מ ,בנבר
יסודה של החסידות
אהיו שכינו את החסידות בשם "מרידת עם-הארץ" .פירושו של דבר :הדחיפה העיקרית
תנועה זו היא כביכול
י
ש
התמרדותם של פשוטי העם על אילן היתש של הערכים האישיים ,שהלמדן הוא בו למעלה מכל ,זה היודע את התורה
על בוריה ,ללמוד וללמד .מכאן שהשאיפה העיקרית היא שינוי הערכים ,העמדת שלשלת חדשה ,שאת המדרגה העליונה
יתפוס בה לאיודע התורה אלא "החי" בה,היינו באחדות הפשוטה – ,דבר שניתן לעם-הארץ תכופותיותר מאשר ללמדן
המופלג .ושרשה של שאיפה זו לשינוי הערכים ראו בשיטיי המבנה החברתי בקרב יהודי מזרח-אירופה ,כפי שנתרחשו
בעת שבאה לעולם החסידות.
אין ספק שגרעין של אמת בהשקפהזו.אין אדם עומד על סודה של ההשפעה הכבירה שהשפיעה החסידות עלההמונים,
אם אינו שם לב אל הקו ה"דימוקראטי" שבה ,כלומר אל המגמה להעמיד במקום ה"אריסטוקראטיה" הקיימת של הענין
הרוחני זכות שוה לכל אדם להידבק במוחלט.ויהי ששורר אי-השויון בכלעניני החיים החיצוניים :אסורשייכנס גם לתוך
הפנימי ,ליחס אל האלהים .מעתה קל יותר לשאת את מציאות ההבדל בין בעלי-יתרננות ונטולי-יתרונות ,כיון שבטל
היתרון הנפסד ביותר ,זה שהרחיב והעמיק את התהום בין המאמין ובין נושא אמונתו .ודאי שאין הפיכה כזו עשויה
להתחולל בתולדות הדת ,אלא אם כן קדמו לה זעזועים ותסיסות בקרב החברה .אולם השאלה העיקרית היא ,מהו חלקו
של הגורם הסוציאלי בתהליך כללי זה.
,
ח
ו
ר
ה
,
ה
ז
ז
י
ר
פ
ה
ל
ת
ו
ד
ל
ו
ת
ב
ם
י
ט
ו
נ
ל
ע
ד
י
ק
פ
ת
ה
ד
ג
נ
כ
.
ו
ל
ק
ש
מ
כמובן
משעה שגילו את חשיבות הגורם הסוציאלי
הראשי
הוא כאן ,כבכלעיוןעמתי ,תיחום התחומים .ובוא וראה :בשום מקום אחראין לסמן את גבול שלטונו של הגורם הסוציאלי
בדיקנות כזו שניתן לסמנו בתולדות הדת ,הוא הגורם לכךשתינים חדשים של התורה והצורה ,עיקרי אמונה ומימים,
סמלים ומנהגים חדשים מתגברים בזמןמסויים על אחריםוקונים שביתה בתוךחיי העם- ,שיעורם וסדם של אלהתלויים
בו; לאכן אותםהחינים גופם .הדעה,שיצירי-דת צצים ועולים תמיד מחדש מתוך "תנאים" חברתיים ,טעות היא ,העשויה
לרוקן ולדלדל את עולם הרוח :הללו משפיעים על תהום הדבריה וחזקתם ,ורק בנסיבות סוציאליות מסויימות עלול החדש
לכבוש לו דרך; אבל הוא בא לעולם ממאבקים ומגעים שחפנים הדת .ההתפתחות הכלכלית אינה מעמידה אלא כוחות
משלים; את הכוחות המזריעים מספק הרוח.
,
ם
י
י
ת
ד
ה
ם
י
י
ח
ה
וביחוד שביחוד הדברים אמורים באותה סעירה של
שהחסידות היא אחת מתופעותיה ההיסטוריות
הגדולות .נוהגים לקרוא לספירהזו מסתורין ,אך ליתר בהירות יש להראות ,שאין המדובר כאן בעיונים נטולים ומופשטים
מן הנסיון האישי ,כגוןעיונים על יחס-ההאצלה שבין אלהים ועולם ,אלא מדובר כאן בתורה שיסודה בנסיון האישי,וכל
עיקרה התרחשות זוביןהיחידוביןאלהיו .אמנם משתמשת תורהזובעיונים הללו ,ויתכן שתשתמש בהם ותחזור ותשתמש
בהתמדה ,כדרך שנוהגת החסידות ,אבל כל זה לא בא אלא לקשרם פעם בפעם אל ההוויה האישית ואל התפקיד האישי
של האדם ,כדי לחסתם בהם ,בהוויה ובתפקיד .מסתורין במובן זה מורה על תהום האישיות ומיוסד בה ,אף שהוא עומד
ומכריז בנוסחאותיו הקיצוניות על התבטלות האישיות ,על ביטולה בעשות האלהית ,בחינת סוף-מטרה .אבלאין אתה שומע
מכאן ,שיש לטפל במסתוריןביחודעל שום ש"אישי" הוא .המיסטיקןאינו נכנס בנסיונו המיסטי ,זה שעתיד ליששותיסוד
תורתו,מתוך חלל-עולם סתמי ,אלא מתוך רשות-ההיים של דת ממשית מסויימת ,שבה הוא בן-בית ולתוכה הואחוזר ונכנס
פעם בפעם; הן ,אףנסיונו עצמו טבוע לא-מעט בחותם מסורתה וסדרי-חייה של דת זה אפילו בזמן שנראה כאילו הוא
מסתלק מעיקרי דתו,עדיין הוא מחובר בסיותה.
המסתורין הוא תופעה היסטורית .דבר זה בולט ביותר במקום שהוא נעשה "תנועה" ,כלומר :במקום שתורתם ואורת-
חייהםשלבעלי-מסתוריןמשפיעים מאורם אל מקברלחוגתלמידיהם,נאחזים בעם,משמשיםלודוגמה ומופת,גורמים לתמורות
עמוקות באמונת העםובחיי נשמתו .והנה ,אם נשאל לעפיו של המצב ההיסטורי ,שבו קופץ ניצוץ ההוויה המיסטית ונבזק
אל העם ,נמצא על פי רוב ,שחל הוא בעת משבר בקרב הדת ,משבר גלוי פחות או יותר .שעה שמתערערים תקניה
וסדריה המקובלים של דתמסויימת ונחלש תקפם ,נחלשת מציאות-האמונה שלהם ,אם מחמת התנונות ודלדולגלליםוהולכים
ואם מחמת מאורעות נקלים ,וכן בשעה שתשובתה של דת זו על לבטיה של ההוויה האנושית ,הן הפרטית והן העמית,
הולכת ומתרופפת מתוכה ,אותה שעה קםהמסתורין נגד הספקות המתפשטים,נגדהיאוש הפתפרץ .הואמגלגל אתהמוטיבים
היסודיים של העיוניםהמיסטיים למוטיביהחיים ,לא להלכה בלבד ,אלאבעיקר בעצם החיים ,כלומר במערכת הדת שממנה
צף ועלה ,וכך הוא נמצא ממשיך לדת זו שפע של חיות חדשה .הוא ptnbאת הסדרים שנתערערו ,ממציא להכרזות
שנתפקפקו תוכן חדש ,מתקן את יסוד מהיענותן ,יוצק משמעות חדשה בצורות שנתרוקנו ממשמעותן ,ומסדש את נעוריהן
מבפנים; הוא מחזיר לדת את העוצם המלכד .עצם העובדה ,שהמסתורין מתקבל על לב העם ,גורמים סוציאלייםמסייעים
אותה,היינו שינויים סוציאליים ,שאיפות סוציאליות :אבל מתן זה ,שהוא נותן לעם ,אין לתפסו מתוך מוצא סוציאלי:
שסיית שהוא מעניק לדת ,מקורה בדינאמיקה הדתית-הפנימית עצמה ,הלשד היוצר שבו עולה מאותן שכבות-השרשים,
שבהן מתפוררת ומתחדשת עצמות האמונה .והוא הדין בחסידות.
