תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
,ספור הרפתקאותיוהרעיוניות שליונה
(
מאת
',
-.
אריה סו'לה
כותרת המאמר משקפת את שלושת ההיבטים;'שלפיהם'נדון ביצירה:
" )1הרפתקאות" -הכוונהלכל המערכתהעלילתית ,שהיאבבחינתהגוףעורו,
בשרו ועצמותיו;
" )2ספור" -מדובר על,יצירה אמנותית וכל המשתמע ממנה;
" )3רעיוניות" ה"הרפתקאות" הן אמנם מכלול עלילה ,ויש להבינן כבטוי
למאבק רעיוני מסובך ,שהמקרא = -כדרכו -מוסרו במוחש ולא במופשט.
הבחנהמשולשתזולהיארקמיחידיתואינהקיימתביצירהגופא,שהיא -ככליצירה
אמנותית -מביעה את עצמה באחדותיות ,ורק הקורא-הבוחן נאלץ לפרקה .אותה
אחדותיות משתקפת לרוב בנושא של"היצירה .ובמקרה שלנו יכולנו לנסח אותה
תמציתית :עימותביןהנביאוהאלהים .אךניסוחזהלקויבהכללתו ,משוםשלא'פורש
בוייחודונטל עימות זה מאחר או מאחרימ;'שסופרעליהם 'במקרא ביצירות רבות.
',
יחד עם זאת נרמזת בו המסגרת ,שבה אנו נתונים.
'.המערכת.העלילתית מתוארתבשנימישורים:ביםוביבשה(בנינוה).קיימתביניהם
רציפותכרונולוגית המשתקפתגםברצףהפרקים:בים נשא-ב;בנינוה -ג-ד.
בשניהם מצויה חלוקה ברורה נוספת :באניה בים הסוער(א) ,במעי הדג(ב); בתוך
העיר(ג-דד),בקיבתהעיר(דה-יא),הבחנואיפוא בארבע מערכותעלילה.
למערכה הראשונה קודמת פתיחה:
י דבר ד'
א ויה
אליונהבן אמתי לאמר:
וירד יפו,
קום לך אל נינוה,
וימצא אניה באה תרשיש.
העיר הגדולה,
וקרא עליה,
ויתן שכרה,
כי עלתה רעתם לפני.
ויקםיונה לברח תרשישה
וירד בה,
לבוא עמהם תרשישה
מלפני ד'.
כבר מקטע זה למדים אנו,כי דרך ספור העלילהאינו רק מסירת תוכן ,אלא גם
מלפני ד'.
406
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
אריה סולה
[ט
מסירה בצורה אמנותית .תעתיקם מבליט זאת ביתר 'פאת .לצו האלהי "קום לך"
מקביל ולא מקביל "ויקם …לברח " …אךאיןזו אלא הכללה .הפרוט בא בטור
השני .זריזותו שליונה ודחיפות הענין מתוארות בארבעה פעלים רצופים בראשי
השורות:וירד -וימצא -ויתן -וירד …כשהאחרון הואהזרהמלוליתלבאעל
הראשון.סיומי שני הטורים אף הם חזרה מלולית:
לבוא …תרשישה
…לברח תרשישה
מלפני ד'.
מלפני ד'.
ובאמת בריחתו מכוונת לשני דברים :מעצם ביצוע השליחות וממקום ההתגלות.
שניהם הם "מלפניד'" .וכבר עמדועלכך,כיאין רקנגודבין הצווסרוב לבצע את
הצו ,אלא גםנגוד הבא להגביר את הסרוב.ד' שולח אותו מזרחה והוא רוצה לברוח
מערבה .וזה מביא אותו לנגוד השלישי :ים -יבשה;
אחרי הפתיחה מתוארות ארבע תמונות:
א .פעולת ד' ותגובתם של המלחים ושל יונה (ד-ה):
ד וד' הטיל רוח גדולה
אלהים,
ויהי סער גדול בים,
והאניה חשבה להשבר.
ה וייראו המלחים
ויזעקו איש אל אלהיו.
ויונה ירד
ויטילו את הכלים אשר באניה
אל ירכתי הספינה
אל הים -
להקל מעליהם.
וישכב וירדם.
פעולתו של ד' היא מדה כנגד מדה .זה באלידיבטוי בחזרה המשולשת על התבה
"הים" ו"אניה" (ספינה) .בולט מאד ההבדלבין תגובתהמלחיםלביןזו שליונה .הם
פעילים בשנימישורים :בתפלה ובמעשים .ואלויונהפסיבילגמרי .בנגודלפעילותו
הנמרצת לבצע את בריחתו ,שם פעמיים "וירד" ,גם כאן "ירד" ,אךכדילהפגין את
אדישותו לכל המתרחש -וישכב וירדם.
ב .המלחים מנסים לדובב את יונה ובסוף הם מצליחים (ו-ט):
1ויקרב אליו רב החבל
ויאמר לו:
מה לך נרדם?
קום קרא אל אלהיך!
אולי יתעשת האלהים לנו
ולא נאבד.
407
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עט(
[]3
תמוז-אלול תשל"ט
ספור הרפתקא1תי 1הרעיוניות של יונה
ז ויאמרו איש אל רעהו:
"לכו ונפילה גורלות ונרעה
בשלמי הרעה הזאת לנו?"
