360
åéòéðîå ïîòð úðúî úà ìåèéì òùéìà áåøéñ .ä
)(æè-åè
טו
ְ …וַעָתּה ַקח ָנא ְבָרָכה ֵמֵאת ַעְבֶדָּך.
טז
ַויּׂאֶמרַ :חי ה' ֲאֶשׁר ָעַמְדִתּי ְלָפָניו ִאם ֶאָקּח
ַוִיְּפַצר בּוֹ ָלַקַחת
ַוְיָמֵאן.
Ú˘Èχ Ï˘ ·¯ÈÒ ÈÚÈ Ó ¯·„· ‰Ï‡˘‰ :‡Â·Ó .1
אף שנושאו של עיון זה שייך לדיון בפסקה השלישית של סיפורנו -נושא העיון
הקודם -בכל זאת אנו מקדישים לסירובו של אלישע עיון בפני עצמו ,וזאת משתי
סיבות :ראשית ,הדיון בסירובו של אלישע הוא עניין לעצמו ,שאינו חלק מן הדיון
שערכנו בעיון הקודם על השינוי שחל באישיותו של נעמן .שנית ,אף שסירובו של
אלישע מופיע בפסקה השלישית ,הרי שהדיון בו ובמניעיו מניח את התשתית להבנת
חטאו של גיחזי ולהבנת עונשו בפסקה הרביעית של הסיפור .נמצא ,שעיון זה משמש גם
כמבוא לעיון הבא שיעסוק בגיחזי.
שובו של נעמן לביתו של אלישע לא נועד רק להשמעת הצהרת אמונה מרשימה ,ואף
לא לבקשת רשות לעשייתם של שני מעשים הקשורים בהכרתו החדשה של נעמן
)בפסוקים יז-יח( בלבד ,אלא גם )ואולי בעיקר( להציע לאלישע את מתנותיו היקרות
שבהן הצטייד עוד בארםֶ" :עֶשׂר ִכְּכֵּרי ֶכֶסף ְוֵשֶׁשׁת ֲאָלִפים ָזָהב ְוֶעֶשׂר ֲחִליפוֹת ְבָּגִדים"
)פסוק ה(.
ברוב טקט מכנה נעמן את מתנותיו אלו בשם "ברכה" ַ" -קח ָנא ְבָרָכה ֵמֵאת ַעְבֶדָּך".
1
אין הוא מציג זאת כמתנה ,וודאי לא כשכר לנביא שריפאו מצרעתו.
קבלת 'ברכתו' של נעמן הייתה פותרת את בעיית המחסור בחבורתם של בני
הנביאים -תלמידיו של אלישע ,למשך זמן רב .והרי בסיפורים הקודמים ,בסוף פרק ד'
)לח-מד( ,נוכחנו כי אלישע דואג למחסורם של תלמידיו ,ואף מקבל בעבורם 'תרומות'
)שם ,מב(ְ " :וִאישׁ ָבּא ִמַבַּעל ָשִׁלָשׁה ַוָיֵּבא ְלִאישׁ ָהֱאִהים ֶלֶחם ִבּכּוִּריםֶ ,עְשִׂרים ֶלֶחם
2
ִׂרים ְוַכְרֶמל ְבִּצְקנוַֹ .ויּׂאֶמרֵ :תּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ".
ְשׂע
.1נראה שהכינוי "ברכה" למנחה או למתנה הוא ביטוי מעודן ,שנועד למנוע את סירובו של
המקבל ,מחמת שאין זה מכובד לקבל מתנה מן הזולת .כך הדבר גם בהצעתו של יעקב לעשו
)בראשית ל"ג ,יא(ַ" :קח ָנא ֶאת ִבְּרָכִתי ֲאֶשׁר ֻהָבאת ָלְךַ …ו ִיְּפַצר בּוֹ ַו ִיָּקּח".
