236
- (àì-çë) äééðùä úéöçîá á ä÷ñô .ä
äúéáì òùéìà úà äáéùî úéîðåùä
˙ÈÓ¢‰ ˙ÂÏ˙ .1
כששמעה השונמית את אלישע אומר לגיחזיַ" :נְפָשׁהּ ָמָרה ָלהַּ ,וה' ֶהְעִלים ִמֶמִּנּי ְוא
ִהִגּיד ִלי" )כז( ,הבינה כי עליה לַידע את הנביא באשר לגורל בנה .מאידך ,אין השונמית
מוכנה להעלות על שפתיה את המילים 'מת הילד' 1.כיצד תעשה?
כח
ִׂני?
ׂאֶמרֲ :הָשַׁאְלִתּי ֵבן ֵמֵאת ֲאד
ַותּ
ִׂתי!
ֲהא ָאַמְרִתּי א ַתְשֶׁלה א
מדבריה אלו משתמע בבירור כי מת הילד ,שכן אילו היה אך חולה ,לא הייתה
השונמית רומזת לשובה אל המצב שבו הייתה לפני שאלישע הבטיח לה בן .במקרה
כזה ,הייתה מבקשת בפשטות שאלישע יפעל להבראת בנה .בדבריה הנוכחיים טוענת
השונמית כי מפני מה שאירע ,ולא נאמר על ידה במפורש ,עדיף היה מצבה הראשון -
כשהייתה חשוכת בנים .דבר זה יכול לֵהאמר רק כאשר מת הילד בקטנותו.
עוד מוסיפה השונמית וטוענת ,כי הדברים שאמרה לנביא בשמעה את דברוַ" :למּוֵֹעד
ִׂני ִאישׁ ָהֱאִהיםַ ,אל ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך" -מתבררים
ֶׂבֶקת ֵבּן" ַ" -אל ֲאד
ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ ח
עתה כנכונים .דברי הנביא נתבררו בדיעבד ככוזבים ,כדברים שאינם אמיתיים ,ואם כן
הוא 'השלה' ) -הטעה( אותה 2.אמנם אז אמרה את מה שאמרה משום שלא האמינה כי
תזכה ללדת בן 3,ובכך מתברר כי טעתה :הרי הרתה וילדה "ַלמּוֵֹעדֲ …אֶשׁר ִדֶּבּר ֵאֶליָה
ֱאִליָשׁע" .אולם עתה ,כאשר מת הילד הרך ,מה ערכה של התקיימות גֵזרת הנביא? היא
נתקיימה רק באופן פורמלי ,אולם מבחינה מהותית נתבררה למפרע כהטעיה של
האישה האומללה ,וטוב היה לה להישאר חשוכת בנים ,מאשר לאבד את בנה הקט.
.1ר"מ אלשיך עמד על דבר זה ועל נימוקו .דבריו הובאו בעיון ד 2לעיל.
.2כבר הערנו כי השורשים כז"ב ושל"י קרובים במשמעם ,ראה עיון ג .5קשר זה ניכר ,מלבד
בסיפורנו ,גם בסיפור יהודה ותמר ,בראשית ל"ח ,הַ" :וֵתֶּלד ֵבּן ַוִתְּקָרא ֶאת ְשׁמוֹ ≈
ְ ,‰»ÏLוָהָיה
ׂתוֹ" .על הקשר בין שמו של הבן לבין שם המקום -כזיב ,ראה בעיוננו
ְ ·ÈƒÊο·ƒבִּלְדָתּהּ א
לפרשת וישב ,סדרה שנייה ,עמ' 165-164הערה .5
אפשר שהסיבה לכך שהאשה החליפה את השורש כז"ב בשורש של"ה נעוצה במשחק
ִׂתי".
