אתר דעת -מכללת הרצוג
ג±ר~כ
1 *3
ר^ד ״*
1
ב*ר*2א
ד * א * 1 1עד* יד*ו
א ב ו ד ו ת
4
י ע 1ד א ל
הועתק והוכנס לאינטרנט
2ל 3ל 3ן *
§001(8.01כ£^1זכ.1161י\¥¥
ע״י תיים תשס״ט
על מה אבדה הארץ /רבי יעקב עטלינגר ז״ל
זכרונות נעורים מק״ק ״עדת ישראל״ בברלין /ד״ר יעקב לוי
הוראת התורה במסגרת בית הםפר העל-יםודי /הרב יהודה קוםרמן
שור סיני — בכמה /הרב קלמן בהגא
תגובות:
זה מול זה
על ספרים ועל סופריהם:
פירוש הטור הארוך על התורה — מהדורת הרב י .שטרן /יונה
עמנואל
המימד הנוסף /מרדכי ברויאר
פרקי אבות )לקט עיוני(
www.daat.ac.il״ י ״ גיד ד ,בליון ד * המדזיד 1.25ל״י
כ׳יה ייהטלים תמוז ו מ נ
אתר דעת -מכללת הרצוג
רבי י ע ק ב ע ט ל י נ ג ר ז״ל
מה
על
אבדה
הארץ
אמר רב יהודה אמר רב :מאי דכתיב :מי האיש
החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה על
מה אבדה הארץ נצתר .כמדבר מבלי עובר )ירמיה ם,
יא( .דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד
שפירשו הקב״ה בעצמו דכתיב :ויאמר ה׳ על עזבם
את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא
הלכו בה )שם ,שם ,יב( ,היינו לא שמעו בקולי היינו
לא הלכו בה ,אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין
בתורה תחלה )נדרים פא ע״א(
רבים תמהו איך יש להסביר שחכמים ונביאים לא פרשו על מה אבדה
הארץ ,הלא כל דברי הנביאים היו תוכחות לישראל על עברות חמורות עבודה
זרה ,גלוי עריות ושפיכות דמים והתרו בהם התראה אחר התראה באבדון הארץ
ואיך שייך שלא ידעו עד שפירשו הקב״ה ״על עזבם את תורתי״? וביותר יש
לתמוה מה חטא גדול היה כל כד שלא ברכו בתורה תחלה שנחרב על זה הארץ
וכי העונות הגדולות של ע״ז וג״ע וש״ד לא היו בעכרם יותר מזה ומה גם שדייק
שלא ברכו בתורה תחלה ,משמע הא בסוף ברכו ולמה לא ברכו תחלה דוקא ?
אכן כבר פתח לנו פתח להבין את כל זה הר״י במגלת סתרים ,הביאו
הר״ן בנדרים שם וזה לשונו? ״דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחלה
אבדה הארץ דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה
ולא היו עוםקין בה ,כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי
היה וקל לפרש אלא ודאי עוםקין היו בתורה תמיד ולפיכך היו חכמים ונביאים
תמהים על מה אבדה הארץ עד שפרשו הקב״ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב
שלא היו מברכין בתורה תחלה ,כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל
כך שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין
בברכתה והיינו ׳לא הלכו בה״ כלומר בכונתה ולשמה; אלו דברי הרב החסיד
ז״ל והם נאים ראויים למי שאמרן ,עד כאן לשון הר״ן.
ולענ״ד על מה שכתבתי בזה יש להטעים דבריו עוד כשנדקדק החילוקים
בין ברכת התורה שמברכים ? שקודם הקריאה מברך ״אשר בחר בנו מכל העמים
ונתן לנו את תורתו״ ולאחר הקריאה ״אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע
בתוכנו״ .בזה נאמר תורתו ובזה תורת אמת ,בזה אשר בחר בנו מכל העמים ובזה
וחיי עולם נטע בתוכנו .ויש לפרש החילוקים על פי מה דאמרינן בע״ז )דף יט
ע״א( :ואמר רבא בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב״ה ולבסוף על שם שלו
שנאמר כי אם בתורת ה חפצו ובתורתו יהגה ,עיץ שם וכן אמרינן בפרק קמא
,
1
www.daat.ac.il
הכםמכללת
דתלמידדעת -
אתר
הרצוגדיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה
תורתו
דקידושין )דף לב ע״ב(
ועיץ שם בפירוש רש״י דבתחלת הלמוד נקראת תורת ה׳ ומשלמדה נקראת
תורתו דיליה .והנה אמרינן בברכות )דף לה ע״א( כל הנהנה מעולם הזה בלא
ברכה כאילו מעל בקדשי שמים דכתיב לד׳ הארץ ומלואה.
וכן הענין בתורה כשהיא תורת ה׳ ורצה להנות משכרה כאילו מעל בקדשי
שמים אבל בשכבר נעשית תורתו אז יוכל להנות משכרה .ובזה מבוארים החילוקים
בהברכות דקודם שקרא היא תורת ה׳ ואין לבקש ולהזכיר שכר ולכן כל ענין
הברכה רק ליתן הודאה להקב״ה שבחר בנו ליתן לנו תורתו ,דהיינו שעדיץ
נקראת תורתו של ד״קב״ה .אבל לאחר שקרא כבר נעשית התורה שקרא שלו ,לכן
לא נאמר ׳אשר נתן תורתו׳ אלא ׳תורת אמת׳ וגם עתה מזכיר השכר דהיינו ׳וחיי
עולם נטע בתוכנו׳ שהתורה נותנת חיי העולם הזה והעולם הבא דאהר שנעשית
תורה שלו רשאי להנות ממנה.
ובזה יש לבאר המאמר הנ״ל דודאי לא נעלם מהחכמים והנביאים שישראל
על פי מעשיהם הרעים ראויים לעונש ושיגלו מן הארץ כמו שהוכיחום הרבה
פעמים ,אבל עדיין היה להם תקוה שינצלו מן העונש הראוי על ידי הגנת זכות
הצדיקים ותלמידי הכמים הרבים שביניהם כדכתיב גבי גלות יכניה ״וההרש
והמסגר אלף כלם גבורים עושי מלחמה״ ואמריגן בגטין )דף פח ע״א( שהיו
גבורים במלחמה של תורה כשפותחים נעשו הכל בחרשים .וזה שנאמר ששאלו
הנביאים והחכמים על מה אבדה הארץ ולא נצולו בזכות הצדיקים שהרי בסדום
הסכים הקב״ה עם אברהם להציל הרשעים בזכות הצדיקים אשר ימצאו בתוכם
לבלתי האביד הארץ ולא ידעו להשיב עד שהשיב הקב״ה בעצמו שבוחן לבבות:
״ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי /דייקא שלא עסקו בתורה מפאת שהיא תורתי
ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ,פירוש בכוונתה ולשמה כמו שכתב ר״י הג״ל
וזה מה שמפרש רב יהודה אמר רב :שלא ברכו בתורה תחלה ,פירוש שלא ברכו
על התורה לשמוח בה באשר שבחרתי בהם ליתן להם תורתי לעסוק בה לשמה
אלא ברכו ברכה שבסוף לבד ,שהיתה להם שדה תורתי כמי שעובד אדמתו לשבוע
לחם ורק בשביל לקבל שכר עסקו בה .ולכן לא היה די בעסקם בתורה להגן על
עצמם וכל שכן להציל הרעים מעונש והארץ מאבדון כי רק תורה לשמה היא
הנותנת היים לעומקיה וראויה להגן על העולם.
וזה פירוש הכתוב ״וכל בניך למודי ה׳״ אל תקרא בניך אלא בוניך ,דאם
בוניך שהם תלמידי חכמים שבך למודי ה׳ שעוסקים בתורה לשמה באשר היא
תורת הקב״ה ולא בכוונה שהיא תורה שלהם לקבל תועלת על ידה ,אז ״ורב
שלום בניך״ ,אז מזכים גם לאחרים שמרבים שלום בעולם שהיא מקור כל הברכות.
ערוך לנר :כריתות כח ע״ב
2
www.daat.ac.il
ד״ר יעקב לוי
אתר דעת -מכללת הרצוג
זכרתות נעורים מקי־ק ״ עדת ישראל׳ בברל<ן״*|
א .בית הספר ״ללימודי דתי
בשנת תרג״ו ) (1896הביא אותי
אאמו״ר גבריאל יוסף לוי ז״ל למשרד
הקהילה של ״עדת ישראל״ ,בו סידר
המנהל׳ ד״ר מאיר הילדסהיימר ז״ל,
גם את עניני בית הספר .משרד הקהילה
היה בדירה שכורה ,מול הבית שברחוב
גיפםשטראסע 12א ,בו שכן הסמינר
לרבנים ובחצרו — בית הכנסת של
קהילת ״עדת ישראל״ .בית הספר קיים
את שיעוריו בבנין בית ספר עירוני
בקרבת מקום ,שעמד לרשותו רק בימים
ראשון ורביעי אחרי הצהרים ,ואני,
שבאתי ביום אחר ,נבחנתי אפוא במשרד
הקהילה ,המנהל הטיל עלי לקרוא חלק
מתפילת ״שמונה עשרה״ וקבע ,לפי
קריאתי ,שאוכל להתקבל כבר לכיתה
השניה .אבי השתתף בכל יום ראשון
)רפרזנטנטן־
ועד־הנציגים
בישיבת
קוללגיום( של הקהילה ,בו היה הבר
עד סוף ימיו בשנת תרצ״ח ,אשר
התקיימה באותו בנין ,כך שמאז בניסתי
לבית הספר ״ללימודי דת״ נסענו בכל
שבוע ביחד הביתה — הוא מהישיבה ואני
מבית הספר — ב״אומניבום״ )רכב
ציבורי משוך ע״י סוסים( עד לאלכסנדר־
פלץ ,מרכז השכונה היהודית דאז,
שבקרבתו גרנו.
בבית הספר ״ללימודי דת״ ניתנו
חמישה עד ששה שיעורים ביום ראשון
לפני הצהרים ושניים עד שלושה ביום
רביעי אחרי הצהרים .נוסף לכך התקיימו
״( מתוך מאמר שיופיע בגרמנית בקובץ על
קהלת עדת ישראל ברלין בעדיבתו של מ.
םינזון.
שיעורים פקולטטיביים במשנה וברש״י,
ומאוחר יותר — בגמרא .שיעורים אלה
התקיימו בשאר ימי השבוע בחדרי
הסמינר לרבנים .זובר אני את שיעורי
הראשונים ברש״י ,שניתנו ע״י הרמן
פיק שהדגיש בעיקר את המהירות
בלימוד .בכיתות התיכוניות למדנו נביאים
)ישעיה וירמיה( אצל מאיר הילדםהיימר
וחומש אצל משה הופמן )בנו של הרב
פרופ׳ ד .צ .הופמן( אשר קצב הלימוד
שלו היה איטי למדין כשד״ר ביברפלד
דרש ממנו ,נערים בני חמש עשרה —
שש עשרה ,ללמוד את פרשת השבוע
בעצמנו בכל שבוע ,חשבנו זאת לדרישה
מופרזת .גמרא למדנו אצל הרב ד״ר
מונק ז״ל ,אשר נעזר לעתים קרובות
בשיעוריו בכיתות העליונות בתיאורים
גרפיים־רשימתיים .הוא דרש גם עיבוד
בכתב של סוגיות שלמות .ועוד היום
נמצאת ברשותי מחברת על הסוגיה
בפסחים )דף כ״א (:״חזקיה־רבי אבהו״,
עם דיאגרמה,
אופי מיוחד היה ללימוד התנ״ד אצל
ד״ר יוסף וולגמוט ז״ל הידוע בפעילותו
הספרותית ובעיקר בכתביו הפילוסופיים.
הוא היה אישיות יהודית מובהקת ,בעל
רגש ומרץ ,והוא ד.כנים2ו לעולם הרע
יונות של ספר תהילים ומאוחר יותר
גם לספרים הבעיתיים קהלת ואיוב .בעית
״צדיק ורע לו״ ורעיון תחית המתים
העסיקו אותו במיוחד .נטייתו אל האםטתי
נתגלתה במאמציו ללטש כל ביטוי
בתרגום הגרמני ,לפני שקבעו לבסוף
והכתיבו לנו .למדנו פרקים שלמים על־
פה ,בלשון התג״ך וגם בתרגום הגרמני.
www.daat.ac.il
3
הפדגוגיים הצליח לרכוש את לבבות
מכללת הרצוג
אחדיםדעת
עוד היום זכורים לי פרקים אתר
— -כה
נתרשמתי אז משיעוריו .בכל שנה נערכו הילדים .מבין המורים שהיו אחרי זמני
בחינות פומביות בכל הכיתות .הביתה אני חייב להזכיר את משה אויערבך וליאו
שלנו נבחנה פעם בשבת אחרי הצהרים דויטשלנדר.
משה אויערבך דאג לכל אחד מתלמידיו
במסדרון בית הכנסת בארטילרישטראםע.
כשהחשיך הדליק השמש הלא־יהודי ,באופן אישי ,במיוחד באלה שידע בהם
פהלברג ,את המנורות מבלי שנתבקש שגדלו בבית שאינו שומר מצוות .הוא
לעשות זאת ונתעוררה השאלה מה גם ביקר בבתים כאלה ודיבר עם ההורים.
לעשות .הרב הופמן ז״ל ,רקטור הסמינר ובכוח השכנוע החזק והגישה האנושית
לרבנים ויו״ר בית־הדין ,פסק שאסור הכנה רכש נפשות ומשפהות לה׳ ולתורתו.
להנות מהאור .ובכן — לסגור את עוד היום חי כאן בארץ רופא המצטיין
הספרים! אך ד״ר וולגמוט המשיר ללא באורח חייו התורני — והוא אחת
שום קושי את הבחינה בעל־פה :זכורני הנפשות שעשה משה אויערבך.
ליאו דויטשלנדר ,להבדיל בין החיים
עוד שהיה עלי לדקלם את כל פרק כ״ח
לחיים ,היה אף הוא ,בשעתו תלמיד בית
באיוב )פרק ״המכרות״(.
ד״ר וולגמוט הרחיב את פעולתו הספר ״ללימודי דת״ .כשהיינו בני ארבע
החינוכית בטיולי הכתה הקבועים לסביבה עשרה או חמש עשרת בערך הופיע יום
רבת־היערות והאגמים של ברלין .הוא אחד בכיתה הנמוכה מכיתתנו תלמיד
אהב לטייל׳ ולימד אותנו שירים ומנגינות חדש שבא מהמבורג .היה זה נער חיור
יהודיים .גם הטיולים עם הרב ד״ר וצנום ,אך עיניו הכהות והמבריקות,
מונק היו אהובים עלינו מאדן לעתים שהעידו על אופי מיוחד׳ וההן שהיה
קרובות בררנו בזמן הטיול שאלות בהבעת פניו עשו עלינו רושם רב .שתי
״למדניות״ .במשחק הוא למדנו את הכתות למדו ביחד בשיעורי הגמרא ,ומיד
עקרונות המשפט העברי .רק ד״ר ביבר־ הבחנו בכוח שכלו הגבוה .זה היה ליאו
פלד סירב לחלוטין לצאת אתנו לטיולים .דויטשלנדר ,בן המנהל המנוח של ב י
רבים ממורי הכתות הנמוכות היו הספר ללימודי־דת של ״עדת ישראל/
תלמידי הסמינר לרבנים וסטודנטים לנער היו כשרונות רבים ,ביניהם כשרון
באוניברסיטה .אלה לא היו ,בדרך כלל ,מיוחד לחזנות ,אשר העלה אותו מעל
בעלי השפעה רבה ,חלקם גם לא היו לרמתם ה״חזנית״ של כל הנערים האח
בעלי אישיות יהודית .הם למדו בסמינר רים .הוא היה בעל קול נעים וידע
בשנותיו האחרונות של ה״רעבע״ ,הרב ניגונים יפים ,ובמהרה נתכבד לעבור לפני
ד״ר עזריאל הילדםהיימר זצ״ל׳ וכבר התיבה בתפילת מוסף בימים הנוראים
במנין הנערים שלגו.
לא זכו להשפעתו הגדולה והברוכה של
כבר בזמן לימודיו באוניברסיטה היה
המורה הדגול .אחדים מהם אף לא
נשארו נאמנים לעקרונות הסמינר ועברו ליאו דויטשלנדר מורה אהוב ומצליח
למחנה ה״ליברלי״ .אמנם נשלל מהם בבית הספר .הוא לימד תנ״ך וכתב באותו
היתר ההוראה מטעם הסמינר אם שימשו זמן את הדוקטורט שלו על ״גיתה
ברבנים בבתי כנסת שבהם ניגנו בעוגב .והתנ״ך״ .בימי מלחמת העולם הראשונה
ייבדל לטובה אפרים קרליבך )מאוחר עבר לארצות המזרח ושימש שם בתפ
יותר בלייפציג( ,שנוסף לכשרונותיו קידים פדגוגיים ,בין השאר הניח את
ת
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבן הפינה לרשת החינוך החרדי הגדול
ביותר בימינו — תנועת בית יעקב.
בלי כשרונותיו הפדגוגיים ונםיונו הרב
ובלי הכשרתו בלימודי חול לא היתד.
שרה שנירר מצליחה בבתי הספר
ובסמינר למורות שלה כפי שהצליחה.
מנין הנערים ,שנוסד ע״י מאיר הילדס־
היימר ,היווה חלק חשוב של חיי החברה
שלנו .שם היינו בעלי הבית ,ולממשל
העצמי הזה היו תוצאות רצויות .לקראת
ימים הנוראים הדבקנו על קירותיו של
אולם התפלה הגדול פלקטים שבהם
מראי־מקומות לספרים )סידורים ,מחזורים
וחומשים( ,כדי שהילדים יידעו באיזה
דף ״נמצא״ הש״ץ או בעל הקורא.
הילדים הצעירים החליפו בזמן התפילה
את מספרי העמודים ,והנערים חלקו
ביניהם את כל התפקידים בבית הכנסת.
בצורה דומה פעל הממשל העצמי
בתפילת־הנערים בשבת אחרי הצהרים,
בבית הכנסת בגיפסשטראםע .מאחר שרוב
הנערים ביקרו בשבת לפני הצהרים בבתי
הספר העירוניים )כמובן בלי להשתתף
הצה
אחרי
התפללו
בכתיבה(,
רים מנחה ואחר כך מוסף .ד״ר מאיר
הילדםהיימר שר אתנו הרבה תפילות
במקהלה .אינני יודע מנין היו לו
הניגונים .בשביל הגדולים ,שביקרו בבקר
בגימנסיה ,קראו בבית הכנסת של הסמינר
לרבנים את כל פרשת השבוע מהתורה.
בגלל העצמאות שניתנה לנו עברנו פעם
על גבולות המותר לנו :פעם שינו את
סדר הישיבה בבית הכנסת ,ומאחר שה־
חידוש לא מצא חן בעינינו עזבנו׳ כל
הנערים בני־המצוה ,את בית הכנסת
ופתחנו בחדרי הסמינר ״מנין נפרד״ על
דעת עצמנו׳ ועל ידי כך נשארו הילדים
המתפללים בבית הכנסת בלי מנין .מעשה
זה גדש את הסאה ,אפילו בעיני מאיר
הילדסהיימר שתמיד הבין לרוהנו :ביום
ראשון היה על ״המנהיגים״ לבוא ולספוג
בזה אחר זה סטירת לחי מידי המנהל
בכבודו ובעצמו.
ד .ד יז
זכרונותי על ה״רעבע״ הרב ע.
גם הדאגה לכשרות היתד .מוטלת על
הילדםהיימר זצ״ל דלים ביותר .ראיתיו הדיין ד״ר ביברפלד .המעשה הבא אופיני
תמיד יושב בבית הכנסת בקיר המזרח לפעילותו בשטח זה :פעם נערכה בקהילה
על יד החזן והמילים האחרונות בסוף סעודה חגיגית ,בה הגישו כבד עגל.
קריאת שמע ,שאותן אמר בקול ,עודן תמיהתו של ד״ר ביברפלד היתד .רבה ,כי
מצלצלות באזני .אולם לא הוא ,אלא הרב לפי הערכתו לא הספיקו כבדי העגלים
ד״ר הופמן ,השמיע את הדרשה בשבת שנשחטו בזמן האחרון בשום פנים ואופן
הגדול .בבית הספר ״ללימודי דת״ ראינו להכנת המנות שהוגשו בסעודה זו .הוא
תכופות את ה״רעבע״ כשהוא עולה שאל את בעל הבית איפה קנה את הכבד
במדרגות במהירות׳ על אף גילו הגבוה ונסע מיד בכרכרה לאלטליז ,שם האשים
ותעודותינו הראשונות היו עדיין חתומות את הקצב על היותו בלתי מהימן והלה
על ידיו ,אך במרכז חיי בית הספר עמד הודה שבגלל ההזמנה הגדולה לסעודה
בנו מאיר .הוא גם דרש בשבתות ,ועמד ההיא קנה חבית כבד עגל חתומה מורשה,
בשירה הראשונה בבית הכנסת :מימין תחת השגחת הרבנות שם .הדיץ לא
היה מקומו של הדיין ,הרב ד״ר חיים יכול להסכים לפעולה זו והסיק את
)אדוארד( ביברפלד ז״ל.
מסקנותיו בענין אי־מהימנותו של האטליז.
5
www.daat.ac.il
אחרי פטירתו של ה״רעבע״אתרהיה
דעת -עלמכללת הרצוג
לארגון .נוסף על כך עוד דבר — עמדתו
מוסדות הקהילה ,לפי התקנות ,לבחור של ד״ר ביברפלד נגד התיאוריה של
ברב ההדש .איזידור רוזנבליט )אשר ה״דויטרו־ישעיה״ ,לה נטה פרופ .ברט,
אשתו היתה בת אחות ה״רעבע״( היה הדוצנט בסמינר לרבנים .פרופ׳ ברט
יו״ר הפרנסים ,וד״ר אברהם בךלינר יו״ר ראה בהתנגדות ענינית זו עלבון אישי
ועד־הנציגים .את פרטי הבחירה למדנו ובין שני האנשים היה קיים מתח תמידי
רק מאוחר יותר .היו שני מועמדים) :גם במסגרת ועד־הנציגים ,בו היו שניהם
ד״ר ביברפלד ,תלמידו המקורב של חברים( ,ורק כשד״ר ארנולד )אהרן( ברט
ה״רעבע״ ,וד״ר עזריאל )עזרא( מונק ז״ל .נכנס לועד הנציגים במקום אביו וד״ר
ד״ר ביברפלד ,שהיה בבר ממלא מקומו ביברפלד נבחר לראש הועד החלה התקר
של ה״רעבע״ ,הניח שייבחר .אמת ,הוא בות אישית והתפתחו יחסי ידידות בין
היה אחד הלמדנים הגדולים ביותר בקרב ד״ר ביברפלד ומשפחת ברט.
רבני אשכנז ודרשותיו היו מושלמות
תוצאת הבהירה היתה אחת האכזבות
מבחינת התוכן והצורה אם כי חסרות
הקשות ביותר בהייו של ד״ר ביברפלד.
מעוף ריטורי .אולי צד חלש זה שבדר
היא פגעה בו ביתר עוז מכיון שבגללה —
שותיו היה אחת הסיבות לכך שלא
עד כמה שידוע לי — נדחו שוב נישואיו
הוא נבחר אלא ד״ר מונק .נוסף על כך
לפאני דויטשלנדר אשר להם ציפה זמן
הצטיין ד״ר ביברפלד בחריפות התנגדותו
רב .בההלטה מהירה ויתר על כס הרבנות
לחפשים ,אולם באותה חריפות יצא לעתים
והחל ללמוד רפואה — דבר שלא היה
גם נגד דעות או פעולות של אנשי
קשה לו מפאת כשרונות המצויינים שלו,
חוגנו כאשר אלה לא נראו לו הולמים
הוא הוסיף להחזיק רק ברבנות הצנועה
את המסורת היהודית.
של ״בית המדרש״ הישן ,שם לימד בשעה
בנו של ה״רעבע״ הרב עזריאל 6בבקר .השתתפתי בשיעור זה בהיותי
הילדסהיימר ,הדוצנט הנודע של הסמינר סטודנט .היתד ,לו שיטת לימוד מיוחדת.
לרבנים ,ד״ר הירש הילדסהיימר ,היה הוא היה מתחיל בסוגיה מסויימו;
בין האנשים שצידדו בכניסה ל״לוג״׳ .בגמרא ועובר באותו ענין דרד כל
גם פרופ׳ ברט וגם — עד במה שידוע הראשונים .כך היתה לי הזדמנות ללמו
לי — יו״ר ״עדת ישראל״ ,איזידור גם חושן משפט ,היה זה המקום היחיד
רוזנבליט ,היו חברים בה .ד״ר ביברפלד באשכנז בו למדו חושן משפט באופן
התנגד לארגון זה ,כי על ידי עבודת שיטתי .ברשות ספרית בית המדרש היה
הפילנטרופית הראויה להכרה רצה לפעול מספר גדול של טפסי חושן משפט,
גם בשטח ה״תרבות״ ,וזאת בשיטת דבר יחיד במינו בזמן ההוא באשכנז.
ה״השכלה״ .כמו כן התנגד ד״ר ביברפלד בימים אלה מצאנו אנו ,הצעירים ,בפעס
להשתייכותם של רבנים בוגרי הסמינר הראשונה דרך אל אישיותו המיוחד
הילדםהיימר
של
ל״ארגון הרבנים של דייר ביברפלד .מאחורי הקליפה הקשה
פורקי
רבנים
גם
חברים
היו
בו
הכללי׳/
גלינו אדם גדול ,שעם כל כשרונותיו
עול ,שכן היתה בכך הכרה בפורקי השכליים נשאר יהודי בעל רגש חם
העול כ״רבנים״ .את התנגדותו זו יכול שקיים את המצוות בהתלהבות .באהבה
היה לבסס על כך שגם ה״רעבע״ לא קבל את מכות־הגורל במשפחתו ונשאר
היה מרוצה מהשתייבות בוגרי הסמינר אישיות השלמה עם עצמה .על אף אכזבתו
ד
ת
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מתוצאת בחירת הרב לא הפסיק להשתתף
בחיי הקהילה ן אדרבה ,מאז עבד במשנה
מרץ בגופי הקהילה השונים ,והקהילה
חייבת לפעילותו הענפה הרבה מהצ־
לחותיה.
עד כמה היתד .חשובה לו לד״ר
ביברפלד עבודתו בקהילה אפשר לראות
מאפיזודה קטנה :בזמן בחירות לועד
הנציגים עמדו לבחור שוב בד״ר ביברפלד
ואז הגיע ליו״ר מכתב בעילום־שם :אין
לדיר ביברפלד זכות היבחרות ,מאחר
שהוא׳ כמורה בבית הספר ״ללימודי דת״.
דינו ב״עובד הקהילה״ ,ולפי התקנות
ר .רב ו
כשעלה ד״ר עזריאל )עזרא( מונק ז״ל
לכם הרבנות )בשנת תרנ״ט( התחיל מיד
להתעניין בלימוד הצעירים .הוא קירב
אותנו ,הנערים ,ונוסף על השיעורים
הרשמיים בבית הספר — בתחילה בחומש
־־־ הוא נתן לנו שיעורים מיוחדים
בדירתו ברח׳ קראוסניק ,בתחילה במשנה,
מאוחר יותר בגמרא .דמיון רב היה בין
ד״ר מונק ובין מאיר הילדסהיימר .גם
לו היה רגש חם כלפינו ,הנערים ,אולם
אצלו נוסף קו רציני :ראינו בו את הרב
— היום היו קוראים לרגש זה שלנו
״כבוד התורה״ .דבר זה לא מנע ממנו
להתקרב אלינו? כבר אז נהנינו מכך
שהוא דן בבעיותינו הקטנות ברצינות.
לקו־אופי זה נשאר נאמן כל ימי חייו:
בכל הבעיות שהובאו לפניו ,קטנות
כגדולות ,דן ברצינות ובחן את כולן
באותה מידה של יסודיות.
כך מצא במהרה את הדרך ללבנו ,לב
הילדים ,וכבד אחרי חךשים מועטים היינו
מוכנים לעבור למענו באש ובמים.
טעו אלה שחשבו שלרב החדש תהיה
עמדה מקילה יותר בחיים הפוליטיים
עובדי קהילה לא יכלו להיבחר .לפי דעת
יודעי־דבר לא היה לטענה בסיס משפטי,
אך ד״ר ביברפלד לא רצה להשאיר כל
ספק וויתר מיד על ההוראה בבית
הספר — צעד שבודאי היה קשה לו
מבחינה כלכלית ,ואשר היווה מכה קשה
לבית הספר.
מובן שאת רוב הענינים האלו שמענו
אנו ,הילדים ,רק מאוחר יותר .בשבילנו
היה הזמן הזה ,התקופה של ״בין
הרבנים* ,זמן קריטי .בכל לבנו היינו
קשורים ב״מאירכן״ ,כפי שקראנו לד״ר
מאיר הילדםהיימר ,ובפחד ,אולי אפילו
באי־אימון ,חכינו לבואו של הרב החדש.
היהודיים .ד״ר מונק לא זז מדרכו של
דודו ומורו הגדול — דרך היהדות
החרדית הבלתי תלויה .בשבילו היתה
״עדת ישראל״ הקהילה בברלין ,בה״א
הידיעה .הוא היה בדעה שמאחר
ש״הקהילה היהודית״ פנתה עורף ליהדות,
אבדה לה הזכות להכרה ב״קהילה
יהודית״ .״עדת ישראל״ היתה היורשת
הלגיטימית של הקהילה היהודית הישנה.
ד״ר מונק ,כקודמו ,ראה את עצמו כמרא
דאתדא בברלין׳ ובית הדין של ״עדת
ישראל״ ,שבראשו ישב הרב ד״ר הופמן,
נחשב לבית הדין המקומי.
אולם עמדה זו ,שלא נשתמעה לשני
פנים ,לא מנעה ממנו להתידד עם אנשים
שלא היו הברים ב״עדת ישראל״ .הוא גם
לא הפסיק את הקשרים עם אותם רבנים
אשר משרת הרבנות ניתנה להם רק
כמשקל־נגדי נגד ״עדת ישראל״ ,שכן
ביסודו של דבר לא היו רבנים אלה
מתנגדים ״לעדת ישראל״ ואת ילדיהם
שלחו לבית הספר של ״עדת ישראל״.
הטרגדיה של פעילותם היתד .שאיפתם
להגשים תכנית קונסרבטיבית בתוך הק
7
www.daat.ac.il
הילה הגדולה ,שונה מזה של
הורוביץ השתדל להקים במסגרת הקהילה
״עדתמכללת הרצוג
אתר דעת -
ישראל״ מבחינה אידיאולוגית ,אלא הגדולה מרכז חרדי וראה את עצמו
שמנעו מהם את הכלים הדרושים לכך :כמרא דאתרא בפרנקפורט .בהתנהגת זו
אפילו בשטח הכשרות נדחו דרישותיהם ראו ״חרדי הקהילה״ כוונה ברורה להפ
על ידי פרנסי הקהילה הגדולה ,ורק לאט ריע ל״קהל עדת ישורון״ בהתפתחותו
לאט ,תוך מלחמה תמידית ,השיגו פה ולהרסו .הרב הירש ראה את מפעל
ושם שיפורים .הם עצמם השתמשו תחילה חייו — קיר המגן שהקים נגד הריפורמה
במצרכי מזון בהשגחת ״עדת ישראל״ — ,מובא בסכנה ע״י ד״ר הורוביץ
עד שלבסוף דרשו מהם פרנסי הקהילה ואנשיו וכך אפשר להבין שהוא ראה
הגדולה לקנות את הבשר באטליזיה.
בד״ר הורוביץ אויב היהדות החרדית,
במצב זה של ״רבני הקהילה״ קל היה ושהוא הסיק מזה גם מסקנות אישיות.
לד״ר מונק לקבוע עמדה חד־משמעית
אחר היה המצב בברלין :״חרדי
בשטח הדתי־הפוליטי אך לא לתת לה ,הקהילה הגדולה״ היו חלשים בהרבה
מאידך ,להתבטא גם בחייו האישיים־ מכדי ל״התחרות״ עם ״עדת ישראל״
החברתיים .התנהגותו זו של הרב הפכה הרעננה .ניהול ״עדת ישראל״ ,לעומת
לטיפוסית עבור היהדות התורתית זאת ,נשאר בידים נאמות לעקרונות ,כי
בברלין.
