ואפרש כנפי עליך

וכך אומר יחזקאל:

תרגום יחס זה שבין נותן חסות למקבלה והעברתו לת היחס שבין איש לאשתו נעשה במגילת רות. ברגע האינטימי ביותר של פגישת רות ובועז, בגורן בחצי הלילה, אומרת רות לבועז "אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה" (רות ג ב).

יחזקאל מחבר את שני מערכות הדימויים האלה לדימוי אחד. מהדימוי של משה הוא לוקח את המבנה הבסיסי של נותן החסות למקבלה. מקבל החסות שרוי תחת כנפי נותן החסות. מהדימוי של רות המואביה מעביר יחזקאל את הדימוי לת שבין איש לאשתו. וכך משווה יחזקאל את יחסו של האלקים לעם ישראל, ליחס שבין האוהב לאהובתו. אלא שכאן טוען יחזקאל טענה שכנגד: היחס אינו יחס אוהב לאהובתו, אלא יחס האוהב לאהובתו שבגדה בו, זלזלה בו, והעדיפה על פניו גרועים ממנו.

רד"ק נותן פירוש מרחיב לדימוי של פסוקנו, וכולל בו תאור קצר של תולדות עם ישראל במצרים ובגאולתם ממנה. וכך מפרש רד"ק את הפסוק:

רבי מאיר, כמו יחזקאל הנביא, עומד מול אהובו שבגד בו, וכמו יחזקאל מחכה הוא לאות חרטה מן האהוב. וכמו יחזקאל אין הוא מקבל תשובה, והוא נשאר בספק הנורא: האם הכיר אלישע בחטאו, האם חזר בו, או שבכיו היה צער על חיים ללא תוחלת.

ודומיית הקבר של אלישע, ושתיקתו הרועמת של עם ישראל משאירים את השאלה פתוחה.