272
:éðù çôñð
òùéìà ìùå åäéìà ìù äàééçää éøåôéñ úàååùä
‡Â·Ó .1
אף בסיפורנו ,כמו ברבים מן הסיפורים על אלישע ,צועד אלישע בעקבות אליהו רבו,
ומחולל נס שיש בו דמיון רב לנס שחולל אליהו בנסיבות דומות ,הלוא הוא נס החייאת
בן האלמנה הצרפית המתואר במל"א פרק י"ז .בשני הסיפורים זוכה הנביא להכנסת
אורחים בביתה של אישה ,הדואגת גם למאכלו וגם למקום לינה בעבורו בעלייה שבגג
ביתה; בשניהם חולה בנה היחיד של האישה ומת לאחר מכן; ובשניהם מתאמצים
הנביאים להשיב את הבן אל החיים ומצליחים בכך לבסוף ,ואז הם משיבים אותו לאמו.
בשני הסיפורים עוברות שתי הדמויות המרכזיות שבכל סיפור -הנביא והאישה
שמולו -שינוי ,ושינוי זה הוא עיקרו של הסיפור ולשמו הסיפור נכתב .שינוי זה מתבטא
בהתנהגותה ובעמדתה הרוחנית של כל אחת מדמויותיו.
בתוך המסגרת הכללית הדומה של שני הסיפורים ניכרים הבדלים רבים ואף
עקרוניים בין שניהם .המשכו של נספח זה יוקדש לפירוט הבדלים אלו תוך התמקדות
בשני תחומים :בתיאור היחסים בין כל אחת מן הנשים לבין הנביא ,ובתיאור מעשה
ההחייאה עצמו שעשה כל אחד מן הנביאים.
בטרם נפרט הבדלים אלו ,הבה נעמוד על שורשם :שורש זה מצוי בהבדל שבין
הבעיה בסיפור אודות אליהו לבעיה בסיפור אודות אלישע .בשני הסיפורים השינוי שחל
אצל הנביא נועד לפתור את בעיית הסיפור ,וכיוון שהבעיות שונות מאוד זו מזו ,גם
השינוי שחל בנביא בכל אחד מן הסיפורים הוא אחר.
הבעיה בסיפור אודות אליהו היא הבצורת שגזר הלה על בני עמו ,והניסיון האלוהי
להניא את הנביא מגֵזרתו ,כדי שיהא מוכן לחידוש הגשמים 1.האלמנה המארחת אותו
בביתה משמשת כשליחת ה' שלא מדעת בוויכוח המתנהל בין הנביא לבין משלחו .יחסה
אל הנביא ,עוד מראשית המפגש ביניהם בשערי צרפת ,הוא מסתייג .לא היא 'מחזיקה'
בנביא כדי שיאכל בביתה לחם ,אלא כמעט ההפך מכך :אליהו מתאמץ לשכנעה
שתתחלק עמו בלחמה .לשם כך מחולל אליהו את נס כד הקמח וצפחת השמן ,ובכך הוא
.1הדברים הללו מבוססים על תפיסתנו את סיפור הבצורת כפי שבאה לידי ביטוי בסדרת
העיונים 'בצורת' בספרנו פרקי אליהו .הדברים שיבואו מייד להלן בנוגע לסיפור החייאת בן
האלמנה הצרפית ,מבוססים על עיון ו בסדרת העיונים ההיא.
נספח שני :השוואת סיפורי ההחייאה של אליהו ושל אלישע
273
מאפשר לה לארחו בביתה .אולם נראה שחשדנותה והסתייגותה מן הנביא )שאותו
כנראה לא הכירה( לא פגו .כשמת בנה ,היא מאשימה את הנביא באחריות לכך ,והיא
קוראת לו לעזבה לנפשה )"ַמה ִלּי ָוָלְך!"(.
יחסו של אליהו אל האלמנה ,לעומת יחסה אליו ,הוא חיובי מתחילת הסיפור ועד
לסופו .הוא מנסה לרצותה הן בחוללו את נס כד הקמח וצפחת השמן הן בהחיותו את
בנה .אם כן ,לא יחסו של אליהו לאלמנה ולבנה הוא המצריך שינוי .הדבר הנצרך לשינוי
הוא עמידתו של אליהו על המשך קיום גֵזרת הבצורת ,ושאלה זו נוגעת ליחסים בין
הנביא למשלחו ,או אולי בין הנביא לעם ישראל כולו.