לפי התקנות רשאים היו להיבהר רק
שוני גדול היה מבחינה זו בין ברלין חברים ש״פרשו״ .דוקא על ידי זה הוקל
ובין פרנקפורט ,אשר בה שררה מהלוקת־ הקשר עם חלקים אחרים של האוכלוסיה
אישים חריפה ,והיו שניסו להסביר זאת היהודית ואופשר שיתוף פעולה בשטהים
בהבדלים באופים של חרב הילדסהיימר נויטרליים )למשל עבודה סוציאלית,
ז״ל והרב הירש ז״ל .בדיקת הרקע של בעיות השהיטה( .שיתוף פעולה זה ,הונהג
המצב בפרנקפורט ובברלין תסייע להב ע״י הרב עזריאל הילדסהיימר והרב
הרת הדברים .כפי הנראה נקטו מנהיגי מונק ,ביחד עם ד״ר מאיר הילדםהיימר,
״קהל עדת ישורון״ בפרנקפורט קו פעולה הביא לידי שינוי דעות בתוך ה״קהילה
חריף יותר מהסיבה הבאה :כש״חוק הגדולה״ :מנהלי הקהילה סרבו להרב
הפרישה״ נכנם לתוקפו ,נובח הרב הירש הילדסהיימר בשנת תרל״ג ) (1873כש
שאפילו פרנסי קהילתו ורבים מהבריה ביקש לקבור את ה״פורשים״ בבית
לא הסיקו את המסקנה שהוא דרש ולא הקברות של הקהילה :״אם ד״ר הילדס-
״פרשו״? בתוד ״קהל עדת ישורון״ עצמו היימר אינו רוצה לחיות אתנו ,גם לא
היה קיים מעין ״גיס חמישי״ נגד רעיון ייקבר אתנו!״ .אך מאידך :אותה קהילה
הפרישה .זאת ועוד :כדי למנוע שחברי שלחה משלחת אל הרב מונק לרגל יום
הקהילה הקונסרבטיביים יעברו ל״קהל הולדתו השבעים כדי להביע לו הכרה
עדת ישורון״ השתדלו פרנסי הקהילה ותודה על עבודתו הפוריה למען הכלל.
הגדולה למצוא רב ירא שמים ,כמשקל־ נמצאנו למדים :תיחום ברור ,עד למסקנה
נגדי נגד הרב הירש ,והצליחו למשוך של פרישה ארגונית ,לא הביא לידי
אליהם את הרב ד״ר הורוביץ ,בוגר סמינר איבה ושנאה? אדרבה — הוא היה תנאי
הרבנים בברלין ובעל שם תלמיד חכם .לשלום של אמת .״פרישה מן האחרים —
הוא עלה לכם הרבנות בפרנקפורט נגד למען האחרים״ )הרב ש ,ר .הירש(.
רצון רבו ,הרב ע .הילדםהיימר ,ד״ר
רב הרוצה להשפיע על חברי קהילתו,
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוג״עקרון הנייטרליות״ ,אשר
שלט
ובעיקר על הנוער ,צריך לנקוט עמדה בפ.י.א.
ברורה לגבי שאלות היום בשטח היהודי־ לפיו לא נקבעה עמדה ע״י הארגון לגבי
הפוליטי ,וזאת עשה הרב ד״ר מונק .כל השאלות היהודיות־הפוליטיות בהן יש
ביסודו של דבר לא היו לדידו שאלות חלוקי דעות בין החרדים .באספות
היום האלה שאלות ״פוליטיקה״ ,המבוססת החברים התוכחו ,כמובן ,הרבה על שאלות
על תועלתיות .הוא בדק את הבעיות על אלה׳ וגם על ההנהלה מוטל היה לברר
פי השקפת העולם היהודית והשתדל אותן ,שכן היו צריכים להבין את הרקע
לבסס את הפתרונות על עקרונות הלכ לחילוקי הדעות .בשבילנו ,הצעירים ,היו
תיים׳ וכך הצליח להישאר עקבי .היתד .הבהרותיו היסודיות של הרב מונק
לי הזכות להיפגש אתו כמעט יום יום בשאלות אלה בעלות משמעות מיוחדת.
במשך עשרות שנים ,בשיעוריו ,בעבודתנו הוא תמיד הטעים שהוא הביע את דעותיו
בהנהלת ״ברית האקדמאים היהודיים״ ,כחבר ולא כאישיות רבנית .דוגמה אחת
בהתיעצויות בענין שאלות השחיטה וכר .כשנוסדה האוניברסיטה העברית בירו
מיומו הראשון עד האהרון היתד .עמדתו שלים התעוררה השאלה אם לשלוח מברק
עקבית.
ברכה .ד״ר מונק באופן אישי היה בדעה
שאין להכיר במוסד לימוד יהודי בו
כבר בשנים הראשונות של כהונתו
עמדו ללמד תורה וכפירה ב״שויון
היה עליו לנקוט עמדה כלפי התנועה
זכויות״ .הוחלט ,איפוא׳ לא לשלוח מברק,
שהפכה להיות התופעה ההיסטורית בעלת
מאחר שפעולה זו היתה מביעה בעד
המשמעות הגדולה ביותר בעולם היהודי
האוניברסיטה׳ וזה מתנגד ל״עקרון הנוי־
עד היום הזה — הציונות .ד״ר מונק
טראליות״ ,וכן קבעו ששליחת מברק כזה
הביע את דעותיו בפומבי בהרצאות
על ידי חברי הסניף בשטראסבורג על
ובדרשות .זכורני שנתן לי לקרא מכתב
דעת עצמם היתה מנוגדת לעקרון הנ״ל.
מחאה של אחד מהמשתתפים בשם מר
מעשה אתר מהנהלת הארגון :אוגוסט
דוד )מאוחר יותר בנהריה( ,עליו כתב
מיד תשובה :הרעיון של תנועה יחודית .1914חלק גדול מאלף חברי הארגון
״לאומית״ ,אשר לדידה הדת הוא ענין גויס מיד .רצינו לדאוג שיקויים קשר
פרטי של כל אחד ואחד ,אינו הולם כלל אתם ונסחנו חוזר ,בו דובר בהקדמה על
וכלל את רעיונות היסוד של היהדות .זה העגין הצודק של העם הגרמני ועל
השיטה האנטישמית של שלטון הצארים.
קרה עוד לפני אותו קונגרס בבזל בו
הבאנו את הנםוח שלנו להרב מונק
הוחלט לכלול עבודת ״תרבות״ יהודית
שקראו — כתמיד — בעיון ,הרהר רגע
בתכנית הציונות .אז הכריז הרמן שטרוק׳
ואמר :״מוטב שתשמיטו את כל הפסקה
כמנהיג המזרחי ,שהיה עליהם להסיק את
הראשונה הזאת .מה אנו יודעים ן תבקשו
המסקנות ולפרוש מן התנועה הציונית,
פשוט שיודיעו את כתבתם הצבאית וכר״.
אולם רק מעטים מאנשי המזרחי עשו
היתה זאת התקופה בה פרסם ד״ר וולגמוט
זאת ואמנם הצטרפו לאידיאולוגיה של
את חיבורו ״הקיסר שלנו״ ב״ישורוך.
ד״ר מונק .הרמן שטרוק עצמו נשאר נאמן
בסניף הברלינאי )פ.י.א — ,אגוד האק
לציונות עד יום מותו ,על אף הכל.
בישיבות הנהלת הפ.י.א) .ברית האקד דמאים היהודיים( הרצה ד״ר מונק כמעט
מאים היהודיים( דבר הרב מונק לעתים בכל סמסטר על נושא אקטואלי מדעי או
קרובות על בעיות יהודיות־פזליטיות .על שאלות השקפה יהודית .זכורני
;
www.daat.ac.il
אתר דעת -
ביהדות,
הרצאה אחת על אתיקה מינית
הרצוגאף כל העיסוקים הרב־צדדיים האלה
מכללת על
בה הוא קירב את יסודות ההלכה להבנתם למען הכלל נשאר עיקר ענינו בלימוד.
ולהרגשתם של הסטודנטים .הוא הציע לי אחרי פטירתו של הרב פרופ׳ הופמן
לאסוף את החומר המדעי על ויסות הגיעו אליו שאלות הלכתיות רבות מכל
הילודה! ,וכמו כן עוררני לעבוד על מקום .מאוחר יותר סיפר לי פעם הרב
״שאלת השחיטה״.
קליין ז״ל ,שישב אתו בבית הדין ושהיה
במלחמה על השחיטה הוא עמד בראש בעצמו בעל הלכה מצוין ,איזו ח ר י פ ו
הפיסיו־ ובקיאות היו לו לרב ד״ר מונק׳ איך
בבעיות
והתעמק
החזית
לוגיות עד לפרטי פרטים .היה זה לפגי הוא בחן בדרכו השקטה והיסודית את
כשלושים וחמש שנה ששוב היה חשש צדי הבעיה .על כן אין להתפלא על
לאיסור השחיטה .הרב ד״ר מונק הוזמן שפסקי בית הדין בברלין׳ שבמקרי•
אל הפקיד הבכיר במשרד הבריאות חשובים הובאו לפני רבי חיים עוזר
בגרמניה ,ואני הלכתי אתו כדי להבהיר גרודזנסקי זצ״ל ,אושרו על ידי גדול
את נםיונותיו הפיסיולוגיים החדשים של הדור הזה.
הצורה בה ענה הרב ד״ר מונק על
ד״ר סלומון ליבן)פראג( .ד״ר ליבן הוכיח
על ידי זריקת פחם־צמחים עדין ביותר שאלות הלכתיות או אישיות שהועלו ע״י
לתוך מחזור הדם שאחרי חתך השחיטה אין חברי הקהילה היתה אופיינית לו .הוא
שום דם מגיע עוד לתוך המוח ,שהבהמה היטיב להאזין׳ ואם הדבר לא היה דחוף,
מאבדת ,איפוא׳ את הכרתה מיד׳ ונשארת היה נוהג לומר :״אענה לך מאוחר יותר״,
במצב של חוסר הכרה .הפקיד הבכיר או ״אטלפן לך מהר בבקר״ .בינתיים עיין
המוסמך התרשם ביותר מהסברותיו של בספרות ההלכתית הנוגעת לענין ,או׳ א
ד״ר מונק ודברי הנוספים היו כמעט היה מדובר בענין מקצועי ,התקשר ע
מיותרים ו ההתקפה נהדפה .ראיתי באיזה בעלי מקצוע .זכורני שטלפן לי כדי לבקש
כבוד נהגו בהרב ד״ר מונק .הרושם הבהרה בבעיה רפואית .בשאלות ה מ ש פ
העמוק של אישיותו גדל בזכות העובדה המודרני ,למשל ,שאב את ידיעותיו
שד״ר מונק הקפיד על הופעה חיצונית מגיסי ,עו״ד ד״ר מרכוס בירנבוים ז״*,
ללא דופי בלכתו לנהל מו״מ עם השל רק לאחר מכן קבל השואל תשובה בדורן!
טונות .בזה הוא המשיך בדרכו של ד״ר וקצרה .זמנו היה יקר ,ומיד לאחר שסייס
מיכאל כהן ,הרב מפולדה ,שהיה קודמו את דבריו נהג להניח את שפופרת הטלפון
כיועץ יהודי במשרד התרבות הפרויםי .ולא חיכה לדברי תודה.
ת
כ
ל
כ
ך
ס
ס
ט
בית ה
,
בית הכנסת ברח גיפםשטראםע 12א
היה בשבילי בית הכנסת של ימי נעורי
ובו גם קראתי את פרשת השבוע בהיותי
בר מצוה .זוכר אני בדיוק שלימיני עמד
מר^גולדשמידט הזקן׳ בעל הקורא של
בית הכנסת ,שנהג לקרוא בתורה בניגון
ערב ובהבנה רבה; את הניגון שלו של
שירת הים שר אני עוד היום .פרשתי
היתה אחרי־מות ,ובשעת קריאתה בטאתי
את המלה ״חטאת״ בקמץ קצר .ה ר
מונק עמד על ידי ,ככהן .הוא עצמו
היה בעל קורא מצוין )במשך ש נ י
קרא בבית הכנסת של הבחורים(׳ אך הוא
לא אמר כלום כשבטאתי את המלה
״חטאת״ בצורה זאת .גולדשמידט ,לעו
מתו ,מלמל כל פעם ״או״ בתוך זקנו
10
www.daat.ac.il
כ
ש
אתר דעת -מכללת הרצוג
כשקראתי ״חטאת״ ,כאילו היה מוחה נגד
הדילוג על האל״ף .אולם האסון קרה
בפרשה האחרונה :במקום ״התועבות
האל׳ קראתי ה״אלה״ — כך למדני תלמיד
הסמינר שהכין אותי לקריאה .אז תיקן
גולדשמידט בקול רם ,והייתי צריך לחזור
על המשפט ולקרוא — נגד סברתי —
״האל״ .גולדשמידט צדק ,כמובן.
החזן בתקופת ילדותי ונערותי היה
דובובםקי .הרב מונק הצהיר פעם קבל עם
ועדה שרק על ידי תפילתו של דובובםקי
חדר לעמקם של מקומות אחדים בפיוט.
באמת היה ביכלתו של חזן זה להביע
בניגון מלה אהת בלבד הרהורים ורגשות
רבים .עוד היום מצלצלת באזני מלת
השאלה הפשוטה ״מתי״ בקדושה של
שחרית בשבת ,בה הוא הביע את כל קושי
עול הגלות ואת הגעגועים למלכות ה׳
בציון .הזדעזענו מצעקתו בסליחות :״אל
תשליכנו לעת זקנה״; בלי משים הסתכלנו
בשערות השיבה שלו ,המסולסלות קמעה,
ושמענו בקולו צליל־לואי צרוד במקצת.
שונות בתכלית היו הסליחות שהשמיע
הרב דוד צבי הופמן כל שנה בערב ר״ה.
עוד רואה אני אותו ,האיש הגדול נמוך
הקומה ואציל הפנים ,שעה שעמד לפני
העמוד .בפשטותו׳ בקולו הערב השקט
ובניגוניו האהובים והנכנסים אל הלב,
עמד כילד המבקש מהילה מאביו .גם לו
היתה מלה אחת אופיינית — ״גא״
שבפזמון ״נא כל מידה נכונה״.
4
תפילת הנעילה של הרב מונק היתה
דומה לזו של הרב הופמן ,רק נמרצת
יותר ,שכן הוא הדגיש את הצד הרגשי
ומשד עמו את הקהל .לפני שעמד להתפלל
פנה הרב שוב אל הקהל במלים קצרות
ופשוטות בקריאה אחרונה לתשובה .בכל
שנה שזר רעיון חךש לתוך הדרשה
הקצרה הזאת .משסיים ירד במהירות
מעמדתו על יד ארון הקודש ,הגיע לעמוד
והתחיל במלים הראשונות של הקדיש,
בניגון הידוע זה מאות בשנים ,אם לא
אלפים ,ניגון שהשפעתו אינה סרה .הוא
שר אותו בפשטות אך בקול בטוח ,ובכך
כבר נקשר הקשר בינו ובין הקהל; הכל
נמשכו אחריו ,גם העיף והיגע מהצום
קם על רגליו כאילו נגע בו מטה קסמים,
ו״אמך הקהל נשמע כשהוא יוצא מלב
מלא ושלם .רעננות זו שהפיח בשומעיו,
החזיקה את האנשים במשך כל תפילת
נעילה.
באחת משנותיו האחרונות הציע הרב
לועד למסור תפילה זו לבעל תפילה
אחר ,כי לפי דעתו קולו כבר
לא נשמע די הצורך באולם הגדול של
בית הכנסת .התשובה היתה מידית:
אם קשה לרב לדרוש ולעבור לפני
התיבה גם יחד ,מוטב לוותר על הדרשה,
שכן על תפילת נעילה לא נוכל לוותר.
אולם הדמות המרכזית בבית הכנסת
לא היו לא בעל הקורא ולא בעל התפילה,
לא הרב ולא השמש :היא התגלמה בחוקר
המפורסם בספרות היהדות ד״ר אברהם
ברלינר ,יו״ר ועד בית הכנסת ,אשר היה
הקובע בעניני מנהגי ביהכ״נ .הוא לא
היה זקוק לעזרת השמש כדי להתגבר
על הפרעות לפני שהתפתחו :די היה בכך
שהסתובב ונענע בקלות באצבעו ,אפילו
רק העיף מבט חריף במישהוא בעד
זכוכיות משקפיו הנוצצות — וכבר נמנע
חילול כבוד בית הכנסת .הוא הקפיד על
הופעה חיצונית .בימים ההם היה נהוג
לחבוש כובע צילינדר בהזדמנויות
חגיגיות ,ואומנם כד נהגו להופיע גם
בבית הכנסת .ד״ר ברלינר לא נתן ״עליה״
למי שלא חבש כובע צילינדר .אין להניח
שלנוער הישראלי של ימינו תהיה הבנה
לדברים כגון אילו .מובן ,הקפדה היצונית
זו היא רק אמצעי למטרה ,אך יש לה
השפעה בל תשוער על כבוד בית הכנסת,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוג היה שכמעט לא הכנים שינויים.
והמוזר
ה״מקדש מעט״ ,והרי אנו מצווים מן
התורה לשמור עליו ועל קדושתו .זכותו היה ידוע ,למשל ,שהוא התנגד לכל
של ד״ר ברלינר היא שבתי הכנסת שינויי התפילה שהוכנסו בעבר על ידי
בגיפםשטראסע ובארטילרישטראםע היו בעלי הקבלה :בפיוטים נמצאו רמזי קבלה
מקומות של כבוד וקדושה ,ועתים רבים ,להם התנגד בכתביו ,אבל רגש
מתעוררים בי געגועים לאוירה זו׳ ש המסורת החזק שלו לא התיר לו לבטל
הרבה מבתי הכנסת כאן חסרים אותה פיוטים או לקצרם ,ויש לשבחו על כך.
בשיחה פרטית היה נלחם בכל רעיון
כל כך ,לצערנו.
מנהגים מסוימים היו קבועים בבית מיסטי ,והיה אסור בתכלית האיסור
הכנסת .ד״ר ברלינר דרש ,למשל ,שגם להשתמש בנוכחותו במלה ״אונברופן״
בימי חול יחבוש החזן — גם בעל )״בלי עין הרע״(׳ אבל תקיפות רציונליס
יארצייט — כפת קטיפה גבוהה קצת ,טית זו לא פלשה גם לתחום הנוסח יהמנד,
אותה סיפק השמש מטעם הקהל .לאבי לא בבית הכנסת .רק דבר פעוט זוכר א י
היה נעים לחבוש אחת מכיפות הקהל ,הוא נהג לדלג על ״שס״ה גידיך בתפילה
אבל ד״ר ברלינר לא הסכים ליוצאים לחולה .השמטת המלה ״רחמנות״ ב״הנותן
מן הכלל ,ולמרות שהכיר ,בודאי׳ בזכו תשועה״ אינה שייכת לענין זה :הוא ע ש
יותיו של אבי)ששימש במשך שנים רבות זאת מפני שלא ציפה לרחמנות מהממ
כמנהל החשבונות של הקהילה שלא על שלה׳ שהרי היו ליהודים זכויות מוסכמות
מנת לקבל פרם ,ובתור שכזה עבד יום בתחוקה ולרחמים לא נזקקו.
מאידך הכנים תפילות חדשות ה ו ד ו
יום שעות אחדות במשרדי הקהילה( לא
לא רצה לוותר .לבסוף ,כפשרה ,תפרה לכוח ההשפעה שלו :הוא מצא׳ למשל,
אמי לאבי כיפת קטיפה ״פרטית״ ,לפי בנוסח ההםידי פיוט לליל ראש השנה ,ע
הדוגמה ה״רשמית״ ,וזאת אושרה על ידי הפזמון ״תכלה שנה וקללותיה ,תחל ש נ
וברכותיה״ ,והוא עצמו השמיע ב ב י
ועד בית הכנסת.
גם לרבנים היו מנהגים קבועים .אמנם הכנסת פיוט זה ,במרץ רב ,שהיה צריך
הם לא לבשו גלימות ו״בפכן״ — גם למלא את מקום הניגון ׳והקול ה ע ד
ה״רעבע״ לא עשה כן — אבל בשבתות שבהם לא ניהן .הוא דיקלם אותו בדיוק,
ובחגים חבשו כיפות קטיפה גבוהות ,בנטיה קלה למבטא המזרחי שהיתה חלק
מלשונו .באותו מרץ מלא רגש השמיע
ובחול המועד חבשו כובע צילינדר.
לדעתו של ד״ר ברלינר תרמה ,כאמור ,את המלים ״עברי אנכי״ בהפטרת יונה,
הצורה החיצונית הרבה לכבוד בית הכנסת בה נתככבד שנה שנה.
ג
נ
:
ה
ת
ס
ה
ת
כ
ולקדושתו ,אך את העיקר ראה גם הוא
בתפילה עצמה .חקירת סדרי התפילה
היתה חלק ממפעל חייו .גם בענין זה היה
דיקטטור מוחלט בבית הכנסת .כאן לא
נתקלה הדיקטטורה שלו בשום התנגדות,
בניגוד למצב בועד הנציגים בו היה עליו
להתחשב בדעות מנוגדות של אישים
מוסמכים .על פיו ישק כל דבר בבית
הכנסת ,הוא האיש שיקבע את הנוסח —
ההידוש החשוב ביותר שברלינר הכניס
בבית הכנסת היה׳ בודאי ,מה שכונה בפי
הילדים ״התפילה הרומית״ .כשהיה ברומא
שמע בבית כנסת שקראו בקול את פרשת
התמיד לפני תפילת מנחה :דבר זה נראה
לו ,ומאז שמענו יום יום את השמש למקי,
חבוש כיפת קטיפה גבוהה ,קורא בניגון
של קריאה בתורה את פרשת וידבר בקולו
הערב ,אפילו ביום הכיפורים .פעם
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נשאלנו ע״י אורח האס זהו מנהג ברלין
והתשובה היתה :״זה אינו מנהג ברלין,
זהו מנהג ברלינר!״
ברקמת ברוקט מהודרת שירש מאביו,
ואחריו — בהדרת מלכות — הדיר
ברלינר׳ כשהוא צועד בצעדים מתונים
וספר תורה קטן בזרועו.
מובן איפוא שה״בימוי״ היה בידי ד״ר
ברלינר גם בזמן העברתם של ספרי
לד״ר ברלינר היתד .אות הצטיינות,
בגיפםשטראםע
התורה מבית הכנסת
אותה נהג לענוד בגאוה בהזדמנויות
לארטילרישטראסע ,בשנת תרס״ד ) .(1904חגיגיות מיוהדות .אות הצטינות זו הוענ
לנו ,הילדים׳ היתד .רשות להשתתף קה לו ע״י מלך איטליה בזכות עבודותיו
והוקצבו לנו מקומות עמידה בבית הכנסת המדעיות רבות־הערך על יהודי רומא.
החדש שהואר בשלל אורות .עוד היום סופו של אות הצטיינות זה היה טראגי
רואה אני לפני את התמונה :ד״ר ברלינר במקצת :כשפרצה מלחמת העולם הרא
עולה במדרגות השיש לארון הקדש כדי שונה בשנת 1914לא כיבדה איטליה את
להדליק את נר התמיד ן כל דמותו אמרה התחיבויותיה בהתאם ל״ברית המשו
הוד ,על אף קומתו הנמוכה וגזרתו הצרה .לשת״׳ ומאוחר יותר אף עברה לצד
יכולת לקרא בפניו את הסיפוק מפעולתו ,האויב .ד״ר ברלינר ,כפטריוט גרמני,
את הגאוה שבבעלות של ״עדת ישראל״ לא יכול לעבור על זה בשתיקה :הוא
עתה אחד מבתי הכנסת המפוארים ביותר החזיר למלך איטליה את אות ההצטיינות,
בכל רחבי גרמניה.
בלוית מכתב מחאה חריף על בגידתו.
זוכר אני את הדרשה שדרש הרב
מונק בשעת חנוכת בית הכנסת .הנושא
עלינו לנסות להבין עמדה פטריותית־
היה תפילה ובית הכנסת :״מותר לכם גרמנית זו ,בעיקר בקרב היהודים יוצאי
להתפלל מה שתרצו׳ בכל שפה שתרצו ,המזרח .הם קראו את כתביהם של
בכל צורה שתרצו ,בכל עת ובכל מקום המשוררים וההוגים הגרמניים וראו את
שתרצו — כשלבכם דוחף אתכם לדפוק הציביליזציה הגרמנית׳ ולעומת זאת הכירו
בשערי שמים בעניניכם האישיים שלכם; את חוסר התרבות אצל השכנים הסלאביים
אולם לתפילת הכלל קבעו חכמינו את מעבר לגבול ,אפילו איש כד״ר ביברפלד
צורתה ,שפתה ,וזמנה — ובית הכנסת לא יכול להמנע מהשוואה זו .בזמן מלחמת
הוא המקום המתאים לתפילות הקהל״ .העולם הראשונה הוא ראה במלחמה נגד
דברים אלה השאירו בי רושם עמוק .בכלל רוסיה מלחמת קודש נגד כוחות החושך
היו לדרשותיו של הרב מונק השפעה של הצריזם ורדיפות היהודים שם ,ועל
ניכרת עלינו :הן היו מיוסדות על ערכי רקע זה אפשר להבין מדוע קרא לאחד
היהדות שצמחו על קרקע מאמרי חז״ל ,מבניו על שם המצביא הגרמני חמנצח,
והן ניחנו בתכונה חשובה אולי עוד יותר בדומה לנוהג של היהודים בתקופה קדומה
— הרצינות הקדושה בה נאמרו.
לקרא לבניהם על שם אלכסנדר הגדול
לתיאור התנהגותו האומרת כבוד של ולהביע בזה את רגשי תודתם כלפיו.
ד״ר ברלינר עלי להוסיף עוד את הפרט לצערנו הביר ד״ר ביברפלד כעבור
הבא בקשר להקפות בסוכות ובשמחת עשרים שנה גם את הצד השני ,הגם
תורה .בשמחת תורה היה הרב מונק וקשה של מטבע ה״תרבות״ הגרמנית.
צועד אחרי החזן דובובםקי ,אחריו ד״ר מאז לא מצא עוד את השקט הנפשי ועלה
הילדסהיימר ,לבוש בטלית מקושטת לארץ ישראל׳ שלמען בנינה היה פעיל
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -
הרצוג ונשא דרשה בהמשך לאותו רעיון
מכללתהקודש
עשרות בשגים מקודם במםגרת ה״פקי־
דים והאמרכלים״ ,כתלמיד נאמן של המובע בשיר :״מאזיני הדבקים״׳ אמר,
״אל נא נשלה את עצמנו .הימים כקדם,
ה״רעבע״ עזריאל הילדסהיימר.
לבסוף אזכיר׳ דרשה שנשא הרב ד״ר כשהיינו בשלוה ובשלום׳ בעמדה כלכלית
מונק ב־ 1באפריל 1933׳ ב״שבת הש בטוחה — ימים אלה לא ישובו .בשבילנו
חורה״ )בויקוט־שבת( הידועה .בעוד ׳חדש ימינו כקדם׳ מובנו אך ו ר ק .
שירת הקהל — חדש ימינו כקדם — לחזור לערכי היהדות הקדמונים׳ שרק
מהדהדת׳ עלה הרב לעמוד שלפני ארון הם שלגו״.
בית החולים
בית החולים היהודי היה מוסד של
ה״חברא קדישא״ של ״עדת ישראל״,
אהד מתפקידי ה״הברא״ היה גם בקור
חולים .אמנם היה גם בית החולים של
הקהילה הגדולה ,שעמד על רמה רפואית
גבוהד* אבל רבים מחברי ״עדת ישראל״
היססו להשתמש בו׳ בעיקר מפני שמצב
הכשרות שם לא סיפק את דרישותיהם,
היתה זו זכותו של ד״ר ביברפלד ,בעיקר,
שהיה מנהיגה הרוחני של ה״חברא״ ואחד
מחבריה הפעילים ביותר ש״עדת ישראל״
הקימה בית חולים משלה )בשנת תר״ס־
.(1900עזר לידו ד״ר יוליוס פרוים,
החוקר ההיסטורי הידוע ,בעל ה״רפואה
בתנ״ך ובתלמוד״ )ביבליש־תלמודישע מ־
דיצין( .ריכלו אז שד״ר ביברפלד רצה
ליצור לעצמו ״פרנסה״ ,אף שלאמיתו של
דבר היתד ,שאיפה זו רחוקה ממנו ביותר!
אדרבה ,הוא טרח הרבה על מנת למצוא
רופאים מנהלים מתאימים .הוא הצליח
לרתק לבית החולים כרופא ראשי של
המחלקה הפנימית ,את הפרופ׳ ד״ר
פרדיננד בלומנטל ,שהיה לו שם במדען
וכחוקר לסרטן בחוגי הרופאים בברלין.
הכירורג היה ד״ר אדלר׳ טכניקאי טוב
)מאוחר יותר ד״ר פייזר> ,וכרופא נשים
שימש הגינקולוג הצעיד ד״ד יוסף הירש,
בן למשפחת הירש )הלברשטדט( ,יסופר,
תוך הברת תודה ,שמשפחת הירש הש־
תתפה גם בסכום ניכר בייסוד בית
החולים .על הרמה המדעית של העבודה
הרפואית תעיד העובדה הבאה שנוכחתי
בה במסגרת עבודתי כעוזר ב ש
תרס״ט :האסיסטנטים ביצעו כבר בזמן
הזה בעצמם בדיקת הנקן בדם .ובמעבדה
הקטנה במרתף בית החולים בדקו וערכו
ספירות־דם של הכדוריות הלבנות ל
שיטת צביעה שהיתה אז חדשה לגמרי,
אבל לא זה היה עיקר משמעותו של
בית החולים .הדבר האופיגי היה שמלכד
הטיפול הרפואי המצוין שניתז לחולים
שרר רוח היהדות בבית החולים .ה י
היתה תוצאת שיתוף הפעולה בין שלושה
גורמים :היתה שם ,קודם כל׳ אישיותו
של משה קנולר ,יו״ר ה״חברא״ ,שדאג
באופן אישי לכל הפרטים ,ושביקר באופן
קבוע אצל התולים .צורת דיבורו ל
היתד ,עדינה ביותר׳ אד הוא דבר
החולים בלבביות רבה ,מאזין לתלונותיהס
ועודד אותם .״אני ,פרופ׳ משה קנולד,
אומר לך שבעוד שבוע תהיה בריא ן*
שמעתיו אומר לאחד החולים׳ ואף של-
מעשה לא היה יסוד לבטחון מופרז זה
שנשמע מדבריו ,ידעתי שצדק במעשהו
בראותי שפני החולה אורו מששמע א^
דבריו .בשנים מאוחרות יותר׳ אחרי מו^ו
של משה קנולר ,דאג גוטליב ביר ל ש ל
החולים ובית החולים,
הגורם השני — גישתם היהודית של
הרופאים האסיסטנטים שמשה קגולר משך
14
www.daat.ac.il
נ ת
ס י
א
א
ע
0
ו ס
מקםדעת -
למוסד .אזכיר רק שמות אחדים :אתר
הרצוג המסוכן לא ראה הרבורגר
מכללתמצבה
בגלל
מאיר )כעת בארה״ב( ,שלמה ליבן ,וילי אפשרות להגיד לה את האמת ולכן שאל
הופמן״ רפאל גלוםקינום ,איון הרבורגר ,את הרב מונק ורק אח״כ הלך לאחות רכה
יצחק במברגר )כעת ת״א( ושמעון ואמר מה שהיה עליו לומר .וכך קרה
שרשבםקי )כעת ירושלים( ששימש מאוחר הדבר :איון הרבורגר ,הישר באדם
יותר כרגטגגולוג של בית החולים במקום שחותמו היה אמת ,שיקר ,אך בזכות זה
ד״ר טוגגדרייך .הרופאים הצעירים האלה נמנע אסון מהאחות רכה ,שהבריאה זמן
מםרו את נפשם לא רק על החולים ,אלא מה לאחר מכן.
גס על רוח היהדות.
כאלה היו בני האדם שפעלו בבית
ולבסוף — השפעת האחיות .אזכיר
החולים של ״עדת ישראל״ — דאגו
כאן רק שני שמות :האחות סלמה,
לרפואת הגוף ולרפואת הנפש היהודית
שנישאה אחר כד לסלי גוגנהיים )ברלין,
גם יחד .כיום היו קוראים לזיווג כזה*
מאוחר יותר בזל( ,והאתות רכה
״פסיכוסומטיקה״.
