אדם מול גורלו (pdf)

יוני 4, 2012 · מאת הניה מרקוביץ · חומרי למידה לכל הספר

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫‪:‬‬

‫אדם‪,‬מולגורלו‬

‫‪ .‬עלפי "ושימותעל קהלת" מאת פרופ' אנדרה נהר‬

‫‪1‬‬

‫מאת‬

‫[‬

‫הניה מרקוביץ‬
‫מבוא‬
‫הספר "רשימות על קהלת" שראה אוו בשנת ‪ '51‬בפריס הוא פחותידוע מיתר‬
‫יצירותיו של פרופ' נהרי הידם של ספריו‪,‬חיבוריו בפרשנות המקרא ובפילוסופיה‬
‫יהודית וישראלית הגיעו לארץ במקורם הצרפתי‪ ,‬ובעיקר בתרגום לאנגלית‪.‬‬
‫"רשימות על קהלת" אף לאנגלית לא תורגמו‪ .‬הסיבה לכך היא כניראה הקושי‬
‫הכפול‪,‬בנושאעצמוובסגנונוהתמציתי‪,‬בעלאופימקורי שלהרשימות‪.‬‬
‫המאמר דלקמן מתכוין להציע לעיונו של הקורא‪ .‬העברי עיקרי הדברים מתוך‬
‫ספרו הנ"ל‪ ,‬ובמיוחד מתוך פירושו המקורי של פרופ' נהר‪ .‬השינויים המעטים‬
‫‪.‬שהוכנסו‪ .‬פה ושם‪.‬קבלו את‪ ,‬הסכמתו של המחבר‪ ,‬והם נכללו בדרך כלל בהערות‪.‬‬
‫נושאים‪:‬מסויימים שנהר דן בהם ב"רשימות" הנ"ל זכו להרחבה ופיתוח נוספים‬
‫בשנים אחרונות בספרים‪ ,‬החדרונם של‪.‬המחבר‪ ,‬כך למשלעניין "קין והב"ל" בספר‬
‫על "הישות היהודית"""‪ ,‬פיתות זה נלקח כאן בחשבון באופן כללי; סיכום קצר‬
‫וכללי על ספר קהלת מצוי ב"הסטוריה המקראית" שיצאה בשנת ‪*1962‬א‪ .‬דברים‬
‫אלהנאמניםלפירוש שכתב ב"רש?מות)אחתעשרהשנים‪.‬קודם‪.‬‬
‫*‬

‫‪.‬‬

‫*‬

‫ב"הערות לספר קהלת"מעלהפרופ'א‪.‬נהרמלבטי הקורא בספר ‪ 0)( 2‬סוקר בקצרה‬
‫פתרונותפרשניםוחוקרים(ב)‪,‬ומציעפירוש משלו(ג)‪.‬‬
‫בין הלבטים בולטות הבעיה הלוגית בתחום מוסר והשקפה‪ ,‬ובעית המבנה‬
‫הספרותי והסידור הכרונולוגי של הטכסט‪ .‬הבא לקרוא בספר קהלת מופתע ואף‬
‫מגיעלידי מבוכה‪ ,‬מן השוני של ספר זה מרוב ספרי התנ"ך‪ .‬אמנם נשמעים קולות‬
‫שוגים בהתגלות התנכית בכללה‪ :‬קול צווי וגזרה‪ ,‬נבואת תוכחה ונחמה‪ ,‬חכמה‬
‫‪Neher, Andri Notes sur Qohelet, (L'Ecclisiaste), Les Editions de Minuit, 1‬‬
‫)‪.1951, (Paris‬‬
‫* ט‪Neher, Andr~, L'Existence Juive, (Solitude 0! Affrontements), Editions 6‬‬
‫‪.Seuil, Paris, 1962‬‬
‫‪Neher, AndrE 0‬‬
‫‪ Renie, Histoire Biblique du Peuple diIsla~il) Librairie‬י‬
‫ו ‪.d'AmErique 8! d'Orient, Paris‬‬
‫‪., 2 ,‬ק ‪,1,1962, 719‬‬
‫‪ 2‬לעניין (א) מקדיש נהר את חלקו הראשון של הספר‪ ,‬ע"ע ‪;38–11‬לעניין (ב) ‪ -‬את החלק‬
‫ן(ג) ‪ -‬את החלקהשלישי‪,‬ע"ע ‪.110–41‬‬
‫השני‪,‬ע"ע ‪167–41‬לעניי‬
‫‪20‬‬

‫‪..‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫ידם‬

‫מול גורלו‬

‫‪21‬‬

‫דממת ההמת‪ .‬אבל‪ ,‬בעוד ‪,‬הברע הספרים מטמע או שבר ק‪ %‬בעל‬
‫ופתגמיה‬
‫נימה מסוימת ‪ -‬משמשים בספר קהלת קולות שונים זה על יד זה‪ .‬רעיונות‬
‫יסוד שאי אפשר לאחד אותם עוברים שלובי זרוע בקהלת‪ .‬זוהי ההתרשמות‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫ג הבעיה הספרותית הלוגית‬
‫שתיוטיסות מוסר מטגדות בהחלט מעומתות בספה‪' :‬סיטת שביל הזהב ההגט‪-‬‬
‫גית‪ ,‬הנבונה והזהירה ‪ -‬ושיטת הקצוות האי רציונלית‪ ,‬הנוקטת בהרפתקנות‬
‫מלאהציניות ודאגה קודרת‪.3‬‬
‫הקריטריון הראשון לעמדה המתונה היא החכמה‪ .‬ערכה של זו עולה מבחינות‬
‫רבות על הסכלות‪ .4‬יש להשמר מן הפיתויים ומן המכנות ולהגביל את השאיפות‬
‫כדי להשיג את האושר‪ .‬בכל תחומי החיים ניתן לנו לחיות בנעימות‪ ,‬בתנאי שנדע‬
‫להשלים ולהתפשר עם החיים‪ .‬הדברימ נאמרים לגביחיי המשפחה‪ ,5‬לגביחיי‬
‫החברה ‪ ,8‬העבודה ‪ ,7‬הפוליטיקה ‪ -‬ואפילו ביחס לדת‪ .8‬את שיטת המוסר השאגן‬
‫מחזקות אמיתות‪ ,‬הגלומות בפתגמים עממיים אחדים‪ ,‬המפוזרים במקומות שונים‬

‫ושי‬

‫בטכסט‪.9‬‬

‫כמידת השלוה והשקט בשיטה האחת ‪ -‬כן מידת הזעזוע כהכאב המתבטאים‬
‫בשיטה השניה‪ .‬החכמה‪ ,‬שלפי השיטה האחת היא הש‬
‫‪,‬ומרת על שביל הזהב ‪-‬‬
‫מופיעה בשיטה השניה כגוום הסבל והכאב בחיי אדם שני‪" :‬כי ברב חכמה רב‬
‫כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" ‪ .10‬התחושה היא תחושת הסחרחורת‪" :‬כל זה‬
‫נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני; רחוק מה שהיה ועמק עמק‬
‫מי ימצאנו"‪1‬י‪.‬‬
‫מצד אחד מציע קהלת סדר דוגמטי ‪ -‬ומצדשני באות שאלות קודרות ומנקרות‬
‫‪.12‬‬
‫במוחנו;‪" …‬מי ימצאנו‪" …‬‬
‫‪13" .‬‬
‫‪" …‬מייגיד לו‪..‬‬
‫‪14 " .‬‬
‫‪ …‬עולמיאני עמל‪..‬‬
‫‪15" .‬‬
‫‪" …‬מה יתרת לאדם‪..‬‬
‫‪16" .‬‬
‫‪" …‬מי יודע‪..‬‬
‫במקום שהחכמה פשרנית‪,‬טל בעלי הניסית מציעה כניעה תחמה ‪ –‬בו‪.‬במקום‬
‫מגלה קהלת מציאות אכזרית ומזעזעת‪ :‬העוול המהגווע שבחיי אנוש והמוות שב‪-‬‬
‫ראהע'גג בספרו של נהר המצוטטלעיל‬

‫"‪."Notes sur Qohelet‬‬

‫‪ 4‬באה קה'י‬
‫‪ ,‬ב; ט'‪,‬יח(יתרין מבחינה מזית); ד'‪ ,‬ה‪-‬ו(יתרון מבחשהנפשית)‪.‬‬
‫‪ 5‬ראהז'‪ ,‬בו‪–‬כח והשווה עם ט'‪( ,‬ביחשלאשה)‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ 6‬ראה‪,,rs‬י;ד'יט(כיחם לחברה)‪.‬‬
‫‪ 7‬ראהד'‪ ,‬ח;י‪ /‬ה; ה'‪,‬יא; ח'‪',‬ב‪,‬ד(עבודהועמל)‪.‬‬
‫‪ 8‬ראהד'‪,‬יז; ה'‪,‬א‪,‬ג‪ ,‬ה‪(.‬עלהיחס לאל)‬
‫‪ 9‬ראה קה'ז'‪,‬ה‪,‬חוי" ח‪,‬ט‪.‬‬
‫‪ 10‬ראה קה' א'‪,‬יחוכן שםיג;‬
‫‪_ 11‬ראה קה'ז'‪ ,‬כ‪4‬כד‪.‬‬
‫‪ 13‬ראה קה'י'‪,‬יד‪.‬‬
‫‪ 12‬ראה קה'ו'‪,‬כד‪.‬‬
‫‪ 14‬ראה קה'ד'‪,‬ח‪.‬‬
‫‪ 15‬ראה‪.‬קה'א'‪ ,‬ג; ג'‪ ,‬ט; ה'‪,‬סו‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫י‬

