סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
פרק בתהלים ,המקביללאירועיםהיסטוריים
מאת
י צחק קולר
פרקי-תהלים מרובים משקפים אירועים היסטוריים שונים ,כגון :מלחמות,
ניגודים וליבוטים בענייני-גורל השעה ,מספרים על נך בין היתר פרקי-תהלים:
ס' ,ס"ת ,ע"ב ,פ"ג ועוד .באותם הפרקים נזכרים כמה שמות ערים ומדינות,
מלכים ,שרים ,שבטים וכיו"ב .אולם שום פרק ,מכל פרקי-תהלים לא נדרש לכה
הרבה פירושים ותילי-תילים של סברות והשערות כמות פרק ס"ת .ספרות
עצומה ופירושים לאין שיעור וקץ נערמו על פרק זה וסביבו ,אולם על אף השפע
הזה ,שבכללו גם הצעות-תיקונים בלשון המקראות ובנסיונות של שינוי מקומם
של פסוקים,עדיין עומדים אנו תוהים ונבוכים כמקודם והקשיים בעינם עומדים.
א .ש .הרטום במבואו לאותו פרק מסכם שפע פרשני זה בזה הלשון" :מנמור
זה הוא מן הקשים ביותר שבספר תהלים ורבו דיעות המפרשים הן לגבי כוונתו
הכללית והן על ביאורביטוייו הסתומים .יש רואים בו שיר-נצחון ואילו אחרים
אומרים ,שהשיר חובר לחג המלכת ה' בראש השנה ,או שהוא כולליעודים לאחרית
הימים .מפרשים אחרים סוברים ,שאין הפרק אחיד ,אלא אספו בו שירים שונים,
או שהוא מהווה רשימה של שירים קדומים ,בה מובאים רק פסוקיהם הראשונים".
הוא הדין לגבי התקאוותפוה' בה חובר אותו שיר .יש המקדימים אותו לימי
השופטיםויש ה,מאחרים לימיהחעומונאים.
למרות כל הנסיונות לפענח החידה הסתומה בפרק-תהלים זה ,נראהלי ,שבאותו
פרק מצוי חומר לרוב ,שמתוכו ניתן להבחין בתקופה ההיסטורית המסויימת בה
י כך לעמוד על מהותו וערכו ,פסוק אהד ,למשל,
חובר השיר וכן ניתן על יד
,
ה
ב
ו
ר
מ
ה
שהמפרשים מכל הדורות לא הבחינו במשמעותו
עשוי להיות בבחינת
עדות לפי תומה וכן מפתח לפיענוחן של כמה סתומות באותו הפרק .הכוונה
לפסוק כב" :אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקוד שער מתהלך באשמיו" .התיבה
קדקד ,הנמצאת במקרא שתים עשרה פעם ,מציינת את פאר הראש ,עליו צומח
השיער והוא מעין נזר לאדם .שערות הראש נחשבו במזרח הקרום לכוח מאגי
פעיל ביותר .גבורתו של שמשון צמחה משערותיו .אבשלום בן דוד נתברך בשפעת
שערותיו ("לימים אשר יגלח,כי כבד עליו ,וגלחו ,ושקל את שער ראשו מאתים
שקלים באבן המלך" ,שמהאל ב' י"ר ,בו) .ישעיהו מוכיח את בנות ציון ,שהייתן
אותן לחרפה עלידי כך" :ושפח אדני קדקד בנות ציון" (ג',יז).ירמיהו משתמש
אף הוא בצירוף זה בבואו לדבר על מואב שתרדפלאים
י "ותאכל פאת מואב וקדקד
בני שאון" (מ"ח,מה).
ק
ר
פ
ב
אולם לפני שנדון
ס"ה בתהלים נסקור תחילה פרק בהיסטוריה ,הנראה
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
יצח ק קולר
סיון תשל"א
~]
לנו כרקע לאירועים המרומזים בפרק-תהלים זה .הכחנה לספר ובמו"ב כ' ,שהוא
לדעתנומקביללתיאורהפיוטי בפרק מ"חבתהלים.
