352
:(èé-åè) úéùéìù ä÷ñô .ã
ïîòð ìù åúåéùéàá êôäîä
'χ¯˘È'Ï ÂÒÁÈ ÈÂ È˘Ï ÔÓÚ Ó ‰ÈÈÙvƒ‰ :‡Â·Ó .1
תכונת נעמן כ'מודה באמת' נרמזה לנו כבר במחצית הראשונה של הסיפור 1,אולם
בראש המחצית השנייה שלו היא מתגלה בכל יפעתה .המהפך שחל באישיותו של נעמן
בעלותו מן הירדן גדול ומפתיע ,והוא מעבר למה שהיה מצופה ממנו במחצית הראשונה
של הסיפור .לפיכך מתרומם עתה סיפורנו לרמה גבוהה ,החורגת כביכול מן התכנית
שהותוותה לאירועים עד עתה.
מטרת האירועים עד עתה הייתה להביא את נעמן להכיר ביתרון ישראל ובתלותו
בהם באשר לטהרתו .כפיפת גאוותו והכרה בתלותו בישראל הם שיביאו לטהרתו ,וזו
תחזור ותחזק עוד יותר את הכרתו ,כאשר ִיָוַּכח שמישראל אכן צמחה ישועתו.
כפוסח על שתי הסעיפים היה נעמן במהלך המחצית הראשונה של הסיפור ,מודה
ואינו מודה בתלותו בישראל ,צועד צעד אחד קדימה לקראת טהרתו ,ומייד לאחר מכן -
שניים לאחור .עד שלבסוף ירד נעמן אל הירדן 'אנוס וכפוף ובוכה' .נטול כל סממני
הפאר והמעמד ,ערום כביום היוולדו וצרעתו 'זורחת' בבשרו ,ירד נעמן לבדו אל מי
הירדן שביזה קודם לכן ,וטבל בהם שבע פעמים כדבר איש האלוהים .כניעה זו של
האיש הגדול ,כניעה שבאה לאחר הרבה מאבקים ולבטים פנימיים ,כל כמה שנעשתה
בלב חצוי ,היא שזיכתה אותו ,כמובטח ,בטהרתו.
לאן אמורים דברים אלו להוליך את נעמן מכאן ואילך? הם אמורים לַשׁנות את יחסו
של נעמן לישראל ,אויבו החלש ,מיחס של זלזול והתנשאות ליחס של כבוד והכרת
טובה .שינוי נפשי זה יגרור אחריו בוודאי גם שינוי מעשי ,ונעמן יפסיק להצר לישראל
באמצעות שילוח גדודיו למטרות שוד וביזה של רכוש ונפשות.
בשלושה ְמַיצגים של 'ישראל' נפגש נעמן ,ובנוגע לשלושתם היה אמור לַשׁנות את
יחסו ל'ישראל' ולהכיר בתלותו בו:
‡ – χ¯˘È ÌÚ .המגולם בדמותה של הנערה הקטנה מארץ ישראל ,שנשבתה בידי
גדודי נעמן והמשמשת ִשׁפחת אשתו .מעמדה של נערה זו מבטא את חולשתו של עם
ישראל לפני ארם באותו הדור .אולם עצתה מבהירה שהיא מחזיקה בידיה את המפתח
לטהרתו של נעמן.
.1תכונה זו נרמזה בנכונותו של נעמן לקבל את עצתה של הנערה הקטנה מארץ ישראלִ ,שׁפחת
אשתו ,ובנכונותו לבוא אל בית אלישע ,ולשיאה היא הגיעה בנכונותו לקבל את דברי עבדיו
ולעשות כדבריהם וכדברי אלישע אליו ללא כל הסתייגות.
ד .פסקה שלישית )טו-יט( :המהפך באישיותו של נעמן
353
· – χ¯˘È· ‡È· ‰ .הוא אלישע .אלישע מבטא בפירוש את כוונת פעילותו לשם
ריפוי נעמן ְ " -וֵיַדע ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" .משמעות ידיעה זו של נעמן תהא שבישראל
מצויים אישים בעלי כוחות רוחניים ,שאינם מצויים בעמים אחרים ,ורק בעזרת 'ָנִביא
ְבִּיְשָׂרֵאל' יוכל לֵהרפא מצרעתו.
