523
(é-ç ;ä-â) íéòøåöî äòáøà .å
בעיון ב) 3הקבלת מחציות הסיפור זו לזו( כבר עמדנו על היבטים אחדים הנוגעים
לשתי הפסקאות העוסקות בארבעת המצורעים .עמדנו שם על ההקבלה הניגודית בין
שתי הפסקאות הללו ,הניצבות משני צדדיו של הציר המרכזי ,ועל משמעותה במסגרת
הסיפור השלם .עתה נשלים את הדיון בשתי פסקאות אלה.
"¯Ú«M
˙» ‰« Á
« t∆" ÌÈگˆӉ ˙Ú·¯‡ Ï˘ ÌÓÂ˜Ó .1
ג
ָׂרִעיםֶ ,פַּתח ַהָשַּׁער…
ְוַאְרָבָּעה ֲאָנִשׁים ָהיוּ ְמצ
מדוע ישבו ארבעה המצורעים האלו בפתח השער מבחוץ?
בתורה נאמר )ויקרא י"ג ,מה-מו(:
ְוַהָצּרוַּע ֲאֶשׁר בּוֹ ַהֶנַּגע ְבָּגָדיו ִיְהיוּ ְפֻרִמים
ׂאשׁוֹ ִיְהֶיה ָפרוַּע ְוַעל ָשָׂפם ַיְעֶטהְ ,וָטֵמא ָטֵמא ִיְקָרא.
ְור
ָכּל ְיֵמי ֲאֶשׁר ַהֶנַּגע בּוֹ ִיְטָמאָ ,טֵמא הוּא
.B·L
» BÓ ‰∆Á
¬n
« «Ï ıeÁÓ
ƒ ,·L
≈≈È „»„»a
המילים האחרונות ִ" -מחוּץ ַלַמֲּחֶנה מוָֹשׁבוֹ" -מנוסחות בהתאם לתנאי החיים של
העם במדבר -חיים במחנה נודד .מה יהא דינו של המצורע בעת שישראל יושבים
בארצם? כך נתפרש דינו במשנה במסכת כלים )פ"א מ"ז(:
עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה ) -מארץ ישראל בכללה(
שמשלחין מתוכן את המצורעים.
וכך פסק הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש פרק ג הלכה ח ובהלכות בית הבחירה פרק ז
1
הלכה יג.
ובכן ,כיוון שהמצורעים שולחו אל מחוץ לעיר מוקפת החומה ,היכן ימצאו לעצמם
מקלט? במסכת פסחים מובאת מימרא זו:
.1אמנם כמה ראשונים )מפרשי המשנה במסכת כלים :ר"ש ,רא"ש ורע"ב; רש"י בפירושו
למסכת שבועות טז ע"א ד"ה כל המצוות האלו( כתבו מסברה שדין שילוח המצורעים הוא
רק מערים המוקפות חומה מימות יהושע בן-נון ,כפי שהדבר בכמה עניינים אחרים המיוחדים
לערים מוקפות חומה בארץ ישראל ,אולם דבר זה לא נשנה במשנה ואף הרמב"ם לא הזכירוֹ.
סיפורנו תומך בכך שאין צורך שהעיר תהא מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון דווקא ,שהרי
שומרון נבנתה בידי עמרי .אך ראה בתוספות ר' עקיבא איגר למשנה בכלים שם.
רעב
524
אמר רבי שמואל בר רב יצחק :מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים?
2
מפני שמצורעין מגינין תחתיהן ,בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.
שער העיר לא היה פתח בחומתה בלבד ,אלא מבנה בעל נפח שניתן היה להסתופף
תחתיו .מסיפורנו ניתן להסיק שמקומם של המצורעים היה בחלק החיצוני של השער,
הפתוח אל מחוץ לחומה ,שכן אחרת לא היו יכולים ללכת בחפשיות אל מחנה ארם.
נמצא ,כי בסיפורנו מתואר קיומה של הלכה עתיקה ,שאת ניסוחה אנו מכירים רק
3
בדברי המשנה והתלמוד.
(„-‚) ÌÈگˆӉ Ï˘ Ì˙ÂÈÈ„˙‰ .2
ג
ׂה ַעד ָמְתנוּ?
ַ …ויּׂאְמרוּ ִאישׁ ֶאל ֵרֵעהוָּ :מה ֲאַנְחנוּ יְׂשִׁבים פּ
ד
ִאם ָאַמְרנוּ ָנבוֹא ָהִעיר ְ -וָהָרָעב ָבִּעיר ָוַמְתנוּ ָשׁם
ׂה ָ -וָמְתנוּ
ְוִאם ָיַשְׁבנוּ פ
ְוַעָתּה ְלכוּ ְוִנְפָּלה ֶאל ַמֲחֵנה ֲאָרם
ִאם ְיַחיֻּנוּ ִ -נְחֶיהְ ,וִאם ְיִמיֻתנוּ ָ -וָמְתנוּ.
האם השיקול של ארבעת המצורעים היה נכון? הם הלכו לסכן את חייהם במיתה
מיידית ,אך בכך פתחו פתח להצלה .הם העדיפו לֵהאחז בתקווה זו על פני המשך
הישיבה במקומם .ההישארות במקומם אמנם תאפשר להם להמשיך לחיות זמן מה ,אך
סופה הוודאי של ישיבה פסיבית זו יהא מוות ברעב.
