אתר דעת -מכללת הרצוג
ג נ ר י י ע ד
ז־־* י ^ -ד ־ 1ק ץ
וכ 1ד* ו־ 11^ -1ו־* א ד
*7^*1י*
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
ע״י חיים תשס״ט
על אודות מכללה חרדית לבנות /הרב משה אויערבד
העיור בהלכה /י .יוסף כהן
הוראת התורה במסגרת בית הספר העל-יסודי /הרב יהודה קוםרמן
ותחםרחו מעט מאלקים /חרב חיים פרדס
תשובת ר׳ יהודה מודדן בענין חמץ שעבר עליו הפסח /הרב קלמן כהנא
תגובות:
לדרכו של המחקר התורני
אורות מאופל
על ספרים ועל סופריהם:
יסודות הלכות שבת להרב משה חיים שלנגר /יונה עמנואל
על פטור הנשים ממצוות עשה שהזפיז^
^
קריאה מהרב קוק ז״ל לתלמידי הרב היר?^״<
,7
א
—
^
www.daat.ac.il
כ״ד ,ירושלים ניסן תשכ׳יי * כיד ד ,גדידן ג *
ימדיד ? 1.25׳׳י
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב מ ש ה א ו י ע ר ב ך
על אודות מכללה חרדית לבנות
לבית הספר החרדי ,גם לבנים גם לבנות ,יש מסורת של יותר ממאה וחמשים
שנה בקהלות יהודי גרמניה.
כבר בשנת תקע״ו ) (1796נפתח בהלברשטט בית הספר ״השארת צבי״ .
מאז והלאה נוסדו בקהלות אחרות בתי ספר יסודיים ואחר כך גם ב״ם תיכוניים.
מפורסמים ביותר הם שני התיכונים ,לבנים ולבנות ,אשר הרב הירש זצ״ל יסד
בפרנקפורט בשנת תרי״ג ).(1853
מגמת רשר״ה היתד .לחנך את הצעיר היהודי ״לאדם-ישראל השואב את
הכרת בוראו מן התורה ,מן הטבע וההיסטוריה ,מצפה לקבלת מלכות שמים בעולם
״2
כולו ומדגים ל
1
מ
כ ו ת ז ו
ב ח י י ו ה ו א
ב פ ר ט ו ב צ ב ו ר
מובן שלמעשה השיגו את המטרה הנעלה הזאת רק יחידים ,וגם הם לא
בשלמות .אבל השאיפה אליה נעשתה השקפה כללית של חוגים רחבים בתוך
חרדי גרמניה וכמעט בכל ארצות התרבות המערבית ,והצילה רבבות לא ימנה.
לחוגים האלה היה צירוף ההשכלה הכללית ליסוד בחנוך התורני לדבר טבעי,
כמעט מובן מעצמו.
לבנות נתקבל הוא בכלל בכל היהדות החרדית בארצנו ובאירופה .בפירוש
אמר לי הגאון רמ״מ עפשטין זצ״ל לפני יותר מארבעים שנח :״בחנוך הבנות אתם
הצלחתם״ .וכבר בשנת תרע״ז ) (1917בקש האדמו״ר מגור זצ״ל מן אגודת ישראל
בפרנקפורט לשלוח איש משכיל חרדי ליםד בורשא גימנסיה לבנות ,ונוסדה אז
הגימנסיה ״חבצלת״.
כל חרשת בית יעקב בחו״ל ובארצנו נבנתה ע״פ דוגמת בית הספר לבנות
של חרדי גרמניח.
תוצאה חכרחית לחנוך מורות לבתי הספר בית יעקב היו הסמינריונים בווין,
קרקא וטשרנוביץ ואח״כ בארצנו .במשד הזמן שמשו המוסדות האלה לא רק
לחנוך מורות אלא הפכו לחלקם הגדול לבתי ספר תיכונים .וזולתם נוסדו תיכונים
חרדים לבנות אשר מגמתם היא רק לחנך אשד .חרדית משכילה לפי מגמת התיכון
לבנות של הרב חירש זצ״ל.
בין כל הנשים הצדקניות אשר הצליחו להדריך את בניהן ובנותיהן לתורה
ולמצוות ,חלק גדול יש למשכילה חחרדית בהשפעתה על ביתה ועל הסביבה.
עד כלפני עשרים שנה הספיק החנוך למחשבת יהודית ,אשר חתיכון חחרדי
נתן לבנות ,כמעט לכל דרישות החיים .נשים אחדות ,אשר רכשו להן השכלה
1על שם הנדיב ר׳ צבי קםטלין.
2מ .ברויאר בס׳ הרב ש .ר .הירש משנתו ושיטתו ,עמ׳ .37
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
גבוהה ורצו להעמיק ולהרחיב את השכלתן ביהדות באותה דרגה ,הצליחו בדרי
כלל למצוא לעצמן את הדרך.
אך היום גדל מספר הנשים אשר מסיבות שונות רוצות וצריכות לחתור
אחר השכלה גבוהה בענפים שונים של המדע ,בראשונה המורות לסמינריונים
ולתיכונים לבנות ,להן נחוצה השכלה חרדית ביהדות.
וזכורים לטוב יוזמי ומיםדי המכללה בירושלים לאשה חרדית בארצנו
ובתפוצות.
תוכנית המכללה מקיפה את כל מקצועות הקודש — זולת תלמוד • י
מקצועות כלליים ופדגוגיים .ויש לקוות שתעודות הבחינה לקורסים ולמכללה
תקבלנה ההכרה של הממשלה.
בתוך מקצועות הקודש :תורה ונ״ך ע״פ המפרשים המאמינים ,הראשונים
והאחרונים ,תפלה ועיון תפלה ,השקפת עולם יהודית מקורית והגשמתה בלמוד
הדינים וקיומם.
בתוך המקצועות הפדגוגיים :היסודות ההלכתיים והשקפתייס של החגוד
הדתי.
התנאי להצלחת המכללה היא ההשתתפות של מורים ומורות בעלי שעור
קומה אשר יראתם קודמת לחכמתם ורואים בתפקידם עבודת הקודש לחזק האמונה
בישראל.
יתן ד׳ שהמעשה במוסד החדש יהיה רצוי ככונת מיסדו וחבריו.
סוד ה׳ לישרים החפצים בכל לב ונפש לעשות רצונו ,אשר כל חכמתם היא
להתרחק מכל ערמח ,אשר לבם ומחשבותם רצויים בעיני אלוקים ׳ואדם ,עיניחס לנוכח
יביטו ,לא יסתכלו ימין ושמאל את אשר ראובן ושמעון יגידו למו ,אם בעיני ראובן
ימעטו ובעיני שמעון ירבו לעשות ,כי אס את פי ח׳ ישאלו ,דעת דרכיו יחפוצו ,היא
יכון מצעדיהם ,ותורתו בלבם ,ואם הם רצויים בעיניו מי ירשיעם ז
הרב שמשון רפאל חירש
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י .יוסף כהן
העיוור בהלכה
א .דעת רבי יהודה בפישור העיוור מקיום המצוות
״הסומא או הפסח או הגדם או.החושש
בראשו או בעינו או ׳בידו או ברגלו וכיוצא
בהם ,הרי הוא כבריא לכל דבריו״ .מובאה
זאת היא פםק־דינו של הרמב״ם ב״משנה
תורה״ .אף על פי שפסק־דין זה נפסק
לענין מתנת שכיב־מרע ומתנת בריא,
והוא כעין הקדמה לפרטי ההלכות בהגדרת
החולה ,שלמתנתו תוקנו תקנות מיוחדות
— הרי יש בו כדי להצביע גם על נושא
דיוננו בפרק זה ,העיוור בהלכה .ואמנם
רוב הפוסקים סבורים שמבחינה עקרונית
דינו של העיוור כדינו של כל אדם
מישראל לגבי קיום המצוות — פרט
למצוות מיוחדות ,שיפורטו להלן.
בגמרא מובאה דעתו של רבי יהודה
הפוטר את הסומא מכל המצוות שבתורה .
דעה זו היא דעת יחיד .נימוקיו של רבי
יהודה לדעה קיצונית זו ,מקורם ב״היקש״
בין ״תורה וחוקים״ ובין ״משפטים״
בלומר ,התורה אומרת ״וזאת המצות
החוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלקיכם
ללמד אתכם״ .ר׳ יהודה משווה איפוא
ג
2
3
את ה״מצוות והחוקים״ המוטלים על כל
פרט ופרט בעם ישראל לשמור ולקיים —
״למשפטים״ ,דהיינו לאישים אשר עליהם
מוטל להוות את הרשות השיפוטית :הער
כאות השונות של עם ישראל ? הסנהדרין,
המורכבת משבעים ואחד חברים ,והיא
הערכאה המשפטית העליונה בעם ישראל;
בתי־הדינים של עשרים ושלושה ובתי־
הדינים של שלושה חברים .כל האישים
שכיהנו כשופטים ,חייבים להיות פקחים
)בפרטות נדון על כך בפרק הדן בעיוור
במשפט העברי( .ואם כן ,לדעת ר׳ יהודה,
כל שאינו כשר להיות שופט או דיין ב־
ישראל ,אינו חייב גם בקיום המצוות.
4
התוספות דנות אם ר׳ יהודה פוטר את
העיוור מכל המצוות גם באופן מעשי ,או
שאין לדבריו הפטור רק מדאורייתא ,ומ
דרבנן גם הוא מודה בחיוב עיוור במצוות.
במקום אחד מכריעות התוספות שמדרבנן
מחייב גם ר׳ יהודה את העיוור בקיום
המצוות ומנמקות את דעתן בכד ,שאין
זה מתקבל על הדעת ליפטור עיוור מן
״ פרק מתוך חיבור כולל • :העיוור והעיוזרון במקרא •ובספרות התלמודית והמדרשית׳׳ ,שיוזם
ומומן על־ידי דמשרד לשיקום שליד המיניסטריון לבריאות ,חינוך וסעד של ארצות־הברית.
חובה נעימה לי להודות מקרב לב להגברות >1 :ם10מ611£1013נ11351331ג,מ11;26״ג 8.8עז&זג 4185ג
מראשי המשרד לשיקום הנ״ל על יחסן הנאה והלבבי לעבודה זו .כמו כן נתונה תודתי
הלבבית לגב׳ ה .כהן ,מנהלת הלשכה לקשרי חוץ שבמשרד הסעד הישראלי ,על תיווכה
ועזרתה הנלהבת והמסורה בביצוע העבודה.
1
2
3
4
רמב״ם ,משנה תורה ,הלכות זכית ומתנה ,פרק ה הלכה א; שלחן ערוך חושן משפט ,סי׳
רן סעיף ה )בלשונו של הרמב״ם(.
קידושין דף לא א; בבא קמא דף פז א.
דברים ג א
סנהדרין דף לד ב; נדד ,דף נ א.
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המצוות מכל וכל ,ש*אם כן הוי ליה כמו
נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כ ל ל ״ .
לעומת זאת ,במסכת אחרת משמע מדברי
התוספות שרבי יהודה פוטר עיוור מן
המצוות גם באופן מעשי* .הפוסקים
האחרונים מנסים לתרץ את הסתירה
בדברי שתי הדעות׳ .אולם למעשה אי
אפשר להצביע כאן על סתירה ,אלא על
חילוקי־דעות המיוצגים על־ידי שני אי־
שים — או שתי אסכולות — שוני .8
רבי יהודה סתם ולא פירש אם כוונתו
לפטור את.העיוור מכל תרי״ג המצוות —
מצוות עשה ומצוות לא תעשה גם יהד ־־־
או שמא הפיטוד אינו אלא ממצוות עשה
בלבד .לכאורה ניתן להוכיח שלפחות
לדעת התוספות שהזכרנו ,פוטר רבי
יהודה עיוור מ כ ל המצוות ,בלא הבדל
מהותן ואפין .כי ההנמקה שלהן ״שלא
יהיה כמו נכרי״ אינה תופסת באם נחליט
שהוא חייב בחלק מן המצוות ובקיומן הרי
הוא נבדל ממילא מן הנכרי .אבל אם
נעמוד על מהותן של המצוות לא תעשה,
נווכח שאין הדבר כן .קיומן של מצוות
לא תעשה אינו מצריד פעולה אקטיבית ?
להיפך :המנעות מעבירה על איסורים
ם
שהתורה אסרה בחינת ״שב ואל תעשר׳ן׳•
נניח איפוא שהעיוור ימנע ממעשה כל
שהו ,שיש בו משום איסור ,אין עדייז
הוכחת מכך שסיבת המנעותו נובעת
ממניעים דתיים .אפשר ליחס את הדבר
לסיבות אישיות וכיוצא באלה״ .בשאלה
זאת יש פנים לכאן ולכאן .ואמנם גדולי
הרבנים והפוסקים בדורות שונים ,נזקקו
לפתור בעיה זו ,אף על פי שהיא תיאור
טית בלבד ,כי כאמור רובם הגדול
והמכריע של הפוסקים הכריעו לחייב את
העיוור במצוות.
לפי פירוש מסויים בדברי התלמוד
הירושלמי <>י ,פוטר רבי יהודה עיוור מכל
תרי״ג המצוות מבלי להבחין באפיק .וכך
דעתם של עוד כמה מגדולי הרבנים במאה
הקודמת ,כגון ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי
ור׳ יעקב משולם אורנשטיין!! .לעומתם
מנסים רבנים נודעים אחרים להוכיח את
ההיפך ,שאף לד׳ יהודה אינו פטור אלא
ממצוות עשה בלבד ״ .מעניין לציץ
שישנה גם דעת שלישית בענין הנדון׳
לפיה יוצא שאף אם נכריע כדעת הפוט־
רים עיוור מ כ ל המצוות ,אין פירוש
הדבר שהוא פטור גם ממצוות וחוקים
5בבא קמה דף פז א ד״ה *וכן היה ר׳ יהודה סוטרו״ ]השני[.
6קידושין דף לא א ד״ה ״דלא מפקידנא׳׳.
ד .עיין למשל תשובות נודע ביהודה מהדורא תנינא ,חלק אורח חיים ,סי׳ קיב; ׳ מיכל
היבנר ,משכנות הרועים ,דף ז ב.
למסכת 8התוספות למסכת בבא קמא נערכו על־ידי אחד מתלמידי ר׳ יצחק מ א י
קידושין ר׳ אלעזר •מסיר .עיין א .א .אורב!־ ,בעלי התוספות ,עמ׳ 494-493׳ .501
9ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי ,יעיר אוזן ,ערך ״סומא" )לעמבערג ,1865דף קג ב(.
10קרבן ד,עד,ה על הירושלמי סוטה ,סרק ב סוף הלכה ה.
11יעיד אוזן שם )ראה הערה ; (9ר׳ יעקב משולם אותשסיין ,ישועות יעקב על ״ע! אורח
חיים ,סי׳ יז ס״ק א .לדבריו אף הרא״ש סובר שר׳ יהודה פוטר סומא מכל המצוות• עייז
גם :ר׳ יצחק ב׳׳ר יוסף ]הוכגלרגטר[ מזאמושטש ,זכרון יצחק חלק ב ,דף ה ב -י א•
12ר׳ יוסף תאומים ,פרי מגדים על ש״ע או״ה ,פתיחה כוללת ,סוף חלק ; 1ר׳ צבי הירש חיי*׳
הגהות על מסכת בבא קמא דף פז א ! ד׳ יצחק יעקב אשכנזי ,המאסף ,ירושלים ,שנה ם
)תרם״ד( ,חוב׳ ב סי׳ כג )אות ד(; ר׳ אליהו מנחם גויטיין ,תוהה מציון ,שגה ב )תרנ״ו( ,הי ׳
ב סי׳ טו! ר׳ שמיאל יששכר שטארק ,אהל יצחק ,שנה ב )תרס-ד( ,חוב׳ ה סי׳ ה
ועיין בשו״ת ר׳ עקיבא איגר׳ מ״ת סי׳ קנג.
ר
ברא
ש
ב
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
החלים על כלל האנושות והנקראים ״שבע
מצוות בני נח״ ״ .דעה זו באה לכלל בי
טוי בםפרהם של החיד״א הנזכר ושל ר׳
יוסף באב״ד .נראה שלא התקבל על
הדעת שתתכן דעה כלשהי בעד אפשרות
של הוצאת עיוור מחוץ למסגרת של
החברה האנושית.
כבר נזכר לעיל שרוב הפוסקים סבו־
ריט שאין הלכה כרבי יהודה .הובאה
למעלה דעתו של הרמב״ם שעיוור הוא
כבריא לכל דבר .ואמנם הוא וכל גדולי
הפוסקים ,כגון רבינו אשר בן יחיאל,
בגו בעל הטורים ,השלחן ערוך ועוד,
מחייבים את העיוור לקיים את כל המצוות
שבתורה׳ פרט למצוות מםויימות עליהן
חלות הלכות מיוחדות ,אשר נדון עליהן
בהרחבה בהמשך הפרק הזה .כן אין
מבדילין הפוסקים בדבר אופן התהוות
העיוורון ,אם הוא בא מלידה או לאחר
מכן כתוצאה ממכה או מחלה .אף על
פי כן דנים הפוסקים בספריהם בשאלות
תיאורטיות הנובעות מדעתו של ר׳ יהודה.
הדבר בא לידי ביטוי בספרות ההלכה
בתקופות השונות .לא נוכל כמובן להתעכב
בכל הבעיות; נצטמצם בדוגמאות מעטות.
ר׳ מרדכי בן הלל הכהן ,בן המאה ה־,13
14
15
מענה שאלה לר׳ טוביה מווינא :היאך
יכול עיוור לקדש על היין בשבת ולהוציא
את אשתו ובני־ביתו ידי חובתם? הרי
ידוע הכלל התלמודי :כל דבר שהאדם
עצמו אינו חייב לעשות ,אינו מסוגל
להוציא אחרים ידי חובתם י והרי העיוור
— לדעת ר׳ יהודה — פטור מן המצוות
ולפיכך אין תוקף לקידוש שהוא מקדש .
ר׳ טוביה השיב לו׳ היות ועשוי אדם
להתרפא ואז יבוא לידי חיוב המצוות,
הרי כבר מעכשיו יש בו במעשיו תוקף
התופס מבחינת ההלכה .מתשובתו של ר׳
טוביה נמצאנו למדים ,דרך אגב ,שכבר
בזמנם לא היד .ריפוי מעיוורון בגדר של
מעשה נדיר .גם בדורות האחרונים,
כשכבר נפסקה ההלכה בלי כל פיקפוק,
שאין העיוור פטור מן המצוות ,צצו
שאלות שאין להן כל בסים במציאותן
שאלה מסוג זד .מעמיד ,למשל ,ר׳ יוסף
תאומים ,לגבי אדם ששלח עיוור לקדש
לו אשה ,אם חלים הקידושין לפי דעת
ר׳ יהודה ; וכן שאלתו של ר׳ יעקב
צבי יאליש ,בנדון ילד שנולד עיוור ,האם
חייב אביו למולו .
״1
ז1
1 8
10
כאמור ,הכריעו כמעט כל הפוסקים
אולם בתקו־
שהעיוור דינו ככל האדם
13עיין תוספתא עמדה זרה פרק ט ; סמהדרין דף נו א ,־ רמב״ם משנה תורה ,הלכות מלכים,
פרק ס הלכה א .סיכום ההלכות בענין זה עיין באנציקלופדיה תלמודית ,כרך ג ,עמ׳ שמט—שנה.
14יעיר אוזן )הנזכר בהערה ; (9מנחת חינוך ,מצוד .כו )דף לח ג(.
15ר׳ חזקיה די סילוה ,פרי חדש על ש״ע אוי׳ח ,סוף סי׳ תעג.
16מרדכי מגילה פרק ב )הוצ׳ ווילנא ראם ,דף יז ב(.
17החיד״א ביעיר אוזן ,ערך ״סומא״ ,דיוחה את דבריו וטיען שבדבר שאין כל בטחון שייעשה,
אי־אפשר לומר שהתוקף יחול למפרע.
18פרי מגרים )לפי הערה .(12
19מלא הרועים ,ערך *סומא״ )הוצ׳ ווארשא תרע״א ,עמ׳ .(152ההסבר לשאלה הוא; היות ומוטל
חוב על ה א ב למיל את בנו ,לא חשוב אם הבן לא יבוא לידי חיוב לכשיגדל ,כי הרי עיוור
פטור מן המצוות לר׳ יהודה ,וגם במקרה זד ,חייב האב לעשות את המוטל עליו •,מאידך ,אפשר
לתפוס את השאלה מצדה ההפוך :היות ו ה ב ן הוא הנושא בעונש של כרת אם אינו מל
.עצמו בגדלותו ולא האב ,ואילו כמקרה זה הבן לעולם לא יבוא לידי חיוב זה ,יש לצדד אולי
שהאב אינו חייב למולו .המחבר אינו מכריע בשאלה זו ,כנראה בגלל תלישותה מן המציאות
ההלכתית.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פת התלמוד הדבר לא הוכרע ונשאר
תלוי ועומד בימי האמוראים .סמוכין לכך
יש לראות בדבריו של רב יוסף ,מגדולי
האמוראים בדור השלישי .רב יוסף עצמו
היה עיוור וכמובן קיים את כל המצוות על
אף עיוורונו .אולם דעתו של רבי יהודה
על פיטור העיוור מקיום המצוות הביאה
אותו במבוכה קשה .רב יוסף היה סבור,
שאדם המקיים מצוות למרות שאין עליו
הובה כזו ,עושה מעשה רב יותר מזה
שמצווה ועושה .לפיכד המצוות שהוא
מקיים ערכן גדול יותר אם תוכרע ההלכה
כרבי יהודה .לאחר מכן נודעה לו דעתו
של רבי הניגא שבגדול המצווה ועושה ממי
שאינו מצווה ועושה״!׳* ,ולפי הנחה זו
שכרו — וגם ערד המצוות — מועט
יותר .לפיכך הסביר רב יוסף :קבלתי על
עצמי לערוך משתה ושמחה לרבנן אם
ב .עניני הלכה כלליים ביחס ל
ידוע ,שאדם .הנגוע במחלה החשודה
כצרעת ,עליו להופיע בפני הכהן ,הקובע
אם האדם טמא טומאת־מצורע אם לאו.
מה דינו של כהן עיוור בעין אחת?
המשגה ־ פוסקת שכהן אשר אין לו אלא
עין אחת ״לא יראה את הנגעים״ .יתר
על כן ,אפילו אינו עיוור לגמרי ,אלא
״שכהה מאור עיניו״ אינו כשר לראות
את הנגעים .מקור ההלכה הוא מן הפסוק
3
20
21
22
23
24
יבוא מישהו ויבשרני שנקבעה הלכה כר׳
יהודה שעיוור פטור מן המצוות• ,ברם׳
לאחר מכן כשנאמר לו שאדרבה גדול
המצווה ועושה ,ולפי הנחה זו אין ערי
המצוות שהוא מקיים גדול כל כד ־־
קבל על עצמו לערוד משתה ביום שייודע
לו ש ל א נקבעה ההלכה כר׳ יהודה ־׳־־.
מכל מקום ,מתוד דברים אלה יוצא ברור
שההלכה בענין חיוב העיוור במצווה
עדיין רופפת היתה בימיו של רב יוסף.
:וולם בגמרא — ובעקבותיה גם במפר
שית ובספרי הפוסקים — מובאים הלכות
ודינים רבים בקשר לחיובו ופיטורו של
העיוור במצוות מסויימות ,וזאת כמובן לפי
דעותיהם של החכמים — והם הרוב
— המחייבים באופן עקרוני עיוור בכל
המצוות .ועל כך נעמוד בהמשך הפרק
הזה.
ןא; פקח ביחסו לסומא בהלכה
בו מדובר שאת הנגע יש להביא בפני
״מראה עיני הכהן״*־ .התורה כתבה
״עיני״ בלשון רבים ,משמע ש ש ת י
העינים של הכהן צריכות להיות במצב
של ראייה .פסולו של כהן שכהו מאור
עיניו לומדים מן הביטוי ״מראה״ ,כלומר
שהעיניים הבודקות את הנגעים ,עליהן
להיות במצב של ראייה תקינה .אץ
המשנה מפרשת מהי מדת הראייה הנדר־
,
רבעו ירוחם בן משולם בספר מישרים )נתיב י״די( הוא בין הפוסקים היחידים המכריעים
כרבי יהודה .ר׳ יוסף דוד זינצהיים מסביר את נימיקיו של רביגו ירוחם שהניאוהו לנסוק כר׳
יהודה .רי״ד זינצהיים מצא לו חבר בהכרעה זו ,והוא ר׳ אלכסנדר זוסלץ הכהן בעל ספר האגדה•
עיין יד דוד ,חלק א ,דף קנט ב.
ההסבר ההגיוני להנחה זו היא ,שאדם אשר מצווה לעשות ,מתגבר אצלו גם הפיתוי של יצר
המשתדל למנעו מקיום המצוות .עיין תוספות עבודה זרה דף ג א ד״ה ,גמל המצווה ועושה״.
קידושין דף לא א ,בבא קמא דף לד .א ; שם דף פז א.
משניות נגעים פרק ב משנה ג.
ויקרא יג יב .וראה מנחת חינוך מצוד .קסט ם״ק יג שאם פקח ראה את הנגע .אז כהן סומא
יכול לומר טמא או טהור ״דהעיקר דהקפידדי התורה הוא רק על הראי׳״ ,אבל ראה המאירי
סנהדרין לד ע״ב )עמי (157שמסתפק בדבר.
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שת מן הכהן כדי שיוכשר לראות נגעים.
במפרשי המשנה יש מחלוקת אם עין
אחת בלבד כהתה׳ אולם לא נתעוורה ,מה
דינו של הכהן לענין ראיית נגעים .יש
מכשירים ויש פוסלים ־ ,אף על פי
שמפשטות הסגנון נראה שרק לגבי
עיוורון מוחלט פסול בעין אחת.
הקוצר את שדהו ושכח עמרים בשדה,
אסור לו לחזור ולקחת את השכחה ,הרי
הם מוקדשים לעניים .המשנה קובעת שלא
כל שכחה אסורה לבעל השדה; למשל,
כסה את העמרים במשהו ,וזאת היתה
סיבת השכחה ,אין זה נכלל בגדר של
שכחה׳ והעמרים שייכים לבעל השדה .כי
לולא היה מכסה את העמרים׳ השכחה
לא היתד ,נגרמת .חכמינו ז״ל למדו
ששכחה הנגרמת כתוצאה מדבר חיצוני
אינה שכחה .נשאלת איפוא השאלה :מה
דינו שיו עיוור הקוצר ושכח עמרים
בשדה׳־ תשובת המשנה :הרי זה בגדר
שכחה .הנימוק :עיוור המסוגל לקצור,
חזקה עליו שחוש המישוש מפותח אצלו
במדד ,שיוכל להוות במידת־מה תחליף
לחוש הראייה .לפיכך ,לא נגרמה השכחה
מחמת מומו של הקוצר ,כי בוודאי מישש
את העמר׳־ם לפני עזבו את השדה׳ בדיוק
כשם שקוצר רגיל סוקר את פריון עבו
דתו .אץ אפוא הבדל עקרוני בין ה
שניים׳ ושכחתו של עיוור היא שכחה
רגילה ונורמלית והרי היא של העניים .26
5
הנמצא במקום שיש שם טומאה )כגון
אחד משמונה שרצים ,אדם מת וכיוצא
באלה( וספק אצלו אם נגע בטומאה אם
לאו ,הרי הוא טמא מספק .במה דברים
אמורים — ברשות היחיד ,אבל ברשות
הרבים הוא טהור .ואפילו ברשות היחיד
אינו טמא אלא אם האדם המסופק בנגי
עתו הוא בר־דעת שיכול להזהר נ;ן
הטומאה .משום כך חרש שוטה וקטן אינו
טמא מספק י .-ביחס לעיוור ,שהוא אמנם
בר־דעת ,אולם מחמת ע י ו ו ר ו נ ו אינו
יכול לדעת אם נגע בטומאה או לא,
פוסקת התוספתא שהוא טמא ״מפני שיש
בו דעת לשאול״ י־ .כלומר היות ויש בו
דעת ,חלות עליו החומרות של אדם
נורמלי .כן מתעוררת השאלה לגבי אשה
עיוורת שבזמן נידותה אסורה לאכול
תרומה )במקרה שהיא בת כהן או אשת
כהן( ועליה לבדוק את עצמה אם היא
עדיין בנידותה .אומרת המשנה שאשה
פיקחת תבדוק את העיוורת ״צ .המשנה
מכלילה את העיוורת יחד עם חרשת
ושוטה ,ועל כך תמהה הגמרא :הרי העי־
וורת היא בעלת־העת ונאמנת ,אלא שמומה
מגביל אותה׳ ואם כן תוכל לבדוק עצמה
לבד ואת התוצאה תראה לחברתה ,ולמה
נכללת העיוורת בין נשים שאינן אחראיות
למעשיהן? בסיכום מודה אמנם הגמרא
שמשנה זאת משובשת היא ובאמת אפשר
להעזר בעצה זו .
