1* 1
אתר דעת -מכללת הרצוג
*צר?נ ס * ר * נ א ד **!!־ וצר* יז־יי
ג נ ד י י ע ד
קד* י**ג 1—1קדן
1
113
4
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
§ע6¥ 13 0 01:8.0זר. 1161
ע״י היים ת ש ס ״ ט
אופין הלאומי של הסליחות /הרב יש .ר .הירש זצ״ל
תורה• שבכתב ותורה שבעל פ ה /הרב קלמן כהגא
המלטה בשבת /הרב מאיר ש א י נ ג ר <
י
עברית לעברים /שמחה ב .שטיץ
^ < י • '
מילון ישראלי /מ .ב.
תגובות
י
:
<י
1/
על ספרים ועל םופריהם /יונה ע מ נ ו ^ *
א .גליה השים לדעק״א מהדורות * ד ^ ש ע ו ו ע ל
ב,
]1י־״
שו״ת שרידי אש׳ חלק ב
לקט תגובות על ספד הרב ש .ר״ היח^ןמשגןןו ושיטתו
מכתב מהרב דסלד זצ״ל על ״תורה עהי^ר^&חר
•י *־
ג״ד ,.ירושלימ תשרי תשכ״ד
•
www.daat.ac.il
.
י
1,
כ ר ך ד ,בליון *
•־-־ •*־
•־
• ממחיר 1.25ל ״ י
זי
.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב״ה
אל
קוראינו
א ה ר י ה פ ס ק ה א ר ו כ ה ב ה ו פ ע ת ״המעין״ ה ח ל י ט מ ו ס ד י צ ח ק ב ר ו י א ר
ל ח ד ש א ת ה ו צ א ת הרבעון .ב ח ו ג י ם נ ר ה ב י ם ה ו ר ג ש ה צ ו ר ך ל ב מ ה ת ו ר ת י ת
לעיונים ח ש ק פ ת י י ם ,לבירור ב ע י ו ת הזמן ו ל מ ח ק ר ת ו ר נ י .
הגיעו אלינו ה ד י ם ה י ו ב י י ם על ה ח ל ט ת נ ו ל ח י ד ו ש ה ו פ ע ת ״המעין״
ואנו ש מ ח י ם על ה ה ע נ ו ת מ צ ד ר ב נ י ם וסופרים .מ א מ ר י ם א ח ד י ם ש נ ת ק ב ל ו
ב מ ע ר כ ת נ ד ה ו לגליון ה ב א ועם ה ס ו פ ר י ם — ה ם ל י ח ח .
מ ע ר כ ת ״המעין ההליטה להקדיש ת ש ו מ ת לב לבעיות אקטואליות
— הן ב ש ט ה ה ה ש ק פ ה ו ה א מ ו נ ה ,הן ב ש א ל ו ת ה ל כ ת י ו ת והן ב ב י ר ו ר
ד ר כ ה של ה י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה בימינו.
כ מ ו ב ן ש ה מ ע ר כ ת ע ר ה ל ת ג ו ב ו ת מ ת ו ך ציבור ה ק ו ר א י ם .
ה נ נ ו פ ו נ י ם א ל ק ו ר א י נ ו ב ב ק ש ח ל ח ת ו ם על מנוי ש נ ת י ל ״ ה מ ע י ך .
נ א ל ה ש ת מ ש ל צ ו ר ך זה ב ת ל ו ש ה ה ז מ נ ה שבדןש זה.
ד מ י ה ת י מ ה ל ש נ ה ) 4ג ל י ו נ ו ת ( 4— :ל״י בישראל $ 1.50 ,בחוץ
לארץ ,כולל דמי מ ש ל ו ח ) מ ח י ר הגליון ה ב ו ד ד 1.25ל״י(.
,,
בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל
מערכת ״המעיף
לכבוד
מערכת ״המעין״
רחוב צפניה 26
ירושלים
א .נ.
הנני חותם בזה על מנוי שנתי ל״המעיך ומצרף בזה — 4.ל״י,
השם
הכתובת
התאריך
)חתימה(
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
שמשון
רפאל
ה י ר ש זצ״ל
אופין הלאומי של הסליחות
תכונה מיוחדת לפיוטים הידועים לנו בשם סליחות .הרי פונים הם אלינו
לעורר את לבנו שנחוש ונדע את הצורף לחזור בתשובה ולבקש סליחה ,והנה
במעט כולם מעוררים בנו הצורך הזה על יסוד לאומי־יהודי ולא על בסיס אנושי־
אינדיוידואלי .אילו אנחנו היינו נותנים את דעתנו ומיהדים את דברינו על חטא
ועון ,על כפרה ותשובה ,בודאי היינו מתבוננים בחיי הפרט׳ היינו מוכיחים ומעירים
כשנושא דברינו הייו של הפרט ועולם שאיפותיו .לא כן הסליחות .פה רואים
אותנו בתור בני העם ורגשנו הלאומי והכרתנו הלאומית נראים מתאימים במיוחד
לקבלת דברי התעוררות ותוכחה.
הצרות והסבל מובאים תחלה לתשומת לבנו .השפלה ולחץ ,דכוי ולעג,
כאבים ואנחות׳ עגוי ויגון ,כל אלה מנוונים את חיינו עלי אדמות ,וזאת עלינו
לחוש .מ ס ת ב ר :הנה כאן הראיה כי אנחנו לוקים בפגמים מוסריים וכי אנו זקוקים
לכפרה ותשובה .אילו הלמו חיינו את האידיאלים הרמים של תורת ה׳ ,בודאי היה
חלקנו האושר והכבוד עלי אדמות .כי תורת ה׳ באה לגאלנו לא רק מחטא ועון
כי אם ,דוקא בכך ,מכל רע בעולם הזה .לא באה התורה להביא אותנו לרב טוב
בעולם הבא בלבד אלא לזכות אותנו בטעם גן עדן בעולם הזה על ידי קרבת ה׳
השומרנו ומברכנו .הרי אין קיום התורה דורש ענוי וניון ודמויות עלובות
בהםתגפותן׳ כי הפץ ה׳ בשמחה וששון׳ בפריחה והיים .כל דמעה אשר עור לא
יבשה ,וכל אנחה אשר עוד לא נענתה ,וכל כאב אשר עוד לא נרפא ,וכל פצע
אשר עוד לא חובש׳ כל אלה ראיות הן כי עוד לא קיימנו נאמנה את תורת ה׳
בחיינו .ובזה עלינו להפנות רגשותינו לצרותיו של העם׳ לסבלו של כלל ישראל
בגלות .מבטם של אבותינו מחברי הםליתות לא היה מצומצם ולבם לא צר כמו
מבטם ולבם של נכדיהם בעלי השכלה קוסמופוליטית! ראה ,בכל הזמנים׳ אף
בתקופות השחורות ביותר׳ היו בינינו יחידים שהונם וכבודם שחרר אותם
מלחץ הגלות .גם בעבר היו פה ושם הקלות בעול ואף מצבים של חופש .אולם
אבותינו לא שכחו באושרם היגון והאגהה שדכאו את אחיהם .בכאב הביטו אל
העוני בכל מקום קרוב ורחוק בעולם בו סבלו בני ישראל .ואם נראו לעתים
דמדומי בוקר מבטיחים חופש ,לא ששו לקראתם כאל הגאולה השלמה ולא מהרו
למחוק מסדרי תפלתם את עקבות הדמעות והאנחות של אבותיהם .ידעו הם כי
גלגל החוזר הוא גורל האדם ונקשר למצב הדוח והאינטרס של בני תמותה .לא
בטחו באדם כי אם תלו בה׳ עיניהם .ראו כי עדין לא שב וקבץ הוא בניו תחת
כנפי חסדו ,ועדין לא מחה דמעה מעל כל פגים ולא הסיר חרפת עמו מעל כל
הארץ ,ידעו שעוד לא הגיע קץ הגלות ואחת היא אשר גורלנו מלמדנו ודורש
מאתנו :תשובה! וחדורים הכרה זו בכל עמקה אמרו את דברם בפיוט.
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכוון הלאומי הזה של הסליחות ,כביר כחו ומכניע .הנה כל פרט אחראי
בחטאו בעד האסון הלאומי המעיק על הכלל :הדמעות אשר ביעקב׳ החרפה
המכסה המקדש ביהודה .אשמים בהם קלות דעתו של כל יחיד׳ חסרונו במוסר,
התעלמותו מחובתו .ולא מושג מופשט הוא כלל ישראל אשר אין לו נושא מוחשי.
כלל ישראל נמצא בכל אחד מפרטיו ,כל אחד מרגיש את עצמו במרכז האומה
ואין היהודי היחיד פרט מקרי כי אם חלק המיצג את הכלל .כל ישראל ערבים
זה לזה ולכן אומרים זה לזה :שובה ,על מנת שייגאל ישראל ותיגאל השכינה
מן הגלות.
ואנחנו? האם לא מדהה בכוון הלאומי של הסליחות? עתה זה הזמן הרציני
להתכונן ליום הדין ,בו יידרש כל אחד לחשבון ואחריות .הלא נהרהר ונחשוב
בזמן זה על שאנו עצמנו אחראיים לא לגורלנו בלבד כי אם לגורלו של עמנו .הנה
ההכרה הלאומית הולכת ונעלמת ,הרגשת היחידים למען הכלל הולכת ופגה,
ובודאי דוקא בכך ניכר כי אכן דור תועה הוא דורגו .וגדלה חומרתה של התעיה
הזאת ככל שנעתק סבלו של הכלל מתחום האינטרס החומרי לתחום הרוהני של
קיומנו היהודי ,ככל שסכנה נשקפת לאו דוקא לקיום החומרי ,סכנה מבחוץ ,אלא
לחיים היהודיים בחוג הפנימי .אולם בזאת לא אמרנו כי לא ימצאו בסליחות ענין
אקטואלי גם אלה החשים רק סבלו החומרי של ישראל ,הרואים את עצמם כיהודים
ועם זאת אדישים הם ליהדות ,אלא שהיו מברכים כגאולה שלמה וממשית את
האמנציפציה המדינית אם תהא רק שלמה וכללית ,אלה אשר אמנם קבלו כך את
ההתפתחות בכוון זה שהחלה לפני עשור שנים .הרי עתה עליהם להודות באכזבתם.
המאורעות בזמן האחרון פקחו עינים רבות ורבים למדו לדעת כי גם במאה התשע
עשרה של גלות ישראל עלינו לדבק בםםמה :טוב לחסות בה׳ מבטוח בנדיבים!
ואולי עלה בדעת אחדים הרעיון :הנה התלהבו והתעוררו עמים ושרים לתקן את
העול אשר נעשה לבני ישראל — אם כי התלהבות זו עברה וחלפה מהר _ י ן
זה אצבע אלקים לישראל׳ המורה כי אמנם יש ממש בהבטחת ״היום אם בקולו
תשמעו״ ? ואם יעיר אלקי ישראל את לב גויים במועד הנכון הידוע רק לו ,אז
תקוים הבטחתו :״והיו מלכים אומניד ושרותיהם מגיקותיך והביאו את כל אחיכם
מכל הגויים מנחה לה׳״! מי נבון וידע ,אולי לא היה זה אלא נסיון ״לדעת את
אשר בלבבנו״ לבחון אותנו אם מספיק כבר בגרנו לקראת הגאולה׳ אם גשמור
אמונים לה׳ ולתורתו בהיותנו באושר ובחרות כפי ששמרנו בצרה וצוקה .ועתה
צללי ליל גלות נראים יורדים מחדש על ראשינו ובאשר נביט מוכנים קלגסים
להשיב אזיקים על ידינו — האם לא נכונו ימי חשבון הנפש לכד שיכו ״על חטא״
דוקא אלה אשר עזבו אלקיהם למען ימצאו חן בעיני העמים׳ אשר הסכימו לותר
על היהדות על מנת להציל היהודים ,אלה אשר נתנו את תורת ה׳ במחיר שויון
זכויות אזרחי ,ואפילו חגגו הגאולה מגלות כגאולה מעולה של תורת ה׳ ? מי נבון
וידע ,אולי החרפה הישנה התעוררה מחדש ומאימת לחזור דוקא בגין אלה אשר
יחסו ערך מופרז וסגדו לשומן וחרות אזרחיים׳ *כי לא יטוש ה׳ את עמו ונחלתו
לא יעזוב״.
ה א
אולם לא רצינו לדון כאן בהרפה החומרית המאיימת להזור עלינו .מה
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שפר חלקם של אבותינו ,אשר רק שלילת זכויות אזרחיות ,הגלות׳ היתד .צרת
הרבים ,בה נתקלו בהכרתם הלאומית .רק כלפי צרה זו מוטל היה על כל פרט
לראות את חלקו באשמה להמשך של הגלות׳ ולהחליט לעשות את שלו לביטולה
על ידי יתר נאמנות בקיום מצוות התורה .מה קל גורלם של אבותינו שלא ידעו
את האחריות הכפולה המעיקה ומכבידה היום על כל יהודי בעל הכרה .הם כאבו
את כאב האומה על היהודים .ונמנע מהם הכאב על היהדות .הם ראו סבלם של
היהודים ,שפיכת דמם של היהודים׳ הם ראו את המות׳ הענויים ,האזיקים והכלא
שפגעו ביהודים .היהדות ,לעומת זאת׳ שלטה בכפה׳ איש לא פגע בה ,וכנשאה
ברמה על כנפי התלהבות העם ,התפתחה ללא הפרעה בחוגי בניה .ואילו מ מ נ ג ו
החלו בני יהדות החפשיים ,או המדמים את עצמם חפשיים׳ להלהם באמם הם,
השמיצו את אמם אצל שליטי העמים ,אף יסדו מוסדות שהביאו לידי כד כי
התורה בגלות בביתה היא .וכך היהדות זרה לחוגים רחבים וכבר גדלים דור
שני ושלישי ללא ידיעת ייעודם־יחודם הקדוש .מי יתברר בלבבו ויענה בחיוב
לשאלה :הנקי אתה משותפות באשמה להרס הזה ? המלאת את כל חובתף לצאת
ידי האחריות האיומה המגיעה לעת אשר כזאת לתודעתו של כל בעל הכרה יהודית
היודע כי כל ישראל ערבים זה לזה? האם הכפירה שפשתה בישראל מדרבנת
אותנו למשנה נאמנות? האם קלות הדעת המתפשטת מעוררת אותנו למשנה
רצינות? האם ההחלטיות גדלה אצלנו באותה המדד .שמתקדמת באחרים
המכשלה ,אף הלעג? האם רצינותנו ומםירותנו תואמות את רצינות התקופה?
האם לא׳ חלילה׳ להפך התחלנו כשול גם אנחנו ,וימניים אך נחשבנו משום שעדין
לא לגמרי שמאלה כשלנו? המוכנים אנו לותר על רכושנו׳ על כבודנו ,להנתק
מעל ידידינו וקרובינו למען שמירת קדשינו ,למען קיום מצוות התורה ,למען
הצלת היהדות בעבור בנינו ונכדינו ? האם השכלנו לדעת מה זאת אומרת להיות
מקדש את השם ? האם ביררנו לעצמנו מהו חלול השם בזמננו ? האם יומם ולילה
אנו משוים לנגד עינינו ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ ,״ולא תהללו את שם
קדשי״ ״וממקדשי תיראו״? האם מעשינו מעידים על ידיעתנו כי המצוד .לקדש
את השם חלה ראשית כל בתוך החוג היהודי פנימה ,כי פרישת אחינו תזקף
לחובתנו אם היה זה בידינו לפעול נגד פרישתם בדברינו ובדוגמתנו ? אין ספק:
מסירותנו ,שלמותנו המוסרית׳ התקדשותנו׳ שמירתנו המלאה את מצוות התורה,
כל אלד .עשויים להראות התורה כמלא זהרה ,לכבדה ולחבבה על הבריות .האם
בך נהגנו ,או אולי קטנים היינו מכדי לענות לדרישות הגדולות של התפקיד
הנישא שזמן זה הטיל עלינו ? אולי בעצמנו כשלנו׳ בעצמנו גלינו חולשה וכנבזים
בגדנו בשעת נםיון ומבחן וכד עוד המצאנו תירוצים לאחינו שפרשו? האם לא
התעטפנו בצדקתנו ,לבלי הפנות מבטנו לנשירת אחים ואחיות ,לפרישת בנים
ובנות׳ ללא דמעה לציון בחורבנה׳ ללא אנחה לירידה חסרת התקדים בישראל?
השנה מסתימת׳ קרב יום הדין׳
בישראל׳ שלא תתפשט העזיבה ,שקלי
ותכובד התורה הנצחית ככלי החמדה
התורה? האם התחזקנו בחנוך ילדינו?
— מה עשינו במשך השנה על מנת שייטב
הדעת יגיעו לישוב הדעת׳ שתוכר האמת
שהופקד בידינו? האם קדמנו את קיום
ובעיקר ,האם הגשמנו בחיינו ובחיי ילדינו
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומשפחתגו טהרה ואמת ,צדקה וחסד וקדושה ,בקצור :את תורת ה׳ .כך שהוא
ב״ה יוכל להציגנו כמופת לאחינו התועים ולומר -עבדי אתה ישראל אשר ב ך
אתפאר״ז
השופר קורא ,עם עלות השחר אנו מתעוררים להתכונן לרצינות היום .מי
יתן וגמלא כולנו רצינות ימי הסליחות ,ורציניות ואיתנות תהיינה החלטותינו
בבואנו לעמוד לפני אלקינו ,והעתיד שלפנינו יכפר על עברנו והוא ית׳ י א מ ר :
סלחתי!
ללמוד תורת כל עברה ועברה לבדה ,לגאוה תורת הגאוה ,למשא ומתן
באמונה חלקי התורה אשר לעניגיס שבין אדם לחברו ,בעסקי העולם וכדומה וכן
לכל עבדה ומצוה את תורתה.
רבי
6
www.daat.ac.il
ישראל םלגמר ב א ג ר ת ה מ ו ס ר
אתר דעת -מכללת הרצוג
קל מ ן
הרב
כ ה גא
תורה שבכתב ותורה שבעל פה
מ־! ר צ א ה(
תרשו לי לעמוד כבר בהתחלת דברי
על הסבר הקשור בשאלת פשוטו של
מקרא .בדברים ט פסוק א אנחנו קוראים:
״שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן
לבוא לרשת גויים גדולים ועצומים
ממך׳ ערים גדולות ובצורות בשמים״.
לכאורה הדברים פשוטים ,פשוטם כמש
מעם .אין קשיים בפסוק זה .אבל אם
נרצה למצות את הדברים ממש כמש
מעם ,הרי נראה שאין הם יכולים להת־
פרש כד .״אתה עובר היום״ — האם
באותו יום עברו? הרי שלא באותו יום
עברו׳ אלא ״היום״ מובנו כאן אחר מאשר
בהרבה מקומות .יש באן מושג רחב
יותר של המלה הזו ״היום״ .וכשמדובר
אחרי כן על -״ערים גדולות ובצורות
בשמים״׳ כבר אמרו לגו חז״ל שכאן
דברה התורה בלשון ה ב א י ׳ כלומר
בלשון מוגזמת ואין הכוונה כאן לערים
גדולות ובצורות בשמים ממש ,אלא יש
לדברים האלה הסבר אחר מאשר משמ
עם ואין פשוטם כמשמעם הראשון .כ ך
כשאנחנו מדברים על סתירה כאילו ,בין
מסרו לנו חז״ל על הלל הזקן׳ שבא
אליו גוי שרצה להתגייר על מנת שילמד
אותו תורה שבכתב בלבד בלי תורה
שבעל־פה• הוא קיבל עליו את המשימה
הזאת ולימד אותו יום אחד את הא—ב.
למחרת הפך לו ואמר על ״א״ שהיא
״ת״ ועל ״ב״ שהיא ״ש״ ועל ״ג״ שהיא
״ר״ .שאל אותו׳ אותו גר ,הרי אתמול
לא כד אמרת לי .אמר לו הלל הזקן:
ולא עלי הנד סומר ן גם שבעל פה סמור
ע ל י .כד חוכיח לו שאין כל אפשרות
ללמד תורה שבכתב בלי תורה שבעל־
פה .אין אפשרות לאנוש בכלל ללמוד
דברים שבכתב בלי מסורת שבעל־פה
המלווה את התורה שבכתב .זהו היסוד.
וכשאנו מדברים היום על בעית היחס של
תורה שבכתב לתורה שבעל־פה ,הרי
מתעוררת השאלה בעיקר בקשר לאותם
כתובים בהם התורה שבכתב כאילו מת
נקשים עם התורה שבעל־פה ,כלומר
כשנראה לנו כאילו אין פשוטו של מקרא
תואם את הפירוש שהתורה שבעל־פה
נותנת לנו .ואת זה עלינו להסביר.
1
צ
1
ש ב ת לא ע״א ועיי״ש בדש״ש.
2
ע׳ חולין צ ע ״ ב :א״ר אמי דברה ת ו ר ה לשון ה ב א י . . .ערים ג ד ו ל ו ת ו ב צ ו ר ו ת בשמים .וצוין
באור ת ו ר ה לדברים א <כח> וכן מ ו ב א בפירש״י עה״ת שם• א מ נ ם
-ר ש ב ״ ג אומר :דברה
ת ו ר ה בלשון הבאי שנא׳
ב ס פ ר י ל כ ת ו ב זה
שגינו:
את
הירדד.
שמע ישראל א ת ה
עובר
היום
וכוונתו ל ס ו ף כ ת ו ב זה בדברים ם א ב ו נ א מ ד , :ע ר י ם גדולות ו ב צ ו ר ו ת ב ש מ י *
היגד:,
ב מ ק ו ם שנא׳
• ו כ ן מ ה שנאמר״
כלומר
שמפרש,
ל כ ת ו ב בדברים א ,כ ח והביא עוד כ ת ו ב ב ד ב ר י ם ם,
א,
כ ח שהנכון כגירםא שלפנינו
ורשב״ג
כי רשב״ג
* אן כ ב ד כ ת ב
אמד
מה
בתורה
מתייחס דוקא ל כ ת ו ב בדברים ם ,א
ה ת ו ר ה ולא ל כ ת ו ב בדברים א ,כח שהוא מדברי ה מ ר מ י ם .
www.daat.ac.il
ואף שהגר״א
שאמר
בקשר
ת מ י מ ה לדברי:
שהוא
מדברי
מכללת הרצוג
של דעת -
דברים שבעל־פה ובין פשוטו אתר
מקרא׳
אנחנו צריכים להיות זהירים עד מאוד
בענין הזה׳ ואנחנו צריכים יפה יפה
למצות את מובנו של המושג ״פשוטו של
מקרא״ .זאת עלינו לקבוע כיסוד רא
שוני מוקדם.
אנחנו יודעים ,שבתקופות הראשו
נות ,החלוקה הזו של תורה שבכתב ותו
רה שבעל־פה ,איננה מודגשת׳ היא מוד
גשת יותר בתקופות המאוחרות יותר.
בתקופות הראשונות היא לא הודגשה מ
סיבה פשוטה :רובה ככולה של התורה
נלמדה בעל־פה .הרי הם היו אותם זמ־
נים אשר שמעו ״תורה מכהן׳ עצה
מחכם ודבר מנביא״ )ירמי׳ יח ,יח( אשר
בהם קבלו את ההוראה ממקור ההוראה,
ולכן לא היתד .מודגשת ההפרדה הזו
שבין תורה שבכתב ובין תורד ,שבעל־
פה .תורה כולה היתד .מורשה קהלת
יעקב .ולפי חז״ל הרי היא עוד קודמת
למסירת תורד .מסיני ,מבית מדרשו של
שם ועבר .כך כשפסקו האורים ותומים
חלה ההדגשה הזו של הפרדה שבין
התורה שבכתב לתורה שבעל־פה• כש
התחילו ללמוד את הדברים שבכתב —
בכתב׳ אז היו צריכים להעמיד את הדב
רים על מקומם על ההפרדה בין תורה
שבכתב ותורה שבעל־פה ,והיה צורך
להדגיש את קיומם של ש נ י ה ם .
3
והעובדא שאין אפשרות לתאר תורה
שבכתב בלי תורה שבעל־פה יכולים או
תה להבהיר ולהסביר על פי דוגמאות
רבות .אנחנו נסתפק כאן רק באחת או
שתים מתוך הדגשה שאין אנו באים ל־
חדש ־דבר׳ אלא מסתפקים בדברים אשר
למדנו מפי רבותינו.
בדברים יב׳ כא אנחנו קוראים :״כי
ירחק ממך המקום אשר יבחר ה׳ א ל ק י ך
לשום שמו שם וזבחת מבקרך ו מ צ א נ ך
אשר נתן ה׳ לך כאשר צויתיך ו א כ ל ת
בשעריך בכל אות נפשך״ .אותנו מ ע נ י נ ת
כאן תמצית הפסוק הזה :״וזבחת כ א ש ד
צויתיך״ .רש״י אומר בקשר ל ״ ו ז ב ח ת
כאשר צויתיך״ :״למדנו שיש צווי ב ז -
ביחה ,היאך לשחוט׳ והן הלכות ש ח י ט ה
שנאמרו למשה מסיני״ > .אין אנחנו מו
צאים מפורשות בתורה הלכות השחיטה.
אין אנחנו מוצאים שהתורה מפרשת לנו
היאך לזבוח .ההסבר של ״כאשר צוי־
תיך״ בתורה שבכתב לא נאמר! ״ כ א ש ר
צ׳יתיך״ מדגיש במקרא עצמו את ק י ו מ ו
של צווי אחר אשר איננו נזכר ב ת ו ר ה
שבכתב .אמנם אומר כאן הרמב״ן ש ל פ י
פשוטו של מקרא ״ח בחת כאשר צויתיך״,
פירושו ״וזבחת כאשר צויתיך ב ק ר ב -
נות״ ,כלומר הכתוב מתייחס אל הציווי
של השחיטה הנאמר בקרבנות• ועכשיו
כאשר הותר להם לזבוח ולאכול גם ב ש ר
חולין ,נאמר להם וזבחת כאשר צ י י ת י ף
מכבר בקרבנות .אלא שגם אז אנחנו ז ק ו
קים לתורה שבעל־פה׳ מכיון ש ב ת ו ר ה
שבכתב אמנם נזכרה המלה שחיטה ב ק
שר לקרבנות ,אבל שוב הסברה של א ו ת ה
מלה ״שחיטה״ שכוונתה היא להכשיר א ת
חשחיטה רק על ידי כך שחותכים א ת
הסימנים שבצואר ,הרי גם הוא ד ב ר
שטעון את ההסבר של התורה ש ב ע ל -
פה .ובכן אין אנחנו יכולים להמלט מ
ההכרה כשאנחנו מגיעים למצווה זו אשר
היא מצוה יסודית׳ התופסת מקום מאד
נכבד בהלכה׳ גם מבחינת ההיקף שלה,
שהמצור .הזו ״וזבחת כאשר צויתיך״
3
עיין ר׳ דוד ז ב י ה ו פ מ ן ו המשנה הראשונה )ברלין תדע״ד( ע׳ •6
4
ע״פ ם פ י י וחולין כח ע״א• ועיי״ש ברש״י ש מ פ ר ש :למד ש נ ת פ ר ש ה לו
דהיכן ציוהו ב כ ת ב .ודומה ל כ ך ב מ ק ב י ל ו ת חולין פה ע״ב ויומא עה ע״ב•
www.daat.ac.il
מ ו ת ש ה י ס ה ע ל פד,
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכתובה בתורה מניחה כקיימת את ה־
תורה ש ב ע ל ־ פ ה .
והנה דוגמא אחרת .״עשה ירח למו
עדים״ )תהלים קד יט( .בתורה נזכר
שהירח הוא משמש יסוד למועדים ,כלו־
מר החודש הוא חודש הלבנה .עצם מושג
״חדש״ הוא מראה על כך שהוא מתחדש
עם הלבנה .מצד שני אנחנו יודעים
שהמועדים כולם קשורים בתורה בתקו־
פות הקשורות בשמש .״בחדש האביב״
בתקופת האביב או ״האסיף״ או ״ה־
קציר״ .הרי שמוכרחה היתה ,להיות על
יד תורה שבכתב זו שלוקחת כיסוד ל
קביעת המועדים גם את הירח וגם את
השמש׳ תורה שבעל־פה שתתאם לנו
לוח׳ את חדשי הלבנה עם שנת החמה
ועם התופעות הנזכרות ״אביב״ ,״אסיף״,
״קציר״ הקשורות בשנת החמה .אין כאן
כל אפשרות אחרת מאשר להניח קיום
של מסורת בעל־פה לתופעה יסודית
בחיי המצוות ובציווי התורה כ מ ו ע ד י ם .
5
1
8
וכן אם גגיע למאורע שקרה עוד בז
מנה של התורה .אנחנו מוצאים עניגו
של מקושש עצים .הוא קשור באיסור
מלאכה בשבת• איסור מלאכה נזכר ב
תורה בניסוח מאד כללי ,איסור מלאכה
באופן כללי .אמנם נזכרים בתורה גם
כמה מ״אבות מלאכה״ ,כפי שחז״ל כינו
את המלאכות האלה׳ אבל רק אחדים
מהם ,מועטים נזכרים בתורה .המקושש,
ענין של קושש עצים׳ איננו נזכר במ
פורש בתורה כמלאכה .אבל אין כל
ספק שהמקושש נחשב בתורה כמחלל
שבת רק לא פורש מה יעושה בו .אבל
עצם העובדא שהמלאכה הזו שהוא עשה
נכללה באיסור מלאכה׳ לא היו עליה
5
6
עוררין ולא היו בה ספיקות .הרי שוב
מוכרחים להגיח כאן על יד התורה ש
בכתב את קיומה של התורה שבעל־פה,
שפירשה את מושג המלאכה.
יכולה על כן ,צריכה על כן להתעורר
השאלה מהו היחס שבין שתיהן׳ בין
תורה שבכתב ובין תורה שבעל־פה.רבי
שמשון ב״ר רפאל הירש בפירושו לתו
רה ,עמל הרבה להסביר את התיאום
שבין התורה שבכתב ותורה שבעל־פה,
וישנה בפרשת משפטים בפירושו לתורה
פםקא אחת אשר בד .הוא בקיצור מגדיר
את היחס הזה .הוא אומר שם כך:
״יחסה של התורה שבכתב לתורה שבעל־
פה הוא כיחםן של הכתבות קצרות ש
הוכתבו אחרי הסברה כוללת בעל־פה
שנתנה למקצוע במדע לאותה ההסברה
שבעל־פה״ .נתאר לנו :עומד מרצה,
המרצה על איזה שהוא מקצוע במדע•
מקיף אותו׳ בסוף הוא נותן הכתבה קצרה
של עיקרי הדברים שאמר• בהכתבה
קצרה זו ניתנו עיקרי הדברים׳ אבל
לא רק עיקרי הדברים ניתנו .בעובדא ש
הוא בוחר ניסוח זה או אחר ,בעובדא
שהוא מכניס לפעמים איזו שהיא מלה,
הרי בעובדא זו יכול להיות כלול רעיון
שלם׳ אשר הנו מובן בהבנה מלאה רק
למי ששמע את ההרצאה שבעל־פה .מי
שלא שמע את ההרצאה שבעל־פה׳ הרי
הרבה מן הדברים האלה אינם מובנים
לו.
הייתי מוסיף כאן עוד דבר אחד;
בתקופה האחרונה התפשט מקצוע מיוחד
של בקורת ספרותית המיועד למחקר
סגנונו של אדם .מנתחים שירי משוררים
גדולים וחוקרים את סגנונם׳ את התהוות
עיין לדוגמא ״תורה תמימה״ ורד״צ הופמן לדברים יב ,כא.
עיין
רד״צ
הופמן:
״מסורת
אבות
וחוקי
המאכלות״
קרליבך ע׳ .39
www.daat.ac.il
)בגרמנית(
בספר
היובל
לר׳
שלמה
אתר דעת -מכללת הרצוג
לשונם ,מנסים למצוא בביטויים שונים
שלהם אסוציאציות שונות ,מנסים למצוא
גם כן מה הביא אותם לידי ביטוי זה
ולא אחר׳ מהו שהשפיע על יצירת סג
נונם זו ולא אחרת׳ ומוצאים את זה ב
חינוכם ,בספרות שהם קראו והושפעו
על ידה ,בהשפעות מבחוץ במודע ובתת־
הכרה ,ההנחה היסודית היא שאין מק
ריות בבחירת ניסוח זה או אחר׳ אלא
כל ניסוח שנבחר הרי הוא הושפע על
ידי משהוא .זו יכולה להיות השפעה
הנכרת לעין וזו יכולה להיות השפעה
של בלתי מודע שמקורותיה הם בעבר
רחוק עד מאד .זה אנחנו יכולים להניח
אצל סופר בשר ודם .כשאנחנו עומדים
בפני התורה שבכתב ,תורת אלקים חיים,
הרי כל ניסוח וניסוח שבתורה זו ,כל
מלה וכל שבר מלה ,כל חלק של מלה,
כשהוא מנוסח כד ולא אחרת׳ נאמר כך
ולא אחרת ,הרי יש בו מן הכוונה ,אין
כאן מן ההשפעה׳ מכיוון שבלתי מושסע
הוא נותן התורה .אבל יש כאן מן הכוונה
תהו סודה של אותו מדרש חז״ל הדורש
כל תג וכל קוץ שבתורה.
אמנם׳ אנחנו מוצאים לפעמים כאילו
סתירה ,בין מסורת חז״ל ובין מה ש־
אנחנו קוראים פשוטו של מקרא וזה מה
שמעמיד אותנו בפני קשיים ודורש חםבר.
