אתר דעת -מכללת הרצוג
כדי 1ם 1ז־ -י-
ם ו ע ל י
ר־ 1עדן 1נ ד י י ; ד
א14דרנ ^^!ר-אד
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
§001>:8.01:נן¥ץ¥.1161)16ץ¥ץ^
ע״י חיים תשס״ט
3
סוכתו של לויתן /הרב שמשון רפאל הירש זצ״ל
איך להגיב על דברי בלע /הרב יצחק דוב במברגר זצ״ל 8 . . .
הוראות לימים נוראים תקצ״ב בק״ק פוזן /הרב מ .אויערבך 9 . .
13
בן־ישיבה כרב /הרב שלמה וולבה
פירוש הר״ש למס׳ שביעית ,פ״א מ״א ומ״ב /הרב ק .כהנא22 . . .
אכילת פירות'שביעית /הרב יהושע בויבירט
בצרור
על
39
.־
החיים
הגאון רבי א .י .פינקל זצ״ל /הרב י .י .ווייבברג.
45 . . .
ד״ר שלמה אחרמן זצ״ל /ד״ד יצחק ברויאר זצ״ל .
46 . . .
ספרים ועל סופריהם
מסכת שביעית — משנת יוסף /הרב נתן אורטנר 49 . . .
הגאון החסיד מוילנא /הרב יצחק שטרן
.
57 . . . . . .
פתרון מטימתי לגמרא סוכה דף ב׳ /ד״ד שלמה אדלר 61 . . .
62
שתי הערות לעיון
• ב״ה ירושלים ת״ו תשרי תשכ״ו *
מנוי שנתי :כישראל — 4.ל׳/י
www.daat.ac.il
כרך ו ,גליון א
* המחיר 1.25ל״י
כ ח מ לארץ —$ 2.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ביה
א ל קוראינו
בפרוס שנת השמיטה תשכ״ו אנו שולחים ברכה נ א מ נ ה א ל א ח י נ ו בני <שראל בכל
מ ק ו ם שהם• בר&ה מ י ו ח ד ת א ל אחינו עובדי א ד מ ת ארץ הקודש המתכוננים לקדש א ת
ארצנו בקדושתה של שבת הארץ•
ת ה א נא לנו שנת השמיטה
ה ז א ת שנה של פתרונות
מעשיים
לקיום ה ל כ ו ת שביעית•
תשמש שנה זו להגברת תודעתם של המוני עם ה ת ו ר ה לחיי קודש על א ד מ ת קודש• בשעה
שרבים אין ל ה ם בעולמם א ל א השאיפה לנוחיות ולמותרות ,ישימו נא נאמני עם ה ת ו ר ה
א ת לבם לבעיה המרכזית של דורנו * עיצוב חיי תורה ט ה ו ר י ם על יסודות ה ה ל כ ה ה פ ס ו ק ה •
צעד ראשון ל ק ר א ת שמירת שמיטה היא לימוד תורת השמיטה• מצות שמיטה
זכתה לספרות תורנית מסועפת• מערכת
ה מ ע י ן ש מ ח ה ל פ ר ס ם בגליון הבא ביבלי־
אוגרפיה על ס פ ר ו ת השמיטה שהופיעה ב מ א ה השנים האחרונות• עבודה חשובה זו מ א ת
הספרן מאיר וונדר ,מ נ ה ל הספריה התורנית של המועצה הדתית ברמת גן ,תופיע גם
כחוכרת מיוחדת בהוצאת ה מ ע י ן •
בברכת כתיבה ו ח ת י מ ה ט ו ב ה
המערכת
ל ק ר א ת השנה החדשה אנו מבקשים א ת קוראינו ל מ ל א ו ת א ת תלוש ההזמנה בדף זה
ולשלוח לנו בהקדם•
דמי מנוי לשנה ) 4גלימות( — 4ליי בישראל ,בחוץ לארץ —) $ 2כולל דמי משלוח(.
לכבוד
מערכת ה מ ע י ן
רחוב צפניה 26
ירושלים
א• נ•
הריני ח ו ת ם בזה על מנוי שנתי ליהמעין׳ ומצרף בזה דמי מנוי•
השם
הכתובת
התאייד
•־•
־
)חתימה(
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שמשון רפאל הירש זצ׳׳ל
סוכתו של לויתן
בסוכות תשבו שבעת ימיט )ויקרא כג—מב( .זהו שאמד הכתוב:
וסוכה תהי׳ לצל יומם )ישעיהו ד—ה( .אמר ד׳ לוי כל מי שמקיים
מצות סוכה בעולם הזה .אומר הקב״ה :הוא קיים מצ׳ת סוכה ,אני
מסיך עליו מחמתו של יום הבא וכוי — .דבר אהד :וסוכה תהי׳ לצל
יומם ,כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה ,הקב״ה מסיד עליו מן
המזיקין שלא יזיקו אותו ,שכן הוא אומד :באבדתו יסד לד )תהלים
צא—ד( — .כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה ,הקב״ה נותן לו
הלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום וכוי — .דבר אהד :כל מי שמקיים
,מצות סוכה בעולם הזה ,הקב״ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד
לבא וכו׳)פסיקתא(.
יותר מכל דברי חכמינו ז״ל בענין זה ,טעון ביאור המאמר האחרון המבטיח
הלק בסוכתו של לויתן לכל מי שמקיים מצוות סוכה בעולם הזה.
כאן יש להוסיף מאמר אחר של חז״ל :״,ביום ההוא יפקוד ה׳ בחרבו הקשה
והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נתש עקלתון והרג את התנין אשר
בים׳ )ישעיהו כז־א( .אמר רב יהודה אמר רב :כל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר
ונקבה בראם ,אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ,ואלמלי
נזקקין זה לזה מהריבין כל העולם כולו .מה עשה הקב״ה ך סירס את הזכר והרג את
הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא ,שנאמר, :והרג את התנין אשר בים׳״ )בבא
בתרא ע״ד.(:
לצורך הבנת המאמרים הללו עלינו לחקור אחרי שורש המלה הנדירה ״לויתן״
והופעתה בכמה מקומות בכתבי הקודש; אולי נמצא דרך להבנת דברי המדרש.
שורש המלה ״לויתן״ הוא בלי ספק :״לוה״ ,מלשון הצטרפות והתהברות,
כמו :״הפעם ילווה אישי אלי״ )בראשית כט—לה( ,״וילוו עליך וישרתוך״ )במדבר
יה—ב( ,״כי לוית הן הם״ )משלי א—ט( .לפי זה ״לויתן״ משמעו :קשר הברתי,
ארגון והברה.
הלויתן חוא החיח הגדולה ביותר בים ,במקביל ל״בהמות״ )איוב מ—טו(,
שהיא .החיה הגדולה ביותר ביבשה .היות והמלה ״בהמות״ באה בלשון רבים ,אין
להניח שהמדובר בבעל-הי בודד ,אלא בכלל של בעלי־תי מסויימים .יתכן איפוא
שהלויתן והבהמות ״מייצגים״ את עולם החי ,הן בים והן ביבשה .ואם־כן ,גם
״לויתן״ וגם ״בהמות״ אינם שמות של היה מםויימת ,אלא שם כולל לעולם ההי
של הים ושל היבשה.
בפסוק ״שאל נא בהמות ותרך״ )איוב יב—ז( נסב שם־הפועל בלשון יחיד
על שם-העצם בלשון רבים .כמו כן בפסוק ״אתה רצצת ראשי לויתן״ )תהילים
עד—יד( מדובר על ראשים בלשון רבים ,בדומה לפסוק הקודם :״ראשי תנינים״.
גם בפסוק ״לויתן זה יצרת לשחק בו״ )תהילים קד—כו( ,מסתבר שהמדובר בשם
כולל ,שכן כל הפרק מדבר בלשון רבים .כמו כן :״ביום ההוא יפקוד ה׳ בהרבו
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הקשה וחגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון .והרג את
התנין בים״ )ישעיהו כ ז -א ( אין הכוונה לחלה בודדת מסויימת ,שכן כל הפרקים
הקודמים הם נבואות על עונשים שוד שילח על עמים שונים ,כמו ״משא בבל׳/
״משא מואב״ ,״משא דמשק״ ,״משא מצרים״ ,״משא צור״ וכו׳ )ישעיהו פרקים
יג׳עד כד( ,ולבסוף מסכם הנביא ואומר )פרק כד—א—ג( ,כי זו תהיה התקופה בה
יעמדו למשפט האנושות והעולם ו״הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז …פור התפוררה
.ארץ ,מוט התמוטטה ארץ״ )שם פסוק יט(; אבל מתוך תוהו־ובוהו זה יצמה עולם
חדש נאמן לה׳ ,אשר יתרכז מסביב לעם ישראל עתיק-היומין .עולם עתיד זה מתואר
יפה על כל פחדיו ותענוגותיו ,ולבסוף פונה הנביא אל עם ה׳ בקריאח :״לך עםי׳
בוא בחדריך וסגר דלתיך בעדך .הבי כמעט רגע עד יעבור זעם .כי הנה ה׳
ממקומו לפקד עוון יושב הארץ עליו .וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על
הרוגיה״ )שם כו־כ ,כא( .מיד לאחר פסוקים אלו בא הפסוק הנזכר :״ביום ההוא
יפקוד וכו׳״ .סמיכות זו מוכיחה בעליל ,כי הכתוב מדבר בגורם חברתי שבאנושות׳
אשר הנביא מתאר אותו בנחש בריח ונחש עקלתון ותנין בים .כל תוכנן של הנבואות
נסב על החברה האנושית במדינות השונות ,ופעמים רבות משתמשים הנביאים
בתיאורי בעל־חי כדי לתאר עמים ,ממלכות ומדינות ,וגם בתי־מלכות.
י צ א
כיוצא בזה אנו מוצאים בתהילים פרק מקביל :״מהיכלך על ירושלים לך
יובילו מלכים שי..גער הית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי כסף בזד
עמים קרבות יחפצו .יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלוקים.,ממלכות
הארץ שירו לאלוקים זמרו ה׳ סלה״ )תהילים סח—ל ,לג( .כך מדובר בממלכה
גדולה מאד ,אשר אדיר כל שאיפותיה הוא לאגור הון לטובת עצמה בלבד ,תוך
נכונות להתרפסות והשפלה עצמית תמורת עוד במה רצי-כםף ,וראש דאגותיה הוא
להפריד בין עמים ידידים — לפי מדיניות ״הפרד ומשול״— בזמן שהללו שואפים
להתקרב ולהתאחד .אותה ממלכה המאיימת על שלום העולם נקראת ״חית קנה״
^ין ״עגלי עמים״' .שאר העמים נמשלו ל״עגלים״ צעירים ,תםרי־נםיון ,ההולכים
־בתמימותם אל המרעה הטבעי שלהם .ואילו ״חית הקנח״ חיה ׳חיים כפולים בים
וביבשה .היא ערמומית מטבעה ,אורבת במתינות לרגע־של־כושר ונוהגת בתכסיסים
ובתחבולות .והיות שהיא מסוגלת לחיות הן בים והן ביבשה ,אי אפשר ללכדה ,כי
תמיד היא משתמטת ונמלטת מידי רודפיה.
מאחר שהפרק הנזכר בישעיהו )כז( מהווה המשך ישיר לפרקים הקודמים
המדברים על עמים וממלכות ,מסתבר שה״לויתך מסמל ממלכה אנושית־חברתית.
גם השורש הלשוני מעיד על חברתיות ,כאמור .השורש ״לוה״ יש לו צד נוסף
נוסף במובן של•התחברות :זהו הקשר המתהווה על־ידי תלות ענינית בין לווה
למלווה .אם־נאמר :״גם אשור בלוד ,עמם״ )תהילים פג—ט( ,או ״ונלוה הגר עליהם״
)ישעיהו יד—א( ,או ״הנלוים עליהם״ )אסתר ט—כז( ,הרי פירוש הדבר ,תלותו
של אחד המבקש יתרון או סיפוק כלשהו אצל אחר אשר אצלו הוא מקווה למצוא
את מבוקשו .אין איפוא מלה קולעת יותר להברה אשר ענין משותף קושר את
.הבדיה ,מאשר המלה ״לויתן״ ,שכן כל הבר מקווה ומצפה להשיג על־ידי שאר
חבריו.:את מילוי שאיפותיו ,ומשום־כך הוא מציית לתקנות •החברה וגם מתהנף
לפגי הללו אשר• באמצעותם הוא מקווה להגיע• למטרתו.
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ישעיהו מתנבא על שני סוגי לויתן ,על שתי מעצמות שונות בחברה האנושית:
לויתן נחש ברחח•,ולויתן נחש עקלתון .הראשונה צועדת בדרכה הסלולה ,הקבועה
והמוגדרת ,בדומה לבריח הנע בתוך חישוקיו ,והיא חחכרה המתקדמת ככוח הזרוע.
השניה מתקדמת בעקלתון ומגיעה אל מטרתה בעקיפין ובתהבולות ,והיא חחכרה
הערמומית.
לפי זה מתבאר הפסוק בישעיהו)כז—א( בדרך זו :כיום ההוא ,יאשר כו יתרחשו
כל מעשי ה׳ המתוארים בפרקים הקודמים ,יפקוד ח׳ כחרכו הקשה והגדולה והחזקה
את כל הכרה אשר מדיניותה מכופפת על כוח הזרוע ופורצת ישר אל מטרתה,
ואת פל הכרה אנושית המבססת את מדיניותה על תכסיסי ערמה ומתקדמת כעקלתון;
וכמו כן יהרוג את התנין אשר כים.
כדי לעמוד על טיבו של תנין זה ,עלינו לערוך השוואה בין פסוק זה לבין
פסוקים אחרים שבהם נזכר התנין :״התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו״ )יחזקאל
כט—ג( ,״שברת ראשי תנינים על המים״ )תהילים עד—יג( .לפי פסוקים אלו ניתן
להבין את התוספת ״אשר בים״ שבפסוקנו כביטוי לתנאי נוחיות ,שעד כה היה התנין
שרוי בתוך תנאי־חייו הנוהים ללא כל הפרעה ,ועתה נחתה •עליו חרב ה -.תמונת
הים וגליו היא תמונה שגורה המתארת את תנועת העמים והמופיעה במספר מקומות
בתג״ך ,כמו :״הוי המון עמים רבים נהמות ימים יהמיוך )ישעיהו יז—יב( ,״משביח
שאון ימים ,שאון גליהם והמון לאומים״ )תהילים סד—,ח( .בפסוק בתהילים )עד—
יג( הנזכר לעיל נקראת העצמה המצרית ״לויתן״ ו״תניך .ה׳ שבר כוחה בים ומסרו
לעם אשר יצא אל המדבר — ״תתנו מאכל לעם לציים״ )שם פסוק יד(.
,
לאור פירוש זה נשוב אל מאמרו של רב יהודה בשם רב :כל מה שברא הקב״ה
בעולמו זכר ונקכה כראם .מסתבר שמשפט ה׳ משמיד את שתי התופעות המדיניות:
את המדיניות של כוה הזרוע וכן את המדיניות התכםיםנית הערמומית .כל הברואים
נבראו ,כידוע ,זכר ונקבה ,כך שתפקידו של כל יצור מתחלק בין שני המינים .גס
הלויתן נברא זכר ונקבה וכדברי רב יהודה בשם רב :אף לויתן נחש כריח ולויתן נחש
עקלתון זכר ונקבה כראם .הזכר הוא הנהש הבריח ,המתקדם לקראת מטרתו בכוח
הזרוע ,והוא המין ההזק .הנקבה היא הנחש העקלתון ,המתפתל והותר אל מטרתו
בעקיפין ובערמה — דבר שחוא זקוק לו בגלל חולשת גופו .״אלמלא נזקקין זה לזה,
מחריכיפ העולם כולו״—היינו :אלמלי היו שני הגושים המדיניים ,של כוה־הזרוע
ושל תכסיסי-הערמח ,מתאחדים בברית אחת ,היו יוצרים שלטון כולל ומקיף ,אשר
איש לא היה יכול להתקומם נגדו ,ואז היה מקיץ הקץ על חופש האדם ,על התפתחות
ההיים והעצמאות האנושית .״מח עשח חקדוש־כרוף־חוא ? סירס את הזכר והרג
את חנקכח ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא״—היינו :ה׳ שומר את העולם מפני
התאחדותן של מעצמות תחת שלטון יחיד ,העשוי לשעבד את כל העולם תחת
עולו ,על־ידי זה שחוא מסרם את כוחן ונוטל מהן את היצר ואת הנטיה להתמזג
עם הערמה והתבונה החסרות להן .מאידך גם לא הניה ה׳ מעולם למעצמה כלשהי
לשלוט בכוח-הערמה בלבד.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואכן ,כל סודה של דרמה זו הקרויה בפינו ״ההיסטוריה האנושית״ מתבסס
על האמת הזאת .כל מעצמה שהגיעה לשיא שלטונה בכוח-הזרוע ,באה לכלל גאווה
עיוורת ומתוך יהירותה על כוחה ועוצם־ידה זילזלה בתבונה ובערמה ,בראותה בהן
סימנים של הולשה ,ולא ידעה כלל כי בזה היא דוחה במו ידיה את האמצעי־היחידי
ש ו י לייצב את שלטונה לתמיד .כוח-הזרוע מתייחם לערמה ולתבונה בבוז וב-
זלזול ,ולכן הוא מסורס ,אין לו עתיד וסופו לאבדון .בכל ההיסטוריה האנושית אין
אנו מוצאים אף שליט אחד ששלט על העולם ואשר שלטונו החזיק מעמד יום אחד
אחרי מותו .וגם זו עובדה היסטורית ,שעד היום לא היה שום שלטון שלא התבסס
על כוח .הרוחניות לא הגיעה מעולם לשלטון .במקום שהרוח תשלוט והכוח רק
ישמש לה מכשיר להגשמת משימותיה ,הושפלה הרוח והפכה מכשיר בידי הכוח,
ואין ערכה נמדד אלא במידה שהיא עשויה להגדיל ולהרבות את כוחה של המעצמה.
כך סטו גם הכוח וגם הרוח ממסלולם והם נוצלו לא בהתאם לתפקידם ויעודם .אף־
על-פי-כן עושה הכוח רושם גם בהופעתו השלילית ובני-אדם עשויים לקבל על
עצמם את עול שלטונו .ואילו כאשר הרוחניות הופכת לנחש עקלתון ,המתקדם
בפיתולי עקיפין ,רואה בה האדם את היצור שנועד להיות קרוב אליו ואשר הושפל
בצורה בזויה ביותר .על־כן הוא בוחל ברוחניות נ פ ת ל
את שלטונה .כך ממלא הכוח החומרי תפקיד מרכזי בהסטוריה האנושית גם אם
הוא מועל בשליחות שהוטלה עליו לשלוט לטובת האנושות כולה והוא מנצל את
בני-האדם ומשעבדם לטובת עצמו בלבד .אבל הרוחניות שסטתה מדרכה אין לה
עתיד .היא שמורה לעתיד לבוא ,שאז היא תתמזג עם הצדק ותשלוט בעולם כולו.
הע
ת
ז ו
ו א י נ ו
מ ו כ ן
ל ק ב ל
ע ל י ן
סבורים אנו ,שפירושה המילולי של המלה ״לויתן״ וקשרה להמשך הפסוקים,
הם גם המפתח להבנת המאמר הנ״ל של חכמינו בפסיקתא :״כל מי שמקיים
מצוות סוכה בעולם הזה ,הקב״ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא״ .סוכתו
של לויתן •היא ,לפי דעתנו ,״סוכת חבר האדמות׳ /המיועדת לכל מי שמקיים את
מצות סוכה בעולם הזה.
אנו רואים במצות ישיבת סוכה בזמן הזה את הקשר עם תוצאות המצוד•
לעתיד לבוא ,שתביא לגאולת העולם על־ידי תהליד של מאורעות כבירים שיפוררו
את העולם ויגאלו את כל המין האנושי ,ואז תבוא הגאולה האמיתית .ה׳ שומר
את מקיימי מצות סוכה גם ״מחמתו של היום הבא״ .לא זו בלבד שהובטח לכל
מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה שיהיה לו הלק לעתיד לבוא בסוכתה של סדום,
אלא שהנביא גם מגלה לנו את תוצאת כל ההתפתחות ההיסטורית של האנושות,
את מטרתם של העמים אהרי המלהמה האחרונה בירושלים ,כאשר כל העמים יהללו
^ת שם ה׳ :״והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ,ועלו מדי שנה בשנה
להשתהות למלך ה׳ צב־אות ולחוג אתיחג הסוכות״)זכריה יד—טו(.
אותה תקופה שהנביא מדבר עליה ,היא היא הקרויה בפסיקתא ״לעתיד לבוא״,
וזהו ״היום הבא״ ,שעליו אמרו רבי ינאי וריש לקיש שם :״אין גיהינם לעתיד
לבוא אלא היום הבא ,הוא מלהט את הרשעים שנאמר :׳הנה היום בא בוער כתנור
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום ה ב א . . .אשר לא יעזב להם
שרש וענף׳ )מלאכי ג—יט( .באותה שעה הקב״ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין
אותם בתוכה .שנאמר :׳כי יצפנני בסכה ביום רעה׳)תהילים כז—ח( — ׳עז ישועתי
וסכותה לראשי ביום נשק׳ )שם קמ—ח( .לעתיד לבוא עתידין כל אומות העולם
להיכנס אל ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם ,שנאמר :׳ואספתי את כל הגוים
אל ירושלים למלחמה )זכריה יד—א( .ומה הקב״ה עושה ? יוצא ונלחם עם הגוים,
שנאמר, :ויצא ה׳ ונלהם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב׳ )שם פסוק ג( .כיום
קרב ,כיומו של פרעה .ומהו עושה ? מסכך על ראשם של ישראל ,שנאמר, :םכותה
לראשי ביום נשק׳ .מהו נשק ? אמר ר׳ שמואל בר נחמן :ביום שישיקו שני עולמות
זה לזה .באיזה יום ? ,הנה יום בא לה״ )זכריה א—א(״.
,
לעתיד לא יהא צורך בגיהינם עלי אדמות ,שכן עצם הזמן אשר יבוא יהיה
לוהט כתנור לחוטאים ולפושעים .הטוב אשר יבוא בכוה הנצחון לא יסבול מעצם
טבעו את הרע ואת החטא .אז יםכך הקב״ה סוכת מגן על ראשי הצדיקים ,וכאשר
יתגלה ה׳ לעיני העמים בצאתו אל הקרב האחרון ,כפי שהתגלה בקרב פרעה ,הוא
יסכך על ישראל ,ו״ביום שישיקו שני עולמות זה לזה״ כדברי ר׳ שמואל בר נחמן,
אז ,אז ילד העולם הישן לאבדון ויתחיל עולם הדש—,הוא היום אשר בו תהיה
האנושות כולה נחלת ה׳ לנצח.
דברי הנביא נסבו על התקופה הזאת ועל הקרבות אשר יתחוללו בה ,והם
מגלים לנו את תכליתן של כל מלהמות ה׳ והתהליך האלוקי בחינוך האדם במשך כל
ההיסטוריה—את תג הסוכות אשר יוהג על־ידי החלק הנותר לפליטה מכל העמים
שהושמדו במלחמות .הנביא מתאר לנו כיצד האנושות הנגאלת מתאתדת בסוכתו
של לויתן .בחגיגה כוללת זו של הג־הםוכות תגיע התפתחות ההיסטוריה האנושית
לשיאה .ברם ,סוכה זו לא תהיה סוכתו של עם ישראל בלבד ,כי אם גם של כל
האנושות המאוחדת — סוכת ״לויתן״ .זוהי התכלית העליונה של ההתפתחות ה
אנושית עלי אדמות ,וכך יושג העתיד המיוהל והמהודש.
חלק ממאמר ״הלויתן״ מתור ספר ״חודשי השנה״—אוסף מאמרים על חודשי השנה
מאת הרב שמשון רפאל הירש זצ״ל ,הספר יופיע בקרוב בהוצאת ״נצח״ .תרגום מאת
מר אביעזרי דולף.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
הרכיצחתדוכזזלויכמברגרזצ״ל
•• •
איך לחג<ב על דבר? בלע
י
על דבר אותן הקנטורין אשר ההציף אהד
משם נגדך ,אל תשית לב כלל וכלל ,וכ״ש
שלא תבוא במשפט נגדו כי עם היות של־
פום ריהטא ירע לך הדבר בלבך הטוב
כאשר באמת רע ומר ,אמנם כבר אמרו
חז״ל במס׳ נדרים )דף כ״ג ע״א( דשכיתי
אנשי דמצערי רבנן וכדאיתא במס׳ גטין
פ״ק )דף ז׳ ע״א( ״דום לד׳ והתהולל לו״
)תהלים לז ,ז( — השכם והערב עליהם
לביהמ״ד והם כלים מאליהם .ואל תהוש
שיהא בזה העדר כבוד התורה ,אדרבא ב־
כגון כזו נאמר ״כבוד לאיש שבת מריב״
)משלי כ ,ג( והחכם רואה .את הנולד .כי
פתיחה במשפט בתחלתו דבר קל ובסוף
יתרבה לריב גדול חלילה כי אדם משפל
מצב וגודל העזות כזה בודאי לא ישקול
דבריו במאזני הצדק ובפלס האמת .וביותר
אחר שכנראה לא היה ברור ששלח מ
שרתו על השדה לעמוד על עושי המלאכה
שם ובכל דבר המתינות היא טובה מאך.
בוא וראה שזה כארבעה שבועות גם
פה בעו״ה פתח אחד את חנותו בשבת
קדש והלכתי אליו ודברתי אל לבו דברים
רכים מדבש ולא הועילו ,ואח״כ כתבתי לו
אגרת מלאה דברי תחנונים ומדברות ב
לשון רכה ,וגם זה לא הועיל עדיין ,ומ״מ
לא דברתי עמו קשות ולא ביישתיו ברבים •
הן בעניני ביהכ״נ הן בזולתם .ואקוד .ש
בירר הזו אבוא עוד לתכלית המבוקש,
שבעיניו יראה ובלבבו יבין שבדרך עקלתון
.
מ כ ת ב .ל ר ב מתוך כת״י; התאריך ושם
הרב אינם ידועים.
הוא הולך וממנו ישוב ,וכמעט מעולם לא
יצא דבר טוב מחרחור ריב ומדון .אבל
להיפוך בהיות מן הנעלבים יצא כשמש
צדקת הצדיקים ,ובלי ספק גם בענין הזד.
אצלך ואצלנו יהיה כן .ולבי אומר לי ש
מסתמא ךבים יאמת לך שאינך רשאי ל
סבול כן ,ואולי כוונתם באמת טובה אך
איננה אמתית ,ואש הבחרות היא מתלהטת
גם באנשים יקרי הערך .אמנם לא באש
ה /וקול דממה דקה של רבות השנים היא
מקום שכינת עוז ה׳ ,אשר הוא שומע כל
ובצדק ישפוט בלי בקשתינו זאת מאתו
ובלי קול שאון.
ואזהירד אזהרה בתר אזהרה שלא תשמע
.לקול מלחשים .בזה ומה טוב שלא תדבר
עם שום .אדם שם מענין הזח אפילו דבור
קל ,וגם אתה תמיתנו.מדעתך ובלי ספק
לא יאריך הזמן שתשמח ונשמה בעשותך
זאת .ואם אנשי הקהל דשם באמת מבקשים
שלומך ושוקדים על כבודך )כפי דעתם׳
כי באמת אדם כמו המדובר ממנו אינו יכול
לגרוע מכבודך דבר( המה ידברו ויחזרו
וידברו'עם האדם ההוא למען.לא יקשה
ערפו עוד ויודה על פשעו ויבקש מחילה
ממך .זה הוא מוטל על אנשי קהלך יצ״י׳
ואם גם המח לא יעשו כחובתם בזה ,גס
לזה לא תשית לב ותקבל שכר על הפרישה
׳־פירות מרובים• ־׳וקרן קיימת ובשום אופן
לאי תטה אוזן לדבר דבר עם איש משם
מזה ותסיח דעתך מזה ותשמת ותגיל בלבך
בהטותך לעצתינו בס״ד.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב משה אויערבף
הוראות ל<מ<ם נוראים שנת תקצ״ב בק״לן פוזן
בקיץ תקצ״א ) (1831התפשטת מחלת
החולירע בכמה מקומות בפולין ובמזרח
גרמניח .בחודש תמוז תקצ״א הודיעו ה
שלטונות שהמחלה הגיעה לעיר פוזן .רבה
של העיר הגאון רבינו עקיבא איגר זצ״ל
הקים ועדה מיוחדת לטיפול במגפה ,הודות
לתקנות ופעילות רבה של רבינו עקיבא
איגר זצ״ל לא היו קרבנות רבים בין אנשי
ק״ק פתן .המלך הפרויסי פרידריך וילהלם
השלישי ציין אחר כך לשבח את ״הפעילות
של יהודי פוזן תחת הנהגתו הפעילה וה־
מסועפת של רבם במלחמתם נגד החולירע״.
להלן ההוראות לראש השנה ויום ה־
כפורים שנת תקצ״ב .ההוראות נכתבו ב
אותיות עבריות בשפה הגרמנית תוך שמוש
בלשון הקודש .ההוראות מופיעות כאן
ע״פ תרגום גרמני שהופיע לפני עשרות
שנים ב״יידישע פרעסםע״ .פרטים ומקורות
על התפשטות מחלת החולירע בק״ק פוזן
נמצאים בשנתון 5666של ) !.1-0.חלק
ג ,שנת תרס״ו( עמי .42-39
נוסף להשיבות ההםטורית יש לתקנות
השיבות הלכתית ,גם לזמננו; ראה הוראה
.12
תרגום ההוראות מאת מר יצחק ברום,
ירושלים.
הועדה שחבריה חתומים מטח ,ואשר כבוד חגאב״ד עומד בראשח ,קיימה דיונים
בשאלה כיצד לנהוג בשני ימי ראש השנה וביום הכפורים שנה זו ,ושתפה בדיונים
אלד• את חכמי העיר .ובחתחשב בחוות דעתם של הרופאים ,לפיה מחלות חולירע
עלולות להיגרם על ידי הדתקות אנשים רבים בבתי כנסיות משך שעות אחדות ,על
ידי יציאה מן הבית בבקר השכם בלא אכילה ועל ידי נשימת אויר הבקר החריף,
ושלפיה השימוש במנורות שמן ובנרות חלב עלול להזיק לבריאות ,קבעה הועדה
כדלהלן:
(1רק מחצית המקומות ייתפסו בכל בתי כנסיות ,הן באולמות הגברים ,והן
בעזרות הנשים ,וזאת על ידי כך שכל מקום הגובל במקום תפוס ,יישאר ריק .רק
מחצית מבעלי המקומות יורשו איפוא להיכנס לבתי כנסיות בימים הנוראים; והואיל
וזכויות שוות לכל בעלי המקומות ,ואסור לפגוע בזכויות אלה ,הרי יורשו מחצית
האנשים לתפוס את מקומותיהם בשני ימי ראש השנה והמחצית השניה בליל יום
דכפורים וביומו.
(2על מנת להשיג את המטרה הזאת ,שכל מושב שני בבתי כנסיות יהיה
תמיד פנוי ,ועל מנת לקבוע מי יתפוס את מקומו בבית חכנםת בראש השנה ומי ביום
הכפורים ,והיות והמקומות בבית הכנסת מסומנים במספרים סידוריים רצופים ,הפיל
חגאב״ד גורל בין מספר 1ובין מספר 2ומספר אחד יצא בגורל .לכן חל תקפו של.
מספר 1בראש השנה ותקפו של מספר 2ביום הכפורים .תוצאת הגרלה זו היא כי
כל בעלי המקומות המסומנים במספרים בלתי־זוגיים יורשו לתפוס את מקומותיהם
בראש השנה ,וכל המקומות המסומנים במספרים זוגיים יישארו פנויים בראש השנה.
www.daat.ac.il
9
אתר דעת -מכללת הרצוג
ביום הספורים הסדר הפוך :בעלי המקומות המסומנים במספרים בלתי־זוגייס יישארו
פנויים.
(3הגאב״ד וחברי בד״צ ,פרנסי החודש של בתי כנסיות ,פקידי בתי כנסיות,
מי שעומדים כל השנה כסגנים בקריאת התורח ,כפי שנוהגים במקומנו ״המנהיגים״,
וכן בעלי התפלה ובעלי התקיעה ,וכמו כן נשי הרבנים ונשי הגבאים ,יתפסו את
מקומותיהם בראש השנה וביום הכיפורים ,אף אם היה עליהם להימנע מכך לפי
תוצאות ההגרלה.
(4הגבאים של חברות הצדקה ידאגו שיוכנו כרטיסי כניסה כשלכל בית כנסת
כרטיסים בצורה מיוחדת .בעלי המקומות המסומנים במספרים בלתי־זוגיים יוכלו
לקבל מהגבאים את הכרטיסים המיועדים להם ביום שלישי שלפני ראש השנה; בעלי
המקומות המסומנים במספרים זוגיים יוכלו לדרוש את כרטיסיהם ביום חמישי שלפני
יום הכיפורים.
(5לשם שמירת הסדר יוצב ליד פתחו של כל בית כנסת משמר צבאי אשר
חייבים להראות לו את הכרטיסים ,ושוטרים יפקחו במיוחד שיישמרו הסדרים בבית
הכנסת.
(6היות ויש לערוך מנינים בבתים פרטיים בשביל אלה שלא יורשו לגשת לבתי
הכנסיות ,הרי הייבים עורכי המנינים הללו להקפיד על כך שמספר המתפללים יוגבל
בהתאם לגודל המקום ,ושייתפםו רק מהצית מהמקומות שניתן להתקין בכל מקום.
משטרת הבריאות תפקח בחומרה שיקפידו לשמור על הוראה זו.
(7הגבאים של הברות הצדקה יעזרו למנינים כמיטב יכלתם ויתנו להם ספרי
התורה והשופרות הדרושים.
(8בהתאם להוראת הגאב״ד יש למכור את המצוות שבכל המנינים ,והכספים
יימסרו לקופת הצדקה.
