340
:(âé-ç) äééðù ä÷ñô .â
åéìà ïîòð úééðôå òùéìà úåáøòúä
χ¯˘È ÍÏÓ Ï˘ ÂÈ˙ÂÁ ‰ ÈÙ ÏÚ Ú˘Èχ Ï˘ Â˙·Â‚˙ .1
ח
ַׂע ֱאִליָשׁע ִאישׁ ָהֱאִהים
ַוְיִהי ִכְּשׁמ
ִכּי ָקַרע ֶמֶלְך ִיְשָׂרֵאל ֶאת ְבָּגָדיו
ׂר:
ַוִיְּשַׁלח ֶאל ַהֶמֶּלְך ֵלאמ
ָלָמּה ָקַרְעָתּ ְבָּגֶדיָך?
ׂא ָנא ֵאַלי ְוֵיַדע ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל.
ָיב
האם ידע אלישע את מה שאנו יודעים מתחילת הסיפור ,כי אכן אליו -אל "ַהָנִּביא
שְׁמרוֹן" -מועדות פניו של נעמן מלכתחילה?
ֲאֶשׁר ְבּׂ
נטייתנו הטבעית היא לענות שאכן ידע זאת ,שהרי אלישע -נביא הוא ,ומסתבר שה'
1
לא העלים ממנו את העובדות המסופרות בראש סיפורנו והנוגעות אליו ואל תפקידו.
ׂא ָנא ֵאַלי ְוֵיַדע ִכּי ֵישׁ ָנִביא
אולם אם כך הדבר ,מהי כוונת דבריו של אלישע "ָיב
ְבִּיְשָׂרֵאל" ,נעמן הרי יודע זאת זה מכבר ,ועל מנת להגיע אל הנביא בא לישראל! מי
שאינו יודע דבר זה הוא דווקא מלך ישראל ,ולפיכך היה על אלישע לומר' :לא מתאנה
2
הוא לך ,ולא ממך הוא מבקש לאסוף איש מצרעתו .יבוא נא אלי ,כי אותי הוא מבקש'.
הבה נעלה אפוא את האפשרות האחרת :אלישע לא ידע את העובדות הנמסרות לנו
בראש הסיפור 3.ועל הקושי בהעלמת הדבר מאלישע נענה בעוד מספר שורות.
לפי אפשרות פירוש זו קיימת אירוניה אף בסיטואציה זו ,והיא הפוכה מזו שנוכחנו
בה בסיטואציה הקודמת ,בתגובתו של מלך ישראל 4:אלישע ,שאינו יודע את העובדות,
.1על הקושי בהעלמה מנביא של עובדות הנוגעות אליו ואל תפקידו עמדנו לעיל 'השונמית'
)ובהערות שם( .על סיבת ההעלמה מאלישע באותו הסיפור עמדנו שם בעיון ו.10
ד4
.2על קושיה זו ניתן להשיב כי תגובתו של אלישע היא אירונית .בעצם היה רוצה לומר' :יבוא
נא אלי ‰˙‡ Ú„˙Âכי יש נביא בישראל' .אף לפי הפשט הגלוי של מילותיוִ Ú«„≈È¿Â" :כּי ֵישׁ ָנִביא
ְבִּיְשָׂרֵאל" ,אין אלישע אומר דבר שאינו אמיתי :אף אם כוונת נעמן הייתה להגיע אל הנביא,
הרי עדיין אינו "יודע" בפועל כי יש נביא בישראל ,שכן עדיין לא הוַכח לו הדבר.
‡˙
‡∆ Ï
≈»¯N
¿ƒÈ ¿Í∆ÏÓ
˜¯«∆ Ú
ַׂע ֱאִליָשׁע ִאישׁ ָהֱאִהים ִכּי »
.3ועל כן נאמר בראש פסוק חַ" :וְיִהי ִכְּשׁמ
¿ ."…ÂÈ»„»‚aמשמע שרק זה הדבר שהביא את אלישע להתערב ,ולא עצם שמועת בואו של נעמן.
.4בסיטואציה הקודמת ‰ÚËמלך ישראל בכוונות שייחס לארמים )ראה בעיון הקודם סעיף ,(7
ואילו בסיטואציה הנוכחית דווקא מכוון אלישע בלא דעת אל כוונתם האמיתית ,כפי שנבאר
בגוף העיון בהמשך.
ג .פסקה שנייה )ח-יג( :התערבות אלישע ופניית נעמן אליו
341
מציע לפתור את הבעיה על בסיס הנחותיו המוטעות של מלך ישראל ,אולם למעשה,
מה שהוא מציע כפתרון תואם את מטרתם המקורית של הארמים.
על פי תפיסה זו מופיע אלישע כמי שמציל את מלך ישראל מפני רעתו )הדמיונית(
של מלך ארם .תכלית דבר זה היא שלא רק מלך ארם ושר צבאו ידעו כי יש נביא
בישראל ,אלא אף מלך ישראל ידע זאת לא פחות מהם ,שהרי התערבות הנביא היא
שהצילה אותו )לפי דעתו( מתגרת ידו של מלך ארם .על כן אין קושי בהעלמה שהעלים
ה' מנביאו :כוונת הדבר היא לאפשר את התערבותו של אלישע במהלך העניינים כמי
שהציל בתום לב את מלך ישראל משרירות לבו של מלך ארם המתאנה לו.
Ú˘Èχ Ï˘ Âȯ·„· ÏÂÙΉ Ô˜È˙‰ .2
דבריו של אלישע אל מלך ישראל נועדו ליישר את השקפותיהם המוטעות של שניים,
של נעמן ושל מלך ישראל
‡ ,"È«Ïמתקן אלישע
ׂא ָנא ) -נעמן( ≈
˙ :ÔÓÚ Ï˘ Â˙Ù˜˘‰ Ô˜Èבאמרו למלך ישראל "ָיב
את תפיסתו של נעמן )ושל מלכו( כי הנביא הישראלי מצוי בחצר המלך כאחד מפקידיו
אוכלי שולחנו .על פי תפיסתם המוטעית הזאת ציפו הארמים בוודאי שהמלך ְיַזֵמּן את
5
הנביא אליו ,ויפקוד עליו למלא את תפקידו שבעבורו הוא מקבל משכורת מאת המלך.
