בין יראת ה' לבין מוסר חכמה (pdf)

נובמבר 20, 2011 · מאת וולפגנג רות · ספרים נוספים:

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫[‪]1‬‬

‫זיראתה'לביזמוסרחכמה*‬
‫בי‬

‫וף‪.‬ג‪,‬י‪-~-‬ן"‪-‬‬
‫‪%‬‬

‫‪.‬‬

‫‪%‬‬

‫‪.,‬‬
‫‪'.‬‬

‫פ ‪'::4‬‬
‫'‬
‫(‪ ,4%….,‬י‪.‬‬

‫ע‬

‫‪,.‬‬
‫(‪.‬‬
‫‪(/‬‬

‫יןיי‬

‫‪,‬ל‬

‫‪. -‬‬

‫(שתימהדורותיו שלספרבן‪-‬מירא)‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬‫‪4‬‬

‫‪45‬י"‬

‫מאת‬

‫וולפגנג רות‬

‫אופיו של ספרבן‪-‬מירא והמתחבין יראת ה'לבין מוסר חכמה‬
‫ספרבן‪-‬סירא הוא סמרארוךומגוון‪ .‬בחמישים ואחדפרקיואנומוצאיםחיבורים‬
‫חכמתיים קצרים על כלמיני דברים ונושאיםיום‪-‬יומיים‪ ,‬הנוגעים במיוחד בקשר‬
‫שבין אדם לחברו‪ .‬אנו שומעים עלכיבוד הוריםוחינוךילדים‪ ,‬על חובותחברתיות‬
‫ואישיות‪ ,‬אולםגם עלהרצוןהחפשי וההשגחההפרטית‪ .‬אנוקוראים שםגםתפילות‬
‫לה'‪,‬ודיונים על החכמה‪ ,‬המוסרוהבינה‪ ,‬ועליראת ה' ושמירת המצוות‪ .‬אודכם של‬
‫חיבורים אלה שונה; כולם מורכבים מיחידות של שתי שורות המקבילותזולזו‪.‬‬
‫בעבר הקרוב התווכחוחוקרים אםיראת ה'היא המחשבההמרכזית של הספראו‬
‫מוסר חכמה‪ .1‬אמנם‪ ,‬בספרנמצאיםחיבוריםופסוקיםהתומכים באפשרות הראשונה‬
‫ועל‪-‬ידםחיבורים אחרים התומכיםבשנייה‪ .‬שתי דוגמאות בולטות‪ :‬מ'‪,‬יח‪-‬כזו‪-‬נ'‪,‬‬
‫כז‪-‬כס‪ .‬בפרשה הראשונה יראת ה' היא השיא והדבר הנעלהביותר בעוד שהחכמה‬
‫נזכרת אך ורק כבדרךאגב‪ .‬בפרשההשנייה‪ ,‬שבה מדברבן‪-‬סיראעלאופיוהכללי של‬
‫ספרו‪ ,‬חכמה‪ ,‬מוסרובינה הם המושגיםהמרכזיים‪,‬בעודשיראת ה'אינה נזכרתכלל!‬
‫* הרצאת אודח‪ ,‬החוג למקרא והחטיבו לספרות חיצונית וספרות יהודית הלניסטית של החוג‬
‫למחשבת ישראל‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬י"ס באייר תשל"ט (‪ .)16.5.79‬ד"ר רות הוא‬
‫פרופסור למקרא בסמינר התיאולוגי גארט‪-‬אונגלי שליד האוניברסיטה הצפון‪-‬מערבית‪ ,‬אונסטון‪,‬‬
‫אילינוי‪ ,‬ארה"ב‪ .‬בתקופהשביןינואר למאי ‪ 1979‬שהה בחופשת שבתוןבירושלים‪ ,‬במוסד האקומני‬
‫למחקר תיאולוגי‪ ,‬טנטור‪ .‬המחבר מבקש בזה להודות לעמיתיו באוניברסיטה העברית על הזמנתם‬
‫ולחבריו בירושלים על עזרתם הרבה בשיפור סגנונו‪.‬‬

‫‪Josef'Haspecker, Gottesfurcht beiJesus Sirach )14.8. 30; Roma 1967( 1‬מציעכייראת‬
‫ה' היא המוונג המרכזי של בן‪-‬סירא ‪ ,342-336 ;201-196‬אולם א‪Johann Marbdck, Weisheit 5‬‬
‫(‪ W'andel )888 37; Bonn 1971‬מדגישכי החכמה היא הנושא החשוב ביותר (‪.)132-33‬‬
‫‪150‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫בין יראת ה' לבין מנסר הכמה‬
‫לפיכך‪ ,‬המתחשביןיראת ה'לבין החכמה הואבעיהגדולהלמפרשי ספרנן‪-‬מירא‪.‬‬

‫[‪]2‬‬

‫המטרה של מחקרי ושיטתו‬
‫בהרצאתי אני רוצה לפתור בעיה זו עלידי ניתוח המבנה הספרותי של ספר‬
‫בן‪-‬סירא‪ .‬מטרתיהיאהבירור של ההשקפותהחברתיותאוהדתיותשיצרו את הספר‬
‫(איננידן בשכבות הקדם‪-‬ספרותיות)‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬מחקרי הוא מחקר שלעריכה‪.‬‬
‫הניתוחשלימבוססעלהנוסחהיוונימפנישזהוהנוסח השלםהעתיקביותרשבידינו‪.‬‬
‫שימור הנוסח העברי שלקטעיםמהגניזה הואבעיהבפניעצמה‪ .‬בכלאופן‪,‬נוסחזה‬
‫מאוחר ורחוק מהנוסח המקורי שתירגם נכדו של בן‪-‬סירא באלכסנדריה ב‪132-‬‬
‫לפסה"נ‪ .‬גם הקשרבין הנוסחהיוונילנוסחהלטיניולנוסחהסוריאינומענייניפה‪.2‬‬
‫את מספרי הפרקים והפסוקיםאני נותןלפי מהדורת השבעים של ראלפס‪.3‬‬
‫מפרשי ספרבן‪-‬סירא‪,‬במיוחד סמנדוסגל‪,4‬ניסולקבוע אתהסידור ואת המסגרת‬
‫הספרותית שהיו בלב בן‪-‬סירא‪ .‬אינני סוקר פה את הצעותיהם‪ .‬כמובן‪ ,‬הם לא‬
‫השתמשובשיטת המחקר שלעריכהספרותית‪,‬אולםשימשויסודחשובלכלהמחקר‬

‫שאחריהס‪.5‬‬
‫שיטתי מבוססת על שאלות כגון אלה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫‪ .1‬האם נמצאים בספריחידות‪ ,‬שורו ניבים אומלים שהםשוניםמן הפרשות‬
‫אוהפרקים שלהם?במליםאחרות‪ ,‬האםישבספראחדותספרותית? אםלא‪ ,‬מהטיבו‬
‫של החומרהמשני?הישעדויותמספיקות שלעריכהמשניתכלליתואחידה? אםכן‪,‬‬
‫מה אופיה של עריכהזו‪ ,‬מה מגמתה‪ ,‬מה הרקע שלה ומה תפקידה?‬
‫‪ .2‬אםישלספראחדותספרותית‪ ,‬מההעדויות שלמבנהומסגרתספרותיים? מה‬
‫טיבן של היחידות המרכיבות אותם‪ ,‬מה מגמתן‪ ,‬מה הרקע שלהן ומה כוונתן? מה‬
‫תפקידו של הספר?‬
‫‪ .3‬אם נמצאותעריכות שונות‪ ,‬מה הקשרביניהן? כיצדהן מבארות את הספר‬

