ניסן-סיון תשל"ג
בית מקרא )נד(
עמוס -בנוקדים מתקוע
מאת
חיים גלעד
באחד'מדיוני חוג התנ"ך הירושלמי ,בבית הנשיא ,נשאלה שאלה :כיצד להבין
את התופעה ,שישעיהו הנביא ,איש ירושלים ,מתבלט כמומחה בעמיני הטבע,
הן בכרם והן בשדה? 1בדומה לכך ,אפשר לשאול" :כיצד להבין את התופעה,
שעמוס ,איש תקוע ,עיירה בהרי ירושלים על גבול המדבר ש ,בקי בכל העבודות
החקלאיות ,במראות'-נוף ובתופעות-טבע ,שאינם רלבנטיים לאותה ס'ביבה הררית-
מדברית ,כגון :מראה הים בזעפו ונושאים מתחום גידול תבואה ופירות שהעיקר
גידולם בשפלה ,וכיו"ב? שכן ,משלי הטבע והחקלאות של עמוס הם אותנטיים
ואינם "שפת סופרים מלומדה"יהקורא ,דומה עליו,כי הק,ולות והמראות העולים
מביןהשיטין הםקולו ומראהו שלעמוסבעצמו.
,
ו
י
ר
ת
א
ל
ו
,
ועוד 1דומה ,אין כעמוס בכל נביאי ישראל
ו
י
נ
פ
ל
ם
ח
ו
ל
אמיץ וחריף
נגד דיכוי העמים וניצול השכבות המקופחות והעשוקות ודברי-תוכחתו ש'הוא
מטיח ב.פניהם של העשירים-העושקים ,אין להם במעט אח לחריפות בכל ספרי
המקרא .ונשאלת השאלה :האם הזדהותו של עמוס עם הדלים והאביונים
האלמנותוהיתומים -האם מקורה בחוש-צדק אינטלקטואלי-הומניטרי ובהשקפת-
עולם חברתית-מוסרית אובייקטיבית בלבד ,או שיסודה בזיקה בלתי-אמצעית
לאותםהעשוקים ובתחושה שלשותפות-גורל?
,
ה
מ
ו
ד
.
"
ך
ל
ו
צ
ר
א
ל
א
ר
ר
ו
ידועה האימרה" :רצונך לדעת את המש
שלגבי
עמוס ,יפה אימהה זו ע"ד הפרפרזה" :רצונך לדעת את ארצו של עמוס -אל
שיר תד לך "…ואמנם ,בדבריו של עמוס ,בנבואותיו ,במשליו ובדימוייו,
טמון המפתח להכרתאישיותוואורת-חייו.
האמנם תקועעירו
זכה שמוס ,יותר מנביאים אחרים ,והמתרגמים ,פרשנים ,בלשנים וחוקרי מקרא,
לא חדלו מתהות (רגם לטעות) על מוצאו ,מולדתו ,עיסוקו ומקור-מחייתו -
ועדייןהדבריםאינםנהירים כל-צרכם ומשמשים בקעה רחבה להתגדרבה.
של עמום ?
1ראה"עיונים ,בספרירמיהו" ח"א ,עמ' 1 98הוצ' החברה לחקר המקראבישראל.
2הוא ח'רבת תקוע ,מדרום לבית לחם יהורה .לא כרעת הרר"ק המוהה אותה עם "תקועה
אלפא לשמן" (מנחות.פ"ח* t(X~b ,בנחלתאשר.
