ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' –
כל מי שיש לו אחוזה איקרי קהל. ולוי שאין לו אחוזה לא איקרי קהל.
אם כן חסרו להו י"ב?
אמר אביי:
[מח, ו]
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי –
(כתוב ברמז ק"ה וברמז ע"ז)
אמר רבא:
והכתיב: על שם אחיהם יקראו וגו'?
לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר וכו', (כתוב ברמז ע"ה)
והא חלוקין בנשיאים?
ההוא לחלוק כבוד לנשיאים.
דתניא:
שלמה עשה שבעה ימים חנוכה, מה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה?
לחלוק כבוד לנשיאים.
[מח, ה]
ועתה שני בניך הנולדים לך –
א"ל רב פפא לאביי:
למימרא דנולדים דעתידי דמתילדי?
אלא מאי דילידי משמע, אלא מעתה: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, הכא נמי דהוה, ועדיין מנשה לא בא. אלא משמע הכי ומשמע הכי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
[מח, ז]
ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל –
תני:
אין איש מת אלא לאשתו, שנאמר: וימת אלימלך איש נעמי.
אין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר: מתה עלי רחל.
רבנן אמרי:
כל מי ששוהה את נדרו, סוף שהוא קובר את אשתו, שנאמר: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל ואקברה שם.
רבי מאיר אומר:
ואומר: ואתה בית לחם אפרתה, שומע אני בחלקו ליוסף בנה?
תלמוד לומר: הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער – במי שנמשל בחיתו יער, בנימין זאב יטרף.
[מח, יד]
וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר –
(כתוב ברמז ט').
[מח, טו]
ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו –
(כתוב ברמז כ').
האלהים הרועה אותי –
(כתוב ברמז ל"ז).
[מח, טז]
המלאך הגואל אותי –
ר' אליעזר אומר:
הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה.
מה גאולה פלאים,
אף פרנסה פלאים.
מה פרנסה בכל יום,
אף גאולה בכל יום.
רבי שמואל בר נחמן אמר:
גדולה מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך, דכתיב: המלאך הגואל אותי, ופרנסה על ידי הקב"ה, דכתיב: פותח את ידך ומשביע.
רבי יהושע בן לוי אמר:
גדולה מקריעת ים סוף, דכתיב: לגוזר ים סוף לגזרים, וסמיך ליה: נותן לחם לכל בשר.
ויקרא בהם שמי –
(כתוב ברמז ק"כ).
וידגו לרוב בקרב הארץ –
כתיב: בן פרת יוסף בן פרת עלי עין.
אמר ר' אבהו:
אל תקרי עלי עין אלא עולי עין, זרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא.
ר' יוסי בר חנינא אמר:
מהכא: וידגו לרוב – מה דגים שבים מים מכסים בהן ואין עין הרע שולטת בהן,
אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן.
רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מנהרא מסתכלן בי ולהוי להו זרעא שפירי כוותי.
אמרי ליה רבנן: ולא מסתפי מר מעינא בישא?
אמר להו: מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטה בהו עינא בישא, דכתיב: בן פרת וגו'.
ואיכא דאמרי:
מהכא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלה, לא תשלוט בה עין הרע (כדלעיל).
[מח, יט]
ואולם אחיו הקטן יגדל –
(כתוב ברמז י"א).
הנה אנכי מת –
רב נחמן ורב יצחק, הוו יתבי בסעודתא בתר דסעוד.
א"ל רב נחמן לרב יצחק: לימא לן מר מידי!
א"ל: הכי אמר ר' יוחנן: יעקב אבינו לא מת.
א"ל: וכי בכדי ספד ספדניא וחנטו חנטיא?
א"ל: מקרא אני דורש: ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו', ואת זרעך מארץ שבים.
מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
[מח, כב]
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו' –
וכי בחרבו ובקשתו לקח, והא כבר נאמר: כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני?
אלא בחרבי – זו תפילה. ובקשתי – זו בקשה. (כתוב ברמז רל"ג).
אמר יעקב: מה?
אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם?
אני נלחם כנגדם. הוא דאמר לו ליוסף: אשר לקחתי מיד האמורי וגו'.
והיכן מצינו שלקח יעקב בחרבו ובקשתו?
הוי אומר: בשכם (הנה אביך חולה):