עם קיצו של אבשלום נכנע שמעי בן גרא בן הימיני למלך דוד ובא לבקש
ממנו סליחתו":כיידע עבדךכיאני חטאתי והנה באתיהיום ראשון לכלביתיוסף
לרדת לקראת אדני המלך" (שמו"ב י"ס ,בא) .ואף עלפי בןעדיין לא שכך המרד
ולא רפו המריבה והחיכוכים הפנימייםבין דודליריביו .סכנהחדירה נשקפה לדוד
מאת "איש בליעל ושמו שבע בן בכרי" (שמו"ב כ' ,א) .הלה נעשה שונא ואויב
לדוד .הוא קרא
י "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבןישי! איש לאהליו ישראל"
,
ר
פ
ו
ש
ה
המלחמה,
תקיעת
(שם ,שם) .לאחר אות
נזעקו אליו "כל איש ישראל"
ואילו שבט יהודה דבק בדוד .עלידי נסיונו זה של שבע בן בכרי נעשה נסיון
ראשון לחלק את המלוכה לשמים .דוד נדחק איפוא לתחום מצומצם ביותר,
שהשתרע בין הירדן וירושלים .המלך הבהין מיד בסכנה הצפוייה לו משבטי
הצפון ,אם יצליח שונאו-בנפש זה ויתבצר בתחומו ,אז אפסו הסיכויים לאחד את
כל השבטים לכלל אומה שלמה ואחידה ,שזו היתה מגמתו העיקרית של דוד.
החליט איפוא דוד לסכל נסיון-פילוג זה בעודו באיבו ,על מנת לא לתת שהות
יתירה לשבע בן בכדי להתבצר .דוד ציווה להזעיק תוך שלושה ימים כל אנשי
יהודה וכן הסביר לאבישי; "עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום .אתה קח
אתעבדיאדוניך ורדוףאתריופן מצאלוערים בצורות" (פס'ו).
לשם כך נזעקו "אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל הגבורים ויצאו מירושלים
לרדוף אחרי שבע בן בכרי" (פס' ז) .בהתאם לכך עברו יואב וכל מחנהו "בכל
שבטי ישראל" עד שהגיעו "אבלה ובית מעכה" (פס' יד) ,הוא המבצר הנמצא
בצפון ליד מתולה ,הבשן והחרמון ,שבו התבצר שבע בן בכרי .לא קל היה כנראה
כיבושו של מבצר זה ,שכן אנו קוראים
י "ויבואו ויצרו עליו געל שבע בן בכרי)
באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל העיר ותעמוד בחל וכל העם אשר את יואב
משחיתים להפיל החומה" (פס' סו) .לבסוף ניאותה "אשה חכמה" ,שמשום-מה
לא נזכר שמה ,לקרוא ליואב" :אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית
עיר ואם בישראל למה תבלענחלת ה'ו" (פס'יט).
יואב הבהין בדבריה ,שכנים הם ,ומסר שהוא נכון לא לגעת בעיר אם יימסר
לו שבע בן בכרי .אנשי העיר הסכימו לכך" .ויכרתו את ראש שבע בן בכרי
וישליכו אל יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל העיר איש לאהליו ויואב שם ירושלים
אל המלך" (פס' כב) .כריתת הראש נהוגה היתה מאז ומקדם; בני אפרים כרתו
את ראש עורב וזאב והביאום אל גדעון מעבר לירדן( ,שופטים ז' ,כה); דוד המלך
כרת את ראש גלית הפלשתי "ויבאהו ירושלים ואת כליו שם באהלו" (שמ"א י"ג,
נד) .גם הפלשתים היו נוהגים כך" :ויכרתו את ראשו (של שאול) ויפשיטו את
כליו וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשרבית עצביהם ואת העם" (שמו"א ל"א,ט).
