חוברת ב

ספטמבר 20, 2012 · המעין, כרך ט', גילון ב', 1969 · כרך ח, תשכ"ח

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ג‪±‬ר־כ‬
‫‪1 3‬‬

‫‪1‬‬

‫מ ו ז ג א ? א י ד * <‪ *71‬י‪*7‬י‬

‫י‬

‫ע ‪ 1‬ל‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫בתוכן‪:‬‬

‫‪£‬־‪€¥13001>8 .01‬־!י‪¥^¥.11€1‬‬

‫ע"י חיים תשים ט‬

‫שני פסקי דין של ההתם סופר ‪ /‬אברהם סוסר‬

‫‪1‬‬

‫סדר הברכות בתפלת י״ח והדר הגאולה ‪ /‬הרב יוסף בהן‬

‫‪6‬‬

‫שיטת תורה־עם־דרך־ארץ במשנתו של ר׳ שמשון רפאל הירש‬
‫)סוף( ‪ /‬מרדכי ברויאר‬

‫‪10‬‬

‫שנויים בריאת העוף ‪ /‬ד״ר י״מ לוינגר — ד״ר מ״ש דיםון‬

‫‪30‬‬

‫מה בין שאול לדוד )המשך( ‪ /‬הרב יהושע בכרך‬

‫‪35‬‬

‫על ״עולה ויורד״ שנשכה ‪ /‬הרב יוגה מרצבד‬

‫‪63‬‬

‫גזירת ההודש בזמן החשמונאים ‪ /‬יהודה שביב‬

‫‪66‬‬

‫תגובות‬
‫קביעת המוות על ידי הרופאים‬

‫‪73‬‬

‫על השימוש בתאריך האזרחי‬

‫‪74‬‬

‫הערות ביבליוגרפיות לספרי החתם סופר ולתשובותיו )סיף( ‪/‬‬
‫אברהם הלוי שישא‬

‫*‬

‫כם״ד ידושליפ טבת תשכי׳ט‬

‫כרד ט‪ ,‬גליון כ‬

‫״‬

‫מ נ ד שגתי‪ :‬כישראל —‪ 6.‬ל י‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫*‬

‫ך ך‬

‫המהיר —‪ 2.‬ל״י‬

‫כחיץ לארץ —‪ 3.‬ן‬

‫כתובת המערכת‪ :‬רה׳ צפניה ‪ ,26‬טל׳ ‪88883‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אברהם‬

‫סופר‬

‫שני פ ס ק י דין של ה ח ת ם סופר‬
‫בספריה‬

‫הלאומית‬

‫שבירושלם‬

‫תובב״א‬

‫עיה״ק‬

‫נמצאים‬

‫שני‬

‫דפים‬

‫בגודל‬

‫פוליו‬

‫)הדפים הם גלית אחד מ ק ו פ ל ת שהם ארבעה עמודים‪ .‬על עמוד א ועל עמוד ג כתובים‬
‫בכיני״ק של זקני החתם סופר זצ״ל פסקי בית דין של קהלת פרםבורג‪ ,‬וחתום עדיהם רק‬
‫החתם סיפר לבד‪ .‬על עמיד ב ועל עמוד ד לא נכתב כלום‪ .‬נראה שדפים •אלה הם מפנקס‬
‫שנכתבו בו פסקי בית דין של הקהלה‪ .‬מדף אהד נחתך החלק העליון והחתיך עובר‬
‫באמצען של המלים ל ר ו ח י כל העמוד‪ ,‬ולכן אי אפשר לקרוא כמה מלים שבשורה זו‪.‬‬
‫העתקתי שני פסקים אלה בדיוק רב‪ .‬החתם סופר זצ״ל כתב בין המלים לפעמים‬
‫קו מקומר או מאוזן ולפעמים קו מאוזן ונקודה מעליו‪ .‬אני שמתי במקים הקו המאוזן או‬
‫המקומר — פסיק‪ ,‬ובמקום הקו ונקודה מעליו שמתי נקודה‪ .‬לא הוספתי סימני פיסוק על אלה‬
‫אשר רשם החתם סופר זצ״ל כנ׳יל‪.‬‬
‫הנני מצרף גם מכתב שמסר לי בטובו המו״מ בתו״י כ׳ ר׳ אברהם אהרן שיינברגר נ״י‬
‫מסה ירושלם ת״ו‪ .‬מ כ ת ב זה כתב אבי אבי‪ ,‬הכתב סופר זצ׳יל לאבי זקנו הג״מ ר׳ מנחם‬
‫מאניש שיינברגר זצ״ל‪ ,‬אבי המשפחה המסועפת שיינברגר הי״ו בירושלים ובאה״ק ת״ו‪.‬‬
‫גם הוספתי תמיהה אחת ממני על דברי החתם סופר זצ״ל בחידושיו לפרק לולב הגזול‬
‫שנדפסו בסוף ספרו שו״ת חלק ששי )וויען תרכד(‪ .‬מ י שיפרש דבריו חכם גדול יתקרי‬
‫ושכר רב יטול‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫בעזה״י‬
‫ה״ה‬
‫אחריו‬

‫ה ר ר י ש ע י ׳ ט ר ע נ ט ש י ן ז״ ל ש כ י ב ו ח י י ם ל נ ו ו ל כ ל י ש ר א ל ש ב י ק ‪ ,‬ו ה נ י ח‬

‫אשתו מ׳ יודית‬

‫‪1‬‬

‫ב ת מ ה ד ד ו ד ל ב י א ס ‪-‬׳‪ ,‬ו ש נ י י ל ד י ם בן א׳ ה י ל ד א י צ ק ‪/‬‬

‫‪4‬‬

‫ובתו הילדה גוטלא ‪ .‬והניח אחריו מטלטלי׳ כלי בית וספרי׳ הנישומים לפי ש ו מ ת‬
‫ה ב ק י א י ם ה ע ו ל ה ל ס ך ק ר ו ב ל ש ל ש ה א ל פ י ׳ ז ה ו ׳ ן ב י ם ן א ו י ו ת ר ו ג ם הי׳ לו ב ש ו ת פ ו ת‬
‫עם ג י ס ו ה י ד ב ר ו ך ק א ר י ט ש ו ץ ה ע ו ל ה ג ״ כ ל י ו ת ר מ ס ך ב׳ א ל פ י ׳ זהו׳‪ .‬סך ה כ ל‬

‫‪ 1‬זה היה שמה ולא ״יהודית״‪ ,‬ע׳ ב ם פ י טיב גיטין להגאון ר״ז מרגליות זצ״ל בשמות‬
‫נשים אות י סעיף ה‪ ,‬ש כ ת ב ש״יודית״ הוא שם לעצמו ו א י נ ו קיצור השם של ״יהודית״‪,‬‬
‫וכתב שם ו ז ״ ל ‪ :‬״וכן נקראה בשם הרבנית אשת ד‪.‬גאן המפירםם מוהר״ר יצחק הלוי‬
‫האב״ד דק״ק דוקלא רבו של א״א מ״ו הרב הה״ג ז״ל״ עכ״ל‪ .‬האשד‪ ,‬הנזכרת כאן‬
‫היתד‪ .‬בת בתה של הרבנית הנ״ל ונקראה על שמה‪ ,‬ע׳ בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫תלמיד חכם וצדיק מיחידי ק״ק פרסבורג‪ ,‬ע׳ דרשות התם סופר הלק ב דף רעג ע מ ו ד א‪.‬‬
‫הוא היה חתנו של הגאון ר׳ יצחק הלוי לנדוי זצ״ל אב״ד דק״ק דוקלא ומשנת תקיח‬
‫א ב ״ ד דק״ק פ י ס בורג עד השנה שנפטר בה — תקכב‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫בלי יו״ד אחרי הצד־׳׳ק וכמו ש כ ת ב בס׳ טיב גיטין ה י ״ ל בשמות אנשים אות י סעיף א‪.‬‬

‫‪ 4‬ע׳ בם׳ הנ״ל שמות נשים אות ג סעיף ג‪ ,‬ועיי״ש גם ב י י ש ש מ ו ת נשים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב ק י ר ו ב ח מ ש ת א ל פ י ׳ זהו׳ ב א נ ק י נ א ט א‬

‫עולה‬

‫לייסונג‬

‫‪7‬‬

‫שאיינין‬

‫‪8‬‬

‫‪5‬‬

‫ש ה ם א ל ף זהו׳ ו ו י נ ר ו ו ע ר ט‬

‫‪8‬‬

‫איין‬

‫והאלמנה תובעת כתובתה ותוספתא מסך י״ב מאות זהו׳ןביםן‪,‬‬
‫‪9‬‬

‫ותובעת ג״כ שקאלא‬

‫א‬

‫ע פ ״ י פ ק ו ד ת ה מ ל כ ו ת י ר ״ ה ‪• ,‬ואחר ה ע י ו ן ה ד ק ה י ט ב ב ע י נ י נ ו‬

‫ר א י נ ו אם נ ת פ ש ר ע מ ה אודות ה ש ק א ל א ה נ ״ ל אפי׳ ב מ ע ט האפשר‪ ,‬מ ״ מ לא י ש א ר‬
‫ליתומי׳ כ ד י פרנסתם ומזונם‬

‫‪1 0‬‬

‫ע ד ש י ג ד ל ו כ י ה ב ן ה ו א ב ן ד׳ ש נ ה ו ה י ל ד ה הלא ב ת‬

‫ש נ ה ו מ ח צ ה ‪ ,‬ע ״ כ ט ו ב ויישר ב ע י נ י ה ב ד ״ ץ ל ה ת פ ש ר ל מ ס ו ר כ ל ה ע ז ב ו ן ב י ד ה ו ל מ ח ו ל‬
‫לה ג ם ה ש ב ע ת כתובתה‪ ,‬נ ג ד כ ץ ת ב ן התחייבות המונח פה ש ה ת ח י י ב ה ע צ מ ה לזון‬
‫ולפרנס‬

‫‪1 0‬‬

‫הילדי׳ ע ד שיגדלו ותהי׳ ה ב ת ב ת י״ג וכן הבן‪ ,‬ולהלבישם •ולהנעילם‬

‫וכל צרכיהם א פ י ׳ ־‬

‫‪1‬‬

‫צרכי ר פ ו א ו ת ‪-‬‬

‫‪1‬‬

‫וכדומה ושכר לימוד‬

‫‪1 3‬‬

‫‪1 1‬‬

‫ה כ ל מ ח ו י ׳ האשד‪,‬‬

‫ה נ ״ ל ל י ת ן ל ה י ל ד י ׳ •הנ״ל‪ .‬ו ב א ם ש ת נ ש א ל א י ש ב ת ו ך ה ז מ ן ל א ת נ ש א ע ד ש י ת ח י י ׳‬
‫האיש‬
‫נאטא‬

‫ל ק ב ל ע ל ע צ מ ו כ ל ה נ ״ ל ‪ ,‬ע ו ד נ ת נ ה מ י ד ו ל א ל ת ר ס ך ב׳ א ל פ י ׳ זהו׳ ב א נ ק י‬
‫‪5‬‬

‫ש ה ם ד ׳ מ א ו ת זהו׳ ו ו י נ ר ו ו ע ה ר ו ׳ ״ ל ש נ י י ל ד י ׳ ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ס ך ה נ ״ ל נ מ ס ר ל י ד‬

‫ד״קציז ה ר ד מ י כ א ל ל י ז ר ו ו ע ל י ש ‪ .‬נ ג ד ח ״ כ‬

‫‪1 4‬‬

‫ש ל ו במונה פה‪ ,‬והריווח ע צ ״ ה‬

‫‪1 5‬‬

‫מסך‬

‫‪ 5‬ר״ל שטרי כסף של בנק‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫בימי רבינו ה ו פ ה ת ערך ה כ ס ף ש ב מ ד י נ ת אוסטרי—הוגגריא והועמד על חמישית‪ .‬הערך‬
‫ה ח ד ש נקרא ״ווינר ווערט״‪ ,‬ר״ל ערך הווינאי‪ .‬ע ״ י הפחתת ערך הכסף צמהו ש א ל ו ת‬
‫רבות‪ ,‬ע׳ ש ו ״ ת התם סופר הלק יו׳יד סי׳ רפט וגם בחלק חו״מ סי׳ נח‪ ,‬סב—סד‪ .‬וחלק‬
‫ש ש י סי׳ ל‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫= ‪.211110511115‬‬

‫‪8‬‬

‫= ‪.80116111611‬‬

‫‪9‬‬

‫בשו״ת חתם סופר חלק יו״ד סי׳ רפט כ ת ב שלפי החוק כתובת א ש ה תשולם בשטרי‬
‫כסף ההדשים בסכום •של זמן כתיבת הכתובה‪ .‬לפי זה כתובתה היא י״ב מאות ב״ווינר‬
‫וועהרונג״ ש ה ם ש ש ת אלפים זהו׳ באנקי נאטא‪ ,‬והנפטר השאיר אחריו רק ח מ ש ת‬
‫אלפים‪.‬‬

‫‪ 10‬ע׳ תום׳ ב ב א בתרא קלט‪ ,‬ב ד ״ ה והבנות‪ ,‬שכתבו דמזונות היינו צרכי אכילה ושהיה‪,‬‬
‫ו פ ר נ ס ה היינו מלבושים וצרכי הנישואין‪ .‬ע׳ טור וב״י אהע׳יז סי׳ י‪1‬ץ‪,‬‬
‫‪ 11‬אולי פירט א ת אלו כדי שלא יטעון הטוען שם״ל כרשב״ם שם ש פ ־ נ ס ה ומזונות היינו‬
‫הי‪.‬‬
‫‪ 12‬שהרי רפואה ש י ש לה קצבה אינה בכלל מזונות אפי׳ לגבי אלמנה ע׳ שו״ע א־זע״ז‬
‫םי׳ עט‪.‬‬
‫‪ 13‬ה ו ת נ ה על זה בפירוש משום שאשה אינה חייבת ללמד א ת בנה תורה׳ ע׳ שו״ע יו״ד‬
‫םי׳ ר מ ו ם״ו‪.‬‬
‫‪ 14‬״חלוף כתב״‪ .‬והעירני ידידי המו״מ ר׳ מאיר מדן יצ״ו ו ז ״ ל ‪ :‬״הילוף כתב״ )או ״כתב‬
‫הילוף״( הוא תרגומו של המונח הלועזי ״וועקסל בריף״ בגרמנית‪ ,‬״ליטרה די קאמביו״‬
‫באיטלקית‪• ,‬היינו •שטר •המהייב א ת החתום בו לשיים סכום כסף הנקוב בשטר‪ .‬מונח זד‪,‬‬
‫נ מ צ א גם בשאילת יעב״ץ חלק ב םי׳ נא זז״ל ‪ :‬ש״יהודי א ח ד מכאן חייב לערל א ח ד על‬
‫•שטר חוב ה נ ק ר א בל״א ] = ב ל ש ו ן אשכנז[ חילוף כ ת ב סך המשים ד ״ ט ] = ר י י כ ם ט א ל ר [ ‪,‬‬
‫ושם ד ״ ה אודות כ׳ ״ כ ת ב חילוף״ ו ב ש ו ״ ת מהרשד״ם‪ ,‬הו״מ׳ סי׳ צו כ׳ ו ז ״ ל ‪ :‬״ראובן‬
‫הוציא כ ת ב חלוף ה נ ק ר א ב י ן הסוחרים ״ליטרה ד י קאמביו״ על לוי מק׳ זהובים ש מ ו ד ה‬

‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה נ ״ ל ש י י ך ל ה א ש ה ל צ ו ר ך פ ר נ ס ת זזילדי׳ ע ד •שיגדלו‪ ,‬ז ס ך ה נ ״ ל ש י י ך ל ה י ל ד י ׳ שוד‪,‬‬
‫א ל ף ל ה י ל ד א י צ ק ו א ל ף ל ה י ל ד ה ה ג ״ ל ‪: .‬ובפירוש נ א מ ר ב א ם ח״ו י ע ד ר א׳‬

‫בשוד‪.‬‬

‫מ ה ב נ י ׳ יריש ה נ ש א ר א ת ה ל ק ו ו י ה י ׳ כ ל ה ס ך ל נ ש א ר חי‪ .‬א מ נ ם א ם ח״ו י ע ד ר ו‬
‫א ז י ח צ י מ ס ך ז ע ״ ל ד ה י י נ ו א ל ף זהו׳ ב נ ק י נ א ט א י ר ש ו י ו ר ש י ד א ו ר י ׳ ש ל‬

‫שניהם‬
‫הילדים‬
‫ממש‬

‫‪1 6‬‬

‫ו א ל ף זהו׳‬

‫הנ״ל‪,‬‬

‫ה נ ש א ר י ׳ י י ח ז ר ו להאשד• מ ׳ י ו ד י ת ה נ ״ ל ‪ ,‬ו י ה י ׳ ש ל ה‬

‫‪ .‬כ ל ה נ ״ ל נ ע ש ה ב מ ו ת ב בי ד י נ א ביום ה מ ש פ ט ו נ כ ת ב ו נ ח ת ם ה י ו ם יום ג׳‬

‫כ ״ ד כסלו תקעב״ל ובעה״ח פה ק״ק פ״ב‬

‫משה״ק סופר מפ״פדמיין‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫המקום‪…‬‬

‫‪1 7‬‬

‫ע ש ר י ׳ ז ה ו ׳ ו״ו‬

‫נמכר‪…‬‬
‫‪2 1‬‬

‫‪1 8‬‬

‫‪1 0‬‬

‫כ׳ ז ע ל י ג‬

‫אדארף‬

‫ו נ מ ס ר ו ע צ ה ״ ע י‪ -‬־ ב ח ״ כ‬
‫‪,‬‬

‫‪2 3‬‬

‫‪2 0‬‬

‫כמבואר בפינקס הקהל‪ ,‬ונמכר בעד‬

‫ה ד ב ו ק פה‪ ,‬ו ל ה י ו ת כ י א ח ר ז מ ן מ ה‬

‫הנער‬

‫י א ק ב ה ל ך ל ע ו ל מ ו ו ש ב י ק ח י י ם ל כ ל ח י ע״יכ נ ש א ר כ ל ה ס ך ה נ ״ ל לד׳ ב נ י ׳‬

‫בשוד‪.‬‬

‫כ נ ״ ל ‪ ,‬ו א מ נ ם סך ע ש ר י ׳ זהו׳ ש י י כ י ׳ רק ל ב נ י ם ה ז כ ר י ׳ י ו ר ש י ה נ ע ר י א ק ב‬

‫הנ״ל‪,‬‬

‫ב ה ר ו ו ח י ׳ מ ס ך ע ש ר י ׳ זהו׳ ש ל‬

‫ואין להבנו׳ שום‬

‫מקום בה״כ‬

‫‪2 4‬‬

‫הבתולה‬

‫ת ב י ע ה לא‬

‫בהקרן ולא‬

‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫גנענדל ־‬

‫כמבואר בקויטונג‬

‫‪2 6‬‬

‫קבלה‬

‫קרן ורוחי׳‬

‫השייכי׳‬

‫לחלקה‬

‫עד‬

‫פרוטה‬

‫אחרונה‬

‫ה מ ו נ ח פ ה ״ ו א ח ר ש ז ק פ נ ו הרויחי׳ ע ל ה ק ר ן ע ד ה י ו ם ד ל מ ט ה ‪.‬‬

‫נ ש א ר ס ך פ ״ ג זהו׳ ל מ ״ ד צ ״ ל‬

‫‪2 7‬‬

‫ו״ו‬

‫‪2 1‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ ,‬לגי׳]מל[ בני׳ ה נ ו ת ר י ‪ /‬כ מ ב ו א ר ב ח ״ כ ־‬

‫ה מ ו נ ח פ ה ג ״ כ ‪ .‬נ ג ה י ל י ו ׳ ה׳ ע ר ב ש ב ו ע ר ק פ ״ ל משה״ק‪.‬‬

‫שקבלם משמעון‪• ,‬עכ״ל ידידי הנ״ל נ״י‪ .‬ע׳ שו״ת חתם סופר תו״מ סי׳ ק נ ח וחומים‬
‫סי׳ סט סק״ה )רמז עליו הח״ם שם( וגם שם תמצא כמה פעמים ״ה״כ״ ונלענ״ד‬
‫שרבותינו אלה לא כתבו ״ ש ט ר חוב״ כלשון •המשנה ו ה ג מ ׳ משום ששטר חוב הוא שטר‬
‫ש נ כ ת ב לפי דין תורה‪ ,‬ואילו ‪,‬וועכסל בריף״ הוא שטר שנכתב לפי חוקי הערכאות‪,‬‬
‫ולכן העדיפו לכתוב תרגום מילולי וקראוהו ״הלוף כתב״‪.‬‬
‫‪ = 15‬ע ל צד היתר ] ע י ם ק א ‪4‬‬
‫‪ 16‬אינני יודע למה הוסיף ר ב ע ו מלה זו‪.‬‬
‫‪ 17‬ה ש ו ר ה התוכה ולכן לא יכולתי לקרוא כאן שתי מלים‪.‬‬
‫‪ 18‬מלה אהת א״א לקרא בגלל הסבה הנ״ל‪.‬‬
‫‪ 19‬כן נ״ל לקרא מ ל ה זו‪.‬‬
‫‪ 20‬ש ת י •האותיות הראשונות א״א לקראן‪.‬‬
‫‪ = 21‬ו ו י נ ע ר וועהרונג‪ ,‬ע׳ הערה ‪.6‬‬
‫‪ = 22‬ע ל צד היתר עיםקא‪.‬‬
‫‪ 23‬ע׳ הערה ‪.14‬‬
‫‪ 24‬בית הכנסת‪.‬‬
‫‪ 25‬כן כתב גם הט־ב גיט־ן )ע׳ הערה ‪ (1‬ש מ ו ת נשים אות ג סק״ה‪ ,‬ו ל א כ ב י ת שמואל שם‪.‬‬
‫‪ = 26‬ק ב ל ה ‪.‬‬
‫‪ 27‬כינוי ל מ ט ב ע קטן‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בעזה״י‬
‫ה ו ל ך ב ד ר ך •תמים‪ ,‬ל א מ ו ר ל ד ב ק כ י ט ו ב ה ו א ל ה ת ח ב ר ע ם ת מ י מ י ם ‪ ,‬ל ה ת ק ר ב‬
‫א ל ה ק ו ד ש פ נ י מ ה ל ע ב ו ד ע ב ו ד ת ד׳ ה ת ם ו מ ת מ ם עם תמימים‪ ,‬ב ק ד ו ש ה ו ב ט ה ר ה‬
‫י ת י ר ה ‪ ,‬ה״ד‪ ,‬ה ת ו ר נ י ה מ ו פ ל ג י ר א ת ד ׳ א ו צ ר ו ו ה י א ח ת ו ל ת ו ו א ש ר י י ו ל ד ת ו ו ה ו ר ת ו‬
‫מ ו ״ ה מנחם מ א נ י ש נ״י‪ ,‬מכירו א נ י מ א ז ש י מ ש בימי בחרותו בישיבה לפנינו‪ ,‬וגדול‬
‫ש מ ו ש ו כ י י צ ק מ י ם ע ל י ד י נ ו ה ו א ו א ח י ו ה ג ד ו ל י ׳ •ממנו ב ש נ י ם ‪ ,‬ש מ ש ו ב א מ ו נ ה‬
‫ז א ח ״ ז ב ת ו ם ו ב י ו ש ר כ מ ה ש נ י ם ‪ .‬ו ה ו א ב א ח ד מ י י ש י ב נ ו מ ד ע ת ו ל ע ק ו ר מ ק ו מ ו לנסוע‬
‫הלוך‬

‫נ ע ת ר ת י ל ב ק ש ת ו ב ב ו א ו לפניני‬

‫ו נ ס ו ע ל א ר ץ ה ק ד ו ש ה ה ו א ו א ש ת ו ובניו‪,‬‬

‫פ ה ו ה ו ד י ע צ ע ר ו ו ד ח ק ו ל ב ק ש ע ב ו ר ו א י ז ה ו פ ס ו ק י ד ר ח מ י מ ו ל א ה ב ״ י ש י ע מ ד ו לו‬
‫לעזרה דרך הלוכו למען יפיק זממו הטוב לבוא ל ש ב ת ב מ ק ף ק ד ו ש‬

‫ו‬

‫׳‬

‫ד׳ לבוא אל מחוז ח פ צ ו מ ש ם י מ צ א עזר בקודש מכוללינו במנה א ח ת‬

‫א‬

‫כ‬

‫א‬

‫ש‬

‫ר‬

‫יעזדהו‬

‫פ י ׳ כראוי׳‬

‫ל ו ו ל ה ק ד י מ ו ע ״ פ ד ב ר י ם א ל ו ‪ .‬ה כ ו ת ׳ פ ה מ ר ח ץ מ י י ד ל י נ ג ה׳ פ׳ ר א ה א נ ו כ י נ ו ת ן‬
‫ל ט ו ב ל פ ״ ק ‪ ,‬מ צ פ ה ל ב ו א ל ק ה ל ת ו ק״ ק פ ״ ב י ע ״ א ב ר י א ו ש ל ם ו ב ע ה ״ ח‬

‫תזכ״ר‬

‫אברהם שמואל בנימין ה״ק סופר‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה ח ת ם סופר בחידושיו לפרק לולב הגזול )נדפסו בסוף ספרו ש ו ״ ת ח ל ק ש ש י‬
‫לא אמר מקרא ואספת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫‪•,-,.,‬י•*! בופה מצוד‪ ,‬מ ש ו ם ייישי‪-,‬‬
‫!‬
‫‪!.‬‬
‫‪!.‬‬
‫׳*יכ‬
‫א ל א ‪.‬בארץ י ש ר א ל ו ר ו ב י ש ר א ל ש ר ו י י ן ש ה ע ב ו ד ה ב ק י ?‬
‫ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים ו ע ל זה ציותה תורה ואספת דגנך י ב‬
‫(‬

‫ד‬

‫ף‬

‫א‬

‫ל ז‬

‫ד‬

‫ה‬

‫ך‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ן ז ״ ל ‪:‬‬

‫ל‬

‫ע‬

‫נ‬

‫״‬

‫ך‬

‫ך‬

‫י‬

‫ש‬

‫ע‬

‫מ‬

‫א‬

‫ל‬

‫‪1‬‬

‫מ‬

‫ל‬

‫א‬

‫ד‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫נ‬

‫ג‬

‫ך‬

‫ג י‬

‫ו ע ז‬

‫ע‬

‫כ‬

‫<‬

‫י‬

‫ז‬

‫נ‬

‫י‬

‫י י‬

‫ת‬

‫מ י‬

‫׳‬
‫ג ישראל ״ ג י‬
‫זורה גורן השעורים ה ל י ל ה מ ש ו ם מציד׳״‬
‫" ל ]י׳ • ב י י ב‬
‫^‬
‫מ צ ו ת עבודת קרקע ארץ ישראל ש ה י א משום י י ש י‬
‫‪-.‬י• יידררי ר ב י נ ו א ל ה ‪ ,‬ו ה ק ב ה יחזיי‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫״ י‬
‫^ במהרה בימיני אמן‪.‬‬
‫^‬
‫י ש ר א ל ש ר ו י י ן בה‪ .‬מצוד‪ ,‬ל י י ש ב‬
‫נדחינו ויהיו כ ל עם ישראל ש ת י י ן ב א י צ נ י‬
‫אהרהמ סופר‬
‫‪*..,.,‬״* *״••‪.‬־״‪***** •,‬‬
‫בהר הקודש בירושלם תובב״א‬
‫^ א א י י ו ״ ר ‪,‬הגה״צ כ ק ש ״ ת מוהר״ר שמעון ס ו פ י ז ״‬
‫־‬
‫‪.‬‬
‫בלאאמי‬
‫חשזז ת ש כ ט‬
‫אבדק״ק ערלוי‬
‫י ^ ־‬
‫ב‬

‫ל‬

‫‪7‬‬

‫ק‬

‫ז ? ק ד‬

‫צ‬

‫ל‬

‫ט‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ת‬

‫שם‪ ,‬״ ל‬
‫״‬

‫״ ^ ך ‪ :‬לחומר ״ ק ו ש י א הנ״ל נראה לי לתרץ ע״פ המשך דברי החתם סופר‬
‫;‬

‫וכאילו ת א מ מ לא אניח תפילין מ פ נ י ש א נ י אוםק בתורה הכי ‪1‬מי לא י א מ ר‬

‫לאיאאסון־ א ת דגני מ פ נ י עסק התורה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬כידוע היתה דרכו של ההת״ם לא ל ח ד ש‬
‫חדושים‬

‫ש א‬

‫י ן להם מקור בש״ם ובפוסקים‪ .‬וכן בודאי גם בפירושו הנ״ל ע ל ד ב ר י ר ב י‬

‫ישמעאל ‪,‬ואספת ד ג נ ך — ה נ ה ג בהן מנהג דרך ארץ׳ )ברכות לה ב(‪ .‬והנה‪ ,‬גרסינן‬
‫בירושלמי פסחים ר י ש פרק ד׳ ו ז ״ ל ‪ :‬א מ ר רב יונה אם •היו כל ישראל עולין לירושלים‪…‬‬
‫אם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין והכתיב ואספת דגנך‪ ,‬מ י אוסף ל ה ן א ת הדגן א ל א‬

‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע מ ש מ ר ו ת ובו׳׳ )דברי הירושלמי מובאים‬
‫אצל הראשונים ריש פרק ד׳ דפםחים‪ ,‬ראה שם תוספות והר״ן‪ ,‬ו ד א ה גם מ ש נ ה למלך‬
‫הל׳ כלי מ ק ד ש פ״ו הל׳ ט—י‪.‬וטורי אבן מגילה כב‪. ,‬ב ד״ה ושא״ב ביטול מלאכה(‪ .‬דברי‬
‫הירושלמי מובאים !בקיצור ‪,‬בחידושי והתם מופר פסחים נ א‪.‬‬
‫לפי רבי ישמעאל דוחה מצות ״ואספת דגנך״ את ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך״‪,‬‬
‫ולפי החת״ם פירוש דבריו כדברי רב יונה בירושלמי הנ״ל ושם מדובר במפורש בזמן‬
‫שישראל בארצו‪ ,‬כאשר ״כל ישראל עולין לירושלים״ ועל זה גם א מ ר ״אם יהיו כל‬
‫ישראל יושבין •ובטילין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף ל ה ן ‪ ,‬א ת הדגן״‪ ,‬כלומר •אין ״ואספת‬
‫את דגנך״ דוהה מצוד‪ .‬א ח ר ת אלא בזמן שכל ישראל יושבין בארץ ישראל‪ .‬לכן דייק‬
‫החת״ם שגם לפי רבי ישמעאל רק בארץ ישראל וכאשר ר ו ב ישראל שרויין שם‪ ,‬אין‬
‫לומר לא אאסוף את ד ג נ י מ פ נ י עסק התורה‪ .‬ויש להוסיף שרב יונה מפרש ״ואספת‬
‫דגנך״ בזמן ש ב י ת המקדש קים ולפי החינוך )מצוד‪ .‬צד‪ (.‬״!והגת מצוד‪ .‬זו — ] ל ב נ ו ת‬
‫בית לשם ה׳ | — בזמן שרוב ישראל על אדמתן״‪.‬‬
‫לכן יש לומר שאין כוונת החת״ס לומר שרק כאשר רוב ישראל ש ת י י ן בארץ יש‬
‫מצוד‪ .‬ב ע ב ו ד ת הקרקע משום ישוב ארץ ישראל‪ ,‬אלא רק אז דוחה מצוד! זו מצות לימוד‬
‫תורה ורק אז אין לומר לא אאסוף את ד ג נ י מ פ נ י עסק התורה‪ .‬וזה ע״פ הירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫וראה תורת מ ש ה דחת״ם פר׳ שופטים )ד״ה מ י האיש(‪ ,‬על ש י ט ת רבי י ש מ ע א ל ‪:‬‬
‫בזמן שישראל שרוים על אדמתם מצוה לאסוף דגנך לא ולצודד פרנסתו‪ …‬אלא משום‬
‫מצות ישוב א״י‪ ,‬עי״ש‪ ,‬ושם מדובר בזמן שיש כהן משוח מלחמה‪ ,‬״בזמן שארץ ישראל‬
‫כ י ש ו פ ה ״ )חינוך‪ ,‬מצוה תקכ״ו(‪.‬‬
‫ולפי פירוש החת״ם בדברי רבי ישמעאל אפשר ‪.‬לתרץ סתירה ידועה בין דברי ר״י‬
‫הנ״ל ׳•הנהג בהן מ נ ה ג דרך ארץ׳ ואילו ׳לא ימוש ספר התורה •הזה מפיך׳ אינן ככתבן —‬
‫ובין‬

‫דבריו‬

‫במנחות צט ב על‬

‫ה ש א ל ה מהו‬

‫ללמוד הכמה י ו נ י ת ‪ :‬לא‬

‫ימוש ספר‬

‫התורה הזה מפיך צא ובדוק שעד‪ .‬ש א י נ ה לא מן היום ולא מן הלילה‪ ,‬עי״ש‪ .‬רבים‬
‫דגים בסתירה זו )מהר״ץ חיות ברכות ל ה ; קרן אורה נדרים ה א ; הםדי ד ו ד תוספתא‬
‫ע״ז פרק א ; קו״א ש א ג ת אריה סי׳ א ; הקדמה ל״הוםפות לשאילת שלום״ לרי״ב על‬
‫ה ש א י ל ת ו ת ; ש ד י המד מ ע ר כ ת •ואו כלל ט ו ; מהר״ם שיק מצוה תכ—תכא ; עמודי ירושלים‬
‫ירושלמי פאה פרק א הל׳ א ועוד(‪ .‬לפי ההת׳ים אין כאן שום סתירה‪ .‬אין היתר ללימוד‬
‫ח כ מ ת יונית ש נ א מ ר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכוי‪ ,‬מ א י ד ך תני ד ב י ישמעאל‬
‫״•ובחרת בחיים״ זו אומנות )ירושלמי פאה פ״א ‪.‬הל׳ ‪,‬א(‪ ,‬ויש עוד מצוד‪ ,‬של ״ואספת‬
‫ד ג נ ך — הנהג בהן מנהג דרך ארץ — הדוהה מצות לימוד תורה‪ ,‬אך זה רק בארץ ישראל‪,‬‬
‫כאשר רוב ישראל שירויין שם‪ ,‬בזמן שארץ ישראל בישובה‪• ,‬ועכמ״ל‪.‬‬

‫יונה עמנואל‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יוסף כהן‬

‫ס ד ר הברכות בתפלת שמונה עשרה וסדר ה ג א ו ל ה‬
‫שאלה‬
‫בם״ד ירושלים ב״ג אלול תשכ״ח‬
‫ל כ ב ו ד מורי ו ר ב י הגאון ח ר ב יוסף כהן שליט״א‪ ,‬חתנא דבי נשיאה‪ ,‬מ ח ב ר ק ו נ ט ר ס‬
‫הרר״י בשד״ה‪ ,‬בירורים והערות לספר מ ק ד ש מלד — טור מ ל כ ה למרן הרב צ ב י פ ס ח‬
‫פרנק זצ״ל‪.‬‬
‫זצ״ל‬

‫ראיתי בספר מ ק ד ש מלך‪ ,‬חלק טור מלכה עמ׳ ג—ד למרן הרב צ״פ פרנק‬

‫בירורים אם בנין בית ה מ ק ד ש יהיה לפני מ ל כ ו ת בית דוד‪ .‬בין השאר הובא שם ס מ ך‬
‫ש ב י ת המקדש ע ת י ד ל ה ב נ ו ת לפני מ ל כ ו ת בית ד ו ד )כמבואר בירושלמי מעשר ש נ י פ ״ ה‬
‫הל׳ ב( מסדר הברכות ב ת פ י ל ת י״ח‪ ,‬וז״ל ‪ :‬״ובמקום אחר כ ת ב ת י ד מ כ ד ר ת פ י ל ת י ״ ח‬
‫שתקנו ולירושלים עירך לפני את צמח דוד מ ש מ ע לכאירה כ ד ע ת הירושלמי״‪.‬‬
‫ונ״ל ש ק ש ה להביא הוכהה מסדר תפילת י״ה שתקנו אנשי כנסת הגדולה בזמן ב י ת‬
‫שגי‪ .‬בזמנם בודאי לא אמרו ״ולירושלים ברחמים תשוב״‬

‫ו״השב א ת העבודה ל ד ב י ר‬

‫ביתך״‪ .‬בימיהם ה ת פ ל ל ו על ה מ ש ף השרית השכינה בירושלים‪ ,‬וכן מ ש מ ע מ פ י ר ו ש ר ש ״ י‬
‫ברבות יא‪ ,‬ב )ד״ה ועבודה(‬

‫ש ב ז מ ן בית שני אמרו‬

‫״ברוך המקבל‬

‫עבודת‬

‫ישראל‬

‫ברצון״ ולא כמו בזמנינו ״המהזיר שכינתו לציון״‪ ,‬וכעין זה ב פ י ר ש ״ י יומא סח‪ ,‬ב )ד״ה‬
‫ועל העבודה(‪.‬‬
‫לפי הנ״ל קשה להניה שסדר הברכות בתפילת י״ח מכוון לסדר חידוש בנין ב י ת‬
‫מ ק ד ש נ ו ו צ מ י ח ת •מלבות ‪,‬׳בית ד ו ד ל ע ת י ד לבוא ב״ב‪.‬‬
‫ועוד נ״ל ש ב מ י ו ה ד קשה ללמוד מסדר ברכת בונה ירושלים ומצמיח קרן י ש ו ע ה‬
‫)מלכות בית דוד(‪ ,‬ש ה ר י לפי הירושלמי‪ ,‬ברכות פ״ד ה״ב — וכן בתוספתא ברכות ט ו ף פרק‬
‫ג — עשו מ ב ר כ ת ״בונה ירושלים״ ו״את צ מ ה דוד״ ברכה אהת׳ ולפי המפרשים עשו ז א ת‬
‫כדי לשמור על המספר י״ח אחרי הוספת ברכת המינים אחרי החרבן‪ .‬כן מבואר בספר‬
‫ה מ כ ר י ע על מם׳ תענית‪ ,‬במבואר בסידור ״עבודת ישראל״ ו ב ‪ ,‬א ו צ ר ‪.‬התפילות״ )הקדמה‬
‫ל ש מ ו נ ה עשרה(‪ .‬לפי הירושלמי סיימו א ת ה ב ר כ ה ה מ א ו ח ד ת בברכת ״אלקי ד ו ד ובונה‬
‫ירושלים״‪ ,‬כנראה כ ד י לחתום בעין סיום הברכה‪ ,‬אבל לו היתד‪ ,‬הקפדה מ י ו ח ד ת בסדר‬
‫הברכות כדי לציין א ת כדר הגאולה לעתיד‪ ,‬בודאי לא היו מקשרים דוקא ש ת י ברכות‬
‫אלו לברכה אתת ולסיים בסדר הפוך ״אלקי ד ו ד ובונה ירושלים״‪.‬‬
‫ובענין הסדר ב״יעלה ויבוא״ )טור מלכה עמ׳ ד ושם בהרר״י בשד״ה( י ש להעיר‬
‫שאנו‬

‫אומרים ״וזכרון ירושלים״‬

‫ואח״כ ״וזכדון‬

‫משיח״ ובסוף ״וזכרון כל‬

‫עמך‬

‫ב‬

‫י ת‬

‫ישראל״‪ ,‬אבל רש״י ש ב ת כד‪ ,‬א )ד״ה ואומר מ ע י ן המאורע בעבודה( מזכיר סדר הפוך וז״ל‬
‫״ ל ב ק ש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה ל ע ש ו ת קרבנות היום״‪,‬‬
‫ז״א קודם זכרון ישראל ואחר כך זכרון ירושלים‪.‬‬
‫אודה לכת״ר אם יואיל להאיר לי בענין זה‪ ,‬הנסתרות לה‬

‫אלקינו‪ ,‬אבל הנגלות ל נ י‬

‫להבין‪ ,‬לשמוע וללמוד ולעשות‪ ,‬בעתה יחישנה‪.‬‬
‫יונה ע מ נ ו א ל‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תשובה‬
‫ב״ה ירושלם מוצש״ק פ׳ וירא תשכ״ט‪.‬‬
‫ישלום רב וכט״ם‪.‬‬
‫קבלתי הערותיו על ספר מקדש מלך ונהגתי מאד מהם‪ .‬והנני להשיב על‬
‫ראשון ראשון ואחרון אחרון‪.‬‬
‫א( בבר העיר שקשה להביא הוכחה מסד• תפילת י״ח שתקנו אנשי כנסת‬
‫הגדולה שבודאי לא אמרו ״ולירושלם עירך ברחמים תשוב״ וכר אלא התפללו על‬
‫המשך השרית השכינה וכר וקשה להניח שסדר הברכות בתפילת י״ח מכוון‬
‫לסדר חדוש בית המקדש לע״ל‪.‬‬
‫הנה עצם ההשערה שלא אמרו ולירושלם ברחמים תשוב וכר יכולה להתקבל‬
‫על הדעת‪ ,‬וכעין זה מצינו בחדושי הרשב״א )ברכות מ״ח ע״ב ד״ה הא דאמרינן(‬
‫לענין ברכת המזון שכתב שם וז״ל‪ :‬ובודאי דקודם כבוש הארץ ובנין ירושלם‬
‫לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כבוש הארץ ובנין ירושלם‪ ,‬וכמו שאין‬
‫אנו אומרים באותו מטבע שתקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות‬
‫ולבנות הבית והם היו מבקשים להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלום‬
‫הארץ‪ ,‬וכ״ה בשמק״ו שם‪ ,‬ובטור או״ח סימן קפח‪.‬‬
‫אולם על מה שמסיים כבודו שלפי הנ״ל קשה להניח שסדר הברכות י״ח‬
‫מכוון לסדר חידוש ‪.‬בנין בית מקדשנו וצמיחת ‪-‬מלכות בית דוד לע׳׳ל‪ ,‬יש‬
‫להשיב‪ :‬לו יהא כדבריו שבימיהם התפללו על המשך השרית השכינה בירושלם‪,‬‬
‫מ״מ הסדר של תפילת י״ח בודאי מכוון לסדר החדוש לע״ל כמבואר במגילה‬
‫דר יז וי״ח בענין הסדר של כל תפילת י״ח שאמרו שם‪ :‬ומה ראו לומר בינה‬
‫אחר קדושה וכר׳ !ומה ראו לומר תשובה אחר בינה וכד וכיון שכלו הפושעים‬
‫מתרוממת קרן הצדיקים‪ ,‬והיכן מתרוממת בירושלם שנאמר שאלו שלום ירושלם‪,‬‬
‫וכיון שנבנית ירושלם בא דוד שנא׳ אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד׳ אלק׳ ואת‬
‫דוד מלכם וסיום הכתוב‪ :‬ונהרו אל ד׳ ואל טובו באחרית הי‪,‬מים‪ .‬וז״ל הטור‬
‫סוף סימן קיה‪ :‬טו‪ ,‬את צמח דוד ותקנוה אחר בונה ירושלם שכיון שבאים לירושלם‬
‫בא דוד דכתיב )הושע ג׳( אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד׳ אלק׳ ואת‬
‫דוד מלכם ונהרו את ד׳ ואל טובו באחרית הימים ובה כ׳ תיבות כמו שיש‬
‫בפסוק )ישעי׳ מ״ט( ״ונחם ד׳ ציון״ עכ״ל‪ .‬ויעו״ש בב״ח שהביא שם פירש״י אחר‬
‫שישובו לבית המקדש ובקשו את הקב״ה ואת דוד מלכם‪ ,‬וכתב ע״ז הב״ח וז״ל‪:‬‬
‫בית המקדש מאן דבר שמי׳ ונראה דם״ל דסוף המקרא ופחדו אל ד׳ ואל טובו‬
‫הוא מרמז על בית המקדש כדכתיב ההר הטוב הזה והלבנון ואומר מה טובו אהליך‬
‫יעקב משכנותיך ישראל וזהו שאמר ואל טובו באחרית הימים כד״א נכון יהי׳‬
‫בית ד׳ באחרית הימים בראש ההר ויהי׳ טעם הכתוב אחר שישובו בני ישראל‬
‫וגו׳ דכאשר יבנה ירושלם יבנה בתוכה כה״מ והשכינה תשרה בתוכו ואז לאחר‬
‫׳שישובו לבה״מ יבקשו את ד׳ אלק׳ ואת דוד מלכם דכשנבנו ירושלם ובה״מ‪ ,‬הנה‬
‫אז דוד בא ויושב על כםאו כמו שהגון למלד שהוא יושב על כסא ממלכתו בעיר‬
‫ממלכתו וכר וא״כ יאמר הכתוב שיבנה ירושלם וביה״מ ויכונן כסא דוד בתוך‬
‫ירושלם שיהא הכל מוכן ואז בא דוד ויושב על כסאו שהכין לו ית׳‪ ,‬נמשך מזה‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שבל שאלותינו בברכת ירושלם הוא בבנין ירושלם והגלוה לבנינו וזהו אמרינו‬
‫ולירושלם עירך ברחמים וכו׳ הוא כולל בנין העיר ובנין הבית בכללו ואח״כ‬
‫שואל בפרט וכסא דוד וכר וא״כ כל זה דהיינו בנין ב״ה ובנין כסא דוד הוא‬
‫מענין בנין ירושלם ממש וכו‪ /‬עכ״ל‪.‬‬
‫נמצא לפי הב״ח העיקר הוא ברכת בנין ירושלם שהיא כוללת בנין ביה״מ‬
‫וכסא דוד ובנין ביה״מ וכסא דוד הוא מענין בנין ירושלם ממש‪.‬‬
‫ב( ומטעם זה אפשר ליישב גם הערתו השני׳ מהירושלמי שעשו ברכת‬
‫בונה ירושלם ואת צמח דוד ברכה אחת ועשו זאת כדי לשמור על המספר י״ח‬
‫אחר הוספת ברכת המינים‪ .‬ואילו היתה הקפדה מיוחדת בסדר הברכות כדי‬
‫לציין את סדר הגאולה לעתיד בודאי לא היו מקשרים דוקא שתי ברכות‬
‫אלו לברכה אחת ולסיים בסדר הפוך אלקי דוד ובונה ירושלם‪.‬‬
‫הנה לפי דברי הב״ח שעיקר היא ברכת בונה ירושלם והיא כוללת גם‬
‫בנין בית המקדש וכסא דוד‪ ,‬יתישב שפיר שלכן בחרו דוקא בברכת צמיחת‬
‫קרו דוד להשמיטה )כשהוצרכו להשמיט ברכה אחת( מפני שהוא פרט שנכלל‬
‫בלירושלם עירך‪ ,‬ועשוה כבנין בית המקדש שאין עליו ברכה מיוחדת אלא‬
‫נכלל בלירושלם‪ ,‬ומ״ש כבו׳ שלפי הירושלמי אחדו את שתי הברכות בונד‪,‬‬
‫ירושלם ואת צמח לברכה אחת אינו מדויק כל כך‪ ,‬והמדויק הוא שהשמיטו‬
‫ברכת את צמח לבקש על כסא דוד בפרטות‪ ,‬וסמכו על הברכה של ולירושלם‬
‫הכוללת גם את צמיחת קרן דוד‪ ,‬וכך הוא לשון הירושלמי ברכות פ״ב ה ״‬
‫ו־פ״ד ה ״ ב ‪ :‬״כולל של דוד בבונה ירושלם״‪ ,‬היינו שברכת בונה ירושלם היא‬
‫העיקר‪ ,‬וכדי לרמוז גם על צמיחת דוד מזכירים אלקי דוד ובונה ירושלם )ויעו״ש‬
‫במראה הפנים בפ״ד ש כ ת ב ‪ :‬ומזה נלמד טעם על שלא קבעו הפייטנים שום‬
‫קרוב? בברכת את צמה דוד כמו שהוא בקרובץ פורים ובט׳ באב לפי מנהג‬
‫אשכנז וכר‪ ,‬ויעוין ביוצר ליום כפור בפיוט מי קל כמוך שגם שם הושמט על צמח‬
‫דוד ו כ ת ב שם הרזה״ה משום שמחברם ‪:‬הוא ר״א הקליר שהוא ירושלמי וחברם‬
‫עפ״י הירושלמי( — ומשום כך ראו לסיים בסוף הברכה בונה ירושלם )אחרי‬
‫אלקי דוד( מפני שהיא עיקר הברכה‪ ,‬ולדוגמא יש להביא ע״ז ברכת מעין ג׳‪:‬‬
‫על הגפן‪ ,‬ועל המהי‪ /‬שמזכירים בה גם ברכת הארץ ומסיימים בסוף על הארץ‬
‫ועל המהי׳ היינו על המחי׳ אחר על הארץ משום שעל המחיה היא עיקר הברכה‪.‬‬
‫ד׳‬

‫ג( עוד אפשר לומר‪ ,‬ולענ״ד הוא העיקר‪ ,‬שגם בזמנם של אנשי כנה״ג‬
‫שתהנו תפילת י״ח התפללו על צמיחת מלכות דוד‪ ,‬שבזמן בית השני ירד קרנה‬
‫של מלכות בית דוד ואפילו אחרי הנצחון של החשמונאים לא נתרומם קרנו‬
‫של דוד והמלכות היתה בידי ההשמונאים משבט לוי וידועים דברי הרמב״ן בפ׳‬
‫ויחי‬

‫)בראשית מט‪ ,‬י( על חטא מלכי החשמונאים‪ .‬ואפשר עוד שגם המטבע‬

‫של‬

‫הברכה על ירושלם היתה גם בבית שני ולירושלם עירך ברחמים תשוב‪,‬‬

‫כי בזמן‬

‫בית שגי היתה ישראל משועבדת למלכי יון ועור‪ .‬ויש לי ראיה‬

‫לדברים אלה‪ .‬ואקדים דברי השבלי לקט שהביא ה ב ״ י סימן קיב על הא דאיתא בפ״ב‬
‫דמגילה ק״כ זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י״ח ברכות על הסדר כתב בשבלי‬
‫הלהט שמצא אגדה מאי על הסדר זה םרר עולם שכך מציגו י״ח ברכות של‬
‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תפלה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום‬
‫ותקנום כסדרן‪ .‬כשניצל אברהם אמרו מגן אברהם‪ ,‬כשנעקד יצחק אמרו מחיה‬
‫המתים וכו׳ כשבנה שלמה בית המקדש אמרו בונה ירושלם‪ ,‬כשעברו ישראל‬
‫!בים סוף ואמרו שירה אמרו מצמיח קרן ישועה‪ ,‬כשנאנחו ישראל ושמע ד׳‬
‫צעקתם אמרו שומע תפלה‪ ,‬וכף‪ ,‬ויעוין שם בפרישה אות א׳ שמ״ש מעולם‬
‫היו מתוקנות זו אחר זו אינו ר״ל שהיו מסודרים זא״ז כמו שמעכשיו אלא‬
‫ר״ל זא״ז שלא נתקנו בפעם אחת כי אם זמן אחר זמן‪ ,‬דבימי אברהם אמרו מגן‬
‫אברהם‪ ,‬כנגדן תקנו אנשי כנה״ג נוסח מגן אברהם וכר‪ .‬באותו המדרש גם‬
‫איתא דהמעשים שנעשו מימי עולם לא נעשו זא״ז באופן סדר הברכות של י״ח‬
‫שהרי איתא •במדרש בגאולת מצרים אמרו גואל ישראל וכשנתרפא אברהם אמרו‬
‫רופא חולים ובימי יצחק מברך השנים ובימי יעקב ויוסף מקבץ נדחי ישראל‪ ,‬וא״כמן‬
‫הראוי לסדר הברכות לפי סדר זמניהן שאמרו‪ ,‬ואנשי כנסת הגדולה סדרוהו בסדר‬
‫אחר עפ״י כוונתן כדאיתא בגמרא וכמ״ש רבינו וז״ש תקנוה על •הסדר‪) ,‬ויע״ש בב״ח(‪.‬‬
‫הנה כי כן מבואר שברכות י״ח מעולם היו מתוקנות זו אחר זו‪ ,‬עוד בימי‬
‫אברהם יצחק יעקב יוסף ושלמה‪ .‬וברכת מצמיח ישועה לא נתקנה בכלל על‬
‫צמיחת קרן דוד אלא על ישועת ישראל בים סוף ורק כשבאו אנשי כנה״ג‬
‫בזמן בית שני תקנו והכניסו צמיחת דוד והרמת קרנו בברכת מצמיח קרן‬
‫ישועה‪ ,‬וכנראה משום שבזמנם ירד קרנה של מלכות דוד כנ״ל‪ ,‬והי׳ צורך‬
‫להתפלל על הרמת קרנו של דוד‪ ,‬הכניסו תפילה זו בברכת מצמיח קרן ישועה‪ ,‬וסמוך‬
‫לברכת ולירושלם עירך משום שכסא דוד ביחד עם בנין ביה״מ נכלל בוירושלם‬
‫וכנ״ל‪ ,‬ותקנוה על סדר הדוש בנין בית המקדש וצמיחת מלכות בית דור לע״ל‪.‬‬
‫וזה גם טעם מספיק שבחרו דוקא להשמיט ברכת צמיחת דוד כשהיה צורך‬
‫להשמיט אחת מברכות י״ח משום שברכה זו לא היתד‪ .‬מתחילה והכניסוה רק אח״כ‪.‬‬
‫ד( ומה שהעיר כבו׳ מרש״י שבת דף כד ע״א‪ :‬ואח״כ אומר מעין המאורע‬
‫בעבודה לבקש רחמים על ישראל‪ ,‬ועל ירושלם‪ ,‬להשיב עבודה למקומה לעשות‬
‫קרבנות היום‪ ,‬והעיר כבו׳ שמזכיר סדר הפוך מהסדר שלפנינו ביעלה ויבוא‪.‬‬
‫לכאורה י״ל שאין כוונת רש״י על הבקשה שביעלה ויבוא שהרי רש״י‬
‫הזכיר שם ״להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות״ שלא נזכר כלל ביעלה‬
‫ויבוא‪ .‬אלא שדברי רש״י קאי על התפילות שבשמונה עשרה‪ .‬וזה שכתב דש״י‬
‫לבקש רחמים על ישראל היינו על הצדיקים ועל זקני עמך בית ישראל יהמו‬
‫נא‬

‫רחמיד״ ״ועל ירושלם״ היינו ״ולירושלם עירך ברחמים״ תשוב‪ ,‬״להשיב‬

‫עבודה למקומה״ היינו ״והשב את העבודה לדביר ביתך״‪ ,‬״לעשות קרבנות״ היינו‬
‫״ואשי ישראל״‪ ,‬אלא שבימות החול הבקשה היא לעשות קרבנות סתם‪ ,‬ובר״ח‬
‫ובחוה״מ מזכירים מעין המאורע בעבודה היינו שאחר ״והשב את העבודה לדביר‬
‫ביתד״ אומר מעיז המאורע‪ ,‬שהוא יעלה ויבוא וכו׳ ״ביום ר״ח הזה״‪ ,‬ובזה הוא‬
‫משלים את השרשרת של בקשת רהמים לעשות קרבנות ״היום״‪.‬‬
‫אגב יש לי להעיר שראיתי בסדורים של הספרדים כתוב ביעלה ויבוא זכרון‬
‫ירושלים ואח״כ זכרון משיה ולפי נוסח זה אין מקום להערת הדי״ל שהובא בטור מלכה‪.‬‬
‫יוסף כהן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪9‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ ר ד כ י ברוי‪,‬אר‬

‫ש מ ו ת תורה ע ם דרך ארץ במשנתו של‬
‫ר״ שמשון רפאל הירש‬
‫ג‪.‬‬
‫עלינו לעבור עתה מתחום השקפת העולם והפילוסופיה החינוכית אל שטח‬
‫הדידקטיקה‬

‫וההוראה המעשית‪ .‬את רעיונותיו‪ ,‬הן לגבי יסודות החינוך היהודי‬

‫הן לגבי שיטת הלימוד וההוראה‪ ,‬העמיד רש״ר הירש על אחת‪ :‬תורה־עם־דרך־‬
‫ארץ‪ .‬אולם עלינו להבחין יפה בין‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ כעקרון השקפתי ובין‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ כעקרון לימודי־השכלתי ז*‪ .‬חוסר תשומת־לב להבהנה זו גרם‬
‫וגורם אי־הבנות יסודיות במכלול משנתו של רש״ר הירש‪.‬‬
‫אישיות יהודית‪ ,‬המגלמת את האידיאל של ״אדם־ישראל״ לפי תפישתו של‬
‫רש״ר הירש‪ ,‬אינה שסועה בין ״תורה״ ו״דרך ארץ״‪ ,‬ואין במוחה ובלבה דו־קיום‬
‫של עולם התורה מחד ושל עולם־שאינו־תורה מאידך‪ .‬בהשקפת־עולמו המוצקת‬
‫והאחידה נעשו ״תורה״ ו״דרך ארץ״ למסכת אחת ולמיקשה אחת‪ .‬אולם בבואו‬
‫לתרגם‬

‫לשפת‬

‫את החזון‬

‫המעשה‬

‫והלימודי‪,‬‬

‫החינוכי‬

‫לא‬

‫ביקש‬

‫להסיר‬

‫את‬

‫המחיצה המבדילה מבחינה פרגמאנדת בין קודש לחול‪ ,‬בין דברי אלוקים חיים‬
‫לחכמת יון ואדום‪ .‬החזון והאישיות מסוגלים לחבוק זרועות עולם כהרף עין‪,‬‬
‫אך תהליך החינוך והלימוד מתנהל במימד הזמן‪ ,‬ויש מוקדם ומאוחר‪ ,‬ראשון‬
‫ואחרון‪ ,‬עיקר וטפל‪ .‬מן ההכרח שהעקרון האינטגראלי של תורה־עם־דרך־ארץ‬
‫יופיע בזירת החינוך המעשי בדמותם של תכנים לימודיים‪ ,‬המחולקים ספרים‪,‬‬
‫מקצועות‬

‫ושעות‪.‬‬

‫תכנית־לימודים‬

‫טלאי על־גבי טלאי‪:‬‬
‫לפתוח‬

‫מחדיש‪:‬‬

‫על־פי‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ‬

‫עשויה‪,‬‬

‫לכאורה‪,‬‬

‫תנ״ך‪ ,‬ש״ס‪ ,‬לשון‪ ,‬מדע‪ ,‬שפה־זרה וכדומה‪ .‬וכאן על הדיון‬

‫מה היחס בין התכנים השונים והנבדלים‬

‫תורה־עם־‬

‫בשיטת‬

‫דרד־ארץ ?‬
‫כבר אמרנו‪ :‬עצם כלילתם של ״לימודי חול״ בחוק לימודיהם של תינוקות־‬
‫של־בית־רבן — הלכה זו לא נתחדשה בבית מדרשו של רש״ר הירש‪ .‬נחלקו‬
‫בדבר מאז ומעולם גדולי חכמינו‪:‬‬

‫הללו מרחיקים את יפיפיותו של יפת מאהלי‬

‫שם‪ ,‬וחללו נותנים מקום לבן השפחה בשולי שולחנו של בן הגבירה‬

‫‪ 8‬״‬

‫‪ .‬לימודים‬
‫‪69‬‬

‫מקצועיים לשם רכישת אומנות שתפרנם את בעליה — לא היה מי ש י א ס ר ם ‪.‬‬
‫אולם סמוך לדורו של רש״ר הירש נתחדדה שאלת הלימודים ״החיצוניים״ ביותר‪,‬‬
‫וזאת מארבע סיבות היסטוריות‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫*•!!ן^מג־! *!‪1^ 1^6^01 0113,^1111,‬־‪65{;80111‬י!‪1‬‬

‫‪ .67‬השוה דברי ר׳ אברהם יצחק קליין‪,‬‬
‫‪. 76 11.‬ע ‪.*.*1. 1924,‬‬
‫‪ .68‬עי׳ ד׳ זאב צבי קליין‪ ,‬חכמה עם נחלה‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬בילגידיי תרצ״ה‪ ,‬עמ׳ צם;‬
‫והשוה נהלת צבי כרך ה עמ׳ ‪ ; 243‬המעין‪ ,‬תמוז תשכ״ו‪ ,‬עמ׳ ‪.4‬‬
‫‪ .69‬עי׳ אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬כרך ז טור תרפז וכו׳; והשוה הרב מ ש ה מונק‪ ,‬תורה‬
‫עם דרך ארץ בימינו‪ ,‬ספר רשר״ה׳ עמ׳ ‪ 213‬וכוי‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א‪.‬‬
‫את‬

‫בפרוס ה א מ נ צ י פ צ י ה נ ע מ ד ו הורים רבים בפני הברירה ה ק ש ה ‪:‬‬

‫בניהם‬

‫״קלות״‬

‫לאומנויות המסורתיות ש ל עידן הגיטו‪ ,‬כגון הרוכלות‪ ,‬שהיו אמנם‬

‫מבחינת‬

‫״נקיות״‪,‬‬

‫להכניס‬

‫ההכשרה‬

‫המקצועית‬

‫ה ד ר ו ש ה להן‪,‬‬

‫אך‬

‫בזויות‪,‬‬

‫קשות‪,‬‬

‫ולא‬

‫בהיותן ידועות לשימצה כ״עםקי יהודים״‪ ,‬שהוציאו ש ם רע ע ל כלל‬

‫י ש ר א ל ב י ן ה ג ו י י ם — א ו ל ה ק נ ו ת ל ה ם מ ק צ ו ע ו ת מ כ ו ב ד י ם יותר‪ ,‬ש ד ר ש ו ה כ ש ר ה‬
‫ממושכת‬