התלמוד מצדיק שיקול זה ואף לומד ממנו הלכה .במשנה במסכת עבודה זרה )כז ע"א(
נאסר לישראל להתרפא על ידי גוי מחמת הסכנה שבדבר -שמא יהרגנו הגוי .והנה
מובא בגמרא )שם ע"ב( דין בשמו של ר' יוחנן:
ספק חי ספק מת ) -חולי שייתכן שאפשר יהיה לֵהרפא ממנו ללא הרופא
הגוי( -אין מתרפאין מהן ) -מרופאים גויים ,שהסבירות שהגוי יהרוג את
היהודי גדולה ,ועדיף לא להתרפא ממנו ,שאולי יחיה מחוליו(.
ודאי מת ) -מהחולי( -מתרפאין מהן ) -מהגויים ,שהרי בלאו הכי הוא
עומד למות ,ואולי ירפאנו הגוי(.
על היתר זה שואלת הגמרא" :האיכא חיי שעה!" -והרי יש ערך גם לחיי שעה,
ובלכתו לגוי אפשר שהוא מקצר את חייו ממה שהיה חי לוּ היה מת ממחלתו!
.2בעל 'משנה למלך' בביאורו לדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ז הלכה יג מסתפק אם
דין זה מיוחד לירושלים או שמא הוא נכון ביחס לכל הערים מוקפות החומה בארץ ישראל,
שהרי המצורעים זקוקים להגנת השער גם בהן .סיפורנו מטה לאפשרות השנייה.
.3וראה מה שכתבנו בסיום הנספח לסדרת העיונים 'זאת האשה וזה בנה'" :הרקע המשפטי של
סיפורנו -עיון הלכתי".
ו .ארבעה מצורעים )ג-ה; ח-י(
525
על כך עונה הגמרא" :לחיי שעה לא חיישינן" -כלומר ,אין אנו חוששים במקרה זה
לחיי שעה קצרים .וִמַנּיין שאין חוששין במצב כזה לחיי שעה? על כך מביאה הגמרא את
סיפורנו:
ומנא תימרא ) -ומניין תאמר( דלחיי שעה לא חיישינן? דכתיבִ" :אם
ָאַמְרנוּ ָנבוֹא ָהִעיר ְוָהָרָעב ָבִּעיר ָ -וַמְתנוּ ָשׁם" .והאיכא ) -והרי יש( חיי
שעה? אלא לאו ,לחיי שעה לא חיישינן.
צדקו אפוא המצורעים בשיקול דעתם :אף שסיכנו את חייהם בסכנה מיידית ,כיוון
שמותם מרעב בהמשך מובטח ,עדיף להסתכן כדי לזכות בסיכוי לחיות.
ואולי נוסיף חיזוק לצדקת שיקולם :מוות ברעב הוא מוות איטי ונורא ,וייסוריו
רבים ,ואילו מוות בחרב קל ממנו ,כדברי המקונן באיכה )ד' ,ט(:
טוִֹבים ָהיוּ ַחְלֵלי ֶחֶרב ֵמַחְלֵלי ָרָעב
ׂת ָשָׂדי.
ֶשֵׁהם ָיֻזבוּ ְמֻדָקִּרים ִמְתּנוּב
4
בדבריהם של המצורעים שהובאו בראש סעיף זה מצוי 'צמד הפכים מנחה' 5,והוא
צמד השורשים מו"ת-חי"ה .פעלים הגזורים משורשים אלו מופיעים שבע פעמים בדברי
המצורעים:
.1
˙?e
¿Ó
ׂה ַעד »
ג ָמה ֲאַנְחנוּ יְׂשִׁבים פּ
.2
˙ָ eשׁם
¿Ó
ד ִאם ָאַמְרנוּ ָנבוֹא ָהִעיר«»Â …
.3
˙e
¿Ó
ׂה »»Â -
ְוִאם ָיַשְׁבנוּ פ
.4
eÀiÁ
ְוַעָתּה ְלכוּ ְוִנְפָּלה ֶאל ַמֲחֵנה ֲאָרם ִאם «¿È
.5
‰∆ÈÁ
¿ƒ
.6
eÀ̇ÈÓ
ְוִאם ƒ¿È
.7
˙.e
¿Ó
»»Â
צמד ההפכים הזה מלמדנו על תודעתם של ארבעת המצורעים ועל הערכתם את סיכויי
ההישרדות שלהם :חמש פעמים מופיע בדבריהם השורש מו"ת ,ואך פעמיים השורש
חי"ה .ועוד :רשימת ההופעות פותחת ומסיימת בשורש מו"ת ,ורק באמצע -בהופעות
– 5-4מופיע השורש חי"ה .נמצא שבתודעתם הם קרובים יותר למוות מאשר לחיים.
.‡ .4על חלקו השני של הפסוק נאמרו פירושים שונים ,וראה מה שכתב י"צ מושקוביץ
בפירושו לאיכה בסדרה 'דעת מקרא'.
