368
åùðåòå éæçéâ ìù åàèç :(æë-ë) úéòéáø ä÷ñô .å
ÈÊÁÈ‚ Ï˘ ÂÈÚÈ Ó .1
כ
ַויּׂאֶמר ֵגּיֲח ִזי ַנַער ֱאִליָשׁע ִאישׁ ָהֱאִהים:
ִׂני ֶאת ַנֲעָמן ָהֲאַרִמּי ַהֶזּה ִמַקַּחת ִמָיּדוֹ ֵאת ֲאֶשׁר ֵהִביא
ִהֵנּה ָחַשְׂך ֲאד
ַחי ה' ִכּי ִאם ַרְצִתּי ַאֲחָריו ְוָלַקְחִתּי ֵמִאתּוֹ ְמאוָּמה.
ברור לחלוטין כי המניע למעשיו של גיחזי המתוארים בפסקה האחרונה של סיפורנו,
הוא רדיפת בצע גסה .רדיפת הבצע מביאה אותו לעבור על המתחייב ממעשיו של אלישע
)אשר סירב לקבל את מתנת נעמן( ,ומביאה אותו לרמות את נעמן ולטפול באוזניו שקר
ִׂני ְשָׁלַחִניְ …תָּנה ָנּא ("…ולרמות אחר כך את אלישע בהכחישו את מעשיו.
על רבו )"ֲאד
חוטאים רבים מחפשים צידוק למעשיהם ,והם ממציאים 'אידיאולוגיה' שתהפוך את
מעשיהם למעשים כשרים ,ולעתים אף למצוות גדולות .האם ניתן להצביע על הלך
מחשבה כזה גם אצל גיחזי? האם ניסה לתרץ את מעשיו בעיני עצמו ולהצדיקם?
תשובה לשאלתנו מצויה בעדות הכתוב על ההתדיינות הפנימית שערך גיחזי בינו
לבין עצמו .עוד בטרם נעיין במשמעות דבריו ,בולטת שבועתו של גיחזי "ַחי ה' ִכּי ִאם
ַרְצִתּי ַאֲחָריו ְוָלַקְחִתּי ."…אין אדם נשבע בשם ה' לחייב עצמו במעשה ,אלא אם כן הוא
סבור )או שהוא מרמה עצמו להיות סבור כך( שמעשה זה רצוי בעיני ה' .כה רצוי
1
המעשה בעיניו ,עד שיש לו לזרז עצמו בשבועה כדי שלא יתעצל לעשותו…
אף בנוסח השבועה אנו מוצאים ניסיון לטשטש את המניע האמיתי -רדיפת בצע:
"‰Óאומר גיחזי בשבועתו ,ובכך מקטין את כמות השלל שבדעתו
» e‡Ó
" ְוָלַקְחִתּי ֵמִאתּוֹ ¿
ליטול מנעמן .כביכול ,לא טובת ההנאה שלו היא החשובה ,אלא עצם הלקיחה מנעמן
2
היא בגדר 'מצווה' ,ואף שתהא לקיחה מועטה ְ" -מאוָּמה".
‡Ì
ƒ …'‰ ÈÁ
.1שבועתו של גיחזי היא ֵהֶפך שבועתו של אלישע רבו .אלישע נשבע )בפסוק טז(« " :
ƒÁ
˜¿
ִ '‰ ÈÁכּי ִאם ַרְצִתּי ַאֲחָריו ו¿«»Ï
,"Áwוגיחזי נשבע« " :
‡»
∆
."Èzהיפוך זה רומז למניעיו השליליים
של גיחזי ,שהם הפוכים למניעיו המרוממים של רבו ,אף ששניהם נשבעים בשם ה'.
.2ואמנם בקשתו מנעמן נראית צנועה בתחילהִ" :כַּכּר ֶכֶּסף" )עשירית מכמות הכסף שבידיו(
"וְּשֵׁתּי ֲחִלפוֹת ְבָּגִדים" לשני בני הנביאים שהגיעו כביכול מהר אפרים )חמישית מכלל
החליפות שבידי נעמן( .אלא שבקשת גיחזי מנוסחת בערמומיות ובתחכום ,בדרך שממש
מזמינה את נעמן להגדיל את החלק העיקרי והיקר בבקשתו של גיחזי -הכסף -בכפליים:
"הוֵֹאל ַקח ִכָּכָּרִים" .זאת עושה נעמן כדי להתאים את מספר כיכרות הכסף למספרם של 'בני
הנביאים' ,וכדי לשמור על יחס קבוע בין רכיבי הרכוש הנותר בידי נעמן .מובן שגיחזי 'נשבר'
לאחר הפצרותיו של נעמן -ההפך מרבו שעליו נאמר "ַו ִיְּפַצר בּוֹ ָלַקַחתַ ,וְיָמֵאן" -והוא נוטל
ככריים .קשה לכנות מתנה זו "ְמאוָּמה".
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
369
ובכן ,מדוע סבור גיחזי שיש 'מצווה' בנטילה מנעמן? תשובה לכך נרמזת ברישא של
ִׂני ֶאת ַנֲעָמן ָהֲאַרִמּי ַהֶזּה ִמַקַּחת ִמָיּדוֹ ֵאת ֲאֶשׁר ֵהִביא" .דברים אלו
דבריוִ" :הֵנּה ָחַשְׂך ֲאד
נאמרים בביקורת כלפי אלישע והמשתמע מהם הוא' :ולא נכון עשה אדוני ,ויש לתקן
זאת'.
ודאי הדבר ,שגיחזי לא עמד על כוונתו העמוקה של אלישע בסירובו הנחרץ לקבל
את מתנת נעמן )כוונה שעמדנו עליה בעיון הקודם( .אולם איזו חשיבות יש ,לדעת
גיחזי ,בנטילה מנעמן ,עד כדי מחשבת ביקורת על רבו שנמנע מכך ושבועה בשם ה'
לעשות כן?
המפתח נמצא בשתי מילים בדברי גיחזיָ" :הֲאַרִמּי ַהֶזּה" .מילים אלו אינן מוסיפות כל
ידיעה לאחר הזכרת שמו של נעמן לפניהן ,והן נראות מיותרות .אולם הקשבה בתשומת
לב לדבריו אלו של גיחזי תגלה את הבוז והשנאה לנעמן הרוחשים במילים אלו .בכנותו
את נעמן "ָהֲאַרִמּי" ,נרמז בדברי גיחזי כי נעמן שייך לעם האויב את ישראל וֵמֵצר לו;
בהוסיפו לכנותו "ַהֶזּה" ,מביע גיחזי בלבו זלזול כלפי נעמן 3.הכלל העולה מדברי
הביקורת הללו הוא אפוא' :מדוע זה סרב אדוני לקחת את אשר הציע נעמן? הרי בכך
הוא חסך הוצאה כספית מנעמן "ָהֲאַרִמּי ַהֶזּה" ,שר צבא ארם ואויב ישראל ,שמצווה
לחסרו וליטול ממנו מה אפשר!'.
מסתבר כי גיחזי היה עד לכל ההתרחשות בסיפורנו ,מתחילת הופעתו של נעמן בארץ
ישראל ,ובוודאי התעוררה תמיהה בלבו :מדוע אלישע מציע את סיועו לשם ריפוי
נעמן? ומדוע שלחוֹ להתרפא בירדן? הרי נעמן ,מגדולי אויבי ישראל הוא ,וטוב שיימק
בצרעתו! ומה פשר ֵהחלצותו של אלישע לטובתו? גיחזי ודאי לא תפס את התכנית
האלוהית שעל פיה פעל רבו ,להפוך את נעמן מאויב לאוהב ,מוכרי עובד עבודה זרה
4
ל'גר תושב' ,ובכך להקל את הלחץ הארמי על ישראל.