מות בנה של האלמנה והצורך להחיותו הם הגורמים לשינוי שחל באליהו .שינוי
דרמטי זה מתחולל בנביא בעת שהוא ניצב מול הבן המת ומחליט כי שובו לחיים הוא
דבר נחוץ ,לא מתוך חשבון אישי שבינו לבין האלמנה הצרפית ,אלא לגופו של דבר.
משמעות תפילתו השנייה של אליהו היא ויתור על עמדתו בנוגע לגֵזרת הבצורת .שובו
של הילד לחיים על פי תפילתו של אליהו מבשרת את השינוי במהלך הסיפור :מייד
לאחר מכן נשלח אליהו להשיב את הגשם על פני האדמה )י"ח ,א(.
שינוי זה שחל באליהו גורם גם לשינוי יחסה של האלמנה אליו .יחסה המפקפק אליו
משתנה באחת כאשר אליהו משיב לה את בנה החי ,והיא מודה עתה באמיתת נבואתו
)י"ז ,כד(.
בסיפורנו ,בניגוד לכך ,אין כל בעיה ביחס השונמית אל הנביא .מתחילת הסיפור ועד
לסופו היא מאמינה ביכולתו ובהיותו "ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" .מסיבה זו היא 'המחזיקה' בו
לאכול לחם בביתה ,והיא היוזמת את אירוחו בביתה בעלייה שבנתה במיוחד בעבורו.
מחמת כן היא גם פונה אליו לאחר שבנה מת ,ומחזיקה ברגליו כדי לשכנעו לפעול
להשבת בנה אליה .בתחום זה לא חל אפוא כל שינוי בשונמית במהלך הסיפור.
השינוי שחל בשונמית הוא ביחסה לתפקידה האימהי ,ביחסה לבנה ,ועל כך עמדנו
בהרחבה בעיון ו .שינוי זה ֵהֵחל רק כאשר מת הילד.
יחסו של אלישע אל השונמית ואל בנה אינו חם וחיובי כמו יחסו של אליהו אל
האלמנה שאירחה אותו בביתה .אדרבה :הוא שומר על מרחק ניכר בינו לבינה לאורך כל
הסיפור ,ועל סיבת הדבר עמדנו בעיונים קודמים .מרחק זה גרם לכך שאלישע לא
התעניין בגורלו של הילד שנולד בגֵזרתו ,ולא ראה את עצמו אחראי לחייו ולגידולו .מות
בנה של השונמית והעלמת הדבר מידיעתו הם שגרמו לשינוי שחל באלישע .בעמדוֹ מול
הבן המת ובחפצו להשיבו לחיים ,משנה אלישע במעשיו את יחסו לילד ,ומקבל על
עצמו אחריות לגורלו )וממילא גם לגורל אמו(.
נמצאנו למדים ,כי בעיות שונות הן העומדות במרכז כל אחד מן הסיפורים הללו,
וממילא השינוי הנדרש מן הדמויות שבכל סיפור כדי לפתור בעיות אלו ,הוא שינוי
אחר .מכאן ההסבר להבדלים הפרטיים הרבים שבין שני הסיפורים.
השונמית
274
ÌȯÂÙÈÒ‰ ÔÓ „Á‡ Ïη ‡È·Ï ‰˘È‡‰ ÔÈ· ÌÈÒÁȉ ˙ίÚÓ .2
2
גם האלמנה הצרפית וגם האישה השונמית האשימו את איש האלוהים המתגורר
בעליית ביתן ,ואשר נהגו בו הכנסת אורחים ,באחריות לשברון הלב שנגרם להן במות
בנן היחיד .אולם קווי הדמיון הברורים בין שני הסיפורים ,אין בהם כדי לטשטש את
השוני המהותי שביניהם.
‡‡È·‰ χ ÌÈ˘‰ ÔÓ ˙Á‡ ÏÎ ÒÁÈ .
