חוברת ד

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫§‪1)001(8.01‬ז\‪16‬ג‪.1161‬ז\ז\‪¥‬ג‬

‫י‬

‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫הורה עם דרך ארץ — הוראת שעה ? ‪ /‬הרב ד״ר י‪ .‬ברויער ‪1. .‬‬
‫מכתב בענין ״•שיטת פרנקפורט״‬

‫י‪4 . .‬‬
‫‪9‬‬

‫מה בין שאול לדוד )המשך( ‪ /‬הרב יהושע בברך‬

‫מורנו יעקב רוזנהיים זצ״ל — עמודים לזכר אישיותו ורעיונותיו ‪27‬‬
‫‪29‬‬
‫השורש של הוית היופי‬
‫‪34‬‬
‫ההלפת מכתבים עם ד״ר סטפן צוייג‬
‫‪38‬‬

‫מדבריו‬
‫על ספרים ועל סופריהם‬

‫כרם ציון השלם — אוצר השביעית ‪ /‬יונה עמנואל ‪41 . . .‬‬
‫על פירוש ״באר מים חיים״ לשמות כג‪ ,‬יא ‪ /‬הרב ש‪ .‬פ‪ ,‬שנבלג‬

‫‪58‬‬

‫מלואים ונשמטות ‪ /‬הרב שלמה זלמן הבלין‬

‫‪60‬‬

‫ב״ה ירושלים ת״ו תמוז תשכ״ו ״ כרף ו‪ ,‬בליון ד * המחיר ‪ 1.25‬ל״י‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מנוי שנתי‪ :‬בישראל —‪ 4.‬לי׳י‬

‫בחוץ לארץ—‪$2.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב ד״ר יוסף ברויער‬

‫ת ו ר ה ע ם דרך ארץ ‪ -‬הוראת שעה < *‬
‫א‬
‫לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצור‪ .‬אתכם ולא תגרעו ממנו )דברים‬
‫ד‪ ,‬ב(‪ .‬לדורי דורות קיים איםוד זה‪ ,‬ותוה״ק מתירה לבו רק ביטול •מצרה לפי‬
‫שעה ׳״למיגדר מילתא״ ומשום ״עת לעשות לה׳״‪ .‬אם הביטול נעשה לשם‬
‫היזוק הדת והצלת התורה וקיומה )למשל‪ :‬אליהו הנביא בנה מזבה והקריב‬
‫עולה על הר הכרמל בשעת איסור במות‪ ,‬ועי יבמות צ ע״ב(‪ .‬״הוראות שעה״‬
‫כאלה‪ ,‬שנעשו בהכרה תנאי הזמן לשם היזוק התורה‪ ,‬נזכרות בגמרא )למשל‪:‬‬
‫ברכות בד ע״א ויומא סט יע״א(‪.‬‬
‫אפשר להניח שלקוראי השורות האלה ידועה כוונתם של הרב הירש‬
‫זצ״ל והרבנים מנהיגי דורו בבטוי ״תורה עם דרך ארץ״‪ .‬הם ראו בזה את הדרך‬
‫בה״א הידיעה‪ ,‬אשר בה ילכו בני עמנו ובנותיו ויוכיחו את עצמם‪ ,‬בדיעותיהם‬
‫ובמעשיהם׳ כבנים זקופי קומה של עם ה‪ /‬בתוך סביבה ותרבות בעלות דיעות‬
‫שובות בהחלט‪ .‬דרכי חייו של היהודי העומד בתיי •הכלכלה‪ ,‬כאשר יש לו‬
‫כל הידיעות הנחוצות‪ ,‬דרכי הייו של האקדמאי — המורה והרופא‪ ,‬עורך־הדין‬
‫והמהנדס וכף — כולן צריכות להיות דרכים של קידוש השם‪ .‬כלום היו צריכים‬
‫לעזוב את כל המקצועות האלה בידי אנשים אשר התנכרו מן היהדות?‬
‫ידוע ידעו כי דרך זו של •חנוך והשכלה תתבע את קרבנותיה‪ .‬כל כמה‬
‫שיש להצטער על כך — לא ראו דרך אחרת‪ .‬כן ידעו חיטב‪ ,‬כי רבנים־מבהיגים‬
‫בארצות אחרות אינם •מסכימים לה‪ .‬ראה זה אופייני לגבי הרב הירש‪ :‬כאשר‬
‫נשאל מאהת מארצות מזדה אירופה בדבר תורה עם דרך ארץ‪ ,‬ענה כי חרבנים‬
‫המקומיים מוסמכים להשיב תשובה‪ .‬ויכולים היינו לשאול‪ :‬האם פסילת תעד״א‬
‫אינה גוררת גם היא קדבנות מכאיבים רבים?‬
‫‪,‬‬

‫ב‬
‫יש הוגים אשר אינם יכולים לבטל את גדלותו של הרב הירש בלא כלום‪,‬‬
‫ואשר טוענים כי דרישתו לתעד״א היתד‪ .‬״הוראת שעה״‪ ,‬כלומר היתד‪ — ,‬כשהיא‬
‫לעצמה — אסורה ליהודי המושרש בתורת ה ונדרשה רק בהיותה נחוצה להצלת‬
‫התודה וחיזוקה ? לכן — ככל הוראת שעה — ניתנה רק בנסיבות הימים האלה‪,‬‬
‫אפילו מי שיש לו רק ידיעה שטהית בכתבי הרב הירש צריך לדעת כי‬
‫אין לדבר כאן על הוראת שעה‪ .‬למשל‪ :‬בטיוטת התקנות אשר היבר עבור‬
‫‪,‬‬

‫• המאמר הזה הופיע באנגלית בעלון הידיעות של קהילת עדת‬
‫אב־אלול חשכ״ה‪ ,‬ומופיע כאן ברשות המחבר שליט״א‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ישורון — ביו־יורק‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫קהילתו‪ ,‬נאמד כי בית הספר שלד‪ .‬חייב לדגול בתעד״א וכי ״בכל עת ובכל‬
‫הנסיבות אסור לו לנטוש את העקרון הזה״‪ .‬נשמע בא את דברי חרב חירש‬
‫בכתב הפולמוס שלו נגד הסמינר בברסלאו)קובץ כתביו‪ ,‬כרך ששי‪ ,‬עמ׳ ‪3‬־‪:(392‬‬
‫״מאז ׳נסינו לפעול‪ ,‬בדיבור ובכתב ובמעשה‪ ,‬את הפעולה הקטנה שבקטנות עבור‬
‫הענין היהודי בתוך החוג היהודי‪ ,‬היתד‪ ,‬והינה כל שאיפתנו להראות את המיזוג‬
‫הגמור של היהדות‪ ,‬היינו של היהדות השלמה יהתמימח‪ ,‬עם דוה המדע האמיתי‬
‫וההשכלה האמיתית‪ …‬להראות כי העתיד כולו‪ ,‬עם הבעיות הרוהביות וחחברתיות‬
‫אשד לפתרונן מצפה האנושות — ליהדות היא‪ ,‬ליהדות השלמה והתמימה‪…‬‬
‫אולם‪ ,‬הואיל ועד כמה שתבונתנו המוגבלת מגיעה‪ ,‬ישעה ועתידה של היהדות‬
‫נראית לנו רק באיחודה הגמור עם רוח המדע האמיתי וההשכלה האמיתית של‬
‫כל הזמנים‪ ,‬על כן אנו אויבים •מושבעים לכל מדע ותרבות של שקר‪ ,‬אויבי כל‬
‫נסית להניף — תחת מסווה של מדע — את הגרזן על שרשי מקדשנו היהודי‪…‬‬
‫שכן אילו באמת לא היתה לנו ברירח‪ ,‬אילו באמת לא היה לנו אלא לבחור או‬
‫ביהדות או במדע — כי אז לא היתד‪ ,‬לנו ברירה‪ ,‬כי אז כל יהודי היה מחליט‬
‫ללא היסוסים‪ :‬״מוטב אהי׳ שוטה כל ימי ולא אהי׳ רשע שעה אחת בפני אבי‬
‫שבשמים״ — טוב יהודי בלי מדע‪ ,‬ממדע בלי יהדות‪ .‬ברם‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬כי אין‬
‫הדבר כך״‪ .‬האמנם — לאור דבריו אלה — דרישתו לתעד״א היתה הוראת שעה?‬
‫אולם אפילו היתד‪ .‬דרישתו לתעד״א הוראת שעה — וכפי שראינו אין‬
‫הדבר כך‪ — ,‬הרי יש •גם הוראת שעה הנשארת שדירה וקיימת לעתיד אשר אין‬
‫לראות את קיצו‪ ,‬אם הנסיבות אשר הצריכו אותה עומדת בעינן עוד למאות‬
‫בשנים‪ .‬והנה הראיה‪ :‬כידוע א^דה התורה )שמות לד‪ ,‬כז( לכתוב את התורח‬
‫שבעל פה )גיטין ם ע״ב‪ :‬דברים שבע׳׳פ אי אתה •רשאי לאומרן בכתב(‪ .‬מצוקת‬
‫הזמנים ופיזור הולך וגדל של עמנו סיכנו את קיומה של התורה שבע״פ והצריכו‬
‫בהכרה את הוראת השעה לכתוב את המשנה והגמרא‪ .‬אך נסיבות ההוראה‬
‫הזאת עמדו בעינן במאות שלאהרי כן‪ ,‬קיימות עד היום הזה והפכו את הוראת‬
‫השעה להוראה של •קבע‪ ,‬ויצרו את ספרותנו כבירת ההיקף עד שעין לא תכלכל‬
‫אותה!‬
‫ואנו שואלים‪ :‬האם נימוקי הרב הירש וגדולי דות‪ ,‬אשר הניעו אותם‬
‫להוראת השעה שלהם — כפי שטוענים — קיימים הם בזמננו אנו פחות מאשר‬
‫אז‪ ,‬או שמא במדה יותר גדולה ? כלום היום אין זה צו השעה‪ ,‬שבנינו ובנותינו‬
‫יתפשו ויבינו את ״היהדות מתוך עצמה״‪ ,‬יכירו וידעו את משמעות היותם‬
‫יהודים ואת •תם התפקיד אשר עבורו נבהר עמם ואשר למילויו הנאמן הם‬
‫חייבים לקדש את חייהם; — האם היום זה פחות נחרץ שהנוער שלבו‪ ,‬מצויד‬
‫בידיעה יסודית בתוה״ק‪ ,‬יחזק את רצונו בלתי־הנכנע להשליט את רצון ח׳‬
‫על הייו בתוך סביבה המורעלת ע״י תעמולה אתיאיסטית ומטריאליסטית ן —‬
‫שיספוג מערכי התרבות רק מה שהוא בעל ערך אמיתי ושיעריך ת ו ת ת מדעיות‬
‫רק במדה שהן מתישבות עם תורתנו הקדושה — האם תעד״א כזו איננה צו‬
‫השעה היום כפי שהיתר‪ .‬צו השעה בימי הרב הירש י‬
‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ןן‬
‫מי יתן יוההשגחד• העליונה תשלח לדורנו מלא הערבוביוח‬
‫אשר ינחה את בנינו ואת בנותינו בדרישתו לתעד״א‪ ,‬לדרך היהירה המובילה‬
‫אותם לאושרם; אשר יעזור להם במלהמתם נגד הסכנות האורבות להם בסביבה‪,‬‬
‫אשר בתוכה הם נמצאים‪ .‬בפני דרישתו לתעד״א‪ ,‬המכריזה על שלטונה של תורת‬
‫ה׳ בחיי היהודי‪ ,‬תיראה כל יהדות־למראית־עין‪ ,‬המתקוממת כביכול כיהדות‬
‫ריפורמית או שמרנית׳ באפםותה העלובה‪ ,‬ואז רבנים וארגונים שומרי תורה‬
‫תסלוד נפשם מלהכיר‪ ,‬הכרה הסרת מצפון‪ ,‬בתופעות המעציבות האלה ״מגמות״‬
‫שוות־זכויות בתוך היחדות‪ .‬ואחרון אחרון הביב‪ :‬על־ידי הגשמת דרישתו‬
‫לתעד״א‪ ,‬ורק על־ידיה‪ ,‬תזכה המדינה אשר קמה בימינו על אדמת הקודש‪,‬‬
‫לקיום מאושר ומבורך‪ .‬ומי יטען‪ ,‬אפוא‪ ,‬שדרישתו לתעד״א נבעה בקושי‪,‬‬
‫כהוראת שעה‪ ,‬ממצוקות זמנו‪ ,‬וזמנו בלבד ?‬
‫העתים נשתנו — הבעיות עומדות בעינן‪ .‬הדרך לפתור אותן נתונה לנו‪.‬‬
‫או האם באמת אנו מאמינים כי ילדינו ישארו שלנו אם נבנה סביבם גיטו‬
‫מלאכותי ן המעשה והדיבור בלב ולב פסולים בכל מקום‪ ,‬ברם בהינוך תוצאתם‬
‫היא כשלון‪ ,‬את המטרה המבוקשת נשיג אך ורק בלכתנו בדרך הישרה מבלי‬
‫לפסוח על שתי הסעיפים‪ .‬אין אנו מצפים ואין אנו זקוקים להסכמתם של אלה‬
‫חבוחרים בדרך אחרת‪ .‬ביקורתם אינח נוגעת בנו‪ .‬אנו מכבדים את עמדתם של‬
‫הוגים אתרים אם גם דרכם עקיבה וחד־משמעית‪ ,‬ואנו זכאים לצפות ליחס‬
‫חומה מצדם‪— .‬‬
‫הבה נדאג לכך שהעקרון של תעד״א יפותח במשמעו האמיתי‪ :‬נגן בעלז‬
‫בפני אי־הבנה ושימוש־לרעה מעציב‪.‬‬
‫אורשה למסור דבר זכרון אישי‪ .‬ביום לפני פטירתו‪ ,‬אמר אלי אאמ״ו זצ״ל‪:‬‬
‫״אני מובטח בטהון גמור — הדרך אשר הרב הירש זצ״ל הורה לנו‪ ,‬תקרב את‬
‫הגאולה״‪ — .‬חרי זו צוואה‪.‬‬
‫א ת‬

‫בעקבות מ כ ת נתוחי‬

‫ה מ ת י ם שהתפשטה לדאבוננו‬

‫בארץ‪,‬‬

‫ר ג‬

‫ה י ר ש ׳‬

‫הועלתה בעתונות הדתית‬

‫הדרישה ל ה ק מ ת בית ח ו ל י ם חרדי במרכז הארץ — כדוגמת ׳שערי צדק* ויבקור חולים׳‬
‫שבירושלים•‬
‫ונשאלת ה ש א ל ה ‪ :‬מהיכן יבואו הרופאים ו ה א ח י ו ת הדתיים למוסד כזה ז‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ כ ת ב בענין‬

‫א‬

‫ש מ ת פרנקפורע‬
‫המחבר‪ ,‬רב בקהילה גדולה בחו״ל‪ ,‬מפרסם כאן‬
‫מכתב תשובה — לסי בקשתו לעת עתה בעלום‬
‫שמו‪.‬‬

‫בתשובה על יקרת מכתבו‪ :‬הנה קבל­‬
‫תי בשעתו את מחברת ״המעין״ )תשרי‬
‫תשב״ד( וקראתי את מאמרו של הגרא״א‬
‫דםלר זצ״ל‪ ,‬אשר אחר כך נדפס בספר‬
‫״מכתב מאלי־חו״ חלק ג׳ שעת־עתח‬
‫יצא לאור‪ .‬ומי אני לחוות דעתי בדבר‬
‫שגדולים וטובים לא באו עדיין לידי‬
‫הסכם‪ ,‬וגם רבותינו‪ ,‬בדור הקדום ה״ה‬
‫אבותיו של בעל ״מכתב מאלי־הו״ ז״ל‬
‫שהיו מיםדי תנועת המוסר )ה״ה מרן‬
‫ר׳ ישראל סלאנטר ותלמידו מוהר״ר‬
‫שמהה זיםל ג״ע( כבר ישבו על מדוכה‬
‫זו‪ .‬ואז‪ ,‬כפי אשר שמעתי‪ ,‬היתה דעתם‬
‫קרובה לדעתו של מרן הרש״ר הירש‬
‫נ״ע בענינים הללו‪ ,‬אולם התנגדו עלי­‬
‫הם רוב גדולי וצדיקי הזמן ההוא‪ ,‬ובמ־‬
‫דומני שתמיד היה כן שתב רובם של‬
‫חכמי התורה משכו ידיהם מכל עסק‬
‫בחכמות חיצוניות מדאגה פן ילכדו וי־‬
‫כשלו‪ .‬ומאידך גיסא בכל הדורות היה‬
‫מיעוט המצוי של חכמים וצדיקים‬
‫שפשטו ידיהם להשתמש בחכמות זרות‬
‫לעשות אותם רקחות וטבחות לחכמת‬
‫התורה‪ ,‬והלכו בדרר זו ועשו חיל וקד־‬
‫שו שם שמים בעולם — והדברים עתי־‬
‫קים‪ .‬ובאמת כבר כתב הרמ״א בתשובה‬
‫להמרש״ל כי זו היא מחלוקת ישנה‬
‫בין החכמים )ע׳ שו״ת הרמ״א סימן ו׳ —‬
‫ז׳ ועיין בספר מנחת קנאות(; ומי יודע‬

‫‪4‬‬

‫ואולי שתי הדרבים הם אמיתיות לא­‬
‫מיתה של תורה‪ ,‬ובלבד שיכוון לבו‬
‫לשמים‪ ,‬לעשות התורה עיקר׳ והחכמה‬
‫והמדע טפלים לה‪ .‬ומעולם לא נמנו‬
‫בב״ד לאסור בהחלט ן ולא הסכימו הכמי‬
‫הדורות להכריע בין בעלי שתי הדעות‪,‬‬
‫וא״כ כל אהד יברור לו איזו היא הדרך‬
‫הישרה ויתיעץ ע״ז עם רבותיו‪ ,‬ויחזיק‬
‫בדרכי אבותיו‪ .‬ובאופן אשר יכבדו בעלי‬
‫הדעה האהת עם בעלי דעה האחרת‪,‬‬
‫ולא יטילו דופי אלו על אלו‪ ,‬ולא יל־‬
‫עיגו ולא יבוזו זל״ז מק״ו׳ אלא אדרבה‬
‫יתמכו זה לזה ואיש את רעהו יעזורו‪,‬‬
‫וביותר יש ליזהר שלא לבטל מעיקרא‬
‫את ההשקפות של הצד המתנגד בלי‬
‫ידיעה ברורה של השיטה הנתונה תחת‬
‫קו הביקורת? וכמדומני שרוב רובם של‬
‫מבקרי שיטת רש״ר הירש זצ״ל לא הע­‬
‫מיקו די צרכם בהמון מאמריו וכתביו‬
‫ולכן לא ירדו לסוף דעתו‪ .‬וכל אחד‬
‫יעמוד על משמרו לשם שמים‪ ,‬עד‬
‫אשר בקרוב יזרח אור וישובו שופטינו‬
‫ויועצינו‪ ,‬ואז יפתרו כל הספיקות ומלאה‬
‫הארץ דעת את ד׳‪.‬‬
‫בנוגע לאשכנז יש להעיר קצת‪ ,‬אשר‬
‫מאז נבאש ריהה מטיפה סרוחה של‬
‫תלמידי מנדלםון ונשטפו המוני ישראל‬
‫במים הזידונים של כפירה ושמד ובו״‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רות והתבוללות‪ ,‬לא נשארו כי אם מתי־‬
‫מעט נאמנים לד׳ ולתורתו‪ ,‬הודות להש­‬
‫פעת הגאון רש״ר הירש ז״ל וחבריו‬
‫שגדרו פרצת הדור והעמידו הדת על‬
‫תלה‪ .‬ואז רכזו כל חכוחות לעמוד בפרץ‬
‫וכל בעל כשרון מתלמידיהם היה מוכ־‬
‫רח לפשוט צוארו תחת עול חאחריות‬
‫לדאוג לצרכי הדור ההוא כדי להשיב‬
‫רבים מעוון‪ ,‬ודוקא ע״י הדרכים שהו­‬
‫רו להם רבותיהם‪ .‬לכן אין להאשימם‬
‫שלא היו בהם גאונים מפורסמים‪.‬‬
‫ואעפ״כ העמידו אחדים לגאון ולתפארת‪,‬‬
‫)ואולי‪ .‬לפי מספר חמצומצם של חרדי‬
‫אשכנז לא היו בהם הכמי התורה פחות‬
‫ממספר הגדולים בארצות המזרח‪ ,‬לפי‬
‫ערך מספרם שהיו אז שם כהמשה מיליו־‬
‫נים מאחב״י ורובם חיו חרדים שלמדו‬
‫בחדרי תורה בנערותם‪ ,‬ואלפים ור־‬
‫בבות בישיבות ובתי מדרשים? ופשוט‬
‫שלפי ערך מספר העצום הזה חיו בי־‬
‫ניהם הרבה גאונים מפורסמים(‪ .‬זאת‬
‫ועוד אחרת? שהאמת ניתן לחאמר שזה‬
‫כבר מאתים שנה לפני מנדלסון‪ ,‬כמעט‬
‫כבר חדלה ארץ אשכנז מלהצמיה רוב‬
‫גאוני תורח‪ ,‬כי ידוע אשר רוב רובם‬
‫של חרבנים באשכנז ובשאר ארצות חמ־‬
‫ערב באירופא חיו אז ממדינת פולין‪.‬‬
‫ליטא‪ ,‬ורוסיא‪ .‬ובעת אשר תתחילו תל­‬
‫מידי מנדלםון לעכור את אוירח של‬
‫אשכנז‪ ,‬לא היו שם הרבח גאונים מפור­‬
‫סמים מילידי וחניכי אשכנז כי אם‬
‫מתי־מםפר ונער יכתבם‪ .‬אבל כמעט כל‬
‫יושבי על מדין בקהילות אשכנז וחו־‬
‫לאנד וכו׳ חיו ילידי ליטא ופולין וחגר‬
‫ושאר ארצות המזרה‪ .‬והלא דבר הוא!‬
‫ובטה אשר אז אבותינו באשכנז לא היו‬
‫לחם עסק עם חכמות היצוגיות ולא‬
‫ביקרו בבתי ספר של נכרים‪ ,‬כי אם‬
‫רובם ככולם היו שלומי אמונה ובני‬

‫תורה ובעלי יראה טהורה‪ .‬אך את הר­‬
‫בנים שלהם חביאו מרחוק ובחרו בג­‬
‫אוני מדינות המזרח כי לא הצליחו‬
‫עוד לגדל הרבה גאוני תורה במערב‪,‬‬
‫חוץ מאחדים היוצאים מן הכלל! ומי‬
‫יודע‪ ,‬למה ומדוע מדינר! אחת מעמדת‬
‫חכמים ועילויים למשך איזה תקופות‬
‫ואח״כ פוסקת חכמת חכמיו‪ ,‬ועוברת‬
‫משם למדינות אחרות? ותמי׳ זו עצמה‬
‫יש לתמוה על יחדות בבל ומדינות‬
‫ספרד וצפון אפריקה שהיתה תורה ירו־‬
‫שח לחם‪ ,‬ואח״כ בזמן מסוים פסקה‬
‫משם‪ .‬וענין זח נעלם הוא‪ ,‬ובודאי חוא‬
‫מתעלומות קורא חדורות מראש‪ .‬ובתקו­‬
‫פה שלאחר מנדלסון איני מוצא מילי­‬
‫די ארץ אשכנז גאונים מפורסמים חוץ‬
‫מבעל ח״ם ורבו ר׳ נתן אדלער‪ ,‬ור׳‬
‫מאלף המבורגער נ״ע‪ ,‬ובזמן קצת מאו־‬
‫חר חגאון חאחרון חר״י עטליגגער‪ ,‬בעל‬
‫ערוך לנר זלה״ה )והוא מפורסם ומ­‬
‫קובל בכל רחבי עולם הישיבות(? אכן‬
‫הוא ז״ל היה כבר מלומד בחכמות‬
‫וביקר באוניווערסיטעט של ווירצבורג‬
‫שנה א׳ יחד עם חבריו הגאון ר׳ מנדל‬
‫קרגו‪ ,‬בעל גידולי טחרח וחחכם בער־‬
‫נייס זצ״ל‪ ,‬רבו של רש״ר הירש )אגב‪,‬‬
‫בעל הערוך לנר חוציא לאור בשעתו‬
‫עיתון‪ ,‬חציו בלשון אשכנז צחח וקרא‬
‫־‪-‬גת שמו ״דער טרוייע ציונם וועכטער״‬
‫)שומר ציון הנאמן( ובעיקבותיו הלך‬
‫רש״ר הירש ז״ל‪ .‬ודי בהערה זו(‪.‬‬
‫היוצא לנו מכל זה דליכא למשמע ״מ־‬
‫שיטת פרנקפורט״ שבלתי מסוגלת היא‬
‫לגדל בעלי כשרון להיות גאוני התורה‪.‬‬
‫וזה ברור שמי שנולד בעל כשרון ועילוי‬
‫לא יפסיד ממה שמוסיף לקה‪ ,‬ואד­‬
‫רבה בערך שנתרבו ידיעותיו בשבע‬
‫החכמות‪ ,‬כן לעומת זה אפשר ויכול‬
‫שירהיב שכלו‪ ,‬להרבות עוד יותר‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להבין‬
‫התורה פי כמה‪,‬‬
‫בלימוד‬
‫ולהתעמק ביתד עוז‪ ,‬אם כוונתו היא לשם‬
‫שמים באמת‪ .‬ומאידך גיסא מי שאין לו‬
‫כשרוךהשכל בטבעו ומהסר נפשו מכל‬
‫מדע וחכמה‪ ,‬בגין זה לא יתגדל בתורה‬
‫להיות לגאון ולתפארת‪ .‬וכן חעיד חרב‬
‫ברוך משקלאב בהקדמה לספר אוקלידות‬
‫ללה״ק עפ״ י צוואת רבו הגר״א‬
‫זצ״ל‪ :‬״בחודש טבת תקלא שמעתי מפיו‬
‫הקדוש כי כפי מה שיחסור לאדם מי­‬
‫דיעות משארי החכמות לעומת זה יחסור‬
‫לו מאה ידות בהכמת התורה‪ …‬וצוד‪ .‬לי‬
‫להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה‬
‫כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו‬
‫רבים‪ ,‬ותרבה הדעת בין המוני ישראל׳׳‬
‫עכ״ל‪ .‬עוד שם וז״ל‪ :‬״יש אשר דרכם‬
‫נסתרה מכל שכל ומדע‪ ,‬על כן מלאו‬
‫ידם לבזות כל הכמה וידיעה נעלמה‬
‫מהם‪ …‬ולרמסם בהלאת המינות זהאפי־‬
‫קורסות‪ ,‬למען יהיה לזרא ולהבאיש‬
‫ריהם בעיני ההמונים״ עכ״ל‪.‬‬
‫אך כל זה לא אמרתי אלא לפלפל‬
‫בדברי המכתב של הגר״א דסלד זצלה״ה‪,‬‬
‫להראות כמה מסובך הוא הענין הקשה‬
‫הזה‪ .‬והשאלה טרם נפתרה ונשארת ב­‬
‫תוקפה‪ :‬מה לעשות בדור יתום הזה‬
‫עם רוב ילדי ישראל?! בפרט אשר‬
‫קשה להם התלמידים ה*עירים להת­‬
‫מיד בלימוד התורה ולהתעמק בה‪ ,‬וגם‬
‫למצוא פנאי לרכוש את ידיעות של‬
‫לימודי חחול הנהוצים והמועילים? ו­‬
‫בכל אופן נחוצים מאד תיקונים לחגדיל‬
‫ולפאר לימודי קודש על לימודי חחול‪,‬‬
‫וגם לצרף ולברר את לימודי חחול ב­‬
‫אופן אשר יחיו חולין על טחרת הקודש‬
‫על ידי מורים יראי ד ‪ /‬ואלה השרי­‬
‫דים אשר האלוקים נגע בלבבם ונפשם‬
‫חשקה בתורה ומוכנים למסור נפשם‬

‫להתקדש בכל ימיהם ולהשאר בתוך ד׳‬
‫אמותיי של תורה־לשמח‪ ,‬ולהסתפק במו־‬
‫עט‪ ,‬ובתורת ד׳ הפצם‪ ,‬אלה הם בבהי־‬
‫בת ״שבט הלוי״ כענין שכתב הרמב״ם‬
‫סוף הלכות שמיטה ויובל פ י״ג הל׳‬
‫י״ב־י״ג‪ .‬אבל אני דואג גס על שאר‬
‫שבטי ישראל‪ ,‬שבטי י־ה׳ בבי אברהם‬
‫יצהק ויעקב‪ ,‬וגם המה מהויבים לעסוק‬
‫בדברי תורה ולבלות בהם ימיהם‪ ,‬ול­‬
‫עשות אותם עיקר ההיים וכל שאר‬
‫עגיבי העולם הזה טפל‪ ,‬וגם על אלו‬
‫אני אחראי לדאג עבורם‪ ,‬ולגדלם ללמ­‬
‫דם יראת אלוקים‪ ,‬ולחבכם להיים של‬
‫קדושת חמצוות וקידוש ד׳‪.‬‬
‫והבה לפי שיטת רש׳׳ר הירש נ״ע יש‬
‫תרופה לחנך בגי תורה ויראה‪ ,‬ונשי זזיל‬
‫וצדקניות‪ .‬וזאת היא השיטה של *פרנק­‬
‫פורט״ המכונה בשם תלמוד תורה עם דרך‬
‫ארץ ׳‪ .‬וכבר איתמחי קמיע ואיתמחי גב­‬
‫רי‪ .‬ובפרט במריבה הזאת ובתקופה ה­‬
‫זאת שדומה הרבה לתקופת ההשכלה‬
‫במריבת אשכבז במאה האחרובה‪ .‬ולולי‬
‫שרש״ר זצלה״ה הראה לבו דרך זו‪ ,‬לא‬
‫הרהבנו בבפשבו עוז לתפוש בשיטת ה־‬
‫הינוך שכעת עתה טרם מצא הן בעיני‬
‫הרבה מראשי הישיבות וגדולי תורה‬
‫והיראה שבדורנו היתום והדלי או מ­‬
‫אחר שכבר זכה הרש״ר הירש זצלה״ה‬
‫לזכות דור דור ודורשיו במדינות המ­‬
‫ערב זה יותר ממאה שנה‪ ,‬ומה שנקרא‬
‫״שיטת פרנקפורט״ גדלה והצליהה וע­‬
‫שתה פרי‪ ,‬וא״כ כל ההולכים בעקבות‬
‫השיטה הזאת נמצאים בדרך כבושה ושו­‬
‫תים מבאר חפרוה שרים‪) .‬בנוגע לעני־‬
‫נים אלד• עיין בם׳ נתיבות עולם ל־‬
‫מחר״ל נתיב חתורח פרק י״ד ובשאילת‬
‫יעב״ץ מ״א(‪ .‬ואולם גם אלו המתנ־‬
‫גדים לשיטד• זו לשם שמים מוכרחים‬
‫לחודות שלרוב רובם של המוני ישראל‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪6‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בזמן הזה ובמדינות אלה תהי׳ איסור‬
‫לימודי הול ״גזרה שאין רוב הציבור‬
‫יכול לעמוד בח״‪ ,‬וחנח להם לישראל‪.‬‬
‫אך למיעוט המצוי בעינו ב״ה אשר‬
‫נפשם השקה בתורה‪ ,‬ומגמתם לשקוע‬
‫במימי דעת־השם כל ימיהם‪ ,‬במבצרי‬
‫התורה המפורסמים בעולם‪ ,‬תבא עליהם‬
‫ברכת טוב‪ ,‬ויצליחו לזכות ללמוד תורה‬
‫לשמה‪ ,‬ואשרי חלקם וכל חעולם כולו‬
‫כדאי לחם‪ ,‬ובודאי מצוח קדושח לתמכם‬
‫ולעודדם ולפארם‪ .‬ואין בזח כל חילוקי‬
‫דעות‪ .‬אך חפלוגתא חיא בשיטת חחינוך‬
‫במוסדות חחנוך ובתי ספר הכשרים‬
‫לרוב המוני ישראל בעת הזאת ובמדינות‬
‫אלה‪ .‬ולבי אומר לי אשר שתי השיטות‬
‫של העוך ילדים בזמננו אנו‪ ,‬יש להן‬
‫על מה לסמוך‪ .‬ושתיהן צריכות לקיום‬
‫האומה הקדושה בימינו אלה‪ ,‬עד אשר‬

‫היהודי שבימינו — עד כ מ ה שאינו‬

‫תבוא שנת גאולתנו ואז‪ .‬תשבי יתרץ‬
‫קושיות ובעיות‪ ,‬והוא יכריע אם מי היה‬
‫הצדק בין להלכה בין למעשה‪ ,‬בין ל־‬
‫כתהילת בין בדיעבד‪ .‬ואז גדע למפרע‬
‫אם שיטת הרשר״ה ז״ל היתה הוראת‬
‫שעה או הוראה לדורות הללו לעם כולו‬
‫בארצות פיזוריהם׳ והשי״ת יאיר אור‬
‫חדש על ציון כאשר נקוה בב״א‪.‬‬
‫מה שנוגע לארץ ישראל‪ ,‬ב״ה הנה‬
‫ישנם שם גדולי חוראח חיושבים על‬
‫אתר‪ ,‬וחם מרי דארעא קדישא ומפור­‬
‫סמים בתורה וביראה‪ ,‬ועל פיחם יעשו‬
‫כל העם היושב בציון ככל אשר יורו‬
‫אותם‪ ,‬ובל יתערב זר עמם‪ .‬וכתורה יע־‬
‫שה בפלטרין של ממ״ה הקב״ה‪ ,‬ושלו־ם‬
‫על ישראל‪.‬‬
‫הכוה״ח לכבוד התורה לומדי׳ ודורשי׳‬
‫ואוהבי׳ ידידו הדו״ש‪.‬‬

‫דבוק בלימוד התורה ואינו קשור כאורח ה ח י י ם‬

‫המפכים באוהליה — קשור באלפי נימים עם העולם החדש הזה בין בעסקי מ ס ח ר‬
‫ותעשיה וענינים‬

‫ציבוריים וביו בעניני חיניד והשתלמות מקצועית בבתי ספר והיכלי‬

‫מדע• זו עובדה שאין להכחישה ואין‬

‫לבטלה בפישוק‬

‫שפתיים‪,‬‬

‫באנחות ובבכיות•‬

‫הפתרונות המוצעים על ידי קטנייהמוח ומצומצמי־הראות לא יועילו לבנות גשר ומעבר‬
‫הצלה לדור נבוך ותוהה• עצתי היא לשמוע ולקבל ל ק ח מפי מורה גדול בישראל שעמד‬
‫בנסיון והצליח הרבה• ודאי ששיטתו ודרכו בחיניד צריכים ניסוח חדש שיהלום יותר‬
‫א ת מערכי הזמן וצרכי הנשמה היהודית הצמאה לשליטה מ ל א ה וידיעה ע מ ו ק ה במקורות‬
‫התורה‪ ,‬אבל הכיוון ו ה מ ט ר ה שהתווה המורה הגדול עומדים עדייו בתקפם•‬
‫הרב יחיאל יעקב ויעברג זצ״ל‪ :‬ספר הרב ש‪.‬‬
‫ר‪ .‬הירש‪ ,‬משנתו ושיטתו‪ ,‬עמי ‪199‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוצאת‬

‫השכל‬

‫ליד ה מ כ ל ל ה ירושלים ת* ד״ ‪ ,3433‬טלפון ‪ ,65939‬ירושלים‬

‫ס פ ר י ם חדשים‬
‫רבי שביאור זלמן מלאדי ‪ /‬חושן משפט‬
‫הלכות חושן משפט מתור ה׳׳שלחן עריך״ של הרב בעל התניא‪ .‬להלכות נוספו‪:‬‬
‫סימני פיסוק ; לוח ראשי התבות והקיצורים! הערות ובאורים; שאלות לחזרה‬
‫ולעיון; וכן הצ;ית תכנית להוראת ׳׳חושן משפט״ בבית הספר התיכון‪.‬‬
‫המחיר ‪ 2.50 :‬ל״י‬

