אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ
אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהויָקִים בֶּן יאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
ניזכר עכשיו בנעשה בארץ באותם ימים. לפני שלוש שנים ערך פרעה נכה מסע מלחמה בארץ. יאשיהו שמלך אז ניסה למנוע ממנו לעבור בה. בקרב מגידו נפגע יאשיהו ומת. פרעה המשיך בדרכו לחרן. לאחר שסיים את הקרב חזר לארץ, הסיר מכיסאו את יהואחז בנו – לאחר שלושה חודשי מלוכה – והמליך את יהויקים. אחת עשרה שנים מלך יהויקים (מלכים ב כג לו), בשנה הרביעית למלכותו התרחש קרב כרכמיש, ונוצחו המצרים על ידי הבבלים. שנה אחר כך, בשנה החמישית ליהויקים, כבש נבוכדנצר את ארץ ישראל ויהויקם היה לו עבד 3 שנים. אחרי 3 שנים מרד בנבוכדנצר, שלוש שנים עמד במרדו, עד שעלה נבוכדנצר וכבש את ירושלים, והמלך יהויקים נקבר "קבורת חמור סחוב והשלך מסביב לשערי ירושלים" (ירמיה כב יט).
ירמיהו נושא את דבריו בנקודה בה נפלה מצרים, ובבל תפסה את מקומה כאימפריה עולמית.
החילופין לא היה מאורע משמח כל עיקר. מצרים הרגה את יאשיהו, המלך האהוב, והטילה מסים כבדים על הארץ. ונבוכדנצר, שמילא את מקום פרעה נכה – אנו יודעים מה עשה לארץ הזאת.
וירמיהו עומד בצומת הדרכים הזה של ההיסטוריה, ונושא דברי לעג למצרים. ושתים סיבות לו לירמיהו: להראות כי מצרים משלמת על רעותיה, וכדי להחליש את האוריינטציה המצרית, בחינת: אויב אויבי – אוהבי. מצרים היא אויב בבל, ובכל זאת אל תתלו בה תקווה. וירמיהו קורא נגד צבא מצרים שניגף ואומר:
(ח) מִצְרַיִם כַּיְאר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרות יִתְגּעֲשׁוּ מָיִם
וַיּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ אבִידָה עִיר וְישְׁבֵי בָהּ:
(ט) עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּורִים
כּוּשׁ וּפוּט תּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תּפְשֵׂי דּרְכֵי קָשֶׁת:
(י) וְהַיּום הַהוּא לַאדנָי יְקוִק צְבָאות יום נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו
וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם
כִּי זֶבַח לַאדנָי יְקוִק צְבָאות בְּאֶרֶץ צָפון אֶל נְהַר פְּרָת:
אולם בשנה השלישית שמע יהויקים שהמצרים יוצאים למלחמה על מלך הבבלים, ולא שילם לו את המס. אפס תקוותו נכזבה, כי המצרים לא העזו לערוך את מסע המלחמה. את הדברים האלה חזה ירמיהו הנביא והגידם לעם יום יום, כי לשווא נושאים הם את תקוותיהם אל המצרים, וכי עתידה העיר ליחרב ביד מלך בבל, ויהויקם המלך סופו לנפול בידו.
כִּי הִנְנִי מושִׁעֲךָ מֵרָחוק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם
וְשָׁב יַעֲקוב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד:
(כח) אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקב נְאֻם ה'
כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּויִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה
וְאתְךָ לא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לא אֲנַקֶּךָּ: