על מצב הדובר במזמור כג (pdf)

מאי 23, 2012 · מאת שמאי גלנדנר · מאמרים לפי סדר הפרקים

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫על מצב הדובר במזמור כ"ג‬
‫מאת‬

‫ש'מ'אי גלנדר‬
‫"השלילהשבשירמעמידה אתהמושגהמשולל‬
‫מול המושג המחויב בגופו של השיר כחלק‬
‫לא נפרד ממנו"‪ .‬הדברים אמורים ב"לא‬
‫גבהלביולא רמועיני" (קל"א)‪,‬והואממשיך‬
‫כקביעה כי "לו ביקש המשורר למסור אך‬
‫את השקט והשלום שבתוכן המלים כפשוטן‬
‫ההגיוני‪ …‬היה עליו להמנע מלהזכיר את‬
‫הגבהת הלב ואת ההליכה כגדולות"‪ .‬נראה‬
‫ןלציין שלא‬
‫שאף כאן‪ ,‬במזמור שלפתנו‪,‬ית‬
‫דומה המכריז "לא אחסר" ‪ -‬למכריז שיש‬
‫לוהכל‪ .‬כלומר ‪-‬ישבבטוי טעם של המעטה‪,‬‬
‫כביכול ‪-‬מציין הדובר‪' :‬אעני מתאתן'‪…‬‬
‫אלא שמיד אחר מלים אלו באת התמונה‬
‫השקטהמןהטבע‪,‬העשויה לבטלחששותאלו‪.‬‬
‫על משמעותה ועלאופן שלוכה‪ ,‬ננסת לעמוד‬
‫בהמשךהעיון‪ ,‬לאחרשיבדקובטוייםויסודות‬
‫נוספים‪,‬שיש בהםכדילחזק אתהרגשת החסר‬
‫אותשלילה‪.‬‬

‫הפרשנות והמחקר מתעכסים בדרך כלל‬
‫על עמם העיקרי של תמזמור‪ ,‬ועל נקודת‬
‫המוצאשלו‪.‬מתוךכךמבליטים אתהשתקפות‬
‫הבטחון הבלחי מעורער בה'‪ ,‬ולכן מוגדר‬
‫המזמור כולו כ'שיר בטחון בה'!‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬נובעת הנטיה להתעלמות‬
‫מסוימת מן המצב המשתקף בו‪ ,‬ולראיתו‬
‫כאילואףהוא‪,‬ביסוד‪ ,‬מצב שלשלוהובטחון‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש לצין שדוקא אצל רש"י ורד"ק‬
‫מצתים רמזי הבחנה אחרים‪ .‬רש"י‪ ,‬עד"ה‬
‫"ה' רועי" אומר‪" :‬במדבר הזהשאני הולך‬
‫בו"‪ ,‬ועל "בגיא צלמות"‪" :‬בארץ חושךועל‬
‫מדברזיף אמר"‪ .‬רד"ק‪" :‬המזמורהזה אמרו‬
‫דוד כשיצא מצרה לרוחה‪ ,‬או נאמר על‬
‫ישראל שיאמרו כן בצאתם מהגלות"‪ ,‬והוא‬
‫מביא ממדרששוחרטוב‪" :‬מדבר בדודשהיה‬
‫בורחממנישאול"‪.‬‬
‫הבדיקהשלהלן תנסה להראותכי"ש מקום‬
‫להחריף את המסקנה‪ ,‬ושאפשר כי לא זו‬
‫בלבד שהדברים נאמרים בסמוך להחלצות ב‪ .‬יש מקום להניח‪ ,‬שכבר בסיומה של‬
‫מצרה‪ ,‬אלא הדובר עודנו מצף בצרה התמונה ‪ -‬השלוה מן הטבע (סוף פסוק ם‬
‫מוחשית‪ ,‬ובאמונתו‪-‬תקותו הוא מבקש ל‪ -‬מצטרף יסוד 'מחשיד'‪ ,‬והוא הבטוי‪" :‬למען‬
‫התעודד‪.‬‬
‫שמו"‪ .‬בדיקת המקומות שבהם מופיע בטוי‬
‫זה‪ ,‬או צרוף דומה שמשמעותו זהה (למען‬
‫א‪ .‬בפתיחת המזמור מופיעים שני ביטויי חסדך‪ ,‬למען משפטיך) ‪ – 3‬עשויה להראות‬
‫שלילה‪" :‬לא אחסר"‪.‬א‪.‬ל‪ .‬שטראוס‪ 2‬כותב‪ :‬כיזהומעין "טעת אחרת" שהמתחנן משתמש‬

