229
- (æë-äë) äééðùä úéöçîá à ä÷ñô .ã
òùéìàì äòéâî úéîðåùä
‰ÈÈ˘‰ Ï˘ ‰˙ÁÈ˙ÙÏ ‰Â˘‡¯‰ ˙ȈÁÓ‰ ˙ÁÈ˙Ù ÔÈ· ‰Ï·˜‰‰ .1
קיימת זיקה ניגודית בין פתיחת המחצית הראשונה של הסיפור לבין פתיחתה של
המחצית השנייה שלו :בראש המחצית הראשונה בא אלישע אל שונם ,והוא סר לביתה
של השונמית:
ח
ׂר ֱאִליָשׁע ֶאל שׁוֵּנם ְוָשׁם ִאָשּׁה ְגדוָֹלה ַוַתֲּחֶזק בּוֹ…
ַוַיֲּעב
ואילו בראש המחצית השנייה באה השונמית אל מקומו של הנביא -אל הר הכרמל:
כה
ׂא ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים ֶאל ַהר ַהַכְּרֶמל.
ַוֵתֶּלְך ַוָתּב
בואו של אלישע אל שונם והאירוח הנדיב שקיבל שם הביאו לידי קיומו של הנס
הראשון -לידת בנה של השונמית כעבור שנה; בואה של השונמית אל הר הכרמל
ודרישתה התקיפה מן הנביא שיבוא אל ביתה ,הביאו לידי קיומו של הנס השני -נס
החייאת הבן.
כהמשך לפירושנו לפסקה הפותחת את הסיפור )בעיון ב( אנו יכולים לומר עתה אף
יותר מזאת :כשם שבפסקה הפותחת מוזכר בואו של אלישע לשונם פעמיים -לפני
המצג ושוב אחריו -והכוונה לאותו ביקור עצמו בשונם ,כך הדבר אף בפסקה הפותחת
את המחצית השנייה ,בתיאור בואה של השונמית אל אלישע .הבה נשווה:
(‡È ,Á ÌȘÂÒÙ) ‡ ˙ȈÁÓ
ׂר ֱאִליָשׁע ֶאל שׁוֵּנם
ַוְיִהי ַהיּוֹם ַוַיֲּעב
…
ׂא
ַוְיִהי ַהיּוֹם ַוָיּב
(ÊÎ ,‰Î ÌȘÂÒÙ) · ˙ȈÁÓ
ׂא ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים ֶאל ַהר ַהַכְּרֶמל
ַוֵתֶּלְך ַוָתּב
…
ָשָׁמּה…
ׂא ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים ֶאל ָהָהר…
ַוָתּב
אף במקומנו ברור שאין מדובר בשתי הזדמנויות שונות שבהן באה השונמית אל
1
הנביא אל הר הכרמל ,אלא באותו אירוע עצמו .מדוע אפוא מוזכר דבר בואה פעמיים?
התשובה במקומנו )שלא כמו זו שענינו במחצית הראשונה( היא שמדובר בשני
שלבים של התקרבות האישה אל הנביא :בפסוק הראשון )כה( מתואר דבר בואה
.1במקומנו הרי אין מאמר מוסגר ,המחייב לחזור על התיאור הפותח ,כשם שהדבר בפסקה
שבראש הסיפור.
השונמית
230
Â˙·È·ÒÏשל הנביא ,אך היא עדיין מרוחקת ממנו ,כנאמר בהמשך הפסוקַ" :וְיִהי ִכְּראוֹת
;"…„∆‚∆pÓבפסוק השני )כז( מתוארת הגעתה „Úהנביא עצמו ,כמו
ָׂתהּ ƒ
ִאישׁ ָהֱאִהים א
2
שנאמר בהמשך הפסוקַ" :וַתֲּחֵזק ְבַּרְגָליו".