ב
ההפיכה השבתאית-הפראנקיסטית ,שחלקה השני ,משחק-השעירים ,היה מר יותר מן הראשון ,מן הטראגדיה ,הביאה
את היהדות לא רק עד עבריפי תהום ,כפי שרגילים לומר ,אלא סכניסה אותה ברגלה האחת אל הלוע הפעור ממש.
העובדה ,שהלהקה המרכזית של אחוזי-הטירוף המירה בפועל ממש את דתה -כאן בדת האיסלאם במצוקה ובחשאי ,וכאן
בדת הנצרות בפומבי ובפאר ,ובשתיהן תוך עילוי כביכול למעשה קודש בעבודת אלהי ישראל – ,לא היתה אלא סימן
להרעלה ,שחדרה עד תוך תוכו של גוףהעם .אין לראות את התהליך הכביר ,שנמשך כמאה שנה ,כשואה חיצונית בלבד,
א תפס את הנפש כולה,
שממקור-מערכתה פורשים ויוצאים אל מחוץ למהנה הנגועים ביחוד ,ואילו השארn~ltytv ,י
חוזרים למסלול-חייהם הראשון באותה נקודה גופה .החומר הארסי והמפורר חדר ,בלי שהרגישו בכך ,גם באברי העם
הרמוקים ביותר ,שלכאורה לאהיתה להםכל נגיעה בדבר,ואפילומי שנלחם ברעה בשצף-קצף,אנוס היה להיאבק ולעמוד
בפניה בעמקי נפשו האפלים,בסבכי החלומות .אין הישועה שלימה ,אם חלק הגוף ,שפגע בו המזיק והעלה חבורות חבורות,
נפרד מן הכלל :אין רעל עצום בגוף נדחה אלא בסם-שכנגד עצום .העיקר הוא שהסם-שכנגד הותקן כהלכה ונשמר
ברקמותיו הפנימיות של האורגאניזם ושוב אין צורך אלא לפתחו במלואעוזו ולהפעילו ,וגם הכוח המפתח והמפעיל יהא
מצוי ועומד בדמות מנהיגים חדשים ,בדמות הנהגה הדשה .נזדמנו שניהם כאחד ,עתידה התרופה לבוא.
אין לסמן רעל זה כדרך שמסמנים סםסיסי בשם או בנוסחה קבועה .ואף-על-פי-כן ,אם נרצה לתארובעקיפין ,נתקרב
ונלך אליו ביותר ,כשהדברים יהיו אמורים בתאוה לעבור בקפיצת-הדרך על המציאות .במקום לחיות מתוך תוכה של
המציאות ,הגדושה סתירות אכזריות,והיא-היא המעוררת דווקא את הגדול באמת ,כלומר את העבודה השקטה לשם התגברות
על הסתירות- ,עומדים כ ו ח ם לאשליה ,משתכרים בה ,משעבדים לה את החיים ,ובכל שמרביםעשייהזו נעשהגרעין
ההוויה לוהט וזקר כאחד ,נסער כולו ומשותק בכוח המניעו .תאוה זו לעבור בקפיצת-הדרך על המציאות הביאה בנידון
שלפנינולידי כך ,שפעלו ולימדו והעמידו פנים כאילו קיים ועומד מצב של שלימות ,של תיקוןמשיחי ,שלאהיה קיים
באמת- ,לידי התנהגות ,שלפי כוונתה ותוכה ביטלה את הסדרים וסירסה את הערכים ,לא קיבלה שום מרות ולאצייתה
לשום חוק ,לא ראתה שום דרך אחרת מלבד דרך ההצטרפות הלוהטת להתרחשות הפסיבדומשיחית .כל האומר :קנאת-
אמונה מופרזת היתה כאן ,הריהו טועה טעות גמורה :האמונה האמתית ,אףזו הקנאית ביותר ,אינה "עיורת" ,היא רואה
78
את המציאות ואינה טשלה את עצמה ,אלא שהיא מקשיבה לקול שלמעלה ממציאות זג הפוקד עליה ,על האסונה,ומייפה
כוחה לשנות ממציאותזו .ואילו כשמעמידים עולם מדומה במקום העולם הממשי ,משתלטת האמונה התעלה ,העלולה
להמשיך פורענות על פורענות ועד לחורבן בכלל.
י להשצא אצל פרט או אצל עם שנתמכרו
אף רעל עצום זה לא ניתן לכיבוש אלא בסם-שכנגד עצום ,ואין זהעילו
לאשליה :אין הוא בא ופועל אלא עם מתן יחס מחודש למציאות ,אמנם "מחודש" משמעו כאןניגוד ל"ישן" ,שטןיגיעה
בסלה היא לפעול מתוך מצבים קודמים ולא מתוך המצב ששרויים בו ,ואין לבקש את הישועה לשעה היסטורית אלא
מתוך הגחותיה שלא היו עד כאן בנמצא; אבל משמעו גם דבר שונה בהחלט מ"חדש" ,שטן החמרים ,הדרושים להתקנת
התרופה ,הם עצמם אינם בהתקנה ,צריך שיהיו מובנים ועומדים; העיקר הוא -התקשרות נשנית אל מה שהיה לפנים
עם הפיכה יחד ,כניסה נשנית וחוזרת לתוך מסורת ,אבל מסורת מעוצבת מחדש :והוא שנתרחשבחסידות? .מה בא יחס
מחודש למציאותןיחס שהיא עצמה מכוננת אותה היא מעלה ומלקטת אותו ליקוט אחר ליקוט מן המעינות המוסיפים
לנבוע ,מן המעינות הקיימים גלויים ונסתרים; אבל נתחדשו בידיה.