(9בראש השנה לא תארך התפלה ״מיגדל״ עד התקיעות שלאחר מוסף יותר
מחמש שעות .בשעה 5ייפתהו בתי הכנסיות ,בשעח ! 5יתחילו ביגדל ובשעה 101
תסתיים כל התפילה .על מנת להשיג זאת נקבע:
א( המצוות תמכרגה כל פעם בליל התקדש החג ,לאחר התפילה.
ב( רק ״משבירך״ אחד ייאמר לכל העולה לתורה.
ג( לא ייאמרו כלל הפיוטים שלפני הקדושה ,דהיינו מלך במשפט וכו׳ ביום
הראשון ,אשר מי יעשה וכו׳ ביום השני ,וכן הפיוטים שבמלכיות זכרונות ושופרות,
דהיינו אנםיכה ואהללה וכו׳.
ד( בעלי התפילה לא יאריכו בנגינה אלא יאמרו את התפילות בקול ,מלה במלה,
ובכוונה גדולה.
(10באשר לתאורה בראש השנה ,הרי בשני הימים לא יוארו בתי הכנסיות כלל,
רק על עמוד התפילה של החזן ידלקו נרות אהדים.
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
(11הגאב״ד ובד״צ מודיעים ,כי איש לא יצא ידי חובתו ,אם ישכים בראש
השנה לבית חכנםת אם לא טעם משהו; חייב כל אחד לטעום דבר חם לפני שיצא
מביתו ואף אם כבר האיר היום ,הרי הוא חייב לפחות לשתות כוס תה.
(12כמו כן הם מודיעים כי כל מי שחש חולשה כל שהיא הייב ללכת לביתו
מיד אחרי תקיעת שופר ,לקדש ולאכול ארוחת בקר ,אעפ״י שעל ידי כך הוא מפסיק
בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד; כי המצוה של קידוש מתחילה מיד עם גמר
תפילת שחרית ,אולם אי אפשר לקיימה אלא במקום סעודה; והואיל ולפני תקיעת
שופר מותר רק לטעום משהו ,הרי קשה לקדש לפני תקיעת שופר .ולמען לא יאחר
איש לתפלת מוסף בלחש ,יעשו בכל בתי הכנסיות הפסקח של חצי שעה בין תקיעת
השופר ותחילת תפילת מוסף.
(13בליל יום הכפורים לא ייאמר הקטע ״שומע תפילה״ כרגיל דהיינו בנגינה,
ופסוק ע״י שליח הציבור—פסוק על ידי הקהל ,אלא שליח הציבור והקהל יאמרוהו
ביהד בלא נגינה .הפיוט ״אותך אדרוש״ עד ״הן יעבור״ לא ייאמר כלל .בשעה 10
יהיו כל בתי הכנסיות סגורים ,וכל אחד חייב לנוח בלילה בביתו.
(14בבקרו של יום הכיפור ייפתחו בתי כנסיות בשעה ! ,4כאשר יגיעו היילי
המשמר ,ובשעה ן 5יתחילו באמירת יגדל .סליהות לא ייאמרו כלל ,לא בשהרית,
לא במוסף ולא במנחה .יאמרו רק ״כי על רחמיך…״ ,פעם אחת שלש עשרה מדות,
ואחר כך מיר ״זכור רחמיך…״ .בשחרית יתחילו ״כי על רחמיך׳ מיד אחרי ״על
מכונך ועל חיכלך״ וידלגו על כל יתר הפיוטים.
(15שליח הציבור של שחרית יקצר את תפילתו כך שבשעה 101יסיימו שחרית,
קריאת התורה והזכרת נשמות .שליח הציבור של מוסף יגש להתפלל רק בשעה .111
בינתיים אפשר לומר תהלים .וכל מי שירצה ילך לביתו וינוח משך כל השעה הזאת.
שליח הציבור של מוסף הייב לגמור את תפילתו בשעה ,3אולם שליח הציבור של
מנחה יגש להתפלל רק בשעה ! .4בינתיים ינהגו כמו בהפסקה שבין שחרית למוסף.
(16באשר לתאורה ביום הכיפורים ,אסור לחשתמש במנורות שמן ,בנרות חלב
ובנרות שעוד ,צהובים .כל בעלי הבתים נדרשים לשלם לקופת הצדקה את דמי הנרות
או המנורות שנהגו להביא לבית הכנסת בשנים רגילות .הגבאים של חברת הצדקה
יסדרו בבית הכנסת תאורה בנרות שעוה לבנים שידלקו עד שעה .10רק על עמוד
התפילה של החזן ובמקומו של הגאב״ד ידלקו נרות שעוה משך כל היום ,דהיינו
מכל נדרי עד לאחר תפילת נעילה .מלבד אלה אסור שידלקו כל נרות במשך היום
עד לפני תפילת נעילה .אז יודלקו נרות על ידי אינו־יהודי ,אעפ״י שעד כה נהגו
במקומנו לאסור שאינו יהודי ידליק ביום הכפורים נר לצרכי ישראל .אולם הואיל
ובעת כזאת הייבים להתרחק מכל מיחוש בעולם ,לכן פסק הגאב״ד ובד״צ שבשעת
הךהק טוב לסמוך על הפוסקים המתירים בהדלקה ע״י נכרי בשביל ישראל לצורך
מצוד! לתפלת נעילה.
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג
(17הצום ביום כפורים הוא חיוב מן התורה ולכן הגאב״ד ובד״צ אינם
יכולים להקל .ואולם על מנת שכל אחד יכול לשאול בעצת רופא בכל מקרה שיסבול
ח״ו מחולשה או שלשול ,יימצאו שני רופאים בכל שעות היום במשרד הקהילה שהוא
מקום מרכזי לכל בתי כנסיות .הגאב״ד מזהיר עוד באזהרה גדולה לא להסתיר אף
המקרה הקל ביותר ח״ו ולשאול מיד בעצת הרופא .והעובר על זה מתחייב בנפשו־
הוא ולא בנפשו בלבד כי יכול להיות תקלה על ידו ח״ו לנפשות אחרות וסופו עתיד
ליתן דין על נפשו ועל נפשות אחרות ונוסף לזה ביום הקדוש הזה שיזהר בעצמו
מהעברה הגדולה הזאת שהיא בכלל שפיכות דמים ביום הקדוש חו״ח.
הועדה היהודית לעניני חולירע
)—( התימות
1
בשנתון 5666של ,!.!,.0.חלק ג ) ת ר ס ״ ו ( ,עמ׳ 42הערה 134הועתק סעיף זה )ורק סעיף
זה( בשלמות ובצורתו המקורית:
יום כפורים דאורייתא אוגד דאהעד קאנן הגאב״ד ובד״צ בענין התענית ניבט מיקל זיין.
דאםימ אבער יעדעד גאלעגענהייט האבע איבער יעדע איהם צופאללענדע חולשה אדעד
דורכפאלל ח״ו דען דאקטאר גלייך צו בעפראגען ,זא וועדדען בחדר הקהל אלז צענ־
טראלפונקט מכל בתי כנסיות דען גאנצען טאג איבער צווייא אערצטע אבוועכזעלענד
אנוועזענד זיין .הגאב״ד איזט הידבייא נאך בעזאנדעדז מזהיר באזהרה גדולה אויך
ניכט דען מינדעזטען צופאלל ח״ו בהסתר צו האלטען ,זאנדערן זאגלייד להרופא צו
פראגען .והעובד על זה מתהייב בנפשו הוא ,ולא בנפשו בלבד כי יכול להיות תקלה על ידו
ח״ו לנפשות אחרות וסופו עתיד ליתן דין על נפשו ועל נפשות אחרות ונוסף לזה ביום
הקדוש הזה שיזהר בעצמו מהעבירה הגדולה הזאת שהיא בכלל שפיכות דמים ביום
הקדוש הו״ח.
בחודש א ב שנת ונקציא שהחל הנגף פה ב ע ר ה בחולי קאלירע ,והיו הרבה א ב ל י ם
ל א מ י ר ת קדיש ו ת ק נ ת י שהאבלים יאמרו ביחד הקדישים ,וכה היה משך שנה ת מ י מ ה ,
וככלות השנה בריח א ב תקציב שסר החולי בעזהיי ת ק נ ת י שלא יאמרו יחד הקדישים,
זולתי בכל יום פעם א ח ת דהיינו ת פ ל ה קדיש של א ח ר ת פ ל ת שחרית יאמרו ה א ב ל י ם
ביחד ,א ב ל ל א שאר הקדישים ,ועייז עכיפ לא ימצא אופן שיהיה ה א ב ל נמנע מלומר
קדיש פעם א ח ת בכל יום ,וכה יהיה וכה י ק ו ם לעולם בעזהיי•
הק׳
ת ק נ ה ז של רבי עקיבא איגר זציל בפנקס הישן לביהכיג הישן ד ק י ק פוזן
12
www.daat.ac.il
עקיבא
הדפ שלמה וולכה
אתר דעת -מכללת הרצוג
בר<ש<בה כרב
מאמר זה הופיע באנגלית בהובדת ״הבאר״ גליון יג בהוצאת
ישיבת באד יעקב .המאמר מופיע כאן בעברית ברשותו הנדיבה
של המהבר.
הוא לא בא לישיבה כדי להיות רב; כוונתו היהידה היתד .להיות יהודי
מושלם ,״אדם״ .זאת תורת הישיבה :תלמיד־הכם אמיתי הוא יהודי מושלם
ואדם למופת בסביבתו.
ליהודי ,במיוהד לנוער שגדל בסביבה של גויים — היהדות היא בעיה 5
בישיבה היא הוויה .שם אינם מסתכלים על היהדות מנקודת־ראות היצונית,
לדוגמא :אינם שואלים ״איך היא נראית בעיני הגויי״ .אם הגוי משבה אותה —
זה ממלא את לבנו שמהר .רבה? אך אם הגוי מזלזל ביהדות שלנו ,אנהנו מיד
מרגישים צורך להגן עליה.
בישיבה הגישה ליהרות היא פנימית :אגו היים בעולמה של התורה .ההוי
העשיר הזה יש להתבונן בו משלוש בהינות :ההלכה ,האגדה והעשייה .ננתה
באופן תמציתי כל ערך בנפרד ,כדי להבין את המקורות שמהם שואב הרב את
כוהו בימי השתלמותו בישיבה.
הלכה
הדת מקנה הרגשה של נצה .כאשר האדם מתרומם לדרגה שאינה מושפעת
מממדי הזמן ,הוא נכנם למלכות הדת ,ולכן הוא ״דתי״.
הרגשה כזאת של נצח מתעוררת בתוכנו על־ידי תפילה ,או על־ידי נושאים
ורעיונות שמשפיעים עלינו ומעוררים בנו רגשות עמוקים .אנחנו מרגישים את
עצמנו אז דבקים בערכים מוחלטים של טוב וצדק ,של קדושה ואהבה ,ובלבנו
הרגשה של קרבת אלקים.
אך הויה זאת נשכהת היש מהר במהומות ההיים היום־יומיים .הדברים היפים
ביותר שאנהנו שומעים ,אפילו מוזיקה של באך ,מצליהים להעלות אותנו לשיאים
של נצה רק לזמן קצר ,ברם ההרגשה הזאת של נצה אינה מלווה אותנו בהיי
יום־יום האפורים.
הדרך להשריש בנו הרגשת הנצה שבה בהרה התורה היא הרבה יותר פשוטה,
ואינה מקושטת כלל בחוויות יפות .לעומת זה ,כפיצוי הרגשת הנצה אינה עוזבת
אותנו בהיי יום־יום שלנו? אדרבא—היא הופה את כל היינו ומלווה אותנו מרגע
שאנו מתעוררים בבוקר עד שאנחנו שוכבים לישון בערב ואינה עוזבת אותנו
כלל .נתיב זה הוא דרכה של ההלכה .אין שטח בפעילותנו שאינו מוסדר על־ ידי
ההלכה .ההקלאות ,קביעת הלוה ,אסטרונומיה ,הלכות אישות ,ההוק האזרהי והפלילי.
ההלכה מלווה את היהודי בכל מקום ובכל מצב .נזכיר מעשה שהיה לפני
כמאה שנה ,בזמן ההאבקות בין האורתודוכסים והניאולוגים בהונגריה .הריפורמים
הגישו תזכיר לשר הדתות ,בו ביקשו שהממשלה תבטל את האוטונומיה המוכרת
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
של היהודים הארתודוכסים .מה היו נימוקיהם? הם תרגמו את השולחן ערוך —
אורה היים ,הלכות הנהגת אדם בבוקר וטענו שדת כזו ,שיש לח חוקים כל־כך
מיושנים אינה ראויה להכרה ולזכות אוטונומיה מאומה נאורה .שר הדתות קרא
את התזכיר וכתב את המלים האלה :״דת שיש בד .כוח מוסרי כזה ,שמצליחה
להשפיע מרוחה על מאמיניה ומעצבת את חייהם ,גם כאשר הם עוסקים בענינים
האישיים ביותר — דת כזאת זכאית להכרה שלימה!״ ,היהודים הארתודוכסים קיבלו
את האוטונומיה.
זה בלבד הוא כבר דבר גדול .מי שהוגה בתורה ,מי שלומד ״שולחן ערוך״
על פירושיו ,רואה במו עיניו איך התורה מקדשת את החיים .״חיים״ זאת נקודה
מרכזית אחת ,והשניה — מקור ההלכה :״הלכה למשה מסיני״.
אנו סומכים על גדולי התורה חאחרונים בוודאות מוחלטת .אין לחשוד חלילה
ב״הפץ חיים״ וב״חזון איש״ שנתפסו לדברי־שקר אפילו בעניינים הילוניים ועל
אחת כמה וכמה בשטה ההלכה .כאשר ״חפץ חיים״ אומר לי :״הלכה זו קיבלתי
מרבי ורבי קיבלה מרבו ,וכן נמשכת המסורת עד משה רבנו בסיני״— אין לי ספק
שזוהי אמת לאמיתה .מי שאומר ״הלכה זו אינה ממשה רבנו מסיני״ אינו יודע מה
זו סמכות תורנית ,הוא הושד ברבי עקיבא ובהלל שהיו שקרנים חלילה!
זאת ועוד .ישנם ענינים רוחניים בעלי סמכות פנימית .הנביאים נשלחו לנבא
בפני מלכים שאלקים עומד להפיל אותם ולהפוך את ארצם לשממה .הם מילאו את
שליחותם בלי מורא ופחד .דברי ה׳ בערו כאש בלבותיהם ולא יכלו לעצור בנפשם
את דברי הנבואה או לסטות מהם כחוט השערה .הנביאים הוכו ,נכלאו בבית הבור
ועונו עד לגבול כוח הסבל האנושי — אך את מוצא פיהם לא שינו.
באותה הסמכות קבעו הרבנים את ההלכה ,ללא הרגשה של פחד ולא נרתעו
מלחץ פיזי או פוליטי שהופעל עליהם .קול הנצח חמוחלט המכריז ״דברי ה׳—זו
נבואה״ )שבת קל״ח ב׳( ,אותו קול מבשר ואומר :״דבר ה׳— זו הלכה״ )שבת
קל״ה ב(.
הלומד תורה ומתעמק בפירושי הראשונים והאחרונים מוכרה להתרשם ולהיות
מופתע מתחום הנושאים שאין להם גבול ואין לחם קץ ,וכל אחד מן הלומדים לפי
כוהו ,רואה את הדרגה של הנימוקים ושל הגיון ברזל המבוססים על האמת המוחלטת.
הוא מגלה לעצמו את הנצח של ההלכה.
זוהי החויה הראשונה של תלמיד הישיבה .כאשר הוא נכנס לתוך ד׳ כתלי ההלכה
הוא הולך ומתקשר קשר לא ינותק עם עולם התורה וגדוליה .כשהוא נתקל בבעיה
מסובכת והשובה ,ינהג בהתאם להוראותיהם של גדולי דורו ומעמדו יהיה איתן .לא
יכנע לפניות של נשיאים שונים או גבאים אחרים או לחץ פוליטי או מפלגתי .מי שאין
לו אופי חזק לעמוד במבחן כזה צריך לבחור מקצוע שבו אינו צריך לשאת באחריות
לבצוע תפקידי הרב.
אגדה
במורשה מקיפה של הרב שמשון רפאל הירש זצ״ל לדורות הבאים נמצאת
נקודה מעציבה אחת :בהקדמה ל״חורב״ הוא מסביר שבשעה שההלכה היהודית
היא מוהלטת ואינה נתונה לשינויים ,האגדה לעומת זו אינה מחייבת וכל דור רשאי
14
www.daat.ac.il
ו
'1
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ליצור״ אגדה הדשה התואמת את דורו :״כל הנמצא במפעל השני )אגדתא( אינו
מחייב ,היות והוא מייצג השקפות של יחידים וזכאי לתבוע הכרה רק במדד ,שהוא
מזדהה עם הנמצא במפעל הראשון )שמעתתא — הלכה( .המפעל הראשון ,תוך עצם
תכונת תוכנו ,הסתיים עם התימת הגמרא ,עם אסוף השמעתתא .לעומת זה ,השני,
המישור של האגדתא הוא הופשי ונתון להמשך בימים יבואו .הופש יצירתו הולך
וגדול במדד! שהמפעל הראשון )השמעתתא( הוא עצמי ומבוסס יותר ,הושלם ועומד
ברשות עצמו ובמדד• שהמפעל הראשון אינו סובל השפעה והדרכה מהשני ,אלא
דוקא מכוון את השני״ )מתוך הקדמה ל״חורב״(
הוגי דעות שונים ,יהודים אחראיים ונאמנים ,בנו על יסודות אלה את השקפותיהם
הדתית תוך סטיות מובהקות מן האגדה) ,לדוגמא בזמננו ד״ד אהרן ברט בהקדמה
לספרו ״דורנו מול שאלות חנצח״(.
ידוע שההלכה היהודית מפורשת היטב ולכן מי שאינו בקי בהלכה לא יפרש
אותה בהתאם לםברותיו .לא כן באגדה ,אשר מטבעה יש בה ״משיכה מגנטית״ ,כאשר
בין נושאיה הם :יראת שמים ,תקנות מוסריות ,הארת מאורעות היסטוריים ,והיא
חוקרת את היסודות ואת העיקרים של האמונה הדתית .כל דרשן ומרצה מתאים
את דברי האגדה להלכי רוחו .הוא לוקח מאמר חז״ל ומפרש אותו לפי נטיותיו
האישיות ,ומי ימנע ממנו לעשות זאת ? מאידך גיסא החוקר והוגה הדעות האמיתי —
כשהוא סבור כד״ר ברט ״שבדברי אגדה מסרו לנו חז״ל את כל החומר העשיר ללא
הכרעה וללא קביעת כללים ,ולפיכך ,אם חוקר מבסס את דעתו על אגדה פלונית,
הרי יכול הברו לסתור את דעתו על יסוד אגדה אחרת״ — ימנע מלעסוק בהלק
״הבלתי יציב״ הזה של התלמוד :כתוצאה מזה אין לנו דעה אחידה למי הסמכות,
ובכן הבה נבנה לעצמנו השקפת עולם לחיינו בלי האגדח.
זה לא תואם את דעת הישיבה .השקפתה על החיים היא מבוססת באופן ברור
אך ורק על האגדה.
ראשית ,אין זו ודאות שאין קביעות באגדות .הרי״ף מביא מאמרים רבים השייכים
לתחום האגדה ,וידוע שהרי״ף כולל בפירושיו רק חומר מוחלט ששייר לכל הדורות.
את המשנה ״ר׳ עקיבא אומר ,אף הקורא בספרים חחיצוניים אין לו חלק בעולם
הבא״ )סנהדרין ק״ב ע״ב( ,מפרשים רי״ף ורא״ש שהיא מתיחסת לספרים שפירשו
בתורה ,נביאים וכתובים על ־פי דעתם ולא סמכו על מדרש הכמים .אמנם מותר
לפרש את התנ״ך על־ידי פירושים מקוריים ,ברם הובה להיזהר מאוד שלא לחבר
פירושים חמתנגדים לדברי חז״ל .אנחנו רואים איפוא שלחלקים גדולים של האגדה
סמכות מוהלטת ,יתר־על־כן נמצאים נושאים בתורה שרק אנשים שחגיעו לרמה
גבוהה של הסידות וצדקה רשאים לעסוק בהם .הציבור לעומת זה נדרש רק לקיים
את התרי״ג מצוות .כמו־כן ישנם באגדה הלקים שרק אלו שהגיעו לרמה הגבוהה
הנ״ל מסוגלים להבינם על נכון ,אולם אסור בהחלט לכל יהודי מהשורה לבנות לעצמו
פילוסופיה יהודית ,שאינה מבוססת כלל על סמכות הרבנים,
• ]בציטטה זו של הרב הירש אין רמז לדברי הרב המחבר שליט״א כאילו ד.דב הירש סבר
ש״כל דוד דשאי ׳ליצור׳ אגדה חדשה התואמת את דודו״ ז וראה העדה להלן בסוף
המאמר — הערת העורך[
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבל קשה יותר ללא השוואה ללמוד ולהבין את האגדה מאשר את ההלכה .כדי
להבין מאמר הז״ל ,אדם הייב להתמסר וללמוד הרבה מאוד עד שהמאמר יהיה מובן
לו באופן ברור .נוסף לקושי להבין את הנושאים לכל עומקם ,כאשר הם דנים במקור
של התורה והבריאה ,כרגיל באגדה; אדם צריד לעסוק באגדה זמן רב כדי לזכות
לגלות את האורות הפנימיים של האמת המוסרת בה.
הבה נראה איד התרשם אפילו הרמב״ם הגדול ממאמרי חז׳׳ל .ב״שמונה פרקים״
בסוף הפרק החמישי ,בו הוא דורש מהאדם לשעבד את כל כוחותיו הנפשיים לתכלית
אחת ״וכל מעשיר יהיו לשם שמים״ ,הוא כותב :״וכבר כללו חז״ל זה הענין כולו
בקצרה במלות מועטות מורה על זה הענין הוראה שלימה מאד עד כשאתה תבחן
קוצר המלות ,איר ספרו זה הענין הגדול והעצום כולו אשר חברו בו חבורים ולא
השלימוה ,תדע שנאמר בכח אלקי בלא ספק…״.
כל מי שלפרקים קרא את כתבי המהר״ל מפראג מוכרח להתרשם מגישתו הנפלאה
למאמרי חז״ל; ההארה הברורה שהוא מגלה בכל משפט .אפילו אם הגיונותיו במקרים
רבים עמוקים מדי כדי שנוכל להבין אותם ,גם אז לימוד כתבי ד״מהר״ל מרפא אותנו
פעם ולתמיד מגישה קלה והסרת אחריות למאמרי חז״ל.
לא כל תלמיד חכם מבורר אישית בכשרונות מצויינים ,כדי שיתעמק באגדה
בלי עזרה .אד תלמיד ישיבה שומע במשד השנים ממוריו ,מגידי מוסר ,פירושים
עמוקים ואמיתיים על האגדה .אחת מהתוצאות הנפלאות ביותר של ״תנועת המוסר״
הוא גילוי מחדש של עולם האגדה הנפלא .רב שמחה זיםל מקלם ,התלמיד המובהק
של רבי ישראל סלנטר ,אמר :״כל מאמר הז״ל — כוכב; הטלסקופ שבאמצעותו
אנו רואים אותו — הוא לימוד המוסר״ .לימוד המוסר בדרר שרבי ישראל סלנטר
סלל אותה ,ועוד ממשיר לסלול אותה היום ,הוא נפלא בכר ,שהוא מגלה את הפנינים
מעמקים בלתי מסובכים של חז״ל ,זוהי החוויה השניה של תלמיד־ישיבה .במידה
שאין לה דומה מתקשר תלמיד הישיבה קשר חזק עם העולם הנפלא של האגדה המסמל
את נצחיותה של המחשבה היהודית.
שלימות הנפש
החוויה החזקה ביותר — היא עצם החיים בישיבה .הישיבה איננה סמינר לרבנים.
ובכן מה היא ? אנחנו זוכרים לפני השואה את תנועת ׳׳חש111ז5€1ו001ו 11?51״ ,בתי
ספר גבוהים עממיים ,שנוסדה על־ידי גרונטויג לפני כמאה שנה בערר בקופנהגן.
שם למדו מקצועות ברמה גבוהה ,אבל שמטרתה לא היתה הקניית מקצוע אלא פתוח
התרבות.
לנו—לימוד תורה תמיד היה הענין של כלל האומה .לכן הישיבה אינה רק מוסד
להסמכת רבנים ,אלא בית יוצר ללימוד תורה לכל בית־ישראל .במקום שבו ישנה
ידיעה ,שם גם תמצא חיי תורה .בימינו ,מי שרוצה בחיי התורה ,מוכרח לפנות
למרכזים של לימוד תורה ,שם הוא יראה מה מהותם של חיי התורה.
חחיים התברותיים של תלמידי־ישיבה דוחפים כל אחד ואחד ומעוררים בו רצון
לעזור לחברים ולהצטיין במעשי אדיבות איש כלפי רעהו .שבת בישיבה היא הוויה
של קדושה .יום־טוב בישיבה הוא חוויה עצומח של שמחה מלאה ,התלהבות ומתח
כזה ,שבלי ספק אי־אפשר למצוא במקום אחר בעולם שמחה כזאת .ראש־השנה
7
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויום־הכפורים בישיבה ממלאים את הלב בהרגשה עליונה של התרוממות ,שאין דומה
לח .ותפילת חול בישיבה ? שם יכולים עוד להרגיש את חמימות התפילה ,למרות
שרב א .מונק כתב בהקדמה לספרו ״עולם התפילה״ שכשרון התפילה אבד לאדם
המודרני ,והוא צודק בהחלט ,אף־על־פי־כן בישיבה כשרון זה הוא מפותח ,וגם היום
תמצא שם את הסגולה היקרה לעליה רוחנית שבאה כתוצאה מ״עבודה שבלב״.
להפוך את הישגי הלימוד בישיבה בהלכה ובאגדה למציאות של חיים— זוהי
חחוויה הגדולה ביותר של תלמיד הישיבה .משיגים זאת על ־ידי התקדמות ומאמץ
אישי .אפילו האדם המודרני ,עמום סבל של חצרות של ימינו ,יכול לעלות לרמה
של שלימות במחשבה ובמעשים ובמשך חייו יכול הוא להגיע להשיגים השובים.
יתר־על־כן ,באותה דרך שלומדים גמרא בישיבת ,מדגישים גם קיום מצוות
ומעשים טובים ,כל אחד בחוג חבריו ,הן בחדר המשותף והן על יד השולחן .לומדים
לעודד את החבר במלה טובה ,להשאיל לו את הדרוש לו ,לתת לנצרך גמילות־חםד,
לעזור בלימוד בהסבר סוגיה קשה ,ומה שחשוב ביותר—לא לחכות עד שיפנה החבר
אלא לראות מראש מה שדרוש לו ,לפני שיבקש ממך דבר .תלמיד ישיבה ההולך
בדרך הזאת ,נהפך במשך הזמן לתלמיד חכם .לא עולה בדעתם של בוגרי הישיבות
לטפל בעצמם בהשגת רבנות ,במיוחד בתנאים הקיימים היום ובפרט בישראל שבה
כבוד הרבנים ירד עד שחוא נעשה מכשיר ביךי מפלגות פוליטיות .אך אדם צעיר,
שרבו מבחין בו את התכונות הדרושות לרב ,מנהיג של קהילה ,אותו מעודד רבו
ללמוד את ה״יורה דעה״ כדי לקבל סמיכות לרבנות .לאט לאט ,כמעט בלי שירגיש
בזה ,הוא מתחיל להתמחות במקצועות הדרושים לרב בעבודתו :״נסיוך לפסוק
שאלות ,התענינות בבעיות יום״יום ,דרשות ,השפעה על הנוער ,עבודה ציבורית וכו .
וביום בהיר אחד תלמיד ישיבה יוצא כרב.
,
לא קל להתגבר על ההבדל בין הישיבה והקהילה .עד עכשיו תפקידו היה רק
ללמוד ,עכשיו עליו להסתגל לרמת קהילתו ,לבעיותיה ולתפיסתם של אחרים .צרור
של בעיות חדשות מובא לפני הרב הצעיר .דבר אחד ודאי הוא ,כי מי שמכיר טוב את
עצמו ולא נכנם לעולם התורה בעיניים עצומות ,נתון להתלבטויות רבות בנפשו מחמת
הבעיות הרבות שהחיים מעלים אותן .אבל כשהוא מתקדם בלימוד התורה ,הוא מוכרח
לפתור את הבעיות האלה לעצמו ,כי הוא בוודאי ייתקל בהן בדרכו בעתיד מחוץ
לכתלי הישיבה .גם לאחר מכן הרב הצעיר עומד לפני בעיות ללא־ספור.
אני סבור כי בלי ספק לא היה בתפוצות הגולה דור הניתן כל־כך קשה להדרכה
ולניהול ,כמו דורנו .אין כאן המקום לבדוק את הגורמים של המצב הזה ולדבר
באריכות על אופיים של קשיים אלה .מספיק לאמור ,שרק אישיות חזקה ותקיפה
יכולה לעמוד בנסיונות אלה ורק מי שיש לו כושר של הסתכלות ברורה ואינטליגנציה
יכול למצוא בעז״ה את הנתיב ,שבו עליו להדריך את קהילתו.
מקובל בעולם ,וזאת המסורת של הדור הקודם ,שלרב צריך להיות תואר אקדמאי,
כדי להעלות את מעמדו וכבודו בקהילה .ברם דעה זו בענין השיבותו של התואר
האקדמאי היא מוגזמת בהחלט .כבוד ? תלמיד חכם מוכרח להיות אישיות שדבריה
מתקבלים ללא ערעור .הרבנים הגדולים באירופה המערבית הגיעו לגדולה למרות
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלא היה להם תואר אקדמאי; הקופחה השפעתו של רב שמשון רפאל הירש מחמת
חסרון תואר זה 1אך יש הנמקה שניה לצורך בתואר אקדמאי .רב חייב להכיר את
התרבות המערבית ,אחרת יהיה נטול השפעה .אין להתעלם מנימוק זה במהי־יד,
אם תרבות אינה מתבטאת רק בתוארים ב.א ,או מ.א ,.יש להסכים לכך ,שמנהיג רוהני
באירופה או באמריקה ,מוכרח לרכוש לעצמו ידיעה מסויימת של תרבות זו .עוד
יותר חיוני מזה שיהיה לו לב רגיש ומוח פתוה לראות את בעיות העולם ולחקור
אותן בכל עומקן.
אולם אל ־נא נתעלם מן האמת ,שמי שסגולותיו העקריות לרבנות הן השגת
התואר האקדמאי ,הסר בהכרח ידיעות מקיפות בתורה .לא רק שיש לו מושג שיטהי
בתורה ,אלא על־ידי לימודיו האקדמאיים הוא התרגל להתייחס לבעיות אלה כ-
״יהדות חיצונית״ והחוויה הפנימית היא ממנו והלאה .לעומת זה ,מי שאהריו חוויה
של היי תתורה ולמד להבחין ולהכיר יהדות פנימית ,מסוגל להשפיע על סביבתו.
יזהו המשבר הפוקד את הרב בתקופת לימודיו .אם הוא מצליח להתגבר עליו,
הוא יהיה לרב אידיאלי .אם הוא מצליה למסור לקהילתו ולתלמידיו הצעירים
מחוויותיו בימי לימוד בישיבה ,למסור אותן לקהילתו בשפה מובנת ,המאפשרת
להם לשתף את עצמם גם כן בהוויות בתורה — אז יש לו ללא ספק סיכויים רבים
לבצע מעשים גדולים.
כאן המקום להדגיש את הערך של הדרשות .למה ישנן קהילות חרדיות
שלועגות ללא כל הצדקה לדרשות ? ההוששות הן שלא תהיה השפעה לדרשות ז
מי יכול להיות משוכנע שמלים היוצאות מן הלב לא תכנסנה לאיזה לב פתוח ,לא
יתקנו איזה הטא ,לא ימנעו עבירה ?
הרב חייב לחקדיש מחשבה רבה להכנת נאומיו ולשקול היטב מה להגיד ואיך
להגיד .בשנים הראשונות של עבודתו יעדיף הרב להדגיש בדרשותיו את עיקרי
האמונה והיהדות ,כי עד שהם חודרים ללב ולהכרה באופן יציב ,אי-אפשר להשפיע
על הציבור בענין שמירת שבת ,כשרות ,טהרת המשפחה וחינוך.
הרב עצמו הייב להיות גם נאה דורש וגם נאה מקיים .כמה אפשרויות מזדמנות
לארגן ולהקים ״תלמוד תורה״ או מכינה לישיבה ,ארגון גוער או מוסד לצדקה או
הוג ללימודי היהדות .כל תלמיד ישיבה מפחד שאם הוא יהיה לרב ,יהיה נאלץ ל
בלות שנים בלי קץ בעיירה קטנה שבה לא ימצא חברותא ללמוד ,וחברים לבניו.
אך אם הוא אישיות ומרגיש כוה לפעול ,אין לו מה לחשוש .עיירה קטנה ן הוא
יקים בית־םפר עם פנימיה ,הוא ימנה את הבריו כמורים בבית־ד״םפר ועל־ידי־כך
״ישנה״ את העיירה!
ייתכן שהתכונה העיקרית שדרושה לרב היא הרצון לפעול .מה אומלל הרב
השומר על תפקידו ותמיד נראה לו ,כי הוא הייב לשמור על חשיבותו ועל כבוד
התורה והם והלילה שיעשה משהו שלא יאה ל״זקן ואינו לפי כבודו״.
יהיה לפי כבודו של הרב לטפל במיוהד בנוער .כמובן הוא אינו יכול לקוות
שהנוער יבוא לבית-הכנסת בהמונים ,אך על הרב להשתתף בארגון הנועד או להקים
את הארגון .עליו לטייל עם הנוער ,להוציא אותם מסביבתם ליום יומיים או אפילו
לשבוע שלם ובמשך הזמן הזה ללמד אותם ,לשהק אתם ,להרצות לפניהם ,לשוחח,
להתפלל אתם במנין—ואז הוא יכול למשוך אותם לתורה ולמצוות.