יואב תקע בשופר כסימן לסיום המלחמה והמאבק .ניכר שחיל עצום הצטרף אליו,
שכן ראה צורך להפקיד את חיל הכרתי והפלתי בידי בניהו בן יהוידע ואילו
"יואב אל כל הצבא ישראל" (שמו"ב כ',כג).
בכך לא תם עוון בית שאול .שמו"ב ב"א מספר על שלוש שנות הרעב ובקובת
דוד מה' לסיבת הרעב" .ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים ,אשר המית את
278
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
י]
בית מקרא )מו(
פרק בתהלים ,המקביל
סיון תשל"א
לאירועים היסטוריים
הגבעונים" (פם' א 4דוד .מסר איפואבידי הגבעונים ,טבעה מבני שאול' ,ההוקעו
על ידיהם ובזאת בא החטא על שילומו ותיקונו ,כעדות הכתוב" :ויעתר אלהים
לארץ אחרי כן" (פס'יד).
לאור אותם המאורעות נסקור עתה פרק ס"ה בתהליםוניווכח שיש קשרבין פרק-
תהליםזהלביןהמאורעותהאמורים.
פרק ס"ת בתהלים פותח בכותרת" :למנצח לדוד מזמרר שיר" ,ללמדך ,שהמדובר
בדוד המנצח והכובש .הוא הדין בהמשך הפתיחה (פס' ב)" :יקום אלהים יפוצו
אויביו וינוסו משנאיו מפניו" ,המזכיר בסגנונו הפסוק הדומה לו בספר במדבר
(י' ,לה" :קומה ה'ויפצואויביךוינסו משנאיך מפניך") .הפרק בספר במדבר ,משם
נלקח הפסוק ,עוסק כנודע נולו בתכסיסי מלחמה ,תקיעת חצוצרות וכן בועידת
ראשי העם ומחנותיו .כנבאה מצא משורר התהילות אותו חרוז תואם ביותר
לפתיחת שירו ,בהבדל שינוי קל שעשה בוי מגוף שני לשלישי וחילוף שם הויה
בשם אלהים .מכאן עובר המשורר לתיאור עצמת הנצחון .בצבעים בולטים מתאר
הוא תבוסת מחנות האויב" :כהנדוף עשן תנדף כהמס דונגמפני אשיאבדו רשעים
מפני אלהים וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה" (פס' ג-ד).
ודוק בפסוק האחרון ,בומצויות ארבע מלים של שמחה .בהמוטך (פס' ה-ז) מסביר
לנו המשורר ,כי באותו נצחון יש צדק אובייקטיבי ,שכן השקיף אלהים ממעון
קדשו וראה בצער אלמנות ויתומים" ,מושיב יחידים" (בודדים) לביתם ואת
האסירים הוא מוציא לחירות "בכושרות" (לפי אוגרית כושרות הן נוטים שרות).
ברם אלה הסורריםואינם שבים מוצאים את מותם בצחיחהמדבר.
עתה מעביר המשורר לפנינו השוואה בין מלחמה זו לבין מלחמה דומה לוג
אם מבחינת המקום (צפונה של ארץ-ישראל) ואם בשל הנפשות הפועלות בשתי
המלחמות גםיחד .המלחמה של ברק בסיסרא מעלה אסוציאציה דומהלזו שליגאב
בשבע בן בכרי .במלחמת ברק פעלה יעל ,אשת הבר הקיני ,לטובת ישראל.
הוא הדין במלחמת יואב ,שהתנהלה אף היא באיזור,
השייך לשבטים צפוניים -
,
ל
א
גם כאן פעלה אשה חכמה לטית מעכה לטובת ישר
של
ת
ת
י
ר
כ
ב
ו
ש
א
ר
שבע
ה
ד
ו
ה
י
ו
בן בכרי הביאה לידי הסכם-שלום בין שבטי ישראל
והידקה ביתר שאת
את הליכוד בין ישראל ויהודה ,תוך סתימת הפרצים ביניהם ויישוב הסכסוכים
הבינשבטיים והפנימיים בין דוד ויריביו .המשורר מצא איפוא בשירת דבורה
חרוזים מתאימים,לפי רוחם וצביונם,ויישמם לתנאים החדשים ולנסיבות החדשות.