‫‪16‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ראה קה'ג'‪ ,‬כא;ד'‪,‬יב‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫הניה מרקוביץ‬

‫‪22‬‬

‫סטמם; "שוד ראיתי תחת העשש מקום המשפט‪ -‬שמה הו‪-‬טן ומקום הצדק שמה‬
‫הרשע ;‪…. ;17 ..‬כי מקהה בני האדם ומקרה הבהמה ‪ -‬ומקרה אחד להם;‬
‫כמותזהכןמות (ה‪', .. , .18"…‬‬
‫העוול שבהיים ‪ -‬גם איוב ידע אותו והתמרד נגדו עדכי העדיף עלפניו את‬
‫אי הקיום בכלל‪ .19‬נקודה וו היא אחת מנקודות המפגש בין קהלת ‪ 20‬לביןאיוב‪.‬‬
‫אמנם השקפת קהלת היאיותר מקיפהויותר פרובלמטית; לדברי קהלת העוולאינו‬
‫חברתי‪.,‬מוסרי או אנושי בלבד; הוא‪.‬טבעי ביולוגי‪ ,‬אוניברסלי‪ .‬לכן אין תיקון‬
‫למתרחש במציאות‪ ,‬ולא חלות עליה קטגוריות מוסריות ‪ 21‬גורלו ד;;ןר של איוב‬
‫ם בטוב ‪22‬‬
‫הואניסיון מאת האלוקים‪ :‬לעומדבניסיוןצפוי שכר וספראיובמסתיי‬
‫‬‫‪,‬‬
‫מה שאין כן אצל קהלת;אין הגורל בשבילו חידה נסתרת ומופשטת ואין לספרו‬
‫מיוםבכלל‪.‬הגורלהואבשביל קהלת מכשול ממשי בדרךהקיום‪.‬‬
‫ף פסקל ‪,23‬‬
‫הגיונות‪.‬דומים במידת מה לאלה מביע‪ ,‬כעבור אלפי שנים‪ ,‬הפילוסו‬
‫הוא רואה את האדם כבולביןאין‪-‬סוף לאין‪-‬סוף‪,‬בין ההוה לנצח; אי‪-‬שם ביניהם‬
‫מתרתש קיומה ואצל קהלת אנו קוראים; "את הכל עשהיפה בשעתו גם את העלם‬
‫י אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראשועד סוף"‪.24‬‬
‫נתן בלבםבל‬
‫הרקליטס‪ ,‬אחד הנציגים החשובים של הפילוסופיההיוונית העתיקה‪ ,‬הסיק מתוך‬
‫התבוננות'במציאות‪ ,‬שכל האירועים המתרחשיב בהאין להם קיום של קבע‪ ,‬אלא‬
‫ם ומשתנה ‪.25‬‬
‫הםשרויים במצבשלהתהוות מתמדת;הכליור‬
‫מועקת הגורל מוצאת את בטויה' גם אצל המטריאליסטים המודרניים‪ .‬בדומה‬
‫למטריאליסטים היוונים העתיקים‪ ,‬מסבירים גם המודרניים את כל ההתרחשויות‬
‫כתמורות בחומר‪ ,‬בטבע אדיש‪,‬‬
‫שבעולם ‪ -‬לרבות‪,‬חיי בני אדם וגוהלם ‪-‬‬
‫בתנועות מכניות ‪.25‬‬
‫שופנהאור‪ ,‬הוגה הדעות הגרמני‪ ,‬היה סגור שכל תופעות העולם ‪ -‬הן בזמן‬
‫והן בחלל ‪ -‬אינן אלא פרי דמיון אנושי בלבד‪ .‬עיקר מהות האדם הוא רצונו‬
‫ובמסגרת הנתונה של זמן והלל הופך הרצון לרצוןבלעדילחיים‪ .‬החיים הם מאמץ‬
‫שוא‪ ,‬סבלודימויי‪.2‬‬
‫‪17‬‬
‫‪19‬‬
‫‪21‬‬
‫‪23‬‬

‫ראה קה' ג'‪,‬טז‪.‬‬
‫ראה איוב ג‪/‬‬
‫קה' ג'‪,‬יט‪,‬כ‪.‬‬

‫‪ 18‬ראה קה'ג'‪,‬יט; וכןד'‪ ,‬א; ט'‪ ,‬ד‪-‬ה‪.‬‬
‫ראה קה'ד'‪ ,‬ב; ו'‪,‬ג‪,‬ד‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫‪22‬‬

‫ראה איוב‪ ,‬מ"ב‪.‬‬
‫פסקל; ‪ Blaise Pasdal‬חי בצרפת‪ ,‬בשנים ‪ .1663-1623‬הוא היה פילוסוף וטופר‬
‫גם מתמטיקאי ופיסיקאי‪ .‬דעתו הנ"ל על גורל האדם הנה אחד מהגיונותיו שנקבצו אחרי מותו‬
‫בספר‪ ."Pensbes" :‬ספר זה הוא חלק מאפולוגיה על הדת הנוצרית שהתכוון פסקל לחבר‪ ,‬אך מת‬
‫לפני שהצליה לסיימה‪.‬‬
‫‪ 24‬ראה קה'ג'‪,‬יא‪.‬‬
‫‪ 25‬הרקליטס חי בין השנים ‪ 530-470‬לפסה"נ בערך‪ .‬אמרתו "הכל זורם" היא ביוונית‪:‬‬
‫ז‪8‬ה ‪ .n~vta‬את השינוי התמידיייחס הרקליטס למלחמה והיה סכותכי המלחמה היאהמניע של‬

‫המציאות‪.‬‬

‫י ‪ Haeckel‬ובצרפת‬
‫‪ 26‬המטריאליסם המודרני השתלט באירופה במאה ה‪ ;19-‬בגרמניה עליד‬
‫י ‪ lules soury‬שיטתם הנה שיטתבינייםבין'המטריאליסםהיווני הקדום לבין הפגתאיסם‬
‫עליד‬
‫הנפוץ במאה ה‪.18-‬‬
‫‪ Schopenhauer 27‬פילוסוף גרמני‪ ,‬חי בשנים ‪-1788‬ש‪ .186‬ספרו החשוב הוא‪" :‬העולם‬
‫בתוררצוןודימוי"‪,‬יצא כ‪.1819-‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫אדם מול גורלו‬

‫‪3‬נ‬

‫גיתה‪ ,‬המשורר הגרמני הדגל‪ ,‬מציג ביצירתו עפאוסטע טיפוס של אדם השואף‬
‫בכל ישותו להבין את ההוויה‪ .‬אחרי לבטים ומאמצים רבים וקשים ‪ -‬הוא בא על‬
‫סיפוקו בעשייה ובפעילות יצרנית‪ .‬מכאן אפשר להסיקכי זהו גורלו ואושרו של‬
‫האדם ‪28‬‬
‫אם כי בעית הגורל כמכותפת היא לקהלת ולשורה ארוכה של הוגי דעות‪,‬‬
‫מפתיעים הגיונות קהלת בנימתם המיוחדת ובמוטיבים המקוריים‪ .‬מוטיב הגורל‬
‫שזור בספרובמוטיבהזמן‪.‬הבעיה מוצגתבמרוכז בפרקג'‪:‬‬
‫"‪ …‬עת ללדת ועת למות‬
‫עת לטעתועת לעקרנטוע‪..‬‬
‫‪".‬‬
‫"‪ …‬עת לאהבועת לעעוא‬
‫עת מלחמהועת'עלום‪."…‬‬
‫בפירוש מןעגי הזמה המוצע עלידי נהר‪ ,‬מצף מפתה לפתרך סתירות הגענעת‬
‫רבות בהן נתקל הקורא בספר קהלת‪.29‬‬