פויכטונגר .מושג־מה על צדקותה של
האחות רכה אפשר לקבל כששומעים
שהיא נהגה לקום שעה תמימה לפני
התחלת העבודה כדי להתפלל תפילת
את הימים ההם ,התקופה שלפני חמי־
שחרית במנוחה .המעשה הבא הוא אופי ני
שים־ששים שנה חייתי כילד ב״עדת
לרוח היהודית ששררה בבית החולים.
ישראל״ .וכילד שגדל ב״עדת ישראל״
האהות רכה חלתה פעם בצורה מסוכנת
סיפרתי מה שסיפרתי — לא בצורה
במחלת לב ,ושכבה בבית החולים במצב
קשה .בדיוק באותו זמן קרה אםת נוסף :אוביקטיבית .אבל האמנם סיפרתי יותר
אחיה ,היינריך ,שהיתר .קשורה אליו מדי? אולי היה עלי להתעלם מהענינים
באופן מיוחד ושהיה מבקר אצלה יום הקטנים הללו של שגיאות וחולשות
יום ,נפטר פתאום .בשורה רעה כזאת אנושיות שראיתי אצל האנשים הגדולים
היתד .עלולה לגרום למותה של האחות שהיו אז מנהיגי ״עדת ישראל״? נדמה
רכה ,ומשום כך העלימו ממנה את הדבר לי שלא שגיתי .דוקא מעשים קטנים,
והמציאו סיפור לפיו חלה ,כביכול ,במחלת המסופרים מנקודת מבט סובייקטיבית,
שגית )םקרלטינה( .היא היתד .פקחית מוכיחים לנו כי דמויות אלה היו בשר
מכדי שתקבל סיפור זה ללא היסום ולא מבשרנו ולא דמו למלאכים ,ודוקא זה
האמינה .בעת ההיא היה איון הרבורגר הוא שהכשיר אותם להיות נושאיה
רופא־אסיםטנט ,ובו לבדו נתנה את ומורישיה של רוח ״עדת ישראל״ ,בק״ק
אמונה׳ כי אופיו הישר היה ידוע לכל :ברלין.
״אם איזן הרבורגר יניד לי ,שאחי חלה
נדמה לי ,שאף היום היה לאישים
בסקרלטינה — אאמין לו* — אמרה .אלה עוד מה לומר לנו.
*
15
www.daat.ac.il
הרב יהודה קופרמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוראת התורה במסגרת ב<ת הספר העל־יסודי
מ א מ ר ש נ י :החלק ההלכתי של התורה
דרישות מיוחדות ישנן להוראת החלק
ההלכתי של התורה ,הן מן המורה והן מן
התלמידים .אין צורך להזכיר ולהדגיש
כי לא הרי הוראת החלק ההלכתי של
התורה כהרי הוראת תלמוד .יכול תלמיד
ללמוד דפים רבים במשך חדשים רבים
של יגיעה ושקידה בלימודו ,בלי ללמוד
אפילו פסוק אחד! .אפילו בםוגיא רגילה
בתלמוד בה מובאים פה ושם פסוקים,
עיקר המאמץ הלימודי הוא להבין את
השקלא וטריא של הגמרא — ,כשדרשת
הפסוק הינה רק חלק מאותה שקלא
וטריא — ואח״כ לאםוקי שמעתתא אליבא
דהלכתא .נקודת המוצא איננה בהכרח
הפסוק ,וייתכן כי מבחינה ענינית ואף
מבחינה דיקדקטית ניתן ללמוד וללמד
סוגיות מסוימות בתלמוד״ כשנקודת
המוצא היא הנושא או המושג התלמודי,
וממנו באים אל הפסוק בתורה,
לא כך לימודו של החלק ההלכתי
התורה :כאן נקודת המוצא היא הפסוק״
בתורה ,וממנו מגיעים אל דף הגמרא ואל
יתר הספרות התלמודית מחד׳ ואל ספדוו/
הפשטנים מאידך .מתחלק׳ איפיא׳ לימוד
זה בתורה לשניים :הלימוד על פי מדרש,
חז״ל ,והלימוד בדרך הפשט.
ע
לימוד ה ח ל ק ה ה ל כ ת י של ה ת ו ר ה על פי מדרשי חז״ל
לימוד זה בנוי על שלושה יסודות :הלכה ,מחשבה — השקפה ופרשנות.
א .ה ל כ ה .
לית מאן דפליג כי עיקר לימוד החלק ההלכתי של התורה מכוון
לברר את הפסוק על פי המידות שהתורה נדרשת בהן .כפי שבא לידי ביטוי
בספרים הקלאסיים בנושא זה .חייב ,איפוא ,המורה להיות מוכן להכין את שעוריו
על פי שני הש״םים ,מדרשי התנאים )מכילתא ,ספרא ,וספרי( ,ספרי מוני
המצוות )בה״ג ,רמב״ם ,רמב״ן ,החינוך ,םמ״ג ,סמ״ק ,של״ה ועוד( ,ספרי הפסק
)משנה תורה טור ושולחן ערוך ועוד( ,ואם אפשר ,גם מתוך ספרות הראשוניס
והאחרונים .מגמת הלימוד הזה היא ללמד לתלמיד את ההלכה הנלמדת מתוך
הפסוק .כאן לומדים כי ״עין תחת עין״ ו״וקצות את כפה״ הם ממון ,וכאן לומדים
שכוונתו של ״והיה הבכור אשר תלד״ היא שהגדול שבין האחים מיבם׳ ו״יקום על
של אחיו המת״ מלמד כי אח זה יורש את אחיו המת .בסוף השעור חייבים
התלמידים לדעת את ההלכה הפסוקה ,ואת מקורה של ההלכה במקרא.
ענין זה של מקור ההלכה במקרא׳ הוא המאפיץ את לימוד החלק ההלכתי
של התורה ,והוא אחת הנקודות המבדילות בין לימוד זה ובין לימוד הלכה .לא
5
1למשל בחלקים נרתבים של מסכת בבא בתרא וכדו׳.
2לפעמים הפרשה כולה או הפרק ולפעמים הפסוק או אפילו המלה.
3כמובן ,מדובר כאן על לימוד בבית ספר תיכון.
16
www.daat.ac.il
ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
צל הלכה מקורה בכתוב ,ואף באותן ההלכות הנלמדות מן הכתוב ,מרובה ההלכה,
דקדוקיה ופרטיה׳ פי כמה מן המקור בכתוב .בשעה שלומדים תורה ,מרוכז
הלימוד ההלכתי סביב לשאלה :איזו הלכה מלמד פסוק זה? כל עוד עוסקים
אנו בשאלה זו ,אנו נשארים בתוך התחום הלגיטימי של לימוד החלק ההלכתי
של התורה .מובן מאליו כי לא כל מורה יספל באותו פסוק באותו דרך .טיפול
זה של מורים שונים יושפע לא מעט הן מידיעותיו והן מדיעותיו .מה שנראה
חשוב למורה אחד ללמד ייראה טפל לחברו י• ,והיות ואי אפשר להקיף את
הכל בשעורים רגילים ,ובמסגרת השעות העומדות לרשותנו ,ניתן רק לומר
כי כשם שפרצופיהם של המורים אינם שוים כך דיעותיהם אינן שוות .על כל
אלה המתכוונים ללמד את התורה כתורה מן השמים ,יש לומר אלה ואלה דברי
אלקים חיים .ואם לימדונו חז״ל כי ״לעולם ילמד אדם מה שלבו חפץ״ ,שמא
ניתן לומר כי ״לעולם ילמד )פיעל( אדם מה שלבו חפץ״ .מורים בעלי אופי
שונה יכולים ״להעביר״ שיעור מוצלח בדרכים שונות לחלוטין ,ואין לכוף
עליהם בגיגית הר של אסכולה זו או אחרת .יש להניח כי הלימוד בחלק
ההלכתי של התורה יהיה יעיל ומבורך כל עוד לומדים התלמידים מפי מורה
אשר הכין את שעוריו לאור המקורות הנ״ל ,והנותן לתלמידיו להרגיש בכל
מהלך השעור כי לומדים את התורה אשר ״משה רבינו כתב …כולה מפיו של
הקב״ה״ ,כש״כל התורה מתחילת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל הגיע
מפיו של הקב״ה לאזנו של משה* .
ג
לעתים לא רחוקות נשמעת הטענה :״אתה אינך מלמד תורה׳ אתה מלמד
גמרא״! טענה זאת ,יש לה על מה שתסמוך ,משום שאי אפשר לחלק בין לימוד
תורה שבכתב ובין לימוד תורה שבעל פה .כל לימוד פסוק עם רש״י הוא לימוד
תורה שבעל פה )משנה ,ברייתא ,גמרא ,מכילתא ,ספרא ,ספרי ,מדרש רבה(,
ובכל זאת אין אנו באים בטענה לרש״י שהוא מלמד גמרא! כמו כן רמב״ן
מוסיף כהנה וכהנה במובאותיו מתוך דברי התורה שבעל פה ,כשמפליג אף לעבר
הירושלמי .עיון קל )כאילו ייתכן דבר כזה!( בפירושו של הרמב״ן לפרשת בהר,
יתן רושם של לימוד סוגיא בגמרא יותר מאשר לימוד תורה על פי המשמעות
המקובלת של ״לימוד תורה״ ,ובכל זאת נשאר הרמב״ן פרשן התורה ולא מורה
לגמרא .למה מותר ללמד את כל הקטעים הארוכים של הרמב״ן בענין טעמי
המצוות )כגון שילוח הקן( ובעניני מחשבה כלליים )כגון :״וגם את הגוי אשר
יעבדו דן אנכי״( ובורחים מדבריו בעניני הלכה?! אם הרמב״ן בענין חטא
פרעה ועונשו שייד ללימוד תורה ,ואין ״פוסלים״ אותו כלימוד של ״מחשבת
ישראל״ ,לשם מה נפסול את הרמב״ן הדן בשאלות ספיח* וביעור כ״לימוד
גמרא״? בקטעים אלה .וברבים אחרים ,עוסק הרמב״ן בבירור םוגיא שלמה
7
4
5
6
ד
על החשיבות של הלכות בעלות מטען מחשבתי וחינוכי עיין להלן.
הקדמתו של הרמב״ן לבראשית.
ויקרא כה ,ב.
שם ,שם ז.
17
www.daat.ac.il
לגיטימי של תורה ,באשר הוא,
אתר זאת
בתהום ההלכה׳ והוא מצדיק
כלימודהרצוג
דעת -מכללת
הרמב׳ץ׳ עצמו כתב פירוש על ש״ם ,ובנקל יכול היה להפנות אותנו לשם ,אילו
חשב שאין זה מעניינה של לימוד תורה.
ברור ,איפוא׳ כי אין זו שאלה של אם ללמוד תורה עם חז״ל׳ אלא כמה
מותר או רצוי להביא מדברי חז״ל בשעה שמלמדים פסוק תורה.
והרי דוגמה פשוטה :התורה אומרת *שום תשים עליך מלך״ ,שחז״ל
מבארים *שתהא אימתו עליך״ .לית מאן דפליג כי דרשה זו של חז״ל שייכת
ללימוד תורה׳ באשר היא מבארת את הכתוב ,וגם במקרה זה מלמדת על אחד
היסודות הגדולים של המלוכה לפי דין תורה .ועתה נשאלת השאלה* — אימה זו
מהי ,מה טיבה ובמה היא מתבטאת ? שאלה זו נידונה בחז״ל ,ראשונים ואחרונים.
הדיון נסב על פירוש המושג ״אימה״ שהוא ביאור המלה ״עליך״ ,שהיא מלה
הכתובה בתורה ,כך שביאורה שייך ללימוד תורה .אין טעם לומר לתלמיד
אין זמן
ז
•
יש ״מצות אימה״ ,אם אין יודעים
ללמד את הנושא הזה בכתה ,ייתכן כי ישנם דברים יותר חשובים ללמד באותן
השעות העומדות לרשותנו ,אבל בודאי ובודאי שאין לפסול לימוד זה כלימוד
תורה .והנה דוגמה שניה :התורה אוסרת את לקיחת השוחד .חז״ל מבאריס
כי איסור זה חל לא רק על לקיחת כסף ,אלא גם על פעולות מסוימות שהנשסט
עושה לטובת השופט ,ואף על דיבור שלא היה רגיל לומר העלול לשחד את
השופט ולעוות את הדין ־ .שוב ייתכן כי אין זמן ללמד את כל זה מן המקורות,
אבל אין לפסול לימוד זה ,כי הוא לימוד לגיטימי של תורה באשר הוא עוסק
בביאור המלה ״שוחד״.
8
9
כ י
ב מ ה
ה י א
מ ת ב ט א ת
מ א ו ד
י י ת כ
כ י
10
11
1
מפי דברי תורה שבעל פה אגו חיים ואין רשות לגשת אל תורה שבכת3
בלעדיה .להלן ידובר על החשיבות והערך של לימוד ״פשט״ כשאינו עולה בקנה
אחד עם מדרשי חז״לז אבל ברור כי אף גדולי הפשטנים )״רודפי הפשט״(
הרשו לעצמם לעסוק במקצוע הפשט משום שהסתמכו על הפירושים שכבר נכתבו
על פי מפרשי חז״ל ,וחשבו לתקן את הזלזול )המכוון או העקיף( בביאור המקראו
על דרך הפשט .מרבים לצטט את דברי הרשב״ם למען ״לעשות פירושיס
אהרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יוסי .דברים אלה של הרשב״ם שימשו
בסים לנםיונות מסוימים לבאר פסוקים בדרכים חדשות על פי הבנה חדשה
הגובעת מתוך ידיעת ההיסטוריה ,הלשון ,התחביר ,הארכיאולוגיה וכדו׳• ברס
מן הראוי לצטט גם את תחילת דבריו של הרשב״ם ,והרי לשונו- :ישכילו
ויבינו אוהבי ,שכל מה שלימדונו רבותינו כי ״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״ ,14
ת
13
8דברים יז ,םו
9ספרי שופםים קכז.
10דברים םז ,ים.
11כתובות קה ע״ב
12שם
13בראשית לז ,ב ד .ה .אלה תולדות יעקב.
14בביאור מושג זה עיין להלן.
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הסשט וההגדות וההלכות
והדינים ,ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר׳ אליעזר׳
בנו של ר׳ יוסי הגלילי ,ועל ידי שלוש עשרה מידות של ר׳ ישמעאל.
והראשונים ,מתוך חסידותם ,נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שר !.העיקה ומתוך
כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקראי׳ .ולפי שאמרו חכמים ״אל תרבו
בניכם בהגיון״ ,וגם אמרו ״העוסק במקרא ,מידה ואינה מידה׳ העוסק בתלמוד,
אין לך מידה גדולה מזו״ ,ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות.
וכדאמרינן במסכת שבת- :הוינא בר תמני םרי שנין) ,הייתי בן שמונה עשר
שנה( .וגרסינן כולה תלמודא ,ולא הוד ,ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו״.
וגם רבינו שלמה אבי אמי ,מאיר עיני הגולה ,שפירש תורה נביאים וכתובים,
נתן לב לפרש פשוטו של מקרא״ )ע״כ לשון הרשב״ם(.
מפורש יוצא מפי הרשב״ם כי עיקר לימוד תורה הוא על פי מדרשי חז״ל.
התטין הרשב״ם לתקן מעוות בתחום הספל ,שהוא עומק הפשט או פשוטו של
מקרא .דבקותם של קודמיו )״הראשונים״( בעיקרה של תורה )שהוא מדרשי
חז״ל( גרמה לכך שלא שמו לב מספיק לטפל ,שהוא פשוטו של מקרא .הרי
חז״ל בעצמם הרגישו צורך ״לחדש״ לנו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ,כלומר
להפריך את ההוד .אמינא שישנם פירושי חז״ל למקראות בהם דלגו על העיקר.
בכל ש״ס אין פתגם ״שאין מקרא יוצא מידי מדרשו״ ,כי ברור היה לחז״ל
כי זה עיקרו של כל פסוק ופסוק בתורה ,ואף פעם אין הוד .אמיגא שהעיקר
חסר מן הספר!
הרשב״ם הביא ראיה מזקנו רש״י ,שאף הוא ״נתן לב לפרש פשוטו של
מקרא״ ,כלומר שאף הוא ניסה לתקן את המעוות של אי־תשומת הלב לפשוטו
של מקרא ,שאמנם טפל הוא למדרשו של מקרא .אם נעיץ בלשונו של רש״י
עצמו ,נראה כי הקדים לבאר לנו את מטרת כתיבת פירושו ,בציינו כי דברי
חז״ל ידועים לנו מכבר .בראשית ג ח .רש״י ד .ה .וישמעו )את קול ה׳ מתהלך
בגן( .״יש מדרשי אגדה רבים ,וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה
ובשאר המדרשות .ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת
דברי המקרא דבר דבור על אופניו״ .מסביר לנו רש״י כי בא ״לפשוטו של מקרא״
משום ש״יש מדרשי אגדה רבים וכבר סידרום חז״ל על מכונם״ .במלים
אחרת! רש״י הרגיש בצורך לבאר את הכתוב על פי פשוטו .משום שידע כי
דברי חז״ל כבר מסודרים על מכונם בספרים מיוחדים ,כך שניתן לכל אחד
לעיץ בהם ואה אין צורך בפירוש נוסף — פירוש רש״י ״ .בא רש״י ,איפוא׳
15נראה לי כי כוונת הרשב-ם ב״עומק פשוטו של מקרא״ היא לדעה כי •הכתב והקבלה
תואמים יחדיו״ ,כלומר שמדרש ההלכה אינו סותר את עומק הפ>0מ ,ורק אינו עולה
בקנה אחד עם ה פ ט ם הפשום .ועיין להלן בלשונו •פשוטן של מקראות״ ,מראה כי
כוונתו במונח זה היא לפשט הסשום.
16בהקשר זה יצוין כי במשך כל שנות ההיסטוריה שלנו ,לא נמ1א פרשן תורה ,מאמין
בתורה מן השמים ,אשד העיז לפרש את המקרא פירוש פשטני ,כל עוד שבילי חז״ל
במקרא לא היו נהירים לו.
19
www.daat.ac.il
לעשותהרצוג
ובחר -מכללת
אתר דעת
זאת בתחום הפשט .משום שהרגיש
להוסיף פירוש על חקיים כבר.
כי כאן הנקודה הטעונה תיקון וטיפול.
רחוקים מרחק מזרח ממערב דברי רשב״ם ורש״י מדברי אלה המתימרים
ללמד תורה רק על פי הפשט ,ושגורים בפיהם ביטויים כגון ״המדרש מבאר כך
וכך ,ובכבודו של המדרש ,המדרש במקומו מונח״ .לא רבותי! אין המדרש
במקומו מונח ,אלא במקום תורה שבכתב מונח! דברי חז״ל הינם חלק אינטגראלי
של תורה ,והם הצעד הראשון שבכל לימוד תורה .רק לאחר שלימדנו תורה
על פי חז״ל ,מותר לנו ,בעקבות חז״ל עצמם שלימדונו כי אין המקרא יוצא
מידי פשוטו ,לעיין שוב בדברי תורה בדרך הפשט — כי כפטיש יפוצץ סלע.
על הערך של לימוד ״פשט הלכה״ ידובר להלן.
ב .מ ח ש ב ה — ה ש ק פ ה ,ו ט ע מ י ה מ צ ו ו ת .
מאז חז״ל ועד לאחרוני האחרונים מקובל לצרף את הלימוד המחשבתי
ללימוד ההלכתי של התורה ,אם כי במידות שונות לחלוטין אצל המפרשים
השונים .תלמידינו כבר למדו בביה״ם היסודי כי ניתן לשאול מה ראה האוזן
להירצע ,וכי לא בחנם חייבה התורה תשלומי ד׳ במקרה אחד ותשלומי ה׳
במקרה שני .אנו הרואים את מקצועות הקודש כמקצועות מחנכים ,אשר
לימודם היעיל מסוגל להביא את תלמידינו לידי חיי תורה ומצוות ,בודאי
ובודאי לא נחמיץ כל הזדמנות להראות לתלמידינו לא רק את ההלכה הנלמדת
מן הפסוק אלא גם את העולמות העמוקים של מחשבה תורנית .מחשבה זו
עשוייה לטהר את מחשבת תלמידינו מדעות נפסדות המסתננות מן ״הרחוב״,
ורצוי ביותר אף להעמיד עולם זה של מחשבה תורנית מול מחשבת הדור ל!.
גם כאן אין דעותיהם של המורים שוות ,וכשאחד מתבסס בעיקר על רבנו בחיי,
מרבה השני להצביע על קטעים באור החיים ,כשהשלישי מרבה לצטט מפירושו
של הרב הירש — ואלו ואלו דברי אלקים חיי .18
וכאן יש להזהר ולהזהיר מפני תופעה ההולכת ופושטת ,והיא הנטיה
זס ,להטיף למוסר זה או אחר.
להפוך את ה•^611x£6של התורה ל־
אם אנו מאמינים שישנה מצות עשה מדאורייתא ללמוד תורה ,הרי חלה מצוד,
זו על שמות י״ב לא פחות מאשר על מסכת פסחים .כשם שנסכים לדברי רבי
ישראל מםלנט כי לימוד ״שור שנגח את הפרה״ מביא לידי חיי תורה ויראת
שמים ,כך עלינו לומר כי לימוד ״כי יגח שור איש את שור רעהו״ מביא לאותה
תוצאה רצויה .אין ללמד על התורה ומן התורה ,כל עוד לא למדנו את התורה.
לימוד תורה היא מצוד ,נעלה ואין לכופה לשרת אפילו אינטרס ״חינוכי״ .יותר
ם
17אם בדעתנו לחנך את תלמידינו ולהביאם לידי התמודדות עם מחשבת הדוד מתוך
עולמה של תורה ,ניטיב לעשות אם נמעיט להראות כיגד עומדת מחשבת התורה מול
מחשבת דורות קודמים .בדור זה קא עסקינן ,והרבה ,״י1רי הרע נשחטו״ ,שאין סעס
להרגם מחדש!
18יש רק להסתייג מן השימוש הרחב בפירושו של הרש״ר הירש בארץ ,עד אשר
תלמידינו יזכו לראותו בשפה העברית — במהרה יבא ן
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מדי דיברנו וכתבנו בכתה על למה הנזיר מביא קרבן חטאת ,בעוד שלא ידעו
תלמידינו כיצד נעשה אדם נזיר׳ ומהו קרבן חטאת .בל נשכח כי ערך חינוכי
נעלה יושג גם על ידי לימוד הלכה מן הפסוק .כשכל מגמתנו היא להבין את
דבר ה׳ ״.
ישכיל המורה לשלב את המחשבה עם ההלכה ,את המצוה עם טעמה,
אבל אל יסיח אף לרגע את דעתם של התלמידים מן ההלכה חמחייבת ,תהיה
המחשבה אשר תהיה .מספרים בשם גאון אחד כי לכך התפילין שבראש )מחשבה(
הן פרודות ,בעוד התפילין של יד )הלכה מחייבת( הן בבית אחד .יראה התלמיד
ויבין כי ההלכה מחייבת מאז משה רבנו ועד עתה ,אם כי בכל דור ודור ניתנו
טעמים שונים לאותה מצוה .ישכיל המורה ויבין כי לא תמיד ״הטעם״ שהוא
למד ושהוא מצא במצוה ,הוא הטעם המתאים לתלמידיו.
מן הראוי להעמיד את תלמידינו על ההבדל העקרוני בין אלה הנותנים
טעם רק לכלל המצוד) .הרמב״ם( ,ובין אלה הנותנים טעם אף לפרטיה ולפרטי
פרטיה )הירש ,הנצי״ב( .רק על ידי כך יבין התלמיד למה אין טעמו של
הרמב״ס בענין שילוח הקן מתאים לכל המשניות שבפרק שילוח הקן במסכת
חולין׳ אותן המשניות שהרמב״ם בעצמו מביאן כפסק הלכה בחיבורו משנה
תורה 0ג.
ג .פ ר ש נ ו ת
האלמנט השלישי׳ והמאפיין ביותר של לימוד תורה בכל צורה שהיא׳
היא הפרשנות .ציון ההלכה הנלמדת מפסוק זה או אחר .בלי לציץ את הצבורות
דרכם נלמדת הלכה זו ,הופך להיות לימוד הלכה ,אבל איננו לימוד תורה.
נקודת המוצא שלנו — טקסט הכתוב — מחייבת אותנו לשאול תמיד את
השאלה ,כיצד למדו חז״ל את ההלכה מן הכתוב .אנו עומדים כרגע במישור
מדרש ההלכה ,אותו ״מכשיר אלקטרוני״ עדין ביותר חקולט כל טץ וחצי טץ,
כל שינוי קל ביותר בלשון הכתוב הבא לפתוח פתחו של אולם להלכות יסוד
עולם .החל בחז״ל עצמם וכלה באחרוני האחרונים ,ביארו לנו כיצד כל אות ואות
של התורה נדרשת לאין סוף .על ידי בחירה טובה וקפדנית יוכל המורה
להכניס את תלמידיו לעולם הפרשנות של גדולי האתרוגים :הגר״א ,הכתב
והקבלה׳ המלבי״ם ,הירש׳ הופמן ,משך חכמה ועוד .בכל הספרות הענפה הזאת
19ואמנם מבחינה עקרונית ניתן להעלות על הדעת את לימוד החלק ההלכתי של תורה
בלי לימוד המחסזבה .לא כל משנה ,ברייתא או גמרא העוסקת בהלכה עוסקת גם
בצד המחשבתי של ההלכה .חובתנו כמחנכים המנסים לעצב את דמותו התורנית של
התלמיד ,היא המחייבתנו לדרוש מעצמנו את החוט המשולש ולא להסתפק בלימוד
ההלכה והפרשנות בלבד ,למרות הערך העליון של לימוד תודה.
20בדרך זו נבין כי דברי הרמב״ס ב״מורה״ ודבריו ב-משנה תורה״ ,שניהם דברי
הרמב״ם הם ,ואין להפריד ביניהם .ועיין עוד משך חכמה שסות כ ,ב ,ד .ה .לא יהיה
לך- :וכבר אמרתי כי דברי רבינו )הרמב״ם( בכל ספריו ,ביד )החזקה( ,ב״מורה״
ובפירוש המשניות ,רוח אחת בריסי.
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוג הכתוב )״הפשט״( ובין מדרשי
הקשר בין
יש להבחין בארבע גישות לשאלת
חז״ל.
א .חז״ל קיבלו פירוש זח לפסוק אם כי אין מקור בכתוב לפירוש זה
דוקא .בפרשת המקלל בויקרא אמור כ״ד ,י ,מדובר על ״בן איש מצרי״ .רש״י
מביא בשם ויקרא רבה פרשה לב :״הוא המצרי שהרגו משה״ .על פירוש זה
של חז״ל מעיר הרב יצחק חורויץ מיערסלוב )בעל ״באר יצחק״ על רש״י(:
פשוט שהוא על פי קבלתם ז״ל ,ואינו נרמז בכתוב״.
ב .ההלכה נלמדת באמצעות דרשה ״טכנית״ ,ושייכת כולה לתחום מדרשי
ההלכה ,כאשר אין בינה ובין תחום הפשט )קרי לשון דקדוק תחביר וכדו׳(
ולא כלום .שמות יב ,ט :אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים ,עליו
דורשים חז״ל ! :2ר׳ עקיבא אומר ,אין לי אלא מים ,שאר משקין מנץ,
תלמוד לומר ״ובשל מבושל״ — להביא שאר המשקין.
הרב אליהו מזרחי מבאר את הדרשה הזאת של חז״ל ,בהצביעו על
כך ,כי שונה היא אף מן הדרשות הידועות של ,׳אפילו מאה פעמים״ !2
הה לשונו :אם לא כן ליכתוב קרא ״ובשל״ או ״מבושל״ ,תרתי למה לין!
וכי האי גונא דרשו בפרק ״אלו מציאות״ ,הענק תעניק — מכל מקום׳ ״פתוח
תפתח״ — מכל מקום .ואין לומר דברה תורה כלשון בני אדם׳ אלא היכ
דמוכחי קראי כדאיתא התם ובפרק השואל ,אבל היכא דלא מוכחי קראי לא,
וכל שכן הכא שהאחד שם )עצם( והאחר פועל ,ואינו דומיא ,״דהעניק תעניק״
ו״פתוח תפתח״ ששניהם פועל ונופל בו דברה תורה כלשון בני אדם .אבל הכא
אינו אלא לדרשה.
מלה מיותרת או נוספת אומרת דרשני ,ועל כל תוספת מלה באה
תוספת דרשה או יותר נכון דרשה של תוספת ,ואין זאת אומרת כי דרשה זו בנויה
על יסודות אלה או אחרים בלשון העברית ,והנה על יסוד דרשה זו באים לידי
הוצאת מלה ממשמעותה ,כשחל האיסור לא על ״מים״ בלבד ,כי אם על ״שאד
משקין״ .21
א
כ
א
ג
21בניגוד לדעתו סבור המהר״ל כי אמנם המקרא מהווה המקור לידיעת חז״ל :דאם לא
כן ״איש״ למה לי ,הוי למכתב והוא בן מצרי! אלא לומר לך ,זהו ״איש מצדי״
הכתוב למעלה ,״ויראי איש מצרי מכה וגו׳״.
* 21מכילתא מסכת דפסחא בא פרשה ו׳.
21ב אותן מוכן הרמב״ם )ובעקבותיו גדולי הראשונים והאחרונים( להבין מבחינה
דקדוקית ,כפי שביאר בפירושו למשניות חולין יב ,ג )בעדן שילוח הקן אפילו מאד,
פעמים( :שלח מקור ,והמקור נופל על המעט וההרבה.
21ג ולא כך מבין בעל הכתב והקבלה הנאמן לעמדתו הבלתי פשרנית כי דברי הכתב
ודברי הקבלה תואמים יחדיו .ואלו דבריו :ממלת -ובשל״ למדונו רבותינו לכלול אסור
הבשול גם בשאר משקין .ואל יקשה בעיניך מלת ב״מים״ ,דבאמת מלת במים א י
המים דוקא )וואססער( ,כי אמנם עיקר הנחתו על כל לח גוזל ,לכן ישמש בם
ואחר,
הליחות הדמעיות הנוזלות מן העין בעת הבכיה ,כמו ועפעפי יזלו מים
שהודיעונו רבותינו במלת ״ובשל״ להורות גס בשאר משקין ,אם כן מלת ״במים״ ?ל
כרחך ביאורו כל דבר לח הנוזל ,וכולל כל המשקין .ובזה דעת הקבלה מיושבת ןיל
פשסה דקרא .והרא״ס ומשכיל לדוד דחוקים בזה .ע״כ דברי הכוה״ק.
נו
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג .מדרשי חז״ל בנויים על עומק מ>1וסו של מקרא .הקריאה בדיד
פשוטה בכתוב אמנם לא תגלה לנו את מקורות ההלכה .לשם כך יש להרכיב
את המשקפים של עומק הסשט המגלות לנו את כל הצורות הלשוניות הבלתי
רגילות כגון צרוף בנין ההוסעל לבנין ההסעיל ־־ .השינוי בסדר מלות הכתוב ״,
אפילו הקדמת הפועל לשם העצם או להיסך** ,ועד כדי אות מיותרת ־ או
חסרה ״.
5
תפישתנו וראייתנו את התורה כטקסט מוכתב מפיו של הקב-ד ,לאחנז
של משה חושפת לנו את ההלכה בין השיטין ובין המלים עצמן .כל שינוי
ב״סגנון׳ אומר דרשני ־-׳ וכל כפל לשץ ספוג משמעות נוספת י־-׳ ,ולא רק
בפסוק אחד יש לעמוד על ה״םטיות״ מן הנורמה ,אלא אף שינוי סגנון או לשון
בין שני פסוקים אומר דרשני״ ,ומכל שכן שיש לחדור לעומק הבנת המלים
והמושגים ,ומשם לשאוב את משמעותם ההלכתית המלאה״.