(„È ,' ‰ÈÓ¯È) "ÌBÏL
‡» ÔÈ
≈¿Â ÌBÏL
» ÌBÏL
» " .2
המכנה המשותף בין שני התיאורים של שלבי התקרבותה של השונמית אל אלישע
הוא בכך שבשניהם ‡¯‰Ï ÂÈχ ÚÈ˙ÙÓ‰ ‰‡Â· ˙·ÈÒ ˙‡ Ú„ÂÈ Âȇ ÈÎ Ú˘Èχ ¯ÓÂ
.ÏӯΉכאשר מזהה אלישע את האישה מרחוק ,הוא אומר לגיחזי נערוִ" :הֵנּה ַהשּׁוַּנִמּית
ַהָלּז" ,ומייד שולח אותו לגשש אחר סיבה אפשרית לבואה:
כו
ַעָתּה רוּץ ָנא ִלְקָראָתהּ ֶוֱאָמר ָלהּ:
ֲהָשׁלוֹם ָלְך? ֲהָשׁלוֹם ְלִאיֵשְׁך? ֲהָשׁלוֹם ַלָיֶּלד?
דהיינו ,אלישע משער שהיא באה אליו בגלל מצוקה כלשהי הקשורה בה עצמה או
באחד מבני משפחתה הקרובים ,והוא מנסה לברר דבר זה.
אפס ,ניסיונו זה של אלישע לברר את סיבת מצוקתה אינו עולה יפה .השונמית עונה
על שאלתו המשולשת של גיחזי 3תשובה קצרה אחת )שאינה אמת(ָ" :שׁלוֹם!".
מדוע עונה השונמית תשובה שאינה אמת לשאלותיו של גיחזי? מדוע לא תאמר לו
כי בנה מת ,ועל כן היא באה אל הנביא?
שאלה זו אולי הייתה צריכה להישאל כבר בפסוקי 'הציר המרכזי' של הסיפור .אף
שם ִהסתירה השונמית את דבר מות בנה מבעלה ,ועל שאלתו )בפסוק כג(ַ" :מדּוַּע ַאְתּ
ׂאֶמר:
ֶׂדשׁ ְוא ַשָׁבּת?" ,היא עונה כפי שתענה לגיחזי בהמשךַ" :ותּ
ֶׂלֶכת ֵאָליו ַהיּוֹם ,א ח
ה
ָשׁלוֹם!" .ובכן "שלום ,שלום" בפי השונמית ובאמת "ואין שלום".
אף בבואה עד אלישע לא אמרה לו השונמית במפורש כי בנה מת .דבריה היו:
ִׂתי!" )פסוק כח( .מדברים אלו ניתן
ִׂני? ֲהא ָאַמְרִתּי א ַתְשֶׁלה א
"ֲהָשַׁאְלִתּי ֵבן ֵמֵאת ֲאד
אמנם להסיק כי בנה מת ,וכך אכן הסיק אלישע כפי שמסתבר מהוראתו לגיחזי ,אך דבר
זה לא נאמר על ידה במפורש ,ואף אלישע נמנע מלומר דבר זה.
.2במידה מסוימת קיים יחס כזה גם בפתיחה הכפולה של סיפורנו .בפסוק ח מתואר בואו של
ׂר ֱאִליָשׁע ∆
‡ ,"Ì≈eL Ïואילו בפסוק יא מתואר בואו אל בית האישה אשר
אלישע לשונםַ" :וַיֲּעב
‡» Ï
∆ ¯Ò
ׂא ָשָׁמּה «»i«Â
."‰»iƒÏÚ¬‰אלא שבפתיחת הסיפור אין מדובר בשני שלבים שונים
בשונםַ" :וָיּב
של התקרבות כמו שהדבר במקומנו ,אלא במעשה אחד .מפני אי ידיעתו של הקורא מהי
אותה "עלייה" שאליה סר אלישע ,צריך להקדים את ההסבר במאמר מוסגר -הוא המצג; רק
אז ניתן לתאר את בואו של אלישע לעלייה שבבית השונמית.
.3אמנם לא נאמר בכתוב שגיחזי אכן שאל את השונמית את שלוש השאלות הללו ,אולם ,כפי
שהסברנו בעיון הקודם )הערה (1דבר זה נובע מן הסגנון האליפטי של המקרא :המקרא
מקצר ,והקורא משלים בדמיונו את החוליה החסרה .ברור אפוא שאת תשובתהָ" :שׁלוֹם"
ענתה האישה לגיחזי .רש"י במקומנו כינה את התופעה" :מקרא קצר".