היתה זו תרופה :אבל שלא מתוך כוונה תחילה לתרופה .תרופות ממין זה ,המשתרעות למרחבים גדולים וחודרות
למעמקי מעמקים ,מעולם לא באו מכוונה בלבד :הן סר
יכהווןו,פעולתה של ה 11יה אישית ,שבה באה הישועה לידיגילוי
מ
ומתגשם היחס המחודש למציאות .ההוויה אינה ערוכה ב
,
ו
ז
לפעולה היא רק בצביונה עומדת ,ודוקא משום כך היא
פועלת את מה שהיא פועלת .ואמנם היא עצמה מפרשת ומתפרשת בתורה ,משול לפירוש זה שכתוב מתפרש ,אבל שוב
אינה מתכוונת בכך לעצמה ,אלא לאמת .ההוויה והתורה המפרשת אותה ,שתיהן יחד מביאות את התרופה .הן מעוררות
שמון שאינו ניזון מן האשליה ,אלא מן המציאות ,חסון באדם ,ומתוך כך אמון בחיים ,ומתוך כך אמון באלהים.
הוויה אישית ,הפועלת פעולה כזו ,אינה יכולה להיות אלא הוויה "נאיווית" ,כלומר הוויה ערוכה כולה לענינה ,ואינה
יכולהלהיות"ךפלשסיווית" ,כלומר מהרהרת בבעייתה שלה .אבל גם אינה יכולה להיות הוויה "תיאוריטית" ,כלומר תופסת
את הדבר,שאליוהיאערוכה ,בחינת הפשטה שכלתנית מן המציאות אובחינתחדירה מיסטית-הסתכלותיתמאחוריהמציאות.
אין היא יכולה להיות אלאהוויה חיונית ,החיה עם המציאות ממש ,ובתוך חיים פשוטים אלה עם המציאות היא חושבת
מה שהיא חושבת ומתבוננת במה שהיא מתבוננת ,לא פחות ולא יותר ממה שנותנת ממשותם של חיים אלה .תמימות,
סיגת ,פשטות וישרות ,אלה הן הגרעין האישי ,שסביבו מתגבשים יסודות התנועה החדשה .הגרעין פועל בבחינת מופת
ודוגמה ליחס המחודש אל המציאות .הוא מושך כל הקרובים אליו בפשוטי העם .הוא מעמיד לעולם את טיפוס המנהיג
החדש .הופעת הבעל-שם-טוב היא העובדה היסודית של החסידות.
בתקופתנו ,השקודה בתאוה עזה לפורר את הדמות פירורים פירורים ,נוהגים למשמש בתופעות כאלה ולפוררן ,עד
ששובאיןמשתייר מן העצמותהאישית אלא מעטמןהמעט.כןישנוטים להעביר במקום הראשונים ,החביבים על המסורת,
את התלמידים ותלמידי התלמידים ,שהניחו אחריהם תורה שלמה .אמנם הדעה הרואה בשבתי צבי רקכלי ,בלתי-חשוב
מצד עצמה שנתמלא כביבול תוכן אישי על-ידי חסידים גרורים בעלי כשרונות מעולים ,והם שצרו אותו צורהזובעיני
המון פותה,יתכן שמוצדקתהיא :יפה לה לממלכת האשליהשיהיו מעלים ומנשאים הבלות גמורה עדלמידת הוד שבתפארת.
כנגדזה ,כשבאים ומנסים לטעט את דמותו של הבעל-שם-טוב ולצמצמה ולומר ,שאין בה אלא משום עיטור לצרכי פרסום
של בית-מדרש זה ,ואילו עצם יסודה של החסידות הונה על-ידי גדולי המחשבה ותלמידיהם- ,טעות היא בידם,כי לא
ירדו למהותה שלתנועה ממיןזה ,תחילתה של החסידות ביחסה של עדה קטנה למציאותו של אדם מנהיג ומורה; מציאותו
של אדם זה ,ולא סראיתו ,היא שמכוננת את העדה :מכאן נקשות שלוחות היחס המחודש של העם למציאות .ששןאין
*חידואיןצבור קוניםיחסאמתי למציאות אלא בדרך יחס למציאותו של בן-אדם :חולף העולם שלמראית-עין ,היש עצמו
מתגלה ומותר לבטוחבו.
ךיהי שמועטות הן הידיעות המוסמכות עלחיי הבעל-שם-טוב- ,בידינו מסורת נאמנה אחת ,והיא :שבעלי מדרגות
גבוהות ברוחניות ,אישים גדולים בנגלה ובנסתר ,הרכינו ראשם לפניו ושימשואותו .סיפורים אלה ,שהאגדה מספרת על
אחד מהם ,שנתישבועליו הקושיות החמורות ביותר בזמן שהאזין לתפילתו של הבעל-שם-טוב; ועל אהד שנתפרץ בבכי
ק
.
'
79
בשעת תפילתו בכי ששיבר את כל לבו והפך את כלחייו; ועל אחד שתש כוח רוחו בשמעו את דבררו הפשוטים והוא
עשה את עצמו חסקופה נדרסת לפניו ,לפני איש הפלאות- :הרי מוצאים אנו בכתבי התלמידים רישומים ברורים מן
הפעולה המתוארת בסיפורים אלה .כתביו של אחד מהם ,של ר'יעקב-יוסף מפ4לנ4אה ,שרשאים אנו לכנותו בשםוסינ4פ4ן
של הבעל-שם-טוב(חילטון לא היה לו :ק~חד שהיה מוכשר לכך ,הוא ר' דוב-פער המגיד משריטש ,מביא אמנם כמה
ממאמריו ,אבל אינו עוסק באישיותו) ,עדות כבירה הם להערצה ,שהעריץ איש גדול בתורה ובסברה את איש ההארה
וההערה ,עדות לשינוי היסודי שחל בסולם-ערכיו :שוב לא הלמדן החריף-ובקי ולאהירוש בעל ההתבוננות ,אלא האיש
הטהור והמאוחד ,המתהלך את אלהים בתוך העולם ומשתתף בחיי העם ומעלהו לאלהים ,הוא עתהבעיניו איש-המעלות.
אף אנו עצמנו עלולים לחוש ולהרגיש משהו מאותה פעולה של המציאות ,כשקוראים אנו בדבריו של הבעל-שם-טוב.
אמנם,איןבידינו מתורותיו אלא מהשמביאים התלמידים- ,קטעידברים ורובםודאיניתנובשינוילשון,ממוזגים ומעורבים
1בהוספות של התלמידים ,עד ששוב אין אנו מאמיניםכי יעלהבידינו להעלות את קולו של הרב מתוךערבוביתהקולות.