375
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ניסן-סיון תשל"ג
בית מקרא )נד(
חיים גלעד
[]2
הספר פותח" :דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע" .ממסח זה
של הפתיחה לא ברור לנה מה טיבה וטל תקוע זו חיקתו וטל עמוס אליה :האם
תקוע היא עיר-מולדתה או מקום-מגוריו בלבד; האזרח הוא בתקוע ,או תושב-
ארעי; היש לו משפחה בתקוע;' אר בודד,.הוא לנפשו; האם בעל נכסים הוא,
או שפרנסתו מעמל-כפיים כשכיר ,וכהנה וכהנה שאלות שהן בנותן-טעם להכרת
יר,
אישיותו ואורח-חייו .ואשר לתקוע עצמה .למה הכוונה ? האם לתקוע הע
מדבר תקש,ע? שכן אם הכוונה לעיר ,יש לתמוה,
או לסביבותיה ,היינו -
למה שינה 'המחבר ,או העורך ,קו המטבע המקובל במקרא לציון זיקת אדם
למקומו ,ע"י הוספת ת"ד היחס ,כגץ :אליהו התוטבי ,נבל הכרמלי,
נבות היזרעאלי ,מיכה המורטתי ,יה-טע בית-השמשי ועיד
.מנוסח
הדברים נראה שמדובר לא בענר תקוע אלא בסביבתה דחקא ,כלומר-,באותו
שטח נרחב ששימש מקזם מרעה לעדרי תקוע ,,ושל הישובים האחרים בס'ביבה,
מובר תקוע ,והשימוש בשם עיר ככינוי לסביבתה ,שכיח .מאד
דהיינו -
"יזרעאל" במקום עמק יזרעאל( -שמו"א כ"ט ,יא);
ת
ו
ב
ר
ו
במקרא ,
הדוגמאותי
,
ז
"
ל
,
"
ם
כ
ש
ב
.
ג
י
ת
י
ש
א
ר
ב
ם
י
ע
ר
א
ל
ה
"
(
ך
י
ח
א
שכם
סביבות
וכי
"שכם" -
מדבר פארן ,מל"א י"א,',
בשבם רעו? הוה אומר בסגיב ות שכם); "פארן" -
יח ("ויקומו ממדין ויבאו פארן") ,וכיו"ב הרבה .אף כאן "מתקוע" -מדבר
תקוע ,שבו ,התרכזו בעונות'המיעה,,בחורף ,ובאביב!,המוקדם; מאות עד'רים
ורבבות ראשי-צאן ,שהופקדו בידי רועימל לאו,ליווקא'מתושבי המקומות האלה.
רועים שכירים אלה נקראו ע"ש הישובים שאת עדריהם הםיקו .רועי תקוע
ם ,אלא מתקוע .עמוס היה אחד מהם ,ובצדק נוקט העוטך,
לא היו תקועי
לירון "בנוקדים מתקוע" ולא -מן .הנוקדים,,אשר .בתקוע" בלימון הפתיחה לספר
ירמיהו
מה היה עיסוקו של עמוס ?
,יש רואים בעמוס אזרה תקוע ובעל
נחלקו בה הפרשנים.,ראשונים כאחרונים
,
4
נכסים בה ,אף מייחסים לו רכוש מחויר לתקוע יון רואים בו רועה צאן בלבד
י
ואחרים -..גם בעל-עדרים זגם דועה,.הוא הדיןבענייןייחוסו ומעמדו,הסוציאלי5
אי בהיהותזו ,לדעתי ,שורשה בהבנה הורונה של ,המונחום "נוקד"" ,בוקר"- ,בולס"
המגדירים את עיסוקיו ומקורות-מחייתו של עמוס ,לפני היותו לנביא ואול'י גם
בשעת פעולתו כנ'ביא.
ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בעשות"(ירמיהו א' ,א)..
" 3דברי
4תויי" :והוי מרי גירוין" (א' ,א) ולהלן" :מרי גיתי אנא ושקמין אית לי
(ז',יד) ובעקבותיו רש"י "שאניעשיר ובעל מקנה ונכסים" ,וכן מפרשניזמננו.
5מ.צ .סגל" :הנביא הגבול הזה לא היה מיוחם בעמו ולפיכך לא נשתמר לנו ייחוסו
על Qwאביו וגו'"; מבוא המקרא ח"ב ,עמ' .460וכן ב .אופנהיימר במבוא ד~מתוקן לספר
בשפלתא"
.ברסלבי" :,עמוס
עמוס .,תנ"ך בביאור של"ג מהדורה מחודשת ומתוקנת ,תשכ"ח, .האה גםי
.ויץ ,כנ"ל,בית מקרא חוב'ל"ג.