ויפלו גורלות,
ויפל הגורל על יונה.
ח ויאמרו אליו:
ט ויאמר אליהם:
הגידה נא לנו,
באשר למי הרעה הזאת לנו?
מה מלאכתך,
ומאין תבוא,
מה ארצך?
ואי מזה עם אתה?
עברי אנכי,
ואת ד' אלהי השמים אני ירא,
אשר עשה את הים ואת היבשה.
הפסקה הראשונה מתקשרת אלסיום הקטע הקודם :וישכב וירדם//מהלך נרדם;
רב החובל פונה אל יונה ,מבלי שידע ,באותן המלים שד' פנה אליו:
קום …וקרא// …קום קרא …אך כפי שיונה לא ענה לד' ולא נשמעלו,כןגם
לא ענה לרב החובל ולא נשמעלו.דברי רב החובל הם גם השלמה לפסקה הראשונה
שבקטע הקודם .המלחים זעקו "איש אל אלהיו" ,ורב החובל אומר "אל אלהיך".
אחרי שרב החובל לא נענה ,המלחים מטכסים עצה מה לעשות,והגיעו למסקנה,כי
ישלהפילגורלות.לשוןזוחוזרת שלוש פעמים .המלחיםממטיריםעליונהזו אחרזו
חמש שאלות ,שמטרתן לאמת אתהגורל .ואכן השאלההעיקרית "באשרלמי הרעה
הזאת" חוזרתכאן מהפסקה הקודמת.יתר ארבע השאלותבאותבערבוביהוזה משקף
את ההתרגשות הרבה שלהמלחים .בפסקההרביעיתאנושומעים לראשונה אתדברי
יונה,וכפי שנראהלהלן הם המרכז של ארבעהתמונות.איןזאת אלא כאןטמוןעקרון
רעיוניחשוב .תשובתו מתיחסת בעצם רק לשאלה האחרונה ,לעומת זאתהוא משמיע
את אמונתו ועל כך לא נשאל בכלל .מסתבר שהוא היהמעוניןלהדגיש,כי האלהים
שבו הוא מאמין הוא אשר הביא עליהם את הסערה בים,כי הוא בורא העולם .אך
עדיין לא ענה על השאלה העיקרית.
ג .הדושיח הגורליבין המלחיםלבין יונה (י-יג):
וייראו האנשים יראה גדולה
ויאמרו אליו:
מה זאת עשית?
כי ידעו האנשים,
כי מלפני ד' הוא בורח,
כי הגיד להם.
יב ויאמר אליהם:
שאוניוהטילני אלהים,
וישתק הים מעליכם,
כי יודע אני,
כי בשלי
הסער הגדול הזה עליכם.
408
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
אריה סולה
[ל
יא תאמרו אלת:
ע תחתרו האנסים
להשער אל היבשה,
מה נעשה לה
ולא עלה
תשתק "ם מעלעו?
כי הים הולך וסער עליהם,
כי הים הולך וסער.
בטור הראשוןדברי המלחים ובטור השני תשובתו שליונה ותאור מאמציהם של
המלחים ,דברי המלחים מובאים בשתי פסקות .קודמת להם קביעה חשובה והיא
הדרגה לקביעה דומה מפסוק ה:
וייראו המלחים//וייראוהאנשיםיראהגדולה;כפי שנראהלהלןתבואעודקביעה
דומה ובדרגה גבוהה עוד יותר.
הדברים המובאים כאמירה הראשונה הם מבחינת סדרם ההגיוני בסדר כיאסטי:
א הגיד להם /כי מלפני ד' הוא בורחויאמרו אליו מה זאת עשית?(ג)
כי ידעו האנשים(…ב)
ב האנשים ידעו זאת
כי הגיד להם(א)
ג השאלה :מה זאת עשית?
נוסףלכך,הבטוי"כיהגיד להם" חזרה מהקטעהקודם" :הגידהנאלנו" .באמירתם
השניה יש מדה כנגד מדה :מה זאת עשית//מה נעשהלך; בתשובתו שליונה חזרה
מלולית :וישתקהים מעלינו//וישתק היםמעליכם .כמוכן מתוודהסוףסוףיונה,כי
בו האשם ואף זאת בחזרה מלולית:
כיידעו האנשים//כייודעאני; אבל מה שנוגע לתשובההעיקריתיונהמהליף את
המלה "הרעה" ב"הסערהגדול" .בשבילואין הסערלכאורה "רעה"; הוא אמנםיורע
כיזה עונש על חטאו ,אך בדיעבדאין הוא מצטער על עונש זה,כי ממילאאין הוא
רוצהלקיים את מצות ד' ומוטבלו למות,כפי שהציע זאת בעצמווכפישיביע זאת
עוד פעמיים בהמשך הספור .אך המלחים לא שוכנעועדיין ועושים מאמץ אחרון
להגיע ליבשה .רק אחרי שראו "כיהים הולך וסער מעליהם" (בסיומישניהטורים)
החליטו להשמעלו .אך לא לפני שיתפללו.
ד תפלת המלחים והטלתיונה לים -והים עמד מזעפו (יד-טז):
יד ויקראו אל ד' ויאמרו:
אנה ,ד'!
