288
úéúåäî íéøåôéñä éðù ïéá úåëéîñä íàä .à
?íäéðéá éðåöéçä ïåéîãä úàöåú àéä àîù åà
האם קשורים שני הסיפורים הזעירים שבסוף פרק ד' זה לזה ,עד כדי כך שקשר זה
יצדיק דיון משותף בשניהם? ושמא נסמכו זה לזה רק מפני הְמכנה המשותף אשר
לשניהם :בשניהם מחולל הנביא נס במזון! אם זהו הקשר היחיד בין שני הסיפורים,
וסמיכותם בכתוב היא תוצאת עריכה ולא סמיכות ראשונית ומהותית ,ודאי שיש בכך
בסיס להשוואה ביניהם ,אולם אז עלינו להתייחס לכל סיפור כיחידה ספרותית
1
עצמאית ,הדורשת סדרת עיונים עצמאית.
מדברי ר"י אברבנאל נראה ,שהוא הבין את שני האירועים שעליהם מסופר לנו
בפסוקים אלו כאירועים שקרו במקום אחד וברצף אחד של זמן .וכך הוא כותב בראש
פירושו לסיפור הנזיד )ד' ,לח(:
זימן הקב"ה שיעשה שם ) -אלישע בגלגל( גם כן נס אחר 2,והוא שהיה
רעב בארץ ,ובני הנביאים היו יושבים לפניוÌÁÏ Ì‰Ï ˙˙Ï ‰ˆ¯ ‡Â‰Â ,
…ÏÂÎ‡Ï „ÈÊÂ
רי"א מדבר על נס בלשון יחיד ,והוא מקדים בדבריו את הלחם לנזיד ,אף שבכתוב
3
סדר הִנסים הפוך.
.1נראה שכזו היא סמיכותם של שני הסיפורים הקודמים :הסיפור על אלמנת בן הנביאים
שנצרכה לנס אסוך השמן והסיפור על השונמית .אלו שני סיפורים שבהם אלישע מחולל נס
לנשים ,ומסתבר שעל כן נסמכו זה לזה .בסדרת העיונים הקודמת אמנם השווינו בין שניהם
ולמדנו מהשוואה זו דברים חשובים )ראה שם עיון ו 12ובנספח הראשון סעיף ,(1אולם
הקדשנו לכל אחד מהסיפורים ניתוח ספרותי עצמאי בסדרת עיונים משלו.
.2כוונתו :מלבד הִנסים שחולל אלישע בירדן ,ביריחו ובבית אל ,התחנות שבהן עבר אלישע
קודם לכן בדרכו עם אליהו אל מקום עלייתו השמיימה .לדעת רי"א אפוא' ,שובו' של אלישע
לגלגל בפסוק לח מתייחס ליציאתו ממנה ביחד עם אליהו בפרק ב' פסוק א )"ַוֵיֶּלְך ֵאִלָיּהוּ
ֶוֱאִליָשׁע ִמן ַהִגְּלָגּל"(! ֵדעה זו נראית בעינינו בלתי סבירה ,שכן נראה שזמן רב עבר מאז שב
אלישע ממסעו עם אליהו ,ומקומות רבים הוזכרו כמקומות שבהם שהה אלישע מאז עלייתו
מיריחו לבית אל )ב' ,כג( .על פשר שיבתו של אלישע הגלגלה ראה הערה 4להלן.
.3הֶצֶמד "לחם ונזיד" מופיע בשני המקומות הנוספים )והיחידים( במקרא שבהם מופיע השם
;"ÌÈLחגי ב' ,יבֵ" :הן ִיָשּׂא ִאישׁ
ƒ »„Ú¬ „ȃʿe ÌÁ
ׂב ָנַתן ְלֵעָשׂו ∆∆Ï
"נזיד" -בראשית כ"ה ,לדְ " :וַיֲעק
."…„ȃʻp‰מסתבר שדבר זה הוא שהשפיע על
‡« Ï
∆¿Â ÌÁ
∆∆l‰
‡« Ï
ֶׂדשׁ ִבְּכַנף ִבְּגדוְֹ ,וָנַגע ִבְּכָנפוֹ ∆
ְבַּשׂר ק
רי"א .אולם בתופעה זו יש גם חיזוק-מה לדעתו ששני הִנסים אירעו באותו מעמד.