‡ ,"È«Ïובכך הוא מגלה את עצמאותו כנביא :אין הוא סר
ׂא ָנא ≈
אולם אלישע אומר "ָיב
למרותו של מלך ישראל ,ואין הוא מאוכלי שולחנו .לפיכך לא הוא שיבוא אל המלך ,ואף
לא אל נעמן הארמי ,שאותו אין הנביא מכיר כלל .מי שזקוק לעזרתו של הנביא ,ימחל
על כבודו ויטריח עצמו אל האיש שאותו הוא מבקש.
כבר בעמידה זו על כבודו ועל עצמאותו של הנביא ישנו לקח לנעמן הארמי .עוד
בטרם זכה להתרפא מכוחו של הנביא הזה ,נודע לו לנעמן "ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" ,והוא
איננו דומה לנביאי אומות העולם :הוא אינו תלוי בדעת מלכו ואינו מקבל ממנו
פקודות.
˙ :χ¯˘È ÍÏÓ Ï˘ Â˙Ù˜˘‰ Ô˜Èזה הוא הדבר המובע ישירות בדברי אלישע .אין
הכוונה לטעותו של מלך ישראל ,שסבר כי מלך ארם מתאנה לו בדרישתו .את טעות זו
דווקא הותיר אלישע במקומה 6.הדבר שאותו בא אלישע לתקן הוא תגובתו ההיסטרית
של מלך ישראל ,אותו חוסר אונים מוחלט שהובע בקריאתו ובקריעתוָ" .לָמּה ָקַרְעָתּ
ְבָּגֶדיָך?" מוכיחו הנביא .מה לך נבהל? האם אינך יודע כי יש נביא בישראל המסוגל
ׂא ָנא ֵאַלי" אומר הנביא בביטחון מוחלט,
לפתור את מצוקתך?! אין מקום לייאושך! "ָיב
.5ראה בעיון הקודם סעיף .6
.6אלישע נהג כך או מכיוון שהוא עצמו לא ידע את האמת ,שכוונת נעמן היא להגיע אליו ,כפי
שנטען בסעיף הקודם ,או מכיוון שאלישע התעלם מן האמת הזאת בכוונה ,כפי שהעלינו
אפשרות זו בהערה 2לעיל.
נעמן
342
" ְוֵיַדע" הארמי הזה ,ותדע אתה ,הנבהל ומבזה עצמך בתגובתךִ" ,כּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל"
המסוגל לֵהענות לאתגר הארמי הזה.
השקט הבוטח הזה והכבוד העצמי שאותם מפגין הנביא בדבריו אלו ,הם תשובת
המשקל לביזוי העצמי ולנמיכות הרוח שהפגין מלך ישראל בקרעו את בגדיו 7.ובכך
מתחיל הנביא את מאבקו על שינוי היחס של הארמים כלפי ישראל באותו דור.
ׂה ָאַמר ה' ֱאִהים ְקדוֹשׁ ִיְשָׂרֵאל:
ישעיהו ל' ,טו ִכּי כ
ְבּשׁוָּבה ָוַנַחת ִתָּוֵּשׁעוּןְ ,בַּהְשֵׁקט וְּבִבְטָחה ִתְּהֶיה ְגּבוַּרְתֶכם…
‰ÓÈȘ˙ ‡Ï˘ ‰˘È‚Ù‰ .3
ט
ׂא ַנֲעָמן ְבּסוָּסו וְּבִרְכבּוֹ
ַוָיּב
ׂד ֶפַּתח ַהַבִּית ֶלֱאִליָשׁע.
ַוַיֲּעמ
ׂא ַנֲעָמן" .נדמה אפוא כי שר הצבא
ׂא ָנא ֵאַלי" אמר אלישע ,ומייד נאמרַ" :וָיּב
"ָיב
הארמי מוכן לכפוף את ראשו ,ולִהָוַּדע כי יש נביא בישראל וכי ישועתו תלויה בו .אולם
."…Ba¿Îƒ̄¿·e ÂÒנעמן להוט
ׂא ַנֲעָמן ¿» eÒa
מייד בהמשך הפסוק אנו מושבים אחורַ" :וָיּב
להיפטר מצרעתו ,ומוכן להישמע לכל עצה וללכת על פיה עד קצווי ארץ ,אך אינו מוכן
לוותר על גאוותו ועל כבוד מעמדו התקיף כשר צבא ארם.
כשם שהיה מוכן להישמע לעצת הנערה הקטנה מארץ ישראל ולשים פניו לשומרון,
אך בעשותו זאת הוא פונה אל מלך ישראל ומביא עמו איגרת ממלכו המַצוה לרפאו ,כך
ׂא ָנא ֵאַלי" ,אולם בעשותו כן ,הוא מופיע
גם עתה :נעמן מוכן להישמע לדבר אלישע "ָיב
בפתח ביתו של הנביא "ְבּסוָּסו וְּבִרְכבּוֹ" -בכל עצמתו הצבאית ,ומבליט בכך את עדיפות
כוחו ושלטונו .כשם שנעמן קלט מדברי הנערה רק את הצד הגלוי שבעצתה ,אך לא את
הרמז הפנימי הגלום באותו אירוע )ראה בעיון הקודם סעיפים ,(4-3כך גם עתה :הוא
ׂא ַנֲעָמן ,"…אולם אין
ׂא ָנא ֵאַליַ" – "…וָיּב
קולט בדברי אלישע רק את ההיבט הטכניָ" ,יב
הוא ַמפנים את מה שנאמר בהמשך דברי אלישעְ " :וֵיַדע ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" .לא נעמן
הוא שֵידע כי יש נביא בישראל ,אלא אותו נביא ובני עמו ֵידעו כי יש שר צבא תקיף
בארם.
גסות הופעתו של נעמן לפני ביתו של אלישע מובעת בשתיים:
ראשית ,בהדגשת הכתוב כי נעמן בא "ְבּסוָּסו וְּבִרְכבּוֹ" .מה לאלו ולסיוע שהוא מבקש
מאת הנביא? ודאי סבר נעמן כי הללו יעשו רושם רב על הנביא ,ואולי אף יפחידוהו,
ובכך יגבירו את השתדלותו בריפוי שר הצבא הארמי.