רבי דוד צבי הופמן ז״ל בהקדמתו לפירושו
לויקרא ע ח ר לנו בהרבה בהסבר הדבר
הזה .יש לנו /פלל בין המדות שהתורה
נדרשת בהן ,האומר שאם שני כתובים
מכחישים זה את זה׳ אז אפשר למצוא
פתרון לסתירה בכד שבא הכתוב השלי־
שי ומכריע ביניהן .כשמדובר כאן על
שני כתובים המכחישים זה את זה ,ה
כוונה היא לכך שלכאורה סותרים זה
ד
את זה .הכתוב השלישי מסביר לנו ש א י ן
כאן סתירה .הראב״ד מוסיף ש ״ מ כ א ן י ש
לנו ללמוד ולתרץ כל שני כתובים שהן
קשים זה על זה ולא שנדחה אחד מ ה ם
ולא שנחזיק את התורה בשיבוש״ .ו א ו מ ד
רבי דוד צבי הופמן שאנחנו צ ר י כ י ם
להניח אותה הנחה גם כן ביחסים ש ב י ן
תורה שבכתב ובין תורה שבעל־םה .ה
סתירה לכאורה מוצאת את פתרונה ד ו ק א
כשנצא מההנחה שהתורה הכתובה ו ה מ
סורה בעל־פה ניתנו ביחד ולכתוב ה
מכחיש לכאורה הוראה שבעל־פה יש
למצוא פתרון בהוראה בעל פה נ ו ם ס ת .
נביא דוגמא אחת מדוגמאותיו .ב -
תורה כתוב :״והיה אם בן הכות ה ר ש ע . . .
ארבעים יכנו״ .חז״ל למדו אותנו ש
ארבעים אלה הם ארבעים חסר א ח ת .
א י ע י רוצה לעמוד כאן על כך ש מ פ ר
שים מנסים להסביר גם את * א ר ב ע י ם ״
אלה .נביא רק דברי רדצ״ה .הוא א ו מ ר
בתורה כתוב ״והיה אם בין ה כ ו ת ה
רשע״׳ ובכן התורה מניחה כ ב ר ח ו ק
קודם הקובע מי הוא ״בן הכות״׳ ע ל כן
אנחנו צריכים להניח קיומו ש ל ח ו ק
בתורה שבעל־פה האומר שהעובר ע ל
מצוות לא תעשה ענשו מלקות א ר ב ע י ם
חסר אחת .אם קיימת הלכה שכזו ב ת ו ר ה
שבעל־פה׳ הרי אם נזכר אחרי כן ב
תורה ״ארבעים יכנו״׳ כל אחד מבין ש
ארבעים אלה הם ארבעים חסר א ח ת
ואין בזה סתירה־ ,כשם שכל אחד י ו ד ע
שכשכתוב בתורה ״תספרו חמשים יום׳*,
)ויקרא כג ,טז( אין זה סותר את ה כ ת ו ב
״שבע שבתות תמימות״ .הכתוב ה ש נ י
מסביר את הכתוב הראשון ,מגדיר ב י ת ד
דיוק את חמישים היום כחמישים ח ס ר
אחד .כך זה ב״םתירה׳ בין שני כ ת ו -
ז
עיין רא״ש ל ס ו ף מס׳ פ ס ח י ם וע׳ דברינו ב ס פ ר ״ ה ר ב ש״ר הירש משנתו ו ש י ס ת ו ״ !״ .84
10
www.daat.ac.il
:
אתר דעת -מכללת הרצוג
בים בתורה שבכתב .ואותו דבר ביחסי
תורה שבעל״פה ותורה שבכתב .אם קיי־
מת על יד הפסוק ״ארבעם יכנו״ הוראה
שבעל־פה האומרת ,שהעובר על לא ת
עשה ענשו הוא מלקות ארבעים חסר
אהת ,אז במלים ״ארבעים יכנו״ אין כל
סתירה להסבר הניתן ע״י חז״ל שה־
כוונה היא למלקות ארבעים חסר אחת,
אלא התורה נקטה לשון קצרה.
ברצוני לעמוד כעת על שאלה קצת
אחרת הקשורה כאילו בסתירה־לכאורה
הזאת הקיימת בין תורה שבכתב ותורה
שבעל־פה .רווחת היום בחוגים מסויי־
מים דיעה על יחסי התורה שבכתב ותו־
רה שבעל־פה ,שהרבה עשה להפצתה
אחד העם ,אשר הוא איננו אבי התיאורי׳
הזאת ,אלא הוא קבל אותה כבר מאחרים׳
והלד בעקבותיו של צבי מנחם פיניליש
בספרו ״דרכה של תורה״ )ודין .(1861
שניהם ניסו להסביר את היחס שבין ה
תורה שבכתב ובין התורה שבעל־פה
בדרד אחת• לדבריהם׳ הרי התושבע״פ
אינה אלא התפתחותה של ההלכה והיא
באה כדי להתאים את ההלכה לחיים .ה
חכמים דרשו את דברי התורה שבכתב
בדרכים שונות ,בכדי לשנות את ההלכה
המקובלת בה ולהתאימה לחיים .בדרד
זו רוצים להסביר את הסטיה לכאורה
של ההלכה המקובלת מפשוטו של כתוב.
כל הסברם זה אינו מתבסס אלא על
שתיים־שלוש הלכות .הוא מנםה לבאר
את עזיבת הפשט׳ לכאורה ,של ״עין
תחת עין ־— ממש״ והפיכתו ל״ממון״
— כאילו רצו חז״ל להתאים דין זה
להרגשת הכלל ששררה אז׳ שאין להע־
גיש עין תחת עין ממש .בדרך זו ניסו
הם גם להסביר את דרשתו של ר׳ יהודח
)סנהדרין ע 0בענין בן סורר ומורה,
האומר שאין הבן נעשה סורר ומורה׳
אלא אם כן אביו ואמו שניהם שוין ב
קול במראה ובקומה .לדבריהם לא בא
ר׳ יהודה אלא למנוע ביצוע דין בן
סורר ומורה.
אך דוגמאות אלה אינן מספיקות,
בכדי להצדיק שיטה זו ,המופרכת מתו
כה ושאינה מסבירה לנו סטיות אחרות
מפשט הכתוב.
נתעכב נא ראשית על דין בן סורר
ומורה .בראשונה עלינו לקבוע ,כי אין
הלכה כר׳ יהודה בענין זה .ונוסף על
כך אם זו היתד .כוונתו של ר׳ יהודה,
כלומר ,שרצה להתחשב עם הגישה הכ
ללית שהתפשטה כבר אז בעם ,שאין ל
דון דין בן סורר ומורה׳ הרי היתד ,פ
תוחה לפניו דרך אחרת לגמרי .כי ב
אותה משנה שנינו לדברי הכל ,שאין
הבן נעשה סורר ומורה אלא אם כן היו
אביו ואמו ,שניהם רוצים בכך .ואם הי־
תה הרגשה כללית שכזו בעם׳ הרי מן
הסתם גם אחד משניהם לא רצה ב כ ה
אך לא די בזאת .דרשה דומה לזו של
ר׳ יהודה בבן סורר ומורה מוצאים אנו
גם בשני השעירים של יום הכפורים,
ובשני כבשים של המצורע )יומא סב(.
שני השעירים צריכים להיות שוים ב־
מראה ,בקומה ובדמים ,וכד שני הכב
שים של מצורע צריכים להיות שוים.
וכאן נשאלת השאלה :איזה הכרח של
חיים הביא לידי דרשה זו? האם היה
צורד בהתאמת הלכה זו לחיים בדרד
זו? וודאי שלא.
פיניליש שחידש שיטה זו קובע ,ש
החל מתקופה מסויימת חשבו חז״ל את
הדרשה כבר לא כמקור ודרך ל״תקוני״
הלכות׳ אלא ראו בה את הדרד של פי
רוש התורה האמיתי .לפחות נמצא הוא
מודה במקצת שלא ראה ברבנים שלאחר
חז״ל סוטים מדרך חז״ל כשלא רצו ל־
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ל כ ת בדרך התקעים המוצעת על ידויי.
ואנו׳ איננו רואים׳ לא צורך ולא רשות
ולא כל נימוק להבדיל אצל התנאים
עצמם בהתיחסותם־הם לדרשות שדרשו.
נסתרות
שים המקובלים שבידם אינן
חלילה ע׳׳י בדיקה מדעית.
לאחרונה אין לנו אלא ל ב ר ר עוד פ י
רושו של מקרא ״עין ת ח ת עין ,שן ת ח ת
נסתפק רק עוד בדוגמא אחת — שן׳ יד תחת יד ,רגל ת ח ת רגל׳ כויה
מקרית — המוציאה את הכתוב מפשוטו.
בויקרא יד׳ מו הננו קוראים׳ שהאוכל
בבית המנוגע טמא טומאת בגדים .חז״ל
פירשוהו )ערובין פג׳ ברכות מא( שאין
הכוונה לאוכל ממש ,אלא אף השוהה
בבית כדי שיעור אכילה הנו טמא טומ
אה זו .ושוב לשיטה זו נשאלת השאלה:
למה הוציאו חז״ל פסוק זה מפשוטו?
איזה צורך בהתאמה עם החיים הכתיב
להם זאת?
תחת כויה׳ פצע תחת פצע ,חבורה ת ח ת
חבורה״ שבמשפטים )כא ,כד—כה(• ה ו
ראה זו הולכת ונשנית באמור )כד׳ יח—
כ( ,שם נאמר :״ומכה נפש בהמה ישל-
מנה נפש תחת נפש .ואיש כי י ת ן מום
בעמתו כאשר עשה כן יעשה לו .ש ב ר
ת ח ת שבר׳ עין ת ח ת עין ,שן ת ח ת שן,
כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו״• ו ב
קשר לדין עדים זוממים מוצאים אנו
הוראה דומה בשופטים )יט ,כא( ה א ו מ ר ת !
״ולא תחוס עינך נפש בנפש׳ עין בעין,
שן בשן׳ יד ביד ,רגל ברגל״.
אילו היינו עוברים על כל דרשות
חז״ל היינו באים ,ברובן ככולן לכלל
לחכמי התלמוד לא היה כ ל ם פ ק
מםקנא ,ששיטח זו של ״אחד העם״ —
פיניליש אין לה על מה לסמור ,כי אין בכך מה פירוש של ״עין ת ח ת עין״.
וכשאחד התנאים — ר׳ אליעזר — הת
היא מסבירה ולא כלום ,אמיתותה של
בטא בצורה המשתמעת כאילו עין ת ח ת
שיטה נבדקת לא ולאור ההברקה החי־
עין פירושו ממש ,תמהו עליו חכמי ה
צונית שלה המסנוורת עינים ,אלא לאור
גמרא ושאלו :״ממש סלקא ד ע ת ך ? ״
התאמתה לעגין הנידון .והענין הנידון
— היעלה על דעתך פירוש שכזה ו )עיין
— הסטיה לכאורה של חז״ל מפשוטן
ב״ק פד ע״א( .אותה התמיה* לא היה
של מקראות איננה מתפרשת על ידי
לה כל מקום אילו היה אפשר ל פ ר ש
השיטה המוצעת כלל וכלל.
״עין ת ח ת עין — ממש״׳ והיא מ ח ז ק ת
ובכן אמונה טהורה ומסורת אבות׳
את הסברתו של הרמב״ם האומר לנו
שלא סטו חלילה חז״ל מדרכה של תורה
בהקדמתו לפירוש המשנה :״לא מ צ א נ ו
ולא חידשו מדעתם כלום׳ אלא מסרו לגו
מחלוקת נפלה מ מ ן מן הזמנים מ י מ ו ת
פירושה של תורה ע״פ הכללים הקבו
משה ועד ר ב אשי בין החכמים ,כ ד י
עים לה ע״י נותן התורה וע״פ הסירו־
8אחה״ע ,שבדרך כ ל ל מעתיק א ת דבריו של פיניליש בענין זה אינו עומד על ה ה פ ר ד ה ש ל
פיניליש בין דור חכמים א ח ד לשני .והסיבה ברורה• פיניליש חיפש ה ס ב ר ל ס ת י ר ה שבין ה ה ל כ ה
ה מ ק ו ב ל ת ל פ ש ם הפסוקים ,כ פ י שהבינה .שיטתו זו עזרה לו ר ק ב ש ל מ ו ת ה • ל ה ס ב י ר ״ ד ב ר
זה .א ח ר ת אחה״ע .הוא ל א חיפש בשיםה ז ו ה ס ב ר לסתירה .זו ל א א י כ פ ת לו .ה ו א ר 1ה ר ק
תירוץ י פ ה בשביל עצמו ל ה כ נ ס ת • ת י ק ו נ י ם -ב ד ת בדרך של ה ת פ ת ח ו ת .ותירוץ ז ה מ צ א אף
בקטע של שיסה שרכש לעצמו מפיניליש ,וע״כ ה ס ת פ ק ב ק ס ע זה — .א ג ב ,נמצא מ י ש ל ח ש
א ז מ ל ח מ ת ה של ת ו ר ה והשיב לפיניליש .בשני כרכים הופיע ס פ ר • כ ך היא דרכה של ת ו ר ה ״
)יאםסי ,תרכ״ד ותרכ״ח( ע״י ר׳ מ ש ה וולדברג.
12
www.daat.ac.il
הרצוג הכוונה היא לשילומים.
מכללת כי
יוציאודעת -תוכיח,
שיאמר אחד המוציא עין חברו אתר
והנה הוכחה נוספת:
את עינו שנאמר עין בעין ויאמר השני
״ומנין שזה שנאמר באברים עין
אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת״
תחת עין )שמות כא׳ כד( תשלומין הוא ?
)עיין גם הגהות רצ״ה חיות לב״ק פד
שנאמר בו חבורה תחת חבורה ובפירוש
ע״א( .וכך הוא מוסיף לנו בקשר לכך:
נאמר וכי יכה איש את רעהו באבן או
״וכזה ראו אבותינו דנין בבית דינו של
באגרוף וגו׳ רק שבתו יתן ורפא ירפא
יהושע ובבית דינו של שמואל הרמתי
)שמות כא ,יח יט( ,הא למדת ,שתחת
ובכל בית דין ובית דין שעמדו מימות
שנאמר בחבורה תשלומין ,והוא הדין
משה רבינו ועד עכשיו״ )הלכות חובל
לתחת האמור בעין ובשאר אברים״ )הל׳
פ״א ה״0״.
חובל פ״א ה״ה — ועיין ברמב״ן שם
בפירוש המקובל הזה לא ראו חז״ל׳
״על דרך הפשט״ אשר פירושו דחוק
כל קושי .במשך הדורות נרשמו הוכחות
יותר מהפירוש האמור( .מתוך הסברים
ברורות לפירוש זה כיחיד האפשרי —
אלה אין כל מקום להסתפק באפשרות
וםכמוהו במאמרים נוקבים ומסכמים ה־
הפירוש ש״כאשר יתן מום בעמתו כן
רב י .הורוביץ ב״יודאיקה״ — ספר
ינתן בו״ — פירושו הוא כן ינתן עליו׳
היובל להרמן כהן ,וב .יעקוב ב״עין
כפירוש ר׳ סעדיה גאון ,האומר ״שיש
תחת עין״ )גרמנית( .אך עקרי הדברים
לנו בית תחת על״ לא רק במקרא זה.
גאמרו כבר ע״י ר׳ סעדיה גאון )עיין
אחר שרמז לנו הפסוק ברורות ,כי ״ת
ראב״ע לשמות כא ,כד( ,ר׳ יהודה הלוי
חת״ הוא תשלום במקרא ״נפש תחת
)כוזרי ג מ״ז( ,הרמב״ם )הל׳ חובל פ״א
נפש״ אין מקום יותר להסתפק בפירוש
ה״ה( והרמב״ן )שמות שם( .כאן נזכיר
״שבר תחת שבר״׳ ובמובן ״כן ינתן בו״.
יסודותיהם.
1
בפרשת אמור הוזכר מלבד ״עין תחת
עין״ וכו׳ גם ״נפש תחת נפש״ וזה ב
קשר ל״מכה נפש בהמה ישלמנה״ .הרי
ברור׳ שהביטוי ״תחת״ כאן פירושו מתן
שילומים .ואכן הביטוי ״ ו נ ת ת . . .עין
תחת עין״ היאך יתפרש כניקור העין?
התורה׳ אשר ידעה עברית׳ היתה ללא
ספק אומרת בפשטות ״ונקרת עין״ ולא
״ונתת עין תחת ע י ך — כי איזו נתינה
יש כאן .מי הוא הנותן אם מנקרים עין
החובל? אכן כשהוא משלם ,הרי ברור,
כי יש כאן נתינה .ובדיקת השימוש ב
מלה ״תחת״ בהקשר דומה בכל התנ״ך
9
ואותו המקרא ״ואיש כי יתן מום ב
עמיתו כאשר עשה כן יעשה לו״ שב
פרשת אמור ,העומד כאילו מול כל הס
ברנו׳ הוא דווקא המוכיח את נכונותו.
לשם זה עלינו לעיין בקורות שמשון
המסופרות בשופטים .אחרי שאבי אשתו
של שמשון מסרה לאיש אחר נקם שמ
שון בפלשתים בהבעירו אש בשרותם
באמצעות השועלים .הפלשתים שרפו את
אשתו של שמשון ואת אביה באש .ושמ
שון נקם בהם בהכותו אותם שוק על
ירד מכה גדולה .כשנאספו פלשתים ל
מלחמה על יהודה טענו ״לאםר את שמ־
אין כל ס ת י ר ה בין ה ה ס ב ר שלנו ובין מ ה שאומר ה ר מ ב ״ ם ב -מ ו ר ה נבוכים״ ח״ג פ׳ מ״א ב ק ש ר
ל״עין ת ח ת עין״.
כי שם הוא מתכוון ל ה ס ב י ר גם
משמעו
של
מקרא,
שאינו דווקא פירושו
ה מ מ ש י של ה מ ק ר א — כ א מ ו ר ? והנה מצווים אנו גם על מ ש מ ע ו של מקרא לדייק בו ולהבינו.
עיין
ב ק ש ר לכך במאמרו של הגר״א ק ל מ ן זצ״ל ב ס פ ר ה י ו ב ל למורנו ר׳ יעקב רוזנהיים נ״י.
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו״.
הפרושים בפירוש מקראות אלה .אמ
על
וכאשר פנו אנשי יהודה בתלונה ל־
נם מציגו במגילת תענית )ב״י״ד ב
שמשון :״הלא ידעת כי מושלים בנו
תמוז״(׳ שכאילו הצדוקים פירשו עין
פלשתים ומה זאת עשית לנו״ ז תשובתו
תחת עין — ממש ,אך נתגבשה דעת
של שמשון היתה :״כאשר עשו לי כן
החוקרים ,כי אין כאן אלא ת ו ס פ ת מד,״
עשיתי להם״ )שופטים טו(.
גליץ׳ תוספת ,אשר הושפעה אולי ע״י
הקראים׳ שהם פירשו עין ת ח ת עין ממש
והנה לא שמשון עשה לפלשתים כ
אשר עשו הם לו — ממש׳ שהרי הם )כדברי בן זוטא שאתו התווכח ר׳ סעד
יה גאון׳ כמובא בראב״ע לשמות שם(.
שרפו אשתו וחותנו ,והוא הכם שוק על
אין לנו כל מקור המורה ,כי ה צ ד ו ק י ם
ירך .ולא הם באו לעשות לו כאשר עשה
למדו בזה אחרת מהפרושים וכבר גייגר,
הוא להם — ממש ,שהרי הוא הכם שוק
אישר וודאי איגו חשוד על אהדתו היתרה
על ירך׳ והם באו לאוסרו — וכשתפםוהו
לפרושים ולפירושיהם ,הוכיח זאת )״ה
לבסוף הרי באמת רק אסרוהו ונקרו
מקרא ותרגומו״ עמ׳ ,96ר י ט ר :פילון
עיניו )אגב — זה הביטוי ש ם :וינקרו
את עיניו( — ולא הכוהו שוק על ירך וההלכה עמ׳ — 133ספקותיו של ווייל
בנספח ב׳ שבספרו ״חוקי העוגשים ה
ולא שרפו את שדותיו .מכאן הוכחה ב־
יהודיים אצל יוסיפום׳ — גרמנית —
ת ר ה ש״כאשר עשה כן יעשה לו״ אין
נובעות רק מכך ,שהוא רואה ב״עין
פירושו אלא עונש על מעשה רע —
אבל אין כל הכרח שהעונש יהיה ממש תחת עין — ממש* פשוטו של מקרא( ״י.
כמעשה
הפשע.
עסקנו עתה בכוונה בפירושן — ש
לא ב ד ו ד המדרש — של מקראות אלד,
— להוכיח׳ כי אכן התורה וחז״ל לא
יכלו לפרש פסוקים אלה אחרת מאשר
פירשום — ״עין תחת עין — ממוך׳ ולא
השתמשנו בהוכחות המדרש ,אשר ל
גבינו גם הן מוכיחות ,אך רצינו להש
תמש בנשק של העומד ממולנו.
ואם כך הוא פשטם של דברים יובן
היטב ,כי כנראה גם הצדוקים לא חלקו
ומי הם שפירשו עין ת ח ת עין —
מ מ ש ! יש אומרים שהוא פילון ה א ל כ -
סנדרוני .בספרו ״על החוקים״ )ג ,ק פ א -
ח( הנו מסביר צדקת העונש ה מ ת א י ם
בדיוק למעשה הפשע .והנה פילון זה
שאב את ידיעתו בתורה מתרגום ה ש ב
עים ,אשר בו מתורגמים הפסוקים הנדו
נים בצורה מסולפת .והגה אין כ ל ספק,
שכל מגמתו של פילון בהסבר חוקי ה
תורה היתד .להתאים את רעיונות ה
תורה להשקפה ההלניסטית — אשר דר־
10פרופ׳ שמואל בלקין ב ס פ ר ו ״פילון ו ה ת ו ר ה שבעל סד.״ )אנגלית( ע׳ 91בהערה רואה א ת ד ב ר י
גיגר
כ ב ל ת י משכנעים .א ך לאמיתו של ד ב ר ה ו א עצמו מ ח ז ק א ו ת ם בהמשך
דבריו )ע״ע ד 9
עד .(103שהדי ה נ ו מ ס ת מ ך על ה ח ו ק ר ג ם ס ר ו ב המפרש ח ו ק -מ כ ה ת ח ת מכה״ ב ק ו ד ק ס א ש ו ר י
א ף ה ו א ל א כ ״ מ כ ה ״ מ מ ש אלא כ ת מ ו ר ה .ו מ ת ו ך כ ך הנו מניח א פ ש ר ו ת שזו ד ר ך ביםוי
בני ש ם העתיקים ל מ ת ן
ת מ ו ר ה ואין סשוםו של ביטוי ״עין ת ח ת עין״
עמים
כמשמעו .פרופ׳ כ ל ק י ן
א ף מ פ ק פ ק מ ת ו ך השוואת דבריו ש ל פילון ב מ ק ו מ ו ת שונים א ם פילון פירש -ע י ן ת ח ת ע י ן
ממש״.
לדבריו — והוא מ ס ת מ ך ב כ ך גם על
חוקרים נוספים — יש
—
מקום לאמר שפילון א ף
ה ו א ב ה ש ת מ ש ו בניסוח • ע י ן ת ח ת עין״ ל א התכוון אלא ל ת מ ו ר ת ממון .א ם כן מ ה ה ו א ה י ס ו ד
להניח
כפשוטה
שכולם הבינו
לשון
והשתמשו בה
״עין ת ח ת
כ מ ש מ ע ה בניגוד
עין״ שסשוםו ״ממון״ ו ד ק הצדוקים ל א
לפשוטה ז
14
www.daat.ac.il
הבינו
לשון
אתר דעת -מכללת הרצוג
שה עונש של ״עין ת ח ת עין — ממש״.
הדברים ניכרים מכל צורת הסברתו שם
וזו היא גם מסקנתו של י .היינמן בספרו
הגרמני ״השכלתו היוונית והיהודית של
פילון״ )עמ׳ (383׳ המסכם כי עמדתו של
פילון בחוק זה הנה מושפעת מהלך ה
מחשבות ההיליניסטי .חוק של עין תחת
עין ממש מצוי הוא לרוב בחוקי הרומ
אים והיוונים.
יוסף בן מתתיהו אשר השפעתו של
פילון עליו היא גדולה ,כידוע׳ מדבר
כבר אחרת ב״קדמוניות היהודים״ )ד,
ח לה( .לדידו קיימות שתי האפשרויות
—עונש ממון או עין תחת עין ממש׳
כבחירת הנחבל .והגה מגמת חבורו זה
היא אפולוגיטית ורצון למצוא חן בעיני
הרומאים .וכבר העירו ,כי מה שהנו
אומר ,כי כל התבססותו היא על המסו
רת המסורה מפי משה אינה אלא כדי
לעשות רושם על הקורא ההלניסטי )עיין
שליט במהדורתו כרך ד עמ׳ פב הערה
.(108מסתבר ,שיוסף בן מתתיהו ידע,
כי ״עין תחת עין״ אין פירושה אלא
ממון — אלא שלא יכול היה להסביר
דבר זה לקורא הרומאי ,שהיה אמון על
תורת הנקם והעונש המתאים לפשע ,מדד.
כנגד מדד ממש — ועל כן הוכרח להו
סיף כי התורה •משאירה שתי אפשרויות
של עונש על מעשה חבלה .ודווקא הס
ברו זה מוכיה׳ כי אין עין תחת עין
ממש ״ .
אכן ,יכול להיות שיש אחד בתקופה
11ה ר ב אהרן יצחק זםלנסקי שליט״א בספרו -ק ב ץ על יד״ כרך ב )ירושלים תשי״ח( ע׳ קצו—ז
מפגר .את
ת ש ו מ ת לבי לדברי
הרב מימון
המביא
ז״ל ב -ס פ ר הגר״א״ כרך א ע׳ צט
לענין
את ה ס ב ר ו של הגר״א בדבר• אונקלוס .ה ת ר ג ו ם מ ת ר ג ם -עין ת ח ת עין״ — -עינא חלף עינא״.
והנה ״תחת״ ת ו ר ג ם כרגיל על ידו -ת ח ו ת ״ .ל ע ו מ ת זאת הביטוי -מ ח י ר ״ )דברים כג יט( תורגם
על ידו -ח ו ל פ ן ״ .ובכן התכוון אונקלום ב ת ר ג ו מ ו -עינא
חלף עינא״
לאמר שיש להטיל עונש
מ מ ו ן — מחיר — על מ נ ק ר עין חבירו.
רעיון זה מ ו ב א ע״י ה ר ב מימון גם בהקדמתו ל״קונקורדנציא ל ת ר ג ו ם אונקלוס״ של ה ר ב חיים
יהושע ק ו ם ו ב ו ס ק י ז״ל.
אמנם שם
הוא מביאו
בלי
ל ה ס ת מ ך על הגר״א ואנו
בהגר״א לא ראינו )אמנם לא ראינו אינה ר א י ה :אך ה ר ב ה
ויש ה מ ו ב א בשמו
כידוע.
ו כ ב ר קדמוהו.
מ ק ו ר הדברים
מ ו ב א ו ת בשם הגר״א אינן לו —
עיין דוגמאות בספרי ״חקר ועיון״ ע׳
קו .ואוסיף
על ה מ ו ז כ ר שם המובא ב״כתב וקבלה״ ל ש מ ו ת לד ,כג ששמע בשם הגר״א שדרשת -יראה —
יראה״ אינה מ ת י ח ם ת ל כ ת ו ב -י ר א ה כל זכורך״ אלא ל מ ק ר א דעקידה .ה ׳ יראה א ש ר יאמר היום
בהר ה׳ יראה״ .והכו״ק מעיר ש ה ס ב ר זה ה ו ז כ ר כ ב ר ב ש ם ר׳ גרשום מה״ג בחדושיו לערכין.
ואכן
הוא מ ו ב א בפירושו של ר״ג לערכין ב ע״ב ,א ש ר נ ד פ ס לראשונה
תרמ״ה
— עיין
ר ב י נ ו ב י ץ — ה ב ר מ ן :על ה ד פ ס ת
הוזכר לפני זה .כן הפנה
ה ת ל מ ו ד ע׳
קנח
וקסם
בש״ם ווילנא
— ולא
ת ש ו מ ת לבי ר׳ יונה עמנואל נ״י ל מ ו ב א בשנו״א בפ׳
בשנת
ידעתי היכן
משפטים סי׳
ע בקשר לכי י פ ת ח איש בור )מלא( או כי יכרה איש בר )חסר( ,שהנאמר בשנו״א לגר״א מ ו ב א
כבר
בפירוש המור הארוך על התורה( .אך הראיה מת״א איננו ראיה• המלה -ת ח ת ״ ת ו ר ג מ ה
באונקלוס
-מלרע״,
אינו משמש
אחר
-בשםולי״,
תרגום ל -ת ח ת ״
תחות״- ,חלף״,רק
-בתר״- ,באתר״ -בר
ב מ ק ו ם שאפשר ל פ ר ש ו
ת ח ת הבל״ )בראשית ,כד – — (.ב ר
אותרן
)שם כב ,יג( — -ו א ס ק י ה לעלתא חלף בריר.״
חלף
מ . . .״ .והנה
כ ת מ ו ר ת ממון .כי
הבל״.
וכן -ו י ע ל ה ו
הרי
-חלף״
תרגם
-בן
לעלה ת ח ת בנו-
-ו ת ח ת אשר אהב את אבתיך״ )דברים
ה לז(
— -ו ח ל ף ארי רחום י ת אבהתך״ .כ מ ו כן משמש • ח ל ף ״ ל ת ר ג ו ם ע ב ו ר -יען״ ו״עקב״ .י -ב . . .״
)-עין בעין״(• וכן הפועל -ח ל ף ״ מ ש מ ש ב ת ר ג ו ם ל -ב ע ר ח י ״ )דברים כו ,יד( — -ח ל פ י ת ״ ו -ה מ ר ״
)ויקרא כז ,לג( — -חלפא״ .ולמלה -ח ל ף ״ עצמה )במדבר יח ,כא ולא( .הרי שהמלה • ח ל ף ״
בתרגום אינה מ ו ר ה עדיין ל ת מ ו ר ת ממון ,אלא ס ת ם ל ת מ ו ר ה )אגב ת מ ו ה ש מ ו ש בביטוי • ת ח ו ת ״
ולא
בביטוי -ח ל ף ״ ב ב ר א ש י ת מד לג • ו ע ת ה ישב נא עבדך ת ח ת הנער״ — -ו כ ע ן יתיב כען
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
זו שסבר כי ״עין תחת עין״ ־— פירושה
ממש.
והוא האחד והמיוחד מבין עמי ה־
ארץ ושונאי הפרושים — ״אותו האיש״.
הוא אשר הכריז כי בעת אשר אחרים
מורים ,כי המסמא עין חברו תנוקר עינו׳
הרי הוא עצמו בא ללמד תורת הרח־
מים• יכול להיות שאף הוא התכוון ל־
חוקי היוונים והרומאים בענין זה —
אף אף אם התכוון לחוק היהודים ,הרי
ברור׳ כי אין זה אלא אחד מסלופיו ה
ידועים ,אשר בא ובהם להכות ביהודים,
שמתוכם יצא.
התעכבנו על פרטים שונים לא מתוך
רצון רב ,אלא מתוך ההכרה שיש הכרח
לענות בדבר שעלולים לטעות בו .ישנם
רבים אשר אינם יודעים לשאול ומתוך
תמימותם עלולים להפגע .והנה עסקנו
בדבר הביאנו לעסוק גם בדברי הבאי,
וכדברי הרמב״ן )שמות כא ,מא( שב
עסקו ״בספרי הכמיהם״ הנו מסכם ״והנה
דברנו בדברי הבאי״ .אך היה זה הכרח
לא יגונה ,וכדי להציל אף יחיד מפ
גיעה היה כדאי לנו העמל הזה•
אני רוצה עוד בסוף דברי לעמוד
על החלוקה לאותה תורה שבעל־פה ה
קשורה בתורה שבכתב שאנחנו מוצאים
ברמב״ם .אני מדגיש אותה תורה ש־
בעל פה הקשורה בתורה שבכתב .יש
לנו תורה שבעל־פה שאיננה באה דווקא
1 2
לפרש את התורה שבכתב .ת ק נ ו ת חז׳-ל
אינן באות לפרש א ת התורה שבכתב
דווקא ,אבל יש לנו חלק שהוא בא ל
פרש• החלק הזה שבא לפרש הוא מת
חלק לפי הרמב״ם בהקדמתו לפירוש
המשנה — לשני סוגים :האחד הוא
פירושים מקובלים ,זאת אומרת שהיתה
קבלה איד לפרש הכתובים והעניינים
הקשורים בהם• אנחנו לפעמים מוצאים
אחרי שהיתר• קבלה איד לפרש את ה
עני נים האלה׳ שחז״ל ניסו למצוא גם
רמז בתורה לאותו פירוש׳ הרמב״ם מ
ביא בין השאר הדוגמא הזו :כשבתורה
מדובר על ״פרי עץ הדר״ הרי היה זה
פירוש מקובל שפירוש המלים האלה
״פרי עץ הדר״ הוא אתרוג .חז״ל ניסו
גם כן למצוא איזה רמז בתורה לאותו
פירוש .או כשאנחנו מוצאים את איסור
בשר בחלב על הסתעפויותיו השונות של
איסור זה׳ שיש בו איסור אכילה ואיסור
הנאה ולא דק איסור בישול שנזכר ב
תורה׳ באו חז״ל וניסו למצוא דרשה ב
תורה לפירוש המקובל הזה לאיסור ב
שר בחלב .ובכן כאן הפירוש המקובל
של חז״ל היה המקור׳ היסוד ,הדבר ה
ראשוני והמדרש הוא כבר הדבר המשני,
הוא כבר בא אחרי כן•
ויש פירושים — כד אומר הרמב״ם
— שהיחס בהם הוא הפוך :ה ד ר ש ה
קודמת להלכה• על יסוד הדרשה הגיעו
עבדך ת ח ו ת עולימא״ — אלכסנדר ש פ ר ב ר ב מ ה ד ו ר ת ת״א שלו מציין אמנם גם גירםא
במקום
ל״תרגוס
אוגקלום״ שלו )גרמנית( ע׳ 225וע׳ ,(233לפיו ה ת ר ג ו ם מ ת ר ג ם כ א ן
היות
והפירוש ה מ ק ו ב ל ה י ה ידוע ל ל א
הנחה
שהפירוש ה מ ק ו ב ל הנו ידוע .א ג ב מכאן סמוכין לאמור שהצדוקים לא ח ל ק ו
ת ח ת עין
—
ממון״ ,כי
במקום
חולקים עליו
ואונקלום ב ח ר
שהצדוקים חלקו על פירוש
מקובל
באופן
בתרגום
הכניסו
המלולי
בהסבר
אונקלום
ת ר ג ו מ ו )עיין ברלינר שם ע׳ .(224וכאן ל א דאה צורך בכך• כי לא היו כ א ן כ ל
ב ה ס ב ר ״עין ת ח ת עין״.