‫ב‪ .‬המבנה הספרותי והסידור הכרונולוגי‬
‫את הבעיות של עריכת ספרו ומיקומו ההיסטורי יצר קהלת בעצמו‪ ,‬באשר‬
‫שילבבו השקפותומושגיםשוניםומנוגדיםזהלזה‪.‬‬
‫פרשנים וחוקרים מתלבטים מאז בדברי ספר זה והמבוכה מונעת את ההכרעות‬
‫נהר מונה הבדלים אחדים המבדילים בין קהלת לבין יתר כתבי התנ"ך; מבחינה‬
‫מסויימת קרוב הוא לחכמת ספר "משלי" ומבהינה אחרת לבעיות איוב‪ ,‬ובכל‬
‫זאת אינו מזדהה לא עם זו לא עם וו‪ ,‬כי חכמת משלי היא הרבה פחות כבדת‬
‫משקל‪,‬ויש בה לפעמים מן הקטנוניות; ובעיותאיוב ‪ -‬מזעזעות אמנם את הקורא‬
‫כפי שמזעזעות אותו בעיות קהלת‪ ,‬אך איוב משיב לפחות בסוף הספר תשובה‬
‫מרגיעה;ואלו לספר קהלתאיןסיום‪,‬ובעיותיו‪,‬נשארותתלויותועומדות‪.‬‬
‫הבדל נוסף הוא באופיו הנויטרלי של קהלת ובהעדר רקע היסטורי‪-‬קונקרטי‪.‬‬
‫אפשר להתאים פרטים מסויימים מתוך מגילה זאת לתקופות היסטוריות שונות‪.‬‬
‫כתובים כגון שיר השירים‪ ,‬משלי ואיוב‪ ,‬אף הם אמנם אינם מושרשים במציאות‬
‫היסטורית‪-‬קונקרטית‪ ,‬אך אזכורים כמו "תרצה" ‪" ,80‬החרמון" ‪ ,51‬ו"הלבנון" שב‪-‬‬
‫צפון ‪" ,32‬השרון"‪" ,'3‬ציון"‪ 34‬ו"ירושלים= שבדרום‪ ,35,‬מעלים לעינינו לפחות‬
‫מסגרת גיאוגרפית ארץ‪-‬ישראלית‪ .‬החכמה שבספר משלי‪-‬מורהה הגויד עם תורת‬
‫ישראל ‪ ,se‬ושיר התהלה לאשת החיל ‪ -‬יש בו תיאור מובהק של אם בישראל;‬
‫'‪. Goethe 28‬ץ ‪ Johann Wolfgang‬חי בשנים ‪ ;1832_-1749‬נטה לשמרנות בחיי התברה‬
‫ומבקר את הרומנטיקה בתור תופעה חולנית‪ .‬ביצירתו הגדולה‪ ,‬שכתב במשך ‪ 60‬שנה יצר‬
‫טיפוסאופיינילבעיותדורוולבעיות דורותרבים‪.‬‬
‫‪ 29‬בכך עוסק נהר בחלק האחרון של ספרו‪,‬ע"ע ‪.110—93‬‬
‫‪ 30‬תרצה‪ :‬שה"ש‪,‬ו'‪,‬ד‪.‬‬
‫‪ 31‬החרמון‪ :‬שה"ש‪ ,‬ד'‪,‬ח‪.‬‬
‫‪ 32‬הלבנון‪ :‬שה"ש‪,‬ד" ט; ד'‪ ,‬ח‪,‬יא‪.‬‬
‫‪ 33‬השרון‪ :‬שה"ש‪,‬ב'‪,‬א‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪36‬‬

‫ציון‪ :‬שה"ש‪ ,‬ג'‪ ,‬ש‪.‬‬
‫משלי‪ ,‬ל"א‪ ,‬י‪–‬לא‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫ירושלים‪ :‬שה"ש‪,‬ב'‪,‬ז;ג'‪ ,‬ה; ה'‪,‬ח; ח'‪,‬ד‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫הניה מרקוביץ‬

‫‪24‬‬

‫על איוב נאמר שהוא חי בארץ‪-‬עוץ ‪ ,37‬כמו‪-‬כן‪" :‬והאיש ההוא גדול מכל בני‪-‬‬
‫קדם" ‪ ,38‬ומדובר 'בו גם‪,‬על חכמת'תימן‪';39‬שהיא; בפי נביאי ישראל חלק ממורשת‬
‫אברהםויצחק‪ .‬לעומת זאתאין לקהלת;כל גווךלוקאלי ‪ -‬הוא מופשט במהותו‪,‬‬
‫בני‬
‫ואם יש כאלה הרואים במהות המופשטת השפעה יוונית ‪ -‬אפשר לומר כנגדם‬
‫שקווי אופי‪ ,‬כגון' האוירה הפילוסופית שבספרות היהודית‪-‬ההלניסטית‪ ,‬והפתוס‬
‫האפולוגטי המאפיין אותה ‪ -‬חסרים לגמרי בקהלתנ‪ ,‬לעומת זאת מאפיינת את‬
‫קהלת אדישות מסויימת; המחבר כאילו משתדל לעמם ולטשטש את זהותו הישרא‪-‬‬
‫לית‪ .‬האזכורים היחידים לזהותו הם‪" :‬דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים" ‪;40‬‬
‫"אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים"‪ .41‬אין באלה שוב מילה תיאורית‬
‫שתעלה לנגד עינינו את עיר הקודש או מקום מסויים אחר ‪ .42‬הדברים הם‪ ,‬על‬
‫פי רוב‪,‬כלליים מאד‪ .‬הטכסט‪ -‬נטול גוף‪ ,‬וקהלת ‪-‬כולורעיון‪ ,‬מעבר לגמול ארצי‬
‫ומעבר לתקופה היסטורית‪.‬‬
‫יש עוד להעיר כי גם מבחינה לשונית‪ ,‬ספר קהלת הוא יוצא דופן במידה‬
‫מסויימת‪ ,‬ומנקודת מבט זו מצאו בלשונו תכונות דקדוקיות ותחביריות מאוחרות‬
‫מאד‪ ,‬או קווי לשון ארמיים‪ ,‬יווניים ופרסיים‪ .‬אחכים טענו שלפנינו תרגום ולא‬
‫מקור‪ .‬המשותף להשערות למיניהן‪ ,‬הוא‪ :‬שאמנם גם מבהינת הלשון קהלת הוא‬
‫יוצאדופן במידת מה;והעברית שלואינהאופייניתביותרללשוןהמקראית‪.‬‬
‫ולבסוף נציין עוד כי בכל המגילה 'אינוינזכר השם המפורש‪ ,‬אע"פ שנזכר בו‬
‫השם "אלוהים"‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬מצוי שוני במגילת אסתר שבה אפילו השם אלוהים‬
‫אינו נזכר‪ .‬אולם העדר שמות במגילת אסתר אינו מונע מן המאורעות המסופרים‬
‫מלהיות מושרשים היטב במציאות ובתקופה היסטורית‪ .‬הניתוק מן הגורמים האלה‬
‫של זמן ומקום הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬אחד האמצעים בידי קהלת לשם מתןביטוי לתפיסתו‬
‫הכלל‪-‬אנושית שלהאלהים‪.‬‬
‫בהתחשב בהבדלים הנ"ל‪ ,‬ניתן לראות את קהלת בתור יצירה החורגת‪ ,‬במידת‬
‫מה‪ ,‬מהנורמה המקובלת בהתג'לות ‪,‬המקראית‪ .‬לפי נהר‪-,‬עצם העובדה שספר קהלת‬
‫נכלל בקאנון מחייב אותנו‪ ,‬לנטוש הסברים 'הבאים מבחוץ ולהשתדל לפענח את‬
‫החודה מבפנים‪ ,‬בתוך המקרא עצמו; וניראה אמנם שהמעוף‪,‬ועוז הרוח שבמחשבת‬
‫קהלת מושרשים בקרקע המקרא‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ 38‬איוב א'‪,‬ג‪.‬‬
‫‪ 37,‬איושא'‪,‬א‪.‬‬
‫‪ 39‬בפיאליפזהתימני‪,‬איובב'‪,‬יאועוד‪.‬‬
‫‪ 41‬קה' א'‪,‬יב;‬
‫‪ 40‬קה' א'‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 42‬ובכל ואת אם נשווה את דברי קהלת ביחס לעושרו‪ ,‬מפעליו וחכמתו המצויים בעיקר‬
‫בפרק ב' בספרו‪ ,‬לנאמר באותם נושאים במלכים א' פרקים ט' ז'‪ ,‬הבמיוחד בדברי הימים(ב'‪,‬‬
‫פרקים ח' ט' (כאן בשם שלמה)‪ ,‬ניווכח‪ ,‬שיש ~מיון רב ואפילו הקבלה‪ ,‬מבחינת התיאור‪,‬‬
‫מבחינתהאווירה הכללית‪,‬מבחינת התוכן והלשון‪.‬‬
‫ל‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫אדם מור‬

