אתר דעת -מכללת הרצוג
ד* י*
1 13
כ£ר^ד ^
1
ו־־ 1ם־ן 1כנ ר־* י* יי ^ל .ד*
א מ ד ת יע1דאל
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן!
§00]>;8.01-כן^6־1כ¥^¥.1161
ע״י חיים תשם״ט
דת ומדינה בישראל /הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ״ל
1 . . . .
מה בין שאול לדוד /הרב יהושע בכרך
5
״תכנון המשפחה״ בישראל /ד״ר יעקב לוי
23
בעניני ביעור והפקר בשביעית /הרב קלמן כהנא
34
שמירת פסולת סירות שביעית /ד״ר י .מ .לוינגר
46
ביעור שביעית וביעור מעשרות /יונה עמנואל
48
קדושה או קנין בציבור /הרב מאיר בלומגפלד .
. . . . .
53
. .
56
שריד האש /לקט אוטוביוגרפי מכתבי הרב ויינברג . . .
תגובות
67
׳יומן ירושלים
69.
מכתבים למערכת
מלואים לרשימת הספרים על שביעית /מאיר וונדר . . . .
71
כ׳׳ה ירושלים ת״ו ניסן תשכ״ו • כוץיו,גליוןג י המחיר . 1.25ל״י
www.daat.ac.il
מ נ ו י ש נ ת י :בישראל—4.ל״י
בחוץ לארץ —$ 2.
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
י ח י א ל י ע ק ב ויינברג זצ״ל
ד ת ומדינה בישראל
•והנה ישנם קשיים פנימיים ,משבר נפשי :הדתיים ,הנאמנים ,המאמינים
שבינינו אינם מרוצים׳ כמו ״רבים מהנהגים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר
ראו את הבית הראשון ,ביםדו זה הבית בעיניהם ,בוכים בקול גדול״ )עזרא
ג יב(.
הם ביקשו יותר ,התגעגעו וקיוו ליותר מאשר למדינה מקוטעת ,קלת הערך
מכדי לשמש פיצוי לעינויים של אלפיים שנה ,קטנה מכדי לקלוט את כל
הפזורים הגידהים בכל רוחות העולם ,הלשה מכדי ל ת ת לגאון היהודי את המקום
לו הוא זקוק למען כוחות יצירתו .אולם המדיגה היהודית איגה אלא התחלה,
שלב ראשון ,צעד אחד ,לקראת התכלית לה קוינו .דק המשיח יוכל להביא לנו
את הגאולה השלמה .רק הוא יקבץ את האחים הפזורים על פני כל העולם
ויטעם באדמת־האם הקדושה .ואנו ממשיכים לחכות לו .הוא הוא נושא כיסופינו
הדתיים ונושא אמונתנו שקבלנו מאבותינו.
על המדינה היהודית ליהפך למקום המרכזי ממנו תצא השפעה מפרה
ומתיה לפעילות יהודית־תרבותית בכל העולם ,וממנה תופעל ותוגשם הסולי*
דריות הלאומית עם ארץ הקדש .הנה חרוח החלוצית אשר נתנה לציונות המדינית
תנופה ואת היכולת לבצע מעשים כבירים בבנין הארץ החמרי ,עתה עליה ליהפך
לחלוציות דתית־רוהנית.
יש לשנות את המבנה הנפשי של עם ישראל כולו ,על ידי פעולה חלוצית
למופת ברוחניות ,ופירושו של דבר הוא שינוי צורתו של האדם היהודי,
העלתו המוסרית וחידושו הדתי .ארץ ישראל צריכה ליחפך לכור ההיתוך
ממנו ייצא האדם היהודי החדש .בארצות הגלות השונות נוצרו דמויות יהודיות
בכל הגוונים ,התכונות הגדולות המיוחדות לזרע אברהם התחלקו בגלל פיזור
העם לקבוצות הגולה השונות? מכל אלה יעוצב האדם היהודי החדש ,השלם
בנפשו ,האחיד כרצון ה׳ ,היהודי השלם.
אומות העולם לא עמדו על טיבו של היהודי הגלותי ולא ידעו להעריכו.
העולם לא הבין את העושר הפיוטי שבחיים הפנימיים בתוך חומות הגיטו.
היהודי היה להם חידח חיה בגלל ההבדל .מרחק בין המציאות הפנימית
וההופעה החיצונית .הרי זה אהד השרשים של האנטישמיות :הלא־יהודי נרתע
בפני הבלתי־ידוע ,הבלתי־מובן ,ורתיעה זו היתה לפחד וגברה עד שהפכה
לשנאה ,היהודי החדש שיעוצב בארץ ישראל ימשוך מבטם של בני האדם
הישרים על ידי גילוי הטבע ,הופעתו המרשימה ויפיו היהודי־דתי .הוא
יזכה לדרך ארץ מצד העולם,
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
בינתיים נםלול את הדרך למשיח .לא די שנחכה לו .לא די במשאלה שיבא.
יש להתחיל בהפעלה נמרצת של הרצון ,בהתכוננות פנימית גדולה כדי להגיע
לגדלות נפשית ומוסרית׳ או כפי שנתן בירגבוים נהג לומר בלהיות ראויים
למשיח״ .אין להשיג כל אלה כי אם בדתיות אמתית בנפש פנימה ,בלב חדש,
רוח חדשה! יש להיאבק כדי לזכות למשיח*,על ידי שנתגבר על עצמנו ,על
ידי השגת ההכרה האמתית .ליהודי הדתי אין המשיח אשליה וחלום .ודאות
הוא* ודאות של הכרת הי! זה מזמן הצביעו מביני דבר מוסמכים על כך כי
רעיון המשיח אינו אלא מםקנה הגיונית של אמונתנו בא־ל אהד ,של המוסר
הדתי שלנו.
המשיח יבא ,כאשר נהיה מסוגלים להקביל גדולתו הנשגבה בלבותינו.
הלא זה אשר הבטיח לנו ה׳ על ידי נביאיו הקדושים.
אם אנו נרצה ,הרי יהיה המשיה מציאות.
תה ענענו ,לעשות את המדינה החדשה להזיון אדיר של מדינה יהודית
אמתית ,להתגלמות ממשית של האידיאליזם היהודי ,הגבורה היהודית ,הקדושה
היהודית והטהרה היהודית .תיבנה המדינה היהודית לפי הנתונים הטבעיים
והמבנה חרוחני של היהדות ,וכך תהא בבואה היה של הישות היהודית .רק
אם המדינה תהיה מושרשת בדרך זו בקרקע של עברנו ,ומבטה מופנה לעתידנו
המשיחי הגדול ,תתקבל בכל הגולה באתחלתא דגאולה.
על מדינת ישראל החדשה להיות מדינת היהדות ,מולדת׳ מקום לימוד
ומקום הנוך של יהודי העולם; שומרת אחדותם הלאומית! על המדינה הקטנה
לגלם רעיון גדול! היא מסוגלת לכך ,בתנאי שממשלתה תכיר בתפקידה ההיסטורי
הגדול ,באחריותה הגדולה לפני ״שומר ישראל״ .תחת דגל התורה ,ובחסותה
של ממשלה הנאמנה לתורה ,נלך לקראת עתיד גדול.
אין אדם האוהב את מולדתו יותר משאוהב היהודי חסר המולדת את ארץ
אבותיו .אין עם המסור לדתו בחום פנימי כעם היהודי .אין איש האוהב את
בגי עמו בכל לבו כאהוב היהודי את אהיו היהודי .מאהבה זו נולדה המדינה
היהודית.
אל תאכזב ממשלתה הראשונה את האהבה הזאת .במעשים ללא יישוב הדעת
וללא זהירות עלולה הממשלה החדשה לנתק הנימין המקשרות את הלב היהודי
למדינתו ישראל החדשה ,היא עלולה לגרום שהלב היהודי יצטנן — ואפילו יתנכר.
אין להניח כי המדינה החדשה תטשטש את פרצופה היהודי ,תסלף את
אפיה היהודי .יהודי ישראל ,ואף הפועלים הסוציאליסטיים
בכלל .לא ייענו
לתביעה להפריד בין דת ומדינה .לא קול ישראל נשמע בתביעה זו אלא קולס
ש ל ״ ה ב ו ר ה י ם הרוחניים״ ,אלה אשר קלטנו מתוך רהמים על בני אבותינו ואחים
לצרה ,כדי להקל את שובם לחיקה של האם הנשכחת .הרי אלה היהודים
שבחלומם היפה ביותר ראו את עצמם נעלמים על ידי התבוללות ,אולם העמים׳
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבתוכם רצו להבטל .גירשום באכזריות׳ הקיאום בזעם של חיות טרף .ולכן
ברחו יהודים אלה לישראל .לא משום געגועים למולדת הישגה באו לישראל.
אלא משום שלא מצאו מקלט בכל ארץ אחרת .אלה הביאו אתם את מחלת
ההתבוללות .במקום להבין את סודה של הלאומיות המיוהדת הזאת .המושיטה
יד אהים גם ״לפושעים״ .גם ״לפורשים״ < במקום להביא מרפא לתאות ההתבו
ללות חחולגית׳ על ידי שישתרשו מחדש בעמם .הרי הם מגסים להדביק לעם
ישראל את האידיאולוגיות החולגיות שלחם.
הקריאה להפריד בין האומה והדת היא תוצאה ממחלה זו שהובאה מבתוץ.
חנסיון לבצע הפרדה .בזאת .כמוהו כמעשה תקיפה נגד הלאומיות היהודית.
כהשחתת הבסיס ההיסטורי ממנו צמחה וגדלה .מדינה דתית לעולם לא תדכא את
הפש העם .להפך ,היא תעלה את רמתה התרבותית של האומה היהודית׳
תעגיק לח את חמיזוג של חרות וחברה האופייני ליהדות.
ח£611£10
^ >1)35 ¥011
תרגם:
יצחק
)תש״ט( עמ׳ 90-85
ברום
כל הדברים הגדולים ה א ל ה שאתה חרד עליהם אינם יבולים ל ה ת ק י י ם א ל א ב ק י מ ו ם
ה ד ת ובהגברת השפעתה בחינוך
ובחיים המדיניים והחברתיים• אין כח א ח ר שיוכל
ל מ ל א א ת ת פ ק י ד ה של ה ד ת בהוויה ה ל א ו מ י ת שלנו• אנחנו עם דתי מ ו ב ה ק מ ת ח י ל ת
יצירתו וביאתו לעולם• שינוי הדעות והלך ה ר ו ח ו ת בדור החדש ׳הגדל בארץ ,אינו א ל א
משבר חולני עובר וחולף ,ואינו יבול לשנות א ת הטבע הדתי שהנהו ח ל ק בלתי נפרד
ב מ ה ו ת ו הנפשית של כל א ד ם מישראל• ואפילו מ י שתודעתו ה ד ת י ת נשתבשה ,ה ת ח ו ש ה
הדתית ח י ה וקיימת בלבו•
הרב ד״ר י .י .ויינברג :מכתב תשובה לראש הממשלה לשאלת ״מיהו יהודי ז״.
www.daat.ac.il
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוצאת .ק ר י ה נ א מ נ ה ״ *רושלים
ת .ד 2125 .
ירושלים
מחיר
ברוסו
בל״י
2.00
.1מהרת בוז ישראל — הלכות נדה מהדורה רביעית מתוקנת
מאת הדפ קלמן כהנא
.2שעוריפ ומדות חז״ל טבלאות של המדות )אורך ,שטח ונפח( ,מטבעות
ומשקלות המוזכרות במשנה ובגמרא ,נערך ע״י הרב משה רוז׳ה והרב
1.00י
י שמעון בודנהיימר.
.3המשכן וכליו ומחנה בני ישראל — תבניתם ,תכונתם וצורתם ,מסביר
את תבנית המשכן וכליו לכל פרטיו .מבוא מקיף 26 ,ציורים בגודל-
ס״מ
מאת האדריכל י .יהודה 3.75
בצורה גראפית.
מסעם,
מחיר למנויי
המעין
בל״י
1.40
0.70
2.75
.4
קיצור דיני שמיטת קרקעות — לוקט ע״י הרב יהושע ישעי׳ נויבירנז
)מהדורה שניה מתוקנת(.
0.70
0.50
.5
חמשה חומשי תורה—עם תרגום אונקלום ,סדר ההפטרות ופירש״י
השלם באותיות מרובעות ומנוקדות .ה׳ כרכים מהודרים בקופסא יפה.
27.50
19.25
.6
רש׳׳י על התורה — מוגה ע״פ יותר ממאה כת״י ודפוסים ישנים ,עם
מבוא מראה מקומות ,הערות וביאורים ע״י הרב ד״ר אכרהפ כרלינר,
מהדורה הדשה עם קונטרס השינויים בלשונות רש״י הנמצאים בפי׳
הרמב״ן על התורה ועם הערות לבירור הנוסה.
מאת הרב חיים דוב שעוועל
18.00
12.60
.7
פירוש הרמכ׳ץ על נ״ד—לקט מתוך כל ספרי הרמב״ן עם באורים
מאת הרב חיים דוב שעוועל
והערות.
10.00
ש7.
.8
תולדות תנאים ואמוראים — קורות ימי חיי התנאים ואמוראים ,כל
המוזכרים בספרות התלמודית והמדרשים מן שמעון הצדיק עד סוף
מאת הרב אהרן היימאן
רבנן סבוראי ,ב־ 3כרכים מהודרים
40.00
.9
משנה תורה להרמב״ם ,ספר מדע ואהבה עפ״י כת״י אוקספורד עם
ת ר ג ו ם א נ ג ל י עמוד מול עמוד נערך ע״י הרכ מ.חי חיימזון
ב׳ כרכים
30.00
21.00
.10ארבעה טורים עם כל ה״נושאי כלים״ כפי שנדפס במהדורת ווארשא־
19
וילנא )שבעה כרכים מהודרים( בגודל x 2 8 . 5ס ״ מ
65.00
49.00
.11ח ל ק י ם ב ו ד ד י ם )אורח חיים ,יור״ד ,חושן משפט כ״א 2כרכים(.
— כל חלק
19.00
15.00
,12חרושי הראב׳׳ד על בכא־קמא—יו׳׳ל עפ״י כת״י יחידי שב״בריטיש
מאת שמואל אטלש
מוזיאון״ עם מבוא ,הערות והגהות
14.00
9.80
.13חובות הלבבות מאת רבנו בהיי—שני כרכים )עם תרגום אנגלי(
מאת הרב מ .ח .חיימזון
30.00
21.00
.14סדור ר כ עטרפ גאון—נוסה הסידור העתיק ביותר ,שני הלקים בכרך
אהד ,צלום מהד׳ ווארשא
10.00
7.00
.15סדור רש׳׳י כולל פסקי דינים בהל׳ תפילה ,מהדורת ר׳ שלמה באבער
נערך ע״י הרב יעקב םריימן
13.00
9.10
2.50
2.00
.16י רשימת הספרים על שביעית
4
מאת מאיר וונדר
www.daat.ac.il
28.00
>
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהושע בכרך
מה
שאול
ביו
לדוד
כשהלך שמואל למשוח א ת דוד ,היו מלאכי השרת
מקטרגיו
אותו
לפני
ואמרו:
הקדוש־ברוך־הוא,
רבונו של עולם ,מפני מ ה נטלת המלבות משאול
מתת
אמר
שאול
לדודו
להם:
אני
אומר
מה
לכם
בין
ל ד ו ד וכר •
פסיר פיח ,שוחיט ת ה ל י ם כז
א נ ו פ ו ת ח י ם ב ז ה מ ס כ ת עיון ב נ ב י א י ם ר א ש ו נ י ם ,על פי ה ש י ט ה ה מ י ו ח ד ת
לו ל מ ח ב ר •
מזה
ה ד ב ר י ם יבואו ב ה מ ש כ י ם איה״ש ב ג ל י מ ו ת ה ב א י ם ,וייהנו
ת ח י ל ה ה מ ו ר י ם ה ע ו ס ק י ם בפרשיות א ל ה וגם כל הרוצים לדעת
כ י צ ד ל מ ד ו חז״ל ב ס פ ר י ה נ ב י א י ם • מ ס כ ת זו ה ו כ נ ה ב ש ע ו ר י ם ע ם ת ל מ י ד י ם
רבים בגילים שונים ו ה ו ש ל מ ה ע ת ה ב ה ר צ א ו ת ב מ כ ל ל ה ירושלים
למורות
— בית וגף
המערכת
www.daat.ac.il
5
אתר דעת -מכללת הרצוג
פדר
ה פ ר ק י ס;
א .איך אלו
ב .עגלה ערופה
ג .חטאת קסם
ד .למה הרגזתני
ה .למה רמיתני
ו.
עגל מרבק
ז.
לי מלך
כל הזכויות שמורות למחבר
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א
איד אלד
ני^ך שמואל ןזךקןתה ושאול ??ה אל־ביתו גבעת שאול:
ולא־ןםף שמואל לךאות את שאול עד־יום מותי
פי-התאבל שמיאל אל־שאול
נד׳ נ ח ם 9י־ח9לי|י *י* ? א י ל * ל ל ^ י א ל
:
)טו ,ל ד -ל ה (
שני הפסוקים הללו שייכים לפרק הקודם .והם .המסיימים את פרשת שאול במלחמת
עמלק .אף על פי כן לקחם הר״י אברבנאל ונתנם בתחילת הפרשה שלפנינו ,כי בהם
יש מיצוי כל אהבתו של שמואל לשאול.
וששמואל לא יסף לראות את שאול עד יום מותו ,והיה זה לפי ש ד נחם כי
המליך את שאול.
ושמואל היה אוהב אותו מאד ,להיותו מעשה ידיו להתפאר ,והיה הוא המלך
הראשון אשד נמשח על ישראל ,ונעשה על ידו .ולכן לא יסף עוד לראותו
)אברבנאל(
כי נעצב על רעתו.
ועל כ ן בא כ א ן ה ב ט ו י ה ג ד ו ל ב י ו ת ר ש ל ה צ ע ר ,ו י ת א ב ל !
ףאמר ד׳ אל־שמואל עד-קןתי אתה מת38ל אל ^ א ו ל
נאני מאסתיו ממלך על לשךאל
מ?א ל,ךנף שמן ןלך אש?ןןף אל ישי בית-הלחמי
?י ראיסי ? ^ י י לי ? ל ד
:
)טז( ,
א
שאמר לו יתברך ,עד מתי אתה מתאבל ,רוצה לומד :האבל אין ראוי שימשך
זמן ארוך ,ודי במה סהתאבלת עד כה.
)עוס(
ףאמר עמיאל איד א?ך ח י 3ע ?איל נןןךןןי
ניא^ר ד׳ ?גלת 3קןר ת^ח ?יךף
א
ן $ך ת לן&ס ? י ׳ ? * '
;
9
www.daat.ac.il
)טל,
ב (
7
אתר דעת -מכללת הרצוג
בכל זאת רבה התמיהה על םרובו של שמואל ,וגם על העצה אשד נתן לו ד׳.
האם לא ידע האם לא שמע .כי הולכי בדרך מצווה אינם ניזוקים ז ועוד יםלא
על אדון עולם ד׳ ,איד צווהו לעשות תואנה )תחבולה( בעגלת בקר .לומר
)אלשיך(
לזבוח לד׳ באתי — ולבה לא אמר לי ,אל תירא כי אתך אני
ארבע תשובות מביא אברבנאל על התמיהות האלה,־ הראשוגה שלו עצמו:
והנד .מד ,שאמר
ש
מ ו א
ל
איך
התנצלות
א ל ך ,היה אצלי
בלתי
א מ י ת י ,מפני ששמואל לא רצה למשוח איש בחיי שאול .והיה בעיניו דע
ההליכה
התנצל ואמר:
איך
ושמע
אלך
שאול
והרגני.
עם
היותו יודע שהא־ל יתברך לא.יעזוב את חסידיו לעולם נשמדו.
וגם ששאול לא ישלח ידו בנביא ד׳ ,והוא היד ,אוהב לשמואל מאד ,וירא
מלפניו ומכבדו יותר מאביו ואיך יהרגהו ?
ועם היות שהא־ל יתברך יודע מחשבות בני אדם ,היו בוחרים הנביאים
ומבקשים פעמים רבות תואנות ,כדי שלא יאמרו בפירוש כוונותיהם לפני
הקב״ה .ועל זה הדרך אמד אדוננו מ ש ה :ו א י ך
ישמע
אלי
פ ר ע ד,
)שמות ו( עם היותו יודע שדבר ד׳ היא תקום
והיתד ,התשובה)לשמואל( ממין השאלה לפייסו בדברים,
וחז״ל
אמדו
שאין
סומכים
על
ה נ ם ,ושמותר לשנות מסגי
השלום והוכיחו זה משמואל ,משוס :לא תנסו את ד׳ אלקיכם )דברים ואתחנן(
וששמואל באמת נתיירא משאול ,ושהא-ל יתברך יעצו על ה ת ח ב ו ל ה הזאת,
כדי להנצל ממנו ושלא יסמוך על הנם.
דעה זו מתחזקת יפה בדברי הגאון ר׳ מאיר שמחה זצ״ל בםפרו ״משר חכמה״
על התורה.
לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך )שמות ד .יט( —
מוכח דאם היו חיים המבקשים את נפשו ,לא היה צריך ליליך להוציא את בני
ישראל ממצרים .אף על פי שכל ישראל צריכין אליו ,אינו צריך להכניס עצמו
בסכנה .ומזה יצא להבינו במשנה )מכות יא( שהגולה לעיר מקלט ,אפילו
כל ישראל צריכין אליו לתשועתו ביואב בן צרויה ,אינו יוצא משם לעולם
]ראה גם ר ש ב ״ ם ,שמות ג ,יד ,בא״ד :וכן מצינו בשמואל(.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והאברבנאל עומד על דעתו:
ואתה רואה ,שלא היה זה המנהג בנביאים ,כי תמיד היו פותרים ,ו ה ק נ י ה
היה מבטיה ולא היה מלמדם תחבולות להנצל ולמה יעשה זה לשמואל ו
אבל האמת יודה מה שאמרתי.
ודלב״ג
כ ת ב בשם אחד מהכמי דורו ,ר׳ שלמה הנשיא שמו :שצווה
השם על זה להעיד ,שכבד נמצא באותו מקום הלל באדמה ,לא נודע מי הכהו.
והיה מביא שמואל עגלה עמו ,כדי לקיים מצוות עגלה ערופה.
ומפני זה לא יהקור שאול למה היה הולך באותו מקום עם העגלה ,כי העגלה
תערף באיזה מקום שימצא בו ההלל.
וגם מזה יפחד שאול מהרוג את שמואל בזכרו מצוות העגלה הערופה ,ושהקפידה
התודה על רציהת נפש אדם.
ופירוש נאה הוא.
והאחרונה דעה קיצונית ושונה מן הקודמות.
ודד״ ק
כתב
א ה ר י ם :כ י הקב״ו ,אמר לו כ ך :אני אמרתי
בשם
ל ך שתלך בהצנע ,ואתה אמרת :ושמע שאול והרגני.
עתה אני אומר לך שתלך
ב פ ר ה ס י ה ותקה עגלת בקר ,לעשות זבהים
שלמים ביום משחך אותו למלך ,וזה שאמר ,וקראת לישי בזבה — א מ ר
לו:
לך
בפרהסיה
ו נ ר א ה מי
הורג
אותך.
ועל זה הדרך פירשו גם כן במדרש ,מה שאמר לו הקב״ד! למשה רביגו
)בשלח( עבור לפני העם הזה ,לפי שאמר ,עוד מעט וסקלוני — אמר לו
הקדוש־ברוך־הוא :עבור לפני העם ונראה מי סוקל אותך.
והנה דברי חז״ל במקורם:
והא אמר רבי אלעזד ,שלוחי מצווה אינם ניזוקין ז
היכא דשכיה היזיקא ,שאני ,שנאמר :ויאמר שמואל איך אלך וכוי.
)פסהים ה(:
וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא.
)קידושין לם 0
ואמר ר׳ אילעא משום רבי אלעזד :מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום,
שנאמר )בראשית ויהי נ .טו—טז( ויצוו אל יוסף לאמר אביך צווה לפני מותו
לאמר וכר(.
www.daat.ac.il
9
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד׳ נתן אומד :מ צ ו ו ה ,שנאמד ויאםד שמואל איד אלד — ויאמר ד׳ עגלת
)יבמות סח(.
בקד תקח בידיך) .רשיי :הקב״ה צוהז לשגות(.
.בגין דצדיקיא לא בעאן לאטרחא לפאדיהון באתרא דנזקא אשתכח.
)שאין הצדיקים רוצים להסריח את הקב״ה לעשות להם נם במקום שהנזק
)זהר ויגש דם(
שכיח(.
הסבר מוסיף לדעת־חז״ל נותן הנצי״ב זצ״ל בפרשו את הכתוב מ י
)שמות לב .כו(.
לד
,
אלי
— .דזה הכלל דשכיחא חזיקא ,אינו אלא מי שעושה מצווה כטבע האדם וכר.
אבל מי שהוא מופרש לד׳ בלי שום רצון עצמו כלל ,אינו ראוי לפחד משום
דבר ,אפילו מהזיקא דשכיחא.
והנה שמואל הנביא הגיע למידה גבוהה זו .לכן לא אמד לו ד בתחילה
שיקה עגלת בקד .אבל שמואל הדגיש בעצמו שהיה מתעצב באותו עניין
על שאול ,כידוע ,ולא מצא בלבבו שמחה של מצווה שמגיע לאהבת ד׳ ודביקות,
משום הכי שאל כדין והקב״ה השיבו כהלכה.
)העמק דבר והרחב דבר שם(
הסבר זה מתקרב .במקצת גם לדעת אברבנאל ,ש ה י ה ש מ ו א ל מ ת ע צ ב
ב א ו ת ו ע נ י י ן ,על כן נתקלקלה לו השורה לרואה ,בפעם הזאת ,ונחשבה לו
ירידה ממידתו הגבוהה.
:׳
שכבר היה עליו מורא בשר ודם
)נזיד סו ע״א(
וחנה ,אמו התפללה עליו ובנדרה היתד .גם הבקשה :ומורה לא יעלה על ראשו
]ת״י :ומרות אנש לא תהי עלוהי .ואצל שמשון)שופטים יג ,ה( ומספר לא יעבר על
רישיה[.
וכן חושב לו הרמב״ם מידה זו מן הפחיתויות הממעטות את הנבואה.
וכן מצאנו בשמואל שנרתע מפני שאול ,וביעקב שנמס לבבו מפגישות עשו.
— אלו המידות וכיוצא בהן ,הן מסכי הנביאים ,עליהם השלום.
)שמונה פרקים פ״ז(
אבל כאמור לפי אברבנאל לא תחשב לו הפחיתות הזאת ,כי לדבריו לא פחד שמואל
מפני.שאול אלא מאהבתו• אותו ומצערו עליו היה כמסרב לקבל א ת השליחות .ומרוב
אהבתו אותו המשיך להתפלל עליו בלבו ,אף כי בפניו הוכיחו קשה ואמר :כ י ל א
אדם
10
הוא
להנחם
)טו ,כט(.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויהי בבואם וירא את אליאב )טז ,ו( .ויש מפרשים כי כאשר אמד אך נגד די
משיחו — על שאול ביקש עוד ,שלא תםור המלוכה ממנו ,כשראה אליאב
שלא היה יפה כמוהו ביקש מד׳ שלא יחליף שאול באחר ,לפיכך ענה לו
הא-ל :אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאםתיהו — ושאול הוא שהיד•
)רד״ק(
יפה מראה וגבה קומה•
לא כולם מבינים נכונה את זאת האהבה ,אשר אהב שמואל את שאול.
אף יש מהם שכתבו עמל ,כי שמואל הנביא לא סבל את שאול ,כי הוא מתחילה לא
רצה בכלל להמליך מלך ,ועל כן חרבה להוכיחו על כל צעד ולייסרו הינם.
דעה כזאת תתכן עם קריאה שיטחית וקלת דעת ,ללא יחס נכון אל המקור ואל
ההלכח ,וללא אמונה בנביאי ד׳ .ואליהם נאמר :ו ? נ ב י א י א ל ת ר ע ו .
אבל האמת היא ,כי בכל ההוכחה הקשה אשר הוכיח שמואל את שאול ,שם נמצאת
אחבתו .כי בצער יש לקרוא את דבריו ,שכן היה מאד מצטער ודואג על כשלונו
כעל כשלון עצמו .וכאשר קרע את ממלכות ישראל מעליו ונקרע מעילו ,אז נקרע
גם לבו של הנביא.
ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע)טו ,כח(.
מעילו של מ י ן
ר ב ולוי ,חד אמר :כנף מעילו של שאול ז וחד א מ ר :כנף מעילו של שמואל.
אמר ר׳ שמואל בר נחמני :נראים הדברים ,כנף מעילו של שמואל ,שכן דדך
הצדיקים להיות מצטערים ,בשעה שאין נטיעתם משבחת.
)רו״ר ז .ילק״ש קכ״ג(
ומן היום ההוא ומעלה סגר על עצמו הרואה ,ולא יסף עוד לצאת ולבא בקרב העם,
כאשר היה רגיל לעשות כל הייו ,בלכתו מדי שנה בשנה לסובב בית־אל והגלגל
והמצפה לשפוט את ישראל )ראה ש״א ז .טו—יז(.
ו ל א י ס ף ע ו ד ל ר א ו ת א ת ש א ו ל ,כי כאהבתו אותו כן היה צערו עליו.
כי ה ת א ב ל ש מ ו א ל אל ש א ו ל .
ביהוד היה לנו להרגיש את צערו של שמואל ,כאשר גילה לו ד׳ את אכזבתו מנצחונו
של שאול בעמלק ,כאשר לא הקים את דבריו.
נימי ??ימיאל ח * ? אל י׳
?ל ס?;$ה•
)טן
,י
א(
הרי היא כזעקתו של משח לפני ד׳ כאשר אמר לו :לך רד כי שחת עמך )שמות לב(.
www.daat.ac.il
11
אתר דעת -מכללת הרצוג
כל הלומד ט ו ב י א ת פ ר ש ת שמואל י מראשיתה ,לבו לא יטעה להאשים את שמואל
אשר שם את בניו שופטים לישראל )ח .א( והרי בקש להמשיך עליהם את תפקידו,
להיותם נתונים גם הם לעם לשופטו ולעובדו ,ככל אשר רצתה בו אמו והקדישה
אותו בנדרה.
ואפילו הנגיעה העדינה של רחשי אב לבניו ,שהתעלמה מזה שלא הלכו בניו בדרכיו,
כי בודאי לא יכלו להיות כמוהו ,גם הנגיעה הזאת אינה מחסירה מהערכתנו ואמונתנו
באיש האלקים אשר הבדילו ד׳ לעבודתו.
אדרבה יש לנו ללמד ממנו כיצד ידע ומיהר להתעלות על נגיעותיו הפרטיות.
וכזאת למדנו ממשה:
כיון ששמע משה שאמר לו המקום ,תן נתלת צלפחד לבנותיו ,אמד הגיעה
שעה שאתבע צרכי ,שיירשו בני את גדולתי וכד.
אמד לו הקב״ה :לא כך עלתה מחשבה לפני .כדאי הוא יהושע ליטול שכר
שימושו ,שלא מש מתוך האוהל .וזה שאמר שלמה )משלי כז( נוצר תאנה
יאכל פדיה .ויעש משה כאשד צוה ד׳ אותו ו י ק ה
ויםמך
את
י ה ו ש ע וכר
א ת י ד י ו ע ל י ו ) ב מ ד ב ר כז(—בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה,
שהקב״ה אמר לו וסמכת את ידך .והוא עשה בשתי ידיו ,ועשהו כלי מלא
וגדוש ומילאו חכמתו בעין יפה.
)רש״י עס״י במדבר רבה שם(
וכאן יש לזכור את צפייתו הדרוכה של שמואל לזה האיש אשר בחרו ד׳ לנגיד על
עמו ,והוא הראשון למלכות ישראל.
ושמואל ךאה את-עאול נד׳ ץנהו
)ט ,יז(
הנה ןןאיש א^ר אמרתי אליף זה !?צר ??מי•
ויש לזכור את האהבה שבה קיבל את פניו ,ומסר לו את כל המדת ישראל ,והשיבו
בראש הקרואים ,וצווה להגיש לו את המנה השמורה לו ,ה ש ו ק ו ה ע ל י ה .
נ*אכל ^אול עם ־שמואל 3י1ם ןזהיא —
12
www.daat.ac.il
)ט ,כד(
אתר דעת -מכללת הרצוג
וראה כמה יפים ונעימים התיאורים של התבודדותם על הגג ,שהיה שם מוכיחו
ומלמדו ליראה את הקדוש־ברוך־הוא )רש״י(.
ויהי
וישכימו
כעלות
ה ש ה ר — אבל ידפה ששמואל גם בלילה
לא ישכב לבו ,בהשבו איך ימשח את שאול למלך .וגם שאול לא ינום ולא
)אברבנאל(
יישן ,בהשבו דברי שמואל אשד אמד לו.
וכיצד משחו באהבה:
נ!2ןח שמואל את פך ק #מ ן ףן*ק על-ראשו נ?שלןהי.
,
ףאמר ןןלוא כי־משחף ד על־נןז?תי #ג י י ׳
ו י ש ק ה ו — כמנשק דבר קדוש
)י .א(
)םםודגו שמות ד .כז(
וכאשר היציגו שמואל לפני העם הירבח לשבחו להודיע סגולת בחירתו.
ושפל
דוח
י ת מ ו ך כ ב ו ד)משלי כט(.