12עיין
״חלף׳•
״ ת ח ו ו ד כאן> יותר מ ת ק ב ל על הדעת ה ס ב ר ו של ר׳ אברהם ברלינר ז״ל )עיין ב כ ר ך ב
באריכות
ב מ א מ ר י :״התורה
המסורה לשיטת
www.daat.ac.il
הרמב״ם״
ב ״ ח ק ר ועין״.
מלולי,
מתוך
״עין
לתוך
חלוקי דעית
אתר דעת -מכללת הרצוג
לכלל הלכה זו ולכלל פירוש זה .על הד
רכים שבהן אשד ,נקנית — הכסף ,אומר
הרמב״ם שהוא דבר שנדרש מן המקרא
כלומר יסודו בכך שהוא נלמד מהכתוב
על יסוד דרכי המדרש ,ואין הוא פירוש
מקובל לכתוב בתורה ״כי יקח איש
אשר•״.
ובכן׳ יש לנו שני סוגים אלה של
הלכות .עמלו ראשוים ואחרונים ובדורות
האחרונים היו אלה בעיקר פרשני ה־
מקרא הגדולים :״הכתב והקבלה״׳ ה־
מלבי״ם׳ ר׳ שמשון ב״ר רפאל הירש,
הגצי״ב ור׳ דוד צבי הופמן שעמלו למ
צוא בתורה עד כדי כמה שאפשר בפשו־
טו של מקרא את אותו הרמז של ההלכה.
הם עמלו בזה בכדי להוריש תורת חיים
תואמת ומשולבת של תורה שבכתב ו
תורה שבעל־פה.
אני רוצה לסיים כאן בדברים שמצא
תי אותם בספרו של ההזון איש זצ״ל
בקשר ליחס שבין התורה שבכתב והתו
רה שבעל־פה .מלים אחדות אשר אין ב
הן מן החידוש ,אבל יש בהן מן הקביעה.
הוא אומר בדברים פשוטים וברורים:
״הכופר בתורה שבעל־פה אין לו חלק
גם בתורה שבכתב .שהרי עיקר פירושה
בעל־פה ,ומה בצע בפירושים שוא וש
קר״ )חזון איש קדשים ספר ב בסופו(.
אין תורה שבכתב יכולה להתפרש ב
אורה הנכון ,אלא על ידי מסורת חז״ל
— התורה שבעל־פה.
וכשם שיש כח להמשיך את הקדושה והאור האלקי הפנימי בכל המלאכות
ולהוציאן מכלל אתלטיא ,כן יש כח להמציא אור קודש בכל חלשונות ובכל
החכמות ובכל הלשונות ,באופן שמכל מקום יופיע כבוד ה׳ ומכל מקום יפוצו
קרני אורה של תורה.
הרב א .י .הכהן ק ו ק :א ו ר ו ת עמ׳ ס ח
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
מאיר
שלזינגר
המלטה
עם התפתחות מדע החקלאות גדלה
רגישותן ועדיגותן של בהמות הבית.
רגישותן של הפרות מתגלית בצורה
בולטת בשעת ההמלטה ובדרד כלל יש
צורך לעזור לפרות משובחות בשעת
ההמלטה .בספרות ההלכה מופיע המקרה
של םכגה לפרה בשעת ההמלטה כמקרה
מיוחד ולכן מוקדש דיון מפורש למקרה
א.
היילוד
)יילוד :משיכת הולד מן הרחם .סי
עוד :אהיזת הולד שלא יפול ,דחיקת
בשר האם והרחבת הפתח כדי שתלד(.
יש יילוד שקשור בו איסור דאורייתא
ויש יילוד שקשור בו איסור דרבגן .ה
גמרא אומרת :״אמר מר בר המדורי
אמר שמואל הושיט ידו למעי בהמה
ודלדל עובר שבמעיה חייב״ )שבת קז
ע״ב( .הגמרא מסבירה שביילוד כזה עוב
רים על איסור תורה והייבים משום
עוקד דבר מגידולו׳ ז .א .כמו התולש
גידול הגדל על קוצים.
במשנה )שם׳ קכח ע״ב( אנו לומדים:
״אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל
מםעדין׳ ומילדין את האשד .בשבת״.
רוב הראשונים כתבו שבמשנה מדובר
על יילוד שהוא אסור משום דאיכא טרחה
יתירה׳ הוי אומר היילוד הזה אסור מ
דרבנן• מה ההבדל בין יילוד זה לבין
יילוד הנ״ל אשר היה בו איסור מדאו
רייתא? התוספות מסבירים שאין איסור
1
1
2
ר ש ״ י ,ש * ת ו ס פ ו ת עבודה זרה עז
ה ל כ ו ת ש ב ת ,פ ר ק יא ה ל כ ה *
בשבת
שאין סכנה לאם ולולד• ברסת המודר
נית אנו עומדים לפני מצב אחר וכאן
אנו נתקלים בסכנה לחיי האם או לחיי
הולד כמקרה שכיח ורגיל.
רבות הן השאלות ההלכתיות המת
עוררות בהמלטה בשבת .נברר את השי
אלות אחת לאחת.
והסיעוד
תורה אלא איסור דרבנן ״ביושבת על
משבר שכבר נעקר לצאת׳ אי נמי מכיון
שכלו לו חדשיו פסקו גידוליו״־ )עבודה
זרה כו ע״ב ,ד״ה סבר( .מדברי התוס
פות יוצא איסוא שכאשר נעתק הולד
ממקום גידולו )תירוץ א( או שאינו
צריך כבר לאמו )תירוץ ב( אין איסור
דאורייתא ,דהיינו איסור גוה )תוספות(
או איסור קוצר )רמב״ן בדעת ראשונים(.
אף על סי שראינו שאיסור תלישת
עובר ממעי אמו מוזכר כאיסור עוקר דבר
מגידולו׳ הביא הרמב״ם דין זה בהלכות
נטילת נשמה .תה לשונו :״השוחט חייב
ולא השוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה
לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג
ושרץ בין בשחיטה או בנחירה או בהכאה
חייב . . .הושיט ידו למעי הבהמה ודלדל
עובר שבמעיה חייב*־ .הרמב״ן מסביר
את הקשר בין נטילת נשמה לפעולת
יילוד וכותב שכווגת הגמרא שאינו אלא
דמיון לקוצר דבר מחיותו ולכן כוונתה
ע״א•
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבפעולת היילוד עוקרים את הולד מ
נשמת א מ ו .כך משמע גם מפירש״י
שכתב שחייבים מפני ״שהפילתו עיי
דלדול זה״ .הרמב״ם מודה שיילוד בלי
דה בזמנה מהוה איסור דרבנן וכן כתב
לעגין יילוד גויה בשבת :״אין מילדין את
העכו״ם ב ש ב ת . . .ואף על פי שאין שם
חילול״ י• .והנה ,ברור שאין הבדל בין
מלאכת יילוד אדם לבין מלאכת יילוד
בהמה ולכן גם הרמב״ם מודה לתירוצי
התוספות הג״ל שביילוד הרגיל של בה־
מה יש איסור דרבגן .ואולי עוד יותר:
יתכן שאין חייבים לדעת הרמב״ם בכל
יילוד שלא מת בו העובר על ידי פעולת
האדם )וכדיוק דברי רש״י( .לעומת שי־
טות אלה פירש הרשב״א שגם מלאכת
יילוד במתגיתין אסורה מדאורייתא׳ אבל
הרשב״א לא פירש איזה איסור ,אך
דייק כן מלשון הגמרא בדף קכח* .ה־
גצי״ב מחדש בפירושו שאף הרשב״א
מודה לתירוצי התוספות הג״ל׳ אך מה
שכתב לעגין איסור תורה אין כווגתו
אלא לומר שיכולים לבוא ביילוד לאי
סור תורה ולכן גזרו )ולא משום טרחא(,
אבל לעולם אין המשיכה בזמן ההמלטה
איסור דאורייתא *י.
3
להלכה הביאו הפוסקים בשולחן ערוך
כדעת הרמב״ם ,רש׳י־י ותוספות )או״ח
סי׳ שלב( .הפרי מגדים גוטה להתיר
3
חידושי
הרמב״ן
ש ב ת קז ע״ב.
לדעת ה ר מ כ ״ ן
״השולה דג מן הים׳׳ ,שגם דין זה
ליילד במבכרת כשיש לה סכנה ומסתמך
כאן על דברי הלבוש• וכמובן מבכרת
ודאי לאו דווקא אלא בכל לידה שיש
בה סכנה• החזון איש כתב בפירוש ש
כאשר יש סכנה לאם או לולד יש להקל
ולמשוך כל שנעקר לצאת׳ לפי שאיסור
דרבנן זה נדחה מפני צער בעלי חיים
גדול והפסד מ ר ו ב ה .כמובן שיש להקל
רק כשהולד געקר לצאת ואין לסמוך
על תירוץ התוספות של ״כלו לו חד־
שיו״ דזה הוי ספקא בדין דאורייתא .כן
כתב הנצי״ב להקל בדאיכא סכנה.
8
המשנה סתמה ולא פרשה אי הותר
סיעוד גם בשבת או הותר רק ביום
טוב המוזכר במשנה .הטורי•־ התיר גם
בשבת ,אף שהרא״ש מביא ספק בדבר.
המחבר בשו״ע * התיר ביום טוב׳ אד
שתק מדין זה בהלכות שבת — לא
פירש לא איסור ולא היתר — אף ש־
אינו אלא ספק בדרבנן .המפרשים ה
אחרונים על הטור ושו״ע נשאו ונתנו
בענין זה .אבל כל הדיונים האלה אינם
אלא בסיעוד סתם אבל היכא שיש סכנה
לאם או לולד ,ואולי אפילו בדאיכא
צער בעלי חיים והפסד ,נשתנה הדין.
הסיעוד במהותו איסור מוקצה וטרחה
הוא׳ אבל לא טרחה גדולה כמו יילוד.
נחלקו הדעות בענין מוקצה במקום צער
בעלי חיים ו/או הפסד ״ .במקום צעב״ח
0
שייך דין
ב ה ל כ ו ת נםילת נשמה.
זה
מ י ן ה מ ו ז כ ר לפני זה
בגמרא
ל ד ע ת ה ח ו ל ק י ם על הרמב״ן שייך
דיננו לדין שלאחריו ״התולש פ ם ר י ו ת מ ש פ ת הכלי״ ,שהוא ענין לדיני קצירה.
4
הל׳ ש ב ת פ ר ק ב הל׳ י 0
5
חידושי ה ר ש ב י א ש ב ת דף ק כ ח ע״ב.
6
מרומי שדה ש ב ת ק כ ח :לדעתו ,לפי הרשב״א הוא א י ס ו ר דרבנן אםו איסור דאורייתא ,ולפי
שאר הראשונים הוא דין עצמי של ס י ר ח א יתירה ויש נ״מ גס בזה לדינא•
7
8
פמ״ג אשל אברהם או״ח שלב .ועיין ביאור הלכה סי׳ שלב.
חזו״א או״ח סי׳ גס ס ״ ק ה.
10שו״ע או״ח סי׳
9או״ח סי׳ שלב.
ת ק כ ג ,שלב.
11מג״א רםו ם״ק יד ,ועוד ב ה ר ב ה מ ק ו מ ו ת .
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והפםד התיר שו״ע־הרב טלטול מוקצה
לגבי בהמה שנפלה לאמת מים ־י ,וכן
התיר החזון איש לטלטל עוף פצוע מן
הלול משום שני טעמים ה ג ״ ל ״ .בכל
מקרים אלה יש צעב״ח גדול )חשש מי
תה( ,אך החזון איש לא התנה תנאי של
חשש מיתה ויתכן להקל בסיעוד בצער
גדול׳ אף ללא חשש מיתה כמיוחד מאחר
שהרבה אחרונים מקילים לגמרי כדעת
ה ט ו ר ״ ומתירים לעשות עבודת סיעוד
ב.
חתיכת הע ו
החובל בשבת חייב לי .נחלקו הרא
שונים בטעם האיסור .רובם ס ו ב ר י ם ״
משום נטילת נשמה שבאותו מקום׳ וה־
ר מ ב ״ ם פסק משום דש .ולשיטה זאת
צריכים לכל תנאי דש ,דהיינו שיקבל
דם׳ שיהיה בגידולי קרקע )בהמה חשיבי
גדולי קרקע לשיטות אלו( ,ולחיוב בעינן
שיעור גרוגרת .המקיז ד ם לרפואה חייב
לכו״ע = משום מתקן .ועיין בכל זה ב
ביאור הלכה סימן שט״ז ,ד״ה והחובל.
לפי האמור אין היתר לחתיד עובר חי
9ג
0
12שו״ע ה ר ב סי׳ שה ס ״ ק כו.
14כן נראה
בשבת .ובכל אופן :לעתים קרובות אפ
שר לחסוך ע״י סיעוד בזמן הנכון את
כל הצורך בעבודת יילוד אחר כך• אפשר
להתיר עבודת סיעוד לא רק כאשר אין
בה טרחה ואינה אלא טלטול אבר )כיוון
רגלי הפרד(.׳ — שהרי ברור שהותר
טלטול אבר אפילו משום צעב״ח בלבד **
— אלא אפילו כשיש בסיעוד משום
טרחה
ר
במעי
האם
אף כשיש סכגת מיתה לאם :אולם אם
העובר מת הרי לרוב הראשונים מותר
שכבר לא שייך בו נטילת נשמה .אך
לדעת הרמב״ם הוכיח הפמ״גי־ שהחובל
במת חייב והוכיח מגמ׳ שבת ע״ה ששם
מפורש שדש שייך במת׳ עיי״ש .אמנם
בנידוננו יודה גם הרמב״ם ,שהרי אינו
רוצה בדם העובר ואדרבא לא נוח לו
בו לפי שמזהם את הפרה׳ והריהו כדש
לאיבוד שאין שם דישה כלל׳ כמו שהו
תר חולב לאיבוד משום צ ע ב ״ ח ״ .
13חזו״א או״ח סי׳ מ ז ס ״ ק סז.
מהב״ח סי׳ שלב ,ו כ ן פסקו,
התפא׳׳י
בכללי
מ ו ק צ ה סעיף יב א ו ת ד .ובן
בערוך
השולחן סי׳ ש ל ב ועוד.
15שו״ע
או״ח סי׳ ש ח סע׳ מ.
16מהתפא״י שם מ ש מ ע שאין
בסיעוד אלא מוקצה,
ו ב ר ו ר שמותר ,אבל
מאחרונים אחרים מ ש מ ע
שיש ב ו גם דין סירחא ,עיין שו״ע ה ר ב סי׳ ש ל ב • :ו כ ן כ ל צרכי הולד שהתירו למרוח
ביו״ם…
17ש ב ת פ ר ק
18רש״י
א ס ו ר למרוח ב ה ם
שמונה שרצים,
בהם
בשבת״.
שו״ע או״ח
רשב״א ר מ ב ״ ן ועוד .עיין
ביאור
שם״ז סע׳ ח.
הלכה שםז ד״ה החובל•
20מג״א סי׳ ש ם ז ס ״ ק
19ר מ ב ״ ם הל׳ ש ב ת פ ר ק ח הל׳ ז.
סו.
21אשל א ב ר ה ם סי׳ ש ם ז ס ״ ק סו•
22עיין או׳י־ח סי׳ של סע׳ ח
וחזו״א א ו ״ ח סי׳ נו ם ״ ק ד .החפץ
במשנ״ב,
הנ״ל )סי׳ שטז( הביא ש ה ח ו ב ל לאיבוד ה ו י
אך החזון איש
סוחט כלל,
הנ״ל הוכיח
ואפשר
שפסקינן
מ ל א כ ה שאצל״ג ,ומשנ״ב סי׳ של הביא ב׳
כדעת הרמב״ן
ל ה ק ל כדעתם ו ל ח ל ו ב
חיים בביאור ה ל כ ה
והרשב״א
לאיבוד מ ש ו ס צעב״ח.
20
www.daat.ac.il
ב כ ת ו ב ו ת דף ו
דעות.
דאין ב ו
וא״כ ה״ה לנידון
דידן.
שם
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג.
השלפוחית
פיצוץ
לעתים יש צורך לפתוח פתח לתוך
השלפוחית .הפתח עשוי להכניס ולהו
ציא ,ז .א .להוציא הולד ולהכניס אויר,
שהרי מעונינים שהוולד יקבל אויר ל
נשימה .ולפי״ז היה צריך להיות אסור
כבונה ׳־ .אבל היות והשלפוחית אינה
מתקיימת כלל ,אינה מהוה חלק של גוף
הפרה ,הורה לי מו״ר הגרשל״ז אוירבך
3
ד.
3 0
3
קו ע״א רש״י ד׳׳ה חייב וכן
על מנת שיינק הוולד שהרי זה איסור
חולב .
8ב
טלטול
כלי שמלאכתו לאיסור מותר להביאו
למקום שירצה לאחר השימוש * .2ולדעת
המגן אברהם הוא הדין אם שכח ונטלו
באיסור ,ואפילו במוקצה מחמת חסרון
כ י ס .ואמנם במוקצה מחמת גופו הכ
ריעו אהרונים שאסור להביאו למקומו
אם שכח ונטלו! .אבל כאן שבא לידו
בהיתר יש מתירים .ועיין בכ״ז בענין
סכין של מילה בשבת -י .ועל כן במקום
שיש לחוש שאם ישאירו את הולד ב־
23ש ב ת קמו ,או״ח סי׳ שיד סע׳ א.
5
הנקה
הנקה היא חלק מהסיעוד המוזכר
במשנה׳ שנחלקו בו אם מותר בשבת.
וגם כשיותר צריך להזהר שלא יתיז הלב
ה.
שליט״א שאין בה איסור בונה .ונראה
שפיצוץ השלפוחית קל יותר ממסים
מ ו ר ס ה ״ שהותר .יש שגרסו דמותר
משום צערא דגופא -ולפי״ז רק באדם;
יש שגרסו צערא ״־ ,ויש שגרסו צורך •־-
שאולי כולל גם בהמה ,שהרי בגוף האדם
שייך בונה ואילו בשלפוחית לא.
הולד
מקום שנולד׳ ידרסו אותו׳ ודאי מותר
להביאו למקום מוגן .ואפילו בשעת ה
צורך יש על מי לסמוך אם טרם שיניחנו
מידו׳ יביאנו ישר למקום הסופי בלי
להשתהות ..כל המוזכר לעיל שייך
רק לשאלת טלטול הולד כמוקצה .דין
טלטול ולדות מחוץ לעירוב )בכרמלית(
הוא ענין בפ״ע .וצריד לעשות כל מאמץ
כדי שלא יבואו לידי צורך לטלטלם .34
ועיין בדין מפיס
33
מ ו ר ס ה ששייך
בונה
בגוף
האדם) .שבת
ב כ ת ו ב ו ת ו ע״ב(.
24או״ח סי׳ שכח סעיף כח.
25ר״י בתוס׳ ש ב ת קז ע״א ד״ה וממאי ,וכן הוא בשמ״ק כ ת ו ב ו ת ברשב״א בשמו.
26ר ו ב הראשונים .רש׳׳י שבת ,ג ע״א ,קז ע״א ,כ ת ו ב ו ת ו ע״ב ועוד•
27שיטה מ ק ו ב צ ת כ ת ו ב ו ת ו ע״ב בסוף הענין.
28שו׳׳ע סי׳ שכב סעיף לה ובשער הציון א ו ת פא•
29או״ ח סי׳ שח סעיף ג.
31ש״ח סע׳ הנ״ל
במשנה
30מג״א סי׳ שלא ם״ק ה.
ברורה.
32או״ח סי׳ שלא ,ויו״ד סי׳ כ ר ו סעיף ב ו ב ה ג ה ו ת הגר״א שם.
33רמ״א יו״ד ש ,מג״א בסי׳ הנ״ל.
34שאלה קשה היא אם נולדו
מלאיס-עגלים
במרעה בחוץ ואין
א פ ש ר ו ת להמתין
שם עד לילה.
אם יש חשש שימותו הולדות ,אפשר ל ה ת י ר ל ט ל ט ל ם פ ח ו ת פ ח ו ת מד׳ א מ ו ת :אם זה קשה,
21
www.daat.ac.il
ו.
אתר דעת -מכללת הרצוג
חתיכת
3 5שצרכי הולד ,כולל
.
חתיכת הטבור ,איגו אלא דרבנן .המשנה
ברורה * מביא דעות שהוא דאורייתא,
וכן מפורש בחת״ם ״ ,הובא בסת״ש יו״ד
קנד ס״ק ב .חיתוך מן הסתם אינו אלא
בכלי ,ולפי זה יש לדון להתיר קריעת
ה
מ
ג
א
מ
פ
ר
ש
3
הטבור
החבל אם לא ניתק .אך זה אינו מצוי,
שבדרד כלל אפשר לדאוג לכך שיקרע
מעצמו )ראה ב״מסקנות למעשה״( .אבל
לתקן הטבור אין להתיר בשבת ,ואפילו
לדעת המג״א לא מציגו היתר.
מסקנות למעשה
כשמתקשה פרה )או כבשה( בהמלטד•
נכון לכוון את הוולד לכיוון הפתח .ב־
מקרה ואין לה אפשרות להוציא את
הולד ונשקפת סכנה לה או לולד׳ הרי
כאשר נעקר הולד לצאת׳ מותר למשוך
אותו .כשמציץ הולד מן הגוף בודאי
שנעקר לצאת׳ ואף כשיצא מן הרחם ונכ
נס לצואר הרחם נקרא נעקר מצד הדין.
יזחר כשמושד בחבל לא לקשור קשר
של קיימא ולא להתירו מפקעת של חו
טים .במקרה הצורך יכול לנקוב באצבעו
את השלפוחית ,שלא במקום הצטברות
דם .כשמגיע במשיכתו למקום הרחב ב
יותר ,יעמוד מצד הבהמה כשהוולד אחוז
בידו ולא יבלום)!( את המכה; ז״א ש
ינוע עם הוולד הצדה ולמטה ,בדרד זאת
יש בטחון כמעט מלא שהטבור יקרע
מעצמו.
במקרה והולד גדול ותקוע בצואר
הרחם בצורה שכזאת שיש צורך לחתכו:
אם חי הוא אסור לחתוך ואם מת מותר.
כשהולד בידי המיילד ואי אפשר ל
השאירו במקום ,כאשר יש סכנה לחייו
אם יניחנו במקום ,מותר להביאו למקום
אחר לכו״ע׳ אף באין סכנה יש גם כן
מתירים .אסור לתקן את הטבור .אם יש
צורך אפשר להנשים את הולד ,ובצורך
גדול להניקו׳ דהיינו לכוונו אל הפטמות
וכיו״ב אבל לא להתיז חלב על מנת
שיינק.
יש לטלטלם ע״י שנים ואס ג ס זה ב ל ת י אפשרי .יש לטלטלם בשינוי ,בתנאי שיחכה עד ש ה ו ל ד
יכול ל ל כ ת בעצמו )אע״פ ש ל ר ו ב הראשונים לא שייך דין חי נושא א ת ע1מו בבהמה( .העיקר
שיש להקפיד לא להוציא ל מ ר ע ה בעלי חי העומדים להמליט .ר ק בשעת הדחק מ ו ת ר ל ע ש ו ת כנ״ל.
35או״ח סי׳ של ס״ק יג.
36ארי׳ח שם ,ס׳׳ק כז.
22
www.daat.ac.il
37ת ש ו ב ו ת ח ת ״ ם יו״ד מיי קלא.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש.
ב.
שטיין
לעברים
עברית
)לבעית שנוי הכתב והלשון בימי עזרא(
התגבשותם של עולי בבל לחברה
יהודית בעלת כוון רוחני ברור ועקבי,
הנו אחד ההליכים ההםטוריים המעניינים
ביותר בדברי ימי עמנו ,תהליך מסובך
זה היה רצוף תופעות חברותיות פנימיות
ומדיניות רבות ומנוגדות ,תנועות ותנו־
דות רוחניות פגימיות והתגגשויות תר
בותיות עם זרים ועם קבוצות יהודיות,
או יהודיות למחצה .כל אלה השפיעו
אמנם על עצוב דמותה של היהדות׳
אולם בסופו של דבר גם הפעם )כמו
ברוב התקופות שקדמוה ושבאז אחריה(
נקבעה דמותה הרוחנית על ידי גורמים
פנימיים ששאבו השראתם ממקור נצח
ישראל .בתקופה זו קמו הנביאים האח־
רונים ואנשי הכנסת הגדולה שהחזירו
העטרה ליושנה והשיבו את תורת משה
״זכרו תורת משה עבדי״ )מלאכי ג׳ כב(
במרכז חיי האומה עד ״יום ה׳ הגדול
והנורא״ )שם( עד אחרית הימים.
אחד המפעלים הגדולים של תקופה
זו היה קביעת לשון התורה והכתב ש־
תכתב בה .עובדא זו ידועה למדי׳ אבל
אופיה ותוכנה טרם נתבררה ונתלבנה
כל צרכה.
א.
איתא בתלמוד ע״פ התוספתא:
)סנהדרין כא ע״ב( אמר מר זוטרא
ואיתימא מר עוקבא :בתחילה ניתנה
תורה לישראל בכתב עברי ולשון
הקודש׳ חזרה וניתנה להם בימי עז־
רא בכתב אשורית ולשון ארמית.
ביררו להם לישראל כתב אשורית
ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב
עברי ולשון ארמי .מאן הדיוטות?
א״ר חסדא :כותאי .מאי כתב עברי ?
א״ר חםדא :כתב ליבנאה.
דברים אלו הם מסקנת הםוגיא שם׳
לפיה נשתנה בימי עזרא הכתב והלשון
ואח״כ חל שינוי נוסף ,ע״י שביררו
להם לישראל את הכתב שהונהג ע״י
עזרא וסיעתו ואת לשון הקודש הקדומה
והמסורה מדור לדור .אולם בגיגוד ל
מקובל בסוגיות הש״ם מובאת — לכ־
אורה בלי שום קשר עם דברי האמור
אים — מחלוקת תגאים:
תגיא :רבי יוסי אומר :ראוי היה
עזרא שתינתן תורה על ידו ליש
ראל ,אילמלא קדמו משה וכר ואף
על פי שלא ניתנה תורה על ידו,
נשתנה על ידו הכתב שנאמר :וכתב
הנשתון ,כתוב ארמית ומתורגם אר
מית )עזרא ה ז( )כתב שנשתנה
לכתב ארמית ותוכגו יתורגם לשפה
הארמית( וכר וכתיב) :דברים יז,
יח( וכתב המשגה התורה הזאת —
כתב הראוי להשתנות ,למה נקרא
אשורית? שעלה עמהם מאשור.
תניא :רבי אומר :בתחילה בכתב
זה )אשורית( ניתנה תורה לישראל.
כיון שהטאו נהפד להן לרועץ )לכתב
רעץ(׳ כיון שהזרו בהן ,החזירו להם
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -
הרצוג מזמן מתן תורה ועד שיבת־
שמכללת א.
וכר .למה נקרא שמה אשורית?
ציון ,בו נתנה ונכתבה התורה ב כ ת ב
מאושרת בכתב .רבי שמעון בן אל־
עברי ולשון הקודש.
עזר משום רבי אלעזר בן־פרטא
ב .תקופת מעבר בימי עזרא .ב ת
שאמר משום רבי אלעזר המודעי:
כתב זה לא נשתנה כל עיקר וכר.
קופה זו חדשו את לימוד התורה כביום
הגמרא אינה מקשה מבריתות אלו
נתינתה בהר סיני׳ אד בכתב אשורית
וגם אינה מביאה ראיה לדברי מר זוטרא
ובלשון הקודש.
ומר ע ו ק ב א .לכאורה נראה שהם הול
ג .תקופת התבססות לימוד התורה
כים בשיטתו של רבי יוסי׳ אד ר״י מד
בארץ־ישראל ,בה ביררו וסיכמו גם
גם
בר רק על שנוי הכתב והם דנים
בעיה זו .״ביררו להם לישראל כ ת ב
בשנוי הלשון .אולם קרוב הדבר ששנוי
אשורית ולשון הקודש״.
הלשון לא היה תוצאה של החלטת מוסד
אמנם אין מר זוטרא מכריע בשאלה:
ציבורי כי אם תופעת לואי של קיבוץ
למה נקרא אשורית? לכן לא נדע ל ע ת
דוב
גלויות .יהודים רבים עלו מארצות
עתה להחליט :האם עד התקופה האה־
רות ארמית — דברו ולמדו תורה באר
רונה ,תקופת הבירור הסופי התקיימו
מית ,בפרט שארמית היתה גם שפת
זו ליד זו צורות כ ת ב שונות או שהן
השלטון בממלכת פרם ,אי לזאת בחירת
התחלפו לפי התקופות .יתכן שמשום
שלמרות
הלשון היה החידוש הגדול,
כד אמרו בירושלמי )מגילה פ״א( :אמר
״בי
בפיהם
ששפת ארמית היתה שגורה
ר׳ לוי מאן דאמר ברעש )כתב עברי(
ררו להם לישראל כתב אשורית ולשון
נתנה תורה ,עי״ן מעשה נסים )העי״ן
הקודש״.
בכתב זה דומה לםמ״ד שלנו( ,מאן דא־
1
לכן מ ס ת ב ר שמר עוקבא מסכם שתי
הבריתות גם יחד .המחלוקת בין רבי
ור״א המודעי איגה על עצם קיומן של
צורות כ ת ב שונות; בהם מודים כולם.
דעותיהם חלוקות רק בזה׳ האם נשת־
נתה צורת הכתב ומסכם מר זוטרא
ואיתמא מר עוקבא שהיו שלוש תקופות:
נתנה תורה,
םמ״ר מעשה
מר אשורי
נסים.
בריתות אלו ודברי הסיכום של מ ר
זוטרא ואיתימא מר עוקבא עוררו כ ב ר
את הראשונים לחקור את בעיית שנוי
הכתב* ,ורבו מחקריהם של חוקרי ה
לשון וההםטוריה הישראלית בנושא זה .2
1
1ע״ש בר״ח שאין הלכה כמ״ד ואיחמא מ״ד כ י דבריהם מוקשים מ ה ב ר י ת א הנ״ל.
* 1ראה עין יעקב ,ריש מם׳ מ ג י ל ה :הריטב״א ו ה כ ו ת ב ש ם ן עיקרים ג ,ט• וראה דברי ה מ פ ר ש י ם
המובאים ב״מרגליות הים״ ל ה ר ב ר .מ ר ג ל י ו ת שליט״א על סנהדרין כא—כב.
2
להלן ר ש י מ ת כ מ ה מ ח ק ר י ם יסודיים ומקיפים הדנים בבעיה
א .ר״ע מן האדומים ״ ב ס פ ר מאורעניס אמרי
בינה״
זו:
פרקים
נו—נט.
ב .כ.ד .גולומד בם׳ חקרי ק ד מ ו נ י ו ת פ ר ק כ ת ב הנשתוון — ברלין תדפ״ט.
ג.
ך.
רבינוביץ ת ו ל ד ו ת היהדות בא״י ע׳ .187
5.ג01ט^113ז?6
1£4־ו6 5011ו£11>:1ת111ק171$
1<61:8 : 016ח(1ז. 5. >3־01
ה .מ א מ ר ו של ד״ר ל .בלוא בס׳ זכרון לד .ק ו י פ מ ן ברםלוי .1901
ו.
מ ב ו א הגדול ל מ ל ו ן
ב ך י ה ו ד ה ע׳ ,95הוצ׳ ירושלים — ת ל פ י ו ת .1948
ז .נ .ה .מ ו ר ס י נ י :ה ל ש ו ן ו ה ס פ ר ע׳ .123
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מטרתו של מאמר זה לחשוף את ה
רקע ההיסטורי של המושגים ״עברי״,
״עברית״ ו״עבר הנהר״ ,פירושיהם ואו
פני שמושם בפי אבותינו בימי קדם.
אין אני חושב שעל ידי זה ימצא
פתרון למכלול הקושיות והבעיות שנת
עוררו בקשר למפעלו זה של עזרא ,אך
תקותי שהוא יקרב אותנו להבנת הענין
בכללו.
ב.
במסכת מגילה)יחע״ב( מובאת ברי־
תא המוגה את השפות שהיו שגורות
בפי היהודים בראשית תקופת הבית ה־
שני .שם כתוב :קראה )את המגילה(
גיפטית׳ עברית ,עלמית׳ מדית׳ יוונית
לא יצא .קראה עברית לעברית )ליהודים
דוברי עברית(׳ עילמית לעילמים ,יוו
נית ליוונים י א ,3
צ
עוד נברר שבריתא זו נשנה בתקופה
הפרסית ,כנראה מיד אחרי שתקנו לק
רא מגילת אסתר ברבים ,ע״כ מעניינת
העובדא שהיא מונה את העברית בין
השפות הלועזיות שהיהודים דברו בהן.
זה מוכיח שעברית זו אינה לשון הקודש
או ״אשורית״ של המשנה )שם ,יז( שא
פילו הלועזי ששמע את המגילה בשפה
זו יצא .אבל בתקופה מאוחרת יותר —
בתקופה היוונית — כבר כינו ללשון
הקודש ״עברית״ ,כדברי המשנה )גיטין
מז ע״א( :שני גטין שכתבו זה בצד זה
ושנים עדים עברים באים מתחת זה
לתחת זה׳ ושנים עדים יוונים מתחת זה
לתחת זה׳ את שהעדים הראשונים נקר
ב
בםוגית התלמוד מ ח ו ל ק ת
4
פירוש המשניות להרמב״ם,
5
6
בריתא
השווה
אים עמו כשר .בונת המשנה ללמד דין
שנתחדש עקב תפוצתו הרבה של היוו
נית בקרב היהודים׳ הנכתבת — בניגוד
לעברית וארמית — משמאל לימין׳ אבל
גם העד העברי וגם היווני ״הם עדי יש
ראל כשרים״ .4
הבריתא של מסכת מגילה גלמדה
עוד בתקופה קדומה ,כאשר היוונית
טרם נפצה בין היהודים׳ בכל אופן לא
יותר מהרבה שפות לועזיות אחרות ,ע״כ
כלולה יוונית בין השפות שהקורא בהן
את המגילה לא יצא .אבל אחרי התפש
טותה ,התירו לקרא בה את המגילה )שם
יח ע״א( וכדברי הרמב״ם :לפי שהיתה
מובן א צ ל ם . . .עד שהיתר ,אצלם אותו
לשון כמו לשונם ,וכאילו היתד ,אשו
רית .5אולם רק בגלל התפשטותה לא
היו מתירים להשתמש בה לכל דבר
שבקדושה ,אלא כדברי רשב״ג )שם( :אף
ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית
על פי האסמכתא ״יפת אל׳ ליפת —
יפיפותו של יפת באהלי שם וכדברי
רש״י ״לשונו יפה משל כל בגי יפת״.