ׂרִ :הֵנּה ַעָתּה
ִׂני ְשָׁלַחִני ֵלאמ
.2זהו כנראה הרקע לְבָּדָיה שרקם גיחזי בפסקה הבאה )פסוק כב(ֲ" :אד
ֶזה ָבּאוּ ֵאַלי ְשֵׁני ְנָעִרים ֵמַהר ֶאְפַרִים ִמְבֵּני ַהְנִּביִאיםְ ,תָּנה ָנּא ָלֶהם ִכַּכּר ֶכֶּסף וְּשֵׁתּי ֲחִלפוֹת ְבָּגִדים".
ה .סירוב אלישע ליטול את מתנת נעמן ומניעיו )טו-טז(
361
אולם ,בסיפורנו אלישע מסרב בתקיפות לקבל את 'ברכתו' של נעמן .תקיפות אשר
מתבטאת בשבועתו הנמרצת הבאה בתגובה להצעתו של נעמןַ" :חי ה' ֲאֶשׁר ָעַמְדִתּי
ְלָפָניוִ 3אם ֶאָקּח" ובעמידתו על סירובו אף לאחר שנעמן הפציר בו לקחת.
ובכן ,מה ִפּשרו ומה טעמו של סירוב תקיף זה?
ÌÈ˘¯ÙÓ‰ ȯ·„· ÌȯÎÊ ‰ ÌÈÈÏÏÎ ÌÈÚÈ Ó .2
במדרש במדבר רבה )י ,ה( ניתנת על שאלתנו תשובה כללית ועקרונית:
‡.Ì˙‡Â· ÏÚ ¯Î˘ Ï·˜Ï '‰ ȇȷ ͯ„ ÔÈ
ִׂתי ֶאל ַעִמּי ְבַּשֲׁעֵלי
בנביאי שקר מהו אומר )יחזקאל י"ג ,יט(ַ" :וְתַּחֶלְּלָנה א
ִׂרים וִּבְפתוֵֹתי ֶלֶחם ְלָהִמית ]ְנָפשׁוֹת ֲאֶשׁר א ְתמוֶּתָנה וְּלַחיּוֹת ְנָפשׁוֹת
ְשׂע
ְׂמֵעי ָכָזב[".
ֲאֶשׁר א ִתְחֶייָנה ְבַּכֶזְּבֶכם ְלַעִמּי שׁ
אבל בנביאי אמת מהו אומרַ" :ויּׂאֶמרַ :חי ה' ֲאֶשׁר ָעַמְדִתּי ְלָפָניו ִאם ֶאָקּח".
ואנו תמהים :והלא אלישע בעצמו ,כפי שמסופר בפרק הקודם ,היה מתארח לעתים
בבית השונמית ואוכל שם לחם ,ואף עליית קיר קטנה נבנתה שם בעבורו ,ורוהטה
במיטה ושולחן וכיסא ומנורה ,ואלישע סר לאותה עלייה ושכב שמה .והרי הטעם לכל
הטובה הזו שהושפעה על אלישע מפורש בדברי השונמית לבעלה:
ֵׂבר ָעֵלינוּ ָתִּמיד.
ד' ,ט ִהֵנּה ָנא ָיַדְעִתּי ִכּי ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ הוּא ע
ובכן ,נראה שאלישע לא סירב לקבל שכר על פעולתו כ"ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" ,והוא אף
4
מנסה להשיב על טובתה של השונמית באמצעות נבואתו )שם ,טז(.
במסכת ברכות )י ע"ב( לומד אביי דין כללי ממעשיו אלו של אלישע:
הרוצה להנות )רש"י :משל אחרים( -יהנה כאלישע )רש"י :ואין איסור
5
בדבר( ושאינו רוצה להנות -אל יהנה כשמואל הרמתי…
.3על משמעות מטבע לשון זו החוזרת בלשון שבועה ארבע פעמים במקרא )שתיים בפי אליהו
ושתיים בפי אלישע( ,ראה בפרקי אליהו עמ' .23-22
.‡ .4בפירוש מהרז"ו למדרש במדבר רבה שהבאנו למעלה ,במהדורת וילנאִ ,הקשה כן ,וראה
מה שענה על כך.
