תמוז-אלול תשל"ה
בית מקרא )סג(
משלהגפן והאש
מיבאה ,מיקצבודיקציהבשירתיחזקאל"
מאת
.
א .א .ריבלין
המהמירים בהערכת הכישרון הפתטי של יחזקאל אינם כוללים את נמחל הגפן
לפרק ט"ו) בין מעט קטעי השירה דוהם מונים בספרו .לדעתנו זהו פרק שירי
שעשוי לעמהר,בכלמיבחן שלהפרומודיהושלהארכיטקטוניקה'המיקראיות.
העימוד של הפרק הקצר בן שמונת הפס'וקים בצורת שיר ,במיבנה"2ל צלעות,
טורים ,בתים ומחרוזות -משתנה אצל מפרשים שונים בהתאם לתפיסתם את
חוקי המישקלוהמיקצב במיקרא (ראהשל"ג,סגל,הרטום,ענת,כוברועוד).
לשיטתנו ,הגורסת יחס גמיש אל הכרעותיהם של טעמי המיקרא והמבטלת
כמעט לחלוטין את הפתיחים ,הקידומות ,הסיומות והמובלעות הסטריאוטיפיות"*
כמאטריה מטרית ,הנמדות או הנשקלת במניין הריתמי -מתגלה "משל הגפן
ורשש" כמלאכת מחשבתשירית.
העימוד השירי הבא חהיף את התבניות הריטוריות והריתמיות המגוונות ,עם
שהוא"מסלק" את התוספותהחוון-ריתמיותמןהמירקםהשירי.
י דב,ר ה'אלי לאמור]:
[ויה
[בן-אדם!]
מה-יהיה עץ-הגפן מכל עץ;
היקח ממנו עץ
אם-יקחו ממנו יתד
הנה לאש נתן לאכלה
ותוהו נחר,
הנהבהיותו תמים
אף-כי-אש אכלתהוויחר,
[לכן ,כה אמר ה'אלוהיםי]
כאגורעץ-הגפןבעץהיער
הזמורה אשר-היהבעציהיער?
לעשות לממנו] למלאכה?
לתליתעליוכל-כלי?
-את-שני קצותיו אכלה האש -
היצלח למלאכה?
לא יעשה למלאכה,
ונעשה עוד למלאכה?!
1-א2רנתחיו לאש לאכלה -
כןנתתיאת-יושביירושלים!
* ראה שני מאמרים קודמים על שירת יחזקאל; "בית מקרא" ג' ,תשל"ג; תשל"ד ,ע.
** הוכחות איכותיות וכמותיות לעניין זה בספר יחזקאל -ראה במאמר הראשון מן
השניים ,המאוזכר בהערה הקודמת ,עמ' .359–358
562
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )סג(
משל הגפן והאש
[]2
ז.
ח.
תמוז-אלול תשל"ה
מהאש יצאו
ונתתי את-פני 'בהם;
[וידעתםכי-אני ה']
בשומיית-פניבהם.
ונתתי את-הארץ שממה -
[נאום ה'אלוהים].
והאש תאכלם,
יעןמעלומעל.
שיכתוב זה של השיר מגלה יסודות מובהקים של שירה מיקראית ,וכמה מהם
משלימים את תפיסת הייחוד של הפואטיקה היחזקאלית על-פי משליו-שיריו
האחרים.
קודםכל -חלוקת הפרקלשניחלקיוהראשיים:
המש ל-ב-הו המתחלק אףהואלשניים -ב-ג ,ד-וע
ה נמש ל-ו-ח;וכפי שנראהלהלןאיןהבמיטלהטיבהאחת.
מכאן ואילך נמנה כמה וכמה תופעות שיריות המצטרפות לאחדות ארכיטקטונית
והתורמותבעצמןובצירופן ,להבסה טובהיותר שלתוכןהשיר ושלמגמתו.
* ההיגדים החוץ-שי'ריים מצויים במקומות מפתה ומיפנה ,הפתיה "ויהי דבר
ה' אלי לאמר" בפסוק א ואצלו המטבע המייהד "בן-אדם"; המעבר בין המשל
לנמשל =לכן כה אמר ה' אלהים" (ו) והסיומת בסוף " 8נאום ה ,אלהים" .כמו-בן
מצוייה המובלעת "וידעתם כי אני ה'" הבאה כהפוגה בשטף הריטורי המתגבר
והולך לקראתסוףהשיר והמת,טלטבחזרות שלהפועל המנחה"ונתתי".