.1האישה השונמית אינה מאשימה את אלישע באחריות למות בנה ,אלא בכך שנתנוֹ
לה בלא שביקשה ,ובכך גרם בעקיפין לאכזבה המרה שבמותו:
כח
ִׂתי!
ִׂני? ֲהא ָאַמְרִתּי א ַתְשֶׁלה א
ׂאֶמרֲ :הָשַׁאְלִתּי ֵבן ֵמֵאת ֲאד
ַותּ
האלמנה הצרפית ,לעומת זאת ,מאשימה את אליהו בפירוש באחריות למות בנה:
מל"א י"ז ,יח
ָבּאָת ֵאַלי ְלַה ְזִכּיר ֶאת ֲעוִֹני וְּלָהִמית ֶאת ְבִּני?!
.2סיפורה של השונמית ,מתחילתו ועד סופו ,הוא סיפור של אמונה גדולה באיש
האלוהים ,בקדושתו ובכוחו לחולל ִנסים .תלונתה בפני אלישע ,אינה בגדר הבעת אי
אמון בו וקריאת תגר כנגדו ,אלא אדרבה :היא בגדר דרבון לאיש האלוהים שיחוש
אחריות לפעול לתיקון המצב .על כן היא באה אליו להר הכרמל ,על מנת להשיבו
לביתה שיפעל להשיב את בנה לחיים:
ל
ׂאֶמר ֵאם ַהַנַּערַ :חי ה' ְוֵחי ַנְפְשָׁך ִאם ֶאֶע ְזֶבָךּ
ַותּ
ַוָיָּקם ַוֵיֶּלְך ַאֲחֶריָה.
האלמנה הצרפית ,לעומתה ,מבטאת בהאשמתה את אליהו על מות בנה אי אמון בו.
זאת אנו למדים מתגובתה האחרונה ,כשהשיב לה אליהו את בנה החי .אז אמרה:
מל"א י"ז ,כד
ַעָתּה ֶזה ָיַדְעִתּי ִכּי ִאישׁ ֱאִהים ָאָתּה וְּדַבר ה' ְבִּפיָך ֱאֶמת.
משמע :קודם לכן ,בעת שהתלוננה כנגדו ,לא סברה כי דבר ה' בפיו אמת.
.3תלונתה-התרסתה של הצרפית כנגד אליהו המצוי בביתה הפוכה ממש ממטרתה
של השונמית בתלונתה ,והיא נועדה לנמק את דרישתה ממנו לעזוב את ביתה:
יח
ַמה ִלּי ָוָלְך ִאישׁ ָהֱאִהים…
וכבר ביארנו בעמ' 65-64בפרקי אליהו כי משמעה של קריאה זו הוא בקשה לניתוק
מגע ולהסתלקותו של המפריע ֵ -הֶפך דרישתה של השונמית מאלישע שיבוא לביתה.
משמע ,בשני הסיפורים הללו מעוצבות שתי מערכות יחסים הפוכות בתכלית בין
האישה-הֵאם השכולה לבין הנביא שכנגדה.
.2הדברים הבאים עד לסוף נספח זה לקוחים ,בשינויים קלים ,מן הספר פרקי אליהו ,עמ' .97-91
נספח שני :השוואת סיפורי ההחייאה של אליהו ושל אלישע
275
·˙‰Óȇ‰ ÔÓ ˙Á‡ ÏÎ È˘ÚÓ .
מכאן להבדל במעשי שתי האימהות :השונמית אשר צפתה את יכולתו של אלישע
להשיב את בנה לחיים ,ולשם כך כיוונה את כל מעשיה ,מגלה זאת כבר במעשיה
הראשונים.
כא
ַוַתַּעל ַוַתְּשִׁכֵּבהוּ ַעל ִמַטּת ִאישׁ ָהֱאִהים ַוִתְּסגּׂר ַבֲּעדוֹ ַוֵתֵּצא.
לעומתה ,האלמנה הצרפית ,אשר באה אל אליהו כדי לקרוא אליו שיעזוב את ביתה,
אינה מעלה על דעתה כי יש ביכולתו או ברצונו של איש אלוהים מחמיר זה להחיות את
בנה .היא מחזיקה את בנה המת בחיקה ,כעדות מרשיעה המאשרת את תלונתה כנגד
איש האלוהים האחראי למותו.