· .דיון ראשוני בשאלה זו ערכנו כבר לעיל 'השונמית' ב בסוף העיון; ובהערה 6שם כתבנו כי
בהגיענו לסירובו של אלישע לקבל את מתנת נעמן נדון ביחס בין שני הסיפורים.
.5על פירוש מימרתו זו של אביי ,ועל סיבת ההבדל בין התנהגותו של שמואל הנביא לזו של
אלישע ,עמדנו במקום המצוין בהערה הקודמת.
362
נעמן
מהרש"א בחידושי אגדות שלו למסכת ברכות שם עמד על סתירה-לכאורה זו:
"הרוצה להנות יהנה כאלישע" -וקשה לכאורה :שבכמה מקומות הרחיקו
חז"ל הנאה מאחרים ,וסמכו על הפסוק )משלי ט"ו ,כז( "שׂוֵֹנא ַמָתּנׂת
ִיְחֶיה"?
ונראה לפרש שוודאי אין ליהנות משל אחרים ,אלא שכאן ) -בסיפור
השונמית( ,ב'גדולה מצות הכנסת אורחים' ,שהיא הגדולה בגמילות
חסדים 6,מדובר ,שנצרך גם לעשירים ,שכל אדם עני הוא בדרך מכלי
תשמישים הצריכים לו .ולכך נקט אלו "ִמָטּה ְוֻשְׁלָחן ְוִכֵסּא וְּמנוָֹרה" ,שהם
לצורך אדם גם בדרך ‰Ê ÏÚ …אמר "הרוצה להנות -משל אחרים -יהנה
כאלישע" ,היינו שלא היה נהנה אלא בדרך ,בכלי תשמישים של אחרים
כדרך אורחȯ‰˘ ,ÌȯÁ‡ Ï˘Ó ‰ ‰ ‰È‰ ‡Ï ȇ„ Ìȯ·„ ¯‡˘· Ï·‡ ,
.‰Ê ÏÚ ÈÊÁÈ‚Ï ÏÏȘ ,ÔÓÚ Ó ˙ ‰ÈÏ ‰ˆ¯ ‡Ï˘  ȈÓ
בביאור כזה לדברי הגמרא במסכת ברכות ובהסבר נכונותו של אלישע לקבל טובה
מיד השונמית קדם הרמב"ם את מהרש"א .בפירושו למסכת אבות )פ"ד מ"ו( ,על דברי
המשנה "לא תעשם ) -את דברי התורה( עטרה להתגדל בהם ,ולא קרדום לאכול מהן",
יוצא הרמב"ם בתוקף כנגד אלו שאינם נוהגים כדברי משנה זו ,והוא דוחה את
תירוציהם אחד לאחד )עמ' עא במהדורת ר"י שילת ובתרגומו(:
וכבר שמעתים הִנְּפִתּים ) -לקחת ממון מן הבריות בשל היותם לומדי
תורה( נתלים באמרם ) -במאמר חז"ל(" :הרוצה להנות יהנה כאלישע,
ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי" .וזה אינו דומה לזה כלל .ואמנם
זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו ,הואיל והוא מבואר ,ואין בו
מקום לטעות ,Ì„‡ È ·Ó ÔÂÓÓ Ï·˜Ó ‰È‰ ‡Ï Ú˘Èχ ÈÎ ,כל שכן שלא
היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים ) -בקצבאות( ,חלילה לה' מזהÌ Ó‡Â ,
,ÚÒ ͯ„· ‡Â‰Â ,„Á‡ ˘È‡ ÂÁ¯‡È˘ Ô‚Π,„·Ï· „·ÈΉ Ï·˜Ó ‰È‰וָילוּן
אצלו ויאכל אצלו בלילה ההוא או ביום ,וילך לעסקיו .ובכגון זה אמרו
החכמים ,שתלמיד חכמים …אם רצה להתארח אצל איש ·‰ÚÈÒ Á¯Î‰
או כיוצא בה ,יש לו לעשות כן.