במשל כולו יש 88תיבות .רק שליש מהן "יחידאיות" למשל זה ,וכל השאר
( 60במיספר) חוזרות בדיוק או בשינוי צורה על 15תיבותיסי
ד :עץ ואש 6 -
,3
פעמים כל-אחת; נתן ואכל 5 -פעמים כ"א; מלאכה 14 -היה,עירוב אשר -
וכן הלאה.זוהי דיקציהריטוריתהמאפיינת אתסיגנון יחזקאל והמשפעתעל תחושת
י
הפיוט שיש לקורא,
* כאילו הייתה כוונתו של הפישורר לאזן את החד-יווניות ושצרת על-ידי
החז'רות על מיספר קטן של שמות ,פעלים ומילות -הריהומציע לנומיגוון גמיש
של תבניות-בתים .בחשל קצר זהיש ,בתים של שתי צלעות ,שלוש וארבעצלעות.
רב-גוניות סטרוקט'וראלית וו עומדת בסתירה לחד-גוניות הדיקציה .ניגוד זה
הוא מקור של מתח דראמאטי ,החבאם את רוח המשל ,שלבאורה הואשייך לז'אנר
אפי-קונטמלאטרבי-אובייקטיביולמעיטה הואביטוי לגעש נפשי ולמעורבותאימוציו-
נאלית.
* חיזוקלרעיון זה ולתופעהזו נמצאבגיוון הריתמי של בתי המשל .זה 'מתבטא
באורך הצלעות ובמיספר המשתנהלסירוגיןזולהנקישות בכל אחתמהן;3+3 ;4+4 :
.3+2+24-3 ;2+2*4+4 ;4+4+4 ;3+3+3+3מבין שמונת הבתים בשיר
רק שניים (ג ,ה) זהים בסכימה הריתמית ,אבל אף הם שונים בסכימת-התקבולת.
* חלק המשל ניכר מן הנמשל בריבוי סימני-השאלה המוצ'בים בסופי בתים
וטורים .כללי הפיסוק המודרני אף דורשים להציב סימן שאלהוסימן קריאה בסוף
המשל ,המסתיים בהיגיון של קל-וחומר (ה) .ואילו הנמשל ההא שורה של חיובים
תקיפים ,שלפחות כמה מהםיכוליםהיולהסתייםבסימןקריאה.
563
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
-
,,,,
בית מקרא )סג(
-.
-
– -
תמוז-אלול תשל"ה
א.א .ריבלין
[ק
* בית-פסק 1הוא "בית המפתחה הוא מצב כמעבר וכגשר בץ תמשל ובק
הנמעך .הוא מתה שלוש צלעותרביעיות ואיש דומה בזה לשאר הבתים .כל אחת
משלוש הצלעות הארוכות האלהמייצגות אחת משלושהמחרוזותבשיר.
הצלע הראשונה בבית ו ("כאשר עץ-הגפן בעץ היער")היא מעין סיכום של
מוטיב עץ ,הגפן במשל ,והיא חוזרת ממעט בדיוק על הצלע הפרתהת את המוטיב
הזה בבית ב (-מה-יהיה עץ-הגפן 'מכל עץ") .צלע יציגהזו מתייחסת איפוא לשני
הבתים הראשונים שלהשיר (ב,ג)המהוזים מחרוזתראשונה.
הצלע השנייה ("אשר נתתיו לאש לאכלה") מסכמת את תמונת הענישה באש
היא חוזרת כמעץ בדי,וק על הטור הפותה מוטיב זה במחרוזת השנייה של השיר
(ד-ה; "הנה לאשנתןלאכלה").
ואילו הצלע השלישית ב,בי,ת המפתח" ("כן נתתי את יושבי ירושלים") מגלה
את הנמשל במילת האנאלוגיה "כן" והיא מתייחסת אל המחרוזת השלישית
והאחרונה ,העוסקתבעונשהגלוי(ז–ח).
* ההעל המנחה ,השוזר את המשל ואת הנמשל נגזר נשורשנ.ת.ן .הוא חוזר
חמום פעמים בשיר (,ואפשר לצרף עימו את הנרדפת עבשומי" 'משורש ש.י.ם.).
פעם ראשונה בצורתו המבילה "ניתן"; אחר-כך ,ב-בית המפתח" נרמזת זהותו של
הנותן בכינוי הפעול "נתתיו" ,ולבסוף -וכלוש פעמים 'בנמשל ,בצורתו ומעילה
"ונתתי"בסמיכותלזהותוהגלוייה שלהנותן,כלומרהמעניש.
