קובץ אליהוא (pdf)

יולי 11, 2012 · מאת אברהם גלזנר · מאמרים לפי סדר הפרקים

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫קובץאליהוא‬
‫מאת‬

‫אברהם גלזנר‬
‫קובץ אליהוא‪ ,‬ז"א פרקים ל"ב‪-‬ל"זהינם מהפרובלמטייםביותר שבספראיוב !‪ .‬פרק ל"א‬
‫מסתייםבמלים "תמודבריאיוב"‪.‬אחריופותח פרק ל"בבפרולוגהמסכם אתהיחסיםביןאיוב‬
‫ורעיוומציגלפניהקוראאישיות חדשהכביכול שלאנזכרהבמפורשבמעניםהקודמים‪.‬פרולוג‬
‫זה רקע לקובץ בן ששה פרקים המחולקים לארבעה נאומים באמצעות הכותרת‪" :‬ויען‬
‫אליהוא"‪ ,‬אוויסף אליהוא ויאמר ‪.2‬אין איש מפסיק את שטףדבריו של אליהוא‪ ,‬אףאיוב‬
‫הנועז‪ ,‬המטיח דברים כלפי מעלה ומשיבלרעיו על אחתאפיים‪ -‬נידםואין "מילים" בפיו;‬
‫אליהוא מתגרהבאיוב ‪" : 3‬אםתוכלהשיבני"‪,‬וחוזרואומר ‪" :4‬אםישמליןהשיבני"‪ .‬אךאין‬
‫קולואיןעונה‪ -‬רק אליהוא ממשיך לשאתדבריו ‪" : 5‬אםאין אתה שמעלי‪ ,‬החרש ואאלפך‬
‫חכמה‪.‬ויען אליהוא ויאמר‪." …‬‬
‫נחלקו המפרשים והחוקרים בדעתם על אליהוא; אלה מיחסים לו חכמה עליונה‪ ,‬כדברי‬
‫ההתפארות שלאליהוא ‪" :6‬רוח אלעשתניונשמתשדיתחיגי"‪.‬ואלהסולדיםמדבריו‪,‬ומעלים‬
‫את ההשערהכי מחבר זר‪ ,‬הנוגד את רוחו של איוב‪ ,‬הצליח לשרבב קובץ זהבין פרקיו‬
‫המקוריים של הספר‪ ,‬והמעתיקים העתיקו‪.‬‬
‫ספר איוב מתוכנן לכל ארכו‪ .‬זאת אנו רואים וחשים בבתי השירה המאוזנים ובביטויים‬
‫השקולים‪ .‬המחברשירטט אתתכנית הספרואתמבנהווהתווה אתקוויו‪.‬כןטרחכמיטבחכמתו‬
‫שגם אנוהקוראיםנבין אתכוונותיו ‪" :.7‬הלאאזןמליןתבחןוחך אכליטעםלו"‪ .‬גם אליהוא‬
‫שונה אחריו ‪" : 8‬כיאזןמלין תבחן וחך יטעם לאכל"‪ .‬לפיכך נראהלי‪ ,‬שאם ננטוש דעות‬
‫קדומות ומסגרות כופתות שנתקבלו על דעתנו ממקום אחר ‪ -‬יתברר לנו מדברי הספר‬
‫ומהקשרים שבתוךפרקיו שמ"ב הפרקים נכתבוע"י מחבר אחד‪ ,‬המזדהה עםאיוב‪ ,‬ומהווים‬
‫‪9 .‬‬
‫ספרקוהרנטי עםסיפור אישי של אדם החיופועל בתוך חברהמסויימת ובמקוםמסויים‬
‫א) כאשרהוסיף המחבר בסוף פרק ל"א את המלים‪" :‬תמודברי איוב"‪ ,‬שומעאני שעד‬
‫כאן‪ ,‬כל ל"א הפרקים‪ ,‬דברי המחבר הם ברוחם ובלשונם‪ .‬כתב את אשר חשב גם אם לשם‬
‫הסיפורותאור המאורעות הושמופרקיםמסויימיםבפירעיו‪ .‬עובדהזו מוכחת מכמהמקומות‪.‬‬
‫למשלאנוקוראיםבפרקד'‪":‬ויעןאליפוהתימניויאמר‪…‬הנהיסרתרביםוידיםרפותתחזק‪.‬‬

‫‪ 1‬ראה למשל‪ ,‬מ"צ סגל‪ ,‬מבוא המקרא‪ ,‬סעיף ‪ ,645‬עמ' ‪ ,657-659‬הוצאת קרית ספר בע"מ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשט"ו‪.‬‬
‫‪ 2‬ל"ב‪ ,‬ו; ל"ד‪ ,‬א; ל"ה‪ ,‬א; ל"ו‪ ,‬א‪ 3 .‬ל"ג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 5.‬ל"ג‪ ,‬לג‪-‬ל"ד‪ ,‬א ‪ 6‬ל"ג‪ ,‬ד ‪ 7‬י"ב‪ ,‬יא‬
‫‪ 8‬ל"ד‪ ,‬ג‬
‫‪ 4‬ל"ג‪ ,‬לב‬
‫‪ 9‬ראה מאמרי‪ :‬הקדמה לס' איוב‪ ,‬בית מקרא ב (עט‪ ,189-202 r~p ,‬יחשלים‪ ,‬תשל"ח‪.‬‬

‫‪283‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫אברהם גלזנר‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫[ט‬

‫כושליקימץמליךוברכיםכרעות תאמץ"‪ .‬ותכף אח"כבפסוקז‪" :‬זכרנאמיהואנקי אבד‪.‬‬
‫כלומר אליפז אומר לאכזב‪ :‬וכור נא את המלים 'פאתה במופיך ה"ת‪1‬ו‪1‬ימו‪1‬בהןכדי לחזק‬
‫‪ 7,‬ם רפות‪ ,‬וברכ ם כושלות‪ .‬בדרךזו קובע המחבר את שות העצרעלנאומי רעע 'כחותמת‬
‫עטו של מחבריחיד טבוע עליהם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לא כן ששת פרקי אליהוא דבר אליהוא ומחשבתו הם גם אם נוסחו ע"י מחבר הספר‪.‬‬
‫הרעיונות והדעות שבפרקים אלהמנוגדים לרוחו שלאיוב‪.‬יתר על'כן‪ ,‬אליהוא תוקף אתאיוב‬
‫במליםברורותומתעלםמדבריהשבחשניתנולאיובמפיהשםבשניהפרקיםהראשוניםשלהספר‪.‬‬
‫לעומת זאתלעגוגיחוךלדובר מתפרציםלעתים מתוךהכתב‪ .‬אחד האמצעים המובהקים לעורר‬
‫רושם זה הוא השימוש בביטויים אפיניים השגורים בפי אליהוא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ט‬
‫‪:‬‬
‫"לא‬
‫ח‬
‫י‬
‫ק‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ב‬
‫ב) איובמזכיר פעמים רבות אתאויבו‪ ,‬אףכיאינונוקטבשמו‪.‬כך‬
‫יתנני‬
‫השב רוחיכי ישביעני ממרורים"‪ .‬ובפרק י"ג‪ ,‬כו‪"':‬כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות‬
‫ל"‪,‬‬

‫(‬

‫נעוו'י"‪.‬‬

‫אליהוא עצמו מסכם כמה מטענותאיובכלפיו‪0‬י; שלושה פרוקים החופפים אתדבריאיוב‬
‫בהתאמה‪ :‬כ"ז‪ ,‬יז; י"ג‪ ,,‬כד; י"ג‪ ,‬כז‪ .‬ברור שדברי איוב נאמרו כלפי בן‪-‬אדםחי המציק לו‬
‫ונקרא רשע בפיו‪ .‬ממילא מובן שהמשיב הואאייבו של איוב‪.‬‬
‫בדומהלנ"למעידהזהותהמילים בל"ג‪,‬ז שפסוקזההינותשובה‪,‬אישיתלדבריאיובבש'‪,‬לד‬

‫וי"ג‪ ,‬כא‪.‬‬
‫מרים ומפורשים במיוחד דברי איוב כנגד אדם רשע בפרק ט"ז‪ ,‬ט ‪-‬כא‪:‬‬

‫"אפו טרףוישמטני חרקעליבשניוצריילטשעיניולי‪…‬יסגירני אלאל‪-‬עויל[=ילד‪-‬‬
‫צעיר] ועלידי רשעיםירטני‪ …‬יסבועלירביו [=משרתיו] ישפך לארץ מררתי ‪..‬‬
‫ארץ אל תכסידמי ואליהי מקוםלזעקתי‪ .‬גם עתה הנה בשמיםעדי ושהדיבמרומים‪.‬‬
‫מליצי רעי אל‪-‬אלוה דלפהעיני‪ .‬ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו"‪.‬‬
‫ברורמן הפסוק האחרון‪ :‬הריב הואבין אדם נדכא לרעהוהתקיף‪,‬ולפי תורת המקבילותעלינו‬
‫לקבוע‪ ,‬שהמילה "אלוה" האחרוןהוא חול‪,‬כוונתו לשופטומתחלףבצלצולו עםאליהוא‪.‬איוב‬
‫הוא כמובן הגבר שעוותדינו‪ .‬כן אמר איוב למעלהי‬
‫י מפורשות‪" :‬ארץ נתנהביד רשעפני‬
‫‪,‬‬

