303
1
íéøåôéñä éðùá 'ñðä úøåú' .â
ÌÁω ÒÏ „Èʉ Ò ÔÈ· ÌÈÏ„·‰ È˘ .1
בכל אחד משני הסיפורים הסמוכים ,מחולל אלישע נס הקשור במזון ,שמטרתו להזין
את בני הנביאים בעת הרעב ולפתור אגב כך בעיות של אמון בין אלישע לאחד הסובבים
אותו .על אף קשר מהותי זה ,הִנסים המתוארים בשני הסיפורים שונים זה מזה באופָים.
ההבדל בין שני הנסים כפול .ראשית ,הנס הראשון נעשה באמצעות דבר ממשי,
ַ ,ÁÓוַיְּשֵׁלְך ֶאל ַהִסּיר" )פסוק מא(.
שבאמצעותו חולל אלישע את הנסַ" :ויּׂאֶמר :וְּקחוּ ∆˜ «
מעשה זה הוא שריפא את הנזידְ " :וא ָהָיה ָדָּבר ָרע ַבִּסּיר" .בסיפור השני ,לעומת זאת,
ׂה ָאַמר
גזר אלישע על קיומו של הנס בדבר שפתיו בלבדַ" :ויּׂאֶמרֵ :תּן ָלָעם ְויׂאֵכלוִּ ,כּי כ
ׂל ְוהוֵֹתר" )פסוק מג( .שום חפץ או דבר ממשי אינו נחוץ כדי שהנס יתקיים:
ה'ָ :אכ
"ַויּׂאְכלוּ ַויּוִֹתרוּ ִכְּדַבר ה' " )פסוק מד(.
הבדל שני בין שני הנסים הוא בהזכרת שם ה' בהקשר הנס :שם ה' חסר לגמרי
בסיפור הראשון ,ואילו בסיפור השני הוא מופיע פעמיים -בפי אלישע בשעה שהוא גוזר
על הנס ,ובלשון הכתוב המתאר את התממשות הנס.
מה ִפּשרם של שני הבדלים אלו? הבה נדון תחילה בכל סיפור בנפרד ,ולאחר מכן
ננסה לענות על שאלתנו.
· ÁÓ˜ ˙È˙ ˙ÂÚˆÓ‡· „Èʉ ÈÂÙȯ Ò .2
כך שואל ר"י אברבנאל:
וראוי שנדע :מה ראה הנביא לַצווֹת לתת קמח בתבשיל להסיר רוע
ארסיות העשבים הממיתים אשר בשלו שם? ומה היחס אשר היה לקמח
בתרופתם בדרך הטבע ,אם היה שעשאוֹ כפי המנהג הטבעי? 2ואם עשה
אותו על דרך נס ,כמו שֵיראה מפשט הסיפור ,יקשה צורך הקמח .והנה,
לא היה זה נס בתוך נס ,כמלח שריפא בו את מי יריחו 3.ויותר ראוי היה
שלא ישליך שם דבר ,ויאמר 'ִרֵפּאתי הסיר' או 'ִרֵפּאתי התבשיל' ,כי ·„·¯Â
יוסר הארסיות ,לא עם הקמח.
.1את כוונתנו בביטוי 'תורת הנס' הבהרנו ב'אסוך השמן' ד.
.2כוונתו :אם התכוון אלישע לפעול בדרך הטבע ,אז יש לשאול :כיצד פעל הקמח בדרך טבעית
לריפוי העשבים הממיתים? והרי אין ידוע לנו על תכונת ריפוי טבעית של הקמח.
.3כלומר :ביריחו מובן מדוע השליך אלישע דבר לֵמיֵמיה הרעים כדי לרפאם; הדבר שהשליך
שם אלישע היה מלח ,שאין דרכו לרפא ולהמתיק מים רעים ,אלא לֵהפך ,ואלישע פעל בדרך
זו כדי שיהיה נס בתוך נס.
הנזיד והלחם
304
שאלה כפולה מעלה כאן רי"א .‡ :מדוע בכלל השליך שם אלישע דבר ,ולא חולל את
הנס במאמר פיו? · .ואם השליך דבר ,מדוע דווקא קמח?