‫וידיעות‬

‫בחכמה ובמדע‪.‬‬

‫יסוד‬

‫רבים‪,‬‬

‫הורים‬

‫וביניהם‬

‫יראים‬

‫ושלמים‪,‬‬

‫הכריעו לטובת אומנות ״נקיה״ אם כי לא ״קלה״‪.‬‬
‫ב‪ .‬ב ע י ד ן‬
‫המהפכה‬

‫ישל‬

‫עלייתו‬

‫של‬

‫התעשייתית‬

‫משטר‬

‫הכלכלה‬

‫הבורגני־קאפיטאליסטי‪,‬‬

‫במערב־אירופה‪,‬‬

‫נדרשה‬

‫הכשרה‬

‫ובעיצומה‬

‫עיונית‬

‫מגוונת‬

‫ל מ ק צ ו ע ו ת רבים‪ ,‬א ש ר ל פ נ י ם א פ ש ר ה י ה ל ע ס ו ק ב ה ם ב מ ע ט צ י ו ד ה ש כ ל ת י כ ל ל י ‪.‬‬
‫״דרך ארץ״ במובן עיסוק לשם פרנסה ו״דרך ארץ״ במובן לימוד חכמות ומדעים‬
‫נ ע ש ו חופפות ו כ מ ע ט זהות‪.‬‬
‫בעידן ההשכלה ניתק ה מ ד ע מ ן האמונה והדת‪ ,‬ולרוב הוקנו לצעיר חכמות‬

‫ג‪.‬‬

‫ו מ ד ע י ם במחיר ה ת ע ר ט ל ו ת ו מ א מ ו נ ת א ב ו ת י ו ואורח חייהם‪.‬‬
‫״השכלת ברלין״ העמידה בפני הצעיר היהודי דמות ח ד ש ה ומהפכנית של‬

‫ד‪.‬‬

‫י ה ו ד י מ ש כ י ל ה מ ז ל ז ל ב מ צ ו ו ת ו א ף ב ו ע ט בהן‪.‬‬
‫אין פ ל א כי בנסיבות א ל ה הזהירו גדולי הרבנים מפני כל עיסוק ב״חיצוניות״‬
‫ומפני כל שינוי בחוק הלימודים ש ל בתי החינוך לנערי ישראל‪ .‬רבים מביניהם לא‬
‫ראו דרך אחרת מאשר ה נ צ ח ת הגיטו הרוחני־חברתי ב ש ע ת פריצת שערי הגיטו‬
‫ה מ ד י נ י ‪ .‬ר׳ מ ש ה ט ו ב י ה ז ו נ ד ה י י מ ר מ ה נ א ו ‪ ,‬מ ז ק נ י ה ר ב נ י ם ש ב ד ו ר ‪ ,‬א מ ר ל ת ל מ י ד ו ‪,‬‬
‫שיצא‬

‫בלי פגע מלימודיו‬

‫באוניברסיטה‪:‬‬

‫היה אלו נמנעת מללמוד ש ם ״‬

‫‪7 0‬‬

‫״יתכן אמנם ש ל א‬

‫נפגעת‪ ,‬אך‬

‫מוטב‬

‫‪ .‬בשנות כהונתו הראשונות של ה״חתם סופר״‬

‫בפרשבורג‪ ,‬פרסם עתון המשכילים היהודים בגרמניה א ת הידיעה ה ז א ת ‪ :‬״מגוחך‬
‫ה ו א ה ז ע ם ה ח ס ר ־ א ו ג י ם ב ו מ ר ע י ם ר ב ה ש ל פ ר ש ב ו ר ג ) א ח ד ב ש ם מ ש ה סופר‪ ,‬יליד‬
‫פרנקפורט בן הדור הישן‪ ,‬ב ל ת י ־ נ ו ד ע א ף בעולם הרבנים‪ ,‬ל ל א מ ש ק ל והשפעה(‬
‫נ ג ד ב ת י ה ס פ ר ה ח ד ש י ם ‪ .‬ה ו א א פ י ל ו נ ש א ד ר ש ה ק נ א י ת ‪.‬נגדם ב ק ה ל ״ י ‪ .‬ר׳ א ב ר ה ם‬
‫‪1‬‬

‫ב י נ ג מ ו י ר צ ב ו ר ג א י ד ג ן ב ש נ ת ת ק צ ״ ג )‪ (1833‬פ נ י י ה ר ש מ י ת ש ל ר ב נ י ב א ו ו א ר י ה א ל‬
‫הממשלה‪,‬‬

‫ש ת ו ו ת ר ע ל ד ר י ש ת ה ישלא י ו כ ר כ ר ב א ל א מ י ש ר כ ש ל ע צ מ ו ה ש כ ל ה‬

‫כללית ‪.‬‬

‫בימי ה מ א ב ק מ ס ב י ב ל א ב ר ה ם גייגר ב ב ר ס ל א ו ט ע ן ר׳ ש ל מ ה טיקטין‪,‬‬

‫‪7 2‬‬

‫כ י ע צ ם הלימוד באוניברסיטה פוסל מ כ ה ו נ ת ר ב‬
‫כסאות‬

‫‪7 3‬‬

‫— וזאת ב ש ע ה שכבר ישבו על‬

‫ההבנות כ מ ה רבנים יראים ושלמים ש ל מ ד ו באוניברסיטאות‪ ,‬ביניהם שני‬

‫רבותיו של רש״ר הירש!‬
‫מבחינה‬

‫היסטורית היה חידושו המהפכני של רש״ר הירש‬

‫בתביעתו לקבל‬

‫‪ .70‬עי׳ מ״י יפת‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪.252‬‬
‫‪. 291 71.‬ק ‪111;11 1811,‬מ‪.8111£1‬‬
‫‪£65 .72‬־‪ 1111(1 365 86211‬נ‪ 8^>11‬־‪ 361‬־‪ !*£1131311161‬־‪, 0650111011{;0 361‬ע‪61 26‬נ‪1111‬ג‪8. 3‬‬
‫‪^1161:213111:5, "#£111>151)6(± 1905, !). 88‬־‪.‬‬
‫‪ .73‬י‪ .‬היינמן‪ ,‬ט ע מ י המצוות‪ ,‬עמ׳ ‪ 101‬הערה ‪.61‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪11‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫את‬

‫הנסיבות‬

‫והחברתיות החדשות‬

‫הכלכליות‪ ,‬המדיניות‬

‫‪74‬‬

‫כנתונות ;‬

‫לאמור ‪:‬‬

‫לקבל את ה״דרך ארץ״ של עידן האמנציפציה‪ ,‬על משמעותה הכלכלית וההשכלתית‬
‫כאהד‪ .‬זאת ועוד יותר‪ :‬הוא לא קיבל את הנסיבות החדשות בדלית ברירה‪ ,‬אלא‬
‫חייב אותן כתהליך של נורמליזציה בחיי הגוף והרוח של ישראל‪ .‬חומות הגיטו‬
‫הגבוהות והחשוכות ‪.‬מנעו מן היהודי את ההתבוננות בשמי התכלת ופלאי הטבע;‬
‫האוירה של גזירות ושנאת ישראל החניקה בלב היהודי את הרצון לדעת את‬
‫‪75‬‬

‫ההיסטוריה ה ע ו ל מ י ת ‪ .‬אשרי הדור שזכה לצאת מאפילת הגיטו לאור‬

‫קורות‬

‫החירות‪ ,‬למען ירהיב את מלכות התורה על תחומי עשייה והגות‪ ,‬אשר בתנאי‬
‫הגלות הקשים היו עד כה חסומים בפניה‪.‬‬
‫במכתב שכתב רש״ר הירש בשנת תקצ״ב )‪ (1832‬אל מי שהיה חברו ללימודים‬
‫ר׳‬

‫בישיבת‬

‫יעקב‬

‫אחרי‬

‫עטליגגר ועבר‬

‫כן‬

‫כמוהו‬

‫לתקופת‬

‫קצרה‬

‫לימודים‬

‫באוניברסיטה‪ ,‬הטעים במפורש‪ ,‬שאל לו לידידו להתיחס ללימודיו האקדמיים רק‬
‫כאל נטל שבאונס העמיס על עצמו מפני דרישות הזמן‪ .‬״יהיו לך לימודים אלה‬
‫להארת הארוח‪ ,‬בה תתאחד חכמתך שלך עם אותה חכמה שהיא מורשה קהילת‬
‫‪76‬‬

‫יעקב״ ‪.‬‬
‫חכמת הטבע וההיסטוריה יכולה וצריכה להתאחד עם הכמת התורה‪ .‬נותן‬
‫התורה הוא הוא אשר שם חוק לחי‪ ,‬לצומח ולדומם‪ ,‬והוא הוא המסבב את סיבובי‬
‫העמים‬

‫והמדינות‪ .‬אל לימוד התורה חייב להיצמד לימוד הטבע‬

‫וההיסטוריה‪,‬‬

‫לא כדי ללמוד מהם דרכי ה׳ — לצורך לימוד זה די לנו בתורה לבדה; אלא‬
‫כדי ללמוד מה׳ ומתורתו את משמעות הטבע וההיסטוריה ולהבין את ייעודו‬
‫של אדם־ ישראל בתוך הטבע‬

‫‪77‬‬

‫וההיסטוריה ‪.‬‬

‫לפיכך אין‬

‫להפריד את הוראת‬

‫התורה מהוראת תכני ההשכלה הכלליים‪ ,‬ויש ללמד אותם במוסד חינוכי אהד‬
‫ואחיד‪ .‬תורת ה׳ וידיעת הליכות העולם יהיו כשני מעגלים הסובבים סביב ציר‬
‫אהד‪ .‬התולה תהא א ב ך ה ב ו ח ן של פרי רוה האדם‪ ,‬וכל תיידע האנושי יואר באור‬
‫היהדות‪ .‬בתכנית לימודים‪ ,‬המושתתת על תפישה זו‪ ,‬אין לימודי ״קודש״ ולימודי‬
‫״הול״‪ ,‬שכן שורר בה עיקרון האחדות של כל הטוב‪ ,‬היפה והאמיתי בעולמו‬
‫הקדוש־ברוך־הוא‪, .‬מכאן מובן גם‪ ,‬מדוע לא קיבל רש״ר הירש את הכלל‪,‬‬

‫של‬
‫שרבו‬

‫ר׳‬

‫מורים‬

‫לא־יהודים לגבי הוראת המקצועות הכלליים‪ .‬שיטתו של רש״ר הירש‬

‫יצחק‬

‫ברניים‬

‫הנהיג‬

‫בתלמוד־תורה‬

‫שבהמבורג‪,‬‬

‫לפיו‬

‫יש‬

‫להעדיף‬

‫חייבה נוהג הפוך‪ ,‬והוא התאמץ להדר ולמצוא מורים יהודים יראי־שמים לכל‬
‫המקצועות ההשכלתיים‪ .‬הוא עצמו שימש לכך מורה־ררך‪ ,‬כאשר לימד תורה —‬
‫‪7 8‬‬

‫וגרמנית באותה שנה באותה כ ת ה ‪.‬‬
‫‪.74‬‬
‫‪.75‬‬

‫‪.77‬‬
‫‪.78‬‬

‫אאמו״ר ז״ל קרא למהפכנות זו בשם ״מהפכנות לגיטימית״׳ עי׳ ציוני דרך‪ ,‬עמ׳ ‪ 134‬וכרי‬
‫כתבים‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ 269‬וכר‪.‬‬
‫‪]!£. !908,‬״‪3.111^111•{; 8‬־‪1‬י* ‪1161:, 181-3.611^,‬נמ‪111‬מ‪13‬מ‪11£1611‬נ‪11‬גזי‪113011-‬מ מ ‪8‬‬
‫‪. 35‬ס‪.‬‬
‫‪3011 318 ?£16(£0£6.13,‬־‪.1111‬מ ‪0.1.3,1156, 8.‬‬
‫עי׳ פירוש דברים ו‪ ,‬ד ; והשוה‬
‫‪ . 24‬ע ‪111} 1903,‬־‪65150111‬י‪ .1‬הרב מ‪ .‬מונק‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 204‬וכו׳'‪.‬‬
‫עי׳ כתבים‪ ,‬כרך ג עמ׳ ‪ ; 187‬ישורון‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ ; 149 ,108‬כרך ו עמ׳ ‪ 432‬כרד‬
‫ע מ ׳ ‪, 1^. 11. ; 374‬־‪• 560‬ס ‪ ^1136 1^,‬־‪861:, 8. 11. 1111-8011, 1)61‬־‪61‬נ‪• 1'11161‬י*‬
‫‪1011{;8‬ע־‪61‬נ‪ . • • 36? 17111‬נ‪311118350111'111‬ג‪1‬מ‪ . 237; £1‬ס ‪ . 011:.‬ק ‪1, 0‬מ‪100‬נןמ‪056‬מ‬‫ח‬

‫;‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪12‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שני המעגלים סובבים על ציר אחד‪ ,‬אך יש מעגל עליון ויש מעגל תחתון‪,‬‬
‫ובן השפחה נשאר כפוף לבן הגבירה‪ .‬התורה היא קנה־מידה להשכלה‪ ,‬ולא להיפך‪.‬‬
‫תכני התורה קבועים ועומדים בהחלטיות גמורה‪ ,‬ואילו תכניה של דרך״ארץ‬
‫חייבים להיקבע לפי מידת התיחםותם לתורה‪.‬‬
‫לא נלאה רש״ר הרש להדגיש‪ ,‬כי בדברו על לימוד תורה ומצוות מתכוון‬
‫הוא לכל התורה כולה‪ ,‬תורה שבכתב ותורה שבעל־פה‪ ,‬וליהדות שלמה ללא‬
‫קיצור ו ה ס ר ‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נזהר תמיד לסייג את דבריו על לימוד התרבות‬
‫הכללית ולעשותה כפופה לערכי התורה‪ .‬לא כל דרף־ארץ יכולה לעמוד כמכהן‬
‫דוה התורה וראויה להיצמד אל לימודה‪ .‬כך הזהיר כבר את ידיד נעוריו באותו‬
‫מכתב אזהרה‪ :‬״הרבה תלוי בכך‪ ,‬אלה תחומי מדע יבהר האדם לעסוק בהם‪,‬‬
‫ומה מגמתו בלימודיו ולשם איזו מטרה הוא מתמסר ל ה ם ״ ‪ ,‬רק אותה דרך־‬
‫ארץ ראויה לבוא בקהל הלומדים בישראל‪ ,‬אשר אינה עומדת בסתירה לאמיתות‬
‫היהדות‪:‬‬
‫‪79‬‬

‫‪60‬‬

‫״רוח ישראל נוחה מכל תרבות‪ ,‬ובלבד שהיא מביאה לידי הכרת האמת ולידי עשיית‬
‫הטוב‪ .‬אולם׳ אם התרבות משועבדת לחושניות‪ ,‬רק תגדל על־ידי כך ה ה ש ח ת ה ‪. . .‬‬
‫אם אין תורה אין דרך ארץ‪ ,‬אם התרבות איננה מביאה לידי תורה‪ ,‬אלא מ ב ק ש ת‬
‫למלא את מקומה‪ ,‬הרי אין היא הדרך המוליכה אל עץ החיים‪ ,‬אלא הדרך אל‬
‫ההשחתה׳׳‪.‬‬
‫ושוב‪ :‬״כל שאיפות התרבות הן קדושות ומביאות אושר‪ — ,‬כל עוד הן משועבדות‬
‫לה״׳‪ ,‬רק ״תרבות א‪.‬מת״ — היינו תרבות המתיישבת עם אמיתה של תורה —‬
‫‪81‬‬

‫עשויה להעשיר את רוחו של בן ישראל‪ ,‬ואמנם אותה — חובה ללמוד ו ל ל מ ד ‪.‬‬
‫עיקרון‬
‫קירבתן‬

‫תורת־עם־דרך־ארץ מחייב אפוא סיווג תרבויות העולם לפי מידת‬

‫אל רוח‬

‫תרבויות‬
‫הטהורה‬

‫ישראל‬

‫יון ורומי‪,‬‬
‫של‬

‫יון‬

‫ותורתו‪.‬‬

‫בעל‬

‫העיקרון הדגים‬

‫זאת‬

‫בעצמו‬

‫בניתוח‬

‫שבסיכומו הגיע‬

‫לכלל מסקנה‪,‬‬

‫שרוח‬

‫האמת‬

‫והאנושיות‬

‫את‬

‫היהדות‪,‬‬

‫בעוד‬

‫שרוה‬

‫החומרנות‬

‫עשויה‬

‫לשרת‬

‫רוח‬

‫והתועלתיות של תרבות רומי נוגדת את רוה היהדות במידה כזאת שאין גשר‬
‫‪8‬‬

‫ביניהן־ ‪ .‬בדומה לכך הבחין בין שני גדולי המשוררים הגרמנים‪ ,‬גיתה ושילר‪,‬‬
‫כשאהדתו‪,‬נתונה לשני הרבה יותר מאשר לראשון‪ .‬לזכרו של שילר‪ ,‬אשר בכתביו‬
‫נשתקעה הרבה מתורת המוסר של הפילוסוף קאנט‪ ,‬הקדיש דברי הערכה נלהבים‬
‫‪. 62; 11/1.11/1. 113,211:1316101161•,‬ס ‪£1111-1^111:1; 8..]^. 1864,‬י‪^11513,11; 361-1.11.0.,1‬‬
‫‪• 255‬ס ‪. 011;.,‬ת‪0‬‬
‫‪ .79‬עי׳ פירוש‪ ,‬דברים ו‪ ,‬ו ־ ז ; כתבים‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ ; 29‬והשוה ר״י גרינפלד‪ ,‬במקום הנ״ל עמ׳‬
‫‪ .80‬ראה הערה ‪,76‬‬
‫‪ .81‬פירוש׳ בראשית ג‪ ,‬כ ד ; ד‪ ,‬כ ג ; כ ד ‪ ,‬נג ; נ‪ ,‬ב ; במדבר כה‪ ,‬ג ; כתבים‪ ,‬כרך ב עמ׳‬
‫‪ ; 456‬כרך ג עמ׳ ‪ ; 187‬כרך ו עמ׳ ‪) 392-3‬המעין תמוז תשכ״ו‪ ,‬ע מ ׳ ‪ .(2‬והשוה‬
‫‪£,‬־‪#£11‬ע‪3 316 06561‬ת‪ . 1111-50118 11‬מ ‪£813621 8.‬בנ‪8 511311‬ג<‪.1. 11056111161111, £‬‬
‫‪1 5695, !3.25 . .‬נ‪{;3,‬־‪11‬ן^‪11‬נ‪£1‬־‪1‬יז!; ר״י גרינפלד‪ ,‬במקום הנ״ל עמ׳ ‪ ¥‬צ צ צ ‪^ , 1‬י‪1‬כ>^‬
‫י‪ .‬עמנואל‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 165‬ו כ ו ׳ ; ועי׳ מש״כ‪ ,‬המעין‪ ,‬מנ״א תשט״ז‪ ,‬עמ׳ ‪.44—43‬‬
‫‪ .82‬עי׳ כתבים‪ ,‬כרך ב עמ׳ ‪ ,48-24‬השוה גם פירוש‪ ,‬בראשית טז‪ ,‬יד על תרבות ישמעאל‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪13‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בנאום שנשא לפני תלמידי בית ספרו; ואילו את רוחו של גיתה‪ ,‬הסוער והפורק‬
‫‪8 3‬‬

‫עול‪ ,‬ד ה ה ‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬עם כל ראויותן של תרבויות־אדם מסוימות לבוא בחוג תרבותה של‬
‫יהדות — לא יירש בן השפחה עם בן הגבירה‪ .‬לעולם תורה עיקר‪ ,‬והשאר טפל‪.‬‬
‫המאמר בתורת־כהנים על הכתוב ״את משפטי תעשו ואת הוקותי תשמרו ללכת‬
‫בהם״ )ויקרא יח‪ ,‬ד ( ‪ :‬״עשם עיקר ואל תעשם טפלה וכר״ — שימש לרש״ר‬
‫הירש מצע להרצאה תכניתית על היחס בין ״תורה״ ו״דרך ארץ״‬
‫ההשכלתית של העיקרון‬

‫‪8 4‬‬

‫במשמעותו‬

‫‪ .‬דרישת חז״ל‪ :‬״עשה עיקר ואל תעשם טפלה״ מניהה‬

‫מראש שהעיסוק בלימודים שמבחוץ ללימוד התורה הוא בגדר היתר‪ .‬אלא —‬
‫הכמת התורה תהא לנו העיקר‪ ,‬הקבוע והמוחלט‪ ,‬ואילו שאר החכמות — לא‬
‫נעסוק בהן אלא כמדעי־עזר לתורה‪ ,‬ויתאמת לנו רק מה שמתאים לאמיתה של‬
‫תורה‪.‬‬
‫״ כ ל כוחותינו הרוחניים‪ ,‬הן כוחות הקליטה הן כוחות היצירה‪ ,‬יפעלו רק על יסוד‬
‫התורה ובנתיבותיה‪ ,‬כדי שנקבל ונבלע רק מ ה שמתאים להם וכדי שלא נמהול‬
‫לתור הכמתנו‪ ,‬ה כ מ ת התורה‪ ,‬שום ד ב ר זר‪ ,‬שצמח מתוך הנחות שונות מהנהותיה‬
‫ש ל תורה״‪.‬‬

‫הכמת‬

‫התורה ל א תהא לנו חכמה אחת בין רבות‪ ,‬ולא נסדיר‬

‫בשכלנו‬

‫ובנפשנו א ת אמת התורה על־יד אמיתות אחרות בדו־קיום שוויעי‪ .‬רק אמת אחת‬
‫וחכמת־אמת אחת תהא ע ל לבנו‪ ,‬ולאורה נמוד כל חכמה אחרת‪ .‬בדרך זו לא‬
‫ניטוש לעולם א ת אדמת הקודש של התורה‪ ,‬א ף שעה שאנו עוסקים בלימודי‬
‫חכמה ומדע אהרים‪.‬‬
‫אם כזה הוא היהס‬

‫ב ן ״תורה״ ו״דרך ארץ״ בין כותלי בית החינוך‬

‫היהודי‪ ,‬הרי שלתכניה הרבים של הכמת התורה נודעת עדיפות מוחלטת שאינה‬
‫ניתנת לערעור‪ ,‬עדיפות בכמות‪ ,‬עדיפות באיכות‪ ,‬ובעיקר — עדיפות בזמן‪ .‬יש‬
‫״לברך‬

‫בתורה תהילה״‪ ,‬וכאשר הנסיבות מהייבות הכרעה בין תורה והשכלה‪,‬‬
‫‪5‬‬

‫צריכה הסיסמה להיות‪ :‬״יהדות — תחילה‪ ,‬אחר־כך — השכלה״ *‪ .‬ואין לשכות‬
‫שאהד הדברים בהם התורה נקנית הוא ״מיעוט דרך ארץ״‪ ,‬ובשל שיבוש היחס‬
‫‪86‬‬

‫הנכון בין תורה ודרך־ארץ שקעה יהדות ספרד המפוארת ועלה עליה ה כ ו ר ת ‪.‬‬
‫אם מובטחת עדיפותה של חכמת התורה‪ ,‬רשאים ואף חייבים מחנכי הדור הצעיר‬
‫‪.83‬‬

‫‪.84‬‬
‫‪.85‬‬
‫‪.86‬‬

‫‪14‬‬

‫עי׳ כתבים‪ ,‬כרך ו׳ עמ׳ ‪ 308‬וכו׳; גרינפלד‪ ,‬במקום הנ״ל עמ׳ ו ‪ ; | – x x x‬י‪ .‬היינמן‪ ,‬היחס‬
‫שבין ש‪.‬ר‪ .‬הירש ליצהק ברנייס רבו‪ ,‬ציון תשי״א‪ ,‬עמ׳ ‪ 66‬הערה ‪ .65‬יש מ ן הענין לציין‪,‬‬
‫כי סימנים שונים מעידים על כך‪ ,‬שהשמרנים בין יהודי גרמניה בדורות ה ה ש כ ל ה‬
‫הראשונים התבשמו מיצירות שילר‪ ,‬בעוד ש א נ ש י ה״קידמה״ נ ט ו יותר לצד גיתה‪ ,‬עי׳‬
‫ מ מ ‪ . 57; 8. 3 6‬ק ‪21§ 1863,‬נ!‪61‬נ‪, 210^1)11150116 81^122611,1‬ת‪30‬סס‪?11. ?11111‬‬‫‪. 7‬נ! ‪ 1898,‬מ‪11‬־‪1;, 661‬מ‪36‬ג‪1‬גן‪:11‬נב‪ 19. ^£11‬מ‪1 11‬ם‪.*61(1, •1113611 11113 .1113611{;11‬‬
‫פירוש‪ ,‬ויקרא שם ; דברים ו׳ ז ; והשוה מוריה‪ ,‬ע מ ׳ ‪ .153-152‬השוה גם פירוש‪ ,‬ב ר א ש י ת‬
‫מ ט ‪ ,‬טו‪.‬‬
‫כתבים‪ ,‬כרך ג ע מ ׳ ‪ ; 186‬שם כרך א עמי ‪ .276‬השוה הסיסמה ה ד ו מ ה ‪ :‬״תחילה — יהודי‪,‬‬
‫אחר‪-‬בך — סוהר״‪ ,‬כתבים‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ ; 215‬כרך ה ע מ ׳ ‪.71‬‬
‫סידור‪ ,‬עמ׳ ‪ 524‬־‪ ,‬כתבים‪ ,‬כרך ו ע מ ׳ ‪) 293-4‬וראה רש״ר הירש‪ ,‬נפתולי נפתלי‪ ,‬פפד״ם‬
‫‪ ,1920‬ע מ ׳ ‪ 67‬ו כ ו ׳ ( ; והשוה י‪ .‬עמנואל‪ ,‬במקום הנ״ל ע מ ׳ ‪.166‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להכניסו‬
‫לאהוב‬

‫לעולמה ש ל ח כ מ ת ־ א ד ם האמיתית ללא מורא וללא פחד‪ .‬עליהם ללמדו‬
‫א ת •חכמת־האדם‬

‫האמיתית מתוך א ר כ ת התורה‪ .‬מ י שאוהב א ת העיקר‪,‬‬

‫אוהב גם א ת ה ט פ ל הנותן ט ע ם בעיקר‪ .‬י ד י ע ת ה ט ב ע וההיסטוריה‪ ,‬ושאר ידיעות‬
‫ה פ ו ת ח ו ת לפני ה צ ע י ר א ת ה כ ר ת העולם ומלואו‪ ,‬מ ס י י ע ו ת ללימוד התורה ולגיבוש‬
‫השקפת־עולם‬

‫ת ו ר ת י ת סיוע ש ל מ מ ש וסיוע הכרחי‪ ,‬והיא ״אינה רק ד ב ר מותר‪,‬‬

‫א ל א ד ב ר רצוי בהיקף רהב כ כ ל ה א פ ש ר ; כי רק מ י שמצוייר בהשקפה רחבה‬
‫שכזאת‪ ,‬מסוגל ל ת פ ו ש א ת מ ק ו מ ה וייעודה ש ל יהדות בעולם‪ ,‬ולהבין א ת ייחודה‬
‫‪8 7‬‬

‫תוך השוואה עם השקפות א ח ר ו ת ״ ‪ .‬לפיכך יש ללמד א ת תכניה ש ל ״דרך ארץ״‬
‫באותו‬

‫כובד־ראש‬

‫כלליים‬

‫בתכנית‬

‫לימודי‬

‫ובאותה‬

‫הקפדה כמו את‬

‫תכני‬

‫התורה‪,‬‬

‫ומשנכללו מקצועות‬

‫הלימודים‪,‬‬

‫מעמדם‪,‬‬

‫בתור‬

‫לימודי‬

‫של‬

‫יושווה‬

‫חובה‪,‬‬

‫למעמדם‬

‫‪8 8‬‬

‫התורה ‪.‬‬

‫יגש נא המורה לעבודת הקודש של‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ‬

‫בזהירות הדרושה‪,‬‬

‫א ך כ ב ט ח ו ן וללא ח ש ש ו פ ח ד ‪:‬‬
‫״ואל תיראו לתורה מ פ נ י החכמה‪ ,‬כ י ‪ . . .‬חכמה האמיתית אוהבת התורה ועזר‬
‫כנגדה‪ ,‬עקב ה כ מ ת ה א מ ת ענוה ועקב ענוה יראה‪ ,‬והיראה מפתה ושומר לפתחי‬
‫שער התורה״‪.‬‬
‫א ו ת ו ה ל ק ש ל ה ש כ ל ת אירופה‪ ,‬שהוא בבחינת ״ ח כ מ ת אמת״‪ ,‬ב א ש ר הוא מ ו ש ת ת‬
‫על‬

‫ערכי‬

‫היהדות‬

‫אמונה‬

‫ומוסר‬

‫ואין ח ש ש שיזיק‬

‫בשום‬

‫מקום‬

‫ששורשם‬
‫לנשמות‬

‫בקדשי‬

‫היהדות‬

‫—‬

‫ישתלב יפה‬

‫בלימודי‬

‫‪8 9‬‬

‫ילדינו ‪.‬‬

‫ב כ ת ב י ו ל א ע מ ד ר ש ״ ר ה י ר ש ע ל •מהותה ש ל‬

‫״חכמת‬

‫אמת״‬

‫זו ב א ו ת ה ב ה י ר ו ת ו ב א ו ת ו פ י ר ו ט כ מ ו ב נ א ו ם ל ז כ ר ו ש ל ש י ל ר ‪ ,‬ש ה ז כ ר נ ו ל מ ע ל ה ‪.‬‬
‫מ ן הראוי אפוא ש נ י ת ן כ א ן סיכום דבריו‪.‬‬
‫הכמינו ה ו ר ו נ ו ‪ :‬הרואה הכם מהכמי אומות העולם אומר — ברוך שנתן מהכמתו‬
‫לבשר ודם‪ .‬מ ח כ מ ת ו — הווה א ו מ ר ‪ :‬כ ל הטוב והיפה באמת‪ ,‬כל מה שמאיר את‬
‫רוח האדם‪ ,‬כל מה שסולל לקול האמת נתיבות אל לב האדם — חכמינו ראו בו‬
‫השלכה מ ח כ מ ת הבורא‪ ,‬בת‪-‬קול ה מ ה ד ה ד ת מקול ה׳ ומרוחו‪ .‬שילר היה ראוי לברכה‬
‫זו‪ ,‬מ פ נ י שנתן ביטוי פיוטי מפואר לחזון האנושיות הצרופה בלב האדם ולחזון‬
‫צלם־אלקים שבאנושיותו‪ .‬שיריו היו קודש לטוהר ולמוסר‪ ,‬לחירות במסגרת החוק‬
‫ולשמירת החוק תוך הירות ה ר צ ו ן ‪ .‬מאין כמוהו נתן שילר ביטוי עילאי‬
‫לאידיאל ש ל אצילות האדם׳ כבוד האשד‪ .‬ואושר חיי המשפחה‪ .‬הוא תיאר את‬
‫ההיסטוריה כתהליך של הינוך האנושות לקראת ייעודה האלוקי‪ .‬ה ו א הכריז‬
‫בדברים כדרבונות שסוף החוק והצדק לנצח‪ ,‬ולא העוצמה וגבורת הזרוע‪ .‬רבים‬
‫מרעיונותיו וניםוחיו מזכירים לנו דברי הנביאים וחז״ל ‪.‬‬
‫‪9 0‬‬

‫‪9 1‬‬

‫‪.87‬‬

‫‪.88‬‬
‫‪.89‬‬

‫‪.91‬‬

‫פירוש‪ ,‬דברים ד‪ ,‬ל ב ; כתבים‪ ,‬כרך ג עמ׳ ‪ ; 187‬חורב׳ סעיף ‪ ; 551‬נפתולי נפתלי‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ .72‬והשוה הרב אליעזר פוזן‪ ,‬נחלת צבי‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ ; 156‬הרב מ‪ .‬מונק‪ ,‬במקום‬
‫הנ״ל עמ׳ ‪ 202‬וכן׳ ‪,^. !*£111361:81:3,31;, 03,8 81131111531(163,1 § . 8, 1111-30113,‬‬
‫גחלת צבי‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪.242‬‬
‫כתבים‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ 278 ,237‬ו כ ו ׳ ; כרך ב ע מ ׳ ‪.450‬‬
‫רש״ר הירש‪ ,‬גילוי ד ע ת על אספת בראונשוייג‪ ,‬ספר רשר״ה‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ; 333‬כתבים׳ כרך‬
‫א עמ׳ ‪ .221‬גם מ ק ט ע י ספרות הכתובים ברוח ד ת י ת נוצרית אין להשוש — עי׳ ישורון‪,‬‬
‫‪ .90‬השוה ח ז ״ ל ‪ :‬אל תקרי חרות א ל א חירות‪.‬‬
‫‪397.‬‬
‫כרך ד ע מ ׳‬
‫עי׳ כתבים‪ ,‬כרך ו עמ׳ ‪ 308‬וכוי‪ ,‬והשוה כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪.454‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪15‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ללא היסום‬

‫רש״ר‬

‫הצהיר‬

‫הירש‪:‬‬

‫גדול ה מ ש ו ר ר י ם‬

‫האומה‬

‫הלאומיים של‬

‫צ‬

‫ה ג ר מ נ י ת ה ו ר ה ח כ מ ת ־ ח י י ם י ה ו ד י ת "‪.‬‬
‫למושג‬
‫גישתו‬

‫זגס‬

‫״ ה כ מ ת א מ ת ״ הקביל דש״ד הירש א ת ה מ ו ש ג ״מדע א מ י ת י ׳ ‪/‬‬

‫ל מ ד ע י ה ט ב ע ‪ ,‬כ מ ו ל ס פ ר ו ת ‪ ,‬היתד‪ ,‬בררנית‪ .‬מ ת נ ג ד י ו מ מ ח נ ה ה ״ ק י ד מ ה ״‬

‫•ו״חכמת י ש ר א ל ״ פ י ר ש ו א ת י ח ס ו ה א ק ל ק ט י ל מ ד ע כ י ח ס ש ל זלזול‪ ,‬ב ט ו ל • ו ה ת ע ל מ ו ת‬
‫מדעת‪ .‬הנכון הוא‪ ,‬ש ה ת נ ג ד בתוקף לכל מגמה ש ל הסתגרות לומדי התורה ב פ נ י‬
‫המחקר‬

‫המדעי לכל‬

‫בהישגי‬

‫ה מ ד ע ש ל י מ י ו ‪ .‬פעמים אין־ספור הטעים‪ ,‬כ י אין היזוק א מ ו נ ה ג ד ו ל‬

‫אגפיו‪ .‬כתביו ומקורביו‬

‫מעידים על‬

‫המתמדת‬

‫התענינותו‬

‫‪9 3‬‬

‫יותר מן המדעים המדויקים‪ ,‬שיסודם הוא ההנחה שהעולם מתקיים על־פי ח ו ק י ו ת‬
‫איתנה‬

‫לא‬

‫ו א ח י ד ה — ו כ י מ י יכול ה י ה ל ש י ם ח ו ק ו מ ש פ ט ל ע ו ל ם ו מ ל ו א ו א ם‬

‫הבורא ה א ח ד והיחיד י אולם אחרי עלייתו של המטריאליזם ה מ ד ע י ע ק ב ב ח ר ד ה‬
‫רבה‪ ,‬כי ר א ה בו נסיון הרסני להעביר א ת מ ל כ ו ת שמים מ כ ס א כ ב ו ד ה ו ל ה מ ל י ך‬
‫א ת ה מ ד ע במקום מ י ש א מ ר והיה העולם‪ .‬ה ו א הוקיע א ת ש ט ה י ו ת ה ויומרנותדז‬
‫ש ל ל ש ו ן ה מ ד ע ה ה ד י ש ‪ ,‬ה מ כ ר י ז ע ל גילוי ה ו ק י ם ו א מ י ת ו ת‬
‫לפי ש ע ה א ל א הנהות‪ ,‬השערות ומסקנות־ביניים‬

‫‪9 4‬‬

‫בשעה‬

‫בידו‬

‫שאין‬

‫‪.‬‬

‫ב ל ש ו ן ״ א ו — א ו ״ ‪ ,‬ה א ו פ י י נ י ת לו כ ל ־ כ ך ‪ ,‬ה צ ה י ר ר ש ״ ד ה י ר ש ‪ :‬מ ו ט ב ל ה י‬
‫י ה ו ד י ל ל א מ ד ע ‪ ,‬מ ל ע ס ו ק ב מ ד ע ה מ נ ו ת ק מ י ה ד ו ת ו מ נ ו ג ד לה‪ .‬י ש ר ק א מ ת‬

‫אח‬

‫‪:‬ואין ע ו ד ‪ .‬א י ן א מ ת מ ה ו ץ ל א מ ו נ ו ת ו ד ע ו ת ש ל י ה ד ו ת ‪ .‬א י ן פ ע ר בין ״ א מ ו נ ה ״ ל‬

‫ו ת‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ב י‬

‫״ מ ד ע ״ ‪ ,‬כ י ר ק א ו ת ו מ ד ע ה ו א ״‪:‬מדע א מ י ת י ״ א ש ר מ ת י י ש ב ע ם א מ ת ה ת י ד ד ‪. ,‬‬
‫כיד נ י ס ה ד ש ״ ר ה י ר ש ל ג ב ו ר ע ל ה מ ד ע ע ל ־ י ד י ה ת ו ר ה ‪ ,‬ב ד ר ך ש ל ש י ז ו ר ״ ה מ ד ע‬
‫האמיתי״‬

‫בריקמת התורה‪.‬‬

‫מכאן‬

‫מסתברת העובדה‪,‬‬

‫רמזי‬

‫ש ב כ ת ב י ו מצויים‬

‫כ ה מ ע ט י ם ע ל נושאים מ ד ע י י ם כלליים‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה י ה בקיא בהם כ כ ל‬

‫א י‬

‫ס‬

‫‪. .‬‬
‫ג‬

‫משכיל‪ .‬כי נ ה ג רש״ר הירש כ ד מאיר ב ש ע ת ו ‪ :‬תוכו א כ ל — א כ ל מ מ ש ‪ ,‬ה פ ך‬
‫א ת ה ת כ נ י ת ש ל ״ ה מ ד ע ה א מ י ת י ״ ל ת כ נ י ת ש ל ת ו ר ה —‪ ,‬ו ק ל י פ ת ה ז ר ק —‬

‫מ‬

‫ה‬

‫‪5‬‬

‫ש ל א ה י ה בעיניו ״ מ ד ע אמיתי״‪ ,‬ד ח ה וביטל כמנוגד לאמיתה ש ל תורה ״‪.‬‬
‫ה ש פ ע ת ה ש ל רוח ישראל בתחומים שמחוץ לאהלי תורה מתגלית ב ״ ה כ מ ת ‪-‬‬
‫אמת״‬

‫האמיתי״‪,‬‬

‫וב״מדע‬

‫אך‬

‫במיוחד‬

‫באותן‬

‫התפתחויות‬

‫ותנועות‬

‫בתולדות‬

‫ה א ד ם והעולם‪ ,‬ה מ ק ד מ ו ת א ת ערכי המוסר‪ ,‬החירות‪ ,‬השוויוז והשלום‪ .‬ההיםטודיזן‬
‫אינה א ל א ת ה ל י ך מ מ ו ש ך ומורכב‪ ,‬ב ה נ ה ל ת ה ה ש ג ח ה האלוקית‪ ,‬בו מ ת ע ל ה ה ב ר ת‬
‫האדם‬

‫ל ע ר כ י ה י ס ו ד ש ל ע ם ה׳‪ .‬ל פ י כ ך ה י א ע נ י ז מ ו ב ה ק ל י ו ש ב י ם ב א ה ל י תורד‪,‬‬

‫לענות בו ולעקוב אחריו מתוך‬
‫שמים עלי תבל‬

‫‪9 0‬‬

‫אמונה ובטחון‬

‫בהתגלמות הסופית של‬

‫מלכות‬

‫‪.‬‬

‫‪ .92‬כתבים‪ ,‬כ ר ך א ע מ ׳ ‪.295‬‬
‫‪ .93‬עי׳ למשל פירוש‪ ,‬ויקרא ו‪ ,‬ד‪ .‬בישורון נ ת ן מקום להערכת מסקנותיו של ה מ ד ע ה ח ד י ש‬
‫לאור התורה׳ עי׳ כרך ה עמ׳ ‪ 535‬וכו׳‪ ,‬כרך ו ע מ ׳ ‪ 99‬ו כ ו ׳ ; והשוה ‪1121<£1011‬ו‪8‬‬
‫‪ . 10‬ע ‪13,111^111•{; 3,.^. 1889,‬י‪2611, 1‬מ‪6‬ג‪11‬ג ‪16 ¥161‬ם‪.‬‬
‫‪ .94‬כתבים‪ ,‬כרך א ע מ ׳ ‪ ; 460‬ועי׳ שם עמ׳ ‪ 415‬וכו׳; ישורון‪ ,‬כרך ב עמ׳ ‪ 271‬ו כ ו ׳ ; כ ר ך‬
‫ד עמ׳ ‪ 248‬וכר‪ 532 ,485 ,‬ו כ ו ׳ ; כ ר ך יג עמ׳ ‪ 293‬ו כ ו ׳ ; כרך י ד ע מ ׳ ‪ 325‬וכו׳‪.‬‬
‫‪ .95‬כתבים‪ ,‬כ ר ך א ע מ ׳ ‪ ; 15‬ישורון‪ ,‬כ ר ך ז ע מ ׳ ‪ ; 357‬ועי׳ ‪ .‬מ ‪, 8.‬־‪61 81-61161‬ג‪11‬נ!גמ‬
‫‪1111-3011 1111(1 151-3.61 1111(16811611116?, 18^6111, 7.1.1919,‬‬
‫‪4‬‬
‫|‬

‫‪ .96‬פירוש‪ ,‬דברים ד‪ ,‬ו ‪ :‬ו‪ ,‬ז ; כתבים‪ ,‬כרך ו עמ׳ ‪.15‬‬

‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לתפישה‬
‫ביום‬

‫השנה‬

‫הקדיש‬

‫זו‬

‫הירש נאום‬

‫רש״ר‬

‫החמישים של ק ־ ב‬

‫שנשא‬

‫לייפציג‪ ,‬ב ו‬

‫בבית‬

‫הביסו‬

‫הכנסת של‬

‫צבאות‬

‫קהילתי‬

‫הברית את‬

‫צבא‬

‫נאפוליון‪ .‬מן הראוי ש ג ם א ת ת מ צ י ת ו ש ל נאום זה נסכם כ א ן בקיצור‪.‬‬
‫בנצהון הצדק על העריצות מתגלה פועל ה׳ בהיסטוריה‪ ,‬המעלה א ת ערכי סיני‬
‫בתודעת האנושות‪ .‬כל פתה שנפתח לצדק ולחירות‪ ,‬הוא שער ה׳ שצדיקים יבואו‬
‫בו‪ .‬נאפוליון היה כלי ביד ה׳‪ ,‬ובעל כורחו זרע א ת זרעוני החירות והצדק בין כל‬
‫העמים‪ .‬ה׳ מ ש ע ב ד ת ח ת עול הנהגתו פושעים וכסילים‪ ,‬למען ייעשו הצדק היהודי‬
‫והאמת היהודית לקניינם הכללי של העמים‪ .‬הנצרות ע צ מ ה אינה אלא לבוש עראי‬
‫שלבשה ה י ה ד ו ת בין הגויים כדי לכבוש א ת לבותיהם לערכיה‪ .‬ט י ב יחסם של אומות‬
‫העולם כלפי ישראל הוא לעולם א ב ן הבוחן למידת הצדק שבלבן ולהתפתחותו‬
‫המוסרית‪ .‬עם נצהונם על נאפוליון לא היו ע מ י אירופה בשלים מבחינה זו׳ א ד‬
‫התקדמות האמנציפאציה של היהודים מאז מעידה על התגברות רעיון הצדק האלקי‬
‫בתודעתם ‪.‬‬
‫ז‪;,‬‬

‫זו ש ל‬

‫זיקה‬
‫האוניברסלי‬
‫מאמינים‬
‫הראשונים‬

‫היהדות‬

‫המתרחש‬

‫אל‬

‫בהיסטוריה‬

‫הכללית‬

‫נובעת‬

‫מאופיר‪,‬‬

‫ו מ ת ו ד ע ת ש ל י ח ו ת ה העולמית‪ .‬היתכן‪ ,‬שואל רש״ר הירש‪ ,‬שיהודים‬

‫לא‬

‫יעקבו‬

‫של‬

‫האוניברסליות‬

‫בשמחה‬

‫מימוש‬

‫ובתקוה‬

‫בשורתה‬

‫של‬

‫אחרי‬

‫גילויים‪,‬‬

‫יהדות אל‬

‫היהודית היא אוניברסליות מתוך‬

‫המבשרים‬
‫הארצות י‬

‫גויי‬

‫את‬

‫השלבים‬

‫מאידך‬

‫—‬

‫בדידות חברתית ודתית‪ .‬אמנם‬

‫יש לישראל ״תעודה״ — ייעוד כלפי אומות ה ע ו ל ם — ‪ ,‬א ך אין על עם ישראל להגשים‬
‫ת ע ו ד ה זו א ל א‬

‫בקיום מצוותיו ובשכלול חייו הפנימיים‪ .‬ה ת ע ו ד ה האוניברסלית‬

‫של ישראל אין בה משום קבלת עול ש ל עשייה פעילה לעיצוב דמותם הרוחנית‬
‫ש ל עמים אחרים‪ .‬חלקו ש ל ישראל בחיי הרוה ש ל העמים ה ו א פאסיבי ורצפטיבי‬
‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫ב ע י ק ר ו ‪ ,‬ו ה ו א מ ת ב ט א ב י ד י ע ה ‪ ,‬ב ה ב נ ה ‪ ,‬ב ה ס ת כ ל ו ת ו ב צ י פ י ה י‪. -‬‬

‫‪ .97‬עי׳ כתבים‪ ,‬כרך ה עמ׳ ‪ 543‬ו כ ו ׳ ; והשוה י‪ .‬היינמן׳ ט ע מ י המצוות וכו׳ עמ׳ ‪; 95‬‬
‫?מ‪ 211 8£1£6‬נ(‪ 261‬ע‪. 1111:5011 1111861:6‬נ‪1‬כ‪,3,1‬מ ‪3,5 113.1:‬ז\ ‪11361 31-61161:,‬כן‪3‬מ‬
‫‪. 8511.‬נן ‪^11,‬׳‪ .1^30113131; 2‬לדברים על הנצרות השוה רמב״ם׳ הלכות מלכים‬
‫ומלחמותיהם‪ ,‬פרק יא‪ ,‬הנוסח המלא‪ ,‬ערוך בידי הרב קלמן כהנא‪ ,‬בסוף מהדורת‬
‫ירושלים ת ש כ ״ ג )הוצאת פרדס(‪ ,‬שורה נג ואילך‪.‬‬
‫‪ .98‬המעין‪ ,‬תשר* תשט״ו‪ ,‬עמ׳ ‪) 3‬ועי׳ במקור > כתבים‪ ,‬כרך א ע מ ׳ ‪ ; (155-6‬כתבים‪ ,‬כ ר ך ו‬
‫עמ׳ ‪ ; 315‬פירוש׳ דברים ד‪ ,‬לב )ועי׳ למעלה לפני ציון הערה ‪ ; (87‬והשוה רי״י‬
‫וייגברג‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪1011 0 ! 1^11581011 ; 194‬׳‪1‬נ!‪06‬בנ‪61•, 7116 00‬מ‪ 1 "¥16‬ג‬
‫‪ 0 £.11111131 0 1 .16^1811 8 0 0 1 3 1‬ז ‪11 ,111(1318111, ¥ 1‬־‪11;101131 311(1 1^0(161‬ג>‪:3‬נ‪111 1‬‬
‫‪. 23‬ק ‪ ;80161106 11-111 (1947/8),‬רוטנשטרייך‪ ,‬שם עמ׳ ‪ .134‬סברתו ש ל ה ר ב‬
‫מונק‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 206‬ו כ ו ‪ ,219 /‬שדש״ר הירש חייב א ת לימוד ספרות העולם‬
‫וכד׳ ״על מ נ ת שיוכל ליטול חלק בעיצוב דמותו של עולם זה ולהאציל עליו מרוחו״ —‬
‫מוטעית מיסודה‪ .‬תרגום ה ק ט ע בעמ׳ ‪ 206‬ל מ ט ה — לקוי ובהלקו מטעה‪ .‬רעיון הייעוד‬
‫אינו ע ו מ ד בשום אופן במרכז המוטיבאציה של רש״ר הירש לגבי הלימודים הכלליים‪,‬‬
‫ובשום מקום לא רמז על הצורך להכשיר א ת הנוער לקראת השתתפות פעילה בחיי‬
‫הרוה של העמים‪ .‬ואגב‪ ,‬כ א ן המקום להעיר ש ה מ א מ ר האחד‪ ,‬שעליו ביסס ה ר ב מונק‬
‫א ת כל ניתוהיו‪ ,‬אינו יכול להיחשב כיסודי וכאופייני ביותר בין הרבים שרש״ר היךש‬
‫כ ת ב על ש י ט ת תעד״א‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪17‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד‪.‬‬
‫חידושיו הרעיוניים והדידקטיים של רש״ר הירש בתהום הלימודים הכלליים‬
‫העמידו בצל את תביעתו לריפורמה של לימוד גופי התכנים של התורה שבכתב‬
‫ושבעל ־פה‪ .‬לא היה בתביעה זו משום חידוש של ממש‪ ,‬שהרי מימות המהר״ל‬
‫מפראג לא נדם קולם של גדולי ישראל באשכנז‪ ,‬שדרשו להנהיג שינויים מדחיקי‬
‫לכת בתכנית לימוד התורה של קטנים וגדולים‪ .‬שינויים אלה אמורים היו להעמיד‬
‫את הלימוד על מכלול התכנים של מקרא‪ ,‬משנה‪ ,‬הלכה ואגדה — בניגוד‬
‫לצמצום הרב שרווה בבתי הלימוד ובישיבות —‪ ,‬ועל שיטות הוראה שיהלמו‬
‫יותר את גילם ואת מגמת חייהם של הלומדים‪ .‬רש״ר הירש הלך בעקבות‬
‫דורשי השינויים האלה‪ ,‬אולם אל לנו לפסוח על צד זה שבהגותו הפדגוגית‪,‬‬
‫שכן גם הוא יסוד מיסודותיה של תורה־עם־דרך־ארץ‪ .‬בשמה של שיטה זו‬
‫תבע רש״ר הירש לא רק שינוי הגישה ללימודים הכללים‪ ,‬אלא עיצוב מחדש‬
‫של מבנה הלימודים התורניים‪ ,‬שיטתם ומטרתם‪.‬‬
‫הוא מתה ביקורת קשה על ״רוח החטטנות״‪ ,‬שהפכה את ההק־רה שבלימוד‬
‫התורה בדורות שקדמו לו למטרה בפני עצמה‪ ,‬במקום להפנותה אל שתי המגמות‬
‫העיקריות‪ :‬עיצוב השקפת עולם של יהדות‪ ,‬והכשרה לקראת הגשמת הזונותיד‪,‬‬
‫וחוקיה של תורה בחיי המעשה שבכל דוד ^ ודור‪ .‬הוא הגדיל לדרוש בזכות‬
‫האידיאי של תורה לשמה״‪ .‬אך ״פרתה של חכמה הוא — החיים׳‪ /‬ו״תורד‪,‬‬
‫י ש ד ה ״ ' א י נ ה אלא תורה הנלמדת לקראת עיצוב היי תורה שלמים ומלאים״‪.‬־‪.‬‬
‫ לעולם יכוון כל לימוד התורה לידיעת המצוות המעשיות וצורת‪-‬‬‫לפיכך‬
‫החיים היהודית; דירוג הומר הלימודים ייעשה ככל שאפשר בצמידות להודאת‬
‫י׳ למשנה‪ ,‬בן ט״ו לגמרא; אין להביא את ה‬
‫הז״ל• בן ה׳ למקרא‪,‬‬
‫ללימוד המשנה בטרם רכש לעצמו ידיעה יסודית ורחבה בתנ״ך ובלשון ה ק ו ד ש‬
‫יש ללמד את הילד לדבר ולהגות בשפת התנ״ך כמו בשפת המדינה; פרשנות‬
‫התנ״ך צריכה להיות צמודה לשפת התנ״ך ולענות על צרכי החינוך ו ה ח י‬
‫של ה ד ו ר ‪.‬‬
‫ל ל ד‬

‫ב ן‬

‫;‬

‫ים‬

‫‪100‬‬

‫לא כאן המקום להסביר ולנתח את שיטת רש״ר בהסברת טעמי המצוות‬

‫‪ .99‬עי׳ אגרות צפון‪ ,‬עמ׳ נו־נז‪ ,‬והשוה פירוש‪ ,‬בראשית‪ ,‬מבוא למהדורה העברית‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ ;8‬חורב‪ ,‬סעיף ‪ ;493 ,1‬כתבים׳ כדך ג עמ׳ ‪ 186‬וכו׳; כרך ו עמ׳ ‪ ;235‬סידור‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.18‬‬
‫‪ .100‬עי׳ חורב׳ סעיף ‪ ; 551‬אגרות צפון‪ ,‬עמ׳ עד; הקדמת המהיר לפירוש‪ ,‬בראשית;‬
‫סידור‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 513‬והשוה י‪ .‬עמנואל‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 154‬וכו׳; י‪ .‬היינמן‪ ,‬ציון‬
‫תשי״א‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 68‬פירוש‪ ,‬בראשית‪ ,‬מבוא למהדורה העברית‪ ,‬עמ׳ ‪ 9‬זכו׳‪ .‬בתלמוד־‬
‫תורה של החכם ברנייס בהמבורג לא לימדו תלמוד לפני שנת הלימודים התשיעית‪,‬‬
‫ומשנה זו — במספר שעות מוגדל‪ ,‬עי׳ ‪131111113‬׳ •‪.068011101116,1.0013301111113£ 361‬‬
‫‪. 54‬ק ‪§ 1905,‬־‪111‬נ‪31111‬מ‪ ; 101-3-1163150111116,‬השוה גם ‪3011311113113611 1835,‬‬
‫‪<. 701:1‬ע‪ .‬מנורה טהורה‪/611316111 ,‬י‪,‬ו‪.1. 1,06‬‬
‫‪ .101‬עי׳ רי״י ויינברג׳ דעות ט עמ׳ ‪ 55‬וכו׳‪ :‬ר״י גרינפלד‪ ,‬ספר רשר״ה‪ ,‬ע ׳ ‪ 117‬וכר;‬
‫י‪ .‬עמנואל׳‪ ,‬שם עמ׳ ‪ 175‬וכו‪/‬‬
‫מ‬

‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אבל מעניננו‬
‫ב ת ח ו ם זה‪.‬‬

‫הוא‬

‫בהרצאותיו‬
‫דרד־ארץ‬

‫לבדוק‪,‬‬

‫כשיטה‬

‫מקדשות‬

‫כיצד‬

‫של רש״ר‬

‫השפיע‬

‫הירש על‬

‫תורתית־אימננטית‬

‫עקרון‬

‫טעמי‬

‫המצוות‬

‫במחקר‬

‫דיני‬

‫אין‬

‫מתגלם‬

‫על‬

‫עיקרון‬

‫ישראל‬

‫תורה־עם־‬
‫המצוות‬

‫ושורשיהם‪.‬‬

‫א ת ח י י ו ה ח ו מ ר י י ם ש ל בן י ש ר א ל ‪ ,‬ה ן פ ו ר ש ו ת א ת י ר י ע ת ה ת ו ר ה ע ל‬

‫עולם ההי‪ ,‬ה צ ו מ ה והדומם‪ — ,‬הווה א ו מ ר ‪:‬‬
‫חומר‬

‫והחל‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ‬

‫הגותו‬

‫בעולם שאינו‬
‫מחקר‬

‫עליו‪.‬‬

‫נבלע‬

‫הן מ ש ע ב ד ו ת ״דרך ארץ״ ל״תורה״‪.‬‬

‫בתורה על ״ידי פרט‬

‫המצוות‬

‫הייב‬

‫אפוא‬

‫לרדת‬

‫המרכיבים‬

‫את‬

‫מעשה‬

‫המצווה‬

‫הדינים‬

‫והחומרים‬

‫התמונה‬

‫הרב־גוונית הזאת‬

‫מפרטי‬

‫ולהתעמק‬

‫בכל‬

‫בכמות‬

‫יעלה א ת החוקר אל מושג‬

‫המצוות‬

‫הקשור‬

‫בו‬

‫ופרט‬

‫של‬

‫פרט‬

‫ורק‬

‫ובאיכות‪,‬‬

‫האמת וטעם‬

‫מכלול‬

‫האמת של‬

‫המצוה‪.‬‬
‫זו‬

‫בשיטה‬

‫תתכן‬

‫לא‬

‫בין‬

‫הבחנה‬

‫וטפל‬

‫עיקר‬

‫המצוות‪.‬‬

‫בפרטי‬

‫פרט‬

‫כל‬

‫מ ט ר י א ל י ‪ ,‬כ ל ה ו מ ר ו כ ל מין‪ ,‬כל מ י ד ה ו כ ל צ ב ע — ה ו א ח ל ק א י נ ט ג ר א ל י ש ב ל ע ד י ו‬
‫לא‬

‫מ ו ש ג המצוד!‬

‫תובן כללות‬

‫כלשהי‪,‬‬
‫כ״מכה‬

‫בפטיש״ לגבי ש ל מ ו ת המושג והטעם‪ .‬ל ד ו ג מ ה ‪ :‬הכהן הגדול‪ ,‬ה ע ו ב ד א ת‬

‫עבודת‬

‫מחליף‬

‫את‬

‫לכאורה‬

‫הכיפורים‪,‬‬

‫חייב‬

‫שולי‬

‫א ל נכון‪.‬‬

‫אשר‬
‫יום‬

‫נראה‬

‫וטעמה‬

‫ויש‬

‫ובלתי־חשוב‪,‬‬

‫אשר פרט‬

‫בקידוש‬

‫ורגלים‬

‫ידים‬

‫מזדכר‬

‫מ פ ר ט י מצוד‪,‬‬

‫לא‬

‫בסיכום‬

‫רק‬

‫כל‬

‫כאשר‬

‫הפרטים‬

‫הוא‬

‫ב ג ד י ה ז ה ב ב ב ג ד י ה ב ד ‪ .‬גם בטי־ם י פ ש ו ט א ת ב ג ד י ה ק ו ד ש ו י ה ל י פ ם ב ב ג ד י‬

‫החול‬

‫הפרטיים שלו — לאחר גמר כל ע ב ו ד ת היום — יקדש ידיו ורגליו מ כ ל י‬

‫שרת‪.‬‬

‫ל ל מ ד ך רעיון גדול בסיומו ש ל היום הגדול ו ה ק ד ו ש ‪ :‬ערכה של כ ל ע ב ו ד ת‬
‫הכיפורים‬

‫יום‬

‫הגשמת‬

‫בהגשמת‬

‫הוא‬

‫רוה‬

‫שבד‪ — ,‬ב ח י י‬

‫הטהרה‬

‫של‬

‫החולין‬

‫ה ״ ת ו ר ה ״ ש ב ק ו ד ש ה ק ד ש י ם — ב״דרך ארץ״ של היי ה מ ע ש ה‬

‫התורה‬
‫והמדינית‪.‬‬

‫היא‬
‫מכאן‬

‫״דת‬

‫החיים״‪,‬‬

‫משמעות‬

‫היי‬

‫ההלכות‬

‫והיי‬

‫המעשה‬
‫המגבילות‬

‫הפעילות‬

‫את‬

‫זמן‬

‫‪1 0 2‬‬

‫הכלכלית‪,‬‬

‫קיומן‬

‫יום־יום‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫החברתית‬

‫של מצוות‬

‫רבות‬

‫ל ש ע ו ת היום‪ .‬י ה ד ו ת א י נ ה ״ ד ת ש ל ל י ל ה ״ ‪ ,‬ד ת ל ש ע ו ת ה ח ו ש ך ‪ ,‬ד ת ל ש ע ו ת ש ל א ת ר‬
‫העבודה‪ .‬ש נ ת הלוח היהודי היא ש נ ת הלבנה‪ ,‬אך מפעם לפעם מעברים את השנה‪,‬‬
‫כ ד י ש ש נ ת ה ל ב נ ה ״ ת ש י ג ״ א ת ש נ ת ה ש מ ש ‪ ,‬א ו ר ו ש ל יום ה מ ע ש ה ‪ .‬ו ב ע נ י ן א ח ר ‪:‬‬
‫שהשבת‬

‫כמו‬

‫מלאכת‬
‫ניתנה‬

‫שש‬
‫תורה‬

‫מקיימיהן‬

‫חיי‬

‫‪1 0 3‬‬

‫מקדשת‬
‫השנים‪,‬‬
‫אלא‬

‫את‬
‫כן‬

‫לקדש‬

‫מלאכתם‬

‫מקדש‬

‫של‬

‫איסור‬

‫במצוותיה‬

‫ימות‬

‫רבית‬
‫את‬

‫חיי‬

‫ההול‪,‬‬

‫א ת חיי‬
‫החולין‪,‬‬

‫השמיטה‬

‫ושנת‬
‫המסחר‬
‫את‬

‫—‬

‫את‬

‫והכלכלה‪ .‬בי לא‬
‫ה״דרך‬

‫ארץ״‬

‫של‬

‫‪.‬‬

‫מצוות‬

‫התורה‬

‫ישראל‬

‫ב ה ר מ ו נ י ה ע י ל א י ת ‪ ,‬בה ק י י מ ת ה ת א מ ה ג מ י ר ה ב י ן צ ו ר ת ה ח י י ם ל ב י ן‬

‫תוכנם‪.‬‬

‫משוות‬

‫ליהדות‬

‫משמעות‬

‫אסתיטית‪,‬‬

‫שכן‬

‫״דרכיה דרכי נועם״ — יש יופי מ י ו ח ד בחיי המצוות‪,‬‬

‫הן‬

‫מסדירות‬
‫״טעם״‬

‫את‬

‫אסתיטי‬

‫‪ .102‬פירוש‪ ,‬ויקרא טז‪ ,‬ד ; והשוה טעם תוספת ש ב ת ויו״ט‪ ,‬כתבים‪ ,‬כרך ב עמי ‪ 16‬ו כ ר ;‬
‫ועי׳ גם י‪ .‬עמנואל‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ ,145-146‬על טעם מצות הקהל‪.‬‬
‫‪ .103‬עי׳ כתבים‪ ,‬כרך ב עמ׳ ‪ 63‬ו כ ו ׳ ; כרד ג עמ׳ ‪ 292‬ו כ ו ׳ ; פירוש‪ ,‬שמות כב‪ ,‬כד‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ י ו ח ד ‪ .‬ה מ ס פ ק א ת ה ו ש ה י ו פ י ש ב א ד ם ב ה ת ע ל ו ת ו מ ד ר ג ת ״ א ד ם ״ ל ד ר ג ת ״ישראל"‬
‫זוהי‬