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כמובן ,יחד עמ זה אסור לו להזניח את פעילותו ברבנות ותפקידו ללמוד וללמד,
להוציא פסקים בהלכה וגם להוכיח ,אם יש צורך בכך .הוא אחראי לכשרות ,למקווה
ולצדקה .במקומות שלא קיימים המוסדות הדרושים ,הייב הוא לבקש את הציבור
להקימם .רב בעל עמדה מוכרח לפרקים להתווכח עם הברי קהילתו ,אבל בוגר ישיבה
יודע שאפשר לבלוע כדור מר במעטה מתוק .כך נהגו עמו מוריו ורבותיו ,למדו
אותו את מידותיו ,ואף אברהם אבינו קרב את כל העולם לאמונה בה׳ על־ידי
גמילות הסדים בלבד .קהילה ,הרואה שחרב קרוב לכל אחד מהם בזמן צרתם,
שמבקר גם את החולה ,מנחם את האבל ,עוזר לעני ומייעץ למי שזקוק לעצה,
קהילה זו תקבל באהבה אפילו את הדברים התקיפים שהרב ישמיע בתפקידו כפוסק
ההלכה .אפילו דברים חמורים ,אם צריכים להאמר ,הרב ידע איך לרכך אותם בהסבר
יפה ובמלים טובות והם בלי ספק יתקבלו.
היחס ללא־יהודים
היחס ללא־יהודים .מצד אחד ישנן
לפגי הרב היא — הגיור .כידוע הדת
היא כנה ביותר .רב שנותן יד לקבל
נשואי-תערובת ,הוטא באופן רציני,
מעודד את עבירת נשואי־תערובת
חייבים אנחנו להזכיר עוד בעיה קשה:
ארצות שבהן הבעיה הרצינית ביותר שעומדת
היהודית מכירה בגיור רק במקרה שכוונת הגר
אנשים ונשים לדת היהודית ,כדי לאפשר להם
גם מבחינת ההלכה וגם מבחינה זו ,שהוא
הפוגעים בשרשי דתנו ומסכנים את קיומנו.
אין ספק שרצויה עמדה חזקה ,ולפרקים מוכרח הרב לפעול באכזריות נגד
טבעו ,מפני שהעניין בדרך־כלל קשור בטרגדיה משפחתית ,אבל במקרה כזה כתוב:
״אין הכמה •ואין תבונה ואין עצה לנגד ה״׳.
מאיךך גיסא ישנה בגולה תנועה השואפת להבנה הדדית בין היהודים והגויים,
ובמקרים רבים הרב אינו יכול להתערב .כשהרב נתקל בכמורה נוצרית ,אסור לו
לשכוה את הפעולות המיסיונריות שמתרחבות במהירות בישראל במידה מדאיגה.
המיסיון פועל לא על־ידי הסברה אלא על־ידי ציד נפשות בשיטות בלתי מוסריות,
על־ ידי פנייה לשכבות המפגרות והעניות ביותר .אין אנו יכולים לעצום עיניים על
תופעה זו.
לא ייתכן שכומר נוצרי מצד אחד ישתף פעולה עם היהודים על בסים שווה
ומצד שגי יתמוך במסיון הגונב נשמות מעמנו באמצעים בלתי־כשרים .זה הוא שיא
של חטיפת נפשות! כל רב חייב להסביר לכומר ,כשהם נפגשים יהד ,שאם הכנסיה
באמת מעוניינת בשיתוף פעולה עמנו ,מוכרחות כל פעולות המםיון בתוך עמנו
להיפסק לאלתר; ילכו לג׳ונגלים ולאיזורים בלתי־מפותחים שיש מהם די בעולם!
יהקו את הדוגמא של ד״ד אלברט שויצר שתרם כל־כך הרבה לקדמה האנושית והוסיף
כבוד לכל העולם ,מבלי שהזדקק למעשה מרמה לגבי היהודים .ויש עוד אהרים
כמוהו! למרות שםרנו מהנושא ,זה חשוב ביותר שכל רב ,באשר הוא נמצא שם ,יעמוד
בהדגשה ובתקיפות על עמדה זו וישמיע יומם ולילה דברים אלה באזני האנשים
שצריכים לשמוע אותם.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אי-אפשר במסגרת המאמר הזה להתייחס לכל הבעיות שבהן נתקל תלמיד
ישיבה כרב צעיר .נשארת רק נקודה אהת שכדאי להזכירה .אנחנו היים בתקופה
של אי־בטחון רוהני .״מצב של הרדה״ הוא התכונה הבולטת של ימינו .ידע טכני
כובש את העולם ,אבל תרופה אמיתית הוא דבר נדיר .״מצב של חרדה״ וחוסר
ערכים רוחניים מציינים את הירידה של החיים הנפשיים .אדם אינו אדון לפחדים
התוקפים אותו ואין בו אומץ ועליה רוחנית להתגבר על פקפוקיו .לכן אין פלא
בדברי הפסיכולוג המודרני פרופ׳ ם .ג .יונג :״בין כל החולים שלי שעברו את
שנות העמידה ,אין אף אחד שבעייתו בסופו של הדבר אינה גישתו לדת״ .סיבת
הסיבות של הסבל לכל חולה הוא אבדן השליטה על מה ששומרי הדת בכל הזמנים
התגברו הודות לאמונתם ,ואף אחד אינו חוזר לאיתנו אם לא מוחזרת לו האמונה
הדתית שאבדה לו.
כאן נמצאת הצעה בעלת ערך מיוהד לרב .יש להצטער על כך שבישראל
ההיים הקהילתיים נפסקו; במיוחד בערים הקשר החי בין הרב ובין משפחות ה
קהילה כמעט ואיננו .בימי צרה רבים ,גם מסיבות רוחניות וגם מסיבות משפהתיות,
הרב היה יכול לעזור ולייעץ ,לו היה עולה בידו לתזק את הקשר האישי בינו ובין
אנשי הקהילה .מאידך גיסא ,לו המדוכא היה הושב על בך ,שיכול היה לבוא אל הרב
עם דאגותיו ,לו המגע הזה היה מופעל — כמה אמונה היה יכול הרב לנטוע בלבבות
ולכמה אנשים הוא היה יכול לגלות את עולם התורה! כוונתי אינה להציע ,שהתשובה
לאלה הניגשים לרב עם בעיותיהם צריכה להנתן על-ידי דרשה על האמונה .הרב
הייב לתת את עצתו מיד ללא כל תוספת .בלי ספק ,מי שביקש עזרה וקיבל אותה,
יישאר במגע עם הרב ויהיה נתון להשפעתו .בגולה עוד נמצאות קהילות מאורגנות
ותלוי ברב ,מה הזק יהיה הקשר האישי בינו לבין קהילתו .אם הוא מצלית ליצור
סביבה תברתית אוהדת מסביבו שהזרמים השונים בקהילה מתייהםים אליו באמונה,
אז הוא יצר בסים אידיאלי לעבודתו.
**
התלמיד הכם האמיתי במשד התפתחותו בישיבה ,מגלה זרות עמוקה לכל דבר
ששייך לפקידות .היהדות היא לו חוויה פנימית ביותר ,שכוללת מחשבה הלכתית,
בקורת עצמית ,פנימית .עם סיומו את הישיבה ,הוא בהחלט עוד איננו ״מושלם״.
במשך כל חייו שואף הוא להשתלמות נוספת ,לחוויות עמוקות יותר בהיי התורה
ובקיום מצוות ,להבנה ברורה וכוללת יותר של עולם הגמרא ושלימות אישית ברמה
גבוהה ביותר .כך הוא הי ,זו דרך עבודתו; המתחדש תמיד במעיין ההיים של
התורה יש בו הכושר לחדש תמיד את ההיים בשביל אחרים.
ה ע ד ה :לדברי הרב ש .מלבה שליט״א על שיטת ה ר ב הירש לגבי האגדתא )לעיל עמוד .(15
הרב וולבה שליט״א ציין את השיטה המיוחדת של הרב הירש כלפי אותו חלק של
האגדתא הדן בטעמי המצוות ,בלי להסביר את הנקודה המרכזית של שיטה זו ,שבודאי ראויה
לעיון נוסף .בניגוד לגישתו להלכה מצדד הרב הירש ב״גישה חופשית״ לאגדתא .ההלכה
היא קבועה ועצמאית ואין לאגדה להשפיע עליה ,אלא להפך :ההלכה מוכרחה להשפיע על
האגדתאז כל מה שהאגדתא מתאימה יותר עם כללי ד״הלכה שבמצוה ,יש להניח שהאגדתא הדרה
יותר להסבר הנכון של המצוד .,לכן סובר דב הירש שבעיונים ברעיונות המצוות אין חיוב
להתחשב בדברי אגדתא אלא דק באותה מדד .שדברי האגדתא מתאימים עם כללי ההלכה
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבמצוה .כמובן שהרב הירש הרבה להשתמש בדברי אגדתא בעיוניו ברעיונות המצוות ,אך
סבר שאין ח י ו ב להתחשב באותם דברי אגדתא שאינם מתאימים לכללי ההלכה שבמצוה.
כנראה שיש לאגדתא כזו איזו פונקציה שאין לה קשר ישיר לרעיון היסודי שבמצוה אלא
משמשת אסמכתא לרעיונות מוסריים ,שבעל האגדתא קשרם עם מצוה מסוימת.
לדוגמא יצוינו כאן דיוניו חרחבים של הרב הירש בטעמי מצות מילה )אוסף כתבים,
חלק ג ,עמ׳ .(318—269הובאו שם כללים רבים במצות מילה שנאמרו במשנה ,בבבלי
ובירושלמי .כמו כן •הוזכרו פסקי הלכה מספרי הרי״ף ,הדמב״ם והתוספות ,השו״ע ,הש״ך
והשאגת אריה — אך בתוך העיונים ב״וביום השמיני״ לא ציטט הרב הירש את דברי חז״ל
)נדה לא ,ע״ב( :״מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה ,שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו
עצבים״ .גם מפרשים אחרים התעמקו בטעמי המצוות בלי ללכת בעקבות דברי האגדתא;
חדושו של הרב הירש נעוץ בוודאי בתביעתו ללכת בעקבות ההלכה בעיונים רעיוניים במצוות.
בנגוד לשיטתו של הרב הירש יש מקום לגישה אחרת הדורשת עיון יסודי בדברי האגדתא
לפני כל נםיון לחדור לרעיון המצוה .ואולי יותר מזה :כל מי שלא חדד לכוונת חז״ל בדברי
האגדתא איבו ראוי להתעסק בעיונים בטעמי המצוות .הרב וולבה שליט״א מעדיף את הדרך
הישיבתית הזאת הדורשת קודם כל עיון מעמיק בדברי האגדתא של חז״ל.
העורך
ישנן כאן שתי גישות שונות הראויות לליבון ועיון.
העיקר בכל המצות הוא ח ל ק המעשה ,ו ט ה ר ת המחשבה אינה א ל א מצטרפת
למעשה ,ולמצוה ולא לעכובא• וכן מבואר לכל משכיל ישר הולך ,שהרי קיייל בענין
ה ק ר ב ת הקרבנות ד ס ת מ ן כשלמן דמי ,וכן אמרו להדיא )נזיר כיג אי( באוכל א ת ה פ ס ח
לשם אכילה גסה נהי דלא ק א עביד מצוה מן המובחר ,פ ס ח מיהו קעביד• ו א ם יחשוב
ה א ד ם בעת חיוב ה ק ר ב ת ה פ ס ח ועת חיוב אכילתו כוונות נוראות של ענין ה פ ס ח במחשבה
גבוה שבגבוהות וטהורה שבטהורות וחדל מעשות ה פ ס ח — ונכרתה הנפש ה ה י א ,וכן
הוא בכל המצות • • •
ל ז א ת חלילה וחלילה לנו ל ד ח ו ת שום פרט מפרטי המעשה אף ד ק ד ו ק א ח ד
מדברי סופרים ,וכיש לשנות זמנה חיו בשביל מניעת ט ה ר ת המחשבה וכל המרבה ל ד ק ד ק
במעשיו ,הרי זה משובח•
רבי חיים מוולוזין זצ״ל * נפש החיים ,שער ג
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פירוש הדמו ל מ ס כ ת שביעית
פרלן א׳ מ׳׳א ונדב
ה ב י א לדפוס ה ר ב ק ל מ ן כ ה נ א
פירושו של הר״ש — ר׳ שמשון בן אברהם משנץ — לסדר זרעים נדסם לראשונה
1
במהדורת ש״ם בומבורגי הראשונה ,אשר סדר זרעים ממנו נדפס בויניציאה בשנת ר פ ״ ב .
הוא נדפס לראשונה כעדות המהדירים על פי העתק אחד שהיה בידיהם .מאז מלווה פירושו
של הד״ש את מהדורות תלמוד בבלי ,ובמשך הזמן הוכנסו בו תיקונים והגהות מרובים.
בספריית פריז נמצא )בסימן . 362זנ1ש^( כתב יד של פירוש הר״ש אשר הנו כמעט
2
שלם — הסדים בו הדפים הראשונים למסכת סאה .זה מזמן הנני עמל על הכנת מהדורא
מתוקנת של הר״ש
למסכת שביעית ע״פ הדפוס הראשון ,כתב היד הנ״ל ומתוך השוואה
למובאות מפירוש הר״ש בעיקר בפירוש הרש״ם לירושלמי ,״מלאכת שלמה״ למשנה ,ומתוך
3
השוואה עם פירושי הדא״ש לזרעים ו ה ר ע ״ ב למשנה ,אשר שאבו הרבה מפירושו של הר״ש,
4
וכן מתוך הסתמכות על פירוש הר״י במ׳׳צ אשר הר״ש השתמש בו בפירושו לא מעט,
לצעדי לא הצלחתי ,מחמת טדדותי כי רבו ,אלא לסיים חלק מהעבודה הזו .ברצוני
למרות הכל לתת בזה עם פרוס שנת השבע דוגמא למהדודתי זו.
המשנה נדפסת ע״פ כ״י פריז הב״ל והנה כנראה מבוססת על נוסח המשנה שהיה בידי
הד״ש .פירוש הר״ש נדפס ע״פ הדפום הראשון בתוספת הגהות ותיקונים ,אשר מקודם
בעיקר בב״י פריז ואשר צויין בקביעות .הרשיתי לי לפעמים לפענח ראשי תיבות ולהשלים
קיצורים בלי לציין זאת במיוחד ,וכן לתקן טעויות דפוס שאין ספק בצורך ובדרך תיקונן.
כן הוספתי פיסוק הן בנוסח המשנה ,הן בפירוש .ציינתי כל השינויים שבכ״י שיש להן
משמעות כל שהיא .וכן נםיתי לבדד דעת הר״ש ושיטתו ,לפעמים אף בהשוואה לשאר מפרשים.
מראי המקומות שבסוגריים הנן נוספות המהדיר.
1צילום מסכת שביעית ממהדורא זו הועמד לרשותי ע״י המכון לעריכת הש״ם הישראלי
השלם )מיסודו של הרב מאיד בר־אילן ז״ל( ,ועל כך אמורה תודתי למנהליו.
2ברשות הםפריה הלאומית בפריז העמיד לרשותי המכון לצלומי כתבי יד שע״י הספריה
הלאומית בירושלים צילומו של כת״י זה; לספריה הנ״ל ולמכון הנ״ל אמורה על כך תודתי,
פרטים על הדפום הראשון ועל כ״י הב״ל עיין ״שנת השבע״ )תשי״ט( ע׳ קמ״א ולהלן,
3בידי צילום כתב היד של פירוש הרא״ש לזרעים מספרית אוקספורד )נויבויאר ,(441אשד
על פיו הודפס הפירוש בספר ״פי שביים״ אלטונא תצ״ב ,וקטעים ממנו הודפסו לראשונה
במהדורת הבבלי אמשטרדם תע״ד—תע״ז ,עיין ״שנת השבע״ ע׳ קמ״ט ולהלן .פירוש
הרא״ש למסכת שביעית מודפס כעת ע״י הרב יוסף ליברמן שליט״א במהדורת מסכת
שביעית שלו עם הפי׳ ״משבת יוסף״ )כרך א׳ פרקים א ^ -ג /ירושלים תשכ״ד וכרך ב׳
פרקים ד—ו ,ירושלים תשכ״ה( .החל מכרך ב׳ משתמש הרב ליברמן בצילום כ״י הנ״ל.
אגב אעיד ,שרבות השתמשתי בספרו של הרב ליברמן לבירור העניינים המובאים בעיבוד
מהדורת הר״ש.
4המכון לעריכת הש״ם הישראלי השלם העמיד באדיבותו לרשותי צילום כ״י פירוש
הדיבמ״ץ שנמצא בספרית אוקספורד) . 392א ( .
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויהי רצון ונזכה בקרוב לשמור שמיטה ״ככל מצוותה האמורה בתודה״ כדברי הרמב״ם
בהלכות מלכים פי״א בבוא משיח צדקנו בב״א.
הוכן לדסום ביום ה״שלשים״ לחמותי מורתי ,האשה הגדולה הרבנית מדת
צפורה קונשטט ע״ה ,בת ר׳ אלחנן משה ,הלכה לעולמה עש״ק פנחס ,ט״ז
תמוז תשכ״ה ,והובלה למנוהתה בעיה״ק ירושלים ת״ו במוש״ק אור לי״ח
תמוז .יהי זכרה בדוד .תנצב״ה.
]א[ עד אימתי חורשין שדה האילן ערב שביעית? בית שמאי
אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי; ובית הילל אומרים עד
העצרת; וקרובים דברי אילו להיות כדברי אילו.
חורשין
ה
א.
שלה
מתי
ער
קרי נטיעה.
ע ד ה ע צ ר ת .בירושלמי )פ״א ה״א( דריש ] ל ה [ מקרא לאסור ערב
שביעית דהיא שגה ששית; וכן בפרק קמא דמועד קטן )ג׳ ע״ב(.
ואמרינן ה ת ס ,דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על ב׳ פרקיס הללו וביטלום,
עד מתי חורשין — ליתא בפירוש
א—ב לזקינה קרי אילן ולילדה ר,רי נטיעה
— ע׳ להלן מ״ח .ובר״ח מו״ק ד׳
ע״א :הלכתא למשרא ילדה פי׳
…להתיר החרישה לנטיעה שהיא
ילדה ,קראי למיסר זקינה פי׳…
האיסור הזה לאילן שכבר עשה פרי
וכבר זקן.
כירושלמי — הובא להלן בר״ש.
ג.
לה — ד״ד ליתא ,והוספנו ע״פ כ״י.
שנה — כן בכ״י; ובד״ ר — שנת.
ד.
וכן כפרק קמא דמועד קטן — דריש
לה ת״ק להלן מ״ד; ובמו״ק שם
מובא בשם ר״ע מבריתא ,עיי״ש
בגליון ,בר״ש למ״ד ,וביש סדר
למשנה שם.
דרכן גמליאל וכו׳ — כל הפיםקא
ה.
הזו כלשונה בתום׳ ר״ה ט׳ ע״א
ד״ה ור״ע .וע׳ אורבאד :בעלי ה
תוספות עמ׳ 240ועמ׳ 480שתוס׳
לר״ה הן תוספות שנץ .ובהערה 76
שם ע׳ 481לא הוזכרה ההקבלה
האילן.
לקינה
קרי אילן,
ולילדה
שלפנינו .וביטלום .כן גם בגמרא ב
דפוסים שלנו; ובכ״י :והתירום; וכן
הוא בכ״י מינכן ע׳ דקד״ס ,והביא
שם כן גם מם׳ המכריע ,מרש״י
כת״י ,מתום׳ ד״ד ,ט׳ ע״א ,ומנחות
ם״ו ע״א ד״ד .נכר .וכן הוא גם ב־
שיטה לתלמידו של ר׳ יחיאל מ
פריש .וכן הוא גם לשון הירושלמי
המובא להלן ש .כד .וכן הוא בפה״מ
לרמב״ם בשם התלמוד .וכן הוא
בר״ש מ״ו ובכ״י מתייחם שם למו״ק
ועי״ש .וע׳ תום׳ שביעית פ״א ה״א:
רבן גמליאל ובית דינו התקינו ש־
יהא מותרין בעבודת הארץ עד ראש
השנה.
ופירש הרשב״ץ אבות פ״א מט״ז,
שרבן גמליאל זה הוא ר״ג דיבנה.
וכן מורה לשון הרמב״ם בפיה״מ
״וכשבטל בית המקדש בזמן ר״ג
התיר עבודת הארץ עד ר״ה״; ורק
רבן גמליאל דיבנה היה בזמן חורבן
הבית .אמנם לפי לשון הרמב״ם
בתרגומו של ר״י קפאח ״וכאשר
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא היה עוד מקדש בזמן ר״ג״ אין
גמליאל שבימיו כבר בוטל איסור
ראיה מלשון הרמב״ם .ותרגומו מ
שני פרקים .בדרך כלל רוצים לאמר
דויק .ור״ש בן היתום בפירושו ל־
שהיה בן לר״ג דיבנה בשם ר׳ חנינא
מו״ק )ע׳ (8כתב ,שהכוונה לר״ג
)עי׳ תוס׳ נדה ה( .ואם כן הדבר
בנו של רבי; וכן פי׳ הרש״ם ל
הרי מובן שר׳ יוחנן מוסר בשמו.
ירושלמי ״ר״ג בנו של ר׳ היה״
ואפילו אם לא היה זה בנו של רבן
)ג׳ ע״ב( ו״תקנתא דר״ג בתר ר׳
גמליאל — כפי שמשער ״ביחוסי
הוד,״ )ט״ז ע״א(; וכן הוא ב״מ־
תנאים ואמוראים״ )וכפי שרוצה
לאכת שלמה״ )למ״א פ״א( .והנה
לאמר א .ביכלר :פריםטר אונד
רש״י בחולין ה׳ ע״ב פי׳ ,דר״ג
דר קולטום עמוד ,(14הרי חי
ובית דינו שנמנו על שחיטת כותי
הוא בתקופה של רשב״י ור׳ מאיר.
הוא ר״ג בנו של ר׳ יהודה הנשיא.
ואם בימיו בוטלו כבר ב׳ פרקים,
ובתוס׳ שם הקשה דהוי ליה לפרש
הרי שביטל אותם רבן גמליאל ד־
ר״ג בנו של ר״י הנשיא כדפירש
יבנה.
באבות )פ״ב מ״ב( ,ונוטה ע״כ ל־
אלא שיש מקום לפקפק בדבר .ב־
פרש דסתם ר״ג הוא ר״ג דיבנה.
״מבוא הירושלמי״ )פ״ט ע״א( מס
אכן לפי גירםות בירושלמי ״רבן
תפק שמא היה לרבן גמליאל בנו
גמליאל הנשיא״ )עי׳ להלן ש .כג
של רבי גם הוא בן בשם ר׳ חנינא.
התוס׳(.
—כד לא קשה כאן קושית
שהרי בירו׳ סנהדרין פ״ג ה״ט)דיני
כפשוטה״
ועיין כל זה ב״ תוספתא
ממונות כ״א ע״ב( מצאנו :ר׳ קרי־
ע׳ 482/3וב״משנת יוסף״ ע׳ לד—
ספא בשם ר׳ תנינא בן גמליאל.
ל״ו.
אמנם משער הוא שאולי צריך ל
היות :״ר׳ קריםפא תני ר׳ חב״ג״
ובפי הראב״ד לתו״כ )בהר פרק
ואז אין כל מקום לשער קיומו של
א׳( וכן במיוחס לר״ש )שם( נאמר,
ר׳ חנינא בן גמליאל בן רבי .וכשם
דנמנו ר׳ חניגא בן גמליאל על שני
שמצאנו ביר׳ שביעית פ״ו ה״ד )ל״ז
פרקים) .ובראב״ד שם מובא לפני
א׳( ומקביל לזה נדרים פ״ו הי״ג
זח ״וכבר באו רבן גמליאל ובית
)הנודר מן המבושל פ״ז ה״ג ,ל״ט
דינו והתירו כל תוספת שביעית״(.
ד׳( :תני )תניתא( רבי קריספא
ועיין ירושלמי שביעית פ״ג ח״ה
בשם רבי חנניה )חנינה( בן גמליאל.
)ל״ד ע״ד( שעל המשנה ״אין בונין
ואמנם קשה לאמר שבמימרא בש
מדריגות על פי גיאיות ערב שבי
ביעית פ״ג ה״ח )ל״ד ע״ד( ״רבי
עית״ נאמר ״רבי קריםפא בשם רבי
קריספא בשם רבי יוחנן חנניה בן
יוחנן הנניה בן גמליאל באיסור שני
גמליאל באיסור שני פרקים היא
פרקים היא מתניתא״ — כלומר
מתניתא״ מדובר על ר׳ חנינא בן
שהאיסור לבנות מדרגות בערב
גמליאל בן רבי .שהרי ר׳ יוחנן ישב
שביעית הוא בזמן איסור שני פר־
עוד לפני רבי )תולדות תנאים ו
קים .משמע שבימיו כבר לא היו
אמוראים ע׳ (654ושאל את ר״ג
אסורים.
בנו של רבי )שם ,(657ואין להניח
השאלה היא מי הוא ר׳ חנניה בן
ועי׳ ניר לירושלמי שמייחס פיסקא זו לסופה של משנה.
,
1
1
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כלומר פ ס ח ועצרת .מפרש בירושלמי ,ז״בשעה שהתירו למקרא סמכו,
ששת ימיס תעבד ועשית כל מלאכתך — מ ה ערג שבת בראשית א ת
מותר לעשות עד שתשקע החמה ,אף ערב שביעית את מותר לעשות
עד שתשקע החמה״ .ובפרק קמא דמועד קטן )ג׳ ע״ב( מפרש כגעמא
מגזירה שוה ,דגמר ״שבתון — שבתון משבת בראשית ,מה להלן היא
שמסר מימרא בשם ר׳ חנינא נכדו
של רבי.
אמנם מאייר נראח לי ניסוח מסורת
מימרא זו מפוקפק ,לא מצאנו — עד
כמה שעלה בידי לבדוק — במקום
אחר את ר׳ יוחנן מוסר בשם ר׳
חנינא בן גמליאל .וכן לא מצאנו
את ר׳ חנינא בן גמליאל ללא תואר
״רבי״ .ועולה על הדעת ההשערה
שיש כאן טעות שכיהה )ע׳ למשל
סנהדרין מ״ד ע״ב בתום׳( ש״רבי״
הפך בטעות ל״ר׳י״ ופוענח כר׳ יו
חנן והנכון הוא לקרא :ר׳ קריספא
בשם )ר׳ יוחנן( ]רבי[ חנניה בן
גמליאל .ומצאנו כן בירר סנהדרין
פ״ג ה״ט )דיני ממונות כ״א ע״ב(
רבי קריספא בשם רבי חנניה בן
גמליאל ומתחזקת השערתו של בעל
מבוא ירושלמי שהיה רחב״ג בן
רבי.
וע׳ עוד מה שכתב ר׳ יונה עמנואל
במאמרו :״מי התיר תוספת שבי
עית״ ב״המעיך כרך ה׳ גליון ב׳
וד .בכל אופן נראה שמכאן אין
להביא הוכחה ברורה לבעיא של
פנינו.
כלומר פסח ועצרת — רש״י מו״ק
ג׳ ע״ב :על שני פרקים — דפסח
ועצרת .מפרש—כ״י :ומפרש וכן
בתום׳ ר״ה שם :ומפרש .בירושלמי
— פ״א ה״א מימרא ד״ד אחא בשם
ר׳ יונתן .למקרא ממכו — אפשר
לפרשו לשון אסמכתא ואינו אלא
מררבנן ,ויש רבותא בררבנן הנסמך
לקרא; ע׳ לחם משנה ה׳ ברכות
פ״ב ה״ב ,וע׳ אנציקל׳ תלמודית
ערך אסמכתא .ואפשר לפרשו שהוא
מן התורה .ואז תתפרש הסוגיא ב־
גמרא כך :ר׳ קרוםפי בש״ר יותנן
אמר שר״ג ובית דינו התירו שני
הפרקים; על זה הקשה ר׳ יוהנן
היאד בית דין יכול לבטל דברי בי״ד
הברו .ותירץ ר׳ קרוספי בשם ר׳
יוהנן ,שאמנם איסור שני פרקים
הוא מדרבנן ואין בית דין אחר יכול
לבטלם ,אלא שלכתחלה תקנו ״שאם
בקשו לחרוש יחרושו״ )וע׳ להלן
מ״ו( .ור׳ אחא בשם ר׳ יונתן ,תירץ
שאלה שאסרו אםרוחו על פי מקרא.
ואלה שהתירו התירו על פי מקרא,
והדין שאין בי״ד יכול לבטל דברי
בי״ד הבירו אינו אלא בגזירות ו
תקנות דרבנן אבל בדין שלמדוהו
מן המקרא יכול לבטל — ע׳ ה׳
ממרים פ״ב ה״א ובמיוהד ברדב״ז
שם .וע׳ במאמרי ״למקרא סמכו״
ב״המעיך כרך ה׳ גליון ג.
לעשות — בירוש׳ :לעשות מלאכה.
ח.
ובר״ה מו״ק ג׳ ע״ב ליתא מלאכה;
וכן ליתא בתום׳ ר״ה ט׳ ע״א ד״ה
רע .ערב שביעית — כ״י וירזש :
ערב שבתות שנים .ובר״ה מו״ק ג׳
ע״ב :ערב שבת שביעית .ובתום׳
שם :כל ערב שבת.
ט—י .מפרש טעמא מגזירה שוה — דעת
ר׳ יוהנן שם.
שבתון שבתון—כ״י :שבת שבתון.
י.
ובמו״ק לפנינו :שבת שבת .ובכי״מ
,
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
טו
א ס ו ר ה לפניה ולאחריה מותרת״ ט /ולבסוף לא קאי ומסיק ,דםברי
לה כ ד ישמעאל לאמר ״הלכתא גמירי לה ,וכי גמירי הילכתא בזמן
שבית המקדש קייס ,דומיא מ י ס ו ך המיס״
י ר ו ש ל מ י )פ״א ה ״ א ( .כתב )שמות כ״ג י״ב( :ששת ימיס תעשה
מעשיך ובייס השביעי תשבות ,וכתב )שמות ל״ד כ״א( בחריש ובקציר
תשבות ,מה מקיימין? א ם לענין שבת בראשית הלא כבר נאמר )שמות
כ׳ ע ( ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ,א ם לענין שבת שביעית
,
גורם :שבת שבתון .וע׳ ךקך״ס ש
מציין גם לרש״י מו״ק ד׳ ע״ב ד״ד,
כדבעינן ותום׳ ד״ד ,ט׳ ע״א ד״ה
ור״ע ,שגורסים שבת שבתון .וה
גזירה שוד• נלמדת או ״משבת ש
בתון״ הכתובה בשביעית ויקרא כ״ה
ד׳ או מ״שנת שבתון״ שם שם ה׳.
יא .מותרת — כ״י :מותר; בגמ׳ לפנינו:
מותרין .וכן הוא בראב״ד ובמיוהס
לר״ש לתו״כ בהר פרק א׳ .ובכי״מ:
מותרת .לא קאי—מדמקשה ר׳ אשי:
״אתיא גזירה שוד .עקרא קרא״ ומ־
פרש רש״ י דהך גזירה שוד ,איגהו
גמירי מנפשיהו — וע״כ אין לתרץ
כמו שתירץ בירושלמי לפי פירושנו
ד״למקרא סמכו״ כוונתו לדרשה מן
התורה.
יד .כ ת כ : . . .כאן הדרשה שהזכיר בשם
הירוש׳ לעיל ש .ג.
יד—טו .כ ת כ . . .ו כ ת ב : . . .שני כתובים
הם .א( שמות כ״ג י״ב :ששת ימים
תעשה מעשיר וביום השביעי תשבת
למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן
אמתך והגר .ב( שמות ל״א כ״א:
ששת ימים תעבד וביום השביעי
תשבת בחריש ובקציר תשבת .והנה
גם בירושלמי לפנינו ,גם בר״ש,
מביא בראשוגה הכתוב דשמות כ״ג
ואח״כ הסיפא בשמות ל״ד .ובאמת
השאלה היא רק אכתוב דבחריש
ובקציר .ובירושלמי רש״ס איתא:
כתיב ששת ימים תעבוד וביום הש־
טז.
יז.
יח.
ביעי תשבת וכתיב בחריש ובקציר
תשבות .ולפי זה המלה וכתיב
בשניה מיותרת .ובפירוש הרא״ש
איתא :״כדדריש בירוש׳ דכתי׳
ששת ימים תעשה מעשיך וביום הז׳
תשבות בחריש ובקציר תשבות״,
הרכיב רישא דכתוב ראשון עם
סיפא ךכתוב שני וכן בפיה״מ ל־
רמב״ם ובריטב״א למכות ה׳ ע״ב —
ובכולם צריך להוסיף ]וכתיב[ לפני
״בחריש״ .ובשנות אליהו מובאת רק
הסיפא דכתוב שני ״בחריש ובקציר
תשבות״ ואינו מביא הרישא ,לא
ע״פ פסוק ראשון ,ולא ע״פ פסוק
שני .וכן הוא בהגהות הגר״א ל־
ר״ש .ובהגהות הגר״א ובכי״א ל
ירושלמי מגיה ״כתיב ששת ימים
תעבוד וביום השביעי תשבות ב־
הריש ובקציר תשבות״ וכן הגיה
הפ״מ וע׳ בניר .וברש״ם פי׳ שמ
קשה סיפא דקרא דבחריש ובקציר
למה לי הלא ברישא נאסרה כל מ־
לאכה.
מה מקיימין — בירוש׳ וברא״ש:
מה )רש״ם :במה( אנן קיימין.
ששת ימים תעבוד ועשית כל מ־
לאכתד — ברא״ש :לא תעשה כל
מלאכה; והוא המשך הכתוב של
פנינו בשמות כ׳ י /שכת שביעית
— כ״י וירוש׳ :שבתות שנים.
וגו׳ — כ״י וירוש׳ :ושש שנים
תזמור )ירוש׳ :תזמר( כרמך.
2$
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כ
הלא כבר נאמר ) ו ק ר א כ״ה ג׳( שש שכיס תזרע שדך וגף ,אלא א ס
אינו עניין לא לשבת בראשית ולא לשבת שביעית תניהו ]ענין[ באיסור
ב׳ פרקים הראשונים .בחריש ובקציר תשבת — בחריש שקצירו אסור,
ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית ,ובקציר שחרישו אסור
ואיזה זה קציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית; אם כן למה נאמר
לא לשבת — כ״י :לא לעניין שבת;
יט.