את הקושיות הללו שהיו לגיחזי על רבו עוד יכול היה לתרץ לעצמו ולומר כי מחמת
אונס פעל אלישע כפי שפעל .הרי נעמן הגיע למלך ישראל עם פקודה מפורשת ממלך
ארם שעליו לרפא את נעמן עבדו ,ומלך ישראל קרע את בגדיו באימה .אם כן ,סבר
גיחזי ,לא לטובת נעמן הארמי פעל אלישע כפי שפעל ,אלא כדי להציל את מלך ישראל
ואת עם ישראל מאותה 'תואנה' שמבקש מלך ארם כנגדם .תפיסה זו )שהיא כמובן
מוטעית( דווקא מתיישבת יפה עם התנהגותו המסויגת של אלישע כלפי נעמן .זו עשויה
הייתה להתפרש לגיחזי כעדות לכך שרבו פועל מתוך הכרח ,ולא מתוך שמחה והזדהות
.3במקומות אחדים במקרא משמש הכינוי הרומז 'ַהֶזּה' להקטנה ולזלזול ,לדוגמהַ" :הְפִּלְשִׁתּי
ַהֶזּה" בדבריו של דוד על גלית בשמ"א י"ז ,לז .וראה עוד :בראשית ט"ו ,ד; שמ"א י' כז; שם
כ"א ,טז.
.4אף בסיפור הקודם לסיפורנו ,משרתו של אלישע )ושמא הוא גיחזי עצמו( לא הבין את
המסתתר מאחרי פקודת רבו "ֵתּן ָלָעם ְויׂאֵכלוּ" )ד' ,מב-מג(.
370
נעמן
)ואילו האמת ביחס להתנהגותו של אלישע היא אחרת כמובן ,כפי שהסברנו בעיונים
5
הקודמים(.
אולם על פי מחשבתו של גיחזי ,אם מחמת האונס בלבד פעל אלישע כפי שפעל ,היה
עליו לפחות ליטול שכר על פעולתו ,שכן פעולה שלילית הנעשית מחמת האונס ,ראוי
שיוכר בה צד האונס ככל האפשר .ברפאו את נעמן בחינם ,טשטש אלישע את האונס
שבפעולתו! כזאת או כעין זאת חשב גיחזי על אלישע רבו.
דברים אלו מנוסחים בלשון ההלכה בדברי הרמב"ם הבאים )הלכות עבודה זרה פרק י
הלכה ב(:
אסור לרפאות גוי ) -עובד עבודה זרה( אפילו בשכר .ואם היה מתיירא
6
מהן ,או שהיה חושש משום איבה ,מרפא בשכר ,אבל ·.¯ÂÒ‡ Ì ÈÁ
וכך אכן פירש מלבי"ם את הרהורי הביקורת של גיחזי:
גיחזי התרעם שלא לקח ממנו על כל פנים שכר רפואה ,כי על פי הדין אין
לרפאות עכו"ם ) -גוי עובד עבודה זרה( ,ואם יצטרך לרפאותו -אין
לרפאותו בחינם .ואם כן ,הגם שהוצרך לרפאותו] …נשבע גיחזי[ "ַחי ה' ִכּי
7
ִאם ַרְצִתּי ַאֲחָריו ְוָלַקְחִתּי ֵמִאתּוֹ ְמאוָּמה" -רוצה לומר :שכר רפואה.
אלא שכל ההתדיינות הזאת של גיחזי אינה אמיתית .אמנם אין לבוא כנגדו בטענה
על כך שלא הבין את מטרת ההתרחשות .‰˙ÏÈÁ˙Óאולם השלב שבו אנו עומדים עתה
בסיפור הוא לאחר שובו של נעמן אל אלישע ולאחר שהצהירִ" :הֵנּה ָנא ָיַדְעִתּי ִכּי ֵאין
ֱאִהים ְבָּכל ָהָאֶרץ ִכּי ִאם ְבִּיְשָׂרֵאל" .הופעתו השנייה של נעמן מגלה למפרע את מטרת
ההתרחשות ,גם למי שטחו עיניו מראות זאת בתחילה .הרי מדבריו אלו של נעמן בעמדו
.5קושיה דומה לקושיה שייחסנו לגיחזי ,מקשה בעניין הנערה הקטנה ר' אברהם גומבינר בעל
'מגן-אברהם' בפירושו 'זית רענן' לילקוט שמעוני )ח"א רמז תשעג(:
הרי קיימא לן דאסור לרפא עכו"ם )גוי עובד עבודה זרה( ,אם כן הנערה עשתה שלא
כדין במה שאמרה ) -לאשת נעמן( ,ועל ידי כן הוצרך אלישע לרפאותו ,שאם לא היה
מרפא אותו ,היה מלך ארם הורג כמה נפשות מישראל.
תשובתו על מה ששאל" :אלא הנערה עשתה לשם שמים ,שידעו שיש אלוהים בישראל",
מתאימה עוד יותר ביחס לאלישע עצמו ,שלא פעל אפוא מחמת אונס ,אך גיחזי ודאי לא
הבין דבר זה.
.6באופן רגיל אסור לרופא ליטול שכר על ריפויו ,מלבד שכר הטורח והבטלה )שולחן ערוך
יורה דעה ,סימן שלו סעיף ב(.
.7דברים אלו נראים כאנכרוניזם :הרי גיחזי לא הכיר את ההלכה ברמב"ם ,ולא את מקורותיה
בתלמוד .מה מקום אפוא לייחס לו הסתייגות הלכתית ממעשי רבו? אולם ההלכה כאן
מהווה ניסוח משפטי של התנהגות הגיונית שגם בלא ניסוח זה ,יכולה הייתה להיות נהוגה
בפועל ,וממילא גם לעלות על לבו של גיחזי.
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
371
לפני אלישע משתמע שינוי כביר שחל באישיותו וביחסו לישראל! 8וכיוון שהזדקקנו
לעיל ללשון ההלכה כפי ניסוחו של הרמב"ם ,נשוב לסופה של אותה הלכה שהבאנו
למעלה:
וגר תושב ,הואיל ואתה מֻצוה להחיותו ,מרפאים אותו בחינם.
ונעמן ,הן כבר ראינו )בעיון ה( הפך להיות גר תושב! 9מחשבת הביקורת של גיחזי
מתעלמת אפוא מן השינוי הגדול שחל בנעמן :גיחזי ממשיך להתייחס אליו כאל "ָהֲאַרִמּי
ַהֶזּה" ,אף שהוא עתה 'גר תושב' ,ובכך הוא מנסה להצדיק את רצונו ליטול ממנו
"ְמאוָּמה".
לפנינו ,אפוא ,מוצגת דמות המשרת שאינו מבין את גדולת רבו ואת גדולת מעשיו,
ואשר רואה בעיניו הטרוטות רק את הצד החיצוני של המעשים .הוא אינו חודר
למשמעותם הפנימית ,אף כשזו זועקת באוזניו במילים ברורות.
תפיסה ִשׁטחית זו של האירועים מספקת לגיחזי תירוץ' ,אידיאולוגיה' ,לממש תאוות
בצע פשוטה וגסה .באמצעות כסות עיניים אידיאולוגית זו ,מצליח גיחזי לרמות את
עצמו .אמנם בהמשך ירמה גיחזי את נעמן ואף את רבו ,ובכך יגלה כי לא מתוך
'אידיאולוגיה' פעל כפי שפעל ,אלא מחמת מניעים שפלים .מסיבה זו אין הוא מוכן
לעמוד לפני רבו ולהודות במה שעשה.