‫עיון במזמורי תהלים )מהדורה •שביה(‬
‫לקט מקורות פרשניים ושאלות לפרקי תהלים הנלמדים בכתה י״א‪.‬‬
‫המחיר‪ 1.00 :‬ל״י‬

‫יהודה‪.‬אייזברג ‪ /‬דרכי הקדמות‬
‫סיכום ממצה לכל ההלכות היסודיות הקשורות בהקרבת הקרבנות‪.‬‬

‫ביניהם ‪:‬‬

‫חלוקת הקרבנות לסוגים‪ :‬עבודת הקרבן; זמנים ומצבים בהם מביאים קרבן‪,‬‬
‫המחיר ‪ 1.50 :‬ל״י‬

‫ועוד‪ 22 .‬טבלאות וציורים‪.‬‬

‫את הספרים אפשר להזמין בכתב בפגיה לפי כתבת ההוצאה‬

‫שמעתין‬
‫בטאון אגוד מורים למקצועות הקדש במוסדות על יסודיים דתיים‬
‫מם׳ ‪ 9‬ב״ה םיון תשכ״ו‬
‫התוכן‪ :‬תורה־ב״ך‬
‫הרב ק‪ .‬כהנא‬

‫החלפת הנושא בתוך הפסוק —‬

‫ד״ ר י‪ .‬ברגמן‬

‫שעורי בית קבועים בתנ״ך —‬
‫מצוות שביעית )שעור כתורה( —‬

‫מ‪ .‬שפירא‬

‫הבטחת המלוכה לבית דוד —‬

‫י‪ .‬אייזנברג‬

‫תלמוד־משבה‬
‫התורה שבכתב ובשע״פ —‬

‫הרב א• קורמן‬

‫לימוד םוגיא )מגילה כא—בג( —‬

‫שח״ר בן שרים‬

‫דיבים‬
‫הוראת דע* תענית —‬
‫אקדמות מילין —‬

‫הרב נ‪ .‬בוגרד‬
‫הרב מ״ש הליי מובישוביץ‬

‫ברור הלכה‬
‫קדשות םירות שביעית )הדרכה למעשר‪— (,‬‬

‫הרב א״ה גולדברג‬

‫מחשבת ישראל‬
‫אמונת חכמים —‬

‫הרב ב‪ .‬אפרתי‬

‫פסח ‪ -‬־ ספירת העומר — שבועות בספרי החסידות‬

‫הרב ישראל הס‬

‫משמעית הצומות לדורות —‬

‫הרב א‪ .‬אביחיל‬

‫דמי מינוי לשבת תשכ״ו חמש ל״י‪ ,‬מחיר חוברת ‪ 1.70‬ל״י‬
‫לפנות‪ :‬אגוד מורים לתושבע״פ‪ ,‬בני־ברק‪ ,‬רח׳ בן זכאי ‪17‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪8‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫<הושע בכרך‬

‫מה‬

‫ב*ן‬

‫לדוד‬

‫שאול‬

‫כשהלך שמואל למשוח א ת דוד‪ ,‬היו מלאכי השרת‬
‫מקטרגיו‬

‫לפני‬

‫אותו‬

‫הקדוש־ברוךהוא‪,‬‬

‫ואמרו‪:‬‬

‫רבונו של עולם‪ ,‬מפני מ ה נטלת המלכות משאול‬
‫ונתת לדוד ז‬
‫אמר‬
‫שאול‬

‫להם‪:‬‬

‫אומר‬

‫אני‬

‫לכם‬

‫מה‬

‫ביו‬

‫ל ד ו ד וכוי •‬
‫פסיר פיח‪ ,‬שוחיט ת ה ל י ם כז‬

‫הפרקים בגליון הקודם‪ :‬א‪ .‬איך אלך ן ב‪ .‬עגלת בקר‪.‬‬
‫ובגיליון הזה‪ :‬ג‪ .‬וירב בנה ל; ד‪ .‬חטאת קסם‪.‬‬

‫כל הזכויות שמורות למחבר‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג‬

‫בנחל‬

‫וירב‬

‫עגלת חבקר חזאת‪ ,‬אשר אמר לו ד׳ לשמואל לקחת עמו בלכתו לבית־לחם‪ ,‬היתה‬
‫צריכח גם לחיות לו לרמיזח על ש ו ר ש ח ט א ו ש ל ש א ו ל ‪.‬‬
‫כי שורש חטאו של שאול פוגע בפרשת ע ג ל ה ע ר ו ם ה ‪.‬‬
‫ומזח יובן לו לגביא הצורך למשוח את זח חאחר תחתיו‪ ,‬בעוד שאול חי וממשיך‬
‫עדיין במלכות‪ .‬חלא בזאת יבחן שאול‪ ,‬אם יוכל לתקן בנפשו את אשר קלקל החטא‪.‬‬

‫נןגא ?אול עד‪?-‬יר עק!לק נ ן ך ב‬

‫)ש״א סו‪ .‬ד‪(.‬‬

‫‪?3‬סל‬

‫אמר רב מ ג י ‪ .‬ע ל ע י סקי גחל‪.‬‬
‫!פשעה שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא לשאול‪ ,‬ל ך והכית את עמלק‪ ,‬אמר‪ :‬ומה‬
‫נפש אחת אמרה חורה‪ ,‬הבא עגלה ערופה‪ ,‬כל הנפשות הללו‪ ,‬על אחת‬
‫כמה וכמה!‬
‫ואם אדם חטא‪ ,‬בהמה מד‪. .‬חטאה ן ואם גדולים מטאו‪ ,‬קטנים מה חטאו ז‬
‫יצאה ב ת קול ואמרה ל ו ‪:‬‬
‫ובשעה‬

‫א ל ‪ ,‬ת ה י צ ד י ק ה ר ב ה )קהלת ז‪ ,‬טז(‪.‬‬

‫שאמר לו ?שאול לדואג‪ ,‬סוב אתר‪ .‬ופגע בבחנים‪ ,‬יצאה ב ת קול‬

‫ואמרה ל ו ‪ :‬א ל‬

‫תרשע‬

‫)יומא כב‪(:‬‬

‫ה ר ב ה )שם‪ ,‬שם‪ ,‬יז(‬
‫‪#‬‬

‫שאול בחיר ד ‪ /‬מעורר על עצמו מראשיתו כבוד ואהבה‪.‬‬
‫וגם באחריתו‪ ,‬אחרי שהוא שוגח בחטאו‪ ,‬הוא זובח לחמלח ולא לביזוי‪.‬‬

‫שהיד‪ ,‬עניו‪ ,‬ואוכל חולין בטהרה׳ ומבזבז ממונו על ישראל‪ ,‬ושקל כבוד‬
‫ע ב ת פ כ מ ד עצמו‪ .‬ו ה י ה‬

‫בן‬

‫הורה‪.‬‬

‫)פסיקתא ר ב ת י סו‪ .‬ג‪(.‬‬

‫וידבר דוד לד׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ד׳ אותו מכף כל אויביו‬
‫)!ש״ב כ ב — תהלים יח‪(.‬‬

‫ומכף שאול‪.‬‬

‫אמר לו הקדוש־ברוך־הוא‪ :‬דוד‪ ,‬שירה אתה אומד על מפלתו של שאול ז‬
‫א ל מ ל י א ת ה שאול ו ה ו א ד ו ד ‪ ,‬א י ב ד ת י כ מ ה ד ו ד מ פ ג י ו ‪.‬‬
‫הייגו דבתיב )תהליפ ז(‪,‬שגמן לדוד אשר •שר לד׳ על דברי כוש בן ימיני‪.‬‬
‫וכי כוש ושמו‪ ,‬וד״לא שאול שמו ז אלא מה כושי משונה בעורו‪ ,‬אף שאול‬
‫משוגה במעשיו‪) .‬רש״י‪ :‬צ ד י ק‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪10‬‬

‫גמור!(‪.‬‬

‫)מועד קטן טז‪(:‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על כן הירבו רבים להפוך בזכותו של שאול‪ ,‬ושאול שאלו בצעד‪ :‬מדוע גל בך‬
‫נגזר עליו לקרוע מלכותו מעליו ? ומדוע לא נסלח לו הטאו‪ ,‬באשר נסלה אחרי‬
‫כן לדוד י‬
‫שאול‬

‫באחת‬

‫ו ע ל ת ה לו‪,‬‬

‫ודוד‬

‫בשיתיים‬

‫ולא‬

‫עלתה‬

‫לו‪.‬‬

‫רש״י‪ :‬שאול נכשל באחת ועלווה ל ו לרעה לקוגםו מיתה לבטל מלכותו‬
‫)יומא בב‪(:‬‬
‫שאול‬

‫נבחר‬

‫ולא‬

‫ונדחה‬

‫!!תקרב‪.‬‬

‫דוד‬

‫גבחר‬

‫ונתקרב‪.‬‬

‫ונדחה‬

‫)במ״ר ג‪ .‬ב‪(.‬‬

‫והירבו לחשיב על זח תשובות שונות‪ .‬נזכיר באן אחת מהן הנחשבת כעיקרית‪,‬‬
‫והיא מ ס פ ר ה ע י ק ר י ם ‪:‬‬
‫ואמנם בעיניין חטא שאול‪ ,‬ולמה לא נתקבלה תשובתו כמו שקיבל הא־ל‬
‫יתברך תשובת דוד ע״ה‪ ,‬כבר!כתבו בו רבים‪.‬‬
‫ור׳ יוסף אלבו בםסר העיקרים אשר לו‪ ,‬הרחיב המאמר בו באופן מםםיק‬
‫מאד‪ .‬והכלל העולה מדבריו ומדברי מי שנתיישב דעתו בזה‪ ,‬הוא מסתעף‬
‫לשלושה דעות — הדעה האחת‪ ,‬מה !שחשבו משאול חטא‬

‫באומנות‬

‫ה מ ל ך ‪ ,‬ודוד חטא במה שהוא אדם ולא במה שהוא מלך‪.‬‬

‫)אברבנאל(‬

‫שאול בחטאו הוכית שאין הוא יבול וראוי למלא את תפקידו במלכות‪ .‬ועל כן לא‬
‫גיתן חטא זה לסליחת‪) .‬ראה גם דעה מעניינת להמאירי בפתיחתו לספר תחלים(‬
‫בעל העיקרים מאריך ומסביר א ת ע י ג י י ן ה א ו מ נ ו ת ה מ ל כ י י ‪ ,‬ומונה שש‬
‫מידות ההכרחיות במלך מצד המלכות‪ ,‬ואלה קצות דבריו‪:‬‬
‫וכשנחפש‬

‫מידות‬

‫שאול‬

‫נמצא‬

‫אותו‬

‫ה‪,‬םר‬

‫בכולן‪.‬‬

‫בדאשו‪1‬ה — שתמל על אגג עד שאמרו רז״יל‪ :‬וירב בנחל‪ ,‬על עיםקי בחל‪,‬‬
‫שעשה קל וחומר של ישטות‪ :‬ומה ‪,‬על נפש אתת אמרה תורה‪ ,‬הבא מגלה‬
‫ערופה‪ ,‬כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה —‬
‫‪#‬‬

‫מעתה עלינו להבין את בשלונו של שאול‪ ,‬לאור המצוות שהתורה הכינה לאומנות‬
‫זו — בפרשת המלך‪.‬‬
‫ןןתיה ?ש?ת‪ 1‬על כסא ממלץתו ןןתב א את־משנה התוךה ןזזאת‬
‫על־ם‪$‬ד מ?פני ןזכ^ים ןזלףם‪:‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪11‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו^ןתה עמ‪ 1‬ןהןךא בו פל־‪:‬מי סןייי‬
‫למען ייןמד ל?ךאה את ד׳ אללןיו לשמר את־כל־ךברי ןזתוךה ה*את‬
‫ןאת ־הבזקים האלה ?ןןשתם‪:‬‬
‫רום־<‪;$‬בו מאןזיו‬

‫^תי‬

‫ולביתי סור‬

‫סן־כ״מ^ה ;מין ושמאל‬

‫למען יאךיך ימים על‪-‬ממל^תי הוא ובניי ^קךב ?^ראל•‬
‫)דברים יז‪ ,‬יח—כ(‬

‫ד‪/‬‬

‫לשמור‬

‫את‬

‫ואת‬

‫התורה‬

‫הא ל ד‪,‬‬

‫החקים‬

‫ל יי ר א ה א ת‬
‫ל ע ש ו ת ם וכוי‪.‬‬
‫כל ישראל מוזהרים ועומדים מהר סיני על בל אלה‪ .‬אולם התורה ראתה ‪.‬צורך‬
‫להזהיר עליהם את המלך במשנה אזהרה‪ ,‬כיוון שהוא האיש אשר הורם מאחיו‬
‫והוקם על לשלוט בעם שלטון יחיד‪ ,‬והכל מצווים לייראה אותו ולכבדו‪ ,‬גם נביא‬
‫וגם כהן גדול‪.‬‬
‫כבוד גדול גוהגין במלך‪ ,‬ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫שום תשים עליד מל ד — שתהא אימתו ע ל י ה‬
‫— וכל העם באין אליו בעת שירצה ועומדין לפניו ומשתחווים אדצה‪.‬‬
‫גביא‬

‫אפילו‬

‫עומד לפגי‬

‫המלד‬

‫ומשתחווה‬

‫א ר צ ה ‪ .‬שנאמר‬

‫)מ״א א‪ (.‬הגה נתן הנביא ויבא לפגי המלך וישתחו ארצה‪.‬‬
‫אבל בהן גדול אינו בא לפני המלך‪ ,‬אלא אם ירצה‪ .‬ואיגו עומד לפניו‪,‬‬
‫אלא המלד עומד לפני כהן גדול‪ ,‬שגאמר )במדבר כז‪ .‬כא( ולפני אלעזר‬
‫הנהן יעמוד‪ .‬א ף‬
‫המלך‬

‫על פי כן‬

‫מצווה‬

‫על כהן‬

‫גדול‬

‫ל כ ב ד את‬

‫ו ל ה ו ש י ב ו ו ל ע מ ו ד מ פ נ י ו כ ש י ב א לד‪ .‬ולא יעמוד המלך‬
‫)רמב״ם הלכות מלכים פרק ב(‬

‫לפניו‪ ,‬אלא כשישאל לו במשפט האורים‪.‬‬

‫וסמכויות רחבות מאד מסרה בידו ההלכה‪:‬‬
‫ופורץ‬
‫דרך‬

‫לעישוית‬

‫לו‬

‫דרך‪,‬‬

‫ואין‬

‫ממחה‬

‫בידו‪.‬‬

‫ה מ ל ך אין לו שיעור —‬

‫וכל העם בוזזין ונותנין לו‪ ,‬והוא נוטל חלק בראש‪.‬‬
‫)סנהדרין כ‪ .‬רמב״ם שם פ״ה הל״ג(‬

‫אפילו גזר על אחד משאר העם יצילך למקום פלוני ולא הלך‪ ,‬או שלא יצא‬
‫מביתו ויצא‪ ,‬הייב מיתה ואם רצה להורגו יהרוג‪ .‬שנאמר )יהושע א‪ .‬יה( —‬
‫כל‬

‫איש‬

‫אשר‬

‫אשר‬

‫תצוונו‬

‫ימרה‬

‫את‬

‫יומת רק‬

‫פיך ולא ישמע‬
‫חזק ואמץ‬

‫ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לגבודו —‬

‫‪12‬‬

‫את‬

‫דבריך‬

‫לכל‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)רמב״ם שם הל״ח(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה א מ ו ר ב ס ו מ ח ה מ ל ך מ ל ך מ ו ת ר בו‪.‬‬

‫וכל‬

‫)סדשת הפלד בספר ש״א ח‪ .‬בניכם ובנותיכם יקח וביו״ב — רש׳׳י(‬
‫)סנהדרין כ‪(:‬‬
‫אמנם‬
‫ובין‬

‫ת נ א י ם ושל א מ ו ר א י ם ; •בין ר׳ יוסי ודי יהודה‬

‫יש‪1‬ד‪ ,‬ש ם ‪.‬מחלוקת ש ל‬

‫ר ב ושמהאל‪ .‬ו ה ד ע ה ה א ח ר ת היא‪ ,‬ש ל א נ א מ ר ח פ ר ש ת זו א ל א כ ד י ל א י י ם‬

‫עליהם‪ .‬א ב ל ה ר מ ב ״ ם פ ס ק ה ל כ ה בר׳ יוסי ו כ ש מ ו א ל ב ד י נ י‬

‫שכל האמור ב פ ר ש ת‬

‫ה מ ל ך מ ל ך מ ו ת ר ב ו ) ר א ה ש ם ב ר מ ב ״ ם פ ״ ד וב״כםף מ ש נ ה ״ ( ‪.‬‬
‫א ל ו מ י ד ו ת ג ד ו ל ו ת ד ר ו ש ו ת ל ו ל מ ל ך ישראל‪ ,‬א ש ר יחד עם כ ל ה ס מ כ ו י ו ת ה א ל ה‬
‫ו ה כ ב ו ד והיראה מפניו‪ ,‬יחד עם זה הוא ‪,‬צריך ל ה ש פ י ל א ת ל ב ב ו אל אחיו‪.‬‬
‫ל פ י כ ך הזהירה א ו ת ו ה ת ו ר ה ביותר‪.‬‬
‫כדיר שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו‪ ,‬כן צווהו להיות‬
‫‪,‬לבו בקירבו >שפל וחלל‪ ,‬שגאמר )תחלים קט‪ .‬כב(‪.‬־ ו ל ב י‬
‫ולא יגהג גסות ל ב יתר מדאי׳ שנאמר‪ :‬ל ב ל ת י‬
‫ויהיה הובן ומרחם לקטגים וגדולים‪.‬‬
‫לפיכך‬

‫לכתוב ספר תורה‪,‬‬

‫צ י ו ת ה עליו ה ת ו ר ה‬

‫רום‬

‫חלל‬

‫בקרבי‪.‬‬

‫לבבו‬

‫מאחיו‪.‬‬

‫)רמב״ם שם ם״ב הל׳׳ו(‬
‫מלפני‬

‫הב הנים‬

‫ה ל ו י י ם‪,‬‬

‫י ת ר ע ל ה ס פ ר ש ה נ י ח ו ל ו אבותיו‪.‬‬
‫אם לא הניחו לו אבותיו או!שנאבד‪ ,‬כ ו ת ב שני כפרי •תודה‪.‬‬
‫אחד מניחו בבית גנזיו‪ ,‬שהוא מצווה בו ככל •אחד מישראל‪ ,‬והשני לא יזוז‬
‫מלפניו‪ ,‬אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ‪ ,‬או למקום שאין‬
‫ראוי לקריאה‪.‬‬
‫יוצא‬
‫והוא‬
‫בו‬

‫למלחמה‬
‫עמו‪.‬‬

‫והוא‬

‫ע מ ו ‪ ,‬גכנוס ו ה ו א‬

‫מיסב והוא‬

‫עמו‪,‬‬

‫כ ג ג ד ו ‪ ,‬שנאמר‪ :‬ו ה י ת ד ‪.‬‬

‫כל ימי חייו‪.‬‬

‫יושב‬

‫בדין‬

‫עמו‬

‫וקרא‬

‫)סנהדרין שם‪ ,‬רמב״ם ישם פ״ג הל״א(‬

‫ויותר מזה‪ ,‬ל פ י ד ע ה א ח ר ת ‪:‬‬
‫אותה שיוצאה ונכנסת עמו‪ ,‬עושה אותה כמין •קמיע ותולה בזרועו‪ ,‬שנאמר‬
‫)תהלים יז( שויתי ד׳ לגגדי תמיד‪.‬‬

‫)סנהדרין כנג(‬

‫ה נ ה ה ר א ת ה ל נ ו ה ת ו ר ה ד מ ו ת מ ל ך ישראל‪ ,‬כ ד מ ו ת צדיקים בדורותינו היושבים ע ל‬
‫ה ת ו ר ה כ ל ה י ו ם כ ש ה ם מ ע ו ט ר י ם ב ט ל י ת ותפילין‪.‬‬
‫קדושת תפילין קדושתן גדולה היא‪.‬‬
‫שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו‪ ,‬הוא עניו וירא שמים‪ ,‬ואינו‬
‫גמשד בשחוק ובשיחה בטילה‪ ,‬ואינו מהרהר מחשבות רעות׳ אלא מפנה לבו‬
‫בדברי האמת והצדק‪ ,‬לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום‪,‬‬
‫שמצוותן כך היא‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)רמב״ם הלכות תפילין פ״ד הל׳ כה(‬

‫‪13‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אבל כאמור‪ ,‬המלך אין די לו בתפילין‪ ,‬שיש בהם ארבע פרשיות בלבד‪ ,‬אלא הוא‬
‫הייב לעטר את עצמו •בקדושת !ספר תורה‪ ,‬הכתוב כולו לשמו )כלשון המשנה שם(‬
‫כדי להשיג את הענוד‪ .‬והיראה‪ ,‬וכדי להפנות את לבו ב ד ב ר י ה א מ ת ו ה צ ד ק ‪.‬‬
‫על הסרת לבו הקפידה תודה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולא יגזור לבבו‪ .‬ושלבו הגא לב בל‬
‫קהל ישראל‪ ,‬ל פ י כ ך ד ב ק ו ה כ ת ו ב ב ת ו ר ה שגאמר‪ :‬כ ל ימי‬
‫‪),‬רמב״ם שם פ״ג הל״ו‬
‫ח י יי‪.‬‬

‫התורה הקפידה ביותר על הסרת לבו של המלך‪ ,‬כיוון שנתנה בידו סמכויות גדולות‬
‫בשלטון‪ ,‬וכל מי •שהשלטון בידו‪ ,‬אין לבו נוטה לקבל עליו משמעת‪.‬‬
‫על כן הכפל בו הכתוב את ההזהרה‪:‬‬
‫<?ןתי סוד מן סמ^ןה ;?יין רןמאל‪.‬‬
‫)משלי ד‪ ,‬כה—בז(‬
‫]וכן הזהירו מאד ד׳ ליהושע‪ :‬ר ק ח ז ק ו א מ ץ מ א ד לשמר לעשות בכל התורה‬
‫אשר צוך משה עבדי א ל ת ס ו ר מ מ נ ו י מ י ן ו ש מ א ל למען תשכיל בכל‬
‫אשר תלך‪:‬‬
‫לא ימוש ס פ ר ה ת ו ר ה הזה מ פ י ך ו ה ג י ת ב ו י ו מ ם ולילד‪,‬‬
‫למען תשמור לעשות ככל־הכתוב בו כי אז תצליח דרכיך ואז תשכיל‪) .‬יהושע‬
‫א‪ .‬ז—ח(‪.‬‬
‫ויחד עם זה נזכור‪ ,‬כי את סמכותו התקלפה של המלך‪ ,‬למדה ההלכה מסמכותו של‬
‫יהושע )א‪ .‬יה( בל איש אשר ימרה את פיך וכו׳ )ראה לעיל ברמב״ם פ״ב הל״ח(ן‪.‬‬
‫המשמעת העליונה הזאת היא עבודת הלב התמידית של הנבחר למלכות‪ .‬הן לא‬
‫הכל ראויים למבחן קשח זח‪ ,‬אלא מי שמידותיו מורמות מכל העם ומוכנות לכך‪.‬‬
‫לכן היד‪ .‬הנבחר הראשון ש א ו ל ‪ ,‬ב ה ו ד ו ט ו ב ו א י ן א י ש מ ב נ י י ש ר א ל‬
‫ט ו ב מ מ ג ו)ט‪ .‬ב( — צדיק גמור‪) .‬רש׳׳י(‪.‬‬
‫ולכן היה זח מבחנו הראשון ב א מ נ ו ת ה מ ל כ יי‪ ,‬במצווה קלה של נביא‪:‬‬
‫^ ע ן !אךיך ;מים הוא ו?‪$‬יו ?קרב !^ךאל‪.‬‬
‫מ כ ל ל הן א!תה שומע ל א ו ‪ .‬וכן מציגו בשאול שאמר לו שמואל‪:‬‬
‫׳שבעת ימים תוחל על בואי אליך )י‪ .‬ח( וכתיב ־שם )י‪ .1‬יג( ויוחל ושבעת‬
‫ימים ולא שמר הבטחתו לשמור כל היום‪ ,‬ולא הספיק להעלות העולה עד‬
‫שבא שמואל ואמר לו‪ :‬נסכלת לא ‪:‬שמרת מצוות ד׳ אלקיך אשר ציוך כי‬
‫עתה הכין ד׳ את ממלכתך על ישראל מד עולם‪.‬‬
‫הא למדת‪ ,‬ש ב ש ב י ל מ צ ו ו ה ק ל ה של נ ב י א ‪1‬ע‪1‬ש‪) .‬רש״י שם(‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪14‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫?ובעת ;?זים חיסל עד‪-‬ביאי אליף‬
‫ןהוךןתי‬

‫לף א ת‬

‫א?ד‬

‫)י‪ ,‬ח(‬

‫תעשה‪:‬‬

‫אין לומר שהתוהלת הממושכת •הזאת היתד• קלה לשאול‪ ,‬בעמדי •שם חסר אונים‬
‫בשדה הקרב‪ ,‬והעם נפץ מעליו ופלשתים נאספו מכמש — שלשים אלף רכב וששת‬
‫אלפים פרשים ו ע ם כ ח ו ל א ש ר ע ל ש פ ת ה י ם ל ר ב )יג‪ .‬ה—ט(‬
‫עד כי גם אנחנו היינו מתמיהים על שמואל שנתן לו לחוחיל לו עד כה‪ ,‬ולא בא אליו‬
‫אלא בסופו של חיום השביעי‪.‬‬
‫אבל בזאת הייתר‪ .‬ח מ צ ו ו ח‪ ,‬כמוח כמו שאר האותות אשר נתן לו הנביא ביום‬
‫המשהו‪ .‬הלא משום שהצווי הזה דורש ממנו משמעת‪ ,‬להיותו כפוף ומצפה לעשות‬
‫אך את אשר יאמר לו‪ ,‬ובזמן הקבוע לו‪ .‬דבר זה היה קשה עליו אהרי שקבל את בל‬
‫זכויות השליט והעיד‪ ,‬לעשות ככל אשר תמצא ידו‪.‬‬
‫ן‪$‬ה כי תבאנה ל‪.‬את‪1‬ת ןזאלה לך‬
‫עשה‬

‫?ך‬

‫‪#$‬ר‬

‫תמ?א‬

‫‪,‬ידך ?י דולקים ??ן‬

‫עשה לך אשד תמצא ידך — עבד לך מני מלבותא —‬

‫)ישם ז(‬
‫)ח״י(‬

‫גם החטא השני של שאול היה בערעור מבחן המשמעת‪.‬‬
‫אך הפעם לא במצווה קלה של נביא‪ ,‬אלא במצווה חמורה של תורה‪.‬‬
‫והשובר• מאד זאת המצווה‪ ,‬כי מאז נכנסו ישראל לארץ עברו ארבע מאות שגה‪,‬‬
‫ועדיין לא יכלו לעשותה‪ ,‬כי לא העמית לחם מלך תהילה‪ .‬והיא המצווה אשר ענבה‬
‫את בניין בית המקדש‪.‬‬
‫תניא‪ ,‬דבי יוסי אומר‪:‬‬
‫שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ‪ :‬להעמיד ‪.‬להם מלך‪ ,‬ולהכרית‬
‫זרעו ישל עמלק ולבנות להם בית הבחירה‪.‬‬
‫ואיני יודע איזו מהן תחילה‪ .‬כשהוא אומר )שמות יז( כי יד על בם י־ה‬
‫מלחמה ל ד בעמלק — הוי אומר‪ ,‬להעמיד להם מלך תחילה‪ ,‬ואץ כ‪0‬א אלא‬
‫מלך‪ .‬וכר‪.‬‬
‫ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה‬
‫עמלק תחילה כשהוא אומד )דברים‬

‫יב(‬

‫המקום אשר יבחר ד׳ וגו׳‪.‬‬

‫והגיה‬

‫תחילה‪ ,‬ואו להכרית זרעו‬
‫לכם מכל אויביכם וגו׳ והיה‬
‫של‬

‫)םנהדרין כ‪(:‬‬

‫ועל כן הכינו שמואל מראש והזהירו‪ .‬ואף הוא עצמו בא כשותף למצווה‪ .‬הלא הוא‬
‫הנביא הראשון לישראל בארץ אשר זכה להיות המתחיל בשלושת המצוות האלה‪,‬‬
‫בהכינו את העם למלבות ובמשהו את שאול‪:‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪15‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ח‬

‫ניאמד שמואל אל שאיל *הי ‪ ? ¥‬י' ל‪?9‬ןןף ל?זלך על־עמו‬
‫* ל ל^ךאל‬
‫וע‪$‬ה שמע ?קיל דץרי ד׳‪:‬‬
‫צה אסר ד׳ ??אות ‪$‬קךתי את א׳ןר־ןקןה ע‪$‬לק ?לשל־אל‬
‫א?ר שם לו בדרך ‪3‬עלות‪?99 1‬ולם‬

‫‪:‬‬

‫)הו‪ .‬א‪-‬ב(‬

‫]הרמב״ם בהביאו את ההלכה הנ״ל בראש הלכות מלבים לוקח דוקא את הפסוק‬
‫הזה משמואל בחוכחה שמנוי מלך קודם למחיית עמלק )ראה שם גם בכסף משנה‬
‫ובדדב״ז([‪.‬‬

‫מצוות מהיית עמלק אף היא תהשב למצווה ש מ ע י ת ‪.‬‬
‫אמנם הטעם ‪1‬כתב בתורה‪ ,‬אבל צורת הצווי והומרת הביצוע עושים אותה להוקה‪,‬‬
‫שהשטן ואומות העולם שואלים עליד‪,‬‬
‫ואמנם יש לשאול הרבה; מדוע נשבע הקב״ה‪ ,‬שאין שמו שלם ואין כםאו שלם עד‬
‫שימחה שמו של עמלק ? ומדוע בכה השביע את ישראל לזכור ולעשות מלהמתו‬
‫מדור דור ?‬
‫וכיצד מצווח זו של מלחמה ושיסוף קודמת ומעכבת את בניין המקדש שתוכו רצוף‬
‫אהבה ושלום ן‬
‫ומדוע כל כך החמיר בהם לחשמידם בלי חמלה ?‬
‫עתק לך וה?י‪$‬ה את־עקילק והןןןמתם את־^ל־אשר‪-‬לו ןלא תחמל‬
‫ן?יו וןזמ‪$‬ה מאיש עד‪-‬אשה העילל ןעד־יי‪3‬ק ־‬
‫משור ועד־קןה מ‪$‬מל ועד־חמור‪:‬‬

‫)‪,‬ג(‬

‫כאן החל ייצרו של שאול‪.‬ניקפד במידת החמלה והוא רב את יוצרו‪.‬‬
‫ו י ר ב ב ב ה ל — וילהם בנחל‬
‫ורבותינו אפרו על עסקי ‪.‬נחל ר ב ודן את עצמו‪ :‬ומה בשביל גפש אזזת‬
‫אמדה תורה‬

‫ערוף‬

‫עגלה‬

‫ב נ ח ל ‪ ,‬בשביל כ ל הנפשות האלה לא כ ל‬
‫)רש״י(‬

‫שכן וכר‪.‬‬

‫ק ל ו ח ו מ ר ש ל ש ט ו ת ‪ ,‬קורא לזה בעל העיקרים‪ .‬וכי לא ידע שאול שאין‬
‫דוהים הוקה בקל וחומר י ובי לא הרגיש שהקל וחומר שלו מופרך מתוכו‪ ,‬שהרי‬
‫עגלה ערופה עצמה חיא חוקה‪ ,‬וגם עליה יש לשאול‪ :‬א ד ם ח ט א ‪ ,‬ב ה מ ה‬
‫מה ח ט א ה ן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪16‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•בוודאי שלא התכוון שאול למרוד בנביא ובאלקיז‪ .‬בשני המקומות הוא גכשל‪ ,‬רק‬
‫משום שלא עצר בה לשמוע לקול דברי ד‪ /‬לבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל‪.‬‬
‫אבל הוא ידע בי הטא‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬יצא במכמש ל ק ר א ת ש מ ו א ל ל ב ר כ ו ) י ג ‪ .‬י(‪.‬‬
‫וכן עשה גם במלהמת עמלק‪ :‬ו י א מ ר ל ו ש א ו ל ב ר ו ך א ת ה ל ד ׳ וכר‪.‬‬
‫ובעודו שרוי בתטא אמר לו לבו להקריב קרבנות‪ ,‬כי אז הרגיש את אשר התםיר‬
‫בקידבת אלקים‪.‬‬
‫ואמר עתה יךדו פלשתים א?י ןזג^ל ופני ד׳ לא ת?יתי‬
‫וא*א‪9‬ק‬

‫ימןג?ה‬

‫)יג‪ .‬יב(‬

‫הע^ה‪:‬‬

‫ובעמלק אמר‪:‬‬
‫ל ן ב ה לד׳ ‪$‬לקיןז‬

‫ראשית ססךם‬

‫בגל‪$‬ל‪:‬‬

‫ועל כן הוכיחו שמואל קשות‪:‬‬
‫נ*אמר ?זמיאל כ‪.‬ח?ץ ?ד׳ מ‪$‬לות וזבהים כשמע ?קול ד׳‬
‫הגד‪7 .‬ןז מ ע מז ג ח‬

‫טוב‬

‫לןןקשיבמחלב‬

‫אילים‪:‬‬
‫)טו‪ .‬כא—כב(‬

‫כעניין זה למדגו ב״העמק דבר״ על התורה )דברים ד‪ .‬א—ב(‪.‬‬
‫ןעתה לשךאל שמע אל־החקים ןאל־המש^טים‬
‫אוזכם ‪2‬עשת ?מען תחיי‬

‫ו?אסם ולרשום‬

‫א ‪ #‬ר אנכי ‪?9‬מד‬
‫אח‪^-‬אךץ א ? ד ד‬

‫‪$‬לקי אגתיכם צתן ?כם‪:‬‬
‫לא ת?זפו על סן? ר אשד אנכי מצוה אתכם ןלא תגךעו ממנו‪,‬‬
‫לשמר את מצות ד׳ חלקיכם אשר אנכי מצוד‪ .‬אתכם‪:‬‬
‫אם היחד‪ ,‬ה מ ו ג ה אזהרה שלא לגדוע ולעבוד על מצווח ד׳ ברצון ובכוונח‪,‬‬
‫לעשות שלא כרצון ד׳׳ הכי מבעי‪ ,‬ולא תגרעו מלשמור א ת מצוות ד׳ וכו׳‬
‫אלא ממוך עניין אזהרה זו למקרא הקודם‪,‬‬

‫למען‬

‫תחיו‪.‬‬

‫וגר‪.‬‬

‫ובאשר יש אמצעים אחדים להשיג דבקות אלקי‪ ,‬ומכל שכן ע ל‬

‫ידי‬

‫ה ק ר ב ג ו ת‪ ,‬ישמפשירים הרבה להשיג ד ע ת אלקים‪ .‬על כן אמר‪ ,‬כי ע ל‬
‫ידי‬

‫חקים‬

‫ומשפטים‬

‫טוב‬

‫יותר‬

‫להשיג‬

‫זה‬

‫החיות‬

‫מ א מ צ ע י ם אחדים‪ .‬ת ל זה אמד‪ :‬ל א ‪ ,‬ת ו ס י פ ו וכר‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪17‬‬

