בעיית מבנהו של ספר קהלת (pdf)

יוני 4, 2012 · מאת מרדכי זר-כבוד · חומרי למידה לכל הספר

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫בעייתמבנהג שלספרקוהלת‬
‫מאת‬
‫מרדכי זר‪-‬כבנד‬
‫כשם שחלוקות דעות חוקרי קוהלת לגבי תוכנו שול הספר כך הן מפולגות‬
‫הספהותית‪.‬הבעייה היא כפולה‪ :‬א) אם נתחבר ב'מקורו‬
‫בלחגרביוזיצםורתהומתחלקים לצלעות ומוות במקצבן; ב) אם אפשר למצואבמבשסק‬
‫פר‬
‫י מבנה‬
‫אחיד‪ ,‬לפי תוכנית קבועה מראש‪ ,‬שכל חלקיו תואמ'ים אליה ‪ -‬או שהספר כולו‬
‫הואקובץ של רשימות‪,‬ווידויים ופתגמים שנסדרוזהלידזהבאופןמקריבלבד‪.‬‬
‫כאן נדון רק בשאלה השניה לפי מבחר הדעות של ראשונים ואחרונים‪ .‬חז"ל‬
‫שלאטפלו במפורש בצדהספרותי של הספר‪-‬הביעו אתדעתם רקדרךאגב‪ .‬במדרש‬
‫קיהלת ר‪,‬בה לפרק א' פסוקיב‪' .‬כתוב‪" :‬אני קההלת וכו' ‪ -‬אמר ר' שמואל בר‬
‫יצחק‪ .1‬זה (הקטע) היה ראוי להכתב ולהיות תחילת המפר‪ ,‬ולמה נכתב כאן?‬
‫אלאשאין מוקדם ומדוהר בתורה"‪.2‬הרי שלא ראו בספר קוהלת מבנה מכוון‪,‬‬
‫יהבי ! "הרבה‬
‫כשם שלא ראו זאת בספריםאתרים‪ .‬עקרון זההובע בחריפותעליד‬
‫פלשיות סמוכות זו לזו ‪ -‬ורהוטות זו מזו כרחוק מזרח ממערב" ן אף פעםאיננו‬
‫מ'וצאים במדרש קוהלת השא'לה‪ ,‬למה נסמכה פרשה זו לחברהה‪ ,‬ואפילו על‬
‫הקשר בין פסוק לפסוק לא עמדו אלא כל פסוק‪ ,‬נורש לעצמו‪ .‬לעומת זה ניסה‬
‫במידה מסויימת לסדר המקראות בפסקה ן‪ ,‬ויותר מזה השתדל‬
‫רש"י לשים‬
‫י בין פסוק לפסוק ולפעמים גם בין פסקה לחברתה‪.5‬‬
‫ראב"ע למצוא קשרעניינ‬

‫שירי‪,‬‬

‫יב‬

‫‪ 1‬אמורא בדורהשלישי‪.‬‬
‫‪ 2‬מאמר זה מקורו במדרש התממם‪ ,‬ר מכילתא דר ישמעאל (מהד' האראתיטץ‪-‬רבין)‪,‬‬
‫מסכתדויה (כשלח) פרשהז'‪ ,‬והואחוזר בתלמוד ובמדרש‪.‬‬
‫‪ 3,‬ספריפ' 'בלק; הוא חולק שםעל ר'עקיבאשהיה דורשסמוכין‪.‬‬
‫‪ 4‬השווה ד'‪,‬יב;ז'‪,‬ז‪,‬כא‪.‬‬
‫‪ .‬דבק גראשונימ בז'‪ ,‬א); אחר‬
‫‪; 5‬ה הפסוק דבק ום הבא אחריו (א'‪,‬ין‪ ;4‬גס זה הפסוק‪,.‬‬
‫‪ .‬אמר (ז'‪ ,‬ד)‪ 1‬שלה הפסוקים (ג'‪ ,‬יב‪-‬סו) דבקים; מתהילת זה הפסוק (ח‪ ,,‬יד) עד‬
‫שהזכיר‪..‬‬
‫פסוק "גם זו" (ט'‪ ,‬יב) הם ששה עשר פסוקים בעניין אחד דבקים וכלומר‪ :‬פסקה אחת)‪ ,‬הוא‬
‫הדין לחיבור פסקאות‪:‬‬
‫כאשר השלים לבאר (פסקה הקודמת)‪..‬‬
‫‪ .‬הזכיר וכ' (ח'‪ ,‬יח;באימר השלים לצוות וכו' (בפסקה‬
‫הקודמת) שם להורות וכו' (ה'‪ ,‬ח); בעבור שאמר‪ …‬חזר לבאר‪..‬‬
‫‪(.‬ז'‪ ,‬יט); כאשר השלים‪…‬‬
‫‪( .‬ח'‪ ,‬ב); וזה העניין דבק עם‪( ..,‬ח'‪ ,‬ט); בעבור שאמר‪..‬‬
‫‪ .‬אמר הפך הדבר‬
‫שב להזהירו‪..‬‬
‫וכו' (ט'‪ ,‬יג); בעבור שהזכיר למעלה‪ …‬שב להזהיר (י'‪ ,‬ד); כאשר הזכיר‪ …‬אמר‪..‬‬
‫‪ ,"( .‬טז)‪.‬‬
‫‪183‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫מרדכי זר‪-‬כבוד‬

‫‪1‬‬

‫בזה הוא דומה לפירוע רס"ג"‪ ,‬אלא שהלה הרחיק ממכו במאמצע לקשר גם בץ‬
‫הפסקאות‪ ,‬מתוך הנחתו שכל הספר הוא מיקשה אחת‪ ,‬תה לעתנו‪" :‬ראה לאסוף‬
‫המאמרים המפוזרים ולגלות כוחן לנוכח המעיין‪ ,‬כדי שיהיו יסוד ומורה לתלמיד‬
‫ואור ליאור בו"וכו'‪.‬‬
‫מגמה זו לפרש את ספר קוהלת כאחדות רצופה ומ ת‪1‬כננת‪ ,‬בולטת‬
‫בפרשנות הפילוסופית בדרך האליגוריה‪ ,‬כמו של ר' יצחק ‪%‬ראמה‪ ,‬ספורנו וכד'‪.‬‬
‫ר"י עראמה בפירוזנו על קוהלת ‪ 7‬מדגיש מבנהו המתוכנן של הספר ואומר‪:‬‬
‫"זה מחייב שיסודר בתכלית ההזהר בדבריו מן הסתירה והבפל וה'מותר ובעוצם‬
‫השמירה והזריזות וקישור חלקיו" וכו'‪ .‬הוא רואה בו שרמזרתעניינים ובה שבע‬