תשובת רי"א חותרת למשמעות הסמלית של הקמח שהושלך אל הנזיד ,בהשוואה
לרעל שבנזיד:
והנראה לי בזה הוא ,שהקמח הוא מכלל הדברים שיעשו מהעשבים
היותר נאות וכולל למאכל האדם ,והגפן שדה ) -שהוא לדעת רי"א עשב
בר רעיל( שהשליכוֹ ) -ה"אחד"( בסיר הוא היותר מנגד שבהם ,עד שיהיה
מכלל הדברים הממיתים ,להתנגדותו למזג האנושי 4.והנה הנביא ציווה
שישליכו בסיר את הקמח ,כדי שכל אשר בסיר ייעשה נאות וזן לבני
אדם ,כמו הקמח .כי ·„·¯ '‰הושם באותו הקמח כוח חזק כל כך,
ששינה והחליף מזג המתנגד ) -הרעל( למזגוֹ הנאות ) -של הקמח( ,ונעשה
5
הכל מזון האדם ,כקמח אשר יעשו ממנו הלחם שלבב אנוש יסעד.
וכאילו אמר שהקמח הפשוט יועיל יותר מכל מרקחת הטריאק"ה,
הכוללת הרבה פשוטים ,שהיא כנגד הארסי 6.ומעשה הנביא יורה על
7
כוונתו.
ודאי צודק רי"א באמרוֹ בשאלתו כי "ֵיראה מפשט הסיפור" שאלישע עשה את
מעשהו "על דרך נס" .אף על פי כן ,יש לשים לב לכך שהשלכת הקמח גרמה לרי"א
להעלות גם אפשרות אחרת :שאלישע "עשאוֹ כפי המנהג הטבעי" .רי"א אינו מפתח
אפשרות זו ,משום שאינה נראית לו מתאימה לפשט הסיפור ,ובצדק .אולם עצם
אפשרות העלאתה חשוב למה שנטען בהמשך.
בסיפור החייאת בן השונמית ,שקדם לסיפורנו ,ביאר רד"ק את הצורך בגהירת אלישע
על הילד ובהנשמתו ,בדרך שיש בה הערה עקרונית חשובה ,המסבירה רבים ממעשי הנס
שעשה אלישע:
ואפשר ) -שעשה כן( להנשים את הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו
ומעיניו ,כי ¯.ÌÏÂÚ‰ ͯ„Ó ‰Ï·Á˙ ËÚÓ ÌÚ ÌÈ˘Ú ÌÈÒ‰ ·Â
האם אותה 'תחבולה מעטה מדרך העולם' מקטינה את הנס? לאו דווקא .נראה
שתכלית השימוש בה על ידי הנביא היא ,ڷˉ χ Ò‰ ˙‡ ·¯˜Ïלפחות באופן סמלי,
.4פירושו של רי"א מבוסס על ההנחה ש'גפן השדה' ,שמפירותיה השליך 'האחד' אל הנזיד ,היא
צמח רעיל מאוד שבכוחו להמית .אך דבר זה תלוי בשאלת הזיהוי של אותו צמח ,וראה
דברינו בהערה 11בעיון הקודם.
.5על פי תהילים ק"ד ,טו.
.6כוונתו לתערובת חומרים נוגדי רעלים שהייתה נהוגה ברפואת זמנו.
.7כלומר :הכוונה הסמלית הזאת מונחת בעצם מעשהו של הנביא.
ג' .תורת הנס' בשני הסיפורים
305
ולהקטין את רושם חריגתו ממנהגו של עולם 8.דבר זה מושג בכך שהנביא עושה מעשה
אנושי ,שבנסיבות רגילות היה אולי מועיל להשיג את התוצאה המבוקשת בדרך הטבע,
אולם בנסיבות הקיימות הדבר הוא בלתי אפשרי ,וה' עושה נס אשר ˙‡ ÌÈÏ˘Ó
9
.Ì„‡‰ Ï„˙˘Ó˘ ˙ÂÏ„˙˘‰‰ ˙‡ ,Èڷˉ È˘Â‡‰ ıÓ‡Ó‰
הבה נשוב לשאלותיו של רי"א וננסח את תשובתנו להן :ברור שבדרך הטבע אין מעט
קמח יכול לבטל את טעם המוות שטעמו בני הנביאים בנזיד שבסיר הגדולה ,כי "מה
היחס אשר היה לקמח בתרופתם ) -של העשבים המרים( בדרך הטבע?" .אולם קמח הוא
בסיס מזונו של האדם ,ובו האדם מכין לעצמו את לחמו וגם משתמש בו לתבשיליו.
נתינת קמח בנזיד רגיל יכולה להפכו לנזיד סמיך יותר 10,ואולי אף לגבור על טעם לוואי
קל שרוצים לטשטשו ,אך ודאי שאין בה כדי לרפא נזיד אשר 'מוות בו'.
