אתר דעת -מכללת הרצוג
כנר־*
*מר ר *ב
ב* ל ^ * * 7
די**! ר* ) *71יד* י
4
א מ ד ת ״ *!!!^**ד־
4
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
ב ת ו כ ן § ,ז001>[8.0כ16¥1כן¥¥.116זץ
י י
ע״י חיים תשס״ט
על בעית ריסוק אברים בבית המטבחיים /הרב ח .ש .פ .פראנק .
המציצה בפה לאור הרפואה /ד״ר יעקב לוי
1
8
למקרא ם מ ב ו /ה ר ב קלמן בהנא
22
הראוי ,הרצוי והמחייב בפשוטו של מקרא /הרב י .ק ו פ ר מ ז . . .
26
מרן ר׳ יוסף קארו — אחרון המחברים בישראל /יעקב בראור . .
34
. .
41
״משנה תורה״ לרמב״ם י— סוף גאונות /הרב ש .ז .הבלין .
60
דין קטנים בשמירת המצוות /הרב נתן אורטנר
תגובות
זוטות /מ ש ה ארנד
70
הערות למאמר תוארים בם׳ עזרא ונהמיה /הרב מ .ש ט י י ן . .
73
על ספרים ועל סופריהם
ספר זכרון על רבי יצחק אייזיק הלוי
76
ב״ה י ד ו ש ל י פ ת ׳ ׳ ו נ י ס ך ו ו ש פ ״ ה * כ י ד ה ,גליון ג • ה מ ח י ד 1.25ל׳
www.daat.ac.il
מ ו י ? מ ת י :כישראל — 4.ל״י
כחיץ לארץ —2
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב חיים שרגא פייביל פראנק
על בעית ריסוק אברים בבית ה מ ס ב ח ״ ם
ראשית
דבר
גדולי ומאורי התורה בדור הקודם ,גאוני ותקיפי קדמאי די באתרא קדישא
ירושלם ,התנשאו כארי וכלביא לעשות גדולות ונצורות בכל שלבי הפקוח על
כשרות הבשר שיהי׳ על צד היותר טוב .הם הקפידו הקפדה חמורה מאד שכל
העוסקים והמתעסקים בבית המטבחיים ,כולל אף הקצבים וכל אביזרייהו ,יהיו
כולם יודעי ספר• ,בעלי יר״ש ,נאמנים בשליחותם ,בכדי שלא יהי׳ שום מוצא
למכשול הלילה.
באגרת אזהרה שהדפיס מע״כ דודי מרן הגרצ״פ פראנק זצ״ל בשנת ת ש י ״ ט
)בספר גבול ראשונים( ,הזהיר באזהרה נוראה לעומדים על משמרת הקודש בבית
המטבחיים להיות זריזים במלאכתם ,לשמור על גדרי הכשרות שיהי׳ על צד היותר
טוב ,ולעמוד בעוז ובהקפדה יתירה על משמרת הקדושה והטהרה ,להשמר מכל
מכשול וטמטום הלב חלילה ,ולא יאכלו בני ישראל כי אם מן המותר בפיהם.
לאור כל הנ״ל מצאתי חובה בנפשי להתריע על המנהג הרע שנשתרש בבית
המטבחיים ע״י פושטי העור )לרגל נוחיותם( ,שקושרים ג׳ רגלים של הבהמה
בחבל ,מושכים את החבל ועוקרים את רגלי הבהמה משטח הקרקע ,הבהמה מ ת ה פ כ ת
ונופלת לארץ בבת־אחת על צלעותיי ,באופן שאין שום מציאות שתנעוץ צפרני׳
בקרקע .לענ״ד יש בזה חשש איסור דאורייתא של ריסוק אברים ולכן חייבים אנו
למנוע הפלה זו בכל האמצעים.
ואעבור פרשתא דא ואתני׳ לפני חכמי התורה שיעיינו בה לחוות דעת תורה.
בחולין דף נ״א ,ע ״ ב :אמר ר״נ בית
המטבחיים אין בו משום ריםוקי אברים,
ההוא תורא דנפל ואישתמע קל גניחותיי,
על רב יצחק בר שמואל בר מרתא שקל
משופרי שופרי .אמרי לי׳ רבנן מ נ א לך
הא )דלא חיישת לריסוק( ,א״ל הכי אמר
רב ,צפרניו נועץ עד שמגיע לארץ )כשהוא
שוהה ליפול כל שעה הוא מתחזק בצפר-
ניו עד שאינו נופל מגובה(.
וכתב המרדכי שם בסי׳ תרכ״ח ד״ה
נועץ צפרניו :מכאן דקדק רא״ם דאין
לקשור רגלים של בהמה ולהפיל אותה,
דהא כשהרגלים קשורין אינו יכול לנעוץ
צפרניו בקרקע ,ויש בו ריסוק אברים,
אפילו נראה יפה כבתחלה ולא נראה בה
שבר בשדרה ובצלעות ,א פ י ה
עכ״ל ,הובא בב״י יור״ד סי׳ נ״ח.
וכתב עלה בדרכי משה שם אות ד /
בשם השערים שער ל״ד ,ו ז ״ ל :הנה
יתכן בשביל שרגלי׳ קשורים ,אבל אם
מקצתן מותרים נועץ אותן ומתחזק בהן,
ודמיא לחד גפא דכשר .ובאו״ה כתב אפי׳
קשר כל רגלי׳ ביחד והפילה נהגו בה
היתר לכתחלה ,ודלא כהרא״ם שאוסר.
ומיהו היכא דאפשר נכון להחמיר לכתחלה
כדבריו ,ומה״ט נהגו לתקן לשוורים מקום
גבוה שקורין שראגי״ן ,וקושרין רגליהם
ומטילין אותן עליהם כ ו /וצ״ע למה
כתב )האו״ה( דנהגו להקל שלא כדברי
הרא״ם דדבריו הם דברי.טעם ,וגם הוא
www.daat.ac.il
טרפה,
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעצמו כתב לבסוף דאם מפילו ואחז כל
רגליו דיש להוש .ע ״ כ נ״ל דיש לתוש
לדברי הרא״ם ואם קשר כל רגליו אפילו
בדיעבד טריפה כ נ ״ ל ; וב״מ מדברי הב״י
שהביא המרדכי בלא מהלוקת ,עכ״ל.
ה נ ה מבואר בעליל שכל ההיתר מ ה
ש ב ב י ת המטבהיים אין בו משום ריסוק
אברים הוא מפני שנועץ צפרניו בקרקע.
וכן נקט להלכה הרמב״ם בפ״ט מהלכ׳
שהיטה הלכה י״ב ,והשו״ע בסי׳ נ״ח
סעי׳ י׳ ,ו ז ״ ל :שור שהרביצוהו לשהיטה
א ע ״ פ שנפל נפילה גדולה שיש לה קול
ב ע ת שמפילים אותו אין הוששין לו מ פ נ י
שנועץ צפרגיו ומתהזק ע ד שמגיע לארץ.
וכתב ה ר מ ״ א :ודוקא שלא קשרו כל
רגליו כשהפילוהו ,אבל אם כל רגליו
קשורים בשעה שמפילין אותו ,הוששין לו.
ונהלקו הפוסקים בשיעור מ ק צ ת רגליו,
הש״ך בס״ק י״ג כ ת ב דמשמע אפילו
שלש רגליו קשורים אין חוששין .וכ״כ
הב״ח וכ״כ מהרש״ל שכן עושין קצת
מקומות׳ ״ ל •
אמנם המעיין בדברי היש״ש בפרק אלו
טרפות סי׳ ס״ד יראה ד ד ע ת המהרש״ל
דאין נכון לקשור ג׳ רגלים א ל א ב רגלים
ו כ ת ב על היש מקומות שאין קושרין כל
ד׳ רגלים אלא ג׳ ואחד מן השתי רגלים
שלפני׳ שהן הידים אין קושרין אותו,
״ומ״מ אין יוצאין ידי חובתן דהא תרוייהו
בעי׳ ובהדא א ״ א להזקו ולנעוץ ,וגם
לישנא דנועץ צפרניו מ ש מ ע תוץייהו ,אם
לא שנדתק ונאמר דקאי אשתי פרסות״,
עב״ל ,הובא גם בט״ז ה מ ס י י ם :ראיתי
בקהלות אהרות שאין קושרין רק ב׳
ע כ
,
.1
2
רגלים ודוחפין ״אוחד.״ ע ד שחפול ,וכז
ראוי לעשות ,עכ״ל הט״ז .הנה לפנינו
שקשירת ג׳ רגלים עדיין אינו מן המובהר,
ולהמהרש״ל והט״ז אינו נכון לעשות בזי
ידוע ש ש ט ה ב י ת המטבהיים מרוצף ב־
מ ש ט ה ביטון ,והוא מקום קשה וחלקלקות׳
זע״י הלכלוך והמים הנשפכים על הרצפה׳
י ן ע .וכבי
הם מ ת ל י
כ ת ב הש״ך הארוך בסי׳ נ״ח ,לענין עיר
דל״ש בי׳ ריסוק אברים ,מ פ נ י שהוא <ל
בטבע כשנופל אפילו מ ג ב ו ה הרבה ,הוא
נופל על רגליו ואינו מ ת ה ב ט כלל * ,ל
אם נהבט על פני המים שאינו יכיל
להתאמץ ברגליו אבריו מתהבטין .״ א ב
י ל להתאמז
י
בדבר קשה מ א ד
ולישען על רגליו ,ש מ ה מ ת שהוא קשי׳
ותלקלקות אינו יכול לנעוץ צפרגיו יל־
השען על רגליו ולכך שייך בי׳ חביטה״,
עכ״ל .נמצא לפי״ד ה ש ״ ד דברצפת ביטון
שהוא קשה וחלקלקות ואינו יכול ל נ ע ה
צפרגיו ולהשען על רגליו ,שייך בי׳ חביטה
ו ה ש ש ריסוק אברים.
ו ל ד ע ת הרמב״ם ס ״ ט מ ה ל ׳ ש ח י ט ה הלבה
י״ז ,יש ריסוק אפילו באבר אהד ,ו ז ״ ל :
כ ״ מ שאמרנו אין הוששין ל ה מותר לשחוט
מיד ,ואינו צריך לבדוק ש מ א נתרסק
אבר ,וכל מקום שאמרנו הזששין ל ה אם
ש ח ט ה צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו
מ ק ד ק ד הראש ע ד הירך .אם מ צ א בה
טרפה מן הטרפות שמנינו ,או שנתרםק
אבר מ ן האברים שבפנים ונפסד צורתו
הרי״ז טרפה ,אפי׳ נתרסק אבר מן האב-
רים שאם נטלו כשרה ,כגון טהול וכליות
הרי״ז טרפה כו׳ ,ע ״ ש ! .
ח
ק
ם
מ
ה
ר
מ א ד ׳
כ
נ ו
כ ו
ד
ב
ן ג ם
ש א
הראב״ד כתב שם על דין זה ,שכתב הרמב״ם מ ם בטחול וכליות יש בו ריסוק
אברים ,״זה ספק׳״ .ויש להעיד מדברי הראב״ד שם הלכה ח׳ שכתב׳ אומר אני בכל
אבר שאם נשבר חד,י׳ בו טרפה אפילו נתרסק אבר מן האברים שאם ניטלו כשדין,
ע״כ .וזה סותר לדבריו שכתב כאן ״וזה ספק״.
ונראה שט״ם הוא שם מהלכד ,ח׳ ותבות ״אפילו נתרסק אבר מן האברים שאם ניטלו
כשדין״ שייכים להשגה זו כאן בהלכה י״ז ,והוא דיבור המתחיל מדברי הדמב״ם בהלכה
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה כל הדברים ה א ל ה — ל ד ו ן אם גכון
לכתחילה לקשור ג׳ רגלים או לא ,וכן
לדון על ר צ פ ת הביטון שהוא קשה וחלק
לקות — ,לפי״ד ה ש ״ ך הארוך יש להם מקום
אם היו קושרין א ת הרגלים ולא היו
מושכין את הרגלים ,אלא היו דוהפין את
הבהמה מגבה ל ה פ ל ה ,וכמוש״כ הט״ז
ודוחפין ״אותה״ ע ד שתפול ,בזה היינו
צריכים לדון אם נכון לקשור לכתחא־.
ג׳ רגלים או לא ,ולדון על רצפת הביטון
וכג״ל.
אכן ,להמגהג הרע שנוהגים פושטי העור
קלי הדעת בעוה״ר ,למשוך את הרגלים
ולא נותנים לה לנעוץ את רגלי׳ בקרקע,
והיא מ ת ה פ כ ת ונופלת על צלעותיי בנפילה
א ח ת בחזקה ,וכמה פעמים ראיתי בעיני,
מ כ ה וחבורה יצרירות דם בעצם הירך
מ ח מ ת הנפילה ,ועפי״ר גובה הבהמה ו
צלעותיי היא י׳ טפחים ,ודאי ובודאי שיש
ח ש ש גדול של ריסוק אברים שאסור
מהלמ״מ ,וכמוש״כ רש״י בריש פרק אלו
טרפות במשנה דף מ ״ ב ע ״ א ד ״ ה נפלה
מן ה ג ג :ושהטה מיד טרפה ,אע״ג שאין
שבר נראה בו ,חוששין שנתרסקו ו נ ת
פרקו אבריי ,ואין טעם לטריפות ,שהלכה
למשה מסיני הם ,עכ״ל.
ובתוה״א דף מ״ו ,כתב דלכן הוצרך
רש״י לומר בטריפות ת פ י ל ה ״שאין טעם
י״ז ,שכתב אפילו נתרסק אבר מן האברים שאם ניטלו כשוד .כגון םחול וכליות ,ע״ז
משיג הראב״ד ואומר -זה ספק״ .וכ׳׳נ מדברי הכ׳׳מ שם בהלכה ח׳ וז-ל כתב הראב״ד
באיזה אברים אמרו ,באברים שבחלל הגוף ,א׳׳א בכל אבר שאם נשפר תהי׳ בו טריפה,
וכתב עוד ״לקמן״ אפילו נתרסק אבר מן האברים שאם ניטלו כשרים ,בגון טחול וכל״ת
א״א זה ספק ,עכ״ל.
אמנם לדברי הכ״מ יש מקום עיון ,דגראה מדבריו שמפרש השגת הראב״ד בהלכה
ח׳ ובהלכה י״ז ,שהם השגה אחת ,והכל עגין אחד לומר דבטחול וכליות כיון דניטל
כשר אין בז הטריפות של ריסוק זמרים ,וכן פירש הלח״מ שם בהל׳ ח׳ אבל קשה קצת
למה השיג הראב״ד השגה אחת ב׳ פעמים ,וביותר קשה דבהלכה י״ז אמר ״זה נאנק״
ובהלכה ח׳ אמר בפשיטות אומר אני בכל אבר וכוי .וזה אין לומר שהראב״ד התכוין
להשיג על הרמב״ם במה שאמר דריםוק אברים שייך רק באברים •שבחלל הגוף״
ובצוה״ג שאינו בחלל הגוף אינו נוהג בו דין ריסוק אברים ,ע״ז משוג הראב״ד ואומר
דבכל אבר שאם נשבר תהי׳ בו טרפה ,ז.א .דלא רק באבר שבחלל הגוף איכא דין_ריסוק
אברים ,אלא אף בצוה״ג שהם מחוץ לחלל הגוף נמי שייך בי׳ דין ריסוק אברים.
אבל כל זה אין לומר ,שהרי כן מבואר בגמרא להדיא בדף נ״א ,ע״ב ,א״ל מר זוםרא
הבי אמרינן משמיה דר״ם צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו ,משמע שכן קבלו
חז״ל דדוקא כנגד החלל שייך ריסוק ,אבל במקום שאינו חלל ל״ש ריסוק .ודוקא
לענין דרוסה דקדק הטור והשו-ע בסי׳ נ״ז סעיף ט״ז וכתב ובודקין כל החלל
שלו מכף הירך עד הקדקד — מפני צוה״ג ,כמוש״כ בב״י בשם הגהות אשרי סא״ט
סוף סי׳ ל-ו בהוגיא דנפולה ,ואילו לענין ריסוק אברים כתב הרמב״ם והשו״ע
בסי׳ נ״ח סעיף ג׳ מקדקד הראש עד הירך ,משום .דצוה״ג שאינם בחלל אין בו חשש
ריסוק ,וע״כ צריך לפרש השגת הראב״ד בסי׳ הב״י והלח״מ.
אגב יש לציין דמש״כ בהגהות אשרי שם אבל בחץ לא דאיכא למיחש •לריסוק״
צומת הגידין וכוי ,אינו מדויק ,שהרי בצוה״ג ליכא למחש לריסוק אברים ,דהא כל
עיקר מקורו של הטור בסי׳ נ״ז להצריך בדיקה בדרוםה במקום צוה״ג הוא מדברי
הגהות אשרי אלו ,וכמוש״כ הב״י שם ,ולמה בנפילה בסי׳ נ״ח לענין ריסוק אברים
לא הצריך לבדוק בצווז״ג לפי״ד הגהות אשרי עצמו ,וע״כ דט״ם הוא ,וביש״ש
פא״ט סי׳ ס״ב ,העתיק דברי הג״א אלו ,בלי תיבת ״ריסוק״ ,אלא סתם למיחש
לצומת הגידין ויש לפרש פסיקת הגידין.
www.daat.ac.il
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
לטריפות והלכה ל מ ״ מ הם״ טפי מ ש א ר
שמונה עשר טריפות ,מכיון דאפילו ש ה ת ה
מ ע ל ״ ע או ע מ ד ה ושחטה אה״כ דכשרה
צריכה בדיקה ,א״כ למה צריכה להמתין
מעל״ע ,ישהוט מ י ד ויבדוק )לפי תפיסת
הרשב״א ב ד ע ת רש״י דיש בדיקה לריסוק
אברים( ,לזה כ ת ב רש״י דבתוך מעל״ ע
אפילו יבדוק ולא ימצא שום ריעותא נמי
אסורה ,מ ה ל כ ה למ״מ ,ואין טעם נודע
לטריפות.
וביאר דבריו בבית הלוי ח״ ב סי׳ ל״א,
ד ל ד ע ת רש״י )לפי״מ שהבין התורת ה
בית הארוך( ישנה בנפילה שני מיני
טריפות ,דאם ניכר בו הריסוק טרפה
לעולם ,ומשו״ה גם אחר מ ע ל ״ ע צריך
בדיקה ,וגם אם ל א ניכר בה שום ריסוק,
מ ״ מ תוך מ ע ל ״ ע אסור ,ואחר מ ע ל ״ ע
תחזור להכשירה ,ד א ע ״ ג דלא נתרסקה
הרבה מדאינו ניכר ,מ ״ מ גם ריסוק ,.ל
שאינו מינכר כלל ,מ ״ מ אסורה תוך מ ע ת
לעת ,ע ד ש ת ש ו ב לבריאותה ש ת ש ה ה
מעל״ע ,או שתעמוד ,ואז אינו אוסר רק
ריסוק גדול הניכר .והוא דבר מחודש מאד
ל ד ע ת רש״י .ודו״ק ,ואכמ״ל בזה.
א מ נ ם בתוה״א שם — ,א ף דם״ל ג״כ
דעיקר הדבר דמועיל בדיקה לריסוק
אברים )וכדעת הרמב״ם בהל׳ י״ז הנז״ל(,
— מ ״ מ כ ת ב דזה דוקא לאחר מעל״ע,
א ב ל בתוך מ ע ל ״ ע יכול להיות דאע־׳ג
דנתרםקו ונתפרקו האברים ,מ ״ מ עדיין
לא ניכר הריסוק ,שכל שנפלה ולא שהתה
ולא עמדה ,חוששין שמא נתרסקו איבר׳יס
.2
ולא נתחזק ט ב ע ה להראות ולגלות שניי
הריסוק ,אבל לאחר ששהתה או לאחר
ש ע מ ד ה כבר הזר הטבע לאיתנו קצת,
ואם יש הפסד מריסוק אברים יתגלה
ויראה ,וזה נראה ונגלה בנםיון ,עכ״ל.
וכ״כ הר״ן בחולין פ״ג סי׳ תשנ״א ,דאין
הריסוק ניכר לאלתר ע ד ש ת ש ה ה מעל״ע,
שאז כל אבר שיש בה מרוסק תפסיד
צורתו ויתגלה בהיתתו.
ועפי״ד התוה״א דבעמידה כבר חזר
הטבע לאיתנו קצת ,ואם יש הפסד מריסוק
אברים ,יתגלה ויראה ,סר קושית ד״פרמ״ג
)מ״ז סי׳ נ ״ ת סק״א( שהקשה להרמבי׳ס
אמאי מהני בדיקה בעמדה בתוך מעל״ע,
הא לא ניכר עדיין ,דז״א ד ב ע מ ד ה כבר
חזר הטבע לאיתנו קצת ,ואם יש הפסד
מריסוק אברים מ ת ג ל ה ונראה.
איברא שיטת רש״י בביצה דף ל ״ ד
ע״א ,כשיטת הרא״ה בבדק הבית שם,
דריסוק אינו ניכר כלל בבדיקה ,והבדיקה
דאחר מ ע ל ״ ע הוא משאר טריפות ,ו ז ״ ל :
שצריכה בדיקה ש מ א נשתברו רוב צ ל ע י ת
או א ה ד מ ש א ר מיני טריפות ,ושהי׳
מ ע ל ״ ע איצטריך דאי לא שהתה א ע ״ פ
שבדקה ולא מצא סימני טריפות טרפה,
דזו אחד מי״ח טריפות ונקרא ריסוק
אברים ,שאברי׳ מתפרקים כולם ,ו א ע ׳ ג
שאין רושם ניכר בהם ,וזהו סימנה אם
ש ה ת ה מ ע ל ״ ע בידוע שלא נתרסקו ,דקים
להו לרבנן מסיני דריםוק אברים אינו חי
מעל״ע ,אבל שארי טריפות חי י ״ ב חודש.
ע״כ .
2
כאן אמרתי לעורר :לדעת דיחמב״ם דיש בדיקה לריסוק אברים אף לאתר מעל״ע כשאר
םרפות ,י״ל דלה^״מ שנאמרה דנפולה אסורה ,אינה אלא כשנבדק לאחר מעל״ע
ומצאו בד ,ריסוק אברים ,אבל בתוך המעל״ע ,וכן לאחר מעל״ע כ״ז שלא נתברר
ונתרסק אברי׳ ,אינו אלא םפק טריפה ,משא״כ לדעת דש״י בביצה והר״ן ,דחשש ריסוק
אברים אינו אלא בתוך המעל׳׳ע ,ולאחר מעל״ע לא חיישינן כלל לריסוק אברים ,ובתוך
דימעל״ע הרי א״א לעמוד ולבדוק הריסוק ,ואינו אלא ספק דלמא נתרסקה ,ובכ״ז
נאסרה מהלמ״מ ונמנית בכלל י״ח טריפות ,ע״כ דאסור בתורת ודאי .ועי׳ פרמ״ג
סי׳ נ״ח במ״ז סק״א שנסתפק בזד״ והביא •מהלבוש שאסור בתורת ודאי ,משום
דקרוב ורוב הוא שנתרסקו.
ועפי״ז יש לבאר מחלוקת הרוקח והי׳׳מ בסי׳ שפ״ז ,שכתב לענין נפולה ,אם
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולכן אם מושכים א ת הרגלים •ולא נות
נים לח לנעוץ א ת רגלי׳ בקרקע ,ו מ ת
הפכת ונופלת על צלעותיי בנפילה א ח ת
בחזקה ,יש לחשוש לריסוק אברים .וכן
הוא להדיא ב ש ״ ד סי׳ נ״ח םק״א ,במה
ש כ ת ב ליישב קושית הט״ז ,דדברי השו״ע
סותרים אהדדי• ,וכתב דהא דשרי בבית
המטבחיים ,א ע ״ ג שגבוח י׳ טפחים ,ואע״פ
שמפילים אותה בכח ,הוא מ ט ע ם הרשב״א
והר״ן ,דאמודי אמיד נפשי׳ ונועץ צפרניו
בקרקע ,ע ד ש מ ג י ע לארץ .א ל מ א דוקא
כששייר לומר שנועץ צפרניו שרי ,כגין
דאית לי׳ מידי למסרך במקום שמפילים
אותו .וכן מ ש מ ע בפרישה סוף סעיף בי,
דדוקא דאפשר לי׳ לאחוז בצפרניו ולמיס-
רד שרי ,וכשאין לה מידי ל מ ס י ד ול״ש
לומר צפרני׳ נ ו ע צ ת והפילוה כ כ ״ א כגון
שמפילין אותה פתאום או שקשרו רגלי׳
והפילוה ,אז אפילו כ פ ח ו ת מ ע ש ר ה טפחים
חוששין לה .והא דמתיר בשו״ע סעיף א׳,
הפילוה אחרים מ ד ע ת ה בפחות מ-י׳ ,אף
כשאין לה מידי ל מ ס ר ה וא״י לנעוץ
צפרניה בקרקע ,כתב ה ש ״ ד שם המיידי
שלא הפילוה בב״א ,אלא בבי פעמים.
ואף ע״ ז צווח הכרו״פ ככרוכיא בם״ק
גי ,ו ז ״ ל :ותירץ הש״ך דמיירי דלית לה
מידי ל מ ס ר ה דכל הטעם צפורנו נועץ
ובדלית לי׳ מידי למםרד ו מ ״ מ הואיל
ואין בב״א ,כי היא מ ת א מ צ ת בעי ח ב ט
עשרה ,עכ״ל .ולא ידעתי איד נטו לבם
להקל כ״כ בדלית מ י ד י ל מ ס ר ו דיצטרך
י׳ טפחים ,ומנין לנו סברא זו לתלק בין
בב״א לשתי פעמים ולהקל ,בכל דברי
הריץ לא נזכר רק לחלק בין נפלה
מ ע צ מ ה להפילוה אחרים ,אבל בין בת
אחת לשני פעמים ,זו לא שמענו .בגמרא
אמרו על ביהמ״ט הטעם צפורנו נועץ,
אבל לא הבדל בין פ״א לשני פעמים,
אם הנפילה כאהד .דאילו לא כאחד אין
כאן ח ב ט י״ט .ולכן העיקר כט״ז ,ואין
להקל בסברה בדוי׳ באיסור תורה ,ובמ-
חבר נראה דרבותא קמ״ל וכר ,ואמת
הוא דחוק בלישנא דמחבר ,אבל כל
דחוקי נסבול ,מ מ ה ש נ ת ח ד ש דין בטריפות
להתיר האסור ח״ו ,עכ״ל.
הרי בעליל בנידון שלפנינו ,שמושכים
את הרגלים הקשורים ,ולא נותנים לה
לנעוץ רגלי׳ בקרקע ,והיא מ ת ה פ כ ת ומק
בלת מכה בצלעותיי ,דעפ״ר יש בגובהה
י׳ טפחים ,לכו״ע יש ח ש ש ריסוק אברים,
ולהכו״פ אפילו בפחות מ י ״ ט נמי איכא
למיחש ח ש ש דאורייתא של ריסוק אברים.
הרי יש כלל בריסוק אברים ,דכל זמן
שלא נעקרו הרגלים מן הארץ ולא בא
באויר ,אין ריסוק כלל ,ומשום כ ד פשוט
הדבר בנפל השור כאשר עומד ,אפילו
יהי׳ גבהו פי כמה ,לא יהי׳ בו ריסוק,
מ פ נ י שלא נעקרו רגליו משטח הארץ,
דנועץ צפרניו בקרקע ומתאמץ ומתחזק
שלא יתרסקו אבריו .מ ש א ״ כ בנעקרו רגליו
הדבר ספק ,כגון שידעינן שנפלה ולא ידעינן איך נפלה ,אם אמתני׳ או על מקום
שאסור ,שמותרת מטעם ספק םפיקא ,ויש אוסרים בזה ,ומביאים ראי׳ מהא דהניח
בהמה למעלה ובא ומצאה למטה דאמדה נפשה ,אבל נפלה בפתאום חושש ,ואמאי
אסור הא איכא ס״ם ,דלמא נפלה על מתני׳.
ומשמע ,דלדעת המתיר שרי אפילו בתוך מעל״ע מטעם ס״ס .דאי ההיתר רק
לאחר מעל״ע ,מאי ראי׳ מייתי האוסרים ,מהא דהניח בהמה למעלה וכוי ,דלמא
איצטרך טעמא דאמדה נפשה ,להתיר אף בתוך מעל״ע ,וכיון שכן יש להקשות אמאי
שרי מטעם ם״ס ,הא נפולה אסורה בתירת ודאי ,ואין כאן ס״ס.
ולהנ״ל הדבר מייאר ,די״ל דדעת הרוקח דס״ל כהרמב״ם ,דנפולה כ״ז שלא נתברר
הריסוק ,אינו אסור אלא מספק ,ושפיר איכא ס״ם .והי״מ ם׳׳ל כרש״י דנפולה אסורה
בתורת ודאי וליכא כלל ם״ס.
www.daat.ac.il
5
אתר דעת
הגוף – ,אז
מן הארץ ובא ה ח ב ט על כל
הרצוג אוכלין בשר בעיירות הללו ,ד ל א
מכללת דאיך
ימלט שכל שור לא יפול כ כ ת ינחו*
מ ש כ ח ת ריסוק.
כ מ ז י פ ה ,ואף שאין קושרין רגליו א ״ א
דלפי״ז רע עלי המעשה ,מ נ ו ע הרע
ל מ ס י ד ולנעוץ צפרניו ,ויש ח ש ש ר י ס ו ק
ש נ ש ת ר ש ו בו ה נ ה ו אינשי דלא מעל״,
אברים וכד ,ושמעתי שבאיזה מ ק ו מ ו ת
פושטי ה ע ו ר ; וכבר צווה הכו״פ סי׳ נ״ח
בעיירות תקנו המהדרין להניח כ ר ש ל
ם״ק ט״ז ,ב א מ ת ״שהדבר צריד שמירה
תבן או שאר דבר רך שמפילין ע ל י ו
ביותר כי נמסר לאנשים קלי ה ד ע ת
הבהמה .ובאמת שדבר זה נובע מ ה ג א ו ן
בעו״ה״.
מ׳ אברהם בדודא זצ״ל בספרו א ש ל
וכן בד״ ת סי׳ נ ״ ח אות פ״ד ,מביא
אברהם בתולין ,בהי׳ הפוסקים סוף ס י ,
מ ש ו ״ ת ע ט ר ת צ ב י מהגאון מ׳ צבי מ ה ל -
ל״ב ,ו ז ״ ל :ושמעתי מאנשי מ ע ש ה נ מ נ ע י ם
.ברשטאדט זצ״ל ,דף כ ״ ה ע״א ,א ו ת י״ח,
בד״ה אמנם ,ש כ ת ב שצריך להזהיר לשוהט מלאכול בשר בהמה מ כ מ ה טעמים ,ו ז ה
א׳ מן הטעמים .ועל הטוב יזכר ש מ ו מד,
שלא ישהוט על ר צ פ ה ח ל ק ה דלא מצי
ש ש מ ע ת י מ ן המפורסם ביראה וכו׳ ש ה נ
ה ב ה מ ה למיםרך ולנעוץ צפרנו ,והנה
היג אנשי קהלתו ק״ק פיורדא ,ל ה נ י ח
ע ת ה בזמנינו ש נ ע ש ה בכמה עיירות ,ובפ
כר של תבן בבית המטבהיים ,ש ת ם ו ל
ר ט בעיירות הגדולות רצפה חלקה בבית
ה ב ה מ ה על הכר ,ויפה עשה .ו ת ה א נ ש מ ת ו
המטבהיים ,וגזרו מהוקי ה מ מ ש ל ה שלא
צרורה בצרור ההיים .וכן •בק״ק פ ר א ג
ל ש ה ו ט דק שם במקום ההוא ,משום
ד ק פ ד י אנקיותא ,והרצפה היא הלקה ממש ,רציתי להנהיג כן והי׳ הדבר ק ש ה ב ע י
ושמעתי מ כ מ ה יראים שמפקפקים ע״ז,
ניהם ,עכ״ל.
ו ה נ ה על רצפה חלקה ,אפילו בלי קשירת רגלים פקפקו היראים בדור ה ע ב ר ;
ז ה הי׳ בזמן שהקצבים ו ת ג ר י הבשר היו נאמנים ומדקדקים במצוות ,ובכ״ז ה ק פ י ד ו
כ ״ כ ; מד .נענה אגן אבתרייהו איזובי הקיר ,בדור אשר ה פ ר ח מרובד .ע ל העומד,
ה ירחם ,ופושטי העור העוסקים בבשר ה מ ה אנשים קלי ה ד ע ת ומקילי ראש ,ה א ם
מהם נקח לעבוד א ת ה ? ובפרט כ א ש ד כל הריעותות איתניהו בה ,הרצפה ה ל ק ה
והלקלקות ,ש ל ש ה רגלי׳ קשורים ,ופושטי העור מושכים בחבל והבהמה מ ת ה פ כ ת
ונופלת בבת א ח ת ובדחיפה אחת ,מבלי שתוכל לנעוץ דגלי׳ בקרקע .וכי ע ל
הידורים-לא-הידורים כ א ל ה ע מ ל ו ויגעו במםי״נ מ מ ש תקיפי דור העבר ו נ ת נ ו
נפשם עליהם ו וכי זו ה י א שמירה על גחלת הכשרות ,ומשמרת למשמרת לתורתי ?
,
,
אי לזאת ,הנני פוגה לכל אלו שכבוד גדולי ומאורי התורה ד י באתרא ק ד י ש א
מדור הקודם יקר בעיניהם ,וגדריהם והששותיהם וסייגיהם חשובים בעיניהם כגופי
תורה ,כמצווים אנו ע פ ״ י התורה ״ושמרתם א ת משמרתי״ ,ע ש ו מ ש מ ר ת למשמרתי,
ל ע מ ו ד לימיני — כ י שלוחא ד ק מ א י א נ א — לעקור המנהג הרע הזה של פושטי
העור .י ש לסדר ה פ ל ה בבית המטבהיים כ ד ץ ע ל צ ד היותר טוב ,שיהי׳ כ ש ר לכל
ה ד ע ו ת בלי פקפוק אף למהדרין מן המהדרין.
הדבר א פ ש ר לסדר
א .לסדר חגורה
לווים של ש ל ש ל א ו ת
בחבלים ,להעלות א ת
6
על ד ד ך ש נ י אופנים פ ש ו ט י ם :
מיוחדת שתחגור א ת בטן הבהמה ,ולהדקה ב ג ב ה ולהכרה
התלוים בגלגלי סבוב על התקרה .אחרי קשירת הרגלים
השלשלאות׳ ולהגביה א ת ה ב ה מ ה מהרצפה ,כ ע ת למשוך
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ת החבלים הקשורים ברגלים ,א ח ״ כ מורידים בהזרה א ת השלשלאות באיטיות
ובנחת ע ד שהבהמה תנוח על הרצפה ,ואז נגש השוחט לשהוט כשהיא על הארץ.
באופן כזח אין חבטה ואין הפלה כי המשיכה געשית באויר.
ב .האופן השני כבר נהוג במדינות שונות בתפוצות ישראל ,על פי חוראתם
של רבנן קשישאי דהתם ,מורי הלכה מובהקים ומוסמכים ,גדולים ואדירים בתורתם
ויראתם קודמת לחכמתם .וכדאי וכדאי שחכמי ורבני התורה דהכא יהוו דעתם,
ד ע ת תורה ולהורות הלכה להנחיג גם אצלינו וממנו יראו וכן יעשו.
מכניסים א ת הבהמה לתא עץ מיוהד )המכונה תא־וינברג( ,ה ת א עגול כחבית,
ובו אשנב פתוה שתוציא ה ב ה מ ה א ת הראש והצואר .ה ת א מתובר על צירים לתא
תיצוני ,ז .א .ת א בתוך תא .מכניסים את ה ב ה מ ה לתוך ה ת א הפנימי ,ובכניםתה
פ נ י מ ה נתתבת ראשה וצוארד .דרך האשנב .ה ת א מ ת ו כ נ ן כך ,שניתן להדק את
הדפנות — בהתאם לגודלה של הבהמה — ע ד סמוך לגופה ,קרשים מיוחדים
מהדקים על האשנב מ ס ב י ב לצוארה .ובםבוב בידית מסתובב ה ת א עם הבהמה
הצמודה לתא ,כשגבה למטה וצוארה ל מ ע ל ה או לצדדין כפי שמכוונים ,וכעת גגש
השוחט לשחוט .כמובן שבאופן זה אין מפילים א ת ה ב ה מ ה כלל ואין שום חבטה
שתגרום ריסוק אברים.
ההסדר והתקון לפי אחד מ ש נ י האופנים הנ״ל ,מצילים אותנו גם מעון חמור
מ א ד :צער בעלי חיים ,דלרבא צ ע ב ״ ח דאורייתא )עי׳ ש ב ת קכ״ח ע״ב ,וב״מ ל״ב
ע״ב( ,וכן נקטו להלכה הרבה מן הפוסקים ד צ ב ע ״ ח דאורייתא.
ועד היכן מ ג י ע העון של צ ע ב ״ ח יש לנו ללמוד מ מ ה שספרו לנו הז״ל )בבא
מציעא דף פ״ה ע״א( על רבינו הק׳ ,דההוא עגלא דהוו קא מ מ ט ו לי׳ לשהיטה,
אזל תליא לרישי׳ בכנפי׳ דרבי וקא בכי ,א״ל זיל ,לכך נוצרת .אמרי )פירש״י —
ברקיע( הואיל ולא קא מרתם ,ליתי עלי׳ יםורין .הנה א ע ״ פ שהעגל לא ש מ ע ולא
ה ב י ן ולא נצטער כלום מאמירתו ,בכ״ז באו על רבי יםורים קשים ומרים ,עאכו״כ
שעלינו ליתן א ת הדין על הצער וההכאה בחנם ש ב א להם ע׳׳י ההפלה הפראית
הגעשית ע ״ י פושטי עור ,בזמן שבידנו למנוע א ת כל זאת בנקל ולפי הדין ולמהדרין.
גם ה ש ה י ט ה ביסודה ש צ י ו ת ה התורה לזבוח בסכין ח ד והלק ,ובמקום הסימנים.
שחדם מקלח משם בלי שום צער ומכאובים ,כ ת ב הרמב״ם במורה גבוכים ח״ג פמ״ח
שיסודה הוא צעב״ח ,להקל מעלי׳ צער המיתה.
השחיטה מן הצואר
התורה התירן לאדם
הרבה באיסור צער
לפי ה ד ו מ ה שאיסור
וכ״כ החינוך במצוד .תנ״א ,ו ז ״ ל :ו ע ו ד נאמר ב ט ע ם
ובסכין בדוק ,כדי ש ל א נ צ ע ד בעלי התיים יותר מדאי ,כי
ליזון מהם ולכל צרכיו ולא לצערם חגפ ,וכבר דברו חכמים
בעלי חיים )ב״מ ושבת( אם הוא איסור דאורייתא ,והעלו
דאורייתא הוא ,עכ״ל.
והדברים ארוכים וא״צ אריכות ,כ י היא ת ה ל ת נ ו ותפארתנו .והרבה מצוות
וגופי תורה יסודם בקודש על עקרון זה ,אשרינו ומה טוב הלקנו.
וכל המרחם על הבריות ,מרחמים עליו מ ן השמים .כעובדה ד ר ב י ) ב ב א מ צ י ע א
שם( ,ש ע ״ י מ ע ש ה הלכו היםורים :יום א ח ד ב א ה מ כ ב ד ת ה ב י ת של רבי ורצתה
לנקות א ת ה ב י ת ולסלק בני חולדה מהרצפה .א מ ר לה ר ב י :ש ב ק י נ ה ו ) ה נ י ח י להם(,
כתיב ״ורחמיו ע ל כל מעשיו׳׳ .אמרו ב ש מ י ם :הואיל ומרחם ,נרחם עליו.
www.daat.ac.il
7
אתר דעת -מכללת הרצוג
דייר יעקב לוי
המציצה בפה לאוד הרפואה
1
•תכלית המציצה אחרי חיתוך הערלה ואחרי הפריעה היא למנוע ס כ נ ה .באיזו
תקופה התחילו למצוץ לא ידוע .בכל אופן כבר אומרת המשנה במם׳ ש ב ת )פרק
י ״ ט מ׳ ב( ״מוהלין ופורעין ו מ ו צ צ י ך כדבר מובן מאליו .לפי רב פפא )גמ׳ ש ב ת
קלג ע״ ב( מוהל שאינו מוצץ מעבירים אותו בגלל הסכנה ,והרמב״ם )הלכות מ י ל ה
פרק ב׳ הל׳ ב( פוסק לפי זה ״ואח״כ מוצץ א ת המילה ע ד שיצא הדם מ מ ק ו מ י ת
רחוקים כדי ש ל א יבא לידי סכנה״.
2
3
ש מ ע ת י ו ק ר א ת י שבהרבה מקומות משתמשים המחזלים שבדורנו במקום
המציצה המקורית שבפה ,בתחליף ,בצורה של ספוג או צמר גפן רווי יין שלוחצים
וסוחטים אותו על המכה ,וחושבים לקיים בזה את מצות המציצה .ובבן ח ש ב ת י על
הענין ועל הסכנה שחכמינו ופוםקינו מדברים עליה — ,מחשבות של רופא — ורחוק
ממני להביע איזו שהיא דיעה להלכה .אם יש למחשבות הרופא תוצאות להלכה ,ע ל
בעלי ההלכה להחליט .כמו כן אין לי זכות להגיד דבר על הנסתרות הרמוזות בענין
המציצה .ישנן די נגלות שמחובתנו לבררן.
4
עמדתו של הרמב״ם
מהו ה ט ע ם שהרמב״ם הוסיף ״ ש י צ א הדם ממקומות רחוקים״ ? שלוש אפשרויות
באות ב ח ש ב ו ן :
.1והיתד .בידו קבלה על כך מימי הגאונים .לא הצלחתי
הסברים כאלה בתשובותיהם ש ק ר א ת י ) א ב ל זה לא מעלה ולא מוריד(.
למצוא
.2להרמב״ם מקור כלשון המשנה .כך דעתו של ה״בנין צ י ו ך )סי׳ כ ג ( :
.,שורש ׳מיץ׳ הוראתו ע ״ י דחיקה וסחיטה ושורש ׳מצץ׳ )מהכפולים( הוראתו הוצאה
ע ״ י כח המשיכה״ )אנו יודעים שהגורם הזה הוא לחץ אויר שלילי כמו שמתהווה,
למשל ,במציצת ה ח ל ב ע ״ י היונק( .וסובר ה״בנין צ י ו ן ״ :״מזה דן הרמב״ם ד ע ״ :
רצתה ה מ ש נ ה להורות שצריך דוקא בח המשיכה להוציא הדם ולא די בכח הדחיקה
והםהיטה ,וזה ודאי •להוציא הדם ממקומות הרחוקים ,ולזה צריך לעשות ה מ צ י צ ה
בפה דוקא ולא בדחיקת הידים״.
.1
.2
.3
.4
,״קצות החושן״ סי׳ שפ״ב ם״ק ב :״מציצה אינה אלא לרפואה״ ,וגס אלו שחולקים
וטוענים שהמציצה היא חלק ממצות המילה ,מודים שבלי מציצה התינוק בסכנה.
דעתו של הרב פנחס הורויץ ז״ל )הפלאד ,כתובות דף ה ע״ב( היא שכאשר צוד,
הקב״ה בהר סיני וביום השמיני ימול ,כבר התכוון שבעסק המילה תהא המציצה
הכרזזית.
ע׳ ״אוצר ישראל״ )אייזנשםיין( לונדון תרפ״ד, ,״מילה״ ע׳ .171
הרוצה לחקור את יסודות חילוקי הדיעות בהלכה יעיין בם׳ ״בנין ציון״ סי׳ כג ו־כד,
ב״כוכבי יצחק״ מחב׳ א עמ׳ 40י .41-וב״שדה המד״ קונטרס מציצה.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דעה דומה לזו אגו מוצאים גם אצל המלבי״ם ,שהיד .לו רגש מיוחד לדקדוקי
לשון עדינים .הוא כותב )״התודה והמצור,״ ויקרא א טו( :״מצץ מן הכפולים מוצץ
בפיו דבר שיש בו לחלוחית״ .כסמך לדבריהם אפשר להצביע על מאמרו של ר׳
ישמעאל ב״ר יוסי )ויקרא רבה טו( :״ספוג לא שהוא מוצץ אלא שהוא משמר את
המכה״.
3אולי אפשר גם להניח שטעמים רפואיים הניעו את הרמב״ם להוסיף על דברי
הגמרא .ידוע לנו שבימים קדמונים היו רגילים למצוץ מכה לשם רפואה .מהמאמר
בויקרא רבה אנו רואים שבימי התנאים היו נוהגים כך .ספוג איננו מוצץ ולכן מותר
להניח אותו על מכה בשבת ,אבל מציצה בפה אסורה מפני שזאת היא דרך של
רפואה ),אם אין סכנת נפשות כמו אחרי המילה( .עד ימינו־אנו קיים המנהג למצוץ
מכה .יש מוציאים את ארם הנחש שנשך ע״י מציצה בפה ,הפרופסור לאנטומיה
שלמדתי אצלו ,הורה — ע״פ עדותו של ד״ר רוזנבאום — שבמקרים של פציעה
בשעת ניתוחי מתים יש להוצלא את הזיהום ע״י מציצה בפה .בדומה לזה אנו יכולים
לשער שגם לפי השקפתו של הרמב״ם תהיה המציצה מועילה להעביר את הזיהופ
מהחבורה של המילה .כמובן מועיל לכך רק דם טרי ונקי הבא ממקומות רתוקים.
רק כ ך אנו יכולים למעט את סכנת הזיהום בחבורת המילה ,סכנה הכרוכה בכל
חבורה .זרם הדם חגמשך גם לאחר המציצה יכול לשטוף חלק ניכר של החיידקים
שמכניסים שפתי האדם המוצץ את התבודד .,נוסף על פעולה זו של שטיפה מיכנית
אפשר גם לחשוב על פעולה ביולוגית של הדם הטרי עם נוגדנים במלחמתם נגד
הזיהום.
5
אולי יש עוד לחשוב על סכנה אחרת במילה ,שהמציצה עשויה למנעד:.
שמף דפ .כך דעתו של ד״ר פ ת י ם המשער שהמציצה מכווצת את כלי הדם וע״י
זה מפסיקה את הדימום .אין דבריו משכנעים ,כי לפי דברי חכמינו ז״ל גורמת
המציצה להבורה חדשה המרבה דוקא את הדימוט .גם הרמב״ם כנראה אינו בדעה
זו ,כי לשם כיווץ בלי הדם ע״י המציצה אין צורך להביא דם דוקא ממקומות
רחוקים .לבן מתקבל יותר על הדעת לראות בזיהום א ת סיבת הסכנה שאליה
מתכווגת המציצה לפי דעת הרמב״ם .גם לפי השקפתנו הרפואית החדישה נוכל
לראות בזה את מגמת המציצה — כמו שבכמה ענינים רפואיים יש נקודות מגע בין
השקפותיו של הרמב״ם לבין השקפת הרפואה של ימינו.
6
7
5י
6.
,7
. 36ק 21£ 1913.ק : ^62123, 161מ3111ג1ח1161 £056ת3רת .£הוא כותב שבימים
ההם גם הכירורגים המפורסמים קיניג ובילדוט המליצו על מציצה בפה בפצע טרי.
. 282ק , 661110 1911,ח.1)1•. ]1111115 ?161155 : 6113115011 *210111>11$>:116 *16>1121
יש בספרות עוד דעה אחרת על הסכנה שהמציצה עשויה למעי• ג להסיר את הדם
הקרוש שבפי האמה )שפכה(] .״זכרון ברית לראשונים״ מאת יעקב הגוזר׳ הוצ׳
מרדכי גלאםבערג ,קראקא תרנ״ב 1892ע׳ [20גם ההנחה הזאת אינה מתאימה לדרישת
הרמב״ם למצוץ את הדם ממקומות רחוקים .גם ההנחה של ד״ר שרוזייא ]•משיב
נפש״ חלק ב׳ ,ווילנא תרס״ו[ שהחום של פה המוהל המוצץ מעביר את הכאב
ומונע ע״י זה את ההלם ,אינה תואמת את דרישתו של הרמב״ם .יתכן שגם בעל
•תפארת ישראל״ ]משנה שבת פרק ים משנה ב[ מתכוון לזוהום כשהוא מדבר על
•צבית הגיד) -התנפחות דלקתית( שאפשר למנעו ע״י המציצה• לדעתו היד• לתשוש
לו ביותר בארצות החמות כמו בבבל.
www.daat.ac.il
9
אתר דעת -מכללת הרצוג
המשבר של המציצה במי־.
החתם סופר — ו״יד אלעזר״
ד ע ת הרמב״ם קבעה א ת ההלכה לדורות שמצצו א ת דם המילה בפה — כפי
שהיה כנראה נהוג גם לפני הרמב״ם .בכל הספרות של ימי הביניים אנו קוראים על
ה מ צ י צ ה בפה כעל דבר מובן מאליו ,עד שבא משבר יסודי בענין זה לפני כ־ 125ש נ ה
ע״י הופעת מתלות רציניות שהדגישו א ת סכנות המילה .כבר ידעו הדורות הראשונים
על סכנת המילה .מדובר בהלכה על מי שמתו אתיו מ ח מ ת המילה .בגמ׳ גיטין נ״ז
ע ״ ב מפרש ר׳ יהושע בן לוי את הפסוק ״כי עליך הורגנו כל היום״ על המילה
ב ש מ י נ י ; רש״י מסביר א ת מאמרו ״דזימנין דמיית״ והמהרש״א מוסיף ״מילה
בזמנה שהקטן רך ומסוכן למיתה״ .אבל לא שמענו על מספר רב של ילדים נמולים
שחלו ע״י המילה ומתו.