ישנן הלכות בהן נידון העיוור בצורה
עקיפה בלבד ,כשהוא משמש כאובייקט
להלכות שהפקח חייב לקיים .כגון ,מי
שנדר שלא יועד ,״מרואי החמה״ ,מה
7
8
30
25תוספות יים טוב •ותפארת ישראל מכשירים ,משנה אחרונה לר׳ אפרים יצחק מפרמישלא
מפקפק בחבר.
26משניות פאה פרק ו משנה יא .ועיין פירוש תפארת ישראל רמב״ם ,משנה תורה ,הלכות
מתנות עניים ,פרק ה הלכה ח.
27סוטה דף כח ב.
28תוספתא ,הוצ׳ וזילנא! ראם בסוף הרי״ף( ,טהרות סרק ג הלכה ח .הגירםה לפי הרמב״ם,
הלכות אבות הטז.מאה וגירסת הגרי׳א .אולם בהוצ׳ צוקרמנדל )פרק ג הלכה יא( הגירםה ״טהור״.
30נדה דף יג ב.
29משניות נדה סרק ב משנה א.
;
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דינו? כלום התכוון מאלה שרואים את יים המכרים במשנה :הריני ]גייי
השמש ,ואם כן — מותר לו ליהנות מן בנזירות[ כמי שנקרו פלשתים את עיניי
העיוור .או כוונתו היתה לאסור על עצמו ולא הזכיר את שמשון אלא בעקיפין׳ על
הנאת כל העולם — כולל ,עיוורים — שם המאורע הטראגי שאירע לו ,הרי זה
ו ן .33
י
והביטוי *רואי חמה״ ,פירושו אלה שה
אדם המוכה בעיוורון גורם לפיקח
שמש רואה אותם וכמובן גם עיוורים
בכלל? המשנה ,ובעקבותיה הרמב״ם ,לברד ,עליו ברכת צידוק הדין ,כדי
מחליטים כאפשרות השניה! .דוגמה להפגין את אמונתו בה׳ ובהנהגתו את
שניה :המקבל על עצמו גזירות ,אולם העולם בצדק .גוםה הברכה :״ברוד דיק
לא עשה זאת בדרד הרגילה ובביטויים האמת״ > .לא עימד בלבד אמרו ,אלא כל
המיועדים לכך ,אלא תלה נזירותו בשמ מיני מוכי־גורל ,כגון חגר וקטע ,בעל
שון בן מנוח ,אשר ה׳ הזיר אותו עוד ראש רחב ,מוכה שהין וכדומה ,הרואה
ל — 32מה דינו ? אחד הביטו־ אותם חייב לברך את הברכה הנזכרת.
ב
נ ז
ר
ש מ ש
3
3
ט ר ם
נ ו
ד
ג .העיתר לגבי עבודת בית־הכנסת
בתפלת שחרית לפני ״קריאת שמע״
מברכים שתי ברכות שהראשונה מהן
מתחילה ״יוצר אור ובורא חושך״ ומם־
תיימת בברכת *יוצר המאורות״ .נשאלה
השאלה בבית־המדרש :״ילמדנו רבעו,
סומא מהו שיעבור לפני התיבה להוציא
את הצבור ? — כד שנו רבותינו :סומא
פורס על שמע ומתרגם״ .השאלה היא
איפוא ,כלום עיוור ,שאיגו נהנה מן האור,
האם מותר לו ל ב י ד על יצירת האור?
לפי מקור זה ,מותר לו ,וגם חייב ,ל ב י ד
על יצירת האור .אמנם רבי יהודה חולק
על כד וסובר :במה דברים אמורים
כשנולד פקח ואחד כך נתעוור׳ אולם ״כל
מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרום
על שמע ,מפני שנראה כמעיד עדות
שקר ,שהוא אומר ״בדיד יוצר המאורות״
והוא לא ראה מאורות מימיו״ .מחלוקת
זו מובאת גם במשנה זר׳ עובדיה מברט־
נורה מפרש שם את דעתו של המחייב את
העיוור לברד ואינו חושש ש״מעיד עדות
שקר בעצמו״ בכך ,שאף על פי שאין
העיוור עצמו נהנה במישרין מן האור,
שבני אדם רואים אותו ומצילים אותו מן
המכשולים העומדים בדרכו .וכך באמת
נפסקה ההלכה בשלחן ערוך ובדרך הסב־
רתו של ר״ע מברטנורה ל ,שלמעשה היא
מרומזת כבר בגמרא .מובן שעיוור
מותר לו להיות שליח ציבור בבית־
•הכנסת ולעבור לפני התיבה .39ואמנם
35
38
3
38
31משניות נדרים פרק ג משנה ז ; רמב״ם ,הלכות נדרים פרק ם הלכה ים,
32שופטים יג ה ,ז.
33משניות נזיר פרק א משנה ב ן רמב״ם ,משנה תורד ,.פרק ג הלכה טו.
34ברכות דף נח ב ; רמב״ם׳ משנה תורד .הלכות ברכות ,פרק י הלכה יב ? שלחן ערוך אורח
חיים סי׳ רכד .סעיף ט.
35מדרש תנחומא פרשת תולדות ,הוצ׳ שטעטין תרכ״ח ,דף מה ב — מו א.
—
י
36משניות מגילה פרק ד משנה ו.
37שלחן עיוך אורח חיים ,סי׳ סט סעיף ב .יעיין גם סי׳ נג מעיף יד.
38מגילה דף כד ב.
39שלחן ערוך אורח חיים סי׳ נג סעיף יד.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קרה מקרה בקהילה אלמונית שבמשך
שנים רבות מילא עיוור תפקיד חזן ,אולם
משום מה הועבר מתפקידו .באה השאלה
בפני ר׳ יאיר חיים בכרד ,רבה של קהילת
וורמם בגרמניה ,והוא קרא תגר על
המעשה וחייב את פרנסי הקהילה להחזירו
לתפקידו <>*•.
בתקופת התלמוד ,וגם זמן ממושד
לאחריה ,היה נהוג שהעולה לתורה הוא
גם שקרא בה? לא היה זה תפקידו של
אדם מיוחד לכד בניגוד לזמננו־אנו .יש
הלכה מפורשת ש״דברים שבכתב אי אתה
רשאי לאומרם על פה״ ״ .לפי הלכה זו
אין ספק שאסור לעיוור — היודע את
התורה בעל־פה — לעלות לתורה ולקראה
בציבור .אולם בתקופתנו ש״בעל קורא״
מיוחד קורא בתורה ואילו העולה לתורה
אינו אלא מאזין לקריאה ,הועמדה השאלה,
מה דעו של עיוור .השלחן ערוד פוסק
ש״סומא אינו קורא בתורה לפי שאסור
לקרוא אפילו אות אהת שלא מן הכתב״.
פסק זה הוא העתקה מפסק־דינה של
הגמרא ,מבלי לקחת בחשבון את תמורת
העתים לגבי נוהג של הקריאה בתורה.
לפיכד מביא השלחן ערוד מיד הסתייגות
להלכה זו בשם ר׳ יעקב מולן )מהרי״ל(
״דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין
הדגש הוא על
בתורה לעם הארץ״
״ועכשיו״ ,כלומר מאחר שעכשיו אין
נוהגים בענין זה כבתקופת התלמוד,
נשתנה גם הנוהג והדין ומותר לו לעיוור
לעלות לתורה .ואכן כך נוהג היום עם
ישראל בכל התפוצות .אולם מן הדין
לעקוב במקצת אחר התגבשות ההלכה
40
41
42
43
44
45
הזאת בספרי הפוסקים השונים׳ שהיתה
מלווה בהיסוס ים ובפיקפוקים לא מעטים.
נראה׳ שאלה נובעים מן הניגוד שבין
ההלכה הכתובה בתלמוד ובין הרגש
שחתר להתיר לעיוור למלא פונקציה
מכובדת זאת בעקבות חתנאים שנשתנו.
למשל ,ר׳ אלכסנדר זוםלין הכהן ,נוחת
לכעין פשרה ופוסק ש״נראה לי שבמקום
שאין כהן אלא סומא דמותר לקרותו
לעומתו ,ר׳ יעקב מולן,
לספר תורה*
שצוטט לעיל ,פוסק בהחלטיות ״קורין
לתורה אפילו עם הארץ וכן הסומא ולא
נהגינן כהרא״ש דפםק דהםומא לא
יקרא״״ ,ר׳ בנימין בן מתתיהו ,נשאל
על אודות יהודי בשם ״ר׳ יעקב םגי
נהור״ שהיה תלמיד־הכם׳ ״אם יוכל
לעלות ולברך ולקרוא בספר תורה״.
תשובתו אף היא פסקנית :״נראה לעניות
דעתי דדבר פשוט הוא דיוכל לעלות
ולקרוא ולברר בספר תורה ככל שאר
בני חיוב ואין כאן איסור ולא ברכה
מסגנון דבריו נראה ,שלא
לבטלה״
עובדת היות העיוור תלמיד־הכם הכריעה
את הכף לזכותו ,אלא שהמעשה היה
במקרה בתלמיד־חכם .אולם ר׳ יואל
םירקיש ,שם את הדגש בפםק־דינו על
עובדה זאת .לפיכך ״דווקא םומא תלמיד־
חכם מותר לקרוא לספר תורה ,אבל סומא
עם הארץ אין לקרותו כלל״ הוא מנמק
את הדבר בכך ,שאפילו עם הארץ שאינו
עיוור לא היה ראוי לעלות לתורה ,אלא
שכבר נהג העם לקרוא לעם הארץ לעלות
לתורה .ואין הוא רוצה — וגם אין בכוח•,
—לבטל את המנהג שהשתרש ,מפגי דרכי
ר׳ יאיר חיים בכרו ,שו׳׳ת חוות יאיר ,סי׳ קעו.
גיסין דף ם ב :תמורה דף יד ב.
שלחן ערוך אורח חיים סי׳ קלט סעיף ד .עיין גס סי׳ נג סעיף יד.
ספר האגדה ,הוצ׳ קראקא של״* דף ז ב.
ספר מהרי״ל ,הוצ׳ ווארשא ,1874דף םג א.
תשובות בנימין זאב ,סי׳ רמה.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוגלמעשהו ,ולאחר םלפול אריד׳
הנוכחים
שלום .אבל עיוור עם הארץ שחוברו אצלו
שני ליקויים״ ״אין לקרותו לספר תורה הוא מסתמר על פםק־דין דומה שיצא
מאביו ,ר׳ צבי אשכנזי ,באמשטרדם׳
כלל״״.
למעשה לא הפלו את העיוור לרעה ״שמיחה בכהן סומא נכבד אחד מבני
כענין עליה לתורה ,הדבר נעשה על־פי קהלתו שלא יעלה לתורה״ עצם הדבר,
רבגים מובהקים וגדולי הדור ,ונראה שהיה עליהם למחות נגד רי״ע ,מראה
שלא חילקו בין עיוור תלמיד־חכם ובין בעליל שהיה זה נםיון לשגות מנהג
עיוור עם־הארץ .כד מעיד ר׳ מרדכי יפה שהשתרש בכל הקהלות.
בתגובה לשאלה ביחס לפסק ״שאין קורין
הלכה אחרת מתחום פולחן בית־
סומא לספר תורה לפי שלא יוכל לקרוא
מתוך הכתב — ואני ראיתי נוהגין בהרבה הכנסת ,הוא ענין נשיאת־כפיים של כהן
מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין עיוור .בשעה שהנהנים נושאים את כפי־
סומא לתורה ,כיון שיוכל לקרות מלה הם ,לברד את העם ,אסור להסיח את
במלה עם השליח צבור״ .ר׳ מרדכי יפה הדעת מן הברכה .ועל כן ,כהן שהוא
מכניס בפסקו גם נימה הומאנית :״כדי בעל מום במקומות גלויים לעין ,אסור לו
להפיס דעתו של סומא״ * ,נימה דומה ,לשאת את כפיו ,כי מומו מושר את
בתוספת הנימוק הדתי־רוחני להכניס את תשומת־לב העם ויסתכלו במומו ולא
העיוור ואת עם־הארץ בכלל קבלת עויל יתרכזו בכוונת הברכות .לפיכר כהן שיש
מלכות שמים ,כלומר שתהיה להם תודעה לו מומים בידיו לא ישא את כפיו .
של השתייכות לציבור היהודי באי בית־ מטעם זה אסור לכהן עיוור ,ואפילו בעין
הכנסת — אנו מוצאים בתשובתו של ר׳ אחת בלבד ,לעלות לדוכן ולברר ,כי גם
בנימין סלוניק .48עדות נוספת למנהג עיוורון הוא בכלל המומים שמושכים על
שהשתרש בעם לקרוא עיוור לעליה עצמם תשומת-לב ההמון .אולם להלכה
לתורה ,יש למצוא בתמהון שעורר מעשה זו ישנה הסתייגות :במה דברים אמורים,
יוצא דופן של ר׳ יעקב עמדן ,שמחה כשהכהן העיוור הוא תושב חדש בעיר
בסומא שלא יעלה לקרוא בתורה ,מתיר או הקהילה ,והעם עדיץ לא התרגל אליו
הסתמכות על פסק התלמוד והשלחן עתר ואל מומו׳ אבל תושב וותיק ,שכולם
)בדעה הראשונה שצוטטה לעיל( .ר׳ מכירים אותו ואת מומו ,מותר לו לשאת
יעקב עמדן עצמו מזכיר את תמהונם של כפיים גם אם הוא סומא בשתי עיניו!י.
7
50
46בית חדש על טור אורח חיים ,סי׳ קמא.
48שו׳׳ת משאת בנימין .סי׳ סב
47ר׳ מרדכי יפה ,לבוש התכלת׳ םי׳ קמא ג•
שאלות יעב״ץ ,הלק א ,סי׳ עד .ועי׳ לקט הקמח החדש חלק א׳ עמ׳ קי.
50מגילה דף כד ב .דש״י מפרש שהטעם הוא מפני שאסור להסתכל על ידיו על כהן כשהיא
נושא את כפיו ,מפני שהשכינה שורה על ידיהם של כהנים ומי שמסתכל עליהם עלול הדבר
לגרום לסימוי עינים .אולם התוספות שם דוחות טעם זה ומוכיחות שאין סימוי עינים אלא
בזמן שבית המקדש היה קייס )עיין תוספות חגיגה דף טז א ד-ה ״בכהנים בזמן שב־ת המקדש
קיים״( .תוספות מנמקות האיסור בטעמים של הסחת דעת .לאמתו של דבר ,גם רש״י סובר
טעם זה ,ומשתמש בו במקרים שהמום אינו בידיים אלא במוקות גלויים אחרים שבגוף ,כגון
עיוור וכדומה.
51מגילה דף כד ב ; רמב׳׳ם ,משנה תירה ,הלכות נשיאת כפיים פרק טו הלכה ב שלחן עריו
אורח חיים סי׳ קכה סעיף ל )ההלכה של עיוור בשתי עיניים רק במקור האחרון(.
4 9
5
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כן התעוררה השאלה אם ראוי מצד
הדין שעיוור ימלא את התפקיד של תוקע
בשופר בראש השנה .מצד ההלכה ,שעיוור
חייב בכל המצוות ,אין כל מניעה שהתפ־
קיד של ״בעל תוקע״ ימםר לעיוור .כי
כאמור׳ כל החייב במצווה מסוגל גם
להוציא את הרבים ידי חובתם .השאלה
הועמדה מצד אנשים המדקדקים במעשי־
הם וברצונם לקיים את המצוות אליבא
דכל הדעות .ואם כן ,שמא כדאי — לפנים
משורת הדין — להשוש לפסקו של ר׳
יהודה ,הפוטר סומא מן המצוות .ואפילו
לדעתם של הפוסקים הסוברים — כפי
שצוטטו לעיל — שהסומא חייב במצוות
מדרבנן׳ אינו יכול להוציא את אלה
החייבים במצוות מן התורה .שאלה מסוג
זה נתעוררה באחת הקהילות׳ שבמשך
שנים היה ״בעל התוקע״ שלה םגי־גהור,
אולם בשנה מסויימת עלה בידי חלק
מאנשי הקהילה להעבירו מתפקידו ,מחמת
החששות שדובר עליהם לעיל .ר׳ דוד ך
זמרא׳ אליו הובאה השאלה ,נזף בפרנםי
הקהלה ש״לא יפה עשו להעבירו ,שהיה
להם לשאול את פי החכמים״ .מסקנתו
להלכה שהקהילה חייבת להחזירו לתפקי־
דו ,פרט אם ימצאו ״בעל תוקע״ בקי
יותר מן העיוור ,הרשות בידיהם לבחור
בו .וזאת באופן בלתי תלוי בעיוורונו של
ה״בעל תוקע״ .פסק־דין דומה הוציאו
גם שני חכמים אחרים במקרים ד ן י 3י.
52
מ
ם
ד .עיוור לגבי הלכות הנוהגות בשבת ומועד
שבתות ישראל ומועדיו נשמרים מתוך
הלכות רבות ומגוונות .הלכות אלה מחיי־
בות כמובן גם את העיוור .לגבי ישיבה
בסוכה פטרו אדם שהוא מצטער בישיבת
הסוכה? גם חולה ומשמשיו פטורים מן
הסוכה .החולה׳ בו מדובר כאן ,אין
פירושו חולה שיש בו םכגה ,הפטור בלאו־
הכי מכל המצוות שבתורה ,אלא אפילו
חולה שאין בו סכנה פטור .גם מי ש ח ש
ב ע י נ י ו פטור מן הסוכה .התנא רבן
שמעון בן גמליאל מספר מעשה שקרה
אצלו בעיר קיסרי בארץ־ישראל ,שחש
בעיניו ופטרו רבי יוסי בריבי לישון הוא
ומשמשיו חוץ לסוכה״ .התוספות מוםי־
פות על כך ,שאין הכוונה במושג ״חולח
שאין בו סכנה״ שרק סכנת נפשות אין
אבל יש סכנת אבדן אבר ,דאם כן הרי
זה בגדר סכנת נפשות ,כי סכנת אבר
דינו כסכנת נפשות ומותר אפילו לחלל
עליו את השבת .56
כן פוסק השלחן ערוד שמי שחש
בעינו ומצטער הרבה ,לא חלה עליו חובת
צום ב״תענית אסתר״ ביום יג באדר,
ומותר לו לאכול? צום זה אינו נכלל בין
ארבע הצומות ומקורו במנהג מאוחר
יותר מן ארבעת הצומות ולכן גם בכאב
עינים בלבד נפטר מן התענית ״.
בשבת אסור להוביל משא כלשהו
ברשות הרבים? במועד אסור לעשות כל
52תשובות רדב-ז ,חלק ד ,סי׳ אלף קלא )=ונם(.
53ר׳ שמואל אבוהב ,תשובות דבר שמואל ,סי׳ יב ! ר׳ יצחק נאב׳ארו ,פני מבין ,חלק א ,דף ה א.
54ברכות דף ל א ,־ רמב׳׳ם ,משיה תורה׳ הלכות תפלה ,פרק ה ,הלכה ג 5שלחן ערוך אורח
חיים סי׳ קי סעיף ג.
55סיכה דף כי א.־ ירושלמי סוכה ,הוצ׳ קראמשין .דף נג א <הוצ׳ ווילנא ראם .דף י א( •,רמב׳׳ס,
משגה תורד״ הלכות סוכה ,פרק י הלכה ב ן שלחן עתר אורח חיים ,סי׳ תרמ סעיף ג.
56סוכה דף כו א דיה *ואפילו חש בעיניו״.
57שלחן עריו אורח חיים׳ סי׳ תרפ״ו סעיף ב.
ננ
www.daat.ac.il
דעת -מכללת
מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש .אתר
ל ,והוא אינו בא
הרצוג בלא ע
ללכת גם
בהתאם
להלכות הללו ,אסור לעיוור להשתמש אלא לתוספת בטחון בהליכה .לפיכך עיוור
במקלו ברשות הרבים בשבת ובמועד .שאינו מסוגל לגוע כלל בלי מקל ,מותר
אחד הפוסקים האחרונים מבהיר ,שאין לו לצאת עם המקל בשבת ומכל שבז
איסור זה נאמר אלא בעיוור שבכוחו ביום טוב .59
ז ר ת
מ ק
58
ה .שחיטת ע ר בהלכה
שחיטת בהמה ,חיה ועוף כרוכה במכ
לול דינים והלכות .אחת ההלכות מורה
את המקום המדוייק בצוואר הבעל־הי ,בו
יש לבצע את מעשה השחיטה; הלכה
שנייה מתיחםת להוראה מהו העומק בקנה
ובוושט )״סימנים״( וכמה יש לשחוט מהם.
אם לא מילאו בדייקנות אחרי ההלכות
האלה ,אסור בעל־החי באכילה .מובן
שאצל עיוור מתעוררות בעיות הלכתיות
שונות ,המותנות במומו המגבילו בביצוע
תקין של ההלכות .המשנה פוסקת בפש
טות ש״השוחט בלילה וכן הסומא ששחט,
שחיטתו כשרה״״ .אולם התלמוד מדייק
מלשון המשנה ,שדווקא אם שחט בדיע
בד ,שהיטתו כשרה ,אבל לכתחלה לא
ישחוט* .אבל ישנו מקרה בו מותר
לעיוור לשחוט אף לכתחלה ,והוא כשאח
רים עומדים לידו ומפקחים על מעשה
השחיטה .מאידך ,ישנם מקרים כאשר
שחיטתו של עיוור פסולה אף בדיעבד.
כגון אם שחט עיוור מלידה ש״לא ראה
מאורות מימיו״ ,כי הרי אינו יודע לכוון
8
8
82
את מקום השחיטה וגם ידיו אינן אמונות
לבצע את השחיטה כהלכה 3י> .אדם שאין
לו שום מושג בהלכות שחיטה מאחר שלא
למד הלכותיו ,אסורה שהיטתו אפילו
בדיעבד ,אף על פי שאינו עיוור מלידה,
מפני שחוששים שמא עבר על אחת
מהלכות השחיטה ואינו יודע על כד
מחמת בורותו 4י> .אולם אם אחרים רואים
את ביצוע השחיטה ושמו לב שנעשתה
כהלכתה ,כשרה ,אף אם לא ראה מאורות
מימיו ,ואפילו אם אינו בקי בהלכותיה .
עד כאן לא דובר אלא בעיוור גמור
בשתי עיניו .אולם עיוור בעין אחת בלבד
מותר לשחוט אפילו לכתחלח .יתר על
כן :לא דק באקראי ולצודד עצמו מותר
לו לשחוט ,אלא מותר למנותו לשוחט
קבוע ,בתנאי שיעבור בדיקה בעינו הפ
קוחה׳ אם ראייתו תקינה* .ואמנם כד
פסק רב מובהק הלכה למעשה ,בשוחט
של קהילה מםויימת שעינו האחת לא
היתה בריאה כל צרכה מאז ילדותו ,ולעת
זקנתו הורעה עד שנתעוורה לחלוטין.
65
8
58תוספתא יום טיב ]=ביצה[ ,היצ׳ צוקרמנדל ,פרק ג הלכה יז ; ביצה דף כה ב < רמב״ם ,משנה
תורה ,הלכות יום טוב ,סרק ה הלכה ג ; שלחן ערוך אורח חיים סי׳ שא סעיף יח וסי׳ תקכב
סעיף א.
59עטרת זקנים על אורח חיים סי׳ תקכב )בשם הרא״ש ,הרוקח והבית יוסף(.
60משניות חולין סרק א משמה א.
61חולין דף יג ב.
62רמב״ם ,משנה תורה ,הלכות שחיטה ,סדק ד הלכה י < שלחן ערוך יודה דעה סי׳ א סעיף ט.
63שפתי כהן )ש׳״ף( יודה דעה סי׳ א ס׳׳ק לו ובסרי מגדים שם.
64ר׳ יוסף מולכו ,שלחן גבוה ,יודה דעה חלק א ,דף ה א.
65ר׳ חיים בנבנשתי ,בעי חיי ,יורה דעה ,דף ג א.
66ר׳ זאב פוהורילו ,ערך השלחן ,חלק ב ,דף ד א_ב.
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ואיזה אנשים מערערים עליו לדחותו
מאומנתו ולקפח פרנסתו׳ /פםק־דינו של
הרב הוא ,שאם בעין השניה הוא רואה
היטב ״אין בזה שום חשש וחלילה להורידו
7
מאומנתו״ * .לעומת זאת ,שוחט שעיניו
— השתיים — הולכות ונחלשות וראייתו
מאבדת את כושרה ,עד שעיניו כהות מאד
וראייתו מערופלת ,יפרוש מתפקידו .
68
ו .הקלות לעיוור בקיום המצוות
אדם שמרחפת עליו סכנת מוות כתו־
צאה מקיום או מאי־קיום המצוות׳
הרי חייו קודמים וכל המצוות שבתורה —
פרט לשלוש והן :עבודה זרה׳ גילוי
עריות ושפיכות־דמים — הותרו לגביו
כאילו אינן קיימות .בתלמוד נלמד דבר
זה מן חפסוק ״וחי בהם״׳ כלומר התורה
ומצוותיה ניתנו על מנת שהאדם יחיה
בהן ועל־ידיהן ו״לא שימות בהן״ .ולא
רק סכנת נפשות בלבד הותרה ,אלא אף
סכנת אבר .לפיכך מותר — ואף חייב —
אדם לחלל שבת ,למשל ,כדי להציל אחד
מן האיברים .מובן שגם העין ,כאבר
היוני ביותר׳ בכלל האיברים שמותר
)וחייבים( לחצילם אפילו במחיר של חילול
שבת .בהתאם לכלל זה נפסקה ההלכה,
שהחושש בעינו — והוא שתהיה בשתיהן
או באחת מהן משום סכנה — הרי זה
בכלל חולים שיש בהם סכנה ומחללים
עליו את השבת ועושים א כל צרכי
רפואה .89
גם לגבי מילת תינוק ,מתחשבים כמו־
בן במצב בריאותו .לפיכד משהים מילת
תינוק שעיניו כואבות .אם הכאב אינו
רציני ,מלים את התינוק מיד לאחר
הבראתו .אולם אם הוא סובל מכאב חזק׳
דינו כחולה שיש בו סכנה ,וכשם שחולה
67
68
69
70
71
שיש בו סכנה אין מלים מיד לאחר
הבראתו ,אלא ממתינים שבעה ימים לאחר
מכן לשם החלמה והבטחה שיצא מכלל
סכנה למעלה מכל ספק — אף לגבי כאב
עינים רציני ההלכה כ ן .
הקלה מרחיקה לכת לעיוור יש לראות
בהלכה זו :יולדת נכללת כמובן בסוג
החולים שיש בהם סכנה ומחללים עליהן
את השבת .כשיולדת זקוקה לנר בשבת
מותר להדליק בשבילה גם כשאין הדבר
קשור במישרין במצבה המיוחד ,אלא
כדי להרגיע את היולדת .והנה עיוורת,
שהנר לא יעזור ולא כלום ,ואף על פי כן
הותרה הדלקת הנר למענה מטעמים
פסיכולוגיים .הדלקת הנר עשויה להרגיע
גם יולדת עיוורת ,באומרה :אם יקרה
סיבוך כלשהו בלתי צפוי מראש ,הרי
חברותי יראו ויסדרו את המעון סידור ״.
מן הדין יהיה ,לדעתי ,להתעכב
בבעיה שנולדה כתוצאה מחתפתחות חכמת
הניתוח והטכניקה המודרנית ,אף על פי
שהוא חורג במקצת מן המטרה ששמנו
לנו בחיבור זה — העיוור והעיוורון
בספרות העתיקה בלבד .אולם היות
ונקודת־המוצא וההנמקה לפתרון הבעיה
נעוצות בספרות התלמודית וההלכתית ,מן
הראוי להזכירה לפחות בקיצור נמרץ.
70
ר׳ שמואל יצחק שוד ,תשובות מנחת שיי ,םי׳ קא.
ר׳ משה ליטש—רויזנבוים ,שערי קודש וספר תואר משה ,דף ים ב — כ א•
דמב׳׳ם ,משנה תורה ,הלכות שבת ,פרק ב הלכה ד ן שלחן ערוך אורח חיים׳ סי׳ שכח סעיף ט.
שלחן ,ערון״ יודה דעה ,סי׳ רםב סעיף ב.
שבת דף קבח ב ן רמב״ם ,משנה תורה ,הלכות שבת פרק ב הלכה יא :שלחן עדור אוהח
חיים סי ׳של סעיף א.