'.
נוקד ,בוקר ובולס שקמים",בית מקרא חוב' ל"א,וי
376
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )נד(
%
ניסן-סיון תשל"ג
עמוס –בנ וקדים מתקוע
ג נוקד
כל הפישתים והבלעצים גורסים את המתח "עקד" כעיסוק בצאן ,לא נחלקה
אלא על טיבו 'ו,מהותו של עיסוק זה :רועה-סתם או בעל-עדרים .אפס ,דומה,
שהכוונה לעיסוק שאינוקימור בגידול צאן ,אף לא ברעיית הצאן ואין צריך לנמר
בבעלות %ל הצאן .שכן אם לאחד מאלה התכוון בעל הספר ,מה ראה לנקוט
לשון שאינה שכיחה במקרא לציון בעלי-עדרים או רועים? שכן ,מצינו ,שבעלי-
עדרים ,מגדליצאי
,מכונים "אנשי מקנה" ,6ואילו הרועים נקראים כפשוטם -
ן
ה
ה
ל
י
צ
י
"כאשר
ס
ו
מ
ע
ב
ר
ל
'
ל
כ
ב
במקרא
ם
ג
'
וכך
רועים; כך
ע מפי הארי
ת
כ
א
ל
מ
ב
ו
ק
ו
ס
י
ע
ש
ה"נקידה" והוא
וגו'* (ג',יב)י .אין זאת אלא שמדובר 'באדם
נקרא ע"ש אומנותו .עלינו ,אפוא ,לפענח טיבה של מלאכה זו ולהעמיד את העוסק
בה(ה"נוקד")על משמעוהנכון.
את להשורוב "נ קד" אנו מוצאים במקרא בשני הקשרים .האחד בפרשת יעקב
ולבן (בראשית ל') בשלוש צוהות :נ קד ,נקדות ונקדים ;8והאחר -בשתי
פרשיות שאיןביניהן קשר כלשהו מצד תוכנן אלא בדמיון של מלה אחת המשותפת
לשתיהן ,והיא המלה " נקדי ם " (נו"ן חרוקה וקו"ף דגושה); א .בפרשת
הגבעונים (יהושע ט')" :וכל לחם צידם יבש היה נ קדי מ"; ב .אצל יר'בעם
(מל"א י"ר',ג); "ולקחת בידך עשרה לחם ונ קדים" .ובכן ,מהסיפור 'בבראשית
ל' אנו למדים ,שיעקב עשה בצאן איזה מעשה שכתוצאה ממנו היו הכבשים
והעזים "נקדים" ,ואילו טיבו של מעשה זה איננו ידוע לנו .9ואולם ,עניין
"לחם הנקדים" אזמר דרשני .הפירוש המקובל ,במשך הדורות וגם בימינו ,שהלחם
היה "מנוקד" מעובש ומעיפוש מופרך מעיקרו .ראשית ,התהוות העובש בלחם
-
כאשר ישאלם למעשיהם" :אנשי מקנה היו עבייך"
6יוסף מייעץ לאחיו להגיד לפרעה
לבראשית מ"ו ,לד) וקודם לכן הוא אומר" :אעלה ואוידה לפרעה ,אחי ובית אבי אשר בארץ
כנען באו אלי ,והאנשים רעי צאן ,כי אנשי מקנה היו" (שם לב) .נראה ,כי יוסף חשש שמא
יתייחס פרעה אליהם כאל נחותי דרגה ("רעי צאן") על כן הוסיף מיד "כי אנשי מקנה" וגו',
כלומר ,לארועיםשבירים הם אלאבעלי-עדרים,עשירים.