רק ״לשון יפה״ המאפשרת הבעה ברו
רה ומדויקת הותרה לכתוב בה את ה
תורה •
6
בראשית התקופה הפרסית קראו אי־
פוא ״עברית״ לשפה שלא היתה מיוחדת
ליהודים בלבד .היא היתד ,לשון׳ או
ניב של לשון ,שדברו בו עמי נכר ש־
בארץ־ישראל וגם היהודים שישבו ב
תוכם.
לכאורה עברית זו לא ידעגו מהיא?
ומי מבין עמי הקדם השתמש ב ה י
זו לשתיים ,לפי צרכי השקלא
גם א ת דברי המשנה
וטריא שם.
שם פ ז :
פירוש ה מ ש נ י ו ת להרמב״ס•
כיוון דאתינא להכי י ת כ ן שבמס׳ מגילה יח• אין מ ח ל ו ק ת בין ה ב ר י ת א קראה גיפטית ו כ ר ובין
רשב״ג ,כל אחד מדבר ל פ י זמנו .אך ק ו ש י ת הגמ׳ ב מ ק ו מ ה עומדת׳ כי טעמיהם שוים.
25
www.daat.ac.il
לביןהרצוג
עבר -מכללת
אתר דעת
לשונו — שלא היתה מיוחדת ר ק
רש״י מפרש :עברית ־ -לשון
לו — שהיא אמנם אינה ״יהודית״ )נחמי׳
הגהר .אולם דבריו מעוררים אותה שאלה
יג ,כד( אבל על כל פנים היא עברית.
עצמה .לשון עבר הגהר מהיא?
הרמב״ם על המשגה )ידים ד ,ה(
״תרגום ^זכתבו עברית ועברית שכתבו
תרגום וכתב עברי אינו מטמא את ה
.ידים״׳ כ ו ת ב :עברית היא הלשון העב־
דית והכתב העברי ,כ ת ב עבר והוא
כתב אשר כותבים בו התורה העם ה־
נקראים ׳על סמירה׳ )שמתנים(״ .פי
רושו דומה לזה של רש״י׳ רק ליתר
בהירות הוא מוסיף שהוא כתב השומ
רונים.
אד דא עקא! גם בזה טרם רווה לנו:
מדוע נקרא כתב השומרונים — ״עברי״
ושפתם — ״עברית״ ז
האם חשבו את השומרונים — הכו־
תים לבני בניהם של יוצאי עבר הנהר?
האם חז״ל קבלו את דעת השומרונים־
הכותים ,שהם צאצאי העברים?
וכדי להבהיר עוד יותר את שאלתיגו
נוסיף :למה קראו אבותינו ,שבי־הגולה,
את שפת הכותים־השומרונים עברית־
לשון עבר הנהר?
המענין בשאלה זו היא׳ שרק לשפת
הכותים קראו עברית׳ אבל הכותים ב
עצמם לא זכו בפי חז״ל לשם זה ,למ
רות שהיתה קיימת קבוצת יהודים ש
קראום עברים׳ כאמרם :קרא — א ת
המגילה ־־־ עברית לעברים ,ז .א .ליהו־
דים דוברי עברית .הם הבדילו איפוא,
בין העם שישב בשומרון שאין לו שום
זיקה היסטורית או לאומית לעם היהודי
ז
ג.
״עבר הנהר״ או ״עבר נהרה״ הנו
מושג גיאוגרפי ,בו ציינו בתחילה ארצות
רחוקות ,שבגלל היותן רחוקות מאד —
בעבר הנהר — הידיעות עליהן היו
מטושטשות׳ והעמים היושבים בהן בלתי
מוכרים׳ עד שאי אפשר להעריד כוחם
ועצמתם ומשום כד הם עוררו פ ח ד .
הם נהיו סמל לאליליות ולהתנכרות לרוח
ה׳ .הגבול הטבעי בין א״י ובין עולם
בלתי ידוע זה׳ היה הנהר הגדול גהר
פרת .כל המרחב שבצדו השני של נהר
פרת נקרא עבר ה נ ה ר .לעזוב ארץ
בלתי נודעת זו השטופה בעבודת אלי־
לים׳ נחשב לעליה שרק בחסד ה׳ אפשר
לבצעה .כאשר יהושע סיפר לבני יש
ראל את חסדי ה׳ אשר גמלם מאז נבחרו
לעמו ,הוא מתחיל :״בעבר הגהר ישבו
א ב ו ת י כ ם . . .ואקח את אבותיכם ,א ת
אברהם יאילד אותו בכל ארץ כ נ ע ן . . .״
)יהשוע כד ,ב—ג(.
8
9
לכן מובן שהמלך השולט גם בארץ
מעוררת אימה זו ,נחשב למלך המלכים.
רק הגדול בין כל מלכי יהודה וישראל
— המלד שלמה זכה לגדולה זו ,ועליו
נאמר :״כי הוא רודה בכל עבר הנהר
מתפסח ועד עזה״ )מלכים־א ה׳ ד( .עבר
הנהר מציין מרחב בלתי מוגבל ומוגדר,
ע״כ אמרו) :מגילה יא ,ע״ב( רב ושמו־
7בפי חז״ל הס נקראים בדרך כלל רק ״כותים״ .הבנוי ״שומרונים״ הוא מאוחר ,מימי התנאים
האחרונים.
8נהר פרת ועמי פרח נחשבים לגדולים ולשליטים .השוה ב״ד פט״ו.
9עיין מלכים א ה ,ד בתרגום שם•
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אל :חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה
בסוף העולם׳ כי המלך שהגיע לעבר
הנהר כאילו הגיע עד סוף ה ע ו ל ם .
10
״עבר הנהר״ דומה למושג ״עבר ה־
ים״ ומשתמשים בהם בערבוביה׳ אבל
לכונה אחת :ארץ רחוקה אשר מים רבים
מפרידים בינה לבין ארץ ישראל ובגלל
רחוקה אין ידיעות ברורות עליהן .כמו:
״ואת צור וצדון )הקרובות שמצבן ה־
גאוגרפי ידוע( ואת מלכי האי )שבגלל
ריחוקן אפילו שמו אינו ידוע( אשר
בעבר הים״ )ירמי׳ כה׳ כב( .בזה יש
להסביר שפעם נאמר על הארמים :״וי
באו ויגידו ליושפט לאמור :באו עליך
המון רב מעבר לים מארם״) .דה״י־ב
כ׳ ב( ופעם נאמר :״ויוצא את ארם
אשר מעבר הנהר״) .שמואל־ב י ,טז(
כאן כמו שם *־כונה לארץ רחוקה אשר
מים אדירים מפרידים בינה לבין א״י.
ידוע שכאלף שנים לפםה״נ ,בימי
מלכות דוד וקצת לפניה׳ בטרם עליתו
של אשור׳ גדל כחם של הארמים בבבל.
מקורות ארכיאולוגיים מעידים שבתקופה
זו ישב פעם אפילו מלך ארמי על כס
מלכות בבל .ארמים לחמו במשך דורות
בעד בבל וכנגד אשור .בתקופה זו —
בסוף ימי גדולתם של הארמים — היתה
המלחמה ,עליה מסופר בשמואל ב )י0 ,
ואחרי שנגפו חילות ארם מהארצות ה
קרובות לארץ ישראל)מארם בית רחוב,
מארם צובא וממעכה( לפני יואב׳ הז־
עיקו עזרה מעיקר מושבו של ארם— ,
10יתכן שלזה נתכוון
ירושלים ו ש ל י ט ץ
לפי
ארתחששתא
בכל
תושבי אשור קבלו ידיעותיהם ה
ראשונות אודות ארצות זרות אלו מפי
שבטים גודרים שהגיעו אליהם מארץ
כגען ,הן הורחבו והתבהרו עקב מלח
מות ומסעי כבוש מרובים׳ עד שנהפך
לשמם הרשמי של כל השטחים הכבושים
על ידם בצדו המערבי של נהר פרת.
בכבושו של עבר הנהר התחילו ה־
ארמים והאשורים והשלימום הבבלים ז
הם םפחוהו לארצם .כאשר הפרסים כב
שו את בבל זכו ממילא גם בעבר הנהר,
וכנראה בלי מלחמה מיוחדת .כמו קוד־
מיהם הבבלים ,ראו גם הפרסים בעבר
הנהר שטח אינטגרלי של ממלכתם.
רואים אנו שהמושג ״עבר הנהר״
עבר התפתחות דומה בשני עברי הפרת,
אף על פי שהשתנה משמעותו לפי מצבם
ומעמדם המדיני של העמים שהשתמשו
אל צרי יהודה
עבר נהרה״ )עזרא ד ,כ(
זה אין להסיק מכאן
מלפרש
במכתבו
מבבל הרחוקה כאילו היתה בעבר הים
)או בעבר ה נ ה ר ( ״ .
גם בעברו השני של נהר פרת הת
פתח מושג גיאוגרפי דומה ,ר ק היה
מכוון לצדו הארץ ישראלי־סורי של
הפרת.
בספריתו של אסר חדון מלך אשור ״
נתגלה לוח חרם׳ שלפי השערת החוק
רים נחרתה כ־ 1100שנים לפהם״נ׳ ובו
נמצא כבר הבטוי ״עבר נהר״ כציון ל
מחוזות וארצות שבעברו הסורי־א״י של
נהר פרת.
אבל
ובנימין:
רש״י:
״ומלכי תקיפין
בכל עבר
ש א ר ת ח ש ש ת א ידע על ש ל מ ה המלך .א ב ל
נהרה
הוו
על
של צד א״י.
במל״א ה ,ד נמנע רש״י
בכלל ,כי ברור ששם הכונה ל מ ר ח ב המגיע עד ס ו ף העולם•
11השוה מאמרו של מיזלר על נושא זה ) כ ע ת אינני זוכר א ת שם ה מ א מ ר ( בירחון ציון
תש״ו
כ ר ך יא.
12מ ל ך ב ש נ ו ת 669—680ל פ ה ״ ס
בערך בזמנו של מנשר .מלך יהודה.
-
27
www.daat.ac.il
בו .הצד הבבלי־אשורי כבש את הצד
רא ״עברי״ ,כי בא מעבר הנהר )ברא
אצלם
שית יד׳ יג׳ רש״י בשם ב״ר( .כאשר
״עבר הנהר״ למושג גיאוגרפי־מדיגי עם
הציפו שבטי עבר הנהר את ארץ כנען
גבולות פחות או יותר קבועים ,כפי ש
היו נחוצים להם למען קביעת גובה ה־
קראו לכל הארץ ״ארץ העברים״ )שם
מ ,טו( .בתקופה זו היתד ,שפת העב־
מסים שעל מחוז זה להכניס לגנזי ה־
דים זהה עם שפת הכנענים .13במורצת
אתר דעת -מכללת הרצוג
הארץ־ישראל־םורי,
וכך
נהיה
מלך .לעומת זאת :הצד השני סבל מאז
הזמן
ומקדם מפשיטותיהם וכבושיהם של בגי־
הארץ ונשכח זכרם בארץ כנען ,והכנוי
עבר־הנהר ,על כן נהפד אצלם ״עבר
הנהר״
לשם
נרדף
לזרות,
ולשעבוד,
לעבדות׳ ולגלות.
טעם זה היה מספיק לעולי ב ג ל לא
לקרא לארצם בשם הכולל ״עבר הנהר״.
וכאשר נדייק אנו רואים שכל עבר ה
נהר שבספרי עזרא ונחמי׳ נאמר ע״י
הפרסים או בקשר אתם .היהודים בינם
לבין עצמם נמנעו לכנות ארצם בשם
שיזכירם בלי הרף שאכן משועבדים הם
לעם זר .נוסף על כך ,״עבר הנהר״ היה
שם כולל למדינות רבות וכל מדינה
ומדינה ,וכל עם ועם השתדל להבליט
עצמו על ידי שם המיוהד רק לו ולארצו.
כך עשו׳ למשל׳ השומרונים )עזרא ד,
יז( וע״י שם מיוחד יחדו הנביאים את
יהודים ואת היהודים בתוך עמי הנכר
שסובבום) .שם ה ,א(.
גם הכנוי ״עברי״ לא היה חד־מש־
מעי בכל התקופות ובפיהם של כ ל בני
אדם שהשתמשו בו .בראשונה כנו בשם
זה משפחות ושבטים שהגיעו לארץ כנען
מעברו הבבלי של גהר פרת .אברהם גק־
התבוללו שבט
העברים בתושבי
״עברי״ נתיחד רק לבני בניו של אברהם
1
העברי * י
אולם! בעת ישיבתם במצרים נטשו
בגי אברהם את בנויים העברי וקראו
לעצמם ״בני ישראל״ )שם נ ,כה( .אבל
המצרים הכירום גם הלאה כעברים )שמות
ע״כ שלה ה׳
א ,טו—טז׳ ,ב׳ ו—ז(
את משה אל בני־ישראל״ )שם י ,יד(
ולפני פרעה הוא מופיע כשליחו של
״אלוקי העברים״ )שם יח(.
1 5
*
!*4
אחרי יציאתם ממצרים וכניםתם ל־
א״י ,חדלו לגמרי לכנות לעצמם ״עב
רים״ — גם העמים שסובבום לא כינום
בשם זה — אבל הוא לא נשכח לגמרי,
הוא נשאר שם נרדף לאדם שנבדל מ
כלל האומה׳ כגון :״עבד עברי״ גהות
הדרגה לעומת בן חורין המכונה :״יש
ראלי״ או ״איש ישראל״ .16
הקשר הממשי עם אדמת ארץ ישראל
ועם העם היושב עליה ,היה אצל אבותנו
אחד מעקרי האמונה ,והנבדל מהם כאילו
13מעניין לציין שכל ״עברי״ נ ם ׳ בראשית מ ת ר ג ם אונקלום ״עבדיא״ והחל מם׳ ש מ ו ת ״יהודיא״.
כי ב ס פ ו ד י ם׳ בראשית אין שם זה מיוחד לבני־יעקב — היהודים ,ה ו א שם כ ו ל ל ל ר ו ב ת ו ש ב י
הארץ.
14ה ש ו ה
ר מ ב ״ ן בר׳ מ ה ,י ב
)לשםתו
שם יב ,א( ש ש פ ת כנען
ה י ת ה ש פ ת ה א ם של
אברהם
אבינו ,שנולד בחרן.
15ש מ ו ת א ,ט ן ויאמר פ ר ע ה — אל ע מ ו ,ה ן ע ם בני ישראל ר ב ועצום ממנו״ אין כ ו נ ת ו
בנ״י ,כי א ם לבניו של ישראל ,ר ב ועצום ממנו) .ראה ש ם אב״ע(.
16ע׳ חולין ק א :״ולא נקראו בני ישראל עד סיני״.
28
www.daat.ac.il
לעס
הרצוג יונה הנביא הבורח מא״י חרשי־
שכאשר מכללת גם
אתר דעת -
כופר בעיקר * ״ .לכן יש להבין
שה׳ אומר על עצמו ,,עברי אנוכי״ )על
בן ישראל נהיה משועבד לעם נכרי ו־
שאלת המלחים ״ומאין תבוא ,מה ארצו
בגלל זה נתרופפו קשריו עם כלל האו
ואי מזה עם אתה י לא השיב להם; ראה
מה ,גהיה בעיגי אחיו — החפשים מעול
שם בדברי הרד״ק(.
זרים והמםתפחים בגחלת ה׳ — כנחות
דרגה ן הוא גהיה ״עברי״.
ירמיה הנביא כרת ברית עם צדקיה
כאשר בני ישראל יצאו למלחמה נא־
המלך ״לשלוח איש את עבדו ואיש את
מר עליהם :״יצאו ישראל לקראת פלש־
שפחתו העברי והעבריה״) .ירמי׳ לה
לקראת יש־
ט( ,אולם הם כאדם עברו ברית והנביא
ראל״) .שמ״א ד׳ א -ב ( וכשנגפו בפ־
מוכיחם על כך :״מקץ שבע שנים תש־
״ ״ מ מ י ! ״מה קול התרועה הגדולה
לחו איש את אחיי ה ע נ י -כלומר׳ גם
תים״י ״ויערכו ״פלשתים
העברי
מ נ ח י )שם ^ " 0י
ש ת ם אמרו :״ ה ת ח ז ק ו . . .פן תעבדו
ל ע ב י ם ׳ כאשר עבדו לכם״ )שם,
ט( אם לא תנצחום׳ תהיו דומים לעב־
— תהיו עבדים!
ישראלים׳ תושבי שטחים כבושים
נקראים עברים לעומת ישראלים בני
חורין .אחרי שיונתן הכה את נציב
פלשתים אשר בגבע נאמר :״ושאול תקע
בשופר בכל הארץ לאמר :ישמעו העב
רים״ )שם יג ,ג( ומיד אח״כ נאמר:
״וכל ישראל שמעו לאמר :הכה שאול
את גציב פלשתים״ )שם ,שם ד( .גם
בפסוקים ו—ז שם ,מבדיל בין ״איש
ישראל״ החפשי מעול זרים ובין ״עב־
דים״ הבאים אל שאול מארץ גד וגלעד
הכבושה .הפלשתים לעגו לישראלים
משועבדים ומושפלים על ידם :״הגה
עברים יוצאים מן ההרים אשר התחבאו
שם״ )שם יד׳ יא( ,אבל יונתן המביע
את תקות הגאולה ,אומר אל נושא כליו:
״עלה אחרי ,כי נתנם ה׳ ביד ישראל״
)שם׳ שם יב(.
ש
• 16ראה יהשוע כב ,י
הקשר
הגופני־חומרי
ו ה ת פ ל ל ו אליך דרך
הזר אלא א ת אחיד בן אמד׳ אתה משח•
דד .קראו איפוא דרור ״איש לאחיו ואיש
לרעהו״ )שם׳ שם יז׳ השוה ויקרא כה׳
לט(.
למה קראו לעבדים ולמשועבדים ל
עם זר — עברים ? על פי האמור לעיל
קרוב הדבר שהמושג ״עבר הנהר״ —
ממנו נסתעף השם ״עברי״ — היה זהה
עם עבודת אלילים ״ .עמי עבר הנהר
הרבים והחזקים הטילו פחדם ומוראם
על בגי ישראל מימי ראשית מלכות
ישראל ועוד לפניה י! .על ידם נחרבה
ישראל וגם יהודה .על ידם נשרף בית
המקדש וברשעותם נושלו בני ישראל מ־
על אדמתם .בני עבר הנהר היו תמיד
לצנינים ולמוקש לאבותינו ,וארצם עו־
רדה אצלם רגשי זרות ופחד טמיר.
ה•
לוינו לאורך כברת דרד היסטורית
ארוכה את התפתחותו והתגבשותו של
במיוחד יט ,ו כ ן שמ״א כו ,י ט ובדש״י שם.
הכרה זו ה ש ת נ ת ה
ו נ ו כ ח ו שאכן ״ה׳ א מ ר לשכון
בערפל״ .אז נהפך
במקצת ,כאשד בנה שלמה א ת ב י ת ה מ ק ד ש
לקשר
אחיד ואם אתה משחררו׳ לא את העבד
ם
ר י ם
והלאה
-העבד נהזת הדרגה
-הוא
רוחני־נפשי,
כתפילת
שלמה:
והתחננו
אליך בארץ
שביהם.,.
א ר צ ם . . .ו ש מ ע ת ה ש מ י ם . . .״ )מלכים־א ח ,מז—מט(.
ויו־
17ראה יהושע כד ,י * -ד — מ ו .
18שמואל־ב י ,ט ז :דה״י־ב כ ,ב.
29
www.daat.ac.il
המושג ״עבר הנהר״ בשני עברי נהר
ה״אשורים״ דברים ״ארמית״ ובני י ש
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרת .גם נוכחנו איד ובאיזו מידה הושפע
ראל מדברים ״שפת כנען״ ׳־.
ע״י התפתחות זו משמעות המושג ״עברי״.
ברור איפוא שאבותינו בזמן ה ב י ת
עתה יקל עליגו לדון בשאלת היחס ש
הראשון לא דברו ״עברית׳ .לשון ב ש ם
בין ״עברית״ שהיא שפת הדיוטות —
זה לא היתד .קימת בכלל .גם לשון ״אשו
כותית — שומרוגית לבין התואר ה
רית״ לא היתד.׳ כי האשורים ע צ מ ם
לבני־ישראל
כבוד ״עברי״ שהוא ירושה
דברו ארמית .הבנוי ״עברית״ לשפה א ו
מאביהם הראשון ,בבחינת ״כל העולם
לכתב איזה שהוא חדש הוא ומקורו ב
כולו מעבר אחד וחוא מעבר אחד״ )ב״ר
ראשית הבית השני• אד גם ב ת ק ו פ ה
פרק מה(.
זו נקראה עוד לשון הקודש ״יהודית״
0
,
בכתבי הקודש אין זכר לשמה של
שפת אבותינו .רק בתקופה מאוחרת
יותר ,אחרי מגעים תכופים ואינטנםי־
ביים ים עמים רחוקים מארץ־ישראל
שבהכרח גם שפתם היתה זרה׳ הבדילו
בין שפת היהודים לשפת האשורים .א־
חרי חורבן שומרון כאשר רבשקה בא
במלאכות םגחריב לדבר אל מגיגי ירו
שלים הנצורה׳ אמרו שליחי חזקיה:
ד ב ר נא אל עבדיך ארמית ,כי שומעים
אנחנו׳ ואל תדבר אלנו יהודית באזני
העם אשר על החומה׳ )ישעיה לו ,יא <
מלכים־ב יה ,כו( .בני יהודה דברו וש
מעו ״יהודית״ ומסתבר שבני עשרת ה
שבטים דברו אותה שפה עצמה ,רק קר
אוהו ״ישראלית״״.
בדרד כלל כל העמים של אזור אחד
דברו שפה אחת )אמנם ים שנויים מוע
טים או מרובים( .ולכן לא תמיד זוהו
שם השפה עם שם העם שדיבר בה.
השפה נקראת בדרך כלל על שם העם
שלפי ידיעתם ,דבר בה לראשונה׳ או
ע״ש העם שהאזור כולו נקרא על שמו.
)נחמי׳ כג ,כד( כמו לפני חורבן ה ב י ת
הראשון .מסתבר שגם הכנוי ״אשורית״
לכתב התורה׳ שם הדש הוא ומקורו בימי
הבית השגי ואין שום קשר ביגו לבין
עם ״אשור״ שכבר לא היה קיים אז.
משום כך ,ברור שגם לדעת רבי יוסי
שאמר) :סנהדרין כב ע״א( ״למה נ ק ר א
אשורית? שעלה עמהם מאשור״׳ אין
הכובה מעם אשור ,אלא -מארץ אשור.
שעוד זכרוה בראשית ימי ש י ב ת ציון
שממנה יצאה הרעה לישראל) .השוה
עזרא ו ,כב 5ונחמי׳ ט ,לב(.
*
**
כאמור :עד הורבן הבית הראשון
דברו היהודים יהודית — לשון הקו
דש ,והעם הפשוט אף לא שמע בשפה
אחרת• אד אין זאת אומרת שהיו קנאים
לשפתם ,ולהמו כנגד שפות זרות .ידועה
המסורת :משה רבנו באר היטב א ת
התורה — בשבעים לשון) .סוטה לה(:
ובספרי אמרו :ויאמר ה׳ מסיני בא —
שנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל׳ לא
19יתכן שנבדלה מז היהדות במבטא ,כ מ ו ״ ס ב ו ל ת -
ב מ ק ו ם ״שבולת״ )שופטים יב ,ו(
ובהבדלים
קטנים אחרים שאין בהם ־כדי ל ש נ ו ת א ת אחידות שתי הלשונות• השוה גם מ ל ״ ב ה ,ב ״ ו י ש ב ו
מארץ
ישראל נערה קטנה״ — אולי ע״ש לשונה ?
20השוה למעלה ה ע ר ה 14״ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מ ד ב ר ו ת ש פ ת כנען״ )ישעי׳
יט ,ח(
כישראל
בארץ
כנען )דש״י(,
או
שפה
המדוברת
הארץ )רד״ק>
30
www.daat.ac.il
ע״י
כנענים
שהיו
פעם
תושבי
וגם ארמית שהיתה השפה הרשמית ב
לשון אחד׳ אלא בארבע לשונות .ויאמר
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה׳ מסיני בא — זה לשון עברי )כאן
בבל י
הבונה ללשון הקודש ,עוד נחזור לברר
לעומת זאת הבאים עם העליות ה
זאת( ,וזרח משעיר למו — לשון רומי,
מאוחרות — כולל עלית עזרא — הביאו
והופיע מהר פארן — זה לשון ערבי,
אתם שפות לועזיות שוגות .עזרא מספר
ואתא מרבבות קודש — זה לשון אר
שבעת מפקד העולים שבערד על גדות
מי .
הבהר ״הבא אל אהוא״ לא מצא ביגיהם
ה
בתקופה
שנלמד
זה,
מאמר
אמנם
לויים .אז שלח ״לאליעזר וכר ראשים.
רומית׳ מביע את ההשקפה הישראלית
וליוריב ולאלבתן מביבים ואצוה אותם
המקורית על עמים ועל לשונם .השקפה
על אצו הראש בכםפיא המקום וכר״
—
וו הכירה קדושתה של שפת התורה
)עזרא ח ,וטו( אין אבו עוסקים בקביעת
בלשונות
לשון הקודש׳ אד לא זלזלה
מקומו הגיאוגרפי של כםפיא׳ אד מס
עמים אחרים .אדרבא׳ גילה בהן ניצוצי
תבר שהמדובר במקום מרוחק מעיקר מ־
קדושה.
קום הישוב של יהודי בבל 3־•• .גוםף ל
לשונם
ואל
עמים
אל
כזה
יחם
עם
ראשים ,היה צורך לשלוח גם ״מבינים״
אין
גלותם.
לארצות
יהודה
בגי
יצאו
— חכמים המדברים )״מביגים״( שפות
פלא איפוא שמהר מאד סגלו לעצמם ל
זרות ,גוסף לעברית וארמית.
שונות העמים שישבו בתוכם .ובעת שי־
גם בא״י התחילו לבולל שפתם בהש־
בת ציון ובמיוחד בעת עלית עזרא ואח
פעת התערבותם בגויים׳ כאן אנו בפ־
ריה ,כאשר יהודי התפוצות התחילו ל
גשים — אולי בפעם הראשוגה בתופעה
עלות לרגל לבית המקדש — שבירוש
אופיינית החוזרת ונשנית כמה פעמים
לים׳ הועלו לארץ־ישראל לשונות זרות
בדברי ימי עמנו — של התבוללות לשו
ומשונות׳ לא שערון אבותיהם ,אמנם
נית וצימחת שפה ״יהודית״ מיוהדת
יש להניח בודאות שזקני העם וחכמיו
מתיר ערבוב לשונות .״גם בימים ההם
נשארו נאמנים ללשון הקודש ולכתבה,
ר א י ת י . . .וביניהם חצי מדבר אשדודית
לכל הפחות ללימוד התורה ולכתיבת
ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם
םת״ם.
ועם״ )גחמי׳ יג ,כד(.
הראשונים שעלו עם זרובבל רובם
כמו אבותיהם הגולים׳ ככה גם בניהם
היו מעיקר מושב היהודים בבבל׳ שמה
השבים ,לא שיגו יחסם הליברלי ללשו
נות זרות .במיוחד כבדו את הארמית
הוגלו טובי העם ״החרש והמסגר״ וה־
שהרי היא כלולה בתורה ובנביאים וב
כהנים שומרי משמרת הקודש׳ שבטח
כתובים )ב״ר פרק עד .(,עוד בתקופה
שמרו על (מורשת האבות ,על התורה
היונית׳ כאשר שפה זו התפשטה בין
ועל לשונה׳ ,הם דברו יהודית — לה״ק
צ2
21
׳
21הם ידעו שלאשור אין לשון והם מדברים ארמית ,כ מ א מ ר ם ז ״ ל * :בזוי א ת ה מאד״ )עוג׳ א ,ב>
שאין ל ה ם לשון של מ ל כ ו ת והנהגה מדינית ,כדברי התום׳ ד״ה שאין וכו׳ )ע״ז ו•(.
22הנביא ירמי׳ ) פ ר ק כד( משוה
א ת ג ל ו ת יכני׳ ל״תאנים
ט ו ב ו ת מאד״ ,ו כ ו ת ב
עליהם * ו נ ת ת י
להם לב ל ד ע ת אתי״ .מ ש מ ע שהיו ביניהם יודעי תורה ,ואלה ב ט ח הבינו א ת לשונה ו ש מ ר ו עליה.
23ההדגשה *בכסיפיא המקום״ מראה שהיתר .גם מדינה
בשם זה )המלבי״ם(•
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
היהודים .לא התעוררה שום התגגדות.
היא היתד ,יקרה בעיניהם )ע׳ מגילה ח.(:
הם לא הרגישו בכגון דא ,שום סכנה
לקיום העם והתורה ,למרות דברי ה־
גביא :אפרים בעמים הוא י ת ב ו ל ל . . .
אכלו זרים כחי — והוא לא ידע )הושע
ז ,ח—ט( .רק בסוף הבית השני ,בעת
מלחמת האחים הורקנום ואריםטובלום
גזרו :ארור אדם שילמד לבנו חכמה
יווגית׳ ואפילו אז אמרו :לשון יווגית
לחוד וחכמת יוונית לחוד )סוטה מט ע״ב(.
ו.
עם מטרות שונות עלו זרובבל ועזרא
לירושלים.
הראשונים עלו ״כדי לבנות את בית
ה׳ אשר בירושלים״ )עזרא א ,ה( —
אמנם גם הם דאגו ללימוד תורה׳ ״שאל
נא את הכהנים תורה לאמר״ )חגי ב,
יא()הנביא התעניין בעיקר בדיני טומאה
וטהרה ,כי אז טרם נבנה המקדש וחשש
שמא נשכחו המצות והדינים הקשורים
בו — כנראה דחפה על הישוב החדש
סכנת שיכחת התורה מראשית הוםדו!(,
אבל לא ביסוס התורה היתה עיקר מט
רתם .האחרונים לעומת זאת׳ עלו עם
כונה ברורה׳ ללמד לבני ירושלים תורה.
עזרא ״הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳
וללמד בישראל חק ומשפט״ )שם ז ,י(
וכשנשתכחה תורה — עלד ,עזרא ויס
ד ה ״ .מובן שגם עזרא העלה א ת בית
המקדש על ראש שמחת עליתו )שם,
לג ,ה( ,אולם׳ עיקר מטרת עליתו היתה
יסוד התורה ותקנת קיום מצותיה•
*
**
24ראה ס ו כ ה כ ע״א .ש כ ו ת ב שם
עזרא
הזכיר נ ש כ ח ו ת .אך נראה
רש״י
עם עליתו של עזרא התחילה תקופה
חדשה בלימוד התורה בארץ יהודה :ה־
הנהנים חדלו להיות מורי העם הבל
עדיים .הנביא עוד מטיח כלפיהם :״וי
דעתם כי שלחתי אליכם את המצוד ,ה
זאת ,להיות בריתי את ל ו י . . .תורת
אמת היתד ,ב פ י ה ו . . .כי שפתי כהן
ישמרו דעת ותורה יבקשו מ פ י ה ו . . .״
)מלאכי ב ,ד—ז .יש דעה שמלאכי הוא
עזרא מגילה טז•( אד אין כבר בתוכחתו
כדי להעמידם על עיקר תפקידם ולכן:
״גם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים
לכל העם ,כפי אשר איגכם שמרים את
דרכי ונשאים פגים בתורה״)שם( .כאשר
הכהנים שהיו נושאי התורה נשאו פנים
בתורה׳ היא נשכחה גם מהעם עד שבא
עזרא ממשפחת הכהנים ויסדה .במקום
הכהנים בחר עזרא מכל בני ישראל את
ה״מבינים״ ועשאם נושאי התורה.
בעצם כבר בגלות •בבל היו ״מבי
נים״ לא רק מבני לוי .במשלחת אל אדו
הראש בכםיפיא ,היו גם ״וליויריב ול־
אלנתן מבינים״ ואלה לא היו לויים׳ כי
לפני כן הוא אומר :ובני לוי לא מצאתי
שם) .עזרא ח ,יג( כמו כן בס׳ נחמיה
)ח׳ ט( מונה את המבינים — 13במס
פר — ואח״כ ״והלויים מבינים את העם
לתורה״ .משמע שהראשונים שמזכיר ב
שמות ,אינם לויים,
**
חידוש לימוד התורה ,אחרי ששלטה
בו השכחה דרש שנוי לא רק בבחירת
מורי התורה ,כי אם גם במוסדות התורה
ובסדרי הלימוד שבהם ,כל זמן שכה־
על הלל ,ש ה ח ד ר ה ל כ ו ת ש כ ו ח ו ת
מבני בתירא,
שבימי עזרא שלטה ס כ נ ת ה ש כ ח ה לא ר ק
אלא בעצם לימוד ה ת ו ר ה .
32
www.daat.ac.il
ככה
ב ה ל כ ו ת בודדות,
אתר דעת -מכללת הרצוג
נים שמרו דעת ומפיהם בקשו המון העם
תורה׳ היה בית־המקדש׳ החצר והלשכות
שמסביבו המרכז ,שם למדו ולימדו תו
רה׳ כי שם נמצאו הכהנים והלויים .אבל
כאשר במקום הכהנים באו ״המבינים״
מכל בני ישראל ,הוקמו מוסדות לימוד
לגערי בג״י גם מחוץ לבית המקדש והר
הבית.