‫הרצוגה ן ‪) .‬רמב״ם סוף ד‪,‬לכות מעילה(‪.‬‬
‫מכללתי ם‬
‫דעת ‪-‬ה ח ו ק‬
‫אתרל ל‬
‫כל ה קר ב נ ו ת כ ו ל ן מ כ‬
‫בכל זאת היה נמשך לבו של האדם אל מעשי הקרבנות‪ ,‬כי בוודאי שמכשירים‬
‫הרבה להשיג דעת אלקים וקירבתו‪ ,‬ובעוד שכל הקרבבות בולם היו נעשים בבית‬
‫חמקדש‪ ,‬על מזבח ד‪ /‬ועל ידי הכהנים הלוים משרתי ד׳ ועל פי כל המצוות והדיוקים‬
‫שבתורת כחגים‪.‬‬
‫גם הבהמה הקרבה היתר‪ ,‬מתפייסת שם‪ ,‬בשחיטתה במחשבת קודש לשמו של חקרבן‬
‫אשר היא יעודה לו‪ ,‬זבזריקת דמיה על המזבח ובהקרבת כל הלבה ובהקטרה‬
‫אמוריה‪ .‬והבשר היה ‪.‬נאכל בקדושה‪ ,‬שכן הוא נקרא ק ד ש י ם ו ק ד ש י ק ד ש י ם ‪.‬‬
‫ואף כל העולה כולה תקטר המזבהה‪ .‬ובל אלה ‪.‬נקראו‪ :‬א ש י ד ר י ה ג י ח ו ת‬
‫ל ד ׳ — ג ה ת ר ו ח ל פ נ י ‪ ,‬ש א מ ר ת י ו נ ע ש ה ר צ ו נ י )רש״י ויקרא א‪ .‬ט(‪.‬‬
‫]ראה רמב״ן עה״כ )שם יז‪ .‬יא( כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על‬
‫חמזבח לכפר על נפשותיכם[‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫אבל ישנם עוד של‪1‬שה‪ ,‬שהם כעניין הקרבנות‪ ,‬והם מן החוקים חםתומים ביותר‪:‬‬
‫פרה אדומה‪ ,‬שעיר המשתלח ועגלה ערופה‪ .‬שכן הם נעשים בחוץ בריהוק מן המקדש‬
‫וצורת עשייתם משונה ורחוקה מבינתנו‪ .‬והרהוקה מכלם היא ה ע ג ל ה ה ע ר ו פ ה ‪.‬‬
‫בי הפרה מצוותה בסגן כהן גדול )זו שנעשתה במדבר‪ .‬ולדורות בהדיוט( והמעיר‬
‫גם הוא העמד חי לפני ד׳ פתח אהל מועד‪ .‬ואילו עגלה זו עלובה‪ ,‬מורידים אותה‬
‫אי שם אל גחל איתן‪.‬‬
‫ןעךפי‬

‫שם‬

‫את־העג?ה‬

‫‪?3‬סל‪.‬‬
‫)מוטה עו‪(:‬‬

‫ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה‬

‫ןכל ז?ן‪3‬י ןזעיר ןןהיא ה ק ר ב י ם אל־‪00‬לל מץןצו את ןןיהם‬
‫על־ה?ג?ה‬

‫הערו?ה‬

‫ג|סל•‬

‫)דברים‪ .‬שופטים כא(‬

‫ולפי דעתי יש ב ו טעם כעניין הקרבנות הנעשים בחוץ‪ ,‬שעיר המשתלח‬
‫ופרה אדומה‪ .‬ולפיכך מנו הכפים עגלה ערופה מכלל החקים‪.‬‬

‫)רמבין שם(‬

‫מקורי הוא כנראה זה הרעיון להרמב״ן‪ ,‬ואף כי הוא הולק שם על הרמב״ם שגחן‬
‫טעם בעגלה במו״נ‪ ,‬בכל זאת הוא מסתמך עליו באומרו‪ :‬לפיכך מנו הכמים — כי‬
‫לא נמצא לזד‪ .‬מקור אחר‪) .‬ראה הערה זו במהדורת הרמב״ן להרב ה״ד שעוול(‪.‬‬
‫וראוי להביא בזה את בל דברי הרמב״ם האלה המסיימים את ספר העבודה‪ ,‬כיוון‬
‫שרבים יודעים מה אמר הרמב״ם על הקרבנות ב ״ מ ו ר ה ג ב ו כ י ם ״ ‪ ,‬ואין הם‬
‫יודעים מה הוא אומר ב״הי ד ה ה ז ק ה״‪.‬‬
‫דברי רבינו ודרכיו אפונה‪ ,‬והם ראויים אליו‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)כסף משנה שם(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ראוי לאדם להתבונן במשפטי ץזתודה הקדושה׳ ולידע סוף עניינם כפי כוחו‪.‬‬
‫ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה‪ ,‬אל יהיה קל בעיניו׳ ולא יהרוס‬
‫לעלות אל ד׳ פן יפרוץ בו‪ ,‬ולא תהא מחשבתו בו במחשבתו בשאר דברי החול‪.‬‬
‫בוא וראה במה החמירה התורה במעילה‪ .‬ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר‪,‬‬
‫כיון שנקרא ש ם אדון העולם עליהם בדברים בלבד‪ ,‬נתקדשו׳ וכל הנוהג בהן‬
‫מנהג חול מעל בה‪ ,‬ואפילו היה שוגג צריד כפרה‪ ,‬יקל וחומר למצווה שחקק‬
‫לנו הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן‪ .‬ולא יחפה‬
‫דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול‪.‬‬
‫הרי נאמר בתורה )ויקרא יט‪ .‬לז(‪:‬‬
‫כל‬

‫ועשיתם‬

‫משפטי‬

‫ושמרתם‬

‫את‬

‫בל‬

‫חקותי‬

‫ואת‬

‫א ו ת ם ‪ .‬אמרו חכמים‪ :‬ליתן שמירה ועשייה‬

‫לחוקים כמשפטים‪ .‬והעשייה יתעה‪ ,‬והוא שיעשה החוקים‪ ,‬והשמירה שמהר‬
‫בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים‪.‬‬
‫והמשפטים הן המצוות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה‪ ,‬כגון‬
‫איסור גזל‪ ,‬ושפיכות דמים וכיבוד א ב ואם‪.‬‬
‫והחוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע‪ .‬אמדו חכמים )יומא םג‪ :(:‬חוקים‬
‫חקקתי לד‪ ,‬ואיו ל ך רשות להרהר בהן‪ .‬ויצרו של אדם גוקפו בהן‪ ,‬ואומות‬
‫העולם‬

‫משיבין עליהן‪ ,‬כגון איסור בשד חזיר ובשר‬

‫ערופה‪,‬‬

‫בחלב‪,‬‬

‫ועגלה‬

‫ופרה אדומה ושעיר המש תלח‪.‬‬
‫היה‬

‫וכמה‬

‫דוד‬

‫המלך‬

‫מ צ ט ע ר מן‬

‫המינים ומן העכו״ם‬

‫שהיו‬

‫מ ש ע י ן על החוקים‪ .‬וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר‪ ,‬שעורכין‬
‫לפי קוצר דעת האדם‪ ,‬היד‪ .‬מוסיף דבקות בתורה‪ ,‬שנאמר )תהלים קיט‪ .‬םט(‬
‫טפלו‬

‫עלי‬

‫שקר‬

‫זדים‬

‫אני‬

‫בכל‬

‫לב אצור‬

‫פ ק ו ד י ך ‪ .‬ונאמר‬

‫שם בעניין )שם‪ .‬פו( כ ל מ צ ו ת י ך א מ ו נ ה ש ק ר ר ד פ ו נ י ע ז ר ב י ‪.‬‬
‫וכל הקרבנות כולן מכלל החקים הן‪ .‬אמרו הכמים‪ :‬שבשביל עבודת ה ק ד מ ו ת ‪.‬‬
‫העולם עומד‪ .‬שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא‪.‬‬
‫והקדימה תורה צווי על החוקים‪ ,‬שנאמר )יחזקאל כ‪ ,‬יא( ו ש מ ר ת ם א ת‬
‫חוקותי‬

‫ואת‬

‫משפטי‬

‫אשר‬

‫יעשה‬

‫אותם‬

‫האדם‬

‫והי‬

‫בהם‪.‬‬

‫)רמב״ם הלכות מעילה פ״ה הל״ח(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ ל ה ק ר ב נ ו ת כ ו ל ן מ כ ל ל ה ח ו ק י ם ה ן ‪) .‬רמב״ם סוף הלכות מעילה(‪.‬‬
‫בכל זאת היה !מיסך לבו של האדם אל מעשי הקרבנות‪ ,‬כי בוודאי שמכשירים‬
‫הרבה להשיג דעת אלקים וקירבתו‪ ,‬ובעוד שבל הקרבנות כולם היו נעשים בבית‬
‫המקדש‪ ,‬על מזבח ד‪ /‬ועל ידי הכהגים הלוים משרתי ד׳ ועל פי כל המצוות והדיוקים‬
‫שבתורת כהגים‪.‬‬
‫גם הבהמה הקרבה היתה מתפייסת שם‪ ,‬בשהיטתה במהשבת קודש לשמו של הקדבן‬
‫אשר היא יעודה לו‪ ,‬ובזריקת דמיה על המזבה ובהקרבת כל הלבה ובהקטרה‬
‫אמוריה‪ .‬והבשר היה ‪,‬נאכל בקדושה‪ ,‬שכן הוא גקרא ק ד ש י ם ו ק ד ש י ק ד ש י ם ‪.‬‬
‫ואף כי העולה כולה תקטר המזבוזה‪ .‬ובל אלה נקראו‪ :‬א ש י ד ׳ ר י ה נ י ח ו ח‬
‫ל ד ׳ — נ ח ת ר ו ח ל פ נ י ‪ ,‬ש א מ ר ת י ו נ ע ש ה ר צ ו נ י )רש״י ויקרא א‪ .‬ט(‪.‬‬
‫]ראה רמב״ן עה״כ )שם יז‪ .‬יא( כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתחיו לכם על‬
‫המזבה לכפר על נפשותיכם[‪.‬‬
‫אבל ישנם עוד שלרשה‪ ,‬שהם כעניין הקרבנות‪ ,‬והס מן החוקים הסתומים ביותר‪:‬‬
‫פרה אדומה‪ ,‬שעיר המשתלח ועגלה ערופה‪ .‬שכן הם נעשים בהוץ בריהוק מן המקדש‬
‫וצורת עשייתם משונה ורהוקה מבינתנו‪ .‬והרהוקה מכלם היא ה ע ג ל ה ה ע ר ו פ ה ‪.‬‬
‫בי הפרה מצוותה בםגן כהן גדול )זו שנעשתה במדבר‪ .‬ולדורות בהדיוט( והשעיר‬
‫גם הוא העמד הי לפני ד׳ פתה אהל מועד‪ .‬ואילו עגלה זו עלובה‪ ,‬מורידים אותה‬
‫אי שם אל נחל איתן‪.‬‬
‫ןעךפו‬

‫שם‬

‫את־העג?ה‬

‫‪?3‬סל‪.‬‬
‫)סוטר‪ .‬עו‪(:‬‬

‫ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה‬

‫ו?ל זקני ןזעיר קהיא ןזקרבים אל‪-‬ו״סלל ?ךןןצו את ןךיהם‬
‫על‪-‬ה?ג?ה‬
‫י‬

‫^‬

‫העייפה‬

‫גןסל•‬

‫)דברים‪ ,‬שופטים כא(‬

‫ולפי דעתי יש ט־ טעם כעניין הקדבנות הנעשים בחוץ‪ ,‬שעיר המשתלח‬
‫ופדה אדומה‪ .‬ולפיכך מנו הכמים עגלה ערופה מכלל החקים‪.‬‬

‫)רמב״ן שם(‬

‫מקורי הוא בנראה זה הרעיון להרמב״ן‪ ,‬ואף כי הוא הולק שם על הרמב״ם שנתן‬
‫טעם בעגלה במו״נ‪ ,‬בכל זאת הוא מסתמך עליו באומרו‪ :‬לפיכך מנו הכמים — כי‬
‫לא נמצא לזה מקור אחר‪) .‬ראה הערה זו במהדורת הרמב״ן להרב ה״ד שעוול(‪.‬‬
‫וראוי להביא בזה את כל דברי הרמב״ם האלה המסיימים את ספר העבודה‪ ,‬ביוון‬
‫שרבים יודעים מה אמר הרמב״ם על הקרבנות ב ״ מ ו ר ה נ ב ו כ י ם ״ ‪ ,‬ואין הם‬
‫יודעים מה הוא אומר ב״ה י ד הזז ן ק ה״‪.‬‬
‫דברי רבינו ודרכיו אמונה‪ ,‬והם ראויים אליו‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫<כםף משנה שם(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ראוי לאדם להתבונן ‪.‬במשפטי •התודה הקדושה׳ ולידע סוף ענייגם כפי כוחו‪.‬‬
‫ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה‪ ,‬אל יהיה קל בעיגיו‪ ,‬ולא יהדום‬
‫לעלות אל ד׳ פן יפרוץ בו‪ ,‬ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול‪,‬‬
‫בוא וראה כמה החמירה התורה במעילה‪ .‬ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר‪,‬‬
‫כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד‪ ,‬נתקדשו׳ וכל הנוהג בהן‬
‫מנהג הול מעל בח‪ ,‬ואפילו היה שוגג צריד כפרה‪ ,‬יקל וחומר למצווה שחקק‬
‫לנו הקדוש־בדון״הוא‪ ,‬שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן‪ .‬ולא יחפה‬
‫דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול‪.‬‬
‫הדי נאמד בתורה )ויקרא יט‪ .‬לז(‪:‬‬
‫כל‬

‫ועשיתם‬

‫משפטי‬

‫ושמרתם‬

‫את כל ח קו ת י ו א ת‬

‫א ו ת ם ‪ .‬אמרו חכמים‪ :‬ליתן שמירה ועשייה‬

‫לחוקים כמשפטים‪ .‬והעשייה ידועה‪ ,‬והוא שיעשה החוקים‪ ,‬והשמירה שיזהר‬
‫בהן ולא ידמה שהן םחותין מן המשפטים‪.‬‬
‫והמשפטים הן המצוות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה‪ ,‬כגון‬
‫איסור גזל‪ ,‬ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם‪.‬‬
‫והחוקים הן המצוות שאין עעמן ידוע‪ .‬אמרו חכמים )יומא סג‪ :(:‬חוקים‬
‫הקקתי לך‪ ,‬ואין ל ך רשות להרהר בהן‪ .‬ויצרו של אדם בוקפו בהן‪ ,‬ואומות‬
‫העולם‬

‫משיבין עליהן‪ ,‬כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב‪,‬‬

‫ערופה‪,‬‬
‫וכמה‬

‫ופרה אדומה‬
‫דוד‬

‫היה‬

‫ועגלה‬

‫ושעירהמשתלה‪.‬‬

‫המלך‬

‫מ צ ט ע ר מן המינים ומן העכו״ס שהיו‬

‫משיבין על החוקים‪ .‬וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר‪ ,‬שעורכין‬
‫לפי קוצר דעת האדם‪ ,‬היה מוסיף דבקות בתורה‪ ,‬שנאמר )תהלים קיט‪ .‬םט(‬
‫טפלו‬

‫עלי‬

‫שקר‬

‫זדים‬

‫אני‬

‫לב אצור‬

‫בכל‬

‫פ ק ו ד י ך ‪ .‬ונאמד‬

‫שם בעניין )שם‪ .‬פו( כ ל מ צ ו ת י ך א מ ו נ ה ש ק ר ר ד פ ו נ י ע ז ר ב י ‪.‬‬
‫וכל הקרבנות כולן מכלל החקים הן‪ .‬אמרו ה נ מ י ם ‪ :‬שבשביל עבודת הקדבנות‪.‬‬
‫העולם עומד‪ .‬שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא‪.‬‬
‫והקדימה תורה צווי על החוקים‪ ,‬שנאמר )יחזקאל כ‪ ,‬יא( ו ש מ ר ת ם א ת‬
‫חוקותי‬

‫ואת‬

‫משפטי‬

‫אשר‬

‫יעשה‬

‫אותם‬

‫ה א ד ם ו ח י בהם‪.‬‬

‫)רמב״ס הלכות מעילה פ״ח הל״ח(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד‬

‫חגואת‬

‫קסם‬

‫עי^יף ^ כ ח ‪.‬יביטו ןעפע^יף ‪.‬ייקזירו נגדף‪:‬‬
‫פלס מןגל לג^ף ו^ל־ךךכיף לצנו‪:‬‬
‫אל‪-‬תט ימין ושמאל הסי נ&ף‬

‫)משלי •ד‪.‬‬

‫כה־*!(‬

‫המעשים הטובים הס המעשים השווים‪ ,‬הממוצעים כין שגי קצוות‪ .‬אשר‬
‫‪,‬‬

‫שגיהם רע‪ ,‬הראשון תוספת והשני;חסרון‪) .‬שממד״ פרקים להרמב״ם‪ .‬פרק ד (‬

‫שודש הטאו של שאול‪ ,‬היה ברפיון ידיו לשאת במאזנים שקולות את אימתו על‬
‫העם‪ ,‬אשר ניתנה לו במצוות המלבות‪ ,‬ועמר‪ .‬יחד את הצוו‪ ,‬שלא ירום לבבו על אחיו‪.‬‬
‫גם סגולת נפשו‪ ,‬זו מידת ה ע נ ו ה המיוחדת לשאול‪ ,‬לא עמדה לו במבחן המלוכה‪.‬‬
‫הוא לא עמד בה איתן בשוויון‪ ,‬אלא היה כמתנועע בין שתי קצותיהן‪ ,‬אשר‬
‫שתיהן רע‪.‬‬
‫אמר ר׳ יהודה‪ ,‬אמד ר ב ‪:‬‬
‫מפני מה געגש שאול ז מפני שמחל על כבודו‪,‬‬
‫שגאמר )ש״א י‪ .‬כז( ובני בליעל אמרו מוז יושענו זה ויבזהו ולא הביאו לו‬
‫)יומא כב‪(:‬‬

‫מנחה ויהי כמהריש‪,‬‬

‫מהילה זו שמהל שאול ביומו הראשון‪ ,‬אנחנו חשבנוה לטובה‪ ,‬ושיבחנו אותו על‬
‫דבריו היפים הרמים‪ ,‬אהרי נצהונו הראשון על עמון‪.‬‬
‫נ*אמר הץם אל שמואל מי }•אמר שאול למלך ‪$‬לינו‬
‫וגנו האןשים ונמיתם‪ :‬נ*אמר שאול ל א י ו מ ת א י ש‬
‫?י‬

‫היום ? ש ה ־ ד ׳ ו ג ש ו מ ה ?לשי־אל‬

‫גיוםןזזה‬

‫)ש״איא‪.‬‬

‫יב‪-‬יג(‬

‫אבל לא כן חשבה לו זאת ההלכה‪:‬‬
‫מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול׳ דאמר מ ר ‪ :‬שום תשים עליך מלך‪,‬‬
‫)כתובות יז‪(.‬‬

‫שתהא אימתו עליך‪.‬‬

‫ההלכה ראתה בזה נטיה אל שפלות הרות‪ ,‬וממנה תוצאות הרע‪ .‬כי ממנה יגיע גם‬
‫אל הקצה השני בתהפוכות‪.‬‬
‫ףאמר שאול צה־יןנ^ה אלקים ןכה יוסיף כי‪-‬מית תמות יוןתן‪:‬‬
‫ו*אמר ה‪$‬ם אל שאול סיוןוןן ‪,‬ימות‬
‫אשר‬

‫עשה הישועה‬

‫ה ג ד ו ל ה ה * א ת ב לש ך א ל ‪.‬‬
‫)ש״א יד מד—מה(‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הנה לפנינו תמונה מרטטת לבב‪ .‬מלך ישראל ראשון‪ ,‬שנכפל בו הטוב לשבחו —‬
‫בחור ו ט ו ב ‪ ,‬ו כ ר ‪.‬‬
‫הגה הוא עומד וגוזר דין מות על בנו אהובו ינעימו‪ ,‬יד ימינו במלכותו‬
‫ובמלחמותיו‪.‬‬
‫נ^ד־לו יוןתן ויאמר ‪9‬עם ^עמתי בקצה סמטה אקןר ?;די‬
‫? ע ט ך ג ש ‪ -‬הנני אמות‪:‬‬
‫) מ ג (‬

‫]האמת ההא‪ ,‬כי לונתן חטא שם פחות מכולם‪ ,‬פחות משאול אשר השביע את העם‬
‫חנם‪ .‬ופחות מן העם‪ ,‬אשר עטה אל השלל ושחטו ארצה‪ .‬ו י א כ ל ‪,1‬ע ם ע ל ה ד ם‬
‫)יד‪ .‬לג( וראה רמב״ן פ׳ קדושים יט‪ .‬כו‪.‬‬
‫ן‪.‬‬
‫אולי את זה רצה התמים להוכיח בלכדו דוקא את יונתן‬
‫אבל מי שיתבונן נכון אל לבו של שאול במעמד אומלל •זה‪ ,‬לא יכתוב עליו תיו‬
‫אבירות‪ .‬והן במשפט החרוץ הזה‪ ,‬נשמע קול ענות חלושה‪ ,‬עליה רוצח שאול לחפות‬
‫לעיני העם‪ .‬הן זו חולשת חטאתו תמיד — ב י י ר א ת י א ת ה ע ם —‬
‫ו י פ ד ו ה ע ם את י ו נ ת ן ו ל א מ ת ‪.‬‬

‫והוא הדבר בפרשת עמלק‪.‬‬
‫הרחמנים מבין התלמידים בוודאי מיהרו לסלוח לשאול ‪,‬על חמלה זו שחמל על אגג‪.‬‬
‫ואולי גם ראו בזה צד גבורה של מלך הסד הלוחם וגם הומל בשער ‪.‬נצחונו‪.‬‬
‫]השוה למלכים א׳ פרק כ[‪.‬‬
‫אבל לא כן ראתה הנבואה‪:‬‬
‫יצתה בת קול ואמרה לו‪ :‬א ל תהי צדיק ה ר ב ה !‬
‫הנבואה ראתה כי המלה זו גם לא המלה היתה‪ .‬הכתוב כמו מלעיג עליה‪.‬‬
‫*־‬
‫כי על מי שם תמלו‪ ,‬ואת מה החרימו ?‬
‫נ!ד‪1‬מל שאול ןןזעם על‪-‬א‪$‬ג ןעל‪-‬מיטב סצאן ! ס מ י‬
‫ןקמשנים ןעל‪-‬סןךים ןעל־?ל־סטוב ןלא אבי כ׳חריק־ם‬
‫ן?ל‪-‬המ?א?ה נ מ ? ז ה ן ן מ ס אתה סחרימי‪:‬‬

‫)טו‪ .‬ט(‬

‫בת קול זו כבר חזתה לו לשאול את ה י פ ו כ ה של אותה חמלה‪ ,‬אשר הוא עתיד‬
‫לעשות באכזריות קיצונית‪.‬‬
‫)בב יה(‬
‫ובשעה שאמר לו שאול לדואג‪, ,‬סוב אתה ופגע בנהנים‪.‬‬
‫)יומא כב(‬
‫יצתד‪ ,‬בת קול ואמרה לו‪ :‬אל ת ר ש ע הרבה‪.‬‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬כל שהוא רהמן על האכזרים‪ ,‬לסוף הוא געשה‬
‫אכזר על רהמנים‪ .‬להלן כתיב )כב‪ .‬יט( ו א ת ‪ 1‬ב עיר ה כ ה נ י ם הבה‬
‫ל פ י ה ר ב מאיש ו ע ד אשה פ ע ו ל ל ו ע ד י ו נ ק ‪ ,‬ו ש ו ר ו ה פ ו ר‬
‫)ילק״ש קכא(‬
‫ושה ל פ י הרג•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪?1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הן גם‪ .‬הכתוב כאן הזר ופירט את כל אלה‪ ,‬כדי להזכיר לנו את עניין עמלק‪.‬‬
‫)ראה שם טו‪ .‬ג(‪.‬‬
‫— ןעןת ‪*3‬ום ןזהוא קזמנים ןחמשה איש נ&א אפוד ?ד‪:‬‬
‫ןאת *ב עיד־קצהןים ה?ה ^קי‪0-‬ךב ונו׳‬
‫ביום ההוא גחרב ב י ת מ ק ד ש מעט‪.‬‬
‫ג ‪ 1‬ב ע י ר ה כ ה נ י ם‪ ,‬הלא זו ירושלים של הימים ההם בישראל!‬
‫)רד״ק בשם אביו על הכתוב בדוד בפרק יז‪ .‬גז(‪.‬‬
‫במה גדולה ־־־ במת ציבור‪ ,‬שם היו מקריבים תמירים כסדרם ומוספים כהלכתם‬
‫וישראל היו עושים שם את פסחיהם‪) .‬מגילה ט‪ :‬זבחים קיז—קיה(‪.‬‬
‫שם אהל מועד נטוי בדרכו )תוספתא זבחים פי״ג( והמזבח והשלחן ולחם הפנים‬
‫לפני ד׳ )כא‪ .‬יז—יה(‪.‬‬
‫*‬
‫מכאן גבין בדרך כלל את חולשתו של שאול‪ ,‬בכל הפוגות שהיה פונה מן הקצה אל‬
‫הקצה‪.‬‬
‫הוא אהב את דוד מאד‪ ,‬שכן נאמר בו‪ :‬ו י א ה ב ה ו מ א ד ויהי לו נושא כלים‬
‫)טז‪ .‬ב א ( ‪.‬‬
‫]אגב‪ ,‬בפסוק זה אתה שומע גם אהבת דוד אליו‪ .‬עיין שם היטב![‪.‬‬
‫אך ההא גם שונאו ואויב לו כל הימים‪.‬‬
‫קשה‬

‫כ ש א ו ל ק ‪ 1‬א ה — זו קנאה שקינא ס א ו ל בדוד‪.‬‬

‫)שהש״ר ח‪(.‬‬

‫ותוך כדי קנאתו הוא גם ממשיך לאהוב אותו כבתחילה‪ ,‬וכל האסון שם היה‪ ,‬רק‬
‫משום ששאול לא היה לו הכח להחליט על אהד משני הצדדים האלה‪.‬‬
‫הנה הוא מחליט לתת לו" את בתו הגדולה מ ר ב לאשה‪ ,‬יש כאן בוודאי אהבה‬
‫מסותרת בתוך המזימה אשר הוא זומם עליו‪ :‬ותהי בו יד פלשתים )יה‪ .‬יז(‪.‬‬
‫הלא הוא יחיד‪ .‬חתנו ומחר י ק ר א ה ו ‪ :‬ב ג י • ודוד יקרא לו‪ :‬א ב י!‬
‫)כד‪ .‬יא טז; כו‪ .‬כא—כה(‪.‬‬
‫הואמחליט‪ ,‬אבל הוא מהסםתזוזרבו‪ :‬ו י ה י ב ע ת ת ת א ת מ ר ב ב ת ש א ו ל‬
‫ל ד ו ד ‪ ,‬ו ה י א נ ת נ ה ל ע ד ר י א ל ד ״ מ ח ל ת י ל א ש ה ‪) .‬יה‪ .‬ים(‪.‬‬
‫ואת מיכל הוא נותן לו‪ ,‬אחרי שמיכל עוזרת לו לההליט באהבתה היא את דוד‪.‬‬
‫אבל גם פה עטף את המזימה במוהר המגונה — ב מ א ה ע ר ל ו ת פ ל ש ת י ם ‪.‬‬
‫כי׳אהבה וגם שנאה‪ ,‬יחד רצדו בלבבו‪.‬‬
‫ואולי גם •זה פשר דבריו הסתומים באותו פסוק‪:‬‬
‫‪ .‬ןיאמר שאול אל‪-‬ןוד ב ש ו ז ל ם ת ו נ ח ת ן ב י ק י ו ם ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪22‬‬

‫)שם כא‪(.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שאול‪ ,‬ההא אשר לא עשה חרזן אף ד׳ בעמלק‪ ,‬באשר חמל על בני בניהם של‬
‫החטאים האלה‪ .‬ולא זכר את אשר עשה עמלק לישראל‪ ,‬אשר שם לו בדרך בעלותו‬
‫ממצרים‪) .‬טו‪ .‬ב(‪.‬‬
‫אולי משום שנתיקשן החטא ולא נתן לו לבו לפקוד אותו מדור דור‪ ,‬מדורו של‬
‫משה ויהושע ועד דורו של שמואל ודורו‪) .‬ראה לעומתו דברי שמואל אל אגג‪,‬‬
‫)שם‪ .‬לג( כאשר שבלה נשים הרבך וכר(‪.‬‬
‫והנה הוא עצמו פוקד על בני בניהם של הגבעונים את עוונם‪ ,‬אשר באו •לכרות ברית‬
‫עם יהושע‪ ,‬ועשו זאת בערמח‪.‬‬
‫אבל הם הלא היו היחידים מכל הגויים אשר גכנעו לישראל בכניסתם לארץ‪.‬‬
‫ו י ת נ ם יהושע ביום ההוא הוטבי עצים ו ש ו א ב י מים לעדה‬
‫ו ל מ ז ב ה ד׳ ע ד ה י ו ם ה ז ה א ל ח מ ק ו ם א ש ר י ב ח ר )יהושע ט‪ .‬כז(‬
‫ראה ירושלמי קדושין פ״ד הל״א‪.‬‬
‫ואת בני בניהם של חוטבי העצים האלה‪ ,‬וגם הם חוטבי עצים ושואבי מים היום‬
‫לעדה ולמזבח ד‪ /‬אותם מבקש שאול להכותם בקנאותו לבני ישראל ויהודה )ש״ב‬
‫כא‪ .‬ב(‪.‬‬
‫שלח דוד וקראום‪ .‬אמר להם‪ :‬מה לכם ולבית שאולו אמריו‪ :‬על שהמית‬
‫מהן שבעת אנשים‪ ,‬שני חוטבי עצים‪ ,‬ושני שואבי מים * וחזן ו וסופר; ושמש‪.‬‬
‫)מדרש שמואל מה‪ .‬ז(‬
‫באופן אחר קושרים הז״ל את עניין הגבעונים עם חורבן נוב‪.‬‬
‫וכי היכן מציגו בשאול שהמית הגבעונים? אלא מתוך שהדג נוב עיר‬
‫הנהנים‪ ,‬שהיו מספקים להם מים ומזון‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו הדגן‪.‬‬
‫)יבמות עח‪(:‬‬
‫בכל זאת נכתב עליו שם קשות מפי ד׳‪ :‬א ל ש א ו ל ו א ל ב י ת ה ד מ י ם אשר‬
‫המית את הגבעונים )יא( ו מ פ י ה ם ‪ :‬ה א י ש א ש ר כ ל נ ו ואשר דמה לנו נשמדנו‬
‫מלהתיצב בכל גבול ישראל )ה(‪.‬‬
‫ענין זה והענין שלפניו צריכים לימוד‪ ,‬כל אחד בפני עצמו ובמקומו‪ .‬בע׳׳ה‪ .‬ולא‬
‫הבאנו אותם באן‪ ,‬אלא לראות נטיות נפשו של שאול א ל ה ק צ ו ו ת ‪ .‬י‬
‫הפןפך ךךך איש וזי"‪).‬משלי כא‪ ,‬ח( — כך היה שאול ה פ כ פ ך ‪.‬‬
‫)שו״ט תהליס נח‪ .‬א(‬
‫ועוד קראו לו הז״ל‪ :‬ג ר ו פ י ת של ש ק מ ה ‪.‬‬
‫ויהי רעב בימי דוד שנה אחר שנה‪ .‬ויבקש דוד את פגי ד׳‪.‬‬
‫ויאבד ד׳ אל שאול ואל בית הדפים וכר‪.‬‬
‫רב הונא ורב ירמיה בשם ר׳ שפואל ביד יצחק‪ :‬עיקר חוזקו של רעב‬
‫זד‪ ,‬לא היה ראוי להיות בימי דוד‪ ,‬אלא בימי שאול‪ .‬אלא שהיה שאול גרופיח‬
‫של ש ק מ ה ‪ ,‬ולא ינל לעםוד בו‪ ,‬לפיבך גילגלו הקדוש־בדוךהוא והביאו‬
‫בימי דוד‪ ,‬שהיה גרופית של ז י ת ‪ ,‬והיה יכל לעמוד בו‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪23‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מתלא אםדין‪ :‬שילה חטא ויוחנן מ ש ת ל מ א ז )במ״א‪ :‬טוביה הטא וזיגוד‬
‫אנגיד( — אתמהה ן אמד ר׳ הייא ר ב א ‪ :‬משל לזגג‪ ,‬שהיה בידו קופה מלאה‬
‫כוסות ודייטדוטין)כלי זכוכית נאים(‪ ,‬בשעה שהיה מבקש לתלות את קופחו‪,‬‬
‫מביא יתד ותוקעה ונתלה בה‪ .‬ואחד כ ך היה תולה קופתו‪ .‬לפיכך לא באו‬
‫כולם )עשרה רעבון שבאו לעולם( בימי‬
‫בגי‬

‫בימי‬

‫אדם‬

‫שהם‬

‫גבורים‪,‬‬

‫בני‬
‫יכולים‬

‫ש פ ו פ י ן׳‬

‫אדם‬

‫לעמוד‬

‫אלא‬

‫בהם‪.‬‬

‫)ב״ר כה‪ .‬ילק״ש קגג(‬

‫מעתה לא יפלא‪ ,‬כי החטא האחרון של שאול אף הוא היה ממקור והתהפובות‪,‬‬
‫ייאמר‬
‫אליה‬

‫בקשו־לי אשת‬

‫שאול •לעבדיו‬

‫ואלכה‬

‫בעלת אוב‬

‫ו א ד ר ש ה ב ה )כח‪ ,‬ז(‪.‬‬

‫אמד ר׳ לוי‪ :‬למה היה שאול דומ־ז באותה שעה ז‬
‫משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואשר‪ :‬כ ל תרגגולין שיש כאן ישחטו‪.‬‬
‫בלילה ביקש לצאת אמד‪ :‬יש כאן תרנגול שיקרא ו )לידע כמה שעות הוא‬
‫בלילה( אמדו ל ו ‪ :‬אתה הוא שגזרת ואמרת‪ ,‬כי תדגגולין שיש באן ישחטו —‬
‫כ ר שאול‪ .‬הוא הסיר האובות והידעונים מן הארץ‪ .‬והוא אומד‪ :‬בקשו לי‬
‫אשת בעלת אוב‪.‬‬
‫לה‬

‫וישבע‬

‫)ויקיר כו(‬

‫שאול‬

‫ב ד ׳ )ש״א כח‪ .‬י(‬

‫למה שאול דומה באותה שעה ?‬
‫אמר‬

‫ר׳ לוי‪ :‬משל לאשר‪ .‬שהיחד‪ .‬אצל אוהבה ונשבעת בחיי‬

‫כ ך שאול׳ שואל באוב וידעוגי ואומר‪ :‬הי ד׳ אם יקרך עוון בדבר הזה‪.‬‬
‫ומקדשי‬
‫אל‬
‫בהם‬
‫הכא‬

‫בעלה‪,‬‬
‫)שם(‬

‫תיראו‪:‬‬
‫ואל‬

‫תפגו‬

‫אל‬

‫האבת‬

‫אני‬

‫ד׳‬

‫א ל ק י כ ם )ויקרא קדושים יט‪ .‬ל—לא(‪.‬‬

‫אםמכיה רחמנא גבי‬

‫הידעוגים‬
‫מקדשי‬

‫את‬

‫אל‬

‫תבקשו‬

‫תיראו‪,‬‬

‫לטמאה‬

‫והזהירה רחמגא‬

‫שלא לפנות בבקשה ותפילה תחת קדושת המקדש אל האובות ואל הידעונים‪.‬‬
‫)•העמק דבר״(‬

‫שמואל הנביא ראה את שרשי החטא של שאול מ ר א ש י ת ו ‪ ,‬ביום מלהמת עמלק‪,‬‬
‫כאשר רפו ידיו מאמונה‪.‬‬
‫ניא^ד קזמואל‬
‫‪0‬‬

‫ל י א‬

‫‪0‬‬

‫י‬

‫י‬

‫* ־?ו&ן א^יי ?? ‪1 3‬‬

‫י‬

‫א‬

‫ש‬

‫י‬

‫?יל‪ 9‬ל^לאל ‪9$‬י•‬

‫)טו‪ .‬יז>‬

‫שמואל הכיר כי ריבו בנחל‪ ,‬זה מריו אשר מאם את דבר ד׳‪ ,‬לא מ ה ו ז ק רצונו‬
‫הרע היה‪ ,‬אלא מהיותו ח ל ש ומחוסר בטחון‪ .‬לכן הוכיחו שם‪ ,‬והזהירו על החטא‬
‫אשר יחטא באחריתו‪.‬‬
‫?י חטאת‪^-‬ןםם מךי ןאון ותךפים פקצר‬
‫יען קיאםת את ךנר ד ׳ נלמ‪9$‬ד ?׳?׳לך‪:‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪24‬‬

‫)שם כג(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ןזךךת ‪$‬ןם לתן מוקש ובי‪9‬ס כד׳ לש‪$‬ב•‬