שם 'ההווייה ,שהיה כבר מקודש בעם ,לא התאים עוד לשירת-המון במצען חוגג.
בשירת דבורהאנומוצאים:
משדה
אדום
ה' בצאתך משעירבצעדך
ארץ רעשה'גםשמים נטפו גםעביםנטפומים
הריםנזלומפני ה'זהסינימפני ה'אלהיישראל.
אף בשירת-דבורה זו אנו מבחינים נטיה להשתמש בשיר קדום מברכת משה
(דברים ל"ג ,ב" :ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו'") ,אלאששינויים מסויימים
מורים על יישום השיר למאורעות הזמן ובהתאם לו.שינויים מעין אלה שגורים
בכל התקופות
"התקוהן והזמנים ודוגמא מובהקת לכך הבית הראשון של ההימנון הלאומי
,
ר
ב
מ
י
א
שלנו
לנ"ה
שנוסחוהמקורי הואי
279
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
יצחק קולר
[]4
עוד לא אבדה תקותנו ,התקוה הנושנה
לשוב לארץאבותינו,לעיר בהדודחנה.
ואילוהנוסח החדש ,המושרבפינוהיום,הוא:
עודלא אבדהתקותנו ,התקוהשנותאלפיים
להיות עם חפשי בארצנו ,ארץציוןוירושלים.
מובן איפוא מעצמו ומאליו,בי גם בשירת דבורה היה מן הצורך לשנות הנוסת
מספר דברים לנוסח חדש ,בהתאם לזמן ולמקום .ואכן לאחר השימוש בנוסח
הישן כצורתו האקטואלית עוברת דבורה לדבר על המצב בזמנה ,סכנת הדרכים,
מקומה בתור אם בישראל ומכאן כפסע לשירת ההלל לכל המשתתפים במלחמה
ובעיקר לתפקידה של יעל אשת חבר הקיני .הוא הדין בפרק מ"ח שלפנינו ,שאף
בו בא הנוסח בשירת דבורה ושוב בשינויים קלים בתוספת קריאת שם האל
הלוחם" :סלה" :1
אלהים בצאתךלפני עמך בצעדךבישימון סלה
ארץ רעשה אףשמים נטפו
מפניאלהיםזהסינימפניאלהיםאלהיישראל(פסיח-ט).
מהשוואת הנוסח בשירת דבורה ובתהלים מסתבר ,שהמלחמהבימי דבורה היתה
בעונת הגשמים ,בה נוטפים השמים והעבים מים וההרים נוזלים אף הם הממלאים
את נחל קישון .כל אלה התופעות גרמו ללא כל ספק לתבוסת סיסראוחילו .לא
כןפני הדברים במלחמת יואב בבן בכרי ,שהשמים אך נטפו טיפות גשם "בצעדך
בישימון סלה" .באן היתה המלחמה במדבר .לכן מסתבר הפסוק" :אך סוררים
שכנו צחיחה" .בעת שבמלחמת ברק במימרא מצא היל סיסרא את קיצו על יד
נחלקישון,מצאו אלהשבכאן אתמותםבצחיחהמדבר.
ודוק בפסוקיםי-יא:
גשם נדבותתניףאלהים נחלתך ונלאה(הנלאה) אתהכוננתה
היתךישבו בהתכין בטובתךלעניאלהים
ה'יתן אמר המבשרות צבא רב
מלכי צבאותידדוןידדוןונותבית תחלקשלל.
אלה הפסוקים נכתבו לאחר שנמסרו לגבעונים בידי דוד שבעת בני שאול ובכך
שלם בית הדמים אשר לשאול .שנות הרע'ב עברו והכל שב לתיקנו "ויעתר אלהים
לארץ אחרי כן= (שמו"ב כ"א,יד) .כאן אומר המשורר" :גשם נדבות תניףאלהים".
