אתר דעת -מכללת הרצוג
ג^ר־־^ נמו ד * נ א ? א ו ד נב *7יד*
1
113
א מ ד ת ׳׳*!!-ו-אד
פ ו ע ל י
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
ע״י חיים תשס״ט
שנאת חנם וחורבן בית שגי /רבי ג צ .י .ברלין זצ״ל . .
.
יהם של בטול לרבנות /הרב רפאל קצגלנבוגן
הגהות רי״ף ומרדכי דפוס חדש /הרב קלמן כהנא
1
5
.
10 . . .
על הגיית קמץ רהב לפני קמץ הטוף /אליעזר אלינר .
16
. . .
הני הרי בועי /ד״ר ישראל מאיר לוינגר
18
מי התיר תוספת שביעית? /יוגה עמונאל
23
ביזת מצרים /מנחם בן ישר
36
ישיב ל״דברי חמודות״ /הרב ר .קצגלגבוגן
41
על ספרים ועל סופריהם
. . .
45
ספר חורב — הוצאת הרב ד״ר י .י .גריגפלד
תולדות תנאים ואמוראים /הרב אברהם לבקוביץ
.
.
.
,52
ספרים המבשרים מפנה
^ .
.
54
תשובה להערות /שמחה בונם שטי?
.
56
*1
כ״ה ירושדייב תי׳ז תבוז תשכי׳ה * כ ר י ה ,גליץ ד * דמדיד 1.25ד׳
www.daat.ac.il
מ ל י שנתי :כישראל — 4.י״י
ב ה י ז ל א ד ן —$ 2.
אתר דעת -מכללת הרצוג
רבי נ פ ת ל י צבי י ה ו ד ה ב ר ל י ן זצ״ל
שנאת חנם וחורבן ב*ת שנ*
)דברי לקט מתוך ספרי הנצי״ב(
״אבל מקדש שגי שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות הסדים מפני מה
הרב ,מפני שהיתה בו שנאת חנם״ )יומא ט ע״ב( .בתוספתא שלהי מנחות )סוף
פרק יג( אתיא שהיו אוהבין את הממון יותר מדי .ובגמרא בייל גם זה בשנאת
חנם ,מפגי שדבר זה גרם להיות ביניהם שנאת הגם .ויש לדעת דבאמת היה
שפיכות דמים לרוב בבית שני ,כמו שכתוב ביוסיפון ובמס׳ גיטין דף נ״ז,
ובעבודה זרה דף ח׳ ב׳ ,אלא שלא היה שפיכות דמים אלו במחשבת איסור
אלא רק במהשבת מצוה ,והיינו שחשבו זה את זה לצדוקי ואפיקורס ומסור
שעל פי דין מורידין אותם .ומה גרם להשוב הכי ,רק מסיבת השנאת הנם.
ומשום הכי כשראה את הברו עובר עבירה ,לא שפט אותו שהוא עשה רק
משום תאוה וכדומה ,אלא משום שהוא אפיקורס ורשאי ומצוה להורגו.
מ ר ו מ י ש ד ה :יומא ט ע ״ ב
*
״ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם ,אתרוגים שלא גתגלה עוגם לא
נתגלה קצם״ )יומא ט ע״ב( .נראה לפרש שידעו במה שהטאו מהמת רשעות,
לעל כן כאשר הגיע עונשם שבו להקב״ה ונתגלה קיצם .מה שאין כן ב ב י ת שגי
ייא נתגלה עוגם ,שלא ידעו מה חמאתם ,שהרי היו יראי ה׳ ועוסקין בתורה
אלא שלא כיוונו אל האמת ,משום הכי לא נתגלו קיצם ,שהרי עדיץ שנאת
מרומי ש ד ה :יומא ט ע ״ ב
חגם גבר בארץ.
*
ומפגי שפיכות דמים הרב ב י ת !המקדש ,פירוש :בית המקדש השני,
והיינו דאיתא ביומא דף ט ובתוספתא שלהי מנחות דהרב מפגי שנאת הנם ,דבלא
שנאת חנם היו מבערים את הרוצחים .וגם ממילא לא הי׳ רוב שפיכות דמים
כל כך ,אע״ג דקל הי׳ להם עון זח ,מכל מקום משום חברת דיעים לא היו
הורגים על הנם אם לא במקרה׳ אבל השנאת הנס שהי׳ שם גרם להם לד״חריב
ארץ ומלואה׳ עפ״י שהי׳ קל בעיניהם עון שפיכת דמים ונמצא דעון שגאת
הנס גרם שיבשלו בעון שפיכת דמים ועל ידי זה גחרב הבית כידוע ביוםיפון
עמק הנציב על ה ס פ ר י :פ ר ש ת מטעי פםקא ג
ובאגדה דפרק הנזיקין.
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
נתבאר בשירת האזינו על הפסוק הצור תמים פעלו וגו׳ צדיק וישר
הוא )דברים לב ד( דשבח ״ישר הוא״ נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן ב
שני שהיה ״דור עקש ופתלתל״ .ופירשנו שהיו צדיקים והסירים ועמלי תורה׳ אד
לא היו ישרים ב ה ל ט ת עולמים .על כן מפני שנאת הנם שבלבם זה אל זה
חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳ שהוא צדוקי ואפיקורס ,ובאי
על ידי זה לידי שפיכת דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב
הבית .ועל זה היה צדוק הדין ,שהקב״ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא
באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע״ג שהוא לשם
שמים דזה גורם חרבן הבריאה ההריסות ישוב הארץ .וזה היה שבח ה א ב י
שמלבד שהיו צדיקים והסירים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר ,עוד היו ישרים׳
הייגו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים ,מכל מקום
היו עמם באהבה והשו לטובתם באשר יהיא קיום הבריאה ,כמו שאנו רואים כמה
השתטה אברהם אבינו להתפלל על סדום ,אע״ג שהיה שנא אותם ואת מלכם
תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום ,מכל מקום חפץ בקיומם.
י ת
ת
העמק ד ב ר :פתיחה לספר בראשית
•
והנה ידוע דחרבן ראשון הי׳ בשביל עבודה זרו* גלוי עריות ושפיכת
דמים שהיה להכעיס להקב״ה ,וחרבן בית שני חרב מפני שנאת חנם וביארנו
בספר במדבר לה ,לד שהיו עוסקים בתורה ועבודת ה׳ אך היה רוב שפיכת
דמים לשם שמים שןהיו דנים א ת העובר על איזה דבר שהוא צדוקי ומסור
ומורידין וכדומה ובזה נעשה הנהגתם מקולקלת מאד והכל לשם שמים.
העמק ד ב ר :דברים לב ,ה
•
ועל דור חרבן בית שגי אמר ״דור עקש ופתלתול״ שהוא הולד בעקשות
ותועה מדרך השכל ,ומפותל הרבה מעורב ומסובך ,מעשים טובים עם מעשים
רעים וקשה לוהופריד הטוב מן הרע באשר הרע נעשה לשם שמים.
ה ע מ ק ד ב ר :ד ב ר י ם ל ב ,ד,
•
והנה המעריך הורה והוגה עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה
לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט .במטותא מן המעריך ,עצה זו קשה כחרבות
לגוף האומה וקיומה .הן בשעה שהיינו בארץ הקודש וברשותינו כמעט בבית
שני ,נעתם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל בסבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים
וגם הסב מחמת שנאת חנם •הרבה שפיכת דמים מה שאינו מן הדין ,היינו בשעה
שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר ,אע״ג שלא היה צדוקי כלל אלא עשה
עבירה ,מכל מקום מחמת שנאת חגם היה שופטו לצדוקי שמורידין אותו ,ומזה
נתרבה שפיכת דמים בהיתר ולשם מצוה בטעות וכבר רמז על זה בתורה )ספר
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
במדבר סי׳ לו מקרא לד( כמבואר בךעמק דבר והרהב דבר .וכל זה אינו רחוק
מן הדעת להגיע ח״ו בעת כזאת גם כן אשר על פי ראות עיני אחד ממחזיקי
הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג על פי דרכו בעבודת ה׳ וישפטגו למינות ויתרחק
ממנו ויהיו רודפים זה את זה בהיתר בדמיון כוזב ח״ו ,ושיחת כל עם ה׳ הלילה.
שו״ת משיב דבר :ח ל ק א סי׳ מד
זהו אפילו אם היינו בארצנו וברשותנו.
•
וראוי לדעת שכמו בחרבן בית ראשון שהיה עיקרו בשביל עבודת
כוכבים כמבואר בפרשת גצבים וביומא דף ט ב׳ ,היו ראשי המחטאים גדולי
תורה ,כך חרבן בית שני שהגיע על ידי שנאת חנם ועיקרו היה אהבת ממון
יותר מדאי כדתניא בתוספתא שלהי מנחות )סוף פרק יג( ומזה הגיעו לשפיכת
דמים בהיתר כמו שבארנו בספר במדבר סוף פרק לה ,היו גם כן )בהרבן בית
שני( עיקר המחטיאים את הרבים ת״ח גדולי תורה שעליהם צווחה תורה בשירת
האזינו ״עם נבל ולא חכם״ וכאשר יבואר ש ם . . .וכן דייקינן שני החטאים
הללו אע״ג שנראים לגו שהם רחוקים זה מזה הרבה ,באמת ממקור אחד יוצאים
בדבר הנראה שהוא מביא לידי פרנסה בריוח כאשר יבואר לפנינו ,שזה הייה
החשק לעבודת כוכבים בבית ראשון וזה היה אהבת הבצע בבית שני ,ועדיין
ה ר ח ב דבר :דברים ד ,ח
הוא מרקד בינינו.
*
כאהלי קדר כיריעות שלמה )שיר השירים א ,ה(
וכמו כן בבית שני שנרחב מפני שנאת חגם שגבר כל כך בישראל עד
שהגיעו לידי שפיכת דמים ביותר ,מה שלא היתה שנאה כזו בשום אומה
ולשון וגם לא הגיע תכלית שנאה לידי שפיכת דמים כל כך .ובזה אנו מתראים
לנבזים ושפלים לפני ״בנות ירושלים״ המת אומות העולם ,וגם היום שנאת חנם
מרקדת הרםה בינינו ואלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו כוי ,מה שאין
כן באומות העולם .אבל היא הסיבה שגרם לזה ,נאותם ומעלות נפשם ,והמשל
הוא ״כאהלי קדר״ ,דעיקר השנאה בין אדם לחברו ,הוא ההשתנות מדור לדור,
דמי שהיה חשוב בדורו והכל נשמעים אליו ,בא דור אחר ומהפכו על פי כחות
הנפש שנחלפו בדור הזה מהדור הקודם ,משום הכי מתרבה הקנאה והשנאה,
מה שאין כן בשכני ארץ ישראל לא הי׳ ההתחלפות מצוי כל כך ,וכנפש האב
כך נפש הבן במצב אחד היו עומדים על פי רוב ,והוא שאחרים אינם משתנים
ממצב כי אם לעתים רחוקות .אבל ישראל מתחלף בכל שעה מגבוה לנמוך
ולהיפך ,ועל זה המשיל ״כאהלי קדר״ ,דמי שדר בבית אינו משנה תכונת דירתו
אלא לעתים רחוקות ,מה שאין כן מי שדר באהלים ,נוטה יריעת האוהל בכל
שעה בתכונה אחרת ,וזה אינו חסרון באדם שדר באהלים שהרי באמת יש
עתים שראוי לשנות צורת הדירה ,אבל מי שדר בבית נוח לפניו לסבול ולא
לסתור ביתו ,משא״כ השכוני באהלים .וטעם השני על מה שאגו מגיעים משנאת
חנם לעון היותר חמור הוא שפיכת דמים ,הוא ״כיריעות שלמה״ ,שאלה שאינם
www.daat.ac.il
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
מוזהרים על שנאה אינם מיטנפים גם אם שונאים זה את זה ,משאי׳כ ישראלי
הוא מוזהר על ״ואהבת לרעך׳ ,״ולא תשנא את אהיך״ ועוד הרבה .וכיון שעובר
על זה הוא מתטנף ומסיח דעת משמירת נפשו שלא תבא לידי עון היותר המור
עד שמגיע לשפיכת דמים או לידי עלילת שוא וכדומה ,והיינו מפני ש מ נ י
״כיריעות שלמה״ שמתטנף מהר ועד הכיבוס הולכת ומתטנפת ביותר ,אבל
בכל מקום המשכיל מבין כמה יקרה היא יריעה זו ואחר שתתכבם תחזור
ללבינותה ונאותה ,וכך איש ישראל אחר שישוב ויטהר נפשו ,יעמוד על יקרי
מטיב שיר :שיד השירים א ,ה
ונאותו יותר מ״בנות ירושלים״.
•
וכד ןתוא בכל דור ודור :אע״פ שעיקר החטא המביא לידי רדיפת ישראל
משונאיהם הוא הפאר והגאות ושנוי צורת ישראל ,מכ״מ אם לא היתד .הפשיעה
בתורה מגיעה עד להשליך אותה ארצה כאמור ,לא היה בא לידי רדיפות כאלה
והיה העונש יותר קל ובאופן אחר ,אבל עון בטול תורה רק הוא גורם מצוי
הדין ,ורק הוא הוא יהרוח באופני שנאת שונאי ישראל גגדנו ,לבז ותנו ולהדריכנו
שאד ישראל :םוף פרק ח
מנוחה.
וכבר
היה
שמענו אשר
כ ן ז ה עשר
התורה
אחר
שנתברך
ש מ ס ,ואין זה א ל א
בתבואות
השדה
ה ש ג ח ת ה׳
כדי
ב ש נ ה זו
הששית
מה
שלא
ש י מ צ א ו רצון ל ש מ ו ר מ ש מ ר ת
וישוב ה א ר ץ וכן י ר ב ה נ ד ב ו ת מ י ר א י ה׳ ו ש ו מ ר י ת ו ר ה ,ו ב ז ה י ק ו י ם י ש ו ב ה א ר ץ
כ ש ל י מ ו ת ברצון ה ׳ ,ובן י ה י ו מ א מ י נ י ם ש א ם ל א י ש מ ר ו מ צ ו ת ש ב י ע י ת ה ר ב ה ע ו נ ש י ם יש
למקום
ית׳
כמו עצירת גשמים ו א ר ב ה
לבבנו,
דבמו קיום האומה
הטבעי
ב ה ל י כ ו ת עולם•
וכדומה
ורו•
ה כ ל ל יש ל נ ו
לדעת
ולשום א ל
ה י ש ר א ל י ת ת ח ת ז ר ו ע ו ת ע ו ל ם ׳ואין ק י ו מ ם ע״פ ש ב ל א נ ו ש י
ר ב י נ פ ת ל י צבי י ה ו ד ה ב ר ל י ן :
קונטרס
4
www.daat.ac.il
דבר ה ש מ ט ה
ה ר ב רפאל קצנלנבוגן
אתר דעת -מכללת הרצוג
<חס של בטול לרבנות
ב״הפרדם״ מחדש מרחשון ש.ז .נתפר־
סם מאמר מהרב ש .עלבערג ,בכותרת:
״יחם של ביטול לרבנים״ .אפריון מטיא
להרב עלברג על חעוז שנקט במאמרו
זה ,לגלות ולפרסם את הצעד והכאב מ־
ה״יחם של ביטול לרבנים״ הקיים בחלק
מםויים של היהדות ההדדית.
העזה זו ,העזה דקדושה של הרב על־
בערג ,לצאת בפומבי — בבטאון הרבנות
ההדדית של ארצות הברית — בבקורת
כה הריפה על ״העולם התורגי־הישיבתי״,
מצריכה שימת לב של עולם הרב־
גים בכלל ,ושל הצבור היהודי ,הקשור
והמהובר ל״עולם התודני־הרבני״ בפרט.
ראוי לציין שבקורת קשה זו ,נאמרה
מהרב עלבערג ,הקרוב בלבו וברותו ל־
״עולם התורני־הישיבתי״ .הרב עלבערג
מ צ א — כ נ ר א ה — ל נ ח ת ולחובה להת
ריע :״מה מרובים גדולי התורה האמי
תיים הנמצאים בעולם הרבנים״ .הכרזה
כזו היתה מתאימה ,לוא זו יצאה מפי
רבני הקהלות כקריאה אל ״בעלי הבתים״
שבקהלתם ובעדתם באמרם :מרובים הם
גדולי התורה האמיתיים העומדים בראש
קהלות ״הבעלי בתים׳ /אולם לעמוד על
הדוכן ולהתריע בקול ,שבעולם הדבגים
נמצאים גדולי תודה אמיתיים ,והמדובר
הוא הלא על הרבנים שה״שלחן ערוך״
ונושאי כליו ,נר לרגלם ואור לנתיבתם,
ועל אותם הרבנים מעידים ,שב׳״ה ,נמצ־
אים ביניהם גדולי התורה — ,אוי! מה
גדול הוא הצער ומה גדולה היא הכלימה
שהגענו למצב טראגי זה .הרב עלבערג
מנמק אמנם ,את הנהיצות וההכרחיות של
הצהרה זו ,וכותב :״ונגיד נא את האמת:
סבורים הם בגי הישיבות שגדולי תורה
נמצאים רק בין ראשי הישיבה דווקא״.
ומרשה אני לומר :הרב ש .עלבערג אכן
נגע בפצע העמוק הזה ,אבל לא פגע ב
שורש המהלה ההיא .ובהסתכלות ובהב־
טה מקיפה ומעמיקה בנקודת התורפה
של הנגע הממאיר הזו ,אנו מגיעים למחש
בה נוגה וקודרת ,לגודל הסכנה לניתוק
הקשר והאימון של ״בעלי-הבתים״ ,של
הצבור היהודי חעומד תחת משמעת ה
תורה לרבניהם .שהרי הביטול והזלזול
אינו לרב פלוני על שהתיר דבר התמוה
לרבים )עיין בשו״ע יו״ד סי׳ רמ״ב סעיף
י׳( ,או לרב אלמוני ,על שהביע דעו
תיו והגיוניו ,שהן בניגוד לתפישת ה־
יהדות המקורית )שם סי רמ״ג סעיף
ג׳(; הביטול והזלזול הוא כללי :״גדולי
תורה גמצאים דק בין ראשי הישיבה״,
כלומר ,שבכל אלפי הרבגים ,המשמשים
בפועל ,אין בנמצא גדול בתורה .במלים
יותר ברורות :ה״יתם של ביטול אינו
ל״רבנים״ ,כי אם ל״רבנות״ .וכאן הוא
האסון.
,
המרכז היהודי ,בכל מקום מושבו,
הקובע בחייו חרוחניים וההלכתיים ,היה
מאז ומתמיד :המוסד הרבני ״הרבנות״;
היינו ,הרב ובית־דינו ואפילו כשהיו נפר
צאים בעיר ובמחוז תלמידי הכמים גדו~
לים ,ואולי גם יותר גדולים בתורה מ־
רבני המקום ,בכל זאת ההנהגה חדוחגית
וההלכתית בחיי הקהל והצבור היתה ב-
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ידי ״הרבנות״ ,כלומר ,בידי רבני המקום
שנתמנו והופקרו ע״י ראשי ופרנסי ה־
קהל ,בהתאם לחוקי ודיני התורה .״הר־
בנות״ היתד .הסמכות העליונה של קבי־
עת ההלכה ופירושה — לפי היסודות
של השו״ע ונושאי כליו — בכל קהלה
ועדה.
מתפקידם והובתם של רבני העיר וה
קהל היה ,שבכל בעיה ושאלה ,הצריכה
עיון רב ושיקול דעת ,היה עליהם לעמוד
בקשר עם תלמידי החכמים הגדולים ה־
נמצאים בתחומם )וכך פוסק הברכי
יוסף ביו״ד סי רמ״ב ע״ש( .אכן ,הצבור,
הקהל — כפרט וככלל — ידע והכיר רק
את הרבנים המשמשים בפועל .הרב ב־
עירו היה נחשב כאב חדוחני של הקהל
בכללותו ושל כל יהיד ויהיד .הרב היה
״איש־םודם״ של בני העיר ,שלפניו היד,
מגלה כל קשי־לב וכל מר נפש את
מצבו וגורלו ,וממנו היו מקבלים עצה ו-
תושיה .גולת הכותרת של כל קהלה יהו־
דית היתה ״הרבנות״ .כמובן ,שמצב עי־
לאי זה לא גרע במאום מכבוד חכמים
שלא שימשו ברבנות בפועל :כל ת״ח
וצורבא מרבנן זכה לכבוד ולשם ,בהתאם
לדין התורה .אולם הקובע והמכריע בהו
ראות איסור והיתר, ,בכל מקצועות ה
הלכה ,ובהנהלה הרוחנית של הצבור ,היי
דק הרבנים ששימשו בפועל ,שנתמנו
והוחזקו כרבני המקום .גם תה״ח ה ג ד ר
לים ,ותהא גדולתם כמה שתהא ,הכירו
בסמכות העליונה של רבני העיר ,המ~
שמשים בפועל ,והכירו ברב העיר כ״מרא
דאתדא״ וכדבט בכל פרט ופרט.
,
ומתפקידם של הרבה רבנים היה —
כמעט בכל דור ודור — לתפוש ולההזיק
ישיבה ,ורב העיר כיהן ושימש גם כראש
ישיבה .וכל ראשי הישיבות ,ממאות ב~
שנים ,כיהנו כרבנים בפועל בעירם ובמ־
,חוזם :המהרש״ל ,המהרש״א ,המהר״ם׳
הפני יהושע ,החומים ,הנודע ביהודה׳
רע״א ,ר׳ חיים מוואלזין ,ההתם סופרי
כל ראשי הישיבה מוואלזין ומפרשבורג
עד השואה ,היו כולם משמשים ברבנות
בפועל בעירם .כמו כן ,ראשי הישיבות
מיר ,סלובודקא ,םלוצק טלז ,פונוביז׳
קריניק ,בריינםק .ולובלין כיהנו כרבני
עירם .״ראש ישיבה״ בלי רבנות בפועל,
כמעט שלא היה בנמצא .אמנם כ ן :ב
שנים חאחרונות היו ״ראשי ישיבות״
מפורסמים שלא שימשו כרבנים בפועל,
אולם מספרם לא היה רב ,ונחשבו כיחי־
דים .ובבל כינוסם ואספות של גדולי הדרי
— מקדמת דנא ועד הזמן האחרון —
רוב רובן של הנאספים היו רבני הערים
יחידים היו גדולי
ורק
והקהילות
התורה שלא השתמשו בכתר הרבנות.
כי ״הרבנות״ ורק ״הרבנות״ היתה המם־
גרת השומרת על חיי התורה והמצוה
בצבור היהודי בכלל ובפרט .ובמקרה,
שרב הקדיח ,ופנה עורף לקדושת ההלכה
המקורית — לפי מסגרת ״השלהן עדוך״
ונושאי כליו — ידע הצבור היהודי לפ־
דוש ממנו ,והכתיר לו רב אחר במקומו,
ולא נשאר חלל ריק בצבור הזה .וכך
היה גם בהוםדה של ״אגודת ישראל״;
למוסד העליון שלה — בהכרעת שאלות
ובעיות צבוריות וכלל-ישראליות ע״פ דעת
תוחה ,הקימו ״מועצת גדולי התורה״ ,ש
כמעט כל הבריה היו )מלבד האדמו־
די״ם ,המנהלים הרוחניים של הצבורים
החסידים( אך ורק רבנים המשמשים
בפועל ,שידיהם עסוקות בשפיר ובשליא,
וגם ב״מועצת גדולי התורה״ הארצית,
של כל מדינה ומדינה ,היו רוב רובן של
חבריה רבנים המשמשים בפועל .והרב
עלבערג במאמר שפירםם ב״דאס אידי־
שע ווארט״ )בטאון ״אגדת ישראל ה־
6
www.daat.ac.il
,,
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמריקאית( גליון ,99מחדש טבת־שבט
תשכ״ה ,בשם ״לומדות של פולין וליטא״,
מגדיר במשפט מלוטש מאד את המקום
שהרבנות תפשה בישראל ,בכותבו ״המר
שג ראש ישיבה היה זר ,הרבנות היתד.
הביטוי של מלכות התורה״.
הרפורמיים למיניהם הצליהו ,לצערגו
הגדול ,לנתק אברים שלמים מהצבור ה
יהודי — שחיו היי התודה והמצות .הם
הובילו הלק מהעם היהודי לחיי הפקרות
ולפריקת עול מלכות שמים ,להתבוללות
ולטמיעה .הם הצליחו ,לדאבוננו הרב,
לחרחיק חלק גדול מהנוער היהודי ,מ
תורתנו הכתובה והמסורה ומגושאי דב
רר .,אולם ,לא יכלו — עם כל התאמצו
תם ,יגיעם ועמלם הרב — לגתק את ה
ציבור היהודי בכללותו ,הצבור המאמין
בתורה מן השמים ,הצבור הקשור ו מ ח ד
בד ל״שלחן ערוך״ ונו״כ ,מ״הרבנות״.
במלים ברורות :הסמכות העליונה של
הצבור הכשר הזח — כצבור וכיחיד —
בקביעת ההלכה והדין נשארה במסגרת
ובתהום ״הרבנות״ .כלומד :הרבנים דר
המשמשים בפועל אשר הומתו והתמחו
בהוראות איסור והיתר ,בכל מקצועות
ההלכה ,והדין ,הם הם הקובעים והמכ
ריעים — ליחיד ולצבור — מה מותר
ומה אסור ,לפי כללי ההלכה .ולכן ,קיתו-
נים של לעג וקלם היו נשפכים על הרב
נים .ובםיסמא של ״רבנים עליך ישראל״
פנו תמיד כל החילוניים ,הריפורמיים,
המתבוללים והקונסרבטיבים ,לכל סוגי
הם ,לצבור היהודי המאמין ,במגמה,
לשלול את הסמכות הזו ,סמכות ההלבה
ודיני התורה ,מ״הרבנות״ .הם מרשים
לעצמם ,לבזות את תח״ח ,ואולי גם
להחשיבם ,בתור ״חכמי ישראל״ כ מ ל ד
מדים ,אבל לא כרבנים ,בקובעי ההלכה
וכמכריעים בחיי ההלכה והדין .וכשב*
ארצנו הקדושה נתעוררה — ע״י שונאי
ומנדי תוה״ק — השאלה הכאובה והמב־
אישה ,״מי הוא יהודי׳ /פנה ראש ממש
לת ישראל דאז ,מד בן גודיון בשאלה זו,
ל״הכמי ישראל״ ,ובעקשנות עמד על
דעתו לא לפנות בשאלה זו ל״דבנים״.
נמוקו :הפשוט והמובן היה שה״רבנים״
מותתמים ומסוגרים במסגרת ההלכה ה ד
דין — לפי הש״ע — ולאידך ,הרב-
נים הריפורמים והקונסרבטיבים אינם
מתימרים שהם פוסקים וקובעים לפי ה־
הלכה .להיפר :הם מתריעים בקולי־קו־
לות ,שההיים וצורתם הם הם הקובעים
את ההלכה ולא ההלכה קובעת את תוכן
וצורת החיים וכך כופרים ביםודות וב־
שורשי ההלכה .לעומת זה ,הרי השם וה
מושג ״חכמי ישראל״ אינו קשור ואינו
צמוד לשום מסגרת .ובדוב חתאמצות
מצד המפד״ל ,השפיעו על בן גודיון
להכניס שנים או שלשה רבנים המשמ
שים בפועל ,ברשימה של ״חכמי ישראל״
ולמדים אנו מזה :שה״יהם של ביטול
לרבנים״ הוא בעצם ״יהם של ביטול
לרבנות ׳ .וזה נותן עזר וסיוע לא מעט
לם״א ,לנגוח ,ולנתוש ,לנתץ ולהדום
את המוסד !המקודש ,זח מאות בשנים ב
חיי הכלל הישראלי ,״מוסד הרבנות״,
לפרוץ ולעקור משורשר .את מסגרת
הרבנות; ואין הבדל אם הזלזול והביטול
יוצא מחוג ״בעלי בתים פשוטים״ או
מהוג ״עולם התורני־הישיבתי״ .ואולי זה
עוד יותר מסוכן ,מזיק וטרגי.
ומרשה אני לי להוסיף בביאור הסכנה
הגדולה היוצאת מהזלזול והביטול לרב
נים .מסגרת הרבנות גודרת וגובלת את
הרב לא לצאת מתחומי ההלכה וכלליה
המקובלים ,ומחנכת אותו ל״דרד־אדץ״
לפוסקים שלפניו .שום רב בישראל
לא יעיז לפסוק הלכה — לא רק נגד ה
7
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב״י והדמ׳׳א המגן אברהם והט״ז ,הש״ך
והםמ׳׳ע ,הב״ש וחחלקת מהוקק ,הגר״א
והפרי מגדים ,הוא לא ירהיב עוז בגפשו
לפסוק גם נגד ה״באד יצהק׳׳ וה״עין
יצחק״ )מר׳ יצהק אלהנן מקובגא( ,ונגד
ה״בית יצחק )מר׳ יצחק שמלקיש( ,אם
לא בראיות ברורות ומוצקות ומאםמכוד
אות מקדמאי .אינני מדבר ממקרים יוצ-
אים מן הכלל ,שרב מעיז בנפשו להתיר
דבר התמוה לרבנים ,שבמקרים כאלה,
הרי רוב רובן של הבדיו הרבנים יוצאים
בהתנגדות גלויה על הוראה תמותה זו ,והוא
נשאר ״יוצא דופן״ .מה שאין כן בעולם
הישיבות ן כאן השטה הוא בלי גדר ובלי
מעקה וסיג) .כמובן שכוונתי לישיבות
שהרמי״ם שלהם אינם רבנים המשמשים
או ששימשו בפועל בדבגות ,וגם לא
לישיבות הותיקות הירושלמיות שכל ה
מושג של ״ראש ישיבה״ המקובל ב״עולם
התודני-הישיבתי״ לא היה מוכר כלל
וכלל( ,קיימות ישיבות שהר״ם והמגיד
שיעור מרהיב ע ח בנפשו ,לפעמים ,ל
באר ולפרש דברי הדמב״ם ,בלי שיםוד
לב ועיון במבארי ומפרשי הרמב״ם דר
קידמים ,כמו המ״מ ,הכ״מ הלח״מ ,דר
ה מ ׳ < תמרכבת המשנה ,ושער המלך.
לפעמים ביאוריהם של בני הישיבות ד
ראשיהם הם בניגוד גמור לדברי ה מ מ ד
דים הקדמונים ,ואינם מוצאים ל נ ח ת ,
מצד הכבוד והד״א לפחות לומר — כ״
הקדמה לביאורם והידושם י -הביטוי ה
שגור בספרי מאוריגו ומוריגו :״לולי
דמםתפינא הייתי אומר״ .כמה מדת דרך
ארץ וידאת הכבוד לגדולי הדודות ש
לפנינו השריש בלבב לומדי התורה,
המשפט הקצר הזה :״לולא דמםתפיגא״.
ובזמננו אנו ,לצערנו הגדול ,הלא נדי־
דים הם למאד הביטויים :״לולי דמםת־
פינא הייתי אומר״ ,או ״לא זכיתי להבין
8
דבריו״ ,או ״ה׳ יאיר עיני בתורתו״•
דרך זו גרמה במקומות רבים לחידול
הלימוד והעיון בביאורי ופירושי הש״ם
המקובלים :המהדש״ל ,המהדש״א ,ודר
מהר״ם שהיו להם הוקם של כל צורב׳
מתלמיד צעיר בישיבה עד רבותינו ד.ג~
דולים בכל הדורות שלפנינו .ד ר י
הלימוד של העולם הישיבתי כיום ,הביאה
שספרי פני יהושע ,קצה״ח ,נתיבות ,דר
תומים ,הפלתי ,שער המלך ,המהנה אפ״
רים ,המהרי״ט אלגזי ,האבני מילואים
הצל״ה ,שו״ת המבי״ט ,המהרי״ט ,הנוחנ
ביהודה ,ההפלאה ,המקנה ,הישועות יעקב׳
הפרי מגדים ,ההתם סופד ,תשובת רע״א׳
חידושי הרי״ם בית יצחק ,באר יצחק
וכדומה ,נחשבים בעיני רבים בעולם ה״
תורני־הישיבתי כספרים צדדים ,המיוע־
דים דק לבעלי הודאה המתעסקים בי
הלכה למעשה ,ולא כמורי דדך הלימוד
וכמעצבי השיטה והקו להבגה בגפ״ת
ובדברי רבותינו הראשונים ,הפרשנים ר
הפוסקים שעל ברכיהם התהנכו והתגדלו
כל לומדי ותלמידי הישיבות מקדמת מ א .