‫‪ 1‬כךי‬
‫‪ .‬קויפמן (תולדות האמונה הישראלית‪ ,‬כרךשני‪ ,‬תשי"ב‪ ,‬ע' ‪,527‬מ‪ .‬כובר‪ ,‬דרכו של‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫"‬
‫כ‬
‫מקרא‪ ,‬הש‬
‫‪.‬‬
‫א‬
‫;‬
‫ר‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ז‬
‫מ‬
‫ל‬
‫‪.‬‬
‫ג‬
‫‪;1531–4‬‬
‫‪,‬‬
‫ס‬
‫ו‬
‫א‬
‫ר‬
‫ט‬
‫ש‬
‫ט‬
‫ג‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫‪.‬‬
‫ל‬
‫‪.‬‬
‫א‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫פ‬
‫ב‬
‫'‬
‫ע‬
‫)‪(ICC‬‬
‫"פרקי‬
‫תהלים"‪ ,‬ב"דרכי הספרות"‪ ,‬תשכ"ו‪ ,‬ע' ‪–67‬י‪ ;7‬ש‪ .‬ויסבליט‪" :‬על מזמור כ"ג בההלים"‪ ,‬בית‬
‫מקראב' מט)‪ ,‬טבת‪–‬אדר תשל"ב‪,‬ע' ‪232–229‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 2‬שם שם‪,‬בוגריועל מזמור קל"‪1‬גע'‪.74‬‬
‫‪ 3‬פרט להקשרים של הזכרת עובדות היסטוריות‪ ,‬אף שגם מהן המסגרת תפילתית (מל"א‬
‫ח'‪ ,‬בא; דבה"יב ו'‪ ,‬לא; דומה‪ :‬מל"ב י"ג‪ ,‬בג; ההלים ק"ו‪ ,‬ח‪ .‬ור' בעיקר‪ :‬וכמהקו י"ר‪ ,‬ז;‬
‫תהלים ו'‪ ,‬ה‪ 4‬ב"ה‪,‬יא‪( ,‬ז); ת"ד‪ ,‬כזז מ"ח‪ ,‬וב; ע"ס‪ ,‬ט; קמ"ג‪ ,‬יא; לעוג ד; שמו"א י"ב‪ ,‬כב;‬
‫דניאלט'‪,‬יט;וכןר'ישעיהומ"ב‪,‬כא;מ"ג‪,‬כה; ס"ה‪,‬ט‪,‬יא;יחזקאלכ'‪,‬יד‪.‬‬
‫‪462‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עה(‬
‫[ק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫על מצב הדובר במזמור כ"ג‬

‫בו לחדק בקשתה על סף השחג בע שהש ‪" .1‬ינהני במעגלי צדק"‪ .‬צרוף זה ‪ -‬קשה‬
‫מעא‪,‬ט מעצמו (דהיית‪ ,‬ידוע לו ‪,‬שלא בזכות לבארו בהקשרו המצומצם‪ .‬הקחת העקרי‬
‫מעשיו‪ ,‬אלא בחסד האל בלבד תבואישועתו) הוא במעברים שבתחומי הדמויים‪" .‬בנאות‬
‫וביןשאיןהישועהנראיתבעין‪.4‬‬‫דשאירביצני עלמימנחותינהלני"‪,‬הוא תאור‬
‫ג‪" .‬גםכי אלךבגיא צלמות לאאירא רע"‪.‬‬
‫העיון בהצהרה זו עשוי לחזק את הטעון‬
‫שבנקודת תנדיקה הראשונה; לא זו בלבד‬
‫שהיסוד השלילי מופיע כאן במפורש ובציור‬
‫מוחשי ‪ -‬אף סביר להגיח שאדם אשר פחדו‬
‫אתומוחשי‪ ,‬ואשראין כלנושא לפחדו ‪ -‬לא‬
‫יבוא לפרט ממה אינו פוחד‪( .‬דוגמת דומה‬
‫ניתןלמצואכתהליםג'‪,‬ז‪" :‬לאאיראמרבבות‬
‫עם אשר סביב שתועלי" ‪-‬ואכן במזמור זה‬
‫אין כל ספק שהדובר שרוי בצרה)‪ .‬במקום‬
‫שהבטחון הוא מחלטואין הרעהנראיתבעין‪,‬‬
‫די בהצהרה כמו "ה'אוריוהנעיממי אירא"‬
‫(מזמור כ"ז‪ ,‬א) או "ה'לי לא אירא" (קי"ח‪,‬‬