כשבאו ואמרו לו לשאול דבר המלוכה ,אמד להם :אין אני ראוי למלוכה,
אלא שאלו באורים ותוםים ,אם ראוי אני ,ואם לאו הניחו אותי .מיד החביא
עצמו עד ששאלו באורים ותומים .ויאמר ד׳ הנה נחבא אל הכלים ,באו״ת .מיד,
ויאמר
כי
אין
שמואל-אל-כליהעס
כמהו
בכל
הראיתם אשר
העם.
ד׳
בחריבו
)ילק״ש קי״א(
ואף הוא עשה אותו לעד בינו ובין העם ,על י ד שמו של ד ,וקרא ל ו :משיח ד׳.
ה נ נ י ענו בי נ ג ד ד׳ ו נ ג ד מ ש י ח ו ) י ב .ג( עד ד׳ בכם ועד משיחו היום ה ז ה )שם .ה(.
*
ויאמר שמואל אל הץם
ל כ ו ן נ ל ן ה ן ז ג ^ ל ו נ ח ד ש שם ס מ ל ו כ ה ,
)יא ,ד(
לכאורה ,על שום מה ביקש פתאום עתה להדש המלוכה ושאול •כבד נמשח
בקרב העם ז אלא עכשיו אחרי ששאול נצח במלחמתו על נחש העמוני ,והיות
ולשאול היו מתנגדים רבים ,ביקש שמואל הנביא עתה לחדש המלוכה להדים
קרגו של שאול בעיני העם.
)״חפץ־היים״ להרב מ״מ ישר הלק ג(
החפץ חיים זצ״ל היה קורא מ ן הכתוב ה ז ה לאהבת השם:
בכל הזדמנות ,בכל זמן שהוא צריך היהודי לנצל כדי להגביר כבוד שמים
לחדש ממלכתו של השם יתברך.
www.daat.ac.il
)שם(
13
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמואל ,אשר היה אבי הנבואה בדור ־ההוא ,אשר עלי ידו ־פרץ החזון בישראל ,רצה
להאציל מרוחו גם על שאול בחיר ד׳; והיה זה האות האחרון משלושת האותות אשר
נתן לו בלכתו מעמדו ,כאשר פגע בחבל נביאים יורדים מהגבעה ולפניהם נבל ותף
וחליל וכנור ,והמת מתנבאים .ו צ ל ח ה ע ל י ך ר ו ח ד ׳ ו ה ת נ ב י ת ע מ ם
ו נ ה פ כ ת ל א י ש א ח ד ) .י ,ה—ז(.
והוא גם הבטיחו להיות על ידו תמיד ,להורות לו על פי ד׳ .על כן היה זה.גם מבחנו
הראשון של שאול בדרכו למלכות :ו י ר ד ת ל פ נ י ה ג ל ג ל ו ה ג ה א ג כ י
יורד אליך.וכר שבעת ימים תוחל ע ד ־ ב ו א י אליד והודעתי
ל ך א ת א ש ר ת ע ש ה ) .שם(,
ואם גם לא הוחיל שאול ביום ההוא ,ואם גם הוכיחו שמואל קשה ,בכל זאת נקשרה
גם נפשו בנפשו ואת כבודו קשר שאול בכבוד הנביא .וכן ביקש ממנו אחרי כשלונו
בעמלק :ו י א מ ר ח ט א ת י ע ת ה כ ב ד נ י נ א נ ג ד ז ק נ י ע מ י ו נ ג ד
י ש ר א ל ו ש ו ב ע מ י ו ה ש ת ח ו י ת י ל ד ׳ א ל ק י ך ) .טו ,ל(.
ואחרי שסגר שמואל על עצמו לבלתי ראות את שאול עוך ,בכל זאת נמשך אליו
שאול וילך הלוך ויתנבא עד באו בניות ברמה )יט .כג(.
עתה נדמה כי לא רק כדי למצוא שם את דוד הוא בא ,אלא כדי להתקרב עוד אל
חסותו של שמואל ולקבל את מרות עליו.
ויפשט גם־הוא בגדיו ויתנבא גם״הוא
ע ר ס כ ל ה י ו ם ה ה ו א ו כ ל ה ל י ל ה ) .שם,כד(.
לפני
שמואל
ויפשט גם הוא בגדיו — בגדי מלכות ,ללבוש בגדי התלמידים.
ויסל
)רש״י(
וגם אחרי מות שמואל ,לא יכל שאול בלעדיו ,והלך להעלותו באוב ,אף כי ידע
כי הוא חוטא ומרגיז אותו בררך טומאה.
גם פה ,נדמה כי לא כדי לשאול על המלחמה הוא בא ,אלא רצה שאול עור בזאת
הפעם האחרונה לשמוע את קולו של שמואל ,ויהי זה קול תוכחה עזח כמוות ,אבל
הוא גם קול האהבה.
ו^ןחד
א$ה ו ^ י ף עמי
)כה ,יט(
תלפידוי דרבי אמי בר אבא ,בשם דבי שמואל בר נחמני:
חביבה היא מיתתו של שאול יותר מתייו ,שבחייו לא נאמר אתה ובניך עמי,
ובמיתתו נאמד אתה ובניך עסי — עמי ב ת ו ך מ ח י צ ת י .
)ילק״ש קמ ,מדרש שמואל(
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מעניין ,כי קשרי הנפש שבין הנביא ומשלחו'הראשון כבר חיו חזויים מראש ,ורמוזים
בדברי אמו של שמואל כאשר הביאתהו בית ד׳ בראשונה.
ןגס אג?י השא^תיהו 2ד׳ ?ל־הןמים אשר היה הוא שאיל לד׳
)א ,כה(
באותה שעה גיצנצה בה דוה הקודש :כל הימים ששמואל קיים ,שאול קיים.
)מדרש שמואל(
אמר ר׳ יוהנן :זיקנה קפצה עליו ,על שמואל — דכתיב )טו (.נהמתי כי
המלכתי את שאול)ורצה הקב״ה להורגו מיד — דש״י(.
אמר לפניו :דבונו־של׳־עולם ,שקלתני כמשה ואהרן׳ דכתיב )תהלים צט( משה
ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו .מה משה ואהרן לא בטלו מעשי ידיהם
בהייהם ,אף אני לא יתבטל מעשי ידי בחיי.
www.daat.ac.il
)תענית ה(:
15
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב
בקד
עגלת
ל א מ ת ך ז ר ע א נ ש י ם )ש״א א ,יא( .מאי זרע אנשים ז —
ונתח
)ברכות לא(:
זרע שמושח שני אנשים .ומאן אינוןז — שאול ודוד.
ניבאה לו אמו לשמואל ,ולא ידעה כמה צער יצטער בהליכה למשוח את השני
למלכות ,בעוד לחלוחיתו של הראשון קיימת.
—
ניא$ר ?ומיאל איך אלך
]דומה ללשונו של יהודה שהצטער על בנימין :כ י
אינני אתי)בראשית ויגש לד.[(.
איך
א ע ל ה אל אבי והנער
]יאמר ד׳ עגלת ?ל!ר תקח ב ; ך ף -
בדרך העולה לבית־לחם יהודה ,כשהיה שמואל מהלך בה ועגלת הבקר בידו ,בודאי
היה שם מהרהר הרבה על מידה זו שמדד לו הקב״ה ,וצווהו לעשות שליהות שאין
לבו רוצה בה.
ולמרבה הצער יודע שמואל גם יודע ,כי בשליחות זו מגלגל ד׳ לידו זכות מיוחדת
ויחידה בנצח ישראל ,בהיותו שותף במשיחת מלכות עולמים ,בקרן השמן אשר בידו
— מלא ק ר נ ך שמן!
)הוריות יב(:
ואין מושהין אלא מלכי בית דוד —
)ראה רמב״ם הל׳ מלכים א .י(.
בשמן המשחה —
גם על זאת ניבאה לו אמו הנביאה ,בתתה תודה לד׳ בהרמת קרן משיחו.
עלץ
לבי
בד׳
דמה
קרני
,
ב ד וכו׳
רמה קרני ולא דמה פכי — דוד ושלמה שנמשחו בקרן ,נמשכה מלכותם
שאול ויהוא שנמשהו בפך ,לא נמשכה מלכותם
16
www.daat.ac.il
)מגילה יד(.
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבל שמואל לא זכה בשמחה של מצווה זו ,כי,,היה מתעצב באותו ענייו על שאול״
)ראה לעיל את דברי ״העמק דבר״(.
על כן גם ד׳ חתם במוסרו ולא גילה כל סודו לנביאו הרואה ,כאשר דבר אליו שנית.
]השוה פסוק ב כאן עם יונה פרק ג .ב .וראה גם שם את ההבדל בינו ובין א .ב.[.
ןאמךת לן^ס ?ד׳ ?אתי ןלןךאת ??*י 3ן נ ח
ןאג?י אוךיעף את אשר־תעשה
]האין זאת כי משום שסרב מעט מלעשות השליחות ,על כן הזכיר גם עליו א ת
עוונו של שאול ? )ה נ ה ש מ ו ע מ ז ב ה ט ו ב ! ( [ .
וק#7דות לי את א #ר אמר א^יף:
שאלות רבות עדיין מטרידות אותנו בעניין זה .ובוודאי ,כי כהנה וכהנה היו מטרידות
גם את לבו של שמואל ,בשעה שהיה מהלך בדרך לבית־לחם.
למה רוצה ד׳ להקדים ולמשוח את זה השני ,בעוד שאול חי ומלכותו עדיין קיימת ?
ולמה הצריכו ד׳ ללכת אליו לבקשו בבית־לחם ,ולא הביאו אליו הרמתה ,כאשר הביא
את קודמו ,כמבקש האתונות של אביו 7
ולמה הצריכו ד׳ לקחת עגלת בקר בידו ,האין עגלות בבית־לחם אשר יקה מהם
לזבוח ל
ומדוע דווקא ע ג ל ת ב ק ר ?
גזכור את הדעה שהביא הרלב״ג בשם אחד מחכמי דורו .שכבר שיבחד .אברבגאל
ואמר :ופירוש יפה הוא.
שצווה ד׳ על זה להעיד ,שכבד נמצא באותו מהוז הלל באדמה ,לא נודע מי
הכהו .והיה שמואל מביא עמו עגלה ,כדי לקיים מ צ ו ו ת
עגלה
ערופה.
לפי זה תובן אולי החרדה שחרדו לקראתו ז ק נ י ה ע י ר בבואו לבית לחם :ש ל ו ם
ב ו א ך ? כי בפרשת עגלה ערופה למדנו ,כי על ז ק נ י ה ע י ר כל המצווה הזאת:
ולקחו ז ק נ י ה ע י ר ההוא עגלת בקר וכר .והורידו ז ק נ י ה ע י ר את העגלה אל
נחל איתן וכר) .דברים כא(.
www.daat.ac.il
17
אתר דעת -מכללת הרצוג
]ואולי גם זה סימן לדבר ',כי מלבד שני המקומות האלה ,לא מצאנו בכל המקרא
עוד ע ג ל ת ב ק ר ,אלא אחת שהיא לחיים :והיה ביום ההוא יחיה איש ע ג ל ת
בקר ושתי צאן )ישעיהו ז ,כא( .וגומר :ל א ת ב א ש מ ה י ר א ת שמיר ושית[
)וראה ירושלמי נזיר פ״ט הל״ו(.
אמנם יפה הוא חפירוש ,אבל חסרונו הוא בזה שהתרחק מכל הדיעות שלפניו .הוא
אינו מתקבל גם על דעת חז״ל שאמרו שעגלה זו תהא תחבולה ,להעלים מטרת בואו
של שמואל.
כי הפרסום בעגלה ערופה הוא גדול ,והוא כדי להחריד את כל אנשי העיר והסביבה,
״ולקול עריפתד,״ יהיו מדברים בדבר ועל ידי כן ימצא הרוצח״ )ראה בספר החינוך
מצווה תק״ד ובמו״ג חלק ג׳ פ״ג(.
ולפרהםיה כזאת גם לא התכוין הרד׳יק.
וגם לא נראה כי שמואל עשה רושם גדול כזה בבית לחם ,ודוד נמשח בהצנע.
בהמשך אותו פירוש מובא טעם לתוצאות הדבר:
וגם מזה יפחד שאול מהרוג את שמואל ,בזוכרו מצוות העגלה הערופה,
ושהקפידה התורה על רציחת נפש אדם.
הנה משום שהתרחק הפירוש כל כך מן המציאות ,קרבנו בזה אל רעיון מקורי אחר.
אמנם לשאול לא היה די ברמז זה לעצור כעסו ,אבל לשמואל היה די והותר בעגלת
הבקר הזאת שבידו ,לראות בה סימן למעשה אשר הוא הולך לעשות ,ולתוצאותיו.
הן הנביא יודע ,כי במשיחה זו תיפתח הרעה על שני משיחיו גם יחד .שאול יהיה
לרודף ודוד יהיה הנרדף .והוא הנביא יעמוד מרחוק ואין בידו להושיע.
בפרשת העגלה למדנו:
ןבגשו הכהנים בני לוי כי בם בסר ד׳ אלסןיף לשךתו
ו?ברך בשם ד׳ ועל פיקס ?היה כל ריב וכל ?•53
שהם בקיאים בדרכי בני אדם ומזגיהם.
)דברים כא ,ה
(
)ספורנו(
ובסמוך לזה ,בפרשת השופטים:
ןץמדו שני־ןז*$נ#ים א #ר להם הףיב לפני ד׳
לפני הלוזבים ןןזשויפ&יס אשר יהיו 3ימים ןזתם•
)שם .יט .יז(
מי אם לא הוא השופט אשר בימים ההם ,והוא גם הנביא אשר משח את שניהם
למלכות ,מי •אם לא הוא הייב לעמוד בין שני האנשים האלה ולשכך את ריבם ?
כיי מי עוד כמוהו שהיה בקי בדרכי שאול ומזגו.
הלא ידע שמואל מה עלול שאול לעשות בשעת כעסו — ו ה ר ג נ י !
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מסתבר ,כי יותר ממה שהיה לו לשמואל להתיירא שמא ייהרג ,היה לו להיות מצר
על שאול ,שמא יהרוג אחרים .הלא ראה הרואה כי זה האיש העניו ,הוותרן והחומל
הולך ליהפך לאכזרי ונוקם ,והורג בלי חמלה את כהני ד׳.
5הן ןנביא[
ןאם י ה ך ג ב מ ק ן ש אזיני
)איכה ב ,כ — וראה סנהדרין ז(.
שמואל ,שהיה מלווה את שאול כל ימי מלכותו עד הנה ,הנה עכשיו ,דוקא בימים
הקשים אשר לפניו ,הוא פורש ממנו ומניחו בלי הדרכה ,בלי לוויה .ו י ל ך ש מ ו א ל
ה ר מ ת ה ו ש א ו ל ע ל ה אל ב י ת ו ג ב ע ת שאול)טו.לד(.
ובפרשת העגלה כתוב:
וכל זקני העיר הקרובים אל החלל ירחצו ידיהם על העגלה הערופה בנהל:
וענו ואמרו ידינו לא שפכה )שפכו קרי( את הדם הזה ועינינו לא ראו:
)שם ו—ז(
וכי עלה על דעתנו ,שזקני בית־דין שופכי דמים הם?
אלא מאי ידעו לא שפכו — לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ,ולא
)סוטה מה(:
ראינוהו והנחנוהו בלי לוויה.
נזכרים אנו בדומה לזה ,בפרשת העגלה הערופה ,שבה היה עוסק יעקב אבינו עם
יוסף ,לפני ששלחו אל אחיו) .ראה רש״י עה״כ את כל דברי יוסף — וירא את
העגלות ,בראשית ויגש מה ,כז(.
תא הזי! יוסף כ ד אתפריש מאבוי )בוא וראה ,כאשד פרש יוסף מאביו(.
בלא
לוויה
ובלא
א כ י ל ה אישתדר .והווה מה דהווה )וקדה מה
שקרה( .וכד יעקב אמר :טרוף טורף יוסף .אמד :כי ארד אל בני אבל שאולה.
— ד8נא
גדימנא
ליה
)שאגי
גרמתי
לו(,
דהוינא
ידע
דאחוי
סגיין
ליה ,ושדרנא ליה )בעוד שהייתי יודע שאחיו שונאים אותו ,ובכ״ז שלהתיו(.
ורמז קא רמיז ליה ,ב פ ר ש ת
עגלה
www.daat.ac.il
ערופה
)זהד ,ויגש ר״י(
19
אתר דעת -מכללת הרצוג
חז״ל הרגישו את כאבו של יעקב שהיד .מוכרח לשלוח את יוסף אל אחיו ,מעמק
חברון — ואותה שעה היו מעיו מתחתחין)ב״ר פ״ד( .כי היא שליחות מגבוה ,שאין
הוא יכל ללוותה.
כמוהו היה שמואל הנביא גם הוא מצטער על שאול ,בלכתו בעל כורחו לבית לחם
ועגלת הבקר בידו.
•
#
#
ועינינו
לא ר א ו י -א ת מ י ז
רבנן דהכא)דארץ ישראל( פתרין ב ה ו ר ג ,
ורבנן דהחם )בבל( פתדין ב נ ה ר ג .
)ירושלמי סוטה ם״ט הל״ו(
רש״י תיאר את המקרה על פי רבנן דבבל:
כלומר ,למזונות הוצרך ה ה ו ר ג ולא היה לו ,וראה אחד נושא מזונות.
ובא לחוטפם ממנו ,לאונס רעבון ,ועמד זה עליו והרגו.
גם על• דוד תתחייב שמואל להביא עגלה ערופה במחשבתו ,בדרך אשר הוא הלך
עליח למושחו .הלא ראה הרואה ,כי זח אשר בחר בו ד׳ מבניו של ישי ,ח א י ש
כ ל ב ב ו ,זה לא יתייצב בתוך העם בגובה קומתו ולא תתחדש לו המלוכה ברוב עם.
הוא במחתרת ימשח ,בקרב אחיו ,עד אשר תזרח לו השמש .עליו יהיה להגיע למלכות
בדרך קוצים ומוקשי דמים ומרמה.
הוא האוהב ייחשב לשונא ,הוא יהיה הנרדף הנראה כרודף.
?י לא אשד ? ך א ה
?י ןזןנךם
ועינינו
לא
לך$ה
ןז$דם
?ןינלם.
)טז,
ז (
ראו —
גם עליו מתחייב עתה בלבו ,שמואל הרואה ,כי גם אותו יעזוב על הסף בלי לוויה.
ףןזשח אותו ב?ןךב אןחיו —
#ן ם ? מ ו א ל נילך הךק־תה.
)טז ,יג(
שים לב ,כי דור כל ימי בריחתו התהלך בסימן,,למזונות היה צריך׳ —
בראשונה בא לנוב ,אל אחימלך הכהן לבקש לחם .ואחרי כן שלח את נעריו על נבל
הכרמלי .ואחרי כן פשט אל הגשורי והגריזי והעמלקי
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אולי גם לזה כיוונו הז״ל בהרגשתם הדקה בכתוב:
ניןןם מ ל ן ף ה י ן ס ז
3
א
יכא.
*9יר•
א (
דאמד ר׳ יהודה אמד ר ב :
אלמלא הלווהו יהונתן לדוד שני ככרות לחם ,לא נהרגה עיר הכהנימ,
ולא נטרד דואג האדומי ,ולא נהרגו שאול ושלושת בניו.
)סנהדרין קו(.
מפליא!
יהונתן א ש ר א ה ב א ת דוד כנפשו ,ש כ ח ל ת ת בידו ב ל כ ת ו ש נ י כ כ ר ו ת ל ח ם
*
9י
? ? ? א ? 0ל ן $ך 9ה אשר ד׳ 8ל*יף גםז ?ד
ג פ ל 3קן ד ה לא נ ו ן ע מי ה?הו,
)דברים כא ,א(
שאול בחיר ד׳ ,הוא היה הרודף והנרדף כאחד .הוא ההורג והוא הנהרג.
המלך הראשון לישראל על אדמתו ,נמצא חלל ,נופל בשדה ,לא נודע מי הכהו
]ראח ש״א ל״א — ש״ב א.[.
!ןהי מקןןזךת !•*או פלשתים לפשט א ת ־ 3ן ז ל ל י ם
ןימ^או
את שאול ןאת שלשת ?}יו נ פ ל י ם בהר ה*ל5ע•
)שיא לא ,ח(
גם קבורה לא היתר ,ל ו כדין ,ברוב עם בהדרת מלך .כי את גוייתו תקעו פלשתים
בחומת בית שן .י עד שקמו כל איש חייל מיבש גלעד ו י ל כ ו כ ל ה ל י ל ה
ו י ג נ ב ו את גוויית שאול ואת גוויות בניו מ ר ח ו ב בית שן) .ש״ב כא .יב( ויקחו
את עצמותיהם ויקברו תחת חאשל ביבשת .ויצמו שבעת ימים) .סוף ש״א(.
אמדו :אותו האיש היצילנו מחרפת בני עמון ,אין אנו חייבים לגמול לו ח ס ד ו
אמד להם הקב״ה :אתם גמלתם חסד עם שאול ועם בניו ,אף אני נותן שכרכם
לבניכם לעתיד לבוא .כשעתיד הקב״ה לקבץ את ישראל ,ראשון הוא מקבץ
הצי שבט מנשה שנאמד )תהלים ם׳( לי גלעד לי מנשה ו כ ר
)פרקי דר״א יז .ילק״ש קסא(
www.daat.ac.il
21
אתר דעת -מכללת הרצוג
וחסד אחרון גמל לו דוד כעבור שנים־)לפי הילקוט :שלושים שנה( ואסף עצמותיו
ועצמות יהונתן ,עם עצמות בניו המוקעים לד׳ ,ויקברום בארץ בנימין בצלע בקבר
קיש אביו) .ש״ב כא(.
ןז^בי
איך
לקיךאל על ?מיסין?
ןפלו
ןזלל
גבירים.
)ש״ב .א ,יט(
ועוד שנים רבות אהדי מיתתו וקבורתו המשונה של שאול ,היה ישראל נתבעים
עליו ,שלא נספר כהלכה )יבמות עח.(:
חזא ר׳ גחמן םיוטא )סיוט( בחלמיה ,אמד :נעניתי לכם עצמות שאול בן
)יומא כ״ב — מהדש״א(
קיש — מלך ישראל
#
ועךפו שם את העגלה בנסל —
אמד הקב״ה :תבא עגלה בת שנתה ,שלא עשתה שירות ותיערף במקום
שאינו עושה פידות ,לכפר על הריגתו של זה שלא הניהוהו לעשות פיתח.
)דש״י בתורה׳ לפי גמ׳ סוטה מו(:
בן ש נ ה
טעם הטא.
שאול
ב מ ל כ ו )יג .א( אמר רב הוגא :כבן שנה שלא פעם
)יומא כב(.
#
אולי לזאת כיוון דוד את שבועתו על הרי גלבע ,שלא יעבד בהם ולא יזרע.
״ז•״
••ד
הרי בגל^ע אל־טל ואל ?^ר עליכם ושדי וורומות
כי שם נגעל מגן גבוךים ק!גן שאול ?לי מעיים 3שמן.
)ש״ב ,א ,כא(
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ר י ע ק ב לוי
״תכנון המשפחה״ בישראל
אהת ׳הבעיות הסוציולוגיות המרכזיות המנסרות בעולם הגדול ובעולם
הקטן שלנו׳ היא בעית ריבוי האוכלוםיה .לכן עלינו לקדם בברכה את רופאי
ירושלים שהקדישו ע ר ב אחד לדיון בנושא זה .על מהלך הדיונים אנו קוראים
בעתון ״הרפואה״! ,ומגיעה להם תשומת ל ב מיוחדת ,בגלל שני המרצים הידועים
כמומחים בארצנו :פרופ׳ גרושקה )בריאות ציבורית( ופרופ פינקלשטיין
)מדע הורמונים(.
,
א
הרצאתו של גרושקה לא הביאה הפתעות למי שעוקב אחרי העבודות שהופיעו
עשרות בשנים בשטח ״תכנון המשפחה ובריאות הציבור״ .״אין כל חדש תחת
השמש״ .אין שינוי יסודי בחיי הכלכלה ואין שינוי בטבע בני האדם .יש עושר
ויש עוני .בד בבד עם העושר הולכות וגדלות דרישותיו ותאוותיו של האדם
לחיים נוחים ,ולדאבוננו גם הולכת וקטנה מגמתו למלא את חובותיו כלפי זולתו
וכלפי החברה .היכן חמקום למשפחה גדולה בנסיבות אלה? ומאידך — ברבות
העוני עולה חרעב בדרגות שונות בחלונות ,עד כדי מכת רעב קיצונית ,בה
חסר אפילו מינימום של חמרי תזונה חיוניים .כיצד׳ איפוא ,לחםתדר עם
העומס של משפחה גדולה?
מה שכל אחד רואח בעולמו הקטן — קיים גם בממדים ענקיים בעולם
הגדול .הפער בין ריבוי מספר יושבי תבל לבין האפשרות להמציא להם את
המזון הדרוש הולך וגדל .על זה הרחיב גרושקה את דבריו .בשנת 1900היתה
אוכלוסית העולם שני מילירדים ,בשנת 1965יש שלושה מילירדים .לפחות
מחציתם סובלים מתת־תזונה .אם לא ישתנו שיעורי הילודה והתמותה ,יהיו
בשנת 2000ששה מילירדים .כדי למנוע רעב כללי בעולם יהיה צורך להכפיל
פי שלוש או פי ארבע את תפוקת המזון .אם יצליחו ,נוסף על כך ,ע״י ארגון
מתאים להביא את המנה הדרושה ממקום השפע לפיו של האדם הרעב ,אפשר
יהיה למנוע את האסון — אומרים האופטימיסטים .אולם למרצה יש ספקות
באפשרות ביצוע תפקיד כביר כזה בעוד מועד׳ והוא ״רואה את ההצלה בריסון
הפוריות המוגזמת״ .הוא מסתמך בהשערותיו על תוצאות כינוס הארגון למזון
ולחקלאות של האומות המאוהדות .המנהל הכללי של ארגון זה אמד בכינוס
בוושינגטון ביוני : 1963״לא רהוק היום ב ו . . .כל העולם כולו יוכרחו ליטול
2
1
״.הרפואה״ כרך ס״ח ,כ״ו אדר א׳ תשכ״ה.
2
הערה :אנו קוראים ב״הרפואה״ ) ,1965סט ,עמ׳ : (42החקלאים שלנו )באמריקה( ייצרו
השנה מזון בחוות שלהם ,שיהיה בו כדי לספק לכל אמריקני 12000קלוריות ליום — ומזון
מלא לכיליון אנשים.
www.daat.ac.il
23
יותרדעת -
על עצמם תפקיד ישיר אתר
הרצוגבתמיכה בתקנות לתכנון המשפחה
מכללתיותר
ודינמי
עיי חינוך והיגיינה״ .תכנון המשפחה ע״י הגבלת הילודה — זאת היא הסיסמא
אשר תרפא א ת שבר האנושות,
כשאני קורא הזיונות כאלה על העתיד הקרוב ועל העתיד הרחוק ,עולה
תמיד מ כ ר ו נ י הרצאתו של פרופסור׳ לפיסיקה ,ששמעתיה לפני כחמשים שנה.
על עתידם של מקורות החום בעולם ,ובפרט בכוכב שלנו :כדור הארץ .כאשר
כל חומרי הדלק הנמצאים ,הפחם ,הנפט וכוי׳ יאזלו בעוד כמה אלפי שנים —
כך אמר אז — צפוי לאנושות מוות מחוסר חום ,ושממת קרח נוראה .אכן,
בינתיים מצאה הפיסיקד .האטומית מקורות חום אין חקר ואין מספר ,ובטלד .את
כל חחשבונות של הפיסיקה הישנה .מי יודע ,אם לא ימצא המדע גם בשטח
ההזנה מקורות ייצור מזון אשר הדמיון של ימינו אינו יכול לשער אותם,
ויהפוך כך את כל חשבונות הסטטיסטיקה ,אפילו אם לא נתחשב בשטן המשחית
שיביא ח״ו הדג וחרב ואבדן לעולם.
ב
אבל הנח להם לבני ת ב ל למצוא לעתיד הרחוק את הפתרון המתאים
לדאגותיהם לפי השקפותיהם .היינו עוברים על דברי גרושקה בשתיקה לולא
היה מעביר א ת דרישתו ל״תכנון המשפחה״ גם לעם ישראל בכלל ,ולעם היושב
בארץ ישראל בפרט .כדי לברר אם הצדק אתו .נתעמק קצת בנתונים הדימוגרפיים
בארץ ,כפי שמופיעים הם בסטטיסטיקה הרשמית של ישראל .נסתכל בטבלה
המראה את היוזם בין הילודה אצל היהודים לבין זו של האכלוסיה הערבית
בשנים האחרונות.
3
מספר הלידות ל־000ו נפש
שנת 1950/51
״
1963/64
יהודים
ערבים
32.9
46.5
(!) 21.8
(!) 53.5
מי שעיניו אינן מוכות בעורון ,רואה לאן הדרך מובילה* האוכלוסיה
היהודית הולכת ומתדלדלת ,ואוכלוסית נכר הארץ הולכת וגוברת? ואם כך
— מי זה יעיז להמליץ לפגי יהודים לצמצם את הילודה? ואעפ״כ עובדה היא.
גרושקה ממליץ על זאת בשם ״תכנון המשפחה״ .הוא מציע :״לחנך את הזוגות
להשתמש באמצעים בלתי־מזיקים ולעודדם להוליד מספר ילדים חמבטיח
לאומה המשך קיומה ושגשוגה .המספר חדרוש ל כ ך . . .שלושה עד ארבעה
ירדים לכל זוג בריא.״
לתכנית זו שגי צדדים ,חיובי ושלילי .מבחיגה חיובית רוצה גרושקה
לזרז אותו חלק של האוכלוסיה שעכשיו אינו מתכנן להוליד כי אם ילד אחד
3
שנתון סטטיסטי לישראל ,1964עמ׳ .47/46הירחון הסטטיסטי לי׳שראל ,אדר א׳ תשכ׳׳ה,
עמ׳ .85
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
או שניים ,אם בכלל רוצה הוא להוליד .לדעתי יש ר ק סיכויים קלושים להשפיע
על החוגים ה״נאורים״ האלה ,כפי שנברר להלן .אבל אפילו אם גניה שיצליח,
הצד השלילי עתיד להרוס א ת כל הישגי התכנית .גרושקה מתכוון למעט
ב״אמצעים בלתי־מזיקים״ א ת מספר הילדים באותן חמשפחות אשר עדיין
מולידות יותר מתכניתו .זהו .כנראה ,עיקר תכניתו ,ו מ ה יקל לו יותר להצליח.
כך יצא שכרה של התבנית בהפסדה.
אבל אפילו אם יצליח לאזן פלס אחיד של 3־ 4ילדים למשפחה ,האם יהיה
בזה די לצרכגו הדימוגרפי לקיום האומה? אם נתחשב כזוגות עקרים וברווקים
שאינם מולידים בלל ,ימנעו משפחות בעלות 3־ 4ילדים את הירידה אך בקושי.
במקרה הטוב ביותר יהיה המספר םטבילי .אבל אם מספר האוכלוסין ר ק עומד —
הלזה אפשר לקרוא ״קיום האומה״? מי שרוצה בקיום האומה ,ובפרט האומה
היהודית אחרי שנות השואה ,צריך לשאוף להגדלת האוכלוםיה היהודית.
תכנית גרושקה אינה מאפשרת זאת .גרושקה בעצמו רואה א ת הלביליות של
מאזן האוכלוסיה .הוא כותב :״האמידים מולידים פחות מדי י ל ד י ם . . .ומאידך
גיסא העניים יאזגו את המאזן״ .ומה יהיה אם גם העניים יולידו ,לפי עצתו,
במקום שבעה רק שלושה או ארבעה? ראינו שכבר עכשיו עקומת הילודה
יורדת משנה לשנה .והמאזן אך בקושי מתאזן .נסתכל במספרים של הריבוי
חטבעי:
הריבוי הטבעי ל־ 1000נפש
יהודים
רואים אנו
ערבים
שנת 1950/51
26.5 .
37.8
״ 1963/64
15.9
47.2
ה״ריבוי״ מתמעט ודל ,ולא קשה
בעליל איך
להסביר את
התופעה הזאת .הסטטיסטיקאי ד״ר יואל פרנקל השוה את מספרם של מקבלי
קיצבות משפחות מרובות־ילדים לפי
ארצות
עליתם .4מיוצאי
אםיה-אפריקה
0
0
קיבלו קיצבות בשנת <77.6 / :1960מילידי הארץ היהודים :ר ק .3.6 /אם
ס
0
יצטרפו ,לפי ״תיכנון חמשפחה״ של גרושקה ,העולים החדשים לילידי הארץ
בקבלתם את מנהג צמצום חילדים ,מוכרח ה״ריבוי״ ליחפך לגדעון.
התמונה עגומה עוד
יותר אם
נשוה את
מספר
הריבוי
הטבעי אצל
0
יהודים ) (15.9 /למספר אצל הערבים ,שהריבוי עלה אצלם מ־ 37ל־ 47והגיע,
0
אם כן ,לפי שלוש מהריבוי אצל היהודים .ר ק דרך אגב גזכיר מהי השיבותה
של התפתהות זו לגבי המצב הבטהוני של מדינת ישראל.
מדינת ישראל תובעת בקולי קולות עלית המוני יהודים מארצות הגולה.
אגי זוכר א ת תקופת המנדט כאשר האנגלים צמצמו את מספר רשיוטת העליה
עד למינימום ,בימים הללו שמחנו ,אנו רופאי
4
הילדים ,על כל ילד שנולד
ד״ר יואל פרנקל* .ם^ד״ ,אדר תשכ״ג ,עמ׳ .43
www.daat.ac.il
25
אתר דעת -מכללת הרצוג
בריא ,ועל כ ל ילד שהצלחנו להציל ב״ה ממחלה כעל ״סרטיפיקט נוסף פנימי״.