המיליםֲ" :הָשַׁאְלִתּי" ַ" -תְשֶׁלה א
.3ראה מה שכתבנו על כך לעיל בעיון ג.5
ה .פסקה ב במחצית השנייה )כח-לא( -השונמית משיבה את אלישע לביתה
237
¯Ú‰ ˙‡ ˙ÂÈÁ‰Ï ÈÊÁÈ‚ ˙‡ ÁÏ¢ Ú˘Èχ .2
אלישע ,כדרכו לאורך רוב סיפורנו ,אינו מדבר אל השונמית ,אלא מגיב על דבריה
בפנותו אל גיחזי:
כט
ַויּׂאֶמר ְלֵגיֲח ִזיֲ :חגׂר ָמְתֶניָך ְוַקח ִמְשַׁעְנִתּי ְבָיְדָך ָוֵלְך
ִכּי ִתְמָצא ִאישׁ א ְתָבְרֶכנּוְּ ,וִכי ְיָבֶרְכָך ִאישׁ א ַתֲעֶננּו
ְוַשְׂמָתּ ִמְשַׁעְנִתּי ַעל ְפֵּני ַהָנַּער.
פנייתו של אלישע אל גיחזי נובעת במקום זה מטעם נוסף :מהרגשת הדחיפות
בעשיית מעשה שישיב את הילד לחיים )והרי גיחזי הוא נער ,והוא יכול להגיע במהירות
לבית השונמית( .זוהי אותה הרגשת דחיפות שחשנו בה גם במעשיה של השונמית ,החל
ׂשׁ
מפסוק כב ועד להופעתה אצל הנביא בפסוק כז .כנגד תיאור מעשה השונמיתַ" :וַתֲּחב
ָהָאתוֹן" )כד( ,מַצוה אלישע על גיחזיֲ" :חגׂר ָמְתֶניָך"; 4כנגד הוראת השונמית לנערהְ" :נַהג
ׂב ,"…מַצוה אלישע על נערוָ …" :וֵלְךִ ,כּי ִתְמָצא ִאישׁ א ְתָבְרֶכנּוּ,
ָוֵלְךַ ,אל ַתֲּעָצר ִלי ִלְרכּ
ְוִכי ְיָבֶרְכָך ִאישׁ א ַתֲעֶננּו" )דברי נימוסין כאלו יש בהם כדי לעכב את הליכתו המהירה
של גיחזי אל יעדו( .אפשר ,שלהוראתו זו של אלישע ישנם טעמים נוספים ,מלבד
הבהילות שהוא רואה בהגעת גיחזי אל הנער המת :אפשר שהוא דורש מגיחזי להתרכז
במשימה המוטלת עליו ,ולא להסיח דעתו ממנה אף לא בדברי נימוסין 5.ועוד אפשר,
שאלישע מעוניין להצניע את מטרת הליכתו של גיחזי ,שכן לנס מעין זה ראויה הצנעה.
כניסתו של גיחזי בשיחה עם מכריו עלולה לחשוף בפניהם את מטרת הליכתו ,ובכך
6
לפגוע בצנעת הנס.
המעשה עצמו ,שעליו מַצוה אלישע ,ושבעקבותיו אמור הנער לשוב לחיים ,הוא:
" ְוַשְׂמָתּ ִמְשַׁעְנִתּי ַעל ְפֵּני ַהָנַּער" ,ועל כן מַצוה עליו אלישע עוד קודם לכןֲ" :חגׂר ָמְתֶניָך,
ְוַקח ִמְשַׁעְנִתּי ְבָיְדָך" .לא מצאנו עוד את אלישע מחולל נס באמצעות משענתו ,ועל כן
מסתבר כי טעם הוראה זו של אלישע הוא ,שמשענתו מהווה ייצוג של הנביא עצמו
במקום שאין הוא נוכח 7.כשם שהוא עתיד לשים את פיו על פיו של הנער ואת עיניו על
עיני הנער )פסוק לד( ,כך הוא מַצוה לעשות זאת קודם לכן באמצעות שימת הַמּטה על
פני הנער.
.4לאלישע ולגיחזי אין חמור לרכיבה ,ועל כן באה ההוראה על חגירת המותניים ,כהכנה
להליכה רגלית מהירה.
.5שני הטעמים שניתנו כאן להוראת אלישע לגיחזי -הבהילות וההתרכזות במשימה -מופיעים
בפירושו של רד"ק לפסוק כט.
.6טעם זה מופיע בפירושו של רש"י לפסוק כט ,וַהְשׁווה לפירושו לפסוק ד בפרקנו.