‫חוליות‪:‬‬
‫ם המדומים;‬
‫א'‪ ,‬א‪-‬יא‪,‬הגזרה הקצרה המוחלטתכנגדכלהענייני‬

‫יב ‪-‬‬

‫א'‪,‬‬
‫ג'‪ ,‬ח‪ ,‬מציאות האדם ותכלית כל פעולותיו מצד המעשים עצמם;‬
‫ג'‪ ,‬ט ‪ -‬ד'‪ ,‬ה‪ ,‬בהניח הדעת האמיתי שהאיות השכליות המחזקות אותן‪;,‬‬
‫ד'‪ ,‬ט ‪ -‬ט'‪,‬ו‪,‬יאריךבו'התוכחהמעולהעםזה הכוחהשכלי;‬
‫ט' י"א‪,‬ח‪ ,‬תעבור התנכתהעםהכוח‬
‫המתעהרר;‬
‫‬‫י"א‪ ,‬ט ‪-‬י"ב‪ ,‬ה‪ ,‬בההבות תוכחה ומוסר לאדם מצדכוחהחומרי;‬

‫הסינייהואבית‬

‫י"ב‪ ,‬ט ‪ -‬י"ד‪ ,‬הוא החלק‪ ,‬הקטן‪ ,‬בו יחתום בהודעת כוונת המחבר בזה החיבור‪.‬‬
‫ברור שכל המבנה הזה מבוסס על רעיונות שהוכנסו לספר תוך התעלמות מן‬
‫פשוטועול מקרא‪,‬והיאדרךבלהפרשניםההולכיםבשיטהזאת‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫בדרך וו הלך גם ר"מ מבד'לסון‪ .‬את פירושו על קוהלת הופ מבסס גם על‬
‫הפנוט וגם ‪%‬ל הדרש‪ ,‬בוסים לב אל הפרשנו‪,‬ת היהודית והלאיהודית‪, ,‬ו‪14‬ף אינו‬
‫נמנע מלסמוך על דברי הזהר‪ ,‬מתוך מגמתו להסביר את קוהלת כיחידה רעיונית‬
‫ר צופה 'מתחילתה עד סופה‪ .‬בהקדמה הוא כותב‪" :‬והנה אנכי הצעיר‬
‫כתתי אל לבי לפרש את המגיל‪,‬ה הזאת ע'ל דדך היותר נאות לפשוטו של' מקרא‬
‫ולהמש'ך הכתובים וחבורם‪ ,‬כי ראיתי שכל המפרשים שקדמיני‪..‬‬
‫‪ .‬לא מצאתי‬
‫לאחד מהם פירוש מספיק' לבאר המשך הכתובים על נכון‪ ,‬וכמעט כל פסוק ופסוק‬
‫ההא לפי דרכיהם מאמר בודד‪ ,‬ודבר זה לא יתכן למחבר הדיוט ומכל שכן למלך‬
‫החכם" וכו'‪.‬‬

‫פרשנים לא יהודים קדמונים סברו שהספר הוא וויכוח מסוג הידע בימיהם‬
‫‬‫דיאטריבה ‪ ,9‬וחכמה אנוסים השתתפו בה‪ ,‬המעניין שגם פרשן מחכמי איטליה‪,‬‬
‫ברוך בן ברוך ‪ ,10‬חלק‪ ,‬את ספר קוהלת לוחני קולות זה מול זה‪ ,‬של‬
‫ושל‬

‫ורואי‬

‫‪ 6‬תמס מגילות‪..‬‬
‫‪ .‬עם פירושים עתיקים‪ ,‬היוצאים לאור‪..‬‬
‫‪ .‬מאת יוסף בכה"ר דוד קאפח‪.‬‬
‫ירושלים תשכ"ב‪ ,‬עמ'קסז‪.‬‬
‫‪ 7‬חזות‪-‬קשה‪ ,‬מולות‪ ,‬ורשה תרמ"ג‪.‬‬
‫‪ 8‬ספר מגלת קוהלת עם באור‪…‬ברלין‪..‬‬
‫‪ .‬תק"ל עמ' א א ‪ .11‬פירוזם זה מבוסס בעיקרו‬
‫על ראב"ע‪.‬‬
‫‪ 9‬כן בספרות הפאטריסטית‪ .‬הרדר ואייכהורן המשיכו והעבירו נות הרעיון על המבנה של‬
‫דושיח ר' ‪ ,)1964( ,)1. Loretz : Qohelet‬עמ' ‪.32‬‬
‫ע"ח‪-‬שנ"ט‪,‬‬
‫‪ 10‬ברוך ז' ברוך‪ ,‬קוהלת יעקב‪ ,‬וניצה‬
‫ר‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫‪.‬‬
‫ז‬
‫"שספר‬
‫דברי שני‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מוכיחים" (מתווכחים)‪ ,‬קהלת ובןדוד"‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪184‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫בעייתמבנהו שיספד קהית‬