‫שידינו?‬

‫י נכדו‬
‫המהדורה של ספר בן‪-‬סירא עליד‬
‫מפרשי ספרבן‪-‬סירא חושביםכי הוא אחידמבחינה ספרותית‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שהוא‬
‫‪18]6601 2‬גסוקר את המחקר הנוכחי מ‪ 1966-‬ב‪.71/3)1975( ,177-80Theologische Revue~-‬‬
‫‪Alfred Rahlfs, Septuagintas, vol. 11 (Stuttgart, 1952( 3‬‬
‫‪ Rudolf Smend, Die Weisheit des Jesus Sirach erklart (Berlin, 1906( 4‬משהצבי סגל‪,‬‬
‫ספר בן‪-‬סירא השלש‪( ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ב)‪.‬‬
‫‪ Marb~ck 5‬סוקר את המחקר הספרותי‪-‬העיוני מ‪ 1966-‬ב‪,180_83 Theologische Revae~-‬‬
‫(‪.71/3 )1975‬‬

‫‪151‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫ת]‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫וולפגנג רות‬

‫לא חובר בבת אחת‪ .‬כךכותב סג‪ …" 4‬בחר‪,‬בספרגדול כמ איאפשר שנתחבר‬
‫בבת אחת ו~י אתו תכמת קבתה מראש"( אף שואל אם נמצאת בספר שכבה‬
‫ספרותית נפרדת‪ ,‬הרומזתכי ספרזה חוברלפי'פיטה ומגמהאחידה‪ .‬נראה לקכייש‬
‫עדות לשכבה כזאת‪ .‬הנה דוגמאות אחדות‪:‬‬
‫מ'‪,‬יח‪-‬כז ופרשות דומות המשבחות את יראת ה'‬
‫הפרשה מ'‪ ,‬יח‪-‬כז שוברת את הזרם הספרותי של יחידה מ'‪ ,‬א‪-‬מ"א‪,‬יג‪ .‬פה‬

‫נמצאתדוגמה ברורה של "חזרה מקשרת"‪ :‬בסוף הפרשה שלנו נמצאהניב "כמוגן‬
‫עדן"‪ ,‬ואותוניב מסכם בנוסחהיווני אתהיחידה הבאהלפני הפרשהשלנו‪.‬היא גם‬
‫מדגישה‪,‬כייראת ה'היא "כעדן ברכה"‪ ,‬טובהוחשובהיותר ‪5‬כלהערכיםהנזכרים‬
‫שם‪ ,‬כמו "ילד‪,‬עיר‪ ,‬תכמה‪ ,‬חלול‪,‬יופי‪ ,‬אוהב‪ ,‬והב‪ ,‬חול"‪ .‬בדרךכלל ספרבן‪-‬סירא‬
‫נותן מקוםנכבדלחכמה‪ ,‬בד בבד עםיראתה'(י"ט‪ ,‬כ) אוכמו השלמה שליראתה'‬
‫(א'‪,‬יד)‪ .‬אולם בפרשתנו יראת ה' לבדההיא שיא שלחייםטובים‪ ,‬והחכמה נזכרת‬
‫בתחילת הפרשה כענין משני בחשיבותו‪.‬‬
‫גם הפרשה כ"ה‪,‬ז‪-‬יא שוברת את הזרםהספרותי שלהיחידותהשכנות(שובחזרה‬
‫מקשרת!)‪ ,‬ויראת ה' היא גבוהה מהחכמה‪" :‬מהגדול המוצא חכמה‪ ,‬אךאיננוגדול‬
‫מיראי ה"'‪ .‬יש עוד פרשות כאלה שבהן נשגבה יראת ה' באופן בולט בהשוואה‬
‫לחכמה והשוברות אתהזרםהספרותימהיחידותשלפניהןעדליחידותשאחריהן(א'‪,‬‬
‫יא‪-‬יג‪,‬יד‪,‬יז;ב'‪,‬ז‪-‬י;ו'‪,‬טז‪'2‬יז;; ט"ו‪,‬יג; ט"ז‪,‬ב; כ"א‪,‬ק כ"ה‪,‬ו;כ"ו‪,‬ג‪,2‬ד;;כ"ז‪,‬ג;‬
‫ל"ד‪,‬יג‪-‬סו;נ‪ ,‬כט‪ .2‬פרשות אלהמעוררות את השאלה‪ :‬האםקייםבספרהשלם מתח‬
‫מסוייםבין יראת ה'לבין מוסר חכמה? נפנה לפרשות אחרות שבהן יראת ה' היא‬
‫חשובה ביותר‪.‬‬
‫ט"ו‪ ,‬א ופרשות דומות המדברות גם עליראת ה'וגם על שמירת התורה‬
‫בפסוק ט"ו‪ ,‬א נמצאהניב "ירא ה'" יחד עםהניב הנרדף "תופס תורה"‪" :‬כיירא‬
‫ה' יעשה זאת ותופש תורה ידריכנה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפי החכמה‪ .‬גם פסוק זה שובר את‬
‫הזרם הספרותי שלהיחידהי"ד‪ ,‬כ‪-‬ט"ו‪ ,‬ח‪ ,‬שבה מתוארחיפושמצליח של החכמה‪.‬‬
‫פסוק זההוסיףלרעיון שליחידהזורעיון נוסף‪ ,‬חדש‪ .‬והנה פה "ירא ה'" הוא שם‬
‫נרדף ל"תופש תורה"‪.‬ישעוד פרשותופסוקים שבהם נמצא~םניבים אלהכמושגים‬
‫נרדפים (א'‪ ,‬כו‪-‬כח‪ ,‬ב'‪ ,‬טו‪-‬יז; ט'‪ ,‬טת‪ ,‬טע; "‪ ,‬יט‪ ,4,2‬כ‪ ,‬כב‪ ,‬כד; ט"ו‪ ,‬טו‪,‬יח‪,‬יט;‬
‫י"ס‪ ,‬כ‪ ,‬כב‪ ,‬כד; כ"א‪,‬יא; כ"ג‪,‬כז; ל"ב‪,‬טו‪-‬טז)‪ .‬דוגמהבולטת נמצאתביחידה כ"א‪,‬‬
‫יא‪-‬יז‪ ,‬שבה הפסוק הראשון נוסף ליחידה כדי להדגישכי "שומר תורה" מצליח‬
‫בחיפושו אחר החכמה(לפי הנוסחהיווני)‪" :‬ויראתה' תכלית מוסר"‪.‬היחידה עצמה‬
‫חוץ מפסוק כ"א‪ ,‬יא‪ ,‬דנה אך ורק במוסר‪.‬‬
‫‪ 6‬סגל‪ ,‬ע' ‪.13‬‬

‫‪152‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫בין יראת ה' לבין מוסר חכמה‬

‫[‪]4‬‬

‫דוגמה אחרתהיאי'‪,‬יט‪-‬כד‪ .‬שםהשורותיט‪ '3 2‬כ‪ ,‬כב‪ ,‬כדנוספוליחידהמקורית‬
‫הדנה בכבודהראוי לחכםובקלוןהראוי לרשע(כג)‪ .‬ההוספה מפרשתומרחיבה את‬
‫היחידה היסודית כתקבולת מנוגדת "יראי ה' ‪ -‬עוזבי המצוות"‪ – .‬הדוגמה‬
‫האחרונההיא הפסוקהסופי של פרק כ"ג‪ .‬אחרי ההרשעה שלאיש ואישהנואפים‬
‫והאישורכי הם אמנםיענשו‪ ,‬באות שורות אלה‪" :‬וידעוכליושבי ארץ‪ …‬כיאין‬
‫טוב מיראת ה'ואין ערב משמורמצוותיו"‪.‬זוהי הוספה ברורה‪ ,‬המפרשתומרחיבה‬
‫את המחשבההמקוריתבכיוון של ההשקפההמקיפה"יראתה' ‪ -‬שמירתמצוותיו"‪.‬‬
‫כסך הכל פרשות ופסוקים אלה דומים לפרשות של "יראת ה'" שכברדנו בהם‬
‫בהעדפה של יראת ה' על החכמה‪ .‬הם מוסיפים לאלה את המקביל "יראת ה' ‪-‬‬
‫שמור המצוות‪/‬תפוש התורה"‪.‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫א‬
‫צ‬
‫מ‬
‫נ‬
‫שבהם‬
‫ם‬
‫י‬
‫ק‬
‫נפנהעכשיו לפרשותולפסו‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ש‬
‫"‬
‫ם‬
‫י‬
‫ב‬
‫י‬
‫נ‬
‫ה‬
‫המצוות"‬
‫אך‬
‫או "תפוש התורה"‪ ,‬אוניבים נרדפים‪.‬‬