‫ה‬

‫‪.5‬‬

‫ד‪" .‬תערך לפאשלחןנגדצרדי"‪ .‬לא כאן‬
‫המקום להביא אתמגון הפרושים לבטויזה‪.6‬‬
‫נראה כי שוב מופיע הרקע השלילי בחזוק‬
‫נוסף‪ ,‬ומתבררכי הוא גוברוהולך עם מהלך‬
‫השיר‪ .‬התמתה של עריכת שולחן מול ה‪-‬‬
‫הצוררים‪ ,‬היא תמונה של שמחה לאיד‪,‬‬
‫שביסודה ‪-‬מעין בקשתנקמה‪ .‬משאלה כזאת‪,‬‬
‫קשה לה לצמוח מתוך מצב שלשלוה‪ .‬נראה‬
‫שיש מקום לפרש "צוררי" ‪ -‬לא במובן‬
‫"אויבי"‪ ,‬אלא ‪ -‬כ"הצרים עלי"‪,‬ואזיתקבל‬
‫במלואו ‪ -‬הנגוד הקטבי החזק שמכילה‬
‫התמתה‪ :‬מול אימת המצור‪ ,‬שסכנותיו‬
‫הראשונותהן הרעבוהצמא‪ ,‬מתבטאת ההצלה‬
‫המקווה ‪ -‬בשולחן ערוך וב"כוסי רויה"‪.‬‬
‫ויפה ציין הראב"ע את כל חמזנת העוד‪:‬‬
‫"עד צוררי כעד בגיא צלמות‪ …‬שלחן כנגד‬
‫הדשאוכוסירויה כשד עלמימנוחות"‪.‬‬
‫לאור דברים אלה‪ ,‬אפשר שתתבהר מחדש‬
‫משמעותה של ה'תמונהמן הטבעי‪:‬‬

‫המעורר‪ ,‬כמובן‪ ,‬תמונת עדר ורועה‪ ,‬בעוד‬
‫ש"מעגלי צדק" מעלה המחשה מתחום‬
‫המושגיםהנפשיים‪-‬המוסריים‪ .‬אפשר‪ ,‬כמוכן‪,‬‬
‫לטעון ש"עחני במעגלי צדק" הוא בטף‬
‫המעמיד את עצמו כנמשל מידי לתמתה‬
‫הקודמת‪ ,‬אבלעיוןנרחביותרעשוילהסירגם‬
‫'קושי'זה‪ .‬אםנתבונןבמזמוריםאחרים‪,‬יתגלה‬
‫כי 'שיטת' קשירת הנושאים פועלת על פי‬
‫אמות‪-‬מדה שהם שתים לחלוטין מאלה‬
‫המקובלים בשירה 'לירית' חדשנית‪ .‬הדבר‬
‫בולט במיוחד באותם מזמורים שמקוגל‬
‫לכנותם כ'מזמורי טבע'‪ .‬מזמור י"ס‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫עוברממעגליהיקום(שמים‪,‬יוםולילה‪ ,‬שמש)‬
‫אל תורת ה'‪ ,‬מצותיו ‪ -‬ומשאלות הדובר‪,‬‬‫מתוך חרדת לבו‪ .‬גם מזמור ח'יש בו צרוף‬
‫דומהשלתתבתנות בנפלאות הטבע‪,‬ומסקנות‬
‫לגבי מצב האדמי‪ .‬הטבע‪ ,‬או היקום‪ ,‬אינם‪,‬‬
‫בדרך כלל‪,‬נושא לתאורבלעדי‪ ,‬אלאהוכחה‬
‫לשלטון הצדק והתואם האלהיים‪( .‬מתוך‬
‫התבטנות בסדרי הטבע ‪ -‬מסיק המאמין את‬
‫מסקנתו על הכרח נצחתו של הצדק)‪ .‬קשר‬
‫עקרות זה מתגלה לא רק ביחידות שיריות‬
‫ארוכותיחסית‪ ,‬אלאגם בהקשריםמטפוריים‬
‫מיידיים‪ .‬לפיכך‪ ,‬גם כאן אין לתמוה על‬
‫הצמרת תמונתהרמוניהאידילית אל משאלת‬
‫קיומוהפיסי שלהצדק‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬נראה שיש מקום לעמוד על‬
‫אפשרותנוססת‪:‬הבטוי "מעגל"במובן'דרך'‪,‬‬
‫מקובל‪ ,‬בעיקר ב'ספרות החכמה'המקראית ‪8‬‬
‫אך יתכן שבחירת הבטוי במזמור שלפתנו‪,‬‬
‫"ש בה טעםמיוחד‪ .‬אםנאחז בתמונת המצור‬
‫(פס' ה) נוכל לראות כאילו מבקש הדובר‬
‫לצייר לו את הצדק המנצה‪-‬מול מעגלי‬
‫האויבים (ר' שמו"א ט"ו‪ ,‬ה) הצרים עליו‪.‬‬
‫משמע‪-‬במקום באויבים ‪-‬יהיה מוקף צדק‪.‬‬