כך אנו עדים לשני מבצרים :מבצרו
של עולם הישיבות הגדולות ,מלא כוחות
תוססים של מחדשי חרושים וסברות ח
דשות — ומבצרו של עולם הרבנות,
מלכותו של ה״מרא דאתרא״ .משך דורות
רבים ידענו לשמור על איתוד נפלא של
שני המבצרים ע״י מסירת שני המפתחות
לשומר אחד ,רב הקהלה .עכשיו נםרדח
ההבילה ומחויבים אנו לשמור על כבוד
הדדי .שני המבצרים היונים הס לנו ,על
אף ההבדלים בגישה הפנימית והחצונית
בשטחים רבים .השוני בפנימיות גדם גם
להבדלים חצוניים .שוני זה מתבלט ב*
מדות ותכונות של שני העולמות .״תל
בושתם״ של רוב הרבנים המשמשים ב־
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פועל ,העוסקים בהלכה למעשה ,בשו״ת,
בבעיות ובהלכות האקטואליות .היא ״ענ-
ותן ושפל ברך ,שייף עייל שייף ונפיק״,
ביטול ערך עצמי ,כמאמר הז״ל ״אין
דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשים
עצמו כאין״ )סוטה כא( .התגהגות זו
חקוקה — מאז ומעולם — על לוח לבם
של רוב הרבנים העוסקים בהוראות אי
סור והיתר ובפתרון בעיות ושאלות ה
עומדות על הפרק .בו בזמן ישנם רבים
בעולם הישיבות המתעטפים בטלית של
״ויגבה לבו בדרכי ה׳״; בידם דגל התורה
שעליו הרותים דברי הז״ל :״מקום הני
חו לו אבותיו להתגדר בו ,מכאן לת״ח
שאמר דבר הלכה אין מזיהין אותו ) ת ר
לין ז( .הגאוה מתפשטת גם לתחומים ש
אין לתת לה דריסת רגל כלל וכלל.
״יהם הביטול לרבנים״ זה הוא בעצם
ביטול וזלזול ל״רבנות״ .שהרי ״ביטול
לרבנות״ פירושו ״ביטול הרבנות״ ה״ו.
העולם ה״בעלי-בתי״ ,הצבור העוסק ב-
הויות העולם הזה ,אין לו קשרים עם
״חכמי ישראל״ וברוב המקרים לא עם
״ראשי הישיבה׳ /הוא קשור ומהובר ב
עבותות אהבה ומסירות ל״רבנות״ ,כ ל ר
מר .לרבנים העוסקים בשאלות יום יום,
להלכה ולמעשה? אתם ועמם הוא בא
במגע ,להם הוא מביא את פסיקותיו,
שאלותיו ובעיותיו .וכבבת עין צריכים
לשמור על השורש הקדוש הזה ,השתול
זה מאות בשנים בלבב כל יהודי השומר
תורה ומצות ,שלא יקצץ ולא יםגם,
וחובה קדושה מוטלת על גדולי הרב
נים׳ בארץ ובגולה ,לחפש דרכים ולטכס
עצה היאך לגדור את הפרצה הזאת ר
היאך לההזיר העטרה ליושנה.
ולהרב ש .עלבערג ייאמר :יחס הביטול
לרבנים ,יצא כבר מ״םוד הצמצום״ ,ז .א.
הביטול ל״רבנים״ אינו מצטמצם ר ק ״ב
עולם הישיבתי״ ,ולצערנו הגדול ,התפרץ
כבר מתוץ לכותלי הישיבות ,ראשיהן ומ
נהליהן .בהוגי ״בעלי־בתים״ — העומדים
בשתי רגליהם בתחום היהדות התורתית
— מורגש יתס של ביטול ל״רבנים״ ,מו
רי הוראות ,והגיע המצב שאינםטאנצים
גבוהים ורמים הולכים ונוםדים ,אשר בם
משתתפים כל סוגי תה״ה ,אבל נקיים ו־
טהורים הם מת״ה העוסקים בהוראות
איסור והיתר ,מת״ה העומדים בקשר מת
מיד עם ״בעלי־בתים״ להשיבם דינים ו
הלכות בבעיות ושאלות יום יומיות.
אפשר להבין שגורמים אובייקטיביים ה־
ביאו למצב כזה ,אולם תהיינה הסבות מה
שתהיינה ,להניה מצב זה ,מצב של ביטול
וזלזול ל״רבנים״ ו״מורי הוראות״ הוא מ
סוכן מאד ,והרת אסונות ליהדות התור־
תית .כי אין תחליף למוסד העתיק ,הישן
נושן ,״הרבנות״ ,רבנות ההלכה .יש א
פוא ללהום נגד הסבות והתנאים שגרמו
לזה ,ולשמור לנצור ולנטור על המסגרת
העתיקה ,מסגרת הרבנות ההלכתית בעם
ישראל.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ק ל מ ן בהנא
הגהות רי־ף ומרדכ* דפוס חדש
הרמ״א ב״דרכי משה״ לאו״ה* סי׳ נ״ו ם״ק ה׳ אומר :״מצאתי בהגהו׳ מרדכי
׳ אליעזר
,^ ,ך,
בדפוס החדש פ׳ תפילת השחר ב י ר ו ל י
כד ע ט איש״ר כו׳ וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי עכ״ל״.
ש
ק ו ם
מ
ב י
ד
ב
ר
ה
א
מ כ א ן
מ
ר
ר
ע״פ זה קבע הרמ״א באו״ה סי׳ נ״ו סעיף א׳* :ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל
דבר שבקדושה״ .ובמגן אברהם שם ס״ק ד׳ נאמר :״כ״כ הגמ״נ בשם הירושלמי״ .וכבר
הגיהו בדפוסים ״הגמ״ר״ במקום ״הגמ״נ״.
עלינו למצוא מקורו של הד״מ ,שמביא א ת הירושלמי בשם ״הגהו׳ מרדכי בדפוס
החדש תפילת השחר״ .והנה כידוע יש הגהות מרדכי שונות .יש מהן שהגיה הרמ״א
עצמו והן מודפסות עם המרדכי ויש מהן הנקראות בשם ״הגהות מרדכי״ ונדפסו בצרוף
למרדכי ולפעמים אף הוכנסו לתוך ספר המרדכי עצמו ושחברם ר׳ שמואל שליטשטט
בעל ״קיצור מרדכי״ או ״מרדכי הקטן״ .אך בהגהות מרדכי אלה לא נמצא מאמר
זה המובא ע״י הרמ״א.
2
והנה ציץ הרמ״א עצמו שמדובר ב״הגהו׳ מרדכי בדפוס החדש״ .ואת אלה בידינו
למצוא.
בד״מ סל׳ ג״ו מובא בם״ק ד׳ ״מ]צאתי{ כ]תוב[ בהגה׳ אלפסי ההדש במרדכי
ד ב ר מ ת דף נ׳יב ע״ב וז״ל מאן דעיל בבי כנישתא ואשכח הש״צ ביהא שמיה דבא
מברך אע״ג דלא שמע קדיש דמעיקרא כלל עני בהדי צבורא״ ו כ ו ׳ .ממראה מקום
זה מתברר שלפני הרמ״א היה הרי״ף והמרדכי דפוס בראגאדין ה׳ אלפים שי״ב .והמעי?
שם ימצא הגהות מודפסות בשולי הגליון בין לרי״ף ובין למרדכי .בדף נ״ב ע״ב
נמצאים לנכון הדברים המובאים בשם ״הגהת אלפסי החדשים במרדכי דברבות״ ואבן
גם בפרק תפלת השחר מובאים בשולי הגליון אותם דברי הירושלמי המובאים בד״מ
בשם ״הגהו׳ מרדכי בדפוס ההדש״ .להגהות אלה אין כל שם על הגליון והן מודפסות
סתם .בשער ה ס פ ר נאמר :״רב אלפס הלק ראשון מסדר מועד עם כל הדברים אשר
היו על לוחות ספרי אלפסי הראשונים וניתוסף על שתי כתפי האפוד אשר חוברו לו
מפה ומפה הם כתובים לכתף האחד ציונים על פרטי פסקי הרב זל באיזה מקום
מהיבוריהם הביאום שלשת הרועים מיימוני :וםמ״ג :וטור :ולכתף השני מהלוקת אשר
לבעלי התוספות ומיימוני וסמ״ג וטור ויתר הפוסקים ומפרשים החולקים עם הרב
3
4
1
הננו מצטטים ? ל פי דטום ראשון של ד״מ ל א ו ״ ח פיורדא תק״ב.
2
ע׳ ״שם הגדולים״ ערך ״קצור מרדכי״ וע׳ מכ״ןי חדשי ברםלוי )]) (^101כרך 26ע׳ 429ולהלן
3
בדברי ד״ר ש• כהן.
וע׳ ברמ״א נ״ו א׳ שמובאים גם דברים אלה ו כ מ ק ו ר להם ״הגהות חדשים במרדכי דברנות״.
4
הועתק
א׳
7
במאמרו של א .מ.
הברמן:
המדפיסים
בני ר־
•73
10
www.daat.ac.il
יעקב
פרענצוני
בוויניציאה
ב״ארשת״
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלפסי זל עם איזה דינים מחודשים וקושיו׳ ותירוצים .ועוד ניתוםף עליו חדושי
ריא׳׳ז שהוא ר ב ע ו ישעיה אחרון זל :ובתוך גוף הספר מצד עמוד הפנים סימנים
לבל פסחי הרב זל באלפא ביתא אשר נלקטו אהד לאחד והושמו בסוף הספר :וגם
לספר המרדכי באותות מסודר יפה להלכות מכל פרטי דיניו בקיצור וגם הגהות ניתוםפו
על המרדכי כל אחת ואחת במקומו אשר מסדר זה ימצא האדם א ת מבוקשו :ועל כלם
נדפס ספר המאור הגדול ומאור הקטן מהרב הגדול ר ב ע ו זרחיה הלוי אשר השיג
על רב אלפס :וגם ספר מלחמת ה׳ אשר היבר הרמב״ן זל עם התשובו׳ אשר
השיב על ר ב ע ו זרהיה זל :ומאלו החיבורי׳ נדפס סדר מועד וסדר נשים בפני עצמן
וסדר נזיקין נדפס סביבו:
כל אלה יגעתי ומצאתי לזכות בהם את הרבים נאם מאיר בר יעקב איש פארעץ
נדפס
במצות מיםיר אלויזי בראגדין בן האדון מיסיור פירו בראגדין בשנת חמשת
אלפים ושלש מאות וי״ב לבריאת עולם בשנה שביעית לאדונינו הדוכום פראנציםקו
דונא יר״ה״.
גמצינו למדים מזה שהמהדיר ר׳ מאיר בר יעקב איש פארינץ הוסיף לרי״ף
ולמרדכי הגהות הכוללות ציונים מספרי פוסקים שונים וכן את הידושי ריא״זג,
הדפסת הרי״ף והמרדכי נסתיימה בסיון שי״ב ,כאמור בסוף הכרך האחרון .8
בתקופה ההיא הודפס הרי״ף והמרדכי גם בסביונטה ע״י יוםטינין מתחרהו של
בראגאדין .בשער ספר זה נאמר:
״הלק ראשון מהלכות רב אלפס זצ״ל עם כל הנמצא בספרי האלפםי
שנדפסו לפניו עד היום הדשים גם ישנים.
והגהתי והוספתי בזה על אשר היו לפני המחלוקות אשר לבעלי
התוספות ומיימון וםמ״ג וטור ויתר מן הפוסקים והמפרשים עם הרב אלפסי
ז״ל עם איזה דינים וקושיות ותירוצים והידושי רבינו ישעיה אהרון ז״ל
הנקראים בשם שלטי הגבירים י . . .אשר כל הנזכר הוליד והצמיה המדוכא
ביםורין ומוטל במטה יהושע בועז מברוך יזיי׳יא }יראה זרע יאריך ימים[
בכמ״ר שמעון זלה״ה ותהי ראשית מלאכתו בעיר סביוניטה יום ר״ה אדר
שנת ו״א־ל ש־ד־י יתן לכם רהמים״.
בסוף הכרך האתרון אנו קוראים:
״והיתה השלמתו בחדש אייר שנת שט״ו לפ״ק פה םביוניטה״.
ואכן נמצאות ההגהות שצויינו ע״י הרמ״א כהגהת אלפסי ההדשים ב״ישלטי
הגבורים״ .אותה הבאה מהירושלמי שמביא הד״מ בס״ק ה׳ נמצאת ב״שלטי הגבורים״
למרדכי פרק תפלת השחר )דף מ״ז ע״א במהדורת ראם( אות ה׳ .וההגה שמביא הד״מ
5
עלינו לציין שלרי״ף סדר נזיקין )כרך ג׳( ח ס ר ו ת ה ג ה ו ת אלה ה י ו ת ושם הדפים המהדיר א ת
ה מ א ו ר ו ה מ ל ח מ ו ת בשולי הדפים ו נ א מ ר ו בשער לסדר נזיקין ,ו מ א ל ו החיבורים ] כ ל ו מ ר המאור
והמלחמות[ נדפס סדר מו?ד וסדר נשים בפני עצמן ולא סביבו
גמר הדפםתן ו ב ע ת ה ד פ ס ת סדר נזיקין
באו לידי על כ ן נדפס
ב ס ב ת כי ל א היו
זו
בפני עצמן
וזו
בידי עד
סביבו״.
אך במרדכי נמצאות ה ה ג ה ו ת גם בנזיקין•
6
7
ע׳ אצל ה ב ר מ ן ע׳ .74
שלטי הגבורים נדפסו גם לרי״ף נזיקין.
www.daat.ac.il
11
ע״בהרצוג
נ׳י׳במכללת
בדףדעת -
בס״ק ד והנמצאת בבראגאדין אתר
נמצאת בשה״ג למרדכי פרק שלשה
שאכלו )דף מ״ז ע״א במהדורת ווילנא( אות ד׳ )וביוסטיניאן דף נ״ג(.
ונציין עוד כמה הבאות בד״מ מהגהות אלפסי ומרדכי שנמצאות בשלטי הגבורים.
ב״דרכי משה״ לאו״ח ל״ב ס״ק י״א איתא :״מ]צאתי[ כ]תוב[ בהג״ה אלפס החדשי׳
ולא יפסוק בפ׳ קדש בין בחדש האביב בין והי׳ כי יביאך שהכל פרשה אחת היא
עכ״ל״ .הבאה זו נמצאת בשלטי הגבורים להלכות תפלין )מהדורת ראם דף ו׳ ע״ב(
אות ג /דברי ריא^ז.
,
בד״מ לאו״ה מ״ג ם״ק א׳ מובא :מיהו בהג״ה אלפסי פ׳ מי שמתו כ ת ב . . .דאסור
להשתין בעוד תפלין בראשו גזירה שמא יפיה כי כן דרך המשתינים עכ״ל .והדברים
נמצאים בשה״ג לרי״ף ברכות פ״ג )ראם דף י״ד ע״א( אות ח /דברי ריא״ז.
בד״מ לאו״ח מ״ד ם״ק א׳ מובא :כת׳ בהגה׳ אלפסי פ׳ מי שמתו והילדים שהיו
נשותיהן עמהן תולצין אפי׳ ביום כשנבנס׳ ל ש ע ת עראי שמא יבואו לידי הרגל דבר,
עכ״ל .והדברים נמצאים בשה״ג שם) ,שם ע״ב( אות ג׳׳ לשון ריא״ז.
בד״מ לאו״ח מ״ט ס״ק א׳ מובא :מצאתי בהגה׳ אלפסי דמגילה שכת׳ דהא דאםור
ל א מ ת ענל[ פ]ה[ דווקא יחיד אבל ציבור ביחד שרי׳ ולכן עוני׳ כולם מי כמוך ב ו /
והדברים נמצאים בשה״ג לרי״ף מגילה פ״ד )ראם דף י״ד( אות א׳.
בד״מ לאו״ה ע״ט ם״ק א׳ ״בהגהו׳ מרדכי החדשי׳ פ׳ תפילת השחר״ וכן ברמ״א
לשו״ע שם סעיף א׳ — ונמצא בשה״ג למרדכי פ ר ק מי שמתו)!(׳)ראם מ״ו ע״ב( אחת ה׳.
בד״מ לאו״ח צ״ד ם״ק א׳ ״כת׳ בהגה׳ אלפסי התדשים סוף תפלת השח׳״ — ונמצא
בשה״ג לרי״ף )ראם כ׳ ע״ב( אות ג׳.
שם ם״ק ג׳ ״ובהגה׳ אלפסי החדשים ם״פ תפלת השח׳״ — ונמצא שם אות בי.
בד״מ אה״ע סי׳ א׳ ם״ק ט׳ ״בהגהות אלפסי פ׳ הבא על יבמתו״ וברמ״א לשו״ע
שם סעיף י״ג בשם ״הגהות אלפסי פרק הבע״י בשם ]רי[א״ז״ — נמצא בשה״ג יבמות
פ״ו )ראם י״ט ע״ב( אות א׳.
בד״מ אה״ע סי׳ ב׳ ס״ק ב׳ :״ומצאתי כ ת ב בהג״ה אלפסי בדפוס החדש פרק י׳
יוהםין״) ,וע׳ ברמ״א לאה״ע ב׳ סעיף ה׳ בשם הגהות אלפסי( — ונמצא בשה״ג לקדושין
פ״ד )ראם דף ל׳ זדב> אות ב׳׳ לשון ריא״ז.
בד״מ אה״ע סי׳ ה׳ ס״ק ה׳ :״בהגהת אלפסי פרק במה בהמה״ )וע׳ רמ״א אה״ע
סי׳ ה׳ סעיף י״ג( — ונמצא בשה״ג שבת פ״ה )ראם כ״ד ע״ב( אות א׳.
דוגמאות אלה מספיקות להוכיח כי הרמ״א התכוון בהגהות אלפסי דפוס ה ד
ובהגהת מרדכי החדשים — ובנוסחאות כעין אלה׳ ללשון ההגהות שבגליון הרי״ף
ותמדדכי דפוס בראגאדין )ה׳ אלפים שי״ב( אשר נדפסו שם ע״י ר׳ יעקב בר׳ מאיר
איש פארעץ ,ואשר הוכללו אה״ב בשלטי הגבורים ע״י ר׳ יהושע בועז מברוך * .והנד,
ר׳ יעקב בר׳ מאיר איש פארינץ ,ציץ שהוסיף לרי״ף מ״מ לספרי שאר פוסקים באמרו
בשער ,׳לכתף האחד ציונים על פרטי פסקי הרב ז״ל באיזה מקום מחבוריהם הביאום
שלשת הרועים מיימובי וםמ״ג וטור״ .ובמלאכה הזאת קדמו ר׳ יהושע בועז מברוך
במהדורת הש״ס דפוס יוםטעיאן )בשנים ש״ו — שי״א( ,עיץ על כך ״מאמר על הדפסת
התלמוד״ לררג״נ רבינוביץ )מהדורת הברמן ע׳ מ״ח( .והמגיה במהדורא זו היה ר׳
ש
ז
•7
12
וזן׳ ״יין ה ט ו ב ״ להגר״י גסים שליט״א או״ח סי׳ ל׳ שציין ה מ ק ו ר בשלטי ה ג מ ד י ם .
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
משלם בבמ״ר שמעיה זצ״ל )עיי״ש( והוא היה אח״כ המגיה של הרי״ף בראגאדין אשר
בו אנו עוסקים )עיי״ש ע׳ מ״ט בהערה ובמאמרו של הברמן ״בארשת״ א׳ ע׳ .(74
והנה המתלוקת ההדיפה בין יוםטיניאן ובראגאדין ידועה ומפורסמת ואין כאן
מקום לדון בה .נציץ רק בשטח היהסים ביניהם את המובא ע״י הרב י .אבידע ב״סיני״
כרך ל ע קמ״ב שברמב״ם דפוס יוםטיניאן הועתקו הגהות מהר״ם פאדובה מרמב״ם
דפוס בראגאדין והוסיף בדפוס יוםטיניאן דברי בלע על מהר״ם פאדובה בהקדמה
להגהותיו *״י .
ועוד כמה מלים ליחס שבין ההגהות שבדפוס בראגאדין ובין ״שלטי הגבורים״.
השוואה שטחית מראה ש״שלטי הגבורים״ למרדכי ברבות הנו זהה עם ההגהות למרדכי
שבדפוס בדאגאדין .לעומת זאת נוספו ב״שלטי הגבורים״ לרי״ף הגהות נוספות על
ההגהות שבדפוס בראגאדין .נלך לפי סדר ההדפסה של ״שלטי הגבורים״ שבמהדורת
ראם המצויה בידי כל ,ואשר הנדפס שם זהה עם ״שלטי הגבורים״ מהדורא קמא
שביוםטיניאן.
בדף א ע״ב )ראם( יתרה על בראגאדין הגה א׳ וכן ההגה המתחילה ״וכתב
הראש״ עד סוף העמוד.
,
,
7
,
בדף ב׳ ע״א בהגה ב׳ :בראגאדין 5רי״ף .יוסט וראם :רי״ץ גיאות.
יתרה בדף זה הגה ג ,ו .
בדף ג ע״א יתרה הגה א׳.
בדף ג ע״ב יתרה הגה ג /
בדף ד׳ ע״א בהגה ד׳ )ראם וכן יוםטיניאן( מתהילה :כתב הראש האידנא וכו׳ן
בבראגאדין הסרות המלים :כ ת ב הרא״ש .כמקור הגה זו צויץ הטור ,והדברים נמצאים
בטור או״ח ד ומתהילים במלים ״ומיהו א״א ז״ל כתב בתשוב׳ שאלה וז״ל״.
,
,
,
,
,
,
יתרה הגה ה .
דף ד׳ ע״ב יתרות הגה א /ב .
,
ב.
אתרי שהוברר מקורו של ״הדרכי משה״ ננסה לעמוד עוד על ״הירושלמי״ עצמו.
נהזוד על לשונו :״קום כי ד ב ר ה׳ אליך .מבאן אמר ר׳ אליעזר כד ענו אמן יהא שמיה
רבה ופו וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי״ .וכבר העיר ב״מגן אברהם״
)לאו״ה נ״ו ם״ק ד ( שכתוב זה איננו קיים כלל ,ויש ר ק כתוב ״ויקם מעל הכסא״.
הכוונה היא לכתוב בשופטים ג׳ כ׳ בקשר לדבר אהוד לעגלון :״ויאמר אהוד דבר
אלקים לי אליך ,ויקם מעל הכסא״.
״ירושלמי״ זה מובא גם )ע״י ר אליהו בן משה די ווידאש בספרו ״ראשית הכמה״
שער היראה פרק ט״ו )מהדורת יוזפוף תרכ״ח ל״ח ע״ב( .הספר ״ראשית הכמה״
נשלם בצפת בשנה של״ה ונדפס לראשונה בויניציאה בשנה של״ט .ולשון ה״ירושלמי״
הנו מדויק כלשון המובא ב״הגהות״ .אפשר לשער כי זה הוא מקורו.
אך הירושלמי עצמו לא נמצא מקורו .הדבר יוצא ברור מדברי האהרונים המובאים
,
,
,
•״ד ע׳ שו״ת הרמ״א סי׳ י׳ שהרמ״א ה כ ר י ע ל א ס ו ר קניית ה ר מ ב ״ ם ד פ ו ס יוםטיניאן ל ט ו ב ת ה ר מ ב ״ ם
מהדורת
מ ה ר ״ ס סאדובה בדפוס בראגאדין.
www.daat.ac.il
13
,,
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
ב״שדי חמד״ )מהדורת ״קה״ת א תקע״א ולהלן( ב״פאת תשרה״ מערבת הבי״ת סי׳
כ״ט וצויין הדבר ע״י ר׳ בער ראטנער ב״אתבת ציון וירושלים״ לברכות ע׳ 135׳
וכן ע״י ר׳ זאב מאלף ראבעאביץ ב״ירושלים״ של לונץ כרך ז׳ ע׳ ,158וע׳ מה
שהעיר עליו ר׳ שלמה באבר שם ע׳ .233
וישנו עוד מאמר מקביל המובא בשם הירושלמי ״כל הברכות מעומד״ .כנראה
מקורו הקדום ביותר בשם הירושלמי הוא ב״אשכול״ )מהדורת רצב״א( הלכות ברכות
הודאה ע׳ .51וכבר ציין ב״ינחל אשכול״ שאיט יודע מקומו בירושלמי .
והעירו כבר חחל מר׳ צבי הירש חיות״ שיש הרבה מובאות בשם הירושלמי
בדברי הקדמונים ובירושלמי שלט אינם .יש המניהים ,כי הלק מההבאות אמנם מקורם
בירושלמי כפי שהיה בידי קדמוניט והושמט מהנוםה ש ב י ד י נ ו ״ ,ויש הסוברים,
כי בעיקרם הם לקוהים ממדרשים ארצישראליים ,אשר כוט בשם ״ירושלמי* ״ ,
ואולי מתוך ספר קדמון שעיקרו היה ט ס ת ירושלמי מקוצר בתוספות שונות מהבבלי
ממדרשים וספרות ה ג א ו נ י ם .
והנה הזכיר כ ב ר ד*,מגן אברהם״ )שם( ,כי לדעת האר״י טעות סופר הוא בירושלמי.
ואבן נמסרו לגו בכמה מקומות דברים בענין זה בשם האר״י .וכך נאמר ב״פרי
עץ תיים״ לתלמידו ר׳ היים ויטאל )שוער הקדישים פ״ו( :״בענין הקימה בקדיש היה
אומר מורי זלה״ה כפי מה שנראה מהירושלמי שצריך לקום בעניית אמן יהש״ר
טעות היא ,כי הוא א י ט מהירושלמי ממש ר ק חכם א׳ עשאו הגה״ה ואח״כ הדפיסוהו
בתוך הירושלמי וטעות הוא״ .
ותנה כאמור בבר לעיל בירושלמי הנדפס לפנינו לא נמצא מאמר זה כלל .ולכן
נראה שצריך לאמר שהאר״י אמר שאין לשון זה בירושלמי כלל אלא שהדפיסו אותו
כלשון ירושלמי .ואף שאט מסבירים דברי ר׳ היים ויטאל שלא כלשונם ,ויעויץ
כ״מהצית השקל״ לדברי המג״א שם ,שאמר שאי אפשר לחלוק על האר״י בלי טעם,
ואט וודאי אין בידיט להלוק על דברים המובאים בשמו ע״י ר׳ היים ויטאל ,אך
מצאנו און לגו בדברי ההת״ם סופר .בהגהותיו לשו״ע או״ה שם אף הוא א י ט מסביר
א ת דברי האר״י כלשונם המובא ע״י ר׳ היים ויטאל .הוא מפרש שהאר״י סובר שאילו
היה הירושלמי יכול להסתמך על הכתוב כלשון שהובא ב״יירושלמי״ הרי היה ע ל י ט
לאמר כי היא מצות עשה מדברי קבלה וגם היושב לדבר מצוה ,בטן היושב לתחטן
8
12
13
8
וזל׳ ב״שערי
הוא
)לייפציג
תשובה״
תרי״ח> ב ת ש ו ב ה
מקדמונינו ז״ל ,דאסמכתא ל כ ל
ה מ י ו ח ס ת לר׳
האי
גאון
שנאמר
שם:
ה ב ר כ ו ת שיהא מעומד ד כ ת י ב ויעמוד ויברך״ .ואינו
״וכך
מזכיר
מהירושלמי•
9
בשו״ת שלו ח״ב סי׳ ב׳.
10
עיין ר׳ מ י ר ר א ט נ ע ר :״ א ה ב ת ציון וירושלים״ לביצה ת ע נ י ת ע׳
11
12
ע׳ ר׳ יעקב שור במבוא ל״םפר העתים״ לר״י הברצלוני ע׳
ע׳ דברי אפטוביצר במכ״ע ב ר ס ל ו י שנה
לראבי״ה
לוי
נוספים
13
;
״ירושלמי
ליברמן:
ב ק ש ר לבעיא
7אפטוביצר במכ״ע חדשי
1908
1916ע׳ 108ולהלן ,במבואו
כפשוטו״
במביא
7
כ״ה — כ״ו,
7כ ״ ח ולהלן .מראה מ ק ו ם ל פ ר ס ו מ י ם
7
.307
ו כ מ ע ם כ ל ש ו ן ה ז ה ממש ה ו א ב״שלחן ע ר ו ך של רבינו יצחק לוריא זלה״ה״ ) מ ה ד ו ר ת ירושלים
תשכ״א(
הקדיש׳*
14
ע׳
276/7
פרום.
שאול
X Xבהערה.
,1911ע׳ 418ולהלן ,שנה
ג י נ צ ב ו ר ג :פירושים וחדושים בירושלמי ח״א ב מ ב ו א
.115
7מ״א .ודומד .לזד.
בסופו
ב ״ ש ; ר הכוונות״
ל ד חיים ויטאל )מהדורת ת״א תשכ״ב( ב״זלנין
7ק״ה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
או ליוצר חייב לקום לדבר שבקדושה .אכן אתרי שבכתוב אין ציווי אלא סיפור
דברים שעגלון קם ומזה לומדים אנו בק״ו שיש לקום לדבר שבקדושה׳ ק״ו זה הוא
ר ק כשיושב לדבר שברשות ,כעין ישיבתו של עגלון׳ אך היושב לדבר מצוה אינו
חייב לקום.
הרי שפירש התת״ס דברי האר״י לא כפי שנמסרו בדיוק .ומתוך כך נראה לי
שיש לנו רשות לפרשם בפשטות שכוונת האר״י היתד .לאמר ,כי מה שמובא בשם
הירושלמי ב״הגהות למרדכי״ הוא יתום דברים לירושלמי שאינם בירושלמי כלל
ורק אהרונים הדפיםותו בשם הירושלמי.
ובקשר לדין עמידה בדבר שבמצוה יעויץ ב״שדי חמד״ כללים מערכת
הבי״ת סי׳ ) 4מהדורת ״קהת״ דף נ״ו ע״א( ו״פאת השדה״ מערכת הבי״ת סי׳ כ״ט
דף א׳ תקע״א ע״א ,ב״אבודרהם״ מהדורת הרב ערנרייך )ע׳ קפ״ד( ,״תורת שלמה״
פ׳ לך פ׳ י״ז אות ס״ו ,באנציקל .תלמודית ערך ברכות המצוות ע׳ תקי״ז ,״יין הטוב״
להגר״י נסים שליט״א או׳׳ה סי׳ ל׳ .ו״לקט הקמה החדש״ סי׳ נ״ו ס״ק ט׳ וסי׳ קמ״ו
ס״ק ג /
ו צ ו י ת י א ת ב ר כ ת י ל ב ם ב ש נ ה השש<ת
ו מ ס ת ב ר ד ה י ת ו ז ה ב ר כ ה ג ם ב ב י ת שני ו ג ם א ת ר ה ח ו ר ב ן ד ב י ת דין ש ל מ ע ל ה
עושין
מ ה שגוזרין
ההשתדלות
או
ב ב י ת ד י ן ש ל מ ט ה ,ו ה ב ר כ ה נ א מ ר ה א ח ר שעשו
במקום
שנפטרו
מהשתדלות,
ועד
כמה
להשתדל
את
מסור
ל ח כ מ י ם ע ל פי עיון ה ת ו ר ה ב ר ו ח ק ד ש ם •
חזון איש ,שביעית סי׳ ייח ס ״ ק ד
www.daat.ac.il
15
אתר דעת -מכללת הרצוג
אליעזר אלינר
על הג״ת קמץ רחב )גדול( לפני קמץ חטוף
דבר בעתו יעשה מר משה ארנד שה
עיר ב״זוטות״ )בגליון הקודם של ״ה
מעין״ ,גיסן תשכ״ה ,עמ׳ (71על הדברים
שנדפסו בקובץ ״שנה בשנה״ )הוצאת
״היכל שלמה״ ,תשכ״ה( בדבר הכללים
שלפיהם יש להבחין בין קמץ רחב לקמץ
קטן .הולכים ומתרבים האשכנזים המש
תמשים גם בתפילה וגם בקריאה בתורה
בהברה ״הספרדית״ )שבה מבטאים קמץ
רהב ג ,ואילו קמץ קטן או חטף־ קמץ
מבטאים ( ומאין לאשכנזים )הרגילים
לבטא כל קמץ בערך ( מסורת בדבר
שגוי הגייה זה ,לא מגרסת ינקותם ולא
מתורת בית רבם׳ רבים מהם טועים ומח
ליפים קמץ זה בקמץ זה ומבטאים מלים
נלעגות ,שלעתים הן מטגדות לכל הגיון
ולכל דין) .דוגמא שנזכרה שם :הקורא
״ולעבדו בכל־לבבכם״ העין בקמץ רהב
שבטויו כפתה מן הסתם׳ לא יצא ידי
הובתו וצריך לחזור ולקרוא פרשה זו
שבקריאת שמע(.
0
0
אבל בדבר אחד מסתייג מר ארנד מן
הכללים האמורים שם :בדבר קמץ במתג
שצריך להיות רחב ,כגון הקמץ שלפני
הטף־קמץ במלים ״נעמי״ ,״צהרים״ ,״א־
הלו״ ,״באניות״ ,״בהרי־אף״ וכן הקמץ
הראשון במלים ״תעבדם״ ,״קדשים״,
״קדשיך״ ,״כקרבכם״ ,״פעלך״ ודומיהם.