אף-על-פי-כן עולה הדבר בידינו במידה מסויימת,ודווקא מפני שרבים כל-כך המוסרים ,ושונים כל-כך :פורשים אנו מכל
הריבוי ולפנינו משהו פשוט ואחיד ,לא הרצאה גדולה רצופה -ואף אין בו כדי להחזיר את ההרצאה לקדמותה ,כל שז4
קיימת היתה בזמן מן הזמנים- ,אבל מכל-מקוםיש בשאר הזה ךבר בן-אדם ,בעל צליל עצמי וטעם-חייםעצמי .מקשיבים
ונשמעת לנו רעננות מפתיעה ,זו שאינה נכנסת לעולם הדיבור אלא כשמעיז בן-אדם,
אנו רב-קשב לדבריו ,והנה
לאחר ששתה .את קובעת כוס האכזבות של הרוה ,לעמוד פנים אל פנים עם המציאות .האזינו ,למשל ,לאימרה מעין זו,
שעשתה אותילפני ארבעים שנה לחסידו של הבעל-שם-טוב" :יאחוז במידת זריזות מאד,יקום בזריזות משנתו,כי נתקדש
ונעשה אדם אחר והואראוי להוליד ונעשה כמידת הקדוש-ברוך-הוא שהוליד עולמות" .אמנםסימוכין לו למאמר זה בכמה
מאמרים של מקובלים ,ואף-על-פי-כן מי דיבר כך לפני הבעל-שם-טוב ,מי מלבדו מדבר כך אלינו 1אני אומר :אלינו,
כי זהו הדבר המכריע :מי ששסעו מרגיש כאילואליו פונה הדיבור .האגדה המספרת ,שכל אחד משומעי דבר תורה מפי
.הבעל-שם-טוב הבין אותו כאילו אליו נאמר ,כעונה על צרותיו ,על ספקותיו וחרדת השאלות שלחייו הפנימיים ביותר,
אגדה ודאי מגידה את האמת :באותה אמת אנו חשים עוד עתה .לפנינו לא תורה שוכנת מרומים ,למעלה-למעלה
מהוויתנו ואינה אלא מוסרת להכרתנו קרן אחת מן העולמות העליונים ,אבל אינה גם הוראה בלבד.,המורה לנשמתנו את
דרכי העליה :עזרה היא לחיינו הממשיים; חיינו עצמם מתרוממים ועולים על-ידי הדיבור הפונה אלינו ,אם אנו שומעים
לו .מציאות אל מציאות קוראת; מציאותו של בן-אדם ,שחי במגע עם מציאות היש במלואה ,מעוררת את המציאות בנו
ומסייעת אותנו לחיות במגע עם מציאות היש במלואה .וכאןנאים הם דברי הבעל-שם-טוב בפירושו של ר' יעקב-יוסף:
"אם התלמידים אינם שואבים מן המעין ,אז נקרא הרב כבד-פה".
עויה
יו
ג
משבר התקופה השבתאית-הפראנקיסטית היה קודם-כל משבר התורה.
תורת ישראל היא תורה של הבחנה .כשם שהבריאה מיוסדת על הבדלה :במקום -בין מים עליוניםובין מים תחתונים,
בזמן -בין יום ולילה ,וכן הלאה ,ובסופה של הבריאה עומד האדם ,שאף הוא נפרד לזכר ונקבה ,כן מצווה האדם מפי
ההתגלות להבחין:בין אלהים ואלילים ,בין נביאי-אמת ונביאי-שקר,בין טהור וטמא,בין טוב ורע,בין קודש וחול ,כללו
של דבר:בין המתאים לאלהים ובין שאמו מתאיםלו.י
א ניתן כאן מקום כלל לריבוי סתמי ,בלל שורר העיקרון של
שניות קוטבית .אבל לא כהבדלות קוסמיות ,שבהן שני הקטבים שוים לחיוב ,הבדלותיה של ההתגלות ,שבהן הוטעמו
מטעמות חזקות ביותר של הן ולאו ,של רעיה ומאיסה ,כגון ההבדלה ה"מוסרית" בין שתי הדרכים של טוב ורע ,או
שהשלימות מתרכזת בקצה האחד ומשיירת ריוח רחב לכל מה שמחוצה לה ,כגון בהבדלה ה"פולחנית" בין קודש לחול.
וגורל האדם ,גורלו במשמעו המדויק ביותר ,גורל הפרט וגורל הכלל ,תלוי ,בהבחנה הנכונה .ברשות הקודש מתבטא דבר
זה במסורת ,האומרת שכל הבא ונכנס בלא רשות במגע עם ,הקודשמ~חייב בנפשו; וברשות הטוב והרע הוא מתבטא
בהכרזה ,האומרת שאלהים נתן לפני העם "את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" .כאן מתמזגיםסדריהבריאה עם
ו80
סדרי ההתגלות .יחד עם זה מתבלט בנקודה זו בבהירות יתרה ,כי הבחנהי
ו שהתורה באה ללמדה ,משמעה הכרעה,
:
הכרעה שבה אדם מכריע על עצמו.
אולם עם התרחבותו של התחום השלישי ,הנוסף על הבריאה .וההתגלות ,הוא תחום אחרית הימים ,צפה ועולה הבעיה,
אם ההבחנה המוטלת על האדם כוחה יפה לעולם .אם יש לעפות לתיקון משיחי של הבריאה ,תיקון שבו מגיע גם האדם,
והאדם ביחוד ,לשלימותו ,שוב לא שיים מקום במציאות להבדלות האמורות בתורה ,אם באחרית הימים ,כפי שכגר חזו
הנביאים המאוחרים ,עתידה התורה להיכתב על לבבני-האדם לדעת את אלהים במישרים ,שוב תיבטל ,עם איומו של החטא,
גם כל מערכתהדימויים של פרשת דרכים והכרעה; ושוב לאיהיה מקום למשמעותה הממשית של ההבחנהבין טובלרע.
יתר-על-כן :אם התפקיד המוטל על ישראל ,להיות קדושכי קדוש אלהיו ,נתקיים במלואולעתיד לבוא ,שוב בוטלה בכך
ן קודש לחול ,שטן מי שנעשה קדוש ,אינו יכול אלא לעשות בקדושה כל שהיה עד כאן בחינת חול;
גם ההבחנה בי
תחום החול כולו נבלע והולך בתחום הקודרו .מתוך האספקלריה המשיחית נראות ההבחנותהעיקריות של חתורה כארעיות
וחולפותי כל מעשה שעושה האדם המושלם ,כל חיים שחי האדם המושלם נאים בבחינה זו לפני אלהים .מבן-אדם זה
שוב אין נדרש דבר ,הוא פטור מכל ה"ראוי" ,שטן כל "ראוי" הוא,כאן גם "מצוי" .האדם הוא כמו שהוא,חי כמו שהוא
חי ,ובכך תיקונו.