קיים הבדל בין דברי מהרש"א לדברי הרמב"ם בביאור הסיבה שבגללה סירב אלישע
לקבל את מתנות נעמן .לדעת מהרש"א ,אין בסירובו של אלישע כל ייחוד .הימנעותו
מקבלת מתנתו של נעמן מובנת על ידי המהרש"א כמתחייבת מן ההוראה הכללית ÏÎÏ
‡„ Ìלהימנע מקבלת מתנות ,על סמך הפסוק "שׂוֵֹנא ַמָתּנׂת ִיְחֶיה".
.6דברי מהרש"א הללו בשבח הכנסת אורחים הם על פי דברי הגמרא במסכת שבת קכז ע"א.
ה .סירוב אלישע ליטול את מתנת נעמן ומניעיו )טו-טז(
363
על פי דברי הרמב"ם ,מהווה הימנעותו של אלישע מקבלת מתנת נעמן הגשמה של
ההוראה שניסוחה בא במשנה במסכת אבות ,ואם כן ,נמצא שטעם סירובו של אלישע
משותף לאלישע .‰¯Â˙· ÌȘÒÂÚ‰ ÏÎÏÂ
על פי דברי מדרש במדבר רבה שהובאו בראש סעיף זה ,טעם סירובו של אלישע
ספציפי יותר ,ומיוחד " :χ¯˘È ȇȷ Ïאין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם".
הצד השווה בכל ההסברים הללו ,שהם אינם רואים בהימנעותו של אלישע מקבלת
מתנת נעמן דבר חריג .אדרבה :זוהי הנורמה המשותפת לנביאי ה' ,לתלמידי חכמים
ובעצם לכל אדם מישראל.
אלא שיש קושי בכל ההסברים הללו :כולם מסבירים מדוע לא נטל אלישע את מתנת
נעמן .È˯ى ¢ÂÓÈ˘Ïאולם הרי לאלישע היו תלמידים עניים רבים -מאה בני נביאים
ישבו לפניו ,ואלישע רגיל היה לקבל מתנות בעבורם ,כפי שראינו בסיפור הקודם .ובכן,
מדוע לא ישתמש אלישע במתנתו של נעמן לצורכיהם של בני הנביאים הענייםÍÂ˙ ,
7
˘ ˘Â¯ÈÙ· ˙‡Ê ÔÈÈˆÓ ‡Â‰באוזני נעמן ובאוזני כל מי שנוכח במקום?
מלבד הקושי הזה בהסברים שניתנו עד עתה ,יש בהם קושי נוסף :כל הְמעיין
בסיפורנו בעין בוחנת ,יחוש כי להימנעותו של אלישע מקבלת מתנות נעמן יש נימוק
מיוחד ,הנובע מייחודו של סיפורנו ,והוא נוסף על הנימוקים הכלליים האחרים .הרי
מתנות נעמן אינן מוזכרות רק בפסוקים טו-טז שאותם הבאנו בראש עיון זה ,הן
מוזכרות כבר בתחילת הסיפור ,בפסוק ה:
ַוֵיֶּלְך ַוִיַּקּח ְבָּידוֹ ֶעֶשׂר ִכְּכֵּרי ֶכֶסף ְוֵשֶׁשׁת ֲאָלִפים ָזָהב ְוֶעֶשׂר ֲחִליפוֹת ְבָּגִדים.
