תשרי-כסלו תשל"ט
בית מקרא )עו(
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
נעררביום כ"א כאדר תשל"ח בביתציוני אמריקה מטעם החברה לחקר המקרא,
סניף תל-אביב.
המנחה -זהבהביילין
א.ב .יהושע:
ראשית כלעלי להסבירכיצד אדםכמוני ,שאינו רואה עצמו מומחה לא לתנ"ך
ולא להוראת התנ"ך ,מתגלגל לפורום נכבד כזה בו משתתפים כמה מטובי
המומחים בנושא הנידון.
.לפני כמה חודשים ערך כתב העת הספרותי "עתון "77משאל בקרב סופריםעל
יחסם להוראת מקצועות היהדות עקב התחושה שבעקבות המהפךהפוליטי יבוא
תרבותי .השאלות היו רגילות וישנות ,יהדות ואנושיות וכו' וכו'
גם מהפך
במסגרת משאל זה שנערךטלפונית ,הבעתי אתדעתי שיש לקצץ בהוראת התנ"ך
ולהרחיב את הוראת תחומים אחרים של התרבות והיצירה היהודית ,הווה
אומר-משנה ,תלמוד ,מדרשים ,שאלות ותשובות ,פילוסופיה יהודית ,קבלה
וכו' והנה בעקבות דברי אלו פנתהאלי הגב' זהבהביילין מהחוג על שם ברסלבי
וביקשה ממני לפתוחדיון בנושא זה .היססתי מאד ולבסוף נעתרתי .כנראה איזו
רוח מלחמה אחזהבי כשהסכמתי לבוא לגוב אריות זה ובמקום להצטרף לקינה
הרגילה שלא מלמדים מספיק תנ"ך ,ושהנוער בור ועם הארץ וכו'אני בא ומבקש
לקצץ עוד בלימוד התנ"ך.
כמובן,אין אדם שפויבימינו שיבקש לקצץ בלימוד כלשהו,יהיה זה היסטוריה,
חשבון או אנגלית .יש כל כך הרבה מה ללמוד ,והשעות מעטות כל כך…אולם
דווקא משום שהשעות יקרות ומועטות מן הראוי לנצל אותן כהלכה ולהגביר
ככל האפשר את האפקטיביות של הלימוד .במסגרתזו אנסה לטעון כמה טענות
כנגד הלימוד המופרז לדעתי של התנ"ך בבתי הספר ואת טענותי אחלק לשני
חלקים – .טענות מתוריות וטענות אידיאולוגיות.
הטענות המתודיות הן פשוטות:
במסגרת זמן הוראה מצומצם אין לדעתי לקפח את הוראת החלקים האחריםשל היצירה היהודית .קצת בזבזני ובלחי צודק שתלמיד יקדיש כל כך הרבה
שעות ללימוד ישעיהו למשל ,בעוד שאין לו מושג ולו הקלוש ביותר ממחשבת
הקבלה ,או מתפיסת עולמו של הרמב"ם ,או הפילוסופיה של בובר .בקיצור ,כאן
עומדת שאלה פשוטה של קדימויות ולדעתי זכה התנ"ך בנתח שעות גדול מדי.
אולם מכאן נובעת טענה נוספת .דווקא בגלל מספר השעות הרב שמוקדשלתנ"ך ,נוצר מצב שבו מרכז הכובד של הלימוד הוא על הפרק והפסוק .ודווקא
המבט הפאנורמי ,היוצר והמעמיר השקפת עולם כללית על התנ"ך ,ראייתקווי
הרוחב החותכים ,המיקום של התנ"ך בתוך תקופתו ,סיכום עמדות שונות
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עו(
תשרי-כסלו תשל"ט
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
[]2
בשאלות לאומיות ודתיות ,כל זה חסר .הנה למשל קראתי לפני ימים אחדים
חוברת קצרה ,פרי עטו של משה גרנות המשתתף עמנו בסימפוזיון ,ונושאה -
המוות בתנ"ך .והנה ,בחוברת קטנה הצליח המחבר לעשות אינטגרציה מרתקת
ומאלפת של נושא זה בתנ"ך.הייתי מעמיד למבחן כל תלמיד י"ב ,אשר מאחוריו
אלפי שעות לימוד תנ"ך ,והייתי מבקש ממנו לאמר מה היא השקפת התנ"ך
בנושא זה ,ספק אם היה יכול לאמר רעיון אחד.
לימוד התנ"ך המופרז והמודגש נקבע בשעתו עלידי דור התחיה הציוני גם
מסיבות אידיאולוגיות ,הוא היה צריך להחליף את התפילה והלימוד התלמודי.
הוא היה צריך לתת תחליף תרבותי .כל זה לגיטימי בהחלט .אולם באמצעות
התנ"ך הם ביקשו להשיב את הריטואל שאבד .תחליף לחזרה הריתמית של
התפילה ,העיסוק הדקדקני בטכסט עצמו ,אבל האם זה נחוץ כל כך .נהיהישרים
עם עצמנו ,הנביאיםחוזיים באופן אובססיבי על כמה רעיונות יסוד בואריציות
לשוניות נפלאות ובדוגמאות היסטוריות משתנות ,אבל בסופו של דברישלרבים
מהם אותו תוכןרוחני.קיצוץ בשעות הוראת התנ"ךהיהמחייב את המורה לאמץ
מתודה כוללת יותר ,ראייה רחבה ,להעמיד את העיקר .אפילו אותם מורים שיש
באפשרותם האינטלקטואלית לעשות זאת נדחפים בסופו של דבר בגלל מספר
השעות הרב העומד לרשותם ללימוד פרטני של הפרק והפסוק.