על כל אלה כתבו המדקדקים הקדמונים
ותכמי תמסורת שקריאתם היא בקמץ
רחב ״ולא שמענו ולא ראינו בו מהלו־
קת״ וכן היא המסורת הברורה בפי כל
בני עדות המזרה המבדילים בין קמץ
רחב להטוף .רק המדקדקים החדשים,
16
שמזמן ״ההשכלה״ האירופאית ואילך שדו
בה נרגא במסורת זאת מתוך סברה ומ־
תוך אנלוגיה )דמוי( דקדוקית :״נעמי״
מקביל ל״כזבי״ ,״פעלו״ מקביל ל״רחבו״׳
צורת ״יעמד־חי״ מקבילה לצורת ״כליל
תקטר״— וכשם שבכל אחד מן הזוגות
המלה השניה היא בקמץ קטן׳ שהרי הוא
נמצא בהברה סגורה בשוא נה שאינה
מנוגנת ,כן גם במלים הראשונות שבזוגות
הקמץ צריך להיות קטן ,אלא שבגלל
האות הגרונית שתחתיה היה צריך לבוא
השוא הנח )עין בל שלש הדוגמאות(׳
״פוצצה״ ההברה הסתומה ותחת השוא
״צומה״ הטף קמץ .לדעת מר ארנד אין
מי שיהלוק על ״סברה״ זו שלפיה כל
הקמצים הללו קטנים הם ,ולפיכך הוא
מבקש בסוף דבריו שאחד מרבותינו
הפוסקים ,שלבו פתוח גם לשקול בלשני׳
יעיין בשאלה זו ויוציא הוראה מחייבת.
וכאן אני תמה :מי לגו פוסקים גדולים
יותר ,שלבם פתוה לשקול בלשני ,מאשר
הרד״ק ור״מ לונזאנו )אור תורה( ובעל
״מנהת שי״ ויהב״י הנקדן .שאחר דבריהם
הולכים כל ישראל וכפי הברעתם בענין
קמץ רחב וקמץ חטוף נוהגים כל אלה
אשר להם נפקא מינה למעשח בהכרעה
זו? וכי בשביל שלאשכנזים לא היה
ההבדל בין הקמצים ניכר בבטוי ,ונשאר
רק כתוב בספר ,ננהג בשאלה זאת ,כאילו
שאלה הדשה היא אשר לא היתה
לעולמים? בטוה אני ,שכל מורה הוראה
שיורה ב ע ו ד לפסק הברור הזה יהיה
כטועה בדבר משנה והוראתו בטלה ,גם
ה״םבירות״ וההגיון ,שאנחנו רואים אותם
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כמםייזעים לדעה המנוגדת אינם חדשים.
גם רבותינו הראשונים ראו אותם ,דנו
בהם ונדו מהם .וסוף סוף ,יש גם מקום
להסבר בלשני — הגיוני לתופעה הזאת,
הנראית לכאורה מנוגדת להגיון.
סברות והוכתות הגיוניות הנראות לנו,
וגם הקדמונים ראו אותן ,אינן יכולות
לשנות שום דבר למעשה .כולנו קוראים
בדגלים )במדבר ב ,י״ד( לנשיא מטה גד
״אליםף בן רעואל״ ,אעפ״י שבכל מקום
אחר ,שם אביו הוא ״דעואל״ ,והכופרים
בנכונות התורה שבידיגו אומרים סברה,
הנראית להם הגיונית ,שאין כאן אלא
החלפת אותיות .ואם לא ישתכנע הקורא
מן הדוגמא הזאת שהיא קיצונית מדי,
הרי דוגמא אחרת :בצווי לנה לצאת מן
התיבה אנהנו קוראים ״היצא אתך״ ,צווי
של הפעיל מן ״יצא״ שאין בדוגמתו בשום
מקום ,שהוא שלא לפי הכללים ושלא
לפי הרגיל ,וגם הכתיב שבמקום זה גופו
הוא לפי הצורה הרגילה ,״ההגיונית״.
האם בגלל ״הגיון״ זה נזגיח את מסורתנו
הברורה שיםודד ,בריא והזק בלי שום
ספק יותר מאשר כל ה״הוכחות ההגיו
ניות״ ? אלא ש״רעואל״ שברי״ש כתוב
בספר תורה שבהיכל ,״היצא״ שבנח רשום
בגליון ההומש ועובדת היות הקמץ
שבקו״ף של ״קדשים״ קמץ רחב כתובה
ברד״ק ובמנחת שי ,שלא נדפסו על גליון
החומש .היש מזה גפקותא למעשה?
אסיים את דברי בספור על אדם גדול
ומופלג בדקדוק שהכרתי ,שחשב גם הוא
שה״הגיזך צריך להכריע בענין הגיית
קמץ רחב וקמץ קטן ,ולכן היה מבטא כל
קמץ שלפני חטף קמץ כמו ,כלומר
״נועומי ,צוהורים ,פועולו״ וכד׳ ,חוץ מן
המלה ״מחרת״ ,שאת המ״ם היה מבטא
שהרי המלה באה מן
בתנועה כמו
״מהר״ ששני קמציו הם רחבים .עד שבאו
ולמדוהו ,שהמלה ״מהר״ עצמה ע ז ר ה
:נראה מן ״מאוחר״ ,שהוא פועל )הסביל
של פיעל( ודינו לפי ״יחוס אבותיו״
להיות גם הוא בקמץ קטן ,וכן ״ראשים״,
״ראשי״ שהם מן הסגוליים כמו ״קדשי״
ועוד מלים עבריות רבות כאלה .אדם זה
נתבלבל ואיני יודע איך נהג אחרי זה.
אבל לגבי יידן אני יודע שאין לנו לסור
מן המסורת של לשון הקודש השמורה
בהבורי הפוסקים המומחים לעגין זה וב־
פיותיהם של כל המבדילים בין קמץ
גדול לקטן מקדמת דנא .ומן הנראה לי
להיות דומה או הגיוני לא אבוא לשנות
במציאות הלשונית ,ומה גם שלשון אינה
מתימטיקה שהבל הולך בה לפי הוקים
קבועים ,שאין בהם יוצא מן הכלל.
על נסיון ללמוד הלכה מן האנלוגיה כבר
אמרו אבות העולם )גיטין י״ט( :וכי מפני
שאנו מדמין נעשה מעשה?!
ם
www.daat.ac.il
17
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ר י ש ר א ל מ א י ר ל ו י נ ג ר
הגי תר׳ בועז
הקדםת המערכת
בזמן
תפקידה
האחרון
של
נפתחה
מחלקה
במסגרת
חדשה
״המכון
מ ח ל ק ה זו ה ו א ל ב ר ר מ ה הן ה ט ר י פ ו ת
לחקר
החקלאות
ב ב ה מ ו ת והיאך הן
ע״ס
התורה״•
נגרמות.
אם ברצוננו ל פ ת ו ר אי פעם א ת בעית בשר הסריטה בארץ ישראל ,אין לנו דרך א ח ר ת
אלא למנוע א ת מציאותו של ב ש ר הטרי*־ ,.לא
לא
ת כ נ י ו ת שווק לחו״ל
ב א ו ת ב ח ש ב ו ן ובוודאי
ת כ נ י ו ת ה ש מ ד ת הבשר .כשם שמגדלים
ב ה מ ו ת עם
ת ג ו ב ת חלב גבוהה ,כלומר ,מטפלים
כמות
גדולה
בהמות
בצורה
בבהמות
כזאת
שהן
תתנה
חלב
מהטבעית,
בך
אפשרי לגדל
שלא תהיינה טריפות.
להלן
קוראי
״המעין״.
להופעת
של
נ ת נ ת עבודה קצרה ש נ כ ת ב ה ע״י ד״ר ישראל
בעבודה
ה ב ו ע ו ת כ ך יש
זו
נראה
לקוות
מה
שהמכון,
הן
גורמי
מאיר לויגגר,
הבועות
במשך הזמן,
יצליח
בריאה ן
שוחט
בשם
למצוא דדך
ובודק,
שנמצא
למנוע
עבור
ההסבר
התהוותם
בו^ות אלו.
בשנים
בחקלאות•
ה א ח ר ו נ ו ת אנו עדים ל פ ת ר ו נ ו ת ראשוניים בבעיות שמירת שבת ,שביעית וכלאיים
פ ת ר ו נ ו ת אלו הומצאו לא במעט ע׳יי העדוד ה מ ו ס ד י ל ע מ ד ו ת
מ ח ק ר י ו ת בשטחים
האלה מטעם ה צ ב ו ר ה ת ו ר ת י .מן הראוי שגם ה מ ח ק ר לבעור ה ט ר פ ו ת יזכה להתענינות צבורית
ז;״י ה ת מ צ א ו ת בבעיה וגורמיה.
הבועה הנה גידול בריאה של בעל היים,
בין עור לבשר ,מלא אויר ,מים או מוג
לה .ובולט למעלה • במלים אתרות יכו
לים אנו להגדיר את הבועה כשלפותית
מלאה נוזלים )או גזים( הנמצאת בתוך
הריאה—או בתוך אברים א ת ר י ם — א ו
על פניה.
בהלכה מוצאים אנו מקומות שונים בהם
הבועה מטריפה ,או לפחות גורמת לבעיה
בעניגי טריפות .כדאי להזכיר בהקשר זה
את שתי הבועות הסמוכות ב ר י א ה ואת
הבועה ב מ ו ח .
מטרת עבודה זו היא לברר מה הן
1
במציאות בועות אלו ,מה הם הגורמים
להופעתן והאם קיימות דרכים למנוע את
התפתחותן או אולי אפילו לרפאן.
2
3
בדיקות
בבתי מטבהיים שונים בארץ ערבנו
סקר קצר על תופעת הבועות .מטרת סקר
זה היתה לקבל תמונה ממשית באיזה
איברים מופיעות בועות ובאיזה בועות
המדובר .אין עבודה זו עוסקת במספרים
או באתחים אלא נותנת רק נקודות אהי־
זה כלליות לגבי הבועות.
1
הגדרה לפי האינציקלופדיה ה ת ל מ ו ד י ת ערך בועא.
2
הני תרי בועי דםמיכן להדדי לית להו בדיקותא — חולין מ״ז ע״א.
3
ראה שו-ע יו״ד ל״א ב.
www.daat.ac.il
18
מכללתההרצוג
התוצאות היו כדלקמן:
היו מלאים נחלים העלולים לה
אתר דעת -ה מ ו
הבאים:
באברים
הבועות הופיעו
ראות פבועות.
ריאד״
ג .בועות המכילות נחל מוגלתי .בו
כבד׳
עות אלו מופיעות למעשה בכל ה א ב ר י ם
קת!מי חלל הבטן— בעקר בכבשים,
יש והן מופיעות בתוך קרום ויש שהן
בשר׳
מופיעות ללא קרום.
לב — בבקר,
ד .בועות בתהליך התעבות והםתיי־
כליה,
דות .בועות מסוג זה נמצאו במספר רב
יחסית ר ק בריאות ובבבד עפ״ר בצורת
מ ו ח — מ ק ר ה יהיד בכבש.
טיגריס .6
הבועות הופיעו בצורות הבאות:
א .בועות עם קרום המכילות נוזל ד י ו 1
5
;
שקוף .בועות אלו נמצאו במספר ר ב בצאן
ובבקר מקומי ובדרך כלל ניתן היה לחל
קם לפי צורות ההופעה הבאות :א .ברי
אות ובכבד ,היו בעלי גודל שונה הנע
בתהומי קוטר של 1 — 15ם״מ בממוצע.
הם הופיעו בתוך הריאות ,תכבד או על
פניהם אד שקועים לתוך בשר האברים.
על פני קרום הכפלים — ה ק ר ו ם
ב.
העוטה את הלל הבטן — נמצאו שלפותיות
בעלות ק,־טר של 3 —5ם״מ .בועות אלו
היו תלויות לתוך הלל הגוף .ג .בבשר
ובלב נמצאו בועות בעלי קוטר של פחות
מם״מ אחד .ד .במוח נמצאה בועה בע
ל ת קוטר של 3ם״מ בערך.
4
ב .בועות ללא קרום המכילות נוזל
שקוף .בועות מסוג זה ,בתור בועות ,נמ
צאו רק בכליות .על פי רוב היו בועות
אלו בגודל של 3 —10מ״מ .כנגד זה
נמצא ל$עמים שחלל הכליה או חלל
במסגרת הדיון הבא ברצוני לעמוד
בעקר על שנים מבין ארבעת סוגי הבו
עות המופיעות באברי הבהמה ן והם:
א .בועות עם קרום המכילות נוזל שקוף.
וב .בועות המכילות גוזל מוגלתי .לגבי
הבועות בעלות נוזל שקוף )ללא קרום(
בכליה ברצוני להעיר שנושא הגליה י ט ל
לשמש יסוד לספר רב מימדים ולא ע ת ן
למצותו כאן .לגבי הבועות בתהליך הם־
ת י י ר ו ת — ה ל א הן בדרך כלל שלבי הח
למה של הבועות משני הסוגים שבהם
נטפל ואין צורך לדון אודותם בנפרד.
אגב :בהלכה נזכר עוד סוג של בועות.
בועות אלו נמצאות במעיים סמוכות אחת
לשגיה עד כדי אפשרות סתימת מעי
הבהמה .בבועות אלו ,לפי התאור הכוונה
לגדולים ה ע ר מ י ם ע״י שהפת המעיים*
)לא עסקנו בסוג זה היות ולא מדובר פה
בבועות במלא מובן המלה(.
ך
4
באור ה מ ו נ ח ראה יו״ד ם״ד ו.
5
באור ה מ ו נ ח י ם ר א ה מדריך ל ה ל כ ו ת ם ר י פ ו ת — י .מ .לויגגר — בהוצאת ה מ כ ו ן ל ח ק ר
ה ח ק ל א ו ת ע״פ ה ת ו ר ה — ירשלים תשכ״ב.
6
טינר הנו ב ו ע א יבשה מכווצת ,ב ש ? ת משוש הריאה )באופן מיוחד בריאה( מ ת ק ב ל ה ר ו ש ם
שאיזו אבן ,או משהו דומה ,ט מ ו נ ה בבשר הריאה.
ד
8
יו״ד מ״ו ו׳ ברמ״א.
צורה זו של ש ח פ ת הנראית
00.
1957
^1300
^ 1£03.1ן
€€
בצורת
?1$x^1,
מחרוזת
פנינים
ח2£11>:116זג*1616
קרויה
(1.
בשם
-שחפת
הפנינים״
ח ם ^ נ ^ ח ג * ! 1101)616,
ח113£6ח6ק.00
19
www.daat.ac.il
כל צרכה הרי השלפוחית מתפתחת הל
גורמי התהוות הבועות
אתר דעת -מכללת הרצוג
אה• דופן השלפוחית נמס במעי האדם
בועה בעלת קרום המכילה נוזל שקוף
ומתוכה יוצא ראש קטן המתחיל ליצור
בבועה מסוג זה מדובר בדרך כלל בש
פרקים רבים עד שמתקבל שוב שרשור
לב מםויים שבהתפתחותה של תולעת
באורך של 4 — 1 0מ ט ר י ם .באם הב
שטוהה מסדרת השרשורים .
המה נשארת בהיים זמן רב יותר מכדי
להבהרת הדברים עלינו להכגם במלים קיום הבועה ,הבועה מתחילה להתכווץ,
ספורות למבנה הייהם של השרשורים.
להםתייד וליצור טינר .זאת אתת הדרכים
החיות
השרשורים הנם תולעים טפיליות
להווצדות הטינרים.
במעי בעלי חיים שונים .כדוגמא נקח
אם נסתבל בצורת הבועות ובשוד! בספ
את שרשור ה א ד ם .התולעת ,באורך
רית הפרזיטולוגית הרי נקבל תמונה
4 — 1 0מטרים ,חיה בגופו של האדם.
פתות או יותר מדוייקת על מבנה הבו
גוף התולעת עשוי פרקים פרקים .הפר
עות׳ הופעתן ודרך חייהם.
קים האהודים בשלים ומכילים כמות גדו
הבועות המופיעות בבשר ובלב תוארו
לה של ביצים מופרות .הפרקים הבשלים
כשלב ביניים בהתפתתות שרשור האדם.
נתקים מגוף השרשור ומופרשים החוצה
)ראש השרשור ממשיך ליצור פרקים
בועות הריאות והכבד :הבועות הן שלב
הדשים> בתוך הצואה מתפוררים הפ
ביניים בהתפתתות שרשור הכלב הקטן ״ .
רקים והביצים הבודדות נדבקות אל הצ־
השרשור הקטן ,באורך 3 — 6מ״מ בלבד,
מהים או נסתפות אל המים .ע״י אכילת הי במעי הכלב ,התן ,הזאב ודומיהם וכן
ה ב י צ י ם — ב א מ צ ע ו ת העשב או מי הש־
במעי ההתול .הביצים מתפתחות לשלפו
ת י ה — ה ן מגיעות למעי תבקר .הן הה
חיות באברי גוף שונים של הצאן והבקר
רות דרך דופן המעי ומועברות באמ
ובעיקר בריאות ובכבד .בהתאם לגודל
צעות כלי הדם לשרירי הגוף— לבשר ,וצורת השלפוחית היא נושאת שמות שו
וללב .בבשר ובלב הן מפתחות שלפוחיות גים .עם זריקת פסולת הבשר ,עם השלפו־
בגודל של 5 — 10מ״מ כערך ונשארות חית ,לכלב או לחתול נשלם המעגל וה־
כך למשך זמן רב .אם במשך זמן זה שרשור החדש מתפתח במעי החתול או
הבשר נאכל ע״י אדם בצורה לא מבושלת
הכלב )ראה תמונה בעמוד הבא(.
11
9
10
1 2
1 3
ב ע ב ר י ת נהוג לדבר מ ס ד ר ת תולעי השרשרת .י .מ ר ג ו ל י ן :זואולוגיה — חסרי9.16$)0*05,
חוליות ,הוצ׳ הקבוץ המאוחד תשט״ז.
£3ג.10.17260113 53£10
1
1
2
.
1
:
61: (161ו0־^1161ז51011(: 1161)61: (116 ^10111:1§5160 830(1־61כ160^168)1)1101161
6־ 7 1 6 1^116)130
,501160X1^00
? (1. 1 1 6 1 1 3
<X15, ^16(1. 8001ח6121110116ג
.1962
15 13ע0ג>:115 1ז51106ץ.0
.£0111000000115 £1:3011105115 14
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התמונה
מ ח ו ל ק ת לשלושה חלקים המופרדים זה מ ז ה בקוים מקוטעים•
שרשור ק ט ן ,בנוי ראש ושלושה פרקים,
הביצים
מימין
נמצאות בצואה
בשדה.
באזור א נראה
ב ת ו ך ח ל ק ממ?י ה כ ל ב .באזור ב נראות ביצים.
באזור ג נראית ריאה של
בהמה עם מטפר
בועות )למסה
בועא גדולה עם שלושה ראשי שרשורים .למעלה באונא ולמסד• משמאל נ ר א ו ת שתי
ב ו ע ו ת ק ט נ ו ת ש ב ת ו כ ן נראה ראש שרשור אחד( .החצים הארוכים מסמנים א ת ד ר ך ה ה ת פ ת ח ו ת ,
החצים הקטנים בעלי ה מ ס פ ר י ם מראים א ת ה מ ק ו מ ו ת ב ה ם אפשר ל ה ל ח ם בשרשורים.
בועות קרומי הכפלים ״ :בועות אלו
הנן שלב ביניים של שרשור הכלב הג־
ד ו ל ,החי במעי הכלב .אורכו הוא כ־5
מטרים והבועות הן בקוטר של 2—5
ם׳׳מ׳ בעיקר בקרומי הלל ההזה ,הבטן
והכבד של הכבשים.
16
בועות ב מ ו ח ״ • :בועות אלו הן שלב
ביניים בהתפתחותו של שרשור מגודל
בינוני ,באורך של 60־ 40ס״מ ,המתפ־
18
5(:1061-0115 *6001001115 15ץ.0
ל1
115גזי06161
115־0060111.
16
תח בכלב .הביצים מפתחות בועא בגודל
של 3 —5ם״מ במים או בחוט השדרה.
בועות מסוג זה הן כיום נדירות אצלנו.
בבתי מטבחיים רבים היתה תופעתם בש
נים עברו כה שכיחה עד שהצריכו לפתוח
שמא
ולבדוק א ת כל ראשי הבהמות
תמצא בהן בועא .מבין הבועות הרבות
בועא זו הנה כמעט היהידה המראה סי
מנים ברורים בחיים .עפ״ר הבהמה מראה
1 9
צח11££ג>1ץ 11ג1ח.736
5 18ק5 01111(:106ק11:106ג.^11
19כ ך ה ו א ה מ נ ה ג ב צ פ ת עד היום — הן צאן והן ב ק ר .בירושלים נשארה מ ס ו ר ה זו בידי
השחיטה הספרדית לגבי הצאן .מעדות השוחטים ב צ פ ת ובירושלים מ ת ב ר ר ש ח ל ק ם לא נפגשו
ב ב ו ע ו ת ב מ ו ח מימיהם .ח ל ק מהשוחטים אמנם כ ב ר נ פ ג ש בהם ,א ך פעמים ס פ ו ר ו ת בלבד.
21
www.daat.ac.il
הפרעות עצבים ,תנועה םבובית והפרעות מונה א .בהצים המסומנים במספרים
אתר דעת -מכללת הרצוג
שווי מ ש ק ל .מזהי הבועות מבין השו־ 4 — 1נתנים מקומות ואפשרויות המני
עה .אפשרות .1טפול בכלבים ובהתולים
הטים מכירים סימנים א ל ה .
במדד״ שהדבר נתן לבצוע .למשל :בעקר
בכלבי רועים — יש לדאוג שיעברו טפול
בועות בעלות נוזל מוגלתי
אחת ה צ ו מ ת של הדלקת מתבטאת בהו להשמדת השרשורים שבמעיהם .א פ ש ת ת
פעת המוגלא .המוגלא יכולה להיות מפו .2השמדת הביצים או מניעת האפשרות
זרת או מקומית .במדד! והמוגלא היא מקו שהבהמות תגענה אליהן .בשרשורי הכלב
מית היא מתכסה במשך הזמן ע״י שכבת אין זו דרך מעשית .לעומת זה בשרשור
רקמת הבור וטצר קרום המקיפה מכל האדם יש להבטיה שהצואה לא תגיע
עבר .בהתאם לסוג הדלקת ,צורתה ומצב לזבול השדות .אם הדבר יובטח תמנע
ההתפתחות מוצאים בועות בעלות קרו המהלה )גם מהאדם( .אפשרות .3רפוי
השלפותיות—הבועות .עד היום טרם
מים עבים ,דקים או ה ס ת ת קרום בא
ברים השוגים • קשה לקבוע כללים מדו־ נמצאה דרך טהה לטפול זה ברפואה .אפ
ייקים היות והגורמים הם רבים ושונים ,שרות .4השמדת השלפותיות ובעקר לא
א ר ק ם לפחי האשפה׳ מקום מגע הכלבים
כגון :מסמרים ,מתלות ועוד.
והחתולים.
בבקר נמצאות בועות כאלו לעתים קרו
בות בכבד.
היות ורוב הבועות הבאות בחשבון
גם כאן קיימת האפשרות של החלמה בבקר ובצאן הגן ע ר מ ו ת ע״י שרשורים
חלקית ע״י ספיגת הגוזלים והפיכת המוג־ אשר היים במעי האדם או הכלב הרי קיי
לא ל ט ע ר .
מות דרכים ט ח ו ת ויעילות למניעת הבו
20
2 1
22
עות .הטבת תנאי הביוב גרמה לכך שבו
ע ו ת שרשור האדם כמעט ונעלמו מהבקר
של המשקים היהודיים .במדה והדגש יו
שם גם על הטפול בכלבים ועל השמדת
הבועות הרי ט ב ל תוך זמן קצר להפטר
מכל בעיית הבועות הללו ומהטריפות הנג
רמות מהן.
מניעת הבועות
פ ר ק זה יכול לעסוק למעשה רק בבו־
עות שמוצאן מוגדר בדיוק .בעבודה זו
אפשר ל ד ב ר ר ק על הבועות ה ע ר מ ו ת ע״י
השרשורים .לא עםקט בברור הגורמים
למוגלא ולכן לא ט כ ל להסביר כיצד לטפל
בה .הבועא המוגלתית הבה ר ק תוצאה
מדלקת שסיבותיה לא תוארו.
ס כ ו ם
•בעבודה זו תוארו הבועות המופיעות
בבהמות בבתי המטבחיים• הוסברה דרך
ההתפתחות של חלק מהבועות ותוארו שי
ט ו ת מניעת הופעתן בעתיד.
מניעת בועות הנגרמות ע״י שרשורים
ב פ ר ק הקודם עסקנו בהסבר דרך היי־
הם של השרשורים .דוגמא מובאת בת־
בדרכי ת ש ו ב ה ס׳ ל״ט א׳ הביא ב ש ם שולחן גבוה ה ס פ ר ד י שיסוד הגזירה בשלוניקי
שגזרו ל פ ת ו ח כ ל ראשי ה כ ב ש י ם משום מיס.
£ 20ז£3מ5(:11
•!920
6611111 22
6אלת62. ?3*11010§16, £ק >!. $מ60(11111קת61 £. £01ח0611ז£
21
ח כ מ ת אדם ,ה ל כ ו ת ט ר י פ ו ת כ ל ל ט״ו סעיף י׳.
£,ג"7611
ץ?316
116146*216,׳
£.
?4111010£!16
1£ !955ג1)1מזגמ .גז.
22
www.daat.ac.il
16מ6מ., ^.11£61זאו
?161
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמונאל
מ׳ התיר תוספת
שביעית ז
)המשך(
פרק
ד
תקנה מקבילה של רבן גמליאל
הגמרא במועד קטן ג ע״ב מביאה את תקנת רבן גמליאל על ביטול תוספת
שביעית ,בשם בר קפרא :״ואמר ר שמעון ,בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי משום
בר קפרא רכן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום״ .במסכת חולין
ה ע״ב הובאה תקנתו של רבן גמליאל על איסור שהיטת כותי בצורה דומה ביחס
לשמות האמוראים והתנאים שנזכרו בגמרא מועד קטן הנ״ל .וכך מוסרת הגמרא
בחולין :״אמר ר׳ הנן אמר ר׳ יעקב בר ,אידי אמר ד׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא
רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה״ .לגבי תוספת שביעית מסר
בר קפרא את התרו של רבן גמליאל ובית דינו ,ואילו לגבי שחיטת כותי מסר בר קפרא
את איסורו של ר״ג ובית דינו .אין כאן הקבלה רק בשמות אלא גם ביחס לדברים
שנאמרו במשנה ,שהרי לגבי שביעית משמע מהמשנה שגם בזמן המשנה הל דין
תוספת שביעית ,וכמו כן משמע מהמשנה בריש מסכת חולין ששהיטת כותי מותרת:
הכל שוחטין — אפילו כותי )שם דף ג עמוד א( .כאן — במסכת חולין — מפרש
רש״י שבעל התקנה הוא ״רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא שהיה מן האחרונים
ובית דינו נמנו על שחיטת כותי לאחר שנשנית משנתינו דהכל שוהטים ואפי׳
כותי ואסורה״ .
התוספות שם )ד״ה ר״ג ובית דינו( מביאים שתי הוכהות לפירש״י ,אעפ״י שהם
חולקים על פירש״י וסוברים שכבר רבן גמליאל דיבנה אסר שהיטת כ ו ת י .
התוספות מציינים שבהמשך הסוגיה נאמר שרבן גמליאל ובית דינו סברו כרבי מאיר
שיש להשוש למיעוט )ולכן גזר רבן גמליאל על כל הכותים ,למרות העובדה שרוב
הכותים לא באו מהר גריזים והרי רק הכותים מהר גריזים נעשו מומרים לעבודה
זרה( .מהבטוי ״ורבן גמליאל וב״ד נמי כר״מ סבירא להר׳ משמע שרבן גמליאל זה
חי אחרי רבי מאיר ולכן אי אפשר לימר שמדובר בר״ג דיבגה .סעד נוסף לפירש״י
מביאים התוספות מפירש״י במסכת ערובין סא ע״ב .התוספות דוהים הוכהות אלו
לפירש״י ומסתמכים על כך שר״ג ברבי מוזכר תמיד בשם ר״ג בנו של ר״י הנשיא,
כדתנן במסכת אבות )פרק ב ,משנה ב( :ר״ג בנו של ר׳ יהודה הנשיא אומר
,
15
16
.15
.16
וכן דעת ה ת ו ס פ ו ת ערובין
וז״ל רש״י,
ד״ה
מעשה
סא
ע״ב ,ד״ה
בצדוקי
אחד:
אמר ר״ג.
״ ק ס ב ר ר״ג
צדוקי אינו
כעכו״ם
ולא ל כ ו ת י
דגירי א ר י ו ת הן ואינם גרים גמורים א ב ל צדוקי ישראל ה ו א ה נ ה פ ך לרשע״ .הכוונה כאן
לר״ג
דיבנה
שראה
בכותי
גדי
אריות,
אבל
אותו
ר״ג
שגזר
על
שחיטתם
בודאי
החשיב א ו ת ם לפני גזירתו לגרי אמת.
www.daat.ac.il
23
אתר דעת -מכללת הרצוג
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ .התוספות מוסיפים להקשות על פירש׳׳י :לד״לן בגמרא
)ו ע״א( הוזכר שרבי מאיר גזר על סתם יינם של כותים; למה לא גזר רבי מאיר
קודם על שחיטת כותים שהיא דאורייתי ? מזה מוכיחים התוספות שר״ג דיבנה גזר
כבר לפני רבי מאיר על שחיטת כותי החמורה ,ואחר כך גזר רבי מאיר גם על
סתם יינם .כעין קושיות התוספות מקשה גם הרמב״ן בחידושיו לחולין )ו ע״א(.
והנה ,גם הרשב״א והר״ן בחידושיהם לגמרא מקשים על סירש״י ,אבל בהמשך
דבריהם מסבירים — כל אחד לפי דרכו — את שיטת רש״י שרבי מאיר גזר על
סתם יינם ורק אחר כך בא רבן גמליאל ברבי וגזר על שהיטתם .הרשב״א מסביר
שרבי מאיר לא סבר שמומר לע״ז נהשב למומר לכל התורה כולה ולכן לא אסר
את שחיטתם .הדי׳ ן מוסיף שרבי מאיר רק גזר באיסורים דרבנן שהיו קלים בעיניהם,
בעל פרי מגדים ב״ראש יוסף״ על חולין )ש)ם( מוסיף להסביר את שיטת רש״י
באופנים שונים ומציין שבזמנו של רבי מאיר עבדו הכותים עבודה זרה בצנעח
ולכן נאסר אז רק סתם יינם; אחר כך התהילו לעבוד ע ״ ז בפרהסיא ונהיה דינם
כמומר לכל התורה ולכן גזרו ר ״ ג ובית דינו על שחיטתם ,אפילו ישראל עומד
על ג ב י ו .
17
רבים דנים במחלוקת זו בין רש״י ותוספות ורובם סוברים כרש״י שרבן
גמליאל ברבי גזר על שחיטת כותי .יש מהאחרונים שהעלו נמוקים ד״לכתיים לשיטת
רש״י ,יש חוקרי היסטוריה שהעלו נמוקים היסטוריים .ויש גם המוכיחים שר״ג
דיבנה לא השש למיעוטא ,ולא לר״ג זה התכוונה הגמרא באמרה שר״ג שאסר
שתיטת כותי השש למיעוטא כמו רבי מאיר .ר׳ יצחק אייזיק ה א י ז ״ ל ,בעל ״דורות
הראשונים״ ,הוכיח שבזמנו של ר ״ ג די בנה טרם גזרו גזרות תמורות על הכותים,
בניגוד לתקופה יותר מאותרת ,שבה דרשו חז״ל להתרחק לגמרי מכת ז ו ״ .ויש
לחזק את דבריו :אם ר ״ ג ד י מ ה כבר גזר על שהיטת כותי ,איך סובר אביי ]ורבא[
שכוונת המשנה ״הכל שוחטים״ שאפילו כותים שוחטים לכתחילה )חולין ג ע״א(.