‫‪ 4‬על אספקטים עקרוניים שכהכרזה מעין זו ‪ -‬ר'‪ :‬ש‪ .‬ה‪ .‬ברגמן‪" ,‬קדוש השם" ‪ -‬הוצאה‬
‫חגיגיתע"י מוסדביאליק במלאתלושמונים (תשכ"ד)‪.‬‬
‫‪ 5‬ולעומתזאת ‪-‬ר'תהלים מ"ט‪;1 ,‬נ"ו‪,‬ה‪,‬יב‪.‬‬
‫‪ 6‬סקירהעלקשיהביטויועלפרושיםשונים ‪-‬ר' במאמרו הנ"ל‪ ,‬הע'‪.1‬‬
‫‪ 1‬ור'בשימורים אחרים את אופן הקשורבין תאורי טבע לפעולות ה' בהיסטוריה‪,‬בין בריאה‬
‫לצדקאלהי‪ :‬כ"ט; ת"ו; ס"ה; ס"ו; ע"ז; צ"ו;ועוד‪.‬‬
‫‪ 8‬משלי ב'‪ ,‬ט‪ ,‬סו; ד'‪- ,‬א‪ ,‬כו; ה‪ ,,‬ו‪ ,‬כא; תהליםי"ז‪ ,‬ה; ס"ה‪ ,‬יב; ‪ 'rtp‬ו; ישעיה כ"ו‪,‬‬

‫וי‬

‫נ"ט‪,‬ח‪.‬‬

‫‪463‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫שמאי לנדר‬

‫[‪]3‬‬

‫(יתר על כן‪ ,‬אף המלה "צדק" עשויה‬
‫להתפרש כאן במובן "נצחון"‪ :‬ור' אפשרות‬
‫הפרושבמובןזהעפ"יירמיהוי"ב‪ ,‬א;ישעיהו‬
‫מ"א‪,‬י; ('מנצח' או 'חזק' שם‪ ,‬שם‪ ,‬כה מ"ה‬
‫כב‪ ,‬כד‪ ,‬כה; מ"ויג‪ – .‬אלאשאין כל הכרח‬
‫לפרש דוקאכך)‪.‬‬
‫‪ .2‬מנקודת מוצא זאת‪,‬יש מקום להשערה‬
‫בדבר המקור הנפשי לצמיחתה של התמתה‬
‫עצמה‪ .‬אפשר להפח שהא"ע הנתון במצור‪,‬‬
‫כמה למרחבים‪ ,‬לשדות המרעה הפתוחים‪.‬‬
‫(מה גם שידועכי בעת סכנת מצור נאספים‬
‫הרועים והיושבים סביב העיר אל לפנים מן‬
‫החומות)‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כמו בנקשת "תערך לפני שלחן"‪,‬‬
‫כך גם לגבי התמתה האידילית‪ ,‬יש משום‬
‫משאלה ישירה ומוחשית‪ ,‬שהיא נגודת של‬