אולם נתינת הקמח של אלישע ביטאה את השתדלותו לתקן את הנזיד )וזהו "מעט
תחבולה מדרך העולם"( ,ובזכות זאת גמר ה' את התהליך" :ובדבר ה' הושם באותו קמח
כוח חזק כל כך ששינה והחליף מזג המתנגד ) -גפן השדה( למזגו הנאות ) -של הקמח(".
זוהי הדרך הראויה לריפוי הנזיד במקומנו :רק על ידי מעשה אנושי ,על ידי השתדלות
11
טבעית ,זוכה האדם להשלמה אלוהית בדרך של נס .זו 'תורת הנס' בסיפורנו.
.8דבר זה הפוך מן התפיסה הרווחת הרואה בעשיית הנסים במקרא מגמה הפוכה -להרשים
דווקא בחריגה שיש בהם ממנהגו של עולם .מובן שאכן ישנם נסים שכל מטרתם לזעזע
ולהרשים ,והללו מצטיינים בחריגתם ממנהגו של עולם לשם מטרה זו ,אולם לא כּאלו הם
הנסים שאנו דנים בהם עתה.
.9אין אנו באים לטעון לקשר של סיבה ומסובב בתחום הכימי או הפיזיקלי בין מעשה הנביא
לבין תוצאתו -הנס שאירע .מעשה הנביא לעתים אינו אלא סמלי בלבד ,והוא בא לבטא את
הכוונה להתאמץ לשם השגת התוצאה המבוקשת .לעתים הוא גם מעצב משמעויות נוספות,
כגון בהחייאת בן השונמית ,שאין בה רק "תחבולה מדרך העולם" ,כדברי רד"ק ,אלא גם
הבעה של יצירת זיקה ממשית חדשה בין הנביא לבין הילד ,כפי שכתבנו בהרחבה בסדרת
העיונים הקודמת ,עיון ו.13
הקשר בין מעשה הנביא לתוצאתו -הנס -הוא בתחום הדתי :המעשה הוא המזכה את הנביא
ואת האנשים שלמענם פועל הנביא בנס .בתחום זה ,הנס הוא אכן תוצאת המעשה שקדם לו.
.10במישור הסמלי ,שבו מבטא "הסּיר הגּדוֹלה" והנזיד המתבשל בתוכו את שותפותם של בני
הנביאים תחת הנהגתו של אלישע ,ואילו קלקול הנזיד מבטא את הפגימה בשותפות זו על
ידי תלמיד שאינו הגון )ראה בעיון הקודם ,סעיף ,(3ניתן להמשיך ולומר ,כי נתינת ÁÓ˜‰
˜·„Ó‰בנזיד ,משמעה הסמלי הוא החזרת האחדות והשיתוף בחבורת בני הנביאים.
.11אף שהשתמשנו בציטוטים מתוך תשובתו של רי"א ,ספק אם התכוון רי"א לתשובה שכתבנו.
רי"א אינו פוסל בסיפורנו אפשרות של נס שהיה נעשה בדיבור הנביא .הוא רק טוען,
שמעשה הנביא מעצב כוונה סמלית להפוך את הרעל שבנזיד לחומר מזין ,אלא שבמקום
לגזור על כך בדיבור ,מעדיף הנביא לבטא זאת במעשה סמלי .אנו נטלנו מדבריו את ההסבר
של מעשה הנביא כמעשה סמלי ,אך טענּוּ שזהו מעשה הכרחי לשם קיום הנס ,בבחינת
השתדלות אנושית טבעית.
306
הנזיד והלחם
(‰Î ,‚"È ÈÏ˘Ó) "BLÙ¿« Ú«·N
““¿Ï Ï≈Î
‡ ˜Èƒcˆ«" :ÌÁω Ò .3
כיצד התרחש בפועל הנס זה ,שִאפשר למאה איש לאכול כמות לחם שהספיקה
לחמישית מהם ואף להותיר משובעם?
לכאורה ,התשובה היא שהנס היה בהתרבות הלחם לכמות כזו שהיה בה די והותר
לאותם מאה איש .והרי נסים מעין אלו ,של התרבות ניסית של החומר כבר מצאנו אצל
אליהו הגוזר בשערי צרפתַ" :כּד ַהֶקַּמח א ִתְכָלה ְוַצַפַּחת ַהֶשֶּׁמן א ֶתְחָסר" )מל"א י"ז ,יד(,
ואצל אלישע עצמו בנס אסוך השמן שבראש פרקנוְ " :וָיַצְקְתּ ַעל ָכּל ַהֵכִּלים ָהֵאֶלּה
ְוַהָמֵּלא ַתִּסּיִעי" )ד' ,ד(.