‫שפטיה יכסה"‪.‬‬
‫מענין להשוות פניה זו של איוב אל הארץ (על שפיכת דמו)‪ ,‬בקשתו לעדות מהשמים‪,‬‬
‫ושפיכתלבולפני האלוהים‪,‬לפנייתו המעשית שלאליהוא אל "אנשי לבב"‪" :'2‬איוב לא בדעת‬
‫ידבר‪ . ..‬יבחן איוב עד נצח‪ ."…‬אליהוא השליט דורש מבני קהילתו חוות דעת מחלטת‬
‫ושלילית על התנהגותו הבלחי חברתית שלאיוב שמפיץ דעות (="תשובות") נגד השלטוןבין‬
‫"אנשיאון"‪ .‬ההשוואהביןשתיפניות אלה מבהירה ללא ספק אתהיחסיםביןשניאישיםאלה‬
‫ואת מעמדם החברתי‪.‬‬
‫לא פחות כוטים הם הפסוקים בפרק ל"א‪ ,‬לד‪-‬לה‪:‬‬
‫י‬

‫"כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני [רמז למשפחת אליהואבן ברכאלהבוזי]‬
‫ואדם לא אצא פתח‪ .‬מייתןלי שמעלי הן תוי שדייענני וספר שבע איש ריבי"‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫ל"ג‪ ,‬ט‪-‬יא‬

‫‪ 11‬ט'‪ ,‬כד‬

‫‪ 12‬ל"ד‪ ,‬לד‪-‬לו‬

‫‪284‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫[‪]3‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫קובץ אליהוא‬

‫ובכן איש ריבו של איוב כתב ספר‪-‬מודעה רבתי המוקיע אתאיוב‪ ,‬מזכיר גם את "עוונות‬
‫נעוריו" ומזהיר את הקהל מכל משא ומתן אתו‪ .‬כתוצאה מכתב פלסטרזה הוכרח איוב לשבת‬
‫דומם ומבודד בביתו‪( ,‬ראה פרק י"ס) ולא העז לצאת לרחובות פן יפגעו בו מרעים (ראה‬
‫פרק ל')‪.‬‬
‫איובהעתיק כתב פלסטרזה‪ ,‬ולא קשהלהכירוביןמעניאליהוא‪ ,‬הלא הוא פרק ל"דהפונה‬
‫אל חכמים ויודעים‪" :‬שמעו חכמיםמליוידעיםהאזינולי"‪ .‬בו קובע אליהואכי איוב (פסוק‬
‫ח)‪" :‬וארח לחברה עם פעליאון וללכת עם אנשי רשע"‪ .‬אחר שתיפניותביניים אל "אנשי‬
‫לבב"‪3‬ן מסעם אליהוא את "הספר"‪" :14‬כייסיף על חטאתו פשעבינינויספוק [מקים רעש‬
‫ומהומה בשוקי העיר] וירב אמריו לאל" ["ברך איוב אלהים ומלך"]‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ל‬
‫ברור‬
‫ג) הקדים המחברפרולוגלפרקיאליהוא המתאר אתאפיו שלהאישבפרוזה‬
‫שמחבר הפרולוגעוין את אליהוא ועובדהזו שוללת את דעות שתי מחלקות החוקרינו הנ"ל‬
‫כאחת‪ :‬תאור אופי זה אינו הולם את "איש האלוהים"‪ ,‬ואינו תואם את צפיותינו ממחבר‬
‫שברצונו לקרב את אליהוא ואת דעותיו ללבותינו‪,‬‬

‫בשניהפרקיםהראשונים של הספרנותן המחברכבודויקרלאיוב שלאזכהלואפילו אברהם‬
‫אבינונ‪ 1‬כנגדו‪ ,‬בהקדמה לקובץ אליהוא‪ ,‬מלבד רשימתהיוחסין שלאליהוא‪,‬אין אנוקוראים‬
‫אלא את גנותו‪" :‬ויחר אף אליהוא"‪" .‬ת"ר‪ :‬רשע בא לעולם חרון בא לעולם‪ ,‬שנאמר (משלי‬
‫י"ח‪ ,‬ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלת חרפה" (סנהדרין קי"ג‪ ,‬ע"ב)‪ .‬זהו קו האופיהיחיד‬
‫והבולטשמציין מחבר הפרולוג‪,‬כי זה האיש שנאמרעליו למעלה‪" :!6‬אפו טרף וישטמני‪…‬‬
‫צרי ילטשעיניולי"‪ .‬המספר בשבחו של אליהוא אינו אלא אליהוא בעצמו‪ .‬הניגודבין שתי‬
‫ההקדמות מחזק את דעתנוששתיהן נכתבוע"י מחבר אחד‪ ,‬אשר מזדהה עםאיובושונא בנפש‬
‫את אליהוא שהינויריבו ואויבו‪ .‬המחבר משתמש בכל האמצעים הספרותיים כדי לשים את‬
‫אויבו ללעג בעיני הבריות‪.‬‬
‫הפרולוג (ל"ב‪ ,‬א‪-‬ה)‪.‬‬

‫פסוק א מסכם את המצב‪ :‬שלושת רעיאיובי‪ 1‬אשר באו איש ממקומולנודלאיוב ולנחמו‬
‫שבתו מענות את איוב‪ .‬הם גם שבתו מהיות רעי איוב בעיניו‪ ,‬והוא קורא להם‪" :‬האנשים‬
‫האלה" אחר שכלתחנוניות‪" :‬חנניחנני אתםרעיכייד אלוהנגעהבי" ‪ -‬לאנענו‪.‬איובלא‬
‫ביקשמרעיו לחם חסדאו מלבוש‪ ,‬גם לא עורהלהושיעו מצרת‪" :‬הכיאמרתיהבולי ומכחכם‬
‫שחדו בעדי ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני"‪ ,‬אלא עדות על יושרו‪ .‬אבל לא נמצא‬
‫במקומואיששהיהמוכןלהעידעל צדקתו ‪" :20‬גם עתה הנה בשמיםעדי ושהדי במרומים" ‪-‬‬
‫"כי הוא צדיק [רק]בעיניו"‪ ,‬עזוב לנפשו ללארעים‪ .‬מצבזה מובלטעוד בפסוקג‪" :‬ובשלשת‬
‫רעיו חרה אפו" ‪ -‬אליהוא ממשיךלהתיחס אלאליפז‪ ,‬בלדדוצופר כאלרעיאיוב "על אשר‬
‫לא מצאו מענה" להאשמותיו שלאיוב'‪" :2‬האמר למלךבליעל רשע אלנדיבים"; הוא ציפה‬
‫וררש מרעים אלהשירשיעו את איוב‪" :22‬ועדיכם אתבונן והנהאיןלאיובמוכיח עונהאמריו‬
‫מכם"‪.‬לכןאליהוא מיסר אתאיוביחד עם רעיו‪" :23‬אניאשיבךמלין ואתרעיךעמך"‪.‬מענין‬
‫הניגודהמילוליביןדבריאליהוא ‪" :24‬חתו לאענועודהעתיקו מהםמלים"‪,‬ודבריאיובנ‪" :2‬כי‬
‫‪ 14‬ל"ד‪ ,‬לו‬
‫‪ 13‬ל"ד‪,‬י‪ ,‬לד‬
‫‪ 18‬י"ס‪ ,‬כא ‪ 19‬ו'‪ ,‬כב‪-‬כג‬
‫‪ 22‬ל"ב‪,‬יב‬
‫‪ 23‬ל"ה‪ ,‬ד‬

‫‪ 15‬ב"ב‪ ,‬ט"ו‪ ,‬ע"ב‬

‫ט"ו‪ ,‬יט‬

‫‪20‬‬
‫‪ 24‬ל"ב‪ ,‬סו‬

‫‪ ,r"v 16‬ט‬

‫ל"היח‬

‫‪ 17‬בקיא‬

‫‪21‬‬
‫‪ 25‬ו'‪ ,‬כא‬

‫‪285‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫אברהם גלזנר‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬
‫[‪14‬‬

