חוברת ד

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך ט', גיליון ד', 1969 · כרך ח, תשכ"ח

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נבר־*‬
‫כ ז‪*-‬‬

‫ד}*** !* *צד* י‪*7‬י‬

‫מ ו צ א‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫י ^ ר־‪ 1‬כין‬

‫ר~**י*ג‪ ±‬ד*‬

‫‪.‬ב?‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫בתוכן‪:‬‬

‫ע"י חיים תשס״ט‬

‫לתולדות החתישבות חחב״דית בחברת ‪ /‬בצלאל לנדוי ‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫דיני ירושלים וערים אחרות בארץ ‪ /‬ד״ר אריה קימלמן‬

‫‪15‬‬

‫טלטול שיער בעל־חי בשבת ‪ /‬הרב קלמן כהנא‬

‫‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫הערות על גבולות הר הבית ‪ /‬יצחק אדלר ‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫זהויה של משפחת גרים באונגריה בזמן הראשונים ‪/‬‬
‫שמואל ויערטן‬

‫‪35‬‬

‫ערוך השלחן העתיד‪ ,‬דיני קדשים ‪ /‬יונה עמנואל‬

‫‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫הערות ותגובות‬
‫על גזירת החודש בימי החשמונאים ‪ /‬הנםיוגות לחידוש‬
‫חקרבנות אחרי החרבן ‪ /‬על קריאת התורה בראש חודש‬

‫‪56‬‬

‫מה בין שאול לדוד)פרקי השלמה( ‪ /‬הרב יהושע בכרך‬

‫‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫הערות לספר ״שם הגדולים״ ‪ /‬שמואל בנימין סופר‬

‫‪.‬‬

‫תקונים ל״הערות ביבליוגרפיות לספרי החת׳׳ם״ ‪ /‬א‪ .‬שישא‬

‫בם׳׳ד ירושלים תמוז תשפ״ט‬
‫מגוי עמתי‪ 6.— :‬ל״י‬

‫•‬

‫כרד מ‪ ,‬גליון ד‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫המחיר —‪ 2.‬ל״י‬
‫כחוץ לארץ — ‪1 3‬‬

‫‪ 26‬ירושלים‪ ,‬טל׳ ‪88883‬‬
‫כתובת המערכת‪ :‬רח׳ צפניה‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב צ ל א ל לנדוי‬

‫לתולדות ההת<שבות הדוב׳ידית בחברון‬
‫למתגחלי חברון‬
‫אם פרשת עליית החסידים הראשונים לאר״י ידועה ב מ ק צ ת ‪ /‬הרי הפרטים‬
‫על עליית חסידי חב״ד‪ ,‬בתקופת הנהגתו של רבי דובער מליובאויטש‪ ,‬הידוע‬
‫כ״אדמו״ר מאמצעי׳‪ /‬מועטים ביותר‪ ,‬אם כי הם שכוננו את הישוב האשכנזי‬
‫בחברון עיר האבות‪ ,‬וכמח מחלוצי הישוב החסידי בירושלים‪ ,‬עיר הקדש והמקדש‬
‫נמנים ביניהם‪.‬‬
‫זה מאות בשנים לא שפר גורלם של חיהודים בחברון וכמר‪ .‬סבות לדבר‪ ,‬ובכל‬
‫זאת נטו שכמם לסבול יםורי אר״י‪ ,‬כדי לקיים את משמרת הישוב היהודי בעיר‬
‫האבות‪,‬‬
‫היה זה בשנת תקע״ט‪ ,‬כאשר מספר משפחות מחסידי חב״ד‪ ,‬תושבי צפת‪,‬‬
‫נענו להוראת רבם‪ ,‬חאדמו״ר האמצעי‪ ,‬עקרו מבתיהם והתישבו בחברון‪ ,‬ומכאן‬
‫ואילך הופנו לכאן כל עולי חב״ד שהגיעו לאר״י צ‪.‬‬
‫בראשונה היה מספרם מועט‪ .‬ב״שאלה ותשובה״‪ ,‬שפורסמה באמשטרדם בשנת‬
‫תקפ״א‪ ,‬ע״י ״רבי משה בן מוהר״ר צבי חיים יצ״ו׳‪ /‬שליח כולל האשכנזים בצפת‬
‫וטבריה‪ ,‬נמסר על ״חמשה עשר בעלי משפחות שעקרו מצפת וחתישבו בחברון״ ‪.‬‬
‫עליית המתישבים הנוספים עודדה את רוח היהודים תושבי חברון‪ ,‬אם כי לא היה‬
‫בכך כדי להפיג‪ ,‬וייתכן שאף הגבירה‪ ,‬שנאת השכנים הערביים ליהודי ע י ר ם ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫לא עברו אלא שנים אחדות ובארץ השתררה אנדרלמוסיה בגלל חוסר שלטון‬
‫יציב‪ .‬יהודי חברון נפגעו קשות‪ ,‬ובאגרתם משנת תקפ״ז לקהילות בבל‪ ,‬שנמםרח‬
‫לשד״ר ר׳ יצחק אשכנזי‪ ,‬הם כותבים על קשיי הקיום בחברון‪ :‬״עברו עלינו מים‬
‫הזדונים‪ ,‬ברשעת הגויים אוכלים את ישראל בכל פה‪ ,‬עול החובות השתרגו‪ …‬כי‬
‫אין ישוב וקיום בעיר הזאת‪ ,‬כי אם ע״י בליעות גדולות״ ־־•‪.‬‬
‫בשנים הקרובות היתה קהילת חברון שרויה במצב קשה‪ ,‬בגלל המלחמות‬
‫והמרידות המקומיות שהיו פורצות בה תדיר‪ ,‬והבצורת הקשה שבאה באותם הימים‪,‬‬
‫וכך מסופר באיגרת שליחות אחרת מחברון‪ ,‬שנמסרה לשד״ר יוסף דוד עייאש‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬

‫ראה ״עליות החסידים הראשונים לאר״י״ לישראל היילפרין‪ ,‬הוצאת שוקן תרצ״ז‪.‬‬
‫ראה מאמרנו ״אדמו״ר האמצעי וארץ ישראל״‪ ,‬בבטאון חב״ד‪ ,‬גליון ‪ ,4‬תמוז—אלול‬
‫תשכ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,21‬שם צוינו מקורות לראשית ישוב חב״ד בחברון‪ ,‬ובידינו מקורות נוספים‪,‬‬
‫שיפורסמו אי״ה במקום אחר‪.‬‬
‫קטעים הימנה פורסמו ע״י א׳ יערי בספרו ״שלוחי אר״י״‪ ,‬עמ׳ ‪.679‬‬
‫״אר״י וישובה בימי השלטון העותומני״‪ ,‬לי׳ בן צבי‪ ,‬עמ׳ ‪.371—369‬‬
‫כ״י ששון מספר ‪) 538‬לפי אהל דוד ח״א עמ׳ ‪ (400‬תצלום האיגרת במכון בן צבי‪,‬‬
‫וראה גם אצל יערי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,682‬ובהערה שם‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב ש נ ת ת ק ״ צ )‪ (1829‬״כי זה ש ב ע שנים‪ ,‬אין יוצא ואין בא‪ ,‬והוא מ ס י ב ת ה ל כ ו ת‬
‫מלכים ומלחמותיהם״‪ ,‬וכן סבלו בגלל הבצורת ״זה ה מ ש ש י ״ ‪.6‬‬
‫ב ש נ ת ת ק צ ״ ב )‪ (1832‬הצליהו צבאותיו של איברהים פוזה‪ ,‬ב נ ו ש ל מ ו ח מ ד‬
‫ע ל י שליט מצרים‪ ,‬לכבוש א ת כל אר״י‪ ,‬תוך נםיון להשתחרר מ ה ס ו ת ה ש ל ק ו ש ט א ‪.‬‬
‫בימי המלחמה סבלו יהודי חברון יותר משאר קהילות אר״י‪ ,‬ש כ ן ע ר ב י י חברון גילו‬
‫ה ת נ ג ד ו ת מ מ ו ש כ ת לצבא המצרי‪ ,‬ואבראהים פ ח ה פ ק ד על צבאו לדכא ב א כ ז ר י ו ת‬
‫א ת ההתנגדות‪ .‬הצבא המצרי התנפל איפוא על העיר בהימה שפוכה ו ע ש ה ש מ ו ת‬
‫בתושביה ולא הבחין בין ערבים ליהודים‪.‬‬
‫ם‬

‫נ‬

‫מ א ז ו ע ד סוף ה מ א ה ה ש ש י ת שררה אנדרלמוסיה בארץ כולה‪ .‬לעתים ק ר ו ב ו ת‬
‫פרצו גם התמרדויות מקומיות‪ .‬שייכים בעלי אגרוף ניצלו א ת ה מ צ ב כ ד י ל נ צ ל‬
‫א ת ההלשים מהם‪ ,‬והיהודים האומללים סבלו קשות‪ ,‬הן מ י ד י הפלהים ש ו כ ג י‬
‫הסביבה והן מ י ד י א נ ש י השבטים הנודדים‪ ,‬שפרצו לערים ופגעו ב ת ו ש ב י ה ם‬
‫למטרות ש ו ד ובזה ‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫םבלותיה ש ל קהילת חברון מפורטים באגרת השליחות שנמסרה ב ש נ ת ת ק צ ״ ד ‪,‬‬
‫לד׳ נ ת ן עמרם‪ ,‬שיצא לגולה בשליהות מ ש ו ת פ ת של הספרדים ו א נ ש י ח ב ״ ד‬
‫בחברון‪ :‬״ביום א׳ ט׳ אייר העבר‪ ,‬מרדו הגויים על המשנה‪ ,‬א ש ר ה ו א כ א ן כ מ ו‬
‫מ ל ך ממש‪ ,‬ובכל יום ויום התפארו עלינו לסכן נפשינו ב מ י ת ו ת אכזריות ומשונות‪,‬‬
‫מ ע ל ת ה ר ב הפקיד מחו״ר ק ה ״ ק‬
‫רק ב ה מ ל ת ה׳ עלינו‪ ,‬וע״י ה ש ת ד ל ו ת‬
‫הספרדים א ש ר הוא מכיר עצמו ע ם כ ל השרים של העיר‪ ,‬וע״י הוצאות רבות‪ ,‬א ש ר‬
‫הוכרחנו ליתן להם‪ ,‬ה י ה י ד השרים אתנו להצילנו מידם״‪.‬‬
‫ביום ב׳ כ״ח תמוז בא ה מ ש נ ה לכאן‪ ,‬קוינו לאור ו ש מ ה לצלמות‪ ,‬א ש ר נ י ת ן‬
‫מ א ת ו רשות למשחית לשלול ו ל ב ת אותנו‪ ,‬״וקמו עלינו בזרוע עוזם‪ ,‬ורצח בעצמותם‪,‬‬
‫מ ה ם הרגו בקנה שריפה‪ ,‬מ ח ם חתכו בסייף‪ ,‬נשים רבים ע נ ו וטמאו‪ …‬ם ״ ת מ ח מ ד י‬
‫ברחובות קריה‪ ,‬ם ״ ת‬
‫קצוצי תפילין‬
‫עינינו‪ ,‬קרעוהו פרעוחו‪,‬‬
‫מגוללים מ ד ם ההרוגים בביהכ״נ‪ .‬בתינו ההריבו ושברו‪ ,‬והפשו א ה ר מ ט מ ו נ י ו ת‬
‫ואשר בתוכם שללו ובזזו ע ד א ש ר לא השאירו שריד ערומים נותרנו ‪.8‬‬
‫שנים רבות נמשכו םבלותיה של קחילת חברון‪ ,‬ור׳ יחיאל כהן‪ ,‬ש י צ א ל א ר ה ״ ב‬
‫בחורף תר״ז‪ ,‬הודיע שם לחברת ״תרומת הקדש״ על חרעב והמלחמות ה פ נ י מ י ו ת‬
‫בין ה״שייכים״ המוסלמיים‪ ,‬שגרמו מ צ ו ק ה ליהודי חברון ‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫‪ 6‬״שלוחי אר״י״ עמ׳ ‪ ,683‬ע״פ מאמרו של י׳ ריבקינד בקובץ ״ירושלים״‪ ,‬לזכר לונץ‬
‫)תרפ״ח(‪ ,‬עמ׳ קמו—קמז‪.‬‬
‫‪ 7‬״תבואות ה א ת ״ לרבי יהוםף שווארץ‪ ,‬מהדורת לונץ עמ׳ ת״ן‪ ,‬וכן בספרו הנ״ל של‬
‫י׳ בן צבי עמ׳ ‪ 344‬ואילך‪.‬‬
‫המסורת על הנם שאירע בימי איבראהיס פחה בשנת ת״ר בערד‪ ,‬הועלתה על הכתב‬
‫במקורות שונים‪ ,‬בהערתו של הרי״ז הורביץ בספרו ״אר״י ושכנותיה״‪ ,‬עמ׳ ‪255‬‬
‫צוינו המקורות השונים והסתירות ביניהן‪.‬‬
‫‪ 8‬האגרת המקורית שמורה בידי ר׳ חיים קליינרמן מירושלם‪ .‬פורסמה בידי הרי״מ‬
‫טולידאנו‪ ,‬בספרו ״שריד ופליט״‪ ,‬ת״א תש״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,62‬וראה גם אצל יערי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.687‬‬
‫‪ 9‬אוקםידנט‪ ,‬ירחון יהודי ארה״ב‪ ,‬שבט תר״ז‪ ,‬והובא ע״י יערי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.692‬‬
‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם בשנה הבאה‪ ,‬תר״ח‪ ,‬כותבים חכמי חברון‪,,‬זה שנתיים הרעב בארץ‬
‫ומטר לא ניתך ארצה כדבעי‪ ,‬ויעל הארבה ויאכל את כל עשב הארץ‪ ,‬שנית‬
‫וכל‬
‫האי תיגרא נפלה בין הגויים ואילי הארץ רבתה אש המחלוקת ביניהם‬
‫נפל עלינו פחד ואימה מסני‬
‫מתשבותם רק רע כל היום לרעו״ת ביעקב‬
‫וקרא‬
‫המלחמות שנעשית ביניהם ובין השר השורר על הארץ הק׳ ירושלם‬
‫אליהם לשלום‪ ,‬ולא הטו את אזנם‪ ,‬גוי עז פנים יצאו נצבים איש חרבו ע ל ירכו‬
‫ובעידן ריתחא יצאו אנשים בני בליעל‬
‫מערכה מול מערכה‬
‫ושללו את כל העיר‪ ,‬ולא חבחינו בין בני ישראל‬
‫ופשטו ידיהם לשלול שלל‬
‫לשאר אומות העולם״ ‪,10‬‬
‫גם לאחר שהארץ שקטה באופן יהםי‪ ,‬היו הברון וסביבותיה נתונים למרמס‬
‫ביד אחד השליטים המקומיים‪ .‬השיך עבד אל רחמן‪ ,‬מהכפר דורא במערב חברון‪,‬‬
‫אשר הטיל מרותו בכל הסביבה בבחינת מושל בלתי רשמי‪ ,‬הוא הציג עצמו כשליט‬
‫עליון וכמגן‪ ,‬כביכול‪ ,‬על יחודי חברון‪ ,‬לבל יהיו למרמס לשודדים אחרים‪ ,‬ובשכר‬
‫זה חשב את כלם לקגין כספו והטיל עליהם סכומים גדולים‪ ,‬בתור מם או פדיון נפש‪.‬‬
‫תשלומים אלה הוטלו עליהם כחובה בכל הצי שגה‪ ,‬וגבאי ה״הלוקה״ שבהו״ל אף‬
‫הכירו בכך והקציבו את הלקו ברשימה‪ ,‬ועד שנת תר״ט בערך הופיע ברשימותיהם‬
‫בשם ״הרב השחור״ ‪ .‬הלה היה נכנס לבתי היהודים כבעל בית גמור ונוטל את‬
‫כל אשר ישר בעיניו‪ ,‬לפעמים כאשר ח״חלוקה״ נתאחרה לבא הלוה לראשי העדה‬
‫הסכומים הדרושים לכלכלת בני הכולל‪ ,‬ברבית קצוצה‪ ,‬לפי המסופר הסתפק בשטר‬
‫כתוב עברית‪ ,‬אך רבות סבלו אם אחרו לשלם את חובם‪.‬‬
‫‪ 1‬ג‬

‫הקוגטול הבריטי בירושלם‪ ,‬גיימם פין שהיה מעורב בחיי הישוב‪ ,‬מוסר כמת‬
‫פרטים על סבלות היהודים מידי שליט פראי זה‪ .‬באחד הימים בגדו בו רעיו‪ ,‬והוא‬
‫נעצר ע״י השלטון המרכזי‪ ,‬אך מיד לאהד שהצליח לברוח ממאסרו חזר לחברון‪,‬‬
‫גירש את המושל התורכי ותסש שוב את השלטון בעיר‪ ,‬וכנקמה הטיל קנסות‬
‫גדולים על היהודים‪ ,‬ואף הקונסולים לא העיזו בפניו‪.‬‬
‫היהודים היו בבהינת בני תערובת‪ ,‬וכאשר נמצאו תיירים מן ה ח ח שניסו‬
‫להתלונן עליו‪ ,‬איים עליהם כי יהרוג את כל יהודי המקום *‪.‬‬
‫אם מצבם של תושבי חברון חותיקים‪ ,‬מבני עדות חמזרח‪ ,‬היה קשה‪ ,‬הרי מצבם‬
‫‪2‬‬

‫‪ 10‬מתיר איגרת שליחות לשד״ר ר׳ יצחק מוטרו‪ ,‬שנשלחה בשנת תר״ח לקאייד נסים‬
‫שמתמה בתוניס‪ .‬כ״י במכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון‪ ,‬וצוטט בספר ״אר״י‬
‫וישובה״ עמ׳ ‪.371‬‬
‫‪ 11‬על סבלות יהודי חברון מידי ״הרב השחור״ אין בידינו תעודות בכתב מבני הדור ההוא‪,‬‬
‫אלא מסורות שהועלו על הכתב עשרות בשנים לאחר מכן‪ ,‬בראשונה ע״י רי״ז הורביץ‬
‫בספרו ״ארץ ישראל ושכנותיה״ בערד חברון‪ ,‬עמ׳ ‪ ,254‬והימנו ע״י ישראל קפלן‬
‫בסדרת מאמרים‪ ,‬שפורסמו בשבועון ״התור״ בשנת תרפ״ג ונאספו בחוברת ״עיר האבות״‪,‬‬
‫ירושלים תרפ״ד‪ ,‬וכן בילקוט חברון לא״י לבנון‪ ,‬ירושלים תרצ״ז‪.‬‬
‫‪ 12‬ראה מאמרו של מ׳ איש שלום‪ ,‬״הישוב היהודי בחברון לפי מקורות נוצריים״‪ ,‬תדפיס‬
‫מםפונות ט‪) ,‬ספר זכרון לי׳ בן צבי(‪ ,‬עמודים שנה—שנו‪ ,‬וראה עתה ספרו‪ ,‬מסעי‬
‫נוצרים בארץ ישראל‪ ,‬הוצאת עם עובד‪ ,‬תשכ״ו‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שי אנשי חב״ד‪ ,‬העולים החדשים שהגיעו לעיר מערבות רוסיה הרחוקה‪ ,‬ומהם‬
‫שלא הבינו שפת תושבי הארץ‪ ,‬היה חמור עוד יותר‪ ,‬כדברי אחד מרושמי ק ו ר ו ת‬
‫חברון‪ :‬״עוד יותר מהעדה הספרדית‪ ,‬שהתאזרחה לפני שנים רבות‪ ,‬נפגעה קשה‬
‫העדה האשכנזית‪ ,‬מרשעת התקיפים שבתושבי העיר הערבים״‪ ,‬וחם נאלצו איפוא‬
‫לבקש את עזרתם של יהודי הגולה ‪.‬‬
‫צ‪1‬‬

‫פרשיות הסבל‪ ,‬שחלוצי חב״ד בחברון עמדו בהם‪ ,‬נשקפות לעינינו מ כ ת ב‬
‫השליחות שאנו מדפיסים בזה לראשונה‪ ,‬ואשר ניתן בשנת תרי״ז לרבי שאול‬
‫אשכנזי‪ ,‬מנכבדי חסידי חב״ד בירושלם וחברון‪ . *,‬אנו מבינים איפוא את האמור‬
‫בכתב השליחות כי ״נוסף עלינו יגון ואנחה מן הגויים אילי הארץ‪ ,‬כי הגויים ב נ י‬
‫בליעל‪ ,‬יושבי חברון‪ ,‬מכבידים עולם הקשה על היהודים‪ ,‬לקחת מהם כסף מ ל א‬
‫בעלילות דברים‪ ,‬בשוד ובחמס‪ ,‬יבואו עלינו‪ ,‬כי גוי נבל המה‪ ,‬אימת מלכות אין‬
‫להם‪ ,‬כי לא נסו בכל אלה‪ ,‬והעולה על רוחם לא יבצר מהם‪ ,‬ותמלא הארץ ח מ ס‬
‫מפניהם‪ ,‬ושום מורא לא יעלה על ראשם״‪.‬‬
‫‪13‬‬

‫׳‬

‫פרשת סבל נוספת‪ ,‬הנזכרת בכתב השליחות‪ ,‬היא הרעב בגלל הבצורת‪ ,‬ויהודי‬
‫ירושלם וחברון סבלו ממנו‪ ,‬וכך נאמר באגרת‪ ,‬״כי זה חמשה שנים הרעב חזק‬
‫בארץ‪ ,‬םפו שנה על שנה‪ ,‬ועתה בעוה״ר החשך כסה את הארץ‪ ,‬תפארת ישראל‬
‫חשך משהור תאדם‪ ,‬אופל ועלטה עטפה הר ציון‪ ,‬באה שמשה הבת ירושלם‪ ,‬מצאונו‬
‫צרה וצוקה‪ ,‬בוקה ומבולקה‪ ,‬כי נגעה עד לב ירושלם‪ ,‬צפו מים על ראשנו‪ ,‬ב א נ ו‬
‫במעמקי מצולה ואין מעמד‪ ,‬ושיבולת זרם הרעב שטפתנו‪ ,‬כפנא הוד! בארעא‬
‫מדלית איסר מצוי‪ ,‬להחיות נפשות אומללות‪ ,‬העניים והאביונים‪ ,‬הרעבים ל ל ח ם‬
‫וצמאים למים‪ ,‬מי ראה כזאת ומי שמע כאלה‪ ,‬השמים אילו יריעות היה‪ ,‬לא יוכלו‬
‫לספר גודל התלאה אשר מצאתנו ״ ‪.‬‬
‫כאמור בכתב השליחות‪ ,‬הוטלה עליו השליחות לגייס את עזרת אהיגו בגי‬
‫ישראל בקהילות המזרח‪ ,‬במצרים‪ ,‬צפון אפריקה‪ ,‬המערב הפנימי והמערב החיצון‬
‫גפ יהד‪ .‬שיגורו של שליה הב״ד לקהילות ספרדיות לא היה מן החידוש‪ ,‬שכן מ א ז‬
‫התישבותם של חסידי חב״ד בחברון קיימו יחסי ידידות עם העדה הספרדית‪ .‬לעתים‬
‫יצאו שליהים משותפים לשתי העדות ולעתים יצאו שליחי חב״ד לארצות המזרח *‪.1‬‬
‫בהסכם בין הספרדים ואנשי חב״ד משנת תר״ב‪ ,‬אף ישנו סעיף מפורש )סעיף ‪(8‬‬
‫שחכמי הספרדים יתמכו בידי שליחיד״ם של אנשי חב״ד לקהילות המזרח‪ :‬״וקבלנו‬
‫עלינו לבוא על החתום ולקיים חתימת חו״ר האשכנזים חב״ד הי״ו‪ ,‬ובצו לצו‪ ,‬ל ח ל ו ת‬
‫בפני עם קודש‪ ,‬לרהם עליהם במדת בנ׳׳י׳׳**!‪ ,‬וכך נעשה בכתב השליחות אשר‬
‫לפנינו‪.‬‬
‫‪ 13‬א׳ י׳ שחראי בספרו על חברון במסגרת ספרי ״לנוער״‪ ,‬תל־אביב תר״ץ‪,‬‬
‫*•‪ 13‬הגיע לידי באדיבות נכדו ר׳ שמואל שאולזון‪ ,‬והריני מודה לו על הסכמתו לפרסום זה‪.‬‬
‫‪ 14‬ראה גם האגרת משנת תר״ו לראשי פקוא״מ באמשטרדם‪ ,‬פורסמה ע״י מ׳ בניהו ברבעון‬
‫ירושלם‪ ,‬שנה ב חוברת א—ב עמ׳ מב‪ ,‬על פי דף אחד שנמצא בכריכת ספר בספרית‬
‫פרינץ בירושלם‪.‬‬
‫‪ 15‬ראה אצל יערי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.682‬‬
‫*‪ 15‬ראה להלן הערה ‪.35‬‬
‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪18‬‬

‫רבי שאול אשכנזי‪ ,‬אבי מ ש פ ח ת שאולזון‪ ,‬עלה לאר״י )תקפ״ד‪ .‬או תק״צ( ‪,‬‬
‫חתום על אגרת ראשוני מתישבי ח ב ״ ד בירושלם‪ ,‬לסיר משה מונטיפיורי בשנת‬
‫תר״ט‪ ,‬בו הודיעו לו על הסבות שהניעו חלק מ מ ת י ש ב י ח ב ״ ד מחברון לעבור‬
‫לירושלם‪ :‬״אשר זה שנתיים עלינו ונתישבנו פעה״ק ירושלם תובב׳יא‪ ,‬מרוב דחיקת‬
‫אילי הארץ ועול רשעת הגוים‪ ,‬להכביד עולם עד אין להכיל‪ ,‬כי ערו ערו עד יסוד‬
‫מ צ ב כוללינו הי״ו‪ ,‬וברוך ה׳ מרבים העם לעלות לפה‪ ,‬ובפרט מרוב צרותיהם‬
‫ודוחקם‪ ,‬ע״כ הוכרח למעט ישיבת העיר הנ״ל‪ ,‬להקל העול מעט‪ ,‬ובפרט דחיקת‬
‫ישיבת בחצר היהודים‪ ,‬אשר אי אפשר לשבת חוצה לה בין הפראים״ ‪ 7‬ו‪.‬‬
‫גם לאגרת המינוי ש נ ש ל ח ה ע״י אנשי חב״ד‪ ,‬לסיר מ ש ה מונטיפיורי‪ ,‬הצטרף‬
‫ר׳ שאול‪ ,‬ואם כי המכתב נכתב בעיקרו ע״י כולל חב׳׳ד בחברון‪ ,‬הצטרפו אליו‬
‫״יחידי סגולה‪ ,‬אשר נתישבו עם אחיהם מ ע ד ת כוללינו הנ״ל הי״ו‪ ,‬פ ה העירה‪ ,‬אשר‬
‫בחר הבוחר בירושלם‪ ,‬אשר שכינתו לא זזה מכותל מערבי״ ‪,16‬‬
‫בתקופה זו התגורר ר׳ שאול בירושלם‪ ,‬ובמפקד שנערך בשנת תרט״ו‪ ,‬לפי‬
‫הוראת מונטיפיורי‪ ,‬הוא נמנה ברשימת מ ל מ ד י ירושלם‪ ,‬ה מ ל מ ד תנ״ך וגמרא י ‪.‬‬
‫בשנת תרכ״ו חזר לחברון ונמנה על הנהגת הכולל‪ .‬במפקד תרלי׳ה אף נ מ נ ה בין‬
‫חברי בית הדין‪ ,‬בראשותו של רבי שמעון מנשה‪ .‬לאחר מכן עבר לירושלם ובה‬
‫מ צ א א ת מנוחתו האחרונה ‪.‬‬
‫לגבי מרבית החתומים על כתב השליחות )מחוץ לאחד( ישנם בידינו פרטים‬
‫על מעמדם‪ ,‬ביחוד מתוך המפקדים שנערכו בפקודת סיר מ ש ה מונטיפיורי בשנות‬
‫ת י ט ״ ו ‪ ,‬תרכ״ו ותרל״ה י־־‪.‬‬
‫ראשון חהותמים הוא רבי שמעון מ נ ש ה ב ״ ד משה מפלוצל״ מעולי חב״ד‬
‫הראשונים ש ע ל ה ארצה בשנת ת ק ע ״ ט גי־‪ /‬עבר מ צ פ ת לחברון‪ ,‬ובמשך עשרות שנים‬
‫שימש כראש ומנהיג עדת חב״ד בעיר האבות י ‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫‪0‬צ‬

‫‪3‬‬

‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬

‫‪19‬‬
‫‪20‬‬

‫ע״פ מפקד מונטיפיורי משנת תרכ״ו עלה תקפ״ה‪ ,‬ולפי מפקד תרל״ה — בשנת תק״צ‪.‬‬
‫מתוך ארכיון מונטיפיורי)צלום במכון בן צבי‪ ,‬ירושלם(‪.‬‬
‫שם‪ .‬צלום שני כתבי היד‪ ,‬שאחד מהם הוא כתב מינוי לסיר משה מונטיפיורי כגבאי‪,‬‬
‫והשני בקשה לסייע לביסוס התישבות חב״ד בירושלם ע״י רכישת בית כנסת‪ ,‬נמצא‬
‫ברשותי ויפורסמו אי״ה במקום אחר‪.‬‬
‫צלום במכון לכתבי יד בספריה הלאומית בירושלם‪.‬‬
‫ב״אבני זכרון״ לפ׳ גרייבםקי‪ ,‬חוברת י״ב‪) ,‬היא רשימת הנפטרים לכולל חב״ד בירושלם‬
‫בשנות תרל״ח—תרצ״א‪ ,‬ירושלם תרצ״א( נזכר ״ר׳ שואל ב״ר יעקב מרדכי חברוני״‪,‬‬
‫שנפטר ער״ח חשוון תרנ״ו‪ ,‬והוא כנראה רבי שאול דנן‪ .‬בני משפחתו כינו עצמם על‬
‫שמו ״שאולזון״ )בר־שאול(‪.‬‬