· .מפסוק זה הוכיחו חכמים בתלמוד במסכת בבא בתרא )ח ע"ב( כי "רעב קשה מחרב" ,ושם
אף הביאו את ההסבר לכך" :האי קמצטער והאי לא קמצטער".
.5על התופעה של 'צמד הפכים מנחה' במקרא ,על חשיבותה בסיפור המקראי ועל דרכי
השימוש בה ,עמדנו בספרנו פרקי אליהו' ,אחזיה' ח ,4עמ' .459-458
רעב
526
אף על פי כן ,יש לשים לב לכך ששלוש ההופעות הראשונות של השורש מו"ת )(3-1
מתייחסות למוות הוודאי המצפה להם בשומרון ,ואילו ארבע ההופעות הבאות של צמד
ההפכים המנחה מתייחסות למה שצפוי להם מיד הארמים ,וכאן הסיכויים שקולים:
˙ ."eנמצא ,כי הללו העדיפו את הסיכוי לחיות על פני
¿Ó
»»Â eÀ̇ÈÓ
ְ – ‰∆ÈÁוִאם ƒ¿È
¿ƒ eÀiÁ
"ִאם «¿È
המשך השהייה חסרת המעש שתביא למותם הוודאי ,משום ש"לחיי שעה לא חיישינן".
(Ê-¿Â ‰ ÌȘÂÒÙ) "ÛL
∆∆p«· eÒe»i«Â eÓe˜»i«Â …ÛL
∆∆p«· eÓe˜»i«Â" .3
לאחר שהחליטו המצורעים בפסוקים ג-ד ליפול אל מחנה ארם וְלַמצות בכך את
הסיכוי היחיד שנותר להם לחיות ,הם עוברים לעשייה:
ה
ַוָיֻּקמוּ ַבֶנֶּשׁף ָלבוֹא ֶאל ַמֲחֵנה ֲאָרם
ׂאוּ ַעד ְקֵצה ַמֲחֵנה ֲאָרם
ַוָיּב
אך להפתעתם הרבה הם נוכחים:
ְוִהֵנּה ֵאין ָשׁם ִאישׁ.
פסוקים ו-ז ' -הציר המרכזי' -באים להסביר לנו ,הקוראים ,מה פשר הדבר:
ו
ַוה' ִהְשִׁמיַע ֶאת ַמֲחֵנה ֲאָרם קוֹל ֶרֶכב קוֹל סוּס קוֹל ַחִיל ָגּדוֹל…
ז
ַוָיּקוּמוּ ַוָיּנוּסוּ ַבֶנֶּשׁף ַוַיַּע ְזבוּ ֶאת ָאֳהֵליֶהם…
הפועל העומד בראש המשפט הראשון ִ" -הְשִׁמיַע" -הוא בצורת עבר רגיל )ולא בצורה
האופיינית לסיפור המקראי -עתיד מהופך ' -וישמיע'( .במקרים רבים במקרא משמעות
הדבר היא שפועל זה קדם לאירועים המתוארים ברצף הסיפורי שבו נמצא הקורא ,והרי
זה 'עבר מושלם' ) .(past perfectובכן ,כוונת המשפט היא שה' השמיע בעבר ,עוד לפני
בוא המצורעים ,קולות אלו .מתי היה הדבר?
ָ ÛLלבוֹא ֶאל
בפסקה המספרת על מעשי המצורעים בראש פסוק ה נאמרַ" :וָיּקוּמוּ «·∆∆p
ַמֲחֵנה ֲאָרם" ."…נשף" הוא כינוי לשעה ביממה שבה נושפת הרוח בחוזקה ,ושני נשפים הם:
7
"נשף יום" -בערוב היום לקראת החֵשׁכה 6,ו"נשף לילה" בסופו של הלילה ,לפנות בוקר.
" .6נשף" זה נזכר במפורש במשלי ז' ,ט∆∆¿a" :
ְ ,ÌBÈ ·∆¯Ú∆¿a ÛLבִּאישׁוֹן ַלְיָלה ַוֲאֵפָלה" .שני זמנים
מצויים בפסוק זה :בערוב היום ) -ראשית הלילה( ובעיצומו של הלילה .וראה גם ישעיהו ה' ,יא;
שם כ"א ,ד.
.7הנשף שבסוף הלילה נזכר אף הוא בוודאות במקרא :תהילים קי"ט ,קמז; איוב ז' ,ד .המילה
"נשף" מופיעה עוד פעמים ספורות במקרא אך קשה להכריע על פי ההקשר בוודאות אם
מדובר בנשף יום או בנשף לילה .על הכפילות הזאת במשמעות ציון הזמן "נשף" במקרא
עמדה הגמרא במסכת ברכות ג ע"ב" :אמר רבא תרי נשפי הוו :נשף ליליא ואתי יממא; נשף
יממא ואתי ליליא ) -שני נשפים הם :נשף לילה ובא היום; נשף יום ובא הלילה(".
ו .ארבעה מצורעים )ג-ה; ח-י(
527
מסתבר שהתדיינותם של המצורעים נעשתה בערבו של יום ,ולפנות החֵשׁכה )בנשף יום(
8
קמו ללכת ,כדי שהגעתם אל מחנה ארם תהיה בתחילת החֵשׁכה.