אם נקבל תשובה זו ,חייבים אנו לומר שהנס בסיפורנו מופלא משני קודמיו ,ורושם
חריגתו ממנהגו של עולם גדול לאין שיעור .ראשית ,הנסים הקודמים שהזכרנו נעשו
בסתר ,ורק האלמנות ובניהן נכחו בהם; 12אולם במקומנו התרחש הנס במעמד מאה
איש.
שנית ,בנסים הקודמים לא הייתה התרבות החומר כה ניכרת לע ִין .ניתן להגדיר נסים
אלו על דרך השלילה :למרות הנטילה שנטלו שתי האלמנות מן הכלים שברשותן ,עמדה
הכמות שהייתה באותם כלים במקומה ,ולא פחתה .אולם במקומנו הרי אין מדובר
בשמן או בקמח הכנוסים בתוך כלי קיבול ושהנטילה מהם אינה מורגשת ,אלא בעשרים
לחם .התרבות הלחם חייבת להיות אקטיבית וניכרת לעִין ,ומה שאירע הוא אחת מן
השתיים :או שכל לחם 'הוליד' לחמים נוספים בדמותו ,או שהלחמים עצמם גדלו כמה
ידות ,והרי זה דבר מפליא כל עין.
אמנם בפני ה' אין מעצור לחולל נס כזה או גדול מזה ִ" -הֵנּה ֲאִני ה' ֱאֵהי ָכּל ָבָּשׂר,
ֲהִמֶמִּנּי ִיָפֵּלא ָכּל ָדָּבר?!" )ירמיהו ל"ב ,כז( ,אולם השאלה העומדת לפנינו היא אם אכן על
נס כזה מספר לנו הכתוב במקומנו.
אין בכתוב שלפנינו כל ביטוי לכך שהנס היה בהתרבות הלחם ,לא בדברי אלישע
שגזר על הנס ולא בתיאור התגשמותו .שונה הדבר בתיאורי שני הנסים הקודמים
שהשווינו אותם למקומנו .בנסים אלו מודגש נס ההתרבות )או במדויק יותר ,נס
אי-ההתמעטות( הן בדברי הנביא הן בתיאור הכתוב .לוּ היה הנס במקומנו בהתרבות
הלחם ,גם כאן היה צריך אלישע לתאר מראש את העומד לקרות 13,והכתוב היה צריך
לתאר את התרחשות הנס בפועל ,ואולי גם את הפליאה וההתרגשות שאחזו בבני
הנביאים ,כאשר לנגד עיניהם מתחולל דבר כה מפליא.
התיאור החסכני והמצומצם של הנס בסיפורנו מתייחס רק לאכילתם של בני
הנביאים ,ולא ללחם עצמו .פעולת אכילתם היא התחום שבו מבטיח אלישע את
˙¯" ,ובתחום זה מתואר הנס גם בלשון
“≈ B‰¿Â Ï
‡Î
ׂה ָאַמר ה'» :
התרחשות הנסִ" :כּי כ
.12נס אסוך השמן אף התרחש בבית שדלתו נעולה.
.13ואז ודאי היה אומר מעין זאת' :כה אמר ה' ,ראיתם מעט לחם ,הנה אני מרבה לכם אותו,
ואכלתם אכול והותר'.
ג' .תורת הנס' בשני הסיפורים
307
הכתובִ e¯ƒ̇ Bi«Â eÏi«Â" :כְּדַבר ה' " .מכאן ,שהנס לא היה בהתרבות הלחם ,אלא באופי
אכילתם של בני הנביאים את אותם עשרים הלחם.
אף כך ,ניתן לנסח את אופיו של הנס בשתי דרכים )שאין ביניהן הבדל משמעותי(:
אפשר שהנס היה בשינוי נסתר שחל בלחם עצמו ,שנתעצם והפך להיות מרוכז יותר,
ובאשר כן משביע יותר 14.אולם אפשר גם שהנס היה בעצם אכילתם של בני הנביאים:
בלחם עצמו לא חל כל שינוי ,לא כמותי ולא איכותי ,ורק אכילתם של בני הנביאים
נתברכה ,והם חשו שאכלו כדי שובעם ,ולפיכך הותירו מן הלחם את מה שהיה מעבר
לכך.