‚ – 2χ¯˘È ı¯‡ .המשמשת מדרס לגדודיו של נעמן העושים בה כבתוך שלהם .אך
מתברר שבמימי הירדן -הנהר הקטן הזורם לאורכה של ארץ זו -תלויה טהרתו של
נעמן.
בכל אחד מן המפגשים הללו של נעמן עם ְמַיצגי 'ישראל' השונים )העם ,הנביא
והארץ( מתקומם הלה כנגד רמזי תלותו ב'ישראל' ,ואף על פי כן הוא עושה את
המעשים שאותם נדרש לעשות :הוא עוקר מדמשק ובא לארץ ישראל -כעצת הנערה
הקטנה; הוא ממשיך את מסעו ובא אל בית הנביא -כהזמנת אותו נביא; והוא עושה
כפי שאמר הנביא ,ויורד אל הירדן כדי לטבול במימיו.
עם עלותו טהור מן הירדן ,אנו מצפים לביטוי של הכרה חדשה מצד נעמן :לא רק
הכרת תודה ,אלא הכרת האמת -הכרת יתרונם של ישראל )העם ,הנביא והארץ(
ותלותו בהם 3.אנו מצפים שהכרה זו תבוא לידי ביטוי הן במעשיו של נעמן והן
בדיבוריו .ולעוד דבר אנו מצפים במעשיו ובדבריו של נעמן :שיהא בהם ביטוי לחזרתו
מן המעשים שעשה במחצית הראשונה של הסיפור ,ושביטאו את גאוותו ואת
התקוממותו כנגד רמזי התלות בישראל.
בסעיפים הבאים נבחן אם דברים אלו אכן מצויים בפסקה השלישית של סיפורנו ,זו
העוסקת בתיאור המהפך שחל באישיותו של נעמן.
Ú˘Èχ χ ÔÓÚ ˙·È˘ .2
טו
ׂד ְלָפָניו…
ׂא ַוַיֲּעמ
ַוָיָּשׁב ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים הוּא ְוָכל ַמֲחֵנהוַּ ,וָיּב
שיבה זו של נעמן ראויה לציון :אין היא דבר המובן מאליו .נעמן יכול היה לעלות מן
הירדן ולהמשיך בדרכו צפונה-מזרחה בחזרה אל דמשק .איש לא ציָוהו לשוב לשומרון
לאחר טהרתו ,וספק אם זאת הייתה ִצפייתו של אלישע ממנו.
.2צירוף נדיר זה במקרא מופיע פעמיים בראש סיפורנו -בפסוק ב ובפסוק ד -ופעם נוספת
בסיום סיפור הכאת ארם בסנוורים )ו' ,כג(ְ " :וא ָיְספוּ עוֹד ְגּדוֵּדי ֲאָרם ָלבוֹא ְבֶּאֶרץ ִיְשָׂרֵאל".
הפסוק הזה מתקשר באופן ברור למה שנאמר במצג של סיפורנו -בפסוק ב ַ" -וֲאָרם ָיְצאוּ
ְגדוִּדים ַו ִיְּשׁבּוּ ֵמֶאֶרץ ִיְשָׂרֵאל ַנֲעָרה ְקַטָנּה" ,ובכך נרמז קשר מהותי אמיץ בין שני הסיפורים.
על היחס בין שניהם נדון בסדרת העיונים 'סנוורים' אשר תוקדש לסיפור ההוא.
.3דווקא 'מלך ישראל' -הְמַיצג את המהות הפוליטית-צבאית של העם היושב בארצו -אינו
כלול בין הְמַיצגים של 'ישראל' לעניין התביעה מנעמן שיכיר בתלותו בישראל .דווקא הוא
אינו מסוגל לתרום דבר לטהרתו של נעמן ,וטעות הייתה בידיו של נעמן כשפנה אליו בבואו
לארץ ישראל.