מתי חלה בריחת הארמים מן המחנה שלהם? מסתבר שהדבר לא אירע באור יום
גמור ,שכן לוּ היה הדבר כך ,הצופים על חומות שומרון היו מבחינים בתנועת הבריחה.
הכתוב עונה לנו על כך:
ז
…ÛL
ַוָיּקוּמוּ ַוָיּנוּסוּ «·∆∆p
הווה אומר ,עם תחילת החֵשׁכה ,בערבו של יום ,החלה מנוסת הארמים ,ממש באותה
שעה שבה המצורעים החלו את דרכם משער שומרון למחנה ארם .נמצא אפוא,
שהקולות שאותם השמיע ה' את מחנה ארם נשמעו לפנות ערב ,ממש בזמן שבו
התדיינו המצורעים אם ליפול אל מחנה ארם .מסתבר שמחנה ארם לא היה סמוך ממש
לחומות שומרון ,אלא במרחק כזה שִחֵיּב הליכה שנמשכה זמן מה .בעת הליכתם של
המצורעים התרחשה המנוסה המבוהלת של הארמים ,וכשהגיעו המצורעים לקצה מחנה
ארם ְ " -וִהֵנּה ֵאין ָשׁם ִאישׁ" )פסוק ה(.
נמצא ,שהמהפך בסיפורנו ,המתואר בציר המרכזי שלו המצוי בין שתי מחציותיו של
הסיפור -בריחת הארמים על נפשם -אירע בפרק הזמן המבדיל בין אירועי המחצית
הראשונה לאירועי המחצית השנייה.
מנוסתם המבוהלת של הארמים הותירה אחריהם "ֶאת ָאֳהֵליֶהםַ …הַמֲּחֶנה ַכֲּאֶשׁר
ִהיא" ,ודבר זה הוא שִאפשר למצורעים בפסקה הבאה להיכנס לשני אוהלים ולעשות
את מעשיהם .אולם חשוב מכך :בעובדה שאוהלי הארמים נותרו מלאים כל טוב טמון
נס ההצלה מן הרעב "ָכֵּעת ָמָחר".
̯‡ ‰ÁÓ· ÌÈگˆӉ .4
ח
ָׂרִעים ָהֵאֶלּה ַעד ְקֵצה ַהַמֲּחֶנה
ׂאוּ ַהְמצ
ַוָיּב
ֶׂהל ֶאָחד ַויּׂאְכלוּ ַוִיְּשׁתּוּ
ׂאוּ ֶאל א
ַוָיּב
ַוִיְּשׂאוּ ִמָשּׁם ֶכֶּסף ְוָזָהב וְּבָגִדים ַוֵיְּלכוּ ַוַיְּטִמנוּ
ֶׂהל ַאֵחר
ׂאוּ ֶאל א
ַוָיֻּשׁבוּ ַוָיּב
ַוִיְּשׂאוּ ִמָשּׁם ַוֵיְּלכוּ ַוַיְּטִמנוּ.
.8מסתבר שלא רצו להגיע למחנה ארם באור יום ,משום שמעשה מפוקפק )מבחינת תוצאותיו(
כמו זה שעמדו לעשות ,נאה לו החֵשׁכה .מסיבה זו -ומסיבות נוספות -אין לטעון
שהתדיינותם הייתה בסוף הלילה ,והליכתם למחנה ארם הייתה לפנות בוקר ,כך שיגיעו
למחנה באור יום.
רעב
528
עם חזרת הסיפור אל דמויותיהם של המצורעים ,נעשית "חזרה מגשרת" :לפני כניסת
‡¯» ,"Ìומתואר מה
¬ ‰≈Á
¬Ó
“‡« ‰ˆ≈˜¿ „Ú« e
הציר המרכזי לסיפור נאמר עליהם )פסוק ה(·»i«Â" :
ראו במחנה ארםְ " :וִהֵנּה ֵאין ָשׁם ִאישׁ" .פסוקים ו-ז מסבירים מה התרחש לפני כן ,וגרם
“‡e
לכך שהמצורעים מצאו מחנה ריק .עתה חוזר הכתוב אל מעשיהם )פסוק ח(·»i«Â" :
."‰∆Áמילים אלו כמעט זהות למילים שסיימו את תיאור
¬n
‡« ‰« ‰ˆ≈˜¿ „Ú« ‰∆l
“¯»≈ ‰» ÌÈÚƒ
ˆÓ
«¿ ‰
מעשיהם בפסקה הקודמת .וכך משמשת חזרה זו "גשר" על פני הסוגריים שבהם נתונים
9
פסוקים ו-ז .זוהי תופעה נפוצה במקרא במקרים מעין אלו.
אין לבוא חשבון עם המצורעים על תחילת מעשיהם באוהל הראשון ַ" -ויּׂאְכלוּ
ַוִיְּשׁתּוּ"; הרי רעבים הם ,ולשם הצלת נפשם סיכנו עצמם ליפול למחנה ארם .ועתה,
בראותם אוהלים עמוסים בכל טוב ,האם לא יחיו את נפשם לפני כל דבר אחר? אפס,
על המשך מעשיהם באותו אוהל )ואף מחוצה לו( יש לטעון כנגדם :בעיר שומרון גוועים
אנשים ברעב ,והמצורעים הללו מחזיקים בידם את המפתח להצלתם .העת לקחת כסף
וזהב ובגדים?