בענין טענת התוספות שר״ג ברבי מוזכר תמיד כבנו של רבי יהודה הנשיא
כמו במסכת אבות )פרק ב ,משנה ב( ,יש להעיר שנאמרו פירושים שונים המסבירים
את אריכות הלשון במשנה זו .לפי בעל ספר יותסין האריך רבי יהודה הנשיא
במשנה זו בתוארי בנו כדי להזכיר לחכמים בדורו שבן זה )ולא רבי שמעון( יהיה
.17
וז״ל בעל ראש יוסף חולין
הרשב״א
והר״ן על
שיטת
ה
ע״ב
רש״י:
ב ה ס ב י ר ו א ת שיטת רש״י,
״…והנה
אחרי ה ב א ת
ל א היד .צריך ל ז ה א ל א
דפש״ד,
הסבת
גזרו
על ס ת ם יינם דאין נזהרין ממגע נכרי ואף אם יתנו ל כ ו ת י ל ש ת ו ת ישתה …ו ב ש ח י ט ה
ל א גזור בישראל עומד על גביו ורואהו ד מ ו מ ר לע״ז ל א הוד .מ ו מ ר ל כ ל ה ת ו ה ה כ ו ל ה
ור״ג
ד ב ת ר ר״מ גזר נ מ י על
או דר׳׳מ לא גזר ע ל השחיטה
השחיטה
דמומר לע״ז הוד,
מומר
לכל
החזרה
כולה
שבימיו היו עובדים בצנעה ובע״ז בעינן טרהסהנ ג ״ כ
למי ש ס ו ב ר כ ך ובימי ר״ג היד עובדים בפרהסיא״.
.18
ו ז ״ ל ב ״ ד ו ר ו ת הראשונים״ ח ל ק שני עמ׳ י ב * :ואין ם פ ק שהשטן של דברים ה ו א כ ד ב ר י
רש״י״ ,ו ש ם בהערה . : 3ו ת ח י ל ת ק ל ק ו ל ם הי׳ מ ן י מ י ה ש מ ד בימי אדרינוס כ מ ו שיבואר
לנו
24
במקומו
ודברי
רש״י ז״ל
בחולין
מוכרחים״.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנשיא .הרב דוד צבי הופמן ז״ל סבר שמשנה זו — וגם המשנה הקודמת ״רבי אומר״
— נתוםפה ע״י תלמידי רבי לכבודם של ר ב י ובנו .הרב ש .י .הילמן ז״ל
ב״אור הישר״ )הולין ה ע״ב( מציין שבהמשך פרק שני של מסכת אבות הוזרת
המשנה ומביאה דברי מוסר של תנאים קודמים ,הלל הזקן ורבי יוחנן בן זכאי ,ולכן
הדגיש התנא שדברי המוסר ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ״ וכו׳ נ א מ ת ע״י ר״ג
בנו של רבי)ולא ע״י ר״ג הזקן או ר״ג דיבנה(.
בעל ״מגיני שלמה״ )הרב יהושע ,אב״ד קראקא ,תלמידו של בעל םמ״ע,
רבו של הש״ך וחותנו של הט״ז( האריך בפירושו )הולין ה ע״ב( לדחות את
סברת התוספות כאילו בר״ג סתם הכוונה תמיד לר״ג דיבנה .לפי פירושו הזכירו
בני דורו של ר״ג ברבי את ר״ג זה בלי שום הגדרה נוספת .והנה ,בר קפרא —
שמטר •את תקנתו של ר״ג — הי בזמנו של ר״ג ברבי ולכן לא היה צורך להדגיש
שרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא תיקן את התקנה .כאשר מסר בר קפרא
לתלמידיו תקנה חדשה בשם רבן גמליאל ,הבינו התלמידים לאיזה ר״ג כיון.
וכך אפשר לסכם את המהלוקת הנ״ל בין רש״י ותוספות :רוב המפרשים
והחוקרים סוברים שדברי בר קפרא בשם רבן גמליאל ובית דינו על איסור שחיטת
כותי מתייחסים לתקנה של רבן גמליאל בנו של רבי .כך סוברים — נוסף לראשונים
הנזכרים למעלה :בעל פרי מגדים ב״ראש יוסף״ ,״מגיני שלמה״ ,״סדר הדורות״
)ערך רבן גמליאל( ,״פני אריה״ )הולין ה ע״ב( ,ר׳ מאיר שמהה ב״אור שמה״
)הלכות שחיטה פרק ד ,הלכה טו( ,בעל ״דורות ראשונים״ )ה״ב ,עמ׳ י ב ( ,
ר׳ שמואל יצחק הילמן ז״ל ב״אור הישר״ )חולין ה ע״ב( ,זאב יעבץ ב״םפר
תולדות ישראל״ )הלק ששי ,עמ׳ (247ובעל ״תולדות תנאים ואמוראים״ .
1 9
20
21
**
שימת מהר״ץ ח י ו ת
ר׳ צבי הירש חיות ן״ל בתשובותיו סי׳ סט דחה את ד י
ב ר
.19
וז״ל בעל פני אריד .חולין ר .ע ״ ב :
כותי,
כמון
א״כ
דרבי ס ת ם
ו ס ת ם מתני׳
״…כיון
משמע
המשניות ,א ״ כ
ב
ע
ל
מ ג י נ
י
ל
ש
מכשיר לשחיטתן
ממילא
שהיה ר״ג
מ ה
.22
דמרבינן
בנו
שהיה
א ח ר המשנה ,דאל״כ איך לא זכר ר ב י מ ת ק נ ת ר״ג״.
.20
ע ל אף דבריו ה ב ר ו ר י ם של
זו
דעתו
לראות
לשיטתנו
הרי״א הלוי ש מ ד ו ב ר באן בר״ג ב נ ו של רבי ,אין ל צ ר ף
בר״ג זה א ת בעל
התקנה
בענין
ביטול
תוספת
שביעית,
רי״א הלוי ר ש ם )דוה״ר ,ח ל ק ב ,עמ׳ יב( א ת כ ל ה מ ק ו מ ו ת בש״ס ב ה ם מ ו ז כ ר ת פ ע י ל ו ת ו
של ר׳׳ג
.21
ברבי ,א ב ל לא
לומר
שנעלמו
דברי
הגמרא
ערך
״רבן
רש׳׳י;
ממנו
הזכיר ב ה ק ש ר זה א ת ת ק נ ת ו על
דברי
הנ״ל על ר״ג
גמליאל
בר
הגמרא
במו״ק
שהרי
וב״ד
ברשימה
של
רבי׳׳ )ח״א ,עמ׳ ?(319
בעמ׳
תנאים
כאן
ת ו ס פ ת שביעית .אין מ ק ו ם
כד
הזכיר
רי״א
הלוי
את
ש נ ז כ ר ו יחד עם ב י ת
דינם.
רק את
שיטת
הביא
המתבר
ל ע ו מ ת זה בערך ״רבן גמליאל בן ר ב י שמעון הנהרג״ )שם ,עמ׳ (315ה ב י א
א ת שיטת רש׳׳י ו ג ם א ת שימת ה ת ו ס פ ו ת .
•22
ב ת ש ו ב ה זו דן מהר״ץ ח י ו ת ב ש א ל ת ו של
גמליאל
הנזכר
בכל
מקום
בתלמוד
אם
ר׳ חייב
נתן דעמביצד
מקראקא
בעגין
״רבן
הוא דוקא ר״ג דיבנה או ר״ג הזקן או
www.daat.ac.il
25
אתר דעת -מכללת הרצוג
הואיל ובד קפדא הביא את דברי רבן גמליאל לא היד .צויד — לפי בעל מגיני
שלמה — להדגיש שמדובר בר״ג ברבי ,שהרי בר קפרא ור״ג ברבי היו באותו זמן
והתלמידים הבינו שבר קפרא מתייהם לר״ג ברבי .על הוכהה זו כתב מהר״ץ היות:
הנה אם מבר קפרא אנו מביאים ראיה הייתי אומר להיפוך .דרק על ר״ג
דיבנה כוונתו ,דבר קפרא היה שונא לרבי ולבניו כמו שנזכר בש״ם )נדרים
נ ע״ב ,נא ע״א( ובפרט עיין מועד קטן טז ע״א ומבואר כי רבי קללו ,עיין
סדר הדורות ערך בר קפרא ובירושלמי מועד קטן פ״ג דמבואר דידע דלא
מתמני מיומא ,ולא עמד מפני ר״ש ברבי ,ועיין מדרש קוהלת פרשה ט ,וכיון
דכך בלי ספק לא היה אומר משמיה דבית נשיא כמ״ש בסוף הוריות דרבי
לא היה אומר דבר בשם ר׳ נתן מפני השנאה ,וע״כ הכוונה על ר״ג דיבנה
אביו )צ״ל סבו( של רבי ,דרק לבית רבי היה שונא ולא לאבותיו.
כוחם של דברי מהר״ץ היות אלה יפה גם לגבי תקנתו של רבן גמליאל על
ביטול תוספת שביעית ,שהרי גם תקנה זו נמםרח ע״י בר קפרא בגמרא מועד קטן
ג ע״ב ,ולפי הטענח חנ״ל של מחר״ץ חיות אי אפשר לייהם תקנה זו לרבן גמליאל
בנו של רבי .אבל דומני שקשה מאוד לקבל את התאוריה הזו של מהר״ץ חיות.
אין הוכחה לכך ש״בר קפרא היה שונא לרבי ולבניו״ וגם אין הוכהה לכך ש״רבי
לא היה אומר דבר בשם ר׳ נתן מפני השנאה״ .להלן נעיין בטענתו של מהר״ץ היות
על השנאה ששררה לכאורה בין בר קפרא ובין רבי ובניו ,אבל גם על הטענה
השניה יש להעיר בקצור :רבן שמעון בן גמליאל — אביו של רבי — ענש את
רבי מאיר שאת דבריו יזכרו רק בשם ״אתרים״ וכן ענש את רבי נתן שאת דבריו
יזכרו בשם ״יש אומרים״ .קנם זה הוטל עליהם על התנהגות פוגעת כלפי הנשיא
)הוריות יג ע״ב( ,בקנס זה לא כיוון רשב״ג כלל להשכיח את דברי תורתם של
רבי מאיר ורבי נתן .רבי ,בנו של רשב״ג ,הזכיר במפורש את הקנס הג״ל שהטיל
אביו על רבי מאיר ורבי נתן ,אבל בכל זאת הביא במקומות רבים במשנה את
הלכותיהם של רבי מאיר ורבי נתן ,פעמים רבות אפילו בשמם המלא ולא בשם
״אחרים״ ו״יש אומרים״ .גם בסוף מסכת הוריות )יג ע״ב — יד ע״א( — שעליו
ביסס מהר״ץ חיות את דבריו — נאמר בפירוש שרבי לימד לרבי שמעון בנו את
דברי ״אחרים״ ,ולכן ברור הדבר שמכאן אין הוכחד .לכך שתנא אחד לא הזכיר
את דעתו של תנא אחר מתוך שנאה .מגמרא זו משמע ההפך :גם בעדנא דריתחא
מסר רבי לבנו את דברי ״אחרים״.
23
גם אין בסים עובדתי לטענח ש״בר קפרא חית שונא לרבי ולבניו״ ולכן ״בלי
ספק לא היה אומר משמיד .דבית נשיא״ .אמנם נכון חדבר שבגמרא מ ה כ ר שרבי
ר״ג
בנו של רבינו הקדוש״ ב-״קונסרם א ח ר ו ן ע ב ו ד ת המקדש״ ,פ ר ק ג
— ד המשיך
לעבודת
וראה
חיות
מהר״ץ
בזהותו
רבן
של
המוזכר
גמליאל
בקשר
בש״ם
המקדש
עוד רש״ש פםחים עד <ע״א.
.23
רבים
תים
״אחרים״
התוספות
מסכת
26
בשאלה
למה
ולפעמים
בשם
בכמה
מקומות
הוריות
ו-פתח
הוזכרו
•רבי
ואת
דברי
רבי
מאיר״.
ועיין
דברי
בעל
מאיר
יד מלאכי,
יבין
עינים -ל ה ר ב חיד״א זצ״ל
www.daat.ac.il
במשנה
כלל
שמועד-
בבא
ובברייתא
תקפד,
וראה
עוד
לפעמים
בשס
שהביא
את
דברי
באר
שבע
סוף
ב ת ר א 1ג ע״ב )ריש פ ר ק
ו(.
אתר דעת -מכללת הרצוג
הקפיד ונזף בבר קפרא ,אבל אין להסיק מכאן על יהם של שנאה ,וכש״כ שאין
להסיק מכאן שבר קפרא לא מסר הלכות בשם רבי ובניו .דומני שהמקורות התלמודיים
מוכיחים את ההפך .עד ימיו האהרונים היה בר קפרא מבאי בית הנשיא ומהתלמידים
המקורבים ביותר של רבי .ביום פטירתו של דבי התאספו רבים בציפורי )כתובות
קד ע״א(; כאשר הבינו ההכמים שאכן נפטר רבי ,הטילו על בר קפרא להכנס
לחדרו של רבי :״נח נפשיה דרבי ,אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין ,אזל
אשכחיח דנח נפשיח קרעיה ללבושיח…״ .עובדח זו מראח בעליל שבר קפרא
נחשב כתלמיד )או תלמיד חבר( נאמן של רבי בעיני חכמי דורו ואין להוכיח
מנזיפה של רבי בבר קפרא כאילו היה קים מצב של שנאח וחתעלמות ביניחם.
לפי מהר״ץ היות גרמה השנאה בין בר קפרא לבין רבי ובניו לכך ,שיש
להנית שבר קפרא נמנע לומר דברים בשם בית הנשיא ולכן אין לייחס את דברי
בר קפרא בשם ״רבן גמליאל״ לבנו של רבי .על טענה זו יש להשיב :בר קפרא
הביא את דברי רבי ואפילו נשבע על כך :״בעל מום ששימש בטומאה ,רבי חייא
אומר חייב שתיים ,בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת .קפץ ר׳ חייא ונשבע
העובדה כך שמעתי מרבי )פירש״י :מרבי .ר ב ע ו הקדוש( שתיים .קפץ בר קפרא
ונשבע העובדה כך שמעתי מרבי אתת״ )יבמות לב ע״ב וראה בהמשך הםוגיא(.
הגמרא מוסרת שרבי שאל את בר קפרא על מקורה של הלכה אחת )פסחים
מב ע״א ,תמורה ז ע״ב( .מתלונתו של רבי שמעון ברבי על בר קפרא שלא עמד
לפניו אין להסיק על יחסים מתוחים ,ובודאי אין אנו רשאים לומר שבר קפרא
נמנע אחר כך למסור הלכה בשם אחיו ,רבן גמליאל ברבי .אפילו לגבי רבי שמעון
ברבי אין להוכיח גישה של שנאה או התעלמות מצד בר קפרא .על כגון זח אמרו
חד׳ל :״אפילו האב ובנו ,הרב ותלמידו שעוםקין בתורה ונעשו אויבים ןה לזה,
אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה שנאמר ׳את והב בסופה׳ )במדבר
כא ,יד( ,אל תקרא בסופה אלא בסופה״ )קדושין ל ע״ב( .וכך אנו רואים בגמרא
)ברכות יג ע״ב( שבר קפרא ורבי שמעון ברבי מתוכחים בנחת —.אחרי פטירתו
של רבי — על קריאת שמע של רבי :״אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון ברבי:
בשלמא לדידי דאמינא אינו הוור וגומרה היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית ביה
יציאת מצרים ,אלא לדידך דאמרת הוזר וגומרה למה ליה לאהדורי ?״ ורבי שמעון
ברבי השיב לבר קפרא :״כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה״ .ואם אין להוכיח
גישה של שנאה של בר קפרא כלפי רבי שמעון ברבי )למרות שרבי שמעון הקפיד
פעם על התנהגותו של בר קפרא( ,כל שכן שאין מקום לתאוריה על גישה כזו של
בר קפרא כלפי רבן גמליאל ברבי אחרי שלפענ״ד אין מקור המוכיח על אוירה
עוינת ששררה ביניהם ,בין בחיי רבי בין אחרי פטירתו.
24
נוסיף עוד שהרמב״ם בהקדמתו ל״משנה תורה״ סובר שבר קפרא ישב בבית
דינו של רבי; הרמב״ן בהידושיו לעבודה זרה דף לז סובר שדברי המשנה בסוף
סוטה :״משמת רבי ,בטלה ענוה״ הם הוספה שהוסיף ר׳ לוי או בר קפרא אחרי
פטירתו של רבי .המקורות התלמודיים מוכיהים את קשריו האישיים של בר קפרא
לרבי ובניו; מקורות אלה מוסרים גם על דברי בקורת של בר קפרא על רבי
.24
כעין זה
בקהלת
רבה,
פ ר ק ם פ ס י ק ת א י׳ ת ו ך שנויים קלים.
www.daat.ac.il
27
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובית הנשיא שגרמו לפעמים לכך שרבי נזף בבר קפרא ״ ,אבל אין להסיק מזר.
על שנאה הדדית עד שנחשוב שאין להניח שבר קפרא מסר דברי הלכה בשם בית
הנשיא .אסור לנו להסיק מסקנות םוביקטיביות כאלו.
השובים ובהירים הם דברי מהר״ץ חיות בפירושו לגמרא ,בתשובותיו ובמאמריו,
אבל בטענות הנ״ל יצאה שגגה מפי השליט .וכדי ללמד זכות על גאון כמוהו ,יש
לומר שמהר״ץ חיות לא כיון להכריע בזהותו של רבן גמליאל מתוך ההנחה של
שנאה ששררה בין בעל המימרה לבית הנשיא .בתשובה זו דן מהר״ץ חיות בזהותו
של ר״ג שאסר שהיטת כותי; השואל הסתמך על דברי בעל מגיני שלמה שבר קפרא
כיוון בלי ספק לר״ג ברבי ,ועל זה ענה מהר״ץ היות :״אם מבר קפרא אנו מביאים
ראיה הייתי אומר ל ה י פ ך . . .״ ,ז .א .אם בעל מגיני שלמה רצה להסתמך דוקא
על בעל המימרה ,בר קפרא ,אפשר להביא ראיה הפוכה.
**
במאמר חקודם חובאו כמד ,חוכחות לראות את רבן גמליאל בנו של רבי
כבעל התקנה שהתיר תוספת שביעית .העיון במימרה מקבילח של ״ר׳ יהושע בן לוי
בשם בר קפרא משום דכן גמליאל״ באיסור שחיטת כותי ,הביא לנו סעד לדעד,
הנ״ל .כמה חוקרים עמדו כבר על החקבלח חזאת שבשתי תקנות אלו ולפי דבריהם
יש לצרף את שיטת רש״י בתולין לשיטתם של אותם המפרשים שראו בר״ג ברבי
את בעל התקנה על ביטול תוספת שביעית .בין הוקרים אלו יש להזכיר את זאב
יעב״ץ ,פרופ׳ ש .ליברמן ופרופ׳ ה .א ל ב ק .ראינו למעלה שמפרשים רבים
סוברים כפירש״י בחולין ומסבירים את נימוקיו ,וגם אותם אפשר לצרף לקביעת
זהותו של רבן גמליאל שביטל תוספת שביעית.
26
אך יש לקבל בזהירות את ההקבלה הזאת שבתקנת ביטול שביעית ואיסור שחיטת
כותי .אנו מוצאים שר׳ יהושע בן לוי מסר שש עשרה הלכות ודברי אגדה בשם
בר קפרא ,ויתכן שבין ההלכות והתקנות שריב״ל הביא בשם בר קפרא יש הלכה
אתת שבר קפרא מסר בשם ר״ג דיבנה .והלכה אחרת בשם ר״ג ברבי. .בין ההלכות
27
.25
על בר ק פ ר א נזכרים דברי בדיחותא ,בהם ה ש ת מ ש
<אלעשה.
מן
החוקרים
שהקפיד
)ברכות
ברכות
לא
.26
.27
28
החדשים
ל ס ע״א(
הוציאו
שמתארים
השני
חלק
ראה
הרשימה
ערך
•יהושע
של
מ ן ה ם ל ו ף שהרי גם על בר ק פ ר א
מסרה
על
שני
על
דנו
תולדות
למסכת
ישראל,
שביעית
ערך
תלמידים;
חברו <
על
מהות
פירש״י,
חלק
ששי,
עמ׳
;483
שביעית ,עמי
ב,םדד הדורות״
בן
לרבי
יהודה
הנשיא
ק פ ד א )עיין
כפשוטה,
הקדמה
בר
קפרא
כבדחן
מדברי
בניגוד
בדיחותא .יש
הגמרא
שלגלג
המפרשים
בר
את
יש
ונזף
בשביל
סדר
תוספתא
זרעים,
שהקפיד
שנתך•
התקיפה
יעבץ:
ליברמן:
נ ע״ב
ונזף בו .ב ת י א ו ר זה
ועל
הקפדתו
זאב
בנדרים
הוזכר
גם ב ה ע ר ו ת י ו
שרבי ב י ק ש מ ב ר ק פ ר א ל ה מ נ ע
על
רבי וחתנו
בן
אחד
על
אף
הגמרא
הסעות
בשביל
מוסיפה
ויש
עמ׳
,247
סרופ׳
״תנא
ש?מיו
גליון הש׳׳ם ,מ ה ר ש ״ א
הערה
חנוך
שטעה
;8
אלבק,
בדיני
ושניהם
על
סיבת
ופתח
עינים(.
פרופ׳
פרוש
שאול
למשגה,
.133
•שמעון
בן
לוי״.
פזי״
וב׳״תולדות
תנאים
ואמוראים״
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שריב״ל מסר בשם בר קפרא יש כאלה שנפסקו עוד בדורות הקודמים ולכן אין
להוכיח זהות בשתי התקנות שבר קפרא מסר בשם רבן גמליאל.
במסכת שבת מ ע״א הובאה השתלשלות גזרת המרחצאות בשבת ע״י מימרה
של ״ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי משום קפרא״ .גזרה זו נתקנה עוד
לפני רבי יהודה הנשיא כ מ ו שמבואר בהמשך הסוגיה שם ־׳ .במקום אחר רואים
אנו שר״י בן לוי מסר בשם בר קפרא אפילו על פסק דין מות שבלי ספק נפסק
עוד בןמן הבית :״א״ר שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא
מעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא עליה
והביאום לבית דין וםקלום״ )קדושין פ ע״א( .לפי הלכות שונות אלו המתייחסות
לתקופות שונות ,אין חוכחה לכך שבשתי התקנות שבר קפרא מסר בשם רבן
גמליאל ,כיון לאותו ר״ג.
יש איפוא להתפלא במקצת על ההוקרים המביאים הוכחה מההקבלה בשמות
בלי לציין את התקנות הרבות שרבי יהושע בן לוי מסר בשם בר קפרא .הוכחה
מההקבלה הזאת יש להביא רק אם נוסיף .את הרקע המשותף של תקנות אלו לגבי
דברי המשנה .במשנה שביעית לא הוזכרה תקנתו של ר״ג וב״ד על ביטול תוספת
שביעית ומהפרקים הראשונים במסכת זו משמע שבזמן היבור המשנה ע״ י רבי
יהודה הנשיא היתד! תוספת שביעית בתוקפה .מהמשנה הראשונה במסכת הולין
משמע )וזה מודגש שם בגמרא( ששהיטת כותי מותרת .רק מתוך זהות ברקע
המשותף של השנוי בדיני המשנה ע״י תקנה של ר״ג וב״ד יש מקום לראות הקבלה
בשמות התנאים וראשוני האמוראים שמסרו את התקנות האלו בשם רי׳ג וב״ד.
התקנות הנ״ל שוות ביסוד החידוש כלפי הדינים שבמשנה ,והיות ותקנות חדשות
אלו נמסרו ע״י ד יהושע בן לוי משום בר קפרא על סמך תקנה של ר״ג וב״ד,
יש להניה שהכוונה לאותו ר״ג וב״ד ,דהיינו רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא.
8
פרק
ה
מתי ה ס י ק ו ק ו ל ו ת מ ח ו ר ב ן ה ב י ת ז
העיונים בפרקים הקודמים ביססו את הדעה שאין לראות ברבן גמליאל דיבנה
את בעל התקנה בענין ביטול תוספת שביעית אלא ר״ג בנו של רבי .דומני שיש
מקום לעיון נוסף מתוך הסתכלות אחרת .תקופת התנאים היא תקופה אחידה
שנסתיימה אחרי רבי יהודה הנשיא .אחדות התקופה לא נפגעה ע״י חורבן הבית
וגזרות השמד בזמנם של רבי עקיבא והבריו.
והנח ,ידועות לני תקנות אחדות של ריב״ז ותלמידיו משום ״מהרה יבנה בית
המקדש״ .למרות שע״י החורבן ניתנה אפשרות הלכתית להקל בדינים שונים,
דרשו חכמינו ז״ל להחמיר בהם מתוך חשש שאם יבנה בית המקדש ימשיך העם
להתנהג לפי הקולא .לכן גזר ריב״ז שיום ההנף כולו אסור )ר״ד .ל ע״א ,סוכה
מא ע״א(; כמו כן גזרו על ביצה שנולדה ביו״ ט ראשון של ראש השנה )ביצה ה
ע״ב( .נימוק זה של ״מהרה יבנה המקדש״ נזכר עוד בקשר לדינים א ח ר י ם .
29
.28וזיל הגמרא )שם׳ ע״ב( :״מעשה דרבי לאחר גזרה הוד,״ וראה פירש״י שם.
.29רשימה של תקנות וגזרות שהוזכר בהן בגמרא או במפרשים ה מ ס פ *מהרה
www.daat.ac.il
29
אתר דעת -מכללת הרצוג
בתקנות אלו יש לראות את תקותם של חז״ל שחיו בזמן החורבן להחזרה מהירה
של בית המקדש .יתכן שרבים קוו שגם חורבן בית שני ימשך רק תקופה קצרה
בלבד כמו חורבן בית ראשון .בלבם של חז״ל פעמה התקוה שיזכו לראות בנין
הבית במהרה כמו שזכו אבותיהם לכך אחרי חורבן בית ראשון .מתוך תקוה זו
היתה משמעות קונקרטית לתקנות הז״ל משום ״מהרה יבנה המקדש״.
אך התמורה הגדולח חלה אהרי הכשלון של מרד בר כוכבא .נפילת ביתר
והגזרות החדשות הראו שאכן אין מקום לתקוות רבות לסיום מהיר של החורבן.
הכמינו ז״ל הבינו שאכן גגזרח על ישראל גלות אדום בכל חומרתה .על תקופה זו
שאחרי מרד בר כוכבא — ולא יעל תקופת רבי יוהנן בן זכאי — כתב הרמב״ם:
״תלמידים מתמעטין וחולכין וחצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם
ומתגברת וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות״ )הקדמה ל״משנה תורה״( .הרמב״ם
הדגיש כאן את משמעות הגלות שנתגלתה בכל חומרתה בזמנו של רבי יהודה
ה נ ש י א ,דומני שיש מקום לומר שבזמנו של רבי — כאשר התברר שאין תקוה
רבה לבנין הבית בימיהם — לא ראו הז״ל צורך להמשיך באיסורים שנהגו בהם
משום ״מהרה יבנה המקדש״ .דוגמא לכך במסכת תענית יז ע״א ,שבניגוד לדעת
30
יבנה
לזה
א.
המקדש״
ב״אנציקלופדיה
נמצאת
כרך
תלמודית״
עמ׳
שלישי,
בהקשר
רמא.
יש עוד ל צ י י ן :
הר״ן,
חידושי
הצריבים
בית
ב.
סנהדרין
)לעיין
יא
בגודל
ע׳׳ב
הגדיים
המקדש קיים שאם י ב נ ה
״שאף
לקרבן
לאחר
פסח
החורבן
בקביעת
ה ב י ת בימיהם יהיו
מסתכלים
היו
השנה(
עיבור
הענינים על
בדברים
היד,
אילו
מכונם״.
הרא״ש ,פ ר ק י׳ דפםחים ,סי׳ כה שאין מביאים ב ז מ ן ה ז ה תבשיל זכר לחגיגה ב פ ס ח
שחל
להיות
הבאנו
במוצאי
״משום
שבת
מהרה
המקדש
יבנה
ויאמרו
מי
אשתקד
לא
ז כ ר לחגיגה אע״פ שחל ל ה י ו ת א ר ב ע ה עשר ב ש ב ת ,ה ש ת א נמי נביא חגיגה
בשבת״.
צל״ח ביצה ה ע״ב בענין
ג.
מעשר
אסור
שני
ולא
בכל
מטעם
מי ל א אכלנו
ד.
שבמנין
חוץ לירושלים
״אע״ג
שאין
במהרה
בימינו
אלא
הבית:
מהרה
מטעם
יבנה
שעכ״פ
ויאמרו
המקדש
משך
לנו
חכמה,
עכשיו
ונחזיר
שמות
לארצנו
יב׳
אשתקד
בלי פדיון ,ה ש ת א נמי ניכול ויכשלו באיסור תורה״.
תרומה
ב
הי׳
לא
ויהיה
)עמ׳
בסלה
לנו
הגזרה
תרומה
מז—מח(:
משוס
ונדע
בית־דין
ב ז מ ן הזד:,
שיבנה
ליזהר
שבארץ
המקדש
בית
בה״.
ישראל
יקדש
את
החודש
ע״פ הראיה כ א ש ר יבנה ב י ת ה מ ק ד ש לפני ב י א ת ה מ ש י ח ״ואז יהיו צריכים
לעשות
ריב״ז
לאסור
שני
ב ג ו ל ה שני ימים
יום
יו״ם
הנף
של
גזירה
]של יו״ס[
שמא
יבנה
ולכן
גזת
ביהמ״ק
וזה
גס
עכשיו
סעם
נכון
דוגמה
שעשה
לעשות
היתד ,ה ת ק ו פ ה
בזמן
הזה
גליות״.
כעין זה ב״דורות הראשונים״ לדי״א הלוי ,ח ל ק א ,כ ר ך חמישי ,עמ׳ שיח י
הנה
30
דבר
אחדי שנחרב
״נלע״ד
מדרבנן
לבוש ,או״ח סי׳ ק נ ח ס׳׳ק א לענין חיוב נטילת ידים לפני א כ י ל ת פ ת
ה.
.30
ערי
קושית התוספות
ישראל
זבחים ם ע״ב ל מ ה ל א ה ו ת ר ה א כ י ל ת
״ועל
כן
ה ז א ת מימי ח ו ר ב ן ה ב י ת עד ב י ת ד כ ה מ ש ך ימי ה ב י ת השני .ל פ י
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ההכמים ,התיר רבי יהודה הנשיא לכהנים לשתות יין בזמן הזה מתוך נמוק ״תקנתו
קלקלתו׳ /ומפרש רש״י ״דהוי כמה שנים שלא חזרה בירה וקלקלה זו תקנתו
לשתות יין בחדיא ול׳שמא יבנח׳ לא חיישינן״ .בעל ״שאגת אריה״ )ב״גבורות
ארי״ תענית יז ע״א( מסופק אם רבי הולק על כל התקנות שנתקנו משום ״מחרה
יבנה״ או הולק רק על תקנה זו .יש מקום לומר שנמוקו של רבי ״תקנתו קלקלתו״
מוכיח שרבי לא חלק על תקנות משום ״מחרח יבנח״ שנתקנו מיד אחרי חחורבן,
אך חלק בזמנו-הוא על חלותן של אותן תקנות שנימוקן היחיד היה ״מהרה יבנח״.
בתקנת חז״ל בענין ביצה שנולדה ואיסור חדש ביום ההנף נאמרו טעמים שונים
בגמרא ,ויש לומר שרבי חלק רק על איסור שתיית יין לכהן שהרי יסודו נ ע ת
אך ורק ב״מהרה יבנה״ .
גם בעל חתם סופר הבהין בין התקופה הסמוכה לתורבן לתקופה המאוהרת
יותר לענין תלותו של הנמוק ההלכתי ״מהרה יבנח״ .לפי חחת״ם !נחשבת הטלת מום
בקדשים מיד אהרי ההורבן כאיסור דאורייתא ולכן העדיפו חז״ל לבטל את מצות
הפרשת מעשר בהמה ולא הסכימו להטיל מום בצאן מתוך הנמוק ״מהרה יבנה
המקדש״ )בכורות נג ע״א( .ואלה דבריו :״מתהלה כשהרב בהמ״ק והיו מצפים
יום יום לתשועת ה׳ והי׳ כמו ראוי להקרבה דמהרה יבנה והוד .מטיל מום דאורייתא
ומאז גזרו על חפרשת מעשר משום תקלח ,אד ברבות הימים כמו נתיאשו לומר
היום או לזמן קרוב והוה חבחמח כמו לא לגופיח חזי ולא לדמי חזי וחזר חטלת
מום איסור דרבנן ומכל מקום לא יכלו לחחזיר הפרשת מעשר למקומו כיון שנתבטל
על ידי ב״ד ראשון חגדול מן חאחרונים״ )שר׳ ת חתם סופר יו״ד סי׳ שיח(.
בהסבר זה נימק החת״ם את דעת חרמב״ם שסבר שיש איסור תורד .בחטלת מום
31
32
שעיקר ה ח ו ר ב ן לא היה בימי ח ו ר ב ן ה ב י ת אשר אז נ ח ר ב ר ק ה ב י ת וירושלים לבדה א ב ל
לא ארץ יהודה בכללה .לא כ ן אחרי ה מ ל ח מ ה הזאת ,אז נ ח ר ב ה כ ל ארץ יהודה ו ח ה פ ך
שממה״.