נעמן
354
אף לוּ היה שב לדמשק ,הייתה המטרה של ההתרחשות מושגת בכך שנעמן ועבדיו
נוכחו בהתקיימותו המלאה של דבר איש האלוהים .את המסקנה מכך היינו עשויים
לשמוע גם מפי נעמן עצמו .בשובו לארם היה יכול לומר לעבדיו' :עתה ידעתי כי יש
נביא בישראל שכל דבריו אמת ,ועתה ידעתי כי במימי ישראל יש יכולת לטהר אדם
מטומאתו ,מה שאין בנהרות דמשק הגדולים'.
אולם לוּ כך היה נוהג נעמן ,הייתה מתקפחת מאד הכרת הטוב שלו לנביא ,ואף הכרת
האמת לא הייתה מוצאת ביטוי נאמן במעשים מתקנים למעשיו הקודמים מהמחצית
הראשונה של הסיפור .מעשים מתקנים אלו יכולים לֵהעשות אך ורק באותו מקום שבו
4
פגם נעמן בהתנהגותו הגאוותנית.
את הדחף החיובי שפעל בנעמן לשוב אל הנביא מבליט הכתוב בהשתמשו בפועל
"ַוָיָּשׁב" בסמיכות למקום שבו עשה שימוש אחר באותו פועל:
יד
ׂן ַוִיְּטָהר.
ְ ·Lבָּשׂרוֹ ִכְּבַשׂר ַנַער ָקט
»»i«Â
טו
ׂד ְלָפָניו…
ׂא ַוַיֲּעמ
ֶ ·Lאל ִאישׁ ָהֱאִהיםַ …וָיּב
»»i«Â
וכך יש לבאר את הקשר הזה בין שני הפסוקים :מן הירדן עלתה אישיות חדשה.
טהרתו של נעמן מצרעתו מכילה לא רק שינוי גופני ,אלא גם שינוי רוחני חיובי ,כשם
שהצטרעותו של נעמן בעבר ציינה פגם באישיותו' 5.שיבת' בשרו של נעמן להיות "ִכְּבַשׂר
ׂן" באה לתאר לא רק את העור החלק והבריא ,אלא גם את השינוי ·‡Â˙ÂÈ˘È
ַנַער ָקט
ׂן" משמש במקרא גם כביטוי לתום
שנטהרה מגאוותה וכאילו נולדה מחדשַ" .נַער ָקט
6
ולענווה.
שינוי זה שחל באישיותו של נעמן הוא שהשיבו חזרה אל הנביא ,לעמוד לפניו
ׂן" ֱ -הִשׁיָבתוֹ אל איש
בענווה ולהודות לפניו על הכרתו החדשה' .שיבתו' להיות "ַנַער ָקט
האלוהים.
‡"Ï
≈»¯N
¿ƒÈ¿a ‡Èƒ·»"‰ χ ÔÓÚ Ï˘ ÂÒÁÈ· ÍÙ‰Ó‰ .3
את שיבת נעמן אל אלישע יש להשוות ,כמובן ,לבואו אל בית הנביא בראשונה:
ÂË ˜ÂÒÙ
Ë ˜ÂÒÙ
ׂא ַנֲעָמן ְבּסוָּסו וְּבִרְכבּוֹ
ַוָיּב
ַוָיָּשׁב ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים הוּא ְוָכל ַמֲחֵנהוּ
ׂד ֶפַּתח ַהַבִּית ֶלֱאִליָשׁע.
ַוַיֲּעמ
ׂד ְלָפָניו…
ׂא ַוַיֲּעמ
ַוָיּב
.4ראה רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א.
.5ראה בקשר לכך בעיון ב" 2מדוע היה נעמן מצורע?".
ׂא".
ׂן ,א ֵאַדע ֵצאת ָוב
.6ראה לדוגמה את דבריו של שלמה במל"א ג' ,זְ " :וָאנִׂכי ַנַער ָקט
ד .פסקה שלישית )טו-יט( :המהפך באישיותו של נעמן
355
בפעם הראשונה ,לא הגיע נעמן לכלל פגישה עם אלישע .גאוותו היא שחצצה בין
השניים ולא ִאפשרה את המפגש ביניהם .הוא בא אל בית אלישע "ְבּסוָּסו וְּבִרְכבּוֹ" -תוך
הפגנת עצמתו הצבאית .מחמת גאוותו הוא לא נכנס לתוך בית אלישע ,אלא ציפה
7
ליציאת אלישע אליו.