אגב׳ לאור הג״ל מאד מתקבלת הש
ערתו של בעל ״הדורות הראשונים״
)ח״א כרך ג ע׳ (466שהאמור במם׳ בבא
בתרא )כא (.״התקיגו שיהוא מושיבין
מלמדי תנוקות בירושלים״׳ היא אהת
מתקנותיו של עזרא׳ עליה הוסיפו חז״ל
לפי ראות עיניהם ולפי צורך ה ד ו ר .
אחרי שחכמת התורה עזבה את הר
הבית וברחובות ירושלים תיתן קולה,
התעוררו המוני העם ללמוד תורה׳ עד
שהם שהתחילו לדרוש מעזרא הסופר
ללמדם ״ויאמרו לעזרא הסופר להביא
את ספר תורת משה״ ויקרא בו עזרא —
. . .מן האור עד מחצית היום׳ נגד האנ
שים והנשים והמבינים ,ואזני כל העם
אל ספר התורה״ )שם פרק ח( .לימוד
המוני זה עורר בעיות לשוניות כפי ש
תוארו למעלה׳ אבל גם את הצורר לתת
פירוש לועזי מוסכם לתורת משה ויחד
עם זה לשמור על טהרתה המקורית.
כדברי חז״ל :ויקרא ]עזרא[ בספר תורת
משה — זה מקרא ,מפורש — זה תר
גום׳ ומשום שכל — אילו המסורות
)גדרים לז.(:
25
*
**
הרבה תקנות תיקן עזרא אחרי עלותו
לירושלים ,ומטרת כולן היתד ,לסלק
מכשולים שעכבו את מילוי משימתו ה
עיקרית :ליסד מחדש את לימוד התורה
ולחזק קיומה .רוב המכשולים מתוארים
היטיב בספרו ובספר נחמי׳ :אחרים רק
מרומזים שם ומוסברים ע״י חז״ל .על
האחרונים נמנים שלשה מכשולים עי
קריים :
א .בליל השפות ש ל שבי הגולה,
שבמשך זמן קצר נהפכו לשפת עילגים
אחת ,בבחינת ״הצי מדבר אשדודית״.
חוסר שפה ברורה ונקיה מנע את הצל
חת הפצת התורה וגם הווה גורם מפריד
בין שבי הגולה.
ב .השכחה ששלטה בלימוד התורה.
ג .המצב החדש שנוצר אחרי ש־
הכהנים והלויים חדלו להיות עיקר נושאי
התורה ,ולימוד התורה נפוץ בקרב ה
עם כולו.
**
כאמור :בליל השפות שהעולים עם
עזרא הביאו איתם ושנתבלבלה עוד יו
תר׳ עקב התבוללותם בעמי הארץ ,היה
הגורם הישיר לבחירת לשון מיוחדת
ללימוד ה ת ו ר ה .עזרא וסיעתו בחרו
בלשון הארמית שהרי א( היתד ,השפה
המדוברת בין יהודי בבל שהוו את עיקר
העליה ואת עיקר מעמד לומדי תורה ן
ב( היתד ,שפת השלטון׳ ומשום כך היתה
שגורה בפי רבים מיוצאי ארצות שונית
)כבר התורה והגביאים השתמשו בלשון
זו( .אולם ,בה במידה שההמונים התקרבו
לתורה והתמסרו ללימודה ,נוכחו לדעת
שאין הארמית לשון התורה )גם התורה
26
25ברור שגם הלאה נשאר ה ר ה ב י ת ו ל ש כ ת הגזית מ ק ו ם מ ו ש ב ם של אנשי כ נ ס ת הגדולה ומשם
יצאה הוראה לכל ישראל ,אבל נוסדו
נראה
מ ק ו מ ו ת לימוד ב ת י מדרש — גס ביתר חלקי ירושלים.
ש כ ב ר באסיפה הגדילה )נח׳ פ ,ח(
מ ח ל ו ק ת על מ ק ו ם האסיפה ,אך
חפשו מ ק ו ם חדש ל ק ר א
לכל ה ד ע ו ת היה קיים
בתורה• ראה יומא סט:
מחוץ ל ע ז ר ה כדברי אביי שם•
קרוב
הדבר ש כ ב ר אז חשבו לימד מ ק ו ם לימוד ל ת ו ר ה ,מ ח ו ץ ל ב י ת המקדש•
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -
הרצוגבמעשיהם ואינם נוהגים לפי ה
בל־מכללתקים
שבעל־פה ,המשנה היסודית נמםרה
תקנות הקבועות׳ כדברי ד׳ מאיד )ב׳ימ
שון הקודש( ,ע״כ נטשוה ובמקומה בררו
קד ע״א( שהיה דורש לשון הדיוט —
להם את לשון הקודש ,לשונה המקורית
שהרגילו הדיוטות לכתוב שלא כ ת ק נ ת
של התורה.
חכמים )רש״י שם( .הכותים היו הדיו
גם כתב התורה עבר בימי שיבת־
טות• מאז ראשית דרכם בישראל ועל
ציון תהליד דומה .רוב היהודים דוברי
כן טבעי הדבר שבחרו להם כתב הדיו
ארמית כתבו תמיד בכתב המקורי של
טות .
התירה ,שכמו לשונה ,לא זכה לשם מיו
לסיכום :עברים גקראו בראשית ה
חד .יהודים רבים׳ שיחד עם שפת ה־
בית השגי יהודים ומתיהדים שנשארו
תורה שכחו גם את כתב התורה׳ הש
משועבדים לדתות עמים זרים .ש פ ת ם
תמשו בכתב שהיה גהוג בקרב רוב ה־
היתה שפת עילגים — עיברית; שפה׳
אומות באותם הימים) .גם בני־ישראל
שמיעוטה לשון הקודש ורובה ״אשדו
השתמשו בו ,גם בימי הבית הראשון( .
דית״ .כתב עברי הוא כתב גחות דרגה
עזרא וסיעתו בחרו בכתב התורה המ
שהשתמשו בו ״הדיוטות״ שלא הגיעו
המגיעים
קורי שקראוהו ״אשורי״ •
לדרגת ״יהודים״ לומדי תורה.
לכך היו כמו בבחירת הלשון :שאיפה
3 0
27
ז צ
לבהירות ומגיעת שגיאות וסטיות .את
הכתב השני קראוה ״ליבוגאה״ פירוש
כתב גם ,אותיות גדולות )רש״י שם(
כדוגמת האותיות של החורטים באבן ׳.-
אבל התורה גכתבת אפילו על אבן בכתב
יפה ובאותיות ברורות ,כמצות התורה:
״וכתבת על האבנים את כל דברי התורה
הזאת באר היטיב״ )דברים כז ,ח( ,״ב
אר היטיב — והכתיבה״ .29
8
אמנם גם אחרי קבלת האשורי ככתב
הרשמי לכתיבת התורה ,לא נאסר ה־
שמוש בכתב העברי ,או בכל כתב אחר,
)כמו שלא הקפידו על לימוד התורה
בלועזית( אלא ״הניחו להדיוטות כ ת ב
עברי ולשון ארמי״ )סנהדרין כב ע״ב(.
הדיוטות נקראים אגשים שאיגם מדיי־
אחרי התגבשותה של היהדות ת ח ת
הנהגתם של אנשי הכנסת הגדולד• ו ת ל
מידיהם נעלמו כל אלה — אד נקבעו כולם
אצל הכותים שעד ימי האמוראים נש
ארו הדיוטות .אד ברור שמעולם לא זכו
בכנוי ״עברי״ .בסוף ימי הבית השני
נפרדו הכותים — שומרוגים לגמרי מעל
היהודים וגם נעלמו כל אותם התופעות
של שיעבוד וירידה מוסרית שהיו ידו
עות בימי הבית הראשון .לעומת זאת
שוב געמדה היהדות מול עולם עוין —
העולם היוני׳ ששאף להכחידה בנפש
וברוח ,ואז חזרה העטרה ליושנה והשם
״עברי״ נהיה שוב לתואר כבוד לזרעו
של ״אברהם העברי״ שכל העולם מעבר
אחד והוא מעבר אחד״.
26זו היתד .גם ה ס י ב ה שעזרא ו ב י ת דינו ת ק נ ו נוסח וסגנון ק ב ו ע ל ת פ י ל ו ת )רמב״ם הל׳ ת פ ל ה ׳ א ,ד(.
27השווה ע ר ו ך ה ש ל ם ערך אשר ,ב ס ו ף הערך.
28ראה ב מ א מ ר ״ ה כ ת ב הנשתוד׳ בס׳ ח ק ר י קדמוניות לר.ד .גולומר
ה ס ב ר מקיף ל ב י ט ו י זה.
29אבן עזרא שם ,ועי׳ בדברי ה מ פ ר ש שלדעתו אב״ע חולק על רש״י ש מ פ ר ש ג ״ ב א ר ה י ט ב —
בע׳
בכך ,כי באר היטב מ ו ס ב על ״ ו כ ת ב ת ״
לשון״ ,אך אין צורך
בכתב
ב ר ו ר ועל
,״דברי
ת ו ר ה ״ — בדברים בדודים״.
30ר׳ חםדא ב מ א מ ר ו
אלא
״מאן
שהם מ ש ת מ ש י ם
הדיוטות ? כותאי״ ל א התכוון
בכתב
עבדי
כהדיוטות.
34
www.daat.ac.il
שהכותים ו ר ק
ה ס נקראים
הדיוטות,
אתר דעת -מכללת הרצוג
מילון ישראלי
כוננות המדינה היהודית התרחשות ממש־
משיחית ,וגם זה בבחינת קנקן ישן מלא
חדש.
אהת מן הדרכים שבהן אפשר להכיר
רוחו ותרבותו של עם ,ולעמוד על הת
מורות החלות בהן מדור לדור ,היא חקר
הלשון ,המדוברת בפי בניו .ואם נכון ד־
בר זה לגבי כל אומה ולשון׳ הרי לגבי
העם היושב בציון — על אחת כמה
וכמה .התחדשות הלשון העברית כשפה
מדוברת במדינה מודרנית היא מפלאי
תחית חיינו הלאומיים :קנקן חדש מלא
ישן .לעתים היחס בין חדש וישן בלשון
הוא הפוך ,ואז חושפת הלשון המדוברת
בהבל פה את התמורות התהומיות שחלו
ברוחם של חלקים מבני העם .זוכרים
אתם את המאבק המוצדק על עבודה
עברית? באותם הימים גהגו ראשי הפו־
עלים העבריים לגנות את העבודה הלא־
יהודית בשם ״עבודה זרה״ .הוד ,אומר:
ישן מלא חדש .הוא הדין לגבי השם
שגהג אחד מזקני המדינה להדביק לה
דרד התגשאות :״הבית השלישי״ .אין
זאת אלא שאותו זקן ביקש ליחס להת־
א.
אולם יש קגקן חדש שאפילו חדש
אין בו .הכוונה לאותם גיבי לשון מחוד
שים׳ אשר איגם עומדים בפגי ביקורת
משמעותם האמיתית .״מיזוג גלויות״,
למשל .קם אחד וטובע מטבע חדש ומב
ריק וזורק אותו לתיד הציבוריות היש
ראלית .המטבע עובר לסוחר בשוק ה־
דברגות הישראלית ומשתחק והולד עד
שאיגנו שוד ,עוד את — הפח שממנו
עשוי .והשתא עוסקים טובי הציבור ה־
ישראלי ב״מיזוג גלויות״ — בשוקי קפ
ריסין. . .
הבה געםוק במדור זה מפעם לפעם
בגילויים ובכיםויים דומים שבלשוננו ה
מדוברת .שמא יוסיף עיסוק זה להבנת
הםבד הרוחני והחברתי בו שרויים הל־
קים שונים מבני עמנו.
כפיה
צמד מלים זה חדש הוא בלשוננו,
ולשוא נבקש את משמעותו ממקורותינו.
לכל היותר ניתקל במאמרו של ר׳ אב־
דימי )שבת פח ע״א( :״מלמד שכפה
הקב״ה עליהם הר כגיגית״ .ובכן׳ ״כפיה
דתית״ על כל ישראל? לא ולא! הרי
עמדו כל ישראל ואמרו ״נעשה ונשמע״!
)עי׳ תום׳ שם( אם כן ,כפיה מתוך רצון,
או רצון מתוך כפיה? ״חכמה יהודית״
טיפוסית ,בודאי׳ והשוה את ההלכה ״כו־
פין אותו עד שיאמר רוצה אני״ ודברי
דתית
הרמב״ם הידועים בפ״ב מהל׳ גירושין.
בין כך ובין כך ,כפיה ד ת י ת במובגה
הדתי והמדיני המקובל בעולם הנאור
— אין כאן.
מושג הכפיה הדתית במובנה הדתי
והמדיני המקובל בעולם הנאור מוצאו
מתקופת הריפורמציה במאות הט״ז והי״ז.
באותם הימים נתחדשה הלכה בבית־
מדרשו של המשטר המדיני בממלכות
אירופה :״מי שבידו המלכות׳ גם הדת
בידו״׳ ומלכים ושרים כפו על נתיניהם
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את הדת שנראתה בעיניהם רת האמת.
בני הדת הקתולית כפו על נתיניהם ה
פרוטסטנטיים את הדת הקתולית ,וכן
להיפד .כפיה דתית פירושה ,אפוא :לאלץ
אדם מאמין לעשות מעשים דתיים ולה
אמין בעיקרים דתיים שהם בניגוד ל״
אמונתו ה ד ת י ת ולעיקריים הדתיים שלו.
נמצאנו למדים כי מדינה הכופה מע
שים או מהדלים בעלי משמעות דתית
על אזרחים שאין להם אמונה דתית
כלשהי — אין בכד משום כפיה דתית
כלל ועיקר ,שהרי אין אותם אזרחים
נאלצים לעשות דבר המנוגד לאמונתם
הדתית .מי שאינו מאמין שאסור לו.
מטעמי דת ,לעשות מלאכה ביום השבת,
או שחייב הוא ,מטעמי דת ,לעשות מלא
כה ביום השבת ,איננו יכול להאשים
באשמת כפיה דתית מדינה הכופה עליו
לשבות ממלאכה ביום השבת .יש כאן
כפיה׳ כמובן ,כמו ביחס לכל חוק שה
מדינה כופה על אזרחיה׳ אד כפיה דיתית
אין כאן .לפיכד אין בחוקי קדושת היום
הראשון הנהוגים עד היום בהרבה מדי
נות נאורות משום כפיה ד ת י ת לגבי
אותם אזרחים שאינם מאמינים בקדושת
היום הראשון .ולפיכך אין בכד משום
כפיה ד ת י ת אם ממשלת ישראל מונעת
מאניות ישראליות להגיש לחלק מנוסעי
ה! נבלות וטרפות .כפיה ד ת י ת תהיה
כאן דק לגבי אותם אזרחים ישראלים
המצהירים שאמוגתם ה ד ת י ת מצווה עלי
הם לאכול נבלות וטרפות.
ברם המילון הישראלי גורס אהדת.
כותב ״הארץ״ במאמר ראשי מיום י״א
באב תשכ״ג :״יש ויש מהכפיה הדתית,
למעשה ,אם נרצה להכרית לא־יהודים
לאכול ממטבה כשר זמן ממושך .אין זה
מספיק כי נתקין להם מקום לתפילה ב־
אניה? ולא ההגיון ולא היושר סובלים
כי גגיד לגוצרי כי אמגם יהיה חופשי
להתפלל לפי נוהגו על םיפוגה של אניה
ישראלית׳ אד אוכל כשר עליו לאכול,
אם לא ירצה לרעוב״ .הנה אנו רואים
כיצד הגיון ,יושר — ורדיפת בצע מ
שמשים בערבוביה במילון הישראלי .מ
עולם לא נשמע מפי גוצרי מאמין שה
אכילה ממטבח כשר גוגדת את אמונתו
הדתית .אם נמנע ממנו תפילה על־פי
אמונתו ,יהא בכד משום כפיה דתית .אם
נאלץ אותו ליהנות מן הדגים הממולאים
של המטבח הכשר ,תהא זאת כפיה ד
תית רק על־פי ה״יושר״ וה״הגיוך של
המילון הישראלי.
מ .ב.
דרד ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלה במלאכתך )שבת פט ע״א(
ואפילו לאינו יהודי שעוסק במלאכה שאסורה לישראל כגון בשבת או בשביעית.
מגן א ב ר ה ם — מ ח צ י ת ה ש ק ל א ו ר ח חיים סי׳ שמז ם ״ ק ד
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תגובות
עם סיום שנת הראשונים
השנה החולפת — ה׳ תשכג — הוכרזה כ״שגת ראשונים״ לציון הווםדס
של הכפרים הראשונים בישוב החדש ,אין לטעון שהנוער הישראלי אינו זקוק
לרענון הרוח החלוצית אשר פעמה בלבם של מייסדי ראשון לציון וראש פינה.
אם ראשי המדינה כוונו לדבר זה ,יש להודות על הכרזת ״שגת הראשונים״ ,אך
עלינו לקבוע שלא ראינו פעולות חינוכיות ותרבותיות הנועדות לקדם את
המשימות אשר עמדו לפגי ראשי המדיגה בשעת הכרזתם על שגה זו.
העיתונות הדתית והנציגים הדתיים בכגםת ובממשלה עמדו כבר על כך
שהשם ״שנת הראשונים״ אינו מוצלח ,שכן יש בו משום זלזול בעבודות החלוציות
של בוני הישוב הישן אשר בנו במשך מאות שנים את הישוב היהודי בארץ ישראל.
הכיגוי היומרגי הזה מהווה פגיעה גסה בדורות שלמים אשר חיו בארץ ישראל
בתנאים קשים ביותר ,הם אנשי הישוב הישן שהיו הראשוגים שיצאו מחומות
ירושלים והקימו שכונות וישובים חדשים שנהיו לאבן פינה לישוב החדש .וכבר
אמר בעל ״תוספות יום טוב״ )דמאי ז ,ג ד״ה מעשר( שהמילה ״אחרונים״ אינה
שוללת את קיומם של אחרים הבאים אחרי ה״אחרוגים״ .כך גאמר גם אגו,
שההתפארות כחלוציות ה״ראשוגים״ אין ביכולתה להכחיש את קיומם של
ראשוגים קודמים.
אד יש מקום גם לביקורת פגימית .עליגו לשאול את עצמגו אם אין אנו
אשמים בחוסר הידיעה השורד בציבור הישראלי בכל הנוגע לחלוציות של הבגים־
הבונים הראשוגים .אולי לא התאמצה היהדות הדתית די הצורך לגלות ולחשוף
את גבורתם של הדורות הראשונים בבגין ארץ ישראל .השארגו את חקר תולדות
הישוב ואת ידיעת יושבי הארץ לאנשי מהקר ומדע .לא הצלתנו — ואולי אפילו
לא גיסינו — לעשות א ת לימוד תולדות הישוב למקצוע הי וללימוד מרתק
לילדינו .יש לנו סיפורים ומכתבים נפלאים אשר כתבו גדולי ישראל על גסיעתם
לארץ ישראל ,על חיי הישוב ועל מאמצי מנהיגיו להפריח את שממות הארץ.
אין אגו קוראים עם תלמידייגו בבית הספר היסודי את מכתב הרמב״ן׳ את אגרות
הרב עובדיה מברטגורא )״דרכי ציון״( ,את מכתבי בעל ״אור החיים״ ,ואת דברי
בעל ״פאת השולחן״ .את העיון בדברי גדולי ישראל על תולדותיהם ותולדות
בני דורם בארץ ישראל השארנו לאנשי מחקר או ליהידי סגולה ביגיגו .בתי
הספר שלגו — על מוריהם ,מגהליהמ ,מפקהיהם ויועציהם — טרם גילו א ת
החומר העשיר בספרי חכמינו ז״ל על היי הישוב ,על מסירות הנפש של אבותינו
לארץ ישראל ודאגתם לפיתוח מקורות פרנסה ליושבי הארץ.
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לקראת ועידה עולמית של הנועל הדתי ?
הועידה השניה של הנוער היהודי שהתקיימה בחודש מנחם אב בירושלים
לא חידשה שום דבר .יחמי הועידה הראשונה ראו בכינוס הראשון בירושלים
הישג לאומי כאשר הצליחו להביא את ראשי תנועת הנוער על רוב זרמניה
לועידה עולמית בבירת מדינת ישראל.
הועידה השניה שקעה בים של נאומים ונסתיימה אחרי חילוקי דעות
מאחורי הקלעים — כדרכה של כל ועידה .גם בועידה זו השתתפה גציגות
מכובדת של הנוער הדתי — הן מתנועות הנוער בגולה׳ הן מתנועות הגוער בארץ
ישראל .יש להרהר על מקומו של הנוער הדתי בועידה זו .אמנם אין להתעלם
מהחשיבות הגדולה של גציגים דתיים׳ במיוחד כלפי הנוער בתפוצות• ישנו ערך
רב לעצם הופעתם של בחורים תובשי כיפות בין מארגגי ומשתתפי הכיגום ואין
לזלזל בהשפעה שיוצאת מהנאומים השונים על החינוד הדתי ועל המאמצים
בחינוך לקראת קיום התורה .משתתפי הכינוס לא יכלו להתעלם ממקומו של
הדת בחיי עם ישראל׳ אבל רוב הגואמים לא דברו על תורה ואמונה אלא על
ערכי היהדות ועל תרבות עם ישראל .ביטויים כאלה זרים הם ליהדות הנאמנה ויש
להזהר ממושגים מעורפלים כאלה.
בלי לשלול השתתפותנו בועידה כנ״ל בתגאים מסוימים׳ יש לחתור
לקראת כינוס עולמי של כל הגוער הדתי בעולם .אין צורד להאריד על תשיבותה
של ועידה זו .ביכולתה של ועידה כזו להפיח רוח של תורה ואמונה בנוער היהודי
המפוזר והמפורד בין העמים .גוער נפלא ליהדות הדתית בארץ" ישראל ובגולה
אבל טרם גיםיגו לדון ביחד על בעיות הגוער הדתי .רק מעטים יודעים על
מסירות הנפש היום־יומית של הגוער הדתי בארצות רבות .בועידה עולמית
של הגוער הדתי יש לדון על הכשרת הנוער לקראת בנין הארץ על פי התורה,
לקראת לימוד תורה בישיבות וקליטת הגוער הדתי בהיי המעשה במושבים
ובקיבוצים׳ בעיר ובכפר ,בתקלאות ובתעשיה.
ועידה של נציגי הגוער הדתי תתן ד״זדמגות טובה לגוער הדתי בארץ
ישראל להכיר את הנוער הדתי בחו״ל ואת בעיותיו .בשטח זה נמצא הנוער
ד״ארצי־ישראלי בפיגור חמור .הנוער כאן כמעט אינו מכיר את הנוער היהודי
בגולה .ואולי יותר מזה :אין רצון להכיר א ת הגוער ה״גלותי״.
ארגונה של ועידה עולמית של הגוער הדתי איגגה מהדברים הקלים׳ אך
נדמה לנו שיש לדון בכובד ראש על ליכוד הנוער הדתי המפחד עודגו בארצות
רבות.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים
יונה
ועל סופריהם
עמנואל
גליון הש״ס לרבי עקיבא איגר
משנתו של הגאון רבי עקיבא איגר ב״גליון הש״ס״ ל מ ס כ ת ו ת ברכות׳ ש ב ת
ועירובין .עם מבוא ,ביאורים
מוסד
ה ר ב קוק,
ו ה ע ר ו ת מ א ת הרב חיים דוב שעוועל
הוצאת
ירושלים—ניו־יורק׳ תשי״ס•
רבים הם הרבנים הכותבים חידושי תורה וספרי שו״ת ,אבל מעטים הם
המקדישים את כוחותיהם הרוחניים לסדר ולבאר את ספרי גדולי הראשונים
והאחרונים .בין אלה המקדישים את ידיעותיהם הרחבות בש״ס ובפוסקים ,בספרי
דרש והלכה׳ כדי לקרב את כל שכבות לומדי התורה להבנה ברורה בספרי גדולי
המפרשים והפוסקים ,יש להזכיר במיוחד את הרה״ג הרב חיים דוב שעוועל
שליט״א ,אחד מחשובי הרבגים בארצות הברית .בתקופה קצרה זיכה אותגו הרב
שעוועל בספרים אחדים במקצועות שוגים .מטרה אחת לכל ספריו :לסדר לפנינו
את תורתם של גדולי ישראל ולהסביר את פירושיהם ואת שיטותיהם .אין כווגתו
של הרב שעוועל לחדש חידושי תורה ,גם אינו ניגש להוציא הוצאות ״מדעיות״
יבשות של ספרים משובשים .כווגתו להביא לפגיגו את הגוסח הגכון ולהוסיף
עליו את הסברו הבגוי על דברי מפרשים רבים — ידועים ובלתי ידועים .כך
עבודתו בהוצאת ״ספר החינוך״ )ירושלים תשי״ב( ,אשר זכה כבר למהדורה
חמישית ,וכך דרכו ב״פירוש הרמב״ן על התורה״ )ירושלים תשי״ט(.
נוסף לעבודות חשובות אלה׳ עבד ועובד הרב שעוועל זה כמה שנים על
כפר אחר :ביאור ופירוש להערות על הגמרא אשר גכתבו ע״י אחד מגדולי
האחרוגים׳ רביגו רבי עקיבא איגד זצ״ל .פ י ת ש זה של רבי עקיבא איגר׳ הידוע
בשם ״גליון הש״ס״ ,נכתב בצורה קצרה וסתומה ביותר ומורכב כולו מהערות
קצרגיות ,כמו ״עי׳ תוס׳ לקמן דף בו וצ״ע״ או ״עיין טורי אבן חגיגה דף יג״
או ״עיין תשב״ץ ח״ב עגין קםא״ וכיו״ב .פירוש זה זכה להופיע על דף הגמרא,
יחד עם פירש״י ותוספות — בגיגוד לפירושים אחרים אשר נדפסו בסוף הגמרא.
אך בחשיבותו של גליון הש״ם׳ כד םתימותו ,ולרוב הלומדים גשאר פירוש יקר
זה כמעין סתום .אמגם היו ג מ ל י ם שקמו לתרץ את קושיותיו של רבי עקיבא
איגד ,והרב שעוועל מזכיר במבוא המצויץ )עמ׳ 7הערה (4במה ספרים אשר
הוקדשו אד ורק לתרץ את ה״צריד עיון״ וה״צע״ג״ בגליון הש״ם ,אבל אין
להשוות ספרים אלה לעבודתו של הרב שעוועל בספר אשר לפגיגו .לפגי הרב
שעוועל עמדה כל משגתו של רעק״א ב״גליון הש״ס״ ולכן גטל על עצמו את
המשימה הגדולה לבאר כל הערה וכל ציון בפירוש זה .אין כדוגתו של רעק״א
להציג אך ורק קושיות ו״צריך עיון״׳ אלא גם להפנות אותגו לסוגיה מקבילה
אי לדברי התוספות במקום אחר או למפרשים ולפוםקים אחרים אשר יש להם
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השיבות להבנת הסוגיה .הרב שעוועל מבאר כל ציון בגליון הש״ס׳ מביא א ת
ההבאה המצויינת כלשונה ומסביר את הנקודה החדשה בסוגיה אשר רעק״א עמד
עליה בהערתו הקצרה .הרב שעוועל מביא גם תירוצים שוגים ל״צריד עיון״
אשר אותם ליקט מספרים רבים ,אבל הוא מסביר לפני כן את תוכן הקושיה —
וזאת עיקר חשיבותו של ספר יקר זה .זאת ועוד :במקומות רבים מפנה אותנו
רעק״א לספרים אשר אינם עומדים לרשותם של רוב לומדי התורה .אין בידי
כל אחד ספרים כגון ״תשובות הרלב״ח״ ,״תמים דעים״׳ ״שער המלך״ ,״תשובות
בתי כהוגה״ ,״תשובות זכרון יוסף״ ,או ספרי דרש כגון ספר ״משכיל לדוד״,
״כתנות אור״ ,או ספר ״קרנים״ .אפילו למדנים מופלגים עומדים כאן על פי
רוב לפני חידה סתומה ואין ביכולתם להבין את הנקודה החדשה ולעיין בספרים
אלה הדגים בדברי הגמרא ,רש״י ותוספות .הרב שעוועל מביא בהרחבה את כל
ההבאות אשר צויינו בגליון הש״ם ,וזכות גדולה נפלה בחלקו לפתוח לנו א ת
שערי הפירוש הזה.
ואין זו עבודה קלה .במקומות רבים יש צורך בעבודת פענוח מ ס ו ב כ ת
כדי למצוא את ההבאה הנכונה .ציונים רבים נשתבשו והשיבושים מכבידים על
המעיין ,גם בשעה שגמצא ברשותו הספר המצויין בגליון הש״ם .בערובין כא ע״ב,
למשל ,נאמר בגליון הש״ם לעיין ״תשובות חו״י סימן צב״ ,אבל המוגה היא
לסי׳ קצב ,בשבת טז ע״א צויין ״נדה דף ל״ וצ״ל לד .על הרב שעוועל היה
לעמול קשה כדי להתגבר על שיבושים אלה ,ואפילו בא הרב שעוועל רק לתקן
את כל השגיאות האלה ,ראוי הוא להערכה ולרגשי תודה .אבל דומגי שיש משום
שגגה בתיקון השיבוש בברכות לח ע״א .על דברי רש״י — ״שתיתא .מאכל העשוי
מקמח קליות שנתיבשי בתנור בעוד שהשבלים לחים״ — מציין רעק״א ,לפי
הנדפס לפגיגו :״וכן כתב רש״י מלכים א ,יב״ .הרב שעוועל מתקן :״צ״ל שמואל
ב יז כח״ .אמנם שם מסביר רש״י מה הם מיני שתיתא׳ אבל אין להעלות על
הדעת שהציון ״שמואל ב ,יז״ נשתבש ל״מלכים א יב״ .לכן ברור שהכוונה
למלכים א ,יד )במקום יב(׳ ושם מפרש רש״י בפסוק ג* ״ונקודים .מין קליות
מייבשין בתגור ועושין אותן קמח לעשות ממגו מאכל שקורין שתיתא בלשון
גמרא״.
כל הלומד את גליון הש״ם בהדרכתו של הרב שעוועל גוכח לדעת מה ר ב
העיון הדרוש אפילו רק עד להבנת ה״צדיד עיון״ .נמצא נחמא פורתא בעובדה
שגם גדולים ממנו פנו לרבי עקיבא איגד והציעו לפניו תרוצים לקושיות שונות
ב״גליון הש״ס״ ,אבל רעק״א עגה שהתכוון לקושיה אחרת .בהסברו על ה״צריד
עיון גדול״ בברכות לה ע״א )ד״ה חד תגי כרם רבעי( ,למשל ,מביא הרב שעוועל
שהרב ישעי׳ כץ מלמברג ,בעל ״זכר ישעי׳״ ,כתב לרעק״א תשובה על הערתו,
אבל רעק״א ענה שכוונתו לקושיה אחרת .הרב שעוועל מצטט כאן מתיר שו״ת
רבי עקיבא איגר סי׳ קעו ומביא גם את התשובה השניה אשר השיב הרב ישעי׳
כץ ומוסיף גם את תשובתו של החת״ם סופר — חתגו של רעק״א — אשר גם
לפניו הציע רעק״א את קושיתו .הרב שעוועל דלה כמה תשובות לקושיות רעק״א
מתיר הספר ״זכר ישעי׳״ )כגון ברכות לח ע״א ,מה ע״א( ומשתמש גם בחידושי
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הש״ם לרעק״א ותוספות רעק״א למשניות כדי לבאר את כוונותיו בגליון הש״ם.
כמו כן מביא הרב שעוועל תירוצים על קושיות רעק״א מתוץ חידושי הרש״ש,
הידושי שפת אמת׳ מרומי שדה לנצי״ב ,ספרי ה״חזון איש״ )עמ קמ ,תרעז( ומתוד
ספרים חדשים של רבני דורנו שליט״א.
,
בספר אשר לפנינו נמצא החלק הראשון של ביאור גליון ד״ש״ם ,דהיינו על
מסכתות ברכות׳ שבת ועירובין .ספר זה משתרע על תרצא )קרי :שש מאות
תשעים ואחד( עמודים ,מלאים בקיאות ,חריפות ושקידה ענינית רבה׳ ותוכם
רצוף אהבה לדברי רבי עקיבא איגד .בהקדמת הספר ישנו מבוא מקיף על גליון
הש״ם .משנתו של רעק״א כוללת הערות ממקורות רבים ,מפירושי רש״י לתנ״ד
הרב שעוועל מציין )עמ׳ 9הערה
עד דברי רב גדול בדורו ,ה״קצות החושן-
(16שרעק״א מזכיר גם את הגר״א בתוספותיו למשניות .בנידון זה יש להוסיף
שבגליון הש״ס על קידושין ע ע״ב נמצא ציון לתשובות נודע ביהודה ,מהדורא
תנינא ,אשר נדפסו בפראג בשנת תקע״א׳ כמה שנים אחרי פטירתו של בעל
ה״נודע ביהודה״ .בריש מסכת עבודה זרה מביא רעק״א את דברי הרב חיד״א
ב״שם הגדולים״ ,בקשר לזהותו של פירוש התוספות למםכתא זו.
בסוף הקדמתו כותב הרב שעוועל שביאוריו לגליון הש״ם על פסחים
וביצה הופיעו כבר בירחוגים ״סיגי״ ו״הדרום״ ,ולכן יש יסוד לתקותגו שהרב
המחבר שליט״א יזכה אותגו בקרוב בחלקים הבאים בעבודתו — עבודת הקודש
של פתיחת שערי היכל גליון הש״ם.