ירוש׳ :לשבת .לשבת שביעית —
כ״י ,ירוש׳ :ולא לעניין שבתות
שנים; רא״ש :לענין שבת של
שמיטה.
יט—כ .באיפור ב׳ פרקים הראשונים —
רש״ם :ענין לתוספת שביעית ואתו
רבנן ותקינו לאסור שני פרקים ה
ראשונים.
תניהו — כ״י וירוש׳ :תנהו עניין.
וברא״ש :תנהו ענין אסור)וממשיך:
ואי זהו חריש וכו׳; ונשמטו המלים
ע״י הדומות וצדק בהשלמתו במ
הדורת ״משנת יוסף״ ,אלא שהיה
צריך להשלים כך ״תנהו ענין ]ב
אסור שני פרקים הראשונים .בחריש
ובקציר תשבות בחריש שקצירו[
אסור״( .ועיין ״חקר ועיון״ ע׳ ק״ח
ולהלן הסבר דרשח זו של ״תנחו
ענין״.
כחריש — ע״פ המשנה ד׳ להלן
כ.
וש״נ .והיא דעת ר׳ עקיבא ר״ה ט׳
ע״א וש״נ .ובירוש׳ רש״ם מוסיף:
כי דתניא רבי עקיבא אומר.
כא .ואיזח זח — ירוש׳ :ואיזה זה זה,
וכן בריבמ״צ בכ״י)ובנדפס השמיטו
״זה״ אחד(; ואצל הרש״ס כמו ל
פנינו; וברא״ש :ואי זהו .שנכנס.
— ירוש׳ :שהוא נכנם; ובריבמ״צ:
הנכנס .וברא״ש כמו לפנינו.
כב .ואיזה זח — כמו בשורה כא .שיצא
—כ״י :שיוצא; ירו׳ :שהואיוצא;
ברא״ש :שיוצא; בריבמ״צ :שיצא.
זה חריש של שביעית שנכנם לש־
ביעית — לפי גירסת הרש״ס בירו
שלמי )ע׳ לעיל יט—כ( ולפי פירושו
בא הכתוב לאסור שלשים יום לפני
ראש השנה ,ושני הפרקים ,עצרת
לשדה אילן ופסח לשדה לבן ,אסרו
הכמים משום סייג.
וכן הוא ברש״י סוכה ל״ד ע״א ד״ד,
הלמ״מ ובמו״ק ד׳ע״אבמיוהם ל־
רש״י ד״ה קראי וברש״י מהדורת
אפרים קופפר )ירושלים תשכ״א(
ד״ד .קראי .וגם בתום׳ ע״ז נ׳ ע״ב
ד״ה משקין אינו מבדיל לענין ל׳
יום בין ר״ע ור׳ ישמעאל ,ונראה
שלדעתו ל׳ יום אלה אסורים לר״ע
מה״ת והשאר מדרבנן .ומה שהקשה
שם על רש״י שכתב דל׳ יום הוי
מדרבנן אולי הוא אליבא דר׳ מאיד,
שפי׳ רש״י בר״ה י׳ ע״ב ד״ה ל
עולם ״דקא סבר ר״מ דלא יהיבנא
לתוספת ל׳ יום אלא יום אחד״ .וגם
בר״ש פ״ב מ״ד אינו מבדיל בין
ד״ע לר׳ ישמעאל באיסור עבודה ל׳
יום לפני ר״ה .ובפי׳ הר״ש והרא״ש
לשביעית פ״א מ״ד מפרשים הדרשה
מקרא לל׳ יום קודם ר״ה .וכן מפורש
ב״יש סדר למשנה״ להלן מ״ד וב־
רש״ש למשנתנו דרק ל׳ יום הם מ
קראי .ועיין ב״גן ירושלמי״ לר״י
דינקלם )נדפס בירושלמי שביעית
עם פי׳ הרש״ס( שלרע״ב כל התו־
ספת ,גם מפסח ומעצרת ,היא מק
ראי .וב״מרומי שדה״ ר״ה ט׳ ע״א
ד״ד ,ר״ע אומר ,כתב ,דלר״ע צריכי
קראי והלכתא ואי מהלכתא הו״א ל׳
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חורשין עד ראש ה ש נ ה ? רבי קרוםפיי ב פ ס ר׳ יוחנן :רבן
וביש דינו החירו באיסור ב׳ פרקים הראשונים .פ י ר ו ש .
יום ותו לא וקראי לאסור שגי פר־
קים .ובחזון איש שביעית י״ז י״ב
רצה לומר דלר״ע ליכא חילוק בין
ל׳ יום או אחר הפסח והעצרת ,ו־
כולהו בכלל תוספת דאוריתא ,אך
דוחה סברא זו ,כיון דלר״ש ב״פ
)מו״ק ג׳ ע״ב( ל׳ יום מה״ת ולא
קודם ,אין לעשות פלוגתא ,ולפני
ל יום אינם בכלל תוספת מן ה
תורה ,ומביא שם עוד ראיה לדבריו.
זה קציר של שביעית שיצא למוצאי
שביעית — עיין לקמן מ״ד )מ״ה(
שמפרש האי תוספת ״קציר של ת
בואה גדילה בשביעית ,כגון ספחים
או שעבר וזרע בשביעית אתה נוהג
מנהג שביעית בשמינית שהייבת ב
ביעור״ .וכן הוא בפי׳ הרא״ש שם.
והוא לשון רש״י במו״ק ד׳ ע״א
)מהדורת קופפער( וכפי שמובא נ־
רש״ם )פ״א ה״א( :קציר של תבואה
הגדילד ,בשביעית כגון ספיחים אי
נמי שעבר )וחרש( ]וזרע[ בשביעית
אתה נוהג בו מנהג שביעית בש
מינית שהייבת בביעור ואין עושין
בה סחורה״ .וברש״י ד״ד ,ט׳ ע״א
מפרש :״וקציר של שביעית—כגון
תבואה שהביאה שליש בשביעית
אתה נוהג בה מנהג שביעית בש
מינית״ ; וע׳ שם י״ב ע״ב תוס׳ ד״ד,
מנהג שהביא דברי רש״י אלה וה
קשה עליהם ,כשם שהקשה הרשב״א
בדף ט׳ ע״א ,ותורף קושיתם ,שת
בואה שהביאה שליש בשביעית דין
שביעית לה ונוהגת בה קדושת
שביעית ולא מקרי תוספת .ופירשו
תום /שהתוספת היא לא לענין קדו
שת שביעית אלא לענין איסור עבו־
,
גמליאל
חורשין
דת הארץ בסירות שהביאו שליש
בשביעית ויצאו לשמינית )עיין הזון
איש שביעית י׳ ג׳ ו״חקר ועיון״
ע׳ ק״י הערה .(8ואולי אפשר אף
לפרש דברי רש״י דר״ה כן .אבל
במו״ק מדובר בפירוש ברש״י ב
ביעור ובסחורה ,כלומר בקדושת ש־
ביעית שבפירות .ואולי אפשר לאמר
שמצד הדין יש קדושת שביעית
רק בתבואה שהביאה שליש ובזה
מדובר בר״ה י״ב סוף ע״ב וע״י
תוספת שביעית לאחריה נאסרה כל
תבואה שזרעה בשביעית ,או שגדלה
מעצמה בשביעית ,אף שהביאה
שליש בשמינית .אמנם לרש״י מכות
ה׳ ע״ב ד״ד ,וקציר אי אפשר לאמר
כן .שהרי כ׳ שם שאם הביא שליש
בשביעית מאז היא ראויה להקצר ו
אם קצרה בשמינית צריך לנהוג בה
קדושת שביעית״ .משמע שגם רש״י
קאי רק אהביא שליש בשביעית
ולא אכל מה שזרע או גדל בה .וכן
מפורש גם במכות שקאי אקדושת
שביעית ולא אאיסור מלאכה .וע׳
להלן מ״ד.
ועיין עוד מה שכתבנו בקשר לתו
ספת שביעית בסופה ב״הקר ועיון״
ע׳ ק״י הערה .8ובכל אופן אין
תוספת שביעית בסופה כעין זו
בראשה .שבראשה היא תוספת ב
זמן — ובענין מלאכות האסורות
ובסופה אין
בה עיין להלן —
היא תוספת של זמן מסוים — עיין
טורי אבן לר״ה ט׳ ע״א שעמד
על כך.
כב—כג .למה נאמר חורשין עד ר״ה —
ברא״ש :״א״כ למה חורשין עד
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ראש השנה ,משנה היא לקמן״.
ברימב״ץ :״אם כן למה שנינו לקמן
הורשין עד ראש השנה״ .ובירו־
שלמי לפנינו כמו בר״ש ואינו
מתייחס למשנה .וכן פירש הר״ש
לקמן ,דהכי קים לן .ואין לחבין
לאיזו משנה התכוון הריבמ״ץ וה־
רא״ש .וע׳ ״אמונת יוסף״ )ד׳ ע״ב(
שהכוונה היא לפ״א מ״ה :״שלשה
אילנות של שלשה אנשים הרי אלו
מצטרפין וחורשין כל בית סאה
בשבילן״ .ואמנם הראב״ד )כפי
המובא בשטמ״ק ב״ב כ״ו ע״ב(
מביא ״אית דגרסי עד ראש השנה״
וכן הזכיר שם וב״תוםפתא כפשו
טה״ )ע׳ (483ראשונים שהכניסו
״עד ד״ד•״ למשנה .אך קשה לייחס
כוונה זו לריבמ״ץ ולרא״ש .שהרי
הרימב״ץ בפירוש אמר במ״ה:
״וחורשין בשבילן עד העצרת
ואית דאמרי עד ד״ה״ .הרי שלא
גרס במשנה ״עד ר״ה״ .והרא״ש
2
במ״ה כתב :״לכאורה משמע עד
העצרת כדין שדה האילן ובירו
שלמי נאמר עד ראש השנה ולא
ידענא טעמ׳ מאי וכי עדיפי משאם
היו לאיש אחד״ .ומתוך כך לא
ידעתי למה התכוונו הריבמ״ץ
והרא״ש בהתיחסם למשנה .וחמחוור
הוא כדברי הר״ש.
ואולי יש לאמר שהריבמ״ץ והרא״ש
התכוונו למשנה כפי השלמתה
ופירושה בירושלמי ,וכינו את ה
משנה עם פירושה ״משנה היא
לקמן״ ו״שנינו״ .וע׳ מלחמות ל־
רמב״ן ב״ב סוף פ״ד שכ /שדרך
הגמרא להוסיף פירוש בברייתות
ואף במשנות מסדר זרעים וטהרות
ולהביאן כאילו כך כתובים במשנה
וכן כינוי כאן הריבמ״ץ והרא״ש
משנה עם פירושה ־משנה .ועי׳
״דברי סופרים״ לד׳ שמוא׳ בנימין
סופר ערך ברייתא )ה״א מ״ז ב׳(
8
2ע׳ ר״י מיגש ב״ב פ״ג ע״א :״דתנן ג׳ אילנות נטועין לתור בית סאה הרי אלו מצטרפין
וחורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה״ .והנה אין משנה בלשון זה כלל .לא מ״ב
ולא מ״ה .ומה שר״י מיגש רוצה להוכיח הוא שאם יש בין אילן לאילן יותר מט״ז אמה
)עד ל״ב( הרי אלו מצטרפין ורבא שם פסק דבט״ז אמה הם כבר מפוזרין וזה אפשר
להוכיח בין ממשנה ב׳ בין ממשנה ה׳ ולא הביא דוקא לשון המשנה אלא תוכנה .וכבר
העיר ב״תוספתא כפשוטה״ שמדברי ר״י מיגש לב״ב כ״ב ע״ב המובאים בשט״מ מוכח
דלא גרם במ״ה ״עד ר״ה״ .וקו׳ זו מקשה גם בחידושי הרשב״א ב״ב פ״ג ע״א ולשונו
״וא״ת ו)א(מאי שנא משביעית דשלשה אילנות גדולים חורשין כל בית סאה ב ש ב י ל ך .
הרי שמקשה מסתם שדה .וע׳ בבית הבחירה לב״ב פ״ג )ע׳ 389מעמודי הספר( ״ואע״פ
ששלשה אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילם״.
ונ״ל דדוקא אי לא גרסינן ״עד ר״ה״ יש גם להקשות שהרי ״עד ר״ה״ פירושו ,שאין
תוספת שביעית) ,כד פי׳ בירוש׳( ואפילו אי לא מצטרפין חורשין ,וכל קו׳ הר״י מיגש
היא בקשר למצטרפין.
3וע׳ משנה םבהדרין ם״ו ע״א :המחלל את השבת בדבר שחייבין על ״זדונו כרת ועל
שגגתו חטאת״ ומובאת שבת קנ״ג ע״ב :״תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על
שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה״ וציין במסורת הש״ם בשבת שינוי זה .ונראה שבשבת
הובאה תמצית המשנה שמתייחסת למשנה ב״ג ע״א :״אלו הן ה נ ס ק ל י ן . . .והמחלל את
השבת״ וע״כ הוזכרה כאן סקילה .וחזר הרמב״ן על דבריו בחידושיו ב״מ מ״ח ע״ב ד״ד,
ר׳ יהודה.
29
www.daat.ac.il
כה
ל
לה
מ
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ראש השנה .כלומר ,ל ה ט קיס לן לשרי.
י ר ו ש ל מ י .ולמה ע ל העצרת? על כאן הוא יפה לפרי מכאן
עול
ואילך מנבל פירותיו .והתנינן )לקמן מ׳׳ג( אחל אילן ס ר ק ואחל אילן
מאכל ער כאן מעבה הקורות) ,כלומר פירות המחוברין באילן בשישית(
— מכאן ואילך מתיש כחו ] .פ י ׳ .יפה לפרי .פירות המחוברין באילן
בשישית[ .ולפי טעם זה ניחא ה א לתנן לקמן בפרק ב׳ ) מ ״ ו ( :
״אין נוטעין ערב שביעית פחות מל׳ יום לפני ראש השנה״ ,משמע
ה א ל׳ יום מטעין,־ והשתא נטיעה בתחילה שרי חרישה אסיר ,בתמיה.
אלא היינו טעמא ,לכיון ללא מהניא לאילן נראה כמתקן שלהו לצורך
שביעית .ורבינו ת ם מפרש ,ללא החמירו בנטיעה ,משום לבנטיעה
אין ת ו ס פ ת שביעית לאורייתא ,אלא בחרישה ] .ו [ בפרק קמא לראש
השנה )ע׳ ע״א( לרשינן לה מלכתב בחריש ובקציר תשבת .ומיהו איכא
תנאי ה ת ם ללרשי ליה מקראי אחריני .ועול לא יתכן כלל למה נפשך
לאורייתא היא )בחרישה( ]כחרישה לבהליא[ כתוב ״כרמך לא תזמור״
וכל שכן נטיעה להוא עיקר מלאכה טפי ,כלמוכח בפרק כלל גלול
)שבת ע״ג ע״ב( ,לזומר תוללה ]לנוטע .ובריש מועל קטן )ג׳ ע״א(
חשיב זומר תולדה[ לזורע ,וכל שכן נוטע ללמי לזורע טפי ]מזומר.
וערך משנת ראב״י )ח״ב ק״ה ד׳(
שגם ברייתא נקראת משנה*.
רבי קרוםפיי — כ״י :קריספאי;
כג.
יר׳ :ר׳ קרוספי; רש״ס :ר׳
כרוספאי)ובפירושו :ר׳ קרוםפאי(.
עיין תותו״א ע׳ 1037נוסחאות
אחרות של שמו .רבן גמליאל —
כ״י :רבן גמליאל ובית דינו ,וכן
בירוש׳ כ״י רומי ,ברש״ס ובילקוט
קונטרס אחרון; בירוש׳ לפנינו כמו
בר״ש בדפוסים.
כלומר — כ״י ליתא.
כה.
כו—כז .מכאן ואילד כו׳—לפי הירושלמי
כשמנבל פירותיו או מתיש כחו
של אילן הנו מתכוון בחרישה לע
בודת הארץ; )ע׳ ״אמונת יוסף״
ל״ט ע״א הגירםות שבירושלמי
כאן( ולפי הר״ש להלן )ש .לג(
מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית.
הקורות — ביר׳ :הכורות; רש״ס:
כה.
הכוורת .והכוונה ל״גזע האילן״
)רש״ם( לפי כל הגירםות.
כה—כט .השמטנו )בסוגרים עגולים( והו
ספנו )בסוגרים מרובעים( ע״פ כ״י.
וברור .ואף בלי התיקון מתייחס
הפירוש ל״יפה לפרי״ .ובחינם נד
חקו ב״אמונת יוסף״ )ה׳ ע״ב(
וב״משנת יוסף״ )ל״ ט ע״ב(.
שרי — כ״י :שריא; אסיר —
לב.
כ״י :אסורה .בתמיה — כ״י ליתא.
מפרש — כ״י :פירש.
לד.
]ו[כפדגן — ע״פ כ״י.
לה.
דדרשי — כ״י :דמפרשי.
לז.
]בחרישה דבחדיא[ — ע״פ ב״י.
לח.
נטיעה — כ״י :זריעה.
לט.
ע ״ כ״י.
מ—מא] .דנוטע …תולדה[
מא—מב] ,מזומר ומיהא[ — ע״פ כ״י,
פ
4ומש״כ מהר״ם בסנהדרין ט״ו ע״ב על דברי התום׳ ד״ד .עד שיהיו ״ומתניתין דמייתי לעיל
וחייבין עליה משום אשת איש״ שהיא ברייתא ,אינו מובן ,שהרי משנה היא בנדה
מ״ד ע״ב.
30
www.daat.ac.il
מה
הרצוג )ט׳ ע ״ ב ( :״אחד ה נ ו ס ע
מכללתהשנה
דראש
ומיהא[ דתניא בפרק ק מ
אתראדעת -
ואחד המבריך ואחד המרכיב ע ר ג שביעית שלשים יום לפני ראש השנה
עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית״ ,משמע קצת דאסור ליטע,
דאי לכתחלה שרי ליטע מה שייך למיתני דמותר לקיימן? ושמא איידי
דבעי למיתני סיפא פחות משלשים יום אסור לקיימן תנא נמי ]רישא[
מותר לקיימן.
מה.
דמותר — כ״י :מותר.
מו.
למיתני — כ״י :למיתנא .רישא
— ע״פ כ״י.
ל—מז .מצאנו כאן בר״ש שני נמוקים
למה יהא מותר לנטוע קודם לשל־
שים יום לפני ר״ה אף דלחרוש
אסור .האחד של הר״ש ,והוא ,ש
הנוטע אז אינו נראה כמתקן שדהו
לשביעית ,לעומת זאת החורש נר
אה כמתקן שדהו .והשני של ר׳ תם
״משום דבנטיעה אין תוספת שבי
עית דאורייתא אלא בחרישה״ .וכן
מובא הירוש׳ בתום׳ )ד״ה ומותר
ר״ה ט׳ ע״ב( בתור טעם למה אסור
לחרוש מעצרת ומוסיף בתום׳ ״ולפי
טעם זה ניחא ,דכיון דאין מועיל
לאילן מכאן ואילף ]כלומר :מעצ
רת[ מיחזי כמתקן שדהו לצורך
שביעית״ .ובתור טעם ראשון מוב
אים דברי ר׳ תם ״דלא החמירו
בנטיעה כמו בחרישה משום דאין
תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה
אלא בחרישה דכתיב ביה קרא כ־
דדרשינן לעיל בחריש ובקציר תש
בות״ ,וע׳ בר״ש פ״ב מ״ו שמביא
גם שם דברי ר״ ת ״דמותר ליטע
בתוספת שביעית מידי דחויא אשאר
תולדות״ ,כלומר שנטיעה כשאר
תולדות שלא הוזכרו בתורה אינה
אסורה מן התורה )ע״פ הגמרא
מו״ק ב׳ ע״ב( ,ועל כן בנטיעה
״לא גזרו בתוספת״ .וכותב גם שם
הר״ש עליו ״ולא יתכן כלל״ ונמוקו
הסביר שם לפני זה ,כמו כאן,
דנטיעה אסורה מן התורה כל שכן
מזמירה.
ולפי זה צריד לאמר שמה שאמר
הר״ש כאן בדברי ר״ת ״ובפ״ק
דר״ה דרשינן לה מדכתב בחריש
ובקציר תשבות״ בא לאמר ,שאף
דחרישה אינה בין האבות והתול
דות שיש עליחם לאו בריש פרשת
בהר ,כיון דדרשינן לתוספת שבי
עית מבחריש ובקציר ,הרי שגם
בשביעית אסורח חרישח מן התו
רה בעשה .ועל זה מקשה הר״ש,
שיש הלומדים שם תוספת שבי
עית מקראי אחריני .וכוונתו לר״ה
ט׳ ע״א :״ור׳ ישמעאל מוסיפין
מחול על קדש מנ״ל נפקא ליח מד־
תניא ועניתם את נפשותיכם בתש־
עה וכף ,הא כיצד ,כל מקום שיש
בו שבות מוסיפין מחול על הקדש״,
ומובא להלן מ״ד .ועי׳ בתום׳ ר״ה
שם ״כל מקום שנ׳ שבות .ואתא
לרבות שביעית״ .ועיי״ש בתוס׳
לפני זה ובריטב״א מה שמקשה
על זה .וע׳ ב״מרומי שדה״ לנצי״ב י.
וכן מקשה הר״ש על ר״ת דנטיעה
הנה עיקר מלאכה טפי מזמירה וע״כ
אסורה מן התורה.
5אגב ע׳ מדרש הגדול לויקרא כ״ד ד׳ )מובא ב״תורה שלמה״ יתרו כ׳ אות ר״נ( שמסמיך
תוספת שביעית לתוספת שבת ולומדה הימנה.
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תניא ב ת ו ס פ ת א :רבן גמליאל ובית זינו התקינו שיהו מוחריס בעבודת
) ק ר ק ע ( ]הארץ[ עד ראש השנה.
ועיין ברש״ס לפ״ב ה״ד )כ״ב ע״ב(,
שמביא את דברי ר״ת מהר״ש ו
מקשה מגטין נ״ג ע״ב דמוכה שם
שנטיעה אסורה מן התורה .ואחרי
כן מקשה מהא דזמירה תולדה ד־
נוטע ״ומי איכא מידי דגבי שבי
עית זמירה דהויא תולדה אסירא
ולקי ואב דהיינו נטיעה שריא״.
ומוסיף שם להביא הוכחות נוספות
שנטיעה אסורה בשביעית מן ה־
תורה ולוקה עליה .ומתוך כך דוחה
דעתו של ר״ת.
ולכן מפרש בחזון איש שביעית
)י״ז כ״ד( את דברי ר״ ת שלא כ־
ר״ש ,אלא שר״ת סובר שנטיעה
בשביעית מן התורה ,ואין בה תו
ספת שביעית ,שאין תוספת שבי
עית בראשה אלא בחרישה )בנגוד
לתום׳ ר״ה י׳ ע״ב שגם זריעה
אסורה בתוספת שביעית( .וכן מש
תמע מגליון הש״ס לרע״א )ר״ה
ט׳ ע״א( דאסורים בתוספת שבי
עית רק חרישה וקצירה.
ועיין בחדושי הר״ן )ד״ה י׳ ע״ב(
שכתב :לפיכך נראין דברי ר״ת
ז״ל שפי׳ דקליטה ונטיעה בתום׳
שביעית לא מיתםרי ,משום דאין
תוספת שביעית אס]ו[רה אלא בח
רישה ,כדכתיב בחריש ובקציר ,אבל
בנטיעה לא .וטעמא דמלתא ,משום
דבל חורש ערב שביעית מועיל בח־
רישתו אפי׳ בשביעית ,אבל נוטע כל
שהשריש לפני ד״ד .סגי; דאי משום
דהולר וגד)ו(ל אף בשביעית ,כל
האילנות נמי מיגדל גדל ,וא״כ ל
עולם יהא אסור ליטע .אלא ודאי
נטיעה בערב שביעית שריא״ .הרי
שלא פירש בר״ת כמו שהבינו ה־
ר״ש ,שדעתו שעצם נטיעה אינה
אסורה ,אלא שאין נטיעה אסורה
בתוספת שביעית .ויסוד הדבר ב
מקרא ״בהריש ובקציר״ ומטעים
הדבר גם מסברא.
ובתום׳ ר״ה )שם( ,מובא אחרי דב
רי ר״ת האומר שאין תוספת שבי־
עית בנטיעה אלא בחרישה כיון
דדרשינן ליה מבחריש ובקציר
תשבות ,״ועוד יש ליתן טעם משום
דכל הורש ערב שביעית הוי להו
עיל בשביעית אבל אין לאסור ערב
שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל
בשביעית דכל חאילנות נמי מגדל
גדילי בשביעית וא״כ לא יטע לעו
לם״ .ועל פי הר״ן משמע שאין זה
תירוץ נוסף אלא הסבר דברי ר״ת
למה נאסרה רק חרישה בתוספת
שביעית .והוסבר הדבר מקראי )ב־
חריש ובקציר( ומסברא )חרישה
מועילה בשביעית( .
0
בתוי״ט לשביעית פ״ב מ״ו מביא ״ומצאתי בפירוש שהזכרתי״ והוא פירושו של
ר׳ אלי׳ מנחם מלונדריש — עי׳ רמי״ל זקש :״פירושי רבנו אליהו מלונדריש״ ע׳ 15וע׳
קל״ו — ומביא שם שלשה הסברים למה אין תום׳ שביעית בנטיעה אלא בחרישה וםדרס
כ ד :לפי שאין תום׳ שביעית כתוב בפירוש כי אם בחרישה; החמירו בחרישה שאינה
לצורר האילן שנראית כמתקן שדהו; כל חורש ערב שביעית הוא להועיל בשביעית.
ואז קשה לפרש שכל חורש ערב שביעית וכו׳ הנו נתינת טעם למה התורה החמירה
בחרישה .והטעם נראה כטעם בפגי עצמו וכפי שאפשר לפרש גם בתוספות — אך
לא בחידושי הר״ן.
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וצריך לאמר ששתי מסורות הן
בדעת ר״ת .האחת ,שאין נטיעה
אסורה מן התורה כלל ,וע״כ אינה
בתוספת שביעית ,ועליה הקשו ה־
ר״ש והרש״ס מה שהקשו .ומסורת
אחרת ,שאין אסורה בערב שביעית
אלא חרישה הכתובה בתוספת שבי
עית )ואולי אף הדומה לה המועילה
בשביעית( ,אבל נטיעה ,אף שאסו
רה בשביעית מן התורה אינה אסורה
בתוספת שביעית ,שאינה מועילה
לשביעית ,והיא המובאת בר״ן —
ואולי אף בתוס׳ — וע׳ ריטב״א
ד״ה סוף דף ט׳ המביא בשם ר״ת
שנאסרה בערב שביעית רק עבודה
המועילה בשביעית ,כיון דתוספת
שביעית נלמד מ״בחריש״ .וכן ע׳
בית הבחירה ד״ד ,ט׳ ע״ב )145
בעמודי הספר( שגם הוא מביא כעין
דברים אלה בשם ״אחרוני הרבנים״
ודרכו לכנות בשם זה את ר״ת .
ובעיקר הדבר אי נטיעה אסורה מן
התורה בשביעית כתב הרמב״ם
)פ״א ה״ד( דנוטע מכין אותו מכת
מרדות .ופירש בפה״ש )סי׳ כ׳ ם״ק
ד׳( דם״ל ,דאינו אסור מן התורה
אלא מדבריהם .ובקשר לגמרא גטין
נ״ג ע״ב ,דמשמע מינה דנוטע ב
שביעית דאוריתא ,וכן ד״וכחות
אחרות דמשמע מינייהו דאסורה
מדאורייתא ,נראה שמפרש שהם
אליבא דמ״ד מו״ק ג׳ ע״א דלוקה מט.
גם אשאר מלאכות בשביעית ,ולא
7
רק אמלאכות שנזכרו בריש בהר;
וכן מפורש נאמר ב״תורת ציון״
לר׳ יוסף צבי הלוי ע׳ ל״א .וע׳
ב״אגלי טל״ מלאכת זורע ס״ק
ה׳ מה שתירץ על הקושיא מגטין;
וכן ע׳ ב״שבת הארץ״ קונטרס אח
רון )לפ״א ה״ד( שרוצה לחלק בין
נוטע גרעין שהוא בגדר זורע והוא
מח״ת ובין נוטע יחור שהוא מד
רבנן .וע׳ בחזו״א )שביעית י״ז כ (
שמביא ראי׳ דאף הזורע גרעין הוא
נוטע .ודעתו דלרמב״ם כל נוטע
הוא מן התורה; ומה דלרמב״ם
אינו לוקה אלא מדבריהם הוא מ
שום דאין מזהירין מן הדין .אמנם
בפה״ש )שם( הוכחתו דנוטע ל־
רמב״ם הוא מדרבנן משום דסדר
נוטע עם מזבל ומסקל שאינם אלא
מדרבנן .ואזיל לשיטתו ,דלדעתו
חרישה לרמב״ם בשביעית מדרבנן
ומונה שם אף חורש .אמנם לחזו״א
חרישה לרמב״ם בעשה מן התורה
ומונח שם בין דאורייתא שאין
עליהם מלקות מה״ת אלא מכת
מרדות )חרישה ונטיעה( ובין דרבנן
)זיבול וםיקול(.
וע״ע בקשר לקו׳ הר״ש על ר״ ת
ב״חלקת יוסף״ לר׳ יוסף בערקו־
ביץ סי׳ נ״א סעיף ב׳ וב״תורת
זרעים״ לר׳ אריה פומרנציק לריש
שביעית.
]הארץ[ — ע״פ כ״י ,תוספתא,
פיה״מ לרמב״ם ,ריבמ״ץ ורא״ש.
,
ל ובחדושי הרשב״א לר״ה )ביו יורק תשכ״א( לדף י׳ ע״ג )ע׳ (53מביא בשם ר״ת הטעם,
דקרא הוא בחריש ובקציר ,ועוד דכל חורש ערב שביעית מועיל בשביעית וכו׳.
33
www.daat.ac.il
אילנותהרצוג
דעת -מכללת
]ב[ איזהו שדה האילן ? כל אתר
לבית סאה ,אם ראויים
שלשה
לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי הורשין כל בית
סאה בשבילן; פחות מכן אין חורשין אלא מלא האורה וסלו חוצה לו.
ב י ת ס א ה ה ו א חמשים על חמשים ,דהיינו תרי אלפי וחמש מ א ה
גרמידי ומטי לכל חד וחד תתל״ג ותלתא כדאיתא בפרק לא יחפור
)ב״ב כ״ז ע״א(.
בפרק — ב״י :בסוף פרק.
ג.
ב—ג .בית סאה הוא שטח המשים אמה
על חמשים אמה ,כלומר 2500אמה
מרובעות .ואם מחלקים אותם לש־
לשה אילנות ,הרי על כל אילן יוצא
8334אמה .וע׳ ב״ב שם שחושבין
שיעור של כל אילן בעיגול ,ואם
קוטר היניקה של כל אילן הוא
331אמה ,שיעורו של עגול ; 833$
שהרי רבוע של 33$הוא ;111179
דל ממנו רבע ,שהוא כמשהו מעל
ל ־! ,277נותר 833$כהיקף העיגול.
ופי׳ בחזון איש )שביעית י״ז ד׳(
שלא התירו משום בית סאה אלא
אם יש כאן בית סאה שלם; וכשהם
נטועים בקירוב ,שלפי קירובם אין
מחזיקים בי״ס אין חורשים לחם
אלא כל אילן כדי צרכו .והרי אם
הם מרוחקים 33$תופסים ג׳ איל־
נות בי״ס ביניקתם .ואם הם שלשה
אילנות המקורבים יותר וקוטר יני־
ק תם פחות משיעור זה אין שטח
יניקתם בית סאח .ושטח יניקה מ
חשבים ע״י שמחלקים המרחק שבין
אילן לאילן ונותנים מחצית חמרחק
לכל אילן סביבותיו .
ז
1ב״משנת יוסף״ ע׳ מ״ב—מ״ג הקשה על החזו״א ,שמשתמע מדבריו שאם יש בתור ב״ם
ג׳ אילנות אלא שאינם מפוזרים בשוד .בב״ם ואינם מחזיקים ביניקתם בעיגול שטח ב״ס
אין חורשים להם אלא צרכם ,ושיעור ההרחקה מאילן לאילן — ל״ג ושליש — הוא בין
למעלה בין למטה ,ואם שיעורן פחות מזה אין כאן ב״ם .והוא הדין בארבעה אילנות
ויותר שאין חורשין להם ב״ם אלא במפוזרים בשוד .ותופסים ביניקתם בעיגול שטח
ב״ם .ותמה עליו ממ״ה :״וכמה יהא ביניהם ו רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר
עובר בכליו״ .ומפרש שלרבן גמליאל בג׳ אילנות בתוך ב״ם שביניהם לפחות ד׳ אמות
)הוא שיעור ״הבקר עובר בכליו״( ,חורשים להם כל ב״ם.
ולענ״ד נראה ברור ,דדעת החזו״א היא שר״ג באמרו שהשיעור ביניהם הוא ״כדי שיהא
הבקר עובר בכליו״ לא קאי אכל הפרק ,ולא קאי ,לא אשלושה אילנות בב׳ סאה,
ולא אתשעה אילנות בבית סאה ,ואין דין ג׳ אילנות לחרוש להם ב״ם אלא אם הם
מפוזרים בשוה בכל ב״ס ,וכן ביותר עד ט׳ צריכים להיות מפוזרים בשור .בכל ב״ם.
וכשיש ג׳ אילנות שאינם מרוחקים זה מזח ל״ג ושליש אין חורשים להם אלא צרכם.
ומושכל ראשון הוא אצלו הדבר.
וכשמצא בדברי הרמב״ם שנראה מדבריו כאילו ר״ג קאי גם אג׳ אילנות הגיה בו,
ואף כתב שבריחוק ד׳ אמות הוי בי״ם ר״ח אילנות )ם״ק ז׳( — והא לך חשבונו :כמרוחקים
ד׳ אמות הרי קוטרו של עגול הוא 4אמות .רבוע של 4על 4הס 16אמות מרובעות.