שנית ,נעמן אינו נכנס לביתו של אלישע .לוּ היה חפץ להיכנס שמה ,היה הדבר
מחייבו לרדת מעל סוסו ולהיכנס לבית הנביא לבדו ,או בליווי מצומצם .כך היה כל
.7ראה בעיון הקודם סעיף .7
ג .פסקה שנייה )ח-יג( :התערבות אלישע ופניית נעמן אליו
343
פארו נותר מחוץ לבית ,ומאבד כל השפעה .מלבד זאת ,לוּ נאלץ להיכנס לבית הנביא
ולבקש ממנו בענווה על רפואתו ,היה בכך ביטוי של כניעה והשפלה מצדו.
ׂד" זה ,אין פירושו 'ויעמוד על רגליו',
ׂד ֶפַּתח ַהַבִּית ֶלֱאִליָשׁע"ַ" .וַיֲּעמ
על כן נאמרַ" :וַיֲּעמ
אלא 'ויעצר' .נעמן הרכוב על סוסו בראש יחידה צבאית הכוללת סוסים ומרכבות ,נעצר
בפתח ביתו של אלישע וממתין.
למה ממתין נעמן? לכך שהנביא יואיל לצאת מביתו ,יסיר את כובעו בהכנעה לפני
שר הצבא העומד בראש חייליו ,וישאל' :במה יוכל עבדך לסייע ביד אדוני שר הצבא?'.
לוּ היה אלישע נוהג בדרך זו ,היה ממשיך את תגובתו הנלעגת של מלך ישראל ,והיה
מבטל את הכוונה הצפונה בהשתלשלות כולה -להכניע את גאוותו של נעמן ולהביאו
להכרת ערכם של ישראל .העמידה על כבודו של הנביא כאן ולכל אורך הסיפור היא
מעיקרי כוונת הסיפור .כבודו של הנביא הוא כבודם של ישראל ,וכבודם של שני אלו
8
הוא כבודו של אלוהי ישראל.
הסיטואציה המתוארת בפסוק זה )ט( מהווה התגלמות רמוזה של אחד המוטיבים
הרוֹוחים במקרא :תיאורו של עימות בין הנביא ,המייצג את אלוהיו הבלתי-נראה ,לבין
כוח ארצי גס העומד מולו ומנסה להשתלט עליו 9.המיוחד כאן הוא ,שהשתלטות זו
אינה נעשית -כרגיל במקרא -במגמה להשתיק את הנביא ולבטל את פעילותו ,אלא
10
ההפך מכך :היא נעשית כדי לנצל את כוחו הנבואי למטרתו של בעל הכוח הארצי.
ÚȯÎÓ‰ ÔÁ·Ó‰ .4
י
ׂר:
ַוִיְּשַׁלח ֵאָליו ֱאִליָשׁע ַמְלָאְך ֵלאמ
ָהלוְֹך ְוָרַחְצָתּ ֶשַׁבע ְפָּעִמים ַבַּיְּרֵדּן
ׂב ְבָּשְׂרָך ְלָך וְּטָהר.
ְוָישׁ
זוהי השליחות השנייה ששלח אלישע בסיפורנו ,לאחר ששלח קודם לכן אל מלך
ׂא ָנא ֵאַלי" .דבר זה מעורר סדרת שאלות שאותן שואל מלבי"ם
ישראל הזמנה לנעמן "ָיב
במקומנו:
.8על כגון זאת ראוי לומר ביחס לנביא את שנאמר בתלמוד )כתובות יז ע"א( על המלך" :מלך
שמחל על כבודו -אין כבודו מחול" .כבודם של המלך ושל הנביא אינו כבוד פרטי שלהם,
אלא של מי שאותו הם מייצגים .וראה בעיוננו לפרשת בהעלותך ,סדרה שנייה ,עמ' .186
.9ראה לדוגמה את סדרת העיונים 'אחזיה' בספרנו פרקי אליהו ,עמ' ,484-414ובייחוד את
הנספח לסדרת עיונים זו.
.10דוגמה נוספת לכך נמצאת להלן ו' ,ח-כג ,אלא ששם מגמת מלך ארם ,מלבד ניצול כשרונותיו
של אלישע למען צורכי הארמים ,היא גם להשבית את פעולתו של אלישע בישראל.
344
נעמן
א( אחר שלא יצא אלישע בעצמו אליו ,אלא רק שלח מלאך ,למה ציווה
שיבוא אליו?
ב( ואם בא אליו ,למה לא יצא אליו בעצמו?
ג( ולמה ציווה שירחוץ בירדן?
לשתי השאלות הראשונות נמצאת תשובה בדברינו בסעיף הקודם :אלישע ציווה
שנעמן יבוא אליו כדי שידע "ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" .הוא ציפה שנעמן יתייצב לפניו
בענווה ויבקש מן הנביא לטהרו מצרעתו .אין לדעת כיצד היה נוהג הנביא ,לוּ היו
ִצפיותיו מתגשמות .יתכן שלוּ נהג נעמן בדרך זו ,היה מתקצר תהליך טהרתו ונחסכת
ׂא ָנא ֵאַלי" .במקרה כזה היה
הליכתו לירדן ,ואז הייתה מובנת כוונת הנביא שאמר "ָיב
זוכה נעמן בטהרתו מחמת עצם בואו אל הנביא ומחמת עמדו לפניו בכפיפת ראש.
אולם לא כך נהג נעמן .תיאור בואו אל פתח ביתו של אלישע והכוונה הצפונה
בתיאור זה ,נידונו בסעיף הקודם .בנסיבות הללו ,שאלישע ודאי ֵהֵצר על קיומן ,נמנע
הנביא מלצאת אל נעמן ,יציאה שהייתה מתפרשת כביטוי של כניעה והשפלה עצמית.
11
במקום זאת הוא שולח אליו מלאך ומורה לנעמן ללכת שוב -הליכה שלישית במספר!