אליהו ,לא רק שאינו מתבקש על ידה לפעול להשבתו לחיים ,אלא שיזמתו לעשות כן
נתקלת כנראה באי אמון מצדה ,ואולי אף בסירוב לשתף פעולה:
מל"א י"ז ,יט
ַויּׂאֶמר ֵאֶליָהְ :תִּני ִלי ֶאת ְבֵּנְך ַוִיָּקֵּחהוּ ֵמֵחיָקהּ…
לא נאמר 'ותתן לו' ,אלא "ַוִיָּקֵּחהוּ" .משמע שהאישה אינה מאמינה באליהו ואינה
ממהרת להפקיד בידיו את גופת בנה.
בהמשך נאמר:
.B˙h
»Ó
ƒ ÏÚ« e‰≈·ƒkL
ַוַיֲּעֵלהוּ ֶאל ָהֲעִלָיּה ֲאֶשׁר הוּא יֵׂשׁב ָשׁם ¿«i«Â
והניגוד למעשה השונמית ,שעשתה פעולות אלו בעצמה ,בולט:
כא
‡.ÌȉƒG
‡¡ ‰» LÈ
ƒ ˙h
«Ó
ƒ ÏÚ« e‰≈·ƒkL
¿z
ַוַתַּעל ««Â
‚ÈÁ‰ Ô·‰ ˙Ï·˜ ÏÚ Ô‰Ó ˙Á‡ ÏÎ ˙·Â‚˙ ÌÈ˘‰ ÔÓ ˙Á‡ ÏÎÏ Ìȇȷ‰ ÒÁÈ .
בהתאמה להבדל שראינו ביחסן של שתי הנשים הללו לנביאים שמולן ,נבדלים שני
הנביאים ביחסם לנשים ,הן לפני החייאת הבנים הן לאחר מכן.
אצל אליהו ניכרת השתדלות רבה לפייס את האלמנה ולזכות מחדש באמונה .ראינו
כבר את המעשים שעשה ביזמתו :הוא נטל את הבן המת מחיק אמו ,העלהו בעצמו אל
עלייתו והשכיבהו על מיטתו .לאחר שֶהֱחָיה אותו בתפילתו ובמעשיו ,פועל אליהו ,שוב
בעצמו ,פעולות הפוכות:
מל"א י"ז ,כג
ְ e‰≈zלִאמּוֹ.
ֵ Áw«ƒi«Âאִלָיּהוּ ֶאת ַהֶיֶּלד ִ e‰≈„ƒ̄“i«Âמן ָהֲעִלָיּה ַהַבְּיָתה ¿ƒi«Â
בהמשכו של פסוק זה מובא דברו של אליהו במוסרו את הילד החי לאמו ,דבר
שניכרת ממנו שמחתו הרבה ,או מוטב ,שותפותו המלאה בשמחתה שלה:
ַויּׂאֶמר ֵאִלָיּהוְּ :רִאי ַחי ְבֵּנְך!
ואכן ,מאמציו נשאו פרי ,והאישה מזכה אותו בתגובה המביעה אמון ושינוי יחס
כלפיו.
השונמית
276
אלישע ,אשר שב לבית השונמית מחמת שבועתה )זאת לאחר שניסה לסייע בידה
באמצעות גיחזי וללא נוכחותו!( ,נכנס לעליית הביתְ " ,וִהֵנּה ַהַנַּער ֵמת ֻמְשָׁכּב ַעל ִמָטּתוֹ"
)פסוק לב( .לאחר החייאת הבן ,אין אלישע מזדרז להשיבו לאמו ,ואף אינו עושה כן
בעצמו .הֵאם שהעלתה את בנה לעליית איש האלוהים נקראת להורידו משם .לא
אלישע יורד מן העלייה הביתה ,אלא השונמית היא העולה אליו:
לו
ַוִיְּקָרא ֶאל ֵגּיֲח ִזי ַויּׂאֶמרְ :קָרא ֶאל ַהֻשַּׁנִמּית ַהזּׂאת
ַוִיְּקָרֶאה ַוָתּבוֹא ֵאָליו.