התנועה השבתאית ,שכבר מצאה השקפה זו מן המוכן ,הסיקה מעצם העובדה של ביאת המשיח ,שהנחות אלה כבר
באו בעצם על מילואן .מדמה היא -אין ספק שבימי-יצירתה הראשונים מךמה היתה במידה 11של אמונה ,הנתונה גם
לאמונה התטלה,ולימים בהתאמצותלהניע למצב דומהלזה בדרך של התפעלות במתכוון – ,מומההיא שבאה שעתהתיקון.
אבלאין היא מסתפקת בכך ,שהיא נוטלת ממושג העבירה את טיבוהשלילי ,שהיא נוטלת את עוקצו ומגלגלת אתהעבירה
במשהו סתםהיולי ,אלא היא מרוממת אותה לקדושה? ,ם שהיא טשווה לעבירה שנעשתה בקדושה אופי של סלילת דרך
לעולם משיחי .מי שעושה בקדושה מה שנראה עד כה כעבירה ,כובש חטיבה זו של היש בשביל השלימות .הוא חודר
לתוך הקליפה וממלא אותה קדושה עד שהיא מתפקעת .אין מעשה הגאולה מעשה ,אלא אםכן נכנס הכוח הגואל ברע
עצמו ,משתלטעליו ,הופך אותו- ,גואל אותו .וכיצד מתרחש הדבר? על-ידי שעושה אדם רע בלי לעשותו בחינת רעי
הרי שניגוד כאןבין המעשה לבין הכוונה ,אבל ניגוד זה בטל על-ידי הקדושה :מכיון שקדוש אדם זה ,לפיכך קדוש כל
מעשה שהוא עושה.
,
ה
ל
א
כ
,
ך
כ
"
ת
ו
י
ט
9
4
נ
~
"
ותמיד הסתמכו על שהאדםהגיעלשלימותו ולקדושתו,
מזמןלזמן צמחו בדתותההיסטוריות מגמות
לומר בדמותו של פלוני ובדמותו שלאלמוני .לעולם מוצג אתה בתנועות כאלה וכיוצא בהן,כי האיש ,שתקף עליו הרוח,
נתחלף בדעת עצמו ובדעת אחרים באדם השלם ושפעתו הפנימית ומבוכתו שבלב נתעטרו בתארים מספירת הקודש ,בקרב
היהדות נוסף לכך הפאת4ס המשיחי ,האמונה הנלהבת ,שגאולת העם והעולם תלויה באיש,שנראה על הבריות כאדם השלם,
ובמעשיו .לפיכך חודרת כאן הבע:נות עד לתוך תוכם שלחיי העם.
תורת ישראל תורה של הבחנה היא :מעתה שוב אין מהלהבחין .תורת ישראל משסעה -התאמהבין ההבחנה טובו
רע מזה ובין ההבחנה קודש-חול מזה :מעתה אכלה אש הקודש את עצמותם של טוב ורע .עלולים היינו לראות בכך
נצחון של היסוד הדתי על המוסרי? ,למלא נעוץ היה הדבר באשליה ממש .עם היגלותה של האשליה עתידהיה להישמט
הקרקע מתחת היסוד הדתי המנצח לכאורה ,ואף-על-פי-כן לא יחזור היסוד המוסרי המוכרע.למקומו ולזכויותיה
משבר התורה כבר מצוי היה בכוה בעצם עובדת האשליה :הוא פרץ בפועל ,כשהוכרה במהותה .אמנם רבים מאנשי
התורה הוסיפו עוד לעמוד במקומם ,כאילו לא קרה דבר; אבל ניטל כוח דקרם התופס את הנפש .עיקרו של העם היה
מעורער במציאות-אמונתו .תקוה משיחית שנתבדתה אינה ממשכת בהכרח שואה פנימית :מאוכזבים ,מיוגעים ,מאופלים
מבפנים ,ואף-על-פי-כן חוזרים הבריות לאורח-חייהם הבלחי-משיחי ,והסדרים המקובלכם,עוזרים לאדם לחיות את חייו,
מה שאין כן אם סדרים אלה גופם נעשו מפוקפקים .לא עמד עם ישראל בפני יסורי הגלות אלא משום שהיה בטוח ,כו
דרכו ,הנכונה הנתונה בתורה ,זו הדרך שאפילו הוא סר ממנה וחזר וסר ,סופה שמביאה אותו למקום שיש צורך להביאו,
ובלבד שודע להבחיןבין דרךזו ובין דרסיהיקוא
.דומה ,שהדעת הזאת ניטלה ממנו בזמן שנוהגיםהיו כאילוהגיעו אל
81
י היצרים ,ציוותה להישאר קרוב לקודש גם בתחומו הטבעי של החול;
אתחי
המטרה ואין צורך עודבדרך .התורה ריסנה
ואילו עתה דומה היה ,באילו הקדושה עצמה פורצת את כל הגדרים ומשתכנת בתוך הטומאה ממש .נתנדפה האשליה
האחת ,שאמנםהגיעוימות המשיח ובטסה התורה ובמקומה באה ההנאה בממש ביסודהאלהי השרוי בכלהדברים והעצמים:
והנה קמו תחילה דרושים של דוחק ואחריהם צצהועיתה אשליה חדשה ,מופקרתבכולה .אפילו מי שהתנגד לה ,נגוע היה
בה ,אם נגיעה קלה ואם חמורה ,בסתרי נפשו .אמנם כלפי חוץ אחז השכרון רק אתבעלי הכת; אבלגם נשמותהאחרים
נכנעולובהעלם .הנשמה שהותרה רצועתה ההינה למצוא אתהאלהים בחינתקנינה של עצמה בטבע ,בטבעהשלה .היא לא
רצתה לשוב אלהזמן העדמשיחי .ואם לאיכלו עוד הבריות להאמיןבשלימות המצויה ,עמדו והעלוה בלהטים לנגדעיניהם.
הם הימים ,שבהם אמנם מקיימים את המצוות ,אבל בנפש רפויה ובעין פוזלת לצדדים .הם הימים ,שבהם שולט הרע,
זה שאליו מתכוונת התורה :התהו-ובהו נדחק ונכנס לתוך עולם ההתגלות ,הםימי הנסיונות ,שבהם תש כביכול כוח התורה
בלבבות,שפןסבורים הבריות לגלותפניה של חירות אלהים בעד המסכההשדית;איןגפתים ומתמכריםלנסיונות ,אףגםאין
מגרשים אותם מעלפניהם.טרדנייםביותר הםהנסיונות בשעת תפילה :כאן נעשה כלדימוילנסיון; נוהגים הם באילו עושים
בתוךשלהםומבטיחיםאלאחר,שונהמזה שהאדםקוראאליו.נתערערו התחומים,זהנכנסבתוךזה,והאפשריעצוםמןהמציאותי.
הכרחהיה שתגיע שעתה של תורת הבעל-שם-טוב להתעצם בנקודהזו ולהביא את התרופה ,ואמנם התעצמה בנקודהזו.
ד
האגדה מספרת ,שבימי הבעל-שם-טוב היה איש שנתפרסם על-שום סגולות רוחו הנפלאות .ההסידים שאלו את רבם,
י צדיק אמתי הוא ?"