בשובו לאותו המקום לאחר שנטהר נאמר כי נעמן שב אל "ִאישׁ ָהֱאִהים" ,בניגוד
לבואו בראשונה אל 'בית אלישע' .וההבדל כפול :הפעם הוא שב אל האיש ולא אל
ביתו ,וכמו כן הוא מכיר בו כ"ִאישׁ ָהֱאִהים" ,מה שלא הכיר בראשונה.
בעוד שבראשונה הוא בא "ְבּסוָּסו וְּבִרְכבּוֹ" ,הרי בשנית הוא שב "הוּא ְוָכל ַמֲחֵנהוּ".
מחנהו אמנם מַלוה אותו ,אולם תפקידו התחבירי במשפט הוא כחלק מן הנושא הכפול.
כלומר ,לא רק הוא שב אל הנביא ,אלא אף מחנהו )הלא הם עבדיו( שב אל הנביא.
מחנהו ,מורכב מבני אדם )שלא כמו 'סוסים ורכב'( ,ואף הוא מכיר בנס שאירע ,ועל כן
8
אף הוא שב אל אלישע.
ׂד ֶפַּתח ַהַבִּית" -בראשונה ,עמידה
ׂאַ …וַיֲּעמ
ההבדל האחרון שיש לציין הוא בין "ַוָיּב
ׂד ְלָפָניו" בענווה -
ׂא ַוַיֲּעמ
שגרמה לאי-קיומו של המפגש בין נעמן לאלישע ,לבין "ַוָיּב
בשנית ,עמידה המאפשרת בפעם הראשונה דו-שיח ישיר בין השניים.
בכפיפת ראש זו של נעמן בפני אלישע מתקיימת תכניתו של אלישע ביחס לנעמן
" ְוֵיַדע ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" .הכרתו של נעמן באלישע ניתנת עתה בלב שלם וברצון
חפשי גמור 9.בדבריו אל אלישע בפסוקים טו-יח מכנה נעמן את עצמו חמש פעמים
"ַעְבֶדָּך" ,והרי זה ניגוד גמור להופעתו האדנותית הראשונה לפני בית אלישע במחצית
‡ֵ È«Ïיֵצא ָיצוֹא" -ויעניק
הראשונה של הסיפור ,כאשר ציפה שאלישע יחלוק ÂÏכבוד ≈ " -
לו 'שירותי רפואה'.
שלוש בקשות בפי נעמן אל אלישע ,ושלושתן מביעות את יחסו החדש לנביא:
‡.
)טו( ַקח ָנא ְבָרָכה ֵמֵאת ַעְבֶדָּך.
·.
)יז( …יַֻתּן ָנא ְלַעְבְדָּך ַמָשּׂא ֶצֶמד ְפָּרִדים ֲאָדָמה…
‚.
ׂן ִיְסַלח )נא( ה' ְלַעְבְדָּך ַבָּדָּבר ַהֶזּה.
)יח( ְ …בִּהְשַׁתֲּחָוָיִתי ֵבּית ִרמּ
בבקשה הראשונה מובעת הכרת הטובה של נעמן ביחס לאלישע .שתי הבקשות
האחרות מלמדות על הכרתו של נעמן בסמכותו הגמורה של הנביא כשליח ה' ,עד כדי
כך שאין הוא מוכן לעשות שלא ברשות הנביא אפילו פעולה פשוטה של נטילת אדמה
מועטת מאדמת ארץ ישראל .אף את הבקשה הבעייתית יותר ,לַלוות את מלכו בבואו
בית רימון אלוהי ארם להשתחוות שם ,נעמן מבין שיש להפנות אל הנביא )אף שאת
.7ראה על זאת בעיון ג" 3הפגישה שלא נתקיימה".
.8יש לזכור שב'מחנהו' של נעמן כלולים גם עבדיו ששכנעו אותו לעשות כדבר אלישע )פסוק יג(.
.9זאת שלא כמו בבואו אל בית אלישע או בירידתו אל הירדן ,צעדים שנעשו מתוך נפתולים
ומאבקים קשים.
