452
íøà ìéç ïéáì àéáðä ïéá .å
ÌȯÂÂÒ· ̯‡ ÏÈÁ ˙‡Î‰ ˙ÂÚÓ˘Ó .1
יט
ַויּׂאֶמר ֲאֵלֶהם ֱאִליָשׁע :א ֶזה ַהֶדֶּרְך ְוא זׂה ָהִעיר
ְלכוּ ַאֲחַרי ְואוִֹליָכה ֶאְתֶכם ֶאל ָהִאישׁ ֲאֶשׁר ְתַּבֵקּשׁוּן
שְׁמרוָֹנה.
ַויֶּׂלְך אוָֹתם ׂ
כ
ְׂמרוֹן ַויּׂאֶמר ֱאִליָשׁע:
ָׂאם שׁ
ַוְיִהי ְכּב
ה'ְ ,פַּקח ֶאת ֵעיֵני ֵאֶלּה ְוִיְראוּ!
ְׂמרוֹן.
ַוִיְּפַקח ה' ֶאת ֵעיֵניֶהם ַוִיְּראוּ ְוִהֵנּה ְבּתוְֹך שׁ
מה טיבו של נס זה שבו הוכו הארמים בסנוורים? האם איבדו את כושר ראייתם
מכול וכול?
1
כך אכן נראה בסיפור אודות הכאת אנשי סדום בסנוורים ,המקביל לזה שלנו.
ׂא ַהָפַּתח" ,היינו ,אנשי סדום לא
תוצאת הדבר הייתה )בראשית י"ט ,יא(ַ" :וִיְּלאוּ ִלְמצ
2
יכלו עוד לזהות היכן מצוי פתח ביתו של לוט .משמע ,כי ראייתם ניטלה מהם.
אולם אם גם במקומנו כך הדבר ,יש לשאול :כיצד יכלו חיילי ארם ללכת אחר אלישע
3
מדותן ועד שומרון בלא שרגליהם ניגפו בכל מכשול שבדרך?
אם לא איבדו חיילי ארם את ראייתם גם כן מתעורר קושי :כיצד לא הכירו כי הם
4
מצויים בדותן ,ולאחר מכן בשומרון?
ראב"ע ,בפירושו לספר בראשית רמז בקיצור נמרץ ,כדרכו ,לפתרון הבעיה .בבואו
לפרש את המילה "ַבַּסְּנֵוִרים" )בראשית י"ט ,יא( הוא כותב:
חברתה ) -של מילה זו( במעשה אלישע ,ופירושו .·Ï‰Â ÔÈÚ‰ ͢ÁÓ
ובכן ,מכת סנוורים יכולה להחשיך את העין -כבסיפור לוט ,אך גם את הלב ,דהיינו
את התבונה ,וזה כנראה הדבר שאירע בסיפורנו לדעת ראב"ע.
.1ערכנו השוואה קצרה וחלקית בין שני הסיפורים בסופו של העיון הקודם.
.2דבר זה מוכח גם מהמשך הסיפור שם :לוט פועל בסדום בחפשיות) ,שם ,יד( "ַוֵיֵּצא לוֹט ַוְיַדֵבּר
ֶאל ֲחָתָניו ,"…ומשמע שאנשי סדום לא יכלו להפריעו כלל מחמת היותם מוכים בסנוורים.
.3לפי ר' אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" ,אשר זיהה את מקום שתי הערים הללו )לפני
כשש מאות שנה( ,דותן מצויה במרחק "מהלך ארבע שעות מצפון לשומרון".
ְׂמרוֹן".
.4מפסוק כ משמע שכאשר פקח ה' את עיניהם הכירו שהם בשומרוןַ" :ו ִיְּראוּ ְוִהֵנּה ְבּתוְֹך שׁ
ו .בין הנביא לבין חיל ארם
453
נראה שאף רש"י בפירושו לסיפורנו ביאר בדרך דומה:
"בסנורים" -חולי של שממון.‰‡Â¯ ‡Â‰ ‰Ó Ú„ÂÈ Âȇ ‰‡Â¯ ,
5
רלב"ג פירש באופן שונה במקצת:
התפלל אלישע אל ה' שַיכה אותם בסנוורים בדרך ˘ ,·Ëȉ ‡¯È ‡Ïובזה
האופן נדמה להם שהעיר שהלכו שם לא הייתה העיר שהיו מבקשים.
אפשר ,שלדעתו ,אמנם מדובר בפגיעה ממשית בחוש הראייה ,אולם פגיעה זו חלקית
היא ,ואינה נטילת הראייה מכול וכול.