ÔÓÚ ˙ ÈÁ·Ó ÈÊÁÈ‚ Ï˘ ‡ËÁ ˙ÂÚÓ˘Ó .2
אם סירובו של אלישע לקחת את מתנת נעמן נועד לקדש שם שמים ולא לאפשר
לנעמן להיפטר מחובתו כלפי אלוהי ישראל וכלפי עמו באמצעות תשלום כספי 10,בא
מעשהו של גיחזי וסתר מגמה זו .נעמן יכול בסופו של דבר לחוש הקלה מסוימת :הוא
הצליח 'לשלם' תשלום חלקי לנביא ולבני עמו על חסד ההיטהרות שזכה בו במימי
ארצם .משא המתנות ,שהוא שב עמן כלעומת שבא ,הוקל מעט.
ודאי תמוהה הייתה בעיני נעמן העובדה ,שלאחר שאלישע סירב לקבל את מתנתו,
ואף נשבע על כך ,שלח את נערו לבקש חלק מן המתנה.
.8גיחזי ודאי היה עד ראיה ועד שמיעה להופעתו של נעמן לפני אלישע ,שהרי רק מחמת כן
יכול היה לפעול כפי שפעל אחר כך.
.9אמנם בשעה שאלישע ריפא את נעמן ,היה הלה עדיין עובד עבודה זרה ,אולם נראה
שאלישע מובטח היה ,שברפאו את נעמן יהפוך הלה ל'גר תושב' ,וממילא כדין ריפאו,
וכהלכה סירב לקבל על כך תשלום.
ביאורנו זה דומה למה שביארו בעלי התוספות )יבמות כד ע"ב ד"ה לא בימי דוד( ,כיצד גייר
הלל את הנכרי שבא אליו ואמר לו "גיירני על מנת שתשימני כהן גדול" )שבת לא ע"א( ,והרי
אין מגיירין את מי שבא להתגייר לשום אישה או לשום שולחן מלכים )יבמות שם(? ותירצו
שם התוספות" :בטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים".
.10ראה עיון ה לעיל.
נעמן
372
אמנם גיחזי ניסה לַשׁוות לבקשתו בשם רבו כביכול ,טעם הגיוני:
כב
ׂר:
ִׂני ְשָׁלַחִני ֵלאמ
ֲאד
ִהֵנּה ַעָתּה ֶזה ָבּאוּ ֵאַלי ְשֵׁני ְנָעִרים ֵמַהר ֶאְפַרִים ִמְבֵּני ַהְנִּביִאים
ְתָּנה ָנּא ָלֶהם…
וביאר מלבי"ם את התחכום שבדברי רמאות אלה:
כי יתפלא נעמן ,שתחילה לא רצה לקחת ,ואיך ישלח עתה ויבקש? השיב
ָ ‰∆Ê ‰zבּאוּ" -שהתחדש דבר שלא היה תחילה ,כי אלה
לו) :א( "ִהֵנּה «» Ú
באו עתה ,ולוקח בעבורם דרך נדבה.
)ב( "ְתָּנה ָנּא – "̉∆»Ïשאין הנביא לוקח לצרכו ,רק להם ובעבורם.
ובכל זאת יש מקום לנעמן לתמוה :הרי אלישע ,כרבם של בני הנביאים ,ודאי דואג
תדיר למחסורם ,ואם למענם הוא מוכן ליטול את מתנת נעמן ,מדוע לא נטלה כולה
מלכתחילה ,כדי ְלהנות בה את תלמידיו העניים הרבים? האם לא צפה אלישע את
אפשרות בואם של נערים מבני הנביאים? והרי בין היום למחר יגיעו עוד שניים ועוד
שניים ,ומדוע לא דאג אלישע לטובתם כבר מקודם ולא לקח את מתנותיו של נעמן?
אין ספק :בקשתו של גיחזי בשם רבו מעוררת חשד 11.נעמן עשוי היה להסיק
מבקשתו זו אחת מן השתיים :אם יאמין לדברי גיחזי -דמותו של אלישע תתגמד
בעיניו ,ואם לא יאמין -יסיק כי נערו זה של הנביא ,בן לעם ישראל ,הוא דובר שקרים
ורודף בצע בזוי .ומכלל ספק לא ֵיצא נעמן ביחס לשתי האפשרויות הללו.
נראה כי נעמן אינו מתעמק בשאלה זו ,ושמח לתת אף יותר ממה שנתבקש ,אולם
ביחסו החדש לישראל כפי שנתעצב לאחר טהרתו ,נמהלת עתה טיפה של לעג מפוכח.
נעמן יכול היה לומר עתה לעצמו' :ובכן ,ככל העמים בית ישראל .גם בהם מצויים
רודפי בצע .ואם כך הדבר ,שילמתי את חובי לעם הזה באמצעות נערו של הנביא,
לפחות באופן חלקי'.
.11מחמת החשד הזה שמסתבר שחשד נעמן בגיחזי ,פירשו חז"ל במכילתא )על שמות י"ח ,ג(
את תגובת נעמן )כג( "≈ B‰
‡ַ Ïקח ִכָּכָּרִים" )שמשמעה על פי הפשט "ַהְסֵכּם"( בדרך זו:
אין 'אלה' אלא לשון שבועה ,שנאמר )שמ"א י"ד ,כד( "∆“i«Â
ׂר",
‡ָ Ïשׁאוּל ֶאת ָהָעם ֵלאמ
וכתיב "ַויּׂאֶמר ַנֲעָמן≈ B‰ :
‡ַ Ïקח ִכָּכָּרִים".
אף אם אין זה פשוטו של מקרא במה שנוגע למילה המסוימת הזאת "הוֵֹאל" ,ודאי שיש כאן
הבחנה נכונה גם על פי הפשט :נעמן חש שמשהו אינו כשורה בבקשתו של גיחזי.
בדרך זו הלך מלבי"ם בביאורו לפסוק כד:
בודאי היה נעמן מסופק אם היה דבר זה בשליחות הנביא ,ולדעת חז"ל השביעו …ולכן
שלח ) -נעמן( עמו שני נערים ,שיראו אם הנביא לוקח הכסף…
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
373
˙¢Á¯˙‰· ‰ ÂÙˆ‰ ‰ ÂÂΉ ˙ ÈÁ·Ó ÈÊÁÈ‚ Ï˘ ‡ËÁ ˙ÂÚÓ˘Ó .3
על פי הדברים הללו ,נוכל להבין את תוכחתו הנוקבת של אלישע ,המעמידה את
גיחזי על הנקודה החמורה ביותר בחטאו )אף שיש לחטאו היבטים אחדים(:
כו
ַהֵעת ָלַקַחת ֶאת ַהֶכֶּסף
ׂאן וָּבָקר ַוֲעָבִדים וְּשָׁפחוֹת?
ְוָלַקַחת ְבָּגִדים ְוֵזיִתים וְּכָרִמים ְוצ
12
ויפה פירש ר"י אברבנאל שאלה רטורית זו:
האם היה העת הזה ,אשר התקדש השם לעיני העמים ,ראוי והגון
לשִתָּקּח כסף ובגדים?
רדיפת בצע היא דבר מכוער בכל עת ,וביתר שאת כשהיא קשורה בגֵנבה; אמירת
דברי שקר ,אף היא דבר מגונה בכל עת -אולם לא על אלה מוכיח אלישע את גיחזי .על
מה הוא מוכיחו? על כך שרוקן מתוכן את רוממותו של הרגע הזה ,רגע שבו הפך נכרי
מפורסם ורב כוח להיות עובדו של אלוהי ישראל ,ולמעריץ עמו וארצו; על כך שהפך
קידוש השם לחילול השם; על כך שהחמיץ את השעה הזאת וקלקלה קלקול שאין לו
13
תקנה.
מפגשיו של נעמן עם נציגים שונים של עם ישראל במהלך סיפורנו ,הראוהו שעם
ישראל הוא עם מגוון המכיל סתירות פנימיות .הוא נפגש )בעקיפין( עם נערה קטנה
מארץ ישראל ועם מלך ישראל ,וכבר אלו הראוהו צדדים שונים וסותרים בעם ישראל.