היום יש להמשיך ולתבוע ביחד עם עלית פזורי ישראל ״עליה פנימית״״ שהיא
— ד ר ך א ג ב — גם הרבה יותר זולה מ ב ה ע ת קליטתה בחברה בארצנו.
בטוה אני שפרופ׳ גרושקה מתכוון בכנות להעלות א ת מצבו התרבותי של
העם ע״י הצעתו ,כי ההינוך במשפהה הקטנה משוכלל יותר מאשר במשפחה
מרובת ילדים .הוא כותב כעל ״עובדה נחושה״ :״כל אומה רוכשת מנהגי תיכנון
המשפהה בהגיעה לרמת ת ר ב ו ת מסויימת״ .ההיסטוריה מלמדת אותנו א ת ההיפך:
ההתפתחות הזאת היא היא שגרמה להרס האומות הגדולות המפורסמות ,כגון
אתונה ורומא? ראינו זאת ,כמו כן ,אצל יהודי גרמניה ,כפי שהוכיח בזמנו
טיילהברג .האם נברך אנחנו על התפתחות כזו במקום להילחם בה? האם
הפילוסופיה של הגרמני ניטשה ״מה שנוטה ליפול ,דחפהו א ת ה שיפול מהר״
יכולה לשמש נ ר לרגלנו ? הלא תורתנו מלמדת אותנו שיטה אחרת )ויקרא כה,
לד :(.״וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו״ )״אל תניחהו שירד ויפול״ —
רש״י מתורת כהנים(.
א ב ל יש שחושבים שצמצום הילודה יחלץ א ת המשפחה מעונית .מדען
אחד הצביע באספת רופאים אחרת על כ ך ש־ 40 /מכלל הילדים שלנו גדלים
במשפחות מרובות־ילדים * .לא שמספר חמשפחות הוא כל כך גדול ,אלא מספר
הילדים הוא רב .״פד .קיימת הסכנה של הנצחת ע ו נ י , . . .כי הילד במשפחה
מרובת־ילדים אינו זוכה להישגים בבית הספר המאפשרים לו להשתחרר
מהעוניז .רק אם הילד ,כשיתבגר ,ואשתו ידעו לתכנן את מ ש פ ח ת ם . . .רק
אז יהיה לבניהם סיכוי להשתחרר מהעוני״ .אין זו דעתו של איזה פלוני אלמוגי,
אלא של ראש המוסד לביטוח לאומי ,ד״ר גיורא לוטן ,אותו מוסד שאחד
מתפקידיו הוא להקל על הנטל המוטל על משפחות מרובות־ילדים .הוא מבקט
ברצינות — כדי להיפטר מהעוני — להביא כקרבן על מזבח מדיניותו הכלכלית
את קומץ המשפחות מרובות־הילדים בדור הבא? הדור שלנו ,לדעתו ,כבר
אבוד בכל הנוגע להיים המקצועיים .לא איכפת לו שמשפחות מרובות־הילדים
יאבדו מתוך הקהל ,אעפ״י שלמעשה הן הן הבסיס היחיד אשר עליו תוכל
מדינתנו להחזיק מעמד בתהפוכות תקופתנו .את שיטתו נוכל לקרוא בשמה
האמיתי :התאבדות לדעת.
0
0
לעמדתו המוזרה של ד״ר לוטן יש אולי סיבה פסיכולוגית .ד״ר לוטן הוא
נציג ישראל בועדה הכלכלית של האומות המאותרות .בעבודתו שם ,במסגרת
המלהמה נגד העוני בעולם הגדול ,מכוונות מחשבותיו לצמצם את האוכלוםיה,
ובהשפעת הלך־רוח זה מעביר הוא א ת תוצאותיו לבעיות מדינת ישראל ,אשר
מתפקידה להילחם נגד צמצום הילודה.
5
ראה גס ;0£ ^61• ^6111501160 ]11^60, 1921ב£־. 001: 110*61ז6נוגו6111ו1ד . ? .־1)1
£1111:01 (^1) 1932.בזז 6 ,?501130נ 0£ 10 ] ( 1 ( 1 1 5 0 1זי£
.1 61 6×56016ץע . ]^0< 16ז ם
6
״הרפואה״ ,כרך ס״ח ,י״א אדר ב׳ תשכ״ה.
7
החקירות של ברגמן)עי׳ להלן עמ׳ (29אינן מאשרות הנחה מוקדמת זו.
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הפדופ׳ רובנר ,אחד מאבות ההיגיינה החדשה ,כתב בסוף ימיו ספר על
״אויבי האנושות״ :״המגפות ההרסניות מתמעטות והולכות ,כיום האויב העיקרי
של האומות התרבותיות הוא צמצום הילודה״ .אנו קוראים בספר איוב )ד כא(:
״הלא נסע יתרם בם ,ימותו ולא בחכמה׳/
ג
ברור לעין כל שפתרונות מדומים כאלה של המדענים הנזכרים אין בכוחם
להוציא אותנו מהסבך .צריכים אנו להפוך את הקערה על פיה .במקום ל״חנך״
את המשפחות מרובות־הילדים לצמצם את הילודה ,עלינו לעודדן ולתמוך ב י ד ן
ומצד שני עלינו לאפשר למשפהות קטנות לפרות ולרבות כהוגן .בצורה כזאת
יש לתכנן את המשפחה .וההגדרה צריכה להיות:
״תכנון המשפחה /ז.א .״לתכנן משפחה מרובת־ילדים במידה שבריאות
האשה מאפשרת זאת״.
;
בהגדרה זו לא נכלל הגורם הכלכלי ,וזאת בכוונה .אם יש לו ערך ,הרי רק ערך
משני .פרופ׳ גרוטיאן ,מיסד מדע הבריאות הציבורית ,מבקש להוריד מכסאי
את האליל של ימינו — שלטון רעיון הכלכלח — בשטח זה ,באומרו :״מצב
כלכלי קשה אינו נותן לאיש את הזכות להשתמט מחובתו להוליד ילדים״ .
הוא גם מזהיר ,דוקא בעניננו ,מהשקפה בלבלית־מכניםטית ומדגיש את ״ערכם
של תביעות אידיאליות ומוסריות״ .
8
9
נתעמק קצת בטעמים הכלכליים לצמצום הילודה ,עליהם שומעים יום יום.
החובה לגדל ולחנך מספר גדול של ילדים משפיעה לרעה על האפשרות של
חיים נוחים ,כי הוצאות כספיות כרוכות בהם .חשוב לראש משפחה אחראי
להקציב זמן לחינוך הבנים ,וזאת רק יוכל — אם חם מעטים .רבוי בנים יגרום
ללא ספק לויתורים בשטח השעשועים והמותרות .במשפחה מרובת ילדים אין
סיכויים גדולים לכולם לעלות אי־פעם לדרגה כלכלית גבוחה יותר ,כי אפילו
האמידים איגם יכולים להחזיק בעושרם כשיש להם מספר גדול של ילדים.
מוסרים בשם רוטשילד חשבון זה :״עשיר מחולק לשבע ,שוד .לאפס״.
אולם יש גם צד שני למטבע .יש גם יתרון כלכלי במשפחה גדולה .ההיסטוריה
של עמנו בעשרות השנים האחרונות לימדה אותנו את הלקח למעט בערך יציבות
הגורם הכלכלי בחיינו .אין ״עושר שמור לבעליו״ ,ואין ביטוח היים בטוה .אם כך
— מה יהיה לעת זקנה? הזקן והזקנה יהיו עזובים ללא ילדיהם; במקום שיחיו
חיים פטריארכליים בתוך משפחתם — עזובים יחיו ,לא רק מבחינה נפשית,
אלא גם מחוסר בסיס כלכלי .ברבות חמשפחה תגדל האפשרות לתמיכה הדדית
ולתמיכה בזקנים .מי יודע אם משלושה ילדים ,אפילו אם הם נשארים בחיים,
תצמח תועלת כזאת.
.8
£, 5. 2 1 2 .חנ21חג£1ק£ז ?0חשו5>:?111>:1חשוזז ז ש ^ 6ת0 1 6 ^7£10
.9
1932, 5 . 112.ח11זש5, 6ש1כ1שז51ז ^ £ח ט 5ש1<1ש1ז. £חו1ג]0£ז>3
.ח!1ג'^0ז0
*1(104
www.daat.ac.il
27
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבל איך להתגבר על הקשיים של חנוך הבנים הרבים? מנהיגי המדינה
הבינו כבר שתפקיד ד״חינוך מוטל על הציבור׳ על המדינה׳ והבנה זו יכולה
להקל בהרבה מהעול שעל צואר ראש המשפחה .התחילו לבצע תכניות בכיוון
זה לאפשר את החינוך המתאים לכל י ל ה ובפרט למשפחות מרובות־ילדים.
ד
המדינה אינה יכולה להסתפק ב״םעד״ למנוע את העוני הכלכלי הקיצוני,
אלא מחובתה למנוע גם את העוני התרבותי .שואלים כיצד לעלות במעלות
התרבות בתוך משפחה מרובת ילדים .רוב בני האדם משוכנעים מן הכלל,
הכמות נקנית על חשבון האיכות .אני מודח שבחרבד ,שטחים כלל זה מתאמת.
אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל .לא לחיגם משוים חכמינו את גידול האוכלוםיה
לצמח השדה :אם השנה מבורכת והאדמה שמנה׳ צומחים הרבה שיבלים ובכל
שיבולת יש הרבה גרעינים ,והגרעינים שמנים ועבים ,״כצמח השדה נתתיך״ —
גם ״עצום״ וגם ״רב״ )הגדה של פסח(.
וכן בגידול האוכלוםיה :הכמות היא תנאי לאיכות .זאת היא תוצאה מגורמי
ההתפתחות מילדות לבגרות .יש שני מיגי גורמים .1 :חיצוניים ,למשל הזבה,
אקלים ,הינוך וכר — ועל אלה אפשר להשפיע לטובה .2 :פנימיים׳ תורשתיים
)גיניטיים( .מדע האויגיניקה משתדל להשפיע גם על העלאת ערבו של הנכס
התורשתי .יש לו האפשרות לפעול ע״י ביטול הגינים )נושאי התורשה בתאים(
הגרועים ,ע״י ברירה ובהירת הגיגים בעלי הערך .אבל הוא לא הצליח להיטיב
את הגיגים עצמם* ז״א אם אין גמצאים בילוד הגיגים המתנים את התכוגות
הטובות והמעולות ,שוב אי אפשר ליצור אותם בו .לפי זה אי אפשר להשפיע
על התפתחותו של כל ילוד בכיוון לאישיות בעלת ערך .אולי רק הילד החמישי
או השביעי שבמשפחה הוא הנושא את הגיגים הדרושים להתפתחות זו .בספרות
האויגניקה אנו קוראים שרבים מגאוני התרבות האנושית לא היו דוקא הראשונים
בשורת הילדים במשפחה ,ולא היו נולדים כלל אילו הוריהם היו חיים לפי
תורת צמצום הילודה ,ספר ״תהלים״ היה נעדר מהתנ״ך ,כי דוד המלך היה
הבן השמיני של הוריו .וגם חכמתו של שלמה בנו לא היתה מופיעה בעולם,
אילו אביו לא היה קיים ,בי הוא נשא כנראה בנכםו התורשתי את הגין של חכמת
בנו.
ה
המדע חגיניטי מחייב תכנון משפחות גדולות ,כי בלעדן נצמצם את הופעת
גאונות באומה .אבל גאונות אינה הסימן היחיד של תרבות אומה .אפשר גם
להעלות את הרמה התרבותית של הציבור הרחב .אנו יכולים להנית שהנכס
התורשתי מאפשר את שכלול התפתחותו של כל ילד נורמלי .מוטלת עלינו,
איפוא ,החובה ליצור תנאים חיצוניים תרבותיים נוחים דוקא אצל משפחות
מרובות־ילדים שאין ביכולתן להגיע אליהם בכוחות עצמן .לא יתכן שהעושר
של משפחות דלות־ילדים יקבע את עתיד התרבות באומה .לעתים קרובות
אין ה״בן היחיד׳ מסוגל להיות נושא תרבות ,ומגמת הוריו להעלותו לדרגה
גבוהה בתרבות ובחברה ,והפיגוק הקשור בה ,מזיקים לעתים קרובות עד כדי כך
,
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהבן יתדרדר מבחינה מוסרית .ואפילו יצטרף לשורת ״בני הטובים״ שאינם
עוסקים בבנין האומה ,אלא נאבדים לחייה התרבותיים .אסור לנו לזהות אמידות
עם תרבות.
לעומת זאת תהיינה עינינו פקוחות לבני משפחות מרובות־ילדים שהן
עניות בדרך כלל .״הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה״ )נדרים פא ע״א(
אומרים חכמינו .מדינתנו מראה אמנם את רצונה הטוב לתמוך בנכשלים
ובנחלשים ,אולם פעולות אלו עדיין אינן מספיקות להעלאת הרמה התרבותית
במשפחות אלה׳ ועל אחת כמה וכמה אינן מהוות גורם פסיכולוגי להשפיע
על זוגות צעירים ליסד משפחה גדולה.
אי אפשר במסגרת זו לפרט את כל הדרכים היכולות להוביל למטרות אלו.
נצביע רק על נקודות אהדות שיש בחן בעיות מיוחדות וחילוקי דעות.
המדינה נותנת ״קצבה״ )כספית( למשפחות מרובות־ילדים ,כדי לאפשר
להן חיים וחינוך מתאימים .ד״ר ב ר ג מ ן ׳ שערך מחקר על הבסיס של 66
משפחות שקיבלו קצבה ,טוען שיש לקצבה ערך מוגבל מאד .לעתים קרובות
אין משתמשים בכסף לחינוך הילדים ,אלא אבי המשפחה מוציא אותו לקנית
משקים משכרים ,וכך הקצבה עוד גורמת לשכרות ובעקיפין גם לתוצאותיה
הגרועות הידועות .גם בענין החינוך מחטיאה הקצבה את מטרתה ,לדעתו .כי
הסכום הזעום עשוי לשפר במקצת את תזונת הילדים ,ותו לא .הוא אינו מספיק
לקנית לבוש ,להרחבת דירה ,וכר .נשארת ,איפוא ,בעית התנאים הדרושים
לגדל ולחנך את הילדים הרבים .הוא מדגיש שבחקירתו מצא מספר גדול יותר
של ילדים מפגרים במשפחות מרובות־ילדים) .לעומת זה הוא מודה שמספר
הילדים ,אשר חצליחו להיכנס לתיכון ,הוא מפתיע ומוכיח שגם בחיי צפיפות
ועוני יש אשר ילדים כשרוניים יכולים ל ח ת פ ת ח ״ ( .בכלל אין לדעתו עצח
אחרת כי אם הגבלת מספר הילדים .יש לתמוך בילדים ממשפחות קטנות,
ואולי אפילו לשלול את התמיכה מן המשפחות היולדות בנים מעבר ליכולתן
הכלכלית והחינוכית.
10
גגד מחקר סטטיסטי כזה ומסקנותיו פונה הסטטיסטיקאי ד״ר פ ר נ ק ל ״ .
הוא מדגיש ששיטת ד״ד ברגמן פסולה :מספר מצומצם וחומר אנושי חד־צדדי
)עולי ארצות אפרו־אסיאטיות( גורמים לתוצאות מסולפות .״לו ,למשל .היה
אוסף רופא נתוגים על מספר מצומצם של משפחות בעלות שבעה ילדים ומעלה
בתוך קבוץ ׳הפץ היים׳ ,היה מוציא מסקנות הפוכות מאלה של ד״ר ברגמן:
כל הזוגות ,הן יוצאי ׳ארצות נחשלות׳ והן יוצאי ׳ארצות הדוהה׳ אינם מגבילים
את הילודה ,לא נמצא בהם שיכור׳ וכוי .גם עבודת רופא זה תהא פסולה׳ אם
יוסקו ממנה מסקנות לכל המדינה״.
10ד״ד אליעזר ברגמן ,״סעד״ ,חשון תשכ׳׳ג ,עמ׳ .200
11
העובדה' הזאת מפריכה את דעתו של ד״ר לוטן הג״ל :״הילד במשפחה מרובת־ילדים אינו
זוםה בהישגים בבית הספר״ .כך בטל נימוקו העיקרי בשטח החינוך ,לצמצם את מספר הילדים.
12
במאמרו ב״מעד״ הנזכר לעיל.
www.daat.ac.il
29
המחוקק .שלא לטובת הילדים׳ קיימת
רצון
מכללת הרצוג
נגדדעת -
אשר לשימוש בכספים ,אתר
כבר האפשרות בחוק למסור את הקיצבה לאם או לאפוטרופוס ,אם האב אינו
ראוי .אם כן ,מסקנותיו של ברגמן אינן עומדות בפני ביקורת הסטטיסטיקה
המדעית.
הקיצבה מגיעה <כל המשפחות מרובות־הילדים ,ובפרט לנחשלות .אבל
היא מגיעה גם למשפחות שאינן עניות ,ותאפשר להן — אם היא תהיה בעלת
ערך מינימלי — לגדל ולהנך את ילדיהם על הבסיס התרבותי שההורים כבר
השיגו במשך השנים .ד״ר פרנקל מציע להעביר את ביצוע התמיכה המשפחתית
מהמנהל הממשלתי למנהל הסוכנות ״שגמישה יותר להבחין בין ותיקים לבין
עולים״ .אני רואה את יתרונות ה״גמישות״׳ ואעפ׳׳כ שיטה זו פסולה ,לדעתי,
כי בנקל היא תגרום לאפלית המשפחות הותיקות — רובן מהמעמד הבינוני.
ואין זה מתאים למגמת ״תכנון ד״משפחה״ שלנו.
אם כן .הקיצבה צריכה להיות שוד ,לכל המשפחות מרובות־הילדים .אך אולי
אפשר למצוא דרך לגמישות ביצירת התנאים הסביבתיים המשפיעים על תיגוך
הבנים .בצדק מדגיש גרושקה ש״הצלחה בלימודים תלויה בגורמים רבים ,ובהם *
תזונה מלאה ,מקום לקריאה בדירה ,כתיבה ומשחק שקט בזמן העבודה הרוחנית ן
אפשר להגיש לתלמידים ארוחות בבית־הספר ,עם תוספות מזון במקרי מחלה או
תת־תזונה ,אפשר להקים שם אולמי קריאה וכתיבה להכנת השיעורים ,וכן מגרשי
משהקים ,סידורי נופש לנצרכים וכוי .ואם אין בכוה המסים הרגילים לשאת מפעל
כזה ,לא נתבייש לערוך מגביות בין יהודי חו״ל שיתרמו ביד רהבה אם יכירו
במטרה הנשגבה הברורה — 1למלא את מקומם של מיליון וחצי ילדי ישראל מבין
ששה המיליונים שאבדנו בשואה — .נוסף על כך יש לעזור בשטח זה ע״י תכנון
דירות מתאימות .ישימו־נא לב לא לבנות רק דירות קטנות לזוגות צעירים ,אלא
גם דירות בנות שלושה או ארבעה חדרים בתנאים נוחים ,על מנת לאפשר לזוג
הצעיר לבנות משפחה ברוכת־ילדים .תשוב גם להקל מעליהם את עול המסים
העירוניים ,הנגבה כעת רק לפי שטח חדירה ,ואינו מתחשב! במספר הנפשות חגרות
בה .הובה על העיריות לשגות זאת ולהקל גם בזה על המשפהה מרובת־הילדיה.
מנסים עכשיו להמציא למשפחות גדולות מצרכי מזון שוגים במחירים זולים
ע״י שימוש בעודפים .ע״י ארגון מתוכנן היה אפשר לעשות הרבה יותר בשטח
זח ,כדי לעזור לאמהות עמוסות עבודה החסרות את הכסף הדרוש לקניות בדרכים
הרגילות.
ועוד גורם פסיכולוגי השוב מאד לעידוד הילודה :הערכה יתרה .ברוסיה
קוראים לאמהות של בנים רבים ״גיבורות העם׳ /ובצדק מתלונן גרושקה כי כאן
אנו רחוקים עוד מהכרת ה״הורות״ כשירות לאומי.
ו
העלאת הרמה הכלכלית תשפיע כמובן גם על הרמה הבריאותית של
המשפחה ,ובפרט של האם .בריאות האם היא התנאי המרכזי של ״תכנון המשפחה״
לפי הגדרתנו .רק אם בריאה תוכל לקבל על עצמה את עול ההריונות המרובים.
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא כל אשד ,מסוגלת ללדת מדי שנה בשנה מבלי לסכן את בריאותה .בעיה זו
דורשת ברור רפואי והלכתי איגדיבידואלי .יש מקרים בהם המצב הכלכלי מרשה
לאשה ההרה וליולדת לנות די צרכה ,וכך תהנה היא מההשפעה הפיזיולוגית
הטובה של ההריון המחדש בגופה את פעולת ההורמונים ,לטובתה .אך במקרים
אחרים אין לאשה המנוחה הדרושה בימי ההריון ואחרי הלידה .המדובר בנשים
שמצבן הכלכלי מכריח אותן לעבוד עבודת חוץ ולהרויח לפרנסת המשפחה .נשים
אלו נאלצות לרוב תיכף אחרי הלידה לקבל על עצמן גם את העבודה הקשה במשק
הבית .במקרים כגון אלה יגרמו ההריונות התכופים בנקל נזק לבריאות חאשה ,ואז
יש לדון בכובד ראש כיצד לדאוג לבריאות בהתאם ל ה ל כ ה .
החובה של פריה ורביד ,אינה מוטלת רק •על האיש ,אלא גם על האשה .הנביא
דורש :״לא תהו בראה ,לשבת יצרה״ )ישעיה מה ,יט( .אולם מאידך — במקרה של
סכנה רצינית לאשר .״מותרת לקחת סמים בכדי שלא תתעבר ,דמשום טעמא דלשבת
יצרה אינה מהויבת להחריב עצמה בדי ליישב העולם״ .כך פוסק ת״חתם ס ו ׳ !3 /
בענין כוס עקרין אם האשה כבר ילדה בנים .כמובן אין מקרה אחד דומה לשני,
ועל כן יש לשאול שאלת חכם שיחליט בהתחשבות עם דעת הרופאים המכירים את
מצבה הגופני של האשה.
פר
ז
לשאלה,זו יש חשיבות יתירה .באילו אמצעים נשתמש על מנת לאפשר הפסקת
לידות לזמן מוגבל בלבד ,כדי לתת מנוחה לגוף חנחלש ,ע״.י פרישה מתשמיש או
ע״י שימוש באמצעי המדע הרפואי החדישים ,עליהם כתבתי במקום א ח ר .גם
על אמצעים אלה היה ויכוח באספת הרופאים הנ״ל בירושלים .היו שהמליצו על
טפול מקומי בתור בית הרחם כמו שמזכירים בספרות החדשה ״ .יש לציין שפעולתו
— מניעת הריון — אינה בטוחה •במאה אהה .אין כאן המקום לדבר על הבעיה
ההלכתית .אבל מבחינה רפואית מעניין שבאותה אספת רופאים קם זקן הגיניקולוגים
בירושלים ,פרופ׳ סדובסקי ,והודיע שבמשך ארבעים שנה עקב אתרי תוצאות המכשיר,
וראה ממנו צרות רבות .רירית בית הרהם נהרסת ,וזה גורם לגירוי דלקתי מתמיד,
לשטפי דם ,ובר .הוא סיפר ,אגב ,על מקרה שבו •שני הבנים היחידים של משפחה
נהרגו ,והאם רצתה להיכנס להריון ,אך כ ב ר לא יכלה ללדת עוד .הנד .אחת
מטהנדיות רבות הנגרמות ע״י ״תכנון המשפחה״ הפסול.
עיקר ההתענינות בויכוח היה בטפול ההורמונלי למניעת הריון .רבבות נשים
כבר השתמשו בכדורים הורמונליים ורק אם נשים סבלו ממחלות מסוימות התברר
שהיה צורך בהגבלות ״ .אבל יש להודות שהבסיס התיאוריטי של הטיפול המוצלח
1 4
13חתם סופר ,אה״ע תשובה כי.
14ד״ר יעקב לוי, ,הרופא העברי״ ,לה ,עמ׳ ?114עי׳ גם ״טעם״ ,ח ,תשכ״ה.
15פוקס .ץ1111זש £ 51ץ11111זש £כרר ,15חוברת .1964,3
בספרות הפופולרית כבר כותבים על דרכים אלו)״הארץ״ ,ו׳ אדר א׳ תשכ״ה,
1 1965ת ק ^ $1,ש^ 01£ש^גש^(.
16עי׳ מאמרי הג״ל .בענין ה ה ל כ ה 7׳ אוצר הפוסקים )ירושלים תשכ״ה ,כרך ט ,דף קט״ז
ס׳ מג( .אחד הפוסקים חושש לדימום מהרחם ,שאירע לפעמים אצל נשים אחדות בזמן הטיפול
ע״י התכשירים השכיחים כעת ,שלא יגיא לתקלה בהלכות נדה .חקירות חדישות פותחות את
www.daat.ac.il
31
מכללת הרצוג
דעת -
הוא ועוד די רופף .המחקר גילהאתר
טפחיים .ועם כל זה ,אין אנו יודעים
וכיסה
טפח
באופן מוהלט ,מהו חחומר הפעיל בתוך תרכובת הכדורים ,ויש אפילו דעה ,שלא
החומר ההורמונלי העיקרי הוא המשפיע ,אלא איזה הומר־לוואי מקרי .מדי שנה
בשנה מופיעים בשוק כדורים משוכללים יותר ,כתוצאה מההתחרות בין בתי החרושת.
פרופ׳ פינקלשטיין הדגיש ש״תמונה שלמה אינה ידועה על אף אחד מהחומרים
האלה״ .בפרט אין אנו יודעים הרבה על השפעת הכדורים על בלוטות פנימיות
היוניות .ולא ר ק מתוך •ענותנות סירב הפרופסור בתתלה לדבר על נושא זה באומרו
שהוא מהמרצים שאינם אוהבים להרצות על מה שאינם יודעים.
ז ג
פה ,כמו בענינים רבים ,צולע המחקר אתרי הנסיון המעשי .ונשאלת השאלה
אם להכות להשתמש בהורמונים עד שהמחקר יברר את הכל ,ובינתיים למנוע טובה
מנשים רבות שהשימוש בהם היה יכול להיות חיוני עבורן .כמובן שיש לעשות
שאלת חכם בכל מקרה ,שהרי לא תמיד יש צורך להפסיק לזמן-מה את האפשרות
להכנם להריון .דעתי הרפואית היא שאפשר להשתמש בהם ב א י נ ד י ק צ י ו ת
)הוראות( • ב ר ו ר ו ת ,בהתחשב עם המספר העצום של נשים שהשתמשו בהם
בהצלחה ובלי תוצאות בלתי-רצויות .כמו בכל רפואה שיש לה תופעות־לוואי יגדיר
הרופא בזהירות הוראות אלו .כלל גדול הוא שרק אחרי בדיקה ובהשגחה רפואית
אפשר להשתמש :בחומרים אלה .הרופא הזהיר ירשה את שימושם רק בנסיבות
רפואיות ברורות ,ולא בגלל הלך-רות כלכלי .אצל נשים צעירות רבות אין עדיין
שווי משקל הורמונלי ,והתרופות עלולות לגרום נזק רציני ל מ ע נ ו ן ההורמונים,
שהרי רק ההריון הראשון מסדר וקובע את שיווי המשקל כראוי .הרופאים מתנגדים
גם לשימוש בתרופות לזמן ממושך ,לא יותר משלוש עד לבל היותר המש שנים.
ח
אם לא נשתמש באמצעים רפואיים בקלות ראש אלא בתנאים מסוימים ,תוך
התיעצות עם מורה הוראה ,בכוחם להביא ברכה מרובה לנשים רבות ולשחררן מסבל
גופני ,נפשי ומצפוני .ובתנאים אלה גם לא יזיק השימוש להתפתחות דימוגרפית
בריאה במדינתנו .ואף־על־פי־כן ,אם כבר עכשיו כל כ ך קל לכל זוג ,שאיגו זהיר
כל צורכו ,לצמצם את הילודה ,מה יהיו הסיכויים לעתיד ? ״מה יהא עתידנו לאור
שיעורי הילודה והפריון הנמוכים של ילידי הארץ ?״ — שואל בדאגה הסטטיסטיקאי
ד״ד פרנקל .״יש צורך בשיטות מהפכניות כדי לההדיר רוה •הדשה ,את הרצון לבנות
גם תוך ויתורים בשטח השעשועים והמותרות״.
האם אנו רואים באופק איזח רמז לקראת ״רוח חדשה״ י
ההטבות הכלכליות עליהן המליצו ,אינן יכולות להיקרא בשם מהפכה במובן זה.
הברכה שביכלתן להביא אינה קלה בעיני .הדוגמא של צרפת מראה ששם הצליחו
לבלום את ירידת עקומת הילודה .אבל במדינתנו יגרמו ר ק לחתחלה של התפתחות
לטובה — אפילו אם נהיה אופטימיים .נחוץ מניע נפשי עמוק יותר התופש את כל
אישיות ההורים .הרעיון ה ל א ו מ י ורגש חאחריות כלפי מדינת ישראל יכולים
הדרך למנוע את הדמום זזזר .ןע״י •שינוי קל בתרכוכת התכשירים )עי׳ מאמרו של ין המצוטט
בעמוד זה(.
17ץ*111ז: ? 1*]111 8: 516
ץ
32
£
ח
6
1161 5. 0 . ¥תזב 5כרך .16עמ׳ .1965 .92
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להוות גורם כזה ,מניעים אלה הצליחו שהדור הקשיב לקול הנביא ״וערים גשמות
יושיבו״).ישעיה גד ,ג ( ; אולם עד הנה הצליחו ר ק ליישב מדברות שוממים — וזה
דבר גדול — אבל •עדיין אין אנו רואים כוחו הנפשי ליישב •במידה ניכרת משפחות
שוממות ,אולי יש תקוה לשפר את המצב הירוד אס נשגה תכלית שינוי את כיוון
ההדרכה והייעוץ למשפחות אשר ביד הארגונים הלאומיים שעד כה רגילים ליעץ
לצמצום הילודה .במקום זה יעשו תעמולה למען ה״הורות״ כתפקיד לאומי שעליו
ממליץ גרושקה .אולם הוא בעצמו כותב בנימה של ריויגנציזה :״איר אנחנו רחוקים
מהבנת הבעיות האמיתיות של ההורות כתפקיד לאומי״ .היד עוד קצרה מלהושיע,
והקצב עוד איטי מדי מלהשפיע באופן יסודי.
ט
עלינו לחפש כוה נפשי נוסף שבכוחו להשפיע על הרגשות של בגי האדם ועל
השקפותיהם ,כדי לכוון את לבם למטרה רמה ואידיאלית .אין אנו צריכים להרחיק
לכת :יש כוח מיוחד לעם ישראל — כוח ה א מ ו נ ה .מכיוון שיש אחוז ניכר של
שומרי מצוות בתוך אוכלוםית המדינה ,יש סיכויים להגיע לידי תוצאות דימוגרפיות
רצויות ,אם נעשה מאמצים לרתום את המניע הזה ל״תכנון המשפחה״ שלנו .אכן,
גם זאת בוודאי משימה שאינה קלת־ביצוע.
בדרך כלל אנו מוצאים אצל ה״דתיים׳* משפחות מרובות-ילדים .יש ביניהם
כאלה המקיימים את מצות ״פרו ורבו״ בתמימות פשוטה ומייסדים משפחות גדולות
בלי הגבלות כפי כוחם — ופעמים אפילו מעל לכוהם .ויש כאלה המעמיקים ברעיון
המצוד• ומבקשים להשתתף ביצירת העולם כרצון חבורא .לעומתם ישנם חוגים
שבעיגם הגבוהה משפילים לראות בהתנהגות משפחות כאלה סימן של ,,פרימיטיביות
נאיבית״ .אבל דעה כזו היא שטחית וקלת-דעת לאור העובדה שדוקא בתקופתנו
כל אחד יודע להתחמק ממצוות ה״הורות״ .מחובתנו דוקא להרים על נם את מסירות
נפשם של הורי משפחה מרובת-ילדים .הרצון החפשי שלהם מעלה א ת התנהגותן
מתוך העראי לפעולה מכוונת ומודרכת .על הציבור להעריך את האנשים האלה
כמקיימי תפקיד דתי חשוב שהוא גם לטובת המדינה.
אם כן ,גם מנקודת מבט זו ,מחובתה של המדינח לתמוך בחינוך הדתי ולהקל
עליו ,כדי לעורר ולהגביר את הכוח הנפשי שיביא לידי הקמת משפחות גדולות
ברצינות ובהתלהבות.
#
גם אלה מבני עמנו שעדיין מהססים לבנות משפחות גדולות יביטו-נא לא רק
על הקרבן שעליהם להקריב ,אלא גם על האושר של המשפחה הגדולה .יבינו־בא
גם לאחריתם ,יםכימו־נא כעת• ,בצעירותם ,לוותר על משהו לטובת עתידם הם.
מי ירצה שביתו יהיה בעתיד סמל השממה והעזובה ?־ ידאגו־גא בעוד מועד שביתם
יהיה בית של חיים ,ואין בית חי אם אין קול תינוקות מצפצף בתוכו ואם אין צהלת
ילדים בוקעת ועולה ,קולות המרעגנים גם את המבוגרים וגם את הזקנים.
משפחות כאלו בבוחן להוות היסוד של התתדשות האומה .יהיו-נא החינוך
וההדרכה בעמנו מכוונים לבנינה ולא לצמצום •הילודה ,וכפרי מעשינו יצמח ״תכנון
המשפחה״ האמיתי.
www.daat.ac.il
33
הרב
קלמן כהנא
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעניני ביעור והפקר בשביעית
א.