חמוּרה עוד יותר הטענה כנגדם על אשר עשו באוהל השני .כאן כבר לא נאמר
"ַויּׂאְכלוּ ַוִיְּשׁתּוּ" ,שכן את זאת עשו באוהל הראשון כל צורכם .כל כניסתם לאוהל זה לא
הייתה אלא כדי לשאת רכוש ולהטמינו.
האם יש קשר בין היותם מצורעים ,היושבים בדד מחוץ למחנה ,לבין התנהגותם זו?
אפשר כי ישיבתם מחוץ לחומות העיר ,בודדים ומרוחקים ,טשטשה בהם את רגש
האחריות כלפי אחיהם שבתוך העיר .והלא עצם השיקול שהביא אותם ליפול אל מחנה
ארם מעיד על יציאתם מגורלה של העיר שומרון.
בין כך ובין אחרת ,לא לזמן רב המשיכו המצורעים במעשיהם הנלוזים .ולא גורם
חיצוני הביאם לשנות את דרכם ,אלא מצפונם הוא שהביאם לכך:
ט
ִׂשׂים
ַויּׂאְמרוּ ִאישׁ ֶאל ֵרֵעהוּ :א ֵכן ֲאַנְחנוּ ע
שָׂרה הוּאַ ,וֲאַנְחנוּ ַמְחִשׁים
ַהיּוֹם ַהֶזּה יוֹם ְבּׂ
ֶׂקר וְּמָצָאנוּ ָעווֹן
ְוִחִכּינוּ ַעד אוֹר ַהבּ
ָׂאה ְוַנִגּיָדה ֵבּית ַהֶמֶּלְך.
ְוַעָתּה ְלכוּ ְוָנב
רש"י ורלב"ג פירשו שניהם כי המילה "ָעווֹן" בדבריהם פירושה 'עונש':
רש"י" :ומצאנו עוון" -מתחייבים אנו למלכות.
רלב"ג :אם אנחנו שותקים ונמתין עד אור הבקר ,ידעו זה ישראל,
וימצאנו עונש על אשר לא בישרנו הבשורה הזאת.
.9ראה לעיל 'השונמית' ב ,והערה 3שם.
ו .ארבעה מצורעים )ג-ה; ח-י(
529
מבחינה לשונית טהורה אין מניעה לפרש כך ,שהרי מעשה וגמולו נוטים להתחלף
תדיר בלשון המקרא על דרך המיטונומיה 10.אולם מבחינה עניינית קשה להבין מה ראו
גדולי עולם הללו לַהֵפּך בחובתם של מצורעים אומללים אלו .מדוע לא נפרש את המילה
"עוון" כ'חטא'? אז תהיה כוונת דבריהם כי חטא הוא להשהות בשורה טובה העשויה
להציל חיי אדם ,אף אם יש לכאורה הצדקה להשהיה זו ,שכן הרי היא אך מלילה ועד
בוקר )ובלילה אין רגילים לנוע בשדה(.
ובאמת ,איזה עונש צפוי להם? מי ֵידע שהקדימו לבוא למחנה ארם עוד בראשית
הלילה ,ומי יבוא עמם חשבון על כך שלא הקדימו לבשר את בשורתם בעוד לילה?
אף סגנון דבריהם של המצורעים סגנון מרומם הוא ,על גבול השירה ,והוא מעיד על
שָׂרהַ ,וֲאַנְחנוּ ַמְחִשׁים?"( ולא על חשבונות קטנים של
פאתוס מוסרי )"ַהיּוֹם ַהֶזּה יוֹם ְבּׂ
פחד מפני עונש.
את מה שהחליטו לעשות הם אכן עושים עוד באותו לילה:
י
ׂר:
ֵׂער ָהִעירַ ,וַיִּגּידוּ ָלֶהם ֵלאמ
ׂאוּ ַוִיְּקְראוּ ֶאל שׁ
ַוָיּב
ָבּאנוּ ֶאל ַמֲחֵנה ֲאָרםְ ,וִהֵנּה ֵאין ָשׁם ִאישׁ ְוקוֹל ָאָדם
ָׂהִלים ַכֲּאֶשׁר ֵהָמּה.
ִכּי ִאם ַהסּוּס ָאסוּר ְוַהֲחמוֹר ָאסוּר ְוא
עתה ,לאחר שמילאו המצורעים את חובתם ,רובצת האחריות להצלתה של שומרון
לפתחו של המלך ,ועל כך כבר דנו לעיל בעיון ד.3
?ÌÈگˆӉ ˙Ú·¯‡ Âȉ ÈÓ .5
במסכת סוטה מז ע"א מובא מאמרו של ר' יוחנן:
ָׂרִעים" -אמר ר' יוחנן זה גיחזי ושלושת בניו.
" ְוַאְרָבָּעה ֲאָנִשׁים ָהיוּ ְמצ
11
ובכן ,מה ראה ר' יוחנן ְלַזהות את המצורעים האנונימיים בסיפורנו עם גיחזי ובניו?