ד .ואם שלוש גישות אלו קנו להן שביתה בתודעת לומדי התורה ,גם
על הרביעית לא נדלג׳ כי היא מענינת בגלל החידוש המיוחד שבה .הכוונה
היא לשיטת כל גדולי האחרונים לגלות לנו מקור בתורה לדרשות חז״ל במקום
שחז״ל בעצמם לא ציינו כל מקור לדבריהם ,ואף במקום שחז״ל צייגו מקור
אחר מזה המוצע על ידי הפרשנים .בעוד שהמלבי״ם י עשה את מלאכתו
כשתורה שבכתב לפניו ,ודרשת חז״ל צמודה כבר לפסוק במכילתא ספרא או
ספרי׳ ועליו הוטל התפקיד לגשר ולקשר בין ה״תורה* וה״מצוה״ ,באים הרב
מעקלענבורג ,הגצי״ב והמשך חכמה .ומגלים לנו כי הלכה מסוימת הכתובה
בגמרא כנטולה מכל מקור מקראי ,נלמדת מכתוב מסוים ,באותן הדרכים בהן
נלמדו ההלכות של מדרשי התנאים *.
ז
1
ג
ג
22מלבי״ם ויקרא ,ד ,כ״ח .ד .ה. .הודע אליו חםאתו ,-צירוף של הופעל והפעיל הבא
ללמד גם על הפעיל וגם על הסביל.
23משך חכמה ויקרא ד .בז ד .ה .מעם הארץ . :אולם נראה באמת דדרשת רז-ל מפורש
בפסוק בהדיא״ .הכתב והקבלה דברים כב ,כט ד .ה .ונתן האיש השכב. :הנה על
כל פנים דברי חז״ל אינם מתנגדים למשפטי הלשון -ועיין עוד נצי-ב שמות לב ,ה,
י .ה .ויאמר אלה אלהיך וגו׳. .מכאן למדו חז״ל דהאומר אלי אתה חייב מיתה וכדת״.
24הרב אליהו מזרחי לדברים כה יד ד .ה .לא תחסום שור בדישו.
25הכתב והקבלה במדבר כג ,ג ד .ה .וראיתה אתה ונאספת.
26שם ויקרא כ ,ו ד .ה .שבת הארץ.
27משך חכמה ויקרא ט ,ם ד .ה .ואת הדס יצק ,על ההבדל שבין .יצק״ ובין .שסך״.
ועיין נצי-ב שמות לב ,סו ד .ה .מזה ומזה הס כתובים ,כענין מקום כתיבת תיאור
חשיבות הלוחות כתורה.
28רמב-ם פירוש המשניות מסכת חולין פרק יב משנה ג בענין .שלח תשלח את האס.-
29נצי״ב )העמק דבר( במדבר לא ,יא ד .ה• מלקוח. :ולא דבר ריק הוא .-והשוה
דמב״ן בראשית יא ,לב ד .ה .וימת תרח בחרן.
30נצי״ב ויקרא כה ,םו ד .ה .במספר שנים .והרי מבואר בכתוב הדין כקבלת חז-ל״.
31נקסנו בשמו של המלבי״ם כטיפוסי לשיסה זו .אותה עבודה נעשתה על ידי כל גדולי
האחרונים ,אולם דרך רביעית זו לא באה לידי ביטוי בפירושו של המלבי׳׳ם בעצמו.
32ועיין בכתב והקבלה .דברים םז .ג ד .ה .לחם עוני ,ויקרא יח .יז ד .ה .שארה הנד.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בסיכום ניתן לומר ,כי בלימוד החלק ההלכתי של התורה על פי מדרשי
חז״ל ,יש להראות לתלמידינו כיצד ההלכות נלמדות ,או במסורת איש מפי איש
ממשה רבנו ללא דיוק מן הכתוב ,או בדרכים המיוחדות לכללי מדרש הלכה
ושאין לקראן אפילו בשם עומק פשוטו של הכתב )כי לא בשם פשט ייקראו
כלל וכלל( ,או תוך דיוק עמוק בלשון הכתוב תוך כדי שימוש מעמיק בכללי
הלשון ,הדקדוק ,התחביר ועוד .כמו כן ניתן להשתמש בדרך שלישית זו לקשר
עוד בין חלקים ״בלתי תלויים״ של תורה שבעל פה אל מקורם בתורה שבכתב.
33
לימוד
ה ח ל ק ה ה ל כ ת י של ה ת ו ר ה על ד ר ך ה פ ש ט —
אין מ ק ר א יוצא מידי פשוטו
כבר לימדונו חז״ל ,אשר אמנם עיקר התעסקותם היה בתחום מדרשי הלכה,
כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו .יפה העיר הרמב״ן ,בהשגותיו לספר המצות,
שורש שני ,כי לא לימדונו חז״ל כי ״אין במקרא אלא פשוטו״ .בראותם את
הסכנה כי לומדי תורה יעסקו אך ורק בעיקר ,שהוא מדרשי ההלכה הזהירונו
חז״ל כי גם אחרי שגמרנו ללמוד את ההלכה מן הפסוק ,עוד לא גמרנו
ללמוד את הפסוק! כי פנים רבות לדברי תורה ,ו״כפטיש יפוצץ סלע״׳ ועם גמר
עיסוקנו בדברי הלכה ,עדיץ נשאר לנו הפשט׳ ותורה היא ,וממילא לימוד
היא צריכה!
נשאלת ,איפוא ,השאלה ,מהו ערכו התורני של לימוד הפשט הזהו לולא
דבריהם הנ״ל של הז״ל ,יכולנו לומר כי אמנם אהרי שגמרנו ללמוד את ההלכה,
גמרנו גם ללמוד את הפסוק .אם ישאל אז השואל ,לשם מה כתבה התורה
״וקצתה את כפה״ )דברים כה .יב( ,שעה שהכוונה היא ל״ממוך ,נשיב לו כי
כתיבת התורה בצורה זו או אהרת ,שייכת לתחומי לימוד למעלה מהשגתנו,
מכניסו לעולמה של תורת הסוד והקבלה ,שהרמב״ן בעצמו כבר הזהירנו
מלהיכנס בו .דרך כתיבת התורה מוכתבת גם על ידי כך ש״כל התורה שמותיו
של הקב״ה״ ועוד כהנה וכהנה הישובים ,שרק הבורא ברוך הוא׳ — הוא אשר
הכתיב את זאת התורה למשה רבינו מילה מילה ואות אות — ,יודע אותם עד
תומם•־ .ברם ,מאז מאמרם זה של חז״ל כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו,
3
לעשה,
שם ו.
הקדש
כאשם,
הגר״א
)החל במלים ״ואף דלרבותינו״( ובשמות יב ,טו בענין ״בל יראה״ כלאו הניתק
ועוד ועוד .ועיין נצי״ב )העמק דבר( ,במדבר כח .כג .ד .ה .מלבד עולת התמיד,
א ד .ה .אשר תחת )סוף הדיבור( .ויקרא בז .מי .ד .ה .המקדיש יגאל )בענין
מפקיע מידי שעבוד( ועוד ועוד .ועיין עוד משך חכמה ויקרא ו ,י ד .ה .כחטאת
שם א ,ח ד .ה .וערכו בני אהרן הבחנים ועוד כהנה דוגמאות רבות ,ועיין עוד
)אדרת אליהו( לדברים יב ,ב ד .ה .אבד תאבדון.
33כעין ה״אסמכתא בעלמא״ על פי תפיסת הרמב״ס בהקדמתו לפירוש המשניות.
34למרות מה שייאמר להלן בנושא זה ,סבורני כי דעה זו על השפעת תורת הסוד על
סגנון כתיבת התורה נכונה היא .ושמא על ידיה ניתן להסביר את המקומות בהם כותבת
התורה חזרות של ממש ,כלומר כשאין מתחדש מאומה בחזרה ,לא בתחום הפשט ולא
בתחום ההלכה — כגון חנוכת המשכן בפרשת נשא וכדו׳.
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרי אין אנו יכולים להסתפק בהפניית הלומד אל תורת הקבלה ,באשר גילוי
שמותיו של הקב״ה וכדר בכתב אינו ליסוד הכתוב על דרך הששט .ואס כן׳
הדרה קושיא לדוכתה — מה לעשות עם הסשס ,או יותר נכון ,ה רצו תזיל
שגלמד מן הכתוב אחרי שלמדנו את דבריהם במדרש הלכה? במלים אחרות ז
אחו פונקציה ייחסו חז״ל לפשט ,שעה שהם אומרים לנו כי הפסוק לא יצא
מידי פשט זה ושעה שהם מלמדים אותנו כי ההלכה היא אחרת ז
בעיון מעמיק בין מפרשי התורה ,ובעיקר אצל גדולי האחרונים שעסקו
לא מעט בשאלה זו ,נגלה כי אמנם ״לא דבר ריק הוא״ הפשט הזה בכתוב.
פונקציה חשובה ביותר ממלא סשט־ההלכה .כחלק אינטגראלי של תורה מן
השמים ,ואספקטים רחבים של תורת ה׳ הופקדו דוקא בידי הפשט.
מ
ג נ
.1פשט הלכה כהלכה מחייבת.
אפילו במקום בו חז״ל דרשו את הפסוק שלא כפשוטו ,עדיץ יש מקום
לפרשו על דרך הפשט כהלכה מחייבת .הר״ן בחידושיו למסכת סנהדרין הסביר
כיצד ייתכן דבר זה .בספר דברים כ״ד ,טז כתוב ,לא יומתו אבות על בנים
ובנים לא יומתו על אבות״ ,עליו דרשו חזיל״ את דין פסול קרובים לעדות,
כלומר ״לא יומתו אבות בעדוח בנים״ .הרי שהפשט הוא ״בעון בנים״ ,והמדרש
הוא -בעדות בנים״ .והנה בענין אמציי• נאמו *7-״ואת בני המכים לא המית
ככתוב בספר תורת משה * אשר צוד .ה׳ לאמר ,לא יומתו אבות על בנים ובנים
לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו ימתו״ .ספר מלכים מבאר ,איסוא ,את
הכתוב בדברים על פי ההלכה׳ שלא לפי מדרש חז״ל כי אם על פי הפשט!
על זה כותב רבנו נסים סנהדרין כז ע״ב ד .ה .לא יומתו אבות בעדות בנים:
א״ת הא איצטריך קרא לגופיה ,שלא יומתו האבות בעון בניהם ,כדכתיב באמציה
׳ואת בגי המכים לא המית׳ וגו׳ ,איכא למימר דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו,
דפשטיה דקרא הוא שלא יומתו האבות בשן בנים ,ומדרשו שלא יומתו בעדות
בנים ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים ,כדכתיב״ ״אחת דבר אלקים ,שניים
זו שמעתי״ .גם הרמב״ן עמד על פירוש הכפול — ע״פ קבלת חז״ל וע״פ הפשט —
של הפסוק הנ״ל ב״משפט החרם״ וגם רמז על זה בפרושו לויקרא מ ,בטי
רואים׳ איפוא ,גדולי הראשונים אפשרות לפרש פסוק פירוש הלכתי על דרי
הפשט׳ נוסף על פירושם של חז״ל ,במקרה כזה ,שאין הפשט והמדרש סותרים
זה אח זה ,ושתיים זו שמעתי מכתוב אחד.
ג
35ועםיון בהוראה כארץ מלמדנו כי בעיה זו מטרייד׳
י״,..-,
ל א
י.
א ת
ת ל מ י ד מ י
) ב י
ת י
!1^1 ! 1
***
•*-.ייי״ ייהשיב על כל שאילה
36
37מלביבדב ,יד ,ו.
38ססרי הניד נוהגים לקרא לספר דברים בשם ״םםר תורת משה״ ,י ״הואיל משה בארי
— משך חכמה ,דבריס יכ• כז .השוד ,מדרש חוקת פרשה י״ם.
39תהליס םב ,יב.
כ
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכתב והקבלה ,דברים יז .יח ד .ח) .וכתב לו( את משנה התורה…. :
וראיתי לרנ״ו שאמר מלת ״משנה״ כמו פירוש וביאור דברים ,לכן םפר דברים
שבו ״הואיל משה באר את התורה״ נקרא משנה תורה .וחיבורי חכמים.נקראים
משנה ,לפי שהתורה שבעל פה היא פירוש לתורה שבכתב .וכן כאן ״משגה
תורה״ ,פירוש התורה ,ואע״פ ש״דברים שבע״פ אי אתה רשאי לכותבך ,למלך
חייבה תורה שיכתבם מטעם שאמר ״וקרא בו כל ימי חייו״ ,וזהו ״וכתב לו״,
לבדו הוא יעשה כן .והכתיבה תהיה ״מלפני הכהנים האיים״ ,והם ראשי
םנהדראות אנשי קבלה ,הם ימסרו לו הידיעות הללו הנשגבות מדעת ההמון,
ועל ספר התורה הזאת שהתחברה עמה המשנה צוד ,״והיתה עמו וקרא בו ל
ימי חייו״ .עכ״ד ,ואין אנו מקבלים פירושו זה ,כי אין אנו רשאים לחדש בנזצו
פירוש שאין לו יסוד מפי מקבלי התורה שבעל פה ״ .ע״כ דברי הכתב והקבלן•
9
ח
.2פשט הלכה כהלכה לשעה.
פונקציה שניה של פשט־ההלכה — ,וכאן מדובר באותם המקומות שאין
היא לראות ב פ ש
לקבלו יחד עם המדרש על משקל ״אחת דבר וכר״
אמנם הלכה ,אבל לא הלכה מחייבת ״כימי השמים על הארץ״ ,כי אם אותד
הלכה שהי תה נהוגה לשעה בלבד .גם משמעות זו של הפשט מוצאת את ביטויך
הן בדברי הראשונים והן בדברי האחרונים.
ט
ויקרא ז .כד .והלב נבלה והלב טרפה יעשה לכל מלאכה ,ואכל לא
תאכלהו …על האיסור ״ואכל לא תאכלהו״ דורשים חז״ל במסכת חולין
דף לז ,א .מה תלמוד לומר ז אמר רבא :אמרה תורה יבא איסור נבילה וי 1,
על איסור חלב ,ויבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב.
היות והתורה כבר לימדה כי ״כי כל חלב וכל דם לא תאכלו״ )ויקרא ג /
י״ז( ,הרי אין* טעם אף בדרך הפשט שהיא תכתוב זאת בשניה במקרא שלנו,
וכי סבורים היינו כי החלב של נבילה או טריפה יותר לנו באכילה כשחלב
רגיל אסור ,ונבילה וטרפה אסורות באכילה?! אם כן דורש מדרש ההלכה
חייב משום שני לאווין — של חלב ושל נבילה — ואין אומרים כאן שאין
איסור חל על איסור.
אבל נשאלת עדיץ השאלה בדבר הבנת פשט ההלכה — הרי איסור ח ל
ידוע לנו ,ולשם מה נכתב כאן כשהשכל הפשוט היה מבינו בכל שכן! ואס
נאמר שחלב נבילה אסור ,הרי משמע כי בשר נבילה מותר! על זה מ ש י
הנצי״ב :״הדרש ידוע ,אכן לפי הפשט הוא תמוה ,דנבילה וטריפה גם הבשר
אינו נאכל! ונראה דלפי הפשט קאי נבילה שהיא נחירה במדבר שהיו רשאין
חן
כ י
כ
3
41בעבודתם של המפרשים בלימוד הלכות חדשות מפשוםו של מקרא עיין עוד נ1י״
)העמק דבר( ויקרא כז ,כ ד .ה .ואם מכר ,שם במדבר לה ,ל ד .ה• ועד אחד ל
יענה ,שם שמות כח ,לא ד .ה .מעיל האפוד ,ועוד י ,ועיין עוד משך חכמה דברי
כב ,ב ד .ה .והשבות לו ן שם כא ,ז ד .ה .אשר ימזיא לו ,ועוד; ועיין עוד הכתכ
והקבלה דברים םז ,ח ד .ה .ששת ימים ; שם ויקרא כה ,ס ד .ה• והעברת שישר
שמות יב ,יד )בענין -תשביתו״^ ועוד ועוד,
3
א
0
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לאוכלו )לפי שיטת רבי עקיבא במסכת חולין דף יז ע״א שבשר נחירה
הותר לבגי ישראל בתקופת המדבר( ,ומכל מקום אינה זבוחה ומקרי נבילה
םהודה …משום הכי אמרה תורה דמכל מקום החלב אסור באכילה ,והוא
הדין חולין ממן הזה ,אלא שהכוזוב מדבר בזמן המדבר שלא נאכל בשר כשרה
שזווטה אלא על ידי קרבן) -ע״כ לשון הנצי״ב(.
אין מקרא יוצא מידי פשוטו ,ונשאר פשט ההלכה על מקומו ומלמד כי
אסור לאכול את החלב של הנבלה/טריפה .להלכה זו יש משמעות הלכתית
דוקא לדוד יוצאי מצרים שלהם הותר בשר נחירה באכילה ,ואת בשר הנחירה
הזה קורא התורה בשם ״נבילה״ )הנצי״ב מוכיח כי ה״טריפה״ כאן היא בהמה
״מסוכנת וקרבה למות״ שהיא כשרה לאכילה אבל פסולה לקרבן( .היות ובשר
זה הותר לדור יוצאי מצרים ,חייבת התורה לחזור ללמד לאותו דור כי עדיץ
נשאר החלב באיסורו ,כי ״הכתוב מדבר בזמן המדבר״.
ועוד לפני הנצי״ב ביאר כד הגר״א את המקראות ,ויקרא טז ,כב :״ובא
איית אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקודש והניחם
שם״ .ודורשים חז״ל במסכת יומא לב ן^א ו
תנו רבנן :״ובא אהרן אל אהל מועד״ .למה חוא בא? אינו בא אלא
להוציא את הכף ואת המחתה׳ שכל הפרשה נאמרה על הסדר ח ח מפסוק זה.
לפי קבלת חז״ל שהכהן הגדול ביום הכיפורים מקיים חמש טבילות ועשר
קידוש ידיים ורגליים )בהחלפת בגדיו מבגדי לבן לבגדי זהב ולהיפח חייבים
לומר כי ״ורחץ את בשרו במים …ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר
בעדו ובעד העם״ )פסוק כד( נעשה לפני שיפשט ״את בגדי ה ב ד . . .והניחם שם״.
אם כן מדרש ההלכה דורש כאן שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים ז אבל הפשט
בשלו ,כי אמנם כתובים הפסוקים כסדרם .וכיצד ,איפוא ,אלה ואלה דברי
אלקים חיים?
על כך משיבים בעל חיי אדם )בסוף ״חכמת אדם״( והגצי״ב בשש הגר׳־א
על פי השיטה במדרש ויקרא רבה כי אהרן הכהן עצמו יכול היה לבא אל
קודש הקדשים במשך כל ימות השגה ,אחרי שעבר את התהליך המצווה בפרק
זה ,ורק כוהנים גדולים אחריו היו מוגבלים לפעם אחת בשנה בלבד .והגצי״ב
מסביר :לפי השפס התר לתהילה הענין )״דבר אל אהרן א ח י ך . . .בזאת יבא
אהרן …והקריב אהרן …ונתן אהרן …וסמך אהרן (…דמדבר באהרן לבדו׳
שאם רצה באיזה יום בשנה לבוא אל אוהל מועד .יהי׳ אחר כל ההכנות האלה
אבל כל זה אינו אלא באהרן לבדו ,אבל לדורות מתפרש המקרא להוציא כף
ומחתה וכפירוש הגמרא) .הנצי״ב לויקרא טז ,כג( •
אס הבינונו את שיטת הגר״א־גצי״ב אל נכון ,עלינו לומר כי ההלכה
לשעה הטביעה את חותמה על לשון תורה שבכתב .לולא ההלכה לשעה יכלה
42
42ולכן לא הוזכר ענין יום הכפורים עד טוף הסרק )פסוק כט. ,והיתד ,לכס לחוקת עולם
בחודש השביעי וגו׳ ״> ,ורק בפסוק לב נאסר לראשונה .וכפר הכהך <ולא אהרן(.
27
www.daat.ac.il
כתיבתדעת -
תורה שבכתב לוותר על אתר
הרצוג לא תאכלהו״ מבחינה הלכתית
מכללת״ואכל
האיסור
ולולא ההלכה לשעה יכלה התורה שבכתב לכתוב את הפסוק ״ובא אהרן״
במקומו הנכון.
נדמה כי הרמב״ן עצמו הוא אשר כבר פירש לגו פסוקים בתודה,
כשההלכה לשעה היא המכתיבה את לשון תורה שבכתב .בפרשת בנות צלפחד
)במדבר כ״ז( מביאה התורה את סדר הנחלות ודיני ירושה :״ואל בני ישראל
תדברו לאמר; איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו׳ ואם אין
לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו״.
ומקשה הרמב״ן :קיבלו רבותנו )מדרש הלכה( כי האב יורש את
'כאשר אין למת זרע ,והכתוב לא הזכיר זה! ובין התשובות שמביא הרמכ״ן
לקושיתו זו הוא כותב :״אולי לא היה זה בבאי הארץ שינחל האב את
שבהם ידבר.
דיו י ר ו ש
הרי שההלכה לשעה היא שהשמיטה מן הטקסט של התירי׳
האב את הבן ,והיא שקבעה את צורת כתיבת הכתוב.
ואם דברי הרמב׳ץ מהוים ראיה לשיטת הגר״א—נצי״ב מן השתיקה,
הרי דבריו המפורשים של אבן עזרא בענין ״ממחרת השבת״ נראים לנו כיסוד
וכמקור ראשון לשיטה זו .בעית ״ממחרת השבת״ והמחלוקת בין חז״ל וכין
הצדוקים ידועות היטב .הרבה עסקו בישוב הסתירה בין הפשט ובין מ ד
ההלכה׳ כשלפי הפשט נראה ש״שבת״ פירושה שבת בראשית ,ואילו מדדען
הלכה מפרש שזה יום טוב ראשון של פסח.
וכותב רבנו אברהם אבן עזרא ,בין השאר :״גם יוכל המאמין להשיב
כי בדרך נבואה ידע היום שיהיה בו חנוכת העומר שיום השבת יהיה הקביעות
)ולכן אמר משה ״ממחרת השבת״( ,והעד )הראיה( מערך הלחם שהיה ב ש ב
)שהיה יום הקמת המשכן שחל בראש חודש ניסן ,וממילא חל באותו יום
חל יום ראשון של פסח( והזכיר הכתוב איך יחשבו בשנה הראשונה )כלומד
הלכה לשעה — אבל לדורות למדו מן העיקרון הזה ,שהוא יום טוב ראשון של
החג(.
3נ ו
ו ז 3ן ׳
א
ת
ת
ר ש
44
ת
3ו
אילו באנו לסכם את האמור למעלה ,היינו אומרים כי פשט ה ה ל
הוא מה שהקב״ה אמר ,ואילו מדרש הלכה הוא מד ,שהקב״ה אומר .כשם שא ן
עוסקים בחיי שעה כל עוד לא עסקנו בהיי עולם ,כך בודאי שאין למורה
לעסוק בהלכה לשעה עד אשר לימד את ההלכה לדורות .אלה ואלה דברי
אלקים חיים — והלכה לדורות!
כ ד
י
45
43מובן מאליו שאין זה מעלה או מוריד לגבי ערך כל אות ואות שבתורה בדרך הרמז והסוד.
44ואמנם הרב דוד צבי הופמן טוען כי רק לשון ״יום השבת״ פיהישה שבת בראשית ל ל
הפשט — ובזה נקודת מחלוקת בין שיטת הנצי״ב ובין שיטת הכתב והקבלה המיוצ
כאן על ידי הופמן .מעניין הדבר שהכתב והקבלה בפרושו ל״ממחרת השבת״ ניטה
להסברו של אבן עזרא.
45בענין הפשט בהלכה לשעה ,עיין עוד משך חכמה ויקרא ג .ב .ד .ה .וזרקו בני אהרן
את הדם ,שם שם ג ,א ד• ד׳• ואם זבח שלמים קרמו,
3
גת
2$
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
3הפשט משקף את התקופה בה נאמרה ההלכה.
בפרשת משפטים׳• מדובר על ״חמור אויבך״ ,ואילו בפרשת כי ת צ א *
מדובר על ״חמור אחיך׳ .בעל משך חכמה מבאר את לשון הכתוב ״אויבך״
על דרך הפשט — :משום דבערבי פסחים ״* אמר :מי שרי לשנויי ? הא כתיב
*לא תשנא את אחיך בלבבך״?! ומוקי בראה בו שעבר עבירה וזה היה קודם
העגל אשר היו כולם ממלכת גוי קדוש ,אז הוה שרי לשנויי אם ראה בו עבירה.
לא כן אחרי כל המסות אשר נכשלו בעונות ,אם יראה אדם בחבירו חטא ,אם
יפשפש במעשיו ימצא כמה מכשולים ופקופקים ,זה בפרט זה וזה בפרט זה .לכן
אסור לשנוא איש כזה ,רק מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו .אבל
קשה למצא כמותו ,ועל זה אמרו :ראיתי בני עליה והמה מועטים ,לכן כתיב
״
״אחיך״ ״>.
4
.4
7
הפשט מגלה את טעם ההלכה.
בדין חטאת כתבה ה ת ו ר ה ״ את דין ״במקום אשר תשחט העולה תשחט
החטאת״ ,בפסוק אחד יחד עם הכותרת ״זאת תורת החטאת״ .ואילו בפרשת
ה א ש ם ״ היא כתבה את דין שחיטה בצפון בפסוק הבא ולא יחד עם הכותרת
״וזאת תורת האשם״ .בשינוי זה בסגנון ,רואה בעל משך חכמה רמז לטעם
מצות שחיטת חטאת בצפון ,שהיא לכסות על עוברי עבירה ,שיחשבו המסתכלים
כי עולה הוא מביא )ששחיטתה בצפון( ולא חטאת.
ולכן בחטאת ,דעל שוגג בא ,הקפיד הכתוב לכתוב תיכף )— באותו
״
פסוק( ״במקום אשר תשחט״ ,אבל באשם ,דבא גם על זדון )כך שממילא אין
מה לחוס עליו( ,לכן לא הזכיר הכתוב תיכף ״במקום אשר ישחטו״ ,רק כתב
קודם )בפסוק א׳( ״קודש קדשים הוא״ ,ואחר כך )כלומר בפסוק ב׳( ״במקום
אשר ישחטו״ וכו׳ פשוט,
.5
פשט־ההלכה מגלה את הראוי.
עמדה זו באה לידי ביטוי מובהק בפירושו של רבנו עובדיה םפורנו
לשאלת עין תחת ע י ן — :״כך היה ראוי כפי הדין הגמור ,שהוא מידה
כנגד מידה ,ובאה הקבלה שישלם ממון מפני חסרון השערתנו פן נסכל ונוסיף
על המדד .לאשמה ב ה ״ ״ .כעין זה כתב הרמב״ם בהלכות חובל ומזיק ,פרק
א הלכה ג :זה שנאמר בתורה כאשר יתן מוס באדם כן ינתן בו אינו לחבול
5 2
46שמות כב
47דברים כב ,ד.
48פסחים קיג ע״ב
49ועיין עוד משך חכמה דברים טז ,ז.
50ויקרא ו ,יא.
51שם ז ,א.
— 52שמות כא ,כד.
– 33נימוק זה של אפשרות לטעות ביחמ למידת העונש מובא כבר על ידי חז״ל כבבא
קמא ריש פרק החובל — עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין.
29
www.daat.ac.il
מכללת
דעת -
בזה כמו שחבל בחברו אלא אתר
הרצוגאבד או לחבול בו כאשד עשז•
לחסרו
ראוי
שהוא
ולפיכך משלם נזקו.
.6
הפשט מגלם בתוכו את תורת היסוד.
כבר לימדונו חז״ל ,כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו .מלבד הפסוק ״ י ה י ה
הבכור אשר ת ל ד ״ ״ ,אשר שם ההלכה עוקרת את הפסוק מ פ ש ו ט ו ״ .ו ה ג ה
כאן לימד הרמב״ן כי פשט הכתוב קשור עם תורת הסוד! *איננו כ פ ש ו ט ן
שיקראו הבן הראשון בשם המת ראובן או שמעון כמוהו ,שהרי בבועז באמו־
כן ״ולא יכרת שם המת מעם אהיו ומשער מקומו״״ ,ולא קראו אותו מ ח ל ו ן ,
אבל הכתוב הזה על דרך האמת ה ב ט ח ה ״ ,והנה הוא כפשוטו.
נסכם ,איפוא ,ונאמר כי לימוד ההלק ההלכתי של התורה כולל ב ת ו ע ז
את שני תחומי הלימוד ,האחד לפי מדרשי הז״ל והשני לפי כללי ה 0ש . 0
מדרשי תזיל הם המגגנים לפנינו את מנגינת ההלכה המחייבת ,את אוז-ךן
החיים של היהודי שומר תורה ומצוות .גתוםף לו תחום פשט ההלכה ה מ ג ל ו -
לקורא את כל יתר הטונים הצדדיים של הלכה שהיתה ,של טעם ההלכה׳ ל כ ז /
ברקע מםויים שכבר עבר זמנו ,ואת הרצוי המוחלט בהלכה .ל אלי• חכך-ך
יחדיו ללימוד מקיף עמוק וממצה של תורת ה /תוך כדי תחושת ו ה ד ג ש י
נצחיותה במסגרת תרי״ג ,ואין םופיותה ב״פנים -אשר לפיהם היא נ ד ר ש ת .
ה
כ
— 54דברים כה ,ו.
— 55יבמות כד.1( ,
— 56רות ד ,י.
— 57שיקום על שם אחיו — טור .נראה לומר כי רק במקרה הזד ,שחז״ל ב מ מ ס _3
כי באה ההלכה ועקרה את הפטוק מסשוטו ,יש לחסש את ערך הפשט בתחום ה ק ^ *
״׳
בכל מקום אחר נשאר הפשט על מי כללי הפשס.
1
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב ק ל מ ן כהנא
עור ס<ני ב ב מ ה ?
א.
לפגי מתן תורה הוגבל הר סיני ונאסרה
הגישה אליו .וכך כתוב :״השמת לכם
עלות בהר ונגע בקצהו כל הנוגע בהר
מות יומת .לא תגע בו יד ,כי סקול יסקל
או ירה יירה׳ אם בהמה אם איש לא
יחיה* י לדעת פשטנים אחדים׳ ״לא תגע
ל
בו יד״ פ י
בהר ,והרואים אותו גוגע בהר יורוהו
בחצים מרחוק או ישליכו עליו אבגים
לסקלו .אך לדעת חז״ל מדובר כאן
בעונש שיוטל על הנוגע בהר על ידי
בית דין ,והעונש הוא מוות בסקילה :כי
מהכתוב ״סקול יסקל או ירה יירה״
לומדים חז״ל דיני סקילה נ .ולפי זה
״לא תגע בו יד״ הנה חזרה והדגשה של
האמור בפסוק הקודם ״השמת ל ע ל
בהר וגגוע בקצהו״ ופירושו לא תגע יד
•״
־
חיוב סקילה — לפי חז״ל — הוא
הן על האדם הן על שור העולה בהר או
נוגע בקצהו .והנה למדנו* ,כי דעי
נפשות נידונים בעשרים ושלשה דיינים,
ודבר זה נלמד מהכתוב ,״ושפטו
העדה …והצילו העדה״ .ולא רק דיני
נפשות של אדם׳ אלא אף שור הנסקל
על שהרג אדם׳ או שור רובע ונרבע אף
1
ר ן ש ן
א
ת ג ע
י ד
ב א ך ם
ה מ ג ע
2
כ ם
ב ה י
5
ו ת
הוא נידון בעשרים ושלשה*.
בהמה שנגעה בהר סיגי או עלתה
בו כינוה חז״ל ״שור סיני״ .ונשאלה
בגמרא* השאלה :״שור סיני בכמהז״
כלומר ,בכמה הוא נידון .״מי גמר שעה
מדורות ז -האם לומדים אגו דין שהיה
רק לשעה — בסיני — מדין שהוא
ק ר , _ ,אן לא״,
_
שאין אנו משווים.
הגמרא פושטת איבעיא זו ממה ששגה
רמי בר יחזקאל :״אם בהמה אם איש
לא יחיה — מה איש בעשרים ושלשה
אף בהמה בעשרים ושלשה״ .כלומר,
היות והקיש הכתוב בהמה לאיש ,לכן
דינם שוה — בעשרים ושלשה.