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפי ההלכה אסור לנתח מת וכן חייבים אשר למדו לכלב להוליכו ומוכרח הכלב
לקבור את המת על כל חלקיו איבריו ,להיות תמיד אצלו ,אם יכול להכנם
משום בזיון המת .והנד .לפני מספר שנים לבית־ד״כנסת להתפלל בצבור ולשמוע
נשאל בית־הדין בלונדון שאלה זאת :קדיש וקדושה וקריאת התורה וקריאת
*אחד רוצת לצוות שאחרי מותו ינקרו המגילה וכדומה .אף שהכלב מוכרח
את עיניו ולמסרן לבית־חולים ,כדי להכנס עמו ]לבית־הכגסת[ ,או שיש בזה
להרכיב הקרום של עין חי על אדם בזיון להכניס בעלי חיים לבית־הכנםת
הסומא בעיניו ,ועל־ידי ההרכבה הזאת שהוא מקדש מעט״ .הרב פיינשטיין בת
יתחדש כוח הראות של הסומא .והוא שובתו פוסק להיתר ,בהסתמכו בעיקר
רוצה לדעת אם זה מותר מצד הדין״ .ר׳ על הירושלמי ,אלא שהוא מוסיף גם
מאיר שטיינברג ,מחברי בית־הדין באג גימוג הגיוני ״דאולי בכלל ליכא שום
בזיון וקלות ראש בכניסת בהמה ,אלא
רון ,הקדיש לשאלה זאת חוברת מיוחדת,
כשהכניסה היא שלא לצורך תפלה אלא
שהופיעה בשנת תשי״ז־ז.
לצורך התאכסנות כעובדא דידושלמי,
שאלה אחרת ,שאף היא נוצרה מתוך
אבל כשהכניסה היא לצודד תפלה של
החיים המודרניים ,הובאה בפני ר׳ משה
בעליו ]העיוור[ ,אפשר אין זה דבר בזיון
פיינשטיק ,ראש ישיבת ״מתיבתא תפ־
וקלות ראש כלל״ א.
ארת ירושלים״ בניו־ייורק ,״בדבר הסומא
72
ז .הגבלות הלכו ת שונות לעיוור
העיוור שמומו מגביל אותו מליהנות
הנאה שלימד .מן החיים ,יוצא מקופח גם
מבחינת ההלכה בכמה וכמה שטחים ,נוסף
לאלה שעליהם יחדנואת הדיבור בעמודים
הקודמים .ההגבלות מתחלקות לשתי
בהיגות :א( מצוות בהן האדם מוכרח
לשתף גם את חוש הראות ובלעדו אי־
אפשר לקיים את המצווה; ב( מצוות
שעליהן ישגה מסורת חכמים או לימודים
מיוחדים מן התורה הממעטים עיוור
מקיומן .לסוג הראשון שייכת ההלכה
שעיוור לא יתרום תרומה לכתחלה .חכמי
נו ז״ל קבעו שלוש דרגות להפרשת
התרומה בהתאם למדת וותרנותו של
המפריש .עיוור יתקשה כמובן למדוד את
התבואה ולהפריש את השיעור המתאים.
מלבד זאת חייבו החכמים להפריש את
החלק היפה של התבואה .גם מצווח זאת
היא למעלה מכוחו של העיוור .לפיכד
אסרו החכמים לעיוור להפריש תרומה
לכתחלה .אולם מאחר שבדיעבד אין
השיעור וטיב •התבואה מעכבים את ד״חפ־
רשה וחטה אחת פוטרת את כל הכרי
וגם הפרשת תוצרת גרועה תופסת בדי
עבד׳ לפיכך הפרשת עיוור מועילה בדי־
ע ב ד .מדובר רק בזמן שבית־המקדש
היה קיים והכהנים יכלו לטהר עצמם
מטומאתם ולאכול בתרומה .מה שאין כן
בזמן הזה ,שהתרומה נשרפת ואינה נאכלת
על־ידי הכהנים ולפיכד אין מקפידים גם
73
74
72ר׳ מאיר שטיינברג ,שאלה ותשיבר ,בענין הרכבת עין מן המת לאדם חי הםומ* בעינו .לונדון
תשי״ז 12 .עמ׳, .וראה שו״ת ״שרידי אש״ לר׳ י .י .וויינברג חלק ב׳ טי׳ קכ.
72א ר׳ משה םיינשטיין ,תשובות אגרות משה ,חלק אורח חיים ,גיוייורק תשי״ט ,סי׳ מה )עמ׳קד־קה(.
73משניות תרומות פרק א משנה ו ,ימב״ם ,משנה תורד .הלכות תרומות ,שרק ד הלכה ד.
74שם ,שם.
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בטיב ;התבואה הנפרשת ,מותר לעיוור
להפריש תרומה אף לכתחלה״.
מצווה שנייה ,שאף היא אינה גוהגת
אלא בזמן בית־המקדש ,הוא היוב לעלות
לבית־המקדש שלוש פעמים בשנה ולחוג
שם את שלושת הדגלים .עיוור פטור
ממצווה ז ו .חכמינו ז״ל מנמקים את
הדבר מתוך לימוד מיוחד .מאותו הנימוק
גם עיוור בעין אחת בלבד פטור ממצוות
עליה לרגל .לאותה קטיגורית שייך גם
פיטורו של העיוור מלסמיד על ראש
הקרבן שהוא מביא לבית־המקדש .גם
במקרה זה הטעם הוא פורמלי ,שנלמד
ב״גזרה שווה״ של שתי המלים הזהות
״סמיכה״ הכתובות בתורה במקום שמדו
בר בו בחיוב הסמיכה על ראש הקרבן
וגם במקום שבו מדובר על קרבן
הסנהדרין .וכשם שלסגחדרין לא בחרו
בעיוור ,גם כאן סומא פטור ממצוות
סמיכה ״.
78
77
לענין מצוות ציצית חוייב העיוור ,אף
על פי שלכאורה ישנו ביטוי בתורה ,לפיו
אפשר היה להעלות על הדעת פיטורו
ממצווה זו .בתורה כתוב ״וראיתם אותו״,
כלומר שהאדם יראה את הבגד עליו נק
שרו הציציות ,כדי שיזכור את חסדי ה׳
עם עמו בהוציאו מארץ מצרים .ואם כן,
עיוור שאינו מסוגל לראות ,הדעת נותנת
שיהיה פטור ממצווה זו .חכמינו דנים
באמת באפשרות זו אולם הם באים לכלל
מסקנה שהמלים ״וראיתם אותו״ ממעטות
בבגד המיוחד ללילה מקשירת ציצית עליז,
אולם מחייבים עיוור במצוות ציצית .
בקשר להלכה זו נביא קוריוז מעניין.
רבינו אשר בן יחיאל )הרא״ש( מצטט את
ספר העתים לר׳ יהודה בר ברזילי מברצ
לונה ,הפוסק שעיוור פטור מן הציצית
ומן התפילין לפי שכתוב ״וראיתם אותו״.
כבר ראינו למעלה שדעה זו נדחתה בגמ־
רא .ואכן הרא״ש דוחה את דבריו של
בעל ספר העתים .אולם למרבה הפליאה׳
אין הדחייה באה מן הגמרא המפורשת ,כפי
שגיתן היה לצפות ,אלא משום שפסוק
״וראיתם אותו״ כתוב לגבי ציצית בלבד,
ומה ענין תפילין לכאן .ר׳ יום טוב ליפמן
הלר בספרו ״מעדני יזם טוב״ תמה באמת
על הרא״ש על פד״* .אולם התמיה תגדל
יותר על־ידי העובדה שהלכה דחויה זו
מובאת גם בשם אחד מן הגאונים .לא
נוכל לתרץ םטייח זו מדרך הגמרא,
לדעתי ,אלא אם נאמר שהיתה להם גירםא
אחרת בגמרא ,שלפיה יוצא שעיוור פטור
מן הציצית ומן התפילין .מכל מקום ,כפי
שכבר סכמנו ,לא נמצאו מהלכין לדעה זו
בספרי הפוסקים וכולם כאחד מחייבים
עיוור בציצית ובתפילין.
79
81
אחד מן האמוראים
פטור מלומר חגדח של
שון של פסח .דעתו
חבירו ,בהםתמד על
היה סובר שעיוור
פסח בלילה חרא־
נדחתה על ידי
התנהגותם הלכה
75שלחן ערוף יורד ,דעה סי׳ שלא סעיף לב ,ועיין פירוש הש-ך שס.
76משניות חגיגה פרק א משנה א.
דד חגיגה דף ב א < שם דף •ד ב סנהדרין וף ו נ ! ערכין דף ב ב ; רמב״ם ,משנה תורה,
הלכות חגיגה ,פרק ב הלכה א.
78מנחות דף צג א )עיין גם תוספות ד״ה ״אתא״( .בגמרא שם ישנה גם דעה שנייה( שה״גזדה שתה״
נלמדת מעולת ראייה; רמב״ם ,משנה תורה ,הלכות מעשר .הקרבגות ,פרק ג הלכה ח,
79שבת דף כז ב ן זבחים דף יח ב ! מנחות דף מג א; שלחן ערוך אורח חיים סי׳ יז סעיף א,
80רא׳׳ש הלכות תפילין ,םוף מסכת מנחות )וזילנא ראם דף קבא א( ומעדני יום טוב שם .בספר
העתים שיצא ב״מקיצי נרדמים״)תר״ם( לא מצאתי הלכה זו .אולם הנדפס אינו אלא חלק מן הספר.
81תשובות הגאונים ״שערי תשובה״ סי׳ קנו בשם ר׳ ששנא גאון וסי׳ רםז )לר׳ שמעון מקיירא(.
;
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למעשה של עמיתיהם האמוראים העיוו
רים׳ רב יוםף ורב ששת׳ שהם עצמם
נהגו לומר את ההגדה .82
במוצאי שבת מבדילים על היין ומבד־
כין על הגר *בורא מאורי האש״ .עיוור,
שאינו נהנה מן האור במישרין אינו מברך
ברבה זו אולם הברכות האחרות שבהב
דלה הוא חייב לומר .בגיגוד לאחד הגאו
נים׳ הסובר שעיווד פטור מהבדלה
בכלל ** .לכאורה תהיה סתירה בין הגאמר
בהלכה זו׳ הפוטרת עיוור מברכת ״בורא
מאורי האש״ ,משום שאיגו נהנה מן
האור ,לבין ההלכה שהובאה לעיל )פרק
ג( ,ואשר לפיה מברך העיוור ברכת *יוצר
המאותת״ מפרשי השלחן ערוך הדגישו
בקושיה זו ומישבים את ההבדל העקרוגי
בין שתי ההלכות בדרד זו* :יוצר המאו
רות״ שמברכים בבית״הכנםת בנוכחות
קהל רב ,מראה בעליל שהכוונה היא
שהעיוור ,כחבר בחברה האנושית ,נהנה
מן האור בעקיפין ,באמצעות בגי האדם׳
המשתדלים להקל עליו את דרכו ומפנים
מפניו את המכשולים ,ולכן יש מקום
להודות לה׳ על יצירת המאורות ,מהם
גם הוא נהנה .אבל בברכת ״בורא מאורי
האש״ הכוונה להנאה אישית בלתי־
אמצעית׳ בה אין העיוור שותף ולפיכך אין
א לברד אותה •י .לגבי נרות חנוכה ,שלא
ניתנו להנאה ,אדרבה — אסור ליהנות
מהם ,מסתבר שעיוור חייב להדליק .ר׳
שלמה לוריא פוסק אמנם כד באופן עק
רוני .אולם למעשה ,מצדד המהרש״ל
שהעיוור ישתדל להוציא את עצמו על־ידי
אחרים או אפילו אשתו .רק בדלית ברי
רה׳ כגון שהעיוור הוא ערירי והוא גר
בבית שלו׳ חייב הוא להדליק ולברך .86
82פסחים דף קטז ב .מעמו של הסומר ,לימוד ״גזחה שווה״ מבן סורר ומורה ,עיי״ש.
83שלחן ערוך אורח חיים סי׳ רצח סעיף יג )לסי השלמתו של המגן אבחהם ם״ק יז(.
84תשובות ד״רשב״א חלק א ,סי׳ תשלם ,בשם ״כתבו הגאונים״.
85מגן אברהם סי׳ רצח ם״ק יז ז מחצית השקל ולבושי שרד שם.
86תשובות מהרש׳יל סי׳ עז.
הערר :,סרק שני של חיבור זה ,הדן על העיוור במשפט העברי ,״סורםמ אי׳׳ה במקום *
בית חמקדש של עם ישראל אימי ׳מקום פלא לישועה׳ אשר אליי נוחרים חולים,
חלשים ,עוורים וחרשים ,זקנים ונשים לחתגחם ולהתרפא מן המחלות שפגעו בחם•
רק אנשים בריאים ,נגי חוריו ,צעירים וחזקים חייבים לעלות לרגל וליראות בבית
זאת :חרש שוט״ יקטן וכר ,חחיגר וחסומא וחחולח וחזקו ומי
^
שאינו יכיל לעלות ברגליו פטורים ממצות עליה לרגל.
הרג ש• ר• חירש* שמות כג ,יז
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב י ה ו ד ה ק ו פ ר מ ן
הוראת התורה •ממסגרת בית הםפר העל־יםרדי
מאמר זה הינו פרי נםיוני ונםיון חברי במלאכת הקודש של הוראת תורה
במסגרת בית הספר העל-יסודי .למסגרת הזאת שייכים סוגים רבים של בתי ספר,
כגון בתי הספר התיכוניים לבנים ,בתי הספר התיכוניים שליד הישיבות התיכונייות,
בתי הספר התיכוניים לבנות )ממ״ד( ,בתי הספר התיכוניים של בית יעקב ,מכינות
פדאגוגיות ובתי ספר תיכוניים מקצועיים )ארבע שנתיים( ,מגמתי במאמר הזה היא
לנסות לקבוע את המטרות של הוראת תורה במסגרת העל-יםודית )6$ד.(01<360>;1
במאמר מעין זה יש להתיהם במידה רבה למקובל בבתי הספר הנ״ל ,ולהצביע על
ההבדלים בין המצוי ובין מה שנראה לנו כרצוי .מובן מאליו כי לאור המטרות
שנציב למקצוע זה או אחר ,מתבקשות מסקנות מסוימות מענינים שונים ,כגון:
(1הזמן שיש להקדיש למקצוע.
(2כוחות ההוראה המתאימים להורות את המקצוע.
(3הציוד )כגון ספריה( שיש להעמיד לרשות התלמידים על מנת שיוכלו
להשיג את הרצוי.
נקודת המוצא אשר ממנה יוצאת כתיבת מאמר זה היא כי אין לראות את
החינוך הדתי בואריאציה על החינוך ולכללי ,כי אם כמסגרת נפרדת לגמרי ,כלע״ז
15ז ,811106116בעלת מגמות ודרישות ספציפיות ומיוחדות לה .תפיסתנו את הוראת
התורה מבחינה לימודית )״אין עם הארץ הסיד״( ,ומבחינה חיגוכית )״ללמוד
וללמד לשמור ולעשות ולקיים״( ,היא בלבד המחייבת אותנו בגשתנו אל הקודש
לקבוע את המטרות להוראה הזאת .כל ראייה של תורה כחלק ממקצוע זה )תנ״ח
או אחר )תנ״ד ותורה שבעל פה על פי התוכנית החדשה בבגרות למגמה הריאלית
הדתית( ,כאיקויואלנט למקצוע מםויים בבחינות הבגרות ,תטשטש את הראייה
ותשחד את כוח השיפוט .״וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה׳
ביד משח״ ,וברצוננו )ומחובתנו( ללמדה את בנינו את בני בנינו ,בין אם ממשלת
ישראל דורשת אותה כמקצוע בבגרות ובין אם היא מוכנה לוותר עליה — ועל
הוה אמינא כזאת דובר לא מעט בזמן האחרון .מחייבות אותנו מצוות התורה
״ושננתם לבניך /״והגדת לבגד״ ועוד ועוד ,ואל נכניס דרישה תורתית זאת למסגרת
החילונית והנוקשה של הבחינות.
1
מובן מאליו שאם ניתן להשיג הכרה לבחינה מורחבת בתורה על סי העקרונות שיובאו
להלן ,שאין לפסול בחינה זאת רק משום שהיא מופיעה בבחיגות הבגרות! ותבא
הבחינה בתלמוד בישיבה התיכונית ) 50דף גמרא רש״י תוספות ״ראשונים״ ו״אחרונים״(
ותלמד על האפשריות כאן.
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לולא חטאו
בדברנו במאמר זה על ״תורה״ מתכוונים אנו לאפוקי מספרי הנביאים וספרי
הכתובים ,ולא לאפוקי מתורה שבעל פה ,ולהלן ידובר על הקשר שבין ״שתי התורות״
האלו .כבר העירו לנו חז״ל כי לולא חטאו ישראל ,לא ניתן להם אלא חמשה
חומשי תורה וספר יהושע בלבד אשר מכאן משמע שחמשה חומשי תורה מהוים
־חידה עליה ניתן לדון בפני עצמה .אמנם חטאו ישראל ,כד שקיבלנו גם את יתר
ספרי הנביאים והכתובים ,אבל אין זה משנה את המסקנה המתבקשת מן ההודי
אמינא ההיסטורית הנ״ל ,שחמשה חומשי תורה יהוו יחידת לימוד עצמאית .בודאי
עדיף הדבר שבמוסדות חינוד תורניים ילמד )או לפחות יידע ללמד( מחנד אחד
גס תורה וגם נ״ך ,אבל אם בדור זה של ״םפציאליזציה״ לא ניתן הדבר להיעשות,
יש לקבוע מסגרת נפרדת ללימוד התורה כמקצוע בפני עצמו .ואולי דוקא בדורנו-
אנו חשוב לקבוע מסגרת כזאת ,באשר אנו כפופים לנטייה ההפוכה של קביעת
מסגרת מצומצמת ביותר ללימוד תורה בתור המסגרת הכללית של לימוד תנ״ד.
רק במשד השנים האחרונות נשמעת התביעה להרמת קרנה של ״תורה״ לא רק
כמקצוע נפרד מנ״ד אלא אף כמקצוע מרכזי בבתי ספר תיכוניים לבנים ולבנות *־.
המצב העגום בלימוד תורה השורר עד עתה הוא תוצאה די ישירה מן הדרישות
של בחיגות הבגרות אף לבתי הספר הדתיים .לפי המקובל בארץ כל בית ספר
הולך בתלם חבחינות ,ומשום שתוכנית הבחינות אינה דורשת ידיעה בפרשנות
)ורק ידיעח חלקית ושטחית בלבד בפרש״י( הוזנח כל הלימוד הזה ,הונח בקרן
זוית ,ובמקומו בא לימוד נושאים בתורה ובנ״ד.
2
3
ייאמר ,איפוא כבר בתחילת מאמר זח ,שאין אנו מתחשבים במספר השעות
שמוסד זח או אחר מוכן או יכול להקציב למקצוע תורה .אנו עוסקים בשאלת
הרצוי ,מתוך דעה ברורה כי אנשים אשר דאגת החיבור לנגד עיניהם ,ואשר יראתם
קודמת לחכמתם ,לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יקרבו
תואמים יחדיו .ואמנם לולא חטאו אבותינו ,היתה התוכנית לבגרות בתנ״ך קצרח
א ת
ה מ צ ו י
א ל
ה ר צ ן י ׳
ן ה י ן
5
2
3
4
5
נדרים כב ,ב.
יש לציין כי אין הכוונה ללימודי תורה מנומק מלימוד נ״ך ,כי אם כמקצוע נפרד ועצמאי.
ברור למעלה מכל ספק כי שעד .שמלמדים חלק זה או אחר בחלק ההלכתי של התורה
שיש להשוות עם םפרי הנ״ך ,ולבדוק כיצד ובאיזו מידה קוימו הדינים האלה על ידי
האנשים עליהם אנו קוראים ,בעיקר בספרי הנביאים הראשונים ,כמו כן יש לבדוק
ולראות באיזו מידה מסתמכים הנביאים הראשונים והאחרונים ,על ידיעת העם את
התורה )בכתב ובעל פה( .עבודה חלוצית בשטחים אלה נעשתה ע״י הרב יהושע בכרך
ומר יהודה קיל בפרסומיהם בשנים האחרונות.
יש לייחד את הדיבור על לימוד תורד .כמקצוע לא רק עצמאי אלא גם מרכזי בבתי
הספר התיכוניים הדתיים לכנות — ואכמ״ל.
וכעין זאת עשו ראשי הישיבות התיכוניות במקצוע תלמוד ,כשפנו עורף לשש השעות
השבועיות שלמדו תלמוד בבתי הספד התיכוניים הדתיים ,והכניסו במקומן שש שעות
לימוד תלמוד ליום .ויצויין כי עברו כמה שנים עד אשר קיבלו הכרת דה יורה חלקית
בלבד על ידי משרד החינוך למצב הזה דה פקטו.
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהרבה מזו של היום; ומאידך ,לולא ״חטאו״ עורכי התוכנית הזאת ,היתה התוכנית
לתורה גדולה בהרבה מזו של היום!•
מטרות מטריאליות ופורמאליות:
ניתן לחלק את המטרות בלימוד תורה ,כמו ברוב המקצועות ,לשתי קבוצות
עיקריות ,הלא הן מטרות מטריאליות ומטרות פורמאליות .על הקבוצח חמיוחדת של
מטרות השייכות להוראת לימודי הקודש בכלל וממילא להוראת תורה בפרט
ידובר להלן.
לגמר אינש והדו* ליסכר:
במקצוע תורני יש ערך לא מבוטל לעצם הידיעות של התלמיד .כבר קבעו
חז״ל ש״ליגמר איגש והדר ליסבר״ ,כלומר שאין להפליג בהבנת עומק דברי התורה
כל עוד לא רכש התלמיד ידיעות יסודיות בתחום הבקיאות ,כי ״דברי תורה עגיים
במקום אחד ועשירים במקום אחר״ .מטרה זו חשובה שבעתיים בדורנו-אגו במדינת
ישראל ,כשבית הספר היסודי )מלבד בתי ספר אחדים בערים הגדולות( אינו ממלא
את יעודו כדבעי ,עקב המחסור חחמור ביותר בכוחות הוראה טובים .תלמידינו
באים אלינו בתום שמונה שנות לימוד בבית ספר יסודי ,כשידיעותיהם בחומש י—
רש״י הן קלושות ביותר .לאחר עריכת בחינות כניסה לישיבה ,ללמעלה מאלף
תלמידים הבאים מרוב בתי הספר היסודיים בארץ ,אני יכול ,לדאבוני הגדול ,לקבוע
כי לתלמיד הממוצע אין אפילו ידיעח שטחית בחומש-רש״י בגיל הבר מצווה
שלו .בתשובה לשאלה ״מה היתד ,טענתה של מרים נגד אהיה משה רבנו״ ,ענו קרוב
למאה אחוזים של הנבחנים במשר שש השנים האחרונות כי היא טענה שמשה לקח
גויה לאשה והתורה כתבח ״לא תתחתן בם״ — וזאת רק חדשים אחדים אחרי
שהתלמיד למד את חפרק בספר במדבר עם פירוש רש׳׳י! רוב הנבחנים יודעים
לומר כי עבד עברי יוצא בשן ועין ,כי עבד עברי יוצא בשמיטה ,כי יצחק היה ילד
קטן בשעת העקידה ,כי רבקה היתד ,אשד ,מבוגרת בשער ,שלקח אותה יצחק לאשה,
ועוד כהנה וכהנה ,ואטו כי רוכלא אנא ואיזל לספר בגנותם של מורים בישראל?!•
חומש — רש״י.
מאז ומתמיד שימש חומש — רש״י לימוד־יםוד בהוראת תורה ,ובחיי
היום יום של היהודי שומר תורה ומצוות .בדרר זו נכנם היחודי ,חן לעולם הפשט
6התוכנית שאנו מציעים בהמשך המאמר הזה ,נראית לנו כתוכנית מינימלית ולא
מקסימלית .לא הצענו ללמוד ״אח כל התורה כולה •״ ,אלא נסינו להגדיר מהן המטרות
ההכרחיות שיש להציב לעצמנו ,שעה שדנים על המקצוע תורה במסגרת העל-יםודית.
לכן אנו מאמינים כי בה במידה ותתקבל תוכנית זאת ,יחפשו האחראים לדבר את
הדרכים הנאותות ,כדי להקציב למקצוע את מספר השעות הדרוש .לא תוכנית של
״יגדיל תורה ויאדיר״ יש כאן כי אם תוכנית יסודית מינימאלית ללימוד תורה ,ומובטחנו
כי גיתן להשיגה על ידי תוספת של כשעתיים לשבוע לכל כתה וכתה ,כשכל כתה
תלמד ארבע עד חמש שעות תורה לשבוע )קצת פחות ממה שלומדים אנגלית!(.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והן לעולמם של מדרשי חז״ל )הלכה ואגדה( .אם לא היה סיפק בידו ללמוד ש״ם
או אפילו חלק ממנו ,הרי ידע אפילו איזו אוזן של העבד רוצעים ולמה ,ידע על
חמשה התשלומים נזק צער ריפוי שבת ובושת ,ואף ידע מנין לנו כי שליחו של
אדם כמותו .ואם לא היח סיפק בידו ללמוד את מדרשי חז״ל במדרש רבה או בילקוט
או בתנחומא ,הרי ידע על הנפשות שהיו אבדם ושרי עושים בכל אתר ואתר ,ידע
לספר על היסוסיו של הרן אחי אבדם כשראה כיצד משליכים את אחיו אל תוד
כבשן האש; הוא רואה את אחי יוסף אוכלין אבר מן החי ומזלזלים בבני השפחות,
וברור לו כי משה הרג את המצרי באמצעות השם המפורש כשנתברר לו כי איז
אחד שיצא ממנו שיתגייר .אמנם אין לו זמן רב לקבוע עתים לתורה ,אבל יודע
הוא כי הרואה סוטה בקלקולה יזיר את עצמו מן היין ,וחטא חמרגלים חמור עוד
יותר משום שסיפרו לשון הרע תיכף אחרי שלקתה מרים בגופה על אותו חטא•
אס בית הספר היסודי נכשל במשימתו זאת של הקניית ידיעה בחומש —
רש״י ,האם רשאים אנחנו לעזוב את הענין ,ולהתרכז על פיתוח המחשבה של
התלמיד על ידי עיון ברש״י ,רמב״ן אבן עזרא וכד׳ ז ! אינני מזלזל חם וחלילה
בהעמקה בלימוד תורה עם מפרשים )ובעיקר בלימוד תורה עם פירוש רש״י
ומפרשיו( .ברם ,לא ייתכן שבית הספר העל-יםודי יחנד עם הארץ היודע לנתח
״מחלוקת ראשונים״ בלימוד תורה! אנו יודעים כי אחוז גדול למדי של בוגרי בתי
ספר תיכוניים דתיים לא יקבעו עתים רבות ללימוד תורה ולכן אחראים אנחנו
לכד כי המטען התורני שלהם יהי׳ עד כמה שאפשר בעל משקל .תלמיד שמילא אח
כרסו חומש עם פירוש רש״י ,לא בשם עם הארץ ייקרא 4ואילו הייתי צריך לבחור
בין לימוד פרקיה נבחרים בעיון ,ובין לימוד חומש עם פרוש ר ״ י )בלי ״מי׳
קשה לרש״י״ וכר( ,לא הייתי מהסס אף לרגע לעזוב את פיתוח חמחשבה למורה
למתמטיקה ,ולבחור בדרך השניה עם תלמידינו בוגרי כתה ח /הרחוקים מידיעה
טובה של בקיאות בחומש-רש״י ת״ק פרסה.
;
ש
מכל מקום ,אין אנו נתבעים להכריע בשאלה גדולה זו של ״ידיעה״ נגד
״הבנה״ ,כי למזלנו ניתן להשיג את השני ומן הראשון לא להניח את ידינו•
הנםיון האישי שלי הוכיח ,כי יכול התלמיד לרכוש לו בקיאות טובה בארבעה
הומשי תורה במשד ארבע שנות לימוד ,בלי שהמורה יקדיש למטרה גדולה זי
יותר מאשר שלושה או ארבעה שעורים בשנת הלימודים ט׳ בלבד! על ידי עריכת
בחינה חודשית בפרשה אחת בחומש-רש״י ,עוברת הכתה על פני רוב התורה
במשד ארבע שנים כשכל ה״עבודד״״ נעשית על ידי התלמיד בבית ,ועל ידי המורה
בבדיקת הבחינות בביתו־הוא .רק בשנה הראשונה יש צורך להקדיש שעורים
אחדים להסביר את ה״טכניקה״ של המבצע ,ומאז הכל ממשיד כשורה — והיה
מידי חודש בחודשוז .והרי דוגמא טיפוסית לבחינות האלה:
7הנהגתי שיטה זו לא רק בין תלמידי הישיבה ,הרגילים לקרוא ממקורות ,כי אם גם
בסמינר למורים ,ואף במדרשה למורי כסר בין צבור תלמידים אשר רבים מהם לא
ראו אותיות רש״י לפני כניסתם לשעור הראשון .ואשר היו בארץ רק חודשים מספר
בלבד!