.7אף בפרשת יהודה ותמר )בראשית ל"ח ,יח( מהווה מטהו של יהודה )ביחד עם חותמו
ופתיליו( ייצוג של יהודה עצמו ,ולא רק ֵערבון ִמקרי שאותו הוא מפקיד עד שישלם את
השכר שעליו התחייב .הדבר בולט עוד יותר בדבריה של תמר שם )פסוק כה(ְ" :לִאישׁ ֲאֶשׁר
ֶׂתֶמת ְוַהְפִּתיִלים ְוַהַמֶּטּה ָהֵאֶלּה".
ׂאֶמרַ :הֶכּר ָנא ְלִמי ַהח
ֵאֶלּה לּוֹ ָאנִׂכי ָהָרהַ .ותּ
השונמית
238
‰ÓÚ ‡Â·È˘ ‰Ú·˘· Ú˘Èχ ˙‡ ˙·ÈÈÁÓ ˙ÈÓ¢‰ .3
האם אלישע היה סבור שאין צורך כלל בבואו אל שונם ,ועל כן יכול הוא להישאר
בהר הכרמל ,או שמא שלח את גיחזי לפניו כדי לא לאבד זמן ,שכן גיחזי צעיר מרבו,
ומיטיב ללכת במהירות ממנו?
מן הפסוק הבא -פסוק ל -נראה שהתשובה הראשונה היא הנכונה :אלישע היה
סבור שהוא יישאר במקומו .כך על כל פנים הבינה השונמית ,ועל כן היא משביעה
אותו:
ַחי ה' ְוֵחי ַנְפְשָׁך ִאם ֶאֶע ְזֶבָךּ.
רק בעקבות דרישתה הנחרצת הזאת ,המֻלָוּה בשבועה ,הוא נענה לה:
ַוָיָּקם ַוֵיֶּלְך ַאֲחֶריָה.
ובכן ,מדוע עמדה השונמית על כך שאלישע יבוא עמה ,ולא סמכה על הוראתו של
איש האלוהים לנערו? מדוע חשבה שאין די בכך כדי להשיב את בנה אל החיים?
המפרשים על אתר ,ראשונים ואחרונים ,לא עמדו על טעמה של השונמית בתביעתה
מאלישע .אפשר משום שהדבר נראה בעיניהם פשוט :השונמית מעריכה כבר בשלב הזה
כי גיחזי ייכשל במשימה שהטיל עליו אלישע ,או על כל פנים חוששת שדבר זה אפשרי.
לפיכך היא 'כופה' על אלישע להתלוות אליה בחזרה אל שונם .אולם מניין לשונמית
חשש זה? וכי נביאה היא? וכי עדיפה היא בראייתה למרחוק מן הנביא עצמו?
אפשר שבאמת כך הדבר :מן ההמשך מתברר שאכן השונמית חשה במה שלא חש
הנביא עצמו ,והיא באמת עדיפה עליו בקריאת המצב; אולם לא בנבואה היא עדיפה
עליו אלא בראיית הלב שלה.
ÔÎ ˙ÓÁÓ ˙¯¯ÂÚ˙Ó‰ ‰Ï‡˘‰Â ÈÊÁÈ‚ Ï˘ Â˙ÂÁÈÏ˘ ÔÂÏ˘ÈÎ .4
שלושה יוצאים לדרך מהר הכרמל אל שונם :השונמית ,אלישע ההולך אחריה וגיחזי
אשר "ָעַבר ִלְפֵניֶהם" .בהיות גיחזי נער ,הוא מחיש את צעדיו לפניהם כדי למלא את
שליחות רבו ולא לאבד רגע מיותר .גיחזי עושה כאשר ציווה עליו רבו ,ושם את
המשענת על פני הנער ,אך לפעולה זאת אין כל תוצאהְ " :וֵאין קוֹל ְוֵאין ָקֶשׁב" 8.גיחזי
אינו ממתין לבואו של אלישע כדי לדווח לרבו על כישלונו .אף שהוא יודע שרבו מצוי
בדרך הנה ,שהרי יצא עמו באותו זמן מהר הכרמל ,הוא ממהר לשוב לקראת אלישע כדי
.8צירוף מילים דומה מופיע בסיפור אודות אליהו בהר הכרמל בתיאור כישלונם של נביאי
˜∆
‡» ÔÈ
ֶׂנה ≈¿Â
הבעל )מל"א י"ח ,כט(ַ" :ו ִיְּתַנְבּאוּ ַעד ַלֲעלוֹת ַהִמְּנָחה ≈¿Â
."·Lנראה
‡ְ ÏB˜ ÔÈוֵאין ע
שהמכנה המשותף בין שני המקומות הללו הוא בתיאור פעולה חסרת כל השפעה וללא כל
תוצאות.