‫‪1‬‬

‫משיב‪ .‬מבנה זה פותר במידת מה גם את בע"ת "הסתירות" שבספר‪ .‬כנראה‬
‫כבר הכיר ראב"ע תיאורייה זו והתנגד לה‪" :‬והוצרך אחד מן המפרשים 'לפרש‬
‫מלת קוהלת כמו "ק"ילת יעקב"‪ ,‬ואמר כי תלמידיו חיברו הספר‪ ,‬וכל אחד כפי‬
‫מחשבתו ‪ -‬וזה אינו נכון כלל‪ ,‬בעבור (שכתוב)‪" :‬ויותר שהיה קוהלת חכם ‪-‬‬
‫והנה הוא אדם אחר" 'וכף (ז'‪ ,‬ג)‪ .‬פרכתו של ראב"ע עדיין אינה מבטלת את‬
‫האפשרות שאיש אחד היבר את הספר בצורה של ויכוח‪ .‬דו‪-‬שיח מ דומה כוה‬
‫הרי מצאנו ‪,‬בנבואת מלאכי ‪ .11‬אף ראב"ע עצמו מפרש כמה מקומות כדעות של‬
‫אחרים ‪ .12‬שלפנינו ויכוח מסוג זה‪ ,‬היה מקובל אצל כמה מפרשנינובימי הבינים‪,‬‬
‫כפי שעולה מהקדמת ר' מנחם המאירי לספר משלי ‪ 13‬האומר‪" :‬אבל קוהלת‬
‫מזכיר דעת ההפכיים‪..‬‬
‫‪ .‬כידוע שרומז בקקת מקומות טענות המתנגדים עלינו‬
‫באמנותהפיגותהתוהתיות"וכו'‪ ,‬ודומה'לזה בהקדמתר"יערבבה‪.‬‬
‫בספרות החדשה על קוהלת‪ ,‬החל מן המאה התשע עשרה‪ ,‬תופסתבעיית אחוות‬
‫הספר ומבנהו מקום הגון‪ ,‬ורבו הדעות המחייבות והשוללות בנידון‪ .‬קנובל‬
‫)‪ 14 (Knobel‬רואה את ספר קוהלת ביצירה אחידה שבמה נושאים מקשרים את‬
‫כל חלקיו‪" :‬הכל הבל" בזה הוא פותח (א'‪ ,‬ב)‪,‬ובזה הוא מסתיים (י"ב‪ ,‬ח); הכל‬
‫‬‫תחת תשמש קבוע כמו הוקדת שמים ויורץ ‪ -‬וכן יש חוקיות לחברת בני אדם‬
‫מדור ודור; לכל אדם מקרה אחד; האדם צריך להכנע לגזרה האלוהית ולהשלים‬
‫עמה‪ .‬אמנם קנובל אינו מוצא במפר קומפוזיציה‪ .‬מרחיק לכת ממנו היציג‬
‫(‪5)11"%]8‬י' המוצא בספר קוהלת לא רק שרשרת של בירורי דעות‪,‬כי אם גם‬
‫מבנה מדורג בשלושה חלקים‪ ,‬והוא; בפרקים א'‪-‬ד'‪ ,‬טז ‪ -‬מוסר המחבר לקוראנו‬
‫אוריינטציה בפרקים ה'‪-‬ח'‬
‫הוא מוסר את התלבטויותיו ביחס לשמחה;‬
‫‬‫בפרקים ט'‪-‬י"ב ‪ -‬כבר התגבר התכם קוהלת על היסוסיו ומלמד את דיעותיו‬
‫הצרופות‪ .‬ליימדרפר )‪ 16 (Leimdoerfer‬מחלקו לארבעה חלקים‪ :‬א'‪-‬ד'; ה'‪-‬ו'‪,‬‬
‫ח ו'‪ ,‬ט ‪ -‬י"א‪ ,‬ו; י"א‪ ,‬ז ‪ -‬י"ב‪ .‬קליינרט )‪ (Kleinert‬ז‪ 1‬מכיר אמנם בחוסר‬
‫השיטתיות בסדר הפסוקים‪ ,‬ושבזה אינו שונה מספר משלי ומן ספרות המשל‬
‫המזרחית‬
‫ועם זה הש מוצא הוכחות לאהדות הספר וגם לאופן מ‪,‬בנהו‪.‬‬
‫בכ ‪-‬‬
‫לרעתו פתב‬
‫גלהיאינו תימאטי אלא אריתמטי‪,‬כי המספר אחד עשר שולה בוכמניין‬
‫הפסוקים בפתיחה לספר‪ ,‬א'‪ ,‬א‪-‬יא‪ .‬לפי זה מתחלק הספר להמשה הלקים‬
‫י‬
‫א) א'‪ ,‬א‪-4‬יא (אחד עשר פסוקים); ב) א'‪,‬יב ‪ -‬ב'‪ ,‬בו (שלושים ושלושה פסוקים‬
‫נ‪ ;)3%11:‬ג) ג'‪–‬ז' (תשעים ותשעה פסוקים‪ ;)11%9 ,‬ד) ח'‪-‬ט' (שקושים‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫‪ 1%‬ר'גפירושיעלחגיזכריה‪,‬מלאכי מהד"צירושלים ה' השכ"ח עמ' ‪.130‬‬
‫ימי (ט'‪ ,‬ד) ‪ -‬מחשבתגני האדם; לך אכול (ט‪,,‬‬
‫)‬
‫ז‬
‫‪ 12‬טוב (ד'‪ ,‬ו) ‪ -‬דברי הכסיל;כ‬
‫‬‫דבור לב בגי אדם; (ט'‪ ,‬ח)‪-‬דבור לב האדם‪ ,‬כאילו מדבר עם גששו; כי אין מעשה (ט'‪ ,‬י)‬
‫דבריהם(בפירושועלז'‪,‬ג)‪.‬‬‫‪ 13‬נספח אלמשלידף ב'עמ'ב‪ .‬מקראותגדולותהוצ' פרדס‪,‬תשי"ד‪.‬‬
‫‪. 14-15 14‬ק ‪.14. ILnobel, Com. ueber 6. Buch ILohelet, Leipzig 1836,‬‬
‫‪. 15‬ש ‪. 125‬ק ‪,‬ל‪.?.1111218,Der Prediger, Leipzig 184‬‬
‫‪1. Hamburg 1882 16‬ע‪ Prediger 5810‬ץ‪.]1. Leimdoerfer, 1(0‬‬
‫‪. 22-23 11‬ק ‪. Kleinert, Der Prediger Salomo. Berlin 1864,‬ע‪.‬‬

‫‪185‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫מרדכי זר‪-‬כבוד‬

‫‪1‬‬

‫ב (אהבעים וארבעה פסוקים‪;)11()4 ,‬‬
‫חטלוטה פסוקים‪ ;18)11()3 ,‬ה) "‪–‬י"מ י‬
‫מספו עליהם עני פסוקי החתימה‪ :‬י"ב‪ ,‬י‪-4‬יד‪ ,‬בסך הכל‪ :‬מאהף?ם'עשרים הבמים‬
‫פסוקים‪ .)20%11 ,‬אך מסופקני‪ ,‬אם מתוך גישה ספרותית ניתן להסכים לקומ‪-‬‬
‫בינציה זאת‪ ,‬היאה לדורשי נוטריקון‪.‬וגימטריאות יותר מאשר לחוקרי הצורה‬
‫האסתיטית‪,‬עליסודתוכני‪-‬הגיוני‪.‬‬

‫בראש השוללים מבנה‪',‬מתוכנן יש‪ -‬לראות את דרדר )~‪ '19 (Herde‬הדוחה את‬
‫הרעיון הזה‪:‬לחלוטין‪ ,‬וסרבר'שחוסר‪-.‬השיטתיות 'שבספר הוא בולט‪,‬ואין להסבירו‬
‫אלאבזה שהוא‪.‬נכתבבזמניםמלנים וגם‪,‬במצביםשונים שלמחברו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בעקבותיו הלך‪,‬דיליטש )‪ ,20 (Delitzsch‬האהמר שהספר בולו לרבות הפתיחה‬
‫ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬בןהוא חסר השתלשלות‬
‫והחתימה‪,‬יצא אמנם מתחתידו מחבב‬
‫מודרגת של הרעיונות‪ ,‬ואפילו‪.‬סידור‪..‬העאמחידניים הדומים אין בו‪ .‬קשר ההעיונית‪,‬‬
‫במידה שנמצא‪ ,‬ההא עלפי רוב מקרי‪,‬וחיצוני‪ .‬אמנם הפרשה הראשונה (א'‪,‬יב ‪-‬‬
‫ב'‪ ,‬כו) היא וידויים רצופים של קוהלת‪ ,‬אבל מן פרק ג'ואיי‬
‫ך משתלט הסגנון‬
‫שכל הנסי‪,‬ונות למצוא בספר התפתחות גיניטית‬
‫הואלפרוארויתסטביו‪ .‬מדבינלהיטש מדג‬
‫יגי‪ -‬נתבדו בעבר ויתבדו בעתיד‪ .‬יש חוקרים הנוטים‬
‫אורגאני‬
‫להסביר את ‪.‬המגרעות שנזכרו בזה‪ ,‬שהמחבר לא נתכוון כלל ליצור ספר אלא‬
‫לכתוב מעין יומן ‪ – 21‬ומכאן מסתברות הקפיצות והסתירות המצותת בו‪ .‬לפי‬
‫זהלפנינוערימה של ההמרגולמי‪ ,‬שנרשם באופןמקרי ולאזכהלעריכהכלל‪.‬‬