‫‪ 21‬צלומי המפקד הועמדו לרשותי על ידי עודד אבישר‪ ,‬עורך ספר חברון‪ ,‬ולו תשואות‬
‫חן על עזרתו האדיבה‪ ,‬ולממונים על ארכיוני מונטיפיורי ברמסגייט על רשות הפרסום‪.‬‬
‫‪ 22‬ע״פ מפקד מונטיפיורי משנת תרכ״ו וכן משתמע ממפקד תרט״ו‪ ,‬לפי מפקד תרל״ה‬
‫— עלה תקע״ה‪ ,‬ולא נראה‪ .‬וראיה לעיל‪ ,‬הערה ‪.2‬‬
‫‪ 23‬ל׳ א׳ פרנקל‪ ,‬בספרו ״ירושלימה״ )תרגום עברי עמ׳ ‪ ,(177‬וראה בספר ״אר״י ושכנותיה״‬
‫להרי״ז הורביץ‪ ,‬עמ׳ ‪.254‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בין היתר מסופר עליו ש״הצטיין במדותיו הנעלות‪ ,‬עניות ו ש נ א ת בצע‪ ,‬ב א ו פ ן‬
‫יוצא מן הכלל״‪ .‬קרוב לשבעים ש נ ה ש מ ש ברבנות שלא על מ נ ת לקבל פרם‪ .‬ר ׳‬
‫מ נ ה ם מנדיל מליובאויטש בעל ״צמח צדק״ תיאר את ת כ ו נ ת ו ‪ :‬״שמעון מ נ ש ה‬
‫הצדיק שלי הנהו בבחינת ה״בינוני״ של ה״תניא״ ״ ‪.‬‬
‫בין ראשי חב״ד בחברון חתם על האגרת למונטיפיורי מיום ד׳ תמוז ת ק צ ״ ט‬
‫בדבר ה ע ס ק ת העולים בחקלאות י־‪ ,-‬על אגרת השליחות לר׳ יוסף יהודה ל י ב‬
‫)מושיוף( ‪ ,26‬על אגרת העידוד לראשי פקוא״ם מ ש נ ת ת ר ״ ד ‪ ,-‬ועל ה מ כ ת ב ל ר א ש י‬
‫פקוא״ם מ ש נ ת תר״ו על הרעב שגבר אז בארץ ״־־‪ .‬כן הצטרף בשנת תר״ט ל ח כ מ י‬
‫ירושלם וחתם על אגרת המחאה למונטיפיורי נ ג ד ה ת נ ו ע ו ת הרופא פרנקל ׳ ‪.‬‬
‫ז‬

‫!‪:‬‬

‫עשרות בשנים שימש כאב״ד ופרנס כולל ח ב ״ ד בחברון‪ ,‬ולפי מ פ ק ד ת ר ל ״ ה‬
‫ש י מ ש גם כמנהיג ״חברת ביקור חולים והכנסת כלה״ שתפקידה ״לחשגיח ע ל‬
‫הצטרכותם של החולים ועל הכנסת כלה״‪ ,‬אולם בכל תפקידיו עסק ש ל א ע ל מ נ ת‬
‫להבל פרם ואשתו‪ ,‬זיסא‪ ,‬עסקה במשא ומתן לפרנסת הבית ‪ .‬בין תרכ״ו ל ת ר ל ״ ה‬
‫נפטרה אשתו הראשונה ‪ ,‬ואז נשא את אשתו השניה‪ ,‬דבורה ‪.‬‬
‫‪0‬ב‬

‫‪3 2‬‬

‫‪31‬‬

‫ר׳ מ נ ח ם אריה ב״ר שמואל הלוי‬
‫אביו‪ ,‬ר׳ שמואל ב״ר מרדכי סגל‪ ,‬מ ו ״ צ דק׳ ראהטשוב היה מראשוני מ ת י ש ב י‬
‫ח ב ״ ד בחברון‪ .‬חתום על כתב השליחות לר׳ נתן עמרם מ ש נ ת ת ק צ ״ ד ‪ ,‬על ה א ג ר ת‬
‫למונטיפיורי מ ש נ ת ת ק צ ״ ט י ‪ ,‬על הסכם עם הספרדים מ ש נ ת ת ר ״ ב ‪ ,‬וכן ה ו א‬
‫‪33‬‬

‫‪3 5‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ 24‬״עיר האבות״ לי׳ קפלן‪ ,‬ירושלם תרפ״ג‪ ,‬עמ׳ לט‪.‬‬
‫‪ 25‬צלום כתב היד נמצא ברשותי ויפורסם על ידי בעזה״י‪.‬‬
‫‪ 26‬צלום אגרת השליחות פורסם ע״י א׳ עץ הדר‪ ,‬בספרו ״אילנות״‪ ,‬תל־אביב תשכ״ו‪ ,‬לוזז‬
‫מם׳ ‪ ,9‬ובמקום אחר עוד נחזור לדון בחותמיה‪.‬‬
‫‪ 27‬פורסם בקונטרס ״אמת מארץ״‪ ,‬אמשטרדם תר״ד‪.‬‬
‫‪ 28‬ראה לעיל הערה ‪.14‬‬
‫‪ 29‬ראה מאמרו של ש׳ בארון ״מתולדות הישוב היהודי בירושלם״‪ ,‬בספר היובל לי׳‬
‫קלויזנר‪ ,‬תל־אביב תרצ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪ 307‬בהערה ‪.5‬‬
‫‪ 30‬במפקד תרכ״ו נמסר עליה ש״היא נושאת ונותנת בסחורה שמקבלת בהקפה ומוכרן!‬
‫בביתה״‪.‬‬
‫‪ 31‬במפקד תרל״ה מופיע כבר שם אשתו השניה‪.‬‬
‫‪ 32‬לפי רשימת בית העלמין הישן לכוללות החסידים בירושלם‪ ,‬שהועמדה לרשותי ע״י‬
‫ר׳ אליהו מיגץ‪ ,‬מהגחש״א דכוללות החסידים פעה״ק‪ ,‬נפטרה אלמנתו דבורה‪ ,‬ב י ו‬
‫י״ג כסלו תרע״ד‪ .‬וכן ב״אבני זכרוך לפ׳ גרייבםקי‪ ,‬חוברת יב‪ .‬ראה לעיל הערה ‪.20‬‬
‫במפקד מוגטיפיורי תרכ״ו‪ ,‬מתואר ר׳ דוד צבי ב״ר אליה יוסף ריבלין מדריבין כ״דזתן‬
‫ר׳ שמעון מנשה״‪ .‬כנראה שרעיתו ראשקע נתגדלה בביתו של ר׳ שמעון מנשה‪.‬‬

‫ס‬

‫‪ 33‬ראה לעיל הערה ‪.8‬‬
‫‪ 34‬ראה לעיל הערה ‪.17‬‬
‫‪ 35‬קטעים פורסמו ע״י מ׳ ד׳ גאון‪ ,‬בספרו ״יהודי המזרח באר״י״‪ ,‬ח״א‪ ,‬עמ׳ ‪ •185‬נ ו‬
‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ 0‬ח‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪36‬‬

‫ראשון החותמים על האגרת לראשי פ ק ו א ״ מ ‪ , ,‬ועל אגרת ההמלצה לר׳ מ ס ף‬
‫יהודה ליב )מושייף( ‪!7‬־‪.‬‬
‫על א ג ר ת השליחות לר׳ נתן עמרם וכן על ש ת י האגרות האתרעות‪ ,‬חתום‬
‫כבר גם בנו ר׳ מנחם אריה‪ ,‬ש ע ל ה לארץ יחד עם אביו‪.‬‬
‫במפקדי מונטיפיורי‪ ,‬מ ש נ ת תרט״ו ותרכ״ו‪ ,‬הוא מתואר כ״עוםק בתורה״‪,‬‬
‫ונזכר גם כ״משגיח בביהכ״נ הקטנה בחברון‪ ,‬הנקרא אברהם א ב י נ ו ״ ‪ .‬ב ש נ ת‬
‫תרט״ו נ מ נ ה בין חברי בית דינו של ר׳ שמעון מנשה‪ ,‬ובמפקד תרל״ה הוא רשום‬
‫כ״ראב״ד וכראש ישיבת אהל אברהם ברח׳ היהודים‪ ,‬וכל מ ת פ ל ל י ביהמ״ד הם‬
‫תלמידיו״‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫ר׳ שניאור זלמן כ ״ ר אפרים יצחק עפשטיין‬
‫אביו ר׳ אפרים יצחק ב״ר אברהם חתום על המינוי שנשלח בשנת תר״ט על‬
‫ידי אנשי ח ב ״ ד למונטיפיורי ‪ .‬באותה ש נ ה חתם‪ ,‬י ח ד ע ם חכמי ירושלם‪ ,‬על‬
‫ה א ג ר ת למונטיפיורי נ ג ד הכנסת למודי חול בירושלים י ‪ .‬בנו ר׳ שניאור זלמן היה‬
‫מנהיג כולל ח ב ״ ד בירושלם וכך הוא רשום במפקד מונטיפיורי תרט״ו כ״פרנט‬
‫הכולל״ ״ ‪.‬‬
‫ד׳ זאב וואלף ב״ר אברהם דוב הלוי‪ .‬רשום במפקד אנשי חב״ד בירושלם‬
‫מ ש נ ת תרט״ו כ ב ן ‪ ,26‬עוסק בתורה‪ ,‬אשתו שינדל ולהם בן )יצחק יעקב( ובת‬
‫)טובה(‪.‬‬
‫ר׳ יוסף ב ״ ר משוז הלל חתום באגרת המינוי מ ש נ ת תר״ט למונטיפיורי בין‬
‫ממוני ח ב ״ ד בחברון ״ ‪.‬‬
‫ר׳ שניאור זלמן ב״ר נחום יופף )שניאורזון( •* חתום בשנת תר״ט על אגרת‬
‫‪3 9‬‬

‫‪0‬‬

‫מלא ושונה במקצת פורסם ע״י מנשה מני‪ ,‬בספרו ״חברון וגבוריה״‪ ,‬תל־אביב תשכ״ד‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.211—205‬‬
‫‪ 37‬ראה לעיל הערה ‪.26‬‬
‫‪ 36‬ראה לעיל הערה ‪.27‬‬
‫‪ 38‬זכרון ירושלם לר׳ שניאור זלמן מנדילוביץ‪ ,‬ירושלם תרל״ו‪ ,‬ט׳ ע״ב‪.‬‬
‫‪ 39‬ראה לעיל הערה ‪.8‬‬
‫‪ 40‬ראה מאמרו הנ״ל של ש׳ בארון‪ ,‬ב״םפר קלויזנר״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,312—302‬ולעיל בהערה ‪.29‬‬
‫‪ 41‬ל׳ א׳ פראנקל מספר בספרו ״נאך ירוזלם״ )לייפציג ‪ ,1858‬ח״ב עמ׳ ‪ ,50‬ובתרגום עברי‬
‫עמ׳ ‪ (177‬בשנת תרט״ז על חסידי חב״ד בירושלם‪ :‬״מחלקה אחת ממנה כארבעים או‬
‫חמשים נפשות במספרם‪ ,‬מתגוררים בירושלם‪ ,‬ושם פקידם הרב שלמה עפשטין‪ ,‬והוא‬
‫מוסיף לספר על התנגדותו לתכנית ביה״ם החילוני שהוצעה ע״י פראנקל )שם‪ ,‬עמ׳ ‪.(202‬‬
‫אין ספק שהוא מתכוין אליו‪ ,‬וראה גם בספר ״תולדות משפחת הרב מלאדי״‪) ,‬עמ׳ ‪,(100‬‬
‫שהיה חותנו של ר׳ אברהם שמרלינג‪.‬‬
‫‪ 42‬ראה לעיל הערה ‪.17‬‬
‫‪ 43‬נכדו של ר׳ משה‪ ,‬בנו של האדמו״ר הזקן בעל ה״תניא״‪ .‬ר׳ שניאור זלמן הביא לדפוס‬
‫כמה מספרי ראשונים‪ ,‬שהיו גנוזים בכתבי יד‪ ,‬ובהקדמת הגהות והערות על האלפםי‬
‫)ירושלם תרכ״ה( הוא מספר על בואו לאר״י בשנת תר״ד—תר״ה‪ :‬״עוד בהיותו כבן‬
‫שבע עשרה אםרוני סעיפי בתשוקת אה״ק‪ …‬לעזוב ארץ מולדתי ולבוא עד הלום‪ ,‬ומבואי‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אנשי ח ב ״ ד בירושלם למונטיפיורי ״ ‪ .‬לפי מ פ ק ד תרט״ו נ מ נ ה בין ראשי ע ד ת ח ב ״‬
‫בירושלם ״קורא בביהכ״נ של ר׳ אליה יוסף‪ ,‬נגד ביהכ״נ הגדול דפרושים‪ ,‬ש נ ל ק‬
‫במשכנתא בסך י״ב אלף גרושים״‪ ,‬ולפי מ פ ק ד תרכ״ו ״סופר החברות של ה כ ו ל ל ׳ ‪/‬‬
‫ד‬

‫ח‬

‫ר׳ יוסף יהודה ליב בהד״ה‪ .‬בנו של ר׳ חיים שו״ב )מושייף ״ ונזכר ב ז כ ר ו נ ו‬
‫בני חברון כר׳ יושע חברוני‪ .‬חתום עם ממוני ח ב ״ ד על ההסכם עם כולל ה ס פ ר ד י •‬
‫בחברון מ ש נ ת תר״ב ״׳‪ .‬עבר לירושלם ו ב ש נ ת תר״ט חתם על כתב המינוי ש נ ש ל ח‬
‫ע״י חסידי ח ב ״ ד בירושלם למונטיפיורי י ‪ .‬באותה שנה ייצג את כולל ח ב ״ ד ב א ג ר‬
‫ה מ ח א ה של חכמי ירושלם נגד הכנסת לימודי חול לירושלם י״־‪.‬‬
‫במפקד תרכ״ו הוא רשום כגבאי בבהמ״ד ח ב ״ ד בית מנחם בירושלם‪.‬‬
‫ת‬

‫‪5‬‬

‫‪7‬‬

‫ת‬

‫ר׳ י ע ק ב זכולון ב״ר יוסף יהודה ליכ )מושייף( בנו של החותם הקודם‪ .‬א ף‬
‫הוא מראשוני העוברים לירושלם‪ .‬נפטר בירושלם בשנת ת ר כ ״ ז ״ ‪.‬‬
‫ר׳ דובער ב״ר שמואל הקטן כלול במפקד תרט״ו בין מ ל מ ד י כולל ח כ ״ ז ־‬
‫בירושלם ״דוב בער הקטן״‪ ,‬ולו ‪ 3‬תלמידים‪ ,‬לומדי ת נ ״ ד וגפ״ת י•‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫ד׳ א כ ר ה פ ב״ר שמעון‪ .‬לא הצלחנו למצוא את שמו ברשימות‪.‬‬
‫אף הממליצים מבין חכמי הספרדים היו מ נ כ ב ד י ה ע ד ה ‪:‬‬
‫רבי עכדאללה היים בנו של רבי מ ש ה חיים‪ ,‬רבה של בבל‪ ,‬עלה ל י ר ו ש ל ם‬
‫ונמנה מחשובי הרבנים בעיה״ק י־־•‪.‬‬

‫עד עתה זה לי עשרים שנה״‪ ,‬וראה בספרו של ישראל קלוזנר ״רבי חיים צבי שניאורזון״‬
‫עמ׳ ד׳‪ ,‬ירושלם תש״ז‬
‫בספרו ״שלוחי אר״י״ עמ׳ ‪ ,695‬מייחס א׳ יערי את הדפסת ספרי הראשונים לר׳ שניאו־ד‬
‫זלמן ב״ר מנחם מנדל מנדלוביץ‪ ,‬וכבר עמדה על טעות זו שושנה הלוי בספרה ״הםפריס‬
‫העבריים שנדפסו בירושלם‪,‬עמ׳ ‪ ,48‬ירושלם תשכ״ג‪.‬‬
‫‪ 44‬ראה לעיל הערה ‪.18‬‬
‫‪ 45‬בנו של ר׳ חיים שו״ב משקלאב )אבי משפחת מושיוף(‪ ,‬ע״פ מ׳ ש׳ סלונים‪) ,‬בספרו‬
‫״תולדות משפחת הרב מלאד״י עמ׳ ‪ ,(50‬עלה לאר״י עם השיירה הראשונה של החסיז‪-‬י‬
‫הראשונים׳ בשנת תקל״ז‪ ,‬ונפטר בירושלם ר״ח תמוז תקצ״ט‪) ,‬תח״י‪ ,‬ח״ג‪ ,‬עמ׳ ‪.(178‬‬
‫‪ 46‬ראה לעיל הערה ‪.35‬‬
‫‪ 47‬ראה לעיל הערה ‪.18‬‬
‫‪ 48‬ראה לעיל הערה ‪ .40‬בספר ״אילנות״‪ ,‬לוח מם׳ ‪ ,9‬ת״א תשכ״ו‪ ,‬צולמה אגרת שליחוון‬
‫שנמסרה לו ע״י ראשי כולל חב״ד בחברון‪ ,‬וראה לעיל הערה ‪.25‬‬

‫ס‬

‫‪ 49‬ע״פ רשימות בית העלמין דחםידים בירושלם‪ ,‬וראה אצל סלונים‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.75‬‬
‫‪ 50‬באגרת הבקשה משנת תר״ט למונטיפיורי בדבר ביכ״נ חדשה לכולל חב״ד בירוש<*‬
‫)ראה לעיל הערה ‪ ,(18‬חתום ״דוב בער ב״ר שלום הזקן״ והדברים טעונים בירור‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫‪ 51‬תולדות חכמי ירושלם‪ ,‬פרומקין—ריבלין‪ ,‬ח״ג עמ׳ ‪ ,290‬וכן בספרו של מ׳ ד׳ גאול ״ י ה ו ד ‪,‬‬
‫המזרח באר״י״‪ ,‬ח״ב עמ׳ ‪ .491‬לדברי י׳ י׳ ריבלין‪ ,‬במאמרו על רבי יעקב ס פ י ר‬
‫י ׳ י י ״אכן‬
‫ב״מאזגים״‪ ,‬הגיש ר׳ עבדאללה עזרה מרובה לישוב האשכנזי‬
‫ספיר״‪ ,‬ח״א‪ ,‬דף א׳ ע״ב‪ ,‬שם הוא נזכר בין מעודדי הר״י ספיר‪.‬‬
‫ב י ר ו ש‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ם‬

‫א ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רבי חי ידידיה פוזין נ מ נ ה על רבני ירושלם ועסקניה‬
‫רבי הייפ פאלאג׳י‪ .‬אין צורך לעמוד על פעלו‪ ,‬אך מ ן הענין לציין את דבריו‬
‫על החובה לנהוג כבוד בשלוהי אר״י‪ .‬״כל רב ומורה צדק בקהל עדתו תהיה‬
‫השגחתו על האורחים הבאים מארץ ישראל‪ …‬ויהיו הם מריקים שקיהם צרורות‬
‫כספיהם‪ ,‬ואפילו אם יהיה שליח לעצמו‪ …‬כי הוא בא ממקום קדוש‪ ,‬וידענו נאמנה‬
‫שאלולי תפלתם של יושבי א״י לא תהיה חם ושלום תקומה של בני חוצה לארץ״ יי־‪.‬‬

‫כתב השליחות של כוללות חב״ד בחברון וירושלים‬
‫לר׳ שאול אשכנזי‬
‫זכרו מ ר ח ו ק א ת ה ׳ ו י ר ו ש ל י ם ת ע ל ה על ל ב ב כ ם‬
‫ה ס כ ת ו ש מ ע ישראל‪ ,‬א ח י נ ו מ ר ח מ י נ ו ‪ ,‬ידידי ישורון‪ ,‬ע ם קדוש‪,‬‬
‫א ו ה ב י נ ח ל י א ל ‪ ,‬ירך ל ב ב כ ם מ ק ו ל ע נ ו ת ח ל ו ש ה ‪ ,‬א ש ר ת ש ח א מ ר י ה ם‬
‫מ א ר ץ ה ק ד ו ש ה ‪ ,‬ב א פ ס אונים‪ ,‬לשוע א ל ה ה ר י ם ‪ ,‬וקול להרים‪ ,‬כשל‬
‫כח‪ ,‬מ ר צורח‪ ,‬ת ח נ ו נ י ם יבקשו‪ ,‬בבכי יבקשו‪ ,‬על פ ת ח י נ ד י ב ו ת א ח י נ ו‬
‫גואלינו‪ ,‬ב מ ר נפשינו‪ ,‬בשבר לבבינו‪ ,‬ב ד מ ע עינינו‪ ,‬בצר רוחינו‪ ,‬ב ח ש כ ת‬
‫תארינו‪ ,‬נבואה שעריכם‪ ,‬נדפוק דלתותיכם‪ ,‬ה ט ו נא אזניכם‪ ,‬שימו‬
‫לבבכם ו ת ח י נפשכם‪ ,‬וישמע ה׳ א ל י כ ם מ מ ע ו ן ק ד ש ו מ ן ה ש מ י ם ‪.‬‬
‫אוהבי ה׳ אשר בחר בם לעם סגולתו‪ ,‬עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬קדש ישראל לה׳‬
‫ראשית תבואתו‪ ,‬יקר תפארת חמדתו‪ ,‬נטע שעשועיו‪ ,‬בני בריתו‪ ,‬שומרי אמונתו‪,‬‬
‫נחל קדומים‪ ,‬נוחלי תורתו‪ ,‬על ישראל הדרתו ונחלתו‪ ,‬כולם קדושים חכמי חרשים‬
‫ונבוני לחשים‪ ,‬ה מ ה היקרים‪ ,‬כארזים נטו‪ ,‬להם יקרא היקרים‪ ,‬בני ציון‪.‬‬
‫נדבה לה׳ המתנדבים בעם‪ ,‬ה מ ה הבונים‪ ,‬נטע נאמנים‪ ,‬בריחים תיכונים‪,‬‬
‫העמודים והמכונות‪ ,‬אשר בית ישראל עליהם נשענים‪ ,‬יראי ה׳ וחושבי ש מ ו‬
‫נדיבי עמו‪ ,‬נשיאי ישראל‪ ,‬המחכים לבנין אריאל‪ ,‬המה היקרים‪ ,‬אור לישרים‪,‬‬
‫הגבירים המפוארים‪ ,‬נכבדי עם סגולה‪ ,‬לשם ולתהילה‪ ,‬רוזני צדק‪ ,‬מחזיקי כל בדק‪,‬‬
‫החרדים אל דבר ה׳ אוהבי ציון וירושלם‪ ,‬פעולם צדקתם לחיים‪ ,‬האיתנים מוסדי‬
‫ארץ‪ ,‬גבורים לעמוד בפרץ‪ ,‬והעולים על גביהם‪ ,‬חורי הארץ‪ ,‬השרים הפרתמים‪,‬‬
‫רודפי צדקה וחסד כל הימים‪ ,‬אנשי חחםד והרחמים‪ ,‬ומתוכם כעין החשמל‪ ,‬האורים‬
‫‪ 52‬תולדות חכמי ירושלם‪ ,‬ח״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,301‬יהודי המזרח באר״י‪ ,‬ח״ב׳ עמ׳ ‪ .476‬גאון מספר‬
‫שם כי ראה את חתימתו על תעודות היסטוריות משנת תרי״ד‪ ,‬ובין היתר חתם על שטר‬
‫המכר של בתי הכולל‪ ,‬ליוסף שלום בן ח״ר עבדאללה חיים‪ .‬אף בגנזי ר׳ אברהם בן יעקב‬
‫בירושלם ראיתי חתימתו על כתבי בית דין מאותה שנה­‬
‫‪5 3‬‬

‫״צוואה מחיים״ דף יח ע״ב‪ ,‬וראה בספרו של הרב יש״י חסידח ״רבי חיים פלאג׳י‬
‫וספריו״‪ ,‬עמ׳ םז—סח‪ ,‬ירושלם תשכ״ח‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪9‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫והסגנים‪ ,‬גביהם וחםנם כאלונים‪ ,‬החכמים הנבונים‪ ,‬יושבי על מדין‪ ,‬הנשיאים‬
‫הגדולים‪ ,‬קדש הלולים‪ ,‬ואחריהם כל ישרי לב ישראל קדושים‪ ,‬רחמנים בני רחמנים‪,‬‬
‫אשר בכל ערים ואמהות בישראל מצרים יע״א ועוב״י אלכפגדריה היא גוא אמדן‬
‫יע״א‪ ,‬ובכל מדינות מערב החיצון יע״א היינו אם המדינות תוניס יע״א ואגפיה יע״א‬
‫ותראכלופ יע״א ואגפיה יע״א‪ ,‬וג׳ירכה יע״א‪ ,‬ועוב״י קוסמאנטמה יע״א ואגפיה יע״א‪,‬‬
‫ועוגאכה יע״א ועוב״י ארגיל יע״א ואגפיה יע״א ועוב׳׳י והדאן יע״א ותולמסאן יע״א‬
‫ואגפיה יע״א וכל מדינות מערב הפנימי ע״א וכל אגפיה יע״א ועריה וכפריה יע׳׳א‪.‬‬
‫ה׳ צבאות יגן עליהן ויתענגו על רב שלום‪ ,‬ויזכו לראות בטוב ידושלפ‪.‬‬
‫קול דודים דופקים‪ ,‬פתח דברינו יאיר באספקלריא דרחמותא‪ ,‬חביבותא דארעא‬
‫קדישא‪ ,‬אהבת ציון וחכת ירושלפ‪ ,‬חמדת ישראל כולה‪ ,‬עיר האלקים אשר אהב סלה‪,‬‬
‫ושפתינו אתנו‪ ,‬בקול רנה זו תפלה‪ ,‬היא העולה דרך העתרים‪ ,‬בשעריך ירושלם‪,‬‬
‫וזה שער השמים‪ ,‬סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪ ,‬במקום מה נורא‪ ,‬מ ר ו ם‬
‫מראשון מקום מקדשינו‪ ,‬הנה זה עומד אחר כתלינו‪ ,‬כותל המערבי‪ ,‬אשר לא זזה מ ש ם‬
‫שכינת עוזינו‪ ,‬ובעיר קדשינו ותפארתנו‪ ,‬קרית ארבע היא חברון ת״ו‪ ,‬אצל מעדרג‬
‫המכפלה‪ ,‬ציון קבורת אבותינו הקדושים אשר בארץ המה‪ ,‬אנו לי׳ ולי׳ עינינו‪ ,‬תכון‬
‫תפלתינו למען תהיון וטוב לכם‪ ,‬ויהיה נועם ה׳ עליכם ועל בניכם‪ ,‬ההלל והשמחה‬
‫במעונותיכם‪ ,‬לא ישמע שוד ושבר בגבולכם‪ ,‬והייתם כגן דוה‪ ,‬ברבות הטובה‪ ,‬עוז‪-‬‬
‫ינובון בשיבה עד ביאת הגואל הן משיה לישראל‪.‬‬
‫הנה אנחנו בקדש סגולת עם ה ‪ /‬שלומי אמוני ישראל ק״ק כולל אשכנזיה‬
‫חב׳יד הי״ו‪ .‬זח לנו יותר מחמשים שנה מעת הוסד שבתינו בארץ הקדושה‪ ,‬ובתוככי‬
‫ירושלם ועיה״ק חברון ת״ו יסדו עוז מוםדינו המאורות חגדולים צדיקי יסודי עולם‪,‬‬
‫זכרם לנצח יברך‪ ,‬הלא מעולם אנשי השם‪ ,‬ראשונים לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ותהלה‬
‫לאל השוכן בציון‪ ,‬מאתנו כולנו עוסקים בעבודה תמה‪ ,‬זקנים ונערים‪ ,‬כולם אהובים‬
‫כלם ברורים‪ ,‬בכתר מצוה ומע״ט מוכתרים‪ ,‬מלאים מצות בכל פינה שהם פונים‪,‬‬
‫לגמול הפד איש את רעהו‪ ,‬ואיש את אהיו יעזורו‪ ,‬בגופם ונפשם ומאודם‪ ,‬כרם ח מ ד‬
‫יענו לה׳‪ ,‬כולו זרע אמת‪ ,‬עליהם נאמר ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬אל עליון השוכן‬
‫בציון והבוחר בירושלם‪ ,‬ישוב ירחמינו וימחר ויחיש לגאלינו‪ ,‬וישיב שבותינו‪,‬‬
‫ויקבץ נדחינו‪ ,‬וכימי קדם יחדש ימינו ושנותינו‪ ,‬והן עתה זה כמו ארבעה וחמשה‬
‫שנים‪ ,‬הורם הנזר והורד העטרה‪ ,‬כי נוטל כבוד מבית היינו‪ ,‬נהפך למשחיון‬
‫הודינו‪ ,‬וירד מבת ציון כל הדרה‪ ,‬כי נשבע)?( עדת ה׳ התלאה אשר מצאתם‪ ,‬ע נ י י‬
‫צאן קדשים‪ ,‬שודדה מרעיתם‪ ,‬כי לא נשבה רוח צפונית נסתתמו מעיני ישועתינו‪,‬‬
‫נתקלקלו צנורות השפעתנו‪ ,‬מארץ מולדתינו‪ ,‬מצפון ואשכנז יאותה לנו‪ ,‬מסיבות‬
‫רבות וצרות‪ ,‬צרורות אשכולות מדורות‪ ,‬אשר עליהם תםובבינה‪ ,‬דבר חרב ר ע‬
‫כולהו אית בהו רח״ל‪ ,‬אכלונו הממנו מלך הכורת‪ ,‬ויפר את עמינו מ ה ש ת ת ף‬
‫בצרותינו ומרודינו‪ ,‬היה הולך והסוד משענת להמנו ומימינו‪ ,‬כשל כוהם וכוהינד‬
‫לעמוד בעזרתינו‪ ,‬מאז השכה עינינו נכפף קומתינו‪ ,‬הורד לארץ כבודינו‪ ,‬באין‬
‫משען ומשענה‪ ,‬ואפס עצור ועזוב‪ ,‬עוד עמדנו מרעיד ומשתומם‪ ,‬בבלום פ י ו‬
‫והעמד אפים‪ ,‬עצרנו מילין עד כה‪ ,‬אמרנו תשועת ה׳ כהרף עין‪ ,‬אולי יעתר ה׳‬
‫לארץ הקדושה‪ ,‬להשפיע לנו שבר רעבון אביונינו‪ ,‬פה בארץ חחיים‪ ,‬חברון‬
‫וירושלם‪ ,‬עפ״י אופנים שונים ]אשר לא קצרה יד ה׳ מלהושיע[‪ ,‬בא^ר היה ב ל כ‬
‫‪3‬‬