גם בהמשכו של פסוק זה מובא דברו של הנביא ,אך אל מול קריאת השמחה של
אליהוְ" :רִאי ַחי ְבֵּנְך" ,בולטת הוראתו הצוננת של אלישע:
ַויּׂאֶמרְ :שִׂאי ְבֵנְך.
שלא כמו האישה הצרפית ,אשר ביטאה את הכרתה החדשה באליהו לאחר שהשיב
לה את בנה החי ,לא הוציאה השונמית מילה מפיה כשקיבלה את בנה:
לז
ׂל ַעל ַרְגָליו ַוִתְּשַׁתּחוּ ָאְרָצהַ ,וִתָּשּׂא ֶאת ְבָּנהּ ַוֵתֵּצא.
ׂא ַוִתּפּ
ַוָתּב
זאת משום שלא נשתנה דבר ביחסה הבסיסי לאלישע .הרי היא צפתה מראש שכך
יהיה ,ועל כן מסתפקת היא בהודאה דמומה זו.
ההבדל הגדול הזה בין שתי מערכות היחסים שבין הנביא לאישה העומדת מולו בכל
אחד מן הסיפורים נובע מן ההבדל המהותי בין שניהם :בסיפור אודות אליהו משמשת
האישה שלוחה שלא מדעת של ה' בביקורת על אליהו ובמאמץ להביאו לשינוי עמדתו
ביחס לבצורת הממושכת .מכאן המתח המאפיין את היחסים בינה לבין הנביא ומכאן
שינוי יחסה אל הנביא לאחר שחל בו עצמו השינוי.
תפקידה של האישה השונמית ,לעומת זאת ,אינו לשנות את הנביא ולבקר את מעשיו
)אף שגם אלישע עובר שינוי במהלך הסיפור(; אדרבה ,היא מעריצה גדולה שלו ומאמינה
ביכולתו המופלאה .תפקידה בסיפור הוא להשתנות בעצמה במה שנוגע לאימהותה
לבנה.
Ì˙ÂÚÓ˘Ó ÌÈÏ„·‰‰ – Ú˘Èχ È„È ÏÚ ‰Èχ È„È ÏÚ Ô·‰ ˙‡ÈÈÁ‰ .3
לצורך השוואת מערכות היחסים שבין כל נביא לבין הֵאם העומדת מולו ,היה עלינו
להשוות את ˙¯‚ÒÓ‰של שני סיפורי ההחייאה .עתה נשלים את מעשינו בהשוואת
ÔÈÚ¯‚‰של שני הסיפורים ,היינו תיאור ההחייאה עצמו )פסוקים יט-כב במל"א י"ז,
ופסוקים כט-לה בפרקנו( .בשני המקומות מתייחד הנביא בעלייתו עם הילד המת
המושכב על מיטתו ,בעוד הֵאם נשארת בבית למטה ,ובשניהם מכיל תיאור ההחייאה
שלושה רכיבים:
נספח שני :השוואת סיפורי ההחייאה של אליהו ושל אלישע
277
‡ .תפילת הנביא לה'
· .פעולה מעשית של מגע עם הילד המת
‚ .תחיית הילד
ועוד צד שווה בין שני הסיפורים :בשניהם ניסיונו הראשון של הנביא להחיות את
הילד אינו עולה יפה.
עד כאן הצדדים השווים בין שני התיאורים .במה הם נבדלים?
בין שני התיאורים הללו מתהפך היחס בין תפילתו של הנביא לה' לבין פעולתו
המעשית להחייאת הבן .כתוצאה מהיפוך זה ,שונה גם אופיו של הרכיב השלישי ,תיאור
תחיית הילד ,בכל אחד מן הסיפורים .ובעצם ,היפוך זה קובע את אופיו השונה לגמרי
של כל אחד משני תיאורי ההחייאה הללו .בטרם נפרש את דברינו נציג טבלת השוואה
זו:
‡Â‰ÈÏ
:¯Ó
‡« ‡“i«Â '‰ Ï
תפילה )כ( ∆ ‡»¯˜¿ƒi«Â
‡Ú˘ÈÏ
מעשה )לא( ְוֵגֲח ִזי ָעַבר ִלְפֵניֶהם
ה' ֱאָהי ֲהַגם ַעל ָהַאְלָמָנה ֲאֶשׁר
¯Ú««p‰« È≈t¿ ÏÚ« ˙∆Ú∆L
¿n
‡˙ «ƒ ‰
∆ ÌN
∆»i«Â
ֲאִני ִמְתגּוֵֹרר ִעָמּהּ ֲהֵרעוָֹת ְלָהִמית
ְוֵאין קוֹל ְוֵאין ָקֶשׁב…
ֶאת ְבָּנהּ.