7מצוי עוד מונח שמפרשים אותו ככינוי לבעלי עדרים -א ןי ר'י ם" .ואדיריהם שלחו
נעוריהם (צעיריהם ,קרי) למים" (ירמיהו י"ד ,ג) ולהלן" :קול צעקת הרועים ויללת אדירי
הצאן" ושם ב"ה ,לו) וכן "ספל אדירים" (שופטים ה' ,כה) .אפשר שה"אדירים" אלה הם הרועים
הבכירים הממונים על הרועים הצוערים והם בניהם או קרובי משפחה ש'ל בעלי-העדרים
ותפקידם היה להשגיה על הרועים השכירים ל.בל יתרשלו במילוי תפקידם .בך רעו בני
יעקב את צאן אביהם (בראשית ל"ז) ,ודוד רעה את צאן אביו ,כמדבר (שמו"א י"ז ,כ) וכשהוא
נוטש את הצאן בידי השומר ,נוזף בו אציו הגדול אליאב" :על מי נטשת את מוט הצאן
ההנה במדבר" ? (שם כהן נראה ,שהשומר היה אחד הרועים שהכיר יפה את תנאי המרעה
במדבר.
" 8הסר משם כל שה נקד -ונקד בעזים" (שם ,לב); "כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים
(לג) ; "וא,ת כל הנקדות" (לח) ; "ותלדנה הצאן עקדים נקדים" (לט) וכן" :אם כה יאמר:
נקדיםיהיה שכרך" (שם ל"א,ח).
" 9מעשה הרהטים" הוא מסוג סיפורי הפלאים הרבים במקרא ,שתחת המעטה הסיפורי-
הפלאיחבוייה'ריאליה של.חיייום-יום.
377
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ניסן-סיון תשל"ג
בית מקרא )נד(
חיים גלעד
[]4
יבש כתנאי האקלים של ארצנו ,ובייחוד בימות הקיץ -אינה שכיחה; שנית,
כתוב להלן "ולקחו האנשים מצידם" (,יד) -לשם מה לקחואנשי יהושע את הלהם
אם לא לשם סעודה משותפת לאות הברית הכרותה ביניתם -היעלה על הדעת
שאכש לחם מעופש ו"מנוקד" מעובש? הוא הדיןבעניין "לחם ונקדים" של אשת
ירבעם .אין להניח ,שאשת ירבעם מביאה לנביא מנחה מלחם מקולקל שהעלה
עובש .ואמנם ,כבר פרשנים קדומים ובעקבותיהם מבני זמננו ,פירשו כאן "נקדים"
ו :מלשון נ קב ,ד קר ,חדר,
על דרך הוראתוהיסודית של הפועל נ קד ,דהיינ
שבר וכיו"ב ,10כלומר ,מאפה 3בש ,פריך ,טעים ,עשוי נקבים-נקבים ("נקדים"),
כדרך מיני מאפה של ימינו ,הראוי לעלות על שולחן הנביא ,כמנהג הירים ההם
לא לבוא לנביא בידים ריקות .11גם הגבעונים הצטיידו במאפה מסוג זח ,נדרך
שנוהגים עוברי-דרבים לקחת עמם לדרך מזון המסוגל לעמוד בתנאי האקלים
וטלטול הדרכים ,ובזאת.הוכיחוא 'ליהושע ולזקני ישראל כי ,אכן ,מודך רחוקה
באו,ואינם מתושבי הארץ.
ומבאן לעניין ה"נקוים" של יעקב .יעקב עשה בצאנו מעשה נקידה וסימון
כדי להבדיל בין צאנו לצאן לבן' .הכבשה המסומנת נקראת "נ קדה" 12ואולי
כך נתקשרהמונה "נקרעעםגידולצאןבכלל.