בשנת תקצ״ז ) (1837באה הבשורה המבהילה מעיר וויען ״חדשים מקרוב קרה
מקרה פה עידנו בכמה ילדים נמולים ממוהל אחד מומחה ,אשר סרחה בעור בשרם
צרעת מ מ א ר ת ופשתה ה צ ר ע ת את כל בשר המילה ו מ ש ם פשתה בכל גופם והרבה
ילדים מ ת ו מ ח מ ת ה צ ר ע ת ה ה י א . . .כ י אין דן דינם למזור ורפאות תעלה לא ע ל ת ה
להם .ועוד איזה מהם בהיים היותם נאנחים ונחלאים ,ושפטו הרופאים כי פן באה
להם הרעה ה ז א ת מ ה מ ת המציצה שבפה המוהל ,הגם כי בדקו המוהל ונמצא טהור
ונקי ולא עולתה בו לא מיני׳ ולא מקצתי׳ מהחולי הלזה ,עכ׳יז למיהש מיהת בעי
בעלמא״ .כך אנו קוראים במכתבו של הרב אלעזר הורוויץ מיום ט״ז ש ב ט .ראויה
היתד ,העובדה ה ז א ת ש ת ע ש ה רושם בספרות ההלכתית ,ומשנה השיבות ה ג י ע ה
לעובדה המכאיבה ה ז א ת בכך ש ה מ כ ת ב הנ״ל נשלח לגדול הדור ,לבעל ״ ת ת פ סופר״
בבקשה להסכים להתיר למוהלים להשתמש במקום המציצה ה מ ק ו ב ל ת בספוג טבול
ביין שסוחטים אותו על המכה .ה ר ב השואל הנ״ל כ ו ת ב :״נכון ג״כ לעשות פעולת
ה מ צ י צ ה בדבר אחר כעושה פעולה ההיא להוציא הדם ממקומות ה ד ח ו ק י ם . . .והרי
מעידים רופאים מומחים שגם הספוג עושה פעולה ההיא כיוצא בה״.
8
9
אנו יכולים לתאר ל ע צ מ נ ו ע ד כמה דן הגאון ה״חתם סופר״ על פיקוח ה נ פ ש
הנ״ל בחשיבות יתרה ,שהרי כבר יומיים אחרי קבלת ה מ כ ת ב היתד ,תשובתו בדרך
לוויען .הוא ה ש י ב :״לא נמצא מציצה בפה דוקא כ ״ א למקובלים שאומרים ל מ ת ק
הדין על ידי פה ושפתיים .ואין לנו עסק בנסתרות היכא דאיכא למיחש לםכנתא
בל ד ה ו . . .וא״ב אין לנו א ל א להוציא ה ד פ ממקומות ר ח ו ק ו ת יהיו על פעולה
שיהיו .ויש להאמין המומהים על זה איזה פעולה תפעול כמו מ צ י צ ת ש פ ת י י ם . . .
כיון דמשום רפואה הוא אין להקפיד אם המציאו הרופאים רפואות אחרות ב מ ק ו מ ם . . .
אפילו היה מוזכר במשנה מציצה בפה מ ״ מ יכולים להמיר בדבר אהד כיוצא בו .אך
יזהירו הרופאים המומתים שיעידו באמת א פ הספוג עושה פעולת מציצה כפה״.
10
.8יתכן שהיתה זאת מחלת השושנה )©1ק$1ץ*(£
.9נדפס בס׳ כוכבי יצחק מחברת א׳ שנת ,1845ע׳ .47
.10הדגשת המלים ע״י מחבר הנאמר .על השיקולים ההלכתיים שבתשובתו דלגפי ,כי
ברצוני להביא רק הענינים השייכים לרופא,
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א נ ו רואים אפוא בעליל כ י צ ד הגאון מרחיק לכת ע ״ מ למנוע סכנת נפשות.
מאידך גיסא — כמה הוא זהיר בדבריו בענין שיקולי הרופאים שהתחליף למציצה
בפה יפעל גם הוא כ מ ו ה :להוציא דם ממקומות רחוקים .ובכן על הרופאים לברר
אם התנאי הרפואי המפורש הזה קוים אז ומתקיים היום.
נשמע מקודם ד ע ת הרופא ד״ר ורטהיים ,היועץ הרפואי של הרב הורוויץ
ה כ ו ת ב ״ על המציצה בפה ,ש י ש לאסור בהחלט את ״המציצה ׳המתועבת׳ כמנהג
שצמח על אדמה מזוהמת״ ,ובמקום זה להשתמש בספוג סטרילי רווי במים או ביין,
לסחוט בו בזהירות את החבורה ,לנקות אותה ולאזן בזה א ת מידת הדימום .לפי זה
היתד ,כנראה דעתו שתכלית המציצה היא איזון הדימום ,וכבר הדגשתי בתחילת
דברי שאין הוכחה לדיעה הזאת .נוסף על כך אי אפשר להניח שלפי חוקי הפיזיולוגיה
יש לספוג מספיק כוח משיכה כדי להביא את חדם ממקומות רחוקים ,ועל אחת כמה
וכמה אם הוא רווי נוזלים .כך מ ת מ ו ט ט כל הבסיס הרפואי של המומחיות שהרב
הורוויץ סומך עליח ,וכך גם אין שחר לקיום התנאי המפורש של ה״חתם סופד״
שהטיפול הנ״ל עושה את פעולת המציצה בפה להוציא הדס ממקומות רחוקים .על
הפעולה הזאת אין זכר בעדותו של הרופא כפי שדורש זאת ה״חתם סופר״.
יש עוד נקודה מ ע נ י נ ת במכתבו של ד״ר ורטהיים :הוא מציע לבטל את
ה מ צ י צ ה בפה .הוא מדגיש שלהצעתו אין שום קשר לאסון ש א י ר ע כתוצאה מהמילה.
יש הוכחות כדורות שרק כליו של המוהל היו גורמי האסון ,ובשום אופן לא מ צ ב
בריאותו של המוהל ,שנבדק בצורה מדוקדקת על ידו ועל ידי כמה מחבריו.
ובכן נעיין בנוסח השאלה ששלח הרב הורוויץ ל״חתם סופר״ .הוא שואל בענין
החלפת ה מ צ י צ ה ב פ ה המקובלת בפעולה אחרת ,סחיטת מוך על המילה .״סיבת
השאלה״ היתד ,המגפה שתיארה בכל פרטיה באריכות ,והוא מוסיף ,ש א ע ״ פ שלא
מצאו מחלה אצל המוהל ,״שפטו הרופאים כי פן באה להם הרעה ה ז א ת מ ח מ ת
המציצה שבפה המוהל״ .לפי זה נשאר בכל ןאת בלב כל קורא החשש שהיה קשר
בין המחלה למציצה בפה .וכן לא הזכיר השואל שלפי ה״הוכחות הברורות״ של
המומחה שלו ,לא היה קשר בין המגפה למציצה בפה המוהל .ומי יודע אם ה ״ ח ת ם
סופר״ היה ממהר כל כך לשלוח א ת הוראתו לוינה ,אילו היו מודיעים לו שהחשש
הוא רק ע י ע י .13
1 2
כ י באמת זריזותו של ה״חתם סופר״ מ ו ב נ ת מ פ נ י שהיה בדעח שפיקוח הנפש
הוא מ מ ש מ ע ש י ואקטואלי ,והזכרנו כבר א ת דהיפות תשובתו .לדעתו לא היתה לו
.11במכתבו של ד״ר ורטהיים מיום 15במרץ ) 1837בשפה הגרמנית(• .כוכבי יצחק״
וויען 1845 ,מחברת א׳ ,ע׳ .45
.12אמנם :חות הדעת הרפואית בכתב לא היתד .מראה לפני השואל ,אבל בפרםמו את
שאלתו ותשובת הח״ס כעבור שמונה שנים — הח״ם לא היה אז בחיים — לא העיר
על המסקנה הרפואית הסופית הנ״ל.
.13החשש העיוני יוצא גם מהודעת שלושה רופאים נוצרים )שנדפסה ב״גוכבי יצח2״(ו
הכותבים שישנה •האפשרות״ שםעולת המציצה בפה ״ממסיבות מיוחדות״ עלולה להעביד
מחלות המוהל לתינוק.
www.daat.ac.il
11
אתר דעת -מכללת הרצוג
ברירה כי אם לפמוך בעניז פיקוח ה נ פ ש על ד ע ת הרופאים כאילו נגרמה המגפה
על ידי המציצה במה ,ולוותר ל פ י זה על הצורה הקדומה של מציצה זו לטובת
הספוג במקומות של סכנה.
לא כן הרב אלעזר הורוויץ .הוא הסך א ת האונס לרצון ,ובתשובתו מ ש ג ת
ת ר ״ ד ,כ ו ת ב :״הנה זה יותר משמונה שנים אשר הנהגתי פה העירה לעשות
המציצה ע״י ספוג ש ה מ צ י א ו ״ הרופאים מומחים״ ושם הוא משבח את ה ס פ ו ג :
״ופעולת ה מ צ י צ ה ה ז א ת טובה הרכה יותר לרפואת הנימול מאותה המציצה שבפה
ובשפתיים וכאשר יתנו עידיהם ויצדקו כמה אלפים ילדים נמולים פה ובקהלות
״ .16
גדולות אחרות שהנהיגו ג״כ למצוץ
ה ט ע נ ה האחרונה ,ש ל א ראו נזק אצל הנימולים ,אינה יכולה להחזיק מעמד בפני
ביקורת של רופא .ה ר ב הורוויץ מסתמך כנראה בטענתו על העובדה שלא הודיעו לו
על אסון של מ י ת ת נימולים ע״י דימום .אבל אם אנו מתחשבים בסכנת הזיהום
ותוצאותיו ע ל ת מ ו ת ת תינוקות הנראות ל ע ת י ם רק אחרי שבועות וחדשים!— כידוע
לכל רופא ילדים — מ ת ב ט ל ת עדותו מאליה ,שהמציצה אינה חשובה למנוע סכנה,
וגם אין שום הוכהה שהיה די בספוג למנוע א ת הזיהום .
גם מצד בעלי ההלכה באה ה ת ע ד ו ת חריפה לעמדתו של הרב הורוויץ .המהר״ם
שיק ,שהיה ת ל מ י ד מובהק של החת״ם ,הדגיש שההת״ם לא צירף א ת התשובה להרב
הורוויץ •לקובץ ת ש ו ב ו ת י ו מפני שהיא היתד ,רק הוראת ש ע ה בשעת הדחק,
)תשובות מהר״ם שיק או״ח סי׳ ק נ ״ ב ועיי״ש דבריו( .גם מ מ ש פ ח ת החת״ם אישרו א ת
ז ה .על התוכן ההלכתי של התשובה הלק בהריסות ר׳ יעקב עטטלינגער )״בנין
ציון״ סי׳ כג ,כד(.
לאור התגובה הזאת אנו מבינים שהיתה התנגדות למעשה לשינוי דרך ה מ צ י צ ה
המקובלת .אולי היה לזה עוד גורם פסיכולוגי .פרסום הענין דוקא ע״י הרב הורוויץ
לא היה ממליץ ביותר ,מפני שהלה לא היה רצוי לכל הרבנים בימיו .עוד חמישים
שבה אחרי הפרסום אנו רואים שהמוהלים בכל מזרח אירופה מצצו בפה .בשנת
תר״ם כותב הרב מלבוב ,ר׳ בדודא ז צ ״ ל :״במדינתנו אין טעם לשנות המנהג״ ״ .
14
ב ם פ ו ג
1 7
18
1 9
20
.14שו״ת .יד אלעזר״ סי׳ נר.,
.15אינני מבין איזו ״המצאה״ הוא הספוג ,שפעולתו היתד ,ידועה כבר לחכמי המשנה,
אבל הם ידעו גם כן שספוג אינו מוצץ.
.16גם הרב צבי הירש חיות <שו״ת סי׳ ם( מזכיר המצאות חדשות של הרופאים.
.17הרב הורוויץ מרחיק לכת עוד יותר באמרו שהמבע השתנה מאז שתקנו את המציצה
־ -כנראה הגיע למסקנה זו מתוך תצפיות כאלו שאינן מחזיקות מעמד בפני ביקורת
מדעית — ולבן היה בדיעה שיש לבטל את המציצה לגמרי) .בענין ״שינוי הטבע״
1 ,י.ד,לבה ע׳ הרב ד״ר שיפר ״תודה מציון״ שנד ,ה׳ חוב׳ ב׳ ,וגם ״דעת כהן״ ס׳
.י
!
קמ״ב(.
.18דברי החת״ם :״הנני כותב על הספר בדיד כל מה שחנני השי״ת בהלכה״.
.19ע׳ ״דם ברית -מאת אלכסנדר סעדטיס .לונדון תרם״א ,ע׳ .10
.20השקפותיו על ביאת משיח אישי מבית דוד שהביע אותן לפני בית משפט נכרי
גרמו לערעורם של 160רבנים ,ובראשם הרב עזריאל הילדםהיימר .ע׳ •איזראליט״
.שנת ,1864 .וגם ״הרב שמשון רפאל הירש ,משנתו ושיטתו״ ,הוצאת ״עזרא״,
.21ע׳ •דם ברית״ הג״ל ,ע׳ .76
ירושלים תשב״ב ,ע׳ .355
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהונגריה הוסיפו למצוץ בפה ,גם בפרםבורג ,עירו של ה ח ת ״ ם — ובודאי לסי
הסכמתו .ראיתי גם מ כ ת ב מחרב ר׳ יצחק אלחנן ספעקטר מקאוונא מ ש נ ת ת ר מ ״ ח ״
בו הוא כותב בזה ה ל ש ו ן :״ובאמת במדינתנו בעז״ה כולם מוצצים בפיהם ממש
ואין שום מוחה ומעכב כלל״ .הרב לא ה י ה יכול לשער שכבר בדור ה ב א התחילו
דוקא בליטא חוגים רחבים של מוהלים לוותר על המציצה בפה ולהשתמש רק
בספוג או בצמר גפן **.
בהלת הזיהום
איך נובל לבאר את ההתפתחות הזאת ? ברבות העתים אירעו מקרי אסון בילדים
הנימולים כמו המגפה בימי ה״חתם סופר״ .מכמה ארצות באירופה הודיעו עליהם
בעתונות בצורה מבהילה .היו מגפות של ש ח פ ת )טוברקולוזים( ושל עגבת )זיפיליס(
שסיכנו אפילו את המוהלים בעצמם כשמצצו מילת תינוק שהיה מזוהם .היו ידיעות
מלונדון ,מלבוב ,מוורשא ,מקראקא ,מווילנא ,מהמבורג ומאוסטריה שהרבה מקרי
מות אירעו ע״י הדבקה ,וגם היו מומחים שניסו להאשים את המציצה בפה כסיבה
למקרים אלו .בשנת תרמ״ח ,החליטה אספת מוהלים בלונדון ביחד עם רופאים ועם
״הרב הכולל״ ,לרגל מעשה שהיה ,לבטל את המציצה בכלל .בשנת תרנ״ח פנתה
חברת רופאים באוסטריה לממשלה בבקשה לאסור בכלל א ת המילה .גם המוהלים
בעצמם הפסיקו את המציצה בפה ,הן מתוך פחד מהממשלות ,הן מתוך פחד מפני
הזיהומים שהיו מתפשטים והולכים.
24
25
גם הרבנים עמדו תחת לחץ הרופאים ,כפי שאנו קוראים במכתבים שהגיעו להרב
ד״ ר סיני שיפר ז״ ל מ ל י ט א על דבר שימוש בצמר גפן במקום המציצה .הרב חיים
עוזר גרדזנסקי ז״ל כותב )שנת תרם״ו( :״סבת הדבר מתחלה לפי הנראה היה בגלל
מוהלים חולים אשר חששו למצוץ בפה ודבר הגלעזכן לא הובא בעירנו״ )וילנא(.
אבל השימוש בצמר גפן ה ת פ ש ט גם בלי סיבת מחלת מוהלים ,והרופאים העידו שגם
בדרך זו מוציאים את הדם ממקומות רחוקים .כל זה נעשה ,כפי שיוצא מתוך
הכתבים ,״לא בהסכמת הב״ד״ .הרב חיים עוזר כ ו ת ב :״והנה אין ספק אשר במקום
שאין שום חשש מ צ ד מחלת המוהל או הילד שראוי למצוץ בפה ולכה״פ ע״י
ה ת ח ש ב בשימוש בצמר גפן
גלעזכן״ ,לפי זה אפשר להבין שאפילו ה״תפץ חיים״
2 6
2 7
.22
.23
.24
.25
.26
.27
מכתב בכתב־יד) .אוסף מסמכים ע״י הרב ד״ר מיכאל בהן — פולדא(.
״ברית יצחק״ מאת בוקאטמאן ,ווילנא .1917
הרב הראשי לאנגליה ,שהיה בימים הללו הרב נתן אדלר ז״ל )בעל ״נתינה לגר״(
כנראה לא הסכים לזה .במכתבו אל הרב מיכאל כהן )ב׳ תמוז תר״ח( הוא מזכיר
כסיבה למגיפה צמר גפן מזוהם שהיה בתיק כלי המילה של המוהל )ז״א הוא אינו
מאשים את המציצה( ,והמוהל בעצמו היה כשר )בריא( .מגמתו של הרב היתד .שלא
יבטלו ״ח״ו הברית כולו או מקצתו״ )ז״א המציצה( מצד הממשלה.
ספרות אצל ״דם ברית״ ע׳ 3׳ ע׳ .45
הרב ד״ר סיני שיפר .הרצאה על המציצה במסגרת £ £1161:מ1£11ח?1616 ¥61:61
5חז£11ח ]11(36ח001(^6ו£1ז 0168 0ח1:61:6$56ח .>316 1פרנקפורט ,תרס״ו ע׳ .17
אין אנו יכולים להרחיק לכת ולראות בכר הוכחה שה״חפץ חיים״ הסכים לשימוש
בצמר גפן ,כפי שחושב הרב ד״ר יעקובוביץ )הרופא העברי ,כרך לה ,1962 ,עמ׳
.(129ה״חפץ חיים״ מביא את ה״יד אלעזר״ ונמוקו — וגם את ה״בנין ציון״
המתנגד לו בהחלט .הוא אינו מכריע ,וגם אין לו פה המקום לדון על זה.
www.daat.ac.il
13
כ
ש
ב
א
1,ףף ן ן ך ^
ב
כ ן ת
א
ש
אתר דעת -מכללת
בךןךך ,הרצוג ן ן ^ ן ף
)
3
ת
ב א ן ר
מ ש נ ה
י ש
,ן,׳ 26 ( *(,
7
א
יש להרהיב ק צ ת א ת הדיבור על ״עדות״ הרופאים הטוענים שאפשר להוציא
א ת ה ד ם ״ממקומות רהוקים״ על ידי צ מ ר גפן .הם חשבו בנראה שע״י לחץ בבםים
האבר אפשר להוציא דם לתוך מ כ ת ה מ י ל ה ׳ .אכן ״רחוק״ ו״קרוב״ הם מושגים
יתםיים .בכל אופן ,לדעתי לשון הרמב״ם איגה מתאימה כל כ ד לפעולה זו .״שיצא
הדם״ הוא דורש ,ז״א שהדם יזרום מאליו — כתוצאה מכח המשיכה והשאיבה של
המציצה .אילו היה מתכוון לסחיטה ע״י צמר גפן ,היה יותר מתאים הביטוי
״שיוציא הדם״ .חשוב עוד יותר להצביע על כך שדיעת רופאי וילגא לא היתד,
מבוססת על יסוד השקפתנו הרפואית .כי אפילו אם הדם יצא ע״י הסחיטה בצמר
גפן דרך מכת המילה ,הזרם שלו אינו מספיק הזק שיוכל להעביר את כל הזיהום
מהמכה — וזוהי לפי השקפתנו תכלית המציצה ,כפי שבארנו .הכירורג המפורסם
פרופ׳ ברגמן כותב ב מ כ ת ב שהוצאת הדם ממקומות רתוקים מבוצעת רק ע״י
מציצה דרך שפופרת ,״מה שאין כן ע״י לחיצת צ מ ר גפן או ספוג או כדומה״.
באותם הימים רק רופאים א ח ד י ם גיסו להוכיח שהמציצה מביאה תועלת
רפואית ושפרםום סכנת המציצה היה מופרז ,אבל קולם היה בטל ומבוטל בדיעות
רוב הרופאים למראה בהלת המגפות שהודיעו עליהן בספרות .כך נוכל להבין
שבהרבה מקומות לא מיהו הרבנים ביד המוהלים שהשתמשו בצמר גפן .הם חששו
לפיקוח נפש וסמכו על הוראתו של ה״חתם סופר״ בשעת חירום זו .ברם היה עוד
קהל מוהלים שלא ראו תקלה בעבודתם במציצה בפה ,והם ממשיכים עד ימינו אנו
בדרך זו ,אבל מאידך גיסא רבים המוהלים בכל ארצות תבל המוצצים רק באופן
סמלי ע״י סחיטת צמר גפן או שהם מבטלים את המציצה לגמרי.
מעיר ויען מודיע פרופ׳ פליישל פון מרקוב )ביום (25.12.87ששם ה מ צ י צ ה
כ מ ל ה לגמרי .ה ר ב גרשון פוזנא )דיין בפרנקפורט( כותב )ר״ח ט ב ת תרמ״ט( ** :
״יודע א נ י כי רוב פעמים לא מצצו המוהלים כלל וכלל ,ויש מוהלים בעירנו ש ל א
מ צ צ ו אפילו פעם א ח ת מ א י מ ת המלכות״ .מאנגליה כותב חרב יחיאל מאיר מנדלסון
שבשנים האהרונות אינם מוצצים כ ל ל מ ט ע ם סכנה למוהל .שיאה ש ל ה ת פ ת ח ו ת זו
היתד .בארץ באדן )בגרמניה( כ י שם אסר הועד היהודי ה ע ל י ו ן ) ״ א ו ב ר ר א ט ״ ( על
9
1
3 0
3 1
3 2
3 3
3 5
3 6
.28
ע.
.30
.31
.32
.33
.34
.35
.36
14
גם רוב גדולי הרבנים ברוסיה התנגדו בהחלט לשימוש בצמר גפן במקום המציצה
)ע׳ שיפר ע׳ .(19ע׳ ערוך השלחן יו״ד ם׳ רס״ד ם׳ י״ט ,וגס •דעת כהן״ ם׳ קמ״ב.
קשה להאמין שהרמב״ם יכנה את קרבת מקום המילה לבדה •מקומות רחוקים״.
גם הרב ד״ר צבי בנימין אוירבך )כרית אברהם״ מהדורא תנינא .פרנקפורט דמיין
,1880ע׳ (93מדגיש• :וטעם המציצה כדי שיצא הדם בשטף״.
ע׳ ד״ר שיפר •הרצאה על המציצה״ ע׳ .22
ד״ר נפתלי קליין ־ ,"0^^•^00^1$100פרים .1888ד״ר עמנואל רוזנבאום• ,מציצה״
לייפציג .1913ד׳יר שערהייא• ,משיב נפש״ חלק ג׳ ,ווילנא תרס״ו.
גם היום ישנם זיהומים כתוצאה מהמילה .ראה• :הרפואה״ כרך לא׳ שנת תש״ו ע׳ ,22
מאמרו של ד״ר בוגרשוב ) 3ילדים מתו משחפת( .אני בעצמי דאיתי בברלץ 3
מקרי שחפת של אברי המין והבלוטות ,שאחד מהם נפטר לצערי.
מכתבים בכתב־יד מאוסף המסמכים של הרב ד״ר מיכאל כהן.
•דם ברית״ ?מ׳ .45
ה״אוברדאט״ היה אז בשליטתם של ד.,מחדשיס״ והמתבוללים.
,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המוהלים ל א רק א ת המציצה בפה אלא גם ע ״ י שפופרת זכוכית ,אשר עליה נרחיב
את הדיבור בפרק הבא ,ואיימו עליהם שהעבריינים עלולים להימסר למשפט פלילי
של הממשלה .
37
כ ך נדמה היה כאילו בא קיצה ש ל המציצה בפה.
החזרת העטרה ליושנה
ה ב א מ ת נסתם הגולל ע ל המציצה בפה ?
ישנם ,תמיד כוחות בעולם המחזירים א ת העטרה ליושנה .כעין א י ל ת השתר
הופיעה תשובה קצרה בענין מוהל שבקשוהו למול בלי מציצה ,מ א ת הרב שמשון
רפאל הירש ז״ל בשנת תרמ״ו ,בה ה ו א כ ו ת ב :״טעות לומר שחכמי זמננו העיזו
לומר אדרבא המציצה ה י א ה י א סכנה לילד ,זה לא שמעתי ,לכל היותר אמרו שהיא
דבר שאין בו צורך לרפואת הנימול ויש לבטלד .מחמת שראינו אשר ילדים רבים
באו לידי סכנה בעקבות המציצה .ובעו״ה אין להכחיש שאין זה שקר מוחלט אלא
א מ ת ה ו א . . .אכן ל א ב א ה הרעה הזאת ע ״ י עיקר מ ע ש ה המציצה אלא מ ח מ ת שהי׳
המוהל איש ט מ א שפתים אשר מורסה ארסית בפיו״ וכו׳ עכ״ל .ההפרדה הברורה
הזאת בין עיקר מעשה המציצה ובין תופעות הלווי של זיהום משני — היא היתד,
כנראה מורה דרך להרב ד ״ ר מיכאל כהן ז״ל שישב על כ ס א הרבנות בעיר פולדה.
כחניך האסכולה של הרבנים הירש והילדםהיימר ר א ה כתפקידו ,במקרה ש ל ה ת נ ג ש ו ת
בין העובדות התדישות לבין ההלכה ,למצוא פתרון לבעיה ל א על ידי הוראת שעה
הדוחקת קמעה א ת ההלכה מ כ ס א מלכותה .בדלית ברירה — א ל א על י ד י ה כ נ ע ת
ה מ ד ע והטכניקה החדישה לשירות ההלכה כעוזר וכריע .בדרך זו הצליח לההזיר
א ת העטרה ליושנה.
3 8
3 9
בידי אוסף מכתבים — כתבי י ד — שקיבל ה ר ב ד״ר כהן ,לפי דרישתו ,מ א ת
גדולי הדור וחכמיו ומאת גדולי הרופאים בזמנו .ראשית דרכו היתד .לברר א ת
השקפותיו של ה מ ד ע החדיש על המציצה בפה בדרך המקובלת .בשנת תרמ״ח ה י א
שלח שאלונים מפורטים לכל הפרופסורים לכירורגיה ולהיגיינה שעמדו בראש
האוניברסיטאות שבגרמניה .עיקר שאלתו היה ,אם ע ״ י שטיפת פיו של המההל
בנוזלים מתאימים וע״י טיפול במילה אחרי המציצה בסממנים מחטאים אפשר למנוע
א ת הזיהום .ל פ י זה רצה למצוא אפשרות שהמוהלים ימשיכו במציצה בפיהם ממש.
תוכן ה ת ש ו ב ו ת שקיבל מהפרופםורים ל א היה אחיד .רובם המליצו לבטל א ת
המציצה בפה מפני שאין אפשרות בטוחה למנוע מחלה וסכנה מהילדים ,כי אין
אפשרות להסיר א ת המזיקים מהשפתיים ומהפה .הם הדגישו א ת הופעת ה מ ג פ ו ת
שכבר הזכרנו ,וכן טענו שאפילו אם נפגעו רק ילדים מעטים ,צריכים בכל זאת
£ .37ח1)1611$1311^61$11״ ; 10.1.1883, 5 10מז0ע "£ >36$ 066113*5תגזמ"^1-01(1
3111.1897X29,5 26.״מ״ ,ו £1161• * 1 0 1
.38״נחלת צבי״ פרנקפורט ,כרך ב׳ גליון ה־ו .נדפס גם בספר -הרב שמשון רפאל
הירש ,משנתו ושיטתו״ הוצאת ״עזרא׳׳ ,ירושלים תשכ״ב ע׳ .345
.39הנני מכיר תודה לרבנית כהן ,ירושלים ,כלתו של הרב ד׳׳ר מיכאל כהן ,שמסרה
לי את המכתבים לעיון.
www.daat.ac.il
*5
אתר דעת -מכללת הרצוג
לבטל א ת ה מ צ י צ ה בפה בגלל דרישת מ ד ע הרפואה .בראש הרופאים שדגלו ב ש י ט ה
זו ע מ ד הפרופסור המפורסם רוברט קוך.
בצד ה ש נ י ע מ ד מיעוט של גדולי הרופאים ש א מ ר ו :גבון ,אי אפשר ל ה ט א
)דיזנפקציה( א ת הפה ,אבל ל מ ע ש ה יספיק לשטוף א ת הפה בתרופות מחטאית ,ל ג ק ו ת
א ת השיגים ו א ת שערות הזקן לפני המציצה .ואפילו אם יישארו מספר חיידקים ,כ ו ח
התנגדותו של התינוק י ח ד עם זרימת הדם התי ימנעו כרגיל את הסכנה כ ש י ט פ ל ו
טיפול אנטיספטי בחבורת המילה אהרי המעשה .כמובן צריך המוהל להיות א י ש
בריא ושהוא בטוח בעצמו באחריות קפדנית שאין לו ש ח פ ת או מחלה אחרת )עגבת,
פצעים בפה ,בשיניים וכד׳( .כך היתד ,דעתו של הכירורג המפורסם פרופ׳ פון ברגמן,
ברלין .גם פרופ׳ פון נוםבאום )כירורג של אוניברסיטת מינכן( כותב שאפשר,
מבחינת ההיגיינה ,להסכים למציצה בפה בתנאים המפורשים לעיל .״אז הדם ה ב ר י א
של התינוק הנימול וטפול נקי ואנטיםפטי בהחלט בפצע ימנעו כל תוצאות ר ע ו ת ״ .
הפרופסור המפורסם רובנר ה נ ה ש ב לאביה של ההיגיינה החדישה ,כותב שהוא ה י ה
מעדיף לבטל א ת המציצה ,״אבל היות ואי אפשר לבצע זאת מטעמים שבדת ,א מ נ ם
אי אפשר ל מ נ ו ע א ת הסכנה כולה ,אבל אפשר לצמצם א ת מקרי הנזק ע ד למינימום״
)ע״י הפעולות הנ״ל(.
כל הפרופסורים האלה השיבו ע ל שאלותיז מבאן מוצץ המוהל
של הרב ד ״ ר בהן תשובות כהלכה — א י ש ל פ י
י צמר גפן םסרלי
דעתו .רק פרופסור א ח ד ה ב י ע ר ע י מ
ה צ ע ה מ ק ו ר י ת :אם אין אפשרות למנוע זיהום
המילה ע ״ י ה פ ה והשפתיים ,הרי אפשר ל ב צ ע
א ת ה מ צ י צ ה ב פ ה בלי נ ג י ע ת ה פ ה המזוהם
בחבורה ,ע ל ידי א מ צ ע י בין המילה ובין הפה,
וכך ל מ נ ו ע ה ע ב ר ת היידקים .ב ה צ ע ה זו,
במכתבו מיום ,25,11.1887הניח הפרופסור
פ ו ן פטנקופר א ת היסוד ל״שפופרת המציצה״
הידועה שהיא ע ו ד היום!בשימוש א צ ל מהתלים
רבים .בהתחלה ח ש ב הפרופסור ע ל מכונה
מורבבת מזכוכית ומגומי .א ב ל בליבון הענין
ע ״ י חילופי מכתבים עם ה ר ב ד ״ ר כהן באו
ע צ מ א י
שניהם
4 0
פ
ף
ש
פ
ן
לידי הסכמה ע ל ד ג ם א ח ד של
ת
ז כ ן כ י ת
א
ה א ב ר ובקצהו ה ש נ י
ב פ י ן
ש
ף
ק צ ה ן
מ ו צ
ן ; א ח ך
? יימיי״ל
י ן ש ם
א
ת
ה
ע
ל
ד
ם
4 1
קצה השפופרת
ששמים על אבר
השפופרת כדגם המקורי״וכגיודללזטכעי
)מההוראות למוהלים משנת תרמ״ח(
.40כל אחד מהם מצא את הדגם הסופי מעצמו וכתב על זה לחברו .בך יצא הדבר מבין
שניהם .הפרופסור כתב אחר כך על המקרה הזה• :שתי נפשות ורעיון אחד,
שני לבבות וקצב אחד״.
.41ע׳ •תו יהושע״ )הרב יהושע בריםקין( ווארשא תרנ״ד ,ע׳ .136
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אחרי גמר המלאכה שלהו את דוגמאות השפופרת אל הפרופסורים וכולם הודו
עכשיו שהיא משוכללת באופן היגייני ואין בר* אפשרות ש ל ז י ה ש ו נ ז ק מ ש ע ת מציצה.
גם פרופסור הו/ברט קוך הודה בשיחה אישית שהשפופרת ה ו א רעיון מוצלח .
ה ה מ צ א ה מצאה חן בעיני רבנים חשובים .גם ה ר ב ש״ר הירש ,הרב ד״ר
הילדסהיימר והרב הראשי שטרן ,המבורג ,קבעו שהשפופרת מ ת א י מ ה לגמרי למציה
להוציא את ה ד ם ע״י מציצה בפה ממקומות רחוקים .גם הרב יצחק אלחנן ספעקטר
)קאוונא( ה ס כ י ם ״להתיר זה דהא עכ״פ נמצוץ הדם ע״י זה ומקיימים ג״כ ע״י
זה את מצות המציצה״.
אכן היו גם טענות נגד שימוש שפופרת ,וההתנגדות קמה משני צ ד ד י ם :היו
רבנים שחחזיקו במנהג המקובל של מ צ י צ ה ישירה בפה ,והיו שרצו ,מ ט ע מ י ם
רפואיים ,לבטל לגמרי את המציצה או לכל הפחות להסתפק במציצה סמלית ע״י
צמר גפן .הטעמים הרפואיים הללו הם מדומים ,לדעתי.
טענה א׳ :יש סכנה •שהשפופרת תישבר ע״י שיניו של המוהל — .הנסיון מראה
שאף פעם לא הודיעו על מקרה כזה למעשה ,כי שפופרת אינה נכנסת כלל לתוך
חלל הפה בין השיניים ,אלא המוהל מוצץ בשפתיו הרכות.
טענה ב׳ :השפופרת יכולה להבל א ת העור העדין ,אפילו את ,האשכים של
התינוק ,ע״י הלחץ — .ש פ ת שפופרת חלקה לגמרי ,ואפילו לחץ של כמה שניות לא
יגרום שום נזק .לסביבת האשכים השפופרת לא תגיע בכלל.
טענה ג׳ :כתוצאת הדימום ילך לאיבוד כח בעל ערך לתינוק ,גם במציצה
הישירה בפה ,גם ע״י שפופרת — .אם אנו מחשבים שכמות הדם היוצאת ע״י
המציצה אינה מגיעה אפילו ל ח צ י סנטימטר־מעוקב ,ושהכמות הכללית של דם
התינוק היא בערך שלוש מאות סנטימטר״מעוקב ,הרי נראית טענה זו מגוחכת .לעתים
קרובות מיציאים הרופאים ,לשם בדיקות ,פי עשר מכמות זו מבלי שייגרם נזק לתינוק.
4 2
4 3
טענה ד ׳ :שפופרת אינה מ ו נ ע ת זיהום המילה ע״י המציצה — .כל המומתים
מאשרים א ת ה ה י פ ך :בשימוש שפופרת אין סכנת זיהום .אפשר לחטא )סטריליזציה(
בקלות את שפופרת בעצמה ע״י הרתחה במים במשך עשר דקות ,או ע״י תרופות
מחטאות.
טענה ה ׳ :הפקק של צמר גפן שבתוך השפופרת מקטין את הלחץ השלילי,
וממילא אין המציצה ה ז א ת יכולה להוציא א ת הדם ממקומות רהוקים — .אם נשים
רק שכבה דקה של צמר גפן לתוך השפופרת ,לשאר עוד מספיק לחץ שלילי מפיו של
המוהל על מ נ ת להגיע ע ד לחבורת המילה ,ולדעתי עוד יספיק להוציא דם ממקומות
רחוקים .אמנם יש מוהלים המתחשבים בחשש זה ומוצצים בשפופרת כ ל י צמר גפן.
אז הדם המצוץ מתאסף בבית הקיבול על השפופרת ,והם נזהרים שלא יכנס לתוך
פיהם.
.42כאותה תקופה פרסם מוהל אחד מלונדון — אלכסנדר טערטיים — על המצאת
מכונת מציצה )ספר ״דם ברית׳׳ ,לונדון תרמ״ח( שבעזרתה הדס נמצץ לא ע״י
הפה אלא ע׳׳י כדור גומי השואב את הדם לתוך כלי זכוכית .השימוש ,הניקוי
והחיטוי )דזינפקציד (.היו ומסובכים ,ומפני זה לא חדרה המכונה לקהל המוהלים .גם
מבתעת ההלכה התנגדו רבנים מפני שהמציצה לא היתה בפה< .ע׳ •דעת בהן״ קמ׳׳ב(.
.43מכתבו מיום כ״ט תמוז תרח״ם נמצא בתוך אוסף המכתבים של הרב ד״ר כהן.
www.daat.ac.il
17
אתר דעת -מכללת הרצוג
בידור ה ט ע נ ה הרפואית האחרונה ה ז א ת ישפיע אולי על אותם רבנים ש ל א
הסכימו ל ש י מ ו ש בשפופרת .אולם עיקר ט ע נ ת הרבנים המתנגדים היתד• — כאמור —
מ ג מ ת ם ש ל א לשנות א ת ה מ נ ה ג המקובל למצוץ כ פ ה באופן י ש י ר ״ .גם הרב י צ ח ק
אלוען ,ש ל ד ע ת ו ה ש פ ו פ ר ת מ ת א י מ ה להלכה למציצה ,ל א רצה לבטל א ת המנהג ה ז ה
במדינתו .הוא כ ו ת ב :״במדינתנו בעז״ה כולם מוצצים בפיהם מ מ ש ואין שום מ ו ח ה
ומעכב כלל ואין שום סכנה ופגע הלילה כ ל ל . . .אך במדינתם דרבו המשטינים ע ״ ז
בעו״ה אבל ע ״ י קנה תלול אינם מקפידים ,בודאי יש לעשות כ ן ״ .המוהלים
בקאוונא התנגדו גם הם לשימוש בשפופרת מפני שלדעתם ״אם יש חשש סכנה
במציצה בפיהם כן יש לחוש אף כשמוצצים בהקנה החלול״ .ה ב ע ת ד ע ה זו נ ג ד
ד ע ת הפרופסורים — ששללו כל סכנה בשימוש בשפופרת — היא שגרמה שבדור
הבא ,כשרבו הזיהומים ע ״ י המילה ,נטשו מוהלים רבים א ת המציצה לגמרי והסתפקו
בסחיטה בצמר גפן ,במקום לפנות אל שפופרת המציצה המונעת כל סכנה ומוציאה
בכח ה פ ה א ת הדם ממקומות רחוקים ,כדרוש לסי לשון הרמב״ם.
4 5
תכלית ה מ צ י צ ה ה י א מ נ י ע ת סכנה ,ואם ביכלתנו ,ע ״ י השימוש בשפופרת ,ל מ נ ו ע
ביתר בטחון כל זיהום ,הרי נהשב השימוש הזה בעיני הרופא כ״הידור מנוה׳״.
א ם כן ,כל ר ב ורופא שבידו ל ה ש פ י ע על המוהלים שיעזבו לכל הפחות א ת
ה ש י מ ו ש כספוג א ו כ צ מ ר גפן לשם מ צ י צ ה סמלית ,א ש ר יסודו ההלכתי והרפואי
מסופק כ מ א ד מ א ד ,כ פ י ש ה ר א י ת י — ו י פ נ ו אל שפופרת ה מ צ י צ ה — תבוא עליו ברכה.
זיהומים אחרי המציצה
ל ד ע ת י טעונה בירור ע ו ד בעיה ,זו ש ל ס כ נ ת מגפות אחרי מציצה בפה .יש בזה
דעות רופאים סותרות מ ן ה ק צ ה אל הקצה .עובדות ע ל מגפות שנתפרסמו _ אפילו
א ם ה ן מוגזמות — שרירות וקיימות ,וגם הפרופסורים אישרו א ת האפשרות ה ע י ו נ י ת
ש ל זיהומים כאלה .אבל מ צ ד ש נ י עומדים רופאים רציניים השוללים א ת נזקי ה מ צ י צ ה
ב פ ה > ,וטוענים שחיידקי ה פ ה אינם יכולים לחדור למילה ,כי היין שבתוך ה פ ה מ ד ל ל
4
.44ע״ע תשובות ב״שדה חמד״ .בתקופתנו התנגד הרב יוסף צבי דושינסקי ז״ל <שו״ת
מהרי״ץ סי׳ ק( לשימוש בשפופרת .אכן לעומת זה — גם היום נוטים הפוסקים
לשימושו .ע׳ מכתבו של הרב חיים עוזר גרודזגםקי לעיל עמ׳ .13וע׳ ״דעת כהן״ ס׳
קמ״א .וע׳ •הר צבי -להרב צ.פ .פרנק )ירושלים תשכ״ד( סי׳ די״ד ,וז״ל, :הנה
גם בזמן הזה דשכיחי מחלות ע״י מציצה בפה ,מאן דמיקל לעשות המציצה ע״י שפופרת
של זכוכית לא משתבש״ .יש בידי הוכחות שגם הרב ״חזון איש״ הסכים לשימוש
בשפופרת.
.45ע׳ גם מכתבו של ר׳ יצחק אלחנן מיום י״ב כסלו תרמ״ט התובע מציצה ישירה בפה
)״שדה חמד״ ע׳ א׳ שסו( :״דק אם אין מניחים מן הממשלה אז ימצצו ע״י חלולים״.
דק שני מקרים ידועים לנו שהרב יצחק אלחנן ויתר בהוראת שעה על המציצה בפה
)עי׳ הרב שיפר ״הרצאה על המציצה״ ע׳ .(17התנאי היה שהמחהלים יבטיחו שביכלתם
להוציא גם דרך צמר גפן את הדם ממקומות דחוקים) .דעת המוהלים אינה תואמת
את ההשקפה הרפואית ,עי׳ עמוד 14של המאמר הזד•(.
.46ד״ר קליין ,ד״ר שערהייא ,ד״ד רוזנבאום )עי׳ לעיל עמ׳ ,(9ד״ר פרוים )״שדה חמד״
א׳ ש״ע ע׳ .(2738אחרי המצאת השפופרת ע״י הרב ד״ר כהן מספר ד״ר פרוים
ש״שימוש בשפופרת התפשט בארצות אירופה״! .בנראה היתד ,רוחו נוחה הימנו) .ע׳
) * . 43—44א (15(:113!1 1897,תנ61: ^110. 111ח55, ^16טמ? . ] .תם.
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ת הרוק ומקטין כך א ת מספר החיידקים; כמו כן יש לרוק כח חיטוי ,ובכלל אין
גורמי ה ע ג ב ת בפה א ם אין בו פ צ ע פ ת ו ח הידוע למוהל .כח החיטוי של
הדם וזרימת הדם הטרי מהמקומות הרחוקים שוטף וממית גורמי מחלה ,וכר .ד״ר
רוזנבאום העיד ש מ ל אלף ילדים במציצה בפה ,ו א ף פעם לא ראה זיהום מסוכן.
עובדה היא ,שמוצצים אלפי שנים בפה ובשאלות ותשובות שבהן מדובר על כל
עניני החיים ,אין מודיעים על מגפות ע ד ימי ה״חתם סופר״.
עובדה ז א ת באמת אומרת דרשני .קשה להניח ש א ז לא הרגישו במגפות לאור
ת מ ו ת ת הילדים הענקית ששררה בימי הבינים — כ י הזיהום באבר המילה נראה
לעין כל .היו שרצו לבאר זאת באמרם שהרבנים ל א הסכימו לפרסם מקרי תאונה
כ ד י ש ל א להבהיל א ת העם .לא אוכל לתאר לעצמי שהרבנים העלימו א ת עיניהם
מסכנה ולא עשו ה כ ל כ ד י להציל א ת נ פ ש הילדים .יש אומרים ש מ ח ל ת ה ע ג ב ת
הופיעה רק לפני מ א ה וחמשים ש נ ה אצל היהודים ,בהשפעת ה״התתדשות״ וההתבו
ללות ,כ י אז נפרצו גדרי העריות .נכון ,אבל מ ה יגידו בענין השחפת וזיהומים
מוגלתיים שגרמו למגפות ?
אולי נתקדם לפשר הבעיה אם נשים ל ב למה שגעשה אחרי המציצה בזמנים
הללו ,ונשווה א ת המנהגים בתקופות השונות .כבר בימים קדמונים ל א היה מנהג אחיד
לאן לזרוק א ת הדם )המצוץ( .היתה מחלוקת דבני א ״ י היו ״מוהלים במים״ ובני
בבל היו ״מוהלים בעפר״ .בזמנים הבאים לקחו חול לקיים דברי שניהם ,שהתול
ף ( ז•־.
,
.ל
נקרא עפר ומים )עי׳ הגהות מיימוניות ל
ה
ב ו ת
ה
מ י
פ
ר
ק
ג
ם ע י
ה ׳
בכל אופן מוצאים אנו בימי הביניים תקופת מעבר ש ב ה שינו כנראה א ת המנהג.
בספר ״זכרון ברית לראשונים״ ל ד ׳ יעקב ה ג ו ז ר שהיה חי בימי בעלי התוספות
אנו קוראים ״אחר המציצה גומע גמיעה מ ן היין עם ה ד ם בפיו וממהר וזורק מפיו
שניהם היין והדם על המילה כי היכי שממהר הרפואה״ .דומה לזה כתוב ב״מחזור
ו י ט ר י ״ :״ומוצץ בפיו ומזלף עליה היין בפיו״ .כנראה חשבו שהיין ממהר —
אחרי המציצה — א ת קרישת הדם ומפסיק ע ״ י זה א ת הדימום.
4 8
4 9
אבל א ת המנהג הזה ,לזלף יין ודם על המילה ,עזבו ש ו ב בדורות הבאים
ומהרי״ל מ ע י ד ע ל מ נ ה ג א ח ר :״גוהגין באושטרייך לזרוק דם ה מ צ י צ ה בחול כמו
הערלה מה שאין כ ן בריינום ששם מחזיר המציצה עם פיו אל היין שנטל ממנו
ל מ צ ח ״ .כ מ ו כ ן פוסק הרמ״א )יו״ד רם״ה י ׳ ( :״ובן רוקקין דם המציצה אל העפר״.
גם מקורות לא־יהודיים מזכירים א ת ה מ נ ה ג הזה .המוהל ״מזלף א ת ה ד ם המצוץ
5 0
8 1
.47הנוסחאות במקורות אינן אחידות .אנו צריכים להניח שלפי מקורות אחדים לא
מדובר בדם המציצה אלא על הדם הנוטף מאליו מחתך המילה ) י( או שמדובר
במה שנעשה בערלה .הטור )יו״ד רס״ה( גורם :בני מזרח מוהלים על המים…
ובני מזרח מוהלים על העפר …ובישיבה רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למול
במים …ונופל דם המילה על המים …איתשל מקמי רב יהודאי גאון מהו לממד,ל
על גבי עפרא ואמר שפיר דמיי…
.48הוצאה מרדכי גלאםבערג ,קראקא תרנ״ב )ע׳ .(21
.49הוצאת קופפמאנן ,ססד״מ )ע׳ .(626
.50ספר מהרי״ל ,הוצאת ״המאור״ ,בני ברק תשי״ט )ע׳ קל(.
51.
8>:1111. 831861 1643ח£1. 711>16־11$ 811101ז11ג.}011
www.daat.ac.il
19
אתר דעת -מכללת הרצוג
לתוך כוס יין או אל הקערה מ ל א ת החול״ .לסי המקור ה ש נ י
החול״.
5 2
״ ה ו א יורק אותו ל ת י ך
בתקופה שלאחרי זה התפשטו השקפותיהם של המקובלים ,ואולי ב ע ק ב ו ת
ה ש פ ע ת ן שיני א ת מנהג המציצה .ה ר ב יעקב עמדן ז״ל מזכיר א ת השינוי ״ולכן
מוציא דם התינוק בפה למתק כל הדינים ולכן נוהגים לזרוק יין מפיהם ע ל המילה״.