א .האם הסמיכות בין שני הסיפורים מהותית או שמא היא תוצאת הדמיון החיצוני ביניהם? 289
אף אם לא נקבל את דברי רי"א הללו במלואם ,ולא נפרש ששני האירועים הללו
התרחשו באותו זמן ממש ,ודאי צודק הפרשן ששני האירועים קרו באותו מקום -
בִגּלגל; ביחס לאותו ציבור -חבורת בני הנביאים היושבים לפני אלישע; ובנסיבות
דומות -תקופת רעב המקשה על פרנסתם של בני הנביאים הללו.
אם אכן כך הדבר ,כפי שנוכיח מייד בהמשך דברינו ,נוכל להסיק שהקשר בין שני
הִנסים המתוארים בפסוקים אלו ,היותם נסים הקשורים במזון ,אינו ˙·ÈÒסמיכותם
במקרא ,אלא ˙ ˙‡ˆÂהנסיבות הדומות ששררו בשני האירועים הללו .נסיבות אלו
הולידו בשני האירועים את הצורך לכלכל את בני הנביאים תלמידיו של אלישע ,ולחולל
לשם כך נסים.
ובכן ,מַנִּין נטלנו את הנחת אחדוּת הנסיבות שִהנחנו לעיל?
לכשנעיין היטב בפרטי האירוע השני )בפסוקים מב-מד( ִנָוַּכח שהם נסמכים על
המידע שניתן לנו במצג של האירוע הראשון )בראשיתו של פסוק לח( ,ושבלעדיו לא
יהא אירוע זה מובן כל צורכו )מסיבה זו ,בפסוקים שבראש סדרת העיונים שמנו במרכז
את ראשו של פסוק לח ,שכן הוא משמש מבוא לשני הסיפורים גם יחד(.
:̘Ӊהאירוע השני נפתח במילים " ְוִאישׁ ָבּא ִמַבַּעל ָשִׁלָשׁה" )פסוק מב( ,אולם Ô‡Ï
בא איש זה? מה טעם ציון המקום שממנו בא ללא ציון המקום שאליו הגיע ושבו
התרחש הסיפור? אם נניח שהעיר ִגּלגל המוזכרת בפתח הסיפור הראשון כמקום
4
התרחשותו ,היא גם מקום ההתרחשות הנוכחית ,החיסרון יהא מובן.
:¯·Â„Ó Â·˘ ¯Â·Èˆ‰מי הוא ה'עם' שאלישע דואג למאכלם בסיפור השני ,ציבור
המונה מאה איש? לכבוד איזה אירוע התאסף ציבור גדול זה לפני אלישע? אף התשובה
‡ ÌÈיְׂשִׁבים ְלָפָניו" .אותם בני
על שאלה זו מצויה בראשיתו של פסוק לחƒ ȃ·¿p‰« È≈¿·e" :
נביאים אכן קרויים בפי אלישע "עם" כבר בסוף הסיפור הראשון ,בַצוותו על נערוַ" :צק
ְ ÌÚ»»Ïויׂאֵכלוּ" )פסוק מא( ,ממש כפי שציווה על משרתו בסיפור השניֵ" :תּן ְ ÌÚ»»Ïויׂאֵכלוּ"
5
)פסוק מב(.
.4את דעתנו בדבר היות הגלגל עיר מושבו של אלישע הן בשני הסיפורים הזעירים הללו והן
לפני כן ,בעת שאליהו הלך עמו מן הגלגל )ב' ,א( ,ואולי גם בסיפורים נוספיםִ ,הבענו
באריכות בספרנו פרקי אליהו ,סערה ב) 2עמ' ,(497-495ושם )סעיף (1גם עסקנו בזיהוי
מקומה של גלגל זו .נזכיר ,כי לדעתנו ,גלגל זו המצויה בהר אפרים ,היא מקום ביתו של
אלישע ,ולשם היה שב ˙„ ,¯Èלאחר שסבב בין ערי ישראל השונות כדרכו .על כן נתרכזו
בעירו זו של אלישע מאה בני נביאים שבאו להיות תלמידיו )כפליים ממה שמצאנו ביריחו -
ראה ב' ,ז ושם טז( ,בעוד שלפני היותו נביא הדור לא מצאנו בה בני נביאים כלל )ב' ,א(.