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בחינה בתורה
ב״ה
פרשת כראשית
מבחן בבקיאות בחומש — רש״י על יסוד לימוד עצמי
א .כיצד מפרש רש״י )ענה על 8מתוך 10השאלות(
(1
(2
(3
(4
(5
(6
(7
(8
(9
(10
וירא אלוקים את האור כי טוב
עלה תאנה
ותתן גם לאישה
וייצר
וינחם ה׳
נפילים
בני אלוקים
ויכל אלוקים ביום חשביעי
קרא ימים
מועדים
בי על יסוד מה מפרש רש׳׳י )ענד .על 7מתור 9חשאלות(
(1
(2
(3
(4
(5
(6
(7
(8
(9
ודבר שלא נגמר אינו במילואו
שוים נבראו ונתמעטה הלבנה
נתאבל על אבדן מעשה ידיו
מלמד שתאומה נולדה עם קין
לסוף שבעה דורות אני נוקם את נקמתי ממנו
עשאו )את האדם( מן העליונים ומן התחתונים
רוח הקודש אומרת כן לאסור על בני נח העריות
אלא להיכנס עמו בדברים שלא ייבהל
כאן כסר בטובה
ג .שאלות כלליות
(1
(2
(3
(4
מה היה
האם היה
מהו שם
מי עבר
סדר ששת ימי המעשה
כעין מרד במעשה בראשית ? !
אשת נח
על ״בל תוסיף״ וכיצד ן
חילכם לאורייתא!
כבר אחרי החודשים הראשונים מתרגלים התלמידים ל״מלאכה״ זו שמסוגלים
הם להקיף שתיים או שלוש פרשיות ״קלות״ בבחינה אחת.
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב״ה
מבחן בבקיאות בחומש — רש״י על יסוד לימוד עצמי
פרשיות :וישכ ,מקץ ,ויגש
א .כיצד מפרש רש״י :ענה על 5מתוך 6השאלות.
.1דבתם רעה.
.2מעמק חברון.
.3כל בנותיו.
.4ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו.
.5כי כמוך כפרעה.
.6אל תרמו בדרך.
ב .על יסוד מה מפרש רש״י :ענה על 4מתוך 5השאלות.
.1מתוך גנותם למדנו שבהם.
.2הסיעו עצמם מן האהוה.
.3בני נה נצטוו על העריות.
.4מלמד שהיו מתחרטים במכירתו.
.5מוטב להנית את הספק ולתפוס את הודאי.
ג .שאלות כלליות:
.1היכן מדברת דוה הקודש — 2מקומות.
.2האב והבן בכו וכל אחד בכה על בנו — כיצד ז
.3אי השיבות הרכוש של ח ח לארץ.
חילכפ לאורייתא!
על התלמיד להשיב על השאלות בשלושת חלקי הבהינה על פי פירושו של
רש״י בלבד .בהלק הראשון עליו להביא את תוכן דברי רש״י )ולא את לשונו ;0
בחלק השני עליו להביא את דיבור המתתיל עליו רש׳׳י אומר את פירושו ,והחל?
השלישי מובן מאליו .והנה קמה גם ניצבה תופעה מעניינת ,שאחרי כמה חדשים
מתחיל כבר התלמיד להרהיב את הדיבור בחלק השני ,ולנמל; את פירוש רש״י׳
בציינו את הקושי בדיבור המתתיל עליו אומד רש״י את פירושו .ולא קשה להסביר
תופעה זו; כי בעוד שהתלמיד עוסק ב״ליגמר אינש״ בביתו שלו ,עוסק הוא
ב״ליםבר״ בכתה עם המורה )ועיין להלן בענין זה( .מובן מאליו שלא יארד הזמן
עד שלפי שיטת 8מ11מ 011,63ז 5 * 6מ * ־ ל 1מגיע התלמיד בלימוד העצמי שלו לאותו
דפוס מחשבה שהוא רכש בלימוד המודרד שלו בכתה.
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״והדר ליסכר״
כשרוכש לו התלמיד בקיאות יסודית בפירוש רש״י ,פנויות השעות של
השעורים להעמקה בלימוד פרשגדתא עליו כבר כתב הרמב״ן ״לו משפט הבכורה״.
הקלו על העבודה הזאת כל גדולי האחרונים )החל במזרחי( בחיבוריהם הגדולים
)הן בכמות והן באיכות( על פירוש רש״י .חיבוריהם של הרא״ם ,המהר״ל ,לבוש
האורה ,והט״ז נמצאים בכל חנות ספרים היום ,כר שאין סיבה למה לא ירגיל המורה
את תלמידיו בהכנת קטע ברש״י על פי פירושיו וממילא על פי מקורותיו .על ידי
שאלות הדרכה בשעורי בית ,יכול המורה להפנות את תלמידיו אל מקורותיו של
רש׳׳י )בעיקר מדרש רבה וש״ם בבלי( ומשם לפירוש רש״י עצמו ,ומשם לגדולי
מפרשיו שטרחו ועמלו להסביר את הקשר בין מקורותיו ובין פרוש רש״י .רק אז
יבינו תלמידינו את שמינית שבשמינית ומקצת שבמקצת של אומנותו של רש״י ,של
מלאכת חמחשבת שלו בכתיבת פירושו על התורה .לא לחנם מספרים בשם נכדו
רבנו יעקב תם כי עם היותו מסוגל לכתוב פירוש כעין זח של רש״י על חתלמוד,
בשום פנים ואופן לא יכול היה להקות את עבודתו בפירושו לתורה.
שוב ,איםוא ,חלוקת התפקידים בין המורה ובין תלמידיו ,כשעיקר ההכנה
לקראת השעור נעשה על ידי התלמידים ,כד שנשאר זמן השעור פנוי לדיון מעמיק
ופרודיקטיבי בין המורה ובין התלמידים ,כשהראשון מעיר ומאיר ,מעודד ומדריד
לקראת דיוק נכון והבנה נכונה במקורות .על פי שיטה זו נמצא תמיד זמן לקריאת
קטעים ברש״י עצמו ובמקורותיו ובמפרשיו ,אותה קריאה אינטנסיבית תחת הדרכתו
והשגתו של המורה ,המכשירה את התלמיד לקראת המטרה בחלק הזה של הלימוד י -
היכולת מצד התלמיד להכין לכדו קטע רש׳׳י כעיון ובהכנה .כל עוד תלמידינו
לא יקראו לבדם ולא ילמדו בעצמם את החומר הג״ל ,אין לצפות שיגיעו אי פעם
למטרה הרצויה אפילו אם המורה יסביר להם בעל פה את התוכן של כל החומר
הזח .מובן מאליו שדרישח זו מחייבת שיימצאו בספריית בית הספר מספר עותקים
של מפרשי רש״י כמנין מחצית התלמידים בכתה אחת )בערר שמונה עשר( .נראה
כי הוצאה זו הינד ,כדאית באשר ספרים אלה יכולים לעמוד ימים רבים ואינם
סובלים מחוק ההתישנות או מהוצאות חדשות! .
8
פירוש הרמב״ן:
אם זכינו ״להפסיק״ את למוד הבקיאות בחומש-רש״י על ידי עבודת
התלמידים בבית; בודאי ובודאי נותר לנו זמן ללמוד לרגלי עוד אחד מגדולי
״הראשונים״ ,הרמב״ן ,בפירושו על התורה .פירושו של הרמב״ן מלא ,בין היתר,
חמר רב בהשקפת עולמה של התורה )״מחשבת ישראל״( ,ועל ידי בחירת קטעים
נבחרים בתוכנית המינימום שלנו ניתן יהי׳ לתת לתלמיד יסודות איתנים בהשקפת
8כידוע ,ההוצאה הישראלית של אוצר הפירושים על רש״י באה בשני ספרים ,כד שניתן
גם ללמד שתי כתות תורה בעת ובעונה אחת ,אס האחת לומדת מתור בראשית-שמות
והשניה לומדת מתור ויקרא-דבריס.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
9
עולם .מובן מאליו שאגב לימוד זה בתחום ההשקפה נ י ת ן לשלב את לימוד הפרשנות
עצמה )ועיין להלן במטרות הפורמאליות( ,להלן מובאת רשימת קטעים נבחרים
שעל המורה ללמד תוך כדי הוראת תורה .אין כאן כוונה לקבוע מסמרים ולומר כי
דוקא קטעים אלה יש ללמוד ולא אהרים )ובודאי כל המוסיף אינו גורע!( ,ברצוננו
רק לציין את הקטעים האלה כיםודיים ביותר בהשקפת עולמה של היהדות ושאין
לדלג עליהם בהוראת תורה ברמת בית הספר העל-יסודי .
0נ
כראשית
הקדמת הרמב״ן לספר בראשית.
יא ,כח .ד.ה,, .על פני תרח אביו״ החל במלים והנה על כל פנים — הנסים בתורה•
יב ,ו .ד.ה .״ויעבר אברהם בארץ״ — מעשה אבות סימן לבנים.
כב ,א .ד.ה .״והא-לוקים נסה״ — הנםיון.
)וגם שמות כ ,יז ד .ה .לבעבור נסות אתכם(.
כו ,כ .ד.ה .״ויקרא שם הבאר עסק״ — בית המקדש.
מט ,י .ד.ה .״לא יסור שבט מיהודה״ — מלכות בית דוד.
(1
(2
(3
(4
(5
(6
שמות
(1יג ,טז .ד.ה .״ולטוטפות״ ההל במלים ״ועתה אמר לד כלל״ — מכות מצרים.
(2לב ,א .ד.ה .״אשר ילכו לפנינו״ — הטא העגל.
ייייי*
(1
(2
(3
(4
(5
(6
(7
,,־
א ,ט .ד.ה .״נהוה״ החל במלים ״והנה בכתוב הזה טעם הקרבנות״ עד .״וע•
דרך האמת״ — ענין הקרבנות.
יה ,כה .ד.ה .״ותטמא הארץ״ — מעלת ארץ ישראל.
יח ,כט .ד.ה .״ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם״ >— כרת.
יט ,ב .ד .ה .״אל כל עדת בני ישראל — ״קדושים תהיו״.
יט ,יט .ד.ה .״את הוקותי תשמרו״ — ״למיניהו״ בבריאה.
כו ,יא .ד.ה .״ונתתי משכני״ החל במלים ״והנה הברכות האלה״ — שכר
בעולם הזה.
כו ,טז .ד.ה .״אף אני אעשה זאת לכם״ — התוכהות.
9נראה לי יותר המונח ״השקפת היהדות״ על פני חברו ״מחשבת ישראל״ ,באשר השני
)לפי התוכנית המקומלת בהרבה בתי ספר( עוסק לא מעט בשאלות ״אקדמאיות״ של
םקולםטיקה ,בהתמודדותו עם בעיות שהטרידו את דור הרמב״ם וריה״ל ,ובהתעלמותי
מבעיות דורנו אנו .תלמידינו )ואף אנו בתוכם!( זקוקים להשקפת עולם תורתית׳
ולא לידיעות רבות ב״מחשבת ישראל״.
10רשימה זו עובדה על ידי יחד עם חברי המלומד ר׳ משה ארנד נ״י ,החכם בחכמת
התורה ובנםיון בהוראותה .רשימה זו מהוה חלק מתוכנית חדשה לתנ״ך לבתי ספר
דתיים ,שהוגשה למשרד ההינוד והתרבות כאלטרנטיבה לתוכנית הקיימת.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
במדבר
(1יא ,יט .ד.ה .״לא יום אחד תאכלוך החל במלים ״ועל דרך הפשט״ — השגחת
ה׳ בנס ובטבע) .גם דברים יא ,יג ד.ה .״בכל לבבכם ובכל נפשכם״(.
(2יג ,ב .ד.ח .״שלח לד אנשים״ — חטא המרגלים) .גם שם יג ,כז ד.ה .״וגם זבת
חלב ודבש״ וגם שם יד ,יז .ד.ח .״ועתח יגדל גא כח ה׳״(
(3כ ,א .ד.ה .״ויבואו בני ישראל״ החל במלים ״החטא במשה ואהרן״ — חטא משה.
, .
דברים
(1הקדמה לספר דברים.
(2כב .ו .ד.ה .״כי יקרא קן צפור לפניך׳׳—טעמי המצוות.
(3לב .מ .ד.ה .״כי אשא אל שמים ידי״ החל במלים ״והנה אין בשירה הזאת״
שירת האזינו.
נוסף על לימוד חומש— רמב״ן מבחינת השקפת עולם ,ובד בבד עם לימוד
זה ,יש לתת את הדעה כיצד ללמד את תלמידינו את הדרך בה קוראים ולומדים
את דבריו הקדושים של הרמב״ן ,משום שמרוב עיון בסוגית ההשקפה עלולים
התלמידים להשיח את דעתם מן הדיוק והעיון בכל מלה ומלה .החריפה את הבעיה
הזאת הדרך הנהוגה אצל רבים מבין המורים ,המלמדים נושא זה או אחר ומפנים
תשומת לבם של תלמידיהם במשך מחלד השעיר לקטע זה או אחר של הרמב״ן
המשתלב בלימוד הנושא )בדרך כלל תוך כדי העמדת הרמב״ן מול פרשן אחר
כאמצעי לבירור הסוגיא באופן מקיף וממצה(.
בדרך זו רואה חתלמיד את פירושו של חרמב״ן כחומר עזר )אם כי חשוב(
לבירור נושאים מסוימים .לימוד רמב״ן רק על פי דרד זו לא יתן לתלמיד שהות
ואף לא אוריאנטציה לראות את גודל מחשבתו ועומק דבריו של הרמב״ן ,ובודאי
לא יתן לתלמיד את ה״געשמאק״ בחוית הלימוד ,ואת הגישה של דחילו ורחימו
לדברי גדולי הראשונים.
אין אנו יכולים להתעלם ולהתחמק מעצם הדרישה ״ללמוד רמב״ך .עניו
זה של ״ללמוד רמב״ך תרתי משמע א .לימוד קטע רמב״ן כשכל כולו של
מאמץ התלמיד מכוון להבנת דבריו ,בלי שום ״נגיעה״ של בירור נושא בענין זה
או אחר .נכון הדבר כי חרחבת הדיון על ידי הבאת מקורות מקבילים אצל מפרשים
אחרים מרחיבה את דעתו של התלמיד בנושא הנדון ,אבל זה ייעשה בדרר כלל
על חשבון עיון פחות מעמיק מצד התלמיד בדבריו של כל פרשן ופרשן — במקרה
שלנו חרמב״ן עצמו .לדוגמא :אם נלמד את דברי הרמב״ן בבראשית כב,א ד,ה.
״והאלהים נסה את אברהם״ כחלק הלימוד על עקידת יצחק ,חושב התלמיד על
אברחם ועל יצחק ,ורואה את הרמב״ן כאחד מני רבים העוזרים לו להבנת םוגית
העקידה .לא כך הדבר אם יקדיש המורה פרק זמן לקריאת הקטע הנפלא הזה של
הרמב״ז על מהות הנםיון )״לטובת המנוסה״ ,״רק לצדיקים״ ,״מן הכוח אל הפועל״
וכר( ,כשהוא ותלמידיו יושבביס לרגלי הרמב״ן ולומדים תורה מפיו .אל יסתכלו
התלמידים ״ימינה״ אל ריה׳׳ל ולא ״שמאלה״ אל המורה נבוכים ,אלא יכוונו את
דעתם ללמוד תורה בבית מדרשו של הרמב״ן.
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה דוגמא שניה ,ואף היא מתוך ספר בראשית ,בסוף פרשת נח יא ,לב
הה .״וימת תרח בחרן״ ,אחרי הבאתו את דברי רש״י )בשינויים קלים( כותב
הרמב״ן :״ובבראשית רבה הוא״ .כמה מבין התלמידים ירגישו כי כאן מעלה
הרמב״ן את כל הדיון מקושיא על רש״י )מחלוקת ״ראשונים״( אל תמיהה )״ואני
תמה״( על דברי הז״ל ,אשר גם הוא וגם רש״י חייבים להבינם .למה לא ישתתפו
אתו בהתלבטויותיו ,כשהוא מהפש את הדרך להבין מה היה קשה לחז״ל בלשון
״וימת תרח בחרן״ ,כשזה ״מנהג כל הכתוב לספר היי האב והולידו הבן ומיתתו
ואח״כ מתחיל בענין הבן״ .יראו את זהירות גישתו )״ויתכן שבא למדרש הזה״(
אל דבריהם של הז״ל בהציעו להבחין בין סגנון הכתוב בפרק ה׳ ובין סגנונו בפר?
יא׳ .יבינו נא תלמידינו כי אין לגשת אל התשובה עוד אין הקושיא מובנת די
צרכה ,יבינו כי כל דרשה של חז״ל בנויה על ״סטייה״ בכיוון זח או אחר מן ה״נורמה״
בכתיבת התורה ,וכי החדירה לראות את ה״םטייה״ הזאת ואת ביאורה על ידי חז״ל
היא ההעמקה האמיתית בדברי הכתוב אשר עמוקה היא בעומקה של מחשבת חז״ל
ואשר בשם ״מדרש״ תיקרא ״.
מן הרמב״ן הזה ,כמו מיתר דבריו בכל התורה כולה ,יבינו נא תלמידנו
וירגישו ,כי על דבריהם של הז״ל אין הרמב״ן יכול לומר ״לא נכון״ ,וכי כל קושיא שלו
על חז״ל היא בעצם ובאמת קושיא על עצמו ,באשר אינו זוכה להבין את דבריהם
עד תומם ,רק על דבריו של רש״י יכול הרמב״ן לחלוק בלשון ״ואינו נכון״ ,באשר
שוים הם ,ובאותו מישור הם כ״ראשונים״ .יסיקו נא התלמידים את המסקנה
ההגיונית כי כשם שהרמב״ן אינו יכול לחלוק על דבריהם של חז״ל ,כך אין הם
יכולים לחלוק על דבריו של הרמב״ן ,וכי כל קושיא שלהם על גדולי הראשונים
היא למעשה קושיא על עצמם באשר הקושיא מוכיחה עד כמה לא זכינו לחדור
לעומק מחשבתן .מבחינה חינוכית ,ואף מבהינה עניינית יש לפסול כל שאלה
המבקשת מן התלמיד/ה להכריע בין רש״י ורמב״ן וכדר״.
נביא את תלמידינו לידי ההכרה כי אם הראשונים כמלאכים אז בודאי אנהנו
רק כבני אדם וכר.
מאידד יש לדאוג לכד ,כי רגש זה של ענוה מול הענקים האלה לא יביא
את התלמיד לידי ביטול מחשבתו העצמאית והמקורית .נעורר אותו לחשוב באופן
יסודי ועצמאי ,נעודד אותו להקשות קושיות ולתרץ תירוצים — והכל בתור המסגרת
של יראת הכבוד בפני גדולי העולם .עלינו לחנד את תלמידינו להקשות את
קושיותיהם עד לשלב של — וצריך עיון!
כמו אצל רש״י ,כך אצל רמב״ן יש להחזיק בידיעה )״ליגמר אינש״( ולא
להניח את היד מן ההבנה היותר עמוקה ,וזה מביאנו אל שאלת המתודיקה בלימוד
דמב״ן ,גם כאן ״חלוקת תפקידים״ בין המורה ובין תלמידיו .ידריד המורה את
11בענין ״מדרש״ ידובר עוד להלן בפרק על טרמינולוגיה.
12ואמנם מצינו כדברים האלה בין גדולי האחרונים )המלבי״ם ואחרים( אבל נראה כברור
ביותר כי אין לדון גזירה שווה מן המלבי״ם אלינו לא מבחינה עניינית -לימודית
לא מבחינה חינוכית.
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תלמידיו מן הקל אל הכבד על ידי שאלות הדרכה ,כך שבאים לכתה כשכבר עברו
על הרמב״ן לאור שאלותיו של המורה ,אז קריאת הרמב״ן בכתה ,השאלות
והתשובות ,בירור נוסף ויותר מעמיק ,הדיון בין המורה ובין התלמידים ובין
התלמידים עצמם ,ומתיר הויכוח הזה יתברר הרמב״ן.
שאלות הדרכה אלו ברמב״ן תהיינה ,בדרד כלל ,משולבות בשאלות הכנה
מתור הפרשנים של רש״י .על פי רוב מתיחם הרמב״ן לפירושו של רש״י ובכל
מקרה כזה מבארים מפרשיו של רש״י את עמדתו ואת תשובתו לעמדת הרמב״ן.
מובן מאליו שכאן יש מקום רב לשלב גם מפרשים אחרים ללימוד או בהכנת התלמיד
בשעורי בית ,או כתוספת המובאת על ידי המורה במהלר השעור.
13
ספרים וגליונות הדרכה:
מן האמור למעלה בענין לימוד פירושו של רש״י ופירוש הרמב״ן ,ניתן
לסכם כי לא נוכל להביא את התלמיד לידי קריאה של הבנה בשני גדולי הראשונים
האלה ,אם לא גמלא שני התנאים הבאים:
•1העמדת ספרים לרשות התלמידים במידה כזו שכל תלמיד יוכל לקרוא מתור
הספר הן בהכנתו את שעוריו והן בלימודיו בכתה.
.2העבדת התלמידים בהכנתם את שעורי הבית על ידי שאלות הדרכה ושאלות
עיון מוכנות בגליונות סטנסיל ,אסור ,משום ״ביטול תורה״ ,לבטל זמן של
חמש עד עשר דקות בהכתבת שאלות כגון אלו בסוף השעור .יש למסור את
גליון ההדרכה בידי התלמידים ולציין להם בחצי דקה את השאלות שעליהם
להכין.
לימוד תורה ולימוד מפרשיפ
מן האמור לעיל בענין פירוש רש״י ופירוש רמב״ן ,נראה כי נכגםגו
לפרובלימטיקה של בעית ״לימוד תורה״ ו״לימוד פרשנות״.
נכיר תחילה בחשיבות הראשונית של ״לימוד תורה״ ,כלומר ,שהתורה
תדבר אל התלמידים במשד השעור ,ושתוכן דיבורה של התורה לא ילד לאיבוד
בריבוי הדיבורים מסביב למפרשים ,אם התלמוד לא ירגיש במומגטים הגדולים בחיי
עם ישראל — ביציאת אברהם מחרן ,בברית בין הבתרים .ביציאת מצרים וכדר
—הוא לא קיבל מלימוד תורה מה שעליו לקבל ושאין לוותר עליו .אם לא יחוש
במפגש ההיסטורי בין עולם הרוח של יעקב אביגו ובין עולם הרוח והשלטון של
פרעה מלד מצרים ,אלא יעסוק בביאור הפסוקים )״ימי חיי״ ״ימי מגורי״ וכדר(
על פי המפרשים השובים ,לא למד עדיין את פרשת ויגש .אד יעסוק במחלוקת
הבה׳יג ,רמב״ם ורמב״ן בענין אנכי ה׳ אלקיד אם היא מצות עשה במנין תרי״ג
13״ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה .פרושי רבנו שלמה עטרת צבי וצפירת
תפארת ,מוכתר בנימוסי במקרא במשנה ובגמרא ,לו משפט הבכורה בדבריו אהגה
באהבתם אשגה ,ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה בפשטיו ומדרשיו וכל
אגדה בצורה ,אשר בפירושיו זכורה״.
27
www.daat.ac.il
כמעמדהרצוג
סיני -מכללת
אתר דעת
היסטורי —.תורני לא למד
או לא ,ולא ידע להעריך את מעמד הר
עדיין את פרשת יתרו .בלימוד תורה בכל השלבים ובכל הדרגות )בודאי בתיכון
ומכל שכן ביסודי( ״יש לתורה מה לומר״ ,ואנו מצווים לדאוג לכך כי 1£6ן1683מ
זה יועבר בנאמנות מן התורה אל התלמידים.
הקושי הוא כי תורה לומדים תמיד דרד המשקפים של אחרים — החל
בחז״ל וכלה ב״אחרונים״ .בשעה שלומדים את דבריו של פרשן זד ,או אחר.
חייבים ללמוד אותם באותה דרד ובאותה רוח בהם נכתבו .אם למשל ,מעיר רש״י
הערה ,ולומדים את הקטע הזה בכתה עלינו ללכת בעקבות גדולי מפרשיו ולראות
את הקושי שדש״י ראה בכתוב ואת תשובתו לקושי הזה .לימוד זה עשוי להביא
אותנו למקורות שונים )בבלי ומדרש רבה( ,ואף למסקנה כי רש״י ״בנה״ את
פירושו ״קצת מזה וקצת מזה״ .האמנות המיוחדת בה חיבר רש״י את פירושו,
בה עיבד את מקורותיו השונים ואף החולקים ,והיו לפירוש אחד ,היא אשר תתגלח
לנגד עיני תלמידינו שעה שעוסקים בעיון ובהעמקה בפירושו .ברם ,מובן מאליו
כי אם יעסקו תלמידנו רק בצד הזה של הלימוד ,רק בראיית העצים בלי לראות
את היער ,הרי אז לא ״למדו תורה״ ותחםר להם חחויה העצומה של לימוד תורה.
4נ
אם נבוא לומר מלה של ״הכרעה״ בין הרצון ללמד והרצון להיות נאמן
לגדולי המפרשים )ומה שנאמר למעלה על רש״י כוחו יפה גם על הרמב״ן ו א י
על חז״ל עצמם( ,הייתי מציע ללמד את הלימוד האינטנסיבי של רש״י דוקא באותם
המקומות בהם יש ללימוד הזה לא רק הערד ״הטכני״ שלו כי אם הערד ״הרוחני״
הווה אומר :אין צורך )ובודאי שאין זמן( בדרגת בית ספר תיכון ,ללמד כל רש״י
בעיון .די לנו כי תלמידינו ילמדו להכיר את ד ר ד ע ב ו ד ת ו של פרשנדתא
וזה ניתן להקנות להם על ידי בחירה טובה של קטעים — ואז יבא המפורש וילמד
על הסתום .אחדים מבין הקטעים האלה יכולים להיות בעלי ״ערך תרגילי״ בלבד.
את האחרים גיתן לשלב בעצם ״לימודי התורה״ עצמה ,כשהגישה אל מקורותיו
והעיון בהם ,משתלבים יפה עם המגמה הכללית של השעור .די לציין בתור דוגמא
אחת את דברי רש״י בפסוק הקשה )בראשית יג .יג( ״למען ייטב לי בעבורך —
יתנו לי מתנות״ ודברי ההסבר של המהר״ל בפירושו גור אריה .כאן מבאר הגור
אריה את ״שאיפתו״ של אברהם למתנות ,לכאורה על השבון א ש ועל ידי כד
מתרץ גם את ״הסתירה״ באישיותו של אברהם האומר ״אם מחוט ועד שרוך נעל״.
כל מורה המכין את שעוריו בתורה על פי )בין היתר( רש״י ,מקורותיו ומפרשיו,
יידע בקלות להדגים לתלמידיו את מלאכתו של רש״י ואת דרכו בפרשנות על
יסוד קטעים כגון הג״ל .בדרד זו גשכיל ללמד תודח ,וגם לא לחניח את ידינו
מללמד את דרכם של גדולי המפרשים ״ .ואיש את רעהו יחזק.
ת ו ׳
במאמר הבא :הוראת החלק ההלכתי של התורה.
14כבר כתבתי למעלה כי אין לפסול את לימוד בקיאות ברש״י בבית ,כאשד יש ערד
במטען הידיעות הזה ,ובאשר הלימוד בכתה ישפיע אף על הלימוד בבית.
15בדומה לזה בין גדולי האחרונים :מלבי״ם לדברים ״כי תבא ככרס רעד״ ,הכתב
והקבלה לדברים ״והיה הבכור אשר תלד״ ועוד ועוד.
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב חיים פרדס
ותחסרהו מעט מאלקים
ליום השנה ,להסתלקות מורי זחמי,
הגאון הצדיק והענו ,רבי,מרדכי יהודא
ליב זק״ש .זצ״ל.