המוהלים התרגלו ,איפוא ,להוציא א ת היין שבפיהם יחד עם הדם ש מ צ צ ו — ע ל
המילה ,והיה כ מ ע ט בלתי אפשרי ל מ נ ו ע שיתערב בהם גם הרוק שבפיהם) .ראיתי
שעוד היום יש מוהלים הנוהגים כן( .דומה לזה ה י א ה מ ל צ ת ו של בעל ש ו ״ ת ״דבר
לזלף אחרי המציצה יין מהפה )ורק בימי תעניות לעשות א ת הזילוף ביד
שמואל״
או במוך( .גם ה ״ ת פ א ר ת ישראל״ )שבת ס׳ יט מ׳ ב׳( מסביר שעושים מציצה בפה
למנוע צביית הגיד ,ואהר כ ך יזה בפיו ״על החבורה מחומץ שלוקח בפיו כ ד י ל ק מ ט
ולצמצם גקבי הפארען שפתה במציצתו״ .גם המוהלים שעלו מתימן עושים א ת
המילה כ מ נ ה ג ה ז ה פ ה בארץ ,כ פ י שהיו רגילים בארץ תימן ,וכמו שאנו קוראים ב ס פ ר
שבידם :״מנהג יפה הוא שגומעין יין עם הדם שבפיהם ולמהר מרוקה בפיהם ע ל
המילה לרפואת הנימול .ג ם יש לזה ס ו ד . . ,״
5 3
5 4
5 5
ה צ ד השוה ל כ ל המנהגים ה א ל ה ה ו א שטוציאיפ תוכן הפה ע פ הרוק שמכיל א ת
החיידקים על ה מ י ל ה וכך מ ג ד ל י ם א ת ה ה ז ד מ נ ו ת ש ל זיהום ומגפות .אולי ה ם ה י ו
א ל ה שגרמו להבאיש א ת ריח ה מ צ י צ ה בפה ,ולפי מ ד ע הרפואה החדיש יש ל ה צ י ע
לרבנים ולמוהלים לכמל כל זילוף מהמה על חכורת המילה .כך היינו מ מ ע ט י ם א ת
מ ק ר י הזיהום ע ״ י ה מ צ י צ ה ב פ ה למקרים יוצאים מ ן הכלל — א ם המוהל ה ו א א י ש
אחראי וזהיר -בנקיון קפדני ש ל פיו ,שיניו ,זקנו וכוי ל פ י הוראות הרופאים.
ניתבה ע ו ד ע צ ה ל מ נ ו ע זיהומים הנגרמים ע ״ י המציצה ,והיא !למרוד א ח ר י
הפריעה ח ת י כ ת :בד דק ,רווי יין א ו כוהל ,מ ס ב י ב לחבורת המילה ולמצוץ דרך ה ב ד
הזה א ת דם המילה .יתכן שהדרך הזו טובה יותר מ מ ג ע ישיר של ה פ ה בחבורה,
א ב ל א נ י מסופק אם ע ״ י מ צ י צ ה כזו ,שכוח שאיפתה רק בעקיפין ,יצא ה ד ם מ ה מ ק ו מ ו ת
הרחוקים .גם :בגוגע לזיהום •אין דרך זו בטוחה כ ל כ ך כ מ ו השפופרת ש ל ה ר ב ד ״ ר
כהן .ה ד ״ ר קליין )פריס( ש ה י ה הלוהם ה נ ל ה ב ב ע ד ה מ צ י צ ה בפה ,כ ו ת ב )ביום י ״ א
מנחם א ב ת ר ח ״ ם ״ ( ע ל ה ש פ ו פ ר ת :״כזכלה גדולה נראית ל י ה א מ צ א ה ה ז א ת כ ת ת ל י ף
מ ת א י ם לאלו שאינם יכולים למצוץ בשפתיים .היהדות כולה בודאי תכיר ל ך ת ו ד ה
ע ל רעיונך ה פ ק ח כל ־כך״.
5 6
2צ . 234 .ק 1$ ¥ 0 1 . 1מ01 £611£1011$ (111$£0מ10016$ 3ת6ז1*116 06׳
.1011>1011 1733
8610214 ?1031>£.
• .53בירת מגדל עוז׳׳ ,ווארשא תרמ״ז .בדיבה עליונה נתל י״ב ע׳ ס.
.54דבר שמואל ,סי׳ צ״ח.
• .55פתח האוהל״ יחיא בן יוסף עמוד .עדן תרנ״ד )סעיף ל׳י׳ג(.
36עי׳
. 27ק 3>:11. 13 01>:0>:18100 "56£61", ?2118 1952ג€112116$ ^16121
.57באוסף מכתבי ד״ר בהן.
20
www.daat.ac.il
1)1.
אתר דעת -מכללת הרצוג
סיכום
א .כ מ צ י צ ה כ פ ה בדרך המקובלת בשפתיים נחוצה זהירות קפדנית כהוראות
היגייניות :מוהל שלם ובריא בהחלט )בפרט בריאות הפה *השיניים( ,שטיפת פה
יסודית ,ניקוי שיניים ,רחיצת שפתיים וזקן לפני ה מ י ל ה ; אישור מרופא שהתינוק
בריא )בפרט שאין חשש לעגבת( .אז החשש שהילד או המוהל יבואו לידי סכנה ח ״ ו
ע״י המציצה ,יהיה רתוק.
ב .ל ד ע ת י יש להמליץ לבטל ,מ ט ע מ י בריאות ,א ת מנהגם של מוהלים אחדים
המזלפים מפיהם ע ל המילה ,יין ב י ח ד עם הדם המצוץ ,או נוזלים אחרים .פעולה זו
עלולה לגרום לריבוי זיהומים.
ג .ל פ י השקפתנו הרפואית יש ל ו ע ה שהמציצה— או בפה א ו ב ש פ ו פ ר ת — יעולה
להלחם בזיהום .שימוש בצמר גפן או בספוג כתחליף למציצה אין לו ערד רפואי כזה.
ד .אותם המוהלים הלוחצים או הסוחטים י ־ כתחליף למציצה — צמר גפן או
ספוג על המילה ,וחושבים לסמוך בזה על הוראת ת״חתם סופר״ ,אינם אלא טועים.
הוא התנה א ת הוראתו בתנאים רפואיים ברורים שלא התקיימו אז ואינם מתקיימים
היום.
ה .א ת האפשרות ש ל זיהום כ ש ע ת המציצה מ ו נ ע בדרך הטובה ביותר השימוש
בשפופרת זכוכית שהמציא הרב ד ״ ר מיכאל כהן .הוא קיבל א ת אישורו מגדולי
הרבנים וגדולי הרופאים .מבחינה רפואית נראה השימוש בה כ״הידור מצוד!״ ,באשר
מתכליתה של המציצה בכלל — מניעת הסכנה.
כקרוב
ספר שו״ת
יופיע
יד ה ל ו י
כולל י ו ת ר מ א ר ב ע מ א ו ת ת ש ו ב ו ת ב ד ׳ ח ל ק י ש ״ ע ,
אשר
ה ש י ב לשואליו
הגאון מוהר״ר י צ ח ק ד ו ב ה ל ו י ב מ ב ר ג ר זצ״ל
א ב ״ ד דק״ק וירצבורג
רוב התשובות מתפרסמות זו בפעם הראשונה ע״פ כ״י
הספר נערך ע״י ד״ר שלמה אדלר ,רח׳ מלאכי ,8ירושלים
www.daat.ac.il
21
הרב קלמן כ ה נ א
אתר דעת -מכללת הרצוג
למקרא
המושג אסמכתא ידוע ומקובל כדרשה
שאינה עקרית ,ואשר בה לא מ ה כ ת ו ב
הסומך ל מ ד ו חיוב הדבר הנסמך — לא
כן נראה הביטוי ״למקרא סמכו״ ובטויים
דומים לו .הירושלמי מניח אפשרות ש ל
שני פירושים בו .בירושלמי ש ב י ע י ת פ״י
ה ״ ג ל מ ד נ ו :״מיכן סמכו לפרוזבול שהוא
מן התורה״ — .מ ק ש ה הירושלמי ״ופרוז
בול דבר ת ו ר ה ו ״ — ומתרץ — ״כש־
התקין הלל םמכוהו לדבר תורה״ .הרי
שבקושיא מפרשת הגמרא ״סמכו לדבר
תודה״ כנדרש מ ן התורה ממש ,ובתירוץ
כדרבנן הנסמך לכתוב מ ן התורה.
ומצאנו עוד מקומות שיכולים אנו לפרש
לשון ״סמכו״ כ ד ר ש ה גמורה .לכאורה
הכרחי פירוש זה במה ששנינו ב ת ו ״ כ בהר
פרשתא ג׳ פ ״ ד פי׳ ה ׳ :א״ר עקיבא מיכן
סמכו חכמים על הםפהים שיהו אסורים
בשביעית .וחכמים אומרים אין ספחים
אסורים מדברי תורה אלא מ ד ב ר י סופרים״
)ע׳ גם שם פרשתא א׳ פ ״ א פי׳ ג׳( .והנה
פ ש ט ו ת הלשון מורה ש ל ר ״ ע ספחים מ ן
התורה ולתכמים מדרבנן .וכן מ ת פ ר ש
אליבא דגמרא בפסחים נ ״ א ע ״ ב וכפי
שאומר בפירוש ה ר ״ ש ש ב י ע י ת פ ״ ט ה״א.
ומפורש נאמר ביר׳ מ ע ש ר ו ת פ״ה ה ״ ב
״דרבי עקיבא אוסר ספיזזין תורה״ .הרי
שלשון ״סמכו״ מתפרש כדרשה גמורה
לדאוריתא.
אמנם ד א עקא ש ב ג מ ר א מובאים דברי
ר ״ ע ״ מ כ א ן לםפחים ש ה ן אםורין״ ו ל א
נזכר לשון ״סמכו״ .והר״ש )שם( בהביאו
דברי תו״כ מביאם ג ״ כ בלשון ״אר״ע אם
אינן זורעין ה י א ך אוםפין מכאן לםפחים
סמכו
שהן אסורים .וחכמים אומרים אין ם ס י ח י ן
אסורים מדברי תורה אלא מד״ם״.
יכולנו לסי זה לאמר שלגירםת ״ ס מ כ ו ״
אין כאן דבר תורה ממש .אלא מ ח ל ו ק ת
היא בין ר״ע וחכמים אם םסיהים י ש ל ה ם
אסמכתא לכתוב או לא — .וראה ל ה ל ן
שיש מפרשים כך המחלוקת בענין כ ת ו ב ה .
— לעומת זאת האומרים שלר״ע ס פ י ח י ם
מן התורה אינם גורסים אולי לשון ״ ס מ כ ו ״ .
ד ו מ ה ל ע נ י ן שבקשר לספיחים ה ו א ה ל ש ו ן
בכתובות י׳ ע ״ א :והתניא כסף י ש ק ו ל
כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר ה ב ת ו ל ו ת
ומוהר הבתולות כזה ,מכאן סמכו ח כ מ י ם
ל כ ת ו ב ת אשד .מ ן התורה .ר ש ב ״ ג א ו מ ר
כ ת ו ב ת אשד .אינה מדברי תורה אלא מ ד ב ר י
סופרים״ — בגמרא שם נאמר עוד א י ס ו ך
ד ר ש ב ״ ג ודת״ק — .ולפי פ ש ט ו ת ה ל ש ו ן
עליגו לאמר שרשב״ג האומר ש ״ ם מ כ ו
תכמים״ לומד שכתובה היא מן ה ת ו ר ה
בניגוד לאומר שכתובה מדברי סופדים.
ואכן כך לומד בפירוש ר״ת — תוס׳ ד׳׳ד,
אמר כתובות י׳ ע ״ א — ואיגו מ ת ק ש ה
בלשון ״סמכו״ .ומה ש כ ת ב שם ״ ד ם מ כ י ג ן
ארשב״ג במתני׳ דפרק בתרא״ )ק״י ע ״ ב (
אין זה שרוצה להבדיל בין ר ש ב ״ ג ש ל
מ ש נ ה זו ורשב״ג של הברייתא )י׳ ע ״ א (
ש מ ש ת מ ש בלשון ״סמכו״ .אלא ש ל ד ע ת
ר ״ ת הלכה כחשב״ג כ מ ש נ ת נ ו ולכן מ ס ת מ ך
על ה מ ש נ ה ולא על הברייתא .כ נ ר א ה למד
,כך רש״י בשמות כ ״ ב ט ״ ו שפירש ״ מ ה ר
ימהרנה — יפסוק לה מוהר כ מ ש פ ט א י ש
לאשתו שכותב לה כתובה וישאנה״ )והוא
ע ״ פ המכילתא שם( .ופירשו ה מ פ ר ש י ם
ש ר ש ״ י פוסק שכתובה מ ן התורה ב נ י ג ו ד
1עיין טה שכתבנו בזה ב״חקר ועיון״ ע׳ קי״זז ולהלן וב״םםר הזכתן״ לדיטב״א ע׳ כ״ח ולהלן.
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לדעת הרמב״ן שם .ואף שביררנו — ע׳
״חקר ועיון״ ע׳ קי״ח — שרש״י מתבסס
בפירושיו גם על אסמכתא ,כאן קשה לאמר
זאת ,שהרי גם בבראשית כ״ה ו׳ פירש
ש״נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה״.
ועי׳ שם ברמב״ן ש ח ל ק עליו מ פ נ י שכתובה
מדרבנן .וכן פירש רש״י בראשית ל ״ ד י״ב
״מה הכתובה״ וכוונתו לכתובה ממש,
בגגוד ל ד ע ת הרמב״ן •שם שמפרש,,כתובה״
בדרך אחרת .אך לרש״י נראה ברור
שכתובה מן התורה וכרשב״ג ,אף שאמר
לשון ״סמכו״ — .וע׳ רא״ם לחש״י ברא
שית כ״ה ו׳ ו״מלא הרועים״ ערך כתובה
אות י״ב .ודברי ה מ ש ל ״ מ נערה בתולה
פ״א ה ״ א ד״ה וראיתי דחוקים — .וכן
ל מ ד ו הגאונים שכתובה מ ן התורה —
אמנם ד ע ת תוס׳ סוטה כ ״ ג ע ״ א ד״ה איש
היא שרשב״ג שאמר כתובת אשד .דאוריתא
לאו מ מ ש דאוריתא קאמר מדאמר סמכו.
והרמב״ן לכתובות ק״י ע ״ א מביא סברת
המקשים לפיה ר ש ב ״ ג סובר דכתובה מ ה ״ ת
והוא עצמו מפרש דעיקר כתובה מ ה ״ ת
ושיעורה מדרבנן — ע׳ גם בריטב״א שם
פירוש ד ע ת הרמב״ן — וכך מפרש לשון
״סמכו״ כאסמכתא.
2
ואכן הרמב״ן אזיל לשיטתו .בספר
המצוות ש ר ש א׳ קובע הרמב״ם שכל מילי
דרבנן כלולים בציוויי התורה ״על פי
התורה אשר יורוך״ ו״לא תסור״ .הרמב״ן
מ פ ר ש שלרמב״ם כל העובר על מצוד.
מדרבנן עובר על עשה ולא תעשה מן
התורה .ה ר מ ב ״ ן הולק עליו ובין השאר ה נ ו
מ ק ש ה על דעתו מ מ ה ש נ א מ ר בברכות
י״ט ש״כל מילי דרבנן אלאו דלא תסור
אםמכינהו״ — מ ש מ ע שאין ״לא תסור״
בזה אלא אסמכתא בעלמא ,ואין כאן דרשה
גמורה• .אמנם ה ת ש ב ״ ץ ב״זהר הרקיע״
מתרץ קושיא זו באמרו ש״אםמכינהו״ אין
כוונתו לאמר שאין כאן דרשה גמורה ,אלא
שלשון זה ע ק ט להורות שאיסורי דרבנן
לא הוזכרו בפירוש בתורה אלא נכללים
בלאו ד״לא תסור״ .
כמובן ש י ש מקומות שברור הוא שלשון
״סמכו מן המקרא״ ובדומה לו מתייחם
לדרבנן ואין כאן אלא אסמכתא .נזכיר
לדוגמא התוספתא בכתובות פי״ה ה ״ ב :
״מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית,
מפני הגזלנין ומפני החמםנין שיהא כל
אחד ואחד אומר מפני מה אני גוזל מפני
מה אני חומם ,שלמחר הרי ב״ד שמין לו
שדה יפה שלי ,וסמכו על המקרא מ י ט ב
שדהו ומיטב כרמו ישלם״.
תוספתא זו מ ו ב א ת בירושלמי גטין פ״ה
ה״א )מ״ו ע״ג( בשינויי לשון מועטים
ומקדים לה הירושלמי :״מנין לרבי עקיבה
הניזקין שמין להן מ ן העידית ז ליתה מ ן
התורה איתה מ ן התקנה״ .הרי ש א ף שיש
שיטות לר״ע שהשומה מ ן העידית ה י א
מן התורה — מפורש כאן בירושלמי
שלר״ע עידית מדרבנן ו ״ ם מ כ ו על המקרא״
— או ״וסומכים אותה למקרא״ כבירושלמי
— אינו אלא אסמכתא.
וכך מתפרשים גם הלשונות ״מכאן סמכו
תכמים״ בביצה ט״ו ע ״ ב בקשר לעירובי
תבשילין ובחולין ק״ו ע ״ א בקשר לנטילת
ידים — .וע׳ ״יד אליהו״ להגר״א שולזינגר
ש ל י ט ״ א לכתובות י׳ ע ״ א שמפרש ה ב ד ל
בין מ י ל י דרבנן שיש להם אסמכתא ושאין
3
4
2בחדושיו המודפסים על שם הרשב״א והם לרמב״ן ,עיין ״שרי האלף״ לר״׳מ כשר ורי״ד
מנדלבוים ע׳ קע״ו.
3עיין עוד בקשר לזה ב״חקר ועיון״ ע׳ כ״ד ולהלן.
4עיין באריכות ״מחקרים בתלמוד״ למורי ודבי הגאון דבי יעקב יחיאל ויינברג שליט״א ,ובמיוחד
ע׳ 34ולהלן.
www.daat.ac.il
23
אתר דעת -מכללת הרצוג
להם אסמכתא .וכבר קדמוהו בענין עיין
לחם מ ש נ ה ה׳ ברכות פ ״ ב ה ״ ב וערך
״אסמכתא״ ב״אנציקל .תלמודית״.
על יסוד האמור ע ד ע ת ה אפשר אולי
למצוא הסבר לדברי ר מ ב ״ ם מוקשים.
בספרי ״חקר ועיון״ ע׳ ט׳ הערה 3ה ב א ת י
ע ״ פ הרב יששכר חמבורגר תמיהה
ברמב״ם .ואסביר אותה כ ע ת ע ״ פ ה ק ד מ ת
הרמב״ם לפיה״מ מהדורת ר׳ יוסף קאפח.
בדברו על ״פירושים מקובלים״ אומר
הרמב״ם )ע׳ :(17״אפשר ללמוד אלו
הפירושים בדרכי הדין והאםמכתות יה־
רמזים וההוראות ש י ש במקרא״ .״ א ס מ כ
תות״ שם הנן תרגום מ״אלאםנאדאת״
שבמקור הערבי .והכוונה שם לדרך מדרש.
שהרי פירושים מקובלים יש להם גם יסוד
במקרא ,לעומת זאת בדברו על הלכה למשה
מסיני )ע׳ (18הנו אימר שלהם אין כל
יסוד במקרא ״אלא הםמיכום לפסוק זה
כעין סימן כדי שישמרום ויזכרום ואין זה
מ ע נ י ן הפסוק ,וזהו ענין אמרם קרא א ס מ כ
ת א בעלמא בכל מקום שנזכר״ וכלשון
הערבי ״ואנמה אםנדת לד׳לך אלפםוק ש ב ה
סימן״ וכוי .הרי שהרמב״ם כ נ ר א ה מ ש ת מ ש
במושג ״ א ס מ כ ת א ״ —אםנדת בערבית —
פ ע ם לדרך דרשה המוציאה מ ש ה ו מ ן
המקרא ,ופעם כסימן.
נראה ל י כ ע ת ש א פ ש ר ל מ צ ו א הסבר
לדבר .ש ג י סוגי סמיכות למקרא יש לנו.
א ח ת שהיא דרך מ ד ח ש י -וכעין שהראינו
דוגמאות לכך .ויש ״סמכו למקרא״ שאינו
אלא סימן .וכך מ ש ת מ ש הרמב״ם בשני
מושגי ״אםנדת״ בערבית .אבל בכל מקום
שאמרו ״ ק ר א א ס מ כ ת א בעלמא׳׳ — ופיםקא
זו מ ו ב א ת בערבית במקורה ה ע ב ר י —
שם הכוונה לסמכו מ ן המקרא שאינו אלא
סימן.
ו ח ש ב ת י למצוא און לי גם בהסבר דברי
הירושלמי ברכות פ״ה ה ״ ג )ד׳ ע ״ ג ( :
״כיי דמר רבי יוחנן כל מ י ל א דלא מחוורא
24
מםמכין לה מ ן אתרץ פגי״ .מפרש ה נ מ ו ק י
יוסף בריש פרק החובל )ב׳׳ק פ״ח( ,בשם
ה ר א ״ ה :״כל דבר שיודעי! שכן הוא ה א מ ת
אבל לא נתברר לו םמך מן הכתוב ה ר ש ו ת
ביד כל אדם לדונה ולהביאה ואע״פ ש א י ן
אדם דן גזרה שוה אלא אם כן קבלה מ ר ב ו
היינו לדון לגמרי מ ה ד ש . . .אבל ה י כ א
דגמיר דאיכא גזרה ש ו ד . . . .יכול ל ד ו ן
יכן בשאר מקומות״ .הרי שהרא״ה מ ד ב ר
מדרשות גמורית .אלא שאין מדבריו ראיה.
שהרי בהביאו את לשון הירושלמי ה נ ו
מביאו בנוסח :ובירושלמי אמרו כל מ י ל ת א
דלא מיחורא מייתינן מאתרין ס ג י א י ך .
בעת שאצלנו כתוב ״מסמכין לה מ ן אתרין
םגי״.
ועל פי זה יתכנו שני פירושים בירוש׳
ריש שביעית .הגמרא מביאה שם איסור
חרישה בערב שביעית על יסוד ה כ ת ו ב
״בחריש ובקציר תשבות״ ודורשת א י ת ו
באם אינו ענין .״אם אינו ענין ל ש ב ת
בראשית )שהרי איסור מלאכה נ א מ ר בו
ממקרא אחר( ולא לענין ש ב ת ו ת ש נ י ם
)שאף בשביעית נאמר איסור ע ב ו ד ה
ממקרא אחר( תנהו ענין באיסור שני פ ר
קים הראשונים״ )כלומר תפרשהו שנאסרו
בו שני הפרקים הנזכרים במשנה בקשר
לאיסור עבודה בערב שביעית( .על זה
מקשה ה ג מ ר א :״ואם כן למה נאמר חורשין
ע ד ראש הישנה ז ו מ ש נ י :״ר׳ קרוםפי בשם
ר׳ יוחנן רבן גמליאל ובית דינו ה ת י ר ו
באיסור ש נ י פרקים הראשונים״ .מ ק ש ה ע ל
זה ה ג מ ר א :״ר׳ יוחנן ב ע י :לא כ ן ת נ י נ ן
אין בית דין יכול לבטל דברי בית ד י ן
ח ב י ת עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמגין
)כלומר והיאך התירו כאן(״ ? ו מ ת ר ץ :״ר׳
קרוםפי בשם ר׳ י ו ח נ ן . . .שאם בקשו
לחזור יחזודו )כלומר שאיסור ש נ י פרקים
הוא מדרבנן ,והמקרא ״בחריש ובקציר
תשבות״ אינו אלא אסמכתא ,ו ל כ ת ח ל ה
התקינו שאם בקשו לחזור יחזורו ע ״ כ אין
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כאן ביטול שעליו נאמר שאין ב י ת דין יכול
לבטל דברי חברו( . . . .ר ׳ א ח א בשם ר׳
יונתן :בשעה שאסרו למקרא סמכו ובשעה
שהתירו למקרא סמכו .בשעה שאסרו ל מ ק
רא סמכו :בחריש ובקציר תשבות …ובשעה
שהתירו למקרא סמכו :ש ש ת ימים תעבוד
ועשית כל מלאכתך ,מה ערב ש ב ת ברא
שית את מותר לעשות מלאכה עד ש ת ש ק ע
החמה אף ערב שבתות שנים את מותר
לעשות מלאכה עד ש ת ש ק ע החמה״.
והנה בקשר לתירוצו של ר׳ אחא • ש ם
ר׳ יונתן יתכנו ש נ י פירושים .א ם נאמר
שלמקרא סמכו אינו אלא אסמכתא ,מסביר
ר׳ אחא בש״ר יונתן שגם ה ת ק נ ה וגם
החזרה ממנה מתבססת על אסמכתא וה־
דברים הם ה מ ש ך לתירוצו של ר׳ קרוםפי
בש״ר יוחנן.
נתקבל
אכן אם נאמר ש״למקרא םמבו״
פירושו ש י ש כ א ן דרשה גמורה יתפרשו
הדברים כך .על הקושיה היאך בי״ד יכול
לבטל דברי בית דין חברו תירץ ר׳ קרוספי
בשם ר׳ יוחנן ,שאמנם איסור שני פרקים
הוא מדרבנן ואין בית דין אחר יכול לבטלם
אלא שלכתחלה תקנו ״שאם בקשו לחזור
יחזורו״ .ור׳ אחא בשם ר׳ יונתן תירץ
שאלה שאסרו אסרוהו על פי מקרא ,ו ה
דרשה היא דרשה מ מ ש ואף אלה שהתירו
התירו על פי מקרא ,והדין שאין ב י ״ ד יכול
לבטל דברי ב י ״ ד חבירו אינו אלא בגזירות
ותקנות דרבנן אבל בדין שלמדוהו מן
המקרא יכול לבטל — ע׳ ה׳ ממרים פ״ב
ה ״ א ובמיוחד ברדב״ז שם .והרווחנו ע ״ פ
זה גם מקור לדברי הרמב״ם ה א ל ה ש מ ת
קשה בכ״מ למצוא מקור מבורר להם.
במערכת
תולדות תנאים ואמוראים להרב אהרן היימן ז״ל ,שלושה חלקים ,מהדורה
חדשה עם פרקי ״סימני הש״ם״ ו״מנין שטרות״ .הוצאת קריה גאמגה,
ירושלים תשכ״ד.
ה ל ק ת מאיר ,הערות וביאורים על פסקי הרמב״ם בספרי מדע ,אהבה המניס,
מ א ת הרב מאיר כהן ,מנהל אגודת הרבנים בארצות הברית .ברוקלין —
ניו יורק תשכי^ד.
חורב להרב שמשון ב״ר רפאל הירש ז צ ״ ל ; תרגום אנגלי עם הערות והקדמה
לונדון תשכ״ב.
מ א ת הרב ד״ר י .ג ר י נ פ ל ד ; שני הלקים .הוצאת
,3000100
חדושי דכי חיים ממעלז על מסכתות בבא קמא ,בבא מציעא ובבא בתרא.
ותוצאת ינצח ,בני ברק תשכ׳יה.
שומר אמונים למקובל רבי יוסף אירגאם .הוצאה חדשה עם הוספות והקדמה
מאת הרב יצחק שטרן .ירושלים תשכ״ה.
אודות ב י ה ד ו ת ; אמונה ו ד ע ת מ א ת אפרים אליעזר רימון .הוצאת נצח ,בני ברק
תשכ״ד
ש נ י פ נ י פ ל ק ץ :ה ק מ ת מ ד ע ת ישראל ואיום ה מ ל ח מ ה ה א ט ו מ י ת מ א ת אהרן
בן־זאב .הוצאת חברת צאו״ם )צאו מבבל( ,בני ב ר ק ; ההפצה בידי
הוצאת ראובן מם ,ירושלים תשכ״ד.
25
www.daat.ac.il
ה ר ג יהודה קופרמל
אתר דעת -מכללת הרצוג
הראוי ,הרצו* ו ה מ ח ״ ב בפשוטן של מקרא
1
כבר ע מ ד נ ו על ש י ט ת המפרשים ,כי פשוטו של מקרא בא ללמד א ת הראוי
להיעשות על פי הומר הדין ,אותו ראוי שאין לבצעו ,כי לא ניתנה תורה ל מ ל א כ י
השרת .וכך כותב הרמב״ם בשאלת ״עין ת ח ת ע י ן ״ — :זה שנאמר בתורה ״ כ א ש ר
יתן מום באדם כן ינתן בו״ ,אינו להבול בזה כמו שחבל בחברו ,אלא ש ה ו א ראוי
לחסרו אבר או להבול בו כאשר עשה ,לפיכך משלם נזקו .
ב ת ר כי לא הרי פירוש הפסוק על דרך ה פ ש ט כהרי הלכה ה נ ל מ ד ת מ ת ו ך
הפסוק כהלכה מחייכת .פירוש הפסוק על דרך ה פ ש ט שלא עפ״י דברי ה ז ״ ל מ ח י י ב
אותנו ל מ צ א א ת הערך ואת הפונקציה של אותו פשט ,כשברור לנו כי ל א ב ה ל כ ה
נמצאהו .אם יאמר מ י שיאמר כי ההלכה המתויבת מן הכתוב ״באשר יתן מום ב א ד ם ״
ו ג ו /ה י א כי יש לבצע א ת דין עין תתת עין ממש ,או שפעם היתד ,ההלכה כך ,ו א ח ״ כ
״הומתקה״ לדין ממון ,הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ,ודינו י ד ו ע .
במקרים כגון אלה מגלה ל נ ו ה פ ש ט רק את הראוי התיאורטי ,אותן ראוי שאסור ל ג ו
אפילו לגסות לבצעו .לא מה שצריד להיות מלמד כאן הפשט ,אלא מ ה ש ה י ה צ ר י ד
להיות ואפור שיהיה.
ואולם מציגו כי גדולי הראשונים מצאו בפשוטו של מקרא גם את ה ב ע ת הראוי,
אותו ראוי שאף רצוי הוא .אין אנו אוסרים לבצע את הרצוי הזה הידוע לנו ע ל פ י
פשוטו של מקרא ,אלא אף בתקופות מסוימות הסך רצוי זה למנהג בישראל ,ו מ נ ה ג זד,
בישראל זכה לקבל א ת האישור הרישמי של כ ת ב י הקדש.
בפרשת בנות צלפתד ,מ ת ד ש ת התורה א ת דין ״לא תסב נ ח ל ה ״ :זה ה ד ב ר א ש ר
ציוד ,ה ׳ ל ב נ ו ת צ ל פ ח ד לאמר ,לטוב בעיניהם תהיינה לנשים ,ולא תסב נתלה ל ב נ י
ישראל ,מ מ ט ה אל מטה ,כי א י ש בנחלת מ ט ה אבותיו ידבקו בני ישראל.
על יסוד המילים ״זה הדבר״ קובעת ההלכה :דבר זה לא היה נוהג אלא בדור
ז ה ; דין ״לא ת ס ב נחלה״ ,אינו א ל א הלבה לשעה בלבד .ואולם מפשוטו של מ ק ר א
מ ש ת מ ע אחרת ,כי בהמשך הפסוקים הנ״ל המדברים על בנות צלפחד בלבד ,מ מ ש י כ ה
התורה לכתוב ,, :וכל כ ת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד מ מ ש פ ה ו ת מ ט ה
אביה תהיה לאישה ,למען ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו .ולא ת פ כ נ ה ל ה מ מ ט ה
למטה אחר ,כי איש בנחלתו ידבקו מ ט ו ת בני ישראל״ .הרי שהתורה כ ו ת ב ת א ת ד י ן
״לא תסב נחלה״ גם ביחס לבנות צלפחד )פסוק ז ( וגם ביתם ל״כל בת יורשת נ ח ל ה ״
)פסוק ט׳(.
צ
3
4
5
,
.1הוראת התורה במסגרת בית הספר העל־יםוזי )*אין מקרא יוצא מידי פשוטו״( ,הגמדן,
תמוז תשב״ד —
.2הלבות חובל ומזיק פרק א הלכה ג ,וכן םפורנו לשמות בא ,כד.
.3במדבר לו ,פסוקים ו ,ז.
.4ז ל סי רבא בבא בתרא קכ .א
.5פסוקים ח ,ט שם•
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
6
7
ואמנם על יסוד ציווי כפול זה מוכן הרמב״ן על דרך ה פ ש ט ל י א ו ת כי צווי
זה ינהג גם לשעה )פסוק ז׳( וגם לדורות )פסוק ט ׳ ( :״לא חשש הכתוב אלא לתקן
ה ע ת הקיא ,כי אם היו בישראל נשים נשואות לשבט אהד והן יורשות נחלה היום ,או
שתירשנה מיום זה ואילך — שימות אחיהן או אביהן בלא בנים — על כורחנו תסב
נחלה ממטה אל מטה ,ומי יוכל לתקן בזמן את אשר עותו י כי לא רצתה התורה
לצוות שלא ירשו אותן הבן והבעל ,כי לא ראתה לעקור מ ש פ ט הירושה ,ובן לא יחוש
הכתוב למקרים העתידים לבוא ,כי ה ב נ ו ת שאינן יורשות נחלות יכולות ל ה ג ש א לכל
השבטים ,ואפשר ) = אם כ י אפשר( שתהיינה יורשות נחלה בזמן הבא ,כ י ) = כאשר(
ימותו אחיהן בחיי ה א ב ותעבור נחלת אביהן או קרוביהן להן״ ,ע״כ לשון הרמב״ן
)ד״ה ולא תסב נחלה לבני ישראל מ מ ט ה אל מטה(.
לפי הרמב״ן אין לנצל א ת הדין ה ש נ י של ״לא תסב נחלה״ למקרה של אשה
נשואה שהפכה להיות ״ ב ת יורשת״ אחרי נשואיה .דין זה ה י ה מחייב אותנו לבטל
את דיני ירושה )״והעברתם את נתלתו לבתו״( במקרים מסוימים ,ו״לא ראתה התורה
לעקור מ ש פ ט הירושה״ .כמו כן אין לנצל פסוק זה למקרה של בת פנויה העלולה
להיות ״בת יורשת״ )אם במקרה ימותו ל א רק אביה אלא גם אחיה בהיי האב(,
כך שנשאר רק המקרה של בת שהיא כבר עתה ״בת יורשת״ ,ושאסור לה להינשא
עם בן שבט אחר .״כל בת יורשת נהלה״ היא ,איפא ,״בת יורשת״ כבל דור.
ורבינו בחיי מבאר כי אמנם למדו בני ישראל מפסוק ט׳ כי רצוי הוא שלא
תעבור נחלה אפילו אחרי כבוש והלוקה .״וכל בת יורשת נ ח ל ה ״ :ש ל א היה בן
לאביה אחר שנתלו א ת הארץ ,על כן אמר הכתוב פעם שניה ,,ולא תסב נחלה״.
ומטעם זה היה המנהג בישראל בבת יורשת כשתעבוד על זה ותרצה להנשא ל ש ב ט
אחר ,שהיו קורין אותה ״זונה״ ,והיתד :מ פ ס ד ת נ ח ל ת כ י ת א ב י ה ,וזהו
שכתוב ״ ו י פ ת ח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה״ ,כ י אמו של יפתח היתה
בת יורשת ונשאת ל ש ב ט אחר) ,ע״כ לשון רבנו בחיי(.
8
9
1 0
1 1
1 2
גם הרד״ק מ ב י א ראיה מ ן התרגום לנוהג זח על פי פשוטו של מ ק ר א :ובתרגום
של תיםפתא ,״דא ה י א נימופא הות בישראל מלקדמין דלא מיסתחרא אחםנתא מ ש ב ט א
לשבטא ,ובכן לא היה יכול גברא למיםב איתתא דלא משבטא ,וכד הות איתתא
.6
ד.
.8
.9
.10
על פי באורו של מהר״י אב והב לרמב״ן ,מובא ב״כור זהב״ על הרמב״ן.
בפירושו המובא לפני *זעל דעת רבותינו״.
במדבר שם.
אם כי הוא בעצומו מבאר למה דין זה אעו לעיכובא- :מצוד .לשעה )כלומר ,נעות ולא תסב
נחלה( קודם שינחלו את הארץ ,דהע י״ב שבטים למטה כנגד י״ב שבטים של.מעלו**
כל שבט ושבט בפני עצמו .ואילו היה שבט מוכר נחלתו לאחד משאר שבטים היה
בזה ערבוב הכוחות ,אבל בא״י שהיא כלל הכוחות לא הקפיד.
למרות *שלא ראתה לעקור משפט הירושה״ כהלכה מחייבת
.11שופטים יא .א ,ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשר .זונה ויולד גלעד את
יפתח ,ותלד אשת גלעד לו בנים ויגדלו בני האשד ,ויגרשו את יפתח ויאמרו לז :לא
תנחל בבית אבינו כי בן אשד .אחרת אחד,״.
.13בפירושו לשופטים שם.
www.daat.ac.il
27
אתרתדעת -
הרצוג כ ל א אחסנתא ,והוו אנשי קורין
מכללתי נשא
נפקא מ ב
שרחמה גברא דלא מ ש ב ט ה א ה ו
לה ״פונדקתא דדחימת גברא דלא משבטהיא״ ,וכן הוד .ליה לאימיה דיפתח״ .ע ״ כ
לשון התרגום ודומה כ י הצריכו כל זה למתרגם לפי ש א מ ר ״לא ת נ ח ל בבית א ב י נ ו
כ י בן אשד .א ח ר ת א ת ה ׳ /וכן תרגם ״ארי בר איתתא משבטא אחורי את״ )ע״כ
לשון הרד״ק(.
יוצא איפא כי חז״ל קבעו לנו )״זה הדבר — דבר זה לא יהא נוהג אלא לדור
זה בלבד״( כ י מצווה זו היא לדור א ח ד בלבד ,בעוד שגדולי הראשונים מוכנים ל פ ר ש
א ת הפסוק על דרך ה פ ש ט כהלכה לדורות ,הלכה אשר הקב״ה לא מצא אל נבון
לקבוע כהלכה מחייכת ,ואשר על יסודה אמנם ״ ה ת פ ת ח ״ נימוםא — מנהג .מ נ ה ג
זד .מקורו מהו ומה סמכותו ?
!נראה כמובן מאליו כי מ נ ה ג כזה מקורו אך ורק ב״שופט אשר יהיה ב י מ י ם
ההם״ .חז״ל ש ב ת ק ו פ ת הנביאים הראשונים ,הם אשר נתנו אשורם לנוהג זה בישראל
מלקדמין .נוהג זה הוא הבסיס החוקי ל ט ע נ ת אחי יפתח מאביו כי כשם שאין ה ם
יבולים לרשת א ת אמו ,באשר ה י א יצאה מ ש ב ט ה בלי נהלה בהינשאה לבן ש ב ט
אחר ,כך אין הוא רשאי לרשת אתם בנתלת אביהם .הכתוב של התורה סובל פירושים
שונים בתהום ההלכה ורק על פי קבלתם של חז״ל יודעים אנו לקבוע א ת ה ת ח ש
של הלכה מחייכת .כשם ש ח ז ״ ל קבעו לנו כי עין ת ח ת עין הוא הראוי ולא הרצוי,
כך קבעו כי ״ולא ת ס ב נהלה״ הוא הרצוי עבור כל בת יורשת נתלה ,
ב ת פ י ס ה זו של פשוטו של מקרא ,המגלה לנו את הרצוי בהלכה ,אם כ י ה ת ו ר ה
ע צ מ ה לא הייבה אותה כהלכה מחייבת ,נראה כי אגו מרוחקים רק צ ע ד א ה ד ק ט ן
מ ש י ט ת ו הידועה של הריטב״א בענין אסמכתא ,והרי לשונו בחידושיו לראש ה ש נ ה
טז ,א ד ״ ה תניא ,דבי ע ק י ב א :
1 3
1 4
.13מן הנגון לציין כי רבנו סעדיא גאון )פרשה כ״ז במנין הפרשיות( ובעיקבותיו בעל הלכות
גדולות במגין הפרשיות שלו ,שנים את מצות -וכל בת יורשת נחלה -כמצוה במסגרת
תוי״ג ,בלומר מצור .לדורות •כימי השמים על הארץ״ .הרב פערלא )חלק שלישי
שם( מבאר את שיטת רם״ג בהבחינו בין מצות •לאחד ממשפחת מסה אביה חו־״יה לאשה״
)פס׳ ח׳( ובין מצות *ולא תסב נחלה ממטה למטה״ )םס׳ ט׳( ,בראותו אותן כשתי
מצוות נפרדות )וזאת בעקבות הרמב״ן בפירושו *הנכון בדרך הפשט״( ולא כמצוי .אחת
התלויה בחברתה .והרי לשון הרב פערלא :נראה דכיוון למה שאמרו חז״ל שאין מצחן
זו נוהג אלא בדור זה ,נפקא ליה התם מדכתיב לעיל מיניה )פס׳ ז׳( *זה הדבר אשר צוד,
ה׳ ובו׳״ ,ודרשו מיניה -זה הדבר — אינו נוהג אלא בדור זר.״ .אם כן ראוי לומר דל*
מיעט אלא מצוד ,ראשונה שבפרשה ,דהיינו מה שצור .הכתוב שלא תנשאנה אלא למטה
אביהן …והיינו כדי שלא נצטרך לעקור משפט הירושה לדורות שלא יירשוה הבעל
והבנים .וכדי שלא להרחיק שבטים זה מזה לא אטרה תורה איסור זד .אלא בדוד ראשו! של
באי הארץ בלבד ,אבל הלאו של -לא תסב נחלה -נוהג גם לדורות .וכיון דלית לן
אלא חדא מיעוטא בקרא מדכתיב ״זה הדבר״ ,לית לן לאוקמיה הך מיעוטא אלא למצוה
ראשונה פלבד,
;
44ושמא יש לראות בדברי הרמב״ן הנ׳׳ל את המקור ממנו שאב תלמידו הריטב״א את
שיטתו בענין אסמכתא.
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והא דקאמר ,אמר הקב׳יה ,אמדו לפני מלכויות ,זכרונות ושופרות ,משום ד א ע ״ ג
דפםוקי מלכויות זכרונות ושופרות אינם מן התורה אלא מדרבנן כדפרשינא ,מכל
מקום מ מ ה שאמרה )תורה( ״זכרון תרועה״ )ויקרא כג ,כד( יש ללמוד שראוי להזכיר
פסוקי תרועה ופסוקי זכרון ,ומלכויות נפקא לן כמו שדרשו רז״ל בספרא מפסוק
״והיד ,לכם לזכרון לפני אלוקיכם אני ה׳ אלוקיכם״ )במדבר י ,י( שאין תלמוד לומר
אני ה׳ אלוקיכם ,אלא זה ב נ ה אב בכל מקום ש א ת ה אומר זכרונות א ת ה סומר לו
מלכיות )ע״כ לשון הספרא( .ומהכא סמכו רבנן לתקיני הני פסוקי דתקיעתא ,ומשום
הכי קתני רבי עקיבא שאמר הקב׳יה אמרו לפני מלכויות זכרונות יכו /שכל מי שיש
לו אסמכתא מ ן הפסוק ,העיר ה ק ב ״ ה שראוי לעשות כן ,אלא שלא קבעו הוכה ,ומסרו
לחכמים .וזה דבר ברור ואמת .ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן
שנתנו חכמים ,ולא שכוונת התורה לכך ה״ו ,ישתקע הדבר ולא ייאמר ,כי זו ד ע ת
מינית היא ,אבל התורה העירה בכך ומסרה חיוכ הדבר לקבעו חכמים אם ירצו ,כמו
שכתוב )דברים יז ,יא( ״ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך״ .ולפיכך תמצא החכמים
נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה ,כלומר שאינם
מחדשים דבר מלבם ,וכל התורה שבעל פה רמוזה בתורה ש ב כ ת ב שהיא תמימה ,וחם
ושלום שהיא חסרה כלום) ,ע״כ חריטב״א(.
יוצא על פי ה ר י ט ב ״ א כי הכתוב סבל פירושים אשר חז״ל גילו אותם לא
כפירושים גרידא ,כי אם כהלכה מחייבת .עד לקביעת חז״ל היו אלה בגדר פירושים
על דרך ה פ ש ט בלבד — באו הז״ל והפכום להלכה מחייבת! כשם שחז״ל קבעו א ת
משקלו של דין ״ולא תסב נחלה״ )מנהג ולא הלכה מחייבת( ,כך קבעו את משקלו
של דין ה נ ל מ ד דרך אסמכתא )הלכה מחייכת במסגרת דרכנן ,ולא במסגרת תרי״ג
דאורייתא( ,ואף א ת העיתוי לחלות משקל חדש זה .בעזרתם של חז״ל הגיע פשוטו של
מקרא בחלק ה ה ל כ ת י של התורה עד לדרגת מנהג )ולא תסב נחלה( ,ואף עד לדרגת
הלכה מחייבת במישור מצוות דרבנן ״ .
אבל גם בזה לא םגי ,כי פשוטו של מקרא עוד בוקע ועולה ותופס לו מקום
כהלכה דאורייתא אם כי עדיין לא כהלכה מחייכת .ל א נכונה ה ד ע ה כ י דברי תירה
הם או כולם ״שחורים״ או כולם ״לבנים״ — או מצוד ,מחייבת או איסור מפורש.
גילה לנו הגר״א כי קיים סוג ביניים ,אותן המצוות שאינן מחייבות אותנו )וממילא
אינן נמנות במנין תרי״ג( ,אלא המקנות ״שכר מצוד,״ לזה שקיים אותן .כך הוא
מבאר את הכתוב ״ ש ב ע ת ימים מצות תאכלו״ .כי הגר״א המובא להלן בנוי על
פשוטו ש ל מקרא ,כשרש״י הביא ל1ו א ת ש י ט ת חז״ל במדרש הלכה ,וזה ל ש ו נ ו — :
״ובמקום אחר הוא אומר ש ש ת ימים תאכל מצות ,למד על שביעי של פסח שאינו
חובה לאכול מצה ,ובלבד שלא יאכל חמץ ,מנין אף ששה ר ש ו ת ? תלמוד לומר
״ ש ש ת ימים״ ,זו מידה בתורה ,ד ב ר שהיה בכלל ,ויצא מ ן הכלל ללמד ,לא ל ל מ ד ע ל
עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ,מה שביעי רשות אף ששה רשות,
1 6
.15וידועה מחלוקת רמב״ם — דמב״ן כענין תוקף מצוות דחבגן וחומרתן )שורש א׳ של
ספר המצוות( — ואכמ״ל .עיין עוד בזה ״לימוד סוגיות בתורה על פי המקורות״
חוברת ה׳ ״זקן ממרא״ ,וחיברת י׳ ״גל תוסיף״.
.16שמות יב ,םז.
www.daat.ac.il
29
אתר דעת -מכללת הרצוג
יכול אף לילה הראשון רשות ? ת״ל ״בערב תאכלו מצות״ — הכתוב קבעו חובה.
ועכשיו בא ה ג ר ״ א וביאר לנו א ת הכתוב ״שבעת ימים״ על פי פשוטו של מ ק ר א
)^מעשה רב״ להגר״א ,סימן קפ״ה ,מובא בסידור אוצר ישראל(; כל ש ב ע ה מצוד,,
ואיגו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשון שהיא חובה ,ומצוה לגבי חובה ר ש ו ת
קרי לה ,אעפ״כ מצוד .מדאורייתא היא) ,ע״כ לשינו ב״מעשה רב״ שחברו תלמידיו(.
ש י ט ת הגר״א מ ת ר צ ת קושיה על ש י ט ת חז״ל ,כי לא ליכתב רחמנא ״ ש ב ע ת
ימים״ ו ״ ש ש ת ימים״ ואנא ידעגא מ צ ו ת אכילת מ צ ה בלילה הראשון מן ה כ ת ו ב
״בערב תאכלו מ צ ו ת ״ ! על פי הגר״א כתבה תורה ״שבעת ימים״ ללמד את ד י ן
המצוה ה ז א ת שאינה תוכה ,וממילא נאלצה לכתוב אף את הפסוק השני על ״ ש ש ת
ימים״ כדי שלא נטעה לומר כי ״שבעת ימים״ הוא הובה ״ .
מתוך דברי הגר״א הגענו ל ה ב נ ת פשוטו של מקרא ה מ ל מ ד על מצוה דאוריתא —
מצוד ,שאיננה ת ו ב ה .ע ד כאן ,ולא יותר ,ניתן להגיע בתחום פשוטו של מ ק ר א
ה מ ל מ ד הלכה ,במקום שמדרש הלכה מ ל מ ד אחרת ,כי לא יתכן שפשוטו של מ ק ר א
ילמד הלכה מחייבת הסותרת א ת ההלכה ה נ ל מ ד ת באמצעות מדרש הלכה.
בענין זה אף מרחיק לכת בעל ה כ ת ב והקבלה באומרו כי ״אין אנו רשאים
להדש במצוד .פירוש שאין לו יסוד מפי מקבלי התורה שבעל פה״ )דברים יז ,יח
ד״ה ו כ ת ב לו את משנה התורה( .כלומר ,ל פ י דבריו אין לחדש הלכה בתחום פ ש ו ט ו
של מקרא שאיננו תואם א ת הקבלה ה כ ל ל י ת שקבלנו דרך תורה שבעל פה .במקרה
הזד .רצה רנ״ו להדש כי על המלך לכתוכ א ת תורה שבעל פה — ״משנה תורה״ —
בניגוד להלכה שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתוב ,לכן לא מצא הכוה״ק אל
נבון לקבל את פירושו של רנ״ו בנדון ,ה י ו ת והמקובל הוא שאין כותבים דברים
שבעל פה ועל הרנ״ו ל ה ב י א א ת הראיה לםטיה זו ש ל דין המלך מן הנורמה.