.5ההבדל בין הפעלים "ַצק" ו"ֵתּן" נובע כמובן מן ההבדל בין מאכל נוזלי כנזיד -שאותו
יוצקים ,למאכל מוצק כלחם -שאותו נותנים.
הנזיד והלחם
290
לא אירוע מסוים גרם אפוא לֵהאספם של מאה איש אלו לפני אלישע .הללו יושבים
לפניו בגלגל בתמידות ,כתלמידים לפני רבם ,ואלישע דואג לכל צורכיהם ,ואף פרנסתם
6
עליו.
:˙¢Á¯˙‰‰ ÔÓÊבסיפור השני שוררת אווירת מחסור במזון .המשרת מתלונן שלא
יוכל להאכיל מאה איש בעשרים לחם 7,ואין בידו או ביד רבו לפתור בעיה זו באמצעות
ׂל ְוהוֵֹתר".
הוספת לחם למי שיחסר לו .זהו הרקע לגֵזרתו של אלישעָ" :אכ
מה ִפּשרה של תחושת המחסור הזאת? הנה גם בסיפור הראשון קיימת אווירה דומה:
אחד מבני הנביאים יוצא לשדה ללקט ירקות בר כדי להעשיר את הנזיד המתבשל בסיר
ׂל" ,אין הם שופכים את
הגדול .כשמתגלה לבני הנביאים כי "ָמֶות ַבִּסּיר"ְ " ,וא ָיְכלוּ ֶלֱאכ
הנזיד המקולקל ומכינים להם חדש ,אלא הם פונים בצעקה אל הנביא ,והנביא נענה
להם ומחולל נס הְמרפא את הנזיד.
אווירת המחסור בסיפור הראשון מוסברת בראש פסוק לחְ " :וָהָרָעב ָבָּאֶרץ" .אין זאת
אלא שהסבר זה עולה גם לסיפור השני ,ומכאן ההסבר לתחושת המחסור במזון
השוררת גם בו .מחמת הרעב נצרך אלישע לחולל את שני הִנסים המתוארים כאן ,ועל
כן המושא לִנסיו הוא מזונם של בני הנביאים העניים היושבים לפניו והתלויים בו.
נמצא על פי דברים אלו ,שאף מבחינה פורמלית מאוחדים שני הסיפורים הזעירים
הללו במסגרת ספרותית אחת ,אשר לה מצג המשותף לשניהם ,כפי שרשמנו בראש
סדרת עיונים זו:
לח
ֶוֱאִליָשׁע ָשׁב ַהִגְּלָגָּלה
ְוָהָרָעב ָבָּאֶרץ
וְּבֵני ַהְנִּביִאים יְׂשִׁבים ְלָפָניו.
כל אחד משלושת ההיגדים הללו נחוץ לסיפור השני ,באותה המידה שהוא נחוץ
לסיפור הראשון.
.6מסיפור נוסף העוסק ביחסים שבין אלישע לתלמידיו בני הנביאים )ו' ,א-ז( מתברר שישיבתם
של בני הנביאים לפני אלישע הייתה במבנה מסוים שנבנה לשם כך )ו' ,א( .מקום זה היה
'בית המדרש' שלהם .מן הסיפור במקומנו אנו למדים שהבסיס לכלכלתם של בני הנביאים
)או לפחות חלק ממנו( היה כפי הנראה תרומות שהביאו נדיבי לב אל הנביא כדי שיוכל
ִׂרים" -הרבה יותר
ֶ Ìȃ̄Nלֶחם ְשׂע
לקיים את 'ישיבתו' )ועל כן הביא האיש מבעל שלישה "∆¿ Ú
מצורכו של איש אחד ,עובדה המוכיחה שלא הביא זאת לנביא באופן אישי ,כפי שסברו
פרשנים אחדים(.