‫ו'‪ ,‬לב‪-‬לז (לז; ‪)2‬יפרשות מקבילות הדנות במצוות ה'‬
‫היחידה ו'‪ ,‬לב‪-‬לז מזמינה את התלמיד לעשות כל שביכולתוכדילהגיע לחכמה‪.‬‬
‫בגוףיחידהזואנוקוראים‪" :‬ראה מהיבין ושחרהו ותשחוקבסיפירגליך"‪.‬אחריזה‬
‫הנוסחהיווני מדברעל מצוותה'וחוקותיו‪,‬מזמין אתהתלמידלהתבונןבהןוממשיך‪,‬‬
‫כיהואיבין אתלבו‪.‬הרי שהמשפטעלמצוותה'שוברגם אתהזרםהספרותיוגם את‬
‫המחשבה שליחידהזו‪:‬ביחידההיסודית המורה החכם הואישכיל אתלב התלמיד‪,‬‬
‫אולםלפי המשפט הנוסף המצוות מוסיפות דעת לתלמיד‪ .‬יש עוד הרבה דוגמאות‬
‫כאלה‪ :‬ו'‪,‬לז‪ ;2 ,‬י"ס‪,‬יז‬
‫; כ"ג‪ ,‬כג; כ"ד‪ ,‬כג‪ ;2‬כ"ח‪ '21 ,‬ז;; כ"ט‪ ,‬א‪ ,‬ט‪,‬יא; ל"ב‪ ,‬כג‪'2‬‬
‫כד;; ל"ג'ב‪-‬ג; ל"ד'ח; ל"ה‪ ,‬א‪-‬ד;ל"ז‪,‬יב‪ ;2‬ל"ט‪ ,‬א‪'2‬ב‪,‬ח; מ"א‪ ,‬ח‪'2‬ט;; מ"ר‪,‬כ;‬
‫מ"ו‪ ,‬טז‪ ;,‬מ"ט‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ;3‬נ"א‪ ,‬יט‪')4'2‬‬

‫‪;2‬‬

‫אנידן פה במפורט בשתי דוגמאות בולטות‪.‬‬
‫בשבח החכם המצליח (ל"ת‪ ,‬כד‪-‬ל"ט‪,‬יא) הוא מתואר כחכם העושה היטב את‬
‫עבודתו‪ .‬לכן הוא מוזמן לעצת עם‪,‬לענייני קהל‪ ,‬לכסא שופט‪ ,‬לחוק ולמשפט‪ ,‬לתת‬
‫מוסר השכל ולהבין במשלי חכמים (ל"ח‪ ,‬לב‪-‬לג‪ ,‬ל"ט‪ ,‬ז‪-‬יא)‪ .‬איננו שומעים‬
‫ברשימות האלה דבר על "התבונן בתורתעליון"‪ ,‬אולם בתיאור המרכזי של החכם‬
‫המצליה נמצאים גם הניבים האלה "ומתבונן בתורתעליון‪ …‬ובנבואות יהגה"‬
‫(ל"ט‪ ,‬א‪,‬ח)‪ .‬נראה‪ ,‬שאיזכורזהאינו תואם את רשימותתפקידיוהאחרים‪ .‬הוא גם‬
‫שובר אתהזרםהספרותי והמחשבתי שלהיחידה(ל"ת‪ ,‬כד‪-‬ל"ט‪,‬יא)‪.‬שניניביםאלה‬
‫מפרשים ומרהיבים את המחשבה של היחידה המקורית בכיוון המושג "תורת‬
‫ה'‪/‬נבואה"‪ .‬לפיכך השורות ל"ט‪ ,‬א‪ ,4,2‬ח נוספות להשקפה "תורת התיראת הס'‪.‬‬
‫היחידה ‪ ,U"D‬ד‪-‬ז מתארת בקיצור ולפי השיטה התיאולוגית של "הנביאים‬
‫הראשונים" את חטאת המלכים של ממלכת יהודה "חוץ מדוד‪ ,‬חזקיהו ויאשיהו"‬
‫‪153‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫[‪]5‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫וולפגנג רות‬

‫ומוסיפה אתהמלים"ויעזבותורתעליוןמלכייהודהעדתומם"‪.‬האיזכור של‪",‬תורת‬
‫עליון" שובר פה את הרצף הספרותי (חורה 'מקשרת!) ומשלב רעיון נוסף‪ ,‬חדש‪,‬‬

‫ליחידה המקורית‪.‬‬
‫לבסוף אדברבקיצורעלפרק נ"אמפני שגם שם עומדת "שמירת התורה" במקום‬
‫החשובביותר‪ .‬נראה‪,‬כי פרק זה נספח עלהיפר‪,‬מפני שהוא בא אחריחתימתו של‬
‫בן‪-‬סירא ב‪-‬נ'‪ ,‬כז‪-‬כס‪ .‬הפרשה נ"א‪ ,‬יגבל היא אוטוביוגרפית וקרובה במחשבתה‬
‫למבואות החכמתיים על חיפוש החכמה בחלק הראשון‪ ,‬שבהם אדון למטה‪ .‬קטע‬
‫ממסורתזו נמצא במגילות מדבריהודה‪ .7‬שם הוא מיוחס לא לבן‪-‬סירא‪ ,‬אלאלדוד‬
‫המלך! חשובבשבילנוכי בנוסח הקומראני חסרותשתי שורות בפסוקיט‪,‬שקרובות‬
‫באופיין ובאוצרמיליהן למגמת המהדורה שלנכדו שלבן‪-‬סירא‪:‬גםהןמדגישות את‬
‫יראת ה' ואת שמירת המצוות‪ .‬נראה שנכדו שלבן‪-‬סיהא עיבד את הקטע המסורתי‬
‫והעצמאי הזהלפישיטתווהוסיף אותו למהדורתוכסיוםראוי‪ .‬עלכן הסוףהמקורי‪,‬‬
‫המדגיש את החכמה (נ'‪ ,‬כו‪-‬כט)‪ ,‬איננו המשפט המסיים את הספר‪.‬‬

‫סיכום הממצאים‪ :‬שכבה שלעריכה כללית משנית‬
‫בסך הכלשייכים לשכבהזו כחמישים פרשות‪ ,‬פסוקים‪ ,‬או שורות;‪.‬כלומר‪170 ,‬‬

‫שורות לערך‪ ,‬אוחמישהאחוזים של הספרהשלם‪ .‬הםמפוזרים בספרהשלם‪ :‬כנראה‬
‫הם שכבה מפרשת שנוספה לספרהיסודי‪ .‬פרשות אלה שוברות את הרצף הספרותי‬
‫וניתנות להפרדה ממנו בקלות‪.‬הן מפרשות ומרחיבות את המחשבות שליחידותיהן‬
‫לפי המושג "שמור המצוות ‪ /‬תפוש התורה ‪ -‬יראת ה'"‪ ,‬ולפעמים עומדות במתח‬
‫רעיוני עם ההקשרשלהן‪ .‬השקפתן מקיפה מאד‪ ,‬ומגמתן הבולטתביותרהיא הדגשת‬
‫העליונות של שמירת המצוות והתורה ויראת ה' על כל הדברים האחרים‪ ,‬במיוחד‬
‫החכמה‪ .‬החכמה היא אך ורק ראשיתה של יראת ה'‪ ,‬בניגודלרעיון המובע בספר‬
‫משלי א'אובספרבן‪-‬סיראהיסודי‪ .‬שםיראתה'היא ראשיתה של ההכמה(משליא'‪,‬‬
‫ו;בן‪-‬סירא א'‪,‬יד‪,‬ב)‪ .‬בשכבה שלנויראת ה'היא ההשלמה והשיא של החכמה‪.‬לכן‬
‫אני מסיק‪,‬כי פרשות אלה הן שכבה אחידה המפרשת את ספר בן‪-‬סירא המקורי‬
‫באופןמסויים‪ .‬מה המגמה ומה הרקע של שכבה זו? ומה תפקידה?‬