אם נפרש כאפשרות האחרונה ,נתקיימה בבני הנביאים ברכת התורה לעם ישראל
כולו ,באופן שהוא מפליא יותר מן הרגיל .כך נאמר בברכות שבפרשת בחוקותי )ויקרא
שַׂבע" ,ופירשו זאת חכמים )ספרא על הפסוק; בחוקותי א ,ז(:
כ"ו ,ה(ַ" :וֲאַכְלֶתּם ַלְחְמֶכם ָלׂ
אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע ,אלא ‡(ËÚÓ -) ‡ÚÓ˜ ÏÎÂ
‡˙
,ÂÈÚÓ· ͯ·˙Ó ‡Â‰Âכעניין שנאמרַ" :וֲעַבְדֶתּם ֵאת ה' ֱאֵהיֶכם∆ ¿Í«¯≈·e ,
15
ְ »ÍÓוֶאת ֵמיֶמיָך" )שמות כ"ג ,כה(.
¿Á
¿«Ï
אין מגמת פירוש אחרון זה להקטין את הנס המתואר בסיפורנו ,אלא מגמתו לבאר
את לשון הכתוב בהקשרה .נדמה שלא נס גלוי בא הכתוב לתאר ,כזה המתרחש בעולם
הפיזיקלי הנראה לעין ,אלא נס נסתר המתרחש בתחום הפסיכולוגיה האנושית ,ומשפיע
16
ממילא אף על גופו של האדם.
הנס הנסתר הזה ,המביא את נפשו הרעבה והשוקקה של האדם להיות שבעה ומלאת
טוב ,אינו קטן מן הנס של התרבוּת החומר .מבחינה מסוימת אף איפכא מסתברא:
חברת השפע שאנו חיים בה ,האוכלת ושמנה ואינה שבעה -תוכיח.
.‡ .14וכעין זה פירש ר"י אברבנאל את פעולת הקמח בסיפור הקודם" :בדבר ה' הושם באותו
הקמח כוח חזק כל כך ."…בימינו מוכרת האפשרות לרכז מזון רב בגלולה זעירה )אלא שספק
אם יש בה כדי להשביע(.
· .יש שפירשו את נס פך השמן בחנוכת בית חשמונאי בדרך זו :השמן לא התרבה ,אלא
נתעצם שמונה ידות ,ולפיכך כמות השמן שכרגיל מספיקה ליום אחד הספיקה לשמונה ימים,
וראה מה שהבאנו על כך לעיל 'אסוך השמן' ד ,הערה .39
.15רש"י הביא את דברי חז"ל אלו על הפסוק שבפרשת בחקותי ,וחזר והביאם על הפסוק
בפרשת עקב )דברים י"א ,טו(ְ " :וָאַכְלָתּ ְוָשָׂבְעָתּ" " -שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים".
הפך ברכה זו מצוי בקללה שבפרשת בחקותי )ויקרא כ"ו ,כו(ַ" :וֲאַכְלֶתּם ְוא ִתְשָׂבּעוּ" ,ופירש
שם רש"י" :זהו מארה בתוך המעים בלחם".
.16לדברי חז"ל ,נס דומה התרחש באופן קבוע בלחם הפנים ,והוא היה אחד מחמשת הִנסים
שנהגו במקדש עד ימי שמעון הצדיק ולאחר מכן בטלו" :ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם
ובלחם הפנים ,וכל כהן שמגיעו כזית -יש אוכלו ושבע ,ויש אוכלו ומותיר" )יומא לט ע"א(.
308
הנזיד והלחם
¯·„· ˘Ó˙˘Ó ‡Â‰ ̉·˘ ÌÈÒ ıÙÁ ˙ÂÚˆÓ‡· ‡È·‰ ÏÚÂ٠̉·˘ ÌÈÒ .4
לאחר שהבהרנו את מהותם של שני הִנסים המתוארים בשני הסיפורים הסמוכים,
הגיעה העת לענות על השאלה שהצגנו בסעיף 1של עיון זה :מהו ִפּשרם של שני
17
ההבדלים הבולטים בין הנס הראשון לנס השני?
ראשית ,עלינו להסביר מדוע נס ריפוי הנזיד נעשה באמצעות השלכת קמח לנזיד,
ואילו נס הלחם נעשה בדבר פיו של הנביא בלבד .נדמה שהבירור שערכנו ביחס לכל נס
בפני עצמו ,מוביל אל ההסבר הבא.
כמעט בכל מקום שאופיו של הנס שמחולל אלישע הוא גרימת שינוי בעולם
הפיזיקלי ,הוא משתמש לשם כך בחפץ או בדבר-מה ממשי 18.טעמו של הדבר בדרך כלל
הוא ,כפי שהסברנו בסעיף 2לעיל ,המגמה לקרב את הנס אל הטבע :להפוך את האדם
)שהוא בדרך כלל הנביא עצמו( למי שמתאמץ מצדו לפעול לשם השגת המטרה
באמצעיו הטבעיים ,עד שבכך הוא זוכה להשלמה מלמעלה בדרך של נס המשֶנה את
19
טבעו של העולם.
