392
øåôéñä äðáî .à
כמו בשני הסיפורים הקצרים בסוף פרק ד' ,שוב מצוי אלישע בחברתם של תלמידיו
בני הנביאים ,ושוב הוא מחולל נס לצורכם ,אך הפעם לצורך אחד מהם בלבד.
סיפור זה קצר ,וכל אורכו אינו אלא שבעה פסוקים .נראה שכל עניינו הוא לספר על
הנס המופלא שחולל הנביא :במעשהו הביא את הברזל ששקע בירדן לצוף על פני
המים; דבר זה הוא בניגוד לחוקי הטבע ומפליא ביותר.
כבר אמרנו פעמים אחדות כי תפיסה כזו של סיפורי הנס של אלישע אינה מקובלת
עלינו ,וגם נוכחנו בעיונינו עד עתה ,כי אין אף לא סיפור אחד על נס שחולל אלישע
שההתפעלות מן הנס כשלעצמו היא מטרת הסיפור ותכליתו .לעולם מתואר הנס
במסגרת סיפורית קצרה או ארוכה המעצבת בתוכה איזו דילמה אנושית ,חינוכית,
חברתית או דתית ,והנס עצמו ואופיו הספציפי מותאמים לפתרונה של אותה דילמה.
לעולם מהווה הנס בסיפורי אלישע פתרון לבעיות אנושיות מסוגים שונים ,ובמעשה
הנס מעוצב בדרך כלל מסר נחוץ ,הכרוך בנושא הסיפור ,כשלעתים הוא גלוי ולעתים
הוא מוצפן בדרכים שונות .כללו של דבר ,הנס אינו אלא כלי עבודה ביד הנביא ,ולעולם
אינו מתואר בסיפור לשם עצמו ,כדי להתפאר ביכולתו של הנביא לחולל ִנסים.
מובן ,שאף סיפורנו אינו יוצא מן הכלל בעניין זה .דבר זה ניכר כבר מתוך עיון שטחי
ברכיביו של סיפורנו :תיאור הנס עצמו תופס בעצם רק פסוק אחד -פסוק ו -ואף אם
נצרף אליו את הפסוק שלפניו ,המתאר את הבעיה שהצריכה את עשיית הנס ,ואת
הפסוק שאחריו ,המהווה סיום למעשה הנס ,עדיין תיאור הנס מהווה יחידה בת שלושה
פסוקים בסיפור הכולל שבעה פסוקים .לוּ היה תיאור הנס עיקר סיפורנו ,אזי מה היה
תפקידם של ארבעת הפסוקים הראשונים בסיפור? לכאורה ,תפקידם היה לשמש מצג
)אקספוזיציה( לסיפור הנס -לתת בידנו את הנתונים הטכניים לעיקרו של הסיפור הבא
לאחר מכן .פסוקי הפתיחה מבהירים כיצד הגיעו בכלל אלישע ובני הנביאים אל הירדן,
ומה פשר שימושו של אחד מבני הנביאים בגרזן ,דבר שגרם לתאונה המצערת שבה נפל
הגרזן ושקע במים.
אולם אם כך הדבר ,יש לטעון כי המצג של הסיפור ארוך יתר על המידה ,ואינו עומד
ביחס הגיוני למה שנראה כעיקרו ותכליתו של הסיפור -לתיאור הנס :אין זה סביר
שהמצג יהא ארוך יותר מן הסיפור עצמו ,והדבר נראה כפגם ספרותי.
על כך עשוי הטוען לטעון ,כי לעתים יש הכרח לפרוש את היריעה ,ולפרט את הרקע
שלפני הסיפור בשלמות ,ובמקום שהסיפור קצר ביותר ,אין מנוס לעתים ממצג שיהא
ארוך ממנו .אולם במקרה שלנו טענה זו אינה עומדת במבחן ,שהרי בנקל ניתן היה
לדחוס את האינפורמציה הנחוצה להבנת מעשה הנס בפסוק אחר מעין זה' :וילכו בני
הנביאים ואלישע אתם עד הירדן ,לכרות קורות לעשות להם מקום לשבת שם ,כי צר
להם במקומם' .מכאן ניתן לעבור ישירות לפסוק ה "ַוְיִהי ָהֶאָחד ַמִפּיל ַהקּוָֹרה ."…הפסוק
שהצענו מכיל בתוכו את כל המידע הטכני הנחוץ המצוי בפסוקים א-ד ,וכמעט אף
באותה לשון .מה גרם אפוא את האריכות בפסוקים א-ד?