‫מסקנה‪ :‬שכבהוו מתאימה את ספרבן‪-‬סירא (המקורי) לתנאי הגולה‬
‫תשובתו נמצאת בפרשה ל"ה‪ ,‬א‪-‬ד שכולהמתייחסתעל השכבההזו‪ .‬שםמופיעה‬
‫המילה "מצוות" פעמיים והמילה "תורה" פעם אחת‪ .‬אנו גם רואיםכי פרשהזו‬
‫שוברת את הזרם של היחידה ל"ד‪ ,‬יח ‪ -‬ל"ה‪ ,‬כד‪ ,‬הדנה בקרבנות‪ .‬יתר עלכן‪,‬‬
‫פרשתנו דנה לא בקרבנות‪ ,‬אלא במעשי מוסר שהםשווים לקרבנות‪ ,‬למשל‪" :‬גומל‬
‫‪., 1967(, 115 7‬ץ‪.‬א ‪.Sanders, TheDeadSea Psalms Scroll(Jthaca,‬ג‪7.‬‬

‫‪154‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫בין יראת ה' לבין מוסר חכמה‬
‫חסד מקריב ועוורה צדקה זובח תודה"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מעשים מוסריים‬
‫כנגד קרבנות‪ .‬פרשהזו מתאימה לאנשים שאינםיכולים או אינם רשאים להקריב‬
‫קרבנות‪ .‬מי הם?‬
‫הנה‪ ,‬שתי אפשרויות‪ .‬הם יהודים‪ ,‬אזרחים או גרי‪-‬צדק‪ ,‬שבגולה אינםיכולים‬
‫להקריב קרבנותממשיים‪ ,‬או שהם"יראי ה'" במשמעותטכנית‪,‬כלומר‪ ,‬לאיהודים‬
‫ולאגויים‪,‬כי אםדבקיםביהדות‪.‬ביוונית‪ foyoapevoz rdveedv:‬הם הצטרפולבני‬
‫ישראל בגלות ושמרו את מצוות התורה‪ ,‬אולם לא נימולו‪ ,‬וכך לאהיוליהודים‬
‫שלמים‪.‬יוסף בן‪-‬מתתיהו‪,‬הברית החדשה‪,‬פילוןואחדיםממכמיישראלמדבריםעל‬
‫יראיה' ועליראתה' במשמעותטכניתזו‪.‬איננייכוללחקורכאן נושאזה‪.8‬אני רק‬
‫מצביע על איגרת אריסטיאס ‪ ,234‬שבה נאמר‪,‬כיעדיף לעבוד אתה' לא בקרבנות‬

‫[‪]6‬‬

‫שקיים‬

‫ובזבחים‪ ,‬אלא בלב טהור ובאמונה אדוקה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שתי האפשרויות האלה (יהודים בגולה או יראי ה' במשמעות הטכנית)אינן‬
‫מנוגדות בהנרחזולזו‪ ,‬אם הרקעלשכבהזוהוא "התרגום" שלספרבן‪-‬מיראהמקורי‬
‫"והשלמתו" עלידינכדו שלבן‪-‬סירא‪ ,‬כמושנכתבבמבואהיוונישלו‪.‬לכןאנימציע‬
‫כי נכדו של בן‪-‬סירא הוסיף את פרשות השכבה‪ ,‬בדיוק כמו שהוא כתב במבואו‬
‫(שקשה לתרגום)‪,‬כי הוא "גם תירגם וגם השלים" את הספר שלזקנו בשביל אלה‬
‫שרוצים"לחיותלפיהתורה"‪ .9‬בכלאופן‪ ,‬החורה המקשרת באחתמפרשותינונמצאת‬
‫רקבנוסחהיווניולא בנוסחהעברי! ‪ -‬הצעתייכולהלבארמדועהניבים"יראתה"'‬
‫ו‪"-‬יראי ה'" נמצאים כמושגים מרכזיים בשכבה זו‪ ,‬צד בצד עם הניבים "שמור‬
‫המצוות ‪ /‬תפוש התורה"‪ .‬האופי ההוראתי והאופק המקיף של מהדורהזו תואמים‬
‫את המצב של היהדות בגולה‪ .‬הצעתי גם יכולה להסביר מדוע ספר זה נמסר רק‬
‫ביהדותההלניסטית המוקדמת‪ ,‬ומדוע קיבלההכנסיה את הספרלכתבי הקודש שלה‬
‫וכינתה אותו "(ספר)כנסייתי" )‪ (ecclesiasticus‬תיאורמוכן ומקיף של מוסרדתי‬
‫בכל ההבטים שלהחיים‪.‬‬
‫עכשיו נפנה לספר בן‪-‬סירא היסודי‪ ,‬כלומר‪ ,‬הספר שחיבר בן‪-‬סירא בירושלים‬
‫בערך בשנת ‪ 190‬לפסה"נ‪.‬‬

‫הספר המקורי שלבן‪-‬סירא‬

‫מבוא‬
‫ו‬
‫ד‬
‫כ‬
‫נ‬
‫אם שלבן‪-‬סיראיכולהיה להשלים ואחרכך לפרסם את הספר שלסבולפי‬
‫‪ 8‬על יראי ה' יאה ‪111: Proselytes and God-Fearers" The‬ץ ‪Kirsopp Lake, "Note‬‬
‫‪, 1933(, 74-96‬מ‪60‬תס]) ע‪Beginnings Of Christianity 1/‬‬
‫‪IHaspecker 9‬סוברכי הפרשות עליראתה' חוברועלידיבן‪-‬סירא עצמו ומבטאות את ההשקפה‬

‫שלו (‪.)336-42‬‬

‫‪155‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫ה]‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫וול פגנג רות‬

‫השקפתוהדתיתבשבילהיהדותבגולה‪,‬באלכסנדריה‪,‬הרי שהספרהמקוריהיהיסוד‬
‫ראויוהולם להשלמהכזאתוגםדישונהבמגמתו מהשקפתושלהנכד‪.‬במלים אחרות‪,‬‬
‫אנומקווים למצואגםהמשכיותגםאי‪-‬המשכיותביןשתימהדורותאלה‪.‬לפיכךאנו‬
‫שואלים מהאופיו שלספרבן‪-‬מיראהיסודי‪ ,‬מה המסגרתהספרותיתשלו‪,‬מהמגמתו‬
‫ורקעו‪ ,‬ומה תפקידו?‬

‫נ‪ /‬בז‪-‬בט‪ ,‬חתימתבן‪-‬מירא בסוף ספרו‪ ,‬מדגישה את מוסר החכמה‪.‬‬
‫בפרשה הזאתנותןבן‪-‬סירא‪ ,‬את שמו השלםוגם מתאר אתהאופי שלספרו‪ .‬הוא‬
‫כולל "מוסר" (‪4‬וש~זם‪7‬נ) שלבינה ושכל שהוציא בן‪-‬סירא כ"חכמה מלבו"‪ .‬הוא‬
‫מוסיףכי אשרי האיששיהגה באלה‪ ,‬הואיחכםויצליח בכלמעשיו‪,‬מפני שאורה'‬
‫הואדרכו‪ .‬בשבילבן‪-‬סירא ספרו הוא ספר החכמה והמוסר‪ ,‬ויראת ה' אינה נזכרת‬
‫ם אחדים שינו "אור ה'" ל"יראת ה'"‪,‬‬
‫כלל! (שימו לב כי כתבי‪-‬ידיווניי‬
‫~‬
‫ נראה שהםהרגישו במתחוניסו לבטלאותו‪ ).‬בכלאופן‪ ,‬מוסר וח‪c‬כ‪a‬‬‫מה‬
‫ו~‬
‫‪df‬‬
‫ל‬
‫שגים המרכזיים של ספרבן‪-‬סירא המקורי‪ .‬התלמידיםמצליחיםמפני שה'‬
‫‪f‬מ‬
‫‪or‬ה‬
‫ה‪-‬ם‬
‫מדריכם עלידי אורו‪ .‬יש בספר הרבה פסוקים ופרשות שבהםדן המחבר בחכמה‬
‫ובמוסר; נפנה לפרשה שבה הוא מדברבגוף הראשוןגםעל החכמהועל אור ה' וגם‬
‫על עבודתו‪ :‬כ"ד‪ ,‬ל‪-‬לד‪.‬‬