מתיר תקוה זה להמשד פועלו המבורר ,מן הראוי לעמוד על אחת מדרכי
הביאור של הרב שעוועל .כווגות עמוקות טמונות בגליון הש״ם ,ופעמים רבות
מגלה הרב שעוועל נקודות מפתיעות בכוונת הציון בגליון הש״ס .אבל גדמה לגו
שהרב שעוועל מפריז לפעמים בדרד זו ומכנים כוונות בדברי רעק״א ,אשד יש
להטיל בהן ספק רב .בגיגוד לחידושי רבי עקיבא איגר על שולחן ערוד מהווה
גליון הש״ם מקור לציוגים תלמודיים־לימודיים ויש להזהר מקביעת מסקגות
הלכתיות מתור ציוגי רעק״א בגליון הש״ם .בגמרא שבת ג ע״א )ד״ה בבא דרישא(
סוברים התוספות שבמקרה שביצוע העבירה אפשרי גם בלי סיוע של המכשיל,
— ואין כאן איסור דאורייתא דלפגי עור לא תתן מכשול — ,בכל זאת ״איסור
דרבנן מיהא איכא״ .בגליון הש״ם גאמר כאן לעיין בטורי אבן ,אבני מלואים
חגיגה יג ע״א .הטורי אבן דן שם על שיטת התוספות והרא״ש שלפיהן יש כאן
איסור דרבנן דלפני עור׳ ואילו מדברי התום׳ והרא״ש בפ״ק דע״ז )דף ו( משמע
שאפילו איסור דרבנן אינו קיים במקרה דומה — בהושטת דבר איסור למומר.
1
הרב שעוועל מציין )שם( שרעק״א כ ת ב ה ג ה ו ת על ס פ ר ״חוות דעת״ אשר חיבר בן דורו
הרב
י ע ק ב מליסא .בהקשר זד ,יש להוסיף
את ה ג ה ו ת
והערות
רעק״א ל ״ ב כ ו ר י
יעקב״.
ס פ ר זה הוציא ה ר ב יעקב עטלינגר בשנת תקצו ,פ ח ו ת משנתיים לפני פ ט י ר ת ו של רעק״א,
יג תשרי תקצח .ה ה ג ה ו ת נדפםו במהדורה שניה של ״ ב כ ו ר י יעקב״ .בענין הציונים ל ס פ ר י ם
חדשים יש עוד להזכיר א ת דברי רעק״א בחידושיו ליורה דעה )סי׳ שכח על דברי הש״ד
ם ״ ק ז( *• ״וע׳ בחידושי
חתני הגאון מוה״ר מ ש ה נ״י אב״ד דק״ק פ ר ע ס ב ו ר ק שנדפס ז ה
מ ק ר ו ב עם חידושי מהר״י מיגש על שבועות״• ס פ ר זה נדפס ב ש נ ת ת ק פ ו בפראג•
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הטורי אבן מביא הוכחות לשיטת התוס׳ והרא״ש בע״ז ,אבל בסוף דבריו הוא
מביא סיוע לשיטת התוס׳ והרא״ש במםבת שבת .הרב שעוועל מוסיף על זה ז
״ונראה שרמז רביגו שמסכים עם ה״טורי אבן״ אע״פ שנשאר שם בקושיא )כי
לולי זה בודאי לא היה סותם את רמיזתו(״ .דבריו האחרונים בסוגריים קשים
להבנה ,שהרי רעק״א סתם את רמיזותיו ברוב ציוניו .אבל העיקר :אין שום הוכחה
מתיד ציון זה לדברי ה״טורי אבן״ שדעק״א מסכים לדבריו׳ אפילו אם הטורי
אבן לא גשאר בקושיה .אין כאן גליון על השולחן ע ת ה והציון לדברי הטו״א
הוא ציון תלמודי־לימודי אשר איגו גותן אסמכתא לשיטה זו או אחרת .כהוכחה
לכד גציין שבחידושי רבי עקיבא איגד ,יורה דעה ,סי׳ קפא ם״ק ו הובאה שיטת
התום׳ על איסור דרבגן לגבי לפגי עור .זאת ועוד :מלשון השו״ע ״ויש אומרים״
משמע קצת כאילו יש הולקים על הדין המובא שם בשו״ע ,אבל רעק״א דוחה
את ה״הוי אמיגא״ כאילו ישגה דעה גגד שיטת התוספות בשבת בענין איסור
דרבנן דלפני עור .וזה לשון המחבר בסי׳ קפא ם״ק ו באיסור גילוח הפאות:
״אישה אינה במצות הקפה ויש אומרים שאע״פ שמותרת להקיף פאת ראשה
אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן״ .על זה כותב רעק״א :״לענ״ד
דזהו לכאורה לכ״ע יהיה אסור משום לפני עור דמכשלת להא שניקף ואף היכי
דהו״מ לגלה בעצמו ,מ״מ הוי איסור דרבנן כמ״ש תום׳ ריש שבת ואולי י״ל ד מ ה
ליכא איסור מדין מצוה להפרישו דאדרבא במה שהיא מגלחת אותו בזה מפרישתו
דאם לא היתה מגלחת אותו היה מגלה בעצמו והיה עובר בב׳ לאוין דגיקף
ו מ ק י ף . . .״ .עליגו להדגיש שאפילו בלי ההוכחה מדברי רעק״א בחידושיו על
שו״ע ,נראים לנו דברי הרב שעוועל על כוונת הציון בגליון הש״ם הג״ל כבלתי
כבוםםים ויש מקום לזהירות בקביעת מםקגות מתיר ציוגי רעק״א בגליון הש״ס
על שיטתו־הוא.
צ
ועוד דוגמה לקביעת כוונה מדומה :״אמר רבי יוסי יהא הלקי ממכניסי
שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי״ )שבת קיח ע״ב( .בגליון הש״ם מובאים
כמה פירושים מספרי הראשונים על כוונת אמרה זו .על זה מוסיף הרב שעוועל:
״ונראה ברור דהא דהכדיח רבינו להביא הפירושים הנ״ל׳ מפני שרש״י כ ת ב
׳ממכניסי שבת בטבריא מפני שהיא עמוקה ומהשכה מבעוד יום וסוברים שחשכה׳,
ובשו״ת ראבי׳ סי׳ קנא תמה על זה דלא מ צ ע ו דטבריא עמוקה יותר משאר
עיירות ,ולכן הביא פירוש דבינו יונה׳ ופירוש אגודה ק ת ב לזה״ .דברים אלה
מתמיהים ומניחים — בלי שום צורד — שרעק״א הולק על פירש״י שטבריא
גמצאת במקום גמוד .אין שום צויד לייחס לדעק״א ״קושיה״ כזו .גם הרב שעוועל
מביא הוכחה לפירש״י מגמרא מפורשת ״וטבריא עמוקה מכולן״ )ר״ה לא ע״ב(,
אד מוסיף ששם פירש רש״י ״שפלים היו אז מכל המסעות שגלו״ .מדברי רש״י
2
על הסתירה בין דברי הדא״ש ראה עוד שו״ת בנין ציון טי׳ טו ,שו״ת כ ת ב ס ו פ ד חלק
יו״ד סי׳ פג ,ש ו ״ ת מ ש י ב דבר סי׳ לא—לב )מובאים בשדי חמד ,מ ע ר כ ת
כללים׳ א ו ת ו
להרא״א ק פ ל ן ז״ל
קיד_ק ו,
כ ל ל כו( ,ש ו ״ ת ז כ ר ש מ ח ה סי׳ קם ,״דברי
תלמוד״
עמ׳
ס
״ מ ק ו ר ה ל כ ה ״ להרב״י זילבר שליט״א ח ל ק א סי׳ ב ותירוצו ש ל ה ר ב חיים שרגא פראנק
שליט״א
ב ״ ת ו ל ד ו ת זאב״ על ש ב ת ח ל ק א עמ׳ ז ו ש ו ״ ת הרי ב ש מ י ם טי׳ ק ט
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יש אולי להביא סיוע שאין הוכחה מפורשת בגמרא גגד דברי הראבי׳ שלא מציגו
שטבריא עמוקה יותר משאר ערי ארץ ישראל׳ אבל למה גבוא וגייחס לרבי
עקיבא איגר דעה מוזרה כאילו לא ידע את מקומה הגאוגרפי המיוהד של טבריא.
בבקיאותו הגדולה מציין רעק״א במקומות רבים פירושים גוםפים אשר לא ה ת כ ת
בפירושי הראשונים והאחרוגים הצמודים לדברי הגמרא ,ואין איפוא שום צורד
ייייחם לרעק״א טונות וקושיות אשר אינן עומדות במבהן המציאות.
הציוגים בגליון הש״ס מראים צדדים וכיוונים שונים .נציץ כאן את הכיוון
הקוגקורדגצי והאגציקלופדי המתבטא ברשימת מקומות מקבילים׳ שבהם משתמ
שים הגמרא ,רש״י או בעלי התוספות בביטוי או מושג מםייים .רבי עקיבא איגר
הלד כאן בדרכו של בעל ״מסורת הש״ם״ ורבי ישעי ברלין )פיק( ולפעמים
השלים רעק״א את הציוגים שגרשמו כבר ע״י קודמיו.
בערובין מ ע״א מובא שרב ששת אמר לרבה בר שמואל :״לא היו דברים
מעולם״ .בגליון הש״ם גרשמו כאן עוד שגי מקומות בש״ם וארבעה מקומות
בתוספות אשר בהם משתמשים בביטוי זה .בהסברו מביא הרב שעוועל את דברי
בעל ״שארית יוסף״ ,אשר דחה את השימוש בתירוץ הדחוק של ״לא היו דברים
מעולם״ בתוספות׳ והרב שעוועל מוסיף שמרשימתו של רעק״א אנו למדים שגם
הגמרא משתמשת בתירוץ זה.
,
בגמרא שבת ט ע״ב )ד״ה הא לן( מתרצים התוספות :״ויש לומר דקים
ליה שבאותה שעה לא היו לפגיו תלמידים מארץ ישראל״ ,ז .א .לבעל הסוגיה
היתד! מסורת ,שהרב חםדא לא אמר את דבריו לבגי ארץ ישראל ,ולכן היה צורר
לתת תירוץ אחר .על זה מביא רעק״א ארבעה עשר מקומות אשר בהם התוספות
מתרצים קושיות בגימוק ״דקים ליה להש״ם״ או ״ידע הש״ם״ או .דהוה ידע
להוי או ביטויים כאלו .על רשימה זו יש להוסיף עוד לפענ״ד תוספות סנהדרין
פג ע״ב ד״ה פרט לזו :״וי״ל דרבגן הוו ידעי דר׳ יוסי הגלילי לא איירי…״
ותוספות חולין קא ע״א ד״ח שפיר קארי :״יודעין תיו דלא איידי כשתחב לו
חברו…״.
י*
*#
נעיץ עוד ברשימה הגדולה שבגליון הש״ם לגמרא ברכות כה ע״ב שבח
מוזכרים ארבעים וששה מקומות בפירוש דש״י לגמרא אשר בהם כתב רש״י
״לא ידעתי״ .רעק״א מביא ברשימתו את כל המקומות שבהם באים ביטויים
דומים בפירש״י ,כמו ״לא ידענא היכא״ ,״לא אתפוש״ ,״איני יודע לדורשו״,
׳ולא פירש מי הם״ ,גם כאשר דש״י מביא אחר כד פירוש בשם ״ויש מפרשים״
או ״ולי נראה״ .ליתר דיוק נאמר כאן ,שמקום אחד המחכר ברשימה זו הוא
פירוש הרשב״ם בפרק ״ערבי פסחים״ דף קטז ע״ב .3
3
לפי שיסה זו יש להוסיף דברי הריב״ן )תלמידו ו ח ת נ ו של רש״י אשר השלים א ת פירש״י
על חמישה הדפים האחרונים של
מ ס כ ת מכות(
,ש מ ש הקהל
מכות
כב
ע״ב ד״ה ה ז ן :
ולא שמעתי בו שום משמעות״ .ב מ ס ו ר ת הש״ם מביא
שם
א ת פירוש הרש״ל
— מובא
גם בתיו״ס יומא פרק ז ,משנה א ויעוין .י ש ס ד ר למשנה״ ש ב ת פ ר ק א ,משנה ג.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שעוועל מוסיף עוד 12מקומות :שניים מהם מוזכרים בגליון הש״ס
עצמו ,ורק בטעות לא נרשמו כאן ,למרות שרעק״א ציץ אותם במקומם ז שבת
פט ע״ב ושם צ ע״ב ן חמישה מקומות אשר צוינו ב״שדי חמד״ )כללי הפוסקים
סי׳ ח אות י( — ארבעה מהם בשם רבי שלמה חזן ב״מעלות שלמה״ ,ועוד
חמישה מקומות אשר הובאו ע״י חרב י.ל .מימון ב״םפר רש״י״)מחדורת תשט״ז(
עמ׳ יא .המעיץ שם בספר רש״י יראה שהרב מימון ז״ל הוסיף עשרח מקומות
לרשימתו של רעק״א ,אבל אחרי השוואת מתברר שחמישה מהם נמצאים כ ב ר
ברשימתנו ב״גליון חש״ס״.
על פי הנ״ל הוסיף הרב שעוועל ציונים אלו׳ אשר סידרנו כאן ע״פ
סדר הש״ם:
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
שבת פט ע״ב ד״ה שפרו ורבו . . .ו ל א ידענא היכא רמיזא
שבת צ ע״ב ד״ה תורי דקל . . .ו ל א ידעתי למאי הזי
ערובין סט ע״א ד״ה בחומרתא . . .דמדושא לא אתפרש ואומר אני
יומא טו ע״א ד״ה כמנגדנא . . .ולשון מצליף לא נודע לי
יומא כ ע״א ד״ה אהיכא קיימי׳ . . .א י נ י יודע לפרשה
מגילה לב ע״א ד״ה הלוחות . . .לא ידעתי מה הן ויש מפרשים
םוטא י ע״א ד״ה צדקיה׳ בעיגיו . . .ל א ידעגא מנלן
שבועות טז ע״א ד״ה וקידשום . . .ל א פירש לי במה מקודשים
עבודה זרה גד ע״ב ד״ה אלא . . .ומיבעי לי היכא איתמר
חולין צח ע״ב ד״ה אין בשילה . . .ו ל א גתפרש באיזה לשון
גדה לא ע״א קשה לאשח . . .ל א ידעגא למאי
נדה סז ד״ה ברדיוני . . .א י ג י יודע לשונו.
עד כאן רשימתו המשלימה של הרב שעוועל אבל על הנ״ל יש עוד
להוסיף .גם ב״םפר רש״י״ וגם בספר אשר לפנינו לא העירו על כד שכבר הרב
מלאכי הכהן׳ בעל ״יד מלאכי״ הביא רשימה קטגה של ״לא ידעגא״ בפירש״י
לגמרא ,ומרשימתו בת תשעה מקומות יש להוסיף ארבעה לרשימה בגליון הש״ס
ולרשימה הג״ל .ואלה המקומות אשר יש להוסיף מספר ״יד מלאכי״ )גדפס פעם
ראשוגה :ליוודגו ,תקכ״ז( ,כללי הואו ,סי׳ רמו׳ כלל ״והויגן בה״:
א פסחים עג ע״ב ד״ה וממאי דילמא . . .ו ל א אתפרש לי
ב נזיד סד ע״ב ד״ה אמר א ב י י . . .לא שמעיגן לן היכא איתא
ג קדושין עד .ע״ב ד״ה ר׳ אלעזד . . .לא אתפרש היכא אתמר
ד ב״ק יד ע״ב ד״ה עבד נ מ י . . .שטרות דגקגות בכסף לא אתפרש היכא.
וגם על רשימות הנ״ל יש עוד להוסיף:
ה
גיטין מב ע״ב ד״ה המכריעין . . .ו ל א אתפרש מאן גיגחו
ו
כתובות יז ע״א ד״ה טורמיםין . . .ל א אתפרש
ז
סנהדרין קו עב ד״ה האשה שכובשת . . .לא אשכחתיה במסכת עוקצין.
ח
זבחים קיח ע״ב ד״ה ולו תאנה שילה . . .הפשתי ולא מצאתי במקרא
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ט חולין יא ע״ב ד״ה והתניא בריבי אומר . . .ל א ידענו מנהו*
י חולין קלה ע״ב ד״ה טבל וחולין . . .ו א י נ י יודע מ ה ו
יא מרדכי׳ מועד קטן סי׳ תתעה ד״ה אמר אביטול . . .הנחה כל שמעכבת,
כתב רש״י לא ידענו מהו כל שמעכבת ול״ג ל י ה
יב מלאכת שלמה׳ שקלים פרק ו משנה ג ד״ה לא היה להם שם . . .כתב
הרב רבינו שמעי׳ ז״ל בשם רש״י ז״ל לא ידעתי על מה הם משמשים ז
יג אבות ה׳ ד ד״ה ועשרה על הים . .ועשרה על הים לא נתפרשו לנו
יד בכורות לג ע״א ד״ה ו א י ד ך . . .ולא נתפרש לנו היכן.
5
6
8
יש להזכיר עוד את רש״י בערובין נב ע״ב ד״ה ״מפני הטועיך׳ המביא
פירוש שני במילים ״לשון אחר ולא שמעתיו דדוקא ט״ו נ ק ט . . .״ .בין המפרשים
ישנה מהלוקת על כוונת רש״י ב״ולא שמעתיו״ .ר״ע מברטנורה )ערובין פרק ד׳
משנה יא( מביא את הפירוש השני שבפירש״י במילים ״ואית דמפרשי ט״ו דוקא
ולא ידעתי לישבו יפה״ .יש מן האחרונים שמסבירים שלשון הרע״ב ״ולא ידעתי
לישבו יפה״ אינה אלא הבנתו ב״ולא שמעתיו״ שבפירש״י .תוספות יום טוב
חולק על פירוש הרע״ב ומפרש שכוונת רש״י היא שלא שמע פירוש זה מרבותיו.
על פירושים השונים בלשון רש״י ״ולא שמעתיו״ יש לעמוד מתוך דברי
ה״לקוטים״ במשניות דפוס ווילנא )שם(.
בקשר
״בדקתי אחרי
בה ע״א ד״ה
אסור תחומין
4
על השם *בריבי״ ראה
עמ׳
5
6
לרשימתנו יש עוד להעיר :ערובין םה ע״א ד״ה בצר אל יורה:
מקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן םירא הוא״ $ביצה
חוץ לתחום אסורין :״לא שמעתי טעם מקובל ב ד ב ר . . .וי״ל דגבי
דרבנן לא אחמור כולי האי״ .כעין זה שבת קו ע״א ד״ה מתניתין.
ב״לחקר
ש מ ו ת וכינויים בתלמוד״ ל ה ר ב
ראובן
מרגליון שליט״א,
כ ,סי׳ יג.
תירוץ לדברי רש״י אלה ב״לחם שמים״ ל ה ר ב יעקב עמדן ,דמאי ,פ ר ק ז ,מ ש נ ה ז•
הראשונים מביאים פירושים רבים מ ת ו ך
םירש״י
על מועד קטן,
אשר
אינם
לפנינו.
על
זהותו של פירוש רש״י למועד קטן יעוין ב ה ק ד מ ת רבי רפאל רבינוביץ ל״דקדוקי סופרים״
על מ ס כ ת ביצה ו ב מ ב ו א לפירוש הר״ן על מ ס כ ת מועד קטן ,עמוד יב )הוצאת מ כ ו ן הרי
פישל ,ירושלים תרצז(.
הרב
ק ל מ ן כהנא שליט״א העירני לדברי ה ר ב מ.י.ל• זק״ש ז״ל
במבוא
לפירוש
מסכת
משקין )ירושלי תרצט( עמוד ,18ו כ ן ל ס פ ר *פירוש רש״י ל מ ס כ ת מועד קטן״ ע״פ כתב־יד
ספרדי
7
)ירושלים תשכא( ,עמוד
,61
המביאים דברי רש״י הנ״ל.
הכוונה לפירוש ר׳ שמעי׳ ,תלמידו של רש״י ,על מ ס כ ת מדות ,ס ו ף פ ר ק שני.
במהדורות
שלפנינו של פירוש רבינו שמעי׳ למס׳ מ ד ו ת )בכל ש״ם ע״י פירוש הר״מ( מופיעה ההבאה
הנ״ל,
8
אבל לא ב ש ם רש״י.
יש מן האחרונים ,כ מ ו ה ר ב יעקב עמדן ,אשר מטילים ס פ ק ב ז ה ו ת ו של פירוש רש״י ל מ ס כ ת
אבות.
ה ר ב חיד״א ב״שם הגדולים״ ) מ ע ר כ ת גדולים ,א ו ת ש ,סי׳ לד (.דוחה א ת ה ס פ ק ו ת
ו מ ס ת מ ך על דברי ה ט ו ר )או״ח סי׳ רמב( ,פירוש בעלי ה ת ו ס פ ו ת על ה ת ו ר ה ,הרשב״ץ ו ע ו ד
בפירוש *דרך חיים״ על א ב ו ת למהר״ל מ פ ר א ג נאמר במשנה ה נ ״ ל :״ואלו עשרה נסים
שנעשו על הים מנאם ה ר מ ב ״ ם ז״ל גם רש״י ז״ל מנה א ו ת ם על דרך אחד והם מ פ ו ר ש י ם
ומבוארים״.
מתתיהו
כוונת המהר״ל מ פ ר א ג כנראה לדברי ה ת ו ס פ ת בפירוש ר ש ״ י :״ואני משדי בר
מצאתי עשרה נסים נעשו ל א ב ו ת נ ו על הים ,כ ת ו ב ב א ב ו ת דרבי
נתן…״.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מעניין הדבר שאחרונים רבים עשו רשימות של ״לא ידעתי״ בפירש״י.
נדמה לנו שהרב יאיר חיים בברד ,בעל שו״ת חות יאיר ,הוא הראשון שעשה
רשימה של ״לא ידעתי״ בפירש״י לש״ם .רשימתו של יותר מעשרים מקומות
נמצאת בשו״ת חוט השני סי׳ כ .רבי ישעי׳ פיק רשם בספרו ״תקון כלי שר״ת״
)ר״ת :ש״ס ,רש״י ,תוספות( את אותם המקומות ״שרש״י כתב לא ידעתי פירושו
ובמקום אחר כתב פירוש נכון והגון״ .את רשימתו זו מזכיר רבי ישעי׳ פיק ב״יש
פדר למשגה״ ,ביצה פרק ג משגה ו ,אבל הספר הג״ל לא נדפס אף פעם וחבל
על דאבדין.
הרשימה בגליון הש״ס לרע״א איגד .כוללת את ״לא ידעתי״ שבפירש״י
על ת ג ״ ך הרב שעוועל כותב )עמוד עט( שבספר רש״י דף יא גמצאת רשימה
לכל המקומות שרש״י כותב כד בפירושו לתורה ולג״ד .אבל לא מצאגו שם
רשימה כזו ,אלא רק רשימה של מקומות מפירש״י על התורה ודוגמאות אחדות
מפירש״י על ג״ד.
ובסיכום נאמר שהערות הג״ל על ספרו של הרב שעוועל לא יוכלו לכבות
את ההערצה ואת ההערכה למפעלו הגדול .משימה חשובה וקשה הטיל הרב
שעוועל על עצמו בספרו ״משגתו של רבי עקיבא איגר בגליון הש״ם״ .יתן ה׳
שהרב שעוועל יזכה אותגו בקרוב בחלק הבא של ספרו החשוב.
וכבר יכול להיות הסיד גמור איש שמפגי צרכו הוא בעל מלאכה פחותה
כמו איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד וכתיב )משלי טז ,ל( כל פעל ה׳ למעגהו,
ואומר )שם ג׳ 0בכל דרכיד דעהו והוא יישר אורהותיד•
דברי ה ס י ו ם ב מ ס י ל ת ישרים
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה
עמנואל
שדת
שאלות
ש ר י ד י עש) ,חלק שני(
ותשובות
בדיני
*ורח
חיים
ויורה
דעה,
מאת
הרב
יחיאל
יעקב
וויינברג ,מ ו ס ד ה ר ב קוק ,ירושלים תשכב.
לפי הכותרת הצגועה יש לפגיגו ספר
שאלות ותשובות רגיל על או״ח ויו״ד
כמו ספרי שו״ת רבים אחרים׳ אד קרי־
אה ועיון בספר מראים שזהו חיבור
מיוחד במיגו של אחד מגדולי הרבגים
והפוסקים בדורגו ,הרב הגאון הרב יחי־
אל ווייגברג שליט״א.
הרב הגאון המחבר שליט״א ידוע
ומפורסם בעולם התורגי ,תחילה כאחד
מעילויי ישיבת סלובודקה ואחר כד כ־
ראש בית מדרש לרבגים בברלין ,מ־
יסודו של הרה״ג ר״ע הילדםהיימר זצ״ל.
זכה הרב המחבר שליט״א להכיר את
גדולי ליטא ,פולין וגרמגיה אשר חיו
לפגי חמישים שגה ,ולשאת ולתת אתם
בדברי הלכה .רישומה של תקופה זו
גיכר בספר אשר לפגעו ,הכולל גם את
תשובותיהם של גדולי־תורה מפורסמים
בדור ההוא .עם פ ת ץ מלחמת העולם
השגיה הגיע הרב וריגברג שליט״א ל
וורשה .על תקופה זו הוא כותב דברים
מעניינים:
״בשנים הראשונות של המלחמה ואני
בתוך השבי בחומות הגיטו שבוורשא
ובתור נתין ליטא־רוםיא לא נגעו בי
הרשעים ,ימ״ש ,לפני שהתפרצה ה־
מלהמה עם רוםיא .כשני שבועות קו
דם חמלחמה הובילוני מקובנה ל־
ווארשא לדרוש שם ברופאים ואני
הייתי הולד• אנוש מאוד ,כידוע ,וה
ייתי סגור ומסוגר בחדרי ולא יכולתי
לדבר עם שום איש וגם לקרוא בספר
או לכתוב אפילו אות אחת לא הייתי
מוכשר .בשנה השניה הוטב מצב ברי
אותי ויכולתי להליר בשוק ולדבר
עם בנ״א וגם לכתוב ,אבל לעיין בד״ת
לא יכולתי בשום אופן מפאת חלישות
מוחי .בכ״ז בחרו בי רבני ווארשא
לראשם ומגהיגם׳ וכד גמניתי לנשיא
של אגודת רבגי פולין ,בהסכמת ה־
גה״ק ר״מ אלטער הגאב״ד דקאליש
)הי״ד( ,שרובם ככולם הי׳ בווארשא
בשגות המלהמה .כל עגייגי כלכלת
הרבגים והאדמו״רים ומשפחותיהם הת־
גהלו על ידי .קבעגו בי״ד הגדול לכל
עגייגי היהדות בפולין וחבריו היו:
האדמו״ר מםוכוטשוב והגאון ר״מ זמ־
בה ז״ל ,ועוד .וכדי שלא יכוו הגדו
לים כל אחד מחופתו של חברו בחרו
הגדולים ההם בי הקטן לראש הבי״ד
הגדול׳ מאחר שאגי הייתי מקורב
לג׳ויגט ובענייגי־כםפים סמכו רק עלי.
וגם הרבנים הליטאיים שהיו אז ב־
ווארשא ורבגי הוזות מערב פולין,
שהיו כולם מדופלמים ,רצו רק בי.
והגה ביום ל״ג בעומר קמתי ממטתי
ופתאום הרגשתי הארה פתאומית ב
מוחי וחידשתי את ההידוש הג״ל .ה
צעתי את הדברים לחברי הנשיאות
של אגודת הרבגים ,וכולם ענו ואמרו
שזהו נס וראוי לעשות זכר לנס זה
ולהציע הידוש זה לכל גדולי הרבנים
וכל אחד י ח ב ר הד״ת בעניץ זה ,וכל
החידושים ידפיסו בספר מיוחד בבית
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדפום החשאי שהי׳ לגו בווארשא…
ואלמלי הי׳ הספר יוצא לאור הי׳
מפליא את העולם בריבוי גווניו של
כמה מיני פלפול ודרכי לימוד בנושא
אחד ומשותף לכולם ,אלא שנטרפה
השעה ופרצה המלחמה עם הרוסים.
ועי״ז נתפסתי והובאתי לבית האסו
רים ומשם למחנה הסגר בגרמניא,
בו שהיתי עד אחרי כלות המלחמה
הספר נשרף בשריפה אשר שרף ה׳
ולא נשאר ממנו זכר״ )סי׳ לא(.
אחרי שנים רבות של סבל הגיע
הרב ווייגברג שליט״א לעיר מונטרוי
שבשווייץ ומשם הרביץ תורה לשואלים
מכל פיגות העולם :רבגי ארץ ישראל
ורבגי ארצות הברית ומערב אירופה
וכן תלמידיו באגגליה ,קגדה ,ארגנטינה
ועוד.
הלכתיות מסובכות ביותר עוסק הרב
המחבר שליט״א גם בבעיות תקופתנו
אשר אין להבין וליישב אותן ע״י אמ
צעים מיושנים .רב אחד עמד על ה
איסור לדרוש בבית הכנסת בשפה ה
מדוברת .על זה ענה הרב ווייגברג שלי־
ט״א :״ואילו הי׳ ר״חת״ם ז״ל בדורנו
זה׳ ודאי שהי׳ שמח שמחה רבה לראות
את הרבנים החרדים באשכנז לוחמים
באמצעות השפה האשכנזית נגד תעלולי
ההשכלה המזוייפת של הכמות חיצוניות,
והכל הולך אחרי התועלת והכוונה ה
רצוי׳״ )סי׳ קמט ם״ק .*0
אצל הרב ווייגברג שליט״א גמצאת
המזיגה הנפלאה של בקיאות בש״ם ופוס
קים — כדרכם של גדולי ליטא — עם
מגהיגות וחדירה בהבגת בעיות הדור —
כדרכם של גדולי אשכגז .בצד תשובות
1
גישה מעין זו מראה הרב המחבר
שליט״א בתשובתו לשאלת ארגון ״ישו
רון״ בצרפת ,אשר ״משתף בגים ובגות
בעבודה ומאגדם לאגודה אחת״ ו״הבנים
והבנות מזמרים יחד זמירות של סעו־
דות שבת או זמירות קודש אחרות״.
ראשי ארגון ״ישורון״ פנו לרב ווייגברג
שליט״א אחרי שקמו מערערים על ארגון
זה .הרב ווייגברג שליט״א מעיד על
עצמו שגם הוא התפלא ,כאשר הגיע
מ ד ו ב ר כאן על הדרשה בחוץ לארץ• ל ע ו מ ת זה דרש ה ח ת ״ ם ס ו פ ר שהדרשה בארץ ישראל תהיה
אך ורק בלשון הקודש ,אפילו לא בלשון ארמי .לפי דעתו אין להשתמש בארץ ישראל ב ש פ ה
אחרת ,גם אם ה מ ו ן העם אינו מבין לשון הקודש .מן הראוי להעתיק כאן דברי ה ח ת ״ ם ס ו פ ר
ב נ י ד ן :״הקדים ל ו מ ר ׳כה ת ב ר כ ו — בלשון הקודש׳ שאם ידרוש הדורש בלשון עם זר וילביש
דברי
ת ו ר ה במלבוש שק ו א פ ה אפילו יהיו דברים טובים ונאמרים לשם שמים ,מ ״ מ ה ת ו ר ה
שהיא
חגורה שק אינה נ כ נ ם ת בלב השומעים והיינו דכתיב ׳כי ת ו ר ה יבקשו מפיהו כי מ ל א ך
ד׳ צ ב א ו ת הוא׳ שאינם מ כ י ר י ם בלשון ארמי ,אז ת ו ר ה
יבקשו
׳כה ת ב ר כ ו —
מפיהו והיינו
בלשון הקודש׳ דוקא וקאי אהכם הדורש כנ״ל והנה בפ׳ ב מ ה אשה ) ש ב ת נד ,ע״א( שאמר מ ד ת
הדין זקנים שלא מיחו ו א מ ר הקב״ה גלוי וידוע לפני שאילו הוכיחו לא ק ב ל ו מהם ,וטען מ ד ת
הדין א ם ל פ נ י ך גלוי ,לפניהם מי גלוי — אומר אני אילו היו ישראל מדברים בלשון הקודש על
אדמתם ,אם כן כשגלו לא היו ש ו כ ח י ם א ת ה ל ש ו ן בזמן מועט כ ד כ ת י ב ׳חצים מ ד ב ר אשדודית׳
ועיין תום׳ מגילה דף יב ע״ב ד״ה מ מ ו כ ן וכוי ,אך נראה לי כ ב ר מ מ א ו ת שנים מששלטו אשור
וארמיים
ודרשו
על ישראל בחרו
ב ל ש ו נ ם ברבים לא
ההמוניים
בלשונם ושכחו לשה״ק
נכנסו הדברים ב ל ב ו ת ם אלא
כבר
ואז כשהיו
שגלוי וידוע לפני
הזקנים מורים
ה ק ב ״ ה שאם
היו
דורשים בלשה״ק נמי לא היו שומעים ,מ ״ מ דאוים לעונש ,לפניהם מי גלוי ,והי׳ ל ה ם ל ע ש ו ת
שלהם ולדרוש
הזה
כי
בלבם,..״
בלשה״ק והיינו ד כ ת י ב בישעי׳ ׳כי
יאמרו הניחו
לעיף
ולא א ב ו
שמוע׳
בלעגי שפה ו ב ל ש ו ן א ח ר ת ידבר אל
כיון
) ת ו ר ת משה ,פ ר ש ת נשא ,ד״ה כ ה תברכו(.
48
www.daat.ac.il
שהי׳ בלשון
א ח ר ת לא
העם
נכנסו הדברים
אתר דעת -מכללת הרצוג
לגרמניה עשרות שנים מקודם ,על ה
היתר לזמרה משותפת ,״אבל אחרי חקי
רה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק
ר״ע הלדםהיימר ז״ל וכן הגרש״ר הירש
ז״ל בפ״פ ענ״מ התירו בזמירות קודש
לזמר יחד ,והטעם משום דתרי קלא לא
משתמעי וכיון שמזמרים יחד אין חשש
איסור״ .הרב ווייגברג שליט״א מביא
היתר אחר בשם רב ספרדי אשר צוטט
ב״שדי חמד״׳ מערכת ״קול״ ,המםתמד
על כך שאין חשש הרהור בזמירות קו
דש .אחרי דיון הלכתי רחב מתיר הרב
המחבר שליט״א לארגון ״ישורון״ בצר־
פת להמשיד בדרכו החיגוכית• הרב ווייג־
בדג שליט״א לא דן בשאלה זו רק מ־
בחיגה הלכתית אלא גם מבחינה חיגו־
כית .בקשר לזו הוא כותב :״וגדולי אש־
כגז היו בקיאים ומומחים בחכמת ה־
חיניד ולכן הצליחו במעשיהם להקים
דורות שלמים של בעלי יר״ש והשכלה
חילוגית כאחד ,מה שלא עלה בידי גאוגי
גדולי ליטא ופולין׳ לפי שלא ידעו לכונן
את החיניד עפ״י תגאי הזמן .וידוע מה
שסיפר הגאון מהר״י םלנטר זצ״ל ב־
שובו מאשכנז ושם נזדמן עם הגה״צ
ר״ע הילדםהיימר זצ״ל ודאה אותו מר
צה שיעורים בתנ״ד ושו״ע לפני נשים
צעירות ובתולות׳ וכה אמר :אם יבוא
מי מרבגי ליטא להגהיג כן בעדתו׳
וודאי שיעבירו אותו מכהוגתו׳ וכן ה
דין׳ מ״מ הלואי שיהי׳ חלקי בג״ע עם
הגה״צ ר״ע הילדסהיימר״ )סי׳ ח(.