‫מ‬

‫ב‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אנשים להיטיב‪ ,‬עדי ירחם ה׳ את עמו‪ ,‬א מ נ פ אמנם עינינו רואות וכלות‪ ,‬כי ירדנו‬
‫עוד עשר מעלות‪ ,‬ויום יום קללתו מרובה‪ ,‬כי זה ח מ ש ה שנים הרעב חזק בארץ‪,‬‬
‫ספו ש נ ה על שנה‪ ,‬ועתה בעוה״ר החשך כטה את הארץ‪ ,‬תפארת ישראל‪ ,‬חשדי‬
‫משחור תארם‪ ,‬אופל ועלטה‪ ,‬ע ט פ ה הר ציון‪ ,‬באה ש מ ש ה הבת ירושלם‪ ,‬מ צ א נ ו‬
‫צרה וצוקה בוקה ומבולקה‪ ,‬כי נגעה עד לב ירושלם‪ ,‬צפו מים על ראשינו‪ ,‬באנו‬
‫במעמקי מצולה ואין מעמד‪ ,‬ושיבולת זרם הרעב שטפתנו‪ ,‬כפנא הוה בארעא‬
‫מדלית איסר מצוי‪ ,‬להחיות נפשות אומללות‪ ,‬העניים והאביונים‪ ,‬הרעבים ללהם‬
‫וצמאים למיס‪ ,‬מ י ראה כזאת ומי ש מ ע כאלח‪ ,‬השמים אילו יריעות היה לא יוכלו‬
‫לספר גודל התלאה אשר מצאתנו‪ ,‬הלא נתקיים בנו בעוה״ר כי באו בנים עד‬
‫משבר‪ ,‬וכח אין ללידה‪ ,‬תשתפכנה אבני קודש בראש כל חצות‪ ,‬נמוגים מרעב‬
‫מלאים ברחובות‪ ,‬צחה צמא‪ ,‬נפוהי כפן‪ ,‬קול הקריה הומה בכל פינה מר צורח‪,‬‬
‫לחם‪ ,‬מים‪ ,‬בית‪ ,‬כסות בקרה‪ ,‬מ ח ס ה מזרם‪ ,‬מ י יעמוד לבו בעת הזאת‪ ,‬מ י יחזיק‬
‫ידו בראותו ש ט ף מים כבירים‪ ,‬השוטפים שבר לכל רוח‪ ,‬וכל פנים קבצו פארור‪,‬‬
‫כל ראש לחלי וכל עין דמוע‪ ,‬כמתי עולם נחשבים כאנשים מחוקים על הקיר‪,‬‬
‫באפם דמים דמות פניהם‪ ,‬וילכו שחוח בלא כח‪ .‬אהה ה׳ אלקינו‪ ,‬כלח ל א ת ע ש ה‬
‫לפליטת שארית צאנך ומרעיתך‪ ,‬אשר למען התורה וירושלם עיר קדשך‪ ,‬השליכו‬
‫נפשם מנגד‪ ,‬לבא מרחוק לשם קדשיך‪ ,‬ועזבו ארץ מולדתם ומגורותיד״ם‪ ,‬ונהלת‬
‫בית אבותיהם‪ ,‬ובחרו בירושלים‪ ,‬להסתפח בנחלת קדשיך‪ ,‬אל יבושו מםברם‪.‬‬
‫ב ס ע ר ו ת החרדות ובזרם הפחדים האלה נתאספנו יחד‪ ,‬קבצנו קהל כל פינות‬
‫כוללים קדש‪ ,‬אשר בשתי ערי ק]קדש[ ירושלם והברון‪ ,‬טכםנו עצה כדת מ ה‬
‫לעשות לכרם ה׳ צבאות‪ ,‬בל יבולע הלילה‪ ,‬ובפרט כי נוסף עלינו יגון ואנחה‪ ,‬מ ן‬
‫הגויים אילי הארץ‪ ,‬כי הגוים בני בליעל‪ ,‬יושבי הברון‪ ,‬מכבידים עולם הקשה על‬
‫היהודים‪ ,‬לקחת מהם כסף מלא‪ ,‬בעלילות דברים‪ ,‬בשוד ובחמס יבואו עלינו‪ ,‬כי‬
‫גוי נבל המה‪ ,‬אימת מלכות אין להם‪ ,‬כי לא נסו בכל אלה‪ ,‬והעולה על רוהם לא‬
‫יבצר מהם‪ ,‬ותמלא הארץ חמם מפניהם‪ ,‬ושום מורא לא יעלה על ראשם‪ ,‬כאשר‬
‫שם ישבנו גם בהינ״ו‪ ,‬להמתיק סוד ולתקן עצה‪ ,‬ישבנו כמשתוממים וכואבים על‬
‫שבר ב ת עמינו‪ ,‬ולא מצאנו תרופה לחלינו‪ ,‬כי אם רק להודיע לרבים צעדינו‬
‫ולוחצינו‪ ,‬לפני אהינו מרהמינו‪ ,‬אנשי גאולתינו‪ ,‬היושבים בארץ מרחקים‪,‬‬
‫בראותינו כי אחינו בני מדינתינו‪ ,‬אשר במדינת צפון ואשכנז‪ ,‬אין לאל ידם‬
‫להושע ]להושיע[ לנו‪ ,‬ע ת ה א ת ם ברוכי ה׳‪ ,‬אחינו א נ ש י גאולתינו‪ ,‬שרים ואלופים‪,‬‬
‫אל תאמרו נואש חלילח‪ ,‬עוד יקבץ נדחינו ונהיה לעם אחד בעיר אלקיגו‪ ,‬וגם‬
‫היום‪ ,‬אם כי מ ד י נ ת כ ם רחוקה מאתנו‪ ,‬א מ נ ם הנפשות רחוקות וקשורות יחדיו‬
‫יודבקו‪ ,‬מ מ ח צ ב אחד כולם נחצבים‪ ,‬ובחבל נחלה יעקב אבינו‪ ,‬כולם כאהד ישולבו‪,‬‬
‫לתת מ ש פ ט הגאולה‪ ,‬לגאול אותנו מ מ ו ת לחיים בירושלים‪ .‬הלא א ת ם ידעתם‪ ,‬ולא‬
‫מ ר א ש בסתר דברנו‪ ,‬ומן השמים יעידו עלינו‪ ,‬כי מעולם לא הכבדנו ולא העמסנו‬
‫עליכם‪ ,‬לשלוח לכם שלוחא דרחמנא דידן‪ ,‬ל ב ק ש מכם עזרתינו ופדות נפשינו‪ ,‬כל‬
‫עוד לא קצרה ידינו וידי אחינו ב נ י מדינתינו‪ ,‬מלחושיע נפשות אביונים בלחם‬
‫צר ומים להץ‪ ,‬ובמותרות תאור• מעולם לא חפצנו‪ ,‬רק פ ת במלח ומים במשורה‬
‫אם לא תחסר לנו‪ ,‬ומודים אנהנו על ארצנו ועל נ ה ל ת א ב ו ת י נ ו לה׳ אלקינו‪.‬‬
‫אך לעת כזאת כ י קשה כח הסבל לראות עוללים ויונקים‪ ,‬נמוגים ברעב בחיק‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪11‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אמותיהם‪ ,‬ולא ע ת לחשות עוד‪ ,‬כי חוששים אנחנו אם היינו מחשים ומצאנו ערן‪,‬‬
‫ועצור במילין מ י יוכל‪ ,‬אמרנו אולי יחנן ה׳ צבאות ש א ג ת אחינו העניים האומללים‪,‬‬
‫ויתננו לפניכם‪ ,‬לחן ולחסד ולרחמים‪ ,‬לבא במחוקק במשענתם‪ ,‬כברכת ה׳ ה ט ו ב ה‬
‫עליכם‪ ,‬להציל מ מ ו ת חיות נפש אחיכם העניים‪ ,‬יראי ה׳ אלמנות ויתומים‪ ,‬ו ת ש כ ׳ ׳ ד‬
‫המדוכאים ברעב‪ ,‬ולהחיות נפשות החלכאים בלחם יבש‪ ,‬ולגאול אותנו מ ע ו ל‬
‫ההובות‪ ,‬ה מ ד א י ג ו ת רוחינו ונפשינו‪ ,‬ונשעננו בחסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כ ל ו‬
‫רחמיו‪ ,‬באשר רחמיו מרובים‪ ,‬לחלצינו מ ן המצר‪ ,‬כי יתן רחמים רבים ב ל ב ב כ ם‬
‫הטהורות‪ ,‬לרחם עלינו‪ ,‬למען תרוחמו מן השמים‪ ,‬כאמור ונתן לך רחמים ורחמך‪.‬‬
‫ובכן אזרנו חלצינו ושינםנו מתנינו לבחור מקהל עדתינו‪ ,‬ציר נאמן א ש ר‬
‫רוח חכמה בוססה בקרבו‪ ,‬והתנדב לבו ללכת באלה מסעי‪ ,‬ובחרנו בחור מ ע ם‬
‫הקדוש‪ ,‬מ ע ד ת קדשינו‪ ,‬ויהבו רבנן עינייהו בהאי צורבא מרבנן‪ ,‬מיקירי ירושלם‪,‬‬
‫יקר ונעים‪ ,‬נ ט ע שעשועים‪ ,‬מ ג ז ע היחום‪ ,‬והמעולה לשם ולתהלה‪ ,‬הוא ניהו ה מ ו כ ״ ז‬
‫הנוכחי הרב הכולל‪ ,‬בישראל להלל‪ ,‬שקדן בתורה ויראת ד׳ תהודה‪ ,‬כמוהר״ ר‬
‫שאול אשכנזי הי״ו‪ .‬עיני כל ע ד ת קדשינו‪ ,‬כולל אשכנזיה חב״ד‪ ,‬עליו ת ל ו י ו ת‬
‫למען יתהלך במישרים אל אחינו הנעימים והנאהבים‪ ,‬היושבים בארץ מ ר ה ק י ם ‪,‬‬
‫להרהיב עוז ידידות בנפשם היקרים‪ ,‬תקות הישועה והרחמים לפארה‪ ,‬מ ע ש ה‬
‫הצדקה הטהורה‪ ,‬להגדילה להאדירה‪ ,‬והרב ה ש ד ״ ר היקר הזה‪ ,‬הכין א ת לבבו ו נ ט ה‬
‫שכמו לסבול עול עבודת הקודש הזאת‪ ,‬בכתף עליו ישאו‪ ,‬ואיוה להשליך נ פ ש ו‬
‫מנגד‪ ,‬ולטובת אהיו‪ ,‬העניים האומללים יושבי ש ת י ערי הקודש ירושלפ ו ח ב ר ו ן‬
‫ת״ו‪ ,‬אשר בצרתם לו צר ולכתת רגליו‪ ,‬וללכת בדבר מצוה‪ ,‬ולהיות נודד ללחם‪,‬‬
‫או לדלג ע ל הערים‪ ,‬ערי ישראל הרחוקים‪ ,‬בני בריתנו‪ ,‬אחינו גואלינו‪ ,‬ל ק ר כ‬
‫לבבם הטהורה‪ ,‬לנפשות אחיהם העניים‪ ,‬הנאנהים ונאנקים יושבי עיה״ק ת ״ ו ‪,‬‬
‫להיותם קרובים אל החלל‪ ,‬חללי רעב‪ ,‬לשום שארית לפליטת יהודה ו י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ולהרים תרומת ה׳ מ א ת כל איש אשר ידבנו לבו‪ ,‬לבא לעזרת ה׳ בגבורים‪ ,‬ל ה מ ת י ק‬
‫מ י המרים‪ ,‬להחיות לפליטה גדולה נפשות יקרות‪ ,‬והיו למאורות על העיר ה׳ ו ע ל‬
‫העזרות של ת״ה‪ ,‬עניים ואביונים‪ ,‬אלמנות ויתומים‪ ,‬להחזיקם בעץ ההיים‪ ,‬ב כ ר ם‬
‫נהלת ה׳ צבאות‪ ,‬תוככי ירושלם‪ ,‬איש איש כברכת ה׳ הטובה עליו‪ ,‬ישכיל א ל‬
‫דל‪ ,‬צאן קדשים‪ ,‬ב ת ה נדיבה והמלה רבה‪ ,‬להביא תרומת הקודש ליד הרב ה ש ד ״ ד‬
‫היקר הנז׳‪ ,‬אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב‪ ,‬וכעין החמלה והנינה יתנו לכסן*‬
‫מוצא‪ ,‬להשיב נפשות העטופים ברעב‪ ,‬היושבים לפני ה׳ בתוככי ירושלם וחברון‪,‬‬
‫ארץ הריבה ושממה‪ ,‬כי היום הזה אין בה שום מסחר לפרנס מ מ נ ו איש א ת ב ״ ‪, 3‬‬
‫אפי׳ בלחם צר ומים לחץ‪ ,‬ולפקוח עיני עברים‪ ,‬המסתפהים ומתגדרים ב כ ר ם‬
‫נ ח ל ת ה׳ צבאות להפיה בהם רוח היים‪ ,‬אשר הוא חייכם ואורך ימיכם‪ ,‬כל ה כ ת ו‬
‫לחיים‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫ועתה אתם ברוכי ה׳ הדבקים בה׳ ובתורתו וביראתו‪ ,‬ומרצים ומחנים ע פ‬
‫אדמתו‪ ,‬שמרו מ ש פ ט ועשו צדקה‪ ,‬קומו וברכו א ת נהלת ה ‪ ,‬תנו כבוד לה׳ ט ר‬
‫יחשיך ח ש מ ש ה״ו‪ ,‬בטרם יכבה נר ה׳ חלילה‪ .‬ע ת ה ה ע ת לכם‪ ,‬לקנות נ פ ש ו‬
‫ישראל בעוד נפשם ישאו בכפם‪ ,‬בעוד רוח היים באפם‪ ,‬ויש תקוה ל ה ח י ו ת ם ‪,‬‬
‫ולהחזיק גופם ונפשם ונשמתם ולא יבולע ה״ו‪ ,‬ה מ ל ת ה׳ שארית פליטת ישראלי‬
‫מ ב ה ר הסגולה היושבים לפני ה׳ בעיר האלקים אשר אהב פלה‪ ,‬והמה תלויים בד‪/,‬‬
‫ד‬

‫‪,‬‬

‫ק‬

‫ת‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ועיניהם עתה עליכם‪ ,‬להמציא חנינה למחלתם‪ ,‬ומה ראו על ככה‪ ,‬ו מ ה הגיע‬
‫אליכם‪ ,‬ה ע ת והעונה הזאת להטות אזניכם ולשמוע בקול דברי אהובינו הרב השד״ר‬
‫היקר הנד‪ ,‬ויהי לבבכם למלאות בקשתו בכל אשר יבקש‪ ,‬מ ט ו ב הטדכם ואמתכם‪,‬‬
‫ובפרט לכבדהו ולנטלהו‪ ,‬לנשאיהו‪ ,‬בין שרים ונכבדי ארץ לשית כסאו‪ ,‬כי כבודו‬
‫הוא כבוד כל עדת קדשינו‪ ,‬ונכון לבם בטוח יהיה‪ ,‬כי כל אשר יתנו ליד השד״ר‬
‫היקר הלזה‪ ,‬יגיע לידינו נגד היסוד פיקדה נפשות עניי כוללינו ק׳‪ ,‬נא ידידי ה׳‪,‬‬
‫נא אוהבי ציון‪ ,‬עמדו ישרים‪ ,‬קחו עמכם דברים‪ ,‬היוצאים מעומק לבביגו‪ ,‬להיות‬
‫לכס חלק וצדקה וזכרון בירושלפ‪.‬‬
‫גמירי לן ישראל רב״ר )רחמנים בני רחמנים( המה‪ ,‬ובפרט לעתות בצרה‬
‫כזאת‪ ,‬בטחנו כי תשימו לבבכם הטהורות‪ ,‬לקול תחנוני עניי עמיכם ואחיכם‪,‬‬
‫ותתעוררו ברחמים גדולים ובאמונת לבבכם‪ ,‬איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר‬
‫חזק‪ ,‬חזקו ונתחזקו בעד עמינו וערי אלקינו‪ ,‬ל ע ת כזאת א ש ר הייהם תלוייס‬
‫עלינו‪ ,‬ונפשותיהם קשורות בנו‪ ,‬ומה אחיכם העניים דורשים מאתכם‪ ,‬לא להם‬
‫שואלים כהוגן‪ ,‬והשוכן בציון והבוחר בירושלם‪ ,‬יהיה בעזריכם‪ ,‬וימלא שובע‬
‫אסמיכם‪ ,‬ויביא לכם ברכה ב מ ע ש ה ידיכם‪ ,‬ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות‪ ,‬אם‬
‫לא אפתח לכם דלתות ארובות השמים ממעל‪ ,‬ודלתות הארץ מתהת‪ ,‬והריקותי‬
‫לכם ברכה אלף פעמים ככה‪.‬‬
‫ו א נ ח נ ו בשם ה׳ על משמרתינו נעמוד‪ ,‬לברך לגדולי המעשים מ א ת ה׳ ולכל‬
‫המתנדבים בעם‪ ,‬אשר יורשם שמותיהם הטהורים‪ ,‬ונדבותיהם‪ ,‬בפנקס אשר ביד‬
‫השד״ר היקר הנז׳ הי״ו‪ ,‬כל הכתוב לחיים בירושלם‪ ,‬טוב עין הוא יבורך‪ ,‬גבר‬
‫ירא ה׳ בקהל רב‪ ,‬ובתפלתינו השגורה בפינו נעתיר בעדם אצל כל מקומות הקדושים‬
‫אשר בארץ המה‪ ,‬אצל מ ״ ק רחל אמנו ואצל מ״ק שמואל הנביא ואצל מ ״ ק חגי‬
‫זכריה מלאכי ואצל מ ״ ק שמעון הצדיק ושבעים פנהדרין וגם אצל מקום קבורת‬
‫אבנר בן ; ר ועל מ״ק עתניאל בן קנז‪ ,‬ובכל מקומות הקדושים אשר בארץ המה‪,‬‬
‫למען חייכם‪ .‬ה׳ צ ב א ו ת יגן עליכם‪ ,‬הון ועושר בביתם‪ ,‬גם זקנה ושיבה‪ ,‬ברבות‬
‫הטובה‪ ,‬עד כי יעמוד כהן לאות בב״א‪.‬‬
‫הכ״ד חו״ר וממוני ומנהלי עדת ישורון וראשי ישיבות ק״ק אשכנזים הםידי‬
‫ח ב ״ ד הי״ו הבעה״ח פעיה״ק חברון וירושלם ת״ו בש״א לחו׳ אלול ש נ ת תרטו״ב‬
‫לפ״ק ברב עז ושלום‪.‬‬
‫נאם שמעון מ נ ש ה בלא״א מ ש ה זללה״ה‬
‫נאם מנהם אריה בלאאמ״ו הרב מוהר״ר שמואל הלוי זללה״ה‬
‫ונאם שניאור זלמן בה״ר אפרים יצחק זצ״ל עפשטיין‬
‫ונאם זאב וואלף הלוי‬
‫ונאם יוסף בא״א מו״ה מ ש ה הילל זללה״ה‬
‫ונאום שניאור זלמן ב ל א ״ א מ ו ״ ה מ נ ח ם יוסף זללה״ה‬
‫ונאם יעקב זבולון במו״ה יוסף יהודה ליב נ״י‬
‫ונאום יוסף יהודה ליב בהר״ח זצללה״ה‬
‫ונאם דובער במו״ה שמואל ה ק ט ן‬
‫ונאם אברהם באאמו״ה שמעון זצללה״ה‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪13‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עליונים למעלה הא דתנו רבנן הו״ר הב״ד אשכנזים יצ״ו‪ ,‬היושבים ב ש ת י‬
‫ערי הקדש ירושלם והברון ת״ו‪ ,‬היות אמו״צ זה שנים רבות הרעב חזק בארץ‪,‬‬
‫כאשר כתבו הרבנים ההתומים לעילא‪ ,‬אי לזאת הוכרהו לשלוה ציר נאמן למע׳‬
‫הרב הכולל‪ ,‬בישראל להלל‪ ,‬שקדן בתורה כמוה״ר שאול אשכנזי נר״ו הנ״ל‪ ,‬א ש ד‬
‫הכין לבו ללכת למרהקים לטובת אהינו האשכנזים העניים הע״י‪ ,‬כאמו׳׳ל‪.‬‬
‫ובכן גם אנהנו הבאים עד״״ח‪ ,‬חכמי ורבני עיה״ק ירושלם ת״ו‪ ,‬באנו ל ה ל ו ת‬
‫פגי קדשם‪ ,‬שיטו אוזנם לקול דברי השד״ר הגד‪ ,‬למלאת בקשתו ובקשת ה ר ב נ י ם‬
‫העליונים כמלאכים למעלה‪ ,‬לחוס ולרחם עליו ולהעניקו מפרי צדקתם‪ ,‬מן ה כ ל ל‬
‫ומן הפרט‪ ,‬ואכסניה ומדור לפי כ ב ו ת ‪ ,‬ולצוות לו מעיר לעיר לקבלו בםפ״י‪,‬‬
‫ולהשפיע לו בעין יפה‪ ,‬לכבוד שתי עה״ק הנז״ל‪ ,‬ונאמן ה׳ אלקינו לשלם ל ה ס‬
‫שכר טוב על כל פרוטה ופרוטה תרקבא דדינרי‪.‬‬
‫כ״ד ההותמים לאהבת ה׳ פעה״ק ירושלם ת״ו בש״א לה׳ רהמים מש׳ ת ר ט ו ״ כ‬
‫ליצירה‪ ,‬והיה זה ברוב עז ושלום‪.‬‬
‫יהושע עלי הי״ו‬
‫עבדאללא ה״ר משה היים יצ״ו‬
‫אליהו יעקב נסים ם״ט‬
‫יוסף ז׳ םוזין ם״ט‬

‫הנני בא בשולי היריעה בדברות שתים‪ ,‬לא נצרכה אלא להעדפה‪ ,‬לצוות לץ^‬
‫מע׳ הרב שאול בחיר ה׳ ובחר הו״ד ברבני אשכנזים העי״א מק״ק עיה״ק ירושלמי‬
‫ת״ו ועמק הברון ת״ו לציר נאמן‪ ,‬הנה שפתי יוצאת וחולות‪ ,‬ככל דברי מ ע ‪/‬‬
‫הרבנים עליונים למעלה‪ ,‬מק״ק אשכנזים וק״ק ספרדים יצ״ו‪ ,‬פתהו שערים ש ע‬
‫צדק‪ ,‬מן הכלל ומן הפרט‪ ,‬וכע״ד מצו״ר שואלים זכות הרבים וזכותא דא״י ‪, /‬‬
‫לקרב הגאולים‪ ,‬ובא לציון גואל‪ ,‬ואני אברכם בברכה המשולשת בתורה‪,‬‬

‫ד י‬

‫ת‬

‫כותב וחותם פה העירה עי״ת איזמיר יע״א בש״א לחדש חשון משנת‬

‫ך‬

‫ז כ ר ך‬

‫לעולם ברית״ו לפר״ק ברוב עז ושלום‪.‬‬
‫ח י י פ‬

‫האלאג‪,,‬‬
‫)מקום החותמת(‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד״ר אר׳ ה ק י מ ל מ ן‬

‫דעי ירושלים וערים אחרות בארץ‬
‫) ל י ק ו ט מ ק ו ר ו ת ו מ ח ק ר י ם ‪ ,‬ו ל א פ ס י ק ת ה ל כ ה ל מ ע ש ה כלל(‬

‫עיר הקודש נתקדשה קדושה יתירה על הקדושה של ארץ הקודש‪ ,‬ודינים‬
‫מיוחדים חלים עליה‪ .‬בזמן שירושלים היתה בידי יהודים‪ ,‬נשמרו בה הדינים‪ ,‬שנקבעו‬
‫בתקנות קדומות‪ .‬חלק מדינים אלה הם ״עשרה דברים״ שנאמרו בירושלים )בבא‬
‫קמא פ״ב ע״ב(‪ ,‬ואחדים מהם נוגעים לתכנון העיר ובנינה‪ ,‬והם‪:‬‬
‫‪ (1‬קרקע העיר שייר לכל עם ישראל‪ .‬בבתים ש נ ב נ ו יכולים יחידים לגור‪,‬‬
‫אין הם יכולים להשכיר א ת ה ב י ת בשכר; לפי הגרסא באבות דרבי נתן )פרק לה(‬
‫הם יכולים למכור ליהודים אחרים בית ללא קרקע‪.‬‬
‫‪ (2‬אסור להשאיר קברים ב ע י ר ;‬
‫‪ (3‬אסור לנטוע אילנות וצמחים‪ ,‬לזרוע ולחרוש‪ ,‬ואין לקיים אילנות הנטועים‬
‫מכבר;‬
‫‪ (4‬אסור לקיים א ש פ ת ו ת ;‬
‫‪ (5‬אסור להוציא זיזים וגזוזטראות;‬
‫‪ (6‬אסור לעשות כ ב ש ן ;‬
‫‪ (7‬אסור לגדל תרנגולים‪.‬‬
‫יש גם דינים נוספים הנוגעים לירושלים‪ ,‬וכן דינים הנוגעים לכל עיר ועיר‪,‬‬
‫או הנוגעים לכל ארץ ישראל‪ ,‬או ההלים בכל מקום‪.‬‬
‫השטח בו נוהגים הדברים המיוחדים לירושלים‬
‫בזמן בית ראשון כללה העיר גם א ת המורד הדרומי מהשטח חקרוי חיום ״חעיר‬
‫העתיקה‪ ,‬שבין החומות״‪ ,‬כלומר א ת כל השטח שמדרום לחומה הדרומית של ימינו‪,‬‬
‫ע ד העמק שמדרום לעיר‪.‬‬
‫בזמן בית ש נ י הוסיפו על העיר‪ ,‬הן לצד הר ה ז י ת י ם ‪ ,‬והן כלפי צפון ע ד‬
‫״ההומה השלישית״‪ ,‬העוברת בשכוגת מורשה ומגיעה ע ד מ א ה שערים‪ .‬המהרי״ט‬
‫כ ת ב ש ע ש ר ת הדברים של ירושלים חלים גם בשטח בתוך חחומה ש ק ד ש ו עולי‬
‫הגולה‪ ,‬אף על פי שההומה לא נתקדשה במלך‪ ,‬ובשטה שנוסף ל א אכלו קדשים‬
‫קלים ומעשר שני‪ .‬לפי המהרי״ט קדש גם הר הזיתים ע ד למעלה‪ ,‬וכן מ ש מ ע‬
‫מהרדב״ז ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪8‬‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫שבועות ט״ז ע״א‪.‬‬
‫שו״ת חלק שני חלק יו״ד שאלה ל״ז‪.‬‬
‫תשובה תרל״ג‪ .‬הוא מכנה דברים אלה בשם ״עשר הקדושות של ירושלים׳׳‪ ,‬וכן‬
‫מכנה אותם בשם ״קדושות״ הכפתור ופרח‪ ,‬פרק ו׳ ד״ה ומםתבדא‪ .‬לכן קראנו להם‬
‫להלן לפעמים בשם ״עשר הקדושות״‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪15‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בעת בנית שכונת מאה שערים התעוררה השאלה אם מותר לנטוע ו ל ג ד ל‬
‫תרנגולים בה‪ ,‬כי היא היתה בתוך העיר בימי בית שני ‪ /‬אך יש לזכור ש ק י י מ י ם‬
‫דינים החלים על כל עיר ועיר <־‪ ,‬ודינים החלים על השטח שסביב לכל עיר ועיר י*‪.‬‬
‫עשר הקדושות בזמן הזה‬
‫הפוסקים דנו בשאלה אילו מ ע ש ר הקדושות של ירושלים נוהגות גם א ח ר י‬
‫החורבן‪ .‬אך עתה‪ ,‬כששוב אנו השולטים בעיר‪ ,‬זכינו לראות כיצד נשתנו ל ע י נ י נ ו‬
‫המסיבות המתוארות בנימוקי פוסקים שהסבירו מדוע אין מקפידים על ע ש‬
‫הקדושות‪.‬‬