ד .פסקה א במחצית השנייה )כה-כז( -השונמית מגיעה לאלישע
231
ובכן ,מדוע נמנעת השונמית פעם אחר פעם מלומר את מה שנאמר לנו בלשון
ׂת" )פסוק כ(?
הכתובַ" :וָיּמ
רבי משה אלשיך בפירושו 'מראות הצובאות' עמד על שאלותינו ,וכך ענה עליהן
)בפירושו לפסוק יט(:
ועשתה בחכמה להסתיר דבר ) -מבעלה( ,שלא להזכיר עליו שם מוות ,כי
הדיבור מזיק בעניינים כאלו ,לבלתי ִיְתַקן ,וכן הנביא …באומד הדעת נתן
אל לבו כי מת הילד …היא לא אמרה ) -לנביא( 'מת הילד' ,כי אם
"ֲהָשַׁאְלִתּי ֵבן" וכו' …ולא אמרה כי מת הילד ,בל תוציא מפיה תואר זה,
4
בל יצא עליו שם מוות.
נראה ,כי להסתרת דבר מותו של הילד מבעלה של השונמית ומגיחזי ניתן לתת
טעמים נוספים מלבד אלו שנתן ר"מ אלשיך .אפשר שלוּ הייתה השונמית רומזת לבעלה
על דבר מות בנם ,היה הלה מרבה עמה שיחה על כך ,ובכך היה מעכבה בדרכה אל
הנביא .אפשר גם שהשונמית חפצה להסתיר זאת מבעלה כדי להגן עליו מפני הידיעה
ומפני הזעזוע הנפשי שתגרום לו 5.לעומת זאת ,תשובתה לגיחזי לא נועדה להסתיר
ממנו את דבר מות בנה ,שהרי הלה ישמע על כך מייד ,כשתדבר אל אלישע .כוונת
תשובתה בת המילה האחת לגיחזי הייתה למנוע עיכוב בדרכה אל הנביא ,וכן להבטיח
שהנביא יהיה הראשון שישמע ממנה ברמז על דבר מות בנה ,שהרי עליו ,ורק עליו ,היא
מטילה את האחריות.
.4כבר קדם את ר"מ אלשיך בפירוש זה רלב"ג בביאורו לפסוק כו .הוא כתב בקיצור נמרץ:
ׂאֶמר ָשׁלוֹם -לא רצתה לפתוח פיה לרע".
"ַותּ
.5התנהגותה זו מזכירה את המסופר על אשת ר' מאיר )מדרש משלי ,פרשה לא ,על הפסוק
"ֵאֶשׁת ַחִיל ִמי ִיְמָצא"(:
מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה ,ומתו שני בניו.
מה עשתה ִאמן ,הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם .במוצאי שבת בא רבי
מאיר מבית המדרש לביתו .אמר לה :היכן שני בני? אמרה :לבית המדרש הלכו .אמר
לה :צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם .נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל .חזר
ואמר היכן שני בני? אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים .הקריבה לפניו
המאכל ואכל ובירך .לאחר שבירך אמרה לו :רבי ,שאלה אחת יש לי לשאול לך .אמר
לה :אמרי שאלתך .אמרה לו :רבי ,קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון ,ועכשיו
בא ליטול אותו ,נחזיר לו או לא? אמר לה :בתי ,מי שיש פיקדון אצלו הוא צריך
להחזירו לרבו .אמרה לו :רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו …אמר" :ה' ָנַתן ַוה'
ָׂרְך".
ָלָקח ְיִהי ֵשׁם ה' ְמב
בשני המקרים הנשים מגיבות על האסון בקור רוח ומתוך התגברות עצמית גדולה ,ומסתירות
אותו מבעליהן ,אולם מטרותיהן הפוכות :אשת ר' מאיר עושה זאת כדי לסייע לבעלה
להצדיק את הדין ,ואילו השונמית מתנהגת כך כדי לאפשר את שינוי גזר הדין.