אמנם נעמן כבר הלך שתי הליכות כדי לזכות בטהרתו ,אך כיוון שליווה אותן
במעשים המביעים גאווה ותקיפות כלפי מלך ישראל וכלפי הנביא בישראל ,התרחק כל
פעם ממטרתו .בהליכתו אל מלך ישראל ,ולא ישירות לנביא ,כמעט הגיע נעמן למבוי
סתום ,שכן המלך לא הבין את כוונת האיגרת השלוחה אליו מידי מלך ארם ,ולא ידע
כיצד לנהוג בנעמן; רק התערבותו של אלישע הצילה את המצב .בהליכתו לאלישע
נראה שנעמן היה יכול לזכות ברפואה מיידית ,אך שוב גאוותו פגעה באפשרותו
להיטהר ,והרחיקה אותו ממטרתו .עתה עליו ללכת בשלישית כדי שיהא ראוי לזכות
בטהרתו.
נותרה אפוא שאלתו השלישית של מלבי"ם :מדוע ציווה אלישע על נעמן ללכת
דווקא לירדן ,ולרחוץ בו שבע פעמים? האם מטרתה של הוראה זו אינה אלא לטלטל
את נעמן ממקום למקום? דבר זה אינו מתקבל על הדעת.
כמו בפעמים הקודמות ,כך גם הפעם ,נדרש נעמן לפעול פעולה שתהא בה הכרה
בתלותו בישראל .רק כאשר ִיָכַּנע נעמן לפני ייצוג זה או אחר של ישראל ,ויעשה זאת
בכפיפת ראש ובענווה ,יזכה ברפואתו.
אנו יכולים ללמוד שזו אכן תכלית הוראתו של אלישע ,מתגובתו של נעמן לדברי
ׂף ַנֲעָמן ַוֵיַּלְך ַויּׂאֶמרֲ …הא טוֹב ֲאָמָנה וַּפְרַפּר ַנֲהרוֹת ַדֶּמֶּשׂק
השליח )פסוקים יא-יב(ַ" :וִיְּקצ
ׂל ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאלֲ ,הא ֶאְרַחץ ָבֶּהם ְוָטָהְרִתּי".
ִמכּ
.11ההליכה הראשונה הייתה מדמשק לשומרון; השנייה מחצר מלך ישראל אל ביתו של אלישע;
ועתה מורה לו הנביא ללכת מביתו אל הירדן.
ג .פסקה שנייה )ח-יג( :התערבות אלישע ופניית נעמן אליו
345
כמו במקומות רבים במקרא ,ניתן ללמוד על כוונתם של ציווי או של פעולה שלא
נתפרשה כוונתם בכתוב ,מן התוצאה הבאה בהמשך הסיפור 12.התקוממותו של נעמן
כנגד הוראתו של אלישע אינה נובעת מן הטורח שיש בפעולה זו; 13היא נובעת מן
העלבון הכפול שחש נעמן בהתייחסותו של אלישע אליו :העלבון האחד נובע מהעדר
היחס האישי והכנוע מצד אלישע ,בניגוד לִצפיותיו של נעמן )פסוק יא ,וראה דברינו על
כך בסעיף הבא(; והעלבון האחר נובע מהתניית טהרתו בטבילה פשוטה וטבעית בנהר
הירדן הקטן ,החוצה את ארץ ישראל לאורכה ,בעוד נעמן עצמו בא מן העיר המפוארת
דמשק ,המוקפת נהרות רחבי ידיים ומרשימים בהרבה מן הירדן הקטן.
נעמן נדרש תחילה להכיר בתלותו בשבויה קטנה מארץ ישראל -ולא כפף ראשו )אף
שקיבל את עצתה(; אחר כך נדרש להכיר בתלותו בנביא שבישראל -ולא כפף ראשו )אף
שהגיע עד לפתח ביתו(; עתה הוא נדרש להכיר בתלותו בארץ ישראל ובמימיה -בנהר
הירדן.
שלושת אלו -הנערה הקטנה ,הנביא הספון בביתו הצנוע והנהר הקטן ,מבטאים
היבטים שונים של 'ישראל' שבהם תלוי נעמן :העם הקטן והחלש מארם; כוחו הרוחני
של עם זה ,המיוצג בנביא; וארצו של עם זה ,המשמשת מדרס לגדודי ארם ,אך במימיה
צפונה טהרה לבני האדם.
אם יכפוף נעמן את קומתו הפעם ,ויכיר סוף סוף בתלותו ב'ישראל' )והפעם בארץ
ישראל ובמימיה( ,יזכה בטהרתו .אולם אם יעמוד במרדו ,ויסרב להכיר בעליונותו של
'ישראל' ובתלותו בו ,יישאר מצורע כשהיה ,ולא יזכה עוד בהזדמנות להיטהר.
וגדול הניסיון האחרון שעומד בו נעמן מן הניסיונות הראשונים :עצתה של הנערה
יכולה הייתה להתפרש לו כמקרה בעלמא ,נטול כל משמעות סמלית רמוזה -וכך אכן
נתפרשה לו ,ועל כן קיבל את עצתה; הליכתו אל הנביא יכולה הייתה להתפרש לו כצעד
טכני נטול כל משמעות רוחנית -וכך אכן נתפרשה לו ,ועל כן לא ֵסרב להליכה זו .אולם
הציווי על הרחצה בירדן נראה לנעמן ממש כהשפלה מכוונת של כבודו וכבוד ארצו .ועל
כן גדולה חמתו ,והוא מתכונן להסתלק מן המקום בכעס.
באמת ,בפעם הזאת אין נעמן יכול לעשות כפי שעשה בפעמים הקודמות :לקבל את
העצה רק במובן המעשי-הפורמלי ,אך להפוך את משמעותה הפנימית בהתנהגות
המפגינה את שררתו וגאוותו .קבלת העצה עתה מחייבת את נעמן ˙„¯ÏלירדןË¢ÙÏ ,
את בגדיו ,שבהם ודאי ניכר מעמדו כשר צבא ארם ,ולטבול ב"ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל" שבע
פעמים כמצַות הנביא ,„·Ï ‡Â‰˘Îנטול כל סממני הליווי הקודמים -סוסים ורכב -
וללא יכולת להרשים שום אדם .כאן ,בניגוד לפעמים הקודמות ,באפשרותו או לקבל
את העצה בשלמותה ,או לדחותה כולה.