אולם עיקר כוונתה של ההתרחשות בסיפורנו הייתה להפגיש את נעמן עם אלישע
'הנביא שבישראל' .מפגש זה ,למרות צלליו של המפגש שהיה לנעמן עם מלך ישראל,
הוליד בקרבו את ההכרה הבאה לידי ביטוי בהצהרתו )פסוק טו(ִ" :הֵנּה ָנא ָיַדְעִתּי ִכּי ֵאין
ֱאִהים ְבָּכל ָהָאֶרץ ִכּי ִאם ְבִּיְשָׂרֵאל" .סירובו הגאה של אלישע לקבל את מתנתו של
נעמן ,רק הגדיל בעיני נעמן את כבודו של הנביא ושל מה שהלה ְמייצג.
ׂאן וָּבָקר ַוֲעָבִדים וְּשָׁפחוֹת" .ובכן מדוע מאשימו
.12גיחזי לא לקח מיד נעמן "ֵזיִתים וְּכָרִמים ְוצ
אלישע בכך? נראה שהמילה "ָלַקַחת" באה כאן בכפל משמעות :בהופעתה הראשונה משמעה
'ליטול' ,כפי שהיא משמשת בדרך כלל במקרא; בהופעתה השנייה משמעה כמו בלשון חכמים
'לקנות' )אפשר שבמשמעות דומה לזו בא שורש זה במקרא כמה עשרות פעמים כשמדוברבלקיחת אישה( .כוונת האשמתו של אלישע היא אפוא' :העת ליטול מנעמן את הכסף
ולקנות בו רכוש רב ולהתעשר?'.
.13בעוד מקום אחד במקרא אנו מוצאים שאלה רטורית הפותחת בתיבה "ַהֵעת":
חגי א' ,ד
ַהֵעת ָלֶכם ַאֶתּם ָלֶשֶׁבת ְבָּבֵתּיֶכם ְספוִּנים ְוַהַבִּית ַהֶזּה ָחֵרב?
אף שם מוכיחם חגי על החמצת השעה :הייתה אז שעת כושר של חילופי שלטון בממלכת
ׂא ֶעת ֵבּית
פרס ,ובה ניתן היה ְלמהר ולבנות את בית המקדש ,אך "ָהָעם ַהֶזּה ָאְמרוּ :א ֶעת בּ
ה' ְלִהָבּנוֹת" )שם פסוק ב( .אף סכנת החמצת השעה ההיא נבעה ממניעים של נוחות אישית -
"ָלֶשֶׁבת ְבָּבֵתּיֶכם ְספוִּנים".
נעמן
374
אולם מפגשו האחרון של נעמן בסיפורנו עם נציג של עם ישראל הוא מפגשו עם גיחזי.
גיחזי הוא דמות הפוכה מזו של הנביא ,ומבחינת הִאפיון שהוא מאפיין את עם ישראל,
הוא ממשיכו של מלך ישראל; אלא שהוא מעמיק לאין שיעור את הרושם הרע על נעמן.
כפי שאמרנו בסעיף הקודם ,מסתבר שנעמן חשש כי הישראלי הרץ אחריו אינו אלא
נוכל .מול כל מה שלמד נעמן על ישראל ממפגשו עם אלישע ,ניצבת עתה רדיפת הבצע
הקטנה של אדם מישראל ,ומורידה לטמיון את ההישג הרוחני שהושג .עם טעמו המר
של מפגש אחרון זה ,שב נעמן לארצו.
לא ִיָפֵּלא אפוא ,כי לסיפורנו אין תוצאות המתוארות במקרא .אין אנו שומעים עוד על
נעמן ועל מעשיו בארם 14,וגם אין עדות להפסקת המתיחות הצבאית בין ישראל לארם
אלא ההפך מכך ,כמוכח מפרק ו' פסוקים ח-י .אפשר שדבר זה נובע מכך שניסיונו של
אלישע להביא איש מצמרת ההנהגה הארמית לעמדה של הערכה עמוקה לישראל הושם
לאל עקב המציאות העכורה הקיימת בישראל .מציאות זו מגולמת במעשיו של גיחזי.
בעיון ד 5לעילִ ,צַיּנּוּ כי בהכרתו הדתית הבאה לידי ביטוי בדבריו לאלישע )פסוק טו(
מקדים נעמן את חזון המקרא לאחרית הימים ,חזון שבו יכירו אומות העולם באלוהי
ישראל ויבואו לעבדו בקרב עמו ובקרב ארצו .אלא שסנונית זו -נעמן -אינה מבשרת
את בוא האביב -את הכרת העמים כולם במה שהכיר נעמן.
הסיבה לכך היא אותה סתירה בין האידיאל הישראלי ,שהנביא ִ" -אישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ"
מייצג ,לבין המציאות הישראלית היומיומית שיש בה גם אישים המצויים בקוטב15
ההפוך לזה של הנביא.
ועד ליום שבו יתקיים בישראל " ְוַעֵמְּך ֻכָּלּם ַצִדּיִקים" ודעת ה' תהיה "ַכַּמִּים ַלָיּם
ְמַכִסּים" ,תמשיך להדהד תוכחתו של אלישע בקרב הדורות ,ועד לדורנו תגיע ,בהצביעה
על גורם מרכזי הסותר אפשרות של קידוש השם והמונע ֵקרובם של רחוקים:
ַהֵעת ָלַקַחת ֶאת ַהֶכֶּסף?
.14אולם ראה דברינו להלן 'סנוורים' ג" :2מיהו 'ַאַחד ֵמֲעָבָדיו' של מלך ארם".
.15פער זה או מעין זה מתואר בכמה מעדויותיהם של נכרים שהתקרבו ליהדותֶ .אֶמה ַפְּלֵייר ,גר
תושב צרפתי שחי ופעל בראשית המאה העשרים ,הוא מעין נעמן מודרני .בהדרכת רבו ,רבי
אליהו בן אמוזג ,ויתר פלייר על רצונו להתגייר ולהיות גר צדק ,ונותר בן-נח גר תושב ,ובכך
המחיש בתודעה העולמית והיהודית את הבשורה והתביעה שיש ליהדות ביחס לכל באי עולם.
בספרו המופלא 'המקדש הנעלם' )בתרגום אברהם אלמליח ,הוצאת הספרים הארץ ישראלית,
ירושלים תש"ו( הוא מתאר את התקרבותו ההדרגתית לעם ישראל ולאמונתו ,ואת הרושם
הכביר שעשו עליו אישים ישראליים אחדים שִעמם נפגש .מאידך ,מצויה בספר זה גם עדות
לפגישות שהותירו בפלייר רושם קשה על העם היהודי או על חלקים ממנו )ראה במבוא של
אלמליח ,עמ' ;20-19וכן בתיאור עימותו של פלייר עם סטיפן ווייז ,שם עמ' .(15-14
המציאות הישראלית היומיומית ,שאינה עומדת בתביעותיהם של הגרים ,היא המשמשת רקע
לפירושו של רבי אברהם הגר בתוספות במסכת נדה עא ע"א את מאמר התלמוד )שם ע ע"ב(,
"קשים גרים לישראל כספחת"" :לפי שהגרים בקיאין במצוות ומדקדקין בהם ,קשים הם
לישראל כספחת ,דמתוך כך הקב"ה מזכיר עוונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו".
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
375
ÈÊÁÈ‚ Ï˘ ¢ ÂÚ .4
‡?ÈÊÁÈ‚ ÌÚ ÍÎ ÏÎ Ú˘Èχ ¯ÈÓÁ‰ ÚÂ„Ó .
סיפורנו מסתיים בנימה קשה ,במידת הדין החמורה של אלישע כלפי גיחזי משרתו.