למדבר
בעמוד
ושם
״אך
שיט:
ביתר
אחרי
כל
השבר
הלאום,
חסן
ואך
אחרי ביתר חרבה ארץ להודה״ .אגב ,רי״יא ה ל ו י ס ו ב ר )שם( ש נ ב ו א ת ה ת ו ר ה על חורבן
שני
בית
אחרי
.31
גם
רבי
.32
אחר,
שיטת רש״י
וראב״ד
הלכה
כנימוק
45
ביאת המקדש,
ויעויין
הרמב״ם
פרק
המאירי
טו(
אבל
להלכות.
לא
תענית
״זכר למקדש״
מצאתי
ב״מועדים
שהרמב״ם
להלכה״
ה ו ז כ ר ש ל ד ע ת ה ח ת ״ ס ט ו פ ר ״זהו
הזה
מדברי
הרמב״ם
על
החת״ם
לזמן
לאו
סופד
ז(
מפרש
הרמב״ם ורבנו
יז
וסנהדרין
ע״א
כפירש״י
עכשיו
״שאין
חננאל מ פ ר ש י ם א ת דברי
סוף
פרק
שמקשר
שני
עם שיטת ה ר מ ב ״ ם .
מביא א ת ה ט ע ם
עובר
א הלכה
ולמהרה יבנה לא חיישינך.
?בודה
באופן
את
בחורבן
נ פ י ל ת ביתר.
הראב״ד )הלכות
שעת
ז,
ב פ ר ש ת כי ת ב א )ע״פ ה ר מ ב ״ ן ויקרא כ ו ,טו( נ ת ק י י מ ה ר ק
הארץ
של
תורה:
שנביא
מביא
להגרש״י
את
זוין
חז״ל )כגון הל׳
הטעם
״מהרה
שליט״א,
פרק
יבנה
יבנה
משמע
המקדש
שהחתים
ונמצא
מדגיש
המקדש״
״נחמו״
ב א מ ת טעמו ש ל ה ר מ ב ״ מ ש ה מ ט י ל
מהרה
להלן
כנימוק
לתקנת
לולב
פרק
העדה
מוס
בזמן
ראוי
לגופו״•
אבל
שב״זמן
הזה״
כיוון
מ מ ו ך ל ח ו ר ב ן ולא ל ז מ ן ה ז ה מ מ ש .
www.daat.ac.il
31
בקדשים גם בזמן הזה .לפי החת״ם חל איסור תורה זה רק בתקופה סמוכה לחורבן,
אתר דעת -מכללת הרצוג
התקופה בה היתד .השיבות הלכתית ל״מהרה יבנה״.
]ההבדל הנ״ל בין התקופה הסמוכה לחורבן לתקופה שאחרי מלחמת בר כוכבא,
אין לו קשר עם ההבדל בין דורות •התנאים וראשוני האמוראים — באשר היה קים עוד
בית דין סמוך — ובין סוף תקופת האמוראים .על ההבדל האחרון עמדו גדולי
הפוסקים בדיוניהם על חיוב תרו״מ ושמיטת כספים בחוץ לארץ[.
אכן ,מיד אהרי והחורבן הוסיף העם להקפיד בדינים רבים משום ״מהרה
יבנה המקדש״; העם לא רצה להפיק קולות מהורבן הבית ,למרות שהחורבן נתן
אפשרות הלכתית להקל בדינים שונים .וכן גם בענין תוספת שביעית .דיני תופפת
שביעית הלים רק בזמן הבית )לפי הסבר האמוראים בשיטת רבי ישמעאל( ולפיכך
בטל חחיוב לתוספת שביעית מיד אחרי החורבן .בכל זאת לא הקלו חכמינו ז״ל
בדין זה בדורות הראשונים אחרי החורבן; קרוב לודאי שלא דנו בדורות אלו
באפשרות הלכתית לקולות בדין זח .אבל אחרי חורבן ביתר והגזרות הקשות
ראה רבי יהודה הנשיא ש״כמה שנים לא חזרד .בירח וקלקלת זו תקנתו״ .עמדנו
כבר על כך במאמר ה ק ו ד ם שרבי הקל בכמה פרטים במצות שמיטה .אף שלא
הקל במצות שמיטה בכללה — שהיא חיוב דרבנן לפי דעתו — בכל זאת מצא רבי
אפשרות להתיר פרטים אחדים ,חן בחיוב שביעית הן בחיוב תרומות ומעשרות.
33
כך נמסר בגמרא שרבי יהודה הנשיא תתיר בית שאן לענין חיוב תרומות
ומעשרות )חולין ו ע״ב( ,ולפי הירושלמי )דמאי פרק ב ,הלכה א( התיר רבי
בית שאן ,קיסרין ,בית גוברין וכפר צמח לענין חיוב שמיטה .כמו כן נטר .רבי
להקל בדיני שמיטה בשנת בצורת ,במיוחד לעניים .חלק מהתריס אלד .נימק רבי
בטענת ״מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו״ .יש מקום לומר שרבי לא הלק על
הנוהג בדינים אלה בזמן הבית ,אף שמעיקר הדין היו מקומות אחדים בארץ ״שמן
הראוי חיד .שלא יתחייבו כלל אותם המקומות בתרו״מ כיון דקדושה ראשונה כבר
בטלה״ כלשונו של מו״ר חגרש״ז אויערבך שליט״א ב״מעדני ארץ״ חלק ב ,עמ׳ י.
אמנם נאמר בגמרא שחכמים אחרים התנגדו להתרים של רבי ועל זמנו של רבי
נמסר שהיו יהירים ששמרו על דיני טהרה בבצירה ובמסיקה כדי להכין יין ושמן
למקדש .על השאלה ״קדש בימי רבי מי הואי?״ ענתה הגמרא ״הבריא מדכן
בגלילא״ )נדה ו ע״ב( ומפרש רש״י ״הברים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן
למנחות שמא יבנה בית המקדש בימיחם״ .חיו איפוא יחידים שגם בימי רבי
יהודה הנשיא קיימו בקפדנות דיני טהרה לקראת בנין המקדש בימיהם ,אבל
מתוך הלכותיו של רבי ותקנותיו מתברר שהוא ראה את התמורות החמודות שחלו
בגורל עם ישראל .אמנם הוקל מצבו של עם ישראל בזמנו של רבי ,אבל דוקא
בתקופה שקטח יחסית זו החליט רבי להסיק מסקנות הכרחיות מהגלות הארוכה
בה נתקע עם ישראל .לכן ראה רבי את הצורך לסדר את התורה שבעל פד .וחיבר
את המשנה ואף התיר פרטים אחדים במצוות התלויות בארץ.
34
.33
*המעץ״,
.34
ב ״ ח כ מ ת מ ל א ל ״ נדה ו ה ו ב א סעד לפידש״י מ ד ב ר י ראשונים אחרים ויעוין ט ו ר י א ב ן
חגיגה
32
כה
כדך
ה,
גליון
ע״א ד״ר,
אין
ב,
עמוד
הקדש
,41
העדה
ניצול.
www.daat.ac.il
.8
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפי האמור לעיל ,לא קשה לקבוע איזה רבן גמליאל ביטל תוספת שביעית.
קשה לומר •שהכוונה לרבן גמליאל דיבנה ,שהרי בתקופתו בודאי לא בטלו הז״ל
פרט אחד בדיני שביעית מתוך חנמוק שחחיוב חל רק בזמן הבית .במשנה ובגמרא
אף לא הזכירו חתנאים שחחיוב בתוספת שביעית — חלכח למשח מסיני לפי רבי
ישמעאל — קשור לקיומו של בית המקדש; זה נאמר בגמרא בשם רב א ש י .
רבי עקיבא למד את דיני שביעית מן המקרא )שביעית פרק א ,משנה ה ( ולפי
שיטתו לא היתד .אפשרות כלל לחתיר דינים אלו אחרי תחורבן )תוםפ׳ ראש השנה
ט ע״א ד ״ ח ו ר ב י עקיבא( .גם המשניות !במסכת שביעית חולבות,בשיטה זו; כך סובר
ר״ע איגר בציינו שלפי המשנה )שביעית פרק !ב ,משנה ב( ״תום׳ שביעית אסדר אף
שלא בזמן המקדש״ )תורע״ק שם אות יב( .לא בדורו של ר״ג דיבנה ולא בדורם
של רבי עקיבא ורבי ישמעאל הותרה תוספת שביעית .וישנה טענה נוספת :״היכי מצי
רבי עקיבא לחלוק על מה שכבר הסכימו ר״ג ובית דינו ?״ )בעל אור החיים זצ״ל
ב״ראשון לציון״ ,מועד קטן ד ע״א( .חתקנח על ביטול תוספת שביעית נתקנח
בודאי ע ״ י •רבן גמליאל ,בנו של רבי; לרבן גמליאל זה כיוונו בר קפרא )מועד קטן
ד ע״א( ורבי קרוםפי בשם רבי יוחנן בירושלמי )ריש מסכת שביעית( והברייתא
בתוספתא )שביעית א ,א( ,באמרם שרבן גמליאל ובית דינו חתירו תוספת שביעית.
בעקבות אביו ,רבי יהודה הנשיא ,שמצא אפשרות הלכתית להקל בפרטים אחדים
בדיני שביעית ,נמנו ר״ג ובית דינו על תוספת שביעית וחתירוח ,אחרי שיסוד
חיובה נתבטל כבר ע ״ י חורבן חבית.
35
.35
וז״ל ה ג מ ר א במו׳״ק ד ע ״ א :
דאמר ה ל כ ת א
ישמעאל
אמר ר ב אשי ר ב ן גמליאל ו ב י ת
הלכתא בזמן
גמירי לה ו כ י גמירי
דינו ס ב ר י ל ה ו
שבית
כרבי
ה מ ק ד ש קיים דומיא
דניסוך ה מ י ם א ב ל בזמן שאין בית המקדש קיים לא״.
ה ג מ ר א ה ב י א ה שם גם
שביעית,
יוחנן:
שאם
פ ר ק א ,הלכה א .וראה שם ב ה ל כ ה ה :
אמר
בשעה שניתנה ה ל כ ה נ י ת נ ה
ביקשו
ל מ ה הן חורשין
ל ח ר ו ש יחרושו״.
הר״ש )שם,
פרקים
למודים אחרים
שביעית ן
*רבי חייא בר אבא ב ע י ק ו מ י ר ב י
ועכשיו
ויבטל(.
לביטול
תום׳
כ ך גם בירושלמי
הללו
משנה
והתירום?
בזקנות ז
)פרש״ם:
ו( מ ק ש ה
על
ליה:
כלומר
למה לא
כ ל הרוצה
ענה
רבי יוחנן
ק ו ש י ת הר״ש יש ל ה ו ס י ף
שרבי ק ר ו ס פ י מ ס ר על ת ק נ ת ו של ר ב ן
לבטל
שבהלכה
החרבן יבא
אחר
שנמנו
א׳
ע ל ב׳
כבר
מביא הירושלמי
עובדה זו —
גמליאל ז ב ״ ד ב ש ם ר ב י יוחנן.
שרבי יוחנן מ ס ר א ת ת ק נ ת ה ב י ס ו ל של ר״ג ,אך ©עם א ח ר ת נ ת ן נ מ ו ק א ח ר — מדאה
ש מ ד ו ב ר ב א ו ת ו ר ב ן גמליאל שחי בזמנו של רבי יוחנן או ס מ ו ך ל ת ק ו פ ת ו .גם מ ה ב ב ל י
וגם
מהירושלמי
משמע
שהשמועה על ת ק נ ת ו של ר ״ ג
וב״ד
לא התפשםה כ״כ
מהר
בין ראשוני האמוראים או ל א רצו ל ס מ ו ך עליה עד שראו צ ו ר ך ל ת ת נ מ ו ק י ם הלכתיים
אחרים ל ב י ט ו ל החיוב .ב מ א מ ר ה ק ו ד ם )המעין ,כ ר ך ה׳ גליון
החזון
על
איש )שביעית,
תקנת
תקנותיו
ר״ג
וב״ד.
סי׳ יז,
כל
ם״ק
זה
לב( ש ה ג מ ר א אף לא הביאה את
מוכיח
ל א זכו ת י כ ף לד,פצה ו ל ק ב ל ה
שהכוונה
לתקנה
שיצאה
דברי
מר״ג
ב ץ כ ל ח כ מ י דורו .השוד ,חולין
ו ע״א שרבי יוחנן ור׳ אסי א כ ל ו מ ש ח י ט ת כ ו ת י
שמעו
ב׳ ,עמ׳ (46נ ז כ ר ו דברי
התוספתא
:
ב ד ב י שהרי
ה
ע״ב —
ו ה ג מ ר א מ ו כ י ח ה ש א מ נ ם ר״י וד״א
מ ת ק נ ת ר ב ן גמליאל על איסור ש ח י ט ת כ ו ת י א ב ל ל א ק ב ל ו א ת
תקנתו.
www.daat.ac.il
33
אתר דעת -מכללת הרצוג
הגרםר .״רבי חנינא ב ן ר כ ן גמליאל״
כל הנאמר לעיל יוצא מן ההנחה שרבן גמליאל ובית דינו התירו תוספת
שביעית .גרסה מקובלת זו נמצאת במועד קטן ג ע״ב — ד ע״א ,ירושלמי שביעית
ובתוספתא שביעית פרק א הלכה א .גם בהוצאות המדעיות של התוספתא לא
הוזכרה נוםהה אהדת .בכל זאת יש גרסה אחרת בפירוש הראב״ד ובפירוש
חמיוחם לר״ש על הספרא ,פרשת בהר )פרק א ,פםקא א( :״רבי חנינא בן גמליאל״.
נוסחה זו סותרת את כל ההוכחות חנ״ל לראות ברבן גמליאל ברבי את בעל התקנה,
שהרי ר׳ הנינא בן גמליאל אינו אלא בנו של ר״ג דיבנה ,שהוזכר כמה פעמים
במשנה ,כגון בקדושין פרק ג ,משנה ד.
גרסה זו ״ר׳ הנינא בן גמליאל״ כבעל התקנה של ביטול תוספת שביעית
הובאה גם במבוא למסכת שביעית בביאור המשנה לפרופ׳ ה .אלבק ,ב״תוספתא
כפשוטה״ מסכת שביעית עמ׳ 483וב״משנת יוסף״ הלק א עמ׳ לא .בשני הספרים
האתרונים נזכרת נוסהה זו בלי להביע דעה על משמעותה .לעומת אלה כותב פרופ׳
הנוך אלבק שאפשר לומר שמדובר כאן בבנו של ר״ג ברבי שנקרא גם חניגא.
פדופ׳ אלבק סובר שאכן היה לר״ג ברבי בן בשם הנינא .פרופ׳ אלבק לא ציין
שזכריה פרנקל הביא כבר בספרו מבוא הירושלמי )עמ׳ פט( דעה זו ,שהיה לר״ג
ברבי בן בשם תניגא .אבל אפילו אם נקבל את דעתו של ה״מבוא הירושלמי״ —
למרות שיש הולקים על דעתו זו — בכל זאת קשה מאוד להסכים בענין דידן
לפרופ׳ אלבק .תקנה זו על ביטול תוספת שביעית מסר בר קפרא שהיה תלמיד־הבר
של רבי יהודה הנשיא .אין להכהיש שיש קצת מן הקושי לומר שבר קפרא מסר
תקנה שתיקן ר״ג בנו של רבי ,אבל כמעט בלתי אפשרי להניה שבר קפרא מסר
תקנה שתיקן נכדו של רבי :לכן אם נקבל את הנוסהה הנ״ל ,אז בודאי הכוונה
אך ורק לבנו של ר״ג דיבנה.
.ואולי הגרסה הזאת אינה אלא טעות העתקה .לכאורה אין לראות גרסה זו
כשגיאה ,שהרי גם הראב״ד וגם הר״ש מביאים גרסה זו .אבל לא כן הדבר .בפירוש
הר״ש הובאו פעמים רבות פירושים רבים שהועתקו מפירוש הראב״ד• ,וכבר עמדו
על בך ההוקרים .גם הקטע •בפירוש הר״ש עם הנוסחה ״ר׳ הנינא בן גמליאל״
הועתק מפירוש הראב״ד .בפירוש הראב״ד הובאו שני פירושים על דברי הספרא
״שבת לה׳ — כשם שנאמר בשבת בראשית שבת לה׳ ,כך נאמר בשביעית שבת לה׳״.
אהרי הפירוש השני ממשיך הראב״ד :״ומן הטעם חזח נמנו ר׳ חנינא בן גמליאל
ובית דינו על שני פרקים שלפני שבועות והתירום״ .פירוש הראב״ד על דברי
הםפי־א מובא כולו בפירוש הר״ש ולכן יש לומר איפוא בודאות שאין כאן שני
ראשונים שהביאו את חגרםד .חזאת אלא אך ורק אחד ,דהיינו הראב״ד ,שהרי בפירוש
הר״ש לא הועתקה תקנת ר״ג מהתוספתא או מהגמרא במו״ק אלא אך ורק מפירוש
הראב״ד .ולגרםח זו ״ר׳ חנינא בן גמליאל״ שבפירוש חראב״ד אין לייחס חשיבות
36
37
.36
מבוא למסכת
ר׳
ו:
37
שביעית עמ׳
חניגא — י^ע(.
,133הערה
אינו אלא
:2
…ואפשר
ירושלמי
תני ר׳ ק ר ו ם פ א ב ש ם ר׳ חגינא ב ן גמליאל…״.
ראה ב מ ב ו א ל ״ ם פ ר א דבי
רב״ ,ה ו צ א ת ספרא,
ירושלים תשי״ם ,עמ׳ .3
www.daat.ac.il
34
שאף
ר׳ גמליאל בנו של רבי ,עי׳
ד׳
גמליאל זה )אביו
כאן
של
ס ו ף ©רק
אתר דעת -מכללת הרצוג
רבה ,שהרי כמה שורות לפני כן הובאה בפירוש הראב״ד הנוסחה הנכונה :״וכבר
באו ר״ג ובית דינו והתירו כל תוספת שביעית כעין שבת בראשית״ .יש איפוא
לסכם שגרסת הר״ש אינה אלא העתקה מפירוש הראב״ד והגרסה הזאת בפירוש
הראב״ד כנראה טעות המעתיק היא ,שהרי בפירוש הראב״ד הובאה לפני כן
הנוסחה הנכונה ,והמקובלת .ועוד :נוסף לשגיאה זו של ״ר׳ חנינא בן גמליאל״
במקום ״רבן גמליאל״ נפלה כאן טעות נוספת בפירוש הראב״ד .לא עשו מעולם
תקנה על שני פרקים לפני ״שבועות״ אלא על שני פרקים לפני ״שביעית״ וגרסה
זו בודאי לא כתב הראב״ד .
38
סיכום
יש לראות את רבן גמליאל ,בנו של רבי יהודה הנשיא ,כבעל התקנה שביטל
את תוספת שביעית .הנמוקים הם:
א .המשנה מביאה את דיני תוספת שביעית ,בלי להזכיר שבוטלו דינים אלו.
לעומת זאת מביאה התוספתא את תקנת הביטול.
ב.
בכמה כתבי-יד הובאה הגרסה ״רבן גמליאל הנשיא״.
ג .תקנתו של רבן גמליאל הובאה ע״י בר קפרא .במקום אהד הובאה תקנה
אהרת של רבן גמליאל ע״י בר קפרא ורוב המפרשים סוברים שמדובר כאן ברבן
גמליאל ,בנו של רבי.
ד.
אין בסיס עובדתי לדעה כאילו בר קפרא לא מסר הלכות בשם רבי ובניו.
ה.
לא מצאנו שזמן קצר אחרי ההורבן התירו איסורים שנהגו בהם בזמן הבית.
ו .התרגום הבלתי מדויק של פירוש המשנה להרמב״ם גרם לכך שמפרשים
רבים סברו שרבן גמליאל דיבנה התיר תוספת שביעית.
ז.
שביעית.
ח.
.38
גם בין הראשונים יש דעה שרבן גמליאל בנו של רבי
התיד תוספת
אין לייחס חשיבות לגרםח ״ר׳ חנינא בן ר׳ גמליאל״ שבמפרשי הספרא.
ה ט ע ו ת ע״י
ואולי
באה
*חבן
גמליאל״׳
לבן
ה ח ל פ ת רי׳יש
ק ר א ״ח
בן
עם חי״ת.
גמליאל״
www.daat.ac.il
ב מ ק ו ם ״רבן גמליאל״ מצא ה מ ע ת י ק
והעתיק
״חנינא
בן
גמליאל״.
35
מ נ ח ם בן ישר
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב<זת מצדים
שלושה מקראות בספר שמות עוסקים
בביזת מצרים .ראשונה ,נאמר למשה
רבנו בסנה )ג׳ : (22 — 21״והיה כי
תלכון ,לא תלכו ריקם ושאלה אשד.
משכנתה ומגרת ביתד .כלי כסף וכלי
זהב ושמלות ,ושמתם על בניכם ועל בנו
תיכם וניצלתם את מצרים״ .ונשנה הצו
למשה עובר לעשייתו ,לפני מכת בכורות
)י״א : ( 2״דבר נא באזני העם וישאלו
איש מרעהו ואשד .מאת רעותה כלי כסף
וכלי זהב״ .ומשולש בשעת מעשה )י״ב
: (36 — 35״ובני ישראל עשו כדבר משה,
וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב וש
מלות .וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים
וישאילום ,וינצלו את מצרים״.
לשאלה ,מדוע זכאים ישראל לרכוש
מצרי בצאתם ,כבר השיבו הז״ל בסיפור
הידוע שבמגילת תענית פרק ג׳ כאשר
המצרים תבעו מן היהודים את רכושם
הגזול ,במשפט שלפני אלכסנדר מוקדון,
בהסתמכם על הפסוקים משמות .אלכסנ
דר זיבה את היהודים שנציגם הס
תמך אף הוא על ספר שמות ,המוסר
שישראל עבדו למצרים במשך 430שנה,
ואין זה אלא מעט משכר עבודתם של
ששים ריבוא עבדים.
תשובה נוספת מוסיפים הפרשנים הז־
קוני ,אברבנאל ,מלבים ושד״ל :את חפ־
צי־הערך קיבלו בני ישרז&ל כתמורה לר־
כושם הנטוש ,מקרקעין וכוי ,שנטשו
בצאתם ממצרים .על כן ״אשד .משכנתה
ומגרת ביתה״ ,אשר תירש רכוש זה.
בעיה טספת ,אםטתית או מוסרית,
עוררה המלה ושאלו ,וישאלו ,וישאילום.
36
הרי ששאלו ישראל מהמצרים ע״מ להח
זיר׳ ולא החזירה ניצלום במרמה.
הז״ל כנראה לא ראו כאן בעיה כלל.
אבן עזרא אומר )בפירושו לשמות ג׳
:(22״ויש מתאוננים כי אבותינו גנבים
היו ,ואלה הלוא יראו כי מצוד .עליונה
היתה .ואין טעם לשאול למה ,כי השם
ברא הכל ,הוא נתן עושר למי שירצה,
ויקחנו מידו ויתעו לאתר׳ ואין זה רע,
כי הבל שלו הוא״ .שד״ל מקבל זאת מב־
הינה משפטית ,אך מוסיף קושיה פסיכו
ל ו ג י ת — ח י נ ו כ י ת :שמא מכאן ילמדו יש
ראל שמותר ואף מצוה להונות ולעשוק?
ומשיב שד״ל מיד ,כי אדרבא ,מידות של
צדק ויושר ילמדו ישראל מכאן ,לפי
שיראו שה׳ מוציא עושק מיד עושקו ומוס
רו לנעשק ,ומידיעתו יתברך שלא יתנו
מצרים מרצונם ,עשת צדק ומשפט בהם
בעל כרתם.
דזעה אהדת מייצג רשב״ם ,ובעקבותיו
הולכים הזקוני ופרשנים אהרים .לשיטתם,
אין כאן הערמה כלל ,וכלשון הרשב״ם:
״ושאלה אשד .משכנתה ,במתנה גמורה
והלוטה ,שהרי נתתי את חן העם .כמו
)תהלים ב׳ (8שאל ממני ואתנה גוים
נתלתך .זה עיקר פשוטו ותשובה למינים״.
מבהיבה לשונית יש להעיר ,שבבוא
הרשב״ם להוכית שאמנם תהול מלת שאל
על בקשת מתנה גמורה ,שמא לא נקט
בראיה גמורה והלוטה בבחרו דוקא את
המקרא מתהלים ב׳ .שם המתנה המבו
קשת ,הם הגויים ,אינה מושא ישיר של
שאל אלא של ואתנה ,ושאל אולי הוא
תוספת בקשה בעלמא .ראיות טובות יותר
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הם כתובים מס׳ שופטים כגון )ה׳ :(25
מים שאל חלב נתנה .וכן )ה׳ :(26נזמי
הזהב אשר שאל )גדעון( .ועל יהושע
נאמר )י״ט :(50נתגו לו את העיר אשר
שאל ,את תמנת סרח? וכתןביט דומיהם.
ברוב המקרים ,שבהם מדובר במתנה גמו־
רה ,בא ליד פעל ״שאלי׳ פעל נוסף לב
ארו ,בדרך כלל שורש ״נתן״ .כך בת־
תלים ב׳ :שאל ממני ואתנה .כך ביהושע,
כך ביעל וכן בגדעון :אשאלה מכם שא־
לה ,ותנו לי איש נזם שללו )וכן באיבה
ד׳ ,4בא פעל פרש לבאר את פעל
שאל שקדמו( .כל זאת ,כשתחול השאלה,
בדברים קונקרטיים .בבקשת דברים אב
סטרקטיים אין צורך לאותה תוספת באור,
ואך להדגשת החסד שבמתנת־הינם יוצ־
מד גם בם פעל נתן לשאילת ,כגון
בשלמה )מ״א ג׳ :>5ויאמר אלקים ,שאל
מה אתן לך .ההשמטה העקבית של פעל
נתן לגבי שאילת הכלים מהמצרים ,בכל
הכתובים שבם׳ שמות ,יהד עם הצורה
הנדירה ״וישאילום״ במקום ״ויתנו להם״
השגור ,ללמדך באה שלא במתנה עסקינן
אלא בהשאלה .ותוספת תכתוב ״וה׳ נתן
את חן העם בעיני מצרים״ .לא על מתנת
הינם באה להורות ,אלא על השאלת חי
נם׳ ללא שכר וערבון :ועל שהאמינו
המצרים את שכיניהם ,שאמנם ישיבו להם
את כליהם ,בשובם מן החג שבמדבר .וא
כן׳ האין סתירה בדברי הרשב״ם )והחז־
קעי( עצמו? תהילה פרש :ושאלו— במ־
ת.ד .גמורה וחלוטה -ובהמשך אותו פסוק
)ד׳ :(22כלי כסף וכלי ז ה ב — תכשיטין
לכבוד ההג שתתוגו במדבר ,ושמתם או
תם על בניכם .עכ״ל ,ואמנם זהו פשוטו
של מקרא ,שהרי אין טענה אחרת לבקשת
ו ש מ ל ו ת משכיניהם
כלי כסף ,זהב
)פיצוי על עבודת ת׳ שנים או ר״י שנים
היה להם לתבוע מאוצרה של מלבות(.
הרי מסתבר מאליו ,שבשובם מן החג
אחרי דרך שלושת ימים ,ישיבו את בג
די יום טוב לבעליהם .על ברחנו גצטרך
לומר אפוא ,שניצול מצרים בדרך הער
מה היה.
וכאן הגענו למרמה נוספת לכאורה
שנצטווה עליה משה בבואו לפני פרעה
)ג׳ * :(18ואמרתם אליו ה׳ אלקי העב
ריים נקרה עלעו ,ועתה נלכה־ נא דרך
שלרשת ימים במדבר ונזבחה לה׳ אלקינו״.
אמנם לא הוסיפו ״ונשובה״ ,אך כך מש
מע? שלושת ימים ותו לא .היש כאן
תכסיס כלפי פרעה ,כדי שיאמינם וישל־
הם לזבוח ,ואז יברחו בני ישראל ? התורה
עצמה מניאה אותנו מדרך־מהשבה כזו,
בהוסיפה מיד )ג׳ :(20 — 19״ואני יד
עתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך,
ולא ביד הזקה .ושלחתי את ידי והכיתי
את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה
בקרבו ,ו א ח ר י כ ן ישלח אתכם״.
נאמר מראש מפי הגבורה ,שפרעה לא
יתפתה לתכסיס זה .לשם מה אפוא בקשת
החופש של ״שלושת ימים״?
פתרון לכך מציע בעל ״אור החיים״,
בהצמידו יחד את שתי ההערמות ,וכן
דבריו :שלושת ימים ,וטעמן של דברים,
שאמר כן לצו בסמוך ,ושאלה אשד .מש
כנתה ,ואם לא יאמרו כן ,אין מציאות
לשאול מהם ולהלוותם כלי כסף וכוי.
לפי דבריו עזרה התביעה של ״שלושת
ימים״ לקבלת ההלואה של כלי כסף וזהב.
בהמשך דבריו עוסק אור החיים בשאלה,
מדוע נצטוו ישראל על שאילת הכלים
כבר בסנה ,זמן כה רב לפני היציאה?
ומשיב :ולדרכנו כפתור ופרה ,כי הוצרך
ה׳ לומר להם בטעם שהוא הסובב שיאמרו
נלכה נא דרך ג׳ ימים ,שבזה )=שעי״ז(.
ושאלה אשד .וגו /לצד שדעתם להזור.
געדיץ לא נוכל לראות בכך םוף־פםוק
בפתרון בעיתנו .התקצר יד ה׳ להנתילם
רכוש גדול גם בלי הערמה ? וכבר דרשו
www.daat.ac.il
37
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכמיט ,שגדולה היתה ביזת הים ,שלא
בדרך הערמה באה להם ,מביזת מצרים.
בעל ״אור־ההיים״ ופרשנים אהרים מעלים
גם עילה ט ם פ ת לשתי ההערמות :כדי
לתזק את לב פרעה ולמשכו שירדוף אחר
בגי ישראל ולכשימשיכו ללכת אתר שלו
שת הימים ,וכך להיפרע ממצרים בים
סוף .הן התורה עצמה מעידה על כך
בתהילת פרשת בשלה :ובבל זאת :גם
זה ,ר ק טעם טכני — תכסיסי הוא .דומה,
שעליט לבקש טעמים עילאיים ומעמיקים
יותר לבשורות שנתבשר משה ר ב י ט במ
עמד הסגה ,וגם לאותו ״רכוש גדול״
שהובטה לאברהם אבינו בין הבתרים.
הן לא ירדה שכינה כדי לבשר לישראל
כסף וזהב בעלמא!
**
דבר אידאי יש כאן ,משולב באידאה
הכוללת של מעשה יציאת מצרים .ספר
שמות לא בא לספר על עם היוצא מעב
דות לחרות ,אלא על יציאה מעבדות אל
עבדות ,מעבדות בשר־ודם לעבדות ה׳.
כך מסוכם בפרשת בהר )ויק׳ כ״ה :(55
״כי לי בנ״י עבדים ,עבדי הם אשר הו
צאתי אותם מארץ מצרים ,אני ה׳
אלקיכם״ .ובפסיקתא לשבת־הטכה דרשו
הז״ל :הללו עבדי ה׳ ן לשעבר היינו עב
דים לפרעה ,מעתה ,הללו עבדי ה׳ .ובב
שורת שבפ׳ וארא מיד אוזר ההבטתות
והוצאתי ,והצלתי וגאלתי ממשיך )שמ׳
ו׳ :(7״ולקתתי אתכם לי לעם והייתי
לבם לאלקים״ .אין רגע של הפקר או
של הרות ,יש העברה מעבדות ל!עבדות,
ובמובן שעבדות למלך בשר־ודם אינה
דומה לעבדות למלך מלכי המלכים ,שעב
דות זו השתעבדות והתמכרות להוק־עולם
ולתכלית־עולם היא ,ועל כן הרות של
אמת היא ,״אל תקרא הרות אלא הרות״,
אין ה ת ת אלא על הלותות.
38
עקרון נוסף בפרשה יצ״מ היא ,הידי
עה• לא רק ישראל חייבים לדעת את
תכלית יציאתם ״וידעתם כי אני ח׳ המו
ציא אתכם מתחת סבלות מצרים״ )שמ׳
י (7׳ אלא אף על פרעה ומצרים נאמר
כמעט בכל מכה :״וידעו כי אני ה״׳.
יצ״מ הוא מבצע של קדוש השם לעיני
כל הגויים ,כמאמר רהב הזונה בדור שא־
הריו )יהוש׳ ב׳ :(10 — 9״וכי נמוגו כל
יושבי הארץ מפניכם ,כי שמענו את אשר
הוביש ה׳ את מי ים סוף מפניכם בצאת
כם מ מ צ ר י ם . . .״ .וכן בפי פלשתים דו
רות רבים אחר כך )שמ׳ א ,ד׳ :(8״אוי
ל ט מי יצילנו מיד האלוקים האדירים
האלה ,אלה הם האלוקים המכים את מצ־
רים בכל־מכה במדבר״.