.12ראה מה שכתבנו על עיקרון זה בעיון הקודם סעיף 4ובהערה 15שם.
.13ממילא היה על נעמן לחצות את הירדן בדרכו חזרה לארם ,ראה להלן ז' ,טו.
נעמן
346
Â˙ÂÚÓ˘Ó ‰ ·Ó – ÔÓÚ Ì‡ .5
יא
ׂף ַנֲעָמן ַוֵיַּלְך
ַוִיְּקצ
ַויּׂאֶמרִ :הֵנּה ָאַמְרִתּיֵ ,אַלי ֵיֵצא ָיצוֹא
ְוָעַמד ְוָקָרא ְבֵּשׁם ה' ֱאָהיו ְוֵהִניף ָידוֹ ֶאל ַהָמּקוֹם
ָׂרע.
ְוָאַסף ַהְמּצ
יב
ֲהא טוֹב אבנה )ֲאָמָנה( וַּפְרַפּר ַנֲהרוֹת ַדֶּמֶּשׂק
ׂל ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל
ִמכּ
ֲהא ֶאְרַחץ ָבֶּהם ְוָטָהְרִתּי!
ַוִיֶּפןַ ,וֵיֶּלְך ְבֵּחָמה.
יש לשים לב למבנה הנאום הכעוס הזה של נעמן :הנאום בנוי משני חלקים ,פסוק יא
ולעומתו פסוק יב .בכל אחד מן החלקים מעלה נעמן אפשרות תיאורטית לטהרתו,
אפשרות שלא נתגשמה .לפני חלקו הראשון של הנאום מתוארת תגובתו הרגשית -
ׂף ַנֲעָמן" -ולאחריה פעולתו המעשית "ַוֵיַּלְך" .לאחר חלקו השני של הנאום מתהפך
"ַוִיְּקצ
סדר התיאור :תחילה הפעולה המעשית ַ" -וִיֶּפן ַוֵיֶּלְך" ,ואחר כך תיאור מצבו הנפשי
בעשותו כן ְ" -בֵּחָמה" .נמצא גוף נאומו של נעמן מוקף בתיאור הבנוי בדרך כיאסטית,
ׂף" ומסיימת במילה "ְבֵּחָמה".
כשהיחידה כולה פותחת במילה "ַוִיְּקצ
ההקבלה בין שני החלקים בולטת :בחלק הראשון מתרעם נעמן על מה שאלישע צפוי
היה לעשות לפי דעתו ,‰˘Ú ‡Ï ,ולוּ היה עושה היה מביא ל'אסיפת המצורע' 14.בחלק
השני מתרעם נעמן במשתמע על עצת אלישע לטבול בירדן ,עצה חסרת תועלת לפי
דעתו ,והוא מעלה בדבריו את החלופה שאף לפי 'שיטת' אלישע )שיעץ לטבול במים כדי
15
להיטהר( ,עשויה הייתה להועיל לו לטהרו מצרעתו -הרחיצה בנהרות דמשק.
.14את המילים "ואסף המּצרע" ביאר רד"ק כמקרא חסר" :בשר המצורע ,כלומר ,מקום הצרעת".
דוגמה נוספת למקרא חסר בדברי נעמן בפסוקנו נמצאת במילים "והניף ידוֹ אל המּקוֹם" -
שפירושו )לדעת המפרשים ההולכים בעקבות התרגום הארמי ,ואין זו דעת רלב"ג( 'אל מקום
הצרעת'.
לשימוש הכפול הזה שעושה נעמן בדיבור חסר שיש להשלימו במחשבה ,ישנה סיבה
פסיכולוגית אחת :נעמן אינו רוצה להזכיר במפורש את דבר היותו מצורע ,ועל כן הוא
מתבטא בצורה סתמית " -המּקוֹם" בגופו ,בלא להגיד שזהו מקום ˙Ú¯ˆ‰בגופו; "ואסף
המּצרע" -כביכול מדובר על אדם זר ,בלא להגיד שזהו ·˘¯ Âהמצורע.
.15נאום כעוס נוסף בנוי בדרך דומה ,נאומם של דתן ואבירם בספר במדבר ט"ז ,יב-יד .אף שם
בנוי הנאום משתי מחציות מקבילות ,אלא שסדר טענותיהם הפוך מזה שבנאום נעמן:
במחצית הראשונה הם מאשימים את משה על הרע שעשה להם ,ואילו במחצית השנייה הם
מאשימים אותו על הטוב שהבטיח להם ושלא קיים .ראה ניתוח נאומם בעיוננו לפרשת
קרח ,סדרה שנייה ,עמ' .233-232
ג .פסקה שנייה )ח-יג( :התערבות אלישע ופניית נעמן אליו
347
שתי האפשרויות שמעלה נעמן לטיהורו מצרעתו מציינות תחילה את פעולת הטיהור
הנפת יד הנביא אל מקום הצרעת או הרחיצה בנהרות דמשק ,ואחר כך את התוצאההחיובית -אסיפת הצרעת או הטהרה.
הבה נציב את שני חלקי הנאום בהקבלה:
·È ˜ÂÒÙ
‡È ˜ÂÒÙ
ׂף ַנֲעָמן ַוֵיַּלְךַ ,ויּׂאֶמר:
ַוִיְּקצ
ִהֵנּה ָאַמְרִתּיֵ :אַלי ֵיֵצא ָיצוֹא
ֲהא טוֹב ֲאָמָנה וַּפְרַפּר
ְוָעַמד ְוָקָרא ְבֵּשׁם ה' ֱאָהיו
ׂל ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל
ַנֲהרוֹת ַדֶּמֶּשׂק ִמכּ
ְוֵהִניף ָידוֹ ֶאל ַהָמּקוֹם
ֲהא ֶאְרַחץ ָבֶּהם
ָׂרע.
ְוָאַסף ַהְמּצ
ְוָטָהְרִתּי.
ַוִיֶּפן ַוֵיֶּלְך ְבֵּחָמה.