"בית המפתח" הממוקם במרכז השיר והמשמש גשר בין המשל לנמשל כולל
איפוא את שלושת המרכיבים ה'ראשיים של השיר; הוא מצטיין במיבנה מי'וחד;
הוא נשען על הפועל המנחה של הותיר; הוא מתייחדבהיגיון התקבולת המשלימה,
הבנוייה על רצףתחבירי של 21לוש הצלעותהרביעיות -תופעה בולטת ומרשימה
כשהיא לעצמה,
* המרביב השלישי של מאטריית המשל (תכלית העץ למלאכה) נעדר מ"בית
המפתה" (ו) ונעלם לגמרי מן הנמשל שבעקבותיו "~onrt .זה מעורר את השאלה
הבאה :אם העם (יושבי ירושלים) שבארץ (במקביל לעץ הגפן שבעץ היער)יינתן
באש; אם "שני קצותיו" (שתי הממלכות) תאכל האש ("מהאש יצאו ואש תאכלם")
או'מהו הדבר שלא ייעשהבועוד?(,כמו העץ שנחר ,שלאייעשהעוד למלאכה);ד?(כמוהעץהאכול שלאיצלחעודלמלאכה).
לאיזותנלית ל א יצלחיו
המשורר ,שטרה להדגיש ארבע יעמים את אובדן ערכו של העץ השרוף
"למלאכה"; וכהקדיש לעץ ולמלאכה כמחצית השיר מה ראה לקצר בנושא זה
בנמשל ולהשמיטממנוכל רמז בטכסט שלפיענוח המשל?!
אפשר היה לתרץ בדוחק באמצעות "לשון נופל על לשון" במילים "למלאכה"
ו"לאכלה" (אפשר יש כאן אליטראציה ו-או שיבול אותיות וכד') -אבלאיןדי
בכך .צלילי "ל'מלאכה" מעלים צלילי מילה קרובה ) "למלוכה" .נצ'רף לה את
הפועל "היחזקאלי" "יצלח" "תצלח" (י"ז ,יד-סו) ונש'מע צירוף "יחזקאלי" מוכר:
היצלח למלוכה?" ואומנם "עץ ,הגפן" ,הוא סמל "הממלכה השפלה" במשל הנשריםוהגפן (י"ז ,ט) .מכאן אתה למד ,שלבר בחלק המשל "התמים" ,כשהממשל חוזר
'כמה פעמים על המילה המנחה "ל'מלאכה" הריהו מתכוון לעורר בנו דרך רמיזה
וכיאות למשל) את מקבילת-הצליל החשובה לאין ערוך "למלוכה" .כך נוכל
י
-
564
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
זא
בית מקרא )סג(
משל הגפן והאש
תמוז-אלול תשל"ה
להשליםבדימיון האודיאו-מישאלי '2למ את הצלעות המתאימות בנמשל- :נתתי
את-פני בהם; ולא קרשו מלוכה; בשומי את-פני בהם; ולא יצלחו עוד למלוכה".
הראייה לאילוזי ה זו מן המק'ורהריהימצוייה בפרק ט"ז,יג;"ותיפי במאוד
מאוד ,ותצלחי למלוכה" .יושבי ירושלים
ויצאו באש -היצלחו
שנכנסי
למלוכה?
והרי עוד כמהגילויים שיחזקו את תחושתנו-השערתנו .חמשפעמים בלבדמצוייה
צורת "למלאנה" במיקראכולו .מהן -ארבע(!) בפרק השירשלפנינו ,ורק עוד פעם
בהקשר של אבחנת הבוהן
אחת בספר "ויקרא" י"ג ,נא; ושם -במפתיע
בנגעי הבנד והעור .יחזקאל הכוהן ,שלשונו מושפעת מספר תורת-כוהנים ,נוטל
מלשונולבניית"מיבלהגפןוהאש"" .לכל אשריעטה העור למל אבה "-מלשון
תפקידיו של הכוהן עולה ההר במשל שלגו "ל 8יעונה למלאכה" .יתר-על-כן,
אף בהקשר ההוא ,כאשר וותב'רר שאכן "צרעת ממארתהנגע"מוציאהכוהןדינו -
"ונגרף את הבגד…ב א ש תישרף".
כך נחשפת לעינינו ולאוזנינו עוד דוגמה נאה של "דרך משורר בלשון השיר",
שהיא מנסתרותהיצירהומנפלאותיה.
ואילמלא חששנו מפני "כל המוסיף גורע"היינו עוסקים בקצת הרחבה בשימוש
לשוני אחר ,בתואר "תמים" (ה) הזוכה למשמעות כפולה ומכופלת הן מכוח מקורו
בתורתכוהניםוהןמכותשימהרובפייחזקאל(כ"ח,סו).
* לעומת העל'מתו של המוטיב "למלאכה-למלוכה" מבתי-הנמשל ניתנת לנו
כאן הסיבה לעונשהשריפה והשממה "-יעןמעלומעל".