‫ר‬

‫‪7‬‬

‫ה ת ש ב ״ ץ כתב שגם כיום נוהגים דברים אלה‪.‬‬
‫הרדב״ז * מסביר למה לא נהגו )בימיו( להקפיד על דינים א ל ה ‪ :‬בענין ה ג י נ ו‬
‫— שהנימוק הוא ש מ א מסרח — הוא כותב ״השתא דכולה ביד עכו״ם ליכא ה ‪,‬‬
‫ן‪^.‬‬
‫טעמא״‪ .‬בענין כבשונות — בהם הנימוק הוא כדי שלא ישחירו החומד‪,‬‬
‫כותב ״האידנא דישחירו ו י ש ח י ת ״ ‪ .‬בענין השכרת בית כ ת ב ״ועתה כל ה ב מ י ק‬
‫שיי ע כ ו ״ ס היו ומכה העכו״ם אתו״‪ .‬ואחרי שהוא מונה את יתר הטעמים‪ ,‬ה‬
‫מוסיף ״ותו איכא ט ע ם כללי שלא גזרו אלא בזמן שאפשר להתקיים אבל ה א י‬
‫דרובה "עכו״ם אי אפשר להתקיים גזרתם שאם לא יעשו ישראל יעשו ה ע כ י ״ ס ^‬
‫ומשזכינו שנתקיים בנו ״ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיזהס״'‬
‫נראה ש ע ל י נ ו להקפיד שוב בענינים אלה ‪ ,‬וביחוד שיש פוסקים שכתבו ש ה ד י נ י ם‬
‫נוהגים גם בזמנם‪ ,‬כשהעיר ה י ת ה בידי זרים‪.‬‬
‫העוםקים בתכנון נותנים דעתם לא רק על צרכי ההווה‪ ,‬אלא מתארים ב ד מ י ו‬
‫א ת המסיבות והצרכים של העתיד‪ ,‬ולפיהם הם מתכננים ע ד לפרטים א ת הבניה כ י ו‬
‫אמנם ע ת ה אין נוהגים בדיני ט ו מ א ת מת‪ ,‬מ ל ב ד הכהנים‪ ,‬אבל בתכנון ל י‬
‫ארוך ובבניה עלינו ל ה ת ח ש ב בדינים אלה גם היום‪ .‬בהרבה דברים נקבעו ד י‬
‫בהנחה כי ״מהרה יבנה המקדש״‪ ,‬וכל שכן שבימינו יש לפעול לפי ז ה ; ו ב ו ד א ״‬
‫ת‬

‫א‬

‫א‬

‫ו‬

‫ד ב א‬

‫‪9‬‬

‫נ ק‬

‫ש‬

‫ז‬

‫נ י ק‬

‫‪ 4‬ראה ״מאה שערים״ של פרופסור יוסף יואל ריבלין עמוד ‪ ,35‬מובא על ידי‬
‫י ׳>ר‬
‫מרדכי הכהן ב״פנים אל פנים״ מר תמוז תשכ״ז עמ׳ ‪ .15‬וראה עוד במאמר ב״פני‬
‫אל פגים שם‪ ,‬ובי״ג תמוז עמ׳ ‪.13‬‬
‫‪ 8‬ראה הערה ‪.3‬‬
‫‪ 7‬חלק ג׳ סוף סימן ר״א‪.‬‬
‫‪ 6‬ראה להלן‪.‬‬
‫‪ 5‬ראה להלן‪.‬‬
‫‪ 9‬ואף בדינים הנובעים מקדושת ערים מוקפות חומה‪ ,‬כתבו התוספות )כתובות מ״ה ע ״‬
‫ד״ה על( שאם רוב יושביהן נכרים‪ ,‬אין הדינים נוהגים‪ .‬ואם כי שם לא מדובר‬
‫דיני ירושלים‪ ,‬נוכל להבין שאם כתבו פוסקים‪ ,‬בזמן שהעיר היתד‪ .‬בידי נ כ ר י‬
‫שבזמנם לא נוהגים כמה מדיני קדושת העיר‪ ,‬הרי עתה יתכן ששוב נוהגים ה ד י נ י '‬
‫וראה רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ו׳ הלכות י״ד עד ט״ז‪.‬‬
‫הרב זילברשטיין ב״מעשי למלך׳ על הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה י״ד אות ‪,‬‬
‫ד׳ה ובמש״כ‪ ,‬הביא את דברי הרמב״ם בהלכות שמיטה ויובל פרק י״ב שערי ח ו‬
‫לא קדשו לעתיד לבוא‪ ,‬וה״מעשי למלך״ מוסיף שלדעת הרמב״ם ב ת י ערי חומד‪,‬‬
‫״א״צ קידוש‪ …‬רק בביאת ישראל מתקדש״‪ ,‬גם אם אז לא תהיה העיר מוקפת חומה ‪.‬‬
‫והוא מפרש שכוונת הרמב״ם שכתב שלעתיד ימנו יובלות ויקדשו ערי חומה א׳־גך;‬

‫‪3‬‬

‫ק‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ש‬

‫‪0‬‬

‫ג‬

‫ב ? ה‬

‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובודאי בתכנון העיר ובבניגה‪ ,‬שלא תהיה בניה על מ נ ת להרוס אלא בנין עולם‪.‬‬
‫אין לתאר שנבוא לתכנן ולבנות עיר‪ ,‬ביודענו כי כאשר יבנה המקדש נצטרך‬
‫להרוס א ת מ ה שבונים ע ת ה )כגון להרוס את הגזוזטראות ולעקור א ת האילנות(‪.‬‬
‫ואם הביאו בחשבון א ת התקוה כי ״מהרה יבנה׳׳ בדבר שיחלוף כעבור זמן‬
‫לא רב‪ ,‬כגון כהן שנשתכר שיתפכח כעבור זמן מה ‪ ,‬על א ח ת כמה‪ ,‬וכמה שאין‬
‫לעשות ע ת ה דברים שלא נוכל לשנות ביום אחד‪.‬‬
‫‪ 0‬י‬

‫בניה‬
‫‪12‬‬

‫‪11‬‬

‫אסור להוציא )מן ה ב נ י ג י ם ( גזוזטראות ו ז י ז י ם ‪ ,‬בין אם הם נמוכים כך‬
‫שאפשר להתקל בהם ולהנזק‪ ,‬ובין אם הם גבוהים )כי העובר תהתיהם נטמא‬
‫באהל אם יש ט ו מ א ת מ ת מתחתיהם מעל הקרקע או מ ת ח ת לקרקע ״ א ( ‪ .‬מטעם זה‬
‫נראה שמעל רהובות‪ ,‬רשות הרבים‪ ,‬או מקום בו מצוים בני רשות חרבים‪ ,‬אין‬
‫לעשות קימורים ב ‪ ,‬קשתות או שערים‪ ,‬או להעביר דבר רחב טפח ג כגון צנור‬
‫או מרזב י ‪ ,‬ואין לעשות תריסים או אהילים )כגון של חנויות( הנפתחים‬
‫‪1 3‬‬

‫‪13‬‬

‫‪1‬‬

‫שיקדשו בפה‪ ,‬אלא ״שבביאתן לארץ יתקדשו הערי חומה דקדושת ערי חומה תליא‬
‫בביאת ישראל״‪.‬‬
‫ודברים דומים ראה ב״מקדש מלך״ לגרצ״פ פרנק‪ ,‬עמודים טו—טז בחלק טור מלכא‪,‬‬
‫ובעמוד יז‪.‬‬
‫‪ 10‬ראה רמב״ם הלכות ביאת המקדש פרק א׳ הלכה ד‪.‬‬
‫‪ 11‬ש‪ .‬ביאלובלוצקי‪ ,‬ב״עלי עי״ן‪ ,‬מנחת דברים לשוקן״‪ ,‬עמוד ‪ ,32‬העיר שבתוספתא‬
‫נגעים פרק ו׳ תוספתא ב׳ וברמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הלכה י״ד‪ ,‬כתוב‬
‫״לרשות הרבים״‪ ,‬אך בתלמוד בבלי )בבא קמא פ״ב ע״ב( לא כתובות המלים ״לרשות‬
‫הרבים״‪ .‬וראה להלן הערה ‪.17‬‬
‫‪ 12‬ראה רש״י בבא בתרא ס׳ ע״א בדבר פירוש זיזין וגזוזטראות‪.‬‬
‫‪13‬א דין זה הוא מעשר הקדושות של ירושלים‪ .‬בבא קמא שם‪ ,‬תוספתא שם‪ ,‬אבות דרבי‬
‫נתן פרק ל״ה‪ ,‬רמב״ם שם‪ .‬הנימוק משום היזק מובא רק בבבא קמא‪.‬‬
‫‪13‬ב בכל מקום אסור לבנות מעל רשות הרבים מעבר )גשר( בין הבתים‪ ,‬כי זה מאפיל על‬
‫רשות הרבים )ש״ע חו״מ סי׳ קנ״ה סעיף כ״ז בהגה(‪.‬‬
‫‪13‬ג בדרך כלל רק אם הדבר רחב טפח )לחומרא — ‪ 8‬ס״מ( או יותר; אך לפעמים מביא‬
‫זיז או דבר אחר את הטומאה‪ ,‬או מוציא לרחוב טומאה הנמצאת בבית‪ ,‬גם אם רוחבו‬
‫פחות מטפח ‪,‬ואפילו אם רוחבו כל שהוא — ראה רמב״ם הלכות טומאת מת פרק י״ז‬
‫הלכות א׳ עד ג׳‪ ,‬לפי אהלות פרק י״ד משניות א׳ עד ד׳‪ ,‬וזה כשהזיז מעל פתח או‬
‫חלמ‪ ,‬ואפילו מעל חור בכותל‪.‬‬
‫וראה תפארת ישראל אהלות פרק י״ד יכין ם״ק כ׳ ובועז ס״ק ג׳ שלפי הגרב״א אפילו‬
‫אם הזיז שרוחבו פחות מטפח אינו מעל פתח או חלון‪ ,‬אלא מקיף את הבית‪ ,‬דינו כך‬
‫אם במקום אחד הוא מעל פתח או חלון; ו״משנה אחרונה״ על אהלות פרק י״ד משנה‬
‫א׳ ד״ה בזיז‪ ,‬ומשנה ב׳ ד״ה זיז‪ ,‬כתב שלדעת הרמב״ם יכול להביא טומאה גם זיז‬
‫שאינו מעל פתח ואינו רחב טפח‪.‬‬
‫‪ 14‬אבות דרבי נתן‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪17‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מעליהם‪ .‬ומהטעם הראשון )שאפשר להתקל בהם( נראה שיש למנוע כל ז ־ ‪ 3‬ל ‪-‬‬
‫היכול ל ה ז י ק ״ לעולי הרגל‪ ,‬שאינם מכירים את העיר‪ ,‬הדרכים והמכשולות • ‪, 1‬‬
‫ולזכור שבעת הדוחק נכנםים עולי הרגל גם לחצרות ״ ‪.‬‬
‫האיפור להוציא זיזים וגזוזטראות לרשות הרבים חל בכל מקום‪ ,‬ו ל א‬
‫בירושלים בלבד‪ ,‬והוצאתם מותרת רק אם הם למעלה מגובה של גמל ו ר י ע כ ו‬
‫ד‬
‫ואינם מאפילים על רשות הרבים‪ ,‬אלא שבירושלים היא אפורה גם בגובה‬
‫וגם אם אינם מאפילים א ‪ .‬אך מותר לאדם להכניס ולבנות את כותלו יותר ם נ י מ ז ‪-‬‬
‫מאשר גבול רשותו‪ ,‬ולהוציא גזוזטראות וזיזים עד לגבול ר ש ו ת ו ״ ‪ .‬ד י ג *‬
‫הוצאת זיזים וצגורות מעל רשותו של ש כ ן ‪ ,‬מובאים ברמב״ם הלכות ש כ נ י ק‬
‫פרק ח ושלחן ערוך השן משפט סימן קגג‪ ,‬ובעגין אילן הנוטה מעל רשות ה ש ע ן‬
‫ראה רמב״ם שם פרק י הלכה ח ושלחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כד‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫ז‪1‬‬

‫מעקה )דינים הגוהגים בכל מקום(‬
‫מצות עשה מדאורייתא לעשות מעקה‪ ,‬ומי שלא עשה מעקה עבר על לאו‬
‫החובה היא לעשות מעקה לגג שמשתמשים בו‪ ,‬לגזוזטרא‪ ,‬ולכל מקום ש‬
‫להכשל בו ו ל מ י ת ״ ‪ .‬המעקה צריד להיות הזק‪ ,‬כך שאם נשענים עליו ל‬
‫ובגובה עשרה טפחים )לחומרא — מטר( ״ ‪.‬‬
‫יש לעשות מעקה גם לבית הבנוי מכבר שאין בו מעקה‪ ,‬ואם בעל ה ב י‬
‫יי*‬
‫עשאו‪ ,‬חייב השוכר ל ע ש ו ת ו ‪.‬‬
‫הרב ישראל משקלאו דן באריכות בחובת עשית מעקה ובדיניה‬
‫השלחן סימן ב׳ סעיף כ ‪ /‬ובבית ישראל שם ם״ק כ״ז‪ ,‬וכן דן בכד הרב א ‪ ^ -‬י *‬
‫דגציג בהקדמה ל ס פ ת שערי צדק‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫א‬

‫^״‬
‫‪.‬‬
‫י׳‬

‫ד‬

‫י‬

‫א‬

‫ת‬

‫‪28‬‬

‫‪3‬‬

‫ט‬

‫‪3‬‬

‫‪ 15‬כגון תריסים של קומת קרקע הבולטים לרחוב‪.‬‬
‫‪ 16‬ביאלובלוצקי שם‪.‬‬
‫‪ 17‬בכל עיר נכנסים בני רשות הרבים לעתים לחצרות )בבא בתי־א ז׳ ע״ב(‪ ,‬וכל ‪7‬ן‬
‫עולי הרגל המרובים‪.‬‬
‫‪17‬א שמא זה רק לטעם השני ולא לטעם מפני ההיזק‪.‬‬
‫‪ 18‬בבא בתרא ם׳ ע״א‪ ,‬רמב״ם הלכות נזקי ממון פרק י״ג הלכות כ״ד—כ׳׳ה‪ ,‬שלחן ע‬
‫חושן משפט סימן קנ״ה סעיף כ״ז‪ .‬והוא הדין ל א ל ן הנוטה מעל רשות הרבים ) ב‬
‫בתרא כ״ז ע״ב‪ ,‬רמב״ם שם הלכה כ״ד‪ ,‬שלחן ערוך שם(‪.‬‬

‫ף ן‬

‫‪ 3‬ז ן‬

‫‪ 20‬דברים כ״ב ח׳‪ ,‬רמב״ם הלכות רוצח ושמירת הנפש‪ ,‬פרק י״א הלכה ג׳‪ ,‬שלחן עו‪-‬וץ‪.‬‬
‫חושן משפט סימן תכ״ז סעיף ר‪.‬‬
‫‪ 21‬רמב״ם שם הלכה ד ‪ ,‬שלחן ערוד שם סעיף ד‪ .‬שמא זה מקום שיש בו גובי׳ עשדן•‬
‫טפחיפ )שהם לחומרא ‪ 80‬ס״מ( או יותר )רמב״ם שם בצרוף דמב״ם הלכות נזקי מ מ ו ן‬
‫פרק י״ב הלכה י׳ בענין השיעור שיש בו כדי למות(‪.‬‬
‫‪ 22‬רמב״פ שפ הלכה ג׳‪ ,‬שלחן ערוך שפ סעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ 23‬שלחן ערוך חושן משפט סימן שי״ד סעיף ב ‪ /‬סאת השלחן סימן ב׳ סעיף כ׳‪.‬‬
‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עניני כניה שונים‬
‫בדבר המרחק בין בנין אחד לשני והמרחק מדבר העלול להזיק לבנין ובין‬
‫הבנין‪ ,‬ראה להלן עמ׳ ‪. > 24‬‬
‫‪2‬‬

‫בכל מקום יש למנוע מלעשות תריסים אשר‬
‫ובולטים החוצה כעין דף היוצא מהחלון‪ ,‬להיות‬
‫תרים כזח‪ .‬אפור לפתוח ב ש ב ת אהילים מעל הלון‬
‫אהל‪ .‬כשבונים גזוזטראות‪ ,‬כדאי לעשותן לא זו‬
‫מודרגת‪ ,‬כדי לאפשר לבנות עליהן סוכות‪.‬‬

‫כשמרימים אותם הם מתקפלים‬
‫ל צ ל ; כי ב ש ב ת אסור להרים‬
‫או גזוזטרה בגלל איסור עשית‬
‫מ ע ל זו‪ ,‬אלא באלכסון בצורה‬

‫מטעם כבוד ראוי ש ל א לבנות הלונות של בכ״ם )ושל הדרי אמבטיות‪,‬‬
‫וצנורותיהם( לכוון הר הבית‪ ,‬בכל השטח שממנו רואים א ת הר ה ב י ת )״מן הצופים‬
‫ולפנים״(‪ ,‬או לכוון בית כ נ ס ת או בית מדרש״״‪ .‬ואפילו כשאין הלון בקיר‪ ,‬אך‬
‫ג ב בהכ״ס ליד הקיר הפונה להר הבית או לבית כנסת או לבית מדרש‪ ,‬ואין‬
‫ביניהם דבר החוצץ‪ ,‬יש לבנות קיר נוסף כדי לחצוץ <י ‪ .‬בכל מקום )ולא רק‬
‫בירושלים( מ ו ט ב לבנות בכ״ס )אפילו כשהוא עם מחיצות( כשהגב לצפון‪ ,‬או‬
‫לפחות ל ד ר ו ם ״ ‪.‬‬
‫צ‬

‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬

‫אין לבנות חלון מול צלב‪ ,‬ע״ז‪ ,‬או בית ע״ז )ספר חסידים תל״א ותל״ז(‪.‬‬
‫בענין הדין כשאין מחיצות ראה רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הלכות ח׳ ו ט ‪/‬‬
‫ש״ע אורח חיים סימן ג׳ סעיף ד‪.‬‬
‫משנה ברורה סימן ג׳ ם״ק י״ד‪ .‬פתחי עולם ומטעמי השלחן סימן ג׳ ם״ק ט״ז מביא‬
‫שגם בחוץ אין לבנות כשהגב לירושלים‪.‬‬
‫ראה משגה ברורה ם״ק ט׳‪ ,‬כף החיים אורח חיים סימן ג׳ ם״ק ט״ו בשם שלחן ערוד‬
‫הרב )סימן ג׳ סעיף ז׳( משבצות זהב )סימן ג׳ ם״ק ד׳( בן איש חי )שנה א׳‪ ,‬פרשת‬
‫ויצא סימן ט ׳ ( ; וכן במטעמי השלחן ופתחי עולם )סימן ג׳ סוף ם״ק י״ד(‪ ,‬בבן איש חי‬
‫כתוב עוד ״ופה עירנו בגדאד‪ …‬המנהג פשוט שלא לבנות בית הכסא בבית ובחצר‬
‫שיש מחיצות אלא רק באופן שיפנו בו בין צפון לדרום״‪ .‬והרי אפילו אם קיר הבית‬
‫שבו צנור הביוב הוא בצד מזרח או מערב‪ ,‬אפשר לבנות זוית בצנור המחבר‪ ,‬ולבנות‬
‫את ביהכ״ם עם הגב לצפון‪ .‬וראה בשלחן ערוך הרב אורח חיים סימן ג׳ סעיף קטן ו׳‬
‫שאפשר גם לכוון צפון מזרח למשל‪ ,‬אם זה יותר לכוון צפון מאשר למזרח‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫ומן הצופים ולפנים יש נוסף לזה למנוע שגב בהב״ם יהיה לכוון הר הבית‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬ראר לאדריכלים לזכור לעשות את הכיור לרחיצת ידים מ ח ת לבהכ״ם‪ ,‬ושביניהם‬
‫תהיה מחיצה שלימה‪ ,‬באופן שאפשר יהיה לברד שם ובאופן שנטילת הידים תהיה‬
‫כדין‪ .‬וכן כדאי לזכור לא לבנות את דלת בהכ״ם ממול דלת של חדר‪ ,‬שעליה תקבע‬
‫מזהה )ראה קצור שלחן ערוד סימן י״א סעיף י״ח(‪ .‬בדבר תיכנון חדרי שינה‪ ,‬ראה‬
‫שלחן עית־ אר׳ח סימן ג׳ סעיף ו׳‪,‬‬
‫ראוי לפרסם את השיטות האלטרנטיביות לאשפרת בטון‪ ,‬הפוטרת מהצורר להתיז עליו‬
‫מיס מדי יום בעת הבניה‪ ,‬דבר שימנע חילולי שבת )ידיעות המכון מדעי טכנולוגי‬
‫לבעיות הלכה‪ ,‬תשכ״ט‪ ,2 ,‬עמודים ‪.(29 ,28‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גובה הכתים‬

‫אין לבנות בתים הגבוהים מן המקדש‪.‬‬
‫כ ת ב ‪ :‬״וכן היו כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש‪ ,‬שאפילו ב ב י ת‬
‫הרדב״ז‬
‫כנסת אמרו אסור לבנות בגין גבוה מ מ נ ו כ ״ ש בית המקדש‪ ,‬דכתיב לרומם א ת‬
‫בית אלקינו״ ‪,30‬‬
‫‪2 9‬‬

‫‪1‬‬

‫וכן אין ל ב נ ו ת בתים גבוהים מעל בית כ נ ס ת * ‪ .‬דין זה חמור מ א ה ר א‬
‫מ ש נ ה ברורה סימן ק ״ נ ם״ק ה ׳ ושערי תשובה ם״ק ג׳‪.‬‬

‫ד ״‬

‫מגדל לשמירת העיר שאין משתמשים בו כלל יכול להיות מעל בית ה כ נ ם ת‬
‫אך לא גג מ ש ו פ ע ‪ ,‬ולפי ערוך ה ש ל ה ! * לדעת הרמב״ם יכולה רק חומת ה ע י ר‬
‫להיות גבוהה מ ב י ת כנסת‪ ,‬אך לא בנין אפילו אין משתמשים בו‪.‬‬
‫׳‬

‫‪3 2‬‬

‫‪8‬‬

‫ובמיוחד יש להקפיד שהבתים בשכונת בית ה כ נ ס ת לא יהיו גבוהים מ מ נ ו‬
‫ובימינו ש ו ב התכנון בידי יהודים‪ ,‬וחובה לבחור מקום לבתי כנסת ב ג ו כ ת‬
‫העיר *•א‪ ,‬ולהגביהם מ ע ל בתי העיר‪ ,‬ולדאוג מראש שגובה הבתים לא יהיה מע‪1,‬‬
‫בית כנסת‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫‪30‬‬

‫ובגלל שבת אין לעשות דלתות לבית הנפתחות בלחיצת כפתור‪ ,‬ויש להתקין ״שעדן‬
‫שבת״ להפעלת ההסקה ולהפעלת המאור בחדרי המדרגות בשבת‪.‬‬
‫בתשובה תרל״ט‪.‬‬
‫שבת י״א ע״א‪ .‬אפילו בית כנסת ובית מדרש אסור לבנות מעל המקדש‪ ,‬או באי‬
‫ית י‬
‫גובה כמו המקדש )ערוך השלחן העתיד‪ ,‬הלכ׳ בית המקדש סי׳ ג׳ סעיף ט״ז‪ ,‬ש‬
‫שזה ״בירושלים‪ ,‬או אפשר בכל א״י״(‪.‬‬
‫רמב״ם הלכות תפילה פרק י״א הלכה ב׳‪ ,‬שלחן ערוך אורח חיים סימן ק״נ סעי‪,,‬‬
‫ומשנה ברורה שם ם״ק ה׳‪.‬‬
‫ואגב — כל עוד אין נוהגים להתקין מעליות אוטומטיות בבתי מגורים רגילים‬
‫י לןי‬
‫כדאי להרבות בבניגים גבוהים‪ ,‬בגלל חילול השבת הנגרם מהפעלת המעל‪ ,‬י‬
‫י‬
‫וראוי להזכיר כי רבים המתנגדים לבנינים גבוהים גם שלא מנימוקים דתיי _‬
‫החלטת ארגון המהנדסים מב׳ כסלו תשכ״ב נגד בתים גבוהים‪ ,‬וכן את התנגדות ח^* "‬
‫״שיכון״ של ההסתדרות )פורסמה בעתונים בי״ח שבט תשכ״ג(‪ ,‬וכמה סובלים ה ! ״ ^‬
‫בקומות גבוהים כשהמעלית מתקלקלת‪.‬‬
‫ביאור הלכה סימן ק״נ ד״ה בירניות‪.‬‬
‫אורח חיים סימן ק״נ ס״ק ה׳‪.‬‬
‫‪ 5‬ת‬

‫‪3‬‬

‫‪31‬‬

‫י מ‬

‫ם‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫‪32‬‬
‫‪33‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪0‬‬

‫‪ 34‬גם מה שכתב המגן אברהם )סימן ק״נ ם״ק ב׳(‪ ,‬שבזמן שרוב בתי הגרם‬
‫לארץ( גבוהים מבית הכנסת‪ ,‬יש מקומות שאין נזהרים גם בהגבהת בתי היז‪-‬י‪-‬‬
‫גם זה לא נאמר על הגבהת בתים בשכונת בית הכנסת )כף החיים אורח חיים סימן‬
‫ס״ק י״ט(‪ .‬וכן כתב לבוש התכלת והחור סימן ק״נ ם״ק ב׳ בענין בזמן הדחק או‬

‫ק‬

‫״‬

‫נ‬
‫ב ז‬
‫ז‬

‫שיש אימת מלכות שאינן רשאין לבנות בית הכנסת כדינו‪.‬‬
‫‪34‬א רמב״ם הלכות תפילה פרק י״א הלכה ב׳‪ ,‬שלחן ערוך אורח חיים סימן ק״נ סעיף‬
‫‪20‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י‬

‫‪3‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫קומת דזקדקע בבתים‬
‫‪3 6‬‬

‫‪33‬‬

‫הואיל וקדשים ק ל י ם ‪ ,‬הנאכלים בכל ה ע י ר ‪ ,‬נאכלים רק בקומת הקרקע‪,‬‬
‫ולא בגגים ובעליות )—קומה שניה ומעלה( ‪ ,‬נראה שראוי לבנות א ת קומות‬
‫הקרקע בכל הבנינים בירושלים באופן שיכילו ככל האפשר יותר בני אדם‪ ,‬למשל‬
‫כדאי להרבות בחדרים ובאולמות‪ ,‬ולמעט במעברים‪ ,‬מחסנים‪ ,‬מבנים לאשפה או‬
‫להסקה וכדומה‪ .‬וראוי לציין שצורת הבניה המודרנית עם קומת קרקע פנויה‬
‫מאפשרת להופכה למקום אכילה עבור כל דיירי הבית‪.‬‬
‫ז‪3‬‬

‫קרבנות אלה יובאו במספר רב‪ ,‬ביחוד קרבן פסח‪ ,‬שאותו יאכלו מליוני‬
‫אנשים בעת ובעונה אחת‪ ,‬ועל כן חשובה כל פינה שבה אפשר ל א כ ו ל ‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫נטיעה הריעה‬
‫‪3‬‬

‫בירושלים אסור לנטוע ולזרוע אילנות וצמחים‪ ,‬ואסור לחרוש*•־ ‪ .‬אין לקיים‬
‫אילנות הנטועים כבר ־‪ ,‬ויש ל ע ק ר ם ‪ .‬הנימוקים לאיסור זה ה ם ‪ :‬השימוש‬
‫ב ז ב ל ‪ ,‬עשבים רעים המושלכים מ ה ג י נ ו ת ־ ‪ ,‬העלים הנושרים מאילנות וכן‬
‫עשבים רעים הנתלשים על ידי הבעלים ומניחים אותם ונעשים ז ב ל ‪ . ,‬באילן‬
‫יש גם נימוק של אהל הטומאה ‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫‪10‬‬