‫המרכזית ש ל‬

‫משמעותו‬

‫התווך ש ל מ ש נ ת רש״ר הירש‬

‫״הידור‬

‫‪1 0 4‬‬

‫ביהדות‪,‬‬

‫מצוד‪.‬״‬

‫לאהד‬

‫שבעשה‬

‫מעמוד‬

‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫לא בכדי הקדיש רש״ר הירש ב ע ת זקנתו א ת מרבית שעוריו בבית ספי‬
‫למקצוע‬
‫לנטוע‬

‫ש ק ר א לו ב ש ם ״רוח החוקים בתורת י ש ר א ל ״‬
‫בלב‬

‫אהבת‬

‫תלמידיו‬

‫תורה ומצוות‬

‫‪1 0 5‬‬

‫י‪:‬‬

‫‪ .‬ב ש ע ו ר י ם א ל ה ביק '‬
‫ה ה כ ר ה ש״תורד׳‬

‫ולהחדיר בהם את‬

‫ע ם ד ר ר א ר ץ ״ ה ו א ‪.‬העיקרון ה מ א ח ד א ת כ ל המצוות ל מ ס כ ת א ח ת ש ל השקפה‬
‫חיים וצורת חיים הרמונית‪.‬‬

‫אם‬

‫אנחנו ע ת ה‬

‫באים‬

‫את‬

‫לבחון כיצד‬
‫של‬

‫האידיאל‬

‫תלמידיו‬

‫ונאמניו‪,‬‬

‫קהילתם‪.‬‬

‫ובייחוד במערכת הלימודים של‬

‫הגשים‬

‫הירש‪,‬‬

‫רש״ר‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ‬

‫וכיצד‬

‫בחיי‬

‫הגשימו‬
‫של‬

‫המציאות‬

‫בית־ספרם‪ ,‬הרי שעלינו לציין תחילה‬

‫א ת הישגם העיקרי ו א ת זכותם ה ע ו מ ד ת לעד‪ .‬בכח התנופה העזה והאתגר הכביר‬
‫של שיטת‬
‫מול‬

‫תוי־ה־עם־דרך־ארץ התבצרה היהדות‬

‫כוהות‬

‫שרידים‪,‬‬

‫הכפירה‪,‬‬

‫שנאחזו‬

‫הנאמנה־לתורה‬

‫החומרנות‬

‫והחילוץ‬

‫שפעלו‬

‫אבות‬

‫בצפרני‬

‫נפשם‪ ,‬גדל‬

‫במסורת‬

‫בדורם‬

‫במערב־אירופה‬

‫בעוצמה רבה‪.‬‬

‫למהנה‬

‫מחושל‬

‫קומץ‬

‫ומאורגן‪,‬‬

‫א ש ר ה ו כ י ח ק ב ל י ש ר א ל ו ה ע ו ל ם ‪ ,‬כ י י ש ב כ ו ח ה ישל ת ו ר ה ש ל מ ה ל ג ב ו ר א ף ע ל‬
‫ארץ״ ש ל העידן החדש‪ .‬כאשר נפטר רש״ר הירש‬

‫ה״דרך‬

‫בשנת‬

‫לבית עולמו‬

‫ת ר מ ״ ט ‪ ,‬ליוו א ו ת ו ב ד ר כ ו א ל פ י ם מ ב נ י ק ה י ל ת ו ‪ ,‬ת ל מ י ד י ב י ת ־ ם פ ר ו ו נ א מ נ י ש י ט ת ו‬
‫מרחבי‬

‫המדינה —‬

‫לתורה‪,‬‬

‫וכולם עוסקים‬

‫אירופית‬

‫מאמינים‬

‫ויראי‬

‫באמונה‬

‫שמים‪,‬‬

‫במצוות‬

‫מדקדקים‬

‫וקובעים‬

‫ב מ ש ל ו ח י ידיהם‪ ,‬ורבים מ ב י נ י ה ם‬

‫רחבה‪ ,‬סוהרים עשירים ו א נ ש י כספים‪,‬‬

‫בעלי‬

‫רופאים‪ ,‬עורכי דין‬

‫עתים‬
‫השכלה‬

‫ואקדמאים‪.‬‬

‫ל י ד מ י ט ת ר ב ם י כ ל ו ה מ ס פ י ד י ם ל ה ו ד ו ת ולהמר ב פ ה מ ל א ‪ :‬א ד ו ן ה ע ו ל מ י ם‬
‫את‬

‫חייו ש ל ה ר ב‬

‫מפעל‬

‫בעל‬

‫הגדול‪,‬‬

‫האמונה‬

‫הלוהטת‬

‫ולוחם‬

‫מלחמות‬

‫ביך‬
‫ה׳‬

‫ב ג ב ו ר ה ‪ .‬ו מ ע ת ה ל א יסור ע ו ד כ ת ר ה ת ו ר ה מ ק ה י ל ת נ א מ נ י י ש ר א ל ב ע ו ל ם ה מ ע ר ב י ‪.‬‬
‫ע מ ד נ ו ו ח ז י נ ו ב א ו ת ו מ ע מ ד ש ל א ב ל וגאון‪ ,‬ה י י נ ו מ פ נ י ם א ת מ ב ט י נ ו‬

‫אילו‬
‫לעבר שתי‬

‫דמויות‪ ,‬א ש ר‬

‫גילמו‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ‬

‫באישיותם א ת חזון‬

‫בכל‬

‫הדרו‪ .‬ה נ ה ניצב בין המלווים ה א צ י ל ש מ ע ו ן וולף )וילהלם קארל( ל ב י ת רוטשילד‪,‬‬
‫‪..‬הברון ווילי״ בפיהם ש ל בני הקהילה‪ ,‬״השר ה צ ד י ק ״ כלשון מ ג י ל ת היסוד של‬
‫בית הכנסת ה ח ד ש שלה‪ .‬האיש העשיר המופלג‪:‬‬
‫רוטשילד‬

‫החובק זרועות עולם;‬

‫ר א ש א ח ד הסניפים של‬

‫בקי בהוויות העולם ובהליכותיו;‬

‫מלכים ו ש ר י ם ‪ :‬קונסול כללי ש ל קיסרות א ו ס ט ר י ה ;‬
‫הראשונה ש ל בית הספר מייסודו של רש״ר ה י ר ש ;‬
‫שאתם קבע‬
‫שלה‬

‫ע ת י ם ל ת ו ר ה יום י ו ם ;‬

‫מכתבים‬

‫בדואר‬

‫ והוא ה י ה ה ב ר ה נ ה ל ת ו‬‫החזיק בביתו תלמידי חכמים‬

‫ב נ ה מקוד‪ ,‬ט ה ר ה‬

‫ב י מ י ה׳ וו׳ כ ד י ש ל א‬

‫בנק‬

‫מארהם של‬

‫להכשיל‬

‫בארמונו ה מ פ ו א ר ;‬
‫בעבירה את‬

‫לא‬

‫מקבליהם‬

‫‪ .104‬עי׳ פירוש׳ בראשית ב‪ ,‬ט ; ט‪ ,‬כ ז ; כתבים‪ ,‬כרך ב עמ׳ ‪ 28‬ו כ ו ׳ ; והשוה ר ״ פ כהן‪,‬‬
‫במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 226‬ר י ״ י ויינברג‪ ,‬ד ע ו ת ט‪ ,‬ע מ ׳ ‪.55-54‬‬
‫‪6 105.‬־‪ ^6315011611 0656£26516111‬־‪ 06181; 361‬־‪.1)61‬‬
‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ק נ ה זוג‬

‫בשבת;‬
‫ובחכמים‪:‬‬
‫נאמנה‬

‫תפילין חדש כל שנה כדי‬
‫למקומות‬

‫לקח עמו‬

‫והבראה‬

‫מרגוע‬

‫לתמור‬
‫שוחט‬

‫בדיר‬
‫משלו‬

‫בסופרים‬

‫כבוד‬

‫שכשרותו‬

‫היתה‬

‫עליו‪ .‬ו ה נ ה ע ם ה מ ל ו ו י ם ה פ ר ו פ ס ו ר ד ״ ר יוסף וררנר‪ ,‬פ ־ ל ו ל ו ג ב ע ל ש ם‬

‫בקי מאין כמוהו בכל הספרות העולמית העתיקה והחדשה;‬
‫הגימנסיות‬
‫מדקדק‬

‫המעולות‬

‫בשמירת‬

‫בעיר;‬

‫השבת‬

‫— והוא‬

‫אינו מ ש‬

‫בעבודתו בין הגויים;‬

‫ה כ נ ס ת ש ל הקה־לה‪ ,‬ב י ה ו ד בימים ה נ ו ר א י ם‬

‫‪1 0 0‬‬

‫מורה מכובד באחד‬

‫מאוהלה של‬
‫בעל־קריאה‬

‫תורה כל‬

‫ימיו;‬

‫ובעל־תפילה‬

‫בבית‬

‫‪ .‬כאלה היו הדמויות הטיפוסיות‪,‬‬

‫ש נ ת ח נ כ ו ב ש י ט ת ת ו ר ה ־ ע ם ־ ד ר ך ־ א ר ץ ‪ ,‬ו א ם ל א ה ג י ע ו ל ג ד ל ו ת בתורה‪ ,‬ה ר י י ר א ת ם‬
‫קדמה‬

‫ל ח כ מ ת ם וצדקתם ע ו מ ד ת לעד‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬ע ל י נ ו ל ש א ו ל ‪ :‬ה א ם ה מ פ ע ל ה ה י נ ו כ י ש ל ר ש ״ ך ה י ר ש השיג‪ ,‬ל ג ב י ה מ מ ו צ ע י ם‬
‫שביו התלמידים‪ ,‬א ת האידיאל ש ל ״השכלה יהודית״ כפי שהתווה אותו בכתביו‬
‫ו ב נ א ו מ י ו ? ה א ם נ ש מ ר בו ה א י ז ו ן ה י א ו ת בין ל י מ ו ד ה ת ו ר ה ובין ה ל י מ ו ד י ם ה כ ל ל י י ם ‪,‬‬
‫ב ה ת א ם ל ת כ נ י ת יוצרו ?‬
‫למעשה‬
‫של‬

‫דומה ש ה ת ש ו ב ה על שאלות אלה חייבת להיות שלילית‪.‬‬

‫הוכרח ע ו ד רש״ר הירש‬
‫התכנית‬

‫פשרה בין‬

‫בעצמו‪,‬‬

‫האידיאלית של‬

‫ו כ ל ־ ש כ ן ה ב א י ם אחריו‪,‬‬
‫תורה־עם־דרך־ארץ‬

‫למצוא דרך‬

‫ובין‬

‫דרישותיהם‬

‫ש ל ש ל ט ו נ ו ת ח ח י נ ו ך ב מ ד י נ ח ‪ ,‬א ש ר ב ל ע ד י א י ש ו ר ם ל א ח י ח קיום ח ו ק י ו ח ו מ ר י‬
‫ל מ פ ע ל ד‪.10‬‬
‫ע ו ד בימי כהונתו ש ל רש״ר הירש כמנהל בית‬
‫בחוברת‬
‫השפה‬

‫ר ש מ י ת מ ט ע ם ב י ת הספר‪,‬‬

‫להופיע‪,‬‬

‫ה ס פ ר יכול ה י ה‬

‫מאמר מ א ת אחד מטובי מוריו על הוראת‬

‫הגרמנית‪ ,‬שאין בו כ מ ע ט שום חתיחםות ליהדות וללשון ה ק ו ד ש‬

‫והרי ה ח ד ר ת תורה ויהדות ל כ ל‬
‫של השיטה!‬

‫‪1 0 8‬‬

‫‪— ,‬‬

‫ע נ פ י ה ל י מ ו ד י ם היתד‪ ,‬א ח ד ה י ס ו ד ו ת ה מ ו צ ה ר י ם‬

‫״ א ה ד התפקידים העיקריים ש ל בית הספר היהודי״‪ ,‬כ ת ב‬

‫רש״ר‬

‫הירש‪ . . .‬ה ו א ל ה ב י א א ת ה נ ו ע ר ל י ד י כ ו ש ר ש ל ע י ו ן ע צ מ א י ב ס פ ר ו ת ה מ ק ו ר ו ת‬
‫‪10‬‬

‫ש ל נ ו ״ י־' ‪ .‬ב י ן‬

‫ההישגים‬

‫שנדרשו מן התלמידים‬

‫המתקדמים‪,‬‬

‫בתכנית‬

‫המקורית‬

‫ש ל ב י ת הספר‪ .‬ב ל י מ ו ד ה ש פ ה העברית‪ ,‬נזכר גם הכושר לכתוב חיבורים חפשיים‬
‫בשפה‬

‫זו‬

‫‪1 1 0‬‬

‫‪.‬‬

‫אולם מ ה רב היה‬

‫הפער בין‬

‫האידיאל‬

‫והמציאות‪ ,‬בין ה ת כ נ י ת‬

‫ו ב י ן ה ב י צ ו ע ! ה ת ל מ י ד ה מ מ ו צ ע א מ נ ם ג י ב ש ל ע צ מ ו ה ש ק פ ה י ה ו ד י ת •ואורח־ ח י י ם‬
‫יהודי‪,‬‬

‫ש א י מ צ ו א ת ידיו לקיום המצוות‪ ,‬ואף לדקדוק וזהירות־יתר ברבות מהן‪.‬‬

‫א ד ה ש כ ל ת ו הכללית ע ל ת ה בהרבה ע ל ל מ ד נ ו ת ו בתורה‪ ,‬ורק יחידי סגולה הגיעו‬
‫לכושר ש ל‬
‫הדו־לשונית‬

‫קריאה‬

‫חפשית‬

‫המוצהרת של‬

‫והתבטאות פעילה‬
‫רש״ר‬

‫הירש‪,‬‬

‫בשפה‬

‫מוכרה היה‬

‫העברית‪.‬‬
‫להשלים‬

‫בניגוד‬

‫למגמתו‬

‫לעת‪-‬עתה‬

‫עם‬

‫‪ .106‬הדברים על רוטשילד ידועים‪ ,‬ואין כאן מקום לפרט א ת המקורות‪ .‬על וורנר עי׳‬
‫י‪ .‬רוזנהיים‪ ,‬אהלי יעקב )בגרמנית(‪ ,‬פפד״ם ‪ ,1930‬כרך ב עמ׳ ‪ 446‬וכו׳‪.‬‬
‫‪ .107‬הלברשטט‪ ,‬במקום הנ״ל עמ׳ ‪.243‬‬
‫‪ •108‬־‪1. *4. ,73^116*, 176*61 3611 (1611*8011611 81)1:30111111*61:1:1011*, £111133111185‬‬
‫‪. 311‬ק ‪30111:11* 1864,‬‬
‫‪ .109‬דברים אלה כתב רש״ר הירש בהסכמתו לספר לימוד של דקדוק לשון הקודש לי״מ‬
‫י פ ת ‪ :‬מתק שפתים‪ ,‬פפד״ם ‪ .1861‬יש לציין את זהותו של מחבר זה עם מהבר המאמר‬
‫שבהערד‪ ,‬ה ק ו ד מ ת !‬
‫י ! • ‪). 44 11.‬ץ ‪11* . . . 1903,‬י‪81112*3011, ?65*50111‬‬

‫‪0‬‬

‫‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫;‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ צ י א ו ת ו ד ל מ צ ב ‪ ,‬בו ל א ה י ה כ ל ט ע ם ל פ נ ו ת א ל ק ה ל ק ו ר א י ו ב ל ש ו ן ה ק ו ד ‪ -‬׳‬
‫ולו רק ב א ו ר ח הלק־‬
‫עקרונית‪,‬‬

‫מבחינה‬

‫מ ן ה ד י ן שר•;•״ ר‬

‫אולי היה‬

‫ילך‬

‫הירש‬

‫בעקבות‬

‫‪1‬‬

‫של סבו ויקדיש את שנות לימודיו הראשונות של הילד ללימוד תירה‬
‫למעשה‪,‬‬
‫במבוא‬

‫בנסיבות הקיימות‪ ,‬לא היתה‬
‫הקהילה‪,‬‬

‫לתקנון‬

‫כוונתו‬

‫על‬

‫א פ ש ר י ת לכך‪ – .‬מ ר ו ת‬
‫להקים‬

‫ובית‬

‫יש־בה‬

‫ל ב י ת הספר‪ ,‬לא נ ס ת י י ע ה ד ב ר בידו‪ ,‬ו ב מ ק ו ם ל ״ ת ו ר‬
‫רק‬

‫תלמידיו‬

‫להומש־עם־רש״־‪,‬‬

‫הליקויים‬

‫פרקי‬

‫בהגשמת שיטת‬

‫תניד‪,‬‬

‫לדורות״‪.‬‬
‫תנאי‬

‫יש‬

‫אידיאליות‬
‫התלמוד‬
‫הרי‬

‫לטפל‪,‬‬

‫נעשה‬

‫דרד־ארץ‬

‫של‬

‫שהסיקו‬
‫מבל‬

‫רבם‬

‫לאי־הבנה‬
‫ל״דרד‬

‫שאין‬

‫לקבוצות‬

‫שהיו‬

‫בכתבי‬

‫לה‬

‫א ח ר‬

‫‪.‬י‪1‬‬

‫תלמידים‬

‫מכך‪,‬‬

‫שאפשר‬

‫על‬

‫ארץ״‬

‫״דרך‬

‫בלבם‬
‫ביקורת‬

‫ארץ״‪ .‬ללא‬

‫א‬

‫א‬

‫‪-‬‬

‫ר‬

‫ם‬

‫‪, ,‬״‬
‫‪:‬‬

‫רבים‬

‫‪1 1 5‬‬

‫הוסט‬

‫הבחנה‬

‫ג‬

‫רבים‬

‫ו‬

‫ט‬

‫ת‬

‫ץ‬

‫ב‬

‫י‬

‫ח‬

‫‪1,‬‬

‫נ‬

‫״‬

‫ת‬

‫הדור‬

‫ע‬

‫י י־^‬

‫ד‪,‬וראת‬

‫^ י ע י ץ ״הוראי׳‬

‫מ י ך י ו‬

‫הצעיר‬

‫ב ל‬

‫יי‬

‫*‬

‫ה י ר‬

‫‪.‬״‬

‫ה‬

‫לאלה‬

‫ן‬

‫כ‬

‫ר‬

‫ח‬

‫רק‬

‫שלם״‬

‫במידה‬
‫לפי‬

‫העיקרי‬

‫הכובד‬

‫מרכז‬

‫קפדנית נכללו‬

‫קטנה‬

‫שיטת‬

‫ל‬

‫״תורה״‪,‬‬
‫של‬

‫שמצאו‬

‫נתנו‬

‫השיטה‬

‫תכני‬

‫מ ד י‬

‫׳‬

‫תורה־עם״‬

‫והמלהיבים‪,‬‬

‫של‬

‫ת‬

‫ו א ף‬

‫להגביל את הוראת‬

‫הדברים הרבים‬

‫המבחן‬

‫י‬

‫ע‬

‫מ ב י ו‬

‫הגרמנית כנסיבות נתונות‬

‫ואף‬
‫‪.‬‬

‫ב‬

‫ב‬

‫לעיקר‪.‬‬

‫ר‬

‫ה‬

‫בהוםד־המשר‬

‫והיי־אדם׳"‪.‬‬

‫ם‬

‫ל ה י ו ת ‪,,‬יהודי‬
‫גמרא‬

‫וללא‬

‫ע ט‬

‫י‬

‫ב״מולדת״‬

‫י‬

‫כזירת‬

‫של‬

‫נ‬

‫מחוננים‪,‬‬

‫יכולת לימוד דף‬

‫טראגית‪.‬‬

‫האירופיים‬

‫י‬

‫ה ן‬

‫ל ‪ -‬י‬

‫והטפל‬

‫האמנציפציה המלאה וההתערות‬
‫ר ה ר‬

‫מדרש‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ‪ ,‬שהיו‬

‫ל ג ב י ר ש ״ ר הירש‪ ,‬נ ע ש ו ב ת ו ד ע ת ם •~ל‬
‫והעיקר‬

‫משניות‬

‫בלבד" ־‬

‫הודעתו המפורשת׳‬

‫‪-‬ליי‪..‬״‬

‫ה‬

‫צוואתו‬

‫מקום‬

‫מ״תורה״‬

‫התרבות והמדע‬

‫במסגרת החינוך היהידי‪.‬ה״דרך ארץ״ של מערב־אירופה הוכנסה לתוך‬

‫הבית היהודי ובית הספר היהודי — כ מ ע ט ללא הגבלה‪ ,‬וללא התמודדות מ ת מ ד ת‬
‫ורצינית‬
‫של‬

‫עם רוח ה ת ו ר ה והיהדות‪ .‬ש י ט ת‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ הובנה‬

‫דו־ קיום חיצוני‪ ,‬מיכני ורופף ש ל ״תורה״ עם ״דרך ארץ״‪,‬‬

‫כדרך־היים‬

‫המאפשר מיצוי‬

‫כל‬

‫הנאות החיים האירופיים ״במסגרת המותר על־פי התורה״‪ .‬נתגבש הלד־רוה‬

‫של‬

‫לגבי‬

‫אידיאליזציה‬

‫יהדות‬

‫התורה‬

‫״אדם־ישראל״‬
‫וחציו‬

‫לגבי‬

‫יהדות‬

‫וההםידות‬

‫של‬

‫באה‬

‫דמות‬

‫ש ס ו ע ה זו‪,‬‬

‫ושל‬

‫מזרה־אידופה‪.‬‬

‫מהוצנת‬

‫הוסר‬

‫במקום‬

‫ובלתי־בשלה‬

‫הערכה‬

‫ואף‬

‫האידיאל‬
‫של‬

‫זלזול‬

‫האינטגראלי‬
‫שהציו‬

‫אדם‬

‫של‬

‫אירופאי‬

‫י ה ו ד י ‪ .‬ב מ ק ו ם ל ש ע ב ד ״ ד ר ך א ר ץ ״ ל ״ ת ו ר ה ״ ‪ ,‬נ ה נ ו י כים ב ד ר ך ש ל פ ש ר ה‬

‫נ ו ה ה ביניהן‪ ,‬ע ד ש ״ ת ו ר ה ״ נ ת כ ו פ פ ה ל ״ ד ר ך א ר ץ ״ ‪ .‬ר ש ״ ר ה י ר ש לא ב י ק ש ל ה כ ש י ר‬

‫‪ .111‬עי׳ הערת המערכת‪ ,‬ישורון‪ ,‬כרד ה עמ׳ ‪ :356‬״ישירון ידפיס רק מאמרים בשפה‬
‫הגרמנית״‪.‬‬
‫מ ‪ .‬מ ‪ 1 0 § 1 6 5.‬ג ‪ 6‬מ ‪£ . 01111682 2111• 0 6‬‬
‫‪ .112‬עי׳ ‪X1,0(3,¥11-50118^^(1925),‬‬
‫‪• 120‬ס; והשוה הערה ‪ 85‬למעלה‪.‬‬
‫ל‬
‫‪ .113‬עי׳ הערת המערכת‪ ,‬נחלת צבי‪ ,‬כרך ז עמ־ ‪ .134‬יש יציין ‪~ . . .‬‬
‫רש״ד הירש‪ ,‬ר׳ שלמה זלמן ברייער‪ ,‬הקים‬
‫בה מ י ־ עם בואי לפינקפירט‪ ,‬אד‬
‫‪.‬״‪.!,,‬‬
‫יי״‪^ -‬‬
‫הוכרה לעשות כן ללא תמיכה של‬
‫־ מ מ‬

‫‪:‬‬

‫ך‬

‫א‬

‫ו ח ״ נ י‬

‫י י י ו‬

‫ש‬

‫י‬

‫־ ‪ , , ,‬י י המעי‪.‬‬
‫^ ‪,‬‬
‫‪ .114‬בהקשר זה יש לציין הבדל ח־ציני‪ .‬אך איפייני‬
‫המציין‬
‫בחילופי המכתבים הפרטיים ב־ז י ד י הירש יאשתו ובין" י נ י ה ם ש י ת י ר ם ‪ :‬ההוריים‬
‫״‬
‫י ־ "‬
‫‪.‬‬
‫ו‪.‬״‪..,.‬‬
‫נותבים גרמנית ב ד י ד‬
‫ו ב ע ל‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ד י‬

‫ת‬

‫נ‬

‫י ״ • י ׳ " ‪ -‬י ו ‪ .‬־ י י י־‬
‫‪22‬‬

‫״ ‪ ^ ^ ,‬־ ־ית‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ם‬

‫=‬

‫ו‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ד ת‬

‫ג‬

‫ד‬

‫^ גימ־־יי•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יהודים שומרי מצוות לקראת הווי־החיים של ״טרקלין״ אירופי‪ ,‬אלא לעצב ״חיי־‬
‫טרקלין״ של תורה‪ .‬אך היו שהחזיקו בשיטת תירה־עם־דרך־ארץ כגט פטור־ן‬
‫מבית המדרש וככרטים כניסה ל״טרקלין״ האירופי•׳״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫מן הדין שלא נשפוט את שיטת תורה־עם־דרך־ארץ במשנתו של רש״ר‬
‫הירי‪ — -‬על יסוד התרשמותנו מדמותם הרוחנית של אנשים שלא הבינו אותה‬
‫ב ש ל מ ו ת ה ‪ .‬ברם‪ ,‬קשה להימלט מן המסקנה‪ ,‬כי בנסיבות זמנו וחברתו היה‬
‫בה בשיטת רש*״ ר הירש משים אוטופיה‪ :‬תכנית־בנייה אידיאלית ונהדית‪ ,‬שלמה‬
‫ותמימה‪ ,‬כתובה בידי אדריכל גאוני — שלא ניתן היה להוציאה אל הפועל‬
‫כמין ״ירושלים של מעלה״ שלא נמצאה כנגדה ״ירושלים של מטה״‪ .‬״שיטתו‬
‫שיי רש״ר הירש לקתה בשל גאוניות יוצרה״ יי ‪.‬‬
‫כל עוד נשארו נסיבות החיים והחברה ביהדות מערב־אירופה כמו שהיו‬
‫בימי רש״ר הירש‪ ,‬הלכו תלמידיו ותלמידי תלמדיו לאור תורתו‪ ,‬כפי שהבינו‬
‫אותה• אבל כבר בראשית המאה העשרים ניכרה בלב רבים מבני הנוער החרדי‬
‫בגרמניה הרגשת אי־ס־פוק מצורת ההגשמה החלקית והפשרנית של שיטת‬
‫תורה־עם־דרך־ארץ‪ .‬עם התמוטטות אירח החיים והמחשבה באירופה במלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ ,‬הגיעה הרגשה זו עד למשבר‪ .‬ביקורת גלויה נמתחה מבפנים‬
‫המהנה על חזון שהפך לשיגרה חסרת מעוף והתעלות דתית‪ ,‬ועל חיי מצוות‬
‫הקופאים על שמריהם ומנותקים משישיו של עולם התורה וממרכזיו התוססים‪.‬‬
‫בנים שביקשו תורה ש ל מ ה עם־דרך־ארץ‪ ,‬נדהמו למצוא בידי אבותם תורה‬
‫שנפגמה ונתקטעה מרוב דרך־ארץ‪ .‬לשונם וסגנונם של כתבי רש״ר הירש עצמו‬
‫שוב לא ערבו לטעמם‪ ,‬וגישתו המדעית נראתה להם מיושנת ובלתי־מודרנית‪.‬‬
‫ניסוחים אחדים בהרצאותיו על תורה־עם־דרך־ארץ נשמעו עתה כמאשרים‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬את אי־הבנתם של האפיגונים יי ‪ .‬במיוחד לא סיפקה אותם הסברת‬
‫טעמי המצוות במשנת רש״ר הירש‪ ,‬שלא הותירה מקום לספק‪ ,‬לנעלם ולמיםתורין‪.‬‬
‫פירושי פרטיהן של מצוות רבות על דרך הסימבוליקה‪ ,‬שהאירה את עיניהם של‬
‫אבות בעל־ביתיים‪ ,‬לא הלם את רוהם הספקנית של בנים‪ ,‬שנתלבטו מחדש* על‬
‫אמונתם ונאבקו עם עצמם על נצחיותה של תורה שלמה‪ .‬דור תלמידיו של רש״ר‬
‫הירש הונך ברובו לקראת העיסוק בענפי המםהר‪ ,‬ואילו הדור החדש׳ כיוון צעדיו‬
‫‪117‬‬

‫;‬

‫‪1‬‬

‫‪!1‬‬

‫‪ .116‬השוה נחלת צבי‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ ; 189 ,162-161 ,29‬שם‪ ,‬כרך ז עמ׳ ‪ ;132‬רי״י ויינברג‪,‬‬
‫לפיקים‪ ,‬ירישלים תשכ״ז‪ ,‬עמ׳ רלג‪.‬‬
‫ל‪ .11‬משפט‪-‬משפח כזה הוציא ג‪ .‬שלום‪ ,‬כאשר הדייק על שיטת תעד״א את התו‪:‬‬
‫״תיאולוגיה מהדירה של התפשרות״ ו־‪33.1101131116010‬מ‪6!2111611113.{16 ^^0‬‬
‫יאה מאמרו ‪11 1934,‬ג‪311£, ^1163130116 11111133011‬ז‪ ^13‬־‪?01111^ 361‬‬
‫‪• 41‬ת ‪£513631,‬מ‪. 11036111161111, 211311‬זנ‪ :‬ציוני דרך‪,‬‬
‫י ‪.‬נ! ‪. 57‬מא;' יעי׳ י‬

‫עמי ‪ ;130‬נהלת צבי׳ כרך ד עמ׳ ‪ ;282‬והשוה ‪^ 11111‬נזומג^! ‪61161•. £111‬ע‪1333.0 8‬‬
‫;ןענן^נמ&מין ‪•0011:,‬‬
‫‪. 153‬ק ‪1920,‬‬
‫‪ .118‬ר׳ רפאל ביו־אר‪ ,‬במקום הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .119‬למשי־‪ :‬״הזיווג של תורה עם דרך ארץ״ )כתבים כרך ג עמ׳ ‪ ,^22‬״תורה ודרך‪-‬ארץ‬
‫משלימית זו את זו'‪ ,‬והן כשני מאירות ברקיע השמים״‪ ,‬״תעד״א כעקרון כפוי ״ )שם‪,‬‬
‫כיך ה עמ׳ ‪ 237‬ובי׳‪.(,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫במידה ר ב ה הרבה יותר אל ה מ ק צ ו ע ו ת האקדמיים‪,‬‬

‫כללה שנים רבות‬

‫והכשרתם‬

‫ש ל ל־מלדים ב א י נ י ב ר ס י ט א ו ת ״ ׳ י ‪ -‬י ‪.‬‬
‫דור יוצאי מ ל ה מ ת העולם הראשונה ראה בשקיעת האידיאלים של ה ה ו מ א נ י ת‬
‫האירופי‬

‫והליב־ליזם‬

‫חוויות א ל ה רופפו א ת‬
‫אותם עם‬

‫בכורכו‬

‫והתייסר‬

‫בתמוט‬

‫זיקתו אל‬

‫יסודותיה‬

‫האידיאליזם‬

‫עולם‬

‫ה ב‬

‫י ‪1‬‬

‫ל לי‬
‫כ‬

‫‪. .‬‬

‫ת‬

‫ב א ה‬

‫‪:‬‬

‫ב‬

‫הרעיוניים של‬

‫וההומאניזם‬

‫י״‪-‬‬

‫ה‬

‫‪:‬‬

‫ע‬

‫ד‬

‫‪1‬‬

‫ב‬

‫שיטת‬
‫י‬

‫א‬

‫‪ -‬י ״‬

‫ה‬

‫ו‬

‫המל‬

‫ת‬

‫ח ‪ :‬י ה‬

‫•‬

‫ר ש ״ ר הירש‪.‬‬
‫ט‬

‫כ ו‬

‫אמנם‬

‫‪.‬‬

‫׳‬

‫ב ד ב ר י ו ש ל ר ש ״ ר ה י ר ש ע ל ה א י ד י א ל ש ל ״ א ד ם י ש ר א ל ״ א פ ש ר ה י ה ל ש מ ו ע הרים‬
‫מן‬

‫חזקים‬

‫ההומאניסטיים‬

‫הרעיונות‬

‫אירופה‬

‫בימי‬

‫להבחין‬

‫בדברים א ל ה בין‬

‫תקופה‬

‫שיל‬

‫התורה‪,‬‬
‫מבני‬

‫נעוריו‪,‬‬
‫מלאת‬

‫ושמטבעם החל‬
‫יסודות‬

‫הישגים‬

‫׳מחזקתם ת ק פ ה גם‬

‫הדור‬

‫עשאום‬

‫החדש׳‪:‬‬

‫סניף לכל‬

‫והאידיאליסטיים‪,‬‬
‫משתהק עוד‬

‫זמניים‬

‫ותקוות‪,‬‬

‫וחולפים‪,‬‬

‫לבין‬

‫שיהיו‬
‫בימי‬

‫בפיהם של‬
‫ח‬

‫יי ^׳‪.‬‬
‫ר‬

‫הקשורים‬

‫אמיתות‬

‫ברוח‬

‫קבועות‬

‫מ‬

‫ש‬

‫כ‬

‫י‬

‫א פ ש ר ר׳יי׳‬
‫האופטימ‬

‫ומוחלטות‬

‫י ו ת‬

‫כנצזז‬

‫ב ע י ת ו ת שיל א כ ז ב ה ו ש י נ ו י ־ ע ר כ י ם ‪ .‬ל א ב ן ע ש ו ר ~‬

‫דברים‬
‫אותם‬

‫שהוריש לחם‬

‫ניסוחים‬

‫רש״ר‬

‫ותופעות‬

‫הירש‬

‫חברתיות‬

‫י ם‬

‫כ״חוראה‬

‫ל ד ו ר ו ת ״ ־־־־‬

‫שבדין לא‬

‫לראות‬

‫יכלו‬

‫ב ה ם א ל א ״ ה ו ר א ה ־ ל ש ע ה ״ בלבד‪ .‬ה ת ל ק ח ויכוח ציבורי ע ל מ ש מ ע ו ת ה האקטואלית‬
‫ש ל ש י ט ת ת ו ר ה ־ ע ם ־ ד ר ך ־ א ר ץ ‪ ,‬ויכוח ש נ מ ש ד ע ד לחורבן יהדות גרמניה ו ש נ ת ח ד ש‬
‫בימינו‬

‫‪1 2‬‬

‫ובגולה־ ‪.‬‬

‫בארץ‬

‫מבוכתו‬
‫דרד־ארץ‬

‫של‬

‫ובין‬

‫הדור‬
‫המציאות‬

‫החדש לא‬

‫נ ב ע ה רק מן‬
‫הגשמתו‬

‫העגומה של‬

‫של ״שיטת פרנקפורט״ היו שני צדדים‪:‬‬

‫הפער‬
‫בחיי‬

‫שבין‬

‫החברה‬

‫חזון‬

‫תורה־עם־‬

‫החרדית‪.‬‬

‫למטבע‬

‫חימר תורה־עם־דרד־ארץ מחד‪ ,‬ומאידד‬

‫— עקרון ה ע צ מ א ו ת ש ל הקהילה החרדית‪ ,‬הוא עקרון ה״פרישה״‪ .‬כיצד היו אלח‬
‫צדדים ש ל‬

‫שני‬
‫להקל‪,‬‬

‫להרחיב‬

‫ולבודד ?‬

‫מטבע‬
‫ולהכליל‪,‬‬

‫אהד?‬

‫הלא‬

‫לכאורה‬

‫ו א י ל ו עקי‪-‬ון‬

‫ש א ל ה זו — ' ת ש ו ב ה‬

‫תורה־עם־דרך־ארץ באה‬

‫להתיר‪,‬‬

‫להחמיר‪,‬‬

‫לצמצם‬

‫ה״פרישה״ בא‬

‫בצדה למי‬

‫שמעמיק‬

‫לאסור‪,‬‬
‫בהבנת‬

‫משנתו ש ל רש״ר‬

‫הירש‪ .‬הקהילה היהודית אינה א ל א הזירה החברתית ש ל דרד־ארץ ש י ש לשעבדה‬
‫לתורה‪.‬‬

‫מקום‬

‫פעילותו של‬

‫״בתוך‬

‫הצדיק הוא‬

‫העיר״ ולא‬

‫מ ח ו צ ה לה‪.‬‬

‫כלל־‬

‫‪ .120‬עי׳ ‪. 46,‬גן( ‪3.1115:{111•* 3,.]^. 1923‬עי* ‪13330 61-61161•, ?311* 1*6*1:5 1161111156111•,‬‬
‫‪1311,‬נ!‪ 1 ^3‬ג ‪ . 163; 1^1.‬ק ‪1 0 0 * 1 ,‬מ‪1 11‬ס‪1‬מ‪1) ; £1111£3‬ת‪3351‬נז *‪122, 173, 281 6‬‬
‫‪ ! ^ 1960,‬ם ^ ^ ו ‪ 6‬א ‪ ,1113315111 111 *116 ]^31£111£,‬־‪63161‬־‪•7116 01‬‬
‫‪340‬‬
‫ר׳ רפאל בדויאר‪ ,‬במקום ה נ ״ ל ; ר׳ אליעזר פוזן‪ ,‬במקום הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 60‬ישורון‪ ,‬ברו­‬
‫­ח )‪ ,(1885‬עמ׳ ‪.224‬‬
‫‪ .121‬עי׳ רי״י ויינברג‪ ,‬גחלת צבי‪ ,‬כרך א ע מ ׳ ‪ ; 155‬ספר רשר״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 192‬ר׳יי רוזנהיים‬
‫במקום הג״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 12‬ו כ ו ׳ ; י‪ .‬היינמן‪ ,‬ט ע מ י המצוות‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ; 102‬ר״י גריגפלד במקום‬
‫‪ ^ 0‬ז ג ‪ 271 ^ 0 1‬וכו׳‪.‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬עמי‬
‫‪ .122‬בצורתו הספרותית התנהל הויכוח בעיקר בשבועין א־זראעליט ובירחון נחלת צבי‪ ,‬ואין‬
‫כאי מקים ‪ -‬פ ר ט ‪ .‬עי׳ ביהוד ר״י ריזנהיים‪ ,‬במקום ה נ ״ ל ; הרב ז״צ )הרמן( קליין‬
‫איזראעליט‪ ; 17.1.1935 ,‬רי״י ויינברג‪ ,‬נחלת צבי‪ ,‬כרך ז ע מ ׳ ‪ 186‬י כ י ׳ ; ספר רשר״ה‬
‫׳‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫ע מ ׳ ‪) 190‬דעות ט עמ׳ ‪ ; (52‬המעיז תיזוז ‪ .‬״‬
‫הרב ש‪ .‬שיואב‪ ,‬אלו ו א ל ו ) ב א נ ג ל י ת ( ‪,‬‬
‫^ ^־‬
‫*‪, 1161211^6111• 1115 ^11^6^11111, 1.‬נ‪3. 8011^31‬‬
‫^‬
‫״ ‪. 1 1 4‬ק‬
‫ת‬

‫ג י ן‬

‫‪1 9 6 6‬‬

‫‪24‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מ ז ר‬

‫י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ישראל ואהבת־ישראל — ערכים מרכזיים הם בשיטת תורה־עם־דרך־ארץ‪ ,‬אבל‬
‫לא כערכים עצמאיים ומוחלטים‪ .‬הציבור הישראלי והעבודה למענו — אין‬
‫להפהיעם משעבודה של תורה‪ ,‬כשם שאין להפקיע ממנו את ערכי הרוח האנושיים‬
‫ואת ההתעסקות בהם‪ .‬שני הצדדים של המטבע — כתובת אחת חרותה עליהם‪:‬‬
‫טוטאליות של תורה ללא פשרה״‪ .‬הצד האחד‪ ,‬חינוך תורה־עם־דרך־ארץ‪ ,‬פניו‬‫אל היחיד; הצד השני‪ ,‬עקרון ה״פרישה״‪ ,‬פניו אל הציבור ‪. -‬‬
‫‪3‬‬

‫‪1‬‬

‫ברם‪ ,‬בה בשעה שעקרון ה״פרישה״ נשמר כבבת־עינה של היהדות החרדית‬
‫בגרמניה‪ ,‬וכל אימת שנעשח נםיון לרככו‪ ,‬חתחוללה סערה בציבור ובהנהגתו‪,‬‬
‫הרי הנטייה לפשרנות לגבי ענינים שבהשכלה ושבאורח־החיים זכתה ליחס‬
‫סובלני הרבה יותר‪ .‬הנוער החרדי מצא את לבו שסוע בין התביעה היומרנית‬
‫ל״טוטאליות״ ול״עקיבות של ברזל״ בהיי הכלל‪ ,‬ובין הכניעה הנוחה לתרבות‬
‫הזמו‪ .‬ולעתים אף למקולקל שבה‪ ,‬בחיי היחיד‪ .‬והרי כל עיקר מגמתו הפדגוגית‬
‫של רש״ר הירש היה לרפא את לבו השםוע של צעיר בן זמנו ולאחות את‬
‫המרעים שנתהוו בו על־ידי רוח ה ז מ ן ! "‬
‫‪1‬‬

‫תנועת ההסתייגות הגוברת משיטת תורה־עם־דרך־ארץ הסתייעה במידה‬
‫רבה בחוםר־ההבנה‪ ,‬שהשיטה נתקלח בו בחוגים של רבנים והכמי־תורה‪ .‬רש״ר‬
‫הירש עצמו ידע שלא כל הבריז הסכימו עמו בלב שלם ושהיו ביניהם שחששו‬
‫שמא השיטה תביא לידי ביטול תורה י•‪ . -‬אולם לדורו ולדור תלמידיו היה יסוד‬
‫לתקוה‪ ,‬שההכרה בצידקת השיטה תתגלה ותתפשט אף במרכזי התורה שמחוץ‬
‫למערב־אירופה‪ .‬הם שמעו בסיפוק על נטייה מםייימת של בעל ״כתב־םופר״‪,‬‬
‫רבה של פרשבורג‪ ,‬לעבר תכניתו של רש״ר ה י ר ש ׳ ״ ‪ ,‬וחם שאבו חיזוק ועידוד‬
‫‪1‬‬

‫ן‬

‫• עי׳ פירוש‪ ,‬בראשית‪ ,‬מהדורה עברית׳ עמ׳ עו‪ ,‬ר ה ; ר״פ כהן‪ ,‬נחלת צבי‪ ,‬כרך ד׳ עמ׳‬
‫*‪ 5 29‬־‪§616 101‬ג ‪1031 31§11111031106 01 1116 311‬־‪3. 11056111161111, 1116 1115101‬‬
‫־ ^ ׳‪ ^6^1511 0011111111111^, £[15101:19‬נ‪1 1116 £1:311^{01'1‬ז‪01‬ע‪3606331011 1‬‬
‫‪. 1‬נץ ‪ ;331021, 00101361• 1948,‬א‪ .‬שטרן‪ ,‬האדם ויעודו ע״פ השקפת תעד״א‪,‬‬
‫בקובץ חינוך האדם וייעודו‪ ,‬ירושלים תשכ״ז‪ ,‬עמ׳ ש צ ד ; ועי׳ מש״כ‪ ,‬המעין‪ ,‬תשרי‬
‫תשכ״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ •16‬אולי אין זה מיותר לציין‪ ,‬כי בתשובה ההלכית של רש״ר הירש‬
‫על פסק ה״פרישה״ הזכיר גם א ת עקרון תעד״א‪ ,‬עי׳ כתבים‪ ,‬כרר ד‪ ,‬עמ׳ ‪; 354‬‬
‫והשוה הערה ‪.6‬‬
‫;‪1 11111 0011‬מ‪ £111 1£3111‬־‪61‬נו‪6‬־‪15330 31‬‬
‫• עי׳ כתבים‪ ,‬כרד ו׳ עמ׳ ‪ .283‬והשוה‬
‫)ביהוד עמ׳ ‪.^137‬‬
‫• עי׳ כתבים‪ ,‬כרד ב עמ׳ ‪ ; 450‬כי־ך ז עמ׳ ‪ .354‬על יחסו של ר׳ יצחק דב במברגר‬
‫^לתעד״א עי׳ שי״ת יד הלוי‪ ,‬ירושלים תשב״ה‪ ,‬ב ה ק ד מ ה ; מ‪ .‬אליאב‪ ,‬במקום הנ״ל‪,‬‬
‫עמ׳ ‪) 235‬והשוה מש״כ‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬כסלו תשכ״ב‪ ,‬עמ׳ ‪, (.32‬־ המעין‪ ,‬ת מ ת תשכ״ה‪,‬‬
‫‪ 47‬הערה ‪ 3‬ז ‪^3111:651161:1011^ 361' 1,. 01161130361-81:1^1111§, 1106011-‬‬
‫‪,‬‬

‫‪1 1‬‬

‫ד‪3‬‬

‫‪1 2 4‬‬

‫ז‬

‫‪1 2 5‬‬

‫־‬

‫‪1‬‬

‫‪6‬‬

‫^ •^‪, 068011101116 61:0., !). 70; 1‬ז©‪618‬נ‪11‬מ*‪ . 13; 8. 3‬ק ‪1361:8 1895,‬‬

‫‪2 3‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.133011, ^63011111:1111 X ¥ (1928), !>• 5‬‬
‫‪6118§6301110111:6 363 11313131 .11133‬נן‪1-6‬‬
‫צי׳‬

‫‪£5263,‬‬

‫י‬

‫•י‪3^3 811633 1944, 1‬נ‪11113‬ם‬

‫‪8. 8116011161, 016‬‬
‫;‪. 266‬נ! ‪111 ^11 (1920),‬־‪1‬ג‪^650111‬־‬

‫מ‬

‫• אליאב‪ ,‬מקומו ש ל ר״ע הילדםהיימר במאבק וכר‪ ,‬ציון כו‪ ,‬עכל׳ ‪ ; 81‬אגרות י־״ע‬
‫ייילדסהיימר‪ .‬מהד׳ מ‪ .‬אליאב‪ ,‬ירושלים תשב״ו‪ ,‬עמ׳ ‪.62‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ ע מ ד ת ו שיל מיסד תנועת המוסר בישיבות ליטא לגבי‬
‫ר׳ ישראל סלנטי־ לא זו בלבד שבשיחה עם רש״ר‬
‫לגבי הישגי השיטה בין חרדי גרמניה‪ ,‬אלא התיהס‬
‫נסיון תלמידו להקים בליטא מוסד חינוכי שתכניתו‬
‫לתכנית תורה־עם־דרך־ארץ י־־ ‪ .‬גם גדולים אחרים‬
‫בעד כתביו של רש״ר הירש וכתבו בזכות שיטתו‬
‫מ ה נ ה ג ת ה במזרה־אייופה ׳־׳‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫‪1‬‬

‫שיטת תורה־עם־דרך־אר׳ו•‬
‫הירש הביע הערכה ר ב‬
‫אף במידה ׳‪:‬יל חיוב א•‬
‫היתד‪ ,‬ק ר ו י ה למדי ברוחדי‬
‫י י ליטא המליצי‬
‫מבין‬
‫י הסתייגו‬
‫בגרמניה‪,‬‬
‫ה‬

‫ר‬

‫ב‬

‫א‬

‫ם‬

‫ב‬

‫מ כ ל מקום‪ ,‬עם כל הערכתם לעמידתה של יהדות תורה‪-‬עש‪-‬ךףךיארץ‪ ,‬גביי'‬
‫ביד ראשי ישיבות ליטא בדור האחרון התנגדות עקרונית לעצם השיטה‪ ,‬ויש‬
‫לשער שהתנגדות זו נבעה לא בעיקר מן העיון במשנתו שיל רש״ ר הירש‪,‬‬
‫י‬
‫מז ההסתכלות במציאות החינוך וההווי ביהדות החרדית במערב־אירופה‬
‫הגאון הליטאי האחד והיחיד‪ ,‬שהכיר את השיטה ממקורותיה‪ ,‬וגם היה ק‬
‫לחיי הקהילות בגרמניה‪ ,‬ענה ואמר‪:‬‬

‫י |‬

‫ר ו ב‬

‫״אם ׳עזרנו ה ופיעל ידנו ירצה‪ ,‬יביאי גם הגדולים והגאונים‪ ,‬העומדים עדיין היום‬
‫בהסתייגותם משיטת החינוך של יש״ר הירש‪ ,‬ויקראו אלינו את קריאת הברכי׳‬
‫— נצחוני בני !״ י י ‪.‬‬
‫ט !‬

‫אבל בני חנוער החרדי בגרמניה בין שיתי מלחמות העולם מצאו בהסתייגותם‬
‫של גדולי המזרח אסמכתא איתנה לביקורת השיטה בה גודלו וחונכו‪ .‬התפשטה‬
‫ביניהם הדעה המוטעית‪ ,‬שרש״ר הירש׳ עצמו התכוון להנהיג את שיטתו בגרמניה‬
‫בלבד‪ .‬על תנאיה המיוחדים‪ ,‬ושימעולם לא ח ש ב להפיץ אותה בארצות אחרות‪,‬‬
‫בהן מרכזי התורה עדיין עומדים במלוא כוחם ופעילותם‪.‬‬
‫‪ .127‬על יהסו של ר׳׳י סלנטר אל רש״ר הירש ושיחת׳ עמו עי׳ רשימתו של ר׳ נפתל•‬
‫הידץ אהרמן‪ ,‬איזראעליש ‪1883‬׳ עמי ‪ 361‬וכו׳ ; ויש ביד־ בעגין זה מכתב י‪ -‬״ פ״ט־ם‬
‫נוספים מידי בנו ר׳ שלמה אהרמן; והשוה מ‪ .‬הילדסהיימר‪ ,‬קוים לדמותו של‬
‫ר״ע הילדסהיימר‪ ,‬סיגי‪ ,‬כרך נד ותשי״ד(‪ ,‬עמ׳ פז הערה ‪ ; 116‬ועי׳ הרב ד‪ .‬כץ‬
‫תנועת המוסר‪ ,‬כרך א‪ ,‬תל‪-‬אביב תשי״ח‪ ,‬פרק יז יביהוד עמ׳ ^‪ 22‬יכי׳ ; ‪ 2 -‬ת ‪1,. 0 1‬‬
‫‪,‬‬

‫;‪. 156‬נ! ‪1113 1928,‬ס‪£, 8111061113, 30110131-5 3113 83111*8, ?11113361‬־‪61‬נ‪1‬‬
‫‪. 58‬ק ‪1^ 1953,‬י‪ ¥01‬׳\‪6‬ז‪ .1^• 0• 0161111, 1. 831311161•, £‬רי״י ויינברג ערך‬

‫השוואה בין שיטת רש״ר הירש לשיטת ר ״ י סלנטר‪ ,‬ע י ׳ ספר רשר״ה‪ ,‬עמי ‪ 196‬וכו׳‬
‫)דעות ט עמ׳ ‪ 57‬וכו׳(‪ .‬מן הענין לציין כי אביו של ר ״ י םלנטר הביא מדבר־ רש״ר‬
‫הירש ב״הורב״ על קביעית השנים בהגהית בן‪-‬אר־ה לטור אורח חיים ס׳ תכה׳ מהד׳‬
‫וילנא תר״כ‪ .‬על כך העמיד איתי מירי ורב־ רח״י יעקובוביץ זצ״ל‪.‬‬
‫‪ .128‬עי׳ הככמותיהם של ר׳ יצחק אלהין ספ־טי־ ור׳ חיים עוזר גי־״ר״סק־ שהודלף־‬
‫בהלקן במהדורה העברית של פירוש בראשית ; ועי׳ אור ‪.‬רש״ז‪ ,‬כפר הב״ד תשכ״א׳‬
‫בראשית‪ ,‬עמ׳ נא )הועתק בספר רשר״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ; (184—183‬שם‪ ,‬שמות‪ ,‬עמ׳ י ד ‪ :‬יי״י‬
‫ויינבי־ג‪ ,‬לפרקים‪ ,‬עמי שיב‪.‬‬

‫‪ .129‬עי׳ ר׳ ברוך דב ליבוביץ‪ ,‬ברכת שמואל׳ קידושין סי׳ ‪ :‬ז ‪ :‬י׳ ״־'־‪ !:‬ר ו‪ :‬ב יל־‪ :‬־‬
‫קובץ הערות‪ ,‬ניו יירק הש״״ב‪ ,‬סי׳ יא )והשוה דברי היב מ‪ .‬מונק‪ ,‬ספר רשר״ה‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ :(214‬ר׳ א ׳ א דסיי‪ ,‬מכתב מאליהי‪ ,‬ירך שלישי‪ ,‬ב‪:‬י‪-‬ירל תשכ״ד‪ ,‬עני׳ ‪350‬‬
‫יכו׳; מכתב בעניו ‪,,‬שייטת פינ־פורט״‪ ,‬המעין׳ ‪.-‬מיז תשיב״ו‪• ,‬ימי ; וכי‪,‬‬
‫)‪ .131‬הרב י ״ * ו״נירג‪ : ,‬ח י ת ציי‪ ,‬כ־ך ז עמ׳ י‪.19:‬‬
‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זו א י ן לה ע ל מ ה ש ת ס מ ו ך ‪ .‬א י ן ס פ ק ש ר ש ״ ר ה י ר ש קיווה ב כ ל ל ב ו‬

‫דעה‬
‫ששיטתו‬
‫ובי‬

‫ת ת פ ש ט ב כ ל מקום‪ ,‬בו מ ב ק ש י ם י ה ו ד י ם ל ג ד ל ב נ י ה ם ל ת ו ר ה ו ח י י תורה‪,‬‬

‫מתנגש‬

‫רואה‬

‫לתורה‬

‫החינוך‬

‫בתירה־עם־דרר־ארץ‬

‫‪.‬מורביה‪.‬‬
‫הצלחתו‬

‫עם‬
‫את‬

‫הזמן‪.‬‬

‫רוח‬

‫בהזדמנויות‬

‫עיגן־ההצלה היהיר‬

‫הצהיר‪,‬‬

‫שהוא‬

‫לעתידה של האימה‪.‬‬

‫בבואו‬

‫רבות‬

‫ו ב ש ב ת ו ש ם ע ל כס ר ב ־ ה מ ד י נ ה ‪ ,‬פ ע ל ל ל א ל א ו ת ב ר ו ח ש י ט ת ו ‪ ,‬ו א י ־‬
‫ב כ י י ו ן זה‬

‫היתה‬

‫א ח ת ה ס י ב ו ת ה ע י ק ר י ו ת ל פ ר י ש ת ו מ מ ש ר ה זו‪ .‬בחוזר‪,‬‬

‫שש־גי־ א ל ק ה י ל ו ת ה מ ד י נ ה עם פ ר י ד ת ו ‪ ,‬ה ז ה י ר ב מ פ ו ר ש ‪:‬‬
‫״גם לקולם של אלה איי תשמעו‪ ,‬אשר מתנכרים לחיים ולמדע‪ ,‬בחשבם שעל‬
‫היהדות ליריא מפניהם כמפני אויבים בנפש‪ .‬שוגים הם בדעה שאת היהדות ואת‬
‫קדשיה ניתן להציל רק על‪-‬יד־ סגירת קדשי ישראל בד׳ אמותיהם ונעילת־הדלת‬
‫בפני כל משב‪-‬רוח רענן של ההיים ובל קרן‪-‬אור של המדע‪ .‬אתם אל תשמעו אלא‬
‫בייל חכמיני ןשאמיי‪:‬ן אם אין תורה אין דרך ארץ‪ ,‬אם אין דרך א־ץ אין תירה״* י‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫לגבי‬

‫גם‬

‫מסביב‬

‫הונגריה‬

‫לבעית‬

‫היא‬
‫אברהם‬
‫למוסד‬

‫נקט‬

‫הירש‬

‫ח ד י ן ל ג ב י ל י ט א ‪ .‬ב ת ח י ל ת ה א ב י ב ש ל ש נ ת ת ר מ ״ א ב א ל פ ר נ ק פ ו ר ט ר׳‬
‫בשליחותו‬

‫ש ל ר׳‬

‫ישראל‬

‫ש ל ״ כ ו ל ל פרושיים‬
‫ס ל נ ט ר ור׳‬

‫יצחק‬

‫ובראשם‬
‫ראשי‬

‫דקובנה״‪,‬‬

‫שנוסד‬

‫אלחנן םפקטור‪ .‬היה‬

‫בשנת‬
‫זה‬

‫תרל״ט‬

‫אב־טיפוס‬

‫כ ו ל ל ־ ה א ב ר כ י ם ה ק י י ם ו נ פ ו ץ בימינו‪ .‬ר ״ א ש י י נ ק ר ח י ח מ ר א ש י ח פ ע י ל י ם‬

‫ל מ ע ז ה כ ו ל ל ‪ ,‬ב י ח ד ע ם ר׳ נ ת ן צ ב י פ י נ ק ל‬
‫כידוע‬

‫סערו‬

‫החינוך‪-‬יי‪.‬‬

‫שיינקר‬

‫ביוזמתם‬

‫רש״ר‬

‫עמדה‬

‫דומה‪,‬‬

‫כאשר‬

‫שם‬

‫הרוחות‬

‫את‬

‫הברון שמעון‬

‫בהילופי מכתבים‬
‫הקהילח‪.‬‬

‫והוא בא להתרים את עשירי הקהילה‪,‬‬

‫לבית רוטשילד‪.‬‬

‫עם רבה‬

‫של‬

‫הוא פנה‬

‫קובנה‪,‬‬

‫א ל ר ש ״ ר הירש‪,‬‬

‫שעמד‬

‫וקיבל ממנו מ כ ת ב י המלצה‬

‫אל‬

‫ב א ח ד ה מ כ ת ב י ם האלה נ א מ ר בין ה ש א ר ‪:‬‬

‫״מיסד זה מכשיר אנשים צעייים בוז—ם ללמדנים מופלגים‪ ,‬יבי בזמן מעניק להם‬
‫השתלמות בשפת המדינה ובענפי יידע אחרים החש־בים לגבי השכלתם הכללית‪ .‬מוסד‬
‫זה נראה ממש כהצלת הדת‪ ,‬הנמצאת זה שנים במצב של נסיגה מהירה באותה‬
‫מלכות גדולה‪ .‬עם זאת ה־י זד‪ ,‬המקיה היאשון‪ ,‬ועד כ ה ה־ה־ד במינו‪ ,‬שגדולי‬
‫ההוראה ומופלגים בתורה וביראה כאיתם הרבנים יכריזו על טיפוח שפת המדינה‬
‫וההשכלה המדעית הכללית כעל דבר מ ו ד ואף על ד י ר שרצוי לשאוף אליו‪.‬‬
‫בכך מובטח העיקרון‪ ,‬שעליו מישתתת גם קהילתנו׳ מפני ההתקפית הניתכית‬
‫עליו מצדדים שונים‪ ,‬ובמיוחד עדיין מצד אחינו שבמזרח‪-‬אירופה; והרי זה‬
‫העיקרון‪ ,‬שאנו ריאים י ו את תרופת ההצלה היחידה נגד הסטיות הדתיות‬
‫המצערות של זמננו‪ ,‬והנה הוא מוכרז כדוגמה ומיפת הנישא מעל לכל ספק‬
‫והראוי לחיקוי״‪.‬‬
‫ת‬

‫א י ו זה מ ע נ י נ נ ו כ א ן ל ב ד ו ק ‪ ,‬כ י צ ד ק ר ה הדבר‪ ,‬ש כ ו ל ל ק ו ב נ ה ‪ ,‬ש ה ת נ ה ל ע ל ט ה ר ת‬

‫‪ •131‬תרגמתי על‪-‬פי טופס מקורי של החוזר‪ ,‬הנמצא באוסף זיגר‪.‬‬
‫• ע־׳ ישורון‪ ,‬כרד ג עמ׳ ‪ ;436‬כרך ה עמ׳ ‪ ;318‬כרך י עמ׳ ‪ ;63‬כרד יא עמ׳ ‪,51‬‬
‫‪ ;92‬כ י ד טו עמ׳ ‪ 18‬וכו׳‪ .‬כאשר ביקש התנו של דשר״ה‪ ,‬רש״ז ברייעי להקים‬
‫בקהילתו בפאפא )הונגריה( בית‪-‬םפר תיכון חרדי‪ ,‬המד בו הותנו ואף שיגר בענין‬
‫ל אגית אל השלטונות ההונגריים‪ .‬טיוטת ד״אגרת שמורה בידי דודי מוהר״ד‬
‫ש מ ש מ שליט״א‪.‬‬

‫‪1 3 2‬‬

‫ה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪27‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הלימוד‬
‫גם‬

‫ה י ש י ב ת י ה ל י ט א י ‪ ,‬ה ו צ ג ל פ נ י רש׳יר הירי‪:‬׳ ו נ א מ נ י ׳ מ י ט ת ו כ מ ו ס ד ה מ ה נ ה‬

‫השכלה‬

‫הירי‪:‬׳‬

‫כללית‪.‬‬

‫י ת כ ן ׳‪:‬יהיה‬

‫מ ק ר ה •‪•:‬ל‬

‫כאן‬

‫ושמא‬

‫אי־הבנה‪,‬‬

‫רש״י‬

‫הפריז‬

‫ב ש מ ה ת ל ב ו ו ה י ס י ף כ ה נ ה ו כ ה נ ה ע ל ר מ ז י ם ס ת ו מ י ם מ צ ד ו ׳‪•:‬ל ר׳ א ב ר ה ם‬

‫שיינקר‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫הירי‪. :‬‬

‫ביי כ ד ו ב י ן כ ד מ ת ב י ־ ר ת מ מ כ ת ב זד‪ .‬׳ ‪ :‬׳ א י פ ת נ פ ש ו ה ל ו ה ט ת ׳‪:‬יל‬
‫׳‪:‬׳יפוצו‬