‫עתה הייתם לא‪ ,‬תראו חתת ותיראו"‪ ,‬ביחס לרעי איוב‪ .‬זה כמו זה מאשימים את הרעים‬
‫ב"חתת" המונע מהם מלהגיד את האמת שבלבם‪.‬‬
‫פסוקים ד‪-‬ה‪ ,‬האחרוניםבפרולוג‪ ,‬קשים מכמהבחינות‪ .‬נראהלישעלינולהשלים את הכתוב‬
‫ולקרא‪" :‬ואליהוא חכה [לראות] אתאיוב [באאליו] בדברים"‪ ,‬שהםדבריפיוסים והרטה על‬
‫השערוריות שהקים בספרוסיפורי בלע עלביתדוד וצאצאיכוניהו ראשיהגולה‪ .‬משום זקנתם‬
‫וכבודם של רעי איוב בקהילה נראתה לו דרך הפשרה והוויתורים רצויה יותר מהפעלת כח‬
‫אלים‪ .‬מסתבר‪ ,‬שהשליחותלהשליםביןאיובלאליהוא נמסרהלאליפז‪" :26‬הסכןנא עמוושלם‬
‫בהם תבואתך טובה"‪ ,‬אומר אליפז לאיוב‪ .‬אך איוב אינו מאמיז ביושרו וברצונו הטוב של‬
‫אליהוא ‪" :27‬והוא באחדומיישיבנו‪., .‬עלכןמסניו אבהלאתבונן ואפחדממנו"‪.‬עלכן מסרב‬
‫איוב לשמוע בעצתו של אליפז‪ ,‬לעשות שקר בנפשות‪" :‬חי אלהסיר‪-‬משפטי‪ …‬אם תדברנה‬
‫שפתיעולה[דבריםשבניגודלהכרתו]ולשונייהגהרמיה‪…‬בצדקתיהחזקתיולא ארפה"‪.‬איוב‬
‫סרב מלרצות אתפני אליהוא‪" .‬וירא אליהואכיאין מענהבפי שלשת האנשים [שידוליהם‬
‫העלו חרס‪ ,‬ותוספת דברי ריב וקללות] ויחר אפו"‪ .‬אסמכתא לפרוש זה אנו מוצאים בדברי‬
‫אליהוא בתחילתנאומיו ‪":29‬ו[איוב] לאערךאלימלין[כצפיתו]ובאסריכםלא אשיבנו"‪ .‬עתה‪,‬‬
‫בדעת אליהוא להפעיל את שבט משפטות‪" :‬כי תאמר מהיסכןלך מה אעיל מחטאתי‪ .‬אני‬
‫אשיבךמלין אתרעיךעמך"‪ .‬אםאיוב מסרב להתחטאולהביע חרטה ‪" :31‬ועתהכיאין פקדאפו‬
‫‪ …‬ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מלין יכביר"‪ :‬יבוא על עונשו ויגורש ממקום מושבו‪.‬‬
‫ארבע פעמים מוזכרחרון אפו של אליהוא בסרולוג הקצר‪ .‬מקובלעלינו מהתורה וממסורת‬
‫אבותנו שכעס וקצף מביא את האדם לידי טעות‪ ,32‬ולא כל שכן חרת אף שהוא‬
‫משפט מהיר של רשעים המדמים עצמם לאלוה‪ .‬הרי שהמחבר נתכוון להדגיש שזה‬
‫אופיו של האיש; תכונהוו מקדימה את שמו‪" :‬ויחר אף אליהוא"‪" .‬הן בעבדיו לא יאמין‬
‫ובמלאכיוישים תהלה"‪ 33‬בכל מקום שאליהוא מופיע שומעים אתקולו הרוגז ואתנזיפותיו‬
‫בעומדים מסביכו ‪ -‬כעין סימן הכר לבואו ועוד טרם דאוהו‪.‬‬
‫כפישהפרולוגלספרכולומדברבשבחו שלאיוב‪,‬נךהפרולוגלקובץאליהוא מעלהומדגיש‬
‫אך את גנותו של אליהוא‪.‬‬

‫‪,‬יחוסו של אליהוא~ל"ב‪ ,‬בג‬
‫אטב רעיו מכורם‪ ,‬כל אחד‪ ,‬בשם סמלישית מקום מגורע או מוצאוכביכול‪ .‬כעדם מדהה‬
‫אליהוא בשם אביו מולידו ויימוס משפחתו עפ"י אבות האומה‪" :‬ורם הוליד את עמינדב‪.‬‬
‫ועמינדבהוליד אתנחשון‪…‬וישיהוליד אתדחי"‪.34‬ובדבריהימים ‪" :35‬ורםהוליד אתעמינדב‬
‫ועמינדבהוליד את נחשון‪ ,‬נשיאבנייהודהוכו'"‪ .‬הנהכיכן אליהוא מצאצאיבית דודהיה‪.‬‬

‫שמותנדרשיםבכלספרי התנ"ךלכתחילהובדיעבד‪,‬ולאכלשכןבספר משלכאיוב‪ ,‬שמחברו‬
‫בוודאינתכווןלכך‪ .‬משפחת רםחשובההיאלפי משמעות השם‪,‬ואיזו משפחה מכלביתישראל‬
‫השובה כמשפחתביתדוד‪ ,‬שראשיהגולהבבבלהתייחסועליה? רקאיש מורם מעםיכוללכנס‬

‫‪ 26‬כ"כ‪ ,‬כא‬
‫‪ 30‬ל"ה‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫‪34‬‬

‫‪27‬‬

‫כ"ג‪,‬יג‪-‬סו‬

‫‪ 31‬ל"ה‪ ,‬סו‪-‬טז‬

‫רות‪ ,‬ד' יט‪-‬כב‬

‫‪35‬‬

‫‪ 28‬כ"ז‪ ,‬ב‪-‬ו ‪ 29‬ל"ב‪,‬יד‬
‫‪ 32‬ראה לסקל בקרא י'‪ ,‬טז‪-‬כ‬

‫דבה"י א‪ ,‬ב'‪,‬י‬

‫‪33‬‬

‫ד'‪,‬יח‬

‫‪286‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬
‫[‪]5‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫קובץ אליהוא‬

‫אתמנהיגיוולפנות אליהם‪" :'6‬שמעוחכמיםמליוידעיםהאזינולי"‪ .‬לעומתהשליט מהעלוב‬
‫הואאיוב‪ ,‬הקם בקהל ומשוע ‪" :37‬ועתהנגינתםהייתיואהילהםלמלה‪.‬תעבונירחקומניומפני‬
‫לא חשכו רק"ם‪.‬‬
‫היותאליהוא ממשפחת ראשיהגולהמסבירהלנוגם אתרגישותוהרבהלפגיעה במלכות‪:39‬‬
‫"האמר למלךבליעל רשע אלנדיבים"‪.‬לפיכך‪ ,‬מתפרשעוד השימושבכינוי "אבי"‪ ,40‬שהוא‬
‫לשוןשבועה‪.‬היתהזוזכותמיוחדתלמלכיביתדוד;כלבניישראלאומרים"אבינומלכנר"‪,‬או‬
‫אולי "אבינו אתה"‪ ,‬אבלעלהמולכים אחרידוד נאמר‪" :41‬הואיקראניאבי אתה‪ …‬ושמתי‬
‫לעד זרעו וכסאוכימי שמים"‪.‬‬
‫ספר דברי הימים א‪ '2‬ממשיך את תולדות בני דוד‪" :‬ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו‪.‬‬
‫ומלכירםופדיה‪…‬ובניפדיה זרבבל‪ …‬וחשבה ואהלוברכיהוחסדיהיושב חסד חמש וכו'"‪.‬‬
‫האםנוכללהניח שברכיה הוא ברכאלאביאליהוא? אםכן‪-‬נוכללהעריך שמחברספראיוב‬
‫חי וכתב ברבע הראשון של המאההרביעית"לפניהספירה‪ .‬מסתברעודשאםאליהואהיתהבת‬
‫משפחת הנביא יחזקאלבןבוזי הכהן‪.43‬‬
‫לפיתוכןקובץאליהוא נראהעוד‪ ,‬שאיוב המחבר מבקש לתאר בשמותשנקב אתאופיושל‬
‫אליהוא‪ ,‬שהוא "אלוה" מושל ושופט"מחווה דעתו'‪4‬ודבריו הםחוק ומשפט‪.‬אליהואמדגיש‬
‫את זכותעליונותו מלידה‪" :45‬רוח‪ .‬אל עשתני ונשמתשדיתחיגי"‪ ,‬ועלכןזכויותיתרלו על‬
‫שארבני אנוש‪" :46‬כיירבה אלוה מאנוש"‪ .‬זאת לעומתדבריאיוב המתיחם אל בורא האדם‬
‫כגורם שלשוויוןי‪" :4‬אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי‪ …‬הלא בבטןעשני עשהו‬
‫ויכננו ברחם אחד"‪.‬‬
‫דברהיות אליהוא שופט משתמע ברורות מהכתוב‪" :48‬כתר‪-‬ליזעיר ואתוךכיעודלאלוה‬
‫מלים"‪ .‬אליהוא מזכיר לאיובכילפני שופט הוא עומד‪.‬‬
‫"בן‪-‬ברכאל" ‪ -‬מדבר בשבחו של האל (פרקים ל"ו ‪ -‬ל"ז)‪ ,‬אך קשה שלא להרגיש‬
‫בשימוש הדו‪-‬משמעי של הפועל "ברך" בספראיוב"‪ .‬מתוךכךנזכריםאנוגםבדבריירמיהו‬
‫הנביא ‪" :50‬קרוב אתהבפיהםורחוקמכליתיהם"‪.‬אליהואמאריךבפרקל"זביראת השם‪" :‬אף‬
‫לזאתיחרדלביויתר ממקומו‪ .‬שמעו שמועברגזקלו וכו'"‪,‬דבריםהמזכירים אתדברי פרעה‬
‫עלהברד‪.5,‬לעומתו‪,‬איוב רואהמן הסערה אלרחוםוחנון‪":52‬מיפלגלשטף תעלהודרךלחזיז‬
‫קלות‪ .‬להמטיר על ארץ לא איש‪ ,‬מדבר לא אדםבו‪ .‬להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא‬
‫דשא"‪.‬‬