הרי שברור לה לגמרא כי ״איש סיני״
דינו בעשרים ושלשה .ואף שהרכב
עשרים ושלשה לדון דיני נפשות נלמד
כאמור מהכתוב! ״ושפטו העדה …וה
צילו העדה״ וכתוב זה נאמר רק בערבות
מואב סמוך לכניסת ישראל לארץ י ,כבר
כתבו רש״י ותוספות• שכאשר תיקן
יתרו םנהדראות ,תקן לדיני נפשות בית
דין של עשרים ושלשה .ופירוש הדב-
דים הוא ,שהיות ובסיני נאמרו דברים
שחייבים עליהם עונש מיתה ,הרי וודאי
נהג דין זה של דיני נפשות בעשרים
ל ד ו ר ו ת
ש ו ר
ה ג ס
1שפות י״ט י״ב—י״ג.
2עיין ראב״ע ורשב״ם יעיין בעלי תום׳ עה״ת .ועיין תרגום יונתן שפירש סקול יסקל
וירה יירה במיתה בידי שמיס.
3סנהדרין ס״ה ע״א ,ירוש׳ סנהדרין 0״ו ה״ה,
4
5
6
ל
8
סנהדרין ב ע״א.
במדבר ל״ה כ״ד—כ״ה.
מהדרין ט״ו ע״ב.
עיין כמדבר ל״ה י׳ ״כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען״.
סנהדרין ט״ו ע״ ב רש״י ד״ה מה איש בכ״ג ותום׳ ד-ה שור סיגי בכמה.
31
www.daat.ac.il
שנכתב
ושלשה כל ארבעים שנה ואף
הרצוגתורה בא יתרו ויש מהם שאמרו
מכללתמתן
אתר דעת -
בתורה על פי מה שנאמר בערבות מואב לאחר מתן תורה בא־! .והנה א ם לאזןןי
וודאי גהג כבר כל ארבעים שנה שהיו מתן תורה בא היאך נידון איש ס י י
במדבר .ונראה״״ שנאמר כשתיקן משה ושור סיני בכ״גז ואף לאומרים ק ו ^
סנהדראות על פי עצת יתרו״.
מתן תורה בא הרי מפורש במכילר!^
אמנם כאן מתעוררת השאלה מתי נתן לכתוב ״ויהי ממחרת וישב משה לש*30
יתרו את עצתו למשה על כינון הםנ־ את העם״ • שבעקבות האמור בד ג ן
הדראות ,שהרי שור סיני ואיש סיני היו יתרו את עצתו על הסנהדראות שד,ן*
במעמד הר סיני .וכבר נחלקו בוה היה ״ממחרת יום הכפורים״ ׳ כליכןר
רבותינו״ .יש מהם אומרים ,כי קודם כארבעה חדשים אחרי מתן ת ו ד ה .ד^נ(
ג
3
ת
14
9עיין חזון איש או״ ח — מועד סי׳ קכ״ה ם״ק ו׳.
ואגב נעיר :הרמב-ם מבדיל בהקדמה לפירושו למשנה בין פירושים מקובלים
להם רמז בתורה או אפשר להיות סוברים עליהם סברא ,ובין פירושים מ ח ו ד ש י
שהוצאו מן התורה בדרך סברא•( .כלומר בין פירושים שמקורם בקבלה והמדרש שלן-
?י׳ זר•
מן המקרא נדרש אחרי כן ,ובין פירושים שמקורם במדרש )עייז
בספרי ״חקר ועיון״ ע׳ ז׳ ולהלן ,ע׳ י״ח ולהלן וע׳ ג״ח ולהלן( .לסי ההסבר האמור מוצאלנן
אנו כאן פירוש מקובל שהיה ידוע בעל פה עוד טרם נכתב ונכללה דרך דרשתו במקרא.
10והנה כל מה שפירשנו לעיל הוא על פי רש״י ותוספות .אך בחדושי ר׳ יונה לסנד״ד^ן
נאמר עוד הסבר אחר* :ויש אומרים מסתמא כיון דחם רחמנא עלן לאחר מתן ת׳ון״ןי
י
להצריך לנפשות כ״ג אין לחלק בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה״ .ולסי !ד,
ההלכה שדיני נפשות בכ״ג תלויה בתקנת יתרו כלל ויכולה להיות אף לפניה.
.ודברים ברודים בענין זה נאמרו אף ע״י רש״י סנהדרין נ״ו ע״ב ד״ה לעדר,
להוד ,אמינא של הגמרא שעל מצות דינים שנאמרו לבני נח הוסיפו במרה דיגיס
^
עדה ,ז׳׳א שכבר במרה נצטוו להיות מין בסנהדרין של כ״ג.
11מכילתא ריש פרשת יתרו וזבחים קטז ע״א.
12כלשון הרמב״ן ריש פרשת יתרו .ועיין רבנו בחיי על התורה שמביא את דינמו^
לשתי הדיעות מן המקראות.
13יתרו י״ח י״ג.
14מובא ברש״י שם •מוצאי יום הכפורים היה .כך שנינו בספרי״ .וכוונתו ^ – 3 3
למכילתא ,שכך מצאנו בראשונים שמכנים המכילתא לשמות גם בשם י י • עיין י " *
* י
אפנשטיין ב״תרביץ״ שנד ,ו׳ ספר ג׳,
ם
מ ה
ש ה א ר כ ת י
3
00
5
•( בהקדמה הנ״ל נאמר בדפוסים שלפנינו• :מהם פירושים מקובלים מפי משד,
להם רמז בתורה או אפשר להיות סוברים עליהם סברא …ומהם שהוציאו בדרך
וסברא״ .במהדורת ההקדמה הנ״ל שהו״ל הרב יששכר המבורגר ״ל ) יליו ת י • 0
*
עם המקור הערבי ועל פיו מתרגם את הפיםקא האחרונה ״ומהם מה שהוציאו
^
היקש״ .ולי נראה שהנכון הוא :״ומהם מה שהוציאו בדרך ס ב ר א ״ אומר ה ד מ כ ״
בערבי ״ומנהא מא אםתכ׳רג בקיאם״ .ובדברי הרמב־פ לפני זה תורגם ״החלק ד׳ראשון ^
בדרך סברא״ )בקיאם( — ״החלק השלישי …שהוציאו על דרכי סברא״ ) א * ״ י
כירג׳ד ,בוגוה אלקיאם( ועיין י .ו .נויבויאר :״הרמב״ם על דברי סופרים״
י׳
הערה 4שגם בספר המצוות יש שתרגמו ״בקיאס״ ״בהיקש״ ויש שתרגמו
והכוונה בדרכי המדרש .ועיין בספר המצוות מהדורת ר״ח העליר )תש״ו( השר #ן״* ״׳
הערה 4שלפנינו כתוב נ ״בהיקש משלש עשרה מדות״ וא״א תרגם :״בסברא* .
'^ו׳
ובערבית נאמר כאן :״במדד,״ .ובתרגום החדש לפיה״מ שתרגם הרב יוסף
"***ח
)זרעים — ירושלים תשכ״ג( תרגם ״בקיאס״ ״באחת המדות״.
ד
ז
ב
ג
3
ד
ס
ל
י ,ם
״
כ
ס
,
ג י
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תקנתו של יתרו לאחר מתן תורה היתה,
איד חלה היא על איש סיני ושור סיני ז
שאלה זו נשאלה בבית מדרשם של
אחרונים .וכמה דרכי פתרון נראים לה,
אשר בחלקם נידונו כבר ע״י אחרונים.
ב.
נחלקו הראשונים בקשר למשך זמן
האיסור לעלות בהר ונגוע בקצהו׳ אכן
נאמר בתורה ״במשוך היובל המה יעלו
בהר״״ .רבו הפירושים למקרא זה
ונביא אחדים מהם .רש״י פירש בו שני
פירושים .האחד״ כשימשוך היובל קול
ארוך ויאריך התוקע את קולו כמנהג
התוקע באחרונה סימן לסילוק שכינה.
הפירוש ה ש נ י של רש״י הוא על פי
המכילתא שימשוך התוקע מלתקוע ,כלומר
בהפסק קול השופר .ר׳ סעדיה גאון ״
מפרש במשוך היובל — כאשר יתקע
משה בשופר .מאידך עדיץ לא הוגדר
בזה מתי היה האות הזה של משוך
היובל .ומצאנו בזה תילוקי דעות מדחי־
״
קים לכת .לראב״ע היה זה אחר רדה
משה מההר ביום הכפורים ובצוותו לע
שות את המשכן .תקיעת שופר זו היתה
סימן לחירותם ומחילתם כפי מה שמפ
רש ר״י אברבנאל .לרבי סעדיה גאון ׳יי
היתד• תקיעת שופר זו רק לאחר שהוקם
המשכן .ובדומה לזה פירש גס המייחם
לרש״י בתענית ״ -שלא נסתלקה שכמה
מההר עד לוחות האחרונות שניתנו ביום
הכסורים וגס כל ימות החורף שעסקו
במלאכת המשכן שהיתה שכינה בהר,
ומשם ניתנו כל המצוות בקולי קולות
ולפידים ביום קבלת עשרת הדברות
עד אחד בניסן שהוקם המשן ונסעה
וזזה שכינה מן ההר וישבה לה על
הכפורת באהל מועד .וכנראה שרוצה
לאמר שרק אז הופסקו הקולות בכדי
שיתאים הדבר לפירושו שבמשד היובל
הוא בסיום השופר כלומר בתקיעה
אחרונה .תאריך נוסף נותן לנו רש״י
לפיו לא נסתלקה שכינה ביום
בביצה
מתן תורה עד לאחר שהוקם המשכן,
15שמות י״ם י״ג,
16עיין רש״י שס ובביצה ה׳ ע״ב ד״ד ,ת״ש ,ותענית כ״א ע״ב ד״ה במשוך.
17ביצה שם .וכן פירש ברשב״ם .ועיין מה שהקשה הראב״ע על פירוש זה.
18מובא בראב״ע שם.
19כפי המובא בחזקוני.
20כ״א ע״ב• לדברי רש״י אלה ובביצה )עיין בהערה (21מציין בספר ״אמרי צבי״ לסנהדרין.
21ה׳ ע״ב ד״ה מכדי כתיב .הבאנו דברי רש־׳י ע״פ מה שהם מובאים ב״שיטה מקובצת״.
ועיין ב״דקדוקי סופרים״ לביצה שם שמגיה בדברי רש״י כן .אמנם בדש״י שלפנינו
כתוב :״לא נסתלקה שכינה …עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באןייר״,
יכן מובאים דברי רש״י בתוספות שם• אך כל זה הוא ע״פ הגהת הרש״ל בדברי רש״י
)עיין ב״חכמת שלמה״ ,ובדקד״ם שם( .ועל פי הגירםא הזו ברש״י פירש הרש״ש
וב״חכמת מנוח״ שרש״י מפרש שהשכינה נסתלקה או בא׳ ניסן או בכ׳ באייר .והרש״ש
אף מציין שברש״י בתענית פירש רק פירוש ראשון .אך כאמור הגירםא הנכונה
ברש״י בביצה היא רק כ׳ באייר ,ונשתבשו הספרים שלפנינו .ומקור השיבוש הוא
עוד בדפוסים ראשונים .שכן בדפוס ויניציאה רפ״א ורפ״ו כתוב ברש״י ״מיום מתן
תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן בעשרים באייר״ .והגיה הרש״ל ״ועד עשרים
באייר״ .ובתום׳ שם בדפוס ויניציאה מביא פי׳ הקונטרס ״מיום מתן תורה עד יום
שהוקם המשכן בעשרים באייר .-וגם בתום׳ ד3,יד .הדש״ל בהגהתו ברש״י .והנכון
הוא כמובא בשמד .מקובצת ״עד לאחר שהוקם המשכן דהוא כעשרים באייר שנעלה
הענן״ .ואין סתירה בין רש״י שלפנינו ובין רש״י שבתענית ,שהרי כידוע רש״י
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דהוא בעשרים באייר שנעלה הענן.
בדבריו אלה מתכוון רש״י לאמר שה
שכינה שרתה על הר סיני והוא היה
אסור בעליה ובנגיעה עד היום בו נסעו
ישראל מהמקום כאמור! *ויהי בשנה
השנית בחדש השני בעשרים לחדש נעלה
הענן מעל משכן העדות״ .
לפי פירושים אלה האיסור לעלות בהר
וגגוע בקצהו נמשך ממעמד הר סיני
לפתות עד ליום הכפורים ,או יותר מכך,
ועל כן אם יתרו נתן עצתו ממחרת יום
ואז נתקנו םנהדראות ,הרי
הכיפורים
נידונו איש סעי ושור סיגי בפני אחת
מסהדראות אלה ,כלומר בפני עשרים
ושלשה.
22
2 3
לפי האמור עד כה׳ עלינו להסביר
את הכתוב המגביל את ההר לפני עלית
משה האחרונה עליו *ואיש לא יעלה
עמך וגם איש אל ירא בכל ההר ,גם
הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר
ההוא״* כדרך הרמב״ן .הרמב״ן אומר
שבעלית משה האהרוגה עדיין היו עימ־
דים באזהרה הראשונה ממעמד הר סייי.
אלא שעתה החמיר בלוחות אחרו:ית
יותר מהמעמד הראשון .שהרי כאן אסר
אף על כך שאיש אל ירא בכל ההר,
גם בתחתית ההר מקום מעמד ישראל
בראשונה ,ושגם הצאן והבקר אל יי־עו
אל מול ההר ההוא ובראשונה אסר רק
שלא תגע בו יד.
2
על דיעה זו המאריכה את זמן האיםיר
לעלות בהר חולקים התוספות׳ .לדעתם
נפסק האיסור ביום מתן תורה ,שרק בו
ביום היו קולות׳ ובמשוך היובל כשי *
היו קולות הותרו לעלות .הרי שעונש
מיתה באיש סיני ובשור סיני היה רק
בו ביום .ואם יתרו נתן עצתו למחרת
יום הכפורים קשה היאך נידונו איש סיני
ושור סיני בעשרים ושלשה .אך גם כאן
עלינו לאמר ,שאף אם אזהרת מיתה
של איש סיני ושור סיני היו רק ביום
מתן תורה לא נידונו על כך אלא לתחרת
יום הכפירים ,כלומר אחר התקנת הםנ־
הדראות .שהרי רש״י מנמק פירושו
*ויהי ממחרת — מוצאי יום הכפורים
היה״ בכך ,שמשה לא ישב לשתיט את
העם ממתן תורה עד יום הכס ר ם,
שבימים אלה עלה שלש פעמים למרום,
לקבלת לוחות ראשונות ,לר״ייפלל על
העם ולקבלת לותות אחרונות׳ ילא היה
סיפק בידי לדון בינתיים את ה ע ם .
2
1
,
26
נותרה אמנם עוד אפשרות אחרת.
במפורש הרי נאמר לפני קבלת לוחות
אחרונות איסור עלות בהר לאדם ולבה־
מה .ואף שלדעת תוספות איםיר זה
מחודש הוא — ועצם הצורך לחדושו
משמש להגר״א* ראיה לכך שלא חל
האיסור כל התקופה ממתן תורה ועד
לאחר קבלת לוחות אחרונות — אפשר
אולי לאמר שתנאי איסור זה היו כתנאי
2
בתענית אינו אלא מתלמידיו של רש״י ולא מרש״י .עיין דקד״ם לתענית לדף כ״א
ע״ב אות ש׳ ועיין ״שרי האלף״ להרב מ .כשר וי .ד .מנדלבויס ע׳ קנ״ח.
22במדבר י׳ י״א.
23ואין זה נוגע לשאלה אם ״ממחרת יום הכפורים״ שבמכילתא הוא ממחרת ממש — כפי
שמפרש הרא״ם ע״פ רש״י — או שהכוונה היא ליום המשפט הראשון שלאחר יום
הכפורים שאז ניתנה עצתו של יתרו והחלו לדון דיני נפשות בכ״ג .והנה עד ליום
הכפורים לפחות נמשך לפי הדיעות האמורות איסור עלות בהר ונגוע בקצהו.
24שמות ל״ד ג׳.
25ביצה ה׳ ע״ב ד״ה מכדי כתיב.
26כך תירץ קושיא זו בחזון איש או״ח — מועד טי׳ קכ״ה ם״ק ר.
27אדרת אליהו לפ׳ כי תשא פרק ל״ג.
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
האיסור הראשון של יום מתן תורה;
וכשם שביום מתן תורה נידונו בסקילה
אם עברו עליו ,כן בזמן קבלת לוחות
אחרונות.
ג
בדברינו עד עתה התבססנו על פירו
שו של רש״י על פי סדר עולם רבה
שממתן תורה עד ירידת משה מההר
לאחרונה ביום הספורים היה משה שלש
פעמים ארבעים יום בהר סיני .אך יש
בזה עוד דיעה אחרת — של פרקי דרבי
אליעזר•־ ,שמשה שהה במרום רק שתי
פעמים ,פעם אחת ארבעים יום לקבלת
לוחות ראשונות ,ופעם שניה לקבלת
לוחות אחרונות .וארבעים יום שבאמצע
שבהם ביקש משה רחמים על ישראל
שהר .משה בין ישראל .על ימים אלה
נאמר לפי דיעה זו שמשה נטה אהלו
חוץ למחנה וקרא לו אהל מועד ״•־׳.
לרש״י 30מן הכרח לומר שנטית אהל
זו היתד .בימים שלאחר יום הכםורים
עד להקמת המשכן ,וכבר הק׳ הרמב״ן נ 3
על כך ,שהרי לאחר יום הכפורים
נתרצה הקב״ה לעם ואין טעם שמשה
יגהג בהם מגהג מנודים .ומתוך כך
מפרשים גם היעב״ץ־ וגם הגר״אגג
שמשה בארבעים יום האמצעים לא שהה
בהר ,אלא נטה בהם אהלו חוץ למחנה
ועלה להר ליום או ליומיים ושוב ירד
לאהלו .וליעב״ץ הסתלקה השכינה מההר
3
28
29
30
31
32
33
34
35
מיד אחר מתן תורה ונאסרה שנית העליה
להר בקשר למתן לוחות אחרונות.
ואף כי נמקנו לעיל את הפירוש
״ויהי ממחרת — מחרת יום הכפורים״
על פי דברי רש״י שלא היתד .שהות
למשה לדון את העם בתקופה שבין מתן
תורה ליום הכפורים; ולפי הפירוש
שהבאנו כעת הרי היתד .שהות לדון דין
גם בארבעים יום שבין לוחות ראשונות
לאחרונות׳ אף על פי כן אין מן ההכרח
להזיז פירוש זה של המכילתא ממקומו.
ויתכן לאמר גם לפירוש זה ש״ויהי
ממחרת״ היא ממחרת רדת משה מן ההר
אתרי לותות אחרונות׳ כי המכילתא אינה
מנמקת כלל את דבריה ,ועלינו אז לפרש
על פי השערתנו לעיל׳ שדין ההגבלה
בלוחות אתרונות היה כדין ההגבלה ביום
מתן תורה ועל כן יתכן איש סיני ושור
סיני בכ״ג אף אם יתרו נתן עצתו
ממחרת יום הכפורים.
אלא שלאמתו של דבר רבו המפר
שים 34ש״ויהי ממחרת״ כוונתו ממחרת
היום בו הקריב יתרו קרבגותיו ואכל
לחמו עם אהרן ועם זקני ישראל .ולפי״ז
נתן יתרו עצתו למשה עוד לפני מתן
תורה ואפשר אף לאמר שמשה ביצע
את העצה לפני מתן תורה .לפי הסבר
זה אין כל קושי בשאלת הגמרא ״שור
סיני בכמה״׳ אף אם נאמר שדין שור
סיני — היה רק ביום מתן תורה ,כי
עוד לפני מתן תורה נתקנו םנהדראות ״.
פ׳ ל״ו ומובאים דבריהם ברמב״ן לשמות ל׳׳ג ז׳ וברא״ש סוף ראש השגה וע׳ גם
תנא דבי אליהו זוטא פ״ד.
שמות ל־ג ז׳—י״א.
שם שם י״א.
שם שם זי.
בהגהות לסדר עולם רבד .ם״ו.
שם ובאדרת אליהו פ׳ כי תשא פ׳ ל״ג.
עיין רמב׳י־ן שמות י״ח י״ג ,ומלבי״ם וגצי״ב שם.
ואף אם נאמר כדעתו של ר׳ דוד צבי הופמן ז-ל ,בפירושו )כת-י( לשמות שבכל
www.daat.ac.il
35
אתר דעת -מכללת הרצוג
מתירוציו הוא שבעיא זו נשאלה לענין
בדיעה זו ש״ממחרת״ היה ממחרת הקרבת
הקרבגות מחזיק גם בעל הטורים בפירו מה שאמרו בתלמוד מערבי* :או ירה
שו לתורה והוא אף מפרש את המכילתא יירה לרבות שילה ובית עולמים ,ושאלו
״ממחרת יום הכפורים״׳ שכוונתה ליום שור סיני בכמה שאם יכנס שור בשילה
שבו נתכפר יתרו בהקריבו קרבנות ובית עולמים יתברר ענין דינו להיותו
יום הכפרה ,בקיצור ״כפר׳״ ,והמעתיקים כשור של סיני לידון בעשרים ושלשה״.
לפי דיעה זו הרי דין שור סיני לא
טעו והעתיקו ״כפורים״.
ובידינו לפרש גם לפי הדיעה שיתרו היה דוקא בסיני אלא גם לאחר מכן
לאחר מתן תורה בא* ,שאם בא באר והאיבעיא ״שור סיני בכמה״ יכולה
בעים יום אמצעים ,ואז נתן עצתו ,הרי להיות לגבי ״שור סיני״ ממש עיונית
שור סיני יכול להיות בלוחות אחרונות ,לגמרי — כלומר שאם לא היה בזמנו
ואם בא אחר יום הכפורים אז שור סיני בית דין של עשרים ושלשה למרות הכל
יכול להיות לדעת רם״ג ורש״י המובאת אפשר לשאול ,אם היה נידון בכ״ג אילו
לעיל גם בימים שלא נסתלקה שכינה היה בי״ד של כ״ג ,שהרי בתקופה אחרת
עדיין מהר סיגי לאחר יום הכפורים ,שבה היה בית דין של עשרים ושלשה
אם עד ר״ח גיסן יום הקמת המשכן ,גם כן היה קיים דין שור סיגי.
ואם עד כ׳ אייר יום העלות העגן ומסע
הסבר זה של האיבעיא נתקל בשתי
העם מהר סיני .והרי ודאי לפגי אותו קושיות המורות .האחת ,הרי הגמרא
זמן הגיע יתרו ,שהרי בא ל״הר בפרשה את האיבעיא אומרת ״מי גמר
האלקים.37 -
שעה מדורות?״ ,כלומר שדין זה של
שור סיני הוא דין לשעה׳ ולפי הסברו
של המאירי נהג אף לדורות ונלמד
ד
פתרון נוסף לבעיא שהעמדנו היאך מאותו כתוב שנלמד לשעה .תומרתה של
שור סיני נידון בעשרים ושלשה ,הרי קושיא זו מתייבת כנראה לאמו־ שלפני
דין עשרים ושלשה — לאומרים שיתרו המאירי לא היתד• בגמרא הפיםקא ״מי
התקין תקנותיו ממחרת יום הכפורים גמר שעה מדורות?״ .ואכן פיםקא זו
— חחל רק אחרי מעמד הר סיני ,תורם תמוהה היא ועמדו על כך כבר בעלי
לגו בעקיפין המאירי * .הוא מעלה התוספות .שהרי בדיון קודם לא למדנו
כשאר ראשונים שאלה אחרת .איבעיא אפילו ״דורות״ ״מדורות״ והצרכנו
זו של הגמרא ,״שור סיני בכמה״ שייכת פסוקים נפרדים ,כדי ללמוד דין כ״ג
לסוג הבעיות שעליהן אפשר להקשות :לשור הנסקל לרובע ולנרבע .ועיין שם
מאי דהוה הוה ומה לנו בכך .ואחד מה שתירצו .ואף מדברי חידושי רביגו
3
38
3
36
37
38
39
36
אופן ביצוע עצתו של יתרו היה רק לאחר מתן תורה ,כי ודאי לא היה סיפק בידו
של משה לבצע עצה זו לפני מתן תורה הרי א ם נידון דין לאחר מתן תורה ודאי
נידון כבר על פי עצתו זו של יתרו שקבלה אישורו של מקום .אמנם דעת יד רמ״ה
בסנהדרין היא שהוקבעו סנהדרין על העם קודם למעמד הר םיני.
עיין הערה 10ו־.11
שמות י״ח הי.
בית הבחירה לסנהדרין ע׳ 49
סנהדרין ט״ו ע״ב ד״ה מי גמרי׳ שעה מדורות או לזג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה לגמרא שלנו יש כדמות הוכחה
שלא גרסו בגמרא פיםקא זו .שהרי
רבעו יונה מסביר לנו למה אין אגו
לומדים דין זה של שור סיני מדורות,
באמרו :״ומדורות ליכא למיגמר שעה
בשור סיני ,אף על גב דאשכחן דגמרינן
שעה מדורות״׳ ונימוקו עמו ,שלומדים
שעה מדורות רק במקום שיש יתור
במקרא׳ ומוסיף ואומר ״ותו ליכא למיגמר
שעה מדורות דהא אף דורות מדורות
לא גמרינן הכא״ .ולדבריו ״נסתפק בדבר
כיון שכתוב אם בהמה אם איש לא
יחיה אם יש משמעות אותו פסוק הקיש
הרי שנראה
ודרוש וקבל שכר״
מדבריו כאילו לא גרם אף הוא את
הפיםקא מי גמר לה מדורות או לא.
קושיא שניה נתעוררה בקשר להירו־
שלמי שהביא המאירי .מתברר שבירו
שלמי שלגו ליתא .הג״ר אברהם סופר
שליט״א מהדיר המאירי העיר על כך,
אד ציין למכילתא הדורשת ״לא תגע בו
יד לא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית
עולמים״ .ופירשה כדעת כמה ממפרשי
המכילתא ,שבאה דרשה זו להוסיף
ולאסור במגע גם אהל מועד ושילה
ובית עולמים .והרי היא להדיא כעין
ראיה לדברי הירושלמי המובאים ע״י
המאירי .אכן כבר הגיה הגר״א במכילתא
זו וניסתה :״בו אתה מוזהר ואי אתה
מוזהר בשילה ובית עולמים״ .ומפרשי
מכילתא רבים פירשו גם את לשון
המכילתא שלפנינו כן׳ ״לא בשילה״ וכר,
כלומר שבשילה יכו אין האיסור נוהג
ואם כי הוכיחו ממקורות שונים שאין
איסור מגע בבית עולמים ואין חיוב
מיתה על מגע וכניסה׳ הרי אין זה מן
חתימא אם יש מחלוקת בדבר .ויכול
להיות שהמכילתא חולקת על שאר מדרשי
ההלכה הקובעים שאין סקילה בנגיעה
או בכניסה לבית עולמים.
כנראה מתוך כך שלא מצאנו איסור
מגע בבית עולמים פירשו שהכוונה של
ואף
המכילתא על מקום קדש הקדשים
רדצ״ה בפירושו לשמות )כת״י( כתב:
״מפליאים דברי המכילתא לא תגע בו
יד וכר אולי הכוונה למזבח או לארון.
אך בכל אופן היא הוראה שקשה לכללה
בכתוב״.
אך ,איך שלא יהיה׳ כנראה היה לפני
המאירי מקור אחר מאשר המכילתא
ללמוד את מה שלמד ,וללימוד זה — אף
שיש עליו חולקים — שור סיני הגו ענין
לדורות ומוצדקת השאלה ״שור סיני
בכמה ?״.
,
39א וגם בחידושי הר״ן מפרש שהשאלה היא אי מקשינן לאדם או לא ואינו מזכיר
הענין אי גמרינן שעה מדורות.
40עיין תורה שלמה יתרו א׳ מלואים פרק י׳ באריכות .ועיי״ש שפירוש זה מתחזק ע׳׳י
מכילתא דרשב״י שלשונה הוא :לא תגע בו יד אין בית עולמים בשום מגזי.
41עיין לדוגמא ״זה ינחמנו -למכילתא.
www.daat.ac.il
37
ת ג ו ב ו ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
זה
מול
זה
א.
סופר מסוים כתב ספר .סופר שאיננו תופס כל עמדה לא בצבור ולא
בספרות .אחד מרבים ,שאין דברו נשמע במיוחד ואינו צריך להשמע .בספרו
השמיץ עדה שלמה .כך מוסרים .והצבור הזדעזע.
הזדעזע ראש הממשלה .והזדעזע ראש הממשלה לשעבר .הזדעזעו חברי
כנסת .והזדעזעו ראשי צבור ,סופרים ,מדינאים .והעתונות על כולם .הזדעזעה
כולה ,עשתה אגב פרסומת ,שאין לשלמה ,לספר.
ואפשר אף לאמר שהזדעזעו בצדק .שהרי הושמץ חלק ניכר מהעם
כולו ,חלק נכבד וחלק חשוב ממנו.
וזה מול זה .אישיות מהראשונות בצבור ,התופסת מקום נכבד עד מאד
במערכת השיפוט במדינה ,הדנה על ענינים העומדים ברומו של עולמנו.
ומכריעה בהן השמיעה לפני חדשים מספר הערכה על מערכת המשפט
התורתי .השוותה חלק ממנו עם מערכת משפטית של השונא הגדול ביותר
של העם היהודי ,שהשמיד מיליונים מהעם .הושמץ עברו ההיסטורי של העם,
מקור חייו כעת ,ואף חוק לפיו נדון העם כיום בשטח חיוני מםויים .והושמץ
לפחות חלק נכבד מהעם ,חלק זה שהתורה קו מנחה לחייו להלכה ולמעשה.
והושמצו אבותינו ואבות אבותינו .והעם לא הזדעזע .לא ראש הממשלה
הנוכחי ,ולא ראש הממשלה לשעבר .לא חברי כנסת .לא עתונאים .כולם מלאו
פיהם מים .רק חלק מהצבור — הצבור הדתי הוא התריע .והתרעתו לא נשמעה.
ב.
התקימו הפגנות בגיו־יורק .הפגנות נגד מדיניות מסוימת במדינת ישראל.
הפגינו יהודים חרדים ,אשר מכנים אותם ״קנאים״ ,״קיצוניים״ .ובהקשר להפגגות
אלה נמצאו פרחחים אחדים ,אשר צירו צלבי קרפ על קירות הקונסוליה
הישראלית בניו־יורק .מארגני ההפגנות הסתיגו מהם.
וקמה צעקה .הזדעזעות .הזדעזעה שרת החוץ .הזדעזעה העתונות .בכנסת
דובר על כך .כלפי אלה אשר לא מיהרו להסתיג הוטחה ההאשמה כי מזדהים
הם .נאמר ״החרדים בניו־יורק צירו צלבי קרם״.
הזדעזעות לאורך כל החזית.
*
חה מול זה .בעיר הקדש ירושלים מצאו צלבי קרס על כתלי ישיבה.
בתוך הישיבה מצאו כתבי קדש קרועים.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ושקט בכל החזית .אף אחד לא הזדעזע .העתונות שותקת .הצבוריות
שותקת .אחרי ימים מספר נמצא הסבר ותרוץ .עבריינים צעירים צירו צלבי
קרם אלה .ואין כל ספק שזה נכון .כי רק עברין עלול לעשות דבר שכזה.
אבל אין צורך בהפתעות ,אין צורך בהכתמת הפשע .הכל עובר בשקט ובמנוחה.
ג.
בעיר ואם בישראל התאספו אנשים מספר בבית פרטי לשם עריכת
״תפלה בצבור״ שהנה בצורתה התגרות במסורת ישראל׳ בהלכה המקובלת
ומקורה במרכזי ההתבוללות ,ברצון להתדמות לגויים וללמוד ממעשיהם.
ו״תפלה בצבור״ זו נערכה בסביבה שיש בה משום התגרות קשה בצבור
!נ !,41
י
נאמני התורה.
ראש אותה עיר שוחח עם אחד מעובדי העיריה אשר בדירתו התקיימה
״תפלה״ זו .על יסוד שיחה זו סירב עובד העיריה הזה להרשות להמשיך
בדירתו באותה ״תפלה״.
ורעשו אמות הספים .העתונות כתבה על כפיה .ראש העיר הועמד מול
אש צלבגית של שאלות .וסגן ראש הממשלה ,אחד מראשי המפלגה הגדולה במדינה,
אשר איגגה מוכגה להשלים עם שום לחץ וכפיה ,אביר הדימוקרטיה ,דרש
בממשלה קביעת קוים וכללים לפיהם תשמר לעובדי הצבור הזכות להתנהג לפי
מצפונם הם ללא כל כפיה.