המלה "תניף" משמעה :הנפת עצירת הגשמים והורדת גשם בנדיבות .ההמשך:
"נחלתך ו(ה)נלאה אתה כוננת" ,פירושו :נחלת ה' ,שהיתה נלאה במשך שלוש
שנות הרעב הציב אלהים על מכונה כסידרה תמיד ,הפסוקים י-יא ("חיה" במלה
"חיתך" משמעה :כל בעלי החיים ,כעין" :חית עמיך אל תשכח לנצח" בתהלים
ע"ד ,יט) מורים על שמע ויציבות כלכלית .הפסוקים יב-יג מספרים על מעשי
, 1ראהמאמרי "סלה"ב"בית מקר)ר'ד (לט) ,תש"ל ,עמ' .76-58
280
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
פרק בתהלים,
לאירועים היסטוריים
1
המקביי
ה' ,המצמה על הכל ובאמירתו צבאות המלכים ידודון מפניה מעי
ן דברי דודנ
"ירעם מן השמים ה' ועליון יתן קולו וישלה חצים ויפיצם ברק ויהמם" (שמו"ב
כ"ב,יד) .ב"נות בית תחלק שלל" מרומזת הפרשת השלל לה' .בדומה לכך הפרשת
המים לה' ,שהביאו הגיבורים לדוד ,שלא אבה לשתותם (שמ"ב כ"ג ,טז) .אף כאן
השלל הוא לטובת המקדש והקהל ,שהביא את הזהב והכסף מידי עמים שונים
לירושלים.
וראוי לעמוד על משמעות "שפתים" בפס' יד .הצירוף "משפתים" נמצא רק
שלוש פעמים במקרא (מחוץ ליחזקאל מ' ,מג ,שמובן אחר לו) במשמעות של
מקום שלו ושקט .כך אצל יששכר בברכת יעקב" :חמור גרם רובץבין המשפתים"
(בראשית 'מ"ט ,יד) ,שכן הפסוק הסמוך מבאר יפה את משמעות ה"משפתיים":
"וירא מנחהכי טוב ואת הארץכי נעמהויט שכמו לסבול" ,כוונת הפסוק :יששכר
לא רצה במלחמה והיה מרוצה לסבול ולהיות למס עובד ובלבד לשבת בשלווה
ובשקט .הפעם השניה שאנו מוצאים צירוף זה הוא בשירת דבורה ואצל שבט
ראובן" :בפלגות ראובן גדלים חקקי לב למה ישבתבין המשפתים לשמע שרקות
עדרים לפלגות ראובז גדולים חקרי לב" (שופטים ה' ,סו-טז) .מקום המשפתיים
היה בנאות המדבר או בשדה ,מקומות נוחים ומתאימים לחקור ולדרוש בחלומות.
בצברי הימים גם מסופר על בני יששכר" :יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה
ישראל" דבהי"א י"ב ,לג) .מכאן ,שמקום המשפתיים היה מקום המניח דעתו של
אדם ומכשירה לדרישה ולחקירה וכן להתבוננות בעתיד .מקום המשפתיים היה
גם המקום בו מצאו היונים מוטכן לעצמן ,שכן נאמר" :מי יתןלי אבר כיונה
אעופה ואשכנה ,הנה ארחיק נווד אלין במדבר" (,תהלים נ"ה ,ז-ח) .מאזימי נח
היתה היונה גם עוף מבשר בשורות .כשביקש ישעיהו לבשר לעם ישראל עתיד
מזהיר שוב מופיעה היונה "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם"
!(ישעיהו ס' ,ח) .היונה היתה איפוא סמל השלום והאושר ועל כן היא נמצאת
גם בפרקנוזהבתהליםביןהמשפתיים,
כנפייונה נחפה בכסףואברותיהבירקרקחרוץ(פסייד).