הטענה השלישית נוגעת דווקא לערכו של התנ"ך כהבעה לשונית .כולנומשבחים כמובן את המקור הלשוני העשיר הזה .אולם לשוןזו היא לפעמים גם
בבחינת עושר השמור לרעת בעליו .כברציין בשעתו פרופ' רוטנשטרייך את
ההרגלים הלשוניים הפגומים שלימוד מופרז של תנ"ך עשוי להקנות .מליצה,
חזרות מרובות ,לשון גבוהה שלא לצורך ,אי דיוק דרך שלל מטאפורות ,מבנה
לא-לוגי של השפה לפעמים.אני מתייחס לחלקיםהנבואיים שהם הזוכיםללימוד
האינטנסיבי בשנות התיכון האחרונות.
שוב ,חלילהלי לזלזל בעושר העצום של שנבת לשון זו ,אולם נדמהלי שמה
שחסר לבוגר התיכון שלנו בעיקר היא דווקא לשון מדוייקת ,לשון של חשיבה
לוגית ,הרגלי הבעה בהירה .התנ"ך לא תמיד עוזר לכך במיוחד .טכסט משנאי
למשל עשוי לתת מודל נאה ומושלם יותר ,שוב ,עלי להזהר במילותי במיוחד
בפורום זה.איןאני בא לטעון חלילה נגד לימוד התנ"ך ,אלא רק בנגד ה הגז מה
בלימוד התנ"ך ובהערכה המופרזת של ערכו הלשוני ביחס למקורות לשוניים
אחרים.
ומכאן אני בא לטענות האידיאולוגיות.
לימור התנ"ך איננו לימוד של טכסט ניטרלי .זהו לימוד של טכסט שיש בוקדושה אפילו לאנשיםחילוניים .זהו טכסט שעמדתנוכלפיו היא מלאת כבוד ,אנו
רואים בו טכסט צודק ומחייב .ברמה של לימוד בבית ספץ תיכוןעניין זה עוד
מחמיר .מעטים המורים אשר ירהיבו עוז בנפשם לבקר את ההכרעה התנכ"ית.
(כי התנ"ך נכתב אכן מתוך הכרעה רוחנית ,והוא מוביל גם למסקנותמסויימות).
כיוון שהטכסט כל כך גבוה מבחינה ערכית (לעומת למשל היחס אל הקלסיקה
בלימוד האירופאי) ,הרי ללימוד מתלווה תמידאופי של "הצדקה בכל מחיר".אני
לא מדבר על הפרטים ,אני לא מדבר על חולשות מסויימות שלפעמים אנחנו
חושפים אצלגיבורי התנ"ך ,אני מדברבת הנכונות לבקר כמה וכמה מן העמדות
הכי מובהקות של התנ"ך ,מתן הלגיטימציה דרך הלימוד לעמדה הצללת
עקרונית .אתן דוגמא :עקידת יצחק.בעיני זהו סיפור פרובלמטי ביותר ,הסכמה
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
[]3
בית מקרא )עו(
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
תשרי-כסלו תשל"ט
למעשהו של אברהם משמעותה איבוד התחושה המוסרית הבסיסית ביותר .אני
יכול להבין שאנשים רבים לא יסכימו עם קביעתי זו ,אולם שאלתי האם בכלל
השיעורעשוי לתתלגיטימציה לסוג כזה של ערעור.אני לא מדברעללגיטימציה
פורמלית .מבחינה פורמלית רשאי התלמיד לאמר כל מה שיעלה על ליבו,
השאלה היא האם המורה אכן ישדר לו את האפשרות לחשוב בכיוון לא
קונפורמי .או שמא המסגרת הכוללת של לימוד טכסט שנחשב א-פריורי צודק
ונבון ועליון לא מצמיתה כל אפשרות אמיתית לבקורתיות אמיתית.
ם
י
ת
אני מכיר את המורים אשר מנסים לפעמים להסביר צמתים בעיי בתנ"ך
דרך ההסבר ההיסטורי ,אנטרופולוגי .הם לא מרובים .צריך ידע עמוק
בהיסטוריה העתיקה על מנת למקם את התנ"ך בתוך התרבות העתיקה .הנטיה
היותר שניחה היא לראות את התנ"ך כמערכתחיה ונוכחת בתוכנו ,ולא כמסמך
היסטורי ,וזאת גם דרך נכונה.
מחשבה בקורתית חושפנית אינה צומחת בשיעורי תנ"ך לדעתי .בעולם של
ימינו שבו הידע מתחלף במהירות עצומה ,המטרה היסודית של החינוך היא
להקנות בראש ובראשונה הרגלי חשיבה וכללי חשיבה .לימוד מופרז של תנ"ך
לא יקדם אותנו כאן במיוחר.
וכאן אני נכנס כבר לתוכנם של הדברים .התנ"ך הוא טכסט הבחירה והייחודשלנו .פרקי התנ"ך מתחילה ועד הסוף נושמים בכל פסוקיהם אתרעיון הבחירה,
ההבדלה ,הייחוד של העם היהודי .כל כמה שננסה למתק ,לרכך ,להלביש
במחלצות "החובה" רעיון זה,עדיין הואבעיני רעיון מסוכן ביותר עבורנו .דווקא
כיוון שליבינו בעצמנו במשך אלפי שנה רעיון זה והוא טמון בכדוריות הדם של
הוויתנו הלאומית יש לדעתי לעשות כל מה שאפשר על מנת לנסות ולהקהות
קצת את השפעתו .יותר ויותר אני חש בימים אלו ממש שנושא זה של הבחירה,
ההבדלה ,תחושת הייחודיות המוביל לסכסוך ,עומד בתשתית יחסינו הלא
נורמליים עם העולם .הציונות במהותה ביקשה נורמליזציה ,שיבה למשפחת
העמים .אין משמעות לבקשת השוויון הפוליטי-משפטי של העם היהודי בל עוד
איננו מודים בשוויון הרוחני הבסימי של היהודי עם העולם .אם לא נעשה,
אידיאולוגית ,כל שביכולתנו על מנת לעורר ולפתח את רעיון הנורמליזציה,
שלאחרונה חלה בו נסיגה חמורה ,כל מפעלנו הציוני עשוי להכשל.