.10הנה דברי ראב"ע בפירושו לבראשית ד' ,יג ד"ה גדול עוני מנשא:
לפי דעתי העברים יקראו ה'עקב' -שכר ,והעונש הרע הבא בעבור העוון -חטאת .וכן
ִׂרי" )בראשית ט"ו ,טז(; "ִאם ִיְקֵּרְך ָעוֹן ַבָּדָּבר ַהֶזּה" )שמ"א כ"ח ,י(;
"ִכּי א ָשֵׁלם ֲעוֹן ָהֱאמ
"ַו ִיְּגַדּל ֲעוֹן ַבּת ַעִמּי" )איכה ד' ,ו( .והטעם ) -המשמעות בדברי קין( ,כי זה העונש גדול,
לא אוכל לסבלוֹ.
הרי לנו בדבריו ארבעה פסוקים במקרא שבהם "עוון" הוא 'עונש'.
.11מאמר זה מופיע גם במסכת סנהדרין קז ע"ב וגם בתלמוד הירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב )כט ע"ב(,
אלא שבירושלמי הוא מופיע כדברי ר' יהודה בשם רב.
רעב
530
מן ההיבט הפורמלי יש כאן דוגמה לדרכו של מדרש האגדה 'לנוס מן האנונימיות'
12
ולזהות אישים אנונימיים במקרא עם אישים ידועי שם כשישנה עילה כלשהי לזיהוָים
)על תכונה זו של מדרש האגדה עמד חוקר המדרש יצחק היינמן בספרו 'דרכי האגדה',
פרק ד(.
אולם אפשר שלדרשתו של ר' יוחנן ישנה סיבה נוספת ומשמעותית יותר .נציע כאן
הסבר לדרשת ר' יוחנן.
קיים דמיון רב בין המסופר אודות גיחזי בפרק ה' לבין המסופר אודות ארבעת
המצורעים בסיפורנו .כמו גיחזי ,גם הללו פעלו מתוך רדיפת בצע ,והם נטלו והטמינו
מעין אותם דברים שנטל גיחזי והפקיד בביתו:
ה' ,כג
כד
‚ÈÊÁÈ
…ÛÒ
ַוָיַּצר ִכְּכַּרִים ∆ ∆k
ז' ,ח
ÌÈگˆӉ
ְ ÛÒוָזָהב
ַוִיְּשׂאוּ ִמָשּׁם ∆∆ k
וְּשֵׁתּי ֲחִלפוֹת ¿Ìȃ„»‚a
Ìȃ„»‚¿·e
ׂד ַבָּבִּית
ַ …וִיְּפק
ַוֵיְּלכוּ ַוַיְּטִמנוּ
עיקר הביקורת על מעשיו של גיחזי ,כמו גם על מעשיהם של המצורעים ,הוא על
העיתוי שבו נעשו המעשים .אלישע אמר לגיחזיָ ˙Ú≈‰«" :לַקַחת ֶאת ַהֶכֶּסף ְוָלַקַחת ְבָּגִדים
ִׂשׂים‰∆f‰« ÌBi‰« ,
ְוֵזיִתים) "?…ה' ,כו( 13,ואף המצורעים אומרים לעצמם" :א ֵכן ֲאַנְחנוּ ע
“¯»ַ ,‡e‰ ‰וֲאַנְחנוּ ַמְחִשׁים …וְּמָצָאנוּ ָעווֹן" )פסוק ט(.
N¿a ÌBÈ
דמיון כפול זה מעלה את האפשרות לזהות את המצורעים עם גיחזי ובניו .אלא
שלזיהוי זה ישנן השלכות על הערכת מעשיהם של המצורעים :אם בתחילת מעשיהם
נתגלתה בהם אותה רדיפת בצע שבגללה לקו בצרעת ,הרי משעה שנתנו אל לבם כי לא
זו העת לקחת כסף וזהב ובגדים ומיהרו לבשר את הישועה בשומרון ,תיקנו את חטאו
הקודם של גיחזי ,מידה כנגד מידה!
נמצא על פי דברים אלו ,שכאשר אמר ר' יוחנן על ארבעת המצורעים כי אלו הם
גיחזי ושלושת בניו ,הוא לא התכוון לזיהוי מדרשי בלבד ,אלא להערכה חיובית שלהם -
על שתיקנו בסיפורנו את מה שקלקלו בסיפור הקודם.
אם פירשנו נכון את כוונת דבריו של ר' יוחנן ,אפשר שהדבר שגרם לו להערכה
חיובית זו הוא הנאמר בסיפור הבא שבראש פרק ח':
ח' ,ד
ׂר:
ְוַהֶמֶּלְך ְמַדֵבּר ֶאל ֵגֲּח ִזי ַנַער ִאישׁ ָהֱאִהים ֵלאמ
ׂלוֹת ֲאֶשׁר ָעָשׂה ֱאִליָשׁע.
ַסְפָּרה ָנּא ִלי ֵאת ָכּל ַהְגּד
.12כגון שחיו באותו הדור או שיש להם תכונה משותפת וכדומה .במקומנו הצרעת היא העילה
לזיהוי זה ,והעובדה ששני האירועים אירעו באותו הדור ובזיקה לאלישע הנביא.