הנביא ,שאותו הכרנו כמעט לכל אורך דרכו כמי שמחולל נסי ישועה ופדות ליחידים
ולעם ישראל כולו ,מופיע לפנינו הפעם כנביא תוכחה וזעם ,והוא מחולל נס של
פורענות:
כו
העת לקחת את הכּסף ,ולקחת בּגדים וזיתים וּכרמים?…
כז
וצרעת נעמן תּדבּק בּך וּבזרעך לעוֹלם
ויּצא מלּפניו מצרע כּשּׁלג.
ניתן להבין את כעסו הרב של אלישע על נערו :הלה טפל עליו שקר מכוער באוזני
נעמן ,ובכך הכפיש את שמו .גיחזי גם פעל ההפך מרבו ביחס למתנותיו של נעמן ,מתוך
מחלוקת על רבו .בנוסף לכך רימה גיחזי את אלישע בהכחישו כי הלך מאתו )פסוק כה(,
ובכך גילה כי אינו מאמין בכוחו הנבואי של רבו .על דבר אחרון זה הוכיחו אלישע
בפירוש:
כו
ויּאמר אליו :א לבּי הלך כּאשׁר הפך אישׁ מעל מרכּבתּוֹ לקראתך?!
כלומר ,לא בעיני בשר ראה אלישע את מה שסופר לנו הקוראים קודם לכן ,אלא לבו
הוא שהלך עם גיחזי .בעיני לבו ראה אלישע את גיחזי רץ אחרי נעמן ,מדבר עמו ,ולוקח
ממנו את הכסף; ובלבו ידע אלישע את תכניותיו של גיחזי לקנות בכסף זה "בּגדים
16
וזיתים וּכרמים וצאן וּבקר ועבדים וּשׁפחוֹת".
אולם לא הדברים החמורים שמנינו לעיל הביאו את אלישע להשית על גיחזי את
עונש הצרעת החמור ,אלא דבר אחר גרם לכך .דבר זה הוא משמעות המעשה שעשה
גיחזי מבחינת עלילת נעמן כולה -שיבוש הכוונה האלוהית הצפונה במעשה מתחילתו
וסיכול מעשיו של אלישע שליח ה' .מפני מעשהו של גיחזי נפסדה המטרה לשׁנות
לטובה את יחס ארם לישראל ,ומה שחמור מכך ,במקום קידוש השם שעשה אלישע בא
גיחזי וחילל את השם.
חומרה מיוחדת זו של מעשה גיחזי נובעת מן העיתוי המיוחד של מעשהו -לאחר
הגעת ההתרחשות בסיפורנו אל שיאה ,בהכרת נעמן בה' וביחסו החדש לישראל .מעשה
גיחזי הוא שבירת השיא הזה והשפלתו .בכך הרס גיחזי את כל מה שנבנה שלב אחר
שלב ותואר בהדרגתיות מפסוק א ועד לפסוק יט .הדגשת חומרת המעשה מבחינת
העיתוי שבו הוא נעשה ,מובעת בתוכחתו של אלישע ˙Ú‰" -לקחת את הכּסף ,"…וכפי
שהוסברו הדברים בסעיף הקודם.
.16ראה סעיף ,3הערה .12
נעמן
376
·?˙Ú¯ˆ· ‡˜Â„ ÈÊÁÈ‚ ˘ Ú ÚÂ„Ó .
מדרשים אחדים נתנו טעמים שונים לצרעת גיחזי .הבה נבחן דברי כמה מהם.
בויקרא רבה לפרשת מצורע ,ראש פרשה טז ,נאמר:
"ֶשׁשׁ ֵהָנּה ָשֵׂנא ה'ְ ,וֶשַׁבע תּוֲֹעַבת ַנְפשׁוֹ" )משלי ו' ,טז( …ואילו הןֵ" :עיַנִים
ֵׂרשׁ ַמְחְשׁבוֹת ָאֶוןַ ,רְגַלִים
שְׁפכוֹת ָדּם ָנִקיֵ .לב ח
ָרמוֹתְ ,לשׁוֹן ָשֶׁקרְ ,וָיַדִים ׂ
ְמַמֲהרוֹת ָלרוּץ ָלָרָעהָ .יִפיַח ְכָּזִבים ֵעד ָשֶׁקר וְּמַשֵׁלַּח ְמָדִנים ֵבּין ַאִחים" )שם,
יז-יט( .אמר רבי יוחנן :וכולם לקו בצרעתַ" …רְגַלִים ְמַמֲהרוֹת ָלרוּץ ָלָרָעה"
ִׂני
מגיחזי ,שנאמרַ" :ויּׂאֶמר ֵגּיֲח ִזי ַנַער ֱאִליָשׁע ִאישׁ ָהֱאִהיםִ :הֵנּה ָחַשְׂך ֲאדֶאת ַנֲעָמן ָהֲאַרִמּי ַהֶזּה ִמַקַּחת ]ִמָיּדוֹ ֵאת ֲאֶשׁר ֵהִביאַ .חי ה' ִכּי ִאם ַרְצִתּי
ַאֲחָריו ְוָלַקְחִתּי ֵמִאתּוֹ ְמאוָּמה[" .ומַניין שלקה בצרעת? " ְוָצַרַעת ַנֲעָמן
ִתְּדַבּק ְבָּך."…
מדרש זה מבליט את התאוותנות ורדיפת החטא הבולטים בהתנהגותו של גיחזי
ורואה בהם את סיבת עונש הצרעת שלקה בו.
במסכת ערכין טז ע"א מובאת רשימה אחרת של חטאים שעליהם בא עונש הצרעת:
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן :על שבעה דברים נגעים באין:
על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל
גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין' …ועל שבועת שוא' -דכתיב "ַויּׂאֶמר
ַנֲעָמן :הוֵֹאל ַקח ִכָּכָּרִים" וכתיב " ְוָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך" וגומר.
מדרש זה מסתמך על דרשה אחרת המבארת כי "הוֵֹאל" שבפי נעמן כוונתו 'הישבע',
מלשון 'אלה' 17.אולם מדרש זה אינו כפשוטו של מקרא :אף אם חשד נעמן בגיחזי שהוא
משקר )ראה לעיל סעיף ,(2הוא נענה לבקשתו בנפש חֵפצה ,שהרי מייד אחר דבריו
"הוֵֹאל ַקח ִכָּכָּרִים" נאמר על נעמןַ" :וִיְּפָרץ בּוֹ" )ַוִיְּפָרץ ַ -וִיְּפַצר( .ואם כן אין פירוש המילה
18
"הוֵֹאל" אלא 'ַהְסֵכּם'.
באבות דרבי נתן )נוסחא א פרק ט( נאמר:
.17דרשת המילה "הואל" מצויה במכילתא ,ואנו הבאנו דרשה זו בסעיף 2לעיל ,הערה .11אמנם
בשאילתות דרב אחאי גאון לפרשת מצורע מובא ציטוט הגמרא שהבאנו לעיל ,ונוסף בו אחר
המילים "הוֵֹאל ַקח ִכָּכָּרִים"" :ואין 'הוֵֹאל' אלא שבועה ,שנאמר ' ְוָשְׁמָעה קוֹל ָאָלה' )ויקרא
ה' ,א(" .ייתכן אפוא שדרשה זו למילה 'הוֵֹאל' מצויה הייתה בגוף הגמרא בערכין )וראה
ב'מסורת הש"ס' שם(.
.18במקור מקביל לגמרא בערכין )במדבר רבה ז ,ה( מובאת רשימה של אחד עשר דברים
שעליהם באה הצרעת ,ואחד מהם הוא שבועת שקר ,אך שם אין מוכיחים זאת מגיחזי ,אלא
מפסוק בספר זכריה )ה' ,ד(.
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
377
רבי שמעון בן אלעזר אומר :אף על ְמַספרי לשון הרע נגעין באין ,שכן
מצינו בגיחזי שסיפר לשון הרע ברבו ,ודבקה בו צרעת עד יום מותו,
ָׂרע ַכָּשֶּׁלג".