התנ"ך ,אם נאמר זאת במילים זהירות ,לא עוזר לרעיון הנורמליזציה ,הוא
מעמיק אידיאולוגית את ההבדליםבינינולבין העולם ,הוא מק דש אותם .שילמנו
במאה הזאת מחיר נורא ואיום עבור בדילותנו מן העולם .ישנם בוחות בעמים
המבקשים כל הזמן לבודד ולהבדיל אותנו ,אוילנו אם כוחות מבפניםיסיעו להם
במגמהזו .פעמיםאין ספורניסיתי להוכיח עד כמה אבסורדית התפיסה האומרת
"לא ככל העמים בית ישראל" .תפיסה זו מניחה דבר שאין לו כל משמעות-
כאילו לכלהמיליארדים שלבני אדם ,לכל הואריציות המגוונות של עמים שבטים
וכו' יש מכנה משותף אחד אשר אנחנו יכולים להבדיל את עצמנו ממנו ,המכנה
המשותף היחיד לכל העמים והשבטים והגזעים בעבר בהווה ובעתיד הוא-
אנושיותם .ואם אנו מתיימרים לא להיות כמותם ,הווה אומר שאנו מנערים את
עצמנו מהתבונה האנושית הבסיסית ,עושים עצמנו על-אדם ,שמיד מביא
ריאקציה לעשותנו תת-אדם.
איןאנינכנסלכוונות ההיסטוריות של ש ב ע התנ"ך וצרביהם במסגרת העולם
העתיק .אולם כיוון שאנו מלמרים את התנ"ך כטכסט חי ונוכח ,כאידיאולוגיה
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עו(
תשרי-כסלו תשל"ט
בעלת משמעות אקטואלית ,עלינו להזהר מאד מהמשכת הזריעה האינטנסיבית
של תפיסות הנבחרות והשונות .הן פותרות את המגמה היסודית העמוקה של
הציונות-השתלבות בעולם ,חזרה להיסטוריה ,השתתפות בתוך משפחת
העמים כעם שווה ובן חורין.
ועניין "ציוני" זה מביא אותי לטענה האחרונה.עניין היחס לארץ .בדרך כללנהוג לראות בתנ"ך את אחת העדויות החותכות ביותר לגבי עומק הקשר שלנו
עם ארץ ישראל .ארץ ההבטחה וכו' אולם אל נשכח בתנ"ך טמונה גם תפיסת
הגולה ,לגיטימציה של הגולה .התנ"ך מגלה את הצדדים הפרובלמטיים ביחסנו
אל הארץ.
קיומו של העם הוא מעבר לכל תנאי .העם יכול לחטוא ,העם יכול לעשות כל
תועבה ,הוא לעולם לא יישמד .קיומו מובטח .אולם הארץ ניתנת בתנאים קשים
ביותר.אין התנ"ך מקדם השקפה נורמלית של קשר טבעיבין העם לארצו ,כפי
שהדברקיים אצל כל עם אחר .הארץ היא מעין פרס ,מעין מתנה ,לעם שנוצר
בגולה ,והתהווה רוחנית במדבר .הארץניתנת בתנאיםמסויימים .אם תשמרו את
חוקותי ..,ואם לא-הארץ תלקח.
לאחרונה ,שוב ושוב אני מנסה להבין
את עותק ~מחלת הגולה" בתוכנו,
ולתדהמתי אני מגלה את מקורותיה עמוק יותר ממה שחשבתי .השורשים אינם
מתחילים מתפיסת העולם של רבןיוחנןבןזכאי ,אלא טמונים בפרקים הראשונים
של המקרא .היחס הפשוטבין עם לארצואינוקייםאצלנו .האחיזה בארץ מותנית
בהתנהגותנו ,הקיום בארץ הוא במובן מסויים סוג של מבחן לאומי .אין פלא
איפוא שהעם פחד מהמבחן הזה ,ולאחר שנכשלבו פעם ופעם נוספת הוא יעשה
כל שביכולתו להשתמט ממנו.
אין מסגרת הזמן הקצרה העומדת לרשותי מאפשרתלי פיתוח של התיזות
הללו ,שאני משליך אותן לחללכרעיונות למחשבה.אני רואה עצמי כקורא פשוט
של התנ"ך ,לא כקורא מומחה .אבל דווקא משום כך אני רואה גם את הסכנות
המסוימות שבו.
אני מסכם :התנ"ך ללא כל ספק הוא הנרבך הראשון בהשקפת עולם יהודית,
מקור עליון ליצירת זהות .עבורנו במדינת ישראל מופת ראשון במעלה ,עדות
נפלאה לחיים במציאות טוטאליתיהודית שהיתה ,על כל סבך בעיותיה ,מציאות
שאנו הקמנו בדור זה ועדיין אנו בתחילת גיבושה.
אולם ,יש בתנ"ך גם עמדות פרובלמטיות .איננו יכולים לקבל אותו כפשוטו.
במסגרת של מערכת הלימודים יש לו מקום של כבוד אולם יש נזק במתן מקום
של בכורה.
רק עם שבוחן את עצמו ואת מורשתו הרוחנית בחינה חוזרת ונוקבת יכול
להתחדשולקיים רמה גבוהה שליצירה .אנחנו ,שרק לפניזמן כה מועט התחלנו
במהפיכה פנימית כה מכריעה מצווים בבדיקה זו עוד יותר מאחרים.