‫מכתב‬
‫צרתה‬

‫מעיינותיו‬
‫נכתב‬

‫זה‬

‫הוצה‬

‫גם‬

‫׳‪*:‬בועות‬

‫מעבר‬

‫אהדים‬

‫‪1‬‬

‫ל ג ב ו ל ו ת י ה ׳‪:‬יל‬

‫לפני‬

‫פרוץ‬

‫רש״י‬
‫‪1‬‬

‫מערב־אירופהי ׳ •‬

‫הפוגרומים‬

‫הקשים‬

‫ירוםירי־‬

‫ש ל י ה ד ו ת ר ו ס י ה היתד‪ .‬ה נ ו ש א ה ק ב ו ע ב ח י ל ו פ י ה מ כ ת ב י ם ה ע ר י ם ביז י '‬
‫א־י־זנ׳‬

‫יצחק‬

‫ספקטיי־‬

‫בשנים‬

‫ל ב י ן ר*‪:‬׳״ ר היי־׳‪:‬׳‬

‫—‬

‫תי־מי׳א‬

‫תרמ׳יב‪,‬‬

‫בשרש״י‬

‫ה״־׳‪:‬׳ ה פ ע י " א ת כ ״ ה ש פ ע ת ו ‪ ,‬ק ש ר י ו ו ק ש ר י ק ש ר י ו ל מ ע ן ה צ ל ת ה י ה ד ו ת הנאנלוי‬
‫עול‬

‫ההת‬

‫המשטר‬

‫א״הנו‬

‫בשנת‬

‫במזרח‬

‫אירופה‪,‬‬

‫הצאריסטי‪.‬‬

‫תרמ״ב‬

‫והנה‬

‫צ צ ה ׳‪:‬׳וב‬

‫ו ה מ כ ת ב משינת‬

‫באהד‬

‫פרימת‬

‫מ מ כ ת ב י רש״ ר‬

‫ה פ צ ת ה ימל‬

‫תרמ״א משווה‬

‫הירש‬

‫שייטת‬

‫למכתב‬

‫א ל ר׳‬

‫‪1‬‬

‫יצחק‬

‫תורה־עם־דרך־ארז‬

‫המאותר יותר‬

‫משמעות‬

‫עקי־ונ״ת‪ ,‬ה ה ו ר ג ת מ ת ח ו מ ם ׳‪:‬׳ל ת כ ס י ס י ה צ ל ה ב ע ת צ ר ה ‪:‬‬
‫״באתי להודיע לכ״מ כ׳ יביאו כין המו״ל מכ״ע ״ישירון״ בהאניאווער איזה עליס‬
‫מב״ע הנ״ל ליד מעלתם ג״׳‪ ,‬אשר בם מאמר על שאלת היהודים במדינת כ״מ‪,‬‬
‫בפרט על הפץ השררה לקרב היהירים להתדמית לאזרחים בידיעת לשונם וחכמת‬
‫סיפי־יהם ‪ . . .‬תכלית המאמר לתת מוצא וקושט דבר אמת ע״ד הענין הזה ל א מ ר ‪:‬‬
‫אף כי מן ההכרח ומן המיעיל מאד למלאות בזה אחר הפץ הממשלה׳ אשר כונתה‬
‫בזה בל־ ספק רצוי׳‪ ,‬מ״מ במו בן יגדל ביתר שאת חוב בל איש ישראל לבלתי‬
‫עזיב בשביל זה דרך התורה והיראה שהם לנו מורשה עדי עד‪ ,‬כי התורה והד״א‬
‫האמיתי ומדעיהם מתאימים ואינם מתנגדים כלל‪ ,‬ורק בהתנכר האמת לא השיגו‬
‫עד היום שרי מדינתכם תכליתם׳ ולא ישיגוה לעולם כל עוד שיחשבו ד ת היהודים‬
‫יהכמ־ת המדינות האמיתיות בצרות זו לזו‪ ,‬וידמו הרבנים ת״ח הנאמנים ה י ו ת ג‬
‫שונאים שאר המדעים‪ ,‬וירצו הטות לבבות לאהבת ההשכלה ע״י רבנים ומורים‬
‫הסר• האמונה והיראה וחסרי הכמת התורה והתושי׳ בוי" '' '׳י­‬
‫ברור אפוא‪ ,‬ש ר ש ״ ר הירש לא המליץ על ש י ט ת ת ו ר ה ־ ע ם ־ ד ר ד ־ א ר ץ כ ע ל‬
‫ה ו ר א ה ל ש ע ה א ח ת ו ל מ ק ו ם א ה ד בלבד‪ ,‬ו ה ו א ש ש ל ה צ י ע א ת ה ש י ט ה כ ד ר ר ה צ ל ה‬
‫ל נ ו ע ר ה י ה ו ד י ב כ ל ש ע ה ו ב כ ל מ ק ו ם ש ע ל ת ה ע ל ה פ ר ק ת ו פ ע ת פ ר י ש ת ם של‬
‫חלקים מ מ נ ו מדרר התורה‪ ,‬ב ה ש פ ע ת ן ש ל ת מ ו ר ו ת הזמן‪ .‬אמנם‪ ,‬במקרה א ה ד‬
‫נהג ב ה ת א פ ק ו ת ו ב ש י מ ת יד לפה‪ ,‬והוא ה ת נ ג ד ו ת ם ש ל ח כ מ י ירושלים ה א ש כ נ ז י ם‬
‫ל ה ה מ ת בית יתומים בעיר הקודש‪ ,‬בו יקנו ל ת ל מ י ד י ם גם לימודים כלליים‬
‫ו ה כ ש ר ה מ ק צ ו ע י ת ‪ .‬בניגוד לר׳ עזריאל ה י ל ד ס ה י י מ ר ל א רצה ר ש ״ ר ה י ר ש לפעול‬
‫על אפם וחמתם ש ל רבני ירושלים המוסמכים ולסמוך על עדותם של תיירים‬
‫ש ל א היו מהימנים עליו די ה צ ו ר ך ׳ ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪, 5‬‬

‫‪1‬‬

‫‪ .133‬המכתב הופנה ביום ‪ 13.3.1881‬אל זליג גולדשמידט׳ והעתק‬
‫ה מ צ י א לי ברוב אדיבותו חתן בנו‪ ,‬מר ה‪ .‬אייזמן בלונדון‪ .‬על‬
‫ועל שליחותו של ר׳ אברהם שייגקר‪ ,‬עי׳ ר״ד כץ‪ ,‬במקום הנ״ל‪,‬‬
‫^‪. x 3 1.£.1^10!•,‬‬
‫בדך ב׳ עמ׳ ‪ 7311. ; 306‬ק ‪¥ 0 1 1 9 5 9 * .‬‬
‫השוה גם איזראעל־ט ‪ ,1881‬עמ׳ ‪.332‬‬
‫ז‬

‫‪ .134‬ר׳ יעקב הלוי ליפשיץ‪ ,‬זכרון יעקב‪ ,‬הלק ג׳ קובנה ‪1930‬‬
‫‪ .135‬עי׳ הילופי המכתבים ביניהם‪ ,‬שפרסם ע‪ .‬הילדסהיי״ר‬

‫ה‬

‫מן המקור הגרמני‬
‫מוסד הכולל הנדון‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ 192‬וכל‪ /‬ושם'‬
‫מ‬

‫‪!,‬־‪811111101‬‬

‫ער׳ <‪.1‬‬
‫~ ‪ ,_. "~ 7‬״‬
‫ץ‬

‫ת‬

‫ע י י ׳‬

‫‪ 41‬וכו׳ ; והשוה אג־ות ר״ע הילדסהיימר‪ ,‬עמ׳ ‪ 97‬וכי•;׳ ע ״ גס׳ שם" עפרי פז ו כ י ׳ ‪" .‬‬
‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ויש לתמוה‪ :‬מה נשתנתה בעית החינוך בירושלים מבעית החינוך בהונגריה <־‬
‫ההבדל הוא ברור‪ :‬בירושלים היתד‪ ,‬דעה מוסכמת אתת בין הרבנים בעלי‬
‫ואילו‬
‫ההוראה המוכרים‪ ,‬ורש״ר הירי‪:‬־ נרתע בפני מרי־דאתרא־קדי־שיא;‬
‫בהונגריה היו דעות הרבנים חלוקות‪ ,‬ורש״ר הירש הטיל את משקלו לצד‬
‫הקרוב ל ש י ט ת ו ״ ״ ‪.‬‬
‫אם אהבת־ישראל פירושה הנכונות להיות תמיד דורש־טוב לעמו ב ^‬
‫מקומות מושבותיו; להושיט יד עוזרת לפתרון בעיותיו הרוחניות והגשמיות ‪,‬־‬
‫לשאת באחריות ולפעול למען עתידו שיי' העם; להשתדל בקירוב רחוקים על־‬
‫העלאת המאור שבתורה — הרי שלא היה אוהביישראל כרש״ר הירש‪.‬‬
‫בשיטת תורה־עם־דרך־ארץ שלו ביקש‪ ,‬ביסודו של דבר‪ ,‬להשיב לב אבות על‬
‫בנים ולב בנים על אביתם ולהבטיח אחדות ישראל בשעת פיזור ופילוג‪ .‬סמוך‬
‫ובטוח היה‪ ,‬שרק בכוחה של שיטה זו תישמר האומה הישראלית בלאומיותה‬
‫הטהורה‪ .‬שעה שנאבקה עם כוחות רוחניים ותרבותיים אדירים‪ ,‬שיאיימו לעשיות‬
‫את בית ישראל ככל הגויים‪ .‬במובן זה‪ ,‬אך לא בו בלבד‪ ,‬חש רש״ר הירש׳ את‬
‫עצמו כ‪..‬יהודי לאומי״ א מ י ת י ‪.‬‬
‫י ד י‬

‫‪137‬‬

‫אהבת־ישיראל ואחבת־תורח חברו יחדיו בלבו‪ ,‬כאשר תבע לקרב את העם‬
‫אל פתרון בעיות ההווה על־פי חתורח ולגאול את בניו מלהיות ‪ ,‬ש ו א ב י המים‬
‫והוטבי העצים״ שיל אומות העולם‪ .‬בחזונו ראה יהודים‪ ,‬שומרי תורה ולומדיה‪,‬‬
‫עוסקים בישובו של עולם ומעלים כבוד ישראל ותורתו בעיני העמים‪ .‬לפיכך‬
‫דרש להתחזק ולהתאמץ לא רק בתירה‪ ,‬במעשים טובים ובתפילה‪ ,‬אלא גם‬
‫בדרד־ארץ‪ .‬״דרד־ארץ מנין י שנאמר‪ :‬חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי‬
‫אלתינו *‪.13‬‬

‫‪.136‬‬

‫ה*!זוד־‬

‫י‪–.-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫״ ־ ׳ ״ הרב י ס ף ברויער‪ ,‬תורה עם דרך ארץ — הוראת שעה ן המעין‪ ,‬תמוז‬
‫' ^ " י ׳ עמ׳ ‪ ; 1‬ברוח זו יש להבין גם את ההערה באגרות סופרים‪ ,‬הלק ג‪ ,‬עמ׳ ‪.41‬‬
‫יםיפי־ לי דידי מוהה״ג ר׳ יוסף שליטי׳א‪ ,‬שכאשר נשאל פעם רשר״ה ממקום שמחוץ‬
‫גרמניה עיי אודות תעד״א‪ ,‬השיב שהוא נושא באחריות לגב• מצב היהדות במדינתו‪,‬‬
‫^ י*""' בשיא־ המדינית העניו הוא בתחים אחרייתם של גדולי התורה המקומיים‪.‬‬
‫• ‪-‬שוה יי״י ויינברג‪ ,‬נהלת צבי‪ ,‬כרך ז עמ׳ ‪ ;138‬ספר רשר״ה‪ ,‬עמ׳ ‪;196 ,186‬‬
‫־ היינמן‪ ,‬סיני כד‪ ,‬עמי רס‪ .‬ואולי אין זה מקרה‪ ,‬שאותו ציור של הקופץ אל תוך‬
‫הנהי כד־ להצל׳ אדם מטביעה )עי׳ למעלה לפני ציון הערה ‪(27‬׳ שהועלה בחוג העי‬
‫שיטת תעד״א‪ ,‬מיפיע גם בהגותו של אוהב־ישראל גדול מאבות החסידות‪ -‬עי׳ פירוש‬
‫' יצחק מברדיטשוב על שיר השירים א‪ ,‬ג‪-‬ד‪.‬‬
‫י'‬
‫־ ׳ יי" כתב•‪ ,!:‬כ י ד ו עמ׳ ‪ : 5:4‬והשוה ברכות לב ע״ב‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫י<ו‬

‫ג ‪1‬‬

‫‪29‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד ׳ ר י ש ר א ל מ א י ר לוינגר‬
‫דיר מ ש ה ש מ ו א ל דיסון‬

‫ש ע ו ״ ם בריאת העוף‬
‫א ץ ד־‪:‬׳‬
‫ואינו‬

‫ברור‬

‫היתוך‬

‫נוהגים‬

‫אונות‬

‫ק ב ו ע י• יוגבי י ת ר‬

‫‪,‬‬

‫כ ־ ־ פ ו ר ץ גדר‬

‫לאכול‬

‫בריאת‬

‫דיני‬

‫העוף‬

‫טריפות‬

‫מבהמה בלא‬

‫כיון‬

‫הריאה‬

‫בדירה‬

‫שחיתוך‬

‫הבהמה‬

‫׳בדיקת‬

‫אעותיו‬

‫והעוף‬

‫ד‪.‬״אד‪1,‬‬

‫אינו‬

‫שווים•‬

‫ישכנו נחי׳ י׳‬

‫ביו ה ס י ב ו ת ש נ מ נ ו ל ה צ ר כ ת ב ד י ק ה זו היא ש כ י ח ו ת ן של ס י ר כ ו ת הריאה ב ב ה מ ה ' ׳‬
‫בדרך‬

‫כיי־‬

‫הטבעית‬

‫‪,‬‬

‫נ ב ד ק ת הי־יאה גם‬
‫ריאת‬

‫של‬

‫העוף‬

‫לשנייים אחי־ים‬
‫הבדיקה‬

‫לצלעות‪,‬‬

‫באותה‬

‫הזדמנות‪ .‬נוכח הדבקתו׳‬

‫לסירכות‬

‫משמעות‬

‫הסרה‬

‫הריאה‬

‫ו מ ב ח י נ ה ה״לכת״ת גם א י נ ה נ ד ר ש ת ‪ .‬אי ל ז א ת גם אין הריאה נ ב ד ק ת ‪.‬גל מ צ י א ו ת ם‬
‫שינויים אחרים‪.‬‬
‫עם גידול‬
‫מחלות‬
‫בעבר‬

‫העופות‬

‫הדשות‬
‫בעופות‬

‫אתת בלהקות‬

‫ה א י נ ט נ ס י ב י שיאנו עדים לו‬

‫בשנים‬

‫האחרונות‪,‬‬

‫בריאת‬

‫העוף‪.‬‬

‫מחלות אלו‬

‫ה ג ו ר מ ו ת בין‬
‫בידדים‬

‫היתר‬

‫שינויים‬

‫מופיעות‬
‫הופיעו‬

‫ב ל ב ד ואילו כיום‪ ,‬עם הגידול המרוכז‪ ,‬הן פ ו ג ע ו ת‬

‫בבת‬

‫ש ל מ ו ת ‪ .‬היות וייתכן ששגויים א ל ה מטריפים‪ ,‬כ ו ל ם או ב ח ל ק ם ‪,‬‬

‫מן הראוי ל ת ת אל ה ם א ת הדעת‪.‬‬
‫ח ל ק משינויים א ל ה‬

‫אפשר‬

‫למנוע‬

‫באמצעות‬

‫טפול‬

‫מיוחד‪.‬‬

‫העופות‬

‫מגדלי‬

‫משיקיעים כ ע ת רק מ א מ צ י ם מסויימים בדבר‪ ,‬׳מהרי ביום אם פ ו ר צ ת המחלה‪ ,‬יש‬
‫ב א פ ש ר ו ת ה מ ג ד ל לשיווק א ת כ ל ת ו צ ר ת ו ב מ ח י ר ה ג ב ו ה ש ל העוף הכשר‪ .‬במדד‪ ,‬וקיים‬
‫אחרי ט י י פ ה‬

‫ה ש ש ש ע ו פ י ת א ל ו ה נ ם טריפה‪ ,‬וגם יהיה חשש ש ה צ י ב ו ר יבדוק‬

‫זו‪ ,‬יהיה ה מ ג ד ל מ ו כ ן ל ה ש ק י ע מ א מ ץ ר ב יותר ל מ נ י ע ת ה מ ח ל ה ‪ .‬ד ב ר זה יתרום‬
‫ל ג י ד ו ל העופות‪ ,‬ל ב ר י א ו ת ה ל ו ל י ם ו ל ה ע ל א ת ר מ ת הכשרות‪.‬‬
‫מ ב י ן שנויים א ל ו נ ע מ ו ד ע ל שניים ה ש ו ב י ם ) ר א ה ת מ ו נ ה ‪ 1‬בעמ׳ ‪.(32‬‬
‫א‪.‬‬

‫מ ח ל ת מ ר ק ‪11113.1-01?: 1‬‬

‫במקרים‬

‫רבים ש ל‬

‫ו מ ח ל ת לויקוזיס‬

‫מ ח ל ו ת א ל ו מופיעים‬

‫)‪(161100518‬‬
‫בריאת‬

‫בעופות‪.‬‬

‫חעוף גידולים‬

‫)סרטניים^‪.‬‬

‫ל מ ה ל ת מ ר ק מ ס פ ר צ ו ר ו ת הופעה‪ .‬הצורה ה פ ו ג ע ת בריאות מופיעח ב ע י ק ר בגיל שי״ה‬
‫ע ד ש נ י ם ע ש ר שבועות‪ .‬במקרים א ל ה נ ש ל ח י ם הפטמ־ם )עופות צעירים ש פ ו ט מ ו‬
‫לבשר(‬

‫הנגועים לשוק‪ .‬ה ת מ ו ת ה מ ה מ ח ל ה נ מ ש כ ת עד לגיל א ר ב ע ה חדשים ומעלה‪.‬‬

‫ריאה ה נ ג ו ע ה ב מ ה ל ה צ ב ע ה ל ב ן ־ א פ ו ר ל ע ו מ ת הריאה ה ב ר י א ה ה נ ר א י ת ב צ ב ע‬
‫וורוד־אדום‪.‬‬
‫מ ב נ ה של‬

‫ריאה‬

‫רגילה היא ר ב ה‬

‫ערוגות‪ .‬הריאה‬

‫הנגועה‬

‫ו א ל ס ט י ת כספיג‪,‬‬
‫נראית‬

‫ובה ך‬
‫ת‬

‫ד‬

‫^‬

‫כ ה‬

‫נ‬

‫ת‬

‫ן‬

‫‪1,‬‬

‫ר א ו ת‬

‫ב ח ת ך עשוייה גושי א ה ד ומגעה הוא‬

‫כבשר‪ .‬ע ק ב קשיותה ש ל הריאה ה נ ג ו ע ה נראים ב ב י ר ו ר חריצי ה צ ל ע ו ת ו ה ח ל ו ק ה‬
‫של הריאה ל א ו נ ו ת נ ר א י ת ברור יותר‪ .‬ב ד ר ך כ ל ל אין ה ד ב ק ו ת וסירכות‪ ,‬נ ו ס פ ו ת על‬
‫הרגיל‪ ,‬ב ר י א ת העוף‪.‬‬
‫‪ .1‬ע״פ הרמב״ם‪ ,‬פ״׳ מהלכות שחיטה‪ ,‬הלכה י׳‪.‬‬
‫ב‪ .‬שולחן עייר‪ ,‬יו״ד לט אי׳ לפי הרשב״א‪.‬‬
‫‪ .1‬רש״׳‪ ,‬חילין יב עמוד א׳‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫^ ל ל‬
‫^‬

‫פי רוב‬
‫כגין‬

‫^‬

‫מופיעים‬

‫באשכול‬

‫בתרנגולים‬

‫הביצים‪,‬‬

‫הנגועים‬

‫באשכים‪,‬‬

‫במקביל‬

‫בכליות‬

‫גם‬

‫ובעופות‬

‫באיברים‬

‫גידולים‬

‫בכבד‬

‫מבוגרים גם‬

‫ ־יי־־• ה י פ ע ת ה ג י ד ו ל י ם ב מ ק י מ י ת א ל ו י כ ו ל ה ל ש מ ש כ ס י מ ן ח י כ י ל מ ח ל ה ו ל ע ת י ם‬‫‪.‬רובית מ ש ק פ ת א ת ה מ צ ב בריאה‪.‬‬
‫ד ל ק ת הריאות בהידיים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫בתרנגולי‬

‫הודי‬

‫*• י‬
‫ז‬

‫"י י‬

‫שכיחה‬

‫דלקת‬

‫הנקראת בשם‬

‫ריאות‬

‫וכולירע(‬

‫״מלירה׳׳‬

‫גורם‬

‫ב ק ט ר י ו ת מ מ ש פ ח ת ה פ ס ט ו ר ל ה )‪.!?3810111-0113 111111100133‬‬

‫״ ‪ :‬מ צ א ל מ ע ש ה כ מ ע ט בכל לול ו א פ ש י במדה רבה להלחם נגדו באמצעות‬

‫ה‪-‬א׳ סניטציה מתאימים‪.‬‬
‫ה ר י א ה •רי<י<‬
‫‪ .‬י א ת ב מ ת ל ה זו ג ד ו ל ה ו צ ל ע ה א ר ו ב ב ה ה ע ד *מחיר‪ .‬יש* יה־א ע ט ו פ ה‬
‫^‬
‫ ־ — ה מ ו ג ל ת י ת ה נ ר א י ת כ מ ע ט ה ש י מ ן ל ב ן ה ע י ט ף א ת כ ל ה ר י א ה אי חליל‬‫י יי‬
‫•‬
‫מ יינך ך‪,.‬״‬
‫י• ‪ . -‬ה מ ה ל ה ב ע י צ ו מ ה ה ר י א ה נ פ ו ח ה ‪ ,‬ק ש ה כ כ ב ד ו ח ר ־ צ י ה צ ל ע ו ת ‪ :‬ר א י ם‬
‫ ׳ ! ת ‪ -‬ם י מ ‪ :‬ע ש י ל י ד ך ב׳‪:‬־‪,‬־ ה ר י א ה ‪ .‬ב ת ת ך ד ר ך ה ר י א ה נ ר א ה ב ש ר ה כ כ ב ד ו ל פ ע מ י ם‬‫^ ם ב ה ש ל פ ו ח י ו ת ק ט נ ו ת מ ל א ו ת מוגלא‪ .‬ב מ ע ב ר לצורה הממו־מכת‬

‫‪-‬‬

‫אזורים‬

‫‪-‬יצא ם‬

‫בתוך‬

‫יבשים‬

‫איזורים‬

‫הריאה וכן‬

‫מוגלתיים‬

‫רבים‬

‫)כרונית(‬
‫יותר‪.‬‬

‫אם‬

‫* ע ו ף ע ו ב ר ש ל ב זה י י ת כ ן וריאה א ח ת מ ת י י ב ש ת לגמרי‪ ,‬נ ע ש י ת ק ט נ ה וקשה כעץ(‪.‬‬
‫! י! זה מ ב ו צ ע ת ‪ :‬ש י נ י ת ה ע י ף ב א מ צ ע ו ת ר י א ה א ח ת ב ל ב ד ‪.‬‬

‫בדיקות שנעשו‬
‫_‬

‫א‪,‬‬

‫ * ח הריאה‬‫בניפוח‬
‫גי‬

‫ה ר י א ו ת ה פ ג י ע ו ת יותר‪ ,‬ב ל ח ץ ח מ ק ב י ל ב ע ר ך ל ל ח ץ ה נ ש י מ ה ה ט ב ע י ת‬

‫ז‬

‫*־׳ י י ל א ‪ :‬ב ג ט א י י ל ־ ס מ פ ו נ ו ת ה ר י א ה ‪ .‬ב ה פ ע ל ת ל ח ץ ח ז ק ) נ ש י פ ה ב פ ה ב א מ צ ע ו ת‬
‫•‬

‫צ נ י ר י ה ! י י‪-‬י‬

‫^ י‪-‬ת! יי‬
‫‪-‬י‬

‫^‬

‫להכניס אייר לסמפונית הריאה‪.‬‬

‫״ ר א י ' ל ע מ י ד ב א ן על קיש״ ט כ נ י בנפות ריאת העיף‪ .‬ריאת העוף נ י ת נ ת‬

‫^ פיח רק‬

‫מתיבית‬

‫בהיותי;‬

‫ צ י י הריאה‪ .‬ל מ ע ש ה‬‫־‬

‫ב ע ו‬

‫בהלל‬

‫הייאה נפתה‬

‫הגוף וגם אז ה ל ק מ ס מ פ י נ י ת‬

‫ב ש ע ת ‪*:‬פיח ה ר י א ה ב ב ה מ ה נ כ נ ס כ ל ה א ו י ר ל י י א ה ב ע ו ד‬

‫ר ח ל ק ‪ :‬־ כ י מ מ נ י יוצא ד ד ך ה פ ת ח י ם הצדדיים ומגיע ל מ ק ו מ ו ת אחרים‪ .‬ד ב ר‬

‫זה ג ו ר ם ק י ש ׳ ב ע מ י ד ה ע ל מ י ד ת ה נ י פ ו ח ה מ מ ש י ׳‪:‬׳ל כ ל הלק־ ה ר י א ה ‪.‬‬
‫כ‬

‫'‬

‫ד‬

‫ב‬

‫י‬

‫י " כזיקריכקופית‪.‬‬

‫הריאה‬
‫לקטנים‬
‫ייעויי•‬
‫א‬

‫של‬

‫התפצלות‬

‫במכשירים‬

‫לפותיות‬‫ולדאות‬
‫אם‬

‫כנויי־‬

‫הי־אש׳‬

‫סימפו־‬

‫ממני‪ .‬חלק מםמפונות א ל ו עובר לשקי האויר הפזורים בכל הלק׳ גוף‬
‫ההלק האחר של‬

‫דרגות‬
‫לא‬

‫סביב‬

‫הסימפון‬

‫שנכנס‬

‫לתוכי‪.‬‬

‫זה‬

‫מתפצל‬

‫נחתור‬

‫נמצאים‬

‫מיוחדים‬

‫אטומות‪.‬‬
‫באויר‬

‫ה ס י מ פ ו נ י ת ממשייך ל ה ת פ צ ל ל ק ט נ י ם יותר‪ .‬ל א ח ר מ ס פ ר‬
‫צנורות‬

‫)כגון‬

‫שאין‬

‫דקים‬

‫במיקרוסקופ(‪.‬‬

‫להבהין בהם‬

‫בקצה‬

‫הצנורות‬

‫בעין‬
‫הללו‬

‫רגילה‬
‫נמצאות‬

‫יראה תמוגח יא(‪ .‬בשעת כניסת האויר בנשימת השלפוחיות‬
‫ומתנפחות‬

‫פרוסה ד ק ה של‬

‫ובשעת‬
‫רקמת‬

‫יציאת‬
‫ריאה‬

‫האויר‬

‫הן‬

‫ונסתכל בה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מתרוקנות‬
‫במיקריסקופ‬

‫ומתכווצות‪.‬‬
‫נראה‬

‫את‬

‫‪31‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בעגולים‬

‫^׳•י‪-‬פיחיות‬

‫או‬

‫שלמים‬

‫את‬

‫חלקיים;‬

‫הצבורות‬

‫כעגולים‬

‫רוחב‬

‫בחתך‬

‫כם א ו כ צ נ ו ר ו ת ק צ ר י ם ב ח ת ך אורך‪ ) ,‬ר א ה ת מ ו נ ה ‪2‬ב(‪.‬‬
‫^‬

‫בבדיקות שערבני מהתכים של מ ס פ י ריאות פגועות חוברר ש ב ש נ י ה מ ק י י ם‬

‫^‬

‫היה א פ ש ר להבתין ב ר ק מ ת הריאה הטפוםית ברוב האיזורים הפגועים‪ .‬חיו‬

‫^ימות‬
‫הסית‬

‫בהם נראתה הריאה‬

‫כבשר והיו מקומות שנראו חללים‬

‫עגולים קטנים‬

‫‪2‬ג‪.‬‬

‫במקומות‬

‫של‬

‫כמובא‬

‫רתמה‬

‫בתמונה‬

‫מראה‬

‫הרקמה‬

‫שנמצאה‬

‫אלו‬

‫היה‬

‫דלקתית‪.‬‬

‫מ ט ב ע ד ״*יי‬
‫י ‪ . -‬ריאה נ ו ש מ ת היא ש ת מ י ד נ ש א ר אויר בתוכה‪ .‬אפילו ע ם ה ו צ א ת ה‬
‫״ יי*׳ ר‬
‫ס‬

‫צ‬

‫חח•‬

‫‪^ ,‬‬

‫ד‬

‫•א ־ י צ א‬

‫מ מ נ ה כל האייר‪ .‬אי לזאת כ ל ריאה‬

‫ובריאה‬

‫נורמאלית‬

‫פ נ י ה מ י ם ׳ ד ב ר זה י א ו ש ר ע״ י כ ל ע ק ר ת ב י ת ה מ ו ל ח ת בשר‪.‬‬
‫‪ -‬ע י ל ו ת ייי״יאית ה פ ג ו ע ו ת ב ד ק נ ו ב נ ס י י נ ו ת ה צ פ ה ע ל פ נ י ה מ י ם ‪ .‬ה א י ז ו ר י ם‬

‫י‬

‫^ ם ו ער פ נ י ה מ י ם ‪ .‬ב א י ז ו ר י ם פ ג ו ע י ם פ ח ו ת נ מ צ א ו ח ־ ק י ם ש ע ד י ן צפו‪.‬‬

‫השאלות ההלכתיות‬
‫*• א ט י ם כ ר י א ד ‪.‬‬

‫אמר ר ר ״ ״‬
‫נ‬

‫ש‬

‫״ז •‬

‫ר‬

‫י בה‬

‫^‬

‫אטום בריאה מייתינן סכינא‬
‫מקום א ט ו ם כל שהוא‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫וקרעינן לה ‪,‬‬

‫להלכה נפסק‪:‬‬

‫ש א י ן ה ר ו ח נ כ נ ם ב ו ואיבו ע ו ל ה‬

‫ריאה‬

‫בנפיחה‪,‬‬

‫י ו םכיז וקורעין )הקרום לבד( סמוך מ מ ש למקום האוטם‪ .‬אם נ מ צ א ליחה‬
‫‪,‬‬

‫^‪ ^ • -‬ב ל י ה ה ( מ ו ת ר ת וכו׳ ו א ם ל א נ מ צ א ל י ח ה נ ו ת נ י ן ע ל י ו מ ע ט ר ו ק א ו ת ב ן‬
‫נ ו צ ה ׳ א ם נ ת נ ד נ ד ה כ ש ר ה וכו׳ י‪.‬‬
‫ה נ מ צ א בבדיקות־בו יש ודאי איזורים ש א י ן האויר מ ג י ע אליהם‪ .‬בין‬
‫•‬
‫^‬
‫ם ה פ ג י ע י ם ישי ה פ ג ו ע י ם יווזי־ ייש׳ ח פ ג ו ע י ם פ ח ו ת ויש• ג ם ס י מ פ ו נ ו ת ימלא‬
‫יי‬
‫נפגעו ‪^ 3‬‬
‫ס י‬

‫‪5‬‬

‫ריאד ‪ -‬ג ‪ -‬י ‪ ,‬״ ‪.‬‬

‫•‬

‫יי' *‪ 1‬ו•‬
‫אמר‬
‫^''‬

‫כ ד‬

‫ר פ י ם ה א י ר י א ה ד ד מ י א ל א ו פ ת א ט ר י פ ה •־‪ .‬ד ע ו ת ר ב ו ת ק י י מ ו ת ב נ י ד ו ן ‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫פסק המחבר ב ש ו ״ ע ‪ :‬ריאה שקשה כעץ במשמושה ט ר י פ ה ‪ .‬לפי הגדרת‬

‫׳‬

‫׳^יכר הספר ש מ ל ה ח ד ש ה מדובר כאן ברקמח ח י ה ‪ :‬״אי מ נ ק ב י לה מוציאה דם‬
‫י‬

‫ה‬

‫' י‬
‫‪.‬״^‬

‫א‬

‫ח‬

‫ט‬

‫י‬

‫ד‬

‫ת‬

‫ם‬

‫וכי׳‬

‫ומ״מ‬

‫במשמושה‬

‫היא‬

‫קשה‬

‫כ ע ץ ‪ . . .‬״ * ‪ .‬כן אין להשוות ריאה‬

‫יט־ני־ ‪.,‬גם ל א ד מ י ל א ט ו ם י ט י נ ר שיהכשירנו ל ע י ל ‪ . . .‬ע ״ י ב ד י ק ה א ע ״ פ‬

‫ ‪-‬ימה במשימישיה‪ ,‬ד ה ת ם ע ד י ן ״ א ה ג י ע ל ק י ש י ה ע ץ רק ש ק ש ה ק צ ת וכר‪ .‬גם ל א ז־מי‬‫י יז מז עמיד ב׳‪.‬‬
‫• שיייחן ערוך‪ ,‬יו״ד לו ס׳‪.‬‬
‫• היל‪.‬־ מז עמוד ב׳‪.‬‬
‫ל• שילחו ערוך‪ ,‬יו׳־ד לו‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ •8‬שמלה הדשה‪ ,‬סי׳ לו םע׳ כד‪.‬‬
‫ל‬

‫ם‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪33‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לטינרי ד כ ש ר ‪ . . .‬אע״פ ׳מקשה )הטינר( כאבן‪ .‬דהתם מראה מוגלא יש לה‪ ,‬והממלא‬
‫׳מכתובה נתקשה והיה לאבן וכו׳״‪.‬‬
‫עיון בדברים אלו מראה שמתאים הוא לענינינו‪ .‬בריאות שלפנינו מדובר‬
‫בריאות קשות‪ .‬במקרה הראשון מדובר במראה ריאד‪ ,‬הבהיר מהרגיל אבל הצבע‬
‫אינו מפוזר בכתמים כטינרים‪ .‬קושי ריאה זו כבשר‪ .‬במקרה השני מדובר בריאה‬
‫כהה בעלת קשי ככבד‪ .‬דרגת הקשיות לא הגיעה באף אחד ממקרים אלו לדרגת‬
‫העץ‪ .‬בדרד כלל אין למצוא רקמה חיה שהגיעה לקשיות של עץ‪ ,‬אעפ״כ ייתכן‬
‫שבמקרה •מל דלקת ריאות כרונית שיל ההודיים עלולה ריאה להגיעה לדרגת‬
‫קושי כזו‪.‬‬
‫ג‪ .‬שנוי מדאה‪.‬‬
‫בין המראות האוסרים מונה ר ב כהנא‪ :‬ככבדא כשרה כבשרא טריפה‪ ,‬וסימנך‬
‫‪9‬‬

‫ובשר בשדה ט ר י פ ה ‪. . . .‬‬
‫הריאה שלפנינו ‪,‬במקרה הראשון נוטה בצבעה לצבע בשר העוף עצמו• מה‬
‫הוא בדיוק צבע בשר מטריף לא יכלנו למצוא‪ .‬ייתכן והכוונה לבשר בהמה או‬
‫לבשר עוף‪ .‬גם צבעם של הלקי הבשר בבעל היים אהד בדרך כלל אינו שווה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ריאה נפוחה‪.‬‬
‫ריאה שנמצאת נפוהה כמו עיקר הריות שיל דקל אוםרין אותה מ ס פ ק ‪ .‬מהות‬
‫נפיתות זו אינה כל כך פשוטה‪ .‬ייתכן שהמדובר בנפיחות של אויר וייתכן‬
‫שמדובר בנפיחות בשר הריאה עצמו‪ .‬אם הכוונה לנפיחות בשר הריאה ייתכן‬
‫ודבר זה מתאים לענינינו‪ .‬קשה לומר שהכוונה לניפוח סימפונות הריאה בנוזלים‬
‫כיון שאז הדבר מתאים לריאה שנשיפכה כקיתון‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫אין בכוונת כותבי הטורים להכריע בענין זה‪ .‬הדברים הועלו על מנת לעורר‬
‫את תשומת לב מורי ההוראה ואת ערנות הצבור‪ .‬ריאות העוף אינן נבדקות ע״ י‬
‫השוחטים ולכן מוטל על כל אחד ואחד לדעת מתי יש לשאול שאלת הכם‪.‬‬
‫מן הראוי עוד לציין שבארה״ ב מקובל כיום לפסול מאכילה את העופות‬
‫הנגועות מסיבות בריאות‪ .‬גם מדב‪ -‬זה אין להתעלם כליל כי תמירא סכנתא‬
‫מאיםורא‪.‬‬
‫בעצם הדבר שעופות אלו הן ״שאלות״ •ולא יעברו ישר לשוק הבשר הכשר‬
‫יהיה יתרון‪ .‬צבור ההקלאים ומגדלי העופות ישאף לתקן ולמנוע הופעת טריפות‬
‫אלו — דבר שיעקור את הנגע מעיקרו‪.‬‬
‫‪ .9‬חולין מז עמוד ב׳‪.‬‬
‫‪ .10‬רמב״ם פ״ח מהלכות שחיטה‪ ,‬הלכה ח׳‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יהושע בכרך‬

‫מה‬

‫בין‬

‫לדוד‬

‫שאול‬

‫כשהלך שמואל למשוח א ת דוד‪ ,‬היו מלאכי השרת‬
‫מקטרגיו‬

‫אותו‬

‫הקדוש־בריך־הוא‪,‬‬

‫לפני‬

‫ואמרו י‬

‫רבונו של עולם‪ ,‬מפני מ ה נטלת המלכות משאול‬
‫ונתת לדוד ו‬
‫אמר להם ‪:‬‬
‫שאול‬

‫אני‬

‫לדוד‬

‫אומר‬

‫וכר•‬
‫פסיר פיח‪,‬‬

‫יא‪.‬‬

‫מלחמת עמלק‬
‫) ה‬

‫מ ש ד(‬

‫כל הזכויות שמורות למחבר‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לכם‬

‫מה‬

‫בין‬

‫שוחיט ת ה ל י ם כז‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מנחת ב ר ־ מ צ ו ה‪ ,‬לזכר בננו‪ ,‬יחידנו‪ ,‬אשר אהבנו‪,‬‬

‫שאול‬

‫אלחנן‬

‫נשמתו עלתה בטהרה‪ ,‬אור ליום י׳ מרחשון‪ ,‬עש״ק ס׳ לך־לך׳ התשכ״ט‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נ ח מ ת י כי ה מ ל כ ת י א ת שאול‬
‫לא‬

‫ל ה נ ם ה ל ך ה ק י ג י א צ ל ה ע מ ל ק י ‪ ,‬ו ל א מ ק ר ה ה י ה זה ש מ צ א ו ש ם ש א ו ל ‪ ,‬ת ק ו ע‬

‫ב ת ו כ ו ‪ ,‬כ א ש ר ב א ל ה ל ח ם בע־־ר ע מ ל ק ‪.‬‬
‫מ פ נ י ש ע ד י י ן נ ו ת ר ה בו ב ז ר ע ו ש ל יתרו‪ ,‬מ ש ה ו מ ח ט א ת ק י ן ה ו ר ג א ח י ו ‪ ,‬א ש ר‬

‫אלא‬

‫י נ ק מ ז ו ה מ ת ו ש ל נ ה ש ‪ .‬ע ל כן מ צ א מ י ן א ת מ י נ י ב ז ר ע ע מ ל ק ‪ ,‬כ י ב ו ר ב צ ה כ ל ה ז ו ה מ ה‬
‫ה ז א ת ‪ ,‬ו ה ו א ה ע ב י ר ה מ ד ו ר דור‪.‬‬

‫גם ת פ ק י ד ו שיל ש א ו ל ב מ ל ח מ ה ה ז א ת ‪ ,‬ה ו כ ן מ כ ב ר ‪ ,‬ב ת ו ת ם ת כ נ י ת ו שיל ק ו ר א ה ד ו ר ו ת‬
‫מראש*‪ .‬ו ה ו א א ש ר ה ר א ה ו ל ב ל ע ם שיתום ה ע י ן ב מ ח ז ה ש ד ־ י ‪ ,‬כאשיר ש ם ד ׳ ב פ י ו‬
‫לדבר על א ה ר י ת הימים‪.‬‬
‫יזל־מים‬
‫וירם‬
‫י ל‬
‫שעתו‬

‫מךליו וזךעו במים ר?ים‬

‫מאגג מלכו ותנשא מלכותו‪.‬‬
‫מים‬

‫)במדבר בלק כד(‬

‫מ ד ל י ו — זו מ ל כ ו ת שאול‪.‬‬

‫)ילק״ש תשע״א(‬

‫ש ל ש א ו ל ‪ ,‬היתד‪ ,‬צ ר י כ ה ל ה י ו ת ש ע ת ח ש ב ו נ ו ש ל ע ו ל ם ‪ .‬ע ל י ו ה י ה ל ב ע ר ו‬

‫מ ט ו מ א ת ה ר ע ו ה י ש ע ‪ ,‬א ש ר ה ד ל י ה והו ב י צ ו ת ה ע ר ב ר ב ל מ י נ י ה ם —‬
‫כי‬

‫אם‬

‫לבער‬

‫יהיה‬
‫ו!ךא‬

‫קין‬

‫—‬

‫את־עקןלק וי^א כ ש ל ו ויאמר‬
‫ג ו י ם עקולק ו א ח ר י ת ו ע ד י א ב ד ‪:‬‬

‫ראשית‬
‫ו!ךא‬

‫את־הלןיני נישא משלו ו י א מ ר‬

‫איתן‬

‫מ ו ש ב ף ו ש י ם ‪3‬סלע ק י נ ף ‪:‬‬

‫)שם(‬

‫א מ י לו בלעם ל י ת ר ו ‪ :‬קיני‪ ,‬לא היית עמנו באותה עצה )שגזר פרעה בל‬
‫הבן הילוד היאירה תשליכוהו(‪,‬‬

‫ומי‬

‫הושיבך‬

‫עם‬

‫)שעתידים בניך לישב בלשכת הגזית(‪.‬‬

‫איתני‬

‫עולם?‬

‫)סנהדרין קו‪(.‬‬

‫לעמלק אין כל ת ק נ ה בדור ה א ח ר י ת — ו א ח ר י ת ו ע ד י א ו ב ד ‪ .‬אבל יש ת ק נ ה‬
‫לקיני‪ ,‬ב ה פ ר ד ו ע ו ל מ י ת מ ע ם עמלק‪ ,‬ו ב ה ע ל ו ת ו מתוכו‪ ,‬לשים מ ו ש ב ו עם א י ת נ י עולם‪.‬‬
‫] ר א ה ב פ ר ק ה ק ו ד ם ע ל ה כ ת ו ב ב ש ו פ ט י ם )א‪ .‬טז( ו י ל ר‬

‫וישב‬

‫את‬

‫העם‪[.‬‬

‫ל פ י זה יימ ל ה ב י ן א ת ק ר י א ת ו ה מ ש ו ל ש ת ש ל ש א ו ל א ל ה ק י נ י ‪ ,‬בצווי‪ ,‬ב ב ק ש ה ו ב ע צ ה ‪:‬‬
‫לכו‪,‬‬

‫סורו‪,‬‬

‫רדו‬

‫ושים‬

‫מתוך‬

‫עמלק —‬

‫בסלע קינך — באיתן ומעוז של ישראל‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)רש״י(‬

‫‪37‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאגג‬

‫וירום‬
‫עמלק‪.‬‬
‫ו ת נש א‬

‫מ ל כ ו — מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מ ל ל‬
‫)רש״י(‬

‫מלכותי‬

‫ותתרברב‬

‫—‬

‫ד מ ל כ ‪,‬א‬

‫מלכותיה‬

‫)ת״י(‬
‫מ ש י ח א‪.‬‬
‫שאול אמנם כבש את אגג‪ ,‬אבל מ ח מ ל ת ו שחמל עליו‪ ,‬לא היו ידיו אמונה ל מ ח ו ח‬
‫את זכר עמלק מתחת השמים‪ .‬על כן לא ה ת נ ש א ה מלכותיה דמלכא משיחא‪.‬‬

‫חמלח זו שחמל שאול על אגג מלך עמלק‪ ,‬כתובה בלשון שנונה‪ ,‬המוכיחה‬

‫ע‬

‫ל‬

‫חוסר טעמה‪ ,‬ועל הקלקול שקלקל בח‪.‬‬
‫שאול וה?ס‬

‫נ״ךזמול‬

‫על־א‪$‬ג ועל מיטב הצאן וה^ןר והמשנים‬

‫ועל‪-‬ה^רים ועל‪-‬כל סטוב ולא אבו החךימם —‬
‫וןל המ?אןה נמ^ןה ונמס אתה החרימו‪.‬‬
‫את החולה ואת הנשברת הרג ולא חמל‪ ,‬וחמל רק על השמנה ועל הבריאה ו ע ל‬
‫כל הטוב‪.‬‬
‫את כל חעם חרג לפי הרב )ראח פסוק ה׳(‪ ,‬ולא חמל על איש ועל אשד‪ .‬ולא על עולל‬
‫ויונק‪ .‬רק את אגג מלר עמלק לא הרג‪ ,‬ו י ת פ ש ח ו ח י‪ ,‬כי חמל עליו‪ .‬כך כתוב י‪.‬‬
‫הלזאת תקרא חמלה י‬
‫ועוד זאת עשה‬

‫בשנינות‪ ,‬כאשר כלל יחד בחמלה אהת את‬

‫הכתוב‬

‫האד‬

‫ס‬

‫והבהמה‪.‬‬
‫ויחמול שאול והעם ע ל א ג ג ו ע ל‬

‫והבקר _‬

‫מיטב הצאן‬

‫כלום לא רצה לרמוז בזה על הערב רב הידוע‪ ,‬אשר לקחו משה עמו‬
‫ישראל ממצרים‪ ,‬כי גם שם כתובים בערבוביה אדם וצאן ובקר‪.‬‬
‫ם‬

‫!* ־*ר‬

‫ב‬

‫‪-‬‬

‫א‬

‫ב‬

‫׳^ ז‬

‫ו‬

‫ר‬

‫‪1‬‬

‫* ‪ £‬׳ ^ "׳ ^ י‬

‫שני הכתובים הללו באים כאהד ללמד על תכונתו של‬

‫ד‬

‫מ‬

‫**‬

‫ד ;‬

‫בעלו‬

‫ת‬

‫)בא יב ל ­‬

‫ה ע ר ב ר ב ‪ ,‬שהוא‬

‫ב‬

‫א‬

‫לקלקל ולהשהית דרכו של עולם‪] .‬ראה ברש״י עה״כ‪ :‬כי השחית כל בשר א‬

‫ת‬

‫דרכו על הארץ )נח ו‪ .‬יב([ והערב רב הראשון הוא הנחש הקדמוני‪ ,‬ש ה י ה ע ר ו‬
‫מכל‬

‫חית‬

‫ה ש ד ה ‪ ,‬והוא בא אל משפחת‬

‫האדם הראשון‪,‬‬

‫והסית‬

‫אות‬

‫ס‬

‫ם‬

‫להחטיאם‪ .‬בחטא הראשון‪.‬‬
‫גם על זה הערב רב רמז לו שמואל‪ ,‬כאשר בא בבקר להוכיחו‪:‬‬
‫ומה‬
‫אשר‬

‫קול‬
‫אנכי‬

‫הצאן‬

‫הזה‬

‫באזני‬

‫וקול‬

‫הבקר‬

‫שומע­‬

‫אל לנו לדון את הטא החמלה של שאול‪ ,‬במושגינו הקצרים הצרים‪ .‬עלינו ללמוד‬
‫עד שנגיע למקומו של שאול‪ ,‬הקבוע במרחב דורות עולם‪ ,‬ולהבין את גודל המשימה‪,‬‬
‫אשר הוטלה עליו‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לא חולשה של רגע שברה את כל מאמץ הגבורה של שאול והטילה בו את החמלה‬
‫הזאת‪ .‬לא מפני שאגג מלך עמלק מצא חן בעיניו הותיר אך אותו בחיים‪) .‬ראה דעת‬
‫אברבנאל( ולא מיטב הצאן והבקר קסמו לו ולעם לבלתי החרימו‪] .‬זכור את אשיר‬
‫למדנו בפרק הקודם על הכתוב ו י פ ק ד ם ב ט ל א י ם וראה יומא כב‪ .[:‬ובודאי‬
‫שלא שכח שאול פתאום את אשר הזהירו שמואל בדבר ד׳ ו צ ו ו ה ו ‪ :‬ל א ת ח מ ו ל ‪.‬‬
‫אלא בזמן שבא שאול עד עיר עמלק מצא שים את הערב רב הקדמוני‪ ,‬המתמשך‬
‫מדור דור‪ ,‬אשר בקש ד׳ למחותו‪ ,‬ולא מההו‪.‬‬
‫ויאמר ד׳ אמחה את־האךם אשר ^ךאתי מעל ?ני ליאלקיה‬
‫מאדם עד־‪1‬יהמח עד־רמש ועד עייף השמיים‬
‫כי נחמתי כי עשיתם‬
‫הה״ד‪:‬‬
‫אדם‬

‫‪:‬‬

‫)בראשית ו‪ .‬ז(‬

‫)צפניה א‪ .‬ב‪ (.‬אסף אסף כל מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה נאם די‪.‬‬
‫ו ב ה מ ה ‪ ,‬אסף עוף‬

‫השמים‬

‫ודגי הים והמכשלות את הרשעים‪.‬‬

‫— הם )בעלי החיים! הכשילו את הרשעים —‬

‫)בראשית רבה ה‪ .‬ו(‬

‫ונח ?צא חן בעיני ד׳•‬
‫וכן אתה מוצא‪.‬‬
‫ויזכר‬

‫אסף‬

‫)שם ח‪(.‬‬

‫כשזכר הקב״ה א ת נח לא זכרו לבדו‪ ,‬אלא )ח‪ .‬א(‬

‫אלקים‬

‫את‬

‫נח‬

‫ואת‬

‫כ ל ה הי ה‬

‫ואת‬

‫כל‬

‫הבהמה‬

‫אשר א ת ו בחבה(‪.‬‬
‫ועליהם הכתוב אומר )תהלים לו‪ .‬ז‪ (.‬צדקתד כהררי אל משפטיך תהום‬

‫)מדרש הגדול ו‪ .‬ז‪(.‬‬

‫רבה‪.‬‬

‫כי מימי נה זאת היא החמלה המונעת ומעכבת בלותו של הערב רב‪.‬‬
‫ו ח מ ל ת ד ׳ היא המצילה את האחד מן המבול ומן המהפכה )ראה בפ׳ וירא יט‪ .‬טז(‪,‬‬
‫ואף כי גם בו נמצאים שרשי הרע‪ ,‬ועל ידו הם הולכים ומתרבים מדור דור‪— .‬‬
‫צ דק ת ך כ ה ררי אל‪.‬‬
‫אבל מדור דור יושב הקב״ה ומצפה לשעה הראויה‪ ,‬ולאדם הראוי‪ ,‬לקיים מצוות‬
‫מהיית עמלק‪ ,‬כאשר נשבע בשמו ובכסאו‪.‬‬
‫מש פט י ד ת ה ו ם ר ב ה ‪.‬‬
‫עד שבא שאול‪ ,‬ותהי המשרה על שכמו‪:‬‬
‫וישלחך ד ׳ בדרך‬

‫ונלחמת‬

‫בו‬

‫עד‬

‫כלותם‬

‫אותם‪.‬‬

‫אד בבוא שאול עד עיר עמלק גברה החמלה גם עליו והכזיבה שליחותו‪.‬‬
‫נדןמתי‬
‫נחמתי‬

‫ני־המלכתי‬
‫?י‬

‫את‪-‬שאיללמלך‪.‬‬

‫עשיתם—‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כי יד על כ ס י־ה‬
‫ויאמר ד׳ אל משה כתב זאת זכרו! בםסר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה‬
‫את זכר עמלק מתחת השמים ‪:‬‬
‫ויאמר כי יד על כס י־ה מלחמה לד׳ בעמלק מדר דר ‪:‬‬
‫ידו של הקב״ה הורמה לישבע בכםאו‪ ,‬להיות לו מלהמה ואיבה בעמלק‬
‫עולמית‪.‬‬
‫ומהו בס ולא נאמר כסא י ואף השם נחלק לחציו ז‬
‫נשבע הקב״ה שאין הכסא שלם ואין השם שלם )מלא(‪ ,‬עד שימח שמו של‬
‫עמלק )בן עשו(‪ .‬כולו‪ .‬ובשימחה שמו‪ ,‬יהיה השם שלם‬
‫שנאמי‬

‫)תהלים ט‪ .‬ז(‬

‫נתשת‬

‫זכרם‬

‫ועברתו‬

‫אבד‬

‫שמרה‬

‫האויב‬

‫תמו‬

‫ל נצה‬

‫ה מ ה ‪ — :‬זהו עמלק‪ ,‬שכתוב בו )עמוס א‪ ,‬י א‬

‫(‬

‫נצח‪.‬‬

‫מה כתיב אחריו )שם( ו ד ׳‬
‫ו ד׳‬

‫חרבות‬

‫והכסא שלם‪,‬‬
‫וערים‬

‫לעולם ישב‬

‫ל ע ו ל ם י ש ב — הרי השם ש ל ם ‪:‬‬

‫היי הכסא שלם•‬

‫כונן‬

‫כונן‬

‫למשפט‬

‫כ ס א ו‪,‬‬

‫למשפט כסא‬

‫ו ­‬

‫)רש״י‪ ,‬פס״ר יב‪ .‬תנה׳ כי ת צ א‬

‫(‬

‫מה ראה הקב״ה כל כך להשבע בכסאו ובשמו‪ ,‬להיות לו מלחמה בעמלק עולמית ?‬
‫ומדוע ככה השביענו במצוות עשה לזכור ולמחות את זכר עמלק מתחת השמים ך‬
‫ועוד שאלה גדולה‪ :‬למה התנתה התורה את בניין בית הבהירה בהכרית זרע‬
‫עמלק תחילה‪ .‬והלא המקדש הוא תפארת השלום‪ ,‬שנברא להאריך שנותיו של אדם‬
‫ולהשכין אהבה‪ ,‬אחוה‪ ,‬שלום וריעות )ברכות יב‪ (.‬ולא מן הדין שתונף החרב‬
‫בדרך בנייתו‪.‬‬
‫את בקשת השלום נתנה התורה במצוות המזבח‪.‬‬
‫ואם‪-‬מץ‪3‬ח אבנים ת ^ ה ‪ -‬ל י ל^־ת^נה אתהן ןזית‬
‫)שמות יתרו ‪.‬‬

‫?י סך? ף הנפת עליה יתהללה •‬

‫כ‬

‫רבי יוחנן בן זכאי א ו מ ר ‪ :‬הרי הוא אומר )דברים תבא כז‪ .‬ו(‬
‫שלמות‬

‫תבנה —‬

‫אבנים שמטילות‬

‫שלום‪,‬‬

‫בין‬

‫ישראל‬

‫כ ה (‬

‫אבנים‬
‫לאביהם‬

‫שבשמים‪ ,‬אמר הקב״ה‪ ,‬לא תניף עליהם ברזל‪ ,‬המטיל שלום בין איש‬
‫לאשתו‪ ,‬בין עיר לעיר‪ ,‬בין אומה לאומה‪ ,‬בץ ממשלה לממשלה׳ בין משפחה‬
‫למשפחה‪ ,‬על אחת כמה וכמה שלא תבוא עליו פורענות‪.‬‬

‫)מכילתא שם(‬

‫ולפי זה עשה שלמה גם בהיכל ובקדש הקדשים‪ ,‬גם בכל בניין הבית‪ ,‬למעלתו‪,‬‬
‫ואף כי התורה צוותה אבנים שלמות רק במזבח‪) .‬ראה מכילתא סוף פ׳ יתרו —‬
‫ע״ד אברבנאל(‪.‬‬
‫וקבלת כהבנתו אכן שלמה מסה נכנה‬
‫ומקןבות והגךזן בל־כלי בךזל ל^־נשמע בבית כהבנתו•‬
‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)מ״א ו‪ .‬ז(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ת ו ר ה א מ נ ם ת ל ת ה א ת מ צ ו ו ת מ ח י י ת ע מ ל ק ‪ ,‬ב מ ע ש ה שעימר‪ .‬ע מ ל ק ל י ש ר א ל ב צ א ת ם‬
‫מ מ צ ר י ם ‪ ,‬וכן גם נ א מ ר ל ש א ו ל ‪:‬‬
‫הזה‬

‫פקדתי את‬

‫אשר עשה‬

‫ע מ ל ק ‪ .‬אבל המקרה‬

‫לא חיח אלא סימפטום למקור מ ש ח ת ונרפש ב ש נ א ת נצח‪ .‬כי ש ר ש י ע מ ל ק‬
‫נבעו‬

‫ע מ ו ק י ם הם ו ט מ ו נ י ם ב ק ר ק ע עולם‪ ,‬ו א ך ע ת ה‬

‫מצפוניו‪.‬‬

‫י ד י ע ה זו ת ב ה י ר ‪ ,‬כי ל א א י ב ת נ ק מ ה צ ו ו י נ ו ל ש מ ו ר מ ד ו ר דור‪ ,‬ד ו ר ו ת ר ב י ם כ ל כ ד ‪.‬‬
‫ו ה י א גם ת ס ב י ר ‪ ,‬מ ד ו ע ת ל ת ה ה ת ו ר ה א ת מ צ ו ו ת ב נ י י ן ח מ ק ד ש ‪ ,‬ב מ צ ו ו ת מ ח י י ת ע מ ל ק ‪.‬‬

‫‪ $‬ע ך ת ג ו י ם א ‪ 3‬ך ‪ $‬ר ש ע קזןום ק!חית ?עו?ס ועד‪.‬‬
‫ג ע ר ת ג ו י ם — זה עמלק‪ ,‬דכת־ב )בלק‪ ,‬במדבר כד‪ (.‬ר א ש י ת ג ד ם עמלק‬
‫י ־ ש ע — זה עשו‪ ,‬דכתיב )מלאכי ג( וקראו להם גבול רשעה‪.‬‬

‫אבדת‬

‫מ ח י ת — כי מחה א מ ח ה את זכר עמלק‪.‬‬

‫שמם‬

‫)תהלים ט‪ .‬ו‪ .‬תנחומא כי תצא(‬
‫ע מ ל ק ה ו א בן ב נ ו ש ל ע ש ו ‪.‬‬
‫ותמנע‬

‫היתהפילגש‬

‫ל א ל י פ ז בן ‪ -‬ע ש ו‬

‫ותלד‬

‫את‬

‫עמלק‬

‫)וישלח לו‪ .‬יב(‬
‫ובדברי הימים מ ו נ ה אותה בבניו של אליפז )א׳ א‪ .‬לו( מ ל מ ד שמא על אשתו‬
‫של שעיר ויצאה ת מ נ ע מביניהם וכשגדלה נעשית פילגשו‪ .‬ש א י ן ק ל ק ל ה‬
‫אלא‬

‫ב ב נ י ש ע י ר ‪ .‬ולפי שהיו כולם בני זמה‪ ,‬פירשם הכתוב להודיע‬
‫)רש״י‪ ,‬תנחומא וישב א‪(.‬‬

‫נוולם‪.‬‬

‫ח ז ״ ל מ ס פ ר י ם כ י ע מ ל ק ג ד ל ב ה י ק ו ש ל ע ש ו ) ד ב ר י ם ר ב ה יב‪(.‬‬
‫אמר עשו לעמלק‪ ,‬כמה יגעתי להרוג את יעקב ולא ניתן בידי‪ ,‬תן ד ע ת ך‬
‫)ילק״ש חקת תשס״ד(‬

‫לגבות נקמתי‪.‬‬

‫ע ש ו ה נ ח י ל ל נ כ ד ו זח א ת ה ש נ א ה ‪ ,‬ש כ ל כ ו ו נ ת ה ה י א ל ע כ ב א ת י ע ק ב ב ד ר ך ב ל כ ת ו‬
‫אל יעודיו ואל מועדיו‪.‬‬
‫כד‬

‫עמלק‬

‫היה‬

‫רעה‬

‫רצועה‬

‫לישראל‪.‬‬

‫ומה ראה לישב על הספר׳ על דרר כניסתם ש ל ישראל לארץ ו‬
‫אלא כך צווהו עשו זקנו לקדמם לדרך‪ .‬ועקר ממקומו וישב לו בדרך‪.‬‬
‫)תנחומא שלח ט‪(.‬‬
‫מה חויא בישא כמין על פרשת ארחין‪ ,‬אוף הכי נמי עמלק חויא בישא‬
‫הוד‪ .‬לגבייהו דישראל‪ ,‬דכמין להון על פרשת ארחין‪ .‬ד כ ת י ב ‪:‬‬
‫לו‬

‫בצאתם‬

‫בדרך‬

‫ממצרים‬

‫אשר‬

‫שם‬

‫)בשם ש ה נ ח ש ד‪.‬רע אורב על פ ר ש ת‬

‫דרכים‪ ,‬כן היה גם עמלק נחש רע לגבי ישראל שארב להם על פ ר ש ת דרכים(‪.‬‬
‫במיז‬

‫הוא‬

‫לעילא‬

‫לטאבה‬

‫מ ק ד ש א‪,‬‬

‫וכמין הוא לתתא‬

‫ל ם אב א‬

‫לישראל‪.‬‬
‫)אורב הוא ל מ ע ל ה ל ט מ א א ת המקדש‪ ,‬ואורב הוא ל מ ט ה ל ט מ א את ישראל(‪.‬‬
‫)זהר ב ר א ש י ת קכד(‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪41‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ י אז ת כ ו ן ו ת ת ג ל ה מ ל כ ו ת ש מ י ם ב ע ו ל ם ‪.‬‬