דל 1/4מזה ,וחרי שטח יניקה של עגול שקוטרו 4אמות הוא 12אמה .לפי זה 208אילנות
צריכים שטח יניקה של 2496אמה מרובעות כלומר כמעט 2500אמה שהן בי״ם— .
ולא עלה בדעתו לייחס ענינו של ר״ג בחלק מרוחקין ובחלק מקורבין .וכ׳ שדברי תוי״ט
והשנו״א שמייחסים דברי ר״ג אכל הפרק אינם מוסברים .ורצה לפרש לראשונה,
שהתוי״ט מתכוון לאמר ,שדברי ר״ג אינם רק בשל ג׳ בני אדם אלא אף בשל אדם
אהד .ולבסוף ניהא לו םברת התוי״ט לשיטתו באמרו שהתוי״ט סובר שאף אם אין בי״ם
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה אמרנו לעיל ששלשה אילנות
לבי״ס שטח יניקתם שלשה עיגו
לים ששטח כל אחד מהם 833$א־
מות מרובעות ,ויחד חם 2500א
מות מרובעות ,כלומר בית סאח.
ובחזון איש )שם( מסתפק אם חו
רשים בעיגול סביב כל אילן ,או
לא הטריחוהו וחורשים את הרבוע
שמרבעים אותו סביב ג׳ עגולים
אלה־ אף שהוא יותר מבית סאה
שלם חורשים השטח שמגיע להם לפי יניקתם; וחישוב השטח הוא לפי מש״כ בס״ק ד׳,
שנותנים לאילן מחוצה לו כמחצית המרחק שבין אילן לאילן .כלומר שאם יש ג׳ אילנות
מקורבים חורשים עגולי יניקתם ע״י שנותנים להם הקוטר בשיעור שיש בין אילן לאילן,
אף אם אין ג׳ העגולים תופסים שטח בי״ם; אלא שלדעתו אין דעת הר״ש והר״מ כתוי״ט
)ס״ק ז׳( .ולדעתם לא התירו אלא ביש כאן בי״ם שלם ,אבל כשיש ג׳ אילנות ,או יותר,
ולפי נטיעתם אינם מחזיקים בי״ם שלם אין הורשים להם אלא צרכם ולא יותר.
)ס״ק ד׳( .שוב העירני הרב הגאון ר׳ יונה מרצבך שליט״א ,שכוונת החזו״א היא לפרש
דעת התוי״ט במ״ד ,שחורשין כל בי״ם ולא רק שטח יניקה ,אם יש ג׳ אילנות שאינם
סמוכים בפחות מד׳ אמות ,ותמיד חורשים שטח בי״ם אם יש ג׳ אילנות ,יהיו נטועים
איר שיהיו ,רק שלא יהיו מקורבים יותר מד׳ אמות .ולא עלה על דעתו לפרש דר״ג
כמו שפרשו הגרי״י קניבסקי שליט״א )במשנת יוסף מ״ג—מ״ד( ,שכ׳ שם שאפשר
לייחס דברי ר״ג לכל הפרק ״וכגון שג׳ אילנות תופםין יניקת כל הב״ס חוץ מג׳ אמות
האחרונים והרביעי הסמוך לג׳ מתפשט יניקתו עוד ד׳ אמות ,וע״י זה מתמלא כל הב״ם
ביניקת האילנות .ומשו״ה כשהבקר עובר בכליו שראוי לחרישה סביבו מצטרף להשלים
הב״ם״ .ואיתפריש לן דבריו ,כשג׳ אילנות תופםין שטח 2500אמה פחות שטח יניקה
של אילן בקוטר ד׳ אמות — רבוע ד׳ על ד׳ הוא ,16דל 1/4לעיגול הרי הם 12אמה
מרובעות — שהן 12אמה .אמנם דוגמתו אינו מובנת .שאם לא תפס שטח יניקה של
ג׳ אמות אחרונים והרביעי בסמוך לג׳ היכן הוא סמור .אם עומד אחרי שטח יניקה של
הסמוך אליו ,מי יימר דנותנים לו ד׳ אמות ,אולי מחלקיו השטח שביניהם; ואם עומד
סמור ד׳ אמות לאילן השלישי ,הרי אין לו לשלישי עגול של ל״ג ושליש .ואין אפשרות
להעמיד הדבר אלא אם כן יש ג׳ אילנות היונקים 2500פחות .24ושנים המרוחקים זה מזה
ד׳ אמות שתופסים 24אמות ומשלימים שיעור בי״ם .ואין אפשרות להעמיד אלא ב־5
אילנות לפחות ,ולא הצלנו בזה דברי התוי״ט ,שכ׳ דר״ג קאי אמשנה ב׳ ,ובמ״ב דן
בג׳ אילנות דוקא; ואף לא דברי הרמב״ם — ללא הגהתו של חחזו״א — שמיד אחרי
דין של ג׳ אילנות בב״ם מביא הא דר״ג .ואף לולא דבריהם לא רצה בחזו״א לפרש כן,
שהרי לא ברור כמה שטח יניקה עלינו ליתן לאילן הג׳ והד׳ .האם לג׳ כשיעור מחצית
המרחק בין ב׳ לג׳ ואז יפגשו שיעורי היניקה של ב׳ וג׳ ,וכן של ג׳ וד׳ )היונק רק ד׳
אמות בעיגול לכל צד( ? או ליתן לג׳ כשיעור מחצית המרחק בין ג׳ לד׳ ,ואז לא יפגשו
ב׳ וג׳ ביניקתם .ואם ניתן לד׳ ב׳ אמות גם הוא לא יפגוש את ג׳ .ואם ניתן לו יותר
יכנס בשטח יניקה של ה׳ .והרי שכ׳ החזו״א )בס״ק ז׳( ,שאם יש אילנות מקורבין
ומרוחקין ספק הוא אם מחשביו להם לפי יניקת ט״ז אמה לכל רוח ,וחישובן אינו
ברור אצלו במקרה שכזה .וע׳ תום׳ אנ״ש במ״ה שפירש שצריכים להיות מפוזרים בשוה
בבית סאה ,ודברי ר״ג לא קאי אלא אחרישה כל צרכן ,ופי׳ כן בדברי הר״ב שבפחות
מכדי שיהא הבקר עובר בכליו אין חורשין כלל והסתמך על רש׳׳י .ואף שר׳ יהוסף
אשכנזי ב״מלאכת שלמה״ חלק על הר״ב בזה ,ופירש שבפחות מכאן אין חורשין כל
השדה ,אלא צרכן ,הרי גם הוא הבין בדברי הר״ב כמו שפירש בתום׳ אנ״ש .ולשונו
של הר״ב הוא ממש לשונו של הר״ש .וכן פירש הרא״ש .ומתוך כך םייעתא לפי׳ מרן
בעל חזון איש שדברי ר״ג אינם מתיחסים אלא אחרישה כל צרכן.
2וע׳ במשנ״י ע׳ מ״ב שתמה על לשון חזו״א שכ׳ שלא הטריחוהו ״וחורש ב י ת ס א ה
ברבוע״ שהרי ברבוע אינו ב״ס אלא הרבה יותר .וברור ,שכוונתו של החזו׳׳א ש״חורש
בית סאה״ — של העגולים ,ואותם חורש — ״ברבוע״ ,ז״א שחורש המרובע שבו
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ס ר א ו י י ן ל ע ש ו ת אף על פי )שאינו( ]שאינם[ עושין ,כלמוכח
באיטלקי
לקמן )מ״ג( זמשער בתאנים .מ נ ה היינו מ א ה זוז.
כך ה י ה בדורו של משה ,כדמשמע בפרק ק מ א לקדושין )י״ב ע״א(
גבי פרוטה א ח ל מוי באיסר האיטלקי.
מ כ א ן מככר של ששיס מנה .א י ן ח ו ר ש י ן כל ) ל ( ב י ת
פחות
והא לך צורת העיגולים ורבועם
)כפי ששרטט אותם במשנת יוסף
ע׳ מ״ב(.
רמב״ם מאה דינרין.
לפיה׳יט לרמכ״ם כאן )מ״ב(1 :
מעה = 16גרעיני שעורים; 1
דינר = 6מעין = 96ג״ש.
להזו״א )חו״מ ט״ז ל׳( 1גרם =
20ג״ש .
לפי זה 1דינר = 4,8גרם.
1מנה = 100דינר = 9600ג״ש
= 480גרם; 60מנה = 576,000
ג״ש = 28800גרם = 28,8ק״ג .
לרש״י) ,שמות כ״א ל״ב( 4 :די
נרים הם ״חצי אוקיא של קולוביא״.
)ע׳ אנציקל .תלמודית ערך דינר
ע׳ ת״ב( .לפי זה 100דינרים הם
12,5אוקיות של קולוניא .משקל
אוקיא של קולוניא )לפי הרב מ״צ
איזנשטט ב״תלפיות״ תש״י ע׳
,613/4וע׳ אנצ .תלמ .שם ע׳ ת״ג
הערה (104הוא 29.2גרם.
משקל מנה = 100דינרים = 12,5
אוקיות קול׳ = 365גרם.
ככר של ששים מנה משקלו לפי זה
הוא 21,9ק״ג .
4
ח.
אף — כ״י :ואף] .שאינפ[ —
ע״פ כ״י,
אחד מוי — כ״י :אחד משמנה .ע׳
בקדושין שם ,אי פרוטה הוא אחד
מששח או אחד משמנה באיסר
חאיטלקי.
מנה היינו מאה זוז — ע׳ פיה״מ
לרמב״ם ״שהמנה משקל מאד .דע-
רין והדינר שש מעין .,.וכל מעה
מהן משקל שש עשרה גרגרי שעו
רים״ .וכן פי׳ פאר .פ״ה מ״ה .וע׳
בפירושו לב״ב פ״י מ״ב ולכריתות
פ״ו מ״י ובחבורו ה׳ אישות פ״ו
ה״ח ,שכ׳ שהזה והדינר אחד הוא.
וזהו שכ׳ הר״ש כאן מאה זוז וה
8
5
6
נתונים העגולים .וכן כתב בפירוש בקשר לעשר נטיעות )ם״ק ט׳ ד״ה ולפום( ש״ב״ם
מתפרש בעיגולא ומטי ר״ן אמות לכל נטיעה) ,כלומר עשרה עיגולים התופסים ר״ן
אמות — המל״ד( ושטח המרובע של ב״ם זה הוא יותר מב״ס״.
ע׳ בתום׳ אחרונים ע׳ מ״ו שהתקשה בפיה״מ בסאה שכ׳ שם שהמעות הם ״זוזים מזוזי
זמנם״ < אמנם מהמקור הערבי ומתרגומו של ד״י קאפח נראה שאין זה אלא שבוש המעתיק
ולא הוזכרו ברמב״ם ״זוזים״.
אם נשער את המשקלות שלהם בשעורים שלנו .ע׳ בקשר לכך חזו״א קונטרס השעורים
ס״ק ו׳! ״שיעורי ציון״ לרא״ח נאה סי׳ י׳ ס״ק 12ולהלן < ו״איפת צדק״ לרי״י קניבסקי
שליט״א ענף י׳.
וע׳ להלן בפיה״מ לדמב״ם מ״ד ,שמחשב את המשקלות במשקלות זמנו ויסודם אף זה
גרעין שעורים ,וכמובן ששני החשובים תואמים.
לחזו״א )שביעית י״ז ה׳( ,אם נאמר שלוט רוםיא הוא לוט קיסר שביו״ד סי׳ ש״ה —
יצא שס׳ מנה הם 8רוטל בערך ,כלומד 23,04ק״ג .והנה ביו״ד ש״ה ט״ז ם״ק א׳ נזכר
36
www.daat.ac.il
ט.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ס א ה ,אלא ה ח ת האילן לחול וחוצה לו כמלא אורה וסלו .הלוקט חאנים
] ו ס ל ו ס ל שנותן
קרוי אורה ,כמו גולר בתמרים ובוצר בענבים.
בו מ ה שלוקט[ .ושאר השלה חשוב שלה הלבן ואין חורשין ]אותו[
אלא ע ר ה פ ס ח .
מכאן — כ״י :מכן) .ד(כית :ת־
קנתי ע״פ כ״י ורע״ב; רא״ש:
הבית .פחות מכאן .מככר של ששים
_ ,״
^
ע
מ
ן א י ל ן
ב פ נ י
ש ע י ם
מ ג ן ן י
ש ע ן ש י ם
ג
ש כ ו ו נ ת ו
ע צ מ ן
ש
ע ו ש ה
ן ה ו א ב ״ ד
כ
ל
כ כ ר
) פ ״ ג
ש
ל
א י ל ן
ש
ה ״ ך (
כ ׳
_
,
בין כולם יחה יכל
בשנות אליהו )ע׳ הסבי ש
הז״א סי׳ י״ז ס״ק ה׳ ר( .ובדעת
הרמב״ם פירש החזו״א )שם ס״ק
ז׳( שאף הוא פירש כר״ש דלכל
אילן בעינן כיכר.
פ י ר ש
ל
ה ג ר
״
א
י ט ת ם
ופלו — כ״י ליתא .כמלא אורה
י.
ופלו — לפי ריבמ״ץ מסתברא ד־
שיעור אורה וסלו כשיעור בוצר
וסלו ,ובזה נאמר בכלאים )יר׳ פ״ו
ה״א( אמה בוצר ואמה סלו; ופי׳
החזון איש )י״ז ט״ו -וע׳ שיטות
המפרשים ע׳ מ״ח ולהלן( ש״חוצה
לו״ פי׳ חוץ לענפים; וחורשין תחת
הענפים וחוץ לענפים עוד שיעור
שתי אמות סביבות הנוף׳ /כד ש־
קוטר חחרישח הוא מעל ל־ 4אמות.
יא-יב .ופלו …שלוקט -הוספתי ע״פ
כ״י ורע״ב .אותו — הוספתי ע״פ
כ״י רא״ש ,רע״ב ,מלא״ש,
שיעור פדה״ב ,ונאמר שם ששיעורו ה׳ לויט וקוינט במשקל של מדינות קיסר ולא במשקל
של מדינות פולין .והוסיף כי זקוק של מדינות קיסר שהוא ט״ז לויט הם גדולים הרבה
משל פולין ,כך שי״א לויט וקווינט של קיסר הם זקוק במדינת פולין.
ובחזו״א )שם( משער שלוט דוסיא הוא לויט קיסר שביו״ד ש״ה .וכן משער בחזו״א
הו״מ ט״ז כ״ג שלוט קיסר הוא ״לוט שלנו״ ,כלומר לוט רוסיא .והנה משקלו של לוט
דוסיא ידוע .פונט רוסיא הוא 32לוט ומשקלו במשקל שלנו היום 409,51241גדם.
לפי זה לוט רוסיא הוא 409,5:32והוא 12,8גרם .והנה אם נקה לפדה״ב 5לוט רום׳ הם
64גרם ואם נוסיף קווינט ,כלומר $לוט )ע׳ ביאורי הגד״א יו״ד ש״ה ס״ק ד׳ שקווינט הוא
רביע והוא ע״פ ״נחלת שבעה״ סי׳ י״ב ס״ק ל״א( הדי הם ס״ה 67,2גרם• .הוא שיעור
קטן מדי לפדה״ב לפי שיעוד שעורות שברמב״ם.
אמנם אם נחשוב את לוט רוםיא לזהה עם לוט פולין ונניח שכל זקוק יש בו ט״ז
ג ר ם 2 0 4 . 8ו כ א מ ו ר בט״ז זקוק פולין הוא
.
פולין הוא לפי זה16×12.8שהם
* 11לוט קיסר ,הרי שלוט קיסר הוא * ,204.8:11כלומר כ־ 18.2גרם .ואם גקח לפדה״ב
ב ע ר ך 9 6ו ה ו א שיעור
גדם
.
־
ל
כלומד 5$x18,2הדי שיעורו מגיע
פדה״ב לפי משקל שעורות שלנו.
ואף ההזו״א הזר בו מזיהוי לוט קיסר עם לוט דוםיא .שאחרי שהגיע לכך שמשקל כ׳
שעורות הוא גדם אהד )עיי״ש בהו״מ ס״ק ל׳( ,כתב שם ,שלוט קיסר משקלו 18גרם.
והגיע לכך ע״פ מה שהשב משקל לוט קיסר ל־ 360שעורות והם 18גרס )אם יש
בגרם 20שעורות(.
ולוט נחשב ל־ 360שעורות ע״פ הגד״א שם .שהדי בט״ז כ׳ שה׳ לוט וקווינט ) (5$הם
1920שעורים .ואם נחלק 1920ל־ 5$יצא ל נ ו שלוט הוא כ־ 366שעורות והקוינט
הוא 91$שעורות )ע׳ תפארת ישראל לשבועות ם״ו מ״ב( .אמנם החזו״א חישב את הלוט
לפי מש״כ בגר״א שם )ע״פ ״נחלת שבעה״ שם( ששיעור פדה״ב הוא 5לוט ושליש ואם
נחלק 1920ל״ 5יצא בדיוק ,360ש״ם שעורות ללוט.
ועיין בשיעורי תורה לדא״ח נאה זצ״ל )ירושלים ש״ז( ע׳ רפו ששיעור לוט קיסר
הוא ז 177גרם.
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וע׳ חזון איש שביעית )י״ז ה׳( שכתב שהשיעור של המשנה )ככד דבלה לאילן( הוא
שיעור קטן ,ואם הוא לשלשה אילנות הוא שיעוד קטן ביותר ,דכל שלא יצא מכלל
אילן לגמרי חורשין בשבילו.
והנה לפי אסף גור :התאנה ע׳ 53נאמד יבול התאנה בתקופת המנדט האנגלי בין
25לי 50ק״ג לעץ .ונאמר שם שבהשוואה ליבולים בארצות אחרות היבול בארץ הוא
קטן .באלג׳ידיה היבול הממוצע לעץ הוא 60ק״ג ובצרפת 100ק״ג .גור מסביר זאת
בכך ,שבארץ התאנים מאז היו קטנות בגדלם והנו מסתמך על דברי ר׳ יהודה )כלים
י״ז ז׳(. :הגדולה בארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות״.
ואין הדברים נראים .בפירוש נאמר בירושלמי כאן )הובא להלן בר״ש מ״ג( ,שהתאנים
עושות הרבה ופירותיהן גםין .וגם השיעור שהוזכר במשנה אינו קטן שהדי המדובר כאן
בדבלה ,כלומר בתאנים מיובשות .והנה היחס במשקל בין תאנים טריות למיובשות
הוא בדרך כלל .1:2—3ואם השיעור של ככר דבלה הוא במשנתנו כ־ 22ק״ג לרש״י,
או כ־ 29ק״ג לדמב״ס ,הדי משקל היבול בתאנים טריות הוא פי 2עד ,3כלומר
ביבולי הארצות הנותנות כיום יבול גדול ,אם נחשוב ככר לאילן .ואף אם נפרש כראב״ד
ככר לג׳ אילנות ,הרי מדובר כאן ביבול המינימלי המתיר עוד חדישה והיו וודאי
יבולים גדולים יותר.
ואמנם הגד״א הגיה בדברי ר׳ יהודה בכלים :״הקטנה בארץ ישראל היא הבינונית
שבמדינות״ .ואף כי דחה דבריו ב״םדדי טהרות״ ,אך עיין ב״מלאכת שלמה״ שהביא
״ספרים דגרסי דהקטנה שבאר״י היא הבינונית שבמדינות״.
ולבד־זה
התלמוד בעצמו יביא לידי מעשה• שינון ה ה ל כ ו ת י ח ק ו ק בלבבות א ת
חיובם בלב ומשמטה לשמטה יתוספו רבים ,אשר בעז ד' בלבבם ירחיבו א ת גבול המצוה
בכל ה ר ח ב ת ה ופרטיה ,ובשמחת ישראל בעושיו בהר־הקדש העז והתעצומות אשר לעם־ד׳
בעתיד יוסיפו א ת היכלת ל ק י ו מ ה הגמור והמשוכלל-
מרוח ד׳ החופף על עמו וארצו ת ח ל קדושת השמטה ותפארת זיו כבודה להתפשט
על כל רוח ונפש ,לכל עס-ד׳ וביחוד ליושבים בצל קדש של ארץ ח מ ד ה ,בנעימת׳
ידידות עז א ה ב ת ה •
הרב א• י• ק ו ק זצ״לז ה ק ד מ ה לישבת הארץ״
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרכ ׳יהושע נויגירט
אכילת פ<רות שביעית
״והיתד! שבת הארץ לכם לאבלה״! .מצאנו בחז״ל שמלה זאת ״לאבלה״ באד.
לרבות וגם באה למעט ,ולומדים ממנה תלי תלים של הלכות ,נביא כאן כמה דרשות,
שהן הלכה ולמעשה.
א( לאכלה :הבינו בדעת הרמב״ף שקיימת מצוד .לאכול פירות שביעית,
והיא מצוד .ככל שאר תרי״ג מצוות ,אכילת קדשים ,אכילת מצה בליל פסח ,וכדו׳.
הביאו ראיח לדבריו מגמרא ירושלמי :״אין מחייבין אותו לאכול פת שעפשה״,
פת שעפשה אין חיוב לאכול ,אבל פת שלא עפשח חייבים לאוכלה .אך כאשר נעיין
בדברי הרמב״ן ,אין זכר לדבר שיהא מצוד .לאכול פירות שביעית ,וכה דבריו:
שאמרה תורה כפירות שביעית והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ,ודרשו לאכלה ולא
ל ס ח ו ר ה . . .והנה העושה סחורה בהם עובר בעשה ,עכ״ל ,ז.א .על המסחר בפירות
שביעית ישנו איסור )לאו הבא מכלל עשה( ,אבל אין חיוב על עצם האכילה .והראיה
שהביאו מהירושלמי ,כבר דחה אותה ה״מגלת אסתר״ ,וכן גם מובא בחזון איש :
אין מתייבין אותו לאכול פת שעפשה ,רוצה לומר ,אין מתייבין אותו להשבו למאכל
אדם אלא רשאי להאכיל לבהמתו ,ואין בו משום איבוד פירות שביעית ז.
ב( לאכלה — ולא לסחורה ,התורה לא התירה לסחור בפירות שביעית כררך
הסוחרים ,לא יהיח לוקח ירקות שרה ומוכר בררך של משא ומתן .
ג( לכם לאכלה — לכם לכל צרכיכם ,לכם דומיא דלאכלה ,דבר שהנאתו וביעורו
שוד :,מה לאכלה הנאתו וביעורו שוה ,כלומר דבשעה שנתבער מן העולם באה לו
הנאתו ,שבשעת אכילה הרי נתבער הפרי מן העולם ואז גם הוא נהנה ממנו ,אף
לכם ,לא הותרו פירות שביעית לכל צרכיכם ,רק לדבר שהנאתו וביעורו שוד. ,
לדוגמא :נוסף לאכילה ושתיה ,מותר גם לסוך בשמן של שביעית ולהדליק את הנר
בשמן של שביעית ,כי ההנאה באה בשעת ביעור השמן מן העולם ,אבל אין מכבםין
כפירות של שביעית ,כי ההנאה באד .רק אחר הביעור .
ד( ועוד לומדים מכאן על איזה צמח ועל איזה חלק מחצמח חלה קדושת
שביעית :מי שהנאתו וביעורו שוד :,לא חלה קדושת שביעית אלא על דבר שעומד
לכתחלה להנאה כזאת שבאה יחד עם הביעור ,אבל דבר שהנאתו באה אחר ביעורו,
אין קדושת שביעית חלה עליו כלל ,יצאו עצים להסקה שהנאתן אחר ביעורן .פירות
שעומדים לאכילה ,גם אם כוונתו היתה להשתמש בהם לדבר שאין חנאתו וביעורו
שוה ,בעל כורחו חלד .קדושת שביעית ,כיון משעת יצירתם חלה עליהם קדושת
שביעית .הםיאה וחאזוב ,שאינם מיוחדים רק למאכל אדם ולמאכל בהמה אלא
3
4
6
5
8
9
10
11
12
13
14
2וכפי הבנת ״מגילת אסתר״ על ספד המצוות ,מצוה ג שהוסיף
1ויקרא כה ,ו.
5שם.
4ע״ש ״מגילת אסתר״.
3שביעית פ״ח ה״ב.
הרמב״ן.
9בפרטי
8עבודה זדה ם״ב א.
7ועיין להלן עמ׳ .42
6שביעית סי׳ יד ם״ק י.
10סוכה ם א ,ועיין דמב״ם שו״י פ״׳ה ה״א,
הדינים עיין רמב״ס הל׳ שמיטה ויובל פ״ו.
12שם
11רמב״ם שם וה״ו.
ולפי דבריו מרבים כל ההנאות מפסוק אהד ,וע״ש בכ״מ.
13סוכה מ א ,וע״ש דאפילו כוונתו לדבר שהנאתו וביעורו שוה ג״כ לא
ה״י ועיין להלן.
14שם תוד״ה ועצים ,ומחלוקת מה יהא הדין
חלה קדושת שביעית ,וע״ש בתוד״ה לקטן.
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
15
גם לשאר הנאות אשר הנאתן וביעורן אינן שוד׳ ,לקטם לאכילה יש בהם משום
קדושת שביעית ,לקטם לעצים אין בהם משום קדושת שביעית .
16
ולא רק אם חנאתו וביעורו שוד .חלה קדושת שביעית ,אלא גם — ,ואולי יותר
טוב להגיד :כל שכן —,אם חנאתו לפני ביעורו ,ולכן חלה קדושת שביעית על
צמחים העומדים לריח ,כמו וורדים ושושנים .ועיין להלן פרק :קדושת שביעית
של חומרי כביסה.
17
18
ה( לאכלה— ולא להפסד ,פירות שביעית נתנו לנו לאכלם אבל לא להפסידם.
ולכן לומדת ה ג מ ר א :אסור לקוץ אילנות משיתחילו לעשות פירות ,שהרי מפסיד
האוכל ,אך אם גדלו הפירות והגיעו לעונת המעשרות — ,שבדוחק אפשר לאוכלם— ,
מותר לקוץ את האילנות .אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר .
שאלת הקליפות
19
21
20
מה דין קליפת הפרי ? השאלה מתחלקת לשתים.
א .האם עצם הקילוף יש בו משום ״לאכלה ולא להפסד״? הרי ישנו פרי שאפשר
לאוכלו יחד עם הקליפה ,ועל ידי שקולפים הפרי ,הוא ״מפסיד״ את פירות שביעית.
ב .ואם נאמר ,שאין בו משום הפסד פירות שביעית ,כיון שהתורה אינה
מקפידה רק על הפסד החלק הזה של הפרי שרגילים תמיד לאוכלו ,האם נשארת
על הקליפה קדושת שביעית או לא ?
לכאורה אפשר להביא ראיח ממה שאין מחייבין את האדם לאכול קניבת ירק,
את החלק העליון של הירק ״ ; הרי התורה אינה מקפידה רק על הפסד החלק הזה
של הפרי שרגילים תמיד לאוכלו .אבל אין כל ראיה מכאן ,כי אולי קניבת הירק היא
בגדר קליפה שאינה ראויה כלל לאכילת אדם ,והירושלמי מביא דין זה של קניבת
הירק אחרי הדין של פת שעפשה ולפני הדין של תבשיל שנתקלקלה צורתו; אם כן,
גם קניבת הירק מדברת באינה ראויה לאכילת אדם .ואילו הספק שלנו הוא בקליפה
אשר בזמן חבורה לפרי ,טפילה היא לפרי ויש עליה שם של מאכל אדם ,האם מותר
לקולפה ועל ידי זר .לא יאכל אותה ,או אסור לקולפה.
והנה מצאנו ,שהרמב״ם בהסבירו את ההנאות שמותר אדם ליהנות מפירות
שביעית ,חוזר פעמיים ,שדין אכילת פירות שביעית כדין אכילת תרומה ומעשר
ש נ י ; גם בנוגע לקדושת הקליפות משוה הרמב״ם את הדין של פירות שביעית
לדין של תרומה ,ואם כן יש לומר ,שחלק זה של הפרי שחייב אדם לאכול מתרומה
ומעשר שני ,אותו חלק גם חייב לאכול מפירות שביעית ,ולהיפך ,מה שאדם אינו
חייב לאכול בתרומה ומעשר שני ,גם אינו חייב לאכול בשביעית.
23
24
25
26
אם שתלם מתהילה לצודד דבר שאין הנאתו וביעורו שוה ,עיין במהרי״ט חלק א׳ סי׳ פג
15עיין סוכה
והםאה׳׳ש סימן כה סע׳ ז חולק ,ועיין להלן הערה 67בשם התוססות.
16שם ושם.
מ א תוד״ה לקטן ,וגם לדעת הדמב״ם סרק ה׳ הל׳ י״א צריך לומר כן.
18שם במשנה ,אלא דעדיין צ״ע ,למה
17עיין שביעית פ״ז מ״ו במשנה ראשונה.
לא תחול קדושת שביעית על עצים שעומדים לעשות מהם כלים ,שהרי האדם נהנה מהם לפני
20דמב״ם שו״י סיד .הי״ז ,ועיין בקונטרס ישועת
19פסחים נב ב.
שמתקלקלים.
הארץ בשם הגאון רש״ז אויערבך שליט״א ,דבזה״ז שבשיעור עונת המעשרות ,ז .א .שליש
21שם
בישול ,לא נאכלין הפירות לשום אדם אפשר דישתנה גם דין זה ,ולחומרא.
23שביעית פ״ח ה׳״ב.
22פאת השלחן פרק כד סע׳ ג.
בדמב״ם המ״ו וס״ז.
26שם הכ״א.
25שם ה״ב וגי.
14רמב״ס שו״י פ״ה.
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
28
27
המשנה במס׳ תרומה וכן ברמב״ם מבואר :כדרך שמרקדין את הקמח בחולין,
כך נוהג הכהן בתרומה ,מרקד לאכול ומשליך את המורסן .הרי שרצה לעשות סולת
מנופה בנפיות הרבה עד שיוציא קב או קביים מן חםאח ,לא ישליך את השאר מפני
שהוא ראוי לאכול ,אלא יניההו במקום מוצנע ,עכ״ל.
30
28
והתודת כהנים מסביר את הטעם ,״כי לחמו הוא״ ,״לחמו הוא״ ולא ״להם הוא״
רק הראוי לו ,שאם מפונק הוא ואינו אוכל את החטים כי אם סולת גמור ,יכול לעשות
כך לאוכלי תרומה ,ואינו הושש להפסד תרומה ,יכול יהא הול )המורסן( ,תלמוד
לומר ״הוא״ ,הרי הוא בקדושתו ,עכ״ל.
הרי מבואר שאדם אוכל פירות שביעית כמנהגו באכילת פירות כל השנים
ומותר יהא לקלוף פירות שבעית ,אבל ודאי שקדושת שביעית הלה על הקליפות
כל זמן שראויות למאכל אדם ,ואסור לו לזרוק קליפות אלח ,וחייב הוא לחניחן בכלי
עד שירקבו ויפסלו מאכילה .
31
32
לפי דברינו דלעיל אפשר לסכם את הדינים היוצאים מכאן:
.1מותר לקלוף פירות שביעית ,בין אם הקליפה כשלעצמה אינה ראויה
לאכילת אדם ובין אם הקליפה ראויה לאכילה.
.2
שתירקב.
קליפה הראויה לאכילת אדם ,אסור לתתה לבהמה ,אלא מניחה בכלי עד
.3קליפה שאינה ראויה לאכילת אדם ,אלא לאכילת בהמה ,גם כן אסור
להפסידה ,ונותנים אותה למאכל הבהמה או מניהים אותה עד שתיפסל מאכילת בהמה.
.4קליפה שאינה ראויה לא לאכילת אדם ולא לאכילת בהמה ,וכן גרעינים
שאינם ראויים לאכילה כל שהיא ,כיון שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם חלה קדושת
שביעית עליהם; כן הוא דעת הכסף משנה .גם מתוך גירםת הגאון מוילנא בשנות
אליהו יוצא שכל שראויה הקליפה )או הגרעין( לשום שימוש בעולם ,אפילו להסקה,
הלה קדושת שביעית ע ל י ה : .מקשה עליהם ה ר ש ״ ש ,וגם ה ת ז ו ״ א כותב
שדברי הכ״מ תמוהים מאד .לעומת זה חר״ש בשביעית יש לו גירסא אחרת ,והוא
גורס :חזו להסקה וחזו לבהמה ,ר״ל לא רק שקליפות אלה ראויות להסקה ,אלא הן
ראויות גם למאכל בהמה .וכן גם הרדב״ז על הרמב״ם כותב שקליפות אלה ראויות
לצביעה,
33
34
36
35
37
38
39
.5קליפה שבעצמה אינה ראויה למאכל אדם ובהמה ,אלא שנשאר עליה דבוק
קצת אוכל ,וכמו כן גרעין ,אשר הוא עצמו אי אפשר לאוכלו ,אבל נשאר דבוק בו
קצת אוכל ,ורגיל הוא לזרוק גרעין כזה ולא למוצצו ,וכן גרעין אשר נמצא בתוכו
40
31ע״ש בראב״ד.
30שם.
29ויקרא כב ז.
28תרומות פי״א ה״ח.
27פי״א מ׳׳זז.
32עיין חזו״א סי׳ יד ס״ק י ,שמסופק אי בעינן נפסל מאכילת בהמד .או אפשר דבנפסל
33דמב״ם שו״י פ״ז הט׳ץ ,וכן מביא
מאכילת אדם סגי ,כל שאינן מיוחדים למאכל בהמה.
התום׳ יו״ט בשביעית פ״ז מ״ג בשם הכ״מ ,אולם לעצם דברי הכ״מ ,י״ל דודאי אין כוונת
הכ״מ פשוטו כמשמעו ,דא״כ יסתור דברי הרמב״ם שו״י פ״ה הכ׳׳א ,אבל אכמ״ל.
36שביעית פ״ז מ״ג..
35ע״ש בתפא״י ם״ק כט.
34שביעית פ״ז מ״ג.
40עיין
39רמב״ם שו״י פ״ז הט״ו.
38שביעית פ״ז מ״ג.
37שביעית סי׳ יג ס״ק יא.
41
www.daat.ac.il
41
אתר דעת -מכללת הרצוג
גרעין קטן שראוי לאכילה ,נוהג בהם כדרך שהוא נוהג בחולין ,ואין עליהם קדושת
שביעית .