ן:
אברהםינו
ברצוני להדגיש ,שאני מדבר על דעת עצמי בלבד ,ולאכנציג של משרדהחינוך
והתרבות ,ושכל האמור לעיל נסב על הוראת התנ"ך בביה"ס הכללי בלבד.
אין לי התנגדות עקרונית לצמצם את הוראת התנ"ך ,בהתחשב בעובדה,
שהתנ"ך נלמד בביה"ס הכללי במשך 11שנים רצופות .משך זמן זה ושיטת
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
[]5
בית מקרא )עו(
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
תשרי-כסלו תשל"ט
ההוראה ,שהיא פחות או יותר אחידה ובלחי מגוונת ,מן ההכרח שיגרמו
לשעמום ,במקרה הרע ,ולשיגרה -במקרה הטוב.
ואולם-אין פירוש הדבר ,שהתנ"ך אינוצריך ללוות את התלמיד בכל שנות
לימודיו .אך ליווי זה-בחלקו-אינו חייב להיעשות ע"י לימוד שיטתי דווקא.
לימוד התנ"ך פירושו גםעיון בפרשת השבוע ,קריאה בתנ"ך לעת מצוא(בימי
זיכרון ,בערבי חגים וכד') ,אם ע"י התלמידים ואם ע"יקריינים אמנים-וכיו"ב.
וודאי שלא אתנגד לכך ,אם הזמן שיתפנה מהוראת התנ"ך יועבר להוראת
תורה שבע"פ (כלומר :הלכה ואגרה)-מקצוע ,שגם לרעתי ,מקופח היום
בביה"סהכללי .יתרעלכן,בין התנ"ך מזהובין מדרש הלכה ומדרש אגדה מזה -
יש קשר אורגני :חלק גדולמן האגדות קשור לתנ"ך בצורהזו או אחרת וההלכה
מבוססת על הטקסט המקראי ,ולפחות-מעוגנת בו.
אין גם חילוקי דעותבין א.ב .יהושעוביני על כך ,שבוגר ביה"ס התיכוןחייב
לדעת בצורה זו או אחרת את עיקרי תורתו של הרמב"ם ושל גדולי המחשבה
היהודית .ואמנם ספר "הכוזרי" של ריה"ל ו"שמונה פרקים" לרמב"םהיוכלולים
עד כה בתכנית הלימודים נספרות.
,
ם
י
ד
ו
מ
י
ל
ה
ת
י
נ
כ
ת
ל
מקצועות
ואולם-כשמדובר בהכנסת
ם
י
פ
ס
ו
נ
מטבע
הדברים שיש לפנות להם מקום במערכת השעות של ביה"ס ,ולאייתכן לעשות
זאת על חשבון מקצוע אחד בלבד .יש ,איפוא ,להבחין בין המקצועות
"המקופחים" שנזכרו כאן .ואם אמנם השעות שיתפנו מהוראת התנ"ך יוקדשו
לתורה שבע"פ (הלכה ואגדה) ,הרי למחשבת ישראל ,במובנה הרחב,יש למצוא
מקום אחר במערכת השעות ,וגם הפעם -על חשבון מקצועות ,הנלמדים בביה"ס
העל-יסודי ,כגון :היסטוריה ,ספרות ופילוסופיה.
איןחילוקי דעות על כך ,שמבט פנורמי,היינו :תפיסה כוללתואולי אף תפיסה,
שיש בה משום סינתיזה ,כסיכום לימודי התנ"ך-רצויה מאד .אך זאת בתנאי
שהתלמיד אמנם מסוגל לכך .ברור שגישה .כזאת אינה יכולה להיות קו מנחה
מחייב להוראת ההנ"ך בכל שנות הלימוד ובכל בתי-הספר ,אם משוםגילם של
התלמידים ואם מסיבות אחרות .רצוי לשאוף לכך ,שרוב התלמידיםיוכלו לעמוד
בדרישה זאת ולהגיע לשלב הסינתיזה בכיתות הגבוהות של ביה"ס העל-יסודי.
הנושא המסכם ,הנכלל בתכנית הלימודים בתנ"ךעונה במירה רבה ,על דרישה
זו .הנושא "המוות בתנ"ך" -אותו הזכיר המרצה כדוגמה חיובית ללימוד של
סינתיזה כנ"ל ,הוא דוגמה אפשרית אחת מני רבות .לסיכום השקפות ,עמדות,
גישות ודעות תנ"כיות .נושאים כאלה והדומים לאלה הם-לפי דרישת משרד
החינוך והתרבות-לימור חובה בתנ"ך בכיתות הגבוהות בביה"ס העל-יסודי.
כמה מן המטרות המוצהרות של הוראת התנ"ך ,כפי שהתפרסמו ע"י משרד
החינוך והתרבות בתכנית הלימודים" :מקרא ,הצעה לתכנית לימודים בבית
הספר הממלכתי (גן; א-יב) ,מהדורת ניסוי תשל"א"-מעידות אף הן על
חפיפהבין דרישותיו של א.ב .יהושעובין מטרותיו של משרר החינוך והתרבות
בהוראת התנ"ך ,לדוגמא:
מטרה מס' " – 2הלומדיכיר את עולם-המקראבגילוייו השונים (אמונה ,תרבות,
חברה וכלבלה) במסגרת עמי-המזרח הקדום".
מטרה מס' " – 4הלומדיכיר את יסודות תפיסת העולם של המקרא ,ואת מקומם
במורשת ישראל ובתרבות העמים".