‫ד׳ ימלך לעלם ן?ד‪:‬‬
‫ד׳ ימלוך לעולם ועד‪ .‬אימתי י — מקדש ד׳ כוננו ידיך‪.‬‬
‫)מכילתא נוסח הגר״א(‬
‫ולכל אלה מ ת נ ג ד ע מ ל ק ועל כן הוא ה מ ע כ ב והמפריע‪.‬‬
‫אמר ר׳ אבא בר כהנא ‪:‬‬
‫כל זמן שזרעו של עמלק קיים‪ ,‬כביכול כאילו הפנים מכוסות )נ״א ‪ :‬כאילו‬
‫הכנף מכסה את הפנים(‪ .‬נעקר זרעו מן העולם‪ ,‬נתגלו הפנים‪) .‬נ״א ניטלה‬
‫הכנף( ולא יכנף עוד מוריך‪ ,‬והיו עיניך רואות ואת מוריך‪.‬‬
‫)ישעי׳ ל‪ .‬כ‪ .‬פם״ר יב‪ .‬תנ״ה תצא(‬
‫יחודא‬

‫דלית‬

‫עד ד ע רב רב‬

‫מעלמא‪.‬‬

‫יתמחון‬

‫)זהר בראשית כ ז ‪( :‬‬
‫לפיכך עיניינו של ע מ ל ק הוא עיניין מ ש י ה י ומצוות מחייתו מסורה אך למלך היושב‬
‫על כ ס א ך׳‪ ) .‬ר א ה ד מ ב ״ ן ע ה ״ כ ) ש מ ו ת יה‪ .‬טז( כ י י ד ע ל כס י־ה‪ .‬ב נ י ג ו ד לזה ה י א‬
‫ד ע ת ״ספר החינוך״ )מצוח ת ק נ ״ ח ( שהיא מן המצוות ה מ ו ט ל ו ת על הצבור כולן גם‬
‫על כל יהיד מישראל( ו ע ד כי ה ק ב ״ ח נ ש ב ע בכםאו ובשמו למהותו‪.‬‬
‫ועל דרד ה א מ ת כי היד אשר על כסא י־ה‪ ,‬והיא מלחמה לד׳ הויה בעמלק‬
‫מדור דור‪ ,‬כ ׳ מידת הדין של מעלה תהיה בו למחותו לעולם‪ ,‬מדור דור‪.‬‬
‫)רמב״ן(‬
‫בן לוי בשם ר׳ אלפנדרי אמרי כתוב אחד אומר ‪:‬‬
‫)דברים כה( וכתוב אהד א ו מ ר ‪ :‬כ‬

‫מחה‬

‫ת מ ח ה את זכר עמלק‬

‫אמהה‬

‫)שמות יז(‬

‫_ כיצד‬

‫יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט )עמלק( ידו בכסא של הקב״ה‬
‫!והיתד‪ ,‬ירושלם כסא ד׳ )ירמיהו ג׳ יז([ — תמהה את זכר עמלק‪ ,‬וכיון‬
‫‪-‬‬

‫ש פ ש ט ידו בכסא‬

‫מחה‬

‫אמחה‪.‬‬
‫)תנחומא ישן תצא פס״ר יב‪(.‬‬

‫לד‬

‫ד׳‬

‫הממלכה‬

‫)דהי״א כט‪ .‬א( — זו מלחמת עמלק‪.‬‬
‫)ברכות נח‪(.‬‬

‫בבניין‬
‫בקרבו‪.‬‬

‫המקדש תתגלה סגולת ישראל‬
‫ו עשו ל י מ ק ד ש‬

‫ובחירתו מכל העמים‪,‬‬

‫ב ה ש כ ן ד׳ ש כ י נ ת ו‬

‫ו ש כ נ ת י ב ת ו כ ם‪.‬‬

‫ולכן נקרא מ ש כ ן העדות‪ ,‬שהוא עדות לכל באי העולם שהשכינה שרויה‬
‫)שבת כב ‪ :‬תנהימא תרומה(‬

‫בישראל‪.‬‬
‫ויקהל‬
‫אמר‬

‫משה‬
‫ר׳‬

‫את‬

‫חייא‪:‬‬

‫כל‬
‫תא‬

‫עדת‬

‫בני‬

‫ישראל•‬

‫ח ז י ‪ — ,‬בוא וראה‪ ,‬מ ה כתוב ת ח י ל ה ‪ :‬מ א ח‬

‫כל איש אשר ידבנו לבו‪ — .‬להכליל כולם‪ .‬לפי שרצה הקב״ה שיהיה‬
‫נ ע ש ה מ ע ש ה המשכן מכל הצדדים‪,‬‬

‫במוח‬

‫ו ב ק ל י פ ה ‪ ,‬ולפי שהיו אותם‬

‫הערב רב בתוכם‪ ,‬נאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו‪ ,‬להכליל אותם בין‬
‫ישראל‪ ,‬שהם בבחינת מוח‪ ,‬לכו נצטוו כולם‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א ה י כן נטה כל מין למינו‪ ,‬ובאו אותם הערב רב ועשו העגל ונטו אחריהם‬
‫מישראל איתן שמתי‪ ,‬וגרמו לישראל מיתה והריגה‪ ,‬א מ ר הקב״ה‪ ,‬מ כ א ן‬
‫והלאה מעשה המשכן לא יהיה אלא מ צ ד ישראל בלבדם‪.‬‬
‫זה שאמי־ הכתיב‪ :‬ויקהל משה את כל עדת ישראל — בלבדם‪ .‬א מ ר להם ‪:‬‬
‫בני‪ ,‬בתיככם אני רוצה לשכון‪ ,‬עמכם יהיה המדור שלי‪ ,‬יעל כן קחי‬
‫מאתכם תייומה‪,‬‬

‫מאתכם‬

‫ילא מאחר‪ .‬שאינני רוצה שתהיה שותפות‬
‫)זהר ויקהל קצה‪ .‬פנחס רלו(‬

‫לאחרים עמדי ולא עמכם‪.‬‬

‫כיף סוף בזמנא דערב רב מעורבין בישראל לית קריבו וייהודא באתוון‬
‫ידו״ד‪ .‬ימיד דיתמהון מעלמא‪ ,‬אתמר באתוון דקודשא בריך הוא‪) ,‬זכריה‬
‫יד‪ .‬ט ‪1‬‬

‫ב ייב‬

‫יהיה‬

‫ההוא‬

‫אהד‬

‫י ד ו״ד‬

‫אחד‪.‬‬

‫ו ימ מ ו‬

‫)זהר בראשית כ ז ‪( :‬‬
‫ב פ ר ק ה ק ו ד ם ל מ ד נ ו מ ן ה ז ו ה ר ע ל המישיר‪ ,‬מ י נ י ע ר ב ר ב ו ה ג ר ו ע ש ב ה ם ה ו א ע מ ל ק ‪.‬‬
‫כי הוא רא ש י ת ג ו י ם‬

‫השונא את‬

‫תכלית‬

‫ההשגחה‬

‫שנאה‬

‫)העמק‬

‫ד ב ר ע ה ״ כ כ ת ו ב ז א ת זכרון בספר! כי ע ל כ ן ה ש ב י ע ו ע ש ו ז ק נ ו ב ש נ א ה ל ה ל ח ם‬
‫ביעקב‬

‫בעולם‬

‫ולפגשו ב ד ר ך כ ד י ל ע כ ב גלוי מ ל כ ו ת ש מ י ם‬

‫ולמנוע ייחודו של‬

‫חשים ע ם י ש ר א ל ‪ ,‬ו י י ח ו ד ם שיל י ש ר א ל עמו‪.‬‬
‫ע ל כ ן ז ר ע ע מ ל ק ה ו א ה ב ז ו י מ כ ל ז ר ע ע ש ו ‪ ,‬ו ח ע ם אשיר ז ע ם ד ׳ ע ד ע ו ל ם ‪.‬‬
‫הצור שנצטי־נ׳ להכרית זרע עמלק בלבד׳ מכל שאר זרע עשו‪.‬‬
‫)ספר המצוות להרמב״ם מ״ע הקפ׳׳ח(‬
‫מקזא ך כ ר ־ ד ׳ א ל ‪ -‬י ש ך א ל כ י ד מ ל א כ י ‪:‬‬
‫א ה ב ת י א ת כ ם א מ ר ד׳ ו א מ ר ת ם ‪!?3‬ה א ה ל ת נ ו‬
‫הליא־אח ע ש ו ללעקב נאם־ד׳ ואהב א ת ע ע ק ב ‪:‬‬
‫ו א ת ־ ע ש ו ?‪1‬נאתי ו א ש י ם א ת ‪ -‬ה ך י ו ש ק ן ? ה ו א ת ‪ -‬נ ח ? ת ו ל ת נ ו ת מ ד ב ר ‪:‬‬
‫כ י ־ ת א מ ר א ד ו ם ך ש ש נ ו ו נ ש ו ב ןנכנה וןךב‪1‬ת‬
‫כ ה א מ ר ד׳ ? } א ‪ -‬ו ת הקזה י ? נ י ו א נ י א ה ר ו ס‬
‫וןןךאו ל ה ם ג ב ו ל רשעה ו ה ע ם א ש ר ‪ -‬ז ע ם ד׳ ע ד ‪ -‬ע ו ? ם ‪:‬‬
‫ו ע י נ י כ ם ת ך א י נ ה ואתם ת א מ ר ו י ג ד ל ד׳ מ ע ל ל ג ב ו ל לשךאל‪.‬‬
‫)מלאכי א(‬

‫י ' ? משלי‬
‫א‬

‫א‬

‫^ ?י‬

‫א‬

‫י‬

‫י‬

‫ור׳ יוחנן א מ י ‪ :‬אוי לה‬
‫לבנ״‪.‬‬

‫מי‬

‫? ילייי‬
‫ןי‬

‫מ‬

‫? ? י ?־^•‬

‫לאומה שתמצא‬

‫מטיל כסותו בין‬

‫לביא‬

‫)בלק כד‪ .‬כג(‬

‫בשעה‬

‫ולביאה‬

‫שהקב״ה עושה פדיון‬

‫ב ש ע ה שנזקקין‬

‫זה לזה‪.‬‬

‫רש״י‪ :‬אוי לה לאומה שתהיה באותן הימים‪,‬שיעלה על דעתה לעכב את‬
‫)סנהדרין קו‪(.‬‬

‫ישראל‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪45‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וישלחך ד׳ בדרך‬
‫ויןזשהף ד׳ למלך על יקןךאל;‬
‫ו * קז ל ח ף‬
‫ונלחמת‬
‫ו • ו ‪< -‬‬

‫ד׳‬

‫?דרך‬

‫ויאמר לך והחרמתה את־החטאים א ת ־ ע מ ל ק‬

‫בו ע ד ־ כ ל ו ת ם‬

‫ד‬

‫ד‬

‫‪-‬‬

‫אותם‪:‬‬
‫•ך‬

‫ומצווה זו התייחדה ל ו וחנתה ל ו ל ש א ו ל ‪ ,‬מצד ה י ו ת ו מזרעה ש ל‬
‫יעקב‪,‬‬

‫רחל‬

‫אשת‬

‫ש ה י ת ד ‪ ,‬ע י ק ר ו ש ל בית )ויגש מו‪ .‬י ט — ב ״ ר עג(‪.‬‬

‫ומצד היותו משבטו ש ל בנימין הצדיק הנקרא י ד י ד ד׳‪ ,‬ושזכה וגעשה אושפיזכן‬
‫להקדוש ברוך הוא‪ ,‬שהיה הארון בהלקו — ו ב י ן כ ת פ י ו ש כ ן ‪) .‬וזאת הברכה‬
‫לג‪ .‬יב‪ .‬ספרי ש ם ‪ .‬זבחים גג—נד‪(.‬‬
‫וירד‬
‫מאי‬

‫מיעקב‬

‫)במדבר בלק כד‪ .‬יט(‬

‫והאביר שריד מעיר‪,‬‬

‫ו י ר ד ? — זה מלך המשיח‪ ,‬שנאמר )תהלים עב‪ .‬ח( וירד מים ע ד‬

‫ים‪ .‬הווי‪ ,‬אין השליטה ניתנת ביד אומה הרשעה‪ ,‬אלא עד שיבא המשיח‪.‬‬
‫דבר אהר ‪ :‬וירד — לא מן הבנים הגדולים של יעקב‪ ,‬אלא מן הבנים‬
‫של יעקב‪ .‬מי היה ירוד מכל השבטים וקטן מכולם‬

‫הירודים‬
‫יוסף ובנימין‪.‬‬

‫— זה‬

‫)פס״ר — מ נ י אפרים(‪.‬‬
‫‪#‬‬

‫הנני‬

‫ש י־ ל ס‬

‫מלאכי ופנה ‪-‬ךךך ל?גי —‬
‫)רש״י(‬

‫הנני שולח מלאכי — לבער א ת הרשעים‪,‬‬

‫)רעב״ (‬

‫יתכן להיותו משיח בז יוסף•‬

‫א‬

‫ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו )למשיח בן ד ו ד ( ‪ ,‬יהיה כשליח לו‬
‫לתקן האומה‪.‬‬

‫)רם״ג ב א מ ו נ ו ת ודעות‪ ,‬מאמר ש מ י נ י ‪ :‬גאולה אחרונה(‪.‬‬

‫ב ע ת ההיא יגלה אליהו מ ן המדבר לאלו הנמצאים במדברות וישיב לבותם‪,‬‬
‫ש נ א מ ר ‪ :‬והשיב לב א ב ו ת וכו׳ ו ג ם מ ש י ח בן דוד יגלד‪ ,‬לאלה אשר בארץ‬
‫פתאום‪ ,‬כי כבר כנם א ת העם לפניו משיח בן יוסף ש נ א מ ר ‪ :‬הנני שולח‬
‫מ ל א כ י ופנה ד ר ך לפני‪.‬‬
‫)תשובת שאלה לרבינו האי גאון זצ״ל ע ל ע ג י ן‬

‫הישועה(‬

‫ראה ב״אוצר הגאונים״ לרב״מ לוין ז״ל למסכת סוכה ע ב ‪ -‬ע ה ו״במדרשי‬
‫גאולה״ לר׳ יהודה אבן שמואל•‬
‫ כי משיח בן יוסף בההרגו‪ ,‬תהיה נבלתו מושלכת ארבעים יום‪,‬‬‫ולא יגע בה דבר ט מ א עד בוא משיח בן דוד ויחייהו בדבר ד׳‪.‬‬

‫)שם(‬

‫]השוה לזה את הנאמר אחר מותו של שאול‪ ,‬בסוף שמואל א׳ ובש״ב פרק כא(‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מלאכי‪ ,‬האחרון שבנביאים‪ ,‬אשר עמד בימי הבית השני וחזה ל א ה ד י ת ה י מ י ם ‪,‬‬
‫לבנין הבית השלישי‪ ,‬בידו היה משא דבר ד׳ על תפקיד המשיח‪ ,‬לפנות דרך ד ‪/‬‬
‫בטרם יבא אל היכלו להשכין שכינתו בישראל‪ ,‬ולגלות כבוד מלכותו לעיני כל הי‪.‬‬
‫בדרר אל הטוב הנצחי‪ ,‬יש לטהר את העולם מן הרע עד בלותו‪ .‬על כן תפקידו‬
‫של המשיח להיות מצרף ומטהר ומזקק‪.‬‬
‫ומי מכלכל את־יום בואו ומי העמד כהךאותו ?י הוא <יאש מ?ךף‬
‫יכגרית מנכסים‪:‬‬
‫וכמצרף באש לבעלי החטאים הגדולים וכמכבם בבוריה לבעלי החטאים‬
‫ה ק ל‬

‫‪,‬‬

‫)רם״ג שם(‬

‫ם‬

‫הכל צריכים זיקוק וטהרה‪ ,‬כל משפחות בית יעקב וכל משפחות חגוים‪ .‬וכפי כוחו‬
‫וטיבו ו ד ר ג ת ו של כל אחד‪ ,‬כן תהיה טהרתו‪.‬‬

‫בני לוי יהיו הראשונים לטהרה‪ ,‬וטהרתם כזהב וככסף‪.‬‬
‫חשב ??רף ומ^הר כסף וקזהר את‪1-‬יני‪-‬לוי וזקק אתם כןהב ו‪?5‬סף‬
‫והיו ‪5‬ד׳ מגישי מנחה ??לקרי•‬
‫אמר רבי חמא בר חנינא‪:‬‬
‫כשהקדוש ברוך הוא מטהר שבטים‪ ,‬שבטו של לוי מטהר תחילה‪.‬‬
‫)קידושין עא‪(.‬‬

‫אולי משום שבני לוי היו הראשונים שעמדו עם משה לטהר את ישראל מחטא העגל‪.‬‬
‫ויאמר מ י ל ד ׳ א ל י ‪ ,‬ויאספו אליו בני לוי‪.‬‬
‫על כן זכו לברית כהונת עולם ‪ :‬ו ה י ו ל ד ׳ מגישיי מנחה בצדקה‪.‬‬

‫וןך^ה לד׳ מנסת ןהודה וירושלים ?ימי עולם וכשנים קךמניות‪:‬‬
‫רבי א ו מ ר ‪ :‬כ י מ י ע ו ל ם — כ י מ י נ ח ‪,‬‬
‫ו כ ש נ י ם ק ד מ ו נ י ו ת — כ י מ י הבל‪.‬‬
‫שלא היתד‪ ,‬עבודה זרה בעולם‬

‫)ילק״ש תקפט׳ ת״כ פ׳ שמיני(‬

‫מנחת אחרית כמנחת ראשית‪ :‬ו י ש ע ד ׳ א ל ה ב ל ו א ל מ נ ח ת ו ‪.‬‬

‫הצרוף האחרון באותו יום גדול גדול ונורא‪ ,‬הוא צרופם של כל זדים וכל עושה רשעה‪,‬‬
‫אשר אין להם תקנה עוד‪ ,‬ושבירתם היא טהרתם‪.‬‬
‫פי הנה היום ץא בער כתנור והיו ; ל ‪ -‬ז ד י ם וןל‪-‬ןלשה ר ^ ה ‪2‬ןש‬
‫ולהט אתם היום ה^א ‪ $‬מ ר ד ׳‬

‫?}אות‬

‫א׳ןזר ל א < ע ז ב להם ־שרש ו ^ ף ‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪47‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולא פרש לנו מי הם‪ ,‬רק רמז רמז לנו להקיש אל חזון עובדיה ‪:‬‬
‫ו^הר ציון תהיה פלי^ה והיה קךע ולךשו בית !עקב את מורשיהם‪:‬‬
‫והיה קודש — ישראל יהיה קודש ל ד ‪ /‬שיהיו קדושים‪ ,‬ולא יהיה בהם ע ו ד‬
‫)רד״ק(‬

‫ערל וטמא•‬

‫והלה בית־ל?קב א ‪ #‬יכית יוסף להבה ובית עשו לקש‬
‫ןךלקו בהם ואןי־ום‪ ,‬ולא יהיה שריד לכית עשו כי ד׳ זי‪3‬ר‪:‬‬
‫וץלו מושיעים כהר ציון לשפט את־ב‪,‬ר עשו והיתד‪ ,‬לד׳ הםלוןה‪.‬‬

‫זה סוף סופו שיל ליל המאבקים הארוך‪ ,‬שנאבק בית יעקב עם בית עשו‪ ,‬מאז עקב‬
‫יעקב בבטן את אחיו‪ ,‬ובאונו שרה את אלקים — ו י א ב ק א י ש ע מ ו ע ד‬
‫עלות השחר —‬
‫ףןרה לו וישמש כאשר ? ג ר את פנואל והוא צלע על‪-‬לךכי‪.‬‬
‫)ברא׳ וישלח לב‪ ,‬לב(‬
‫אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב ‪ :‬אתה סימן לבניך‪ ,‬מה אתה‪ ,‬השמש‬
‫מרפא‬

‫בך ומלהטת בעשו ובאלופיו‪ ,‬אף בניך תהא השמש מרפא‬

‫ומלהטת בעכו״ם‪.‬‬

‫בהם‬

‫)ב״ק עח‪ .‬ה‪(.‬‬

‫וזךחה ?כם לראי שמי שמש ?ךלןה ומךפא ככןפיה ולצאתם יפשתם‬
‫כ‪$‬גלי‬

‫מ ך ב ק‪.‬‬

‫)כ(‬

‫נמשכנו אל נבואתו הזאת האחרונה של מלאכי‪ ,‬משום שמצאנו בה הסבר לשליחותו‬
‫של שאול‪ ,‬אשר שלחו ד׳ נ ד ו ך ‪ ,‬להחרים את עמלק לקעקע את ביצתו של ה ע ר‬
‫רב‪ ,‬כדי לפנות את דרך ד׳ למקדשו‪.‬‬

‫כ‬

‫בפרק זה מוצאים אנו בהטעמה מיוחדת את השים צבא־ות; עשיר פעמים חוזר בו‬
‫המאמר הסוגר א מ ר ד ׳‬

‫צבאות‪.‬‬

‫בפרק הראשון שבשמואל א׳ נוכחנו כי שם מופיע בפעם הראשונה השם הזד‪,‬‬

‫׳‬

‫בעליית אלקנה ובתפילת חנה‪ ,‬כי חם חיו המכינים הראשונים לבניין המלכות‬
‫והמקדש‪ ,‬ובנם שמואל‪ ,‬היה הנביא הראשון שפתח ואמר‪ :‬כ ה א מ ר ד ׳‬
‫פקדתי‬

‫צבאיות‬

‫אשר עשה עמלק‪.‬‬

‫כי זה השם הוא האחרון לשבעת השמות הקדושים של הקב״ה‪ ,‬אשר הבטיח ד ‪/‬‬
‫להשכיבו בבית מקדשו‪ ,‬בהיות שמו שלם וכסאו שלם‪.‬‬
‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫וכן מ צ א נ ו בזה ה פ ר ק ת ז כ ו ר ו ת ל ש ו נ י ו ת ו ע נ י י נ י ו ת ‪ ,‬ל פ ר ש י ו ת ע מ ל ק ו ע ש ו ‪ ,‬ה כ ת ו ב ו ת‬
‫בתורה‪ ,‬והשנויות אצל שאול‪.‬‬

‫למימ־ אבותיכם סי־תם מהוה•‬
‫אמיתם שוא עבוד אלקים )יד!‬
‫גם בחגו אלקים )טו(‬
‫ובחנוני נא בזאת )י(‬

‫— יעל נסיהם את ד׳ לאמר היש ד׳ בק־בני‬
‫אם אין‪ :‬ייבא עמלק וילחם עם ישראל‬
‫ב י פ י ד י ם ‪ .‬לפי שרפו ישראל את‬
‫ידיהם מדברי תורה )מכילתא בשלח(‬

‫‪ ) -‬ו‬

‫ויכתב ספר זכי־ון לפניו )טז(‬
‫ליראי ד׳ ולחושבי שמו‬

‫כתב זאת זכיון בספר‬
‫ישים באזני יהושע )שמות יז‪ ,‬יד(‬

‫תמחה‬

‫ו ע ם ו ת ם רשעים כי יהיו אפר‬
‫תחת כפות רגליכם‪.‬‬
‫ביום אשר א נ י ע ו ש ה אמר ד׳‬
‫צבא־ות )כא(‬

‫כ׳ מהד‪ ,‬א מ ח ה )שמות שם(‬

‫ל א ת ח מ ו ל ‪) -‬ש״א טו(‬

‫ו ח מ ל ת י עליכו כאשר יחמול‬
‫איש על בנו העובד אותו )יז(‬

‫ויצאתם ופשתם‬

‫כעגלי‬

‫את זכר עמלק מתחת השמים‬
‫)דברים כה!‬

‫‪1‬כ‬

‫מרב‬

‫(‬

‫ולאשת‬

‫עגל‬

‫בבית‬

‫מרבק‬

‫‪ -‬ותגש‬

‫לפני שאול )שם כח(‬

‫וש״ב עמי ואשתחוה לד׳ —‬
‫ויאמר שמואל אל שאול‬
‫ע מ ך ‪) .‬סו(‬

‫שובי אלי ואשובה אליכם —‬
‫ואמרתם במה נשוב )ז(‪.‬‬

‫פן אבא‬

‫והכתי‬

‫את הארץ‬

‫חים‬

‫והכית‬

‫את עמלק‬

‫לא‬

‫אשוב‬

‫והחרמתם‬

‫את‬

‫כל אשר לו)שם(‪.‬‬

‫והשיב לב אבות על בנים‬
‫ולב בניס על אבותם )כד(‪.‬‬

‫ודאג לכם לאמי מה אעשה לבני )י‪ ,‬ב(‬
‫פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו )ט‪ ,‬ו(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪49‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ל א א ם ק ט ן א ת ה בעיניך‬
‫ויאמר‬
‫להלחם‬

‫אל‬

‫משה‬
‫בעמלק‪,‬‬
‫ר׳‬

‫ובפרקי‬

‫והטעם שצוה משה את‬

‫יהושע‬

‫בעבור שיתפלל הוא‬
‫) מ ״ ד ( ‪ :‬כל‬

‫אליעזר‬

‫בנשיאות כפים על ראש‬
‫חח‬

‫ישראל יצאו )עימדים(‬

‫יהושע‬
‫הגבעה‪.‬‬

‫לאהליהם‬

‫וראו את משה כורע על ברכיו‪ ,‬והם כורעים על ברכיהם‪ .‬נופל על פ נ י ו‬
‫ארצה‪ ,‬והם נופלים על פניהם ארצה‪ .‬פירש את ידיו לשמים‪ ,‬והם פ ו ר ש י ם‬
‫את ידיהם לשמים‪ .‬כשם ששליח צבור מתפלל כך כל העם עונים אהריו‬
‫והיה כל הענין הזה‪ ,‬שעשה משה רבינו‪ ,‬מפני שהיה עמלק ג י‬

‫י‬

‫איתן‬

‫וחזק מאד — ויתכן שפהד משה פן יתגבר בהרבו מפני היותו עם נוח?•‬
‫על ח י ב ך תחיה‪.‬‬

‫החרב מברכת הזקן שאמרו ל ו ‪:‬‬

‫)תולדות כז‪ .‬מ ‪( .‬‬
‫כי‬

‫המלחמה‬

‫ו ה א ה ר ו ינ ה‬

‫מן‬

‫הזאת‬

‫המשפחה‬

‫ה ר א ש ו נ י‬

‫היא‬

‫ל י ש ר א ל ‪ .‬כי עמלק מזרע עשו וממנו באד‪ .‬אלינו ה מ ל ח מ ה‬

‫בראשית הגוים — וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר‬
‫ממנה‬

‫)מן הגלות(‬

‫נושע לעולם‪ .‬כאשר אמר ועלו מושיעים‬

‫אתו‬

‫בהר ציד!‬

‫לשפוט את הר עשו והיתד‪ .‬לד׳ המלוכה‪.‬‬
‫והנד‪.‬‬

‫כל אשר עשו‬
‫בן‬

‫ומשיח‬

‫משה‬

‫ויהושע‬

‫בראשונה‪,‬‬

‫עמהם‬

‫יעשו אל י ה‬

‫ד‬

‫י ו ס ף ע ם ז ר ע ם ‪ .‬לכן התאמץ משה בדבר‪.‬‬
‫ט‬

‫)רמב״ן‪ .‬שמות יח‪.‬‬

‫ב ה ל כ ה לא הוגדר זמנה של מ צ ו ו ת מ ח י י ת עמלק‪ .‬וזה לשון ה ר מ ב ״ ם בספר ה מ צ ו ו‬
‫)המצווה‬
‫עד‬

‫הקפ״ז(‪ :‬הלא‬

‫תראה אם‬

‫סופו — כמו שיהיה‬

‫יאבד ד׳ א ת זרע‬

‫ב מ ה ר ה בימינו‪ ,‬כמו ש ה ב ט י ה‬

‫עמלק‬

‫(‬

‫ת‬

‫בכללותו ו י ש מ י ד נ ו‬

‫י ת ע ל ה ‪ :‬כי מהי׳‬

‫אמחה‬

‫א ת ז כ ר ע מ ל ק וגו׳ )יממות יז( ה א ם נ א מ ר א ז ש ז ה ש נ א מ ר ת מ ח ה א ת ז כ ר ע מ ל ק‬
‫)דברים כה( אינו נוהג לדורות י כ ד אין לומר‪ ,‬אלא הוא נוהג בכל דור ודוף‬

‫ו‬

‫כ‬

‫ל‬

‫עוד ימצא זרע עמלק יושמד‪.‬‬
‫והרמב״ן‬

‫ה ת ו ל ה מ צ ו ו ה זז א ד ב מ ל ך ‪ ,‬א מ ר ‪ :‬ו ה ע נ י י ן כ י כ א ש ר י ה י ה מ ל ך ב י ש ר א ל‬

‫י ו ש ב ע ל כ ס א ד ׳ י ל ח ם ב ע מ ל ק ‪ .‬ו ה ו א ר מ ז ל ש א ו ל ה מ ל ך ה ר א ש ו ן ‪ ,‬וכן מ ד ו ר ד‬

‫ו ר ׳‬

‫לאמור כי כל מ ל ך בישראל חייב להלחם בהם ע ד שיימחו‪.‬‬
‫בהגהות‬

‫אבל‬

‫מימוניות‬

‫עמלק‪ ,‬הוא מוסיף‪:‬‬
‫כיבוש‬

‫בהלכות מלכים פ״ה‬

‫מצווה‬

‫זו‬

‫אינה‬

‫ה״ה‪:‬‬

‫נוהגת‬

‫וכן מ צ ו ו ת ע ש ה ל א ב ד‬
‫עד‬

‫ימות‬

‫המשיח‪,‬‬

‫ז‪:‬‬

‫ר‬

‫לאהד‬

‫ה א ר ץ ‪ ,‬ש נ א מ ר ו ה י ה ב ח נ י ת ד׳ א ל ק י ך ל ך מ כ ל א ו י ב י ך מ ס ב י ב ב א ר ץ א ­ ו ­‬

‫ד ‪ ,‬א ל ק י ך נ ו ת ן לך‪) .‬וכן ב ם מ ״ ג מ ל ״ ת ד כ ״ י ( ‪.‬‬
‫ועל‬
‫בידי‬

‫‪50‬‬

‫ז ה ש ו א ל ה ר ד ב ״ ז ‪ ,‬א ם מ צ ו ו ה ה י א ל י מ י ת ה מ ש י ח כ י צ ד נ צ ט ו ו ה ע ל י ה שאוי^‬
‫ש מ ו א ל י והוא גומר‪:‬‬

‫ופרשת‬

‫שמואל‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ושאול‬

‫ה ו י א‬

‫ת י ו ב ת י ה‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בספר‬

‫ב מ י ל ו א י ם לפ׳ ב ש ל ח מ ב י א ה ר ב כיצר ש ל י ט ״ א א ת ט ע מ ו‬

‫״ ת ו ר ה ׳‪:‬׳למה״‬

‫ש ל ה ״ מ נ ח ת ח י נ ו ך ׳ )מצוד‪ ,‬ת ר ״ ד ( ש ח א י ד נ א א י ן א נ ו מ צ ו ו י ם בזה‪ ,‬כ י כ ב ר ע ל ה ס נ ח ר י ב‬
‫ו ב ל ב ל א ת ה ע ו ל ם וכל דפ־־יש מ ר ו ב ה פ ר י ש ‪ .‬ו ל פ י זה ה ו א ר ו צ ה ל י י ש ב א ת ה ת י ו ב ת א‬
‫של‬

‫ה ר ד ב ״ ז ‪ :‬״ ו ל ה נ ״ ל יש לומר‪ ,‬ש ב ז מ ן ש מ ו א ל ו ש א ו ל שיידעו א ת ע מ ל ק ‪ ,‬היתד‪.‬‬

‫נ ו ה ג ת מצוד‪ ,‬זו״‪.‬‬
‫אבל‬

‫מ ל ש ו נ ו ש ל ה ס מ ״ ג ו ה ג ה ו ת מ י מ ו נ י ו ת נ ר א ה כי ה ט ע ם ה ו א א ח ר ‪ ,‬ו ל א ה ו ס ר‬

‫הידיעה מי הוא עמלק‪.‬‬
‫שאלה‬
‫״מלחמת‬

‫חפוכה מזו של‬

‫הרדב״ז‪,‬‬

‫הגר״ש גורן‬

‫שואל‬

‫שליט״א‬

‫במםתו‬

‫ההלכתית‬

‫עמלק ומלכות ישראל״ )״מחנים״ ק״ד‪ ,‬ואח״כ בספרו ״תורת המועדים״(‬

‫א ף ה ו א מ ס י ק מ ן ה ה ג ה ו ת ה מ י מ ו נ י ו ת ‪ ,‬ש א מ ר מצוד‪ .‬זו א י נ ה נ ו ה ג ת ע ד י מ ו ת ה מ ש י ח‬
‫ל א ה ר‬

‫האיץ‬

‫כבוש‬

‫״ מ ש מ ע שיהתהילה מ ז מ ן כבוש הארץ ונפסקה עם‬

‫—‬

‫ה ח ו ר ב ן ו ת ת ח ד ש ׳ ל י מ ו ת ה מ ש י ח ״ ‪ .‬ל פ י זה ה ש א ל ה ‪ ,‬ל מ ה ל א ק י י ם א ת ה מ צ ו ו ה י ה ו ש ע‬
‫בן נ ו ן א ה ר י שכבש* א ת ה א ר ץ ‪ ,‬ו א ם ת א מ ר מ ש ו ם ש ל א ה י ה מ ל ד ו ה מ צ ו ה ה ו ט ל ה‬
‫ר ק ע ל מ ל ך ‪ ,‬ל מ ה ל א ק י י ם ד ו ד מ צ ו ו ה זו‪ ,‬ו ה י א ה ו ט ל ה מ ש ו ם מ ה ר ק ע ל ש א ו ל ‪ ,‬ו ל א‬
‫ע ל א ף א ח ד מ מ ל כ י ב י ת דוד‪ ,‬א ו מ מ ל כ י י ש ר א ל ‪ ,‬ש מ ל כ ו א ח ר י ש א ו ל ?‬
‫ומהצגת‬

‫השאלה‬

‫נעלם‬

‫הזאת מסתייע להבין‬

‫ב פ ר ש ת ש מ ו א ל ושאול‪,‬‬

‫גדול‬

‫על פי ש י ט ת הזהר ה ק ד ו ש ‪:‬‬
‫אולם‬

‫לפי מד‪ .‬שמבואר בזוה״ק הנ״ל‪ ,‬ששונה היא מ ל ח מ ת עמלק מכל‬

‫המלחמות שבעולם‪ .‬ואפילו ב מ ל ח מ ת גוג ומגוג לא ישתכח בוותיה׳ משום‬
‫שהיתה‬

‫בעליונים‬

‫משה נלחם‬

‫ובתחתונים‪.‬‬

‫בעליונים ויהושע‬

‫בתהתונים‪,‬‬

‫כאמור שם ״אנא אזמון גרמי לההוא קרבא דלעילא‪ ,‬ואנת יהושע זמין גרמך‬
‫לקרבא דלתתא״ כלומר שבכדי לנצח א ת עמלק היה צורך בשני הכוחות‬
‫האלה גם יחד‪.‬‬
‫ולאחר משה רבנו היתד‪ .‬ז א ת ה ז ד מ נ ו ת יהידה ל א ה ד א ת ש נ י הכוחות גם‬
‫יחד נגד עמלק‪ .‬כוהו של שמואל‪ ,‬ששקול כ מ ש ה ואהרן — בעליונים‪ ,‬וכוחו‬
‫של שאול במקום יהושע בן נון להלחם בתחתונים‪ ,‬ומכיון ש נ ח מ צ ה הזדמנות‬
‫זאת שוב לא ע מ ד ה לישראל שעד‪ .‬כזאת עד ימות המשיח‪.‬‬
‫— גם הקצף הגדול של הקב״ה על שאול ש ל א מ ל א אהרי דבר ד׳‪ ,‬מוכיח‬
‫שהזניחו את ההזדמנות הבלתי חוזרת כביכול ש נ י ת נ ה להם למחות את‬
‫זכר עמלק‪.‬‬

‫ה י ז ו ק ל ד ע ה זו נ מ צ א ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ש ה ב א נ ו ל מ ע ל ה‬
‫כי‬

‫ה מ ל ח מ ה מן‬

‫והנה‬

‫כל‬

‫יעשו‬

‫אליחו‬

‫המשפחה‬

‫אשר‬

‫עשו‬

‫ומשיח‬

‫הזאת‬

‫היא‬

‫משד‪.‬‬
‫בן‬

‫הראשונה‬
‫ויהושע‬

‫יוסף‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫עם‬

‫והאחרונה לישראל —‬
‫ע מ יה ם‬

‫בראשונה‬

‫זרעם‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב ד ו ר ו של ש מ ו א ל ב י ק ש ה ק ב ״ ה לעשיות את ש א ו ל מ ש י ה בן יוסף‪ ,‬ו י ש ל ח ה ו‬

‫בדרך‬

‫ב ע מ ל ק ‪ ,‬א ד ה י א נ ד ח ת ה מ מ נ ו לדור ד ו ו י ם ‪,‬‬

‫לדורו‬

‫מלחמתו‬

‫לחלחם‬

‫האחרונה‬

‫של מ ש י ח ואליהו‪.‬‬
‫לד׳‬

‫מלחמה‬

‫בעמלק‬

‫מדיי דוי —‬

‫ר׳ אלעזר המודיעי אומי־ ‪ :‬מדורו של משה ומדורו של שמואל‪.‬‬
‫ר׳ אליעזר אומר‪:‬‬

‫של‬

‫מדורו‬

‫משיח‪.‬‬

‫שהם שלושה דורות‪.‬‬

‫ומנין לדורו של משיה שהן שלושה דורות‪ ,‬שנאמר )תהלים עב‪ .‬ל ש ל מ ה (‬
‫ייראוך‬

‫עם‬

‫ו ל פ נ י ירח דור‬

‫שמש‬

‫דורים‪.‬‬

‫)מכילתא סוף בשלח — תנהומא סוף ת צ א (‬

‫א נ ו מ נ י ח י ם כ״ ש א ו ל י ד ע את ע ר כ ה של של־הית מ ש י ח י ת זו אשר נ י ת נ ה לו‪.‬‬

‫ג‬

‫ם‬

‫ש מ ו א ל י ד ע א ת ח י ן ע ר כ ו של ש א ו ל א ש ר ע מ ד א ו ת ה ש ע ה ב מ ק ו מ ו ש ל י ה ו ש ע ב ז ־ נ ו ן ‪,‬‬
‫משרת משה‪,‬‬

‫שבכל יום‬

‫היה‬

‫ויום‬

‫יונק‬

‫ה ש כ י נ ה )זהר ב ש ל ה ס״ז־ו(‪.‬‬

‫מן‬

‫ו כ מ ו מימה ב ש ע ת ו עם י ה ו ש ע ‪ ,‬כן גם ש מ ו א ל ה ת כ ו נ ן ל ה ת ח ב ר עם שאו־‬
‫ה ו א ב ק ר ב א ד ל ת ת א‪ ,‬ו ה ו א‬

‫‪1‬‬

‫במשימה‬

‫ב ק ר ב א ד ל ע י ל א )שם(‪.‬‬

‫ש ק ו ל ה היתד‪ ,‬ת פ י ל ת ו של ש מ ו א ל כ ת פ י ל ת משיה‪ ,‬ה ל א הם שיני ה מ ת פ ל ל י ם ה נ א מ נ י ס‬
‫אשיר ה ו ש ו ו ו נ ז כ ר ו ל ד ו ר ו ת ‪ .‬ב ת ה י ל י ם צ״ ט ‪ :‬מ ש׳ ה‬
‫בקוראי‬
‫אד‬

‫ש׳ מ ו‪ .‬ו ב י ר מ י ה ו ט ״ ו ‪:‬‬

‫אם‬

‫ואהרן בכה ניו‬

‫י ע מ ד מ ש׳ ה ו ש׳ מ ו א ל‬

‫ו ש מ ו א ל‬

‫לפני‪.‬‬

‫ה פ ע ם ל א ע ש ה ש מ ו א ל כ מ ש ה ‪ ,‬שמשיה נ צ ב ע ל ר א ש ה ג ב ע ה ו מ ט ה ה א ל ק י ם‬

‫בידו‪,‬‬

‫ופירש׳ את כ פ י ו ל ש מ י ם כ ש ל י ה צ י ב ו ר ‪ .‬ו כ ל י ש ר א ל ע ו מ ד י ם פ ת ח‬

‫אהליהס‬

‫ו ר ו א י ם ‪ .‬א ף ל א כ מ ו ש ה ו א ע צ מ ו ע ש ה ב מ צ פ ה ‪ ,‬ב ה ע ל ו ת ו ע י ל ה כ ל י ל לד׳ ו ב ז ע ק ו א י !‬
‫ד׳ ב ע ד י ש ר א ל ) ר א ה פ ר ק ז‪ .‬ז—יג(‪.‬‬
‫מ ש ו ם מ ה ב ה ר ל ו ש מ ו א ל ב ז א ת ה פ ע ם ל ה ת ב ו ד ד ב ת פ י ל ה ע צ ו מ ה ‪ ,‬כ ש ל ב ו נ ת ו ן כריסיו‬
‫אל שאול אשר הלך ובא עד עיר עמלק —‬
‫ויהי ל ב ו ציפיה‪ ,‬ויהי ל ב ו אמונה‪ ,‬ע ד הלילה ההוא א ש ר היה ד ב ר ד׳ א ל י ו ‪:‬‬
‫נחמתי‬
‫ו יחר‬

‫כי‬

‫ה מ ל כ ת י את‬

‫לשמואל‬

‫שאול —‬

‫ויזעק אל ד׳ כל‬

‫הלילה‪.‬‬

‫א ת הקשר הנפשי ש ה י ה ל ש מ ו א ל עם שאול‪ ,‬ראינו בפרקנו הראשון ״איד אלך׳‪,‬‬
‫כ י מ ת פ י ל ת א מ ו הנה ה נ ב י א ה משיך עליו הסד‪.‬‬
‫וגם אנכי השאילתיהו לד׳ כל הימים אשר‬

‫די‬

‫ו א‬

‫ש‬

‫א‬

‫ו‬

‫י‬

‫ד‬

‫י ׳ )א• כ ח (‬

‫באותה שעה ניצנצה בה רוה הקודש ‪ :‬כל הימים ששמואל קיים‪ ,‬שאול ק י ‪_ ,‬‬
‫ם‬

‫)מדרש שמואל ^‬
‫ו ע ת ה נסור ל נ ד ד ם ו של האר״י ז״ל ונקה מתורת הסוד עוד ט ע ם על אהבת ש‪:‬יואל‬
‫א ת ש א ו ל ‪ .‬ו נ ב י ן א ת ש מ ח ת ו ש ש מ ח ב ו ב ר א ש ו נ ה ‪ ,‬גם א ת א ב ל ו א ש ר ה ת א ב ל יללין‬
‫באחרונה‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו א מ ר ו א ל י ך נ מ צ א ו ה א ת ו נ ו ת א ש ר ה ל כ ת ל ב ק ש ‪) .‬י‪.‬ב‪(.‬‬
‫דע כי האתונות הם עשר כתרין דמסאבותא‪ ,‬כמ״ש בסוד פ׳ עני ורוכב על‬
‫ההמור בפ׳ בלק‪.‬‬
‫והנה מצד שיעקב שלח אתונות לעשי‪ ,‬מצד זה נתאבק שרו של עשו עמו‪.‬‬
‫והנה הפסקת הנבואה היה ע״י צליעת ירך יעקב כמ״ש בספר בראשית‪.‬‬
‫יזה שאמר נ מ צ א ו ה א ת ו נ ו ת ׳ פירוש הקליפות שהיו מפוזרות בעולם‬
‫נמצאו‪ ,‬ונודע מהיכן קיטרוגן‪ ,‬ואפשר שיתקנו‪.‬‬
‫סוד ירך יעקב שהיה הימיני‪ ,‬שהוא מידת ה נ צ ח ‪ ,‬שפגמו סמא״ל‪ .‬ונצח‬
‫זה נצח הדכורא‪ ,‬והנה הנבואה היא מנה״י‪.‬‬
‫וכשהיתה מגעת הנביאה לנצה היה שם מסך המבדיל וסותם צנור השפעת‬
‫הנצה‪ .‬וזה סוד‪ ,‬ודבר ד׳ היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ‬

‫)ג‪ .‬א(‬

‫וייפי שיעקב השתהווה לעשו כ״כ השתהויות ועשהו אדון לעצמו בהשתחויותיו‪,‬‬
‫פגם הנצח מאד‪ .‬עד בוא בנימין‪ ,‬שלא היה בעולם כשהשתחווה לעשו‪.‬‬
‫ולכן מרדכי‪ ,‬שהיה מזרעו של בנימיו תיקן את הנצח ולא רצה להשתחוות‬
‫להמן שהיה ניצוץ עשו‪.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬ו ע ב י ת ו ש מ ר ה נ צ ה )עמוס א(‪ ,‬פירוש ‪ :‬עברתו של עשו‪,‬‬
‫שמורה כנגד הנצה שלקהו ממנו‪.‬‬
‫נמצא ששאיל בא לתקן נצח יעקב‪ .‬וזה סוד מאמר שמואל א נ כ י ה ר א ה ‪,‬‬
‫ולא אמי־ אנכי הנביא׳ כי אתה תתקן הנבואה שהיא הנצח‪.‬‬
‫ובכוונת אכילת שאול ושמואל כאחד — שנאמר‪:‬‬
‫שמואל‬

‫ביום ה ה ו א— נ פ ת ח צ נ ו ר‬

‫ויאכל‬

‫ש א ו ל עם‬

‫הנבואה‪.‬‬

‫יכשהטא שאול היה שמואל בוכה‪ ,‬פן יחזור נצח לקלקולו‪ .‬ולכן אמר שאול‬
‫ושוב‬

‫ע מ־ ו א ש תח ו ה‬

‫ל ה ׳ ‪ ,‬כדי שיתקן השתחוויות יעקב‪.‬‬

‫וזה שאמר שמואל וגם נ צ ח ישראל לא ישקר כי עכ״ז שחטאת לא יהי‬
‫נסתמת הנבואה כמו קידם‪ ,‬אך עכ״ז נפגם קצת — ויתנה לרעך הטוב ממך‪,‬‬
‫שהוא דוד שיתקן הוא בסוד נ ע י מ ו ת ב י מ י נ ך נ צ ה ‪.‬‬

‫)תהילים טז‪ .‬יא(‬
‫)ליקוטי מאמרים(‬

‫אך ע ת ה מ ת ע צ מ ת ה ש א ל ה המרכזית ש ה צ ג נ ו ‪ :‬כ י צ ד ה ט א שאול ? ומסביב לה עוד‬
‫ש א ל ו ת ה ש ו ב ו ת ‪ :‬כ י צ ד נ פ ר ד ה ד ע ת ו מ ד ע ת ו ש ל ׳שמואל ש א מ ר ל ו ל א ת ח מ ו ל ‪ ,‬ו ה ו א‬
‫ה מ ל ? ו ל מ ה ה ל ך ה כ ר מ ל ה ל ה צ י ב לו יד‪ ,‬ב ט ר ם ר א ה א ת ש מ ו א ל ‪ ,‬ו ה ל א ש מ ו א ל ה ו א‬
‫אשר צריך לברד על המזבח הזה כמשה‬

‫ב ש ע ת ו ‪ .‬ריבן מ ש ה מ ז ב ח ו י ק ר א ש מ ו‬

‫ד׳ נ ס י וכו׳‪.‬‬

‫והנה‬

‫מציב‬

‫לו‬

‫יד—בונה‬

‫לו‬

‫מזבח‪.‬‬

‫ולמה א מ ר ל ש מ ו א ל ‪ :‬י י ו ך א ת ה לד׳ ה ק י מ ו ת י א ת ד ב ר ד׳ — והוא ל א הקים ?‬
‫ולמה‬

‫לא הכיר ב ח ט א ו גם אחרי ת ו כ ח ת ו ש ל ש מ ו א ל ו‬

‫ולמה לא ש ב בתשובה גמורה ?‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪53‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נקח מכל מה שלמדנו עד כה בענין ונענה על ראשון ראשון‪.‬‬
‫לא במרד ולא במעל היה החטא של שאול ולא מהוסי־ הכיח או מחוסר י ד י ע ה‬
‫בערך שליחותו‪ .‬כי הוא ידע להוקיר את המצווה‪ ,‬אשר באה לידו אהרי צפיה *צל‬
‫דורות רבים מימי יהושע בן נון‪ .‬כי הוא המלך הראשון אשר ישב על כסא ד׳ ל ק י י ם‬
‫שבועתו‪ ,‬כ י י ד ע ל כ ם י ־ ה‪.‬‬
‫וכי המלהמה במשפהה הזאת היא הראשונה והאהרונה לישראל )ימב״ן(‪.‬‬
‫וכי קלה היא בעיניך קרבא דא דעמלק‪ .‬תא חזי‪ ,‬מן יומא דאתברי ע ל מ א‬
‫עד ההוא זמנא‪ ,‬עד דיית׳ מלכא משיחא‪ ,‬ואפילו ביומוי דגוג ומגוג ל א‬
‫)זהר בשלח םד״>‬
‫ישתכח כותיה‪.‬‬
‫משום כך נרתע שאול בבואו עד עיר עמלק‪ ,‬כי לא האמין בכוחו להיות מ ל כ א‬
‫משיחא‪ .‬לחיות מלחמתו זו מלחמת עמלק האהרונה‪.‬‬
‫ועל זאת הוכיחו שמואל בצערו עליו‪:‬‬
‫ףאמר שמואל הלויא אם קטן אתה לעיניך ראש ש??זי ישראל א ת ה‬
‫ףמשסף ד׳ למלך על יקזראל‪:‬‬
‫נישלחף ד׳ לדרך ניאמר לך והחרמתה את‪-‬החקאים את עקןלק‬
‫ונלחמת בו ע ד ־ כ ל ו ת ם א ו ת ם ‪.‬‬
‫על שאול נאמר כי הוא לכד את המלוכה על ישראל‪ ,‬אך כנראה המלוכה עדיין ל‬

‫א‬

‫לכדה אותו‪ ,‬ועדיין היתה רפויה בידו‪ .‬כי בלבו נתמשכו ההיסוסים‪ ,‬מיומו ה ר א ש ו ן‬
‫במצפה‪ ,‬כאשר נלכד בגורל‬

‫ולא‬

‫נמצא —‬

‫והוא‬

‫נהבא‬

‫אל‬

‫הכלי _‬
‫ם‬

‫אמר להם‪ :‬אין אני ראוי למלוכה )ילק״ש קיא(‪.‬‬
‫ההיסוסים הללו החלו לענות את שאול‪ ,‬בעודו מהלד עם נערו לבקש ה א ת ו נ ו ת ‪ :‬ו ל א‬
‫מצאו — ויעבור בארץ‬

‫ימיני ולא מצאו‪.‬‬

‫הוא רצה ולא רצה ללכת אל איש ‪.‬האלוקים בארץ צוח‪ ,‬עד שדהפו נערי ג ר כ‬

‫ע‬

‫שקל כסף שנמצא בידו‪.‬‬
‫גם הנערות השואבות מיהרוהו מאד ללכת‪,‬‬
‫שעה‬

‫עכבוהו‬

‫נוגעת‬

‫בטרם‬

‫מאד בשיחתן הארובה והמיותרת — לפי‬

‫בהכרתה‬

‫הלוא‬

‫•ולכל‬

‫שאין‬

‫בית‬

‫אביך‪,‬‬

‫ולמי כל‬

‫המדת‬

‫ישראל‬

‫עמד שאול מופתע ושואל בתמימות‪ ,‬שמא‬

‫טעה בו הנביא‪:‬‬
‫ויען שאול ףאמר הלוא בן‪-‬ימיני אנכי מקטני שלטי יקזךאל‬
‫ומשפחתי הצעדה מבל־משפחות שלטי בלימן‬
‫ולמה דבךת אלי כדבר הזי׳ •‬

‫‪54‬‬

‫מלכו‬

‫א פ י ל ו כ מ ל א נ י מ ה )ברכות נח‪.(:‬‬

‫ובבואו אל בית הרואה‪ ,‬ושמואל קדמו בבשורה‪:‬‬
‫לך‬

‫י ע ל ה ה ב מ ת ה‪.‬‬

‫ובאו‬

‫ו ‪ 1‬מ‬

‫ת‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ושוב עמי‬
‫בואו ונחזיר העטרה למלך שאול‪,‬‬
‫ישראל‪.‬‬

‫בחיר‬

‫ד׳‪,‬‬

‫ומשיח‬

‫ד׳‬

‫ראשון למלכות‬

‫כי זאת קומתו‪ ,‬שהיה מ ש כ מ ו ו מ ע ל ה ג ב ו ה מ כ ל ה ע ם ‪ ,‬ואשר בחר‬
‫בו ד׳ כי אין כמוהו בכל העם‪ .‬הנה שחה ושפלה קומתו‪ .‬בעטיים של אלה‬
‫הלומדים את הטאו בעמלק‪ ,‬לפי קריאה שטוחה ופשוטה‪ ,‬לכן אמרו עליו‪ ,‬כי לא‬
‫היה ראוי לתפקיד המלוכה לכתחילה‪ ,‬ושכחו כי בהר בו ד׳ על יד נביאו‪ ,‬ואמר‬
‫עליו‪ :‬ז ה י ע צ ו ר ב ע מ י ‪) .‬ט‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫ועוד אמרו עליו‪ ,‬כי בגד ומעל בדבר שמואל‪ ,‬וגם בפעם הזאת הקדים והלך‬
‫הכרמלה להציב לו יד בלעדיו‪ ,‬ואחרי כן כיהש בו ו א מ ר ‪ :‬ב ר ו ך א ת ה ל ד ׳‬
‫ה ק י מ ו ת י א ת ד ב ר ד ׳ ‪ .‬והוא לא הקים‪.‬‬
‫ובכלל הוא נראה לעיגיחם כמתחמק מלשאת באחריות‪ ,‬ואומר‪ :‬א ש ר ה מ ל ה ע ם‬
‫מ י ט ב ה צ א ן וכר בעוד שכבר העיד עליו ה כ ת ו ב ‪ :‬ו י ח מ ו ל ש א ו ל‬
‫על‬
‫והעם‪.‬‬
‫וגם אחרי שהוכיחו שמואל וגער בו‪ :‬ו ל מ ה ל א ש מ ע ת ב ק ו ל ד ׳ ‪ ,‬עונה‬
‫שאול בבטחה כ נ ג ד ו ‪ :‬א ש ר ש מ ע ת י ב ק ו ל ד ׳ ‪ ,‬ו א ל ך ב ד ר ך א יש ר‬
‫ש ל ח נ י ד ‪ ,‬ו א ב י א א ת א ג ג מ ל ר ע מ ל ק ה י — כיצד הוא מכחיש‬
‫את החטא החי ?‬
‫ורק אחרי דברי שמואל הנמרצים‪ ,‬וכאשר גילה לו את אשר דבר ד׳ אליו הלילה‪:‬‬
‫מ מ ל ך ‪ ,‬ר ק אז התחיל ׳שאול‬
‫וימאסך‬
‫ד ב ר ד׳‬
‫מ א ס ת את‬
‫יען‬
‫להכיר בחטאו‪:‬‬
‫‪,‬‬

‫ויאמר שאול אל‪-‬׳?מואל הטאתי‪ ,‬כי ‪3$‬ךתי את־פי־ד׳ ואת ךבךיף‬
‫ם‬

‫כי לראתי את ה?ם ואשמע ?קיל •‬
‫היתד! זו הכרה בחטא‪ ,‬אך לא הודיה מלאה בו‪ ,‬כי גמר אותה בהתנצלות‪ ,‬כביכול‬
‫השאיר את רובו של החטא או לפחות מחציתו‪ ,‬על העם‪.‬‬
‫כמובן שאין בהודיה כזאת שום פתתון פתה לתשובה‪ ,‬ובודאי שאין בה קבלת‬
‫יםורים‪ ,‬כאשר עשה זאת דוד באמרו אל נתן‪ :‬ה ט א ת י ל ד ׳ ‪) .‬ש״ב יב‪ .‬יג(‪.‬‬
‫ובמיוהד נראית מושפלת קומתו של שאול‪ ,‬כאשר הוא מוסיף ומפציר כשמואל‪ ,‬כי‬
‫יחוס על כבודו‪ ,‬וכי ישוב עמו להשתחוות לד׳‪ .‬וזאת גם אהרי ששמואל מסרב‪,‬‬
‫ואחרי שנקרע המעיל ביניהם‬
‫ף א מ ר ח^אתי עתה כבדני נא ‪$3‬ד זלןני עמי ונגד לשךאל‬
‫ושוב עמי והשתחויתי לד׳ אלה־ף‪:‬‬
‫אך כל זה מקבל צורה אחרת אחרי עיון מדוייק בסיבת הסיבות של החטא‪ ,‬כפי‬
‫אשר ראינו בצד אחד את תמלתו‪ ,‬אשר המל שאול על אגג ועל מיטב הצאן‪ ,‬שהיא‬
‫המשך חמלת ד׳ על ה ע ר ב ר ב הקדמוני‪) .‬ראה ל ע ל בפרק ״נחמתי כי המלכתי‬
‫את שאול(‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪55‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד׳‬

‫ו ב צ ד ש נ י ר א י נ ו א ת ג ו ד ל ה מ ע ל ה ה מ ש י ח י ת ‪ ,‬שהיתר‪ .‬ב ש ל י ח ו ת זו א ש ר ש ל ח ו‬
‫ל ש א ו ל ‪ ,‬ו א ש ר ש א ו ל ל א י כ ו ל ה י ה ל ה ת מ ו ד ד בה‪ ,‬כ י קטן ה י ה בעיניו‪.‬‬
‫ובזה‬

‫נ פ ר ד ה ד ע ת ו מ ד ע ת ו ש ל ש מ ו א ל ‪ ,‬כ י ו ן ש ש מ ו א ל ה א מ י ן בכוחו ה מ ש י ח י‬
‫האחרונה‪,‬‬

‫שאול‪ ,‬על כ ן שלחו ל מ ל ח מ ת ע מ ל ק‬

‫עד כ ל ו ת ו‬

‫של‬

‫אותם‬

‫ושאול ע צ מ ו לא האמין‪.‬‬
‫א ב ל מותר היה לו לשאול‪ ,‬להאמין‪ ,‬כי ל פ י כ ו ח ו ‪ ,‬ע ש ה א ת שליהותו ב מ ל ו א ה ‪,‬‬
‫הן הסתכל בתורה וראה מה כתוב ביהושע‪:‬‬
‫ולחלש‬

‫;הושע‬

‫עמלק‬

‫את‬

‫הרב‪.‬‬

‫ןאת־עמו לפי‬

‫התיד ראשי גבוריו‪ ,‬ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם‪.‬‬
‫)רש״י—תנתומא(‬
‫ושאול הגדיל והגביר לעשות מ א ש ר ע ש ה יהושע‪ .‬הן כ ך כתוב עליו‪:‬‬
‫ולך‬

‫ש א ו ל א ת עמלק מחוילה ביאף שור אשר על פני מ צ ר י ם ‪:‬‬

‫ויתפש‬

‫א ת ־ א ן ג מ ל ך ־ ע מ ל ק חי‬

‫ואת‪-‬כל‪-‬העם‬

‫לפי־חרב‪:‬‬

‫ההרים‬

‫כי א ת שניחם יחדיו הזתה דבורה בנבואה‪ ,‬ותשר ע ל י ה ם ‪:‬‬
‫— ד׳‬

‫נגבירים ;‬

‫ירד־לי‬

‫מ‪$‬י א פ ר י ם ש ך ש ם ‪9?3‬לק‬

‫א ח ר י ך ב נ י ם י ן ‪3‬עקןמיך‪:‬‬

‫ומחובר מקרא זה לעליון‪ ,‬ל פ ר ש ‪ :‬ד׳ ירד לי בגבורים‪ ,‬את יהושע ה ק י ם‬
‫לדד בעמלק‪.‬‬
‫אחריד — יקום מ ש ב ט בנימין שאול בן קיש‪ ,‬ש י ג ר מ נ ו‬
‫אותו‬

‫כגהלים‬

‫עוממות‪.‬‬

‫ייעמ‬

‫ם‬

‫)שופטים ה‪ .‬יג—יד‪ — ,‬ר ש ״ י י‬
‫(‬

‫ע ל כן מ ו ת ר ה י ה לו לשאול לקדם בברכה א ת פני ש מ ו א ל בבקר ההוא‪ ,‬ו ל א ג ש‬

‫א‬

‫א ת ש ם ד׳ לשוא‪ .‬ואף כ י ר א ה א ת פניו ה ע צ ו ב ו ת ש ל שמואל‪ ,‬ואף כ י ה כ ה ל ב ר כ ת ו‬
‫א ש ר הוא יברכנו תחילה על נצחונו‪.‬‬
‫ולכא ש מ ו א ל א ל ש א ו ל‬
‫ו י א מ ר לו ש א ו ל ב ר ו ך א ת ה ל ד ׳‬

‫ה ק י מ ת י את־ך‪3‬ר ד׳‪:‬‬

‫א ב ל כיון ש י ד ע ש ד ע ת ו נחלקה מ ד ע ת ו הרחבה ש ל שמואל‪ ,‬ע ל כן הקדים‬

‫וכ‬

‫א‬

‫ה כ ר מ ל ה ל ה צ י ב ל ו יד‪ .‬ה ו א ל ב ד ו ‪.‬‬
‫‪ -‬בונה לו מזבח‪ .‬הוא המזבח שנאמר‬

‫והנה‬

‫מ צ י ב לו י ד‬

‫וירפא‬

‫א ת מ ז ב ח ד ׳ ה ה ר ו ס ‪) .‬מ״א יח‪ .‬ל‪(.‬‬

‫באליהו‬
‫)רש״י(‬

‫ז ה מ ז ב ח ת ו ד ה ל ד ע ל ה נ ס ה ג ד ו ל ‪ ,‬א ש ר ע ש ה ע מ ו ב ק ר ב המופלא הזה ב ע מ ל ק ‪.‬‬
‫עשה‬