מסתבר ,שעמוס עסק ג"נקידת" צאן ,מקצוע שדרש ידיעה והתמחות; סימון
זה נעשה כנראה לא בצבע ,כדעת אחדים ,אלא בנקיבת אבר מאברי הכבשה או
.wlztynסימון הצאן נעשה בעיקר בעונת הרעיי ה במ דבר ,שאז החשש
.שטינברג (ב"משפט האורים")" :פתים דקות ,פתות
10אבן שושן :הדר ,בקע ,הפציע;י
לחם יבש וגו' -ולא כמבארים מנוקד מרקבון" ;ש .מנדלקרן ("היכל הקדש"ז" :בסורית'בזיכן,
מזה בדרז"ל ההפעיל "הקזה" ע"ש הנקודה וכנעשית בבשרע"י דקירת האיזמל" ; ממו"ס מכנה
את שקבי המצות בשם "נוקדים"":בימים ההם" ,כלכתבי ,הוצ' "דביר" ,עמ' רצ"א.
11השווה שמו"א ט',ז .גםאמציה התכתן כנראה ללחםשמביאיםלנביאכמנחה.
12אפשר יש לנקד "נ ק 1ד ה " ע"מ " בג 1דה " (ירמיהו ג' ,ז ,ו–י) ולזכר
"נ קוד " כמו "לקוח" וברבים "נקודות" ,וכיו"ב שמותעל משקלזה.
"נקודה" כשם עצם נזכהת פעם אחת במקרא ,בשיר-השירים א' ,יא" :נאוו לחייך בתורים
צוארך גחרוזים ; חור,י זהב נעשה לך עם נ קד 1ת הכסף" .כאן נ קדו ת במקביל
ל ח ר 1זים .מסתבר שהחרוזים נקראים "נקדות" בשל הנקב להשחלת החוט.
12א ראה הערה ,10ל,עיל ,המובאה מ"היכל הקודש" .אשר לשיטת הנקידה ,החלק בגוף הצאן
והכלי בו בוצעה .משיחותי עם בדואים ומתוך הספרות העוסקתבחיי הבדואים (לדוגמה :טוביה
אשכנזי" :הבדוים" ,הוצ' ראובן מס ,ירושלים תשכ"ז ,עמ' ,)160-159מסתבר ,שבנידון זה לא
חלו שינויים מאזימי המקרא עד היום .גם היום נעשה סימון הצאן ("וסם") באמצעות מכשיר
חד/מסמר ,מגל קוצרים וכיו"ב .השמה" :מנאו .בשפוד או במתמר" (בבא קמא פ"ח ,משנה א)
באזניים ,בלחיים ,בכהעיים וכד' ,כלומר במקומות ההשופים מצמר שהסימן ייראה
י
יק
עלידי נקיב,ת חור ("קו") או חתך ("גז") באוזן ,או מכויה בברזל מכלדויבן ,באהד האבריםמדרלחעו
ל.
ן טביעת
במשק העברי מקובלת בעיקר שיטת התויות המצומדות אל אוזן הכבשה או העז,וי
מספר באוזן באמצעות צבת מלובנת .מענתן ,שהמספר עשוי נקודות-נקודות והוא נשמר במשך
כלחיי הכבשה (ראה וב בקר" ,גידול צאן" ,הוצ' אגודת הנוקדים העברים בישראל ,תשי"ח).
אגב :עפ"י עיוננו מתיישב יפה הכתוב" :כאשריציל הרעה מפי הארי שתי כרעים ובדל אזן"
(עמוס ג',יב) .שכן נשאלת השאלה ,על מה ולמה מחרף הרועה את נפשוכדי להציל אברים אלה
שאין בהם משום טובת הנאה לעצמו (ראה מאמרו שלי
, .ברסלבי ז"ל " -אריות מדבר תקוע
378
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ניסן-סיון תשל"ג
בית מקרא )נד(
עמוס–בנוקדים מתקוע
[ט
מפגי ערבוב העדרים מוחשי כעתר .לכל ישוב היה צמת טקדים מעלו; עכיס
נמנה עם הצוות מתקוע .הטקדים היו יוצאים לעתים אל מקומות ,המרעה ,הואיל
והעונה היא גם עונת הדמ,לטות בצאן וצריך היה לסמן את הולדות מיד עם
היוולדם .18כתום המרעה במדבר היו הרועים נודדים עם העדרים אל השפלה
ואל העמקים הצפוניים ושאר האזורים החקלאיים .הנוקדים בטלו ממלאכתם וירדו
אף הם לשפלה ולאזורי החקלאות האחרים ,שם עסקו בעבודות העונתיות השונות,
שכן העונה היא עונת האסיף בכלהגידולים :קציר התבואות ,בציר הענבים,אריית
התאנים והשקמ,ים ,מסיקתהזיתיםוכו'.