ׂר :א ֵהִקיץ ַהָנַּער.
ַוַיֶּגּד לוֹ ֵלאמ
“„≈„ «ָ „∆Ï∆i‰« ÏÚשׁשׁ ְפָּעִמים
˙Ó
מעשה )כא( ¿ƒi«Â
ׂא ֱאִליָשׁע ַהָבְּיָתה…
תפילה )לב( ַוָיּב
ׂא ַוִיְּסגּׂר ַהֶדֶּלת ְבַּעד ְשֵׁניֶהם
)לג( ַוָיּב
‡.'‰ Ï
˙«∆ Ï≈lt
¿ƒi«Â
:¯Ó
‡« ‡“i«Â '‰ Ï
תפילה ∆ ‡»¯˜¿ƒi«Â
,„∆Ï∆i‰« ÏÚ« ·«kL
מעשה )לד( ַוַיַּעל ¿ƒi«Â
ה' ֱאָהי ָתָּשׁב ָנא ֶנֶפשׁ
ַוָיֶּשם ִפּיו ַעל ִפּיו ְוֵעיָניו ַעל ֵעיָניו
ַהֶיֶּלד ַהֶזּה ַעל ִקְרבּוֹ.
ְוַכָפּיו ַעל ַכָּפּו ÂÈ»ÏÚ» ¯‰«¿‚ƒi«Â
ַוָיָּחם ְבַּשֹר ַהָיֶּלד.
ַ ·Lוֵיֶּלְך ַבַּבִּית
)לה( »»i«Â
ַאַחת ֵהָנּה ְוַאַחת ֵהָנּה
ַוַיַּעל ַוִיְּגַהר ָעָליו ַוְיזוֵֹרר ַהַנַּער
ַעד ֶשַׁבע ְפָּעִמים
‡e‰»iƒÏ
≈ ÏB˜¿a '‰ ÚÓ
«L
תחיית )כב( ¿ƒi«Â
הילד ַוָתָּשׁב ֶנֶפשׁ ַהֶיֶּלד ַעל ִקְרבּוֹ ַוֶיִּחי.
תחיית
הילד
ַוִיְּפַקח ַהַנַּער ֶאת ֵעיָניו.
אמנם שני הנביאים התפללו אל ה' ,אולם בתיאור של מעשי אלישע מסתפק הכתוב
בציון עצם העובדה שהתפלל .הוא מקדיש לכך שלוש מילים בלבד ,אין הוא מוסר את
השונמית
278
תוכן התפילה ,ומכאן ואילך לא שב הסיפור עוד לנושא זה .נראה ,כי תפילתו של אלישע
אינה עניין מרכזי כלל בנס ההחייאה .הוא נושא אותה רק כפתיחה למעשה ההחייאה,
משום שנס כה חריג מחייב הקדמת תפילה לפניו ,או שמא מבקש אלישע מה' שיורהו
את הדרך להחיות את הילד.
עד כמה שונה הדבר בתיאור ההחייאה שעשה אליהו! קריאתו אל ה' היא העניין
המרכזי בתיאור הנס .לא תפילה אחת נושא אליהו ,אלא ˘˙ .ÌÈÈהתפילה הראשונה לא
3
השיגה את מטרתה והילד נותר מת ,ועל כן נשא אליהו תפילה אחרת ,שונה במהותה.
הכתוב מתאר את שתי התפילות של אליהו כ'קריאה אל ה' ' .לשון זו מלמדת על
אופיה של תפילתו שאינה פורמאלית ,אלא מביעה את מצוקתו של המתפלל .אין הכתוב
מסתפק בציון עצם העובדה שאליהו התפלל ,כפי שעשה אצל אלישע ,אלא הוא מביא
את לשונן של שתי התפילות במלואן .וכך ,לעומת ˘ ˘ÂÏמילים המוקדשות לתפילתו
של אלישע ,אנו מוצאים ˘ ÌÈ˘ÂÏמילים המוקדשות לכך בסיפור על אליהו.