המשכו של העיסוק במתנות נעמן מצוי בסירובו הנמרץ והכפול והמלווה בשבועה
של אלישע -הוא הנידון בעיוננו ,ושיאו בפסקה האחרונה ,בפסוקים כ-כז ,בתיאור
חטאו של גיחזי ועונשו .בפסקה זאת הופכת בעיית קבלת מתנתו של נעמן לנושא
המרכזי .ברור לְמעיין כי חטאו של גיחזי אינו רק בכך שעבר על "שׂוֵֹנא ַמָתּנׂת ִיְחֶיה",
ועונשו אינו רק על כך שהפך את נבואת רבו "קרדום לאכול ממנו" .אף רמאותו הכפולה,
את נעמן ואת רבו ,אינה סיבת עונשו החמור .אלישע מאשים אותו על עצם הלקיחה
בעת המיוחדת הזאת:
כו
ֶ ˙Áאת ַהֶכֶּסף ְוָלַקַחת ְבָּגִדים!?…
«« ˜«»Ï ˙Ú≈‰
ובכן ,מהי הסיבה  ¯ÂÙÈÒÏ ˙„ÁÂÈÓ‰שבגללה סירב אלישע בנחרצות כה רבה ליטול
את מתנות נעמן ,ושבגללה נחשב חטאו של גיחזי לחטא כה חמור?
.7אף גיחזי ,שלא רצה לֵהראות כמי שלהוט אחר מתנות נעמן ,בדה לו סיפור על שני בני
נביאים עניים שהגיעו זה עתה ,ושאלישע מבקש חלק ממתנות נעמן בעבורם .מסתבר,
שגיחזי לא הבין מדוע לא נטל אלישע את הרכוש שהוצע לו ,בעבור בני הנביאים .מעשה כזה
נראה לגיחזי כה סביר ,עד שהוא השתמש בו ככיסוי לתרמיתו ולרדיפת הבצע שלו.
נעמן
364
 ¯ÂÙÈÒ· Ú˘ÈÏ‡Ï „ÁÂÈÓ‰ ÚÈ Ó‰ .3
סירובו של אלישע בשבועה ליטול את מתנות נעמן ,מזכיר את סירובו הדומה של
אברהם ליטול את רכושו של מלך סדום כפי שהוצע לו:
בראשית י"ד ,כא
ׂם ֶאל ַאְבָרם:
ַויּׂאֶמר ֶמֶלְך ְסד
ֶתּן ִלי ַהֶנֶּפשׁ ְוָהְרֻכשׁ ַקח ָלְך.
כב
ׂם:
ַויּׂאֶמר ַאְבָרם ֶאל ֶמֶלְך ְסד
ֵׂנה ָשַׁמִים ָוָאֶרץ.
ִׂתי ָיִדי ֶאל ה' ֵאל ֶעְליוֹן ק
ֲהִרמ
כג
ִאם ִמחוּט ְוַעד ְשׂרוְֹך ַנַעלְ ,וִאם ֶאַקּח ִמָכּל ֲאֶשׁר ָלְך
ׂאַמרֲ :אִני ֶהֱעַשְׁרִתּי ֶאת ַאְבָרם.
ְוא ת
כד
ִבְּלָעַדיַ ,רק ֲאֶשׁר ָאְכלוּ ַהְנָּעִרים
ְוֵחֶלק ָהֲאָנִשׁים ֲאֶשׁר ָהְלכוּ ִאִתּי
ׂל וַּמְמֵרא ֵהם ִיְקחוּ ֶחְלָקם.
ָעֵנר ֶאְשׁכּ
הרי שאף אברהם אינו מוכן לקחת אפילו "ִמחוּט ְוַעד ְשׂרוְֹך ַנַעל"שּׂ 8אולם טעמו של
אברהם אינו אחד מהטעמים שנידונו בסעיף הקודם ,שהם נוגעים למקבל המתנה; טעמו
של אברהם נוגע דווקא לנותן המתנה -כדי שמלך סדום לא יוכל לומר "ֲאִני ֶהֱעַשְׁרִתּי
ֶאת ַאְבָרם".
התקדים של אברהם יסייע בידנו לבאר את ˙„ÁÂÈÓ‰ ‰·ÈÒ‰לסירובו של אלישע.