‫"הבוזי" ‪ -‬נזכרבאיוב בפרק ל"א‪ ,‬לד‪" :‬כי אערוץ המע רבהובוז‪-‬משפחותיחתניואדם‬
‫לא אצא פתח"‪,‬וישרמזים עלסכסוך קרקעותביןאיוב למשפחתהבוזי‪ .‬גם בדברזהנזדקק‬
‫מחבר הספר למדרשפסוקים ‪" :53‬אתעוץ בכרו ואתבוזאחיו"‪ .‬אליהואהבוזיהצעירבזלאיוב‬
‫הישיש מארץ עוץ וקובעת‪" :‬לא רבים יחכמו וזקניםיבינו משפט"‪.‬‬
‫"ממשפחת רם" ‪ -‬היא משפחת נשיאי יהודה המלכים והמושלים‪ .‬איוב מרבה לספר‬
‫בגנותם של מושליםרשעים‪ .‬את קיצם הוא חוזה בפרק ל"ח‪ ,‬סו‪":‬וימנע מרשעים אורםוזרוע‬
‫‪ 36‬ל"ד‪ ,‬ב ‪ 37‬ל'‪ ,‬כח‬
‫‪ 40‬ל"ד‪ ,‬לו‬
‫‪ 38‬ל'‪,‬ט‪-‬י ‪ 39‬ל"ד‪,‬יח‬
‫‪ 42‬דבה"י א‪ ,‬ג'‪ ,‬טז‪-‬כד ‪ 43‬יחזקאל‪ ,‬אסג‬

‫‪ 41‬תהלים‪ ,‬פ"ט‪ .‬כז‪-‬ל‬

‫‪.‬יז‬
‫‪ 44‬ל"ב‪ ,‬ז‪,‬י‬
‫‪ 49‬א'‪ ,‬יב; ב'‪ ,‬ה‪,‬ט‬
‫‪ 46‬ל"ג‪,‬יב ‪ 47‬ל"א‪ ,‬יג‪-‬טו ‪ 48‬ל"ו‪ ,‬כ‬
‫‪ 50‬ירמיה‪ ,‬י"ב‪ ,‬ב ‪ 51‬שמות‪ ,‬ט'‪ ,‬כז‪-‬לה ‪ 52‬ל"ח‪ ,‬כה‪-‬כז ‪ 53‬בראשית‪ ,‬כ"ב‪ ,‬כא‬
‫‪ 54‬ל"ב‪ ,‬ט‬
‫‪ 45‬ל"ג‪ ,‬ד‬

‫‪287‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫אברהם גלזנר‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬
‫[‪]6‬‬

‫רמה תשבר"‪ .‬נדמהלישניתןלזהותלפיהסיגנון את המלךשבנביאים ראשונים‪,‬אואחרונים‪,‬‬
‫אליו מתיחס איוב בכל אחדמפרקיו‪ .‬למשל‪ ,‬איוב פרק כ"ד מסכם בבתי שירהמקבילים את‬
‫תוכחות ירמיהו אל מלכי יהודה בני יאשיהו (ירמיה‪ ,‬כ"ב) וביחודיהויקיםויהויכין אבות‬
‫אליהוא‪ .‬איובהיהאנטי‪-‬מלוכניקיצוני‪ ,‬עדכינמנע הואמהכינוייםמלךומלכותכלפי הקב"ה‪.‬‬
‫אליהוא במענהו‪ ,‬לעומתו‪ ,‬קובעכי מקור המלוכה הוא מהשם‪ :‬השם מדכא אתהמלכים "אשר‬
‫סרו מאחריו" ‪" :55‬ירעכבירים לא חקר‪ …‬והפךלילהוידכאו‪ …‬במקוםראים‪ …‬ממלך אדם‬
‫חנף ממקשי עם"‪ ,‬כפי שזה קרה לבית אחאב‪ ,56‬והשם מקיים את המלוכה בידי מלכים‬
‫צדיקים‪" :57‬לא יגרע מצדיקעיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו"‪,‬‬

‫הפרודיה‪ ,‬אליהוא מציג‬

‫עצמו לפני הקורא(ל"ב‪ ,‬ו‪-‬ל"ג‪ ,‬ז)‬

‫הלעג הוא נשקו של החכם המסכן לנגח בו את העריץ המדכא‪ .‬איוב מפעיל נשקזה בפרק‬
‫ל"ב במידה גדושה‪ .‬הוא מוסר לנו אתדברי אליהוא כביכול כהוויתם‪ ,‬אףכי לפעמים נראה‬
‫שהוא גם מוסיףתבלין של גוזמא משלו כגון‪" :58‬עלכןזחלתיואירא מחותדעי אתכם" ‪-‬‬
‫דברי הנימוסים שלבןהאציליםהינם בסתירה גמורה עםתוכןדבריוהמשפילים‪" :‬צעיראני‬
‫לימים ואתםישישים‪ …‬לא רבים יחכמווזקניםיבינו משפט"‪ .‬הרי אחד בפה אבלאין פחד‬
‫ודחילהבלבבפניזקניםטרדנים אלה ‪":59‬אזיןעדתבונתיכםעד‪-‬תחקרוןמלין";אליהואמזלזל‬
‫בנאומו הנאה והמרשים של אליפז המסתיים בפסוק‪" :60‬הנה‪-‬זאת חקרנוה כן‪-‬היא שמענה‬
‫ואתה דע‪-‬לך"‪ .‬המלה "זחלתי" בהחלפת "ד" ב‪"-‬ז"‪ ,‬מבליטה כמובן עוד יותר אתהגיחוך‬
‫‪61 .‬‬
‫שבצורת דיבור זו‬
‫דברי אליהוא מנוגדים גם לדעת הרבים‪" :67‬בישישים חכמה וארךימים תבונה"‪ ,‬בכל זאת‬
‫אין הוא חש מלדבר באופן בלעדי ולהלל את עצמו‪" :63‬אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי‬
‫תבינם"‪ .‬ובהמשך‪" :64‬רוח אל עשתני‪ ,‬ונשמח שדי תחיגי"‪ .‬כך כותב גם דניאל‪" :65‬והילדים‬
‫האלה ארבעתםנתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה"‪ .‬זהו אחד הדבריםהיסודיים‬
‫שאליהואואיוב נחלקיםבו בהשקפת עולמם‪ .‬איובורעיו מסופקים אם החכמה באהלו לאדם‬
‫בירושה‪" :66‬הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה"? אך אליהוא מתימר לדעת את אשר‬
‫י השם נתןלו לב חכםונבון כמו לשלמה המלך‪,67‬‬
‫מעבר להשגת אנוש‪ ,‬הוא מדמה בנפשוכ‬
‫לדעתוחונן הוא בחכמה מלידה ובכךישלויתרת עלבני תמותה רגילים‪" :68‬כיירבה אלוה‬
‫מאנוש"‪.‬‬

‫איובמציגלפנינו אתאליהואכאיש המרבה לשבחולהבליט אתה"אני"‪ ,‬ומרבהבחזרותתוך‬
‫דילוג מנושא לנושא‪ .‬חוות דעה שלוראויה לתשומתלבמיוחדת‪" :‬מחוותדעי אתכם" בפסוקו‪,‬‬
‫"אחוהדעי אףאני" בפסוקי‪,‬וחוזרואומרבפסוקיז‪" :‬אענהאףאניחלקיאחוהדעיאףאני"‪.‬‬
‫ועדיין לא הביע אף דעה של ממש‪ ,‬אלא ‪" :69‬הן הוחלתי לדבריכם" וחוזר ואומר בפסוק טז‪:‬‬
‫‪ 56‬השווה‪ :‬איוב‪ ,‬ד'‪ ,‬כ‪-‬כא; ה'‪ ,‬ג‪-‬ה‬
‫‪ 55‬ל"ד‪ ,‬כד‪-‬ל‬
‫‪ 60‬ה'‪ ,‬כז‬
‫‪ 58‬ל"צ‪ ,‬ו‪-‬ט ‪ 59‬ל"ב‪ ,‬יא‬
‫‪ 61‬כמו פסוקים רבים אחרים בספר איוב נשתחזר גם ביטוי זה‪:‬‬
‫"עלכןזחלתי ואירא" בתפילות ובסליחות של"ימים נוראים"‪ :‬כךבתפילותשליחציבור שלשניימי רה"ש‪,‬וביחוד‬
‫בשחרית שליום ראשון‪ ,‬מאריךהפייטן בחרוזיו‪ ,‬מטהומכוון את המילה "אזחיל" לכאן ולכאן‪ .‬פיוט זה מבליט את‬
‫הגיחוך בלשך אליהוא הפונה אלבני אדם ולא לפני "גבוה"‪.‬‬
‫‪ 65‬דניאל‪ ,‬א'‪ ,‬ק‬
‫‪ 64‬ל"ג‪ ,‬ד‬
‫‪ 63‬ל"ב‪ ,‬ח‬
‫‪ 62‬י"ב‪,‬יב‬
‫‪ 66‬ס"ה ח ‪ 67‬מלכים א‪ ,‬ג'‪,‬יב ‪ 68‬ל"ג‪,‬יב ‪ 69‬ל"ב‪,‬יא‬
‫‪ 57‬ל"ו‪ ,‬ז‬

