פרשנות נבחרת בתורה

פרשת דברים

פרק
א'

הקדמת הרמב"ן

• ענינו של ספר דברים – ביאור המצוות הנצרכות לנכנסים לארץ.

• המצוות שאינן נזכרות בספר והטעם לכך.

• המטרות של החזרות על מצוות שונות.

• הסיבות לאיזכור מצוות הנזכרות רק בספר דברים.

• המצוות כולן נאמרו בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה וההוכחה

• הסיגנונית לכך.

• מצוות מבוארות ומצוות מחודשות.

• הסיבה להתחלת הספר בדברי תוכחה

א.
רמב"ן

• "אלה הדברים" מתייחס למצוות המתחילות בי' הדברות (שבפרק ה').

• סדר העניינים בפרשיות הוא:

• פתיחה של הספר [עד פרק ד',
  מ']
  הכוללת הסבר מדוע לא נכנסו מיד לארץ.

• התחלת ביאור המצוות [מפרק ה' ,א'].

• הודעה לישראל על ייחוד ה'.

• "וזאת התורה אשר שם משה…"
  (פרק ד, מד–מט)
  יש בה חזרה על מה שכבר

• נאמר – מפני הפתיחה הארוכה.

• בפתיחה לספר (בפסוקים א–ה בפרקנו) נרמזים שני דברים:

  • שמשה אמר להם מצוות שלא נזכרו עד עתה והכתוב מעיד שהוא לא הוסיף ולא גרע ממה שנאמר לו.

  • משה רצה לבאר לישראל את המצוות שכבר נזכרו .

ה.
ספורנו

• הטעם לאיזכור עבר הירדן.

• משה ביאר לישראל דברים שהם עלולים להיכשל בהם, והוא לא יוכל להזהירם בשעת מעשה – מפני שאינו עובר את הירדן.

יב.
רמב"ן
עד
"ולשון
רש"י"

• הבחנה בין טורח,
  משא וריב.

• רמזים לדברי משה ליתרו בפרשת יתרו.

יג.
רמב"ן

• על מה מוסבת המילה "לשבטיכם"
  לפי רש"י ולפי רמב"ן.

• הסבר החשיבות של "וידועים לשבטיכם".

יז.
רמב"ן
השופט כשליח ה'.

יח.
רמב"ן מדוע יתרו אינו נזכר כאן?
שלש דרכים להסבר.

p-dvarim-2.doc

רח'
שבטי ישראל 27,
בנין ב' 91911, טלפון:
02-5604136/7, פקס:
02-5604018

כב–כג.
ספורנו

• בקורת על דרך הבקשה לשלוח מרגלים. [השוה רש"י]

• מי יבחר את המרגלים – בקשת העם ותגובת ה'.

• מדוע הסכים משה לבקשת העם.

כה.
רמב"ן

• מי אמר "טובה הארץ" לפי רש"י והקושיות על שיטתו.

• שיטת רמב"ן – מה אמרו המרגלים לפני משה ומה אמרו שלא בפניו.

• (השוואת סיפור המרגלים בפרשתנו לסיפור שבפרשת שלח לך).

כו.
ספורנו
הכוונה האמיתית של ישראל בבקשתם לשלוח מרגלים.
[בניגוד לפס' כג].

לז.
רמב"ן
מ"וטעם
בגללכם"
מה היתה אשמת ישראל – שני הסברים [והשוה תהלים קו,
לג].

מה.
רמב"ן מדוע לא נזכר הבכי בפרשת שלח לך ושתי סיבות לאיזכורו בפרשתנו.

פרשת ואתחנן

פרק ג'

כג.
רמב"ן

• "בעת ההיא" – באיזו עת?

• שתי דרכים: הקשר לפרק א'
  פס'
  לז או לפרק ג' מפסוק א'.

• השוואת סדר האירועים כאן עם בקשת משה למינוי יהושע (במדבר פרק כז)

כד.
ראב"ע
"וכגבורתך" התכלית של סיפור התחינה של משה.

כו.
ספורנו
משמעות "למענכם".
[השוה ספורנו לעיל א, לז המבאר יותר את דעתו].

פרק ד'

א.
ספורנו
הקשר בין הציווי על הימנעות מתוספת וגריעה לנאמר בקטע הקודם.