״ולהתיר בארץ צרפת׳ שכבר הגיע מצב
היהדות עד משבר ואם לא גאחוז באמ
צעים חיגוכיים מגוםים ומעוטרים בהצ
לחה׳ כאותם של ארגון ״עזרא״ באשכגז
וארגון ״ישורון״ בצרפת׳ עתידה תורה
ח״ו שתשתכח מישראל״ — או שיש ל
הקים ארגון כזה לילדיהם של יוצאי
אשכגז בכל סביבה שהיא שהרי ״צו
השעה הוא ליצור חוג של צעירים וצ
עירות דתיים׳ תנועת נוער עם התלהבות
מדבקת וכוח משיכה חזק ,אשר בהיותם
מושרשים בקרקע היהדות הדתית יס
תגלו להכגיס ?זרם חדש בקרב היהד1ת,
זרם של להט גפשי׳ של רוח רעגן וחי,
שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את
הגפשות הגחשלות׳ שהגעגועים לחיי ק
דושה של יהדות טהורה עוד לא עומ
עמו ב ק ר ב ן . . .ורק במסגרת זו ישגם
סיכויים לשגשוג חדש של הרוח הדתי
ולפעולה חגוכית כובשת וסוללת ד ר ך ׳
)שם ,סוף הסימן(.
ובצד גישתו החינוכית הרכה והמ
חושבת של הרב שליט״א אנו מוצאים
את תקיפותו בדרישת קיום ההלכה ה
פסוקה .הגאון האדיר הרוגוצובי׳ הרב
יוסף רוזין זצ״ל ,בעל ״צפגת פעגח״,
התיר לאשה לחלוץ למשומד כאשר ה
אח השני׳ הכשר לחליצה ,היה בארץ
רחוקה .על פסק זה ערער הרב ווייגברג
שליט״א וכתב לרוגוצובי זצ״ל שהוא
בגיגוד לדעת הרמ״א והחת״ם סופר.
ויכוח חריף התנהל ביניהם בענין זה,
אד בסופו של דבר לא רצה המשומד ל־
תת חליצה׳ ״וכפה״נ )וכפי הנראה( ראה
2
לא ברור הדבר אם הרב וויינברג
שליט״א רק דן בצורת החיניד בגולה
2
ה מ נ ה ג שהנשים ו ה ב נ ו ת
הלדםהיימר
ב״לקט
ורש״ד הירש לא
הקמח
שבאונגארן
משתתפות
החדש״
במחוז
בזמירות
הנהיגו את
המנהג הזה
ל ה ר ב יעקב צבי כץ
העליון מ ז מ ר י ן כ ל בני
ש ב ח היה
נפוץ
אלא
שליט״א ,סי׳
בכל ערי
אשכנז.
ר ק נתנו לו בסים
עה
הבית ,גם האשד.
ס״ק
נדמה שר״ע
הלכתי•
וראה
כ ז ששמע עוד בנעוריו
ו ה ב נ ו ת את זמירות ש ב ת ,
אבל
,״צ״ע מנהג הנ״ל איך ל מ צ ו א ז כ ו ת ע״ד׳•
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בזה הגאון אות מן השמים״ )סי׳ לא
ס״ק טו( .לרב המחבר שליט״א יש הת־
גגדות עקרונית לשיטת הלימוד של ה
גאון בעל ״צפגת פעגח״ :״שאעפ״י שהי׳
גאון נורא ונפלא׳ אבל הוא לא רצה
להכגע לשום גדול שבגדולים של הדו
רות הקודמים מלבד להרמב״ם ,שאותו
הי׳ יכול להסיע לצד חדושיו ,כיון ש־
הרמב״ם שותק ואיגו מפרש את גימוקיו
וטעמי פםקיו .וחידושי הגאון צריכים
תמיד בדיקה אם איגם מתגגדים לדברי
רבותינו הראשונים׳ שהוא לא חשגיח
בהם״ )שם(.
תקיפות רבה אנו מוצאים בדיונו ב
שאלה אחרת :״נשאלתי כמה פעמים מ
רבני צרפת׳ אשכנז ושווייץ אי מותר
למול בן מי שנשא נכרית״ )סי׳ צה,
צו ,קו( .לפני כמאה שנה הועלתה כבר
שאלה זו והרב צבי הירש קלישר ור״מ
הורביץ )רב דקהלה הכללית בפרנק
פורט( הורו בה היתר .הרב עזריאל היל־
דםהיימר לעומתם׳ הוכיח שיש כאן אי
סור גמור וביטל את כל צדדי ההיתר.
הרב ווייגברג שליט״א דוהה בתוקף את
דברי המקילים בדורגו ומסיים :״ולכן
חלילה וחלילה להעלות על דעתו כלל,
שאפשר להקל ולמול בן גכרית ,ואל יש
מע לקול רבגים טועים ומתאים שרוצים
להעביר ישראל על דתו ועל טהרתו,
ילכו אחרי הבעלים שיעשו להם ואגחגו
נלד אחרי ה׳ אלקינו וגשמע בקולו״
)סוף סי׳ צו( .בפסקיו בדיני טהרת עם
ישראל הוא עומד לפנינו כאחד מגדולי
הפוסקים בדורגו המשלב גאוניות תור־
תית עם עמידה איתגה בשער ייחודו
הטהור של עמנו.
ועוד חות דעת חד־משמעית בדין
אחר ,כמעט היפוכו של דין מילה לבן
נכרית :האם אפשר לוותר על המילה
לגוי אשר ברצונו להתגייר ,כאשר ה
רופאים קובעים שישגה םכגה וודאית
במילתו כתוצאה ממחלת הלב והסוכר.
בתשובה ארוכה )סי׳ קב—קג( דן הרב
המחבר שליט״א בבעיה זו ומסכם :״אין
להתיר בשום אופן גירות בטבילה לחוד
למי שהמילה םכגה לו״ .את תשובתו
זו שלח הרב המחבר שליט״א לכמה
מגדולי הדור וכולם הסכימו אתו .תשו
בתו של הרב היים עוזר גרודזגםקי זצ״ל
צורפה לספר .בכל הספר ״שרידי אש״
מפוזרות תשובות והערות של גדולי לי
טא׳ פולין ואשכנז אשר אתם נשא וגתן
הרב המחבר שליט״א בדברי הלכה .בי
ניהם יש להזכיר את בעל החזון איש,
הרב מ׳ מ׳ אפשטיין ,ר״מ ישיבת סלו־
בודקא והרב הניד העגעד אייגש הי״ד,
בעל ספר ״מרחשת״ ,אשר נרצח ע״י
הגרמנים בווילנא .מענינים חם דברי
הרב ווייגברג שליט״א על בעל ספר
״מרחשת״ :״הגר״ח הענאד אייגש זצ״ל
הי׳ גאון מקורי הן בבקיאותו והן בח
ריפותו כחד מקמאי ממש׳ וחבל שלא
נספד כהלכה ואף לא נעשה לו זכר
כראוי לגאון הדור כמותו .ומפאת ענוות
נותו הגדולה והתרחקותו מריב המפלגות
ומהשתייכות לאחת מהן ,לא זכה אף ב
חיים לאותו פרסום עולמי שהי׳ ראוי
לו״ )עמ׳ שכג(.
דברי הספד והערכה אלו נכתבו כ
הערה בסוף הגליון לזכרו של אותו גדול
בישראל שגםפה בשואה .במקום אחר
כתב הרב המחבר שליט״א :״לדעתי ראוי
לקבוע יום אבל וזכרון מיוחד לזכר רבגי
וקדושי ישראל שגהרגו ושגטבחו וש־
גשרפו על קידוש ה ש ם . . .ולמטיפי ה
סליחה והאחדות אני אומר :מוטב לכם
להטיף לרשעים הארורים שיעשו מה
שעשה .קלצטונידי )רוצחו( של ר״ח בן
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תורדיון :אף הוא קפץ ונפל לתוך האור
)ע״ז יח א(״ )סי׳ ל( .ועל רבני אשכנז
הוא מעיד :״וראוי לקבוע לדורות׳ כי
בין רבגי גרמניא נמצאו אנשים צדי
קים׳ חסידים וקדושים ,אשר במדינות
אחרות היו רבבות אנשים רצים אחרי־
הם ליהנות מזיו תורתם ויראתם .את
השכלתם האקדימאית שקבלו במכללות
גרמניא הורידו למדרגה של רקחות ו
טבחות ממש׳ לא יאומן כי יסופר״ )שם(.
בסי׳ צ—צב דן המחבר באיסור לי־
מוד תורה לגויים .מדובר בהרצאה על
נושא תלמודי באוניברסיטה או לפני
מאזינים ברדיו .יסוד האיסור נמצא ב־
דברי רבי אמי :״אין מוםרין דברי תורה
לעכו״ם״ )חגיגה יג ע״א( .הרב המחבר
שליט״א מעיר :״הלשון ׳מוסרין׳ מוכיח
שמיידי בסתרי תורה ולא בלימוד סתם.
אח״כ מצאתי במהרש״א שם שדקדק
בלשון ׳מוסרין׳ כמו שכתבתי״ .אגב׳
קדם לו בפירוש זה בעל ״באר שבע״
ב״באר מים חיים״ סי׳ יד :״ועוד גראה
לי דאף רבי אמי עצמו לא אסר אלא
דוקא למסור לו דברי תורה עם טעמן
ונמוקן וסודותיה״ .במסקנתו כותב הרב
המחבר שליט״א :״דעתי נוטה להתיר
הרצאה על משפטי ישראל בפני קהל
שומעים שאינם יהודים .ופשוט שאם
בין קהל השומעים נמצאים גם יהודים,
שוודאי מותר״ )סוף סי׳ צב(.
נוכל למצוא בספר לא רק הלכה פסו־
קה או משא ומתן של הלכה ,אלא גם
הגדרות חדשות במצוות שוגות .בעל
מנחת חיניד חקר אם יגשים מחוייבות
במצות תוספת שבת׳ שהרי זו מצות עשה
שהזמן גרמא .על זה מוסיף הגאון ה־
מחבר שליט״א :״וכשאני לעצמי אמרתי׳
שמצות תום׳ שבת איגד• מצות עשה
שהז״ג ,שהמצור ,היא כללית להוסיף מן
החול על הקודש ותוספת זו היא למעלה
מן הזמן ודו״ק״ )סי׳ כ( .כעין חידוש
זה נמצא בסי׳ קטז בהסבר דברי ה־
רמב״ן בקידושין׳ שספירת העומר היא
מצוד ,שלא הזמן גרמא .וזה הסברו של
הרב וויינברג שליט״א :״ולענ״ד הוא
פשוט ,שמצוה שהזמן גרמא היא מצוה
שיש לה (זמן קבוע ,הזמן הוא המסגרת
של המצוה ,כמו מצה ,לולב וסוכה וכר,
משא״כ בספירת העומר ,שהזמן הוא עצ־
מותו של המצוה׳ הוא מחויב למגות או
תם הימים שבין פסח לשבועות׳ ול״ש
לומר ע״ז מצוה שהז״ג ,ודו״ק כי עמוק
הוא״ .חידוש גדול מצאנו ג״כ בהגדרת
מצות משלוח מגות בפורים והסבר ה
טעם לכד שאין מברכים על מצוה זו:
״ועוד ג״ל לחדש׳ שמשלוח מנות היא
באמת מצוד ,תמידית בכל השנה ,ורק
בפורים נצטוינו לקים בפועל מצוה זו
כדי שנזכור בכל השנה ,כדרך שאגו
קורין פ׳ זכור ,כדי שנזכור כל השנה.
וידוע מה שכתב באו״ז׳ שמצור ,שהיא
תמידית ואין לה הפסק ,אין מברכין ע־
ליה״ )סי׳ מו( .הרב המחבר שליט״א
נותן כאן הסבר רעיוני עמוק — אולי
רעיון חסידי ־־־ אד דומני שיש עוד
לדון בהגדרתו זו .יש מן הראשונים )כגון
״שבלי הלקט״ סי׳ רא( שמסבירים ש
מצות משלוה מנות קשורה במצות שמחת
פורים ,והרי שמחה זו בוודאי אינה מצוד•
תמידית אשר אין לה הפסק.
אופינית לספר היא ההערכה לפסקי
ההלכה אשר יצאו מפי הרב עזריאל הל־
דםהיימר׳ הרב שמשון רפאל הירש והרב
דוד צבי הופמן .בכמה תשובות מםתמד
הרב המחבר שליט״א על פסקי הוראה
או פירושים אלו בבחינת ״כבר הורה
זקן״ .בגאונותו ההלכתית מפלפל הרב
ווייגברג שליט״א בדברי הלכה של ה־
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רחוקה ממנה׳ אבל לא בעיר שרחוקה
רבנים הג״ל׳ אבל בכל זאת הוא מסכם:
הרבה ואינה כלל בסביבות החלל׳ ודבר
״ולהלכה אין לזוז מפסקו של מרן הגרד״ה
זה ברור בעיני׳ ואלא שלבי מהסם אחד
)הגאון ר ב דוד הופמן( ז״ל ,שהי׳ גדול
שגדולי האחרונים לא עמדו על כד וגס־
בהוראה והיתידי שכתב דברי טעם המ
תבכו בפלפולים גדולים״ )שם ס״ק יג(,
יוסדים על מקורות חז״ל״)סי׳ גב( .כעין
גם ביסוד פירושו זה כיוון הרב המחבר
זח בסי׳ ח׳ לז)ס״ק ב( ,סד׳ צה ,צו ועוד.
שליט״א לפירוש הרב הירש )דברים כא,
בהקשר זה יש להעיר על דברי הרב
ג(׳ אשר הסביר את הסוגיה הג״ל בדרך
המחבר שליט״א בסי׳ פ בעגין איסור
זי׳ אד בלי הסברו החדש והמעמיק של
גגיינת העוגב בבית הכנסת .הרב הופמן
הרב המחבר שליט״א בשיטת הרמב״ם .3
הביא כבר בשו״ת מלמד להועיל כמה
הוכהות לאיסור זה .הרב המחבר שליט״א
כותב שהרב הופמן לא הביא הוכחה ב
רורה לאיסור זה מדברי התוספות בע־
בודה זדה יא ,ע״א ד״ה ואי .והנה אנחגו
מוצאים שהרב ש׳ ר׳ הירש הסתמר דוו
קא על דברי התוספות האלה בפוסלו ב
צורה חריפה את השימוש בעוגב׳ אפילו
חיה העוגב פעם כלי שיר יהודי )רשר״ה
לויקרא יח ,ג — הובא ע״י הרב יששכר
יעקובםון שליט״א בספר ״הרב ש .ר.
הירש׳ משנתו ושיטתו״ עמ׳ .(60—59
בסי׳ גד )ם״ק יא—יג( עומד הרב ה
מחבר שליט״א על פסק הרמב״ס בעגין
הבאת עגלה ערופה ומסביר שהחיוב
מוטל על העיר הקרובה׳ אפילו העיר ה
יותר דהוקה היא גדולה יותר .מלשון
הגמרא )ב״ב כג ע״ב( משמע שיש להע
דיף תמיד את העיר הגדולה והולכים
אחרי ״הקרוב״ רק כאשר עיר זו ״יוש
בת בין החדים״ .חידוש עמוק ימצא ה
מעיין בתשובה זו בהסברו של הרב ה
מחבר על פירוש של ״יושבת בין ה
הרים״ לפי שיטת הרמב״ם .לפי הרב
המתבר שליט״א מעדיפים את ״הרוב״
על ״הקרוב״ רק כאשר שגיהם גמצאים
בסביבת חחלל׳ ״דמיירי בערים שהן ס
ביבות ההלל ,שהאחת קרובח וחאחת
3
על ש י ט ת רש״ר הירש בסוגיה
זו ראה
אין פלא בדבר׳ שבספרו ההלכתי של
הרב ווייגברג שליט״א גידוגות גם שא
לות מעשיות הקשורות בהקמת מדיגת
ישראל ובתקופתגו׳ תקופת קיבוץ גלויות,
וזו לשוגו :״המאורע הגדול שאירע ל
עם ישראל בפעם הראשונה אחרי גלות
ארוכה של אלפיים שנה ,ואני רואה בזה
מעשי גיסים של ההשגחה העליונה ש
עמדה לנו בעת צרתנו שלא הי׳ כמותה
מיום היות ישראל לעם׳ אחרי השמדת
רוב בנינו של עמנו .מאת ה׳ הי׳ זאת
היא נפלאת ב ע י נ י נ ו . . .וכבר דרשתי
ברבים באספת עם גדולה על הנסים וה־
נפלאות האלה״ )סי׳ ע ,עמוד קפו( .ועל
כד שנשאל ע״י רב בארץ ישראל בענין
הלכות ערלה מציין הרב המחבר שליט״א
את ״שמחתי בו שזכה לקיים מצות ה
תלויות בארץ קדשנו ולעסוק בהלכה
שכמעט נשכחה אצלנו בחשכת גלותנו״
)סי׳ קיג( .בסי׳ מח דן המחבר על מפקד
העם שגערד ע״י משרד הפגים בשנת
תשכא .הרב ווייגברג שליט״א סבור ש
אין לראות מפקד זה כמפקד שלא לצו
ר ך שהרי ״המינוי שמונים עכשיו הוא
ג״כ !לצורד׳ כי יכן גהוג בכל הארצות
למגות את מספר התושבים ומיגוי זד,
גחוץ מאד מכמה בחיגות׳ כי הממשלה
בקונטרס ״מפרשים
רש״ר הירש על ה ת ו ר ה ״ עמ׳ לג—לד.
52
www.daat.ac.il
ופוסקים
אחרונים בפירושו של
אתר דעת -מכללת הרצוג
צריכה לדעת מספר יושבי הארץ לשם
עגייגי כלכלה ,ייצוא ויבוא של צרכי או
כל נפש וצרכי חיים שוגים׳ וגם לשם
ההגנה הארצית וכיו״ב״ .לפי הסברו גם
הרמב״ן מודה שאין איסור במפקד ה־
נוכחי משום שהוא מפקד לצורר ומשום
שהוא נעשה ע״י דבר אחר )ז .א .ע״י
ספירת טופסים(.
יסוד האיסור למגות את ישראל גמ־
צא בדברי רבי יצחק בגמרא יומא כב
ע״ב :״אסור למנות את ישראל אפילו
לדבר מצוד .דכתיב ׳ויפקדם בבזק׳״ .על
הוכחה זו מקשה רב אשי :״ממאי דהאי
בזק לישנא דמיבזק הוא )שברי חרסים(
ודלמא שמא דמתא הוא כדכתיב ׳וימ*
צאו את אדוני בבזק׳״ ,הגמרא מביאה
הוכחה אחרת :״וישמע שאול את העם
ויפקדם בטלאים״ )פרש״י :צום לקחת
כל אחד טלה מצאן המלד ובאו למרחב
וגמגו הטלאים( .הרב ווייגברג שליט״א
מעיר כאן על דברי תוספות ישגים :״ו־
איגי מבין מה שכתבו שם בתו״י :׳ויפ־
קדם בטלאים .שם מקום הוא לפי ה־
פשט׳׳ והרי זה נגד הגמרא? ולמה להם
לכתוב זאת׳ והרי אין כאן המקום לפרש
מקרא כפשוטו ? וצ״ע״ .הרב אלטר מאיר
שליט״א מביא ב״שערים״ טו םיון תשכג
את קושיית הרב המחבר שליט״א ומו־
סיף :״דברי התום׳ ישגים ידועים לי יו
תר מיובל שגים .גם פה בארץ דברתי
מזה עם כל ת״ח וצורב ואף אהד לא
השמיע לי״ .הרב מאיר שליט״א מציע
לגרוס :״לא שם מקום הוא לפי הפשט״
ומוסיף שמצא הגהה כזו בגמרא ישנה.
הגהה זו אינה משכגעת*.
השוה
עירו״
בדמה לי לפענ״ד שדברי התוספות
יש־בים איבם כל כך קשים .על ההוכחה
הראשובים של רבי יצחק מ״ויפקדם ב
בזק״ הקשה רב אשי ש״בזק״ שם מקום
הוא .לכן מביאה הגמרא הוכחה מ״ויפ־
קדם בטלאים״ ועל הוכחה זו הקשו ב
תוספות ישגים כהמשך לקושיית רב אשי
שלפי הפשט גם ״טלאים״ הוא שם מקום.
גציץ עוד שהרב ישראל זצ״ל מ־
שקלאב ,בעל ״פאת ה ש ל ח ך ו״תקלין ח־
ד ת י ך דן בדברי תום׳ ישגים הג״ל ב
מכתבו לבעל חת״ם סופר שהופיע בספר
יובל לד״ר ב .מ .לוין )ירושלים ת״ש(
עמ׳ שלג .וזה לשוגו :״ובזה איתרצא לי
מאי דקשיא טובא דברי התום׳ ישנים
שם ביומא ד״ה ויפקדם בטלאים׳ שם
מקום הוא לפי הפשט וכ״פ הרד״ק ב־
טלאים בעיר ששמה טלאים ,דא״כ איך
עבר שאול על אזהרת התורה למנות ה
אנשים אלא דם״ל ויפקדס בעיר טלאים
אבל בתורה ע ״ י ד״א כ ד ת התורה .אלא
דגמרא דריש בכבשים ויונתן תרגם ב
אמרי דפםחייא והכל א ׳ . . .״ .
בספר גצייןעוד
בטעות ועיבור
סי׳ קכה—קל
סי׳ ה לשאלת
בין הגושאים הרבים
סי׳ מז על עיבור השגה
השגה בשגת השמיטה;
על פיגוי עצמות מתים;
המבטא בקריאת התורה.
גגעגו רק במקצת דמקצת בשאלות
ודיוגים הרבים בספר ״שרידי אש״ חלק
ב ,על קםב םימגיו ועל שפא עמודיו.
תפילתגו לאב הרחמן שיתן לרב המחבר,
הגאון הרב יחיאל יעקב ווייגברג שליט״א
חיים ארוכים ובריאות הגוף׳ יחד עם
תלמידיו הרבים בארץ ישראל ובחו״ל.
ראש השנה ג ע״א ,ת ו ס פ ו ת ד״ה ערד ש מ ו • :ו פ ש ט י ה ד ק ד א ערד שם המדינה או ש ם
;
שם יז ע״ב ת ו ס פ ו ת ד״ה א ש ר לא ישא פ נ י ם . :פ ש ט י ה דקרא אפני אדם קאי״ 5חולין
צא ע״ב ת ו ס פ ו ת ד״ה כ ת י ב ויקח א ת
ה א ב ן * :לפי פשוטו
שלקח אבן אחת
מאבני המקום״.
בכל ה מ ק ו מ ו ת האלה מביאים ה ת ו ס פ ו ת פירוש אחר — כ פ ש ו ט ו של מ ק ר א — בניגוד לדברי
הגמרא.
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לקט תגובות על ספר הרב שמשון רפאל הירש ,משנתו ושיטתו
לפני שנה ,באביב תשכ״ב הופיע ספר הרב ש.ר .הירש ,משנתו ושיטתו.
הספר זכה לפרסומת ספרותית גדולה ,החל בתוכנית מלוה מלכה ב״קול ישראל*
במוצ״ש פרשת בהר תשכב והמשכה בעתונים ,שבועונים וירחוגים שונים.
לקמן לקט מתוך דברי הבקורת בעתונים .נסינו להעתיק במיוחד בקורת
אופינית — הן בקורת חיובית הן בקורת שלילית .יצויין שציטוט בקורת שלילית
אינו הוכחה שהמחבר לא הביע הערכה למאמרים אחרים בספר וכמו כן הבאה
של בקורת חיובית אין פירושה שבעל המאמר לא הביע בקורת שלילית על
ענינים אחרים.
יש ליחס חשיבות למחשבות והרהורים אשר התעוררו בלב הכותבים אגב
קריאת הספר.
. . .ד ר ך זו ,על אף חשיבותה בשביל
אמריקה׳ חשובה יותר עבור ארץ יש
ראל .הרב הירש קם לתחיה בארץ ה
קדושה .זה הופגן בצורה ברורה בעבודה
ספרותית אשר הופיעה מקרוב תחת השם
״הרב ש.ר .הירש משגתו ושיטתו״ ,ב
הוצאת עזרא ,ארגון הגוער התורתי ב
ארץ ישראל.
. . .ה י ה ד ו ת התורתית בארץ ישראל
איגה יכולה להרשות לעצמה לוותר על
אקדמאים דתיים ,מורים דתיים ,הימ־
איים דתיים ,וכמו כן עורכי דין ,מ־
הגדסים ,חקלאים ,אגשי מדע וכלכלה
גאמגים לתורה• תור לימוד איגטגסיבי
בישיבות — מרכזי הלימוד לחיים תו־
רתיים ־— ימצא הגוער שלגו בא״י את
הכח להיות מוכגים לקראת תפקידיו
בחיים כיהודים ישרים ,בלתי פשרגיים
ובעלי הכרה איתגה .הרב הירש ידע
ששיטתו ״תודה עם דרד ארץ״ לא תמצא
את הסכמתם הלבבית של כל גדולי ה
תורה .כמו כן ידע את האיםור התל־
מודי על התעסקות במיגות ובאפיקור־
םות כמו שזה גם הוזכר באחד המאמרים
בספר זה על הרב הירש.
. . .ב ע ל המאמר הנ״ל )הרב משה
מוגק( צודק לגמרי בתביעתו שתאוריות
מדעיות וביאולוגיות הגדויגות בבתי ה
ספר שלנו תהיינה מוארות באור התורה
ובאמיתתה הנצחית .בלימודים אקד־
מאיים אין להמנע מהתעסקות במינות
ואפיקורסות וזה ימשד כל הזמן שאין
לנו אוניברסיטאות יהודיות אשר בהן
שולטת רוח התורה ואשר בהן כל תיאור
יה מדעית חויבת לתת דין וחשבון לפני
כס התורה.
במאמר יסודי מראה הרב י• י .וייג־
ברג׳ מוגטרוי — אחד מגדולי התורה —
שגישתו של הרב הירש לערכים תרבו
תיים כלליים מותגית בהשקפה אשר א
ליה מכווגת תורה ה׳ את כל ההולכים
בדרכה — והם כל אלה אשר גמגים על
קהל עם ה׳ .הרב וייגברג מסכם שהרב
הירש יהיה — כמו לפגי מאה שגה —
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המורה הרוחני אשר יציל שוב חלקים
גדולים בעם ישראל מחילוגיות ומהת־
כוללות.
הרב יוסף ברויאר ש ל י ט ״ א :
*בטאון קהלת עדת ישורון״,
ניו־יורק תשרי—חשח תשכג.
מעטים הם כיום הספרים שהופעתם
עושה רושם מחוץ לעולם״הספרות .וראה
זה פלא :זכה לכד דווקא ספר שאיגו
עוסק בחדש׳ אלא באיש ובדברים ש־
מלפגי מאה שנה .העיסוק והעיון בתורתו
של רבי (שמשון רפאל הירש )תקסח—
תרמט( נעשו בשנים האחרונות עגין ל
רבים.
. . .האם יש בתורתו של רש״ר הירש
משום מתן תשובה לבעיות האדם בן־
ימיגו במדיגת־ישראל המחודשת או ב־
תפוצות־הגולה העומדות לפהות ברגל
אחת מחוץ לחומות הגיטוז
על־כך מגסה להשיב בצורות שוגות
הספר ר ב האיכות והכמות *הרב שמשון
רפאל הירש׳ משגתו ושיטתו״ שיצא זה־
מקרוב בהוצאת קרן הלימוד של עזרא׳
ארגון הגוער החרדי.
הספר הערוד בטוב־טעם גדיר למדי
בספרות הדתית מחולק לששה שערים.
. . .ב ה ק ש ר זה דומה כי ראוי היה
לערוד השוואה בין תורת הרב הירש ל
תורת הרב קוק לאו דווקא לגבי העגיץ
המהשבתי שבשתיהן )במידה מםויימת
גיתן הדבר להיעשות לפי המאמר פר
קים במשנתו ]של הירש[ מפרי עטו של
שאול לוסטיג המופיע בספר( ,אלא לגבי
האפליקציה לימיגו ולבעיות חיינו ה
מתעוררות .שכן ,הבעייה בתמציתה ה י *
מה עדיף ומה הדרד ילד בה האדם ״תו
רה עם דרד ארץ״ ,כשזו שוכגת אצל
זו׳ או ״קידוש חחול״ והפיכת חול וקו־
דש ל״הוויה
אלו עומדת
פ•
כא
אחת״? איזו משתי דרכים
יותר במבחן המציאות?
י ד י ד י ה :״פנים אל פנים״
אייר תשכב.
. . .ו ש מ א יש בכד מן הפרדוכס ,ש
דווקא ראשי החינוך של המזרחי בארץ
ביקשו לאמץ לעצמם במידה מםויימת את
שיטת החיניד של הירש׳ ואילו ראשיה
הרוחניים של אגודת ישראל ראו בעין
רעה הנהגת שיטת חיגוך זו בארצנו —
להוציא חרדי גרמגיה — ואין צריך לו
מר ששללו השכלה גבוהה וחיניד אקד־
מאי ,בגיגוד לשיטתו של הירש .כמה
מגדולי ראשי הישיבות בישראל אף הת
ריסו בלשון חריפה כגגד ד״״ישיבות ה
תיכוניות״׳ שבהן מתחנד מיטב הגוער
הדתי מילידי הארץ׳ ושהן היחידות ח־
ממזגות *תורה עם דרד ארץ״.
הירהורים אלה עלו בלבגו למקרא
המאמרים החשובים בספר שלפגיגו .ו
שמא זה יהא שכרם של העורר׳ של ה
מחברים ושל ההוצאה ,שהם פותחים פתח
לוויכוח פורה ומפרה בסוגיות של תורה
ומצוות במדיגה מודרגית — וויכוח,
שלצערגו ,הציבור הדתי ברובו הגדול
מוגע עצמו ממגו׳ מכיוון שהוא עני ב־
מגהיגים רוחגיים בעלי ^ ־ ר ו ח ובעלי
אומץ־לב ,כפי שהיה ר׳ שמשון רפאל
הירש׳ בשעתו ובמקומו.
דוד ת מ ר * :מעריב״ כא ת ש ר י
תשכג.
מי שמצפה למצוא בספר ״הרב שמ
שון רפאל הירש״ יותר ממה שהכותרת
המשגית מראה׳ איגה אלא טועה .לא
מחקר היסטורי ממצה על הרקע ,שממנו
ובו פעל הרב שמשון ב״ר רפאל הירש,
לא ניתוח סוציולוגי או היםטורי־תרבו־
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תי ,אף לא חתירה להעמיד את האישיות
המופלאה בתוך מסגרת תרבותית־היס־
טורית יהודית עולמית.
. . .י י א מ ר מראש :מאמריהם של
אלה ,שאינם חניכי אוירה הרשיאנית ב־
נעוריהם ,הם הבהירים והמוצלהים ב־
יותר .כוונתי קודם כל למאמרו של ה־
ד״ר קלמן כהנא׳ רבה של ״חפץ־חיים״
והתת־שר לחינוך .הוא מומחה להבהרת
היסודות הםיסטימתיים־הדוגמאתיים של
התורה שבעל־פה והוא למדן בקיא׳ ש־
בקיאותו עמדה לו גם כ ע ו ר ה מאמרו על
תורה שבכתב ותורה שבעל־פה במשנתו
של הירש ,יפה וברור .אגב ,יש כאן
הערה חשובה לגבי דעה ,שהושמעה ב
זמן האחרון בגוגע ליחסו של הירש לגבי
הערכת בקורת המקרא מבחיגה מדעית.
דעה זו ,שעוררה הד רב בחוגים רבים,
ודאי שהיא מפוקפקת .במאמר זה מתגלה
הירש כמי שיש לו השקפה ברורה ומ
דויקת בכל הנוגע ליסודות הדוגמאתיקה
והםיסטימאתיקה ההלכתית .גם עיוניו של
הרב רפאל קצנלגבוגן בספרי היסוד של
הירש ״אגרות צפון״ ו״חורב״ ראויים
לשבח .ודאי קרא רק א ת התרגום׳ אד
הוא הצליח להרכיב תמונה ברורה בגוגע
לבעיות העיקריות ,הרב יששכר יעקב־
םון ,שיש לשער שאף הוא נתחנד באוירה
הירשיאנית׳ אד הוכיח בכתביו׳ שבמ־
רוצת הזמנים מושפע יותר׳ לכל הפחות
בשדה פרשנות המקרא מזרמי מחשבה
אחרים כגון שיטת רד״צ הופמן ,תרם
תרומה השובה ביותר להבגת דרכו של
הירש בפרשנות התורה .מי שקורא דב
ריו׳ שנאמרו מתוך יריעה רחבה ויסו
דית׳ מקבל מושג ברור ונאמן על שיטת
פרשגותו של הירש מכל הבחיגות.
בנימין דה פריס
״הארץ״ 23.11.62
אם נשוה את הקובץ להופעות קודמות
דומות כגון גליון היובל של ״האיזראליט״
בשגת תרס״ח ,גיכרת כאן קודם כל ה
שאיפה לגטוש את הגישה המגוליתית ו
לעתים אף המוגומגית להירש שהיתה
רווחת בין חסידיו בגרמניה בכלל וב־
פרגקפורט בפרט׳ כאילו לא קם ליה
דות לא פרשן׳ לא הוגה דעות ואף לא
מנהיג ציבור כהירש .כותב הטורים עו
דנו זוכר משנות עבודתו כמורה מתחיל
בבית הספר התיכון ע״ש ש.ר .הירש
בפרנקפורט את יחסם הקריר ואף ה
עוין של כמה מחבריו הותיקים לגבי
נסיונותיו להעשיר את הוראת המקרא
ע״י מתן מקום לגדולי הפרשנות העתי
קים והחדשים מלבד הירש ,והרי פירו
שו לתורה זכה בחוג זה לכנוי ״הקו־
מנטר״ בהא־הידיעה.