‫תמוז תשכ"ח‬
‫‪25‬‬

‫גורלי‬

‫מ האינטרפרטציה הפילוסופית של נהר‬
‫היסע עלת בעה קהלת את ספררהוא‪ ,‬לדעת נהה בעית הגורל והזמן‪,‬‬
‫תשא הארל מובע בספר עלידי החזרה המתמדת על המילה להבל"; מראשית‬
‫הספר וכמעטעד סופו‪ ,‬כלהדרכיםמוליכות אל "הבל" ‪.48‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ב‬
‫או רגע חולף‬
‫המילה עהבל" מדמה לעינינו אד עולה למעלה המתפזר‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫‪ ,‬בתור שם נרדף 'לגורל הוא‪ :‬אכזב‬
‫היורד לתהום‪ .‬הבי‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ש‬
‫י‬
‫כ‬
‫‬‫מושג טרגי‪ ,‬מושג אנושי‪ .‬בגורל שכולו הבל אין‪ ,‬לפי קהלת‪~ ,‬ל זיקה לשלטון‬
‫שדים בגורל‪ ,‬אין גם זכר לאלי יוון *‪ ;4‬הגורל הוא נחלת האדם‪ ,‬את גורלו נושא‬
‫האדםבחיקו‪,‬זהו חלקו באשר הואאדם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ט‬
‫ש‬
‫פ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ב‬
‫הבל הוא‬
‫ערך‬
‫ואמנם‪" ,‬הבל" במקרא אינו מונח מושאל או‬
‫קונקרטי‪ :‬הוא עובדה היסטורית בראשית תולדות האנושות‪ ,‬הבלהוא איש‪ ,‬בנו של‬
‫אדם הראשוןואחיקין‪ .‬אם כןתיתכןכוונה דו‪-‬משמעית ‪:45‬חיי הבל ‪-‬והבלהאיש‪.‬‬
‫בהצמדת המונח המופשט לשמו של האיש המממש אותו‪ ,‬מתמלא המשגתוכן ממשי‪,‬‬
‫וניתן ‪,‬פירוש ראשוני ופשוט לרעיונות הפילוסופיים‪ .‬לפנינו גורל אדם שבלידתו‪,‬‬
‫במהלךחייו הבמותו הואהבל‪.‬‬
‫הקורא בפרק ד' בבראשית מתרשם מיד מן האווירה האופפת את הבל ואת‬
‫קורותיו‪ :‬טפלות ופסיביות מצוייה באישיות של הבל‪ ,‬אדישות והסר‪-‬תחושה‬
‫מסביבו‪ ,‬הוא דמות שולית במהותו‪ ,‬כנספח לאחיו נולד‪ ,‬את אחיו ילווה ובגד אחיו‬
‫יסולק‪ .‬על לידתו נאמרי " ותסף ללדת את אחיו את הבל" ‪ ,46‬הכתוב אינו‬
‫מזכיר‪ ,‬מהי תגובת האם בלידת הבל‪ ,‬ולא נשמע הפעם דבר מהדברים הנלהבים‬
‫שהביעה בעת ‪.‬לידת קין‪ .47‬ואמנם לשם מה תקרא בשמו של בנה זה‪ ,‬ולשם מה‬
‫תפרש את שמו?הרי הבלהוא‪ ,‬שמוזההלמהותו‪.‬‬
‫ממהלךחיי הבל מזכיר הכתוב‪ ,‬כי היה רועה צאן‪ ,‬ובתור רועה היה נודד עם‬
‫הצאן‪ .48‬ועוד נאמר עליו‪" :‬וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו‬
‫לא שעה"‪ .49‬קצר וסתום הוא תיאור העובדה‪ ,‬וסתומהעודיותר ‪ -‬התוצאה הנובעת‬
‫ממנה‪ :‬קין מקנא באחיו'בגלל שהוא עדיףעליובעיני ה'‪ .‬בעקבות הקנאה הוא קם‬
‫ורוצח אתאחיו‪.‬‬
‫לא נזכרת בתורה אף מלה בשמו של הבל‪ .‬טהור היה ובכל זאת ‪ -‬הבל‪ ,‬מלידתו‬
‫‪43‬‬

‫‪,‬ראה קה' א' ב‪ ,‬עד ידב‪ ,‬ח; מתחיל ב"הבל הבלים" וכן מסיימן ובבל ספרו מצוי הכיסוי‬

‫"הבל"‪ :‬א‪ ,,‬יד;‬

‫ב‪,,‬‬

‫א‪ ,‬יא‪ ,‬סו‪ ,‬יז‪ ,‬יט‪ ,‬כא‪ ,‬כג‪ ,‬כו; ג'‪ ,‬יט;‬

‫ד'‪ ,‬ד‪ .,‬ז‪ ,‬ח‪ ,‬טז; ה'‪ ,‬ו‪ ,‬ט;‬

‫= (כוחותשדים)או על "~ק‪)0%‬ן‪= ,,‬‬

‫‪ 44‬שונים הםדברי קהלתממושגי‪-‬היווניםעל ה‬
‫(גורל = אל)‪.‬‬
‫‪ 45‬נהר מעיר שלידיעתו‪ ,‬הפרשנים לא העלו את העוברה הזו וכמובן שגם לא התחשבו בה‬

‫תאתרע"‬

‫בפירושם לספר‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬

‫בר' ד'‪,‬ב‪.‬‬
‫שנ'‪:‬קניתיאיש את ה'‪ ,‬בר'ד'‪,‬א‪.‬‬
‫נהר מבחין בין מקצוע הבל‪ :‬רועה גודד‪ ,‬לבין רועה‪" :‬יושב אהל‪ ,‬ומקנה" בר' ד'‪ ,‬כ;‬
‫‪.‬‬

‫(‬

‫לפי דעת נהרשינה ביתקין אתאופי מקצוע זה מןהיסוד‪.‬‬
‫‪ 49‬בר' ד'‪,‬ד‪,‬ה‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫הניה מרקוביץ‬

‫‪26‬‬

‫ועד מותו ‪ -‬אכזבה‪ ,‬נסיון שנכשל‪ .‬אך‪ ,‬אחרי שנעלם בעצמו ברומיה‪ ,‬קול דמיו‬
‫צועקים אל ה'מן האדמה‪…‬‬
‫קין ניראה ניגודו המוחלט של הבל‪ .‬האפיזודה שלחיי הבל ‪ -‬בצלו הצטיירה‪,‬‬
‫והוא היה העיקר‪ .‬הוא קדם להבל‪,‬חי אתו ולאחר שהרגו נשאר קיים אחריו‪ .‬הוא‬
‫נולדקנוי "את ה'"‪ ,‬כלו כוחוקניין‪ ,‬שני‪" …:‬ותלד אתקין ותאמרקניתי איש את‬
‫ה'"ס‪ .5‬שמו מבואר בפי אמו‪,‬כי לחיי תהפוכות נועד‪ ,‬ומהותו לא תמיד גהה עם‬
‫שמו‪ .‬מימי נעוריו הוא משתרש באדמה‪ ,‬יוזם ופועל וקולו נשמע‪ .‬הוא הראשון‬
‫המביא מנחה לה'‪ .‬בכתוב‪" :‬ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי אדמה מנחה לה'‪,‬‬
‫והבל הביא גם הוא"‪ ;51 …‬אך כאן קורה משהו ‪ :52‬הקנאה אוטמת את אוזנו‬

‫במקום תשובה לדבר ה' הנחית מכת מוות לאחיו‪.53‬‬
‫מלשמוע בקול ה'; וקין ‪-‬‬
‫הרצח והקללהמוציאים אתקיןמלפני ה';מפניוייסתרוילך למרחבי תבל להרבות‬
‫קניניו‪ .‬הוא מוליד בן‪ ,‬בונהעיר וצאצאיו יוצרים תרבות; הם רועי מקנם‪ ,‬אנשי‬
‫ימשהית‪.54‬‬
‫אמנות‪,‬מלטשי מתכותויוצריםכל‬
‫נדמה שהאנטיתיזה היא מוחלטת‪ :‬הבל ‪ -‬הלך וחלף‪ ,‬קין ‪ -‬עומד וקיים‪.‬‬
‫הבל טהור וקין רוצח‪ ,‬ה' אינו מונע‪ ,‬וקין מתנער מכל אחריות‪ .55‬אם כן‬
‫ ויורש‪- ,‬‬‫נה וכובש‪ ,‬דור אחר דור באין מפריע‪ .‬מלמעלה ‪ -‬מתמידה‬
‫בו‬
‫הוא הורג‬
‫האדישות‪ ,‬מלמטה ‪-‬אין תחושה למתרחש‪.‬‬
‫אמנם לא בכך מסתיים פרקם של קין‪-‬הבל‪ .‬הנציג האחרון של בית קין‬
‫הוא למך‪ .56‬דברי שיר מוזרים מצוטטים מפיו ‪"…‬כי איש הרגתי לפצעי וילד‬
‫לחבורתי‪" …‬י‪ 5‬ולציטוט זה מצמיד הכתוב הודעה על הולדת שת‪ ,‬מתנת ה' תחת‬

‫י‬

‫הבל‪.‬‬

‫פרק זה פותח ב‪"-‬אדם" ‪ ;58‬בתוכו מודגמת פעילות אנושית אינטנסיבית וחופ‪-‬‬
‫שית‪ .‬הפרקמסתיים בשםהויה‪.59‬‬
‫פרקי התורה הבאים עוסקים בתולדות שת ומזבילים לאיש האחד העומד‬
‫בצדקתו ומתנוסס מעלים של חטא‪ .‬בפרקים אלה לא נזכר שום פרט שסף בתולדות‬