לפני זמן מה בקר בארצנו ראש
הדת הקתולית .פרשת בקור זה ,העמידה
אותנו שוב׳ מול יסודות אמונת־הנצרות,
המייחסת לבשר ודם כח שלמעלה מן
הטבע׳ יחוס אלקות לבשר ודם ,האדם
נברא בצלם אלקים ,הוא יציר כפיו
של הקב״ה ,וגם נאמר עליו :ותחסרהו
מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו
)תהלים ח ,ו( ,אבל מיסודות אמונתנו׳
הוא להדגיש את המרחק העצום בין הבורא
לנבראיז ,שאין יחידות כמוהו בשום
פנים ,אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף
•ואין לו שום דמיון כלל .ולכן :מה אנוש
כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו )שם׳
פסוק ה(.
על כן עלינו לעיין בפרקים אחדים
בתורה ,אשד לפניהם תתבהרנה הטעויות׳
שבייחום אלקות לבשר ודם.
בספר בראשית פרק ג ,מספרת התו־
רה על החטא הראשון של האכילה מעץ
הדעת .ברור ,שכל עיקרו של ענין זח.
נעוץ בתורת הסוד׳ ורק נופו נוטה לעולם
הנגלה והמובן .אולם בכל זאת עלינו
לנסות להביו׳ ולו אד מעט מזעיר ,מה
הסכנה אשר היתד ,כרוכה באכילה מעץ
הדעת ,ומה הוא המוקש ,אשר הטמין
לו הנחש לאדם הראשון ,וכתוצאה מבד
לכל באי עולם עד עולם .הנה אומר
הכתוב באותו ענין׳ בפסוקים ד—ה שם:
״ויאמר הנחש אל האשה ,לא מות תמותון.
כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו
ונפקחו עיניכם והייתם כאלקיס ידעי טוב
ורע״ .וראה ברש״י שם .ונראה׳ שעומק
מנתו של הנחש היתה ,לשקע עמוק
עמוק בלב האדם׳ את הטעות הגדולה׳
כי יכול ומסוגל הוא להתעלות למעלה
מדרגת־אנוש ,והרי הוא ובוראו שוים
כאחד ,ח״ו .״והייתם כאלקים״׳ יצור
ביוצרו .וזוהמה זו ,שהטיל הנחש במעמקי
נשמת האנושות ,לא הרפתה הימנה.
ולפרקים ,בזמנים ומקומות מסוימים ,צפה
אותה זוהמה ועלתה ,ובאה לידי ביטוי
גם ,בנטיות יחיד ורבים ,לייחס אלקות
לבשר־ודס )ואת הגאמר שם בפסוק כב,
״ויאמר ה׳ אלקים ,הן האדם היה כאחד
ממנו לדעת טוב ורע״ ,יש לפרש בדרד
אירוגיה ולעג .כלומר ,כד חושב האדם,
שהיה כאחד ממגו( .בצורת שיטתית ובו
לטת ,אנו נתקלים בתופעה זו בארץ
מצרים .מצרים ,שכל שעריה שערי
טומאה היזו׳ ירשה מאביה חם ,הקטן
והבזוי שבבני נח )בראשית י ,ו( ,אח
תמצית־פסולת־הדעת שידעו בני האדם.
ומצרים הפרעונית ,שהאמינה באלהות
מלכיה ,כמו שמפורש בשמות ז׳ פסוק א
וברש״י שם׳ היותה בטוי נאמן לארםו
של הנחש הקדמוני .אך גם זרעו של
שם ,ספג אל קרבו את המדה הזאת,
לשוות לבני תמותה כוחות על־אנושייס.
שבן קוראים אנו בבראשית לב ,כה!
29
www.daat.ac.il
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד
עלות השחר״ .וברש״י ופירשו רז״ל ,אכילת גיד הנשה ,עומד ומזהירגו ,לבל
שהוא שרו של עשו .והנה להלן שם נכשל בכפרנות העתיקה ,שהביא הנחש
הקדמוני לעולם.
בפסוק כט ,אומר שדו זה של עשו :״לא
לאחר שנים כשירדו ישראל למצרים
יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל,
כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל״ .ושקעו בבוץ הטומאה שם ,נקלטו בנפ־
הרי שכינה עצמו אלהים ,והרי לא היה שותם ערב רב של אמונות פסולות
אלא מלאך ושליח ,ותו לא .אלא שרעיון־ ודעות כוזבות ,וישראל העלון עמם׳
הגדלות היה מפעם בלבו של עשו ושרו ,בצאתם ממצרים .בתוך כל המון ההבלים׳
והיו חושבים עצמם אלוה .וכשנפגשו תפס בודאי מקום חשוב ,הרעיון הפרעוני
יעקב ועשו ,לאחר השהיה הממושכת של האלהת־המלך ,שהזכרנוהו למעלה.
בבית לבן ,ויעקב חשש מפני עשו פן וזד .היה עוקצו של חטא־העגל .שכן מה
יהרג או יהרוג ,אמר לו יעקב )שם לג ,הם אומרים שם )שמות לב ,א>? ״קום
י(; ״כי על כן ראיתי פניד כראות פני עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו ,כי
אלהים ותרצני״ .ומפרש רש״י :ולמה זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים,
הזכיר לו ראיית המלאך ,כדי שיתיירא לא ידענו מה היה לו .-בקשו להם אלקים
הימנו ויאמר ,ראה מלאכים וניצול ,איני תמורת משה ,שחשבוהו כאלוה ,ואמנם׳
יכול לו מעתה .ומכיון שהיה כאן חשש קשה מאד לראות באותות ומופתים הנע״
מפני רצה ,התיר יעקב לעצמו לכנות שים בידי טהור וענו כמשה רבינו ,ובכל
את •המלאד בשם האלקים ,ואף לדמות זאת לראותו רק כשליח ההשגחה ,ותו
את פני עשו עצמו לפני האלקים ,ובלבד לא) .בהקשר זה יש לעיין היטב בפירוש
שיירתע ולא ייתפס למעשי־דמים .מכאן ,הרב הירש לשמות ו ,יד ,מצוטט בספר
שדברים אלו לא רק שלא היו זרים הרב שיר .הירש משנתו ושיטתו ,עמ׳
.(61—60
לעשו אלא אף נעמו לאזניו.
ומכאן ,לעניננו .הפגישה בין ישראל
ייתכן לפי זה ,שמאבק יעקב עם שרו
של עשו ,לא היה רק מאבק־גוף ,אלא ואדום ,הנזכרת בפרשת חוקת• ,נראית
בעיקר •התמודדות־רוח על אמונה טהורה לנו לא רק כמשא ומתן רגיל על מעבר
באלקים אדירים ,שאינו גוף ואין לו דרך אדום ,אלא כמגע של תרבויות,
דמות הגוף .ונקיעת כף ירך יעקב היתה השוגות זו מזו לחלוטין .שכן ״עשו הוא
רק •נםיון להספיק ביעקב ובזרעו מתוכנו אדום״ )בראשית לו ,א( .וכנראה ,שבני
השלילי והאלילי של רעיון האלהת־ ישראל ספגו משהו־ מאותה שיטה ״עשוית־
האדם .והמסופר להלן שם שיעקב נרפא אדומית״ ,שעל טיבה עמדנו למעלה .וזי
כליל מנקיעתו זו ,נקיעת גוף ורוח ,ויצא גם הסיבה ,שהכתוב משתמש באן בכנוי
שלם ממאבקו )שם פסוק יח( ,הוא סימן יים ,כגון :״ויאמר אליו אדום״ ,״ויצא
לבנים ,שיצאו מנצחים ,באחרית הימים .אדום״ ,״וימאן אדום״ ,וכמעט שלא בזכר
ולכן הזהירה התורח :״על כן לא יאכלו מלך אדום ,כמו אצל םיחון מלד האמורי
בגי ישראל את גיד הגשה אשד על כף )שם׳ כא ,כא(י וטעמו של דבר הוא׳
הירך עד היום הזר״ .שכן הסכנה שעמד שרצה הכתוב להדגיש* את המגע עם
בפניה יעקב אבינו במאבקו ,עומדת עלינו *אדום״ בתורת עם בעל־השקפה ושיטה
בכל דור ודור ,עד היום הזה .ואיסור מסוימת )וראה ב״משך חכמה״ שם( .וכיון
30
שנתפסו ישראל להאלהת-האדס ,צף ועלה
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את הנחשים השרפים וינשכו את העם,
וימת עם רב מישראל״ .ובסיום מכה זו:
״ויעש משה נחש־נחשת ,וישימהו .על הנם.
והיה׳ אם נשך הנחש את איש ,והביט
אל נחש הנחשת ,וחי״ .ואמרו חכמים
בראש־השנה ,פ״ג משנה ח :זכי נחש
ממית ,או נחש מחיה .אלא ,בזמן שישראל
מםתבלין כלפי מעלח ומשעבדין את לבן
לאביהם שבשמים׳ היו מתרפאים ,ואם
לאו׳ היו נמוקים.
זכר עון העגל ,שגם אפיו היה כזה׳
כנ״ל .והרי שם נאמר על אהרן הכהן:
״ויקח מידם ,זיצר אותו בחרט ויעשהו
עגל מסכה״ וכד ,נמצא שהיה לו לאהרן
חלק בפרשת־העגל )אע״פ שכונת אהרן
היתה לטובה׳ כמבואר בסנהדרין ו,(.
ולכן ,הסרו כאן ישראל את אהרן ,סמוך
לפרשת אדום .וזו עומק כונת רש״י,
בבמדבר ,פרק כ פסוק כג :מג־ד ,שמפני
שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע
מכת הנחשים היתה מדד .כנגד מדה.
נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה.
אך למרבה האכזבה ,לא למדו ישראל שלקו באותו נחש׳ שהפיץ את הכזב
לקח ,מלקיחת אהרן מהם .שהרי סמוך אודות אלקות־האדם .ושימת־נחש־הנחשת
לזה ,שבו ונוקשו באותה מלכודת עצמה .על נם ,היתה׳ להודיע בהדיא ובפרהסיא,
ואלו דברי הכתוב שם :ויראו כל שלא משה העלם ממצרים ,ולא אהרן
העדה כי גוע אהרן ,וכר ,ומפרש רש״י :עצר בעד המגפה ,ואין העבד שוה לקונו,
אמרו׳ אפשר מי שעמד כנגד המלאך ח״ו ,אלא אביהם של ישראל ,שבשמים,
ועצר את המגפה׳ ישלוט בו מלאך המות .הוא ממית ומחיה.
מיד בקש משה רחמים ,והראוהו מלאכי
ובכל זאת ,גתברר לאחר תקופה
והאמינו.
השרת להם מוטל במטה .ראו,
ארוכה של מאות בשנים׳ כי ארסו של
חיי־נצח׳
לאהרן
נמצא שייהסו ישראל
חנחש חלחל עמוק ללב האומה ,והיה
ושוב
לעולם.
בהם
חיים שאין המות שולט
מפעפע שם ומעלה קצף תוסס של רעיונות
לא היה מנוס מעונש קשה יותר ,אשר נפסדים ,שנתפסו להם רבים מבני עמנו.
יפגע בגוף העם הטועה .מיד :י״זישמע וכך נאמר במלכים בי ,פרק יח פסוק ד׳:
הכנעני מלך ערד ,זכו׳׳ וילחם בישראל״ .״הוא)חזקיהו מלך יהודה( הסיר את הבמות
וברש״י :שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני ושבר את המצבות וכרת את האשרה•
כבוד .הכנעני אמנם לא שמע יותר וכתת נחש־הנחשת אשר עשה משה ,כי
ממיתת אהרן והסתלקות הענן ,אד עד הימים ההמה ,היו בני ישראל מקטרים
מאחורי כל זאת׳ עמדה הסיבה למיתת לו ,ויקרא לו נחשתך .רואים אנו ,שדוקא
אהרן׳ שלא למדה את ישראל מאומה.
נחש הנחשת ,שכל עיקרו לא בא אלא
ומה מדהים הדבר ,שגם דבר זה לא להוציא מכל אפשרות של עבודה זרה,
הועיל כלום ,וישראל שקע שוב באותה דוקא הוא ,היה להם לישראל לרועץ,
טומאה ,של עיטור האדם בהילת־אלקות .בשוותם לו כח עליון.
״וידבר העם באלקים ובמשה״ .וברש״י.
מאות שנים חלפו מאז סגדו לעגל,
השוו עבד לקונו .שוב חזר הדבר ונעור ושוב הופיע רעיון־מטעה זה במוחות אחד
מחדש׳ להשוות את משה לקב״ה .וכיון מבני ישראל .כונתנו להופעתו של ״אותו
שכך׳ שוב לא היה מנוס ממכה רבה האיש״ ,שהפיץ את הבליו ברחבי־תבל.
ומאלפת ,שתשים קץ להשתוללות־הדעות הבלים ,שאת קבעת כוס תרעלתם ,אנו
הכוזבות ,שלא הרפו מישראל ,אף לאחר שותים עד עצם היום הזה .המדובר
האזהרות שחזרו ונשנו* ,וישלח ה׳ בעם
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באמונת־היסוד של הנצרות ,שהפשיטה את
מיסדה ומחוללה מהיותו ילוד־אשה,
ורוממחו עד שגעשה לבן־האלהים כב
יכול .ומובן לפי זה ,מקור הבוז והלעג
של הנצרות ,למצוותיה המעשיות של
תורת ישראל .שכן מה מקום יש למעשים
טובים ,אם יש בכוח־אנוש לעלות ולהת
עלות למרומי הספירות העליונות שלמעלה
מדרגת יורדי דומה ,שיסודם מעפר וסופם
לעפר.
כנסת ישראל ,היא היא שהכריזה
קבל תבל ומלואה ביד רמה ,כי אין שום
יחס בין הבורא ונבראיו שהם עפר
ואפר ,רמה ותולעת ,ואילו הוא ביוד הוא,
נעלה ונשגב מכל חומר וגשם ,אין סוף
לו ,ולו דומיה תהילה .וכל מה שיש לו
לאדם לעשות בעולמו ,הוא להדבק בתורת
ה׳ ובמצוותיה׳ להתקדש בקדושתן ,ולה־
טהר בטהרתן .לעומת אלו ,בא ״אותו
האיש״ ,ולמד להם לטועים הגדולים,
שאין ערד למעשי המצוות ,שכן הכונה
היא העיקר .ואלו הוא עצמו ,המריא
לגבהים ופסגות כה נשאים׳ עד שנעשה
כאילו בן־האלקים .לאמיתו של דבר,
ינק המסית והמדיח הזה׳ את עיקרי
תורתו ,ממצרים .הדבר מתבאר ,למעיין
בשבת קד :ובתוס׳ שם ד״ה בן םטדא,
וכן בחגיגה ד :ובתום׳ד״ה הוד .שכיח.
אותה מצרים ,שהיתר .כאמור ערש הכפ־
רנות הפרימיטיבית׳ של האלהת בשר־
ודם.
נדמה ,שהמהרם והמחריב שיצא מתוך
עם ישראל׳ היה הד ובת־קול ,מאותה
מכת־קדומים שהנהית שרו של עשו ,על
ירבו של השלישי שבאבות.
***
נותר לנו עתה לברר,
הנטיה הזו ,לייחס לנברא
כוחות עליון על־אנושיים.
לדעת כי אין זה מקרה,
32
מאין נובעת
בשר ודם,
שכן נוכחנו
תופעה חד-
פעמית׳ אלא קרוב הדבר להיות תכונה
אנושית ,שאנו נתקלים בה מראשית דברי
ימי האנושות ועד ימינו )כונתנו ,לפול־
חני אישיות שונים(.
מן המפורסמות הוא ,ומיסודות הת־
שובה )ראה במאמרו המצויין של הרב
הגאון ר׳ שמעון םטרליץ זצ״ל ,המחובר
ל״אורות התשובה״ של מרן •הרב קוק
זצ״ל( ,שכל הבריאה כולה ,על מנגנונות
הענק שלה ,המונעים בכוהות־הטבע׳
השמים וכל צבאם ,תבל ויושבי בה ,כל
זה ,שואף •וכמה בכל מלא עומק ישותו,
לחזור ולהמריא לדרגה שקדמה לחטא,
להתבטל ולהתערות בקדושה של מעלה,
ולהשתפך לתוך ים הטוהר והזך העליון׳
שהם מקורה ומקומה הטבעיים של הב־
ריאה .אלא ,שבסוד הצמצום ,ירדו העול
מות ונשתלשלו ,עד הדיוטא הגשמית
התחתונה .צמאונו הפנימי של האדם׳
כמרכז הבריאה ותכליתה ,להדבק בבוראו׳
חזק הוא לאין ערוך .וכאשר אותה
תאות־קודש׳ אינה באה לידי ביטויח
הטבעי והמלא ,בדבקות־אמת בתורה ומצ
וות׳ הרי היא פורצת לה בכל עח ,וב־
חפשה את בוראה ,ומוצאת היא אותו
כביכול ,בתוך הטבע עצמו ,או באדם
גופו .ואז אנו נתקלים בתופעות ,באותן
שהזכרנו ,שיחיד או צבור סוגדים לעפר
ואפר׳ לילוד־אשה.
ונסיים׳ בציון נקודה פלאית אחת׳
אשר נדמה׳ שהיא מוארת ומתבארת׳
בדברים שנאמרו עד כאן .מוצאים אנו
בשמות ב״ה ה ,אצל תרומות המשכן,
שנצטוו ישראל להביא ״עורות אילים
מאדמים ועורות תחשים״ .ומפרש רש״י:
תחשים ,מין חיה ,ולא היתה אלא לשעה,
והרבה גוונים היו לה ,לכך מתרגם
םםגונא ,ששש ומתפאר בגונים שלו)שבת
כח .(.ולהלן שם ,פרק כ פסוק טו ,נאמר:
״ומכסה עורות תחשים מלמעלה״ .והדבר
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אומר דרשני .מדוע יש לתת כסוי עליון
למשכן ה׳ ,דוקא מעור חיה שלא נבראה
אלא לשעתה .וכך הוא פירושם של
הדברים :על מדת הגאווה וגםות־הרוח׳
היינו׳ על אותו נברא ,העוטה עצמו
באדרת ועטרת־גאות ,שהיא כולה אך
ורק של הקב״ה ,שהוא לבדו גאות לבש׳
עליו אומר הקב״ה ״אין אני והוא יכולין
לדור בעולם״ )ערכין טי .(:וזאת ,משום
שכל הוייתו ומהותו של היהיר ,דוחקים
את רגלי השכינה.
תחש זה׳ השש ומתפאר בםסגוגיות־
שלל־צבעיו וחיצוניותו המהודרת ,בעל*
הי זה ,שכולו רום־לכב והתנשאות ,תכו
נתו זו ,אין לה קיום ,בכפיפה אחת עם
הקב״ה .ולפיכר ,לא זו בלבד ,שאין לו
קיום כלל ,והוא לא נברא אלא לשעתו,
אלא שניטל הימנו עורו׳ ונפרש על
המשכן ,לאות •ומופת לבני מרי ,למען
ילמדו ישראל ,ולמען תטבע עמוק עמוק
בתודעת האומה ההברה ,כי אך ורק מי
שהשכין שכינתו במשכן הזה ,הוא לבדו
מלך גאות לבש ,וכי הגאיה והגדולה
לחי העולמים הן .וחי העולמים ,אין לו
גוף ולא דמות הגוף ,ואין יחידות כמוהו
בשום פנים.
משה קבל תורה מסיני
לא אמרו כאן ימשח רביגר במו במקומות אחרים לרמוז שבשביל ענותנותו
הגדולה כי לא חפץ בשם תואר המעלח ,לכן זכח לקבל התורה ,אף כי גדול מרבו
שמו כנודע.
רבי יעקב עמדו :לחם שמים ,אבות פרק א׳ משנה א•
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
תשובת ר יהודה מודרן בענין חמץ שעבר עליו הפסח
הביא לדפוס הרב קלפן כהנא
בעל התשובה המודפסת פה דו״ז ר׳
״יהודא בן הקצין ישעי׳ מודרך! נולד
ח׳ טבת תק״פ בפרשבורג .אביו שהי׳
לראשונה סוחר עשיר הי׳ מקורב לבעל
החת״ס והילד זכה ללמוד אצלו .וכה
דבריו :ועודני באבי בהיותי כבר תמני
זכני לשאוב מבאר מים חיים הוא ניהו
אדמו״ר הגאון הקדוש מהרמ״ם זי״ע בעיר
מולדתי פ״ב יע״א וחבה יתרה נודעת
לי מעמו אשר כאב את בן ירצה ,על
ברכיו גדלני עד עת אפריוני״ .וזכורני,
שספר לי אאמו״ר זצ״ל שהילד יהודא
ישב על ברכי בעל ההת״ם בעת שיעורו
והגה״ק אמר בשיעורו :״איד זאג אזוי
און מיין יודיל זאגט אזוי״ )אני אומר
כד ויודיל שלי אומר כד( .גשמר מכתב
המלצה אשר נתן לו רבו בהיותו בן י״ב
שנה וכ׳ עליו ״תלמידי הבהור ההריף
המופלא כברק השנון מוה״ר יודא בן
איש אפרתי יקר ונכבד המנוח ר׳ ישעי׳
מודדן זללה׳יה…כעת שעלה מעלה מעלה על
במתי התורה גמור וסבור ובית התלמוד
2
1
2
3
4
5
שטף ועבר ובכל צד מראה פגים מסבירות
להלכה כאחד ההורים ומורים״ .3
בהיותו בן י״ח הגיע לאויהל ,לבית
מדרשו של מהר״ם טיטלבוים ,ושם
הכירו אא״ז ר׳ קלמן כהנא ,שישב שם
באהלה של תורה ועי״ז הגיע להשתדך
עם אחותו ונשאה לאשה והיא בת יחידה
לדי שמואל זיינוויל כהגא מםיגט ,חתנו
של בעל ״קונטרס הספקות״ ו״תרומת
הכרי״ )אחיו של בעל ״קצות החושן״(.
שם מושבו בעיר סיגט וכל ימיו
הקדיש רק לתורה עד יום מותו חמשים
ושש שנים ,אף כי לא קבל עליו עול
הוראה .
בש״ק פ׳ נח ד׳ מרהשון תרנ״ד עלה
השמימה והוא בן ע״ה שנים.
עודו בהיים היותו זכה להדפיס את
חבוריו ,ואלה הם:
.1״הגהות ש ת ש י ם דינים מופלאים״
4
5
סביב
״ספר
תרומת
הכרי״.
פרםבורג
תרי״ח .מהדורא שניה :דפוס צלום מקטן׳
ירושלים תשט״ו.
כך ב״אגרות סופרים״ 11ע׳ ,96״העתק של המוהל-ביכל״ של בעל החת״ם אשר מל
ביום ט״ו בטבת תק״פ את ״הילד יהודה בן הקצין ישעי׳ מודרן נ״י״ .לפי זה גולד
בת׳ טבת תק״פ ולא בה׳ םיון כאמור ב״מצבת קודש״ לר׳ יקותיאל יהודה גרינוואלד
)גיו-יורק תשי״ב( ע׳ .36
בהקדמה לספרו ״פרי העץ״ ח״ר.
פורסם מגוף הכתב יד ע״י ר׳ יקותיאל יהודה גרינוואלד בספרו ״זכרון לראשונים״
)םאטמאר תרס״ט( ע׳ 41ואח״כ ב״מצבת קודש״ ע׳ ,36
עיין נוסח מצבתו ב״מצבת קודש״ ע׳ :37״ורבץ כארי וכלביא באהלה של תורה
פה ק״ק םיגעט כ״ו שנים״.
עיין בשער ספרו זכרון שמואל ״גדול בקרבך בעיר קטנה ,ומשלח מעיינים בכל פינה,
לא רב ולא אב״ד ומואס בכבוד ותהלה עוסק בתורה יומם ולילה״ .וע׳ המסופר עליו
ע״י נפתלי בן מנחם בקונטרס ״גוילי ספרים״ ע׳ כא—כ״ג.
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ספר ״תרומת הכרי״ על חושן משפט
הנו מלוקט מכתבי ר׳ יהודא כהנא
אבדק״ק םיגט בעל ״קונטרס הספקות״
המחובר לס׳ ״קצות החשך ,ר׳ שמואל
ברמ״י גיגטצלעד חתן ר׳ יצחק ארי׳
כהנא גיסו של ר׳ מודדן בעהמ״ח ם׳
״משיב נפש״ עה״ת )מאראמאראש־םיגעט
תרע״ב( ,שהיה אח״כ רבה של אוויביר־
זזישא׳ לקט חרושים מתוך כתבי בעל
״קונטרס הספקות״ ומסרם לעיון ולעריכה
לד׳ יהודא מודדן ,אשר הוסיף עליו זר
זהב סביב לו כאמור ,הגהות וחדושים
לכמה .ענינים שנמנו בספר .י—
זכרון שמואל על מסכת גטין זאלקווא
תרכ״ז — מ׳ ו־נח דפים נוסף לדף
השער וההקדמה .בראש הספר בא שטר
מכירת המץ אשר הברו הגהמ״ה והסביר
את הדיוקים שבו .בהקדמה מסביר המ־
הבר שראשית למודו הי׳ אצל ״אדוני
אבי מורי היקר והנעלה פרי צדקתו
בארץ מודעת כש״ת מוה׳ ישעיהו מודדן
ז״ל .אחדי כן הקדיש עתותיו בלמודי
ה׳ בישיבת החת״ם .אך ״אין המצוה
נקראת אלא על מי שגומרה הוא ניהז
חותני הרב החכם השלם ירא אלקים
מרבים אשר עשה תורתו קבע וגם
עושר ונכסים חנגו ה׳ וקם על נדיבות
לעשות צדקה וחסד כקש״ת מר שמואל
זניייל הכהן ז״ל״ התנו של בעל קונטרס
הספקות ,אשר ״קנה בביתו שלימות עד
אשר נלקח ארון אלקים״ .וכותב הרהמ״ח
״הייתי חובר חבר למען יזבר שפ חותני
ז״ל על חבורי כי מידו היתה זאת לי
ולכן קראתי שמו זכרון שמואל״.
• .3פרי העץ צל התורה .חלק ראשון
על ספר בראשית ,שמות ויקרא …מוג־
קאטש תרמ׳״ה ,ר״ג דפים מלבד דפי
השער וההקדמה ) 4ע׳(
חלק שני על ספר במדבר דברים
מונקאטש תרמ״ז ,ק״י דפים נוסף על
דף השערה )0 2
בהקדמתו כותב המחבר ,שמאז הדפים
חדושיו ״רבים אומרים לנפשי וחילו
פגי להוציא לאור גם חרושי אגדה על
התורה אשר אנכי מציע לפגי רועים
מקשיבים הבאים בצל קורתי״.
הגהמ״ח מזכיר שכשהדפים ספרו
הראשון ״וגם להזכיר את שמי ע ל השער
לא רציתי רק המדפיס בגד בי ושלא
מרצוגי עשה זאת״.
בספרו זה כולל הרהמ״ח הסברים
אשר שמע ממורו בעל החת״ם )לדוגמא:
ח״א דף י״ד ע״ד ,כ״ה ע״ג ,ל״ז ע״א,
מ׳ ע״ג? ח״ב דף ע״ז ע״ב ,ק״ו ע״ד
ועוד( .כן בלולים בו כמה ענייני הלכה
שדן בהם באריכות )בסיף פ׳ לד ל ה בא,
ויקרא ,נשא ,מטות ,עקב ,ראה( .הרהמ״ח
מסתמך הרבה על הזהר וספרי המקובלים
וגדולי החסידות ,מביא גם דברים ששמע
מהאןזרוגים בעל פה )מבעל ישמח משה
ח״ר ז׳ ע״ג ,מהצדיק מהרצ״ה מזודיטשוב
ח״ר ג״ב ע״א ,ובשמו ח״ר ק״ט ע״ב( ,
6
אגב נעיר :בס׳ שמיגי )ח״ר קע״ג ע״ב( מביא הרהמ״ח :״והנד ,ידוע מדברי הבעש״ט
פי׳ ה׳ צלד כי כפי אשר האדם מתנהג כן הקב״ה מתנהג עמו״ -ופירוש זה ידוע
ומקובל בשם הבעש״ט והנה ב״נפש החיים״ לר״ח מוולוזין שער א פרק ז מובא פי׳ זד.
בשם מדרש .ולשאלתי למקור"המדרש הזה העירני הרב ישראל מנחם מנדל םחרוב
שליט״א בעל ״אוצר תהלות ישראל״ ,שבם׳ ״מקדש מעט״ לר׳ אהרן וולדן לתהלים ק״כ
הובא מדרש זה בשם ספר ״עבודת הקדש״ )נכתב רפ״ה—רצ״א נדפס ויניציאה שכ״ז-
ח( לר׳ מאיר גבאי ,והוא שם בחלק העבודה פרק ט״ז .ומוסיף שם ״ואנכי חפשתיו
ולא מצאתיו״ ,כלומר את המקור למדרש זה .וראה זה מצאתי בם׳ ״והזהיר״ לספר שמות
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כן מביא הוא* :ובזה נתגלה לי בחלום
הטעם מה דמה״ת ישראל קונה בכסף
ונכרי במשיכה*.