‫‪288‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫[‪ ]7‬בית מקרא )עח(‬

‫קובץ אליהוא‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫"והוחלתיכי לא ידברוכי עמדו לא ענו עוד"‪ .‬למרותדבריו המנומסים והשקטים‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫מורגשהרוגז‪",‬חרוןהאף" שלאליהואעל אשרהרעיםלאהרשיעוולאהוכיאו אתאיוב‪,‬ואיוב‬
‫עצמו לא פנה אליו במישרים‪" :70‬ולא ערךאלי מלין"‪ ,‬לשטוח לפני אליהוא את טענותיו‬
‫בהכנעה‪.‬‬
‫כל הדברים ה~ו מחזקים אצל הקורא את הרושםכי הדובר(אליהוא) הוא אדם מתרברב‬
‫המרבה להג ונטם עצמו ללעגהבריות‪.‬זוהי תחבולתו של איוב להשיב אתדברי אליהוא אל‬
‫פניו‪" :71‬מיגברכאיובישתה[=יפיץ‪,‬מרביץתורה]לעגכמים"‪(.‬גםלמעלה‪,‬ט"ו‪,‬טז‪" :‬איש‪-‬‬
‫שתה"‪ ,‬ובפרקי אבות פ"א‪ ,‬מ"א‪" :‬וישתו התלמידים" מובנו של הפועל "שתה" הוא‪ ,‬ככל‬
‫הנראה‪ ,‬לשון "הוראה")‪.‬‬
‫נעיר‪,‬דרךאגב‪ ,‬עלהשימושהנפרץבספראיוב במטבעותלשתהלקוחים מרובספריהתנ"ך‬
‫למשל‪:‬‬

‫איוב‪ ,‬ל"ב‪,‬יג‪:‬‬
‫"פן תאמרו מצאנו חכמה‬
‫אלידפנו לא איש"‬

‫דברים‪ ,‬ט'‪ ,‬ד‪:‬‬
‫"אל תאמר בלבבך בהדף ה'‬

‫אלהיך אתם מלפניך וגומר"‬

‫איובאינומעתיקמליצותככתבן‪,‬בכ"זלא קשהלהכיר אתמקוריצירתו החדשה‪,‬ורקמקור‬
‫זהיכוללסייעלנו בהבנתמלותיווכוונותיו‪,‬ביחוד אםנזכור שמקום החכמה הואבלב‪.‬כלומר‬
‫אליהוא מאשים את הרעים עלשלאהרשיעו אתאיובבקולרם‪ ,‬מחמת פחד ממנוט‪" :‬חתולא‬
‫ענועודהעתיקו מהםמלים‪…‬כי עמדו לאענו עוד"‪ ,‬אבלבליבםהסכימושראוי הואאיוב‬
‫לעונש מלמעלה‪.‬נשים‪-‬נאלבגםהפעם‪,‬שאליהואחוזרעלדבריולמעלהבפסוקיב‪":‬והנהאין‬
‫לאיוב מוכיח [עלדבריונגד המלכות] עונה אמריו מכם"‪ .‬ברור שהפועל "ענה" בפיאליהוא‬
‫נרדף עם תוכחה‪( .‬יז)‪" :‬אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני"‪.‬‬
‫לעומת "חוות הדעה" שלאליהוא‪,‬איובורעיומרביםב"מלים"‪3‬ז‪,‬שהןלדעתאליהוארעיונות‬
‫הבל מרושעים‪" :74‬מי גברכאיוב ישתה לעגכמים"‪ .‬ולהלן‪" :75‬ואיוב הבליפצהפיהובבלי‬
‫דעתמליןיכביר"‪.‬אליהואעיףממליםאלהופקעהסבלנותו(יח)‪":‬כימלתימליםהציקתנירוח‬
‫בטני"‪ .‬מפסוקזהעולה הלעגהצורב שלאיוב‪ :‬כל השומע אתהדברים מתרשםכאילוהורתם‬
‫של ה"מלים" הן בבטנו שלאליהוא‪,‬והריכולנויודעים‪,‬שמשכנה של החכמה אינה בבטן‪:76‬‬
‫ל בם"‪?.‬‬
‫"החכםיענה דעת רוח וימלא קדים בטנו‪ .‬הוכח בדבר לא יסכת ומלים לאיועי‬
‫אליהוא‪ ,‬אשר "רוח אלעשתהו" ‪On~D‬כמובן אתהמליםהריקות‪ ,‬אשרלאיועילו‪,‬לאיובכאילו‬
‫אמר‪ :‬ראשי מתפקע מפטפטני ההבל שלך‪ .‬תחבולתו המטעה של מחבר הספר מתחזקת עור‬
‫בפסוקיט‪" :‬הנהבטני[כאילו מצביע עלבטנו]כיין לאיפתח כאבות חדשיםיבקע"‪.‬ואליהוא‬
‫התכווןלהניד‪:‬הן המתנה (=הטנא‪ ,‬אוהסני) שהובאהלי מאוסההיא‪ .‬בנוהג שבעולם כשבא‬
‫אדם לראות אתפני השליטמביא הוא מתנהיקרתערךבכלי נאה‪ ,‬אבלמתנותאיובהןמלים‬
‫ן בלים ומבקעים" ‪ 77‬הערמה והמרמה‬
‫הדומות להן חדש‪ ,‬שלא תססעדיין‪ ,‬בתוך "נאדותיי‬
‫‪ 70‬ל"ב‪,‬יד ‪ 71‬ל"הז ‪ 72‬ל"ב‪ ,‬סו‪-‬טז‬
‫‪ 73‬בדוק בקונקווזנציההימצא ש"מילה" ו"מילים" ירשנו מספר איוב כמשמעותן‪.‬‬
‫‪ 74‬ל"ד‪,‬ז ‪ 75‬ל"ת‪ ,‬טז ‪ 76‬ט"ו‪ ,‬ב‪-‬ג ‪ 77‬יהושע‪ ,‬ט'‪ ,‬ד‬

‫‪289‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫אברהם גלזנר‬

‫תשל"ט‬
‫ניסן‪-‬סיון [‪]8‬‬

‫ן אשרמלאנוחדשיםוהנה התבקעו"‪ .‬או‪,‬‬
‫מציצה מתוכםכדברי הגבעונים‪" :78‬ואלה נאדותהיי‬

‫כדברי רבי‪" :79‬קנקנןישן שאפילו חדשאין בו"‪.‬איןדברי אליהוא מובנים אלא בהתבסס‬
‫על המובאות מסיפור הגבעונים‪ .‬אליהוא ביקש לבזות את איוב‪ ,‬אךאיוב סובב את הודו של‬
‫הלעג והציג לפנינו את אליהוא כאחד הנקלים הנופח בפני קהל ועדה‪.‬‬
‫דבריאיובמציקיםלאליהוא‪,‬כייש בהםלעז והשמצהעלאליהואועלאבותיו(מלכייהודה‬
‫האחרונים)‪(.‬כ)‪" :‬אדברהוירוחלי אפתחשפתיואענה"‪ .‬אךיצרולהתהלל ולהשתבחגוברעל‬
‫עצם מטרתו‪ .‬אליהוא ממשיך בהקדמה לנאומו (ל"ג‪ ,‬ב)‪" :‬הנה נא פתחתיפי דברה לשוני‬
‫בחכי"‪ ,‬עד(ל"ג‪ ,‬ח)‪" :‬אך אמרתבאזניוקולמלין אשמע"‪ .‬הטענות שלאיובהגיעולאזניומפי‬
‫השמועה‪,‬כיהרי כבר נאמרשאיוב לא פנה אלאליהואישירות"‪" :‬ולא ערךאלימלץ"‪.‬בין‬
‫חזרות אלהעלדבריעצמו משלבאליהוא תאורקורםלאפיו‪ :‬הוא מחווה דעתובלי פחדמאיש‬
‫וקורא לדברים בשמם מבלי ליפותם (כא)‪" :‬ואל אדם לא אכנה"‪ .‬זה טבעו מילדותו‪ ,‬מאז‬
‫ומעולם לא ארח אל אומרי "הן" (=אכן)‪ ,‬אלא היה בעל דעה עצמאית משלו (כב)‪" :‬כי לא‬
‫ידעתי אכנה כמעטישאני [="כאשר ישא האמן את הינק"ו'] עשני"‪82.‬‬
‫אסריוישריםודבריוברורים כנשמת שדי‪ ,83‬אלא שמחבר ספראיוב תקעלו מילתחיבור‬
‫"ואולם" ‪ 84‬באמצעדבריו‪.‬מילהזו לאיכירנה מקומהכאן‪ .‬מקשהעלההבנהועשויהלהכחיש‬
‫את אליהוא מיניה וביה מתוך שיחתו העלגתם‪" :‬ירשיעך פוך ולא אני ושפתיךיענו בך"‪.‬‬
‫ומפרשים רבים העידו כבר על כך‪.‬‬
‫כרמוש זר במילות קשרמאפיין את כלנאומי‬
‫הביטוי (ל"גו)‪" :‬מחמרקרצתיגםאני" (כלומר גםאני בשרודםכמוךופגיעכמוך)מעיד‬
‫על רצונו של אליהוא להתהדר בסגנונו המקורי‪ .‬אבלאיןביטוי זה מחמיא לאומרו‪ .‬השווה‬
‫להבעת רעית דומה למעלה‪" :86‬זכר‪-‬נא כי‪-‬כחמר עשיתני ואל‪-‬עפר תשיבני"‪ .‬כל "קורץ"‬
‫במשלית ובתהילים‪ 88‬מעשה מגונה הוא‪,‬ועודיותר בדניאל'‪" :8‬ואכלו קרציהוןדי יהודיא"‪.‬‬
‫אליהוא מדמה בנפשוכי רך הוא ונוח לבריות(ל"ג‪,‬ז)‪" :‬הנה אמתי לא תבעתך ואכפי‬
‫עליך לאיכבד"‪ .‬זאתבניגוד מפורשלאיוב המתאונן‪" :90‬יסרמעלי שבטו ואמתו אלתבעתני"‪,‬‬
‫ופעם אחרת בלשון נופל על לשוןי‪" :9‬כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני"‪ .‬אחר כל מה‬
‫ששמענו עלאופיו של אליהוא‪,‬מפיו הוא ובפרולוג ‪ -‬עדותו שלאיוב מתקבלת על דעתנו‬
‫יותר מאשר הצהרתו של אליהוא‪ .‬בכל זאת‪ ,‬מסתבר שעל פרודיהזוקונן איוב‪" :92‬אם‪-‬לא‬
‫התלים עמדי ובהמרותם תלןעיני"‪ .‬איוב מהתל באליהוא ונראה כשוחק ‪ -‬אך נפשו מרה‬
‫אפילועל משכבובלילה‪ .‬רק אחר הקדמהארוכהזו‪ ,‬לאחרשאליהואהציגעצמולפנינו‪ ,‬מתפנה‬
‫הוא לסתור את טענות איוב ולהצדיק את העונשים שהוטלו על איוב בפקודתו‪.‬‬