ה .פסקה ב במחצית השנייה )כח-לא( -השונמית משיבה את אלישע לביתה
239
להקדים ולהגיד לו" :א ֵהִקיץ ַהָנַּער" 9.אפשר שידיעה זו נחוצה לאלישע מוקדם ככל
האפשר כדי שיתכונן לפעולה חלופית בבואו לבית השונמית .מעשהו זה של גיחזי מעיד
על חריצותו הרבה ועל נאמנותו לרבו.
במקום זה בסיפורנו אנו עומדים בפני תמיהה גדולה ,האחרונה בסדרת התמיהות
שאנו מעלים תוך כדי קריאה שיטתית של הסיפור :מדוע נכשל ניסיונו הראשון של
אלישע להחיות את הילד באמצעות הַמּטה? האם כוחו הנבואי של אלישע לחולל ִנסים
אינו גדול דיו כדי לפעול בדרך שהתכוון אליה בראשונה ,והוא טעה בכוח שייחס
לעצמו? דבר דומה לא מצאנו בסיפורי המופתים שלו ושל רבו! ואם תאמר שמישהו
אשם ,ואשמתו היא שגרמה כישלון זה? אם כך ,מיהו האשם ומה אשמתו?
חז"ל במדרשיהם והמפרשים שהלכו בעקבותיהם ייחסו את סיבת הכישלון
להתנהגותו של גיחזי .גיחזי לא עמד בהוראות רבו .רבו ציווה עליוִ" :כּי ִתְמָצא ִאישׁ א
ְתָבְרֶכנּוְּ ,וִכי ְיָבֶרְכָך ִאישׁ א ַתֲעֶננּוּ" )פסוק כט( ,והוא לא כן עשה" ,אלא לכל השואלו
הוא אומר :רבי שלחני להחיות את המת"" ,ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על
ידו" ,כדברי רש"י ובדומה לו רלב"ג בפירושו הראשון.
יש המחמירים עם גיחזי יותר ,ומפרשים ההפך מן הפירוש הקודם :כי הלה לא האמין
כלל באפשרות תחיית הילד המת ,ולגלג באוזני הבריות על שליחות רבו שהוטלה עליו.
כך הוא בירושלמי סנהדרין )פ"י ה"ב ,כט ע"ב( ובפרקי רבי אליעזר פרק לג ,שם נאמר:
"וגיחזי היה כשוחק בעיניו ,וכל אדם שהיה פוגע היה אומר לו' :התאמין שהמשענת הזה
10
מחיה?' לפיכך לא עלתה בידו" .גם רד"ק מביא מדרש זה כביאור לכישלון גיחזי.
יש התולים את הכישלון בעצם אישיותו של גיחזי .גיחזי אינו ראוי כלל לֵהעשות נס
על ידו .כך בזוהר בשלח )חלק ב ,מד ע"ב( השואל על דברי השונמית "ַחי ה' ְוֵחי ַנְפְשָׁך
ִאם ֶאֶע ְזֶבָךּ" )פסוק ל(" :אמאי ,כיוון דגיחזי הווה אזיל? אלא היא ידעת אורחוי דההוא
רשע גיחזי ,דלא איהו כדאי דישתכח ניסא על ידוי" ]תרגום :מדוע ) -נשבעה כך( ,הרי
גיחזי הלך? אלא היא ידעה את דרכיו של אותו רשע גיחזי ,שאינו כדאי שיימצא הנס על
ידו[ .בדומה לכך ,פירש רלב"ג בפירושו השני )פסוק כט(" :וידמה גם כן שלא היה גיחזי
ראוי שֵיעשה זה העניין על ידו .וזה יתבאר ממה שחטא בו בדבר נעמן".