פרעה חייב להכיר לא רק בגדולת ה׳
ובשלטוט ,אלא אף בבתירת ישראל לעם
סגולה ,וביציאתם ממצרים לשם כך ,לשם
עבודת ה׳ .הלא כך אמר ה׳ למשה עוד
במדין )שמ׳ ד׳ :(23 — 22״ואמרת אל
פרעה כה אמר ה׳ בגי בכורי ישראל.
ואומר אליך שלת את בני ויעבדני :ות
מאן לשלתו ,הגה אגבי הורג את בנך
בכורך״•
בלעדי עקרון הזה לא יובן כל מעשה
יציאת מצרים ,כל המאבק האתך ,כב
יבול ,בין ה׳ לפרעה? כי ,כאמור כבר,
התקצר יד ה׳ להוציא לו גוי מתוך ט י
בפעם אתת ,ללא משא־ומתן וללא מכות ?
אמור מעתה ,כל אלה באו כדי שפרעה,
הנציג והפרוטוטיפום של עולם האלילות,
יכיר במלכות שדי ובכהונה ישראל,
בכור־הפולהן .ומכת בכורות ,אשר לפי
הכתוב דלעיל היא ״סוף מעשה במחשבה
תהילה״ ,באה להמחיש עקרון זה במידה
כ ע ד מידה.
עם שלם יוצא ,כדי שהעם כולו ,אנשים
נשים וטף ,יהיו עבדי ה׳ על נהלת ה׳,
ממלכת כהנים וגוי קדוש .קשה להנך
www.daat.ac.il
לכך את ישראל ,ועוד יותר קשה לשכנע בכורות מכניעתו לרצון ה׳ )י״ב :(31
אתר דעת -מכללת הרצוג
את פרעה ,שלשם־כך ישהררם .ולא רק ״גם אתם גם בני ישראל ,יעבדו את ה׳
שפרעה הכביד לבו ואינו רוצה להבין כ ד ב ר כ ם ״ ,לסי מהשגיכם.
זאת :הוא אף אינו י כ ו ל להבין זאת
אך לא רק ההכרה שבלב ובפה ״וידעו
)ואולי כאן פתר למודו של ״ויכבד ה׳
כי אני ה׳״ גדרשת ממצרים .הייבים הם
את לב פרעה״( .הרי לעכו״ם יש מושגים
להודות במעשה ,לשתף עצמם בעבודת
שוגים להלוטין ,על עבודת־אלים ,וב־
ה׳ ,אם מרצוגם ואם בעל־כרהם :״גם
ייהוד במצרים ,בעלת ההיארכיה הבהנות
אתה תתן בידינו זבתים ועולות ועשיגו
הנוקשה .לך אפוא ותכנים למוהו הגויי,
לה׳ אלקינו )י׳ (25״ ,אמר משה לפרעה.
ששבטי רועים משועבדים אלה ייהפכו
כך פרעה עצמו .אך גם המצרים כולם
פתאום לממלכת כהגים וגוי קדוש!
הייבים לדעת את ה׳ ,ל ת ת הלקם לעבו
משה תייב אפוא לתרגם דבריו למצ
דתו .הם יתנו את הבגדים הטובות והתכ
רית ,בלשון ובמושגים] .ואדגים את הר־
שיטים להג שבמדבר לפי המושג ״כלי
הוק מן הקרוב :עשרת ימי תשובה קרו
כסף וכלי זהב ושמלות״ .והבול ״כדב
יים בגרמנית ״בוםטאגה״ .המושג ״בוםע״
ריכם״ .לא רק את הגברים — הזובהים
הוא נוצרי ,שונה מעיקרו ואף מנוגד
יקשטו המצרים ,אלא גם ״בבנינו ובב
למושג היהודי ״תשובה״ ,אלא שהעברת
נותינו נלך״ ,שאכן :״ושמתם על בניכם
מושג דתי מלשון ללשון גורמת לשעוי־
ועל בגותיכם״ ,ג ם על בניכם ובנו
תוכן[ .המושג המצרי של עבודת ה׳
תיכם.
הוא :לצאת למדבר ,למקום מושבו של
נאמר למשה בסנה :״והיה כי תלכון,
איזה א־ל זר )לא מצרי( ומאיים ,כדי
לא תלבו ריקם״ )שמות ג׳ >21והקישו
לשכך שם זעמו בזבהים הרבה ,פן יפג־
בעל אור ההיים )בזמננו גם קםוטו( ליצי
ענו ברעב או בדבר .לשון כזו מבין
אה אתרת של עבד עברי ,בפ׳ ראה )דב׳
פרעה .האגיפטולוג פרופ׳ א א יהודה
ט״ו : (13לא תשלהנו ריקם .מעתה ,נקיש
תעיד ,שבמוזיאון הבריטי מצויה כתובת
היקש משולש ,ובעקבות הדרשה ברות־
מצרית עתיקה ,בה רשם שוטר או נוגש
רבה )ראש פרשה ז׳( נוסיף את הנאמר
את עובדי־הכפייה הנעדרים מעבודתם,
בעולי רגלים )שמ׳ כ״ג :(15ולא ייראו
ואת סיבות העדרם :מהלה ,עקיצת עק־
פגי ריקם .אף היוצאים ממצרים להוג
רב ,ולעתים :הלכו א ב ו ת לאלוהיהם.
את הג ה׳ לא ייראו לפניו ריקם.
והמצרים יראי־אלוהיהם לא יכלו לסרב
אך כל זה ,עדיין בתהום המושגים המצ
לנימוק זה.
ואמנם ,אתרי ריכוך מתאים ע״י המ ריים׳ על דרך שלושת ימים במדבר ,על
כות ,מקבל פרעה טעותם זו כיסוד עבודת ה׳ שם .ועבודת ה׳ האמיתית אי
למו״מ :אם לזבוח ביקשתם) ,י׳ :(11נה במדבר ואינה ר ק ג׳ ימים? ישראל
״לכו נא הגברים ,כי א ו ת ה )את הע הייבים לגדוד עד הר נהלת ה׳ בארץ
בודה( אתם מבקשים״ .ולעומתו משה כנען ,ועבודת ה׳ שם היא עולמית .ועל
)שם :(9״בנערינו ובזקנינו נלך ,בבנינו כן ,לא יכלו כמובן לההזיר למצרים את
ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך ,כי חג תכשיטיהם ,בגמר הג־הזבה .אין לו גמר
ה לנו״ .לזה אין פרעה מסכים עדיץ ,לאותו הג ה .וכדי שישראל ,השואלים
מה לבנים ולבנות בחג ה׳ ז עד שמכת את הכלים בדרך השאלה ,יהא ברור להם
,
,
,
,
39
www.daat.ac.il
לא ישיבום עוד למצרים ,מוסיף הכתוב מם כשם שקודם ניצלו הם את המצרים.
אתר דעת -מכללת
מ י ד :״ונצלתם את מצרים״.
הרצוגלמה? ״מהר תורב״ ,כי לכבוד
וכל־כך
יותר משיש כאן הערמה ,יש כאן הב־ הר חורב ניצלו את מצרים ,ומשום עוון
דלי־מושגים .וינצלו את מצרים? תכשי הר הורב התנצלו עתה אותם עדיים.
טיהם שהיו קדש לעבודה זרה )עיץ בר׳
שימוש עדיים מצרים בעת מתן תורה
ל״ה (4הוקדשו לשם שמים .גם מועד
היה הד־פעמי .יעודם הסופי והתמידי
תתילתה של אותה עבודת ה׳ ,שבה יצ־
לעבודת ה׳ היה ,בשמשם כחמרי הבנין
טרכו לתכשיטים ,נקבע בסנה )ג :(12
של המשכן ,שבו ממשיכה השכינה ל ש ט ן
״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון
ולהלוך עם ישראל אחר מעמד סיני.
את האלקים על ההר הזה״ .ואמנם ,בהגיע
אך עם ישראל הטא? מעדיי שלל מצרים
ישראל לאותו הר ,אתת ההכטת לעבודת
עשו ישראל לעגל )שמ׳ ל״ב :(3״וית
ה׳ הגדולה שם היא )י״ט :(10״וכבסו
פרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באז־
שמלותם״? לטהרם משמוש ע״ז ולקדשם
ניהם״ ,על כן הגזירה העיקרית אהר זאת
לגבוה )השווה שוב בר׳ ל״ה 2אחר ביזת
היתד ,בביטול בניית המשכן ״כי לא אעלה
שכם( .וכך יצאו ישראל כ ו ל ם — א ף
בקרבך״ )ל״ג ,(3במידה כ ע ד מידה.
בניהם ובנותיהם — מטוהרים ומקושטים
לקראת
לקראת השכינה ,ככלה היוצאת
לאחר שסלח ח׳ על חטא העגל ,שב
התנה.
וכרת בריתו עם ישראל להלוך בקרבם,
אז נתאפשרה הקמת המשכן .אז הביאו
ישראל את ביזת מצרים אשר בידם ל ה /
מן הזהב :הה ונזם וטבעת וכומז ,כל
כלי זהב )ל״ה :(22מן הכסף :כסף
הכפורים לאדני־הקדש ,לווים ולהשוקים
)ל״ח (28 — 27ומן השמלות :תכלת
וארגמן ותולעת־שני ושש ועזים )כ״ה
(4למשכן .בכך כופר הטא תעגל ונת־
קיים דבר הנביא מ ל א כ י ) ב ׳ :(8לי הכסף
ולי הזהב נאום ה׳ צבאות.
זכו אפוא ישראל בנכסיהם של מצרים,
על מנת )בתנאי( להקדישם מע״ז לשם
שמים .אך משירדו ישראל מדרגתם ,ונמ־
שכו אף הם לע״ז במעשה העגל ,שוב
לא היתה להם הצדקה להתקשט בתכשי־
טים אלה .על כן ,גדייק בכתובים :בצא
תם לעבודת ה׳ ,גאמר :״ויגצלו את מצ
רים״ .ואהר מעשה העגל נאמר :״ויתנצ־
לו בני ישראל את עדים מהר חודב״
)שמ׳ ל״ג .(6ויתנצלו — ניצלו את עצ־
וצויתי
אין
בשנה
א ת ברכתי ל כ ם בשנה הששית•
נחת
לאדם אלא
במה
ש ע מ ל בו ו נ ה נ ה מיגיע כפו,
והיינו יכי
תאמרו
מה
נאכל
ה ש ב י ע י ת ״ ,פ י ר ו ש :מ ה נ ח ת יש ב א כ י ל ת ש נ ה ש ב י ע י ת א ש ר ל א מ ר ע ו ל א נ א ס ו ף
תבואתינו
ו נ א כ ל בלי
עמל
ויגיעה?
על כן
וצויתי
ברכתי
בשנה
ששית
אשר
עמלתם
ו י ג ע ת ם בו ,ב ד ב ת י ב * מ ת ו ק ה שנת העובד א ם מ ע ט ו א ם ה ר ב ה י א ב ל ) ק ה ל ת ה ,י א ( . .
חתם
ס ו פ ר על
40
www.daat.ac.il
התורה,
פרשת
ב ה ר עמי
עד
הרב רפאל קצנלנבמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
<שוב ל״דבר׳ חמודות״ בד<ן מחצה על מחצה
לשון הרא״ש בהלכות כלאי בגדים )בפ״ט ,ינדה( סי׳ ה׳ :״צמר גמלים וצמר
רחלים שטרפן זה בזה ,אם רוב מן הגמלים מותר׳ ואם רוב מן הרחלים אסור״
עכ״ל .ועל זח כותב ח״דברי חמודות״ )אות ו׳( :״ואם רוב מן הרחלים ,או אפילו
במחצח מן חרחלים ,כ״כ חרמב״ם וחטור ,ופשיטא לי מילתא שיצא לחם מכל
חגי דמכשירין ,דמחצה כרוב להומרא״ עכ״ל .ומה גדולה היא הפליאח על רבנו
ה״דברי המודות״ )שהוא בעל תוספת יום טוב על המשניות( ,הלא חדין של מחצח
למהצה בכלאים שאסור ,הוא מפורש במשנה )ריש פ״ט דכלאים( :״צמר גמלים
וצמר רהלים שטרפן זה בזה ,אם רוב מן הגמלים מותר ,ואם רוב מן הרהלים
אסור ,מחצה למחצה אסור״ .ול״ל ל״דברי חמודות״ לחוכיח מהרמב״ם והטור שמחצה
למחצח אסור ,כשיש משגח מפורשת .ותו ? חמקור לדין זח ,לדעת חדברי חמודות
לקחו הרמב״ם והטור מכל הגי דמכשירין ,וממרהק הביא בעל ״דברי חמודות״
לחמו ,כשיש לפנינו משנת מפורשת באותח חחלכח בכלאים ,פליאח עצומח זו
שמעתי מחגאון ר׳ יחזקאל אברמסקי שליט״א ,בעל ח״חזון יחזקאל״ על חתוספתא.
ולגדול התמיהה על מארי דמשניות ,אמרתי שיש למשכוני נפשין על רבנו
בעל ה״תוספת יום טוב״ כדי ליישב דבריו.
ולפני שגיגש לבאר בע״ה את דבריו ,נקדים איזו הערות ,כיסוד ואבן פינה
לדברינו ,הבאים ליישב את דבריו ולהעמידם על נ מ נ ם .
א( יש לחקור :הא דאמרינן ,שמהצה למחצה אסור בכלאים ,אם האיסור
חוא משום ספק ,כלומר ,ספק אם זח כרוב לאיסור ,ואסור ,וזח כמו כל ספיקות
דאורייתא ,שספיקן להומרא .או שכאן בכלאים ,האיסור הוא לא מטעם םפיקא,
אלא שכך חדין שגם מחצח למחצה אסור .וה״תוםפת אנשי שם״ )הנדפס במשניות
בתוצאת ראם( מביא בשם ״חון עשיר״ לדי עמנואל חי ריקי )נדפס באמסטרדם,
בשנת תצ״א( וז״ל :״נראה דקמ״ל דמחצה למהצה הוא משום חומרא ,דמםפקא ליה
אם הוד• כרוב או לא ,ונ״מ ,שאם נסתפק אי הוה האומר מחצה ,או פתות ,ואינו
יכול לעמוד עליו ,דמותר משום ספק ספיקא המתהפך ,ספק אם האוסר הוא מהצה,
ואת״ל שהוא מחצה ,ספק אי הוה כרוב או לא ,או כלך לדרך זו ,ספק אם מחצה
כרוב ,ואת״ל הוי ברוב ,ספק אם הוא מחצה או פתות .משום זה שנה התנא דין רוב
ודין מהצד,״ ,עכ״ל.
כנראה שבעל ה״הון עשיר״ הרגיש ,דל״ל לתנא להשמיענו הדין ,שאם רוב
בלן הרחלים אסור ,מכיון שגם מחצה למחצה אסור ,הלא מכש״כ שרוב אסור ,אלא
ע״כ להשמיענו ,שברוב האיסור הוא מטעם ודאי ,ככל דיני רוב שבתורה ,אבל
www.daat.ac.il
41
הרי אנו רואים מדברי בעל ה״הון עשיר״ שסובר
במל״מ האיסור הוא משום ספק
שמל״מ אסור מטעם ספיקא.
ב( הרמב״ם בפ״י מהל׳ כלאים ,הלכה ו׳ כותב בזה״ל :״צמר רחלים וצמר
ג מ ל י ם . . .שטרפן זה ב ז ה . . .א ם היה החצי מן חרחלים הרי הכל כצמר רהלים
והרי הוא כלאים עם הפשתן ,ואם היה הרוב מן הגמלים מותר לערבן עם הפשתן״,
עכ״ל .ויש להרגיש איזה שינויים ישנם בלשון הרמב״ם מלשון המשנה .המשגה מתחילה
מצמר גמלים ,״צמר גמלים וצמר רהלים״ ,והרמב״ם מתהיל מצמר רהלים ״צמר
רחלים וצמר גמלים״ .במשנה מדובר בראשונה הדין של ״רוב״ ,ואה״כ הדין של
מחצר ,למחצח ,והרמב״,ם מתחיל בדין של מחצה למהצה שאסור ,ולא הזכיר בכלל
חדין שאם רוב מן חרחלים שאסור .אולם אתד מתורץ בשני ,מפני שחרמב״ם
תתחיל במל״מ שאסור ,כלומר שחתחיל באיסור ,ממילא חתחיל גם בתחילת ההלכה,
בצמר רהלים ,כלומר באיסור ,וממילא לא היה צריך לתזכיר שרוב מן הרחלים
אסור ,שהרי מהצד .למהצה אסור ,לפגי שהגיע לרוב .אבל הא גופא קשיא,
מדוע שינה הרמב״ם את הסדר והלשון מסדר ולשון המשנה ,שכפי הידוע ,הלא
הרמב״ם םידרא ולישנא דמתניתן נקיט.
ג( ״המשגה אהרוגה״ בפ״ב דמכשירין ,מ׳ ג כותב :״ואע״ג דאיכא עוד
דיני רוב ומהצה ע״מ בצמר גמלים וצמר רתלים שטרפן׳ רפ״ט דכלאים ולא תגי לה
הכא ,וכן כל הגי דרפ״ז דשקלים ,תנא ושייר״ ,עכ״ל) .באמת יש עוד שני מקומות
במשנח חמדובר שם בדיני רוב ומחצר .למחצה :בפי״א בנגעים ,מ׳ ב׳ ,צמר גמלים
וצמר רחלים ,אם רוב מן חגמלים אינן מיטמאין בנגעים אם רוב מן חרחלים
מיטמאים בנגעים ,מחצח למחצח מיטמאין בגגעים״ .ובפ״ד דמקואות ,מ ד׳ ״אם
רוב מן חכשר ,כשר׳ ואם רוב מן חפםול ,פסול ,מחצח למחצח ,פסול׳ ותירוצו של
ה״משנה אהרונה״ ״תנא ושייר״ ,מלבד שזה תירוץ דחוק ,חרי שיטת חאור זרוע
)שו״ת אור זרוע ,ת״א ,ס י תר״ם( היא :דאנן אינם יכולים לתרץ זאת ,אלא הגמרא
היא מצית לומר זאת .והשדי המד ,מערכת התי״ו ,כלל ל״ז מציינו.
ד( מדוע השמיט הרא״ש הדין דמהצה למהצה בכלאים דאםוד .הלא א*א
לומר שהרא״ש הולק על הדין הזה ,שהרי משנה מפורשת היא :ועוד׳ הלא זה
םפיקא דאורייתא ,וםפיקא דאורייתא חלא קיי״ל דלחומרא .וכן קיצור פסקי הרא״ש,
שמחברו חוא בעל חטורים ,אינו מביא שם בפםקיו חדין דמחצה על מהצה.
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
,
4
,
.1
ל ק ו צ ר ה ש ג ת י אינני מבין דבריו• דהלא ה ס פ ק הוא אחד ,כ ל ו מ ר דשני ה ס פ י ק ו ת ה ם
ספק
משם אחד ,ס פ ק אם יש ב ה מ ת י ר ר ו ב או לא ,דהרי ז ה ה ו א פירוש ד ב ר י ו :״ספק א ס ה א ו ס ר
הוא
מחצה״ ,היינו ,ש ב ה א ו ם ר יש פ ח ו ת ממחצה ,ו מ מ י ל א יש • ,ה מ ת י ר רוב׳
בהאוםר מחצה ,ס פ ק אי
הוה כ ר ו ב ,כלומר ,אולי המחצה ש ל ה מ ת י ר היוד .ב ר ו ב ו מ ו ת ר ׳ ו ג ם
לדרך השני ,״ ס פ ק אם מחצה כרוב״ ,כלומר ,אולי ה מ ח צ ה
רוב
שיאסור א ת הכל,
ואת״ל שכן יש
יאת״ל הוה
של ה א ו ס ר אינו
ב ר ו ב ,ס פ ק אם ה ו א מ ח צ ה א ו ! פ ח ו ת ,ו א ם
ש ו ב אין ר ו ב • ה א ו ס ר .ו א ״ כ בשני הצדדים הנקודה היא א ח ת :ם״ם
כ ר ו ב ,ואין כאן
זה
פ ח ו ת ממחצה,
שיש ב ה מ ת י ר ר ו ב ,אולי,
ב א מ ת יש אצלו ר ו ב ,מפני ש ב ה א ו ם ר יש פ ח ו ת ממחצה ,או ס פ ק שמחצה הוי כרוב ,וא״כ הנקודה
היא,
שיש ר ו ב ב ה מ ת י ר
?
שמחצה אינו כרוב ,ושוב
שאין דה נקרא
א ו ם״ם שאין • ה א ו ס ר רוב ,אולי ,בד״אוסר יש פ ח ו ת ממחצה ,או ס פ ק
הנקודה
היא אחת ,שאין ר ו ב סהאוםר .ז ס ה ״ ג דעת ה ר ב ה פ ו ס ק י ם ,
ס פ ק ספיקא ,עיין בש״ך יו״ד סי׳ ק״י ,א ו ת ס״ג ,ד ע י ס פ ק ספיקא ,או״ק יא—יב,
ו ב ח ו ו ת ד ע ת סוף סי׳ ק״י ״ ב י ת ה ס פ ק ״ ,בד״ה שם בא״ד.
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה( גם על לשון הטור יש לדקדק קצת ,וז״ל 0בםי׳ רצ״ט( :״אם הרוב מן
הרתלים או אפילו מהצה על מהצד! השוב ככולו רהלים ואסור״ .הרי שהוא כללם
יהד ,רוב ומהצה על מהצד• בחדא בבא ,ועל שניהם הוא אומר שהשוב ככולו.
ו( בעל ה״דברי המודות״ הנ״ל ציץ מקור להרמב״ם מפ״ב דמכשירין,
ואפילו אם נרשה לעצמנו לומר ,שלרגע נעלמה מעיניו הבהירות המשנה דכלאים,
האם גם המשניות של ם״ז דשקלים ,ו מ ע ע י ם ומקואות שנ״ל ,נעלמו ממנו ? היתכן ו
לאור כל הג״ל גלעג״ד לומר בכוגת ה״דברי המודות״ :הרמב״ם והרא״ש
הולקים בדין של מהצד .למהצה .דעת הרא״ש היא ,שמהצד• למהצה אסור משום
ספיקא ,ספק אם מחצה על מהצד• הוא כרוב או לא ,והרי זה ככל ספיקות דאורייתא,
שאםורין מספק ,או מה״ת או מדרבנן ,ולפי דעת רוב האחרונים דעת הרא״ש
בםפיקא דאורייתא כדעת הרמב״ם ,שאסור מדרבנן .וגם ספק זה של מחצה על
מהצד .אסור מדרבנן ככל הספיקות .ולכן לא הזכיר הרא״ש בהלכות כלאים הדין
של מהצד .על מהצה ,כי זה מובן מאליו שאסור בכל הספיקות ,אבל בדעת הרמב״ם
סובר ה״דברי תמודות״ שבכלאים מהצה ע״מ אסור מצד עצמו ,כלומר ,מכיון שאנו
זקוקים לדין של ביטול ,הרי כל זמן שאין רוב בהיתר ,אינו בטל ,והוי כולו איסור,
ולא משום ספק .ולכן ניהא שהרמב״ם התהיל הדין מאיסור ,כלומר ,את זה הוא
רצה להשמיענו ,שכל זמן שההיתר לא הגיע לרוב ,האיסור אינו בטל :״והרי הוא
כלאים״ ,אומר הרמב״ם ,ומשמעות הלשון שזה כלאים דאורייתא .וגם לשון הטור
משמע חכי ,שגם מחצה ע״מ השוב ככולו ,כלומר ,ההיתר לא בוטל .אולם ,גשאלת
חשאלח ,מאיפוא לקח הרמב״ם ,שזה לא מצד ם פ י ק א אולי הטעם שהמשנה דכלאים
אוסרת במחצה ע״מ ,הוא משום םפיקא ,כדעתו של חרא״ש ? ועל זד .מציץ ה״דברי
חמודות״ ״מכל חני דמכשיריך.
;
דהנה בפ״ב דמכשירין מקובצות אתת עשרה הלכות מדיני רוב ומחצר.
למהצה ,המש מהן שייכות לדיני טומאה וטהרה ,שמקומם הוא במס׳ מכשירין ,אבל
יתר שש ההלכות הן שונות ,דיני שבת ,יוהםין ,השבת אבדה ודיני מעשר .ורבנו
הקדוש ,מסדר המשנה ,קבץ את כל ההלכות הדנות בדיני רוב ומהצד• ע״מ ,וריכזן
במקום אתד ,במסכת מכשירין שתלק גדול מאותן ההלכות הן מעניני טומאה
וטהרה .ויש לציץ שכל ההלכות הגז׳ הן כולן מדרבגן ,כלומר ,שטומאתן או איסורן
הן מדרבנן ,שםפיקן מותר .אמנם דיגי השבת אבדה ,בדין של מצא תינוק או
מצא מציאה ,זה הוא דין דאורייתא ,אבל הלא דעת הרמב״ם היא ,שבאבדה מםפיקא
לא יטול׳ ואם נטל אינו הייב להכריז )רמב״ם פט״ז מה׳ גזלה ואבדת״ ה ל י״ב.
ועיץ ביאור חגר״א בחוה״מ סי׳ ר״ס אות כ״ד( .הרי לפי הכלל הזה ,אם מהצד.
על מהצד .היה מטעם ספק ,היה לגו להקל בזה ,כי םפיקא דרבגן או םפיקא של
השבת אבדה הוא לקולא ,ומדוע מהמידה המשנה בזה ,אלא ע״כ דכאן הדין מצד
עצמו ,שבאותן ההלכות ,נפסק הדין שמהצד• על מהצד .נידון כרוב להומרא.
)והרא״ש שסובר ,שגם כאן בהלכות אלו הוא מצד ספק ,והולך לשיטתו ,שבהשבת
אבדה אזלינן לתומרא בספיקות ,כי זה נקרא םפיקא דאורייתא ,ועיץ בריש פרק
אלו מציאות שם בהרא״ש( .ולכן א״ש מה שלא השיב במכשירין הדינים של ריש
פ״ז דשקלים ,ששם הוא ספיקות דאורייתא ,ושפיר א ט הולכין להומרא ,מצד
נקרא לההמיר ,נדבה או עולות ,ע״ש.
הספק ,והמשנה שם ר ק משמיענו ,מה זה
www.daat.ac.il
,
43
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן הדין של גגעי בגדים ,שזה םפיקא דאורייתא ,ומה שאנו אומרים שמחצה ע״מ
מיטמאין בנגעים ,זה משום םפיקא ,ובאמת בתוספתא יש פלוגתא ,ולדברי ר׳ שמעון
מחצה על מהצה טהור משום ספק גגעיים להקל .וממילא אין מקום לכלול דין זה
במכשירין המדבר רק מדיני דרבנן ,ואיסורן במחצה ע״מ הוא מצד עצם חדין
ולא משום ספיקא.
אלא שיש עוד ליישב המשנה דמקואות ,הלא שם הוא ג״כ םפיקא דרבנן,
שהרי רוב ראשונים סוברים דמים שאובין הוא רק מדרבנן ,ואעפ״כ א ט הולכים
להתמיד ,ומוכרהים לומר שגם כאן הוא מצד עצם הדין ולא מצד ספיקא ,וא״כ
מדוע לא נכלל הדין של מקואות במסכת מכשירין .ונלענ״ד לומר ,דכל הני
דמכשירין ,שקלים וגגעים ,תם דינים של ביטול המיעוט ברוב ,או שפרש מן
הרוב ,או שגעשה בשביל הרוב ,אבל כאן במקואות ,מה שרוב המים הם מי גשמים,
כלומר ,שאם כ״א םאין הן מי גשמים ,גיתרים גם שאר הי״ט מי שאובים ,זה לא
מטעם ביטול או משום דפרשו מהרוב ,אלא כך הוא הדין של המשכה .וכך מבואר
בדברי הראשוגים :״דאין השאובין פוסלין את המקור .דרך המשכה ,אלא אם כן היו
עשרים סאיך)לשון רש״י ,בתמורה ,י״ב ע״ב בד״ה מטהרת ברבייה ובהמשכה( ,כלומר,
מחצית שיעור מקוה ,שהוא ארבעים סאה מים .וכן הוא גם לשון הרמב״ם )בפ״ד
מה׳ מקואות הל׳ ה( ״אבל אם נגררו המים השאובים חוץ למקור .ונמשכו וירדו
למקוה ,אינן פוסלין את המקור .עד שיהיו מחצה למהצה״ ,עכ״ל .וכאמור ? שאין
זה מדין ביטול ברוב ,או משום דפריש מרובא פריש ,אלא שזה עצם הדין ,שההמשכה
איגה מטהרת את השאובין אלא אם יש במי גשמים רוב .וזה דומה לדין שחיטת
רוב הםימנין ,שההלכח חיא ש״מחצה על מחצה אינו כרוב״ :״הכי א״ל רהמנא למשה,
שחוט רובא״ )חולין כח ע״ב( .ובשחיטת סימנין הלא פשוט ,שאין זה נכנם בגדרי
רוב ומיעוט ,שהמיעוט בטל ברוב ,אלא שההלכה היא כך ,שצריכין רוב להכשיר.
ובזה יהא ניחא ,שהגמרא שם בתולין שקיל וטרי בפלוגתא של רב ורב כהנא ,אי
מחצה על מחצה כרוב או איגו כרוב ,והגמרא שם מביאה ראיות אהדות ,ומדוע
אינה מביאה הגמרא מהמשנות של שקלים ,נגעים ומכשירין ,דשם מפורש דמחצה
על מחצה כרוב להומרא ולא לקולא .אלא ע״כ ,דכל המשניות הללו מדברות בענין
ביטול חמיעוט ברוב ,או כל דפריש מרובא פריש׳ ואין משם שום חוכחה על עצם
הדין ,היכא שצריכין רוב להכשיר ,אם מהצד .על מחצה נחשב כרוב או לא .ואין
להקשות מדוע איגד .מביאה הגמרא ראי׳ ממקואות ,שהרי זה דומה לשחיטת סימנין,
שהלא במקואות הוא מדרבנן ,ואין להביא ראי׳ על הדין שהוא מדאורייתא.
וממילא אין מקום להכניס הדין הזה בין הני הלכות דמכשירין.
ועל זה מציץ ה״דברי חמודות״ ,שמחצה למחצה אסור מצד הדין ,ולא מצד
ספיקא כדעת הרא״ש ,ועל זה הוא אומר ,שהרמב״ם וחטור לקחו הדין הזה מכל
הגי דמכשירין ,כלומר ,כמו ששם ודאי לא משום ספיקא ,כן גם כאן לא משום
םפיקא ,אלא זה נקרא ודאי כלאים.
ואם דברי הם נכונים ,מרשה אני לי לומר ,״כי שכיבנא נפיק בעל התוספת
יום טוב לוותי״ ,דמתרצנא דבריו .וזכותו תגן עלי ועל זרעי וזרע זרעי שלא
תמוש התורה מהם.
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ץלגזפריס ועל גזופריהגז
ס פ ר ח ורב
ה ו צ א ה א נ ג ל י ת מ א ת ה ר ב ד״ר י .י .ג ר י נ פ ל ד
ס פ ר חורב לה רב שמשון רפאל הירש ,מ ת ו ר ג ם לאנגלית
עם מבוא והערות ?״י ה ר ב ד״ר י• י .ג ר י נ פ ל ה ל ו נ ד ו ן ;
לונדון ,תשכ״ב.
שני חלקים ,הוצאת £55ז 0 1ח01ח50
נ
הרב הירש זצ״ל היפש ללא הצלחה בשנת תקצ״ה ) (1835מוציא לאור
לספרו ״חורב״ .יש להנית שבאותם ימים לא האמין הרב הצעיר באולדנבורג,
שהיה אז בן עשרים ושש בלבד ,שספר זה יזכה למהדורות רבות בארצות ובשפות
שונות .חמו״ל יעץ לו לחוציא ספר קטן יותר ,ו״חורב״ יצא אפוא רק אחר הצלתת
״אגרות צפון״ ,בשנת תקצ״ז ) .(1837אמנם עברו יותר מהמישים שנה עד שתכין
הרב הירש עצמו ,כהודשיים לפני פטירתו בשגת תרמ״ט ,את המהדורה השגיה של
״חורב״ אבל מאז הופיעו מהדורות רבות ,הן בגרמנית הן בעברית .לפני שנתיים
הוציא הרב ד״ר ישעי׳ ישי גרינפלד ,דיץ בבית דין בלונדון ,את ״חורב״ בתרגום
אנגלי ,מעוטר בהקדמה מקיפה ובהערות רבות.