ב ..ב 1קר
"לאנביאאנכינלאבן-נביאאנכי,כי ב 1קר אנכי"(ז',יד).
רבים התקשו בפירושו של .בו קר זה ,שהואיחיד בכל המקרא ,וניסו ליישבו
בדוחק בדרכים שונות.
הפירוש המקונל ,הגורס "בוקר" מלשון ב קו – 14דחוק ביותר .ראשית,
ן הו 14עולה בקנה אחד עם המשך הכתוב" :ויקהני ה' מאחרי הצאן" (סו).15
אי
השם ב קר מיוהד לבהמות גסות ואינו כולל את הצאן .ואפילו נקבל א,ת גרסתו
גיתי אנא" ,דהיינו ,שבוקר הוא 'גם מגדל צאן,
של יונתן בתרשמו החפשי" ,מרי
יש לתמוה על עורך הספר ששינה מהמטבע שהוא עצמו קבע בפתיחה ומשתמש
במונח "בוקר" תחת"נוקד".
כידוע ,אין אזור הר יהודה ,ולא כל שכן מדבר יהודה ,יפה לגידול עדרי בקר
גדולים ,אם מחמת התנאים הטופוגרפיים של האזור ,שאין הבקר מסוגל להלך
בשטח הטרשים 'והסלעים ולטפס במדרונות התלולים כדי לחפש מרעה ,ואם
מהמתיהמחסור במרעה במשך רוב חדשי השנה .מאידך גימא ,אין הבקר טיד
כמו הצאן כדי לנוע למרחקים לתור אחר מרעה בעונות הקיץ ךבשנים שחונות
ש,בהן המרעה דל בהר ובמדבר גם בחודשי החורף .הראייה משאול ש"בא אחר
הבקר מן השדה"(עגמו-אי"א,ה) שעל יסוד הכתוב שם מסיקי .ויץ 18ש"ברור
שלישוב ההררי ברובו ,באותה תקופה ,היה מקנה גדול ובו עדרי בקר" -אינה
נספר עמוס" ,בית מקרא ל"ב ,תשכ"ח) ,שכן חסרי בשר הס ,ואס בשביל ה"אליבי" ,יכול הוא
להציל גם אברים אחרים ? מסתבר ,שהרועה מעוניין בהצלת האברים הללו משום שבהם מצוי
סימן-ההיכר של העדר ובאמצעותם הוא יכול להוכחה את זהות הטריפה .ואולי בזה גם משמעות
המאמר-המשל "ברא כרעיה דאבוה" אעפ"י עירוכין ע'; שם הנוסח" :היורש") להדגשת הדמיון
או הזהות של הבןלאביו,שסימן-ההיכר טבועבכרעו.
!3גם "מעשה הרהטים" שליעקב מתרחש בעונה המלטוןהצאן.עי"ש.
14
רש"י" :בעל בקר ; רועה בקר" .ראכ"ע" :שומר בקר או חוים
בבקר" ; מ.צ .סגל
(מבוא המקרא)" :נראה שעסקגם בבקר וגם בצאן",וכןאחרים.
" .טטינברג ("משפט האורים)" :ויש שפירשו רועה בקת אך זה מתנגד למה שכתוב
15י
אחריו':ויקחני ה' מאחריהצאן'".
16בית מקרא חוב' ל"ג.