נעמן
356
הסליחה על מעשה זה הוא מבקש מה'( ,שכן הוא שלוחו של ה' ,ובידו לאשר את
הבקשה או לדחותה.
לבקשתו הראשונה של נעמן ולסירובו של אלישע לה נקדיש את העיון הבא ,עיון ה,
ואילו שתי הבקשות האחרות יידונו בהמשכו של העיון הנוכחי.
χ¯˘È ÌÚÏ χ¯˘È ı¯‡Ï ÔÓÚ Ï˘ ÂÒÁÈ· ÍÙ‰Ó‰ .4
לא רק יחסו של נעמן אל ה"ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" נשתנה מן הקצה אל הקצה ,אלא אף
יחסו אל ארץ ישראל ואל עם ישראל נשתנה .השינוי ביחסו לארץ מתבטא בבקשתו:
יז
…יַֻתּן ָנא ְלַעְבְדָּך ַמָשּׂא ֶצֶמד ְפָּרִדים ֲאָדָמה
ָׂלה ָוֶזַבח ֵלאִהים ֲאֵחִרים ִכּי ִאם ַלה'.
ִכּי לוֹא ַיֲעֶשׂה עוֹד ַעְבְדָּך ע
כוונת בקשתו היא כפי שפירשה רש"י )וכן מפרשים נוספים(:
"יתן נא" -מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה ,משא שני פרדים,
ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח.
בבקשה זו מעיד נעמן על עצמו כי הוא מכיר באדמת ארץ ישראל כאדמת קודש,
ושרק עליה ראוי לעבוד את ה' אלוהי ישראל; ועל כן ,אף בצאתו לארצו הוא סבור
שמזבח שעליו יקריב לה' יוכל להיות רק מזבח מאדמתה של ארץ ישראל.
זהו נעמן שאמר אך לפני זמן קצר )פסוק יב(ֲ" :הא טוֹב ֲאָמָנה וַּפְרַפּר ַנֲהרוֹת ַדֶּמֶּשׂק
ׂל ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל" .עתה ,כשלמד כי "ֵמיֵמי ִיְשָׂרֵאל" צופנים בחובם סגולה ,ורק בהם יכול
ִמכּ
היה להיטהר מצרעתו ,הוא מסיק כי ארץ ישראל כולה ,ארץ קדושה היא ,וכמו מימיה
כך גם אדמתה -קדושה יש בהם.
כיצד יתייחס עתה נעמן אל עם ישראל היושב בארץ זו? האם ימשיך לשלוח את
גדודיו לארץ ישראל ליטול ביזה וִלְשׁבות נפשות?
שינוי יחסו לעם ישראל אינו מובע בפירוש בדבריו .אולם חז"ל בספרי דברים )על
י"א ,כה( למדו זאת בקל וחומר מדבריו של נעמן הנידונים בסעיף זה:
"ָואֻ ,יַתּן ָנא ְלַעְבְדָּך ַמָשּׂא ֶצֶמד ְפָּרִדים ֲאָדָמה" -והרי דברים קל וחומר:
ומה אם עפר הרי הוא מתיירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות ) -ועפר
הרי הוא הפקר( ,כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו?
ונוסיף על כך ,שוודאי וודאי שלא ייטול עוד נפשות ,כפי שנטל קודם לכן נערה קטנה
מארץ ישראל.
χ¯˘È ȉÂχ· ÔÓÚ Ï˘ Â˙¯Î‰ .5
עד עתה נוכחנו בשינוי יחסו של נעמן אל שלושת ְמַיצגי ישראל בסיפורנו ,אל הנביא,
אל הארץ ואל העם .בעצם שובו אל אלישע ובדבריו אליו תיקן נעמן את ביטויי
ההתנשאות שלו ביחס לישראל ,שתוארו במחצית הראשונה של סיפורנו.