‫קין‪ .‬קין ותולדותיו סופם לשקוע במבול כמו גוש אנונימי‪ .‬דורות של עמל‪ ,‬קניין‬

‫ובניין‪ ,‬אמנות ותרבות נבלעים בתהום; על כן מאזנם הוא במאזנו של הבל‬
‫שחלף ללאמעש‪ .‬משוואה‪-‬פשוטהלפנינו‪:‬קיןשוה להבל‪,‬הכל הבל‪…‬‬
‫משוואהמעיןזו היא ‪-‬לפי דעתו של נהר ‪ -‬נקודת המוצא של קהלת ובה הוא‬
‫פותח את ספרו‪" :‬הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל=‪ .60‬בהמשך‬
‫דבריו סוקר קהלת את תעלומות הבל על רקע האפיזודה האנושית עתיקת‪-‬הימים‪,‬‬
‫האפיזודה המתגלמת בדמויות‪ :‬קין‪-‬הבל‪-‬שת‪ ,‬הוא רומז לקורותיהם‪ ,‬חוקר את‬

‫היחסביניהם‪.‬‬

‫במבוא‪" :‬הכל הבל" ‪ ,51‬בסוף דבר‪" :‬הכל נשמע" ‪ 62‬ובתוך מסגרת זו משובצת‬
‫מלאכת המחשבת‪ ,‬רבת‪-‬הגוונים והאחידה‪ ,‬של קהלת‪ .‬זאת היא דעתו של נהר על‬
‫‪50‬‬
‫‪53‬‬
‫‪56‬‬
‫‪59‬‬

‫‪61‬‬

‫ראה בר' ד'‪,‬א‪.‬‬

‫ראה בר' ד'‪ ,‬ו‪-‬ח‪.‬‬

‫ראה בר'ד'‪,‬יח‪.‬‬
‫ראה בר'ד'‪,‬כו‪.‬‬

‫קה' ‪,%‬ב‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫‪ 51‬ראה בר'ד'‪,‬ג‪,‬ד‪.‬‬
‫‪ 54‬ראה בר' ד'‪ ,‬טז‪–‬כד‪.‬‬
‫ד‪ 5‬ראה בר' ד'‪,‬כג‪–‬ימד‪.‬‬
‫‪ 60‬קה' א'‪ ,‬ב‪.‬‬
‫קה' י"מיג‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫ראה בר' ד‪,,‬ח‪.‬‬

‫‪ 55‬ראה בר' ד'‪,‬ט‪.‬‬
‫‪ 58‬ראה בר' ד'‪,‬א‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫אדם מול גורלו‬

‫תמוז תשכ"ח‬
‫‪27‬‬

‫הספר‪ ,‬בקחים כלליים מאד‪ .‬את עיקרי דעתו זו משתדל נהר להסביר ולחוכיה‬
‫בדרךזו‪,‬‬
‫את המקום המרכזי באפיזודה תופס "הבל"; עליו מדבר קהלת באופן מפורש‪,‬‬
‫‪," .‬‬
‫בו נתקלים בכל הדרכים‪ .‬עשרות פעמיםחוזריםביטויים כגוןי "הבל הבלים‪..‬‬
‫"גם זה הבל"‪" ,‬כי הכל הבל" ‪ ,63‬עד שאין מנוס מהם והם מעיקיםעלינו ומתלוים‬
‫אלינו בצורת פזמון‪:‬‬
‫הבלים הכל הבל"‪ – .‬הבל ‪ -‬מגלם עמדהקיצונית אחת‬
‫י‬
‫ב‬
‫ה‬
‫"‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ע‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ע‬
‫ר‬
‫א‬
‫‪.‬‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ש‬
‫י‬
‫נ‬
‫ת‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫צ‬
‫י‬
‫ק‬
‫של‬
‫ה‬
‫י‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ד‬
‫בחיי אדם‪ .‬זאת עמ‬
‫ס‬
‫פ‬
‫א‬
‫בחיי‬
‫מתמדת‪,‬‬
‫האנושותהיא‪ :‬פעילות‬
‫מלחמתקיום עזה למעןהניצחון‪ .‬עמדהזו מתגלמת‬
‫בדמות קין‪ ,‬אחי הבל‪ .‬וכמובן שיש להוסיף בדמיוננו מציאותביניים מורכבת‬
‫אדם‪,‬המצוייםב‪-‬‬
‫יןעמדהקיצונית אתתלביןהשניה‪.‬‬
‫שלהמוני‬
‫קיןאינו מופיע בספר קהלת בשמו המפורש; אך מגמותחיי קין מודגמות לרוב‪.‬‬
‫קהלת אף מעיד‪,‬כי הוא בעצמו ניסה אותם‪.‬מעין דו"ח של נסיונותיו אלה מרוכז‬
‫ם מקנה בקר ‪64‬‬
‫בפרק ב' ‪" 1‬הגדלתי מעשי בניתילי בתים‪ …‬קניתי עבדים‪ …‬ג‬
‫‪65 .‬‬
‫‪ …‬וצאן הרבההיהלי‪ …‬עשיתילישרים חררות"‪..‬‬
‫י בניע וקליה אמנות ותרבות‪ .‬את‬
‫קהלת מגדיל לעשות מכל שדמיו בענפי קין‬
‫מאזן מפעליו מסכם קהלת בקצרה‪" :‬ופניתי אני בכל מעשי שעשוידי ובעמל‬
‫ן יתרון תחת השמש"‪.66‬‬
‫שעמלתי לעשות והנה ‪ -‬הכל הבל ורעות רוח‪ ,‬ואי‬
‫קהלת‬
‫ואף את המניע האינטימי לכל פעלתנות האדם ‪-‬אין‬
‫מסתיר‪":‬ראיתיאני‬
‫את כל עמל ואת כל כשרון המעשה‪,‬כי היא קנאת איש מרעהו; גם זה הבל ורעות‬
‫רוח"‪.67‬ז‪.‬א‪ .‬הקנאההיא האתגר המפעיל את האדם‪ ,‬כקנאתקין בהבלאחיוכן קנאת‬
‫כל איש ברעהו‪ .‬קהלת קובע איפוא שסבך מעשי הקנאה‪,‬הקנייןכולו ‪-‬סופו לרדת‬
‫תהומות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ס‬
‫י‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ב‬
‫לפנינו מעין ניסיון שהדגים האלהים‬
‫שני טיפוסי בני‬
‫‪ .‬הניסיון האחד בדמית הבל‪-‬נכשל‪ ,‬כי הבל הופל בטרם הספיק לפעול‪,‬‬
‫אים‬
‫בטרם שהוליד נשפכו דמיו‪ .68‬בניסיון השני ‪ -‬הדמות היא שונה לגמרי‪ :‬קין‬
‫כובש מרחבי תבל ועומד במשך דורות בנצחונו; אך פתאום סערת המבול בולעת את‬
‫ביתקין ואת כל אשרלו‪ .‬באןמסתייםניסיוןהמציאות האנושית‪ ,‬המציאות הגלומה‬
‫בשניבני האדםהראשונים;ואולםבןשלישיהיה לאדם שת‪,‬‬
‫‬‫‪,‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫שת הוא התגלמותו של הבל‪ ,‬ממלא מקומו ונציגו בברי היות וקול דמיו‬
‫צועקים מן האדמה ונשמעים עלידי ה' ‪ .69‬שת הוא אבי בני האדם שנותרו מן‬
‫מוצאה מבן האדם שניצול מן המבול‪,‬‬
‫המבול‪ .‬כל האנושות הקיימת עד כה ‪-‬‬
‫היא שארית הפליטה ותולדותיה ניסיון היסטורי שחודש בידי האלקים‪ .‬ומכאן‬

‫י‬

‫‪63‬‬
‫‪64‬‬

‫ראה הערתשוליים מס' ‪.43‬‬
‫לפי נהר מלים כגון‪" :‬בניתי" "קניתי" "מקנה" מיצגות באופן ברור את קין בתיאורו זה‬

‫של קהלת‪.‬‬
‫‪ 65‬ראהקהית ב'‪,‬ד‪-‬יא בשלמותם‪.‬‬
‫‪ 67‬ראה בראשיתד"ד‪ .‬נהראינו מציין בספרו זה אתעניין הקנאה אך מסכים לקשרהקיים‬
‫בין הפסוק המצוטט לקודמו‪.‬‬
‫‪ 68‬ראה רש"י לבר'ד'‪,‬י‪ ,‬בהמם מדרשרבה‪.‬‬
‫‪ 69‬השווו בר'ד'‪,‬י לבר'ד'‪,‬כה‪.‬‬
‫‪66‬‬