על פי תרשים זה ,ראוי היה להקביל את הפתיחות של שני חלקי הנאוםִ" :הֵנּה
ָאַמְרִתּיֵ :אַלי ֵיֵצא ָיצוֹא ְוָעַמד ְוָקָרא ְבֵּשׁם ה' ֱאָהיו" ֲ" -הא טוֹב ֲאָמָנה וַּפְרַפּר ַנֲהרוֹת
ׂל ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל" .אולם במבט ראשון יש כאן ניגודִ :צפייתו מאלישע דווקא
ַדֶּמֶּשׂק ִמכּ
נראית חיובית :הוא קיווה לתפילת הנביא ולקריאתו בשם ה' ,ובכך הוא מבטא לכאורה
הכרה בה' אלוהי ישראל .במשפט המקביל ,לעומת זאת ,מבטא נעמן זלזול בירדן ובכל
מימי ישראל ,ובכך הוא ממשיך את התנשאותו כלפי ישראל ומה שמייצגם.
באמת ,הכרתו של נעמן בה' בחלק הראשון של נאומו נראית תמוהה :לא זו בלבד
שהיא אינה הולמת את התנהגותו של נעמן עד עתה ,ואף בשעה זו עצמה ,אלא שהיא
עומדת כנגד ההצהרה שהוא עתיד להצהיר לאחר טהרתו ,בעמדו לפני אלישע )פסוק טו(:
"ִהֵנּה ָנא ָיַדְעִתּי ִכּי ֵאין ֱאִהים ְבָּכל ָהָאֶרץ ִכּי ִאם ְבִּיְשָׂרֵאל" -משמע שעד לאותה שעה לא
ידע דבר זה.
נראה אפוא ,שאת דבריו של נעמן בחלקו הראשון של נאומו יש להבין בהקשר
הדתי-תרבותי שבו נאמרו .כבר ביארנו בעיון הקודם )בסעיף (6כי ִצפייתם של נעמן ושל
מלך ארם הייתה להימצאותו של נביא חצר בארמונו של מלך ישראל ,נביא שיפעיל את
כישוריו המאגיים המיוחדים כדי לרפא את נעמן מצרעתו .ממילא נראה ,כי אף המעשים
שלהם ציפה נעמן מצדו של אלישע טבועים הם בחותם המאגיה .בדרך זו היטיב ר' יוסף
אבן כספי לפרש את דברי נעמן:
"והניף ידו אל המקום" -הטעם :מקום הנגע‡ ÏÈχ ȇÙ¯ ͯ„ ÏÚ ,
.ÌÈÙ˘ÎӉ ÌÈÓÒ˜‰
על פי זאת יש לפרש אף את דברי נעמן " ְוָעַמד ְוָקָרא ְבֵּשׁם ה' ֱאָהיו" .אין כוונתו לכך
שהנביא היה צריך ÏÏÙ˙‰Ïלה' הרופא כל בשר ,אלא שעליו היה ‡Â¯˜Ïקריאת לחש,
כעין השבעה ,הנהוגה בעת פעולה מאגית .קריאת הנביא בשם ה' ‡) ÂȉÂÏשל הנביא,
וכאן יש להבין שיוך זה ברמה האלילית( אינה אפוא לשם תפילה ואינה עיקר ,אלא היא
נעמן
348
הייתה אמורה ללוות את הנפת היד אל מקום הנגע .הנפת היד היא הפעולה המאגית
והיא העיקר.
הבדל גדול ותהומי יש בין פעולה מאגית בעלת אופי אלילי ,אשר בה מתיימר האדם
לשלוט בטבע ובכוחות שמעל לטבע ולכוונם למטרותיו ,לבין תפילה לאל כול יכול ,אשר
בה מכיר האדם באדנות ה' ובשלטונו על הכול ,ובשל כך הוא מבקש מלפניו בענווה על
16
צרכיו.
דבריו של נעמן נובעים מחמת גאוותו הפגועה .דבר זה מובע בנאומו בבהירותִ" :הֵנּה
‡ֵ È«Ïיֵצא ָיצוֹא" .הקדמת כינוי הגוף )המשמש כמושא( לתחילתו של המשפט,
ָאַמְרִתּי≈ :
מבליטה את חשיבות אישיותו של נעמן בעיני עצמו' :אלי תהא יציאתו של הנביא,
לשמי ולכבודי' .קריאתו של הנביא בשם ה' אינה אפוא אלא אמצעי האמור לפעול
בשירותו של נעמן ,ואין בדבריו אלו של נעמן כל הכרה בה' אלוהי ישראל כפי שהיה
נדמה לנו .אדרבה :דבריו הם ביטוי לגאוותו האלילית.
עתה מוארת ההקבלה בין פתיחותיהם של שני חלקי הנאום באור נכון :המקבילה
‡ֵ È«Ïיֵצא ָיצוֹא"( ,שר הצבא
לאמנה ופרפר נהרות דמשק הגדולים הוא ה'אני' של נעמן )" ≈
הגדול היושב בדמשק .וכשם שנהרות דמשק טובים מכל מימי ישראל ,ועל כן הם
הראויים לרחיצת טהרה של נעמן ,ולא נהר הירדן שאליו הפנהו הנביא; כך גם אישיותו
של שר הצבא הבא מדמשק חשובה מזו של הנביא הישראלי ,ועל כן היה על הנביא הזה
לכבד את שר הצבא ,לצאת אליו החוצה ולהעמיד לרשותו את כל אמצעי הריפוי
המצויים בידיו )כולל קריאה בשם אלוהיו(.
בשני חלקי הנאום מובעת אפוא עדיפות ארם על ישראל ,והנאום כולו משקף את
הכרתו המוטעית והמתנשאת של נעמן .כל עוד לא תשתנה הכרתו זו ,לא יזכה נעמן
בטהרה.
(‡ ,Â"Ë ÈÏ˘Ó) "‰Ó
»Á
≈ ·ÈL
ƒ»È ¿Íë¯ ‰∆Ú¬Ó
« " .6
יג
ַוִיְּגּשׁוּ ֲעָבָדיו ַוְיַדְבּרוּ ֵאָליו ַויּׂאְמרוּ:
ָאִביָ ,דָּבר ָגּדוֹל ַהָנִּביא ִדֶּבּר ֵאֶליָךֲ ,הלוֹא ַתֲעֶשׂה
ְוַאף ִכּי ָאַמר ֵאֶליָך ְרַחץ וְּטָהר.