לשם כך ,הבה נשוב לתחילת הסיפור ,להקשר שבו מסופר על נעמן הנוטל את המתנות
היקרות .בפסוק ד מסופר כי נעמן התייצב לפני מלכו וסיפר לו על עצת הנערה מארץ
ישראל .בפסוק ה מצורפים שני עניינים:
ׂא ְוֶאְשְׁלָחה ֵסֶפר ֶאל ֶמֶלְך ִיְשָׂרֵאל
ַויּׂאֶמר ֶמֶלְך ֲאָרםֶ :לְך בּ
ַוֵיֶּלְך ַוִיַּקּח ְבָּידוֹ ֶעֶשׂר ִכְּכֵּרי ֶכֶסף ְוֵשֶׁשׁת ֲאָלִפים ָזָהב ְוֶעֶשׂר ֲחִליפוֹת ְבָּגִדים.
9
מהו הקשר בין שני אלו?
בעיון ב 4ענינו על כך .הסברנו שם כי כוונת נעמן בפנייתו למלכו )בפסוק ד( היא למה
שאירע בהמשך :לקבלת 'ספר' ממנו שיהא מופנה למלך ישראל .הוא מתכוון להופיע
.8אמנם נכון הוא שאברהם מוכן שנעריו יקבלו את "ֲאֶשׁר ָאְכלוּ" ,והכוונה לכיסוי ההוצאות ,אך
אלישע ,לוּ היה מקבל את מתנות נעמן בעבור תלמידיו בני הנביאים ,היה מקבל זאת כצדקה.
.9מלבד הכללת שני העניינים השונים הללו בפסוק אחד ,דבר שמרמז על קשר ביניהם ,נרמז
קשר זה גם בשימוש בפועל מן השורש הל"ך ,הן בראש דברי מלך ארם והן בתחילת תיאור
עשייתו של נעמן .מלבד זאת יש להעיר ,כי תיאור לקיחת המתנות חוצץ בין הוראתו של מלך
ארם לבין מימוש תכליתה בראש פסוק ו ,וזו סיבה נוספת לחפש קשר בין שני העניינים
הכלולים בפסוק ה.
ה .סירוב אלישע ליטול את מתנת נעמן ומניעיו )טו-טז(
365
בישראל בכל תוקפו ועצמתו ,כנגיד ומַצוה ,ולא כמתחנן .לשם כך הוא זקוק לאיגרת
ממלכו ,שתתן להופעתו לפני מלך ישראל תוקף מדיני ותהפוך את בואו לישראל לאירוע
פוליטי.
עתה מובן הקשר בין שתי ההכנות של נעמן הכלולות בפסוק ה :שני הדברים הללו
מבטאים את רגש העליונות שחש נעמן בדרכו לארץ ישראל .האיגרת מבטאת את
התוקף המדיני-צבאי העומד לרשותו ,והרכוש הרב מבטא את העושר שיש בידו.
לא לקבל טובה בישראל מתכונן אפוא נעמן ,אלא לדרוש שירות ולשלם תמורתו.
אלו היו מניעיו של נעמן בראשית הסיפור .ÏÂΠÏÂÎÓ ÔÓÚ Ï˘ Â˙ ˙Ó ‰ÏÒÙ Ì˙ÓÁÓÂ
אמנם סביר ,שכשנעמן עומד בענווה לפני אלישע ,טהור בשר וטהור לב ,כשהוא
מכיר באלוהי ישראל ובמעלת נביאוַ ,עמו וארצו ,אין בקשתו "ַקח ָנא ְבָרָכה ֵמֵאת ַעְבֶדָּך"
נובעת עוד מאותם מניעים גסים שאפיינו אותו בתחילת הסיפור ,כאשר הכין מתנה זו.
הדבר הזה מתברר מן ההקשר שבו מצויה בקשתו זאת ,הן מדבריו שלפניה )בתחילת
פסוק טו( והן מדבריו שלאחריה )בפסוקים יז-יח( .ובכל זאת ,מתנה זו היא החוליה
המקשרת ,הן בפועל והן מבחינת המטען הסמלי שהיא טעונה בו ,בין נעמן שלפני
היטהרותו ובין נעמן שלאחר מכן.