ר׳ יקותיאל יהודא גרעוואלד מסר
לנו בספרו ״פארי חכמי מדינתנו״ )ערד:
יהודא מוידרען( שרי״מ חבר ספר שו״ת
״יד יהודא״ ,אשר עודנו בכת״י .ובס׳
״זכרון לראשונים״ )ע׳ (44מוסר שהם
שו״ת על כל ד׳ חלקי שר-ע וחתנו
הרה״ג ר׳ משה ליב קוהן רצה להדפיסו
וד׳ יקותיא יהודא גר״וו רצה להיות
מסייע בדבר .אד לא יצא הענין לפועל
וחבל על דאבדין.
רק מספר קטן של תשובות וחדו״ת
בודדים נוספים נדפסו ממנו בכמה אכ
סניות׳ ואלה הן:
,
קונטרס אוהב משפט לעמבערג תרמי׳ח
י
דף מ״ט—־נ״ו .
וילקט יוסף ח״א סי .ס״א; ח״ז סי׳
קע״ג ,ח״י סי׳ קצ״ו׳ ,חי״א סי׳ נ״ז
וס״ט.
פרי השדה לד׳ אליעזר דייטש ח״ג
סי׳ ע״ה.
האהל שנה ו׳ חוברת א—ב סי׳ ב•
בספרי השו״ת של גדולי המחברים
באותה תקופה נדפסו מספר תשובות
לרי״מ .כמה תשובות דנות בשאלות
מליחת בשר בצריף )אבקת אלוין(•
מדברי התשובות השונות מתברר שבעיר
סיגט נמלח בשר בטעות בצריף והשאלה
באה לפני רבה של םיגט ר׳ יוסף שטרן
זצ״ל* .רי״מ לא הסכים להוראתו של
7
)לייפציק תרל״ג( דף מ״ג ע״א מובא מדרש זה כמעט מלה במלה בלשון שמביאו בעבוה״ק
וממנו ב״נפש חיים״ — .על ספר ״והזהיר״ העשוי כמתכונת ה״שאילתות״ וכנראה יש
לקבוע מקום חבורו באר״י בסוף תקופת הגאונים — עיין ש .אסף :תקופת הגאונים
וספרותה ע׳ קפ״ג ובמבוא לשאילתות מהדורת מירםקי ע׳ .6—7
7קונטרס זה מוקדש לברר עמדת ״עדת הספרדים״ בסיגט מול ״קהל ארטהאדאקםען״ שם
במחלוקת הגדולה שהיתה בםיגט עת התארגנות הקהלות החרדיות בארץ אונגרן .ושם
נדפס גם בדף ג״ו ע״ב מכתבו של ר׳ ברוך הגר האדמו״ר מויזגיץ זצ״ל לרי״מ .כתשובה
לקונטרס זה נדפס ע״י ״קהל עדת יראים ארטהאדאקסען״ ״מכתב גלוי עם ספר מלחמת
מצוד.״)םיגט תרמ״ט( ובו פורסמו שני מכתבים לרי״מ )בדף כ״ג ע״א משותף לו ולגיםו
ר׳ שלום קטינא הרב מא״ש( .כן נדפסו מכתבים לרי״מ בקונטרס ״אוהב שלום״ שי״ל
ר׳ קלמן כהנא ז״ל ,מאת ר׳ יחזקא׳ שרגא הלברשטם הגה״צ משינאווא ובדף ע״א מאת
״במצות קהל עדת ישורין )!( ספרדים״ בסיגט )תר״ן( )ע׳ 10משותף לרי״מ ולרק״כ —
מאת ר׳ דוד הלברשטם אבדק״ק קראשניב ובע׳ 14לשניהם מאת ביה״ד מטרנוב( .אגב,
רי״י גר״וו בתארו את המאבק הזה אינו משתמש בקונטרס זה ונדמה לי שהנו רחוק
מתיאור אוביקטיבי של המאבק.
8עיין עליו ב״מצבת קדש״ לרי״י גר״וו ע׳ 34ולהלן ,ונפתלי בן מנחם :״מספרות ישראל
באונגריה״ ע׳ 94ולהלן .מדברי שו״ת ״טוטו״ד״ ו״יד אלעזר״ אשר יזכרו להלן נראה
אף שהיתר .נטי׳ מצד רבה של םיגט להתיר הבשר — ושלא כתיאור הדברים בספרים
שנזכרו — .כן יש לציין שהמאורע אירע בחורף תר״י )תאריך התשובה בכת״ם הוא ה׳
וישלה תר״י וב״יד אלעזר״ כ״ב שבט תר״י( ולא כפי שתוארו בספרים הנ״ל בסוף ימיו
של רבה של םיגט.
אגב; למרות התיאור חדרמטי של חילוקי הדיעות בענין זה שניתן ע״י רי״י גר״וו
ויבל״ח ר׳ נפתלי בן מנחם יש לציין שבאגרת מצפת משנת תר״ך )פורסמה ע״י נפתלי
בן מנחם :״מספרות ישראל באוגגאריה״ ע׳ 50ולהלן( מבקש הכותב מאת בנו ,חתנו
של ר׳ יוסף שטרן שיבקש מהרי״מ שימליץ עליו בפני ר׳ מנחם מנדיל פנס )עיין
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד׳ יוסף שטרן ושניהם פנו לגדולי הדור
שיחוו דעתם בענין .התשובות שניתנו
לרי״מ זשנדפסו הן דלהלן:
דברי חיים ח״ד יו״ד סי׳ כ״ה.
שואל ומשיב קמא ח״א סי׳ קמ״ב.
כתב סופר יור״ד סי׳ ל״ז.
אמרי אש יו״ד סי׳ כ״ח.
התשובות שנדפסו בענין ושניתנו
לבר פלוגתית ר׳ יוסף שטרן ז״ל הן!
טוב טעם ודעת מהדו״ק סי׳ קי״א.
מוהרי״א ענזיל סי׳ מ״ד.
חסד לאברהם יו״ד סי׳ ל״ב.
יד אלעזר סי׳ ע״די.
מלבד זה ידועות לנו תשובות דלהלן
שנשלחו לרי״מ!
״אמרי אש״ ח״ב סי׳ נ״ב
מראה יחזקאל לר׳ יחזקאל פנט סי׳
ב״ח
*אבני צדק -לרמ״מ פבט סי׳ קכ״ג
)מופגית לרי״מ וגיסו ןהוא גם גיסו של
רמ״מ פגטן ר׳ יודא כד״גא(
״שערי צדק״ לחג״ל סי׳ ר׳
״יד יצחק״ לר׳ אברהם יצחק גליק
ח״א סי׳ ק״ו—ק״ז )הערות לס׳ זכרון
שמואל( וסי׳ קי״א.
״בית שערים״ או״ח סי׳ רמ״ב.
***
התשובה המתפרסמת בזה מופנית
לר׳ מנחם מנדיל פנט זצ״ל ,רבה של
דעש׳ בעת שכיהן עדיין בארישאר )עיין
עליו אצל בן מנחם! ״םפתת ישראל
עליו להלן( בקשר לדמי כוללות .כנראה לא גבה טורא בין שתי המשפחות למרות
חילוקי הדיעות החריפים בענין הנזכר.
ומדאתאן לידי מליחה בצריף אעיר בקשר למליחה בסוכר מה שכתבתי בשעתו להגרא״י
גיימרק זצ״ל בתוספת מה :במאמרו ״ביערות דבש״ )גדםם ב״הנאמן״ ניסן תש״ך(
מביא דבר* ״הלכות קטנות״ המובאות ב״מגחת חינוך״ קי״ח ,שאפשר לצאת ידי חובת
״על כל קרבנך תקריב מלח״ גם בסוכר .והתריע קשות על דבר זה מחשש שמא ימצא
מי שיתיר למלוח בשר בסוכר במקום מלח ,וסשיטא שאין כל מקום להתיר זאת
אפילו בדיעבד.
והנני להעיר שעמדו על דבר זה גדולי האחרונים .אם כי בעל ״עקרי הד״ט״ או״ח סי׳
י״ד אות ל״ו )בהשמטות ״טעם כעיקר״ שבסוף החלק ליו״ד לדף נדו ע״ד( מביא
ראי׳ לדברי הלק״ט מכך שהסוכר נקרא מלח אינדיאני ומסיק בפירוש שמותר למלוח
בסוכר אם אין לו מלח ,הרי בספר ״רוח חיים״ לר׳ חיים פאלאג׳י )יו״ר סי׳ ם״ט
אות ה׳( כתב דמחו על הוראה זו ואין להשוות מליחת בשר לאכילה למליחת קרבן
״דהתם למלחה דרך המלכים ,דהיאכל טפל ,והא ראי׳ דבגרגיר מלח די ואילו למליחת
דס איד יתכן זה״ .והוסיף דהמורה שימלח בסוכר הנו מכשיל את הרבים .ובעל
״עיקרי הד״ט״ דבר בסוכר שבמקומו ,שכנראה הי׳ בו טעם מלח ונתערב בו מלח
הרבה עכ״ד .אמנם המעיין ב״עיקרי הד״ט״ יראה שקשה לאמר זאת שמדובר אצלו
בסוכר מיוחד .ויעויין בם׳ ״מגדים חדשים״ )לסי׳ ם״ט אות כ״ח( שהביא בשם ״ערוגות
הבושם״ לדחות דברי ״עקרי הד״ט״ ,ודוחה דבריו אף לחומרא ,כלומר שאם נמלח
בשר בסוכר בלא הדחה ראשונה ,או בכלי שאינו מנוקב ,אין לדונו כנמלח במלח.
וכן בספר ״יד יהודא״ )סי׳ ם״ט פיה״א אות צ״ז( דחה דברי ״עקרי הד״ט״ ומבדיל
בדברי הלק״ט בין מלחו לדם למלחו לקרבן .והבדל זה מוצאים אנו גס ב״דברי חיים״
)ח״ר יו״ד סי׳ כ״ה( ,שמביא דברי הלק״ט וכותב שהוא לא אמר רק לענין קרבן,
שצריך דבר המקיים ,ומלח וכן סוכר הוא דבר המקיים .אבל במליחת בשר לאכילה
צריך מידי שמרתיח ומחמם ובזה יסליס הדס ,וזו היא רק פעולת המלח ואינה פעולת
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באונגאריה״ ע׳ 52מני .(371גם תשובה
שנדפסה אליו ב״אמרי אש״ יו״ד סי׳
מ״ג )סומנה בטעות ל״ז( נדפסה כשהיה
עדיין רב בארישאר.
לתשובה זו השיב הרמ״מ פנט ביום
ד׳ כ״ב סיון למחרת קבלת המכתב
ותשובתו נדפסה בספרו ״שערי צדק״
חלק יו״ד סי׳ ר׳.
וזה לשון תשובת״ ר׳ יהודא מודח
ז״ל:
ב״ה ,יום א׳ פרשת בהעלותד ברי״ת לפ״ק
11
שוי״ר לכבוד
אהו׳ מחותני הרב הגדול חרוץ ושנון בעל פיפיות רענן כקש״ת מוה״ר מ נ ח ם
מ ע נ ד ל נ״י אב״ד דק״ק א ה ר י ש א ר והגליל הש״י.
יקרת מכתבו קבלתי לנכון .ואשר נפשו היפח איוותח למצוא פתח היתר
לחמץ שעבר עליו הפסח והי׳ שוגג וביטלו ,ולענ״ד קשה למצוא בזה צד היתר.
והגה מצד המכירה פשיטא דאין שום צד היתר .דמלבד דהוי מוכר דבר שאין מינו
ידוע גם בלא זה גוף המכירה בטילה כמ״ש רו״מ ,כיון שהבית איגו שלו וכתוב
לשון מכירה וזה פשיטה דאיגו כלום .13ואין כאן צד היתר רק מטעם שוגג וביטלו.
והן אמת כי בתשר פ״מ ״ צידד בכה״ג להתיר בהנאה בצירוף דעת בה״ע דחמץ
שביטלו אסור באכילה ומותר בהנאה .אכן באמת גוף סב׳ הבה״ע תמוה מאד.
והי׳ נלע״ד לפרש דבריו דהנה האהרונים המציאו הידוש דין מדברי הר״ש פ״ ב
דמם׳ מקוואות בדבר שיצא מחזקתו מה״ת לא שייך לאוקמי אהזקה .ואני השגתי
עליהם מגמ׳ חולין דף יוד טבל ועלח ונמצא עליו דבר חוצץ יע״ש ,דמבואר משם
דאף דמיעוט המקפיד רק מדרבגן חוצץ ,ואפ״ה קאמר חגמ׳ דאיכא חזקת טומאה,
ולכן הי׳ נלע״ד דשאני בהד דהר״ש דשם הטומאה קלה משונה בדינו ואיכותם
מטומאה המורה ולכד שפיר לא שייר לאוקמי אחזקה מזה לזה ג ם . . .הפוסקים
12
15
הסוכר .וע׳ גם ״יד אלעזר״ 0י׳ ע״ד שלמליחה לקרבן לא יועיל שוש מלח רק המלח
הרגיל אצלינו.
ומלבד בתשובות שצוינו לעיל בקשר למליחה בצריף דנו בענין מליחה בסוכר ובצריף
עוד ב״כיח יצחק״ לר׳ יצחק דאנציג ,ב״כוכב מיעקב״ לר׳ דובער עליאש סי׳ ם״ט
סעיף י״ח ,ב״ערוגות הבושם״ לר׳ ארי׳ ליבוש באלחובר בסוף סי׳ ס״ט ,״ברית מלח״
לר׳ שבתי רוזנברג כלל ח׳ אות כ״ג ואות כ״ו כ״ז ,״אבני נזר״ או״ח ח״ב סי׳ תקל״ב,
ועיין מה שפירש דבריו ב״משנת אברהם״ לר׳ אברהם פריים ,ח״ב )טאראנטא תש״י(
דף ו׳ ע״ב ,שו״ת ״מנחם משיב״ לר׳ מנחם קירשבוים סי׳ ב״ד וסי׳ ל״ן ,״תירוש
ויצהר״ לר׳ צבי יחזקא׳ מיכלזון סי׳ קע״ח ,״נפש חיה״ לר׳ ראובן מרגליות' שליט״א
סי׳ קכ״ז סעיף ה׳ ,ו״יםודי ישרון״ לר׳ גדלי׳ סלדר שליט״א ח״ג )ניו-יורק תשי״ח(
ע׳ רפ״ט.
10
11
12
13
14
את התשובה קבלתי בצילום מאת ידידי ש״ב ר׳ שמי־אל זיינוויל כהנא ג״י .בקריאתה
עזרני הרב משה קצנלבוגן נ״י .לשניהם אמורה תודת על הטיבם עמי בזה.
= שלום וישע רב.
ע׳ שו״ע חו״מ סי׳ ר״ט.
ע׳ מקור חיים לר׳ יעקב מליםא סי׳ תמ״ח חדושים ם״ק ח׳.
כנרא ההכוונה לשו״ת פנים מאירות ח״ב םי׳ קס״ג.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באיסור הנאה נפקע ממנו שם בעלים .והנה מבואר בשכה״ג באו״ח םי׳ תל״א
שיטת מהר״ש אבוהב ודעימיה דבאםור דרבנן בהנאה לא נפקע ממנו שם בעלים,
וא״כ הרי האה״נ דרבנן משונה באיכותו מן אה״נ דאוריית׳ ולא שייר לאוקמי
אחזקה .והנה הר חששא דירושלמי בביטל מצד הערמה פי׳ רוב המפרשים ,דהיינו
דחיישינן שמא לא ביטל בלב שלם דנ ,וא״כ עכ״פ מידי םפיקא לא נפקא ,אלא
דהרי איכא כאן חזקת איסור ,ולכן לענין אכילח שפיר מוקמינן אחזקה ,משא״כ
לעניו הנאה .והרבה הארכתי בדברי הר״ש הנ״ל אלא שא״א להאדיר כעת מחמת
טרדת יומא דשוקא .והנה אף שהסברתי דברי בה״ע ,מ״מ רבו חחולקים עליו ודחו
דבריו בשתי ידים .ובפרט כי בסב׳ הר״ש אבוהב הביא שם בשכה״ג הרבה חולקים
עליו .והנה בהד דירושלמי דמפרש טעמא משום הערמה ק״ל לפמ״ש הר״ןי־!
דחמצו של ישראל אצל נכרי אינו עובר רק מדרבנן ,ואפ׳׳ה אסור לאחר חפםח,
וא״כ למה לן כלל טעמא דהערמה ,הא בלא״ח כיון שצריר ביעור מדרבנן אסור
לאחר הפסח י .והנה בהשקפה ראשונה ה׳ נלע״ד דצריד לטעמא דהערמה אם
הי׳ ג״כ שוגג או אנוס .אכן באמת הר״ן שכתב דינו על הר מכרי שהלוח ,ושם
כבר כ׳ המפרשים דמקרי ג״כ שוגג או אנוס דשמא אין בידו לבדוק .אמנם הדבר
,י״ל ״ דבדרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד,
ל
נכון.
וא״כ אם א״צ ביעור רק מדרבנן למה באמת אסור בשוגג או אנוס .ונלע״ד
דהנה לכאורה ק״ל בהא דמצינו״ ,דר״מ ם״ל בדרבנן קנסו שוגג ור״י להיפר,
והם סותרין ד״ע בכתובות דף נ״א ,דר״י ם״ל עשו לדבריחם חיווק יותר משל
תורה ור״מ להיפר .והוא תמיד ,עצומה ולא ראיתי מי שנתעורר בזה .והנה בדברי
ר״מ י״ל דם״ל דבמקום סיג שלא לעבור מודה דעשו חיזוק לדבריהם יותר,
9
ד ה נ ה
ב א מ ת
צ ר י ך
ה ב י ן ׳
ד ה ר י
ק
15מובא בטור או״ח סי׳ תמ״ח ומובא בשם ירושלמי )והוא בפ״ב ה״ב דבפםחים ומובא
ברא״ש פ״ב דפםחים אות ד׳( דחמץ שביטלו ועבר עליו הפסח אסור משום הערמה
ובה״ע כ׳ דאינו אסור אלא באכילה] .וע׳ מה שהאריד בביאור הירוש׳ במקור חיים
תמ״ח ביאורים אות ט׳ן.
16בדברי ר״ש אלה דן הרהמ״ח גם בספרו ״זכרון שמואל״ בדף ד׳ טור ב׳ ד״ה והנה
סברת הר״ש ועי״ש מה שתירץ; וכן דן בדבר לפני בעל שו״מ עיין המובא מדבריו
בשו״ת שואל ומשיב קמא סי׳ קמ״ב ומה שהשיב על הדבר שם ,וכן ע׳ ישועות יעקב
ליו״ד ר״א ם״ק א׳ מה שתירץ לקו׳ מחולין .וע׳ גם מה שדנו בדברי הר״ן ב״ציונים
לתורה״ לר״י ענגיל ,כלל י״ח ובמשנת אליעזר לר׳ אליעזר רבינוביץ )ירושלים
תשכ״ב( סעיף ז׳ .וע׳ מש״כ בזה בשערי צדק הנ״ל.
ל* ע׳ קע״ה שפי׳ דהישינן שמא לא יפקירנו ויאמר הפקדתיו וכן פי׳ בט״ז תמ״ח ם״ק
ז׳ ובמג״א שם ם״ק ח׳ ,אמנם במקור חיים שם ביאורים אות ט׳ מביא פי׳ בשם
הרשב״א ואחרונים ,דהיינו שמפקירו ורצה לחזור ולזכות בו ,וכן פי׳ בפ״מ שמא
יערים להפקירו קודם הפסח ולחזור ולזכות בו אחר הפסח.
18על הרי״ף פסחים פ״א לדף ו׳ ע״א ד״ה גרםינן בגמרא ולדף ל״א ע״א ד״ה מיהא
וע׳ רמב״ן עה״ת שמות י״ב י״ט.
19ע׳ בשערי צדק הנ״ל איד שהסביר דברי הירושלמי.
20שבת ג׳ ע״ב.
21גטין ג״ג ע״ב; וע׳ מה שיישב בזה בשע״צ הנ״ל.
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן מבואר להדי׳ ביבמות דף מ״א יע״ש .אבל בדברי ר״י קשה .והנלע״ד בזה
ע״ם מה דחדית לן הבעל גתה״מ בחו״מ םי׳ רל״ד דבאיםור דרבגן בשוגג לא
עבד איםורא כלל וא״צ כפרה יעש״ה ״ ,וא״כ שפיר ם״ל לר״י דלא שייך למקנס
כיון דלא איתעביד איםורא כלל ,והוא םב׳ נכונה .והנה בטעם דינו של הנתה״מ,
נ״ל דהיינו דכיון דחכמים עשו דבריהם רק למשמרת שלא יבוא לעבור אדאורייתא
וא״כ כ״ז בעושה מדעת משא״כ בעושה בלא דעת ,והוא סב׳ ברורה למבין .והנה
הא דחמץ המופקד ביד נכרי צריר ביעוד״ ,נלע״ד דזזנה באמת הקשו על
הגאונים* ,דכיון דהשאילו ביתו לשמירה ביתו קרינא ביה .אכן נראה דם״ל
להגאונים דבאמת שכירות לא קני /אלא דאם הוא מושכר לו לכל תשמישו שפיר
קרינא ביה רשותו לענין שיעבור בב״י ,משא״כ בזה שאינו גשאל לו רק לשמירת
זה החפץ ,וכיון דשכירות לא קני׳ לא נפיק מרשות הנכרי .וכמדומה שמצאתי
אח״כ לאחד מן חאחרונים שכ׳ כן .והגה הב״ח בחו״מ סי׳ שי״ג דמדרבנן שכירות
קני׳ ולא מצד חומרא רק מדינא יעשה ,א״כ …כן שאלה כי דין אחד לחם ,כמבואר
בפסחים דף ו׳ יע״ש ,ולכד מדרבנן צריד ביעור ,ולפ״ז כיון דאין זה מצד סיג
וגדר לד״ת לא שייד סב׳ נתה״מ ושפיר קנסו שוגג אטו מזיד .וא״כ כ״ז בהך
דינא דמופקד אצל נכרי ,משא״כ בביטול ,דהא דצריד בדיקה הוא רק משום סיג
וגדר ולא הוי קנםינן שוגג אטו מזיד ,ולכד שפיר צריד לטעמא דהערמה בירושלמי
כדי לאסור אף באם הי׳ שוגג .והוא דבר נחמד למבין .ועכ״פ היוצא מזה דאף
בשוגג וביטלו אסור ,ומוכה מזה ג״כ דג״כ בשוגג או אנוס שייך הערמה ,ולכן
לענ״ד קשה לצדד להיתר בזה .אכן אם מכ״ת רוצה לסמור על דעת הפ״מ ועוד
הרבה תשו׳ אהרונים ולהתירו בהנאה ע״י ביטול ברוב ובפרט כי לדעת כמה
פוס׳״ מאלץ הוא חמץ נוקשה ,ולכן אם רצונו להתיר אין מזניהין אותו ,אכן
אני מיראי הוראה וקשה לי להתיר .ואף גם זאת אם יתיר הוא רק באופן שלא
נודע לו בזמן החיוב בביעור והאפשרי לבער .והנה ראיתי במכתב מכ׳׳ת שרצה
לחדש דלא יואיל ביטול בכה״ג וכן במפרש ויוצא בשייר׳ .הנה מלבד כי רוב
הפוסקים הסכימו דבשביל העשה דתשביתו לא קנסינן ליה אף דבשביל דרבנן
2
28
2
27
22ביאורים סעיף ג׳ דאינו נענש כלל א״צ שום כפרה וכאילו לא עבר .אכן מראיתו
מערובין מ׳׳ז בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא דאילו הי׳ נענש —
היאד מניהין לו לעבור משמע דאינו עובר כלל .וע׳ בשערי צדק הנ״ל מה שהקשה
על דברי הנתיבות.
23ע׳ דמב״ם ה׳ חו׳׳מ פ״ד ה״א וה׳ ואף לרמב׳׳ן בא י״ב י״ט חייב לבערו מד״ם.
24מובא ברא״ש פסחים ס״א אות ד׳ ״יש מן הגאונים״ וטור וב״י או״ח סי׳ ת״מ,
וע׳ שאגת ארי׳ סי׳ פ״ג ופ״ו מה שדן בעגין.
25ע׳ בשדי חמד אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי׳ ח׳ אות ו׳ וז׳ )מהדורות קה״ת
ברוקליז ע׳ 2166ולהלן( ו״פאת השדה״ אסיפת דינים מערכת חו״מ סי׳ ו׳ אותג׳ ד׳ )ע׳ .(3951
26ע׳ המובא בענין זה ב״שערי תשובה״ או״ח תמ״ב ם״ק ג׳.
27ע׳ ריש םי׳ תל״ו .ועי מש״כ בעגין בשערי צדק׳ הג״ל.
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קנסינן ליה ,ובאמת אני הסברתי טעמן עם״י הרמב״ן ז״ל שכ׳ דלכך לא ניתן לב״ד
וא״כ
שלמטה לענוש אעשח משום דחמור ואין כח בב״ד שלמטה לנקות חטאו
לענין קנס ג״כ יש לומר כן ,והארכתי במ״א .אכן בלא״ה גוף סב׳ מכ״ח אינו
נראה לע״ד ,דהרי גם במפרש ויוצא בשייר׳ דייקו ואינו מניח מי שיבדוק ,והיינו
דאין עליו חיוב רק לעשות פעולה שבזמן ביעורו יהי׳ מבוער יהי׳ באיזה אופן
שיה ׳ ,והחידוש דין הוא רק שזה צריך שיהי׳ רמי עליה מעתה לעשות תקנה
שיהי׳ מבוער אז .והגע בעצמך אם הי׳ מתבער מאליו אז קודם זמן איסורו הכי
יעלה על הדעת שעובר הוא בעשה דתשביתו משום דלא ביערו כשיצא ? והאריכות
בזה אך למותר .ובעיקר מה שעמד בסב׳ הר״ן לענין ביטול ,גם אני עמדתי על זה
והסברתי דבריו דכיון דזח זכות חדש שזכתה לו בו התורה בזמן איסורו מהני
הביטול מתורת סילוק קודם שיבוא לידו ,כמו בנהלה הבאה לו ממקום אחר.
והסברתי בזה ג״כ דעת האומרים ־ דלחמץ ידוע לא מהני ביטול .והוא ,דהנה
באמת נחלקו הפום׳ אי בדאוריית׳ מהני סילוק ,ואני כתבתי במ״א להלק הדברים
בין אם ידוע שיבוא לידו או לא ,וחזקתי עוד הדברים עפ״י מ״ש הקצח״ח 30בטעם
האומרים דלא מהני סילוק מצד מתנה עמ״ש בתורה .וא״כ הרי גם לענין זה מצינו
חילוק בין וודאי עבר)ז( וחארכתי במ״א .ולס״ז מוסבר טעמן דבחמץ ידוע לא
מהני ביטול ,ובזה מיושב הקר עליהם מהד דוכי משכחת לה לבטלה ,ולהנ״ל א״ש
דהא בהס״ד לא ידע מחד דחמץ אינו ברשותו .ועוד הרבה הארכתי בזה ,אך לקצר
אני צריד מחמת טירדות כעת .והי׳ בזה שלום מנאי הצעיר ידידו
,
9
דו״ש בלונ״ח יהודא בר״י מודרן ז״ל
28כד הוא מפרש כנראה דברי הרמב״ן יתרו כ׳ ח׳ — אמנם קשה לפרשם כד ,עיין
מש״כ עליו הרב ח .ד .שעוועל בהערותיו במהדורת הרמב״ן שלו ,וב״תכלת מרדכי״
לרמ״ג יפה לרמב״ן שם .וע׳ עוד ״שדי חמד״ כללים מערכת העין כלל מ״א )ע׳ 1243
במהדורת קה״ת( .ופירשו כוונת הרמב״ן שלעגין קיום מ״ע גדולה מל״ח ,אד אם
עבר חמורה עבירה לא תעשה מעבירה אעשה וע״כ עגשינן אל״ת ולא אעשה .וע׳ עוד
מש״כ הרהמ״ח טעם אחר להא דעשה דוחה ל״ת בספרו ״זכרון שמואל״ דף ל״ג טור ב׳
בד״ה אבל להביא קרבן.
29עי׳ רמ״א תל״ו ם״ק א׳.
30סי׳ ר״ט ט״ק י״א — מ״מ זה נמסר לי ע״י חתני ר׳ יוסף שנברגר ג״י וע׳ מה
שהאריד הרהמ״ח בדין סילוק בריש פ״ח דגטין בספרו ״זכרון שמואל״.