רלב"ג מוסיף ומתמודד עם שאלה שקודמיו לא עמדו עליה :הרי הארמים ידעו
שהגיעו לדותן עוד בטרם הוכו בסנוורים ,כיצד אפוא נשתנתה ידיעתם בעקבות הכאתם
בסנוורים? 6הנה תשובתו:
והיה אפשר זה ) -והיה אפשר שיחשבו שאין זו דותן( לפי מחשבתם ,כי
· ‰ÏÈÏהלכו שם.
אם כן ,עוד לפני שהוכו בסנוורים לא היו הארמים בטוחים בזיהוי דותן ,ולאחר מכן
ניתן היה בנקל להוליכם למקום אחר.
פירושם הזה של הראשונים פותר קושיה שהקשו מפסוק כ במקומנו על דברי
הרמב"ם במורה הנבוכים חלק א פרק ב .ואלו דברי הרמב"ם שם )בתרגום ר"י קאפח(:
והתבונן אמרוֹ )בראשית ג' ,ז( "ַוִתָּפַּקְחָנה ֵעיֵני ְשֵׁניֶהםִ eÚ¿„≈i«Â ,כּי ֵעיֻרִמּם
ֵהם" ולא אמר 'ותפקחנה עיני שניהם '…‡¯ÈÂכי את אשר ראה בתחילה,
הוא אשר ראה בסוף ,ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר ,אלא
נעשתה לו תכונה אחרת שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו
מקודם.
בהמשך דבריו הרמב"ם מכליל את ביאורו לפסוק שבספר בראשית לכל מקום במקרא
שבו מופיע השורש פק"ח כפועל:
ודע כי המילה הזו ,כלומר 'פקח' אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין
.˙‡≈¯‰ ˘ÂÁ ˘Â„ÈÁ ÏÚ ‡Ï ,ÔÂÈÚ¯ ˙ÁȘÙ
וכאן מביא הרמב"ם רשימה של פסוקים המתפרשים יפה על פי דבריו.
.5ואכן ,מעצם הצעתו של אלישע לארמים בפסוק יט ,ומכך שקיבלו את הצעתו מוכח
שהארמים אינם עיוורים.
.6קרוב לסיום ספרו 'מלחמות ה' ' פורש רלב"ג את המגבלות שבמסגרתן מתרחשים הנסים
במקרא ,ואחת מהן היא כי נס אינו יכול לשנות את המציאות שכבר הייתה.
סנוורים
454
ר"י אברבנאל ,בפירושו לסיפורנו ,מביא קושיה זו על דברי הרמב"ם:
ויצחק בן נתן החכם כתב באחד מחיבוריו שיקשה לדעת הרב ) -הרמב"ם(
מה שאמר הנביא כאן )פסוק כ(" :ה'ְ ,פַּקח ֶאת ֵעיֵני ֵאֶלּה ] ְוִיְראוּ[" ,שיורה
שהתפלל הנביא שיוסרו הסנוורים מעיני אנשי ארם ,ויראו את העיר.
ויהיה 'פקיחה' נאמר אם כן על ראות החוש ,לא על גלוֹת ידיעה.
המקשה ,יצחק בן נתן ,הבין שהכאת ארם בסנוורים הייתה נטילת חוש הראייה מהם,
כשם שהדבר בסיפור על אנשי סדום .אם כן ,פקיחת עיניהם בשומרון לא הייתה אלא
7
השבתו של חוש הראייה למי שהיו עד אז עיוורים.
תשובת רי"א לשאלה זו עולה בקנה אחד עם פירושי הקדמונים שהובאו בעיון זה:
אבל תשובת הדבר הזה לדעתי היא ,שאנשי ארם ˙‡¯‰ Ì‰Ó ‰¯„Ú ‡Ï
) ,‰¯Î‰‰ ̇ ÈÎ (ÌÈÓÂÒ Âȉ ‡Ï ÈÎולכן לא הכירו בשומרון בהיותם
בתוכה .ואמר הנביא "ְפַּקח ֶאת ֵעיֵני ֵאֶלּה" שיכירו ַבּמקום שהם בו -שהיו
בתוך שומרון.
מלבי"ם סיכם זאת בקיצור:
"פקח את עיני אלה" -כבר כתב המורה שלשון פקיחת עין לא יבוא כי
אם על גלות הידיעה ,ומבואר ) -אם כן( שהסנוורים הנזכר אינו עוורון,
רק בלבול דעת ההכרה .וכאשר שב הכרתם ) -תודעתם( נודע להם שהם
בתוך שומרון.