והממשלה קבלה את תביעתו .מונתה ועדה אשר עליה לקבוע תקנות
וכללים להבטחת חופש המצפון של עובדי הצבור.
*
ולאחר אותו דיון לאחר אותה התרגשות ,לאחר אותה החלטה קרה מקרה
אחר .רב בעיר ואם בישראל פנה לאנשי קהלתו בכרוז להבטיח לילדיהם חנוך
דתי במסגרת בית ספר רשמי של המדינה ,בית ספר ממלכתי ,שתקציבו על
המדינה ,שפיקות המדיגה עליו מלא ,שלכל המשרות בו מתמגים העובדים על
ידי מוסדות המדינה .הרב בקש לפנות אליו בגוגע לפרטי ההרשמה.
ואז קמה סערה .עתונות החלה להשמיץ את הרב .מועצת הפועלים בעיר
זו החלה לאיים עליו ואף הנהלת העיריה התפנתה לדיון בשאלה .ובמכתב רשמי
דרשה מהרב שיחזור בו מפניתו ,תוך איומים בנקיטת צעדים נגדו .הנהלת העיריה
אף הגדירה את פנייתו כנוגדת את החוק ,כהפרת חוק גלויה .היא קבעה כי החוק
אוסר בפירוש מתן עצות וניהול תעמולה לבחירת מוסד חינוך .היא הוסיפה
שכרתו של הרב כמוהו כפתיתת תחנה להרשמת ילדים לבתי ספר והרי דבר
זה אסור לפי החוק .וכל מה שקובעת ואומרת העיריה היא מלוה ברמז ברור
שתדע להכרית פת לחמו של הרב שהוא למעשה עובד העיריה ,כלשונה הטהור
של הנהלת העיריה.
והעובדות הן פשוטות .הרב לא פתת כל תחנת רישום ,רצה רק לייעץ
לאנשי עדתו היאך לרשום ילדיהם .הרב ניהל תעמולה ,אבל אין חוק האוסר
www.daat.ac.il
39
אתר דעת -מכללת הרצוג
זאת .אסור לנהל תעמולה רק בימי הרישום וכרוזו של הרב לא פורסם בימי
הרישום .לא היתד ,כאן כל פעולה בלתי חוקית אלא היפוכו של דבר .הרב מלא
תפקידו ותפקידו הראשון הנו התענינות בחינוך הדור הצעיר.
והעיריה אימה עליו ,במכתב רשמי ,בכריתת פת לחם מפיו .העמידה פנים
כשומרת חוק והסתמכה על חוקים שאינם קיימים .הפעילה מתוך שימוש בנימוקים
בלתי נכונים ,מתוך הסתמכות על חוק שאיננו קיים לחץ בלתי תוקי .ושקט
בישראל .אף אחד לא זע ולא נע.
וזאת אחרי מה שקבעה הממשלה בקשר להבטחת חופש המצפון של עובדי
צבור.
ואף סגן ראש הממשלה לא הזדעזע .לא דרש ולא תבע כלום.
זה מול זה.
ואכו מדת הבטחון קנין הלב ,ומטבע הבוטח באמת בהצנע לכת ולא ישמע
מפיו כי הוא מן הבוטחים ,וגם בלבו הוא נאנח על חסרון בטחונו ומיעוט שלימותו
בזה ,ורק למעשה תלוה עמו בטחון ועצמה בו ית׳ ,לא יחת אס רעהו פותח חנות,
ישתדל עוד לעזור לרעהו ,לתקנו בעצה טובה ,לעשות עבורו ,ולשקוד על תקנתו• וכמה
מן הקדושה מוסיף בעולם לראות איש עושה חסד עם המתעתד להתחרות עמו,
ומוסיף תהלה ליראיו ית׳ ,אשריו ואשרי דורו•
ויתרון אור מן החושך ,יתרון האמת מן השקר ,ויתרון בטחון אמיתי מבטחון
מזויף•
ספר חזון איש על עניני אמונה ,בטחון ועוד ,פרק ב׳ סעיף ה'
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למערכת
מכתבים
יש לי הצעה ל״המעיך :להביא קצת פרשיות מתולדות ראשוני עולי
אשכנז ,אנשי כולל הו״ד והמוסדות שנוסדו או נתמכו ע״ י יהודי אשכנז במאה
הקודמת )כגון בי״ם דורש ציון בירושלים ,בי״ס נצת ישראל בפתח תקוה ,בתי
חולים ״שערי צדק״ ו״בתי מחסה״ בעיר העתיקה .מעט ידוע אפילו בחוגינו על
פרשיות אלה ונדמה לי שעל ידי העלתן על הכתב לדורות הבאים גוכל גם מצדנו
לעשות דבר מה במסגרת הערכה נכונה של ״שנת ראשונים״.
פ ר ץ ט ו ר א ,רחובות
הערת המערכת :בגליון הבא יופיע אי״ה מאמר מהרב שמואל סלנט שלים״א על ראשוני
הראשונים ,תלמידי הגר׳׳א ותלמידיהם שהקימו את היסודות לישוב החדש .בהמשך למאמר
זה נקוה לסרסם מאמרים על פעולותיהם של יהודי אשכנז בישוב ארץ ישראל.
בגליון ג ,כרך ד׳ של המעין )גיסן תשכ״ד( עמוד 55הדפסתם ע״י שמו
הפרטי של הרב שכנוביץ סימן שאלה .הנגי מודיע לכם ששמו המלא היה :יהושע
זליג שכנוביץ.
יונה היינריך ,בני ברק
*
בבקורת ספרים על ספרו של הרב מ .ח .שלגגר )גליון ניסן תשכ״ד(
עמ׳ ,49הערה 3הובאה שטתו של מרן החזון איש זצ״ל נגד השימוש בפח או
אסבסט בין הקדירה ובין האש .הריני מעיר ששטתו של החזו״א היא כרוב
האתרוגים )דלא בהמשגה ברורה( ששהיה מותרת אף בלי גרופה וקטומה ועל
כן מחמיר החזו״א רק לעגין החזרה אבל לא משום דלעגין שהיה הוד .כגרוף
וכקטומה ע״י פח או אסבסט.
ש.א .בגי ברק
הערת בעל המאמר :גם מחבר הספר ,הרב מ .ח .שלנגר שליס״א העיר לי כנ״ל .כוונתי
היתה להדגיש שגם אליבא דשיטתו של החזו״א אין מקום להחמיר בשימוש של פח או
אסבסט בפתיליה לענין שהירי ,שהרי הוא מחמיר רק לענין ה ח ז ר ר .ע״פ הכרעתו במחלוקת
הראשונים והאחרונים בענין גרופה וקסומה .בספרו של הרב שלנגר משמע שלפי החזו״א
אין להשתמש באסבסט על הפתיליה והערתי שמדובר רק לענין החזרה כמו שהחזו״א
כתב בפירוש .רק אם מרכיבים את דינו של המשנה ברורה )שהחזו״א אינו מקבלו( על
חומרתו של החזון איש תצא החומרה להחמיר בכל שמוש באסבסט או בפח על הפתיליה.
ימצוה ללמד זכות על מנהגו של ישראל.
www.daat.ac.il
41
על ס פ ר י ם ועל
ס ו פ ר י ה םאתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
פירוש הטור הארוך על התורה
מהדורת הרב י• שטרן
ספר פירוש הטור הארוך על התורה מרבן ומאורן של
ישראל רבינו יעקב בן כבוד מתא ורבנא רבינו הרא״ש
זצ״ל עם הערות ,מראה מקומות ,פענוח ראשי תיבות
עם הגהה מדויקת והוספות רבות.
הובא לדפוס ע׳׳י הרב יצחק שטרן .הוצאת ״בפירוש
וברמזי׳ ירושלים תשכ״א .מהדורה שניה :ירושלים
תשכ׳׳ד.
כוונת הפירוש
״כדרכו של הטור בפסקים כן דרכו בפירושיו ,נחמדים מזהב ומפז רב
ותוספות מדילי״׳ .כדרכו ב״ארבעה טורים״ כן דרכו בפירושו לתורה ״מלוקט
מראשוני ראשונים״ עם הוספות שלו .הגדרה זו לקוחה מתוך ההסכמה שכתב בעל
״חתם סופר״ על המהדורה השניה )הנובר ,תקצ״ט( .המהדורה הראשונה הופיעה
כעשרים ושלוש שנה לפני כן )ולקווי ,תקס״ו( ,ובהפסקות של עשרים שנה בערך
הופיעו עוד שתי מהדורות נוספות )השלישית — ודשא ,תרי״ד ,יהד עם חמשה
חומשי תורה ,והרביעית ורשא .תרמ״א( .זה שמונים שנה לא נדפס פירוש הטור
הארוך פעם נוספת .וספר זה היה ליקר המציאות אשר רבים רק שמעו עליו.
אך לראות בעיניהם לא זכו.
עומדים אנו כאן לפני חידה :מה גרם להפצה כה איטית של פירוש זה ז
למה לא זכה ספר זה ,שנכתב ע״י אחד מגדולי הראשונים ומעמודי ההלכה ,לאותה
הפצה לה זכו ספריהם של מפרשים אתרים ואף שאר ספריו של ״בעל הטורים״
עצמו ? המהדיר של המהדורה החדשה ,הרב יצחק שטרן שליט״א ,עונה על שאלה
זו בציטטה ידועה מספר הזוהר :״הכל תלוי במזל ,אפילו ספר תורה שבהיכל״.
נודה שטרם זכינו להבין דברים אלה של הזוהר :יחד עם זאת נדמה לנו שתשובה
כזאת בדברי ההקדמה ״בשער הספר״ )עמ׳ יד( אינה במקומה .יש לחפש אפוא
סיבה אתרת לתופעה זו .לפי דברי ההקדמה לפירושו חיבר הטור פירוש על
התורה על פי גימטריאות וטעמי המסורה ובסוף כל פרשה חזר ופירש כל פסו?.
החיבור הראשון ידוע בשם ״בעל הטורים״ ונדפס כמעט בכל חומש עם מפרשים,
ואילו פירוש הטור הארוך נשאר כמעט בלתי ידוע .הסיבה לאי־הדפםת הפירוש
הארוך טמונה ,לפענ״ד ,בתוכנו .ספר זה הוא בעיקרו ליקוט מתוך פירושיהם
של רש״י ,ראב״ע ורמב״ן .במיוחד ליקט רבנו ״בעל הטורים״ מדברי הרמב״ן׳
וכה דבריו בהקדמתו :״והנה ראיתי את הים הגדול ורחב ידים ,פירושי התורה
להרב הגדול הרמב״ן ז״ל גדול הנוצה ורב כנפים ,ונפשי אותה לעבור אף במי
מתנים ,ואירא כי גדול מאד וגבהו המים ,ואומר אלכה לי על השפתים ,כי על
שפתו עץ רב מאד מזה ומזה נתמד הוא למשכיל ותאיה הוא לעינים ,ואקח מפריו
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מלא כפים…״ ז ומוסיף רבנו יעקב :״ואין מנתי בזה רק כי יען נפלאו ממני
דברי הרב והם סתומים ,אמרתי אלקטה מהם הדברים הפשוטים ואשאיר הסתומים,
כי בסודו לא באה נפשי למען היות נקל בעיני ללמוד בו״ י הליקוטים הרבים
והארוכים מדברי הרמב״ן — יחד עם הליקוטים מסירש״י ורבי אברהם אבן
עזרא — הם גרמו ,כנראה ,לאדישותם של המדפיסים :יש שעמודים שלמים
בפירוש הטור הארוך איגם אלא העתקה מתוך דברי הרמב״ן — ובדברי הרמב״ן
האלה מוזכרים גם פירושי רש״י וראב״ע — ורק טבעי הוא שהמדפיסים לא
ייחסו חשיבות מיוחדת לפירוש־ליקוט כזה .המדפיסים הוציאו אפוא לאור את
הגימטריאות ואת הפירושים הקצרים על המסורה הנמצאים בפירוש הטור ודלגו
על הפירוש הארוך.
כמובן יש להצטער הרבה על ההזגחה האמורה .ראה רבגו בעל הטורים שרק
ליחידי סגולה ניתנת האפשרות ללמוד את כל פירושי הראשונים ,על דברי הויכוח
והדברים הסתומים שבהם ,לכן ליקט והניח לפנינו מבחר מהחשובים שבפירושים
שנאמרו בבתי מדרשם של גדולי המפרשים .דברי הסוד ״על דרך האמת״ שבפירוש
הרמב״ן ודברי החקירה והפילוסופיה שבדברי אבן עזרא מכבידים מאד על עיון
שיטתי בדבריהם ,וכתרופה לכך ניתנת בפירוש הטור הדרכה נאמנה ללימוד
ולעיון בפירושי הראשונים תוך השמטתם של אותם חלקים המיועדים רק ליודעי
סוד .עיון בפירוש הטור מראה שגם הליקוט אינו תמיד העתקה גרידא ,אלא
פעמים רבות הוסיף המעתיק מילים אחדות כדי לפרש הציטטה ולהקל על המעיץ.
הציטטות הרבות מפירוש הרמב״ן מהוות גם מקור חשוב לקביעת הנוסחה הנכונה
של פירושו שנפלו בו שיבושים רבים בדפוסים הידועים ־.
1
ב״הקדמת המחבר רביגו בעל הטורים״ מדגיש המחבר ש״לא הזכרתי את
שם הרב )הרמב״ן( בכל המקומות כי רובם דבריו ולא הזכרתי רק במקום הצריך
כפי העניך ,וכך אנו רואים שפעמים רבות מובאים דברי הרמב״ן — וגם דברי
ראב״ע — בצורת ״סתם״ .זה מקשה על המעיץ להבחין בין פירוש ידוע לבין
פירוש חדש .בתחילת פרשת ויחי )בראשית מו ,כט( מביא בעל הטורים את
פירוש הרמב״ן על הפסוק ״ויקרבו ימי ישראל למות״ בכותבו :״פירוש :אין זה
חוליו שמת בו ,אלא כאשר קרבו ימיו למות והרגיש חולשתו ואפיסת כוחותיו,
קרא ליוסף והשביעו …״ .אמנם זהו פירוש הרמב״ן ,אבל רבנו יעקב הכניס בו
1
ג
כעין זה בפירושו לשמות לג ,םו :״לא כתבתי אלא מעם מדבריו מהם שאני מבין לפי
פשוסם כי לא באד .נפשי בסודם״ .וכן בויקרא יח ,ו :״ואני בסודו לא באה נפשי״.
המהדיר הרב שםרן נמיין ב״שער הספר״ עמ׳ יג ,הערה 10שהםור ״לא נגע במה שחורג
מפשטות הפסוק .פעם כותב על הרמב״ן :׳והוא החזיר אותו סוד ואיני מגלה סוד…׳
)ויקרא א ,ח(״ .דוגמה זו אינה ברורה כל צרכה שהרי בפנים הספר כתוב ,לפי הנדפס
לפנינו וכן בדפוס הגובר )תקצם( וורשא )תרמא( :״והוא החזיר אותו סוד ,ואינו )גוף
שלישי( מגלה סוד״ ,ז .א .הטור טוען שהרמב״ן רמז כאן לסוד ,בלי להביא אותו.
לעומת זה ,נדפס בדפוס הראשון ,זאלקווי )תקםו( :״ואיני מגלה סוד״ ,כגרמת המהדיר
ב״שער הספר״ .במהדורה החדשה אין תשומת לב לחלופי גרסאות חשובים כאלה.
בהקדמתו לפירוש הרמב״ן על התורה )ירושלים תשי״ם( מציין הרב ח .ד .שעוועל שליט״א
את חשיבותו של פירוש הטור להבנתם של דברי הרמב״ן .עדים לכך ההבאות הרבות
מסיי־וש הטור בהערותיו של הרב שעתעל על פירוש הרמב״ן.
www.daat.ac.il
43
אתר דעת -מכללת הרצוג
שינוי סגנוני .הרמב״ן כתב שיעקב ״הרגיש בעצמו אפיסת הכוחות ויתרון החולשה
ואיננו חולה״ ,ואילו בעה״ט מתחיל מיד בעיקר חידושו של הרמב״ן ,ש״אין זה
חוליו שמת בו ,אלא כאשר קרבו ימיו למות והרגיש חולשתו״ וכר .על הרמב״ן,
כמפרש ומחדש ,היה להוכיח קודם כל שכאן טרם דובר על מחלה ,אבל ״בעל
הטורים״ מדגיש רק את מסקנתו של פירוש הרמב״ן :אין זה חוליו שמת בו.
״בעל הטורים״ המשיך לפרש על פי שיטת הרמב״ן פסוקים אחרים ,גם כאשר
הרמב״ן בעצמו גמגע מזה .על הפסוק ״וישתחו ישראל על ראש המטה״ )שם ,לא(
מביא רש״י :״מכאן אמרו )שבת יב ע״ב( שהשכיגה למעלה מראשותיו של חולה״.
הרמב״ן איגגו מעיר כאן כלום ,ואילו ״בעל הטורים״ מביא את פירש״י ומעיר:
״ולמאי דפרישית לעיל אכתי לא חלה עד אחר כן דכתיב ׳הגה אביך תולה׳ ״ .כאן
מסיק ״בעל הטורים״ מסקנה מפירוש הרמב״ן שבתחילת הפרשה ועל יסוד זה
הוא דוחה את פירש״י ל״וישתחו ישראל״ ונותן פירוש אחר במקומו.
כדי להקל על הלומד הופך ״בעל הטורים״ לפעמים גם את הסדר בפירושי
הרמב״ן .בהתחלת פרשת מי מריבה )במדבר כ ,א( מאריך הרמב״ן בפירושים
השוגים על חטאם של משה ואהרן .בפירוש ״הטור״ לא הוזכר מאומה מכל פירושי
הרמב״ן :״הטור״ ממשיך ומפרש את כל הפרשה ,פסוק אחרי פסוק ,גם מצטט
הרבה מפירוש הרמב״ן על פסוקים אלה .ורק בסוף הפרשה ,בפסוק ״יען לא
האמנתם בי״ וכר )שם ,יב( ,חוזר הטור ומביא את כל דברי הרמב״ן שבתתילת
הפרק ,המונים את הפירושים השונים על חטא משה ואהרן .הפיכת הסדר מראה
בעליל שיש כוונה מיוחדת בסדר הפנימי של הלקט ואין כאן אוסף ציטטות בלבד•
במקומות רבים מביא הטור את פירושי ראב״ע ,הן מתוך פירוש הרמב״ן׳
הן בציטטה הפותחת במילים ,׳כתב ר׳ אברהם״ והן מבלי להזכיר כלל את ראב״ע•
הציטטות הרבות מדברי הראב״ע המובאות בלי להזכיר את שמו מראות שבעל
הטורים ראה בפירושים אלה את הפירוש המקובל והנכון בפסוק .אהדה זו לפירושי
ראב״ע לא מנעה ,מאידך גיסא ,את בעל הטורים מכתיבת בקורת וקושיות על
דברי ראב״ע .בבראשית מו ,כז מביא הטור פירושים רבים לגבי תשבון שבעים
הנפש שירדו למצרים ,שהרי הפסוק מפרט רק ששים ותשע ,והוא מסיים :״ואיני
יודע מה צורך לאלו הפירושים ,וכי כעורה זו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה
)ב״ב קכג ,ב( זו יוכבד שנולדה בין החומות ,ואילו היה דעת כל אלו הפירושים
המפרשים כדעת ר׳ אברהם שהרחיב פיו לדבר על רבותיגו ,הגה הרמב״ן יצק
זהב רותח לתוך פיו וסתר כל דבריו .והמה בפירושיו״ .גדמה שבקורת חמורי!
כזאת לא באה בגלל שראב״ע גטה מפירוש חז״ל ,אלא בגלל ביטוייו התריפים כגון
״ולא די לנו הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת ת ו ר ה . . .״ .3אם
3את הביטויים החריפים האלה של ראב״ע אפשר להבין על רקע התנגדותו העקרונייז
לפיוטים בכלל ולשימוש בפירושים מדרשיים בפיוטים בפרט .ראה על זה בפירוש ראב״ע
לקהלת ה ,א.
על אף דברי הבקורת הרבים על פירושי ראב״ע בפירושי הרמב״ן והטור ,אין להטיל
ספק בחשיבות הרבה ,בה התיחםו הרמב״ן והטור לדברי הראב״ע .נדפס גם מכונב
מהרמב״ם לבנו ר׳ אברהם על ערכו הגדול של פירוש הראב״ע ,אבל ישנם חוקרים
שמטילים ספק על זהותו של מכתב זה .ראה על זה בהערותיו של הרב ק .כהנא שלים״*
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ראיגו שהטור דוחה ,בעקבות הרמב״ן ,את דעת ראב״ע ,אנו מוצאים גם כן לפעמים
שבעל הטורים מקשה קושיות חדשות על פירוש הראב״ע .בשמות יד ,יג מסביר
ראב״ע שישראל ,שסבל את עול מצרים ,לא היה מסוגל ללחום גגד אדוגיו הקודמים
ולכן פחד בעומדו לפני ים סוף .לפי דעת ראב״ע היו בני ישראל נרפים ולא
מלומדי מלחמה ,ולולא תפלת משה ברפידים היה עמלק חולש את ישראל; משום
כך גרם ה׳ שכל העם היוצא ממצרים ימות במדבר ובמקומו יקום דור חדש שלא
ראה גלות והוא ,ברוחו החזקה ,יוכל לעמוד במלחמה .על דעתו זו של ראב״ע
משיב רבנו יעקב :״ואילו ראה הדרש שדרשו רבותינו )מכילתא א ,ז( בפסוק
׳ושלשים על כלו׳ שכגגד אחד מישראל היו שלשה מצריים ,ואיכא למאן דאמר
שלש מאות ,לא היה מפליג עליו ולא היה תימא ,ומי הגיד לו שלא בא עמלק
בעם כבד מאוד״ )שמות יד ,י(.
הפהדורה החדשה
דוגמאות אלו — ואפשר להוסיף עליהן רבות — מראות את דרכו של בעל
הטורים בפירוש לתורה .המהדיר ,הרב יצחק שטרן שליט״א ,זיכה אותנו ופרסם
שוב פירוש יקר זה .הרב שטרן נמנה על חשובי חסידי סטמר בירושלים ,ואביו,
הרב מגחם זאב שטרן שליט״א ,מכהן רב ואב״ד במושב גבעת שאול ב׳ ,כפר
חרדי בכניסה לירושלים )נוסד ע״י פועלי אגודת ישראל אחרי קום המדיגה( .ר׳
יצחק שטרן השקיע כותות רבים כדי להוציא דבר מתוקן מתחת ידיו .בהקדמת
י״מו״ל צויינו שיפורים אחדים במהדורה החדשה :א( פירושים שבעל הטורים
י׳עתיק בלשון קצרה מובאים במהדורה זו במלואם? ב( נרשמו מראי מקומות
לפסוקי תג״ך ומאמרי חז״ל; ג( פוענחו אלפי ראשי תיבות וקטעי תיבות;
י( התחלת כל פסוק באה בשורה הדשה.
כל מי שישתמש במהדורה ההדשה יכיר במהירות מה רבה הברכה
כמהדורה זו ומה גדולה התועלת בהשלמתן של לשוגות קצרות ובציון מקומם
#ל פסוקים ומאמרי חז״ל ־ .כל ההוספות האלה הוכנסו בתוך דברי הטור וזה
ק ל על העיון .יש להעיר כאן על שגיאת המהדיר )שמות יב ,כה( בציון הפסוק
״ייעשו בגי ישראל את הפסח״ .אין פסוק כזה ב״יהושע ה ,י״ אלא צ״ל במדבר
4
מ
4
לספר הזכרון להריטב״א ,עמ׳ סט הערה .6
גם אצל האחרונים נמשך הויכוח מסביב פירוש הראב״ע .לעומת הבקורת החריפה של
מהרש״ל בהקדמתו ל״ים של שלמה״ על בבא קמא ושל מהר׳׳ל מפרא״ג בספרו תפארת
ישראל — ,הפליג בעל פחד יצחק במהדורה בתרא ,חלק א ,ערך אברהם ,בשבחו של
ראב״ע ודוחה את הטענה כאילו ראב״ע סטה ממסורת חז״ל בפירושיו )דברי הפחד יצחק
על ראב״ע נדפסו פעם ראשונה בספר יובל לר״א ברלינר ,עמ׳ .(72
אלפים סימני פיסוק שבמהדורה החדשה מקילים רבות על הקריאה והעיון .משום מה לא
הוכנסו סימני פיסוק לפני ״עד כאן״ שבסוף כמה הבאות מפירוש הרמב׳׳ן .כך בשמות
לג ,טו- :אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע סתרי התורה עד כאן,״.
הטור גמר כאן הבאה מפירוש הרמב״ן ולכן יש לקרוא :״ . . .למי שלא שמע סתרי התורה,
עד כאן״ .שוב ראיתי שבדפוס ראשון תקם״ו נמצא רתח לפני ״ע״כ״ .וכן בויקרא ח ,ב:
״כי השם בחר באהרן ובזרעו עד כאן,״ וצריך להיות :״כי השם בחר באהרן ובזרעו,
עי כאן״.
www.daat.ac.il
45
אתר דעת -מכללת הרצוג
ט ,ב .גם יש להצטער על הוספות בתוך דברי הטור — אפילו בסוגריים — שאין
שום הצדקה להכניסן לתוך הטכסט* .הוספות אלה מוכיחות שהיתר• כאן עבודה
ושקידה רבה של המהדיר׳ אך חבל מאוד שלא עשה זאת בדרך הנכונה ולא
הסתפק בהערות שוליים קצרות שהיו מביאות ברכה רבה.
המהדיר הוסיף ב״שער הספר״ פרק חשוב ״לתולדות רבנו״ ובו סקירה |
קצרה על רבנו יעקב וחיבוריו .כל ימיו חי חיי עוני וסבל ,ועל כך מעידה גם
הכתובת שעל גבי מצבתו :״ . . .כל ימיו היו מכאובים וסבל יםורין בחבה״.
על מצבו הדחוק מספר גם הוא עצמו בטור או״ח סי׳ רמב :״וכמה פעמים נשאת׳
וגתתי בדבר לפגי א״א ז״ל )הרא״ש( :כמוגי היום שיש לי מעט משלי ואיני
מספיק לי וצריך אני לאחרים ,אם אגי בכלל ׳עשה שבתך חול ]ואל תצטרך
לבריות[ אם לאו׳ ולא השיבני דבר ברור״ .אולם מצד שני היה רבנו יעקב 1
חבר בית הדין בטוליטולה )טולדו( ,ולכאורה קשה להבין למה חי חיי דוחק ועוני1 .
המהדיר מנסה לענות על שאלה זו באומרו שרבנו יעקב ״לא רצה לקבל עליו
שום משרה כנראה מרוב ענותנותו ,ועוד שכל משאת נפש רבנו היה חיבוריו
העצומים ,וכל משרה היתה מפריעו״ )עמ׳ טז ,הערה .(19נדמה לנו שלהםבר זה
אין יסוד וחבל שהמהדיר נזקק לתירוצים דחוקים של ״וכל משרה היתה מפריעו״
וסירוב למשרה ״מרוב ענותנותו״ .לפני בעל הטורים לא עמדה בעיה של ״ביטול
זמן״ או ״ענוה״ ,ובםרבו לקבל שכר כדיץ ורב בקהילתו הגדולה והעשירה עשה זאת
מתוך גורמים שמקורם בהלכה .כידוע אסר הרמב״ם — בעקבות חז״ל — ליהנות
מדברי תורה :״כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס
מן הצדקה הרי זה הלל השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו•..
אמרו תכמים כל הגהנה מדברי תורה גוטל חייו מן העולם״ וכו׳ )הל׳ תלמוד תורד•
פרק ג הלכה י—יא( .פוסקים רבים חפשו ומצאו היתרים לאיסור חמור זה ,אבל
רבגו יעקב )טור יורה דעה סי׳ רמו( פסק כדברי הרמב״ם והוא מצטט בהרחבה
את כל דברי הרמב״ם הג״ל ,ואיגו מזכיר כל היתר שהוא .על דברי הרמב״ם
״ועוד צוו ואמרו על תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן״ הוסיף
הטור והבהיר :״ועוד צוו ואמרו לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לאכול
מהם״ > .תבל שזהירותו של בעל הטורים באיסור זה זוכה בדורנו להסברי סר?
של ״רוב ענותנותו״ וכדומה ל .
5בפירושו על ״סר צלם מעליהם״ )במדבר יד (0 ,מצםם המור מפירוש הרמב״ן ומזכיי
״ליל החתימה״ .כהסבר לליל החתימה הוסיף המהדיר בסוגריים מרובעות -ליל הושעג*
רבה״ ואף מוסיף ״מובא בש״ע או״ח תרס״ד ,א״! הוספה כזו מיותרת כהערה בשולי
הגליון ,וכל שכן בתוך פירוש הטור.
6ב״אורח חיים״ סי׳ קנו כתב הסור :״ואחר כר ילד לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכיי
םופה בסלה וגוררת עון״ .בהקשר זה יש לציין שגם אביו ,הרא״ש ,תבע את כבודם ^
תלמידי חכמים שנהגים מיגיע כפם :״כל תלמיד חכם שתורתו אומנותו ועושה תררתי {
קבע ומלאכתו עראי והוגה בתורה תמיד ואינו מבסלה להתעסק בדברים בסלים אך לחזיי
ך ךץ ,ל ,ןןףף ,י ן עמי•
ל
אחרי פרנסתו כי זו היא חובתן י ׳ י
מלאכה סופה בסלה וגוררת עוך ובכל עת לבו על גרסתו …הוא בכלל רבנן כי הכג
צוארו בעול זה תורה״) .שו״ת הראיש ,כלל סו ,סי׳ ז( .הרא״ש מביא שם גם תשובי׳
מרבי מאיר הלוי :״ . . .ובהדיא אומר )בבא בתרא קי (.׳לעולם יעבוד אדם עבודה שריי*
כ
פה
ת
פ ו ד
ת ו ר ד >
ן ם
ד ר
א
ר כ
ש א
ים
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דלןשר כין הפירוש לתורה לשאר פפדיו
ראינו שאין להבין את פרשת חייו של בעל הטורים בלי להזדקק לפסקיו
בחיבורו ,ובמקביל לכך נראה שיש ללמוד גם את פירושו לתורה תוך השואה
לפםקיו בארבעה הטורים .לכאורה אין מקום לעיונים כאלה ,שהרי כאן פירושים
שרובם בנויים על פשוטו של מקרא ושם ,ב״טורים״ ,פסקי הלכה ,אך לא כן
הדבר :התשואות תעזורגה להבגת דברי הטור ומקורם .הגה דוגמה קטנה :בטור
או״ח סי׳ תרכה מסביר המחבר את חלותו של תג הסוכות בסוף הקיץ :״ואע״ס
שיצאגו ממצרים בחדש גיסן לא צוגו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות
הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה גיכרת עשייתגו בהם שהם במצות
הבורא יתברך ולכן צוה אותגו שגעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים …״.
הסבר זה מובא בספרי האתרוגים בשם הטור .בפירוש הטור על התורה אגו רואים
שהסבר זה גיתן בשם ״ויש מפרשים״ )ויקרא כג ,מג( ,ומכאן שבעל הטורים מסתמך
בפירושו זה על מקור קדום יותר .עוד דוגמה :הרמב״ם והטור לא הזכירו את
דין קדימה לעגיי ארץ ישראל בקבלת צדקה ,למרות שדין זה מובא בספרי
)דברים טו ,יא( ,ובהשמטה זו דן בעל חתם סופר בתשובותיו )יו״ד סי׳ רל״ג(.
מדברי הטור בפירושו לתורה )דברים טו ,יא( גיתן להבין שלא גרם דין זה
בספרי ,וכה דבריו :״ולאביוגך בארצך .תימה למה אמר בארצך שאין זה מצוה
תלויה בארץ ,וכן בראש הפרשה ׳באחד שעריך בארצך׳ ,ו א פ ש ר )הדגשה שלי,
י• ע (.שבא להקדים עניי ארץ ישראל ,כמו שדרשו הפסוק ׳את העני עמך׳ )שמות
כב׳ כד( להקדים ענייך לעניי עיר אחרת )ב״מ עא ,א(״ .ממילת ״ואפשר״ יש
להסיק שהטור התכוון לתת כאן פירוש חדש ,אחרי שלא מצא בספרי הקדמונים
זרה ממנו ואל יצטרך לבריות׳ וכתיב ׳יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך׳ )תהליס קכח ,ב(
וזו היא מדד .טובה שבמדות ותנן )אבות פרק ב ,ב( ׳יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ׳
ותנן …ואמרינן….״.