.9לשון 'יקיצה' קשורה בדרך כלל באדם ישן ולא במת ,ולפיכך מתקשה בה רד"ק .תשובתו
הראשונה היא כי מצאנו לשון זו גם במתים )ישעיהו כ"ו ,יט(ִ" :יְחיוּ ֵמֶתיָךָ …הִקיצוּ ְוַרְנּנוּ
שְׁכֵני ָעָפר" .ועוד יש להוסיף את הפסוק בדניאל )י"ב ,ב(ְ " :וַרִבּים ִמ ְיֵּשֵׁני ַאְדַמת ָעָפר ָיִקיצוּ".
ׂ
ְׂכֵני ָעָפר" הם כישנים ְ" -יֵשֵׁני
בפסוק אחרון זה מונח גם הטעם לשימוש הלשוני הזה" :שׁ
ַאְדַמת ָעָפר" ,ולפיכך תחייתם היא כעין יקיצת הישן .וראה עוד בירמיהו נ"א פסוקים לט ְו-נז.
תשובתו השנייה של רד"ק לשאלה זו היא עקרונית ,ואנו נביאנה ונדון בה להלן בעיון ו סעיף
13הערה .34
.10ועוד דרשו בירושלמי שם" :שהיו בו שלושה דברים :עין צרה ,ופרוץ בערווה ולא היה מודה
בתחיית המתים" .לא רק את הדבר האחרון למדו מפרקנו )כמובא למעלה( ,אלא אף את מה
שלפניו למדו מפרקנו בדרך הדרש.
240
השונמית
כל הפירושים הללו -אף כשאינם אומרים זאת במפורש -או שהם נובעים מעצם
השאלה ,מדוע נכשל ניסיון ההחייאה הראשון ,או שהם מתבססים על הפרק הבא ,שבו
מתגלה חטאו החמור של גיחזי בפרשת נעמן.
אולם על פי פשוטי המקראות בפרקנו ,אין בכתוב שום רמז התולה את הכישלון
באישיותו של גיחזי או בהתנהגותו ,ואין צריך לומר שאין מסופר כלל שעבר על הוראות
רבו או לעג להן 11.אילו כך היה הדבר ,היה הכתוב צריך להשמיענו זאת ,ולוּ ברמז .על
ההתבססות על הפרק הבא יש לטעון ,כי כאן בפרקנו עדיין כשר היה גיחזי ,והרי לימדונו
חז"ל כי "אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה השעה" )ראש השנה טז ע"ב(.
ואם כך בדין שמים ,כאשר מעשיו העתידיים הרעים של האדם גלויים וידועים ,כל שכן
12
בארץ ,כאשר הקורא בסיפור זה אינו אמור לדעת כלל מה מסופר בפרק הבא.
.11ראיות לכך שאין להטיל דופי במעשי גיחזי בפרקנו הן:
‡ .עצם העובדה שגיחזי משמש כנערו של אלישע לכל אורך הסיפור וממשיך בתפקיד זה עד
לסיום פרשת נעמן מעידה על צדקו )כפי שדייקו במסכת חולין ד ע"ב מן הפסוק במשלי כ"ט ,יב:
ֵׂשׁל ַמְקִשׁיב ַעל ְדַּבר ָשֶׁקרָ ,כּל ְמָשְׁרָתיו ְרָשִׁעים" " -הא לדבר אמת -משרתיו צדיקים"(.
"מ
· .גיחזי הוא זה שמיידע את אלישע על חסרון הבן אצל האישה השונמית .אלמלא הוא לא
היה המשך לסיפור.