י
היונה מצופה כסף ואברותיה בירקרק חרוץ (לפי אוגרית :ירקרק חרוץ הוא
צבע זהב) ,כשםשבישעיהו "כלם משבאיבאו זהב ולבונהישאו ותהלות ה'יבוכרו"
(ס' ,ו) .כאן מבשרת היונה את איחוד השבטים לעם אחד ,גדול תחת מלכות בית
דוד.ואין כל ספקכי ההר אשר בחר אלהים לשכון בו הוא הרציוןוהעיר הקדושה
היאירושלים ,שבהייבנה המקדש.
:
"בפרש
ו
ק
ו
ס
פ
ב
שדי מלכים
ושוב משתמש המשורר במטבעשירי ולשוני קדום
בה" -הכוונה לדברים ל"ב ,ח ("בהנחל גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות
עמים למספד בני ישראלכי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו") ,אף כאן המשמעות
היא; מאז ומקדם עת אלהים (שדי) פירש (פרשבנפרדבבפרט) מלכים בארץ וחתך
גורל מלכים וגם הרים -לכל הר תכונתו המיוחדת (השלג בצלמון ,ההר הגדול
י "למה תרצדוןהרים גבנונים ?"
הר הבשןיהיהגבנוני) .משום כך הריטון כביכול
;
על דרך" :למה רגשוגוים וכו'" (תהלים ב' ,אואילך) .אולם אלהים בודלו "ההר
חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכון לנצח" .כך נחתך הגורל ואין להרהר על כך
281
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
יצחק קולר
[]6
ומכל שכן לשנות ,כדרך שנאמר במקום אחר" :ויבחר את שבט יהודה את הר
ציון אשר אהבע (תהלים ע"ח ,סח) לעומת "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא
בחר" (שם,סז).
המשורר מסתייע בגבורתו העצומה של אלהים" :רכב אלהים רבתים" (רבבו
רבימבב רבבות במשמעות :הרבה מאוד) ואלהים נמצא בתוך המחנות זה זמן רב;
"אלפי שנאן בם" .ההר שאלהים בחר בו הוא דומה בקדושתו כ"סיני בקודש".
מכאןואילךשוב"יורד" המשוררלדברבאירועים,עליהםרמזנולעיל.
הפסוקים הבאיםרומיים ,לדעתנו ,לתוצאות המלחמה של יואב
בשבעמהב.ן בוכשרויבי
,
"עלית למרום" ,היינו צבאות יואב שעלו לפיסגת ההר ולמרום החו
"שבית שבי" על דרך הנאמר בשירת דבורה" :קום ברק ושבה שביך" (שופטים
ה',יב) .מתוך אירוע זה אף מוסבר הצירוף" :לקחת מתנות באדם ,לאמור ,הבאת
הרבה מתנות באנשים ,הם אלה שהצטרפו לצבאות יואב "ואף סוררים לשכןיה
אלהים" -בניגוד לאלה שמצאו את מותם בצחיח מדבר (פם' ז .ודוק בתיבה
"סוררים" שם) מצאו אלה ,הסוררים לפני כן ,את דרכם חזתה לבית דוד "לשכן
יה אלהים" .לאור תוצאה מובן הפסוק המתרונן" :בתוך אדני יום יום" וכו'.
"האל לנו ,האל למושעות" מקביל לכתובים "אם לאכי צורם מכרם וה' הסגירם
כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים" (דברים ל"ב ,ל-לא) ,שכן החיים והמוות
ביד ה'והואהמציל אתעמוממוות":ולה'אדני למותתוצאות".