1 8
•¥׳
פשוטו של מקרא ה מ ל מ ד הלכה דאוריתא מחייכת ,יתכן אך ורק במקרה והוא
בחינת ״אתת דבר אלוקים ,שנים זו ש מ ע ת י ״ ) ת ה ל י ם סב ,יב( ,כלומר שאפשר לקיים
גם א ת ה פ ש ט וגם א ת מדרש ההלכה בזה שאין סתירה ביניהם .וכן קובע ה ד ״ ן
1 8
.17אמנם חז״ל יתרצו לשיםתם דבענין -שבעת ימים״ ללמד את הדין של ״מזנה הראויה
ליאכל כל שבעד.״ ,וממלא צריכים את הסטוק על ששת ימים כדי שלא נטעה,
כנ״ל בגר״א .ואמנם דרשתם זו של חז״ל הינד .בתחום מדרש הלכה ,כך שעדין
עונד .דעתו של הגר״א על שאלת הפונקציה של הפסוק בתחום ר.פשס .באשר קבעו
לנו חז״ל כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
.18יצויין כי קיימות מצוות אף בתחום תרי׳ע שאינן חובה מוחלטת .עיין מנחת חינוך,
מצוד .מ״ד מצות פדיית אמה עבריה ,אחריה כותבת התורה -ואם שלש אלד .לא
יעשה לד.״.
.19בעקבות הרמב״ן בפירושו לויקרא כז ,כט ,וכך לשון הר״ן :איבא למימד דמקרא
אינו יוצא מידי פשוטו ,דפשטיה דקרא הוא שלא יזמתו אבות בעון בנים ,ומדרשו שלא
יומתו בעדות בנים ,ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים ,כדכתיב -אחת דבר אלוקים שתיים
זו שמעתי״ .וראה דברי הרמב״ן ב״משפט החרם״.
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בחידושיו למסכת סנהדרין כז ,ב ,בעומדו בפני הבעיה כ י צ ד יכול הכתוב במלכיס-כ!/
יד ,ו לפרש א ת הכתוב בדברים כד ,טז ,ש ל א לפי חז״ל ,הרי חז״ל בארו כי ״לא
יומתו אבות על בנים״ פירושו כ ע ד ו ת בנים ,ואילו הכתוב במלכים אומר ,כי ״את
בני המכים לא ה מ י ת ככתוב בספר תורת מ ש ה אשר צוד .ה׳ לאמר ל א יומתו אבות
על בנים ובנים לא יומתו על אבות ,כי איש בחטאו יומתו״!
גישה זו לבאר פסוק ביאור מחייב מדאורייתא )״ככתוב בספר תורת משה״(,
התחלתה בספר מלכים ,המשכה בדברי גדולי הראשונים והמשכה הנוסף בדברי כל
גדולי האחרונים .פירושים הדשים ואף פירושים הדישים הבאים לענות על שאלות
הלכתיות אקטואליות ,נאמרים תכופות על ידי גדולי הדורות בהסתמכם על חכתוב
עצמו )מפי הגבורה ממש!( .תוך גישה של ״אשר אנכי מצוד .היום״ ,הוזרים גדולי
הדורות לדלות הלכה מחייבת הדשה מתוך הכתוב עצמו ,כשמשתמשים הם בכללי
ה פ ש ט בלבד )כי בודאי אינם בני םמכא לפרש כתובים על פי י״ג המידות וכד׳(.
על יסוד הכתוב )ויקרא כד ,לט—מ( ״וכי ימוד אחיד ונמכר ל ך . . .ע ד ש נ ת
היובל יעבד עמך״ ,שאינו מזכיר במפורש דין יציאה לחפשי בשש ״ ,מסיק הריטב״א
כי סתם מכירה של מוכר עצמו הוא ע ד היובל ולא ע ד ש ש )על פי ה ש י ט ה כי ע ב ד
עברי המוכר עצמו יכול למכור לשש וליותר משש(,
בדין יום או יומים )משפטים כא ,כא—כב( מציינת התורה כי האדון הכה א ת
עבדו הכנעני ״בשבט״ .אם כי חז״ל לא דרשו כך ,מסיק הרמב״ם כסברה ע צ מ י ת
)״ויראה לי״( ,הלכה מתייבת על יסוד המלה המיותרת ה ז א ת — :יראה לי שהמכה
את עבדו בסכין וסיף או באבן ואגרוף וכיוצא בהם ,ואם דנהו למיתה ומת — אינו
בדין ״יום או יומים״ ,אלא אפילו מ ת לאחר שנה ,נהרג עליו .לכך נאמר ״בשבט״,
שלא נתנה תורה רשות להכותו א ל א בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהם ,ולא בהכאת
רציחה) .ע״כ לשון הרמב״ם(.
2
2 1
בדין ״ויצאה הנם אין כסף״ של אמה עבריה מחדש החיזקוני חידוש מרחיק
לכת ,בדברי הירושלמי :אם חלתה כסוף שש ,ולא יכלה לצאת ,והוא ממציא לה
מזונות — אינה מ ש ל מ ת )כשאת״כ הבריאה ויצאה(.
ישנם מקרים בהם לומדים מפשוטו של מקרא הלכה שחז״ל דורשים אותה
באמצעות מדרשי הלכה ממקום אהד ,כד ,למשל ,לומדים הרשב״ם והםפורנו א ת
מ צ ו ת יעוד באמה עבריה ,אותה דורשים מ ן הפסוק ״אשר ל א )קרי לו( יעדה ,מן
הכתוב ״לא תצא כ צ א ת העבדים״.
והרי לשון ה ר ש ב ״ ם :לא תצא כ צ א ת העבדים ,בשש שנים ,אלא יקחנה לו
לאשה כמו שמפרש והולד .ועל אותו פסוק מביא הטור חידוש הלכתי בפירוש הארוך
2 2
23
24
.20וזאת לומדים על ידי גזירה שור .״שכיר — שכיר״ ממכרוהו בית דין.
.21
.22
^
.24
הלכות רוצח פרק ב׳ הלכה י״ד.
המפרשים האחרים מבארים כי בונת הירושלמי היא לדין הידוע כי אין האמה והעבד
חייבים לשלם עבור תרופות שקיבלו במשך זמן עבודתם
עיין שם ברש״י וברא׳׳ם.
הרי שלפי הרשב׳״ם ״עבדים״ כאן הוא עבד עבדי ,ואלו לפי חז״ל הוא עבד כנעני ,כי
אין עבד עברי נקרא עבד סתם )רמב״ן שם(.
www.daat.ac.il
31
אתר דעת
הרצוג כצאת העבדים״ שלא ישלחנה ב ח ו ץ
מכללת תצא
כפשטיה -״לא
שלו על ה ת ו ר ה :״אי נמי
לעשות לו מלאכתו ,אלא תשמשנו בביתו״ .בעל שו״ת מהר״י מברונא )סי׳ ר מ ״ א (
הסתמך על פירוש זה של הטור והצדיק משרתת שטענה ״ ה ש כ מ ת י לשרת כ ד ר ך
המשדתות,בבית ולא כדרך האנשים היוצאים בחוץ״.
א ב ל לא רק ״בשטח הפקר״ ,בו לא עסקו חז״ל ,נכנסו גדולי הדורות לחדש א ת
חידושיהם ההלכיים על פי פשוטו של מקרא ,אלא אף במקום שלכאורה מיצו ח ז ״ ל
את הסוגיה ע ד תומה ,באים גדולי האחרונים ומוסיפים הם נופך משלהם .הרי ל ד ו ג מ א
בםוגית ערי מ ק ל ט ; שאלו חז״ל והשיבו על ההבדל שבין שש ערי מקלט ובין י ת ר
ארבעים ושתים ערי לויים ש א ף ה ן קולטות .
ג צ
2 6
2 7
וכך מסכם הרמב״ם את דברי חז״ל במשגה במסכת מכות :ומה הפרש בין
ערי מקלט שהבדילו לקלוט ובין ש א ר ערי תלויים :שערי מקלט קולטות בין ל ד ע ת
ובין שלא לדעת ,הואיל ונכנס נקלט ,ושאר ערי הלויים אינן קולטות אלא ל ד ע ת ,
ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר לבעל הבית .
ניתן היה לחשוב כי מניינא א ת א לאשמועינן כי רק בזה הפרש יש בין ערי מ ק ל ט
שהבדילו למקלט ובין שאר ערי מקלט של הלויים .ברם לא נרתעו רוב גדולי
האחרונים לחדש להם הפרשים אחרים בין ש ש ערים ובין ארבעים ושתיים הערים.
נציגה בזח דעות א ח ד ו ת :
.בעל פנים יפות ,במדבר ל׳ ה ,ד״ה א ת שלש הערים וגו׳:
. . .ולעניות דעתי ,אין לדמות מ ״ ב ערי הלויים לשש ערי המקלט ,כי ערי הלויים
היו מיוהדות ללוים להיות שלהם — מוכרין לעולם וגואלים לעולם ,אלא שהיתה ל ה ן
מעלה זו ,שהיו קולטות א ת הרוצח .אבל פשיטא שאין הלוים נידחים מעריהם מ פ נ י
דירת הרוצה אם לא היה להם מקום לדור .לא מיבעיא למאן דאמר שהיו )הרוצתים
שלקחו דירות בערי מקלט( מעלים שכר ללוים ,אלא אפילו למאן דאמר ש ל א ה י ו
מעלים שכר )וקיבלו את דירותיהם חינם אין כסף כך שעשויים היינו לסבור כ י
זכויותיהם בערים א ל ה חן חזקות מאד( ,היינו )רק( אם היה להם מקום פנוי לדור
אף על פי שהיו הלוים יכולים להשכיר ל ש א ר ישראל ,הם )הרוצחים( קודמים .א ב ל
לכולי עלמא אין הלוים נידחים )מדירותיהם ומעריהם( מפניהם )של חרוצחים( ש ל א
היה המקום מיוחד ל ר ו צ ח י ם . . .דבשש ערי מ ק ל ט . . .שהן היו מיוחדות למקלט ,אלא
שהיו הלוים דרים שם בשעד .שאין שם רוצחים ,אבל הרוצח דוחה א ת הלוי מ פ נ י
שהוא מיוחד לרוצחים.
2 8
ב ע ל משך חכמה )הרב מאיר שמחד (.במדבר שם ,ד״ה ש ש ערי מקלט תהינה לכם:
יתכן דאמרו בסוף סוטה שמשחרב מקדש ראשון בטלו ערי מגרש ללוים ,ואם כן
אז ל א היו בבית שני שייכים ללוים הערים שלהם ,ואז לפי דעתי לא קלטו רק ה ש ש
.25בך שיכולנו לחשוב כי ״מקום הניחו אבותנו וכו״.
.26רמב״ם הלכות רוצח ח ,ט :כל ערי הלוים קולטות ,וכל אחת מהן עיר מקלט היא,
שנאמר )במדבר לח ,ו( ״ואת הערים אשר תתנו ללוים ,את שש ערי המקלט אשר
תתנו לנוס שמה הרוצח ,ועליהם תתנו ארבעים ושתיים עיר.-
.27שם הלכה יי.
.28פסק על פי שיטת רבי יהוידה במשנה.
32
www.daat.ac.il
דאינו אלא דוקא אם הן מחנה לויזז,
ערי מ ק
נראההרצוג
דעת ל -טמכללת
ערים בלבד .שמה שקולטים אתר
וכמו שאמרו בסוף פרק ב׳ במכות ״מקום ממקומך״ .ופרש רש״י שתהא מחנה לויה
קולטת ,אף ערי מ ק ל ט יהיו ערי לויה .אמנם ה מ ״ ב ערים ילפינן מ״ועליהם תתנו
ארבעים ושתיים עיר״ )מכות י׳( ,ובכל זה כשהן של לוים אבל לא כשהן של כהן.
לכן בששה ערים אמר ״שש ערי מקלט תהינה לבם״ ,פירוש ,אף שהן שלכם ולא של
לוים ,ודוק.
ולא בזה םגי לבעל אור שמח ,אלא מוסיף הוא ל ח ד ש עוד חידוש נוסף בדין ערי
.מקלט ,בזה שמגביל א ת דין ה מ ש נ ה בענין ״ מ ד ע ת ושלא מ ד ע ת ״ לבני ישראל ולא
לגרים— :
ועוד יראה ל י דהשש ערי מקלט קלטו אעפ״י שבא שם הרוצח שלא לדעת ,ושלא
להציל את עצמו ,כדאמרינן בגמרא ,וזהו דוקא כישראל ,ולכן אמר ״שש ערי מקלט
תהינה לכם״ ,אבל בגר תושב ,רק אם בא לשם להימלט של נ פ ש ו ) כ ל ו מ ר ״מדעת״(,
ולכן אמר ,״לבני ישראל ולגר ותושב וכר למקלט״ ,במכוון מ ד ע ת דוקא ,ש ב א
להמלט נפשו.
במאמרנו הקודם )המעין ,תמוז תשכ״ד( עקבנו אחרי ש י ט ת הראשונים והאחרונים
בענין פשוטו של מקרא ה מ ל מ ד על הלכה לשעה בלבד .בצורה ההיא של פשוטו של
מקרא הגענו לידי הנוסחה כי ״פשט ההלכה הוא מ ה שהקב״ה אמר ,ואילו מדרש
ההלכה הוא מה שהקב״ה אומר״ .במאמרנו זה ראינו כיצד אף פשוטו של מקרא
יודע לפרוש את כנפיו על תחום ההלכה המחייבת — ההלכה לדורות .אף דברי
הפשט עניים )הלכה לשעה( הם במקום אחד ,ועשירים )הלכה לדורות( הם במקום
אחר .נצחיות התורה מתגלית לנו כאן אף באותו תחום שאינו ״עמוק״ אלא ״פשוט״.
כבר מאות בשנים שאבדו ממנו הכלים היקרים ,אותם המפתחות המיוחדים בהם ניתן
לדרוש את דברי התורה בי״ג דרכים .מאז חתימת התלמוד אין לנו אלא התורה הזאת,
אשר קיבלו ודרשו מקבלי התורה שבעל פה ,כי אין אדם דן גזירה שוד ,מעצמו.
ברם אם נסתתמו מעינות חמדות נותר לנו ״חיוג ישיר״ אחד בכל דור ודור אל אותו
ה ט כ ס ט ש״משה רבנו כ ת ב . . .מפיו של הקב״ה״ )רמב״ן בהקדמה לפירושו לתורה(.
אמצעי ״פשוט״ זה של ה פ ש ט הוא הנותר ל נ ו להלכה לדורות עניים אלו שקדושת
המדות היא מהם ולמעלה .אם נלך בעקבות רבותינו גדולי הראשונים והאחרונים ,נ ד ע
להעריך אותו כדבעי ונהיה בטוחים כי חם וחלילה לא נגלה בו פנים בתוחד .שלא
כהלכה.
גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך )תהילים קיט ,יח(.
ל מ ת ת הגליון ה מ ו ג ד ל — 80עמי כמקום 64עמ׳ — לא יכלנו לפרסם א ת
כל החומר ש ה ו כ ן לדפוס .לכן נ ד ח ה פרסום ד מ ש ד ה מ א מ ר ״ מ י ה ת י ר תוספת
ש כ י ע י ת 1״ לגליול הבא.
המערכת
33
www.daat.ac.il
יעקב בראוי
אתר דעת -מכללת הרצוג
מרן ד׳ יוסף קארו-אחרון המחברים בישראל
,
)לציון ארבע מאות שנה להופעת ת״שולחן ע ת ך (
בסיני היינו לעם .בסיני קיבלנו מ ש פ ט
ה ת ו ר ה — ה ו א ה מ ש פ ט האלוקי ,ואין זולתו.
ההכרה ש״לא ע ש ה כ ן לכל גוי ,ומשפטים
בל ידעום״ היתד ,בישראל לראש פינת
תודעתו המשפטית .ק ב ל ת ה מ ש פ ט בישראל
קדמה לאירגון הלאומי ולביסוס המשטר
ה מ ד י נ י בעמנו .מ ש פ ט התורה ראה בתור־
בגם של אירגון ומשטר ,בגלות עם מ א ד
מתו ,בפירוק מדינה ופיזור עם־המדינה —
והוא במקומו עומד ו א ת שלו דורש.
ה מ ש פ ט האלוקי איננו ל י ד צרכי מ ד י נ ה ;
מטרתו והגשמתו אינם תלויים בהסדי
מ ש ט ר מ ד ע י זה או אתר ,ואין מדינה
ה ת ו ח מ ת לו תחומו .מ ש פ ט התורה דורש
א ת המדיגה כ א מ צ ע י הברתי להגשמתו ,אך
לא היה מעולם יצירה של רצון מדיני.
המגיד חוקים ומשפטים לישראל — עשיית
רצונו הוא תובע ,רצון ה ׳ !
מקבלי התורה ,וכולנו מוסרי מ ש פ ט ה .
בתורת מקבלים נדרשים אנהנו ל ה י ש מ ע
ולציית לרצון המחוקק האלוקי ,ל צ י י ת
ותו לא .בתורת מוסרים בלבד א נ ו מ צ ו ו י ם
להפעיל אף אותו בות למידה ,א ף א ו ת ה
מ י ד ת הכשרון ,ואף אותה ה ת ל ה ב ו ת ש ה ם
אות וסימן לעם אשר מ ש פ ט ו הוא ז כ ו ת
קיומו באלפיים ש ט ת נידודיו בקרב מ ד י נ ו ת
העולם.
לא הםרו בעמנו אשר בלימודם ,ב כ ש ר ו
נם ובהתלהבותם מסרו מ ש פ ט שקבלוהו,
דור אהרי דור .מפלאי דברי ימינו הוא,
כי כן היה בשעת גלות ו ב ע ת ו ת צ ר ה
דווקא .מרדכי היהודי ,רבי יהודה ה נ ש י א ,
הרי״ף בעל ההלכות ,הרמב״ם בעל ה ה י ב ו ר
הגדול ,ר ב ע ו יעקב בעל הטורים ,ו מ ר ן
רבי יוסף קארו — מידי כולם קיבל ע ם י ש
ק ב ל ת התורה י ־ מאורע מ ע צ ב ומכונן ראל ונשאר מקיים בשעת מ י פ ג ה ב ת ו ל ד ו ת
היה לעמנו ,מאורע ח ד ־ פ ע מ י ש ל א יםוף .גלותגו הארוכה .אלה מגדולי ישראל א ש ר
עמדו בפרץ כדי לההזיר מתלוקת ל ש ם
אולם מי שקיבל ,א ף ה ת ח י י ב ל ל מ ד ;
מי שקיבל ,אף נצטווה למסור .ה מ ש נ ה שמים להלכה פסוקה עדי ארץ .ד א ג ת ם
הראשונה במסכת א ב ו ת עוסקת לא היתד .ללימוד חוק ומשפט התורה ע ל -מ נ ת
במאורע היסטורי-משפטי ,אלא ב ת ה ל י ד שיקויים הלכה למעשה .בסוף ת ק ו פ ת
היםטורי־משפטי ,בתהליך של ״קיבל ומסר ,הגאונים קוראים אנחנו למלאכתם מ ל א כ ת
קיבל ומסר״ .ל ת ה ל י ך זה ראשית בלבד ,החיבור )קודיפיקאציה ב ל ע ״ ז ( ; ו ה ם
בהר ס י נ י ; ואולם סוף אין לו ,ו ה ו א נ מ ש ך בעצמם ,מחברי החיבורים ,אינם מ ב ק ש י ם
אלא להורות אותה ה ו ר א ת ־ ש ע ה ש ה נ י ע ה
מדור לדור ועד לימינו.
א ת ר ב ע ו הקדוש להעלאת התורה ש ב ע ל -
,המשפט איננו ה מ צ א ת עמידתנו ל פ נ י
הר־םעי .מ ש פ ט י עמים היו שקדמו לקבלת פ ה מ מ ג י ל ו ת סתרים לבנינה האדיר ש ל
מ ש פ ט התורה ,ועמים אהרים פיתהו להם המשגה .ואלה דברי הרמב״ם בבואו ל צ י י ן
מערכת משפטים גם לאחר מכן .ברם ,מקוד לשבועת ה ה ש ד ש מ מ ש ב י ע י ן א ת
״אלה המשפטים״ הודעו לישראל לא הלווה שאינו כופר במלווה ,א ד ח ש ו ד
בדרך קליטה מ ש פ ט י ת מ א ד מ ת נכר ואין ל ה ע ל מ ת נכסיו מפני בעל חובו ,ב ה ל כ ו ת
מלווה ולווה ,פרק ב הלכה ב ׳ :
הם פרי שיגשוגו של גאון ישראל .כולנו
,
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״כשראו הגאונים הראשונים שעמדו אחר
חיבור הגמרא ,שרבו הרמאים וננעלה
דלת בפני לווין ,התקינו שמשביעין את
הלווה שבועה חמורה כעין של תורה,
בנקיטת חפץ ,שאין לו כלום יתר על
דברים שמםדרים לו ,ושלא התביאן ביד
אחרים ,וגו׳״.
ללשון ״היבור״ במשמעותו של קודקס
מ ש פ ט י לא מ צ א נ ו מקור קדום יותר מאיגרת
רב שרירא גאון .אך אין בכך כלום ,משום
שברור לגו כי בתקופה זו ,על-כל-פגים,
מ ש מ ש ת מילה זו במובנה המשפטי בעיקר.
דברי הרמב״ם בהקדמתו ליד החזקה
ידועים ונזכרים:
״כללו של דבר—כדי שלא יהיה אדם
צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני
ישראל ,אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה
שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות
והגזירות שנעשו מימות משה רבנו
ועד חיבור הגמרא ,וכמו שפירשו לנו
הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר
הגמרא— לפיכך קראתי שם חיבור זה
משנה ת ו ר ה - . . .
ובתשובתו לשואליו בענין טיב ערוב
תבשילין ,מקדים רבינו אברהם בן הרמב״ם
א ת איגרתו בשפה הערבית במלים א ל ה :
״דבר ברור בממשנה ובתלמוד ובהלכות
ובחיבור שעירובי תבשילין בתבשיל
ולא בפת ,כמו שפירש התלמוד — יאבל
פת לא׳ ״.
המילה ״חיבור״ מופיעה בתשובות אלה
במקורה העברי ,ואין ה מ ש י ב רואה צורך
להתייתם ביתר דיקדוק לשם החיבור.
**
אחרון מ ב י ן מתברי מ ש פ ט התורה ה ג ד ו
לים ,מרן ר ב י יוסף קארו ,זכה ומלאכת
היבורו הגדולה היתה לו לכנוי-כבוד,
המציין אותו ע ד היום מכל קודמיו :הוא
״המחבר״ ,המחבר סתם .כשהופיע חיבורו
״שולחן ערוך״ לפני ארבע מאות שנה,
כבר נודע בכל תפוצות ספרד ואשכנז
ככותב הספר הגדול ״בית יוסף״ על ארבעת
הטורים של רביגו יעקב בן הרא״ש .ואמנם
קבעו הטורים בסופו של דבר גם מסגרת
לשולחן-ערוך .לא היתד .זאת המסגרת
האחת והיחידה אשר עמדה בפני המחבר,
ולא הקדים פירושיו וחידושיו לפסק ההלכה
של בעל הטורים משום שהיה מוכן ,בדרך
כלל ,ללכת בעיקבותיו .נהפוך הוא ,וכן
כותב המחבר בהקדמתו לספרו ״בית
יוסף״:
״ולא דאיתי לעשות ספר זה חיבור
בפני עצמו ,כדי שלא אצטרך לכפול
ולכתוב דברי מי שקידמני .ולכן הסכמתי
לסמכו לאחד מהפוסקים המפורסמים,
ועלה בדעתי לםמכו לםסר הרמב״ם
להיותו הפוסק היותר מפורסם בעולם;
וחזרתי בי מפני שאינו מביא אלא
סברא אחת ,והייתי צריך להאריך ולכתוב
סברות שאר הפוסקים וטעמם .ולכן
הסכמתי לםמכו לספר ארבעה טורים
שחיבר הרב יעקב בן הרא״ש ז״ל ,כי
הוא כולל רוב דיעות הפוסקים.״
קיימת איפוא רציפות המחשבה בין
שיטת עבודתו של בעל הטורים לבין
תיכנון מ ל א כ ת החיבור אשר הוכנה בבית־
יוסף ואשר הוכתרה בשולחן-ערוך .בהמשך
דבריו של מרן המהבר בהקדמתו לבית־
יוסף ניכרת השפעתו המהפכנית של ״ ע ט
הברזל והעופרת בדפוס״ בתחילת דורו,
שהוא הדור השני למגורשי ספרד .חיבורי
התלמוד ,הגאונים והראשונים פתוחים
לראשונה לעין כ ל ; ולהטות דין והלכה
אחרי ר ב י ם — לא זו בלבד שהיא מ ע ת ה
מ ל א כ ת פסיקה החובקת תפוצות ועדות
ומקרבת מזרת למערב ,אלא שאף מחייבת
מכאן ואילך בדיקה מ ח ד ש והשוואה של
מקורות פסיקה ,בין אלה המובאים במפורש
על •ידי הקודמים ,ובין אלה ש נ ע ל מ ו
מעיניהם .ביתר שאת ,ודווקא משום כך,
35
www.daat.ac.il
הראשומכללת הרצוג יסוד הארבעה טורים ובית־יוסף שלו
רשאים היו הולקיו ונושאי־כליו
אתר דעת -
חיבר את ד׳ חלקי ה״שולחן־עדוך״.
נים של מרן המחבר לעמוד ולהצביע על
יבקרקוב ישב ר׳ משה איסרלם ז״ל
היבור זה או אחר נפוץ ו מ ת פ ש ט בקרב רוב
באותם הימים ,והיה חבר של רבנות
ישראל כגורם מכריע בקביעת הלכה
הוא כתב הגהות ״מפה״
הקהלה
למעשה .בהלכות דיינים ,סימן כ״ה סעיף
ל״שולחךערוך״ .והנה ,כבר במשך שנים
א׳ מובא בחושן ה מ ש פ ט של המחבר דין
מעטות קיבל עם ישראל את ה״שולחן־
דיין ש ט ע ה בדברים הגלויים והידועים
ערוך״ עם ה״מפה״ שלו כקו ההוראה
״כגון דינים המפורשים במשגה או בגמרא
וכאבטוריטה מוכרת ,אשר מאז והלאה
או בדברי הפוסקים״; דינו הוזר ודנין
כל מורה הוראה בישראל צריך לפחות
אותו כהלכה .על כך מ ג י ה הרמ״א ,וזו
להתחשב אתה .והיה המרחק בין צפת
לשונו:
ובין קרקוב בימים ההם כמעט כמרחק
״מיהו יש אומרים דאם נראה לדיין ולבני
הלבנה מן הארץ בימינו אנו .ישבו פה
דורו מכוח ראייות מוכרחות שאין הדין
ושם שני אנשים ,איש איש בחדרו,
כמו שהוזכר בפוםקים ,יכול לחלוק עליו
ונתבו את ספרם בלי שום פקודה רשמית,
מאחר שאינו נזכר בגמרא; מכל מקום
בלי שום סמכות ,והנה יצאו להם מוניטין
אין להקל בדבר שהחמירו בו החיבורים
בעולם כאילו היו תקיפים ושליטים,
שנתפשטו ברוב ישראל ,אם לא שקיבל
מכבירי עם ומאדיריו .ובימים האלה לא
מרבותיו שאין גוהגין באותה חומדא״.
היה לעס ישראל שום אירגון מרכזי ,שום
נ מ צ א ת ל מ ד כי כוחו של פסק ,ואף של
אסיפת נבחרים ,שום נציגות רשמית אז
פסק הקדמונים ,החל מגמר חיבור הגמרא
בלתי־רשמית ,שום כלי־מבטא לבטא בו
ועד ימינו — תוקף מכריע לו רק בה
את רצונו; והיו חלקיו נפרדים זה מזה
במידה שאין הוא מ ת נ ק ש עם היבור
כמו מחברי הטפרים האלה .קבלת
שנתקבל בקרב רוב העם .התפשטותו
ה״שולחן־ערוך -היא באמת תרועת־
ברבים של חיבור הרמב״ם ,התפשטותו
ניצחון מאין כמוה של עם התודה החי
של החיבור ש ו ל ח ן ־ ע ר ו ך — היא אשר
והקיים ,של איחודו הלאומי על־אף כל
מייחסת להם ערך משפטי ,וההתעלמות
התפזרותו ,של רצונו החזק והאמיץ על־
מ מ נ ה מחזירה א ת הדין .חלקם של גדולי
אף כל ריסוק אבריו .אין זה כי אם
הדור אינו ת מ י ד הגדול ביותר בקביעת
נם מיטא־היסטורי ממש ,יד השם ב״ה
מידת ההתפשטות .מי יבוא ללמדנו מדוע
הטובה על עמו ,שהשגיח עליו למען
פוסק זה ,ולא אחר ,נשאל ומשיב כהלכה
אמצו ועודדו לימים הקשים והנםעריס
ל מ ר ח ו ק ? מ י יגלה לנו סוד שרשרת
הממשמשים כבד ובאים…״
קבלה ומסירה ב מ ש פ ט התורה מדור לדור,
א כ ן :״סוד ה׳ ליראיו ,ו ב ר י ת ו —
ה מ ע ל ה חיבור מ ש פ ט י לקודקם מחייב,
להודיעם״ .ישנה כאן סמכות מ ש פ ט י ת
תשובה הילכותית לפסק ־הלכה ,בהעדר
משפת
אלינו
המדברת
סמכות מ ד י ג י ת ? אבי מורי זצ״ל בספרו אימאננטית,
ה מ ח ב ר — ,כאילו ב ע צ מ ו ידע שחיבורו
״מוריה״ )בעמ׳ (115מ ד ב ר כך על נם
אשר בו מסר מ ש פ ט ל ע מ ו — כ מ ש פ ט
קבלתו של ה ש ו ל ח ן -ע ר ו ך :
בעמו יתקבל .ק ב ל ת ה״שולחן־ערוך״ ל ל א
״כבר בימי ילדותו עזב ר׳ יוסף קארו
ז״ל את ספרד — ארץ מולדתו ,ועלה סמיכה וללא םםמכות פורמאלית היה
פלא אשר גודלו מרשים אותנו עוד ה י ו ם ;
דרך קושטא לארצנו ,וישב בצפת— על
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קבלתו המיידית ,סמוך לפירםומו ובחיי
מרן המחבר — פלא פלאים!
בפירםום השולחן־ערוך לא התכוון מרן
המחבר אלא לקיים מצוות מסירת מ ש פ ט
התורה — הוא בדורו כהרמב״ם בדורו .לא
יכול היה חיבורו לסמן סוף ־פסוק הגם
לא סוף פסיקה בתורתו של ישראל .בודאי
אף ביקש להקל על לומדי התורה ,כקטנים
כגדולים ,לשנן ולהקיף תורה ש ב ע ל -פ ה
כפי שלא ניתן הדבר עוד בלעדי חיבור
המצטיין בקיצור לשונו ובהירותה ,לכך
הוא מצפה ,וכך הוא אומר במפורש .אך
בל נ ט ע ה :לא לשם כך בלבד נתחברו
החלכות בשולחן-עדוך .אין כל מחלוקת
בין ה מ ח ב ר לבין הרמ״א בדבר כשרותם
של ש נ י מקורות קבלה להקניית תוקף
מ ש פ ט י לדין ת ו ר ה :ה א ח ד — ״מרבותי
קיבלתי״ ,היא הקבלה הישירה מרב
ל ת ל מ י ד ; והשני — ה ת פ ש ט ו ת ההיבור
בקרב העם ,או לפתות ה ל ק גדול של העם,
בדרך ה ק ב ל ה העקיפה .לזו האחרונה
התכוון המהבר ,ולא טעה .אולם בודאי
לא היה מאמין כ י ארבע מ א ו ת ש נ ה יעברו
על חיבורו ,ועודנו מחכה למקבל אשר
ניתן בו הכוה והסמכות ה מ ש פ ט י ת -ה ת ו ר -
תית למסור לדורו א ת חחיבור ה מ ש פ ט י
אשר ה ו א זקוק לו .קיים ע מ נ ו מצוות
״דרוש וקבל שכר״ והגביר אף ב מ ש ך
כל אותה תקופה ארוכה אשר בה היה
ה״שולחן־עדוך״ אחרון השולחנות שעליהם
הננו סמוכים .ואולם מצוות ״חבר וקבל
שכר״ לא למדנו לקיים מ נ י אז.
״מצוות החיבור״ אמרנו .לא נוחיות
ה ת ל מ י ד זהתוקר יסודות ה מ ש פ ט בא
החיבור לספק .הוא איננו קיצור התלמוד,
ואף לא תחליף ללימוד התורה שבעל-פה,
ואפילו הדרכתו היסודית ש ל השופט
החייב להכריע אקס־פוםט־פאקטו בין
טענות בעלי הדין איננה בראש מטרותיו.
מ ש פ ט ה ת ו ר ה — ש ל א ככל .משפט אחר —
גודר ה ת נ ה ג ו ת ה פ ר ט וקובע נורמות לא
להסדר יחסיו עם הזולת בלבד ,אלא גם
לשפתו ,ללבושו ,למאכליו ולהיי משפחתו.
אורח־חיים והושן-המשפט דרים בו בכפיפה
אחת .דיני הרבית וחובת הבן לזון אביו
ו א מ ו — ב י ו ר ה ־דעה ה ם מקובצים גם יחד.
ייחוד זה ,המובן לנו כל כך ,מ ת פ ר ש בפי
אלה שהתנכרו לאביהם שבשמים כמאפיין
א ת שהם מכנים ״ ה מ ש פ ט הדתי״ .באזני
מרן המחבר היו נשמעים כ מ ה ת ל י ם ;
כאילו דיברו על ״ ה מ ש פ ט המשפטי״.
פרופסור זילברג ,בשפה המיוחדת לו,
מבטא ייהוד זה בטעם ר ב :״ ה מ ש פ ט
החילוני יכול להרשות לעצמו קביעת קני
מידה מופשטים ,אווריריים ,מעורפלים —
כגון ״זהירות סבירה״ ,״התנהגות סבירה״,
״סיבה קרובה״ ,״תקופה הגיונית״ או ״זמן
המתקבל על ה ד ע ת ״ — שההשופט במקרה
של סכסוך ק ו נ ק ר ט י מוריד לקרקע
המציאות ,ופורט אותם ל״מטבעות״ של
ממש .כי ,בדרך כלל ,אי-תשלום חוב או
אי-מלוי התחייבות לאו עבירה היא,
והמכםימום שהחייב מ ס ת כ ן בו הוא תשלום
פצויים והוצאות המשפט .ל א כ ן הוא
במשפט העברי אשר ,להיותו מטיבו וטבעו
מ ש פ ט דתי ,קובע לא נורמות של פסיקה
אלא נורמות של התנהגות .הייב ש ד ח ה
ללא ה צ ד ק ה את פרעון החוב ה מ ג י ע ממנו,
אינו מ ת כ פ ר בתשלום הנזק שנגרם על־ ידי
כך לנושה .הוא הייב מראש ל ד ע ת כ י צ ד
עליו להתנהג ,ולידיעה א-פריאורית זו
אין מקור אחר זולתי החוק הברור
והמפורש״ )״כך דרכו של תלמוד״ ,עמ׳
(54-53
פסיקת ההלכה דרושה איפוא ,בראש
ובראשונה ,לא לשופט המבטיח לכל אחד
א ת ה מ ג י ע לו ,אלא לכל יחיד בישראל
למען ידע אורח חיים ע ל -פ י ההלכה .אין
אדם קונה לבוש עשוי מסיבי ניילון
ו מ ת ל ב ש בו ,ולאחר מ כ ן נועץ ביורה-דעה
www.daat.ac.il
37
הרצוגהוא בפרוזדור המוליד ל ט ר ק ל י נ ה
נכנם
לאו.מכללת
ואם דעת -
אם איסור שעטנז יש בדבר ,אתר
אין אדם מפריש ע ל -ח ש ב ו ן חסכון חובה ,המונומנטאלי של תורת ה א י ש י ו ת ה מ ש
מקבל ת ע ו ד ת חסכון מ מ ש ל ת י ת חנוקבת פטית ,שעודנה מצפה למהבר ה מ ס ו ג ל
תנאי ה צ מ ד ה לאינדקס ושיעור רבית ,ורק להשלים את הבנין האדיר שהוקם ע ל -י ד י
לאחר מכן נועץ ביורה-דעה אם איסור מרן ר׳ יוסף קארו .ובינתיים ,מ א י ן ק ב
לה ח ד ש ה בקרבנו ,הפסקנו לשאול.
ריבית יש בדבר ,ואם לאו .על כל פנים,
לא ל ד ר ך זו התכוון מרן המחבר .כי לא
סוף פסיקה ולא ח ת י מ ת ההלכה ראה
בחיבורו .כמה טראגית היא ה ת מ ו נ ה של
להנהיג את הדור בדרך מ ש פ ט ,ה מ ש
תלמידי-חכמים בימינו ,כמונו ההדיוטות ,פט האלוקי ,ז א ת תורת החיבור .״ ק י
החיים ב מ צ י א ו ת חברותית וכלכלית שונה
בלתי מרבותיי׳ היתד• ל ד י ר ק ב ל ת מ ש פ ט
מאשר המציאות ב ש נ ת שכ״ה ,ולכן עמלים התורה שנשתמרה יותר ויותר ל י ת י ד י
בדבר הלכה ,ואין החיבור הגדול יכול סגולה ,כבל שדורות מ ת מ ע ט י ם והולכים.
להושיעם עוד .והנה ,לפני ש ש שגים ,פרישת היריעה כולה ,ה צ ג ת מ ע ר כ ת ה
פורסמה ח ו ו ת -ד ע ת הילכתית מהרב מ ש ה מ ש פ ט כולו ללומדיו ולשומרי מ צ ו ו ת י י
נתן נ ט ע למברגר ב״נועם״ ב׳ )תשי״ט — ,רק החיבור מסוגל היה ע ו ד ל ב צ ע
עמ׳ ל ג ואילך( ת ח ת ה כ ו ת ר ת :״אם יש זאת .אין תימה ,מאספקלריא זו ,ל ה ת -
פשטות־הבזק של השולהן-ערוך .ב ד ב ר י
ח ש ש רבית במלווה מ מ ש ל ת י ״ .בעל
התשובה בא למסקנה כ י כל מקום שאין הרמ״א ש ה ב א נ ו מ ה ל כ ו ת הדיינים נ י ת ן
בטוי קלאסי לסמכות ה מ ש פ ט י ת ש ל ח י
המלווה רשאי לפגות ללווה באופן אישי,
בור ,להבדיל מ ק ב ל ת הרב ,ש ה ת פ ש ט
אלא פרעון הובו קשור בקיום נכס מ -
ברוב ישראל .הוא ,בעל ״ ה מ פ ה ״ ל ש ו ל -
םויים ,אין כאן הלוואה י -לא לגבי
חן־ערוך תרם בעצמו לא מ ע ט ל ל ג י ט י -
דין רבית ולא לגבי דין ש מ י ט ת כס
פים — מ ש ו ם שאין הלווה מ ש ת ע ב ד מאציה זאת .תלמידו הגדול ,בעל הם-
מ״ע ,מ ע י ד בפנינו כי הגהות ה ר מ ״ א
למלווה כ ש י ע ב ו ד גופו .ל ד ע ת בעל ה
תשובה היתד ,פוטרת סברה זו מלוות לשולהן־ערוך דאו אור בדפוס ע ו ד ב
הממשלה ,ו כ מ ו -כ ן מלוות לקופות גמ״ח טרם יופיע ספרו ״דרכי מ ש ה ״ ע ל ה
טורים .קהילות אשכנז מוזמנים איפוא
או לקופות הקהילה ,מכל ה ש ש רבית.
כ י הרי אין כאן לווה א י ש י ה ע ר ב לפרעון לקבל חיבור ,אשר יסודות פסקיו ש ה ו נ
ההוב כשיעבוד גופו .אין בעל התשובה חו בבית-יוםף על הטורים ,ו ב ו בלבד,
בבר אינם צריכים בדיקה .זהו הרמ״א,
ה ש כלל ,כי — בדרך אגב כ מ ע ט —
1
(1בעל התשובה מבקש לאבחן אח האיסור המובא ביורה־דעה ,סימן קע״ג מעיף י״ח ,בדבר
״מלווה דינר זהב השווה 20דינרים על אחריות ספיגה ההולכת מעבר לים ,ושיתן לו בשובה
24דינרים״ .מרן המחבר הסתמך על תשובות הריב״ש ,אשר פסק כי הואיל ״וזוזי יד,יב וזוזי
שקיל .ולא הדרי בעינייהו ,עדיין לא יצא מידי הלואר,״ .ואילו פעל התשובה מבקש להסיק
ממסכת גטין דף ל׳ ,כי אין זד ,המבחן היחידי .שם נאמר כי המלווה מעות את הכהן ואת הלוי
להיות מפריש עליהן מחלקן.וכר ,פוסק עמהן כשער הזול ואין בו משום רבית .טעמה של
המשנה הזו מוסבר בגמרא כך :״כיון דכי לית ליד ,לא יהיב ליה ,כי אית ליד ,נמי אין גו
משום רבית ,ואין השביעית משמטתו״.
רש״י במקום מסביר ,כי אם ישתדפו שדותיו של המלווה ,ואין על מד ,להפריש תרומות
ומעשרות ,אין לו לישראל ממי לתבוע ,על־כן לא קרינן גיד ,״לא יגוש״.
38
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
דעת -זהו
אתר —
רבן של כל בני גולת אשכגז
כביכול א ת ההברה המערבית של ימינו
נושא כליו של שופט בדורו במלא ה
מחוק ה מ ד י נ ה למדינת החוק .ארבע מ א ו ת
מובן—
שנות תרבות העמים ״המפותחים״ ,כפי
מנהג המקום ותקנות הקהילות — ח
שהם נקראים ב ל ע ״ ז הדיפלומאטי של
שיבות ללא תקדים מיותםת להם בשולהן -ימינו ,ראו מ ש פ ט רתום לרצון דור מ
ערוך .מרוצת הזמן הרב שעבר בין הופעת רצחים ,שלא היה דוגמתו מימי חרבן
היד החזקה לרמב״ם ובין הדפסת השולחן-
בתיגו .מ ש פ ט העמים בימיגו גתייתם מ
ערוך ,פיזורם המוגבר של בגי הגולה הוון ,ואין דור כדורגו שהזה בפשיטת־
ובדידות חטיבותיה השונות — בשום רגלו של מהוקק בשר-ודם .אך בעם י ש
מקום לא מ ת ב ט א י ם הם כמו בהבלטת ראל מ מ ש י ך חשולחן-ערוך לדרוש הכרתו
מנהג ותקנה בשולהן-ערוך .ברם ,עצם כמשפטו הלאומי ,ואין סמכותו מכירד .ב
הבלטה זו אף מ צ ב י ע ה על חיוניות הפסיקה
גבולות טריטוריאליים .הוא מ ג ל ם א ת
המקומית בכל הדורות ,והיא השוללת מ ש פ ט ו הפרסונאלי של היהודי באשר הוא
מראש כל םוף-פםוק בחיבורו של מרן
שם .שולחן־ערוך א ח ד מ ק ב ץ מסביבו ,זה
הבית־יוםף .ואם א ע פ ״ י ־ כ ן א נ ו מדברים
ארבע מ א ו ת שנה ,קחילות ישראל ושופטי
עוד היום ,ואולי דווקא בארצנו ובמדינתנו ישראל — בארצות מ פ ו ת ח ו ת ובארצות
של עכשיו ,על ״יהודי השולהן-ערוך״ ,״מתפתחות״ ,אורחי חברה מ ת ק ד מ ת י-
על ״התנהגות ב ה ת א ם לשולחן-ערוך״ ,אורחי חברת פרימיטיבית כאחד .וכל זה
ולא על ״יהודי הרמב״ם״ ואף לא על
משום שחזונו חנצחי של ה מ ש פ ט האלוקי
״יהודי הטור״ — ,הרי יש בכך משום
ממשיך להאיר דרכו.
אשר
מ ת ן כבוד-התורה למדן המהבר,
*
לזמן
בגודלו
הוא היה אולי מ ע י ז לפקפק
**
ת
י
ט
פ
ש
מ
ה
בתםינותו
כה ארוך .לנו א ש ר
מ ד י נ ת ישראל קמה ואתה תחילת קיבוץ
ולמ-
ו
נ
ל
קם
לא
היום,
אנו הוםים ע ד
גליות .במגילת ע צ מ א ו ת ה מדובר בחזון
ציאותנו מחבר להרחיב לנו מ ש פ ט הצבי
נביאי ישראל אך חזונו של מ ש פ ט ישראל
בארץ הצבי.
לא נזכר בה .המוסדות המחוקקים עוסקים
ארבע מ א ו ת ש נ ה שעברו עלינו מ י מ י
פרסום השולהן-ערוך — כארבע מ א ו ת
שנות גלותנו במצרים היו .תקופה זו
הביאה מ ח ד ש ל ע ם ישראל םיבלות גרות,
ע ב ד ו ת ועינוי .בתחילתם מסתיים מסע
הנצחון ש ל חוק רומי בקרב ע מ י אירופה.
להם היה המשפט ,כפי שהם יודעים אותו,
לחוק ה מ ד י נ ה .הריבונית ,יציר תקופת
הריניסנם .מ ו נ ח הסוברניות והסמכות ל
חוקק מ ש פ ט היו ל ש מ ו ת נרדפים .ואילו
בסופה של ה ת ק ו פ ה מבקשים ע מ י התרבות
ל ש ע ב ד אף א ת ה מ ד י נ ה הריבונית להזון
המשפט .היוריםט המודרני אוהב ל ה ש
ת ע ש ע בהבחנת ת נ ו ע ת קידום ,המובילה
במערכת משפטים זרה ל ע מ נ ו ; אך גם
ליצירתם ה מ ש פ ט י ת האבטונומית והמקו
רית קמה התגגדות ,ולו רק סבילה —
ושופטים ערים ל ה ע ד מאוד .בטוי נ מ ל ץ
ניתן ל ת ח ו ש ה זו ע ל -י ד י השופט ויתקון,
ובמקום א ח ד הוא א ו מ ר :״אכן ,מ ן
הדין הוא שנדע ,מ ה הערכים העומדים
מאחורי הכלל ה מ ש פ ט י מזה ,ו מ ה הערכים
שסביבם עלולה ל ה ת ג ב ש ה ת נ ג ד ו ת ל כ
לל המשפטי .אין א נ י אומר …שזהו כולו
ענין של מ א ב ק בין כוחות החושך והאור.
הערכים ,ש ה ה ת נ ג ד ו ת ל מ ש פ ט נ ש ע נ ת ע
ליהם ,אינם כולם שליליים .ראינו כי ער
כים אלה שרשם עמוק בהרגלים ובמנה-
www.daat.ac.il
39
אתר דעת -מכללת הרצוג
גים ,במסורת ובאורח חיים .טוטם וטאבו
בחברה הפרימיטיבית ,הם שנתנו לה את
דמותה ה מ א ח ד ת ואת תוכן החיים .ח
רדה שלא לרוקן היים אלה מתוכנם י-
להשאיר הלל ריק ,היא ש ת מ י ד הניעה
אנשי השלטון ,שבאו מבתוץ ,להימנע מ
עקירת מסורת עתיקה״ )״המשפט בארץ
מ ת פ ת ח ת ״ -־ ספר יובל לפנחס רוזן ,עמ׳
84י.(85-
״ א ד אנו פנינו מועדות להתקדמות״ —
מ מ ש י ד שופט בית ה מ ש פ ט העליון והוא
דורש נקיטת ע מ ד ה ברורה בשאלה זו
מכל אלה שתפקידם ליזום ולהכין פעולת
המחוקק .הוא טוען לריפורמה יסודית ב
מערכת מ ש פ ט המדינה .כזו אשר בידה
הכוח להכניע מתנגדים ,אשר קיומם הוא
א ה ד מסימני ההיכר של הברתנו ה מ ת פ -
ת ה ת בישראל ,בת האוכלוסין ההיטרוגניים.
האם גם שופט זה מ ה פ ש תזון ה מ ש פ ט ב
ארצות בהן חדל כל דבר חזון ? אין זאת
שאלה ריטורית בלבד .חזונו של בעל
שולהן-ערוד הוא של מ ש פ ט נצח ,מ ש פ ט
המין האנושי ,אשר אינו חייב להצדיק
עצמו .יש למסור אותו ,ויש לקבל אותו.
הוא נ צ ח י מ ע ם ישראל ,והוא קדם לעם
ישראל .ואילו ה ש ו פ ט ויתקון מקונן כי
״נראה לפעמים כאילו א נ ש י ה מ ש פ ט ע צ
מם נמצאים במבוכה ואינם יודעים ל
הסביר מדוע לא זכה מקצועם לאותו יחם
של כבוד והוקרה שהוא ראוי לו במדינ
תנו .נ ע ל מ ה מעיניהם ה א מ ת הפשוטה,
שלעולם אין לראות ב מ ש פ ט דבר שב־
שיגרה .הוא אינו דבר מובן מאליו .עליו
להצדיק א ת עצמו…״
ע ד באן קיגתו של שופט בישראל,
שאינו שופט ישראל .ואנחנו בתומגו ח
שבנו כי ישראל ושולתן-ערוד בידו —
דבר מובן מאליו הוא.
״לא עשה כן לכל גוי…״ .י ד י ע ת ש ל י
לה זו היא המחייבת מ ש מ ע ת מ ש פ ט י ת
לשולחן-ערוך .בה ,בידיעה זו ,נ פ ג ש ו מ ר ן
המחבר ועם-המשפט ,אשר מ מ נ ו קיבל.