השונמית
232
"dÙ»¿„‰»¿Ï ȃÊÁ
¬ È≈b L«bƒi«Â ÂȻϿ‚«¯¿a ˜≈ÊÁ
¬z
««Â" .3
ְ ˜≈ÊÁבַּרְגָליו" .אף בראש המחצית
¬z
בבוא השונמית אל הנביא ,נאמר עליה««Â" :
˜∆ÊÁבּוֹ ֶלֱאָכל ָלֶחם"
¬z
הראשונה של סיפורנו ,כאשר בא הנביא לשונם ,נאמר עליה««Â" :
)פסוק ח( .מובן שאין משמעות התיבה "ותחזק" שווה בשני המקומות .בראש המחצית
הראשונה זוהי מטאפורה ,ופירושה הוא כדברי רלב"ג שם" :שהשתדלה בכל עוז שיאכל
לחם אז בביתה ,ושיבוא בכל עת שיהיה בעיר שונם" .לעומת זאת ,במקומנו מתכוון
הכתוב לומר שהחזיקה ברגלי אלישע ממש" ,להשתחוות לו ,ולהתחנן לפניו בעד בנה"
)רלב"ג(.
נמצא ,כי אף בכך כוונת הכתוב להנגיד את ראש המחצית הראשונה לתחילתה של
6
השנייה .כאשר בא אלישע לשונם ,והיה נצרך לגמילות חסד של הכנסת אורחים,
'החזיקה' בו השונמית ,באשר הייתה "ִאָשּׁה ְגדוָֹלה" ורבת חסד; ואילו עתה מתהפכים
היוצרות :עתה באה השונמית אל הר הכרמל ,ומחזיקה ברגליו כדי להביאו לידי כך
שיגמול עמה חסד ויפעל להשבת בנה אליה כשהוא חי.
גיחזי מזדרז למלא את חובתו כנער הנביא ,ולשמור על כבוד רבו ,בכך שישמש
חציצה בין רבו לבין האישה ,כדברי רלב"ג" :אולי עשה זה לכבוד אלישע Ú„ÂÈ ÈÎ ,שאין
רצונו שתתקרב אליו אישה כל כך" .מַנּין יודע זאת גיחזי? כנראה ,מכך שזו הייתה
7
הנהגתו של אלישע ביחס לשונמית בכל הפעמים הקודמות שבהן נפגשו.
Ú˘ÈÏ‡Ó '‰ ÌÈÏÚ‰˘ ‰ÓÏÚ‰‰ .4
אלישע חש בסערת הנפש ובאותות המצוקה הניכרים באישה שלפניו ,ומבין שלא
זאת השעה לתבוע מן האישה לנהוג על פי הגינונים המקובלים .על כן הוא פוקד על
נערו:
כז
ַהְרֵפּה ָלהּ
ִכּי ַנְפָשׁהּ ָמָרה ָלהּ
ַוה' ֶהְעִלים ִמֶמִּנּי
ְוא ִהִגּיד ִלי.
.6ראה דברי המהרש"א שהבאנו בהערה 9בסוף עיון ב" :שכל אדם עני הוא בדרך מכלי
תשמישים הצריכים לו".
.7ראה מה שכתבנו על כך בעיון ג.1
ד .פסקה א במחצית השנייה )כה-כז( -השונמית מגיעה לאלישע
233
וכאמור ,אי ידיעתו של אלישע את סיבת מצוקתה של השונמית ניכרה כבר בדבריו
הראשונים לגיחזי ,כששלחו לשאול בשלומה ובשלום אנשי ביתה .בפסוקנו )כז( מבטא
אלישע את אי ידיעתו במילים ברורות ,ונימה של צער ניכרת בהןַ" :וה' ֶהְעִלים ִמֶמִּנּי ְוא
ִהִגּיד ִלי".