אל נא נאבדה בנפש האיש הזה,
ואל תתן עלינו דם נקיא!
כי אתה ,ד',
כאשר חפצת -עשית.
סו וישאו אתיונה ויטלהו אל הים -
ויעמד הים מזעפו.
טז וייראו האנשים יראה גדולה את ד'
ויזבחו זבח לד' וידרו נדרים.
409
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
ספור הרפתקאותיו הרעיוניות של יונה
[]5
תפלתם הראשונה תוארה בהכללה ובקצור :ויזעקו איש אל אלהיו .הפעם בצורה
מפורטת .אבל עיקר השוני הוא בזה :ויקראו אלד' -ולא איש אל אלהיו .וזה
מתקשראלאותההקביעהבדרגההגבוההביותר:וייראוהאנשיםיראהגדולה אתד'.
המלחים עברושלבים-שלביםוהגיעו לדרגת האמונהאולפחות בהכרהבר' .אבל מה
עליונה? פעמיים שמענו אותומדבר .בפעם הראשונה כשהתוודעאליהםוהכריז על
אמונתוובפעםהשניה כשהתוודהעל חטאווקבע לעצמו את ה"עונש" .נראהכיהוא
קבל על עצמו אתהדין ,אךיחד עם זאת לא הוכרע העימותבינולביןאלהים .אמנם
הואירד למצולות הים ,אך את מצות אלהים לאקיים ובכך כביכוליצא כשידו על
העליונה .אמנם לתרשיש לא הגיע ,אך גם לאלנינוה .המעגל לכאורה נסגר.יונה
"מת" בדבקותו באלהים אך גם בדבקותברעיונו .מעגלזהאולי מומחש גם במבנה
הכיאסטיהקונצנטרי שלארבעהתמונותכשהן מתפצלות לשלוש עשרהפסקות,היינו
שש פסקות לפני המרכז ושש פסקות אחרי המרכז (ששה מעגלים) ובגדל שוה
( 30-30שורות) .ואלה הם המעגלים הכיאסטיים:
המעגלהראשוןמבחוץ:
הסערהויראתהמלחיםןן
ן 4ש
ד-האןסו-טז 15
שככתהסערה(הטלתיונה)
ויראתהמלחים.
המעגל השף:
מזעקואיםאלאלהיכןן
ןיה
הב
ןן
6 1
מקראואלד'…
המעגלהעלישק
הג_חןע
6ןן4
מאמציםלהקל; ענהפסיםןן
הגברתהמאמצים לחתרליבמן;
המעגלהרביעק
וןיב
6ןן6
רבהחובל:קום קרא אלאלהיךןן
יונה:שאוניוהטילני…
המעגלהחמישי:
ןןמה נעשהלך?
הפלתגורל
ןיא
ז-תא
ןן
4 6
410
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
א ריה סולה
המעגלהשישי:
הגידהנאלנו
חב_ז1י
16ן6
["
30 30
באשרלמיהרעה הזאת
ןןביהגידלהם
ןכימלפניד'הוא בורח;
ן
במרכה פסוק ט ( 4שורות) והוא כאמור מבליט את החורבי 'טבענה.
אבל דוקא הכרזתוזו מחמירהעודיותר אתמצבוהפרדוכסלי שלהנביא .מצד אהד
מאמילבאלהים הכליכולומצדשנימעזאולפחות מנסה לעמדב-עימותעמועלרקע
השליחות .בפרק זהאין אנויודעיםעדיין את נמוקיו שליונה לעימותזה .הוא רק
מגלהכי מודע בהחלט לתוצאות החמורות לגביו מהעימות ,על כלפנים כפי שזה
נראהלגבי אדם מבחוץ,כגוןהמלחים .אבלכלפיפנים,כלפיעצמו ,הוא חשאוליכי
הקריב את עצמו למען צדקת השקפתו ,ויתר על כן ,בכך הוא הציל גםחיי וולת
(המלחים).
לסכום הפרק הזה כדאילציין,כי לשון "ים" חוזרת כמלה מנחהעיקרית עשר
פעמים( .התבה "הים" בפסוק טלא נחשבת,כילא מדובר שםעלהיםהספורישלנו).
במערכה השניה העלילות הן בפתיחה ובסיום .התוך כלו שירה ,תפלה .החלקים
העלילתיים הם המשךלעלילה של המערכה הראשונה .החלקהשירי לעומתזאתאינו
מתאיםבדיוק לנושא ספורנו ,לפחות בקריאה ראשונה .לא עוד אלא שישרואיםבו
סתירה גלויה לרוח הספור .בסיום המערכה הראשונה ראינו,כייונה בעצמו בקש
שיטילוהו לים .בהמשך הספור נשמע פעמיים את משאלתו שליונה למות .והנה
התפלההיא בקשה להצלה מ"שאול" ,מ"שחת",היינו תפלהלחיים.רביםניסולתרץ
את הקושיה בקביעה,כיאין שיר זה אלא שבוץ מלאכותילתוך המסגרת הספורית,
והמוטיביםוהלשוןמעידיםעלסוג שלמזמוריתהלים .והמזמורהזהנקבעכאן משום
שהוא משקף מצב דומה לזה שליונה .יתר עלכן,הציורים שבו ,מתאימיםלעלילה
הספורית הקשורה לים ,למים .במזמורמצויים שמונה תאורים מתחום המים .אולם
בכךלא תרצועדיין אתהסתירה.לדידנו השאלהאיננה אםהשירהוא שבוץ שלשיר
שהיהקיים או שהואפרי עטו של סופר הספור .כךאוכך הואצריך להשתלבאורגנית
במהלך הספור ומגמתוהרעיונית .ולדעתנו שלוב זהקיים ,אםנדוןבו מנקודת ראות
כזאת .אבל על כך בהמשך.