מובן שלא באנו לכתוב על ״הורב״ עצמו .הרב שלמה שפיצר ,התנו של
חת״ם סופר ,חגדיר ספר זח במילים ״חיבור נפלא ונורא״ ,והרב היים עוזר
גרודזיגסקי כתב דברי הערכה והסכמה להוצאת ״חורב״ בתרגום עברי ע״י הרב
משה זלמן ארונסון מקאווגא )ווילגא תרג״ג בדפוס האלמנח וחאחים ראם( .עכשיו
הופיע הספר בתרגומו האנגלי ע״י אחד מגדולי ההוגים בספרי הרב הירש .הרב
גריגפלד איגו פגים הדשות בין מפיצי ״יידישקייט״ בגלות אגגליה ,ובמיוהד הוא
מוכר כפרשן לרעיונותיו של הרב הירש .הרב גריגפלד ממזג בעצמו תלמיד הכם
עם משפטן ,למדנות עם עולם הפילוסופיה התורתית ,בקיאות בש״ס ובספרי מפרשי
התורה עם ידיעות רבות בתכמות כלליות .כל אלה עמדו לו בספריו ובמאמריו
חרבים שפרסם בשנים חאחרונות .ספריו מיועדים במיוהד לשכבה האינטליגנטית
הדתית בגולה .א ת הספר ״חורב״ מכתיר חרב גרינפלד בכותרת משנח —
11(:€5גזז$€כ 5 111(1 01י * ! ע ו151י\ 0 £ ]6ץ11ק11050ו) ^ ?1פילוסופיה של המצוות
061$זצ61: ]15כ511>:11£ 1161־¥£1
והדינים( — בניגוד לזו של הרב המחבר זצ״ל —
^מ61111ז51ז 26ז (16ח 1מ1:6ו) ?£1101מסות על חובות ישראל בגולה( .יש להניח
שבשינוי זה בתגדרת תוכן הספר טמונה כווגתו של המתרגם להפנות את הספר אל
הקורא המשכיל בארצות האעלו־זקםיות ,הנמשך לכותרת כעין זו .אבל יש להצטער
£ת11ג5*16ז) 26גולה( הוץ משינוי
על כך שהרב גריגפלד ויתר גם על המילה
1
כסםמה ל״חורב״ כ ת ב ה ר ב ה י ר ש ב ש ע ר ה ס פ ר א ת ה פ ס ו ק • כ י נדחה קראו לך ציון היא
www.daat.ac.il
45
אתר דעת -מכללת הרצוג
זה בכותרת גשאר המתרגמ גאמן למקור׳ הן בתוכן הן בסדר ובצורה .יש להדגיש
ד ב ר זה ,שהרי בתרגום העברי הג״ל הלו שיגויים בסדר הפרקים וגם געשו
קיצורים בתרגום ,במיוחד בליקוט הדיגים שהוסיף הרב הירש לכל פרק .והנה
דווקא מיזוג גפלא זה של הרעיון עם ההלכה ,או ,כדברי חרב חירש בהקדמתו,
ה״אגדתא״ עם ה״שמעתתא״ ,הוא הוא היסוד של הספר? זהו חידושו וכוחו הגדול
וכאן סוד הצלהתו .מובן שהרב גריגפלד כלל בהוצאתו גם את הקדמתו של הרב
הירש ל״הורב״ )הקדמה השובה זו לא הופיעה בתרגום העברי .ל״אגרות צפון״
ולפירושו לתורה כתב הרב הירש ר ק הקדמה קצרה ביותר( .חשיבות רבה גודעת
להקדמה המקיפה של ״הורב״ ,שכן בה מתאר חרב חמחבר את דרכו בהסברת המצוות
ורעיוגותיהן .הרב גריגפלד לא הסתפק בכך ,והקדים אף הוא לספר הקדמה השובה
ב ת המשה עשר פ ר ק על יסודות רעיוגותיו של הרב הירש .כאן ימצא הקורא
מאמרים על הרקע ההיסטורי של ״הורב״ ,על הסיווג של המצוות ,על שכל ורגש,
על הסמליות בתורה ,על טעמי המצוות ,על ה ר ב הירש והקבלה ועוד מאמרים
השובים אהרים .בסוף הקדמתו מפרסם המתרגם מכתב מהרב הירש לידידו צבי
הירש מאי בהמבורג ,בו מספר המהבר על המגיעים שהביאו אותו לכתיבת ספרו
״הורב״ .בהערה טוען המתרגם שהמכתב מתפרסם זו הפעם הראשונה ,אך לאמיתו
של ד ב ר פורסם המכתב כ ב ר ב״םיגי״ ,שגה ד ,תוברת ז ׳ ) כ ס ל ו תש״ד( .כן פורסם
המכתב בספר ״הרב ש.ד .הירש ,משנתו ושיטתו״ ,שהופיע בשנת תשכ״ב ,השגה
שבה הופיע ״חורב״ בתרגומו האנגלי .במכתב זה מתלונן הרב הירש על הצמצום
של שלטון התודה בחיי יום יום :״…היה אפשר לכתוב מאמר שלם על התוצאות
הרעות שיצאו מהעובדה שהשולחן ערוך לא יצא בכרך אחד מאז ומתמיד — עד
שרבים השבו ,ועדי? תושבים ,שיכולים להיות יהודים שלמים אם ר ק יקיימו את
הכתוב ב״אורה היים״ ,שכן רק הוא היה מצוי בידי האנשים — מקצת מ״יורה דעה״
והרבה מ״הושן משפט״ ו״אבן העזר״ נשבה״) .על טעגה זו הזר הרב הירש באיגרת
השמונה עשרה מתוך ״אגרות צפון״( .דברים אלה מאירים ומבררים א ת כווגת
המהבר בכתיבת ספרו .מאמרים רבים כ ת ב הרב הירש על שבת והגיס׳ על קרבנות
ומקדש ,על תפילה ועל ברכות ,אך הוא ראה מצוות אלה ר ק כהלק מתרי״ג המצוות,
המקיפות ,כולן יחד ,א ת בל צדדי ההיים .לא ייפלא אפוא שהמתבר מקדיש פרקים
רבים ב״הורב״ להלק משפטים ,בו נדונים דיני מקה וממבר .שכירות ,הלואה ,אומגין
שומרים ושליתות)פרק ,(47כמו כן יש פרק על ארבעה אבות נזיקין)פרק (49ופרק
על איסור נתינת מכשול לפני עיור )פרק .(52בהלק ״הוקים״ מובאים לא רק דיני
מאכלות אסורים ,איסור כלאיים ואיסור הקפת פאת הראש ,אלא גם דיני נדר ,נדבה
ושבועת א י ס ו ר ) פ ר ק (70וכללי רוב ,הזקה ,ספק וספק ם פ ק א ) פ ר ק .(71בתלק ״מצות״
2
דורש אין ל ה ״ )ירמיה ל ,יז( ב ת ר ג ו מ ו ה ג ר מ נ י :גם א ם קוראים ל ך נדחה ,ה י א נ ש א ר ת
ציון )(0611^11131
— ר ק דורש ח ם ר לה) .על ה ר ציון — ה ר הקודש
ומקום
מלכות
ב י ת דוד — כציון ל כ ל העמים ,ר א ה בפירוש ה ר ב הירש ל ח ה ל י ס ב ,ו( .ם ם מ ה זו בשער
״חורב״
2
הדגישה א ת מ ש מ ע ו ת ה ג ל ו ת גם מ ב ח י נ ה ר ו ח נ י ת .
ב ס פ ר ״הרב שמשון ר פ א ל הירש ,מ ש נ ת ו ושיטתו״ עמ׳ .281ה^רד 1 ,ה ו ב א ו כ ב ר ס פ ק ו ת
ל ג ב י דברי מ ר יצחק בן צבי ב ח ו ב ר ת ״ ס ע י ״ הנ״ל כאילו ה מ כ ת ב
נכתב
ג ם מ ד ב ר י ה ה ס ב ר של ה ר ב גרינסלד מ ת ב ד ר ש ה מ כ ת ב נ כ ת ב בגרמנית.
46
www.daat.ac.il
בעברית•
אכן,
תלמוד תורח׳ תשובה׳ איסור חיתון
דעת -,חנוך
בדרכי ה׳
מכללת,3הרצוג
מבוארים לא רק דיני ״ללכת אתר
בגויים ותוקת הגוי׳ אלא גם דיני פריקה וטעינה ,מצות הלואר .ומשכון ואיסור רבית
)פרק (86׳ דיני שבועות׳ דין מודה במקצת ושבועת העדות ושבועת ה פ ק ד ו ן ) פ ר ק
.(94כך מסביר הרב הירש את כל המצוות הנוהגות בזמן הזה בגולה ,ע״י הבאת
הציטטות המתאימות מהתורה ,הסברים רעיוגיים והבאת עיקרי הדיגים מארבעה
חלקי ״שולחן ערוך״ ו״באר היטב״.
״
חרב חירש לא כתב את ״תורב״ בשביל תלמידי חכמים 5אין בספר פלפולים
וסברות תדשות )חוץ מכמה הערות בלה״ק בשולי העמודים( ,ודווקא עובדה זו חיא
המורד .על חחשיבות שייהס המתבר להבנה נכונה בתורה כשהיא משולבת בידיעת
כל המצוות ,הלכה למעשה ,ע״י כל שכבות העם .לכן אף לא דילג בפרק ״חדש,
ערלח וחלה״ )פרק (42על אותן המצוות הנוהגות ר ק בארץ ישראל ,כמו תרומות
ומעשרות ,שמיטה ויובל ,ביכורים ומצות וידוי מעשר ן מאותח סיבח מובאים דיני
יראת המקדש בזמן הזה )פרק ,(115ע״פ דברי הרמב״ום בהל בית חבחירה ,פרק ז.
בסוף חלק ״עבודה״ נוסף פרק על קדושת כהן ,איסור במה ואבן משכית )פרק .(118
אולי אפשר להגדיר את הספר הזה כמחאח ומאבק גגד חצמצום חנזכר מקודם ,גגד
םכגת ההגבלה של היהדות לדרגה של ״דת״ גרידא .עדות לכך היא העובדה
שהרעיונות על התפילה והברכות ודיניהן מובאים בחלק חאחרון של ״חורב״ ,בגיגוד
למקומם של דינים אלה ב״שולהן ערוך׳ — ״אורה היים״ .מאמריו הנפלאים של
הרב הירש על התפילה ועל הקרבנות מוכיהים שאין השינוי הנ״ל נובע מאיזו העדפה
ה״ו ,ושיש לראות אותו כמהאה גגד צמצום היהדות לפולתן של תפילות ותתינות.
״הורב״ תבע בשעתו — ומוסיף לתבוע זאת גם בימינו אנו — לראות את היהדות
כצורת חיים מיוחדת ,הבנויה על הגשמת רצון הבורא ית׳ בכל תופעות ההיים .הרב
חירש לא תתכוון לחדש משחו ,אבל משוכנע חית שתפקידו לחזכיר נשכחות ,להחזיר
את עטרת היהדות ליושנה .לכן אף לא נמנע מלהצביע על אי־אלח תופעות לווי בלתי
רצויות בהבנת היהדות שבאו כתוצאה מתיי עינוי ועוני בתוך הומות הגטו במשך
מאות שנים.
,
3
ב פ ר ק ה ז ה על חינוך דרש ה ר ב הירש ל ח נ ך א ת הילד ל ד ב ר גם ע ב ר י ת ו ל ח ש ו ב גם בשפה
זו ,ש ה ר י ה ש פ ה שמדברים בה משפיעה ע ל כ ל דרך ה מ ח ש ב ה .כ ה ו כ ח ה ל כ ך ציטט ה ר ב
•בשולי
הירש
לדבר ,אביו
ואינו
הגליון
א ת דברי
הספרי בפרשת
מדבר עמו לשון ה ק ו ד ש
ומלמדו
״מכאן
אמרו
כשהתינוק
מתחיל
ת ו ר ה ואם אין
מדבר
עמו לשון
הקודש
עקב:
מלמדו ת ו ר ה כאילו קוברו״ .ב^נין ח י ו ב ה א ב
לדבר
עם בנו לשון
הקודש,
ראה
מ ק ו ר ו ת נ ו ס פ ו ת מ ת ו ס פ ת א ,הירושלמי והראשונים ב״יצחק ירנן״ ל ה ר ב יצחק דוב ב מ ב ר ג ר
על ה ל כ ו ת
זצ״ל
לולב
לרי״ץ
׳ן
גיאת ,ם״ק
קפט,
שו״ת אמרי
בינה
חיות,
למהר״ץ
בהערה ס ו ף סי׳ ב ו ת ו ר ה ת מ י מ ה דברים יא ,יט ם״ק נב.
ב פ ר ק הזה על חינוך מביא ה ר ב הירש א ת ה י ס ו ד ו ת לשיטתו ״ ת ו ר ה עם דרך ארץ״.
על יחסו ש ל ה ר ב י .ד• ב מ ב ר ג ר לשיטה זו ,יעוין דברי ח ו ת נ י ד״ר ש ל מ ה אדלר ,שיחיה
לאוי׳׳ט,
בהקדמתו
לשו״ת
״יד
הלוי״
)ירושלים
תשכ״ה(
וראה
עוד
בהקדמת
ב מ ב ר ג ר לרי״ץ ׳ן גיאת )פירמה תרכ״א( ,ס ו ף פ ר ק ז ,על הגאונים והראשונים
הדי״ד
ש״אחזו
ב כ ל ת ו ק ף ועוז א ת ?ץ החיים ,ח כ מ ת כל חכמה וראשיתה ,ו א ח ר י ת כ ל חכמה ותכליתה,
היא ח כ מ ת ת ו ר ת נ ו ה ק ד ו ש ה ומצותיה ,א כ ן ידם גם אל עצי שאר ה ח כ מ ו ת שלחו ,ויקחו
מפרים
ל ל פ ת ב ה ם פ ת ה ש ל ת ו ר ה ,ל ע ש ו ת מ ט ע מ י ם כ א ש ד א ה ב אבינו
שבשמים״.
47
www.daat.ac.il
לברך את הרב גרינפלד שהצליח
האנלגי׳
עכשיו הופיע הספר בתרגום
וישהרצוג
מכללת
אתר דעת -
להוציאו בצורה מהודרת ומושלמת .הספר הופיע בשני הלקים ומכיל יותר משמונה
מאות עמודים .הן ההקדמה הגדולה והן ההערות הרבות בשולי הגיליון מקילות על
העיון בספר .מפתה כפול — אגגלי ועברי — מקל על הקורא המהפש גושא מסוים.
המתרגם לא גמנע גם מהערות קצרות המתאימות את הספר לקורא בתקופתגו ן כך
הוא מזכיר ,למשל ,בהערה בעמוד 305את יסוד ההיתר לשימוש במכונת גילוה
השמלית ,אך מדגיש א ת הצורך בשאלת הכם בכל מקרה של ספק .אגב כך כדאי
להזכיר שהרב הירש כותב שיש להקפיד — גם בשימוש במספריים — שיישארו
קצת משערות הראש על הלהיים עד ללסת ע״י תהתית האוזן .בין ההערות וההסברים
הרבים לא מצאגו שהרב גריגפלד השתמש במקורות ובמראה־מקומות שהרב הירש
עצמו ציץ בתוברת ג{:ק״ .?05*$>:שנתפרסמה כתגובה על ההוברת *הרב בציון״
שנכתב ע״י ב .ה .פסל מיד אתרי הופעת ה״הורב״ .גם ראש הרפורמים ,ד״ר א .גייגר,
התקיף את ״הורב״ בשעת הופעתו .בהוברת הנ״ל משיב הרב הירש על המקטרגים,
ומביא גם מקורות שונים לביסוס הליקוט ההלכתי שב״הורב״ .בהוצאה המושלמת
של הרב גריגפלד רצוי היה לצטט הלק מדברי הרב המהבר זצ״ל ,ביגיהם נימוקיו
להלכות שבת שונות כגון איסור ריסוק גביגה קשה ,איסור תורה של נטילת
ציפורניים ועוד .הרב הירש תיקן בהוברת זו גם כמה אי־דיוקים שב״הורב״ .בהערות
התשובות שהוסיף הרב גריגפלד בסוף הספר היתה אפשרות לכלול גם עיונים
בהערות ההלכתיות שהעיר הרב הירש על ענינים שונים שלא היו ברורים לו כל
צרכם .הרב הירש מעיר׳ למשל ,ל ג ב י מצות אהבת ה׳ )פרק ,9סעיף ,(64שיש
להקור עד היכן מגיע לפי הבגת הז״ל ,ההיוב של ״יהרג ואל יעבור״ בעבודה זרה,
רציהה וגילוי עריות בכל צורה שהיא .הרב הירש מציץ שלגבי גילוי עריות
השוו הז״ל התקרבות רהוקה ביותר לעצם האסור לענין זה )םגהדרין ע״ה ע״א(ן
הוא מסופק אפוא אם הז״ל דרשו הרהקה כזאת גם באסור רציהה במובנו הרהב.
בהושן משפט ס י שנ״ט )ם״ק ג׳( נפסק להלכה ״כל הגוזל א ת הבירו אפילו שוה
פרוטה כאלו נוטל נפשו״ והז״ל קבעו שאיסור לשון הרע שוד .לשלושת האסורים
החמורים הנ״ל )ערכין טו ע״ב( .במהדורה השניה ישנה כאן הוספה של הרב המהבר
זצ״ל :״עיץ בזת שו״ת בנין ציון למו״ר מה״ו יוקם עטלינגער נ״ע סי׳ קם״ז—
קם״ט״* .הבל שהרב גרינפלד השאיר הערה זו בצורתה הסתומה .כמו כן העיר
הרב הירש בשולי הגליון על ההבדל בבכור בהמה טהורה בין ארץ ישראל לבין הוץ
לארץ )פרק ,(41על מתלוקת הראשונים אם כיבוש ומליתת אוכלין דאורייתא או
דרבנן )פרק (21ועל המהלוקת בכמה מקומות בגמרא אם הכהנים הם שלוהי
דרהמנא או שלוהי דידן )פרק .(118המתרגם העתיק את ההערות האלו בלשון
הקודש ,בלי להסביר אותן.
,
4
לא
ידוע
לי
אס
הדיונים
הרחבים
בשאלה
זו
בשו״ת
בנין
ציון
ה ע ר ת ו של ה ר ב ה י ר ש ב״חורב״י .ה ת ש ו ב ו ת בנושא זה ב״בנין צ י ו ך
התעוררו
בעקבות
נכתבו בשגת תרי״א
ו ה ל א ה ,כ ל ו מ ר י ו ת ר מ ע ש ר שנים אחרי ה ו פ ע ת ״חורב׳׳ .ל פ י ב ע ל בנין ציון יש ל ה ב י א
ה ו כ ח ו ת ר ב ו ת ל ש י ט ת רש״י שגס איסור גזל נ כ ל ל באיסור ר צ ח ה נ ״ ל .אגב ,יש ל ה ע י ר
ש ה ר ב הירש ה ז כ י ר א ת ה ר ב עטלינגר תמיד כ מ ו ר ו ו ר ב ו ; ב ך גם באן ב ה ע ר ת ו ב ״ ח ו ר ב ״ ,
א ב ל ל א מ צ א נ ו כ ך ב ת ר ג ו ם האנגלי שלפנינו.
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מובן שהערות אלו אינן אלא הערות צדדיות על ההוצאה המהודרת והמקיפה.
כמטרה ראשונה קבע לעצמו הרב גרינפלד ל ת ת לצבור היהודי באנגליה ובארה״ב
את האפשרות לקרוא ולהבין את ״תורב״ ,ובכך הצליה בצורה נעלה .ההקדמה
המקיפה נותנת לקורא תמונה ברורה של ההשקפות העמוקות שבספרי הרב הירש,
תוך עיון בספרי הראשונים ותוך השוואות עם השקפות שונות שהושמעו ביהדות
מערב אירופה לפני מאה וחמישים שנה .עבודה חשובה זו שעשה כאן הרב גרינפלד
עשויה לשמש דוגמה לתרגום העברי שאגו מהכיס לו כל כך .התרגום העברי הקיים
אינו מתאים לדוברי עברית בארץ ישראל וגם לקוי באי־דיוקים והשמטות רבות.
הרב גריגפלד הראה לגו בתרגומו האגגלי שיש ויש אפשרות לבצע תרגום מדויק
ונאמן לתבגית בה יצר הרב המתבר זצ״ל את ספרו.
י *
• *
הלק השוב בהקדמתו של הרב גרינפלד הוא הפרק הדן על היהם של הרב
הירש לקבלה )עמ׳0£נ 1 – – 0ם ש ם ג . ( 0המחבר מציץ שיש משום אירוניה בעובדה
שבזמנו של הרב הירש האשימו אותו אנשי הרפורם באהדה לקבלה ,ואילו הוקרים
מודרגיים ,ובמיוחד פרופ׳ גרשום שלום * ,מאשימים אותו בהתעלמות מהקבלה.
הרב גרינפלד מזכיר שבחכגותיו לכתיבת ״תורב״ רשם חרב חירש לעצמו מקורות
רבים מספר ״הזוהר״ .יתד עם זאת הוא מציץ שרבים מגדולי ישראל התגגדו לכך
שכל הרוצה ינסה להכנם לפרדס .הרב הירש לא גיסה לברר את ה״םוד״ שבתורה
ובקיום המצוות ,אך גם לא שלל את קיומו .הרב גרינפלד מסביר שבדורו של
הרב הירש היה צורך להסביר את הרעיון המוסרי שבקיום המצוות .הרב הירש
הסביר את המצוות ואת הצורך לדקדוק בקיומן בדרך הגגלה ,בלי לשלול את
קיומם של טעמים למצוות גם במישורים אהרים .בפרק על הסמליות בתורה כותב
הרב גרינפלד שהרב אלי׳ מונק שליט״א מצא הקבלה בין הסברי ״הזוהר״ ובין
דברי הרב הירש על משמעות המספרים 7 ,6ו .8א ת הפרק על יהסו של הרב
הירש לקבלה מסיים הרב גריגפלד בהבאת דעתו של הרב מוגק ,שכל שיטה בהסבר
טעמי חמצוות חנובעת מרוח יהודית אמיתית מוכרהה להגיע לאותה נקודה סופית.
נדמה לי שתדבר בכל זאת אינו פשוט כל כך .ודאי שחרב חירש לא שלל
א ת קיומם של הסברים על טעמי המצוות ע״פ דברי ״הזוהר״ או ע״פ ״דרך האמת״
שבפירוש הרמב״ן על התורה .יתר על כן ,בדברי ה ר ב הירש ניתן למצוא לפעמים
הד מדברי ה״אמת״ שבפירוש הרמב״ן .לכן אין בבל מאמרי הרב הירש אף משפט
אהד בגנות הקבלה העתיקה של גדולי הראשונים .בקשר ל כ ך יש לציץ שהרב
גרינפלד מביא פעמיים משפט מתוך ״אגרות צ פ ו ך )איגרת יה( ,בו מזכיר הרב
5
ב ד ב ר י ה ב ק ו ד ת ש ל פרוס׳
ג
שלום ע ל ה ר ב הירש ,מ ש ת מ ש ה ר ב
גרינפלד
בספרים
ו ב מ א מ ר י ם ש ל פ ר ו פ ׳ ש ל ו ם ש נ כ ת ב ו ב ש נ ו ת 3 2׳ — 4 6׳ .י ש ל ה ע י ר כ א ן ש ב ס פ ר ־ ! 6 ;116ם
12€11ז0€11111־:1ז1:$קע€11-1 £13ו1נ
מ$!:11> 1ץ1ג >11$>±6שהוציא פרופ׳ שלום כ ש נ ת 57׳ ,מודה
ה מ ח ב ר ש ה ר ב ה י ר ש צדק ב ח ל ק מ ח ש ש ו ת י ו ל ג ב י ניצול ל ר ע ה ש ל ר ע י ו נ ו ת מםטיים ,א ב ל
מוען ש ס כ נ ה כ ז ו קיימת ל א ר ק בעםוק ב ת ו ר ת ה ק ב ל ה ; ר א ה ב ס פ ר הנ״ל ,עמ׳ ,32ו ב ת ר ג ו ם
האנגלי ש ל ה ס פ ר ה ז ה בעמ׳ .30
www.daat.ac.il
49
מכללת
אתר דעת -
הרצוג בתרגום האנגלי של ״אגרות
כנראה,
השתמש,
הירש א ת הקבלה .הרב גרינפלד
צפון״ )של ד״ר ב .דרכמן( ,כי יש להדגיש שמילה ז ו — ״קבלה״—אינה מופיעה
במקור הגרמני .הרב הירש מזכיר איזו ״תודעה״ ,״רות נצתית עם התפתחות
מתמדת ומתקדמת״ ,שלא הובנה כראוי ולכן ראו בה ״כוח מגי והשפעה על
•עולמות תיאוסופיים ודמיוניים״ .דומני שמתוך כוונה ברורה לא הזכיר הרב
הירש את המלה ״קבלה״ .שהרי לא רצה לפגוע ה״ו ביסוד האמיתי של עולם
ה״םוד״ .בכל זאת התגמד הרב הירש התנגדות מוחלטת ל״בנינים של עולמות
מיסטיים״ ,כפי שכבר כתב באיגרת השבע עשרה .באיגרת הזאת התרעם הרב
הירש על הבנה מוטעית של מצוות ה״עדות״ שקימו אותן כ״מצות אנשים מלומדה
או במעט כקמיעות ל ה ח ז י ק בהם פגמים גופניים״ .בהבנה בלתי נכונה של
מצוות התורה ,כתוצאה מאי־הבנת רעיונות עמוקים ביותר ,ראה הרב הירש אהד
מגורמי הםשלון של היהדות הנאמנה בדור שקדם לו.
הרב הירש ראה בעין רעה את הזנתת העיון במצוות על פי הכמת העלה.
מתוך אי־הבנה של תכמת הנסתר הפניםו וערבבו בה כוונות פסולות והתעלמו
כמעט לגמרי מקיומה של החובה להבין את הרעיונות ה ע ל י ם שהקב״ה נתן
לעם ישראל בתרי״ג המצוות .בהעדר העיון ברעיונות המצוות על פי כלליהן
ופרטיהן ראה הרב הירש הזנחה מסוכנת ,שהתגקמה ב ד ו ת בתלקים גדולים של
העם שהונכו על בסים של אי־הבנה וניצול בלתי־מכובד של תורת הנסתר.
במקום להתבונן בהשפעה ההיובית שבקיום המצות על המקיים אותה ,הקרו
רבים את השפעת קיום המצוד ,על כל הבריאה כולה ועל עולמות עליונים
והתתזקו מן המטרה הראשונה של רעיון המצוה .לכן תבע הרב הירש לתדול
מדרך עיון זו ,בעיקר במה שנוגע להמון העם ,ולפנות לעיון בדברים הגלויים
והברורים ,ברעיונות תדתיים ,המוסריים והמתנכים שבמצוות .יתכן שהרב הירש
אף ראה בהתעסקות העממית בעולמות טמירים סכנת בריחה מן החיים .לכן
אין פלא ,שדווקא הרב הירש ,שהתחיל לתנך את תלמידיו לעיונים בטעמי המצוות
ע״פ פרטיהן שבתורת שבכתב ובתורה שבעל פה ,זכה לכך שיראו בו את המתנך
בה״א הידיעה לקיום המצוות ולדקדוק בקיומן; דרישתו לעיץ במצוות בדרך
האמורה ,הביאה א ת תלמידיו באופן אוטומטי לדקדוק בקיום המעשי של המצוות.
אין לראות אפוא א ת דרישתו של הרב הירש לעיון בטעמים הגלויים של המצוות
כ ד ב ר שהזמן גרמא ,אלא כתוצאה של השקפה ברורה :תביעה נמרצת להבנה
כוללת במצוות התורה .שיטתו של הרב הירש ,לראות את מצוות התורה
כאמצעי לקידוש ההיים ,הביאה אותו לכך ששלל את עיקר כוונת המצוות
— השפעה על עולמות בלתי ידועים.
8
הרב הירש הסביר שגם קדושתו של הקב״ה אינה מוגבלת לעולמות
רהוקים ,אלא כל הוספה על קדושתו מתפשטת בעיקר על עולמנו אגו .הרב
6
יש להבדיל -בין *טעמי המצוות״ ל״רעיונות המצוות״ .עיונים ב״טעמי המצוות״
מבררים
א ת ה ס י ב ו ת ל נ ת י נ ת ה מ צ ו ו ת ! ל ע ו מ ת זאת מגלים עיונים ב״ר^יונות המצוות״ את ה מ ח ש ב ו ת ,
הלקח
ו ה ה ש פ ע ה ה ר צ ו י ה ה ט מ ו נ ו ת במצוות• ה ס ב ר י ה ר ב הירש מיועדים בעיקר ל״רעיונות
המצוות״ ואין בספריו ח ק י ר ו ת בטעמים ל נ ת י נ ת המצוות שידועים בודאי רק ל נ ו ת ן ה ת ו ר ה .
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הירש הסתמך כאן על תרגום יונתן של ״קדוש ,קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא
כל הארץ כבודו״ ,קדושתו הכפולה והמשולשת אינה מרחיקה את שכינתו
מהעולם הזה ,אלא להפך :בהתחלה ר ק ״קדיש בשמי מרומא״ ,אהר כך ״קדיש
על ארעא עובד גבורתה״ ,ולבסוף ״קדיש לעלם ולעלמי עלמיא ,ה׳ צבאות
מליא כל ארעא זיו יקרה״ )פירוש הרב הירש לישעיה ו ,ג(׳ .בקיום המצוות
מקדש היהודי את עולמו הוא וגם את העולם כולו ,וכך מוסיף היהודי על
קדושתו של הקב״ה בעולמנו — עולמו,
בדרך זו נפגשת דרכו של הרב הירש עם שיטות אתרות בהבנת המצוות.
ועוד :ישנם רעיונות נשגבים בטעמי המצות אצל הרב הירש ,העשויים להאיר
נקודות סתומות בספרי הקבלה הקלםיים .מ מ ז ר מדגיש הרב הירש ששחיטת
הקרבן אינה העבודה המרכזית בקרבן ,אלא רק עבודה חשובה לקראת העלאת
הדמים לה׳ ,ומסתמך על ששהיטה כשרה בזר — אז נבין את דברי ״הזוהר*
הסתומים שהכהן לא ישחט את הקדבן :״ושהט את בן הבקר״ )ויקרא א ,ה(
אתרא ולא כתנא )זוהר פרשת נשא( ,רבים המפרשים שעמדו על דברים אלה
של והזוהר״ ,אך יתכן שישנו כאן סמך לרעיון העמוק ,שהרב הירש תביא
על מקומה של השהיטה במקדש ,ולכן ,כדי שהעם לא יראת בשחיטת הקרבן א ת
הפעולה המרכזית — כעין נפש בהמה תתת נפש ה ו ט א — מ ן הראוי שלא הכהן
ישחט את הקרבן ,אעפ״י שמן חדין ודאי ששחיטת קרבן ע״י כהן מותר .גם
כאן משתלבים דברי הרב הירש באמרה סתומה בספר היסוד של הקבלה הקלםית י.
מובן שאינני מעז להציע פירוש לדברי ״הזוהר״ הנ״לן כוונתי ר ק לציץ שיש
מקום להשוואות נוספות בין דברי הקבלה לבין רעיונותיו של הרב הירש.
7
8
י .עי
7
8
אוסף כ ת ב י ה ר ב הירש ,חלק שני עמ׳ .166
פירושים
שונים לדברי
ה״זוד״ר״
ראה
ב״ניצוצי
זהר״
להרב
ר א ו ב ן מ ר ג ל י ו ת שליט״א,
פ ר ש ת נשא ,עמ׳ קכד ,ה ע ר ה ו .שם ה ו ב א פירושו של מ ן ל ״חשק שלמה״ מ נ ח ו ת יט ע״א
)בשם אחיו ,בעל מראה כהן( ,שכוונת ה ז ו ה ר ל א ס ו ר ה ש ח י ט ה ע״י כהן ב ב ג ד י כהונה שיש
בהם כלאים ולכן רק כהן בלי בגדי כ ה ו נ ה מ ו ת ר לשחוט .יש ל ה ע י ר שפירוש זה נ א מ ר כ ב ר
ע״י
מהר״ץ
חיות
ב ת ש ו ב ו ת י ו סי׳ מ ח . :י ש ל ו מ ר דסעם דהזוהר דפםול שחיטה בכהן
מ ש ו ם בגדי כהונה דהם שעטנז ,אנן )אולי צ״ל אכן( עדיין ה ד ב ר צריך עיון כיון דהפיום
בבגדי בהונה נ^שה . . .״ ע״ש .אך קשה ל ו מ ר שלטעם זד ,כיון ה ז ו ה ר באמרו • ו ש ח ט א ח ר א
ולאו כהנא דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ה ה ו א א ת ר דאחיד ביה.-
9
אם ישנו ק ו ר ט ו ב של א מ ת ב ה ס ב ר זה ,יש ל ה ב י ן יפה ה ו י כ ו ח בין עלי ה כ ה ן ו ה נ ע ר שמואל,
כאשר זה ה א ח ר ו ן ה ת נ ג ד ל כ ך שכהן ישחט א ת ה ק ר ב ן ) ב ר כ ו ת ל א ע״ב( .ל פ י ה ה ס ב ר ה נ ״ ל
גם אין להביא ה ו כ ח ו ת נגד שיטת ה ז ו ה ר מ מ ק ו מ ו ת ר ב י ם בנ״ך ,בהם נאמר ב מ פ ו ר ש שכהנים
שחטו א ת ה ק ר ב נ ו ת ) י ע ו ץ ל ח ם שמים ,קידושין פ ר ק ד מ ש נ ה ה(.
www.daat.ac.il
51
ה ר ב יאברהב* ל ב ק ו ב י ץ
אתר דעת -מכללת הרצוג
תולדות תנאים ואמוראים
תולדות
היימן
תנאים
ואמוראים
ז״ל .שלושה חלקים,
להרב
אהרן
? 1245מו־
דים .דפוס ראשון לונדון תר״ע—תרע״א.