אם ראוי להם לנסוע אל אותו איש ולתהות על קנקנו" .סעו" ,אמר .ושוב שאלו" :במה נכיר כ
"פקשו ממנו עצה" ,השיב הבעל-שם-טוב" ,איך לגרש את המחשבות הזרות .אם יתן לכם עצה ,תדעו שאין בו ממש.
כי על כך צריך האדם עצמו להילחם עד רגעו האחרון .וזוהי עבודת האדם בעולם הזה" .המחשבות הזרות ,הבאות לו
לאדם בשעת תפילתו ותלמודו להסיח דעתו ולפתותו שיהא חומד את הדברים ,אשר המחשבות ההן מעבירות לנגדעינו
הפנימית ,גדולה תעודתן בחיים ,וחל לנו ירצות שיסתלקו לחלוטין מאתנו .בלשוננו :כוח המבמה – ,שפן בו אמורים
הדברים – ,הרוצה למשוך ולהרחיק אותנו מן האמת ,יסוד נחוץ הוא לעבודתה .אין לעקור את שפעתן המצודדת את הלב
ואין לדחותה ולהוציאה ,אלא יש להכניסה בתוך ההוויה האמתית; רק בכוח מעשה זה נגיע לאחדות ,שאינה מתעלמת
פן העולם ,אלא חובקת אותו .אבל לשם כך עלינו לעשות את הדבר הקשה ביותר :את ההפיכה.עלינו להפוך את היסוד
י האמת.
הזה ,הרוצה להשתלט עלינו ,ולגלגל אותו בעצמותחי
ר
כדי להבין זאת כראוי ,צריך קודם-כל לתפוס דב
,
"
ת
ו
ר
ז
ה
:
י
ר
ק
י
ע
"המחשבות
כניסתן אל לב האדם ופעולתן אינן
בעיני הבעל-שם-טוב מה שאנו קוראים תופעה פסיכולוגית ,אלא תופעה השייכת לסעירה הקוסמית ואף עוברת עליה.
בכל אחת מן המחשבות ההן גנוז ניצוץ ,שמוצאו מהתהפוכה הקדמונית של העולמות העליונים ,מ"שבירת הכלים" בלשון
הקבלה.הן "אורות צחות"" ,שירדו למעמקים ונתלבשו בלבושים צואים" .מתוך ללאוזה משתוקק הניצוץ להיגאל ,ותשוקתו
זו.היא הכוח הדוחף ,שמביא את "המחשבות הזרות" אל האדם .מצליח האדם לשחרר את הניצוץ הטהור מן "הקליפה"
הךימונית ,הריהו מסייע אותו לשוב לשרשו האלהי .כך ביאר הבעל-שם-טוב את הפסוק המצווה על יפת-התואר ,שאדם
רואה אותה בשביה וחושק בה ולוקח אותה לו לאשה" :והסירה את שמלת שביה מעליה".אין ליקח את המחשבה הזרה
כמו שהיא ,בלבושיה המגואלים :יש להסירם מעליה ,ואז יאיר כשחר אורה .לאמתו של דבר הרי העצמות האלפית היא
גופה הנחבאת ב"מחשבות הזרות"ורוצה שימצאוהבתוכן,שיחתרו"דיה וישחררוה; אלהים עצמו נגשאלינוודורשאותנו.
הנה אומר :מה שאנו מכנים בשם כוח המבמה ,אינו משחק חפשי של הנשמה ,אלא פגישה ממשית ,החוזרת ונשנית,
עם יסודותממשיים של היש ,המצויים מחוצה לנו ,והעיקר הוא -לא להתמסר לדמיונות הנראים לפנינו ,אלא להפריד את
הגרעין מן הקליפה ולגאול אותם יסודות עצמם .פעולה זו שסבורים אנו לפעול בקרב נשמתנו בלבד ,אנופועלים באמת
בגורלו שלהעולם .מישאינומאפיןבזה,אינו מקבל בכל נפשו עול מלכות שמים,כי אקצץ הוא במציאותהאלהים.מי שמקבל
עול מלכותשמים בכל נפשו,יוד
עבכל-עת-תמיד :לא לחנם באה מחשבה'זואלי ,אלאכדי להעלותה,ואם לאעכשיו -אימתי1
82
מכאן קונים אנו דעת היחס שבין טובורע ,השולה תכליתשינוי מן ההשקפההרגילה ,המוסרית-גרידא .בדעת זו ממוזגת
תורת התלמוד -שיש לעבוד אלהים בשני היצרים ,כלומר להזרים את כל הכוח המתפרץ בתאוות לתוך העבודה -עם
תורת הקבלה עלהניצוצות שנפלו .השכינה כוללת את שניהם ,את "הטוב" ואת "הרע" ,אבל את הרע לא בבחינת עצמות
עצמאית ,אלא כ"כסא להטוב" ,כ"מדרגה התחתונה מהטוב הגמור" ,ככוה התועה באחיזותיו ואינו טעון אלא כיוון אל
האלהים ,כדי לי4שות "טוב" .הוא הסנה הנאחז באש האלהית ונעשה לגילוי אלהים.
"יצר הרע" "עושה עצמו כאילו הוא עבד מורד באדונו"; ואילו על צד האמת נאמן הוא ומקיים את שליחותו .כל
הנסיונות באים מאלהים ,המתלבש בכוחות "הרעים" .אבל נסיונות אמתיים הם :הרצינות הגורלית של הבחירה ,הפאתוס
של פרשת-הדרכים לחיים ולמות ,החוזרת תמיד ,ברורים הם במחשבתו של הבעל-שם-טוב לא פחות מבכל זמן ,אלא שהרע
והטוב אינם נפרדים עודכהישרד שתיאיכויות שונות ,אלא כחומר שלא ניתנה בוצורהושניתנה בו צורה :לאעודכהיירד
שמאלוימין ,אלא כהיפרד מטה ומעלה ,כהיפרד סנה ואש.חייב אדם להחדיר את האש בסנהכולו :לקשור את תאות-הנסיון
עצמה באלהים :להעלות את האהבה לעצם יפה ,שתיעשה לאהבת מקור של כליופי ,זה המקור העושה אתהיופי יפה :כך
?4ה האהבה שבגלותלביתה .חייב אדם להעלות את היראה ,התוקפת אותו מפני ?צמה אנושית שהיא ,ליראה מפני ?צמתו
שלכל-יכוה ,יראה עליונה שנתלבשה ביראה של מטה :ושובאיןהיראה בחינת פחד ,אלא בחינת הפלאהוהערצה.חייב
אדם לחשל את חמת הכעס לקנאת-אלהים .חייב הוא להפוך את תענוגות הארץ ולגלגלם בהנאה מזיו השמים.