וכד מפרש הרב הירש א ת הפסוק ה נ ״ ל :
״כמקבלו ושומרו של החוק הא־
לוקי הזה עומד ישראל בין העמים
כיחיד במינו .לא רק שחםירה להם
לעמים ידיעת החוקים ,ה׳&מים סייגים
ליישותנו החושנית הפרטית לטהרה ה
מוסרית ולקדושה? אלא אף את ה
משפטים ,את משטר חיי החברה ע׳יי
המשפט .כי הנה אפילו המשפט ,ש
אי אפשר לה לשום חברה בלעדיו,
אף אותו אין הם יודעים לאמיתו של
המשפט ,אלא להיפך ,המשפט בי
ניהם הוא תוצאת צרכי החברה וחייה
השולטים באותה תקופה ובאותו מקום,
וביסוד חוקיהם מונחת התועלת .לכן
נמצאים אצלם החוק והמשפט בתהליך
של שינויים בלתי פוסקים ,ועל יסוד רופף
זה מתמוטטים תנאי החברה ויחסיה .אך
את המשפט הנצחי אותו גילה ה׳ ,ב ל
י ד ע ו ם .החוק אשר רק הערצתו המלאה
עשוייד ,להביא שלום נצחי ואושר כללי,
ואשר לשם שמירתו בקרב •בני אדם שלח
ה׳ את ישראל בין העמים — אותו לא
ידעו״.
והוא מ ס י י ם :
״ואם …אין דבר ה׳ המםוד ביד
ישראל אלא החוק המופנה אל בני האדם
כולם ולמענם ,החוק הפועל והשליט,
היוצר ותמםובב את כל סדרי הטבע
והעולם ,ברור כי •חוק זד ,כייעודו האחרון
יקיף אף מעבר לתחום ישראל את אושרו
של כל המין האנושי ן והוא הוא המשמש
ערבון ביד ישראל כי אבן בונה ירושלס
ה׳ נדחי ישראל יכנס״.
**
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שלמה זלמן הכלין
״משנה תורה״ לרמב״ם -סוף גאונות
אין לד דור בישראל — מ כ ל אותם דורות ש ע מ ד ו קרוב לשמונה מאות ש נ ה —
שבו לא טרחו ונתעםקו בספרו הענקי של רבנו משה בן מימון ז צ ״ ל :״משנה תורה״.
כל מ ש ד התקופה שבין הרמב״ם לתקופתנו ,לא פסקו החכמים מ ל ש א ת ולתת
בדבריו ,להקשות ולתרץ ,לסתור ולבנות ,לחשוף מקורות להלכותיו ולגלות א ת
שיטת רבנו בהלכה .וכמה שפירשוהו וביארוהו ,תירצו קושיות שבו ,ופירקו דברים
תמוהים ש ב ו ,עדיין נשאר הספר כמות שהיה בצאתו מ ת ח ת ידי מחברו ,ובכל
דור ודור דנים בהם מחדש.
ש ל א כחיבורים אחרים — גורל חיבורו של הרמב״ם .חיבורים כגון ספר העיטור
לר׳ יצחק ב״ר אבא מארי ,ספר התרומות לד׳ שמואל הםרדי ,ספר התרומה לר׳ ברוד
ב״ר יצחק מגרמיזא ,ספר תורת הבית לרשב״א ,שערי דורא לר׳ יצחק מדורא,
תולדות אדם וחוה לדי ירוחם ב״ר משולם ורבים אחרים ,כ מ ע ט שפסקו ל ה ש ת מ ש
בהם ,לאחר הופעת ספר הטורים עם ביאורו של ר׳ יוסף קארו — ה״בית יוסף״.
בעל ה״בית יוסף״ שיקע בחיבורו הגדול את רוב פםקיהם ,ושוב לא הוצרכו ללמדם
ולהשתמש בהם ללימוד ולפסק .לא כן היה גורל ספרו ההלכתי הזה של הרמב״ם,
ש ע ד היום הזה עוסקים בו ולמדים ממנו ,אף על פי שגם מ מ נ ו נטלו כבר ר׳ יעקב
בן הרא״ש בספר הטורים ור׳ יוסף קארו ב״בית יוסף״ ובשולחן ערוד ,א ת רוב בנינם.
1
אופיו המיוחד של ספר זה ,םדורו ובנינו הנפלאים )שאינם לפי סדר התלמוד(
וחוסר ציוני המקורות להלכות שבו — ,שימשו גירוי לכל המוחות החריפים
והמעולים ללמדו ולבחנו ,לחשוף ולראות כיצד ה ש ת מ ש ה א מ ן הגדול במקורות,
כאבני בנין לחיבורו ה נ פ ל א .
2
מה היו מטרות רבנו בחברו חיבור זה ?
אף ע ל פי שהיו כבר שגיסו לעמוד על מטרותיו ומגמותיו של הרמב״ם ,מכל
.1
.2
רבים הם הספרים שנתחברו לפרש את ספרו של הרמב״ם 341 .מהם מנה כבר ר״׳י
רובינשטיין בסוף הכרך החמישי של הרמב״ם מהדורת ״עם חי״ )שולזינגד ,נ.י.
תש״ז( .מזמן הרשימה הנ״ל נוספו חיבורים רבים חוץ מהדיונים בדברי הרמב״ם
ובפםקיו המשוקעים בכל רחבי הספרות התלמודית.
ראה מה שכתב הרמב״ם לר׳ פנחס ב״ר משולם הדיין מאלכסנדריה ,בקובץ תשובות
הרמב״ם )ליפסיה תר״ך ,להא קתר״מ( תשו׳ ק״מ; ״שחיבור זה לא יכיר יגיעתי
]־יגיעתי[ בו ,אלא חכם גדול כמוך …אני נשבע שיש בו כמה פרקים׳ יהיו
באותו הפרק ,הלכות פסוקות מעשרה מקומות או יותר ,מן התלמוד והירושלמי ומן
הברייתות .כנראה שתיאור זה הוא צנוע ו ראה לדוגמה פרק ששי מהלסות תלמוד
תורה ,הלקוח לפחות מ־ (!) 16מסכתות של תלמוד בבלי בלבד! לבד הלכות
שמקורן בירושלמי ובברייתות .בדומה לזה הלכות מלכים הלקוחות מלמעלה מ־20
מסכתות שבש״ס בבלי ,והלכות תלמוד תורה המקובצות מלמעלה מ־(!) 30
מסכתות בבליות .ור׳ עוד שם בתשו׳ מ״ט :״שהרי קרבתי דברים מרוחקים,
מפוזרים ומפורדים בין הגבעות וההרים״ .ור׳ ב״מקלט״ כדך ה עמ׳ שנ״ט .והשוה
להלן הע׳ .20
www.daat.ac.il
נ4
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקום דומה ,שעדיין יש מקום לברר מטרות אלו מתוך התבוננות בדברי ר ב נ ו עצמו,
ובטיב חיבורו.
השאלה הראשונה המתעוררת בדיון על מ ט ר ת החיבור ,ה י א :מדוע ל א ציין
הרמב״ם א ת המקורות לפסקי הלכותיו י מדוע ״עזב דרך כל המחברים אשר ה י ו
לפניו ,כ י הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם״ כ ט ע נ ת ה ר א ב ״ ד
וכתב א ת ספרו כ״מתנבא מפי הגבורה״ כטענת הרא״ש ? ומדוע האמין ה ר מ ב ״ ם
כי יחזרו בהם הלומדים מ ק ב ל ת ם וראיותיהם בשביל חיבורו של זה ה מ ה ב ר ?
אמנם ,מאורע חמור אירע לרמב״ם .ב ש ע ה ש ב א אליו הדיין ה ח ס י ד ו ש א ל
מ מ נ ו מקור להלכה מסוימת בהלכות רוצת ]פ״ה ה״ב ,מגמ׳ יבמות קכ ,ב ; וגיטין
ע ,ב[ — ,געלם מרבנו לפי ש ע ה מקור אותה הלכה .מאורע זה גרם לו לרבנו
שיתנחם על שלא ציין מקורות להלכות שבחיבורו ,והוא גם מ ב ט י ח ל ח ב ר חיבור
של ציוני הלכות ש ב מ ש נ ה תורה .בכל זאת הוא מ ד ג י ש ואומר :״ויהיה זה הספר
א ח ד לבדו ,שאי אפשר לעשות ]אותו[ בגופו של חיבור״ .על אף ההכרה בציוני
מקורות ,אי אפשר לתתם בגוף ה ח י ב ו ר !
לא יתכן איפוא ,שנעלם מעיני רבנו הצורך בציוני מקורות .ו ל א יתכן גס
ש ב ש ע ה שחיבר א ת ספרו נעלם ממנו דבר ז ה ; אלא ודאי היו לו נימוקים מכריעים
לכך ש ל א ציין א ת המקורות.
מ ה היו אם כן נימוקים אלו ?
לא נוכל לעמוד על נימוקים אלו ,על ידי הבנת א ו פ י חיבורו בלבד ,מ ב ל י
לעמוד תחילה על מ ט ר ו ת החיבור בכלל.
כ ב ר בזמנו של הרמב״ם ניתנו הערכות שונות לספר ״משנה תורה״ ,היו כ א ל ה
שחשדו ברבנו ,כאילו מתכוון הוא בחיבורו לדחוק את רגלי ה ת ל מ ו ד מ ב י ת ה מ ד ר ש
ובית הדין .במיוחד גרמו לכך פיםקות מסוימות בהקדמותיו ,שהרי כ ך כ ת ב :
3
4
8
6
״ . . .כ ל ל ו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אתר בעולם בדין
מדיני ישראל אלא יהא היבור זה מקבץ לתורה שבעל פה ב ו ל ה . . .״
״ . . .ל פ י כ ך קראתי שם היבור זה מ ש נ ה תורה ,לפי שאדם קורא בתורה
ש ב כ ת ב תחילה ואח״כ קורא בזה ויודע מ מ נ ו תורה שבעל פה כולה ואינו
צריך ל ק ר ו ת ספר אחר ב י נ י ה ם . . .״
7
7
ובכלל שלא יצטרך ע מ ו א ה ד התורה ספר א ח ר זולתו ל ד ע ת מ מ נ ו דבר
שיצטרך בכל התורה בין מדאורייתא בין מ ד ר ב נ ן . . .״
8
ה ד ל ט ע נ ו ת אלו אנו מוצאים בדבריו של ר׳ פנהם בר׳ משולם הדיין מאלכסנדריה,
הכותב באגדתו ל ר מ ב ״ ם :
ל.
בהשגתו על הקדמת הרמב״ם לספר •משנה הזרד.״.
שו״ת הדא״ש כלל לא ,ט )מובא להלן(; הובא גם בשו״ת הריב״ש סי׳ מ״ד .וראה
דברי המהרש״ל בהקדמתו לטפרו -ים של שלמה״ לב״ק ולחולין.
דאב״ד שם.
אגרת לד׳ סנתם הדיין הנ״ל ,קתר׳׳מ תשו׳ ק״מ .ור׳ אודות ר׳ מחם זה במאמרו
של לוצקי -התקופה* ל—לא עמ׳ .693—689
הקדמה לםפד -משנה תודה״.
.3
.4
.8
הקדמה לםפר המצוות .וד׳ גם מצוד ,קח ,והלכ׳ קידוש החודש פי״ט הט״ז.
.5
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ודברי חיבורך מאירים לעולם אך ] = ר ק [ למי שעסק בתלמוד ויודע שם
החכמים אשר עסקו ,נשאו וגתנו בתלמוד ובגמרא ,ולא להתעסק ] = ל מ י
שיתעסק[ בהם לבדם וישתכח שם התנאים האמוראים מן העולם .וכל שכן
שלומדים ואינם יודעים מ ה לומדים וטועים ב א מ ר י החיבור ואינם יורדים
לסוף דעתך ,ומאי זה מקום המעיין נ ו ב ע . . .״
9
הרמב״ם מ ש י ב לו כמתנצל ,ו א ו מ ר :
״חם ושלום! לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב רבי יצחק
]אלפסי[ או ז ו ל ת ו . . .
וכי אני ציויתי או ע ל ת ה ע ל לבי שאשרוף כל חםפרים ש נ ע ש ו לפני ,מפני
חיבורי? והלא בפירוש אמרתי בתחילת חיבורי שלא חיברתי אותו אלא
מ פ נ י קוצר הרוח למי שאינו יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך
האיסור ו ה מ ו ת ר . . .״
1 0
1 1
אולם לא צדקו אלו שרצו להסיק מתוך דברים א ל ו ,ש ט ע ו ת היתה בידי
החוששים להשתלטות החיבור על החיבורים הקודמים לו ולהיותו סמכות בלעדית
מרכזית לפסקי ה ל כ ו ת ולימוד תורה — .לעומת דברים א ל ו יש לראות מ ה כותב
הרמב״ם לתלמידו האהוב והחביב עליו רבי יוסף בן יהודה ,ש ב צ ד עצתו ללמוד
א ת חיבורו ולהשוותו עם הלכות הרי״ף ,הוא מוסיף גם דברים ביחס ל ת ל מ ו ד :
12
״ . . .ו ע ם זה ת ת מ י ד בלימוד ההיבור בעל פ ה . . .אל ת ל מ ד אלא הלכות
הרב ז״ל ]הרי״ף[ והקבל אותם לחיבור; ו כ ש ת מ צ א ו מחלוקת )ביגיהם(,
ת ד ע ו שעיון בתלמוד הוא הגורם לכך ותגלו א ת המקומות )שמהן נובעת
ה מ ח ל ו ק ת ( .אך א ם תכלה א ת הזמן בפירושים ובפירושי )הסוגיות(
המסובכות שבגמרא ואותם הדברים אשר מיגיעתם פטרנו )את הבריות(,
הרי זה איבוד זמן ומיעוט תועלת .ומה שתחליט יהיה א ש ד יהיה ,הודיעני,
וה׳ ידריך מ ע ל ת ו אל הדרך הטובה ב י ו ת ר . . .״ .
13
14
לאחרוגה פורסמה ב״תרביץ״
.9
.10
.11
.12
.13
.14
.15
1 5
אגרת של אחד מ ב י ת מדרשו של רבי אברהם
ר׳ הע׳ .6המוקף בסוגרים מרובעים כאן ולהלן בתוך טכסטים מצוטטים ,הוא משלי.
ר׳ הע׳ .6
רי״ל מימון במבואי למהדורת הרמב״ם צילום דומי קודם ר״מ? טשרנוביץ ב״מקלט״
כרך ד .עמ׳ שמח ׳׳ואילך .ועוד.
הידוע בשם ד׳ יוסף בן עקנין .תלמיד זה היה אהוב ביותר אצל רבו וראה אגרת
הרמב״ם אליו קתר״מ ח״ב ,ל המתחילה :״אהבתי אשר נפלאה״( ,ועבורו חיבר
את ספרו ״מורה הנבוכים״ .על ערכה וחשיבותה של אגרת זו ,בה הוא כאילו
משוחח עם תלמידו האהוב ,ומגלה לו את מחשבותיו ,ראה אצל ד״צ בנעט במבוא
לאגרת ו במהדורת אגרות הרמב״ם ,ירישלים תש״ו )להלן אגרות הרמב״ם( .התשובה
לר׳ פנחס ,לעומת זה ,נושאת אופי של תשובה למבקר ומוכיח.
ובהערות שם ,מעיר בנעט :״אפשר לפרש גם כן :״נקודות המחלוקת״ )העקרונות
!שביסודה(״.
אגרות הרמב״ם אגרת ו ,פיטקה בב .על הםוגרים בחצאי עגול שבפיםקה זו ד׳ שם
במבוא.
שנה כה )תשט״ז( תוברת ד׳ עמ׳ .413–428פורסמה ותורגמה ע״י א״ש הלקין.
www.daat.ac.il
43
אתר דעת -מכללת הרצוג
בן הרמב״ם .אגרת זו מכילה תשובה למערערים ומפקפקים על ספר ״משנה תורה״
לרמב״ם .כנראה שאלו טענו שאין ללמוד את ספרו של הרמב״ם מבלי ללמוד
תהילה א ת התלמוד )כטענת הרא״ש -ראה להלן( .בעל האגרת מ ש י ב ע ל
דבריהם באגרת זו ,ובתוך דבריו הוא מצטט גם מאגרות הרמב״ם ,ביניהם כאלו
שאינם ידועים לנו מלפני כן .מתוך הדברים שבאגרת זו אפשר לראות בצורה ברורה
כיצד מעריך הרמב״ס א ת חיבורו ,ואת יהםו של ההיבור לתלמוד.
מצוטטים שם בשם הרמב״ם ,מתוך אגרת לד׳ יוסף הנ״ל ,הדברים הבאים:
״עוד אמר לו ]הרמב״ם לר׳ יוסף בן יהודה[ ,בחליפת מכתבים אחרת וזה
לשונו ,א מ ר :הן גזרתי עליך שלא תתרשל עד שתשיג את החיבור בשלמותו,
ותעשהו ספרך המובהק ,ותורהו בכל מקום כדי שתרבה תועלתו .כ י המטרה
המבוקשת בכל מ ה שנאסף בתלמוד ובזולתו נכרתה ואבדה ,וכוונת החכמים
היא ביטול הזמן בדיונים שבתלמוד ,כאילו הכוונה והמטרה ה ן :היגיעה
במחלוקת ולא עוד ,ולא זאת התכלית הראשונה .אדרבה ,לא באו הדיונים
והמשא ומתן אלא במקרה .מ פ נ י שנפלו דברים דו־משמעיים שפירשם אחד
פירוש־מה ,ובא הברו ופירש היפוכו .וראה כל א ח ד מהם צורך לגלות דרך
הסברו המסייע לו ,כדי שיכריע פירושו .והכוונה העיקרית אינה אלא להכיר
מה אדם חייב לעשות וממה עליו להזהר ,וזה ברור לכמותך .לפיכך הבלטתי
אני את הכוונה העיקרית שהייה קל לזכרה״.
בקטע נוסף שם ,שתחילתו חסרה — ,וכנראה הוא מוסר בו את טענות בעל
דינו שאין ללמוד את הרמב״ם אלא לאחר ידיעת התלמוד ובעזרתו — הוא מ ש י ב
ומסתייע שוב בציטוט מדברי הרמב״ם ומוכיח שניתן ללמוד את הרמב״ם ללא
עזרת שום חיבור אחר •כל שהו .וכך כתב ש ם :
״ . . .מ ן הראיות המסייעות לבטל דעה זו ייקח דבר שאמרו המחבר הזה
]הרמב״ם[ באחד מחיבוריו ,ואני אשמיעהו לך בלשונו ,א מ ר :איני סבור
שאף א ח ד מן חחכמים שחיברו ספרים ,חיבר ספר בכל חכמה שהיא מתוך
כוונה שלא יובן מ ה ש נ מ צ א בספרו עד שיוכן לו ביאור .אילו היתד .זאת
כוונת א ח ד מכותבי הספרים ,היה מבטל את מ ט ר ת חיבור ספרו .שהרי אין
ה מ ח ב ר מ ח ב ר את חיבורו כדי שיבין הוא עצמו מה ש נ מ צ א בתוך אותו חיבור,
ולא היבר מה שחיבר אלא כ ד י שיקנה בינה לזולתו; ואם לא יובן מ ה
שחיבר אלא בעזרת חיבור אחר — הרי ביטל מטרת ספרו .ע ד כאן לשונו.
הנה בדברים אלו הפיל כל מ ה שנאמר בענין זה״.
16
באותה אגרת־םנגוריה על ספרו של הרמב״ם ,מובא סיפור מ ע ש ה שהיה
בבית מדרשו של ר אברהם בן רבנו ,ו ב ו נמסרים דברים בשם הרמב״ם על אופי
ומטרת חיבורו .כותב האגרת — ע ד ראיה ושמיעה לדברים — מ ס פ ר :
,
״הנני מספר לך ד ב ר ש ש מ ע ת י ו אני וכל הנמצאים ע מ י בבית מ ד ר ש ו שלרבנו
.16חיבור זה או חלק ממנו .נתפרסם זן״י שטיינשנייחיר ב ־ ^ 0ן 2 0כרך זוז( x (48^.7
) (1894ושם עמ׳ 222מובא קטע זה שלפנינו .ציין לזד .פרופ׳ א .השל ב״תרביץ״
שם )ישם צוין בטעות כרך כח(.
44
www.daat.ac.il
שאמר הרצוג
זצ״ל – ,מכללת
אתר דעת
אותו בדרך תשובה ל א ה ד התלמידים
אברהם החסיד הקדוש
על עניין שבא בחיבור ,ורצה ]אותו תלמיד[ שיפרשהו לו מן התלמוד ,כיון
שהיה בו ריח תורה ,אמר לו ז ״ ל :כדבר הזה קרה לרבנו רוצח לומר אביו,
עם אדם שבא מקאהיר לסםטאט לבית מדרשו שלרבנו מ ש ה זצ״ל ,והיה
אותו אדם סבור שהוא בעל תלמוד .וכשבא ל ב י ת ה מ ד ר ש נזדמן מ א מ ר
בחיבור ופירשו ]הרמב״ם[ לתלמידים לפי פשוטו והוראתו .ועל המאמר
הזה יש משא ומתן בתלמוד .העיר אותו בעל תלמוד את רבנו על כך,
ורצה שימסור מ ה שנאמר בקשר עם אותו מאמר .השיב לו ז״ל בלשון ה ז ה :
לו היתד .מ ח ש ב ת י שאפרש א ת החיבור ב ת ל מ ו ד ] = ע ״ י תלמוד[ לא כ ת ב ת י
חיבור .בטלו איפוא דברי האומר שלא יקרא בחיבור ע ד שיפורש בתלמוד״.
1 7
לתלמידו ר׳ יוסף בן יהודה ,הוא
הרמב״ם צופה גם לעתיד ,ובאגרת הנ״ל
מתאר לו בצבעים ברורים ,כיצד לפי הערכתו יתקבל ויתפשט היבורו .וכך הוא
רואה את הדברים:
״ . . .אך כל מ ה שתיארתי לך בדבר אלה שאינם מקבלים אותו כראוי לו —
הרי זה ב י מ י בלבד .אולם ל ע ת י ד לבא ,לכשתכלה הקנאה ותאוות השררה,
יסתפקו כ ל ב נ י י ש ר א ל ב ו ל ב ד ו ולא יהיו קופצים על כל )ספר
הלכה( מ ל ב ד ו בלי ספק ,פרט למי ש מ ב ק ש עניין לענות בו כל ימיו,
אף אם ל א ישיג כל ת כ ל י ת . . .״ •
ז 1
מכל זה עולה שהתכוון ה ר מ ב ״ ם לחבר חיבור שיוכלו ללמדו מ ב ל י ל ד ע ת
תחילה א ת התלמוד ,הוא מתכוון גם שהיבורו יספיק ללימוד ולפסיקה במקום
התלמוד .הוא כותבו גם בשביל אלה שאינם יכולים לירד לעומק התלמוד ,אם כי
1 8
ל .1אגרות הרמב״ם ,אגרת ו פיסקה ג׳.
.*17בעל ה״אגרת״ )הערה (15כותב :״ומן הדברים האלה הנכונים והגלויים והברורים
תקנה דעת שתבטל את דעותיך המוטעות ותתיר את םפקותיך ותביאך לידי בטחון שכל
בני האומה עתידים להסכים פה אחד שיצטמצמו בחיבור הזה לבד ויזניחו כל חיבור
אחר זולתו״.
.18מן הראוי להעמיד כאן על סדר הזמנים בחיבוריו של הרמב״ם .כפי שהוא ציין סדר
זה בהקדמה לפירוש המשנה )ברכות ד וילנא עמ׳ נד ,,ד( :״וכאשר הגיע הזמן אלינו,
הלכנו על המנהג …וחיברתי פירוש בתלתא סדרי :מועד נשים ונזיקין ,לבד מארבע
מסכתות אני חושב עתה בהם לחבר אותם ועוד לא מצאתי פנאי לדבר בהם .וחיברתי
במו כן פירוש חולין …ואחר כך ראיתי לחבר במשנה חיבור שיש צורך גדול אליו…
והתועלת השנית הם הפסקים שאומר לך בפירוש כל הלכה על דעת מי נפסקה הוהלכה״.
והתועלת הרביעית שיהיה למזכרת למי שיקרא וידע ,ויהיה כל מי ,שקרא ,נצב נגד
עמיו תמיד .ותהיה משנתו ותלמוח־ סדורה על פיו״ .הרי שתחילה חיבר פירוש ״על
המנהג״ ,לפרש התלמוד ,כדרך כל המחברים שקדמוהז .לאחר מכן ,ניכח בצורך
שיש בפירוש שימצה ויסכם את פירושי הגמרא על המשנה והוא מחבר את פירושו
למשנה ,בכוונה להודיע גם את ההלכה במגמת פסק .לאחר שחיבורו נשלם ,הוא מוצא
לפניו חיבור הכנר ,הנותן לו את האפשרות לגשת אל המלאכה הגדולה ,ולחבי את
ספרו ״משנה תורה״ .ולעומת פירושו למשנה שהוא תמצית דברי הגמרא בלבד ,הרי
ספדו ״משנה תורה״ כולל כבר את כל חלקי תורה שבעל פה.
אמנם השקפה זו צריכה עיון .לאור אי הוודאות שיש בסדר חיבורי הרמב״ם.
45
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
מ י שאינו בקי בשי׳ס ל א י ד עאתר דעת
ועל אף שקשה יהיה
המעיין ט ב ע
מאיזה -מקום
להגיע א ל המקור מ מ נ ו לוקחה הלכה זו או אחרת .הרי שאין להבין כי חיבור זה
הוא כעין החיבורים של הגאונים וההכמים שקדמוהו — היבור לפרש הגמרא ולבאר
הדברים הקשים שבה .אלא היבור זה — חיבור עומד בזכות עצמו ,ואין הוא נסמך
אלא לתורה ש ב כ ת ב בלבד .ומהווה המשך ישיר לתורת משה ,בלא צורר להזדקק
.20
ל
ם פ ר
א
ח
ר
ב י נ י ה ם
ואמנם אנו מוצאים ,כ י אכן היו כאלה שלמדו והורו מחוך חיבור הרמב״ם
בלבד ,ל ל א ידיעה בתלמוד ,ועליהם מתרעם הרא״ש ב ח ר י פ ו ת :
21
.
״וכל המורים הוראות מתוך דברי הר״מ ז״ל ואינם בקיאים בתלמוד,
לדעת מהיכן הוציא דבריו ,טועים להתיר א ת האסור ולאסור א ת המותר.
כי לא עשח כשאר מחברים שכתבו ראיות לדבריהם והראו ע ל המקום
שנמצאים דבריהם בתלמוד ,ומתוך זה אדם יכול לעמוד על העיקר ועל האמת.
אבל הוא כ ת ב ספרו כמתנבא מ פ י הגבורה ,בלא טעם ובלא ראיה ,וכל הקורא
בהם סבור שמבין דבריו ,ואינו כן ,שאם אינו בקי בתלמוד אינו מבין דבר
לאשורו ו ל א מ י ת ו . . .ו כ ן ש מ ע ת י מ פ י אדם גדול ב ב ר צ ל ו נ ה שהיה בקי
בתלתא סדרי ,ו א מ ר :תמיהני על בני אדם ש ל א למדו תלמוד וקורין בספרי
22
קיימים פקפוקים אם פירושו למשנת מאוחר לפירושו לתלמוד או לאו .ר׳ עכשיו
במבוא לחידושי הרמב״ם לתלמוד )ירושלים תשכ״ג( לרמ״ל זק״ש .וראה פרופ׳ ש.
ליברמן בהלכות ירושלמי )נ״י תש״ח> עמ׳ יב ,הקובע כי הפירושים לתלמוד קדמו
לפירוש המשנה.
.19קתר״מ סי׳ ק״מ.
.20ראה גם מה שכתב רבנו המאירי בבית הבחירה לנדרים )ליוורנו תקנ״ה ,ועכשיו
גם בראש בית הבחירה לברכות עמ׳ כה—כו( עמ׳ : 6״…לפניו לא היה כן מחיבורי
הגאונים והרבנים — חיבור מסדר כל הענינים בחכמת התלמוד ,איש על דגלו בםדור
מתוקן ושלם — כמוהו ,ואחריו לא יהיה כן ,עד שכמעט היתד .הכוונה שלא יצטרך
עם ספריו ספד מספרי התלמוד או מחיבורי קדמונים כמו שגילה הרב ז״ל בפתיחת
ספריו …אבל לא ראו חכמי הדורות לעזוב ספרי התלמוד בשום פנים* אבל הסכימה
דעת הכל להעלותם על ראש משנתם ,ולהיותם סוד ועמוהוכל שאר החיבורים כענפים
אליהם ,ולא סוף דבר חכמי הדורות השלמים ,שגס התלמידים בזאת הכוונה ,וגם
ההמון עם מיעוט גירםתם לא תתקרר דעתם בשום ענין יחם לבבם לדעתו עד יראוהו
במקום שרשו עם דרבי החקירה בו ואופני החיפוש …וזאת היא השיטה אשר תפשנו
בפירושי התלמוד אשר לנו ,לבאר הסוגיא כשלימות …ולהאריך בה באריכות כל מה
שנאמר בה ולברור אחר כך דרך פסק …וכאשר רצה התלמיד לאחוז זאת השיטה…
לא מצא לפניו חיבור מודה פסק כל הדברים …על סדר הגמרא …ואעפ״י שבבר
יספיקו ספרי הרב ע״ה לידיעת כל הדברים כמו שהקדמנו ,התרשלו מזה בהיות
להם לטורח הצטרכם לחפש במסכתא אחת או גם בשמועה אחת לפעמים ספר אחר
ספר״ )ר׳ שם את כל אריכות דבריו המאלפים מאד ,והשוה הערה .(2וראה עוד בנושא
זה בסוף מאמרנו )ביחוד העדה ,(63וכן ראה נספח א׳ להלן.
.21ראה הערה .4
.22יש שביקשו לשער כי הכוונה לרשב״א שהיה דר בברצלונה .רח״מ ב״אור החיים״
מם 1122 .עמ׳ ,542ורי״ז כהנא ב״סיני״ כרך לו עמ׳ שצג׳ הע׳ .9מם׳ משפטי
שמואל שביקש רי״ז מהנא להוכיח כדבריו ,אין כל הוכחה ,ששם גם נאמר רק:
46
www.daat.ac.il
הרצוג ד ב ר י ו וסוברים שיבינו בהם ,כי
מכללת ו ך
דעת -ם מ ת
אתר ד נ י
הר״מ ז״ל ו מ ו ר י ם ו
אני מכיר בעצמי ,כ י בתלתא סדרי ש ל מ ד ת י אני מ ב י ן כשאני קורא בספריו,
אבל כשאני קורא בספרו בהלכות קדשים וזרעים איני מבין בהם כלום.
וידעתי שכך הוא להם ב כ ל ס פ ר י ו ״ .
ואכן ,לאמיתו של דבר ל א ד ח ה ספר ״משנה תורה״ את למוד התלמוד ,אדרבה
הוא היה למדרבן ולממריץ ,להתעסק דווקא בחתירה למקורות הרמב״ם ולא להסתפק
בלימוד חיבורו בלבך .אין לך ספר שהביא בל כך להתפשטות לימוד התלמוד
כספר זה ואין לך דור שכל כ ך עסק בלימוד ה ת ל מ ו ד ,ויצר ספרות הלכה רחבח
וענפה ,כדור הזה שלאחר הרמב״ם.
23
אבל כל זה קרה בהשפעת חכמי הדור ההוא ועל ידי השגותיהם ,מתלוקותם
והתנגדותם לדברי הרמב״ם .דבר ברור הוא ,כי לא זו היתה ההתפתחות ,לה התכוון
הרמב״ם בחברו את ספרו.
היטב ידע והכיר הרמב״ם א ת אופי ספרו הזה ,וכנראה בטוח היה כ י יתקבל
ויתפשט במהירות ויתפוס מקום מרכזי ביותר וכי לרוב העם ואף לגדולי תורה
עתיד ספר זה לבא במקום התלמוד .עם כל זאת לא ראינו את הרמב״ם מ ש ת ד ל
למנוע אפשרות כזו ו א פ ש ר שזה מתאים לתכניותיו.
2 4
הרב הברצלוני״ .לעומת זאת דעת א״ח פריימן ב0פר השנתי פרנקפורט וו xעמ׳ 251הע׳ ,9שאין הכוונה לרשב״א ,וכדבריו נראה ,כי לא יתכן שלא ידע
הדשב״א מאומה בהלכות זרעים וקדשים! )ומה שאמרו בגמרא בבא מציעא קיד,
ע״ה ,אינו ענין לכאן( .אגב יש להעיר כי הרשב״א היה בקי בספרי הרמב״ם ,ר׳
במגיד משנה ריש ספר זמנים ד״ה אמר הכותב מהפלגת .ראה עוד שו״ת נחלה
ליהושע סי׳ טז.
.23ר׳ מ״ש ר׳ משה מקוצי בהקדמה לספר מצות גמל- :ורבים נתאמצו בתורה
ע״י טפריו שפשטו בארץ אדום וארץ ישמעאל״.
.24ר׳ למעלה בקטע מאגרת לר׳ יוסף בן יהודה המתחיל :מן הראיות.
בעיה זו — ,של ספרים הגורמים להתמעטות העםק בתלמוד ,והתוסםים במדד.
מסויימת את מקומו של התלמוד — היתד ,קיימת זמן רב לפני הרמב״ם .אנו מוצאים
כבר את הבעייה לגבי ספרי הקיצורים והפסקים שנתחברו ע״י הגאונים שלאחר התלמוד.
גם ספרים אלו גרמו כנראה להזנחת העסק בתלמוד ,והגאונים עצמם מתריעים על
כך .רב פלטוי גאון פומבדיתא )ד״א תר״ב — תרי״ח( ,נשאל- :איזה עדיף ומשובח,
לעסוק בתלמוד או בהלכות קטועות? והגורם לשאלה- :ולא שאלנו דבר זה ,אלא
שרוב העם מטין אחר הלפות קטועות ,ואומרים :מה לנו לקושיות התלמוד ז״
ותשובת הגאון* :לא יפה הס עושים ,ואסור לעשות בן ,שהם ממעטין בתורה ,וכתיב:
יגדיל תורה ויאדיר .ולא עוד אלא שגורמין לתלמוד תורה שישתכח ח״ו מישראלי ולא
נתקנו הלכות קטועות לשנן בה* אלא מי שלמד תלמוד בולו ועוסק בו ,אם מסתפק
לו דבר ואינו יודע לפשטו ,מעיין בהם״) .תשובות הגאונים חמדה גנוזה ירושלים
תרכ״ב טי׳ ק״י ,עמ׳ יט = ,תשובת הגאונים אסף ירושלים תרפ״ט ,אשכול ח״ב
עמ׳ .(50
כיוצא בזה משער פרופ׳ ש .אסף ב״תקופת הגאונים וםפרזתה״ )ירושלים תשט״ו(
עמ׳ קס״ט ,כי ספר הירושות לרב סעדה גאון ,ו״םדורו״ — הדומים לספרו של
הדמב״ס ולא הוזכרו בהם מאמרי תלמוד ולא שמות חכמי התלמוד — עוררו התנגדות
47
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
אתר דעת -ב.
לשם הבנת המטרה ,לשמה חיבר הרמב״ם א ת חיבורו בצורה זו דוקא ,יש
לראות א ת מ ע מ ד ה של התקופה בה הי הרמב״ם וכיצד הוא מעריך אותה .אז נדע
לאיזו מטרה נועד ספר זה.
נראה כ י הרמב״ם ראה א ת עצמו כהותם תקופת ה ג א ו נ ו ת .לדעתו מהווה
פרק הזמן שבין רב אשי ורבינא שהם ״סוף הוראה״ ,לבין זמנו ,תקופה אחת.
בהקדמתו ל״משנה תורה״ הוא נותן ביטוי ברור להערכתו את תקופת הגאונים.
הוא אומר שם כי ר ק לדיגים ,הלכות ,תקגות ומגהגות שבגמרא יש תוקף מהייב
לכל ישראל ,שכן הסכימו להם כל ישראל ,ואלו שקבעום היו כל הכמי ישראל או
רובם ,ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה ,דור אהר דור ע ד מ ש ה רבינו ע״ה.
מה שאין כן ״כל אותם החכמים ש ע מ ד ו אחר היבור ה ג מ ר א ] צ ״ ל :התלמוד[
ובנו בו ויצא להם שם בחכמתם ,הם הנקראים גאונים״ .גזרותיהם ותקנותיהם ,פסקי
דיניהם והלכותיהם ,לא פשטו בכל ישראל ,ואין כופין לשום אנשי מדינה מסוימת
לנהוג כאנשי מדינה אחרת ,ורשאים העומדים אחריהם לחלוק עליהם — ״וכן אם
למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כ ך הוא ,ונתבאר ל ב י ת דין אחר ש ע מ ד אחריו,
שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא ,אין שומעין לראשון אלא ל מ י ש ה ד ע ת
ג ו ט ה ל ד ב ר י ו בין ראשון בין אחרון״ .
2 5
26
דוגמת ההתנגדות לס׳ משנה תורה .ומשום כך — משער אסף — בחיבוריו האחרים
),ס׳ השטרות ,הפקדון ועוד( הלך בדרך אחרת.
לעומת זאת ר׳ בשו׳׳ת הר״י מיגאש )דפוס ראשון( סי׳ קי״ד שנשאל על אדם
,שלא קרא מעולם הלכה עם רב ,ואינו יודע דרך הלכה ולא פירושה ולא קריאתה,
אלא שהוא ראה הרבה מתשובות הגאונים ז״ל אם יוכל להורות ?״ והוא משיב:
״שהאיש הזה ראוי יותר להתיר לו להורות …ומי שמודה מתשובת הגאונים וסומך
עליהם ,ואע״פ שאינו יבול להבין בתלמוד ,הוא יותר הגון ומשובח מאותו שחושב
שהוא יודע בתלמוד וסומך על עצמו,..״
,25השוה הל׳ מלוה ולוה פ״ב ה״ב.
.26הקדמה ל״משנה תורה״ .יש להעיר כי אין בדעתנו להראות על הבדלי תקופות
מבחינה היסטורית ערטילאית ,אלא בעיקר כפי שהחלוקה מוצאת לה ביטוי בהלכה.
בהלכה אנו רואים כי חכמי תקופה מאוחרת אינם חולקים על חכמי תקופה קדומה
יותר ,כך אין אמוראים חולקם על תנאים ,ואין גאונים חולקים על חכמי התלמוד.
משום כך יש משקל רב לקביעת הרמב״ם שהוא עדיין רשאי לחלוק על הגאונים
והחכמים שמן התלמוד ואילך .בדיעה זו גם :ר׳ זרחיה הלוי בבעל המאור סנהדרין
פרק ד׳ )ד׳ וילנא דף יב( ,הרא״ש שם סי׳ ו׳ ובתשובותיו כלל נה ,והר״ן שם .כנגד
זה יש שפסקו כי ״אין לנו עתה לחלוק על דברי גאון מראיית דעתנו לפרש הענין
בדרך אחר כדי שישתנה הדין מדברי הגאון ,אם לא בקושיא מפורסמת ,וזד ,דבר שלא
נמצא״ .כך סברו אחד מחכמי הדורות שלפנינו המובא בבעל המאור שם ,דאב״ד
מובא ברא״ש שם ,מאירי שם ,תשב״ץ ח״ג סי׳ מזה .ור׳ עוד בתשו׳ ר׳ שרירא גאון בראש
תשו׳ הגאונים חמדה גנוזה ,״וחכמתם ופלפולם הוא הדבר אשר צוד ,ה׳ אל משה,
ואע״פ שאומרין הכי הוא ואין מביאין ראיה באיזה מקום הוא אין לחוש על דבר קטון
וגדול ,ובל החולק על שום דבר מכל דבריהם כחולק על ה׳ ועל תורתו״ .אמנם יצאו
עוררין על תשו׳ זו לאמר מזוייפת היא ,ראה א״א הרכבי בראש תשו׳ הגאונים שהו״ל,
ברלין תרמ״ז ,והדבר צריך הכרע ,עכ״פ תשובזז זו היתה ידועה כבר בראשית המאה
הט״ז )למספרם( והובאה בתשו׳ מהר״ם אלשקר <םי׳ טח׳ ונג׳( ,בפי שציין כבר החיד״א
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אצל ה ר מ ג ״ ם קיימת תקופה של חכמי הגמרא לחוד ,ותקופה ש ל חכמים שאחר
התלמוד לחוד ,והוא מבחין ביגיהם לגבי קביעת הלכה וסמכותם .בתקופה זו שלאחר
התלמוד ,הוא כולל בחטיבה א ח ת א ת בל חכמי ישראל ש ע ד לזמנו .אחר שהוא
מתאר את פעולותיהם של ״כל אלו הגאונים ש ע מ ד ו בארץ ישראל ובארץ שנער
ובםפי־ד ובצרפת״ שלמדו דרך התלמוד ,הוציאו לאור תעלומותיו ,ביארו עניניו
והיו משיבים לכל ישראל כ פ י חכמתם — הוא א ו מ ר :״ . . .וזו היא מלאכת ד׳ שעשו
בה בל ג א ו נ י י ש ר א ל מיום שחוברה הגמרא ו ע ד זמן זה שהיא ש נ ה שמינית
אחר מ א ה ואלף לחרבן הבית ,והיא שגת ארבעת אלפים ותשע מאות ושלשים
ו ש מ ע לבריאת ע ו ל ם ״ ״ ,
בלי שניכנס באן לברר מ ת י נתקבל התואר ״גאון״ לראש ישיבה )םורא או
פומבדיתא( ,ו מ ת י הפך השימוש בתואר זה ,בתואר לבל למדן וגדול בתורה * ,אנו
רואים שהרמב״ם איגו מבדיל וקורא לבל ההכמים שהיו ע ד לתקופתו בתואר
)אף כי ,בזמנו יש ע ו ד בבגדד ראש ישיבה ,המחזיק בתואר ״גאון״ —
״גאונים״
״ראש ישיבת גאון יעקב״ ,והוא — רבי שמואל בן עלי ,בר פלוגתיה הידוע ש ל
הרמב״ם .ואף ה ר מ ב ״ ם ,ב ת ש ו ב ו ת י ו קורא ל ו :הגאון הגדול ש ״ צ ] = ש מ ר ו צורו[(.
27
2 8
29
.27
מי.
.28
.29
בשם הגדולים ערד גאונים יר׳ בתקופת הגאונים וספרותה עמ׳ םא ,ורי״ל מימון בס׳
היובל לב״מ לוין.
עוד יש להעיר כי בעיקר הדין דעת הרמב״ם שאמוראים רשאים לחלוק על תנאים,
שכך כתב בהל׳ ממרים פ״ב ד,״א :ב״ד גדול שדרשו באחת מן הנחיות כפי מה שנראה
בעיניהם שהדין כך ודנו דין ,ועמד אחריהם ב״ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו
הרי זד ,פותר ודן כפי מזז שיראה בעיניו״ ,ושאל שם בעל כטף משנה א״כ מדוע אין
אמוראים חולקים על תנאים ,והשיב* :שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות
האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ׳ שמיום שנחתמה לא
ניחן רשות לשום אחד לחלוק עליה״.
שם .ויש גורסים אתתקלו׳ .ועדיין לא הצליחו לקבוע את זמן חיבורו והשלמתו של ספר
״משנה תורה״ ,בדיוק .ימגירםת כתבי יד נראה שמספר זה לבריאה ,הוא תוספת
מאוחרת .ראה בשנויי נוסחאות ברמב״ם סטר המדע הוצאת מוסד הרב קוק
)ירושלים תשכ״ד( ,יעיין בהעי שם) .אגב ,למתת העבודה הגדולה והרבה שהושקעה
במהדורה זו — שנויי הנוסחאות שבה לוקים באי־דיוקים רבים .השווה למשל את
העמוד המצולם )פקסמיליד (,מן כ״י ששון ,1043המסומן שפ באות כד ז המקביל
להלכי תשובה ,בפנים מן עמ׳ שלד שורה 44עד עמ׳ שלח שורה .45בעמי זה בלבד
יש כ־ (!) 30אי־דיוקים בהשוואת הנוסח(.
אודות התואר ״גאון׳ ,שאיבד את משמעותו .כתב בבר ר׳ דוד ן׳ זמרא )סוף המאה
הם״ו( :אבל בדרך כלל אומר לך שאין דרכנו לקרוא גאון אלא לאותם שחיו אחרי
רבנן סבוראי קודם הריא״ף ז״ל .ושמעתי אומרים שתנאי הגאון היה שיהיה יודע שיתא
סדרי על פה גמ׳ ומשניות .אבל מה נעשה לדורות אחרונים שכבר נהגו״ )שו״ת הרדב״ז,
ה״ד אלף קעט ,למקום זה העירני רא״ש רוזנטל(.
גם כל המעייז בתשובותיו יוובח בכך .וראה עוד על נושא זה ,יחם הרמב״ם לגאונים,
לתוארים בכלל ,ויחוס תואר גאון אליו בפי חכמים ,להלן נספח ב׳,
ר׳ עליו בתקופת הגאונים וספרותה עמ׳ קבז׳ — קכט׳ .כמו כן היה בזמן הדמב״ם
גושא תואר ״גאון״ בארץ ישראל .ר׳ תשו׳ הרמב״ם )פריימן( סי׳ קיא׳ ו …לזה השר
הנכבד ר׳ צדוק הצדיק ש״צ ]שמרו צורו[ להזכיר שמו ושם אבותיו נ״ע …ומזכירין
אותו בבל כינוייו שירצה ישם אבותיו הקדושים זצ״ל ואומרץ בן פלוני הגאון ראש
ישיבת ארץ הצני״ )יש ששיערו כי הוא ה״שר וגדול מיישר כל עקוב ,צדוק הצדיק
www.daat.ac.il
49
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרי עמדנו ע ל הערכת הרמב״ם א ת מ ה שאגו מכגים תקופת הגאונים ,ולדידו
זוהי עדיין תקופתו .לכן ה ו א מוצא א ת ע צ מ ו ראוי להלוק ע ל כ ל החכמים שהיו
לפגיו ,מ א ז חוברה הגמרא .אין ה ו א נרתע אפילו מלחלוק על כ ל הגאונים יהד.
כ מ ו בהלכות ברכות פרק שמיגי הלכה ה :״כל הגאוגים אומרים :שמברכין עליו
בורא פרי ה א ד מ ה . . .ו מ ק צ ת ן אומרים :בורא פרי ה ע ץ . . .״ • ואגי א ו מ ר :שאין זה
פרי ואין מ ב ר כ ץ עליו א ל א שהכל״ )ועוד רבים כאלה בהיבורו ,ראה למטה
בהערות( .ובתשובה מסכם הרמב״ם א ת יחסו זה לדברי הגאוגים ,ו כ ד הוא א ו מ ר :
״ובכלל אומר כי כל מאמר שימצא ל א ה ד מ ן הגאוגים ז״ל המפורסמים
בהוראח ולא גמצא עליחם ראיח ברורח לא גהחה אותם ו ל א נטעה אומרם,
אבל ג א מ ד :אפשר ש י ש לו ראיה .ואין ראוי ל ג ו שגםמוך ע ל אותו מאמר
ו ל א געשה בו ע ד שיתבאר לגו סיבתו .ו ז ה עיקר גם כן ביארוהו לנו ז״ל
] ב ״ ב קל״ב[ באמרם :״ ל א מקרע תקרעוגיה ו ל א מ ג מ ר תגמרו מיגיה״־י.
3 0
3
8 1
ראש ישיבת גאון יעקב ,אבותיו היו ראשי הישיבות״ שמצא ר׳ יהודה אלחרזי בצפת.
תחכמוני ת״א תשי״ב שער מו עמ׳ .(350
כן היה אז במצרים ר׳ יהודה הנשיא נשיא גליות בל ישראל בן יאשיהו משיא,
החותם ומאשר פסק דינו של הרמב״ם ,תשו׳ הרמב״מ םי׳ קצת .וכן היו במצרים ר׳
נתנאל ורב שר שלום שנשאו תואר גאון.
.30קביעה זו של הרמב״ם על תקופת הגאונים )לעומת דעת ד׳ אברהם בן דאוד בספר
הקבלה כי רב האי הוא* :סוף גאונים״( ,מתאשרת עכשיו לאור גילויי הגניזה
הקהירית בה נמצא חומר רב הזורע אור על תקופת הגאונים .ממנה למתו כי עוד
היתה קיימת ישיבה בבגדד ,והיו נושאי תואר גאון ,עוד זמן רב אחר רב האי גאון —
עד זמן הרמב״ם ,ר׳ בספרו של פוזננםקי על גאוני בבל )וביחוד עמ׳ .(1051-104
ור׳ מ״ש מאן ב״הצפה לחכמת ישראל״ )בודסעםט תרפ״ב( עמ׳ : 106ובכלל טעות
היא לדבר אודות סופה של תקופת הגאונים עם מות רב האי גאון …יותר קרוב
לאמת הוא להמשיך קיומה של הגאונות בבגדד וגם של משרת ראש גלות עד המחצית
הראשונה של המאה השתים עשרה״ אכן ברור שלאחר רב האי גאון חלה ידידה גדולה
במעמד הגאונות ,אך אי אפשר לומר שבטלה לחלוטין .כמו כן אפשר לראות את
המשך הגאונות )התוכן ,לא התואר!( בגאוני המערב.
.*30ומכאן אולי ראי׳ שכולם הוא רובם — וכמו שפי׳ הריב״ר בקשר לכל חכמי ישראל
שיםמוכו ולא כמו הרלב״ח שדרש דוקא כל — )הערת הרב ק .כהנא(.