‫ב‪-‬ע"ד‪ ,‬ל‪-‬לד ונפרשות מקבילות בן‪-‬סירא מדבר עלעריכתו הספרותית‬
‫באמצע הספר נמצא שבח החכמה המפורסם‪ :‬כ"ד‪ ,‬א‪-‬כס ואחריו יחידה‬
‫אוטוביוגרפית‪ .‬שםבן‪-‬סירא משווה את עצמו לאמתמים שעלידה הוא משקה את‬
‫גנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬לוקח לעצמו קצת מלקח החכמה‪ .‬אולםסיר הוא מופתע מפני שאמת‬
‫המיםהיתהלנהר‪,‬והנהרלים; זאת אומרת‪ ,‬המחקרשלובחכמההביאלוהצלחהרבה‬
‫ובלחי צפויה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא "עוד" מטיף מוסר "כמו שחר של הבוקר"‪ ,‬גם לדורות‬

‫הבאים‪ ,‬גםלבני אדם הגרים במרחקים‪ .‬כנראה‪ ,‬בן‪-‬סירא מביט לאחוריו על החלק‬
‫הראשת של ספרו‪ ,‬ורוצה עכשיו לפרסם לקח נוסף‪ .‬לקח זה נובע באופן ישיר‬
‫מהחכמה‪ ,‬ששובחה בפרקזה‪ .‬כך הוא אושר עלידי החכמה עצמה‪ ,‬וכך הואצריך‬
‫להתפרסם‪.‬‬
‫יש עודיחידותאוטוביוגרפיות כאלה בחלקהשני של הספר‪ :‬ל"ג‪ ,‬טז‪-‬יט ה‪-‬ל"ט‪,‬‬
‫יב‪-‬יד‪.‬הןמקבילות ל‪-‬כ"ד‪ ,‬ל‪-‬לד במבנהובכיווןשלהן‪ ,‬אולםשונות באוצרהמילים‬
‫ובדימוייםשלהן‪ .‬ב‪-‬ל"ג‪,‬טז‪-‬יט אומרבן‪-‬סיראכי הוא עבדבמחקרוהחכמתיכאיש‬
‫שבא לכרם אחרי גמר הבציר‪" ,‬כמועולל אחרי הבוצרים"‪ .‬הוא הופתע מאדמפני‬
‫שאסף אותה כמות של ענביסכמו שאספוהבוצרים‪ ,‬כלומר‪,‬ישלועכשיולקח חדש‬
‫שהוא שווה ללקח של החכמים הקדומים (כמו המחברים של משלי או קוהלת)‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬צריך בן‪-‬סירא לפרסמו‪ ,‬בשביל כל מחפשי החכמה‪ – .‬ביחידה‬
‫‪156‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫בין יראת ה' לבין מנסר חכמה‬
‫האוטוביוגרפית ל"ט‪,‬יב‪-‬ידהוא משווה אתעצמולירח מלא‪ ,‬זאת אומרת ‪-‬ישלו‬

‫[‪]8‬‬

‫לקח מלא וסופי שהוא רוצה וצריך לפרסם בדרך השלמה שלעבודתו‪.‬‬
‫שלושיחידותאוטוביוגרפיות אלהמכניסותאוספיםחכמתייםחדשיםשלחיבורים‬
‫מוסריים‪.‬היחידות באות אחרי מבואותתיאולוגייםהדנים בחכמה (כ"ד‪ ,‬א‪-‬כס)או‬
‫בחכםבאופןכללי(ל"ב‪,‬י‬
‫ג ‪ -‬ל"ג‪,‬סו)אובחכםהמצליחכמובן‪-‬סיראעצמו(ל"ת‪,‬‬
‫כד ‪ -‬ל"ט‪,‬יא)‪.‬יחידות אלה שוותוגם שונותזומזו‪.‬הןשוותבמבנה(גוף ראשון‪,‬‬
‫דימויים הנלקחים מהטבע‪ ,‬תיאור הצלחתו של החכם‪ ,‬הזמנהלתלמידים ולמחפשי‬
‫החכמה)ובכיוון(אישור שללקחו המחדשכמולקח כשרושווהלחכמה שלהחכמים‬
‫הקדומים‪,‬צורך לפרסםאותו);הןשונותזומזובאופןחלקיבאוצרטסיהן(לשקוד ‪-‬‬
‫להתבונן‪,‬שרי עם רב ‪ -‬בניםחסידים) ובהימוחם (אמתמים ‪ -‬נהרים;עולל ‪-‬‬
‫בוצר;ירחמלא)‪.‬מקבילותושינויים אלהמעלים את ההשערה‪,‬כייחידותאלהחוברו‬
‫יחד כמסגרת ספרותית מקיפה לחלק השני של הספר‪ .‬מבנה‪ ,‬כיוון‪ ,‬אוצר מלים‬
‫ודימויים נותנים ליחידות אלה אופי אחיד והדרגתי‪ .‬בן‪-‬סירא מפרסם בחלק השני‬
‫שלושהסעיפיםהדניםבנושאיםשונים שכל אחד מהם חשוביותר מהבאלפניו‪,‬וכל‬
‫החלקהשני הוא לקח מוסרי חדש שלבן‪-‬סירא‪ ,‬בעוד שבחלק הראשון הואנותן את‬
‫הלקה המסורתי‪.‬לפיכך‪,‬איננומוצאים בחלק הראשוןיחידותאוטוביוגרפיות כאלה‪,‬‬
‫המסבירות אתפירסום החכמה החדשה‪ .‬המבואותהתיאולוגיים‪,‬הבאיםלפנייחידות‬
‫אוטוביוגרפיות‪,‬דניםבאופןכלליועיוניבמושגהמרכזי שלהאוסף הבאאחריהם‪.‬כך‬
‫ל"ח‪,‬כד ‪ -‬ל"ט‪,‬יאפותם אתצוואתו שלבן‪-‬סירא(ל"ט‪,‬יד ‪-‬נ'‪,‬כו)‪,‬הסבואל"ב‪,‬‬
‫יד ‪ -‬ל"ג‪,‬טומדברעל העצההטובהשלפיהיכול אדםלהבחיןביןטובלרע(ל"ג‪,‬כ‬
‫ ל"ח‪ ,‬כג)‪ ,‬וכ"ד‪ ,‬א‪-‬כט עם כ"ה‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬ג‪-‬ו משלבים את הנושא של אוסף זה‪:‬‬‫יהדות מסודרת כמו "פולים" הלניסטית בשלושתהסוגים החברתיים‪ :‬העםהיהודי‪,‬‬
‫הישובהיהודי‪ ,‬המשפחההיהודית(לפי המאמרכ"ה‪,‬א)‪ .‬בסךהכלהעיוןשלנובספר‬
‫המקורי מראה‪,‬כי החכמהוהמוסרהםמושגיםמרכזיים‪,‬כילספרהיסודישניחלקים‬
‫נפרדים (א' ‪ -‬כ"ג; כ"ד ‪ -‬נ')‪ ,‬וכי החלק השנימייצג את הלקח ה"חדש" על‬
‫בן‪-‬סירא‪.‬‬
‫הקשר‬
‫אלה?‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו‬
‫הספר‬
‫ק‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י‬
‫ק‬
‫ל‬
‫ח‬
‫הקשר‬
‫מה‬
‫ן‬
‫י‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫ה‬
‫בין‬
‫בין‬
‫המקורי‬
‫השלם? פרק כ"ד גם מאחד גם מחלק אתשני החלקים‪ .‬לפיכך‪ ,‬נפנהאליו‪.‬‬