‫)משלי כט כד(‬

‫מי האיש החפץ לדעת את עתידו מחר והולך לקסום קסמים לשאול באובות ולדרוש‬
‫אל המתים ?‬
‫הלא זה רך הלבב‪ ,‬חיירא מפחד פתאום ומשואה כי תבוא‪ .‬והוא לבו ה ס ר‬
‫ו מ ש ו ב ש ‪) .‬ל׳ הראב״ע(‪.‬‬
‫ותועבת ד׳ כל עושה אלה‪ ,‬על כן הזהירה מאד התורה מפניהם כהזהירה מפני‬
‫עבודה זרה‪) .‬בתורת בהנים‪ ,‬בפרשת קדושים תהיו‪ ,‬ובמשנה תורה‪ ,‬בפרשת שופטים(‪.‬‬
‫?י אתה ?א אל הארץ אשר־ד׳ אללףף נתן ?ך‬
‫לא‪-‬תלמד ‪$?2‬שות לתושבת ןזגולם ההם ‪:‬‬
‫לא ל??צא }ף מעביר בנו ובתו ?אש <‪£‬םם קןמים מעונן‬
‫ומנןזש ומכשף‪ :‬ןחבר ןזבר ןישאל אוב ולדעני ודרש אל ןזמתים‪:‬‬
‫כי־תועגת ד׳ כל‪-‬עשה אלח‬
‫ובג?ל }!תועבות האלה ד׳ אלקיך מוריש אותם מ^ניף‪:‬‬
‫ת מ י ם וןה;ה עם י׳ איללןיף‪:‬‬

‫)דברים יה‪ .‬ט‪-‬יב(‬

‫תמים תהיה עם ד׳ אלקיד — התהלך עמו בתמימות‪ ,‬ותצפה לו ולא תחקור‬
‫העתידות אלא כל מה שיבוא עליד‪ ,‬קבל בתמימות‪ .‬ו א ז תהיה עמו‬
‫)רש״י(‬
‫ולתל קו‪.‬‬
‫דברי דש״י אתרוגים לקוחים מספרי‪! ,‬ושם‪,‬הם מסיימים‪:‬‬
‫וכן דוד אומר )תהלים כו‪ .‬יא(‪ :‬ו א נ י ב ת ו מ י א ל ד פ ד נ י וח‪2‬בי‪.‬‬
‫)שם מא‪ .‬יג( ו א נ י ב ת ו מ י ת מ כ ת בי ו ת צ ב י נ י ל פ נ י ך‬
‫לעולם‪.‬‬

‫ושאול לכד המלוכה על‪-‬לשראל נללוזם ב?ל ז*^יו !ימויאב וב?ני־‬
‫עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ו ? כ ל א ש ר ‪ -‬ל פ נ ח לךקזיע‪.‬‬
‫)יד‪ .‬מז‪(.‬‬

‫יד ש י ע — יחריד ויבלבל‪ ,‬וגן)איוב לד‪ .‬כח( והוא ישקיט ומי ירשיע )רד״ק(‬
‫פסוק זה והבא אחריו מדברים בשבחו של שאול‪ .‬והם כמםכמים את כל תקפו ופעלו‬
‫במלחמותיו‪ .‬אף על פי כן הציגו אותו חז״ל להראות פחיתותו לעומת דוד‪.‬‬
‫דבשאול כתיב‪ :‬ובכל אשר יפנה ירשיע‪.‬‬
‫ובדוד כתיב‪ :‬ובכל אשר יפנה י צל י ה ‪.‬‬

‫)סנהדרין צג‪(:‬‬

‫וכאן נפלה טעות מעניינת‪ ,‬שהרי לא‪,‬נמצא פסוק זח במקרא על דוד כלל‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪25‬‬

‫המתקן את הטעות בשולי העמוד אומר‪ ,‬כי אולי‪,‬הכוונה לפסוק )יה‪ .‬יד( ו י ה י‬
‫הרצוג ‪ .‬ואמנם פסוק זה מתאים שם‬
‫מכללת ע מ ו‬
‫דעת ‪ -‬ו ד י‬
‫אתר י ל‬
‫דוד לכל דרכיו משכ‬
‫לפי העניין‪.‬‬
‫אף מן הטעות הזאת נלמד‪ .‬כי לא יכל הכתוב לכתוב כך בדוד‪ .‬כי הבטוי ״בכל אשר‬
‫יענה״ — מתאים אך לשאול איש הקצוות הפונה על ימין ועל שמאל‪ ,‬באשר ראינו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הביטוי פ ו נ ה בא על פי רוב במקרא לשלילה‪:‬‬
‫פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פ ו נ ה היום מעם •ד׳‪) .‬דברים בט‪ .‬יז(‪.‬‬
‫אל ת פ נ ו אל האלילים )ויקרא‪ ,‬קדושים יט‪ .‬ד( והנפש אשר תפנה אל האובות‬
‫ואל הידעונים ובו״)שם ב‪ .‬ו‪.(.‬‬
‫אמנם מצאנו במשלי פסוק דומה )יז‪ .‬ח‪ (.‬אבן חן ד‪.‬ש‪1‬חד בעיני בעליו א ל כ ל‬
‫אשר יפנה ישכיל‪.‬‬
‫אך גם פניות אלה נאמרו לפגם‪ ,‬שהרי הנושא מעיד עליהם‪ ,‬כי הוא ח ש ו ח ד‪.‬‬
‫אם נכון פירוש זה‪ ,‬הוא גם יצדיק לגו את אשר דרשו הז״ל פסוק זה לשלילה‪.‬‬
‫אולם המהרש״א מצא את השלילה בבטוי י ר ש י ע ‪:‬‬
‫דמילת י ר ש י ע לא יתכן לפי פשוטו‪ ,‬כדעת המפרשים‪ ,‬שהצליח במלחמותיו‪.‬‬
‫שאינו ‪1‬אמר בן לגבי דוד‪.‬‬
‫)שם(‬

‫אבל מילת ר יש ע ‪1 ,‬אמר בכל מקום בעובד על דברי תורה‪.‬‬

‫גם הגמרא בעירובין מביאה את זה סופו של הפסוק בהקבלה מבדילה‪ ,‬להודיענו‬
‫מה‪.‬בין שאול לדוד‪.‬‬
‫דוד‬

‫גלי מםכתא‪ ,‬ש א ו ל לא גלי מ ם כ ת א ‪.‬‬

‫דוד דגלי מסבתא‪ ,‬כתיב ביה )תהלים קיט‪ .‬עד‪ (.‬יראיך יראוני וישמחו‪.‬‬
‫שאול דלא גלי מסבתא‪ ,‬כתיב ביה )ש״א‪ .‬יד‪ (.‬ובכל אשד יפנה ירשיע‪.‬‬
‫)עירובין גג‪(.‬‬

‫שני פירושים לרש״י על עניין ג ל י מ ס כ ת א ‪ ,‬האחד שהוא משבחו על שהוא‬
‫מלמד לאחרים והשני משבח את עיקר לימודו‪ ,‬שהוא מכוון ויודע להחליט לפי‬
‫ההלכה‪) .‬שם בסנהדרין‪ ,‬נאמר כגון זה על הכתוב ו ד ׳ ע מ ו )ש״א טז ח( —‬
‫שהלכה כמותו בכל מקום(‪.‬‬
‫וזה לשונו של רש״י‪ ,‬על שאול לפי הפירוש הראשון ועל דוד לפני השני‪.‬‬
‫שאול ד ל א ג ל י מ & כ ת א ‪— .‬‬
‫שאול גדול בתורה היה‪ ,‬אלא שלא לימד לאחרים )רש״י‬
‫דוד‬

‫בגיטין נס‪(.‬‬

‫ד ג ל י מ ם ב י ת א ‪ ,‬כתיב בקה‪ :‬יראיך יראוגי וישמחו‪,‬‬

‫לפי ששמועותיו מכוונות‬

‫לאיסור‬

‫‪26‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫איסור‪,‬‬

‫ולהיתר‬

‫היתר‪.‬‬

‫מורנו‬

‫הרצוג נ ה ״ ם‬
‫מכללת ו ז‬
‫דעת ‪ -‬ר‬
‫< עאתרק ב‬

‫זצ״ל‬

‫עמודיבז לזכר‬
‫איש<ותו ורע<ונות*ו‬

‫א‪.‬‬

‫הרינו כפרת משכבו‬

‫בי‬

‫השורש של ח ו י ת היופי‬

‫ג‪.‬‬

‫ה ח ל פ ת מ כ ת ב י ם עם דייר ס ט פ ן צוייג‬
‫על ראשוני ה ה ת י ש ב ו ת ה ת ו ר ת י ת )תרגום מ ת ו ך כ״י(‬

‫ד•‬

‫מדבריו‬

‫ויקרא יעקב א ל בניו ויאמר ה א ס פ ו ואגידה ל כ ם א ת אשר יקרא‬
‫א ת כ ם באחרית ה י מ י ם )בראשית מ ט ‪ ,‬א(•‬
‫מהברכות שבירך‬
‫הביט‬

‫כאן בצד‬

‫י ע ק ב א ת בניו‪ ,‬אנו יודעים‪,‬‬
‫השוה‬

‫שבהם‪ ,‬א ל א דוקא‬

‫ברוחניות שביניהם• לכן א מ ר י ע ק ב ז‬

‫שיעקב‬

‫בשנויים‬

‫לא‬

‫האופיניים‬

‫למרות השוני שביניכם‪,‬‬

‫ה ת מ ס ר ו מתוך השוני הזה ל מ ט ר ה הרוחנית האחידה• רוח א ח ת‬
‫מוכרחה לשלוט בקרב כל משפחות בני יעקב‪ ,‬לפני שתבוא א ח ר י ת‬
‫הימים• ת ק ו פ ה זו ל א תבוא לפני שיתגשם צו ״האספויי‬
‫מתוך פירוש ה ד ג שמשון רפאל הירש זצ״ל‬

‫‪27‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כאשר מ ת תלמיד ח כ ם — כך אמרו חכמינו — יוסיפו תלמידיו‬
‫בשעה שמזכירים‬

‫א ת שמו* ׳הריני כפרת משכבו״•‬

‫גם אנו נפרד מהארון הזה ברעיון ז ׳הרינו כפרת משכבו׳•‬
‫הבריות רגילות לומר * ת ה א נפשו‬

‫צרורה‬

‫בצרור החיים*• כאשר‬

‫הנשמה מגיעה למרום‪ ,‬לגנזי מרומים‪ ,‬ומשאירה א ח ר י ה עמל ו מ ה ו מ ה ‪,‬‬
‫א ז היא נ ח ה שם צרורה בצרור ה ח י י ם ‪ ,‬מוסגרת‪ ,‬צרורה באוצר החיים‪,‬‬
‫ואין עוד ביכלתה לפעול‬

‫ולעשות‪ ,‬היא צרורה על משכבה‬

‫ובשעה‬

‫זו חרדה ב א ה עליה! מ ה י ה י ה על מפעלי ל מ ט ה בעולם ה ר ח ו ק ! ה א ם‬
‫תלמידי ידעו ל ק י י ם מ ה שנטעתי! ה א ס ל א יעלה שמיר ושית ב מ ק ו ם בו‬
‫זרעתיז ה א ס זו ת ה י ה שרשרת של ברכה‪ ,‬ורק של ברכה‪ ,‬שתתקשר למפעליז‬
‫הלא אינני יכולה עוד לעמוד בפרץ‪ ,‬אין בידי לגמור מ ה שהשארתי בלתי‬
‫גמור‪ ,‬ואינני יכולה ל ת ק ן מ ה שהשארתי פגום•‬
‫אז עונים ה ת ל מ י ד י ם ואומרים‪ :‬הרי אנחנו כפרה למשכבו• לכן נבוא‬
‫ונעמוד לפני מפעלו לכפרה‪ ,‬שהרי נשמה זו ה מ ח כ ה עכשיו למנוחה‪ ,‬הרגישה‬
‫ה ח ר ד ה הזאת•••‬
‫מתוך הספדו של מורנו יעקב רמנהיים בהלויתו של מורו‬
‫ורבו‪ ,‬ד״ר מנדל הירש‪ ,‬ערב ‪1‬אש חודש גיסן חד״ם‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מורנו יעקב רוזנה<ים‬

‫זצ״ל‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השורש של חוית היופי‬
‫הערות לשם ביסוס אסתטיקה יהודית‬
‫מאמר זד‪ ,‬הופיע בשנת תרפ״ד‪ ,‬בספר יובל לכבודו של ד״ר‬
‫נתן ברגבאום ז״ל‪ .‬בתחילת מאמרו מציין ר״י רוזנהיים‬
‫שממאמרים אחדים מתבררת החשיבות שנתן ברנבאום מייחס‬
‫לאסתטיקה ומקומה ביהדות‪.‬‬

‫עד כמה שידוע לי‪ ,‬לא פורסם עד כה מתקר מקיף על הנושא הזה אשר למעשה‬
‫יש לו השיבות יסודית‪ ,‬הן להכרה עיונית של השקפת העולם לפי המסורת היהודית‪,‬‬
‫והן לתנוך הפרט ולעקרונות של פעולות ‪:‬תרבות בחברה המאורגנת‪ .‬ישמשו נא‬
‫האפוריסמים דלהלן תרומה צנועה להכנות לפתרון בעיר‪ ,‬חשובה זאת‪.‬‬

‫א‬
‫רעיון אחד שולט בכל‪ ,‬ומונח מסודם של כל הדברים בתורה — ותורה היינו‬
‫מכלול הספרות היהודית הקדושה מחמשת חומשי התורח ועד לחדושו האחרון של‬
‫״תלמיד ותיק״ — והרעיון הוא‪ :‬ה‪ /‬ה׳ הוא מעבר לעולם באשר הוא ״מקומו של‬
‫עולם״‪ ,‬ויחיד‪ ,‬״אחד ואין יחיד כיחודו‪ ,‬נעלם וגם אין סוף לאחדותו״‪ .‬הוא האחדות‬
‫המוהלטת )הנבדלת( אשר אין דומה לה‪ ,‬ולעומתה הכל‪ ,‬ההווייה כולה‪ ,‬ריבוי הוא‪.‬‬
‫האחדות היא עצמותה ומהותה של ההווייזד‪ .‬ולעומתה אין הריבוי אלא הדברים בפי‬
‫שאנו משיגים בחושינו‪ ,‬הוא אשר נקרא תופעה‪ .‬האחדות היא רצון פועל‪ ,‬ולגביה אין‬
‫הריבוי אלא דברים נפעלים‪ ,‬מושאים של רצון‪ .‬בבעל הכרה עומד האדם מול כל‬
‫הסובב אותו‪ ,‬מול ההווייה בולה ומול ד‪,‬׳‪ .‬וכבעל הכרה יש לו יחם משולש לגבי‬
‫הסובב אותו‪ :‬מאז ומעולם הוא מטריד ומוטרד עמוקות בשאלות המתעוררות על‬
‫ידי חמתח בין אחדות לרבוי‪ ,‬בין מהות־עצמות לתופעה‪ ,‬בין רצון למושא של רצון‪.‬‬
‫כשעלו שואף האדם להגיע מחריבוי שבעולם לאחדות‪ ,‬ומשתמש באמצעי חמחקר‬
‫המבוסם על הגיון ומתמטיקה‪ ,‬כדי לעמוד על טיבו של עולם במו על בעיה של‬
‫חשבון‪ .‬כל חשיבה שיטתית‪ ,‬כל מחקר מדעי מגלים בעצם שאיפה לאחדות‪.‬‬
‫היחפ הרצוני לדברים הוא עובדת יסוד של ההכרח‪ ,‬לא פחות מהחשיבח החג־‬
‫יונית‪ .‬חרי זח יחסו הפעיל של האדם לסובב אותו‪ .‬הוא מתעלה על היי יצר אפלים‬
‫ומגיע לרציית‪ ,‬לשאיפה ברורה למטרות‪ .‬בכך חוא חש את חרות רצונו‪ ,‬ומגיע לשיא‬
‫תחושה זו כאשר הוא מכניע עצמו לרצון עליון‪ ,‬רצון ה׳‪ ,‬כי בו ערובה •להרותו‪,‬ביחסו‬
‫לעולם וכל אשר בו‪.‬‬
‫ובין חשיבה לרצייה מצוי בכל אדם םוזג שלישי של הווייה נפשית‪ ,‬התא ההפ‪-‬‬
‫תכלות כרגש‪ ,‬בה הוא רואח תופעות וחש מתוכן מתות ועצמות‪ .‬זהו שרש ההתיחסות‬
‫האפתטית של האדם‪ ,‬בצד •שרשי התיזזטותו השכלית והמוסרית הנןכרים למעלה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪29‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המציאות היהודית בנויה על מציאות אנושית ׳שלמה‪ .‬ממלכת נהנים ישראל‪,‬‬
‫כהני האנושות‪ .‬ולו יהא ‪:‬משום כך בלבד‪ ,‬ברור שאין להעלות על הדעת‪ ,‬כי כהגיות‬
‫זאת מבוססת על דיכוי כהות יסודיים בנפש האדם‪.‬‬
‫ולמעשר‪ ,‬מתברר מבחינה עקרונית‪ ,‬כי במערכת של אמתות היהדות יש מקום‬
‫להתיחםות האסתטית והוא שוה בערכו למקומם של ההתיחםות השכלית וחחתיחסות‬
‫המוסרית‪.‬‬
‫ההתיחםות חשכלית מוליכח לאחדות שמאחורי הריבוי‪ ,‬כלומר לבורא העולם‪.‬‬
‫ההתיהסות !המוסרית מוליכה לרצון העליון‪ ,‬כלומר למלד העולם‪ .‬וכשאין האדם‬
‫היהודי הוקר ושהאל‪ ,‬גם אעו מתאווה ורוצה‪ ,‬אלא עומד מול שמים וכוכבי אור או‬
‫פריחת האביב‪ ,‬או בפני דברי חמד של משורר תהלים או הכהן הגדול הזוהר בזיו‬
‫קודש‪ ,‬הרי הוא חש כי מאחורי התופעה מנצנצת מהותו‪-‬עצמותו האלקית של העולם‬
‫המוחש‪ :‬השכינה‪.‬‬

‫ב‬
‫עובדות היסוד של ההכרה היהודית מובאות לתשומת לבנו כל ערב ובקר‪,‬‬
‫בקריאת שמע‪ ,‬באותם פסוקים מעוטי המלים ורבי המשקל בהם פנה משוה רבנו לכל‬
‫אחד מישראל לפני הסתלקותו ופירש לו מה המשמעות הפנימית חנצתית של תייו‪.‬‬
‫בורא העולם )ה׳( ומחוקק חוקיו)אלקינו( הוא אהד‪ ,‬ומכאן המסקנות לחיים )ואהבת(‪.‬‬
‫הבה ההנחה הראשונה הקודמת לכל חשיבה מדעית ולכל רצייה מוסרית‪ ,‬והנה‬
‫עקרונות החיים המבעים מאותה הנהה‪ .‬המסורת מצווה עלינו להפסיק בין שני אלה‬
‫ולומר בין פסוק ״שמע ישראל״ לפסוק ״ואהבת״ — כל יום בלחישה‪ ,‬ביום הכפור‬
‫בהכרזה‪.‬בהקה — משפט בבד משקל‪ ,‬בעל אופי מיוהד‪ .‬דומה כי אין להגיע מ״שמע״‬
‫ל״ואהבת״ אלא דרך ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״‪.‬‬
‫הנושא הוא ״שם כבוד מלכותו״ ועליו נאמר כי הוא ״ברוך לעולם ועד״ כלומר‬
‫ישגשג ויגדל לאין סוף‪ ,‬לנצח‪.‬‬
‫״שם כבוד מלכותו״‪ :‬שלש מלים שאוחדו כאן למושג אחד‪ ,‬ועם זאת חן שמות‬
‫זו מזו בבירור במשמעוחן רבת העגין‪.‬‬
‫״שם״ זהו המושג של כל דבר‪ ,‬הנתפס בהשיבה הטהורה‪ :‬הרי הכרת ה כשכל‪.‬‬
‫״״מלכותו״ היא בתורת הח״ן המדד‪ ,‬התחתונה המשלימה את רצון ה׳ על הוויות‬
‫העולם באופן בלתי אמצעי‪ .‬היא קוראת לאדם לקבל על עצמו ״עול מלבות שמים״‪:‬‬
‫הרי זו המלכת ה מבהינת המוסר‪.‬‬
‫״כבוד״ נראה במקביל ליסוד השלישי בהתיתםותה של נפש האדם אל העולם‪,‬‬
‫דהיינו ההתיחסות האפתטית‪ :‬הרי זו השגת ה׳ כהדר ותפארת‪.‬‬
‫יש לבדוק הפסוקים בתנ״ך‪ ,‬בהם נמצאת המלה כבוד‪ ,‬במיוחד אותם פסוקים‬
‫בהם היא מופיעה במובן מעמיק יותר או ביהם לה׳‪ .‬בדיקה זו מראה כי מחד גיסא‬
‫יש קשר בין המלה ״כבוד״ למלה ״שם״‪ ,‬ומאידך גיסא יש קשר בץ ״כבוד״ למלים‬
‫״תפארת״‪ ,‬״הוד״‪ ,‬״הדר״ שהן מושגים של ״ינפי״‪ .‬״שם״ הוא המושג של דבר‪ ,‬בפי‬
‫שנתפס במחשבה מפוכהת‪ .‬לעומת זאת בלולה במובן של ״כבוד״ נימה רגשית מו‪-‬‬
‫בהקת‪ ,‬על כך אפשר לעמוד ללא קושי בעיון מרוכז בפסוקים המתאימים‪ .‬דוגמה‬
‫אפייגית לכך היא תשואת הרושם שעשה השליו שגיתן לשם אכילה לשבעה בלבד‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫המכוסה לחם שמים צלול כבדלח ועטוף‬
‫עם הרושם שעשה ‪-‬המן‪ .‬על מראה המדבר‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בטל נאמר ״וראיתם את כבוד הי״‪ ,‬כי כאן בלבד נוסף לסיפוק הצורך במזון יםוד‬
‫של שמהר• ביופי השמימי של מתת ד!׳‪.‬‬
‫• ״למען יזמרך כבוד ולא ידום׳׳ ללא הרף מזמר הכבוד‪ ,‬הוא הוא האחד הבלתי‬
‫גראה‪ ,‬המתגלה בכל‪ .‬ובשירת הטבע הגדולה שבתהלים )קד‪ ,‬לא( נאמר הפסוק‬
‫הנפלא אשר לדברי חז״ל אמרו ״שר העולם״‪ ,‬דהייגו ״יהי כבוד ה׳ לעולם‪ ,‬ישמח‬
‫ה׳ במעשיו״‪.‬‬
‫משמעות זאת של המושג ״כבוד ה׳״ ברורה ביותר בברכת יוצר המאורות‪ ,‬זו‬
‫הראשונה משתי הברכות המכינות אותנו לקריאת שמע‪ .‬אין זה מפתיע לאחר מה‬
‫שרמזגו לעיל‪ .‬האור מעצם טבעו הוא השרש של כל היפה‪ ,‬חאסתטי‪ .‬בל היפה‬
‫שבטבע ורובו של היפה באמנות )בעצם כל האמנות‪ ,‬הוץ מעולם הצלילים הקשור‬
‫לאוזן( נולד כאשר שפע הבריאה שקבל צורתו מהאור זורם לנפש האדם דרך‬
‫תחושתה של העין‪ .‬אולי נוכל לתאר לעצמנו יצורים שנחוגו בתבונה‪ ,‬ואשר גם‬
‫בהיותם בעולם ללא אור‪ ,‬מסוגלים להכיר את בוראם ולעבדו‪ .‬לעומת זאת ככוד ה׳‬
‫הוא הוויית אושר של המסתכל המוקסם בגלויי הטבע שבעקבותיה יבול לב אדם‬
‫מרנן לאהוב את האחד המרום וקדוש‪ .‬הוויית זו תיתכן אך ורק במעשהו של‬
‫המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים‪.‬‬
‫שבחו של זה נאמר בסדר האלף־בית בקטע שהוא כנראה גרעינה המקורי‬
‫של חברכח‪:‬‬
‫א־ל )מקור כוחות( כדיר‪ ,‬גדול )מכדי להיות מושג על ידי( דעה‪ ,‬הכין ופעל‬
‫זהרי המה‪) .‬ובכך ח־( טוב יצר כבוד לשמו‪ .‬מאורות נתן סביבות עוזו‪) .‬אבגי(‬
‫פנות צבאיו‪ ,‬קדושים‪ ,‬רוממי ש־די‪) ,‬הלא הם( תמיד משפרים כבוד א־ל וקדושתו‪.‬‬
‫הנה כבוד וקדושה!‬
‫שני מושגים אלה נזכרים כאן כמנוגדים זה לזה בבירור‪ .‬מכאן המהות והעצמות‬
‫של ה׳ הנבדל מכל העולמות — קדושתו — ומכאן תופעת הדרו המתגלה בזוהר‬
‫האור — כבוד א־ל‪ .‬וכאן גם הכנה לשיאה של ברכת יוצר חמאורות‪ :‬חדו־שיח של‬
‫קבוצות המלאכים למעלה ולמטה‪:‬‬
‫קדוש קדוש קדוש ה׳ צבא־ות‪,‬‬
‫מלא כל הארץ )לא גבהי מרומים מחוץ לעולם( כבודו *‪.‬‬
‫פירוש הדבר‪ :‬על ידי האור נולד כאן למטה שפע מפליא של צורות וצבעים‪,‬‬
‫ובשפע הזה של יופי ארצי רואים השרפים‪ ,‬הקרובים ביותר לאלקות‪ ,‬את מכלול‬
‫כבוד ה׳‪ ,‬את הדר גלויו של הבורא‪.‬‬
‫לעומת השרפים עומדים האופנים וחיות הקדש‪ ,‬נושאי החיים עלי אדמות‬
‫והכוחות המניעים אותם‪ .‬הללו משיבים לשרפים בהשגה הנצהית ממנה נובעת‬
‫המגבלה חחכרחית של כל חווייה אסתטית‪ :‬״ברוך כבוד ה׳ ממקומו״ כלומר‪:‬‬
‫הדר התופעה )הכבוד( של ה׳ מצביע על מקומו של הבורא )על היותו מעבר‬
‫לעולם ‪ —.‬נבדל ממנו(‪ .‬ורק משם היא יכולה לקבל ערובה לקיומה בכל עת )כדוד(‪.‬‬
‫הוא ית׳ לבדו מהות ועצמות הוא‪ ,‬ואילו המראה האסתטי אינו אלא תופעת‬
‫הושים יפה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫• אפיו האסתסי של מושנ זה ניכר יפה בדברי תרגום יונתן‪* :‬זיו יקדיד‪.‬״‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ודוקא הווייה זו של תופעת הושים יפה מאחדת את האלקי עם הנברא הניתן‬
‫להושים‪ ,‬את הרוחני עם החמרי‪ ,‬ואלה מתמזגים לאחדות הרמונית‪ .‬לבן המראה‬
‫האסתטי הוא מהאמצעים ההזקים ביותר להכשיר את נפש האדם לפעול באהבת ה׳‬
‫כנה הנובעת מעומק הלב )ועולה עליו גילוי ה׳ הישיר‪ ,‬התורה‪ ,‬לה מוקדשת השניה‬
‫מברכות קריאת שמע‪ :‬אהבה רבה(‪.‬‬
‫השגתה הרגשית של השכינה במראה האסתטי היא הנתיב המוליך מהכרתה של‬
‫אחדות ה׳ המופשטת למעידת נפש כאהבה דרד ״שם כבוד מלכותו״‪.‬‬

‫ג‬
‫שלשה מובנים למושג ״כבוד״ ה׳״ לפי חגדרות חרמב״ם בפרק ס״ד של ״מורח‬
‫נבוכים״‪ .‬התהלה אשר כל יצור מהלל את ה‪ /‬״האור הנברא״ על ידי ה׳ ועצמותו של‬
‫ה׳ ית׳‪ .‬ובמובן ההגדרה השלישית יש להבין‪ ,‬לדברי חרמב״ם‪ ,‬את בקשתו של משה‬
‫רע״ה ״הראני נא את כבודך״‪.‬‬
‫״אור הנברא״ להבדיל מאור החמה‪ ,‬הוא האור הקדמון הנאצל מה׳ והוא המעבר‬
‫הראשון מההוויי;־‪ ,‬הנבדלת לחומרי‪ .‬עין אדם בעולם הזה איגד• יכולה לעמוד בו‪,‬‬
‫והוא גנוז באוצר החיים לעתיד לבא‪ ,‬באשר האדם יגיע למעלת השלמות המוסרית‬
‫ויקבל את שכרו על ידי שיזכח למעלת רוחניות צרופה יותר‪.‬‬
‫ברגעים מיוחדים ירדה קרן מאותו האור הקדמון לעולם הזה ״וישכון כבוד ה׳‬
‫על הר סיני״‪ .‬אולם יש בעולם חזח ניצוץ ממנו‪ ,‬אולי יותר נכון לכנותו אור מועם‪.‬‬
‫והרי הוא שפע הבריאה כולה‪ ,‬כאשר היא ״עוטה אור כשלמד!״ ממאורות השמים‬
‫ומספרת כבוד א־ל וקדושתו‪.‬‬
‫המלבי״ם )שמות לג יה( מוסיף מובן רביעי לשלשת המובנים שהרמב״ם‬
‫מייחס למושג ״כבוד ה׳״‪• ,‬בפרשו שהוא הבריאה כולה שעשה ה׳‪ ,‬מראש ועד סוף‪.‬‬
‫לדבריו פירוש המלים ״והיה בעבור כבודי״ הוא המעבר מההוויה חנבדלת מחושים‬
‫וצורה אל !העולם המוגבל הנתפס בחושים‪ .‬בכך המשיר המלבי״ם את דרך מחשבתו‬
‫של הרמב״ם ובכך גילה את השרש המטאפיסי של היופי לפי תפיסת היהדות‪.‬‬
‫יחס מסוים בתערובת של רוח וחומר בעולם הוא המאפשר לאדם להסתכל‬
‫ברגש הי בעולם ומלואו‪ ,‬לשיר את תהלת ה׳ לא רק בהכרח גרידא‪ ,‬רוח כגגד רוח‪,‬‬
‫ולא רק בדיכוי ההומר בעליית תנופה ברצון מוסרי‪ ,‬כי אם בלב מסתכל ההוזה‬
‫שכינת א־ל מאחורי החמר‪.‬‬
‫התיחםות אסתטית מן הנמנע היא בעולם של רות צרופה כמו בעולם של‬
‫חומר ללא רוח‪ .‬הוויית היופי תואמת החומד החדור רוח נבדלת‪ ,‬איזון של רוהניות‬
‫וחושניות‪.‬‬
‫ארבעת המובנים של כבוד ה׳ לפי פירושי הרמב״ם והמלבי״ם חם ארבעח‬
‫שלבי השתלשלות ביצירת העולם הרוהני־הושני הזה‪ ,‬מה׳ — המציאות המוהלטת‪,‬‬
‫והם גם •השלבים של היווצרות האסתטי‪.‬‬
‫לפי חכמת היהדות ידוע בי אין יציבות ביהס בין דוה להומר בעולם‪ .‬מבריאת‬
‫העולם ועד למבול הלה התגברות הולכת וגדלה של ההמריות‪ ,‬הישות החמרית —‬
‫חושנית גברה עד שטבעה בה הרוהניות‪.‬‬
‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עולם הדש עלה מן הגלים‪ ,‬עולם בו צומצם החומר‪ ,‬קוצר אורך החיים‪ ,‬נפוצה‬
‫הלשה‪ ,‬פחת בה ההתמדה‪ ,‬גברה הרוחניות‪.‬‬
‫האור אינו טובע עוד בחומר הקדמון העצום של הענן‪ ,‬הרוח איגד‪ ,‬בטלה עוד‬
‫בכחו הכביר של החושני‪.‬‬
‫רק על עולם הדש זה מאיר בשבעת גווניו הספקטרום של אור השמש בעברו‬
‫דרך הגשם‪ .‬הרי זה סמל גפלא של האסתטי וקשה לדמות סמל רב־הבעה יותר‪,‬‬
‫מתאים יותר‪.‬‬
‫ואור החמה הרי איגו אלא התגשמות של האור הקדמון האלקי )״את קשתי‬
‫גתתי״‪ ,‬״דבר שהוא מוקש לי״ בראשית רבה לה ג; ראה גם ״תורה אור״ של‬
‫המלבי״ם לבראשית ט טו(‪ .‬הנה החומר נעשה חדיר יותר לאחר המבול‪ ,‬אבל בכל‬
‫זאת מחזיר אור‪ ,‬וכאשר אור השמש פוגע גו נולד המראה הנהדר של שפע הצבעים‪,‬‬
‫ולמראה זה מרננת נפש האדם הנענית ליופי זה וקוראת ‪,,‬מלא כל הארץ כבודו״‪.‬‬
‫האחדות האלקית משתקפת ברכ־גווניותו של שפע ההדר של שבעה צבעים‪ .‬הוא‬
‫הוא המוליך את רוח האדם לאהבת ה׳ באמצעות היופי‪ .‬הרי זהו שרשה של הוויית‬
‫היופי לפי תפיסת היהדות‪ ,‬זהו מובנה העמוק ביותר של המלה הקדמונית ״כבוד ה׳״‪.‬‬

‫נראה לי כי דרך המחשבה שהוצעה כאן בצורה של שורת אפורסמים־רמזים‬
‫מתאימה לשמש יסוד לאסתטיקה יהודית‪ .‬ניתן להסביר‪,‬בדרך זו מתוך רוח המסורת‬
‫היהודית‪ ,‬הן את עצם חשיבותה של חוויית היופי בהסתכלות בטבע ובאמנות‪ ,‬והן‬
‫את גבולותיה כלפי מוסר ודת‪ .‬מי שיעסוק בנושא באופן מקיף ושיטתי‪ ,‬יהא עליו‬
‫לערוך מחקר גם על תופעות היופי הקונקרטיות ביהדות‪ .‬תיחקר כל הספרות‬
‫היהודית הגדולה‪ ,‬וחיהקתה צורות החיים היהודיים לשם בירור גלויי יופי בעלי‬
‫אופי יהודי מובהק‪ .‬במו כן יוקדש מחקר לגישתם של גדולי הרוח היהודיים לעניגי‬
‫האסתטי במהלך ההיסטוריה היהודית‪.‬‬
‫תרגם‪ :‬יצחק ברום‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪33‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ודוקא חווילה זו של תופעת הושים יפה מאחדת את האלקי עם הנברא הניתן‬
‫להושים‪ ,‬את הרוחני עם החמרי‪ ,‬ואלה מתמזגים לאחדות הרמונית‪ .‬לכן המראה‬
‫האסתטי הוא מהאמצעים החזקים ביותר להכשיר את נפש האדם לפעול באהבת ה׳‬
‫כנה הנובעת מעומק הלב )ועולה עליו גילוי ה׳ הישיר‪ ,‬התורה‪ ,‬לה מוקדשת השניה‬
‫מברכות קריאת שמע‪ :‬אהבה רבה(‪.‬‬
‫השגתה הרגשית של השכינה במראה האסתטי היא הנתיב המוליד מהכרתה של‬
‫אתדות ה׳ המופשטת למסירת נפש באהבה דרך ״שם כבוד מלכותו״‪.‬‬