ואולם כל אלה,
בתוספת דרישותיו העיוניות והמחשבתיות של המרצה ,כגון:
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשל"ט
בית מקרא )עו(
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
"המבט הפנורמי היוצר והמעמיד השקפת עולם כללית על התנ"ך ,ראיית קווי
הרוחב החותכים ,המיקום של התנ"ך בתוך תקופתו ,סיכום עמדות שונות
בשאלות לאומיות ודתיות "…בוודאי לא יבואו לצמצום הוראת התנ"ך ,אלא
[]6
אדרבא-להרחבתה.
הטיפול הטקסטואלי הזהיר והמעמיק אינו בא כתחליף לערך תרבותי דתי
שאבד ,אלא הוא דרישה מדעית וחינוכית כאחת ,הנדרשת מכל עיסוק בטקסט
בעל ערך .ואין הדבר אמור בטקסט התנכ"י .בלבד; גם בספרות המאוחרת יותר
חוזרים רעיונות יסוד בואריאציות לשוניות-לעיתים נפלאות ולעיתים פחות
נפלאות ,וגם אם תכנןהרוחני זהה -דרך מבען הוא נושאלעיוןולדיון .כאן -לא
החזרה גרידא היא הקובעת ,אלא גיווני החזרה וההתבטאות של סגנונו האישי
של הדובר.
,
י
נ
מ
ו
ד
מ
כ
,
ל
ו
ל
ש
י
העובדה,
איש לא
שעיסוק כזה בטקסט מהווה יסוד לכל
את
הערכה,דיון והנאה ספרותית" .מתודה כללית" ,כדברי המרצה ,עשויה ליהפך
להכללה חסרת משמעות וחסרת בסיס ממשי ,ואילו העיסוק בטקסט ,הדורש
הוכחה להכללות ממילא חייב להיכנס לפרטי הסגנון.
,
ה
ל
ו
ל
ע
עצמו,
ר
הראייה הכוללת ,במקום הטיפול בטקסט ובסיפו
בוודאי
בכיתות הנמוכות והבינוניות להביא גם לפיתוח המלל ,שערכו החינוכי מפוקפק
ביותר .בנדון זה יש להבחין ,כמובן ,בין טקסטים שיריים (נבואיים וליריים)
וסיפוריים ובין טקסטים היסטוריים ,הדורשים מבט כולל.
את החלקים הנבואיים ,שלדעת מבקרי-ספרות רבים הם מן היצירות המעולות
בספרות העולמית ,אי אפשר לכנות "לא-הגיוניים" ,מאחר שטקסטים אלה
כפופים לחוקים ספרותיים ולא לחוקי ההיגיון הצרוף .אין הם בבחינת הרצאה
לוגית-אלא יש בהם משום התבטאות פיוטית.
דווקא שיטת הוראה כוללת עשויה להפוך את דברי הנביא ואתדימוייו לסתם
מליצות .ואילו ההוראה הטקסטואלית המדוייקת עשויה להביא את התלמיד
שיחוש בגיוון הדימויים (למשל בפסוק "ונותרה בת ציון כסוכה בכרם
כמלונה במקשה כעיר נצורה ,ישעיהו א' ,ח),ושיהיה מסוגללהבחיןביניהם.
בהוראה טקסטואלית בלבד אפשר לעמודעל ההבדליםבדימויים ועל משמעותם.
קשה לי להאמין ,שקריאה אינטנסיבית ומעמיקה בספר ישעיהו תקלקל את
סגנונו האישי של הקורא .אין גם סימנים לכך ,שהתלמידים מתפתים להשתמש
בסגנון הגבוה בזה לניסוחים יומיומיים .אך אם אמנם צודק א.ב .יהושע ,הרי
שסכנה זו אורבת מכל טקסט ספרותי מעולה ,שסגנונו נשגב ,פיוטי או אף אישי
מובהק .לעומת יאת יש הוכחות לכך שהסגנון התנכ"י ועולם דימוייו השפיעו
(האמנם לרעה?) במידה ניכרת על סופרים ומשוררים בני תקופתנו ,כגון :א'
שלונסקי ,נ' אלתרמן ,ס' יזהר ועל רבים אחרים.
אין התנ"ך משמש מודל להוראת ההבעה ,כמובן,ואין התלמיד לומדמן התנ"ך
כתיבת דו"ח .ואולםאיןזו המטרה שבהוראת התנ"ך ,לעומת זאת ,עשויה לשון
התנ"ך להעשיר את הנפש הפיוטית של התלמיד ,כמו כל ספרות משובחת.
הערכה זו של לשון התנ"ך אינה גורעת ,כמובן ,בהוא זה מהערכת חשיבותה
של לשון המשנה והמדרש.
נכונה טענתו של א.ב .יהושע ,שלרוב המורים ,גם ללא-דתיים,ישיחס של כבוד
לתנ"ך ולהוראת התנ"ך .אך אין פירוש הדבר ,שמורים אלה אומרים הן לכל
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
[]7
בית מקרא )עו(
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
תשרי-כסלו תשל"ט
הכתוב בו ,ושאין להם גישה ביקורתית לחלקים שונים בתנ"ך ,אם מנקודת ראות
מוסרית ,תיאולוגית או פילוסופית .הכללפיאופיו של המורה ו/אולפי השקפתו.
מתוך המציאות היומיומית של הוראת התנ"ך בביה"ס הכלליידועלי היטב מה
רבים לבטיהם של מורים ותלמידים גם יחד בקוראם פרשיות ,כמו :עקידת יצחק,
אברהם ושרה אצל אבימלך ,יחסי יצחק -יעקב ועשו ,דויד ובת-שבע 'וכיו"ב.