כבר נרמז לעיל ,שהקדקוד היה נחשב לפאר האדם ולנזר הבריאה .בריתת
ראש האויב היתה איפוא עילה לחגיגה המונית ברחובות .כך היה בעת שהרג
דוד את גלית והביא את הקדקוד לשאול .אז פרצו המונים בתרועות גיל ("ויוני
בבואם ,בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר
וכו'" ,שמו"א י"ח ,ו ואילך) .הוא הדין כאן .המנצחים מסרו את נשיאת הראש
בהגיגה לאותם שהיו לפני-כן במחנה האויב ,הם הנאשמים-השבויים .כנראה היה
זה מנהג קדום ,שהאויב ישתתף בשמחת המנצח ומתוך כך יביע אימונו וקשריו
למנצח .כך למשל ביקשו מאתשבוייציון לשיר לפני השונא ("כי שאלונו שובינו
י כאן;
דברי שיר ותוללינו שמחה -שירו לנו משיר ציון" ,תהלים קל"ז,ג) .הר
"קדקד מתהלך באשמיו" ואילו הקהל משתף את עצמו בשירת הנצחון" :אמר
אדני מבשן אשיב אשיב ממצולותים למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים
מנהו" .לאחר הנצחון נזרק הראש לכלבים .כאן ההדגשה על הר הבשן ,לפי
שהמלחמה היתהבאיזורזה.
תהלוכת הנצחון היתה איפוא ביטוי לנצחון אלהים ולמלך גם יחד" :ראו
הליכותיך אלהים ,הליכות אלי מלכי בקודש" .וראוי לשים לב לזהות המוחלטת:
"אליבבמלכי" בין אלהים למלך .אף מתוארת החגיגה ברוב עם" :קדמו שרים
אחר נוגנים בתוך (בתווך) עלמות תופפית במקהלות ברכו אלהים אדני ממקוד
ישראל" .הקהל השתתף בענות ברכותלאלהים ,מקורישראל.
עתה בא המשורר לדבר על השתתפות השבטים וחלקם בכל המאורע .הוא פתה
בבנימין" ,צעיר רודם" .בנימין היה הצעיר בשבטים אולם מהחשובים שבהם,
כי כן גבולו היה ליד יהודה .הוא רדה בשבטי הצפון והדבירם לרצונו .שונאי
דוד באומבנימין .על כן נשמעת כאןמעין תרועת נצחון שהגדול באויבים משתתף
יו
י
282
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
ת]
פרק בתהלים ,המקמיל לאירועים היסטוריים
בתהלוכת הנצחון וטליהודה.וטרי יהודה מלובשים בגדי ריקמה (רגמתם
"
:רבירקשמלתלם
",
אף בשירת דבורה לבש המנצח ("שלל צבעים רקמה ,צבע רקמתים לצוא
שופטים ה' ,ל) .נזכרים גם "שרי זבלון ,שרי נפתלי" מבין האויבים ,שחזרו עתה
ליהודה והשלימו עם דוד .מכאן חוזר המשורר שוב להבעת דברי התפעלות
מהנצחוןועצמתו
י "צוהאלהיםעזךעוזהאלהיםזו פעלתלנו".
,
ם
י
כ
ל
מ
ל
מן השבטים עובר המשורר
שהביאו מתנות לירושלים ("מהיכלך על
ירושלים לך יובילו מלכים שי") .לפי כמה מפרשים פירוש "גער חית קנה" הוא
שאלהים גער בחיות הקנה ,כלומר במצרים ,שסוס היאור הוא סימלה .אפשר
שהכוונה בכלל לעמים שהתקנאו בישראל .ולא זו בלבד ,אלהים החריד אותם
השבטים המורדים ,הלא היא "עדת אבירים" ,3הם אבירי הבשן ,שמשלו "בעגלי
עמים",היינו עמים קטנים .ברם לאחר הנצחון כל עם "מתרפס ברצי כסף" לפיוס
המנצח ואלה העמים שחפצו בקרבות מתפזרים עתה" :בזר (פרז על דרך "מזרה
ישראל יקבצנו" בירמיהו ל"א ,ט) עמים קרבות יחפצו" .כל זה מקויים בהתאם
לכתוב באותו פרק" :כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים
מפני אלהים" (פס' ג).