שנאמרְ " :וָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּךַ …וֵיֵּצא ִמְלָּפָניו ְמצ
הגר"א גרס כאן אחרת" :אף על Ìȯ˜˘ ȯÙÒÓנגעים באין ,שכן מצינו בגיחזי ˘¯ÙÈÒ
˘˜¯ ."·¯· ÌÈמדרש זה )על שתי גרסאותיו( מבליט את העוול שעשה גיחזי לרבו בטפלו
ׂר."…
ִׂני ְשָׁלַחִני ֵלאמ
עליו שקרים בדבריו לנעמןֲ" :אד
קיימים שני חסרונות בהסברים שנתנו כל המדרשים הללו לצרעתו של גיחזי:
‡ .הם מנמקים את צרעתו בסעיפי חטא ,שמבחינת סיפורנו אינם עיקריים :ריצתו
אחר נעמן ,שבועתו לשקר או השקרים שטפל על אלישע; ואינם תולים זאת בחטא
19
המרכזי שעליו הוא נאשם בתוכחתו של אלישע.
· .גלוי לעין כי צרעתו של גיחזי קשורה לזו שסרה מנעמן ,שהרי כך קיללו אלישע:
" ְוָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך ."…לפיכך כל הסבר לצרעת גיחזי חייב להתקשר לאופיו של
20
סיפורנו ולאירועים הקודמים המתוארים בו.
21
נביא כאן אפוא מדרש נוסף )במדבר רבה ז ,ה ( .במדרש זה יש מענה לשני
החסרונות שציינו בנוגע למדרשים הקודמים:
על אחד עשר דברים הצרעת באה :על קללת השם ועל גילוי עריות ועל
שפיכות דמים …ועל המחלל שם שמים…
'ועל המחלל שם שמים' -זה גיחזי ,שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון,
ׂף ֵגּיֲח ִזי ַאֲחֵרי ַנֲעָמן" וגומר .אלישע קידש שמו של הקב"ה,
שנאמר "ַוִיְּרדּ
שלא רצה ליטול מנעמן כלום ,וגיחזי רודף אחריו ונשבע לו לשקר ,ששלח
) -אלישע( אצלו שישלח לו ממון˘„Ș˘ ‰Ó ÌÈÓ˘ Ì˘ ÏÏÁÓ ‰Ê ‡ˆÓ ,
‡.Ú˘ÈÏ
אמר לו הקב"ה לגיחזי :רשע ,אתה אמרת "ַחי ה' ִכּי ִאם ַרְצִתּי ַאֲחָריו
ְוָלַקְחִתּי ֵמִאתּוֹ ְמאוָּמה" -נשבעת בשמי כדי לחללו! חייךְ' ,מאוָּמה' אמרת
ומומו אתה נוטל ְ " -וָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך".
אף שגם מדרש זה ,כקודמיו ,בא להכליל על בסיס המסופר בפרקנו כי "על המחלל
שם שמים הצרעת באה" -כמו שאירע לגיחזי ,בכל זאת הוא עומד על המיוחד בסיפורנו,
ומבאר את עונש הצרעת של גיחזי על רקע חטאו העיקרי ,החשוב בסיפור זה :שהיה
"מחלל שם שמים מה שקידש אלישע" ,ודברים אלו הולמים את מה שהעלינו בעיוננו.
.19על חטא זה עמדנו בחלקו הראשון של סעיף זה ובסעיף 3לעיל.
.20אין בכך ביקורת על מדרשים אלו ,שכן אין מטרתם לבאר את סיפורנו ואת ייחודו אלא
ליצור כללים על בסיס אירועים שונים במקרא ,שעל פיהם ֵיענש בצרעת מי שחטא בחטאים
דומים .כוונתנו בדברים שלמעלה היא שקשה להשתמש במדרשים אלו לצורך ביאור ִפּרקנו.
.21למדרש זה מקבילה בויקרא רבה יז ,ג .העדפנו את הנוסח בבמדבר רבה משום שהוא מלא
ומבואר יותר.
378
נעמן
אף חידוש נמצא במדרשנו ובמקבילותיו 22:בדרך של דרשה לשונית נתלה עונשו של
גיחזי בחטאו' ,מידה כנגד מידה' :בנטילת 'ְמאוָּמה' מנעמן -חטא ,ובנטילת 'מומו'-צרעתו
23
נענש. .22לדרשה 'ְמאוָּמה-מומו' ישנן מקבילות אחדות מלבד זו המצוינת בהערה הקודמת :ירושלמי
סנהדרין פ"י ה"ב )כט ע"ב( ,תנחומא מצורע א.
.23רש"י הביא דרשה זו כמבוססת על הכתיב של המילה מאומה" :מומה -חסר אל"ף ,לפי
שהייתה לגיחזי למום" .בפירוש 'מנחת שי' )פירוש על המקרא שבו נידונים כל ענייני
המסורה ,מאת ר' ידידיה שלמה רפאל מנורצי( מופיע דיון ארוך בשאלה האם אכן קיימת
עדות בכתבי יד לגרסה כזו ,והאם מדרשי חז"ל ,הדורשים כך ,עשו זאת מחמת גרסה שהייתה
לפניהם .הנה עיקר דבריו:
במקרא גדולה ) -מהדורת ונציה של המקראות הגדולות( כתוב 'מומה' חסר אל"ף והוא
כפירוש רש"י …ובכל הספרים שבאו לידי ) -ר' ידידיה שלמה ,שכתב את ספרו
באיטליה בראשית המאה ה-י"ז ,בדק לצורך עבודתו עשרות כתבי יד של המקרא( כתיב
"ְמאוָּמה" באל"ף .גם ר' אליה ) -בחור( המדקדק …אמר" :ואני לא מצאתי כן ) -כרש"י(
בכל הספרים .וגם אינו במנין מילות דלא מפקין אל"ף ) -הכוונה למניין המילים
שציינה המסורה שהיו ראויות להיכתב עם אל"ף ונכתבו בלעדיה(" .ואף על פי שאין
ראיה מוכחת לדברי רש"י ,סמך לדבריו מצאתי במדרש] …וכאן הוא מביא את לשון
מדרש במדבר רבה שהובאה למעלה ואת לשון מקבילותיו בתנחומא ובויקרא רבה[
ומתוך כל מאמרים אלו גמרתי אומר שבספר של רש"י היה כתוב 'מומה' וקרי
'ְמאוָּמה' ,וסברתו היא שגם חכמינו ז"ל דרשוהו כן .וכן ראיתי לבעל 'כלי יקר' ) -ר'
שמואל לניאדו(…
.Ï"Ê Â È˙·¯ ȯ·„· ÁÎÂÓ ‰Ê Ôȇ È˙Ú„ ÈÙÏÂאדרבה ,נוכל לקיים גרסתם כספרים שלנו,
אבל „¯˘ְ' Âמאוָּמה' -לשון מום ,כמו שדרשו גם כן בבראשית רבה פרשה נו ,ז על
הפסוק " ְוַאל ַתַּעשׂ לוֹ ְמאוָּמה" " -אל תעש לו מומה" …ויש להם על מה שיסמוכו מתרי
קראי ) -משני פסוקים( דכתיבין 'ְמאוּם' למערבאי; וקרי ומיתפרשין 'מום' .ואלו הן:
" ְוַאַחר ֵעיַני ָהַלְך ִלִבּי ,וְּבַכַפּי ָדַּבק ְמאוּם" )איוב ל"א ,ז( ,וחברו )דניאל א' ,ד(ְ" :יָלִדים
ֲאֶשׁר ֵאין ָבֶּהם ָכּל מאוּם" ) -וכשם ש'מאום' בשני הפסוקים הללו נקרא ומתפרש 'מום',
כך גם 'ְמאוָּמה' במקומות אחרים יכול להידרש 'מומה'(…
אחר כל אלה הדברים מצאתי סיוע לרש"י )הכוונה :לגרסה 'מומה'( מהירושלמי דפרק
חלק ) -ציונו בהערה (22דאמרינן התם" :אתא גיחזי ואמר 'ַחי ה' ִכּי ִאם ַרְצִתּי ַאֲחָריו
ְוָלַקְחִתּי ֵמִאתּוֹ ְמאוָּמה' ."·È˙Î ‰ÓÂÓ -
אך בעל 'יפה מראה' ) -פירוש על אגדות הירושלמי מאת ר' שמואל יפה אשכנזי ,ונציא
ש"ן( כתב ) -על דברי הירושלמי הללו('" :מומה כתיב' -לא מצאתי כן בשום ספר .ונראה
שהוא כמו ȯ˜ :ביה מומה .דמשום דקשה לו )לדרשן בירושלמי( שלא מצינו לשון
'ְמאוָּמה' על מציאות הדבר אלא על העדרו' :א ִתֶתּן ִלי ְמאוָּמה' )בראשית ל' ,לא(;
' ְוא ָיַדע ִאתּוֹ ְמאוָּמה' )שם ל"ט ,ו(; 'ִכּי א ְמָצאֶתם ְבָּיִדי ְמאוָּמה' )שמ"א י"ב ,ה( .להכי
קאמר דהוה ליה כאילו כתיב 'מומה' ,שרמז שיקח מומו ,דהיינו הצרעת".