‫גדלות‬

‫עד‬

‫אין‬

‫ח ק ר )איוב ט ‪ .‬י ( ‪ -‬ב ש ע ת‬

‫עמלק‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫מלהמת‬

‫)אותיות דרבי עקיבא אל״ף(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כמזבח אשר עשה משה בשעתו‪:‬‬
‫נלבן משה מזבס ויקרא שמו ד׳ נסי‪:‬‬
‫כי־לד על כס ל־ה מלחמה לד׳ בעקןלק מדר דר‪.‬‬
‫ד׳‬

‫נ ס י ‪–‬‬

‫הקב״ה‬

‫עשה‬

‫לנו‬

‫כ א ן נם ג ד ז ל ‪.‬‬
‫)שמות בשלח — רש״י(‬

‫מדור‬

‫ד י י — אמר הקב״ה מדור דור ואנא בתרייהון לדרי דרין‬

‫ר׳ אליעזר אומר ‪ :‬מדורו שיי משה ועד דורו של שמואל‪.‬‬
‫וי׳ יהודה אומר ‪ :‬מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר‪.‬‬
‫וי־׳ יוסי הגלילי אימר ‪ :‬מדורו של מרדכי ואסתר עד דורו של משיח‪.‬‬
‫)פםדר״כ כט‪(.‬‬
‫אבל כאשר גילה לו שמואל את אשר דבר ד׳ אליו בלילה‪ ,‬בשפר‪ ,‬גוזרת ונחרצת‪,‬‬
‫אז הבין שאול‪ ,‬כי ענותנותו היא אשמתו במרי ובמיאוס דבר ד ‪ /‬כאשר לא אבה‬
‫שמוע‪.‬‬
‫לע ן‬

‫מאכת‬

‫ד׳‬

‫את־ך‪3‬ר‬

‫וימאסך‬

‫ממלך‪:‬‬

‫ואז פתח שאול ויאמר ח ט א ת י ‪.‬‬
‫ויאמר שאול אל‪-‬שמואל חטאתי כי־עגךתי א ת ־ פ י ־ ד ׳ ואת־ךבךיף—‬

‫*‬
‫אך אז גם גילה לבו לפיו‪ ,‬מי היו מניעי החטא ועוזריו‪.‬‬
‫כי לראתי את‪-‬ה^ם ואשמע בקולם‪:‬‬
‫את‬

‫ה ע ם — זה‬

‫דואג‬

‫ה א ד ו מ י ‪ ,‬שהיה השוב ככולם‪.‬‬

‫)רש״י(‬

‫בתהילת דברינו ראינו את מצוות מלהמת עמלק‪ ,‬שהיא מן המצוות השמעיות‪ ,‬מן‬
‫החוקים שאין טעמן ידוע ואין לנו רשות להרהר בהן‪ ,‬ו י צ ר ו ש ל א ד ם‬
‫בהן‬

‫ואומות‬

‫העולם‬

‫משי בין‬

‫נוקפו‬

‫ע ל י ה ן ‪) .‬מלשון הרמב״ם בסוף הלכות‬

‫מעילה עפ״י הגמרא ביומא סג‪(:‬‬
‫ולפי זה רצינו להבין את דבריהם ז״ל על הכתוב ו י ר ב ב נ ח ל ‪ .‬ששם החל לבו‬
‫של שאול נוקפו בחמלה‪ ,‬ממצוות ע ג ל ה‬

‫ערופה‪.‬‬

‫ושם היה אתו גם ד ו א ג ד‪,‬א ד ו מ י ‪ ,‬שאסר דמו של אגג לשאול מדין תורה‬
‫ביום אחד‪.‬‬
‫תשחטו‬
‫ב נ ו לא‬
‫אחר‪ ,‬מ ש ו ר ו ש ה א ו ת ו ו א ת‬
‫]על כן נאמר‬
‫הבקר‪[.‬‬

‫ויחמול‬

‫שאול‬

‫ו ה ע ם — על מיטב‬

‫ה צ א ן ועל מיטב‬

‫ודואג האדומי הוא השטן והוא אומות העולם‪ ,‬כי גר אדומי ועמלקי היה‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪57‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שלוש פעמים הוא נזכר כאן ברמיזה זו‪ :‬ויתמול שאול ו ה ע ם )ט(‪ ,‬אשר ח מ ל‬
‫ה ע ם על מיטב הצאן )טו( ובאחרונה‪ :‬כי יראתי את ה ע ם ‪ .‬ומעניין כי רש״י‬
‫שמר ולא ג ל ה את הרמז הזה אלא בזו האחרונה —‬
‫ה ע ם הזה‪ ,‬שכוונתו לאדם אחד‪ ,‬מזכיר לנו את הערב רב שעשה א ת העגל במדבר‪.‬‬
‫גם ש ם ה י ה זה אך ק ו מ ץ א נ ש י ם ‪ ,‬תערובת אומות ש ל גרים )רש״י פ׳ בא יב‪ .‬לה(‪,‬‬

‫שהם הסיתו את העם לחטא‪ .‬וגם הם נקראו העם‪ :‬ויקהל ה ע ם על אהרן לב‪ .‬א(‪.‬‬
‫לך רד כי שחת עמך‪) ,‬שם ז‪ — .‬רש״י( ויאמרו אלה אלהיד ישראל )שם ד‪,‬‬
‫רש״י‪(.‬‬
‫ושאול לא ידע‪ ,‬כי ה ע ר ב ר ב שלו יושב עמו בהדר‪ .‬כי זה דואג האדומי‪ ,‬ה ג ר‬
‫העמלקי נטפל אליו מאז להסיתו לרעה‪ ,‬כל הימים אשר רדף אהרי דוד‪ .‬ועד יום‬
‫מותו הכה לו‬
‫הלא הוא ה נ ע ר ה מ ג י ד לו לדוד את דבר מותו של שאול‪:‬‬
‫ףאמר דור אל־הנער ה מ ג י ד ל ו א* מזה אתה‬
‫ףאמר ^ן־איש ^ר ??לקי אנכי‪:‬‬
‫א מ ר ר׳ י צ ח ק ‪ :‬בגו של דואג האדומי היה‪ ,‬ואית דאמרי‪ ,‬דואג עצמו היה‪.‬‬
‫)ש״ב א‪ .‬יג‪ ,‬ילק״ש קמ׳׳׳א(‬

‫]דואג הוא האחד מהנערים א ש ר יעץ לשאול להביא את דוד לנגן לפניו‪ ,‬ואת כל פ ס ו ק ו‬
‫אשר האריר בו לשבח א ת דוד‪ ,‬ל א‬

‫אמרו‬

‫דואג‬

‫בלשון‬

‫אלא‬

‫הרע‪.‬‬

‫)ש׳׳וא טז‪ .‬יח — םנהדריז צ ג (‬
‫והוא אשר ה ת ע ר ב בין שאול ואבנר‪ ,‬כאשר ש א ל מ מ נ ו בן מ י זה העלם‪ ,‬והוא פ ס ל את‬
‫)יבמות עו—עז(‬

‫ד ו ד מ ל ב א בקהל‪.‬‬
‫והוא א ש ר הכה בלשונו ואחר כד בחרבו‪ ,‬ו י פ ג ע‬

‫ההוא‬

‫שמו!ים‬

‫איש‬

‫ו המשה‬

‫דוד הכיר בו‪ ,‬ברעת לשונו של‬

‫הנער‬

‫נושא‬

‫הוא‬

‫בכ ה נ ים‬

‫אפוד‬

‫בד‪.‬‬

‫וימת‬

‫ביו‬

‫ם‬

‫)כב‪ .‬יח(‬

‫ה מ ג י ד מ ת ה י ל ת ו ‪ :‬ויאמר דוד ל א ב י ת ר ‪,‬‬
‫)שם כב‪[(.‬‬

‫י ד ע ת י בלום ההוא כי שם דויג האדומי‪ ,‬כי ו ע ד י ג י ד ל ש א י ל ‪.‬‬

‫ל?זנצד! משכיל לךןד‪:‬‬
‫‪ •1‬כוא דואג האךמי וי*ד לשאול ףאמר לו בא ןןד אל‪3-‬ית אחימלך‪:‬‬
‫ןזוות תדושוב ?שונן* כתער םל^ש ז*שה ך ^ י י‬

‫דואג‬

‫האדומי היה ראש לסנהדרין‪ .‬שנאמר עליו‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫אביר‬

‫)תהלים נ ‪.‬‬
‫כ‬

‫הרועים‬

‫אש‬

‫(‬

‫ר‬

‫ל ש א ו ל )כא‪ .‬ה(‪.‬‬
‫ור׳ יצחק אמר‪ :‬שנקרא אדומי‪ ,‬משום ש ה י ה מ א ד י ם פ נ י ה כ ל ‪ .‬ב ה ל כ ה ‪.‬‬
‫שכל מי שהיה נותן ונושא עמו היה מסלקו בתשובותיו‪) .‬שו׳׳ט תהלים גב(‪.‬‬
‫והוא שהתיר דמם של כהני נוב ואת דמו של דוד‪ :‬כי בן מות הוא )כ‪ .‬לא(‬
‫דמו‬

‫•‪58‬‬

‫מותר‪,‬‬

‫ואשתו‬

‫מותרת להגשא‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ל א ח ר ‪) .‬שם(‪.‬‬

‫_‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וראשייתו בעמלק‪ .‬כאן הכשיל את שאול בדבר הלכה‪ ,‬בסברה מקולקלת‪.‬‬
‫ובנטות לבו של שאול לצד ההמיה קיבל את דעתו‪ ,‬כנגד דעתו של שמואל‪ ,‬משום‬
‫שדואג היה אב‬

‫בית דין‬

‫ש ל ו )שו״ט ג‪ .‬ד(‬

‫ובסברה שבהלכה‪ ,‬חכם עדיף‬

‫מנביא‪) .‬ראה בהקדמת המשנה להרמב״ם וביבמות קב‪ .‬ובחולין כקד(‪.‬‬
‫ודואג חידש לו שם גם הלכה של אמת‪ ,‬שנתקבלה לדורות‪ ,‬וממנו הביא הרמב״ם‬
‫הוכחה‪ ,‬ע״ס הגמ׳ בבלי )ע״ז כד‪.(:‬‬
‫ליקהין כל הקרבנות מן העכי״ם‪ ,‬ואין חוששין להם‪ ,‬לא משוס רובע‬
‫ונרבע‪ ,‬ולא משום מוקצה ונעבד‪ ,‬עד שיודע בודאי‪ ,‬שזה גסםל‪ .‬הרי הוא‬
‫אומי ‪ :‬מעמלקי הביאום‪ ,‬אשר המל העם על מיטב הצאן והבקר למען‬
‫)רמב״ם הלכות איסורי מזבח פ״ג הט״ו(‬
‫זבוח לד׳ אלקיך‪.‬‬
‫אף כי בגמרא בירושלמי אמרו‪ :‬אין למדין הלכה משאול — דשלא כהוגן עשה‪.‬‬
‫)ע״ז ם״ ב הל״א — פני משה(‬
‫ומכאן שפסוק זה אינו בא להכחיש את קודמו שנאמר בו ויהמול שאול והעם‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שאול אינו רוצה בזה להשתמט מכל אשימה ולהטילה על אחרים‪ ,‬אלא הוא‬
‫מתחיל מגלה במקצת‪ ,‬שהערב רב היה עמו ופסק לו הלכה‪.‬‬

‫ועתה ^ א נא את ח^אתי ו‪#‬וב עמי ואשתךזרה ליי•‬
‫לאן רוצה שאול עכשיו‬

‫ל ש ו ב ? ולמה הוא זקוק‪ ,‬כי שמואל ישוב עמו ? ומה פשר‬

‫זאת ה ה ש ת ח ו י ה י‬
‫המפרשים שלפנינו רש״י‪ ,‬רד״ק ורלב״ג לא עמדו לפרש את הפסוק הזה‪ .‬אבל נראה‬
‫לנו כי השובה לו הבקשה הזאת לשאול‪ ,‬כי אך אותה הוא מבקש‪ ,‬והוזר ומפציר‬
‫בשמואל‪.‬‬
‫לא איש דברים היה שאול‪ ,‬ובודאי שלא כדוד נחשבו לו כלי שיר‪ ,‬לשאת רנה‬
‫ותפלה‪.‬‬
‫בדוק ולא תמצא בכל פרשיותיו העמוסות של שאול‪ ,‬כל תפלה כל תחינה אשר‬
‫יצאה מפיו‪.‬‬
‫אבל מעלתו של שאול היתד‪ ,‬בהשגת האלקים ובקרבתו אליו‪ ,‬על ידי עולה וזבח‪.‬‬
‫ו פ נ י ד׳ ל א‬

‫היליתי —‬

‫ואתאפק‬

‫ואעלה‬

‫ה ע ו ל ה )יג‪ .‬יב(‪.‬‬

‫וייקץ יעקב משנתו ויאמר‪ ,‬אכן יש ד׳ במקום הזה ו א נ כ י ל א י ד ע ת י‬
‫וכי זה פלא שלא ידע י אלא מהו ואנכי לא ידעתי‪ ,‬כמו שנאמר )אצל שאול(‬
‫ו פ נ י ד׳ ל א ח ל י ת י ‪ .‬אמר‪ ,‬וכי בל האי אתגלי לי ולא אםתכלנא״‬
‫למנדע אנכ״י ולמיעל תחות גדפוי דשכינתא‪ ,‬למהוי שלים‬
‫)אמר‪ :‬וכי כל זה נתגלה לי‪ ,‬ולא הבנתי לדעת אנב״י‪ .‬ולהכגס תחת כנפי‬
‫השכינה‪ ,‬להיות שלם‪(.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)זהר ויצא קנ‪(.‬‬
‫־‪59‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שאול גם נ מ נ ה עם בוני ה מ ז ב ח ו ת ‪ ,‬כ א ה ד מ ן ה א ב ו ת הראשונים‪.‬‬
‫כתיב )ש״א יד‪ .‬לה(‬
‫מזבח‬

‫לבנות‬

‫שאול‬

‫וי בן‬

‫לד׳‬

‫מזבח‬

‫החל‬

‫אותו‬

‫לד׳‪.‬‬

‫וכמה מזבהות בנו ראשונים ; נה אהד‪ ,‬אברהם אהד‪ ,‬יצחק אחד‪ ,‬יעקב אחד‪,‬‬
‫משה אחד‪ ,‬יהושע אהד‪ .‬ואתה אומר‪:‬‬
‫ההל‬

‫להיות ראש‬

‫ההל?‬

‫אותו‬

‫אותו‬

‫אלא‬

‫במלכים‪.‬‬

‫אמר ר׳ יודן ‪ :‬לפי שנתן נפשו‪ ,‬לדב־‪ ,‬העלה עליו הכתוב‪,‬‬
‫החל‬

‫)כלומר‪ ,‬הוא היה הראשון(‬

‫מזבח‬

‫לבנות‬

‫כאילו‬

‫לד׳‪.‬‬

‫)ויק״ר ספכ״ה‪ ,‬מד״ש(‬
‫לו יד‪,‬‬

‫גם היום בשובו מ מ ל ח מ ת עמלק‪ ,‬בא שאול ה כ ר מ ל ה להציב‬

‫מ ז ב ח לד׳‪ ,‬כ מ ז ב ח ש ע ש ה מ ש ח א ח ר י ה מ ל ח מ ה ה ר א ש ו נ ה ב ע מ ל ק ;‬
‫ד׳ נסי‪— ,‬‬

‫לבנות ל ו‬
‫שמו‬

‫ויקרא‬

‫כ י י ד ע ל כ ם י ־ ה ‪— .‬‬

‫וזה ה מ ז ב ח ע מ ד ש ם בכרמל שנים ארוכות‪ ,‬וחכה לאליהו‪ .‬והוא נקרא‬
‫ויגשו כ ל ה ? ם א?יו ו י ר פ א א ת מן‪3‬ח ד׳‬

‫מזבח‬

‫ד׳‪.‬‬

‫הה‪-‬וס‬

‫ומדרשו שמעתי‪ ,‬ששאול בנה מזבח בהר הכרמל‪ ,‬וזהו שאמר ‪ :‬בא שאול‬
‫הכרמלה והנה‬
‫ויצב‬

‫מציב‬

‫לו‬

‫ולהלן הוא אומ־ )בראשית לג‪ .‬ד‪.(,‬‬

‫יד‪.‬‬

‫ש ם מ ז ב ח ויקרא לו א־ל אלקי ישראל‪.‬‬

‫ומלכי ישראל הרסו כל המזבחות והבמות שבארצם‪ ,‬שנעשה לשם שמים‪.‬‬
‫אליהו‬

‫ובנה‬

‫זה‬

‫מזבח‬

‫של‬

‫שהיה‬

‫שאול‪,‬‬

‫הרוס‪.‬‬

‫)מ״א‪ .‬יח‪ .‬ל — רש״י(‬
‫י כ ו ל ה י ה א ל י ה ו ל ב נ ו ת לו מ ז ב ח ח ד ש ‪ .‬ה ן א ב נ י ם ר ב ו ת ח י ו לו ש ם ב כ ר מ ל ‪ .‬ב פ ס ו ק‬
‫הבא‬

‫כתוב‪:‬‬

‫אליהו‬

‫ויקה‬

‫שתים‬

‫עשרה‬

‫אבנים‬

‫כמספר שבטי‬

‫בני‬

‫יעקב וכר‪ .‬א ב ל אליהו ב ח ר ל ו א ת המקום ו א ת המזבח ההרוס ש ל שאול‪ ,‬כי ק ד ו ש‬
‫ה י ה לד׳‪.‬‬
‫ב פ ס י ק ת א ר ב ת י נ א מ ר ‪ :‬א ת ה מ ו צ א ימני נ ב י א י ם ע מ ד ו ל ה ם ל י ש ר א ל מ ש ב ט ו ימל ל‬
‫מ ש ה ראשון ואליהו אחרון ו כ ו ‪ /‬ואתה מוצא‬
‫ל ז ה‬

‫בכל דבר‪.‬‬
‫משה‬

‫•ממשה‬

‫ואליהו‬

‫הושוו‬

‫ו ל מ ע ל ה מעשרים השוואות הובאו שם‪ .‬והאחרונה‬
‫בנה‬

‫מ ז ב ה‪,‬‬

‫ואליהו‬

‫בנה‬

‫ו י ׳‬

‫ז‬

‫ה‬

‫המזבח‪.‬‬

‫מזבח‪.‬‬
‫)פס״ר ויקח אליהו פ ״‬

‫ד (‬

‫מ ז ב ח ו ש ל ש א ו ל ה ו א ה מ ק ש ר בין מ ז ב ח ו ש ל מ ש ה ו מ ז ב ח ו ש ל א ל י ה ו ‪.‬‬
‫ל פ י זה נראה‪ ,‬כי ט ע י נ ו בקריאה‪ ,‬אם ח ש ב נ ו א ת ש א ו ל כ מ ת נ צ ל לפני שמואל‪ ,‬א ו‬
‫כאילו‬

‫מ ב ק ש לפייסו בדברים ש א מ ר ‪:‬‬

‫למען‬

‫ז ב ו ח ל ך ׳ א ל ק י ך‪.‬‬

‫ה א מ ת היא‪ ,‬כי שאול חי באמונתו‪ ,‬ש ע ש ה שליחותו בשלמות‪ ,‬ע ל כן הבין כי עליו‬
‫היה לקחת את‬

‫מיטב‬

‫הצאן‬

‫ומיטב‬

‫הבקר משלל עמלק‬

‫‪ -‬רא שית‬

‫ד‪,‬ד‪,‬ר‬

‫ל ז ב ו ח ל ד ׳‪.‬‬
‫לשאול היה די צ א ן ובקר משלו עצמו‪ ,‬אך בזה רצה לבטא א ת מ ל ח מ ת ו ל ד ‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ם‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוכיח‬

‫וכאשר‬
‫כ ש מ ע‬

‫א ו ת ו ׳‪•:‬כיואל‬

‫החפץ‬

‫בדבר ה ז ח ‪:‬‬

‫י ו ׳‬

‫בעולות‬

‫וזבחים‬

‫ב ק ו ל ד ׳ ‪ ,‬א ז י ד ע ש א ו ל כי ע ל י ו ל ש ו ב ב ת ש ו ב ה ‪.‬‬

‫א ב ל ל פ י אפיו שי־ ש א ו ל ו ל פ י מ ה ו ת ה ח ט א ה ז ה ‪ ,‬ל א י כ ל ה ז א ת ל ה י ו ת‬

‫תשובת‬

‫בעולות‬

‫וזבחים‪.‬‬

‫המשקל‬

‫בחרטה‪,‬‬

‫ב כ פ ר ה ‪ ,‬או‬

‫ב ק ב ל ת ׳סורים‪.‬‬

‫ומעכשיו‪ ,‬גם לא‬

‫א ל א על ידי ת פ י י ת הדומיה‪ ,‬והיא ה ה ש ת ח ו ו י ר ‪. .‬‬
‫התפלה‬

‫״בי אבא בן יוסף ישם ‪-‬׳ יצחק ‪:‬‬

‫גדולה‬

‫מ ן ה ק ר ב נ ו ת‪,‬‬

‫דכתיב )ש״א א‪ .‬ג‪ 1‬להשתהית ולזבח לד׳ צבאות בשלה‪ .‬להשתחוות‪ ,‬ואה״כ‬
‫לזבות‪.‬‬
‫ורבנן אמרי‪ :‬תפילה שקולה כנגד כל הקרבנות‪ ,‬דכתיב להשתחוות ולזבוח‬
‫)ילק״ש(‪.‬‬
‫אמר ר׳ יצחק הכל בזכות ההשתחוויה אברהם לא הזר מהר המוריד• בשלום‪,‬‬
‫;‬

‫ו נשתחוה‬

‫אלא בזכות ההשתהוויה‪ ,‬שאמי ‪:‬‬

‫ו נ ש ו ב ה אליכם‪.‬‬
‫)מדרש שמואל(‬

‫ועוב עמי —‬
‫ל ה ש ת ה ו ו י ה ז א ת שאול זקוק לשמואל‪ ,‬כי ילך עמו‪ .‬לא רק כ ד י ל ת ק ן א ת א ש ר ע ש ה‬
‫בכרמל א ת ה מ ז ב ח בלעדיו‪ .‬ואמנם זה ה מ ז ב ח ה ה על ש מ ו א ל לבנותו‪ ,‬כי הוא ה נ ב י א‬
‫והלוי‪ ,‬ה ש ל י ש י ש ב ע מ ו ד י ה נ ב ו א ה ‪ ,‬ה ע ו מ ד ב ת ו ו ך בין מ ש ה ו א ל י ה ו ‪.‬‬
‫א ל א ה י ו ם זקוק ש א ו ל ע ל ד ר ך ה ת ש ו ב ה ‪,‬‬

‫ל ח ת ח ב ר ע ם ש מ ו א ל ע ו ד יותר‪ ,‬א ח ר י‬

‫שיחרגיש׳‪ ,‬כ י ב ח ט א ו זה נ פ ר ד ה ד י כ ו מ ד ר כ ו ‪.‬‬
‫הלא‬
‫ההוא‪,‬‬

‫בהתחברות שאול עם שמיאל‬
‫נ ת תקנה‬

‫הנבואה‪,‬‬

‫יבראו אליו‬

‫שהיא‬

‫הנצה‪.‬‬

‫בראשונה‪ ,‬ובאוכלו‬

‫עמו‬

‫ביום‬

‫אחרי דורות רבים ב א ץ חזון‬

‫נפרץ‪ .‬ובזו המנה‪ ,‬ה ש ו ק והעלית‪ ,‬א ש ר נתן ש מ ו א ל ל ט ב ח ל ת ת ל פ נ י שאול‪ ,‬ה י ה בה‬
‫ת י ק ו ן י ר ך י ע ק ב א ש ר פ ג י י ה סייאל ש ר ש ל ע ש י ו ‪ ,‬כ ד ב ר י ה א ר ״ י ה ק ד ו ש ‪:* ,‬׳הבאנו‬
‫לעיל‪:‬‬
‫וזה סיד מאמר שמואל ‪ :‬אנכי הרואה‪ ,‬עלה לפני הבמה ו א כ ל ת ם‬

‫עמי‬

‫היום‪.‬‬

‫)ט‪ .‬יט(‪ .‬ובכוונת אכילת שאול ושמואל כאחד‪ ,‬שנאמר )שם כד(‬

‫ויאכל‬

‫ה ה ו א — נפתח צנור‬

‫שאול‬

‫עם‬

‫שמואל‬

‫הנבואה‪.‬‬

‫ביום‬

‫)ליקוטי מאמרים(‬

‫ו ב ה ק ר ע ה מ ע י ל שבינו ובין ש מ ו א ל לא בכה ש א ו ל ע ל ה ק ר ע ה מ ל כ ו ת מעליו‪ ,‬א ל א‬
‫ב כ ה ע ל ח י ק ר ע ח ל ק ו מ ע ם ש מ ו א ל ע ל בן ח ו א ח ז ר ו ב י ק ש ‪ ,‬ו ה פ צ י ר ב ו ‪:‬‬
‫ו*אמר‬

‫ח ק א ת י ע ת ה כבדני נא נ ג ד ‪ -‬ז ק נ י ע מ י ונגד י ש ר א ל‬

‫ושיב ע מ י והשתחויתי ל ד ׳ אלקיף‪.‬‬
‫] ר א ה מ ל ב י ם ב פ ׳ קדושיים ס י מ ן ל ב ‪ :‬ש מ ל ת ע מ ו ‪ ,‬ה י א ‪ ,‬ה י א מ ל ת השיווי ו ה צ ר ו ף ‪,‬‬
‫ו ר א ה ג ם ב ה ע מ ק ד ב ר ו י ק ר א ט ו ‪ .‬לה‪{.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪61‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כבדני‬

‫נא —‬

‫גם את הפסוק הזה‪ ,‬קראנו עד כה בטעות‪ ,‬כי שאול העניו‪ ,‬הנחבא אל הכלים‪ ,‬מתחיל‬
‫לחוס על כבודו‪ .‬הלא טוב כי נשמע בזה את רצונו שיל שאול לשיר את שי י ר ת ו‬
‫ח א ח ר ו נ ה ‪ ,‬בהפרדו מן המלכות‪ .‬על כן הוא נזכר ומזכיר לשמואל את סגנון‬
‫שירתו הוא‪ ,‬האחרונה אשיר אמרה לפני העם בהפרדו מתפקיד המנהיג‪.‬‬
‫ושים עמד שאול רך ומשוה‪ ,‬ומלך מתהיל‪ .‬ואז כיבדו שמואל‪ ,‬נגד זקני עמו ונגד‬
‫ישיראל וקרא לו מ ש י ח ד׳‪.‬‬
‫הנני ענו בי נגד ד׳ ןנ^ד משיחו —‬

‫ו ש ו ב ע מ י — אך שמואל אינו יכול ואינו רשאי עתה לשוב ע מ ו‪ ,‬כי שם‬
‫נפרדו בצערם‪ ,‬איש מעם אחיו‪.‬‬
‫וישב קזמיאל א זז ר י‬

‫שאול‬

‫וישתחו שאול לד׳‪.‬‬

‫א ח ר י ו ולא ע מ ו ‪.‬‬

‫את כל צער הפרידה הזאת נתנו לנו להרגיש הפסוקים הסוגרים את הפרק‪ ,‬הראשון‬
‫בסתמיותו‪ ,‬והשני בטעמו‪:‬‬
‫]ילך קזמואל הרמתה ושאול ?לה אל־ליתו גלעת שאול‪:‬‬
‫ולא ‪:‬סף קזמואל לראות את שאול עד‪-‬יום מותו‬
‫?י התאבל שמואל אל שאול‬
‫ודי נחם ?י ה?!ליך את ?איל על ?קוראל‪.‬‬
‫אך בערוב יומו של שאול‪ ,‬הבטיחו שמואל לשוב ולהתחבר עמו ביום ה מ ח ר ‪,‬‬
‫להיות במחיצתו ב ע ו ל ם ש כ ו ל ו נ צ ח ‪.‬‬
‫ולערב‬

‫יחלק‬

‫ש ל ל — אף על פי‪ ,‬שהעריב עליו שמשו‪ ,‬שנפל‬

‫במלחמה‪ ,‬יחלק ש ל ל ‪ :‬ומחר חלקו עם הצדיקים בגן עדן‪ ,‬שנאמר ) ש ״‬
‫כח‪ .‬יט(‪.‬‬

‫ומחר‬

‫אתה‬

‫ו ב נ י ך עמי — מאי עמי‪,‬‬

‫א‬

‫במחיצתי‪.‬‬

‫)מדרש‪ ,‬מובא בתורה שלמה‪ .‬בראשית מט‪ .‬שע״ח(‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יונה מרצבך‬

‫על ״עולה ויורד״ ש נ ש כ ח‬
‫טועה‬

‫ה ק ו ר א י‪:‬יחד‪*:‬ב ׳‪:‬׳לאיזה‬

‫פלוני‬

‫אלמוני‬

‫מ כ ו ו נ ו ת *;יורות‬

‫אלו להזכירו‬

‫ל ב ל ישיתכח‪ .‬ל א ל ב ן א ד ם א ל א ל ט ע ם ש נ ש כ ח הן מ ו ק ד ש ו ת ‪ .‬ו א ף ל א ל ט ע ם מ ט ע מ י‬
‫כי אם ל א ה ד מ ט ע מ י ה מ ק י א ‪ ,‬היינו מ ט ע מ י ה ק ר י א ה ב ח ש י ב ו ת ם בפיסוק‬

‫המצות‬

‫במקראי‬

‫הקריאה‬

‫קודשי‪.‬‬

‫התהיל‬

‫״המעין״‬

‫במצוה‬

‫לפרסם‬

‫מאמרים‬

‫על‬

‫טעויות‬

‫ה ק ר י א ה י‪ ,‬א ה ר י ש י ו ד ע י ד ב ר כ ב ר מ ז מ ן נ ל ה מ י ם נ ג ד ב ע ל י ק ר י א ה ש א י נ ם מ ת ח ש ב י ם‬
‫כ ר א ו י ע ם השייכות ה ט ע מ י ם כ מ פ ס י ק י ם או כ מ ח ב ר י ם ‪.‬‬
‫‪ ,‬ע ו ל ה ויורד׳ הר־ ה ו א ש מ ו ש ל ט ע ם א ח ד ו מ י ו ח ד מ ב י ן ט ע מ י ה ק ר י א ה ב ס פ ר י‬
‫ת ה ל י ם ־ מ ש ל י ־ א ־ ו ב ‪ ,‬ו כ י ד ו ע שיונים הם ס פ ר י ‪ ,‬א מ ת ׳ ) כ ר א ש י ת י ב ו ת ש ל ה ם ( ב ט ע מ י ה ם‬
‫משיאר‬

‫ספרי תנ״ך‪ .‬אמנם לצערנו נאבדה ממנו במשך הדורות המסורת על צליל‬

‫ניגונם‬

‫ש ל טעמים אלה בספרים הנזכרים‪ ,‬מ ל ב ד מ א ח י נ ו בני תימן‪ ,‬א ל א שאופן‬

‫ניגונם‬

‫בין כ ה ו כ ה שיונה ל ג מ ר י מ מ ס ו ר ת נ י ג ו נ י א ש כ נ ז ‪ .‬ו ע ל י ד י כ ן מ ע ט י ם ה ם‬

‫׳;*בכלל שימים ל ב ל ט ע מ י ם ב מ ק ר א ה ס פ ר י ם הללו‪ ,‬ה ג ם *‪*:‬רגילים ה ם ב ש א ר ה ס פ ר י ם‬
‫להכיר ח ש י ב ו ת הטעמים בפיסוק והילוק המקרא‪.‬‬
‫והגיע הדבר לידי כך שמזמורי תהלים‪ ,‬הן בסידורים הן כ ש נ ד פ ס ו כל מזמורי‬
‫ת ה ל י ם ביחד‪ ,‬מודפסים בלי ט ע מ י המקרא‪.‬‬
‫אך‬

‫דא עקא‪ .‬ה צ ר ה היא שדוקא א ח ד מהם ידוע לכל אדם‪ ,‬והיא ה א ת נ ח ת א ‪,‬‬

‫המוכרת‬

‫מקריאת התורה ושאר הספרים שהיא חוצה א ת הפסוק לשנים‪ ,‬שהיא —‬

‫כיממה — מ ק ו ם מ נ ו ח ה ב א מ צ ע ה ק י ל א ה ‪ ,‬כ ‪ ,‬מ ל ך ׳ ב י ן ה מ ל כ י ם ‪ ,‬כ א ש ר כ ך נ ק ר א י ם‬
‫ה ט ע מ י ם ה מ פ ס י ק י ם ב ל ש ו ן ב ע ל י ה מ ס ו ר ת ‪ .‬ו כ ך גם צ ו ר ת ו ה מ ר א ה ג ו ב ה ה ה ר ש ה ו ש ג‬
‫ו ע ד שים ע ל ו ו מ כ א ן ירדו‪.‬‬

‫‪ 1‬ראה משה קטן בגליון ניסן תשכ״ה ושרגא שלומאי בגליון תמוז תשכ״ח על התביר‬
‫ועיי‬

‫הקדמא והפשטא‪ .‬חבל שלא העירו על פסוקים שטעות בהלכה יוצאת מ ט ע ו ת‬

‫הקורא‪ .‬דוגמא אחת בפרשת חוקת‪ ,‬במדבר יט יב‪ ,‬שאם מפסיקים בעלי קריאה כדרכם‬
‫המשובשת‬

‫אהרי התביר‪ ,‬יוצא שהמתחטא ביום השלישי יהיה טהור ביום השביעי‪,‬‬

‫ואשר לא יתחטא ביום השלישי‪ ,‬לא יטהר ביום השביעי‪ ,‬כאילו אין הזאה בשביעי‬
‫עצמו׳‬

‫ואילו‬

‫המפסיק אחרי ה ט פ ח א‬

‫ישמיע כדין‬

‫שהמתחטא‬

‫ביום‬

‫השלישי וביום‬

‫השביעי׳ י ט ה י ‪ ,‬ומי שלא יתחטא בשניהם לא יטהר‪ .‬או ד ו ג מ א אחרת מתחילת׳ פ ר ש ת‬
‫שופטים ‪ :‬תתן לך בכל שעריך אשר ה״א נותן לך לשבטיך‪ ,‬שאם מפסיקים בתביר‬
‫ל פ נ י נותן לך‪ ,‬א ץ המלה לשבטיך מוםבה אלא על נ ת י נ ת השערים להם‪ ,‬א ך אם‪,‬‬
‫כדין‪ ,‬מפסיקים קצת אחרי נותן לך‪ ,‬אז לשבטיך מום בה על עיקר המצוד‪ ,‬לתת שופטים׳‬
‫וכדין הגמרא שמעמידים שופטים לכל ש ב ט ושמצוה ל ש ב ט לדון בני שבטו‪ .‬וכאלה‬
‫במקומות רבים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כבדני‬

‫נא —‬

‫גם א ת ה פ ס ו ק ה ז ה ‪ ,‬ק ר א נ ו ע ד כ ה ב ט ע ו ת ‪ ,‬כ י ש א ו ל ה ע נ י ו ‪ ,‬ה נ ח ב א אל הכלים‪ ,‬מ ת ח י ד‬
‫ל ח ו ס ע ל כ ב ו ד ו ‪ .‬ה ל א ט ו ב כי נ ש מ ע ב ז ה א ת ר צ ו נ ו ש ל ש א ו ל לשיר את‬
‫האחרונה‪,‬‬

‫•טירתו‬

‫ב ה פ ר ד ו מ ן ה מ ל כ ו ת ‪ .‬ע ל כן ה ו א נ ז כ ר ו מ ז כ י ר ל ש מ ו א ל א ת ס ג נ ו ן‬

‫ש י ר ת ו הוא‪ ,‬ה א ח ר ו נ ה א ש ר אמרד‪ .‬ל פ נ י ה ע ם ב ה פ ר ד ו מ ת פ ק י ד ה מ נ ה י ג ‪.‬‬
‫ושים ע מ ד ש א ו ל ר ך ו מ ש ו ה ‪ ,‬ו מ ל ד מ ת ה י ל ‪ .‬ואז כ י ב ד ו ש מ ו א ל ‪ ,‬נ ג ד זקני ע מ ו ו נ ג ד‬
‫ישראל‬

‫וקרא לו‬

‫ד‪/‬‬

‫משיח‬

‫הנני ענו בי נגד ד׳ ונ^ד משיחו —‬

‫ושוב‬
‫נפרדו‬

‫ע מ י — אך שמואל אינו יבול ואינו ר ש א י ע ת ה לשוב‬
‫ב צ ע ר ם ‪ ,‬א י ש מ ע ם אחיו‪.‬‬
‫וןשב קזמואל‬

‫אחריו‬

‫ע מ ו‪,‬‬

‫כי ש ם‬

‫ולא‬

‫א ד! ר י‬

‫שאול‬

‫ו י ש ת ח ו שאול לד׳‪.‬‬

‫עמו‪.‬‬

‫א ת כ ל צ ע ר ה פ ר י ד ה ה ז א ת נ ת נ ו ל נ ו ל ה ר ג י ש ה פ ס ו ק י ם ה ס ו ג ר י ם א ת הפרק‪ ,‬ה ר א ש ו ן‬
‫בסתמיותו‪ ,‬והשני בטעמו‪:‬‬
‫נילך קזמואל ה ר מ ת ה ן ש א ו ל ‪ $‬ל ה א ל ‪ -‬ל י ת ו ג ל ע ת ש א ו ל ‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫ו ל א ; ס ף קזמוא־ ל ך א ו ת א ת ש א ו ל ע ד ־ י ו ם מ ו ת ו‬
‫כי‬

‫ה ת א ב ל שמואל אל שאול‬

‫נד׳ נ ח ם כי ה מ ל י ך א ת ש א ו ל ע ל ל ש ך א ל ‪.‬‬

‫אך‬

‫ב ע ר ו ב י ו מ ו ש ל ש א ו ל ‪ ,‬ה ב ט י ח ו ש מ ו א ל ל ש ו ב ו ל ה ת ח ב ר ע מ ו ביום‬

‫להיות‬

‫במחיצתו‬

‫בעולם‬

‫ולערב‬

‫שכולו‬

‫יחלק‬

‫המחר‪,‬‬

‫נצח‪.‬‬

‫ש ל ל — אף על פי‪ ,‬שהעריב עליו שמשו׳ שנפל‬

‫במלהמה‪ ,‬יחלק ש ל ל ‪ :‬ומחר חלקו עם הצדיקים בגן עדן‪ ,‬שנאמר ) ש ״‬
‫כח‪ .‬יט(‪.‬‬

‫ומחר‬

‫אתה‬

‫ובניך עמי‬

‫‪ -‬מאי עמי‪,‬‬

‫א‬

‫במחיצתי‪.‬‬

‫)מדרש‪ ,‬מובא בתורה שלמה‪ .‬בראשית מט‪ .‬שע״ח(‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יונה מרצבך‬

‫על ‪.‬עולה ויורד׳־ ש נ ש כ ח‬
‫טועה‬

‫הקורא‬

‫שחושב‬

‫שלאיזה‬

‫פלוני‬

‫אלמוני‬

‫מ כ ו ו נ ו ת *‪:‬יורות‬

‫אלו‬

‫להזכירו‬

‫לבל ישתכח‪ .‬לא לבן א ד ם א ל א ל ט ע ם ש נ ש כ ח הן מוקדימות‪ .‬ו א ף ל א ל ט ע ם מ ט ע מ י‬
‫המצות כי אם ל א ח ד מ ט ע מ י המקי־א‪ ,‬ה י י נ ו מ ט ע מ י ה ק ר י א ה בחשייבותם ב פ י ס ו ק‬
‫הקריאה‬

‫ב מ ק ר א י קוד*;׳‪.‬‬

‫התחיל‬

‫״המעין״‬

‫במצוה‬

‫לפרסם‬

‫מאמרים‬

‫על‬

‫טעויות‬

‫הקריאה י‪ ,‬אחרי ש י ו ד ע י ד ב ר כ ב ר מ ז מ ן נ ל ח מ י ם נ ג ד ב ע ל י ק ר י א ה שיאינם מ ת ח ש ב י ם‬
‫כראוי עם ה ש י ב ו ת ה ט ע מ י ם כ מ פ ס י ק י ם או כ מ ח ב ר י ם ‪.‬‬
‫‪,‬עולה ויורד׳ הרי ה ו א ש מ ו ש ל ט ע ם א ח ד ו מ י ו ח ד מ ב י ן ט ע מ י ה ק ר י א ה ב ס פ ר י‬
‫תהלים־משלי־א־וב‪ ,‬וכידוע שונים הם ספרי ‪,‬אמת׳ )כראשי ת י ב ו ת שלהם( ב ט ע מ י ה ם‬
‫מ ש א ר ספרי ת נ ״ ך ‪ .‬א מ נ ם ל צ ע ר נ ו נ א ב ד ה מ מ נ ו ב מ ש ך ה ד ו ר ו ת ה מ ס ו ר ת ע ל צ ל י ל‬
‫ניגונם ש ל ט ע מ י ם א ל ה ב ס פ ר י ם ה נ ז כ ר י ם ‪ ,‬מ ל ב ד מ א ח י נ ו ב נ י ת י מ ן ‪ ,‬א ל א ש א ו פ ן‬
‫ניגונם בין כה וכה ש ו נ ה ל ג מ ר י מ מ ס ו ר ת נ י ג ו נ י א ש כ נ ז ‪ .‬ו ע ל י ד י כ ן מ ע ט י ם ה ם‬
‫ש ב כ ל ל ש מ י ם ל ב ל ט ע מ י ם ב מ ק ר א ה ס פ ר י ם הללו‪ ,‬ה ג ם ש ר ג י ל י ם ה ם ב ש א ר ה ס פ ר י ם‬
‫להכיר ח ש י ב ו ת ח ט ע מ י ם ב פ י ס ו ק ו ח י ל ו ק ה מ ק ר א ‪.‬‬
‫והגיע הדבר לידי כך שמזמורי תהלים‪ ,‬הן בסידורים ה ן כ ש נ ד פ ס ו כל מזמורי‬
‫ת ה ל י ם ביחד‪ ,‬מ ו ד פ ס י ם ב ל י ט ע מ י ה מ ק ר א ‪.‬‬
‫א ך ד א עקא‪ .‬ה צ ר ה ה י א ש ד ו ק א א ח ד מ ה ם י ד ו ע ל כ ל א ד ם ‪ ,‬ו ה י א ה א ת נ ח ת א ‪,‬‬
‫ה מ ו כ ר ת מ ק ר י א ת ה ת ו ר ה ו ש א ר ה ס פ ר י ם ש ה י א ח ו צ ה א ת ה פ ס ו ק לשינים‪ ,‬ש ה י א —‬
‫כ ש מ ה — מ ק ו ם מ נ ו ח ה ב א מ צ ע הקי־יאה‪ ,‬כ ‪ ,‬מ ל ך ׳ ב י ן ה מ ל כ י ם ‪ ,‬כ א ש ר כ ך נ ק ר א י ם‬
‫ה ט ע מ י ם ה מ פ ס י ק י ם ב ל ש ו ן ב ע ל י ה מ ס ו ר ת ‪ .‬ו כ ך גם צ ו ר ת ו ה מ ר א ה ג ו ב ה ה ה ר ש ה ו ש ג‬
‫ו ע ד ש ם ע ל ו ו מ כ א ן ירדו‪.‬‬

‫!‬

‫דאה משה קטן בגליון ניסן תשכ״ה ושרגא ש ל ו מ א י בגליון תמוז תשב״ח על התביר‬
‫ועל‬

‫הקדמא והפשטא‪ .‬הבל שלא העירו על פסוקים שטעות בהלכה יוצאת מ ט ע ו ת‬

‫הקורא‪ .‬דוגמא א ח ת בפרשת חוקת‪ ,‬במדבר יט יב‪ ,‬שאם מפסיקים בעלי קריאה כדרכם‬
‫המשובשת אחרי התביר‪ ,‬יוצא ש ה מ ת ה ט א ביום השלישי יהיה טהור ביום השביעי‬
‫ואשר לא יתחטא ביום השלישי‪ ,‬לא יטהר ביום השביעי‪ ,‬כאילו אין הזאה בשביעי‬
‫עצמו‪,‬‬

‫ואילו המפסיק אחרי ה ט פ ה א‬

‫ישמיע כדין‬

‫שהמתהטא‬

‫ביום‬

‫השלישי וביום‬

‫השביעי׳ יטהר‪ ,‬ומי שלא יתהטא בשניהם לא יטהר‪ .‬או דוגמא אחרת מ ת ח י ל ת פ ר ש ת‬
‫שופטים ‪ :‬תתן לך בכל שעריך אשד ה״א נותן לך לשבטיך‪ ,‬שאם מפסיקים בתביר‬
‫ל פ נ י נותן לך‪ ,‬אין המלה לשבטיך מוםבה אלא על נ ת י נ ת ה ש ע ר י ם להם׳ א ך אם‪,‬‬
‫כדין‪ ,‬מפסיקים קצת אחרי נותן לך‪ ,‬אז לשבטיך מוסבה על עיקר המצוד‪ ,‬לתת שופטים‪,‬‬
‫וכדין הגמרא שמעמידים שופטים לכל שבט ושמצוה ל ש ב ט לדון בני שבטו‪ .‬וכאלה‬
‫במקומות רבים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ ה ע ש ו כ מ ה ו כ מ ה מ ו ״ ל י ם ? ת ש א י ר ו ב ס י ד ו ר י ם ו ב ה ו צ א ו ת ת ח ל י ם כל א ת נ ח ת א‬
‫ו א ת נ ח ת א במקומה‪ ,‬והשמיטו כל סימני ט ע מ י ם אהרים‪.‬‬
‫י ד ע ו ו ל א י ב י נ ו ש ב ס פ ר י א מ ״ ת יש* מ ל ך ע ל י ו ן ש כ ח ו ה ר ב ה ג ד ו ל מ כ ח‬

‫ולא‬
‫האתנחתא‪,‬‬
‫זה‬

‫ו ה ו א ה ו א ש נ ק ר א ‪ ,‬ע ו ל ה ויורד׳ )אולי מ כ ע י ן מ ה ש כ ת ב ת י ש ע ד ס י מ ן‬

‫עלו‪ ,‬ו מ מ נ ו ו ה ל א ה י ו ר ד י ם ל ס ו ף ה פ ס ו ק ‪ ,‬או א ו ל י ע ל פי ניגונו ש ע ל ה ל ק ו ל‬

‫ג ב ו ה ו א ח ר כ ך ירד‪ ,‬או מ ש ו ם ש ס י מ ן זה מ ו ר כ ב ה ו א מ ש נ י סימנים‪ ,‬א ה ד מ ע ל ה מ ל ה ‪,‬‬
‫למהפך‪ ,‬ואחד מתחתיו‪ ,‬כעין מרכא‪ .‬יראה נא מי שאינו מכירו ב ש ל י ט ה‬

‫הדומה‬

‫פסוקים ה ר א ש ו נ י ם ש ל תהלים ב מ ל י ם ‪ :‬רשעים‪ ,‬הפצו‪ ,‬פלגי־מים(‪.‬‬
‫ל א ב כ ל פ ס ו ק ת מ צ א נ ו ‪ ,‬ו כ ש א י נ נ ו אז גם ה א ת נ ת ת א ש ו ב ש ו ל ט ת כ ד ר כ ה ב ח צ י‬
‫אך‬

‫הפסוק‪.‬‬

‫בפסוקים‬

‫ויורד׳‬

‫שד‪,.‬עולד‪.‬‬

‫מופיע‪,‬‬

‫דוהה‬

‫הוא‬

‫את‬

‫האתנהתא‬

‫לדרגא‬

‫שניה‪ ,‬ל מ ש נ ה למלך‪ ,‬ש א י נ ו א ל א חוצה הציו השני של המקרא ללא השיבות ג ד ו ל ה ‪.‬‬
‫י צ א מ ה כ מ ת ה מ ו ״ ל י ם ש ה ש א י ר ו א ת ה א ת נ ח ת א ו מ ה ק ו ה ע ו ל ה ויורד ?‬

‫ומה‬

‫ת ר א ו בסידורים ו ב ת ה ל י ם ב ה ו צ א ו ת ש כ א ל ה ) ב ע י ק י של לוין־אפשטיין( ו ת מ צ א ו‬
‫ב מ ז מ ו ר כ ט ט ‪ :‬ק ו ל ה׳ י ה ו ל ל א י ל ו ת ו י ה ש ו ף י ע ר ו ת ו ב ה י כ ל ו — א ת נ ה ת א !‬

‫למשל‬

‫— ו כ א י ל ו ח צ י ש נ י *מל ה פ ס ו ק ת ל ו י ב א ו י ר ‪ :‬כ ו ל ו א ו מ ר כ ב ו ד ) ה ע ו ל ה ו י ו ר ד כ מ ו ב ן‬
‫ע ל ‪ ,‬י ע ר ו ת ׳ ( ‪ .‬או ב מ ז מ ו ר י ליל ׳‪*:‬בת‪ ,‬מ ז מ ו ר צ ה ט ‪ :‬ל פ נ י ה׳ כ י ב א ל ש פ ו ט ה א ר ץ‬
‫ישפוט‬

‫תבל‬

‫בצדק‬

‫—‬

‫א ת נ ת ת א ! — וכתלוי‬

‫באויר‬

‫חהמשך‪:‬‬

‫ועמים‬

‫במישרים‬

‫)העולה ויורד כ מ ו ב ן על ‪,‬הארץ׳(‪.‬‬
‫בפסוקים הנזכרים א מ נ ם יכיר מן ה ס ת ם הקורא א ת בנין הפסוק ומפסיק מ א ל י ו‬
‫במקום‬

‫ה נ כ ו ן ‪ ,‬ע ל א ף ׳‪:‬׳הסידור ו ה ת ה ל ־ ם מ ר א י ם לו ל ט ע ו ת ‪ ) .‬א מ נ ם ש מ ע ת י א נ י‬

‫באזני‬

‫גם ה ז נ י ם ע מ י א ר ץ ש א פ י ל ו כ א ן ט ע ו ו ש ר ו ב ק ו ל ז מ ר ה ‪ :‬ו י ה ש ו ף י ע ר ו ת‬

‫ובהיכלו(‪.‬‬
‫א ד י ש ש פ ס ו ק י ת ה ל י ם י ס ו ל פ ו ע ל י ד י כך‪ ,‬כ ג ו ן ת ה ל י ם ט כ א ‪ :‬ש י ת ה ה׳ מורד‪,‬‬
‫ל ה ם י ד ע ו ג ו י ם — א ת נ ח ת א — כ א י ל ו ה ג י י ם י ד ע ו ׳;׳ישית ה ׳ ; ב מ ק ו ם ל ח ב ר ‪ :‬י ד ע ו‬
‫ג ו י ם א נ ו ש ה מ ה ) ע ו ל ה ו י ו ר ד ע ל ‪ ,‬ל ה ם ׳ ( ‪ .‬א ו ‪ :‬ת ה ל י ם י‪ ,‬י ח ‪ :‬ל ש פ ו ט י ת ו ם ו ד ך ב ל‬
‫י ו ס י ף ע ו ד — א ת נ ח ת א — כ א י ל ו ה ״ ו ל א י ו ס י ף ה׳ ל ש פ ו ט ד י ן ע נ י ו א ב י ו ן ‪ ,‬ב מ ק ו ם‬
‫לחבר‪:‬‬

‫ב ל י ו ס י ף ע ו ד ל ע ר ו ץ אנושי מ ן ה א ר ץ ) ע ו ל ה ו י ו ר ד ה ו א ע ל ‪ ,‬ו ד ך ( ‪.‬‬

‫ו ל כ ן בקימה ד ח ו פ ה מ מ נ י ל מ ו צ י א י ס י ד ו ר י ם ו ת ה ל י ם ש י ה ז י ר ו ה ע ט ר ה ש ל ע ו ל ן ‪-‬‬
‫ו י ו ר ד ל י ו ש נ ה ‪ ,‬ו י ב ח ר ו א ח ת משילש ד ר כ י ם א ל ה ‪ :‬א ו ל ה ד פ י ס כ ל ס י מ נ י ט ע מ י ה מ ק ר א‬
‫אף‬

‫ב ת ה ל י ם ־ כ ש ם ש ע ו ש י ם כ ך ב ט ע מ י ה מ ק ר א ב ת ו ר ה ו ב כ ל ה ת נ ״ ד ‪ ,‬או ש י ש מ י ט ו‬

‫‪ 2‬ובכלל עצה יעוצה לכל מגידי תהלים )ובפרט למגידים בצבור‪ ,‬שרבים בהם׳ א פ ־‬

‫ל ן‬

‫באמירת תהלים בישיבות‪ ,‬שאינם יודעים להפסיק כהוגן וכמובן המקרא( שילמדו עדי‬
‫כל‬

‫פנים‪,‬‬

‫כמו‬

‫שרגילים‬

‫במקרא‬

‫ההורה‪,‬‬

‫להבדיל‬

‫בין ה‪,‬מלכים׳‬

‫המפסיקים‬

‫ובין‬

‫ה׳משרתים׳ המחברים‪ ,‬ובינם לבין עצמם בין מפסיק ומהבר גדול וקטן‪ .‬ל מ ש ל ‪ :‬ס י מ ן‬
‫הטיפהיא‪ ,‬שבתורה מפסיק הוא‪ ,‬ובתהלים דוקא הוא מהבר כשהוא באמצע המלה‪ ,‬א ל‬

‫א‬

‫כשהוא מופיע בתחלת אות ראשונה של המלה הוא מפסיק‪ ,‬ונקרא בשם דהי )הדוהר‪.(.‬‬
‫וראה שהמלבי״ם ורשר׳׳ה הקדימו לפירוש תהלים שלהם סקירה על הטעמים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪64‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫את‬
‫ויורד‬

‫כ ו ל ם ו א ף א ת ה א ת נ ח ת א ‪ ,‬או ש י כ ב ד ו א ת ש נ י ה ם ב א ו פ ן שיוה‪ ,‬גם א ת ה ע ו ל ה‬
‫וגם‬

‫את‬

‫האתנחתא‪,‬‬

‫אם‬

‫בסימניהם‬

‫הניסורים‬

‫ל נ ו או‪ ,‬א ם‬

‫קשה‪,‬‬

‫בהדפסה‬

‫צ‬

‫בסימון אתר ‪.‬‬

‫‪ 3‬ואצרף גס עצה אחי־ת בהדדמנית זי‪ .‬והיא לחדש המצא‪,‬ק עתיקת ימים שסופרי ימי‬
‫הכינים המציאוה‪ ,‬יהיא אית המשלבת כאחת את האל״ף ואת הלמ״ד כדי למנוע חילול‬
‫שם קידש‪ .‬הליאי שיעשו גש היום בבתי הדפוס צורת אות כזו‪ .‬וימעיטו על ידי כך‬
‫כתיבת שמית קודש*‪• .‬מהיי לא די להמיר בקו״ף את הה״א של ימם‪ ,‬כל זמן שהאל״ף‬
‫והלמ״ד נשארים יחדיו שהם לעצמם כבי שם קדש‪ .‬ועל יד* המצאה הנזכרת ימנע‬
‫הדבר‪.‬‬
‫ומענין לענין‪ .‬מלבד קלות הדעת‪ ,‬שמזכירה בעתונות החרדית כמה וכמה פעמים שמות‬
‫שאינם נמחקים‪) ,‬ויש׳ על ידי בירות שאינה יודעת שאף השם צבקית משמות שאינם‬
‫נמחקים היא‪ 1‬מתרבים המקיים שבצילומיס של בתי כנסיות‪ ,‬פרוכות וכדומה‪ ,‬מצלמים‬
‫שמות קודש — יסופס לבזיון‪.‬‬
‫ותצא ממקים זה גם אזה־ה למוסדות קידש הנוהגים לקשט כתבי תעמולה שלהם‬
‫בפסוקים שלמים אי בהוספות שיש בהם שניות קודש — וסופם בי־וב המקבלים בפח‬
‫אשפה‪.‬‬
‫ועוד מענין לענין אהר באותו ענין‪ .‬משה רבנו — אומר המדרש — מצאו להקב״ה בותר‬
‫כתרים לאותיות שבספר תורה׳ ימכאן התגים של שעטנ״ז ג״ץ שאנו מוסיפים להם‪.‬‬
‫אד כתרים אלה לספר תירה מוקדשים הם׳ ואם יש היום שמוסיפים אותם להזמנות בר‬
‫מצוה אי למידעות פ־סומת של צ־כי מאכל מבתי חרושת או של בתי מלון‪ ,‬הרי‬
‫זה חילול הקודש ובזיונו‪ ,‬כמו שיש טעם ובזיון להשתמש בחצאי פסוקים ולפעמים‬
‫בסילופם במידעית תעמולה לשם מסהר‪.‬‬

‫אוהבי זמירות ישראל‪ ,‬דורשי משלי מוסר‪ ,‬מוקירי ח כ מ ת בני ק ד ם ישיש ל ק ר א ת מ ח ב ר ת‬
‫הזאת אשר מחברו הנבון והמשכיל יצחק בן אריה יוסף דוב‪ ,‬ח ק ר תעלומות ח כ מ ה ושאב‬
‫מבאר נקדנים הקדמונים ניע משפטי טעמי אמית‪ ,‬אשר מבלעדיהס אין לבוא אל הקדש‬
‫פנימה להבין משל ומליצה דברי ח כ מ י ם וחידותס‪ ,‬ורק ע״י פ ס ק י ה ט ע מ י ם נ ב ע ה במקרא•‬
‫מתוך הסכמתי של הרב שמשון בן לא״א כמו״ה רפאל הירש פ״פ על ספר תורת אמת‪ ,‬כולל‬
‫תורת טעמי תהליס ומשלי ואיוב‪ .‬דעדעלהיים תרי׳יג‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪65‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫י ה ו ד ה שביב‬

‫גזירת החודש בזמן החשמונאים‬
‫דורשת עיון‬

‫חנוכה‬

‫בגישתנו לתורת יון‪ .‬מפורסם‬

‫מאכלרו‬

‫של הרב שמשון רפאל הירש על נושא ז ה ‪ :‬היהדות ודיה •לי‪-‬‬
‫להלן מאמר על אהד ההבדלים בין תורת ה י ה ר ד ת‬

‫ניםם‪.‬‬

‫לתורת יון‪ ,‬ש נ כ ת ב כפרק של חיבור מ ל ל על חנוכה ע״י‬
‫בכולל‬

‫ביבנה‪ .‬המאמר מושפע מהגיונותיו ש ל‬

‫כרם‬

‫כ‬

‫ר‬

‫הד‬

‫כ‬

‫קוק‪ ,‬המעיין ימצא כאן נקודות משיתפות רבות ב ר ע י ו נ ו ת י ה ם‬
‫של הרב קוק והרב הירש‪.‬‬
‫א‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫גזרוה היונים‬

‫במגלה יונית‪ ,‬היא מ ג ל ת אנטיוכוס‬

‫‪1‬‬

‫איתא‪:‬‬

‫ויען ויאמר לשריו‪ ,‬הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים ב י נ י נ ו‬
‫לאלהיגו‬

‫אינם מקריבים ו ד ת י נ ו אינם עושים‪ …‬עתה בואו ונעלה עליהם וגכטי*‬

‫מהם את הברית אשר כרת להם‬

‫שבת׳ ראש חדש ומילה״ )ז—יא(‪.‬‬

‫״באו ונעלה עליהם ונבטל מהם הברית א ש ־ כרת להם אלהיהם שבת‪ ,‬ראש‬

‫חד‬

‫ש‬

‫ומילה‪ …‬ויגזר גזירה גמורה על שבת‪ ,‬ראש חדש ומילה״ )לא—לב(‪.‬‬
‫״אתם חושבים לבטל מאתנו ה ב ר י ת אשר כי־ת עמנו ברית אבותינו לא נבטל מ מ נ ו‬
‫ש ב ת ראש חדש ומילה מבני בנינו לא יוסר״ )לה(‪.‬‬
‫״אתה ה מ ל ך ש מ ת ציווי לבטל מן היהודים ש ב ת ראש הדש ומילה״ )מג(‪.‬‬
‫ובנוסח ד ו מ ה ‪:‬‬
‫״ ה ב ה נא נבוא אליהם למלהמה לבטל מהם את ה ש ב ת וחודש ומילה‪ …‬ויעבירו קו‪*,‬‬
‫במתנה מטעם המלך ל א מ ר ‪ :‬כל איש ו א י ש אשר ישמור שבתות ה׳ וחודש ו מ י י י‬

‫ה‬

‫‪2‬‬

‫יומת״ ‪.‬‬
‫היונים‬

‫בהבינם שכחם של ישראל‬

‫א‬

‫ב ש מ י ר ת ת ו ר ה ו מ צ ו ת ‪ ,‬ניסר ל ק ע ק ע‬

‫ת‬

‫יסודות היהדות‪ .‬גזרה שגזרו על ש ב ת ומילה מ ו ב נ ת היא‪ ,‬הן ה ש ב ת אות ה י א כין‬
‫ה׳ לבין בני ישראל‪ .‬ב ש מ י ר ת ה ש ב ת מ ע י ד היהודי ע ל א מ ו נ ת ו בבורא עילם׳ מ ח ד ע ן ן‬
‫ומנהיגו‪.‬‬

‫מילה‪ ,‬היא חותם‬

‫בבשרו של כל אחד ואחד מישראל‪ .‬ש ב ת היא‬

‫בט ‪.‬‬
‫ר‬

‫ל י ה ו ד ה ש ל ה ר ו ח ה י ה ו ד י ת ‪ ,‬ו מ י ל ה ל י ה ו ד ו ימל ה ג ו ף ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫היא ה מ ג ל ה ה מ ת א ר ת א ת המאורעות שהביאו לקביעת חג החנוכה‪ .‬נדפסת ב ס ד ו‬
‫השלמים כמו ״סדר עבודת ישראל״ ״אוצר התפלות״ ועוד‪ .‬ושם בשוליה גם ה ע‬