.13על משמעות ביקורתו זו של אלישע על מעשהו של גיחזי עמדנו בהרחבה לעיל 'נעמן' ו.
ו .ארבעה מצורעים )ג-ה; ח-י(
531
מסתבר שבשעה שישב גיחזי לפני המלך לא היה גיחזי מצורע .אולם כיצד ניתן להבין
זאת? והלא בסוף פרק ה' גזר עליו אלישעְ " :וָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך וְּבַזְרֲעָך ,"Ì»ÏBÚ¿Ï
ָׂרע ַכָּשֶּׁלג" )ה' ,כז(!
ומייד נאמר שםַ" :וֵיֵּצא ִמְלָּפָניו ְמצ
ניתן לנסות לענות על קושי זה באמצעות הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה",
ולהקדים את הסיפור שבפרק ח' לזה שבפרק ה' .אולם נראה שהנחת העבודה של
חכמינו זיכרונם לברכה במה שנוגע לסיפורים אודות אלישע ,הייתה שהם מסודרים
בסדר כרונולוגי 14.ואם כך הדבר ,אנו חייבים להניח שגיחזי נרפא ברבות הימים
מצרעתו .אולם אם כן ,הרי לא נתקיימה גֵזרתו של אלישעְ " :וָצַרַעת ַנֲעָמן ִתְּדַבּק ְבָּך
וְּבַזְרֲעָך ?"Ì»ÏBÚ¿Ïעל כך באים דבריו של ר' יוחנן ורומזים לתשובה :גיחזי ושלושת בניו
נרפאו מצרעתם בזכות התיקון שתיקנו בסיפורנו את חטאם שבסיפור הקודם .בדבר
שקלקלו -ברדיפת בצע בעיתוי שיש בו נזק חמור -בו תיקנו ,ועל כן זכו להיוושע ,שהרי
15
התשובה תריס היא בפני הפורענות.
?‰Ïˆ‰‰ ˙¯Â˘· ÈÁÂÏ˘Î ÌÈÚ¯ÂˆÓ Â¯Á· ÚÂ„Ó .6
נסיים את עיוננו בשאלה שכבר עלתה בסוף עיון ד :4מדוע בחרה ההשגחה להפוך
דווקא ארבעה מצורעים לשלוחי בשורת ההצלה של שומרון? האם זהו כבודה של
הנבואה שבפי אלישע ,שתתממש בסיועם של אנשים טמאים? והלא הרבה שלוחים לו
למקום ,ומדוע לא נבחר שליח נכבד לבשר על ההצלה?
את התשובה לשאלה זו יש צורך לתת בשתי רמות :ברמה הטכנית וברמה העקרונית.
מן הבחינה הטכנית ,אנשי שומרון לא היו יכולים לגלות בעצמם את בריחתם של
הארמים ,שהרי הללו היו נצורים בעירם ,אין יוצא ואין בא" ,ואין חבוש מתיר עצמו
מבית האסורים" .מי יכול היה לגלות את בריחת הארמים? רק אנשים המצויים מחוץ
לשומרון ,ושבאפשרותם לנוע בחפשיות מן העיר אל מחנה ארם .אנשים כאלה בדיוק
היו המצורעים .בנסיבות הרעב הכבד הם החליטו ליפול למחנה ארם ואיש לא היה יכול
לעצור בעדם .נמצא ,כי דווקא מעמדם של המצורעים -מגורשים מעירם וחוליה
אנושית רופפת בין העיר שומרון לבין מחנה ארם -הוא שהפכם לשלוחים המתאימים
לתפקיד המבשרים.
.14מסיבה זו זיהו את המלך שפעל מול אלישע לכל אורך דרכו כנביא )מלבד ביום מותו -י"ג ,יד(
עם יורם בן אחאב .תפיסה כרונולוגית זו באה לידי ביטוי גם בכמה דרשות סמוכין בסיפורים
אודות אלישע .לדוגמה ,בקשתם של בני הנביאים מאלישעִ" :הֵנּה ָנא ַהָמּקוֹם ֲאֶשׁר ֲאַנְחנוּ
יְׂשִׁבים ָשׁם ְלָפֶניָך ַצר ִמֶמּנּוּ) "…ו' ,א( ,נובעת לפי המדרש מסילוקו של גיחזי מתפקידו בסיפור
הקודם ,שכן כל עוד גיחזי שימש כנער אלישע היה דוחה את התלמידים שצבאו על בית
אלישע )סוטה מז ע"א; ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב ,כט ע"ב( .וראה עוד להלן בנספח לסדרת
העיונים 'מינוי יהוא' סעיף " :1סידורם הכרונולוגי של פרקי אלישע".
.15דברים אלו יזכו בהרחבה בעיון ג בסדרת העיונים הבאה ,סעיפים .2-1
רעב
532
אלא שאין די בתשובה זו .הרבה דרכים יש למקום למצוא שלוחים מתאימים
לתפקיד זה ,וניתן להעלות על הדעת תסריטים חלופיים שונים למה שאירע בפועל .לולי
היו המצורעים ראויים בעיני ההשגחה לתפקידם מסיבות עקרוניות ,מסתבר שהייתה
מוצאת לה שלוחים אחרים מתאימים יותר .שאלתנו חוזרת אפוא למקומה.