.31הלכות אישות פ״ו הי״ד ,פי״א הי״ג ,פי״ב הי״ח; הלכות שלוחי; ושותפין פ״ג
ה״ז והי״אן הל׳ מאכלות אסורות פי״א הי״ח ור׳ בקשר לזה תשו׳ הרמב״ם לחכמי
לוניל ,ששאלו :״…קבלנו מן הגאונים כולם ז״ל והרב אלפסי״ .ובתשובתו :״ודאי
שכך אמרו הגאונים ז״ל כמו שקבלתם אבל אין הדברים נראים כך״ )תשו׳ הרמב״ם
סי׳ צ״ג( ן הל׳ מלוד ,ולוה פ״ד הי״ג ,פ״ו ה״ח :הודו מקצת גאונים …ולא ירדו
לעומק הדבר״! הל׳ עדות פ״ח ה״ד ,ור׳ בראב״ד וכ״מ שם.
על יחם הרמב״ם לתקנות הגאונים ר׳ א׳ קדלין ב״דברי ספר״ ת״א תשי״ב עמ׳
.112ור׳ מאמרו של א< שוורץ במאסף המדעי על הרמב״ם )ליפםיא (1908ח״א עמו
,470-^32המונה ומפרט את המקומות בהם מזכיר הדמב״ם את הגאונים )כי,(70
)תרגום עבדי של מאמר זה ב״םורא״ ד׳ עמי 191—156ע״י מ .חבצלת( אך תהא זו
טעות להבין כי רק במקומות שהרמב״ם מזכיר את הגאונים מתייחם הרמב״ם לפסקי
הגאונים .ברור שפסקי הגאונים משוקעים בספרו של הרמב״ם בכל הקפו ,אלא שלא
הזכירם במפורש רק על תקנות והלכות שיש בהם חשיבות מיוחדת או שחולק עליהם.
ור׳ מאמרו של אסף ב״סיני״ כרך ב )תרצ״ח( עמ׳ תקכ״ב—תקכ״ו.
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מתוך הערכה זו ,ומתוך השוואת המצב הרוחני והחמרי של ישראל בתקופתו,
למצב שהיה קיים בזמן ה ת י מ ת המשנה על ידי רבי וסיעתו ,שלדעתו של רבנו היה
הוא הגורם לחיבור המשנה ,מגיע אף רבנו להכרה בצורך הדהוף שיש בספר כולל
לתורה שבעל פה כולה .והוא ״מקנא ק נ א ת ד׳ א -ל ה י ישראל ,בראותו לפגיו אומה
שאין לה ספר כולל לאמיתו של דבר ,ו א ץ ל ה דעות אמיתיות ומדויקות .
וכך מ ת א ר הרמב״ם א ת תקופתו לעומת תיאורו א ת תקופת רבנו ה ק ד ו ש :
8 3 ,,
3 4
״ובזמן הזה תקפו ה צ ר ו ת ודהקה
״ולמה ע ש ה רבנו הקדוש כך ולא
השעה א ת הכל ,ואבדה ה כ מ ת חכמינו
ל
הניח את הדבר
כ
מ
ו
ת
ש ד ״ י ה
ז
ש ר א ד ו
פ י
יהילכים י י -
״שתלמידים מ ת מ ע ט י ם
,
י
צ ר ו ת מתחדשות
פושטת בעולם ומתגברת וישראל מ ת ג ל -
גלים והולכים לקצוות ,חיבר חיבור א ח ד
להיות ביד כולם כ ד י ש י ל ד
״
ןל
ו ב א ו ת
י מ ל כ ו ת
מ ד ו
א
( ו
ב
ו מ י
מ
ר
ה
ת
י ש כ ח
ר כ ל
״והוא קיבץ כל השמועות
וכל הביאורים ו ה פ י ר ו ש י ם . . .
מהכל ספר ה מ ש נ ה . . .״ .
ה ד י נ י ם
וחיבר
3 5
0
הגאו־^
שחברו ״
והתשובות ר י
^ ^
רושים ,ההלכות
נים וראו שהם דברים מבוארים גתקשו
בימינו ואין מבין עניגיחם אלא מ ע ט
במספר ,ואין צריך לומר הגמרא ע צ מ ה
הבבלית ו ה י ר ו ש ל מ י ת . . .שהם צריכים
ד ע ת רחבה ונפש ה כ מ ה ו ז מ ן א ר ו ר . . .
ו מ פ נ י זה נערתי ח צ נ י אני משה בן מימון
ה ס פ ר ד י . . .ע ד ש ת ה א תורה ש ב ע ״ פ כולה
ס ת ר ה בפי כל בלא קושיא ו ל א פ י ר ו ק . . .
ויהא חיבור זה מ ק ב ץ לתורה שבעל פה
כולה…״ .
3 5
אנשי כנסת הגדולח בתקופתם ראו צורך לחתום א ת ספרי הקודש ויהד עם זה
גזרו לגנוז את כל מ ה שלא נכלל בכתבי הקודש )כל הנבואות שלא הוצרכו לדורות,
ראה מגילה יד ,א .ויל״ש שמואל רמז א( ,ומזה האיסור לקרוא בספרים החיצוניים,
היינו ספרים שנשארו בהוץ ב ע ת ה ת י מ ת ספרי הקודש .כך מבואר בירושלמי
סנהדרין פרק ח ל ק ,שהספרים ש נ א ם י ו הם רק כבן םירא ובן לענא ,אבל ספרי
הומירוס היווני ודומיהם לא היו בכלל איסור זה .שהרי האיסור היה רק לגבי אותם
ספרים שעלולין לכללן ולחברם אל ספרי הקודש ,מ ה שאין כן בספרים שלגביהם
3 6
.32
.33
.34
•35
.36
תשו׳ הרמב״ם )פריימן( השלמה לסי׳ ס״ם עמ׳ .364וסי׳ ג׳ •עמ׳ ,3ובכ״י אוקספורד
) 2359מובא בהערות פריימן שם( הנוסח :״ואם הגאונים כתבו דברים אחרים מה
איכפת לן ,מהנראה מהתלמוד הוא כך ואין צריך לפסוק כםבדתם דוקא״.
אגרות הדמב״ם אגרת ו׳ פיסקה ג .בתרגום ישן )ויניציאה ד״ש( הנוסח :״וראיתי
האומה בלא ספר מתוקק ,שלא יהיה בו לבד עיון אמיתי בלי מחלוקת ולא שיבושים״.
אם כי לפני אגרת זו נכתב שתורגמה ע״י ר׳ שמואל ן׳ תיכון קיים ספק אם כתובת זו
מתייחסת לאגרת זי או לקודמתה השלוחה לר״ש ן׳ תיבון .ר׳ ד״צ בנעם במבוא שם
עמ׳ 47ובהע׳ .2
בן תמרת בצפון אפריקה ודרום ספרד גזירות השמד בתימן ן ומסעי הצלב באירופה.
הקדני .ל״משנה תודה״.
וז״ל הירושלמי שם פ׳׳י ,א—בח ,א :״ר׳ עקיבא אומר :אף הקורא בספרים החיצוניים
כגון ספרי בן סירא ובן לענא )יש שנו״ם בכתיב שם זה ,ד׳ פרופ׳ ש .ליברמן בם׳
הנז׳ להלן( אבל ספרי המירם וכל ספרים שנכתבו מבאן ואילך הקורא בהן כקורא
באגרת .מאי טעמא? ״ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג
הרבה יגיעת בשר״ ]קהלת יב ,יב[ להגיון ניתנו ,ליגיעה לא ניתנו״.
;
www.daat.ac.il
51
אתר דעת -מכללת הרצוג
אין חשש כ ז ה ״ .כך גס ראה ד ג י וסיעתו חקדיושים את תתבדח לחתום א ת
התקופה שמן אנשי כנסת הגדולה עד אליהם ועשו זאת על ידי חיבור ספר המשנה,
ושוב מה שלא נכלל במשנה נותר כ מ ש נ ה חיצונית ,והם הברייתות .88
כשהגיעה התקופה לזמן רב אשי ורביגא שהיו ״סוף הוראה״ ,נוצר שוב מ צ ב
שהצריך היבור ספר הכולל כל מ ה שיש מתורה בעל פה ,ואז חובר התלמוד הבבלי,
שחתם א ת כל הספרות ע ד אליו .כל מה שלא •נכלל בתלמוד הוגדר כספרים
חיצוניים ,39
בדומה לזה ביקש רבנו מ ש ה בן מימון לה תום א ת התקופה שהגיעה אליו,
על ידי חיבור ס פ ר ו . ,מ ש נ ה תורה״ .ותכליתו של חיבור זה — שיתפשט ויתקבל
בקרב כל ישראל ,ויסכימו עליו כל החכמים ,וייהפך לספר כולל ופוסק בלעדי
לכל התורה שבעל פה .וברור שלשם כך חייב הוא לכלול את כל ה״חיבורים והפירושים
הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו״ .וכך הוא כותב לר׳ פנחס הדיין <״:
״אבל לפסוק הלכות בכל ה ת ל מ ו ד ובכל דיני התורה לא קדמני אדם אחר רבנו
הקדוש וסיעתו הקדושים״.
לכן היבר רבנו א ת היבורו כדוגמת ספר המשנה ,הלך לגמרי בעקבות רבנו
הקדוש ,ולכן בחר גם בדרך המשנה וגם בלשונה ,כדי ש ת ה א מובנת בנקל לכל
ישראל .וכך תיאר הרמב״ם א ת אופי חיבורו:
# 3 9
41
״דע אלופי ומיודעי שכל מי שכתב ספר בין בדברי תורה בין בדברי שאר
ה ח כ מ ו ת . . .א ח ד מ ש נ י דרכים הוא א ו ח ז :או דרך חיבור או דרך פירוש.
ודרך חחיבור להזכיר הדברים הנכונים בלבד בלא קושיא ובלא פירוק ובלא
שום ראיה בעולם ,כמו שעשה רבנו הקדוש בחיבור המשנה .ודרך הפירוש
להזכיר הדברים הנכונים ודברים אחדים סותרים אותם והקושיות על כל דבר,
.37
.38
.39
39״.
.40
52
וכך פירש בשירי קרבן לירושלמי שם :״…שאנו אין לנו אלא כ״ד ספרי קודש וחלילה
לחבר אליהם אפי׳ פסוק אחד חוץ מהם ולכך אין חלק לעוה״ב שיש בזה בזיון
לכתבי הקודש…״ ור׳ מ״ש פרופ׳ ש .ליברמן ביוונית ויוונות בארץ ישראל עמ׳ ,231*230
ור״ר •מרגליות ביסוד המשנה ועריכתה פרק א.
ור׳ ילקוט שמעוני לדברים רמז תתנ״ה :״סך הכל ]פסוקי כתבי הקודש[ …לבד
מספרים החיצוניים״ .ור׳ בירושלמי )וילנא תרפ׳׳ב( ״מילואים לשערי חומת ירושלים״,
כרך א ,רשימה של (!) 20ספרים שנזכרו בכתבי הקודש כספרים קיימים ,ואבדו.
״כל משנה שלא נכנסה לחבורה אין םומכין עליה״ ירושלמי עימבין פ״א הלכה ו.
״כל מתניתא דלא מיתניא בי ר׳ חייא וי׳ אושעיא משבשתא היא״ חולין קמא ,א.
!
ור׳ גם גיטין עג41 ,
במדבר רבה סוף פרשתא י״ח :ששים המה מלכות ס׳ מסכיות …ועלמות אין מספר
משנה החיצינה וכוי ,ור׳ תום׳ ברכות יח ,א ד״ה למחר :״דאנו םומכין על מס׳
שמחות ובו׳ ואעפ״י שהגמרא שלנו חולק עליו יש דברים שאנו מניחין הגמרא שלנו
ואנן עושים כספרים החיצונים״ .ובן בשם הגדולים אות י׳ נג )ת״א תש״ך( הביא
ביטוי זה מן הרמב״ן ,וכן ב״ח יו״ד סי׳ רעח שהביא ביטוי זה בשם הרא״ש .ור׳
עוד במבוא למס׳ שמחות מהדורת היגער )נ״י תרצ״א(.
ד׳ את ביטויו של המאירי )מובא בהעי : (20״חיבור כולל ושלם עליו אין להוסיף
וממנו אין לגרוע״ וזה ביטוי על ספר חתום ,וכך מתבטא הרמב״ם על התלמוד בהק׳
לפי׳ המשנה זרעים.
קתר״מ סי״ ק״מ.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והפירוק והראיה שזה הדבר א מ ת וזה שקר ,ו ש ז ה ראוי וזה אינו ראוי.
וזה דרך התלמוד ,ש ה ת ל מ ו ד פירש המשנה ,ו א נ י ל א ע ש י ת י פירוש אלא
חיבור דרך המשנה״ .42
מעתה ברור מדוע לא ציין הרמב״ם בחיבורו זה א ת המקורות של ההלכות שבו,
שכן ספר זה דרך חיבור לו ,דהיינו אין הוא פירוש לספר אחר ,אין הוא גם אוסף
של הלכות ודעות בתבנית אנציקלופדיםטית ,אלא חיבור ע ו מ ד בזכות עצמו,
דוגמת ספר המשנה .חיבור שיעודו — סוף הוראה וחתימת ספרי הפסק בהלכה.
סמוך הוא רק אל התורה שבכתב .בחיבור מסוג זה אין מקום לציוני מקורות ודעות
שונות; כאן די בהודעה כללית בהקדמה על סדר קבלת התורה ,ועל הקבלה של
אלפים ורבבות אלפים מ פ י אלפים ורבבות ,ע ד מ ש ה ר ב נ ו ע ״ ה .מאליו מ ו ב ן שבחיבור
זה יש לכלול את כל ההלכות שבתורה ,כולל אלו שאינן נוהגות בזמן הזה ,וגם א ת
כל הדעות האמיתיות והמדויקות .כאן חייבת להנתן כל התורה שבעל פה.
לאחר שכתב הרמב״ם את חיבורו ,והחיבור מ ת ח י ל להתפרסם ו ל ה ת פ ש ט
בישראל ,מבחין מיד הרמב״ם ,כי הנה שאיפתו עומדת ל ה ת מ מ ש והוא מ ד ג י ש :
43
44
״וחבורגו כבר הגיע לאלה האדונים בבבל ,ושמענו שבהם פוסקים רובי
ישיבה!״ ,45
״כל שכן שהגיעו אלי אגרות )מ( חכמי צרפת ואחרים בשמותם ,שהם
מתפעלים מ ה מ פ ע ל ומבקשים )לקבל( א ת ההמשך ,וכבר נפוץ )החיבור( עד
לקצות הארץ ה נ ו ש ב ״ .46
ת
.41
.42
.43
.44
.45
.46
הקדמה לס׳ המצות.
קתר״מ שם .מעניין להביא כאן את פירושו של מזער אגרת־םגגוריד ,על הרמב״ם
שנזכרה למעלה ,לדברים אלה ,הוא אומר :״ובאמת ז״ל :ואני לא עשיתי פירוש
אלא חיבור ,שם קץ לבלבול המבלבל :ולקנטור המקנטר ואומר ,שהחיבור פירוש
הוא לתלמוד .לא כי ,הוא מאמר מועט לאומרו ולמקבלו .מפני שלא יפנה אדם אל
פירוש ללמוד ממנו ויניח את הדבר המפורש" ,אלא ילמד את המקור ואחר כך יפרש.
זאת כוונתו ,אם גם לא דיבר בפירוש על הענין הדק הזד! .״
אין צורך להאריך בבטול דעת טשרנוביץ ב״מקלט״ ברך ה׳ עמ׳ שסג .שכתב שמטרת
הר&ב-ם בספרו היתד ,לימודית ולא מעשית ,ונתכוון לחבר מעין אנציקלופדיה
תלמודית )!> ,הקורא דבריו יראה ,שלא ראה אלא מהרהורי לבו .אגב הוא מחלק
שם בין סוגי ספרים ,לימודיים והלכתיים ,המשנה והשו׳׳ע הם טפרים הלכתיים ,טור,
רבנו ירוחם ולבוש הם ספרים לימודיים ,אם כן כיצד יתכן שספרו של הרמב״ם
שנכתב בדרך המשנה לפי עדות מחבת ,הוא ספר לימודי ,בשעה שהמשנה היא ספר
הלכתי ז ! כיוצא בזר ,כתב שם שהרמב״ם מיעט מאד בספרו ב״יראה לי״ ,ונער
יספרם! וכבר מנר ,רי״ל מימון )במבוא למהדורת הרמב״ם צילום רומי קודם ר״מ(
למעלה מ־ 100פעם שכתב הרמב״ם ״יראה לי״! וראה ספרו של ר׳ אליהו דוד רבינוביץ
—ד״אדר״ת ,״תשובה מיראה״ ,והוא ביאור לכל המקומות שכתב הרמב״ם ״יראה לי״
)נספח למהדורת הרמב״ם ״עם־זזי״ ,נ״י תש״ז שולזינגד(.
קתר״מ סי׳ ק״מ .כן היתד ,בזה כוונה נוספת ,כנגד הקראים *והוא קורא להם :מינים,
— שלא יאמרו :על דברי יחידים אתם סומכים!
תשו׳ הרמב״ם סי׳ ם״ט עמ׳ .69
אגדות הדמב״ם אגרת ו ,פיסקה ג.
www.daat.ac.il
53
אתר דעת -מכללת הרצוג
במזרח ובמערב ובתימן״
״שכבר פ ש ט באי סקיליא כ מ ו שפשט
״וכאשר התפרסם חבורנו בארצות ותתפשט בקצוות״ .*8
47
.
הוא האמין כי אכן ספר זה תופס את מקומו המיועד ,כי לפי דעת הרמב״ם,
אין חתימת תקופה ,פעולה הנעשית על ידי סמכות חותמת דוקא ,כמו ש כ ת ב אודות
חתימת ה ת ל מ ו ד :״ובימיהם נחתם התלמוד״ .הואיל והתקופה מתאימה ,הספר הולם
את יעודו ,והוא מתקבל בכל ישראל ,הרי נחתמה תקופה .מעתה ,אחר שנתברר
כי הרמב״ם ראה את תקופתו כזקוקה לספר כזה ,והוא ראה את חיבורו מתאים
לתפקיד זה ,וספרו גם נפוץ והולך ומתקבל בעין יפה אצל האומה וחכמיה ,הרי
שלדעתו ,זה הוא הספר אשר יהווה ח ת י מ ת תקופת הגאונות.
4 9
ג.
כנגד שאיפה וכוונה זו ,עמדו רבים מהחכמים שבדורו ובדורות שאחרי כן,
ועצרו את התהליך הזה .הם הצליחו להוריד את ספר ״משנה תורה״ ממעלתו זו —
להיות ספר בלעדי ,המהווה סוף הוראה — והציבוהו רק כאחד משאר ספרי גדולי
הראשונים והפוסקים ,וחשבוהו לדעה אחת בין פוסקי הדורות .במיוחד גרם לכך
הראב״ד ,על ידי השגותיו ,שהשיג על ספרו של הרמב״ם ,בחוזק ובלשון תוקפת .
דבר זה כשלעצמו טעון ביאור ,בשל מה יצא להשיג בקצף ובאף ,הרי הוא עצמו
מכיר בערך הספר ,משבהו ואומר:
50
״וחיי ראשי לולא כי מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא והירושלמי
והתוספתא ,הייתי מאסף עליו ,אסיפת עם וזקניו וחכמיו .כי שנה עלינו
הלשונות והמליצות לסבב פני השמועות לפנים אחרים וענינים ש ו נ י ״ ! , 5
ם
.47
.48
.49
.50
.51
אגרת לחכמי מרשילייא ,קתר״מ ח״ב דף כה ב.
מאמר תזזית המתים קתר״מ ח׳׳ב דף .8
כדאי להביא כאן עדויות שונות ,על מידת התפשטות ספרי הרמב״ם ,והתקבלותם
בישראל .ר׳ מנחם ב׳׳ר זרח )המאה הי״ד( כותב בספרו ״צדה לדרך וזוודין לאורחא״ ד׳
ט״ו ע״ב• :והתפשטו ספריו בכל נפוצות הגולה״ .ר׳ אברהם זכות )המאה הט״ו( בס׳
היוחסין )ירושלים תשי״ד( מאמר ה עמי צי׳ב ,כותב :״ומשיצאו חיבוריו אלה ]פי׳
המשנה ומשנה תורה[ ונתפשטו בכל גלויות ישראל — הסכימו כל ישראל לנהוג בהם
ולעשות על פיהם ככל דיני התורה ותקנות וגזרות והמנהגות שגזרו והתקינו תכמי ישראל
שהיו בכל דור ודור״ .בם׳ שלשלת הקבלה לר׳ גדליהו ן׳ יחיא )ירושלים תשכ״ב( עמ׳
צז׳ כתב :״וראיתי באגרת חמודות שחיבר רבי אליהו חיים אומר בהקדמתו מעיד אני
שראיתי כתב כמהר״ר עובדיה האומר שבאו בימיו בירושלים יהודי׳ שהיו באים ממקצדע
דרומית מזרחית על ים אוקיינוס ]= עדן• וכתב זה הוא הוא מכתב ר׳ עובדיה מברטנורא
המובא להלן הערה [!63ואמרו :שאין להם פסק אחר זולתי סס׳ היד של חרמב״ם.
וגם אני הצעיר קבלתי מזקני הדור שבסלוניקו ואומרים שיש קבלה בידם שזה החבור
נתפשט מעבר לחלח וגהר גוזן אל י׳ שבטים )?(״ .וראה עוד בחומר החב המובא במאמרי
החשוב של ר׳ יצחק זאב כהנא ״הפולמוס לקביעת ההלכה כרמב״ם״ ב״סיגי״ כרכים לו,
לז לח .ר׳ גם רשימת הפוסקים שקבעו שיש לפסוק כרמב״ם ,באנציקלופדיה תלמודית כרך
ט׳ ערך הלכה עמ׳ שלה׳ הערה .366
עד אשר אם פעם אחת השיג בנחת ,מעיר הכ״מ :״רואה אני שאין הראב״ד משיג
]= כאן[ בכח כמנהגו״ .הלכות תפילה פ״ז ה״ח.
הלכות כלאים פ״ו ה״כ.
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא גובל להבין א ת הסיבה שהניעה א ת ה ר א ב ״ ד להבר א ת השגותיו בצורה זו,
אלא אם גאמר שהתכוון לבטל א ת סמכותו של התיבור הזה .כל ההסברים האחרים
שניתנו לבעיה זו אינם יכולים להתקבל .
השקפה מ ת א י מ ה למה שהעלינו ,ב ט ע ם םגגון וצורת ה ש ג ו ת י ו של ה ד א ב ״ ד ז״ל,
יש למצוא בםסר ״ מ ש ג ת חכמים״ למהר״ם ח א ג י ז ) ו ו א ג ז ב ע ק תצ״ג( ,ה מ ע ל ה השלישית
ערך עריכת שפתים אות סו—סח ,וכך גאמר ש ם :
2נ
״ומה מ א ד היה ק ש ה בעיגי ,איך הראב״ד ז״ל חסידא קדישא שבדור ,היה
גדול בתורה וביראה ,כמו שמעידים עליו ,שבזמגו של הרמב״ם היה —
כשהשיג עליו — זקן ומופלג בתורה ובהםידות .ובכדי בזיון וקצף סתר את
קצת מדבריו והשיג עליו ,מ א ח ר שהיה אפשר לו להשיגו באהבה ואחוה,
וראה ערך מעלתו ,דהרי על רובו ככולו קיים דבריו הואיל ו ל א סתר אותם.
וכמו שכתבו בעלי ה כ ל ל י ם ״ דבכל מקום שאיגו חולק ,הראב״ד ז״ל ,על
הרמב״ם ז״ל ,הרי זה דעתו של הרמב״ם ז״ל גתשב ל ש ת י דעות .ובודאי
עיגיו ראו מ ה ש כ ת ב הרמב״ם ז״ל בסוף פי׳ ל מ ש ג ה ״ ,אשר בפה מ ל א כה
א מ ר :שמי שירצה לתפשו ולהשיגו בתיבורו אין ראוי לגנותו בתפישתו ,אבל
הוא מושכר מ ן השמים על זה .ואהוב הוא אצלו לפי שהיא מ ל א כ ת שמים
ע כ ״ ד ז״ל .א ״ כ מ ה חרי האף הגדול שהראה בהשגותיו ז . . .ועוד נתיישבה
ד ע ת י ב מ ה ש ש מ ע ת י מ פ י מרן זקגי ז״ל ] = מ ה ר ״ ם גאלאגטי — ד < ־ ב תמג״ן,
שפא—תמט[ שהיה אומר בשם א״א ז״ל ] ן אדוני אבי = ר׳ יעקב חאגיז,
או אדוגו אביו = ר׳ יהוגתן בן הרב המוסמך מהר״ם גאלאנטי הזקן[ י•
התנצלות נכון ואמיתי ע ״ ד שאמרו בפ׳ ה ר ו א ה בענין חנניא בן אחי
ר׳ יהושע שביזו א ו ת ו הת״ת ששלהו אהריו והיו אומרים להיפך מדבריו כי
היכי דלא ליגררו עלמא אבתריה ,א״כ דהכא נ מ י ודאי כיזן שראה ה ר א ב ״ ד
,בחסידותו ו ב ח כ מ ת ו החיבור הגדול הזה שהוא גפלא מאד ,וטוב למאכל ה ת ״ ח
בעלי ההוראה ,א ב ל הוא סתום ותתום כאילו הלכה למשה ניתנה לו מסיני,
והאמת הוא כ י יש בו מהדברים שחלקו וחולקין עליו גדולים מ ח כ מ י ישראל
55
5
5 7
.52
.53
.54
.55
.56
.57
דאה מאמרו של ר׳׳ר מרגליות ב*םיני״ ברך לו עמ׳ שם״ז ואילך.
ראה כנסת הגדולה לר׳ חיים בניבנישתי כללים סוף או״ח םי׳ לח.
ראה ערד בקתר״מ תשו׳ מט* :ושגיאות מי יבין ,והשכחה מצויה ,וכ״ש הזקנים ,ומפני כל
אלו הסיבות ,ראוי לחפש בדברי ,ולבדוק אחרי ואל יאמר הקורא בחיבורי :כי מה האדם
שיבא אחר המלך ז אלא הרי הרשיתיו! ויאמר המלך :יבא! וטובה גדולה ,עשיתם עמדי אתם
החכמים .זכל מי שימצא דבר ויודיעני טובה ייחשב״.
שאצלו גדל ונתחנך ר׳ משה חגיז בשני ילדותו ,לאחר שנתייתם מאביו בהיותו בן שנתיים.
ר׳ תולדות חכמי ירושלים )פרומקין( ח״ב עמ׳ .125ולא במו שהחלים משום מה ש.
אסף בקובץ הר׳׳מ במז״ל )ירושלים תרצ״ה( ח״ב עמ׳ חע״ו ,כי א״ז כאן הוא ר׳
שמואל )?( אבי אביו ר׳ יעקב.
מסתבר כי הוא אדוני אבי משום שבספרו זה ,משנת חפמים הוא מביא דברים שונים שאמר לו
זקנו מהד״ם גאלאנטי ,מאביו ר׳ יעקב .ר׳ מקורות לתולדות החינוך בישראל ,ח״ד עמ׳ סב.
ורח״מ ב״אור החיים״ עמ׳ 542מם׳ 1122הביא דברים אלו שבפנים ,ממהר״ס חגיז בשם
אביו ר׳ יעקב.
ברפות םג ,א.
www.daat.ac.il
55
אתר דעת -מכללת הרצוג
יגררו אחריו הדורות הבאים וייראו
בכוונת השמועות .ולכן חשש שלא
מ ג ש ת אליו לחלוק ,ב ח ש ב ם ש כ ך ע ל ת ה ה ס כ מ ת ח כ מ י י ש ר א ל
כ ו ל ם ל ד ו ן כ ד ב ר י ו ,ככל אשר זמם ועשה בידיעתו ,ובכן לא יסורו
ולא יטו מדבריו ימין ושמאל .לכן להרים המכשול מדרך חכמי ישראל הבאים
אחריו ,סמך ידיו עליו ועטרו בעטרת תפארת הסמיכה וקיום רוב הדברים
אשר עלו ב ה ס כ מ ה . . .ולכן התיר א ת לשונו והוכיח בדברים קשים ,כדי
שידעו שלא צדק בכל דבריו ,וכל איש חיל במלחמתה של תורה אשר בעיניו
יבין ובאזניו ישמע פסק דינו יחקור עליו ,ואם ימצא כי לא כן עלתה הסכמת
רבים מחכמי ישראל הגדולים הרשות נתונה לחלוק ע ל י ו . . .״ .
לא יהיד היה הראב״ד בהתנגדות להתקבלות ספר ״משנה תורה״ כספר פסק
בלעדי — מוסכם מהכל .כן מ ע י ד הרב ח י ד ״ א ״ שראה בכ״י השגות מהרמ״ך
למאות ואלפים .כך גם התנגדו להתקבלות הספר בצורה זו — הרא״ש ,כפי שראינו
למעלה ,הריב״ש המסכים עם הרא״ש ,ור׳ משה מקוצי בעל הםמ״ג ,המבקר
את ספרו של הרמב״ם .כמו כן מספר רבי יוסף קארו בהקדמה לספר השולחן ערוך,
על תכניתו לסמוך א ת ח י ב ו ת ״בית יוסף״ אל הרמב״ם ,להיותו הפוסק היותר
מפורסם בעולם .אלא שחזר בו ״מפני שאינו מביא אלא סברא אחת והייתי צריך
להרחיב ולכתוב סברות שאר הפוסקים וטעמם ,לכן הסכמתי לםמכו לספר ארבעה
טורים שחיבר הרב רבינו יעקב בר הרא״ש דיל ,כי הוא כולל רוב דעות הפוסקים״.
סוף דבר ,מ ח ש ב ת ו של הרמב״ם לא נתקיימה ,שביקש לחבר ספר חותם ומסכם,
ולא נתקבל בהתאם למטרת מחברו .עם כל גדולתו וחשיבותו כי רבו ,לא נסתפקו
ישראל בספרו בלבד ,וכמו שכותב הרב המאירי :״לא ראו חכמי הדורות לעזוב
ספרי התלמוד בשום פנים״.
אמנם ,מבחינה מסוימת ,אפשר לומר כי אצל חוגים שונים ,גרם ספר זה
לתפוס מקום מרכזי מאד ,אפילו ע ד כדי לדחות את התלמוד והעסק בו .עובדה
מענינת היא ,כי מספרו של הרמב״ם נשתמרו עד ימינו אלה ,קרוב ל 700-כתבי יד.
)לס׳ המדע בלבד כ־ (!) 100כ״י( .לעומת זאת אין לנו מן התלמוד אלא כתב יד
אחד שלם על כל הש״ם .ב״גמרא שלמה״ שהרפים ר׳ ברוך נאה )ירושלים תש״כ( עם
חילופי נוסחאות מכ״י ,למסכת פסחים ,שהימנה מצויים כתבי יד רבים לעומת
מסכתות אחרות ,גם יש בסך הכל 10כ״י )מהם רק 4על כל המסכת כצורתה
אצלנו(׳ עובדזה זו מ ל מ ד ת באופן ברור כי אכן ה ת פ ש ט ו נ פ ח ספרו של הרמב״ם,
והשתמשו בו ,יותר מאשר בתלמוד.
60
59
8 1
62
8 3
.58
.59
.60
.61
•62
.63
שם הגדולים)וזין (1864אות מ מם.137 .
שו״ת ריב״ש סי׳ מ״ד.
הקדמה לסמ״ג.
למעלה הערה .20
על פי רשימת כתבי היד של הרמב״ם ,מאת פרוס׳ ש .ד .לוינגר וד״ר נ .אלוני)בכת״י,
ותודה על הרשות לעיין בה( .למען הדיוק יש להעיר כי בץ סכום זה כלולים גם קטעים.
אמנם אפשר להסביר תופעה זו ,בעובדה שהתלמוד נשרף פעמים רבות ,והיה קיים איסור
חמור על החזקתו .אבל כבר שאל הרנ״ג רבינוביץ ב״מאמר על הדפסת התלמוד׳׳ עמ׳ ח:
״והנה במדינת פולין ואשכנז לא שמענו שהיתד ,שם גזירה כוללת בשריפת התלמוד ,ואף
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עם כל זה ,העם כולו ,וגדולי הדורות בפרט ,לא וויתרו על הספרים האחרים
מלבד ״משנה תורה״ .ולא עוד אלא אפילו שמו של הספר שניתן לו מידי מ ח ב ר ו :
״משנה תורה״ ,בכוונה לרמוז כי ספר זה נועד להיות מ ש נ ה לתורת מ ש ה — לא
נתק ביי בסי העם ,שלא רצה לראותו כשווה לספר ה מ ש נ ה של ר ב נ ו הקדוש .והכל
קוראים לו בשם :רמב״ם ,ולעתים גם היד התזקה ,שם כ ב ו ד המרמז לי״ד ספרים
שבססר ,ומרמז גם לפסוק :״ולכל היד החזקה אשר עשה מ ש ה לעיני כל ישראל״ .84
.64
על סי כן לא נמצא שם תלמוד או מסכתות כתובי יד .וכן בארצות המזרח ,אשר היתה להם
חירות הדת השלימה לדון ולהורות על סי התלמוד ולקבוע בו ישיבות ,לא נודע שם תלמוד
כתב יד .וכבר שלחו מבריטיש מוזאום אנשים ח0מים לכל ארצות המזרח ,לקנות שם כתבי
יד ,ולא עלה בידם למצוא מן הגמרא כלום״ .הוא מנסה שם להסביר זאת ,בעדיפות הגדולה
שיש לספר* דפוס על כתבי יד ,שמשים כך נאבדו הכ״י מן העולם .והנה מלבד שקשה לשער
שלא נמצאו רבנים וחכמים שידעו להעריך חשיבות נוסתאות כתבי יד ,ובמיוחד עתיקים,
ואשר להם היה ענין בשמירתם והחזקתם ן יש גם להמשיך בשאלה נוספת שהוא שואל שם:
ופלא הוא מדוע לא הדפיסו את התלמוד או מסכתות ממנו בערי ארצות המזרח ,בקושםאנדינא
ובשאלוניקי .וכבר בשנת רם״ט הדפיסו בקושטא הרי״ף וכל המפרשים ,והרמב׳׳ם וכל
המפרשים ,ועד שנת ר״ס הדפיסו ספרים הרבה מרובי הכמות ,כמו כל המדרשים ,ספרא
ומכילתא …ולמר .לא הדפיסו מן התלמוד אף עלה אחד ? ושוב נדחק גם בזה ,ראה שם.
אבל נדמה שרשאים אנו להגיח כי אולי העיסוק סחת על חשבון העיסוק ברמב׳׳ם וברי׳׳ף,
)ואולי גם גרם לזד ,היוקר הגדיל של םסרי תלמוד ,לעחמת ספרי רמב׳׳ם ורי״ף( ,ולכן אין
מצויים כיום כת׳׳י ,ולכן לא הזדרזו להדפיסו.
הד לכך שנתמעט העסק בתלמוד ,אנו שומעים מדברי ר׳ מנחם בר׳ זרח )המאה הי׳׳ד( בס׳
צדה לדרך ודידץ לאורחא )ורשה תר׳׳מ ,צילום( עמ׳ 6בהקדמה כשהוא מזכיר את סי׳ רבנו
לתלמוד היא אומר- :וכן חיבר פירושים לגמ׳ בלשון ערב ולא נתפשטו ממעוט עסק הבאים
אחריי בבבלי״ .כן היא אומר- :ואחריהם כמה חכמים בקיאים וגדולים בגמ׳ בצרפת ואשכנז
אין מספר יבםבתם של רביני שלמה יניניי למדי גמ׳ ילימדים בכל המקימית ששמעני ויידעים
שלומדים הבבלי׳׳ .ובדבריו על הרא׳׳ש הוא אומר- :והעמיד תלמידים הרבה ועל ידו החזיק
לומדי הבבלי״ .וביותר שם במאמר ראשון כלל רביעי סרק כא- :ובסרט בכל ארץ ספרד
שנתמעטו שם מקדם לוומדי הבבלי עד שהעיר השם רוח הרב רבי׳ אשר ז״ל שבא מאשכנז
ולמד ולימד והעמיד תלמידים הרבה״ .כדבר הזה היד• ,בתימן ראה מה שכתב ר׳ עובדיה
מברמנורא באגרתו לאחיו משנת רמ״ט )אגרות א״י ,יערי ,עמ׳ - :(138ובימים האלה באו
הנה יהודים מארץ עדן וכוי וספרו היהודים ההם ,שבמדינה ההיא היזם קהילות גדולות
ורבות מישראל ומלך ממלכי הישמעאלים מושל עליהם בשר יכו׳ ואנשיה נוטים אל השחרות
מעט ,אין להם ספרי תלמוד ,כי אם רב אלפס עם פירושים עליו ,וכולם מגדולם ועד קטנם
בקיאים ברמב״ם כי אינם עוסקים אלא בו״ )ראה לעומת זה ד״י קאפח ב-םיני״ )תשי״א(
שנה יד חוברת א—ב( .ודי עדותו של ש .מורג בס׳ ילון)ירושלים תשכ״ג( עמי 182הע׳ : 2
לכתבי יד של התלמוד הבבלי לא נזדקקו בני תימן בדורות האחרונים- ,וחכמי תימן שמהם
למדתי לא ידעו על מציאותם של כתבי יד של התלמוד בתיומן)להוציא עלים בודדים שהיו
פזורים 0ד .ושם בספריותיהס של בתי בנסיות(.
לענין שחשדו ברבנו כי התכוון לדחוק את התלמוד מפני חבורו ילמעלה עמ׳ 42
ואילך* יש לציין לחיבור כ״י אוקספורד רשימת נויבויאר ) 1664צילום במכון לתצלומי
כת״י בספריה הלאומית מס׳ ,(17405פרק י״ז כ״ח •וני )ר׳ -תרביץ״ כח )תשי׳׳ט( עמ׳
29ואלך ,שם הוכיח פרופ׳ שלום ,כי הוא חיבורו של ר׳ יוסף אשכנזי ,ועיין שם
עמ׳ 83העדה .(51
גידל דומה היה לספרים הבאים- :תורת משה״ שם ספרו של ר׳ משה אלשיד עה״ת,
בסי מחברו ,ואילו העם קורא לו -אלשיך״- .שני לוחות הברית״ לר׳ ישעיה הלוי הוחמץ,
www.daat.ac.il
57
מכללת
הנקרא בפי העם רק בר״ת אתר דעת
הרצוגהדיברות•׳ של ר׳ יצחק בר׳ אבא מארי׳
עשרתשל״ה״- .ספדשנשתנה לשם -עיטור״- .בית הבחירה׳׳ שם שניתן לו ע׳׳י מחברו ר׳ מנחם בר׳ שלמר״ ושמו
היום -המאירי״ .כיוצא בו -תולדות אדם וחוה״ לרבנו ירוחם ,הסך ל-רבנו ירוחם״ .לפי
כתבים נבחרים לר״א ברלינר .בהערות א.מ .הברמן עמי .286
נספח א
)להערה (20
בדומה לזה בצתאת ר׳ יוסף ן׳ כספי )נכתבה בשנת צ״ב לאלף הששי- .צוואות
גאוני ישראל״ ח״א פילדלפיא תרפ״ז? ,מ׳ - : (161—127רואה אני כי כוונת המתעסקים
מכם בגמרא וחידושים ושיטות ,היא רק לדעת ראיות על המצוות המעשיות ,כי לא
יספיק לכם הקבלה מספר -משנה תורה״ שחיבר רבנו משה ,ואעפ״י שאמר הוא ז״ל :
ואינו צריך לספר אחר ביניהם״.
לאור זאת יש לראות את ההבדלים בשיטות הלימוד השונות ,ומכאן הבדלי שיטות
הלימוד של חכמי צרפת ואשכנז ,לעומת חכמי ארצות המזרח .אצל לומדי צרפת
ואשכנז וכדומה היתד ,שיטת לימוד כמתוארת בדברי המאירי הנ״ל )ר׳ שם( .ואילו
לומדי הספרדים היו מרבים ללמוד במגמת פםק ,ומשום כך הרבו לעסוק בספרי
הפוסקים כגון רי״ף ורמב״ס ודומיהם.
ור׳ ב-המבקש״ לר׳ שם טוב מפלקירה )נתחבר בשנת ה״א ב״ד( עמ׳ כיב:
בתחילה יתעסק בתורה שבכתב ואח״כ בתורה שבעל סר ,שהוא פירושה ,ודי לאדםבזמן הזה בקראו הלכות רב אלפס ז״ל ויקרא עמהם ספרי רבינו משה ז״ל שהם
נקראים -משנה תורה״ ,כי הם דברים נכוחים ,גם פירוש המשניות ספר מועיל מאד,
והרוצה לעמוד על הפסק די בדבריו .ואם ייפנה טוב הוא שישנה במשניות ]בנוסף
לרמב״ם![ ובגמרא שהיא פירושם ,כדי לייגע המחשבה ולחדד אותה כי זה הכרחי
בלימוד״ )מצוטט עפ״י ספרו של פרופ׳ ש .אסף *מקורות לתולדות החינוך בישראל״
ח״ב עמ׳ מ״ז(.
וכן ב״יאיר נתיב״ לר׳ יהווה ב״ר שמואל ן׳ עבאס )נתחבר סמוך לה״א י׳(:
וישים לפניו תמיד החיבורים המוצאים מהתלמוד ובפרט ייחד לו מאותן החיבוריםחיבור משנה תורה …והוא מבחר החיבורים הנעשים על התלמוד מימות התנאים )!(
הוא זמן רבנו הקדוש ,עד היום ועד בכלל״ )גם זה עפ׳׳י הספר הנ״ל עמ׳ ל׳(.
ובצורה חריפה מובלטות התפיסות השונות בשיטות הלימוד ,בתקופה מאוחרת
יותר ,באגרת ר׳ אברהם מראקיץ לר׳ יעקב הכהן פפירש )ב״רמח״ל ובני דורו״ לד״ר
ש .גינצבורג ,אגרת ק״נ(- :ופעם אחת בהיותי משבח לפניו ]= ר׳ ישעיהו באםאן
רבו של הרמח״ל[ סדר הלימוד של בחורי אשכנז שלומדים בתחילת הזמן גמפ״ת
]= גמרא פירוש תוספות[ בפלפול וחריפות ובמשך הזמן לומדים בכל יום שיעור
ש״ם ב׳ דפים לבקיאות בבקר ,ובן הערבים פוסקים ראשונים ואחרונים ,עד שנמצא
ביניהם בני שיתםר ושיבםר היודעים איזה מסכתות ממש בע״פ — ולעג עלי ואמר:
שבדורותינו לימוד הש״ם הוא ללא תועלת ,כי כבר הפוסקים סידרו לנו הדינים
והמשפטים בשולחן הערוך ,ושם נמצא כל הצריך בלי איבוד זמן ללימוד הש״ם,
אשר הוא כספר החתום מלא קושיות והוויות״.
נפסח 3
)להערה (28
גם כל המעיין בתשובותיו יווכח בכך .נצטט כאן רק מהתשובה הידועה ,שנשלחה לר׳
שמואל בן עלי ראש ישיבת גאון יעקב בבגדד ,בענין ההליכה בנהרות בשבת) .תשו׳
הרמב״ם פריימן טי׳ סט ועמ׳ = 364מהדורת בלאו ירושלים תש״ך ,תשו׳ ש״י עמ׳ : (576
•וישראל באים בה תכמים ותלמידיהם לפני כל הגאונים שיש שם ומר ,שאני זוכר מהם,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הם :רבנו חנוך ורבנו משה בנו ]ר׳ הערת ר״ש אברמסון שם )בלאו( ח״ג עמ׳ [176
ורבנו יצחק בן גאית ,ורבנו יצחק בן ברוך ,ורבנו יצחק בעל ההלכות ,ורבנו יוסף
תלמידי ז״ל ,ומעולם לא נשמע מהם איסור .וכן כל אנשי מצרים וזה אינו אצלנו
ראיה• ואמנם אמרנו זה אה הגאון ש״צ ]= שמרד צורו[ בשביל אמרי שיש אצלם
גאונים אסרו זה ,והודענו לו שיש גאונים אחרים אצלנו אירעו להם הלכה למעשה
בהתרו .אלא אם הגאונים שלנו בשביל שאין ארצותם בבל אין ראוי להשגיח לדבריהם,
לסי שהמקום גורם אפשר!״ .ור׳ ב-שרי האלף׳׳ לרמ״מ כשר עמ׳ 9הע׳ .1וכן כתב
הנ״ל ב-סיני׳׳ כרך יח )תש״ 0עמ׳ רסט .ור׳ אגרות הרמב׳׳ם עמ׳ 58הע׳ בנעט שו׳ .4
אגב מה שכתב שם בנעט שו׳ 6על דברי הרמב״ם- :ואחרים שאני חושש להזכירם׳״,
שהכוונה לרי״ף ,ר׳ לעומת זאת מ׳׳ש פרוס׳ ש .ליברמן בהלכות ירושלמי עמ׳ י׳׳ג
הע׳ ,103שהכוונה לרי-ץ גיאת והוכיח זאת מתשו׳ הרמב״ם )סריימן( סי׳ קלו ,צד .131
שם כתב הרמבים שתחילה היתד ,דעתו כרי״ץ ואחר שהיטיב לראות ולדקדק בחיבורו
הגדול חזר לפרש בדרך אחרת(.
אח יחסו של הרמב׳׳ם עצמו לתוארים השונים :גאון ,ראש ישיבת גאון יעקב,
וכדומה אפשר לראות מהדברים הבאים- :ואל תטעה בכל הענינים אלו שכללתי
באמרי זה אלו השמות הידועים בא״י ובארץ המערב שקורץ קצת בני אדם ראש ישיבה
ואחרים אב ב׳׳ד ועושין חילוק בין ישיבת גאון יעקב ובין ראש ישיבה של גולה,
וכותבין לבני אדם שלא ראו אותו בראש ישיבה או זולתן מן השמות ,לפי שאלו
הדברים סטומי שמא בעלמא והולכין אחר הכינויין והיחוםים ,וכבר ראיתי בא״י
אנשים נקראים חברים ובמקומות אחרים יש מי שנקרא ראש ישיבה ואפי׳ בר בי רב
דחד יומא ליתא…״ )מירוש המשנה ,בכורות ס״ד(•
יש שהשתמשו בתואר -גאון -על הרמב״ם .זאת יש לראות בביטוי ידוע שנאמד
על הרמב״ם ,ורבים משתמשים בו לאחרונה ,על רב האי גאון .ר׳ ידעיה הפניני הבדרשי
)חי ה״א ל — ק בערך( כותב בסוף ספרד -בחינת עולם״ ,פסוק כא- :סוף דבר
תשמאל לבי או תימין /תאמין בכל מה שהאמין בו /אחרון הגאונים בזמן ראשם
בחשיבות /הרב המורה הגדול רבי משה בן הרב הגדול רבי מימון זצ״ל /אשר אין
ערוך אליו בכל חכמי ישראל אחרי חתימת התלמוד״ .כנוסח הזה ,בכל הדפוסים
הקדומים של 0פר זה .אמנם בדסומ ראשון )מנטובה דלו—רמ!( יש נוסח שדנה במקצת:
סוף דבר תשמאל )!( לבבי או תאמין )!( תאמין בכל מה שהאמין בו אחרון הקדמוניםבזמן ראשם בחשיבות המורה הגדול רבי׳ משה ע״ר ,אשר אין ערוך אליו בכל חכמי
ישראל אחר חתימת התלמוד….״ ,אבל מלבד שהתוכן אחד ,הרי יש כבר בכתבי יד
קדומים )מן המאה הי״ד = ,ה׳׳א ם׳ — קם׳ ,נימם הספריה העירונית ;11.1וכן
קזנסנזה 160,3ועוד ,הצילומים ,במכון לתצלומי כ״י עבריים בספריה הלאומית( הנוסח:
גאונים״ .ואין יסוד למה שמצטטים )?( א״א הרכבי בערך רב האי גאון שב-אוצדישראל״ ,רב״מ לוין ב״םיני״ כרך ב )תרצ״ח( •עמ׳ תק״ז ,ופרופ׳ ש .אסף בתקופת
הגאונים ופפרותה עמ׳ ק״ל ,קצ״ט ,ורם״א בהעי ,מטבע לשונית זו על רב האי גאון.
ור׳ בשם הגדולים ערך גאוני הראשונים ,שיש אומרים שתואר גאוני ראשונים הוא
על רב האי גאון ,ותמה שם הרחיד״א ,שהרי הוא אחרון הגאוני* ואמר שם :אלא
שאפשר שהוא אחרון בזמן וראשם בחשיבות .ושמא זד ,הוא המקור לביטוי זה על
רב האי?
כן ראה רשימתו של עזדיאל טראבוטו )נתפרמה ב־£11ן /ו עמ׳ ,210ע״י ד.
קויפמן(… :וכמה גאונים אחרים עמדו אחריו כגון רב םעדיד ,גאון …רבינו חננאל וחתנו
)כך!( רבינו גחן בעל הערוך …רבמו יצחק פאסי …רבינו קלונימוס איש רומי ,רבנו נסים
הראשון ,רב משה ,הר״ר משה מפויאה ,כל אלו נקראו גאונים וי״א שגם הרמב״ם נסמך
לגאונות …ומן הצרפתים רבינו גרשון מאור הגולה …גם הוא נסמך לגאונות״) ,ציין
אה פוזננםקי ,גאוני בבל עמ׳ 106הערה .(5
www.daat.ac.il
59
הרפ נתן אורטגר
אתר דעת -מכללת הרצוג
דיו קענעז בשמורת המצוות
תופעה רגילה היא להקל במקרים מסוימים באיסורי תורה או דרבנן ,לגבי
קטנים עד גיל המצוות .ישנם דברים האסורים ,הנראים ,לעתים ,כמותרים לקטנים.