ד .פסקה שלישית )טו-יט( :המהפך באישיותו של נעמן
357
אולם נשאלת השאלה :האם הבין נעמן מהו הדבר המעניק לישראל את יתרונם ואת
ערכם המיוחד? האם חשב כי 'הנביא בישראל' הוא כאותם קוסמים ומכשפים באומות
העולם )ויתרונו עליהם רק בכך שהצליח במקום שנכשלו הם( ,או שהבין כי הוא שלוחו
של האל היחידי ,אלוהי ישראל ,אל כל יכול שממשלתו פרוסה על פני עולם ומלואו?
האם הבין כי טבילתו במימי הירדן הועילה לו ,לא בשל סגולה מאגית של המים ,אלא
כדי ללמדו על קדושתה של הארץ ,על מימיה ועל אדמתה ,שכן היא הארץ שאדון כל
הארץ בחר לנחלה לעמו?
ספק אם נדרש נעמן להבין כל זאת .כדי לזכות בשינוי יחסו לישראל ,וכדי להביאו
לכבד אומה זו ואת ארצה במידה הנדרשת ,די היה בכך שנעמן יבין את יתרונם של
ישראל ברמת המחשבה האלילית .די בכך שיכיר "ִכּי ֵישׁ ָנִביא ְבִּיְשָׂרֵאל" ,שהוא עולה
בכוחו על נביאי אומות העולם ,ושיש בנהר הירדן שבישראל סגולה שאינה בנהרות
דמשק.
אולם באמת ,הדבר הראשון שבפי נעמן בעמדו לפני איש האלוהים הוא הצהרת
אמונה דתית שמעטות כמותה נשמעו במקרא מפי נכרים:
טו
ִהֵנּה ָנא ָיַדְעִתּי ִכּי ֵאין ֱאִהים ְבָּכל ָהָאֶרץ ִכּי ִאם ְבִּיְשָׂרֵאל.
10
לא בגדולתו של הנביא שבזכותו נטהר שח כאן נעמן ,ולא בשבחם של מי הירדן
שטבילתו בהם הביאה לרפואתו .מבטו חודר אל המסתתר מאחרי אלו ,אל אלוהי
11
ישראל ,ותחילת דבריו בשבחו של אלוהים אמת.
חוויית נס ההיטהרות שחווה נעמן הביאה אותו להכרה באפסות אלילי העמים
ובקיומו של אל אחד -אלוהי ישראל .נעמן אומרִ" :כּי ִאם ְבִּיְשָׂרֵאל"' .ישראל' -פירושו
ישראל עמו של האלוהים ,שעובדו ונושא את אמונתו יחידי בין עמי העולם ,אך גם
ישראל הארץ ,שבה מתגלה אלוהי ישראל לנביאיו ,ושבה ראוי לעבדו.
בהכרתו הדתית הזאת מקדים נעמן את חזון המקרא לאחרית הימים ,חזון המצוי
בדברי כמה נביאים .הנה דברי זכריה )ח ,כ-כג(:
.10משמעות דבריו היא זו :האלוהים היחיד שישנו בכל הארץ הוא אך זה שבישראל .על
משמעות הניב 'לא ‡' כי אם ·'' במקרא ראה בעיוננו לפרשת עקב ,סדרה שנייה ,עמ'
.363-361
.11הצהרות אמונה דומות מפי נכרים יחידים הן זו של יתרו )שמות י"ח ,י-יא(; של רחב )יהושע
ב' ,ט-יא(; של נבוכדנאצר )דניאל ב' ,מז; ג' ,כח-כט ועוד( ושל דריוש )דניאל ו' ,כז-כח( .ישנן
גם קבוצות של בני אדם שהמקרא מתאר את הכרתם באלוהי ישראל :הפלשתים )שמ"א ו',
ג-ה( והמלחים בספינת יונה )יונה א' ,טז(.
יש מקום להשוות את כל הסיפורים הללו ,כולל זה שאנו עוסקים בו) ,א( מבחינת המניע
שהביא כל אחד מאלו להכרה שהביא) ,ב( מבחינת הביטוי שבפי כל אחד מאלו להכרתו
והמעשים שעשה כתוצאה ממנה) ,ג( מבחינת השכר שזכה בו .השוואה זו מצריכה עבודה
יסודית שאין מקומה במסגרת זו.
נעמן
358
ׂאוּ ַעִמּים ְויְׂשֵׁבי ָעִרים ַרבּוֹת.
