התיאור הראשון של חתירה מצוי בפרק ח. שם נאמר בפסוק ח "ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר, ואחתר בקיר והנה פתח אחד". וכאשר יחזקאל חותר בקיר, הוא רואה "כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב, ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם, עומדים לפניהם, ואיש מקטרתו בידו, ועתר ענן הקטורת עולה". ודבר ה' מסביר את המעשה: ראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך, איש בחדרי משכיתו, כי אומרים אין ה' רואה אותנו, עזב ה' את הארץ".
יש כאן פרדוקס: אם הזקנים סבורים כי עזב ה' את הארץ, מדוע הם מקטירים קטורת בחשאי, בחדרי משכיתם? מדוע אינם עובדים את אלהיהם החדשים בראש חוצות? יש כאן יראה. לא יראת אלהים, אלא יראה מפני דעת הקהל. לא כל העם מסוגל למפנה שהזקנים שואפים אליו. ועל כן הם עושים במחשך מעשיהם. וכמוהם – מלכם צדקיהו.
ולאחר זמן יחזקאל עצמו מתחיל לחתור בקיר. הפעם אינו מחפש מאומה. הוא חותר כדי להראות מה עושה הנשיא בירושלים. וזה מה שקורה בבבל, כסמל למה שיקרה בירושלים:
וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם
אולי יראו כי בית מרי המה:…
(ה) לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו:
(ו) לעיניהם על כתף תשא, בעלטה תוציא,
פניך תכסה ולא תראה את הארץ,
כי מופת נתתיך לבית ישראל:
הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם:
(יא) אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו:
(יב) והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא,
בקיר יחתרו להוציא בו, פניו יכסה,
יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ:
(יג) ופרשתי את רשתי עליו, ונתפש במצודתי,
והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים,
ואותה לא יראה, ושם ימות:
(ד) ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש
בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם
ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב:
(ה) ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו:
(ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש
ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ:
(ז) ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה
דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך
וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה:
(ח) וירדפו חיל כשדים אחרי המלך
וישיגו את צדקיהו בערבת ירחו
וכל חילו נפצו מעליו:
(ט) ויתפשו את המלך
ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת
וידבר אתו משפטים:
(י) וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו
וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה:
(יא) ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים
ויבאהו מלך בבל בבלה ויתנהו בית פקדת עד יום מותו:
ויחזקאל הנביא יושב בבבל, וחמש שנים לפני האירוע הזה הוא מתאר אותו לפרטיו. והוא מחריף את נבואת ירמיהו. ירמיהו אמר לצדקיהו "ואתה לא תמלט מידו, כי תפוש תתפש, ובידו תנתן, ועיניך את עיני מלך בבל תראינה, ופיהו את פיך ידבר, ובבל תבוא" (ירמיהו לד ג). ירמיהו חסך מצדקיהו את תאור הזוועה של ניקור עיניו. אתה תראה את מלך בבל, ותדבר אתו. ואיך תוכל להצדיק את בגידתך בו? ויחזקאל מוסיף ואומר: "והבאתי אותו בבלה… ואתה לא יראה". עיוור יגיע צדקיהו לבבל.
ואולי מתכוון יחזקאל למשהו יותר עמוק, למשהו יותר מקיף: צדקיהו רואה עצמו כחכם מכל מלכי האזור. ברגע שהומלך בחסד מלך בבל, החל לנהל את ממלכתו כמו הוא גדול המושלים וגדול החכמים. ויחזקאל, חמש שנים לפני שכל הבניין מתמוטט ונופל על ראשי בני ירושלים, מתאר את צדקיהו כמלך עיוור, ההולך בעלטה, ואינו רואה את הסובב אותו. עיוורונו של צדקיהו לא החל כאשר נבוכדנצר ניקר את עיניו. נבוכדנצר סיים תהליך שהתחיל קודם לכן: כאשר צדקיהו ראה את הסובב אותו, אך לא הבין מאומה. ויחזקאל קורא מולו "אל כתף ישא, בעלטה ויצא".