‫ג‬
‫שלשה מובנים למושג ״כבוד״ ה׳״ לפי הגדרות הרמב״ם בפרק ס״ד של ״מורה‬
‫נבוכים״‪ .‬התחלה אשר כל יצור מהלל את ד‪ /,‬״האור הנכרא״ על ידי ה׳ ועצמותו של‬
‫ה׳ ית׳‪ .‬ובמובן ההגדרה השלישית יש להבין‪ ,‬לדברי הרמב״ם‪ ,‬את בקשתו של משה‬
‫רע״ה ״הראני נא את כבודך״‪.‬‬
‫״אור הנברא״ להבדיל מאור החמה‪ ,‬הוא האור הקדמון הנאצל מה׳ והוא המעבר‬
‫הראשון מההווייה הנבדלת לחומרי‪ .‬עין אדם בעולם הזה אינה יכולה לעמוד בו‪,‬‬
‫והוא גנוז באוצר החיים לעתיד לבא‪ ,‬כאשר האדם יגיע למעלת השלמות המוסרית‬
‫ויקבל את שכרו על ידי שיזכה למעלת רוחניות צרופה יותר‪.‬‬
‫ברגעים מיוהדים ירדה קרן מאותו האור חקדמון לעולם הזה ״וישכון כבוד ה׳‬
‫על הר סיני״‪ .‬אולם יש בעולם הזה ניצוץ ממנו‪ .‬אולי יותר נכון לכנותו אור מועם‪.‬‬
‫והרי הוא שפע הבריאה כולה‪ ,‬כאשר היא ״עוטה אור כשלמה״ ממאורות השמים‬
‫ומספרת כבוד א־ל וקדושתו‪.‬‬
‫המלבי״ם )שמות לג יה( מוסיף מובן רביעי לשלשת המובנים שהרמב״ם‬
‫מייחם למושג ״כבוד ה׳״‪ ,‬בפרשו שהוא הבריאה כולה שעשה ה׳‪ ,‬מראש ועד סוף‪.‬‬
‫לדבריו פירוש המלים ״והיה בעבור כבודי״ חוא המעבר מההוויה חנבדלת מחושים‬
‫וצורה אל העולם המוגבל הנתפס בהושים‪ .‬בכך המשיך המלבי״ם את דרך מחשבתו‬
‫של הרמב״ם ובכך גילה את השרש המטאפיסי של היופי לפי תפיסת היהדות‪.‬‬
‫יחם מסוים בתערובת של דוה וחומר בעולם הוא המאפשר לאדם להסתכל‬
‫ברגש הי בעולם ומלואו‪ ,‬לשיר את תהלת ה׳ לא רק בהכרח גרידא‪ ,‬רוח כנגד רוח‪.‬‬
‫ולא רק בדיכוי החומר בעליית תנועה ברצון מוסרי‪ ,‬כי אם בלב מסתכל החוזה‬
‫שכיגת א־ל מאחורי החמר‪.‬‬
‫התיהסות אסתטית מן הנמנע היא בעולם של דוה צרופה כמו בעולם של‬
‫הומר ללא דוה‪ .‬הוויית היופי תואמת החומר החדור רוח נבדלת‪ ,‬איזון של רוהניות‬
‫והושניות‪.‬‬
‫ארבעת המובנים של כבוד ה׳ לפי פירושי הרמב״ם והמלבי״ם הם ארבעה‬
‫שלבי השתלשלות ביצירת העולם הרוחני־הושני הזה‪ ,‬מה׳ — המציאות המותלטת‪,‬‬
‫והם גם השלבים של היווצרות האסתטי‪.‬‬
‫לפי הכמת היהדות ידוע כי אין יציבות ביחס בין רוח לחומר בעולם‪ .‬מבריאת‬
‫העולם ועד למבול הלה התגברות הולכת וגדלה של ההמריות‪ ,‬הישות החמרית —‬
‫הושנית גברה עד שטבעה בה הרוהגיות‪.‬‬
‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עולם הדש עלה מן הגלים‪ ,‬עולם בו צומצם החומר‪ ,‬קוצר אורד החיים‪ ,‬נפוצה‬
‫חלשה‪ ,‬םתת כת ההתמדה‪ ,‬גברה הרוחניות‪.‬‬
‫האור איגו טובע עוד בחומר הקדמון העצום של הענן‪ ,‬הרוח אינה בטלה עוד‬
‫בכחו הכביר של החושגי‪,‬‬
‫רק על עולם הדש זה מאיר בשבעת גווגיו הספקטרום של אור השמש בעברו‬
‫דרך הגשם‪ .‬הרי זה סמל גפלא של האסתטי וקשה לדמות סמל רב־הבעה יותר‪,‬‬
‫מתאים יותר‪.‬‬
‫ואור החמת הרי איגו אלא התגשמות של האור הקדמון האלקי ‪0‬את קשתי‬
‫גתתי״‪ ,‬״דבר שהוא מוקש לי״ בראשית רבה לה ג; ראה גם ״תורה אור״ של‬
‫המלבי״ם לבראשית ט טז(‪ .‬הנה החומר געשה חדיר יותר לאחר המבול‪ ,‬אבל בכל‬
‫זאת מחזיר אור‪ ,‬וכאשר אור השמש פוגע בו נולד המראה הנהדר של שפע הצבעים‪,‬‬
‫ולמראה זה מרגנת נפש האדם הנענית ליופי זה וקוראת ״מלא כל הארץ כבודו״‪.‬‬
‫האחדות האלקית משתקפת ברב־גווניותו של שפע ההדר של שבעה צבעים‪ .‬הוא‬
‫הוא המוליך את דוה האדם לאהבת ה׳ באמצעות היופי‪ .‬הרי זהו שרשה של הוויית‬
‫היופי לפי תפיסת היהדות‪ ,‬זהו מובנה העמוק ביותר של המלה הקדמונית ״כבוד ה׳״‪.‬‬

‫נראה לי כי דרך המחשבה שהוצעה כאן בצורה של שורת אפורםמים־רמזים‬
‫מתאימה לשמש יסוד לאסתטיקה יהודית‪ .‬ניתן להסביר בדרך זו מתוך דוה המסורת‬
‫היהודית‪ ,‬הן את עצם חשיבותה של חוויית היופי בהסתכלות בטבע ובאמנות‪ ,‬והן‬
‫את גבולותיה כלפי מוסר ודת‪ .‬מי שיעסוק בנושא באופן מקיף ושיטתי‪ ,‬יהא עליו‬
‫לערוך מהקר גם על תופעות היופי הקונקרטיות ביהדות‪ .‬תיחקר כל הספרות‬
‫היהודית הגדולה‪ ,‬ותיהקרגה צורות החיים היהודיים לשם בירור גלויי יופי בעלי‬
‫אופי יהודי מובהק‪ .‬כמו כן יוקדש מחקר לגישתם של גדולי הרוח היהודיים לעניגי‬
‫האםחטי במהלך ההיסטוריה היהודית‪.‬‬
‫ת ר ג ם ‪ :‬יצחק ברום‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪33‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫החלפת מכתבים עם דיר םטפן צוייג‬

‫על ראשוני ההתחשבות התורתזת‬
‫לונדון! ‪24.1235‬‬
‫לכבוד‬
‫ה׳ דייר פמשן צוייג‬
‫לונדון‪.‬‬
‫אדוני הדוקטור הנכבד מאד‪.‬‬
‫נושא השיהה‪ ,‬אשד היה לי הכבוד לנהל אתך לסני שבועות אחדים‪.‬‬
‫המשיך להעסיקני‪ ,‬ולדעתי לא מן הנמנע הוא‪ .‬שתושג תוצאה מעשית בדרן‬
‫אותה שקלנו לבסוף אם כי אין לזלזל גם בקשיים‪.‬‬
‫היום ישנו נושא אהד בו הייתי רוצה לסנות אליה משום שיש לי ההרגשה‬
‫שאולי תגלה בו ענין‪ .‬ידוע לך שאגודת ישראל רואה האידיאל האקטואלי העלייו‬
‫שלה בהשתתפותה בבניו ארץ הקודש‪ .‬חאת באותה רוה שהיא לבדח יכיל‬
‫ןןןי אמתי‪.‬‬
‫‪1,‬‬
‫לשוות ערך למפעל הבנין‪ :‬ביצירת היי־עם יך״ןךיים‬
‫ה‬

‫ח ך ס י ם‬

‫ע‬

‫ב ס י ס‬

‫ת‬

‫בכך אין מנוס ממאבקים פרליטיים והיכוכים ארגוניים‪ .‬זו עובדה מצעי‬
‫סאה יאין איש מיצר על כך יותר מאשר מנהיגי האגודה בעצמם‪ .‬אבל נהנילט‬
‫לא השלינו עצכצו‪ ,‬כי מאבק זה על ארגון נכון ועל צורה פוליטית נכונה נוג‬
‫בענינים רק מבחינת המסגרת‪ ,‬על פני השמח בלבד‪.‬‬

‫ע‬

‫העיקר‪ .‬זה כמובן‪ .‬להביא אנשים צעירים‪ ,‬בעלי כושר יצירה והסתגלות‬
‫על אדמת הקודש לתוך סביבה ונסיבות כאלה המאפשרות לעצב חיים רוחניים‬
‫ודתיים הדשים‪ ,‬ברעננות מלאה‪ ,‬כפי שרק קרקע בתרלה מסוגלת להעניק‪ .‬בכיית‬
‫זה ערכנו בשנים האחרונות נ&יונות מבטיחים — אנשים צעירים מתוך החוג‬
‫האגודאי המצומצם שלנו נפרדו מכל עבדם‪ ,‬חלקם כבני עשירים‪ .‬חלקם כאקד־‬
‫מאים וכד‪ ,‬וייסדו בארץ ישראל ליד המושבה גדרה‪ ,‬ישוב קולקטיבי מה שנקרא‬
‫‪,.‬קבוץ״‪ ,‬שם יש היים הכרתיים בעלי צביון מיוהד‪ ,‬על בסים דתי‪ .‬הקבוץ לא‬
‫רק התפתח באופן יוצא מן הכלל יפה — היום הם כבד ‪ 53‬חברים והברות‬
‫— אלא שחלה גם העמקה גםלאה של מגמת ההיים החברתיים הדתיים‪ ,‬של‬
‫של הלימודים המשותפים‪ ,‬של השילוב ההדוק של עבודה גופנית קשה עם‬
‫תנופה רותגית עילאית‪ .‬כך שהקיבוץ געשה כבר היום‪ .‬בשביל כל הסביבה‪.‬‬
‫סמל הרומז להתעלות‪ ,‬הזיון של מופת‪.‬‬
‫קבוצים דומים נוסדו בכפר‪-‬םבא‪ ,‬ברעננה ובמחנה ישראל‪ .‬במקומות‬
‫הראשונים נמצא גס כן רוב של בני נוער מגרמגיח‪ .‬ואילו במחנה ישראל מדובר‬
‫בעיקר באנשים צעירים מפולניה‪ .‬עומדים לכנות גם את הקבוצים האחרים‬
‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בשם *השץ היים״‪ ,‬כי שם זה הוא גם תכנית •מחסרית ודתית• אילי ידתנ לו‪ ,‬כי‬
‫החכם מראדין‪ ,‬הנקרא ״הפז היים״ לסי ספרו המוסרי שהופץ באלפי אבםמפלרים‪,‬‬
‫עמד בזמנו במרכז הפנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל‪.‬‬
‫‪ .‬קל‪. .‬להבין כי קיומם ופיתוחם של קבוצים מהוה מפעל סכרוך בהוצאות‬
‫ניכרות‪ .‬עם ההרחבה של הקבוץ יש לקנות שטחי קרקע חדשים‪ ,‬וככל שיהא‬
‫ניהול המשק פרימיטיבי ביותר‪ ,‬הרי נחוץ לרכוש מכונות• וציוד • הי ודומם‪,‬‬
‫אם בסופו של דבר על כל חבר להיות ביום מן הימים בעל שטה קרקע קטן‪.‬‬
‫גנה; בית וכר‪.‬‬
‫איחד המניעים שגרמו לי לקבוע את מקום מושבי בלונדון דוקא‪ ,‬הוא שקוויתי‬
‫ואני מקווה‪ ,‬שכאן אוכל לחשיג כספים לביצורם ופיתוחם של מפעלינו בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬בהם תלויות תקוות דתיות ותרבותיות כל כך מרתיקות לכת‪.‬‬
‫והנה כדי להשיג את הסכום של ‪ 4,000‬עד ‪ 5,000‬לירות שטרלינג הנחוץ‬
‫בשביל קבוצי הפץ היים בהדשים הבאים‪ ,‬היו ידידי מכאן רוצים ללכת בדרך‬
‫של ארגון ארוחת צהריים חגיגית‪ ,‬כפי שנהוג כאן לעתים קרובות‪ .‬אני מניח כי‬
‫ידועות לו דרכי אודתות כאלה‪ ,‬המנוצלות על ידי כל המוסדות הגדולים בעלי‬
‫אופי פילנטרופי אד דומה‪ ,‬לגיוס אמצעים כספיים‪.‬‬
‫במשו הודש פברואר היינו רוצים לארגן כאן בלתדון ארוהת צהריים‬
‫חגיגית כזאת‪ ,‬והייתי רוצח להביע את התקיה שתסכים להופיע לארוחה זו‬
‫כאורח כבוד ולהועיל‪ ,‬הן בשמו והן בדבריו המעוררים והמלהיביס‪ ,‬לענין אשר‬
‫לבנו כל כו דואג לו‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫ב ח ד לי לגמרי‪ •,‬דיר צווייג הנכבד‪ ,‬כי לצערי לא נוכל להזדהות בהשקפת‬
‫עולם דתית אחת‪ ,‬אולם השתכנעתי‪ ,‬הן מתור ספריו והן מתון* השיחה הקצרה‬
‫שניהלנו‪ ,‬כי בשמחח תשתף פעולה בכל מקום שיש לגלות חיים 'יהודים דתיים‬
‫חזקים במקוריותם‪…‬בכו מדובר כאן‪ .‬לא הייתי מעיז להטריח אותו‪ ,‬אילו היה‬
‫מדובר בעצם גורל ‪.‬ארגוננו‪ .‬אולם יש לנו כאן ענין ביצירח חדשה שהיא מעל‬
‫לכל ארגון ופוליטיקה‪, ,‬כאן עומד להכרעח גידולו של טיפוס חדש של אנשים‬
‫יהודים צעירים‪ ,‬רבי ערר‪ ,‬כפי שהעולם לא ידע עד כה‪ .‬אולי איטיב לרמוז‬
‫על מד• מדובר כאן על ידי שאצביע על ספרו היפה של יורק שטיינר המנוח ״האבר‬
‫התלמודי״‪ ,‬אשר בודאי ידוע לו‪ .‬יהא זה לפי כבודו לשתף כאן פעולה לעזרה‪.‬‬
‫אני מידה לו מראש בלבביות על תשובה חיובית בהקדם‪.‬‬
‫יעקב רוזנהיים‬

‫׳ ׳ ׳ ‪ ; • • -‬־ ־‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪35‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תשובתו של דייר ס ט פ ן צוייג‬

‫וינה‪ 30 ,‬בדצמבר ‪1935‬‬
‫מד רחנד‪.‬יים זזנכבד‪.‬‬
‫ברגע הגיע אלי מבתבך התביב מתום ‪ 24‬בדצמבר‪ .‬ואני ממהר לענות‪ .‬אהמז‬
‫נא גלוי לב כלפיך‪ :‬בדרך כלל אני רואה םכנה בכך שהיום נערכות יותר פדי‬
‫מגביות על ידי ארגונים בודדים במקום על ידי ארגון כולל אחד‪ ,‬כי על יךי כך‬
‫מחרבות ההוצאות המנהליות לאין שעור‪ .‬מחשבוחי ורגשי מכוונים בראש וו־‬
‫אשונה לרמוז הכוחות‪ .‬והייתי רוצה לעשות הכל כדי להעמיד את האידיאל של‬
‫השדון האידיאי הכולל גגד הפיצול הפוליטי והאינדימדואלי‪ .‬סלזדנא לי על‬
‫שאני דבק בגישה העקרוגית הזאת באותה כנות ובאותו מ ת כמו אתה בגישתך‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬ברוה של שתוף תמצא אותי תמיד לעשות למען כל ענין‪ .‬וכמובן‬
‫גם למען ענינך‪.‬‬
‫אולם באותה ארוהה בפברואר‪ ,‬עדיין לא אוכל להשתתף‪ .‬עד לסוף פברואר‬
‫אני נמצא על הקונטיננט‪ ,‬אתרת הייתי מעמיד עצמי ברצון לרשותך‪ .‬אולי תזכור‬
‫את אשר אמרתי לך בלונדון על הרומן של פומה מורגנשםרן ״בנו של הבו‬
‫האבוד״‪ .‬זה הספד הראשון העוסק בבעייה האגודאית‪ ,‬ובודאי תשמח‪ ,‬כי בגל‬
‫מקום הוא מעורר תשומת לב‪ .‬גם אחמול שוב דברתי עם זןמחבב ובקשר לכרי‬
‫הבא )היצירה תופיע בטרילוגיה( יעצתי לו במפגיע‪ ,‬שחמיד יפנה אליך בכל‬
‫העגייגים‪ ,‬תוך אימון מלא‪.‬‬
‫בנאמנות שלך‬
‫סטפן צווייג‬

‫יש לדתש! ה ק מ ת שעורי השתלמות בלמודי קודש עבור אותו בחורות הפונות למקצוע‬
‫ה ה ו ר א ה או ללימודי מדע גבוהים• גם א ס אינו קיים בית ס פ ר תכוני ל מ ו ת בעיר‬
‫שנמצא‬

‫הסמינר או האוניברסיטה‪ ,‬ת ה י ה אפשרות לארגן ק ו ר ס י ם כאלה עיי שתוף‬

‫פעולה מ ס ו ר של המרא דאתרא והמורים למקצועות הקודש•‬
‫מורנו יעקב רוזנהיים זציל )תרס״ו(‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פ״נ‬
‫איש אשכולות דגול מרבבה‬
‫מורם מעם‬
‫מורנו הרב‬

‫<עקב‬
‫רוזנה״ם‬
‫בהחיר‬

‫אל<הו‬
‫זצ״ל‬

‫מראשי ק ה ל עדת ישורון בפפד״מ‬
‫מיסדה מחוללה ונשיאה‬
‫של אגודת ישראל העולמית‬
‫זכה לראות דור רביעי‬
‫הולך במישרין‬
‫נלב״ע בשיבה טובה כבן צ״ה שנים‬
‫ח׳ חשון תשכ״ו פעיה״ק‬
‫תנצב״ה‬
‫ידיו רב לו בתורה‬
‫עקב ענוה יראת השם‬
‫קבץ ורבץ פעלים ל מ ס ו ר ה‬
‫ב א ה ב ת ו לאחיו ומסירתו ל ה ם‬
‫ברוך כשרונות ובכל מדה מהוללה‬
‫נשיא בעמו ונבחר במורים‬
‫אגודת ישראל יסדה וחוללה‬
‫ל ל ח ו ם מ ל ח מ ת ד׳ בגבורים‬
‫ידעוהו וכבדוהו גדולי דורו‬
‫הכתירוהו בכתר ״מורנו הרב״‬
‫והוא באמונת חכמים עבד בוראו‬
‫זמן יחד מזרח ומערב‬
‫צרורה בצרור החיים ת ה י ה נשמתו‬
‫לחיי העולם הבא ת ה א נחלתו‬
‫מ ב ת קבורתו של מורנו יעקב רוזנהייס זצ״ל בחלקת ה־בניס שבהר המנוחות‪ ,‬ירושלים‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪37‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מדבריו‬
‫עושר הילודה‬
‫השאלה של עושר הילודה איננה אצלנו בעיה פוליטית‪ .‬לא כדי לשאת‬
‫בנשק ולשמור על אדמתנו הלאומית בבה הזרוע אנו זקוקים לדורות הבאים שיבואו‬
‫בכתם הצעיר במקום הזקנים העוזבים את התיים‪ .‬בעיה זו עומדת אצלנו ביסודה‬
‫של השקפת עולמנו הדתית ומוסר ההיים הנובע ממנה‪…‬‬
‫עוד מצפה לעמנו תפקיד היסטורי גדול‪ ,‬ולקראתו אנו חייבים להכין את‬
‫עצמנו על ידי קיום יום־יומי של תורה ומצוות‪ ,‬אבל מלוי תפקידגו זה תלוי בכך‬
‫שנהיה היים פיזיים‪ .‬אמנם ההיים אינם מטרה לעצמם‪ ,‬אבל הם תנאי מוקדם למלוי‬
‫תובתנו הלאומית‪ .‬המוני הילדים שאנו נשלח לתוך תהליכי האנושות יהיו נושאי‬
‫ההתפתהות המוסרית של העולם‪ ,‬והסטטיסטיקה של הילודה היא אמת המידה‬
‫הראשונה במעלה למצבו של המוסר הלאומי בישראל‪.‬‬
‫‪…‬רגש הכבוד כלפי האם שהיא מרובת ילדים‪ ,‬זו היא הדרישה חחינוכית‬
‫חראשונח‪ .‬עקימת חאף של אנשים ונשים חחושבים את עצמם בעלי היגוך ותרבות‪.‬‬
‫כלפי האשה היולדת שנח שנח‪ ,‬זו סימפטום של מוסר ירוד וחולני‪.‬‬
‫אך בסופו של דבר כל יהודי ויהודיה אהראי לפני ה׳ כלפי עצמו ואין‬
‫ביכולתם של האוירה הכללית‪ ,‬הדעה הרשמית והיועצים הבודדים לשהרר אותם‬
‫מאחריות זו‪.‬‬
‫באותם המקומות שמתאספים יהודים נאמנים ללימוד תורח‪ ,‬שם מוטלת‬
‫החובה על הרבנים והמלמדים לא להתהמק מהבעיות‪ ,‬אלא להאיר אורח של תורה‬
‫לאותם נאמנים השואפים להיי תורה‪ .‬הרב שמשון רפאל הירש אמר פעם ״במקום‬
‫שדולק נר אחד‪ ,‬שם יצא זוהר״ ואם הרצון להאיר יהיה מספיק הזק‪ ,‬תצא השפעתו‬
‫כסלו תרם״ו‬
‫למרחקים‪.‬‬

‫מצות ישוב ארץ ישראל‬
‫המורה דרד המעולה ביותר למדיניות הארצישראלית הוא מצות ישוב‬
‫ארץ ישראל‪ .‬היא מעניקה למדיגיות הארצישראלית של אגודת ישראל האופי‬
‫הקבוע שהוא בלתי תלוי מהמערכה הפוליטית המשתנה‪ .‬מצות ישוב ארץ ישראל‬
‫נותנת את הבטחון שהמדיניות הארצישראלית תמלא את רצון ה׳ במדיניות‬
‫ההתישבות שלה‪ ,‬בלי התהשבות עם השובים אחרים‪.‬‬
‫ההלכה מבדילה בין מצות ישיבת ארץ ישראל‪ ,‬המצוד‪ .‬המוטלת על כל‬
‫יהודי ויהודיה בתנאים מסוימים‪ ,‬ובין מצות ישוב ארץ ישראל‪ ,‬להכשיר את‬
‫אדמת ארץ יזשראל בצורה כזו המאפשרת התישבותם של יהירים במספר רב‬
‫ביותר‪ .‬בספרי ההלכה אנו מוצאים הפרטים לדינים אלה‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫התהומיס של מצות ישיבת א ת ישראל‪ ,‬כלומר המקרים בהם פטור‬
‫היהודי לקיים מצוה זו‪ ,‬מפורטים בהלכה‪ .‬ואלו הם‪:‬‬
‫א‪ .‬סכנת נפשות‬
‫ב‪ .‬חוסר אפשרות לפרנסה עצמאית‬
‫ג‪ .‬תוסר אפשרות של חנוך תורתי לילדים בארץ ישראל‬
‫ד‪ .‬הוסר אפשרות של נשואין בהחאם לחוקי התורה‬
‫ה‪ .‬רעב‪.‬‬
‫אם אף אתת מהסיבות הנ״ל אמה קיימת — וכמובן שיש לפרשן בצורה‬
‫נבונה תור התחשבות בממוצע הרגיל — אז מוטלת המצוה על כל יהודי‬
‫שומר ת‪1‬דה בכל חומרתה כמו כל מצוד‪ .‬אחרת מן התורה ומדרבנן‪.‬‬

‫תוכנית מכינה לעבודה הארצישראלית‬
‫הכנה רוחנית‬
‫למנהיגים הרבניים המתאימים‪:‬‬
‫א‪ .‬לימודן וברורן של כל הבעיות של המשפט הפומבי והמצוות התלויות‬
‫בארץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬התיעצויות ושיתוף פעולה של רבני הגולה עם רבני ארץ ישראל‪.‬‬
‫לסניפים המקומיים ולקבוצות הנוער‪:‬‬
‫א‪ .‬ארגון שיעורים על הלכות ישוב ארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרצאות ודיונים על בעיות ארצישראליות‪.‬‬
‫הכנה מעשית‬
‫ג‪ .‬ארגון של מגביות תדירות למען קרן ההתמזבות‪ ,‬קרן בתי ספר ולמען‬
‫קבוצות ההתישבות של אגודת ישראל שיש להקימן‪.‬‬
‫ד‪ .‬הקמת גרעיני התישבות לפי קוי הפעולה של ההנהלה; הכנה מקצועית‬
‫לתיי חקלאות‪.‬‬
‫ח‪ .‬שיתוף פעולה ספרותי עם הוצאת ״ארצנו״ בציריך‪.‬‬
‫ו‪ .‬שיעורי עברית תוך התחשבות במטרה המעשית‪ :‬שיחר‪ ,‬ונאום פומבי‪.‬‬
‫ההדגשה חחזקה של הרעיון הלאומי ושל העבודה הארצישראלית דורשת‬
‫— למען האמיתות הדתית והעצמאות הרוחנית של היהדות התורתית — הדגשה‬
‫יתירח של הניגוד חרוחני בין הלאומיות של אגודת ישראל ובין הלאומיות של‬
‫הציונות‪.‬‬
‫תפקידם של הסניפים המקומיים וקבוצות הגוער להדגיש ניגוד רוהגי זח‬
‫באמצעות ספרות מתאימה‪ .‬יש למנוע כאן כל שנאה וכל פגיעה אישית‪ ,‬ובמיוהד‬
‫אין להתעלם מהרעיה של חאחדות הדתית הפנימית המאחדת כל אהינו בני ישראל‬
‫המקיימים תורה ומצוות‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•בלי לפגוע בעצמאותה הרוחנית‪ ,‬על אגודת ישראל לפעול תור התיעצות‬
‫עם ארגונים יהודים אחרים בכל השאלות הפוליטיות‪ ,‬חפיזיות והכלכליות של העם‬
‫היהודי‪ .‬כמובן שתנאי מוקדם לכך היא השמירה הבלעדית על דיני ישראל‪.‬‬
‫תרע״ט‬

‫למען א ח ד ו ת בתוך ה י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה‬
‫היהדות החרדית איננה צריכה להתבייש על שנויי הדעה העניניים הנמ­‬
‫צאים ביסודה של המתלוקת בין פלגי רבני קוק וזוננפלד־דסקין‪ .‬תמיד יהיו‬
‫הלוקי דעות כל עוד שעניני העולם ישתקפו בנשמות שונות באור שונה‪ .‬אבל‬
‫הגולה מתאבלת ומתביישת על כך שכבר חיום גיגודים אישיים מחריפים והולכים‪,‬‬
‫בודאי בעיקר בגלל מעשיהם של שועלים קטנים מחבלים בכרמים המרעילים‬
‫את ת ה המאבק‪ .‬לכן מצטערים הטובים על הלול שמו הגדול‪.‬‬
‫לאורך ימים יגצח דוה התורה הקדושה בארץ ישראל אך ורק אם שם‬
‫היהדות החרדית תתאחד ותלחם על עקרונותיה במאבק רוחני ופוליטי ז אך חיא‬
‫תוכל להתארגן רק אם גדולי הרבנים יתאהדו ולא יתנו למתנגדינו להפריד‬
‫ולמשול‪.‬‬
‫לו הצליחו המנהגים בעלי השפעה שבגולה להשכין שלום ואחדות בעיר‬
‫השלום בין כל אלה הרוצים לעבוד את ה׳ באמת‪ ,‬אז תהיה תקוה שהערפל‬
‫והאפלה המכסים כעת את פני ארץ האבות‪ ,‬יעלמו‪ ,‬ובמקומם יאור אורה של‬
‫עבודה פוריה למען ה׳ ותורתו‪.‬‬
‫אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו מהרה לאורו‪.‬‬
‫תרם״א‬

‫אגודת ישראל — ארגון ה א ח ד ו ת של עם ה ת ו ר ה‬
‫בחוץ‪ ,‬בעולם הרוה‪ ,‬שואף הכל לאחדות — כאילו מתקרבת עקבתא דמשיחא‪.‬‬
‫לפגי עיגי החוקר המפקפק מתגלה הקוסמוס באחדותו המסתורית‪ .‬השטח והזמן‬
‫המשמשים כנקודות מפרידות נכנעים לפלאי הטכניקה המנצחת או לפחות להכרה‬
‫שיש להתגבר עליהם‪ .‬אומות העולם נאבקות עבור צמיד פתיל המאחד אותן‪ ,‬שיעמוד‬
‫כמשקל נגדי מול מאבק ההשמדה מתוך אגואיזם‪ .‬עיגי בני ובנות ישראל שנתנכרו‬
‫במקצת לאביהם שבשמים נשואות בגעגועים אל שורש עמם שנשאר הזק ומוצק‬
‫ומתוך הרגש העמוק של גפשם היהודית הם נכספים לאחדות‪ ,‬לאחדות יהודית‪.‬‬
‫עליגו מוםלת חאחריות אם המחפשים האלה נתעים אחרי מושג האתדות המזויפת‬
‫של הציוטת׳ הפורקת מעל עם היהודי את עדי יהירותו ההיסטורית כנושא רעיון‬
‫האחדות המוהלטת ומפקידה אותו לאחדות מדומה של החומר‪ .‬עלינו מוטלת האחריות‬
‫כל זמן שלא הצגנו לפני הגוער הזה את אחדותו של עס התורה שקמה בסיני במלוא‬
‫מוחשיותו ההגיונית של ארגון האחדות החי וקיים באמת‪.‬‬
‫תר״ץ‬

‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ץל סיפריגז ץץל <ץפריגזנז‬
‫יונה עמנואל‬

‫כרם ציוו השלם ‪ -‬אוצר השב<ע*ת‬
‫כרם ציון השלם ‪ -‬אוצר השביעית‪ ,‬כולל חזון נחום‪ ,‬שמן המר‪ ,‬הר‬
‫צבי‪ ,‬אבן האזל‪ ,‬אהל מסה‪ ,‬גידולי ציון‪ ,‬פסקי הלבות‪.‬‬
‫ביאורים‪ ,‬חידושים והקרי הלכות‪ ,‬בירורי דינים ופסקים בהלכות‬
‫שביעית‪.‬‬
‫בעריכת הרב יצחק רוזנטאל‪ ,‬מנהל מדרש בני ציון‪ ,‬הוצאת מדרש‬
‫בני ציון‪ ,‬ירושלים תסכ״ה‪.‬‬

‫לקראת שנת השמיטה הניכחית הופיעו כמה ספרים השובים על שביעית‪,‬‬
‫ביניהם ספר ״משנת יוסף״ על משנה שביעית מאת הרב יוסף ליברמן שליט״א‪,‬‬
‫*הלבות שביעית״ ע״פ דיני שביעית שב״פאת השולחן״ עם פירוש ״כסא זדד״‬
‫ו״ביאור הלכה״ מאת הרב בנימין י׳ זילבר שליט״א‪ ,‬ואחהץ — מפר ״כרם ציון‬
‫השלם — אוצר השביעית‪,‬״ בהוצאת מדרש בני ציון שבירושלים‪.‬‬
‫בניגוד לישיבות רבות בארץ ישראל לא זכה מדרש בני ציון לכך שהציבור‬
‫הדתי ידע עליו‪ .‬על מטרותיו ועל הספרים החשובים הדנים במצוות התלויות‬
‫בארץ שיצאו מבין כתלמי‪.‬‬
‫על זה אנו קוראים ב״מבוא הכרם״‪:‬‬
‫עם גדול וחתרחבות הישוב היהודי בתקופות העליות הגדולות נתעוררנו‬
‫בעדודם של מרנן ורבנן גדולי הדור ברשות רבנו הגאון חגדול מרן‬
‫אברהם יצחק הכהן קוק זצוק״ל‪ ,‬מרן הגא‪,‬ץ הגדול רבנו צבי פסח‬
‫פראנק זצוק״ל ומרן הגאון הגדול רבנו איסר זלמן מלצר זצוק״ל‪,‬‬
‫ויסדגו בעזר צור ישראל וגואלו‪ ,‬מוסד מיוחד שהבריו נבהרי הישיבות‬
‫הגדולות רבנים גדולי תורה‪ ,‬יקדישו ממיטב זמנם לבירור המקצוע‬
‫הנרהב של תורת הארץ‪ ,‬לברד וללבן את כל הספקות והשאלות‬
‫המתחדשות יום יום‪ .‬פרי התעוררות זר של מדרש בני ציון אשר‬
‫כרוה נדיבי עם במשענותם הם הנם י״ד ספרי ״כרם ציוך אשר‬
‫נתקבלו בכבוד והערצה ע״י כל גדולי ישראל‪ ,‬ואשד משמשים לכלי‬
‫ברכה וספרי עזר לכל הבאים בשערי ציון‪ ,‬הם הלכות ארץ ישראל‪.‬‬
‫מוסד תורני זח קיים כבר שלושים שנח‪ .‬לאחרונה הגה מנהלו המסור‬
‫והפעיל‪ ,‬חרב יצחק רוזנטל שליט״א‪ .‬רעיון רב השיבות‪ ,‬להוציא מחדש את כל‬
‫המאמרים‪ .‬בירורי הדינים וההלכות הפסוקות על שביעית שהופיעו בשלושים‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪41‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השנים האחרונות בספרי כרם ציון י‪ .‬לאלה נתוםפו מאמרים חדשים‪ ,‬ביניהם הדושי‬
‫תורה על שביעית מתוך כתבי־יד גדולי ישראל‪ .‬בסוף הספר‪ ,‬המכיל יותר מחמש‬
‫מאות והמישים עמודים‪ ,‬נדפס קונטרס ״הלכות פסוקית״‪ ,‬שמתוך השיבוהו הופיע‬
‫גם בהוצאה מיוחדת‪.‬‬

‫זכה מדרש בני ציון שאחד מגדולי הב׳וםקים בדורנ*‪ .‬הרב צבי פסח פראנק‬
‫זצ״ל‪ ,‬ראב״ד של ירושלים עיד״״ק‪ ,‬עמד בראשו והרצה בו על בעיות הלכתיית‬
‫הכרוכות במצוות התלויות בארץ‪ .‬שיעורים רבים הוקדשו למסכת שבתית‪ ,‬ואלה‬
‫נדפסו עכשיו מחדש בשם ״הר צבי״ ב״כרם ציון השלם—אוצר השביעית״‪ .‬הלק‬
‫ממאמרי הרב פראנק הם תשובות‪ ,‬הלכה למעשה׳ לשאלות מסובכות‪ ,‬ביניהן התשובה‬
‫על ״נכסי רטושין של הערבים *שנכבשו ע׳׳י הצבא הישראלי‪ ,‬מה הן לשביעית‬
‫ולמעשרות״‪ .‬השאלה נוגעת לקרקעות של ערבים בארץ־ישראל שנכבשו במלתמת‬
‫חשתרור‪ .‬קיימת מתלוקת אם שביעית גוהגת בשדה נכרי ומבתינת אותה דעה‪,‬‬
‫האומרת ששביעית אינה גוהגת בשדה גברי‪ ,‬יש תשיבית לבירור השאלה האם יש‬
‫לראות בקרקעות שנכבשו שדה נכרי או לא‪ .‬לדעת הראשון לציון הרב ב״צ‬
‫עוזיאל זצ׳׳ל טרם עברו שדות אלה לבעלות ישראלית‪ .‬שהרי הממשלה עצמה‬
‫הקימה מחלקה מיוחדת לטיפול בתשבונות הכספיים הקשורים ברכוש נטוש‬
‫זה‪ ,‬והיא זוקפת את הכנסותיו השונות לטובת הנפקדים‪ .‬כמו כן תובעים הערבים‬
‫להחזיר אותם לבתיהם ושדותיהם‪ ,‬ושאלה זו עומדת לבירור בפני האו״מ‪ .‬לפי‬
‫דברי הרב עוזיאל זצ״ל קשה לומר שהממשלה זכתה בקרקעות וכפירות אלה‪,‬‬
‫״כי לא מציגו שמוציאין רכוש של אדם כשהוא צווח ואומר שלי הוא״ לעומת‬
‫זאת תיאר הרב צ״פ פראנק זצ״ל את המצב באיר אחד‪ :‬״המציאות שלי‪:‬‬
‫הקרקעות שהיו להם בעלים ערבים נכבשו על ידי הממשלה והזיתים והענבים וכן‬
‫שאר הפיודת גמכרים ליהודים‪ ,‬שעושים מהם שמן ויין ן מרגע שהיהודים מקבלים‬
‫את הפיחות לרשותם אין רשות ביד מי שהיא ליגע בהם וכל אשר יטול מהם בלי‬
‫רשות בעליהם היהודים יענש ויהא גידון כגנב וכגזלן‪ .‬היהודים‪ ,‬המד‪ ,‬בעלים‬
‫גמורים על הפירות בין ע״פ התורה ובין במשפט הגוים״‪ .‬אי אפשר לומר שפירות אלו‬
‫פטורים מתרו״מ שהרי אם יהודי קונה תבואה מגוי ורק המירוה געשה ע״י‬
‫יהודי‪ ,‬הפירות בודאי חייבים בתרו״מ מן התורה‪ ,‬היות ואגו פוסקים ״אין קנין‬
‫לנכרי וכר״‪ .‬לעומת זאת לענין שביעית אין הדבר פשוט כל כך‪ ,‬שהרי לדעת‬
‫ה״בית יוסף״ אם עיקר הקרקע שייך לגד‪ .‬אין על הפירות קדושת שביעית ולכן‬
‫יש מקום לדון בשאלת קדושת שביעית בפירותיהם של הקרקעות האלו‪ .‬אחר בירור‬
‫מקיף סיים הרב פראנק זצ״ל בפסק דין הד משמעי‪ :‬״‪ …‬דמכל מה שנתבאר‬