כאמור הפתיחה והסיום ,הכתובים בפרוזה ,כוללים יסודותעלילתיים.
ויהייונה במעי הדג
הפתיחה :א וימן ד' דג גדול
שלשה ימים ושלשה לילות.
לבלע אתיונה.
ב ויתפלליונה אל ד' אלהיו
ממעי הדגה.
411
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
ספור הרפתקא1תי 1הרעיוניות של יזנה
[]7
יא ויאמר ד' לדג -
ויקא את יונה אל היבשה.
הסיום:
התבה "וימן" תחזר עוד שתי פעמים בספור אצלהקיקיון והתולעת ,ללמדנוכייש
קשר ביניהם והוא שכולם נקראו על ידי ד' לעשות את שליחותו.
בכל אחת מפסקות הפתיחה והסיום מצויות המלים המרכזיות :דג -יונה פעם
אחת ,בסך הכל איפוא 4-4פעמים בסדר הבא:
יונה-דג -דג-יונה:
דג-יונה -יונה-דג:
כיאזם
כיאזם
כיאזם
ויאמר
ג
י אל ד'
מצרה
ו אספוני מים
ל
קראתי
עד נפש
ויענני.
מבטן שאול שועתי
תהוםיושבני
סוף חבוש לראשי.
שמעת קולי.
ד ותשליכני מצולה בלבב ימים
ונהריסצבני.
כל משבריך וגליך
עלי עברו.
ז לקצבי הרים ירדתי
הארץ ברחיה בעדי לעולם
ותעל משחתחיי
ד' אלהי.
ה ואני אמרתי:
ד
נגרשתי מנג עיניך
ח בהתעטף עלי נפשי
את ד' זכרתי
ותבוא אליך תפלתי
אל היכל קדשך.
אך אוסיף להביט
אל היכל קדשך.
ט משמרים הבלי שוא
חסדם יעזבו.
י
ואני בקול תודה
אזבחה לך.
אשר נדרתי אשלמה
ישועתה לד'.
החלוקה לשני טורים שוים בגדלם ובמתכונתם מתקבלת מתוך התחשבות ב"פזמון
החוזר" בסיומו של כל טור .זאת ועוד :שני הבתים הראשונים בכל טור,היינו בית
ראשון ושני ,ורביעי וחמישי מקבילים זה לזה בסדר כיאסטי.
הבית הראשון :מצב מצוקתו נמשל להמצאותו בשאול .משם עולה תפלתו בתקוה
שאלהים ישמע ויענה לו .גם בבית החמישי תאור המצב משול ל"שחת" (שם נרדף
לשאול) ומובעת התקוהכי ד' יעלהו משם.
412
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
אריה סולה
["
הבית חטת :פרוט תאורהמצוקה.הדמעיםהם:מצולה,ימים,נהר ,משברוגל.כלם
מתחום המים .בבית הרביעי :מים ,תהום וסוף (צמח מים) .הקבלות מלוליות :נהר
יסבבני //תהום יסבבני //אפפוני מים;
הביתהשלישי והששי כאמורמקביליםהן עלידיהפזמוןהחוזרוהןבתוכן .למרות
הצרה ,חזקה בו התקוה להיות בהיכל הקדש .הקבלה נגודית:
נגרשתי מנגדעיניך //את ד' זכרתי.
פתיחת הטור הראשוןהיאפניה אלד'בלשון נסתרוסיומו של הטורהשניהפנית
התפלה אל ד' בלשון נוכח .יש כאן מעבר מהאמצעיות לבלתי אמצעיות.
סיומו של המזמור :השוואהבין אלה המצפיםלעזרה "מהבלי שוא"לבינו המצפה
לישועה מד' .הראשונים יתאכזבו ואלו הוא יזכה להצלה ועלכךעתיד הוא להודות
לד' בזבחובנדרים.סיוםזה מזכירלנו אתסיומו של פרק א נשגם המלחיםהנצולים
הגיעו להכרה בד' ומבטיחים לזבח זבח ולנדר נדרים.
הקשר העלילתי והרעיוניבין המערכה הראשונה והשניה הוא בכך :יונה מודע
לחטאו ובהתאם לתפיסתו ,שתתברר בהמשך ,כל חטא גורר אחריו בהכרח עונש.