‫קה' ב'‪,‬יא‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫הניה מרקוביץ‬

‫‪28‬‬

‫המסקנה‪ .:‬המציאות האנושית מוצאה מהבל ‪.‬וקיומה הוא ברחמים‪ .‬יסוד נסתר‬
‫זה מאחד את הגיונות קהלת למלאכת מחשבת אחידה‪ .‬מחשבת קהלת המקורית‬
‫ביותר במלאכתו'זו היא‪ –‬לדעת נהר‪ :‬היחם העמוקוהישירבין האנושותהקיימת‬
‫לבין הבלן‬
‫של‪ .‬האדם בעולמו‪ ,‬מי שמתבונן במציאות החיה‪,‬‬
‫כל‬
‫שבא‬
‫מי‪.‬הגואה ולהסתקווסהסת'‪,‬מצב‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫מ‬
‫הקיי‬
‫י שגילה שאלה אינם אלא הדו של הבל "אוד מוצל"‬
‫מי‬
‫ממבול‪-‬ההגיון‪,‬מחייבו 'לשאול‪ :‬מה יתרונם של אלה תחת השמש? מה יתרונו‬
‫של שת‪,‬על קין ועל הבל? מה יתרונה של המציאות החולפת עכשו עלזו שחלפה‬
‫מכבר?‪.‬אוליאיןיתרוןנואםיש;מהוועדמתי הוא?‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ע‬
‫שאלות אלה מנסה קהלת להבהיר ‪,‬בסוקרו ת‬
‫שניה בה שקוע האדם‪:‬‬
‫תעלומת הזמן‪.‬‬
‫המינוח בו משתמש קהלת בנוגע ל"זמן" מעורר תשומת לב מיוהדת‪ .‬ביטויים‬
‫רבים ומגוונים(מצויים בדברי קהלת בעניין זה‪ .‬למשל הפעל "היה"‪ ,‬הביטויי‬
‫ם‪:‬‬
‫"זמן"‪" ,‬עת"‪" ,‬עולם‬
‫קהלת מרבה ביותר להשתמש בצורות שונות של הפעל "היה" ‪ fTo‬נוסף לצורות‬
‫הרגילות של פעל זה במקרא‪ ,‬בזמן עבר ועתיד‪ ,‬מצויה בספר קהלת גם הצורה‬
‫"הוה'‪ ,‬ככתוב‪":‬כי מה הוה לאדם בכל_עמלווברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש"‪,‬‬
‫(ב'‪ ,‬כב)ןז‪ .‬משמעות "הוה" בהקשר זה‪ ,‬הווו‪ :‬קיום נמשך ועומד ומתמיד ‪3‬י‪.‬‬
‫‪4‬ז‬
‫הביטוי "הוה" הואיחידאי במקרא‪3‬י‪ .‬זמן הווה אינו קיים במבנה הפעל העב‪,‬רי‬
‫ולכן לא גיתן להביע בלשוננו הווה מופשט‪ ,‬כפי שניתן לעשות בלשונות אירופה;‬
‫את מקום צורת ההווה תופס בעברית בינוני הפעל‪ ,‬והוא מביע פעדלה בהווה‬
‫ולא ע‪1‬בד ה המתקיימתבהווה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ש ‪,75‬‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫את הגיונות קהלת בתורת הי‬
‫ביצירת המונה "הוה" ובשימוש‬
‫ניתנת דוגמא לתועלת שאפשר להפיק משימוש לשוני נכון לשם הבהרת יסודות‬
‫מחשבהראשוניים במעלהומסובכיםביותר‪,‬‬
‫את המונחים "זמן" ו"עת" מביע קהלת בפרק ג' בעזרת צורה סגנונית מיוחדת‪.‬‬
‫הניגוד הסימנטי המקובל בין זמן ועת הוא‪ :‬א) זמן ‪ -‬מציין את ההמשכיות‬
‫פירושו מומנט מסויים‪ ,‬יחידה בתוך תקופת הזמן‪ .‬בפרק ג'‪,‬‬
‫המתמדת; ב) עת ‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫י‬
‫ל‬
‫ר‬
‫ו‬
‫העשיר ‪.‬במונחים טמפ‬
‫מצוי 'המושג "זמן" פעם אחת‬
‫בפתיחה‪" :‬לכל‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫פ‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ו‬
‫צ‬
‫ב‬
‫ובמובנים‬
‫‪ …‬ד‪6‬י‪ .‬לעומת זאת מופיע "עת" יותר מעשרים‬
‫זשמוי‬
‫נים‪" :‬עת ללדת ועת למות‪ ,‬עת לטעת ואת לעקר נטוע‪ ,‬עת להרוג ועת לרפוא‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫‪ 70‬קרוב ל‪ 50-‬פעם מצוי הפעל הזה כדלקמן‪ :‬הגה ‪ 1‬פעם; ה"ה‪ 9 :‬פעמים; שהיה‪:‬‬
‫פעמים; כשהיה‪ 1 :‬פעם; הייתי‬
‫שהיו‪ 1 :‬פעם; היו‪ 2 :‬פעמיפ; שמשר להיות‪ 1 :‬פעם;‬
‫‪1 :‬‬

‫‪6‬‬

‫פיס‬
‫יפעמים;יהיו‪3 :‬פעמים;שיהיו‪2 :‬פעמיה‬
‫‪9 :‬פעמים;שיהיה‪3 :‬פעמים;תהי‪2 :‬‬
‫יהיה‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ס‬
‫'‬
‫ס‬
‫פ‬
‫ב‬
‫ק‬
‫ר‬
‫פ‬
‫‪.‬‬
‫‪ ..‬מה שהיה כבר הוא ואשר‬
‫ג'‪" :‬‬
‫‪ 71‬יוגמא‪.‬נוספת לשימוש נדיר ניחנה‬
‫(‪..‬‬
‫להיות כבר היה"‪.‬‬
‫‪":‬הו"ל"‪ ,‬שמות מ'‪ ,‬ג‪,‬‬
‫‪ 73‬גומףלומצויהן ערהדימה‬
‫‪."permanence" 72‬‬
‫‪ 74‬נהר מעיר שהמדקדקים שלנו מצאו את המונח "הוה" של קהלת כמתאים להביע את‬
‫ה‪ "prEsent" -‬שבלשונותאירופה‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫‪76‬‬

‫וכך אומר נהר במקורהצרפתי‪,‬ע' ‪ 93‬בספרו המצוטטלעיל‪.‬‬
‫דאה פרק ג'‪,‬א‪.‬‬

‫(‬

‫‪,‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫אדם מול גורלו‬

‫‪29‬‬

‫עת לפרוץ ועת לבנות"‪" …,‬עת לקרוע ועת לתפור‪ ,‬עת לחשות ועת לדבר‪,‬‬
‫י;‬
‫עת לאהבועת לשנא‪ ,‬עת מלחמהועת שלום"י‬
‫מתוך הביטוי "לכל זמן" והיחס הקיים בין הביטוי הזה לבין הביטוי "עת"‬
‫מתקבל‪ ,‬ש"זמן"הנו מרכזהכובד‪ ,‬המקנהשווי משקללעיתיםהשופעיםממנו‪.‬‬
‫בפרקי קהלת האחרים מסתעף המונח "עת"לביטוייםמשנייםכגון"עת ומשפט"‪8‬י‪,‬‬
‫"עת ופגע"‪9‬י‪ .‬משפטודיןעומדים בניגוד גמור לפגע ומקרה‪ ,‬ובכל זאתניתן לקשור‬

‫אותם בלממוסשגגרת"עת"‪ .‬הגזםמן‪.‬מערכי לשון אחרים המפוזרים בספר מנסים למקם אתחיי‬

‫האדם‬
‫רגעי‬
‫א) "כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות לא תמלא‬
‫אוזן משמע" ‪ .80‬תופעות החיים המרובות מתנהגות בעצלתיים וזורמות במעגלי‬
‫קסמיםואינןמגיעות לכל קץשהוא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ב) "מה שהיה כבר הוא‪ ,‬ואשר להיות כבר‬
‫והאלקים יבקש את נרדף"‪.81‬‬
‫מאורעותהחייםזורמיםבאפיקיםשונים והאדם לא בא אלתקנתו‪.‬‬
‫המונח הייעלם" גם הוא מופיע בפרקג'‪" .‬את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם‬
‫נתן בלבם‪ ,‬מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד‬
‫סוף"‪.83‬‬
‫אם כן ב‪,‬פרק ג' מנסה קהלת להגיע לתפיסה סינתיטית של הזמן‪ .‬הוא פותח‬
‫בביטוי "לבל זמן"‪ ,‬ממשיך בשרשרת של "עתים"‪ ,‬מביאלידי ביטוי את רצף הזמן‬
‫באמצעות הפעל"היה" ‪ ,85‬ובאותו קונטכסט הוא מעלה את המושג"עלם"‪.‬‬
‫כאן מדגיש נהר שיש להבחין בין המשמעות הסימנטית שניתנת‬
‫ם‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫למלה‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫ז‬
‫"עולמע לבין המשמעות הסימנטית הקלאסית (המקראית) של מושג‬
‫במקרא‬
‫יש למלה "עולם" מובן של זמן בלבד‪ ,‬העולם ‪ -‬הוא הנצח‪ .84‬עולם במובן של‬
‫מרחב ‪ -‬תבל ‪ -‬נוסף למושג הזמני בתקופה הרבהיותר מאוחרת‪ ,‬בתקופתחכמי‬
‫המשנה‪.85‬‬
‫מדברי קהלת הנ"ל יש להסיק‪ ,‬שאין הוא מוציא את הנצח מתחום העולם הזה‪.‬‬
‫האלוהים הכשיר את נשמת האדם והנן אותה באפשרות של מפגש זהכימיהייו‪.‬‬
‫‪" …‬את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם‪ 86 " …‬ותנאי יש גם‬
‫למתנת‪-‬אלהים זו‪ :‬את הנצה יוכל האדם לפגש ב"עתו"‪ ,‬קהלת מעמת את המונח‬
‫"זמן" לזיעת" ואת המונח "עלם" ל"עתו"‪ .‬היחם בין הנצח ‪ -‬ה=עולם"‪ ,‬לביןימי‬
‫חיי אדם ‪ -‬ל"עתו" הואהיחסשבין רצףהזמןלרגעי‪-‬העתבמציאות‪.‬‬
‫‪ 78‬ראה קה' ח'‪ ,‬ה‪,‬ו‪.‬‬
‫דד ראה קה' ג'‪ ,‬א‪-‬ז‪.‬‬
‫‪ 79‬ראה קה' ט'‪,‬יא‪.‬‬
‫ראה קה' א'‪,‬ח‪.‬‬