."‰Óאך "ַמֲעֶנה ַרְּך
»Á
לאחר שסיים נעמן את נאומו הכעוס נאמר עליוַ" :וִיֶּפן ַוֵיֶּלְך ≈ ¿a
,"‰Óכך למדנו בספר החכמה.
»Á
ָיִשׁיב ≈
.16בעיוננו לפרשת שופטים ,סדרה שנייה ,סעיף א )עמ' (392-390הבאנו את דברי פרופ' יחזקאל
קויפמן )תולדות האמונה הישראלית ,כרך א פרק יא( ,אודות הקשר בין המאגיה לבין הדת
האלילית.
ג .פסקה שנייה )ח-יג( :התערבות אלישע ופניית נעמן אליו
349
נעמן נאבק בסיפורנו בגאוותו ,והוא נקרע בין רצונו העז להיטהר מצרעתו -דבר
המחייבו להכניע את גאוותו -לבין הכרת ערך עצמו ושאיפתו לבטא את עצמתו ביחס
לישראל.
פעמיים ראינוהו מקבל עצה מאדם מישראל שנתפס על ידו כנחות ממנו :מן הנערה
הקטנה מארץ ישראל ,המשמשת כִשׁפחת אשתו ,ומן הנביא הישראלי שהזמין אותו
לבוא אליו .מכך אנו למדים על נכונותו של נעמן להטות אוזן לעצתו של כל אדם
הדורש את טובתו ,אף כשהוא נחות בעיניו ,ולנהוג על פיה.
אלא שבשתי הפעמים הללו קלקל נעמן בחוסר הבנתו את מה שנרמז לו בעצות
הללו ,וקיים אותן תוך הפגנת עליונותו ושלטונו .בכך גברה הגאווה על הענווה ,ומנעה
ממנו את הפתרון המיוחל.
והנה ,דווקא עצתם של עבדיו ,הבאה בנקודת המבחן הקשה ביותר שעמד נעמן
בָפֶניָה במהלך סיפורנו ,דווקא היא הצליחה במלואה והביאה לטהרתו .ובכן מהו סוד
הצלחתם של עבדי נעמן?
ראשית ,נזכיר את מה שאמרנו בסוף סעיף :4הוראתו של אלישע לנעמן ָ" -הלוְֹך
ׂב ְבָּשְׂרָך ְלָך וְּטָהר" -היא ההזדמנות האחרונה הניתנת
ְוָרַחְצָתּ ֶשַׁבע ְפָּעִמים ַבַּיְּרֵדּןְ ,וָישׁ
לנעמן לֵהרפא מצרעתו .הוראה זו אינה מותירה לו עוד דרך ביניים -לקבל את העצה
באופן מעשי ,אך להפוך את משמעה הפנימי על ידי התנהגות גאוותנית .כאן באפשרותו
לקבל את העצה בשלמותה ,על מלוא משמעותה ,או לדחותה כולה ובכך לוותר על
הסיכוי לטהרה.
שנית ,אפשר שעובדת היותם של עבדי נעמן בני עמו -ארמים כמותו ,מקלה עליו
לקבל את עצתם .הללו אינם חשודים ב'נגיעה' לטובת ישראל ,כפי שהיו הנערה הקטנה
והנביא ,ישראלים שניהם ,אשר ניסו לרמוז לנעמן על עדיפות ישראל על ארם.
שלישית ,והוא השיקול המכריע בהסבר הצלחתם של עבדי נעמן ,הוא תוכן דבריהם
וניסוחם .עוד בטרם פתחו את פיהם נאמר עליהם:
ַוִיְּגּשׁוּ ֲעָבָדיוַ ,וְיַדְבּרוּ ֵאָליוַ ,ויּׂאְמרוּ…
שלושת הפעלים המקדימים את דבריהם מביעים את הזהירות ואת ההיסוס שבהם
נקטו העבדים בפנותם אל אדונם ,לפני שניסו להניאו מהסתלקותו הכעוסה והנחפזת.
אף פנייתם אליו בראש דבריהם בדרך כבוד ָ" -אִבי" -נועדה לרכך את הקושי
שבהתערבותם בענייני אדונם.
ועתה לעצם דבריהם :הם טוענים טענה הגיונית ,המחייבת את קבלת עצתו של
אלישע בקל וחומר .וכך יש לבאר את דבריהם ,תוך השלמות נחוצות הבאות בסוגריים
מרובעים )הביאור הוא בעקבות התרגום הארמי ודברי המפרשים(:
]אילו[ ָדָּבר ָגּדוֹל )= קשה( ַהָנִּביא ִדֶּבּר ֵאֶליָך ]לעשותו כדי שֵתרפא[ֲ ,הלוֹא
ַתֲעֶשׂה]ו[ְ ,וַאף ִכּי )= וכל שכן כאשר( ָאַמר ֵאֶליָך ְרַחץ וְּטָהר ]שהוא דבר
קטן ופשוט ,שעליך לעשותו[.
350
נעמן
כדי לתת תוקף לטענת הקל וחומר ולהמחיש את 'קלות' הדבר שאמר לו הנביא ,הם
מקצרים את הדרישה המקורית בדברי הנביא "ָהלוְֹך ְוָרַחְצָתּ ֶשַׁבע ְפָּעִמים ַבַּיְּרֵדּן" למילה
17
אחת ְ" -רַחץ".
חשיבות רבה יש להשמטת מקום הרחיצה -הירדן -בדבריהם .בכך הם נמנעים
מהזכרת יתרונה של ארץ ישראל ומימיה על פני ארם ומימיה ,ומֵקלים על נעמן לקבל
את דבריהם.