42
.6אינו הייב להקפיד על שיירי המאכל הנשארים על הצלחת ,אלא אוכל כדרך
שעושה בשאר השנים .
43
.7
מותר ליתן לתינוק פירות שביעית ,אף על פי שהתינוק יפרר וישאיר מ
44
האוכל .
שאלת סחיטת חפירות וריפו^ם
חמורה היא שאלת סחיטת פירות וריסוקם .גם כאן היסוד ״לאכלד—,ולא להפסד״.
הפסד לא נקרא רק מה שמפסידים פירות שביעית ומקלקלים אותם ,אלא יתר על כן
מביא הרמב״ם :לא ישנה פירות מ ב ר י י ת ן . . .דבר שדרכו להאכל הי לא יאכלנו
מבושל ,ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו הי; ז .א .אסור לנו לשנות
פירות שביעית מצורת האכילה המיוחדת להם .ולכן פירות המיוהדים למאכל אדם
אין מאכילין אותם לבהמה חיה ולעופות ,וחחזו״א אוסר מטעם זה לאכול פת שעיפשה
ונפסלה מאכילת אדם ,דכיון שראויה לבהמה אסורה בהפסד.
והנה נשאלת השאלה ,הרי דין שביעית כדין תרומה ומע״ש כמבואר לעיל,
ואילו הרמב״ס בה׳ תרומות ובה׳ מעשר שני מביא :אין עושים תמרים דבש ולא
תפוהים י י ן . . .וכן שאר כל הפירות אין משנים אותם מברייתן בתרומה )ובמעשר
שני( ,חוץ מזתים וענבים בלבד .והמשנה בתרומות מוסיפה :אין םופגין ארבעים
משום ערלה אלא היוצא מן הזיתים והענבים בלבד ,ושאר מי פירות הם זיעה בעלמא״.
יוצא איפוא שיהיה אסור לסחוט תפוהי זהב בשנה השביעית ,לעשות מהם מיץ ,כי
יעבור על ״לאכלה ולא להפסד״.
הערוך השלחן עומד על הספק אם מותר לתת שעורים בשכר בשביעית וכן
לעשות מדגן יי״ש משום דאין לך שינוי מברייתן כזה ,או דילמא כיון שדרך העולם
בכך ,הוד ,כירק שדרכו לאכול מבושל שמותר לבשלו ,והערוה״ש מסיק ,דכיון שדרך
העולם בכך ,ואי אפשר לעשות שכר ויי״ש באופן אחר ,מותר ,וכמו זיתים וענבים
שעושים מהם שמן ויין ומשנים אותם מברייתם מפני שדרכן בכך ,אע״פ שהרבה
נאכלין כמות שהן ,והכא נמי לענין שכר )וע״ש שהוא מקשה ,כי הרי למדנו שפירות
אחרים )חוץ מזיתים וענבים( אסור לסוחטם ,וי״ל מפני שאין דרך העולם להוציא
מהם משקין אבל שכר ויי״ש הרי כל העולם עושים כ ך ( .
החזו״א גם הוא עומד על ספק זה וסובר שאם סוהטים תפו״ז ומערים כל
האוכל של התפו״ז לתוך הכום ואינו נשאר בקליפה רק הפסולת ,הדעת נוטה שדינו
כדין ריסוק פירות ,הנזכר באורח חיים ,אשר על אף ריםוקו מברכים עליו בורא
4 5
46
47
49
48
0 0
52
53
54
55
41עיין ספר השמיטה לרי״מ טוקיצינסקי דף
רמב״ם הלכות תרומות פי״א הי״א.
43והראיה
42עיין תרומות פי״א ם״ו וזי.
לג בשם ד״ח ברלין זצ״ל.
45דמב״ם שו״י פ״ד .ה״ג.
44דידב״ז פרק ר .ה״ד..
מתרומות פי״א מ״ו וזי.
49ס״ט ה״ג.
48פי״א ה״ב.
47שביעית סי׳ יד ם״ק י.
46שם ה״ה.
53ויל״ע מה
52הלכות שו״י סי׳ כד םע׳ ט.
51פסחים כד ב.
50פי״א מ״ג.
יסבור לגבי סחיטת שאר פירות בשבת ,אי אית ביה גמי חיובא כיון שדרר העולם בכך,
55סי׳ רב סע׳ ז וע״ש ברמ״א.
54שביעית סי׳ כה ס״ק לב.
וכשטת רש״י בשבת.
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
56
פרי העץ ,כיון שמממשות הפרי קיים ,וגם כאן לענין שביעית מותר לעשות כן,
ולפי דברי החזו״א האלה יש לומר שמותר לעשות גם רסק עגבניות ואין בו משום
הפסד פירות שביעית.
אבל אם סוחטים הפרי לבדו ,בלי בשר הפרי ,דינו לגבי שביעית תלוי במחלוקת
הרא״ש והרשב״א בברכות .הרא״ש סובר שהדין שאין סופגים — משום איסור ערלה
— על משקין היוצאים משאר פירות )חוץ מזיתים וענבים( הוא דוקא ביוצאים ע״י
מליהה וסחיטה ,אבל היוצאין ע״י בישול היינו טעם כעיקר שאסור מן התורה .לפי
הרא״ש אין מברכין על מיץ תפוזים כי אם שחכל נהיה בדברו ,וכן נפסק בשו״ע״,
ולפי דבריו לא הלה קדושת שביעית מדאורייתא על מיץ תפוזים )אבל ודאי שמדרבנן
חלד! קדושת שביעית( ,ואסור לסחוט תפוזים למיץ.
57
59
לעומת זה הרשב״א סובר שאין הילוק בין משקין היוצאין ע״י בישול או
םהיטה ,אלא החילוק הוא בין עומדים לכך או לא ,וכל שעומדים הסירות להיסחט,
המשקין היוצאין נחשבים לעיקר הפרי ,לספוג עליהם משום ערלה ,לברך עליהם בורא
פרי העץ ,ולפי דבריו חלה קדושת שביעית ויחא מותר לסחטם בשביעית.
מסקנת החזו״א ,שאפילו נאמר כשטת הרא״ש ,אפשר שהוא מודה לרשב״א,
כיון שעיקר ררכם של תפוזים לסחיטה ,אך מסיים שמדברי ה מ ״ ב לא משמע כן.
60
61
הרב צ״פ פרנק זצ״ל בתשובותיו על הטור שואל :אתרוג של שביעית מחו
למצוד•? והוא כותב שדבר זה משנה מפורשת ומביא קושיתו של בעל תורה
ת מ י מ ה :הרי למדנו שאתרוג של תרומה טהורה לא יטול ,וחולקים רב אמי ורב
אםי בטעם חדבר ,חד אמר מפני שמכשירה )לקבל טומאה( וחד אמר מפני שמפסידה.
ומסביר רש״י ,הקליפה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור לחפסיד תרומה,
ואם כן ,מקשה בעל תורה תמימה ,איך יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שמפסידים
אותו ,וכמו שאסור באתרוג של תרומה ,והרי בחפםד הקליפה מתקלקל כל הפרי
שלא יהא ראוי עוד לאכילה .
62
63
64
65
66
הרב פרנק זצ״ל הביא כמה תירוצים שם ,ומוכיח מתשובות המהרי״ט דכל
שנטע מתחילה שלא לאכילה מותר לו לאבדו ואין בו האיסור של לאכלה ולא להפסד.
ולכן מסיק :ואם כן אתרוג זה שנטעו למצוה ,הרי נטעו מתחילת על דעת זו שהקליפה
תהא נפסדת ולא תאכל ,ומה לי אם הושב את כל הפרי או מקצתה ,כל שלא חשב
לאוכלו ,אין אני קורא בו ״לאכילה ולא להפסד״ ,וסתם אתרוג למצותו הוא נטוע ,עכ״ל.
67
אם נאמר כדברי הרב פ ר נ ק ,י״ל שגם מותר לסחוט תפוזי״ם ואשכוליות
כי הרי בשעת נטיעתם יודעים שחלק ניכר מן הפרי עומד לסחוט ממנו למיץ.
68
סברא זו יקל עלינו גם כן לגבי האיסור להוציא פירות שביעית לחוץ לארץ ,
אבל אין כאן המקום לחאריך .
69
58או״ח סי׳ דב סע׳ ח
57ברכות פ׳׳ו סי׳ יב וי״ח.
56ע״ש במ״ב ס׳׳ק מב.
59ברכות לח א ד״ד .דבש של תמרים.
וע״ש במ״ב ם״ק מז ובשעה״צ ם״ק נד.
63ויקרא
62סוכה לט א.
61הר צבי ,או״ח סי׳ תדם״ח.
60סי׳ רה ס״ק יד,
65ע״ש בהר צבי שמביא ראיה על כך
64סוכה לה ב.
כה הערה כא.
67ואפשר לדייק כך מסוכה מ א תוד״ה
66ה״א סי׳ פג.
מגמרא שבת קח ב.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כןדושת שביעית של חומרי כביסה
לבסוף נעיין עוד בשאלת קדושת שביעית ושמושם של מיני כביסה מחומרים
שגדלו בשנת השמיטה .כפי שכבר הבאנו לעיל )ס״ק ד( ,חלה קדושת שביעית רק
על דבר שהנאתו וביעורו שוה.
עומדים למולנו דברי הירושלמי :מיני כביסות מהו שיהא עליהם קדושת
שביעית ? נשמענה מן הדא :הירענין והבורית יש להם קדושת שביעית .והרמב״ם
מביא הלכה זו :מיני כבוסים כגון בורית ואהל — קדושת שביעית חלה עליהן ומכבסין
בהן .אבל הרמב״ם מביא באותה הלכה גם את דברי ה ב ב ל י :אבל אין מכבסין
כפירות ש ב י ע י ת . . .ש נ א מ ר . . .לכם ל א כ ל ה . . .ולא לכביסה )שאין הנאתו וביעורו
שוה(.
עומד על סתירה זו הכסף משנה על המקום ,ולפי דעתו ,אמנם סובר הרמב״ם
את הכלל של הנאתו וביעורו שוה ,אבל זה רק לגבי הדין איך מותר להשתמש בפירות
שביעית :אין היתר להשתמש כפירות שביעית אלא לצורך דבר שהנאתו וביעורו
שוה ,ולא לכביסה ,שאין הנאתו וביעורו שוד .,אבל לגבי הדין ,על מה חלה קדושת
שביעית ועל מה לא הלה קדושת שביעית ,הרמב״ם יסבור שאפילו דבר שאין השימוש
שלו הנאתו וביעורו שוה ,גם כן הלה קדושת שביעית ,ואכן כך שטת רש״י אליבא
דרבי יוסי .
קשה על זה ,כי הלא רבנן הולקים על רבי יוסי ,ולפי הכלל — הלכה כרבים .ועוד,
לפי דעת הכסף משנה למד ,לא תחול גם קדושת שביעית על עצים להסקה ,כי הצד
השוה שבשניהם ,עצי הסקה ומיני כבוסים הוא שהנאתן באח רק אחרי ביעורן ,והרי
גם הרמב״ם מביא בכמה מקומות שעל עצים לא חלה קדושת שביעית .
הר״י קורקוס מסביר את דברי הרמב״ם באופן אחר ,ולפי דבריו נשאר הכלל,
שלא הלה קדושת שביעית אלא אם כן הנאתן וביעורן שוה .וכה דבריו :דעת רבינו
)הרמב״ם( שהנאתו אינה הלבישה דוקא ,אלא הליבון והשרייה .ויין משעה שהשליכו
הפשתים או הבגדים מתקלקל והנאתו אלא עד ג׳ או ד׳ ימים שיהיה שרוי או עד
שיהיו הבגדים מכובסים .ומעתה בורית ואהל הנאתן וביעורן שוה ,כי בעת שמתבער
הבורית והאהל הבגד מתכבס והויא דומיא דלאכלה ,עכ״ל .כוונת דבריו :יין אם
מכבסים בו ,הנאתו באה אחר ביעורו ,ולכן אסור לכבס ביין; בורית ואהל הנאתן
באה עם ביעורן ולכן חלה עליהן קדושת שביעית.
70
71
72
73
74
73
7 6
החזו״א אף הוא עמד על ההבדל בין מיני כבוסים לבין עצים להסקה :מיני
כבוסים מתבערים דרך הנאתן אלא שלא נגמרה עדיין הנאתן עד שתיגמר הכביסה
)ולא דומה ליין שאסור לכבס בו ,כיון שכולו עומד רק להנאה כזאת שבאד ,יחד עם
ביעורו( ,אבל עצי הסקה אין ההסקה רק הכשר •ההנאה ולא נקרא שימוש לענין
שביעית.
ועצים :״ומשעת יצירתו חלה קדושה עלייהו ותו לא מהני לאפקועי למשרה ולכבומה״,
68עיין
משמע שאם בשעת יצירתו חשב למשרה ולכבוסה ,שפיר מהני מחשבה.
69עיין שבת הארץ קו״א סימן כג וקונטרס ישועת הארץ סי׳
רמב״ם שו״י פ״ה הי״ג.
72סוכה מ א.
71רמב״ם שו״י פ״ה ה״י.
70שביעית ם״ז ה״א.
יג הערה יב.
74עיין דמב״םשו״י פ״ז הי״ג.
73שם ד״ה ה״ג עצים דהםקה ,וע״ש בתוספות.
76שביעית סי׳ יג ס״ק ו ד״ד יכירושלמי.
75רמב״ם שו״י פ״ה ה״י.
44
www.daat.ac.il
בצרור
אתר דעת -מכללת הרצוג
החיים
הגאון דבי אליעזר יהודה פינקל זצ״ל *
ב״ד .יום ב׳ פרשת דברים תשכ״ה.
מכתבו עם שמועת האבל קבלתי ,את בקשתו לכתוב מאמר על הגאון הנפטר
לא אוכל למלא ,השמועה היתח נוראה .תוגה קודרת לוחצת את לבי ואבל כבד ממלא
את כל נפשי .תמונת אישיותו הגדולה נצמדה בתוך תוכי ובהסתלקותו נשארתי רצוץ
ושבור לגמרי.
דומני כי עם כל פרסומו הרב בעולם הרוהני עוד אינם יודעים את מהותו ואת
מךתו .הלך מאתנו גאון דורנו וצדיקו של עולמנו .הוא הי׳ הרכבה נפלאה שבנפלאות
של גאוניות תורנית ומוסרית זכה וטהורה אצילה .הוא הי׳ תלמידו של אביו הגדול
מרן הסבא מסלאבודקה זצ״ל וירש ממנו את הכח הפלאי להסתיר מעיני הבריות
את עשרו הנפשי והויתו הפנימית .לא רק גאון תלמודי מקורי גדול הי׳ כאשר יעידון
ספריו הגדולים דברי אליעזר ,שני חלקים ,שהם מצטיינים במחשבה מעמיקה וסקירה
מפליאה במקצועות חש״ ם וחפוםקים ,אלא חי׳ גם גאון במחשבה המוסרית ,כאשר
יעידון פעליו הגדולים בהרבצת תורה ,בהאדרתה ובהרחבתה.
אומרים ומתארים אותו כגדול מרביצי התורה שבדור .זו היא אמת לאמתח .באמת
הי׳ יותר מזה .הוא עשה שלא תשכח תורה מישראל :מכספו נתן לכל מוסדות התורה
שחתקיימו ושעתידים היו להתקיים .תמך בעין נדיבה ברבנים וגאונים שבהם ראה
מעוז ומבטח להרבצת תורה .בעדינותו המוסרית כבש את לבו של כל אדם הקרב אליו.
לא רק מרביץ תורה ,אלא גם אוהב תורה ,ולא רק אוהב תורה אלא גם אוהב לומדי
תורה בכל לבו ונפשו ומאודו .אהבת תורה זו היתה חמעין שממנו ינק את חיותו.
הוא הי׳ המצפון המוסרי בעולם התורני .אשרינו שזכינו להנות מאורו במשך
עשרות בשנים ,ועכשו שקעה השמש בצהרים ,העולם השך בעדנו ,מי יביא לנו
הליפתו ומי יתן לנו תמורתו.
יש לנו רק טפה זעירה של נחמה :ספריו הגדולים ,ישיבתו הגדולה ,אשר בזכותו
לא תפסק לעולם ,חתנו הגאון שליט״א ובניו ונכדיו הגדולים יקיימו משאת נפש
אביהם הגדול :מירושלים עיר הקודש תצא תורת ישיבת מיר על כל העולם ,וזכר
נשמתו הגדולה של שריד הגאונים חאחרונים יזרה גם בדורות הבאים.
המתאבל אבל יחיד עם כל משפחתו האבלה והמצפה עמהם לנחמה בתוך שאר
אבלי ציון וירושלים.
יחיאל יעקב וויינברג
* שורות אלו נכתבו עם קבלת הבשורה המרה על הסתלקותו של זקן ראשי הישיבות,
הגדא״י סינקל זצ״ל ,ראש ישיבת פיר.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ד יצחק ברויאר זצ״ל
דיר עלמה אהרמן זצ׳׳ל*
שלמה אהרמן היה מן הסתם היחיד מבין חברי הנהלת אגודת-ישראל ,אשר
הצהיר אמונים ללא סייג לרעיון ה״אגודיזם״ שלי .למרבה המזל הוא עדיין לא הפך
דמות היסטורית לגבי דידי ,ולכן לא אוכל בשום אופן לתפוש כלפי ידיד־נעורים
זה עמדה מרוחקת .ובכתבי שורות אלה ,לא יקל עלי לשמור על כובד הראש ,שכן
מעלה אני לפני עיני את הבעת פניו בשעה שיעלה על דעתו שאכן אני מתעסק בו
כאן .ואף-על־פי-כן מן הדין שאעשה כן ,אם כי תוך התאפקות ניכרת.
אין לתאר את תולדות התפתחותה של האגודה ,ואף לא תולדותי אני ,בלעדיו.
ושמא יבוא הזמן והאגודה תעריך דבר זה אל נכון ,כשם שלגבי דידי כבר הערכתי
זאת זה מכבר— .
חלק ניכר מזמן לימודי בישיבה ביליתי בצוותא אתו ,זמן מה אף למדנו ביהד.
מעולם התפארתי בפניו כי ממני ראה ולמד את הגישה הנכונה לחידושי ה־
מהרש״א ,ובשכר זה הקפדתי עליו לעתים לכבדני כדרך שתלמיד עושה ל״רבו
המובהק״ .תמיד היה דוחה שתי יומרות אלה בצחוק ובוז .לאמתו של דבר היה
מהיר תפישה יותר ממני ,בעוד שלי היתד .אולי נטיה חזקה יותר ליסודיות שיטתית,
ניגוד זה הגיע לעתים עד כדי תגרות ידים ממש ,והריני מבקש ממנו מחילה וסליחה
על כך לאחר מעשה ,במידה ואני הייתי הצד התוקפני — הנחה שחוששני שיש
לה רגלים .אשמה זו ,לכל הפחות ,הייתי רוצה להסיר מעלי על כל פנים .אין לי
ספק אף לרגע שיתן לי סליחה ומחילה .אך אפשר שיחשוב זאת למותר שאני מבקש
מחילה ממנו לפני קהל ועדה ,בעוד שהענין קרה שלא לפני עדים .אולם זאת לדעת:
כאשר אני ״מתעלה במעלות המוסר״ ,שוב אין אני יודע גבולות .עד כאן ענין התגרה.
מכל מקום ,ל״רבו המובהק״ האמתי )הכוונה לרבה של פרנקפורט ,ר׳ ש״ז
ברייער זצ״ל— המתרגם( הקדיש שלמה אהרמן מעולם הכרת טובה ונאמנות וא
הבה ,וזאת במידה מופתית ממש .אף במעשה הוכית זאת תמיד ,בלכתו תדיר בךרך
עקרונותיו של רבו ,ובקבעו עתים לתורה ללא הרף .יש לו בקיאות גדולה בתלמוד.
בכוח כשרונו הטבעי הצליח לעצב את עקרונות רבו בצורות מלאות חסד ורחמים,
מבלי להצר בכך את תוכנם במידה כלשהי— .
מעולם לא למדנו ביחד באוניברסיטה ,ואפשר שזה היה למזלנו ,שכן אינני
יודע איזה עלילות היינו פועלים שם ביחד —.הוא נמנה בין מיסדי האגודה של
אקאדמאים יהודים דתיים ).!.^,ז( במינכן ושל איגוד האקאדמאים היהודים הדתיים
) (8.!.^.בגרמניה.
לאשתו ,אשר תמיד עמדה לימינו ,נועד התפקיך הקשה להפוך אותו ,ולו
רק במידת מה ,ל״בעל־בית״ ראוי לשמו .לפי דעתי ביצעה תפקיד זה בהצלחה
טובה יחסית— .
אין דבר טוב משותפות חיי הנעורים .וביסודו של דבר אין אדם מכיר אלא
* פרק מתוך האוטוביוגרפיה ״דרכי״)כת״י( לד״ר יצחק ברויאר זצ״ל.
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את מי שכבר הכירו בנעוריו .אך אין ספק שקשרי עם שלמה אהרמן יש בהם גם
משום שותפות־תכונות טבעית .מכאן ,יתכן ,שרעיונותי ,כפי שפיתחתי אותם בזה
אהד זה בהדרגה ,לא נראו בעיניו מן הסתם מעולם כחירוש .יותר קרוב לוראי
שהתרשם פעם אחר פעם ,כאילו הבעתי ,בצורה קולעת פחות או יותר ,רק דברים
שהוא השב או הרגיש אותם כבר מקודם ,בחברתי או אף בלעדי .לפיכך ,בניגוד
גמור ל ר פנחס כהן ,לא היתד• לו מעולם תחושה לגבי התכונה המהפכנית כביכול,
של האגודיזם שלי ,היינו הלאומיות שלי ,אשר תבעה את כניסתה הפעילה של
האומה לתוך ההיסטוריה תוך שמירה מלאה על אופייה המטא־היסטורי.
,
ר׳ פנהס כהן הגה והרגיש תוך גישה היסטורית של ממש .היה זה היםוד חרוחני־
הנפשי של ידידותנו .אולם הוא לא הסכין להתקדם מעבר להעלאת הניגורים ה
בולטים בין תולדות זמנו לבין תולדות המאות שעברו .אפשר לבטא זאת בצורת
פאראדוכם :ההווה שימש לו מנוף להבנה מעמיקה יותר של העבר .בעקשנות סירב
להבין את ההווה ,פרי העבר ,מתוך חתיחסות אל עתידנו הלאומי ,שעליו נתבשרנו
מפי נביאי ישראל.
שלמה אהרמן אינו הוגה ,בסופו של דבר ,תוך גישה היסטורית כלל ועיקר.
איש זה ,המלא פיקחות וחריפות ,נחון בכוח בלתי־אמצעי לחלוטין של תחושת
ההווה .במהירות הבזק הוא תופש את צרכיו ,ואלה מעוררים בעוצמה רבה את
פעילותו הרבה .דבר שאצלי היה מסקנתה של אידיאולוגיה ,אשר הגעתי אליה
תוך לבטים פנימיים ובהםתייעות מתחום ההיסטוריה והמשפטים — ,דבר זה נבע
אצלו ,כנראה ,לפחות בשלב ההיולי ,מחוש בריא הפונה בעיקר לעולם המעשה.
רק משום שתביעותיה של האידיאולוגיה שלי דומות בכל לתביעותיו של השכל
הבריא שלו ,מצהיר הוא אמונים גם לאידיאולוגיה שלי ,ויתירה מזו :הוא מוצא
בה ממש את ביטויים הלשוני של הגיונותיו והרגשותיו הוא .לא היה בכוחו של
ניגוד זה לפגום ביהסי אליו אף במשהו; אדרבה—איש־מציאות זה הביא לנפשי,
באופן הנעים ביותר ,השלמה ואישור .לעומת זה ,בינו ובין ר׳ פנחס כהן הורגש
בהכרת תמיד השוני שבין גישת ההתבוננות ההיסטורית ,המגיעה עד כדי מצב־רות
של שכיב־מרע המקריא את צוואתו — מכאן ,ובין הדחף לפעולה ולמעש ,המביא
לידי העזה—מאידך; וזאת למרות השתדלותם הכנה להגיע לידי הבנה הדדית.
ברם ,את המיתו האישית העתיק אהרמן ללא היסום אל כלל האגודה ,בעוד
שאני נהגתי אחרת .סבור הייתי שמן חחכרח לנסות ולשתף את המוני עם התורה
בתהליך הנפשי אשר מצא את השלכתו באידיאולוגיה שלי .סבור הייתי שהמעשה
ההיםטורי־העולמי של ״העמדת האומה והארץ במצב של כוננות הדדית״ לא יצלה
מבלי לעצב מהדש את דמותם הרוחנית־הנפשית של ההמונים בהתאם לעידן ה
אמנציפציה הלאומית ,ולא יושגו הקרבנות העצומים שהיו דרושים לחצלחת המעשה
הזה .ואילו אהרמן התחיל בפשטות בעבודה המעשית ,בלכתו אחרי הוקיותו הפנימית
של מכלול טבעו .מצפה היה שחחוש הבריא שלו יתגלה ויתגבר בהדרגה גם אצל
ההמוגים ,ושהמםעל ,שחתחיל בו בכוה העזתו ,יושלם גם ללא אותו מעוף ,אשר
םוף־םוף אינו יכול לעלות אלא מתוך הזון היסטורי.
ובכן — הקים את ״המרכז הארצישראלי״ )£116 >161• £.2*1(135־26111;1־11£1ג;?31€51
0€1פ(^15ובו מצא מפלט כל מי שבתוך שורות האגודה דבק באורה ״הד־
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
צדדי״ בעבודה למען ארץ־ישראל .במרכז זה הוציא אהרמן את כל כוח העשייה
הכביר שלו ואת כל האופטימיות המבורכת שלו .בכך הסתכן בסיכון העצום של
הקוניונקטורה ,מעין שגעון החידוש החולף ,שהוא תמיד הכוח המניע את ההמון
שלא נתפש ברעיון תפישה נפשית־פנימית .לפיכך סבר וקיבל שהאגודה הרשמית,
לאמתו של דבר ,נתנה למרכז הארצישראלי רק לפעול את פעולותיו ,בעור שהיא
עצמה נהנתה מפירות מפעלו במשך פרק זמן ניכר .כך ניהל תעמולה עצומה תוך
חילוץ כשרונותיו הבלתי־רגילים ,בעוד שההמונים חשו מדי פעם בפעם שלמרות
הכל יחסה של האגודה לארץ ישראל סבל ,לכל הפחות —,מחוסר בחירות .בסופו של
דבר אנוס היה לדרבן עד בוש את האופטימיות שלו ,המבורכת כשלעצמה ,בכדי
לאפשר המשכת פעולתו .סוף מעשה :הוא הפך — שעיר לעזאזל להנהלה העליונה
של אגודת־ישראל ,הנהלה שלא הכירה את גודל אחריותה הגורלית בקנה־המידה
של ההיסטוריה .והוא — סבל — והתענה — ושתק— .
יבוא הזמן וההיסטוריה של האגודה תשפוט את שלמה אהרמן משפט צדק.
ל א ר ק בהפשטת בגדי קודש לבגדי ח ו ל של הכהן הגדול ביום הכפורים דרוש
קדוש ידים ורגלים? גם ה ה פ ש ט ה ה א ח ר ו נ ה של בגדי קודש לבגדי ח ו ל דורשת קדוש
ידים ורגלים בכלי שרת• כך נתנה צורה של עבודה גם ל א ו ת ה הפשטה א ח ר ו נ ה של
בגדי קודש המאפשרת לחזור לחיים היום־יומיים בבגדי חול* ״קדושא בתרא כי פשיט
בגדי קדש ולביש בגדי חולי )יומא לב ע״א(• יש לראות באן א ת רעיון ה ס י ו ם של היום
הגדול הזה י התוצאה ה א מ י ת י ת של העבודה במקדש יש למצוא א ח ר כ ן בהגשמה הרצויה
בחיים
מחוץ
למקדש ע״פ הרוח ששאבנו בבית
המקדש• מ ה שהושג בבגדי קודש
מ ח כ ה לתרגומו במעשים בבגדי חול•
פירוש הרב ש• ר• הירש לויקרא טז ,ד
48
www.daat.ac.il
הרב נתן אורטנר
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ ס ב ת שביעית -מ ש נ ת יוסף
מסכת שביעית והחונים עליה ו
א( פירוש הרא״ש השלם ,מוגה ומנופה ומסודר מחדש )נדפס בפעם הראשונה
והיחידה בשם ״פי שנים״ בשנת תצ״ה( ו
ב( שטות המפרשים — תמצית השיטות העולות מפירושי המפרשים במשנה,
בדמב״ם ובסוגיות הש״ם.
ג( תוספות אחרונים — שיטה מקובצת מספרי הראשונים והאחרונים ב
פירוש וביאור המשנה.
ד( משנת יוסף — חידושים וביאורים במשנה ומפרשיה ובסוגיות המסתעפות.
כל אלה מאת הרב יוסף ליברמן ,ירושלים .חלק א׳ )פרקים א—ג( ,חלק ב׳
)ד—ז( ,הלק ג׳ עומד להופיע אי״ה בקרוב.
את מהות הספרים אין צורך להציג בהרחבה ,לאחר שציטטנו את תורף השער
שלהם .פירושו של התוכן העשיר הוא שאם נאמר שלגבי ספר זה כי ״עדיין לא בא
כבושם הזה״ — לא תהא בכך פראזה מליצות בלבד ,אלא הגדרה קולעת וממצה .כי
עלינו להתבונן במאי קא עסקינן :משגיות של מסכת שביעית ,אשר סוגיות גמרא —
אין עליה ,ראשונים מפרשים — מועטים ביותר ,ועל אחת כמה וכמה שמפרשים
אחרונים ,ממצים ומקיפים על משניות א ל ו — אין; הן מפני שגמרא וראשונים אין
במקום והן בגלל התקופה הארוכה שעברה על מצות שביעית .בה היא לא נהגה כלל
מבחינה מעשית אם כי לא מבחינה הלכתית .ואף עתה כאשר גבורי כה עושי דברו,
ישובים חרדיים ובראשם קבוץ חפץ חיים ,החזירו עטרח ליושנח ובמסירות נפש
הנהיגו מחדש את קיומה של מצות השמיטה — עדיין מועט ,יחסית ,הלימוד והעיון
במסכת שביעית .למרות שתודעת מצות השמיטה כבר חדרה לחוגים דתיים רחבים
המקפידים על קיומה ,הרי אין הם מרבים ללמוד ולהתעמק במצוותיה וכפרטיה ,וכל
התנהגותם מבוססת על פסקי דינים קצרים וברורים על האסור והמותר .ברם ,מדוע
תהא מצוד .זו שונה מדעותיה אשר בדיניה מתעמקים רבים מישראל די בכל אתר
ואתר ? יש לתלות את הקולר בקושי בלימוד מסכת שביעית עקב חסרונם של מפרשים
ראשונים ואחרונים השופעים אור עליה כדוגמת המסכתות האחרות.
לכן אפריון נמטיה לאחד מיקרי קרתא דשופריא ,מחכמי ירושלים ,הרב יוסף
ליברמן שתוציא מתחת ידו דבר מתוקן לזיכוי הרבים שיוכלו בעטיו להתמסר ללימוד
מסכת שביעית .המחבר שליט״א עשה עבודה נאה ונפלאה ,מיוחדת במינה ,בםפחו
את המקומות השונים בש״ס הנוגעים לפרקי המסכתא ,על מפרשיהם השונים; ראשונים
ואחרונים — אל המסכת שלפנינו תוך בירורם וליבונם של הדברים מתוך סדר נאות
ומתקבל ,וכדברי שר התורה הגאב״ד מצ׳בין שליט״א בדברי הסכמתו :״מובטחני
כי יברכו על ספרו ברכת הנהגין״.
חשיבות גדולה נודעת לליקוט הנפלא ב״שיטות המפרשים״—השיטות השונות
בין הראשונים וחאחרונים בפירוש המשנה ,וב״תוםפות אחרונים״ — לקט תשוב
של דיוני האחרונים על דברי המשנה ועל דברי גדולי המפרשים בפירושיהם למשנה.
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שביעית
פירוש הראיש
^
פ ר ק ד׳
נט
שיטות המפרשים
מ ו ת ח לקוצצו .ואץ כאן משום הפשל הפרי שככר ראוי כמה יהא בזית .הר״ת מהר״י נמלכ״צ הר״ש הרא״ש הרע״נ
הרש״ס והפנ״מ פי' דאשאר שני שנוע קאי ומשום איסור
לאכילה .ומשום קוצץ אילנוש עונים ליכא אם הוא ממולה
בימים כלאמרינן כשוף ההוכל ]ב״ק צא :[:כמה יהא קציצת אילמת ןכלמשתע ננ״ק צא :דפריך ארנ דאתר ליקלא
כ ז י ת ולא יקוצנו .משום קיצץ אילנות טובים כזכתיב לטעין קנא אסור לתקצי׳ תזית דמתניתץ עיי״ש[ ,אנל לגני
שניעית אין ביעור כמה שיעשו
]לברים כ׳ י״ט[ כי ממנו האכל
המעשרות מותר לקוצצן .ל ה כ מ ן י יהא האילמת ,וכ״כ ה ת ו ס ׳ ) מ ר כ ו ת לו,(:
ואותו לא הכרות :רובע הקב•
יכ״מ מהרחנ״ם שהעתיק הו מ א
והא לאמרינן האי ליקלא ןעעין
ל מ נ ע ה ק נ ר ק נהל׳ חלכים )פ״ו
.