‫אליהוא‪.‬‬

‫החוזר בתשובה "לאור באור החיים" (ל"ג‪ ,‬יד‪-‬ל)‬
‫מענה אליהוא בפרק ל"ג מתחלק לשלושה חלקים‪ :‬אז ‪ ,Y-D‬שעיקרו "הן ואת לא צדקת‬
‫אענך"‪ .‬ב)יד‪-‬ל‪ ,‬המספר על אדם חוטא שאחר סבל רב חזר בתשובהוזכהלחיות באורהחיים‪.‬‬
‫‪ 78‬שם‪,‬יג ‪ 79‬אמת‪ ,‬פ"ר‪ ,‬מ"כ ‪ 80‬ל"כ‪,‬יד ‪ 81‬כבפכר‪,‬י"א‪.‬יכ‬

‫‪ 82‬כללגדול הוא בשירתאיוב‪ ,‬שמשמעותמילה החוזרתבסמורשונה מקודמתה‪ .‬כך‪" :‬אכנה" שבסטוק כבהיא שם‬
‫הפועל "אכן" במשמעות אמירתהן‪,‬תושבפסוק כאהיאעתיד שלהפועל "כנה"‪ .‬כמוכן‪" :‬בטני" בסטוקיטהיאסני‪,‬‬
‫קערה גדולה של מתכתבלשנן המשנה בתוספת "בית"‪ ,‬אך בפסוקיח משמעותה בטן‪ ,‬החלק הפנימי בגוף האדם‪.‬‬
‫‪ 83‬ל"ג ג‪-‬ד‬
‫‪ 84‬השווהלשימוש המדויק והשכיח של מילח קשרזו בפרקים הקודמים של ספר איוב‪ :‬ה' ח; י"ב‪ ,‬ז; י"ג‪ ,‬ג‪,‬ד‪.‬‬
‫‪ 85‬ט"ו‪ 86 1 ,‬י'‪ ,‬ט ‪ 87‬משלי‪ ,‬ו'‪ ,‬יג; "‪,‬י; ט"ז‪ ,‬ל ‪ 88‬תהלים‪ ,‬ל"ה‪,‬יט‬
‫‪ 89‬דניאל‪ ,‬ג'‪ ,‬ח ‪ 90‬ט'‪ ,‬לד ‪ 91‬י"ג‪ ,‬כא ‪ 92‬י"ז‪ ,‬ב‬

‫‪290‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫[‪ ]9‬בית מקרא )עח(‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫קובץ אליהוא‬

‫חלק זה פותח במלה "כי"‪ ,‬כלומר הוא נותן טעם לאמירה הקודמת "לא צדקת"‪ .‬ג) לא‪-‬לג‪,‬‬
‫המילה הבולטת והחוזרת בחלק קצרזה היא "החרש"; כסגנוןאיובכלפירעיו בפרקי"ג‪,‬כן‬
‫גומל אליהוא לאיוב בגסות‪ ,‬מידה כנגד מידה‪" :‬החרש ואאלפך חכמה"‪.‬‬
‫סיפור האדם החוטא מתוארבקווים חזקיםובולטיםוהינם תואמים אתתולדותיו של אדם‬
‫אחדמיוחדמאישי המקרא‪,‬הלאהואיהויכיןשמלך "שלשההדשיםבירושלים" ‪" :93‬תעש הרע‬
‫בעיני ה' ככל אשר עשהאביו"‪ .‬נבוכדנצרהגלה‪" ,‬בשנת שמנה למלכו"‪ ,‬אתיהויכין ואת אם‬
‫המלךוכו' ואתכלאוצרותביתה'ובית‪-‬המלךבבלה‪.‬יהויכיןהוזהר פעםופעמיים(ל"ג‪,‬יד‪-‬סו)‬
‫לשוב מדרכו הרעה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪9‬‬
‫'‬
‫ך‬
‫ל‬
‫מ‬
‫י‬
‫ב‬
‫א‬
‫אולבן הארמיס‪,‬‬
‫א) "בחלוםחזיון לילה" כמו‬
‫ב) בנבואה‪ ,‬כמו ו"תרדמה נפלה על אברהם" ‪,96‬‬
‫ט בפתרון החלום‪ ,‬או המראה‪ ,‬ע"י נביא כמו אצל חזקיהו על משכב חוליות‪.‬‬
‫גםאליפז מתאר במלים דומות אתאופן קבלת הנבואה'‪" :9‬בשעפיסמחזיונותלילה בנפל‬
‫תרדמה על אנשים"‪ ,‬אבלגילוי שכינה על "המשכב" מצאנו במפורש רק בדניאלה‪" :‬דניאל‬
‫חלם חזהוחזוי ראשה על משכבה"‪.‬כמו גם‪" :!09‬נרדמתיעלפני ארצה"‪ ,‬או!"‪" :‬ואניהייתי‬
‫נרדםעלפני"‪.‬ביטוייםרביםבפרקנונראים כשאובים מספרדניאל‪":102‬אדיןדניאלבחזואדי‬
‫ליליא רזא גלי"; "ולחתםחזון ונביא"; "וצי מהלכין בגוהיכל להשפלה"‪ .‬יתר עלכן‪,‬כפי‬
‫שנראה עוד‪ ,‬מושפעאליהואברעיונותיו ובהשקפתעולמו(עלהמלכות)מדניאל‪.‬לפיכך נראה‬
‫שה"אנשים"המוזכריםכאןכפיאליהוא הםהנביאיםהמשדלים אתהמלךההולםלשובמדרכו‬
‫הרעה ולהנצל מהעונש הצפוילו‪.‬‬
‫כך(טז)‪" :‬אזיגלהאזןאנשים‬
‫‪.‬‬
‫"‬
‫ם‬
‫ת‬
‫ח‬
‫י‬
‫ןהוזהרע"יהנביאירמיה ‪:!03‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ם‬
‫ר‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ב‬
‫ו‬
‫יהויכי‬
‫‪.‬‬
‫"כה אמר ה' ככה אשחית אתגאוןיהודה ואתגאוןירושלם הרב‪ ..‬שמעווהאזינו אל תגבהו‬
‫‪ …‬ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשימפני גוה‪ …‬אמר למלךולגבירה השפילו שבו‬
‫וכו'"‪.‬מכיוון שלא שמעובקולו חתם השם עלגזרדינם‪":!04‬חיאנינאוםה'כיאם‪-‬יהיהכניהו‬
‫בןיהויקים מלךיהודה כחותםעל‪-‬ידימיניכי משם אתקנך‪ .‬ונחתיך‪…‬וביד נבוכדראצר‪…‬‬
‫והטלתי אותך ואת אמך אשרילדתךעל הארץ אחרת‪ …‬ושם תמותוועלהארץ‪ …‬שמה לא‬
‫ישובו"‪ .‬כל זאת כדי להרחיק את כניהו ממעשיו הרעים (יז)‪:‬‬
‫"להסיר אדם [מ]מעשה וגוה מגבר יכסה"‪,‬‬
‫ולהסיר מעליו את הגאוה בההוא מתכסהמפני הגבר(=ירמיה)המוכיחועלפניו‪ .‬אמנם‪,‬היה‬