א .מבנה הסיפור
393
נקל להבחין בתשובה על כך :תיאור הליכת בני הנביאים אל הירדן ואלישע עמם
נמסר רק בפסוק ד ,משום שקדמו לו שני דיאלוגים שהביאו להליכה זו .הדיאלוג
הראשון הוא בין בני הנביאים לאלישע ,ואילו השני הוא בין "ָהֶאָחד" מהם לאלישע.
במקום שיש דו-שיח בין שניים ,הט אוזנך כאפרכסת והאזן למדובר ביניהם ,ולא רק
למילים המפורשות ,אלא גם למה שמסתתר מאחריהן ונרמז בסיפור בדרכים שונות.
מהאזנה זו ניתן ללמוד רבות על המעשים ועל כוונותיהם של העושים.
אולם אם כך הדבר ,פסוקים אלו חורגים מן התפקיד של מצג ,ומתברר שבקוראנו
אותם אנו מצויים כבר בלבו של הסיפור עצמו.
בחינה מדוקדקת יותר של מבנה הסיפור מגלה שהסיפור נחלק ,מבחינת מהלך
העלילה ומקומה ,לשתי מחציות שיש ביניהן הקבלה :בכל אחת מהן מופיעות הדמויות
של הסיפור בסדר קבוע :א .בני הנביאים; בָ" .הֶאָחד" מהם; ג .אלישע .קו החצייה עובר
באמצע פסוק ד ומחלק את הסיפור לשתי מחציות בנות שלושה פסוקים וחצי כל אחת.
הנה אפוא סיפורנו כשהוא מחולק לשתי מחציות מקבילות:
Ú˘Èχ Ï˘ ÂÓ˜ӷ – '‡ ˙ȈÁÓ
‡ֶ ÌÈאל ֱאִליָשׁע:
אַ .ויּׂאְמרוּ ¿·≈ƒ ȃ·¿p‰« È
ִהֵנּה ָנא ַהָמּקוֹם
ֲאֶשׁר ֲאַנְחנוּ יְׂשִׁבים ָשׁם ְלָפֶניָך
ַצר ִמֶמּנּוּ.
·È
Ìȇȷ‰בֵ .נְלָכה ָנּא ַעד ַהַיְּרֵדּן
ְוִנְקָחה ִמָשּׁם ִאישׁ קוָֹרה ֶאָחת
ְוַנֲעֶשׂה ָלּנוּ ָשׁם ָמקוֹם ָלֶשֶׁבת ָשׁם
ַויּׂאֶמרֵ :לכוּ.
:„Á
‡»
גַ .ויּׂאֶמר »∆ ‰
הוֶֹאל ָנא ְוֵלְך ֶאת ֲעָבֶדיָך
„Á‡‰
‡ֵ ȃאֵלְך.
ַויּׂאֶמר¬ :
דַ .וֵיֶּלְך ִאָתּם
‡Ú˘ÈÏ
Ô„¯È‰ ÏÚ – '· ˙ȈÁÓ
“‡ַ eהַיְּרֵדָּנה
ד·»i«Â … .
ַוִיְּג ְזרוּ ָהֵעִצים.
ַ „Áמִפּיל ַהקּוָֹרה,
‡»
הַ .וְיִהי »∆ ‰
ְוֶאת ַהַבְּרֶזל ָנַפל ֶאל ַהָמִּים,
ַוִיְּצַעק ַויּׂאֶמר:
ִׂני ְוהוּא ָשׁאוּל.
ֲאָההּ ֲאד
‡ָ :ÌȉƒGאָנה ָנָפל?
‡¡ ‰» LÈ
וַ .ויּׂאֶמר ƒ
ַוַיְּרֵאהוּ ֶאת ַהָמּקוֹם
ַוִיְּקָצב ֵעץ ַוַיְּשֶׁלְך ָשָׁמּה
ַוָיֶּצף ַהַבְּרֶזל.
זַ .ויּׂאֶמרָ :הֶרם ָלְך
ַוִיְּשַׁלח ָידוֹ ַוִיָּקֵּחהוּ.
מבנה זה של הסיפור מצביע על קשר פנימי בין שני חלקיו ,ועל כך שהמחצית השנייה
המכילה את סיפור הנס ,נעוצה באופן מהותי )ולא רק טכני( בסיפור שבמחצית
הראשונה .את זאת נבאר בהמשך בעיונים ב-ג.