העבירההיאתעיית הכוחבאחיזותיו,אבל הכוח התועה עצמומאלהיםהוא".שכינההיאסעילא למלאעדסוףכל המדרגות,
וזהוסוד 'ואתהמהיה את כולם/ואפילו אדם עוברעבירה,השכינה מתלבשת בהכי בלא זאת לא היה בוכוה לעשותולהניע
בשוםאבר..,וזהכביכול גלותהשכינה"? .ם שמשתמשיםאנו בכוחהשכינה לעשות את הרע ,משלחיםאנו אותה עצמה לגלות.
מכיון שפך ,מכיון שאין העבירה אלא ההתפרצות המוטעית של כוח גדול אשר לשכינה ,התפרצות הבאה על ידינו,
שוב עמדנו על סודו של התענונ שחש החוטא ועל רז משמעותה של התשובה .שפןמי שחטא לא אבדעדייה דחיהעל-
ידי העבירה את הניצוצות-,לא נעלת דלת בפני עלייתם :בידך להעלותם ,בתשובתך .וזהו שנאמר על אלהים,כי הוא
"נושא עוון" :הוא נושא ומעלה אותו לעולםהעליון .ולפיכך הרשע ,המלא תאוה ומסוגל לתשובה ,חביב על הבוראיותר
מןהצדיק המדומה ,המקיים את כל המצוות החיצוניות בלי מסירות אמתית שבלב,בלי "דבקות",ומכיון שהוא רואה את
עצמו כשלם ,שוב ננעלו בפניו שערי התשובה .אך גם הצדיקיםהאמתייםמשניסוגים הם,ניסרים ביחסם ליצר הרע ,האחד
נוהג מנהגו של אדם החשבלילה שננב נכנסלחנותו ,והוא צועק :הגנב בורח והכל היה כלאהיה .השני דומה למישאינו
מפריעלגנב במעשהו ,אלא נותן לו להתקרב ,עד שהוא תופסו ואוסרו .הראשון מגרש את הרע ,השני הופכולטוב; ועל זה
אמרו":איזהו גבור הכובש אתיצרו" .הוא כופהעל יצר הרע ללמדו והוא לומד ממנו .כתוב" :ס8ת4ל8-יש"4רודשולבו
8קח 1שת8-ר91הי" -פירש הבעל-שם-טוב :כל אישיכירויקח אתהמידה ,שבהעליולעבוד אתאלהים ,מזה שהוא חושק בה
זהו הסם-שכנגד האחד שהביאה החסידות .השבתאות העמידה וטיפחה את הלשליה ,שאפשר לגאול אתהרע ?םשעושים
אותו בלא כוונה לעשותרע.זוהי לשליה,מכיןן שכל מעשה שאדם עושה חוזר ופועל על נשמתו ,ואפילו הוא מדמה שהיא
מרחפת ממעללמעשה.החסידותהעמידה לעומתזה אתהעובדה ,שאפשר לתתלכוחנטול-הכיוון ,המתפרץ בתשוקה ,אתהכימן
אל האמת,ואפשרלעשות אתהכוח.העיורלפיקח.בזהנתחדשהתורתההבחנה,בימים שההבחנהבין טובורע נעשתהמפוקפקת.
הפסיכואנאליזה שלימינו חזרה ההשקפההחסידית בתיאוריהעל "הסופלימאציה שלהליבידו"שלפיה אפשר להטות את
הגירוייםמענינםהישרולהעבירםלתחומי הרוח,כלומר :להפוךכביכול אתסוג-השנרגיה שלהם.תפיסה נראיתדלהושטחית
יעומתהחסידות.הכל מצומצם שםבתהליכיםפסיכיים בלבד,ואילוהחסידות מורה והוזרת ומורהעל המגע הממשיעםעצמויות
אחרות .הס1בלימאציה מתרחשת בקרב האדם,ואילו "העלאת הניצוצות" מתרחשתבין אדםועולם.
יו
י
עי
יו
ה
דבר זה ,שפל עצמה של החסידות לא בא אלא לכונן יחס מחודש למציאות ,מתבלט עודיותר בהשקפה יסודית אחרת,
המקושרת אל הראשונה ,אבל היא עוברת על התהום הנפשי במידה מרובה מן הראשונה.
83
תורתהניצוצות של הקבלה המאוחרת נתגלגלהבידי הבעל-שם-טוב בתורהמוסרית ונתרחבהלכללשליחות המקיפה אתכל
חייהאדם .בכלעצמיהעולםנפלוניצוצות בקדמותההוויה,בעת שהקדוש-ברוך-הואהיהבונה עולמותומחריבם.בתוךקליפה
חמרית,בדומם ,בצומח,בחי,טמוןהניצוץ,מעין קומה שלמה,בדמות אדם,בעל רמ"חאברים ושס"הגידים; כפוףהואכבבית-
אסורים ,ראשועלכרעיו,ואינויכול לפשוטידיוורגליו,בחינתעופר שלנשמה.איןלוגאולה -איןלו"לידה"כביכול -אלא
על-ידיאדם.עלבני-אדם מוטללברור אתהניצוצותמתוךהדבריםוהעלמים,שפוגשים אותםבחיייום-יום,ולהעלותם לדרגות
גבוהותיותרויותר ,מדומםלצומח ,מצומחלחי,מחילמעבר,עדשהניצוץהקדושיוכללשובלמקורהעשיתכך,כאילוהוצאתבן-
מלךמבית-האסורים.
עבודת האדם בגאולתהניצוצות מתרחשתבחיייום-יום;ישבידו של אדם לעשותה בכל מעשה שהואעושהואפילובמעשי
חוליןשבחולין,בכל המעשיםהגופנייםהמביאים אותו במגעעםדבריםועצמים ,שפן אף המעשההחילוניביותריכולליעשות
בקדושה,ומי שעושהו כך מעלה את הניצוצות ,בבגדים שאתה לובש ,בכלים שאתה משתמש בהם ,במאכלים שאתה אובל,
הלמענך ,בכולםגנוזים ניצוצות המשתוקקים לגאולה ,ואם מתנהג אתה בדבריםובעצמים אלה בשקידה ,בחסד,
בבהמההעיול
בחיבה ונאמנות ,אתהגואלאותם .הקדוש-ברוך-הואנותןלך אתהבגדיםוהמאכליםהשייכים לשורש נשמתך,כדי שתוכל אתה
לגאול אתהניצוצות שבהם .אפשר ללבדובכל המעשים,והוארוצהשיעבדוהובכולם .והוא שנאמר94" :לדך9יףיקהו" .כשם
שהזרע הנזרע באדמה מושךויונק ממנה את כל הכוחות ועושה מהם את הפרי ,כך האדם העובד את העבודה מושך מכל
הדברים ,שהם משורש נשמתו ,אתהניצוצות ומעלה אותם אלהבורא.