ואולם ,המורה העוסק באספקטים שונים של סיפורים אלה ,ביניהם גם
באספקטיםביקורתייםלגבי מעשים ואירועיםשונים,אינו הו-אשון שעלה על דרך
הביקורת ,גם התלמוד וגם הפרשנימ המסורתיים מעוררים ,במקרים רבים,
שאלות ביחס למוסריות מעשיהן של דמויות שונות בתנ"ך.
רק מי ששוכח ,שבפרקיו הראשונים של התנ"ך נתוב" :כי יצר לב האדם רע
מנעוריו" -ישתומם שדמויות תנ"כיות "מאמתות" מדי פעם בפעם השקפה זו.
אסור לשכוח ,כמובן ,שהמורים בביה"ס הכללי אינםעשויים מקשה אחת וע"כ
אי אפשר לייחס להם-כגוף-דעות על טקסטים תנ"כיים ,מכאן-שגם אי
אפשר לדבר על "טקסט הנחשבאפריורי צודק ועליון"בעיני המורים.וכיוון שכך,
מסקנתו של א.ב .יהושע ,שבהכרח לא תצמח כל אפשרות אמיתית
לביקורתיות -מופרכת מיסודה.
יתר ע"כ-אפילו למורה הדתי ,המאמין בקדושתו המוחלטת של התנ"ך,
שערי הפירושים-השונים והמנוגדים לפעמים זה לזה-אינם ננעלים.
ם
י
ש
ו
יחד עם זאת ,ככל שרבה הפתיחות והאפשרות לבחור במיגוון פיר
כן
צריך המורה להיות זהיר בבחירה מתוך ההסברים ההיסטוריים
והאנתרופולוגיים.
בלי לקבל את דעתו של א.ב .יהושע על רעיון הבחירה ,הנני מסכים
שרעיון זה ורעיון עם הסגולה ,על כל השלכותיהם הפילוסופיות והריאל-
פוליטיות הם רעיונות קשים ,העשויים להעמיד את המורה בפני בעיות סבוכות.
אך אין בכך משום נזק ,לא חינוכי ואף לא לאומי ,אם מורים ותלמידים יתעמקו
ויתלבטו בבעיות אלה מבלי שהפתרון יהיה מובטח להם בוודאות.
כי אם נמשיך בעקביות בקוו שבו התקיל א.ב .יהושע בשלילת רעיון הבחירה,
נתקרב למסקנה ,שיש לבטל את הוראתם של חלקים נכבדים בתנ"ך באשר רוב
רובו של התנ"ך בנוי על רעיונות ,הנובעים מרעיון הבחירה ומן התפיסה שעם
ישראל הוא עם מיוחד בדברי ימי העולם .וכמובן ,לא זו היתה כוונתו של א.ב.
יהושע .אדרבא ,מתוך דבריו אפשר לשמוע את אהבתו ואת הערכתו לתנ"ך.
אין להכחיש ,שהתפיסה התנכית המקורית על גורל ישראל בארצו אינה זהה
עם התפיסה הציונית-החילונית המודרנית .עם זאת רואה הציונות מראשיתה
בתנ"ך את אחד ממקורותיה הרעיוניים ,ומובן מאליו ,שניגוד זה מביא ,לפעמים,
אתו,
לתסכול ולתסבוכת רעיונית.
התנ"ך-בניגוד למה שסבור א.ב .יהושע-אינו נותן לגיטימציה לגולה
כתופעה פרמננטית ,הגולה בתנ"ך היא תופעה בלתי נורמלית ובלחי רצויה,
המאיימת אמנם על קיומו של היהודי כפרט ,אך אינה קובעת את כליונו כעם:
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר
בריתי איתם( "…ויקרא ב"ו ,מד) .התנ"ך רואה את הגלות כמציאות עצובה
וכעונש לעם חוטא ,שאינו שומר את צו אלהים .מכאן ועד לגיטימציה של
הגלות-רחוקה הדרך.
וכשם שאין עם אחר בעולם ,הרואה עצמו עם נבחר ,כך אףאין עם אחר בעולם,
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עו(
תשרי-כסלו תשל"ט
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
[]8
ההולך בגולה ,ואעפ"כ ממשיך את קיומו כעם,ירכן איפוא שהאידיאה של הגולה
והאיום בגולה באים לרכך את רעיון הבחירה ולמתן אותו.
משה גרנות:
ברשות היו"ר ,אתחיל אתדברייבנימה "סכימטית"" ,יבשה" ,ואגלוש לאט לאט
אל מעט פאתוס" .מעט" אמרתי ,שכן רב-שיח זה מנוהל עלמי מנוחות ,בצורה
תרבותית ,ואילו הרבה פאתוס עלול לקלקל את השורה.
א .מר יהושעציין,כייש דיספרופורציה במערכת השעורים ל"טובת התנ"ך".
לי נדמה ,כי אדרבה ,הדיספרופורציה היא הפוכה ,לרעת התנ"ך ,כידוע ,הוא
עדות כמעט יחידה ל"נתח תרבות" של כ 1500-שנה" .נתח תרבות" זה באלידי
ביטוי במערכת השיעורים בשלוש השעות של הוראת התנ"ך ,לעומת זאת2.200 ,
השנים שאחר-כך זוכות להילמרביריעה רחבה לאין ערוך של שיעורים .התלמיד
לומד הסטוריה של עם ישראל ,ספרות עברית (הכוללת פרקים במחשבת ישראל)
מולדת וידיעת הארץ ,הבעה עברית ,תורה שבעל-פה,וכן שעוריםמסייעים ,כגון
שעת חינוך ,אמנות ,זמרה וכד'.
אילו לימדנו במקום שיעורי תנ"ך-הסטוריה של תקופת המקרא ,מחשבת
המקרא ,לשון המקרא וכד',היינו בוודאי נזקקים ליותר משלוש שעות בשבוע.