‫‪1‬‬

‫חבל שהמהדיר לא נתן בסוף הספר רשימה קצרה של זמן כתיבת המאמרים השונים‪,‬‬
‫שהרי לפעמים רצוי לדעת מתי ובאיזה ספר הופיעו המאמרים‪ .‬רשימה מפורטת‬
‫על זמן כתיבת המאמרים נמצאת ב״רשימת הספרים על שביעית״ לר׳׳מ וונדר‪ ,‬ערך‬
‫‪—44‬א‪.44‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪42‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עולה להלכה דכיבוש מלהמה הוא קנין גמור ומוחלט ונעשה רכוש ישראל ממש‬
‫בין לענין שביעית ובין לעגין מעשרות‪ .‬והוב קדוש הוא להזהיר לכל אלה שעושים‬
‫יין ישמן מפירות שגדלו בנכסי הערבים הרטזשים שהמה מחויבים בשביעית‬
‫ובמעשרות‪ ,‬ומי שיצא מתח״י שגנת הוראה להקל בהם לענין תרומות ומעשרות‬
‫יתן אל לבו לתקן המעות ולא יעמוד על דעתו לתזק דבריו ויודיע למקומות‬
‫הדרושים שהמה מחויבים בתרו״מ כפירות ישראל״)עמי גו(‪.‬‬
‫נוסף למאמרי הלכה למעשה של הרצ״פ פראגק זצ״ל מופיעים במדור ״הר צבי״ גם‬
‫מאמרים ובתרי הלכה בהם דן הרב פראנק זצ״ל בבעיות הלכתיות אתרות הקשורות‬
‫בשביעית‪ .‬דית רהב מוקדש לדבת בעל הזו״א זצ״ל‪ ,‬שהזורע בשביעית הייב‪ ,‬בין‬
‫שזרע בעזרת שוורים בין שזרע בעזרת מכונה שהוא מפעילה ע״י להיצת כפתור‬
‫בלבד‪ .‬הרב פראנק זצ״ל ח פעמיים בדעת ח״חזון איש״ זצ״ל )עמי םד־םח ועמי‬
‫עב־עח( ומסיים‪ :‬״יש מקום לדון דבזריעה בעגלה המושכת בקרון אינו אלא‬
‫ספק דרבנן ולקולא״ )עמי עח( ‪.‬‬
‫המעיין בדברי הרב פראנק זצ״ל תאח שיש להבחין חיטב בין מאמריו‬
‫שהם פסקי הלכה למעשה לבין שיעורי הלכה שהגיד לפני רבנים במדרש בני‬
‫ציון‪ .‬דומני שהיה רצוי להדגיש הבדל זה בראש המדור החשוב ״הר צבי‪ -‬כדי‬
‫למנוע אי־הבנה‪ .‬לכן קשה לי קצת שבהלק ״הלכות פסוקות״ )פרק ב‪ ,‬סעיף ד‪,‬‬
‫עמי שלז( נאמר‪ .‬ע״פ הכרעת הרב פראנק זצ״ל ב״הד צבי״ סימן יא‪ ,‬ש״אםור‬
‫לזתע על פני המים )הנקרא ״הידתפוניקם״( בין על גבי בריכות של מים‬
‫הבנויות בקרקע ובין על מים הנמצאים בכל מיני פחים ועציצים״‪ .‬הרב פראנק‬
‫זצ״ל אמנם דן בגידולי מים ופסק לאיסור‪ ,‬אך לא נתבררה דעתו על גידולי‬
‫חמים חנעש׳יס תחת סככות‪ ,‬כנהוג במשקים שומרי שביעית‪ .‬זאת ועוד‪ :‬ה״הלכות‬
‫הפסוקות״ שב״כרם ציון השלם״ הן מהדורה מורחבת מ״כרם ציון״ חלק ד‬
‫״קונטרס ישועות הארץ — כולל עקרי דיני שביעית״‪ ,‬שיצא לאור בשנת י‬
‫חרח״ץ ע״י מדרש בני ציון עם הסכמתו של הרב צבי פסח פראנק זצ״ל‪ .‬שם‬
‫נאמד בפירוש שמותר לזרוע במים‪ :‬״ומיהו במים לבד אפילו אם היו עושים‬
‫פירות שרי כיון שאין בו עפר״ )עמי ו( ‪ .‬נראה שהרב פראנק זצ״ל פקפק אחד‬
‫־‬

‫‪7‬‬

‫ג‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫לדיון זה יש ה מ ס ד בעמי פ‪-‬פה‪ ,‬הערות מאת הרב ישראל פורת שליט״א‪ ,‬שנכתבו‬
‫בשעתו לרצס״פ זצ״ל‪ ,‬עס תשובתו של הרצפ״ם זצ״ל‪ .‬אחת מקושיותיו של הרב פורת‬
‫מתבססת על מקומות רבים בש״ם‪ ,‬בהם מוזכרת זריעה בעזרת שוורים וע״י קרון‬
‫מנוקב ״ולמה אמר רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא‪ ,‬יעשו בעגלה‬
‫המושכת בקרוך‪ .‬בתשובת הרצפ׳׳פ זצ״ל אין תשובה להערה זו‪ ,‬וכנראה לפי דעתו‬
‫אין ביכולתו של אי‪-‬שמוש בהיתר מסוים בזמן חז״ל להכריע בדיון הלכתי ע״ם‬
‫ש׳׳ם ופוסקים‪ .‬וראה בספר ״אפיקי ים׳׳ חלק ב‪ ,‬סימן ד‪ ,‬ענף א־ב שדן באיסור‬
‫זריעה בעזרת שוורים בשביעית‪ ,‬ואם זריעה ע״י מפולת שוורים נקראת אב או‬
‫תולדה‪ ,‬ועיי׳׳ש דיוגים בשיטות הרמב׳׳ם‪ ,‬הרמב׳׳ן ובעל שאגת־אריה הנוגעים לשאלה‬
‫הנ׳׳ל‪.‬‬
‫ב״דבר אל הקוראים״ לפני מדור ״הלכות פסוקות״ מציינת המערכה שמצאה הערות‬
‫אחדות מאת הרב פראנק זצ״ל על הקונטרס הנ״ל שצורפו עכשיו כהערות לקונטרס‬
‫החדש; בין אלו אין הערה מאת הרצפ״פ זצ״ל על ההיתר לגדולי מים שבקונטרס‬
‫משנת תרח׳׳ץ‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪43‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כך בהיתר זה‪ ,‬אך מסופקני אם דרש לפרסם בשמו איסור כולל על גידולי מים‬
‫בשביעית *‪ ,‬כמו שבודאי לא דויד• מסכים לכך שיפרסמו בשמו שיש מקים להתיר‬
‫זריעה בשביעית ע״י בהמה המושכת בקרון מנוקב‪.‬‬

‫בין ההלקים ההשובים שב״כרם ציון השלם — אוצר השביעית״ יש לציין‬
‫את ההערות על הדמב״ם‪ ,‬הלכות שביעית‪ ,‬מאת הרב איסד זלמן מלצר זצ״ל‪,‬‬
‫ראש ישיבת עץ היים ונשיא כבוד של מדרש בני ציון‪ .‬חבל שהמהדיר לא רמז‬
‫במדור זה לדברי הרב איםר זלמן מלצר זצ״ל שהובאו בהלק ״גידולי ציון״‪,‬‬
‫בהם דן בשאלה האם נפקע איסור שביעית כאשר מוכרים לנכרי את האילנות‬
‫והקרקע רק בשיעור יניקה )עמ׳ כז — כח(‪.‬‬
‫בירורים בדברי הרמב״ם ובמשנה מסכת שביעית‪ ,‬מאת הרב משה הםקין‬
‫זצ״ל‪ ,‬מחבר ספר ״כלכלת שביעית״‪ ,‬מובאים במדור ״אוהל‪-‬משה״‪ .‬זוהי השלמה‬
‫חשובה ל״כלכלת שביעית״ )ירושלים‪ ,‬תרח״ץ(‪ ,‬שבו אמנם לוקטו ובורדו כל המקומות‬
‫בש״ס‪ ,‬בירושלמי ובתוספתא בהם מובאים דיני שביעית‪ ,‬אך לא נכללו בו דיונים‬
‫במשנה שביעית‪ .‬ב״אהל משה״ כלולים שמעה עשר ביאורים על משניות שונות‬
‫במסכת שביעית‪ ,‬ועליהם נוספו ביאורים בהלכות שמיטה של הרמב״ם‪.‬‬
‫הלק הארי של הספר‪ ,‬הן מבחינת הכמות )יותר משלוש מאות עמודים(‪ ,‬הן‬
‫מבהינת מספר המשתתפים‪ ,‬חן מבחינת השיבות הנושאים הוא המדור ״גידולי‬
‫צייד‪ .‬כאן מופיעים בירורים והקרי הלכה בכל דיני שביעית תוספת שביעית‪,‬‬
‫שביתת הארץ ואיסור עבודה‪ ,‬עציץ נקוב וגידולי מים‪ .‬שביעית בהקדשות‪,‬‬
‫קדושת פימת שביעית‪ ,‬איסור סהורה והפסד כפירות שביעית‪ ,‬הפקר והשמטת‬
‫הפירות‪ ,‬פירות שביעית שנזרעו בעבירה ואיסור ספיהים‪ ,‬ביעור‪ ,‬גבולות הארץ‪,‬‬
‫שמיטת כספים ופרוזבול ועוד‪ .‬כמעט בכל מדור מופיעים כמה מאמרים‪,‬‬
‫מאת גדולי ארץ ישראל בכלל‪ ,‬וגדולי ירושלים בפרט‪ ,‬על הלכות שביעית‬
‫בלווית הסברים לכללים מסובכים של מצות שביעית‪ .‬מבין המשתתפים‬
‫אזכיר את מו״ר הרב שלמה זלמן אליערבך שליט״א‪ ,‬הרב אברהם מ ד‬
‫‪4‬‬

‫‪44‬‬

‫בסוף סעיף זה — אחרי האיסור על זריעה בגדולי מים‪ ,‬ישנה הוספה‪ :‬״ויש מקילים״‬
‫אך בלי שום מקור‪ .‬בין המתירים )כצ״ל( יש להזכיר הרב י׳׳א הלוי הרצוג זצ״ל‪,‬‬
‫הרב י׳׳מ סוקוצינסקי זצ׳׳ל‪ ,‬בעל חזון איש זצ׳׳ל )שאמנם לא כתב על זה בספריו‪.‬‬
‫אד ראה ד‪,‬רב ב״י זילבר שליט׳׳א ב״הלכות שביעית׳׳ עמ׳ כ ה ‪ :‬״זריעה במים‬
‫מפורסם בשם ההזו׳׳א להיתר‪.‬״״(‪ ,‬הרב ח׳׳ז גרוםברג שליט׳׳א )״תורת השמיטה״‬
‫פרק ב ם״ק ד ושם בציון י( וכן ב״דבר־השמיטה״ פסקי הוראות מאת בד׳׳צ של‬
‫העדה החרדית בירושלים‪ ,‬פסח תשכ׳׳ו עמ׳ ‪ .17‬וראה עוד מאמרו של הרב ח׳׳ז‬
‫גרוסברג שליט״א ב״כרם ציון השלם״ עמ׳ סב — ס״ה‪ .‬בו דן המחבר שליט״א‬
‫בדברי הרצפ״פ זצ״ל• אד ראה ״פרי הארץ׳׳ לר״א כהנאוו ניו‪-‬יורק תשי״ט סי׳ ז‪-‬יג‬
‫המסתמך על מאמרו של הרצפ״פ באיסורו על גדולי מים בשביעית‪.‬‬
‫בהקשר זה יש לציין שלקראת שנת השמיטה הגוכחית התחילו ב״יסודות״ לגדל‬
‫ירקות כגדולי קש — עם הסכמתו של הרב פנחס עפשטיין שליט״א‪ ,‬אב״ד של העדה‬
‫החרדית בירושלים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רוזנטל שליט״א‪ ,‬הרב שמואל אהרן יודלביץ שליט״א‪ ,‬הרב שרגא פייבל‬
‫פראנק שליט״א‪ ,‬הרב עובדיה יוסף שליט״א‪ ,‬הרב אברהם יעקב זלזניק שליט״א‬
‫ורבנים אחרים מגדולי ירושלים שבתוכם חרב יצחק רוזנטל שליט״א‪ ,‬מנהל‬
‫מדרש בני־ציון‪ ,‬שחלקו בספר הגדת הוא מאמר על איסור קציצת אילנות‬
‫בשביעית‪ ,‬על הפקר דשביעית ועוד ביאורים חשובים‪.‬‬

‫ביכורים בשביעית‬
‫נעיין בנקודות אחדות מהלכות שביעית הנדנות בספר חחשוב הזה‪,‬‬
‫והואיל ואנו מתקרבים כבר לסופה של שנת השמיטה הנוכחית נעיין באותם‬
‫דינים הקשורים בעונה זו של צאת השמיטה‪.‬‬
‫אילו זכינו לכר שהמקדש יעמוד על מכונו והכהנים ישמשו בעבודתם‬
‫היינו זוכים מסתמא גם לכך שהסנהדרין היתד‪ ,‬פותרת לנו את השאלה‬
‫ההשובה בדבר הבאת ביכורים בשנת השמיטה )מחג השבועות ואילך(‪ ,‬שאלה‬
‫שבה התלבטו גדולי ישראל זה כמה מאות שנים‪ .‬אין זה פלא שב״כרם ציון‬
‫השלם — אוצר השביעית״ גמצאים בירורים והערות בשאלה זו‪ ,‬הקשורה גם‬
‫להלכות שביעית אחרות כגון מהות ההפקר של פירות שביעית ובעלות הבעלים‬
‫על ביכורי חפירות שבשדותיהם‪.‬‬
‫בשלושה מקומות בספר יש דיוגים בשאלת הביכורים בשביעית‪ ,‬ביגיהם‬
‫שני מאמרים שלמים‪ .‬הבה נעיין במקצת בשאלה זו‪ .‬בפרשת משפטים )פרק‬
‫כג( גאמרים דיגי שבת ורגלים אחרי דיני שביעית‪ ,‬וחז״ל למדו מכאן שאין‬
‫שבת ומועדים נדתים מפני שביעית‪ .‬דברי הז״ל מובאים בפירוש רש״י )כג‪,‬‬
‫יב‪ .‬ז״יז(‪ .‬בסוף פרשה זו נאמרת מצות ביכורים‪ ,‬וכאן מפרש רש״י‪ :‬״ראשית‬
‫בכורי אדמתך תביא וכר — אף השביעית חייבת בבכורים‪ ,‬לכך נאמר אף‬
‫כאן בכורי אדמתך‪ ,‬כיצד אדם נכנם לתוך שדהו וכר׳׳‪ .‬הרשב״ץ בתשובותיו‬
‫הלק ב‪ ,‬סימן רמ״ז( הסתמך על דברי רש״י אלה כאשר נשאל על הבאת‬
‫ביכורים וקריאת פרשת ביכורים בשביעית‪ .‬לעומת זאת כותב ר׳ אליהו מזרהי‬
‫שמצא קצת גוםחאות שלא גרסו בפירוש רש״י ״אף שביעית הייבת בבכורים״‪,‬‬
‫ומהר״ל מפראג ב״גור־אריה׳י׳ סבור שדברים אלה ברש״י ״בודאי טעות םופר‬
‫הא‪ ,‬דאיך שייך שיהיה חשביעית חייב בבכורים‪…‬׳׳ ‪ .‬גם ב״אור־החיים״ ריש‬
‫פרשת כי תבא נאמר שאין מביאים ביכורים בשביעית‪ ,‬אך לא נזכרת שם‬
‫הגרסה המקובלת בפדש״י בפרשת משפטים‪ .‬בעל ״מנחת חינוך״ דן בדברי‬
‫ה״אור החיים״ )מנ״ח מצוד‪ ,‬צא( ורבים חמחברים אחריו שדנו בשאלת‬
‫ביכורים בשביעית‪ .‬הרב ש״י זוין שליט״א מסביר שאלה זו‪ ,‬תוך כדי מתן‬
‫ציונים רבים לספרים בהם נדונר‪ ,‬סוגיה זו‪ ,‬בהלק האחרון של פרק ״השמיטה״‬
‫‪5‬‬

‫‪5‬‬

‫דברי ה״גור‪-‬אריה״ מובאים בקיצור ב״שפתי חכמים״ )שם(‪ ,‬אבל ב״עיקר שפתי‬
‫חכמים״ נדפס ״דאינו יכול לומר האדמה אשר נתת לי״‪ ,‬וצ״ל ״פרי האדמה אשר‬
‫נתת לי״‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪45‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוסת םאמר בשם ״השביעית‬
‫כהגא שליט״א )עמ׳ קנג‪-‬קנה(‪,‬‬
‫השובים בספת ״נר למאור״‪,‬‬
‫על סנהדרין יב ע״א )הערה‬

‫בספרו ״לאור ההלכה״‪ .‬אחרי הופעת ספר זה‬
‫והביכורים״‪ ,‬בתוך הספר ״הקר ועיון״ לרב קלמן‬
‫והרב ראובן מרגליות שליט״א מביא ציונים‬
‫ריש פרשת כי תבא‪ ,‬ובספרו ״מרגליות הים״‬
‫ה — עמ כה(‪.‬‬
‫בספר אשר לפניגו כלול מאמר בגושא זה מאת הרב משה חסקין‬
‫זצ״ל‪ .‬אמנם הוא כבר דן בזה ב״כלכלת שבתית״ )עמ׳ רלה—רלט(‪ ,‬אבל‬
‫ב״כרם ציון השלם״ הוא עושה זאת בהיקף רהב יותר‪ .‬מסקנתו היא שלפי‬
‫שיטת רש״י חובה על הבעלים להפקיר את םירות השדה‪ ,‬ו״קודם שמפקיר‬
‫הפירות אין שבתית הפקה לכן חייב בבכורים קודם שמפקיר״‪ .‬אבל המהבר‬
‫זצ״ל מוכיה שרוב הפוסקים סוברים שפידות שבתית הן הפקר מצד עצמם‬
‫— בחינת ״אפקעתא דמלכא״ — ולכן ״םירות שבתית אין הייבים בבכורים‬
‫דהן הפקר מצד אפקעתא דמלכא‪ ,‬וגם אם לא הפקירו ולא שייך ע״ז חיוב‬
‫בכורים על הפקר״ )עמ׳ קגז(‪ ,‬וכן דעת מהר״ם שיק )מצוד‪ .‬צא(‪.‬‬
‫בהמשך דבריו מביא המהבר בשם הרב צ״ס פראנק זצ״ל הוכחה‬
‫)שהובאה גם ע״י הרב י״מ טוקוצינסקי זצ״ל ב״קונטרם השביעית״( לכך‬
‫שאין ביכורים בשבתית‪ .‬והיא מבוססת על משנה בכורים ב‪ ,‬ד‪ .‬במשנה זו‬
‫נמנים הבדלים בין ביכורים ובין תת״מ — ״יש בבכורים מה שאין כן בתרומה‬
‫ובמעשר׳ — ולא הוזכר שם שבשבתית קיימת מצות ביכורים‪ ,‬בניגוד‬
‫לתרו״מ‪ .‬הוכחה זו בשם הרצפ״פ זצ״ל הביא המחבר כבר ב״כלכלת שבתית״‪,‬‬
‫אבל גם שם לא ציין שזאת הוכחחו של חרב ת ק ב צבי שפירא זצ״ל ב״תפארת‬
‫יעקב״ על ביכורים פרק ב‪) ,‬נדפס בדפוסי וילגא(‪ .‬גם קשה לדבר על ״הוכהה״‬
‫בשם הרצפ״פ זצ״ל‪ ,‬שהרי ב״תורת ארץ ישראל״ שנה ב )תרצ״א( סימן גט‬
‫כתב הרצפ״פ זצ״ל ש״זה מכבר נדפס בשמי להוכיה דשבתית פטורה מבכורים״‬
‫— ודחה ההוכחה מהמשנה הנ״ל והוכיח שקריאת שם לביכורים במחובר‬
‫קודמת לתחולת קדושת שבתית על חפירות‪ ,‬ולכן יש חיוב ביכורים בשבתית ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫‪6‬‬

‫‪46‬‬

‫כעין זה בחקירה אם ירושלים חייבת בתרו״מ — עיין דברי הרצס׳׳ם זצ׳׳ל ב״הלכות‬
‫פסוקות״‪ ,‬פרק א‪ ,‬הערה א‪ ,‬שאין להביא ראיה מדברי רבי יהודה במעשרות םרק‬
‫ב‪ ,‬משנה ה‪ ,‬ואילו ב״ספר השמיטה״ לרב י״מ טוקצינסקי זצ״ל פרק יב סעיף ג ‪:‬‬
‫״כשדברתי בענין זה )עוד לפני שלושים שנה( עם ידי׳׳נ הגאון מוהרצ׳׳פ פרנק‬
‫)שליט״א( ]זצ״ל[ רב ואב״ד דירושלים הוסיף להביא ראי׳ ממשנה מעשרות )ם״ב‬
‫ה ׳ ( ‪ :‬אמר ר׳ יהודה‪…‬״‪ .‬ואולי היתה דרכו של הרצפ״פ זצ״ל להזכיר הוכחות שונות‪,‬‬
‫הן ״בעד״‪ ,‬הן ״נגד״‪ ,‬כדי שת״ח יעמיקו בדינים מסובכים‪.‬‬
‫וראה ב״מקדש דוד״‪ ,‬הלכות תרומות סי׳ נד‪ .‬ם״ק א אם ירושלים חייבת בתרו״מ‬
‫והערה מהמשנה הג״ל ושאין לומר שרבי יהודה לטעמיה דס״ל דירושלים נחלקה‬
‫לשבטים ״דבירושלמי ערלה )פ״א ה״ב( אמרינן דזה דאמר ר״י לא שמעתי כוי‪ ,‬מפי‬
‫השמועה אמרה והוא לא ס״ל כן דירושלים נתחלקה לשבטים ע״ש״ ותמוה במקצת‬
‫שבדיונים על דברי הרצפ״ם זצ״ל )שם עמ׳ שכא‪-‬שכו( וב״מרגליות הים״ סנהדרין‬
‫ב ע״א סי׳ לא‪-‬לב לא העירו כלל מדברי בעל ״מקדש דוד״ הנ״ל ומהריון ב״תורת‬
‫הארץ״ חלק ב׳ פרק שני ס״ק א‪ ,‬בו מוכית הרב קליערס זצ׳׳ל שירושלים חייבת‬
‫בתרו״מ‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שיטתו של הרצפ״פ זצ״ל והוכחותיו מובאות גם ב״כרם ציין השלט‬
‫י ‪ -‬אוצר שבתית״ במאמרו של הרב פרדכי יהודה ליב זקם זצ״ל )יעפ׳ עח(‪,‬‬
‫אך יש להעיר שיש להבתין בין קריאת •שם לביכורים הקודמת לתתולת‬
‫קדושת שביעית ובין תחולת קדושת ביכורים על הסירות‪ .‬גם אחרי קריאת‬
‫שם לביכורים גשאריס הסירות חולין עד שיכנסו לירושלים )רמב״ם‪ ,‬הלכ׳‬
‫ביכורים פרק ג‪ ,‬הלכה א( ואולי אפילו עד שיכנסו לעזרה )ר״ש‪ ,‬בכורים‪,‬‬
‫פרק ב‪ .‬משנה א(‪ .‬לכן סובר הרב משה קליערם זצ״ל ב״תורת הארץ״ פרק‬
‫א סי יט שתחולת קדושת שבתית קודמת לקדושת ביכורים כפירות‪ ,‬ומוכיח‬
‫שאין מביאים ביכורים מפירות שבתית‪.‬‬
‫מאמר שני על חנושא ״בכורים בשבתית״ כתב חרב מ‪.‬י‪.‬ל‪ .‬זקם זצ״ל‪,‬‬
‫והוא מביא הוכחה לכך שאין ביכורים בשביעית מפירוש עתיק על ששח סדרי‬
‫משנה‪ ,‬הוא פירושו של רבנו נתן‪ ,‬שהי בארץ־ישראל בתקופת הגאונים‪ .‬פירוש‬
‫חשוב זה הוציא הרב זקם זצ״ל במשניות הוצאת ״אל המקורות״‪ .‬במסכת‬
‫מעשרות מציין רביגו גחן את כל המחנות שיש להפריש — בכורים‪ ,‬פאח‬
‫ותרו״מ — והוא מסיים‪ :‬״ומתנות אלו נוהגות בכל שגח חוץ מחשבתית‬
‫והיובל״‪ .‬בהערה ‪ 8‬בהוצאה הנ״ל קובע הרב זקם זצ״ל שיש בדברי רבינו‬
‫נתן הוכחה לכך שאין ביכורים בשבתית‪ ,‬אבל במאמר שב״כדם ציון השלם״‬
‫הוא מציין שלשון דומה נמצאת גם בפירש״י ליבמות •עד ע״א‪ ,‬ואילו רש*י‬
‫בפירושו לתורה כותב שמביאים ביכורים‪ .‬הרב זקם זצ״ל מנסה למצוא במכילתא‬
‫)הוצאת אפשטיין( רמז לדברי רש״י בפרשת משפטים‪ ,‬אבל המעיין דואה‬
‫שהרמז קלוש‪ .‬אגב ב״שושנים לחד״ על מסכת בכורים )הובא בתום׳ אנשי‬
‫שם‪ ,‬בכורים פרק ב‪ ,‬משגה ד( כתוב בפשטות ״שאף השבתית הייבת בבכורים‬
‫וכדדרשי במכילתא ומביאו רש״י בפי׳ חחומש בפרשת משפטים״‪ ,‬אך קשה‬
‫להניח שבעל ״שושנים לדוד״ מצא מכילתא מפורשת שממנה שאב רש״י את‬
‫דבריו‪ ,‬וכנראה הכוונה היא לדברי המכילתא‪ ,‬שהוזכרו כבר למעלה‪ ,‬ששבתית‬
‫אינה דוחה מצוות שבת ומועדים‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫הערר• על חיוב ביכודים בשביעית הובאה במאמרו של מו״ד הרב‬
‫שלמה זלמן אותרבך שליט״א בעגין הפרשת הלה ותרו״מ בגידולי שבתית‬
‫)עמ׳ פג(‪ .‬בעל ״מנתת היגוך״ )מצוה צא( כתב שמכל הפוסקים משמע ששביעית‬
‫חייבת בביכורים‪ ,‬אבל הקשה מגמרא במידות יב ע״ב ששבתית הייבת בתלה‬
‫ע״פ לימוד מיוחד מהתורה‪ ,‬שהרי בלי לימוד יש לפטור שביעית מחלה מפני‬
‫שחלה טמאה טעוגה שריפה‪ .‬בעל ״מנתת חיגור״ הקשח שגם ביכורים טמאים‬
‫טעוגים שריפח ואין לימוד מיוחד לתחוב ביכורים בשבתית כמו אצל חלח‪.‬‬
‫מו״ר שליט״א מתרץ במאמרו את קושיתו של בעל מנ״ה‪] .‬אמנם הופיע מאמר‬
‫זה כבר בשגת חרצ״ז )ב״כרם ציון״ הלק ג(‪ ,‬אבל במאמרים השונים על‬
‫ביכורים בשביעית שהופיעו בשגים הבאות‪ ,‬לא העירו לדיון זח‪ [.‬כאן המקום‬
‫להעיר על חידושו של מו״ר שליט״א ב״מעדני ארץ״ הלק א׳ )תש״ד( סימן‬
‫ה ס״ק ז‪ ,‬בו פוביה שאין היוב להפקיר שדה בשבתית אם אין בו מזון שלוש‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪47‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫סעודות‪ ,‬ולכן אם ״אין לו בעלים כי אם כשיעור הזה שרשאי לאסוף ולכונםו‬
‫לתוך ביתו‪ ,‬בכה״ג שפיר הייב בבכורים הואיל ולא נהג בה חובת הסקר‬
‫כלל״ ‪ .‬החידוש דומה בעיקרו לשיטת •בעל ״חזון איש״ זצ׳׳ל בשאלה זו‪ ,‬לפיה‬
‫אמנם אין מביאים ביכורים בשביעית אבל יש בכל זאת היוב במקרים מיוחדים‬
‫)חזון איש‪ ,‬ערלה סי׳ יא‪ ,‬ס״ק ית; ועי׳ אור שמה הל׳ מע״ש‪ ,‬פ״ט ה״ב(‪.‬‬
‫למרות הבירורים החדשים בשאלח זו‪ ,‬יש לחודות בדברי חרב ש״י‬
‫זוין שליט״א‪ ,‬שנכתבו לפני יותר מעשרים שנה‪ :‬״שאלת ביכורים בשביעית‬
‫עוד לא הוכרעה׳ )לאור הלכה‪ :‬השמיטה‪ .‬סוף פרק ה(‪.‬‬
‫ז‬

‫חקירות בדיני פרוזבול‬
‫לדאבוננו אין שאלת ביכורים בשביעית מהווה כעת בעיה של הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬אך לא כך הדבר בדיני פרוזבול הנוהגים דוקא בזמן הזה‪ ,‬כאשר‬
‫שמיטת כספים היא מדרבנן‪ ,‬כמו שפסק הרמב״ם בהלכות שמיטה ויובל )פרק‬
‫ט‪ ,‬הלכה ט(‪ :‬״אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה״‪ .‬ב״הלכות‬
‫פסוקות״ שב״כדם ציון השלם — אוצר השביעית״ מובאים דיני שמיטת‬
‫כספים ופרוזבול )עמ׳ שפג‪^-‬שפז(‪ ,‬וגלוות אליהם הערות תשובות‪ .‬והנה ידוע‬
‫ש ה מ ל ו ה כותב את הפרוזבול ‪,‬אבל ב״משנה ראשונה״ )שביעית‪ .‬פרק י‪,‬‬
‫משנה ה( מבואר שגם הלווה יכול לכתוב פרוזבול‪ ,‬בו הוא מודיע לבית‬
‫הדין‪ :‬״מוסרני לכם כל נכסי שתגבו ממני מח שאני חייב לאחרים כל זמן‬
‫שתרצו״‪ .‬כאשר זכיתי ללמוד מסכת שביעית לפני מו״ר הרב ש״ז אויערבך‬
‫שליט״א — בשנת השמיטה הקודמת — שאלתי אם אין בדברי בעל ״משנה‬
‫ראשונה״ תקנה ללווים דתיים שלוו מאנשים לא״דתיים שלא עשו פרוזבול‬
‫ושבשעת תביעת חפרעון אחרי שנת השמיטה יעברו המלוים על איסור ״לא יגוש״‪.‬‬
‫בספר שלפנינו דן מ ד ר ישליט״א בשאלה זו )עמי שפה‪ .‬הערה ח(‪ ,‬אבל לא‬
‫נחה דעתו הרמה מדעה זו‪ ,‬שהרי ״נראה דדוקא אם המלוה מוסד תיבותיו לבי״ד‬
‫׳ודורש מהם לגבותם עבורו הוא דחשיבי כגבוי‪ ,‬משא״כ אם רק הלוח מוסר‬
‫ד‬