מהו 'הדבר הגדול' ,ההיפותטי ,שלוּ היה הנביא דורשו מנעמן היה הלה עושהו? דבר
זה לא נתפרש בדברי העבדים ,אולם רשאים אנו להניח על פי ההקשר התרבותי
המשותף להם ולנעמן ,שהכוונה לדרישה מעין הדרישות שנהגו המכשפים והקוסמים
לתבוע ממחלי פניהם .הללו חייבו לעתים את הפונה אליהם לעשות מעשים קשים
ותמוהים או להשקיע מאמץ ניכר ולהשיג דברים שיש קושי רב להשיגם 18.אפשר להניח
שנעמן כבר עבר 'מבחנים' מעין אלו ,אך ללא הועיל.
מסתבר ,כי בבואו אל אלישע סבר נעמן וסברו עבדיו כי אין זה מן הנמנע שנעמן
יידרש אף כאן לעשיית מעשים מעין אלו ,ולמאמץ הכרוך במעשה כזה היה נעמן מוכן.
טיעונם של עבדי נעמן מנסה להשפיע על נעמן לא רק בהיגיון שבו ,בהיותו מנוסח
כקל וחומר ,אלא גם בדרך נוספת :התייחסותם להוראת אלישע במשתמע כ'דבר קטן'
ׂל
מצויה בעצם אף בדברי נעמן עצמו שאמר "ֲהא טוֹב ֲאָמָנה וַּפְרַפּר ַנֲהרוֹת ַדֶּמֶּשׂק ִמכּ
ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל" .וכוונת דבריו היא :אם יש לרחוץ במי נהר כדי להיטהר ,עדיפים מי נהרות
דמשק הגדולים על פני נהר הירדן הקטן ,ולפיכך "ֲהא ֶאְרַחץ ָבֶּהם ְוָטָהְרִתּי".
עבדי נעמן מאמצים לכאורה את הטיעון הזה ,שדבר אלישע לרחוץ בירדן הוא 'דבר
קטן' .אולם באמת ,הצטרפותם לנעמן תוך אישור דבריו היא רק למראית עין .ה'קטנוּת'
שאליה התכוון נעמן היא קטנות של זלזול בערך הדבר ,ואילו זו שעליה מדברים
העבדים היא קטנות הנובעת מקלות הביצוע .לפיכך ה'קטנות' שבדברי נעמן גורמת לו
ְלָמֵאן לעשות את דבר אלישע ,ואילו ה'קטנות' שבדברי העבדים דווקא מחייבת את
ביצוע הדבר הקל והפשוט הזה .נעמן אומרֶ ‡G‰¬" :אְרַחץ ָבֶּהם ) -בנהרות דמשק
הגדולים( ְוָטָהְרִתּי" ,ואילו עבדיו משיבים לוַ ‡Bω¬" :תֲעֶשׂה" -את דברי הנביא.
נמצא ,כי העבדים מצטרפים לכאורה אל דברי נעמן ,אולם בעזרת שינוי לוגי קל הם
גורמים לכך שבאותו הטעם עצמו שבגללו פסל נעמן את עצת אלישע ,הם רואים סיבה
לקבלה.
ׂב ְבָּשְׂרָך ְלָך
.17במקביל הם מקצרים אף את התוצאה :בפי אלישע היא בת ארבע מילים ְ " -וָישׁ
וְּטָהר" ,והם מקצרים למילה אחת "וְּטָהר" .בדרך זו קיצורם אינו נחשד במגמתיות.
.18רבות האגדות בכל העמים ובכל התרבויות המספרות על דרישות כאלו שדרשו קוסמים
ממלכים ואנשי שררה שבאו להתרפא על ידיהם.
ג .פסקה שנייה )ח-יג( :התערבות אלישע ופניית נעמן אליו
351
¯‰Ë  ÂÈ„·Ú ˙ˆÚ ˙‡ Ï·˜Ó ÔÓÚ :¯ÂÙÈÒ‰ Ï˘ ÈÊίӉ ¯Èˆ‰ .7
על פי האמור בסעיף הקודם ,ניתן לסכם ולומר ,כי עבדי נעמן היו האנשים הנכונים
בזמן הנכון; הם נתנו לאדונם עצה בנסיבות המתאימות ,וניסחו את דבריהם בתבונה
ובכוח שכנוע .דבריהם השפיעו אפוא על נעמן ,וללא אומר ודברים הוא עושה כעצתם:
יד
ׂל ַבַּיְּרֵדּן ֶשַׁבע ְפָּעִמים ִכְּדַבר ִאישׁ ָהֱאִהים.
ַוֵיֶּרדַ ,וִיְּטבּ
השוואת הוראתו של אלישע ְ ¿ÍBω»" -וָרַחְצָתּ ֶשַׁבע ְפָּעִמים ַבַּיְּרֵדּן" )פסוק י( -לתיאור
מעשיו של נעמן ,מבליטה את המרת השורש הל"ך בשורש יר"ד .נדמה כי הכתוב מעוניין
להשמיענו כי הליכתו של נעמן לירדן ‰„È¯È ,היא לו ,כפיפת ראש וביטוי של ענווה ,ויש
19
בה ויתור על גאוותו הקודמת.
מובן ש'ירידה' זו של נעמן היא 'ירידה לצורך עלייה' .אם הובטח נעמן בדברי אלישע
כי בעשותו כן:
י
ׂב ְבָּשְׂרָך ְלָך וְּטָהר.
ְוָישׁ
הרי שבפועל זכה ליותר מכך:
יד
“ַ Ôוִיְּטָהר.
˘» ¯Ú«« ¯N
ַוָיָּשׁב ְבָּשׂרוֹ « ¿·kƒ
נעמן ,שֵנאוֹת לרדת אל הירדן ולטבול במימי ישראל ,עולה מן הירדן כאישיות חדשה:
לא רק בשרו הוא כבשר נער קטן ,אלא אף נשמתו מטוהרת מסיגי הגאווה ,והיא מוכנה
להכרה חדשה ונעלה.
.19הדגשת מוטיב 'הירידה' במעשיו של נעמן בלשון הכתוב באה לידי ביטוי גם במשחק המילים
"ַוֵיֶּרדַ …בַּיְּרֵדּן" .נראה ,כי כוונה זו גרמה לשינוי סדר המילים בתיאור מעשיו של נעמן מזה
שבהוראת אלישע.