. ,
,1 . . . .״1,
קבא אשיר למקצייס בפי כמוכל
ה״ת( לגני קציצת אילמת ולא נהל׳
״ י ״*
י
בל
,
,
בנות
* י ו נ י ם ! כבה יהא נזץת .נ״ק צ־<* ע״נ :וובע .שמו״׳ לגני שניעית — .אך הגר׳׳א
בנות
מיי הלי הלכים פיו ה״ט:
נשנו׳׳א כ ת נ לקאי אילעיל לאתר
נזיתים השיעור משינצו ואמר מ נ ע ]וניאר הפאה״ש )ו׳ סקי״ז( דלשיטת הגר״א יש קולא לכשאין נץ שיהיה רונע זיתים
אין איסור קציצה נשניעית ,וכן נשאר אילנות א ס אינם עושים קב ,או להרא״ש לפי חשינותס ,אין איסור לקוצם
נשניעית ,ר ק לנשאר שנים כשלא טעין כשישרו מותר לקוצו א]> אם אינו מעולה נלמים ,ונשניעית ר ק כשגם מעולה
גלמים מ ס ף על לא מעין ק נ א מותר ,אנל אי טעין קנא לא מהני נשניעית מעולה נלמים ונכ״ת אסור עייש״ה[ ,וכן
מ
ת
י
י
ן
ש
]
ם
[
ש
מ
ז
ג
י
ח
א
ן
נ
ב
יי
ג
ד ח ש
ל
י
ק
צ
ן
׳
ן
ץ
ף
ב
ן
ש
מ
ע
ן
ן
מ
ל
י
א
ל
א
י
מ
ה
כ
ל
ל נ £י
ב :
,
לעת
תופשומ אחרונים
הפקר והן של בעלי* ואעיג ושביעית נוהגת בשל מאכל בהפר .כ מ ה י ה א ב ז י ת .כתב הרע־ב לאו אשביעית קאי אלא שיהא
ט י פ קודם סמדר לא קדשי מדין מאכל בהמד״ שאינו מיוהד
אסור לקוצצו מסוס קוצץ אילנות סונים ]ועיין בשיסות
לבהמד ,אלא לגדל ]ועיין בירר )פיו היו( הפגין של שביעית אין המפרשים ד־ד .כניה יהא בזית{ .שאש אמו עושה רובן אמו נקרא׳
שולקין אותן ופי׳ הפנים כחומרי כאבל בהמד״ המלקט{.
)קול הרסיז(
אילן מאבל ומותר לקוצצו.
)שס ,ייס כקכיא(
מס״כ הרעיב ולאו אזזביעית קאי ,לאילו בשביעית אף בפוען
ו כ ל .האילן כיון ש ב א ל ע ו נ ה ׳ ׳ מ מ ו ת ר לקוצצו .אעיג
פחות אכוו לקוצצו ,הוא לשני הפעמים שהזכיר הרעיב
שאס לא קצץ האילן היו הסירות ראויין להתגדל יותר ,לעיל ,יפשום הפסד סשיסא לאגור נש כפחות ,וגש משוש גול
אפיד .לא מחשבינן ליה כפפסיו סירות שביעית ,והא אם ירצה הרבים אסור .דהא חזי שיעור אסור עיין חו׳־מ )ריש סי׳ שניט(.
לתלוש השירות מיד לאחר שבאו לעונה״פ רשאי .ואית א״כ אבל בשאר שני שבוע לאסור משוס ואותו לא תכרות מותר באמו
הויל נסי להתיר לקצוץ את התאנה לאחר שהזריחו פניי והגפן סוען רובע ]אף שאינו מעולה בדמים למיס[ משום דאין כדאי
משהביא בוסר שלה מים וכוי .שהרי מותרין כל הגי בתלישה
הסירהא שיסריח בו ,וכמו אם מעולה בדמים לעציש וסותר.
)כלעיל פ י ו ח• מ׳א וייל וביז שלא הגיעו הפירות לעונהיפ
)זנרון •וזזדא(
אכתי רפיא אגופא ואילן קדושת שביעית כדי לקדש סירותיו ]האי בנא דכפר .יהא בזית לאו אשביעית קאי ואפיה תניא הבא{,
תוספת קרושה המדע להן בשיעור עונהימ ,וכשהגיעו לעונהימ
נבית זיח
עייל ואיידי ראיירי בקציצת האילן תניי׳ זזכא.
נאכלין אפילו ן״י כבישה ושליקה ואפילו בבית ,משא׳יב קווס לכאורה אין וין זה שייך לשביעית כלל ,ולמה שנאו כאן ,אל*
דונהימ ,וכיון שיש לו לאילן דין קדושת שביעית לשום ובר הרי
כיון ולפני זה תני הילכתא ושביעית דבל אילן שבא
הוא אסור בקציצה .ובן פירש הרפביס )הל׳ שפויי פיה הייז( לעונת המעשרות מותר לקוצצו ,אשר עיז קשה קושיית התום׳
הסעם שסותר לקוץ אילן שהגיעו סירותיו לעונהימ שהרי הוציא )ברכות לו (:הא בלא-ה אסור לקוצצו משוס בל תשחית ,והתירוץ
סירותיו ובסל וין שביעית מפנו.
)אסינת •וסן( הוא ויש אופנים ושרי כגון ולא כעין קבא וכדומה ,לכן המשנה
געצמד.
כמוכת יוסף
לקוצצו ,ולא משום הפשל כפירות ,אלא כאישור הוא כל
כאילן עצמו ,וא׳׳כ שפיר בעינן גם בשביעית שיממון רוב
כקב זיתים ,והה״ר ק נ א המרים ,לכשאינו טוען כשיעורו
בשאר השנים אינו נחשב אילן פרי ]כמש׳יכ הרמ׳׳ז המיבא
גתו׳׳א ל״ה כמה יהא בזית[ ,אלא הוא כשרק שמותר לקוצצו.
אלא
ר
מ
לבזה עליין לא זכינו להבין לברי כגר׳׳א ז״ל ,להרי
מ
•היא פירש לטעמא למהניתין משוס ללאכלה אמי
^
'
ג
א
ן
ל
א
ל
ה
ס
ש
י
ן
ו
א
פ
פ
״
כ
מ
פ
ל
2
ח
י
ת
י
ס
ה י י < י
רובע הקב ,ואמאי הא גם בפמות הרי הוא מפשיל
פימת שביעית ,וזיתים משיניצו היינו בושר כמבואר בש״ש
)ברכות לו :ופשהיס נג (.לומיא לגפנים משיגריעו ,ושפיר
איה ביה משים לאכלה ולא להפשר אף בפמות מרובע,
וה׳ יאיר עיני.
לב( כמה יהא בזית.
כתב
הרש׳׳ס ומשער הנא בזית משום להשיב ליה בא״י
ו נ ר מכ״ל ,וגס בז׳ מינים הזית הוא ראשון לאדן
בשרא וגפן הוא שלישי לאלץ קמא )עיין ברכוש מא,(:
ואע״ג ללפמ״ש הרא״ש בנ״ק )צא (:לגפן שיכולו בכל
שהוא לאיסור קציצה ,וא״כ לכאורה השיב מזית והו״ל
לתנא לשער ביה ,התם לאו משום משיכותיה שיעורו נכ״ש
אלא משום לקורותיו אינם משובים לבנין כלל כמ״ש
י'?:
^ י ״ ^ י 1י ל
^ ו״ר^כ״שפרי״ז
הבל אני צריך ,מ״מ כנאה זו לא שוס יותר מכ״ש פימת!.
ויש לי מקום עיון בתום׳ )ברכוש לו (:שהקשו אמתניתין
לנלא שביעית נמי תיפוק ליה לאשור משום לא
השהית ,ותירצו ללא טעין קבא א״נ למעולה בלמים
לקורות ,לאז לא שייך לא השמית ומיהו משוס שביעית
איכא עיי״ש .וללברי הרא״ש הנ״ל לבגפנים שיעורן בכל
שהיא א׳׳א לתרץ ללא עעין כשיעורו ,להא רק כשאינו
טעון כלום מותר לקוצצו משוס לא השמית ,והתנא יכיב
שימן הגפנים משיגריעו ,הרי לנען עושה פרי עםקינן,
וכל לעושה כל שהוא הרי אשור משום לא השחית ,ואשור
גס
מסכת שביעית — משנת יוסף )םוף פרק ד׳(
50
www.daat.ac.il
י
5
^
^
£
אתר דעת -מכללת הרצוג
נשתדל במסגרת מאמר זה לסקור בקצרה כמה נושאים בהם דן המחבר בספריו,
כדוגמה מסוימת לכל מהותו של הספר ,צורתו ואפיו.
אחד הדברים הראשונים הנידונים בספר שלפנינו ,הוא ענין תוספת שביעית;
האם מותר לעבוד את האדמה עד כניסת יום טוב של ראש השנה השביעית ממש או
שיש להפסיק מעט קודם .נושא זה קשור לפרק הראשון של המסכתא .אמנם איסור
מלאכת קרקע שלושים יום קודם לשביעית אינו נוהג בזמן הזה ,כי דין זה נובע,
למסקנת הגמרא ,מהלכה למשה׳ מסיני שנאמרה רק לזמן שבית המקדש קיים .ואף
את ״איסור שני פרקים״ מדרבנן—,שדח לבן מפסח ושדה אילן מעצרת —,ביטלו
רבן גמליאל ובית דינו .אבל בכל זאת יש מקום לדון אם כיוס נוהג בשביעית הדין
הכללי של תוספת השייך בימים ובחגים שישנה בהם קדושה; שבת ויום טוב
שלדעת רבים מן הפוסקים חייבים בה בתוספת וכן להלכה בשולחן ערוך אורח חיים
סי׳ רס״א ם״ב ,ולדברי ה״מגן אברהם״ )שם( ,החיוב מן התורה )דלא כהרמב״ם
דם״ל דאף מדרבנן אין היוב של תוספת שבת ויו״ט ביום כפור ,וכבר האריכו ה
מפרשים בביאור מקור טעמו(.
ג
הרב המחבר ב״שיטות המפרשים״ )עמ׳ כ ט — ל א ( ו״תוםפות אחרונים״ )עמ׳
לב—לד( מביא את השיטות השונות בנידון .התוספות במועד קטן ד׳ סוברים דודאי
שייך דין תוספת לגבי מצות שביעית ,ואף שמובא שרבן גמליאל ובית דינו התירו
לחרוש עד ר א ש השנה ,בכל זאת פורתא צריך להוסיף א ל א דההוא פורתא ל א קא
חשיב .לעומת זאת דעת התוספות ב ר א ש השנה ט׳ שכוונת ר ב ן גמליאל היא ב א מ ת
עד ראש ה ש נ ה מ מ ש ,א ל א דר״ג לית ל י ה ל א תוספת ש ב ת ויו״ט ולא תוספת שביעית,
וכן דעת הריטב״א במועד ק ט ן שם.
בנקודה זו מובאים דברי השו״ת המדת שלמה באו״ח והמצפה איתן במועד קטן
שם ,המסבירים מדוע מסיקים התוספות במועד קטן דתוםפת שייכת גם בשביעית
כמו ש ב ת ; הלא מצד תוספת יו״ט של יום א׳ דראש השנה ,תייבים בתוספת ,אף אם
לא נאמר שלנלמד דין תוספת של שביעית מזה של שבת ויו״ט .בספרים הנ״ל מתרצים
שמצד יום טוב אסורה מלאכת מחשבת דוקא אבל לא כך בשביעית ,ולכן ביו״ט
מותרת מלאכה שאין צריכה לגופה ]אליבא דרבי שמעון — מן התורה[ מטעם דלא
הוי מלאכת מ ח ש ב ת — כדברי התום׳ במועד קטן י״ג— וה״ה לגבי מקלקל דבשבת
מותר מן התורה כיון דבעיבן מלאכת מחשבת כדמוכח בחגיגה ,אבל בשביעית יהא
אסור בכל אופן כיון דלא בעינן בה מלאכת מחשבת .לפי זה ישגה 1פקא מינה
גדולה אם יש חיוב בתוספת רק מטעם תוספת יו״ט—שהרי אן מלאכה שא״צ לגופה
ומקלקל מותר מ ה ״ ת — לבין אם יש היוב של תוספת שביעית לכשעצמה .
2
1
על היתד זה של ד״ג ובית דינו נתפרסמו שבי מאמריה מקיפים ב״המעין״ כדך ה׳,
גליונות ב׳ ודי.
2
דאה בדש״י שבת ל א :דס״ל כן מדכתב דלרבי יהודה חייב במלאכה שא״צ לגופה דמכוין
דצדיך לדבר אהד ,הוי צריכה לגופה״ משמע דטעמו של דבי שמעון דפוטר משום דל״ה
מלאכת מחשבת .אבל מתום׳ ב״ק ל״ה לא משמע הכי ,דכתבו בהד תירוצא דאף דבמקלקל
בחבורה לר״ש דפטור ,לא בעינן מלאכת מחשבת ,בכ״ז צריכה לגופה בעינן ,משמע
דהא דמלאכה דא״צ לגופה פטור אינו מטעם מלאכת מחשבת .עכ״פ אף לשיטה זו ,עצם
ההילוק בין שביעית לשבת נכון הוא ,דהא דבעינן צריכה לגופה ,משום דצדיך להיות
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לעומת זה מובאת שיטת המהרי״ל דביום טוב של ד״ה אין דין תוספת ]וברור
כי לפי״ז תתישב תמיהת החמדת שלמה והמצפה איתן הנ״ל[ .בעל שו״ת ״שואל
ומשיב״ הסביר דבריו שהטעם הוא דאין רצון הקב״ה שיתחיל הדין עוד טרם ראש
השנה )אבל בעל ״שואל ומשיב״ אינו סובר כמד״רי״ל ,והמחבר דנן רוצה לישב
דאף המהרי״ל אין כוונתו דאין כלל דין תוספת יו״ט בראש השנה אלא דר״ל דלא
יוסיף בעוד היום גדול ,פי׳ מפלג המנחה כבכל שבת ויו״ט(.
בענין שיעור התוספת ב ש ב ת — ולפי שעור זה יהא בשביעית גם בזמן הזה
לסוברים דאף בה נוהג תוספת — מביא המחבר בשם הרא״ש ביומא ובברכות ,וכן
תוספות בביצה ,דלא נתברר שיעורו ,ואף שאין שיעורו בכל דהו ,בכל זאת הוא
מעט ,כלומר ,כמה רגעים קודם בין השמשות.
וכאן יש להעיר על המובאה בנידון זח .לאחר ציון השיטות הנ״ל ,מוסיף המחבר
)שיטות המפרשים עמ׳ ל( ״אך המשנה ברורה )בסי׳ רם״א םקכ״ב( כתב בשם החיי
אדם דשיעור תוספת ביחד עם בין השמשות עולה כמעט חצי שעה ]״לפי״ז התוספת
היא כרבע שעה לפני השקיעה״ — זו הוספת המחבר דנן ואינו לשון המשנה ברורה[
והמשנה ברורה )בם״ק כ״ג( מסיק דמי שמחמיר על עצמו ופורש ממלאכה הצי שעה
או עכ״פ שליש שעה קודם השקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי שיטת כל ה
ראשונים״.
ובזה לא דק פורתא .דבכתבו אף המשנה ברורה כתב וכו ,משמע דכוונתו לומר
שהמ״ב סובר ע״פ דברי החיי אדם ששעור תוספת אינו שיעור של כמה רגעים כדברי
הראשונים הנ״ל אלא כרבע שעה ,וזה אינו דשפתי המ״ב ברור מללו דהוא הולך
בשיטת הראשונים הנ״ל ,דהוא עצמו כתב שם ״ולא סגי בהוספה כ״ש אלא שצריך
קצת יותר״ ,ז.א .ממש כדברי הראשונים .כוונת המשנה ברורה דמאחר דדין תוספת
הוא בזמן שהוא ודאי יום ,א״כ מכיון ששיטת היראים היא שבעת השקיעה ]השקיעה
שלנו שהשמש מתכסית מעינינו שהיא שקיעה ראשונה לשיטת ר״ת[ הוא ודאי לילה,
וזמן בין השמשות הוא קודם השקיעה ,וישנן גם שיטות שמיל הוא כ״ד רגעים ולפי זה
ג׳ רבעי מיל )שהוא שיעור בין השמשות( הוא י״ח רגעים; •הרי כדי לצאת דין
תוספת שהוא כמה רגעים בלבד ,אליבא דכל השיטות הללו ,רצוי להפסיק במלאכת
חצי שעה או עכ״פ שליש שעה קודם השקיעה )כך מתבאר מדברי המ״ב עצמו ושער
הציון שם( ,למרות שעיקר שיעור התוספת הוא כמה רגעים בלבד.
לעומת זה מובא ב״שיטות המפרשים״)עמ׳ כט( בשם הד״ש סירליאו דבשביעית
צריך להוסיף יום אחד ,ולא םגי בכמה רגעים ,והמחבר מוסיף ״ויש לעיין מלשון
הר״ש סירליאו לקמן פ״ב מ״ו שכתב דלא שרי גמליאל אלא לחרוש ער שעה אחת
קמי שביעית ,עכ״ל״ .כלומר ,שם כתב שעה אחת ולא יום אחד .ונלע״ד לישב הסתירה
בלשון זח; שיעור תוספת שבת ויו״ט וכן תוספת שביעית לסוברים דנוהגת ]לא
דין תוספת ל׳ יום מהללמ״ם בזמן הבית[ לא נאמר בתורה במפורש .לא עצם השיעור
ולא הזמן ממתי יכול אדם לקבל על עצמו קדושת שבת ויו״ט .וצריך לומר דזה נמסר
,
דומה למשכן ,בכוונת המלאכה וצרכה ,וכ״ז שייד דק במלאכת שבת ולא בשביעית שאינה
נלמדת מן המשכן .וכדי שלא יסתרו התום׳ במו״ק ובב״ק ודאפושי פלוגתא לא מפשיגן,
י״ל דגם כוונת התום׳ במו״ק לאו דוקא למלאכת מחשבת אלא דצדיד שיהא דומיא
דמלאכת המשכן ,כשם דבעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן ,ודוחק מעט.
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
3
לחכמים שהם יקבעו את השיעורים ,ולפי קביעתם יהא לזה דין תורה .הם קבעו שבשבת
ויו״ט אפשר לקבל התוספת מפלג חמנחה ,וכי השיעור המינימלי שחייבים לקבל על
עצמם הוא כמה רגעים בלבד .והנה ,מספר מלאכות שבת הוא ל״ט ועוסקים בחלק
מהן עד כניסת השבת ,ואם מפסיקים מפלג המנחה ,ואפילו כמה דקות לפני השקיעה,
נראה וניכר שמוסיף לכבוד שבת .אבל לא כך בשביעית שרק מלאכת קרקע אסור,
ומפלג המנהה כבר אין עושים מלאכה מצד ערב יום טוב ]אף דזה רק מדרבנן ,אבל
עכ״פ פורשים ממלאכה[ ולכן אם יקבעו הכמים דתוםפת היא מפלג המנחה ,לא
תהא ניכרת התוספת ,לכן קבעו דהשיעור הוא יום אחד ,כלומר ,שבערב שביעית
לא יעבדו כלל ובזה תהא ניכרת התוספת ,דכיון שכבר מפסיקים זמן רב מוקדם מבכל
יום ,אם יקדימו עוד כמה רגעים ,לא יהא ניכר שהתוספת בגלל שביעית ,ולכן קבעו
תוספת של יום אחד ,לפי הסבר זה אין סתירה בדברי הר״ש סירליאו ,דב״שעה
אחת״ ו״יום אחד״ לדבר אחד נתכוין ,דדין תוספת הוא שעה אחת ,כלומר זמן מסוים
לפני העיקר ,שבו תהא ניכרת התוספת .ולכן בשביעית קבעו דהשעה אחת ,פי׳ דזמן
זה ,הוא יום אחד ,דהרי בפחות משיעור זה לא ניכר התוספת ,
4
5
6
אגב ,על דברי הרש״ס הללו מביא המחבר דנן את דברי קונ׳ ישועת הארץ
)כרם ציון ,הלק ד( המסביר כיצד הוכיה הרש״ם את דינו דתוספת הוא יום אחד מדברי
התוס׳ במו״ק ד׳ הנ״ל אף דשם כתוב פורתא ,ותו לא ,אלא דחכרחו הוא מצד הקושיא
הנ״ל )מובא בשם חחמדת שלמה והמצפה איתן לעיל( הרי קיימת תוספת מטעם יו״ט
של ר״ה ,וצ״ל דמצד ר״ה םגי ליה בכל שהוא ,פי׳ במעט ,בעוד שמצד שביעית צריך
יום אחד ,ולזה כוונת התום׳ ״פורתא״ שכוונת ר״ג דמותר להרוש עד ד״ה ,זה מלבד
היום אחד ,כלומר של ערב ד״ה.
אחרי כן אומר מחברנו סברה חדשה — להלכה ולא למעשה — באמרו שכן מובא
ב״כרם ציון״ )חלק י״ב( ,דהשאלה אם שייר תוספת בשביעית—כמו ב ש ב ת — ז ה
רק להוה אמינא במו״ק דחטעם שר״ג התיר לחרוש עד ד״ה זה מטעם שנלמד משבת,
אבל למםקנא שם שזה הללמ״ם לזמן הבית בלבד ,א״כ בזה״ז אין דין תוספת כלל
3
4
5
6
ומציגו כהאי גוונא בכמה מקומות* דאה במו״ק י״א ,ברש״י ותום׳ שם לגבי מלאכת
הוה״מ ,בקידושין י״א ,ברש״י ותום׳ שם לגבי שבועת הדייגין שתי כסף ,בריטב״א יבמות
פ״ח לגבי ע״א במיתה דגאמן מה״ת ,עי״ש.
המקבל עליו שבת מפלג המנחה ,אי כל הזמן הוי דין שבת מדאורייתא ,י״ל דאף בכה״ג
רק פורתא הוא מה״ת והשאר דק מדרבנן ,דכן פירש ה״מחצית השקל״ ב״מגן אברהם״
סי׳ דנ״ג ס׳׳ו כ״ו ובסי׳ דס״ז סק״א ,והביא שם דהר״י בברכות פ״ד כתב זאת בדרך
אפשר בשם הר״י מאורלינש ,הביאם גם ה״דעת תורה״ לגאון מברעזאן סי׳ רם״א ם״ב.
ראה באו״ח סי׳ רנ״א ודנ״ו במג״א ובמחה״ש שם ממתי אסור לעשות מלאכה בע״ש;
מנהה גדולה או קטנה ,ואם איכא הילוק בין פרקמטיא לעבודה בשדה דבזה מקדימים
לבטל כבד בתקיעה ראשונה.
ודוהק לומר טעמו של הקונ׳ ישועת הארץ שהביא מחברנו ״וטעמו נראה משום דבציד
מיומא לא מיקרי תוספת לגבי שנה״ .כי באם לגבי שבת צריך שעה ורבע )מפלג המנחה(
א״כ מדוע לגבי שנה די יום אחד .אדרבה ,מצינו ב״דרבי משה״ טור או״ח סי׳ רם״א
ם״ק א )וכן ב״דעת תודה״ או״ח סי׳ דס״א בשם הירושלמי( שצריך בשבת להוסיף ב׳
שעות כמו תוספת שביעית דהוי שלושים יום חלק י״ב בשנה״)לפי ההלמ״ם בזמן הבית(,
הדי דנלמד שיעור התוספות לפי היחס ]ומה שכ׳ ב׳ שעות עיין בסי׳ דס״א במג״א סק״ט
ובמחה״ש שם שאין זה סותר לשעור תוספת שבת מפלג המנחה[.
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן פסק הרמב״ם שלא הביא דין תוספת פורתא של שביעית בזה״ז )תוספות
אחרונים ,עמ׳ לד(.
והנה בחידוש זה יש לדון .אמנם המרדכי בפ״ב דמגילה פסק דתוםפת שבת הוא
רק מדרבנן ולא מה״ת כיון דבזה״ז אין תוספת בשביעית; כלומר ,דחוא ס״ל דדין
תוספת שבת נלמד משביעית ,וכיום אין כלל תוספת בשביעית ,משמע דאף פורתא לא.
אבל איתא בתום׳ ר״ה ט׳ דלמ״ד שמיטה בזה״ז מה״ת י״ל דקראי דר״ע בחריש
ובקציר לגבי תוספת צריכים לזד״׳׳ז דאין הלכתא; משמע דאף למסקנה דאיכא הללמ״ם
לגבי תוספת ל׳ יום יש דין תוספת מח״ת ,לפחות פורתא .ונוסף לזה ,הרי זה רק אם
נאמר שבשבת ויו״ט אין דין תוספת ,אבל לדידן דפםקינן דיש תוספת שבת מה״ת,
מדוע לא נילף שביעית משבת .וכי הא דילפינן שביעית משבת או לא תליא בהו״א
ובמסקנה במו״ק י דיהוי הגמרא המביא לידי התירוץ של הלכתא ,היא מסיבה אחרת,
עיי״ש ,ולא מפני שאי אפשר ללמד שביעית משבת .ומהרמב״ם אין ראיה שהרי הוא
פסק גם בשבת שאין דין תוספת אף מדרבנן ,א״כ ה״ד ,בשביעית דלא .אך לדידן ,אין
כל הכרה לזה דאין דין תוספת פורתא בשביעית מה״ת למ״ד שביעית בזה״ז מה״ת,
או מדרבנן לסוברים דשביעית בזה״ז דרבנן] .ההלכה של ל׳ יום קודם ר״ה שנאמרה
לזמן הבית ,היתד! הלכה נוספת לתוספת פורתא של שביעית שלא בזמן הבית )באופן
שלכו״ע נוהג מה״ת כגון שרוב יושביה עליה([.
ובמקום אחר המשיך המהבר דנן לברר השיטות בנוגע לתוספת שביעית שלאהר
שביעית די״ל דבזה כו״ע יודו דגם בזה״ז איכא דין תוספת ,וכדרכו הברורה הביא
גם בזה את מכלול השיטות הסובבות ענין זח .וכן במחלוקת הראשונים אם דין
תוספת הנלמד מ״בחריש ובקציר״ קאי רק על חרישה וקצירה ,או גם שאר המלאכות,
וישוב קושיות חאחרונים בנוגע לזה ,כגון :לסוברים דלא כל מלאכות שביעית נאסרו,
כיצד לומד ר״ע מזח דין תוספת שבת על כל חמלאכות ,דלמא רק על חרישה וקצירה
קאי ,והביא שם סברות האחרונים לחלק בין שבת לשביעית אף שנלמדים זח מזה.
בפ״ב מ״ו מביא המחבר ב״תוםפות אהרונים״)עמ׳ קלז-קלה( את השאלה אם ב
שביעית חייבים גם על הקליטה באדמה מלבד הזריעה .הוא מביא את דברי ה״מנהת
הנוך״ בנידון שזריעה בשביעית ובשבת הייבים תיכף כאשר מנפץ את הזרע ע״ג
הקרקע אף דהוי כמונה בכדא דזה מיקרי זורע )משא״כ מבשל דלא מיקרי כן עד
שנתבשל( דרק לגבי כלאים אמרינן דהפירות נאסרים רק בהשרשה .ואם יקה את
הזרע ,אחרי שזרעו באדמה לפני שנקלט בה ,יהא חייב בשביעית ובשבת .אלא שב
שביעית יהא הייב גם על עצם הקליטה ,ואם יתרו בו אחר הזריעה ,פעם נוספת,
שיטול את הזרע ,והוא ישאירו באדמה ,יעבור ב׳ איסורים על הזריעה ועל הקליטה,
משא״כ בשבת דיהא הייב רק על הזריעה .והחילוק — אומר המנ״ה — שבשבת מותר
לעשות מלאכה מבעוד יום ,שתגמד בשבת ,משא״כ בשביעית ,כי בשבת אין אסור
שהמלאכה תעשה אלא שהאדם לא יעשה בשבת את פעולת האסור; משא״כ בשביעית
שביתת שדהו הרי זה כשביתת בהמתו ,דאף שאינו עושה מלאכה ,הוא מצווה שבהמתו
לא תעשה מלאכה ,וכן בשביעית ,דמלבד דרמיא עליו לאו דלא תזרע ,הוא תייב
לראות ששדהו תשבות )לדעת כמה פוסקים( ,ואם הזרע נקלט בשביעית ,הרי הוא
עובר על עשה של ״ושבתה הארץ״.
)ובמקום אחר כתב הכ)נ״ה עפ״י סברה זו דאמירה לעכו״ם בשביעית ,הוא איסור
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תורה ,מצד העשה של ״ושבתה הארץ׳ /דםוף סוף הארץ אינה שובתת .דבר זה
מובא גם בספר שלפנינו )עמ׳ לג( ,בתוך דברי המקדש דוד ,המישב את הקושיא
שציטטנו מקודם ,בענין תוספת ,דלמה לי היוב תוספת שביעית )בדברי התום׳ במו״ק(,
תיפוק ליה מצד תוספת יו״ ט של ר״ה ,ותירץ דנ״מ לגבי אמירה לעכו״ם באותה שעה
דאי מטעם שביעית הוי איסור תורה ,משא״כ מטעם יו״ט אין על זה איסור תורה
כלל י(.
על ראית המנ״ה דעל קליטה הייבים מהא דתנן אין נוטעין ערב שביעית וכו׳
ואם נטע יעקור )פרק ב משנה ו( ,אומר מחברנו דאולי יש לדחות די״ל דהעקירה היא
מטעם דמונין ,״דכיוון דישראל מונין לשביעית חייב לעקור בשביעית אפילו שוגג״,
ע״ש.
עפי״ד המנ״ח חנ״ל אומר ה״משנת יוסף״)עמ׳ קמ( הסבר במחלוקת רש״י ור״ת
אם יש איסור בנקלט בתוספת שביעית )דבר דומה מביא גם בשם ה״מקדש דוד״(.
די״ל דעשה ״ושבתה הארץ״ איתא רק בשביעית עצמה ולא בתוספת שביעית ,לרבי
עקיבא ת ל מ ד מ״בחריש ובקציר תשבות״ ,משמע דהאסור רק עליו ,דחוא חייב לשבות,
ואף לרבי ישמעאל דישנה הללמ״ם יש לומר דההלכה נאמרה רק אחיוב דגברא.
וא״כ נ״מ בזה תהא לגבי איסור קליטה בתוספת שביעית דכל אסורו מצד ״ושבתה
הארץ״ ,דאי נימא דבתוספת שביעית ליכא עשה זה ,לא יהא בה איסור קליטה ,ובזה
פליגי רש״י ור״ת .
8
כן דן המחבר ב״תוםפות אחרונים״)עמ׳ קמו—קמז( בנטע בשביעית ,אם אסורים
הפירות משום ״לא תאכל כל תועבה״ ,כמו בזרע בשביעית ,שהרי הנטיעה נעשתה
באסור ,ודמיא לכלאי הכרם דאילולא הפסוק ״פן תקדש המלאה״ הוי אםרינן הפירות
מ״לא תאכל כל תועבח״ ,ולא דמיא לחורש בשור וחמור דהפירות מותרים כיון דלא
אוכל ההרישה עצמה אלא הבא ממגד) .חולין קט״ו( ,משא״כ כאן שכל גידולם ויניקתם
מעץ שנטוע באיסור ,או דילמא דוקא בזריעה זו שנעשה איסור בגרעיניהם ,אסורים
הירקות ,ודמיא לבשר וחלב דבחם נעשה האיסור ,וה״ה בכלאי הכרם שהאילן כל
שעה עומד באיסור; משא״כ בשביעית ,שכל השאלה לאחר שנות ערלה ,א״כ פשה
לה יניקת האיסור .ומביא הסבר ה״כתב סופר״ בתום׳ דאיסור ״לא תאכל כל תועבה״
שייר רק בניכר טעם התועבה כפירות ,ולכן במבשל בשבת זה לא שייך ,והוא הדין
בנוטע בשביעית דל״ש איסור זה לפי סברה זו.
7
8
דאה בחת״ם או״ח סי׳ פ״ד דהביא בשם ה״בית מאיד״ דאף בכה״ג שנאמד יש שליח
לדבר עבירה הרי בשלחו את השליח לחלל שבת ,יפטר המשלם שהתודה רצתה שהאדם
ינוח והדי הוא נח אף שהפעולה מתייחסת אליו.
לכאורה י״ל דכ״ז דק לגבי תוספת ל׳ יום )בזמן הבית מהללמ״ס( דלגבה יש לדון אם
דינה בשביעית ממש או דרק הל בה חיוב אגברא ,אבל בזה״ז דליכא תוספת ל׳^ים,
יש לומר דתוספת שביעית כתוספת שבת ,והרי בה יתכן שינהג דוקא העשה של ו״שבתה
הארץ״ ,ויהיו הייבים על קליטה דכיון דנלמד משבת ,והדי בתוספת שבת מצווים על עשה
של ״תשבות״ )ולא לאו וחיוב תטאת( ]דאה במ״ב או״ח דס״א[ ,א״כ ה״ה בשביעית,
דבתוםפת הייבים דק על ד״ושבתה״ ,אף בזמן הבית׳ אד י״ל דלסוברים דבתוספת אין
היוב על קליטה ,בכל זאת כל סמוך לד״ה )ולד״ש םידיליאו כל ערב ד״ה ,דאה לעיל(
כאשר הל החיוב הכללי של תוססת ,יהא חייב על קליטה ]ואולי בזמן שנוהג תוספת ל׳
יום אין הדין הכללי של תוססת ,ויש לדון בזה ואכמ״ל[.
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בכרך ב׳ תופסת מקום נרחב המשנה הראשונה בפרק ף :שלש ארצות לשביעית,
כל שהחזיקו עולי בבל בארץ ישראל ועד כזיב ,לא נאכל ולא נעבד .וכל שהחזיקו
עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ,נאכל אבל לא נעבד ,מן הנהר ומאמנה
לפנים נאכל ונעבד.
כדרכו של המחבר ,מובאות כאן כל השיטות וההסברים בענין לפיהם מוסברים
חילוקי הדינים; קדושה ראשונה של עולי מצרים שבאה ע״י כיבוש ,בוטלה ע״י
כיבוש נבוכדנצר ,בעוד שקדושה שניה שבאח ע״י חזקה אינה בטלה ע״י כיבוש,
על כן לא בטלה ע״י הכיבוש בעת הורבן בית שני ,וכתוצאה מזה חילוקי הדינים
במשנה הנ״ל)ראה שם בארוכה הסברים השובים וברורים(.
לשם הבנת הדברים על בורים ,כולל הגבולות המוזכרים במשנה ,מהותם
צורתם וכדומה ,צירף המחבר קונטרס מיוחד בשם ״ביאור גבולות הארץ״ ,ובו ביאור
נרחב על גבולות הארץ שהובטהו ע״י הקב״ה לישראל ,לפי השיטות השונות בענין,
המובאות בספרי המפרשים היסודיים .לזה מצורפים כל פרטי הדברים אודות כבוש
עולי מצרים ,בבל וכר .ואחרון אחרון חביב :צורפה כאן מפה מרהיבת עין ,של ארץ
ישראל — מעשה ידי המחבר ד נ ן — ובה הגבולות המדויקים של השיטות השונות
יהכיבושים השונים ,כשההבדלים ברורים ובולטים לעין.