‫הטענות‪ ,‬נראה שעשוי לבסס את ההשערה‬
‫בדבר הרקע המצבי‪ ,‬מהגם‪,‬שבלעדיהן קשה‬
‫מאד למצוא הצדקה של ממש לסבת הופעתם‬
‫של כמהוכמהצרופיבטויים‪,‬תאוריםודמויים‪.‬‬
‫לשם השלמה‪ ,‬נראהשיש מקום להעיר עלשני‬
‫צרופי בטועם נוספים‪" :‬שבטך ומשענתך‬
‫המה ינחמני"‪ :‬השבט והמשענת הם סמלי‬
‫שלטון מבהקים‪ ,‬ורבים עמדו על כך‪( .‬רש"י‬
‫מפרש‪ ,‬אמנם‪" ,‬יסורים שנאו עלי‪ ,‬ומשען‬
‫שאתבטוח על חסדך"‪,‬אך‪-‬ממשיך‪" :‬שתערך‬
‫לפני שלחן היא המלכות")‪ ,‬וכן‪ ,‬עמדו כבר‬
‫רבים על יסוד האימוץ הקים לגבי תפישת‬
‫המלוכה שבמקרא (ר' למשל‪ ,‬תהלים ב'‪,‬‬
‫יז)‪-.‬או על השלטת 'בחסדהאל'‪.‬‬
‫"דשנת בשמן ראשי""‪ .‬גם בטוי זה קרוב‬
‫לבטלים שמתחום המלוכה או ההמלכה‪.‬‬
‫מכאן אפשרלהניח שהדובראינו סתם אדם‬
‫בצרה‪ ,‬אלא מלך‪( ,‬או שליט)‪ ,‬אשר‬
‫י‬
‫למצואאוחיזב‬
‫וק‬
‫מסכנים אתשלטונו‪ .‬אף כאןניתן‬

‫זה משקף משאלה‪ ,‬המנוגדת למצב הקים‪:‬‬
‫תחת הדברים הרודפים אותו עתה‪( ,‬צוררי)‪,‬‬
‫יבואו הטוב והחסד‪" .‬ירדפוני" הוא בטוי‬
‫להחלפה מידית של המצבים‪ ,‬והוא מחזק את‬
‫הרגשת הגאולה הפתאומית‪ ,‬המצטירת‬
‫בתקותו של הדובר‪ ,‬והמתחזקת מכחאמונתו‪.‬‬
‫חולשתו העיקרית של הסבר זה היא בכך‪,‬‬
‫שכלטענהשואבת אתחזוקה מקודמתה‪,‬ואינה‬
‫עומדת לעצמה אלא בקושי‪ .‬אך צרופן של‬

‫ה'שליליים' עולהומתחזקת במזמורבהדרגה‪.‬‬
‫התמונה השלוה שבתחילתו עשויה להתגלות‬
‫כפורקןתכוף שלמשאלה‪ .‬עםמהלךהדברים‬
‫נחשף והולך הרקע האמתי‪ ,‬שהדובר‪-‬‬
‫המאמין מצניעו‪ ,‬מתוך בטחונו השלם בה'‬
‫ובישועתו‪ .‬יוצא‪ ,‬לפיכך‪ ,‬שהאמונה והבטחון‬
‫הם אמנם עיקר תשיר‪ ,‬ויפי מבנהו מתגלה‬
‫גם בזאת‪ ,‬שאלהמצליחים להאפיל על המצב‬
‫בונמצא הדוברבהווה‪.‬‬

‫המצבהקיים‪.‬‬

‫ה‪" .‬אך טוב וחסד ירדמוני"‪ .‬הקשר בין‬
‫הבטויים 'רדף' ו'צדק'‪ ,‬או 'צדקה'‪' ,‬חסד לזהוי המצב‪ ,‬מן הבטוי "שחמני"‪ .‬משמע‪,‬‬
‫ו'טוב' ‪ -‬שכיחי‪ ,‬אלא שבכל הבטוים המתפללאינונמצא במצב 'סתמת של תמיכה‬
‫האחרים‪ ,‬הצדק (או הטוב‪ ,‬החסד וכיו"ב) והשענות עלשלטון האל ‪ ,!0‬אלאזקוק לנחמה‪,‬‬
‫הואהנרדףולאהרודף‪.‬נראהשהופעתתבטוי כלומר‪ ,‬מתגלהכאן אספקט שלפצוי‪.‬‬
‫כנשוא המשפט‪ ,‬יש לת טעם מיוחד במצבי‬
‫העוד המתוארים במזמור‪ .‬כלומר‪ ,‬גם בטוי לסכום‪ :‬נוכחנו לדעתשמציאותהיסודות‪-‬‬

‫‪ 9‬דברים ט"ז‪ ,‬כ;ישעיהו נ"א‪ ,‬א; תהלים כ"א‪ ,‬בא; ל"ת‪ ,‬כאז ל"ד‪ ,‬סו; משליו'‪ ,‬ג; הושע ו'‪,‬ג‪.‬‬
‫‪ 10‬ור'תהליםקי"ט‪,‬עז;צ"ד‪,‬יח‪.‬‬
‫‪464‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)