לעומת זאת ,בכל אותם מקומות שבהם הנס שאותו מחולל אלישע הוא במסגרת
עולם הנוהג כמנהגו ,והנס הוא בזימונו של אירוע טבעי לזמן ולמקום שבהם הוא נחוץ,
וכמובן בכל מקום שבו המופת של אלישע כרוך בידיעת העתיד בלבד -באלה פועל
20
אלישע בדבר פיו לבדו ,ואין כל שימוש בחפץ לשם כך.
.17ההבדלים הם :עשיית המעשה באמצעות דבר ממשי רק בנס הראשון ,והזכרת שם ה' רק על
הנס השני.
.18כך בחציית הירדן הוא מכה את המים באדרת אליהו )ב' ,יד(; ברפאו את מי יריחו הוא
משליך לתוכם מלח מתוך צלוחית חדשה )ב' ,כ(; בהחיותו את בן השונמית הוא מנסה
תחילה לפעול באמצעות מטהו שביד גיחזי המושם על הילד ,ולבסוף הוא פועל עליו
באמצעות גופו שלו ,כשהוא גוהר על בשר הילד ומחממו )ד' ,כט-לה(; ברפאו את הנזיד
במקומנו הוא משליך קמח לתוכו; בהציפו את ברזל הגרזן ששקע במי הירדן הוא משליך עץ
למקום נפילתו )ו' ,ו(.
אמנם בחוללו את נס אסוך השמן לא השתמש אלישע בשום חפץ ,אולם זאת משום
שאלישע לא נכח בבית האלמנה בשעת הנס ולא בא במגע עם מושא הנס -עם השמן
שבאסוך -ועל כן לא היה יכול לעשות כל פעולה ביחס אליו .וראה גם בהערה הבאה.
.19בנס אסוך השמן ,שבו לא פעל אלישע באמצעות דבר-מה ממשי על השמן המתרבה )ראה
בהערה הקודמת( ,הושגה המטרה הזאת באמצעות פעולותיה של האלמנה עצמה ,שעליהן
ציווה הנביא .ראה 'אסוך השמן' ד.1
.20כך היה בנס הדובים ,שאירע בעקבות קללת אלישע את הנערים המתקלסים בו בשם ה' )ב',
כד(; כך גם בנס המים שבאו ממדבר אדום והרוו את צימאון הצבאות הצמאים ונס הניצחון
על מואב אחר כך ,שעליהם הודיע אלישע בשם ה' בטרם בואם )ג' ,יז(; כך בהולדת הבן
לשונמית ,שנה לאחר שגזר על כך הנביא )ד' ,טז(; וכך בריפוי נעמן מצרעתו והדבקתה בגיחזי
שנעשו על פי גֵזרת אלישע )ה' ,י; ה' ,כז( .אף גילוי תכניותיו הצבאיות של מלך ארם למלך
ישראל )ו' ,ט-י( ,הכאת חיל ארם בסנוורים )ו' ,יח( ופקיחת עיניהם בשומרון )ו' ,כ( אינם
ג' .תורת הנס' בשני הסיפורים
309
מובן ,שאף בנס הלחם כפי שביארנוהו בסעיף הקודם ,אין מקום ְלמעשה של הנביא
ולפעולה על הלחם באמצעות חפץ כלשהו ,שהרי ,כפי שביארנו ,לא היה זה נס גלוי
שחולל שינוי בעולם הפיזיקלי ובסדריו ,אלא נס נסתר ,במסגרת של עולם הנוהג
כמנהגו .לפיכך ,נתחולל נס זה · Â˙ڄ‰של הנביא כי כך יקרה -בני הנביאים יאכלו
ויותירו מן הלחם המועט שיאכלו.
הבחנה זו שערכנו בין שני סוגי הִנסים שחולל אלישע ,מחזקת אפוא את הפרשנות
שנקטנו בה בסעיף הקודם ביחס לטיבו של נס הלחם.
‡˙ ( ,·"Ò Â‰ÈÚ˘È ÈÙ ÏÚ) " '‰
∆ Ìȃ̄ƒk¿Ên
« ‰«" ÌÈÒ‰ .5
לבסוף ,עלינו להסביר מדוע מזכיר אלישע )ומזכיר הכתוב( את שם ה' בנס השני,
ואילו בנס הראשון אין שם ה' נזכר .גם בעניין זה נחלקים מעשי הנס של אלישע
ונבואותיו לשתי קבוצות גדולות .בעשרה ממעשי הנס שעשה ומנבואותיו מזכיר אלישע
את שם ה' ,וניתן לחלקם לשלוש קבוצות:
21
‡ .בארבעה מקומות ÚÈ„ÂÓהנביא את העתיד להתרחש ,והוא מודיע זאת בשם ה'.