השיטות העיקריות כביעור
שלש שיטות עיקריות <ש בדרך ביעור שביעית.
לדעת הרמב״ם הביעור הוא בילוי תפירות מן העולם; כלומר כשיגיע זמן
הביעור של כל מין ומין ,הרי זה מכלה הסירות מאותו המין שהגיע זמן ביעורם.
״או שיאכלם אם יוכל ,או ישרפם ,או יזרקם לים״ )פיה״מ שביעית ט ב(; ו״יאכלם״
פירושו ,שיתלק מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד״; ו״אם לא מצא אוכלין בשעת
הביעור שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל דבר שמאבד״ )שמטה ויובל
ז יג( *.
,
ולעומתו סובר הרמב״ן )בפירושו לויקרא כה ז( ,תוספות )ד״ד ,מתבערין פסחים
גב ע״ב( ,הר״ש והרא״ש )שביעית ט ח( ,שאין ביעור שביעית כילוי חפירות,
אלא חיוב לבערם מרשותו ולהפקירם לכל אדם .ואתר שקיים בהם מצוות ביעור
יכול הוא עצמו לזכות בהם ,כדעת ר׳ יוסי שאחד עניים — והם לרמב״ן אלה
שלקטו תפירות משדות אתרים מן ההפקר — ואחד עשירים — בעלי השדות שלקטו
משדות שלהם בהפקרם — אוכלים אחר הביעור.
הוכחותיהם ,נגד הדיעה הסוברת שביעור הוא כילד ,הן:
א.
לכולי עלמא מותרין תפירות באכילה לאחר הביעור; לד׳ יהודה רק לעניים
לר׳ יוסי אף לעשירים )שביעית ט ח(.
ב.
מפורש נאמר בתוספתא )שביעית ח ד( ,שבשעת ביעור מוציא חפירות על
פתח ביתו ואומר כל מי שצריך ליטול יבא ויטול ,ו״חוזר ומכנים לתוך ביתו
ואוכל והולך עד שעה שיכלו״.
1
ב״תורת זרעים״ לר״א פומרנצ׳יק )שביעית ט ב( רוצה להלק ולומד ,שבפירוש המשנה
אמנם סבר הדמב״ם שמקיים מצוות ביעור ע״י שאוכלם הוא עצמו ,ובהלכותיו םבר ,שאין
מקיים ביעוד אלא ע״י אכילת אחרים ז ולפי זה צריך לפרש שמהלק מזון שלש סעודות
לכל אחד ואחד ,אך לעצמו אינו מותיר .והוא עצמו יוכל לאוכלם רק אם הפקיר ואוכלם
מן ההפקר ואז גם הוא מקיים באכילתו אותם מצוות בעור .וכתב זאת ,כדי להציל את
הרמב״ם מקושיותיו של הרמב״ן ,שמצינו ששביעית היא מן הנאכלים אף לאחר ביעור,
וכן ממה שאפשר להקשות עליו מן התוספתא והירושלמי כדלהלן .והנד ,צריך לאמר
לפי דבריו שהדמב״ם פסק כר׳ יהודה )שביעית ט ח( ,דעניים אוכלים אחר הביעור
ולא עשירים ,ולא כר׳ יוסי ,האומר לגירםת הרמב״ם דאחד עניים ואחד עשירים א י ן
אוכלים אחד הביעור — ובפיהם״ש במפורש כתב שהלכה כד׳ יוסי .וכל שיטתו איגה
מפורשת ברמב״ם .שהרי צריך היה להביא בהלכותיו שיכול להפקיר ולאכול מן ההפקר.
ודברי הירושלמי ,האומד שאחר ההפקר יחזרו ויזכו מפרש שאין הכוונה לזכיה כלל,
אלא שיאכלו מן ההפקר׳ ודוחק! ולא מפרש הכמות שמותר לו לזכות בה .ואין לגו רשות
ליצור •סתירה ברמב״ם בדברי עצמו בין פירושו למשנה ובין הלכותיו .והמחוור הוא,
שהרמב״ם סבר ,שיש במהות הביעור מחלוקת תנאים ־ואמוראים והרמב״ס :פסק כר׳
יוס* הסובר שהביעור הוא כילוי וכמבואר להלן.
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג.
מוסיף הר״ש ,שמפורש בירושלמי)שביעית ה ד( ,שיכול להפקירם בפני שלשה
מאוהביו — ומפרש הר״ש מפני שאחרים יבולים לקפוץ ולזכות בכל ואיו הבעלים
או אם אין לו אוהבים יכול להפקירם כשיראה
יכולים לחזור ולהכניסם לביתם
השוק פנוי מבני אדם ואחר כך יזכח בהם.
ד.
הרמב״ן מוסיף ,שלא מנו חכמים במשנה )כוונתו לתמורח ז ד—ה( פידררנ
שביעית לא מן הנשרפים ולא מן הנקברים; ובתוספתא )כוונתו לשביעית ן
ב—ג( שנינו ״שביעור שביעית כביעור מעשר שני ,לא שיש בהם חילוק באיסור
אכילה״ .
2
עיין תוספתא שביעית ז ג :״שביעית מתבערת מכל מין ומין ומעשר שני כל המינין
מתבעדין כאחד״ .זו היא גידסת הגד״א .ולפנינו — כנראה משובש — :״ומעשר שני
אין מתבער אלא באותו מין בלבד״ .וע׳ במהדורת ליברמן בפירוש הקצר ,שמציע להגיה
״אלא באותו זמן״ ,כלומד בזמן הנקבע במשנה מע״ש ה ו.
וכבר הקשה הרש״ם )שביעית קכ״ו ב( :ו״מה שהביא הרמב״ן ז״ל ראיה ממעשר שני
דשוה לשביעית מי הגיד לו דלא בעי שריפה מעשר שני בשעת הביעור ,כיון דכתיב
בה ביעור! וכן מצאתי להדמב״ם ז״ל סי״א מהיל׳ נטע ורבעי ה״ז מבערן ומשליד
לים״ .וע׳ ״תוספתא כפשוטה״ למע״ש פ״ה ש .66 .שמפרש דברי התוספתא :״ד׳ יוסה
אומ׳ בערתי הקדש מן הבית זו חלה ו דבר אחר ,כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה
זקוק לו״ ,שכוונת התנא השונה ד״א הוא ,שביעור מעשרות הוא הוצאתן מן הבית,
ומפרש דשיטת הדמב״ן בביעור מעשר שני ובביעור שביעית זהה ,שאין צריך אלא
להפקידם .ואומר ,שהדמב״ן חולק על הדמב״ם ,שביעור מע״ש הוא שריפה.
ולכאורה אפשר היה להביא ראיה לדיעה זו מהמאירי ,שכתב )״בית הבחירה״ ליבמות
ע״ג ,ע׳ 271מע׳ הספד ,מהדורת ר״ש דיקמן( :״וביעור זה )כלומר של מעשר( יש מפרשים
בו שריפה או זריקה לים המלח ,אבל גדולי הדורות מתמיהים היאך הוא יכול לשרוף מעשר
בידים ולבערו .אלא שיהללוהו על מעות ויעלו המעות לירושלים ויקח מהם דבר מועט
בדמים יקרים כדי שיהיו כלים מהרה״ .והנה גם המאירי בשם גדולי הדורות פירש ,דאין
לשרוף מעשר שני.
ב
אך אין מכאן סניף לפירוש שפירש ברמב״ן ב״תוםפתא כפשוטה״ .מלבד מה שקשה
לומד שהרמב״ן הקשה על הרמב״ם לשיטת עצמו ולא זכר שיטת הרמב״ם בענין ביעוד
מע״ש ,הדי נאמר בהידושי הרמב״ן ליבמות עג ע״א בפירוש דברי המשנה ,דמעשד שני
ובכורים הייבין בביעור ,שהכוונה ״לבערו מן העולם״; וכן פירש שם ״ומתבערין
בכל מקום״ דמע״ש ובכורים ״ושודםין או אוכלין קודם זמן״ .ע״כ נראה דצריך לפרש,
שכוונת הדמב״ן בהתיחסו לכתוב ״בערתי הקדש מן הבית״ ,שביעור מעשרות הוא הוצאתן
מרשותו ,וגם במעשר שני יש ביעוד שכזה והוא העלאתו לירושלים .וזו היא ההשוואה
שמשווה הרמב״ן ביעוד שביעית וביעור מעשר שני וכפירוש מהר״י סימפונטי ,שביעוד
זה הוא סילוק דשות בלבד .ומה שמעשר שני אם לא העלהו לירושלים הייב לשורפו,
זה כמו ביעור שביעית ,שאם לא קיים בו ביעור שביעית נאסר לרמב״ן באכילה .ואם
נאמר בשיטת הדמב״ן ,כמו שרוצים לאמד ב״מנהת הינוך״ ו״בתורת הארץ״ ג מט ,שלדעת
התום׳ שבמע״ש העלאתו לירושלים הוא ביעורו ודק אם לא העלהו הייב לבערו מן
העולם ,אבל כשהעלהו אף אס אכילתו נמנעת בירושלים אינו הייב לשורפו ,וזה שלא
כדעת הדמב״ם )מע״ש יא ח( ,מוסברים דברי הדמב״ן ללא דהק) .וע׳ מה שהקשה
בחזו״א דמאי ב ה על המגיח(.
והתוספתא שהביא ב״תוםפתא כפשוטה״ מתפרשת יפה כפי שפירשה ב״הזון יהזקאל״
)מע״ש ה יג( ,שחלוקים ר׳ יוםה והתנא השונה ד״א בפירוש המלים ״מן הבית״ .לר׳ יוסח
בא להרבות חלה ,ולתנא בתרא בא לאמר שבהדחקת התרומה — ולא המע״ש דוקא — מן
www.daat.ac.il
35
אתר דעת -מכללת הרצוג
אכן הרמב״ם גורם במשנה בשביעית ט ח :״ועניים אוכלים אחר הביעור אבל לא
עשירים דברי ר׳ יהודה; ר׳ יוסי אומר אחד עניים ואחד ע ש י ד י ם א י ן אוכלים אחר
3
הביעור״ .
ואולי יש כאן עוד דיעה שלישית ,השגויה בתוספתא ,והיא גם ה ד מ ה המובאת
בירושלמי ,שאף הבעלים יכולים לחזור ולזכות .או שהתוספתא והירושלמי מפרשים
״עניים״ דר׳ יהודה ,אלד .שזכו בפירות משדות אחרים )כרמב״ן( ,וד״מפקירים שיכולים
לזכות מהפקרם ,המוזכרים בתוספתא ובירושלמי ,הם דווקא אלה שזכו משדות אהרים.
או ש״עניים״ הם עניים ממש ,ולדעת התוספתא והירושלמי מותרים הנזקקים לצדקה
לזכות אף כפירות שזכו בהם משדות עצמם לאחר שקיימו בהם מצוות ביעור ע״י
הפקר.
ודברים אלה מבוארים בהזון איש שביעית יא ז* ושם תמה שפסק הרמב״ם
כר׳ יוסי ,אף דהלכה כמותו נגד ר׳ יהודה ,שהרי אמוראים עשו מעשה כר׳ יהודה.
וכתב שעל כרחנו צריך לאמד שמצא רבנו סעד בגמרא לפסוק כר׳ יוסי ,כלומר
אף שלנו חםעד אינו ברור.
ויש עוד שיטה שלישית בדין ביעור .לראב״ד )בהשגות לה׳ שמטה ויובל ז ג(
יש שתי מצוות בדבר .האחת מתבססת על הכתוב ו״השביעית תשמטנה וגטשתה
ואכלו אביוני ע מ ך ״ והיא שחייב להפקיר מה שבידן כשכלו הפירות מן העיר
ותחומיה ,ויכול כל אחד ,גם המפקירן ,לזכות בהן אחר שנתקימה בהם מצוות ביעור,
שהיא הפקר .והשניה מבוססת על הכתוב ״ולבהמתך ולהיה אשר בארצך׳ /שכשכלה
5
הבית מקיים מצוות ביעור .ונוכל אף לאמו /שמתייחס למע״ש .אם נאמר שהעלאתו
לירושלים גמד מצוות ביעורו .או שנפרשו כ״הגהות וביאורים״ שבספרי כי תבא
)מהדורת ספדי עם י ע ץ הנציב״ ,בסופו( ,שמי שפירותיו דחוקים צריך לקרות שם כי
ההיא דתנינן רפ״ה דמע״ש.
והבה אס נבאר כחזו״א )דמאי ב ד (.שאף לרמב״ב .אש שרף מע״ש ,כדי לקיים בו מצוות
ביעוד אינו מתוודה ,דאם לא הביאן לירושלים בפשיעה ונתאחד עד שהוכרח לשורפה
וודאי אינו ראוי להתוודות ,מוסברים דברי הרמב״ן בפשטות .שהדי הכתוב ״בערתי
הקדש מן הבית״ הוא מדברי הווידוי ואותן המלים אינו אומר אלא אם כן לא הוצדד
לשרוף מע״ש .ופירוש ״ביערתי״ הוא דווקא שלא א י ב ת אלא סילקן מרשותו כדינם.
וזהו מה שכתב הרמב״ן דביעור שביעית הוא כעיץ ״בערתי הקדש מן הבית״ .ותרי
גווני ביעור הם במעשר שני ,אחד ,עיקר הביעור שבו שווה ביעור מעיש לביעור שביעית
ולכך מתייהם הכתוב ״בערתי הקדש מן הבית״ — מן הבית דווקא — וכן התוספתא
המשווה ביעור מע״ש לביעור שביעית .ואם לא קיים ביעור זה הסירות נאהרים .הן
במע״ש הן בשביעית ,אלא שבשביעית אין עליהם חיוב שריפה ובמע״ש יש בהם אז
חיוב שריפה ,כמבואר בדמב׳׳ן ביבמות.
3
ע׳ מהדורת קאפח • וע׳ פיה׳ים שביעית ה ג שכתב :יורי יוסי אומר שאחר הביעור אסורים
באכילה בין לעניים בין לעשירים״• .וע׳ תוכסתא כפשוטה ע׳ 584שמביא עוד הגורסים
כוי
4
5
36
•ע׳ כרם ציון השלם — אוצר שביעית — מאמרו של הגדא״י זלזניק שליטיא ׳מהות
הביעור של פירות שביעית״ ,שהאריך בזה.
ע׳ רש״י לשמות כג יא שמפרש המכילתא ״ונטשתה מאכילה—מאכילה לאחר ביעור״.
וע׳ הרמב״ן שהקשה עליו ,שביעור נלמד לא מכתוב זה ,אלא מילבהמתך ולחיה״.
ולראב״ד יש צורך בשני הלמודים.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להיה מן השדה מהארץ צריך לבער מן העולם כל מה שבידו .ובזה מיישב הראב״ד
המשנות והבריתות והירושלמי שמהם הקשו על החמב״ם ,ושמהן משתמע דביעור
אינו אלא הפקר ,והן הדנות לדעתו בביעור הראשון.
והנה כתבו האחרונים )פאה״ש ח ג ; הזו״א יא ז ; עה״ש העתיד כז ח( לםמוך
על דעת הרמב״ן בענין ביעור שהוא הפקר .ומצאנו כן אצל מהר״י קורקום )פ״ז ה׳׳א
דשו׳יי מובא בכ״מ שם( ומהרי״ט )שו״ת םי׳ מג( שכדאים הם הגאונים הנוקטים
בשיטה זו לםמוך עליהם .
6
ב.
שיטת רש׳׳י בכיעור
בנוגע לדעת רש״י בעניין הביעור חלוקות הדיעות .תום׳ )פםהים גב ע״ב ד״ה
מ ת ב ע ר י ן ( מביא בשם הקונטרס ״שנותנין אותן למרמס היה ובהמה״,. .והקשו
תום׳ על רש״י ,שהרי אחרי הביעור מותרים פירות שביעית באכילה .ולפי זה פירשו
דבריו ,שביעור הוא כילוי .וכנראה נקט רק דוגמא מסוימת של כילוי; כך משתמע
מחמאירי ,שכתב ב״בית הבהירה״ )לפסחים נב ,ע׳ קפח וקפט ,מהדורת ד׳יש דיקמן(,
שהביעור הוא שצריך ״לאבדו באיזה דרך ש ת ר צ ח . . .שאסור לאכלם לאחרי ביעור
אף לעניים״ .ומוסיף :״ומפקירם במקום דריסת בהמח וחיה או מבערם בכל צד
שירצה״ .הרי שלדעתו ההפקרה במקום דריסת בהמה והיה אינה אלא הרך״מםויימת
של כילוי .ומפורש נאמר ע״י מהר״י קורקום )ה׳ שמטה דובל ז ג( ומהרי״ט )שו״ת
סי׳ מג( ,שרש״י סובר כרמב״ם.
7
אמנם הרמב״ן סובר ,שרש״י אינו מהייב לכלות פיועת שביעית בשעת בגעור.
ומביא את דבריו כלשונם לפנינו בשינוי קל .שלפנינו ברש״י כתוב :׳/שמפקירן במקום
דריסת היה ובהמה״ ,והרמב״ן כותב בשם רש״י ״שמפקירם במקום דריסת רגלי
אדם ובהמה״ .ופירשו :״אולי השב הרב שצריך שיהא מפקירם גם להיה ו ל ב ה מ ה . . .
והפליג״ .כלומר שלדעת הרמב״ן גם רש״י אינו מצריך בשעת ביעור אלא להפקיר,
והפליג בזה שדרש להפקיר גם להיה ולבהמה; ולרמב״ן אינו צריך להפקיר אלא
לאדם .וכנראה זו היא דעת התום׳ שהבאנו לעיל ,ההולקים על רש״י לפי הבגתם
שמצריך כילוי ,ומפרשים הם עצמם ש״מפקירו ומוציאו מרשותו שיאכל כ ל מי שירצה
הן אדם והן היה״.
8
והנה רבי מאיר אריק זצ״ל — בעל שו״ת ״אמרי יושר״ — בהגהותיו
6
7
8
אמנם בקשר לדין ביעור למעשה בימינו יש בזה הדהודים .הרי שגינו שברוב הםירוח
חלוקה אד״י לכמה ארצות בקשר לביעור )שביעית ט ב—ג( .ובזמננו מביאים מארץ
לארץ ,ואין לדעת מאיזו ארץ הםידות ואס לא כלו שם להיד״ .ועוד זאת שהרי איו אוכלים
על השמור ,ואץ השדות המעטות שהופקרו מוציאות את אדץ ישראל כולה מדין כלה
לחיה ויכול להיות שזמן הביעור הוא מוקדם ביותר .והעיר על כ ך בכרם ציון השלם
)ע׳ שע״ג( הגרש״א יודילביץ שליט״א .וב״מעדני ארץ״ להגרש״ז אויעדבך שליט״א י יג
דן גיכ בזה ודעתו שמה שאין אוכלין על השמור הכוונה דק לחצרות ובתים שמודים.
אבל אם יש בשדות ,אף שהוא נשמר ,אוכלים עליהם .אך ע׳ סוף הפרק הבא בדעת ההזו״א.
וכן הובאו הדברים בתום׳ הדשב״א)הר״ש משגץ( שם.
כן פירשו ברש״י עה״ש העתיד כז ח ,מהר״ם אריק בהגהותיו לרמב״ן המובאות להלן,
חזו״א שביעית יא ו.
www.daat.ac.il
37
9
אתר דעת -מכללת הרצוג
ל ר מ ב ״ ן מביא סיוע לרש״י מדברי ריש לקיש בירוש׳ פאה )פ״ו ה״א( .ושם נאמר:
״]הפקר[ לאדם אבל לבהמה ,לישראל אבל לא לגויים עניי אותה העיר אבל לא
לעניי עיר אחרת פלוגתא דר׳ יוחנן ור״ש ב״ל .על דעתיה דר׳ יוחנן הפקרו הפקר,
וע״ד דר״ש באל אין הפקוע חפקר״ .ושם מוכח שלרשב״ל דין הפקר כשמיטה .משמע
דבשביעית צריך להיות הפקר גם לבהמח .ואין ר׳ יוחנן הולק על ר״ל בענין מהות
ההפקר של שמיטה ,אלא אם לומדים אנו הפקר דעלמא מהפקר דשמטה .והרי לדעת
ר״מ אריק הוכח מכאן ,דבעינן הפקר אף לבהמה .מאידך מעיר ה״אמרי יושר״,
שלדעת התום׳ בסוכה )לט ב ד״ה בד״א( אין הפקר דשביעית הפקר לבהמה .וזו היא
דעת הרמב״ן ,לדעתו ״ .
לדעה זו ,שאין הפקר שביעית צריך להיות הפקר לבהמה אפשר למצוא מקור
בתוספתא שביעית ה יג :״אם הלכה בהמה מאליה לתחת תאנה ואוכלת בתאנים,
לתוך חרוב ואוכלת בחרובין אין מחייבין אותו להחזירה״ .ופסקה הרמב״ם )ה ה(
באותו לשון ממש :״אין מחייבין אותו להחזירה״ .מזה אפשר לחםיק שמותר להחזיר
הבהמה רק שאין מהייבין .ואפשר לאמר שזו היא דעת חתום /ששמרו על הםפיחין
שלעומר מן הבהמה) .ע׳ תוספתא כפשוטה ע׳ .(560
.ילפי זה אפשר היה לאמר שרש״י סובר כירושלמי שהפקר דשביעית צריך
להיות.אף לבהמה ,והרמב״ם והרמב״ן סוברים כתוספתא ,דאין הפקר דשביעית הפקר
לבהמה .ובכך היתה מתיישבת קושית הרש״ש )ר״ה ט ע״א( ,שמקשה על התום /היאך
היו שומרין הספיתים שלעומר מבהמה ,הרי בירוש׳ דפאה )ו א( ,דהפקר דשמיטה
הוא אף לבהמה .ולאמור ,מחלוקת היא בין התוספתא והירושלמי; והתוספות כתוספתא.
אכן יעויין תזון איש )שביעית יד ד( ,שמשווה .את דעת הירושלמי ,התוספתא
והתוספות שאמרו ששמרו על הםפיהים שלעומר מן הבהמה .לדעתו ,מה שאמרו
בתוספתא שאין מחייבין אותו להחזיר את הבהמה האוכלת תחת התאנה ,פירושו
שאסור לההזירה ,כשהיא כבר אוכלת .ובזה שביעית הפקר לבהמה .ומה שנקטו
בלשון שאין מהייבין להחזירה ,משום שהיינו סבורים שאם אוכלת מאכל אדם ,יש
היוב .להחזירה ,לכן אמר שאין מחייבין ,אבל הוא הדין שאסור לההזירה .וכן שביעית
הפקר לבהמה ,שאם אכלה בהמה אין בעליה צריכים לשלם לבעל השדה מה שאכלה.
אך מותר לנעול שדהו בפני בהמה וחיה .וזה שאמרו בתוספות שישמרו על ספיה״ם
שלעומר מבהמה .ולפי הסבר זה אין כאן שתי שיטות.
9נדפסו בספר ״כסף מזוקק״ וכעת מחדש בסוף רמב״ן על התורה מהדורת רח״ד שעוועל.
10תוס׳ בסוכה לט ע״ב ד״ד .אע״פ ,בר״ה ט ע׳׳א ד״ה וקציר של שביעית היוצא וביבמות
קכב ע״א ד״ד .מחשבת ישראל ,וכן תוס׳ שנץ מובא בש״מ לב״מ נח ע׳׳א מפרשים,
ששמירת הספיחים בשביל העומר היתד .רק מבהמה חיה ועוף ובני אדם מעצמם היו
פורשים כשהיו יודעים שהם לצורך העומר .לדברי ה״אמרי יושר״ מוכח מכאן שלדעת
תום׳ הפקד שביעית אינו צריך להיות הפקר לחיה לבהמה ולעוף.
ולעומת זאת אומרים התום׳ בב״מ נח ע״א ד״ד .לשמור ובמנחות פד ע״א בתירוץ
שני שתפקיד השומרים היה להפריש בני אדם מליקח את הספיחים המיועדים לעומד
ע״י שהיו מודיעים שהם מיוחדים למטרה זו ולא היו מוחים בידם מליקה ,אלא שהם
מעצמם היו נמנעים .לדברי תוס׳ אלה היה אפשר לאמד שההפקה היה גם לבהמה.
ועי׳ עוד בחזו״א שביעית י ד מה שפירש בדברי התום׳ במנחות בתירוצים הנוספים.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולולא דברי ה״אמרי יושר״ היה נראה לאמר שבכלל איו להשוות חיוב ההפקר
של ביעור לחיוב של שמיטה .שיכול להיות שההפקר אינו צריך להיות פ י ת לבהמה
והפקר דביעור צריך להיות פרוץ לבהמה .שנינו שאין אוכלין על השמור )שביעית
ט ד( ,כלומר מציאותו של ״שמור״ אף בשדה אינה נהשבת ״לאכלה״ להיה מן השדה;
ופירושו אף השמור מן הבהמה ע״י שגדרו גדר בהיתר )ע׳ תזו״א שם ד ד(; ותיוב
הביעור הוא פריצת הגדרים )ע׳ שם טו ג(; והנה אין זהות .בין הפקר הביעור והפקר
דשמיטה .ואין הבדל לפי ההסבר שנותן הרמב״ן לדעת רש״י — בין רש״י והרמב״ן
בהיוב הסרת השמירה מן הבהמה בשעת ביעור; ולשניהם הייב להפקיר כך ,שלא
תהא שמירה מן הבהמה ,אלא שלרש״י צריך להוציאו למקום דריסת בהמה ,ולרמב״ן
אינו צריך להוציא למקום שכזה .אבל גם לרמב״ן אינו מקיים מצוות ביעור ,אם
מניחו במקום השמור מן הבהמה.
ג .דין הסירות לאחר ביעור
עבר ולא ביער פ י מ ת שביעית בזמנם מה דינם ? לדעת הרמב״ם אין.מקום
לשאלה זו .הרי ביעור הוא כילוי וחייב תמיד לכלותם משהגיע הזמן .אך לדעת
הרמב״ן ודעימיה יש לברר.
הגמרא בנדרים נח ע״א :שביעית אוסרת במינה במשהו באכילה בנותן טעם,
מתפרשת ע״י הרמב״ן)בהר כה ז( ,שפירות שביעית שנתערבו באחרים לפני ם?עור
אוסרים במשהו ,כיון שיש היתר לאיסורם בביעור מביתו ,והוי כדבר שיש לו מתירין
ואוסר במשהו .לעומת זאת לאחר ביעור אין היתר לאיסורו והתערובת אוסרת.בנותן
טעם .משמע שהפירות שהגיע זמן ביעורם ולא קיים בהם מצוות ביעור נאסרים ואין
להם תקנה .אמנם ראשוגים אחרים מפרשים שלענין קיום דין ביעור התערובת אוסרת
במשהו ואף אם נתערב משהו הייבים בביעור; ולאכילה ,כלומר ,לדין קדושת
שביעית שיש כפירות ,שצריך לאכלם בקדושת שביעית אין התערובת אוסרת אלא
בנותן טעם .לדברי ראשונים אלה אף אם לא קיים מצוות ביעוד אין תפירות נאסרים,
אלא שאסור לאכלם בלי לבערם ,ויבול לקיים בהם — אף אם עבר — מצוות ביעור
ולזכות בהם ולאםלם אחרי כן .כל זח מתבאר בחזו״א שביעית יא ו ; ועיי״ש עוד
מקור לדברי הרמב״ן .ומסתפק הרמב״ן ,אם איסור הפירות לאחר ביעור ,בלא ביערם,
הוא מן התורה או מדרבנן.
ואם קיים כפירות מצוות ביעור כתב ב״חזון איש״ )שביעית יג ה( דלר״ש
ולרא״ש פקעה קדושתם ומותרים לחפסד ולסחורה .והוא עפ״י מד ,ששנינו :״מאימתי
נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית ו משתרד רביעה שניה״ )שביעית ט ז(.
ופירש שם הר״ש ,עפ״י מה שאמר ר׳ חנינא בירושלמי )שם( ״מכיון שנסרח מה
שבשדה מותר מה שבבית״ ,ש״כשנתבטל מה שבשדה ממאכל היה פקעה קדושת
שביעית ממה שבבית״ .ועל כרהך ,לאחר שקיים בו מצוות ביעור.
ומפורשים הדברים ברא״ש למשנה זו .ונבאר דבריו ,מפני שיש ששדי בהו נרגא.
במשנתנו שנינו :״מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית ? משתרד
רביעה שניה ?״ לעומת זאת בתענית )ו ע״א( איתא :״עד אימתי נהנין בתבן ובקש
בשביעית עד שתרד רביעה שניה״ .ופירש הרא״ש ד״שתי הגירסות אמת הם .דהכא
)כלומר בשביעית( מיירי בשלקטן למאכל בהמה ,דאסור לשרפם או לגבלם בטיט
www.daat.ac.il
39
מכללת
דעת -
מ ש ו ם .ה פ ס ד . . .וכל שכן אתר
הרצוגזה מותר מן הביעור ואילך .והתם
איםזר
ודין
שרפה,
)בתענית( דקאמר מותר ליהנות מהם בלא ביעור למאכל בהמה עד שתרד רביעה
שנייה; והוא הדין דמשם ואילך מותרים אף לשריפה ,רק שיבערם״ ״ .
והנה המגיה במהדורות התלמוד הגיה בדברי הרא״׳ש ,ולפי הגהתו צ״ל:
״והתם )בתענית( דקאמר מותר ליהנות מהם ,בלא לקטן למאכל בהמה בלא ביעור
עד שתרד רביעה שניה״ .ולפי הגהתו מחלק הרא׳יש בין קש ותבן שלקטו למאכל
בהמה והוא מותר לאחר ביעור לכל שמוש שהוא ,ובין קש ותבן שלא לקטו למאכל
בהמה והוא מותר לכל שמוש עד שתרד רביעה שניה .ועל זה הקשה ב״תורת זרעים״
)למשנתנו( דאם לא לקטן למאכל בהמה אין בהם קדושת שביעית כלל .ואף אם
נאמר כרמב״ם )ז יד( שכל שאינו לעצים יש בו קדושה ,אבל הרי אין בו ביעור,
שהרי מה שאינו מיוהד א פ י ל ו למאכל בהמה אין בו ביעור.
1 2
וכל קושיתו איגד .אלא על פי ההגהה .ודברי הרא״ש מתבארים ללא כל הגהה
וכפי שפירשם באמת בחזו״א )שם( .בין בשביעית בין בתענית מדובר בקש ובתבן
שלקטם למאכל בהמה .המשנה בשביעית מתירה כל שמוש בקש ובתבן לאחר ביעור,
וזה מד .שאמרה מאימתי נהנין ושורפין )כלומר לא ר ק מאכילין לבהמה( בקש
ובתבן ? משתרד רביעה שניה ,כלומר משקיים בהם מצוות ביעור .לעומתה המובאה
בתענית ,עד אימתי מותר ליהנות בקש ובתבן אף הוא בלקטו למאכל בהמה ומשתמש
בו כמאכל בהמה ,ללא שמקיים בהם מצוות ביעור .והתשובה היא :עד שתרד רביעה
שניה ,כלומר עד זמן הביעור .וכמובן שלאחר ביעור ,אם קיים מצוות ביעור מותר
להשתמש בהם כל שימוש שהוא.
וב״חזו״א״ )שם( הסתפק היאך גרס הרא״ש בתענית .אם גרס ״עד אימתי נהנין
בקש״ וכר׳ ופירושו כפי שכתבנו .או שגרס ״עד אימתי נהנין ושורפיך׳ ואז לצדדין
קתני :עד אימתי נהנין להאכילה לבהמה — עד שתרד ,ומאימתי שורפין — משתרד.
ומלשונו של הרא״ש נראה שלא גרם בתענית ״שורפיך .וכן המאירי ב״בית
הבחירה״ לתענית )ע׳ 28מעמודי הספר( והרש״ס בשביעית )קכד .ע״ג( לא גרם
שורפין.
בכל אופן מפורש ברא״ש שלאחר שקיים מצוות ביעור פקעה קדושת שביעית
מחפירות.
אך אי אפשר לאמר כן לרמב״ן .שהרי הרמב״ן מסתפק שמא כל דין ביעור
אינו אלא מדרבנן .ואם הוא מדרבנן היאך יפקיע הביעור קדושת שביעית מדאורייתא.
ועל כן צריך לאמר ,דלרמב״ן אף לאתר שקיים מצוות ביעור נשארו תפירות בקדושתם
וחל עליהם היוב לאכלה — ולא להפסד ,ולא לסחורה .ויצטרך הרמב״ן לפרש דברי
ר׳ הנינא ״מכיון שנםרה מה שבשדה מותר מה שבבית״ ,שעליהם מסתמך הר״ש לאמר
11דברים אלה הודפסו בשיבושים קלים ב״םי שניים״ וב״סירוש הרא״ש׳ שבגליון הר״ש
)ע׳ מה שכתבתי עליהם ב״שנת השבע״ — מד״דורא ג׳ וד׳ ע׳ קמט ולהלן( ז והעתקתים
בתקוני לשון קלים ע״פ צילום הכת״י שברשותי)עיי״ש עליו(.
12לא נכנם כאן לדיון בדבר זה אם זה שלקטו לא למאכל אדם ובהמה הופכו לאיבו מיוהד
ואין לו ביעור .ועי תום׳ ב״ק קב ע״א ד״ה ה״ג ,דעצים להסקה יש בהן ביעור ועי פירושם
בהזו״א שביעית י ד.
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלאחר הביעור הופקעה קדושתם ,בלשון תימה; דמקשה ,שמלשון המשגה משמע.