‫התפקידהמרכיי של כ"ד‪ ,‬א‪-‬כט! החכמה שוכנת בישראלובירושלים‬

‫שבח החכמהמסיים את החלקהראשוןומכין את החלקהשני‪ .‬שם החכמהמדברת‬
‫על עצמהבגוף ראשון (כ"ד‪,‬ג‪-‬כב)‪.‬היא אומרתכיהיא באהמפיה'וישבהבמרום‪,‬‬
‫סובבה בשמים ובארץ‪,‬בים וביבשה‪ .‬כשחיפשה מנוחה לעצמה אמרלהה'‪" :‬ביעקב‬
‫שכני ובישראל תירשי"! (כ"ד‪ ,‬ח)‪ .‬כך מנוחתה היא בעם ישראל ובעיר האהובה‪,‬‬
‫בירושלים‪,‬וכךהשרישהשם‪.‬היאגדלהכמועץטובופורהועכשיויכולהלהזמין את‬
‫‪157‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫[‪]9‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫‪11‬לפגנג רות‬

‫המתאויםלה לשבועמפירותיה; עדכאןהדיבורהאוטוביוגרפי שלהחכמה‪ .‬בפרשה‬
‫העוקבת מבארבן‪-‬סיראבגוףהשלישי את שבח החכמה‪ .‬הוא מזהה אותה עםברית‬
‫עליון‪ ,‬מורשה של קהילת יעקב‪ ,‬ומוסיףכי החכמה‪/‬הברית משפיעות כמו אור גם‬
‫חכמה‪ ,‬גםבינה‪ ,‬גם מוסר ‪ -‬אותם המושגים שמצאנו בתוספת שלבן‪-‬סירא בסוף‬
‫ספרו (נ'‪ ,‬כז‪-‬כס)‪ .‬הוא מסיים את פירושו כך‪" :‬לאכילה החכם הראשון (כלומר‪,‬‬
‫שלמה המלך) לדעת אותהוכן החכם האחרון (כלומר‪,‬לפניבן‪-‬סירא‪,‬אולי קוהלת)‬
‫יחקרנה‪.‬כי מים רב שכלה‪( " …‬כח‪-‬כט)‪0‬ן‪.‬‬
‫פה מופיעים שוב המושגים החשובים של ספרבן‪-‬סירא המקורי (חכמה‪ ,‬מוסר‪,‬‬
‫בינה‪ ,‬אור ה')וגם המחשבהכי מחקר החכמהוחיפושהאינםבאים לסופם בחכםאו‬
‫במקום או בזמן מסויימים‪ .‬להיפך‪ ,‬הם נמשכים מדור לדור‪ ,‬מעבר להווה‪ ,‬מהווה‬
‫לעתיד‪.‬כמובן‪,‬רעיוןזההואהיסודוהאישור שלעבודתבן‪-‬סיראעצמו‪,‬אולם בשבח‬
‫החכמה המחשבה החשובה ביותר היא‪ ,‬כי ה' ציווה לחכמה לשכון בישראל‬
‫ובירושלים‪ .‬שם ‪ -‬ורק שם ‪ -‬נמצאתמנוחתה שלהחכמה‪,‬לאבמקומותאחריםאו‬
‫בעמים אחרים‪ ,‬שבהם חיפשה החכמה בתחילה את מנוחתה‪ ,‬באופן רומה‪ ,‬אין‬
‫מנוחתה נמצאת רק באנשיםמסויימים‪ ,‬במו החכמים הקדומים‪ ,‬או רק באיש אחד‪,‬‬
‫כמו שלמההמלך‪.‬ציוויה' לחכמה‪,‬ניתןבגוףהראשון ‪ -‬הואשיאו שלהפרק‪ .‬הלקח‬
‫החדש שלבן‪-‬סירא בפרקים של החלק השני זורם מנקודה זאת‪ ,‬והלקח המסורתי‪,‬‬
‫הבא בפרקים של החלק הראשון‪,‬מכין את השיא הזה‪.‬‬
‫היש פסוקים ופרשות בחלק הראשון המאשרים את הצעתי?‬

‫פסוקים אחדים של עריכה ב‪-‬א'‪-‬כ"גרומנים למנוחתה של החכמה‬
‫גם בחלק הראשון נמצאותיחידותשבהן מדברבן‪-‬סיראעל החכמה‪,‬עלתלמידיה‪,‬‬
‫ועל הדרך למציאתה‪ :‬ב'‪ ,‬א‪-‬יח (חלק)‪ ,‬ד'‪,‬יא‪-‬יט;ו'‪,‬יח‪-‬לז; י"ד‪ ,‬ב‪-‬ט"ו‪,‬ח)‪ .‬אלה הם‬
‫מבואות לאוספים שלחיבורים מוסריים קצרים או שלדיוניםתיאולוגיים על נושא‬
‫מסויים‪ .‬בפרק א' נמצא מבוא לספרהמקוריהשלם‪ .‬מה הקשרשלכלהיחידותהאלה‬
‫לשבח החכמה בפרק כ"ד?‬
‫במבוא הכללי (פרק א') מופיעה שורהזו על החכמה‪" :‬עם אנשיםיסוד עולם‬
‫שכנה‪( " …‬א'‪ ,‬טו)‪ .11‬משמעותה של שורהזוהיא‪,‬כי החכמה גרה במקוםמסויים‬
‫באופןקבוע‪,‬אולם שמו שלמקוםזהאינונזכר‪ – .‬במבוא שלהאוסףהשנייששורה‬
‫דומהעלהחכמה‪" :‬משרתיקודש משרתיה"(ד'‪,‬ידי) ‪-‬גםזהרמז למחשבההברורה‬
‫הנמצאת בפרק כ"ד‪.‬ביחידה החכמתיתו'‪ ,‬כג‪-‬לא אנומוצאים רמזדומה‪ .‬שם נאמר‬
‫‪ 10‬לפי התרגום של סגל‪ ,‬ע' קמ"ו‪.‬‬
‫‪ 11‬לפי התרגום של א' כהנא‪ ,‬הספרים החיצונים‪ ,‬ב'‪/‬ב' (ירושלים‪ ,)1978 ,‬ע' ת"נ‪.‬‬

‫‪158‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫בין יראת ה' לבין מוסר חכמה‬