הסרת העונש אחרי קבלתו תתכן באמצעות חזרה בתשובהתוךכדי תפלהאומעשים
טובים .ההזדמנות הזאת לחזר בתשובה -להתפלל -ולזכות בהצלהניתנה אמנם
ליונה עלידיפליטתו מהדג .אבל כלזהבדיעבד .מלכתחילה הואהיהמוכן לקבלעל
עצמו את העונש,ולא עוד אלאידעכיאיןמנוסממנו .הוא לא התפלל בשעת הסערה
ואף לא נקף אצבע להצלתו .כפי שנראה להלן,קו-מחשבהזהמוליך אותו מראשית
היותונביא ועדלשליחותוזו.יתרעלכן מעתהינסה להאבק על השקפתוזולאבדרך
הסרוב והמרי ,אלא בדרך הציות והכניעה .וזה מה שיסופר במערכה השלישית.
עם פרקג חוזרים אנו לכאורה אל נקודת מוצאו של הספור.יונה נצטוה שנית
למלא את השליחות .אבל מכאן ואילך בא השוני המשמעותי סמה שהיה במערכה
הראשונה.יונהמקיים את מצותד' .ולא רק משום שנוכח לדעת,כיאי אפשרלברח
מהשליחות ,אלא משום שהוא מאמיןכי צדקתו תצא לאור.
א .מצוות ד' וקיומה (א-ר):
א ויהי דבר ד'
אל יונה שנית לאמר:
ב קום לך אל נינוה,
העיר הגדולה,
וקרא אליה את הקריאה
אשר אנכי דבר אליך.
ג ויקם יונה וילך אל נינוה
כדבר ד'.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עט(
[]9
תמוז-אלול תשל"ט
ספור הרפתקאותיו הרעיוניות של יונה
ד ויחליונה
לבוא בעיר
מהלךיום אהד.
ונינוה היתה
עיר גדולה לאלהים,
מהלך שלשה ימים.
ויקרא ויאמר:
עוד ארבעים יום
ונינוה נהפכת.
מאחר שיונהידע כבר את נושא שליחותו ,לא היה צורך לחזר על האמירה"כי
עלתה רעתםלפני" ונאמר רק בהכללה "אשראנכי דבראליך" .אולם בעצםגם שם
וגם כאן לא נמסרו במפורשליונה מהעליו לומר "כדבר ד'" .חמש מלות הנבואה
שיונה אומרן ,הן אגב היחידות בכל הספר .בניסוחן ניכרת השקפתו שליונה .הוא
משמיע גזרה ,שאין מנוס ממנה .פסקדין לאחר שיצאו הנאשמיםחייבים.אין הוא
מרמזעל אפשרותבטולהעונשעלידיתשובה .אמנםניתנה ארכה של"ארבעיםיום"
להוצאת פסקהדין .אך היא ניתנה כנראה לעשיית חשבון נפש אבל לא לאפשרות
בטול הגזרה .אגב ,מספר ארבעים שהוא סטיריאוטיפי מזכיר לנו את ארבעיםיום
ששהה משהבסיני ואחריהם בא העונשלמרות בקשתו של משהלחנינה.דבריאלהים
היו :מי אשר חטאלי אמתנו מספרי .ולאחר מכן:ויגף ד' את העם .כמוכן קשור
לארבעים יום חטא המרגלים והגזרה על מות דור המדבר.
כדאילצייןכי עם כלהשונישבין המערכה הראשונהלביןהשלישית ,נמצא כמה
קוים מקביליםביניהן .שם תאור פרוט בריחתו לתרשיש וכאן תאור פרוט הליכתו
לנינוה .שם כתוצאה מהסערהבים -האניה חשבה להשבר,וכאן כתוצאה מהשראת
הנבואה …-נינוה נהפכת .בשני המקומותצפויהסכנה .שם באה האזהרהבצורה
סמויה בדרך הטבע ,כשליח ד' ,כאן באה האזהרה ,יותרנכון ההודעה בצורהגלויה
בדרךהנביא ,כשליחד' .גם שםוגםכאןקלטוהאנשים(שאינםישראלים) אתסימני
האזהרה והתוצאה היתה חיובית:
שם :וייראו…ויזעקו; וכאן:
ב .התשובה (ה-ט):
ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים,
ויקראו צום,
וילבשו שקים,
מגדולם ועד קטנם.
1ויגע הדבר אל מלך נינוה
ויקם מכסאו
ויעבר אדרתו מעליו
ויכס שק
וישב על האפר.
414
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
אריה סגלה
[]10
ו ויזעק ויאמרבנינוה
מטעם המלך וגדליו לאמר:
"האדם והבהמה,
ח ויתכסו שקים
הבקר והצאן,
אל יטעמו מאומה,
האדם והבהמה,
ויקראו אל אלהים בחזקה
וישבו איש מדרכו הרעה
ומן החמס אשר בכפיהם.
אל ירעו
ומים אל ישתו!
ט מי יודע -
ישוב ונחם האלהים
ושב מחרון אפו,
ולא נאבד".
אפשר להשוות גם אתאופי פעולתם של המלחיםלאופי פעולתם של אנשינינוה
כדי להרחיק אתהסכנה .המלחים :תפלה ומעשים (הטלתכליםלים);בנינוה :אמונה
ומעשי חרטה(צוםואבל).בסיום הכרזת המלך אפשר למצא הקבלהלדברי רבהחובל
אליונה:
קום קרא אל אלהיך!