דכרי תקוו
בעיוני בפירוש רש״י על התורה )כל אחר שבמקרא סמור ,אחרי מופלג( ב״המעין״ כרך
י גליון ב טבת תשבה הובאו דברי התוססות בגיטין ם ע״א ד״ה ופרשת אחרי מות ,העירני
על כך הרה״ג ר׳ יונה מרזיבך שליט״א כי במקום לקרא ,ושמא נאמר״ )האלף בחולס בנין הקל
זמן עתיד — כפי שהסברתי את דברי התוםפותא יש לקרא ״ושמא גאמר< -הנו-ן והאלף בסגול
ממין הנפעל זמן עבר( .עם הקוראים הנכבדים הסליחה ועם כב׳ הרב התודה העמוקה.
יהודה קופרמן
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
משולחן ה מ ע ר כ ת
מערכת המעין שואבת עידוד רב מההרים הרבים מצבור הקוראים על
המשך הופעת הרבעון ומההצעות ודרישות שונות שנתקבלו .ישנן הצעות
בשטהים רבים ,ובעיקר דרישות לבירור בעיות אקטואליות אשר לפניהן עומדת
היהדות הנאמנה .המערכת התקשרה עם אנשי דעה ומדע שונים — הן בארץ
הן בחוץ לארץ — ובגליונות הבאים יופיעו בעז״ה מאמרים על כמה בעיות
שקוראינו העירו עליהן.
למערכת הגיעו הערות שו-גות ומגוגדות על מדור ״תגובות״ .המערכת
רואה במדור זה אפיק חיוגי של המעין .מאורעות הימים דורשים בקורת וגקיטת
עמדה מתוד ראיה עצמאית .השאיפה להופיע לפגי הקורא כגיבור המאבק
מוגעת לפעמים מהעתוגות הדתית לגקוט בקורת פגימית ,אשר בלעדיה לא יתכן
מאבק עקבי וטהור .בתור כתב עת תורתי רואה המערכת חובה לגסות לגקוט
עמדה אוביקטיבית ,אף אם עמדה זו לפעמים גוגדת דעות מוסכמות .במיוחד פותח
המעין את אפיקיו עבור דעות עצמאיות שטרם הושמעו בצבור הדתי .התגובות
השונות שהגיעו למערכת על מדור זה מעידות נאמנה על הצורך להמשיך בדרד
זו .בהקשר זה יש לציין דברי בקורת שחשמיעו שני רבנים חשובים על דברי
ין
התגובות בעגין ״היים כהן ואתגרו״ .הרבנים העירו לנו שכלפי אדם זה _
ולוחם להכעיס — אסור להשתמש בבטויי הערכה ,אפילו על עברו ויחסו
המשפחתי .המערכת מקבלת בקורת זו ומצטערת על השגיאה וכמובן תהיה גם
להבא אסירת תודה על הערות-הארות כאלו.
בגליון חבא יפתח בע״ה מדור עם הערות ותגובות מקוראי המעין .לשם
כד מבקשת המערכת לציין להבא אם ההערות מיועדות לפרסום או לא.
על המערכת לקבוע בסיפוק רב את העזרה המעשית שהוגשה לה על ידי
חמגויים חרבים שחתמו על חמעין .עם חרחבת מעגל חקוראים חוחלט עכשיו
להגדיל את תפוצת הרבעון.
בברכת חג שמח ,שמחים בבגין עירד וששים בעבודתד
מערכת המעין
ע ב ר
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ת ג ו ב ו ת
לדרכו של המחקר התורני
קיים הבדל עקרוני ויסודי בין המחקר התורני שבו עוסקים יהודים יראי
שמים לבין המחקר של אנשי מדע מקצועיים שמתיחםים למחקר בלדבר יבש בלי
רוח ונשמה .מתקופת המשכילים ועד ימינו עוסקים יהודים אנשי מדע בחקירות
בספרות ההלכה .למרבית הצער אינם ניגשים אנשים אלד ,לעבודת חמחקר מתוך
יראת הכבוד כלפי מפרשי ופוסקי ההלכה מדור דור .כמובן שגם על פירות רבים
של מחקר זה יש להטיל ספק רב שהרי מסקנות רבות נידונות בינתיים לגניזה
או שנתברר שתוצאות המחקר הן פירות נובלים שלא בשלו כל צרכם.
לעומת גישה זו דורשת היהדות הנאמנה זהירות רבה כאשר גיגשים למחקר
בספרות ההלכה .מתור חומר הגושא ישגם אפילו רבים שמתגגדים לכל מחקר
בשטח הזה פן ניכשל .יש להבין לרוחם של אלה ,אף אם אין אגו מסכימים להתנזרות
מכל מחקר .עלינו לדרוש זחירות יתירח מכל חעוםקים במחקר זד ,ואנו מצווים
למנוע כל פגיעה במפרשי ומלקטי ההלכה .לכן עלינו לחעיר על דברי ״מחקר״
שקראגו ב״הגאמן״ ,בטאון התאחדות חגיכי הישיבות בישראל ,גליון כסלו—טבת
תשכ״ד .יתכן מאוד שהמחבר הגכבד לא הרגיש שבבטויים שבהם השתמש ,הוא
יילד באותה דרד שבכלל לא רצה לדרור בה.
נבאר את העגין .ישגן ספיקות לגבי פירש״י למסכתות אחדות כמו תעגית,
נדרים ומועד קטן .נכתב על זה רבות .והנה זכינו שלפני כשלוש שנים נדפס בפעם
הראשונה מתור כתב־יד יחידי הפירוש האמיתי של רש״י למועד קטן .על בעלותו
של רש׳׳י על פירוש זה אין להסתפק ויש להוכיח זאת מתור הבאות רבות של
פירש״י בדברי הראשונים המתאימות עם כתב היד הג״ל בגיגוד לפירש״י הנדפס
בשם פירש״י בש״סים שלנו .תלמיד חכם עשה עכשיו מחקר חשוב והשוה את
פירש״י האמיתי עם הנדפס בש״ם .נתברר שהפירוש הנדפס מורכב משני פירושים:
פירוש רש״י האמיתי ופירוש המיוחם לרבינו גרשום .כד נתברר למחבר שמקורן
של קושיות רבות על פירש״י הנדפס טמון בעירוב שני הפירושים .אין ספק שלפנינו
מחקר תורני חשוב ביותר .בעל המאמר מוכיח את דבריו על ידי 19דוגמאות.
ועד כאן הכל יפה במאמר זה שהופיע בירחון ישיבתי .אבל לצערנו נטפל
בעל המאמר לקדמון האלמוני ,המחבר של פירש״י הנדפס .כנראה לא ידע בעל
המאמר דנן שישנם פירושים חשובים שמורכבים לפעמים משני פירושים שונים.
כמובן שאחרים חעירו על כד ,אבל בלי לפגוע ח״ו בכותב הפירוש .נזכיר רק את
בעל התוספות יום טוב שטען שלפעמים פירושו של הרב עובדיה מברטגורה מורכב
משני פירושים שונים ,אבל יחסו של בעל תוי״ט לרע״ב גשאר אותו יחם של חיבה,
כבוד והערכה .לא כן בעל המאמר .על אישיותו של מחבר פירש״י על מועד קטן,
ששיזר בחבורו גם פירוש אחר ,כדרכם של קדמונים אחרים ,מסופר לנו כאן על
43
www.daat.ac.il
״המעתיק המלקט דנן לא רק שלא היה
״חסרון הבנתו של המעתיק-המלקט״ ,על
אתר דעת -מכללת הרצוג
גברא רבה אלא פעמים שאף לא הבין את מה שהעתיק ,כי מצאתיו מעתיק דברים
ממקורות שונים ומרכיבם זע״ז בלא הבנה״ .והמחבר ממשיך והוזר על דבריו:
״אבל באמת אין כאן אלא טעות המעתיק שעירב ב׳ פירושים״ ,״אפשר שלא הבין
את פי׳ המלים המוזרות״ ,״מעשה המלקט מפירושים שונים בלא הבחנה״ ,״אבל
פתרון שיבוש זה הוא במעשה ידי המלקט״ ,״טעויות שסיבתן חסרון הבנתו של
המלקט״ ועוד.
כמובן שיש להצטער צער רב על בטויים כאלה כלפי קדמון במאמר המופיע
על יד מאמרים שגכתבו ע״י ראשי ישיבות ומשגיחים ידועים בעולם הישיבות.
אבל לא על זה עיקר הצער .מתברר כאן שרב צעיר ,תלמיד חכם וירא שמים
עוסק בעבודת מחקר חשובה ,בלי לקבל הדרכה כל שהיא איך יהודי גאמן ניגש
לעבודה כזו .גדמה לגו שיש צורך ליעוץ והדרכה לתלמידי חכמים אשר גפשם
חשקה בעבודת המחקר .אין לגו רשות להפקיר גשמות יקרות שעלולות להכשל
מחוסר הכנה והדרכח.
לא אלמן ישראל .גם בתוכינו חיים רבנים-חוקרים נאמנים שלמדו מרבותיהם
את מלאכת הקודש של מחקר תורני .עליהם מוטלת אחריות גדולה להמשך העבודה
מתוך זהירות ויראת הכבוד.
בהקשר זה יש לציין תופעה בלתי רצויה בעבודתם של קצת הוקרים דתיים
שעוסקים במחקר ההלכי והמדרשי .זה מאה שגה ויותר עוסקים גם יהודים מהיהדות
הקונסרבטיבית והרפורמית במחקרים ב״חכמת ישראל״ .גם הוקר מהמחנה התורתי
זקוק לפעמים )ודוק :רק לפעמים!( לפרי עבודתם של יהודים אלה אשר עזבו
מבחינה השקפתית את היהדות הנאמנה ,אף שיש ביניהם שבאופן אישי התנהגו
לפי דיני התורה והמסורה .אבל כאן יש למנוע כל טשטוש וערבוב תחומים.
לא יתכן שכאשר מצטטים מתוך ספרים אלה ,מכתירים את מהבריהם בתואר רבני.
גם מתוך נימוקים של נימוס אין לנו רשות לטשטש תהומים ברורים למדי .איננו
דנים כאן בכלל בצד ההינוכי כלפי הקוראים שרואים איך מהברים נאמנים מכתירים
את מגהיגי היהדות הקונסרבטיבית או את ראשי סמנריוניהם בתואר רבני .עיקר
הטשטוש הוא תופעה בלתי נסבלת .גם אם לפעמים אין למגוע מציטוט מתוך
ספריהם ,אין לנו רשות להתעלם מהמרהק ההשקפתי בינינו לביניהם .נתינת תואר
רבני — ולפעמים אפילו תואר ״גאון״ — מהוה הכרה בהשקפה על יהדות העומדת
בניגוד להשקפה הנאמנה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה מסיני.
יש גבולות שאין לבטל אותם .״אמר להם משה :׳גבולות חלק הקב״ה
בעולמו .יכולים אתם להפוך בוקר לערב ,כן תוכלו לבטל את זו׳״ .במילים אלו
מסביר המדרש את ההבדל בין ההשקפה התורתית לבין ההשקפה המרדנית נגד
המקור האלוקי של התורה והמצוות .על גבולות אלו יש לשמור גם בזמננו.
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אורות מאופל
למרות צללי חנופה ושירי מה־יפית שנראו ונשמעו לפני בקורו של ראש
הכנסיה הקטולית ,השאיר ביקור זח כמח נקודות אור .כמו שאין לזלזל בתופעות
השליליות ,כד גם אין לזלזל בנקודות החיוביות אלא מחובתינו לראות ולנצל אותן
במלואן .נבדוק כמה נקודות אור שבקעו מהביקור החשוך והחשוד.
א .הציבור הישראלי הראה בגרות ראויה לשבח כאשר לא הראה התענינות
בביקור בשעת מעשה .לא התאספו המונים להריע לאורח הבלתי קרוא ואפילו באו
רק מעטים מתיר םקרגות לראותו בלבד .העתוגות העולמית הדגישה תופעה זו
בהבלטה ,וזאת בניגוד לקבלת פנים ההמונית במדינה השכגה .השבועון האמריקגי
רב התפוצה ״טיים״ כתב על זה :״ישראל הפתיעה והכזיבה את האפיפיור באי־
התענינות קרה״ )גליון ינואר ,17עמוד .(36שבועון זה הסביר תופעה בולטת זו
מתוך נמוקים דתיים של תושבי מדינת ישראל .סופר השבועון הסתמר כאן על
הסבר קולע שקיבל בישראל :״אם הרב הראשי שלנו יבקר ברומא ,כמה יבואו
לראותו ?״ .העתוגות העולמית ,שהיתר ,מיוצגת בזמן הביקור ע״י מאות עתונאים,
הדגישה את דתם המיוהדת של היהודים שגרמה לאי-התעגיגות של תושבי מדיגת
ישראל .השבועון הנ״ל ראה בדברי הנשיא התשובה הישראלית ה״םטנדרטית״
לנוצרים כאשר ציטט לפני חאורח את דברי הנביא מיכה :״כי כל העמים ילכו
איש בשם אלחיו ואנחנו נלד בשם ח׳ אלוקנו לעולם ועד״.
יש עוד להוסיף בענין זה את האכזבה האישית של עתונאי־חוץ שהרגישו
את עצמם בארץ זר אשר תושביה נמנעו מכל מגע עמם .כותב הטורים שמע על כר
מםופר־כומר שהחליף את בגדי הכמורה בבגדים אזרחיים כדי להסתובב באופן
חופשי במדינת ישראל .הוא סיפר שטרם עמדו כתבים רבים לפני חומה סגורה
כבביקור הזה; לא הצליחו לקשור קשרים אישיים ולבקר אצל הישראלים בבתיחם.
פשוט כמעט אין מה לכתוב ,כר התלונן ,חוץ ממה שכולם כבר יודעים מהעתונוח
היומית ומהטלביזיה .סופר זה של שבועון בלגי ביקר מקודם בכמה ארצות שכנות
אבל בבואו הנה הרגיש את עצמו כולו ״אומלל״ ,ולמרות שליטתו בשפות רבות
לא חצליח לקשור קשרים עם תושבי הארץ.
וזאת נקודת אור חשובה למדי שבקעה מאחורי הביקור :מדינת ישראל
נשארת בעיני העולם מדינה דתית אשר תושביה היהודיים הפגינו בצורה בולטת
אי־אכפתיות לכל קשר עם הנצרות.
ב .וישנה נקודת אור נוספת :ראש הכנםיה הראה בצורה ברורה רגשי
זלזול כלפי מדינת ישראל .מדינה זו קמה אחרי הורבות ורשה ותאי הגזים אבל
איש ״התפילה והשלום״ דיבר רק על ה״שלטונות״ ועל שמחתו לדתד רגל בארצם
של אברחם יצחק ויעקב .הוא לא דיבר על צאצאי אברהם ,יצחק ויעקב שחצליחו
להשתרש בארץ זו; לא הביע את אהדתו לתושבי המדינה כמו שהביע את
״התפעלותו״ מעם …חגרמני כשלושת שבועות אחרי בקורו בארץ ישראל .ראש
הכנםיה של ״אהבה ורחמים״ השתמש באותן הגדרות שרק אויבינו משתמשים בהן
45
www.daat.ac.il
כאשר סירב להזכיר את שם ״ישראל״ .התעלמות מכוונת זו הובנה היטב בעתונות
אתר דעת -מכללת הרצוג
הישראלית וגרמה לאכזבה מרה בציבור הרחב.
האם אנו מנצלים פגיעות אלו מראש הכנסיה הקטולית ן בעית המסיח
במדינת ישראל וסכגת חחתבוללות בתפוצות דורשות חיסון העם גגד הנצרות.
ההופעה העויגת של ראש הכגםיה כלפי מדיגת ישראל מראה שגם בזמנינו הכנםיה
משתפת פעולה בצורה מוםוית עם אויבי המדיגה.
ג .ועוד נקודת אור :לא על פשעי נירנברג או אושביץ דיבר האפיפיור.
הוא רק דיבר על דבר אחד :פיוס ה 12-עזר ליהודים .כידוע קמה סערה בארצות
רבות נוכח האשמות כבדות על שתיקתו של ראש הכנםיה ונושאי כליו בזמן
רציחתם של מיליונים יהודים .והנה באה התשובה :הותיקן עזר ליחודים רבים.
אבל טרם נשמעה טענח כזו כאילו לא עזר חותיקן ליחידים שהצליחו להמלט .לא על
זה הרעש ולא על זה הייכוח .סוף סוף לא געזרו שם רק יהודים .גם אייכמנים רבים
— קטגים עם גדולים — מצאו עזרה יעילה עד מאוד בותיקן .דברי הםגגוריה של
ראש הכנםיה בצאתו את שער מגדלבאום מאשרים כהודאת בעל דין את ההאשמות
הנוראות שחטיח דולף הוכהוט ב״דאר שטלפרטרטר״ )הממלא מקום(.
בהקשר זה יש להזכיר מאמר בירחון נוצרי־פרוטםטנטי בחו״ל ״#6£6ג 6116א״
2111:1011,0^01561:63,10.העורך מודה שגם הפרוטסטנטים בשוייץ לא עשו
מספיק להציל פליטים רבים שהגיעו לגבולות שוייץ בלי שניתן להם רשות להכנם.
עורך הירחון מסביר שפשעי האפיפיור בזמן המלחמה נבעו מקו פוליטי ברור של
העדפת היטלר על סטלין .תור חוכחות רבות מוכיח העורך שהאפיפיור השלים עם
שלטוגו של היטלר ולכן אף הפקיר קטולים בודדים בגרמניח שלחמו בשלטון הנאצי.
האפיפיור מחה גגד הפצצה אמריקגית של עיר איטלקית אבל שתק מול פשעי
היטלר .בעשרים ושתים)!( כרכי דברי האפיפיור הוזכר פעמים אחדות ״גרוש
היהודים״ בלי להזכיר בכלל את השמדת היהודים ,עד כאן הגלויים בירחון נוצרי.
העם היהודי אינו מעונין בשום ויכוח עם ראשי הכנםיה .אבל עמנו מחויב
להכיר את תעלוליחם של ראשי דת ״חרחמים״ .יש להחדיר בנו ובכל שכבות העם
את האמת על פעולות ״ההצלה״ שעשו לנו אויבינו־מנדינו .לא מתוך שנאה אלא
מתוד קומה זקופה עלינו להזכיר את פעולות הכנםיה שממשיכה בעקביות את
מדיניותה ההרםגית נגד עם ישראל .מול הסנוור של ״תפילה ושלום״ נתגלה שוב
שאין כאן אלא הקוי של ״הקול קול יעקב״ אבל הידים נשארו ״ידי עשו״.
ואם גצליח להחדיר אמת זו בעם היהודי ,הן בארץ הן בגולה ,השגנו רווח
רוחני עצום מבקור זח,
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
יסודות הלכות שבת
הרב משה חיים שלנגר :יסודות הלכות בפרקי ״השלמות״ )חלק רביעי( .בכל
שבת ,עקרונות ,כללים ומושגי יסוד .דיני שבת ישנם פרטים׳ פרטי פרטים
הוצאת תורה לעם שע״י מכון הרי סישל ודקדוקים רבים׳אבל לדינים אלה ישנם
לדרישת ד״תלמוד ומשסט התורה .ירו־ כמה כללים ויסודות׳ אשר עליהם בנויים
שלים תשכ״ג.
הדינים .הרב משה חיים שלנגר נטל
״ספר ׳יסודות הלכות שבת׳ צמח על עצמו משימה כבדה בגישתו לברר
מתוך נםיונו של המחבר בהוראת הלכות ולסדר את היסודות ,אשר עליהם בגויים
בכלל והלכות שבת בפרט ,ומתוך מגע הלכות חמורות ומסובכות .עולה כאן
אישי חי עם חוגים שונים של לומדים ,בזכרוגו של כותב הטורים את אשר קרה
בני גוער ומבוגרים .ככל העוסק בהוראת לו לפגי כחמש עשרה שנה בהיותו
הלכה מתיר רצינות ,אף המחבר הרגיש מדריד בארגון הגוער ״השלשלת״ )גוםד
בחשיבות המכרעת של הגשת הכללים ע״י שליחי פא״י אחרי השואה בגלות
והיסודות ללומדים ,והיא שעוררתו לחפ הולגד( .הוטל עליו לתת כמה שיעורים
שם ולרכזם ,תוך כדי תלמודו ואגב בכללי הלכות שבת בכנוס למורי לנוער.
עבודת ההוראה .כללים אלה הלכו ונתרבו׳ וכאן נתקל המדריך הבלתי מנוסה בבעיה
נתלבנו ונסדרו עד שהגיעו ,בע״ה לכדי איד ומאיזה ספר להכין את ההגדרות
על ״אב מלאכה״ ו״תולדה״ ,על ״תחום״
הספר הנוכהי״.
ועל ״מוקצה״.
דברים אלה מצאנו במבוא הספר
אין ספק שמורים רבים הרגישו בחסרו־
)עמ׳ (8
והמחבר הגדיר כאן במשפטים גו של ספר כמו זה שחיבר הרב שלגגר,
קצרים את מהותו המיוחדת של ספרו אך אולי רק מעטים ידעו שלספר כזה
החשוב .אין לפנינו הלכות שבת בתלבושת דרושה עבודת הכנה רבה .אין כאן רק
מודרנית או פרטי דינים בצורה אטרק צורך בבקיאות גדולה בש״ם ובפוסקים
טיבית .כאן נעשה נםיון רציני ומוצלח אלא גם הבגה וכשרון מיוחד לסידור
לחדור להגדרתן היסודית של הלכות ולסדר .נוסף אה דרוש כאן נםיונו של
שבת .רבים הם היסודות וכללים בהלכות מורה בהוראת הלכה לתלמידים .מי שמ
כת׳ הן ב״מצוות שבת שמן התורה״ כיר את הרב משח חיים שלגגר יודע שהוא
)חלק ראשון של הספר( ,הן ב״מצוות מן המעטים שראוים לגשת לעבודה חשובה
שבת מדרבנן״ )חלק שגי( .הן ב״עבירה בזו ומי שילמד בספר הלזה ,גוכח לדעת
על
מצוות השבת״ )חלק שלישי( ,והן שחמחבר הצליח בצורה נפלאה .הרב
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוגמתח שמירת התורה ברציינות
הגברת
שלנגר ממזג באישיותו את סגולותיו של
מדריך ותיק ומנוסה בתנועת נוער ״בני ובדקדוק הדין״׳ .הוספות אלו בספר נות
עקיבא״ ,של בן ישיבה שלמד בכמה נות חן מיוחד ומהוות לווי נעים בלימוד
ישיבות גדולות בארץ ,ושל מורה בבית הספר .נדמה לנו שהסברים אלה מוכיחים
ספר תיכון ,ואחרון אחרון חביב הוא על האפשרויות הרבות הטמונות בהש
מביא אתו אוצר גדול של יראת שמים תתפותם של בני ישיבה בהוראת למודי
ואהבת התורה ואת רצונו העז ל״ללמוד קודש בכלל ובלמוד ההלכה בפרט .הרבה
וללמד״ .אם נוסיף על זה את זכותו תלונות על הקשיים בהוראת דינים ״יב
להיות מילדי הארץ העומד בקשרים יום -שים״ תעלמנה ,לו המורים השכילו להט־
יומיים עם נוער בבתי ספר ובישיבות ,עים את הרקע הרעיוני שבמצוות התורה
הרי לפנינו תמונה של תלמיד חכם צעיר ושבגזרות חז״ל .יפה כותב המחבר :״גם
ותוסס שניגש לעבודה חשובה וחדשה ,כשחז״ל בארו טעמי מצוותיהם ,אין לח
שוב שגילו את כל הטעמים כולם…״,
קם ויוכל לה.
לפי דברי המחבר במבוא )עמ׳ (10אבל נדמה לגו שהיה מן הראוי שיבאר
עמדו לפניו מטרות שונות בהכנת הספר :את דבריו ע״י דוגמאות .פרק שישי
א( ריכוז החומר; ב( סידור החומר? הוקדש כולו ל״הבדלים בין מצוות דאו
ג( סיגנון הכללים ל״לשון ימינו״ ? ד( הט רייתא לדברי חכמים״ וכאן מונה ומסביר
עמת הרקע הרעיוני; ה( קישור לתורה ד״מחבר הבדלים רבים בין דיני תורה
שבכתב; ו( הסברה והבהרה .רשימה זו לדיני חז״ל שהרי ״בנסיבות מסוימות
מראה שהמחבר לא הסתפק בסידורם של קלים דברי סופרים מדברי תורה? וטעם
יסודות וכללים אלא גם טרח להטעים הדבר ,כי בנסיבות הללו לא נזרו חכמים
ולהסביר את הכללים .דבר זה בולט כלל ,וממילא אין החיוב אן) האיסור הלים״
בפרקים על ״מצוות שבת דרבנן״ ובמיוחד )עמ׳ .(71הרב שלנגר מרחיב ומדגים את
בסעיף ״נצחיותן של גזרות חז״ל ותקנו הכלל הזה בדוגמאות רבות ,כמובן כולם
תיהם״ )עמ׳ .(57כאן אנו רואים את מהלכות השבת וכלליה .חשובים מאוד
המחבר כידיו רב לו בספרי מוםר הקל־ נראה לנו דברי המחבר על ״מצוות התורה
סיים של מהר״ל מפראג והרמח״ל .אין — כםייגים ,שבתורה עצמה מוצאים אנו
המחבר טורח להביא ט ע מ י המצוות מצוות אחדות שכוונתן לשמש כגדרים
אלא חושף לפנינו את הרקע הרעיוני וכםייגים למצוות חמורות מהן )עמ׳ .(74
לתקנות חז״ל וכדברי המחבר ״לשם דוגמה קלםית לכך איסור אכילת ענבים
ג
1דוגמא לטעם נוסף לגזרות חז״ל בהלנית •שבת הובאה ב״משך חכמה׳׳ פרשת קרישים )עמ׳ קשו(;
דוגמאות אחרות בםסר הנ״ל ובפירוש רשר״ה לשמות יב ,ב לענין יום טוב די .של גליות.
ויעוין בספר הרב ש ,ר ,הירש משנתו שיטתו עמי .151בהקשר זה יש לציין את דברי ר׳
ישעי׳ פיק ברלין ב״קשית מיושב* סנהדרין יד ע״א שאפילי אחרי ״קשיא״ בםיים דברי
הגמרא ,לא נדחה אף אות אחת מן ההלכה שהרי ״רק הטעם שיצ־ לומר היא בטלה מכח קשיא
אבל עכ״פ הדין דין אמת ואין לזוז הימינו״.
אגב ,בעדן ההבדל בין -גזרה — -לאיסור ל״תקנה״ — לחייב <עמ׳ 46ועמ׳ (60יש לעיין
ב״מחצית השקל -או״ח סי׳ ס ס׳ק ז שהבין בדעת ה״סגן אברהם״ )שש( :״מה שאין דמע0
ידוע קורא תקנה ומה שםעס ידוע קורא גזרה״ וראה מבוא התלמוד למהר״ץ חיות פרק יב—זך,
אך ראה לשון הגמרא במגילה בא ע״ב :״היינו סעמא ד ת ק נ ו רבנן ג ז ר ה משום..
,
www.daat.ac.il
הרצוג וגם ערעורו של בעל חזון איש
מכללת (69
דעת ) -עמ׳
אתר אינו
לנזיר׳ אף על פי שעיקר האיסור
זצ״ל על השימוש בפח או אסבסט בין
אלא שתיית יץ־.-
הרחבנו קצת באותו חלק של ״יסודות הקדירה ובין באש כדי לשוות לפתיליה דין
הלכות שבת״ שאינו מוקדש לברור היסו־ קטומה )עמ׳ (83ב .אבל לעומת זה לא
דות והכללים בהלכות שבת .דבר זה עשה מצאנו בספר את השם ״כרמלית״ או
המחבר בפרקים הראשונים של ספרו ,״מקום פטור״ או המינים השונים של
הפרקים האלה ברורים ומסודרים היטב ,״מוקצה״.
אבל לפענ״ד קצרים מדי .על יד הפרקים
בחלק רביעי — פרקי השלמות —
הרבים על ״מצוות שבת מדרבנן״ ,על מצאנו פצוי לקצורים שבחלק הראשון.