הבחנתו הלשונית של בעל 'יפה מראה' אינה מדויקת :המילה 'ְמאוָּמה' מופיעה במקרא
שלושים ושתיים פעמים ,ובדרך כלל היא אכן מופיעה במשפטי שלילה וכוונתה לציין העדר
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
379
אף אם נתעלם מן הצד הלשוני הזה במדרש )שעל אף כל ההסברים למדרש הזה
המובאים בהערה ,23סוף סוף אין הוא פשוטו של מקרא( ,ברור שיש בו הבחנה
המתאימה אף לפשוטו של מקרא :נטילת המתנות מנעמן הופכת להיות גם לנטילת
צרעתו .כביכול ,דבקה הצרעת בכספו של נעמן.
הקשר הזה ,שבין צרעת נעמן לכספו ,מופיע בדבריו של אלישע )פסוקים כו-כז(:
"ַהֵעת ָלַקַחת ֶאת ַהֶכֶּסףְ …וָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך."…
המפרשים התקשו בוי"ו הפותחת את פסוק כז )ְ " -וָצַרַעת"( .רד"ק פירש וי"ו זו
)בפירושו השני( כוי"ו החיבור .אולם מהו הדבר הנוסף לצרעת נעמן? כך עונה על כך
בעל המצודות )בעקבות רד"ק עצמו(:
"וצרעת" -יחסר ראשית הדברים ,וכאומר ,הכסף נתון לך וגם הצרעת.
24
האם מתנותיו של נעמן נושאות עמן צרעת? 25מתנותיו של נעמן ,היו ביטוי לתפיסתו
הגאוותנית בעת היותו מצורע ,ולפיכך הן מסמלות את הסיבה להיותו מצורע 26.ואף
דבר זה ,עם סיבות נוספות ,פסל אותן מלהתקבל על ידי אלישע 27.קבלת המתנות על
ידי גיחזי מסמלת הפנמה של תפיסתו של נעמן ,תפיסה שראוי ללקות עליה בצרעת.
דבר) .מאומה = לא כלום ,שום דבר( .אולם מלבד בפסוק הנידון כאן ,מופיעה מילה זו בעוד
שלושה פסוקים לציון מציאות הדבר )מאומה = משהו(ִ" :כּי ַתֶשּׁה ְבֵרֲעָך ַמַשּׁאת ְמאוָּמה"
)דברים כ"ד ,י(; "ִאםֶ …אְטַעם ֶלֶחם אוֹ ָכל ְמאוָּמה" )שמ"ב ג' ,לה(; "ַו ִיָּפֵּלא ְבֵּעיֵני ַאְמנוֹן ַלֲעשׂוֹת
ָלהּ ְמאוָּמה" )שמ"ב י"ג ,ב(.
לפנינו אפוא שלושה הסברים לדרשתם של חז"ל מאומה-מומה :א .דרשה זו מבוססת על
הכתיב של המילה ,שהיה לפני חז"ל חסר אל"ף ,ורומז למומו של נעמן )כך נראה מדברי
הירושלמי ומדברי רש"י( .ב .זוהי דרשה על הכתיב כמו שהוא בספרים שלנו ְ' -מאוָּמה' ,והיא
נובעת מהקשר הפוֶֹנִטי בין 'ְמאוָּמה' ל'מומה' ,וכמותה מצויות דרשות נוספות בדברי חז"ל )זו
דעת ה'מנחת שי'( .ג .דרשת חז"ל נובעת מכך שהמילה 'ְמאוָּמה' )שהייתה כתובה כך גם
לפניהם( מציינת בדרך כלל העדר דבר ,ולא מציאותו .פסוקנו יוצא דופן ,ומסיבה זו דרשו
חז"ל ,על פי הִקרבה הפונטית ,שהכוונה כאן למומו של נעמן )'יפה מראה'(.
עוד עלינו לציין ,כי ב'ביבלייה היבראיקה' מהדורת 1937מובאת גרסת כתבי יד עבריים של
המקרא מימי הביניים 'מומה' ,כאפשרות הראשונה שהוזכרה.
.24מליצה של רד"ק ובעל המצודות על סמך הפסוק באסתר ג' ,יאַ" :הֶכֶּסף ָנתוּן ָלְךְ ,וָהָעם
ַלֲעשׂוֹת בּוֹ ַכּטּוֹב ְבֵּעיֶניָך ".
.25אכן ,כך נראה קצת מן הפירוש 'עץ יוסף' ל'עין יעקב' על מסכת סוטה מז ע"א" :שמאחר
שהוא ) -נעמן( נתן הכסף והבגדים כּוֶֹפר תרופת צרעתו ,ואתה לקחתו ,ראוי אם כן שתקח גם
כן הצרעת עמו .וזהו שאמר ' ְוָצַרַעת «¬» Ú
ִ ÔÓתְּדַבּק ְבָּך' ".
.26ראה מה שכתבנו בעיון ב.4
.27ראה מה שכתבנו בעיון ה.3
נעמן
380
ועוד ,ריפוי נעמן היה כרוך בשינוי רוחני גדול שחל בו .שינוי זה חייב את אלישע
להימנע מקבלת תמורה כספית מנעמן ,וכך נוצרה הרגשת תלות שלו בנביא ובישראל,
ואת זאת קלקל גיחזי .בַאפשרו לנעמן 'לשלם' על טהרתו ,הוא מקרב את נעמן בחזרה
לנסיבות שבהן היה עדיין מצורע .גיחזי אפוא מכשיל את נעמן ,ולפיכך נענש בעונש
שהיה ראוי לנעמן עצמו -הוא לוקה בצרעתו של נעמן.
‚?ÈÊÁÈ‚ Ï˘ ÂÈ · Ì‚ ¢ Ú ÚÂ„Ó .
אלישע קילל את גיחזי ואמר לוְ " :וָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך ְ »ÍÚ¬¿¯«Ê¿·eלעוָֹלם" .על כך שואל
28
רד"ק" :ואם ֵגחזי חטא ,בניו מה חטאו?"ך
אמנם בתחילת דבריו לפסוק זה צמצם רד"ק את עונש הצרעת המיועד לזרעו של
גיחזי:
לא אמר בכל הבנים שיצאו ממנו עד עולם ,אלא באותן הבנים שהיו לו,
שתדבק הצרעת בו ובהם לעולם ,שלא ֵירפאו ממנה.