‫‪48‬‬

‫את המאמרים החשובים בשאלת ביכורים בשביעית ב״לאור ההלכה״ וב״חקר ועיון״‬
‫יש להשלים ע״י הדיונים ב״כלכלת שביעית״ ו״מעדני ארץ״ הנ׳׳ל‪ ,‬וכן ראה עוד‬
‫״פרדס יוסף״ שמות כג‪ ,‬י ט ; שו״ת אבני נזר‪ ,‬יו״ד ח״ב סי׳ ת מ ה ; שו׳׳ת זרע‬
‫אברהם לר״מ זמבה זצ״ל הי״ד‪ ,‬סי׳ כא‪ ,‬ס״ק ל ז ; ״השקפה לברכה״‪ ,‬מקורות‬
‫הברכה‪ ,‬מקור רביעי‪ ,‬עמ׳ יט—כא; ״מקדש דוד״‪ ,‬סי׳ בה‪ ,‬ם״ק א )ד״ה הנה רש״י‬
‫בהומש(; ״בכורי אביב״‪ ,‬סי׳ ו‪ ,‬סעיף י—יא )ספר זה מר״מ רוטנברג‪ ,‬מחשובי‬
‫יח״ל‪ ,‬הופיע בט״ז אלול תרצ׳׳ט בוורשא‪ ,‬יום אחד לפני פרוץ המלחמה והמחבר‬
‫הוציאו מחדש עם הוספות בשנת תש״ז בס״ט לואים—אמריקה(; ״תורת ארץ‬
‫ישראל״‪ ,‬שנה ג‪ ,‬חוברת ג‪-‬ז‪ ,‬סי׳ מ )הערות מהרב משה ברילל על מאמרו של‬
‫הרצפ״פ זצ״ל(‪.‬‬
‫בשנים האחרונות הופיעו דיונים חדשים‪ :‬״בית זבול״‪ ,‬חלק ג‪ ,‬סי׳ מ א ; ״תורה‬
‫שלמה״ משפטים כג‪ ,‬יט‪ ,‬הערה ר ם ; ״מזכרת חיים״ סי׳ כ ד ; מאמרו של הרב א‪.‬‬
‫גרינבלט ב״קול תורה״‪ ,‬כסלו תשכ״ג ומאמרו של הרב זסלנסקי ב״כרם צבי״ )עמ׳ עד(‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חובותיו לא חשיבי בכך כגבוי‪- ,‬וגם מסתבר שחלוח יכול ודאי לחזור מזה‬
‫וכיון שכן‪ .‬מהיכ״ת גימא דחשיב כגבוי׳׳‪ .‬מובן שלא באתי חו״ח לערער‬
‫על דברי מו״ר שליט״א‪ ,‬אבל תורד• חיא וגשארו לי עוד חרחורים אחדים‪.‬‬
‫בודאי אין תועלת במסירת ה ת ו ב ו ת ע׳׳י הלווה לבי״ד‪ ,‬אד אולי יש תועלת‬
‫בכך שהלווה מוסר את כל נ כ ס י ו לבי״ד‪ ,‬כמו שדייק ב״משנה ראשונה״ —‬
‫״מוסרני לכם בל נ כ ס י שתגבו ממני ובו״׳ — שכן ממסירת כזאת אץ‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬אפשרות להזור‪ .‬אבל יש להודות שלמסירה כזאת אין קשר לתקנת‬
‫הפרוזבול ועיקר השאלה היא אם הלווה יכול למסור את ה ו ב ו ת י ו לבי״ד —‬
‫כמו שהמלוה •טזסר את תביעותיו — כדי שהמלוה לא יעבור על איסור ״לא‬
‫יגוש״‪ .‬ויש לציין שאין בעל ״משנה ראשונה״ המחבר הראשון המעיר על‬
‫פרוזבול חנכחב ע״י הלווה‪ ,‬שהרי ב״עיטור״ ערך פרוזבול מוזכר ״פרוזבול‬
‫שעושה הלוה למלוה בשטר חוב שכותב הלוה ונותנו למלוח‪ ,‬כדתנן וליתומים‬
‫ולנכסי אפיטרופוס‪ ,‬והתם לווין נינהו״‪.‬‬
‫ועוד חקירה הדשה בדיני פרוזבול‪ :‬המלוה נמצא באמריקה והלווה‬
‫בארץ ישראל‪ .‬האם המלוה יכול לכתוב פרוזבול באמריקה בערב ראש השנה‬
‫אחרי הצות‪ ,‬כאשר כבר שקעה התמה בא״י‪ ,‬בה נמצא הלווה? מו״ר הרב‬
‫שלמה זלמן אויערבך שליט״א מעלה הקידה זו )פרק יז‪ ,‬סעיף ה‪ ,‬הערח ד(‬
‫ומגדירה בזה״ל‪ :‬״מי אזליגן בתר מלוה שאצלו עדיין ערב שביעית או אזלינן‬
‫בתר לוה שכבר קידש היום וכבר נשימט החוב״‪ .‬מו״ד שליט״א מציץ שהסתפקו‬
‫כעין זה לענין בל יראה וביטול המץ אבל ״אין זה ענין לכאן״‪.‬‬
‫בהשקפה ראשונה יש לומר שלפי שיטת ״היראים״ בודאי הולכים אחד‬
‫שקיעת ההמה אצל המלוה‪ ,‬שהרי לפי ה״יראים״ )איסורי ממון סי קסד(‬
‫תלויה שמיטת ההוב ב מ ל ו ה ״והוב שעבר עליו שביעית אינו רשאי לוה‬
‫לעכבו אלא על פי מלוה שכל זמן שלא השמיטו מלוה‪ ,‬חייב לפרוע‪ ,‬אלא לוה‬
‫יזמין מלוה לדין שישמיט לו חרבו״ ‪ .‬אבל רבים דחו את שיטת ה״יראים״‪,‬‬
‫ביניהם בעל ״אור זרוע״ )ע״ז סי׳ קת( ולפי דעתם אפילו אם המלוה אומר‬
‫״איני משמט״‪ .‬אין הלווה מחויב לפרוע את תיבו‪ ,‬וכלשון ה״אור זרוע״‪ :‬״לא‬
‫יהוש הלוה על דבריו‪ ,‬מפני שהתודה השמיטתר ‪ .‬נראה שלפי שיטה זו‬
‫הולכים אהד שקיעת החמה אצל ה ל ו ו ה ‪ ,‬שהרי התורה משמיטה את הובותיו‬
‫של ה ל ו ו ה ואיגד‪ .‬מתחשבת כלל בדעתו של המלוה‪ .‬אך אולי גם לפי‬
‫שיטה זו הולכים אחרי שקיעת החמה אצל ה מ ל ו ה ‪ ,‬שהרי הוא מוזהר על‬
‫לאו ד״לא יגוש ״ ועל מצות ״שמוט כל בעל משה ידו״‪ .‬וכל זמן שאיגו מוזהר‪,‬‬
‫ביכולתו לכתוב עוד פרוזבול‪.‬‬
‫מן הראוי שתלמידי הכמים הלנים בעומקה של הלכה ידונו בהקירה זו‪,‬‬
‫שבה בודאי יתבהרו ויתלבנו עיקרי דיני שמטת כספים‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫שיטת ה״יראים״ דומה לשיטת ה״בית יוסף״ שבעל השדה מחוייב להפקיר פירות‬
‫שדהו בשביעית וכל זמן שלא הפקיר‪ ,‬הפירות אינם הפקר — ראה דברי ר״מ זמבה‬
‫זצ׳׳ל הי״ד בשו״ת זרע אברהם סי׳ יז ס״ק א שציין הדמיון הזה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪49‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השש הפסד באתרוג של שביעית‬
‫בשלשה ׳מקומות בספר מובאת שאלה ״הדשה״ — שאלת השמוש באתרוג‬
‫של שביעית‪ .‬המשנה )סובה ג‪ ,‬יא( דגה בשאלה איד יש לקנות אתרוג של‬
‫שביעית‪ :‬״הלוקה לולב מחבירו בשביעית •נותן לו אתרוג במתנה לפי שאין‬
‫דשאי ללוקהו בשביעית ׳‪ .‬ע׳^פ משנה זו נוהגים מדור דור להשתמש באתרוג‬
‫של שביעית לשם קיום מצות ארבעה מינים‪ .‬בעל ״תורה תמימה״ זצ״ל )ויקרא‬
‫בה‪ ,‬ו‪ ,‬סי׳ יבא( מקשה ׳על זה מגמרא סוכה לה ע״ב האומרת שאץ לוקחים‬
‫אתרוג של תרומה‪ .‬על טעם האיסור מביאה הגמרא שתי דעות‪ :‬חד אמר‬
‫מפני שמכשירה לקבל טומאה והד אמר מפני שמפסידה‪ .‬בהסבר לטעם ״מפני‬
‫שמפסידה״ כותב רש״י‪ :‬קליפתה ההיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור‬
‫להפסיד תרומה כדפיריש ‪ /‬בעל תודה תמימה טוען שטעם זה עשוי לחתיחס‬
‫גם לאתרוג של שביעית‪ ,‬שהרי אסור להפסיד פירות שביעית ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪9‬‬

‫הרב משה הסקין זצ״ל דן ‪,‬בבעיה !זו <עמ׳ קנז‪—.‬קנט( ומביא שלושה‬
‫תירוצים‪ :‬׳בשם הרב יהושע לקב דיסקין זצ״ל‪ ,‬שרק לגבי תרומה יש איסור‬
‫על השש‪ .‬הפסד דכתיב בה ״משמרת תרומותי״‪ ,‬ואילו בשביעית נאמר ״לאכלה״‬
‫— ולא להפסד‪ ,‬וזה •מכוון אד ורק להפסד ממש ן בשם הרב יצחק א׳ הלוי‬
‫הרצוג זצ ל‪ ,‬שהדין ״לאבלה ולא להפסד״ הוא לאו הבא מכלל עשה ויש‬
‫לו דין של לא תעשה‪ ,‬רק אין לוקין עליו‪ ,‬ומצות אתרוג דוחה אפוא בשביעית‬
‫— כשאין אתרוגים אתרים — את לא תעשה של ״לאכלה ולא להפסד״‪,‬‬
‫משא״כ באתרוג של מעשר שגי או של תרומה‪ .‬ובתירוצרהוא כותב הרב‬
‫הםקין זצ׳׳ל‪ :‬״בשביעית גילתה לנו התורה ״לכם״ — לכל צרכיכם‪ ,‬דמותר‬
‫להשתמש גם בצביעה וכביסה אף שמפסידו ע״י התשמיש וכן גם נטילת אתרוג‬
‫נכלל ג״כ ב״כל צרכיכם״‪ ,‬אף דמצות לאו להגות נתנו אבל צרכיכם גקראו‪…‬‬
‫וזה לדעתי דבר ישר ונכון ליישב הקושיא שלא הזכיר במשנה בשום מקום‬
‫דאסור ליטול בשביעית אתרוג למ״ד •מפני שמססידה דגם במפםידה מותר‬
‫בשביעית דהוה בכלל לכל צדכיכם״‪ .‬השיבות מאמר זה של הרב •חםקין זצ״ל‬
‫‪1 0‬‬

‫״‬

‫‪ 9‬נדמה שקושיה זו נ ד פ ס ה פעם ראשונה בשנת תרס״ב ב״תורה תמימה״ על ויקרא‬
‫כה‪ ,‬ו )סי׳ בא(‪ .‬ב״בית רידב״ז״ )ירושלים תרע״ב( מביא הרידב״ז קושיה זו בשם‬
‫״ידידי הרב ר׳ שלום ליב נ״י‪ ….‬בשם הרב ר׳ יוסף בנימין נ״י״ )פרק ה‪ ,‬סי׳ א ( ;‬
‫בספר ״בכורי אביב״ )תרצ״ט( סי׳ ו‪ ,‬סעיף יד הובאה קושיה זו בשם הרב אברהם‬
‫־ ליפטביר זצ״ל )חתנו של הרב מאיר שמהה זצ׳׳ל( בספר ״זרע אברהם״ )וורשה‬
‫תר״פ(‪ ,‬ואילו ב״דבר השמיטה״ לרא״י זסלנסקי )ירושלים תשי״א( הובאה הקושיה‬
‫בצורת ״שמעתי מקשים״‪ .‬וראה להלן בעמ׳ ‪ 53‬את דברי הנצי״ב זצ״ל‪.‬‬
‫‪ 10‬הרב הסקין זצ״ל מביא תירוץ זה בשם אומרו ב כ ו ת ב ו ‪ :‬״ושמעתי ששאלו זאת להגאון‬
‫הגדול רשכבה״ג ר׳ יהושע ליב דיסקין זצ״ל‪ ,‬והשיב‪…‬״‪ ,‬אך אולי הכוונה לבנו‪ ,‬הרב‬
‫יצחק ירוחם זצ״ל‪ ,‬שהרי התירוץ דומה לתירוץ שמביא הרב י״מ טוקצינסקי זצ״ל ב״ספר‬
‫השמיטה״‪ ,‬פרק ח‪ ,‬הערה ‪ 14‬מתוך תשובה בכתב שקיבל מהרב יצחק ירוחם זצ״ל‪,‬‬
‫וכן כעין תרוצו של הרב י״מ חרל״פ זצ״ל שקיבל בעל פה מהרב יצחק ירוחם זצ״ל‪,‬‬
‫מובא ב״קונטרם אהרון״ ל״ציץ הקדש״ סי׳ יד‪ ,‬אות ג‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪50‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גדולה בשל העובדה שבספרו הקלםי ״כלכלת שביעית״ הוא לא דן בשאלה זו‬
‫ירק הזכירה )כנדאה אהד סיום ההדפסה( ב״מפתחות מהלכות״ עמי ‪ ,37‬סי כת‪.‬‬
‫במדור ״הלוקא דרבנן״‪ ,‬בתוך מאמרו ״בענין ביעור המץ של שביעית״‬
‫דן הרב הראשי הרב א״י אונטרמן שליט״א בשאלה למה אין תוששים להפסד‬
‫הפרי ע״י משמוש הידים באתרוג‪ .‬אהדי שהרב אונטרמן שליט׳יא דהה את‬
‫תירוצו של יבעל תורה תמחמה — •שאצל תרומה‪ ,‬שכתוב לגביה ״משמרת״‬
‫אםור גם הפסד קליפת הפרי‪ ,‬ואילו בשביעית יש רק איסור על הפסדו של‬
‫גוף הפרי — מתרץ הרב אונטרמן שליט״א‪ :‬״התילוק הנכה הוא בזה כי‬
‫בשביעית רק הפעולה לעשות הפסד בידים אסור אבל מה שנפסד שלא‬
‫ע״י פעולתו לית לן פה‪ ,‬שהרי הפרי שנרקב בשדה אין מטפלין בו כלל״‪ .‬תירוץ‬
‫זה ראוי למחברו‪ ,‬אבל לא הבינותי המשך דבריו‪ :‬״יתד על כן‪ ,‬שאחרי שבלה‬
‫להיה מן השדה מוציא מן הבית את התבואה אל השדה ואינו חושש לה‪ .‬מה‬
‫שאיו כן בתרומה שמדין •משמרת לא רק אסור להפסיד‪ ,‬אלא מחויב להציל‬
‫את חתרומח מחפםד דממילא וכר״‪ .‬חוכחה זו‪ ,‬המתבססת על הוצאת התבואה‬
‫אל השדח ב ז מ ן חביעור‪ ,‬תמוהה לפענ״ד ואינח מוכיחה כלום על חגדרת‬
‫איסור הפסד הפרי ל פ נ י הביעור‪.‬‬
‫דוב התירוצים הנ״ל יוצאים מההנחה שגרם הפסד מותר בפירות שביעית‬
‫וכן פסק המהרי״ם )ה״א םי׳ פג( ושיש להבדיל בין גרם הפסד והפסד הבא‬
‫מעצמו‪ ,‬שנאמרו בתרומה מטעם ״משמרת תרומתי״‪ ,‬לבין איסור הפסד בשביעית‪,‬‬
‫שאין בה מצות ״משמרת״; בדרך זו תירץ גם הרידב״ז‪ ,‬את השאלה הנ״ל‬
‫)בית דידב״ז‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה א(‪ .‬ויש עוד לדון בזה‪ ,‬שהרי הרמב״ם פסק )הל׳‬
‫שמיטה ויובל‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה ה( ע״פ התוספתא )שביעית פרק ה‪ ,‬יג(‪ :‬״הלכה‬
‫הבהמה •מאליח לתחת התאנה ואכלה‪ ,‬אין מהייבין אותו לההזירה שנאמר‬
‫ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול״‪ .‬ראינו אפוא שיש‬
‫צורך בלימוד מיוהד כדי לקבוע שבמקרה כנ״ל אין הייבים למנוע הפסד‬
‫פיחות שביעית‪ ,‬בעוד שבדרך כלל קייס איסור על גרם הפסד או הפסד הבא‬
‫מעצמו בפיחות שביעית‪ .‬מותר מזה כותב ה״הזון איש״ זצ״ל )שביעית סי׳‬
‫יד‪ ,‬םום״ק ד(‪ :‬״ונראה חיקא באוכלת מן התאנח במחובר אין מחזירים אותה‬
‫אבל בתלוש חייב להחזידח‪ …‬ואיכא משום איםור מאכל אדם לבהמה״ ‪.‬‬
‫כל האיסור הזח אינו אלא חפםד הבא מעצמו‪ ,‬ואולי אף איו לקרוא לו גרם‬
‫חפ׳םד‪ ,‬ובכל זאת יש צורך בלימוד מיוחד פדי לא לחייב את בעלי הבחמח‬
‫לחחזירה‪ .‬רבים העירו על הדיו חזח‪ ,‬ביניחם בעל ״מקדש דוד״ על זרעים‬
‫)שביעית‪ ,‬סי נט ‪0‬יק ה( המסתמך על התוספתא הנ״ל בכתבו‪ :‬״אלמא דצריך‬
‫גם כן למנוע שלא יבוא לידי הפסד״‪ ,‬ולפי דעתו רק הפסד שבא מטבע הפרי‬
‫אין חייבים למגעו‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪11‬‬

‫‪,‬‬

‫לכן נראה לי יותר תירוץ אחר שכתב הרב יהושע צבי מיכל שפירא‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪ 11‬וכן ב״בית הרידב״ז״‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה ח‪ ,‬אד ראה ״תורת הארץ״ פרק ח‪ ,‬סי מד‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זצ״ל‪ ,‬אהד ׳מגדולי ירושלים וצדיקיה בדוד תקודם‪ ,‬שלגבי פירות שביעית‬
‫לא הל איסור הפסד‪ ,‬אף לא הפסד בידים‪ ,‬באשר מקיימים איזו מצוה ע״י‬
‫ההפסד הזה‪ ,‬וזאת גם אם נאמר ששביעית מן התורה והמצור• האהרת דרבנן‪.‬‬
‫ע״פ זה תירץ הרב שפירא זצ״ל במה קושיות‪ ,‬ביניהן גם שאלת הפסד אתרוג‬
‫של שביעית ע״י משמושו בזמן נטילתו‪ ,‬וחבל שתירוץ זה‪ ,‬המובא בספר‬
‫״ציץ הקדש״ סי׳ יד ם״ק ג‪ ,‬לא הוזכר כלל בדיונים חנ״ל ־!‪.‬‬
‫תירוץ אחר לגמרי כתב הרב צבי פסח פראנק זצ״ל במדור ״הר צבי״‬
‫)עמי צ׳ויצח(‪ .‬המהרי״ט בתשובותיו )ח״א סי׳ פג( התיר לתלוש את העלים‬
‫מעצי התות אע״פ שעי״ז חפירות ניזוקים — מפני שנוטעים עצים אלה לצורך‬
‫המשי ומתהילתם אינם עומדים לאכילה‪ .‬הרב פראנק זצ׳יל הוכיה מכאן ״דכל‬
‫שנטעו מתהילה ׳שלא לאכילה •מותר לו •לאבדו ולא קרינן בי׳ לאבלה ולא‬
‫להפסד‪ ,‬אם כן באתרוג זה שנטעו למצווה הרי נטעו מתחלה אדעתה דהכי‬
‫שקליפד‪ .‬תהא נפסדת ולא תאכל יומה לי אם חושב לאבד כל הפרי או מקצתם‬
‫כל שלא הישב לאוכלו אין אני קורא בו לאבלה ולא להפסד וסתם אתרוג‬
‫למצותו הוא נטוע ‪.‬‬
‫‪13‬‬

‫תירוץ נפלא זה שוגה ביסודו מכל התירוצים הנ״ל‪ .‬ויש להעיר‪ :‬אמנם‬
‫בזמננו סתם אתרוגים נטועים למצוד• ולא לאכילה‪ ,‬אבל בזמן התנאים והאמוראים‬
‫היו ׳רגילים לאכול אתרוגים — אפילו ה י ‪ ,‬ונשארת השאלה למה הוזכר‬
‫בגמרא ההשש של הפסד ע״י משמוש הידים רק לגבי אתרוג של תרומה‬
‫ולא לגבי אתרוג של שביעית‪ .‬הרמב״ם )הלי לולב פרק ה‪ ,‬הל׳ ב( פסק כמאן‬
‫דאמר ״מפני שמכשירו״ ולכן עיקר הקושיא למה לפי הטעם ״מפני שמפסידו״‬
‫לא חששו בזמן חז״ל להפסד ע״י משמוש הידים באתרוג של שביעית‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫‪ 12‬גם ‪.‬הרב י״י דיסקין זצ״ל תירץ ״דבמקום מצוד‪ ,‬לא שייך הפסד״ )במכתבו‪ ,‬מצוטט‬
‫ב״ספר השביעית״ פרק ח‪ ,‬הערה ‪ ,(14‬אבל ב״ציץ הקדש״ מודגש שאפילו הפסד‬
‫הפרי ע״י קיום מצוד‪ .‬דרבנן אינו נכלל באיסור הפסד כפירות שביעית‪.‬‬
‫‪"'13‬דברי הרצפ״פ זצ״ל בענין זה הופיעו ב״הר צבי״ על טור או״ח ה״ב‪ ,‬םי׳ תרמה‪ ,‬הוצאת‬
‫״אל המקורות״ ירושלים‪ ,‬תש״כ‪.‬‬
‫‪ 14‬ראה סוכה לו ע ״ ב ‪ :‬״והא ר׳ חנינא מטביל בה״‪ ,‬פירש״י מטביל בה — אוכל מקצתו;‬
‫וברבנו ח נ נ א ל ‪ :‬״היה חותך חתיכה מן האתרוג ואוכלה״ וראה בפירש״י שם מו ע״ב‬
‫והולכין ואוכלין אתרוגיוהן״ ושם בפירושו השני‬
‫)ד״ה מיד תינוקות שומטין כ ו י ( ‪:‬‬
‫בשם המדרש שהצריכו אתרוגין לבית המלד לרפואה; וראה שבת קח ע״ב שיש‬
‫לאכול אתרוג )חי ן( עם קליפתו; תוספתא תרומות י‪ ,‬ב ; וראה ראש השגה טו‬
‫ע ״ א ‪ :‬״יד הכל ממשמשין בה״‪ ,‬ופירש רש״י שאעפ״י שבאתרוג הולכין אחרי החנטה •‬
‫שבששית‪ ,‬בכל זאת אתרוג בשביעית פטורה מן המעשר שהרי כל השדות והפרדםות‬
‫הפקר הן ואין אתרוג זה נשמר בהם לבדו ועל כרחו הכל ממשמשין ב ו ; גם מגמרא‬
‫זו משמע שהאתרוגים בזמן חז״ל לא היו נטועים סתם למצוד‪ ,,‬אלא בעיקר לאכילה‪.‬‬
‫על ההבדל בין זמן חז״ל וזמננו בענין זה‪ ,‬ראה גם הרשד״ם סי׳ קצב‪ ,‬מובא ב״מעדני‬
‫ארץ״ ח״ב פרק ב הלכה ב ם״ק ג ובדברי מו״ר שליט״א‪ ,‬שם הלכה ז סוס״ק ב ‪:‬‬
‫״ועכ״פ בזמננו שרבים נוטעים רק למצוד‪ ,‬ולא למאכל‪.‬״״‪ ,‬ועי״ש הבדלים בהלכה‬
‫בין אתרוגים בזמננו ובין אתרוגים בזמן חז״ל שנטעו בעיקר לאכילה‪ .‬וראה ‪ 7 :‬ו ‪ 0‬נ ‪1 . 1‬‬
‫‪ 016 *101:8, (161: ^11^611,‬חלק ג עמי ‪.306-303‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪52‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מן הראוי לצטט באן •תירוץ אחר‪ ,‬שאמנם נדפס בשנים חאחתגות אבל‬
‫מהבת היה! בנראה הראשון שהעלח את הקושיה חנ״ל על אתרוג של שביעית‪.‬‬
‫הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ״ל‪ ,‬הנצי״ב‪ ,‬נפטר עוד בשנת תרג״ג‪ ,‬אבל רק‬
‫בתשט״ו הופלעו חמשי הש״ס ״׳מרומי שדה״ ‪.‬על ‪,‬מסבת סוכה‪ .‬וזה תירוצו )שם‬
‫לט ע״א(‪ :‬״‪…‬דכל הנאה שהנאתו וביעורו שוד• רשאין לעשות מפירות שביעית‪,‬‬
‫משום דכתיב לכם לכל צרכיכם‪ ,‬וה׳׳ה הדלקת הניר וא״כ ה״נ הנאת מצוד‪,‬‬
‫של אתירוג מיקרי הנאתו וביעורו ׳שיה‪ ,‬משוב הכי שרי‪ .‬אבל כ״ז לא מתיישב‬
‫אלא אי ׳נימא דמצות ליהנות ניתנו‪ ,‬א״כ הוי נטילת האתרוג הנאה והנאתו‬
‫וביעורו שוה‪ .‬אבל למ״ד מצות לאו ליהנות ביתנו‪ ,‬אם כן קשה האיד ש ת‬
‫להפסיד האתרוג בלי הנאה‪ .‬וצ״ל דמאן דס״ל מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ס״ל‬
‫הטעם מפגי שמנשירו‪ ,‬יוזמשו״ה פסק הרמב״ם כט!עם הזד‪,‬״ ‪.‬‬
‫וכאן המקום לציין עוד שני תירוצים על שאלה זו שנכתבו דווקא‬
‫בשנה האחרונה‪ ,‬לקראת שנת השמיטה תשכ״ו‪ .‬הרב ׳בנימין יי׳ זילבר שליט״א‬
‫בספר ״הלכות שביעית״ פרק ה‪ ,‬הלכה ח )ביאור הלכה עמי קםו(‪ ,‬מסביר‬
‫שהפסד הפרי ע״י משמוש בידים הוא בגדר מפסיד בידים ולא גרם הפסד‪,‬‬
‫אבל הפסד כזה ^שהאתרוג נפסד בלקיחת‪.‬היד הרבה פעמים ‪.‬זה חששא רחוקה‬
‫מאד״ שלא הששו לו ירק לגבי אתרוג של תתמה משום ״משמרת תתמה״‬
‫ומסקנתו‪ :‬״ויהדר ליטול דוקא אתרוג של ארץ ישראל ושל שביעית״‪.16‬‬
‫ועוד תיתץ — מהרב חיים שאול גריינימן שליט״א בקונטרס ״קדושת שביעית״‬
‫חלק ג‪ ,‬עמ׳ כט — דאמנם ״נטילה לא חשיב הפסד אלא שמ״מ ראוי ליזהר‬
‫גם מזה ולפיכך ראוי שיטול של חולין ולא של תתמה אבל אין לבטל מצות‬
‫אתרוג בשביעית משום כך׳ ל!‬
‫נו‬

‫‪ 15‬לפי תירוצו של הנצי״ב הרגיש הרמב״ם בשאלת משמוש ידים באתרוג של שביעית‬
‫ולכן פסק כמאן דאמר ״מפני שמכשירו״‪ ,‬והפסד הפרי ע״י משמוש ידים מותר‪ ,‬בין‬
‫בתרומה‪ ,‬בין בשביעית‪ .‬תירוצים אחרים לפסק הרמב״ם ראה ב״גודע ביהודה״ מ״ת או״ח‬
‫סי׳ ק ל א ; ״יש סדר למשנה״‪ ,‬סוכה פרק ג משגה ח ; ״ערוך לנר״‪ ,‬סוכה לה ע ״ ב ;‬
‫חדושי חתם סופר‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 16‬הכוונה כנראה לשימוש באתרוג של שביעית בארץ־ישראל‪ ,‬שהרי רבים הדיונים‬
‫בשאלת הוצאת פירות שביעית לחוץ‪-‬לארץ‪.‬‬
‫וכאן המקום להעיר ‪ 5‬בגליון האהרון של ״המעין״ )ניסן תשכ״ו( עמ׳ ‪ ,50‬הערה‬
‫‪ ,8‬הערתי על דברי הרב ב״י זילבר שליט״א על הוכהתו מפירוש הראב״ד לתו״כ‬
‫נגד דברי הרידב״ז על שיטת רש״י באיסור םפיהין אחרי הביעור‪ .‬כתבתי שם שהרב‬
‫המחבר שליט״א הסכים — במכתבו אלי — עם תמיהתי על דבריו בספר ״הלכות‬
‫שביעית״‪ ,‬סי׳ גי‪ ,‬הלכה ג ב״ביאור הלכה״ שם‪ .‬אחרי הופעת הגליון הנ״ל כתב‬
‫לי הרב המחבר שליט״א שאחר עיון נתברר לו‪ ,‬שדבריו שם הם נכונים ואין מקום‬
‫לתמיהתי‪.‬‬
‫‪ 17‬מדבריו משמע שכוונת המשנה ״של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר״ )סוכה‬
‫לד ע״ב( היא כך שרק ראוי ליזהר מנטילת אתרוג של תרומה טהורה‪ ,‬אבל לא משמע‬
‫כד מפשטות דברי המשנה ״לא יטול״‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬א ס ו ר ליטול לכתחילה אתרוג של‬
‫תרומה טהורה‪ ,‬ואולי זה נקרא אפילו ״פסול לכתחילה״‪ ,‬עי׳ בר״ח‪ ,‬שם לה ע״ב‬
‫ובדברי המהדיר שם‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪53‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בהקשר לתירוצים הנ״ל‪ ,‬יש לחץ בשיעורו של איסור הפסד כפירות‬
‫שביעית‪ ,‬שנאמר בלשון אכילה‪ :‬״והיתר‪ ,‬שבת הארץ לכם לאכלה׳ )ויקרא‬
‫כה‪ ,‬ו( — לאבלה ולא לחפסד )פסחים ‪1‬ב ע״ב(‪ ,‬לפי בעל ״־מנחת הינוך׳‬
‫)מצוד‪ ,‬שבט(‪ :‬״נראה ג״כ דעןברים על העשח״דוקא בכזית ובפרט דנפקא‬
‫מלאכלה״ ‪ .‬הדבר מבואר ביתר הדגשז״‪ ,‬ב״מהרי״ט אלגזי ׳ על הלכות חלה‬
‫‪.‬לדמב״ן‪ ,‬םוחסי״ק ב — ע׳׳יפ שיטת הרמב״ן שיש מצות עשה באכילת פירות‬
‫שביעית — ״דלאכלה אמר רחמנא דדוקא בכזית או טפי מכזית הזהיר רחמנא‬
‫לאכילה •ולא לחפםד וסחורה אבל פחות מכזית אינו בכלל מצות עשה כמו‬
‫שהוא בשאר מצות עשה דאכילה״ )ועי״ש שבמ״ע לא אמרינן הצי שיעור‬
‫אמור מן התורה(‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪18‬‬

‫לפי שיטה זו יש לתרץ בנקל שאלת משמוש הידים באתרוג של שביעית‪,‬‬
‫שהרי בניגוד לאיסור הפסד בתרומה אין איםור הפסד כפירות שביעית אלא‬
‫רק בכזית ויש להניח ששיעור •ההפסד לא מגיע לכזית ‪.19‬‬
‫ונראה ׳לומר שלפי תיתץ זה יש להבין דבריו הסתומים של בעל ״תורד‪,‬‬
‫י תמימה׳ )ויקרא בה‪ ,‬ו סי׳ כא( ״דשאני תתמה דאיזסור הפסדה ילפינן מדכתיב‬
‫בה •משמרת תתמתי‪ …‬ולכן אסור בה גם הפסד כזה מן הקליפח חחיצונה של‬
‫האתתג‪ ,‬דאולי יבא עי״ז להפסד ממש‪ ,‬משא״כ בשביעית דילפינן מן לאבלה‬
‫ולא להפסד‪ ,‬לכן גם אם הקליפה ההיצוגה נמאסת‪ ,‬בכ״ז ראוי הפרי לאכלח‪,‬‬
‫ואין זה בכלל איפור ולא להפסד ‪# /‬מגמ כותב הרב א׳׳י אוגטרמן שליט״א‬
‫על דברי בעל תורה תמימה‪ :‬״אבל אין לחילוק זה יסוד בשום מקום״ )כרם‬
‫ציון השלם‪ ,‬חלוקא •דרבגן ‪,‬עמ ג(‪ ,‬אבל לפי דברינו יש ליישב קצת את דברי‬
‫בעל ״תורה תמימה״‪ ,‬ואולי כוונתו להדגיש שאיסור הפסד •בשביעית ילפינן‬
‫מ״לאכלה ולכן האיסור רק בכזית‪ ,‬ולא בהפסד משהו של הקליפה‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫בסוף יש להודות לעורך הספר ״כרס ציון השלם — אוצר השביעית״‬
‫על הילקוט התורגי הגדול הזה שבו השתתפו גדולי ארץ ישראל‪ ,‬בגי ציון‬
‫היקרים המצויינים בהלבה‪ .‬ולכבודו של העורך נסיים בחברי הרב צבי פסח‬
‫פראנק זצ״ל‪ ,‬שנכתבו לפני יותר מעשרים שנה‪:‬‬
‫‪,‬‬

‫״ואפריון נמטייה למע״ב ידידנו הרב הג איש החזון והמעש‪ ,‬מיסד‬
‫ומנהל •מדרש בני ציון‪ ,‬מוהר״ר יצהק תזגטל שליט״א הגושא בעול‬
‫המוסד התהני והגשמי באהבה ובמסירות‪ ,‬יזכהו ה לראות ברכח‬
‫בעמלו ובקיום שאיפותיו הגדולות להגדיל התורה ולהאדירה״‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ 18‬וראה ״מנהת הינוך׳ בסוף הספר‪ ,‬ביאורים על מ״ע של הרמב״ן‪ .‬מצוד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 19‬להלכה סוברים רבים שאיסור הפסד הל גם בכלשהו‪ ,‬אבל מאידך מתירים לשטוף‬
‫כלים עם שאריות קטנות הדבוקות בהם ״דכיון שכן דרכו בחולין לא השיב הפסד״‬
‫)קונטרס קדושת שביעית‪ ,‬חלק ג עמ׳ כ ח ( ; לפי סברה זו אין להשוש בהפסד קטן‬
‫באתרוג על שביעית‪ ,‬כאשר משתמשים בו כמו באתרוג של חולין‪,‬‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכתבים למערכת‬