‚ .אף הסיפור הנסמך על סיפורנו בפרק ח )פסוקים א-ו( מאיר את מעשיו של גיחזי בסיפורנו
ׂלוֹת ֲאֶשׁר ָעָשׂה ֱאִליָשׁע" בהחייאת בן
באור חיובי .נאמר שם שגיחזי סיפר למלך את "ַהְגּד
האישה השונמית .המלך נפעם מעצם הסיפור ובוודאי גם מן הזימון המופלא של הופעת
השונמית תוך כדי הסיפור .באמצעות סיפור זה גיחזי מביא לשונמית ולבנה סיוע של ממש
מאת המלך .בכך גיחזי מגשים את הצעת אלישע לאישה השונמיתֲ" :הֵישׁ ְלַדֶבּר ָלְך ֶאל ַהֶמֶּלְך",
וזאת כאשר כבר לא ישבה האישה בתוך עמה .וראה על כך להלן בנספח הראשון לסדרה זו
סעיף ,2שם נאמר כי בסיפור ההוא ניתן לגיחזי מעין פיצוי על כישלון מאמציו בסיפורנו.
.12בין מדרשי חז"ל בענייננו ,יוצא דופן בתפיסתו החיובית את גיחזי הוא מה שנאמר במכילתא
ֶׂשׁה ֶאל ְיהוֹֻשַׁע ְבַּחר ָלנוּ
לפרשת בשלח ,מסכתא דעמלק ,פרשה א )על הפסוק "ַויּׂאֶמר מ
ֲאָנִשׁים" ]שמות י"ז ,ט[ ,מהדורת הורוויץ-רבין ,עמ' " :(178מניין שיהא כבוד רבו של אדם
חביב עליו כמורא שמים …וכן אתה מוצא בגיחזי בשעה שאמר לו אלישעֲ' :חגׂר ָמְתֶניָך ְוַקח
ִמְשַׁעְנִתּי ְבָיְדָך ָוֵלְך' ,התחיל מסתמיך על מקלו והולך ,אמרו לו :להיכן אתה הולך גחזי? אמר
להם :להחיות מת .אמרו לו :וכי אתה יכול להחיות מת ,והלא הקב"ה ממית ומחיה שנאמר:
'ה' ֵמִמית וְּמַחֶיּה'? ‡) "‰ÈÁÓ ˙ÈÓÓ È·¯ Û‡ :Ì‰Ï ¯Óמקבילות :תנחומא ,בשלח כו וילקוט
שמעוני בשלח ,חלק א רמז רסד(.
מאמר זה ,למרות דמיונו הרב לנאמר בירושלמי סנהדרין שצוין למעלה מסיק מן האמור
מסקנה הפוכה :בירושלמי הובא הדו-שיח בין גיחזי לעוברים והשבים כדי להוכיח שגיחזי לא
היה מודה בתחיית המתים ועבר על הוראות רבו ואף הלעיג עליו .ואילו במכילתא מובא
הדו-שיח כדי להראות שכבוד אלישע רבו היה על גיחזי כמורא שמים .עיקר ההבדל ביניהם
ה .פסקה ב במחצית השנייה )כח-לא( -השונמית משיבה את אלישע לביתה
241
בעיון הבא ננסה לפתור את הקושיות שהעלינו בעיונים הקודמים במהלך קריאתנו
את הסיפור עד עתה ,ונשלב את הפתרון הזה עם עיון בפסקה האחרונה של הסיפור
)פסוקים לב-לז(.
נעוץ בסוף המאמר במכילתא" :אף רבי ממית ומחיה" ,משפט שנאמר על ידי גיחזי לכבודו
של אלישע )בירושלמי אין סיום כזה(.
יש להעיר ,שכך אכן נתפרשה המכילתא בפירוש 'בירורי המידות'" :וכן מצינו בגיחזי,
שהשווה כבוד רבו לכבוד שמים ,שאמר 'כך רבי ממית ומחיה' " .אולם ב'זית רענן' )פירושו
של בעל המגן אברהם לילקוט שמעוני ,שניתן למצוא קיצור ממנו בילקוט שמעוני הנדפס(
לרמז רסד ,פירש את דברי המכילתא כך שיעלו בקנה אחד עם המקבילה בירושלמי ובפרקי
רבי אליעזר" :שגיחזי היה משחק ברבו ואומר :וכי במטה זה יחיה מתים ,ולכך נענש" .ועיין
בפירוש 'מאיר עין' למכילתא ,אותיות לד-לה ,שהגיה את דברי המכילתא על פי פירוש ה'זית
רענן'.