‫שי‬

‫מעתה 'ננסה 'לבדוק מחדש את הבעייה מקצה השני‪ ,‬כלומר‪ :‬אם נערך הספר‬
‫לפי עקרונות מסויימים‪ ,‬בדי להסיק מזה‪ ,‬אם נבנה מלכתחילה עלפי תכנית או‬
‫לא‪ .‬לשם כך נבהון את הפרשיות לפסקאותיהן‪ ,‬ונראה אם יש קשר ביניהן ואם‬
‫יש קשרגםביןפרשהיתברתה‪,‬ואםכן ‪-‬מהאופיים שלקשריםאלה‪.‬‬
‫;‬
‫ם‬
‫י‬
‫ס‬
‫פ‬
‫ד‬
‫נ‬
‫ה‬
‫על‬
‫יש להקדים שפרשיות אלה אינן זהות עם הפרקימי‪ 2‬בספרים‬
‫כך כבר עמד רמבמ"ן בהקדמתו לספר קוהלת ‪ 8‬וזה לשונו‪":‬והנה ‪,‬הקוראבפירושי‬
‫יראה שלא גתתי את לבי אל הלוקת הפרשיות (ר"ל הפרקים‪ ,‬או "הקאפיטולי"‬
‫בדפוסים הראשונים)‪ ,‬ובדבר הזה הלכתי בעקבות המפרשים הראשונים שריבם‬
‫י אם‬
‫לא חשו אל הפסק הפרשיות‪,‬כי אין הסימנים הללו מקובלים באומה‪….‬כ‬
‫רשות מפרש להעמיד אתהציונים ‪,‬ההםכפי דרכובביאורהעבין"‪.‬‬
‫הבירורים הבאים מתייחסים לחלוקת הפרשיות דלהלן‪ :‬אפ א'‪-44 ,‬יא; ב) א'‪,‬‬

‫יכל‬

‫י‪-‬‬

‫א‪–‬ו;יב)י"א‪ ,‬י‪-‬ב‪,‬ז;יג)י"ב‪,‬ח‪-‬יד‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בפרורה א'‪ ,‬בפסקה הראשונה (ב‪-‬ג) שהיא הפה‪-‬תה 'לספר‪ ,‬מובע הנושא‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬

‫ההיאמעביר אתשני הפסוקיםהאתרוגים מפרק ט' לפרקי'‪.‬‬
‫לצוררי‬
‫‪. 148‬ק ‪.7.);.Herder, Werke, 1829, Tom. 13,‬‬

‫‪. 195 BO‬ע ‪. Kohelet, Leipzig 1875,‬ט ‪.Delitzsch, Hohes Lied‬ו‪.‬‬
‫‪. 669 21‬ק ‪.)(. Eisfeldt, Einleitung 1-6. AT~,Tuebingen 1964‬‬
‫‪ 22‬החלוקהלפרקים נתקבלהמןהוולגטה במאה הארבעעשרה‪ .‬ר' ‪. 933‬ק ‪.)(. Eisfeldt,‬‬
‫‪186‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫געייתמבגהו‬

‫‪1‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫של ספר קהית‬

‫המרכא התחר בכל חלקי הספר; אק יתרת לעמלו ‪,‬טל האדם‪,‬כי הכל הבל כל‬
‫מעטרו חולפים וענברים; כמוהם כעחסיהם מוכחים נמירוז והמבים‪.‬‬
‫הבל‪ ,‬יתרון לאדם‪% ,‬מל‪ ,‬תחת השמש ‪ -‬הם המוטיבים הנשנים במפר‪ .‬פסקה ב'‬
‫(ד‪-‬ז) היא דוגמה למחזוריות המתמדת בעולמנו‪ ,‬בדורות האדם כמו בגורמים‬
‫שבטבע‪ ,‬הגלוים וידועים לכל; מהלך הש'מש‪ ,‬תנועות הרוח וזרימת הנחלים ‪-‬‬
‫כולם הולכים שבים ובאים‪.‬המאפיינים את הפסקה הם הפע'ליםן הלך (ששפעמים)‬
‫בוא; שוב (כל אחו פעמיים)‪ .‬הפסקה השלישית (ח‪-‬ש היא הסיכום‬
‫י כיוון‬
‫שמחזוריות מתגלית בפרטים לאין ספור‪ ,‬הרי המסקנה היא; "מה ונהיה הוא‬
‫שיהיה‪ ,‬ומה שנעשה הואשייעשה ‪-‬ואין כל חדש תחת השמש"‪ .‬פסקה ד(י‪-‬יא)‬
‫מסבירה אתההעיוןשאיןכל חדש‪,‬אפילו כשהואנראהחדש‪.‬‬
‫פרשה היא איפרא הטיבה שלמה‪ ,‬בגלל הרציפות הרעיונית שבה וגם בשל‬
‫המרביב הסגמנטי הבולט בפסקה ב'; היא משמונת מפתח לגופו של הספר‬
‫מבחינתתוכנווגםדוגמאלדרביהחיבור שלחלקיו‪.‬‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫הפרשה שלאחריה לא'‪ ,‬וב ‪ -‬ב'‪ ,‬כו) באה להמחיש את‬
‫"הבל‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫הבל"‪ ,‬כולה מנוסחת בלשוןאני‪ .‬כאן סוקר קוהלת את נסיונותי המאשרים את‬
‫הכלל "הכל הבי"‪ .‬מבחינה סימגטית'‪ 23‬נשנות המלים ה בל (שמוגה פעמים)‬
‫עמל (שתים עשרה פעם)‪ ,‬נוסף (לגרעין *חכמה"‪ ,‬החוזר עשרים פעם‪.‬‬
‫מבחינת תוכנה יש בפרשה השתלשלות הרעיונות; בטחונו בחכמה ואכזבתו‬
‫ן ומעוני סבלות) ומפח נפשו מהם גב'‪ ,‬א‪-‬ס‪,‬‬
‫יב‪-‬יה)‪ ,‬פנייתו לתענוגות(יי‬
‫סמשב"‬
‫ום מעשיו ועמלו (ב'‪ ,‬ונפוי)‪ ,‬הרהוריו על החכמה ותועלתה (ב'‪ ,‬לב‪-‬טז)‪,‬‬
‫מיעוטערכו שלהעמל (ב'‪,‬יח‪–‬כג)והמסקנהשאליההגיע(ב'‪,‬כדנ_כו)‪.‬‬
‫הרי שגם פרווה ב' מהווה חטיבה אורגנית מבחיגה הגיונית וגם מבהינה‬
‫צורנית‪ ,‬על ידי השימוש במלות מפתח‪ ,‬המקשרות את חוליותיה והמחברות‬
‫אותה‪%‬ם הפרשההקודמת‪.‬‬
‫פר שה ג' (ג'‪ ,‬א‪4–‬כב) במבט ראשון לא ביכר הקשר בינה‬
‫הקודמות‬
‫לה‪ ,‬מפני שהיא פותחת במחרוזת של ניגודים‪ ,‬מסוג "אשר איזן" ‪ ,24‬המסוגרת‬
‫בין משפטי הפתיחה (א) והחתימה (ט); אולם דווקא שני משפטים אלה הם‬
‫ג;‬
‫המקשרים את הפרשיות‪.‬הביטוי "תחת הונמיסע (ג'‪ ,‬א) מהברה אל הפסוק א'‪,‬י‬
‫"ונתתי לבי לדרוש וכו' ‪%‬ל כל אשר נעשה תח ת ה שמים "‪ ,‬והפסוק הסוגר‪,‬‬
‫"מה יתרון העושה באשר הוא עמל" (ט) מחזירנו אל אותו הנושא בפתיחת הספר‬
‫‪ ,'%‬ס‪, :‬מה יתרוןיאדם בכל עמ'לו וכו'"‪ ,‬הנש‪,‬נה שם "ואין יתרון תהת השמש"‬
‫י "מה שהיה כבר ‪-‬הוא‪ ,‬ואשר להיות ‪-‬כבר היה""‪ /‬ט‪ ,0‬הוא‬
‫(ב'‪,‬יא)‪ .‬המשפט‬
‫מובאה כמעטבאותונוסח‪ ,‬הנמצא בפרשתהפתיחהלא'‪,‬ט)‪.‬‬
‫תוכן המחרוזת הוא‪ ,‬שאדם נתון במסגרת של עתים קבועות‪ ,‬מספר ימי חייו‪,‬‬
‫והקובע הוא אלוהים‪ .‬זוהי משמעות השאלה החותמת את המחרוזת; "מה יתרון‬
‫המלים‪:‬‬