המשתרר רביעה שניה שורפין אפילו תבן שלא נםרח; ומשגה על כך בירושלמי
דתגי ר׳ הושעיא ראותן שלא נסרתו אסורים אפילו אחר שלש שגים .כך איתפריש
בתזו״א שביעית יג ה.
ד .בדין הפקר דשביעית
בפ״ו מ״א דפאה שנינו :״בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר ובית
הלל אומרים אינו הבקר עד שיבקיר אף לעניים בשמטה״ .בירושלמי במקומו
אומר ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן שבית שמאי משווים הפקר לפאה; בשם שפאה היא
לעניים ולא לעשירים ופטורה ממעשרות ,אף הפקר שהוא לעניים ולא לעשירים
יש לו דין הפקר .ריש לקיש מסביר שם דעתם של בית הלל המשווים הפקר לשמטה.
מה שמיטה הנה לעניים ולעשירים אף הפקר שהוא לעניים ולעשירים דין הפקר לו.
הירושלמי מסביר שלדעת ר׳ יוחנן אין בית הלל משווים הפקר לפאה ,כיון שהם
סוברים ש״תעזוב אותם״ הכתוב בפאר .בא למעט ,שרק ״אותם״ כלומר לקט שכחה
ופאר .הוא לעניים ולא לעשירים ולא כן דין הפקר שהוא בין לעניים בין לעשירים.
ומפאר .עצמה לומדים שהפקר צריך להיות לעניים ולעשירים .ולריש לקיש אין
בית שמאי משווים דין הפקר לשמיטה כיון שנאמר בה ״תשמטנה ונטשתד.״ רק בה
נאמר שהיא לעניים ולעשירים מה שאין כן הפקר שיכול להיות אף לעניים בלבד.
ומשמיטה לומדים זאת ולא מפאה .בהמשך הירושלמי נאמר :״לאדם אבל לא לבהמה,
לישראל אבל לא לגויים ,לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת פלוגתא דר׳
יוחנן ודר׳ שמעון בן לקיש .על דעתיה דר׳ יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה
דר׳ שמעון בן לקיש אין הבקירו חבקר .אמר רבי ל א :בפירוש פלגין ,רבי יוחנן
אמר הבקירו הבקר ,ר׳ שמעון בן לקיש אמר אין הבקירו הבקר״.
טרם נביא הפירושים לדיעותיהם של ר׳ יוחנן ור״ל נציין .הר״ש בפירושו
למשנח מפרש דהאי ״לעניי אותה עיר ולא לעניי עיר אחרת״ הוא לאו דוקא,
ופירושו לבני אותה העיר ,אלא שנקט עניים מפני שמן חםתם חפקיר שראה צורך
עניים .והוכרח לכך מפני שפידש ,כפי שנראה הלאח את חמתלוקת אליבא דבית הלל,
ולדעתם הפקיר לעניים ולא לעשירים לכולי עלמא אינה הפקר .בהגהות הגר״א לר״ש
מחק מן הירושלמי כליל הפיסקא לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת והסתמך
בכך על התוספתא )פאה ג ה( :״מודים ב״ש וב״ה שאם הפקיר לאדם ולא לבהמה
לישראל ולא לגברים שזה הפקר״ .ומכיון שפיםקא ״לעניי אותה העיר ולא לעניי
עיר אחרת״ הסרה שם מתקה גם מהירושלמי .לעומת זאת ב״שנות אלמזו״ מובאת
הפיםקא — ללא פירוש — ״לעניי אותה העיר״ וכו׳; וב״מעיני יהושע״) ,פירושו
של ר׳ יהושע העשיל כ״ץ על ״שנות אליהו״ ,ווילנא תרמ״ח( פירש שכוונתו כהר״ש
״לעשירים ולעניי אותה העיר״ .ובהגהות הגר״א ובפירושו לירושלמי גורם ״לאותה
העיר אבל לא לעיר אתרת״.
בקשר לפםקא ״לישראל אבל לא לגויים״ נאמר ב״קונטרם אחרון״ ל״טורי
אבן״ )לר׳׳ה טו ע״א( בשם הרש״ש ״ ,שהגר״א ב״שנות אליחו״ לא גרסה .וטעמו,
13על הקו״א הםתםך גם ב״טל תודה״ לר״מ אריק לירוש׳ שלפנינו.
www.daat.ac.il
41
הרצוג גם לגויים והרי ב ״ ת ו ר ת כ ה נ י ם ״
מכללתה פ ק ר
דעת ת -הוי
אתר ב י ע י
ד ל פ י ג י ר ם א זו צ ר י ך ל א מ ר ה ש
ממעטים
ב ה ד י א עכו״ם ,מ ש ו ם ד ש ב י ע י ת כ ת ו ב
״ ל כ ם ו ל א לנכדים״ .ל ס ת י ר ה זו
נ ח ז ו ר ע ו ד א י ״ ה ב ה מ ש ך ד ב ר י נ ו .א ך אין ל נ ו כ ל ה ו כ ח ה ש ה ג ר ״ א מ ה ק פ י ם ק א זו.
ב ה ג ה ו ת ה ג ר ״ א לר׳/ש ל א צויין ה ד ב ר .ב ה ג ה ו ת ה ג ר ״ א ל י ר ו ש ל מ י ה ל ש ו ן :״ א ב ל לא
לגויים ל א ו ת ה ה ע י ר א ב ל לא ל ע י ר א ח ר ת ,כ צ ״ ל :ו ב פ י ר ו ש ד״גר״א ל י ר ו ש ל מ י כ״י ב׳
נאמר:
״כיון ד ה פ ק י ר א ף ל ע ש י ר י ם הוי דומיא
דפאה ,אף ש ל א ה פ ק י ר ל ב ה מ ה
ו ל ג ו י י ם ו ל ע י ר א ח ר ת ״ .מ כ ל זה משמע ,ש ה ג ר ״ א גורם ״ ל י ש ר א ל א ב ל ל א לגויים״,
ו ל א מ ח ק ה .ו כ נ ר א ה ג ם ב ״ ש ג ו ת אליהו״ ל א מ ח ק ה .ש ה ר י שם נ א מ ר :״ ה פ ק י ר ל א ד ם
אבל לא לבהמה
ו כ ו י ל ע נ י י א ו ת ה ה ע י ר ולא ל ע נ י י ע י ר א ח ר ת ״ .ו ה מ ל ה ״וכו׳״
מ ת כ ו ו נ ת ל פ י ם ק א ״ ל י ש ר א ל ו ל א לגויים״.
נ ע ב ו ר כ ע ת לפירושים .ל ד ע ת ה ר ״ ש )בפירושו ל מ ש נ ה ו ב ת ו ם ׳ ה ר ״ ש מ ש נ ץ ב ש ״ מ
ל ב ב א מ צ י ע א ל ע ״ ב ה ל ו ק י ם ר״י ו ר ״ ל א ל י ב א ד ב י ת ה ל ל .הנידון ה ו א כ ש ה פ ק י ר
ל ע נ י י ם ו ל ע ש י ר י ם כ א ח ד א ל א ש ה פ ק י ר ל א ד ם ו ל א ל ב ה מ ה ,ל י ש ר א ל ו ל א לגויים ,ל א ו ת ה
ה ע י ר ו ל א ל ע י ר א ח ר ת .ל ד ע ת ר״י ה ל ו מ ד דין ה פ ק ר מ ה כ ת ו ב ב פ א ח ,כיון ש ה פ ק י ר
ל ע נ י י ם ו ל ע ש י ר י ם ו א ף ש ל א .ה פ ק י ר ל כ ל ,הוי ה פ ק ר .ל ר ״ ל ,ה מ ש ו ו ה דין ה פ ק ר
לשמיטה ,כיון ש ל א ה פ ק י ר ל כ ל ,אינו ה פ ק ר .
לעומת
ז א ת מ פ ר ש ב ע ל ״ ע ר ו ך ה ש ל ח ך ב ה ג ה ו ת י ו ״ מ י כ ל המים״ לירושלמי,
ד ר ״ י ו ר ״ ל א י נ ם ה ל ו ק י ם .וגם ב ק ט ע ״ ל א ד ם ו ל א ל ב ה מ ה ״ וכו׳ מ פ ר ש ר ״ י ד ע ת ם
ש ל ב״ש ,ודייל ט ע מ ם ש ל ב״ה .ר ״ י מ פ ר ש ד ע ת ב״ש ,ש א ם ה פ ק י ר ל א ד ם ו ל א ל ב ה מ ה ,
לישראל
ולא לגויים ,ל ע נ י י א ו ת ה ה ע י ר ולא ל ע נ י י עיר א ח ר ת ,הוי ה פ ק ר ; ד ה ר י
ל מ ד ו מ פ א ה ,ש א י נ ו צ ר י ך ל ה י ו ת ה פ ק ר ל כ ל .ל ע ו מ ת ז א ת מ פ ר ש ר ״ ל ד ע ת ב״ה ,ש א ם
ה פ ק י ר ל א ד ם ו ל א ל ב ה מ ה וכו׳ ל א הוי ה פ ק ד ,ש ה ר י ל א ה פ ק י ר ל כ ל .ול׳׳מיכל המים״
אין צ ר י ך ל א מ ר ד ״ ל ע נ י י ״ ל א דוקא.
ה ר ״ ש מ ש נ ץ ב ת ו ס פ ו ת י ו ר מ ז כ ב ר ל א פ ש ר ו ת פ י ר ו ש זה — ו ב ת ו ם פ ו ת י ו ל א ע מ ד
ע ל כ ך ש ל ״ ע נ י י א ו ת ה העיר״ ל א ו ד ו ק א ה ו א — א ל א ש כ ת ב ״ א ב ל ב י ר ו ש ל מ י
משמע
דפליגי״ .ב ״ מ י כ ל ה מ י ם ״ ל ע ו מ ת ז א ת ס ו ב ר ש ״ ל י ש נ א ק ל י ל א נ ק ט ה י ר ו ש ל מ י ד ב א מ ת
ל א פ ל י ג י כ ל ל ר ״ י ו ר ״ ל ר ק ר״י פ י ר ש ט ע ם ב ״ ש ור״ל ב״ה״
1 4
.
14ע׳ גם ״שושנים לדוד״ מובא בתום׳ אנ״ש למשנה שאף הוא פירש דלא פליגי ר״י
ור״ל ופירש קצת אהרת בירושלמי שם מאשר ״מיכל המים״.
וראיתי מי שרצה לפרש )התז״ם בפירו׳ לירושל׳ וע׳ גם תוספתא כפשוטה ע' (162שמחלוקת
ר״י ור״ל היא אליבא דב״ש .לר״י אף שלא הפקיר לגויים ולבהמה ולעניי עיר אחרת
הוי הפקר ולר״ל רק אס הפקיר לעניים ולא לעשירים הוי הפקד ,אבל הותיר שאר בני
אדם או בהמה לא הוי הפקר .והדוהק גדול וגם מה שמפרש מחלוקחם אליבא דב״ש אינו
מתקבל על הדעת .ואף דמביא הוכחה מתוי״ט בפ״ג דפאה דפליגי תנאי אליבא דב״ש.
אבל לא מצינו דפליגי אמוראי אליבייהו בסתמא ובלי לפרש.
והנה החובחות שהביא מתוי״ט אינו מוכיחות כאן .שהרי כבר הוכיחו שם שיש הסבר
מיוהד לכך שהולקים שם תנאים אליבא דב״ש .ע׳ ״תוס׳ אנשי שם׳ בסאה )שם( ובתרומות
ד ה ,ו״אליה ר ב א ׳ באהלות ב ג.
ואמנם אפשר היה לאמר על סי המהדש״א בערובין ע ב ע״ב שאםוראים באו לפרש
דברי ב״ש ,ויש בזה אריכות דברים אצל בעלי הכללים )ע׳ *ש״ב שםעתתא׳ שעד א
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה לדעת ״מיכל המים״ בהפקיר לישראל ולא לגויים צריך לאמר ,דהלכה
דאינו הפקר ,שזו דעת בית הלל לדברי הכל.
ואף לפירוש הר״ש ,שמחלוקת ר ״ י ור״ל היא ואליבא דב״ה אם הפקיר לישראל
ולא לגויים אם הוא הפקר או אינו הפקר פסק בנו״ב )אה״ע נט(
1 5
כריש לקיש.
ואף דקימא לן דר״י ור״ל הלכה כר״י בר מ ת ל ת )יבמות ל ו ע״א( אין כ ל ל זה,
לדעתי ,אלא במחלוקת שבבבלי ,אבל לא במחלוקת שבירושלמי .אך יעויין ב״שדי
חמד״ כללים מערכת רי״ש בלל יב שהאריך להביא דעת כמח רבותא שאף בירושלמי
נקטינן לחאי כללא.
אמנם לענין המחלוקת שלפנינו הביא בנו״ב שם סימוכין נוספים לפםוק כר״ל.
ועיין גם ב״עמודי ירושלים״ )לירוש׳ שלפנינו( ,שדעתו שאם מחולקים ר״י ור״ל
אליבא דאחריגי ליתא להאי כללא
והר׳יש )בפירושו ובתוםפותיו( מביא דםוגיא דגטין מז ע״א אזלא כריש לקיש,
שהרי מפרש שם המשנה לקט שכחח ופאר• של גברי חייבין במעשר בלקט של ישראל
שלקטו גוי ורק אם אפקרינהו פטור מהמעשרות ,וכאן חייב ,שהרי הפקירו אדעתא
אות כט ,ו״דברי סופרים״ ערך ״טעמא דב״ש אתא לאשמעינן״ ו״יםוד המשנה ועריכתה״
להג״ר מרגליות בירורים יא ומה שציין ב״ניצוצי אור״ לערובין שם(.
א ך כאן שנאמרו הדברים באופן סתמי קשה לפרש זאת .ומה של״מיכל המים״ בא
לפרש דברי ב״ש אינו בסתם ,שהדי ד׳ יוחנן בירושלמי שם מפרש נמוקיהס של ב״ש
ויש ע״כ גם לאמר שממשיך להבהיר דעותיהם .ואין כ ל צורך מיוחד לפרש מחלקותם
של ד״י ור״ל אליבא דב״ש.
והנה בפיה״מ לרמב״ם )פאה ו א( נ א מ ר :״ואתה צריך לדעת כי לב״ש מי שהפקיד
לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת שכל
זה הפקד ואינו מחוייב במעשרות״ .ואם כי נכון הוא שדברי הרמב״ם האלה יכולים
להתפרש גם לפי פירושו של החז״ם אליבא דד׳ יוחנן — אבל אליבא דד״ל אין ב״ש
סוברים שהם הפקר .לעומת זאת לפי׳ הר״ש ו״מיכל המים״ סוברים ב״ש הן לר״י הן
לר״ל דהוי הפקר .ולא הבנתי ע״כ היאך רצה להוכיח ב״תוספתא כפשוטה״ )שם(
שהדמב״ם פירש מחלקותם של ר״י ור״ל בירושלמי שהיא אליבא דב״ש.
ואולי כוונתו לאמר שגידםתו בירושלמי היתד .כגירסת הד״ש .ואמנם זה אפשרי
ואפשר שפירש אף כר״ש של״עניי״ לאו דוקא ,ולמרות זאת השתמש בביטוי זה כלפי ב״ש,
וכלפיהם הרי הוא דווקא .ואין מכאן כל ראיה לפירוש הרמב״ם לירושלמי זה.
ואגב אעיר .בכ״י פיה״מ )ששימשה בסים למהדורת ר״י קאפה( רשומות המלים ״לבית
שמאי״ על הגליון .ומכך רצה לאמר הר״י קאפח במהדורת פיה״מ שלו שבמהדורא קמא
סבר הדמב״ם דלכו״ע ״לאדם ולא לבהמה .לישראל ולא לגויים .לעניי אותה העיד לא לעניי
עיר אחרת״ הוי הסקר .ורק במהדודא בתדא הזד מדעתו ותיקן לאמד שזוהי דק לדעת
דב״ש .וכמובן שאי אפשר לאמר כן .שהרי מפורש כאן ״לעניי אותה עיר לא לעניי עיר
אחרת״ .ולב״ה ,לכל הדיעות לעניים ולא לעשירים לא הוי הפקר .וכמובן שאי אפשר
לפרש בדברי הדמב״ם כדרך שפי׳ הר״ש בירושלמי ש״לעניי״ לא דווקא .ובדוד מתוך כך
שאין כאן חזרה ושתי מהדורות .אלא תיקון של נוסח שלא היה מדוייק בכ״י ותוקן אח״כ
על הגליון .ונראה שמתוך כ ך יש להסיק בכלל מסקנות בקשר לקביעת מהדורות ע״פ
הקונים שבכ״י זה .לא תמיד מהדורות כאן בתקונים שתוקנו ,אלא סתם תיקון של כ ת ב יד.
15ע׳ גם שו״ת שיבת ציון סי׳ ק״ג שדן בתשובת אביו הנו״ב.
16ע׳ תוס׳ ד״ד .דתניא סנהדרין טו ע״ב ,ובמה שציין שם ב״מרגליות הים״ וב״שדי
המד״ שם.
www.daat.ac.il
43
דישראל ולא אדעתא דגוי .משמע לכאורה מזה שצריך להפקיר אדעתא דגוי כדי
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהפקרו יהא קיים .אלא שדחה הוכחתו זאת ,שהרי יש לאמר שבלקט לא הפקיר על
דעת שיזכה גוי והוי כמו הפקר בטעות מכיון שזכה בה גוי .אבל אם הפקיר על דעת
ישראל וזכה בה ישראל הוי הפקר ,אף אם לא הפקיר לגויים .הרי שלר״ש לא ברורה
דעת הבבלי במחלוקת זו.
ובקשר לתוםפתא )פאח ג ח( שהבאנו לעיל ״מודים ב״ש וב״ה שאם הפקיר
לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לגויים הפקר״ נוכל לפרשה לר״ש שהיא כסברת
ר״י .שהרי לר׳ יותנן גם בית הלל מודים שאינה צריכה להיות הפקר לכל — וכן
פירש ב״הזון יהזקאל״ — אמנם לפירושו של ״מיכל המים״ נצטרך לאמר דתוםפתא
זו משבשתא היא.
איברא ,מה שכתבנו ,שהלכה כריש לקיש דהפקיר לישראל ולא לגויים אינו
הפקר אינו מוסכם על כולם .מפירושו של הר״ש משתמע דבין לר״י בין לר״ל הפקר
דשמיטה צריך להיות הפקר אף לגויים לב״ה; וכן משתמע אף לפירוש ״מיכל המים״.
אלא שלר״ש ר׳ יוחנן אינו משווה כל הפקר להפקר דשמיטה .ול״מיכל המים״ אין ר״י
דן בדעת ב״ה כלל ואף לדעת ר׳ יוחנן משווים ב״ה כל הפקר להפקר דשמיטה.
אלא שמצאנו בשו״ת ״פני יהושע״ או״ח סי׳ ה ,שכתב שלא מצאנו שהפקר
צריך להיות אף הפקד לגויים ״דהא הפקיר אתי דצריך להפקירו כשמיטה ושם
גויים לא יתחשבו הלילה״.
וכן איתא ב״טורי אבן״ לר״ה טו ע״א שמבדיל לר״ל בין הפקר להפקר דשמיטה.
שהפקר דשמיטה אינו הפקר אלא לישראל ושאר הפקר הוא אף לגויים .ודעתו דלר׳
יוחנן גם שאד הפקר אינו צריך להפקיר לגויים .ופסק כר״י מדקיימא לן :ד״ל ור״י
הלכה כר״י.
על דברי ״טורי אבן״ אלה כבר רבו המתמיהים .עיין ב״קונטרם אחרוך׳
לדבריו ,שתמה עליו ,שהרי לר״ל אף הפקר דשמיטה צריך להיות הפקר לגויים.
וכן הקשו בהגהות ר׳ מאיר אויערבאך ו״אמרי ב ת ך ״ שם .וכן ב״שערי ירושלמי״
לפאה ו א,
וב״שערי ירושלמי״ הגיע למםקנא שבעל ״טורי אבן״ לא ראה את מחלוקתםשל ר״י ור״ל.בירושלמי ,אלא ר ק המובא ממנה בתום׳ גטין מז ע״א )ד״ד ,אדעתא(
ושם הוזכרה י מתלוקתם רק בקשר להפקר ולא הוזכרה ההשוואה לשמיטה ,וע״כ כתב
מה שכתב .ונראה שכן אפשר להסביר גם מה שנכתב בשו״ת ״פני יהושע״.
אמנם מה שכתבנו דלדעת הכל הפקר דשמיטה צר.יך להיות הפקר אף לגויים
על יסוד דברי הירושלמי ,הקשו על כך מדברי ״תורת כהנים״ ״והיתד ,שבת הארץ
לכם לאכלה״ .״לכם ולא לאתרים״ )בהר פרק א ו( .ותירצו סתירה זו בדרכים שונות.
בעל קו״א שב״טורי אבן״ פירש מתוך קושיא זו שהפקר לגויים בשמיטה
הכוונה להפקר ״לשכירך ולתושבך״ — ולא כל גויים במשמע .וכן נראה שפירש
ז ג
17ובשערי ירושלמי שם הוסיף שכן משמע גם מדברי דש״י ס׳ בהר עיס תו״כ .וכנראה
התכוון לךברי רש״י ״ולשבירך ולתושבך — אף הגויים״ שהם מחו״כ .אמנם משם אין
ראיה אלא לשכיר ולתושב ולא לכל הגויים.
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדברים הרש״ם ,שבפירושו לירושלמי כתב השמטה הוי הפקר לגויים מדכתיב,
ולשכירך ולתושבך ודרשינן אף הגויים .נראה שרוצה לצמצם זה שנאמר בירושלמי
ששמטה הוא הפקר לגויים ,שכוונתו לגויים מסויימים והם שבירך ותושבך .ודברי
תו״כ האוסרים פ י מ ת שביעית לגויים בשאר גויים .ונראה שזו כווגת בעל ״מגן
אברהם״ בפירושו ״זית רענן״ לילקוט שמעוני שפירש דברי תו״ב ״ולא לאחרים —
שאיגו צריך להפקירן לגויים״ .ואפשר לאמר דכוונתו לשאר גויים ,והאמור בירושלמי'
דהוי הפקר לגויים הכוונה לשכיר ותושב ,כאמור,
הג״מ יהיאל מיכל גאלדשלאק בהגהותיו לירושלמי רוצה לחלק• ולאמו־ שמה
שנאסר להאכיל פירות שביעית לגויים הוא כפירות שבאו ליד ישראל .אבל מן
השדה מותר לקחת אף לגויים והם הפקר אף להם .אך לפי הרמב״ם )שו״י ה ל(.
שמושיבים שומר שלא יבוזוהעכו״ם הפירות אין זה במשמע.
לעומת זאת מפרש בשו״ת ״.זכר יצחק״'• סי׳ מ ב שמבחינת •דין הפקר צריך
להפקיר פירות שביעית לכל ,שהרי צריך להפקיע בעלות מכל וכל .והפקעת בעלות
זו פירושה שלא יהא שיור הבעלים בהפקר זה כלל .ומה שמונעים העכו״ם מלזכות
כפירות אינו מדין בעלות אלא מדין קדושת שביעית שעל הפירות ,שלא הותרו
לאכילה רק לישראל .וכעין זה נאמר גם בחזו״א שביעית יד ד .והוסיף שכיון שפירות
י
שביעית קדושין הן למצותן ״מוזהרין בני נח שלא לקפח לישראל ממצותן״• .
דיש עוד לאמר דאין כאן סתירה כלל .המלבי״ם ב״התורה והמצות״ מפרש
דבהי תו״כ ״לכם ולא לאחרים״ אליבא דםוברים דאין קדושת שביעית כפירות גוי
שזו כוונת הדרשה ד״לכם ולא לאחרים״ .ואף כי ב״זכר יצחק״ )שם( הוכיח שלרמב״ם
אי אפשר לפרש כן ,ודבריו גראים בפשטות ,כבר העיר הגרצ״פ פרנק זצ״ל ב״הר
צבי״ )״כרם ציון השלם״ ע׳ מה( ,כי המהר״י ק א ר ו ) ב ״ א ב ק ת רוכל״ סי׳ כד ושו״ת
מהרי״ט סי׳ מב( מפרש דרשה זו כך .ואמגם הגרצ״פ פרנק רצה לאמר ,דשני הדברים
נלמדים מ״לכם״ גם דאין קדו״ש כפירות של גוי וגם דאין פ״ש מותרים לגויים .אך
ב״פאת השולתן״ )כג כט( פירש דהדרשה העיקרית היא דאין קדו״ש בפיךות של
גוי והא דאין נותנים להם פ״ש הוא מדרבנן .ואם נאמר כן ,אין כל סתירה בין
התה״כ והירושלמי .וגם לפי הסבר זה צריך להפקיר אף גויים.
1 8
,
18בפה״ש כ שמהריק״ו פירש קרא מסברתו ,מפני שאינו מחייהם לתו״כ .וע׳ ב״תודת
הארץ* ז לז וב״מעדני ארץ״ להגרש״ז אויעדבך שליט״א י ו מה שדנו באריכות
בדרשה זו.
www.daat.ac.il
45
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ר ישראל מאיר לוינגר
שמירת פ ס ו ל ת פירות שביעית בשלך פ ל ס ט י ק
אחזקת פירות שביעית עד שיגיעו
למצב שלא יחיו ראויים למאכל אדם
ובהמה גוררת בעקבותיח בעיות תברו־
אתיות מיוחדות.
פירות שביעית נתנו רק לפעולות מסוי
מות ,לאכילה ,שתי׳ וסיכה .אין ברצוני
לעמוד על איותו הלק של חפירות שניתן
לנצלם בראוי .אותו חלק שאיני ניתן
לנצול בדרך מותרת ,אסור לאבדו בידים,
״פסולת״ זו יש לחניחח במקום מיותד עד
שלא תחא ראוייח יותר למאכל אדם אד
לשמוש מותר אחר ואז ניתן להשליכח
לאשפח .
ג
2
חשלכת םירות קדושים בקדושת שבי־
עית או בקדושה אחרת ,כגון ת ת מ ה ,
לאשפה אסורה משני טעמים:
א ,קיים מגע בין הפירות לאשפה —
דבר הגורם ל י ק ב ו ן מהיד יותר .פעולה
זו שווה להפסד בידים.
ב .בזיון קדושתם
קדושת השביעית.
—
במקרה
זה
ההזקת ה פ י מ ת עד לשלבי רקבון בבית
עלולד .לגרום לחפצת ריחות ולזיהומי
אויר מיותרים.
נוכה בעיה זו עלתה החצעד .לסגירת
פירות שביעית בשקיות פלסטיק סגורות.
כידוע ,משמשות שקיות אלו לאריזת
המרי מזון מהון• הנחה שהן פחות או
יותר בלתי הדירות לגורמים הנמצאים
בחוץ )יובש ,לחות ,רקבון ובר(.
ההצעה המשתמעת מכאן היא :אפשר
להכניס פסולת סירות שביעית לתוך
שקית פלסטיק ,לסגרה היטב ולהשליכה
מיד לאשפה.
הבעיות
כדלקמן:
המתעוררות
א .האם חשקית
לרקבון היצוני ?
ב .מה
תוכנה ן
ג.
בנדון
היא
בלתי
זה
חדירה
השפעת השקיות עצמה
על
מה עמידות השקית בפני תומצות
וחמרים רגילים הנמצאים
באשפה?
3
ד .האם אין בזיון קדושה בהשלכת
חפירות בדרך ז ו ז
אנסה לענות על השאלות הללו:
א
ח ד י ר ו ת ה ש ק י ת ל ר ק ב ו ן חיצוני
אין צורך להאריך בהערות בכוון זה.
נםיונות נעשו במשך עשרים השנים
חאחרונות וביחס לחמרים שונים .החמד
דים המקובלים לאריזח נמצאו בלתי
חדירים .חודות לעובדא יזו מסופקים מצ
רכים במצב טרי במשך ימים )אולי
שבועות( בשווקים.
1שביעית פרק ה מ״ו.
2הזון איש ,הלכות שביעית סימן י״ג ס״ק יא ]ולפי פסקי החזו״א במסרים המשמשים את
הצבור הרהב הלכה למעשה בשביעית זו — שנת השבע ומצות הארץ לרב ק .כהנא ומצות
שביעית כהלכתה לרב מ .שמרנבוך[.
3קשה כמובן לקבוע קנה מידה מ ת י י ק לתוכן האשפה שהרי היא תלויה בחומר הנזרק
ובתקופת השהות .טיב האשפה הוא בעיקר פסולת משק בית )אגב ,יש לשמור מפני
בעלי חיים(.
46
הן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב .השפעת השקית על תוכנה
לפי הנתונים שבידינו השקית אינה
משתתפת בעצמה בתהליכים הימיים דגי־
לים .תהליכי התסיסה והרקבון התלים
בתוך השקית תלויים בהרבה בהומר
המוכנס פנימה .אם חחומר יבש וםטרילי
הרי השקית משמשת שמירה טובה ע ב ד
רו .אם החומר רטוב *0ולי כ ב ר בתחילת
תהליך רקבון — דבר שמתאים ברוב
המקרים לפסולת הסירות האמורה —
הרי תהליכי הרקבון והתסיסה מבוצעים
בו במלא הקצב ,הסגירה המותלטת של
השקית אינה מפעילה ואינה מפסיקה את
התהליכים .פסולת גזים הנוצרת בתסיסה
זו גורמת לכך שהמזון הנמצא בפנים
אינו ראוי לאכילה מהר מאד .אם הפסו־
ל ת מושלכת לאשפה הרי בתנאי עבוד
האשפה המקובלים ,המזה ודאי מפסיק
להיות ראוי לאכילה לפני שמגיע ל־
שלבי עבוד*.
ג.
עמידות השקית בפני חומצות שמרים
הנמצאים כרגיל באשפה
בכוון זה ערכו נסרים .הכנסנו שקיות
עם המרים שונים לתמיסות הומצה וב־
סיס תלשים וכן לתוך פהי אשפה .בכל
המקרים הוברר שהשקיות היו עמידות
נגד הפגיעות בתחומים אלו.
ד .בזיון פ י ח ת שביעית
היות ומדובר פה במיכל בפני יעצמו
הרי הוא מבטיה א ת תנאי השמירה של
פירות השביעית בקדושתן .הידת ומיכל
זה הנו שקוף ,הוא מעורר את הרושם
של בזיזן פ י מ ת .מבחינה זו רצוי לעטוף
את השקית לפני זריקתה בנייר או ל
השתמש בשקית בלתי שקופה,
מסקנות וסכום
כותב ה ש ו מ ת הגיע למסקנה שישנו
צורך דחוף למנוע זיהומים וריחות הבג־
רמים ע״י פירות שביעית שנשמרים בבתי
מגורים עד שלא יהיו ראויים למאכל אדם.
היות ואבוד חפירות בידיים אסור
ושמירתם עד לשלבי רקבון אינה רצויה,
ה ר י ,ה ו א מציע להשתמש בשקיות פלס
טיק .שקיות הפלסטיק הללו צריכות
להסגר מדי יום ב ע מ ו ) ב ח ו ר ף מספיק אולי
אחת ליומיים( .בשקיות סגורות המזון
געשה כמעט במאה אחת של המקדים
תוך יום־יומיים בלתי ראוי למאכל אדם.
את השקיות אפשר להשליך ישר לפח
האשפה .רצדי להשתמש בשקיות צבועות
או לעטפן בנייר .במדח והרקת האשפה
נעשית יום יום יש לחמליץ להכניס את
השקית לאשפח רק לאחר הרקת האשפה.
הנאמר כאן חוא להלכה ורק בהסכמת
פוסק מוסמך ניתן להפכו הלכה למעשה.
4התקופה עד לתחילת העיבוד נמשכת כיום לפחות יום־יומיים בכל המקומות.
www.daat.ac.il
47
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
ביעור שביעית וביעור מעשרות
• בפרק השביעי ובפרק התשיעי במסכת שביעית מובאים דיני הביעור של
סירות שביעית .בניגוד לדעות השונות בין הראשונים על צורת הביעור .יש
לנו כלל ברור על התחלת חיובו! ״כל זמן שאתה אוכל מן השדה .אתה אוכל
מן הבית? כלה מן השדה ,כלה מן הבית״ )ספרא ,פרשת בהר(? ״כל זמן שחיה
אוכלת בשדה ,בהמה אוכלת בבית? כלח לחיה בשדה ,כלה לבהמתך שבבית״
)ספרא ,שם ,השוה פירש״י שם כה ,ז וי״ב(* .הכלל האחרון מובא בגמרא
.פסחים גב ע״ב ,והרע״ב בפירושו לשביעית מזכיר את הכללים האלה שבע
פעמים .מסף לכך מביא הרע״ב בפרק ט ,משגה ה )ע״פ התוספתא והגמרא(
את זמני הביעור לפירות השונים ,פרי פרי וזמנו חמיוחד ,תוך הדגשה שזמגים
אלח חלים בשנה השמינית ,כאשר כלים כל פירות השביעית מחשדה.
.לעומת ביעור שביעית ,הנוהג בשנה השמינית ,קיים ביעור אחר הנוהג
דוקא בשנה השביעית :ביעור מעשרות ,בפסח של שביעית ,המתייחם לתרומות
ומעשרות )ועוד הפרשות אחרות( של תפירות שגדלו בשלוש השנים שקדמו —
הרביעית ,החמישית ,והששית .אין כל קשר בין שני סוגי הביעור — ביעור
שביעית וביעור המעשרות .נוסף לכך ,מוסכם הדבר ש פ י ת ת שביעית אינם
בגדר פירות רגילים שעליהם תלים דינים כגון תרומות ומעשרות או מתנות עניים.