ויקראו אל אלהים בחזקה…
אולי יתעשת האלהים לנו
מי יודע/ישוב ונחם האלהים…
ולא נאבד…
ולא נאבד.
בצמד הפסקות כנגד החזרה המשולשת על מלת השלילה "אל" באים שלושה
פעלים בחצב :יתכסו …יקראו …ישבו…
בכל תהלו החזרה בתעעבה משתפים גם את הבהמה .היאמרכי בסטם הספור
בדברי אלהים אליתה מכרגם הבטף "בהמה רבה"*דבני האדם כעמוק לחמלתו
של אלהים .בשני הקטעים עד כה חוזר השם "נינוה" שבע פעמים.
ג .וינחם האלהים על הרעה(י):
י וירא האלהים
את מעשיהם
כי שבו מדרכם הרעה
וינחם האלהים על הרעה -
אשר דבר לעשות להם,
ולא עשה.
פסקהזו אפשר להשוות אלפסוק ט בפרק א ,ששם באמורמובאתהכרזתו שליונה
בדבקותו באלהים בורא עולם ,וכאן מוצג אלהים כדואגלבני אדם .וזוהי התזכורת
העיקרית ליונה הדבק ברעיון שאין סליחה לחטא ואין לבטל את העונש עלידי
תשובה.
415
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
ספור הרפתקאותיו הרעיוניות של יונה
[]11
ההקבלה הזאתבין אא-טלבין 3מתבטאתגםבצורהחיצונית.
בכל אחת משתי היחידות 12פסקות שוות במנין השורות .48-48-
תמונה אחרונה זו (דא-ד) במערכה השלישית היא גם חולית מעבר למערכה
הרביעית .מבחינת מקום העלילה היא שייכת למערכה השלישית -בנינוה .שנוי
במקום העלילה -מחוץלעירנינוה -חל במערכההרביעית .אבלמבחינתרעיון
העימות עם אלהים ,דוקא על רקעקיום מצותויש לראות בכל פרק ךיחידהאחידה.
על כל פנים לפנינו העימות הראשון:
א וירע אל יונה רעה גדולה
ויחר לו.
ויתפלל אל ד' ויאמר:
הלוא זה דברי
עד היותי על אדמתי.
עלכן קדמתי
לברח תרשישה
אל חנון ורחום,
אנה ,ד'!
ארך אפים ורב חסד
ונחם על הרעה.
כיידעתיכי אתה:
ג ועתה ,ד'!
קח נא את נפשי ממני!
כי טוב מותימחיי.
ד ויאמר ד':
ההיטב חרה לך?
העימות השני (ה-ט):
ה ויצא יונה מן העיר.
וישב מקדם לעיר,
ויעש לו שם סכה
ל
וישב תחתיה בצ -
עד אשר יראה
מה יהיה בעיר.
ו וימן ד' אלהים קיקיון,
ויעל מעל ליונה
להיות צל על ראשו,
להציל לו מרעתו.
וישמח יונה על הקיקיון
שמחה גדולה.
ז וימן אלהים תולעת
בעלות השחר למחרת,
ותן את הקיקיון -וייבש.
416
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
אריה סולה
ח תהי כורח הטמע,
ףמן אלהים רוח קדים חרישית.
ותך השמש על ראש יונה -ויתעלף.
וישאל את נפשו למות
ויאמר :טוב מותי מחיי!
סכום העימות מצד ד' (י-יא):
ויאמר ד':
אתה חסת על הקיקיון,
[2ה
ט יאמר אלהט אל יתה:
ההיטב חרה לך
על הקיקיון?
ויאמר :היטב חרה לי,
עד מות!
יא ואני לא אחוס על נינוה,
העיר הגדולה,
אשר יש בה
אשר לא עמלת בו
ולא גדלתו,
הרבה משתים עשרה רבו אדם
אשר לא ידעביןימינו לשמאלו-
ובהמה רבה?
שבן-לילה היה
ובן-לילה אבד.
העימות הראשון פותח בלשון "רעה" פעמיים .בפעם הראשונה מצוי השמוש
בלשוןזו באב:בי עלתה רעתםלפני .פעמיים נוספותבדברי המלחים :בשלמי הרעה
הזאת לגו//באשרלמי הרעה הזאת לגו? (ז-ח) .ועודפעמיים אצלאנשינינוה :וישבו
איש מדרכו הרעה//כי שבו מדרכם הרעה; ושובפעמיים אצלד':וינחם האלהים על
הרעה//ונחם על הרעה; ולבסוף :להציללו מרעתו ,אמנם לא בכל מקוםישללשוןזו
אותה המשמעות ,אךאין ספקכיהיא מבטאה את אחדהמוטיביםהמרכזייםבספור.
"הרעה הגדולה"כאןמזכירהלנו את "הרעה הגדולה" שלהמלחים .אמנם שם לא בא
הכנוי ,אלא בתשובתו שליונה בלשון המלחים כמעט נאמר" :כי בשלי הסער הגדול
הזה עליכם" ,שם פרש יונה את "הרעה" כ"סער גדול"; כן אפשר לומרכי הרעה
הגדולה שחש בהיונה כעתאינה אלא סערתוהנפשית הגדולה שבאה בעקבות"וינחם
האלהים על הרעה" .ויונה נקלע כאן למצב פרדוכסלי .בעוד ש"הרעה" של המלחים
או בלשונו שליונה :הסער הגדול -היתה בבחינת "טוב" ליונה,כיהיא אפשרהלהמלט מהשליחות ולא היה איכפת לו אפילו במחיר חייו ,הרי הטוב שב"וינחם
האלהים על הרעה" היתה ליונה בבחינת "רעה גדולה" ,ויחר לו .ושוב מוטב לו
למות מאשר לחיות בהרגשה הזו ,שעולמו האידיאי התמוטט עליו.