‫יו‬

‫יו‬

‫יבין‬

‫גסו‪,‬יז‪,‬כא‪,‬בג‪,‬כו‪.‬‬
‫‪ 23‬מבחשהזואין הבולבין שםלפעל‪ .‬הבל ‪-‬א'‪,‬יר;ב'‪,‬א‪,‬י"‬
‫עמל ב'‪,‬י‪ ,‬הו‪,‬יח‪,‬יט‪ ,‬כ‪ ,‬כא‪.‬‬
‫הכמה‪,% –‬יג‪,‬טז‪,‬יז‪,‬יה;ג~‪,‬ג‪,‬ט‪,‬יג‪,‬יד‪,‬טו‪,‬טז‪,‬ים‪,‬כא‪,‬כב‪,‬כד‪,‬כו‪.‬‬
‫‪ 24‬ר' מאמרי על משמעות הפעליםאזן‪ ,‬חקר‪ ,‬תקן‪, ,‬בספרש‪.‬ייבין‬
‫‪ ,‬עמ' ‪(4‬ש‪,‬ירושלים (‪.)1970‬‬
‫‪187‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫מרדכי זר‪-‬כברך‬

‫"ן‬

‫העושה באשר "וא עמל"? אחרי אשר "את הכל עשה יפה בעתו" ‪ –‬אלמים‪.‬‬
‫מכאן ואילך מתמשך הנושא ‪,‬אלוהים‪-‬אדם" החוזרות המלים‪ :‬אדם‪ ,‬אלו‪-‬‬
‫י ם‪( ,‬כל אחת שמונה ‪,‬פעמים); ע שה (תשע פעמים) ‪ 25‬חיקורו של קוה'לת‬
‫ה‬
‫מתחיל במלה"העושה"(ט)ומסתיים; "האדםבמעשיו"(כב)‪.‬‬
‫מבחינת תוכנה ניתנת פרשה זו להתפלק לשלשה עניינים‬
‫י מעשי אלוהים ‪-‬‬
‫העתים (א‪–‬ח) אלוהים ואדם‪,‬‬
‫; אדם ובהמה‪( ,‬יח‪-‬כב)‪ .‬נמצא שפרשה‬
‫ט‬
‫(‬
‫ימ‬
‫ד‬‫"ו‪2‬ולו‪112‬במבנה‪.‬‬
‫זוהיאאחידהבהשתלשלרתהרעיונות‬
‫פר שה ד' (ד'‪ ,‬א‪–‬טז) פותחת בנושא "העשוקים אשר נעשים תחת השמש"‬
‫ובכך היא מתקשרת לנושא זה בפרשה הקודמת‪- :‬חוד ראיתי תהת השמש מקום‬

‫המשפט שמה הרשע" (ג'‪ ,‬טז)‪ .‬הפסקאות הבאות (ד‪-‬ו‪ ,‬ז‪-‬ח) מדברות במ"ר‬
‫העשק ‪ -‬הקנאה והתאווהיעושר‪ .‬בפסקה דנדון משובצים שני פתגמים מנוגדים‬
‫בהערכת בשרון המעשה והעמל‪ .‬טכניקה זו של הסמכת ניגודים ושיבוצם בחיקור‬
‫העניין‪ ,‬שכיח בספרות החכמה ומצויה גם בספר קוהלת ‪ 26‬הפסקה הסוניה (ז‪-‬ה)‬
‫היא לעג לכי'לי הבודד‪ ,‬העמל ללא טעם‪ .‬כאן מופיע המוטיב המספרי "אחד ‪-‬‬
‫שני" ~‪ vbn‬ושש פעמים) והוא מקשר את הפסוקים ח‪-‬יב; המלהעמל ‪ -‬נשבית‬
‫שש פעמים בפסוקים ד‪-‬ט‪ .‬הקטע יג‪-‬סו בנוי על חזרה משולשת של המלים‬
‫ילד‪ ,‬מלך והוא מעין נספה לפתגם" החוט המשולש" שקדם לוי‪ ,2‬אם אמנם‬
‫מבחינתהתוכן ‪-‬זיקתולקודםרופפת‪.‬‬
‫) ובסופה עגנה‬
‫פרשה ה' ‪(.‬ד'‪ ,‬י‪ ;1‬ה'‪ ,‬ז) מתחילה במלה "‪17‬מר" (ד'‪ ,‬יז‬
‫י קשר סימנטי הוא כלובה בפרשה הקודמת במלה 'להזהר"‬
‫שמר" (ה'‪ ,‬ז) העליד‬
‫(ד'‪ fOV ,‬כולה מלוכדת בנושא עאת האלוהים ירא*‪ .‬המלה אלוהים מכרת בה‬
‫שש פעמים‪ ,‬ויש בה שש אזהרות שכל אחת מתחילה במלה " ‪ 28 " 8‬בהתאם‬
‫למוטיב אלהזהר"‪.‬‬
‫פר שה ו' (ה'‪ ,‬ח ‪ -‬ו'‪ ,‬ט) נושאה העיקרי הוא; יתהון העובד בשדה על‬
‫אוהב כסף וכונס נכסים; אפילו אם העובד הוא רש ‪ -‬אחורו גדול משל העשיר‪,‬‬
‫הטרוד יומם ולילה‪ .‬תוך היקורו הוא חוזר על הרעיון‪ ,‬שטוב לאדם שייהנה מחלקו‬
‫אשר נתן לו האלוהים‪ ,‬ומדגיש שגם היכולת ליהנות היא מתת אלוהים‪ ,‬בפי‬
‫שהובע כבר קודם (ב'‪ ,‬כד; ‪,‬ג'‪,‬יב‪-‬יג)‪ .‬המשך הפסוקים ו'‪ ,‬א‪–‬ו הן שתי דוגמאות‬
‫המבליטות מקרים שליליים‪ ,‬טיפוסיים שלא חוננו ביכולת זאת‪ .‬מבחינה הגיונית‬
‫יש בפרשה השתלשלות העיונית‪ .‬גם הפתגמים ה'‪ ,‬ט‪-‬י; ו'‪ ,‬ז‪-‬ט משתבצים‬