מבחינהספרותיתזהו מבעאמנותי מרשיםביותר:
.זוהיהצלע האחרונהבשיר. .צלע-צלעית אחת ויחידה (מתוך עשרים ושלוש) המוקדשת לסיבת העונשוהשממה .אפילו בהשוואה למתכונת שירות'-משל בכלל ישל יחזקאל בפרט יש
כאן דיספרופורציהגין שלושת החלקים הקלאסיים -המשל ,הנמשל והלתך .במשל
ןההומרהלקח בטעם ,כלומר -בחטא .חטאסתמיוכוללני.
ל
ש
ו
ת
ו
י
ג
ו
ל
א
נ
א
במיגוון
.בניין גדול של שאלות ריטיריות ,של ציורי-לגיוןשל מיקצבים נעמד ,במפתיע על-חודו של-חטא " -יען מעלו מעל"; כלומ
,ר -
ג; י"ח כד;
עלביטוי פשוט וסטיריאוטיפיבסיגנון הנביא מיאה עוד י"ג ,כ; י"ד,י
ל"ט ועוד).
.-אף "מעל" שורשו בספר "ויקרא" בהקשר הפולחן והחטא המחייב קורבן.וכן הוא בדבהי"ב ב"ו ,טז; כח ,כב; כ"ט;1 ,כפי הנראה גם ביחזקאל ל',ז ,ובוודאי
בל"ו ,יד המשלב את המעל הפולחני והמוסרי עם המעל המדיני של צדקיהו,
שעליו.המווילהנביאגם את משל הנשריםוהגפן(י"ז).
.–זוהי הצלעהיחידה'בוזירשאינהמצוייהבמיסגרתפיגוראטיבית.י .תרומתה למכלול הפיוטי הוא במיצלול'ה ,באליטראציה .שישה מתוך שבעת
הגהיה הם בתנועת ח (המושבת חיו'ת נוספות מן הצלעית וקודמת "ונתתי את
הארץ שממה") .התנועה הפתוחה והשטוחה מרכזת אתצלילי האנחהוהקינה בסיומת
חדה וקצרה .צליל זה ביחד עם הטעם המלעילי(יען -מעל)מחזירנו אל מיסגרת
הפתיחה באמצעותאסונאנס שלהמילה הסמלית"היער".
565
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
.
;.
בית מקרא )סג(
תמוז-אלול תשל"ה
א.א .ריבלין
י]
* תופעה ספרותית אחרת המתגלית בשיר היא התרחבות התרמה סביב
לגרעיניה :רעץ הגפן" "למלאכה" "אש" "יושבי ירושלים" .נראהכי בית שלישי
הוא הרהבה של גרעינו בבית שני (עץ הגפן) .בית חמישי הוא הרחבה של יסוד
האש בבית הרביעי .בית ש-שי ,שעסקנו בו בהרחבה ,שני שלישיו הם "סיכומים"
של 'היסודות הקודמים ,ואילו צלעו השלישית נעשית גרעין המתפתח והולך בבית
הארוך וכלאחריו .הבית האחרון הוא גם סיכום והכללה של הציור הקודם וגם
תוספתרעיונית חדשה -סיבת משלהזעם -המתאימהלסיוםהשיר.
בדיקת התהליך המתואר למעלה בעזרת רשת הפעלים השליטים בשיר תעלה
נוסתה ,המשלבת את המיתווה האהכיטקטונית עם העיצוב הריתמי-הריטורי ,ואת
שניים אילו -כפונקציה של האספקט האידיאי בשיר (הסיפרה בסוגרייםמציינת
מיספר החזרותבשיר);
עץ הגפן
בעציהיער
ן למלאכה (אן
העם בארצו-
ן האהד ()6ן
ן שממהן
,-היה(-)3ילקח (-)2כעשה (4-)3
4-נתן (ט-תאכל (-)5תנחר (4-*)2
מנושא המשל (עץ הגפן בעץהיער) במשךתוואי של פעלים (-היה ,לקח ,עשה).
הטו מתקשרשתיים ושלהםפעמים אל התכלית הבלחי-מושגת ("למלאכה?").במקביל
ובשילוב עם התוואי הראשון נמשך השני ,המורכב מפעלים אחרים (נתן ,אכל,נחר).
אףהואנע כמהפעמים אלעברהעונש("האש").
הנמשל ,כלומר -העונש ,שנושאו הוא ה' ומהסאו -העם בעירו ובארצו ,כמו
מצטרף אל התוטסי השני (האש) בבות הפועל "נתן" המשותף לשניהם ,והואמסתיים
בהגדרתהעונש הטוטאלי "שממה".
מגמת מאמר זה ,כשניים קודמיו ,היא לתבוע את עלבונו של יחזקאל המשורר
מדינם של חוקרים ומפרשים דוגמאתיים .הללו ניסו ליישם לשירותו הגמישה
אמות-מידה נוקשות ,ומשלא הצליחו -פסלו את רוב יצירתו בבלתי-ראוי להיכלל
בשירתהנביאים.
566
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il