הכסף ,הזהב והבגדים 'מכבידים' על נעמן לאחר שנטהר )מן הבחינה הפסיכולוגית
כמובן( ,והוא חפץ מאוד להיפטר מהם .מסתבר שדבר זה הוא אחד הגורמים שהביאו
את נעמן לשוב אל אלישע ,שכן כיצד ישוב לארצו ,ומתנותיו שהכין לנביא שעתיד
לרפאו נותרו בידיו ,בלא שניסה כלל לתתן לו? האין בכך כפיות טובה? ובכן ,נעמן שב
אל אלישע ,ולאחר הצהרת האמונה שלו ,הוא ניגש לתכלית העיקרית של בואו…" :
10
ַ ,‰zקח ָנא ְבָרָכה ֵמֵאת ַעְבֶדָּך".
» Ú«¿Â
נעמן מילא אפוא את חובתו הפורמלית )כפי שהוא הבין אותה( כאשר שב לאלישע
והציע לו את מתנתו .אולם בדיוק מן הטעם שנעמן כה חפץ להקל על עצמו ולהשתחרר
מן המתנה המכבידה ,סירב אלישע לקבלה.
ִאמרה חריפה אומרת' :אין תשלום זול יותר מאשר בכסף' 11.הרי מטרת ההתרחשות
כולה הייתה להביא את נעמן לידי הכרת תלותו בישראל ,ולהפכו למי שחייב לישראל
את ריפויו מצרעתו .נתינת המתנה רבת הערך הייתה בגדר 'סילוק חשבונות' חלקי בין
נעמן לבין ישראל ,והייתה משחררת אותו במידת מה מהכרת הטובה שוודאי חש עתה
כלפי ישראל וכלפי איש האלוהים .אולם זוהי דרך קלה מדי למלא את חובתו כלפי
ישראל ,ולא לשם כך התרחשה העלילה כולה .את חובתו כלפי ישראל יידרש נעמן
למלא ביחסו החדש והחיובי לשכנתו הקטנה והחלשה -ממלכת ישראל ,בַמלאו את
תפקידו כשר צבא ארם.
.10המלה " ְוַעָתּה" מציינת במקרא פעמים רבות את הגעת הדובר לתכלית המעשית של דבריו,
לדוגמה :בראשית ד' ,יא; שם כ' ,ז; שם כ"ד ,מט; שם ל"ז ,כ; במדבר כ"ב ,יט; ועוד רבים.
וראה עוד לעיל עיון ג.5
.11שמעתי ִאמרה זו מפי ר' יהושע גורפינקל משמו של הרב מבריסק ,הגרי"ז סולובייצ'יק.
נעמן
366
בין הדו-שיח שעניינו הצעת המתנה והסירוב לקבלה לבין הדו-שיח הבא שבין נעמן
לאלישע ,זה שבו פורש נעמן את בקשתו למשא צמד פרדים אדמה ,מצויה מילה קטנה
המגלה צפונות לבָ" :וא".
טז
יז
ַ …וִיְּפַצר בּוֹ ָלַקַחתַ ,וְיָמֵאן.
ַויּׂאֶמר ַנֲעָמןֻ ,‡G»Â :יַתּן ָנא ְלַעְבְדָּך ַמָשּׂא ֶצֶמד ְפָּרִדים ֲאָדָמה…
מה משמעה של מילה זו ,וכיצד היא מחברת חיבור הגיוני בין ֵמאונו של אלישע לבין
בקשתו החדשה של נעמן?
תיבה זו ָ" -וא" -נמצאת רק בעוד מקום אחד במקרא ,ויש בו דמיון מה למקומנו:
שמ"ב י"ג ,כג-כו
ַוִיְּהיוּ גְׂז ִזים ְלַאְבָשׁלוֹם ְבַּבַעל ָחצוֹר…
ׂא ַאְבָשׁלוֹם ֶאל ַהֶמֶּלְך ַויּׂאֶמרִ :הֵנּה ָנא גְׂז ִזים ְלַעְבֶדָּך
ַוָיּב
ֵיֶלְך ָנא ַהֶמֶּלְך ַוֲעָבָדיו ִעם ַעְבֶדָּך.