מהמשך הדברים ניכר שכל אלה "הסוררים" נתנו יד ליהודה ,הן ה"השמנים
מני מצרים" והן "כוש תריץידיו לאלהים" .אפשר ש"בן ימיני",כינויו של שבע
בן בנרי ,הוא בשל השפעת שבט בנימיןעליו (כך למשל נקראות מדום ושומרון
בנות ירושלים ביחזקאל ט"ז ,מא" :ואתן לך לבנות") .כוש נכנע כנראה יחד עם
בנימין .חתימת השיר מתאימה איפוא לכל תכנו ורקעו :קריאה ל"ממלכות הארץ"
להכיר באל ישראל ככוח שליט בעולם .בפרק שלפנינו אנו מוצאים" ,סלו לרכב
בערבות" (פס' ה) ואילו כאן ,בחתימה (פס' לד) "לרוכב בשמי קדם הן יתן
בקולו עוז" .יש הרואים ב"רוכב ערבות" שאילה מאוגרית .לי נראה ,שהכוונה
כאן לאל הנמצא במחנה,עניין המופיע למשל בצירוף "ולא תצא אלהים בצבאותינו"
(תהלים ס' ,יב; ק"ת ,יב) וכן" :ישרו בערבה מסילה לאלוהינו" (ישעיה מ' ,ג).
ביקש כאן המשורר להדגיש את מציאותו של האל גם למטה וגם "בשמי קדם"
וקולו החזק ("הן יתן בקולו קול עז) נשמע בכל העולם .אף מצוי פסוק מקביל
לתמונה זו" :אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים" (דברים
ל"ג,כח).
בפסוקי הסיום של המזמור ביטא המשורר את רוב התפעלותו למראה כוחעליון
זה ,שלא ניתן לראותו אולם חשים אותו בכל מקום .בסיכומו של דבר :בכל השיר
אין כל נימה של צעך וסבל וכולו תרועת נצחון מהחל עד כלה .בספר שמואל בא
לאחר תבוסת שבע בן ב'כרי פרק שירה ,היא שירת דוד "ביום הציל ה' אותו
מכף כל אויביו ומכף שאול" .זהו סיכום כללי בביטוי שירי ,לאות תודה לאלהים
מאת דוד ,שזכה עוד בחייו לאחד כל שבטי האומה לעם אחד .בהימנון זהמצויים
2אין כל ספק שהכוונה כאן לעמים אבירים ,המדבירים עמים קטנים מהם .השוואת שבטים
ועמים לחיות ובהמות היא רגילה ביותר במקרא .עדות מובהקת לכךהיא ברכת יעקב (יהודה
נמשל לאריה ,ישש,כר לחמור ,דן לנחש ועוד) ,בשופטים אנו מוצאים אנשים בשמות :עורב,
זאב ,ואפשר גם שהשםעגלון מלך מואב קרוב אף הואל"עגל".
283
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
יצחק קולר
סיון תשל"א
%
כמה מקבילים רעתנ"ם לפרק מ"ח בתהלים ,כשן" :ואכלם ואמחצם ולא יקומת
ועיופרלףו תחת רגלי" וכן" :ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתי ואויבי תתהלי
משנאי ואצמיתם ישעו ואין מושיע אל ה' ולא ענם ואשתקם כעפר כטיט
חוצות אדקם ארקעם" (במקביל ל"הסוררים שכנו צחיחה") וכן "תשמרני לראש
גויםעם לאידעתייעבוניבנינכריתכחשולי לשמעאוזןישמעולי"ועוד.
אמנם המאבק הפנימי ,שנסתיים במלחמה ,בא אל קיצו .אבל בכך עדיין לא
נסתיימו מלחמות דוד .הפלשתים למשל לא השלימו עם רוד לכן לא נזכרו
בתהלוכת הנצחון .אולם עתה' ,כשכל הכוחות היו מאוחדים יכלו לצאת במלוכד
לקראת השונא הפלשתי .נמצאנו למדים שהפרק כ' בשמו"ב והפרק מ"ח 'בתהלים
משלימים זה את זה לכלל אספקלריה מאירה~,ל תולדות ישראל ויהודה בימי
דוד.
284
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il