‫‪4‬‬

‫‪42‬‬

‫‪4 3‬‬

‫‪1 1‬‬

‫‪4 5‬‬

‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬

‫‪38‬‬
‫‪39‬‬

‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬

‫קרבן פסח‪ ,‬מעשר בהמה‪ ,‬בכור‪ ,‬שלמים‪ ,‬תודה‪ ,‬ואיל נזיר‪.‬‬
‫כלים פרק א׳ משנה ח׳‪.‬‬
‫פסחים פ״ה ע״ב‪ ,‬רמב״ם הלכות קרבן פסח פרק ט׳ הלכה א׳‪ .‬וראה בערך גגין ועליות‬
‫באנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬עמודים קלה—קלז‪.‬‬
‫בענין השאלה אם מותר לאכול מעשר שני וקדשים קלים ב מ ר ת פ י ם בירושלים‪,‬‬
‫ראה מנחת חינוך סוף מצוד‪ ,‬שסב‪ ,‬עמוד ב ‪ :‬ד״ה ובעיר‪ ,‬שנסתפק בענין מחילות‬
‫ומערות‪.‬‬
‫הדבר נוגע לשטח שנתקדש בזמז הבית‪ ,‬אבל לעתיד לבא יתקדשו שטחים נוספים‪,‬‬
‫וכדאי לבנות גם שם מלכתחילה כד‪.‬‬
‫דין זה הוא מעשר הקדושות של ירושלים‪ .‬בבא קמא פ״ב ע״ב‪ ,‬תוספתא נגעים פרק ר‪,‬‬
‫תוספתא ב׳‪ ,‬אבות דר׳ נתן פרק ל״ה‪ ,‬רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הלכה י״ד‪,‬‬
‫פאת השלחן סימן ג׳ סעיף ט׳‪.‬‬
‫תוספתא ורמב״ם שם‪.‬‬
‫״עזרת כהנים״ )חלק מבוא המקדש שער ירושלים סימן ח׳( כתב שאסור לקיים אילנות‬
‫אפילו בדיעבד‪ ,‬ובשעת התקנת התקנה בימי דוד ושלמה עקרו את כל האילנות שהיו‪.‬‬
‫פירוש רש״י למלה םירחא‪ ,‬שהיא הנימוק המובא בבא קמא פ״ב ע״ב‪.‬‬
‫פירוש המאירי על בבא קמא שם‪.‬‬
‫נזכור גם כי על צמחיה נמצאים מזיקים שונים‪ ,‬וצפורים המקננות באילנות מלכלכות‬
‫את הסביבה‪.‬‬

‫‪ 45‬שרית הרדב״ז תרל״ג‪ .‬לפי ה״עזרת כהנים״ שם גם איסור הנטיעה הוא משום סרחון‪,‬‬
‫ולא משום טומאה‪ ,‬וכן כתב בבית ישראל ם״ק כ״ג על פאת השלחן שם‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪21‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪4 8‬‬

‫הכפתור ו פ ר ה כ ת ב ״נראה מכאן שאם היה בירושלים היום ד ק ל ש ל ו ל ב ו‬
‫פפול וכיוצא בזה והוד• ליה מצוד! הבאה בעבירה״‪ .‬ע ד כדי כ ד ה מ ו ר ה א י ס ו ר‬
‫אפילו בזמן ה ז ה ! וגם לפי פ א ת השלחן נוהג האיפור בזמן הזה‪.‬‬
‫שהמזזלוק‬
‫כמה הודשים לפגי כיבוש העיר העתיקה כתב הרב בנימין אדלר‬
‫בין הכפתור ופרח והרדב״ז היא כשהעיר מיושבת גוים‪ .‬הרב אדלר ח ע ל ח ל ק‬
‫העיר שחזר לידי ישראל בשנת תש״ח‪ ,‬אך כותב שיש אולי סניף להיתר ש ע ד י י ן‬
‫רוב עיר הקודש בתוך ההומות בידי צר‪ .‬וכן כתב שגם בעל ה ש ל ח ן ע ר ו ד י ת י ו ־‬
‫לנטוע ולזרוע בירושלים כשהיא תחת עול הגוים‪.‬‬
‫‪4 7‬‬

‫‪4 8‬‬

‫ת‬

‫‪4 0‬‬

‫הרב אליהו פ‪ .‬פרדפ םובר שדין זה נהג רק בזמן הבית‪.‬‬
‫יש לחזכיר שגם בערים אחרות אין להפוך שטה שהיה בנוי לשטה ש ל ג ט י ע‬
‫או זריעה — יש איסור לחרוס בית ולזרוע או לנטוע במקומו‪ ,‬או לזרוע ב ח ו ר‬
‫כדי שלא תיחרב ארץ ישראל א ‪ ,‬ומסביר ש‪ .‬ביאלובלוצקי ״ א ע ״ פ ש א ף נ ט י ע ן ו !‬
‫הן בכלל ישוב הארץ‪ ,‬בתים עדיפים מהן‪ ,‬ע ד ש א ף דין מצרנות אינו נוהג א ם ה מ * ד ן‬
‫רוצח במקום לזריעח וחלוקח לבנין )ב״מ ק״ח ב׳(״‪ .‬הוא כ ת ב ש ע ק ר ו א ת ד י ע צ י‬
‫שהיו כבר נטועים כ ד י שיהיה מקום לבתים נוספים עבור עולי הרגל ה מ ר ו ב י ם !‪9‬‬
‫א ת ה ש ט ה בתוך העיר יש לנצל באופן המירבי עבור בנינים‪.‬‬
‫ו ת‬

‫‪ 3‬ד‬

‫‪ 0‬ה‬

‫‪4 9‬‬

‫ס‬

‫גידול בעלי חיים‬
‫‪4‬‬

‫י־י•‬

‫‪5 5‬‬

‫אפור לגדל ת ר נ ג ו ל י ם ׳ ו א ו ח י ם בירושלים‪ ,‬להחזיק שובך יונים ב כ ל ע ‪,‬‬
‫ואף במרהק של המישים אמה מ ה ע י ר ‪ ,‬לגדל בהמה דקה בארץ י ש ר א ל ״ ‪ ,‬ו ל ג ד ל‬
‫ל ק ו ‪.98‬‬
‫ק‬
‫ל‬
‫ר‬

‫‪5 8‬‬

‫ב‬

‫ב‬

‫ש א י ג ו‬

‫ש ו ר‬

‫א ו‬

‫ח ז י ר‬

‫ב כ‬

‫מ‬

‫ם‬

‫‪ 46‬פרק ו׳ סוף ד״ד‪ .‬תוספת‪.‬‬
‫‪ 47‬סימן ג׳ סעיף ט׳‪ ,‬ובית ישראל שם ם״ק כ״ג‪.‬‬
‫‪ 48‬ב״קול תורה״ כסלו—טבת תשכ״ז עמודים טז—יט‪ ,‬אדר א׳ וב׳ תשכ״ז עמודים ס ו — י‬
‫וםיכש בעמוד יח‪.‬‬
‫‪ 49‬״נועם״ כרך י״א עמודים י״ג י״ד‪.‬‬

‫ע‬

‫‪ 51‬עלי עי״ז עמוד ‪.34‬‬
‫‪ 50‬עלי עי״ן עמוד ‪.33‬‬
‫‪49‬א ראה להלן‪.‬‬
‫‪ 53‬הדבר נוגע גם לדיני תכנון‪ ,‬למשל בענין בנית לולים‪.‬‬
‫‪ 54‬בבא קמא פרק ז׳ משנה ז׳‪ ,‬בבא קמא פ״ב ע״ב‪ ,‬אבות דרבי נתן פרק ל״ה‪ ,‬ד מ ב ״‬
‫הלכות בית הבחירה םרק ז׳ הלכה י״ד‪ .‬דין זה הוא אחד מעשר הקדושות של י ד ו ש ל י‬
‫והוא בגלל העבדת טומאה לקדשים )בבא קמא פ״ב ע״ב(‪.‬‬

‫ק‬

‫‪0‬‬

‫‪55‬‬
‫‪56‬‬

‫אבות דרבי נתן פרק ל״ה‪ .‬אף זה מדיני עשר הדברים‪ ,‬אבל הגר״א מחק מ ל ה‬
‫בבא בתרא פרק ב׳ משנה ה׳‪ ,‬רמב״ם הלכות גזלה ואבדה פרק ו׳ הלכה ט׳‪ .‬שלחן ע ‪^ – ,‬‬
‫חושן משפט סימן קנ״ה סעיף כ״ד‪.‬‬
‫ראה פרטיפ בכפתור ופרח סרק י׳ עמודיפ ל״א ע״א עד ל״ב ע״א‪ .‬רמב״ם הלכות ג ק‬
‫ממון פרק ה׳ הלכות ב׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬ד‪ ,‬ח׳‪ ,‬שלחן ערוך חושן משפט סימן ת״ט סעיף א ‪/‬‬
‫בבא קמא פרק ז׳ משגה ז׳‪ ,‬רמב״ס שם הלכה י׳‪ .‬שלחן ערוך שם סעיפים ב׳ ג׳‪ .‬ו ב ע *‬
‫חתול מסוכן ראה רפב״פ הלכות גזלה ואבדה פרק ט״ו הלבה י״ז‪.‬‬
‫ז ו‬

‫‪57‬‬

‫ז‬

‫‪58‬‬

‫‪3‬‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י‬

‫ז‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫קברים‬
‫‪59‬‬

‫אין להשאיר קברים בתוך ירושלים‪ ,‬ויש ל פ נ ו ת ם ‪ .‬יש לפנות קבר גם‬
‫במרהק של המישיס אמה מירושלים‪ ,‬גם אם העיר לא הקיפה א ו ת ו ״ ‪.‬‬
‫אין מלינים מת‪ ,‬ולא מעבירים ע צ מ ו ת אדם בירושלים א ‪ .‬לבז אין לעשות בה‬
‫מעבדות ומכונים פתלוגיים שבהם מחזיקים אברים‪ ,‬גם אם הם של גויים‪ .‬ואף‬
‫שלדים ללימוד בבתי ספר אין לההזיק בעיר‪ .‬וזאת מ ל ב ד איסורי ההנאה ממת‪,‬‬
‫איסור הלנתו‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪80‬‬

‫אשפה‬
‫אין לקיים א ש פ ה בירושלים ״י‪ .‬המדובר לא רק באשפה של דברים אורגניים‪,‬‬
‫‪8 2‬‬

‫כגון שיירי אוכל‪ ,‬אלא אולי גם באשפה של שברי כ ל י ם ‪.‬‬
‫ראוי להזכיר כי ה ש ו ו ק י ם‬

‫‪83‬‬

‫בירושלים כובדו בכל יום!‪,6‬‬

‫דברים שיש לבנות לתועלת הרבים‬
‫‪8‬‬

‫מקום הכרזה על אבידות ומציאות י ‪.‬‬
‫בית כ נ ס ת ‪.‬‬
‫בית ךין ‪,68‬‬
‫ז ‪6‬‬

‫‪ 59‬תוספתא נגעים פרק ו׳ תוספתא ב׳‪ ,‬אבות דרבי נתן סרק ל״ה‪ ,‬רמב״ם הלכות בית‬
‫הבחירה פרק ז׳ הלכה י״ד‪ .‬זה אחד מדיני הקדושות של ירושלים‪.‬‬
‫ה״עזרת כהנים״ )בחלק מבוא המקדש‪ ,‬שער ירושלים‪ ,‬דף כ׳‪ (.‬כתב‪ :‬״בכל פעם‬
‫שימצאו שם קבר מפנין אותן״ )על פי אבות דר׳ נתן פרק ל״ה וכשפינו את הקברים‬
‫מפני מה וכר(‪.‬‬
‫לדעת הרש״ז אוירבד המדובר גם בקברי גויים‪ ,‬כי גם הם מטמאים במגע ובמשא‪,‬‬
‫ויש אומרים שאף באהל‪.‬‬
‫‪ 60‬חזון איש על רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הלכה י״ג‪ ,‬ד״ה והנה‪.‬‬
‫‪60‬א בבא קמא פ״ב ע״ב‪ ,‬תוספתא אבות דרבי נתן ורמב״ס שם‪.‬‬
‫‪ 61‬בבא קמא פ״ב ע״ב‪ ,‬תוספתא ואבות דרבי נתן שם‪ ,‬רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳‬
‫הלכה י״ד‪ .‬דין זה הוא מעשר הקדושות של ירושלים‪.‬‬
‫‪ 62‬לפי זבחים צ״ו ע״א‪ ,‬אם כי נימוק האיסור הוא מפני השקצים הנמצאים באשפה )בבא‬
‫קמא ס״ב ע״ב(‪.‬‬
‫‪ 63‬הכוללים גם רחובות בלשון ימינו‪.‬‬
‫‪ 64‬פסחים ז׳ ע״א‪ ,‬בבא מציעא כ״ו ע״א‪.‬‬
‫‪ 65‬אבן הטוען‪ ,‬כבבא מציעא כ״ח ע״ב נאמר שהיא היתד‪ .‬בירושלים‪ ,‬ולפי הרמב״ם הלכות‬
‫גזלה ואבדה פרק י״ג הלכה א׳ היא היתד‪ .‬מ ח ת לעיר‪.‬‬
‫נזכיר גם כי ״כיפה של השכונות היתד‪ .‬חוץ לירושלים‪ ,‬וכל מי שמבקש להשב הולד‬
‫לשם; למה? שלא יחשב בירושלים ויצר״ )שמות רבה סוף פ׳ נ״ב(‪ .‬יתכז שזה רק‬
‫בזמן הבית‪ ,‬כשכולם עולים לרגל‪.‬‬
‫‪ 67‬לפי הדין בכל עיר‪ .‬םנהדריז י״ז ע״ב‪ ,‬רמב״ם הלכות דעות פרק ד׳ הלכה כ״ג‪.‬‬
‫‪ 68‬לפי הדין בכל עיר‪ .‬סנהדרין ורמב״ם שם‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪23‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בית מלמדי תינוקות ״•י‪.‬‬
‫בית מרחץ ״ ‪.‬‬
‫מקוואות רבים ‪.‬‬
‫בית ה כ נ ס ת אורחים א ‪.‬‬
‫בכ״ם ל צ י ב ו ר ־ ‪.‬‬
‫מ נ י ע ת מעלות ומורדות ״ )כגון על ידי גשרים כדי לגשר בין מ ק ו מ ו ת ג ב ו ה י ם‬
‫על פני שטח נמוך שביניהם ‪ ,‬או באמצעים אחרים(‪.‬‬
‫‪ 1‬ד‬

‫‪ 1‬ז‬

‫‪7‬‬

‫‪ 1‬ז‬

‫הרחקת דברים מזיקים‬

‫)דברים הנוהגים בכל מקום(‬

‫דינים מיוחדים מחייבים להרחיק מגבול רשותו של אחר דברים ה ע ל ו ל י ס‬
‫לגרום נזק‪ .‬המדובר במרחק של ארבע א מ ו ת ‪ -‬׳ )או פחות( מגבול ש ל ח צ ר‬
‫‪,‬‬
‫בית סמוכים‪ ,‬או מגבול שדה‪ .‬הדברים מנויים ברמב״ם הלכות שכנים פ ר ק‬
‫פרק ט׳ הלכות א׳ ע ד י ‪ /‬פרק י׳ הלכות ה׳ ו ח ‪ /‬ושלחן ערוך חושן מ ש פ ט סימל ק נ ״ ד‬
‫סעיפים י׳ ע ד ל״ב‪ ,‬פימן קנ״ה סעיפים ד׳ עד י״ד‪ ,‬ט״ז ע ד י״ט‪ ,‬כ ״ ה יל״א‪ ,‬ו ל א‬
‫נפרטם כאן‪ .‬לפני בניה‪ ,‬חפירה או ע ש י ת פעולה במרחק של פחות מ א ר ב ע א מ‬
‫מהגבול יש לברר א ם אין הדברים ה א ל ה אסורים‪.‬‬
‫ו‬

‫א‬

‫ז‬

‫ו‬

‫ת‬

‫יש דברים שאותם יש להרחיק יותר מארבע אמות‪ .‬הם מנוים ב ר מ ב ״ ם י צ‬
‫פרק י״א הלכות א׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬ד׳‪ ,‬ה׳‪ ,‬ובשלחן ערוך שם סעיפים ז ‪ /‬ט״ו‪ ,‬כ׳ )וראה ט‬
‫סימן ק נ ״ ה סעיף כ״ו על מידת ההרחקה בדברים שלא נמנו בתלמוד(‪ " ,‬א ׳ כ ״‬
‫בהגה״ה ה ש נ י ה )לפי טור שם סעיפים ל״ה ול״ו יש להרחיק בזה יותר מ א ר ע‬
‫אמות(‪ ,‬ל״ד‪ ,‬ל״ו ע ד ל״ט‪ .‬וכן ראה רמב״ם שם פרק ה׳ הלכות ו׳ ע ד י״א‪ ,‬ש ל ד ן י‬
‫ערוך הושן מ ש פ ט סימן ק נ ״ ד סעיפים א׳—ט׳‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫ו‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ד‬

‫‪3‬‬

‫גם בין בית ועליה שעליו יש דינים על הרחקות ומניעת שימוש מזיק‪ ,‬ו ה ם‬
‫מנוים ברמב״ם שם פרק ט׳ הלכות י״א ע ד י״ג ופרק י׳ הלכה ו ‪ /‬ו ב ש ל ח ן ע ו ־ ד ך‬
‫שם סעיפים א׳ ע ד ד׳‪.‬‬
‫הכלל הוא שאסור לעשות שום דבר שיכול להגיע מ מ נ ו איזה היזק ל ש כ ן ‪6‬ד‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪1‬דא‬
‫‪72‬‬

‫לפי הדין בכל עיר‪ .‬תנא דבי אליהו זוטא סוף סרק ט״ז‪.‬‬
‫‪ 71‬עבור עולי הרגל‪.‬‬
‫לפי הדין בכל עיר‪ .‬סנהדרין ורמב״ם שם‪.‬‬
‫לפי הדין בכל מקום )״אהבת חסד״ של החפץ חיים‪ ,‬חלק ג׳ פרק ב׳(‪.‬‬
‫לפי הדין בכל מקום‪ .‬ביאור הלכה על שלחן ערוך אורח חיים סימן ג ‪ /‬ס נ ה ד‬
‫‪ 73‬ראה עירובין נ״ו ע״א‪.‬‬
‫ורמב״ם שם‪.‬‬
‫כפי שבנו אבותינו גשרים בימי בית ראשון ובית שני‪ ,‬למרות שאז היתד‪ .‬בביז‪-‬‬
‫י׳ זל‬
‫כרוכה במאמצים הרבה יותר רבים מאשר היום‪ .‬כדי למנוע שהעוברים בחלל‬
‫לגשר ייטמאו‪ ,‬אפשר לבנות שם מנהרה‪ ,‬כעין צנור מרובע ענקי‪ ,‬שתבלוט‬
‫ולכאן משני צדי רוחב הגשר‪ ,‬ומתחתיה יהיה חלל כפול‪.‬‬
‫רק בענין אחד — בור או אמת מים — יש נוסף להרחקה גם לסוד אותם בסיד )י־מ‪3‬״‬
‫הלכות שכנים פרק ט׳ הלכה א׳‪ ,‬שלחן ערוך חו״מ סי׳ קנ״ה סע׳ ה׳(‪.‬‬
‫או לעוברים ברשות הרבים )קצור שלחן ערוד סימן קפ״ד סעיף ה׳( בעגין נזק לעוג‪,-,:‬‬
‫‪18.—17‬‬
‫ברשות הרבים ראה לעיל עמ׳‬
‫ר י‬

‫ז‬

‫‪74‬‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ז‬

‫‪75‬‬

‫‪0‬‬

‫‪76‬‬

‫‪0‬‬

‫‪24‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בירושלים אסור לעשות כ ב ש נ י ם ״ ‪ ,‬בגלל העשן ה מ ז י ק ״ או המצער את‬
‫ה א נ ש י ם ובגלל השחרת ה ח ו מ ה ״ והבתים* ‪ ,‬ואף בערים אחרות אסור לעשות‬
‫כבשן ‪.81‬‬
‫‪79‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫בדבר הרחקת דברים מ ה ש ט ח שמסביב לערים‪ ,‬ראה להלן‪.‬‬

‫הרחובות‬
‫בעוד שבתכנון כבישים שואפים לאפשר זרימה חופשית של מכוניות‪ ,‬הרי‬
‫בתכנון רחובות ירושלים ראוי לשאוף לזרימה חופשית של הולכי רגל לכוון הר‬
‫הבית‪ .‬יש לזכור כי עיקר התנועה היא בזמנים שיש עולי רגל ובחגים ובשבתות‪,‬‬
‫והתנועה היא של הולכי רגל ולא של מכוניות‪.‬‬
‫ראוי על כן לכוון את הרחובות )גם בעיר החדשה( לכוון הר הבית‪ ,‬ובאופן‬
‫שיאפשר תנועת הולכי רגל נוחה ומהירה בנתיבים הקצרים ביותר — לעשותם‬
‫ישרים )כדי לקצר את הדרך( ובלי שום מכשול בקרקע או מעל הקרקע ע ד גובה‬
‫קומת אדם )כגון מדרגות‪ ,‬כיסויי ביוב‪ ,‬עמודים )של חשמל או תמרורים(‪ ,‬עצים‪,‬‬
‫וכל דבר המונע זרימה מהירה של הולכי רגל‪ .‬הרהובות המוליכים לכוון הר הבית‬
‫יהיו רחבים מהרחובות חנצבים לחם‪ ,‬שבהם התנועה תהיה פחותה א ‪.‬‬
‫צ‪8‬‬

‫‪ = 77‬משרפות סיד לקדרות )של חרס( )רש״י לבבא קמא פ״ב ע״ב‪ ,‬גמרא חגיגה‬
‫כ״ו ע״א(‪) .‬״עזרת כהנים״‪ ,‬חלק מבוא המקדש‪ ,‬שער ירושלים‪ ,‬סימן ז׳ מגיה‬
‫״וקדירות״ לפי רש״י חגיגה כ׳׳ה ע״ב ד״ה מן המודיעים(‪ .‬צ״ע מה דין עשן הנפלט‬
‫מארובות וממכוניות ועשן אחר‪ .‬זה אחד מעשר הקדושות של העיר‪ .‬בבא קמא‬
‫פ״ב ע״ב‪ ,‬רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הלכה י״ד‪.‬‬
‫‪ 78‬תוספות בבא בתרא כ״ג ע״א ד״ה בקוטרא‪.‬‬
‫‪ 79‬עזרת כהנים חלק מבוא המקדש שער ירושלים סימן ד‪.‬‬
‫‪ 81‬ראה להלן עמ׳ ‪.30‬‬
‫‪ 80‬רש״י בבא קמא פ״ב ע״ב‪.‬‬
‫‪ 82‬אגב — כבר על סבו של שאול ידוע שדאג להאיר מבואות אפלים )תנחומא תצוד‪ ,‬ח׳(‪.‬‬
‫‪82‬א אי אפשר לעשות עירוב לרחובות הרחבים ‪ 16‬אמה או יותר‪ ,‬במקום שיש ששים רבוא‬
‫בני אדם‪ ,‬ולכן אסור לשאת בהם דברים בשבת‪ .‬הגמרא אומרת‪ :‬״ירושלים אילמלא‬
‫דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים״ )עירובין ו׳ ע״ב(‪ .‬היום אין‬
‫לירושלים דלתות‪ ,‬וגם לעתיד לבוא היא תשב פרזות )זכריה ב׳ ח׳(‪ .‬הואיל והרחובות‬
‫פתוחים לרחבות שלפני החומה‪ ,‬ורוחב רחבות אלה יותר משש עשרה אמה‪ ,‬יש דין‬
‫רשות הרבים גם לרחובות שרוחבם ‪ 13‬אמה ושליש )שלחן ערוך אורח חיים סימן שמ״ה‬
‫סעיף ט׳(‪ ,‬שהם ‪ 6.4‬מטר‪ ,‬לפי אמה = ‪ 48‬סנטימטר )יש לחשב אמה ל־‪ 60‬ם״מ או‬
‫ל־‪ 48‬ס״מ‪ ,‬בכל מקום לחומרא )ראה כעין זה בכף החיים או״ח סימן שמ״ה ם״ק נ״א((‪.‬‬
‫יש לציין שמידה זו היא יותר מאשר רוחבם של הרבה רחובות בעיר העתיקה בימינו‪.‬‬
‫ונזכיר שבחפירות ארכיאולוגיות נתגלה הרחוב הראשי שחיבר את העיר התחתונה עם‬
‫הר הבית‪ ,‬שעלה מבריכת השילוח להר הבית‪ .‬רוחב הרחוב הוא ‪ 24‬רגל )‪ 7.30‬מטר(‬
‫)ץ‪1‬ז‪1>5‬זג‪1‬ז‪3*!011 0‬ז‪10‬ק^ ‪0‬ח‪16$11‬ג? תרג״ו‪ ,‬עמוד ‪ .(302‬זה פחות מ־‪ 16‬אמה‪ ,‬ושוד‪,‬‬
‫ל־‪ 13‬אמה ושליש אם אמה היא ‪ 55‬ס״מ‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪25‬‬

‫הרצוגת לרשות הרבים‪ ,‬ו ע ש י ת ד ב ר י ם‬
‫מכללת מ ת ח‬
‫הרבים או‬
‫בענין ע ש י ת בורות ברשות‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫ברשות הרבים העלולים להזיק‪ ,‬ראה רמב״ם הלכות נזקי ממון פרקים י ״ ב ו י ״ ג ‪.83‬‬
‫ראה גם עמודים ‪83 !8—17‬א‪.‬‬
‫ל מ ע ל ה הזברגו את האיסור להוציא זיזים וגזוזטראות‪ ,‬ואחד ה ט ע מ י ם ה ו א כ י‬
‫אפשר להתקל בהם ולהנזק‪ .‬יתכן שמטעם זה ראוי שלא יהיו ברהובות ד ב ר י ם‬
‫שאפשר להכשל או להתקל בהם‪ ,‬אפילו אם בדרך כלל יכולים עוברי ה א ו ד‬
‫ח‬

‫לכן כדי שאפשר יהיה לשאת דברים בשבתות כשיהיו ששים רבוא )יש דעות ש ה ו א‬
‫הדין לעיר שאין בה ששים דבוא‪ ,‬אד היא מחוברת בכבישים לערים אחרות(‪ ,‬מ ו ט‬
‫לתכנן את הרחובות לכמה מסלולים שכל אחד מהם לא יהיה רחב מ־‪ 6.4‬מטר• ל מ ש ל‬
‫אפשר לעשות ברחוב שני מסלולים‪ ,‬להולכי רגל בשני הכוונים‪ ,‬או להוסיף מםלוליס‬
‫עבור כלי רכב‪) .‬זה יועיל גם למנוע תאונות‪ ,‬ויאפשר זרימה מהירה של תנועה(‪ .‬כ י ן‬
‫מסלול למסלול תהיה מחיצה שגובהה בין שלושה לתשעה טפחים )לחומרא ביז ‪30‬‬
‫ל־‪ 72‬ם״מ( או יותר מעשרה טפחים )מטר(‪ ,‬ואז יש למחיצה זו דין של ״מקום הפטור״‬
‫אם רוחבה פחות מארבעה טפחים או דין כרמלית או רשות היחיד אם רוחבה י ו ח ד‬
‫)ש״ע אורח חיים סימן שמ״ה סעיפים י׳ וי״ט(‪.‬‬
‫אמנם יש בדעה שאם מבוי מפולש לרשות הרבים‪ ,‬והוא לאורך רשות הרבים‪ ) ,‬ב ע נ י ן‬
‫פירוש ״לאורך רשות הרבים״ ראה כף החיים שם ס״ק מ״ה(‪ ,‬יש לו דין רשות ה ר ב י‬
‫גם אם הוא צר מ־‪ 13‬אמה ושליש )שלחן ערמ־ סימן שבדה סעיף ח׳ ומשנה ב ר ו ר‬
‫סימן שמ״ה ם׳׳ק כה(‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫׳‬

‫ס‬

‫ה‬

‫באגרת אריםטיאם )סימן ק״ו‪ ,‬ראה תרגום הרטום‪ ,‬וכן ראה בספר בנין אריאל מ ה ר‬
‫יהושע יוסף כלבו‪ ,‬בחלק מצב ירושלים‪ ,‬סימן ו׳( כתוב שברחובות ירושלים היו כמד‪,‬‬
‫מסלולים‪ ,‬בגבהים שוגים זה מזה )״מדרגות״(‪ ,‬כדי שאלה שנטהרו יוכלו ללכת במסלול‬
‫מיוחד כדי שטמאים לא יגעו בבגדיהם ויטמאום‪.‬‬
‫יתכן שזה פירוש המשגה שברגל היו הטהורים הולכים באמצע הדרד והטמאיש‬
‫בצדדיפ‪ ,‬כי הטהורים היו הרוב‪ ,‬וביתר ימות השנה להיפך )שקלים סרק ח׳ משנה א ‪,‬‬
‫דמב״ם הלכות אבות הטומאות פרק י״ג הלכה ח׳(‪ .‬וכן בדיני קנין ובדיני שבת יזןן‬
‫״רשות הרביפ׳׳ ו״צידי רשות הרבים״‪ ,‬וראה עירובין צ״ד ע״א‪ ,‬ורש״י שם כ ע נ י ן‬
‫חיפופי‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫‪ 83‬בנוגע לסרק י״ג הלכה ט״ו‪ ,‬יש דין המיוחד לירושליפ )אבות דרבי נתן נוםחא‬
‫פרק ל״ט‪ ,‬וראה ביאלובלוצקי‪ ,‬עלי עי״ן עמוד ‪.(32‬‬
‫‪83‬א ראוי לבנות את הרחובות ואת הרחבות כיפין על גבי כיפין‪ ,‬כדי למנוע מעולי ה י ג ל‬
‫טומאה מקברים בתוך האדמה‪ .‬כסי שבנוי הר הבית )סרה פרק ג׳ משנה ג׳(‪ ,‬וכפי שזזיו‬
‫במה מחצרות ירושלים )שם משנה ב ( ואולי גפ כמה רחובות שהוליכו להר הביון‬
‫כפי שרואים עד היוס כיפין על גבי כיפין מתחת לרחוב השלשלת‪ .‬לצורר זה מספיק‬
‫לבנות מתחת לרחובות חללים שגובהם לפחות ‪ 10‬ם״מ‪ ,‬אורכם לפחות ‪ 10‬ם״מ ו ר ו ח‬
‫לפחות ‪ 10‬סנטימטר )או קצת יותר למקרה שהם יסתמו במקצת או יתכופסו(‪ ,‬י ע ל י ה‬
‫שכבה דומה‪ ,‬באופן שחלל השכבה העליונה הוא מעל המחיצות בשכבה התחתונז‪-‬‬
‫אפשר להגיח שתי שכבות של צנורות שקוטרפ בפגים כ־‪ 15‬ם״מ )כי אז יש ב ת ו‬
‫‪3‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ 3‬ק‬