; • ל כ ן מובן שהמשנה במעשר שני )פרק ה ,משנה ו( אינה מזכירה־ כלל פירות
שביעית בשעה שהיא דנה בביעור מעשרות בשנה הרביעית והשביעית.
לפני שנתיים נדפס לראשונה הפירוש ״באר מים היים״ על פירש״י לתורה,
מאת הרב היים ב״ר בצלאל ,אהיו הגדול של מהר״ל מפראג־ .המחבר היה
חברו של חרמ״א וחיבר את ספר,״וכות מים היים״ על ״תורת החטאת״ לדמ״א י•.
1
הלמוד *כלה מן השדה ,כלה מן הבית״ מבוסם על *מן השרד .תאכלו את תבואתה״ )ויקרא
כה ,יב( ,הנאמר בפרשת יובל ,ואילו הלמוד *כלה לחיה שבשדה ,כלה לבהמתך שבבית*
מבוסם על *ולבהמתך ולחיה אשר בארצך״ וכו׳)שם ,ז( ,הנאמר בפרשת המיסה.
הרמב״ם )הלכות שמימה ויובל ,פרק ז ,הלכה א( מביא את הלמוד *כלה לחיה מן השדה
חייב לבער אותו המין מן הבית״ הנאמר בפרשת יובל ,אבל כמקור ההלכה הוא מביא את
הפסוק מפרשת שמימה *ולבהמתך ולחיה אשד בארצך חהיה כל תבואתה לאכול״ .וראה שם
ברדב״ז ,שכנראד .הרגש בזה ולכן הביא את כל דברי הספרא שבפרשת
2
שמיטה.
*באר מיס חיים ,ביאורים על התורה ,חלק א׳ על בראשית ושמות לרבינו חיים ב״ר בצלאל,
ן;ם הערות ומראה מקומות בשם שרגא המאיר מאת הרב שרגא פייוויש שגעעבאלג״ .לונדון
תשכ״ד; דפוס חי״ל האניג ובניו ,לונדון.
3
בהקדמתו הביא המהדיר רק פרטים אחדים על בעל *באר מים חיים״ ,אך ראה ספר *אזכרה״
לזכרו של הרב קוק זצ״-ל ,חלק ג׳ ,מחלקה ד ,במאמרו של ד״ד א .גוטסדינר .הארי שבחכמי
פרג״ ,פרק ב ,סעיף ,2עמ׳ ר כ ה -ו .וראה *שם הגדולים״ ח״ב ,ערך ״ויכוח מים חיים״.
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מהרש״ל מכנה אותו ״האלוף המרומם החסיד״ )שו״ת מהדש״ל סי׳ יב( ,ואחיו,
המהר״ל מפראג ,מביא ב״גור אריה״ )בראשית בו .יג( פירוש בשם ״אחי
חחכם חמופלג מה״ר חיים מורנקבורט נר״ו״ .המחבר של ״באר מים חיים״
חית רב ואב״ד בקהילות וורמם ופרידברג .חשיבותו של פירוש זה חודגשה
בהקדמה לספר ״דבק טוב״ על פירש״י לתורה )וויגיציאה שמ״ח( מאת הרב
שמעון אושגבורג הלוי מק״ק ווראנקבורט )פרנקפורט( :״וגם באתי אל ביאור
מים חיים ריש מתיבתא דק״ק ורידבורק ושמו מהר״ר היים אשר נתבקש בישיבה
של מעלת ביום מתן תורתנו שנת שמ״ח )הוא הגאון הנורא בעה״מ ם׳ החיים
ום׳ ויכוח מים חיים על תו״ח מ ר מ ״ א ( . . .ושתיתי בצמא דבריו ,דברי אלקים
׳
יי
חיים״.
4
1
והנה ,את המלים ״והשביעית תשמטנה ונטשתה״ )שמות כג ,יא( מפרש
רש״י :״תשמטנה — מעבודה ,ונטשתה — מאכילה אחר זמן הביעור״ .כבר
דנו •בשאלה מה המקור שעליו מסתמך רש״י בפירושו זה ובשאלה אם אמנם
כוונת רש״י לומר שיש איסור תורת על אכילת פירות שביעית אחר זמן
הביעור* .בדיונים אלה ל י ת מאן דפליג שכוונת המילים ״זמן הביעור״ חיא
לזמנו של ביעור שביעית ,שאינו שווה בכל תפירות .בכל זאת משתמע אחרת
מפירושו של בעל ״באר מים חיים״ ,המפרש את דברי רש״י ״מאכילה אחר
זמן הביעור״ בזה הלשון :״שנת הביעור היא השנה השלישית ,שנת המעשר
כמו שנאנזר בפרשת תבא ביערתי הקודש נדן הבית״ * .דבריו אלה בלתי מובנים,
שהרי אין קשר בין •ביעור שביעית לביעור מעשרות ,ואין להעלות על הדעת
ש ר ב גדול כמותו טעה בפשוטם של דינים מפורשים ומבוררים .ועוד :בפירש״י
התכר ״זמן הביעור״ ,ואילו הרב היים מסביר מה היא *שנת הביעור״ .קשה
להניח שהיתה לפניו בפירש״י הגרסה ״שגת הביעור״ ,שהרי לא ידוע לגו על
גרסה משובשת זו ,ואפילו היתה לפניו — חלא חכם כמוהו לא יערב דיני
ביעוד שביעית בדיני ביעור מעשרות ולא יכניס בדברי רש״י כוונה תמוהה כזאת.
וחעירני אחי שמואל נ״י שהכוונה אולי לדברי הרמב״ן בויקרא בה״ ז,
בחםבר שיטתו על צורת חביעור של פירות שביעית :״ . . .ו א י ן חענין שיחיו
חפירות אחר זמן הביעור אסורין בהנאה ובאכילה ויהא מחויב לאבדם ולא
מנו חכמים במשנת פירות שביעית לא מן חנשרפים ולא מן חנקברים ואינו
אלא שחוא צריך לבערם מרשותו ולחפקירם לעניים ולכל אדם כענין בערתי
הקדש מן הבית״ ל .הרמב״ן בוודאי לא ערב דיני ביעור שביעית בדיני ביעור
4
5
בפירושו דן בכוונת המדרש שהדגיש את זבל פרדותיו של יצחק כסימן לעושרו.
ראה פירוש הרמב״ן על הפסוק הזד :.חזון איש ,שביעית סי׳ יו ם״ק ינו ו״חקר ועיון״ לרב
ק .כהנא שליט״א עמ׳ קיח—קכו.
6
המהדיר לא העיר כאן שום הערה .עקב התמיהה שבדבר בדקתי את המובאה ע״פ הצלומים של
שני כתבי יד שבספריה הלאומית בירושלים )מס׳ .(16344 ,16343
ל
הרמב״ן מסתמך על ״בערתי הקודש מן הבית״ כדי להוכיח שגם ביעוד שביעית איננו ביעור
של כליהן אך ראה חרושי הרמב״ן יבמות עג ע״א ,שביעור מ?שר שני הוא ע״י ביעור מן
www.daat.ac.il
49
אתר דעת -מכללת הרצוג
מעשרות ,ולכן אפשר לומר שגם בעל ״באר מים חיים״ מתכוון לבאר את צורת
הביעור .אך דומני שקשה לייחס כוונה כזאת לדברי בעל ״באר מים חיים״.
הרמב״ן בפירושו בפרשת בהר )כה ,ז(״ דוהה את הדעות האומרות שצורת
הביעור היא שרפה או כילוי ע״י האכלה לבהמות ,והוא מסתמך על המלים
״בערתי הקדש מן הבית״ ,שנאמרו בביעור מעשרות ,כדי להוכית שהוצאה מן
הבית אף היא בגדר ביעור .לעומת זאת אין בפירש״י על ״ונטשתה״ בפרשת
משפטים שום דין על צורת הביעור ,אלא על איסור אכילה אחרי זמן הביעור
בלבד ,ובפירושו על ״זמן הביעור״ אומר בעל ״באר מים חיים״ ש״שנת הביעור
היא השנה השלישית ,שנת המעשר כמו שנאמר בפרשת תבא ביערתי הקודש
מן הבית״.
ואולי מתכוון בעל ״באר מים חיים״ לביעור בפסח של השנת השביעית,
כלומר לביעור מעשרות החל בשנת השמיטה ,וכוונתו לומר שלפי רש״י מתחיל
ביעור פירות שביעית כבר בשנה השביעית .כמובן ,אפשר לפרש כך את כוונת
בעל ״באר מים חיים״ רק אם יש• םמוכין לטענה שלפי רש״י קיים ביעור
שביעית כבר בשנת השמיטה עצמה .ואכן ,נמצאת שיטה כזאת אצל רש״י.
לפי רש״י מתחיל איסור ספיחין רק אחרי הביעור )פסחים נא ע״ב( ,ולמרות
קושיות רבות על שיטתו הוזר עליה רש״י גם במקום אחר )מנחות ה ע״ב(.
הראב״ה בפירושו לספרא ,פרשת בהר )פרשה א ,פרק א ,ם״ג( ,מביא שיטה
זו בשם ״יש מפרשים״ .חתוספות )פסחים נא ע״ב( מקשים וטוענים שמדובר
בםפיחין שנטלו מהגינה ,וזה בודאי לפני זמן חביעור; ועוד — בגמרא מנחות
מדובר על איסור םפיהין בקשר להקרבת העומר ,ומדובר שם בשנה השביעית
ולא במוצאי שביעית .בודאי לא נעלמו קושיות חמורות אלה מעיני רש״י,
ולכן עלינו לומר ,כדברי בעל פאת השלחן ,שלפי רש״י קיימת מצות ביעור
שביעית גם בשנה השביעית ,וביעור זה הל על תבואה שגדלה פחות משליש
בששית ועל ירקות שנכנסו מששית לשביעית )פאת השלחן ,פרק כב׳ הלכה ג,
בית ישראל הלכה ב ם״ק ב ( .לפי הדברים הנ״ל ניתן ליישב את דבריו
8
העולם ,כמו ביעור חמץ ,עיי-ש וב״השקפה לברכה׳׳ לרי״ץ הלוי ,מקור ששה עשר ,עמ׳ ק,
קד—ה] .וראה מאמרו של הרב ק .כהנא שליט״א בגליון זה ,עם׳ 35הערה .(2
8
הרידב״ז חולק על פירושו של בעל ״פאת השלחן״ )בית רידב׳׳ז ,פרק ג ,הלכה ב( ומסיים
״אין שום שיטה בעולם שהביעור הוא בשביעית״ .אגב ,הרב בנימין י .זילבר שלים״א
ב״הלכות שביעית״ ,סי׳ ג ,הלכה ג ב״ביאור הלכה״ )ד״ה רש״י ורמב״ן( דוחה את דברי
הרידב״ז הנ״ל וכותב :״הרי גם הראב״ד בפי׳ על התו׳׳כ מביא י״א דאיסור םפיחין הוא
לאחר ביעור״ .לא הבינותי את דבריו ,שהרי הראב״ד מביא רק את שיטת רש״י ,לפיה מתחיל
איסור ספיחין אחרי הביעור; הרידב״ז מפרש את שיטת רש״י בהרהבה ,אבל דוחה את דברי
פאה״ש הסובר שלפי רש׳׳י מתחיל הביעור כבר בשביעית .טענת הרידב״ז מכוונת רק נגד
הפירוש שנתן פאה״ש לשיטת רש״י ,ולא נגד השיטה ?צמה המוזכרת גס בפירוש הראב״ד.
אחרי כתיבת המאמר כתבתי את ההערה הנ-ל לרי המחבר שליט״א והוא מיהר לענות שכנראה
דבריו כאן אינם מדוקדקים.
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התמוהים של בעל ״באר מים היים״ ,המקשר את ביעור שביעית עם ביצור
מעשרות? כוונתו היא אפוא ,שלפי רש״י אין הביעור מתחיל בשנה השמינית
אלא כבר בשביעית עצמה ,אחרי ״ימות החורף״ )כלשון רש״י בפסחים גא ע״ב(.
אבל בכלות חכל עדיין נשארו דברי בעל ״באר מים חיים״ סתומים״ שחרי
לא מצאנו שביעור שביעית — המתהיל לפי רש״י כבר בשביעית עצמה —
קשור עם ביעור מעשרות בפסח של שביעית.
*
והנח מצאנו דבר חדש בדברי רבינו חננאל ,סוכר! מ ע״ב .חגמרא אומרת
שם :״לקח כפירות שביעית בשר ,אלו ואלו מתבערין בשביעית״ .מפרש ר ב ע ו
הננאל :״לקת כפירות שביעית בשר ,הבשר וחפירות מתבערין בעיו״ט הראשון
של פסה בשנה השביעית ,ומפורש בפרק אחרון דמעשר שני״ )בפרק אחרון
של מעשר שני מובאים דיני ביעור מעשרות( .כאן נאמרים הדברים במפורש:
ביעור שביעית קשור לביעור מעשרות בפסח של שביעית .אין לחבחיש שגם
דברי הר׳ית תמוהים ,שהרי לא ידוע לנו קשר כזה בין ביעור שביעית לביעור
מעשרות .גם אם נאמר שהר״ח מפרש ״מתבערין בשביעית״ ,כפשוטו ,בשנה
השביעית ,בכל זאת תמוה שהוא מציץ את התאריך ״בעיו״ט הראשון של פסח
בשנה השביעית״ ואף מפנה לדיני ביעור מעשרות שבפרק האחרון דמעשר
שני ״.
מחבר חשוב בחוץ לארץ עמד על דברי רבינו חננאל .הרב דוד הכהן
רפפורט הי״ד ,מצאצאיו של חגר״א ורבי עקיבא איגר ,מחבר ספר ״צמח דוד״
על תשובות וחידושי רעק״א ומגדולי כולל ״בית ישראל״ בסלובודקה ,היבר
ספר בשם ״מקדש דוד״ על זרעים קדשים וטהרות .בחלק א׳ ,סי׳ נט ,ם״ק
ב .דן המחבר על שיטת רבינו חננאל ומביא חבר לשיטת חר״ח מפירוש רע״ב
במעשר שני ,פרק ה ,משנה ו .וכה דבריו:
״אמרינן במע״ש )פ״ה מ״ו( ערב יו״ט חראשון של פסח של רביעית
ושל שביעית ד״יה ביעור כו׳ התבשיל בש״א צריך לבער ובה״א הרי
הוא כמבוער וכתב הרע״ב ז״ל התבשיל שיש בו מפירות שביעית 0ג או
9
הלשון ״מתבערין בשביעית -מתאימה לדברי ד״ר״ח ,אבל אין להביא מכאן הוכחה ,שהרי
המשנה )שביעית ,פרק י ,משנה ח( אומרת -המחזיר חוב בשביעית״ והכוונה בוודאי לשנה
השמינית .הגר״א ב״שנות אליהו״ )שם( מביא הוכחה מפסוק על כך שהשנה השמינית נקראת
שנת השמיטה ,וז״ל :״דשנה שמינית הוא עיקר השמיטה דכתיב ׳מקץ שבע שנים במועד
שנת השמיטה בחג הסוכות׳ )דברים לא ,י( אלמא דחג הסוכות דהוא שנת שמינית קרא
שמיטר״״ ,אבל דאה טורי אבן ,ראש השנה יב ע״ב ד״ה ד״ר ,שנת השמיטה ,שכוונת הפסוק
.״כאילו כתיב מקץ דיש שגת השמיטה ביחד ותרווייהו אמקץ קאי כלומר מקץ ז״ש
ומקץ
שנת השמיטה״.״ עיי״ש ,ובהכתב והקבלה על הפסוק הנ״ל המפרש -במועד שגת השמטה״
כסור שנת השמיטה כדוגמת ״מעדה בגד״ ו״למועדי רגל״.
10
מקורו של הרע״ב בפירוש הרא״ש )״פי שנים״( ,המפרש כאן :״התבשיל שיש בו מפירות
שביעית ,ב״ד ,חשבי ליה כמבוער כיון דאין ממשן ניכר״.
www.daat.ac.il
51
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממע״ש בשעת הביעור והקשה התוי״ט מה ענין שביעית לכאן ואין
לומר משום דהייב נמי בביעור .הדא דאין ביעורן שוה דהך דהכא
)ביעור מעשר שני — המעתיק( מתבערין מן העולם ובשביעית אינו כן
לדעת הרע״ב ועוד דטעמא דהכא דאין ממשן ניכר אינו עולה לשביעית
דהא גבי שביעית אזלינן בתר טעמא ע״ש .והנה הר״ח ז״ל סוכה )מ(
גבי לקח כפירות שביעית בשר• אלו ואלו מתבערין בשביעית כוי כתב
דהביעור הוא ערב יו״ט של פסח בשביעית כמבואר בפי בתרא דמע״ש
ע״ש ופליאה גדולה מה ענין ביעור של מעשרות לביעור של שביעית
ונראה מדבריו דביעור של מעשרות הוא ג״כ על פירות שביעית כמו
על מע״ש ובכורים ומשום דפירות שביעית אקרי קודש כדאמרינן
בקידושין )נ״ג( והוי כמו טבל דחייבין בביעור משום דאקרי קדש
כדאמרינן בירושלמי מע״ש שם ואם כן לא קשה קושית התוי״ט על
הרע״ב דהאי ביעור הוא כמו ביעור של מעשרות ,אך קשה דאיך משכחת
לה מה דאמרינן דאוכלין בענבים עד הפסח כו׳ היינו בשמינית כיה
דלעולם בפסח של שביעית צריך לבערן מדין ביעור של מעשרות ואפשר
דרק אלו שנקלטו אחר הפסח של שביעית ,דבמהובר לא חל תורת ביעור
וצ״ע בזה״.
הרי מצאנו ,שלפי בעל *מקדש דוד״ סובר הר״ח שביעור מעשרות בשביעית
חל גם על פירות שביעית ,כלומר — ביעור שביעית קיים גם בשביעית עצמה,
בזמן ביעור מעשרות ,אמנם לא כביעור שביעית אלא כביעור מעשרות החל
גם על פירות שביעית.
בהלכה אין זכר לקשר כזה בין ביעור מעשרות לביעור שביעית ,אך דומני
שעל פי דברי בעל ״מקדש דוד״ ,לפחות .יש אפשרות להסביר את דבריו
התמוהים של בעל ״באר מים חיים״ ,שקשר את זמט של ביעור שביעית עם
זמנו של ביעור שביעית .אך בכל זאת לא יצאנו מגדרה התמיהה ,שהרי בעל
באר מים חיים כתב על השנה השלישית כשנת הביעור .ועוד! אפילו אם יש
ביעור שביעית גם בזמן ביעור מעשרות ,מגין להגדיר ביעור זה כזמן העיקרי
של ביעור ש ב י ע י ת ? ״
גם אין כאן המקום לדון במסקנותיו של בעל ״מקדש דוד״ ז בודאי יש
לעיין ולשקול בדבריו .במיוחד לאור העובדה שבעל *מקדש דודי גשאר ב״צריך
עיון״ על דבריו־הוא״.
11לפי הראב״ד )הלי שמיטה ויובל ,פרק ז ,הלנה ג( ישנס שני ביעודים של פירות שבידית
והביעור הראשון מתחיל כאשר כלו הפירות מהעיר ותחומיה ,וראה בפירוש הראב״ד לספרא,
פרשת בהר. :והביעור הזה שהיו עושים ב ת ו ך שביעית״ ,אבל אין להביא מכאן סמך
לדברי בעל באר מים חיים ,שהרי רשיי בפירושו לחומש מדבר על איסור א כ י ל ה של
אחרי הביעור ,ואילו בשיטת הראב״ד אין איסור אכילה אחרי הביעור הראשון.
12בספרים הרבים על שביעית שיצאו לאור בארץ ישראל בשלושים השנים האחרונות לא מצאתי
הערה לדברי בעל מקדש דוד הנ״ל ואפילו לא לשיטת דבינו חננאל ה:״ל 1אודה לקוראים
שיעירו לי על הספרים הדנים בשיטת הר״ח וכהסברו של בעל מקדש דוד.
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב מאיר בלומנפלד
קדושה או קניו בציבור
מציגו בכמה מקומות בש״ם ,שיהיד
המתנדב קרבגות צבור או דבר שגעשה
בו עבודת ציבור ,צריך שימסרם לציבור
יפה יפה ,נםתפקתי אס זהו מצד הקדושה,
ש ג מ ל ה יותר קדושת קרבנות של צבור
מקדושת קרבן של יהיד ,או שזהו מצד
הקנין בעצמו שהמסירה צריכה שתהיה
יפה יפה ,שיהיה לו לציבור קנין בדברים
המסורים להם על ידי יהיה כי/ץ שמן
הדין צריך שיהיו בממונם.
אמרינן ביומא )דף ל״ה( כהן שעשתה
לו:אמו כתונת לובשה יעובד בה עבודת
יחיד ובלבד שימםרנה לציבור :פשיטא,
מהו דתימא שמא לא יפםרנה לציבור
יפה יפה קא משמע לן .כאן מבואר דרק
עבודת יחיד רשאי לעבוד בכתונת שאמו
עשתה לו ולא עבודת ציבור .והגם
שבעבודת יחיד צדיך ג״כ להיות הכתוגת
משל ציבור .ועיין במשנת למלך הלכות
שקלים )פרק ד ,הלכה ו( ,שהעיד בזה
וכתב ,ששמע שאומרים שזהו משוס
קפידא דציבור דאיגם רוצים שתהיה
העבודה כי אם בבגדים הבאים משל
ציביר ,עיץ שם ,אבל אס גאמר שזהו
מצד הקמשה ,הרי יש חילוק והבדל בין
עבודת יהיד לשל ציבור ,דפשיטא דקדושת
עברדה הבעשית לשם יחיד איבבה ג מ ל ה
כמו ק מ ש ת עבודח חבעשית לשם ציבור,
ומשום כן עובד בה ע מ ד ת יחיד דווקא
ולא עבודת ציבור.
אמנם להלכה פסק הרםב״ס בהלכות
כלי המקדש )פרק ח ,הלכה ז( ש ב ג מ
כהונה יחיד מתנדב ומוסרם לציבור ,וכן
כל כלי השרת ועצי המערכה .ואף
קרבנות הצבור אם גדבם היחיד משלו
כשרים ובלבד שימסרם לציבור ,ועיין
במשגה למלך שהקשה מיומא״ דאמרינן
דעובד רק עבודת יחיד ,ומתרץ ,דהרמב״ם
דחה סוגיא דיומא מפני הסוגיות אשר
יש להוכיח מהן דאפילו לעבודת ציבור
בידו של יחיד להתנדב ,אלא שימסור
יפה יפה ,עיין שם.
ועיין במאירי יזומא )דף ל״ה( ,שכתב
וזה לשונו :בגדי כהונה אינם באים אלא
משל ציבור ,וכהן שיש ל ו כתונת משלו
או שעשתה אמו או אחד מקרוביו מתניה
לו ,אף על פי שמקדישה לעבודת עצמו
איבו כלום ,אלא אם כן מסרה לציבור
להיות שלהם כשאר בגדים שבעזרה —
ומדבריו יש לדייק דהעבין של ,מסירה
לציבור יפה יפה הוא משום חוטר
הקדושה ,ולכן הדגיש וכתב אף על פי
שמקדישה לעבודת עצמו איבו כלום
אלא אם כן מוסרה לציבור להיות שלהם
בשאר בגדים שבעזרה ,והיינו שהקדושד.
לעבודת עצמו לא גדולה כל כך בדי
לעבוד בה עבודת ציבור ,ורק כשמוםד
לציבור הרי חיא אחר כך כשל ציבור,
וגם צריך שימסרם קודם שבא לעבוד
אבל אם לא מסרה בשעת הקדשו אלא
שמעכבה לעצמו וכשבא לעבוד הוא
מוסרה ,איבו מוסרה בלב שלם ובעין
יפה ,ומתוך כך אין מניהין אותו לעבוד
בה עבודת ציבור כגון תמידין ומוםפין
ועבודת יום הכפירים והד/ימים להם,
ומותר ל ו רק לעבוד בה עבודת יחיד
כגון נדרים ונדבות ,וכמו שכתב שם
המאירי.
www.daat.ac.il
53
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכעין ראיה יש להביא מדברי התוס׳
במגילה )דף כ״ו( ,שכתבו דזה דאמרינן
שבית הכנסת של כרכין כיון דמעלמא
קאתו לה ,לא מצי מזבני ליה דהוה ליה
דרבים ,שזהו לסי שרוב בני אדם רגילים
ללכת שם להתסלל אף על סי שאין
נותנין כלום בבניינו ,מכל מקום כיין
דלדעת אותן רבים נעשה המורה קדושתו
ואין יכולים למוכרו ,עיין שם.
]ובחדושי כתבתי מזה לשיטת התוס׳
בעימבין )דף כ״ב ,ד״ד ,יהושע אוהב
ישראל — שכתבו ברשות הרבים השייך
ליחיד הודי רשות הרבים דראוי למוסדו
לרבים — עיין שם .ובתוספות )דף צ״ד(.
ד״ד ,ולפלגו — וראה בקונטרס קבא
דקושייתא )קושיא צ״א ,מהגאון ר״י ז״ל
מקיגםק( ,מה שהקשה על שיטה ז ו ) ו א י ן
כן שיטת הרמב״ן( מכתובות )דף ל״א(׳
דאפקיד ,להיכא יכו /ח ת ו לגבי קנין
יחיד דלהוי רשות הרבים בשבת ,מה
שאין כן לעניין קדושה של רבים בוודאי
לא צריך קנין ,ויש להאריך בזה[,
ראינו מזה שכמו בני בית הכנסת
שהשתתפו בנדבחם לבנות אותו ,אין
יכולים למכור כיון דנעשה לדעת רבים
וחמורה קמשתו ,כך חמורה הקדושה של
ע מ ד ת הציבור וכשמקמש אחד דבר
חנצרך לחם ,יש לדעת ברור שמוסר
לציבור יפה יפה ,כי כמו שאין להוציא
הקדושה שבאה על ידי רבים ואין למכור
הבית הכנסת ,כך אין מעלין מקדושת
היהיד לקדושת הרבים ,ואם הקדיש
הדבר ל צ י מ ר ועושה עבודת יהיד ,אין
לעשות עוד עבודת ציבור עד שנדע
שמסר הדבר להם לעשות עבודתם ,מפני
שגמלה ק מ ש ת ה צ י מ ר מ ק מ ש ת היחיד.
ומצינו בכמה ענינים דמצוה דרבים
ג מ ל ה ממצוה דיחיד ,וכמו בברכות )דף
54
מז( ,שר״א שהרד עבדו להשלימו לעשרה
משום מצוה דרבים ,והתוספות כתבו כן
לענין פריה ורביד) ,גיטין ,דף מא ,שבת
דף ד ,עירובין דף ל״ב( וכן תוספות
ראש השנה )דף ל״ו ופסחים דף ג״ט(
דעשד .דרבים דוהה לעשה אפילו בלא
בעידנא.
ואפשר שזהו החילוק בירושלמי שקלים
)פרק ד ,הלכה א( בין הא שמתנדבים
יחידים עצים ומקריבים מהן קרבנות
ציבור לאחר שנמסרו לציבור ,ובין שומרי
ספיחין בשביעית שסברו רבנן דנוטלים
שכרם מתרומת הלשכה ולא ממתנדבים
בחנם ,וכן כשרה כתונת של יחיד ובלבד
שתמסרנה לציבור ,זקאמר דברי הכל
הוא )ולא רק לר׳ יוסי דסבר בםפיחין
דמתנדב שומר חנם( ,מאי פליגין בגופו
של קרבן ,אבל במכשירי קרבן כל עמא
מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן
ציבור ,והסברא היא שרק בגופו של
קרבן כמו עומר ושתי הלחם ,םברי רבנן
דחיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה
י&ה ,כי גופו של קרבן הוא עיקר הקדושה
המבוקש מהצבור ומפני חומר הקדושה
חששו .שמא לא ימסרם יפה יפה ,אבל
במכשירי קרבן כמו עצים וכתונת שהם
מכשירין לקרבנות )ועי׳ שם בירוש׳ בעבין
עצים דחם גופי קרבן( ,אמרינן דיחיד
מוסרם יפה ויש ל ו היכולת להקדישם
לציבור.
והנה ראיתי בפני משה שם שמפרש
דגופו של קרבן הוא שהתנדב יחיד ממון
להביא גופו של קרבן ציבור ,בהא
סבירא להו דלא מהני שימסרם לצימר.
ותמה אנכי לדעת מהיכן יצא ל ו להגאון
הזה ז״ל דנדבת ממון לקנות קרבן ציבור
גקרא גופד של קרבן ,והלא במשנה
דמודלקים רבנן ור׳ יוסי הוא להביא
עומר ושתי הלהס מספיחים ,הרי מיידי
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמנדבים השומרים שמירתם ובזה קנו
הםפיהים ,עיין שם ובבבלי בבא מציעא
)דף קי״ח( ,ואם כן הוא לא נדב רק
ממון לציבור לקנות קרבן אלא גופו של
קרבן ממש ,וכן הוא קרבנות הציבור
דמנדב יחיד )ראש השנה דף ז( ,וכמו
דהמכשירין עצים וכתובת מיירי בנדבת
גוף העצים והכתוגת ,כן הוא גם בגוף
הקרבן ,וצריך עיון דברי הפבי משח.
ועיין במשבה למלך בהלכות שקלים
)פרק ד( ,שמביא מרכיבו עובדיה דכתב
דפליגי אם חיישיגן שמא לא ימסור יפה,
והקשה התוספות יו״ט מאי שבא זה
דשאבי
דמקבלים ,ומתרץ,
משקלים
עומר ושתי הלחם שבא פעם אחת בשבה,
עיין שם ,ובאמת מציבו בימשלמי שקלינ1
פרק א ,הלכה ג( בפלוגתא דאם בחגים
שוקלים ,כן משיבים חכמים לרי׳י מנחת
היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור
קריבה כליל )כיון דמנחת צ י מ ר כמו
עומר ושתי חלחם אינן נשרפות ,אם כן
נתקבל
חייבים המזגים בשקלים כיון דהמניחות
נאכלות( ,והוא מותיב לן לא זו גדבת
יחיד הוא )זזרי שקל הוא גדבת יחיד(,
ואיבון מתיבין ליה כיון שנמםמ לציבוו
כמו שהיא של ציבור דמיא ,עיין שם.
ולפי דבריגו חדי מובן שיש בין זה
דשקלים דבאים מכל ישראל ,וממילא
גם קדושת הקרבגות באח על ידי צימר,
מה שאין כן היבא שגמםר הדבר על ידי
יחיד אם לא ימסור יפה יפה ל צ י מ ר אין
קדושח גדולה וחמורה של צ י מ ר חלה,
ויש להאריך עוד בענין זה דיחיד וציבור,
דיחיד הוא רק חלק מכל ו צ י מ ד היא
נ?כל יושלם )ועיין בספרי תורת חיים,
פרשת י ת מ ( .
ועיין רש׳׳י ׳מנחות )דף כ״ח( ד״ה אלא,
שכתב :למ״ד כביכול משלך אני מצה,
אם היה אפשר להיפטר צ י מ ר בשל יחיד
בשלך הייתי מ צ ה יותר משלהם .והרי
שהעיקר הוא משום ראין הציבור פטור
םהמצוה כשבא משל יחיד.
במערכת
כרס ציון השלב! אוצר דלכות ארץ-ישראל — אוצר שביעית; ביאורים ,חידושים
וחקרי הלכות ,ברורי דינים ופסקים במצות התלויות בארץ — בעריכת
הרב יצהק רוזינטאל ,מנהל מדרש בני ציון .הוצאת מדרש בני ציון,
ירושלים תשכ״ה.
נטע הלולים על הלכות ערלה ונטע רכעי עם פרוש ז ר ע ג ד עם מראי מקומות
וציוגיםבשם ש ע ר י צ ב י ,מאת הרב חנודזונדלגרוםברג .ירושלים תשכ״ו.
במעגלי שנת ,פרקי עיון מדי חודש בחדשו מאת הרב שמשון רפאל הירש .ת ל ק
ר א ש ו ן על חודשי תשרי־תשון־כסלו עם מבוא מאת רבי יעקב רוזנהיים;
ח ל ק ש נ י על חודשי טבת־שבט־אדר עם מבוא מאת ד״ר יצחק ברויאר.
הוצאת נצח ,בני־ברק תשכ״ה־ו.
סוגיות כתורה ותד!צדדן על פי המקורות ערוכים בידי הרב יהודה קופרמן .חוברת טז:
פרשת המקלל ,חוברת יז :מעשה זמרי .הוצאת מכללה ירושלים ,בית ספר גבוה
לבנות ללימודי היהדות ,בית וגן ,ירושלים תשכ״ה־ו.
דברים לזכרו של מורנו ורבנו הגאון הרב ד״ד יחיאל יעקב וויינכרג זצ״ל מאת
גבריאל היים כהן ,הרב משה שטרן ואברהם אבא ווינגורט .תדפיס מ״דעות״,
גליון לא ,חורף־אביב תשכ״ו.
www.daat.ac.il
55
אתר דעת -מכללת הרצוג
שריד ה א ש
הרב יחיאל ין;קב וויינברג זצ״ל ,שנפטר אור לד׳ שבט ש .ז,.
קרא
את ספריו ההלכתיים שו״ת -שרידי אש״ שהם *שריד
זעיר מהשריפה אשר שרף ה׳ את עיר הרשעות החבלנית והר1־
חגית״ .למחבר גס גאה השם *שרידי אש״ שהרי זכה להיות בין
שרידי האש המעטים שניצלו מגיא ההריגה.
הרב וויינברג היה גם שריד האש ,משרידי אשידת ,שריר הישיבות
הגדולות בליטא מלפני שבעים שנה ,שריד תלמידי גדולי תנועת
המוסר ושריד גדולי שיטת תורה עם דדךארץ ,ומשרידי אש
שהצליחו למזג בעצמם כל הטוב והיפה של המזרח והמערב
גם יחד.