ׂד ֲאֶשׁר ָיב
ׂה ָאַמר ה' ְצָבאוֹת:ע
כּ
ׂר:
ְוָהְלכוּ יוְֹשֵׁבי ַאַחת ֶאל ַאַחת ֵלאמ
ֵנְלָכה ָהלוְֹך ְלַחלּוֹת ֶאת ְפֵּני ה' וְּלַבֵקּשׁ ֶאת ה' ְצָבאוֹתֵ ,אְלָכהַ ,גּם ָאִני.
וָּבאוּ ַעִמּים ַרִבּים ְוגוִֹים ֲעצוִּמים ְלַבֵקּשׁ ֶאת ה' ְצָבאוֹת ִבּירוָּשָׁלִם וְּלַחלּוֹת ֶאת ְפֵּני ה'.
ׂנוֹת ַהגּוִֹים
ׂל ְלשׁ
ׂה ָאַמר ה' ְצָבאוֹתַ :בָּיִּמים ָהֵהָמּה ֲאֶשׁר ַיֲח ִזיקוּ ֲעָשָׂרה ֲאָנִשׁים ִמכּ
כּ
ׂרֵ :נְלָכה ִעָמֶּכםִ ,כּי ָשַׁמְענוּ ֱאִהים ִעָמֶּכם.
ְוֶהֱח ִזיקוּ ִבְּכַנף ִאישׁ ְיהוִּדי ֵלאמ
אף המשך דבריו של נעמן אל אלישע מלמד שעיקר מעייניו הוא בדרכי עבודתו את ה'
אלוהי ישראל שבו הכיר עתה .דבר זה ניכר כבר בבקשתו הראשונה:
יז
יַֻתּן ָנא ְלַעְבְדָּך ַמָשּׂא ֶצֶמד ְפָּרִדים ֲאָדָמה
ָׂלה ָוֶזַבח ֵלאִהים ֲאֵחִרים ִכּי ִאם ַלה'.
ִכּי לוֹא ַיֲעֶשׂה עוֹד ַעְבְדָּך ע
בקשה זו מלמדת על שני דברים :על החלטתו של נעמן לתרגם את הכרתו החדשה
למעשים הדתיים הנכונים .הוא מתחייב כאן להימנע מפולחן לאלוהים אחרים ולכוון
את עבודתו רק לה' אלוהי ישראל 12.מאידך ,מלמדת בקשתו על כך שנעמן אינו מתכוון
להצטרף לעם ישראל )כפי שעשתה ,לדוגמה ,רות המואביה( ,אלא הוא חפץ להמשיך את
חייו בארצו ובין בני עמו ,תוך היותו שונה מהם בהכרתו הדתית ובמעשים הנגזרים
ממנה.
בלשונם של חז"ל מכונה נכרי כזה ,שקיבל על עצמו את האמונה באלוהי ישראל ואת
עבודתו מבלי להצטרף לעם ישראל ולמצוותיו" ,גר תושב" .דבר זה מבואר בברייתא
המופיעה בגיטין נז ע"ב ובסנהדרין צו ע"ב:
תנא :נעמן ,גר תושב היה )רש"י :שלא קיבל עליו שאר מצוות אלא
עבודה זרה ,שנאמר "ִכּי לוֹא ַיֲעֶשׂה עוֹד ַעְבְדָּך "…וגומר(.
הבעייתיות במצבו של הנכרי ,הממשיך לחיות בקרב בני עמו כשהוא נבדל מהם
באמונתו ובארחות חייו הדתיים ,מודגמת יפה בבקשתו השנייה של נעמן:
יח
ַלָדָּבר ַהֶזּה ִיְסַלח ה' ְלַעְבֶדָּך
ִׂני ֵבית ִרמּוֹן ְלִהְשַׁתֲּחוֹת ָשָׁמּה ְוהוּא ִנְשָׁען ַעל ָיִדי
ְבּבוֹא ֲאד
ׂן
ְוִהְשַׁתֲּחֵויִתי ֵבּית ִרמּ
ׂן ִיְסַלח )נא( ה' ְלַעְבְדָּך ַבָּדָּבר ַהֶזּה.