‫ש‬

‫״‬

‫‪ 3‬ן‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לראותם ולהזהר מהם‪ ,‬אם הם עלולים לפעמים להכשל בהם כשאין משגיחים‬
‫בהם‪ ,‬כגון כשיש דוהק‪ ,‬או בלילה אם התאורה ג פ ם ק ת ‪ ,‬או עוורים‪.‬‬
‫ראוי להזכיר כי כל שנה‪ ,‬בט״ו באדר‪ ,‬היו מתקנים א ת הדרכים והרהובות‬
‫ואת המקוואות * ‪.‬‬
‫‪82‬‬

‫‪8‬‬

‫הר הבית‬
‫בהר הבית אסור לבנות )מלבד הבנינים של בית המקדש(‪ ,‬ויש איפור לאו‬
‫לנטוע אילן בהר הבית )מלבד האיפור הכללי לנטוע בכל העיר(‬

‫‪85‬‬

‫‪ .‬יתר הדינים‬

‫חלל המכיל קוביה שצלעותיה ‪ 10‬ס״מ(‪ ,‬או אפשר לעשות תבניות בטון בצורה זו‬
‫| _ |_ )הואיל וזה חלל קטן‪ ,‬והוא לצורך הרבים‪ ,‬נראה שמותר לעשותו תחת רשות‬
‫הרבים )ראה רמב״ם הלכות נזקי ממון פרק י״ג הלכה כ״ג‪ ,‬שלחן ערוך‬
‫חושן משפט סימן תי״ז סעיף א׳ והגה״ה שם(‪.‬‬
‫‪ 84‬שקלים פרק א׳ משנה א׳‪ .‬וראה ברמב״ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ח׳ הלכות‬
‫ה׳ ו׳ פרטים על בנית דרכים‪ ,‬גשרים והסרת מכשולים‪ .‬הדברים אמורים לא רק‬
‫בקרבת ערי מקלט‪ ,‬אלא בכל מקום ממנו עלול אדם להצטרך לנוס לעיר מקלט‪,‬‬
‫כלומר גם במקום רחוק‪ .‬וכשם שבזמן הבית דאגו לספק מים לעולי רגל מבורות‬
‫)מועד קטן פרק א׳ משנה ב׳‪ ,‬תוספתא שקלים פרק א׳ תוספתא א׳(‪ ,‬כן ראוי לסדר‬
‫היום ברזי מים בדרכים‪.‬‬
‫‪ 85‬ספרי דברים פרשת שופטים אות קמ״ה‪ ,‬דמב״ם הלכות עבודה זרה פרק ו׳ הלכות‬
‫ט׳ ו י ‪ /‬כסף משנה שם הלכה ט׳‪ ,‬ביאור הרב יוסף קורקום להלכות בית הבחירה פרק א׳‬
‫הלכה ט׳ )נדפס ברמב״ם הוצאת עם חי(‪.‬‬
‫ואבנים וקורות שנפסלו )נחצבו( מתחילה לצורך אחד‪ ,‬אין בונים בהר הבית )תוספתא‬
‫מגילה פרק ב׳ תוספתא י׳ )הוצאת צוקרמנדל ג )ב( ‪ .(5‬ירושלמי יומא פרק ג׳ הלכה ר‬
‫ורמב״ם הלכות בית הבחירה פרק א׳ הלכה כ׳(‪.‬‬
‫ל ג ד אסור להשתתף בבגית חומת ירושלים‪ ,‬וקל וחומר לבגיה בהר הבית‪ ,‬בין בעצמו‬
‫ובין בממונו )פסקי התוספות סוף מדות‪ ,‬רא״ש מדות פרק ה׳ משנה ג׳‪ ,‬רמב״ם הלכות‬
‫שקלים פרק ד׳ הלכה ח ‪ /‬חלכות מתנות עניים פרק ח׳ הלכה ח׳‪ ,‬והלכות ערכין‬
‫וחרמין פרק א׳ הלכה י״א(‪ .‬ומאחר שלמדים זאת בין היתר מהפסוק ״ולכם אין חלק‬
‫וצדקה וזכרון בירושלים״ )נחמיה ב׳ כ׳(‪ ,‬אולי הוא הדין לבניה בכל ירושלים‪.‬‬
‫בחשון תרפ״ט בנו הערבים קיר מעל קצוות הכותל המערבי שליד רחבת הכותל‪ ,‬עם‬
‫מעקה ברזל בקצה הצפוני‪ ,‬כדי להדגיש שהכותל הוא בשליטתם וכדי שתהיה להם‬
‫נקודת תצפית ושליטה מעל הכותל )כי הקירות שנוספו משמשים גדר שלידו אפשר‬
‫לעמוד‪ ,‬בעוד שאי אפשר לעמוד בביטחה על הכותל במקום בו לא נוספו הקירות(‬
‫)ראה ״ציון״ כרד ג׳‪ ,‬תרפ׳׳ט‪ ,‬עמוד ‪ ,95‬ו״מחנים״ קז תמוז תשכ״ו עמ׳ כו(‪ .‬גם‬
‫בדורות קודמים הוסיפו גדם נדבכים לכותל‪ .‬ראוי לשקול אם להרוס הוספות אלה‪ ,‬הן‬
‫מבחינת ההלכה‪ ,‬הן כדי לבטל את מעשה הגויים ואת שליטתם‪ ,‬והן מבחינת מראה‬
‫הכותל‪.‬‬
‫וראד לדעת בקשר לזה‪ ,‬שגובה כל הנדבכים הקטנים ליד רחבת הכותל הוא ‪ 4‬וחצי‬
‫מטר‪ ,‬ובשתי קצות רחבת הכותל הגובה ‪ 6‬מטר‪ .‬הנדבכים הקטניפ הם קיר של בור‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪27‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪8‬‬

‫הנוגעים לירושלים‪ ,‬נוגעים גם להר הבית‪ ,‬מקל וחומר <י ‪.‬‬
‫סביב ה ר ה ב י ת היה ״מגרש ההר״‪ ,‬כלומר שטח פנוי ברוחב ‪ 50‬א מ ה ‪8 7‬‬
‫וראוי לקבוע דבר זה בתכנון ‪.‬‬
‫אסור לנתוץ מהכותל אפילו רק נתיצה זעומה כמו כתיבה על ה כ ו ת ל ‪ * 8‬א‬
‫וזה קל והומר מאיסור נתיצת כותל בית כנסת ב ‪.‬‬

‫׳‬

‫‪8 8‬‬

‫׳‬

‫‪88‬‬

‫סביב העיר‬

‫)נוגע לכל הערים(‬

‫סביב ערי הלויים היה שטח פנוי‪ ,‬שנקרא ״מגרש״‪ ,‬ע ד למרחק א ל ף א מ ה ‪,‬‬
‫ומחוצה לו היה מסביב שטח זרוע או נטוע‪ ,‬שנקרא ״שדה״‪ ,‬ע ד למרחק‬

‫של‬

‫‪8 9‬‬

‫אלפיים א מ ה נוספות ‪.‬‬
‫אסור להפוך א ת השטח הבנוי שבעיר לשטח זרוע או נטוע או לשטח פ נ ו י ‪.‬‬
‫ב״מגרש״ אסור לבנות ו ל ז ר ו ע א ; ואסור להפוך את ה״שדה״ לשטח ב נ ו י ‪0‬‬
‫או לשטח פנוי‪ .‬איסורים אלה חלים בכל הערים בארץ ישראל‪ ,‬ולא רק ב ע ד י‬
‫הלויים‪ .‬האיסור להפוך ״עיר״ או ״שדה״ למגרש הוא כי זוהי החרבת ישוב ח ע י ו •‬
‫א ו ישוב ה א ת ‪ ,‬והאיסור ל ש נ ו ת א ת המגרש הוא כדי שלא לפגוע בנוי ה ע י ר ‪1‬״ ‪2‬‬
‫‪89‬‬

‫‪9‬‬

‫קי‬

‫מים הנמצא מאחוריהם‪ ,‬והמים מקלקלים את הכותל‪ .‬אם יורידו את כל ה נ ד ב כ י ם‬
‫הקטנים‪ ,‬ישאר מצד הר הבית גובה של ‪ 3‬עד ‪ 3.60‬מטרים מן הנדבכים הגדולים‪ ,‬וזד‪,‬‬
‫מלבד חומה פנימית גבוהה‪ ,‬הנמצאת בין הבור ובין הר הבית‪ ,‬כלומר מי ש י ס ת כ ל‬
‫מצד הר הבית לא יראה כל שינוי‪ ,‬כי הוא רואה את החומה הפנימית הנמצאת כמד‪,‬‬
‫מטרים פנימה מהכותל המערבי‪ ,‬והשינוי יהיה רק שגובה המים בבור מאחורי ה כ ו ת ל‬
‫יהיה נמיר יותר‪.‬‬
‫‪ 86‬עזרת כהנים‪ ,‬חלק מבוא המקדש‪ ,‬שער ירושלים‪ ,‬עמוד כ״א ע״ב‪.‬‬
‫‪ 87‬תבנית היכל ספר ב׳ םימז ט״ ו‪.‬‬
‫‪ 88‬ברחבת הכותל ראוי אולי לעשות בתכנון לא רצפת אבן‪ ,‬כדי למנוע איסור השתחואד‪,‬‬
‫על אבן משכית‪ ,‬כי יתכן שיהיו אנשים שיטעו ויחשבו שכמו שאיסור זה אינו ב כ י‬
‫המקדש )רמב״ם הלכות עבודה זרה פרק ו׳ הלכה ז׳( כד איננו גם ברחבת הכותל‪,‬‬
‫וכן ראה העדה ‪83‬א‪,‬‬
‫‪88‬א משכנות לאביר יעקב שורש כב םק״ח‪.‬‬

‫ת‬

‫‪88‬ב משנה ברורה סימן קנ״ב ס״ק י״א‪ ,‬כף החיים אורח חיים סימן קנ״א ס״ק עו‪ ,‬ע ר ו‬
‫השלחן העתיד הלכות בית המקדש סימן ד׳ ם״ק כד וכ״ה‪ ,‬וראה גם ״המאסף״ שנה א ‪-‬‬
‫חלק קדושת הארץ סימנים ד׳‪ ,‬ר‪ .‬כ״ח־ל׳‪.‬‬

‫ד‬

‫כ‬

‫‪ 89‬לפי הרמב׳׳פ הלכות שמיטה ויובל פרק י״ג הלכה ה׳ היה רוחב השדה אלפיים א מ‬
‫ולפי רש״י ערכין ל״ג ע״ב היה הרוחב רק אלף אמה‪ .‬ראה עירובין ג״ו ע״א ו ע ׳ י '‬
‫רמב״ם הלכות שבת פרק כ״ח‪ ,‬שלחן ערוך אורח חיים סימן שצ״ח על אופן המדידה‪.‬‬
‫ה‬

‫‪3‬‬

‫‪89‬א לשאלה אם מותר לנטוע שם‪ ,‬ראה משנה למלר הלכות שמיטה ויובל פרק י״ג הלכה ך‪,‬‬
‫ותפארת ישראל ערכיז פרק ט׳ יכין ם״ק נ״ג‪.‬‬
‫‪ 91‬רש״י שם‪.‬‬
‫‪ 90‬כך נראה מהרמב״ם שם‪.‬‬
‫‪ 92‬משנה וגמרא ערכין ל״ג ע״ב‪ ,‬רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק י״ג הלכות ד׳ ע ד ו׳‬
‫ראה גם לעיל עמוד ‪ .22‬בפירושו של הרב הירש לויקרא כ״ה כ״ד יש ראיה ע מ ו ק‬
‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכן מקום שהיה בנוי )יתכן שהדבר אמור ביחוד בזמן הישוב היהודי(‪ ,‬או‬
‫חורבה‪ ,‬בתוך העיר או מחוץ לעיר ‪ ,‬אין למנוע א ת הבניה עליו במטרה להשאירו‬
‫כשטח ריק או במטרה לזורעו‪ .‬רק א ת עיר הגדחת‪ ,‬נצטוינו ש ל א לבנות א ‪.‬‬
‫ומכאן שהתכנית למנוע א ת ה ב נ י ה מ ס ב י ב לחומות הנוכחיות של העיר העתיקה‪,‬‬
‫באותם המקומות בהם היתה העיר בימי ה ב י ת )כגון במורד מ ח ת לחומה בדרום‪,‬‬
‫ומחוץ לחומה בצפון(‪ ,‬היא אסורה‪ ,‬וכן אסור להקיף א ת ההומה ב״הגורת ירק״‬
‫)מלבד עצם האיסור לזרוע בירושלים(‪ .‬יש ליישב מ ח ד ש א ת המדרונות הדרומיים‪,‬‬
‫וזה יביא לרציפות של ישוב יהודי מהכותל המערבי ע ד העיר החדשה‪ ,‬דבר שלא‬
‫יושג גם אחרי יישוב הרובע היהודי בעיר העתיקה ‪.‬‬
‫‪93‬‬

‫‪9 3‬‬

‫‪94‬‬

‫‪9 5‬‬

‫מסביב לכל עיר בארץ ישראל יש להשאיר שטח פנוי מאילנות לנוי העיר‪,‬‬
‫ע ד למרחק עשרים וחמש אמה מהעיר )ופנוי מהרוב ושקמה ע ד למרהק המישים‬
‫‪ ,‬ופנוי מזרעים ע ד מרחק‬
‫אמה(‪ ,‬ויש לעקור אילנות הנמצאים בשטח ז ה‬
‫אלף אמה ״ ‪.‬‬
‫הדין לא נהג בזמן שהערים היו בידי הגוים‪ ,‬ועתה הוא נוהג שוב )הרב יוסף‬
‫קארו בבדק הבית חושן מ ש פ ט סימן ק נ ״ ה סעיף כ״ז כ ת ב ‪ :‬״ונ״ל דאף בא״י אינו‬
‫נוהג בזמן הזה שהיא בידי עכו״ם בעוונותינו עד שנזכה לזכות כ ה ‪ /‬וראה םמ״ע‬
‫‪9 8‬‬

‫‪9 8 9 7‬‬

‫‪,‬‬

‫בצדדים החברתיים והמשקיים של המגרש‪ ,‬השטח הפנוי ״המשותף״‪ ,‬המונע מערים‬
‫מלגדול יתר על המידה‪ ,‬על התוצאות השליליות שבדבר‪ ,‬והמביא ליסוד ערים חדשות‪.‬‬
‫‪ 93‬כן משמע מהרמב״ם שם הלכה ר‪.‬‬
‫‪93‬א מותר לעשות במקומה של עיר הנדחת גנות ופרדסים )סנהדרין פרק י׳ משגה ר(‪.‬‬
‫‪ 94‬ישוב יהודי במדרונות הדרומיים יכול להביא גם לרוב יהודי בשטח המקודש של‬
‫ירושלים‪ ,‬שבו מותר לאכול קדשים קלים‪ .‬בזה תוסר מניעה אחת מתור המניעות‬
‫להקרבת קרבן פסח‪ ,‬לפי שיטה אחת‪ ,‬ראה ״מקדש מלך״ עמ׳ צא‪ .‬ואגב ראוי לציין‬
‫שבכפר השילוח התקיים ישוב יהודי עד מאורעות תרצו—תרצט‪ ,‬ורבות מאדמותיו‬
‫רשומות על שם יהודים‪.‬‬
‫‪ 95‬מגיד משנה הלכות שכנים פרק י׳ הלכה א ‪ /‬משנה למלך הלכות שמיטה ויובל פרק י״ג‬
‫הלכה ה ‪ /‬טור חושן משפט סימן קג״ה סעיף כ״ז‪.‬‬
‫‪ 96‬כי ענפיהם רבים )רש״י בבא בתרא כ״ד ע״ב(‪ .‬ושמא הוא הדין לאילנות כמו‬
‫אקליפטוס ז‬
‫‪ 97‬רמב״ם הלכות שכנים פרק י׳ הלכה א ‪ /‬טור הושן משפט סימן קנ״ה סעיף כ״ז‪.‬‬
‫‪ 98‬בירושלים יש איסור נוסף של קיום אילנות )ראה לעיל עמוד ‪ (21‬בשטח העיר עצמה‪,‬‬
‫כלומר גם בכל המורד שמחוץ לחומה הדרומית הנוכחית של העיר העתיקה‪ ,‬ואסור‬
‫לנטוע או לקיים אילנות עד מקום החומה בימי בית ראשון‪ ,‬שהיתר‪ .‬בתוד העמק שמדרום‬
‫ל״עיר העתיקה״‪ ,‬ומשם ואילד יש למדוד את המרחק של ‪ 25‬אמה )או ‪ 50‬אמה לחרוב‬
‫ושקמה(‪ ,‬ואלף אמה לזרעים‪ .‬ובדבר הנטיעה בשטחים שהיו מיושבים בימי בית שני‪,‬‬
‫או בימינו‪ ,‬ראה לעיל עמוד ‪.15‬‬
‫‪ 99‬תוספות בבא בתרא כ״ד ע״ב‪ ,‬רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק י׳יג הלכה ה׳‪ .‬דין‬
‫זד‪ .‬כבר הוזכר לעיל‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪29‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫י״ב(‪ .‬ועתה משחזרו לידינו יש ש ו‬
‫קג״ה ם״ק‬
‫סימן קנ״ה ם״ק מ״ח וש״ך סימן‬
‫לקיים את הדין‪ .‬לפי זה חלים דינים אלה בירושלים אפילו לדעת הסוברים ש ה י ו ם‬
‫אין הטעמים שבגללם התקינו את דיני עשר הקדושות של העיר‪.‬‬
‫קברים ‪ ,‬כבשן ‪ ,‬גורן קבוע ‪ ,‬נבילות ‪ ,‬דבורים ־ ״ א ושובך יונים ‪^!03‬‬
‫אסור לעשות בתוך כל עיר‪ ,‬ואף במרחק המישים אמה מכל עיר‪ .‬עיבוד ע ו ר ו‬
‫)בורסקי( אסור לעשות בכל עיר‪ ,‬ואף מסביב לה מותר לעשות רק בצד מ ז ר ח ‪,‬‬
‫וגם שם במרחק של לא פהות מהמישים אמה יי״־‪ ,‬י ‪ .‬דינים אלו נוהגים גם ב ח ו ץ‬
‫לארץ‪.‬‬
‫בשטח מול שער המזרח של הר הבית אסורה כל קלות ראש‪ ,‬גם ב ז מ ן‬
‫ה ז ה ‪ .‬לכן אין להקצות את השטח שממזרח להר הביתי־״‪ ,‬ועד הר ה ז י ת י ם‬
‫ועד ב כ ל ל ‪ ,‬לשימושים שבהם מצדים הקלת ראש‪ ,‬שחוק או דברי שעשועים*־ז‪.‬ר‬
‫כ‬

‫‪1 0 0‬‬

‫‪1 0 1‬‬

‫‪1 0 2‬‬

‫‪1 0 0‬‬

‫ת‬

‫‪1 0‬‬

‫‪1 0 6‬‬

‫‪1 0 8‬‬

‫‪ 100‬בבא בתרא פרק ב׳ משנה ט׳‪,‬־ רמב״ם הלכות שכנים פרק י׳ הלכה ג ‪ /‬שלחן ע ר ו ך‬
‫סימן קנ״ה סע׳ כ״ג‪.‬‬
‫‪ 101‬תוספתא בבא בתרא פרק א׳ תוספתא י ‪ /‬שלחן ערוך שם סעיף כ״ג‪ ,‬וראה ביאלובלוצקי‬
‫ב״עלי ע י ״ ך עמודים ‪.33—32‬‬
‫‪ 102‬בבא בתרא שם משנה ח׳‪ ,‬רמב״ם שם הלכה ב׳‪ ,‬ש״ע שם סעיף כ׳׳ב‪.‬‬
‫‪ 103‬ראה לעיל הערה ‪.56‬‬
‫‪102‬א שלחן ערוד שם סעיף כ״ג‪.‬‬
‫‪ 104‬בבא בתרא שם משנה ט׳‪ ,‬רמב״ם שם הלכות ג׳ ד׳‪ ,‬שלחן ערוך שם סעיף כ ״ ג ‪.‬‬
‫בירושלים נראה שאסור גם ממזרח להר הבית‪ ,‬בגלל האיסור להקל ראש שם‪ .‬ר א‬
‫הנימוקים לאיסור עשית בורסקי באנציקלופדיה תלמודית ערך הרחקת נזיקין עמוד•‬
‫תר׳׳ע‪ .‬ולכן נראה שמותר לעשות בורסקי רק ממזרח לעיר שלא ממול הר הבית‪.‬‬
‫‪ 105‬וראה על דינים אלה באנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ערד הרחקת נזיקין‪ ,‬סעיף ״בנזקי ע י ר ״‬
‫‪ 106‬רמב״ם הלכות בית הבחירה סרק ז׳ הלכה ז׳‪.‬‬
‫‪ 107‬אין אנו יודעים היכן היה שער המזרח‪ ,‬ונמצא שאסור להקל ראש ממזרח להר ה ב י ת ‪.‬‬
‫הדברים אמורים עד גובה הר הזיתים )פרשת המים(‪ ,‬מנקודה הנמצאת בדיוק מ מ ז ר‬
‫לפינה הדרום מזרחית של חומות ימינו‪ ,‬ועד מצפון לכפר א־טור‪ ,‬בערך עד קו ש ה ז א‬
‫המשך החומה הצפונית של הר הבית בימינו)כלומר נתווה קו על גבי החומה הצפוניון‬
‫וגמשיך אותו באותו כוון עד הר הזיתים‪ ,‬תה יהיה הגבול הצפוני(‪ .‬גבולות אלה ד‪,‬ק‬
‫על פי הספקות שהובאו ב״המעין״ גיסן תשכ״ח‪ ,‬עמוד ‪ 3‬ואילך‪.‬‬
‫ה‬

‫י‬

‫ח‬

‫‪ 108‬לפי עזרת כהנים על מדות פרק א׳ משנה ז׳‪ ,‬חלק בני יוסף ד״ה אחד בפםקא ״ ו א ל‬
‫תשיבני״‪ ,‬היה הר הזיתים בלתי בנוי‪ ,‬ועשו כן כדי שהכהן יוכל להזות כנגד סוןןן‬
‫ההיכל‪ ,‬וכנראה גם כדי שלא יסתכלו משפ לראות עבודת הבהניפ בבית המקדש‪ .‬ו מ ע ג י ן‬
‫שבכל המקומות שנזכר הר הזיתים או הר המשחה במקרא‪ ,‬במשנה בתוספתא ו ב ב ב ל ‪,‬‬
‫לא נזכרים בו בגין או ישוב‪ ,‬אלא בצעין )אחו — שבועות ט״ז ע״א(‪ ,‬פרות ח ו ר ש ו ^‬
‫)פסחים י״ד ע״א‪ ,‬וראה תוספות שם(‪ ,‬השאת משואות )ראש השנה פרק ב׳ משנה ד ‪/‬‬
‫שריסת פרה אדומה )פרה פרק ג׳ משנה ז׳(‪ .‬ולפי יומא ם״ח ע״א‪ ,‬זבחיפ ק״ד ע ״ ‪3‬‬
‫וקי״ג ע״א היה הר הזיתים מחוץ לירושלים‪.‬‬
‫(‬

‫ויש לזכור שהר הזיתים גבוה היום ‪ 60‬מטר מהמקום הגבוה ביותר כיום בהר ה כ י‬
‫ואם הר הבית לא היה גבוה יותר בעבר‪ ,‬או אם לא נתוםף לגובה הר הזיתים על‬
‫‪30‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ת‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בעלות‪ ,‬מכירה והשכרה‬
‫הקרקע בירושלים שייכת לכל עם ישראל‪ ,‬לא נתהלקה לשבטים ואינה שייכת‬
‫ל י ח י ד י ם ‪ .‬ב י א ל ו ב ל ו צ ק י ״ י א חושב שהעם בנה בתים‪ ,‬שניתנו למתישבים‪ .‬ה ס‬
‫עברו בירושת וניתנו למכירת‪ ,‬שמותר למוכרם רק כמות שחם ולא ע ל מ נ ת לפנותם‪,‬‬
‫ואף כשנבנו במקומם בתים חדשים‪ ,‬חם נבנו בתנאי ז ה ! ״ ‪ .‬אפשר למכור רק א ת‬
‫ה ב י ת מ ן הקרקע ולמעלת ״ ‪.‬‬
‫‪110‬‬

‫‪1‬‬

‫אין משכירים ב י ת‬
‫אין משכירים ‪5‬״‪,‬‬

‫‪1 1 3‬‬

‫‪1‬‬

‫‪ ,‬אלא נותנים לעולי רגל להכנם ב ח י נ ם ״ ‪ .‬אפילו מטות‬
‫‪1‬‬

‫אין נותנים מקום לגר ת ו ש ב ״ כדי שלא יפסיד מקום לישראל‪ ,‬וכל שכן‬
‫לעכו״ם דבכל א ״ י אין נותנים להם הניה בקרקע ‪ .‬ביאלובלוצקי מוסיף שגם‬
‫מבחינח בטחונית אין סומכים עלין ‪,119‬‬
‫‪1 1 8‬‬

‫‪#‬‬

‫אשרי חדור שזכר‪ .‬לאפשרות לבנות מ ח ד ש את ירושלים וערי ארץ ישראל‪.‬‬
‫גקומח ונבנה‪.‬‬
‫בניות והריסות במשד הזמן‪ ,‬או על ידי סוללות מזמן הרומאים‪ ,‬היה אסור לבנות בהר‬
‫הזיתים הואיל והוא היה גבוה מגג ההיכל‪.‬‬
‫‪ 109‬אגציקלוסדיה תלמודית ערך בית המקדש‪ ,‬סעיף ״מוראו״ )עמודים רל״ה ורל״ו(‪ .‬ולפי‬
‫האמור שם אסור לעשות במקום הזה למשל מספרה ובריכה‪ ,‬ודברים אחרים שיש בהם‬
‫קלות ראש‪ ,‬כגון אכילה ושתיה )לכן אין לעשות שם מזנון או מסעדה( חריעה )ראה‬
‫שלחן ערוך אורח חיים סימן קג״ג סעיף י״א ובאר היטב שם ם״ק י״ד(‪ ,‬ועשית מלאכה‬
‫בכלל‪ .‬דאה ״המעיד‪ ,‬ניסן תשכ״ח עמוד ‪.16‬‬
‫‪ 110‬תוספתא מעשר שגי פרק א׳ תוספתא י״א‪ ,‬מגילה כ״ו ע״א‪ ,‬רמב״ם הלכות בית הבחירה‬
‫‪110‬א עלי עי״ן עמודים ‪29‬י־‪.30‬‬
‫סרק ז׳ הלכה י״ד‪ ,‬וראה עלי עי״ן עמ׳ ‪.30—29‬‬
‫‪ 111‬דבר דומה עשו בתקגות הקרקע של ״קרן קיימת״‪.‬‬
‫‪ 112‬אבות דרבי נתן פרק ל״ה‪ .‬זו אחת מדיני עשר הקדושות של ירושלים‪.‬‬
‫‪ 113‬מגילה כ״ו ע״א‪ ,‬תוספתא נגעים פרק ו׳ תוספתא ב׳‪ ,‬רמב״ם שם‪ .‬זה אחד מדיני‬
‫הקדושות של ירושלים‪ ,‬ולפי התשב״ץ )חלק ג׳ סוף סימן ר״א(‪ ,‬הוא נוהג גם כיום‪.‬‬
‫‪ 114‬יומא י״ב ע״א‪ ,‬מגילה כ״ו ע״א‪ ,‬רש״י במגילה שם‪.‬‬
‫‪ 115‬תוספתא מעשר שני סרק א׳ תוספתא י״א )בהוצאת צוקרמנדל ‪ ,(12‬מגילה כ״ו ע״א‪.‬‬
‫אבות דרבי נתן שם‪,‬‬
‫‪ 117‬תוספתא נגעים שם‪ ,‬אבות דרבי נתן שם‪ ,‬רמב״ם שם‪ .‬זה אחד מדיני הקדושות של‬
‫ירושלים‪ .‬וראה דברי הרב א‪ .‬י‪ .‬וולדיגברג ב״המודיע״ כ״ה םיון תשכ״ז עמוד ב׳ שאסור‬
‫ליישב גויים בין החומות‪ ,‬ושם כתב כי הטעם שמביא הרדב״ז בתשובה תרל״ט אינו‬
‫קיים בימינו‪.‬‬
‫‪ 118‬זר זהב ומגחת ביכורים על תוספתא גגעים פרק ו׳ תוספתא ב׳‪.‬‬
‫בכל ארץ ישראל אסור למכור בית ושדה לגוי‪ ,‬אסור להשכיר שדה‪ ,‬ומותר להשכיר‬
‫בית שאינו לדירה‪ ,‬אך לא לשלשה גויפ זה ליד זה‪) .‬תוספתא עבודה זרה סרק ב׳‬
‫תוספתא ג׳ )בהוצאת צוקרמנדל ‪ ,(9‬רמב״פ הלכות עבודה זרה סרק י׳ הלכות ג׳ וד׳(‪.‬‬
‫‪ 119‬עלי עי״ן עמוד ‪.40‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪31‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב ק ל מ ן כהנא‬