379
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ניסן-סיון תשל"ג
בית מקרא )נד(
"]
י ם גלעד
חי
רא"ש שכן שם מד"ר בשאף הבא
מעבודתו בשדהיא
בבקריק
לשער שעבת"דועתה
חרישה
מהמרעה ,תש
רגשם לדבר ,צעורך הספר נקט כאף כמובעריץ "מקד" ,נצענת מקצועי-סכנה
אשר בשביל לעמוד על מהותו יש לפנות למשמעו היסודי של השרש ב קר,
שהנא ב קע ,18פצע ,19פ תח ,ד קר 20וכיו"ב .ואמנם ,לפי משמעות זו
תובן לנו תשובתו של עמוס לאמציה ,שעיסוקו בנבואה איננו מקור מחייתו ,שכן
פרנס'תו מובטחת לו והיא באהמיגיע כפיו כ"בוקר" וגו' .עתה ,לא נותר לנו אלא
לפענח את מלאכתוזו שלעמוסשבעטייההדא,מכונה "ב 1קר".
מהאמור עד כה מסתבר שבמשמעם היסודי זהים "נוקד" ו"בוקר" ,ששניהם
עניינם ניקוב ,דיקור וכו' .מתבקשת המסקנה,שבכינוי בוקר מתכוון עמוס למלאכת
סימון הצאןואין סתירה עם המשך הכתוב המדבר על צאן .אלא שהצירוף "בוקר
אנכי ובולס שקמים" וממלכותם זל"ז נדתן מקום לנפער ,שצירוף זהאינו מקוי
בל-עיקר ,וכי יש קשר אימננטי ביניהם .כדי לעמוד בא .הדבר יש לבחון קודם
אתעניין "בולס שקמים".
ג .ב 1ל ס
"..
.כי בוקראצי תעלס שקמים"
כמה פירושים ומשמעים תלו במלה יחידאית ור 'הבמקרא "ק מתוך התעלמות
גמורה מתרגומם של השבעים ,ובעקבותיהם ,אולי ,גם הוולגטה 21ומעניין הדבר,
17השווה" :וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש שנים עשר צמדים לפניו" (מל"א י"ס ,יט)
ובשמר שם מפורש" :ויעזב את הבקר" (כ) .גם עמוס מזכיר ב ק ר בזיקה לעבודת החרישה:
"אם יחרש בבקרים" (ו,,יב4
18ש .מנדלקרן (שם)" :לפי רוב הבל,שנים עיקר הוראתו כמו ב קע רלכן נקראת
הבהמה החורשת ובוקעת בשדה "בקר" והזמן שבו יבקעו קרני אור ,בשחר " -ב ק " שמו".
י
.שטינברג (שם) בערך "בקר"" :נקרב ,חדור אל תוך ,דקר ",וכדוגמה הוא מביא ,בוקר אנכי"
שבעמוס .אגב :אנו מוצאים שימוש בפועל "פתח" במובן חרישה" :רגל היום כחרש החרש
לזרע ,יפתח וישדד אדמתו" (ישעיהו כ"ח ,כד) ,ובמשנה" :שלשה תלמים של פ תיח " (כלאים
ט"ב ,מ"ו) וראה י
.פליכס "החקלאות בא"י ,בתקופת המשנה והתלמוד" 'עמ"מ 35ו .37-כן
בערבית " -פ תי ח " כינוי לחריש.
19על הקשר בין בוקר ,כלומר נטעת בקיעת האור מן החושך ובין המועל "פצע" השתה:
"שחר מפציע"(יומא כ"ט).
" 20משפט האורים כנ"ל.