‫ר י ‪0‬‬

‫ר י ת‬

‫המדפיסים על מקורה של מ ג ל ה זו‪.‬‬
‫‪ 2‬מ ת ו ך ״מררש לחנוכה״ בית ה מ ד ר ש ליליגק חדר א‪.‬‬
‫יושם ל ב שכאן ה ה ד ג ש ה ״כל איש ואיש אשר ישמור״‪ ,‬א״כ אין אפשרות לפרש ״ ח ו ד ש ״‬
‫כר כמכוון לאסור קידוש הדשים כי ״קידוש״ לא היה ענינם של יחידים אלא של ביד״׳׳ד‬
‫בירושלים‪ .‬כאן מדובר בדבר הקשור והשייך בכל יחיד ויחיד‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ג ז ר ת ה ח ו ד ש מ ע ו ר ר ת ת מ י ה ה ‪ .‬מ ה ר א ו ה י ו נ י ם ל ג ז ו ר ע ל ע נ י ן זה‪ ,‬ב מ ה ח ש י ב ו ת ו‬
‫ה ג ד ו ל ה ‪ ,‬ע ד כ ד י ה ע מ ד ת ו ב ש ו ר ה א ת ת עם ש ב ת ו מ י ל ה ‪ .‬א מ נ ם ב ז מ ן ש ב י ת ה מ ק ד ש‬
‫ה י ה קים‪ ,‬ה י ה ר א ש ה ו ד ש כ ע י ן הג ע ם איסור מ ל א כ ה מ ש ו ם ק ר ב ן מ ו ס ף )טורי אבן‪,‬‬
‫כ ב ג א ב ל אין זה מ ס ב י י א ת ה ח ו מ ר ה ‪ ,‬ב ה נ ק ט ו ה י ו נ י ם נ ג ד ש מ י ר ת ר א ש‬

‫מגילה‬

‫ח ו ד ש ‪ ,‬ב ה ע מ י ד ם א ת ר א ש ח ו ד ש ב ש ו ר ה א ח ת עם מ צ ו ת ש ב ת ו מ י ל ה ‪.‬‬
‫כ‪.‬‬
‫ל ע מ ו ד על‬

‫כדי‬

‫טיבה‬

‫אהר קצץ בנטיעות‬

‫וענינה‬

‫המיוחד של‬

‫תרבות‬

‫אותה‬

‫וחכמה‬

‫הנקראת‬

‫ב מ ק ו ר ו ת י נ ו ה כ מ ה יונית‪ ,‬ר א ו י ל ה ת ב ו נ ן ב ט ע ו ת ו ש ל ״ א ל י ש ע בן א ב ו י ה ״ ה ו א ״ א ה ד ׳ ׳ ‪.‬‬
‫א ח ד מ ס י מ נ י ההיכר הבולטים של אלישע ש ״ ש נ ה ופירש״‪ ,‬היה‪ — ,‬״זמר‬
‫פסק‬

‫י ו נ י לא‬

‫מפומיה״ )הגיגה טו‪ ,(:‬היינו שכל כולו היה ש ק ו ע ב ת ר ב ו ת יונית ע ד ש א ף‬
‫!‬

‫ז מ ר שיבפיו יוני ה י ה ‪ .‬י ת י ר ה מ ז א ת ; ה ר מ ב ״ ן ב ש ע ר ה ג מ ו ל‬

‫‪4‬‬

‫כותב‪:‬‬

‫״כי כנור וכלי הזמר במקדש׳ רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח‪ .‬ואין‬
‫בגשמיות דבר דק כמוזיקאי׳‪.‬‬
‫על‬

‫פ י זה נוכל ל ח ב י ן ש ח ז ״ ל ב צ י י נ ם‬

‫״זמר‬

‫יוני״‪ ,‬נ ת כ ו נ ו ל ו מ ר ש ע ו ל מ ו‬

‫ג‬

‫הרוחני ו ה מ ח ש ב ת י ש ל א ל י ש ע — יוני היה ‪.‬‬
‫ע ל הדי־דרותו מ ס ו פ ר לנו ב ת ל מ ו ד כך‪.‬‬
‫״ ת ״ ר ‪ :‬ארבעה נכנסו בפרדם‪ ,‬ואלו ה ן ‪ :‬בן עזאי‪ ,‬ובן זומא‪ ,‬אחר‪ ,‬ורבי עקיבא‪.‬‬
‫אמר להם ר ״ ע ‪ :‬כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור‪ ,‬אל תאמרו מים מים׳ משום‬
‫שנאמר ‪ :‬דובר שקרים לא יכון יינגד עיני‪ .‬בן עזאי הציץ ומת‪ …‬בן זומא הציץ‬
‫ונפגע‪ …‬אהר‬

‫קיצץ‬

‫ב נ ט י ע ו ת ‪ .‬רבי עקיבא יצא בשלום״‪) .‬חגיגה י ד ‪. ( :‬‬

‫מ ה משימעו ש ל ה ב ט ו י ק י צ ץ ב נ ט י ע ו ת י ר ש ״ י מ ס ב י ר ב פ ש ט ו ת מ ת ו ר ש ב ת ח ל ה‬
‫מדובר‬

‫ע ל פרדס‪ ,‬ה ר י א ף ב ה מ ש ך מ ו ז כ ר ו ת נ ט י ע ו ת ‪ .‬ו כ ו נ ת ה ק צ י צ ה ה י א ק ל ק ו ל‬

‫ו ע י ו ו ת ‪ .‬ע ם כ ל זה‪ ,‬ו ד א י ש ק י י מ ת ע ו ד מ י מ מ ע ו ת פ נ י מ י ת ל ד מ ו י זה‪.‬‬
‫נטיעה‬
‫מיוחד‬

‫ה י א ש ת י ל ‪ ,‬צ מ ח רד‪ ,‬ש ע ד י ן ל א ג ד ל ד י צ ר כ ו ו נ מ צ א ה ו א ב מ ק ו ם‬
‫;‬

‫ובטפול תור כדי תהליך גידולו י‪ .‬מעתה‪ ,‬״קיצוץ ב נ ט י ע ו ת ״ ניתן ל ה ב י ן‬

‫‪ 3‬אמנם רש״׳ במקום‪ ,‬פירש שכונת בטוי זה לציין שלא התאבל ד י הצורך על החרבן‬
‫והתיר לעצמו לזמר הרף דרישת הנביא ״בשיר לא ישתו יין״‪ .‬אך עין מהרש״א בח״א‬
‫ש ה ק ש ה לפרש״י מ ד ו ע מדגישה ה ג מ י א דוקא ״יוני״‪ ,‬ועוד עיי׳יש‪.‬‬
‫‪ 4‬חדושי הרמב״ן‪ ,‬מהדורת הרב א״ז מלצר זצ״ל ח״א עמ׳ ר‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫בצורה פנימית יותר אפשר להבין את ציור דמותו הרוחנית דוקא ב״זמר״ אם נ ת ב ו נ ן‬
‫בשמו — ״אלישע״‪ .‬א־לי — שעה פנה‪ .‬פנית ה׳ אל תפילתו ועבודתו של האדם‪,‬‬
‫״וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו״ )בראשית ד‪ ,‬ד(‪ .‬ע ב ו ד ת הנקרא בשם א ל י ש ע היא‬
‫‪,‬‬

‫עבודת קו־ ‪ ,‬תפלה )תפלה נקראת ״ ח י י ־ ש ע ה ״ ש ב ת י ע״א ועוד(‪ .‬וכשזוכה נעתר ה׳‬
‫לתפלתו ״כי כל מופתי אליהו היו עפ״י התורה ועל ידיה ‪ . . .‬וכל מופתי‬

‫אלישע‬

‫ע״י תפלה כ מ ״ ש במגלה )כז‪ (.‬ואלישע ד ע ב י ד ברחמי״ )צדקת הצדיק סימן עב(‪.‬‬
‫וכשסטה‬

‫מן הדרד הרי ש א ף קלקולו הוא באותו תחום המיוחד לו‪ .‬תחום הקול‬

‫ועל כן ״זמר יוני לא פסק מפומיה״‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כהפסקת‬

‫של‬

‫תהליך הגידול‪ ,‬מ נ י ע ת אפשרות הצמיחה‪ ,‬ובנמשל כפירה ב א פ ש ר ו ת‬

‫ק י ד מ ה ושכלול‪ ,‬ש ל י ל ת היסוד הדינמי‪ ,‬המפרה‪ ,‬ה מ פ ת ה בעולם‪ .‬ראית ה מ צ ב ב ה ו ד ‪,‬‬
‫ב ע ו ל ם ה ז ה כ ח ז ו ת ה כ ל ‪ .‬א ש ר ע ל כ ן א י ן א ל י ש ע י כ ו ל ל ק ב ל א ת ה ס ב ר ו ש ל ר׳ י ע ק ב‬
‫להבטחה‬

‫״ ל מ ע ן י י ט ב לך ו ה א ר כ ת י מ י ם ״ ‪ ,‬כ מ כ ו ו ן ל ע ו ל ם ה ב א ש כ ו ל ו ט ו ב‬

‫)ראה‬

‫ק ד ו ש י ן ל ט ‪ .(:‬ר ו א ח ״ א ח ר ״ א ת מ ט ט ר ו ן כ א י ל ו נ י ת ן לו ר ש ו ת ל י ש ב ו ל כ ת ו ב ז כ ו י ו ת י ה ם‬
‫של‬

‫) ח ג י ג ה טו‪(.‬‬

‫ישראל‬

‫‪7‬‬

‫ו מ ג י ע ל מ ס ק נ ה ‪ ,‬ש ה ו א א ל ה ו ת ואין ב ל ת ו ‪ .‬ה י י נ ו כ ת ו ת‬

‫ה ט ב ע ע צ מ ם ה ם הם א ל ה ו ת ‪ .‬ו מ כ א ן ש ה ע ו ל ם ק ד מ ו ן ה ו א ו ל א נ ב ר א ‪ .‬ו מ כ א ן • ש א י ן‬
‫ז‬

‫ה ע ו ל ם יכול ל ה ש ת נ ו ת כ ל ל א ‪ ,‬ו א י ן ל צ פ ו ת ל ע ת י ד ט ו ב י ו ת ר או ר ע ״‪ ,‬״ מ ה ש י ה י ה‬
‫טו‬

‫היא שיהיה אין כל ח ד ש ״ ‪ .‬על כן אין הוא רואה יכולת לשוב ב ת ש ו ב ה )שם‬
‫‪1‬‬

‫ע ״ א ע״ב(‪ .‬העולם מנוער הוא מכל ת כ ל י ת ומטרה׳ ‪ ,‬אין למה לשאוף מ מ י ל א ב ט ל י ם‬
‫גם ס י י ג י ם מ ו ס ר י י ם א ל מ נ ט ר י י ם ‪ ,‬ו א ל י ש ע י כ ו ל ל ד ק ר א ת ה י נ ו ק א ב ס כ י ן )שם‬
‫אותה‬

‫את‬

‫ולהתמיה‬

‫גם‬

‫לשהיתות‬

‫מוסרית ‪.‬‬

‫יצאנית‬

‫בתביעתו‬

‫)שם(‪.‬‬

‫הדרדור‬

‫חמחשבתי‬

‫טו‪(:‬‬

‫הביאוהו‬

‫‪1 0‬‬

‫‪ 6‬ראה משנה ש ב י ע י ת פ״א מ״ח‪ .‬נחלקו תנאים עד אימתי נקראת נטיעה‪.‬‬
‫אד ד א ה מ ה ר ש ״ א בח״א וראה בספרו של ר׳ הלל צייטלין הי״ד בפרדם הקבלה ו ה ח ס י ד ו ת‬

‫ד‬

‫עמ׳ ‪ 128‬והלאה׳ שאלישע הגיע לאמונה בשניות‪ .‬אד ‪,‬הראיה שהביאו מקריאתו ש ל‬
‫אלישע‬
‫הכרחית‪.‬‬

‫נוכח ראית מטטרון ״ ש מ א ח״ו שתי רשויות הן״ )חגיגה טו‪ (.‬אינה ר א י ה‬
‫אדרבא‪ ,‬אלישע אומר ״חס ושלום״ מ ש מ ע אין הוא יכול לקבל את ה ח נ ח ה‬

‫ששתי רשויות הן‪ .‬וכיון שמטטרון נגלה נגד עיניו‪ ,‬וא־ל חי מסתתר הוא‪ ,‬הרי ש פ ם ק‬
‫להאמין בבורא‪ ,‬וראה במטטרון א ל ד ה יחיד‪ .‬וראה הקוני זוהר דף קיז ע״ב ) מ ה ד ו ר ת‬
‫הרב ר׳ מרגליות( ״דכל מאן דנטיל מלכות בלא ט׳ םפירן איהו מקצץ בנטיעז״‪ .‬אד ר א ה‬
‫פרדס דמונים לרמ״ק ש״ו פ״ו‪.‬‬
‫דא ״כי עם קדמות העולם לא ישתנה ד ב ר מ ט ב ע ו ״ — רמב״ן שמות פרק כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫ומתוך כר אין גם מקום לתפלה‪ .‬ועין הערה ‪ ,5‬מתור שאינו יכול ל ה ש ת מ ש‬

‫בכ‬

‫ח‬

‫ה ת פ ל ה שבו‪ ,‬בא זמר יוני תמורת התפלה‪.‬‬
‫‪ 9‬ב ב ט ו י קציצת נטיעות מ ש ת מ ש הרב קוק זצ״ל לציון שיטתו של שפינוזה י ״ • ״ ב ע ת‬
‫ה ח ד ש ה בשורש שרשה פ ג ש ה כל המהומה ה א ל י ל י ת את חלק מנהשלי עמנו‪ ,‬עד ש מ צ א ה‬
‫מקום ע״י שפינוזד‪ .‬ש נ ת ג ל ג ל ה ב פ ש י ט ת ולבישת צורה בשיטות שונות‪ ,‬שהרעיון ה י ס ו ד י‬
‫שלו הוא גורמם העיקרי׳ ביהוד בסמיות העין וההתנכרות ל ט ב ע היהודי שבקרבו‬

‫_‬

‫לכל הפחות לפי ה ב נ ת רוב העולם בו שהיא תולדה מוכרחת מסגנונו — לצאת ה ו ץ‬
‫מ מ ק ו ר החיים של האידיאלים האלקיים שהם עז וגבורה לישראל עדי עד‪ ,‬לחזור ל נ ק ו ד ת‬
‫הקטנות והילדות‪ ,‬והוא דוקא למה ש מ ו פ ל א ומכוסה — לעצמות האלקים‪ …‬יד ד ׳ היתד‪,‬‬
‫על ראשי ה ע ד ה ה א מ ש ט ר ד מ י ת אז להוציא מהכלל א ת מ י ש ה ש ב להשכיה את ה א י ד י ‪-‬‬
‫אליות של הקריאה בשם ד׳‪ ,‬ע״י הקריאה ה מ ה מ ה מ ת לעצמיות‪ ,‬שאין עמה לא עז ו ל‬

‫א‬

‫ענוה‪ ,‬לא קדושה ולא שמהה‪ ,‬לא טהרה ולא חיים ש ל חפץ לפעולת א מ ת — בקציצת‬
‫ה נ ט י ע ו ת האידיאליות — ש ה י א באמת רק קריאה לאל נכר‪ ,‬אל אחר‪) .‬עקבי הצאן‪,‬‬
‫קבוצת מאמרים‪ ,‬מ א מ ר דעת אלקים‪ .‬נדמ״ח עם הספר אדר היקר‪ ,‬ירושלים תשכ״ז(‪.‬‬
‫‪ 10‬אם כי גם ראשיתו בפגם מוסרי כמסופר בירושלמי הגיגה פ ״ ב ה״א על אבי א ל י ש ע‬
‫המוהל את בנו ומתכונן להקדישו לתורה אך לא לשם שמים‪ .‬וראה בהגהות יעב״ץ‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה ש ק פ ה זו‪ ,‬ק ד מ ח ש ב ה אלו‪ ,‬הן הן ‪,,‬הזכיר היוני״‪ ,‬ש ה י ה ש ג ו י ע ל פ י ו ש ל‬
‫א ל י ש ע בן אבויה‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫הכמה יונית מוי תורת המעשה כישראל‬

‫ב ר כ ת ו ש ל נח ״ י פ ת א ל ק י ם ל י פ ת ״ ע ו ש ה פ י י ‪ .‬היונים‪ ,‬צ א צ א י יפת‪ ) ,‬ב י א ש י ת‬
‫י‪ ,‬ב( מ פ ת ח י ם יופי ונוי‪ ,‬נוי ר ו ח נ י וגיפני‪ .‬ג מ נ ס י ו נ י ם ל פ ת ו ח ה ג ו ף ו א ק ד מ י ו ת ל פ ת ו ח‬
‫ה כ ש ר ה ש כ ל י ‪ .‬מ ר ו ב ו ת הן ה י צ י ר ו ת ה א מ נ ו ת י ו ת ב ס פ ר ו ת ‪ ,‬ב ב נ י ה ו ב פ י ס ו ל ‪.‬‬
‫מ ה פסול יש למצוא באלו הדברים הנאים י מדוע מוצאים אצל חכמינו ד ע ו ת‬
‫מ ס ת י י ג ו ת ? א פ ש ר ‪ ,‬ש ה ח ס ר ו ן א י נ ו בהם א ל א ב ה ע ד ר ה ת כ ל י ת ‪ .‬מ ת י ר ש ה ע ו ל ם א י נ י‬
‫מ י מ ת נ ה ‪ ,‬ל א ה ע ת י ד נ ק ו ד ת ה מ ר כ ז א ל א ההוה‪ .‬ו ע ל כן מ ט ר ת פ ת ו ח ה ג ו ף ה ו א ע צ ם‬
‫ה ג ב ו ר ה ‪ .‬יופי‪ ,‬ה ו א ע צ מ ו ת כ ל י ת ו ‪ .‬אין ה ם מ ש מ ש י ם א מ צ ע י ם ל מ ט ר ו ת ע ת י ד נ ע ל ו ת ‪.‬‬
‫עצמה‪ ,‬היופי גופו וההכמה ע צ מ ה הם הם ה ת כ ל י ת הסופית‪ ,‬יען כ י א ץ‬

‫הגבורה‬
‫‪1‬‬

‫ת כ ל י ת י‪.‬‬
‫וירמיהו אומר‪:‬‬
‫״כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו ואיי יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל‬
‫עשיר בעשרו‪ .‬כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע איתי כי אני ה׳ ע ש ה‬
‫חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה׳״ )ט‪ ,‬כב—כג(‪.‬‬
‫אין כאן ש ל י ל ת ה ח כ מ ה הגבורה ו ה ע ו ש י וכי כיצד א פ ש ר ל ש ל ו ל דברים א ל ו‬
‫ש ה ם תנאים ל ה ש ג ת נבואה‪ .‬״אין ה ק ב ״ ה מ ש י ה ש כ י נ ת ו אלא על גבור ועשיר וחכם״‬
‫) נ ד ר י ם ל ח ( ‪ .‬ה נ ב י א ק ו ר א רק שלא ל ה ת ה ל ל ו ל ה ת ג א ו ת ב א ו ת ם ד י ר י ם ‪ .‬ג א י ה י א ה‬
‫ל מ ו ש ל ם ‪ ,‬ש א י נ ו צ ר י ך תיקון‪ .‬״ה׳ מ ל ך ג א ו ת ל ב ש ״ ) ת ה ל י ם צ ג ‪ ,‬א(‪ ,‬ב א ש ר ה ו א י ת ׳‬
‫ה ש ל ם ה מ ו ח ל ט ‪ .‬א ך ה א ד ם א ף כ י חכם‪ ,‬ג ב ר ו ה ע ש י ר ‪ ,‬כ י צ ד י ת ג א ה ‪ ,‬ו כ י ה ג י ע ע ד‬
‫תכלית?‬
‫עליהם‬

‫א ם היים‬

‫בהכרה שהכמה‪ ,‬גבורה ועושר אינם תכלית כשלעצמם‪ ,‬א ל א‬
‫‪1 2‬‬

‫להוביל ל ת כ ל י ת רצויה‪ ,‬הרי ש א ז אותם א מ צ ע י ם חיוביים הם ו ר צ ו י י ם ‪.‬‬

‫ה ח פ ץ ו ה ת כ ל י ת הם — ״ ה ש כ ל ו י ד ע א ו ת י ״ ‪ .‬ו י ד י ע ה זו ה י א ה מ ו ב י ל ה ל ע ש י ת ה ס ד ‪,‬‬
‫משפט‪ ,‬וצדקה בארץ‬

‫‪1 3‬‬

‫*י‪.‬‬

‫לספר ״מעלות׳ המדות״‪ ,‬הוצאת אשכיל‪ ,‬ירושלים תשכ״ח‪.‬‬
‫‪ 11‬ברור שתמונה זו היא סכמתית למדי‪ .‬תרבות יין״ הוא שם כולל לזרמים ובני זרמים‬
‫ש א י נ ם עשויים מקשר‪ .‬אחת ואף דוחים זה את זה‪.‬‬
‫‪ 12‬מ כ א ן נבין מדוע בנוסף לשלשת התנאים גבורה‪ ,‬עשר וחכמה מונה ר׳ יוחנן בנדרים‬
‫עוד ת נ א י ר ב י ע י — ענוה‪.‬‬
‫‪ 13‬ומה נ פ ל א שהרמב״ם מסים את ספרו‪,‬הפילוסופי מורה נבוכים בהבהרת ש ל ש ת מושגים‬
‫א ל י ‪ :‬הסד׳ מ ש פ ט וצדקה‪.‬‬
‫‪ 14‬אפשר ; ר א ו ת במשולש זה חסד‪ ,‬מ ש פ ט ‪ ,‬צ ד ק ה הקבלה למשולש גבורה ח כ מ ה עשר‪.‬‬
‫ג ב ו ר ה ת כ ו נ ה ש ב ג ו ף ה י א ואף גמילות חסד בגופו‪ .‬נקל לגבור ל ע ש ו ת חסד‪ .‬ל ש פ ט‬
‫יוכל החכם ש ק נ ה בחכמתו א ת הקי ה מ ש פ ט ודרכו‪ .‬עשיר הוא זה היכול לקיים מצוות‬
‫ה צ ד ק ה כיאות‪.‬‬
‫גישה חיובית לדברים אלו מוצאים אנו גם אצל המלבי״ס בבאורו ש ם ‪ :‬״אולם יש‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪69‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכאן הדגשת המעשיר‪ ,‬ההגשמה ביהדות‪ :‬״ולא המדרש עיקר אלא ה מ ע ש ה ״‬
‫)אבות פ״א‪ ,‬י״ז(‪.‬‬
‫״התביעה‬

‫הפנימית שהמעשים יהיו מתאימים לדעות וההרגשות היותר עליונות‬

‫ועדינות היא ענין מיוהד לישראל‪ ,‬ש מ ד ת ם היא מ ד ת בנים דה׳ אלקיהם‪ …‬לא כ א ל ה‬
‫חלק גויי הארץ ומשפחות האדמה״‪) .‬ה• ב קוק זצ״ל׳ ערפילי טיהר עמ׳ מד(‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫החדש הזה לבם‬

‫״ישראל מונין ללבנה״‪) .‬מכילתא פרשת בא עה״פ ״ההדש הזה לכם״(‪• .‬שלא‬
‫כאומות העולם המונות את מועדיהן לפי ההמה‪ ,‬מונים ישראל ללבנה‪ .‬ו ח ל י ע ו ת‬
‫הזמנים נקבעים בישראל על פי ראית הלבנה‪.‬‬
‫״ר׳ לוי פ ת ח ‪ :‬׳והייתם לי קדושים׳‪ ,‬׳ואבדיל אתכם מ ן העמים׳ וכו׳ בכל מעשיהם‬
‫ישראל משונין מן אומות העולם בחרישתן ובזריעתן ובקצירתן‪ ,‬במניינן ובחשבונן‬
‫שאומות העולם מונין לחמה וישראל ללבנה‪ ,‬שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים״‬
‫)פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬פ ״ ד ‪. ( ,‬‬

‫ערב יציאת ישראל ממצרים לאחר שככר הוכו המצרים תשע מכות נ ם י ו‬
‫ונעשו אותות ומופתים שלא כדרך הטבע‪ ,‬נקבע להם לישראל להיות מוגין ל ל ב נ ה !‬
‫עד עתה התרחשו המאורעות בעולם כאילו בצורה טבעית מסתברת‪ ,‬ללא ת ר י ג י ס‬
‫ושנויים‪ .‬יציאת שבטי ישראל לחירות והפיכתם לעם כאילו מתחדשת הנהגה ח ד ש ת‬
‫בעולם‪ ,‬הנהגה נסית‪ .‬התערבות מגבוה בסדרי הבריאה השגרתיים‪ .‬מעתי׳ איז‬
‫ערובה שהמתרחש היום עתיד להתרחש גם מהר ולאהר שבוע‪ .‬כאילו בכל י ו‬
‫נבראת הבריאה מחדש מתחילה‪ .‬חויה זו‪ ,‬חוית חחתחדשות המתמדת‪ ,‬ההנהגה הנסיון‬
‫היא הוית היסוד לאומה הישראלית‪ ,‬אשר על כן אין אמונתה בבורא נשענת ע ל‬
‫״בראשית ברא״‪ ,‬אלא דוקא על ״החדש הזד‪ ,‬לכם״‪ ,‬על יציאתם ממצרים‪ .‬כי יציאה‬
‫נסית זו‪ ,‬המעידה על ההתהדשות המתמדת היא יסוד האמונה וחחיים של הענש‪.‬‬
‫שלא כאומות העולם ׳•מאמונתם נשענת על חוית ״ביאשית ברא״ ההתרחשות ה ח‬
‫פעמית ‪.‬‬
‫ת‬

‫ם‬

‫ד‬

‫‪1 5‬‬

‫מעתה סוטים ישראל מצורת המנין הרגילה‪ .‬מעתה מיוחדים הם בעולם ב מ נ י י נ י‬
‫ללבנה הם מונים‪.‬‬
‫מציאות שיוכל האדם להתהלל בחכמה וגבורה ועושר‪ .‬אם ישתמש בהם לתכלית מועילן‪-‬‬
‫ואם יהיו אצלו ככלים ואמצעים להשיג על ידם שלמותו‪ ,‬שהוא אם י ש ת מ ש ב ח כ מ ן‬
‫מ‬

‫להשכיל וידוע אותי כי אני ד‪,‬׳‪ ,‬שע״י ש י ו ד ע חקי החכמה ישיג ל ד ע ת א ת ה ‪ /‬ו ב ג ב ו ר‬

‫ועשרו הוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ שע״י גבורתו יעשה משפט לעשוקים‬
‫עשרו יעשה חסד וצדקה‪ ,‬כי באלה הפצתי והוא התכלית ה מ ב ו ק ש אצלי״‪ .‬וראה‬

‫ו ע‬

‫ת ך‬

‫״‬

‫י‬

‫ג ק‬

‫דברי ר״ש בן מנםיא משום רשב״י ״הנוי׳ והכה‪ ,‬ותעשר והכבוד והחכמה‪.‬״ נ א ה ל צ ד י ק י ם‬

‫ונאה לעולם״ )אבות פ ״ ו מ״ח(‪.‬‬
‫‪ 15‬אפשר שבזה מ ת י ש ב ת תמיהתו הגדולה של הכוזרי על יסודות האמונה היהודית כסי‬
‫שהוצגו ע״י המחבר‪) .‬כוזרי‪ ,‬מאמר ראשון יב(‪ .‬ועין גם באבן עזרא וברמב״ז פ ר ש‬

‫יתרו על הדיברה הראשונה‪.‬‬
‫‪70‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ת‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חמה‬

‫ס ט א ט י ת היא• אין ע מ ה ש נ ו י י ם ו ת מ י ר ו ת ‪ .‬ל ע ו ל ם א ו ר ה מ ל א ב ש ל מ ו ת ‪.‬‬

‫ה ל ב נ ה ל ע ו מ ת ה מ צ ו י ה ב ת ה ל י ך מ ת מ י ד ‪ ,‬או ש מ ת מ ל א ת ה י א ו ה ו ל כ ת או ש ח ס ר ה ‪ .‬א י ן‬
‫יום א ה ד ד ו מ ה למשנהו‪ .‬מ ש מ ש ת ה י א מ ו צ ג ה י ל ת ה ל י ך ה ה ת ה ו ו ת ה מ ת מ י ד ב ב ר י א ה ‪.‬‬
‫ל א ע ו ל ם ק ד מ ו ן אף לא עולם נ ב י א ללא ש נ ו י י ם ו ח ל י פ ו ת ‪ ,‬א ל א ע ו ל ם מ ת ה ו ה מ ת ח ד ש‬
‫ב כ ל עת‪ .‬ה א ו מ ו ת ל ה ם יאה ל מ נ ו ת ל ח מ ה ‪ ,‬מ צ ו י י ם ה ם ב ה נ ה ג ת ט ב ע י ת ש א י ן ע מ ח‬
‫ה ת ח ד ש ו ת ‪ .‬י ש ר א ל ה נ ה ג ת ה ב ו ר א ע מ ה ם נסית‪ ,‬מ ת ח ד ש ת ת מ י ד ‪ .‬ע ל כ ן מ ו נ י ם ל ל ב נ ה ‪,‬‬
‫ה מ ת ח ד ש ת ת ד י ר ״ ו ח ד ו ש חירח הוא ל ש ל ש י ס יום‪ .‬ירא מ צ א נ י ה ד ו ש ב פ ח ו ת ״ ) מ ה ר ״ ל ‪,‬‬
‫ח ד ו ש י א ג ד ו ת ב ב א ב ת ר א עד‪ .(.‬עם ל י ד ת חירח נ ק ב ע דאימ חדימ‪.‬‬
‫״החדש הזה לכם ראש חדשים — רבי ישמעאל א י מ י משה ה י א ה את החדש לישראל‬
‫‪,‬‬

‫ואמי־ להם כזה היי רואיז וקובעין את החדש לדורות׳ )מכילתא‪.(,‬‬
‫נ ת ח ד ש ה ה ל ב נ ה ו נ ק ב ע חדש‪ .‬מ צ י נ ו ב ח ז ״ ל ש ד ר ש ו ח ד ש לימון חדשי ח י ד ו ש‬

‫‪1 9‬‬

‫‪.‬‬

‫״החדש — ר׳ נחמן‪ ,‬י נ י אליעזר בן יוסי ורב אחא‪ .‬חד אמי־‪ ,‬אמר הקב״ה לישראל‬
‫בני חידוש גאולה יש לכם כאן לעתיד לבוא‪ .‬וחד אמר יש לכם כאן חידוש הוא‬
‫לעתיד לבוא‪ .‬ופסיקתא רבתי סט״ו(‪.‬‬
‫א ך לא רק ע ל ה י ד ו ש ה ע ת י ד ש ו מ ע י ם א נ ו ב פ ס ו ק זה‪ .‬א ל א גם ע ל ה ח ת ח ד ש ו ת‬
‫ה מ ת מ ד ת בהוה‪.‬‬
‫״החדש הזה לכם‪ — …‬רבי ב י כ י ה בשם רב יצחק‪ .‬החדש הזד׳ חדשו מעשיכם״‪.‬‬
‫)פסיקתא רבתי פט״ו‪ .‬ופסיקתא דר״כ ס׳׳ה(‪.‬‬
‫ההתחדשות‬

‫הוי‪,‬‬

‫בבריאה הייבת להביא את האדם לחידוש מ ע ש י ם לחדוש‬

‫ע צ מ י ו ת ו שלו‪ .‬ו כ ך נ ד ר ש ח ד ב ר ב ס פ י י ח ס י ד ו ת עד‪,‬״ פ ‪:‬‬
‫״כה אמר ה׳‪ …‬שער ה ח צ י הפנימית‪ …‬יהיה סגור ששת ימי ה מ ע ש ה וביום ה ש ב ת‬
‫יפתח וביום החדש יפתח״ )יהזקאל מו(‪.‬‬
‫על‬

‫האדם לפתוח את שערי הפנים שבו בקרבו ב ש ב ת ו ב ח ד ש ש ה ם זמנים‬

‫המסוגלים להתחדשות‪.‬‬
‫ר א י ת ה ל ב נ ה ב ה ד ו ש ה כ ר ו כ ה כ ב ר כ ה ‪ .‬ו ב ר כ ה זו ע ד ו ת י ש בה‪.‬‬
‫״וידוע כי כשיראה האדם הלבנה בחדושה ומברך עליה‪ ,‬הגה הוא מעיד ע ל הדוש‬
‫העולם שהוא עיקר האמונה ומודה על אלקותו של יוצר בראשית לחדש העולם‬
‫כשם ש מ ח ד ש הלבנה בכל חדש וחדש״‪) .‬רבינו בחיי בפרושו לתורה עה״פ ה ח ד ש‬
‫הזה לכם(‪.‬‬
‫ועל כן אמרו חכמינו‪:‬‬
‫״כל‬

‫המברך על החדש בזמנו כאילו מ ק ב ל פ נ י שכיבה‪ ,‬כ ת י ב הכא ה ח ד ש הזה‪,‬‬

‫ו כ ת י ב התם זה א י ל י ואנוהו״‪) .‬סנהדרין מב‪.(.‬‬
‫כ ש ם ש ב ק ר י ע ת ים סוף‪ ,‬נ ג ל ה ל ה ם ה ק ב ״ ה ב ה ד ש ו נ פ ל א ו ת א ש ר ל א ה י ו ל פ ג י ם ‪,‬‬
‫כן‬

‫בכל חדש והדש עם התחדש הלבנה נגלית אז כאילו שכינתו‪ .‬ע ו ב ד ת היותו‬

‫שוכן בבריאה״ א ש ר מכה זה ת ת ה ד ש תמיד‪.‬‬
‫‪ 16‬ובפסיקתא דרב כהגא פ״ה‪ .‬וראה גם שמות רבה פרשה טו כא‪ .‬ועיי״ש גם על ברה כ ח מ ה‬
‫בזמנו ש ל מתתיהו‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪71‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ ת ו ך כ ך י ו ב ן מ ד ו ע נ ק ב ע ‪.‬מזמור ״ ב ר כ י נ פ ש י א ת ה ׳ ״ ) ת ה ל י ם קד( כ ש י ר ש ל‬
‫יום‬

‫ל ר א ש ח ד ש ) ש ו ״ ע א ו ״ ה ס י מ ן ת כ ג ם ״ ג ( ‪ .‬א י ן זה ר ק מ ש ו ם ש נ ז כ ר ב מ ז מ ו ר‬

‫״עימד‪ .‬י ר ח ל מ ו ע ד י ם ״ כ פ י • מ כ ו ת ב ה ט ו ר ‪ ,‬א ל א ב ש ל כ ל פ ס ו ק י ה מ ז מ ו ר *מכל כ ו ל ו‬
‫ה מ נ ו ן א ה ד ג ד ו ל ל ב ו ר א ה ע ו ל ם ע ל פ ל א י ב ר י א ת ו ‪ .‬וגם ע ל ה ה ו י ה ה מ ת ח ד ש ת ת מ י ד‬

‫ד ג‬

‫‪.‬‬

‫״תשלח רוחד •בדאון ותחדש פני אדמה״ )ל(‪.‬‬
‫ו ה ת ח ד ש ו ת מ ת מ ד ת זו ה י א פ ת ח ת ק ו ה ל ע ת י ד ט ו ב יותר‪.‬‬
‫״יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם״ ולד‪.(.‬‬
‫ו כ פ י ש ה ס י ב ה ל ה ב י ן ב ר ו ר י ה א ש ת ר׳ מ א י ר ב ה ב ה י ר ה ל ב ע ל ד ‪: ,‬‬
‫״מי כתיב חוטאים ‪ :‬חטאים כתיב‪ .‬ועוד שפיל לסיפיה ד ק י א ‪ :‬׳ורשעים עיד א י נ ם ׳‬
‫כיון ד י ת מ ו הטאים ורשעים עוד אינם‪ .‬אלא בעי י ח מ י עלויהו דליהדרו ב ת ש ו ב ת ״ ‪.‬‬
‫)ברכות י(‬
‫ו מ כ א ן ר א ש ח ד ש כ ז מ ן כ פ ר ת עווות‪.‬‬
‫״ראשי‬

‫הדשים לעמד נתת‪ ,‬זמן כפרה לכל תילדותם״ )מתיר תפלת מיסף ש ל‬

‫ר א ש חדש(‪.‬‬
‫מהתחדשות‬

‫‪, 8‬‬

‫בבריאה‪ ,‬ל ה ת ח ד ש ו ת בנפש ה ב א ה ע״י כפרת ע ו ו נ ו ת ‪.‬‬

‫] א פ ש ר ש ה ה ל כ ה ה א ו מ ר ת ‪ :‬״ ה ר ו א ה א ת ח ב ר ו ל א ה ד ש ל ש י ם יום א ו מ ר ש ה ח י י נ ו‬
‫) א ו ״ ח ס י מ ן ר כ ה ( א ף ה י א ב נ ו י ה ע ל ה י ס ו ד ה ז ה שיל ה ת ה ד ש ו ת ה ז מ ן ב ת י ם ש ל ש י ם‬
‫יום‪ .‬ל א ח ר ה ד ש ז מ ן ח ד ש ה ו א ו ע ל כ ן מ ן ה ר א ו י ל ב ר ך ב ר כ ת ה ז מ ן ע ל ה ש מ ח ה‬
‫ה נ ג ר מ ת למראה ח ב ר טוב[‪.‬‬
‫י ש ר א ל ל א זו ב ל ב ד ש מ ו נ י ן ל ל ב נ ה ‪ ,‬א ל א א ף נמשילו ל ל ב נ ה ‪.‬‬
‫״שהם עתידים להתחדש כמותה״ )מתיר ברכת הלבנה(‪.‬‬
‫ט ב ו ע ה ה י א ס ג ו ל ה זו ש ל ה ת ח ד ש ו ת ב י ש ר א ל ‪ .‬י ש ר א ל ב ה ת ה ו ו ת מ ת מ ד ת ‪ ,‬ת ה ל י ך‬
‫מ ת מ ש ך ‪ ,‬אין כאן ע מ י ד ה קפואה ב מ צ ב אחד‪ .‬וזהו סוד נ צ ח קיומם‪ ,‬ותקות גאולתם‪.‬‬
‫ו מ כ ה ו ש ל ה ד ש ש ו א ב י ם ה ם ה י ו נ י ו ת זו‪ ,‬ו מ ה ד ש י ם ל ה ם ת ו ר ה ו מ צ ו ו ת ‪.‬‬
‫״הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים — מה יונה זו מ ח ד ש ת לה בכל חדש וחדיש‬
‫גרן‪ ,‬כך ישראל מחדשין להן בכל הדש תורה ומצוות ומעשים טובים״‪.‬‬
‫)שיר השירים רבה פרשה ד׳ ב(‪.‬‬
‫יון ש כ ל כולה ס ט א ט י ת היא‪ ,‬ל ל א מגמה‪ ,‬ברצותה להביס א ת ה י ה ד ו ת ביסודותיה‬
‫גוזרת‬

‫על‬

‫המתמדת‪:‬‬

‫החדש‪,‬‬

‫ב א ש ר חדיש‪ ,‬י ס ו ד ג ד ו ל‬

‫וחשוב הוא‬

‫ביהדות‪ ,‬יסוד החיוניות‬

‫ההתחדשות‪.‬‬

‫‪ 17‬ב מ ס כ ת סופרים )פי״ז יא( נזכר שבר״ה יש להוסיף את המזמור ״שירו לה׳ ש י י‬

‫ח ד‬

‫ש‬

‫)תחלים צו‪ ,‬או צח‪ (.‬אשר בו ידובר גם על התחדשות העתיד בבוא ה׳ לשפט הארץ‪.‬‬
‫‪ 18‬כ ב ק ש ת דוד ״לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון הדש בקרבי״ )תהלים נא‪ ,‬א(‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תגובות‬

‫קביעת המוות ע ״ י הרופאים‬
‫ה י ב הראי‪:‬״ לישראל‪ ,‬ה ר ב ה ג א ו ן רבי א י ס י י ה ו ד ה ארגטרבין ש ל י ט ׳ א ה ר צ ה ב כ י נ ו ס‬
‫‪1‬‬

‫ה א ח ר ו ן לתורה ׳‪:‬יבעל פה בנייסד ה ל ב ‪-‬יק ;־יי‪ ••:‬־‪ ! :‬ס י ף היד־׳‪ : •:‬י נ ה ב א ב תשיכ״ח(‬
‫‪,‬‬

‫ע ל ה ב ע י ו ת ה ה ל כ ת י ו ת ׳‪:‬־ל ה ש ת ל ת לב‪ .‬כ ש ב י ע י י ם א ח ל י כן‪ ,‬כ ת ח י ל ת הודי‪ :‬א־־יל‪,‬‬
‫הושיע ב ע ת ו נ י ם ׳‪*:‬וניט כ א ר ץ ‪ , ,‬מ כ ת ב ל מ ע ר כ ת ״ ‪ :‬ד ר ‪ :‬א י נ ט י ־ מ ן ש ל י ט ״ א ‪ ,‬בו צ י י ן‬
‫ש ב ט ע ו ת ני‪:‬י‪:‬יט מ ש פ ט א ה ד ‪:‬יההי־צאה ב נ י ג ע ל ח ש י ב י ת *־‪,‬ביעת הגיית ב א י פ ן ה ח ל ט י‬
‫ל פ נ י ש מ ו ת ר — במקרים מ ס י י מ י ם — ל ה ו צ י א א ב ל ‪ :‬י ג י פ ת הנפטי־ ל ש ב ה ש ת ל ת ו‬
‫ב ג ו ף י ״ ל ח ו ל ה אחר‪ .‬ב‪,.‬מכתב ל מ ע ר כ ת ״ ש נ ש ל ח ל ע ת ו נ י ם ר כ י ם )כגון ‪ , ,‬ה צ פ ה ״ ‪,‬‬
‫״ ש ע ר י ם ״ ‪ ,‬״ ה א ר ץ ״ ‪ ,‬ו‪,,‬מעריב״ ‪ 1‬ה ד ג י ש ח ר ב א ו נ ט ר מ ן ש ל י ט ׳ ״ א ש ב ת נ א י ם המרימים‬
‫נ ת ו ח ה מ ת ל ש ם ה ש ת ל ה ״ צ ר י כ י ם ל ד ־ פ י ד עיי ת ע י ד ד ר ת י מ ת מ ש נ י ר י פ א י ב ) פ נ י מ י י ם (‬
‫ה מ א ש ר י ם כ י כ ה נ ו א ת הנפמי״ ״דנרד מ ת ב א י פ ן י ‪ -‬י ״ י ״‬
‫ב ג ל י ת ה א ח ר ו ן ש ל ״ ה מ ע י ן ״ ‪ ,‬ת ש ר י ת ש כ ״ ט ) כ ר ך ט׳ ג ל י ו ן א׳( פ ו ר ס ם ר א י ו ן‬
‫ע ם ד ״ ר י ע ק ב לוי נ ׳ ״ ע ל נ ו ש א זה‪ .‬ד׳יר לוי ה ד ג י ש שישי צ ו ר ך ב ה ו ר א ו ת ב ר ו ר ו ת‬
‫לרופאים‪,‬‬

‫ש ה ר י ק י י מ ו ת היום‬

‫שיטות‬

‫שונות‬

‫בין‬

‫אנשי‬

‫הרפואה‬

‫בהגדרת‬

‫המות‬

‫ו ק ב י ע ת ו ויש ה ש ש ש י י מ צ א ו ר ו פ א י ם ש י ה ת מ ו ע ל ת ע ו ד ה ה מ א ש ר ת ש ה ה ו ל ה מ ת ‪,‬‬
‫אפילו אם הלב עוד פועם — וזה בהתאם ל ש י ט ת ם ה מ ד ע י ת ב ק ב י ע ת המות‪.‬‬
‫ו ה נ ה ה ג י ע ה ל י ד י ה ו צ א ה מ ו ר ח ב ת ש ל ה ה ־ צ א ה ה ‪ :‬״ ל ‪ .‬בשיער ה ח ו ב ר ת ו ב כ ו ת ר ת‬
‫״נקודות הלכה בבעיות ה ש ת ל ת לב״ )אלול ת ש כ ״ ח ( רשום פעמיים ״ מ ת ו ך ה ר צ א ה‬
‫ב כ נ ס ל ת ו ר ה ש ב ע ״ פ ‪ ,‬ב ת ו ס פ ת ע י ו נ י ם ר ה ב י ם ״ ‪ .‬ב ח ו ב ר ת זו ד ן ה ר ב א ו נ ט ר מ ן שיליט״א‬
‫ג ם ב ב ע י ה ש כ נ ר א ה לא נ ז כ ר ה או לא נ ר ש מ ה ב כ י נ ו ס ‪ .‬א ך מ ש ו ם מ ה ישי כ א ן ש ו ב ג ר ס א‬
‫א ה ר י נ א ‪ .‬בדרי ח מ ה כ י נ ו ס נ ש מ ט ה ב ט ע ו ת ה ד ר י ש ה ל ה ק פ י ד ע ל מ י ת ה ה ח ל ט י ת ‪ ,‬ו ל כ ן‬
‫הרב אינטרמן‬

‫כתב‬

‫רופאים‬

‫ש ל י ט ״ א ‪,,‬מכתב‬

‫ל מ ע ר כ ת ״ ודרשי‬

‫תעודה‬

‫חתומה ע״י ש נ י‬

‫המאשרים כי בדקו הנפטר והנהו מ ת באופן החלטי‪ .‬אך גדולה ה ת מ י ה ה‬

‫ש ב ח ו ב ר ת ״ ב ת ו ס פ ת עיונים רחבים״ לא הוזכרו דברי ה ה ש ל מ ה ש ב ״ מ כ ת ב למערכת״‪,‬‬
‫ז ״ א ש ו ב נ ע ל מ ה ה ד ר י ש ה ל ת ע ו ד ה ח ת ו מ ה ע ״ י שיני ר ו פ א י ם ה מ א ש ר י ם מ י ת ה ה ח ל ט י ת ‪.‬‬
‫ב ח ו ב ר ת זו ) ע מ ׳ ‪ (5‬כ ת ו ב ר ק ״ ב כ ל א ו פ ן צ ר י כ י ם ב ד י ק ת ר ו פ א י ם ל פ נ י ש נ ג ש י ם‬
‫לגיתוה הגופה )כדאי שיעידו ע״ז ‪ 2‬רופאים פנימיים(״‪ .‬אין כאן דרישה לתעודה‬
‫חתומה‬

‫ה מ א ש ר ת שהנפטר מ ת באופן חחלטי‪.‬‬

‫הצבור‬

‫ה ד ת י ז כ א י לשימוע ד ב ר י ם‬

‫ברורים ו ח ד ־ מ ש מ ע י י ם‬

‫ב נ ו ש א ח מ ו ר זה‪.‬‬

‫לאור ה ש י ט ו ת והגישות ה ש ו נ ו ת בין א נ ש י ה ר פ ו א ה ד ר ש ד ״ ר לוי ה ו ר א ו ת ברורות‬
‫מ ג ד ו ל י ה ה ו ר א ה ‪ .‬ד ר י ש ה זו ב מ ק ו מ ה ע ו מ ד ת — ו ב י ת ר ח ר י פ ו ת ‪ .‬ל ג ב י ה ש ת ל ת ל ב‬
‫ה ב ע י ה אינה מ ע ש י ת כעת‪ ,‬אבל לגבי ה ש ת ל ת אברים אחרים כ מ ו עיניים וכליות‬
‫ה ב ע י ה כ ב ר מ ע ש י ת ‪ .‬כדי למנוע כ ל ת ק ל ה ה צ י ע ד״ר לוי בראיון בגליון ה א ח ר ו ן‬
‫ש ל ״המעין״ שתעודות הרופאים על מיתה החלטית תהיינה מבוססות על בדיקות‬
‫קודמות‬

‫ע״י אלקטרוקרדיוגרם ואלקטרואנצפלוגרם שתהיינה שליליות לגמרי בכל‬

‫הלקיהן‪.‬‬
‫ה ב ע י ה החמורה הזאת דורשת הוראות ברורות מגדולי ההוראה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪73‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על השימוש בתאריך האזרחי‬
‫לפני‬

‫ש נ ה ו ה צ י ה ע י ר ל נ ו ר׳ ב נ י מ י ן סופר‪ ,‬ר מ ת גן‪ ,‬ע ל ה צ ו ר ך ב ש י מ ו ש ש ל‬

‫ה ת א ר י ך ה י ה ו ד י ‪ .‬ע ד ש ה ע ר ו ת י ו ה ו פ י ע ו ב ״ ה מ ע י ך ג ל י ו ן ת מ ו ז ת ש כ ״ ז ‪ ,‬נ פ ל ר׳ ב נ י מ י ן‬
‫ב מ ד ב ר סיני‪ ,‬י מ י ם א ח ד י ם א ח ר י ת ו ם מ ל ח מ ת ש ש ת ה י מ י ם ‪ ,‬ה׳ יקום דמו‪.‬‬
‫ו י פ ה כחד‪ .‬ש ל ה ע ר ה נ כ ו נ ח ‪ .‬ע ו ר ך ש ל ר ב ע ו ן ד ת י ח ש ו ב ק ר א א ת ד ב ר י ר׳ ב נ י מ י ן‬
‫ס ו פ ר ו מ ח ק א ת ה ת א ר י ך ה א ז ר ח י משיער ה ר ב ע ו ן ו מ א ז ו ע ד ע ת ה מ ו פ י ע ש ם א ך ו ר ק‬
‫התאריך היהודי‪.‬‬
‫ה ד י ו ש ל ד ב ר י ר׳ ב נ י מ י ן ה ג י ע ו גם ל ק י ב ו ץ ד ג נ י ה א׳‪ .‬מ ר י ה ו ש ע מ נ ו ח ‪ ,‬ח ב ד‬
‫דגניה‪ ,‬ה ת ע נ י ן ב ה ע ר ה ה נ ״ ל ע ל ה ת א ר י ך היהודי‪ ,‬שהרי גם הוא ד ו ר ש‬

‫דה‬

‫כ מ ה שנים לא להתעלם מ ח ש י ב ו ת ם של התאריכים היהודיים‪ .‬מר יהושע מנוה‬

‫אף‬

‫קבוץ‬

‫ה י ב ר ס פ ר ק ט ן בנושיא זה ״ ע ם י ש ר א ל — ע ם ה ז מ ן ״ ) ה ו צ א ת נ ב ט י ם ת ש כ ״ ה ‪ ,‬ב ״ ד‬
‫עמ׳(‪.‬‬

‫ה מ ח ב ר ש ל ח לי א ת ס פ ר ו ו ק ר א ת י ב ה נ א ה ר ב ה ה ל ק י ם מ ט ע נ ו ת ־ ו ‪,‬‬

‫אזהרותיו‬

‫במיוחד‬

‫בשימוש המופרז בתאריכים לא־יהודיים‪ .‬ה מ ח ב ר מ ת ר ע ם )עמ׳ ל ד ( ‪:‬‬

‫עם קום המדינה וכניסת עמנו ל מ ש פ ה ת העמים — הגענו אל כיוון אחד ב ל ב ד ‪:‬‬
‫להיות ככל הגויים ; ובין השאר מסגלים לעצמנו גם את זמן הגויים‪ .‬לא של כי•‬
‫הגויים׳ אלא זה של הנוצרים‪ ,‬וזמן ותאריר זהים‪ ,‬זהו כתיבת הזמן‪ .‬תי׳ליד ה ג ו ב ר‬
‫מיום ליום‪ ,‬בריחה משלנו אל זה ש ל הנוצרים‪ .‬פעם אמרתי שההידבקות ב ל ו ח‬
‫הנוצרי באוגנדה בציונות‪ .‬כיום אני מרחיק לכת ו א ו מ ר ‪ :‬זד‪ .‬יותר מאוגנדה‪.‬‬
‫דברי מר מנוה אינם נובעים מלאומיות מופרזת‪ ,‬הדורשת לקבל כל מסורת ל א ו מ י ת ‪.‬‬
‫ח ש ש ו ת י ו ה ם ת ר ב ו ת י י ם ל א ו מ י י ם ‪ .‬ע ם ישיראל ה י זה א ל פ י ם שינה בכות נ א מ נ ו ת ו ל ז מ ן‬
‫היהודי‪ ,‬ללוה היהודי ולא יתכן כלל להסביר א ת קיומנו בלי נאמנות לזמן היהודי‪.‬‬
‫ו כ ך ה ו א ממשייך ו מ ס ב י ר ) ע מ ׳ ל ו ( ‪:‬‬
‫שנים‪-‬עשר‬

‫הדשי השנה ספוגים דם‬

‫ודמעות יהודיים‪,‬‬

‫השתפכות הנפש ו ת ק ו ו ת‬

‫אין סוף‪ ,‬ששון ושמחה‪ ,‬עצב ועגמה ומה לא ? הם בעורקים בגופנו היהודי‪ ,‬ש ד ר כ ם‬
‫זורם הדם היהודי‪ ,‬ואם את זה נשכח — את עצמנו ש כ ח נ ו ! והננו גם עם ה ז כ ר ו ן‬
‫שהנצהנוהו‬

‫בזמן‪ .‬עם ביטול הזמן היהודי‬

‫מתבטל‬

‫י‬

‫הזכרון היהודי‪ .‬לזכרון‬

‫ש‬

‫זכירות‪ ,‬אסוציאציות בלע״ז‪ ,‬והן באות בכח ציון הזמן‪ .‬אם אומר ניסו — יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬קריעת הים‪ ,‬מ׳ ש נ ה במדבר ועוד ועוד עולים בזכרון ואני קושר את ה י ו‬
‫עם‬

‫העבר הרחוק ומושך קו מאז ועד היום‪ .‬חג הפסח‪ ,‬ח״םדר״‪ ,‬ההגדה‪,‬‬

‫א‬

‫ל‬

‫ס‬

‫ף‬

‫ד ב ר י ם ‪ . . .‬וכך כ מ ע ט כל ח ד ש י השנה‪ .‬מ ה מזכיר מאי‪ ,‬למשל‪ ,‬ליהודי ? מ ה ה ו ^‬
‫ד‬

‫זה מ ח ו ד ש י ש נ ת ‪ -‬מ נ י ן של הנוצרים ? בכוח הזמן שלנו אנו זוכרים‪ .‬ואם אני א ו מ‬

‫ר ״‬

‫״אב״ ומוסיף ל ו ‪ :‬״מנחם״‪ ,‬מ נ ח ם ‪ -‬א ב ‪ ,‬כל חורבנות העם צפים ועולים יהופכיס‬
‫ממשות‪,‬‬

‫משהו אקטואלי‪ ,‬שקרה א ד היום או אתמול‪ .‬כי באב יש ת ש ע ה‬

‫ו ב ת ש ע ה באב ושלשה שבועות לפניו‪ ,‬ימי ״בין המצרים״ המתחילים בשבעה‬

‫בא‬

‫כ ׳‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ע‬

‫בתמוז — התאבלנו משום שזכרנו‪ ,‬ועל שזכרנו לא שכחנו — היתה ירושלים‬
‫בקרבנו‬

‫מ ה מזכיר אוגוסט שאנו כה דבקים בו‪ ,‬כמו בכל האחד עשר אחיו ן‬

‫דלים וריקים ה נ נ ו עומדים‪ ,‬עקורים ועזובים ברהוב ריק וקר‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ובסוף ספרו מסכם ניר ‪:‬יניח‪ ,‬איש הבוץ דגניה ועמ׳ נ א ( ‪:‬‬
‫והנה בא הייש‪ .‬נדי שנהיה יהודים! ירידים חידים על אסיים‪ ,‬רוחם וצביונם‬
‫שלא יטושטש׳‪ ,‬שיהיה אנחנו — אנחנו‪ :‬ללא כתיבת זמננו — אביד נאבד כעס‬
‫ישראל‪ ,‬במשך ככה דוי־ית‪ .‬אף פעם לא יעלה בידינו לסגל לעצמנו את הזמז‬
‫הנוצרי‪ .‬אבל קרועים נהיה‪ ,‬בשטחיות נהיה‪ ,‬ואת חגינו‪ ,‬סאר תרביתני נמצא לפי‬
‫ציוני זביז אחרים‪ .‬הדשים שדבר לא יספרו ידב־־ לא יזכיי־י‪. . .‬זהי גידל שאין‬
‫להמלט ממגי‪ .‬אין עם יכול להחליף את עירו‪ .‬ששימש לו מגן‪ .‬רומח וצינה במשך‬
‫אלפי שנים‪.‬‬
‫והקולר א י נ ו ת ל ו י ב פ ל ו נ י א ו א ל מ ו נ י ‪ .‬ה ת פ י ס ה ה ח י ל ו נ י ת ה מ ס ו כ נ ת ע ל ה ע ר ך ה ע ל י ו ן‬
‫של ה מ ד י נ ה ה י א מ ב י א ה א ת ה א ס ו ן הזה ח״ו‪.‬‬
‫ואלו תשורות האחרונות ש ב ס פ ר יעמ׳ נ ד ( ‪:‬‬
‫המרת זמננו הלאומי‪-‬דה׳ בזה של אחי־‪ ,‬שאין לי כל צביון‪ ,‬ונעדר כל פרצוף‪,‬‬
‫הוא איבוד עצמי לדעת כעם בעל ייהוד ועצמות משלו‪ .‬והרקע לכל ההמרה הזאת‬
‫‪-‬‬

‫היא התסיסה ההתבוללותית ״ככל הגוים״‬

‫‪ -‬מדינה במרכז‪ ,‬ולא עם שהמדינה‬

‫היא כלי שרת להבראתו‪.‬‬

‫בעקבות חדברים חנ״ל אין לבוא רק בטענות נגד זרמים חילוניים בישראל‪ ,‬אלא‬
‫גם נגד תופעות מסוימות בתיד היהדות הנאמנת‪ .‬נציין כאן שתי תופעות‪:‬‬
‫תחילת שנת הלימודים בבתי הספר הדתיים היא באהד בספטמבר‪ .‬ראשי החינוך‬
‫א•‬
‫הדתי לא מצאו לנכון לקשור את תחילת שנת הלמודים לתאריך יהודי‪ ,‬כגון ראש‬
‫~ אליי או עשרה באלול‪ .‬שתים רעות עשו כאן‪ .‬מכתה א׳ ואילך מפנים אלפי‬
‫תלמידים ללוח האזרחי בהראותם שהלוח הזה קיבע סיום החופש ותחילת הלימודים‪.‬‬
‫ועבירה גוררת עבירה‪ .‬במיוחד בחודימ אלול לפני שנת העיבור — כמו בשנה הזאת —‬
‫חל הי־אשון בספטמבר בחלקו השיני של חודש אלול ואז אין שום אפשרות למורים‬
‫ולמורות להכין את התלמידים כראוי לקראת הימים הנוראים‪ .‬אמנם ישנם בתי ספר‬
‫שבמקרה כזה מקדימים את תחילת הלמודים בימים אחדים‪ ,‬אבל פתרון זה הוא‬
‫מעשה של ״בדיעבד״‪ ,‬התלוי ברצונם של המורים והמורות להקדים את תהילת‬
‫הלמודים תמורת ימי חופש אחרים במשך השנה‪ .‬האם אין בכהו של החינוך התורני‬
‫לאזור עוז ולשנות את הנוהג ה״גייי״ הזה ? אין להסתתר כאן מאחורי הוראות‬
‫משרד חחינוך‪ ,‬שהרי לא הוכח 'כלל שמשרד חחינוד אינו מוכן לשינוי בקביעת‬
‫יום תחילת הלמודים‪ .‬מן הראוי איפוא לדרוש העברת יום תהילת הלמודים לימים‬
‫הראשינים של חודש אלול בכל בתי הספר שבמדינת ישראל‪ ,‬ולא רק בבתי הספר‬
‫הדתיים‪.‬‬
‫ח ו ד‬

‫‪,‬‬

‫השימוש בשמות נוצריים־אליליים לימי השבוע ע״י דוברי יידיש‪ ,‬כידוע ישנם‬
‫ב‪.‬‬
‫חוגים חרדיים הממשיכים גם בארץ ישראל בשפת היידיש כשפתם היום־יומית‪ .‬ישנם‬
‫נמוקים אחדים לנוהג הזה‪ ,‬אבל בלי ספק יצא שכרם בהפסדם כאשר מדברים על‬
‫מונטיג או דאנערשטיג‪ ,‬במקום יום שני או יום חמישי‪ .‬דברים ברורים למדי כתב‬
‫על זה הרמב״ן בפירושו לפסוק שמור את יום השבת לקדשו)שמות כ‪ ,‬ח(‪ :‬״ובמכילתא‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪75‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫רבי י צ ח ק א ו מ ר ל א ת ה א מ ו נ ה כ ד ר ך ש ה א ח ר י ם מ ו נ י ם א ל א ת ה א מ ו נ ה ל ש ם‬

‫שבת‪.‬‬

‫ו פ י ר ו ש ה ש ה ג ו י ם מ ו נ י ן ב י מ י השיבר! ל ש ם ה י מ י ם ע צ מ ן ‪ ,‬י ק ר א ו לכל יום ש ם ב פ נ י‬
‫או ע ל ש מ ו ת ה מ ש ר ת י ם כ נ ו צ ר י ם ‪ ,‬א ו ש מ ו ת א ת ר י ם ש י ק ר א ו להם‪ ,‬וישיראל‬

‫עצמו‪,‬‬

‫מ ו נ י ם כ ל ה י מ י ם ל ש ם ש ב ת ‪ ,‬א ה ד בשיבת שיני ב ש ב ת ‪ ,‬כ י זו מ ן המצוד‪ .‬ש נ צ ט ו י נ ו בו‬
‫ל ז כ ר ו ת מ י ד ב כ ל יום‪ ,‬ו ז ה פ ש ו ט ו ש ל מ ק ר א ‪ ,‬ו כ ך פ י ר ש ר ״ א ‪ ,‬ו א ו מ ר א נ י ש ז ה ו מ ד ר ש ו‬
‫ש ל • מ מ א י ה ז ק ן שפירש׳ מ צ ו ת ז כ ו ר ע ד ש ל א ת ב א ‪ ,‬ש ל א נ ש כ ח ה ו ב ש ו ם פ נ י ם ‪ . . .‬ו ה ל ל‬
‫ע צ מ ו מ ו ד ה ב מ ד ר ש ש ל ש מ א י ״ ‪ .‬מ ו ז ר ל ט ע ו ן ש א ח ר י ש מ ז כ י ר י ם ב ב ו ק ר בסיום ה ת פ י ל ה‬
‫״ ה י ו ם כ ך ו כ ך ל ש ב ת ״ ‪ ,‬ה ו ת ר ה ה ר צ ו ע ה ו מ ו ת ר מ ש ך כל ה י ו ם ל ק ר ו א א ת י מ י ה ש ב ו ע‬
‫אשר‬