8
מה פשר ַהֲעָלָמה זו מן הנביא ,העלמה של מה שצריך היה לדעת? אמנם הנביאים
אינם יודעי כול ,אלא רק מה שהקב"ה מיידעם; 9וראיה לדבר מתחילת סיפורנו :אלישע
אינו יודע על היות האישה מחוסרת בן 10.אולם ישנם מצבים שבהם נראית אי ידיעתו
של הנביא תמוהה ,והיא מהווה חיסרון במילוי תפקידו כנביא .במקומות אלה ,יש לחפש
.8ושמא מחמת קושיה זו פירש רד"ק' " :העלים ממני' .‰˙Ú „Ú -כי באותה שעה שנפלה
לרגליו ,נאמר לו בנבואה" .אולם קשה להבין :היכן מצא רד"ק רמז בכתוב לנבואה זו? ואכן
בעל המצודות פירש את פסוקנו אחרת מרד"ק ובמגמה ברורה לחלוק עליו .בד"ה הרפה לה
כתב" :כי עושה זאת בעבור מרירות נפשה ,ולא ידעתי מה היא ,כי ה' העלים ממני בעת
נהייתה ."ÈÏ „È‚‰ ‡Ï ‰˙Ú Ì‚Â ,ואפשר שרד"ק הסיק את קיומה של הנבואה ,מכך שהשונמית
בעצם לא אמרה כלל לאלישע שבנה מת ,אלא רק באה בטרוניה אליוֲ" :הָשַׁאְלִתּי ֵבן ֵמֵאת
ִׂני) "…פסוק כח( ,ואלישע יודע שבנה מת )כמסתבר מהוראתו לגיחזי( ,אף שהדבר לא
ֲאד
נאמר לו בפירוש .אולם הפירוש הנאות לזאת הוא פירושו של ר"מ אלשיך שכבר הובא לעיל,
כי האישה "לא אמרה ) -לנביא( 'מת הילד' …בל יצא עליו שם מוות …ובאומד הדעת נתן אל
לבו כי מת הילד".
אגב ,באותו קטע מנסה ר"מ אלשיך לענות גם על שאלתנו ,בעניין סיבת ההעלמה מאלישע:
"ואמר :וה' העלים ממני ולא הגיד לי .כלומר העלים ממני טרם יהיה ,ולא הוגד לי אחר
ֵהעשותו .כלומר ‡Â‰ ·ÂË :כי אוכל לתקן ,כיוון שלא הגיד שהוא מת פן תוחלט מיתתו
ויאבד תיקונו" .אולם בעוד פירושו ביחס לאישה שאינה רוצה להזכיר בפירוש את מות בנה
עומד על נקודה מסתברת בהתנהגות האישה על פי אמונה רווחת ,ולכן יכול לֵהחשב פשט,
הרי פירושו ביחס להעלמה שהעלים '‰מאלישע מבוסס על תפיסה מסתורית ,שהעלמה זו
של עובדת המוות היא תנאי לאפשרות החייאת הבן .קשה לראות בכך את פשוטו של מקרא.
ׂת" ,ולא
מה עוד שהמספר עצמו לא חשש לקבוע בפירוש )כבר בפסוק כ( את העובדהַ" :וָיּמ
חשש שקביעה זו בסיפור תפריע בהמשך להחייאתו .והשווה לתפילת אליהו במל"א י"ז ,כ.
ֶׂזן ְשׁמוֵּאלָ …כֵּעת ָמָחר ֶאְשַׁלח ֵאֶליָך ִאישׁ…
.9על הפסוקים בשמ"א ט' ,טו-יזַ" :וה' ָגָּלה ֶאת א
וְּמַשְׁחתּוֹ ְלָנִגיד …וְּשׁמוֵּאל ָרָאה ֶאת ָשׁאוּלַ ,וה' ָעָנהוִּ :הֵנּה ָהִאישׁ ,"…נאמר במדרש תהילים
למזמור קי"ט )על הפסוק "גל עיני"(" :אף על פי שהיה שמואל נביא ,לא היה יודע כלום עד
שגלה הקב"ה את אוזנו".
.10ואף שלעיל ,בבעיה שהעלינו בעיון ג ,3תמהנו על אי ידיעתו זו של אלישע ,לא הייתה
תמיהתנו על כך שאלישע ‡È·Îאינו יודע עובדה זו ,אלא על כך שבמציאות החיים בביתה
של השונמית לא הייתה עובדה זו בולטת וניכרת לעִין ,עד שיכולה הייתה להיעלם מעיניו של
אורח תדיר כאלישע.