‫‪7‬ול‪7‬וול שיער בעל־ח* בשבת‬
‫רמב״ם ה׳ ש ב ת פ כ ״ ב ה י ״ ט ‪ :‬״מי שנתלכלכה ידו בטיט מ ק נ ח ה ב ז נ ב ה ס ו ס‬
‫ובזנב הפרה ובמפה הקשה העשוי׳ לאחוז בה קוצים״‪ .‬מקור הלכה זו ב ת ו ס פ ת א ש‬
‫פי״ז ה״ה‪ .‬היא מ ו ב א ת גם בשו״ע סי׳ שב םי״א‪ .‬ועיין בביאור הלכה שם ב ש ם ת ד ר‬
‫שבת‪ ,‬דמיירי בזנב שאינו מחובר בבהמה‪ ,‬דאם ל א כן הא אסור לטלטל ב ע ל ח י י‬
‫ובביאור הלכה שם מתקשה‪ ,‬שלא נזכר הדבר בפוסקים ש מ ז ־ ד כ ר‬
‫אפילו מ ק צ ת ו‬
‫ב ת ל ו ש ; ומוסיף‪ ,‬שגס לשון התוספתא אינו מיושב כן‪ ,‬שהרי בתוספתא נ א‬
‫״מקנהין בזנב הסום ובזנב הפרה ובזנב שועל ובמפה של קוצין ובשיער ש ל ש ר ע ל ״ ‪.‬‬
‫ואי מיירי באינו מחובר‪ ,‬הרי זנב שועל ושיער של שועל היינו ה ה ועל כ ן ג ד ט‬
‫להתיר א ף במחובר‪ .‬והאי דאםור לטלטל בעל ח י אפילו מקצתו הכוונה ל א ב ר י ה ג ד‬
‫‪^ ,‬‬
‫אבל בשערן אף דמחובר לא חשוב כגופן‪ ,‬ע״כ‪ .‬ואין לתמוה על הרמב״ם ש ל א‬
‫ה א י זנב שועל ושיער שועל‪ ,‬מפני שאינם מצויים והביא רק המצויים‪ .‬ו א י ל י מ ש ו ס‬
‫הכל‬
‫י • ־־ י‬
‫כך נקט בתוספתא שועל ללא ה״א הידיעה וסוס ופרה בד״״א‬
‫תמוה דמפסיק בין זנב שועל ושיער שועל ב״מפה של ק ו צ י ך ‪ .‬לכן נראית ג י ר ם ת ח ס ז ‪ -‬ד‬
‫ד ו ד ‪ :‬ושיער של שועים ‪ .‬ופירש כלי העשוי לסוד ולהטיח בו ועשוי משיער‪ .‬ו ל ‪1‬‬
‫גירםתו ופירושו אזדא ראייתו של ה מ ״ ב מהתוספתא‪.‬‬
‫ת‬

‫‪3‬‬

‫ת‬

‫ס ׳‬

‫מ‬

‫‪:‬‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ף ׳‬

‫ה‬

‫ע ה‬

‫ה י ד‬

‫ע‬

‫א‬

‫‪3‬‬

‫ם‬

‫צ‬

‫ן‪£‬י‬

‫ואכן בדפוסים הראשונים של התוספתא )משנת רפ״א ושי״ב( נדפס ו ב ש י ע ‪/‬‬
‫) ש י ״ ב ‪ :‬ובשיער( של שועי׳‪ .‬ואם כי באמסטרדם ת ״ פ כבר נ ד פ ס ‪ :‬ובשיער ש ל ש ו ע ל‬
‫הרי בכל כ ת ב י ה י ד הגירסא היא כבדפוםים ראשונים )ווינה‪ :‬שועין‪ ,‬ארפורט ולרבד־ךן‬
‫שועית( ‪.3‬‬
‫מאידך אין להביא ראיה שגם שיער המחובר לבעל חי אסור בטלטול מ ד‬
‫רש״י ש ב ת ק נ א סוף ע ״ א ש ש ם אוסר רש״י בטלטול ריסי עיניו של מת‪ .‬ש א ס‬
‫מקובל ל ה ש ת מ ש בביטוי ריסי עיניים לשערות שעל ה ע פ ע ף של עין )כלומר ה ע ו ך ‪-‬‬
‫ההיצון הנפתח והנעצם של העין(‪ ,‬וכן מורה לכאורה ״נשרו ריסי עיניו״ ב ב כ ו ן ‪-‬‬
‫״ י ושנשרו( ׳ ש ג ס‬
‫׳ )‬
‫מג ע ״ ב שפירש״י שערות עיניו‪ ,‬הרי‬
‫ה ע פ ע ף ע צ מ ו וגם השערות שעליו נקראים ריסים — ועיי״ש ברש״ש ש ל ד ע ת ו ו ‪-‬‬
‫ר‬

‫י‬

‫כ‬

‫י‬

‫‪3‬‬

‫ן ת‬

‫כ‬

‫ב‬

‫נ‬

‫ר‬

‫א‬

‫מ‬

‫ב ת ו ם‬

‫ר‬

‫ד‬

‫ש ם‬

‫ד‬

‫י ס י‬

‫‪ 1‬ועיי״ש ב״תורת שבת״ ם״ק כ״א שמפרש שהתוספתא איירי בקינוח השולחן‪.‬‬
‫‪ 2‬עיין ב״חםדי דוד״ )השלם — בתוספתא שבש״םין מודפס רק הקיצור(‪ ,‬שמפרש ש א ס‬
‫טיט על גבי איזה דבר מותר לכבםו ולקנחו ע״י דברים אלו שהן קשים ולא שייך‬
‫ו א פ ש ר‬

‫ם ח י ט ה‬

‫י ל א‬

‫ז י‬

‫ז י א‬

‫ק ת נ י‬

‫ה ם ו ם‬

‫י ז נ ב‬

‫ק‬

‫ה‬

‫ש‬

‫מ כ י ל ם‬

‫י א ח ר י י‬

‫ש ל‬

‫‪^3‬‬
‫י‬

‫פ ר ה‬

‫ואדן ‪!,‬‬
‫׳‬
‫י*‬
‫׳‬
‫מפד‬
‫י‬
‫^ ׳‬
‫^‬
‫י‬
‫של קוצים ובשיער של שועים אין סחיטה‪ .‬אח״כ מביא ב״חםדי דוד״ את הרמב״ם ד‬
‫בקינוח היד והחשש הוא משום כיבוס‪ ,‬ומפרש דברי הרמב״ם אף הוא שכיבום‬
‫^‬
‫היינו סחיטה‪ ,‬דםחיטה בבגד תחת סוג כיבוס הוא לדעת הרמב״ם‪.‬‬
‫ף‬

‫ש י ע ל‬

‫ש א י נ י‬

‫ק‬

‫ש‬

‫כ ד‬

‫ה‬

‫ו א פ י ל ו‬

‫ה כ י‬

‫ש ר י‬

‫ד א י ו‬

‫ס ח י ט ה‬

‫ב ש י ע ר‬

‫ו מ ש מ ע‬

‫ד א ף‬

‫ש י ע ר‬

‫ל‬

‫כ‬

‫ז ן י י‬

‫י‬

‫ד‬

‫כ פ ש ו ט‬

‫;‬

‫י׳‬
‫‪ 3‬עיין תוספתא‬
‫שבמשנתנו שבת פכ״א מ״ג‪.‬‬
‫‪32‬‬

‫י מ פ ר ש‬

‫ש ו ע י ת‬

‫כ מ י‬

‫ש ע ו ע י ת‬

‫ו ה י א‬

‫ז ה ה‬

‫ע ם‬

‫ש‬

‫א‬

‫ק‬

‫א‬

‫מ‬

‫סונ‪,‬‬
‫ז‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עינים הוא רק העפעף‪ .‬ובהחלט אפשר לפרש כן ברש״י שם נשרו ריסי עיניו שהשערות‬
‫נשרו מהריםים‪ .‬ועיין ברש״י ביצר‪ .‬כב ע״א ד״ה עמיץ ופתח — סוגר ופותח ריסי‬
‫עיניו להכניס הכחול — הרי נראה שרש״י מ ש ת מ ש בביטוי ריסי עין לעפעף הנפתה‬
‫וחנעמץ על העין וכפי שמפורש בכורות לח ע ״ ב ‪ :‬אמר רב פ פ א ‪ :‬תורא ברא דעינא —‬
‫ופירש״י שורה חיצונה של עין היינו בת ] ב ש ט ״ מ ‪ :‬בבת[ עין המכסה א ת העין‪.‬‬
‫וכן יעויין ברמב״ם חלכות ביאת המקדש פ״ח ה״ד‪—.‬ה״ו שגם שם מ ש מ ע שרים העין‬
‫הוא העפעף ולא השערות‪ .‬וכן מפרש בערוך )ערך רס ג׳( שרים היינו עור של חעין‪.‬‬
‫איך שלא יהיה בין שפירש רש״י כתוס׳‪ ,‬שאפשר לייחס ריס העין גם לשערות‪,‬‬
‫בין ש נ מ נ ע מזאת‪ ,‬הרי ברור שרים הוא — לפחות גם — העור שעל גבי העין הנעמץ‬
‫והגפתח על ג ב ה ; ואין ראיה מדברי רש״י בשבת‪ ,‬המובאים לעיל‪ ,‬שגם שערות‬
‫בעלי חי אסורים בטלטול כשחם במחובר אך מאידך אין גם ראיה מהתוספתא להתיר‪.‬‬
‫ואינני יודע מקור לחלק בין שאר אברי הגוף לשערות בענין זה‪.‬‬

‫יצחק אדלר‬

‫הערות על גבולות הר הב<ת‬
‫נכתב כבר הרבה על אודות גבולות הר הבית והשטח אשר אסור היום להכנס‪.‬‬
‫ד״ר א‪ .‬קימלמן כתב במאמרו ״גבולות הר הבית והחיל ודיניהם״ )המעין‪ ,‬ניסן‬
‫תשכ״ח( שמאחר וחומות הר הבית היום אינן מכוונות לרוהות העולם‪ ,‬עלינו לחשוש‬
‫ולחחמיר לשני הדברים‪ ,‬וכן כתבו גם אחרים בנדון‪.‬‬
‫ודבר זה צריך עדיין עיון‪.‬‬
‫״הר הבית היה ה מ ש מאות אמה ע ל חמש מאות אמה״ )מדות פרק ב משנח א(‪.‬‬
‫מ ש נ ה זו כ נ ר א ה המקור להנחה שהר ה ב י ת היה מרובע‪ ,‬אולם לפי שנראה להלן אין‬
‫ממשנה זו ראיה מוחלטת‪.‬‬
‫ידועה המחלוקת בין הרמב״ם לרא״ש )הלכות קטנות‪ ,‬הלכות מזוזה סי׳ ט״ז(‬
‫לענין שעור ד׳ א מ ו ת על ד אמות בחיוב מזוזה‪ .‬הרא״ש מצריך שיהיה לפחות רבוע‬
‫של ד׳ על ד׳‪ ,‬אבל הרמב״ם‪ — ,‬בכל אופן ל ד ע ת הרא״ש — מצריך רק שטח של‬
‫‪ 4‬אמות‪ ,‬דהיינו ‪ 16‬אמות מרובעות‪ .‬נמצאנו למדים דהרא״ש הבין לשון ד׳ על ד׳‬‫כרבוע‪ ,‬וכן ת״ק על ת״ק דהוי רבוע‪ .‬אולם לרמב״ם שמבין לשון ד׳ על ד׳ כ־ ‪,4‬‬
‫יכול להבין גם לשון ת״ק על ת״ק כ־ ‪ ,500‬דהיינו ‪ 250.000‬אמות מרובעות‪.‬‬
‫הגר״א בביאורו למשנה הג״ל במדות מביא בשם הירושלמי את מקור של ת״ק‬
‫אמה על ת״ק אמה‪ ,‬ה ״ ל ‪ :‬״בירושלמי איתא להכי היה ה׳ מאות אמה‪ ,‬משום דכתיב‬
‫ורוחב חמישים בהמישים‪ ,‬האי בחמישים הוא מיותר אלא הפי׳ ש ת ע ש ה בבהמ״ק‬
‫חמישים פעמים כך‪ ,‬דהיינו חמישים על מאה‪ ,‬וחמישים פעמים מ א ח על חמישים הרי‬
‫ה׳ אמות‪ ,‬ודוק ותשכח״‪ ,‬וכן בפירוש הרא״ש )שם( ובבעל הטורים ש מ ו ת כז‪ ,‬יח‪.‬‬
‫צ‬

‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪33‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לפי ז ה יצא שהלמוד מהפסוק הוא ששטחו של הר ה ב י ת יהיה‪x 1 0 0^)550‬‬
‫ם״ה ‪ 250.000‬אמות מרובעות )וזה השבון ת ״ ק על ת״ק(‪ ,‬ואולם אין מ כ א ן ש ו ס '‬
‫ראיה ושום סמך ש ז ה צריך להיות רבוע!‬
‫ואפשר לדייק ק צ ת מלשון הר״ע מברטנורא באהלות פרק ג׳ מ ש נ ה ז׳ ‪/ /‬‬
‫מרובע ״להבי קתני מרובע שצריך שיהא ברהבו טפח ו ב א ר נ ו טפח״‪ ,‬א ב ל ב מ ש נ ה‬
‫במדות הרי לא כתוב מרובע‪.‬‬
‫ואם אכן כ ך הדבר‪ ,‬מיושב ג ״ כ מדוע ה מ ש נ ה אינה מציינת א ת מ ר ח ק י כ ת ל י‬
‫העזרה מ כ ת ל י הר הבית‪ ,‬שהרי אם ה ר הבית איננו מרובע לא שייך לכתוב א ת מ ר ח ק י‬
‫העזרה שהיתה מרובעת‪.‬‬
‫ואפילו ל ש י ט ת הרא״ש שהר הבית ה י ה מרובע‪ ,‬יש לשאול היכן מ צ א נ ו ש‬
‫ה ב י ת ה י ה מ ט ו ן ל ת ה ו ת העולם י מצאנו ז א ת רק לגבי העזרה והמקדש‪ ,‬א ב ל ל‬
‫לגבי הר הבית )ראח ירושלמי ערובין פ ״ ח חל׳ א‪ .‬וראח רש״י יומא כח ע ״ ב ד ״‬
‫ד ל א מכווגי(‪.‬‬
‫א ב ל לפי הנ״ל יצא חומרה גדולה‪ ,‬שהרי הדבר מקשה עלינו ע ו ד יותר ל מ צ ו‬
‫א ת גבולותיו המדוייקים של ה ר הבית‪ ,‬וממילא כל מקום אשר אין לנו גבול ב ר ו ר‬
‫עלינו להפתפק‪ ,‬אולי ה ת פ ש ט הר ה ב י ת גם לשם‪ ,‬והכניסה ת ה א אסורה‪.‬‬
‫ה מ ש נ ה בפרק ק מ א דפנהדרין — וכן נפפק ברמב״ם — אומרת כ י צ ד מ ו פ י פ י ן ע‪1,‬‬
‫העיר ועל העזרות‪ ,‬א ב ל היא איננה אומרת שאפשר להגדיל א ת הר הבית‪ .‬ו א ם נ א‬
‫ש מ ש ת י ק ת ה מ ש ג ה מ ש מ ע ש א י אפשר להגדיל א ת ה ר ה ב י ת ולרבע אותו‪ ,‬ו ל‬
‫אפשר הדבר‪ ,‬ש ה ר ה ב י ת נשאר עם בליטות ושקעים‪ ,‬וזה יקשה עלינו ע ו ד י ו ת ר א‬
‫זהוי גבולותיו של הר הבית‪ ,‬וממילא כל מקום א ש ר אין שם גבול ברור׳ ע ל י‬
‫להסתפק‪.‬‬
‫חערות א ל ו חועלו בדבוק חברים בישיבת כפר חסידים‪.‬‬
‫׳‬

‫ת‬

‫ד‬

‫ז ז ר‬

‫א‬

‫ה‬

‫א‬

‫מ‬

‫ד‬

‫כ ן‬

‫ת‬

‫‪ 3‬ו‬

‫הופיע‬

‫ת ג< ם‬
‫ק ו ב ץ ביבליוגרפי ת ו ר מ ־ מ ד ע י‬
‫ק ו ב ץ א ׳ — ‪ 120‬ע מ ׳ — ה מ ח י ר —‪ 4‬ל ״ י‬

‫הוצאת המרכז לספריות תורניות‬
‫ב נ י ־ ב ר ק ת ״ ד ‪538‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ש מ ו א ל ח ב ה ן ויגגרטן‬

‫זהויה של משפחת גרים באונגריה‬
‫במאה העשירית לאלף הרביעי‬
‫) ה מ א ה השתים עשרה לספירה האזרחית(‬

‫— יוסקונט‪ ,‬יאסקמ־טי‪ ,‬ויסקונט! —‬
‫בפרדס של רש״י ‪ -‬מובא הסבר מדוע קוראים ל ש ב ת שלפני פסח ״ ש ב ת הגדול״‪,‬‬
‫ובהמשך ל ה ס ב ר ‪ :‬וכן דרש קצין א ה ד רבינו יצהק מארץ הגר״‪.‬‬
‫דבר זה עצמו מובא בשם הפרדס ב״שבלי ה ל ק ט ״ בהוספת כנוי או תואר‬
‫וכן דרש קצין א ה ד‬
‫לר׳ י צ ח ק ‪ :‬״ מ צ א ת י בפרדם שהיבר רבינו שלמה זצ״ל‬
‫ר׳ יצחק יוסקונט בארץ הגר״‪,‬‬
‫בכתבי יד שונים מ י מ י הבינים המכילים פרושים על התורה‪ ,‬אנו נפגשים רבות‬
‫עם באורי כתובים מ א ת ר׳ יצחק הגר‪ ,‬הוא היה גם בין שואליו של רבינו תם ומובא‬
‫בספר ״ ה ד ו ק ה ״ ‪ * :‬״שאל ר׳ יצחק הגר‪ ,‬מפני מ ה ה ט א בוקר מ ן הערב שבערב‬
‫אומרים ש ת י ברכות לפני קריאת ש מ ע ושתים לאחריה ובבוקר רק אחת לאחריה ?‬
‫והשיב לו ר״ת‪ ,‬לפי שבשחר יש מ צ ו ת ציצית מה שאין כן בערב״‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫‪5‬‬

‫ע ל יסוד השואה מ ה ו ת י ת ש ל באורי ר׳ יצהק זה עם הבאור המובא בשם ר׳ יצחק‬
‫מארץ הגר בפרדס של רש״י‪ ,‬יש לזהות א ת ר׳ יצהק הגר עם ר׳ יצחק מארץ ה ג ר ‪.‬‬
‫מתוך כך שר׳ יצחק זה נזכר בפרדם של רש״י‪ ,‬הסיק ד״ר שמואל כ ה ן ) ה ה י ם ־‬
‫טוריון של יהדות אוגגריה ע ד לשנת ‪ (1526‬כי ״יתכן שר׳ יצהק יוםקונט‪ ,‬היה אחד‬
‫מאותם חםוחרים היהודים האונגרים שהביאו א ת סהורותיהס ע ד הערים שעל יד‬
‫הרייגום ושם גפגש ע ם רש״י‪ ,‬אשר בימי שחרותו ע ד למםביב ש נ ת ‪) 1064‬היינו לפגי‬
‫מסע ה צ ל ב הראשון( שהד• חליפות במגנצה‪ ,‬בורמיזה ו ב א ש פ י ר ה ‪ .‬לדעתו גכון‬
‫איפוא שר׳ יצחק האריך ימים ו ע מ ד בקשר גם‪.‬עם נכדו של רש״י‪ ,‬עם רבנו תם‪.‬‬
‫״‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫יחד עם הנ״ל הולך ד״ר כהן בעקבות ברלינר ‪ ,‬הקורא א ת המלה ״הגר״ לא‬
‫בהא פתוחה וגימל צרויה‪ ,‬אלא בשני קמצים‪ ,‬וסרושה לכן הגרי‪ ,‬מארץ הגר‪ .‬הוא‬
‫‪ 1‬בהקשר לפרט אחד שבמאמרו של מר י‪ .‬יוסף כהן ״ספריהם של חכמי הונגריה‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬

‫הראשונים״ ב״המעין״ תמוז תשכ״ח )כרך ח׳ גליון ד׳ ע׳ ‪.(2‬‬
‫הוצאת הרב עהרנרייך ע׳ שמ״ג‪.‬‬
‫שבלי הלקט ם׳ ר״ה‪.‬‬
‫הרוקח ס׳ שי״ט‪,‬‬
‫פליטת סופרים לפרופ׳ א‪ .‬ברלינר ברםלוי ‪ 1872‬בחלק העברי ע׳ ‪.25‬‬

‫‪) 6‬תולדות היהודים באוגגריה( ‪68* 1884‬ק‪>!£1‬גז‪82£8><11 8‬ז‪0‬זגץ‪€16 *8‬מ‪16‬ז‪6‬ז ^‪/ 2$1>16‬‬
‫מאת ד״ר שמואל כהן ע׳ ‪ 57‬בהערה‪.‬‬
‫‪ 7‬שם ע׳ ‪.56‬‬
‫‪ 8‬פליטת סופרים ע׳ ‪ 27‬וע׳ ‪.49‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪35‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם סובר‪ ,‬כי אין להעלות על ה ד ע ת שגר יתעסק בביאורי תורה כל כ ך ב א י נ ע נ ‪-‬‬
‫זיביות‪ ,‬כפי שאנו מוצאים אצל ר׳ יצחק ‪.‬‬
‫כדי‬
‫ד״ר כהן מטפל גם בכנוי יוםקונט‪ .‬הוא מדייק בקריאת האותיות׳‬
‫בדיקה קפדנית בכמה מכתבי היד של ״שבלי הלקט״‪ ,‬בהם מופיע כנוי זה• ה י א מ‬
‫ש ב כ ת ב היד ש נ מ צ א ברשותו של ש ז ה ״ ה )האלברשטם( ובכתב ה י ד ש ל מ נ ט י א ה‬
‫וכן בשני כתבי היד שבספריה הלאומית הצרפתית‪ ,‬כתוב ‪,‬יוסקונט׳‪ .‬ב כ ת ב ד ‪ ,‬י‬
‫שבלמברג‪ ,‬כתוב ‪,‬יוםקונטי‪ /‬ביוד בסוף הכנוי‪ .‬בכת״י אוקספורד חסר ל ג מ ר י ה כ ב ו י‬
‫‪,‬יוסקוגט׳ והעתק הדברים שם הוא כמו בפרדם עצמו‪ ,‬רק ‪,‬ר׳ יצחק׳ י ‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫ע‬

‫ד‬

‫א‬

‫צ‬

‫‪/‬‬

‫ד‬

‫‪0‬‬

‫לכתחילה שיער ד״ר כהן ש ה מ ל ה ‪,‬יוםקונט׳‪ ,‬נ ש ת ב ש ה ע ״ י מ ע ת י ק י ה ״ ש כ ל י‬
‫הלקט״‪ ,‬מהשם זוםקינד‪ .‬אבל הזר בו מהשערה זו‪ .‬סוף סוף לא כל ה מ ע ת י ק י ם ע ע‬
‫דוקא לצורת שיבוש אחידה‪ ,‬וביותר שאף השיבוש‪ ,‬מ ל ה בלתי מ ו ב נ ת היא‪ .‬ג ס ל‬
‫נמצא השם‪ ,‬זוםקינד בשום רשימת שמות הידועה לנו מ ן הזמן ההוא‪ .‬ולפיכך ה ז ץ ל י‬
‫ש ה ש ם או הבנוי הזה‪ ,‬ממוצא אונגרי הוא‪ .‬הוא מציין א ת מקום־מוצאו ש ל נ י ש א ו ‪,‬‬
‫היינו מקום גיאוגרפי מסוים באונגריה‪ ,‬יאפ־קון‪ ,‬ע ל שם שבטים אונגריים ע ת י ק י ס '‬
‫כמו מחוז‪ ,‬יאפ־נאדי־קון או העיר יאפבערעני‪.‬‬
‫ר‬

‫א‬

‫ט‬

‫ה י ה‬

‫כ ת ו ב‬

‫ש‬

‫ז ה‬

‫ם‬

‫י א ש‬

‫קינט‬
‫׳‬
‫כאסמכתא להשערה זאת‪ ,‬הוא מניח שלכתחילה‬
‫באלף אהרי היוד‪ .‬כי כידוע מ ש מ ש ת אלף בכתיב היידיש לציון הפתח‪ ,‬א ב ל י‬
‫ע ם זה היא מ ש מ ש ת גם לציון החולם‪ .‬ולכן טעו המעתיקים וכתבו ויו במקום א ל ף‬
‫ד״ר ש‪ .‬ביכלר בספרו ״תולדות היהודים בבודפסט״׳‪ -‬מפריך א ת ה ש ע ו ־ ר ]‬
‫ד ״ ר כהן מ כ ל וכל‪ .‬הוא מוכיח בראיות חותכות‪ ,‬שבתקופה המדוברת‪ ,‬ה י י נ י ב מ א ד‬
‫^‬
‫השתים עשרה למספרם‪ ,‬לא היה עוד ״יאס־קון״ מושג גיאוגרפי ב א ו נ ג ר י ה ‪.‬‬
‫איפוא כל אחיזה להשערה זאת והיא בבחינת דברים בטלים‪.‬‬
‫ח‬

‫ד‬

‫‪ 1 1‬״‬

‫נ‬

‫א‬

‫אלה הם תמצית הדברים‪ ,‬שהיו ידועים להיסטוריונים היהודים ונחקרו ע ל י ד י‬
‫ש‬

‫ה‬

‫כ‬

‫י‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה ס‬

‫כ‬

‫ל היכיחיס‬
‫י‬
‫הפרופ׳ אפרים אורבך‪ ,‬בספרו ״בעלי התוספות״‪ ,‬מ ב ל י‬
‫והפלפולים‪ ,‬ההשערות וההפרכות ש ל ההיסטוריונים היהודים האוגגריים ב מ ח ק‬
‫בשסה חאונגרית‪ ,‬מסביב ל״קצין ר׳ יצחק יוםקונט״ זה‪ ,‬תרם תרומה ח ש ו ב ה ל ‪ 1‬ז ק‬
‫^‬
‫תולדות יהודי אונגריה‪ ,‬ברכזו בספרו ‪ 3‬א ת כל אלה החכמים המצוינים כ ב נ י‬
‫אונגריה ונזכרים בתוספות ובספרי תלמידי בעלי התוספות‪ ,‬למקום אהד‪ .‬ה ו א‬
‫הוסיף חומר הדש‪ ,‬עוד שני גרים באונגריה בתקופה זו עצמה‪ ,‬שגם הם ע מ ד ו ב ק י ש ד י‬
‫עם בעלי התוספות והם‪ — ,‬אביו ואחיו של ר׳ יצחק‪.‬‬
‫ר י ז ז ק‬

‫ף‬

‫נ‬

‫ר‬

‫א‬

‫ג‬

‫ק‬

‫ש‬

‫פרופ׳ אורבך מוסיף עוד דבר השוב‪ .‬הוא קורא א ת המלה המוזרה‬
‫ככנוי לד׳ יצהק‪ ,‬ל א יוסקונט ולא יוםקונטי‪ ,‬אלא ויסקונט‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪36‬‬

‫ש‬

‫כהן שם ע׳ ‪ 56‬בהערה ‪.3‬‬
‫שם ע׳ ‪.378‬‬
‫שם ע׳ ‪.379‬‬
‫)תולדות היהודים בבודפסט( ו‪65161‬ק‪©16 81!(13‬ח‪16‬ז‪6^ 76‬נ>‪ ^ 281‬מאת ד״ר ש‪ .‬כ‪,,‬‬
‫בודפסט ‪.1909‬‬
‫בעלי התוספות לפרופ׳ אפרים אורבך מוסד ביאליק תשט׳׳ז ע׳ ‪.193 ,194‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫א‬