כמובן שיש לדחות בתוקף את הנוהג בחוגים מסוימים לבזות תלמידי חכמים שתורתם
אומנותם ,ע״י כמה הבאות מתוך דברי הרמב׳׳ם .גדולי ישראל מצאו היתרים לקבל שכר
בטילא ואין להטיל דופי ביסודות ההלכתיים של ההיתר ,אף שיש חבל של ראשונים
המסכימים עם הרמב״ם .אך מצד שני יש להצטער על כך שטרם נעשה נםיון לחנך קבוצות
של תלמידי חכמים צעירים שרצונם עז לא להזדקק להיתר זה ,כמו שרבים מדקדקים במצודת
ובאיסורים אחרים בלי להשתמש בהיתרים .ויעוין ״קרן אורה״ נדרים סב ע״א :״וכבר
האריכו הראשוגים למצוא היתר להתיר הגאה לתלמיד חכם בשביל כבוד תורתו ,ואחרי כל
ההיתרים לא נמצא תרופה שלימה ,ובעבור זאת הת״ח גבזין בעיגי ע׳׳ה …״ .ויעוין בשו״ת
תשב׳׳ץ ,חלק א ,סי׳ קמב—קמח שמכריע שחובת הציבור לפרנס העוסק בלמודו ומניח כל
עסקיו .אף כי הרשב״ץ סותר את דברי הרםב׳׳ם ,הוא כותב :״אמנם החכמים והתלמידים
אם נהגו סלסול בעצמם שלא ליטול ושיתםרנםו מיגיע כסם או בדוחק ,יש להם שכר סוב
בעמלם וחסידות הוא להם ומוטב שיבטלו קצת עתים מלקיים ׳והגית בו יומם ולילה׳
מלסמוך על הצבור במזונותם״.
נדמה לי שיש כאן תפקיד חשוב להתישבות הדתית ,ובפרט להתישבות הקיבוצית ,לתת
לתלמידים מצטיינים מוכשרים פרנסה מכובדת הבנויה על חצי יום עבודה ושאר שעות
היום והערב תהיינה מוקדשות ללימוד תורה .חכמינו ז״ל ,גדולי הראשונים והאחרונים
יאו בדרךחיים כזו את האידיאל התורתי ו״מדה טובה שבמדות״.
www.daat.ac.il
47
אתר דעת -מכללת הרצוג
פירוש שיגדיר את ״ולאביוגך בארצך״ .זו אפוא הסיבה שגם הטור וגם הרמב״ם
לא הזכירו את דין קדימה בספרי ההלכה שהבת.
שיטת הטור בטעמי המצוות
פירוש הטור לתורה עשוי לסייע במידה גדולה בהבנת שיטתו בטעמי
המצוות .בטור יורה דעה ,סי׳ קפא׳ על הלכות הקפת הראש והזקן כתב רביגו
יעקב :״גם באלו כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפגי שעושין כן עובדי אלילים
ע״כ וזה איגו מפורש ואין אגו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם
עליגו ,אף לא גדע טעמן״ .מדברים אלה משתמעת בצורה ברורה התנגדותו
העקרוגית של בעל הטורים לחיפוש אחרי טעמי המצוות ,וכך הבין גם מרן בית
יוסף את הטור בכתבו :״דבריו מבוארים שדעתו לחלוק על הרמב״ם למה לבקש
לו טעם מדעתו לשום מצוד .שנראה שאילו לא היו יודעים טעם המצוד• לא היינו
מצווים לעשותם ואין הדבר כן כי מצות מלך הם עלינו ואף אם לא נדע טעמם
אנו מצווים לעשותם״ .הבית יוסף חולק על דברי הטור ומסביר את הרמב״ם
באופן אחר ,אבל מתוך דברי הטור הבין את התנגדותו המפורשת לתיפוש אחרי
טעמי המצוות מאחר שהדבר עלול להביא לידי זלזול במצוות כאשר אין מוצאים
את טעמן .האתרוגים הבינו את הטור בכיוון אחר ,אבל נשארת השאלה :מה
דעתו של הטור בטעמי המצוות ? הרב קלמן כהנא שליט״א ,בקובץ הרצאות ״תורה
שבעל־פה״ ,חלק ה )עמ׳ קפח הערה ,(4מעיר שבגיגוד לדברי הטור הנ״ל אנו
מוצאים שבפירושו על התורה הביא גם הוא טעם לאיסור הקפת הראש )ויקרא
יט ,כז( :״כתב ר׳ אברהם שלא לעשות כמעשה הגויים להיות מובדלים מהם״ י•
הטור עצמו מציע אפוא ,בעקבות ראב״ע ,טעם לאיסור ההקפה והוא ההתרחקות
מ״מעשה הגויים״ .לשם הבגת שיטת הטור בטעמי המצוות יש להוסיף שבעשרות
מקומות בפירושו לתורה מביא הטור טעמים למצוות ,הן מהרמב״ם ב״מורה
גבוכים״ ,הן מפירושי הרמב״ן והראב״ע והן ממפרשים אחרים .מפירושו לתורה אני
רואים שלא היתה לבעל הטורים שום התגגדות לתקירות בטעמי המצוות ,דבר
שעשו אותו רבים מגדולי הראשונים .אמנם הטור מצטט פעמים רבות את פירושי
הרמב״ן ,בהם הקשה הרמב״ן על דברי מורד .נבוכים בקשר לטעמי מצוות מםויימות׳
אבל גם כאן אין התגגדות לעצם החקירה על טעמי המצוות אלא רק כלפי אותם
טעמים שהרמב״ם נתן ע״פ שיטתו במורה גבוכים .גראה אפוא שקשה לקבל את
דעת הבית יוסף שהטור בא ״לחלוק על הרמב״ם למה לבקש לו טעם מדעתו לשום
מצוד.״ .עם זאת מסתבר שבספר ההלכה שלו היה הטור זהיר יותר בהצעת טעמים
למצוות ,שכן בקביעת טעם המצוד .בספר הלכתי ישנה םכגה של השפעת הטעם
הספקולטיבי על קיום המצוה .אף אם נאמר שהרמב״ם לא התכוון לכך כלל וכללי
בכל זאת יש להבין את חרדת בעל הטורים שלא להזכיר טעמי מצוות בספרי הלכה׳
שהרי כאן יש חשש סביר שהלומד יסיק מסקנות הלכתיות מתוך טעם המצוות•
דוגמה קלםית של עיון בטעמה של מצוד .יש למצוא בדברי הטור על ספירי*
העומר )ויקרא כג ,טו( .הטור סבור שהמצור .גועדה במיוהד לעם עובד אדמתו אשי
העבודה הרבה בשדה באותה עונה עשויה להשכיח ממנו את תהולתו של ח*
השבועות :״יש מפרשים טעם לספירת העומר לסי שהם ימי הקציר והעם טרודיו
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואינן מצויץ בבתיהם לשמוע מסי שלוחי בית דין היוצאין ולא היו יודעין מתי
קדשו החדש ,ולבר צוה לספור ,ומטעם זה נמי הספירה בלילה כי ביום הם
טרודים״ .הטור מביא פירוש זה בשם ״יש מפרשים״ ומקורו ,כנראה ,בדברי רבי
אליעזר מגרמייזא בספרו ״הרוקח״ סי׳ רצד :״ולמה לא אמר ששה בסיון תעשו
שבועות אלא לענין שבועות הוצרך לספירה כי כל הרגלים היו בביתם אבל
בשבועות לא היו מצויץ בעיירות כדכתיב ׳ופנית בבקר והלכת לאהלין׳ זה בפסח
ולא בשאר רגלים היה כל אהד בשדהו אצל תבואתו כבועז ,הואיל ולא היו מצויץ
בעיירות היאך ידעו מתי הדש םיון ,לכך צוה לספור שידעו בכל מקום מתי
שבועות וצור .לספור בלילה ולא ביום שבו יהיו טרודין וישכחו״ .כעין זה ב״שבולי
הלקט״ סי׳ רלו בשם ר״י החסיד .פירוש זה ,המתבסס על הווי חקלאי בארץ
ישראל ,זוהר ביופיו ופשטותו ,ויש לו זכות קיום א גם אם לא גוותר על הטעמים
האחרים שנאמרו על מצור ,זו .אף על פי כן ,למרות יופיו של ההסבר ,קשה
לפענ״ד להבין את הנימוק המתבסס על הנחה שהעם הנמצאים בשדה עלולים
לא לשמוע את שלוחי בית דין ולא לדעת מתי נתקדש החדש .לפי המשנה במסכת
ראש השנה )פרק א משנה ג ,דף יח ע״א( יוצאים השלוחים על ששה חדשים:
ניסן ,אב ,אלול ,תשרי ,כסלו ואדר? וכשהיה בית המקדש קיים היו יוצאים אף
על אייר ,מפני פסח שני .מהמשנה משמע שהשלוחים לא היו יוצאים על חדש
סיון .התוספות )שם ד״ה על ניסן( מסבירים את העדרו של חודש סיון ברשימה
זו :״אבל על סיון מפני עצרת לא צריך דבעומר הדבר תלוי כדאמרינן לעיל
)דף ו ע״ב( דתני רב שמעיד .עצרת פעמים חמישה ]בחודש[ ,פעמים ששה,
פעמים שבעה״ .מכאן אנו רואים שעל חדש סיון מעולם לא נשלחו שלוחים,
ועל דין זד .אין חולקין * .גם אם אין להקשות על עצם טעמה של מצות ספירת
העומר ,כפי שהוצע ע״י הטור ובעל ם׳ הרוקח ,בכל זאת יש לתמוה על כך שהם
מתבססים דווקא על אי יכולתם של בגי הישובים לשמוע מתי קדשו את חדש
סיון ,שהרי ,כאמור ,לא יצאו כלל שלוחים על חדש זה וגם חג השבועות איגו
קשור בקביעת ראש חודש סיון .פלא הדבר שגם אחד מגדולי הפוסקים ,רבי
שניאור זלמן מלאדי ,בעל ״שולחן ערוך הרב״ ,כתב בהלכות ראש השנה )סי׳
תר ,ם״ק א( :״שהבית דין שבירושלים היו שולחים שלוחים להודיע להם יום
שנקבע בו החודש בניסן ובסיון ובתשרי…״ .אולי אין הכוונה בדברי הרוקת
והטור אלא ל״הוה אמינא״ ,כלומר — לולא הקשר הקיים בין תחילת הספירה ובין
חג השבועות היתה קביעת התג תלויה בראש תודש םיון ,ואז היה הקושי שהעם
הנמצאים בשדה לא תמיד יפגשו את שלוחי בית הדין ,וכדי להתגבר על קושי זה
ז
לא ראה הרה״ג עובדיה יוסף שלימ׳׳א ב״קול סיגי״ גליון סיון תשכ״ד ,עמ׳ 253הערה .2
8ראה הלכות החודש להרמב״ם ,סרק ג ,הלכה ם ושם ב״פירוש״ וכן מבואר בירושלמי,
ראש השגה ,פרק א הלכה ד .ועי׳ ב״תרועת מלך״ להרב יוסף זוםמנוויץ )קיידן — תרצז(
סי׳ מא ,ס״ק א .אגב ,יש לציין שבהמשך ביאורו על קביעת חג השבועות מביא המחבר
— חתנו של הגרמ׳׳מ עפשטיין מסלובודקה — את הוכחתו של ״הגאון הצדיק נשגב מוהר׳׳ר
שמשון רפאל הירש זצ״ל היה אז אב״ד בק״ק ניקלםבורג והמדינה בספרו נפתלי״ נגד
המזלזלים ביו״מ שגי של גלויות .את דברי הרב הירש מביא המחבר מספר חדושי מהרד״ם
להרב ד .מייזלש ,אב״ד דוורשא על ספר המצות ,מצוד ,קנג )וורשא תרל״א(.
www.daat.ac.il
49
אתר דעת -מכללת הרצוג
קבעה התורה את מצות ספירת העומר שבעזרתה ייקל לעם לדעת מתי יחול חג
השבועות .אמנם הסבר כעין זה איגו מועיל לגבי דברי רבי שגיאור זלמן בשולחן
ערוך הרב .
9
פירושי הדא״ש בפירוש הטור
הרב המהדיר מציין ב״שער הספר״ )עמ׳ יג ,הערה (12ששה עשר מקומות
בפירוש הטור על התורה ,בהם מובאים פירושים בשם אביו הרא״ש .ברוב
המקומות כותב הטור על אביו ״ז״ל״ או ״זצ״ל״ ,אבל בשגי מקומות הוא כותב
״א״א הרא״ש יצ״ו״ .מזה הסיק המהדיר שבעל הטורים חיבר כנראה את פירושו
חלקים חלקים אך לא לסי הסדר שבו הם מופיעים כעת ,כך שבתחילת חיבורו
אנו מוצאים אחרי שם אביו את התוספת ״ז״ל״ ואילו באמצע חיבורו הוא מזכיר
את אביו כשהוא מוסיף ״יצ״ו״״ .יש לציין כאן הבדל נוסף :לפעמים מובאים
דברי הרא״ש כ״לשון א״א הרא״ש ז״ל״ ולפעמים כ״וא״א הרא״ש ז״ל אומר״,
ז.א .לפעמים ישנן העתקות מקונטרםים ולפעמים פירושים שרבנו יעקב שמע
במישרין מפי אביו.
לעומת ששה עשר המקרים האמורים לגבי פירוש הטור אנו מוצאים יותר
ממאה פירושים מובאים בשם הרא״ש בספר ״מושב זקגים״ ,קובץ פירושי בעלי
תוספות ז״ל על התורה .פירוש יקר זה נדפס לפני שנים אחדות מתוך כתב יד
)לונדון תשי״ט( .תוך כדי השואה בין המובאות בשם הרא״ש ב״מושב זקנים״
ובין המובאים בפירוש הטור מתברר שכמעט כל הפירושים המובאים ב״מושב
זקנים״ בשם הרא״ש נמצאים גם בפירוש הטור אך בלי ציון המקור .לא זו בלבד,
אלא שהפירושים ,רובם ככולם ,זהים גם מבחינה מילולית בין שני הספרים והם
נבדלים זה מזה רק בתוספת ״פי׳ הרא״ש״ או בציון הקצר ״הרא״ש״ המצייגים
את ההבאות ב״מושב זקנים״ .מתעוררת כאן השאלה אם הפירושים ה״סתמיים״
בפירוש הטור לוקטו מתוך קונטרס המיוחם לרא״ש או אולי אינם אלא העתקות
9ואולי אין זה אלא אשיגרת לישנא כמו שאנו רואים לפעמים אצל הראשונים .דוגמאות לכך
בתוי״ט יבמות ,פרק ט משנה ג ובהגות ר׳׳מ שטראשון בחידושי אביו ,הרש״ ש לגמרא
שבת כא ע״א .ר׳ יצחק שטרן נ״י הפנה אותי ל-קוגטרס השלחן״ להרב א .ח .נאה זצ״ל
על שולחן ערוך הרב .לסי הרב נאה -תיבת ׳ובסיון׳ מיותרת״ ואין כאן אלא -הוספת
המעתיק׳׳ )שם עמ׳ גג ,הערה .(13
10במאמריו החשובים על רבנו אשר ובגיו -דיא אשרידך׳ )יארבוך דר יודישליטררישן גזלשסט,
פרנקפורט ,כרך (13—12סובר א .פריימן שהטור כתב את כל פירושו לתורה בחיי אביו
ורק אחרי פטירתו של הרא״ש הוכנס ע״י המעתיק ברוב המקומות -ז״ל״ אחרי שמו ן ראה
שם כרך ,13עמ׳ ,205הערה .9סמר לדעה זו יש אולי למצוא בלשון הטור בפירושו
לויקרא י ,ים ובמדבר ד ,כב- :וא״א הרא״ש זצ״ל אומר״ )לשון הווה( וכעין זה בבראשית
לב ,יח ושמות טו ,י — בניגוד ללשונו של הטור בחבורו הגדול ,בו מזכיר את דברי
אביו ,הרא״ש ,בלשון עבר.
ויעוץ בהערות הרב ראובן מרגליות שלים״א לספר חסידים טי׳ ג ,הערה ג שהראשונים
השתמשו בלשון -זכרונו לטובה״ גם כלפי החיים ,כסו שהעיר מהרש״א בח״א לקדושין
לא סוף ע׳״ב- :גם בחייו מצינו שיש לומר ׳זכרונו לברכה׳ כמ״ש גבי אברהם ׳היו יהיה
לגוי גדול] ,ו[במותו מוסיף ׳לחיי עולם הבא׳״ .ויעוין תוספות שבת כג ע״ב ,ד״ה דבי נשא.
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מתוך ״מושב זקנים״ היו השמטה של מקור הפירוש .עיון נוסף יביא אותנו
למסקנה הפוכה והיא שהפירושים המובאים בשם הרא״ש ב״מושב זקנים״ אינם
אלא העתקות מפירוש הטור .מחבר ״מושב זקנים״ ייחם ,כנראה ,את פירושו של
הטור לאביו ,הרא״ש ,ולכן ציטט בספרו את הפירושים הסתמיים הלקוחים מתוך
פירוש הטור תוך ציון ״פי׳ הרא״ש״ .תופעה כעין זו אינה נדירה כלל ,במיוחד
כאשר מדובר בפירושיהם של הרא״ש ובנו שבמידת־מה אפשר להגדיר אותם
כיושבי בית מדרש אחד .פליאה גדולה יותר מתעוררת עם חקירת מקורם של פירושים
אלה ,שהובאו כ״םתם״ בפירוש הטור ושהופיעו ב״מושב זקנים״ בשם הרא״ש ,שכן
מתברר שכמעט כל הפירושים האלה מלוקטים מפירוש …הרמב״ן.
ג1
נבאר קצת את הענין .בהקדמתו לפירושו כתב בעל הטורים שלפעמים
אמנם יביא את פירוש הרמב״ן בשם אומרו אבל בדרך כלל לא יעשה זאת ,שהרי
גם בלי לציין זאת במיוחד ידוע שרוב הפירושים שהוא מביא מלוקטים מפירוש
הרמב״ן :״ועל כן לא הזכרתי שם הרב בכל המקומות כי רובם דבריו ,ולא הזכרתי
רק במקום הצריך כפי העגין״ .כך מתחילים פירושים רבים ב״כתב הרמב״ן״ או
״פירש הרמב״ן״ ,אבל מיד אחר כך עשוי להופיע פירוש ״סתמי״ שגם הוא העתקה
מלולית או עגייגית מפירוש הרמב״ן .ברור אפוא שיש כאן מקום לטעות ושהיו
שראו בכל הפירושים ה״סתמיים״ בטור פירושים חדשים שנתחדשו בבית מדרשם
של הטור והרא״ש .יש להוסיף עוד ,שלגבי ספרי ״בראשית״ ו״דברים״ לא צוטטו
ב״מושב זקגים״ פירושים מתוך פירוש הטור ויש אפוא מקום לסברה שלפגי בעל
״מושב זקנים״ ,לא היה מונח כתב יד שלם של פירוש הטור ,ומלבד ספר
״בראשית׳״ -חסרה גם הקדמת הטור לפירושו .כך יצא שלא ידע על הודעת
הטור — ״על כן לא הזכרתי שם הרב בכל המקומות״ — ולא ידע את מקורו
של ״סתם״ פירוש.
1
11לפעמים נמצאות שגיאות ההעתקה דומות בפירוש הטור וב-מושב זקנים׳׳ .בפירוש הטור
לויקרא ו ,כג הובאו דברי הרמב״ן -שהכתוב מספר בחטאות הפנימיות־ — וב-מושב
זקנים״ )בשם הרא״ש( -שהכתוב מכפר בחטאות הפנימיות״ .בפירוש הרמב״ן נמצאת
הנוסחה -שהכתוב מדבר …״.
נרמה לי שהגרסאות ב-מושב זקנים״ מגלות קצורים של המעתיקים שהעתיקו את פירוש
הטור .יתכן שהטור בעצמו קיצר לפעמים בהבאותיו מפירש״י ומפירוש הרמב״ן ,אבל לא
כל הקצורים הס מעשי ידי בעל הטורים .בויקרא כה ,א מסיים הטור )כפי הנדפט לפנינו
בכל הדפוסים ,כולל במהדורה החדשה(- :והרמב״ן כתב ולפי דעתי נכתבה כאן בסדר
נכון וכוי עד שבת לה׳ ״ .אין להגיח שהטור ציטט בצורה כזו את דברי הרמב״ן .ב-מושב
זקנים״ הובאו כאן כל דברי הטור עם הבאה מושלמת של דברי הרמב״ן .לכן יש להטיל
ספק רב בדברי המהדיר של הדפום הראשון של פירוש הטור ,זאלקווי — תקסו ,שטען
בשער הספר שהעתיק מ״כתיבת יד רבינו המחבר בעצמו״ .המהדיר של המהדורה החדשה
לא השתמש בכתבי יד עתיקים של פירוש הסור — שיש בהם שינויים רבים ,על סמך דברי
המהדיר של המהדורה הראשונה כאילו היה לפניו כתב ידו של רבנו בעל הטורים.
קיצור דומה בפירוש לבמדבר יג ,ב- :ואמר לו ישלח לך אנשים׳ וכוי עד והם גמלו רעה
לנפשם״ .אולי גס כאן מעשה קיצוץ של המעתיק שהסתפק בציינו את ההתחלה והסיום
של ההבאה מפירוש הרמב״ן שצוטטו כנראה במלואם בפירוש הםור .וכן בויקרא יח ,ד.
ג 1המקומות הראשונים ,בהם מצוטטים דברי -הרא״ש״ ב-מושב זקנים״ הם הבאות מפירוש הטור
הקצר לפרשת בשלח.
www.daat.ac.il
51
מכללת הרצוג
והנה דוגמאות אחדותאתר
פירוש הטור לפרשת שמיני ז
דעת -מתוך
שכולן
ויקרא יא ,א :״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן .אף על פי שפרשה זו
גוהגת בישראל כבכהנים ,מכל מקום עניינה מרובה בכהנים שצריכים להשתמר
תמיד מנגיעת הטומאה בשביל שצריכים ליכנם למקדש ולאכול קודש .ועוד אם
שגגו ישראל בהן חייבין להביא קרבן שיקריבוהו הכהנים ,ועוד שצור .אותם
להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור …ולכך גאמרה בספר
תורת כהגים״.
כל הפירוש הזה ,המובא בפירוש הטור בצורת ״סתם״ ,מופיע גם ב״מושב
זקגים״ מלה במלה ,אך בראשו גמצא הציון ״פי׳ הרא״ש״ .לאמיתו של דבר מקור
הפירוש הם דברי הרמב״ן על הפסוק הזה.
והגה דוגמא שניה :רבי ישמעאל מפרש את מיתת נדב ואביהו כעונש על
שגכגםו שתויי יין למשכן ,והיו שהקשו על זה שעדיין לא הוזהרו על איסור זה.
בפירוש הטור מצוטט פירוש הרמב״ן על שאלה זו :״והרמב״ן פירש לא מפגי
היין נעגשו אלא מפגי ייגם טעו באש זרה ועל זה געגשו״ .הטור מביא את פירוש
הרמב״ן בשם אומרו אבל הוא מקדים לו פירוש אתר :״יש לומר שעיקר דינן
גגמר למיתה ממעשה העגל שנתחייב אהרן כלייה אלא שנתארך להם עד עתה,
שגילגלו עליהם חובה על ידי חייב ,ובהכי ניתא נמי שנידונו בשריפה ,דאילו
משום שתויי יין לא היו חייבין שרפה״ .לפי פירוש זה של הטור גם מאן דאמר
שמתו על שגכגםו שתויי יין מודה שזה לא היה הגורם היחיד .תירוצו זה של
הטור מובא במלואו ב״מושב זקנים״ ,אבל כאן מתהיל הפירוש ב״הקשה הו־א׳״ש…
ותירץ…״.
אפשר להוכיח שהתירוץ הנ״ל לא נאמר ע״י הרא״ש ,שהרי בשו״ת הרא״ש,
כלל שלשה עשר ,סי׳ כא ,מציע הרא״ש תירוץ שונה לגמרי על הקושיה הנ״ל,
ואלה דבריו :״וקשיא לך שתויי יין עדין לא הוזהרו דכתיב יץ ושכר אל תשת
וכוי ,הא לא קשיא מידי דאין מוקדם ומאוחר בתורה ,אתו כל דיני כהונה ועבודה
ומומין הפוסלים באדם ובבהמה ודין טומאת קדשים לא נאמרו קודם שהתחילו
בעבודה …ואין מוקדם ומאוחר בתורה וכל הפרשיות הצריכות לעבודה נאמרו
קודם פרשת מלואים אלא שלא נכתב על ה ס ד ר . . .דודאי הדבר ידוע שכל
הדברים המחללין את העבודה הוצרכו לידע קודם עבודה״.
הארכנו קצת באי־הבנה שנגרמה ,כנראה ,ע״י פירושים שנאמרו כ״םתם״
בפירוש הטור ,עד שבעל ״מושב זקנים״ ייחם רובם ככולם לרא״ש למרות שיש
ביגיהם פירושים רבים מפירוש הרמב״ן .בקורת זו לא באה לפגוע ,ח״ו בהאי
גברא רבא ,המתבר האלמוני של הקובץ רב־הממדים ״מושב זקנים״ ובחיבורו
ההשוב הזה שבו מלוקטים מאות פירושים מעשרות בעלי תוספות ומפרשים
אחרים בלתי ידועים ,במיוחד על פירוש רש״י לתורה.
תירוץ לל,ושיתו של כעל מ נ ח ת חיניד
ראינו למעלה שפירושים ״סתמיים״ בפירוש הטור גרמו לאי־הבגה מסוימת
בדבריו ,בעקבות זה ננסה כעת לתרץ קושיה של ה״מנחת הינוך״ על פירוש
מסויים של הטור )ושוב בפרשת שמיני( ,אשר עליו כתב ״דבריו תמוהים מאוד״
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באשר מדברי הטור משמע שנעלמה ממנו גמרא מפורשת .וזאת קושית בעל מנחת
חינוך ,בהשמטות ,על מציה קנב )״קומץ מנחה״ ,בסוף מנחת חינוך( :״ראיתי
בטור על התורה פ׳ שמיני בפסוק יין ושכר וכו׳ וז״ל שם :״והרמב״ם כ׳ )כתב(
דעל שאר משקין באזהרה ואיני מבין למה יהיה חילוק בין יין לשאר משקין ע״ש
ודבריו תמוהים מאוד שהרי שיטת הר״ם מבואר בפ״א מה׳ ביאת מקדש ופוסק
כר״י במס׳ תענית בגמ׳ דעל יין במיתה ועל שאר משקין באזהרה והיא בכמה
מקומות בש״ם בכריתות ד׳ יג ובכורות וצע״ג״.
נבאר את קושיתו של ה״מנחת חנוך״ .בגמרא ישנה מחלוקת בין רבי
אלעזר ורבי יהודה על איסור ״יין ושכר אל תשת״ ,ההל על הכהנים במקדש.
רבי יהודה סובר שהאיסור כולל מלבד יין גם שאר משקין משכרים ,אבל יש
בכל זאת הבדל בין היץ ובין המשקין האחרים — ״על היין במיתה ועל שאר
משקין באזהרה״ ,כלומר — איסור שאר משקין אינו אלא לאו שיש עליו מלקות.
לעומת זאת סובר רבי אלעזר שאין איסור על כל סוגי השכר בכלל וכוונת האיסור
רק ל״יץ דרך שכרות״ .מתלוקת זו בין ר״י ור״א מבוארת בספרא על הפסוק הג״ל
ובגמרא כריתות יג ע״ב .הרמב״ם פוסק כרבי יהודה ,ורבים מקשים על הרמב״ם
מהגמרא הנ״ל שבה נאמרה בפירוש שההלכה כרבי אלעזרי-י .וכאן מקשה בעל
13רבים דנו על פסק זה של הרמב״ם והוסיפו קושיות אחרות .בעל ״מגילת אסתר״ שלא
בא אלא להגן על הרמבי׳ם מהשגות הרמב״ן על ספר המצות ,כתב :״אמנם במה שפסק
כרבי יהודה שאומר שעל שאר המשכרים במלקות ,לא ידעתי טעמו שהרי בגמרא פסקו
כר״א כמו שכתב הרמב״ן״ )מגילת אסתר ,סה״מ ל״ת עג( .ה״כסף משנה״ תמה על
שתיקתו של הראב״ד על דברי הרמב״ם :״ויש לתמוה למה לא השיגו הראב״ד״ .בהמשך
דבריו הביא הכ״מ תשובה ארוכה משו״ת הרשב״א ,ח״א סי׳ שםג! וראה בהשגות הרמב״ן
לספר המצות ,ל״ת עג וב״יד הלוי׳׳ שם.
וראה עוד קרבן אהרן ומלבי״ם על הספרא ,ויקרא י ,ט ובפירוש ״שם עולם״ על הספרא
)שם( לר׳ אליעזר ליפמן ליכטנשטיין )דף פ ע״ב(; חק נתן וערוך לנר ,כריתות יג ע״ב:
אור הישר ,שם; תוספת יום הכפורים )שמות בארץ( יומא עו ע״א; כתר המלך ואבן
האזל על הרמב״ם הלכי ביאת המקדש פרק א ,הלכה א; הר המריד ,על הרמב״ם ,סימן
יט ,סעיף א ,ס״ק ח :טורי אבן על הרמב״ם להרב אלעזר רוקה ב״השמסד,״ להלכות ביאת
המקדש; פירוש רי״פ פערלא לספר המצות לרם״ג ,ל״ת רלג :העמק שאלה ,שאילתא
פא ,סי׳ ו ; משנת ראשונים להרב ישראל בארי על הלכ׳ ביאת מקדש ,פרק א הלכה ב !
צפנת פענח לויקרא י ,ט ושם בהערות הרב מנחם כשר שלים״א.
המלבי״ס סובר ש״לחגם הרעישו כולם על דברי הרמב״ם״ והאיסור של שאר משכרים לא
נובע מאיסור ״יין ושכר אל תשת״ אלא משום שזה בכלל בעל מום .כך מסביר גם בעל
״כתר המלך״ בפירושו על הלכ׳ ביאת המקדש ,אבל מלשון הרמב״ם בספר המצות לא
משמע כך שהרי שם כתוב :״ ו י ש ח ל ו ק ב ע ו נ ש ל א ו ז ה ,כי שתוי י י ן . . .חייב מיתה
בידי שמים ואם שתה מן המשקים המשכרין זולת יין ועבד ,חייב מלקות לבד ולא מיתה״.
לעומת המפרשים שהסבירו למה הרמב״ם פסק כרבי יהודה בניגוד לדברי הגמרא ״אמר
רבי יהודה בר אחותאי ׳הלכה כרבי אלעזר׳ וקרי רב עליה דרבי אלעזר ׳טוביגא דחכימי׳״
)כריתות יג ע״ב( — מוכיחים מפרשים אחרים שהרמב״ם פסק כרבי אלעזר ,על פי פירושו
של רב אחאי גאון בשאילתות ,ויקרא ,סוף שאילתא פא :״ברם צריך שאר משכרין מי
אית ליה לר׳ אלעזר אי לא ,כיון דאפקיה לשכר דרך שכרותו ,שאר משכרין לית ליה
או דלמא א*ת ליה לדרך שכרותו ושאר משכרין נמי ומחמר מפי מרבי יהודה דמחייב נמי
מיתה ,ת״ש דאמר רב אכל תמרים אל יורה ומדאמר רב הלכה כרבי אליעזר ואמר רב
www.daat.ac.il
53
אתר דעת -מכללת
הרצוג לכאורה נעלמה ממנו מחלוקת זו
שהרי
מנחת חינוך קושיה חמורה על הטור,
בספרא ובגמרא והוא אף מקשה על הרמב״ם ״ואיני מבין למה יהיה חלוק בין יין
לשאר משכרים״ .ובעל מנחת חיגוך מסיים ב״וצריך עיון גדול״.