תיאור זה של אורח החיים השיתופי של בני הנביאים -הם יושבים לפני רבם ב'מקום' אחד,
אוכלים יחדיו מסיר גדול אחד ,וזוכים בסיועם של נדיבי לב בזכות רבם ומנהיגם -מזכיר עד
להפליא את אופיה של הישיבה הליטאית כפי שהתפתחה בדורות האחרונים.
.7הלחם שעליו מדובר אינו ,כמובן ,זה הרגיל בפינו כיום ,אלא כנראה זה המקובל בקרב
הערבים עד ימינו -פיתה שטוחה המספיקה לנפש אחת.
א .האם הסמיכות בין שני הסיפורים מהותית או שמא היא תוצאת הדמיון החיצוני ביניהם? 291
אף המסגרת הכללית של שני הסיפורים דומה במידה רבה ,כפי שיתברר בטבלה
הבאה:
„Èʉ Ò
:‰Â˘‡¯ ‰‡¯Â‰
)לח(
ַויּׂאֶמר ְלַנֲערוֹ…
ÌÁω Ò
)מב(
וַּבֵשּׁל ָנ ִזיד ִלְבֵני ַהְנִּביִאים.
/ ‰ÈÚ·‰
:¯ÂÚ¯Ú‰
:‰ÈÈ˘ ‰‡¯Â‰
)לט-מ( ַוֵיֵּצא ֶאָחד…
)מא(
ַויּׂאֶמר:
ֵתּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ
)מג(
ָמה ֶאֵתּן ֶזה
ׂל.
ְוא ָיְכלוּ ֶלֱאכ
ִלְפֵני ֵמָאה ִאישׁ?!
ַויּׂאֶמר:
ַויּׂאֶמר:
ַצק ָלָעם ְויׂאֵכלוּ.
ֵתּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ
ׂה ָאַמר ה'…
ִכּי כ
/ Ò‰ ˙ÂÓÈȘ˙‰
:‰ÈÚ·‰ Ô¯˙Ù
ְוא ָהָיה ָדָּבר ָרע ַבִּסּיר
)מד(
ַויּׂאְכלוּ ַויּוִֹתרוּ
ִכְּדַבר ה'
עוד עלינו לציין את הֶקּשר הסגנוני בין שני הסיפורים :מלבד הוראת הנביא החוזרת
בשניהם "ַצק ָלָעם ְויׂאֵכלוּ" ֵ" /תּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ" ,ראוי לציין כי השורש אכ"ל בהטיות
שונות מצוי בכל סיפור ארבע פעמים ,ומסתבר שזוהי 'המילה המנחה' ביחידה
הספרותית השֵלמה .אלא שבחלקה הראשון של יחידה זו מצוי הפועל שלוש פעמים
בלשון הכתוב ,ורק בפעם הרביעית בדברי אלישע ,ואילו בחלקה השני הֵהפך מכך :שלוש
פעמים בדברי אלישע ורק בפעם הרביעית בלשון הכתוב .היפוך זה נובע מייחודה של
הבעיה בכל אחד מן הסיפורים :הבעיה בסיטואציה המתוארת בסיפור הראשון מצויה
במישור האובייקטיבי -באפשרות לאכול מן הנזיד ,ולפיכך מתייחס השורש אכ"ל בעיקר
לבעיה זו .רק לאחר פתרונה יכול אלישע לַצוותַ" :צק ָלָעם ."eÏ≈·“È¿Âבסיפור השני,
לעומת זאת ,צו הנביאֵ" :תּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ" הוא שמחולל את הבעיה העומדת ביסוד
הסיפור .רק לאחר שהנביא חוזר על דבריו פעם אחר פעם ,מתרחש הנס בפועלeÏi«Â" :
ַויּוִֹתרוּ ִכְּדַבר ה' ".
ראיית שני הסיפורים הללו כשני רכיבים ביחידה ספרותית אחת תסייע בידינו לעמוד
על המסר המעוצב בכל אחד מהם בדרך מדויקת יותר ,הודות להארה ההדדית שיאירו
הסיפורים זה את זה.