ב.
ראב"ע

• התוספת אסורה גם כשהכונה היא לעבודת ה'.

• הקשר בין "עיניכם הרואות" (פסוק ג') לבין ההבטחה "למען תחיו" (בפסוק א').

ב.
רמב"ן
מ"ולפי
דעתי"

• הגדרה של בל תוסיף.

• התוספת של הנביאים כמו מרדכי ואסתר.

• תוספת הגזרות של חז"ל.

(השוה רמב"ם ממרים ב,ט).

ב–ד.
ספורנו

• התוספת והגרעון הם בסכום המצוות ולא בפרטי המצוה. דלא כרש"י.

• הראיה מבעל פעור.

ה.
רמב"ן
עד
"בסוד
הארץ"

• "לימדתי"
  בלשון עבר. שתי דרכים בהסבר הענין.

• הסבר ההדגשה "לעשות כן בקרב הארץ":

• בגלל המצוות התלויות בארץ

• עיקר קיום מצוות בארץ. השווה רש"י להלן יא,יח.

ה.
רמב"ן
מ"ואמר
כי
בשמירת התורה תועלת עצומה:

בחוקים
ובמשפטים
גם
הגויים יכירו בכך (ע"פ פרשנות של הנזכר בפסוקים ו–ח).

תועלות
גדולות"

ט.
רמב"ן

• הפסוק הוא מצוות לא–תעשה שלא לשכוח מעמד הר סיני.

• "והודעתם לבניך" – זו מצוות עשה.

• התועלת הגדולה מאד במצווה זו:
  אפשר יהיה להכחיש כל נביא

שיאמר אחרת.

• הערך לדורות של ההודעה לבנים.

ט.
ספורנו

• הקשר לפסוקים הקודמים:

• למרות ההערכה של הגויים, צריך להישמר מדעותיהם הכפרניות.

כא.
רמב"ן
מדוע מזכיר משה את העובדה הזאת דוקא כאן?

עד
"ועל
דרך
האמת"

כה.
רמב"ן
עד
"ואמר
ועשיתם"

• "כי"
  – "ידבר בלשון ישמש לשני פנים"
  – אזהרה ונבואה לעתיד.

• ההשתרשות בארץ עלולה להיות סיבה לחטא.

ל.
רמב"ן
רמז לגאולה מבבל.

לב.
רמב"ן
וספורנו מטרת הדרישה על מה שהיה "בימים ראשונים":

• להכיר שה' לא ימחל על עבודה זרה – רמב"ן.

• לדעת שה' לא ישכח את ברית האבות – ספורנו.

• הפסוק קשור לפסוק שלפניו.

לד.
ראב"ע

• "אלוקים"
  – קודש ולא חול.
  השוה רש"י.

• דברה תורה כלשון בני אדם – כדי שיבינו השומעים.

• זיהוי מעשי הגבורה של ה'.

לט.
ספורנו עד
ד"ה
המסקנה האמונית מן הידיעה וההתבוננות השכלית.

"אין
עוד"

מא.
רמב"ן
עד
מקומה של פרשת ערי המקלט בדברי משה.
הסבר הרצף.

"והזכיר
בכאן".

מא.
רמב"ן
מ"
והזכיר
התוספת שבפסוקים מד–מט על הנזכר כבר בפרק א' פסוקים ד–ה.

בכאן".

פרק ה'

ה.
רמב"ן
"אנכי
עומד"
עד
"אני
מגיד
הדברות".

• לדעת ראב"ע – הדבר היה אחרי מעמד הר סיני.

• לדעת רמב"ן – הדבר היה בתוך מעמד הר סיני לאחר אמירת שתי הדברות הראשונות.

ה.
רמב"ן
ד"ה
"לאמר"

• לרש"י ולראב"ע המילה "לאמר"
  מתייחסת לסוף פסוק ד' והאומר

הוא ה'.

• לרמב"ן המילה "לאמר"
  מתייחסת לישראל אשר דבריהם רמוזים

בתוך דברי משה.

ה.
רמב"ן
"ועתה
יתחיל"
אין שינוי בב'
הדברות הראשונות. באחרות – השינויים באים לבאר.

לפי הפשט, "שמור"
מבאר את "זכור".

יב.
רמב"ן

מ"ואמר
כאן
למען
ינוח"

"למען"
–מנוחת העבד איננה התכלית אלא היא מסייעת ל"וזכרת כי עבד".