22
· .בארבעה מקומות ˘˜·Óהנביא מאת ה' שיקיים את הנס הנצרך לו.
‚ .בשני מקומות אלישע מחולל את הנס ÂÈÏÚ ‡¯Â˜Âאת שם ה' ,ובכך מייחס אותו
לה'.
בגדר שינוי בעולם הפיזיקלי .אף נס הצלת שומרון מן המצור הארמי ועונשו של השליש
שלא האמין באפשרות הדבר הם דברים שנעשו במסגרת עולם הנוהג כמנהגו ,ואלישע רק
הודיע על כך מראש )פרק ז'( .וכך הדבר גם בנבואת אלישע על מות בן הדד והמלכת חזאל
במקומו ועל המעשים שיעשה הלה נגד ישראל )ח' ,י-יג(.
מעשה אחד של אלישע נראה כיוצא דופן :בנבואתו האחרונה לפני מותו ,בשכבוֹ חולה ,הוא
מודיע על ניצחונות ישראל על ארם ,ולשם כך הוא נזקק לקשת וחצים שאותם הוא יורה
)י"ג ,טז( .אולם זהו מעשה סמלי שבו נקבע העתיד ,ואין לראות בו סתירה להבחנה הנידונה
למעלה .דיון במהותו של מעשה זה ֵיערך להלן' ,אפילוג' א סעיפים .8-7
.21כך בנבואתו על המים העתידים להגיע ממדבר אדום ועל הניצחון שעתידים צבאות ישראל
לנחול על מואב )ג' ,יז ואילך(; כך בנבואה על הצלת שומרון הנצורה מן הרעב )פרק ז'(; כך
בנבואה על מות בן הדד והמלכת חזאל במקומו )ח' ,י(; וכך בנבואה על הניצחונות שעתיד
יואש מלך ישראל לנצח את ארם אחרי מות הנביא )י"ג ,יז(.
.22כך בחציית הירדן " -איּה ה' אהי אליּהוּ" )ב' ,יד(; בנס הדובים " -ויקללם בּשׁם ה' " )ב' ,כד(;
בהחייאת בן השונמית " -ויּתפּלּל אל ה' " )ד' ,לג(; ובפרשת הכאת ארם בסנוורים בפרק ו' -
שם מתפלל אלישע שלוש פעמים אל ה'" :ה' ,פּקח נא את עיניו ) -של הנער( ויראה" )יז(; "הך
נא את הגּוֹי הזּה בּסּנורים" )יח(; "ה' ,פּקח את עיני אלּה ) -הארמים(" )כ(.
מובן שיש לדון מדוע דווקא במקומות אלו מתפלל אלישע ,או מבקש מאת ה' שיעשה לו נס,
ולא באחרים .דיון זה ,אין מקומו כאן ,ואנו דנו בכך ביחס לכל אירוע בעיון המוקדש לו.
הנזיד והלחם
310
הראשון משני הנסים הללו הוא נס ריפוי המים ביריחו:
ׂה ָאַמר ה'ִ :רִפּאִתי ַלַמִּים ָהֵאֶלּה…
ב' ,כא ַויּׂאֶמר :כּ
כב ַוֵיָּרפוּ ַהַמִּים ַעד ַהיּוֹם ַהֶזּה ִכְּדַבר ֱאִליָשׁע ֲאֶשׁר ִדֵּבּר.
ובמקומנו נאמר:
ׂל ְוהוֵֹתר.
ׂה ָאַמר ה'ָ :אכ
ד' ,מג ִ …כּי כ
מד ַ …ויּׂאְכלוּ ַויּוִֹתרוּ ִכְּדַבר ה'.
נראה ,כי המכנה המשותף לשני המקומות הללו 23 .הוא רצונו של אלישע שלא
לֵהראות בעיני הבריות כבעל מופת הפועל בכוחו האנושי העל-טבעי ,אלא להדגיש את
תלותו בה' ואת פעולתו כשלוחו בחוללו נסים אלה.
ביריחו הדבר חשוב ,מחמת שהפונים אליו הם אנשי העיר הפשוטים ,ואפשר שאינם
מודעים לשליחותו הנבואית .ואכן פנייתם אליו אינה כוללת כל סממן דתי )ב' ,יט(.