הפוך הדבר בתיאור הפעולות המעשיות שעשו שני הנביאים .מעשיו של אליהו ביחס
ֵׂדד ַעל ַהֶיֶּלד ָשׁשׁ ְפָּעִמים".
לילד מתוארים · ˘ÓÁמיליםַ" :וִיְּתמ
לעומת זאת ,בסיפור על אלישע מתוארות בפירוט רב ˘˙ Èפעולות מעשיות ביחס
לילד .הראשונה היא המעשה שעשה גיחזי במצַות רבו -שימת משענת אלישע על פני
הנער .פעולה זו לא השיגה את מטרתה " -א ֵהִקיץ ַהָנַּער"; ועל כן פעל אלישע בעצמו
)לאחר שהתפלל( פעולה מעשית ביחס לנער ,וזו מקבילה עקרונית לפעולתו של אליהו
שהתמודד על הילד .אלא שהמעשה שעשה אלישע מתואר לפרטי פרטיו ,ולא פעם אחת
הוא מתואר אלא :ÌÈÈÓÚÙ
לד
לה
ַוַיַּעל ַוִיְּשַׁכּב ַעל ַהֶיֶּלד…
ַוָיָּשׁבַ …וַיַּעל
ַוִיְּגַהר ָעָליו
ַוִיְּגַהר ָעָליו
כפילות זו בתיאור המעשים שעשה אלישע ,עומדת בהקבלה ניגודית לכפילות
בתיאור תפילתו של אליהו:
מל"א י"ז ,כ
כא
ַוִיְּקָרא ֶאל ה' ַויּׂאַמר :ה' ֱאָהי…
ַוִיְּקָרא ֶאל ה' ַויּׂאַמר :ה' ֱאָהי…
אמנם בפועל גם אליהו עשה את מעשיו ˘ ,ÌÈÓÚÙ ˘ÂÏאולם הכתוב מסתפק בציון
מספר זה ,ואינו מתאר אפילו התמודדות אחת של אליהו על הילד לפרטיה .אצל אלישע
מתוארות גהירותיו על הילד פעמיים ,תוך פירוט מעשיו ,ואף תוצאותיהן ההדרגתיות
מתוארות :תחילה "ַוָיָּחם ְבַּשֹר ַהָיֶּלד" )לד( ,ואחר כך )לה( "ַוְיזוֵֹרר ַהַנַּער" ) -ויתעטש(.
4,"ÌÈÓואף כאן בולט
ƒ Ú»t¿ Ú«·L
מספר גהירותיו של אלישע הוא ,כמצוין בכתוב∆ „Ú«" :
הריבוי בהשוואה להתמודדותו המשולשת של אליהו על הילד.
.3על ההבחנה בין שתי התפילות ועל משמעותה עמדנו בפרקי אליהו' ,בצורת' ו ,סעיפים 7ו.9-
.4אמנם יש מפרשים המייחסים את המילים "ַעד ֶשַׁבע ְפָּעִמים" למילים "ַוְיזוֵֹרר ַהַנַּער" .וַהְשׁווה
את פירושנו בגוף העיון למה שנאמר בפסוק במל"א י"ח ,מג.
נספח שני :השוואת סיפורי ההחייאה של אליהו ושל אלישע
279
כתוצאה מהבדלים אלו ,מתבאר הטעם להבדל ברכיב השלישי שבשני התיאורים -
תחיית הילד .כיוון שאצל אליהו התפילה היא הדומיננטית בנס ההחייאה ,מתוארת
תחיית הילד כֵהענות ה' לתפילתו:
כב
ויּשׁמע ה' בּקוֹל אליּהוּ.
ואף התיאור הריאלי של התחייה מכוון מבחינה לשונית לתפילתו )השנייה( של
הנביא:
התפילה :כא
ההענות :כב
תּשׁב נא נפשׁ היּלד הזּה על קרבּוֹ.
ותּשׁב
נפשׁ היּלד
על קרבּוֹ ויּחי.