להלן הבאות מתוך ספריו ומאמריו המראות במקצת את תולדות
י .ע.
חייו זאת הליכותיו.
בזמן כ נ י ס ת י אל ה י ש י ב ה ] ם ל ו ב ו ד ק ה [ היא היתד .מ ל א ה מ פ ה א ל פה .ה צ פ י פ ו ת
של
ה ס פ ס ל י ם והעמודים
נראתה
ה פ י ל ה על ה נ כ נ ס ח ר ד ה ואימה גדולה — צ פ י פ ו ת שלא
כ מ ו ת ה בישיבה א ח ר ת .ל פ ע מ י ם הוצרכו ש ל ו ש ה ו א ר ב ע ה בחורים לעמוד
צפופים יחד ב כ ד י ל ה נ י ח א ת גמרותיהם על ט פ ח א ח ד ש ל ע מ ו ד אחד .ו ב כ ל זאת
איש לא ה ת א ו נ ן ל ו מ ר :צר לי המקום .כ ל א ח ד שמח ב ח ל ק ו להיות א ח ד מ ן ה ח ב ו ר ה
הקדושה .ביום כ נ י ס ת ו א ל הישיבה ק ב ע ל ו כ ל א ח ד א ת מ ק ו מ ו ב ס פ ס ל ו ב ע מ ו ד ;
זכותו זו נ ש א ר ה לו ב כ ל השבים ש ש ה ה בישיבה .ב ז כ ו ת הישיבה על ה ס פ ס ל ו ב ז כ ו ת
העמידה אל ה ע מ ו ד נשתוו כל הבחורים באין ה ב ד ל ב ש נ י ם או ביתוס א ב ו ת .א ב ל
ל א כן היה ה ד ב ר ב ,כ ו ת ל המזרח״ .שם ה ו ת ר ה הישיבה ר ק ל מ י שניתן לו הרשיון
ל כ ד ע״י המשגיח .המשגית קיבל א ת ההוראות ל מ ת ן ה ר ש י ו נ ו ת מ ה ס ב א ] ה ר ב נתן
המעין ,מנחם אב תשט״ז ,עמי 7—6
צ ב י פיגקל[ ב כ ב ו ד ו ובעצמו.
נ ז ד מ נ ת י פ ע ם ב ב י ת ו של ה ס ב א ז״ל ב ש ע ה ששאל לצעירים א ח ד י ם ל ד ע ת ם
על ר׳ אייזיק ]ר׳ יצהק אייזיק ש ר זצ״ל[ ,ע נ ה א ח ד ו א מ ר :״אדם נ ת מ ד וטעים )איין
ג ע ש מ א ק ע ר מ ע נ ש ( ״ .ה ר ת י ח ח ב ר ו ו ק ר א :״וכי זה ש ב ח ע ל ר׳ אייזיק ז והרי הוא
א ח ד מ א ר י ו ת ש ב ח ב ו ר ה ! ״ חייך ה ס ב א ו א מ ר :״וכי זו מ ל ת א זוטרתא ן הרי חז״ל
א מ ר ו ׳כל שרוח ה ב ר י ו ת נוחה הימנו ,רוח המקום נ ו ח ה הימנו׳״ .ה ת ע ר ב ת י בשיחה
ו א מ ר ת י :״זה ב כ ל ל מ ה ש א מ ר ו ח ז ״ ל ׳לעולם א ל י ס פ ר א ד ם ב ש ב ח ו של חברו ,ש מ ת ו ך
ש ב ח ו בא לידי גנותו׳ .ש ב ח זה ש נ א מ ר על ר׳ אייזיק ל א בא אלא ל ג נ ו ת ו ו ל מ ע ט
דמותו״ .ד פ ק ה ס ב א ע ל ידי ב ל ב ב י ו ת כ ב ו ש ה ו א מ ר :״מה ש א מ ר ת הוא ׳דרוש׳ ולא
׳מוסר׳ .ה א מ ת היא ,כי אדם נ ח מ ד הוא נ ח מ ד בכל ,נ ח מ ד ב ת ו ר ת ו ו ג ה מ ד ב ש י ח ת ו
המעין ,שם ,עמי 8
ו נ ח מ ד ב כ ל הליכותיו״.״.
] כ ו ת ר ת ה ק ד ש ה ל מ א מ ר ״תחיה ד ת י ת ״ [ :זכרון ל נ ש מ ת מ ו ״ ר שלימדני ת ו ר ה
וגדלני כ א ב א ת בנו ,ה ר ב ר׳ נתן צ ב י פ י נ ק ע ל ה כ ״ מ ת נ צ ב ״ ה .
56
www.daat.ac.il
העולם ,תרפ״ז ,בליון כז
אתר דעת -מכללת הרצוג
ל כ ו ת ב חטורים ח א ל ה זכורח חוויה אישית מ י מ י בחרותו ,המעידה ע ל ענוותנות
מיוחדת ,מ י ו ח ד ת ב מ י נ ה ש ל ר ב י נ פ ת ל י א מ ש ט ר ד ם ז צ ״ ל ; ה י ה זח ב ת ק ו פ ת למודי
ב י ש י ב ת כ נ ס ת ישראל ב ם ל ו ב ו ד ק ה פ ל ך קובנה ,וזכיתי ב ז כ ו ת ה ג ד ו ל ה ל ה י ו ת ב מ ח י צ ת ו
ח ו ר ף אחד .וזה ה ד ב ר :ק ב ל ה היתד ,ל ר נ ״ א מ ר ב ו רי׳׳ם ל ל מ ו ד ב כ ל מוצש׳׳ק ב ס פ ר
ק צ ו ת החושן .ונוהג היה ל ל מ ו ד ס פ ר זח ב ח ב ר ו ת א לשם פ ל פ ו ל ו ה ב ה ר ת הענינים
ב ע מ ק ו ת ו ב ק ש לשם כ ך א ת ח ס ב א מ ם ל ו ב ו ד ק ה ל ב ח ו ר ל ו ב ח ו ר מ ת ל מ י ד י חישיבח.
זר ,היה נ ה ש ב ל ז כ ו ת גדולה וגם ל כ ב ו ד רב .ל ש מ ה ת י הגדולה ב ח ר בי ה ס ב א ז״ל
ח ו ר ף א ח ד ל ת פ ק י ד זה .ואני נ ע ר רך ,ל א י ד ע ת י נ פ ש י ב ר א ו ת י זקן ג ד ו ל זה נ ו ה ג בי
מ נ ה ג ת ל מ י ד ל ר ב ; ל א חניה לי בשום אופן ל ש ר ת ו וכשהיה צ ו ר ך ל ה ב י א ס פ ר לשם
עיון מ א ר ו ן הספרים ,היה טורה ב ע צ מ ו ו מ ט פ ס ע ל ה ס ו ל ם ומושיט לי א ת ה ס פ ר
המבוקש .א ח ר הלימה־ היה מודה לי ב ת מ י מ ו ת י ת ר ה ו ב ה כ ר ת תודה ע ל ח ת ו ע ל ת
ה ל י מ ו ד י ת ש ה נ ח ל ת י לו ואף היה מלווה אותי ב צ א ת י מביתו.
הדרום ,תשרי תשכ״ד ,עמ׳ 11
אנו ,צעירי ה ת ל מ י ד י ם ב י ש י ב ת סלובודקה ,ה ר ג ש נ ו גאוה ב ל ב נ ו שזכינו ל ה מ צ א
ב מ ח י צ ת ו ] ש ל ר ב י נ פ ת ל י אמשטרדם[ ו ר ק ד נ ו מ ת ו ך ש מ ח ה ש א נ ו משתייכים ל א ו ת ה
ח ב ו ר ה שהוציאה מ ת ו כ ה אישים מסוגו של ר׳ נ פ ת ל י אמשטרדם ,ש ל ר״י בלאזר,
של ר׳ שמהר ,זיםל .אשרינו שזכינו ל ר א ו ת בעינינו אנשים ב ע ל י קומה מ ו ס ר י ת כזו,
ו ת ק ו ת נ ו כי זכותם ת ע מ ו ד ש ל א ת ש כ ח ת ו ר ת ה ר ב הגדול מישראל ,ע נ ק הרות ו ע נ ק
ה ת ו ר ה שהחזיר כ ב ו ד ה ת ו ר ה ו ט ע מ ה ליושנם.
הדרום ,תשרי תשכ׳׳ד ,עמ׳ 20-19
בדרכי ל י ש י ב ת מ י ד ס ר ת י לווילנה ל ק ב ל פ נ י הגאון ר ב י יצתק ב ל ז ר זצ״ל ו ל ב ק ש
מ מ נ ו ב ר כ ת ה ד ר ה הוא א מ ר ל י :״יכול א נ י רק להשיאך עצה ט ו ב ה :ל מ ו ד מ ו ס ר
,
ב כ ל יום ו ת ד ע להוקיר א ת הזמן ה י ק ר מ כ ל יקר ,הזמן הוא עצם החיים׳ .
הנאמן ,תשרי—חשון תשי״ח ,עמ׳ 32
ב ת ו ך שיחה עם מורי הגאון ה מ פ ו ר ס ם ר ב י אלי׳ ברוך קאמאי ,א ב ״ ד ו ר ״ מ דמיר,
ה ע ר ת י פעם שלא ק ל ל ד ו ר ה צ ע י ר ל ה ש א ר ל ג מ ר י מחוץ לחיים החדשים ,ושאין לדרוש
מ ה ד ו ר ק ר ב נ ו ת כ א ל ו שהם ל מ ע ל ה מיכלתו .ק ב ל ת י ת ש ו ב ה ג ל ו י ה :״למה זה ב ל ת י
אפשרי ב ש ב י ל נ ו ו ל מ ה א ב ו ת י נ ו כן ה צ ל י ח ו ב כ ך ? ה כ ל ת ל ו י בכות הרצון ו ה ס ב ל נ ו ת .
מי ש כ ב ר אין ל ו כח ,ה ו א א ב ו ד ע ב ו ר התורה״ .הייתי ח ס ר אוגים ל ג מ ר י ולא י ד ע ת י
ישורון ,מנחם אב חרע״ו ,עמ׳ 455
מ ה להשיב.
מ ו ר י ורבי הגאון הישיש ר ׳ אלי׳ ברוך קאמאי א ב ״ ד ור׳׳מ דמיר זצ״ל הי׳ ר ו ק ד
מ ש מ ח ה כשהציעו ל פ נ י ו איזו קושיא ח ר י פ ח או תירוץ ע מ ו ק וחד .מורי ה ר ב ר ג צ ״ פ
זצ״ל ח״םבא קדישא״ מ ס ל א ב ו ד ק ה — ח ב ר ו ן הי׳ צ ו ה ל ושמח ב ש ע ת ד ב ו ר או שמיעד,
של רעיון הדש ,ע ד כ י פ נ י ו האירו כ א ו ר פ נ י השמש.
כשהיה
לפרקים ,עמ׳ רלא )בד?.רד(,
ברצוני ל פ נ י א ח ת עשרה ש נ ה ] ת ר ם ״ ה [ ל ה ב י ע לר׳ הירש ] ר ב ה של
קובנה ,ב נ ו של ר ב י יצחק אלחנן[ א ת ת ו ד ת י ב ע ד זה שהמציא לי ,ש נ מ נ י ת י ע ל ב ע ל י
www.daat.ac.il
57
אתר דעת -מכללת הרצוג
המומר ,את משרת הרבנות הראשונה שלי ]בםילבישקי[ ,ענגי :״אצלי אין אהבת
כתות ,יודע אני רק את אהבת התורה״ .וכשהתגלגלו הדברים בשיהתנו והגענו
לענין בעלי מוסר והערותי את ר׳ הירש על טוהר נפשם של אלו והיותם מקבלים
עליהם קרבנות לטובת ענינם ,אז אמר לי :״כלל אמרו בהבאת קרבנות :צריכה היא
להיות באש מן השמים ,ולא ]רק[ באש מן ההדיוט״ )עיין יומא דף כא עמוד ב
ודף נג עמוד א( .עוד היום מצלצלים דבריו באזני וכאשר אני קורא או שומע
מדברים על שאלות מוסר ,אז מתעורר בי הרגש :לא ,כל זה מזויף ,כדברי הרב
הקובנאי ,הוא :אש מן ההדיוט .הרבנים הראשונים שלנו לא דברו מעולם על מוסר,
המוסר היה לבשר מבשרם ,משום שלא התפעלות היה להם ]המוסר[ אלא חפץ היים
ישורון ,םיון תרע-ו ,עמ׳ 332—331
פנימי שבפנימי ועל כן מוסרם מפעל ולא מליצה.
ובגוף ההקירה אי נזירות היא איסור גברא או איסור חפצא ,אמרתי בפלפול
הראשון שדרשתי בשעה שנכנסתי לרבנות בעיר פילבישקי ,שזה ת ל ד במחלוקת
רבי שמעון ורבנן בנוזר מן החרצנים ,שר״ש סובר שאינו חייב עד שיזור מכולן
ורבנן םברי שאפילו לא נזר אלא באחד מהם ,עי׳ בנזיר ג׳ ע״ב.
שרידי אש ח״ב ,סי׳ לא ,עמי סז
כשהייתי רב בעיר פילבישקי אשר בליטא ,הפצירו בי הבע״ב שבעירי להתיר
להם את העבודה בשבת ע״י שטר שותפות עם עכו״ם ,וטענו שבאם לא אתיר להם
יהיו מוכרחים להלל את השבת .והנה הרב שהי׳ לפני בעירי הנ״ל לא רצה להתיר
בשום אופן ,ולעומת זה הגאון ר׳ צבי מהיפית ז״ל ,האב״ד בעיר ווילקאווישקי
הסמוכה לפילבישקי ,התיר ע״י שותפות עכו״ם ,ובאתי עי״ז במבוכה גדולה ונסעתי
לראדץ לשאול את פי הגאון הצדיק בעל חפץ חיים ז״ל ,מה לעשות ז והגה״צ ז׳׳ל
אמר לי ,שאין הוא רוצה להכריע בדבר זה ,מאחר שיש פנים לכאן ולכאן ולפיכך
אינו יכול לקבל אחריות בדבר זה .וסוף דבר הי׳ שגם אני החמרתי ואסרתי ולא
שו״ת שרידי אש ,ח״ב ,סי׳ כא
נתתי בשום אופן שטר מכירה או שטר שותפות.
בשעה זו ,כשרגלי עומדות שוב אחרי הפסקה של שבע שנים על בימה זו,
נחשול של רגשות מתרוצצים שוטפני ואי אפשר לי להשתחרר מהם אלא על ידי
הודאה בהם) …נאום זה נשאתי בבית המדרש הגדול בעיר פילבישקי בשובי מגלותי
אתרי המלהמה העולמית .היתה אז שעת תסיסה בקרב יהודי ליטא .(…לפרקים ,עמ׳ רכג
בשיחה שהיתה לי עם רבי יצחק יעקב רייגם ז״ל ,פתח ואמר לי מתוך לב שותת
דם :״מדוע לא נטו אתן לסברתי ? בשאלה מעין זו של פקוח נפש לכלל ישראל
הרי צריכים לכל חפחות לנהוג מנהג שאלת עגונה — להמלר עם אחרים!״.
הייתי נרגש ופעם הרשיתי לעצמי להביא את שאלותיו לפני אחד הגאונים
הותיקים ,וזה ענד ,לי :״בא אלינו כדי לעשות תעמולה .לא בא על מנת להועץ.
כי — מדוע לא בא קודם המעשה י מדוע לא נמלך טרם עשה מעשה רב כזה ז״
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ודאי שהצדק עם הרבנים הזקנים .מי שאינו מבץ זה ,מי שאינו רוצה להבין
את היסוד הנפשי של הלבבות הטהורים והזכים האלה — כלום לא יבין .ומאידר
גיסא עול גדול הוא לפקפק בצדקת ריינם הזקן ז״ל .גם כונתו היתה טהורה ח כ ה !
לפרקים ,עמ׳ תכ
פעם אחת נזדמנתי לאסיפה אחת שבה הרצה סופר מפורסם ע״ד תעודת היהדות
וע״ד ערך ישראל בין העמים .בנאום ארוך הוכיה המרצה ש״אין תורת ישראל נופלת
בערכה מתורת העמים ׳ ובתור חזוק לדבריו הביא ראי׳ מזה שמצות ״ואהבת לרעך
כמוך״ נאמרה בתורת ישראל לראשונה ,ובכן — הוסיף הנואם — אין הדבר כדאי
ליהודים לרדת מעל הבמה ההיסטורית ומותרים הם להוסיף ולהתקיים בעולם .״כל
זמן שתיל אתד מתהלד בחוץ״ — הכריז הנואם בפתוס מעושה — ״תעודת ישראל
לא נגמרה וזכות־קיומו לא כלתה וכו׳״.
,
למשמע הדברים רתת דמי מעלבון ,לא יכולתי להתאפק ,נגשתי אל הנואם
וקראתי בקול :״לד לכל חרוחות שבעולם …בתורתנו כתוב ההיפך הגמור :׳לא תחי׳
כל נשמה׳ ,׳לנכרי תשיך׳ וכו׳״ .הנואם נעץ בי שתי עינים תמהות ,והקהל חנאסף
הביט אהרי בלגלוג ובמנח־ ראש…
ואולם חברי הצעיר ,בן ישיבח מצוין ,שעמד למולי ,נגש אלי ולחץ את ידי
בתודה ובהבה — ״הגה לפניך״ ,אמר בלעג ,״יהודי מודרני ,יהודי של פסוק אחד
לפרקים ,עמ׳ שצ
שבתורה!״.
•ענותנותו דמר תרבנו לבקש חוות דעתי בענין הרצאה במכללה נכרית בנושא
תלמודי .לפני עשרות בשנים ,כשנמניתי למורה למדעי היהדות במכללה אשר בעיר
גיעםםען ,תיברתי תשובה ארוכה בגדון זה ,וגם לפני כמה שנים ,כאשר הרב טייץ
מעלתאבעט שליט״א עורר שאלה ב״הפרדם״ אם מותר להרצות שיעור תלמודי
ברדיו באשר גם איגם יהודים שומעים שיעור זה ,כתבתי לו תשובה ארוכה בגידון זה.
שו״ח שרידי אש ,ח״ב ,סי׳ צב
ואולם לדינא אין ג״מ מ ה ,כיון דהבתולות הן בחזקת נדה ,וכמש״כ במשנה
בתרה ,א״כ אסור לעולם לשמוע קול זמר של בתולות .ומטעם זה ערערתי נגד
מנהג זה שגהגו חרדי אשכנז .ואולם אהרי הקידה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק
ד״ע הילדםהיימר וכן הגרש״ר הירש ז״ל בפ״פ התירו בזמירות קודש לזמר יחד,
וחםעם משום דתרי קלא לא משתמעי וכיון שמזמרים יהד אין השש איסור .אבל לא
נחה דעתי בזה ותפשתי ומצאתי בשד״ח מערכת קול ,שחביא בשם ר ב ספרדי להתיר
שו״ת שרידי אש ,ח״ב ,סי׳ ח
זמירות קודש של אנשים ונשים יחד.
הרב הירש נתכוון בעיקר ובמיוחד לחכנים תחום חיים זה של חנוי והתפארת
תתת כנפי שכינת היהדות .בשעת •ביקורי בפרנקפורט ראיתי יהודים ממזרח ]אירופה[
שהתמוגגו מהתפעלות בראותם איש מודרני ב ל מ ש ו ובכל מנהגי תייו עדיין מניה
תפילין ושומר מצוות .התפעלות זו היא די מופרזת בתמימותה .ברם כשראיתי אני
www.daat.ac.il
59
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהורים ו ב ה ו ר ו ת ר ו כ ב י ם על אופניים וממהרים ל ת פ י ל ה ב צ י ב ו ר ל ב י ת הכנסת״ א מ ר ת י
ב ל ב י :יש בזה ד ב ר מ י ו ח ד במינו ,יש בו סינטיזה ש ל ד ת והיים .מזיגה זו היא מ ע ש ה
ידי ה ר ב הירש ז״ל.
האם
דעות ,פסח תשי״מ ,עמי 55
ח צ ל ח ג ו לןזגשים א ת האידיאל של ה ר ב הירש ל בודאי אין לומר זאת,
א ו ל ם מ ח ו ס ר ה צ ל ח ה זה אין להסיק ש נ כ ש ל ה השיטה .בודאי י ו ת ר ק ל ל ג ק ו ט בגישה
ח ד -צ ד ד י ת ,יותר נות ל ל כ ת ב ד ר ך השלילה .אולם היהדות ה נ א מ נ ה אינה מקום מ נ ו ח ה
ל ע צ ל י ה מ ת ש ב ה .יש ל ת ז ו ר ו ל נ ס ו ת ל פ ת ו ר בעיה זו .אין א נ ו מ ת ע ל מ י ם מ ה ט ר א ג י י ת
ש ב מ ר ה ק בין הרצון ו ה י כ ו ל ת ל ב צ ע .א ו ל ם ל מ ז ל נ ו א נ ו יכולים ל ה ב י ט ע ל ר ש ר ״ ה
כ מ ו פ ת ומורה ד ר ך .הרי דוקא ר-שר״ה הוא שמעולם ל א ה ת ע ל ם מקושי ה ב ע י ו ת א ש ר
היהדות ה נ א מ נ ה ה ו ע מ ד ה בפניהן .אולם מ ה ש נ ר א ה לאהדים בטראגיות ,הרי ל ד ש ר ״ ה
זה ת פ ק י ד שהוטל ואין ל ה י מ ל ט מביצועו.
נחלת צבי ,תרצ׳׳ז ,חוברת י־ה-ו ,עמי 138
ואם גם מ ל א רצון ל ב י שניתן לי ל ע ל ו ת על כ ס א הוראה זח ,ה ל א י ח ד עם זה
ע ו מ ד ת מ י ד הדוי הגדול ל פ נ י עיני ,ש מ ת ח ל ה אירע מאורע נורא וטרגי זד .ש פ י נ ה
א ת כסא הוראה ,ש כ ס א הוראה זד .הוא ש מ מ נ ו נ ק ט ף על ידי מ י ת ה ח ט ו פ ה גאון צעיר
בדמי ימיו .כסא
הוראה הוא זה של מ י ש ק ש ט אותו ב כ ל כ ך כ ב ו ד ופאר ,כסא
ההוראה של ה ר ב ר׳ א ב ר ה ם א ל י ה ו ק א פ ל א ן ז״ל.
ע נ ש נ י אלקים ש נ ת ן לי ל ר א ו ת ב מ י ת ת ו של ידיד צעיר ,ב מ י ת ת ידיד שהמתיק לי
א ת חיי ברגעים קשים .נגזר עלי מ כ א ן ו ל ה ב א ל ש א ת ב ת ו ך נ פ ש י א ת ת מ ו נ ת ק ב ר ו
במקום ד מ ו ת ו ש ו פ ע ת אור ולא ל ע מ ו ד ע ל ידו אלא במקומו וזה לי ה כ א ב הכי גדול
לפרקים ,עמי קנו
בחיי.
ואני כ א ש ר נ ק ר א ת י ל ב ו א ולעמוד במקום גדולים ,ל ש ב ת על כ ס א מרום של
גאוני ישראל ו מ א ו ר י /ידעתי א ת מיעוט ערכי ,שאין אני ראוי ל ח ו ו ת ד ע ה ולהכריע
הלכה
לרבים ,ל א יכולתי ל ה ש ת מ ט מ ל ק ב ל ע ל י עול ההוראה הכפולה.
משימח
א ח ר א י ת זו ה ו ט ל ה עלי ע״י ח ב ר המורים של בית מדרשנו וע״י הקוראטוריון של
בית ה מ ד ר ש שהי׳ מ ו ר כ ב מ ר ב נ י ם גדולים ואנשים מפורסמים .יגעתי ב כ ל
כחי
ובאימוץ העיון להוציא ה ל כ ה ברורה ,ו ב ש א ל ו ת ח מ ו ר ו ת ביקשתי א ת הםכמותיהם
ש ל ג ד ו ל י ־ ה ד ו ר והם נענו לי ו כ מ ע ט ת מ י ד הסכימו עמדי.
שו״ת שרידי אש ,ח״א ,בשער הספר עמי ג
נהגתי ת מ י ד לשלוח א ת ת ש ו ב ת י ב ש א ל ו ת ח מ ו ר ו ת לגדולי הדור .ל צ ע ר י נ א ב ד ו
כ מ ע ט רובי ת ש ו ב ו ת י ה ם בברלין ,ולא נ ש א ר ו ) ו ג ם זה ב ד ר ך נם( אלא ת ש ו ב ו ת מ ו ע ט ו ת
שו״ת שרידי אש .ח״ג ,סי׳ מה)בהערה(
ה ב א ו ת להלן.
בסוף ד ב ר י ה נ נ י לספר ,בי ב ש א ל ה הנידונה ה נ ״ ל ) ה ל י צ ת מומר[ הי׳ לי ר י ב
ד ב ר י ם עם הגאון הגדול מ ה ר ״ י ראזען מדווינסק זצ״ל ,ומעשה שהי׳ בך הי׳ :אשד.
א ת ת מ ע י ר ה נ ״ ל ה ו ז ק ק ה ל ש נ י יבמים ,ה א ח ד הי׳ מ ש ו מ ד בעיר ק ע נ י ג ם ב ע ר ג והשני
]יהודי חפשי[ הי׳ בעיר פ ט ר ס ב ו ר ג א ח ר כיבוש ה ב ו ל ש ב י ק י ם ואי א פ ש ר היה להגיע
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אליו ,והגאון ז״ל כ ת ב להבי״ד ד ק ״ ק ברלין שיסדרו ח ל י צ ה ע ס ה מ ש ו מ ד הנ״ל.
ו כ א ש ר הציע ה ב י ״ ד ה נ ״ ל א ת העניו ל פ נ י העזתי פ נ י בגאון ה ד ו ר זצ״ל ל ה ע י ד א ו ת ו
על כל הדברים הנ״ל ש ל ד ע ת י אין ל ה ת י ר ה ל י צ ה ע״י מ ש ו מ ד במקום שיש א ח ר
שאיגו משומד .א ב ל הגאון ז״ל ג ע ר בי בדברים גמרצים ו כ ת ב שאין לעגן א ת ה א ש ה
בשביל ה ח ש ש ש ל ד ע ת הגאוגים אין ח ל י צ ת מומר חליצה ,והביא ראיות ר ב ו ת מ ב ב ל י
וירושלמי שאין ה ל כ ה כ ד ע ת הגאונים ואין לחוש ל ד ב ר י ה ם ב מ ק ו ם עיגון .ועוד הוסיף,
שלדעת
הגאונים גם האח ה ש נ י שבעיר פ ״ ב דינו במשומד ,ד מ ס ת מ א הוא מ ו מ ר
ל כ ל ה ת ו ר ה ואין נ ״ מ בין מ ש ו מ ד ובין מומר .ולא הועילו כ ל ט ע נ ו ת י ש ד ע ת התרוה״ד
והרמ׳׳א ו ה ת ת ״ ס אינה כן ,ורק פ ק ד ב פ ק ו ד ה נ מ ר צ ת ל ס ד ר ה ל י צ ה עם המשומד.
ומכיון ש ק ב ל ת י פ ק ו ד ה זו מ ג א ו ן הדור ,א מ ר ת י ל ה ב י ״ ד ה נ ״ ל שאין כאן מקום לשאלה
על מ י יש לסמוך ,שבוודאי אני ב ט ל ו מ ב ו ט ל כחרס ה נ ש ב ר לפגי הגאון הגורא הזה,
שכל גאוגי ה ד ו ר פ ח ד ו מ ה ד ד גאונו .וע״פ ב ק ש ת י נ ס ע הרה״ג ד״ר מאיר הילדםהיימר
זצ״ל ל ק ע ג י ג ם ב ע ר ג ל ד ב ר על ל ב המשומד שיחלוץ ל א ש ת אחיו .א ב ל כ ל הפצרותיו
של ה ר ב ד׳׳ר ה .ל א הועילו והמשומד לא ר צ ה לתלוץ בשו״א ,ומכיון ששמע הגאון
ז״ל מ ז ח ס ג ר א ת פ ת ח י ש פ ת ו ולא ר צ ה ל ד ב ר מזה הענין כלל .וסיפרו לי אגשים
נ א מ נ י ם שהגאון ז״ל ח ש ב א ת המאורע הזה של סירוב ח מ ש ו מ ד לחלוץ לרמז מן
שו״ת שרידי אש ,ח־ג ,סי׳ מד)עמ׳ קנז(; ה״ב ,סי׳ לא)ם״ק טו(
השמים.
ותיתי לי ש ל פ נ י י׳׳ג ש נ ה ויותר ק י מ ת י ההשערה על ה ו ס פ ת הגאונים במקום זה
] ב ״ ק י ב ע ״ ב ומחיים מ י א מ ר וכו׳ ע ד גופא[ מדעתי .בשעה שהרציתי שיעורי בםוגיא
זו חויתי א ת ד ע ת י שעפ׳יי ה ש ע ר ה זו א פ ש ר ל צ א ת מן ה מ ב ו כ ה של קושיות ש נ ת ל ב ט ו
בהן הראשונים ז״ל )עי׳ ת ד ״ ה ומחיים וד׳׳ה ואם ו ב ש ט ״ מ שם( ו ב א ו ת ו מ ע מ ד גמצא
ר ב ת ש ו ב מ א ו נ ג א ר ן והתריז נגדי ב ט ע נ ה שאין לגו רשות ל ש ע ר ה ש ע ר ו ת כאלו ואין
זו ד ר ך ה מ פ ר ש י ם ז״ל .ו כ ב ש ת י א ת ד ע ת י ותזרתי לאחורי .א ח ״ כ הזמין ד׳ ל פ נ י א ת
ס פ ר ה פ ו ע ם הג״ל ו ש מ ח ת י שזכיתי לכוון ל ד ע ת ו ה ג ד ו ל ה של ר ב ג ו הגר״א זצוק״ל.
מחקרים בתלמוד ,ןימ׳ 172הערה 14
ו א מ ר ת י ל ע צ מ י :שישו בגי מ ע י וכף.
בענין מ י ל ת בן ישראל ה נ ו ל ד מ נ כ ר י ת .
והנה
ב ס פ ר מ ט ה לוי ש נ ד פ ס ב פ ״ ס ב ש נ ת ת ר צ ״ ג יצא ה ג ר ״ מ הורביץ להתיר.
ה ו א מ ב י א ד ע ת הגאון רי״א מקוונא לאסור ,ויוצא נגדו בעקיפין .ו כ א ש ר ביקשני
ב נ ו ש ל ה מ ת ב ר ל כ ת ו ב הערות ל ס פ ר ו של אביו ז״ל ,כ ת ב ת י גגדו דברים גמרצים
ו ה ו כ ח ת י בראיות נ מ ר צ ו ת שאסור ל מ ו ל בן נכרית .וגם בררתי ש ד ב ר זה נ פ ת ה בגדולים.
…והרב ד׳׳ר י ע ק ב הורביץ ,שהוציא ל א ו ר ס פ ר ו ש ל אביו ,השמיט ה ע ר ת י זו
מ ת ו ר הערותי ש נ ד פ ס ו בסוף ה ס פ ר משום כ ב ו ד אביו ז״ל ולא יכולתי ל מ ח ו ת א ח ר
שו״ת שרידי אש ,ח״ב ,סי׳ קו
ש כ ב ר יצא ה ס פ ר לאור.
א ת החיבור כ ת ב ת י ב ש ע ה של מצוקה נוראה ,בשעה ש ח ר ב חדה היתה מ ו נ ח ת
ע ל צ ו א ר ישראל .ה מ ל כ ו ת הרשעה של הנאצים גזרה איסור ע ל השהיטה ב ל א הימום
ה ב ה מ ה קודם שחיטתה .ל א ח ר מכן ש ל ל ו הרשעים ב ת ח ב ו ל ו ת ח ו ק י ו ת אכזריות א ת
ה א פ ש ר ו ת ל ה ב י א בשר מן ההוץ ,ולא התירו א ת השהיטה הכשרה אפילו לזקנים
www.daat.ac.il
61
אתר דעת -מכללת הרצוג
ע ם פ ת י ח ת ה מ ל ח מ ה נ ג ד הרוסים נ ה פ ך ע ל י הגלגל .ל פ נ י כ ן נ ח ש ב ת י ל נ ת י נ ה של
מ ד י נ ה ב ע ל ת ברית .ת ו ה נ ת י נ ו ת ה ר ו ס י ת שהי׳ ת ל ו י ע ל בגדי ועל ד ל ת ביתי ש מ ר נ י
מ ן המזיקים הרעים .ל א ח ״ כ נ ע ש י ת י לאויב .פ ק י ד י ה ב ו ל ש אםרוני והשליכוני ל מ ע ר ה
ה כ ל א ש ל ב י ת ה ס ו ה ר הידוע ש ב ר ח ו ב פאוויא .שם היו כלואים ״פושעים פליליים״
ו״עבריינים מדיניים״ .ה מ ש ט ר ששרר ב ב י ת ס ו ה ר זה ל א נ ת ן ל ה ת א ר במילים .האסירים
יד שאול ,עמ׳ יא—יב
ה ו כ ו מ כ ו ת ר צ ח נוראות.