234
השונמית
את הסיבה להעלמה 11.המקרה שלנו ,ודאי שייך לאותם מקומות שצריכים הסבר :מדוע
אין אלישע זוכה לנבואה ביחס לגורלו של הילד שהוא גרם את בואו לעולם ,והוא זה
12
שעתיד להחיותו בנס? מדוע דווקא חוליית ביניים זו ,של מות הילד ,נעלמת ממנו?
את תמיהה זו מעלה אלישע עצמו באומרו בצערַ" :וה' ֶהְעִלים ִמֶמִּנּי ְוא ִהִגּיד ִלי".
"העלים" משמעו' :פעל בכוונה שיהא הדבר נעלם ממני' .משמע שלולי כן ,ראוי היה
13
שאדעהו.
כל הסיטואציה הזאת עומדת בניגוד לנאמר בעמוס )ג' ,ו-ז(ִ" :אם ִתְּהֶיה ָרָעה ְבִּעיר,
14
ַוה' א ָעָשׂה? ִכּי א ַיֲעֶשׂה ה' ֱאִהים ָדָּברִ ,כּי ִאם ָגָּלה סוֹדוֹ ֶאל ֲעָבָדיו ַהְנִּביִאים".
.11דוגמאות לדבר זה:
‡ .שמואל אינו יודע מי מבניו של ישי מיועד למשיחה וטועה בכל שבעת בניו ,עד בואו של
דוד )שמ"א ט"ז( ,ורק אז נאמר לו בנבואה" :קוּם ְמָשֵׁחהוּ ִכּי ֶזה הוּא" )שם יג( .הסיטואציה
המתוארת מביכה ומהווה פגיעה בתפקודו של שמואל ובכבודו .טעותו באליאב אף זוכה
לביקורת ה'ַ" :אל ַתֵּבּט ֶאל ַמְרֵאהוִּ …כּי א ֲאֶשׁר ִיְרֶאה ָהָאָדם) "…שם ז( .הצורך להסביר
העלמה זו משמואל בולט במיוחד נוכח הסיפור הקודם שבו נצרך שמואל למשוח מלך ,בפרק
ט' .עיין בפסוקים המובאים בהערה 9לעיל.
· .בשמ"ב פרק ז' פונה דוד לנתן הנביא ,ומבטא את רצונו לבנות בית לארון ה' .נתן הנביא
ׂל ֲאֶשׁר ִבְּלָבְבָך ֵלְך ֲעֵשׂה ִכּי ה' ִעָמְּך" )שם ג( .אולם עוד באותו לילה נאמר לנתן
עונה לו" :כּ
בנבואה ,כי אין ה' חפץ שדוד יבנה לו בית .ובכן ,מדוע נעלם דבר זה מנתן הנביא בתחילה,
עד שענה לדוד תשובה מטעה?
‚ .בירמיה פרק מ"ב פונים שרי החיילים בראשות יוחנן בן קרח אל ירמיהו ,לאחר רצח
גדליה ,ומבקשים הוראה מאת ה' אם להישאר בארץ או לרדת למצרים מחשש לנקמת מלך
ƒ»È ˙∆¯N
∆ Ú¬ ıw
≈Ó
בבל .ירמיהו מתפלל אל ה' ,ואז נאמרַ" :וְיִהי ƒ
ַ ÌÈÓוְיִהי ְדַבר ה' ֶאל ִיְרְמָיהוּ" )שם ,ז(.
ובכן ,מהו פשר עיכוב גדול זה בתשובת ה' לנביא בשאלה כה דחופה?
על כל השאלות הללו נדרש הלומד את סיפורים אלו לענות ,ואין כאן המקום להאריך.
.12שאלה זו נשאלת בזוהר בשלח )חלק ב ,מד ע"ב( ,ושם גם ניתנת תשובה לכך" :מאי טעמא
לא ידע אלישע? אלא אמר קודשא בריך הוא :ומה אנא קטיל להאי ,אי אימא ליה ,לא ימות,
דהא נבזבזא דיליה הוא ."…ובתרגום' :מה הטעם שלא ידע אלישע? אלא אמר הקב"ה :ומה
אני ממית אותו ) -את הבן(? אם אומר לו ) -לאלישע( ,לא ימות ) -הבן( ,שהרי מתנה שלו
הוא ) -ואלישע יתפלל עליו שלא ימות('.