״עבירה של מצוות שבת״ ,על ״חלול שבת כאן אנו מוצאים פרק חשוב ,על הגדרות
בזדון״ ,על ״חילול שבת בשגגה״ ועוד של מושגי יסוד שבהלכות שבת .המחבר
פרקים אהרים ,היה מן הראוי להאריך דן כאן בחרחבה ובדיוק מפליא ב״מלאכת
יותר בפרקים הראשונים .מצאנו רק מחשבת״׳ ״כדרכה״׳ ״מתעסק״׳ ״פסיק
עמודים אחדים על אבות מלאכה ותולדו רישיה״׳ ״דבר שאינו מתכוון״ ,״שנים
תיהם• הספר הזה מיועד לתלמידים ולבני שעשו״׳ ״חצי שיעור״ ועוד מושגים חשו
ישיבה להקנות להם ״יסודות הלכות בים למדי שבלעדיהם לא תתכן הבנה כל
שבת״ ובלי להכנם לפרטי הדינים ,היה שהיא בהלכות שבת וכלליה .המחבר הת
רצוי לבאר את הלוקתן של מלאכות נצל על שבוץ פרק השוב זה ב״השלמות״
ידועות בין אבות מלאכה השונים .וולמיד שהרי ״לשם הבנתו המלאה נצרכות הידי־
שילמד ספר שמוקדש כולו ל״יסודות עות שהובאו בפרקים הקודמים כגון מהות
חלכות שבת״ מחויב ללמוד שישנם ארבע איסורי חכמים ודרכיהן׳ מושגי פטור
רשויות באיסור הוצאה ושאיסור חליבה וחיוב ועוד״ )עמ׳ 132בהערה( .גם אם
שייד לאב מלאכה מסוים .הבנה וידיעה נקבל הסבר זה )אף שלא מצאנו הקשר
כללית בל״ט אבות מלאכה ותולדותיהם הן בין הגדרות־יםוד באיסורי תורה לבין
הן עיקר ״יסודות הלכות שבת״ ובלי לפרט ״מהות איסורי חכמים ודרכיהן״( היינו
את פרטי הדינים היה חשוב לברר את מעדיפים לו הופיעו דוב מושגי הלכה
היסודות האלה .והדבר אפילו קצת מוזר :שבפרק זו בפרקים הראשוגים .בפרק
דברי בעל חזון איש זצ״ל על אי־שמוש ״השלמות״ היתד .ניתגת אז האפשרות
בחשמל שנפעל ע״י יהודים מחבר בספר להעמיק לשם ״השלמות״ בכמה מושגים.
2לדוגמאות הרבות ל״מצוות התורה — בסייגים״ שמביא המחבר ב$מ׳ . 49—46ובמקורות בעמי 60
יש עוד להיסיף מססר ״מועדים בהלכה״ לגרש״י זריך שליט״א :פסח ,פרק ג ״חמץ ומצה״
הערה 74וי,עוין ״שדי חמד״ כללים מערכת האל״ף ,סי׳ קבא ישם ״פאת השח־,״ סי׳ לד .וראה
עוד רמב״ן ויקרא יז ,יא :״המשמע מן הכתוב הזה שיאמר שיאסר לנו הדם מפני שנתנו לנו
להיות על המזבח לכפר על נפשיתינו …ואם נקשה למד ,אםר דס החיה ו־עוף אשר לא יקרב,
גדחה את השואל לאמר לו שרצה להרחיקנו מכל דם שלא נשגה בו״ .לפי הרמב״ן אסרה
ה ת ו ר ה דם חיה ועוף כהרחקה מדם בהמה .וראה סירש״י דברים יז ,מז.
3כמקור מציין הרב שלנגר ״חזון איש סי׳ לז ס״ק יא״ ,אבל שם כתוב :השהי׳ דגהוג
בארצנו הק׳ שפתילת האש למטה תחת הפטפוט …ואף אס מעמידין פח של מתכת
ומשימין הקדרה בתוך הסח ,מ׳׳מ לא חשיב כדין נתן קדירה רקנית על הכירה להפסיק
. . .והלכו אם נטל אין מחזירין בשבת אפי׳ עודה בידו ורעתו להחזיר״ .מכאן שהחלו׳׳א מערער
רק על ההחזרה אבל לא על עצם השהיה כמו שמשמע מדברי המחבר.
www.daat.ac.il
49
מתחילתו ע״י זריעה וקצירה וטחי־
נוספות
התכלתהרצוג
דעת -מכללת
בלי ספק יזכה ספד זה למהדורות אתר
ונדמה שההצעה הנ״ל ראויה לדיון .רצוי גד .וכדומה״״ .לפי הסבר זה אין הכרח
שמורים יביעו את דעתם למחבר הנכבד לומר שבני ישראל עשו ל״ט מלאכות
אשר הדגיש ב״מבוא״ הספר את חשיבותן שונות בבנין המשכן ,יתכן שאבותינו הס־
של העדות ״בין מה שנוגע לתוכן בין מה תמכו על עבודות שונות שעשו לפני כן
שגוגע לסידור ובין מה שגוגע לסיגנוך אבל ״אנו מהשבים עשיית התכלת מתחי־
)עמ׳ .(14
לתו ע״י זריעה וקצירה וטחינה וכדומה״.
בפרק ראשון )עמ׳ (24—20מבוררות סמר לפירוש זה נמצא אולי בתורה עצמה,
שלושים ותשע המלאכות שהיו במשכן שהרי בפרשת ויקהל )שמות לו ,א_ז(
)על פי תורה שבעל פה( שהן היסוד •נאמר שהעם הביא בימים אחדים כל
והמקור לל״ט אבות מלאכה .המחבר החומרים הנצרכים להקמת המשכן —
מראה את הקשר הגלוי בתורה שבכתב וקשה לומר שבזמן מועט כזה חרשו ,זר
)שמות לא׳ יג ושם לה ,ב^ה( בין מצות עו׳ קצרו והכינו את כל החומרים החקל
בנין המשכן לבין האזהרה לפני הילול איים .ואכן ,בעל חתם סופר אינו היחיד
שבת בבנין המשכן 11 .מלאכות קשורות בפירושו זה על הלימוד של ל״ט מלאכות
בהכנת חמרי הצביעה הצמחיים בשביל ממלאכת המשכן .בעל ״חי< אדם״ מסביר
צביעת האריגים השונים .למלאכות אלו ב״נשמת אדם״ )הלכות שבת כלל ט ס״ק
שייכות זריעה ,חרישה׳ קצירה ועוד כמה ג( :״…דכיון שכל הנדבה הביאו בב׳
פעולות חקלאיות חשובות כמו עימוד ימים כדכתיב בבקר בבקר ואם כן אימתי
דישד .ועוד )עמ׳ .(23נשאלת כאן השאלח היו צובעין וטווין ובאמת יכולים לומר
מהיכן ידעו חז״ל שאכן זרעו קצרו ודשו דאפילו לא נעשה שום מלאכה במדבר,
בהכנות למשכן? ושאלה כעין זו :מהיכן מ״מ שפיר ילפינן ממלאכת המשכן שהרי
ידעו חז״ל שבאמת לפעמים טעו בסימון כל אלו המלאכות נצרכין ומאי שאני אם
קרשי המשכן עד שהייה צורך ל״מחיקה״ ? עושין המלאכה בשעת עשיה או שנעשית
בטוחני שמורים רבים שמעו שאלות כגון מקודם ל ז ה . . .״ .
אלו .בספר שלפנינו לא מצאנו תשומת
כמובן שאיננו באים בטענה על השמ
לב לבעיה זו .הסבר יפה ראינו בדברי טת הסבר יסודי כנ״ל׳ אבל יתכן שציונן
בעל חתם סופר זצ״ל בחידושיו לשבת של שיטות עקרוניות אלו ,אפילו רק
)עד ע״א( :״והיותר נכון בזה לפע״ד הוא ב״מקורות״ שבסוף הפרק ,היה מיקל
דהרי בודאי במדבר לא הרשו וזרעו סמ בהבנת סוגיה חמורה זו של מקורן של
מנים והתכלת הביאו עמם ממצרים כמו ל״ט מלאכות.
עצי שטים׳ ורק אנו מחשבים עשיית
נעיין עוד בהנחה חדשה שבספרו של
5
4החתם סופר מסתמך על דברי הגמרא ״שכן עני אוכל פתו בלי כתישה״ שנאמרו כדי להסביר
אי־הכללת מלאכת ״כתישה״ בל״ט אבות מלאכה .התוספות )שם ,ד״ה שכן עני( מסבירים שעני
מכין גם את הסממנין לצב?עה בלי כתישה .כל זה מוכיח — לסי החת״ס — שהגמרא מניחה
שבני ישראל לא עשו כל ההכנות לבנין המשכן דוקא אחרי שמיעת •מצות הקמתו.
• 5המשך דבריו מבי^ ה״חיי אדם״ ציטטה מתלמוד ירושלמי שממנה משמע שבני ישראל עשו כל
ההכנות במדבר — החל,מחרישה וזריעה ,אבל ד״״חיי אדם״ מקשה קושיות שחנות על הירושלמי,
עיי״ ש,
50
www.daat.ac.il
המשכןהרצוג
אתר דעת -מכללת
יכולות להיות מלאכות ״כלאחר
הרב שלנגר ,אשר לפענ״ד יש עוד לדון
יד״ ,כאשר געשו בצורה בלתי רגילה ,כגון
עליה .בעמוד 133כותב המחבר:
״מלאכה הנעשית בשינוי נקראת ״מלאכה אם זה גובע מתיר חכמה יתירה .אמגם
כלאחר יד״ ,ואינה נחשבת למלאכת מח אנו רואים שחז״ל הוכיחו ממשא בגי קהת
שבת׳ כי במשכן נעשו המלאכות כדרכן״ .על הרגילות של הוצאה על הכתיף ,אבל
לפי הגמרא הנ״ל יצא שלמדו מכאן על
כמקור למשפט הראשון צוין במקורות:
רגילות שבדבר ,אבל אין לחוכיח שכל
חיי אדם ,הלכות שבת ט ,ב) ,למרות
המלאכות שבמשכן געשו כדרכן.
שמקורו במשנה מפורשת שבת פרק י
הערות אלו לא באו להוריד מאומה
משנה ג ? דף צב עמוד א ( .על המשפט
האחרון ״ואינה נחשבת למלאכת מחשבת ,מערכו הגדול של ספר ״יסודות הלכות
כי במשכן נעשו המלאכות כדרכן״ נאמר שבת״ .לפנינו ספר יסודי ומקיף שנכתב
במקורות :״מסתבר אד לא מצאתי במפו־ בצורה ברורה ובסגנון יפה ואין ספק
רש״ .המהבר מקשר כאן את הפטור של שאחרי הופעת הספר לא יתכן הוראת
״כלאחר יד״ עם המלאכות בבנין המשכן ,הלכות שבת בלי שמוש בספר הזה .נדמה
למרות שבגמרא ובפוסקים מנמקים את לנו שיהיה מן הזלזול — הן כלפי הלכות
הפטור מתוך ״אין דרך מלאכה בכך״ ,ז״א שבת ויסודותיהן ,הן כלפי התלמידים —
פעולה בצורה בלתי רגילה אינה נחשבת אם מורה לא ישתמש בספרו של הרב
למלאכה .אמנם נזכר במשנה משא בני שלגגר בהוראת הלכות שבת .הופעת הספר
קהת להוכיח את החיוב בהוצאה בימין ,תבשר מפנה הכרחי בלימוד ההלכה.
בשמואל ,בתוך חיקו ׳ועל כתיפיו ,אבל הספר מראה את היסודות המוצקים אשר
אין להסיק מכאן שכל המלאכות שבמלאכת עליהם בנויים דיני שבת .כמובן שעל
המשכן נחשבות כ״כדרכן״ .הוכהה לכך המורה להכין לעצמו את החומר הרב
שלפי רב כתנא )וכך פוסקים להלכה( אין שהוגש אליו בספר וגם לבחור לו את
איסור מלאכה מן התורה בטווי צמר שעל הפרקים המתאימים לשיעורו .הרב שלנגר
גבי הבהמה )שבת עד ע״ב( .על זה מקשים הצליחו להוריד את הקשיים האובייקטיביים
בגמרא שהרי הנשים טוו את הצמר מעל בהוראת ההלכה עד למינימום בכדי
גבי העזים )שמות לה ,כו( .והגמרא שהתלמידים לא יתיחםו לדבר ה׳ — זה
מתרצת :״חכמה יתירה שאני״ ומפרש הלכה — כדבר יבש של ״צו לציו צו לצו
רש״י :״כדכתיב וכל אשה חכמת לב אבל קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם״.
״
להדיוט אין דרכו בכך והוי כ ל א ח ר
יד״ .ובתוספות מוסיפים :״והעושים
אותם בטלה דעתם אצל כל אדם״ .מהגמרא
משמע שגם מלאכות שגעשו במלאכת
כמובן שספר זה חשוב גם כן עבור
כל יהודי משכיל אשר ירצה לעיין ביסו
דותיה של מצוד ,חמורה אשר שמירתה
שקולה נגד כל התורה כולה.
6בהסתמכו ?ל דברי החיי אדם כיון המחבר כנראה לסטור מטעם ״כלאחר יד״ ב כ ל המלאכות
האסורות ,למרות שהגמרא — ולכן גם הרמב״ם — אינה מביאה פט*ר זו ,כדין ,משורש בכל
המלאכות ,אלא רק במלאכות אחדות כגון הוציאה ,כתיבה הריקי־..
www.daat.ac.il
51
אתר דעת -מכללת הרצוג
על פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא
מקור בדברי המהר׳״ל להסבת של הרב ש .ר .הירש
״וכל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים זזייבין ונשים ©טורדת״ .כך נאמד
במשנה קידושין ,פרק א משנה ז )דף כט וע״א( .הגמרא מביאה לימוד לפטור זה:
״מה תפילין נשים פטורות ,אף 3ל מצות עשה שהזמן גומא נשים פטורות.
ותפילין גמר לה מתלמוד תורה :מת תלמוד תורד .נשים פטורות אף תפילין נשים
פטורות״ )קידושין לד ע״יא( .בהמשד הדיון מביאה הגמרא כמד• מצוות עשה
שהזמן גרמא שהגשים :חייבות בהן.
גדולי •הפוסקים הראשונים ו!מפרשי הש״ם לא נתנו לנו טעם או הסבר
רעיוני •לפטור הגשים ממצות •עשה שוהז״ג .הסבר יחיד מביא רביגו דוד אבודרהם
בפירושו על התפילות בפרק *,סדר תפלות של חול״:
!והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא לפי שהאשה
משועבדת לבעלה ;לעשות צרכיו .ואס היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן
גרמא אפשר שבשעת -עשיית המצוד .יציוה אותה הבעל לעשות מצותו ואם
תעשה מצות הבורא ותניח מצותיו אוי לה מבעלה ואם תעשה מצותו
ותגית מצות הבורא אוי לה מיוצרה ,לפיכד פוטרה הבורא ממצותיו כדי
להיות לה שלום עם בעלה .וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושד,
ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו )שבת קטז ,א(.
ויש שבע מצות עשה שהזמן גרמא ונשים הייבות בהן ואלו הן :שמחה
והקהל וקידוש היום ואכילת מצה בלילי •הפסח ומקרא מגילה ונר חנוכה
וד׳ כגסות של פסח.
דברי האבודוזזם האלה מובאים בספרי האחרונים וישנם דיונים רבים
בדבריו !זזתסברו .טעמו •של רבנו אבודרהם אינו מספיק להסביר את פטורה של
אשד .רוקה ממצוות עשה שהז״ג .כגט כן מסביר טעם זה רק את הפטור ממצוות
שהן בקום ועשה אבל אינו מסביר את פטור האשד .ממצוות עשה שהן רק ב״שב
ואל תעשה״.
ואכן ,הרב שמשון רפאל הירש נותן הסבר חדש לפטור האשד .ממצוות
,
עשד ,שהז״ג .בפירושו לויקרא כג ,מג מציין הרב הירש שישנן כמד .מצוות עשה
שזזז״ג שגם האשה חייבת בהן .נצטט כאן!את הסברו של הרב הירש ע״פ תרגומו
תחפשי של ר׳ שאייל לוםטיג נ״י בספר ״הרב ש .ר .הירש ,משנתו ושיטתו״
עמ׳ :103
הרב הירש ניגש להסביר את העובדה שנשים פטורות מחלק ממצודת
52
www.daat.ac.il
המבססות את האמונה בבדיזאת העולם
דעת -עשה
מצוות
מכללת הרצוג
עשה• ,בציינו שאותן אתר
)קידוש !בשבת( והאמונה ביציאת מצרים )אכילת מצה( ,מחייבות אח
הנשים גם כן אף על סי שהן מצוות עשה שהזמן גרמן .הסיבה להלכה
הפוטרת נשים מחלק ממצוות עשה שהזמן גרמן נעוצה לא בעיבחה שערכן
פחות מערד האנשים ,אלא מעובדה שאין הנשים זקוקות לאמצעים רבים
כל כד כדי לזפזד את יעודן ,כפי שזקוקין לאמצעים כאלה הגברים,
העלולים להיות מושפעים לרעה על ידי אנשים זרים ומצבים ונםיונות
שונים האורבים .להם בדוד השגת פרנסתם .הנשים תזמרנה את יהדותן
בלי שציצית ,תפילין.וכר יסייעו להן בזכירה זו.
בפירושו לתורה כתב הרב הירש עוד שהחוק האלוקי מניח פנימיות
והתלהבות לאמונה יותר גדילה אצל הנשים מאשר אצל הגברים.
*
*
*
נדמה לנו שהרב הירש אינו היחיד שהסביר את פטור הגשים ממצוות
אחדות מתוך נימוק של אי-חצורך בחלק מהמצוות לנשים .המהר״ל מפראג
מסביר בהסבר כעין זה את הפטור של הגשים ממצות למוד התורה .מקורו של
המהר״ל בדברי הגמרא )ברכות יז ע״א( :״גדולה הבטחה שהבטיחן הקב׳׳ה לנשים
יותר מן האנשים שנאמר ,נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה
אמרתי׳ )ישעי׳ לב .ט( ופירש״י :״גדולה הבטחה .שהרי קראן שאננות ובוטחות״.
ב״דרוש על התורה״ מפרש המתר״ל את פסוקי התורה שנאמרו לפני
מתן התורה .בהסברו לפסוק ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״ )שמות
יט ,ג( כותב המהר״ל )דרוש על התורה ,עמ׳ : (30
שוב אמר עה תאמר׳ וגו׳ לנשים כלשון אמירה ולאנשים בלשון
אגדה להורות פי ואולי יאמרו הנשים אין לנו שכר ׳בלמוד התורה בשאינם
לומדות אותה ואיך יהיה להם חלק ׳•.שכרה וע״י כך אולי ימנעו את בעליהן
מלקבלה באשר אין להם תועלת בזה .לכך אמר פה תאמר וגר לנשים בלשון
רכה ר״ל אדרבה ששכרם הרבה מאוד יותר משל אנשים ולכד מקדים הנשים
תחלה .ופדאיתא בברכות )דף יז( גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״׳ה לנשים
יותר מן האנשים שנאמר )ישעיה לב( נשים שאננות וגר אמר ליה רב לר׳
חייא נשים במאי זכיין ? באקרויי בנייהו לבי בנישתא יבאתגויי גברייהו
עד -דאתי מבי רבנן ,ע״כ .הנה מבואר נגלה כי יש לשואהל למה ועל מה
גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים ואם שכר נשים גדול בשביל שמסייעים
לבניהם ולבעליהם לתודה כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שפר אנשים
הלומדים •אותה .אמנם יש לד להבין זה ממה שאמר הכתוב שהבלא ׳נשים
שאעות /כי האיש יבמה שהוא גבר איננו!מעל שאנן והשקט מצד התגבחותו
והתפעלו .בכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה ,הוא העולם
הבא שהוא המנוחה בעצמו .אבל הנשים ראויים -ומוכנים לה מצד עצמם
www.daat.ac.il
53
שאינם בני פעולה והתעודדות מצד עצם בריזאתן .לפיכך גדולה ההבטחה
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהבטיחן הקב׳יה יותר מן •האנשים מצד השאנן ושלוה אשד המה מוכנים
לו כי!זהו יחלק הנשים ודאוייות לזה ביותר, .ובמעט והסיוע שמסייעים לתורה
שכרם גדול מאד כאשר כבר הם מוכנים אל השאנן .וכל המוכן לדבר מה
בנקל ישיגו מצד תכונתו .אבל האנשים צריכים מצד זה שיהיו עמלים
וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום .חהו גופו ׳ותגד לבני ישראל׳ דברים
הקשין כגידין הוא העמל הגדול הזה, .אמנם לנשים בלשון רפה כי אינם
צריכים כל כך ואעפ״כ הם ראויים לשכר יותר גדול עד שלזה גם כן הקדימן
י• ע•
הכתוב לאנשים כאמור.
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
ויש להבין מה התועלת בזה שמזכירים את העבודה־זרה של אבותיו של אברהם
אבינו ,הלא אברהם אבינו ע״ה נעתק לגמרי ממקורו הראשון והתחיל יחוס הדש
לגמרי ,ומח לנו בלילה הזה לשוב וליחסו אל מוצאו הראשון
ז
אד דוקא זאת רוצים
ללמדנו י שנתאר לעצמנו את אמיצות דעתו של אברהם אבינו שקם ועמד כנגד אביו
וביתו ובל משפחתו ונגד בל העולם בולו ,ונלחם למען! אמיתת יחודו ית׳ • הרי כל
אחד מאתנו יודע כמה קשה הדבר לשחות נגד זרם הכלל ,אפילו בסביבה שמתנגדת
רק מעט לדעותינו; על אחת במה וכמה למי שהוא יחיד ובודד בתון סביבה שהיא
כולח מתנגדת בהחלט•
הרב א• א• דסלר ז״ל * מכתב מאליחו ,חלק ב׳ עמי 21
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קריאה מהרב קוק ד ל לתלמידי הרב הירש ד ל
אנו ממשיכים כאן בסדרת מכתבים ומאמרים מגדולי ישראל הנוגעים לשיטת
תורה עם דרך ארץ )ראה גליון תשרי תשכד מכתב מהרב דסלר ז״ל(.
במכתב הזה קרא הרב קוק ז״ל לתלמידי הרב הירש ז״ל להשתתף בבנין הארץ
ולכונן בארץ ישראל את עמדת היהדות הנאמנה בכל תכסיסי החיים כמו שהראה
זאת בשעתו הרב הירש ז״ל .קריאה זו נכתבה בשנת תרם״ח ויש בה הדרישה
ל״תורה עם דרך ארץ ישראל״ כמו שעשרות שנים אחר כך נשמעה סיסמה כזו
בין חרדי אשכנז.
המכתב נכתב למר יהשוע)?( שכנוביץ ,עורך האישראליט בפרנקפורט ,והועתק
מ״אגרות הראיה״ כרך א׳ עמ׳ קפא—ג )ירושלים ,מוסד הרב קוק(.
ב״ה ,עה״ק יפו ת״ו ,י״ג םיון תרם״ח.
אדון נעלה ונכבד מר יהושע שאכנאוויץ נ״י ,שלו׳.
עברו שבועות מספר כמעט ,מאז קבלתי את מכתבו היקר עם הקטע מ״הד
הזמן״ .בין כה חקרתי לדעת בבירור תוכן הדבר ,והנה הפרצה מהצעירים היתד.
באופן יותר מגונה ממה שהיא מתוארת במה״ע הנ״ל .הועד עשה ,כמובן ,את
חובתו ,ויגזור שלא תנתן עבודה לאלה המכאיבים בנו חלקת הדת והאמונה ,עד
אשר גאלצו לעזוב את המושבח.
זהו כל הענין הפרטי .אבל מה שנוגע ללמד על הכלל כולו מזה הוא ,שהגגו
צריכים עכשו אימוץ גדול כעת חיה ,שזרם החיים בארץ ישראל הולד ומתגבר,
לשמחת לב כל אוחב עמו וארצו ,אבל לעומת זח ,עם פרץ זרם חיים זח עצמו,
באים יסודות מקולקלים והמרים מזיקים להאסף באה״ק .ותרופה אחרת אין כ״א
לחזק את ידם של שלמי אמוגים ,בכל דבר מעשה וישוב ,ובהרמת קרן בתורה
ובמדע ,למען יעטרו הם את החיים חחדשים ההולכים ומתהוים בא״י ,בעטרת
הקדושה וההוד המרופדת על רגשי קדש גאמגים.
לזאת צריכים אנו כל שלמי אמונים לחאגד יחד מקרוב ומרחוק ,להקים
לגו גדר ביהודה ,לכונן עתה בישוב החדש ,במרכזו ,ישיבה חדשח ומפוארח ,מעוטרת
בכבוד ונימוס חיצוני ,ומושפעת בפגימיותה באור שלהבת אש קודש ,של חם
יראת שמים של אמת בשכל טוב ,ובתי-תלמוד של אומנות ושל עבודת-אדמה ,תחת
השגחת מורים כאלה ,שלא רק דגל הלאומיות החדשה בידם ,אותה הלאומיות,
שהניצוצות המחיים את האומה מעולם ועד עולם ,היורדים תמיד כטל חרמון על
הררי ציון ,משמי קדם של אמונה טהורה ואהבת דת קודש ותורת אמת ,נדעכו ממנה,
כ״א מורים ,שהחבר .הלאומית וההשכלה המדינית והמעשית שלהם תהי׳ חיה
וקיימת בקדושת ישראל ,באור ד /ובחיי עולם של התורה והמצור ..יסוד זה אם
נניח ,נעשה ונצליח באמת ,להרים קרן ישראל בא״י ובעולם כולו .והחלקים הטובים,
שהם מתקלקלים כעת מצד הכשלון וחסרון הקנינים של כשרון־החיים המלא בשדרות
האמונים לתורה ולמשפטי ד׳ הישרים ,שהנם על כן עלולים להתדבק במחריבי
קודש ,הם עצמם ילוו עמנו יחד ,לעבוד בכל כח ובכל שכלול ,לטובת נשמת האומה
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולמראה אור ברק שכלול ישוב של
האמיתית ,הגנוזה באמונה ובהקי תורת אמת.
אמת ,על אדמת הקודש ,ינוסו הצללים ,והפריצים יחוסו ראשם ,ולא יוכלו להרים
קרן בגאוה ובוז.
ואתה אדוני אתכבד להודיעך ,כי זה לי זמן הגון אשר בהנתי דרכי ,ואדע
נאמנה שכל תקות ישוב א״י ,וכל תקות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון ,תלויה
היא בנקודה אדירת זאת ,שיאספו אלינו כחות טובים ,לעסוק בבנין הרוחני והחמרי
של ארץ ישראל ,ודוקא ע״פ יסודות הקולטורא ההולכת בצעדי-און בא״י כבכל
העולם כולו ,וכל מי שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בלבבו ,לא יוכל להיות
שיתעלם מלבא לעזרת ד׳ ועמו .אל נא נאחר את המועד ,אל נא נתן את הרומסים
לרמוס כל היונקים ,שרשי צמח־ד׳ העולים על אדמת הקודש .אחינו היקרים ,שלומי
אמוני בגי אשכגז ,ההולכים בעקבות גדול־הדעה ,גזיר-אלקים המרומם הגר״ש רפאל
הירש ז״ל ,אשר הציל בגבורת ישע ימינו את שארית ישראל המערבית ,ע״י אשר
למד והורה לאחוז בכל תכסיסי החיים במילואם ,לכוגן על ידם את עמדת היהדות
הנאמנה .רק בתנאים אחרים ,בפרטים משתנים ,אבל ברוה אהד ,הננו גקראים
לעבוד כן בארץ ישראל עתה בימינו .אם נעזוב את שעת הכשר ,של התחלת
התפתחות חישוב ,וחחלישות הגופנית והרוחנית והםרון אמצעי המלהמה יבאו עד
מרום קצם אצל שלומי אמונים שבא״י ,והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי
הגויים ,באין זכר לקדושת ישראל באמת ,חמחפח את חרסיה בסיגים של לאומיות
מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה ,המלבישה את החיים צורה ישראלית
מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי ,העומד להיות נחפך למשחית ולמפלצת,
ולסוף ג״כ לשנאת ישראל וארץ ישראל ,כאשר כבר נוכחנו ע״פ הנסיון — ,היד
הטמאה הזאת תתגבר ,אז אין די באר גודל האסון .אבל בד׳ בטחתי ,שלא יתן
למוט רגלנו ,וכל חרד לדבר ד ,וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו ,יעמד על דגלגו,
ונתחיל ליםד בציון פינת יקרת ,ולהחיות את הישוב החדש ,על בסים טהרת האמונח,
המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות ,והי׳ ד עמנו ,לקומם
הריסות עמנו לדור דודים .ואתה ,עורר נכבד ,שים נא ידך עמנו ,ובא בראש כל
חלוץ ,לימין ד׳ רוממה.
,
,
הנני חותם בברכה ורגשי כבוד ויקר,
הק׳ אברהם יצחק ה״ק
לוטה פה העתקה ממכתב הועד דפ״ת.
הנ״ל
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il