אולם מטרתו של אלישע בעשיית הנס ,כפי שביררנו בעיון שם ,היא לכבוש את מעמדו
,'‰ ‡È·Îיורשו של אליהו ,ועל כן הוא מדגיש את העובדה שֵהענותו לאנשי יריחו היא
24
ׂה ָאַמר ה'."…
במסגרת שליחותו הנבואית" :כּ
במקומנו נובעת הדגשת אלישע כי הנס שייך לה' והוא מחוללו האמיתי ,מחפצו
להגיב על דברי ההתרסה של משרתוָ" :מה ֶאֵתּן ֶזה ִלְפֵני ֵמָאה ִאישׁ".
כפי שהסברנו בעיון הקודם )בסעיף (2בדברים אלו של המשרת כלולה הבעת
אי-אמון בכוחו של אלישע להשביע את מאה בני הנביאים בעשרים לחם .על כן מדגיש
אלישע את מה שנכון ביחס לכל מעשי המופת שלו ,כי מעשהו נעשה בדבר ה' .אולם
אין כוונת דבריו כאן )וכן בריפוי מי יריחו( ,שה' ˆ ‰ÂÂÈעליו לפעול פעולה מסוימת זו,
שהרי ודאי שאלישע הוא שיזם את עשיית הנסים הללו .כוונתו היא שהצלחת מעשיו
25
נובעת מכך שהם מכוונים לרצון ה' ,ושה' הוא באמת זה המחולל את הנס.
.23אפשר שגם קריאתו של אלישע בעת חציית הירדןַ" :אֵיּה ה' ֱאֵהי ֵאִלָיּהוּ" שייכת לקבוצה זו,
ולא לקבוצה הקודמת ,ועיין במה שכתבנו על כך לעיל' ,צעדים ראשונים' א.
.24יחד עם זאת ,מעוניין הכתוב שם להדגיש את חשיבות אישיותו של אלישע ,שהוא הנביא
היורש את מקום אליהו כנביא הדור ,וכוחו לחולל נסים ככוח רבו ,ועל כן מסיים שם
‡» ȃÏ
הסיפור¡ ¯«·¿„ƒk" :
ֲ ÚLאֶשׁר ִדֵּבּר" .כלומר :ה' נענה לאלישע ,שגזר על הנס ·„·¯) Âוראה
'צעדים ראשונים' ג(.
.‡ .25ביחס לריפוי מי יריחו -ראה בהערה הקודמת.
· .ביחס למקומנו -הרי אלישע הוא שציווה ביזמתוֵ" :תּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ" ,ורק בגלל ערעורו של
משרתו הוא מסביר כי ציווה כן מפני ידיעתו הוודאית שה' ֵיענה לו.
‚ .על העיקרון עצמו ,העומד ביסוד רבים ממעשיהם של אליהו ושל אלישע ,ראה במבוא
לספרנו פרקי אליהו ,סעיפים ד-ו )עמ' .(17-14
ג' .תורת הנס' בשני הסיפורים
311
במעשי מופת רבים של אלישע )מלבד העשרה שהזכרנו( אין הוא מזכיר את שם ה'.
סיבות שונות יש לכך ,ויש צורך לבחון כל מקום לגופו .בארבעה ממעשים אלו נראה
שסיבת הדבר היא ,שהמוטבים של אותם נסים יודעים בעצמם כי הנביא פועל בכוח ה'
ובשליחותו .כך הוא בנס אסוך השמן ,הנעשה לאלמנת בן הנביאים שהיה ירא ה'; 26כך
הוא בהבטחת הבן לשונמית ,היודעת כי אלישע הוא "ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ"; וכך הוא בשני
נסים שמחולל אלישע לבני הנביאים :נס ריפוי הנזיד במקומנו ונס הצפת הגרזן )ו' ,א-ז(.
בני הנביאים ,תלמידיו של אלישע ,יודעים כי מעשי המופת של רבם אינם מחמת כוח
על-טבעי שבו ניחן אלישע ,אלא מחמת היותו נביא ה' הפועל בשמו ובשליחותו ,ואם כן
אין צורך להזכיר להם זאת .בסיפור שאנו עוסקים בו הדבר בא לידי ביטוי ברור
בצעקתם של בני הנביאים אל אלישע שיציל את הנזיד המקולקל ,כשהם פונים אליו
בתוארו "ִאישׁ ָהֱאִהים".
.26ומסתבר כי "אשת חבר הרי היא כחבר" )עבודה זרה לט ע"א( .בדיוננו בסיפור ההוא נימקנו
את אי הזכרת שם ה' באותו סיפור בדרך שונה במקצת -ראה 'אסוך השמן' ג הערה 12ב.