בקובץ אשר לפנינו נעשה נםיון ר־
ציני לגאול את ש .ר .הירש מבדידותו
המזהירה ולגלות את שרשי מפעלו הפר־
שגי והרעיוגי בהגותם של גדולי ישראל
שקדמו לו — ולקבוע על ידי כד את
מקומו ברצף תולדות המחשבה היהודית
בכלל.
בהקשר זה יש לציין את המבחר של
קטעים מתיר כתביו של הירש שגראה
לגו כמוצלח ומאפיץ במיוחד׳ במידה
שגלקט מתוך פירושו לתורה ומהמאמ־
דים ב״כתבים המקובצים״ הדגים בנוש
אים מקבילים )כגון קרבן המלר׳ פרשת
המלד׳ שגי גורלות( .גסיון זה מתווה את
הדרך והשיטה ,בחן יש לבחור כדי ל ת ת
לקורא העברי את המעולה והקיים מתוך
פרשנות זו .לא ישרתו אלה השוקדים
על ירושתו הרוחגית של הירש את ה
עניו היקר להם׳ אם יעמדו על הוצאת
התרגום המלא של פרושו לתורה שהיא
עד היום גולת הכותרת במפעלו .הגשת
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שיטתו הבלשנית המיוחדת והמוזרח ב
חקר הלשון העברית כמות שהיא תחסום
את גישתו של הקורא העברי לתוכן
הפרשני והרעיוני במקום לפתוח אותה.
פרושו לחלק ההלכתי של התורה ע״י
הסברת המצוד! מתיר התורה שבע״פ
עומד בעינו גם בלי היסוד הבלשני׳
כפי שהדוגמאות המרובות שהובאו ב־
ספר מוכיחות בעליל.
• • • א ד היה כאן אולי מקום למחקר
יסודי בבעיה אחרת ,אשר אין זכר לה
בכל הקובץ .הנה מאז עומדות שתי ה
תפיסות בתוך היהדות הדתית זו מול זו,
של ״תורה עם דרד ארץ״ או ״תורת
חיים״ וזז האחרת של רוחניות טהורה,
ולימוד התורה בתור עיון טהור׳ הס
תכלות עיונית ללא זיקה למציאות ה־
סובבת את כולנו׳ התרגלנו למחשבה
כאלו האידיאל שהירש נתן לו בטוי
קלאסי וראשוני נכפה עלינו על ידי פגי־
שתנו עם תרבויות זרות׳ ואילו זה השני
של התעלות עיונית טהורה הוא היהודי
המקורי והאמיתי ,אשר אליו בני דורנו
שבים עתה אחרי שאבותיהם דעו זמן
רב בשדות זרים• אד שמא נהפוך הדבר ?
שמא דווקא השקפה זו הרואה בלמוד
הטהור אידיאל — שמא דווקא מקורה
של השקפה זו בחוץ? אולי היא באה
אלינו מעולם הפילוםופיה היוגית־הקלא־
םית דרד המחשבה היהודית של ימי
הכינים ? אין כותב הטורים האלה מוסמר
לדון בבעיה זו׳ אד נדמה לו שדיון
אמיץ ונועז בה׳ מתור הכרה שיש כאן
שתי גישות יסוד ,היה יכול להיות לכ
בוד הקובץ ולכבוד הרב הגדול אשר לו
הוא מוקדש• אד לשם בד דרושים היו
בפרהסיא הדתית שלנו אומץ והעזה.
יעקב רוטשילד
״דעות״ חורף תשכג
בדרך כלל׳ איננו נוהגים לקשר עם
״תורה ועבודה״ את הסיסמה ״תורה עם
דרד ארץ״׳ ובהשקפה ראשונה נראה ה
דמיון דמיון־שבנוםח בלבד .ראיה מע
מיקה יותר תלמדגו שביסודו של דבר
שתי הסיסמאות לדבר אחד גתכווגו ״והיו
לאחדים בידך״.
באמרגו שדרכגו היא דרד ״תודה
ועבודה״ אנהנו איגגו מתכווגים לחלק
את עצמנו ״הציו לה׳ וחציו לכם״ —
חלק לתורה וחלק׳ מעצמנו׳ לעבודה.
אגחגו בכלל איגגו מפרידים בין שתי
המלים׳ וחושבים אותן׳ יחד ,לדבר אחד
— וזה בעצם עיקרה של הסיסמה :ה
עבודה ,עמל הכפיים׳ היצירה ,מצוות
ישוב הארץ — הם דבר הגובע מן ה־
תורה ושייך אליה ,ולא כפי שרצו אח
רים לומר .ובכן ,עיקר הדגש — על
קדושת התורה ה מ ת פ ש ט ת על כל שטחי
חיי המעשה.
גם רש״ר הירש׳ מאה שנה קודם
לכן ,גתכוון ב״תורה עם דרך ארץ״ ל־
אותו הרעיון בדיוק .בניגוד לרמבמ״ן
)ר׳ משה מנדלםון( שראה בהשכלה ה
כללית משהו שמחוץ ליהדות וניסה ל
הוכיח שאפשר להשאר יהודי נאמן על־
אף ההשכלה ,סבר הירש שההשכלה היא׳
לפחות בדורו׳ אבן פינה ליהדות —
עזר לה וסיוע ,או במלים אחרות —
ההשכלה היא בעצמה בחינת ״תורה״,
ואין גיגוד ואין סתירה ,ואדרבא קדושת
התורה חופפת גס על ה מ ד ע י ם — וכפי
שאמר גאון אחר ,במקום אחר ובזמן
אחר :״כל מי שחסרה לו יד אחת בחכ־
מה חיצוגית ,חסרות לו לעומתה עשר
ידות בחכמת התורה״ )בשם הגר״א מ־
ווילגא( .ובכן׳ בולט וברור שהקשר אי
ננו מדומה׳ ושהםיסמה במקורה אחת
היא.
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
. . .נראים הדברים ,שעומדים אנו
היום בפני מצב הדומה מבהינות ר ב ו ת
למצב שהיה קיים בגרמניה בדורו של
הרב הירש׳ ומבהיגות רבות אף יותר
חמור וקשה ממגו .המרחק בין רוב תו
שבי מדיגת ישראל ובין ה״יהדות״ ב־
מובגה האמיתי גובע בודאי מאותו ״גי־
גוד״ כאילו שבין התורה ומצוותיה ובין
התרבות והציביליזאציה הכללית .מצב
זה דורש בראש ובראשוגה הבהרת ״ה
מאור שבתורה״ לאותם גידחים ומרוח
קים והוכחת עליוגותה המוחלטת של
התורה בכל שטחי החיים .דבר זה היווה
עיקר עבודתו של הירש׳ שהצטיין ב
מיוחד בהסברת רעיוגות התורה באס
פקט מוסרי חיגוכי הן בע״פ והן בכתב.
ואם כי אין אפשרות להעתיק את שי
טתו אות באות׳ יש בודאי ללמוד ממגה
הרבה .ביטוי קולע לכד אפשר למצוא
בספר במאמריהם של הרב יחיאל יעקב
ווייגברג והרב משה מוגק )המגםה ל
הציע תכגית לימודים לבית־םפר תיכון
בימינו לאור עקרונותיו של הרב הירש(
וניתוח ממצה של המצב בישראל בימינו
נמצא במאמרו של הפרופסור יחזקאל
קוטשר.
גם הקיבוץ מתלבט בעבודתו החיגו-
כית באותן בעיות .הגםיון ליצור דמות
של עובד אדמה׳ משכיל ותלמיד חכם
ויודע תורה גתקל באותן שאלות ועדיץ
לא גמצא להן פתרון גאות .כמובן שאין
במאמרים הג״ל משום ״רצפט״ בדוק ו
מנוסה לפתרון׳ אבל הכיוון המוצע בהם
הוא בוודאי חיובי.
הספרות העיונית לנוער הדתי לא
נתברכה בשנים האחרונות בעושר רב.
מעטים הספרים והקונטרסים ,המיועדים
למדריכי הנוער הדתי ובוגריו ,המרהי
בים את האופקים ומעמיקים את היידע.
משום כך יש לקדם בברכה חמה כל ספר
חדש בתחום זה׳ ובמיוהד ספר התורם
לעיצוב השקפת־עולמו של הצעיר הדתי
ומעוררו למחשבה ולהגות .דבר טוב
רחש ליבם של אגשי אירגון עזרא׳ ב
הוציאם ספר בן 382עמוד ע ל * :הרב
שמשון רפאל הירש ,משנתו ושיטתו״.
. . .ח ל ק ו הראשון של הםפר ,המוק-
דש לתיאור חייו ומשגתו׳ מגולל בפגיגו
יריעה גרחבת של פרשת־חיים גםעדת
ותוססת על רקע פעילות ציבורית רב־
גוונית• מכל מקום נראה שמשום מה
גתקפחה דווקא עיקר פעולתו .מצויים
כאן מאמרים על משנתו העיונית ,על
פעילותו הציבורית׳ על פרשנותו הה
לכתית ,ואילו פעלו החינוכי ,הרעיון ו
הגשמתו׳ לא זכה לתיאור מקיף .אמנם
נזכרת שיטת ״תורה עם דרד ארץ״ ב
כמה מן חמאמרים בחלק זה׳ אד חסר
התיאור השלם ,שיבהיר לקורא את פרטי
הפעל החינוכי הגדול על שלביו השו
נים והשפעתו המרובה על החוגים ה
חרדים בקהילות השוגות .גדמה איפוא
שחסר העיקר בספר ,שעה שבאו להע
לות פעולותיו האחרות של הירש׳ ה
חשובות כשלעצמן׳ אד בכל זאת משגיות
בלבד לעומת העיקר — ,המעשה החי-
גוכי הגמל.
מרדכי אליאב
״הצפה״ ט תשרי תשכג
ידידיה כהן
שיטתו של הרב הירש ז״ל אינה ל
״עמודים״ — בטאןן הקיבוץ ה ד ת י ״
אמיתו של דבר אלא פירוש מעשי ליסוד
תמת תשכב
של ״לית א ת ר פנוי מיניה״ שבספרי ה
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקבולים .הוא הוריד את המחשבה הזאת
לשטחים שאיש אחר לא התעגיין בהם
עד בואו .גם החסידות עשתה אותו מע
שים בשטחים אחרים .וודאי איגה דומה
הפעולה של השלטת רוח התורה בעגיגי
מקח וממכר או עגיגים הגשמיים של
הפרט להשלטתה במציאות של תרבות
גרמנית׳ אולם השוני בענין זה הוא
במציאות ולא בתפיסת העולם .היסוד
לקשר שחייב להיות בין התורה למציאות
דומה בכל המצבים .יסוד זה רואה בכל
מציאות קיימת חומרי גלמי׳ שאותו יש
להלביש מחצלות של תורה ואמוגה .ר׳ ש.
רפאל הירש חצליח להלביש מחלצות
אלו למציאות קשה ומוזרה ביותר׳ ואם
הצליח סימן ליכולת וכושר הגלומים ב
אדם לעשות גם את הנדמה לבלתי אפ
שרי .אמגם הוא עשה את עבודתו במסי־
רות־גפש׳ באמוגה לוהטת ,במאמץ על־
אנושי ובכשרון יוצא מגדר הרגיל .ת־
כוגות וסגולות אלו מהנדירות וקשה למ
צוא אותן בצירוף כזה בבגי־דורגו׳ אבל
מעשהו לימוד מאלף הוא כי תיתכן אפ
שרות כזו ,ואף על פי שתמהמה תחכה
להם שתבוא.
. . .ע ו ר כ י הספר ״הרב ש״ר הירש
ז״ל ומשנתו״ התאמצו להישאר גאמגים
למקור מחצבתם ומסרו לנו שיטה ערוכה
ומסודרת של תורת רבם ,כפי שנאמרה
בשעתה וכפי שהצליחה להגשים רעיו
נותיה בחיים׳ שיטה ערוכה ומסודרת של
תודת דבם׳ כפי שגאמרה בשעתה וכפי
שהצליחה להגשים רעיונותיה בחיים,
שיטה שהם רואים בה גם עתה תורת־
חיים׳ שבכחה לפתור את בעיות דורגו
הקשות במקום ששיטות אחרות לא הצ
ליחו לפותרן ולעגות עליהן תשובה קול
עת.
ואמנם יש להודות על -האמת .כי שיטה
זו שהובהרה על ידי טובי הסופרים ה
חרדים בספר ערוד בטוב טעם ודעת
שלפנינו היא מקורית ומשוכללת ,שיש
בה שלימות ותועלת מעשית וראויה ל
תשומת לב מיוחדת מצד היהדות החר
דית היוצרת במדינתנו .שיטה זו אם כי
היא מבוססת על השקפת ההבדלה ,נוסח
החת״ם־םופר ותלמידיו ז״ל ,אין ההבדלה
האירגונית מחייבת גם התכחשות למצי
אות׳ שממנו יוצאים להסתערות על ה־
מציאות׳ ומתיר הכרה כי המציאות ונ
סיבותיה הן החומר עליו מרכיבים את
הצורה.
. . .ו מ כ א ן פתח ויסוד לחיים תור־
תיים מלאים במציאות הארצישראלית ,כי
שיטה זו אינה שוללת ,היא רק כוללת
ומקיפה הכל .היא אינה מכירה בצירוף
שבין דת ולאומיות בנוסח של ״דתית־
לאומית״ ,שכן צירוף זה מזכיר צירוף
דומה׳ שנגדו לחם הרב הירש ז״ל .שיטה
זו רואה במציאות את מציאותו של חומר
שאותו מקדשים בקדושת התורה על
טיבו של הומר זה אין מתווכהים .הוא
קייס משמע שהוא דורש טיפול .הוא
קיים .יש להלבישו מחצלות של תורה ו
אמונה .הוא קיים הריהו ״דרך ארץ״ ויש
לקשרו לתורה בקשר טבעי שבין חומר
לצורה׳ ובין אמצעי למטרה.
יהודה נחשוני
״שערים״ כט ט ב ת תשכג.
. . .י י א מ ר בפה מלא :ספר זה עשוי
מאין כמוהו לשמש מפתח לעולם המח
שבה ה״הירשיאני״ .אתה מוצא בו פרקים
מרתקים על חיי האיש )ביוגרפיה כתובה
בידי גינו׳ מרדכי ברויאר(׳ מאמרים אח
דים ,כתובים מתיר בקיאות ומתיר חיבה׳
המדגימים את דרכו של הרב בפרשגות
התורה )הרב יששכר יעקבםון(׳ בעצוב
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השקפת עולם )שאול ליוםטיג(׳ בהסברת
המצוות וטעמיהן )הרב ד״ר י״י גרינ־
פלד(׳ בקביעת דפוסי ארגון של ״הקהלה
הפורשת״)ד״ר ש׳ עהרמן( ובפרוש סוג־
יות־הלכה קשות )הרב ב״ז יעקבזון(— .
הרב קלמן כתנא מברר במאמר תמציתי
— בחינת מועט המחזיק את המרובה —
את שיטתו של הירש בהבטת חיחם בין
תורה שבכתב לתורה שבעל פה׳ תוד
השוואתה אל שיטותיהם של מלבי״ם,
בעל ״דורות הראשונים״ ואחרים ז הרב
ד קצגלבוגן — אגב עיונים ב״אגרות
צפון״ וב״חורב״ — וכן הרב י״י וייגברג,
כל אחד לפי דרכו׳ סוקרים את העק
רונות החשובים ביותר׳ שבהם דגל הרב
הירש הלכה למעשה; שני המאמרים
מבהירים את הרקע ההםטורי׳ שמתוכו
צמחו עקרונות אלו׳ ואת היחס שביניהם
לבין שיטות אחרות ,כגון שיטת המוסר
של ר׳ ישראל מסלגט — .המאמר הארור
ביותר שבספר — הוא מאמר העורר:
״בעקבות גדולי ישראל באשכגז״ —
גוגע בבעיה ההםטורית ההשובה׳ באיזו
מדד ,ממשיד הרב הירש ״המהפכן״ ללכת
בדרך קודמיו הגדולים .בבקיאות מפלי
אה מגלח ומוכיח יונה עמנואל בחבורו
העשיר והמעגין׳ שכמה וכמר .מן חדעות
ומן הפעולות׳ המצייגות את הירש ,איגן
אלא בבחינת ״קגקן חדש מלא ישן״— .
הרב מ׳ מונק )״תורה עם דרד ארץ ב־
ימינו״( מנסה ליישב את שיטתו של
הירש על ביה״ם התיכון הדתי שבישראל
ולקבוע עקרונות להרכבת תכניתו לבנים
ולבנות .ואילו פרופ י׳ קוטשר בודק
את מדת ההצלחה והכשלון בשיטת ״תו
רה עם ד״א״ בארץ ישראל ומעלה אגב
כד בקורת נוקבת על דרכי חחניד ה־
מקובלות — אמנם בלי מסקנות ברורות
כל צרכן — .שעד ג כולל 8מאמרים
60
,
,
www.daat.ac.il
ולמעלה מ־ 30״ליקוטים״ קצרים מפרי
עטו של הרב הירש׳ מדגם יפה של מפ
עלו הספרותי .הבקיאים בכתבי הירש
)ויש לשער׳ שמספרם של הללו הולך
ומתמעט בשל קשיי השפה( ימצאו עגין
מיוחד בשערים ד וה ,המכילים פרושים,
מאמרים ושו״ת ,שהיו עד כה גגוזים ב
כתבי יד או בכתבי עת בלתי מצויים.
— סקירה ביבליוגרפית ,הערוכה בדיי
קנות מדעית ע״י הרב כחנא׳ חותמת את
הקובץ) .חבל מאד ,שהתרגומים והעי
בודים האגגליים לא גםקרו ברשימה זו(.
. . .לא כאן המקום להעריד את מפ
עלו הרב־צדדי של ש״ר הירש כמגהיג
וכמחנך כפוסק וכפרשן ,כסופר וכפי
לוסוף• מובן מאליו׳ שגם הספר שלפגיגו
אינו ואף אינו מתיימר להיות מחקר
מדעי של אישיות מופלאה זו ועל יציר
תה׳ אע״פ שיש בו יסודות רבים מאד
למחקר כזה .לכל לראש ,זהו ספר עזר,
שדרכו יוכל המעיין להכיר את הקף מפ
עלו של הירש ,לטעום את טעם שיטתו
ולהתבשם מריהה .אד אין זה רק ״מבואי
לכתביו של הוגה־דעות מקורי :כמות
שהוא׳ מהווה הספר אוצר בלום של רע־
יונות ושל דעות על בעיות מרובות׳ ה
מנסרות גם כיום בחלל עולמנו .הרב
הירש ידע והעיז לנקוט עמדה ברורה
וגאה בכל שאלה׳ שעמדה על הפרק׳ ו
אותה העזה׳ אותו בטחון פגימי׳ חסדים
לנו כל כ ך על כן בבואנו לפתור — ב
וויכוח חעיוגי או בחיים — שאלות תשו
בות המטרידות אותנו ,גמצא בקובץ זה
הדרכה נאמנה )בכלי ראשון או בכלי
שני( מפי אחד מגדולי המנהיגים הרו
חניים׳ שקמו לנו בדורות האחרונים.
משה א ר נ ד :״שדה ח מ ד —
בטאון מורים דתיים״ אדר—
ניסן תשכג.
אתר דעת -מכללת הרצוג
מכתב מהרב אליהו א .דםלר זצ״ל על ״תורה עם דרך ארץ״
על יד ה ת ג ו ב ו ת
ה ש ו נ ו ת על • ס פ ר ה ר ב ש .ר .הירש ,מ ש נ ת ו
ושיטתו״
אנו
מ פ ר ס מ י ם כאן מ כ ת ב של הרב דםלר זצ״ל ,שטרם נדפס .מ כ ת ב זה נשלח בזמנו
לראשי ישיבת גטםהד שבאנגליה כאשר צף רעיון להקים מ כ ו ן ללימודים כלליים
ע״י ישיבת גטסהד ,לשם ה כ ש ר ת מ ו ר י ם חרדיים.
יש להבין א ת הסכנה לישיבה ג מ ל ה ב ה ק מ ת מ כ ו ן כנ״ל על יד הישיבה ,במיוחד
כשמדובר
בישיבה שהוקמה במאמצים גדולים ב ג ל ו ת אנגליה.
כ מ ו ב ן שיש
עוד לדון על
כמה
פסקאות
ב מ כ ת ב זה ,אבל יש ח ש י ב ו ת ר ב ה
בדברי ה ר ב דםלר על ה מ ח י ר שכל שיטה מ ש ל מ ת ב ה ג ש מ ת ה של דרכה החינוכית•
ה מ כ ת ב הופץ ב ה ו צ א ת סטנסיל בשנה ה ח ו ל פ ת — לרגל יום הזכרון של ה ר ב
דסלר — כה טבת! תשכ״ג — ע״י תלמידיו בבני ברק — כנראה כ ת ג ו ב ה ל ה ו פ ע ת
ה ס פ ר הג״ל על ה ר ב הירש זצ״ל.
ב״ה׳ יום ג׳ לפ׳ בהר תשי״א ,בני־ברק.
שלום רב לכם ידידי היקרים והאהובים לי הרבה מאד מ ו ה ״ ר . . .הי״ו
והרב מ ו ה ״ ר . . .ה י ״ ו תהי ברכת ה׳ עמכם.
קבלתי את מכתביכם היקרים וטרם עגיתי כי עדי? הייתי נוהג בזהירות
של שרידי חולי וממעט בכתיבה ,ואח״כ כשהתחלתי שלא להזהר כל כד הלא קפצה
עלי עבודת הישיבה הק׳ ,ובכן נא תסלחו .אמנם מכיון שנוגע לפרובלמה )בעי׳(
עמוקה מאד אשר גגעתם בה במכתביכם מוכרח אני להזדרז ולכתוב.
בדבר הכתח לבחורים )םמגריון למורים( ,אין לי שום ספק שתזד״רו
בתכלית הזהירות שלא לקבל אל הםמגריון אלא כזה שאין בזה רק תועלת הצלתו
ואשר אילו לא קבלתם אותו הי׳ גכגם באוגיברסיטא בתור תלמיד פגימי עכ״פ.
וגם את זה לא תעשו על דעת עצמכם אלא ע״פ עצת רבגו הרב אב״ד הכהן
הגדול שליט״א .כל זה ברור לי מאד ואיגגי מסופק כלל בדבר כי יש לסמור על
הכמת לבבכם ויר״ש שקדמח לחכמתכם וכוי .ואעפ״כ אגי רואה בזה בעי׳ עמוקה
מאד ,וקרוב מאד ללבי ליעץ לכם להגיח את כל העגין כולו בשב ואל תעשח.
ידעתי גם ידעתי כי יש בזה קדוש השם גדול והצלת גפשות ממש .אמגם
שאלה אחת יש לי לשאל .במד ,גוכל להבטיח אשר מציאות מוסד כזה לא יחליש
את בחור הישיבה במשד למודו שמה ,הייגו בחור אשר אילו לא הי׳ גמצא סמיגר
כשר כזה ואופן לימוד באוניברםיטא עם הכשר מצוין כל כד אז הי׳ לומד
בישיבה ונשאר בן תורד ,ממש ולא הי׳ עולה על דעתו כלל לעשות הכנות
לאוניברסיטא ולא הי׳ שם לעצמו כלל תכנית ש ל , . . .וכדומה .ועתה כאשר
לפניו מציאות כזו ,אז כבר עיקר למודו בישיבה הק׳ חלוש הוא מתהילתו ומתפתח
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באופן כזה ובהשקפה ושאיפה כזו אשר לא יהי׳ אח״כ ספק בדבר שראוי להכניסו
לםמנריון וכו׳ למען הצילו .וכבר אמרו חז״ל ״לא עכברא גנבא אלא חורא גנבא״.
ועתה הבעי׳ ,מניין לנו הבטהון כי לעומת אשר אלה שלפנינו כבר באמת צריכים
תיקון בםמגריון כזה כי כבר גגע ללבם חשק ה ש ג ת . . .עכ״פ אולי לעומת תיקון
אלה גגרום אשר הרבה )במשד הזמן( יצטרכו לתיקון׳ וגהי׳ אגחגו רופאי הנפשות
אלה הגורמים למחלתם .אולי תוכלו לבאר לי יותר ,אבל לפי שעה אינני רואה
שום תיקון לבעי׳ זו גם בצירוף רבגי הישיבה עצמם .הקלקול שגקלקל יהי׳
קודם הרבה לשאלת קבלת הבחור לסמגריון׳ ואם גם תקבלו לםמגריון מעטים
מאד ,מכל מקום עגין האפשרות הזו יבלבל את מוחותיהם של הרבה בחורים,
וגם כאלה שסוף סוף לא יגיעו אל הםמגריון וכוי .הן ראיגו כי כשיסדו כולל
אף שהוא בעד מספר מצומצם מאד של הבחורים המצויגים ביותר ,וגם המספר
מצומצם בגלל החוסר הפגגםי מ״מ זה העלה את מספר בחורי הישיבה במשף
שנים מועטות פי חמש .זחו מפגי שכמח חשבו ותקוותם היתד .שיצליח בידם
לעלות לכולל והשאר גמשכו אחר אלה וכה יצא חשם )וגם במציאות( כי מתגדלת
הישיבה ועי״כ גתגדלה עוד יותר וכו׳ .אם כן הוא לצד הטוב ק״ו לצד הרפיון
מן התורה ה״ו ,אשר הס״א משתדלת בזה בכל עוז.
ואוסיף לבאר ,כי ברור לי שתבינו אותי ותדעו שכוונתי בזה לבירור
האמת .הנה בבעי׳ עיקרית זו הוא תכן ההפרש שבין שיטת החיניד של פרנקפורט
לשיטת החינוד של הישיבות.
פרנקפורט התירה את
ה״לכתחילה״ שבהיגוך .המחיר
בין חגיכיהם ,ואפילו מאלה
באשכגז רק מעטים מאד מהם
גהיו ללומדים גדולים.
המדע
ששלמו
שלמדו
)ממש
והכניסה את הלימוד באוניברסיטא לכלל
בעד זה ,הי׳ שגתמעטו מספר גדולי התורה
תורה בישיבות פולין וליטא ואת המדע
גער יכתבם ואולי פחות מזה אפילו( אשר
אמנם הרויחו בזה אשר מספר המקולקלים אצלם הי׳ קטן מאד׳ ואם כי
בעצם טהרת ההשקפות בגוגע לאמיתותה הגמורה ממש של שיטת התורה הק׳
במקום שהתורה סותרת ה . . .הי׳ לקוי קצת ע״י איזה שותפות משוגה ואפשר לצרף
סתירה ממשית ב ל ב א׳ ,מ״מ גשארו כמעט כולם מקיימי מצוות במס״ג וכמה
נ׳הם זהירים מאד אפילו בדקדוקי המצוות.
אבל ש י ט ת הישיבות — להעמיד למטרה יחידה לגדל גדולי תורה ויר״ש
כא׳ ,ובשביל זה אסרו את האוניברםיטא לחניכיהם כי לא ראו שום עצה איך
לגדל גדולים בתורה אא״כ ירכזו את כל מגמת חניכיהם אך לתורה בלבד• אמנם
לא גחשוב שלא ידעו מראש כי בדרך זו יקלקלו ה״ו כמה מאשר לא יוכלו לעמוד
בקצוניות זו ויפרשו מדרכה של חורה ,אמגם זהו המחיר אשר ישלמו בעד גדולי
התות־! ויר״ש אשר יתחנכו בישיבותיהם .כמובן ,שהם עומדים על המשמר
לעשות מה שאפשר לתקן את אשר לא יוכלו להשאר בני תורי״ אד לא בדרך
אשר תמשך אחריהם את השאר .למשל ,אלה שהוכרחו להניחם לצאת׳ ראו במקצת
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שישארו חנווגים או שאר עגיגים שאינם מקצוע ,אשר אינגו צ ר י ו הבגד ,וגס אין
מושך את הלב של התלמידים .אבל אלה אשר חפץ לבבם ללמוד מקצוע וכש״כ
אשר בחרו במקצוע אקדמי ,לא טפלו בו כלל׳ שלא לקלקל את חאחרים משום
תקונו של זח .ושמעתי שסמכו את זח לאז״ל ״אלף גכגםים לחדר וא׳ יוצא להוראה
אמר הקב״ה בזה אגי חפץ כר״ .וגם מזכירים את דברי הרמב״ם ז״ל במכתבו
לתלמידו הר״י עקגין ז״ל ״ימותו אלף סכלים ויהגה ממגו הכם אחד״.
ומעתה צורת הבעי׳ שלגו אחרת היא לגמרי .אם גם גתיר לבגות מוסד
ע״פ שיטת פרגקפורט׳ להציל את הגהשלים ,אבל אגו צריכים לדעת מראש כי
במדיגה שגשכין בה חיגיד מ ה לא תתרבגה בה ישיבות בטהרת השקפותיהן,
ולא יקל לחגד במדיגה ההיא גדולי תורה מצויגיס .ואם גחפוץ לחלק מדיגה
ולצפוגה שבה יבגו ישיבה בטהרתה׳ ולדרומה מוסד אקדמאי עם יר״ש וקצת
הורה אנו צריכים להתיישב אם יש לגו תקדים לזה .ואם ח״ו לא גקלקל יותר
מאשר נתקן) .צריד לדעת כי מוסד כמו דזוס קאללעדז לא יפסיד כ״כ לישיבה
בדור זה כמו'מוסד אקדמאי עם ירא״ש .והטעם מובן מפני שהבחור השייד קצת
לישיבה בדור זה כבר הוא יר״ש כ״כ שלא ילד לדזוס קאללעדז( .מכש״כ שא״א
לכאורה להתיר להעמיד מוסד כזה בו במקום שעומדים בו ישיבה וכולל
ובשכיגות ממש בריהוק מהלד של 5רגעים׳ ומה גם בצירוף הריעות׳ בלי
מחלוקת המבדלת זה מזה .וכש״כ שהישיבה היא כמעט היהידה במדינה בגדלה
וטיבה.
נתבונן נא עוד יותר ,מה יהי׳ לאחר גמר המחזור הראשון ,ומן הסמינר
יצאו כאלה שהם מורים טובים עם דרגה אוניברסיטאית ועם ירא״ש וקצת תורה
)פי׳ עם סמיכה מהישיבה להוראה וכו׳( .האם לא יהי׳ נםיון גדול אף לבעל
כשרון המצויץ הלומד בישיבה כי ילך לו בדרד זו׳ והאם גוכל לבטוה כי בנינו
ממש יוכלו לעמוד בגםיון זה.
לא אהי היקרים׳ קרוב אגי לדאות בזה א ת עצת היצר׳ עצה מחוכמת שלו
להטעות בה את מצוייגיגו היותר חשובים! ואיגי רואה לעצמי אפשרות להמגות
עם העגין הזה .יודע אני ברור׳ שכוונתכם לטובה דהיי׳ כי אך בסביבת ישיבה
וכולל כאלה אפשר לבטה שהסמינר יהי׳ בתכלית הכשרות ,אמת הוא כי כן .אבל
בסביבת סמינר הכשר בתכלית ההידור אפשר שיהרבו ה״ו ישיבה גדולה עם
כולל מצויץ )היהידי בעולם( גם יהד.
ואזכיר בכאן מה שכתוב מ ה ר הק׳ :הנה העלאת נצוצות הק׳ )פי׳ הר״צ
הכהן ,נצוצות הק׳ היינו האפשרויות שיש ברחוקים לההזירם למוטב עכ״פ מקצתם
והיי׳ ע״ד אז״ל בעמון ומואב ב׳ פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות ונעמה(
הוא דבר גדול מאד ,אבל מ״מ הרי צריך האדם להוריד את עצמו אל הנצוצות׳
ואסור הוא אם לא על פי הנבואה מאת ה׳ .ומביא הזהר ראי׳ נפלאה מהושע.
הרי מה שנשא הושע אשת זנונים וילדה לו בניס זנונים׳ הי׳ לשם תיקון הדור
והי׳ בירור נצוצות קדושה דשם ,ומ״מ לא הי׳ עושה הושע כזאת אם לא על
פי הנבואה במפורש .נפלא הדבר מאד מאד אשר הזהר מביא דווקא ראי׳ כזו
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן מנח )דבוודאי לשמה קעביד( וישת מן היין וישכר ויתגל כר .עיי׳ א ת ד׳
הזהר פקודי )רמ״ה( דיה היכלא קדמאה כו׳ )ובאור מה שכ׳ שם שירותא גו
מהימגותא היי׳ דשלא לשמה היא ההתחלה ומתוך שלא לשמה היי׳ העלאת
גצוצות .ודווקא מתיד אספקלריא שאינה מאירה הוא התחלת הנבואה עי״ש,
ומ״מ זולת שלא לשמה במעשה קדושה כל שאר אופגי העלאת הגצוצות אסורים.
הנני מוכרח לגמור כי אץ אגי ואומר לכם שלו׳ וברכה מרובה והשי״ת
יצליחכם ותרוו רב נחת מבניכם נחת של תורה וירא״ש ומכל תלמידיכם שי׳.
והנני ידידכם
אליהו א .דסלר
להראות גם כלפי תוץ את תשיבותה היתרה והיחידה במינה של ציון
וירושלים למען הלאום ,והתביעה אל העם להפגיגה ע״י דאגה מיוחדת למגדלים,
החומות והארמונות מצד כל כוחות העם ,ולהודיע לדורות הבאים כי הנפש
הרוחנית ,המוסרית והמדינית של העם היה בציון־ירושלים וכי ה׳ אשר תורת
רצונו שוכנת בציון והנערץ בירושלים ,הוא הוא שישאר אלוקינו לעולם ועד,
ובתור מ ה יגהגנו עד מעבר לתמותת העמיס.
ה ר ב שמשון ר פ א ל הירש :תהלים מ ח ,יג
64
www.daat.ac.il