פתיחת התפלה :אנה,ד'! וסיומה :ועתה ,ד' …אויותרנכוןסיוםזה הוא הוא עצם
התפלה .מה שנאמר ביניהם אינם אלא דברי הסבר לתפלתו בפי יונה עצמו .דברי
ההסבר מתחילים ב"הלוא" כחיזוק :תמיד דבקתי במחשבה אחת וזו גרמהלי גם
הפעם לברח תרשישה,כיידעתי …השקפתו שליונה כאמורלעיל היתה נגוד גמור
להשקפתו של אלהים .אלהים אם הוא רוצה יכול להנחם על הרעה .כדי להדגיש
417
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )עט(
[]13
תמוז-אלול תשל"ט
ספור הרפתקאותיו הרעיוניות של יונה
השקפהזוחוזר הכתוב עללשון "נחם" שלוש פעמים:מייודע/ישובונחםהאלהים;
וינחם האלהים ;…ונחם על הרעה;
הקטע פתח ב"ויחר לו" וסיים ב"חרה לך?" .שאלתו של ד' נשארה ללא תשובה.
יונה בקש כנראה שהות להרהר בדרכי ד' ובסתרלבו קוה,כי הקרב לא אבודעדיין
בשבילו .תקותוזו גוברת והולכת בעקבות מה שמסופר בפסוקו .אךלפניכן נוקט
יונהיזמה ,כמו בשליחות הראשונה ,אז שכרלואניהכדי להתרחקמנינוה ,כעתיצא
את העיר "וישב מקדם לעיר" ,הקים סוכה וישב תחתיה בצל לראות "מה יהיה
בעיר" .מבחינת משמעות הדברים אפשר לומר כי שכירת האניה ועשית הסכה
מסמלות אותו הדבר .בשניהם באהלידי בטוי השאיפה להבליט את רצונו האישי;
מעשי ידיו שלו .אכן הסכה מעניקה לו צל -הרגשת בטחון בדומה למלחים
שבעזרתם תשוט האניה לתרשיש .בטחונו זה גובר עלידי צל נוסף שמעניק לו
הקיקיוןוגורםלוגם שמחהגדולה.איזה מפנה מקצה לקצה!לפניכןהיה ברעהגדולה
וכעת ההפך מזה .וכמו שהרעה הגדולה נגרמהלו עלידי "ונחם על הרעה"כן שמח
כעת על נגודו .ומה יכול לשמח יותר את יונה ,אם לא ההרגשה,כי אכן נבואתו
תתקיים .אלהים מסביר לו פנים .הנה שלח לו קיקיון וצל .עולמו האידיאי הוא
שינצח .והואאינויודעכי מעשה אלהיםיכוללפעול גםבכווןהפוך .ממש כמוהים
השקט ,אף הוא מעשה אלהים ,נתן לו בטחון שבאמצעותויגיע לתרשיש ,הוא לא
ישמיע את נבואתו ונינוה תענש .אמנם אז באה הסערה ,אף הוא מעשה אלהים,
וטרפהלו אתכלהתכנית .אךאזהוא חטאובדין באעליוהעונש .אבל כעת הואקיים
את מצות אלהים ,מטרתם זהה ומשותפת! ואכןיונהיושב בצל בסכה תחתהקיקיון,
בטוח בעצמו ומצפה לראות את ההפיכהבנינוה .והנה:וימן אלהים תולעת…היא
מיבשת אתהקיקיוןואין עודצל .ולא זו בלבד ,באה גם השמש -ותך השמש על
ראש יונה .ואם יזכר בהרפתקאותיו הראשונות בים יוכל להשוות שוב ,שאמנם
המלחים שבהם שם בטחונו לאזו בלבד שלאיכלולהושיעו ,אלא אףהפילוגורלות
ויפל הגורל עליונה.יונה הוטללים .אמנםכןהים עמד מזעפו .אך בשבילו לאהאניה ולא הים השקט לא נחשבו עוד ,כי הוא ירד למצולות הים .רצונו האישי
ודבקותו ברעיון הלכולטמיון .אבל כאמור אז הכל התרחשכדין .ובהוסיפו להרהר
והנה רוח חרישית פגעה כנראה גם בסכתו .לא נותרלו דבר -ויתעלף .וההקבלה
נמשכת :ההרפתקה עם הדגנסתיימהבכיטוב,אפילוהתחנןלד' לשםכךוהוא "העלה
אתחייו מהשחת" .אחרי זה הלךלקיים את מצות ד' .והנה התעורר מעלפונו ושוב
עמד ובקש את נפשו למות .גם אחר שהרע ליונה רעה גדולה בקש למות וגם אחרי
שד' רצה להצילו מרעתוכביכול בקש למות .מה קרה?לפניכןהקיקיון עם הצלגרם
לו שמחה ,וכעת הקיקיון היבש גורם לו מאוס בחיים ,כמו בשעתו הפעלת מדת
הרחמים של ד' כלפי החוטאים.יונה נבוך ,הוא שהפעם לא חטא מפעילד' נגדו את
מדת הדין .במצב זה אינו מסוגל אפילו להתפלל .אלהים מנסה לרמז לו משהו
418
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
אריה סולה
[א
? שטובתיונה:היטב הרה */עדמות .מעםזה
מבאלתר ההיטב חרהלך עלהקיקיכן
של העימות השני דומה אבל גם שונה בהשוואה לסיום העימות הראשון .שם רק
שאלה ,כאן גם שאלה וגם תשובה .שם שאלה סתמית וכאן שאלה מפורשת בדבר
הקיקיון .מתוך תפיסתנו את משלהקיקיוןיוצאכי הוא מגלם את דבקותוהרעיונית
שליונה .אכן אלהים בשאלתו אומרלו בעצם כך :אתה כועס עלכירעיונך שאתה
דבק בו כל הזמן נתגלה כחסר ערך ,חסר תועלת,ייבש? אולםיונה לא נכנעעדיין.