אולם אין בכוח דברים אלו לענות על השאלה "בניו מה חטאו?".
29
רד"ק עונה על שאלתו באמרו" :אלא מלמד שבניו ידעו בדבר".
קצת ראיה לדבריו ,שבניו של גיחזי ידעו את מעשהו של אביהם ואף שיתפו עמו
פעולה ,נמצאת בפסוק כד:
“„ «ַ ˙ƒÈ»aaוְיַשַׁלּח ֶאת ָהֲאָנִשׁים ַוֵיֵּלכוּ.
ֶׂפלַ ,וִיַּקּח ִמָיָּדם ˜Ù¿ƒi«Â
ׂא ֶאל ָהע
ַוָיּב
.28שאלה דומה שאל התלמוד )סנהדרין מד ע"א( ביחס לבניו של עכן .ביהושע ז' ,כד נאמר:
˙ÂÈ
‡˙ »“¿a
‡˙ ∆¿Â ÂÈ»»a
"ַו ִיַּקּח ְיהוֹֻשַׁע ֶאת ָעָכן ֶבּן ֶזַרח ְוֶאת ַהֶכֶּסף ְוֶאת ָהַאֶדֶּרת ְוֶאת ְלשׁוֹן ַהָזָּהב ∆¿Â
ׂאנוֹ ְוֶאת ָאֳהלוֹ ְוֶאת ָכּל ֲאֶשׁר לוְֹ ,וָכל ִיְשָׂרֵאל ִעמּוֹ" ,ובפסוק הבא
ׂרוֹ ְוֶאת צ
ְוֶאת שׁוֹרוֹ ְוֶאת ֲחמ
ָׂתם ָבֲּאָבִנים" .על כך שאל
ָׂתם ָבֵּאשׁ ַו ִיְּסְקלוּ א
ׂתוֹ ָכל ִיְשָׂרֵאל ֶאֶבן ַו ִיְּשְׂרפוּ א
נאמרַ" :ו ִיְּרְגּמוּ א
ראש הגולה את רב הונא" :אם הוא חטא ,בניו ובנותיו מה חטאו?".
רב הונא עונה לו שם ,שבניו ובנותיו של עכן באמת לא נענשו ,אלא רק נקראו להיות
נוכחים במעמד הענישה ביחד עם כל ישראל )הנזכרים בסוף אותו הפסוק(" ,כדי לרדותן",
ופירש רש"י" :שיראו את קלקולו ,ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם".
תשובה זו אינה אפשרית כמובן במקומנו ,ואף ביחס לבניו של עכן יש מקום לדון אם היא
אכן מכוונת לפשוטו של מקרא .בהערה הבאה נביא את דבריו של מדרש פרקי רבי אליעזר,
הסבור שאף בניו של עכן נהרגו.
.29תשובה מעין זו נמצאת במדרש פרקי רבי אליעזר פרק לח על שאלת הריגתם של בני עכן
)ראה בהערה הקודמת(" :כתיב 'א יוְּמתוּ ָאבוֹת ַעל ָבִּנים ]וָּבִנים א יוְּמתוּ ַעל ָאבוֹת[' )דברים
כ"ד ,טז( ,אם כן אלו מפני מה מתו? אלא על שָידעו בדבר ולא הגידו".
אף בתלמוד )סנהדרין מד ע"א( נאמר על עכן "שהיו יודעים בו אשתו ובניו" ,אלא ששם לא
נאמר הדבר ביחס לעונשם של הבנים )והרי לדעת רב הונא בהמשך אותה סוגיה הללו לא
נענשו כלל( אלא ביחס לעונשם של ישראל.
ו .פסקה רביעית )כ-כז( :חטאו של גיחזי ועונשו
381
ׂד ַבָּבִּית" ,נראה פירושו שגיחזי הפקיד את הכסף ואת הבגדים בביתו .ומכיוון
"ַוִיְּפק
ש"בית" זה הוא ביתו של גיחזי ,ומכיוון שלא נאמר שגיחזי 'הניח' את מתנותיו של נעמן
בביתו ,אלא 'הפקידן' שם ,מסתבר שהפקדה זו הייתה אצל בני ביתו ,ואם כן שיתפו בני
ביתו פעולה עם אביהם.
„"ÂÈ„È È˙˘· ÈÊÁÈ‚Ï ÂÙÁ„˘ Ú˘ÈχΠ‡Ï" .
אף כי ניסינו לבאר בעיון זה את חומרת חטאו של גיחזי ואת הגיונו וצידוקו של
עונש הצרעת שהטיל עליו אלישע ,קשה שלא לשים לב לחריגה שחרג כאן אלישע
ממידתו הרגילה -מידת הרחמים וההטבה; זו היא חריגתו השנייה מתחילת דרכו כנביא.
חריגתו הראשונה ממידתו הייתה בעת שעלה מיריחו לבית אל וקילל בשם ה' את
הנערים הקטנים שהתקלסו בו .עקב כך "ַוֵתֶּצאָנה ְשַׁתִּים ֻדִּבּים ִמן ַהַיַּער ַוְתַּבַקְּעָנה ֵמֶהם
ַאְרָבִּעים וְּשֵׁני ְיָלִדים" )ב' ,כג-כד(.
חז"ל ביקרו את חריגותיו אלו של אלישע מתכונתו היסודית ,המשמשת מצע לנבואתו,
ומצאו גם את העונש שנענש על חריגותיו .כך שנינו בברייתא במסכת סוטה מז ע"א:
תנו רבנן :שלושה חלאין חלה אלישע :אחד ,שגירה דובים בתינוקות;
ואחד ,שדחפו לגיחזי בשתי ידים; ואחד ,שמת בו .שנאמר )מל"ב י"ג ,יד(:
"ֶוֱאִליָשׁע )א( ָחָלה )ב( ֶאת ָחְליוֹ )ג( ֲאֶשׁר ָימוּת בּוֹ".
הביקורת על אלישע "שדחפו לגיחזי בשתי ידים" ראויה לציון מיוחד :יחסם של חז"ל
לגיחזי היה שלילי ביותר 30,ואף על פי כן לא נמנעו מלבקר את אלישע על העונש החמור
שהטיל עליו .וכך שנינו בברייתא סמוכה באותו מקום:
תנו רבנן :לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ,לא כאלישע שדחפו
לגיחזי בשתי ידיו…
וביאר זאת ר' יאשיהו פינטו בפירושו )רי"ף( ל'עין יעקב' כאן:
נראה שמתוך הקללה שקיללו בצרעת ,שצריך ליבדל מבני אדם ,וכל שכן
ממנו ) -מאלישע( ,אין לך דיחוף גדולה מזאת .שאילו קיללו בעונש אחר,
לא היה הולך מאצלו ,והיה חוזר בתשובה .אבל בקללת הצרעת דחפו
בשתי ידיו שלא לעמוד אצלו.
ואף על פי כן ,עוד עתידים אנו להיפגש עם גיחזי בהמשך לימודנו בפרקים הבאים,
ועוד נחזור ונדון בדברים אלו.
.30במשנה הראשונה בפרק 'חלק' במסכת סנהדרין נמנה גיחזי עם ארבעה הדיוטות שאין להם
חלק לעולם הבא .דבר זה תמוה במקצת ,ויש משערים כי ארבעת ההדיוטות הללו -בלעם,
דואג ,אחיתופל וגיחזי -הם כינויי סתר לישו הנוצרי )= בלעם( ולשלושת בכירי תלמידיו .על
פי השערה זו ניתן להבין מדרשי חז"ל רבים המתייחסים לאישים אלו ,שבחלקם הם מדרשי
פליאה .סיכום קצר והערכה שקולה של הדעות השונות בסוגיה זו מובאים בספרו של
אליעזר מרגליות 'החייבים במקרא וזכאים בתלמוד ובמדרשים' ,לונדון תש"ט ,עמ' .104-100