ועדיין יש להוסיף על דבריהם :סוף סוף הרי בפסוק כ הוזכר פעמיים השורש רא"ה -
"ְפַּקח ֶאת ֵעיֵני ֵאֶלּה ַ ,e‡¿¯ƒÈ¿Âוִיְּפַקח ה' ֶאת ֵעיֵניֶהם ) "e‡¿¯ƒi«Âוראה הנאמר בהערה !(8דבר זה
אינו כל כך קשה :אין הכוונה בפסוקנו לראיית העין ,אלא ÔÈÚ‰˘ ‰Ó ˙‡ Ï΢‰ ˙·‰Ï
¯ .‰‡Âבעברית בת ימינו היינו ממירים את המילה "ויראו" במילה "ויבינו" .ראיה
לנכונות פירוש זה לפסוק כ היא ההקבלה בין תפילת אלישע ותיאור הֵהענות לה ביחס
לארמים בשומרון ,לבין תפילתו על נערו ותיאור ֵהענות ה' לה בפסוק יז:
ÊÈ ˜ÂÒÙ
Î ˜ÂÒÙ
‡‰
ה'ְ ,פַּקח ָנא ֶאת ֵעיָניו ∆¿¯ƒÈ¿Â
ה' ְפַּקח ֶאת ֵעיֵני ֵאֶלּה e‡¿¯ƒÈ¿Â
ַוִיְּפַקח ה' ֶאת ֵעיֵני ַהַנַּער …‡¿¯«i«Â
ַוִיְּפַקח ה' ֶאת ֵעיֵניֶהם …e‡¿¯ƒi«Â
.7חיזוק מה לפירוש זה עולה מהשוואת פסוקנו לפסוק שבו דן הרמב"ם :שם נאמר "ַוִתָּפַּקְחָנה
ֵעיֵני ְשֵׁניֶהם ִ eÚ¿„≈i«Âכּי ֵעיֻרִמּם ֵהם" ,ואילו במקומנו נאמר "ַו ִיְּפַקח ה' ֶאת ֵעיֵניֶהם ְ e‡¿¯ƒi«Âוִהֵנּה
ְׂמרוֹן".
ְבּתוְֹך שׁ
ו .בין הנביא לבין חיל ארם
455
וכשם שפקיחת עיני הנער ˙‡¯Ïאינה לראייה חושית ,אלא לחזון נבואי )בלשון
הרמב"ם "פקיחת רעיון ולא חידוש הראות"( ,כך גם ביחס לארמים ,אם כי בדרגה אחרת
כמובן :פקיחת עיניהם לראות ,אינה לראיית העיניים )ראייה שלא נסתלקה מהם
8
מעולם( אלא להבנת מה שנראה להם.
Ô¯ÓÂ˘Ï ‡È·‰ ȯÁ‡ ̯‡ ÏÈÁ ˙Îω .2
בסעיף הקודם עמדנו על טיבו של נס הכאת ארם בסנוורים .נס זה לא גרם להם
לאבד את חוש הראייה עצמו ,אלא רק את ההבנה וההתמצאות הבאים מחמתו )רש"י:
"רואים ואינם יודעים מה רואים"( .דבר זה מעורר קושי :מדוע באמת לא הוכו עיני
הארמים בסנוורים כמו שהוכו עיניהם של אנשי סדום ,דהיינו בדרך שתינטל מהם
ראייתם לגמרי? אז יכול היה אלישע להתחמק מדותן באין מפריע ,וכשהייתה ראייתם
שבה אליהם ,היו חיילי ארם שבים אל אדוניהם בבושת פנים ,בלא שמילאו את
משימתם.
הבה נציע כאן סיום שונה לסיפורנו ,המבוסס על אפשרות זוַ …' :וַיֵּכּם ַבַּסְּנֵוִרים
ִכְּדַבר ֱאִליָשׁע וילאו למצוא את שער העיר .ויצאו אלישע ונערו מן העיר וילכו בטח
שמרונה .ויהי בעת פקח ה' את עיני הארמים לראות ,והנה אלישע איננו בעיר .וילכו אל
אדניהםְ ,וא ָיְספוּ עוֹד ְגּדוֵּדי ֲאָרם ָלבוֹא ְבֶּאֶרץ ִיְשָׂרֵאל'.
בדרך זו הייתה עלילת הסיפור מתקצרת ,וחשוב מכך ,היא הייתה הופכת להיות
פשוטה יותר.