במשנה הסמוכה :עושים בתלוש בסוריה ,מקיף המחבר את ענין סוריה שהיא
כבוש יחיד; השיטות השונות בהגדרת כיבוש יחיד וחםברן .א( מפני שחיברה דוד —
את סוריה — לקדושת א״י ,שלא עפ״י הדיבור .ב( שהיה בלא ששים ריבוא .ג( שכבשה
דוד לצרכו .ד( מפני שדוד כבשה לפני שכבש את כל ארץ ישראל .הסבר נאה ב
מחלוקת התוספות והרמב״ם בנידון ,ניתן ב״משנת יוסף״)עמ׳ קמב(; דלהרמב״ם
דוקא כל ישראל ברשות בי״ד הגדול יכולים להוסיף על א״י לאחר שכבשו את כולה
במסגרת גבולות התורה ,בעוד שלתוםפות הרי במקרה כזה אף יחיד הכובש שעל
אדמח מחוץ לגבולות הארץ ,יכול לצרפו לקדושת א״י .מחלוקתם מוסברת בשאלה
אי תנאי הכיבוש )כל ישראל ,בי״ד ומלך וכר( הם תנאים בכיבוש דרק כך מועיל
הכיבוש ,או שהם תנאים במלחמה ,וא״כ אף שהם לא היו כסדר הראוי ,הועיל הכיבוש.
**
אלה היו דוגמאות חלקיות ,מפה ושם ,כדי להדגים את ההיקף והצורה של ה
ספרים שלפנינו ואת התרומה החשובה שהם תורמים להבנה המעמיקה והחודרת
של סוגיות ״שביעית״ כשהן נלמדות בעזרתם של ההוספות והחידושים העוטרים
את מסכת שביעית שלפנינו.
ברכתנו כי חמחבר יזכה בקרוב להוציא בעזד״״י את הכרך השלישי וחאחרון של
מסכת שביעית ,כדי שתהא בידי לומדי ״שביעית״ ומקיימיה יצירה שלימה.
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יצח5ן.שטרן
״הגאון החס<ד ממלנא״ לד״ בצלאל לנדה
הגאון ההסיד מווילנא< זה ספד תולדות רבינו אליהו זצ״ל הוא הגד״א,
דדך הייו ופעלו לדורו ולדורות ,מאת בצלאל לנתי ,הוצאת ״אושא׳׳
ירושלים ,תשבה.
רבי חיים מוולאזין ,כשדיבר מרבו הגדול
הגר״א כותב :״לבי .יהגה אימה מדי דברי
בו״״ ,ולכן מובן מאליו שאין זה תפקיד
קל כלל ,להעריך ״דרך חייו ופעלו של ה־
גר״א לדורו ולדורות״ .ועל אחת כמה שאין
זה מן הדברים הקלים לבן דורנו.
״הגאון״
״אחד היה האדם הגדול ,אשר כמוהו
לא נהיתה כמה וכמח דורות שלפניו״ ,כך
מגדיר ר׳ חיים את רבו ,ואכן עוד בהייו
הוכר י מעמדו המיוחד של הגאון ,שזכח
לתואר שלא זכו בו מאז שפסקה הגאונות
בישראל ,שאם יאמר אדם סתם ״הגאון״
בהא הידועה ,מיד יבינו שעל רבינו אליהו
מווילנא הכוונה.
;
התואר ״גאון״ הפך לשם עצמי משמו,
ובין אם נוקבים בשמו הפרטי מצמידים
אליו א ת התואר ,״הגאון רבינו אליהו״,
או בקיצור ״הגר״א״ ,ובין שמכנים אותו
אגב עירו מצרפים התואר אליו ״הגאון
מווילנא״.
״החפיד״
נוסף לתואר גאון שזכה בו ,מאות בשנים
לאחר שפסקה הגאונות בישראל ,זכה גם
בתואר ״חסיד״ ,ואין זה תואר קל כפי
שנדמה בימינו .כי כשם שאת התויאר גאון
קיבל הודות להיותו באמת ״גאון התורה״,
* כל הציטטות מהגר״א ותלמידיו שבמאמר
זה לקוחים מהספר ״הגאון •החסיד מווילגא״,
ושם ימצא הקורא מקום מוצאם.
כן גם תואר חסיד זכה בהיותו ״החסיד
האמיתי״ ,וכפי שר׳ חיים מוולאזין מספר
על עוצם חסידותו של רבו ,״שהיה מוכן
לעשות ולקיים בזריזות נפלאה וקדושה
•יתירה ,כל ההומרות ומילי ד ח ס י ד ו ת
הנזכרים בדבריהם •הקדושים ,בכל פרטיהם
ודקדוקיהם וכוונותיהם אין להעריך״ ,ור׳
ישראל משקלוב מציין שהגר״א ״היה נכון
למסירות נפש על דקדוק אחד מרבותינו
התנאים והאמוראים״.
ספרי תולדותיו
אם.בחייו הוכר כ״הגאון החסיד״ ,לאחר
פטירתו ,שתלמידיו הגדולים החלו לגלות
קצת מגדולתו ,על אחת כמה וכמה .עם
פטירתו של הגאון שקדו תלמידיו ותלמידי
.תלמידיו להנציה את גדולת רבם הגדול
שכמותו לא קם בעולם התורה ׳מזה דורי
דורות ,ענק רוח שזיכה את דורו ב
קומתו הרותנית .בראשונה גילו מקצת מן
גדולתו של רבם חגאון וחחםיד ,בה־
םכמותיהם והקדמותיהם לכתביו וכתבי ת ל
מידיו שראו אור משך עשרות בשנים סמוך
לפטירתו .המפורסם שבהם הוא הקדמתו
של ר׳ חיים מוולאזין על ״םפראדצניעו־
תא״ ,שר׳ .ישראל משקלוב מציין עליו
״שחעמיק חרחיב לספר קצות דרכי רבינו
הגדול והקדוש ,ושם הראנו את אשו ה
גדולה היוקדת בלבו ,יקד כיקוד אש ,ב
להבת יראת רוממות גדולת רבו הגדול
והקדוש״ ,ור׳ ישראל מדגיש ש״לספר
שבהי רבנו הידועים היה צריך ספר חשוב
בפני..עצמו״.
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
משאלתו זו של ר׳ ישראל משקלוב גת־
מלאה במלואה .ר׳ יהושע העשיל לוין
גברו של ר׳ חיים מוולאוין הצלה על ה
כתב לפי הצעת ר׳ מ ר לוריא )הרך״ל(
את המסורות המוסמכות שהגיעו לאזניו
על הנהגות הגר״א ,וכנסם יחד בספרו
״עליות אליהו״ .מני אז הובאו תולדות
הגר״א בכמה וכמה ספרי תולדה ,אף תור־
גמו לשפות זרות .נוסף לזה נכתבו מאמרים
למאות בנושא זה ,וכך נוצרה ספרות ענפה
ומסועפת סביב אישיות של ענק זה מ
גדולי הדורות ,מובן מאליו שבין הסיפורים
למאות ולאלפים שמתהלכים סביב אישיותו
של הגר״א ,ובין האימרות המבריקות ש־
מיחסים אליו נמצא הלק לא מבוטל ש
נכונותם מוטלת בספק.
האמת ניתנת להאמר ,כאשר הגיע לידינו
הספר החדש על הגר״א בשם ״הגאון ה־
הסיד מווילנא״ ,מיד נוצר אצלנו כעין
״משפט קדום״ נגד הספר ,בחושבנו ,הרי
אחרי הספרות שנוצרה כבר סביב אישיותו
של הגאון ,מד ,ניתן עוד להוסיף ,ומה גם
נוכח הפסולת המרובה ,הםיפורים הדימ־
יוניים שהשתזרו סביב ענק רוה זה ,כמעט
מהנמנע לקלוף את הבדוי ולחשוף את
האמת ,ונוסף להחוש הביקורתי החריף
הדרוש לליבון ובירור האמת מהשקר ,עוד
גם זאת נחוצח מחשבה מעמיקה להבין ו
לדעת להבדיל את הטפל הרב הנטפל ל
מעשי הגר״א השונים ,ולהוציא את ה
עיקר.
אולם עלינו לציין שדוקא ״משפט קדום״
שלילי זה ,הוא הוא שהגדיל את התרשמו
תנו והתפעלותנו העמוקה מספרו המקיף
של הסופר הדגול ,החוקר התורני ר׳ בצלאל
לנדוי שהתפרסם כבר בשערי תורה וב
ציבור הרחב במאמריו החשובים והמוצ־
להים בנושאים תורניים .לא רק שלא
נתאמתו הששות השוא שנוצרו בקרבנו,
אלא נתחוור לנו שהיה צורך רב בספר
מקיף כזה ,שימסור לגו בצורה תמציתית
ומדויקת על פי מקורות גאמגימ מתולדות
חייו והילוכו בקודש ,השפעתו העצומה על
בני דורו והבאים אחריו ,דרך לימודו וכו׳
וכו׳ של הגר״א .בעשרים ושלושה פרקים
מלאים וגדושים תוכן ,הצליח המחבר לה
עביר לפנינו את צלם דמות תבניתו של
האדם הגדול בענקים ,למן שהר טל ילדותו
ועד אחרית ימיו עלי אדמות .כשכל דבר
ודיבור מצויין בהערות והארות מתאימות,
המגלות את היסודות והמקורות עליהן בנה
את בנינו השלם.
היהןפו של הספר
מי שיעיין בספר ,ולו ברפרוף קל בלבד,
יווכה לדעת על החומר הרב האגור בתוך
ספר זה ,על מאות ספרים ,ידועים ובלתי
ידועים ,מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של
הגר״א ,ששקד עליהם החוקר והסופר ה
הדדי ר״ב לנדוי ,והעלה מהם פנינים יקרים
על הנהגותיו ,הליכותיו ולימודו .אפשר
לומר שהמחבר הקיף רוב רובו של החומר
הנמצא על הגר״א ,בין ממה שנכתב ב
מיוחד עליו ,ובין מד .שנמצא מפוזר בתוך
ספרים המזכירים את הליכותיו רק דרך
אגב ,ובין מה שדנו עליו בשבועונים ויר־
הונים וכדומה .וברור שגם אלו הקרובים
לתורת הגר״א ,וגם אלו שנתיבות ספרים
רבים ידועים להם ,גם הם יפתעו מדברים
רבים ובלתי ידועים שיתגלו להם בספר
מקיף זה.
אולם לא זה בלבד הוא ייחודו של ה
ספר שלפנינו ,המחבר השכיל לתת לפני
הקורא לא רק ספר סיפורים ,אלא ״דרך
היים״ ,כלומר :דרך אל החיים ,דרך ה
מלמד איך לחיות עלי אדמות .בלשון קלה,
צהה ומבוארת ,ובשפע של חן מתאר לפנינו
הסופר ,איך יכול לשמש ״הגאון״ כדוגמ*
וכסמל להוכתת יכולתו של האדם ,ילוד
אשד ,ובן תמותה ,לעלות ולהתעלות עד
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ל ד ת ה העליונה ביותר .שלב אחר שלב כתבי היד של הצדיק הירשלמי הישיש
הוא מ ת א י איר הגר״* עלה ובתעלה ,הוא ר׳ אריה ל ד ן מירושלמ ,שבו מצא העתק
נותן להבין שגם הגר״א לא נולד עם תורתו כתב יד נאמן של הספר ״מעשה רב״ מ ־
בלבו ולא מן ההפקר זכה בה .ולמרות מנהגי הגר״א ,ובתוכו שינויים רבים וח
כשרונותיו המופלגים והמזהירים לא הגיע שובים מעל פני ״מעשה רב״ הנדפס ,וכן
למעמדו שהגיע אלא לאחר שנים רבות ספר יקר ערך הנקרא בשם ״ספר הליקו
של למוד תורה בהתמדה עד אין קץ ,וב טים״ שמתברו ר׳ מרדכי הלוי עפשטיין
ערכו וסידרו עוד בהיי הגר״א .ר״ב לנדוי
שקידה עד אין סייג .במסירות נפש
ממש זכה למה שזכה .מיום היותו בן שלש מיטיב להשתמש במקורות החדשים האלו,
עשרה לא הסתכל מארבע אמותיו החוצה ,כדי להבהיר עניניס סתומים בהנהגות ה־
גר״א.
ולא זו בלבד ,אלא עד כדי כך צימצם את
כל ישותו ללימוד התורה ,שמחרדתו אולי
ידיעותיו המופלגות של המחבר עמדו
יבלבלוהו לרגע משקידתו בתורה ,הגיף לו שהצליח לדלות מהמון ספרים רבים
את כל תריסי ביתו ,והיה לומד אף ביום הומר למכביר על מנהגי הגר״א ולהכניסם
לאור הנר.
לתוך הספר בצורה מסודרת .ברכה מיוחדת
לפי מםורח אחת המסופרת בספר ,ישן קובעים לעצמם בשטח זה הפרקים ״מעמודי
הגר״א ארבעה שעות ביממה .והסתמך על ההוראה״ ו״גדולה תפלה״ .כן עלה בידי
רמז שמצא בפסוק ״ישנתי אז יניח לי״ המחבר לתמצת מקורות רבים על מנהגי
)איוב ג ,יג( שלא דרוש כלל להאדם שיישן הגר״א ,ולהראות איך מקורם מושרש עמוק
יותר למנוהת גופו מייגיעת היום .וכה עמוק בים התלמודים ,הראשונים וספרי
ביאר את הפסוק :״ישנתי א״ז״ ,שאם הזוהר .מטבע הדברים שהסברים כאלו מ
האדם ישן שמונה שעות ,כמנין א״ז ,ינוח סובכים המה ,אולם כאן התגלה כושרו
ויירגע לארבעים שעות ,כמנין ל״י .אך של המחבר גם בניםוה וסידור ,וכן נמסרים
לעומת מסורה זאת מעיד תלמידו הגדול הדברים בצורה מסודרת ,ובשפה קלה ו
ר׳ חיים ״שכמעט ולא טעם טעם שינה מובנת ,עד שגם תלמידים שאין לשון ה
מיום עמדו על דעתו הקדושה ,עד אשר תלמוד שגורה ביותר בפיהם יכלו להבינם
ניתנה לו התורה במתנה ,ושתי כליותיו ולרדת לעומקם של הדברים.
געשו כשתי מעיינות נובעים ממקור ה־
הכמה ,והיו מתגברים והולכים מיום ליום
ומשעה לשעה״ .כך ,ורק כך ,אחרי התנ
כבר אמר החכם אין שלמות באדם ,וכמו
הגות כזו ,אחרי מסירות לשקידת התורה
כזאת ,זוכים לקבל את התורה כמתנה ,כן אין שלמות בפעלו .גם בספר זה ישנם
להתרומם אל על ,ולהיות ל״הגאון״ בהא כמה פגמים אםטטיים שבלעדיהם היה ה
ספר שימושי יותר .יש להתפלא על המחבר
הידיעה.
מלבד החומר הרב שהמחבר אסף ממ שלא תחם תחום ברור בין החומר המובא
קורות פזורים על פני מאות ספרים נדפסים ,בההערות לבין החומר המובא בפנים ה־
הוסיף המחבר חומר חשוב ובלתי נודע ספר.
*
מכתבי יד שלא היו לעיני קודמיו .הלק
מכתבי היד מצא בגנזי הספריות ,והלק —
ולדעתנו הוא החשוב והעיקרי — בגנזי
ולא עוד אלא שהרבה פעמים בולט
עירבוב תחומים משוע .דברים שהיו מש־
תלבים יפה בתוך הטקסט בפנים הספר,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובאמת שם מקומם ,מובאים בתוך ההערות
ללא כל סיבה ־סבירה -.לסוג זה אפשר ל־
זהות רובם המכריע של ההערות .כן נמצאו
בספר ציטוטים מקוצרים מדי — כמובן
בהוספת הקווים המראים שכאן דילג המה־
בר — אולס הם מכבידים על הבנת הדברים.
המחבר חשש כנראה שהחומר יתנפה לרב
ממדים ,ולכן הכנים חלק ניכר מהחומר
לתוך ההערות הבאות באותיות זעירות ו
קיצר ככל האפשר גם בטקסט הפנימי .ל
דעתנו לא היה הספר מתנפח ליותר מכדי
שליש ,והקוראים בוודאי היו מכירים טובה
למחבר ,לו היה מכנים כל מה שיש -לו
קשר ישיר למסכת חייו של הגאון בפנים
הספר ,גם אם על ידי זה היה הספר גדול ־
יותר מכמותו •הנוכחית.
כן תמוהה גישתו של המחבר שבחר
בסדר בלתי מקובל •וגם מכביד .הוא מציב
ציונים מספריים על •יד כל ציטטה •שרוצה
לציין מקור עליה ,או במקום שהמחבר ה י
חליט להביא פרטים נוספים להטקםט ה־
פנימי בתור הערות ,אולם המקורות •והה
ערות עצמן לא העמיד בשולי העמוד
כנהוג ,אלא בסוף כל פרק .כבר נהג כן<
המחבר בספרו הקודם ״רבי אלימלך מ־
ליזענסק״ ,וגם שם נתקל בביקורת על זח,
וכעת חזר על שגיאתו •.קשה לרדת לסוף
דעתו של המחבר בזה ,כי אם חיח בכוונתו
להציע את הטקסט כמות שהוא ,ולא לה
פריע לקריאתו השוטפת של הקורא ,לא
היה לו להציב ציונים מספריים בפנים ה־
ספר ,אלא בסוף .ושם במקום שיבואו ה
הערות ,היה לו לציין המקום שאליהם הם י
שייכים ,בלי לציינם בפנים ,כי זה שהקורא
נתקל במספר באמצע קריאתו כבר יש בו
די כדי לעצור בעד קריאתו השוטפת ,ולא
עוד אלא שמסקרן אותו ,וכשהוא רוצה
להשקיט סקרנותו הוא מוכרח לנדוד ל
חפש בסוף הפרק ,דבר המפםיקויומנתקו
מהמשך הדברים הרבה יותר מאילו היו
ז
ניתנות ההערות בשולי העמודים כנהוג.
וביחוד הדברים מורגשים בספר הנוכחי
שחלק חשוב מהטקסט הפנימי נמצא בה־
העדות ,ולא רק ציוני מקורות כנחוג בשאר
ספרים.
לשלמות הספר היה מן הראוי שהמחבר
ימסור ביד הקורא מפתח שלם ומקיף ,כי
מפתח הפרקים הנמצא בראש הספר אינו
אומר הרבה לקורא על מהות הפרקים
ותוכנם .כן היתד ,תועלת רבה ,לו עדכן
המחבר מפתח על האישים והספרים הרבים
המוזכרים בספר; מפתחות אלו מלבד שהיו
להם ערך רב בפני עצמם ,היה בהם גם
עזר לקורא שעבר על הספר ודברים רבים
שהתפעל מהם בעת הקריאה נזכרים לו,
ואינו יודע איפה מקומם בספר .בוודאי
יזכה הספר בזמן קצר למהדורה הדשה,
וראוי שהמחבר יתן לב להערות אלו.
:
ב ע מ ׳ ש ג מציין המחבר שרבנו היים
מוולאזין כתב את הקדמתו ל״שנות אליהו״
על משניות זרעים ביום ה׳ אב תקנ״ט אבל
לא־ הובאה אז לדפוס שנגמר בט״ו אבש.ז..
יש להעיר שבהקדמה שבמשניות הוצאת
ווילנא נרשם שר׳ חיים סיים את הקדמתו
ביום ה׳ כא מנחם אב תקנ״ט — ולא ביום
ה׳ מנחם אב — ולכן לא היתה אפשרות
להכניס את ההקדמת ר׳ חיים בדפוס ה
ראשון של שנות אליהו.
**
*
אין בהערותינו אלו להאפיל ,ולו במקצת,
על" האור יחרב הגנוז בתוך הספר הנפלא
הזה ,שכל •מעיין יתפעל מהעיבוד ומה־
חומר הרב• •והמקיף׳ שמתוך רקעו נשקפת
• לפנינו תמונתו המזהירה ,ודמותו הרוחנית,
המלאה הוד וקדושה ,של •ענק הדורות
•
•׳־•
י
־
״הגאון החסיד־מווילנא״.׳ •
60
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
י
ד׳׳ר שלמה אדלר
׳
1
פתרון מט<מת< לגמרא ס ו כ ה דף ב״
סוכה דף ב׳ ע״א:
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה .מנד״״מ :ר׳ זידא
אמר מהכא :וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ,עד עשרים אמה אדם
יושב בצל סוכה ,למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא
בצל דפנות.
ושם ע״ב:
כמאן אזלא הא דא״ר הונא אמר רב :מחלוקת בשאין בה אלא
ארבע אמות־ על ארבע אמות ,אבל יש בה יותר מד״א אפילו למעלה
מכי אמה כשרה; כמאן כר׳ זירא דאמר משום צל הוא ,וכיון דרויחא
איכא צל סוכה.
הנה דברי ר׳ זירא ״עד כ׳ אמה אדם יושב בצל סוכה״ וכו׳ לכאורה קשים
מאוד ,כי הלא ההבדל אם אדם יושב בצל סוכה או בצל דפנות אינו תלוי רק בגובה
הדפנות אלא גם בכמה גורמים אחרים .הלא אורך הצל בשעת חצות היום אינו כארכו
בשעה אחרת ,וגם אם אנו מתחשבים בצל הכי קצר בשעת חצות היום ,הנה אורך
הצל בתקופת תשרי בימי הג הסוכות אינו כאורכו בתקופה אחרת; ותלוי גם כן
במקום מםויים שאנו מודדים בו ,כי כל מה שאנו מתרחקים מן קו המשוה לצד
צפון או לצד דרום ,הצל יותר ארוך .־
עשיתי חשבון כמה אורך הצל של דופן גבוהה עשרים אמה בזמנים שונים
.ובמקומות שונים ,חשבון שאפשר לעשות בקלות ע״פ כללים פשוטים יסודיים
של אסטרונומיה .הרוחב הגיאוגרפי של ירושלים הוא ׳ ,31 40ולכן עולה החמד!
בתקופת תמוז ברקיע עד + 23׳ = 90 — 31 40׳ ,81 * 20וצל הדופן של כ׳
אמה יהיה 3,05אמה ,דהיינו שלוש אמות בקירוב )לפי הכלל פורתא לא דק(.
ואם נניח לפי הגמרא המצוטטת לעיל כי ר׳ זירא מסכים לר׳ הובא אמר רב
ששיעור של סוכה קטנה הוא ארבע אמות על ארבע אמות )מקום שכיבת האדם,
• שהרי גובהו של אדם הוא ג׳ אמות ,ובפשוט ידים ורגלים ארבע אמות( ,נמצא כי
בסוכה קטנה כזו ביום הכי ארוך בשנה ,דהיינו בתקופת תמוז ,נשאר בצד אחד
של הסוכה פס ברוחב של אמה אחת שאין שם צל דפנות אלא רק צל סוכה ,כך
שלכל חפחות שעה אחת בשנה ,׳מוכרח אדם — שמקומו כידוע אמה על אמה —
.לישב שם בצל סוכה ולא בצל דפנות.
אם ההשבון הזה באמת הוא יסודו של טעמו של ר׳ זירא ,מוכרחים אנו לומר
שאצל סוכה יותר גבוהה מכ׳ אמה אין אנו צריכים לדקדק כפי שרמזו התוספות
ידף ב׳ ע׳יב ד״ה יש — ,וכפי שביאר ביותר אריכות התשב״ץ ה״א סימן קכ״ו —
שהיחס בין גובח ׳לרוחב הסוכה לא יהיה יותר מאחד להמש ,אלא שתמיד יהיה
מקום של אמה על אמה ברצפה שגם בימי תקופת תמוז אינו מתכסה בצל דפנות.
והמענין בדבר ששיעורי מצוה לפי מציאות ארץ ישראל הם נמדדים ואינם
משתנים בחו״ל ,אף שמוצאת החשבון תהיה שם אחרת )והשוה לזה שיטתו הידועה
של הרמב״ן ,שעיקר טעמי המצות• בא״י אמורים(.
0
ם
0
0
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הערות לעיון
כענין כ נ י ס ת נשי כ ה נ י ם לביה״ח ל פ נ י ל י ד ת ן כ ש נ מ צ א י ם ש פ א ב ר י
ביו״ד ם׳ שעא בש״ך ס״ק א מובאים דברי הרוקח :אשת כהן שמעוברת
באוהל המת דספק םפיקא הוא שמא נפל הוא או שמא נקבה הוא,
תשובה על המקום ם״ק א בשם הרדב״ז מוסיף להסביר דברי הרוקח
יורה דרכו דהרוקח איידי באשה שקרבו עיזה ללדת ורוצה ללדת שם
עכ״ל.
אפילו הכי מותר מטעם ספק ס פ י ק א . .
ם ש ל מ ת ד״ל
מותרת להיכנס
עכ״ל .והפתחי
האלה :האמת
)באוהל המת(,
הפמ״ג )א״א ס״ק ב( מקשה באו״ח ם׳ שמג על דברי הרוקח ,שהרי רוב נשים יולדות
וולד של קיימא ,וא״כ איר אפשר להקל מטעם ספק ספיקא כגון זה .בשו״ת חתם סופר
יו״ד סי׳ שנד מתרץ בתירוץ אחד :כוונת הרוקח היא ,דםמוך מיעוטא ת פ ל למחצה
דנקיבות ,והוי ליה זכרים בני קיימא מיעוטא ,עכ״ל.
על פי הדברים הנזכרים מותר לאשת כהן להיכנס לבית חולים על מנת ללדת שם,
גם אס נמצאים שם איברים של מ ת ד״ל .אבל נבאר שלא בכל מקרה יהא מותר ליולדת
אשת כהן להיכנס לאוהל המת על מנת ללדת שם.
הגמרא ביבמות קיד א בקשר לפסוק אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם )ויקרא
כא א( מביאה ״להזהר גדולים על הקטנים״ ,שלא יטמא אותם בידים ,וכן מבואר
ברמב״ם )ה׳ אבל פ״ג הי״ב( ובשו״ע יו״ד )ס׳ שעג סע׳ א( ,ואיסור זה הוא על כהנים
או ישראלים גדולים שאסור לטמאות בידים את הכהן הקטן )עדוה״ש שם( .ובשו״ע
או״ח ס׳ שמג בם״ב ס״ק ד כתוב שאיסור זה חל על כל אדם )ולא רק על ההורים(
וגם כלפי כהן תינוק שאינו בר הבנה כלל.
טומאת המת מדין תורה שכהן מוזהר עליה ,היא כל שנמצא הכהן באוהל אחד יחד
עם המת .אם ישנה חציצה בתור אוהל המת שמפרידה בין הכהן לבין המת ,מותר
להן לשבת שם .לפיכד אם המת ,גמצא בחדר אחד יכול הכהן לשבת בחדר אחר כשכותל
מפסיק ביניהם ולא יהיה חלל טפח ביניהם )יו״ד ס׳ שעא סע׳ א׳( .הרמ״א על המקום
מוסיף ואומד ,כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה .ומצינו שם מחלוקת
הש״ך והט״ז בנוגע לדלת אשד מפרידה בין ה0הן הנמצא בפנים החדר לבין המת
השוכב מחוץ לחדר .ד״ט״ז )ס״ק ג וס״ק י( רוצה לומר ,שדלת )כמו שלנו( אשר צירים
של ברזל מעמידים אותה אינה חוצצת בפני הטומאה ,כי הברזל עצמו הוא דבר שמקבל
טומאה .והרי לפי דברי הדמ״א הנ״ל ,דבר המקבל טומאה אינו הוצץ בפני הטומאה.
הש״ך )ס״ק ב וס״ק טו ובנקוה״כ( חולק ,כיון שכלי ברזל המחוברים לקרקע הרי הם
כקרקע ואינם מקבלים טומאה.
לפי הכלל שבידגו אם חולקים הט״ז והש״ך ,הלכה כהש״ד ,וכן גם פוסק החכמת אדם
כלל קנט סי׳ ו והערוך השלח ן ועוד אחרונים אחרים .אם נאמר כהש״ד ,יוצא גם
חומרא; האשד .היולדת נכנסת בהיתר לבית החולים על מנת ללדת שם ,והנה ,אחרי
שהתינוק נולד ונתברר שהוא בן זכר ,אם נמצא ונשאר באוהל המת מותר ,ואין בו
איסור ,וכמבואר ביו״ד ס׳ שעג בבה״ט ם״ק א ,דבל שצריך לאמו אינו צריך להוציאו
מאוהל המת .אבל ידוע ,שהאשה היולדת יולדת בחדר לידה ,אשר הדלת סגורה ואם
כן אין כאן כל טומאה לכהן ,וכמבואר לעיל .אם אחדי הלידה יפתחו את הדלת ,הרי
הטומאה נכנסת לחדר ,ומאכילים את הקטן טומאה בידים ,וכן כשמכניסים את התיגוק
הנולד לחדר תינוקות והדלת סגורה ,כל פעם שפותחים את הדלת מטמאים אותו ולפי
מה שנזכר לעיל איסור זה חל על כל אדם שמוזהר מלהאכילו איסור בידים וכל פעם
שפותחים את הדלת נחשב כאילו נותנים לקטן הנולד כזית בפיו .הלכה פסוקה ה י א :
כהן שהוא גדול אשר נמצא בחדר סגור ולפני החדר נמצא מת ,לוקה כל פעם שמזהירים
אותו מלפתוח את הדלת והוא פותחה ,כמבואר ברמב״ם )ה׳ אבל פ״ג ה״ד(.
נמצא ,שצריך עיון גדול לאלה הנשים ,נשי כהנים ,אשר נכנסות ללדת לבית חולים אם
נמצאים שם איברים של מת ,ר״ל ,וה׳ ישמרנו משגגה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעניו איפור יחוד
ידוע ,כי איסור יחוד הוא מן התורה ,ולמדוהו חז״ל מן הפסוק )סנהדרין כא ב( .אבל
קיים הבדל בין יחוד עם העריות שהוא מן התורה לבין יחוד עם אשה פנויה — לפני
תקנת הדמב״ן שבטל טבילתה משום חומרא דאחיא לידי קולא )שו״ת הריב״ש סי׳
תכה( — שדוד ובית דינו גזרו עליו כשאירע מעשה אמנון ותמר )שם בסנהדרין ,רמב״ם
ה׳ אי׳׳ב פכ״ב ה״ג(.
דיני יחוד ידועים ומפורסמים ,ואין כאן מקום להאריך ,אמנם עם הזמן גם המציאות
משתנה ,וכד קורה שאדם אינו חושב ונכשל באיסור יחוד.
ההלכה אומרת :בית שפתוח לרשות הרבים אין חשש לאיסור יחוד )אה״ע סי׳ ב״ב
סע׳ ט( ומחלוקת בין הפוסקים מהי ההגדרה של ה״פתח פתוח״ ,אם פירושו פתוח פשוט
כמשמעו ,אבל אם םגור ולא נעול יש בו משום איסור יחוד ,וכדעת הרע״א והבית-
מאיר )עיין אה״ע שם בפ״ת ס״ק ח( ,או פירושו שלא נעל במנעול אף שהדלת
סגורה ,וכפי פשטות הבנת דברי הרשב״א בתשובותיו )אלף רגא( ,רבנו יונה בספר
היראה ,שו״ת בנין ציון )ח״א סי׳ קלח( וכהבנת החזון איש )אה״ע סי׳ מה ם״ק א(,
וכן נוהגים בדרך כלל להקל.
והנה משתמשים בשנים האחרונות במין מנעול בטחון אשר מבחוץ אי אפשר לפותחו
כי אם על ידי מפתח ואילו מבפנים פותחים את מנעול הבטחון בידית ,ולפעמים אינה
קיימת האפשרות לעצור את הנצרת של המנעול מבפנים שיהיה אפשר להיכנס מבחוץ
בלי מפתח.
התוצאה היא שאנשים אשר מרכיבים מעין מנעול זה ,לא יתכן שלא יבשלו הם
עצמם ויכשילו אחרים באיסור חמור של יחוד ,ה׳ ישמרנו.
יהושע נויבירט
ידוע ידע כי חוק השמיטה הוא הוא המוחלט ,וחנסיון הכלכלי הוא הוא ,היחסי,
ועל בן ידאג כל ששת שנות המעשה לשנת השמיטה ,כמו שידאג בל ששת ימי המעשה
ליום השבת ,יהיה חוק השמיטה החוק היסודי של כל הכלכלה הלאומית של עם התורה
המשפיע תמיד על בל ששת שנות המעשה ,כמו שהשבת משטןיעה תמיד על ששת ימי
המעשה• תהיה בל הכלכלה היהודית בלבלה שמיטתית ואז — אז — אם הרצון הבהמי
והרצון השכלי עשו את כל מה שעליהם לעשות בקבלם עליהם את חוק !השמיטה בחוק
ולא יעבור — אזי הבטיח הבורא ביה לרצון החזוני את אותה הברכה אשר הוא ב״ה נתן
גם ליום השבת•
תקדשו אתם את ששת שנות המעשה בברכת השמיטה 1
דיר יצחק ברויאר זצ״ל ז נחליאל עמ׳ רמב
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הופיע
<<נה
ספר .
של
ל<מ<ם
תורה
נורא<ם
אוסף פירושים ,אמרות ,דרושים ,עיונים ורמזי חכמה
על תפלות ימים נוראים
ונוסף
הלכות
עליהם
נוראים
ימים
אוסף הלכות שכיחות מספרי רבותינו האחרונים
שלא
הובאו
בשלחן
ערוך
ובמשנה
ברורה
הוצאת מערכת אור התורה — ירושלים תשכ״ה
קורא יקר הי״ו,
.
.
בשנה שעברה הצלחנו להכפיל את מספר המנויים״
נא תעזור לנו גם להבא ע״י .תשלום המנוי לשנת תשכ״ו
בהקדם* זה יחסוך ׳לנו עבודות משרדיוונ•
מערכת המעין
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
העורך האחראי :יונה עמנואל ,רה צפניה ,26ירושלים
דפוס התהיה בע״מ ,ירושלים
www.daat.ac.il