ב .מובן שאורכה של תקופה אינויכול לשמש קריטריוןיחיד לאינטנסיביות
בהוראה ,ועל-כן עלינו להתייחס גם ,ואולי בעיקר ,אל חשיבותו של החומר
המיועד ללמידה .בעיניי אין ספק ,כי מכל אשר כתב עם ישראל לדורותיו-
התנ"ך הוא הספר המקורי ביותר.ניצני מקוריותמצויים בספרות התחיה ,אך
מרבית היצירה היהודית מאז חתימת המקרא ועד ספרות התחיה איננה
מקורית( .ראה שיהת ספרר ,הפילוסופיה של ימה"ב וכד') לעומת זאת איש אינו
מפקפק במקוריותה של ספרות הנבואה ,למשל .חפש בכל אוצרות העמים ולא
תמצא מהמין הזה ,ואף לא בגינזכיו של זימרילים ,מלך מארי .איש אינו יכול
לפקפק במקוריותם של סיפורי שופטים ,שמואל ומלכים" ,שלושת הספרים
הנעלים" ,כביטויו של יעקב שטיינברג .זאת ואף זאת :כל מה שנכתב בספרותנו
אחרי התנ"ך ,יונק את לשדו מן התנ"ך .לעתים לא ניתן להבין ספרות בתר-
מקראית עתיקה או מודרנית בלי הכררן הפסוק על פרשניו.
ג .כציוניאני רואה חשיבות ממדרגה ראשונה בהוראת התנ"ך .ארצי ומדינתי
חשובות לי ער מאוד .לא כערך עליון ,אף לא כערך סתם .אלא כאמצעי
להבטחת קיומי כארם וכיהודי .כשם שאי אפשר לחיותבלי אוויר ,כך אי אפשר
לחיות בלי מדינה .האויר איננו ערך ,אך בלעדיואי אפשר לחיות .הקורא בתנ"ך
איננויכוללזלזל בארצו ובמדינתו,כי התנ"ך הוא ספרה של הארץ הזאת .הקורא
בתנ"ך והיורד לעומקואיננויכוללחיות בגלות (ראה "היציאה" של ברדיצ'בסקי).
קשה לקרוא את סיפורי שאול ויהונתן ולא לרצות לדרוך על רגבי ארץ ישראל
ולנשום את אווירה .קשה לקרוא אפילו ספרי נבואה כשל עמוס המוכיח וירמיהו
נכה-הרוח ולא לשאוף לחונן את עפרה של ארץ ישראל.
לעומת זאת ,אפשר גם אפשר להתעמק בתלמוד ולהתמחות בסוגיותיו ,ויחד
עם זאת-לשבתבלי נקיפות מצפוןבניו-יורק .זאת אף זאת :אפשר לגור בארץ
ישראל ולקיים אורח חיים גלותי בעטייה של השפעת התלמוד .וכל זאת משום
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
[]9
בית מקרא )עו(
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
תשרי-כסלו תשל"ט
שהתנ"ך הוא ספרה של ארץ ישראל ,ספר המתאר דוגמהחיה שלמדינהעברית,
ואילו התלמוד הוא ספרה של הגלות ,או כביטויו הקשה של הזז (בסיפורו
"הדרשה")"-ספר המתים" שלנו .הציונות החילונית חשה בצדק ,כי היא
קשורה לתנ"ך יותר מחשר לתלמוד .החזרה אל התנ"ך (למרות שהמשכילים
התכוונו להתערוה באמצעותו בגלות) חוללה את הציונות .אין להסיק מכאן
שצריך לצמצם את הוראת התלמוד או מחשבת ישראל ,לא ולא ,אם הבכורה
נתונה לתנ"ך עשויים אלה להביא אך ברכה לחינוך .התנאי ,כמובן ,שהבכורה
לתנ"ך .מעצמו מובן ,שאינני מקבל את דברי א.ב .יהושע על "לימוד אינסופי של
תנ"ך "ועל קיפוח שאר התקופות בתולדות ישראל .הדיספרופורציהבעיניי היא
בהחלט הפוכה.
לסיום שתי הערות:
א .אני מסכים עם א.ב .יהושע,כי יש מורים הרואים בתנ"ך "טקסט העומד מעל
לביקורת" .ררך זו של הוראה גורמת בוודאי ל"מוסר כפול" ,אך אינני חושב
שהתנ"ך אשם בכך .דו דרכו של ארם ,שהוא מסכים בפה עם אידיאליםשאיננו
מאמין בהם בלבו.
ב .א.ב .יהושע מזכיר את אידיאל "הנבחרות" כאחת התוצאות השליליות של
לימוד התנ"ך" .נבחרות" זו נוגדת ,לדעתו ,את הציונות ,זו החותרת ,כביכול,
לנורמליזציה בין העמים ולהפיכתנו לגוי ככל הגויים.
שואל אני שאלה :מה טעם בנינו כאן מדינה והקמנו לנו עם ,אםאיןלנו חלק
ב"נבחרות" זו? כל מדינה חדשה על מפת העולם מוסיפה בו שפיכות דמים .על-
אחת-כמה וכמה מדינה יהודית ,שהיא בעלילות מרכז מתיחות בין-לאומי .מה
טעם בכל זה ,אם יכולנו פשוט להתערות בין העמים ,אם פשוט שאפנו
לנורמליזציה?
ד"ר ברוך בן-יהודה:
באתי לסימפוזיון זה בכונה תחלה שלא להשתתף בו ,אבל למשמע ההרצאה
של מר א.ב .יהושע החלטתי בלבי להענות לבקשת חברי ולהביע-ולו אך שמץ
דברים מכל הממלא אתלבי .התגובה כולה -ספר שלם היא,כי כאן זועזעה נפש
האומה ,ואני-אך מעט מן המעט אוכל לאמר.