לעומת זאת ,בתיאור החייאת הילד בידי אלישע אין כל זיקה בין תיאור תחייתו
בפועל לבין תפילתו של אלישע שפתחה את התהליך .מאידך ,מדגיש תיאור תחיית הנער
את הביטוי המעשי הפיזי של תחייתו:
לה
ויּפקח הנּער את עיניו.
וכך מעמיד הכתוב את תחייתו בזיקה ברורה ÂÈ˘ÚÓÏשל אלישע בגהירתו על הנער:
ויּשׂם.ÂÈÈÚ ÏÚ ÂÈÈÚÂ …
פקיחת הנער את עיניו בשלב הסופי בתחייתו ,מתקשרת לשלבים הקודמים במעשיו
של אלישע :גהירתו הראשונה על הנער הביאה לידי "ויּחם בּשׂר היּלד" .גהירתו עליו
בהמשך הביאה לידי "ויזוֹרר הנּער" ,ואילו לאחר הפעם השביעית נשלם תהליך
ההחייאה" :ויּפקח הנּער את עיניו".
מה משמעותם של הבדלים כה ברורים בין שני תיאורי ההחייאה המצויים במסגרת
כללית דומה? נדמה כי אין צורך במאמץ ניכר כדי להגיע לתשובה :בכל אחד מתיאורי
ההחייאה מעוצבת התמודדות של הנביא ,ועל מנת להצליח בה הוא חייב לגייס את
כוחותיו .ההבדל ביניהם הוא בשאלה עם מי מתמודד הנביא :אליהו מצוי בהתמודדות
עם ה' ,ואילו אלישע מצוי בהתמודדות עם הנער המת עצמו.
סיפור ההחייאה של אלישע אינו קשור במתיחות כלשהי בין הנביא לבין אלוהיו.
לפיכך אין תפילתו של אלישע אל ה' מובלטת כלל בתיאור ההחייאה .מאידך ,ברור כי
אלישע נושא באחריות מסוימת למות הילד הזה ,אשר נולד בגזרתו ואשר את דבר מותו
העלים ממנו ה' .תיאור החייאתו של הילד בידי אלישע הוא תיאור התמודדותו של
הנביא עם אחריותו כלפי הילד .כאשר שלח אלישע את גיחזי להחיות את הילד לא
הצליח המעשה ,משום שלא הייתה בו קבלת אחריות של הנביא על הילד ועל קיומו.
מעשיו של אלישע בגהירתו על הילד ,באים לבטא את יחסו החדש ,העדכני ,אל ילד זה,
והם מביעים נטילת אחריות ופריסת חסות של הנביא על הילד .בשימו את "פּיו על פּיו
ועיניו על עיניו וכפּיו על כּפּו" נותן הנביא מנשמת החיים שלו עצמו אל גופו של הילד
280
השונמית
)'וכל הנופח -משלו הוא נופח'( 5.לפיכך מודגשים בתיאור זה דווקא מעשיו של הנביא,
המחייבים מאמץ ניכר ומתמשך מצדו ,משום שבהם מצויה ההתמודדות עם בעיית
הסיפור :מותו של הילד הנובע בין השאר ממחדליו של אלישע ביחסו לילד זה ולאמו.
סיפור ההחייאה בידי אליהו מהווה התמודדות בין הנביא לאלוהיו ,ועל כן עיקרו של
תיאור ההחייאה הוא בתפילותיו של הנביא אל ה' .הבעיה המעוצבת בתיאור זה אינה
בין אליהו לבין הנער המת וגם לא בין אליהו לִאמו )זאת ,אף שתיאור המסגרת של נס
ההחייאה מלמד על רצונו העז של אליהו ְלַרצות את הֵאם( .בתיאור ההחייאה מעוצב
מתח ברור בין הנביא לאלוהיו ,ועל כן נצרך אליהו לתפילה השנייה ,לאחר שהראשונה
לא נענתה .רק התפילה השנייה היא שזכתה לֵהענותַ" :וִיְּשַׁמע ה' ְבּקוֹל ֵאִלָיּהוּ".
.5דברים אלו נכתבים לאור מה שהעלינו בסעיף 13של עיון ו ,שהוקדש לדיון בפסוקים אלו.