21א" .קטיף ואיסוף שקמים"(י .כנעני ב"אוצר הלשון העברית" ;י
.גור ב"מלון השפה
העברית" ;מ.צ .סגל בביאורו לעמוס ; רד"ק ואחרים) ;
ב" .עיסוק בגידול שקמים" (של"ג בביאורו לעמוס ;י
.שטינברג (ב"משפט האורים")
ואחרים ;
ששען
ג
.בילוש ,חיפוש וכד' (רש"י) ;
ד
" .בלילה ועירוב" (ה"מצודות" ורבים אחרים המביאים פירוש זה כפירוש מישגי) ;
" 22פוצע ,חותך ,דוקר" (השבעים והוולגטה ; אבן-שושן ב"מלון השלם" מביא פירוש
זה בלבדואילואתרים מבקאים אותוכפירושמישני).
י
.
380
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ניסן-סיון תשל"ג
בית מקרא )נד(
עמוס -בנוקדים מתקוע
]71
שלאור המחקר המדעי -על גידול השקמה בא"י ובארצות השכנות 23התקבל
פירוש השבעים ,לא רק על חוקרי השקמה אלא גם על פרשני המקרא ,והוא דוהה
את כל הפירו
שרי'םוש.האחרים במידה כזו שבכמה מילונים הוא מובא כפירושיחידי
ובאחרים -כפי מישני.
ובכן עמוס ,מלבד אומנות ,ה"נוקדות" ,כלומר נ קיד ת צאן ,עסק גם
בבליסת שקמים ,היינו :חיתוך ופציעת פגי השקמים בטרם הבשלתם ,מקצוע
שדרש כנראה מומחיות וידיעה ושכרו הטוב בצידה עמוס מזכיר את עבודתו זו
כבולס שקמים מתוך שמץ התפארות .לפי הנראה ,נאמרו הדברים במעמד חגיגי,
בעצרת-עם ,אולי בחג הסוכות ,בסמוך לעונת אסיף הפירות ,ואילו את עבודתו
כ"נוקד" ה20מזכיר רק ברמז"ויקחני ה'מאחריהצאן".
מסתבר ,אפוא ,ש"בוקר" "ובולס" זהים בהוראתם היסודית ושניהם מתכוונים
לאותו רבד לחיתוך ופציעת השקמים לשם החשת הבשלתם התקינה .שיעורו
,אפונו* :בוקר ובולס שקמים אנכי" ,ההחזרה המשולשת על המלהשל הכתוב הוא
"אנכי" באה לשם הגברת רושם הדברים על שומעיהם ,באותו מעמד ,ועל קוראם
מעל הספר ,במיקצבם'השיריובחריזתם הרתמית:
י
י"א-
מ-ע
ב-בש
בא-כח
מ-
23
א-נ-כה
א-נ-מ;
א-נ-מ
ו-מ-פ שק-משה
ראה מחקרו וטל יעקב גליל על גידול השקמה ב"טבע וארץ" ,סאן ת,טכ"ו רוני
)1966
ותמודאב תשכ"ו (יולראבגוסט )1966הוצ' "ספרית הרדה".
24שיטה זוויל חורה ול ביטוים בוררים או משפטים ,להדגמת חומהתם ,חריפותם וקיומם
של הרבריב ,היא מתבתותע הסגולית של ספרימוס .סבר בתחילת הספר חוזרת הפתיחה:
"כה אמר ה /על שלשה פשעי…ועל ארבעה לא אשיבת" שמונה פעמזמ (א /ג–יח ; ב/
* ,)1-4ה"א-השאלה חתרת חמש פעמים (ג /ג–ו) nxwwהאריה חתרת בצורות שומת
(א' ,ב ; ג' ,ד ,ח) ; משפט-הסיום "ולא שבתם עדי נאם ה'" חוזר חמש פעמים (ו') וה"א-היידוע
שלוש פעמים בפרק ה' וחמש פעמים בפרק ו'; בפרקים ועז'
שלהט פעמים (שם ,א) הכן
תופרת ארבע פעמים הפתיחה לנבואות "המראות"" :בה הראגי" 1ובן הבימויים" :הנה ימים
באים"(ח',יא ; ט',יג)" ,הנה" (גם בתוספת"כי")" ,לכן"" ,אם"" ,ואם"ועוד.
י
381
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il