‫‪80‬‬
‫‪82‬‬
‫‪ 84‬א) מרטין שובר‬

‫ראה קה'ג"יא‪.‬‬

‫‪81‬‬
‫‪83‬‬

‫ראה קה' ג'‪,‬סו‪.‬‬
‫ראה קה'ג'‪,‬טו‪.‬‬

‫מתרגם "עולם" ל‪ "Weltzeit" -‬קה' אפז ו"עלמים" ל‪"Weltdauer" -‬‬
‫שם‪ ,‬ט; ראה ‪Martin Buber, Zur Verdeutschung des letzten Bandes der Schrift‬‬
‫‪.MCMLXII, Kdin‬‬

‫ב) נהר סוקר כאן דעות חוקרים ופרשנים ביחס למשמעות המושג זמן ונצח‪ .‬למשל דעתם‪.‬של‪:‬‬
‫‪ Ewald, Mendelssohn, Gesenius, Kant‬מזכיר אחדים מפרשני המאה ‪ xlx‬כגון‪Nowack, :‬‬
‫‪ Delitzsch, Lods‬ומתלמידי ‪ Bergson‬מזכיר את ‪.Po-dechard‬‬
‫‪ 85‬נהרדןבענין זהביתרפירוט בספרו המצוטט‪."L'Existence Juive" :‬‬
‫‪ 84‬כנ"ל קה' ג'‪,‬יא‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לד(‬
‫‪30‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫הניה מר‪,‬וביץ‬

‫בזמנםיש שיטה פילוסופית התופסת זמן ונצח תפיסה קרובה לזה שיטה טאינה‬
‫מחפשת את הנצה מעבר לעולמנו זה‪ ,‬היא אינה‬
‫‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫לפיה הנצח הואמצוי בעולם הזה ונשאראימננטי‪ ,‬בעל תוכןמטפיזי בעית הזמן‬
‫והנצח היא בעית המפגש של הגורם הפיזי עם הגורם המטפיזי בתוך האדם ועל‬

‫נותנת לו מובן טרנסצנדנטי;‬

‫ידי האדם‪.‬‬

‫מסקנות אחדות נוכל להסיק מעיוננו הנ"ל‪ :‬א)לפי קהלת הזמןישנו‪.‬אין הוא‬
‫קטגוריה שהיא פרי ספקול'ציה שכלית אנושית‪ ,‬אלא הלמן ה‪-‬וא מציאות ממשית‪.‬‬
‫קהלת מצליח להמחיש מציאות זאת ע"י שימושיו בפעל "היה"‪ .‬הממשות של הזמן‬
‫היא המעניקה לו את אופיו הפרובלמטי תקפני‪ .‬האדם נתפס בזמן כמו ברשת‪,‬אין‬
‫ביכולתו להשתחרר ממנו‪ ,‬הוא חש בבשרו ובפעלו את נוכחות הזמן‪ ,‬ב) ישנו'ריבוי‬
‫של זמנים‪ .‬קהלת מביא את הריבוי הזהלידי ביטוי בעזרת טון המונחים‪" :‬זמן"‪,‬‬
‫י מערכותלשוןוסגנון ‪.88‬‬
‫"עת"‪" ,‬עלם"‪",‬עתו"ועלידיריבו‬
‫ו ‪89‬‬
‫אופיו שלהזמן הואריבוי במהותוובתופעותי‬
‫ממהות זו נובע שהחיים זורמים כסדרם במרוצת הימים‪ ,‬במספר ימיהם ‪;99‬‬
‫כמו כן נובע ממנה ש"מה שהיה כבד הוא ואשר להיות כבר היה" ‪ ,91‬כלומר העבר‬
‫חודר לעתיד ‪ -‬והעתיד לעבר‪ ,‬גם ההווה מחליף את אופיו‪ ,‬שכן ההתרחשות‬
‫זורמתבהווהמתמידו"כלהדבריםיגעים לא תשבעעיןלראות ‪.,‬‬
‫‪fez " .‬‬
‫גם בתופעותיו הרגעיות ‪ -‬אופיו של הזמןריבוי הוא‪ .‬לפעמים רגעיו הם רגעי‬
‫חוק‪ ,‬דיוק‪ ,‬צדק ואז הזמן הוא "עת ומשפט" ‪ ,93‬אךיש והזמן הוא מקרהעוור‪,‬רגעיו‬
‫מושלכים במרחב בהרפתקנות‪ ,‬בקטסטרופה‪ ,‬והזמן הוא "עת ופגעיי‪ .91‬לפעמים‬
‫הזמן הוא "עולם"‪ ,‬נצחיציב‪ ,‬מחזור סגור‪ ,‬מעבר לאדם ולתבל‪":‬כי כל אשר יעשה‬
‫האלקים הוא יהיה לעולמ‪ ,‬עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע'‪ .95‬לפעמים הרגע‬
‫קורןבחיות אקטואלית והוא ?סה של פרודהמסויימת בקוסמוס‪ ,‬עתו שלאינדיוידום‬
‫אחד בתבל‪ .‬לפעמים אין לגשר בין הרגע לנצח‪ ,‬המרחק ביניהם הוא מעבר לכל‬
‫הישג ‪ ,%‬אך יש ומתרחש המפגש ‪ -‬ופתאום חש האדם בלבו שהנצח קורן ברגע‬
‫זה באורמיוחדהמגיעאליוי‪.9‬‬
‫נשאלת השאלה‪ :‬האם יש לאספקטים המרובים של הזמן גורם משותף? קהלת‬
‫השיב כבר בראים הפרק‪ ,‬באומרו "לכל זמן"‪ ,‬והמשך עיונו בנושא זה אינו אלא‬
‫פיתוח ופירוט של המוטיב בו פתח‪ .‬המוטיב הזה הוא אחד הבכירים בספר קהלת‬
‫כי הואאינודן באספקט בודד במציאות‪ ,‬אלאמקיף אתהכול‪.‬דומיםלושני מוטיבים‬
‫מקיפים נוספים‪" :‬הכל הבל" המתחיל את מסגרת הספר ‪ -‬ו"הכל נשמע" המשלים‬
‫אותה‪ .‬מקומו של =לכל ומן" הואביןשני אלה‪ .‬אולם ב"לכלזמן= אותהיחס‬
‫"ל" ‪-‬‬

‫י‬

‫ז‪ 8‬הכוונה ל‪ )1883-1951( Louis Lavelle -‬תלמידו המובהק של הפרופי ברגסון‪ .‬לאבל‬
‫הוא אחד ממיסדי השיטה הפילוסופית של "הרוח"‪,‬בין ספריו הדנים כבעיות מטפיזיות‪ ,‬קרובים‬
‫במיוחד לנושאנו הם‪":‬האני וגורלו" (‪" ,)1936‬על הזמן והנצח"‪.)1945( ,‬‬
‫‪ 88‬ראהע"ע ‪ 101 ,100‬בספרו של נהר המצוטט‪" :‬רשימותעל קהלת"‪.‬‬
‫‪ 89‬מכאן וער סוף המאמר הברי גהר אינם מסוכמים כמו עד כה‪ ,‬אלא מובאים כמעט‬
‫בשלמותם‪ ,‬לרוב בתרגוםחפשי‪ .‬ראהע"ע ‪ 110-101‬בספרו "רשימותעלקהלת"‪.‬‬
‫‪ 91‬ראה קה' סו‪.‬‬
‫‪ 90‬ראה קה'ה'‪,‬יז‪" :‬מספרימיחייו"‪.‬‬
‫ג"‬
‫‪ 94‬ראה קה' ט‪,,‬יא‪.‬‬
‫‪ 93‬ראה קה'ח'‪ ,‬ה‪,‬ו‪.‬‬
‫‪ 92‬ראה קה' א'‪,‬ח‪.‬‬
‫‪ 97‬ראה קה'ג'‪,‬יא‪-‬יד‪,‬‬
‫‪ 96‬ראה קה'גייד‪,‬טו‪.‬‬
‫‪ 95‬ראהקה'ג'‪,‬יד‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫בית מקרא )לד(‬