תחילת דברי :צר לי לשמע מפי המרצה הנכבד דברי אינפורמציה פסוקים
מבלי שטרח להתחקות על אמתותם .לדוגמה :המרצה קבע ,כי ללמוד התנ"ך
בבית-הספר מוקדש מספר השעות הרב ביותר מבין כל שאר המקצועות ,ולא
יאין זה נכון:
טרח המרצה לשאל את המורה הראשון שיפגש בדרכו ולה3כח,כ
ללמוד המתמטיקה מוקרש מספר שעות רב הרבה יותר ,ואין זה היחידי.
אבל ננצל נא את הזמן המועט העומד לרשותו של משתתף אחרון בסימפוזיון
ואגש אל העקרונות .המרצה נסה לחפש גם ערכים בלתי רצויים ,שליליים,
שלמוד התנ"ך מנחיללילדים ,כגון :הכרת הבחירה של עם ישראל ועליונותו על
כל העמים .ההלקאה העצמית הזאת מוזרה מאדבעיני ונראיתלי כמחלת-נפש או
כאיסטניסות חולנית .ראשית ,האם עם ישראל הוא היחיד בכך? באו ובדקו את
כל ההמנונים הרשמיים של הממלכות השונות- ,האין בהם הכרזה פומבית על
"בחירה" ועליונות ,כדוגמת ההמנון הגרמני ואחרים? ושנית ,כלוםאין זה נכון?
האם שקר הדבר ,שתורת ישראל צותה-ראשונה בתרבות האדם בכלל-לתת
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עו(
תשרי-כסלו תשל"ט
רב-שיח על דרכי הוראת התנ"ך בבתי-הספר
[]10
יום מנוחה בכל שבוע לכל עובד ,והנחילה ערך זה לעולם כולו ,ולא עלה דבר זה
בשעתו על דעת שום אדם ,לא ביון הנאורה והדמוקרטית ולא במצרים
המשכילה? האם שקר הדבר ,שהתורה אסרה -שוב :ראשונה בתרבות האדם -
משטר של עבדות בעם ,וצותה על מתן מענק לעובר ,בסימו את עבודתו ,כלומר:
מתן פצויים? ועוד ועוד ערכים חברתיים ,מדיניים ,צבאיים ואנושיים ,שהתנ"ך
מלא בהם ,מבלי להדגיש כבר את ערך המונותאיזם? כלום לא יחטא חטא כבדמי
שיטיף להעלים עין מכל אלה?
ובסוף -הלעז המחטיא ,שגם את אהבת ארץ-ישראל לאינחל התלמיד מלמוד
שמים! מה כאן :עמק המושג או קצר המשיג? כלום לא זכר המרצה
התנ"ך.
י
מ
ש
?
ם
י
נ
ש
ם
ו
י
ב
פעמים
התפלה,
שהתפללנו
במשך
שלש-ארבע
את תכן
הרי
אלפי
תכן קיומה של היהדות ,עורק החיים שלה ,היה אהבת ארץ-ישראל ,שהנחיללנו
גך ורק התנ"ך! הרי כל חיינו בגלות היו רוויים געגועים ואהבה לארץ-ישראל:
מראה הבית ,מרכז כל שמחה משפחתית" ,ברית" ,חופה" ,סדר" ועוד ועוד,
ולעומתם-כל גלויי יגון ,לויה ,קבורה ,אמירת "קדיש" וכדומה –הכל לווה
תמיד באהבת ארץ-ישראל! הרי אהבה זו הגיעהלידי הפרזה ונהפכה ל"מטרה"
במהות היהדות ,שכל הפוגע בה ומפחית אותה -אפילועל-ידי הגשמתה -את
נפש האומה הוא קובע! הרי כה כתב בחיר סופרי תקופת ההשכלה ,פרץ
סמולנסקין ,בהערת העורך למאמרו של אליעזר בן-יהודה ,שאין להטיף לתחית
ישראל בארצו ,כי הגשמה זאת תביא קץ לתקוה של עם ישראל ,וקץ התקוה
הוא קץ קיום האומה ,וברוח זאת נכתב גם השיר של אימבר התקוה ,הדוגל
באידאולוגיה של סמולנסקין .אולם סמולנסקין חזר בו בסוף ימיו ,התקוה
נהפכה להמנון של מדינת ישראל -והמרצה הנכבד א.ב .יהושע התעלם מכל
אלה.
אכן ,יש מקום למבקרים לטען נגד דרכו של משרד החנוך בהוראת התנ"ך
בבית-הספר היסודי והעל-יסודי ,וגם אני בתוכם :משגה גדול שגה המשרד
בהפחיתו פה ושם את תכנית התנ"ך בבחינות הבגרות ,משגה המגיעלידי חטא,
משגה גדול קים בלמוד מופרז של הנביאים הראשונים -כמעט עד סוף הכתה
ט' -והלרדת ערך למוד הנבואה של הנביאים האחרונים והשירה של ספרי
הכתוכים ,שהם הם עיקר התנ"ך ,מלכד התורה :ומשגה כבד ואחראי שוגות
האוניברסיטאות בדרך הכשרתן את המורים ללמוד התנ"ך :מורים-חוקרים
בתנ"ך לא יטעו בלב ילדינו כנערינו את זיקתם לחזון האם הלוהט והמרקיע
שחקים של נביאינו וחוזינו ,אלא מורים-משוררים ,שידליקו את לבותיהם של
תלמידיהם באהבה .אילו בבקרת זאת עסק המרצה הנכבד היה זוכה לאוזל קשבת
אצל מחנכים רבים ,הורים רבים וגם תלמידים רבים.
1%
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il