ְבִּהְשַׁתֲּחָוָיִתי ֵבּית ִרמּ
.12לשם כך הוא מבקש לקחת מאדמת ארץ ישראל כדי לבנות ממנה מזבח אדמה בארם .בקשה
זו מלמדת שנעמן סבור כי עבודת ה' אפשרית אמנם אף מחוץ לארץ ישראל ,אולם בתנאי
שֵתּעשה מתוך זיקה ממשית לארץ ישראלַ .הְשׁווה לתפילת שלמה במל"א ח' ,כז-נג.
ד .פסקה שלישית )טו-יט( :המהפך באישיותו של נעמן
359
ֲ ¿Í∆ÏÓאָרם" ,ולשמור על כללי הטקס
נעמן חייב לנהוג כפי שמחייבו מעמדו כ"ַשׂר ְצָבא ∆
גם בתחום הרגיש כל כך לגביו מעתה :התחום של עבודת האלוהים .אף שהתחייב זה
עתה שלא לעבוד אלוהים אחרים ,הוא חייב להתלוות לאדוניו ,הנכנס לבית רימון
אלוהי ארם להשתחוות שמה .גם נעמן ֵיאלץ להשתחוות ,אך לבו נתון לה' ,ועל כך הוא
מבקש כבר עתה סליחה מה' באמצעות נביאו.
אף בעיה זו שמעורר נעמן זכתה לניסוח הלכתי :ברור הדבר שלוּ היה מדובר בבן
ישראל ,היה הדבר אסור עליו :הרי השתחוויה לאלוהים אחרים היא עבודה זרה ,ועליה
מֻצוים ישראל לקדש את השם ב'ֵיהרג ואל יעבור' .אולם מה דינו של בן-נח גר תושב
כנעמן? כך שואלת הגמרא במסכת סנהדרין עד ע"ב:
בן נח -מצווה על קדושת השם ) -למסור נפשו על קדושת השם( או אין
מצווה על קדושת השם?
…אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב :כתיבַ" :לָדָּבר ַהֶזּה ִיְסַלח ה'
ִׂני ֵבית ִרמּוֹן ְלִהְשַׁתֲּחוֹת ָשָׁמּה ְוהוּא ִנְשָׁען ַעל ָיִדי
ְלַעְבֶדָּךְ ,בּבוֹא ֲאד
ְוִהְשַׁתֲּחֵויִתי" ,וכתיב "ַויּׂאֶמר לוֵ :לְך ְלָשׁלוֹם" )פסוק יט( ,ואם איתא ) -ואם
ישנו הדבר שבן נח מוזהר על קדושת השם( לא לימא ליה ) -לא יאמר לו
אלישע 'ֵלְך ְלָשׁלוֹם' ,שמשמע שהודה לו(.
וכך פסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י הלכה ב:
בן נח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצוותיו ) -משבע מצוות בני נח(
מותר לו לעבור .אפילו נאנס לעבוד עבודה זרה -עובד .לפי שאינן מצווין
על קידוש השם.
אף שכך היא מסקנת ההלכה ,והיא נסמכת על תשובתו של אלישע "ֵלְך ְלָשׁלוֹם" ,יש
לשים לב לצליל הבוקע מתשובתו של אלישע :אלישע אינו עונה לנעמן ישירות על
שאלתו ,ורק מברכו בדרך המקובלת של מי שנפרד מחברו היוצא לדרך .ברכתו של
אלישע היא בת שתי מילים ,והיא באה בתגובה על נאום של נעמן המשתרע על פני
ארבעים ושש מילים .אין זאת ,אלא שבכך רוצה אלישע להביע אי שביעות רצון מדבריו
13
של נעמן ,ואת רצונו לסיים את המפגש ביניהם.
.13דיוק הגמרא שאלישע לא אסר עליו את מה ביקש ,הוא בעצם ממה ˘ ‡Ïאמר אלישע -שלא
ענה בשלילה מפורשת על בקשתו של נעמן .המילים "ֵלְך ְלָשׁלוֹם" מביעות במשתמע מורת
רוח ,אך מבלי לאסור את הדבר.