.13בפרקי רבי אליעזר פרק ל"ג ,על פסוק זה ,מיוחסת לאלישע האמירה" :אמר הנביא :כל דבר
שהקב"ה עושה היה מגיד לי ,חוץ מזו".
.14באגדת בראשית )סט ,ב( נידון נושא זה של העלמת ה' מן הנביא באריכות .את הפסוק באיוב
ֵׂמר ַלֶחֶרס ְוא ִי ְזָרח" דרשו שם על סילוק רוח הקודש מנביאים שונים" .ולמה כך?
ט' ,זָ" :הא
אלא כדי שלא יהיו הנביאין מתגאין ,מתיש להן הקב"ה כוחן ומראה להן שאינן כלום" .בין
הדוגמאות המובאות שם ,מובא משה ,שכעונש על שאמרְ " :וַהָדָּבר ֲאֶשׁר ִיְקֶשׁה ִמֶכּם ַתְּקִרבוּן
ֵאַלי וְּשַׁמְעִתּיו" )דברים ,א' ,יז( לא ידע את משפטן של בנות צלפחד .וכן מובאת דוגמת
שמואל שהובאה לעיל ,הערה 11א .והמדרש מסיים" :אף אלישע אדם גדול היה …ובאה לו
שעה ולא ידע כלום .אימתי ,כשראה השונמית באה אצלו ,אמר לגיחזי' :רוּץ ָנא ִלְקָראָתהּ'
ד .פסקה א במחצית השנייה )כה-כז( -השונמית מגיעה לאלישע
235
שאלה זו מצטרפת אל השאלות הקודמות שהעלינו בעיונינו ביחס למחצית הראשונה
15
של סיפורנו ,ומצפה אף היא לפתרונה.
וגו' ,לא ידע שמת הילד …הרי למדת שהכול מן הקב"ה :אם ביקש ראו בני אדם ,ואם ביקש
שמעו ,דכתיב )משלי כ' ,יב(' :אזן שׁמעת ועין ראה ה' עשׂה גם שׁניהם' " .מדרש זה אינו מנמק
את ההעלמה מאלישע בנימוק ספציפי ,כשם שעשה בדוגמאות האחרות .אולם במקבילה לו,
בספרי דברים ,סוף פסקא יז ,מובאת בקיצור דוגמתו של אלישע בשני כתבי יד )מובא
בשינויי הנוסח במהדורת פינקלשטיין ,עמ' ,30שורה ,(8ושם גם הנמקה לעונש ההעלמה,
והיא דומה לאלו של משה ושמואל" :כיוצא בו באלישע‰Ó' :ÏÈ·˘· ,'ÈpnÓ ÌÈÏÚ‰ '‰Â' :
‡) 'Íl ‰LÚד' ,ב(" )כלומר :אלישע נתגאה בשאלתו זו( .הדרך שבה נלך אנו בהסבר ההעלמה
מאלישע ,אינה דרך המדרש הזה ,וגם אינה דרך הזוהר שהובא בהערה .12
.15מלבי"ם בד"ה וה' העלים ממני כתב" :רוצה לומר :כי מה שיעשה ה' דרך עונש יגלה סודו
תחילה אל עבדיו הנביאים למען יבקשו רחמים ,וכמו שנאמר' :המכסּה אני מאברהם אשׁר
אני עשׂה' .אבל הנעשה מעצמו על ידי חולי ייעלם מן הנביא .ומזה הוציא שלא חטאה ולא
בא אליה בעבור חטאה" .בדבריו אלה מנסה מלבי"ם לענות על שאלתנו ,תוך שלילת תוקפה
של השאלה ששאלנו בעיון א :3מדוע מת הילד? אולם אין אנו מקבלים את דבריו שלפיהם
מות הילד "נעשה מעצמו על ידי חולי" ,בלא כל הקשר מוסרי-דתי .אף לפי הנחתו זאת ,לא
ברורה לנו אמיתת העיקרון שייסד כאן מלבי"ם בדבר העלמה מן הנביא של דברים שאינם
נעשים בדרך עונש )גם כשהם נוגעים לתפקידו הנבואי כמו אצלנו!(.