‫אדם מול גורלו‬

‫‪31‬‬

‫שהיא יחסית הדטיבוס ‪ -‬מבדילה בין המוטיב הזה לבין שני הדומיםלו‪ .‬ב"הכל‬
‫הבל" ו"הכל נשמע" ישנו נושא ממשי‪" ,‬הכל"‪ .‬המבנה התחבירי של הדטיבוס‬
‫מבליע נעלמים שיש להשלימם‪" .‬לכל זמן" פירושו‪ :‬הכל מקבל את הזמן עלידי‬
‫הנושא המעניק לו אותו ‪ ,98‬כלומר‪ ,‬הזמןאינו מעשהידי אדם‪ ,‬הוא נתוןלו מבחוץ‪.‬‬
‫אתנושאהנתינות מגלה קהלת בהמשך הפרשה‪,‬נהוהאלוקים‪:‬‬
‫‪99 .‬‬
‫"לכל זמן"‪..‬‬
‫‪100 " .‬‬
‫"‪ …‬גם את העלםנתן בלבם‪..‬‬
‫מ‬
‫" ‪101‬‬
‫אתהעניין אשרנתןהאלוהיםלבני אדםלענותבו‬
‫" ‪102‬‬
‫"וגםכל אדםשיאכל ושתה וראה טוב בכלעמלו מתתאלוהיםהיא‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ק‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫פרק ג' השופע באספקטים רבים של הזמן מצא את אחדותו ואתשווי‬
‫ידי‬
‫י בני אדם‪,‬‬
‫"מתת אלוהים"‪ .‬כאן גם נקודת המפגש בין הגורל והזמן;כי הריחי‬
‫על סבלם ועל שמחתם‪ ,‬ניתנים מיד אלוהים‪ .‬לא נשכח את מוצא האנושות בכלל‪,‬‬
‫את שת‪ ,‬בו חנן האלוהים את אדם הראשון למעןניסיון מחודש להמשך האנושות‪.‬‬
‫אםכן‪ ,‬מוצאבני האדם‪,‬תולדותיהם והתמדתםבנמן מתנתאלוהיםהם‪.‬‬
‫קהלת אשר קורא בשם אלוהים‪ ,‬בתור נושאיחיד לכל תשורה ביקום‪ ,‬משתלב‬
‫בכך במסורת המקראית‪ ,‬שבה כל מגע בין האלוהים לעולמו ‪ -‬יסודו במידת‬
‫ההסד‪ ,‬נמצאשהגורלניתן‪,‬הזמןניתן‪ ,‬התורהניתנת‪.‬‬
‫אבל קהלת מזכיר גם את "המעשה" האלוהי‪ ,‬הנצחי‪ ,‬הנעלם‪ ,‬ככתוב‪",‬ראיתי את‬
‫הענין אשר נתן אלוהים לבני האדם ללנות בו; את הכל עשה יפה בעתו גם את‬
‫העלם נתן בלבם‪ ,‬מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים‬
‫מראש ועד סוף; ידעתיכי אין טוב בב כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו; וגם‬
‫כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלוהים היא;ידעתיכי כל אשר‬
‫יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם; עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע‪ ,‬והאלוהים‬
‫עשה שיראו מלפניו" ‪.105‬‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ד‬
‫ח‬
‫ו‬
‫י‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫א‬
‫ה‬
‫ש‬
‫י‬
‫ף‬
‫י‬
‫ס‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ש‬
‫נימה‬‫לפי פירושו של נהר בדברים‬
‫לתפיס‪-‬‬
‫תנו המסורתית‪ :‬התורה שנתןאלוהים לישראל‪ ,‬אףהיא אחת ממתנות‪-‬האלוהים‪.‬היא‬
‫אינה החוקהיחיד‪ ,‬המוחלט‪,‬היא דרךחוקית אחתביןהדרבים האפשריות‪,‬החבויות‬
‫במתנות אלוהים הנוספות‪ :‬הגורל והזמן‪ .‬יש חוקים הקשורים באספקטים של‬
‫הגורל ויש חוקים המוצעים בהשתלשלותהימן; אך המעשה אשר עשה האלקים‪,‬‬
‫‬‫המעשה המוחלט נמצא מעמר לחוק התורה ומעבר להישיגי האדם‪ .‬אין ביכולתנו‬
‫לדעת את גבולות המעשה האלוהי המוחלט‪ .‬הגורל‪ ,‬הזמן וחוק התורה‪ ,‬אף אחד מהם‬
‫וגם כולם ביחד אינם מעניקים לאדם את היכולת 'לפענח את תעלומת המעשה‬
‫וביראה ‪.104‬‬
‫האלהי;אין אלאלהכנעלפני‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ג‬
‫‪.‬‬
‫א‬
‫‪ 98‬ראה קה' ג‪/‬יא‪.‬‬
‫‪ 100‬ראה קה' יוד‬
‫‪ 99‬ראה קה'‬
‫‪ 102‬ראה קה' ג'‪,‬יג‪.‬‬
‫‪ 101‬ראה קה' ג'‪,‬י‪.‬‬
‫‪ 103‬ראה קה' ג'‪,‬י‪–‬יד‪.‬‬
‫‪ 104‬ראוי להעיר כי ביטויים כגון "מעשה אלוהים" וכן "לא תסף עליו ולא תגרע ממנו"‬
‫נאמרו דוקאביחס לתורה‪:‬‬
‫א) "והלוחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות; עמ' ל"ג‪ ,‬טז‪,‬‬
‫(כאן מעשהגלי הא'הידיעה)‪.‬‬
‫ב) "את כל הדבר אשרדעכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא הסףעליו ולא תגרע ממנו";‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לד(‬
‫‪32‬‬

‫תמוז תשכ"ח‬

‫הניה ~רקוביז‬

‫ספרו‪" :‬סוף דבר הכל נשמע את‬
‫את מחשבת יסב הנ"ל מסכם קהלת גם‬
‫האלקים ירא ואת מצותיו שמור כל זה כלבסי‬
‫האדם; כי כל מעשה האלוהים‪-‬יבא‬

‫במשפטעל כלנעלם ‪ 10-‬אםטוב ואם רע" ‪.100‬‬
‫אלא ב"הכל נשמע"‪ ,‬לא בדברי יאוש אלא‬
‫קהלת אינו מסתיים ב"הכל‬
‫בעצה הנובעת מנסיון החיימו'הוא אמנם התעלה ובכל זאת נשאר ‪ -‬בתור יצור‬
‫רחוק מן הפסגה‪ .‬הוא יודע את הדיספרופורציה בין המעשה האלוהי‪,‬‬
‫הבל‪-‬‬
‫אנושי ‪-‬‬
‫המוחלט והנצחי‪ ,‬לבין המתנות בהם חונן אלוהימ את האדם‪ .‬קהלת גם יודע שאין‬
‫מוצא לאדם אלא להתמלא יראת‪-‬אמת‪.‬מול‪ .‬המעשה המוחלט והנעלם‪ ,‬ולשמור בחרדת‬
‫קדש על המתנות שהוענקולו‪.‬‬
‫מן היחס הכפול הזה משתמע האופי‪,‬הדו‪-‬משמעי של ספר קהלת‪ :‬חכמת "שביל‪-‬‬
‫הזהב" ומעוף הרפתקני‪ .‬נסיון החיים מחזיר את האדם אל גבולותיו‪ .‬במסגרת‬
‫הגבולותיימצאצידוקהדיןלכל‪,‬ומעבר להם ‪-‬הכלסודנעלם‪.‬‬
‫ה‬
‫הזקנה ‪.‬מתוארת בקהלת בגונים בלתי נשכבים‪ ,‬וגם במבנ‬
‫משתקף‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ה‬
‫אופי‬
‫חסרסיום‪.‬חיי האדם וכל פעלו ‪-‬אינם‬
‫זה‪ .‬דברי הספר מקוטעים והוא‬
‫יוחלט הואנצחי‪.‬‬
‫תמ‬
‫לוה‬
‫לי‬
‫כה‬
‫בו‬
‫אלא דברמקוטע‪ ,‬ורק המעשההאל‬
‫מה יתרון לאדם ומה ערך בעמלו? איוב עונה על השאלה מתוך השלמה ואומר‪:‬‬
‫"ה' נתן וה' לקחיהי שם ה' מברך" ‪ 107‬קהלת משאיר את השאלה פתוחה‪ .‬הוא‬
‫‬‫נשאר בתוך תוכה של הדרמה; מציאותווזמנו באולו במתנה‪.‬כיצדיחרוץ משפט? ‪-‬‬
‫מקום המשפק בקץהימים‪ .‬קהלת לאיהיהעוד והאלהים לבדוישפוט‪.‬‬

‫"נעלם" מתרגם נהר לצרפתית בתור פעל משרש "עולם"‪"Car toute oeuvre, :‬‬
‫‪ 105‬אתהביטוי‬
‫‪c'est Dieu qui l'aminera‬‬
‫טס ‪ que est iternisi, bien‬ט)‬
‫‪jugement, sur‬‬

‫‪. 107.‬ע " ‪.mal …‬‬
‫‪106‬‬
‫‪107‬‬

‫‪011‬י‬

‫מ"‬

‫ראה קה'י"ב‪,‬יג‪=-‬ד‪.‬‬

‫ראה איוב א'‪ ,‬כא; ובואיוב ב'‪ ,‬י‪…":‬גם את הטוב נקבל מאת האלקים ואת הרע לא‬

‫‪..‬‬

‫נקבל ‪" .‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)