‫‪]101‬‬

‫עלבגדי כבוד שילבש תלמידה של החכמהאחריחיפושו הקשה (כס‪-‬ל); תיאורזה‬
‫מזכיר אתבגדי הכבודשלאהרוןושלהכהןהגדולשמעוןבימיבן‪-‬סירא (מ"ה‪,‬ז‪-‬יג;‬
‫נ'‪,‬יא)‪ .‬אולם במיוהד ביחידה י"ר‪ ,‬כ‪-‬ט"ו‪ ,‬ה אנו קוראים שלשה רמזים חזקים‪:‬‬
‫התלמידהמצליח של החכמהישב בטוח תחתענפיה שלה(י"ד‪,‬כו ‪ /‬כ"ד‪,‬יב‪-‬יט);‬
‫החכמה תאכיל ותשקה אותו (ט"ו‪,‬ג ‪ /‬כ"ד‪ ,‬יט‪-‬כב)‪ ,‬והתלמיד הטובימצא מנוהתו‬
‫בצד החכמה בצל מנוחתה (ט"ו‪ ,‬ד; י"ר‪ ,‬כד‪-‬כז‪/‬כ"ד‪ ,‬ז‪ ,‬ח‪ ,‬יא‪,‬יב)‪ .‬רמזים אלה‬
‫מאשרים את הצעתיכי פרשותמסויימות בחלק הראשון של ספרבן‪-‬סיראמכינות‬
‫אתהשיא שלהספר‪ :‬מנוחתה שלהחכמהבעםישראלובעירירושלים‪.‬הןגםמציעות‬
‫כי המסגרת הספרותית אחידה‪.‬‬
‫מהיבדיוק מסגרת זאת‪ ,‬מה המבנה שלה‪ ,‬ומה כוונתה?‬
‫המבואות התיאולוגאם ב‪-‬א'‪-‬כ"ד ‪ -‬ביאור של דברים ח'‪ ,‬ה‬
‫אופיים שלמבואותאלההואתיאולוגי‪,‬ובדרךזאתהםמכניסיםאוספיםהבאיםזה‬
‫אחרזהבאופןהגיותוהדרגתי‪:‬שניהאוספיםהראשונים(ג'‪ ,‬א ‪-‬י'‪,‬י‬
‫;ד'‪,‬כ ‪-‬ו'‪,‬‬
‫יז) על חובותאישיותיסודיות(כיבודהורים; גמילותחסדים; שמירת הלשון; הרע‬
‫הנאמן)‪ ,‬האוסף השלישי (ז'‪ ,‬א ‪ -‬י"ד‪,‬יט)דן בחובות חברתיות‪ ,‬והאוסףהרביעי‬
‫(ט"ו‪ ,‬ט ‪ -‬כ"ג‪ ,‬כז) בנושאיםתיאולוגיים (כמו רצון חפשי) ובנושאים מוסריים‬
‫כלליים (כמו מוסר נפש או הטיפשות כניגוד לחכמה)‪ .‬באוספים יש התקדמות‬
‫מהפשוט למורכב‪ ,‬מדבריםיסודייםלעיונים מופשטים‪.‬אולי האוספים גם מסודרים‬
‫באופן אלפביתי‪ :‬הראשון מתחיל בנושא כיבוד אב ואם" (א)‪,‬השני בנושא "בוש"‬
‫(ב)‪ ,‬במרכז שלהאוסףהשלישינדונה ה"גאווה" (ג)‪,‬והרביעיכולל "דעה"(ד)‪.‬בכל‬
‫אופן‪ ,‬ארבעת המבואות כוללים דיונים מפורטים על דרכו של התלמיד החכם‬
‫בחיפושו אחר החכמה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ד‬
‫(‬
‫)‬
‫ט‬
‫י‬
‫‬‫א‬
‫י‬
‫קשר‬
‫ם‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ה‬
‫לאחרונה ראה אחד‬
‫לבין‬
‫בין המבוא השני‬
‫דברים ח'‪ .12‬זאתהבנה חשובהלמחקר של ספרבן‪-‬סירא‪.‬אנימציעכילא רק פרשה‬
‫זאת‪ ,‬אלא גם כל המבואותהתיאולוגיים הםמעין מדרש שלבן‪-‬סירא עלדברים ח'‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא מבסס מבואות אלהעלהפסוקהמרכזי בפרקח' שלספרדברים‪" :‬וידעת‬
‫עם‪-‬לבבךכי כאשרייסראיש את‪-‬בנוה' אלהיךמיסרך" (ח'‪,‬ה)‪.‬בדבריםח' משמש‬
‫פסוקזהלהסבירמעיןתהליך‪ ,‬זאת אומרת‪ :‬להסביר אתהדרך הארוכה והקשה‪ ,‬שבה‬
‫הלכו בני‪-‬ישראל מיציאת מצרים במדבר‪ ,‬עד בואם אל ארץ כנען‪ ,‬לנחלתם‬
‫ולמנוחתם‪ .‬אולםבן‪-‬סיראגםהופך אתמשמעותו שלפסוקזהוגםמיישםאותולחיי‬
‫היחיד‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא מייחס אותו אל כל פרט ופרטבעם‪ .‬כךבן‪-‬סירא רוצה לאמור‪:‬‬
‫‪12‬‬

‫‪otto Rickenbacher,‬‬
‫‪i‬‬
‫‪16" Sira )080 1;Feiburg/Schweiz-‬נ ‪W'eiesheitsperikopen b‬‬

‫‪Gdttingen, 1973(, 53-54‬‬

‫‪159‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫מ‪]1‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫וולפגנג רות‬

‫"וזעתעם‪-‬לבבךכי כאשר מסרה' אתעמובמדבר‪,‬כך מחסרת החכמה אתכלאחד‬
‫ממבקשיה"‪ .‬הפסהשבדבריח'מסבי אתראשיתתולדותיושלעםישראלכתהליך‬
‫קובלעליו מאד כאשרהוא משתמשבוכיסוד‬
‫חינוכי;לבן‪-‬סיראהרעיוןהזהברורומ‬
‫להצעתו‪ .‬הוא משווה אתחיפוש החכמה שלכלאחדממבקשיהלדרכו הקשה שלעם‬
‫ישראל בתחילת תולדותיו‪ ,‬ובמיוחדלנסיונותיו במדבר‪.‬‬
‫בן‪-‬סיראמעונין בבן‪-‬האדםהיחיד‪ ,‬כמו החכמים הקדומיםלפניו‪.‬כך הואמיישם‬
‫את הפתגם שלדברים ח'ליהיר‪ ,‬כלומר‪,‬בנדודי ישראלממצריםביקש ‪3‬ל העם את‬
‫נחלתו‪ ,‬בעוד שבחיפוש בחכמה מבקש ‪3‬ל אחד מתלמידיה‪ ,‬כל אדם כפרט‪ ,‬את‬
‫נחלתו‪.‬לפיכך‪,‬בחיבור המבואותהתיאולוגיים שלוהולךבן‪-‬סירא בעקבותדבריםח'‬
‫ומתאר את החיפוש של החכמה עלידי מבקשיה בהתאם לדרך ישראל במדבר‪,‬‬
‫ממצרים ועדכנען‪ .‬וכאן אנו פוגשים זיקות אלה‪:‬‬
‫הליכהבדרךארוכה דבריםח'‪,‬ב‬‫בן‪-‬סיראו'‪,‬כו;י"ד‪,‬כא‬
‫דבריםכ"ו‪,‬ו‪,‬ז‬
‫בן‪-‬סירא ב'‪ ,‬ד‪ ,‬ה‬
‫עוני‬‫דבריםח'‪,‬ה;ד'‪,‬לו‬
‫בן‪-‬סירא ד'‪,‬טז‬
‫חינוךוניסיון‬‫דבקות מחמדתבה' דברים‪,‬י"א‪,‬כב‬‫בן‪-‬סיראו'‪,‬כז‬
‫דבריםח'‪,‬טז‬
‫ מציאתנחלה‬‫בן‪-‬סיראו'‪,‬כח‬
‫אכילתלחםושתייתמים דבריםח'‪,‬ג‪,‬טז‬‫בן‪-‬סירא ט"ו‪,‬ג‬
‫בן‪-‬סיראו'‪,‬לז‬
‫דבריםח'‪1,‬‬
‫שמירתהנאמנים‬‫‪,‬‬
‫'‬
‫ד‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫"‬
‫י‬
‫ח‬
‫כ‬
‫בן‪-‬סירא יט‬
‫דברים‬
‫איבודהתועים‬‫ מעשיםזרים של התחכמהדבריםח'‪,‬ג‬‫בן‪-‬סיראד'‪,‬טז‬
‫בן‪-‬סיראי"ר‪,‬כא; ט"ו‪,‬ח‬
‫דבריםח'‪,‬ב‬
‫היזכרותבדרך‬‫דבריםו'‪,‬ה;ז'‪,‬ח‬
‫בן‪-‬סיראד'‪,‬יד(יוונית)‬
‫ אהבה‬‫בן‪-‬סיראד'‪,‬יג‬
‫ נחלה‪ ,‬שמחהוברכה דברים ח'‪ ,‬א‬‫דבריםח'‪,‬טז;ז'‪,‬יד‬
‫בן‪-‬סיראט"ו‪,‬ו;ד'‪,‬יג‬
‫ מטרותהדרך‬‫בראה‪ ,‬שבן‪-‬סירא משתמש גם בפסוקים אחרים של ספר דברים‪ ,‬המקבילים או‬
‫קרובים לפסוקהמרכזיבדבריםח'‪ .‬המחברחיבמסורת של ספרדבריםוקיבל ממנה‬
‫אתהשקפתו‪ .‬אולםהוא לאחיבר אתהמבואותכיחידותמיוהדות‪,‬המתייחסותזולזו‬
‫כמוחוליות בשרשרת‪ ,‬כלומר‪ ,‬הראשונה רק מתארת את החלק הראשון של הדרך‬
‫החינוכית‪,‬והשנייה רק את החלק השניוכולי‪ ,‬להיפך‪,‬כולן מתארות את כל הדרך‪,‬‬
‫מתחילתה ועד סופה‪ ,‬בעוד שבכל אחת מהן מדגיש בן‪-‬סירא עיקרים יסודיים‬
‫מסויימים של התהליך‪ ,‬למשל‪ ,‬עוני ונסיון בראשונה‪ ,‬מעשים זרים של החכטה‬
‫בשנייה‪ ,‬חיפוש מתמיד ומלא כאבים בשלישית‪ ,‬הצלחה והשגת נחלה ברביעית‪,‬‬
‫מנוחתה של החכמה בישראל ובירושלים בחמישית‪ ,‬ומנוהתו של החכם המצליח‬
‫'‬