אלהיםנאלץלהסבירלובפרוטרוט אתהשוניביןתפיסתולביןזושליונה.וזהוסיכומו
של הספור :אתה דבקברעיון שקבלת אותו כמסורת מדור דור ,לא פתחת אותו ,לא
עמלתבווכמוכלהרעיונותהערטילאייםצציםוחולפים ,ובכלזאתאינךרוצהלוותר
עליו .ואלו אלהיםאינו עוסקברעיונות אלאבבני אדם ,שיש לעמל עליהם ,לפתחם
ולגדלם ,הכיצדיוותרעליהם?הרעיוןיכוללהיותלכלהיותר רק אמצעי ,אך המטרה,
התכלית הםבני אדם ,וכל מה שכרוך בקיומם .ויפה הנגודבניסוח :אתה חסת…
ואנילא אחוס …ובשוםאופןאיןלראותבסכומו שלד'"דבריאירוניה"כלפייונה
שביחס לערכיםמוסריים הוא לא גלה רגישות ואלו בוחס לערכים חמריים,אישיים
גלהרגישות.איןלזה כליסוד .ראשית ,השקפתו שליונה על החטא והעונשאףהיא
שייכת לערכים אנושיים ,שנית אדם שהיה מוכן לתת אתחייו על השקפתו,אין
להאשימובקטנוניותחמרנית .אכן אלהים מנסה לומרלו דבר אחרלגמרי .גם העונש
על החטא הוא אמצעי ,אבל לא האמצעיהבלעדי; החזרה בתשובה ,השפורבהתנהגות
בני האדם ,אף היא אמנם אמצעי ,אךהיא כוללת בתוכה כבר גם את עצםהשינוי
לטובה ,שהיא המטרה .בדרגה הגבוהה ביותר עומד האמצעי הנוסף והוא מדת
הרחמים של אלהים ,שהיאיכולה להיותבלתיתלויה בכללבטיב מעשי האדם ,אלא
ברצונוובתכניותיו של אלהים ,שאין הם מוכריםוגלוייםלבן תמותה.יתר עלכןגם
הפעלת מדתהדין ללא כל חטאבין מבחינתידיעתו שלאלהיםוביןמבהינת תחושתו
של האדם בלבד ,שייכת לקטגוריה אחרונה זו.
הספרות המקראית מלאה דוגמאות מכל הקטגוריות האפשריות .ספריונהמדגים
בצורה ספורית ובמרוכז את כלגוני הקשת בתחום זה.
רבים מצאודמיוןבין איוב ויונה ,אך סיום שני הספרים מצביע דוקא על השוני
הרבביניהם .הראשון כידוע שוכנע מדברי אלהים אליו ,נכנע והודה בקוצר השגתו
(כרבא-ו) .ואלויונה נאלם דום אחרי דבריו האחרונים של אלהיםאליו .ודאי יש
שמפרשים זאת ש"שתיקה כהודאה דמיא" ,אךבמקורלא נרמזעלכךדבר.ואיןאנו
יודעים אם אכן יונה ויתר על השקפתחייו.
לסיכום נמחיש בצורה סכימטית את מערכת הדמויים העיקריים בספר.
419
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז-אלול תשל"ט
בית מקרא )עט(
ספור הרפתקא1תיו הרעיוניות של יונה
[]15
האניה
(רצונוהאישי)
"~,י"
המלחים
בטחונו)
הי ם
(הדבקות
,11
הסכה
(רצונו האישי)
"מיי
(האניה חשבה להשבר) (הטלהלים) (הבליעה)
תפלהלחיים
במעי הדג
,",ין
(ייבשה)
פליטה (הצלה) משאלה למות
הצל
(בטחונו)
הקיקיון
(הדבקות
ו":נ
(ותךעל( )…הרס הסכה?)
י'תעךמ
משלהקיקיון
(הצלה)
האסקוס -הנבל במקרא (למאמרה של מרים אהרוני)
420
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il