מהדורה
חדשה
עם
,תולדות
המחבר״
ו פ ר ק י *סימני הש״ם״ ו״מנין ה ש ם ר ו ת ״ .
ה ו צ א ת קריה נאמנה ,ירושלים תשכ״ד.
ר ב ע ו שמשון מקינון ,מגדולי בעלי
התוספות ,היה אהד מן הראשוגים שחבר
שרשים וכללים בים התלמוד ,והוא ראה
בתכמתו הנפלאה ,כי אהד היסודות ה
חשובים בהבנת דרכי התלמוד ,היא ידי־
עת סדר התנאים והאמוראים ,כלשונו
בהקדמה להלק הרביעי — ימות עולם
— מספרו הגדול ״ספר הכריתות״! ואר
אה כי אהת הפגות ההכרתיות לזאת המל
אכה היא לעמוד על תוכן התנאים ודד
אמוראים ,לדעת מי הוא תנא ומי הוא
אמורא ,וזמן היות תתנאים ואשר היו
ישיבתם יהד בעולם ,ומי היו שקבלו
מהם ,ומי היה תלמידיהם ,ומי היה בעל
מחלוקתם דור אהר דור״ .רבי אברהם
זכות בהקדמה לספר יוחסין תרחיב א ת
התועלת המרובה בידיעת הכמה זו והו
כיח את חשיבותה לכל מי שעוסק בתו
רה ,לדעת על נכון סדר המקבלים להב
נה ולידיעה בתורה וגם להלכה .גאונינו
וגדוליגו בבל תקופה .בקיאים היו בהכ־
מה זו מתוך ידיעתם הרחבה בכל מב־
מגי התורה ,ובקיאותם הגדולה במדרשי
התנאים ואמוראים הקנתה להם ידיעה
נכונה על תולדות הגדולים מתוך המקור.
ו ת ב ם התמצאו בשטח זה על ידי למוד
ושנון בכל פגות הצפונות בים הגדול
הזה ,ל מ ת ת שעיקר עיסוקם היה בהב־
הרת העגיגים הקשים מתור עיון רב.
הם תברו ספרים גדולים והשובים להבנת
הש״ם ומפרשיו ,העשירו את ספרותינו,
הרחיבו והעמיקו את פלגי הים הגדול
הזה ן מגמתם העיקרית היתה להסיק
״הלכה למעשה״ ,להאיר ולתורות את דרך
התורה והמצות ,ולבן העמידו ישיבות
ובתי אולפגא לאלפי תלמידים והרביצו
בהם תורה לצעירים שישבו והגו בתל
מוד ומפרשיו ,ברמב״ם ,ובשאר הראשו־
גים ,בטור שלהן ערוך וגושאי כליהם.
בזת ראו את תפקידם ויעודם ,ומתוך מל
אכה רבה זו הסיתו דעתם מפרפראות
ולא מצאו לנבון לעסוק בטפל כעיקר בפ
גי עצמו .במיוחד התלמידים שלא זכו
שתהיה תורתם אומנתם ורק קבעו עתים
לתורה ולכן נצלו את השעות המעטות
הפנויות להגות בתורה ופלפול בש״ס,
וברכישת הידיעות הגחוצות להלכה ול
מעשה׳ הם לא מצאו ידיהם ורגליהם
בהלק זה של ידיעת תולדות ממשיכי הק
בלה ומסדרי הש״םי אמנם קמו בבל
דור הכמים בודדים ו ה ב ת ספרים מקי
פים מאירי עינים .הלא הם ספר סדר
עולם־־־רבא וזוטא ,סדר התנאים ואמו
ראים׳ ספר הקבלה ל ר ב ע ו הראב״ד ,ספר
הבריתות ,ספר היוהסין ,צמה דוד ,סדר
ההורות ,ועד לשם הגדולים של התיד״א
ועוד רבים אהרים ,אבל בספריהם הש
תמשו רק המעטים שהיתר• להם גטיה
להיסטוריה וזיקה למקצוע זה .לרוב ה
גדול של תלמידי החכמים לא הגיעו
םפרים אלו .הם היו לדידם כםפרים התו־
מים ורבה היתה העזובה בשטה זה.
52
www.daat.ac.il
בבורהרצוג
מחכמי -מכללת
תקופת ההשכלה הביאה הרבהאתר דעת
הבחינה .ב ת ה המסורה הנאמנה.
אבל
ישראל לעסוק בפנה זו של הכמתגו
כפי שקבלנוה מרבותיגו הקדושים .רשאים
רובם מושפעים היו מתכמי אומות העו־ אנו לקבל את הטוב מכל מה שנבתב ע״י
לם׳ היסטוריונים שעסקו בכתיבת תול־ אלה העוסקים במחקר ויחד עם זה ,אתרי
רות עמיהם מתוך גישה ב י ק ת ת י ת וחפ־ שבררנו התוך ,לזרוק הפסולת ולתקן הד
שית .הסרה להם — להיסטוריונים היהו־ ברים ולהעמידם על האמת .רבות ונצו
דים — ההברה והאמונה בקדושת וגדו רות עשה החכם הגדול הגאון התלמודי,
ל ת התנאים והאמוראים ולכן קלקלתם הבקיא הנפלא ,חוקר מעמיק ,בעל מהשבה
מרובה היתה מתקנתם .בדמיונם ראו או הצלולה ומקורית ,הירא שמים האמיתי,
תם כהבמים בני זמנם היושבים מולם ,שהאמין באמונה שלמת בשתי התורות
ולכל היותר ראו בהם הכמים מתקופה סאתת ,בעל ״דורות הראשונים״ להוכיה
קדומה לחם .יחם זה גרם לבקרת שט־ את קלות דעתם של אותם ״תכמים בעי
תית בלי שיתעמקו כל הצורך בדבריהם .ניהם״ ,הוא בירר וליבן א ת הזיופים הג
אחדים מהם — מתוך יהירות וגסות ת ה סים שנעשו ,על ידי אלה שלא האמת
— ראו את עצמם אפילו עולים עליהם ההיסטורית היתה •גר לרגלם ,כי אם כוו
כי הם הלא היו בגי תקופת הקידמה וה־ נות לא טהורות שמשו להם במהקרם.
אור בניגוד לחכמי המשגה והתלמוד
תורתו של ר׳ יצהק אייזיק הלוי עמו־
שהיו לפני אלפים שנה ואור ההכמה לא קה היא ודורשת מן המעיץ העמקה ועיון
האירה להם ולא הביתה .מבלי לגרוע רב .על כן לא הפכו ספריו לנהלת הכלל
מןנבודתם הגדולה והמסורה של אותם ורק הכמים ובעלי מלאכה זו נהנו והת
התכמים בבניית אבני יסוד לכתיבת ספ־ בשמו מפרי מהקריו .ספריו הגדושים וה־
רי היסטוריה של עמנו מתהילת היותנו ,רהבים ברמה רבה הביאו ל ה כ מ ת י ש
ה א מ י ת י ת ,אבל הסר הנםוה
לעם ועד היום הזה ,הייבים אנו לומר ר א ל
בפה מלא שאין לקבל את תקירתם ומם־ הקל והפשוט שיד כל אחד תוכל למש
קנתם מבלי לבדוק ולבקר את מומיהם מש בהם ולהניח.
הרבים .אנו הנאמנים למסורת ,ה ת א י ם
א ת כל זה ראה והבין החכם הרב אהרן
בשים את התורה שבעל פה המשלימה היימן ז״ל ובספרו ״תולדות התנאים •וה
את התורה שבכתב ,ששניהם ניתנו למשה אמוראים״ היה גואל נאמן לתורה נש־
מסיני ,בעינינו הבמי התלמוד כקדושים כהה זו .יליד ליטא ,אשר ינק ושאב תו
ומלאכים המה ,בקדושתם ובגדולתם השי־ ר ה מגדולי ישראל וראשי הישיבות בת
בו דעת עליון ,ו ה א י ת לנו את הנסתר קופתו׳ מתמיד ועמקן בתורה ובש״ם,
והצפון באותיות התורה ,כל מאמר ופת־ הדור יראה טהורה •והרדת קדושה לגדו
גם ,כל ״היינו דאמרי אינשי* הכמה ובי־ לי התורה והכמיה ,נקי מכל השפעה זרה
נה ,כל ספור ,תורה ויראה בו ,מוסר ולא־ יהודית .נגש לעבודה קדושה זו .אסף
ומדות יקרות• חיתזם חדורים היו בקדו וקבץ כל מה שגכתב בנושא זה ,בדק
שת התורה• בשבילנו לא די אם ההיס הקר ודרש כל ציון ותג בספרי הגאונים
טוריון הוא בעל ידיעות רתבות ,עם דמ והגדולים .ערך בםדר נאה וסגנון קל
יין עשיר וסגנון מרהיב .אין אנחנו יכו ושוטף ונתן תאור הי ומפורט ,על כל אחד
לים לקבל דעתו של תוקר שאינו תדור מהבמי המשגה והתלמוד .הייו הפרטיים
אמונה זכה וטהורה בלי לבחון א ת דבריו של התנא והאמורא ,משפחתו ובני ביתו,
www.daat.ac.il
53
עומדים לפנינו כתיים ,רבותיו שקבל תו על חוקרי זמנו ,הוכחות לסתור את סלו־
אתר דעת -מכללת הרצוג
רה מהם ,חבריו שיתד אתם למד ,תלמי פם ,והכל בסגנון נאה ופשוט .גם דבריו
דיו ששמעו תורה ממנו ,ושמסרו שמועה הבקרתיים גאמרים בלי לפגוע במי שהוא,
מפיו .כל זה העמיד לפנינו ורואים את בכבוד ובהערכה לכל חכם שעסק בעגין
התנאים והאמוראים בזהרם והודם .מא זה ועם כל זה בלי הכרת פנים .ההפוש
מריו של כל הכם המפוזרים במשניות ,אהרי האמת והעמדת דברים על נכונו
ברייתות ומסכתות ,במדרשים ובמקורות תם עמדו ל ע ד המחבר .ברור שיש לה
אתרים ,ערוכים ומסודרים ן ציון מפורט עיר להוסיף ,ולשפר ,אבל יהד עם זה
ומדוקדק על כל פרט ופרט ,והכל בדה י־ מותר לומר שהספר פולו נאה ויפה הוא.
לא ורחימא בידיעה ב ת ר ה שמדבר על כל מי שיקרא בו יעשיר את ידיעותיו
קדושי עליון ,שללמד חם באים .ברור ויקבל מושג מה מהיי התנאים וגדולתם,
יסודי ומקיף על כל שנות חייו במדד! כותם וצדקתם ,תכמתם ויראתם.
האפשרית ,שנת הולדו ומותו ,תורתו ומש
ברכתנו למוציאים לאור שזכו אותגו
נתו ,תכונותיו ומדותייו ,תקנותיו וגזירו בספר חשוב זה שאזל מכבר מן השוק
תיו .שמועה נאה ויפת מודגשת ומוםדרת .והוסיפו נדבך והומה לקריה הנאמנה .הם
כל מי שקורא בספר על אהד החכמים עזרו בזה ל ת ת לדור שלגו מושג נכון על
מקבל תאור נפלא ,על האדם ותורתו .יהד נטורי קרתא אלה שבזכותם בית ישראל
עם זאת כולל הספר בקורת הדה ושטנה נהיה לעם התורה והספר.
ספרים המבשרים מפנה
ספרים
וחדושי הלכה,
להעיד עליהם
של ספר שיש
ההדש,
תורניים רבים מופיעים שנה בשנה :מקצועות שונים :תנ״ך ,ש״ם
אגדה ,חסידות ומוסר ועוד ועוד .אבל מעטים הספרים אשר אפשר
שהמהבר עשה כאן כלי הדש לגמרי ,שהמהבר הצליח לייצר צורה
בה דוגמא לספרים אחרים שבודאי יופיעו עוד במתכונת של הספר
שגי ספרים הופיעו בזמן האהרון שיש בהם חידוש רב .הספרים דגים
בתהומים שונים לגמרי אבל הצד השוה שבהם הוא שיש כאן כלי הדש .כ ס פ ר
ראשון יש התזכיר ^,מםכת שביעית — משנת יוסף״ להרב יוסף ליברמן שליט״א.
לפי הכותרת ,זה ספר כמו ספרים רבים במצוות התלויות בארץ׳ אך לא כן הדבר.
המחבר הוציא ספר רב מימדים על מסכת שביעית ,כלומר על משנה שביעית ?
המשנה נמצאת במרכז כל הדיונים ומסביבה מתרקם בגין גדול של מפרשים.
ושוב חידוש :העיקר איט להדש הידושים ולהביא סברות הדשות )אף שגם אלה
אינם חסרים( אלא לרכז קודם כל כל החומר העשיר הקיים׳ מפוזר בספרים
רבים ,כפירושים וביאורים על המשנה ועל פירושיה הראשוניים .ב״שיטות
המפרשים״ נותן הרב המחבר את תמצית כל השיטות בפירוש המשנה וב״תוספת
אחרונים״ מלקט חמחבר הומר יקר מעשרות מפרשים שדגו בדברי המשנה
ובביאור דברי המפרשים המקובלים .בניסן תשכ״ה הופיע כבר החלק השני
54
www.daat.ac.il
הרצוגסדר גפלא כזה ללמד גם על
מכללת עם
הספר -הזה
)שביעית פרק ד — פרק ו(.אתר דעת
אחרים יצא .יש כאץ גסיון חשוב לההזיר עטרת לימוד המשגה ליושגו ועבודה
זו חתן אותיותיה בספרים הבאים שיופיעו בעז״ח עוד במתכוגת זו על מסכתות
אחרות .הספר מהוה גם דרישה ללמוד באופן יסודי כל המפרשים הקיימים לפני
שנגשים לכתוב פירושים חדשים ,שלאמיתו של דבר נאמרו כבר מקודם או
כ ב ר . . .נדחו.
והספר השני כולו קודש ל״הלכה למעשה״ ,ל״שמירת שבת כהלכתה״.
לכאורה גם כאן אין חידוש שהרי רבים הם הספרים הדנים בהלכות שבת .המחבר
הרב יהושע נויבירט שליט״א חיבר ספר שמושי המנסה לענות על אלפים
שאלות מעשיות המתעוררות בכל בית יהודי .הטכניקה וגם החיים במדינה יהודית
עצמאית הולידו מאות שאלות הלכתיות שבהן דנו פוסקים רבים בעשרות שגים
האחרונות .המחבר סיכם את הדיונים האלה והוסיף עוד עליהם כהנה וכהנה ,תוך
התיעצות עם גדולי הפוסקים בארץ ישראל .הספר הזה מפתיע בצורתו חחדשה
והשמושית וחיבור זה מבשר המשך בדרך הדשה.
ואם בספרים המבשרים מפגר ,קא עסקיגן ,מן הראוי להזכיר ירהון המבשר
מפנה בחלק השוב של היהדות הנאמנה .״קול סיגי״ מופיע עכשיו כבר שגים
אהדות כ״בטאון בלתי מפלגתי של נאמני התורה בישראל״ .לכאורה ירהון דתי
כירהונים אהרים ,אבל לא כך הדבר .״קול סיני״ משמש בטאונו של הוג עצמאי
של יהודים נאמנים מאהינו הספרדים אשר נוכחו לדעת שאין להשען עוד על
אפוטרופסות של איזה הוג שהוא בדאגתם ליהדות ל ס פ ר ד י ת בישראל .העורך
היקר ,בעל ידיעות תורניות רתבות ,ר׳ מנשה הלוי — יתד עם הברים לדעה —
שבעים גסיון מהבטחות שוגות מהמפלגות הדתיות בישראל ולכן באו למסקנה
שעל ראשי היהדות הספרדית לדאוג בעצמם להשך ךקיוס הרוחגי של עדה
מפוארת זו .רבנים חשובים תומכים באופן מעשי ב^׳קול סיני״ אשר מצא כ ב ר
את דרכו לאלפים בתים נאמנים בישראל .דברי דרש ומוסר ,משולב בעיונים
חלכתיים חשובים מאת הרב עובדיה יוסף שליט״א ,מהוים התוכן חמגוץ של
ירחון חשוב זח .קול סיני עצמאי נשמע ברמד .בין אחיגו חםפרדים בארצגו
וזה מבשר מפנח חיובי.
www.daat.ac.il
55
ש מ ח ה ב ו נ ם שטיין
אתר דעת -מכללת הרצוג
תשובה להערות
ב״המעיך ניסן תשכ״ה כתב אחי ,הרב מרדכי שטיין שליט״א הערות אחדות
על מאמרי ״תיאורים בספרי עזרא ונחמיה״ .לשם מצוי הנושא עלי להשיב על הלק
מהערותיו.
להערה א׳ וב׳ — בענין הזקנים וראשי האבות :עצם העובדא שרבבות
בגי יהודה עלו במאורגן כשבראשם מנהיגות מקובלת )עז ב ,ב( מוכיהה את
קיומה של קהילה מאודגגת בבבל .לדעתי ששבצר ״הגשיא ליהוד״ )שם א ,ח(
היה נשיא לבני יהודה אשר בבבל ,אך קיומה של קהילה יהודית איגו שולל
את האפשרות של היים מאורגגים במסגרת משפחתית.
ידוע בכל התג״ד ש״בית אב״ הוא כגוי למשפהה במובגה הרהב .היא
כוללת כמד .״בתים )שמות יב ,ג( ,ז .א .יחידות משפהתיות קטנות .במסגרת
השבט היה בית־האב היהירה הגדולה ביותר וראש בתי הואבות הנשיא לשבט
)במ א ,ד( הלויים התפקדו לפי משפחותיהם בהתאם לתפקידם וראש בית אב
גהשב לגשיא )שם ג ,כד( .הכתוב מקפיד בזה ומבהין בין ״ראשי האבות למטות
בנ״י״ )<זהשי יט ,גא( ובין ״ראשי אבות הלוים״ )שם בא ,א( .ברור איפוא,
שראשי אבות העומדים בראש המשפהות ,אינם זהים עם ה״זקנים״ שאינם
דוקא זקגי המשפהה ,כ י אם אישים מכובדים בגלל הכמתם ואולי גם בגלל
גילם .הם מקובלים על העם ,אבל אין ז .א .שגם השלטון בידם .לדוגמא!
״שרי״ גלעד מתיעצים מי ״יהיה ראש לכל יושבי גלעד״ )שופ׳ י ,יה( ,אך
״הזקגים״ פוגים אל יפתה :״לכה והיית לגו לקצין״ )שם יא׳ ו( .כגראה קוו
והשרים שעטרת הזקנה — זו הכמה — תשפיע על יפתה להיות להם לקצין.
הזקנים היו בדרך כלל השופטים והדיינים )במ׳ יא׳ כה( ,שהרי הם היו ״ידועים
לשבטיכם״ — ולא למשפתותיכם )דב׳ א׳ יג(.
אך לא רק מתוך הג״ל ,שאפשר היה להוסיף עליהן דוגמאות כהנה
וסהגה ,אלא הרבה יותר מתוך הבגד .מעמיקה של המסופר בספרי עזרא ונהמיה
עולה ברור שראשי אבות וזקנים הם שני תוארים שוגים שהשתמשו בהם
בזמנים שונים.
,
,,
,
אין שום סיבה סבירה לזהות א ת ״שבי יהודיא״ שעסקו בבנין הבית עם
הזקגים בגיל שראו עוד ״את הבית בכבודו הראשון״ .אדרבא :מכל דברי הנביא הגי
נראה שהם י ת נ ג ד ו לבנין בית צנוע ,או עכ״פ עמדו מנגד ,כי לא ראו בו בנין
התואם את קדושתו ,עד שהבטיהם הנביא,> :גדול יהיה כבוד הבית הזה ה א ח ת ן
מן הראשון״) .הגי ב ,ט(.
לעומת זאת גכון הוא ,שזרובבל ויהושע גמט עם ״שבי יהודיא״ ,אך הדיון
בכך אינו שייך לעניגו של המאמר.
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להערה ג — :בענין ההורים :לראשונה הערה כללית :השתדלתי לפענח
משמעותו ותכנו של כל תואר על פי שני יסודות :א .ע״פ מובן התואר לפי
השואות במקומות שונים בתנ״ך .ב .ע״פ משמעותו בפי הדור שהשתמש בו׳
בחתאם לכלל ״לשון תורד .לעצמה ,לשון חכמים לעצמו״ )ע״ז נח .(:גישה זו
מחייבת זהירות רבה בהשואת מלים ומושגים המופיעים בתג״ך בתקופות שונות
ורחוקות זו מזו .אם בכל זאת יש מקום לתשואות ,חרי רק מתוך חגחה שלמרות
השגויים המרובים אשר תלו במטבעות לשון ,חיםוד חלשוגי גשאר איתן .א י ־ א א ת
גםון הוא ההשואוה של ״הורים״ עם ״בן הורים״ בדברי קהלת ועם ״בן הורים-
שבמשגה )משמעות המילה להשתחרר מעול מםויים כמו גיטא דתירותא )גיטין
לה(.׳ הרות מן גליות )שמ״ר פל״ב וכן במכילתא פ׳ בשלה א׳ ועוד( או משוהרר
מעול שיעבוד )סםהים קטז .(.כל זה בקשר למובן המילה על מקורה )עי׳ אב״ע
אסתר א׳ ו כי דרך השרים היה ללבוש בגדי לבן־הור( .אבל ר ק במובן היסודי
שמקור הבנוי ״הרות״ ,אבל על אופגי השימוש בו יש לדון לפי המקום והזמן,
בו הוא מופיע .בקשר לתואר ״הורים״ יש לציץ :א .שרק פעם אחת בימי בית
ראשון בירמי׳ לט ,ו הם מוזכרים כאנשים רמי מעלח מבחינה מוסרית .ב .בדרך
כלל הם מוזכרים בתקופה של רפיון השלטון המרכזי ,או המוסרי־נבואי כמו
במל״א כא ,ת וכן בראשית התהוותה של הברה הדשה כמו בימי עו״ג .והדבר
מובן :בתקופת כאלו רבים השרים המעיזים לעמוד מגגד והשמחים לאיד )ישעי׳
לז ,יב( .בתקופה של עריצות ,רבים האידיאליסטים שאינם נכנעים לרצונו של
מלך עריץ .בתקופה בה הסרה כל שלטון ,רבים הפורשים מן הצבור ,פורקים עולו
ומנסים מזלם בדרך עצמית .כל אלה נקראים ״הורים — בני הורים״.
להערה ד — :בעגין שרים — סגנים :נכון שהתואר ״ ם ג ך מוזכר בפי
הנביאים האתרוגים מסוף ימי הבית הראשון ,אך תמיד ע״י שליטים זרים ועוזריהם
הנוקמים את נקמת ישראל מאויביו)ישע^׳ מ * כה? יר׳ נא׳ כה( או בלבושי תכלת
פחות וסגנים שבנ״י זנים אהריהם )ירו׳ בג ,ו( .תוארם הלועזי מבליט את
הרעיון שבעגין .לא כן בימי עזרא ז התואר הלועזי חיח סימן להתקרבות
לגוים ,ע״כ רצוי היד .לשגותו בתואר עברי מקורי.
להערה ו—ז :הדברים שבהערות אלו גוגעים לגקודת התורפה של
המאמר ,כי החידוש העיקרי בו אינו בפירוש התווארים ,אלא בהקדמה המהוה
יסוד להם.
בגיגוד לדעה המקובלת בנוי המאמר הנ״ל על ההנחה :א .עם חורבן
הבית הראשון נהרס הישוב — לא רק היהודי — עד היסוד בה .מהעמים
הקדומים — כולל בני ישראל ויהודה ,נשארו רק שרידים קטנים שאיבדו את
יהודם הלאומי .הארץ שעמדה מקודם במרכז כבושיהם של העמים הגדולים
ובעיקר במרכז המרידות נגדם ,נהיתה בממלכה חפרםית לאזור נידח ונשכה
מלב .השרידים העלובים של עמים שאפתניים לא היוו יותר סכנה בטתונית ,אך
גם לא והבטיחו הכנסות שחיו מצדיקות התחשבות בהם .רק הצורים והצדונים,
הערים־המדיגות שעל שפת הים )השוה זכר׳ פ״ט( היו חשובים בעיני הפרסים.
בעת עלית בבל לא היתה קיימת ביהודה שום מסגרת שלטונית קבועה .גם אהרי
www.daat.ac.il
57
אתר דעת -מכללת הרצוג
שיבת ציון היא היתת ״בית אלהא רבא״ )עז׳ ה ,ח(׳ ז .א .מדינה דתית׳ ששליטים
חילוניים תומכים בה׳ אך אינם מתערבים בעניניה הפנימיים )שם ו ,ז( .נתנה
איפוא האפשרות לשבי ציון ליצור מסגרת חברתית־מדינית חתואמת שאיפתם
באותם הימים .אשר אפשר לבטאה במשפט אהד :להכין את היום ,בו יקויים
״כי הנני בא ושכנתי בתוכך״ )זכר׳ ב׳ יה(.
ב .״אל תהיו כאבותיכם״ )שם א׳ ד( קרא הנביא לבני יהודה בשנת
התעוררות לבנין הבית .קריאה זו מבטאת את שאיפתם של ראשוני העולים לא
להדש את המלכות שגכשלה וגרמה לזזורבן בית המקדש .אין זה רעיון חדש׳
הוא רמוז כבר בדברי ירמיה )ל״ג( .בגבואתו על הורבות ״בתי מלכי יהודה״
הוא מבטיח :״*השיבותי את שבות יהודה וכו׳ אצמיה לדוד צמה צדקה וכד׳
לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל.״ הבטחות רבות וגדולות ואין
בהן זכר למלך) .השוה שם כג ,ד—ה ובאברבנאל שם שההבטחה ״ומלך מלך״
גאמר לעתיד לבא :השוה גם מלבי״ם שם התולק עליו( .גם בתפילת י״ח
שנוסדה באותה תקופה אין זכר למלכות )ע׳ אוצר התפלות׳ בתקון תפילה ,הערה
לי״ה ברכות — ברכת בוגי ירושלים(.
אמגם עלו גביאים — ולא ר ק דגיאל וסיעתו — וזקגים־הכמים׳ אבל
אין זכר להתארגנות כל־ארצית עד עלית עזרא .על סיבות לכך אי־אפשר לדון
במסגרת זו.
נתקבל
מסכת שביעית — משנת יוסף
במערכת
עם פירוש הרא״ש תשלם ,שיטות המפרשים,
תוספות אחרונים ו״משנת יוסף״ ן הלק שגי פרק ד—ו׳ מאת הרב יוסף ליברמן,
ירושלים תשכ״ה.
הלכה רבה,
הלק א׳ על ״כל מלתא דאמר רהמנא לא תעביד ,אי עביד מהני או
לא מהני״ ,מאת חרב יעקב ליב קראך זצ״ל ,מחבר ספרי *חזקה הבה״ ן בעריכת
הרב אדוניהו כהן קראום ,ירושלים תשכ״ה.
הגאון ההםיד מוילנא,
דרך הייו ופעלו לדורו ולדורות ,מאת בצלאל לנדוי,
ירושלים תשכ״ה.
הדרום,
קבוץ תורני בהוצאת הסתדרות הרבנים דאמריקה; העורך הרב היים דוב
שעוועל 5חוברת כא ,ניו־יורק ,ניסן תשכ״ה.
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה
כרך
רשימת ה מ א מ ר י ם בכרך ה ,גליונות א—ד
שם ה מ ח ב ר
שם
א י ב ש י ץ ,רבי י ה ו נ ת ן זצ״ל
מ מ נ ה היה מדליק ובה היה מ ס י י ם
המאמר
העמיד
הגליון
ב
1
אורטנר ,הרב נתן
תפלה
אורטנר ,הרב נתן
דין ק ט נ י ם ב ש מ י ר ת ה מ צ ו ו ת
ג
אלינר ,אליעזר
על ה ג י י ת ק מ ץ ר ח ב )גדול(
ד
16
זוטות
ג
70
בן חיים ,מ נ ש ה
א ח ו ד של ה י ה ד ו ת ה ח ר ד י ת
א
38
ב ן ישר ,מ נ ח ם
ס פ ר ״פשוטו ש ל מ ק ר א ״ ל ה ר ב ש• בשר ב
48
בן ישר ,מ נ ח ם
ביזת מצרים
ד
36
מ ר ן ר׳ י ו ס ף ק ר ו ,א ח ר ו ן ה מ ח ב ר י ם
ג
34
משה
ארנד,
יעקב
בראור,
ברויאר ,מרדכי
בצבור—חיובה רעיונה וגדרה א
50
60
ישראל
אגודת
ו״האורתודובסיה
המערבית״
א
15
מ ג מ ו ת י ו ש ל ״ צ מ ח דוד״ לר׳ ד ו ד גנז
ב
15
ז א ת ״חכמת ישראלי ז
ב
55
ברלין,
ר ב י נ פ ת ל י צ• י• ז צ י ל
ש נ א ת ח נ ם ו ח ו ר ב ן ב י ת שני
ד
1
הבליו,
הרב שלמה זלמן
׳משנה תורה׳ להרמב״ס — סוף
ברויאר ,מרדכי
ברויאר ,מרדכי
הגס
גאונות
ג
41
ויינברג,
הרב יחיאל יעקב
ע ל כ ס ו י שער ר א ש ה א ש ת
א
3
ויינברג,
הרב יחיאל יעקב
ע ל מ ל ה ״פרעי ב ת ו ר ה
ב
4
תערובת
ב
10
סמכו
ג
22
ד
10
ח ר ב דיר א ל י ה ו
מנג,
כהנא,
הרב קלמן
בתנא,
הרב קלמן
לבקוביץ,
הרב אברהם
נשואי
למקרא
ה ג ה ו ת רי״ף ו מ ר ד כ י ד פ ו ס ח ד ש
״תולדות
תנאים ואמוראים׳
ל ה ר ב א ה ר ן היימן זיל
לוי,
דיר
יעקב
המציצה
בפה לאור הרפואה
ד
52
ג
8
www.daat.ac.il
59
שם
המחבר
ל ו מ ג ר ,ד״ר י ש ר א ל מ א י ר
הרב משה
מונק,
מיבירט ,ח ר ב יהושע
הרב
סלנט,
עמנואל,
ימח
עמנואל,
יונה
ש מ ו א ל א•
עמנואל ,יונה
שמואל
עמנואל,
פראנק,
ה ר ב ח • ש• פ•
קופרמן,
הרב יחודח
הרצוגמ ר
מכללתה מ א
אתר דעת -ש ם
הגליון
ה נ י ת ר י ביעי
אחוד
העמוד
ד
של בל ה ע מ ל י ם למען מ ד מ ח
תורתית
א
32
גדרי ר פ ו א ה ב ש ב ת
ב
28
על ה ר א ש ו נ י ם ו פ ע ו ל ו ת י ה ם ב י ס ו ד הישוב
החדש
א
19
מי ה ת י ר ת ו ס פ ת שביעית ז ח ל ק א
ב
38
חלק ב
ד
23
ס פ ר זכרון על רבי י צ ח ק א י י ז י ק ת ל ו י ג
76
ס פ ר • ח ו ר ב ׳ — ה ו צ א ת ד י ר י• י•
גרינפלד
ד
45
תכנון תורתי לקבוצים הדתיים
א
26
על בעית ר ס ו ק א ב ר י ם בבית ה מ ט ב ח י י ם
ג
הראוי,
1
הרצוי ו ה מ ח י י ב בפשוטו של
מקרא
ג
26
קצנלנבוגן,
הרב רפאל
השביתה לאור החלבה
א
9
קצנלנבוגן,
הרב רפאל
י ח ס של ב ט ו ל לרבנות
ד
5
קצנלנבוגן,
הרב רפאל
ישוב
ל״דברי
ח מ ו ד ו ת * בעניו
מחצה
על מ ח צ ה
שטיין
הרב מרדכי
ד
שטיין,
ש מ ח ה בונם
שטיין,
ש מ ח ה בונם
36
ה ע ר ו ת ל מ א מ ר ת ו א ר י ם בסי עזרא
ונחמיה
ג
73
ת ו א ר י ם בספרי עזרא ו נ ח מ י ה ח ל ק א א
43
ב ב
33
ד
56
חלק
תשובה
להערות
ר ש י מ ח זו א י נ ה כ ו ל ל ת מ א מ ר י ת ג ו ב ו ת על מ א ו ר ע ו ת ה י מ י ם
60
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il