‫‪160‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫בין‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫יראת ה' לבין מוסר חכמה‬

‫[‪]12‬‬

‫בשישיתובשביעית‪.‬כמובן‪ ,‬הדרךהיאהדרגתית‪ .‬כברראינו‪,‬כימגמותיהםותוכניהם‬
‫של ארבעתהאוספיםהמוסריים בחלק הראשון של הספר תואמים את ההדרגההזו‪.‬‬
‫הדבר החשוב הוא‪,‬כיבן‪-‬סירא מתאר אתהתהליךהחינוכי שלכל אחדמבניישראל‬
‫בחיפושו אחר החכמה מעין הדרך ההיסטורית של כל עם ישדגל כשהיא נודעת‬
‫לכולם מכתבי הקודש‪ .‬כךבן‪-‬סירא נותן לשיטתו אופי קאנוני!‬
‫סיכום הממצאים‪ :‬העריכה הספרותיתהיאכעין מדרש עלדברים ח'‬
‫התוספת בסוף הספר‪ ,‬היחידות האוטוביוגרפיות והמבואות המפוזרים בספר ‪-‬‬
‫אלה מראיםכיבן‪-‬סירא נתן לספרו מסגרת ספרותית מאוחדת‪ ,‬הררגתיתוהגותית‪.‬‬
‫המבואהכללי בפרק א' והתוספת בפרקנ' ‪ -‬זאת המסגרתהכללית‪ .‬פרק כ"דהוא‬
‫השיא והמרכז של הספר ומחלק אותולשניחלקים‪ .‬הוא מסכם את החלק הראשון‬

‫ונותןיסוד ללקח החדש שבחלקהשני‪ .‬שלושהיחידותהאוטוביוגרפיות בחלקהשני‬
‫ושבעת המבואותהתיאולוגיים‪ ,‬המכניסים את אוספיהחיבורים המוסריים‪,‬נותנים‬
‫לספר את המסגרת הייחודית‪ ,‬כלומר‪ ,‬מסגרת המשקפת את התהליך החינוכי ‪-‬‬
‫הדתי‪ ,‬שבוכל אדםצריך לחפש את החנמה‪ .‬כךהואמגיע למנוחתו‪ ,‬כמושהגיע עם‬
‫ישראל לנחלתו אחרי הדרך שהתחילה ביציאת מצרים‪ .‬אחרי העלייה לרגל‬
‫הפרטית‪-‬הרוחנית הזאת (ב'‪ ,‬א ‪ -‬כ"ג‪ ,‬כו)‪ ,‬הפך התלמיד לחבר של פולים של‬
‫ישראל(כ"ד‪ ,‬א ‪ -‬ל"ב‪,‬יג)‪ .‬אזהיהלאיש העצה הטובהוהנכונה(ל"ב‪,‬יד ‪ -‬ל"ח‪,‬‬
‫כג)‪ ,‬וחלק של העולם המסודרט"""‪ )"5‬המתואר באוסף האחרון (ל"ח‪ ,‬כד ‪ -‬נ'‪,‬‬

‫כו)‪ .‬בדרך זאת המסגרתהספרותית של הספרהמקוריהיאמעין מדרשעלדבריםח'‪,‬‬

‫ה‪.‬‬

‫מסקנה‪:‬בן‪-‬סיראמרכז את החכמה בעםישראל ומשחרראותהמזיקתההמקורית‬

‫לשלמה‬
‫מהתפקידושלהספרהיסודי?בן‪-‬סירא רואה אתמעשיהחכמהבתולדותיושלעם‬
‫ישראל‪ ,‬במיוחד במעשימנהיגיו (שבח אבות עולם‪ ,‬מ"ד‪ ,‬א ‪ -‬נ'‪ ,‬כד)‪ ,‬אף עלפי‬
‫ששני הספריםהחכמתייםהנודעיםבזמנו‪,‬משליוקוהלת‪ ,‬פורסמו בשם שלמההמלך‪,‬‬
‫מדגישבן‪-‬סירא‪,‬לפי השקפתספרינביאים ראשונים‪,‬כיבסוףחייואיבד שלמה את‬
‫הכמתו (מ"ז‪,‬יט‪-‬כ)‪ .‬שלמהאיננוהדוגמה והדמות שלהאיש החכם!לפיכך‪,‬בן‪-‬סירא‬
‫אומרבי לא ראשון החכמים ולא האחרון שבהםיכוללהבין את כל החכמה (כ"ד‪,‬‬
‫כח)‪ .‬הוא מציעכי החכמה הולכת וגדלה‪ ,‬גם בעבר‪ ,‬גם בהווה‪,‬גש בעתיד‪,‬וכיהיא‬
‫נחלתו ומנוהתו של כל אהד ממבקשיה (ו'‪ ,‬לב‪-‬לז; י"ר‪ ,‬כ ‪ -‬ט"ו‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫יתר עלכן‪,‬בן‪-‬סירא רואה את מעשי החכמה בכלתחומי העולם‪,‬במיוחדבמעשי‬
‫ה' בטבע (מ"ט‪ ,‬סו ‪ -‬מ"ג‪,‬לג; יד‪-‬לה)‪,‬בחייו של אדםפרטי(ט"ז‪,‬יז ‪ -‬י"ח‪,‬יד)‬
‫‪161‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫[‪]13‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫וולפגנג רות‬

‫ובעיקרבבריתה' עם עמו (כ"ד‪ ,‬כגו‪ .)3,‬אף עלפי שספרקוהלתמציעכיאישאינו‬
‫יכול לדעת אתמעשי ה' (למשלג'‪,‬יא)מרגישבן‪-‬סירא את הסדרהנכון והטוב של‬
‫העולם (ל"ט‪ ,‬יד‪-‬לה) ואת ההשגחה הפרטית‪(.‬י"ז‪ ,‬סו‪-‬כד; ט"ז‪,‬ד‪-‬יד)‪.‬לבניישראל‬
‫בזמנו שלבן‪-‬סיראהיסוד של החכמה הוא רקבריתה' עםעמו‪,‬והמרכז של החכמה‬
‫הוא רק בעם ישראל‪,‬בעירירושלים‪.‬כך מתארבן‪-‬סירא אתישראל שלזמנוכמעין‬
‫פולים הלניסטית‪ ,‬המבוססת עלברית ה' עם ישראל והמתפשטת בכלהעולם‪ .‬בעיר‬
‫זאת חכמת בן‪-‬סירא היא נחלתו ומנוחתו של כל אחד‪.‬‬
‫בחזור לשאלה ששאלנובתחילתהרצאתי‪ :‬מדועקיים מתחביןיראתה'לביןמוסר‬
‫החכמה?הנה‪ ,‬מתחזה אמנם נמצא בספרשבידינו‪.‬הוא התוצאה שלהגידולהספרותי‬
‫של הספר‪ :‬יראת ה' ושמירת המצוות הם המושגים המרכזיים במהדורת נכדו של‬
‫בן‪-‬סירא בשבילכל איש הרוצהלחיות"לפי האורה" (המבואהיווני)‪ ,‬בעוד שמוסר‬
‫החכמההואהרעיון החשוב של הספרהמקורי‪ .‬מתחזהקייםועומדעודהיום; הרבה‬
‫אנשים ונשיםדתיים עומדיםבין אמונהלבין בינה‪,‬בין יראת ה'לבין חכמה‪.‬‬

‫‪162‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)