בכל זאת נראה שהמחלוקת הג״ל בספרא ובגמרא לא נעלמה מעיניו של
רבנו יעקב .כבר גדולי הראשונים ,הרמב״ן והרשב״א ,עמדו על המחלוקת הזאת
ודנו בפסקו של הרמב״ם ,וכל זה לא נעלם ,ח״ו מבעל הטורים .נבין את דברי
הטור כאשר נדע שהוא אינו שואל כאן שום קושיה על הרמב״ם אלא אך ורק על
הרמב׳׳ן• ,ראינו כבר למעלה שהטור מביא פירושים רבים מתוך פירושו של
הרמב״ן בלי לציץ זאת במפורש ובהקדמתו לפירושו הדגיש הטור דרכו זו .גם
כאן ,בפירושו על ״יץ ושכר אל תשת״ ,ציטט הטור את הרמב״ן בלי להזכירו.
בפירושו הביא הרמב״ן את שיטת רש״י ״יין דרך שכרותו״ ,הסביר את פי׳ רש״י
ומוסיף :״וכן הדבר לפי דעתי אבל על דעת הרב ר׳ משה על שאר המשכרים
באזהרה ושכר כפשוטו״ .למרות שהרמב״ן מסכים עם פי׳ רש״י )כרבי אלעזר
וכמסקנת הגמרא בכריתות( הוא מוסיף נימוק פרשני לטובת שיטת הרמב״ם
בכותבו שאם נפרש ,לפי שיטת הרמב״ם ,שהאיסור תל גם על שאר משכרים ,אז
״יהיה שכר כפשוטו״ .בכך הוא מודה שפשוטו של מקרא מתאים יותר לפסקו
של הרמב״ם ,שהאיסור חל באופן כללי על ״יין ושכר״ .על הוספה זו של הרמב״ן
— ״ויהיה שכר כפשוטו״ — מקשה הטור קושיה נכונה שגם לפי שיטת הרמב״ם
אי אפשר להגיד ש״יהיה שכר כפשוטו״ ,שהרי גם הרמב״ם מודה שעל יץ יש
עוגש מיתה בידי שמים ואילו על שאר משקין משכרים יש רק אזהרה .לכן הקשה
הטור על הרמב״ן .״ואיני מבין למה יהיה חלוק בין יץ לשאר משכרים״ ושאין
לטעון שפשוטו של מקרא מתאים יותר עם הרמב״ם .אם נוסיף לפני פירוש
הטור רק את המילים ״כתב הרמב״ן״ נבין נכונה את דבריו :״יין ושכר] .כתב
הרמב״ן[ פי׳ רש״י ׳יץ דרך שכרות׳ ולדעתו לא נצטוו על שאר משכרים והרמב״ם
כתב ׳על שאר המשכרים אזהרה׳ ,ויהיה שכר כפשוטו ]עד כאן פירוש הרמב״ן[
ואיני מבין ,למה יהיה חלוק בין יץ לשאר משכרים״.
נסכם אפוא :ה״איני מבין״ של הטור מוסב אך ורק על ״ויהיה שכר
כפשוטו״ שבפירוש הרמב״ן״י ,ובזה מתורצת לפענ״ד תמיהתו של בעל מנחת
תינוך.
אכל תמרים אל יורה ,שמע מינה א י ת ל י ה ש א ר מ ש כ ר י ן נ מ י וכן הלכתא״ .נראים הדברים
שדברי הרמב״ם בנויים על פירוש השאלתות שגם ר״א אוסר שאר משכרים ,אבל אנו
מוכרחים לאמר שהרמב״ם גרס קצת אחרת ב״שאילתות״ ולא גרם ״ומחמר טפי מרבי
יהודה דמחייב נמי מיתה״ .גרסה כזאת מוזכרת אצל הראשונים.
14בלשון ״ואיני מבין״ מקשה הטור על הרמב״ן גם בפירושו לבראשית לז ,כב; ויקרא כה ,א:
דברים יב ,ח.
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מרדכי ברויאר
המ<מד
הנוסף
מתתיהו מונק :המימד הנוסף —
נתיב ליהדות .ההפצה בידי הו
צאת ראובן מם .ירושלים,
תשכ״ג.
מאז ומתמיד עסקה מחשבת היהדות
בשאלת התיחסותם ההדדית של שני
תחומים :תהום התבונה ותחום המים־
תורין .תחום התבונה הוא עולם הנגלה,
הניתן להבחנה ולבדיקה על ידי השכל
האנושי בעזרת החושים והנסיון .תחום
המיסתורין הוא העולם הנסתר מעיני
השכל ואיו הוא נתפש בדרך כלל על־ידי
החושים והנסיון האנושי .על קיומו של
עולם נסתר׳ על המתרחש בו ועל הקש־
רים בינו ובין עולם הנגלה אין אנו
יודעים אלא באמצעות המסורת והקב
לה מדורות קדומים׳ ומקור ידיעתם של
הללו הוא בהתגלות על־אנושית ועל־
ארצית.
כל העוסק בתורה׳ במצוותיה ובתו־
רותיה ,מתנסה במעברים בלתי־פוםקים
מעולם הנגלה לעולם הנסתר .כשרות
המטבח היהודי ,למשל ,דיני איסור והי
תר — ענינים שבנגלה הם ,ותחום
קיומם — המציאות הראשונית והיומיו
מית של תזונת האדם .אולם המושג
היסודי של ״טמטום הלב״ ,אשר לפי
חז״ל הוא תוצאה מידית מאי־קיום הדי
נים האלה ,מושג זה אין אדם מגיע אליו
דרך היסק הגיוני הנשען על תצפית,
נםיון וחישוב שכלי .באמרנו ״מאכלות
אסורים מטמטמים את הלב״ ,אנו עוברים
מעולם הנגלה לעולם הנסתר .הוא הדין
לגבי מושגים כגון טומאה וטהרה׳ כפרה,
קדושה וכדומה .האדם המאמין והשומר
מצוות התורה אינו מתקשה בדעות וב
התנהגות שנגלה ונסתר משמשים בהן
בערבוביה .אדרבה׳ חיי האמונה והמצוות
עצמם מביאים אותו בהתמדה לידי ״מגע״
עם עולם הנסתר׳ עולם הקדושה והכפרה,
עד כדי טשטוש הגבולות בין שני העו
למות׳ ועד שלעתים נסתר נעשה לו
כנגלה.
גדולי המחשבה היהודית ,מרב סעדיה
גאון ועד לימיגו׳ עסקו בהסברת מצוות
התורה ואמונותיה בעיקר לאלה מבני
דורם אשר ביקשו להסביר להם גם
את עולם הנסתר ביהדות בעזרת מוש
גים השאולים מעולם הנגלה .משום כך
הסביר הרמב״ם לקוראי ״מורה נבוכים״
את טעם הקרבנות בדרך ״ראציונאלית״,
בעוד שלגבי לומדי ״משנה תורה״ יכול
היה להסתפק בציון שרשם המיםתורי.
משום כך אגו מוצאים גםיוגות להסברת
טעמי המצוות בדרך הסימבוליקה דוק׳)
אצל אותם גדולי המחשבה שפעלו בחוגים
יהודיים שהיו מצויים אצל החכמה והפי
לוסופיה ,כגון בעלי ״נפוצות יהודה״,
״מלמד התלמידים״ ,״עקדת יצחק״ ו״כד
הקמח״ ,וגם הרמ״א ב״תורת העולה״
אינו יוצא מכלל זה .ההסברה הסימבו
לית של טעמי המצוות מוותרת על הט
עמת הקשר הסיבתי בין עולם הנגלה
ועולם הנסתר ,ומפנה תשומת לב האדם
אל התועלת המוסרית והאמונתית הצפויה
לו עצמו מקיום המצוות ע״י ההתבוננות
www.daat.ac.il
55
אתר דעת -מכללת הרצוג
בפרטיהן־םמליהן .אין פלא שגם רש״ר
הירש נזקק במדה רבה להסברה סימ־
בולית של טעמי המצוות ,שכן הוא
היה בראש וראשונה מחנך ,והוא ביקש
לחנך את בני דורו על פי דרכם הם,
כלומר על פי אותה דרך שהם היו מסו
גלים ללכת בה.
איזו דרך בהסברת טעמי המצוות קרו
בה לרוח בני דורנו? שאלה זו נדונה
רבות בשנים האחרונות .דומה שקיימת
נטיה מחודשת להיזקק לתורת הסוד
ועדים לכך כתבי הראי״ה קוק זצ״ל
והרא״א דסלר זצ״ל ,שרבים מעיינים
בהם בימינו .לכאורה אין דבר זה מתמיה
בתקופה שבה נתמעט העיסוק בחכמה
ובפילוסופיה בין לומדי התורה ,אך ל
אמתו של דבר נכון יותר ליחס פניית־
עורף זו מן התפישה ה״ראציונאלית״
של עולם הנסתר למגמה להפריד הפרדה
אכםיםטנציאלית בין עולם הנסתר ועו
לם הנגלה ,ולחדור אל שני העולמות
בעזרת המושגים המיוחדים לכל אחד
מהם .הפרדה כזו מורגשת גם בתתומים
אחרים ,רעיוניים וחברתיים.
והנה נתעשרנו בזמן האחרון בנםיון
מענין ומקורי של הוגה דעות חרדי ותיק
ר׳ מתתיהו מונק בלונדון ,להסביר את
היהדות לאלה ״המותחים ביקורת על
התורה והמצוות״ .הללו מתיחםים בספ
קנות אל ״עולמות על־חושיים״ ,כיון
ש״אצלם מוחזק כאמת מה שמושג לאדם
על ידי חושיו ועל ידי שכלו״ )מתוך
״הערות מבוא״( .לפיכך קשה להם להש
לים עם קיומן של תופעות על־תושיות,
התופשות מקום בה מרכזי בעולמה של
יהדות׳ כגון הנסים׳ ההתגלות האלקים,
הנבואה ,שכר ועונש .אף מצוות מעשיות
רבות נתקלות אצלם בחוסר הבנה׳ וב־
יחוד אותן מצוות אשר בולט בהן היסוד
העל־חושי׳ כגון דיני טומאה וטהרה,
56
מאכלות אסורים׳ כלאים .הקושי הוא
בכך שהסתכלות־המרחב של האדם מוג
בלת לשלשה מימדים׳ ואלו דעות ומצוות
אלה לא זו בלבד שהן מניחות מציאותו
של עולם על־חושי ,״מימד נוסף״ בלשונו
של המחבר׳ אלא יסודן בהנחה שהאדם
עצמו מצוי באותו מימד ,ורישומן של
פעולותיו ניכר לא רק בשלשה המימדים
החושיים אלא גם ב״מימד הנוסף״׳ וכן
קיים מגע תמידי בין המתרחש ב״מימד
הנוסף״ ובין עולמו החושי של האדם.
דרך הסברתו של המחבר יוצאת מן
ההנחה שהםתכלות־המרחב התלת־מימ־
דית של האדם היא רק אחת האפשרו
יות של הסתכלות האדם והתבוננות בו
ובעולמו .לא ההגיון ולא הנסיון מונעים
מן האדם את אפשרות ההסתכלות האר־
בע־מימדית ,הכוללת את ״המימד הנוסף״
של העולם העל־חושי .אדרבה׳ לא פעם
מתנסה האדם בחוויה שבה הוא חש מעין
תחושה של מגע עם ״המימד הנוסף״.
כיון שכך ,הרי לא יקשה לקבל ולהבין
כאמת אפשרות הסתכלותו של האדם
בפעולה ניסית של הקב״ה׳ נוכחותו ה
פיסית בשעת התגלות ה׳׳ והשפעתם
של מעשי המצוות על האדם המקיים
אותם ושל מעשי העבירות על האדם
העובר אותם .כל אלה אפשריים כיון
שהאדם מצוי כל הזמן ב״מימד נוסף״,
הקיים במציאות׳ מבלי שהוא נתפש ע״י
פעולות החושים התלת־מימדיים.
דומה שהמחבר מצליח להראות ש־
״אמנם דרך התורה ודרך התבונה עשויות
לעלות בקנה אהד״ .מי שמוכן ללכת
בדרך זו בהדרכת המחבר׳ צפונות לו
בספר קטן־הכמות זה פנינים לא מעטות
בהסברת אמונות ודעות וטעמי מצוות.
יש כאן תרומה נכבדה לחיזוק אמונתו
של המאמין .שאלה אחרת היא אם דרכו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על המחבר עשויה לפתוח שערי האמונה את טעמי המצוות ,וכן התוהה בדרך
לשאיינם מאמינים .הללו מבקשים ״אות חייו ומבקש הדרכה לעולמה של יהדות,
ימופת״ ,הוכחה חותכת לקיומו של ״המי־ יפיק תועלת וברכה מדרך הסברתו של
מי הנוסף״ וזאת אין ביד המתבר לתת ,המחבר .ביהוד יש ליעץ למורים ולמד
כמובן .אפשרות קיומו של ״המימד ה־ ריכי הנוער הדתי המשכיל לעיין בה.
יסף״ מוכחת׳ אך לא ודאותו המדעית .המחבר הנכבד שימש שנים רבות מורה
פק אם בן־דורנו ,הממונע ע״י יצריו בבית הספר התיכון ע״ש רש״ר הירש
ייתר מאשר עיי תבונתו יתהיל להאמין בפרנקפורט׳ ותלמידים רבים זוכרים ב
לקיים מצוות׳ משום שהוכחנו לו שקיימת חיבה ובהערצה את דמות אישיותו הקו
אפשרות הגיונית ומדעית שאמנם מצוי סמת והלוהטת .ר׳ מתתיהו מונק הוא
׳מימד נוסף״ שבו אגו חיים תדיר ,וש אחד האישים המעטים והמיוחדים מבית
אפשר בהחלט שפעולותינו ומחדלינו מדרשו של רש״ ר הירש ,החיים אתנו
משפיעים ומושפעים בהקשר של מימד היום׳ שלא פסק פומיה מגירםא דאז,
יי׳• שמענו שאפשר בהחלט שהעישון כלומר מן ההגות התורתית בדרך החיים,
ק לבריאות ,אך לא שמענו על בית תוך גיוס הישגי המדע והשיטה המדעית
יזיושת לסיגריות שפשט את הרגל…
לשירות התורה והאמונה.
ברם ,המבקש חיזוק לאמונתו ולהבנתו
כה לחי!
נ
ס
1
ג!זי
הישיבות היו קבועות וכל הקהלות היו מתנדבים להעמיד שם התלמידים בכבוד
י ל עד שבבל הארצות היו מהם הרבה שולחים בניהם ללמוד וכשלומדים כל דרכם
י רצונם היה כל אחד שב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ,ומתוד כד מלאה הארץ
עת את ח׳.
גי
ל0
1
המאירי :פתיחה למסכת אבות
׳^-
www.daat.ac.il
57
הרצוג ב ו ת
מכללת א
אתרפדעתר -ק י
לקט
עיוני
כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ
תישן
שאם אין לו לאדם אלא פת חריבה שיטבול במלח ,אע״פ כן אל ימנע
עצמו מלעסוק בתורה ואם הוא עשיר כל שכן שיעסוק בתורה וטוב לו כדי שינחל
שני עולמים.
מחזור ויםרי :סרק ו משנה ד
מסורת סיג לתורה
נראה לי לפרש שהיא סיג להמתפרצים מחכמים בעיניהם לעשות ״טעות
סופר״ בכתבי הקודש במקום אשר הלשון דחוק לפניהם לפרשו כפשוטו או שהוא
גגד כללי הדקדוק או אם נמצא איזה סתירה ממקום למקום ובפרט בספר דברי
הימים אשר הוא בעיגיהם כעיר פרוצה ושם ״תורה״ כולל כל ספרי תנ״ך.
חידושי הרש׳׳ש :פרק ג משנה יג
אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות
והבן איך הפליגו חכמים באהבת המלאכה ,בפרט כאשר אוהב לעשות מלאכה
כמו שאמרו ״אהוב את המלאכה״ ורצונם לאמר שעיקר המעלה כאשר אוהב את
המלאכה ולא אמר ״בחור לך המלאכה״.
מהר״ל מפראג :פרק א משנה י
המתלל את הקדשים אין לו חלק לעולם הבא
שלדעתו הנפסדת אין שום קדושה בעולם והכל כחולין גמורים וכאפם
ותהו נחשב לו אפילו היותר קדוש בעולם .ואין דברי התנא יוצאים מידי פשוטם׳
כי לדעתו המושחתת אין אלקים ואין עבודה ,אין קרבנות ואין תודה ,כי איו
מנהיג לבירה וכל הקדשים כחולין גמורים הם.
תפארת ישראל :פרק ג משנה יא
אלישע בן אבויה אומר :הלומד ילד למה הוא דומה וכו׳
מצאתי כתוב בפי׳ ספר קהלת שחבר החכם השלם הר״ר משה גלנטי נ״פ
על פסוק ״טוב אתרית דבר״ וזה לשונו :״בא וראה כמה איכא בין תלמיד חכם
שסרח לעם הארץ שכששמע אלישע אחר מטלפי הסום שרבי מאיר הגיע עד תחום
שבת לא רצה שיתטא על ידו .וראיתי כתוב בספרי הגאונים שבשכר זה זכה שיזכר
שמו בפרקי אבות? אלישע בן אבויה נקוב שמו אצל חסידי עולם ואין הקב״ר
מקפח שכר כל בריה״ עד כאן.
מלאכת שלמה :פרק ד משנה
58
www.daat.ac.il
ג
בדיןמכללת
מתונים דעת -
אתר
הרצוג תלמידים הרבה ועשו סיג
והעמידו
הם אמרו שלשה דברים? הוו
לתורה
כל זה הוא סיבה להגדיל הפלפול והחקירה בישראל .ופירוש ״הוו מתונים
בדין״ שלא תצא הוראה בשקול הדעת אלא להטיל ספקות ולחקור ולהעמיק עד
שיבא להכרעה ברורה .וגם על ידי דבוק תלמידים ושאלותיהם הרבה תורה
וחכמה יוצאת כידוע מאמר ר״ת בתעגית דף ז ״ומתלמידי יותר מכולם״ .עוד
הזהירו לעשות סייגים לתורה ,הייגו אסמכתות וגזרות דרבנן ועי״ז מתרבה הדעת
והחקירה מהו דאורייתא ומהו דרבנן.
הנצי״ב :קדמת העמק ,פרק א סעיף ח
והעמידו תלמידים הרבה
נראה לי שהוא אומר ׳והעמידו תלמידים׳ להעמידם על רגליהם ,כלומר
בהבגת אמתתה של תורה שזהו עמידה וקיום ,ושקר אין לו רגלים וכדרך ״כמעט
נטיו רגלי״ ,מפני שר״ל ״הרבה״ ,לפיכך הוצרך להזהירו על ההעמדה שאע״פ
שיהיו הרבה ,עם כל זה יהיה הלמוד באופן שיהיו עומדים על האמת כי זולת זה
אין זה העמדת תלמידים אבל הם הוזים שוכבים בתרדמת האולת .ויצא לנו מכלל
הדברים הללו שאין אנו מקיימים המוסר הזה אלא כשמלמדים האמת והצדק׳ לא
זולת.
תוספות יום טוב :פרק א משנה א
התורה נ ק נ י ת . . .במעוט דרך ארץ
כל חיי הסרט והכלל עלי אדמות מהוים נושא ללימוד התורה .התורה רוצה
להאיר ולשפר כל פעולות האדם .לכן אסור להזניח את המצוה להכיר את כל שטחי
פעולות ההברה ולהתעסק בבעיותיה .התעסקות זו מקנה לאדם אוסף בלתי ישוער
של ידיעות באותם דברים שהבנת התורה מותנית בהם ,אבל גם כאן מוכרחים
למעט .אם נרצה לשמור על זמננו .בהירות הבנתנו ,ושקול דעתנו ,ללימוד התורה.
הרב ש .ר .הירש :פרק ו משנה ו
הפך בה והפך בה דיכולא בה
והסתכל נא מה עלתה לאומות הקדומות אשר עלו מאד בסולם הפלופופיא
מאה חוקים .כמעט כבשו כל העולם בחכמתם מה היה סופם ואחריתם? מי לא
ידע מתכמת מצרים )שנזכרת גם בכתוב( שהגדילה לעשות לד .שם בארץ לא יהל
שם ערבי ועתה היא גוה שודדים .וארץ כשדים המלאה לה חכמים מחוכמים
ועתה היא גוה רועים• ומדרשיהם גדרות צאן .איה מעון אריות הפלוםופיא בארץ
יון אשר מלאו מתכמת בני קדם ושמע תכמת יוגית הלך בכל הארץ להכגיע כל
יושבי תבל תחתיה ,לפניה תכרע כל אומה ולשון ,עתה מעון תנים ואע״פ שלא
נצטוו על למוד התורה נעקרו מן העולם ולא עמדה להם חכמתם ,על אתת כמה
וכמה אנו שיש לנו תכמד .אמתית בטותה שנתנה לנו על מנת שנעסוק בה כל
ימינו ולא בזולתד*
הרב יעקב עמדן :פרק ה משנה כב
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והוי שותה בצמא את דבריהם
ידוע שהצמא למים אין מניחין אותו לשתות הרבה בפעם אחת אלא מעט
מעט ואם שותה הרבה מזיק לו ,ומעין דוגמא הוא בלמד מהרב שאם ירבה ללמוד
הרבה ושהרב ישפיע לו הרבה ,הוא דומה כתינוק יונק אשר אם יבוא לו חלב
הרבה בבת אתת יהנק וצריך לאט לאט .וז״ש ׳והוי שותה בצמא את דבריהם׳
כלומר מעט מעט ולא הרבה בפעם אחת שיזיק לו דוגמת הצמא ,כן יזהר ללמוד
שיעור שיוכל לעמוד בו.
הרב חיד׳״א :זרוע ימין ,סרק א משנה .
שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב ליצים
והיינו דוקא כשיושבים ואין להם עסק כלל לדבר בו ועוסקים בדברים
בטלים ,אבל אין הכוונה על היושבים ומדברים בעניני העולם הצריכים ,דאם כן
לא שבקת היי לכל בריה ,זוהי מדת רבי שמעון בר יוחאי ובנו כשיצאו פעם אחת
מן המערה והתזירום אליה שיצאה בת קול ואמרה ״להחריב עולמי יצאתם״.
הרב יעקב עמדן :סרק ג ,משנה ב
הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה
בהיות האדם טרוד בעניני עולמו ,הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר
עליהן ואי אפשר להן לתת לב אל המעשה .והחכמים ע״ה בראותם זה אמרו ״הוי
ממעט בעסק ועסוק בתורה״ כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו ,אך
ריבוי העסק אינו מוכרה שיהיה כל כך גדול עד שלא ינית מקום אל עבודתו ,על
כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה.
מסילת ישרים :סרק ה
יגיעת שניהם משכתת עון
מלאכה ,ככל מעשה טרחה הדורש התרכזות ויגיעה ,יש בכוחה להרתיק מהאדם
את מתשבות התאוה ,כאמרם ז״ל ״משכחת עוך .אבל מצד שני הרי תוכנה הוא
בדרך כלל גשמי ועל כן ממילא מרחקת היא גם את הפנימיות הרוחנית ומבטלת את
האדם מתורה.
הרב א .א .דסלר :מכתב מאליהו חלק ב׳ עמ׳ 58
אהוב את המלאכה
כפי מעלת האיש כך הוא מוסר שלו ,לפיכך בא להזהיר כאן שיאהב את
המלאכה כי הוא דבר גדול שתולה בו עיקר גדול ,בפרט אצל התכמים ,לא בלבד
השלימות אשר הוא מגיע מן המלאכה ,יותר על זה כבוד שמו ית׳ שראוי שמו
ית׳ אהוב בעולם על ידי חכמים בפרט.
מהר״ל מפראג :פרק א משנה י
60
www.daat.ac.il
קגין ופתחי גדה הן הן גופי הלכות
אתר דעת -מכללת הרצוג
אף שלכאורה דיני הקגין והנדה כל פרטיהם הוא לפי כללי החשבון כמ״ש
במס׳ קנין כמה דברים ע״פ חשבון וכן בנדה ימי הזיבות והנדות והטועות והוד,
אמינא שלא הוצרך להם בתחלה רק הכללים וכל הפרטים נעשו על ידי כללי
החשבון ,לזה אמר קנין כו׳ הן הן גופי הלכות ,ר״ל שניתנו מסיני ואם כן הוד,
אמיגא שחשבון תקופות וגמטריאות גם כן גופי הלכות ,לזה אמר תקופות וגמטריאות
פרפראות לחכמה.
באורי הגר׳׳א :סרק ג משנה כג
בעשרה מאמרות גברא העולם
לא במאמר אחד ברא שד־ י את הכל ,את כל יצור ויצור ואת כולם יחד
שאלמלי כן היה כל יצור תלוי בהויתו ,בחייו ובפעולותיו רק באופן בלתי אמצעי
בדבר ה׳ ,ולא היו היצורים גושאים אחד את השגי ומקימים ביגיהם השפעת
גומלין .על כן ברא הקב״ה את עולמו בעשרה מאמרות ,בעשר דרגות התפתחות
יצר את שפע כחותיו ,צוד ,עליהם להתלכד יחדיו ולפעול כפי דבריו ,ואחר כך
הבדיל ביגיהם כדי שאחד ישא את השגי ,ואף אהד מהם לא יכיל בקרבו רק את
אמצעי תיותו ופעולותיו אלא יקבל אותם מיצור־אח לו ויפיצם בין יצורים אחרים.
הרב ש .ר .הירש :אגרות צפון ,מכתב ג
עז פגים לגיהנם ובושת פגים לגן עדן .יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתבנה עירך
במהרה בימינו ותן תלקנו בתורתך
ומן הטובות שחנן הש״י לזאת האומה שיש להם בושת פנים וכן אמרו
שמופתי זרע אברהם שהם ביישנים ורחמגים וגומלי חסדים ואמר ״ובעבור תהיה
יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״ .וכאשר סיפר זה מעלות הבושת ,בקש ואמר
ה׳ אלקינו כאשר תננתנו זאת המעלה ,כן תחננו להבנות עירך במהרה בימינו.
רמב״ם :פרק ה משנה כ
לל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
האומר דבר בשם אומרו הוא גם כן מביא גאולה לעולם כאשר מתזיר
הדברים שהם ביד אחר אל מי שהדברים שלו ויצאו הדברים מרשות אחר אותם
שהיו תחת ידו ומחזירם אל מי שהדברים שלו ולכך על ידו גם כן הגאולה של
ישראל כי ישראל היו תחת אחרים ועל ידו ראוי שיחזרו ישראל אל מי שהם
שלו וישראל הם של הקב״ה בודאי ולפיכך כאשר אומר דבר בשם אומרו והוא
מחזיר הדברים מרשות אחר אל רשות מי שהדברים שלו ,גם כן ראוי שעל ידו
תהיה הגאולה ויצאו ישראל מרשות אחרים אל מי שהם שלו ואם אין מביא גאולה
גמורה הנה מביא דבר הרוחה שכל הרוחה מיד האומות ומיד המושלים הכל גאולה
הוא.
מהר״ל מפראג :פרק ו משנה ו
www.daat.ac.il
61
מלכותדעת -מכללת הרצוג
אתר
הוי מתפלל בשלומה של
אף על פי שהמלך לפעמים בלתי כשר כמו שקרה ברוב מלכי בית שני
והוא אולי גוזל וחומם ,מכל מקום ראוי להתפלל בשלומו כי אז יטיל מוראו ולא
יסכים שיגזלו העם זה את זה ובזה מסיר חחמם מבין המון העם.
הרב עובדיה ספורנו :סרק ג משנה ב
גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל
שמיטת הארץ
לפי שהיתר .הארץ הנבחרת עשוקה מבני ישראל במונעם ממנה שביתתה
ולכן היה זד .גם כן מענין עבודה זרה שמורה על כפירת פנת התדוש והמחדש
הרצוני ית׳ וזה היה גם כן ממין גלוי עריות כי גלו את ערות הארץ וגם שפיכת
דמים כאילו בעבודתה בשנה השביעית היתד .רציחתה ,והיא סבת הגלות כמו
שאמר ״והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה״.
הרב יצחק אברבנל :פרק ה משנה ט
אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם
…אמגם המשתדל להשיג בהם חיי שעה ותכליתו ממת בזה להוסיף לקח
עיון מעשה לעצמו או לזולתו אין זד .אלא כמשתמש בכלי קודש לעבוד עבודת
קודש …ועל זה הדבר אמרו ז״ל שגוזרי גזרות בירושלים ומלמדי הלכות שתיטד.
וקמיצה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ועל זה הדבר צוד .הוא יתברך
לתת מתנות תרומות ומעשרות.
הרב עובדיה םפורנו :פרק ד משנה ה
כל טורח שאתה טורח באדמה בחרישה וזריעה הוא כדי להוציא ממנה פיר׳ות,
כן כל מה שאדם טורח בעניני גופו הוא כדי לקיים הנשמה ,ופרי מעשה כל היום,
עת התפילה ,ופרי מעשה כל השבוע ,יום השבת•
מתוך תוכחת רבנו יעקב בן הראיש לבניו
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כ ר ך ,ד
רשימת המאמרים בכרו ד ,גליונות א—ד
שם המאמר
שם המחבר
הגליון העמוד
אויערבך ,הרב משה
על אודות מכללה חרדית לבנות
ג
1
כן חיים ,מנשה
עקרי תירת ישראל במשנתם של הראשונים ב
46
בן ישר ,מנחם
דברות ראשונות ודברות שניות
ב
19
ברויאר ,מרדכי
פרק־ם בתולדות רבי שמשון רפאל הירש
ב
ד
ברויאר ,מרדכי
המימד הנוסף למתתיהו מונק
ד
55
דםלר ,הרב א.א ז״ל
מכתב על ״תורה עם דרך ארץ״
א
61
הירש ,הרב ש .ר .ז״ל
אופין הלאומי של הסליחות
א
3
זוםמן-םופר ,הרב ש .א.
על ארגון היהדות החרדית בהונגריה
ב
4
כהן ,י .יוסף
תשובות ״מראה יחזקאל״ לר׳ יחזקאל פאנעט
זצ״ל
ב
34
כהן ,י ,יוסף
העיור בהלכה
ג
3
כהנא ,הרב קלמן
תורה שבכתב ותורה שבעל פה
א
7
כהנא ,הרב קלמן
לדרכה של יהדות התורה באשכנז
ב
1
כהנא ,הרב קלמן
תשובת ר׳ יהודה מודרן בענין חמץ שעבר עליו
ג
34
הפסח
ד
31
זכרונות נעורים מק״ק ״עדת ישראל״ בברלין ד
3
עטלינגר ,הרב יעקב ז״ל
על מה אבדה הארץ
ד
1
עמנואל ,יונה
גליון הש״ם לרעק״א — מהדורת הרב שעוועל א
39
עמנואל ,יונה
שו״ת שרידי אש להרב י .י .ויינברג ,חלק
ב א
47
עמנואל ,יונה
היחס לאומות העולם ולחכמות כלליות בספרי
כהנא ,הרב קלמז
לוי ,ד״ר יעקב
שור סיני — בכמה
בעל תוי״ט
עמנואל ,יונה
יסודות הלכות שבת להרב מ .ח .שלנגר
עמנואל ,יונה
פירוש הטור הארור על התורה — מהדורת
ב
50
ג
47
הרב י .שטרן
י
סרדס ,הרב חיים
ותהסרהו מעט מאלקים
ג
קופרמן ,הרב יהודה
עיון בפירוש רש״י על התורה
4 2
2 9
ב
1 3
63
www.daat.ac.il
שם המהבר
שמ המאמר
אתר דעת -מכללת הרצוג
הגליון העמוד
קופרמן ,הרב יהודה
הוראת התורה במסגרת בית הספר העל־יםודי
ג
17
קופרמן ,הרב יהודה
כנ״ל ,מאמר שני
ד
16
קוק ,הרב א .י .ז״ל
קריאה לתלמידי הרב הירש ז״ל
ג
55
שטיין ,שמחה ב.
עברית לעברים
א
23
שלזינגר ,הרב מאיר
המלטה בשבת
א
18
שונות
חנוכה — דברי מחשבה
ב
60
על פטור הנשים ממצות עשה שהזמן גרמא
ג
52
פרקי אבות — לקט עיוני
ד
58
מלון ישראלי :״כסיה דתית״
א
35
מלון ישראלי :״מדינת חוק״
כ
26
לקט תגובות על ספר הרב ש .ר .הירש משנתו ושיטתו
א
54
רשימה זו אינה כוללת מאמרי תגובות על מאורעות הימים.
64
www.daat.ac.il