‫מקור‬

‫חלק‬

‫מהם‬

‫האלילי‪.‬‬

‫במיטוס‬

‫מלים‬

‫עבריות ‪.‬רבות‬

‫בשמות‬

‫נוצריים‬

‫נתקבלו‬

‫ב ש פ ת ה י י ד י ש ה מ ד ו ב ר ת ב א ר ץ י ש ר א ל ו א י ן ש ו ם קוימי ל ב ט ל א ת ה נ ו ה ג‬

‫המפוקפק הנ״ל ע ״ י השימוש בשמות העבריים של ימי השבוע‪ ,‬אשר מקורם בקיום‬
‫מ צ ו ת ע ש ה מן התורה‪.‬‬

‫יונה עמנואל‬

‫נ ת ק ב ל במערכת‬
‫כ ר ם ציון השלם — אוצר ה ת ר ו מ ו ת ב י א ו ר י ם ׳ ח י ד ו ש י ם ו ח ק ר י‬
‫ה ל כ ו ת ׳ ב ע ר י כ ת ה ר ב י צ ח ק ר ו ז י נ ט א ל ‪ .‬ה ו צ א ת מ ד ר ש בני צ י ו ן ‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ח‪.‬‬
‫הגדה של פ ס ח ע ם פירוש מ א י ר נתיב מ א ת ה ר ב מ א י ר ל ה מ ן ]זצ״ל[‬
‫אב״ד מיינץ‪ .‬ת ו ר ג ם מ ג ר מ נ י ת ‪ .‬ה ו צ א ת נ צ ח ‪ ,‬בני ב ר ק תשכ״ז‪.‬‬
‫מ ס כ ת א ב ו ת ע ם פירוש מ א י ר נתיב מ א ת ה ר ב מ א י ר ל ה מ ן זצ־״ל ר ב‬
‫ו א ב ״ ד מ י מ ץ ‪ ,‬ח ל ק ר א ש ו ן ] ת ו ר ג ם מ ג ר מ נ י ת [ • ה ו צ א ת נ צ ח ‪ ,‬בני ב ר ק‬
‫תשכ״ח‪.‬‬
‫קובץ גליונות עזר ‪ .‬ל מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן ׳ פ ר ק י ם א ־ ב ־ ג ‪ ,‬ב ע ר י כ ת ה ר ב‬
‫שמעון אשר כ ה ן ‪ ,‬ראש הישיבה ה ת י כ ו נ י ת חורב‪ .‬ה ו צ א ת ה י ש י ב ה‬
‫ה ת י כ ו נ י ת חורב׳ ירושלים תשכ״ח‪.‬‬
‫מ א י ר עינים מ פ ת ח ל מ ב ח ר מ א מ ר י ם ש ה ו פ י ע ו ב כ ת ב י ע ת ת ו ר נ י י ם‬
‫ב ש נ ת תשכ״ז‪ ,‬ע ר ו ן בידי מ א י ר וונדר‪ .‬ה ו צ א ת ה מ ר כ ז ל ס פ ר י ו ת‬
‫ת ו ר נ י ו ת ׳ בני ב ר ק ת ש כ ״ ח ‪.‬‬

‫אור‬

‫עולם ח י ד ו ש י ם ו ב י א ו ר י ם ב ת ל מ ו ד ב ב ל י ו י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ח ל ק ב׳׳ מ א ו ת‬
‫ע׳ עד ת ׳ ‪ ,‬מ א ת ה ר ב מ א י ר ב ל ו מ נ פ ל ד ׳ רב ב נ ו א ר ק ׳ א ר ה ״ ב ‪ .‬ב ר ו ק ל י ן‬
‫תשכ״ט‪.‬‬

‫פ ת ח י שערים — שער ה ל ק ו ט ו ת‬

‫על מ ס כ ת בבא מציעא מ א ת ה ר‬

‫קאליש־שעטסטחוב‪.‬‬

‫יששכר‬

‫מלףק‬

‫מהדורה‬

‫ש נ י ה ע׳״י נינו ה ר ב י ה ו ש ע מ ש ה א ה ר נ ס ו ץ ‪,‬‬

‫שלהי שנת התשכ״ח‪.‬‬
‫‪76‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫נדפס‬

‫דיהרנפורט‬

‫ב‬

‫תקע״ט‬

‫פתח תקוה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הלוי שישא‬

‫אברהם‬

‫הערות ביבליוגרפיות לספרי ה ח ת ם סופר‬
‫ולתשובותיו‬
‫ח‪ .‬ובספרי רמ״ד אל תשלחו יד‬
‫ב ש נ ת ת ר מ ״ ו חגגו חוגי ה מ ש כ י ל י ם א ת ש נ ת ה מ א ה למלתו ש ל מ ש ה מ נ ד ל ס ו ן ‪.‬‬
‫העתונות‬

‫היהודית‬

‫הקדישה‬

‫ל מ א ו ר ע זה כר‬

‫‪1‬‬

‫נרחב ‪.‬‬

‫תגלית‬

‫נפלאה‬

‫ה ו ס צ ה אז‬

‫ב ע ת ת ווינאי‪ ,‬לפיה לא ה ת נ ג ד מ ר ן ה ח ת ם סופר כ ל ל ו כ ל ל ל ה א י ש ר מ ״ ד ו ל ע ב ו ד ת ו‬
‫ת ג ל י ת זו סיפר ״ ע ד ש מ י ע ה ״‬

‫הספרותית‪.‬‬
‫סופר‬

‫זצ״ל‬

‫אבדק״ק‬

‫היה‪:‬‬

‫עורך‬

‫העתון‬

‫על‬

‫שיחה‬

‫ק ר א ק א ‪ ,‬וציר‬
‫‪,,‬וויענער‬

‫ש ה י ת ה לו‬

‫עם‬

‫מ ס י בנו שיל מרן‪ ,‬ה ר ה ״ ג ר׳ ש מ ע ו ן‬

‫בסארלמנט‬

‫איזראעליט״‪,‬‬

‫ה ג ר ״ ש סופר‪,‬‬

‫האויסטרי‪.‬‬

‫מאריטץ‬
‫באהד‬

‫מ ע ש ה שהיה — כך‬

‫דארנבוש‪-‬‬

‫מביקוריו‬

‫בוינא‪.‬‬

‫הודיע‬

‫בעתונו‬

‫הנני‬

‫מעתיק‬

‫הדברים כסי שהובאו מתורגמים ב״המגיד״ י ‪:‬‬
‫מוציא לאיר מכתב־עת ווינער איזראעליט מ כ ס י בגליונד האחרון מה ש ש מ ע אודות‬
‫הרמבמ״ן מפי הגאון מהו״ר שמעון סופר זצ״ל אבד״ק קראקא שהלך לעולמו לפני‬
‫‪4‬‬

‫שנתיים ‪ .‬ויהי היום בהיות הגאון יישב בבית המחוקקים בעיר הבירה בתור בא‬
‫בח העם‪ ,‬היתד‪ .‬בביתו אסיפה מאוהביו ומיודעיו‪ ,‬והמו״ל הנזכר גם כן בתוכם‪.‬‬
‫במרוצת הדברים בא לדבר גם מהרמבמ״ן ושיטתו ותכינותיו‪ .‬אז אמר הרב ז״ל ‪:‬‬
‫״נסלאת זאת בעיני על אחינו האירטודוקסים בכלל המדברים עתק על הרמבמ״ן‬
‫ועל חיבוריו‪ .‬רק ד׳ רואה ללבב ואנחנו אין לבו רק להתבונן על היי האיש הגדול‬
‫ההוא ; ובראותינו כי בכל ימיו תמים היה עם ד׳ ושמר פקודי התורה הקדישה‬
‫בכל לבו עד יומו האחרון‪ .‬אין לנו הצדקה לקרוא אחריו מלה״‪ .‬על זה ענה אחד‬
‫ה מ ס ו ב י ם ‪ :‬״אם כן מדוע הזהיר אביך הגאון מהר״מ סופר ז״ל בצוואתו לבניו אחריו‬
‫י א מ ר ׳ובספרי דמ׳׳ד אל תשלחו יד׳ י״‪ .‬על זה השיב ה ר ב ‪ :‬״ א נ כ י היודע ועד כי‬
‫המלה רמ״ד היא טעות מעתיק הצוואה‪ .‬בה היד‪ .‬כתוב בכתב יד אבי ז״ל ל א מ ר ‪:‬‬
‫׳ובספר• חמד )כונתו על ספרי עגביס רומנים( אל תשלחו יד׳‪ ,‬והמעתיק אח״כ‬
‫בנוסח הנודע לכל העתיק בשגגה וכתב אות ר׳ תחת אות ח׳‪ ,‬ובכן יצא הטעות‬
‫ההיא״‪.‬‬
‫ה ר ו ש ם ש ע ש ת ה ׳ ת ג ל י ת ׳ זו ה י ה ם נ ז צ י ו נ י ‪ .‬ה ע ת ו נ י ם רחשו‪ ,‬בחשו‪ ,‬ה ר ע י ש ו ‪ ,‬זה‬
‫‪ 1‬א נ י מודה למר א‪ .‬ר‪ .‬מלאכי‪ ,‬המומחה לתולדות העתונות היהודית‪ ,‬בעד טובו ש ש ל ח‬
‫לי את הטופס היחידי שהיה בידו של מאמרו החשוב ״ספרי ח מ ד או ספר• רמ״ד ?״‬
‫שנדפס‬

‫ב״־דואר״‬

‫ניוייארק ז׳‬

‫תשרי תש״ך‪.‬‬

‫במאמר ה ז ה נעזרת• הרבה כמצויין‬

‫בהערות הבאות‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫מ א ר י ט ץ דארנבוש‪ ,‬היה לפי מר מלאכי‪ ,‬יהודי גליציאי‪ ,‬עתונאי חרוץ‪ ,‬שערך את‬

‫הוויענער איזראעליט כ מ ה שנים‪.‬‬
‫‪ 3‬על פי מלאכי‪ ,‬המגיד‪ ,‬ש נ ה ל׳׳ הוב׳ ב׳‪ ,‬ח׳ ש ב ט ‪ ,‬תרמ״ו עמו׳ ‪.13‬‬
‫‪ 4‬א י נ ו מדויק‪ ,‬הרה״ג ר׳ שמעון סופר נפטר ביום י״ז אדר שגי‪ ,‬תרמ״ג‪ ,‬לערך ש ד ש שנים‬
‫לפני שהודיע דארנבוש כל זאת‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪77‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בכה‬

‫וזה‬

‫ודרכיהם‪,‬‬

‫בכה‪.‬‬

‫היתכן‬

‫מרן‬

‫התווך‬

‫עמוד‬

‫במלחמה‬

‫נגד‬

‫׳החדשים‬

‫באו׳‬

‫מקרוב‬

‫ו ש ד ע ת ו ע ל ת ר ג ו מ י ה ת נ ״ ך ש ל ר מ ״ ד היתד‪ ,‬י ד ו ע ה ל מ ד י י — ב כ ל ל ל א‬

‫ה ת נ ג ד לא ל ר מ ״ ד ולא לספרים ש ל ו ! הנה כאן ע ד ו ת נ א מ נ ה מבנו הגר״ש‪ ,‬ולא ע ו ד‬
‫הלה ת מ ה על ׳האורטודוקסים׳ שפרסמו דבר כזה בשם הח״ס •‬
‫ה ן ישי ק צ ת ל ת מ ו ה ע ל ד ו ר נ ב ו ש ‪ ,‬מ י ש ה י ה ע ו ר ך הרוץ‪ ,‬ו ל א ו ד ו ק א‬

‫מאלה‬

‫שהיו יראים לנגוע בכבודם של ה׳אורטודוקסים׳‪ ,‬איך הוא שמר‪ ,‬לפי עדות ע צ מ ו ‪,‬‬
‫כ ל א ו ת ן ה ש נ י ם ס ק ו פ ז ׳ ו ר נ ל י ס ט י זה י ו מ ה ג ם ש ל פ י ד ב ר י ו ג י ל ה ה ג ״ ר ש מ ע ו ן ס ו פ ר‬
‫א ת לבו ב ש ע ת אסיפה בפומבי‪ ,‬וכפי עדותו‪ ,‬לפני לא־אורטודוקסים‪ .‬איך יתכן ש א ף‬
‫א ה ד ל א ג י ל ה א ת ה ס נ ז צ י א ה ה ז א ת י א י ך זה ק ר ה ש ה ד ב ר נ ת ג ל ח רק ש ל ש‬

‫שנים‬

‫א ה ר י מ ו ת ו ש ל ר׳ ש מ ע ו ן ס ו פ ר ?‬
‫ארשה להציע‪ ,‬שכל הענין אינו תגלית של משכיל‪ ,‬אלא המצאתו של מ ש כ י ל‬
‫חיוו* ס פ ר ו ת י זול‪.‬‬
‫הנימוקים‬

‫והנה‬
‫א‪.‬‬

‫לזה‪:‬‬

‫צ ו ו א ת ו ש ל מ ר ן היתד‪ .‬כ ת ו ב ה ב ח ל ק ה ב פ ר ו ז ה ה ר ו ז ה ‪ .‬ו ה ק ט ע ש א נ ו ד נ י ן‬

‫בו נ ק ר א כ ך ״ ‪:‬‬
‫ובספרי רמ״ד‬
‫אל תשלחו יד‬
‫לעולמי עד‬
‫אז רגלך לא ימעד‬
‫ר מ ד ‪ ,‬יד‪ ,‬ע ד ‪ ,‬י מ ע ד ‪ ,‬נ ח ר ז י ם ו י ש ב ה ם ה א ם ו נ נ ץ ה מ ב ו ק ש ‪ ,‬ה א ם י ח ר ו ז גם כ ן‬
‫כאשר נקרא חמד י כמובן שלא‪.‬‬
‫מ ן ה נ כ ו ן ש נ ק ר א א ת ה פ ס ק א מ ת ה י ל ת ה­‬

‫ב‪.‬‬

‫מ ה כתוב בצוואה לפני שורות אלו י‬
‫״ ‪ . . .‬אל תט לבכם לדבר רע להתעולל עלילות ברשע את אנשים פועלי און‬
‫החדשים‬
‫ולא‬

‫מקרוב‬

‫תתחברו‬

‫נתרחקו‬

‫מ א ת ה׳ ותורתו בעו״ה‪ .‬אל תדורו ב ש כ נ ו ת ם‬

‫כלל‬

‫אל ת ש ל ח ו‬

‫עמהם‬

‫וכלל‪,‬‬

‫ובספרי‬

‫רמ״ד‪,‬‬

‫יד‪…‬״‪.‬‬
‫הדבר‬
‫‪5‬‬

‫ברור‬

‫שיש‬

‫המשך‬

‫ישר‬

‫בין‬

‫שני הדברים‪ .‬מרן‬

‫הזהיר‬

‫יוצאי‬

‫הלציו‬

‫תת״ם ח״ו סי׳ ם״א — ביום בטו״ב אייר תקם״ג‪ ,‬כותב מרן זצ״ל ‪:‬‬
‫״‪ …‬אחרי רבים לרעות להלכד ברשת ‪.‬האפיקורסות׳ מ י גרם כל אלה‪ ,‬הלא ע מ ד כולם‬
‫צדיקים מיאז מעולם‪ .‬אך בתחלה התפשטו ספרי מירוס פירושים שוגים על התורה‬
‫וספרי נביאים ושארי מחברות ד מ ש כ י בליצנות״‪…‬״ הכוונה ברורה לכתבי רמ״ד ו א ל‬

‫ה‬

‫ש ל כ ת דיליה‪.‬‬
‫וכן הסכמתו לתרגום התורה ורש״י ש־ ר׳ ליב דוקעם )א׳ ר״ח ה ש ת ק צ ״ ג ( ‪. . . :‬‬

‫ד ר ן ת‬

‫שרבים מ ב נ י ישראל בדור הזה לועזים בלע״ז ואינם עוסקים אלא בספרים הנדפסים‬
‫בלשון לאומים‪ ,‬ורוב תרגומי התורה הנדפסים בלשונם ה מ ה רק רודפי ה פ ש ט מ ב ל י‬
‫פ נ ו ת אחרי ד ר ש ת חז״ל‪…‬״‪.‬‬
‫‪ 6‬ספר הזכרון‪ ,‬לבעל התתם סופר‪ ,‬ירושלים תשי״ז‪ .‬ה ה ב א ה מ מ ה ד ו ר ה זו‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הסכנה‬

‫מן‬

‫החיבור‬

‫הברוכה‬

‫— ימלא‬

‫בחיייר‬

‫להסגע‬

‫עם‬

‫החדשים‬

‫כמרוחקים‬

‫מ ק ל י ב ‪:‬תרד‪,‬קו‪,‬‬
‫על‬

‫האלה‬

‫ניגע‬

‫ידי‬

‫להזהירם‬
‫בססרי‬

‫—‬

‫בזי״ל‬

‫רמ״ד‬

‫ראיס‬

‫וראשון‪ ,‬ה מ ד ג י ם ה ש י ט ה ה ז א ת ‪,‬‬
‫ומן ה נ כ ו ן גם כן ש נ ת ח ש ב עם ה מ ש ך ה כ ת ו ב א ח ר י ה פ ס ק א ה ז א ת ‪:‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ובספרי רני״ד‪ ,‬אל תשלה׳ יד‪ ,‬לעילכיי עד‪ ,‬אז דג יי ך לא יכיעד‪ ,‬תנ״ך עם פירש״י‬
‫ותירה‬

‫׳תלמדי אי*‪ .‬בניבם כי ד‪,‬יא ראש אמינה איבן‪ ,‬י בו‬

‫ס ״ למב׳ין תהגי‬

‫תתחכמו מכלכל דרדע והימן‪…‬׳׳‪.‬‬
‫העמדת‬
‫התני׳ך‬

‫ה פ ס ק א ו ת זו‬

‫שתי‬

‫זו‬

‫בצד‬

‫ח ס י ד י אמונה‪ ,‬ל ע ו מ ת ם פ י ר ש ‪• -‬‬

‫מציגה‬

‫הניגודים —‬

‫ו ה ר מ י ״ ן על‬

‫ספרי‬

‫ה ת ו ר ה וני ך‬

‫ר מ ״ ד עלי‬

‫שהם המקור‬

‫ה א מ ו נ ה ה א מ ת י ת ־‪.‬‬
‫ידוע שמרן השתמימ בראשי התיבות ר מ ״ ד בדברו על רמבמ״ן‪ .‬ב ת ש ו ב ה‬

‫ד‪.‬‬

‫ה י ד ו ע ה ב ע נ י נ י ה ל נ ת מתים‪ ,‬ו ט י מ א ת כ ה ן בגוסס‪ ,‬ש ו ״ ת ח ת ״ ם י ו ״ ד ש ל ״ ח ‪ ,‬ה מ ו ע נ ה‬
‫להרה״ג‬

‫חיותי‬

‫ר׳ צ ב י ה י ר ש‬

‫כ ת ב מ ר ן בזה ה ל ש ו ן ‪:‬‬

‫״ ‪ . . .‬והנה כפר״מ נתלה באילן גדיל‪ ,‬תשו׳ יעב״ץ ה״ב ודמיוני וזכרונו כוזב לו‪,‬‬
‫כי לא נמצא שם כן אך בספרי המאספים ובס׳ בכירי העתים נמצא[ ו ן‬
‫‪,‬‬

‫שהחכם‬

‫משנת תקל ׳׳ ב‬

‫ר מ״ד‬

‫אגיות‬

‫טען להתיר‪…‬״‬

‫ובאותה התשובה עוד פעם )בד״ה ועל דבר הברייתא דמס׳ ש מ ח ו ת וכו׳(‪:‬‬
‫״ • ‪ . .‬כאשר רמז מהר״י יעב״ץ ב א נ ת ת י ו להחכם רמ״ד ‪ . . .‬״‬
‫לעומת‬
‫בכוונה‬

‫עד‬

‫זה‬

‫שידוע‪,‬‬

‫כמה‬

‫מרן‬

‫מעולם‬

‫לא‬

‫השתמש‬

‫ע ל ס פ ר י ח י צ ו נ י ם ‪ ,‬או ס פ ר ו ת ח י צ ו נ י ת ‪ .‬מ פ נ י‬

‫מה‬

‫במונח‬
‫ישתמש‬

‫׳ספרי־חמד׳‬
‫דוקא‬

‫בכאן‪,‬‬

‫במקום שזה נגד ההגיון והריטמוז ?‬
‫ה‪.‬‬

‫ו י ה י כ א ש ר נ ב ע ר ה ס נ ה ־ ד א ר נ ב ו ש ‪ ,‬ו י ב א גם ה מ ל י ץ מ ש ו ט ב א ר ץ ו מ ה ת ה ל ד‬

‫בה‪ .‬ה מ ל י ץ מ ו ״ ח‬
‫ד‬

‫״‬

‫גם לו ה י ה מ ש ה ו א ל ה ו ס י ף ע ל ה ס י פ ו ר ‪ .‬ל מ ע ש ה ה י ה לו ס י פ ר‬

‫מר מלאכי מציין שהעורר של ‪ ,‬ה מ ג י ד ״ דוב גורדון‪ ,‬כבר כתב שהוא אינו מ א מ י ן‬
‫שהיה‬

‫כתוב חמד‪ ,‬מ ש נ י טעמים‪ .‬הטעם הראשון הוא שנכון להניח שמרן צוה כן‬

‫למשפחתו‪ ,‬ושנית מ פ נ י המשך הדברים מספרי רמ״ד לציווי לימוד רש״י ורמב״ן על‬
‫התורה ונ״ך‪.‬‬
‫יו״ד סי׳ של״ה‪ .‬אמנם שם הסר שם המוען ומקום מושבו‪ ,‬אבל אין ספק לזהותו‪ .‬ראה‬

‫‪8‬‬

‫מ ש ״ כ ב״המעין״ תשלי תשכ״ט עמ׳ ‪ 56‬והלאה‪.‬‬
‫למרדכי‬

‫‪9‬‬

‫של שי״ר‬

‫ו ד‬

‫‪,‬‬

‫ס מ ן‬

‫‪, .‬‬
‫ה‬

‫ו ת‬

‫‪.‬‬

‫ל י ד‬

‫ט א ר נ י ב ׳‬

‫ש נ ת ג‬

‫‪,‬‬

‫ג ל‬

‫לוינא עיר הבירה‪ ,‬כנראה ש ה י ה תלמידו‬

‫‪ -‬שמתאר אותו אדמ״ו‪ .‬היה תלמיד חכס גדול‪ ,‬והוא שגמל את הפירוש‬

‫‪1‬‬

‫ ירושלמי הוצ׳ קראטאשין ש נ ת תר״כ )התחיל הפירוש גרעטץ‪ ,‬שלא הספיק לגמרו(‪.‬‬‫המוציא‪-‬לאור‪ ,‬בעהרענד‪ ,‬גיסו של גרעטץ‪ ,‬ביקש אח מו״ח הצעיר לסיים א ת העבודה‪,‬‬
‫ו ז ה הסכים ופנה לשי״ר שישלח אליו הערותיו לירושלמי בכדי שיוכל ל ה ש ת מ ש בהם‪.‬‬
‫מ כ ת ב ו נדפס ע״• י‪ .‬צ‪ .‬דינאבורג ] ־ ד י נ ו ר [ ‪ ,‬קרית ספר ש נ ה ב׳ חוב׳ א׳ עמו׳ ‪.78‬‬
‫אכן היה ידוע בעלותו של הפירוש עוד לפני שפירסם דינור מ כ ח ב הנ״ל‪ .‬ראה ח‪ .‬ד‪.‬‬

‫‪79‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מרויה א־־ו היד‪ ,‬כתיב המד‪ .‬י א ‪ :‬אז ד־‪,‬׳ ד‪ ,‬ע י י ד• ־‪:‬בין ע י ס* הדקדיק ‪ 7‬בבפל׳ חמד‬
‫אל תשלה ו בהם יד י ר ע ה ? אך הגי׳״;־ ‪ : :‬׳ ־ ‪ :‬ו ב י צ י ה ‪ .‬כ׳ מסתמא ירע אבי הגאין‬
‫״ ת ׳ ‪:‬׳‪:‬כ״‬

‫‪ : : .‬״ ב ן תשיבה ז׳‪ ,‬אב ב כ י י היה די־ש״ה נזה‪ ,‬איני א י א דיה״ ב ז ש‪.‬‬

‫נישום שכיריה ידע כניו שיודע ‪ :‬׳ כיי שיש ליו ‪:‬יוה‬
‫בהבאה נ׳ ז ' " ־ י א‬

‫לידקדו‪ ,‬שאסשר להשתמש‬

‫ב־שין ‪ :‬״ פ ש ט ‪*:‬ליצי‪ .‬אבן אי־ ‪:‬יי״ ה הייה שכשיהיה״ עם‬

‫הרה״ג רש״ס נודע לו ‪,,‬שבמשפחת ה ה ת ם סיפל היתה מ כ ו ל ת לבלי י ק י א בכשר׳‬
‫‪ .‬כנראה שניי• ה י א הספיק ־ ש א י י ‪ .‬יא׳ י י אף י א ע ־ ה ב י ע ה ׳ י ש א י י ‪,‬‬

‫ימבנ״יך‬

‫על ‪:‬׳ה ה* תה ניסירת מ ש פ ה ת י ת זו ‪ :‬״ ו כ ד ת ?‬
‫ו‪.‬‬

‫כיסירת זו שבנישפתת ‪*:‬רן שלא היו קיראים בספלי לני״ד היתד‪ ,‬ידועה‬

‫בחוגים רהבים‪ .‬הרה״ ג ר׳ דניאל פרייסט״ץ בעת ׳‪:‬־הספיד את ההתם כ י פ י ק י א‬
‫‪,‬‬

‫א ת הצי־ואה בלשיין השקרי־‪ ,‬ב־שין הקדש‪ ,‬ותיגניה לאשכנזית בפני קהל ו ע ד ה ׳ ׳ ‪.‬‬
‫כידוע היה הרה״ג ר׳ דניאל איש סרדר שי־' ‪ :‬י י ן ינאנין ביתו י י ‪ .‬ולא עיד אלא היא‬
‫היה המקיים את כ ת כ ־ י ד י כ נ י ע י הציואה‪ .‬ביים ׳‪:‬׳לפני פט״־ת ‪*:‬ין ה י ק ש‬

‫א‪.‬‬

‫היא ק י א את הפסקא כ א ש י היקה לפניי יכ‪:‬יי ׳‪:‬היא ידיעה‪ ,‬ספי־ רני״ד‪ ,‬ותילגם‬
‫רמ״ד‪ .‬וכן העתיק א ת הדברים מפ־ השמועה ובין ה כ ת ב — באותה שעה — הרה״ג‬
‫ר׳ פייבל פלויט‬
‫ז‪.‬‬

‫ג !‬

‫‪,‬‬

‫הנוסה הזה ״ספי־י רמ״ד״ היה הנוסח המקובל גם על הוגים שאי אפשיל‬

‫להגדירם כקלובים לדעותיו ואיהדי שיטתו של ההתם סופי‪.‬‬
‫נביא‬

‫להלן א ת ד ב ר י ה ב ק ו ר ת של‬
‫קטלנית‬

‫מלאה ארס‪.‬‬

‫לעוו על ס פ ר‬

‫והנה‬

‫בצוואה‬

‫עיברי״‪,‬‬

‫בקורת‬

‫ותירגם‬

‫לימגיד־יידיש׳ ! כ פ י הגדרתו של לעוו‪1‬‬

‫״צוואת משה — געי־‬

‫נדפס‬

‫׳ספרי‬

‫רמ״ד‬

‫וכו״‬

‫״דיע ספרים פאן רמ״ד זאללט‬

‫איהר ניכט לערנען״ )עמו׳ א! ד ב י שהירהב בנעל ע י ב ר י ‪,, :‬הלא ק ־ ו ב הדבר אם‬
‫ראיתם‬

‫צוואת‬

‫ושמעתם‬

‫לבינו משה‬

‫סופר זצ׳יל וליבונו‬

‫בספרי רמ״ד )ר׳‬

‫ל־פפע‪ ,‬אסף המזכיר‪ ,‬וויען ‪ 1379‬עמו׳ ‪ 530—529‬ושש ישימים גש שאיי הספיים שחיבר‪.‬‬
‫ילאה ג״כ ח‪ .‬ד‪ .‬־ יפסע‪ ,‬אסף המ־כיי החדש‪ ,‬וויען ‪ 1899‬עניי׳ ‪ .412—411‬היא השתתף‬
‫בכל העתוגות העבי־ת )המגיד‪ ,‬העיבי־י יבי׳ ‪ .‬בוי‪:‬א התפיגס מבית מלין ומסעדה‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫(‬

‫‪ 10‬על פי מלאכי שם‪.‬‬
‫‪ 11‬ראה להלן בפרק ״מתי נתרגמה צוואת החתם סיפר ביאשו‪:‬־־• לגי־מנית י״‬
‫‪ 12‬דאה המכתבים שנתהלפי בין מרן להיה״ג ר׳ דניאל פלייסטיץ‪ ,‬איגי־ות כיפייס‪ ,‬מדור‬
‫מכתבי מרז סי׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ ט׳ י׳ ועי׳ ילקיט דניאל‪ ,‬תיע״ג‪.‬‬
‫‪12‬א ביהד עם שני הדיינים‪ ,‬הרה״ג ר׳ זלמן באנהאד‪ ,‬י י ׳ שמעין אפפענהיים‪.‬‬
‫‪ 13‬כמצויין בהערה ‪.11‬‬
‫‪80‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב״אללגעמיינע‬

‫דעס‬

‫צייטינג‬

‫שנת‬

‫יודענטהים׳ס״‪,‬‬

‫מ ה כ ת ב ׳‪:‬ילה ‪,,‬לעל גזיות הדאנו״׳‪ ,‬הביתב ביים ר‪:‬‬
‫לה׳״‬

‫תייר[‬

‫טבת‬

‫השרעשבירג׳‬
‫גורמים‬

‫כנראה‬
‫לרוב‬

‫נפוצו‬

‫לשע־וריות‬

‫היוצאים‬

‫לשלעסבירג‪.‬״‪…‬‬
‫בלקיל‬

‫הן‬

‫וטענות־מענית‬

‫העתקתי‬

‫ציואית‬

‫והן‬

‫רבות‪…‬״‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫נישקה‬

‫ד ע צ ע ל ב ע ל ‪ ,‬״;או‬
‫בתרגילים‬

‫העברי‬

‫ל ל נ ה ‪ ,‬ואיך הם מדגימים על‬

‫‪18-50‬׳׳'‬

‫ידיעה‬

‫היא ל ק ש י‬

‫אישיותי ׳‪:‬־ל‬

‫׳;יל‬

‫]לתאים‬
‫הלנית‬

‫הרב‬
‫‪1‬‬

‫גרמניים•• ‪,‬‬
‫ה י א ה על‬

‫הכותב יכי׳‪.‬‬

‫יאלי‬

‫הרבייב‬
‫היא‬

‫כמייהד‬

‫ל ת ע כ כ על שקיא דנא‪ .‬הוא כיתב‪ ,‬׳‪:‬־על אף העיבדה ׳‪:‬׳א׳ אפ‪ ••:‬אף להתיישב ב ז מ נ י ם‬
‫החדשים על לילוד תנ״ך בלי עזרת התרגילים ]לינישות אירישיית[‪ ,‬בכל זאת א ו ס ר‬
‫הי־ב המנוח באיסור בולל‪ ,‬דרך אגב גם כל ה ת ר ג י ל י ם והשירוש״ם של ל נ ד ל ס ו ן‬
‫והאסכולה‬
‫ובזה‬

‫שלו‪ .‬היא‬

‫נכללו‬

‫שיתבזה‬

‫כבודו‬

‫׳‪*:‬מפיצים‬
‫‪1‬‬

‫הכל‬

‫ביחד‪…‬״׳׳׳־‪.‬‬

‫ב פ ת ג ם הזה‪,‬‬

‫דעה כאילו‬

‫רמ״ד ־‪,‬‬

‫כ י ת ב ‪ …,, :‬היה‬

‫שהיה כ ת ו ב‬

‫הן‬

‫בציואה‬
‫קלו‬

‫״וחתהכמו״‬

‫לבין‬
‫ירוצים‬

‫נמצא האיסיי‬
‫״איהדי‬
‫לסמא‬

‫הרב׳׳‬

‫שאינם‬

‫את עיני‬

‫בצוואה היה כתיב כמקים מה שנשיץ‬
‫ספרי‬

‫‪ :‬ג י‬

‫ה פ‬

‫יי‬

‫‪ -,‬״‬
‫ט‬

‫רוצים‬

‫העולם‬

‫בהעתקים‬

‫ד <‬

‫במה‬
‫ספרי‬

‫ח מ ״ ד י ; יהם משרשים שכוונתו של ה מ צ ו ו ה‬

‫היתד‪ .‬לאסור ספרי הרומנים ‪ /‬סשר׳ עגבים למיניהם‪ ,‬אב" סשרי מנדלסון א י נ ם‬
‫ב כ ל ל האיסור‪ .‬ה כ ת ב דוחה ״התחכמות״ הזאת בשתי ידים‪ ,‬הן לנימוקים סגנוניים‪,‬‬
‫והן מנימוקים אישיים‪ .‬לי שהכיר את המציוה ידע לנכון למה התכוון‪ .‬הוא מ ת ר ה‬
‫א ת אלה שרוצים להציל כבוד רבם ב״הילניוטיקה״ כזי שמטרתם לא תושג‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫הן אין כל חד ‪:‬׳ ת ח ת שלי המשכילים ‪. . .‬‬
‫י‪.‬‬
‫היתה‬

‫ואם בכל זאת עוד נ צ ט י ד ללאיה‬

‫_ ‪ :‬״ י י סהר ונהזה‪ .‬צוואתו של ל ר ן‬

‫ק י י ל ת בידי צאצאי ל י ן עד לשיאה האהרינה‪ .‬למלית ש ה כ ת ב ־ י ד המקורי‬

‫כ נ ר א ה נ א ב ד בילי האילים‪ ,‬נשאר לאשורינו צילום למנה‪ .‬וצילום של ה ל ק ו י נ ד פ ס‬
‫ב״ספר הזכרון״ בשנת תשי״ז ־־‪ .‬ולצילום נראה לעין כ ל ‪ . . .‬ובספרי‬

‫רמ״ד‬

‫אל‬

‫תשלהו י ד ‪. . .‬‬
‫הוי אומר שכל הספור על השיחה באסיפה בו־נא ועל חדו־שיח‪ ,‬אינו א ל א‬
‫ד ו ח יכל יהודי מימכיל שלצון‬

‫המד‬

‫לו‪.‬‬

‫‪8‬ג טל פיליפסון‪ ,1840 ,‬עמו׳ ‪ .55/54‬היזקיי• הזה נידע לי מתיך דבי־׳ הרב יקותיאל יהודה‬
‫)ר׳ זלמן לייב! גרינוואלד‪ ,‬ע״ה‪ ,‬איצר נהמד‪ ,‬ייו־יאיק‪ ,‬תש״ב עמי׳ ‪ 92‬בהערה כ״ו‪.‬‬
‫‪ 19‬הכוונה שבכתב יד נמצאי העתקות אלו הן בעברית והן בגימנית‪ .‬ולא כמי שהעמיק‬
‫הרב ג״וו המנוח )בנ״ל הערה הקודמת( ״צוואת הה״ס נדפסה באלפים ייבבית אכסמש‪-‬‬
‫לרים‪…‬׳׳‪ .‬במקור כתוב ‪ . :‬״ ח ; י ‪ 1‬ו ‪ 1‬ב א ״ ^ ^ ! ״ ‪ :‬״ ק ן ״ ו ״ י ן ז י א צ ״ ג ״ ‪ , 1‬ז‪.‬י״״‪.,* 1-..11‬ר! י‬

‫‪ 20‬התרגום אינו מילולי‪ ,‬ראה העתק בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ 21‬המלים ספרי רמ״ד וספרי המ״ד מופיעות באיתיית עבייית במקיר‪.‬‬
‫‪ 22‬ראה הערה ‪.6‬‬

‫‪82‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ט‪.‬‬

‫מתי נ ד פ ס ה צוואת ה ח ת ם סופר לראשונה ?‬

‫‪:‬׳עטים הם שרקי ‪:‬יוסר הקטנים בכביותש‪ ,‬שנדשסו כה הרבה פעלים‪ ,‬כביו צוואתו‬
‫׳‪:‬יל מרן החתם סושר‪ .‬אכן גורלו •טל הספר הקטן הזה‪ ,‬כמו גורלם *טל כמה ספרים‬
‫קטנטנים ופופולריים‪ .‬בעבור זמן מה הם נאבדים מרוב משמוש ורישומם ר‪-‬ביבליו־‬
‫י — של הושעתם הראשונה — כמעט וניטשטש לגמרי‪ .‬מה גם גורלו ׳‪:‬־ל ספר‬
‫קטנטן הג״ל‪ ,‬שכנראה‪ ,‬מעיקרו הופץ רק במהדורה קטנה‪.‬‬
‫ג ר ש‬

‫הביבליוגרסים רושמים את ״צוואת משה׳׳‬

‫‪ -‬ורובם לא ראוהו‪ .‬בן־יעקב‬

‫‪ -‬שהוא‬

‫‪0‬‬

‫ביךיע דייקן‪ — ,‬רושם שצוואת משה נדפסה בוויען‪ ,‬בגודל ‪ ,8‬מבלי שיוסיף מספר‬
‫;‬

‫ך^ים ‪ .‬זאת אומלת שהוא לא לאה אק הכשר יק רשם אותו על פי כלי שני‪ .‬וואכשטיין‪,‬‬
‫גם היא דייקן מובהק ואחד מגדילי הביבליוגרפיה העברית —‪ ,‬רושם את הספר‬
‫ומזכיר שתי היציאות‪ .‬היא כותב ‪:‬‬
‫ו‪:‬שטי־ ב״ר‪ .‬תשיי ת״ך*‪ ,‬נדפס פעם ראשונה בוויגא |? ביתי ז ‪ . 1‬צוואת משה‪…‬‬
‫]עם תיגים יהידי וגלוה איייו ס• ‪:‬ער העברי נגד הלומדים חכמות חיצוניות מר׳‬
‫עקיבא יוסף ג״ר יחיאל שלעזיגגער[‪ ,‬ווינא ‪ 1803‬־‪.‬‬
‫לא כן סריעדבעיג‪ ,‬המאסף לכל המחנות‪ ,‬הוא כבר מצא ארבע הוצאות‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬
‫צייאז משר‪ ,‬הי׳ משה סופר אשר ציוד• לבניו אחריו; ‪] 1‬וינא[ חש״ד ; ב שם‬
‫תיבי׳ג‪ :6) 1: ,‬דףו‪ .‬ועתי״א וספי נעי עברי ]מה״ר עקיבא ייםף שלעזיגגער[ ;‬
‫ם‬

‫זאת אומרת שהוא קיבל מבן־יעקב שיש הוצאה בגודל‬

‫‪0‬‬

‫‪ 8‬חסרה שנת הדפום‪ ,‬וקיבל‬

‫עדיתי של וואכשטיין שישנן שתי הוצאות‪ ,‬האחת שוואכשטיין רשמה אותה כ נ ד ס ס ה‬
‫בוינא‪ ,‬אך בלי שנת דפוס‪ ,‬והשניה זו שנדפסה עם נער עיברי ] = ב ן צריך לומר![‬
‫בעלת ‪ 27‬דפים‪ .‬ועיד רביעית הצוואה לבד בלי הוספה‪ ,‬בעלת ‪ 26‬דפים‪.‬‬
‫למעשה אפשר לקליע בודאות שהצוואה יצאה לכל הפחות בשילש מהדורות‬
‫בזמן אחד‪ — .‬מהדירה א ח ת ‪ :‬הצוואה לחוד‪ ,‬ושית׳ מהדורות עם הוספת ספר קטנטן‪,‬‬
‫נער עיביי‪ ,‬מעטו של ר׳ עקיבא יוסף שלעזינגער‪.‬‬
‫המהדורה שיצאה בפני עצמה יצאה עם שער בזה הלשון‪:‬‬
‫ספר ‪ /‬צוואת משה ‪ /‬אשר ציה ‪ /‬כב־ד רבינו משד סופר זצלה״ה ‪ /‬בעל המחבר‬
‫שי־׳ת הת״ב סופר על איבעה ש״ע ‪ /‬לפני מותו אל בניו יבנותיו הי״ו‪.‬‬
‫‪1863‬‬

‫‪6 /‬־‪1‬־‪101‬׳ ‪^0113.‬‬

‫ז‬

‫‪1101£ '011‬־!ם ‪\1611 /‬‬

‫‪ 1‬איצי הספלים• איה צ׳ מם׳ ‪.59‬‬
‫‪ 2‬מפתח הציאית• קיית ספר שנה ׳״א עמי׳ ‪ ,38:‬מם׳ ‪.133‬‬
‫‪ 3‬בית עקד הספ־ים מהד׳ ש אית צ׳ מם׳ ‪.114‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪83‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב־‪*<0‬י‪1‬י‬

‫ונישק‬

‫באיתייק יידיש־דייטש ילשינו ׳ייגיד‪-‬יידד‪ .‬דמו‬

‫עיתקים‪ ,‬נדפס‬

‫עברים״‪.‬‬

‫׳ועבידתי ש י ד ל י ‪ :‬י‪ .‬א‪ .‬ד י ר יצ ל׳ ד ל י לשטענשציין‪ – • ,‬י א ‪:•[:‬י‪ ,‬וממילא מתקיפו‬
‫כ י י ‪ :‬׳ ‪ .‬אכל בעל בז־״נניא ‪ :‬׳ ‪ :‬־ ם אמ ־ ׳ ‪ -‬א י י •‪•:‬אי־ לרם ייאיג ‪:‬״־‪.‬שפע״‪ .‬שי‬
‫הכפר היה יהיא מבטיהם שלעילם י א יראה אוי‪ .‬היא ככשר כמוך סיפוק שהכשר‬
‫אור‪ .‬וזה עתה‪ .‬בשעת‬‫‪,‬‬
‫‪-,‬״‪.‬‬
‫ע י י ל ע־ יי• י צ נ י י י ר ‪. , , , _ . ^ ,‬‬
‫״ _ ^״‪ 1,‬י םעםטי יותר כ ש כ נ ה‬
‫הדפסת הידיעה הזי‪ ,‬נמצא הסשי בידי הצנזור באוסז י י * •‬
‫‪,‬‬

‫י‬

‫א‬

‫י‬

‫רו‬

‫הי‬

‫״ י‬

‫ה‬

‫צ א ת ו‬

‫ץ‬

‫ד‬

‫׳‪:‬״ם‪ .‬כ נ י א ה שבאיש‪ :‬ה־תה האינסטנציה ‪ -‬ערעורים י'•‬
‫^ הביביייוגרםיאר‪ ,‬סשר בשם ״טהז‪,-‬י ‪ .‬״ ‪- -‬‬
‫_‬
‫^‬
‫‪. .‬‬
‫‪,‬יעולם‪ .‬ועד כניה ‪ .‬״‬
‫‪, ,‬‬
‫; ;‪::;,_,,‬‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫‪5‬‬

‫י‬

‫ס ‪-‬‬

‫ט‬

‫^ ; ־ *‬

‫יישם' ז ה ל א י י צ א‬

‫־‬

‫ל‬

‫ ; ^ ־ •‬‫;‬

‫־‪_:‬־‬

‫״‬

‫^‬
‫‪:‬‬

‫^‬

‫א‬

‫ב‬

‫~‬

‫ב‬

‫‪.‬‬

‫־‬

‫‪ :‬ז ‪ :‬ת‬

‫ל‬

‫א‬

‫ן‬

‫י‬

‫ת ר ל‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ס‬

‫ה‬

‫ב‬

‫‪- .‬‬
‫ד‬

‫ן‬

‫ט‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫נ‬

‫‪ 1‬ד י‬

‫י‬

‫ן‬

‫י‬

‫ת‬

‫א‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ך פ ם‬

‫כ‬

‫א ‪ ! :‬ד י‬

‫ב ר‬

‫״ ^ ־ ״ ד ‪ ,‬לא ב ס י ע ס ב י י ג י־א ב א ^ ז‬
‫ג‬

‫‪ ,‬״ ‪ .‬ומחברו ר׳ ע ‪ ,‬בא ׳יסף שלעזינגעי ‪-‬התז‬
‫ס‬

‫‪ 4‬י ז ‪1 8‬‬

‫ואילו ששר בשם ״הכיה כה‪:‬׳־' ע ט ר ‪,‬‬

‫ר‬

‫ג‬

‫ב ו‬

‫ל ל העיביים‪ ,‬ז• * • ׳ ר ־ ידי י ׳ עק־בא •יסף‪ .‬נדשש‬

‫״ ־‪ .‬לצערי שני הכשרים ה‪-‬לי אינם במחיצתי‪ .‬י‪:‬־יז‬
‫ג‬

‫‪-‬‬

‫כ ן‬

‫ י ו ל ת י להשוות את מה שמצטט לעוו מן הכשר המעוקל ״הכיה מ״זייי עטרה‬‫י‬

‫^‪' 1‬״‬
‫ה‬

‫ה‬

‫א‬

‫ס‬

‫‪-‬מ בו התאמה עם מה שנדשס כשם ‪,‬אל העדרים׳‪ .‬ירק היסב לי שם‬

‫ה ד ש ' א ו אולי זהה עם מה שנדפס לאחר מכן בירושלים‪ ,‬ואולי היה זה ספי• שונה‬
‫לגיירי‬
‫~ *‬
‫א‬

‫ין‬

‫ש ב א מ ת נ ע ל ם דומיה‪ .‬יביאי אלה שהספרים ‪::‬יצא‪-‬ס‬
‫א‬

‫ב‬

‫י‬

‫ך‬

‫=‬

‫‪.,‬״״‪,‬״ן‬

‫ד‬

‫ה‬

‫י • יבול להשלים‪.‬‬

‫אשר לגוף העובדה שחיה ספר שנדפס בפרעסבורג‪ ,‬ושעוקל על ידי הצנזורה‬
‫~‬

‫ז ם ׳‬

‫ןלא י‬

‫צ א‬

‫ל א ו י אז בשם שניתי לו מן המחבר‪ ,‬אין להטיל בה ספק‪ .‬מה שאין‬

‫לעוו מיםר לנו‪ ,‬הוא מאיזה טעם היטל העיקול על עבידה צניעה זי‪ ,‬וכמו כן איני‬
‫מרמז אף ברמז קל שבקלים מי היו הגולמים לעיקול‪ .‬אין כשק שידי המשכילים‪,‬‬
‫אלה שראו ‪,‬סבנה׳ מ ר ח פ ת מעל ראשי ־‪.‬כ הנבה״ במגיד־יידיש׳ וכאיתיית ״יידיש־‬
‫דייטש״‪ ,‬אלה שדעותיו של ‪,‬ר׳ הלל׳ היה להם לזרה‪ ,‬היו מעורבים בדבר‪.‬‬
‫מן התאריכים של שתי ‪,‬הכיקי־ות׳ שבבן־חנניא‪ ,‬שהופיעו במשך המש שבועות‪,‬‬
‫יש להסיק ששני הספרים היו הולכים ונדפסים כמעט בכת אהת‪ .‬בראשונה נגמר‬
‫להופיע —‬
‫ס פ ר צוואת מימה עם נער עיברי‪ ,‬וזמן מעט לאה ר מכן היה צריך‬
‫ספר‬
‫ע‬
‫‪ 5‬בן הנניא‪ ,‬שגה ‪6‬׳ ‪ ,1803‬כאוו‪ ,25 .‬בעמי׳ ‪_ 6‬‬
‫‪8 5‬‬

‫‪> 8 5 8‬‬

‫‪ 6‬רשמתי התאריד על פ׳ פריעדבעיג היצ‪ .‬ב׳ בערכו‪ .‬אכן שם מזכיר שם המדבר ן י ׳‬
‫הלל ליכטענשטיין[‪ ,‬זה אינו נכון כדלעיל‪.‬‬
‫‪ 7‬לא ראיתיו‪ .‬רשמת־ו על פי שישנה יייי‪ :‬הספלים העבייים שנדפסי בייושלים וכו׳‪,‬‬
‫ירושת״ו תשכ״ג מספר ‪.164‬‬
‫‪86‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫׳הביה ‪*:‬הדרי עטיה ליושנה׳‪ .‬אך ‪ :‬י ה ייה •‪:‬־הרה ולא היה יכול לצאת לאור‪.‬‬
‫כטוב! מי '‪:.‬שגע א* שעב ‪:‬־ן הייתהין ־;־י הצנזידד‪ .‬יזהר בעתיד שיא ייתן‬
‫‪,‬‬

‫יהש שוב אששרית שיפגעו בו בשניה‪ .‬ספר ‪:‬ער עיביי ‪:‬־יא יגדוש הוא ה א•‪: :‬׳ י ה‬
‫וגט השניצות נגד ההשכלה ונגד כל התהדשית‪ ,‬אשילו ביהדית ה‪:‬א‪:‬י‪:‬ה י ת י ר ה ביה‬
‫שהיה נניגיד לדעות המקובלות בטטשיה‪ .‬ביון שבך אששר לשער שהיה ‪ :‬ז ה י כן‬
‫ר‬

‫הפרשוטת ולא ש ס‪:‬יי בשיי בשוטבי‪ .‬י‪:‬יון שירה יי בה שקרה עב ששי־ ‪,‬טהזייי‬
‫עטרה ליושנה׳‪ ,‬אפשר לשער שקרע את השער מהטוססים שנשארו עוד בידו‪ ,‬והדביק‬
‫במקומן שער חדש עט שט ‪:‬יקום דשיש ‪:‬׳ישווה ״‪:‬דשס בשטעטטיך באותיות גלויות‪,‬‬
‫לסמא עיני הצנזורה‪.‬‬
‫כאמור כל זה הוא בתורת השערות‪ ,‬עד *‪:‬״תבררו הדברים ט מ ק ו י ו ת פוזיטיביים‪.‬‬

‫יא‪ .‬מתי תורגמה צוואת מרן החתם סופר לגרמנית‪,‬‬
‫ומתי נדפסה בגרמנית לראשונה‬
‫במכתב של הצעיר ר׳ פייבל פלויט בידידו הב׳ איצק פאלאטשעק‪ ,‬יש תיאור‬
‫‪:‬יזעזע של ימי מרן האחרונים‪ ,‬של כל הקירות בימים ההם בפרעשבורג‪ ,‬של התלויה‪.‬‬
‫הקבירה‪ ,‬ההספדים ושל מינויו של הר׳יר אברהם שמיאל בנימין הצעיר‪ ,‬בנו של‬
‫מרן‪ ,‬לממלא מקומו‪ .‬ר׳ שיייל שלויט משפר בין השאר שהרה״ג ר׳ דניאל פרויסטיץ י‪,‬‬
‫הספיד את מרן בשים הקהל‪ ,‬ושעם גמר הספדו‪ :‬״ואחר זה קרא הרהמה״ג ר׳ דניאל‬
‫פרויסטיץ נ ״ י הצוואה ותרגם הכל כלשון אשכנז מלח במלח‪…‬״‪ .‬כ נ ס פ ח ל מ כ ת ב ו‬
‫שיח יריעו העתק של הצוואה‪: ,‬טיבן בלשון המקור‪ .‬תאריכו של ה מ כ ת ב הוא מ ום‬
‫י׳ פרשת וירא‪ ,‬ת״ר ] = י״ג חשון[‪ ,‬זאת אומרת עוד בתוך השלושים־‪.‬‬
‫זו היא השעם הראשינה שהצוואה תורגמה לגרמנית לפני קהל ו ע ד ה ׳ ‪ ,‬אבל‬
‫לא הפעם היחידה‪ .‬בין היהודים בפרעסבורג הופצו העתקים של הצוואה עד א ץ‬
‫מספי־ וגם תי־גימים לגרמנית נעתקו ונתנו מיד ליד י־‪ .‬אבל כמעט שעברו השלושים‬
‫הופיע גם תרגום גרמני של הצוואה בדפוס‪ .‬המענין בדבר‪ ,‬שנדפס במקום הסמוי‬
‫ג‬

‫מן העין ועל ידי מישהוא שביי ספק לא היינו מצפים זאת ממנו — י ‪ .‬מ‪ .‬יאסט ‪.‬‬
‫למעשה' עד כמה שידוע זו היא הררפסר הראשונה של הצוואה בכל לשון שהיא‪.‬‬
‫‪ 1‬ני^ד בדאביטשוי לערך תקי״ט‪ ,‬ונפטר ו׳ אדר תר •־ו בהיותי ראש בי״ד בק״ק פרעסבורג‪.‬‬
‫יאה אידותיו אבני בית היוצר )פאקש‪ ,‬תר״ס דף ו׳ מס׳ י״א העתק המצבה שלו‬
‫(‬

‫יבדף נ״י תילדיתיי‪ .‬עי׳ ג״כ בס׳ רבי עקיבא יתירתו‪ ,‬ירישת״י‪ ,‬תש״ך׳ עמו׳ קמי ו ­‬
‫קמ­ח‪ ,‬בהערה‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫ב • קיט־ הבר בן היים הלק ה‪ ,1/‬מוקאטש תרמ״ג‪ ,‬דף כ״ח ע״א‪ .‬נדפס גם כן בפני‬
‫עצמי בקינט‪-‬ס קטנטן‪ ,‬מצבת משה‪ ,‬סאטמאר‪ ,‬תיצ״ז‪.‬‬
‫‪ 3‬׳ותרגם הכל מלה במלה׳ — דהיינו ר׳ דניאל פרויסטיץ‪ ,‬הוא שתרגם אותה ולא שמצא‬
‫לפניו תדגים מן המוכן‪.‬‬
‫‪01110 201111116 003 ^11(1011111111115 4‬״;‪,41'§01‬‬

‫ב ־ י ‪ ,4‬לייפציג ‪ 1840‬עטו׳ ‪.35-34‬‬

‫‪ 5‬עירך האנגנעלען ש*ש שנים ‪ ,1841-1839‬היסטוריון בכשיונות מוגבלים‪ ,‬מחבר ספרי‬
‫לימיד ומידה בפיאנטי־יפ־ן ׳בית הספי הייפירמי יהראניפירט! •‬

‫‪87‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ /‬עיי ‪ :‬״ ד ‪ :‬י הה תם ב י פ י הידיע ‪:‬ב־־ ‪ :‬־ צ " ע ״‪.‬י; ה־'‪"-‬־ ‪ :‬״ ‪ :‬י ״ י י ג י‬
‫‪,‬‬

‫א ב ל ׳בונה היתה ה כ ת ב ה של ‪ :‬ט ע י ן ‪ ,‬זה דיר‪ ,‬הספד במלא טיב; י‪ :.‬־־‪,,‬‬
‫בחתינותו הנייזאה ‪ :‬־ ‪:‬׳‪: .‬י‪ .‬־‪:‬־ט ע י־ ן‬
‫א ת דבר־‬

‫ההעו־כה‬

‫‪.‬‬

‫הדפיס עיד פעם‬

‫זעילאה‪ ,‬יהתם ד ב י י ו י ק ב י א ״ ״ ־ ק י ב י ת‬
‫הצוואה‬
‫תרגום‬

‫במקיי־ה‬

‫גי־מני‬

‫! ;‬

‫כאננאלען‪ ,‬אבי־‬

‫חתירתו‬

‫הפעב ב י ־‬

‫‪.‬‬

‫נדפסה — כאכ־־י‬

‫באיתיית‬

‫ונדפס‬

‫יעיל — כ•‪:‬־‪:‬־־‪ .‬הי־ב‬

‫י ד י ‪ ; • :‬־ ״ ‪ :‬׳ ‪ ; • :‬״ ‪ .‬״ ־ ‪ :‬־‪:‬־הסי־ נין‬

‫יא‪ :‬יצא‪-‬‬
‫‪,‬‬

‫ההיצאה הלא*• יי'‬

‫המיציא־לאור‪ ,‬הן הניתי־גם יכני י כן ‪ : :‬י י ‪ :‬י ‪ :‬׳ ה ב י ס פ י ‪ :‬ע ׳ עיב־־י הנספה ל"‬
‫א ב י ב י י ספק ׳‪:‬׳י‪ :‬י י ה ס א ת התרגים י ו ‪ :‬׳ עקיבא ־יסף ‪ :‬י ע ז ״ ג ע ר ‪ .‬ס‪::‬ין ה ת י ג י ב‬
‫היא סגנינו הידוע ‪:‬יספר־ו האהרים‪ .‬ההינ״אה ‪ :‬י ‪ * : :‬התיגיכיים תעיד ׳‪:‬־אין ־‪:‬׳יכ‬
‫יחס כיי ‪ :‬נ ׳ הת־גומים‪.‬‬
‫וואכשטיין‬

‫במפתה הצוואות ‪ :‬ל ו י • ׳ ‪ ,‬ר ו ‪ :‬ם עוד ת י ג ו ם ב ל ‪ :‬י ן ו כ ת ב א ‪ :‬כ נ ז י ‪:‬‬

‫תרגומו ‪ :‬ל ט‪ .‬הערצפעלד‪ ,‬וו־‪:‬א ‪879‬נ‪ .‬כיין ‪ :‬ת י ג י ם זה לא היה ל ‪ :‬ג ד ע׳‪:‬־ ־ ס י ־ ‪,‬‬
‫ל י ה א פ ש ר ו ת לבדוק אם י ‪ :‬איזה ‪ :‬ה ו א יהס בינו לבין התרגוט־ם ‪ :‬ק ד מ ו לו‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫א ‪ ^ £‬א א ‪18011£ £‬י‪^£1,11‬מ‪ ,18‬״־‪•:‬־‪. 45 ,1 ,‬ניא ‪. 1839,‬־‪0‬א ‪ 8‬עטי׳ ‪$‬ל‪.^>—5‬‬
‫‪1‬‬

‫ושש בהעיה ביט״ ׳ עמו׳ ‪ 353‬היא ייר‪,‬י ‪0 ^;1211 111111011, :‬ג‪111‬ג‪01‬־‪1‬י־‪! 1‬־‪01111 3101‬י\••‬
‫‪011111113 :11<>11'1101>011 11133011".‬נ‪11111 01‬י{־‪ 01‬צ^‪-1‬י '‪ \'11‬ו‪\-01101‬‬
‫‪ 7‬יילד פיעסבירג תקע״ב‪ ,‬נפטר וינא‪ ,‬תרל״ג‪.‬‬
‫‪ 8‬־‪0, 010113‬אז‪11.‬׳‪££. 2£1‬א‪10 \ 1£‬־‪111£101‬׳‪1'1‬נ‪110110 1‬־‪01‬י־‪0^11-01011130110 1^111-‬‬
‫ז‬

‫‪. 1459.‬נ! ‪001 1839‬‬
‫‪9‬‬

‫• ס ‪1;1£, 1‬‬

‫‪0‬‬

‫‪ 0 , 110.81 1)-10113‬א ז ‪ 2 £ 1 ? 1‬מ ‪ 0 £‬מ ע ‪ £ 8 8 8‬מ ? ?(‪1?181:1(.!115011‬־‪1‬י‪1£0111£11^ 1‬‬
‫שם נדפסה גם כן הטאדטען‪-‬פאיטע הידועה‪.‬‬

‫‪ 10‬ויאה גב ב״אננאיעך‪ ,‬שגר‪ ,1 ,‬עמי׳ ‪ ,318‬מנתב דהיתם‬
‫‪ 11‬חיתם כך‬

‫‪0011 8. 001 1839.‬‬
‫‪1 — 11.‬ג‬

‫״•!‪ 8:0‬א‪[<1;1‬‬

‫‪:.‬ז‪ £11111111101 810111 = ^1.£.8‬י‪1:‬ג‪.‬‬

‫‪ 12‬השתמשת* בהגדרת־ של לעיי א ב י יטעשה‪ .‬הב איק־יק ט־יבעית ׳טניקדית‪.‬‬
‫‪ 13‬קי־ת ספי‪ ,‬שיה ״יא עטי׳ ‪ .383‬מס‪.133 .‬‬
‫‪88‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫^‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המשתתפים כחוכרת זו‪:‬‬
‫הרב אברהם סופר‪ ,‬רה׳ יורדי הסירה ‪ ,17‬ירושלים‪.‬‬
‫הרב יוסף כהן‪ ,‬רה׳ עמוס ‪ ,24‬ירושלים‪.‬‬
‫ד״ר מרדכי ברויאר‪ .‬שדרוה בן מימון ‪ ,54‬ירושלים‪.‬‬
‫ד״ד ישראל מאיר לוינגר‪ ,‬רה׳ יצהק ברויאר ‪ ,2‬שכון ה ‪• /‬בני ברק‪.‬‬
‫ד״ר משה שמואל דיסון‪ ,‬כפר הרא״ה‪.‬‬
‫הרב יהושע ב כ ר ה רה׳ עובדיה ‪ ,22‬ירושלים‪.‬‬
‫הרב יונה מרצבד‪ ,‬רה׳ הר״ן ‪ ,14‬ירושלים‪.‬‬
‫יהודה שביב‪ ,‬ישיבת כדם ביבנה; כ ע ת ‪ :‬ישיבת כפר עציון‪.‬‬
‫אברהם שישא ‪0*>1, !!61^11^07111, £!!£1*11(1‬מ ‪:6‬עו;‪51‬ג?נ‪106,‬גנס‪116 00‬׳!‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫העורך האחראי‪ :‬יונה עמנואל‪ ,‬רח צפניה ‪ ,26‬ירושלים‬

‫ד פ ו ס ה ת ה י ה בע״מ‪ ,‬ירושלים‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)