‫את מאמרו של הד״ר יעקב לוי הנכבד על לתכנון המשפחה בישראל״‬
‫קראתי בתשומת לב רבה‪ ,‬וראוי לציינו •לשבח‪ .‬יש ולהעיד כאן‪ ,‬אף כי אינני‬
‫כלכלן‪ :‬אך עלי לומר‪ ,‬מתוך שיחות עם כאלה העוסקים בתכנון משפתותיהם‪,‬‬
‫באתי לכלל מסקנה בתרה ופשוטה‪ ,‬שהסיבה נעוצה בבעיה הכלכלית ושמקורה‬
‫ברמת ההיים הגבוהה במדינה‪ .‬שפור המצב‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אפשרי בתכנון הצד‬
‫הכלכלי של משפהות מתבות ילדים בכל צורה אפשרית‪ ,‬וראוי להקדיש למטרה‬
‫זאת תשומת לב •מתבה ואף לפעול להשגתה‪.‬‬
‫חיים דוד הלוי‬
‫רב העיר‬
‫ראשון לציון‬
‫בחוברת האחרונה )ברך ו ‪ /‬מם׳ ג׳(‪ ,‬כתב הסופר בעל ״יומן ירושלים״ דברי‬
‫ביקורת על ״התנועה ליהדות של תורה״ בזן הלשון‪ :‬״יש לי הרושם כי בתכנית‬
‫חתנועח השלילה מרובד! םחרבח על חתיוב‪ .‬טרם שמענו על פעולות לימוד והדרכה‬
‫רציניות ומתמידות מטעם התנועה‪ ,‬אבל רבות שמענו על כוונתם לעצב את דין‬
‫התורה בחתאם לצרכי הזמן ועל עיצוב מחודש של מוסדות הרבנות״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫אל כוונת התנועה להרבות תורה אין הכותב שם לב‪ ,‬ודן אותה על פי‬
‫השמועה‪ ,‬שעדיין לא קיימה את תוכניתה‪ ,‬אבל על כוונתה )המדומה( ״לעצב את‬
‫דין התורה בהתאם לצרכי תזמן״‪ ,‬כבר גזר עלינו את הדין‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר כל מגמתנו היא לקיים את התורה ממש‪ ,‬ולא להסתפק‬
‫במצוות אגשים מלומדה‪ ,‬׳בשעה שכל צורות ההיים‪ ,‬ומכאן כל נושאי המצוות‪,‬‬
‫חשתנו‪ .‬מציאותם של חידושים‪ ,‬כמו מדינת ישראל‪ ,‬הטלסה לחלל‪ ,‬הפצצה האטומית‪,‬‬
‫התקשורת הבינלאומית חמידית‪ ,‬ארגון חאומות המאוחדות‪ ,‬וכר וכוי‪ ,‬דורשת‪ ,‬לפי‬
‫כל כללי המסורת של התורה שבעל־פה גופה‪ ,‬ניפוח מתאים של ההלכה‪ ,‬דווקא‬
‫כדי שתקוים התורה‪ ,‬שניתנה לנו מן השמים‪.‬‬
‫ועובדה היא‪ ,‬מצערת עד למאוד‪ ,‬שהמאמצים בכיוון זה‪ ,‬שנעשו עד כה מטעם‬
‫בעלי חםמכות‪ ,‬חיו ברוב השטחים קלושים ומהססים‪ .‬לפיכך נשתדל להביא לידי כך‪,‬‬
‫שמורי ההוראה יעמדו מקרוב על הבעיות האמיתיות של העולם — ופסקיחם לא‬
‫יפלו עוד לתלל ריק כמו עכשיו‪ .‬ומדוע הגענו עד הלום ? בי הרבנים במקרים רבים‬
‫מתייהםים בשיקוליהם למצב‪ ,‬שאיננו קיים‪ ,‬ובעקבות זאת אין אלא אהד מעיר ושניים‬
‫ממשפחה הסרים למשמעתם‪.‬‬
‫לא באנו הו״ש לפסול שום סמכות‪ ,‬אלא להפך לקרוא לבעלי הסמכות‪,‬‬
‫שיבואו ויטלו את העטרה המתפלשת בעפר‪ :‬כי היום מי יכחיש‪ ,‬שאין קול התורה‬
‫נשמע ברבים ? ויש דברים בגו‪ .‬על כולנו מוטלת חחובח לחשוף את סיבות הירידה‪,‬‬
‫״ויפל נחורא״‪.‬‬
‫משה קטן‬
‫׳בשם ועדת ההסברה של‬
‫התנועה ליהדות של תורה‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪55‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוששני שהתנועה החדשה ״יהדות של תודה״ שגתה שגיאה חמורה כאשר‬
‫צעדה את *!עדיה הראשונים תוך צעקות והאשמות לעבר המפלגות הדתיות‪ ,‬שהרי‬
‫אין זח אלא חקוי דרכן של המפלגות הדתיות המנסות להצדיק את קיומן תוך‬
‫האשמות‪.‬עד מפלגה אחרת‪.‬‬
‫חוששני שגם הגישה היומרנית כאילו באפשרותה של התנועה החדשה לפתור‬
‫בעיות רבות בצבוריות הישראלית תתנקם •בתנועה חחדשח עצמח‪ ,‬כאשר המציאות‬
‫תוכיח שהבעיות אינן ניתנות לפתרון ע״י איזו תרופת פלא‪.‬‬
‫חוששני שהמנהיגים של התנועה החדשה אינם האישים המתאימים לקרב‬
‫המוני עם ישראל לתורה ולמצוות‪ .‬בלי לפגוע בכוונות הטהורות של ראשי התנועה‬
‫יש להטיל ספק בכושר המנהיגות שלהם וציותם המוחלט להלכה הפסוקה‪.‬‬
‫אך למרות הכל‪ ,‬אין להתעלם מהגרעין של אמת שביסודה של תנועה זו‪.‬‬
‫מעולם לא נפסקה הלכה שהמאבק הפוליטי הוא הוא הדרך היחידה לשלטון התורה‬
‫ולהרבצת תורה בישראל‪ .‬אמנם אין לפסול את המאבק הפוליטי ואין להכחיש‬
‫שישנן תוצאות גם לדרך זו‪ ,‬ובודאי יש לתמוה על אותם איסטניסים שבתוכנו‬
‫הרוצים ליהנות מפירותיו של מאבק זה‪ ,‬אבל כלפי חוץ מתיהסים אליו ביהס של בוז‪.‬‬
‫אבל אין להתעלם מן העובדה שהמאבק הפוליטי — אשר איננו תמיד כל כך‬
‫טהור ונטול אינטרסים אישיים וכיתתיים — לא הביא תוצאות רצויות רבות ובודאי‬
‫לא קרב אתים תועים לתורה‪ .‬ההישגים נשארים מוגבלים לצרכים של צבור שומרי‬
‫מצוות בלבד ורחוקה הדרך מהדאגה לצרכים יום־ יומיים של הדתיים לדאגה להפצת‬
‫תורה ואהדה לקיום המצוות בבל העם כולו‪.‬‬
‫אל לנו להתעלם מהעובדה שהמאבק הפוליטי של המפלגות הדתיות הבאיש‬
‫את ריחה של היהדות הנאמנה בעיני רבים אשר ראו את התופעות הבלתי רצויות‬
‫של המאבק הפוליטי‪ .‬לכן יש ויש מקום לתנועה אשר דוגלת ברצינות ב״יהדות של‬
‫תורה״‪ ,‬אבל בלי רמזים על ״הדוש ההלכה״ ובלי תביעות מהרבנים ללמוד מרבי‬
‫יוחנן בן זכאי אשר ״העיז״ לעשות תקנות חדשות‪.‬‬
‫אל הנער הזה לא התפללנו‪ ,‬אך אל נלמד מהנעל הזה שיצירה כעין זו‬
‫למען ה ר מ ת תורה וקרוב לבבות אינה דרושה לנו‪.‬‬
‫ה‪ .‬נוי‬
‫ירושלים‬
‫ראיתי התשובה למר יעקב פלדהיים בגליונו האחרון של ״המעין״ — ויש‬
‫להעיר‪ :‬אם צדק הכותב ׳בהערותיו על עורך הספר ״אגרות רבי עזריאל הילדם־‬
‫היימר״‪ ,‬רשאים היינו‪ ,‬קוראי ״המעין״‪ ,‬לשמוע אמת כולה; ואם לא צדק הכותב‪,‬‬
‫חובה מוסרית היתה רובצת על המערכת לגלות מקור הבעיה דווקא‪ .‬הבה‪ ,‬געשה‬
‫נםיון‪:‬‬
‫בהסכם לוקסמבורג מיום ‪ 10‬בספטמבר ‪ 1952‬בין גרמניה המערבית לבין‬
‫מדעת ישראל הובטח‪ ,‬וביגתיים אף שולם לועידת התביעות היהודיות סכום של‬
‫‪ 450‬מיליון מרק לצורך יישובם של פליטים יהודים הנמצאים בהו״ל‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪56‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מייצגת ועידה זו רכושם של יהודי גרמניה שאין לו תובעים‪• .‬בועידה מיוצגים אף‬
‫ארגוני היהדות החרדית‪ ,‬כולל אגודת ישראל העולמית‪.‬‬
‫•בכספי הועידה ובתמיכתה הפעילה הוקם המוסד הידוע בשם ״מוסד ליאו בק״‬
‫בשנת ‪ ,1955‬במטרה להוציא לאור כתובים מקוריים והיסטוריים על תולדות יהדות‬
‫גרמניה‪ ,‬מעשיה ופעליה על כל זרמיה‪ .‬הנהלת המוסד נמצאת בידי המועצה של‬
‫יהודים יוצאי־גרמניה‪ ,‬אשר בה — ממש כבועידת התביעות — אך מיעוט של‬
‫יהודים חרדים‪ .‬העובדא כי המנוה ליאו בק נצטווה ע״י ממשלת גרמניה הנאצית‬
‫לכהן בתפקיד ראש האיחנון הכפוי על יהדות גרמניה בימי השואה‪ ,‬ובתורת שכזה‬
‫הפך לדמות משברת־לב ושל מוסר נפשו למען שרידי ההשמדה — עובדה זו לא‬
‫עוררה התנגדותו של גציג היהדות חחרדית בועידת התביעות להעלאת ןכרו של מי‬
‫שהיה ״רב״ ליבראלי בברלין‪] .‬מכספי ה ו ע י ד ה הודפסו םפרי־קודש מנחלת‬
‫יהדות גרמניה‪ :‬נזכיר רק פירושו על תהלים של הרב הירש זצ״ל‪ ,‬בתרגומו העברי;‬
‫ואת שו״ת ״•שרידי אש״ לרב ויגברג זצ״ל‪ [.‬מאידך‪ ,‬לא פירםם מוסד ליאו בק כל‬
‫חומר על דיעות היהדות הליבראלית בגרמניה‪ ,‬וגשאר גאמן למטרתו ״לטפה תקר‬
‫תולדותיהם של היהודים בגרמניח מימי חאמנציפאציח ועד לתקופת חחורבך‪.‬‬
‫״אגרות רבי עזריאל הילדםהיימר״ הנו ספר‪-‬מקורות בלשון הקודש ובשפה‬
‫חגרמנית‪ ,‬ערוד בידי חוקר מדעי‪ ,‬אשר הוצאתו לאור יקרה מאוד‪ ,‬ואילו תפוצתו‬
‫מוגבלת ביותר‪ .‬מיהו המוסד החרדי אשר על נכונותו לממן מפעל זה שמענו ן ומי‬
‫סיפר לו למר פלדהיים‪ ,‬כי הרב ד״ילדסהיימר היה מסרב לזכות מוסד של יהודים‬
‫שהתרחקו במצות פירסום דברי־תורה‪ ,‬שעה שמוכן היה לשתף פעולה עם ארגון‬
‫״בל ישראל הברים״ בצרפת לעזרת פליטי רוסיה הצאריםטית — ארגון שהיה כולו‬
‫בידי בלתי‪-‬חרדים ?‬
‫ועוד עובדה‪ :‬נמצאים בישראל כתובים למכביר‪ ,‬פדי עטו של הרב עזדיאל‬
‫הילדםהיימר זצ״ל‪ ,‬בבל ענפי התורה‪ ,‬שאלות ותשובות‪ ,‬העוד‪ .‬מלמולם ישארו‬
‫״אבקת רוכל״ ? אכן‪ ,‬אם יש מקום ל״מחאה פורתא״ יש לכוונה לאותם חגורמים‬
‫בתור מחנח חיחדות חחרדית חמצטייגים עד חיום באדישות בלפי מורשת גדולי‬
‫יהדות גרמניה‪.‬‬
‫יעקב בר אור‬
‫תל אביב‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪57‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב שרגא פ׳ שנבלג‬
‫י‬

‫על פ<רוש ״באר מ<ם ח ״ ם ״ לשמות כג‪< ,‬א‬
‫הערה למאמר ״ביעור שביןיית וכיעור מעשרות״‬

‫יקרתו עם' ‪-‬הגליון ״המעין״ מחודש‬
‫ניסן חגיענו‪ .‬וגם ראיתי שם הערה‬
‫שחעיר כ״ת על ספריי ״באר נדם‬
‫חיים״ ביאורים על פירש״י על חתורח‪,‬‬
‫מרבינו הגדול חיים בר׳ בצלאל ז״ל‬
‫אחיו חגדול של רביגו מהר״ל מפראג‬
‫זי״ע‪ ,‬שזכיתי לחו״ל בס״ד ורוב יגיע‪.‬‬
‫ואעשח רצונו' ואכתוב מח שגלע״ד‬
‫בעגין זה‪-‬‬
‫רש״י הק׳ בפרשת משפטים )שמות‬
‫כ״ג י״א( פירוש עה״פ תשמטנה‪ .‬מ­‬
‫עבודה׳ ונמשתה‪ .‬מאכילה אחר זמן‬
‫הביעור‪ .‬ופירוש בזה רביגו חיים ז״ל‬
‫״שגת הביעור היא השנה השלישית‪,‬‬
‫שנת המעשר כמו שנאמר בפרשת תבא‬
‫ביערתי הקודש מן הבית״‪ ,‬עכ״ל והעיר‬
‫כ״ה ע״ז הלא אין קשר בין ביעור ש­‬
‫ביעית לביעור מעשרות‪ ,‬ועוד כי רש״י‬
‫פירוש י אחר זמן הביעור‪ ,‬ואילו רביני‬
‫היים כתב שנת הביעור‪ .‬יפה העיר ובז־‬
‫מנו׳ היינו בשנת השמיטה שנת הבי­‬
‫עור‪ .‬ולענ״ד הפירוש בדברי רבינו חיים‬
‫הוא כמו שכ״ה הביא מאהיו ד׳ שמואל‬
‫נ״י שהכוונה לדברי הרמב״ן ז״ל בפ­‬
‫רשת בהר )ויקרא כ״ה זי( שביעור‬
‫שביעית אין ענין כביעור חמץ שאסור‬
‫בחנאה ובאכילה וצריכה שריפח או‬
‫קבורח‪ ,‬רק שצריד לבערם מרשותו‬
‫ולחפקירם לעניים ולבל אדם כענין ב­‬
‫ערתי הקדש מן הבית‪ .‬וזהו שפירוש‬
‫רבינו חיים ז״ל כאן‪ :‬ונטשתה באכילה‬
‫אחר זמן הביעור‪ ,‬היינו כשנת הביעור‬

‫שהיא השנה השלישית שנת המעשר‪.‬‬
‫כמו שנאמר בפרשת תבא ביערתי הקדש‬
‫מן הבית‪ .‬ואפשר שט״ס וצ״ל ״כשנת״‬
‫הביעור *שהיא״ השנה השלישית שנת‬
‫המעשר‪ ,‬והיינו כמו שמצינו הביעור במ­‬
‫עשר וכדברי רבינו הרמב״ן ז״ל בדברי‬
‫רש״י הנ״ל‪ .‬וכן פירוש רבינו חיים ז״ל‬
‫בפרשת בהר על פירש״י )כ״ה‪ ,‬ז׳( כל‬
‫זמן שהי׳ אוכלת כוי‪ ,‬כגון בימי הקיץ‪,‬‬
‫אז אתה רשאי להכניס לביתר‪ ,‬כדי לה­‬
‫אכיל ג״כ את בהמתך‪ .‬כ ל ה ל ח י ׳ ׳‬
‫כגון בימות הגשמים‪ ,‬אז אפילו אם כבר‬
‫הכנסת לביתך מחויב אתה לחזור ול­‬
‫הוציאו אל השדה‪ .‬עכ״ל רבינו היים‬
‫ז״ל בביאורו בפרשת'בהר )שכעת באמ­‬
‫צע חדפוס(‪ .‬חדי שרבינו חיים ז״ל מפ­‬
‫רש דברי רש״י כשיטת חרמב״ן שביעור‬
‫חוא לחוציאו מן חבית ולהפקיר‬
‫ולא שאסור בחנאח או באכילח‪ ,‬רק‬
‫שהביעור שביעית היא כביעור מעשרות‪.‬‬
‫וכן דרכו של דבינו חיים ז״ל לפרש‬
‫דברי רש״י ע״פ דברי ד״רמב״ן ז״ל ברוב‬
‫פעמים חוץ ממקומות שרבינו חרמב״ן‬
‫הולק על רש״י הק׳‪ ,‬אז‪ .‬מפרש רביגו‬
‫היים ז״ל למה רש״י איגו רוצה ללמוד‬
‫כדברי הרמב״ן ז״ל‪.‬‬
‫וראי׳ לדבר כי מקור רש״י הק׳ היא‬
‫במכילתא )ואין ת״י כעת לעיין בז( אבל‬
‫במדרש לקה טוב )הנקרא פםיקתא זוט־‬
‫רתא( פי כן ת״ל וגטשתה ״באכילתה״‬
‫כו׳ כתוב אהד אומר ואכלו אביוני עמך‬
‫וכתוב אהד אומר והיתה שבת הארץ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪58‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪,‬‬

‫לכם לאכלה לך הא כיצד כוי‪ ,‬ר יהודה‬
‫בן בתירה אומר עד שלא הגיע שעת‬
‫הביעור מבערין אותו עניים ועשירים‪,‬‬
‫וכשהגיע שעת הביעור מבערין אותו‬
‫עניים‪ ,‬ואין מבערים אותו עשירים עכ״ל‪,‬‬
‫הרי שהביעור היא מה שעניים אוכלין‬
‫אותו‪ ,‬היינו שיפקיר אותו‪ ,‬וזהו ונטשתה‬
‫מאכילה‪ ,‬חיינו לעשירים‪ — ,‬אחר זמן‬
‫ביעור אסור באכילה‪ ,‬רק מותר לעניים‪,‬‬
‫ובזה שעניים אוכלים מקיים מצות בי­‬
‫עור‪ .‬כי רש״י הוסיף בלשונו הק׳ ״אחר‬
‫זמן הביעור״‪ ,‬וממילא שפיר מפורש רבי־‬
‫נו היים כמו בשנת הביעור‪ ,‬בביעור‬
‫המעשרות‪ .‬ועי׳ בפנ״י בפםהים שם‪,‬‬
‫וראיתי בד״א גם מש״כ הרב ק׳ כהנא‬

‫נתל‪ .‬ב ל‬

‫בשיטות ביעור המעשרות וגם בשיטות‬
‫רש״י בזה שם בהמעין‪ ,‬ואכ״מ מזה‪.‬‬
‫ומה שהעיר שלא עשיתי שום הערה‬
‫בזה ז באמת רציתי לעשות ט״ם כמו‬
‫שכתבתי כאן‪ .‬אבל הנחתי על המעיין‪,‬‬
‫כי קשה לי לעשות בכל עת ט״ס ולשגות‬
‫מהכת״י‪ ,‬אבל נכון שצריך להעיר בזה‪.‬‬
‫מח שכ״ח חביא שאחי רביגו מביאו‬
‫בספרו גור ארי ‪ .‬חנח מביאו עוד פע­‬
‫מים ומזה בפרשת יתרו )שמות י״ח ט׳(‬
‫ורבעו היים אמר פירוש זה בעוד שהי׳‬
‫נער בן שבע‪ ,‬ע״ש בבאר מים היים‪.‬‬
‫הנני כתבתי בקיצור כי הנני טרוד‬
‫כי הנני עומד באמצע הדפום מח״ב‬
‫מספרו באר מיס חיים‪• .‬‬
‫לונדון‪ ,‬ר״ה אייר תשכ״ו‬
‫‪,‬‬

‫במערכת‬

‫המאור הגדול׳ ספור הייו של בעל הידושי הרי״ם זצ״ל — מאת הרב מאיר‬
‫שורצמן‪ .‬הוצאת נצה‪ ,‬בגי ברק תשכ״ו‬
‫את אתי אנכי מבקש‪ ,‬ראשי פרקים להידברות בין פלגי היהדות — מאת‬
‫חרב יחיאל יעקב ווייגברג זצ״ל‪ .‬חוצאת נצח‪ ,‬בני ברק‪ ,‬תשכ״ו‬
‫מסע מירון לחרב מנחם מנדל ראבין זצ״ל‪ ,‬עם שירי בר יוחאי ואוסף מאמרים‬
‫בעניני ל״ג בעומר וחילולא דרשב״י במירון׳ מאת בצלאל לנדוי״חוצאת אושא‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ו‬
‫דרכי הקרבנות‪ ,‬חםברים וסיכומים עם ‪ 22‬טבלאות וציורים‪ ,‬מאת יחודח איזנברג‪.‬‬
‫חוצאת חשכל‪ ,‬ליד מבללח ירושלים‪ ,‬ירושלים תשכ״ו‬
‫הדרום‪ ,‬קובץ תורני יוצא לאור ע״י חסתדרות חרבנים באמדיקח׳ בעריכת הרב חיים‬
‫דוב שעוועל‪ .‬חוברת כג‪ ,‬גיסן תשכ״ו‪ ,‬ניו־יורק‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪59‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב שלמה זלמן הבליו‬

‫מלואעו ונשמעות‬
‫)למאמרי ״משנה תורה לרמב״פ‪ ,‬פוף גאונות״ חוברת ניסן תשכ״ה כרד ה גליון ג(‬
‫לעמ׳ ‪ :42‬לעגין המאורע עם הדיין החסיד‪ ,‬יש להוסיף את המסופר בקטע‬
‫גניזה על דברי הרמב״ם על עצמו‪ :‬״השכחה שבני אדם סובלים ממנה לא שלטה‬
‫בי בימי נעורי״‪ ^ .‬מ ^ נ י ! ‪^0 1903, 3. 1*11^00011, £111 0611123.‬ינם‪1^11, 2‬‬
‫עמ׳ ‪ 63‬מצוטט על פי פרופ׳ השל בס׳ היובל לגינצבורג עמ׳ קעט ]כא[‪.‬‬
‫לעמ׳ ‪ 46‬הע׳ ‪ : 22‬לענין הביטוי ״הרב הברצלוגי״‪ ,‬יש להוסיף כי הוא מציין‬
‫בדרך כלל את הרב יהודה בן ברזילי הנשיא אלברצלוני‪ ,‬ביטוי זה נמצא ברא׳׳ש‪,‬‬
‫עירובין פ״ד‪ ,‬סי׳ א; פסחים פ״ב‪ ,‬ס׳ ג; שבועות פי׳ז‪ ,‬סי׳ טו; הולין פ״ג‪ ,‬סי יד‪.‬‬
‫וראה ביהוד שו״ת התשב״ץ ח״א סי׳ טו בשאלח‪ :‬״וזח חרב אלברצלוני הנזכר‬
‫]בס׳ ארחות היים‪ ,‬ראה למטה[ מה שמו ואיזה ספר היבר?״ ובתשובה‪ :‬״ומה‬
‫שרצית לדעת שמו של חרב אלברצלוני ז״ל ואיזח ספר חיבר דע כי יש ב׳ רבנים‬
‫מלבד הרשב״א ז״ל שקרויין הרב אלברצלוני‪ ,‬הראשון הרב ר׳ יצחק בן ראובן‬
‫ז״ל אלברגלוני שהי׳ רב גדול בימי ר׳ יצהק אלפסי ז״ל והי׳ פייטן גדול‪ …‬והשני‬
‫אומרים שהיה תלמיד של זה‪ ,‬שמו הרב הנשיא ר׳ יהודה בן ברזילי אלברצלוגי‪,‬‬
‫וגם הוא רב גדול ומיוהם‪ …‬וזהו חרב אלברצלוני שמזכיר בעל ס׳ ארחות חיים״‪.‬‬
‫ועיין עוד בם׳ חתרומות שער נ״א ה״ו ב‪ :‬״ושאלתי בזה פי הרר״מברצלוני)!(‬
‫וזה אשר השיב לי וכר״‪ .‬והשווה ת׳ הרמב״ן )בספרן של ראשונים מהד׳ פרופ׳‬
‫אסף ירושלים תרצ״ה ושם מצוטט ״פי׳״ והוא ט״ס! מהדורה •זו של ת׳ הרמב״ן‬
‫צולמה שוב )ירושלים תשכ״א( ע״י אנוגימים‪ ,‬בסוף ם׳ התרומות ה״א‪ ,‬תוף‬
‫חעלמת שם חמו״ל חראשון שטרח בהעתקת התשובות מכ״י‪ ,‬וגם לא הזכירו שמו‬
‫על הערותיו‪ ,‬בחם משוקעות גם חערות של פרופ׳ י״ג אפשטיין ]בסי׳ אפ׳[ ופרופ׳‬
‫ש‪ .‬ליברמן( סי׳ נג׳‪ .‬וראח בשו״ת התשב״ץ ח״א סי׳ עב׳‪ :‬ר׳ יצחק בן ראובן‬
‫אלברגלוני‪ …‬והרב ר׳ משד‪ .‬בר נחמן זקנו של מורי חמי הי׳ ממשפחתו״‪ .‬והובא‬
‫בשם הגדולים ערד רמב״ן‪ :‬״והיה הרמב״ן ממשפחת רבינו יצחק בר ראובן אלברגלוני‬
‫כמ״ש הרשב״ץ בתשובותיו״ )אד לא ברור כ״כ מנין הסיק זאת הרשב״ץ‪ ,‬כי‬
‫הוא מסתמר על מה שהרמב״ן מכנהו‪ :‬״אדוננו הזקן״ או‪ :‬״מר״ן ז״ל״‪ ,‬וכיצד‬
‫אפשר לחוכיח מכאן שהיה ממשפתתו ומיוצאי ירכו ?( ואולי משום כך מכנהו בעל‬
‫חתרומות‪ :‬ברצלוגי‪.‬‬
‫כמו כן ישנו ביטוי זח אצל חרמב״ן‪ :‬בבא בתרא ח‪ ,‬ב; ו‪ ,‬א; קיר‪ ,‬א‪.‬‬
‫ובתשובותיו )הנ״ל( תשו׳ כד‪ .‬הרשב״א‪ :‬תורת הבית האחד בית שגי שער ג‬
‫)ירושלים תשכ״ג דף לה‪ ,‬א(‪ .‬בארהות היים לרא״ה מלוניל ה״ב הלכ׳ שחיטה‬
‫)מחד׳ שלזינגר עמ׳ ‪ (386‬בז׳ בתשב״ץ למעלח‪ .‬חמאירי‪ :‬בית חבחירה שבת קלה‪ ,‬ב‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪60‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫)ירושלים תשכ״ה עמ׳ ‪ ; (535‬שבועות מה‪ ,‬א )ירושלים תשכ״א ועמ׳ ‪; (203‬‬
‫נדרים תהילת פ״ג )ירושלים תשכ״ה עמ׳ פט(; פתיחה למס׳ אבות )שאלוניקי‬
‫תקפ״א( דף לג‪ ,‬ב; לד‪ ,‬ב‪ .‬לעומת זאת שם דף לה‪ ,‬א‪ :‬״ר׳ שלמה ברצלוני‬
‫בכמהר״ר אברהם אדרת״‪ .‬הריטב״א‪ :‬קידושין מא‪ ,‬א‪ .‬הר״ן‪ :‬בבא בחרא )ירושלים‬
‫תשכ״ג( עמ׳ ‪ .383,52,34,31‬וראה עוד ציונים לקדמונים שהביאוהו‪ ,‬במבוא לפי׳‬
‫ס׳ יצירה להרב ר‪ .‬יהודה בן ברזילי‪) ,‬ברלין תרמ״ה(‪ ,‬עמ׳ וו^>‪ ^<0‬מאת שזה״ה‪.‬‬
‫לעמ׳ ‪ 49‬שורד‪ :9 ,‬לתקן‪ :‬ושבע‪ ,‬במקום‪ :‬ושמע‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 49‬הע׳ ‪ : 27‬אודות מהדורת הרמב״ם ס׳ המהע‪ ,‬על ידי מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ד‪ ,‬ראה עכשיו ‪,‬מאמר מפורט בחוברת ״דעות״‪ ,‬שתופיע בימים‬
‫הקרובים‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 51‬העי ‪ :32‬כתבתי‪ :‬זבכ״י אוקספורד ‪) 2359‬מובא בהערות פריימן‬
‫שם( הנוסח‪…:‬״ ונתבלבלו הדברים וצריך לחיות‪ …:‬כך בכ״י אוקספורד‬
‫‪ ;2359‬ובדפוסים )מובא בהערות פריימן שם( הנוסח‪…:‬‬
‫עמ׳ ‪ 54‬הע׳ ‪ :49‬מה שהבאתי שם מס׳ היןחסין בשמו של מהברו ר׳ אברהם‬
‫זכות‪ ,‬אינו מן מהבר זה‪ ,‬כי דברים אלו הם מתוך ההוספות שהוסיפו בדפוס קרקא‬
‫ש״מ—מא׳ והועתקו מספר יסוד עולם )כמ״ש שם דף קנ״ו ע״ב‪ :‬״אלה דברי‬
‫הגאון מהר״ר משה איסרלים ז״ל‪ .‬סדר הקבלה שהעתקתי מספר יסוד עולם״(‪.‬‬
‫נמצא שהציטטה המובאת בהערתי היא לד׳ יצהק בן יוסף הישראלי מטוליטולה‬
‫תלמיד הרא״ש )המהצית הראשונה מן המאה הראשונה לאלף הששי( והיא ביסוד‬
‫עולם )ברלין תר״ו( ה״ב מאמר ד׳ פרק י״ה עמ׳ ‪.35‬‬
‫עמ׳ ‪ :56‬בענין מקומות שם גרם ספרו של הרמב״ם לדהיית התלמוד‪ ,‬כדאי‬
‫לציין שאגשי תימן היו קוראים להלכות שברמב״ם בשם‪ :‬״מסכת״‪ .‬כך בתשר‬
‫ר׳ יהושע הנגיד )״קבץ על יד״ ירושלים ת״ש סדרה חדשה ספר ג׳ )י״ג( הו׳ א(‪,‬‬
‫סי׳ י״ח עמ׳ ק‪ .‬ור׳ עוד בענין זה אצל הרב י״ל אבידע ״ספר משנה תורה לרמב״ם‬
‫כספר לימוד״ ארשת ג׳ )תשכ״א(‪ ,‬עמ׳ ‪.33 ,31‬‬
‫עמ׳ ‪ :56‬בענין כ״י של חתלמוד יש להוסיף כי בם״ח יש ‪ 59‬כ״י לתלמוד‬
‫)מהם ‪ 32‬שלמים; ע״פ הרשימד‪ .‬שבספר חמקורות ח״א ירושלים תשכ״ג חוצאת‬
‫המילון ההיסטורי‪ ,‬עמ׳ ‪.(61—58‬‬
‫עמ׳ ‪ :57‬אודות השם ״משנה תורה״ יש להוסיף מ״ש חחיד״א בשה״ג ערך‬
‫הראב״ד השלישי‪ :‬״וגם הרמ״ה הרה לו היטב על השם ״משגה תורה״‪ .‬ור׳ גם ״על‬
‫השגות הראב״ד למשנה תורה״ פרופ׳ י‪ .‬טברסקי‪ ,‬ס׳ היובל לכב׳ וולפסון‪ ,‬עמ׳‬
‫קפד הע׳ ‪.86‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪61‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עמי ‪ 57‬סוף• הע׳ ‪ : 63‬ראה גם כס׳ אבן ספיר )ליק ‪ ; 1866‬ובמהדורת יערי‬
‫״מסע תימן״ עמ׳ סד( בג‪ ,‬א‪ :‬״רק יהידי סגולה אחד מגי אלף הגיעו לכלל לימוד‬
‫גמרא״ )וכבר ציין לוה ש״ד גויטין ״סדרי הה?נוך בזמן והגאונים ובבית הרמב״ם״‬
‫עמ׳ קנד(‪.‬‬
‫עמי ‪ 58‬נספח א ‪ :‬יש להוסיף לעגין זה את דבריו של ר׳ יוסף ראש הסדר‬
‫)בזמן הרמב״ם(‪ :‬״והרי התורה תורה שבכתב והסידור תורה שבעל פה ותלמיד‬
‫חכמים מוסיף על התורה והסידור יתר המקרא כלומר הנביאים והכתובים והלכות‬
‫והטובות שבהלכות ראיתי הלכות רבינו יצחק אלפסי ז״ל והחכם מוסיף על‬
‫המקרא וההלכות והסידור שלשה דברים‪ :‬המשנה והתלמוד והפירוש )כלומר‬
‫פירושים על חתלמוד כגון פירושיו‪ .‬של רבנו חננאל ואחרים(״ נתפרסם ע״י אסף‬
‫בקרית ספר שי״ה עמ׳ ‪ .66—61‬והוא מקטעי הגניזה‪) ,‬וצויין אצל ש״ד גוייטין‬
‫בספרו הנ״ל עמ׳ קמח‪ ,‬ועיי״ש עוד עמ׳ קנג‪ ,‬קסה(‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 59‬ביטוי זה על הרמב״ם גם בפיו של ר׳ סעדיה אבן דנאן קובץ חמדה‬
‫גנוזה )קאניגםבערג תרט״ז( עמ׳ ‪ : 30‬״ונכון אמרו הכמי הדורות שבאו אחריו‬
‫כי הוא היה הקדמון לכל הגאונים במעלה והאחרון בזמן״‪.‬‬
‫עמי ‪ 59‬בסופו‪ :‬אודות ר׳ עזריאל טראבוטו זד• ר׳ בשה״ג ערך ר׳ יחיאל‬
‫טראבוטו‪ :‬״ובנו הגאון מהר״ר עזריאל טראבוטו מאםקולי חיבר שו״ת וראיתים‬
‫בכ״י‪…‬״ ״ ‪ . . .‬ו נ פ ט ר ‪ . . .‬שנת שכ״ט״‪.‬‬

‫ושמטת כ ס פ י ם גם בו א ח ר א ו ת ו ה ט ע ם נמשן ללמד נפשמו במדות המועילות מ ד ת‬
‫הנדיבות ועין ט ו ב ונקגוע בלבבינו הבטחון הגדול בשם ב ת ך הוא‪ ,‬ואז תכשר נפשינו‬
‫ל ק ב ל ט ו ב מ א ת אדון ה כ ל כלול הברכה והרחמים•‬
‫ספר החנוך‪ ,‬מצוה תמח‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪62‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רשימת ה מ א מ ר י ם בכרך ו‪ ,‬גליונות א ‪ -‬ד‬
‫שם ה מ א מ ר‬

‫שם ה מ ח ב ר‬

‫הגליון‬

‫העמוד‬

‫פתרון מטימתי לגמרא ס ו כ ה ב׳‬

‫א‬

‫‪61‬‬

‫ירקות הנכנסים מששית לשביעית‬

‫ב‬

‫‪7‬‬

‫בק״ק פוזן‬

‫א‬

‫‪9‬‬

‫מ ס כ ת שביעית — משנת יוסף‬

‫א‬

‫‪49-‬‬

‫מ ה בין שאול לדוד )פרק א‪-‬ב(‬

‫ג‬

‫‪5‬‬

‫בכרך‪ ,‬הרב יהושע‬

‫מ ה בין שאול לדוד )פרק ג־ד(‬

‫ד‬

‫‪9‬‬

‫בלומנפלד‪ ,‬הרב מאיר‬

‫קדושה או קניו בציבור‬

‫ג‬

‫‪53‬‬

‫במברגר‪ ,‬הרב יצחק דוב זצ״ל‬

‫איד להגיב על דברי בלע‬

‫א‬

‫‪8‬‬

‫ברויער‪ ,‬הרב דיר יוסף‬

‫תורה עם דרך ארץ—הוראת שעה ז‬

‫ד‬

‫‪1‬‬

‫ברויער‪ ,‬דיר יצחק זציל‬

‫דיר שלמה א ה ר מ ן זציל‬

‫א‬

‫‪46‬‬

‫הבלין‪ ,‬הרב שלמה זלמן‬

‫מ ל ו א י ם ונשמטות‬

‫ד‬

‫‪60‬‬

‫הירש‪ ,‬הרב שמשון רפאל זצ״ל‬

‫סוכתו של לויתו‬

‫א‬

‫‪3‬‬

‫הירש‪ ,‬הרב שמשון רפאל זציל‬

‫קדושת שביעית‬

‫ב‬

‫‪1‬‬

‫וולבה‪ ,‬הרב שלמה‬

‫בןיישיבה כרב‬

‫א‬

‫‪13‬‬

‫וונדר‪ ,‬מאיר‬

‫רשימת הספרים על שביעית‬

‫ב‬

‫‪25‬‬

‫ג‬

‫‪71‬‬
‫‪45‬‬

‫אדלר‪ ,‬דיר שלמה‬
‫אויערבאך‪,‬‬

‫הרב שלמה זלמן‬

‫אויערבך‪ ,‬הרב משה‬

‫אורטנר‪ ,‬הרב נתן‬
‫בכרן‪,‬‬

‫הרב יהושע‬

‫הוראות לימים נוראים תקציב‬

‫)א(‬

‫וונדר‪ ,‬מאיר‬

‫מלואיס‬

‫ויינברג‪ ,‬הרב י ח י א ל יעקב ]זציל[‬

‫הגאון רבי א• י• פינקל זציל‬

‫א‬

‫ויינברג‪ ,‬הרב יחיאל יעקב זציל‬

‫דת ומדינה בישראל‬

‫ג‬

‫‪1‬‬

‫ויינברג‪ ,‬הרב יחיאל יעקב זציל‬

‫ל ק ט אוטוביוגרפי מכתביו‬

‫ג‬

‫‪56‬‬

‫כהנא‪ ,‬הרב קלמן‬

‫פירוש הריש לשביעית‪ ,‬פיא מיאימ״ב‬

‫א‬

‫‪22‬‬

‫כהנא‪ ,‬הרב קלמן‬

‫ירקות הנכנסים מששית לשביעית‬

‫ב‬

‫‪3‬‬

‫כהנא‪ ,‬הרב קלמן‬

‫בעניני ביעור ו ה פ ק ר בשביעית‬

‫ג‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שם ה מ ח ב ר‬
‫לוי‪ ,‬דיר יעקב‬

‫שם ה מ א מ ר‬
‫״תכנון המשפחה״ בישראל‬

‫הגליון‬

‫העמוד‬

‫ג‬

‫‪23‬‬

‫ג‬

‫‪46‬‬
‫‪9‬‬

‫לוינגר‪ ,‬ד״ר ישראל מאיר‬

‫שמירת‬

‫מרצבך‪ ,‬הרב יוגה‬

‫על שיעורי ח ד ל ו מ ד ו ת י ה ם‬

‫ב‬

‫אכילת פירות שביעית‬

‫א‬

‫‪39‬‬

‫א‬

‫‪62‬‬
‫‪21‬‬

‫נויבירט‪,‬‬

‫ה ר ג יהושע‬

‫פסולת פירות שביעית‬

‫נויבירט* הרב יהושע‬

‫שתי‬

‫עמנואל‪ ,‬יונה‬

‫אגרות רבי עזריאל הילדסהיימר‬

‫ב‬

‫עמנואל‪ ,‬יונה‬

‫ביעור שביעית וביעור מעשרות‬

‫ג‬

‫‪48‬‬

‫עמנואל‪ ,‬יונה‬

‫כרם ציון השלם — אוצר השביעית‬

‫ד‬

‫‪41‬‬

‫רוזנהיים* מורנו יעקב זציל‬

‫השורש של חוית היופי‬

‫ד‬

‫‪29‬‬

‫רוזנהיים‪ ,‬מורנו יעקב זצ״ל‬

‫ה ח ל פ ת מכתבים עם דיר ס ט פ ן צווייג‬

‫ד‬

‫‪34‬‬

‫רוזגהיים‪ ,‬מ ו ת ו יעקב זציל‬

‫מדבריו‬

‫ד‬

‫‪38‬‬

‫תוקפן של תעניות צבור בשעת שמד‬

‫ב‬

‫‪15‬‬

‫הגאון ה ח ס י ד מוילגא‬

‫א‬

‫‪57‬‬

‫על פקוח נפש וצורן בטחוני בשבת ‪/‬‬

‫ב‬

‫‪12‬‬

‫רייניץ‪,‬‬

‫הרב יעקב ק•‬

‫שטרן‪ ,‬הרב יצחק‬
‫שלזינגר‪,‬‬

‫הרב מאיר‬

‫שנבלג‪ ,‬הרב שרגא פ•‬

‫הערות לעיון‬

‫הערות ל מ א מ ר *ביעור שביעית‬
‫וביעור מעשרות*‬

‫ד‬

‫‪58‬‬

‫מכתב בענין *שיטת פרנקפורט*‬

‫ד‬

‫‪4‬‬

‫רשימה זו אינה כוללת מאמרי תגובות על מאורעות הימים‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