אני ה ג ב ר ר א ה בעני ש ב ט ע ב ר ת ו .ע ב ר ת י כ ל מ ד ו ר י ה ת ו פ ת ה נ א צ י ימ״ש ו ה ר ב ה
ת ל א ו ת ופורעניות מצאוני .ש ת י ת י ומציתי א ת כ ו ס ה ת ר ע ל ה .ב מ ו עיני ראיתי א ת
מ ע ש י ה ר צ ח ,ה ש ו ד ו ה ח מ ס של ר ש ע י ־ ע ו ל ם הארורים ,מ ע ש י א כ ז ר י ו ת ו ת ע ל ו ל י ר ש ע
ו מ ר מ ה ב ת ו ך ח ו מ ו ת הגיטו ומעשי ת ו ע ב ה ונוול ב מ ח נ ו ת הריכוז וההסגר ,א ש ר ל א
נ ר א ו כ מ ו ה ם מיום ברוא ד׳ שמים וארץ .בגיטו נ ת ג ל ת ה ח י ת -ה א ד ם ה ג ר מ נ י ת ב כ ל
נוולותה ורשעותה .ר א י נ ו ב ש פ ל ו ת ם ש ל בני א ד ם נטולי מצפון אנושי אשר אכזריותם
ע ו ל ה כ מ ה מונים ע ל זו ש ל ח י ת ו טרף .יסור יסרני ד׳ — ל ר א ו ת בעינויים האיומים
של מ א ו ת א ל פ י א ח ב ״ י קודם ש ג ג א ל ו מענוייהם ע״י ה כ נ ס ת ם ל כ ב ש נ י ה א ש ו ת א י הגז
וגרצחו ב מ י ת ו ת שריפה ה ר ג ו ח נ ק — ו ל מ ו ת לא נ ת נ נ י ! ר ק מ ת י מ ס פ ר נ י צ ו ל ו מ ה ת ו פ ת
ה נ א צ י הזה בנםי־נםים …ר ע ד ה ת א ח ז נ י ובושה ת כ ס ה א ת פ נ י ל ב ו א ל ס פ ר ע ל הנסים
ו ה נ פ ל א ו ת שנעשו עם אזוב קטן כמוני ,אשר ל א א ד ע ב מ ה ל ת ל ו ת נ ם ־ ה צ ל ת י ,בוודאי
לא מ ז כ ו ת יתירה ,אלא מ מ י ע ו ט זכות ל ה מ נ ו ת בין מ ק ד ש י השם הגדול והנורא.
שו״ת שרידי אש ,ח״א ,בשער הסשר)עמ׳ א(
בספר ״יד שאול״ )תל אביב ,תשי״ג( עמ׳ ה—יג כתב המחבר ז״ל על תלאותיו בגיטו
ובמחנות ועל העזרה החומרית והרוחנית שקיבל מתלמידו הרב שאול ויינגורט ז״ל ומשפחתו.
ש מ ת ת י ב מ כ ת ב ו ו נ ה נ י ת י ל ר א ו ת כי ע ו ד ל א ח ו ס ח זכרוני מ ל ב ו ל מ ר ו ת הפגעים
הרעים שאירעו בינתיים .נתקיים ב י :יסור יםרגי וגו׳ ו ל מ ו ת ל א נ ת נ נ י .ומה יתאונן
שו״ת שרידי אש ,ח״ג ,סי׳ עא
א ד ם הי ,דיו שהוא חי.
ב ה ל ק ו השני כ י נ ס ת י ה ת ש ו ב ו ת ש כ ת ב ת י לשואלים באשכנז ושאר ארצות ,ר ו ב ן
נ כ ת ב ו ב ש נ ו ת שירותי כ ר ב ומורה ב ב י ת ה מ ד ר ש ל ר ב נ י ם בברלין ומיעוטן — ל א ח ר
שיהרורי
בעז״ה מ מ א ס ר י ומשבייתי ב מ ח נ ה ה ה ס ג ר ו ל א ח ר ש מ צ א ת י מנוח בעיר
מ ו ג ט ר ה השלוה.
שו״ת שרידי אש ,ח״א ,בשער הספר)עמ׳ ג(
ת ש ו ב ה זו היא קטועה במקצת ,חסרים בה דפים אחדים ,כ פ י שירגיש הקורא.
א נ י מ ד פ י ס ה כ מ ו שהיא ,כי היא ח ב י ב ח עלי במיוחד ,כ ת ב ת י ה זמן מועט ל א ח ר צ א ת י
בעזד״י״ת מ מ ח נ ה ־ ה ר י כ ו ז בגרמניא ,ואני אז ח ו ל ה ומחוסר ספרים לגמרי .ל א הי•
ב ב י ת י א ף ש״ם שלם ,ורק ספרים אחדים שהשגתים בהשאלה.
שו״ח שרידי אש ,חיב ,סי׳ לא )בהערה(
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קבלתי בשעת הקונגרס • העולמי
מכתבו
ש ה ת א ס ף כאן ב ע י ר מ ו נ ט ר ה ] ב ק י ץ
תש״ח[ ,ואף שלא ה ש ת ת פ ת י ב פ ע ו ל ו ת י ו ואםפותיו ,מ ״ מ הטרידוני האורתים ,ב ה ם
כ מ ה מ ת ל מ י ד י וידידי הישנים ב ב ק ו ר י ה ם ושיחותיהם ולא נ פ נ י ת י לעיין ב ש א ל ת ו
ע ד אתמול.
בבואי
שו״ת שרידי אש .ח׳׳ג .סי׳ מו
•
מ מ ק ו מ ו ת מ ר פ א מ צ א ת י גל גדול של מ כ ת ב י ם בעניני הוראה ה ל כ ה
ל מ ע ש ה וידי מ ל ו כ ל כ ו ת בדיו ל ה ש י ב לשואלים ,כי בעו״ה נ ע ש ת ה אירופה יתומה
מ ר ב ג י ה הגדולים ,ו ה ר ב נ י ם משוייץ ,צרפת ,ה ו ל נ ד ואנגלי׳ וגם מ ד ר ו ם ' א מ ר י ק ה פונים
אלי בשאלותיהם ולי אין ס ו פ ר -ע ו ז ר ו מ ל א כ ת י מ ו כ ר ח ה ל ה ע ש ו ת בידי עצמי.
שו״ת שרידי אש׳ ח״ב ,סי׳ לח
כבר
ע ר כ ת י מ כ ת ב ארוך ל ה ר ה ״ ג ב ד ב ר ה מ א ו ר ע הגדול שאירע ל ע ם ישראל
ב פ ע ם הראשוגה א ח ר י ג ל ו ת א ר ו כ ה של אלפיים שגה .ואגי רואה בזה מ ע ש י גיסים
של ה ה ש ג ה ה ה ע ל י ו נ ה ש ע מ ד ה ל נ ו ב ע ת צ ר ת נ ו שלא הי׳ כ מ ו ת ה מיום היות ישראל
לעם ,א ח ר י ה ש מ ד ת ר ו ב ב נ י נ ו של עמנו .מ א ת ה׳ ה י ת ה ז א ת היא נ פ ל א ת ב ע י נ י נ ו :
אחוד א ו מ ו ת מ ת ע ד ו ת זל״ז ו נ ל ת מ ו ת זב״ז ב ק צ ף ו ב ש נ א ה כ מ ו עם הרוסים ועם
האמריקנים ,ל ש ם פ ע ו ל ה מ ש ו ת פ ת :יסוד המדינה ה ע ב ר י ת ; ו כ ב ר ד ר ש ת י ב ר ב י ם
ב א ס פ ת עם גדולה ע ל הנסים ו ה נ פ ל א ו ת ה א ל ה .
שר׳ר .שר־די אש .ה״ב ,סי׳ ע)עמ׳ קפו(
ו ע ״ ד הצהרה ב מ ק ו ם ש ב ו ע ה לעניין הפיצויים — ה נ ה בשבועה ב כ ת ב נ ח ל ק ו
הסוסקים ויש מקילים ,ד ש ב ו ע ה היא ר ק בביטוי שפתים ,וכן יש מקילים ב מ י ש ל א
כ ת ב ה ש ב ו ע ה ע צ מ ו ורק ח ת ם א ת שמו .ובנידון דידן ,שאינו כ ו ת ב ו ת ו ת ם בלשון
ש ב ו ע ה ממש ,ורק ב מ ק ו ם ש ב ו ע ה — מושג זה אין ל ו ש ו ר ש בדיני ישראל ,ויש מ ק ו ם
ל ה ק ל .א ב ל מ ״ מ אין ל ר ב נ י ם ל ה ו ר ו ת ה י ת ר בזה ,שיוכל לגרום לחילול השם וגם
להביא לידי כ ר שהגויים ל א יאמינו ל י ש ר א ל אפילו בשבועה ,וכן א נ י נוהג ב ת ש ו ב ה
לשואלים ש ל א להתיר ,ואני ל ע צ מ י ס י ר ב ת י ל ת ת ה צ ה ר ה במקום ש ב ו ע ה אפילו
ב ד ב ר י אמת ,ו ה פ ס ד ת י ע״ ו סכומים גדולים.
שו״ת שרידי אש ,ח״ב ,סי׳ קםא
וגם אני נוהג ש ל א ל ס ד ר קידושין א ל א אם האשה ט ו ב ל ת א ת עצמה .והי׳ מ ע ש ה
פ ה מונטרה ,בצעיר וצעירה ת ל מ י ד י ה א ו נ י ב ר ס י ט ה בגיגף ,שהיו חפשים ב ד ע ו ת ו ב א ו
ל פ נ י ל ס ד ר להם קידושין ולא רציתי בשום אופן ע ד שהצעירה ט ב ל ה א״ע וקיבלה
עלי׳ בהן ש ל ה שתהי׳ זהירה גם ל ה ב א בדיני נדה .ו ל ש מ ח ת י נ ו ד ע לי ,שהם חיים
עכשיו בא״י והצעיר נ ת ע ל ה ל מ ש ר ה גדולה ואעפ״י שהם הפשיים ,הם גזהרים בדיני
נדה לפי ש ק ב ל ו עליהם בפני קודם כ נ י ס ת ם ל ח ו פ ה והי׳ להם ח ו ב ת ה כ ב ו ד לקיים
מ ה שקיבלו .ואולם ב מ ד י נ ת פולין ,וכן עכשיו באמעריקא ,אין ה ר ב נ י ם נזהרים בזד,
ומסדרים קידושין אף שאינם יודעים ש ט ב ל ה .וטעמם ,שאם ל א יסדרו להם ,ילכו
ל ר ב נ י הריפורמה והם יסדרו ל ה ם או שינשאו עפ״י ערכאות.
שו״ת שרידי אש ,ח״ג ,סי׳ כה
www.daat.ac.il
65
אתר דעת -מכללת הרצוג
רוצים א ת ם ד ו ג מ ה ל ע ם ־ ה א ר צ ו ת ה ר ו ו ח ת ב מ ד י נ ת נ ו ן ה ר י מ ה ש ה ע ת ק ת י מ א ח ד
ה ע ת ו ג י ם :״ א ל ת ר ג ז ו בדרך״ ,א מ ר מ ר אשכול ב ה ת י ח ס ו ל כ ל ה מ א ו ר ע ו ת שליוו א ת
מ ע ר כ ת ה ב ח י ר ו ת .ד ק ו ת ס פ ו ר ו ת ל פ נ י ה ש מ ע ת הנאום ,ה ת ק ש ר ו מלווי ר א ש ה מ מ ש ל ה
א ל מ ר ע מ ו ס הכם ,ה ת ן ה ת נ ״ ך ,כ ד א י ל ב ר ר ב ד י ו ק א ת ה פ ר ש ה ב״בראשית״ בה
נ א מ ר סםוק זה.
עכשיו אני יודע לשם מ ה נחוץ ל נ ו תידון ת נ ״ ך ו ח ת ן ת נ ״ ך .מ ה שיודע ת י נ ו ק
ה ס פ ר ב ש נ ת ו הראשונה ,ז א ת יכולה ל ג ל ו ת פ מ ל י י ת ו ש ל ר א ש מ מ ש ל ת נ ו
בבית
ר ק ב ע ז ר ת ש א ל ת ״חכם״ .הייתי מציע ל ה כ נ י ס ל ס פ ר י י ת ה כ נ ס ת א ת ה ק ו נ ק ו ר ד נ צ י ה
ש ל מ נ ד ל ק ר ן .א ך ש מ א יש צ ו ר ך ל ל מ ד ל א ו ת ה פ מ ל י י ה כיצד ל ה ש ת מ ש ב ס פ ר ה ז ה ?
ה נ ה ת פ ק י ד נ כ ב ד ל ״ ת נ ו ע ה ל י ה ד ו ת ש ל תורה״ •
גם א נ י ס ב ו ר ש מ ע ש ה ה ת ע ל ו מ ה ש ל פיקוח נ פ ש ש ל ת ו ש ב ל א ־ י ה ו ד י ב ש ב ת יש
בו מ ש ו ם גילוי מ ח ר י ד ש ל ״אנטישמיות יהודית״ .א ו ל ם נ ח ר ד ת י גם מן ה ת ג ו ב ו ת
ה ש ו נ ו ת ש ק ר א ת י ב ע ת ו נ ו ת בשם ה מ ו ס ד ה ר ב נ י ש כ נ ר א ה נ פ ל ק ר ב ן ל ת ה ב ו ל ה שפלה.
כ ל ו ם ב א מ ת כ ה ח ס ר י ־ א ו נ י ם אנחנו ,ע ד ש כ ל מ א ן ־ ד ה ו א יכול ל ה צ י ג מ ו ס ד ר ב נ י מ ו כ ר
ל ל ע ג ו ל ק ל ס ב ר ב י ם ? והרי מ ב ט ח ט ו ף ב ס פ ר י ה ל כ ה העוסקים ב ש א ל ה זו מ ל מ ד
שהענין אינו כ ה פ ש ו ט ו מ ו ח ל ט כ פ י שהוצג בעתוגות .עיין ל מ ש ל ב״שמירת ש ב ת
כהלכתה״
ל ר ב יהושע נויבירט ,עמ׳ רסא ,ו ב ה ע ר ה שם .ומה ה ד י ב ו ר י ם ה א ל ה ע ל
״פסיקה ב נ י ג ו ד ל ה ל כ ה ״ י כ ל ו ם ת ש ו ב ה ש ל ה ח ת ם ־ ס ו פ ר א י נ ה ח ל ק מן ה ה ל כ ה ש ע ל ־
פיה יש ל פ ס ו ק א ת הדין ?
ד ב ר א ח ד ברור ל י :בעידן של ת ק ש ו ר ת ה מ ו נ י ת חייבים א נ ח נ ו ל ת ת א ת ה ד ע ת
ו ל ש כ ל ל א ת כ ל י ה ה ס ב ר ה ש ל יהדות ה ת ו ר ה לעם .ש מ א הגיע הזמן ל ה ק מ ת סוכנות
ידיעות ד ת י ת ז
זכיתי להיות בין מ א ו ת הנוכחים ב ט כ ס ה נ ח ת א ב ן ה פ י נ ה ל ב נ י ן החדש של
ב י ת ה ח ו ל י ם ש ע ר י ־ צ ד ק .ה ט כ ס הצטיין ב א ר ג ו ן תקין ומסודר ל מ ו פ ת .נ ו כ ח ו ת ם ש ל
ראשי המדינה ,ה ר ב נ ו ת והעיר ,והקהל המגוון ,שיוו לו א ו י ר ה ש ב ה שימשו ב ע ר ב ו ב י א
ירושלים שבין החומות ,ירושלים ה ח ד ש ה ויהדות אשכנז ,ש מ מ נ ה י ת ד ופינה ל מ ו ס ד
ו ת י ק זה.
זוכר א נ י א ת ר פ ת ה ב ק ר שד״ר ו ל ך זצ״ל החזיק ב ח צ ר ב י ת ה ח ו ל י ם כדי ל ה ב ט י ח
אספקת
ה ל ב כשר .מ ק ו ר ב י ו היו זוכים ל מ נ ו ת יומיות של ח ל ב ו ג ב י נ ה כשרים
ל מ ה ד ר י ן בימי ח ג ה פ ס ח .מ ס ו פ ק נ י מ א ד א ם גם ע ת ה י ת ב ק ש א ד ר י כ ל ה ב נ י ן ה ח ד ש
ל ת כ נ ן מ י ב נ י ם ב ש ב י ל ע ד ר פרות .ואולי גם זאת זכותו של ד ״ ר ו ל ך שירושלים
ה ח ר ד י ת ה ת ח י ל ה ל ד א ו ג ב ש נ י ם ה א ח ר ו נ ו ת ל א ס פ ק ה מ ס ו ד ר ת ש ל צרכיה הכשרים.
ב ט ו ח נ י ש ח מ ו ר ש ת ה י ק ר ה ש ל ניהול מ ו ס ד ציבורי גדול ע ל יסוד ה ת ו ר ה ו ה ה ל כ ה
תעבור
ב ב ו א ה מ ו ע ד א ל ה ב נ י ן החדש ,ו״שערי צדק״ יוסיף ל ה ת נ ו ס ס ב ת ו כ כ י
ירושלים כ ה ת ג ל מ ו ת כ ו ת ־ ה ע ו ש ה ו ה ב ו נ ה ש ל יהדות ה ת ו ר ה האמיתית.
א .צ.
68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ כ ת ב י ם למערכת
בהוברת
אסור
״המעין״
ט ב ת תשכ״ו ב מ א מ ר ו של ה ר ש ״ ר
ליהנות מעצים להסקה שהנאתן אהר
ואם אין כאן ש ג ג ת
ע״א(״.
ביעורן )בבא
כ ת ו ב :״אולם
הירש
ק מ א קא
ה מ ע ת י ק ,הוא ת מ ו ה מ א ד ד ה פ ל ו ג ת א
ע״ב׳
קב
בגמרא שם
הוא ר ק א ם ע צ י ם ל ה ס ק ה יש ב ה ם ק ד ו ש ת ש ב י ע י ת או לא ,מ פ נ י שהנאתן א ח ר
ביעורן .והתום׳ ש ם ד״ה ה״ג
בהם
הקשו
א י ס ו ר ש ב י ע י ת ל א ח ר הביעור.
רק
אולם
היאך מותר
גם
להסיק
דבריהם
בהם
תמוהים
והלא
יש
דבעצים
לא
שייך ב י ע ו ר שאיגם כלים.
הרב ח .ז .גרופכרג ,ירושליכ
י״ט ט ב ת תשכ״ו.
מח״ס נטע הלולים ועוד
הננו מודים להחה״ג המעיר; אך עלינו להבהיר צדקת הצדיק מעיקרו .וראשית נעיר:
מה שמביא הרה״ז גרוסברג שליט״א מהתום׳ הוא בפירושו הראשון שם .ומה שהקשה על
דברי תוס׳ ,כבר הדגיש בתזון איש שביעית סי׳ י ס״ק ד ותירצו.
והרש״ר הירש בפירשו מתכוון לפירוש השני של תוס׳ שם שמפרש ״ועצים דהסקה
תגאי היא״ שאותו סוג מסוים של עצים שיש בהם קדושת שביעית ,כגון לולב שסתמו
לכבד בו את הבית ,והרי הנאתו וביעורו שוה ,ועל כן יש בו קדושת שביעית בעצים אלה,
חולקים בהם תנאים אם מותר להםיקם שהרי הנאתם לאחר ביעורם ,ולתנא קמא אסור
להסיקם.
וזו היא כוונת דבריו של הרש״ר הירש ,המסביר שבדברים שיש בהם קדושת שביעית
מותרת רק ״הגאת כילוי הדומה לאכילה ,שהנאתו וביעורו שוה ,כלומר שהביעור בא על
ידי השימוש ,ועל כן מותרת גם לדוגמא לזבערת שמן להדלקה; לעומת זאת אסור שימוש
במקום שהגאתן אחר ביעורן ,לדוגמא עצים להסקה ,כלומר הסקה בעצים שגעשו גחלים
)ביק קב ע״א(״] .כך התרגום המלולי— ובמאמר הג״ל בשיגוי קטן[.
הםיסקה האחרוגה ״הסקה בעצים שגעשו גחלים״ באה להסביר למה הסקה בעצים
נחשבת הנאתן אחר ביעורן )ע׳ רש״י קא ע*ב ד״ה יצאו עצים( ואין רשר׳י׳ה בא להסביר
בפירושו באלה דברים יש
בהם קדושת שביעית .כוונתו רק להסביר דרכי השימוש
המותרים — הגאתם וביעורם שוה — ודרכי השימוש האסורים — הגאתם אחר ביעורם —
ודוגמא להגאתם אחר ביעורם גיתגת — ע״פ הפירוש השגי בתום׳ שם — בעצים שיש בהם
קדושת שביעית — כגון לולב — שהסקתם אסורה משום שהגאתם אחר ביעורם.
ק.כ.
אני
מ ס כ י ם ל כ ל מ ה ש ב ע ל ה מ ה ב ר ש ל ה ט ו ר ״יומן ירושלם״ בגליון ש ל
הודש ט ב ת אומר על האינפלציה
הדוהרת
במתן
ת ו א ר ״רב״
לכל
מ י נ י ״מן
דהוא״ .ע ס ק ן או ש ל י ח מ פ ל ג ה א ו מ ו ס ד צדקה .א ל א שיש עוד צד ל ד ב ר .הלחץ
מלמטה
הגורם ל ה פ י כ ת יהודים טובים א ל ה ל״רב:ים״ ,מביא לידי כ ך כי ע ר ך
ה ת ו א ר הזה י ו ר ד ב ע י נ י ה ר ב י ם ,ולמי שהוא ב א מ ת רב ,יש ל י צ ו ר ת ו א ר הדש
— והרי ל פ נ י נ ו ״ ת ה ל י ך הגאוניזציה״ הדוהר ל א פ ח ו ת )את המונה ש מ ע ת י ל פ נ י
www.daat.ac.il
69
אתר דעת -מכללת הרצוג
שנים ר ב ו ת מ ד ״ ר י צ ח ק ב ר ו י א ר זצ״ל( .גם ה ת ו א ר ״גאון״ נ ע ש ה כ ב ר ל ד ב ר זול,
ו כ מ ה יכולנו ל ה י ו ת מ א ו ש ר י ם ,ל ו ד ו ר נ ו ה י ה ב א מ ת ע ש י ר ב ג א ו נ י ם ב מ י ד ה כ ז ו !
כמה
ת ל מ י ד י ה כ מ י ם ג ד ו ל י ם ב ד ו ר ו ת ש ע ב ר ו זכו ל ת ו א ר ׳״גאון״ — אולי א ח ד
בדור
— ו ע כ ש י ו ? . . .ע ל כן ,מי שדוגל ,ו ב צ ד ק ,ב״דפלציה״ של ת ו א ר ה כ ב ו ד
״רב״,
ח י י ב גם ל מ ע ט ב״גאוגים״ ,א ח ר ת יהיה צורך להמציא ת ו א ר ח ד ש ל מ י
ש ב א מ ת גאון ב ד ו ר נ ו ) ו ב ר ו ך השם ישגם גם כ א ל ה ( .
מ ר ד כ י נוי ,ירושלים
ה׳ חגוכה ת ש כ ״ ו
נהניתי
מ א ד מן המעין האהרון ו מ ה מ א מ ר ע ל
ספר ״אגרות רבי
עזדיאל
הילדסהיימר״ ,ו ק נ י ת י א ת ה ס פ ר .ב פ ת ח י א ת ה ס פ ר ה ש ת ו מ מ ת י ל ר א ו ת א ת ה כ ת ו ב
ב ש ע ר :״ מ פ ר ס ו מ י המכון ע״ש ליאו בק״.
אני ב ט ו ה ש ד ב ר זה ה י ה גורם מ ו ר ת ר ו ח מ ר ו ב ה ל ר ב י ע ז ר י א ל זצ״ל.
קל
להביא
ל ה ב י ן א ת כ ו ו נ ת המכון ע״ש ליאו ב ק
ל ה ם ר ק כבוד ,א ב ל
בתומכם
ב ה ו צ א ת ס פ ר שיכול
ק ש ה ל ה ס ב י ר מ ד ו ע מצאו ל נ כ ו ן הגוגעים
בדבר
לפגוע ב כ ב ו ד ו ש ל ר ב י ג ו ע ל ידי ק ש י ר ת שמו ע ם א ל ה ש ג ג ד ם ל ח ם כ ל חייו.
האם לא ניתן למצוא מקור כספי אחר?*
י״ד
י ע ק ב פלדהיים ,ירושלים
ט ב ת תשכ״ו
צודק הכותב בהערתו על עורך הספר שלקה תמיכה כספית מהמכון ע״ש ליאו כק
שאפשרה לו להכין את הספר ,שיצא אחר כך בהוצאת ראובן מס ,ירושלים .אולם בעצם
העלמת שם המכון הב״ל במאמר הביקורת היתד ,מחאה פורתא.
מאידך לא ראיתי אפשרות למחות בפירוש על עגין זה .שהרי יש כאן בעיה כאובה.
לפי מיטב ידיעותי באים כספי המכון הנ״ל מכספי השלומים .גורמים מסוימים הצליהו לדתות
את אותם מפעלים תורתיים בארץ ישראל הממשיכים את מסורת המוסדות של חרדי גרמניה
מלקבל מכספים אלה ,ולכן רובם של מפעלים אלה — ביניהם ישיבות ,מוסדות חינוך,
בתי הולים ומפעלים ספרותיים — לא קבלו מכספים אלה אשר נתנו כפיצוי על הורבנם
והחרמת רכושם של המוסדות היהודיים בגרמניה.
לא כאן המקום להרחיב את היריעה על נושא זה ,אבל די לחכימא ברמיזא .מקוד,
אני שהכותב הנכבד יבין למה לא מחיתי על קבלת תמיכה כספית מהמכון הנ״ל — למרות
הצער שבצעד זה ,שהרי אם רוצים למחות ,יש הובה מוסרית לגלות את מקור הבעיה.
י.ע•
כ ל היודע על מ ס ו ר ת מ י ו ח ד ת ל ג ב י ע ו פ ו ת כשרים מ ת ב ק ש להודיע ע ל כ ך לחו״מ.
ד ״ ד י .מ .לוינגר
רח׳ יצחק ברויאר ,2שכון ה׳
בני ברק
70
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ווגדר
מאיר
מלואים ותקונים לרשימת ה ס פ ר י ם על שביעית
לערר :1
הרב בלומגסלד הוציא בשנת תשכ״ד את הכרך השני של פירושו ״גן יוסף״ על
ה״כפתור ופדה״ ובו גם על הסדקים העוסקים בשביעית.
ר״י דיגקלס לא כלל ליקוטים מכו״ס בספרו על שביעית .בגלל ריבוי החומד.
לערך א:4
דב״י זילבר כלל בספר ו״הלכות שביעית״ חמשת הפרקים הראשונים של סאת השלחן.
עם המתירים ב״המליץ״ מתוכח גם
]א [10שאלות ותשובות שפת הים חלק שני ה נ ק ר א קונטרס זכר לשביעית .ר׳ יחיאל
מיכל ב״ר נתנאל ]ולפנזון[ החובק״ק יאנישאק ומלפנים בק״ק סעליץ ופאריץ.
2
וילנא ,דפוס רי״ל מ״ץ ,תרמ״ח .כב ד׳.
ס
המחבר הוציא לאור את החלק הראשון של תשובותיו על אורח היים ויורה דעה
)שם ,תדל״ה( .מסכימים עליו גדולי הדוד וביניהם מו״ד ר׳ יוסף דב סולובייצ׳יק
מסלוצק .והם מצייגים את רוחב ועומק ידיעותיו וכי לגדולות נועד .חלק שגי זה
גקרא זכר לשביעית ״לבד אשד כשמו כן הוא ,המדבר לבדר דין השביעית ,עוד
מספרו אלף ומ״ט כי שער אחד לא גתגלה…״ אחדי פתיחה בת י״ז פרקים בענין
ספק דאורייתא הוא מתיחס לדבריו של הרב המתיר ב״המליץ״ ]הוא ר׳ יצהק וולף
אולשוואנגער מפטרבורג[ וסותר דבריו אחת לאחת .מזכיר גם את ראמ״ל מדאםיין
שכתב שם ״ביראת ד׳ טהורה דרך מו״מ ולא להלכה ולמעשה ג״כ קולות בענין הזה״.
באות ס״א מפלפל בתשובת גו״ב על שביעית במהדו״ח סי׳ ל״א ומסיים :״ולכן לענ״ד
כל ההיתרים הגיל קשה לסמוך עליהן רק יש להקל בתולדות של האבות כמוש״ל
ובמקום הפסד מרובד .ע״ס ראית עיני הגאונים שם בירושלים .וכן גלעג״ד בזה אם
יסכימו רבותי לזה דיכולין להעמיד שומרים שלא יבוזו כנענים פרות השביעית דלדידן
כל מושבות המעטים שבירושלים מישראל כעומדין על הספד ד מ י . . .״ עכ״ל.
לפני ערך : 19
עד שמיעה מספר מפי ר׳ פנחס עפשמיין הראב״ד שהגריל״ד אכן התיר בשנת תרנ״ו
אלא שאח״כ הזד בו.
בביבליוגרפיה שבסוף ערך שמטה ב״אוצר ישראל״ מצטט רי״מ טוקצינםקי ספר שלום
ירושלים לרי״ש אזכרי ולא דק ,כוגתו היא לספרו של ריא אלאזראקי.
לערך :31
מצויים מספר כתבי יד של ״חזון נחום״ על סדר זרעים ,ויש שינויים ביגיהם .אבל
אף אחד מהם אינו להג״ד נחום ויידנסלד ,אלא של ד׳ אליעזר נחום רבה של
ירושלים .לא נעדר כל צלום ,כי הפירוש נכלל ב״כרם ציון השלם״ ]א.[44
www.daat.ac.il
71
אתר דעת -מכללת הרצוג
לערך
:37
ססר -תורת הארץ״ הלק שני ל ר י ס קליערם הופיע עתה בירושלים .כסלו תשכ״ו.
ל ע ר ך :46
את בעל -כלכלת שביעית״ יש למנות בין המתירים וכמש״כ שם בקונטרס אחרון.
סדק ב׳.
ל ע ר ך :50
ר׳ מאיר פירוביץ מחבר -דבר השמטה״ ממשיך לעסוק בתורה בהל׳ התלויות בארץ,
והדפיס -ספר השדה״ על מסכתות סאה ודמאי )ירושלים .תשי״ח( .כנגד הבקורת
שנמתחה עליו על שמחקה בסגנונו את הדמ״ה ] 1כצ״ל( .הוא מתנצל בסוף ההקדמה.
שהוא מורגל בסגנון כזה .וקשה לו לשנות.
בבירורים הלכתיים של עניגי שביעית עוסק גם
]א [52ס פ ר מ ז מ ר ת הארץ .מאיזה עניגים מ מ צ ו ת ה ת ל ו י ו ת בארץ מ ע ש ר ו ת ושביעית…
ר׳ מ ש ה מרדכי ב ״ ר בח הכהן ]עמרמי[ ב ע ה מ ח ״ ס נ ת י ב י ם
ב מ י הים ,ח ל ק
ס
ראשון ,ירושלים ,ד פ ו ס ר״ח צוקרמן ,ת״ש] .יד[ ,צ ו ע׳
8
החלק הארי של הספר עוסק בשביעית .המחבר נפטר ברמת גן בשנת תשיא ,ואלמנתו
קבלה עדוד להמשיך בהדפסה ממהריי״צ מליובביטש במכתבו מיום ב׳ כפלו תש״י.
היא הוציאה חלק שני באותו שער )בני בדק ,דפוס -שילה׳ ,תשי״ג ,קכב עי( ועם
הסכמות שונות ובו גם פלפולי המחבר בדברים שכתב בחלק הראשון.
אתרי ע ר ך : 61
מד יצהק רפאל הזד ופרסם את רשימתו עם הוספות והקונים במהדורה השניה של
כפרו:
מדריך
ביבליוגרפי
לכפרות
ציונית
דתית
)ירושלים.
מוריה.
תש״ך(
בעם׳ ל—לה.
ל ע ר ך :82
רצ״פ פרגק הזר והשיב על דברי ה״חזון איש״ ב.כרם ציון השלם״)א (44עמ׳ צה.
אחדי געילת הרשימה הופיע
96
ס פ ר ק ה ל ו ת י ע ק ב .ע ל עניני שביעית .ר׳ י ע ק ב ישראל קניבסקי .ב נ י ברק,
ד פ ו ס אשל )ת״א( ,ש נ ת ה ש ב ע ש נ ת ה ש מ ט ה )תשכ״ו( .סח ע׳.
0
8
כולל משא ומתן ביאורים והערות בכמח ענינים השייכים לדיני שביעית ]כמחצית
נדפסה במקומות מפוזרים בספריו הקודמים[ ונלוה לו -שיעורי המצוות״ ובסופו
קונטרס היי עולם חלק שני עם שער מיוחד) .צדקתו וענותנותו של המחבר משתקפים
בהקדמתו בה מתנצל על שאינו משיב למכתבים כי העולם טועים בו ומריצים אליו
פניותיהם בענינים שונים(.
תודתי נתונה לכל מי שהמציא לי את הערותיו .במיוחד לרבנים
דש״י זוין .רש״ז אויערבך וד״ק כהנא וכן לר״י רפאל .ריצ הרכבי,
דימ מונק ,דמיא בדורמן ור״ש ראש ,שמדבריהם כללתי ברשימת
כלואים זו.
72
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הופיע גליון מס׳ 8״ אדר תשכ״ו
ש מ ע ת<ן
בטאון אגוד מורים למקצועות הקדש
ב מ ו ס ד ו ת על יסודיים דתיים
דמי מטי לשבה — 5.ל״י
,
כתובת האגוד ! בן זכאי 17׳ בני ברק
,
העורך האהראי :יונה עמנואל ,רה צפניה ,26ירושלים
ההפצה כארה׳׳כ וקנדה:
* ¥01•^ 10002,17.3.י פ א ,׳ג£83* 81©8>1^8
www.daat.ac.il
, 96מ61(111611י5
דפוס החזויה בע״מ ,ירושלים