‫י‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬
‫‪27‬‬

‫אום ‪-‬י'‪,‬י*יג‪,‬יח‪,‬יט‪ ,‬כא‪,‬כב‪.‬‬
‫‪,‬יא‪,‬יג‪,‬יד‪ ,‬טו‪,‬יז‪,‬יח‪,‬‬
‫אלוהים ‪-‬י'‬
‫ע ש ה ‪-‬ט;יא‪,‬יא‪,‬יחגיב‪,‬יד‪,‬יד‪,‬יו‪,‬כב‪.‬‬
‫ר'מאמרי‪:‬הסתירות בספר קוהלת בספרברסלבי‪,‬ירושליםתשחיזעמ' ‪.181‬‬
‫אחד‬

‫‪-‬ח‪ ,‬ט‪,‬י‪,‬יא‪,‬יב‪.‬‬

‫שגיח ‪-‬ח‪,‬ט‪,‬י‪ ,‬ש‪,‬דב‪,‬טו‪.‬‬
‫עמל ‪-‬ד‪,‬ו‪ ,‬ח‪ ,‬ח‪,‬ט‪.‬‬

‫לד ‪ –‬ע‪ ,‬ע‪ ,‬טה‬
‫מלך ‪–‬‬
‫אלוהים‪–‬ד‪,‬ת;;הץא‪4*,‬ה‪,‬ה‬
‫אל ‪ –‬ה‪rW /‬א‪4 ,‬וע ה ‪4‬‬
‫ידיד‪ ,‬קח‬

‫‪28‬‬

‫‪.‬‬

‫‪188‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫‪1‬ק‬

‫בעייתמבנהו של‬

‫ספר קהית‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫יפה בשמשך החיקור‪ .‬מבחינה לערנית ‪ —‬המלים המקשרות את הפרוטה הן‪:‬‬
‫ע שר (ארבע פעמים)‪ ,‬עמל (שש פעמים) אלדהים (שש פעמים) ‪ 29‬הניגודים‬

‫רש ‪ -‬עשר; רש בקודמת (ה'‪ ,‬ז) עשר לאוהב כסף) בראש פרשהזו‪ .‬בפסוקים‬
‫ו'‪ ,‬ג‪-‬ט צץ גרעין סימנטי חדש ‪ -‬המלה "טוב""‪ 3‬והוא מקשרה עם הפרשה‬
‫הבאה‪.‬‬
‫פר שה ז' (ו'‪,‬י ‪ -‬ז'‪ ,‬יב) היא ילקוט של דברי חכמה ועצות המתייחמות‬
‫י מה טוב לאדם בחיים (ו'‪ ,‬ב)‪ .‬המלה ט‪1‬ב היא הטבעת המאחזת את‬
‫לנושא‬
‫החוליות השונית לפי תוכנן‪ ,‬ונשנית שלש עשהה פעמים‪ ,‬מלבד המלים; אדם‬
‫~~שפעמים); לב לחמשפעמים);חכם לשבעפעמים) ‪.31‬‬
‫י ‪.32‬‬
‫בניגוד לפרשיות שקדמו ‪-‬כאןהחיקור הוא מגט וקצרוהוא פותחבמילית ב‬
‫ם מספרמשלי ‪.33‬‬
‫בולטתפההטכניקה של השרשור‪,‬המצויהגםבחיקי‬
‫פר שה ח' (ז'‪,‬יג ‪ -‬ח'‪,‬יז) מתחילה במשפטים "ראה את מעשה האלוהים‪…‬‬
‫שלא המצא האדם" וכו' (ז'‪ ,‬יג‪-‬יד) ומסתיימת בפסוק‪" :‬וראיתי את כל מעשה‬
‫האלוהים‪ ,‬כי לא יוכל האדם למצוא" וכו'‪ .‬פרשה זו מחוברת אל הקודמת על‬
‫ידי המלים‪ :‬טובה (יא‪ ,‬יד)‪ ,‬חכם לארבע פעמים)‪ ,‬חכמ ה (ארבע פעמים) ‪-‬‬
‫ובקודמת‪ :‬חכם (שש פעמים)‪ ,‬חכמה (חמש פעמים)‪ .‬הבעייה המרכזית הנדונה‬
‫כאן היא‪ :‬צדיק (החכם) ורע לו ‪ -‬ורשע (רע) וטובלו‪ .‬קוהלת מודה שאין ביכולתו‬
‫של אדם לבוא עד תכליתה‪ .‬הק‪.‬ביעה‪" :‬לא יוכל למצא" מסיימת את הפרשה‪.‬‬
‫אגב זה הוא מראה על מגבלות האדם‪ :‬של הצדיק‪ ,‬של החכם וגם של השלוט‪.‬‬
‫המוטיבים‪ :‬מצא (אחת עשרה פעם)‪ ,‬אום (תשע פעמים)‪ ,‬חכם ~שר פעמים)‪,‬‬
‫צדיק (חמש פעמים)‪ ,‬ר שע (ש‪,‬בע פעמים)‪ ,‬רע (שבע פעמים) ‪ -‬מהווים את‬
‫כנגד ז'‪,‬‬
‫השתי במסכת ‪ .34‬משובצים בפרשה פתגמים של ביגוד כמו‪ ,‬ז'‪ ,‬טז ‪-‬‬
‫ז; ח'‪ ,‬ב‪-‬ג (כנראה ציטטה מדברי החכם המצריאני) ‪ -‬ותשובתה בפסוקח‪.‬‬
‫י‬
‫פ רשה ט' (ט'‪ ,‬א‪-‬יא) תחילתה נקשרת לרעיון שבסוף הקודמת "לדעת ‪-‬‬
‫‪ 29‬ע ש ר ה'‪,‬יא‪,‬יב‪,‬יג;ו'‪,‬ב‪.‬‬
‫ע מל ‪-‬ה'‪-,‬יד‪,‬סו‪,‬יז‪,‬יז‪,‬יח;ו'‪,‬ז‪.‬‬
‫אלוהים ‪-‬ה'‪,‬יז‪,‬יח‪,‬יח‪,‬יט;ו'‪,‬ב‪,‬ב‪.‬‬