רחל המשוררת ,בשיר המתבסס על סיפורנו ,חשה בחריפות רבה את הבעיה שאנו
מתחבטים בה ,ונתנה לכך ביטוי פיוטי אקטואלי .וכך כתבה בשירה "יום בשורה"
)מהדורת דבר ,עמ' סא(:
‰»¯BNa¿ ÌBÈ
ְבֶּשְׁכָּבר ַהָיִּמים ָהאוֵֹיב ַהנּוָֹרא
ְׂמרוֹן ֵהִביא ְבָּמצוֹר;
ֶאת שׁ
ָׂרִעים ָלהּ ִבְּשּׂרוּ ְבּשׂוָֹרה.
ַאְרָבָּעה ְמצ
ָלהּ ִבְּשּׂרוּ ְבּשׂוַֹרת ַהְדּרוֹר.
שְׁמרוֹן ְבָּמצוֹר ָ -כּל ָהָאֶרץ ֻכָּלּהּ,
ְכּׂ
ׂא.
ְוָכֵבד ָהָרָעב ִמְנּשׂ
ֶׂבה ְבּשׂוַֹרת ְגֻּאָלּה,
ַאְך ֲאִני א א
ָׂרע ִהיא ָתבוֹא.
ִאם ִמִפּי ְמצ
ַהָטּהוֹר ְיַבֵשּׂר ְוָגַאל ַהָטּהוֹר,
ׂל -
ְוִאם ָידוֹ א ִתְמָצא ִלְגא
ׂל ִמְמּצוַּקת ַהָמּצוֹר
ָאז ִנְבָחר ִלי ִלְנפּ
אוֹר ְליוֹם ְבּשׂוָֹרה ַהָגּדוֹל.
ספק בעינינו אם מלך ישראל ואנשי שומרון הרעבים היו מצטרפים למסקנת השיר
של רחל ,ומעדיפים "לנפול ממצוקת המצור אור ליום בשורה הגדול" רק משום
שבשורת הגאולה באה מפי ארבעה מצורעים .אולם ודאי גם הם הרגישו את הביזוי בכך
שאת הבשורה הם שמעו מפי מצורעים ,ואף הם היו מעדיפים כי "הטהור יבשר וגאל
הטהור".
ובכן ,התשובה לשאלתנו ,מדוע בחרה ההשגחה דווקא במצורעים כמבשרי ההצלה,
טמונה בעצם השאלה :לא במאור פנים ניצלה שומרון מן הרעב ולא מחמת זכותהּ ,אלא
מתוך אילוץ של מעלה כביכול ,שהרי "א ִדֶבּר ה' ִלְמחוֹת ֶאת ֵשׁם ִיְשָׂרֵאל ִמַתַּחת
ַהָשָּׁמִים" )להלן י"ד ,כז( .קצרה נפשו של ה' בעמל ישראל ,כדברי הכתוב בספר שופטים
)י' ,טז( ,ומתוך כך הוא נחלץ להצלתם ברגע האחרון לפני קריסתה של שומרון מחמת
הרעב הנורא.
ו .ארבעה מצורעים )ג-ה; ח-י(
533
אופיו של הנס ופרטיו מעידים על כך ,כי אמנם ניצלה שומרון ,אולם עלובה ישועתה:
• מועד בואו של הנס :שומרון כבר הגיעה לשפל המדרגה ,ולוּ היה נמשך הרעב לא
הייתה לה עוד תקומה.
• הכרזת הנס שבפי אלישע מתייחסת רק לשינוי מחירי המזון ,דהיינו להפסקתו
המיידית של הרעב ,ולא לשינוי מהותי במצבו של עם ישראל אל מול אויביו
הארמים.
• השליחים המביאים את בשורת ההצלה הם ארבעה מצורעים.
• לישראל ולמלכם אין כל תפקיד בהבאת הישועה .בריחת הארמים לא נעשתה
בקשר למלחמתם עם ישראל ,אלא מפני התערבותו הניסית של ה'.
• לא זו אף זו :כמו המצורעים שהכירו רק את העובדות שראו עיניהם אך לא ידעו
את פשרן ,שהרי לא שמעו את הקולות שהשמיע ה' ,אף ישראל ומלכם לא הבינו
כלל את הנס שאירע .אף הם לא שמעו את הקולות שהשמיע ה' באוזני הארמים,
וגם בידם לא היה כל הסבר לבריחתם .ישראל היו צרכנים של נס שלא הבינו כיצד
התרחש.
• היציאה של העם לבוז את מחנה ארם נעשתה בלהיטות כה גדולה ומתוך
אנדרלמוסיה ,עד שאדם נרמס למוות על ידיהם.
ההתבוננות במכלול סיפורנו מבהירה היטב מדוע נבחרו דווקא מצורעים לבשר את
בשורת ההצלה .בחירה זו הולמת את אווירת הסיפור כולו.
ואף על פי כן ,זהו סיפור על נס הצלתה של שומרון מרעב נורא ,שנעשה בחסד
אלוהים.