‫כניהוראוילמיתה מפאתמעשיוהרעיםאבל השם(יח)‪":‬יחשך[=חשך]נפשומני‪-‬שחתוחיתו‬
‫מעבר בשלח" ‪ -‬כניהולא הוצאלהורגכמואביויהויקים‪ ,‬אלא הושם במאסר ושםבאועליו‬
‫ייסורים‪ .‬עובדהזו מודגשת בפרקנו ארבע פעמים (בפסוקים‪ :‬כב‪ ,‬כד‪ ,‬כה‪ ,‬ל)כדילהבהירכי‬
‫היתה זאת מחשבת ההשגחה מלכתחילה "להשיב נפשו מני שחת"‪ .‬אליהוא החר על תוכן‬
‫שלושת הפסוקים האחרונים בפרק ל"ו פסוקיםי‪-‬יב‪ .‬דבריו שם מחזקים‪ ,‬ככל שאדם מדקדק‬
‫בהם‪ ,‬את משמעותפרקנוכפישהסברתיוכאן; שםאליהוא אומרברורות(ז)‪" :‬לאיגרעמצדיק‬
‫עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו"‪.‬‬
‫‪ 93‬מל"ב‪ ,‬כ"ד‪ ,‬ח‪-‬טז ‪ 94‬בראשית‪ ,‬כ'‪ ,‬ג ‪ 95‬שם‪ ,‬ל"א‪ ,‬כד‬
‫‪ 99‬דניאל‪ ,‬ב'‪ ,‬כח; ד'‪ ,‬ב‪ ,‬ז;ז'‪,‬א‪.‬‬
‫‪ 97‬ישעיה‪ ,‬ל"ת‪ 98 .‬ד'‪ ,‬ע‬
‫‪ 100‬שם‪ ,‬ח'‪ ,‬יח ‪ 101‬שם‪,‬י'‪ ,‬ט ‪ 102‬שם‪ ,‬ב'‪ ,‬יט;ט'יכר; ר‪ ,‬לד‬
‫‪ 103‬ירמיה‪ ,‬י"ג‪ ,‬ט‪-‬כז ‪ 104‬שם‪ ,‬מ"ב‪ ,‬כד‪-‬בז‬

‫‪96‬‬

‫שם‪ ,‬ט"ו‪,‬יב‬

‫‪291‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫אבראם גלזנר‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫[‪]10‬‬

‫(יט)‪" :‬והוכח במכאובעל‪-‬משכבווריבעצמיואיתן"‪.‬בתנאיםהרעים של המאסרחלהכניהו‬
‫במחלה קשה‪ ,‬קדח‪,‬או רעדממחלתעצבים‪.‬כביטויו של דניאל‪" :105‬וארכבתה דא לדא נקשן"‪.‬‬
‫(כ)‪" :‬וזהמתוחיתולחםונפשו מאכל תאוה"‪ .‬השווה'לדניאל‪":'06‬וישםדניאלעל‪-‬לבו אשר‬
‫לא יתגאל בפתבג המלךוביין'משתיו"‪ .‬שלא כמודניאל‪ ,‬לא היתה ברירה לכניהו מלהטמא‬
‫ב"בשרהחזיר והשקץ והעכבר"; "מאכל התאוה"שניתןלומידינבוכדנצרהיתהלולתועבה‪.‬‬
‫(כא)‪" :‬יכל בשרו מראי [=עצמותיו בלטו מתחת לעורו ללא בשר מכסה עליהן] ושפי‬
‫עצמותיולאראו"‪.‬עצמותיודוכאו(="שפו")שחנתכופףגבו‪,‬כי "מחעצמותיו[לא]ישקה"‪07‬י‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬ראו=רוו‪ ,‬וכתב אלף דגושה במקום זו דגושה למען משחק המלים ‪" -‬מראי"‬
‫שבצלע הראשונה‪.‬‬
‫(כב)‪" :‬ותקרב לשחת נפשווחיתולממחים"‪ ,‬ובמשךכלהתקופה הזאת רחפהעל ראשוסכנת‬
‫ההוצאה להורג‪.‬‬
‫ואז נמצא (כג)‪" :‬מלאךמליץ אחד מני‪-‬אלף"‪ ,‬אחדמן השרים והאלופים‪8‬א בחצר המלך‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬שהמל"ח עלכניהולפניהמלך‪.‬המליץ מכונהכאן "מלאך"‪ ,‬מלאכו של הקב"הכדי‬
‫לקיים את רצונו‪ .‬ואמנם הוא היה גם מלאכו הגואל של כניהו‪ ,‬וסביר שנזההו בדמותו של‬
‫דניאל‪09‬י‪" :‬אזגידלהמלך אתדניאלומתנות רבותוגדולותנתןלווהשליטו עלכלמדינתבבל‬
‫ומינהו שר וראשעלכלחכמיבבל"‪( .‬התרגום מארמיתשלי)‪ .‬בדומה‪ ,‬שר המשקיםהיה מלאכו‬
‫של הקב"השהמליץעליוסףלפניפרעה‪" .‬להגיד לאדםישרו"‪-‬המליץהזכירכייהויכיןואמו‬
‫ושריו יצאו לקראת מלך בבל שצר על ירושלם‪ ,‬ולא מרדובו‪0‬י‪'.1‬‬
‫נבוכדנצר חנן את כניהו‪ ,‬הקל את תנאי מאסרו ובכך הצילו ממות‪( ,‬כד)‪" :‬פדעהו מרדת‬
‫שחת" ‪ -‬הוא הסכיםשייסוריו הרבים הינם כפר נפשו‪ .‬אךיש במלים התלושות‪" :‬מצאתי‬
‫כפר"‪ ,‬גם רמז שנתכפרועוונותיו‪.‬‬
‫מעתה הבריאיהיכין באורח פלא (כה)‪" :‬רטפשבשרומנערהטובלימיעלומיו"‪ -‬בשרו שב‬
‫להיות כבשר נערקטן!‪!7,11‬י‪ ,‬ואף חזרלעלומיווהוליד בנים‪" :!!3‬ובנייכניה אסיר שאלתיאל‬
‫בנו"‪( .‬אגבישכאןסיוע למפרשים ששאלתיאלנולד כאשריכניההיהעדייןאסיר)‪ .‬עובדהזו‬
‫נוגעתבסוגיהסתומה שלתולדותיהודה אחרחורבןביתראשון‪ ,‬והמשךקיוםביתדודבזרעושל‬
‫יהויכין‪ .‬נבואתו שלירמיה‪4‬י! היתה קשהביותר‪" :‬העצבנבזהנפוץ האיש הזהכניהו אםכלי‬
‫אין חפץבומדועהוטלוהוא וזרעווהשלכועל הארץ אשרלאידעו‪ .‬ארץ ארץ ארץשמעידבר‬
‫ה'‪ .‬כה אמרה'כתבו אתהאישהזהעריריגבר לאיצלחבימיוכי לאיצלח מזרעואישישבעל‬
‫ן היתה בעריותבהן נאמרתן‪:‬‬
‫כסא דוד ומושל עותביהודה"‪ .‬מסתבר שעיקר חטאו שליהויכי‬
‫"חטאם ישאוערירים ימחו"‪ ,‬ובהמשה‪" :‬ולא תקיא אתכם הארץ אשראני מביא אתכם שמה‬
‫‪ 106‬שם‪ ,‬א'‪ ,‬ח ‪ !07‬איוב‪ ,‬כ"א‪ ,‬כד‬
‫‪1.‬‬
‫‪ 105‬דנשל‪ ,‬ה'‬
‫‪ 108‬כן פרושו שלצרוףזה גם למעלה (איוב‪ ,‬ט' ג)‪" :‬אםיחפץלריב עמו לאיעננו אלא אחתמני אלף"‪ -‬אםפגה‬
‫אדםבלשון שלריבאל האלילא קרה שהאלענהעלדבריהריב אלא פעם אחתבכלתולדות האדם‪,‬דהיינולאלופו של‬
‫עולם (בראשית‪ ,‬י"ח‪ ,‬כס; "ויגש אברהם ויאמר האף תספהצדיק עם רשע"‪ .‬והשםנענהלו (שם‪,‬כו)‪" :‬זנשאחילכל‬
‫המקש בעבורם"‪ .‬אבל אלוף אחר כמשה רבנו לא ‪( nlys‬שמות‪ ,‬ה'‪ ,‬כב)‪" :‬וישב משה אלה' ויאמר אד' למה הרעתה‬
‫לעם הזה‪ ,‬למהזהשלחתני"‪ ,‬והשםדיבראתוחוכחוח (שם‪,‬ר‪.‬ב);‪-‬ידבראלהיםאל משהוגומר"‪.‬איוב למדמירמיה‬
‫(י"כ‪ ,‬א)‪" :‬צדיק אתה ה'כיאריבאליך אך משפטים אדבר אותך" ‪ -‬הוא הגיש אתריבולפני השם למשפט (שם‪,‬כ'‬
‫יב)‪" :‬וה' צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהםכי אליךגליתי את ריבי"‪.‬‬
‫‪ 109‬דניאל‪ ,‬ב'‪ ,‬מח ‪ 110‬סל"ב‪ ,‬כ‪-‬ד‪,‬יב ‪ 111‬שם‪ ,‬ה'‪,‬יד‬
‫‪" 112‬רטפש" ‪ -‬שורש ארמי שענינו שמן ורך‪ ,‬ולדעת סאלד הר"ש נוספת ונגררת אחר חברותיה בפסוק‪.‬‬
‫‪ 113‬דבהי"א‪ ,‬ג'‪ ,‬מז ‪ 114‬ירמיה‪ ,‬כ"ב‪ ,‬כח‪-‬ל ‪ 115‬עקרא‪ ,‬כ'‪ ,‬כ‪-‬כב‬