‫‪ 31‬טוב ‪-‬ו'‪,‬יב;ז'‪,‬א‪,‬א‪,‬ב‪,‬ג‪,‬ג‪,‬ה‪,‬ח‪,‬ח‪,‬י‪,‬יא‪,‬יד‪,‬יד‪.‬‬
‫אום ‪-‬ו'‪,‬י‪,‬יא‪,‬יב‪,‬יב‪,‬ז'‪,‬ב‪,‬יד‪.‬‬
‫חכם ז'ד‪ ,‬ה‪,‬ז‪,‬י‪,‬יא‪,‬יב‪,‬יב‪.‬‬
‫‪ 32‬ו'‪-,‬יא‪,‬יב;ז'‪,‬ג‪,‬ו‪,‬ז‪ ,‬ט‪,‬י‪,‬יד‪.‬‬

‫‪ 33‬לדוגמה‪ .‬פסוק ז'‪ ,‬ב‪ ,‬המדבר בבית אבל‪ ,‬מסתיים בחוליה (מסוג ההיקור) "והחי יתן אל‬
‫לבו" ; הפסוק הבא אחריו שנושאו שבעס חותם בחרוז‪" :‬כי ברוע פניםייטב לב"; הבא‬
‫אחריו מתחיל‪ :‬לב חכמים וכו' ‪1‬ל ב כסילים וכו'; הבא אחרירלמלים "חכמים ‪-‬כסילים"‪.‬‬
‫‪ 34‬מצ א ‪-‬ז'‪ ,‬כד‪ ,‬בו‪,‬כז‪ ,‬כח‪ ,‬כח‪ ,‬כח‪,‬כס‪.‬‬
‫אדם ‪-‬ז'‪ ,‬כט; ח'‪,‬א‪,‬ו‪,‬ט‪ ,‬ט‪,‬יא‪,‬טו‪,‬יז‪,‬יז‪.‬‬
‫צדיק ‪-‬ז‪,,‬טו‪,‬טז‪ ,‬כ; ח'‪,‬יד‪,‬יד‪.‬‬
‫‪,‬יד‪,‬יד‪,‬‬
‫רשע ‪-‬ז'‪,‬טו‪,‬יז‪ ,‬כהוה'‪,‬ה‪,‬י‬
‫רע ‪-‬ח'‪,‬ג‪,‬ה‪,‬ו‪ ,‬ט‪,‬יא‪,‬יא‪,‬יב‪.‬‬
‫‪189‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫מרדכי‬

‫י‪/‬‬

‫זר‪-‬כבוד‬

‫‪]1‬‬

‫יק בהדגשה‪ :‬אע עדע האדם (ט'‪ 1 ,‬יב); ההשא המשת שא‬
‫לא עכל"‬
‫ה"מקרה* ‪ –‬שפירושו בספר קההלת‪ :‬המות הפסקה י‪-4‬יח‪ ,‬היא באה להמחיש‬
‫את מה שאמר בפסוק יא‪ .‬המלה "היים" נשנ‬
‫‪"34‬ית שש פעמים ההעניין מות שבע‬
‫פעמים ‪ .35‬בכל הפריכה יש השתלש'לות הרעיונות‪ .‬גוון מיוחד יש לפרשה זו‬
‫בגלל אגודת שבע החמישיות שבה; צדיקים‪ ,‬חכמים‪ ,‬עבדים‪ ,‬אהבה‪ ,‬שגאה‬
‫(פסוק א); ח מ שה ניג‪1‬דיםי צדיק ‪ -‬רשע‪ ,‬טהור ‪ -‬טמא‪ ,‬זובח ‪ -‬אינו‬
‫זובח‪ ,‬טוב ‪ -‬חוטא‪ ,‬נשבע ‪ -‬שבועה ירא‪ ,‬לפסוק‪ ,‬ב)‪ .‬חמ שידיעו ת על‬
‫המתים‪ :‬נשבח זכרם‪ ,‬גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם ‪ -‬כבר אבתה‪ .‬וחלקאין‬
‫להם וכו' (ה‪-‬ו)‪ .‬חס ש עצד ת לחיים‪ :‬אכל ‪,‬בשמח'ה להמך‪ ,‬ועותה בלב טוב‬
‫יינך‪ ,‬בכל עתיהיו בגדיך לבנים‪ ,‬ושמן על ראשך אל יחסר‪ ,‬ראה חיים עם אשה‬
‫וכו' (ז‪–‬ט)‪ .‬ח מ שה טיפוסים‪ :‬קלים‪ ,‬גבורים‪ ,‬חכמים‪ ,‬נבונים‪ ,‬יודעים (יא)‪.‬‬
‫חמ שה פהטים במעשה אחד‪ :‬עיר קטנה‪ ,‬מלך גדול‪ ,‬מצודים גדולים‪ ,‬איש‬
‫מטכן‪ ,‬אדם לא זכר וכו' (יד‪-‬סו)‪ .‬חמש מסקנות‪ :‬טובה חכמה מגבורה‪,‬‬
‫חכמת המסכן בזויה‪ ,‬דברי הכמים בנחת נשמעים‪ ,‬טובה הכמה מכלי קרב‪ ,‬וחוטא‬
‫אחדיאבד טובה הרבה(טז‪-‬יח)‪.‬‬
‫פר שה י' (י'‪ ,‬א‪-‬כ) היא ילקוט של אמרי חכמה‪ .‬היא פותחת בהדגמה‬
‫‪36‬‬
‫קודמתה‪ :‬וחוטא אחד וכו' וממשיכה במשל "זבוב ימות"‬
‫למשפט המסיים‬
‫ס‬
‫ל‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ב‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ס‬
‫כ‬
‫א‬
‫ש‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ה‬
‫מעט‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ק‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ל‬
‫של‬
‫וכו' שכוונתו‬
‫י‬
‫י‬
‫ז‬
‫כ‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ה‬
‫‬‫סבל‪ ,‬הנמצא תשע פעמים ‪ ,37‬מסתבר שגם הפתגמים ח‪-‬ט‪ ,‬מסוג "אשר אזן"‬
‫מתייחסים למעשי הכסיל שאינו יודע ל‪,‬הזהר‪ .‬נספח לפרשה קטע על "מלך‬
‫‬‫ער" כלומר‪ :‬פתי בחברת שרים שכלים העצלים‪ ,‬זוללים ומתהוללים‪ ,‬שהוא‬
‫נ‬
‫הדגמה למה שנשמר בשמוק‪";1‬נתן הסכלבמרומים"‪.‬‬
‫פר שה י "א (י"א‪ ,‬א‪-‬ו) כולה מקשה אחת; עצות טובות לעובו האדמה‪,‬‬
‫שהוא הטפוס דול האדם האידאלי לפי קוהלת (השווה ה'‪ ,‬ח‪-‬יא)‪ ,‬והוא מעודדו‬
‫לפעולה מתוך זריזות וחריצות‪ .‬עובד האדמה החרוץ הוא הניגוד לעצלים הזוללים‬
‫שבסוף הפרשה הקודמת; שם מלך מושל בכסילים ‪ -‬וכאן מלך לשדהבעבד‪.‬‬
‫פר שה י"ב (י"א; ז‪-‬יב‪ ,‬ז) גם היא קשורה לשלפניה בקשר של ניגוד;‬
‫ערב" (י"א‪ ,‬ו) וכאן הניגוד "אור ‪ -‬חשך"‪ ,‬המסמלים‪:‬‬
‫שם הצמד "בקר‬
‫שמחה אבל‪ ,‬בחר‪-‬ות זקנה‪ ,‬הנושא של הפרום‪,‬ה הזאת‪ .‬חלקה הראשון (י"א‪,‬‬
‫‬‫‬‫ז י"ב‪ ,‬א) מדבר בתקופת הפריחה ‪ -‬בחלקה השני (ב‪–‬גז) מתוארת בסגנון‬
‫אליג‪-‬ורי תקופת הכמישה‪ ,‬המסתיימת בפירוק‪ ,‬השותפות סובין יסוד העפר לבין‬
‫הרוחהאלוהית שבאדם שנברא בצלםאלוהים‪,‬החוזרתלמקומה‪.‬‬