אמנם לא יעלה על דעתו של אדם שומר תורה ,לומר לילד שעדיין לא הגיע
למצוות ,שיעשה דבר האסור או יאכל דבר האסור ,להנאתו ,אף אם זה רק אסור
מדרבנן .אדרבה ,כל איש מישראל משתדל לתנך את בניו ובנותיו הקטנים ללכת
בדרבי התורה ולהרגילם במצוותיה ומשפטיה .אבל אם נוצר מצב מםויים מתוך
שכחה או אונס ואפשר להקל עליו ע״י עשית מלאכה זו או אחרת ע״י קטנים,
יהיו רבים שלא ימנעו מעשות זאת .הוא הדין בדברי מאכל אשר קיימים חששות
רציניים לגבי היתר אכילתם ,ואנשים מבוגרים הנמנעים מאכילתם ,לא מתוך
חומרא יתירה גרידא ,לא יימנעו מתתם לאכילה לבנק־,ם הקטנים.
ננסה כאן לסקור את היסודות ההלכתיים הסובבים ענינים אלו ,פרטיהם וגדרם,
כדי לראות באלו אופנים ומקרים מותר לעשות כן על פי ההלכה.
בגמרא ובספרי הפוסקים ,מוצאים אנו שלשח ענפים בנוגע לחיוב הקטנים
בדיני התורה) :א( דין האכלת דבר אסו רלקטנים) .ב( חיוב להפריש קטן מאכילת
אסור או עשיית פעולה אסורה) .ג( מצות חנוך הקטנים לקיום מצוות התורה.
דין האכלת איםור לקטנים
להאכיל דבר האסור לקטנים בידים — אסור ,כדברי הגמרא ביבמות קי״ד ע״א.
זה נלמד משלשה פסוקים משלשה ענינים בהם אמרה תורה להזהיר גדולים על
הקטנים .גבי אסור שרצים כתוב )ויקרא יא ,מב( לא תאכלום כי שקץ הם )קרא
־תירא הוא דהא כתיב אזהרות הרבה בשרצים — רש״י( לא תאכילום ,להזהיר
גדולים על הקטנים דלא ליםפו ליה בידים .אצל אסור דם נאמר )שם יז ,יב( כל
נפש מכם לא תאכל דם )קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה גבי דם —
רש״י( ,להזהיר גדולים על הקטנים דלא ליםפו ליה בידים .וכן בענין אסור טומאה
לכהנים נאמר )שם כא ,א( אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת )שתי אמירות הללו
למה — רש״י( להזהיר גדולים על הקטנים דלא ליטמו להם בידים.
אסור זה להאכיל לקטנים דבר אסור ,אסור תורה הוא לדעת כמה מן הראשונים
וגדולי הפוסקים .ה״פרי מגדים״ )או״ח שמ״ג מ״ז םק״א( כתב בפשיטות דמשלשה
פסוקים אלו לומדים לכל התורה כולה דאםור להאכיל בידים לקטנים .וכן נוקט
בפשיטות החת״ם בשו״ת או״ח סי׳ פ״ג; גם ה״משנה ברורה״ מביא כן להלכה
)סי׳ שמ״ג סעיף א ,ס״ק ד( .לעומת זה אומר ה״נודע ביהודה״ )מהדו״ק אבהע״ז
סי׳ ע״ה( דבשאר אסורים זה אסור רק מדרבנן )מציינו המהרש״ם ב״דעת תורה״
אר׳ח שמ״ג( והפמ״ג שם דן לדעת הטור בלבד ,ויש לומר דבשאר אסורים הוי
אסור להאכיל בידים רק מדרבנן; במהדו׳׳ת או״ח סי׳ א׳ אומר הנוב״י דאף דמלשון
הב״י משמע דאף בשאר איסורים זה אסור מן התורה ,יש לומר שאולי דעת הטור
לא כך .ואף ה״כתב סופר״ באו״ח סי׳ מ״ז ,השתמש בזה שלא ברור אם איסור זה
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוא מה״ת רק כסניף לעובדה שהיה בה עוד םניםיס להתיר )וראה בכת״ם סי׳ ל״ה
דאמנם נוקט בסשיטות דבשאר איסורים ג״כ הוי איסור תורה(,
כשם שאסור להאכילו בידים ,כך אסור לומר לקטן קום ואכול )ריטב״א
יבמות קי״ד( י .כלומר ,דאסור לאמר לקטן על דבר אסור ,דמותר לעשותו .וכן
מביא ה״משנה ברורה״ )שם ,ס״ק ה( דכי היכא דאםור להאכילם בידים ה״ה
דאםור לצוות על הקטנים לעבור על איסור תורה .ולכן אומר ה״מגן אברהם״ )שם1
דאםור ליתן לתינוק דבר מאכל אסור אסילו רק לשהק עמו ,שמא יאכלנו ת ה הוי
כמאכילו בידים .וכן אומר המשנה למלך דאםור להטעות את הקטן לומר לו על
דבר אסור ,שזה מותר ,ואם עושים כן ,זה הוי כמאכילו בידים )פי״ז מהל׳ מאכלות
אסורות( י;
לכן אסור לתת אוכל בסי הקטן בסוכות ,כשהוא הוץ לסוכה ,וה״ה להניח
לפניו אוכל ולומר לו שיאכל חוץ לסוכה )מתצית השקל או״ה תר״מ סק״ג( ,אבל
לתת לו בסתם לאכול כשהוא הוץ לסוכה ,מתיר המג״א בסי׳ תרט״ז םק״ב ,כיון
דעצם האכילה אינה אסורה אלא דצריך לאכול בסוכה ,והרי ביד התינוק לאכול
בסוכה ,ומה שאוכל הוץ לסוכה ,אדעתיה דנפשיה קא עביד; משא״כ לתת לתינוק
לאכול ביום כפור ,שזה אסור ,כיון שהאכילה בעצמה אסורה וזה הוי כנותן לו
נבילה לאכול )דברי המג״א בתוספת הסבר המחה״ש הנ״ל וראה לקמן הערה .(14
ובשו״ת חתם סופר )או״ח פ״ג( פוסק דלקרב התינוק אל הנבלה ,מותר ,אף
דיודע שהתינוק יקהנה ויאכלנה ,כיון דאינו נותנה בפיו ואינו מצוד ,לו לעשות
ס .אבל כל זה אם התינוק אינו יודע שאביו או מי שקרבו לזה ,ניחא ליה שיעשר,
זאת .כי אם יודע התינוק שאביו ניחא לו בזה ,הרי זה כמצוותו לעשות כן ,ואסור
דהוי כמאכילו בידים .ברור כי ה״ה בעשיית שאר איסורים ,כגון :שבת וכדומה.
וה״ה אם התינוק עושה כל הסעולה מעצמו ,אם יודע הוא שאביו גיהא לו בזה,
הוי כאילו מצווהו על זה ומיקרי מאכילו בידים )וראה בכת״ם או״ח מ״ז דהביא
סתירת הרש״י בזה(.
אם מותר ליתן משא על התינוק בערב שבת קודם שחשכה ,אף שיודע שעם
חשכה יטלטלנו התינוק ארבע אמות ברה״ר ,ראה במג״א או״ח רס״ו סק״ח דהביא
מחלוקת בזה אי הוי כמאכילו בידים.
אם גם אסור להאכיל בידים לקטן דברים האסורים רק מדרבנן ,בזה מצינו
מהלוקת הראשונים .דעת הרשב״א והר״ן דמותר להאכיל בידים לקטן ,דבר שאיסורו
רק מדרבנן; הרשב״א בגיטין הוכית דאף דעת רש״י כן היא .אבל התום׳ והרמב״ם
סוברים דאף איסור דרבנן אסור להאכיל ,וכן דעת עוד ראשונים .רבי עקיבא איגר
בתשובה ט״ו ,כ ת ב דמשמע מהר״ן דאף לרשב״א הסובר שמותר להאכיל בידים
(1
(2
ובערוך לנר .יבמות צ׳ ,הביא דכן פשטות הגמ׳ שם ,וציין דמתוס׳ שם לכאורה
לא משמע כן ,ונשאר בצ״ע על התום) /אך לא כדברי המנחת שבת .בהשמטות
לסי׳ ס״ב ,דהערוך לנר חולק על הריטב״א( .וכן במהרש׳׳א דכך משמע פשיטות
הגמרא ביבמות קי׳׳ד.
הוכיח זאת טהרשב״א ,והביא דמתום׳ לא משמע כן וכתב על תום׳ -וזה תימה
בעיני וצ״ע :פלא שלא מביא הריטב-א הנ״ל דגם אומר כרשב״א• כדברי
האחרונים הנ״ל.
www.daat.ac.il
61
אתר דעת -מכללת הרצוג
לקטן איסור דרבנן ,זה רק אם זה לצורך הקטן בעצמו ,אבל לצרכנו אסור להאכילו
איסור דרבנן .לכן פוסק הרע״א דאף לסי הרשב״א אין להתיר לומר לתינוק
שיטלטל עבורנו ,במקום דליבא עירוב ,אף דרה״ר שלנו היא רק כרמלית דרבנן
)דברי הרע״א הובאו ב״באור הלכה׳׳ סי׳ שמ״ג(.
השו״ע סוסק כרמב״ם דאםור להאכיל אף איסור דרבנן ,בכל גווני ,מדלא
מהלק בין התינוק צריך זה אם לאו )הרי״ם בסי׳ ג׳ ובאור הלכה סי׳ שמ״ג( .וכן
פסק הש״ך ביור״ד סי׳ פ״א םקכ״ו )ראה לקמן הערה .(4לכן אסור לומר לקטן
לטלטל אפילו עבור עצמו במקום דליכא ערוב אף ברה״ר שלנו דהוי מדרבנן בלבד.
אלא שהרע״א בתשובה הנ״ל ,כתב דיש תקנה לטלטל סדור ,דיתן סדור לקטן
שישאהו לביהכ״נ והקטן עצמו יתפלל בו ,והגדול יצטרף עמו להתפלל מתוך אותו
סדור ,דבזה מקיים מצות חנוך הקטן ,ולצורך מצוד ,של הקטן ,מותר להאכילו
בידים )ראה להלן מזה( .וכן הוא בחת״ס ח״ו תשו׳ י״ג דלצורך מצוה ש ל נ ו ,
אסור להאכיל בידים לקטן איסור דרבנן; ועוד רבים האוסרים.
ה״מנחת שבת״ )סי׳ פ״ב ובהוספות( אומר דאף דיש רבים המקילין לעצמם
לצוות לתינוק לטלטל ברה״ר דרבנן ,אין בנו כח למחות בהם ,כיון דאף דרבו
האוסרים ,בכל זאת ישנן כמה שיטות המתירים לעשות זאת אליבא דהרשב״א
הנ״לי .אסור דרבנן משום ״גזירה שמא״ ,אם אסור להאכיל לקטן ,ראה בדעת
תורה למהרש״ם בשם מג״א.
אם הקטן הוא חולה שאין בו סכנה ,דעת רבים מן הפוסקים וביניהם הש״ך
ופר״ח ביור״ד סי׳ ס״א דאםור להאכילו בידים אף דבר האסור מדרבנן בלבד .אבל
אמירה לעכו״ם מותרת בקטן שהוא חולה קצת ומותר לומר לעכו״ם שיאכילנו אפילו
דבר האסור מדאורייתא )מג״א בסי׳ שמ״ג בשם רבינו ירוחם( .טעם הדבר כתב
הפרמ״ג )בא״א שם( דזה הוי ככל איסור אמירה לעכו״ם המותר אף בחולה שאין בו
סכנה י.
האם מותר להאכיל לקטן איסור ביךים ,כגון לחנך אותו באכילת קרבן פסח,
אעפ״י שהקטן אינו מנוי על ד״קרבןו תום׳ בפסחים פ״ח ע״א סוברים דבכה״ג
(3
(4
,
62
אמנם אין ללמוד מלימוד זכות זד ,על כל המקרים וכל האסורים כיון דבין השיטות
הללו ,ה״שואל ומשיב״ מהדורה תליתאה סי׳ קי״ז דכתב כן רק אם זה לצורך
מצוד ,ואינו נעשה בקביעות .וכן הכת״ס או״ח סי׳ מ״ז דכתב כן לגבי חולה שלא
יכול לבוא לביהכ׳׳נ לקרה״ת והביאו ם״ת לביתו וע״י כך קיימו מצור ,רבה דעלו
מספר אנשים לתורה ,ואמר ע״ז הכת״ם דאף דאין להורות כן לכתחילה ,בכ׳׳ז
מי שהורה כן אין מזחיחין ואין מזניחין אותו .וכן הרי״ם בסי׳ ג׳ דכ״כ רק לגבי
אסור הוצאה בשבת ולא לגבי שאר אםורי שבת ושאר אסורינן ,כיון דגבי קטן
זה הוי כמתעסק כיון דאין לו מחשבה ואף דסברה זו אינה מוכרחת ,עכ״פ,
אומר ,דזר ,סגי ללמד זכות על המקילין בטלטול ע״י קטן.
לפי״ז תסור תמי׳הת גליון מהרש׳׳א ביור״ד על הש-ך בפ״א סקכ״א דכתב שם
שאסור ליתן לקטן שהוא חולה שאב״ם ,איסור דרבנן כיון דאםור להאכיל
בידים אף איסור דרבנן .ומק׳ מהרש״א וצ״ע מדברי הר״ן דמותר להאכיל איסור
דרבנן לצורך התנוק וכאן זה לצרכו; וכן במג-א בשם די״ו .אבל לםי״ז ל״ק מידי
דהש״ך פוסק כשו״ע דלא בר״ן .והרי״ו המובא במג״א זה מטעם דמותר אמירה
לעכו״ם בכל חולה שאב״ם .ואף המג״א מביא את הרשב״א )הסובר כר׳׳ן( אחרי
הרבינו ירוחם באמרו *והרשב״א כתב־ ,סי׳ זה דין נוסף.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מותר להאכיל כיון דזה לא דומיא דשרצים ודם דלא מיידי במקום מצוה .החת״ם
מסביר )סי׳ ס״ג( דאף הר״ן החולק שם על דברי ה ת ו ם /פליג רק בלצורך מצות
חנוך דהוי מצוד ,דרבנן ,אבל לצורך מצוד ,דאורייתא כ ו ״ ע מודו דמותר להאכיל
איסור בידים; המג״א פוסק כשיטת התום׳ )שמ״ג( ,וכן היא שיטת רש״י )בחת״ס
שם(.
יש דיון באחרונים אם מותר להאכיל בידים לקטן אסור דרבנן לצורך מצוה של
אחרים ,כמו שיש מתירים שבות דשבות ע ״ י עכו״ם במקום מצוה .ה פ ר מ ״ ג )סי׳ שמ״ו
מ״ז םק״ו( כתב דאסשר דמותר .אלו המתירים מסתמכים בעיקר על ה ט ״ ז שם םק״ו,
אבל החת״ם )ח״ו י״ג( דחם דשם מיידי בהוי אף צורך מצוד ,של התינוק )הבאת
מפתחות לביהכ׳׳נ( .
ג
אם מותר להאכיל קטן בידים וע״י כ ך יתבטל ממ״ע ,ישנה מחלוקת ראשונים,
ראה בזה בחת״ם ח״ו י״ג ,שהקשה על ה מ ג ״ א דסותר ע צ מ ו בזה מ ד פ ס ת כשתי
השיטות :בתע״א ותרט׳׳ז — דמותר ,ו ב ת ר ״ מ — דאםור.
איסור להאכיל אסור בידים ,נוהג אף בתינוק בן יומו שאינו בר הבנה כלל.
כך הסכמת האחרונים )ראה בסרמ״ג ש מ ״ ג ובשער הציון שם( ,ב ב א ה ״ ט הביא
דהאו״ה ם״ל דזה הוי רק בתינוק בר הבנה ,וכן מ ד ג י ש ה מ ח ה ״ ש )סי׳ רם״ט( דזו היא
גם שיטת הב״ח דבלא הגיע לחנוך אין אסור להאכיל בידים .
אסור זה — להאכיל לקטן אסור בידים — חל על כל איש ואשד .מישראל ולא
רק על אביו או אמו של הקטן.
6
קטן האוכל נבילות אם מידים להפרישו
הרואה קטן העובר איסור מעצמו ,האם חייב הוא להפרישו מ ע ש ו ת ז א ת או ל א ז
ביבמות קי״ד מםסקא ליד .לר׳ יוחנן בהך דינא אי קטן אוכל נבילות מצווים להפרישו
או לא ,בעוד שרב פ ד ת םשיטא ליה דאין מצווים להפרישו .להלכד .נוקטים כל
הפוסקים שקטן אוכל נבלות אין בי״ד מצווים להפרישו אף אם הוא עובר אסור תורה.
כלומר ,הרואה קטן העובר אסור מ צ ד עצמו ,אף אם זה אסור תורה ,אינו חייב
להפרישו מזה ,אפילו מדרבנן.
ישנה מחלוקת הפוסקים אם זה רק בקטן שעדיין לא ה ג י ע לגיל חנוך .רוב
הראשונים ם״ל דאף בהגיע לחנוך ,אין חיוב על כל אחד להפרישו )בנוגע לאם
ראה להלן( .אבל התום׳ )שבת קכ״א ע״א( ם״ל דבחגיע לגיל חנוך ,חייבים כל
ישראל שיש בידם למחות ,להפרישו מאסור )ברור שןד .רק מדרבנן ,דאי הוי מ ה ״ ת
ונלמד מלא האכילום ,מ נ ״ ל לחלק בין ה ג י ע לחנוך לבין ל א הגיע — ר א ה ה ע ר ח .(6
ברמ״א או״ח ש מ ״ ג מובאות ש ת י השיטות ה ל ל ו ; מ ס ק נ ת ה מ ש נ ה ברורה )בשם
הח״א( דבאםור תורה יש להחמיר כ ד ע ת התוס׳ שכל אחד חייב להפריש קטן האוכל
נבלות או עובר שאר איסורים האסורים מ ן התורה ,אם ה ג י ע לגיל חנוך.
(5וראה במנחת שבת פ״ב ובהשמטות דהביא כמה שיטות דם׳׳ל הכי ,אבל רובן ככולן
נוקטים כן רק כםניף ,וכדומה.
(6וצ״ע אי הוי מה״ת ,מנ״ל ד־ק בהגיע לחנוך אסור < ואולי צ״ל דבשאר אסורים
הוי רק מדרבנן )ראה לעיל( וא״כ בדם ושרצים וטומאה לא פלמי.
www.daat.ac.il
63
אתר דעת -מכללת הרצוג
בנוגע לאבי הילד ,שונה הדין בעטיה
כל זה אמור לגבי כל אחד מישראל .אבל
של מצוות חנוך המוטלת עליו כדלקמן.
•נמות חנוך הבנים
תוספות בנזיר )כ״ח ע״ב( ובתו״י יומא )פ״ב ע״א( בחדא תירוצא ,סוברים
דמצות חנוך המוטלת מדרבנן ,על האב ,נאמרה רק לגבי קיום מ״ע של הקטנים אבל
אין האב חייב להפרישו מאםירים .אבל באידך תירוצא )בתום׳ נזיר ותו״י יומא( ם״ל
דמטעם מצות חנוך חייב האב אף להפרישו מאסור .כדעה זו פוסק השו״ע )שמ״ג(
דקטן אוכל נבילות חייב אביו להפרישו ,וזה אפי׳ מאסור רבנן דבל זה נכלל במצות
חנוך המוטלת עליו מדרבנן ,לחנכו ולהרגילו בכל המצוות הן דאורייתא והן דרבנן
בין מ״ע ובין מצוות ל״ת .ומה שהוסיף הרמ״א שם בשו״ע שאביו מצווה להפרישו
מאסור דאורייתא ,דמשמע לכאורה דאינו חייב להפרישו מאסור דרבנן ,כבר כתבו
שם המג״א ,טו״ז ושאר אחרונים דודאי חייב להפרישו גם מאסור דרבנן כשם שחייב
לחנכו במ״ע דרבנן ,אלא דכוונת הרמ״א היא דבאסור תורה מוחין בית דין בידי אביו
שיראה להפרישו ,משא״כ באסור דרבנן.
חיוב זה של חנוך מתחיל רק בעת שהתינוק הוא בר הבנה .אבל יש בזה חלוק
בין מ״ע לל״ת .החנוך בל״ת ,בין של תורה בין של רבנן ,הוא בכל תינוק שהוא
בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול .אבל תינוק שאינו
בר הבנה כלל ,אין אביו מצווה למנעו בע״כ מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל
שבת אפי׳ באסור תורה כיון שאינו מבין כלל מה שמונעו ומפרישו )מ״ ב שמ״ג
בשם אחרונים(.
ואומר בעל משנה ברורה :״ופשוט דאם שמע לבנו ובתו הקטנים שהם מדברים
לשה׳׳ר ,מצוה לגעור בהם ולהפרישם מזה ,וכן ממחלוקת ושקר וקללות ,ובעו״ה כמד
נכשלים בזה ,שהם מניחין לבניהם לדבר לשה׳/ר ורכילות ולקלל ונעשה מורגל בזה
כל כד עד שאפילו כשנתגדל ושומע שיש בזה אסור גדול קשה לו לפרוש מהרגלו
שהורגל בזה שנים רבות והיה הדבר אצלו בחזקת היתר׳׳.
לעומת זה ,שעור חחנוך במ״ע הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר
לפי ענינו ,כגון ,היודע מענין שבת חייב להרגילו לשמוע קדוש והבדלה היודע
להתעטף כהלכה חייב בציצית ,וכן כיו״ב ,בין במ״ע של תורה בין במ״ע של רבנן
)משגה ברורה ,שם(.
פטור האב מלהפריש את בנו האוכל נבילות כשאינו עדיין בר הבנה ,הוא רק
מדינא .אבל מ״מ ראוי למנוע אכילת דברים אסורים אפילו אלו האסורים רק מדרבנן,
מתינוק שאינו בר הבנה כלל כדברי הש״ך ביור״ד פ״א םקכ״ו דאע״פ דאין האב
חייב להפרישו ,כ״ז רק מדינא אבל ״מ״מ יפרישו מפני שמזיק לו בזקנותו שמטמטם
הלב וגורם לו טבע רע״ .ולכן פסק הרמ״א שם שהתינוק לא יאכל דברים האסורים.
וה״ה שמינקת ישראלית לא תאכל דברים אסורים ,ופי׳ הט״ז שם שאף אם היא אוכלת
מפני שהיא חולה שיש בה סכנה ,מ״מ לא תניק התינוק כדי שלא יוצר בו טבע רע
)וראה במ״ן שם( .
ז
(7
64
ראה ברמב׳ץ עה״ת בםעמי
ותכונות רעות בלב אובליהם.
המאכלות
האםורים דכתב ג״כ
www.daat.ac.il
והם יוצרים
מבע
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן בסרי חדש )הארוך( שם וז״ל :״וכן התינוק בעצמו וכר דאעס״י שקטן
אוכל נ ב ל ו ת אין מצווים להפרישו היינו מעיקר דינא אבל מ״מ יפרישוחו מסני שמזיק
לו בזקנותו ,שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה ולפי שבזמנינו אין
נזהרים מענינים אלו ,רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור
ואין יראת ה׳ ניגע ת בלבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו
. . .ומי לגו בתורה גדול מאלישע אחר שלא בא לאותו מעשה אלא מפני שכשאמו
היתה מעוברת ממנו עברח על בתי עכו״ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח
מפעפע במסי׳ כאירםה של סכינה כמבואר בירושלמי דחגיגה ע״ש ולפיכך צריך
להזהר הרבה בדבר״ ,ע״כ ״ .ובחת״ם )או״ח סי׳ ס״ג( דן לגבי קטן שוטה אי מותר
להכניסו לבית חנוך של גויס אשר שם יאכילוהו נבלית וטרפות .ולאחר שמסיק
שעסי״ד מותר להכניסו שם עד י״ג שנה ,אומר החת״ם :״זה נלענ״ד מעיקר הדין
ומ״מ העידו קדמונינו ז״ל שע״י מאכלות אסורות בנערות מטמטם הלב ומוליד טבע
רע ,עדיין אומר אני מוטב שיהי׳ שוטה כל ימיו וכר״.
האם יוצא אדם ידי חובת חנוך רק אם הבן מקיים את המצוד .באותה צורה
ואופן בהם יכול אף הגדול לצאת ידי חובת המצוה ? הריטב״א בסוכה ג׳ אומר במעשה
דהילני המלכה ״מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצוות לעשות לו מצוה בהכשר
גמור כגדול״ כי אם לא כן ,אין ראיה מהלני המלכה שםוכתה כשרה היתה ,כי י״ל
דאמנם פסולה היא מדרבנן ,אלא כיון שכל עשיתה היתד ,עבור בנה שהגיע לחנוך,
ועבורו מספיק היתד .סוכה הנראית כסוכה כשרה ,וע״י כך התחנד במצות סוכה.
שאלה דומה נמצאת בברכי יוסף )או״ח סי׳ תרנז( :אס מותר ל ת ת לקטן ,לולב
ביו״ט ראשון במתנה ,ובלבו מבטל את המתנה כדי שישאר עבורו לקיום המצוה.
ומובא שם בשם בתי כהונה דבשאול אינו מקיים מצות חנוך )אמנם ביו״ט שני יוצא
בשאול כי בספק אין חיוב חנוך כדמוכח בגמרא( ,אבל הברכ״י עצמו מסתפק בדבר
בהביאו שיטת המרדכי והגהית אשרי מהם מוכח ,לכאורה ,דבשאול יוצאים ידי חובת
לולב ,דמובא בשמם דבקיאי הדעת היו מניחין לולביהם בביתם והתינוקות נוטלים
מעצמם ומברכים עליהם ,הרי דיוצאים בשאול .אבל ה״בכורי יעקב״ )סי׳ תרנח ס״ק
יח( דוחה זאת באמרו שאולי מהאי טעמא השמיט השו״ע דין זה של המרדכי ולא
הביאו להלכה ,כי מצות חנוך צריכה להיות באותו אופן שהגדול יוצא בו ,כי אחרת יש
לחשוש שכשיגדל יעשה אף הוא כדוגמת מעשהו בקטנות ויחשוב שאפשר לצאת
בשאול .ה״בכורי יעקב״ מוכיח מהט״ז דחיוב חנוך מוטלת רק בגיל זה אשר הילד
יכול לקיים את המצוה על כל פרטיה ,אף אלו שנתקנו רק מדרבנן.
עתה נותר לנו לברר מהו גדר מצות חנוך בדין בו ישנה מחלוקת הפוסקים,
ואנו נוהגים כשיטה מחמירה ,האם בכגון הא מספיק לחנך את הקטן לפי השיטה
המקילה או שעלינו לחשוש שמא יתרגל לכך הקטן ואף לכשיגדיל ימשיך להתנהג
כך .דבר זה נוגע ,לדוגמא ,לזמן התמתנה שבין ארוחה בשרית לבין חלבית .ברמ״א
מובא שי״א שאין צריך להמתין שש שעות באמרו שהמנהג להמתין שעה ,ואח״ז
.8
פרק מיוחד מהוים הדינים כי1ד להתנהג באםורי שבת לגבי תנדקות קמגיס ו אילו מותרים
ובאיזה אופן מותרים .דברים אלו כבר הועלו על הכתב בחוברת מיוחדת ״כיצד
אססל בילדי בשבת ובחג -שיו״ל ע״י הרב שלזינגר ז״לן חוברת זו היוזה לפני
החזו״א זצ״ל לפני שהודפסה.
www.daat.ac.il
65
הרצוג
מכללת
אתר דעת
לעשות וכן הוא בט״ז וש״ך שם; שתי
נכון
שעות -וכן
אומר ויש מדקדקין להמתין שש
שיטות אלו הן מחלוקת ראשונים .מתעוררת שאלה כלפי אלו שאינם סומכים על
השיטה של שעה אחת )כלומר שבםלוק סעודה סגי( :האם לגבי מצות חנוך אפשר
להם להסתמך על השיטה המקילה או שחייבים לחנך את הקטן אף בכגון דא,
כדוגמת גדול )וברור כי זה עדיף מסוכה פסולה ,או לולב שאול ביו״ט ראשון(.
אפשר לתרץ שאלה זו ע״פ דברי הב״י שהובאו במג״א רס״ט םק״א לגבי
המנהג לקדש בביהכ״נ שמטעימין את היין לקטן ולא לגדול היות שקדוש אינו
במקום סעודה ולא יוצאים יד״ח בו וא״כ אסור עדיין לשתות יין לאחריו .שואל
הב״י א״כ אף לקטן אסור לתתו כיון שאסור להאכיל בידים לקטן אף אסור דרבנן.
ואחד מתירוציו הוא :כיון די״א דאפילו גדול מותר לשתות דיוצא בקדוש זה,
אע״ג דלא קיימ״ל הכי ,והגדולים נוהגים כדברי האוסרים ,מ״מ לא חשיב איסור
כולי האי שיאסור להשקותו לקטנים .רואים אנו ,איפוא ,שלגבי מצות חנוך יוצאים
יד״ח אף במחנכים אותו לפי שיטה אחת של הפוסקים ,אף אם הגדולים לא נוהגים
כמוה .ואף שהב״י קאי בענין אסור להאכיל בידים ,בכ״ז אף ה״ה לגבי חנוך .כי שם
מדובר אף בקטן שהגיע לחנוך )כי רק הב״ח אומר שם ליישב שיתנו רק לקטן שלא
הגיע לחנוך דהוא ס״ל דאז אף אסור להאכיל בידים אינו חל — א״כ משמע דלשאר
התירוצים איירי אף בהגיע לחנוך ומיתר להטעימו ואין על אביו חיוב להפרישו
ולמנעו מטעם מצות חנוך שעליו( .ועוד ק״ו הוא :אם באסור להאכיל שבאסור תורה
שייך בו אסור להאכיל מה״ת ועכ״פ בג׳ האסורים )ראה לעיל( מותר להסתמך על
שיטה שאין נוהגים לפיה ,עאכו״כ במצות חנוך שהיא כולה דרבנן ,ובעיקר לשיטת
תה״ד )ראה לקמן( דטעם אסור להאכיל הוא כדי לא להרגילו בעבירות ,כטעם
מצות חנוך.
וק״ו שאין חיוב לחנך הקטן בהידור שאפשר להוסיף בקיום המצוה וכדברי
הפרמ״ג בתרע״א מש״ז םק״א ,עיי״ש ובדעת תורד ,למהרש״ם )שמ״ג(.
האם חיוב מצות חנוך חל אף על האם ,וכן האם חיוב חנוך המוטלת על האב,
אמור אף לגבי ה ב ת ? בזה מצינו מחלוקת ראשונים ואחרונים .רש״י בחגיגה ב׳,
אומר וז״ל :איזה קטן וכו׳ אבל מכאן ואילך אע״פ שלא חייב מן התורה ,הטילי
חכמים על אביו ועל אמו לחנכן במצוות ,ע״כ .ותום׳ ישנים ביומא פ״ב כתבו דאשה
אינה חייבת בחנוך בניה ,ומאי דאיתא בסוכה דהילני המלכה חנכה בניה במצות
סוכה ,שמא אב היה להם וחנכם או שהיתה רק מחנכתם למצוד ,בעלמא .וכך סובר
גם המג״א בשמ״ג ,דאשה פטורה מחנוך ,והילני המלכה מחמירה היתד .על עצמה,
כי איתא בנזיר )כ״ט ע״א( דאין האשד ,חייבת בחנוך .אבל רש״י לשיטתו דאשה
חייבת בחנוך ,מפרש בסוכה גבי הילני המלכה ,שהיא חנכה בניה כיון דהיתה חייכת
בזה מדרבנן ,מטעם ח נ ו ך .וכך גם סובר ה״אורח מישור״ בנזיר שם שהקשה עוד
9
(9
66
ועי׳ בערוך לנר במוכה ,דדוחק לומר דהילני המלכה רק החמירה ע״ע ,דהא הלשון
שם ״מדרבנן הוא דמחייבא״ .וכה׳׳ג הק׳ גם בגליון הש״ס.
וראה בספר הרב ש.ר .הירש ,משנתו ושיטתו ,ענד ,161שם מביא מר יוגה עמנואל
דגם שיטת המאירי )נזיר כ״ח ע׳׳ב( היא דאם נם חייבת בתנוך בניד* וז׳׳ל :מה
שאמרו קטן אובל נבילות אין בי״ד מצווים להפרישו ,אב ואם מיהא מצווים בכך
מתורת חנוך״ .וראה עוד בספר הנ״ל מה שנכתב שם אומת נושא זה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כמה קושיות על שיטת תום׳ ודעימיה ,וביניהם דהא דאמרינן בנזיר דאין אשה חייבת
בחנוך ,נסקא לן מהאוקימתא של ריש לקיש ,משא״כ לסי״ד ר׳ יוחנן התם ,אין כל
הכרח לזה ,ואגן קיימ״ל דהלכה כר״י לגבי ר״ל ,וא״כ אשד .חייבת בחנוך .וה״ה
מסתפק המג״א אי חייבים בחנוך הבת ,דלכאורה ,איתא שם בנזיר בנו חייב לחנכו,
בתי אין חייב לחנכה )עיי״ש במתה״ש מתג ם0קו(.
וצריך להבין מה הוא יסוד המחלוקות הנ״ל ולישב את הקושיות השונות ולמצוא
את הטעם של סברות החולקים עד כי נדחקו מעט בישוב הקושיות עליהם .כדי
לתהות על קנקן הדברים ,עלינו לברר את גדרם ומהותם של הדינים הג׳יל האמורים
לגבי קטנים.
גדרם של הדמים הנ״ל
עלינו לברר שאלה יסודית :האם קטן מצווה מן התורה על האסורים אלא
א י ז עליו עונש כיון שאינו בר דעת ,או שהוא אינו מצווה כלל עליהם.
תרומת הדשן בסםקיו סי׳ ס״ ב אומר שעל קטן אין כל אזהרה כלל ,ואין הוא
צריך כל כסרה על מעשה שעשה בקטנותו — אף כשיגדיל .כי אילו היה בן אזהרה,
אמאי קטן אוכל נבלות אין מצווים להפרישו )כגדול( י יהא דאםרה תורה ליםפו
ליה בידים ,הטעם שלא ירגיל עצמו בעבירות )עי׳ בכת״ם או״ח סי׳ ל״ה דפלפל
בדברי תה״ד ,אם זה טעם האסור או דזה הוי רק גזה״כ( .לעומת זה כתב ח״מנחת
חניך״ במצוד .י״ז דקטן באמת בן מצוות רק דלא שייך לומר דהתורה הזהירתו
ותענשו דלאו בן דעה הוא ,והא ראיה דאםור להאכילו אסור בידים ,וישנה אף דעה
דקטן אוכל נבלות בי״ד מצווין להפרישו .וכן כתב בעל פרמ״ג בפתיחה הכללית
ח״ב ,דקטנים בני מצוות הם אלא דםטורים מעונש כיון דלאו בני דעה נינהו ואונם
רחמנא פטריה אבל ממ״ע ודאי קטן פטור לגמרי ,ולכן ,אומר הפרמ״ג ,פסול קטן
לכתיבת תפילין כיון דאינו בכלל וקשרתם מאחר דפטור ממ״ע ,ואפ״ה כשר לשחיטח
בגדול עע״ג אף דבעינן שיהא בתורת זביחה ,כיין שהוא מצווה על אסורים )אלא
דהלוק זה — הוא אומר — י״ל אף את״ל דקטן פטור מאםורים ,כיון שלאחרים
אסור להאכילו דבר שאינו זבוח ,מיקרי דאיתא בתורת זביחה(.
ורוצה ה״מלא רועים״ לומר אליבא דברי תה״ד דקטן אינו מצווה כלל על
איסורים ,שהרי אזהרת לא תאכילום שייכת רק לגבי מי שמוזהר על אותו אסור,
דלהכא אפקא קרא מלא תאכלום ולא כתוב בהדיא לא תאכילום ,להורות דכל שישנו
בלא תאכלום ,ישנו בלאו תאכילום :כמו שמוזהרים שלא יאכלו דבר האסור ,כמו כן
אסרה עליהם התורה שלא יאכילו אותם למינם דהיינו לאנשים קטנים שיבואו לכלל
מצוות .זאת אומרת :באסור אכילה שלו ,נכלל גם אסור שלא יאכיל לקטנים ועל כן
אם הוא עצמו אינו מצווה על כך ,לא שייך אצלו אסור להאכיל לקטנים ,ואכן אין
סברא שהיא אינו מוזהר על עצמו ,ויתחייב על האכילו לאחר.
ש
10
אמנם מדרבנן — ממשיך ה״מלא רועים״ — יהא אסור להאכיל לקטנים אף
באופן שהוא עצמו אינו מצווה ,כדמשמע מתום׳ גיטין)נ״ב בד״ה על( דשייך איסור
(10אף ה-זזלקת יואב״ בסי׳ א׳ ס״ל הבי ,אלא דכתב לחלק בין אסורי אכילה וכדומה,
דההנאה הוא האסור ,עליהם מצווים קטנים ,לבין אסורים הכרוכים במעשה דע״ז
פטורים הם כמו מ״ע ,עיי״ש.
www.daat.ac.il
67
מכללת הרצוג
אתר דעת -
שהוא אינו מוזהר ע״ז .דב״כתב סופר״
באביה כהן
להאכיל בידים לגבי תרומה אף
או״ח ל״ה ,מנסה השואל לומר סברה כזו דרק המוזהר על האסור ,מוזהר על אסור
להאכיל בידים .ואומר ע״ז הכת״ס :וכי נאמר דאסור טומאת כהנים להזהיר גדולים
על הקטנים אינו רק בכהן דשייך בעצמו באסור זה ,אבל ישראל מותר לטמאות
כהן קטן ,ישתקע הדבר ולא יאמר ומבואר ומפורש נגד זה )כוונת הכת״ס שיש אסור
תורה אף בכה״ג ,ולא שיש על זה אסור דרבנן כדברי ״מלא הרועים״ ,כיון דהוא
דן שם אם שייך לומר דפטור בכה״ג כיון דלא הוי דומיא דשלשה הפסוקים מהם
נלמד דין אסור להאכיל ,דשם המאכיל מוזהר בעצמו על האסור(.
ואף ״מלא הרועים״ אומר זאת רק לדידן דם״ל דקטן אוכל נבלות אין ב״ד
מצווה להפרישו ,דאז אין אסור על הקטן עצמו ,אבל לסובר דקטן א״נ בי״ד מ״ל
אין לומר דאסור לא תאכילום נכלל באסור הגדול ,אלא האסור הוא מצד שהקטן
מצווה על אסורים כי ראית תה״ד דהקטן אינו מצווה על אסורים ,היא מהא דאין בי״ד
מצווה להפרישו ,א״כ לסובר קטן א״נ במ״ל ,יש אסור על הקטן ולכן אף בגדול
שאינו מוזהר על האסור ,שייך אסור להאכיל ל ק ט ן .וראה בשו״ת בנין ציון להר״י
עטלינגר סי׳ קי״ז וקי״ח שדן אף הוא בשאלה זו אם אסור להאכיל לקטן הוא רק
כאשר גם הגדול מצווה על זה ,ואף שהביא ראיות שרק בכה״ג חייבים )כסברת
מלא הרועים( בכל זאת אומר דמהפוסקים לא משמע כן )אלא כסברת הכתב סופר(.
להלכה פוסק בעל בנין ציון שאם צריך לטמא כהן קטן ,מוטב לעשות זאת על ידי
ישראל ולא ע״י כהן .13
אף אם לא ננקוט כדברי ה״מלא רועים״ בגדר אסור תורד .להאכיל לקטנים ,בכ״ז
בגדר מצות חנוך דרבנן ,יתכן לומר כדוגמת סברא זו.
1ג
׳
12
(11וצ״ע על ה״מלא הרועים״ דנתב דלפי״ז נתישב מש״כ המג״א סי׳ תרט״ז ולנשים
מותר לתת לקטנים לאכול חוץ לסוכה אף דמאכילתם בידים אבל ביוכ״פ אסור
לעשות והאריך דימג״א לחלק בזה .אבל לפי דבריו ,אומר ,החלוק פשוט :ביוכ״פ
אף הן מוזהרות על עינוי ,לכן אסורות להאכיל ,משא׳׳ב בסוכה .וזה צ״ע דהא אף
הוא כתב דאף בכה״ג מדרבנן מיהא אסירי להאכיל.
• (12בהא אי אמרינן כסברת ״מלא הריעים״ י״ל דתהא תלויה השאלה המוזכרת בשד׳׳ח
כללים אות ק׳ סי׳ ע״ח ,אם היכא דלגדול מותר לעבור על האיסור מטעם עשה
דוחה לא תעשה ,אי שייכא בהא אסור להאכיל לקטנים .אם אסור להאכיל הוי רק
במוזהר על האסור ,א״כ בכה״ג לא יהא חיוב תורה ,משא״כ אם נאמר שזה אסור בפני
עצמו ואף מי שאינו מוזהר על כך ,חייב באסור להאכיל לקטן )או אף לדבריו
אליבא מ״ד דקטן א״נ במ״ל( ,הרי אף בכה״ג יהא חייב .אלא דאף לפי הצד הראשון
יש לומר דזה תליא אי עדל״ת הוי הותרה או דחויה .דאי הוי דחוי׳ה הרי דאף הוא
עצמו מצווה ע״ז אף בעדל״ת אלא דלו מותר לעבור על האסור )ולכאורה זד ,תלוי
בבי׳ התירוצים בתום׳ מנחות מ׳ אם הא דבאפשר לקיים שניהם לא אמרינן עדל״ת,
המה״ת או מדרבנן(.
עוד י״ל דבשאלה זו תליא מאי דכתב המנ״ח מצ׳ י״ג דבמאכיל לקטן אין אפור
ח״ש אי הטעם משום אחשביה ,דזה שייך רק לגבי אוכל ,אבל לגבי המאכיל זד,
הוי כאסור אחר .ולפי״ד ״מלא הרועים״ הרי אף אצלו זה אסור אכילה דכשם
שלו אסור לאכול ,ה״ה אסור שיגרום שהקטן יאכל זאת.
(13וכך משמע מלשון הרא״ש בדיש הלכי טומאה ״להזהיר הכהנים על בניהם״ וראה
בפירוש הרב הירש לויקרא בא ,א.
68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ברור כי טעם תקנת מצות חניד היא כדברי רש״י בחגיגה ר וםוכה בי ,כדי
להנהיגו שיהא םרוך אחר מנהגו לכשיגדיל ,וכדברי הרמב״ם והב״י דזה מבוסם
על ״חנוך לנער עס״י דרכו ,גם כי יזקין לא יסור ממנו״.
אבל יש להגדיר את מצות חנוך גם בארסן אחר :רבנן תקנו דבחיובו של האב
יהא נכלל החיוב לראות שגם בנו הקטן יקיים המצוה ,כלומר ,מדרבנן זה הפך לחלק
ממצות האב והיא כוללת עתה את החיוב מה״ת לקיים המצוה בגופיה ,וכן לראות
דגם בנו יקיים המצוד .וזהו מדרבנן ,כשם שמצינו במצוות הרבה ,דרבנן תקנו
פרטים נוספים באופן קיום המצוד ..וה״ה תקנו רבנן במצוות דרבנן שיכלל בהם
החיוב לחנוך בנו במצוות דרבנן .וכדוגמת סברת מלא הרועים באסור להאכיל לקטן,
דבכלל אסור אכילה שלו ,נכלל האסור להאכיל לקטן .וכעין זה אף מצינו במצות
שבת דלשיטת הרמב״ן ועוד ראשונים מצווה אדם על שביתת בנו ובתו הקטנים,
דכמו דחייב לשבות הוא גופיה בשבת ,ה״ה דנכלל בזח דחייב אף לראות דבניו
ובנותיו הקטנים ישבתו אף הם.
על פי הסבר זה אפשר לומר דמצות חנוך תוקנה רק לגבי בנו ולא לגבי בתו,
כיון דאצל בתו לא שייך מצות חנוך במ״ע שהז״ג דאף משהגדיל לא מיחייבא בהא,
וא״כ מאחר שזה אינו שייך בכל המצוות ,לכן לא תקנו כלל מצות חנוך לגבי בתו,
כי רבנן לא רצו לחלק בין המצוות ,דחדא זימנא נכלל במצות חאב דגם בתו תקיים
אותה מצוד ,.ובאידך זימנא אין זה נכלל בחיוב המצוה שלו .וה״ח דלא תקנו דין חנוך
לגבי אשד .אף בנוגע לבנה ,כיון דאצל אמו לא שייך לתקן מצות חנוך במ״ע שהז״ג
כיון והיא עצמה לא מיחייבא בהא ול״ש ,איפוא ,גדר המצוד .שקיום המצוד .של
בנח ,ייכלל כחיובה היא .וכיון דזה ל״ש בכל המצוות ,לא תקנו רבנן כלל מצות
חנוך לגבי האם.
וסברת החולקים שחנוך שייך גם אצל האשד .וגם לגבי הבת ,היא — דהם לא
ם״ל דכן הוא גדר מצות תנור ,אלא דחז״ל תייבו לתנך את הקטנים כדי להרגילם
במצוות לכשיגדלו ,כל אחד במאי דשייך בו .לכן תקנו אף לגבי בת דשייך להרגילה
במ״ע שהז״ג וכן הטילו חיוב ןה אף על האם דכיון דבידה ג״כ לחנך את בניד.
ובנותיה.
ואת״ל כסברת ״מלא הרועים״ וכהסברנו בגדר מצות חניך ,יש ליישב מאי דכתבו
התום׳ דאשה פטורה ממצות חנוך ודחקו הגמ׳ בסוכה דהילני המלכה החמירה על
עצמה אף דהא דאמרינן בנזיר דאשה פטורה מחנוך הוי אליבא דריש לקיש ולא
אליבא דר׳ יוחנן דקיימ״ל כוותיה .דהא ר׳ יוחנן לא אמר בנזיר כר״ל דמזה יוצא
בהכרח דאשה פטורה ממצות חנור ,כיון דהוא אזל לשיטתו ביבמות דמםפקא ליה
אי קטן א״נ ב״ד מ״ל ,או לא .ואס במ״ל א״כ אין גדר איסור להאכיל לקטן ,דזה
נכלל באיסור הגדול ,וא״כ אין יסוד לומר דרבנן תקנו גדר מצות חנוך דזה נכלל
במצות האב ,ביון דאף בדאורייתא לא מציגו גדר כזה לגבי קטנים ,וכיון דיתבן
דאין זה גדר מצות הנוך ,הרי דאף אשד .שייבא במצוד .זו .אבל אנו להלכה ,דפםקינן
דקטן א״נ אבמ״ל ,י״ל דגדר אסור להאכיל לקטן ,הוא דזה נכלל באסור הגדול,
וכדוגמת זה תוקנה מצות חנוך ולפי״ז אשד .פטורה ממצות חנוך בניה ,ואין בזה
סתירה לכלל דהלכה כר״י לגבי ר״ל.
www.daat.ac.il
69
אתר דעת -מכללת הרצוג
תגובות
זוטות
.1על ״מעולי כשמן״.
בשכונת בית וגן שבירושלים הולך
ומוקם זה חדשים בנין אדירים ,שאין הרבה
כמותו בכל העיר ושבקשר אליו נסלל
כביש מיוחד .שלט מציין את הבנין כ״בית־
ספר למעולי סשרון״ .אומרים ,שהוא מיועד
לתלמידים המוכשרים ביותר שבישובי
העולים; שהוא עתיד להצמיח לנו עלית
רוחנית מבין יהודי ארצות המזרח; שהוא
מכשיר נהדר לקיבוץ גלויות ולמיזוגן ,ועוד
ועוד .ספקנים ונקדנים ,לעומת זאת ,אינם
פוסקים מלטעון ,שמאחורי סיסמאות יפות
אלה חבויה הכוונה הזדונית להבטיח עתו
דה למפא״י ולמשוך אליה את כל הדור
הבא שבישראל השגיה ,שכן ״נער שנתחנך
על ברכי מפא״ י ובמוסד משלה _ לא
במהרה יבגוד בה״.
כותב השורות האלה אינו נמנה עם
המרבים לחשוד את העושים במלאכה והיה
רוצה בכנות שלא לייחס למתווי מדיניות
החינוך שלנו כוונות של מפלגתיות צרה
ודקדנטית .אך מי לא יעמוד נדהם ,ואף
מזועזע ,מול שלט ,המיועד למוסד חינוכי
והמכנה את החניכים העומדים לבוא אליו
בשם המפורש ״,מעולי כשרון״ .הגע
בעצמך! במדינה ,שעוד לא מלאו לה 17
שנה; שאין בה עדיין שום סטנדרד חינוכי
מוסכם; שבה ״בחינת הבגרות״ ,סדריה
ורמתה משתנים מפקידה לפקידה; שבה
מבגד .ביה״ס היסודי והעל־יםודי שנוי
במחלוקת ,ששיקולים פדגוגיים ,סוציאליים
ופרופםיונליים משמשים בה בערבוביה;
במדינה שתוכניות הלימודים הרשמיות
שלה ,בעיקר במקצועות ההומניסטיקה ,טרם
נתגבשו; במדינה המחפשת עדיין את
ייחודה הרוחני ואשר אחוז גדול מבין
70
שכבת האינטליגנציה שלה ״משתעשע״
במורשת התרבותית ואינו מעז לא להינתק
ממנה כליל ואף לא לקבל את עולה;
במדינה החסרה איפוא בכל אורך החזית
של המעשה החינוכי ,למן גן הילדים ועד
לאוניברסיטה ,נורמות וקני מידה ברורים
— במדינה כזאת מזדרזים להקים מוסד
לגאונים קטנים .או שמא הצדק עם האומ
רים ,שגאונותם של ילדים אלה תיעצר
בשליטה הגמורה בלוח הכפל הקטן ,ושאין
זאת איפוא אלא גאונות יחסית ב ל ב ד . . .