‫‪292‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫[‪ ]11‬בית מקרא )עח(‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫קובץ אליהוא‬

‫לשבת בה"‪ .‬על‪-‬כן הסעירו דברי איוב‪" :;16‬רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב"‪ ,‬את‬
‫אליהוא‪ ,‬משום הלעז על ייחסו משפחתו‪ .‬איוב היה מפיץ אמריו‪7‬יי בין פשוטי העם‬
‫ונדמהשדבריונקלטווערערו אתשלטון ראשהגולה(כלומרשלטון אליהוא‪,‬כפישזה משתמע‬
‫מהפרקים שלפנינו)‪.‬‬
‫(כו)‪" :‬יעתר אל אלוהוירצהוויראפניובתרועהוישב לאנוש צדקתו"‪ ,‬ככתובבסיוםמלכים‬
‫בדן וחוזר בירמיה‪!9‬ן‪" :‬בשלושים ושבע שנה לגלותיהויכין מלך יהודה‪ …‬נשא אויל מרדך‬
‫מלך בבל בשנתמלכו את ראשיהויכיןמלךיהודהמבית כלא‪,‬וידבר אתוטובותויתן את כסאו‬
‫מעל כסאהמלכים אשר אתובבבל‪ .‬וגומר"‪ .‬שלושים ושבעשניםהיהיהויכיז אסורבכלאוהיה‬
‫איפוא‪ ,‬בן חמישים וחמש כאשר נשתחרר בפומבי רב‪" ,‬בתרועה"‪ ,‬ע"יבן נבוכדנצר בשנה‬
‫הראשונה למלכותו‪ .‬אויל מרודך גם כבדווגידלו כיאה למלך יהודה מזרע דוד מלך ישראל‪,‬‬
‫"וישב צדקתו"‪( .‬כדברי דוד‪20‬ן‪" .‬וה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמנתו")‪ .‬יהויכין זכה‬
‫לרהביליטציה מלאה בפני אלוהים ואדם‪.‬‬
‫(כז)‪" :‬ישרעל‪-‬אנשים[התוודהבציבורלפני קהל עם]ויאמרחטאתיוישרהעויתי ולא‪-‬שוה‬
‫לי"‪ .‬ז"א פשעתי‪ ,‬עשיתי מעשים שאינם נאים לי‪ .‬נוסח ווידוי המוכר לנו היגש "מסדר‬
‫העבודה" שליוה"כ‪.‬זהועיקרנוסחווידויו שלחוזר בתשובה !‪!2‬זהוגםלשון הכתובבדניאל‪27‬י‪:‬‬
‫"חטאנוועוינו והרשענוומרדנו"‪ .‬אליהוא טורחלהבהירשיהויכין חזר בתשובה שלמהכמצוות‬
‫התורה לכלדקדוקיה כמקובל עלבני ישראל במסורת הדורות‪ .‬מכאן למד ריב"לג‪2‬ן‪" :‬תשובה‬
‫עשתה את הכל"‪,‬לפיר' אבא (שם)‪" :‬גדול כחה של תשובה שמבטלתגזירה‪' :‬כה אמרה' כתבו‬
‫את האיש הזה וגומר' ומבטלת שבועה‪':‬חיאני נאם ה'כי אםיהיהכניהובןיהויקים וגומר'"‪,‬‬
‫בירמיה‪ ,‬כ"ב‪.‬‬
‫הוודוימסתיים בהודיה לשם (כח)‪" .‬פדהנפשי מעבר בשחת‪,‬וחיתי באור תראה"‪ ,‬אםבגוף‬
‫ראשון‪,‬לפיהכתיב‪,‬הרי אלהדבריכניהוכמוהוידויבפסוק הקודם‪ ,‬ואםבגוףשלישי‪,‬לפיהקרי‬
‫הריזו מובאה שלדבריכניהו‪.‬כניהוניצל ממות‪,‬ויתירהמזותי‪" :‬וארחתו ארחתתמידנתנהלו‬
‫מאת מלך בבל דבר‪-‬יום ביומו עד‪-‬יום מותו כל יכר חייו"‪ .‬כפי שלמדנו במשלי שלמה‪:125‬‬
‫"באור פר‪-‬מלךחיים ורצונו כעב מלקוש"‪.‬‬
‫עתה מסכםאליהוא את לקחו(כס‪-‬ל)עליחסו של האל אלהחטריםבתשובה‪ :‬מעשיםדומים‬
‫ארעו כבר "פעמים שלוש" לחזקיהו‪26‬ן ולמנשהבנו‪27‬י‪" :‬ויתפללאליוויעתרלווישמעתחנתו‬
‫וישיבהו ירושלם למלכותווידע מנשהכי ה' הוא האלהים"‪ .‬השםהשיב אתחייהםמפי שאול‬
‫והשיבם לכסא מלכותם בחסותו‪" :‬לאור באור החיים" (באורו ובאור תורתו של השם)‪.‬כן גם‬
‫יכניה‪ ,‬אמנם חטאומלכי יהודה‪" :!28‬המההיובמרדי אור"‪" ,‬יומם חתמולסולא‪-‬ידעו אור"‪-‬‬
‫אבל עתה אחרשיכניה חזר בתשובה והשם שמע את תחנתוהריהואובניויורשי כסא דודהם‪.‬‬
‫כל מהראלחייבים בכבודם והמלעיזעליהםיבוא עלעונשובצדק‪",‬כיירבה אלוה מאנוש"‪-‬יש‬
‫למלך ולבני ביתו זכויות יתר על פשוטי העם‪.‬‬
‫כדילהבין את מחשבת אליהוא רצוי שנקרא את משפט המלוכה ואת תוקפה בדניאל‪29‬ן‪:‬‬
‫"ומפני הגדולה אשר נתן לו [האלוהים] כל העמים האומות והלשונות היו רועדים ופוחדים‬
‫‪116‬‬
‫‪120‬‬
‫‪122‬‬
‫‪124‬‬
‫‪127‬‬

‫‪ 119‬ירמיה‪ ,‬נ"ב‪ ,‬לא‪-‬לד‬

‫‪ 117‬ל"ד‪ ,‬לו‪-‬לז ‪ 118‬מל"ב‪ ,‬ס"ה‪ ,‬כז‪-‬ל‬
‫איוב‪ ,‬כ"ד‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 121‬רמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה פ"א‪ ,‬ה"א‬
‫ש"א‪ ,‬כ"ג‪ ,‬כג‬
‫‪ 123‬מדרש רבא ויקרא‪ ,‬פ"י‪ ,‬ה"ה‬
‫דניאל‪ ,‬ט'‪ ,‬ה‬
‫‪ 126‬ישעיה‪ ,‬ל"ח‬
‫ירמיה‪ ,‬נ"ב‪ ,‬לי ‪ 125‬משלי‪ ,‬ט"ז‪ ,‬סו‬
‫דבהי"ב‪ ,‬ל"ג‪,‬י‪-‬ם ‪ 128‬איוב‪ ,‬כ"ד‪,‬יג‪ ,‬טז ‪ 129‬דניאל‪,‬ה'‪ .‬יט‬

‫‪293‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עח(‬

‫אברהם גלזנר‬

‫ניסן‪-‬סיון תשל"ט‬

‫‪]12[ .‬‬

‫מפניו ‪ -‬את אשר רצההיה הורג‪ ,‬ואת אשר רצההיה מוחה (אומחיה)‪ ,‬ואת אשר רצההיה‬
‫מרים‪ ,‬ואת אשר רצההיה משפיל"‪( .‬התרגוםשלי)‪.‬שלטון מוחלטהוענקלמלך‪.1‬שהמליכומלך‬
‫מלכי המלכים‪ ,‬עלחיי כל אזרחיו‪ .‬לכן נרדף איוב בצדק על שלא ערך אל אליהוא מלים‬
‫בהכנעה‪ ,‬אלא מלאפיולעגכמים‪:‬איובהינומורדבמלכותואינוחף מפשע‪.‬איובהוא המתאנה‬
‫לאליהואואויב אותוולכן בצדק הושם בסדוהוגבלותנופותיובקהל אחר שפתחבריבוהאשים‬
‫את אליהוא בשרירות לב‪!30‬‬
‫חרטה)‬
‫עתה (לב)‪" :‬אם יש מלין [של‬
‫בפיך] השיבנה דברכי חפצתי צדקך"‪ .‬מאד חפץ‬
‫אליהוא לשמועמפיאיובכיהלאחוזרבומכלדברימללעעלביתיכניהואזינקהומכל אשמה;‬
‫"דבר" אם אתה חוזר בך‪ ,‬אך "אם‪-‬אין" =‪ '4‬אם עודךמחזיק במריך(לג)‪" :‬החרש ואאלפך‬
‫חכמה"‪ .‬אלמדך דעת כדברי המשל!‪3‬ן;' "ושבט לגו כסילים"‪.‬‬

‫‪130‬‬

‫ל"ג‪ ,‬ט‪-‬יא‪,‬יג‬

‫‪ 131‬משלי‪ ,‬ב"ו‪ ,‬ג‬

‫‪294‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)