ברור אפוא ,שהכאת הארמים בסנוורים בדרך המיוחדת לסיפורנו ,בלא שהם
מאבדים את חוש הראייה שלהם ,נועדה דווקא לאפשר לאלישע להמשיך את משאו
ומתנו עם הארמים .ועל כן הוא יוצא אליהם ומובילם אחריו ,כשהם פקוחי עיני הבשר
שלהם אך נטולי הבנה למה שנעשה בהם ,אל העיר שומרון .הולכתם לשומרון היא
אפוא המטרה שלשמה התרחש נס הכאתם בסנוורים כפי שהתרחש.
אולם הולכתם לשומרון -לשם מה נצרכה? האם כדי ְלַשׁטות בחיילי ארם ולהביאם
בדרך זו להכרה שהם חסרי אונים כנגד הנביא ,המשחק בהם כרצונו?
תשובה זו אינה נראית לנו :שום בת-שחוק אינה ניכרת בפסוקים המסיימים את
סיפורנו ,ואדרבה ,הם אומרים כובד ראש ורצינות גמורה.
ר"י אברבנאל בפירושו עושה פרפרזה לסיפורנו ומסיימה במשפט זה:
כאשר ראה זה מלך ארם ) -את כישלון חייליו לתפוס את אלישע( לא
הוסיף לשלוח עוד גדודיו בארץ ישראל בהיחבא כמנהגם‡È·‰ „ÁÙÓ ,
˘.Ì˙‡ ‰Ï‚È
.8ההשוואה בין פסוק יז לפסוק כ תידון ביתר הרחבה בעיון ח להלן.
456
סנוורים
מדבריו משתמע ,כי עצם הכישלון לתפוס את אלישע הוא שהביא את מלך ארם
להפסיק לשלוח את גדודיו לארץ ישראל .שהרי כל זמן שהנביא יושב בארצו )ולתפוס
אותו הוכח עתה כי לא ניתן( הוא עשוי לגלות את מקום חנייתם של גדודי ארם ,כפי
שעשה עד עתה.
אולם נראה ,שלא כך העריך אלישע את המסקנות שאליהן יגיע מלך ארם .כישלון
מבצע תפיסתו של אלישע עדיין אין בו ערובה לכך שמלך ארם יכיר בכוחו של הנביא.
הלה עשוי לנסות דרך אחרת לתפוס את אלישע ,דרך מתוחכמת יותר שבאמצעותה יוכל
להערים על הנביא ,או לחילופין לשלוח אליו מסות של כוח צבאי שכוחו המאגי של
הנביא לא יוכל להן.
אורח מחשבה מעין זה יביא את מלך ארם שלא להתייאש משליחת גדודיו לארץ
ישראל ,ואף לוּ יפסיק לעשות כן ,לא תהא זו אלא הפסקה זמנית מבחינתו ,עד שיצליח
לסלק את המכשול המפריע לו ,את אלישע.
מחמת הערכה זו של אלישע את אורח מחשבתו של מלך ארם אין הוא מסתפק
בעצם הצלתו מחיל ארם .אלישע מעריך כי לוּ היו חוזרים חיילי ארם אל אדוניהם מייד
לאחר כישלון ניסיונם לתפוס את אלישע בדותן ,כפי שהצענו בראש הסעיף ,לא היה
הסיפור יכול להסתיים כפי שהוא מסתיים ְ " -וא ָיְספוּ עוֹד ְגּדוֵּדי ֲאָרם ָלבוֹא ְבֶּאֶרץ
ִיְשָׂרֵאל".
כדי שהסיפור יסתיים במסקנה של מלך ארם ,שאין לשלוח עוד את גדודיו לארץ
ישראל ,יש צורך בדבר נוסף אשר ְיעצב את יחסו של מלך ארם אל הנביא ויביאנו להכיר
בו הכרה גמורה' .הדבר הנוסף' הזה ,השונה במהותו מכל גילויי כוחו הנבואי של אלישע
לארמים עד עתה ,הוא שחייב את הבאת חיילי ארם לשומרון.
במהלך קריאתנו הצמודה את הסיפור ,נקדיש את העיון הבא לדו-שיח המתוח בין
אלישע למלך ישראל ולהשלכותיו על שאלת היחס לשבויי מלחמה .בסעיף השני באותו
עיון נעמוד על אותו 'דבר נוסף' שגרם לאלישע להוליך את חיילי ארם לשומרון,
ושמחמתו הפסיק מלך ארם לשלוח את גדודיו לארץ ישראל.