מי הוא הפדגוג ,שיזם מפעלים כאלה ?
מה היא הסמכות ,שהסכימה להם ? כלום
אין מעצבי מדיניותנו החינוכית רואים
שבהוצאת הטובים מבין תלמידי בי״ס
תהא אשר תהא רמתו — אין אלא משום
״עריפת ראשים״ ,כלומר משום הורדה
נוספת ומכוונת של רמת הלימודים ? !
על ראשי משרד החינוך והתרבות רובצת
האחריות להקמה שיטתית של בתי״ם מ ה
סוג הנ״ל ,המכונים רשמית ״בתי ספר
למעולי כשרון״ .מתקבל הרחשם ,שמוציאים
מתוך אוכלוםיה נחשלת מבחינה תרבותית
את טובי בניה ,מעניקים לה תנאי פינוק
חומרי •ומפטמים אותם בסיפוק עצמי .עד
כה לא שמענו ,שפקיד מן הפקידים הבכי
רים של משרד החינוך התפטר או יצא
חוצץ נגד השיטה הזאת .מותר איפוא
להניח ,שהכל מסכימים לה וסומכים עליה
את ידם .שמא יסבירו לציבור את נימוקי
הם ,שמא יפריכו בבירור את הטענות
הםפקניות העולות על הלב!
׳
ב
״הגיאוגרפיה הלבבית״.
תענוג רוחני מובטח לכל יודע צרפתית,
אשר יטרח להשיג ולקרוא את ספרו האחרון
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
זול משח ק ט ן :״הגיאוגרפיה ה ל ב ב י ת ש ל
ישראל ,ובעקבותיה — דברים שחייתי
בישראל״ י .בחלקה הראשון של החוברת
נסה המחבר לתאר כ י ד הדמיון חטובח עליו
את האוירה המיוחדת השורה בישראל —
נםיון מקורי מ א ד שהצליח במדד .ניכרת
בייתר .הסדקים על תל־אביב ,על הגגב,
על הגליל ועל ״ירושלים של מ ט ה וירוש*
לים של מעלה״ א י ן בהם ,כמובן ,מ ש ו ם
גיאוגרפיה :אך יש ו י ש בהם ציור ח י
ומלבב של האקלים הרוחגי ,ש ל דמויות
מ י אדם ושל המרחף באויר א ר צ נ ו ; הם
פרקים ב״גיאיגרפיה ש ל הלב״.
החלק השני של הספר איגו א ל א מ ב ח ר
מאמריו של המחבר במדורו השבועי
״מכתב מירושלים״ ,שהוא מפרסם זה ש נ י ם
רבות בעתון של קהלת שטראםבורג .חלק
זה אינו רק נחמד ומקורי ביותר .זהו מדגם
של עבודה עתיעאים בעלת רמה גבוהה,
המתעלה לעתים קרובות לידי ר מ ה ש ל
ספרות יפה במלוא מובן המילה .איש לא
יסכים עם מ ש ה ק ט ן בכל מ ה שהוא כותב.
אך בכל גושא שהוא מ ט פ ל בו ,יש לסופר
הנונקונסורמיםט ה ז ה רעיוגית אישיים,
מעניינים ,הראויים ל ה ש מ ע והמםריס את
המתשבה .עונש המות ,ניתוחי מתים,
הצניעות ,המפלגות בישראל ,ט ב ע ת ה נ י ש ו ־
אין של הגבר ,נאומו ש ל ה ר ב מנדלםון,
בעלי פרם ישראל ,הוצאה חדשה ש ל ספר,
דברי הספד על חבר ש נ פ ט ר א ו כל נושא
אחר <ויש בחוברת למעלה מ־ 40מאמרים(
זוכים במעבדתו ש ל ק ט ן לבדיקה בלתי
משוחדת ,למחשבה ע צ מ א י ת ולניתוח תריף
ורחב אפקים.
חבל ,ח ב ל מאד ,שסופר זה ,השולט
בעברית ובצרפתית כאחד ,ל א מ צ א עדיין
א ת ה ב י מ ה הראויה ל ו בעתוגות העברית.
ה א ם זה ,משום שהוא אינו מוכן לוותר
על הזכות להביע ת מ י ד א ת דעתו ז בין כך
ובין כ ך מ צ ע ר ה ד ב ר :לא הוא ,כ י אס
אנחנו ,הקוראים ,מסםידים מכך.
.3
״חזק חזק ונתחזק״.
״וכ״כ ב א ״ ח וז״ל צריך הקורא בתורה
לאחוז כאילו קבלה עכשו מ ה ר ס י נ י . . .
וכשסיים אומרים לו חזק ואמץ ,מ כ א ן יצא
המנהג לומר למסיים לקרות התורה ב כ ל
פעם הזק עכ״ל״ )בית יוסף ,טור אורת
חיים סוף סימן קל״ט(.
ע ד כ מ ח שעינינו רואות ,דברים אלה
של בעל ״ארחות חיים״ ה ם המקור הראשון
לאותו המנהג של קריאת ״חזק״ ע ם סיום
הקריאה בצבור ש ל כ ל א ח ד מ ח מ ש ה חומשי
תורה .אך ל א הצלהנו לברר ,כ י צ ד ו מ ת י
הפכה אותה אמירת ״חזק״ ,הושרשה בפסוק
״חזק ו א מ ץ ״ ) י ה ו ש ע א׳ ט( ו ב מ ד ר ש ו ) ב ״ ר
סוף פרשה ו( ושטעמים שונים ניתנו לה
)יעויין ,למשל ,ב״פרי חדשי׳ במקום הנ״ל(,
כיצד הפכה לקריאת ״חזק תזק ונתחזק״ ?
אף ז א ת :מדוע קוראים ה כ ל מ ל ת ״ונתחזק״
בצירה ,והרי מ ק ר א מ ל א ה ו א ״חזק ונתחזק
)ז׳ פתוחה( ב ע ד עמנו וגו ״ )שמואל ־ב,
י׳ י״ב( ? אם איני טועה ,ה י ו בעלי הקריאה
שבאשכנז הוגים ״ונתחזק״ בפתה וכלשון
הכתוב.
,
.4על הגיית הקמץ הקודם לחמף־קמץ או
לקמץ קטן.
מ ס פ ר היהודים האשכנזיים ,ה מ ת פ ל ל י ם
בהברה ספרדית ,הולך וגדול .רבים מהם,
ה ן ילידי חוץ לארץ ה ן ילידי הארץ ,מ ת
לבטים לא פ ע ם בהבחנה בין קמץ גדול
)או רחב( שהגייתו ג לבין קמץ ק ט ן )או
חטוף( שהגייתו , 0שכן ב ש י ט ת הניקוד
המקובלת בכל תפוצות ישראל מציין סימן
א ח ד — ה ו א סימן הקמץ — א ת ש ת י
־£61, 8111716 (16 0110868 76־131יג> 1116 001(11^16כ]£־!00116 03.13.116, 060£1נ 1
01168 611 181£161, 6(.1
118: 1963/5724.ן0נ811£181
www.daat.ac.il
71
אלינר,מכללת
אתר דעת -
התנועות .יפה עשה איפוא מר א׳
הרצוגט״ו( ,אבנים )שמות א׳ ט״ז( ,גדלו
כ״ה,
שהעמיד בקבץ ״שנה בשנה״)הוצאת היכל
)דברים ג׳ כ״ד( ,שבכללן הקמץ הוא בודאי
שלמה ,תשכ״ה( ,ע׳ ,100—96על כמד״
קטן ,מסתבר קמץ קטן גם בצורות נעמי,
כללי יסוד ועל כמה וכמה פרטים ,שמן
צהרים אהלו ,השונות מן הראשונות אך
הראוי שכל הקורא בתורה וכל המתפלל ורק בשל ההגה הגרוני)ע׳ או ה׳ בדוגמות
בהברה הספרדית ישנן אותם ,ישגיח וידייק הנזכרות( ,אשר ,,פוצץ״ את ההברה
בהם.
הסתומה והצמיח שוא מורכב — הוא חטף
אולם יש מקום להרהר אחרי דברי קמץ — תחת השוא הנח; ובדומה לכך
הכותב הנכבד בסעיף ״קמץ במתג צריך
יובנו ויםתברו בנקל כל הקמצים שבצורות
להיות רחב״ .בסעיף הזה מובעת הדרתשה
המנויות לעיל .אין כל צורך להאריך בזה,
לנהוג בהתאם ל״דברי כל הקדמונים ה
שכן אין מי שיחלוק על ההגיון שב״סברה״
מדקדקים ובעלי המסורה״ ובהתאם ל״מםו־
זו ,שלפיה כל הקמצים הללו קטנים הם
רת הברורה והפשוטה שבפי כל הספרדים
)חוץ מן הקמץ שבה״א הידיעה — כגון
ובני עדות המזרח המבדילים בין קמץ
״העמרים״ שברות ב׳ ט״ו ואולי גם
גדול לקטן״ .לאמיר :את הקמץ הראשון
״באניות״ שבתוכחה כמובא לעיל — שהיא
שבמלים כמו נעמי ,צהרים ,אהלו ,באניות
בודאי גדול(.
)דברים כ״ח ,ס״ד( ,בחרי־אף ,תעבדם
הבעיה אינה אפוא אלא זאת :מסורת
)בעשרת הדיברות( ,קדשים ,קדשיך,
חיה ודברי מדקדקים קדמונים מכאן והסבר
שרשים ,שרשיו ,מדליו )במדבר כ״ד ,ז(,
בלשני מוצק מכאן — מה עדיף ? ודאי,
כקרבכם ),דברים כ׳ ב( ,פעלך )חבקוק ג׳
יש יופי מסוים בעמדה :מסירת חיה קודמת
ב( וכל דומיהם יש להגות כקמץ גדול)כמו
)במעלה( לכל סברה של בלשנים ,ונגד
פתח( ולקרא !ךתס׳גא1 ,תש>1ע 73,0וכו׳.
עמדה זו )ששמעתיה בשם מר ח׳ ילון(
מר אלינר כותב )שם ,ע׳ : (98״הטעות
אין באמת מה לטעון; היא חסינת־וכוח.
בקריאת קמצים אלה נתםשטה בעטיים
אך המכיר את דברי המדקדקים הקדמונים
של ״המדקדקים״ הנוצרים• ,שהתחילו ללמוד
שלנו כר .יהודה חיוג׳ בפרשה זו ,לא יזדרז
עברית ולעסוק בדקדוקה בימי ״ההשכלה״
להציג את גזניוס ואת ברגשטרסר וכו׳ כמי
שלהם ,סגלו לעצמם את ההברה ״הספר־
שאינו יודע ,מה הוא סח.
דית״ והלכו במבטא רק אחרי ס ב ר ת ם . . .״
שמא מותר לבקש ,שאחד מרבותינו
אכן — דברים כדרבונות; אך דא עקא :הפוסקים ,שלבו פתוח גם לשקול בלשני,
״סברתם״ זו סבירה מאד ,בה בשעה שה
יעיין בשאלה ויוציא הוראה מחייבת?
עמדה המנוגדת אינה ניתנת ,כפי הנראה,
ייתכן ,שייקוב הדין את ״הר״ ההגיון הבל־
לשום הסבר בלשני־הגיוני .הלוא אין צורך
שני ,אך דבר זה טעון אמירה מפורשת
להיות בקי בנפתולי הדקדוק ההםטורי כדי
והכרעה.
להבין ,שבמקביל לצורות כזבי )במדבר
משה ארנד
72
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרפ מרדכי שמייי
הערות למאמר תוארים בס׳ עזרא ונחמיה
ב״הניעין״ )תשרי — טבת תשכ״ה( פרסם אחי ,ר׳ שמחה בונם שטיין :״י
מאמר על התוארים בספרי עזרא ונחמיה .להלן הערות אחדות.
א .בפרק ״זקנים״ וכו׳ כתוב :״בבבל חיו היהודים במסגרת משפחתית״
כלומר :בלי שלטון מרבו׳ .זה נוגד את מסורת הגאונים )ר׳ איגרת רב שרירא גאון,
בראשיתה( שמלכות ראשי הגולה התחילה כבר בימי גלות בבל הראשונים.
זקני הגולה נזכיים כבר ביר׳ כט ,א וכמה פעמים ביחזקאל .זה מוכיח שהייתה
בגולה איזו מועצה קבועה של זקנים .קרוב הדבר שרבים מהם עלו כבר עם העליה
הראשונה ויסדו ביהודה מועצת זקנים ,אשר אחרי עלית עזרא נהפכה למועצת
״שרי קודש״ — אנשי כנסת הגדולה כשיטתו של הדורות הראשונים שמחבר המאמר
מתפלמס אתו בנידון.
ב) .שם( שבי יהודא — לדעתי יש לזהותם עם עז׳ ה ,ג ועם הזקנים שראו
״את הבית בכבודו הראשון״ )חגי ב ,ג( .הם ראשי האבות שיחד עם זרובבל דחו
את צרי יהודה ובנימין ,כאשר בקשו לשתפם בבנין הבית )עז׳ פ״ד( .בהתאם
לעדותם של חגי )א ,יב ו-יד ועוד( וזכרי׳ )ג ,א ו-ד,י( היו גם זרובבל ויהושע בין
״שבי יהודא״ שדברו עם תתני בעת ביקורו בירושלים .הם נקראים שבי יהידא:
)א( בג^ל חכמתם ״כי אנשי מופת המה״ )שם ג ,ח וכדברי התרגום :״גברין כשריך(.
)ב( בגלל הדרת הזקנה הנסוכה על פניהם .כי היו כבני שמונים—תשעים ויותר,
ע״כ זכו לראות ״את הבית בכבודו הראשון״ .הכרת פניהם ענתה בצדקתם והשפיעה
על תתני לא לכתוב עליהם רעות למלך.
ג .הקטע על התואר ״חורים״ מתחיל :״בניגוד לזקנים ,מוזכרים החורים
רק בספר נחמיה .עובדא זו מוכיחה שבראשית שיבת ציון טרם היו״ .הנה בימי
הבית הראשון נזכרים החורים בשני זמנים :בימי אחאב ,בקשר עם הריגת נבות
היזרעאלי )מל״א כא ,ח( ובזמן התורבן ,בירמי׳ )בז ,כ״ו—לט ,ו( .האם נסיק מכך
שביתר הזמנים לא היו חורים ? האם יש יסוד הגיוני להנחה :אם לא הוזכרו
סימן שלא היו י אדרבה ,כיון שהוזכרו פעם אחת בודאי היו מתחילה ועד הסוף.
דסבר הענין כך הוא :החורים הם תלמידי חכמים ,יודעי דת ודין .הם נקראים
בפי קהלת ״בן חורים״ )י ,יז( וכדברי התרגום שם :״די הוא גיבר תקיף באוריתא״
)ע׳ שבת י .(.ככה גם במשנת אבות :״אל תיקרא חרות אלא חירות ,שאין לך
בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה״ .בירמי׳ לם ,ו מסופר :״ואת כל :־!ודי
יהודה שחס מלך בבל״ ומפרש רש״י :אילו הסנהדרין וכר .כוונתו :שחט את
החלק העיקרי והחשוב מבין החורים — תלמידי החכמים .חכרחי לפרש ככה ,כי
למע־^ה )כז ,כ( נאמר,. :ואת כל חורי יהודה וירושלים הוגלה עם יכנ־ה״ ,ועליהם
נאמר שם,. :בבלה יבאו ושמה יהיו עד יום פוקדי וכר״ )ע׳ באברבנאל לפסוקים
הנ״ל( .יום פקודה זה בא כאשר העיר ה׳ את רוח כורש לבנות לו בית בירושלים
)עז׳ א ,א—ב( .יש להניח בודאות שאז עלו גם החורים ,עכ״פ רבים מהם ,עם
www.daat.ac.il
73
אתר דעת -מכללת
הרצוג לא הוזכרו בס׳ עזרא ,אך אין זה
משום מה
זרובבל .והם המוזכרים בס׳ נחמיה.
מוכיח שבאותה תקופה לא היו.
נראה ,שתפקידם העיקרי היה להיות שופטי ומנהיגי העם על יד הזקנים,
כמבואר במל״א כא שהזכרתי לעיל ,ועל יד הסגנים ,כפי שאפשר לראות בם׳ נחמיה.
הם השתמשו בכוחם הרוחני עתים לרע ,אך לעתים יותר קרובות לטוב ,כסי
שמוכיחים המקומות המועטים שם מוזכרים בס׳ נחמיה.
יתכן שהתורים מוזכרים גם בם׳ עזרא ,רק בשם אחר .יתכן שעליהם נאמר:
,,יעמדו שרינו לכל הקהל וכו׳ ועמהם זקגי עיר ועיר ושופטיה״ )עז׳ י ,יד( .השופטים
הבאים כנספחים לזקנים ,הם החורים העומדים ליד הזקנים במל״א פ׳ כ״א .עליהם
נאמר בתורה :״זקגי העם ושוטריו״ )במ׳ יא ,טז .הם המיוחדים להנהגת העם —
מלבי״ם .השוה גם דב׳ כא ,ב ובמלבי״ם שם ,כ״כ בם׳ יהושע ה ,לג ו־כג,א(.
מכל המקומות שהזכרתי מסתבר שהיו דרגות שונות בהנהגת העם .ע״כ יתכן
שהשופטים הצמודים לזקנים בם׳ עזרא ,הם הם החורים העוזרים בהנהגת העם.
ד .בערך ״שרים—סגנים״ כתוב :״עזרא הסופר שדאג את דאגת לשון הקדש
ולחם גגד שפת עלגים בא״י ,היפש ומצא שם קודש ומקורי לסגן — הלא הוא השר״.
אולם התואר ״סגן״ מצוי כבר בשפת הנביאים )ישעי׳ מא ,כה; ירמי׳ נא ,כ ח
יחזקאל כג ,ו ועוד( ואם הם לא ההליפוהו ״בשם קודש מקורי״ מדוע החליפו עזרא ?
אך האמת היא שלא ההליפו .הרי מצוי הוא בס׳ עזרא ונחמיה בעיקר בחברת
התואר ״חורים״ ופעם אחת גם בחברת ״שרים״ .הוא נשאר גם במשנה שאנשי
כגסת הגדולה בגי דורו של עזרא הגיחו יסודה וקבעו לשוגה .ידוע שאחרי משרת
הכהן הגדול בא״י בא ״סגן הכוהנים״ .גהגו בשם זה כמו בהרבה שמות לועזיים
השאירוהו באוצר המילים של חכמים ,לפי שהיה שגור בפי העם .הם יהדוהו ע״י
נתינת צורה ותוכן עברים .כלל זה מסביר הרמב״ם היטב בפירוש המשניות ריש
מסכת תרומה ע״ש .בעגין זה דן גם האדמו״ר מטשעכנוב זצוק״ל בספרו ״ויעש
אברהם״ דף יא .דבריו מובאים בקיצור גם בסידור ״צלותא דאברהם״ )ע׳ גם
משניות פסחים י ,א בתפארת בועז ציון ג(.
כדי להסביר את כל הבעי׳ הזאת אביא השערה נאותה; מה ראו אנשי כנסת
הגדולה ליצור לפעמים פעל הדש או להשתמש בשם הדש בגיגוד למקובל בכתבי
קודש .לדוגמא :תרם ,תורם ירים במקום הרים ,מרים ירים )השוה פי׳ המשגיות
שהזכרנו( .הפעל ״הרים״ הוראתו רחבה מאוד .הרמת כל דבר והפרשה לכל מטרה,
ב ץ קודש ובין הול .לעומתו הפעל ״תרם״ יוהד רק להרמה והפרשה למטרות קודש
)סברא דומה מצאתי בם׳ ״קול סופר״ על המשנה דלעיל( .דומה הדבר גם בקשר
עם התוארים ״שר—סגנים״ .התואר שר בתורה משותף לכל נושא משרה ,בין גדול
בין קטון .גם הממונה על עשרה ,לשר ייחשב )שמות יח ,כא—כה( .אולם במשך
הדורות צומצמה הודאתו רק לשר גרול ,ראשון במעלה ונתקבל התואר ״סגן״
לציץ את השני לו ,או לנושא תפקיד נמוד יהםי .זו הסיבה שה״סגן״ מופיע תמיד
במקום השני )ירמי׳ נא ,כ ג ; עז׳ ט ,ב ועוד( .במובן זה כותב הרמב״ם )ה׳ כלי
מקדש ז ,טז( :״ממנין כהן אחד יהיה לכהן נדול כמו המשנה למלך ,והוא נקרא
סגן ,והוא נקרא ממונה״.
;
;
יתכן שבראשית תקופת שיבת ציון השתמשו עוד בשם שר גם במובנו הרחב,
74
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ע״כ אומר נחמיה בסיפורו על הנוכת ההומה )נח׳ יב ,ל א ( :״ואעלה את שרי יהודה״
ז• א .את כולם ,השרים והסגנים גם יחד .אחרי כן הוא מ ב ד י ל ביניהם לפי דרגתם
ותפקידם כדבריי •י ״יילד וכר וחצי שרי יהודה׳׳ )לב( ״ואני וחצי הסגנים עמי״ )נח(
ואולי באמת היו אלה שרי קודש כדעת בעל הדורות הראשונים.
ה .בקשר לפרק ״אדירים״ :בנח׳ ג ,ה מסופר על אדירי תקוע שלא הביאו
צוארם בעבודת אדוניהם .מסיפור פעוט זה מסיק המחבר מםקנח מרתיקת לכת
שכל אדירי יהודה לא ה ש ת ת פ ו בבנין ההומה .זה מנין לו ז א ד ר ב א ; מ כ א ן ראיה
שהאחרים כן הביאו צוארם בעבודת אדוניהם! ע״כ היו הראשונים לחתום על
האמנה והעם בא אחריהם ובהשפעתם באלה ובשבועה )גה׳ י ,כס(.
בהערה 25כ ת ו ב :״אבל אדירים איגו גרדף עם גבורים״ .לדעתי הוא כן
גרדף עם גבורים ,אלא שהאדיר מציין גבור העולה בגבורתו על יתר הגבורים.
כלומר :א ץ כמוהו בגבורים .כך יש לפרש כל הפסוקים שציין המתבר.
ו .בעל המאמר מסיים את ד ב ר י ו :״ככה מתגלה לסנינו הוליד .גוססת בתהליך
התגבשותם של שבי חגולח לעם אחד״ .חושבגי שתהליך זה הסתיים כ א ש ר שמעו
כנ״י מסי מ ש ה :״ואתם תהיו ל י מ מ ל כ ת כהנים וגוי קדוש״ והם ע נ ו ל ע ו מ ת ו :״כל
אשר דיבר ה׳ געשה״ .מאז ע ש ו בג״י את ה׳ הטיבה אתת בעולם ,הואמרו גם הם
לחטיבה לאומית א ח ת ולא היו זקוקים עוד להתגבשות לאומית נוספת .ד י היה
אם השכילו לשמור על יחוםם ה ע מ מ י מהר סיגי!
ז .משוכנע א נ י על סי מסורת חז״ל ,שכשם שעולי מצרים נכנסו לא״י
במנגנון — מנהיגות שלמה — ראשים ,זקנים ,שופטים ושוטרים; כ ן ש ב ו עולי בבל,
בראשית ה ב י ת השגי עם מגגנון י -מנהיגות שלמה .יש להגיח בודאות גמורה שאותם
שבי ציון ,שדאגו ל ב ג ץ חמזבח ו ה מ ק ד ש עוד טרם עשו לביתם ולקיומם בארץ,
השתדלו בכל עוז לקיים מצוה השובה כזו ,כ מ ו מנוי שופטים ושוטרים .בסרט
שבמצוה זו קשורה הגאולה השלמה ,כנבואת י ש ע י ׳ :״ציון במשפס תפדה וכו׳״.
על כל זה מעידים הז״ל במדרש שיר השירים )ה ,י ( :״דגיאל וסיעתו והבורתו
עלו באותה שעה״ .כ ל ו מ ר :עם ש ב י ציון הראשוגים .בביטוי ״סיעתו״ הכוונה
לחכמים אשר היו אתו והוו א ת בית דיגו .אחרת אין מובן להזכרת ש ת י ק ב ו צ ו ת :
״סיעתו״ ,״הבורתו״ )הם הוו א ת יסוד א ג ש י כגסת חגדולח ,אך אין כאן המקום
להאריך בזה(.
ח .בהקדמה למאמר כ ת ו ב :״האדמיגיםטרציה הפרסית המרכזית שכחה א ת
יהודה הקטנה״ .מהמסופר במדרש )שהשר״ר( על כורש שראה א ת המדינה ש ו מ מ ת
אחרי עלית בג״י ו ג ז ר :״דעבר פ ר ת עבר ,דלא עבר — ל א יעבור״ ,נראה ששכחה
מ ד ע ת היתד .כאן .ר צ ו להשבית א ת יהודה גם מלב היהודים.
www.daat.ac.il
75
על ס פ ר י ם ועל
סופריהם
אתר דעת -מכללת הרצוג
ספר זכרה על רבי יצחק אייזיק הלו<
רבי יצחק אייזיק הלוי — ספר זכרוןן כולל
חלק חדש של ״דורות הראשונים״ על התקופה
האחרונה לימי בית שגי.
הוצאת נצח״ בני ברק תשכ״ד.
ר׳ יחזקאל רוטנברג ,ראש הוצאת ״:נצח״
עשה עבודה חשובה והוציא ספר גדול
לזכרו של ההםטוריון החרדי הרב יצחק
אייזיק הלוי ,אשר פתח בזמנו דף ח ד ש
בחקר ההסטוריזז של עם ישראל .הקורא
ימצא בספר מאמרים מלאי תוכן על פרשת
חייו הסוערים של רי״א הלוי ועל שיטתו
המיוחדת בחקר תקופות המשנה ,שני
התלמודים והגאונים .הסטוריון נפלא היה
הלוי ,מחונן בראיה חדה ,הנובעת משליטה
בלתי מצויה בספרות ה ת ל מ ו ד י ת ; ראוי
גאון חוקר זה לספר זכרון אשר ינציח את
זכרו ,אך יתכן שקוראים רבים היו מסכימים
אילו החלק הראשון של הספר לא היה
משתרע על יותר מ־ 360עמודים ,במיוחד
כאשר מאמרים רבים בחלק זה כבר פורסמו
בספרים אחרים.
בחלק השני של הספר מופיע זו הפעם
הראשונה חלק חדש ש ל ״דורות הראשו
נים״ על התקופה שלפני חורבן בית שני,
כלימר על תקופת הנציבים האחרונים,
.1
המלחמה נ ג ד רומי ,על התנאים רבץ גמליאל
הזקן ורבי יוחנן בן זכאי .ועל פעילותם •של
הצדוקים בדור ה ה ו א .הרב ד״ר משה
אויערבך שליט״א ע י ב ד את מאמרי רי״א
הלוי על תקופה זו; הוא לא דילג על ה ק ט
עים הפולמוםיים א ל א רק על אותם קטעים
שאינם אלא חזרה על פרקים קודמים וכן
ריכך בטויים חריפים .בםזף החלק הזה
נתן הרב אויערבך בצורה ת מ צ י ת י ת את
תוצאותיו ומסקנותיו של ד י ״ א הלוי על
תקופה זו שלפני החורבן .הערות וציונים
על כל פרק ופרק משלימים את עבודת
העורך ,שנתן כאן דוגמא מ א ל פ ת להוצאה
חדשה ומחודשת של שאר חלקי ״דורות
הראשונים״ במהרה תבוא.
1
בניגוד לעבודה המושלמת שבחלק השני
של הספר ,נמצאים בחלק הראשון מאמרים
אחדים אשר ״בטלנותם״ דוקרת את העין.
ה״ביבליוגרפיה״ על ספרי ומאמרי הרי״א
הלוי אינה מוסיפה כבוד לספר .גם ה״מפתח
לדברי חז״ל בדורות הראשונים״ מאכזב
ב״מדור רביעי״ פרק ט הובאו דברי המשנה בסנהדרין )פרק ז ,משנה ב( שבזמן
ר׳ אלעזר בן צדוק דנו בת כהן שזנתה לשרפה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה;
המשנה מוסיפה שזה לא היה בית דין בקי .לפי רב ייםף )שם דף נב ע״ב( מדובר
כאן ב״בית דין של צדוקי״ .רי׳׳א הלוי רוצה להוכיח מלשון היחיד ״צדוקי׳• שזד,
היד .בית דין של חנן הצדוקי :״לפלא הדבר שרב יוסף לא אמר בית דין של צדוקים
אבל זה מדוקדק ומכוון מאד ,אם נאמר שבית־דין זה הורכב על ידי צדוקי אחד
בעל זרוע״ .על דבריו יש להעיר שהדיוק אינו מתאים לגירסד• בדפוסים רבים —
גם בדפוס וילנא — ״בית דין של צדוקים הרה״ גס רש״י גרם לשון רבים:
״של צדוקין .שמרשין מקרא ככתבו״ .כנראה היי שתי גרסאות ״בית דין של צדוקים״
ו״בית דין צדוקי״ והגרסה שעליה מסתמך רי״א הלוי ״בית דין של צדוקי״ אינה
אלא הרכבה של שתי הגרסאות .וכבר הצטערו מעריצי ד.לוי על כך שלא התחשב
בחלופי גרסאות ובנה מגדלים גדולים על גרסאות בלתי נאמנות.
;
76
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ביותר ,היות שבמאמר מוזכר רק הצורך
לערוך מסתח כזה ,בלי להתחילו באתחלתא
ואתחלתא .גם המאמר ״שיטתו המדעית
של הלוי״ מבטיח הרבה ונותן מעט ואילו
המאמר על ״תקופת המתיונים והצדוקים״
מתחיל בהודעה שרי״ א הלוי הקדיזש לנושא
וה כשלוש מאות דפים ,אך מסיים—במשפט
לפני האחרון — ש״תנועת החסידות קבלה
תו של חיים ונעשתה לחלק אינטגרלי של
היהדות ,בעוד שהאחרים להבדיל ,הוקאו
מגוף האומה והושלכו החוצה כפגר מובס״.
אכן מסקנה הגיונית מתוך העיון בתקופת
המתיונים והצדוקים!
מאמרים אחרים נותנים םצוי למאמרים
מיותרים .מאמרו של הרב יחיאל יעקב
ויינברג שליט״א על ״דרכו של הלוי ושיטתו
בחבור המשנה״ היה מוסיף רבות להבנתו
של דרכו של הלוי ,א י ל ו . . .לא הושמטו
חלקים בקורתיים ולמודיים רבים מתוך
מאמר יסודי ז ה .מאמרו של הרב ד״ר
שרגא ביברפלד על ״צורת המשנה ביסודה״
ראוי לעיון; ר׳ צבי קפלן דן על ״הספר
שנמצא בימי יאשיהו״ ומציע פתרון חדש
לבעיה עתיקת יומין .מאמר יסודי כ ת ב
ד״ר מרדכי אליאש מניו־יורק .המחבר
מסביר את היסודות ההםטוריים ,עליהם
בנה רי״א הלוי את ספריו ,ואשר מתוכם
בא לידי סתירת דברי החוקרים המשכילים.
ד״ר אליאש מדגיש שספרי רי״א אינם אלא
התחלה שיש להמשיך בה ומוסיף שאף
2
שיש להודות ש״נמצא פה ושם שהוא טעה
בבקורתו או שגה בתשערותיו — והמכשלה
הזאת היתה תחת ידו — לא יגרע מאומה
מגודל ערך יצירתו ומייחודם של ספריו״.
מאמר זה בנימה של הערה כנה ובקורת
זהיץ־ה מעורר מחשבות ע ג ו ת בקריאת
אותם המאמרים בספר היוצאים מההנחה
כאילו רי״א הלוי עשה וגמר את חקר
ההסטוריה על טהרת הקודש ואין צורך
להמשיך את מפעלו ברוח שיטתו .הקורא
מקבל את הרושם כאילו רי״א הלוי הרס
את כל בנינם של החוקרים המשכילים ואין
שום יסוד עוד לטענותיהם .נימה זו נשמעת
במיותד במאמרים שנכתבו כאן בארץ־
ישראל.
אין פלא שדוקא במאמרו של ד״ר אליאש
מיזכרים פעולותיו ותביעותיו של הלוי
למען פתיחת בתי ספר לתורה עם דרך
ארץ בארץ ישראל .רי״א הלוי דרש לדאוג
לנוער שרצה להשתתף באופן פעיל בבנין
:זארץ ולכן עשה הלוי מאמצים רבים
״לפתיתת בתי ספר לתורה עם דרך ארץ
במחשבות ,כדי להכשיר את הנוער לעסוק
בכל מיני מקצועות ומםחרים שבארץ בלי
בטול תורה״ )עמ׳ קלז( .המחבר מסיים
סרק זה בכתבו שתקותו של הלוי ״להרחבת
רשת התנוך לטובת ארץ ישראל ולקרוב
הלבבות לכבוד התורה לא באה״ )שם(.
בין מאמרים כה רבים ,היה מן הראוי
להקדיש מאמר מיוחד לקשריו של הלוי
גם עבודת הצנזורה יש לדעת על בוריה :אין לסלף דברים ואין להציל כבודו
של האחד על חשבונו של השני .במאמר המצונזר כתוב )עמ׳ קכ( :״הוא התנפל
על אויבי התורה והמסורה והמטיר עליהם אש וגםרית ובעטו החד עשאם ללעג
וקלם .בשביל זה קיפח דליי בפו ידי את כבודי אשר ראוי לו בכל גאונותו…״
יש לתמוה לכאורה על דברים אלה .וכי הלוי קיפח את כבודו בשביל שהתנםל על
אויבי התורה ז אבל במאמר השלם שהרב ויינברג שליט״א פרסם ב״םורא״ חלק ד
עמי 106נאמר :״הוא התנפל על אויביו המדומים או האמתיים והמטיר עליהם אש
יוגפרית …חבל על גאון זה שלא ידע מעצור ברוחו ולא נזהר גם בכבודם של
חכמים גדולים שכולנו ,ואף הלוי בכלל ,שותים את מימיהם ,והטיח כנגדם דברים
קשים כגידים ,שלא שמעתם אוזן מעולם בחוגי התורה והמדע .בשביל זר׳ קיפח
הלוי במו ידיו את כבודו אשר ראוי לו…״
www.daat.ac.il
77
אתר דעת -מכללת הרצוג
עם הישוב ועם גדולי ישראל בארץ ישראל.
בין רי״א הלוי ובין הרב א .י .קוק התקיימה
חליפת מכתבים ארוכה .אולי מנעה הנימה
הבני־ברקית שבספר את הזכרת שמו של
הרב קוק ,שביקש בשעתו את עזרתו של
הלוי עבור הקמת ישיבתו המרכזית .בתשו
בותיו שלל הלוי את הצורך של הקמתה
של ישיבה חדשה ,אך מאידך ת ב ע
לשנות את הישיבות הקיימות אשר לפי
דעתו אינן מסוגלות לחנך תלמידי חכמים.
הרב קוק דחה,בתוקף את הטענות החריפות
של הלוי על דרך הלימוד שבישוב הישן
וטען שמישיבות אלו יצאו תלמידי חכמים
גדולים .אין להכתיש שהלוי הפריז מאוד
בהתקפותיו• .החריפות המופרזת הזו היתד.
בעוברו של הלוי בכל ויכוחיו עם דעות
אחרות .אין ספק שבויכוח זה בין הרב
קוק ורי״א הלוי צדק הראשון כאשר תבע
הערכה לכל הזרמים שביהדות הנאמנה
בארץ ישראל .בכל אופן יש להצטער
על כך שבספר זברון לרי״א הלוי לא הוזכר
אפילו ברמז דק הויכוח הזה בין הרב קוק
ורי״א הלוי)אגרות הראיה חלק א סי׳ קיא,
קלן ,קמו ,קמט( .כמו כן חסר בספר במדור
״הדים :תגובות גדולי התורה והמחשבה
בדור העבר לאישיותו ומפעלו״ את מכתבו
החשוב שכתב ,הרב קוק לבעל דורות
הראשונים אחרי שקיבל מרי״א הלוי בכ״א
טבת תרם״ח ארבעה כרכים של דורה״ר.
.3
78
במכתב זה ישבן הערות־הארות רבות,
במיוחד על היחס שבין הבבלי ובין הירו
שלמי ועל היחס של הלוי לאגדה )אגרות
הראיה ,ח״א סי׳ קג( .במכתב אחר —
כשנתיים אחרי כתיבת המכתב הנ״ל —
כתב הרב קוק לרי״א הלוי :״ ס פ ת הגדול,
החביב עלי חבת נשמה ,נחשב אצלנו לאחד
הלמודים החשובים מאד ולפעמים אני
מרצה לפניהם פרקים מתוכו ,בהוספת
השקפות .ואקוד .בעה״י כשיסודר הענין
יותר ,שיחזיק ספרו דמר וכל הלמודים
והעיונים המתלוים אליו ,מקום גדול והגון
מאד״)שם ,סי׳ רעב( .האם בעיני המוציא
לאור של ספר הזכרון נחשבים ד״ר ב .מ.
לוין ואהרן מרכוס ל״גדולי התורה והמח
שבה״ ואילו שמו של הרב קוק אינו ראוי
להזכר כאן ז
המגמתיות שבספר וההתעלמות מעוב
דות ,בולטות גם בפרקים על תולדות הייו
של רי״א הלוי .החלק הראשון של ״דורות
הראשונים״ — שהוא הכרך השלישי מב־
תינת ההםטורית — נדפס •הוצאת ״תברת
כל ישראל חברים״ בפרים .על עזרתם של
ראשי כי״ח להדפסה נמסר בהרהבה ,אבל
משום מה לא מסופר בפרק זה על עזרתם
של אנשי ״יידיש־ליטערארישע געזעלל־
שאפט״ בפרנקפורט א/מ שעזרו לרי״א
הלוי להוציא את שאר החלקים — ,כאשר
גאון ליטאי זה חי בהמבורג בחסר אמצעים.
3
הישיבה של הרב קוק בירושלים לא היתד .הישיבה היחידה ,בה נתנו הרצאות
הםטוריות על תקופות התנאים ,האמוראים והגאונים ע״ס ספרי רי״א הלוי .ב״םסר
הזכרון״ עמ׳ פג כותב הרב יוסף אדלר )םורדה — ירושלים( ששמע הרצאות כאלו
בישיבתו של הרב שלמה ברויער בפרנקפורט ע/מ מפי הרב יונה בונדי ,רבה של
מיינץ .האם יש המשך להרצאות כאלו באותן הישיבות הממשיכות את דרכן של
ישיבות הרב קוק והרב ברויער ז
אגב ,בספר זברון לרי״א הלוי היה מן הראוי לתרגם את מאמרו המצוין של
הרב יונה במדי הנ״ל על •המלחמה היהודית נגד אדריגום לפי דודות הראשונים״
שהופיע בשעתו בשנתון הפרנקפורטי .בדך ווו) xשנת תר״ם( עמ׳ .280—255תרגומו
של המאמר הזה על מלחמת בר בוכבא לפי מסקנותיו של הלוי — שהיה הראשון
שהוכיח שהמרד נמשך קרוב לעשר שנים — היה תחליף נאות למאמרים מתורגמים
אחרים־ בספר זכרון על רי״א הלוי.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהתנדבות ראויה להזכר ,עזרו כמה
רבנים ובעלי בתים השובים לבעל דורות
הראשונים להמשיד •מפעלו הגדול.
לא באנו לחפש טעויות והשמטות הםטו־
דיות בספר זה אשר מופיע מתוך הערצד.
כנה לגאון תלמודי והוקר תריף אשר
הקדיש את כל ימי חייו למאבק גגד כוחות
הרסניים וחוקרים בלתי־גאמנים בתולדות
עם ישראל .דבר זה הודגש פעמים רבות
בספר וכוונתו של המוציא לאור היתד.
להקים ״גלעד לדיוקנו הרוחני של גאון
חוקרי ישראל״ .בעבודה זו הושקע ״עמל
נמלים״ כדברי המו״ל ובלי ספק ראויה
הוצאת ״נצח״ להוקרה עבור ספר חשוב
זה .רי״א הלוי היה גם אחד מיוזמי הקמת
״אגודת ישראל״ והוא נחשב בזמנו כ״ה־
ברית התיכון בץ המזרת והמערב״ בעבודת
ההכנה לקראת הקמת ״אגודת ישראל״.
אבל ככלות הכל נשאלת שאלה אחרת,
שאמנם איננה הדשה אבל היא מקבלת
משנה תוקף אחרי קריאה בספר זה :האם
היהדות החרדית בארץ ישראל מסוגלת
רק לכתוב מאמרי הערכה לרי״א הלוי או
גם יכולה להמשיד א ת מפעלו הגדול ו
האם באמת אגו רוצים ש״דורות יבואו,
עוד ישמעו ,יביגו וילמדו :אמר רבי
יצחק״ ? )עמ׳ קא( .האם בעלי המאמרים
רוצים בכנות שבניהם יחקרו את הבבלי
ואת הירושלמי ואת התוספתא ואת המכיל
תא ותורת כתנים — כמו שרי״א הלוי
הראה לנו זאת ? האם הם מסכימים שבני
הם יחקרו מהו ״יסוד המשנה״ ומר .היא
תוספת יותר מאוחרת במשנה ? רי״א הלוי
ראה בזה עבודה חשובה ביותר להבנה
נכונה בסוגיות רבות בש״ם .האם אנו
רואים במחקר כזה עבודת קודש או עבודה
של ״מותר בדיעבד״ או אולי עבודה
פסולה ? אחרי קריאת הספר הזה אין מנוס
מלהסיק את המסקנה שבעלי מאמרים רבים
מוכנים לכתוב מילי דהםפדא ביד רחבה
אבל אינם מעובינים כלל בהמשך העבודה.
אילו היו מצדדים בהמשך המפעל ,לא היו
מתעלמים מכמה בעיות שבספרי הרי״א
הלוי .בעיות אלו קיימות גם לגבי העיון
גרידא בספריו והתעלמות מוהלטת מהן
בםסר הזכרון — מעידה על כך שאפילו
אינם מעוגיגים שיקראו את ספרי דורות
הראשונים.
תוך הערכה עמוקה לרבי יצחק אייזיק
ז״ל וספריו ומחקריו היסודיים אין מנוס
משאלות אחדות .נעמוד כאן על בעיה
אחת .רי׳׳א הלוי תקף את החוקרים שראו
בתנאים את יוצרי ההלכה ולא את מוסרי
ההלכה .לעומת דעה זו רצה רי״א הלוי
להוכיח שהמשנה ביסודה היתד .קיימת
מאות שנים לפני תקופת התנאים .ראשוני
התנאים קבלו את ״יסוד המשנה״ ,דנו
עליו והרחיבו אותו .הלוי תקן* בחריפות
את דעות מתגגדיו ועל זה גמםר בהרחבה
יתרה בספר הזכרון ,אך תוך התעלמות
מהבקורת שרי״א הלוי הביע פעמים רבות
גם על גדולי הראשונים והאחרונים .לפי
דעתו לא הבינו גדולים רבים שהיד .קים
יםוד־המשנה שהורחב אחר כך ע״י ה
תנאים ,וע״י זה נכנסו — לפי רי״א הלוי
— לתרוצים רתוקים וגם יצרו מתלוקות
חדשות שלא היו .מתעוררת כאן השאלה
אם אנו יכולים לקבל שיטה כזו ההורסת
את שיטת החוקרים המשכילים אבל יחד
עם זאת ,גם דוחה פירושים מקובלים .סטיה
זו מפירושי הראשונים אינד .אלא תוצאה
ישירה משיטתו של רי״א הלוי ויש לציין
לזכותו של הלוי שאינו מסתיר זאת בכלל.
גם הצורה של כתיבת מפריו איגד .תמיד
בהתאם לדרך המקובלת ביהדות הנאמנה.
הוא השתמש בבטוי ״ומפרשי הירושלמי
טעו כבר בראש הרבדים״ )ח״א כרך
שלישי ,דף רצה ע״ב(; ״מה אפשר לאמר
לדברים כאלה אשר אין להם שחר״ על ר׳
שמשון מאלטונא ,בעל ״נזירות •שמשון״
www.daat.ac.il
79
אתר דעת -מכללת הרצוג
4
)ח״א כרך ה מישי דף קכה( ,״ודבריהם
תמיהים ושלא בדקדוק״ על בעל ספר
כריתות ורב• עקיבא איגר )ח״א כרך
שלישי ,דף קט( ,״וכמה מן הדוחק חש גם
בזה״ על דברי הגר״א )ח״א כרך חמישי
דף קבב( וכולי וכולי .בביאור סוגיה כתב
רי״א הלוי :״ורבותינו הראשינים ראו בכל
זה מחלקאות על מחלקאית ועל ידי זה
נשארו בתמיהות גדולות ונכנסו בדוחקים
היותר גדולים והדברים נשארו סתומים
וחתומים״ )שם ,דף קכא ,ע״ב( .על פי
חקירותיו בא רי״א הלוי אפילו למסקנה
העומדת בניגוד לפסק הלכה ולכן התנצל
רי״א הלוי — אבל רק בהערה בשולי
העמוד! — :״דברינו בחיבור ׳הזה אינם
להירות הלבה כי אם דברי ימי ישראל
ויחד עם זה כפי הדרוש לבירור ענין
המשנה והגמ׳ ועל כן דבר אין לו עם שיטת
הראשונים״ )שם ,עמ׳ קבד הערה טו(.
בדרך זו שפך הלוי יין רב ,אך ורק בדי
לשמור על אותה צירה של החבית ,שד.יתה
נראית לו כנכונה.
ובבן ,האם מיציאי ספר הזכרון על רי״א
הלוי קבלו גם צד זה שבחקירותיו ,אפילו
אתר המתקת הבטויים? בעיני כותב •הטורים
לא נפגעה גדולתו של בעל דורות הראשו
נים בבך שלא רק תקף את שיטות החוקרים
הבלתי־נאמנים אלא גם העיז לתת פתרו
נות אחרים ,אפילו אם אלה עומדים לפע
מם בניגוד לפירושים מקובלים .אבל למה
להסתיר קד עקבי זה של הלוי בספר בעל
500עמודים המוקדש כולו לזכרו של בעל
דוה״ר ?
בספר הזכרון לא דנו בבעיה זו שבספרי
הלוי ולכן אין פלא שלא ניסו כלל לדון
בבעיה אהרת :הבקורת שנשמעה על ספרי
רי״א הלוי .בודאי שיש לדחות •חלק מה•
בקורת שהשמיעו החוקרים על הלוי מתוך
צרות עין ,אך תחת מסרה של ״מדע״ .אבל
מאידך יש להתחשב בחלק מסוים של דברי
המבקרים :סוף־םוף אין להתעלם לגמרי
מדברי ההוקר המסורתי אברהם עפשטיין
)מקדמוניות היהודים ,עמ׳ שנד—שנח( ,אף
שגם בדברי עפשטיין ישנה חריפות יתרה
ובטויים פוגעים .ספר הזכרון נתן הזדמנות
יפה לדון בדברי המבקרים השונים וחבל
שגם זה הוחמץ .
5
•ובסוף ייאמר :ספר הזכרון מהוה ספר
יפה לזכרו של רבי יצחק איזיק הלוי ז״ל,
תלמיד חכם גדול ,חוקר נפלא ולוחם תקיף
למען היהדות הנאמנה .אך מאידך מהוה
הופעת ספר זה בשנת תשכ״ד תעודה על
•הרמה הספרותית והמחקרית של היהדות
הנאמנה בארץ ישראל ,המתימרת להמשיך
את דרכו של רי״א הלוי.
י .ע.
^
על דברי ה״תוספות חדשים״ התבטא כאן ב״כל החלום הזה״ ואפילו לא טרח להגיד
לקורא בשם מי נאמר ״החלום הזה״ בתוספות חדשים .פירוש חשוב זה ״תוספות
חדשים״ הוא לקום ממפרשים שונים ויצא לאור בראשונה באמסטרדם תקל״ה
בדפוסי משנה בהיצאת יעקב פרופס .המחבר של עיקר תויו׳ימ ציין בהקדמתו
שלפעמים הביא פרושים מ״תוספות חדשים״ •,רבי עקיבא איגר דן בתורע״ק על
המשנה בפירוש זה ,הסתמך עליו ואף ציין ״גם אגבי כוונתי לזד .בעזוז״י״ )שביעית
פרק ז ,משנה ז( .לא קשה לתאר את הבקורת החריפה של רי״א הלוי ,אילו חוקר
אחר היה משתמש בביטויים כאלה על מפרשים מקובלים אשר מפיהם אנו חיים.
.5
רשימה של 14מאמת בקורת על ״דורות הראשונים״ הביא ד״ר מ .אליאש ב״איש־ם
ודמויות בחכמת ישראל״ ,עמ׳ ,115כהוספה למאמרו המצוין על רי״א הלוי )שם עמ׳
.(114 — 65רשימה זו נותנת אפשרות לעבודת סיכום על מאמרי הבקורת השונים,
החיוביים והשליליים ,שנכתבו על ספרי רי״א הלוי.
80
www.daat.ac.il