‫שי‬

‫‪34‬א עי' רשי' מיד‪ ,‬ג' יט; ט'ב‪.‬‬
‫‪ 35‬חיים ‪-‬ט'‪,‬ג‪,‬ד‪,‬ד‪,‬ט‪,‬ט‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ג‪,‬‬
‫מקרה ‪-‬‬

‫יא‪.‬‬

‫מות ‪-‬ג‪,‬ד‪ ,‬ה‪,‬ה‪.‬‬
‫‪ 36‬קריאה ‪ 11‬בלשוןיחיד עולה מן התרגום "כמובא" וכן מדברי בן עזאי‪ :‬זבוב אחד שמת‬
‫וכ'(ירושלמיקידושין פ"אה"יובשגוימועט בקוהלתרבה)‪.‬‬
‫‪ 37‬סכל ‪-‬א‪,‬ג‪,‬ו‪,‬יג‪,‬יד‪.‬‬
‫כסיל ‪ -‬ב‪,‬יג‪,‬טו‪.‬‬
‫‪190‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר ב' תשל"ג‬

‫בית מקרא )נג(‬

‫בעייתמבגהו של טפר קהית‬

‫מט‬

‫יא‬

‫פרשה י"ג מ"ג‪-4 ,‬יק‪ ,‬חתימת הספו‪,‬‬
‫מעע סכם ותמצית הסמה‬
‫(ל‪,‬‬
‫המשפט "את האלהים‬
‫פסוק ה תחר על הנחמא "הבל הבלים" שבהאשו‬
‫ירא" הוא חזרה על הנוגמא הנדון בפרשה "כי זה בל האדם" ‪ -‬הוא תשובה‬
‫לגואלת היסוד שבספר ומוצא חיקורו‪" :‬אי זה טוב לבני האדם" (ב'‪ ,‬ג) ‪ -‬סופו‬
‫של המפרנעוץבתחילתו‪.‬‬
‫סקירה זודייה להראות שאין ספר קוהלת גל של משפטים מגובבים ללא קשר‬
‫וללא סידור ועריכה‪ ,‬אלא שיש פה מערכת רעיונות שהם משחדים לכל פרשה‪.‬‬
‫הפרשיות מצטרפות זו לזו על 'ידי עניין 'משותף או על יסוד סימנטי‪-‬לעווני‪,‬‬
‫אועלידישני מרביבים אלהיהד‪.‬הואהדיןביחסשביןהלקי הפרשה ‪-‬הפסקאות‬
‫וחוליותיהן‪ .‬יש שהקשר הוא סמוי מן העין בקריאה מרופרפת‪ ,‬המבקשת למצוא‬
‫קשרים פשוטים וברורים בסגנון של כתיבה רציונלית מן המאה התשע עשרה;‬
‫אבל אין זה מתכינת ספהית החכמה‪, ,‬לא הישראלית ואף ‪,‬ל‪,‬א הנכרית הקדומה‬
‫כמו שקבע חוקר הספרות המצרית הקדומה ארסן )‪ 88 (Erman‬שהדגיש‪ ,‬בי‬
‫קובצי החכמה המצריים כתובים אמרי חכמה זה ליד זה‪ ,‬בלי קשר תוכני‬
‫י‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬אופייני לשירה זו הוא שאין לה סדר‪ ,‬ואין עמין אחד‬
‫‪1‬רעי נ‬
‫מרוכז במקום אחד‪ .‬האילתור מונחה עלידי מלה ‪ ,ntm~b‬המצרפתעניין לעסין‬
‫ הקשר הוא אסוציאטיבי"‪ .‬לבן‪ ,‬ספר קיהלת אינו י‪.‬ומן‪ ,‬כפי שניסה דיליטש‬‫להסביר את היעדר הקומפוזיציה ממנו‪ ,‬כי דווקא החלק הרצוף‪ ,‬הביאוגרפי‬
‫(פרשה ב')‪ ,‬הוא החורג מממגרת גוף הספר‪ ,‬ומשמש לה רק הקדמה בנוסח של‬
‫סיפור מסגרת‪ :‬גם הלצעון "ראיתי' אינו ראייה יהתארעות ממשית בתולד'ות‬
‫ו ‪ – 39‬ומאידך‪ ,‬אין כאן חיבור שמבנהו תוכנן מראש‪,‬‬
‫היבור‬
‫חיי‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כשהורו‬
‫זה הוא מסוג "מגילת סתרים" שרשמוחכמים לעצמם‪ ,‬בדי לשמש‬
‫תוהתם וחכמתם בעל פה‪ .‬בך מובנים דברי חז"ל שאמרו‪ :‬משלי ושיר השירים‬
‫‪ .‬עד שבאו אנשי כנסת הגדולה‬
‫וקוהלת גנוזים היו (כלומר; ברשות יחידים)‪..‬‬
‫ופירשו אותן "‪,4‬‬

‫ב"‬

‫י‬

‫אבי‬

‫‪. 13 38‬ק ‪Aegypter, Leipz~g 1923,‬מ‪0‬י‪.Erman, Die L~teratur 6. 81‬ג‪.‬‬
‫‪ .‬ראה‪ :‬קוהלת ד'‪ ,‬בפירוש ‪.L.Hertzfeld, Braunschweig 1838,‬‬
‫‪.,39‬‬
‫ותבים קבלודעהזו‪.,‬ראה‪. 166 :‬ע ‪/8 1964,‬נ ‪.LoNtz, Qohelet, Freiburg‬ל)‪.‬‬
‫‪ 40‬אבות דר' נתן פרק א' כקומר‪ ,‬שהספר היה ברשותם של חכמים יחידים ולא נתפרסם‬
‫איש שלום על משמעות הפעל "גנו" בלשון הו"ל‪" ,‬הגרן" של‬
‫הבוצרבוודרצ‪.‬קיעיישןנהמחדק‪.‬רו של ר'מאיי‬
‫‪191‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)