פעמיםרבותמביאיםהתלמידים אתפירושו שלהבעל-שם-טוב למאמרהמופלא שלחכמינועלחנוךשהיה תופרמנעלים
י
ע
ו
כלתפירהותפירההיהמייחדקודשא-בריך-הואושכינייה
.הבעל-שם-טובהסמיך לזה את הפסוק~" :ל
498א:ךףלקשות
,
ב
ףעשה".כלמהשאתהעושה,כך מפרשהבעל-שם-טו "בכוחנשמתך ומחשבתךעשה,לייחד קודשאבריךהואושכינתיה".
יכוח
שאדם
ל
כ
ב
י
י
ח
א
ו
ה
ו
ת
ו
ש
ע
ל
ה
ש
ו
ע
מה
ל
כ
ב
:
ת
י
ש
א
ר
.
ו
ת
ו
ה
מ
ם
י
ר
ב
ד
כאחד.
וכדילהוציאמןהלבבות שהכוונההיא
בזה נאמרושני
את
המעשה
ה
ש
ע
י
ש
"
במפורש
ב
ו
ט
ם
ש
ל
ע
ב
ה
,
ד
ב
ל
למעשיהרוחב
:
ה
ש
ו
ע
ש
ל
כ
ב
.
;
ו
י
ר
ב
י
א
ר
מ
ו
א
א
י
ה
ה
נ
ו
ו
כ
ה
ש
הרי
למהותהרוחנית-
הגופנית כולה ,הנעשית אחדות שלמה על-ידי התפשטות הרוח בכל האיברים; במהות רוחנית-גופנית מאוחדת זו ,בכוח
מאוחד זה ,על האדם לעשות מה שהוא עושה .ושנית :כל מה שאדם עושה חייב הוא לעשותו בכוונה לשם יחוד עצמותה
העליונה של האלהות עם שכינתה השורהבעולם.אולם לאנרמזכאןבשום מקום,כנהוג בכל תורהסגפנית השואפתלהתגברעל
המציאוא,שתסתלקהשכינהמןהעולם,אלאאיחודהנפרדים משמעו דווקא -איחודאלהים עםהעולם ,שנשארבחינתעולם,אלא
שעתה נגאלהואבבחינת עולם .בכלתנועה שאדם עושה,בכל דיבור שהוא מבטאיכוון את מהותו אל האיחוד :וענינה של
כוונך 11לגביהחייםהממשיים מובעעל-ידיתלמידתלמידו של הבעל-שם-טוב כדוגמה ברורה שנאמרה בלא ספק ברוחו של
המורה" :במשאובמתן דעתו מעורבת עםהבריות באהבה ובחיבה" .אותו תלמידמסיים במקום אחר הרצאת תורהזו במלים
המבליטותביותר את חשיבותההמרכזית":כיאםלאתאמיןבזה שישבכלנדבריםמציאות השםיתברךותוכללייחדיחודיםעם
כלההווהשבעולם,עםכל המלאכות ומשא-ומתןואכילה ושתיה ,ואתהאינךמאמיןואינך עושה כך,ואתה מהבלזה ובורחמןזה,
אזיבהכרח"(כאןבאפירוש ההמשךשלאותוהפסוקבקהלת)"'אין',כ
י'מעשהוהשבוןוהכמה'שלך'בשאיל אשראתההולך שמה'"*
בזה נעשה המעשההמכריע להתחדשותהיחס אלהמציאות .רק בדרך המגע האמתי עם"דבריםוהעצמים מגיע האדםלחיי
אמת ,ורק בדרך זו יכול הוא להשתתף בגאולת העולם .הבעל-שם-טוב ראה ,כאמור ,אפילו בכוח המלמה מעין פגישה,
שבשבילהבאיםתפקידיםמיוחדים; מכל-שכןההוויה במציאות ניכרת כשלשלת בלתי-פוסקת שלפגישות,שכל אחתמהן דורשת
אתהאישיות לשםהמפעלהנתוןלהלאישיותזו,ולה דווקא ובשעהזודווקא.כנגדאשלית השלימות המוחלטת שהושגהכביכול,
האשליה שהיתהמצויה במשיחיות-השקר הבהולה,עומדיםכאןחיייום-יום שמצאו את מילואם,בבחינת הנסהאמתי..
ועםזהסולק משברהתורה .משנת "המחשבות הזרות" ,שהפכהו~לגלה אתהעיון של הקבלה במערכת-מוסרחיה ועממית,
חידשה את הבהנת הטובוהרע ,אבלעם נתינת-דעתעלהפקפוקים ,שצפוועלובימים ההם,ועם ההכרעהשהכריעהאותם .שוב
לא הסתפקהזו בהתקפותעל העבירה ,כלאותלימיםשלפני השבתאוה :היא קלטה בקרבה אתהנסיון החדש,נסיון ההתפעלות
מתוךהעבירה,וחייבה אתכוחותהתאוה,ואףדרשה אותםממגו,על-מנתלכוונם למטרתםהאמתית .משנת"חנוךתופרהמנעלים"
4יר
84
יצאה מתוך יסודות אותו העיון ,אבלהרחיקהלכת .עם כלהיות ההבחנהבין קודשלחול בחינת עיקר בישראל ,הרי התעורר
וחזר והתעוררהחפץלשוות לקודש פעולה והשפעה גםבתחוםהחולולגשורעל-ידיכך את הגשרביניהם,חפץזה נתמלא עתהי
איןלך דברבעולם זרכולו לקודש,כל דברעשוי לשמשלוכלי .התיאולוגיה השבתאית הטיפה לכבוש את תחוםהעבירהבידי
הקודש; עתה מתגלהטיבההדמיוני של הטפהזו מתוך הצוהחסידי הפשוט,הנכנסללב האדםהמאמיןבתוםובפשטות ,הוא הצו
שיהא אדם עושה את כלמעשיובכל מהותו ,שכןעבירההיא-היא הדבר,שלפיטיבואין לעשותו בכל המהות :אפשרלשתק את
הסתירהבנפש,אבלאי-אפשרלכלותה.ואילו עתה נעשה באמת בתורתהבעל-שם-טובכיבוש תחומושלהחול ,תחוםהדברים
כי
שהםבבחינת רשות,בידיהקודש .שםהוכרזההעבירה כקדושה;כאןיש לקדש את המגע עם כלהדבריםוהעצמיםבחיייום-יום.
המרידה הראשונה של עם-הארץ,מרידת הנצרות הקדומה ,השתערה וחרגהמןהיהדות אלהחוץ .מרידתו השניה,החסידית,
נשארת בגבולותישראל .בהבדלמן הראשונה,זו שדרשה לנהוגולחיות כאילו הגיעה כבר מלכות שמים,חייבה החסידות את
המציאות הטבעית של השעה ,הבלחי-משיחיתעדיין ,בבחינת החומר שבו נעשה הקידוש ,ובזהגוייבה גם את העםבבחינהזו,
אתהגוף הגדול הכלתי-קדוש המיועדלהתקדש.
85