טו.
רמב"ן
עד
"ועל
דרך
האמת"

השוני
בטעם
מצות
השבת בין
דברות
ראשונות
לדברות
אחרונות:

• טעמו של ראב"ע ודחייתו.

• טעמו של הרמב"ם (במורה נבוכים)
  ודחייתו.

• הסברו של רמב"ן [מ"והראוי
  יותר
  לומר"]:

• יש זיקה בין שבת ליציאת מצרים – שניהם עדות על חידוש העולם.

• הטעם לשביתה בשבת,
  מפורש רק בדברות ראשונות –
  השביתה בבריאת העולם.
  בפרשתנו הטעם רק רמוז במילים "שבת לה'
  אלוקיך".

י"ט.
ראב"ע
"ולא
יסף"
הקול היה חד פעמי. הפסוקים הבאים מבארים מדוע היה כך.

השוה רש"י ורמב"ן מ"ועל דרך הפשט".

כו.
ראב"ע
עד
"ודע"
סדר המילים בפסוק.

כו.
רמב"ן
משמעות "מי יתן" בפסוק ה' וסוגיית הבחירה החופשית.

והשוה ראב"ע מ"וזה טעם ויחזק ה'".

פרק ו'

ג.
ספורנו
"כאשר
דבר
ה'".
טוב הארץ מסייע לעבודת ה'.

ד.
רמב"ן
עד
"והנה
דל"ת".

• מצוה מבוארת למצוות "אנכי ה' אלוקיך " שבי'
  הדברות.

• חשיבות המצווה – שורש האמונה.

• השימוש בכינוי "אלוקינו"
  ולא ב"אלוקיך".

י.
רמב"ן
עד
"והנה
הותרו"

• הסכנה שבשפע (השוה ספורנו פסוק יב).

• לדעת רבותינו, גם מאכלות אסורים הותרו בכיבוש הארץ .

יב.
ספורנו
הסכנה שבשפע המגיע בדרך זו.

טז.
רמב"ן
עד
"והנה
הבטיח"

• אסור להתנות את האמונה ואת קיום המצוות בניסים שיעשה ה'.

• טעם האיסור:
  שאחרי שהתאמתה נבואת משה אין ראוי לנסות עוד.

• המנסה את הנביא כמנסה את ה'.
  

• אין ראוי לעבוד את ה'
  על תנאי או כדי לקבל פרס.

• הקשר לפסוקים הבאים:
  שמירת כל המצוות,
  כולל אלו שאין טעמן

מובן לנו,
מתוך אמונה שהשכר יבוא.

יח.
רמב"ן

• הקשר לפסוק הקודם:

• לפי הפשט – בקיום מצוות ה'
  (שבפסוק יז)
  יש לכוין לעשות הישר והטוב.
  ואז מובטח שה'
  ייטיב לך – כשכר

• לדעת רבותינו – פסוק יז עוסק במה שה'
  ציווה.

פסוק יח עוסק במה שה'
לא צווה במפורש,
ובו ניתן כיוון התנהגותי הרצוי בעיני ה'.

• חשיבות הציווי הכללי – כי אי אפשר להזכיר בתורה את כל הנהגות האדם.

כ.
רמב"ן

• הגדרת "עדות",
  "חוקים"
  ו"משפטים".

• הסבר שאלות הבן.

• הסבר התשובה לבן בפסוקים כא–כה:

• האמונה בה'
  ובכוחו,
  התבררה ביציאת מצרים.

• ראוי לשמור את מצוות ה'
  כי הוא הבורא והגדיל חסדיו אתנו.

• בכל מצוות ה'
  יש רק טוב.

• השכר על המצוות נחשב ל"צדקה".

פרק ז'

ז.
רמב"ן
עד
"ולא
הזכיר
בזה
טעם"

• המשמעות של "בך בחר ה'
  ".

• התוספת במשמעות של "חשק ה'
  בכם".
  

ט.
רמב"ן
עד
"ויש
במילת
אל
פניו"

• הידיעה בפסוקים ט–י נובעת מהתערבות ה'
  ביציאת מצרים

ומשמירת הברית עם האבות.

• שלש אפשרויות הסבר ל"רשע וטוב לו".

• יחס ה'
  לשונאיו המוחלטים,
  הכופרים באלוקינו.