ַויּׂאֶמר ַהֶמֶּלְך ֶאל ַאְבָשׁלוֹם:
ַאל ְבִּניַ ,אל ָנא ֵנֵלְך ֻכָּלּנוּ ְוא ִנְכַבּד ָעֶליָך
ַוִיְּפָרץ בּוְֹ ,וא ָאָבה ָלֶלֶכתַ ,וְיָבְרֵכהוּ.
ַויּׂאֶמר ַאְבָשׁלוֹםֵ ,‡G»Â :יֶלְך ָנא ִאָתּנוּ ַאְמנוֹן ָאִחי…
התיבה "ָוא" פותחת כאן בקשה חלופית ,קטנה יותר מזו שלא הסכימו לה ,ומשמעה
בספר שמואל' :אם המלך אינו מוכן לבוא בשום אופן ,לפחות ילך נא אמנון ) -הבן
הבכור( במקומו' .וכך אכן מפרשים רובם של הפרשנים בספר שמואל.
אולם בסיפורנו לא נראה כל קשר בין הבקשה הראשונה של נעמן מאלישע "ַקח ָנא
ְבָרָכה "…לבין בקשתו הבאה "ֻיַתּן ָנא ְלַעְבְדָּך ַמָשּׂא ֶצֶמד ְפָּרִדים ֲאָדָמה" ,ואין הבקשה
12
השנייה חלופית כלל לבקשה הראשונה!
מסתבר לענות על כך תשובה זו :לוּ היה אלישע מסכים לקבל את מתנתו של נעמן,
לא היה האחרון חש כל בעיה ליטול מעט אדמה מאדמת ארץ ישראל .הרי הוא 'שילם'
על כך! 13אולם עתה ,כשאלישע מסרב להפצרותיו של נעמן 'לשלם' על רפואתו ,מבקש
ממנו נעמן שירשה לו ליטול דבר נוסף בלא תשלום :משא צמד פרדים אדמה.
.12המפרשים התלבטו בשאלה זו במקומנו ,ובדרך כלל פירשו את התיבה "וא" בדרך שאינה
קושרת כלל את הבקשה החדשה לזו שקדמה לה .לדוגמה ,רש"י מפרש" :וא -לשון בקשה,
לשון הלוואי" ,ובדומה לו פירשו גם אחרים .אולם לא כך פירשו רובם את התיבה "וא"
בספר שמואל! שם פירשוה כבקשה חלופית קטנה יותר.
רלב"ג אמנם קושר בין שתי בקשותיו של נעמן באמצעות תיבה זו ,ופירושו קרוב באופן כל
שהוא לדברינו בהמשך' " :וא' -רוצה לומר :נניח זה ,אחר שאין רצונך לקחת גמול על זה
שעשית לי מן הטוב .אך אשאל ממך שתתן לי דרך ,אוכל לעבוד בו את ה' יתברך שעשה לי
זאת הטובה".
.13אפשר שגם את בקשתו השנייה לא היה נעמן טורח לבקש ,משום שלאחר שנתן לנביא 'כופר
נפש' כה רציני וכבד ,ברור לו שהמעשה שיעשה בליווי אדונו בבית רימון יסּלח לו.
ה .סירוב אלישע ליטול את מתנת נעמן ומניעיו )טו-טז(
367
נמצא ,שניסוח זה של דברי נעמן מגלה את המונח בעומק תודעתו :כי המתנה
שביקש להעניק לנביא אכן נועדה לשחררו מחובות שונים כלפי ישראל .דבר זה ,עוד
בטרם נתגלה בדברי נעמן ברמז לשוני קל זה ,הוא שגרם לאלישע לדחות בשבועה את
הצעתו 'הנדיבה' של נעמן ,ולהדוף את הפצרותיו בֵמאון תקיף.