‫ד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הקריאה בכתבי יד ניתנת סוף כל סוף לשיקול דעת‪ .‬במקרה זה שלפנינו‪ ,‬היא‬
‫תלויה בהכרעה‪ ,‬איזה מ ש נ י הקיים המציינים א ת ש ת י האותיות בהתחלת המלה‪,‬‬
‫ארוך יותר‪ .‬אם הקו השני ארוך יותר‪ ,‬יצא הראשון יוד והשני ויו והקריאה תהיה‬
‫כפי ששיערו ברלינר וכהן וכפי שנדפס בשבלי הלקט‪ ,‬יוסקונט‪ .‬ואילו אם הקו‬
‫הראשון ארוך יותר‪ ,‬ת צ א האות הראשונה ויו והשני יוד והקריאה תהיה כפי שפרופ׳‬
‫אורבך קורא‪ — ,‬ויפקונם‪ .‬ההשערה של יוםקונט‪ ,‬יוצרת מ ל ה בלתי מוכרה ובלתי‬
‫מובנת‪ .‬לעומת זה הקריאה ויסקונט נותנת לנו בטוי מוכר ו ג ם פירושו ידוע‪.‬‬
‫אם א נ ו מקבלים א ת קריאתו של פרופ׳ אורבך‪ ,‬אשר גם ההגיון נוטה לצד‬
‫קריאה זו‪ ,‬אנו יכולים להניח‪ ,‬שר׳ יצחק זה לא היה כלל יליד ארץ אונגריה‪ .‬הוא‬
‫היה יליד צרפת ותושב צרפת‪ .‬כאן בצרפת הוא בא במגע עם רבנו תם ובית מדרשו‬
‫ובטרם התגייר ואולי גם אחר כך‪ ,‬שימש ר׳ יצחק כמנהל עסקיו ש ל איזה קונם־‬
‫גראף ובפי העם נקרא ‪,‬ממלא מקומו של ה ק ו נ ט ‪ /‬היינו ו י ס ק ו נ ט ״ ‪ .‬יתכן איפוא‪,‬‬
‫שגם התואר העברי ‪,‬הקצין׳‪ ,‬בו ר׳ יצחק מצוין גם בפרדם של רש״י וגם בשבלי‬
‫הלקט‪ ,‬הוא תרגומו העברי של ויסקונט הצרפתי‪ .‬תומכת בחנחה זו גם הנוסחא‬
‫שבשבלי הלקט‪, ,‬כארץ אונגריה׳ בבית ולא כמו שבפרדס ‪,‬מארץ אונגריה׳ במם‪.‬‬
‫פרופ׳ אורבך מוסיף לד׳ יצחק הנ״ל גם א ת ר׳ אברהם הגר‪ ,‬כאביו ומושיב‬
‫גם אותו בארץ אונגריה‪.‬‬
‫בתוספות קדושין ע ״ א ע ״ א ב ד ״ ה ‪ :‬קשים גרים וכר נזכר בשם ר׳ אברהם הגר‪,‬‬
‫פירוש על מאמר הגמרא‪ ,‬״קשיפ גרים לישראל כספחת‪ ,‬ל פ י שהגרים בקיאים‬
‫במצוות״‪.‬‬
‫בכת״י א ח ד מימי הכינים‪ ,‬ה נ מ צ א בספריה הלאומית ברומא והעוסק בפירושי‬
‫בכת״י זח נזכר אחד‬
‫תג״ד‪ ,‬מ ש ת ד ל פרופ׳ אורבך לזהות כ מ ה אישים הנזכרים בו‬
‫ר׳ אברהם ע ם ק ב י ע ת מקום מגורו‪ :‬״ר׳ אברהם מארץ אונגריה״‪ .‬אורבך מזהה אותו‬
‫עם ר׳ אברהם הגר שבתוספות קדושין‪ .‬גם מר׳ יצחק מובאים בכת״י זה כמה ביאורי‬
‫כתובים שבתנ״ד‪ .‬אורבך מ ש ע ר שר׳ אברהם הגר מארץ אוגנריה ה י ה אביו ש ל ר׳‬
‫יצהק ויםקונט‪ ,‬כי ״אם אנו מניהים שר׳ יצהק היה בנו ש ל ר׳ אברהם הנ״ל‪ ,‬מובן‬
‫לגךים״ ‪.16‬‬
‫י‬
‫לנו מדוע נקרא גר זה בשם י צ ן ל‬
‫ה ק‬

‫א‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ם‬

‫א‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ח‬

‫ד‬

‫אין פרופ׳ אורבד מקבל א ת ספקותיו של ברלינר‪ ,‬אם ר׳ יצחק היה גר‪ ,‬מ פ א ת‬
‫קריאתו של המלה ‪,‬הגר׳ בשני קמצים‪ ,‬כי בכת״י הנ״ל מצוין ר׳ יצחק כגר באופן‬
‫מפורש‪ ,‬היינו הוא מובא בשם ״ר׳ יצחק גר״ בלא ה א ‪.‬‬
‫‪ 7‬ו‬

‫‪ 14‬שהתואר ויםקונט שימש כתואר רשמי למנהל עסקיו של קוגט והיה נהוג בפי העם כבר‬
‫‪113115 1938‬ת‪3© 64 16>1136 1^11‬מ‪£11‬ח‪11 1‬ז‪111‬ז‪011031186: 010883‬‬
‫במאה הי״א ראה ‪:‬‬
‫כרך ‪ 8‬עמ׳ ‪ 314 ,313‬וכן ‪31‬־‪61‬ח‪ 61 711011138, 0101100 1^311-0 06‬ז‪16816‬חז‪1*312£61>1 03‬‬
‫‪§116 ?!£1153186‬ח‪ (16 1-3 1-3‬כרד ‪ 2‬ע׳ ‪.2246‬‬
‫בעד מקורות אלה אני מודה למר משה קטן ירושלים‪.‬‬
‫‪ 15‬הרבעון הצרפתי ‪ 1935‬ע׳ ‪.73 , 74‬‬
‫‪ 16‬בעלי התוספות ע׳ ‪.194‬‬
‫‪ 17‬ברבעון הצרפתי ע׳ ‪.73,74‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪37‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫אתר דעת‬
‫מובא פירושו של ר׳ א ב ר ה ם‬
‫היד ‪ -‬הנ״ל‪,‬‬
‫בין הפירושים אשר בכתב‬
‫המאמר‪ ,‬קשים גרים לישראל‪ ,‬בשם ר׳ יהוםפיה‪ .‬לדעת הפרופ׳ אורבד׳ מזז־זזזז ו‪,-‬‬
‫יהוםפיה זה עם הפייטן שחי בסוף המאה הי״ ב למספרם י ‪ .‬שגם ר׳ יהוס©יד‪,‬‬
‫היה גר‪ ,‬מוכיח הוא על יסוד מקור אהר‪ ,‬מסוף קטע ארוך שבספר ויכוחים ת מ פ י ל‬
‫בקורת הבשורות והמגלה בקיאות רבה בהן וגם בסדר התפילה הנוצרי‪ .‬ושס ג ז כ ר ׳‬
‫״זה קבלתי מר׳ יוסף בן אברהם א ב י נ ר ׳ ״ ‪ .‬אורבך מוסיף‪ :‬״אין כל ס פ ק שהמדזיבד‬
‫י ׳ יהישעין‪-‬‬
‫הוא בר׳ יוסף בנו של ר׳ אברהם הגר )שבתוספות קדושיה יי' *‬
‫הפייטן שהיה לפי זה אהיו של ר׳ יצהק‪ ,‬ואולי נתגיירו שניהם יהד עם א ב י ה ם ׳ ‪0 /‬‬
‫וחדי לפנינו משפחת גרים‪ ,‬שגרו באונגריה במאה הי״ב ועסקו בפירושי מ א מ מ י‬
‫ק^זדיס‬
‫הז״ל‪ ,‬בפירושי המקרא ובעיקר בדהיית טענות הנוצרים י י‬
‫עם רבנו תם ובית מדרשו‪.‬‬

‫ה ג ד על‬

‫‪8‬‬

‫ז‬

‫כ‬

‫‪0‬‬

‫נ‬

‫ר‬

‫א‬

‫ד‬

‫ה‬

‫‪ 2‬״‬

‫פ י‬

‫ו ש י ה ם‬

‫ו ע מ ד ד ‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫אין כל יסוד הגיוני לדברי ד׳׳ר כהן שר׳ יצחק יוםקונט־ויסקונט יייי׳ יהיז־י‬
‫אוגגרי‪ ,‬היינו יליד אונגריה וקשריו עם רבנו תם )ולדעתו גם עם רש״י( ה י ה מ ס ע‬
‫מסחרי מצדו לערי הרייגום וצרסת‪ .‬בתקוסה זו המדוברת‪ ,‬היו מסעי הצלב )תתג״ן‬
‫‪ ,1096‬תתק״ז—‪ ,1147‬תתקמ״ט־־‪ .(1189‬אין כל סברה להניח שבזמן ש נ ו ם ע י י ז * ל ~‬
‫‪3‬‬
‫שנהרו מצפון לדרום וכל מדרך כף רגלם היה עקוב בדם יהודים‪ ,‬טבחו‪ ,‬רצחו והרגו‬
‫גםעו יהודים בכוון לצפון לרגל מסחרם‪ .‬מסתבר יותר‪ ,‬שיהודים מ צ ר פ ת ש ? ‪ 1‬מ ^ "‬
‫י‬
‫על התפרעותם של נוסעי הצלב‪ ,‬הקדימו לברוח ולהמלט על נפשם לאירופה המזר־ןן‪,‬‬
‫וגם לארצות שבדרום־מזרה‪ ,‬לאוגגריה‪ .‬מסתבר כמו כן‪ ,‬שמשפהת גרים‪ ,‬ש ע ס ק ה‬
‫‬‫המקרא‪ ,‬באפולוגטיקה עם הפירושים חנוצרים ובדחית טענותיהם ) ו כ נ ר א ה‬
‫'‬
‫כומרים מקודם!(‪ ,‬חששה עוד יותר מפני נוסעי הצלב‪ — ,‬ונמלטה ל א ו ג ג ר י ה‬
‫מלכה‪ ,‬קולומאן‪ ,‬אף התקומם נגד היילות מסעי הצלב‪ ,‬האפפםוף של חגראף א'^ "״‬
‫והנחילום מפלה‪.‬‬
‫ת‬

‫ח‬

‫‪3‬‬

‫ע‬

‫י י‬

‫‪13‬‬

‫י‬

‫ק‬

‫באוגגריה עצמה גם לא היתד‪ .‬הקרקע מוכשרה כלל בזמן ההוא לגדל א י ג ט ל‬
‫מפרשי מקרא ומתוכהים עם הנצרות‪ .‬בעל ‪,‬אור זרוע׳ שהיה רב בויגה‪ ,‬ב ק ר ב ת מ ה י‬
‫לאונגריה ובן דורה של משפחת גרים זו‪ ,‬כ ו ת ב ‪ :‬״הנה ברוב המקומות שכעדל?‬
‫‪7‬‬
‫א ד ם מ א ש ר ימ* י‬
‫ורוסית ואונגרין שאין שפ לומדי תודה מתוך דחקם ושוכריז‬
‫*י‬
‫והוא להם ש״ץ ומו״ץ ומלמד בניהם״‪ .‬חדי עדות נאמנה על מצב ח ת ר ב ו ת י‬
‫ז‬
‫היהודים באונגריה בתקוסה זו‪.‬‬
‫ק ע‬

‫‪1‬‬

‫‪2 1‬‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ם‬

‫י‬

‫ואמנם גם הרמה ההשכלתית של הכומרים הגוצרים באוגגריה‪ ,‬היתה ‪ 3‬״ ן‬
‫המדרגה בתקופה זו‪ .‬״בתולדות חחברה האונגרית‬

‫מ ה י מ י ם‬

‫ה ע ת י ק י ם‬

‫ע‬

‫ד‬

‫ת‬

‫^ קיסו|]‬

‫‪ 18‬בעלי התוספות ע׳ ‪ 194‬וברבעון הצרפתי עפ״י לנדםהוט בעמודי העבודה ע׳ ‪.88‬‬
‫‪ 19‬בעלי התוספות ע׳ ‪.194‬‬
‫‪ 20‬שפ‪.‬‬
‫‪ 21‬אור זרוע ‪ 4‬דף ‪ 125‬ע״ב )פרק ‪ 113‬דף ‪ ,(40‬סרק ‪ 366‬דף ‪ 101‬וכן במהר״פ מ ר י ט נ‬
‫הוצאת לבוב ם׳ קי״ב‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ 5‬ו‬
‫י י ג‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הארפדים״ ״ אנו קוראים‪ :‬״רוב הגדול של הממרים ידע רק לקרוא‪ ,‬אבל לכתוב‪,‬‬
‫לא‪ ,‬ידיעותיהם איפשרו להם בקושי לערוך את הטכסים הדתיים בצורה מיכנית‬
‫הם הםתובבו מצוידים בחרבות ובקשתות כאילו היו גזלנים״ וכר‪.‬‬
‫ואם נגיה לרגע קט שפרופ׳ אורבך צודק בדבריו‪ ,‬שמפאת חוסר הארגון היהפי‬
‫של המדינה הנוצרית הצעירה )אונגריה(‪ ,‬החידוש שבנצרות בשביל המוני העם‪,‬‬
‫כל אלה איפשרו את המעבר מדת לדת ללא אותן הסכנות שכרוכות היו בצעד זה‬
‫בארצות המערב‪ ,‬הרי עצם הענין שהנצרות היתר‪ ,‬בה משום הידוש במדינה בשביל‬
‫המוני העם וגם הכומרים היו בורים ומהוםרי השכלה‪ ,‬לא היה צורך בפולמוס‬
‫אפולוגטי עם הנצרות‪ — ,‬והיא גם לא צמהה ללא צורך‪.‬‬
‫יש איפוא להגיה‪ ,‬הנחה קרובה לודאות‪ ,‬שהורתם ולידתם של גרים אלה לא היו‬
‫באוגגריה‪ .‬היו אלה פליטים במדינה‪ ,‬שברחו מחמת המציק‪ ,‬מסעי הצלב‪ .‬קשריהם‬
‫עם רבנו תם וגם פירושיהם געשו בזמן היותם עוד בצרפת‪.‬‬
‫בלתי מבוםםת היא גם דעתו של ד״ר כהן‪ ,‬״כי מאחר שנזכר ר׳ יצחק בפרדס‬
‫של רש״י‪ ,‬היה בן דורו ואולי גם הכירו פנים אל פנים״‪ .‬גם הבקורת הזהירה ביותר‬
‫של ספרי רש״י‪ ,‬יודעת‪ :‬״כי בספרי הפסקים שיצאו מבית מדרשו של רש״י‬
‫נמצאים בהם גם הרבה סםקים ותשובות מגאונים קדמונים ואהרונים ומכלל זה לא‬
‫יצא גם הפרדס״ ‪,23‬‬
‫‪>1*1<©511949 22‬גז‪168‬ו‪£>11£0‬קז‪101 32 £‬־‪010 *2 68*01‬מ‪ 70116‬מ‪>1*101‬ג‪8‬ז‪ 7£‬זגץ§ג‪1‬ג ^‬
‫על מקור זה אני מודה לד״ר אלחנן יהודה מרטון ירושלים‪.‬‬
‫‪ 23‬ספר הפרדס לרש״י ז״ל הוצאת הרב עהרנרייד במבוא פרק ח׳ ״יחם הפרדס לרש״י ז״ל״‬
‫ע׳ י״ד‪.‬‬

‫הופיע ס פ ד‬

‫שו״ת שארית שמחה‬
‫תשובות בארבעח חלקי שולחן ערוך‬
‫מאת‬
‫‪,‬‬

‫ה ר ח ״ ג ר ש מ ח ה תלוי במברגר זצ״ל‬
‫מלפנים אבד״ק שטוטגרט )גרמניה(‬
‫ונלוו אליהן כמה תשובות מאת אביו‬
‫‪,‬‬

‫הגאון ר י צ ח ק חליי במרברגר זצ״ל‬
‫אבד״ק קיםינגן )גרמניה(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על ס פ ר י ם ועל ס ו פ ר י ה ם‬
‫יונה עמנואל‬

‫ערוך השלחן העתיד‪ ,‬דיני קדשים‬
‫ערוך השלחן העתיד‪ ,‬דיני קדשים‪ ,‬חלק ראשון‪ :‬הלכות בית ה מ ק ד ש‬
‫כלי מקדש‪ ,‬ביאת המקדש ואיסורי מזבח מאת הרב יחיאל מיכל ה ל ן ‪,‬‬
‫עפשטיין זצ״ל‪ ,‬בעל ערוד השלחן על שו״ע‪ ,‬הוצאת מוסד הרב ק ד ק‬
‫ירושלים תשכ״ט‪.‬‬
‫׳‬

‫״וזאת תורת האדם‪ ,‬להתחנן לפני ד׳ להאיר עינים בתורתו ה ק ד ו ש ה ל ה כ י ן‬
‫ולהשכיל ולהיות מצדיקי הרבים בחבורים מועילים״‪ .‬במלים אלו סיים ה ג א י ז ר‬
‫יחיאל מיכל עפשטיין זצ״ל את הקדמתו לחבורו הגדול ״ערוך השלחן״ )חוז^ן‬
‫משפט‪ ,‬חלק א ( ‪ .‬אמנם לא אלמן ישראל ובודאי לא בזמנו של הרב יהיאל מ י ‪1 ,‬‬
‫עפשטיין זצ״ל‪ ,‬אבל מעטים שזכו כמוהו להיות מצדיקי הרבים בחבורים מ ו ע י ל י‬
‫ל א רק חבור ע ל חלק מסוים משולחן ערוך‪ ,‬אלא על כולו‪ ,‬ולא רק על שולהז ע ר ו ך‬
‫אלא ע ל כל תרי״ג מצוות‪ ,‬הן הדינים החלים בזמן הזה בגולה‪ ,‬הן הדינים ה ח ל י ק‬
‫רק בארץ ישראל והן הדינים המוגדרים בדרך כלל כ״הלכתא למשיחא״‪ ,‬ד י‬
‫טנהדרין‪ ,‬קידוש ההודש‪ ,‬הלכות בית המקדש‪ ,‬הלכות טומאה וטהרה וכר‪.‬‬
‫זכינו כ ע ת להופעתו של הלק הדש של ״ערוך השולהן ה ע ת י ד ״ מ א ת ה ג א ו ן‬
‫בעל ״ערוך ה ש ל ח ך ‪ .‬המחבר זצ״ל זכה לראות שה״ערוך ה ש ל ח ך נ ת ק ב ל כ ע ל‬
‫תפוצות ישראל‪ ,‬כמו שהוא כותב בהקדמתו לארבעה חלקי ערוך השלהן ה ע ת י ד ‪.‬‬
‫״אמר המחבר‪ ,‬תהלת ד׳ ידבר פי‪ ,‬בהיות שכבר נפוצו חיבוריי ערוך ה ש ל ה ן ע ל ‪,‬‬
‫חלקי ש״ע‪ ,‬ותודות לד׳ נתקבלו בכל תפוצות ישראל‪ ,‬ואם כי עדיין ל א יצאו כ ו ל‬
‫כשלימות לאור הדפום‪ ,‬תקוותי לד׳ שלא יטשיני ולא יעזביני ויושיעיני ל ה ו צ י א‬
‫בשלמות ולד׳ התשועה״‪ .‬שורות אלו נכתבו באלול תרס״ז‪ ,‬כעשרים ו א ר ב ש י‬
‫אחרי הופעת החלק הראשון של ״ערוך השלחן״‪.‬‬
‫‪ 3‬י‬

‫כ‬

‫ס ״‬

‫נ י‬

‫ד‬

‫ס‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ס‬

‫נ‬

‫המהבר לא זכה שגם חבורו ״ארבעה חלקי ערוך השלחן לעתיד״ יופיע ב ד ס ו ס‬
‫^‬
‫בחייו‪ .‬גם בנו‪ ,‬הרב ברוך עפשטיין זצ״ל בעל ״תורה תמימה״ לא הדפיסו‪,‬‬
‫שזה ידע על כ ת ב היד ועל ההשיבות שאביו ראה בספרים אלה ‪ .‬הרב מ א י ‪ ,‬״‬
‫ברלין ז״ל )נכדו של בעל ערוך השלחן( הוציא בשנת תרצ״ח ש נ י חלקים מ ״ ע‬
‫השלחן העתיד״ הדן במצוות התלויות בארץ )מתנות עניים‪ ,‬שמיטה ויובל ו ת ר ו מ ו ו ! (‬
‫ואילו מוסד הרב קוק המשיך והוציא בשנת תש״ו כרך נוסף על מ ע ש ר ו ת ו ב כ ו ד '‬
‫הופעתם של חלקים אלה היתד‪ ,‬המשך יפה לספרי ״ערוך השלחן״‪ ,‬הז בצוו‪-‬ן!‬
‫החיצונית — עמודים בעלי שגי טורים — והן בצורה הפנימית — ה ד פ ס ת המקור־דף^‬
‫וההוספות העיוניות באותיות רש״י כדי להבדילן מן העיקר וכדברי ה מ ח ב ר ‪,‬‬
‫ש ל א ירצה לעיין בזה אין בזה מ נ י ע ה בעקרי הדברים״ )הקדמה ל״ערוך ה ש ל ח ן ״‬
‫א‬

‫ן‬

‫ר ן ף‬

‫י ס‬

‫׳ ו כ ‪ 7‬י‬

‫‪ 1‬מקור ברוך חלק ג׳ פרק לה עמ׳ ‪.1674‬‬
‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חו״מ סעיף ז—ה(‪ .‬בצורה זו הוציא המחבר זצ״ל את כל חלקי ערוך ד״שלחן על ד׳‬
‫חלקי שלחן ערוד וכד הופיעו גם חחלקים החדשים של ערוך השלחן ה ע ת י ד‬
‫שהופיעו ב ש נ ת תרצ״ח ותש״ו‪.‬‬
‫אהרי הפסקה של שש עשרה שנה )!( הופיע בשנת ת ש כ ״ ב כרך נוסף של‬
‫ערוך השלחן ה ע ת י ד על הלכות סנהדרין‪ ,‬ממרים‪ ,‬מלכים‪ ,‬שקלים‪ ,‬קדוש החדש‬
‫בהוצאת מוסד הרב קוק‪ .‬הלק זה הופיע בלי שום ה ק ד מ ה מהמו״ל ומתהיל בהלכות‬
‫סנהדרין ואילו מספור הפרקים‪ :‬נא ע ד קא‪ .‬בהוצאה זו לא נשמר הסדר המקובל‬
‫שבספרי ערוך השלחן‪ ,‬אין עמודים בעלי ש נ י טורים ואילו כל המקורות וההוספות‬
‫העיוניות נדפסו באותיות רגילות‪ .‬קשה להבין מדוע שינה המו״ל מהצורה המקובלת‪.‬‬
‫במאמר בקורת ספרים על הכרך הזה )שערים ה׳ אלול תשכ״ב( העיר כותב הטורים‬
‫על פגם זה וגם התרעם על האטיות שבהוצאת ספרי בעל ערוך השלחן‪.‬‬
‫עכשיו הופיע חלק נוסף‪ ,‬דיני קדשים‪ ,‬חלק ראשון‪ .‬חלק זה נדפס שוב כמו‬
‫החלק שהופיע ב ש נ ת תשכ״ב‪ ,‬עמודים בעלי טור אחד ארוך ובלי ה ב ה נ ה היצונית‬
‫בין עיקר דברי המחבר זצ״ל ובין מקורותיו והוםפותיו העיוניות‪ .‬שוב אנו רואים‬
‫כאן ירידה בצורת ההדפסה לעומת החדפסה של החלקים הראשונים‪ ,‬הן ספרי ערוך‬
‫השלחן שהמחבר זצ״ל הוציא‪ ,‬הן ההלקים שהוציא הרב מאיר ברלין ז״ל‪ .‬אגב‪,‬‬
‫בזכרונותיו ע ל סבו‪ ,‬מציין הרב ברלין ש ב כ ת י ב ת ספר ערוך השלחן ה ש ת מ ש סבו‬
‫״בסוג מסוים ש ל ניר‪ ,‬מקופל כפלים״ צ‪,‬‬
‫בהקדמתו לחלק הראשון של ערוך השלהן ה ע ת י ד )דיני זרעים‪ ,‬חלק ראשון(‬
‫ציין הרב מאיר ברלין ז״ל א ת תוכן ארבעה החלקים של ערוך השלהן העתיד‪,‬‬
‫דהיינו דיני זרעים‪ ,‬ד י נ י נדרים‪ ,‬דיני טומאה וטהחה‪ ,‬ודיני נזירות‪ ,‬ערכין וחרמין‪,‬‬
‫סנהדרין‪ ,‬ממרים‪ ,‬מלכים‪ ,‬שקלים וקדוש החודש‪ .‬משום מ ה לא הוזכרו שם החלקים‬
‫על דיני קדשים‪ ,‬אשר החלק הראשון מ מ נ ו הופיע כעת‪ .‬מאידך נמצאים רמזים‬
‫בספרי המהבר זצ״ל שאמנם היבר היבור זה על דיני קדשים‪ .‬בהלכות תרומות סימן‬
‫נג‪ ,‬סעיף ו׳ כ ת ו ב ‪] :‬ובהל׳ בהמ״ק סי׳ י״ג סעיף ט״ז בארנו זה בם״ד[״‪ .‬וכעין זה‬
‫בהלכות מלכים סי׳ עא‪ ,‬סעיף ב ‪ :‬״אמנם אנחנו בארנו בסי׳ א׳ מהלכות בית‬
‫המקדש סעי׳ ח‪ …‬ועוד בארנו שם באריכות בםעי׳ ט״‪.‬‬
‫ועוד תמיהה על המוציא לאור‪ .‬גם אם נגזרה עלינו הוצאה איטית של ערוך‬
‫השלהן העתיד‪ ,‬מן הראוי היד‪ ,‬לציין בהקדמת המו״ל א ת התוכן המדויק של כל‬
‫חלקי ערוך השלחן ה ע ת י ד הנמצאים בידי המו״ל‪ .‬כעת הופיע החלק הראשון מדיני‬
‫קדשים‪ .‬אך הקורא לא יודע מ ה תוכן החלק השני‪ ,‬האם זה על הלכות מ ע ש י‬
‫הקרבנות‪ ,‬תמידים ומוספים‪ ,‬הלכות פסולי המוקדשין‪ ,‬הלכות עבודת יום הכפורים‬
‫וקרבן פסה‪ ,‬או גם על הלכות שגגות ומחוסרי כפרה ותמורה ? ומה בהלקים הדנים‬
‫בטומאה וטהרה‪ ,‬האם על ט ו מ א ת אוכלים וטומאת מ ת וכו׳ או גם על נגעים‪,‬‬
‫זבים וכו׳‪ .‬אין לנו אלא לקוות שהמו״ל יקיים א ת ה ב ט ה ת ו הכתובה בהקדמת‬
‫המו״ל לספר שהופיע כ ע ת ‪ :‬״המוסד ידאג להוציא לאור גם א ת כל שאר כתביו‬
‫בהקדם״‪ .‬אגב‪ ,‬המו״ל מ צ י י ן ‪ :‬״כתבי היד של הספרים שטרם נדפסו נמסרו‬
‫‪ 2‬מולחין עד ירושלים חלק א עמ׳ רכז‪ ,‬מובא בספר ר׳ בריר הלוי עפשטיין )ירושלים‬
‫תשכ״ז( עמ׳ ‪.68‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪41‬‬

‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫הרצוגהיד של הספרים שטרם נ ד פ ס ו ״ ך‬
‫״כתבי‬
‫אלה‬
‫אתר מי‬
‫לאחרונה לידי מוסד הרב קוק״‪.‬‬
‫האם מדובר רק בהלקים השונים של ‪.‬ערוך השלחן חעתיד או אולי קיימים ע ו ד‬
‫כתבי יד מספרים אחרים ? בערוך השלחן או״ה חלק ג׳ סי׳ תעג סעיף כ ה מ ז כ י ר‬
‫המהבר זצ״ל ״כמו שבארנו בביאור ההגדה בס״ד״‪ ,‬האם קיים כ ת ב ה י י ש ל‬
‫הספר הזה ?‬
‫ב״ערוך השלהן העתיד״ אפשר לראות המשך טבעי ל״ערוך ה ש ל ה ך ‪ .‬ב ״ ע ר ו ך‬
‫ח ש ל ח ך מופיעות כבר הוספות לדיגי השלחן עריך‪ ,‬כדי לברר גם אותם ה ד ע י ס‬
‫השייכים לעתיד לבוא‪ .‬מרן רביגו יוסף קרו לא תביא בהלכות עבדים‪ ,‬יורד• ד ע ז ז‬
‫סי׳ רםז את דיני עבד עברי‪ ,‬אבל הרב יהיאל מיכל עסשטיין השלים א ת ז ז ח ס ר‬
‫והוסיף כארבעים פעיפים )סי קלו עד סי׳ קעז(‪ .‬גם הוסיף בהלכות ם ו ע ה‬
‫)אבן העזר פי׳ קעח( דיני השקאת הפוטה וקרבנה‪ ,‬ואילו בחושן משפט היםיןו‬
‫דיני קנסות‪ ,‬דיני נפשות ודיגי עגלה ערופה‪ .‬אין פלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שהמהבר ה מ ש י ך‬
‫א ת עבודתו והיבר ספרים נוספים אשר כולם מוקדשים למצוות התלויות ב א ר ץ‬
‫ולאותן מצוות אשר כרגע נבצר מבני ישראל לקיימן‪ ,‬וכדברי המהבר זצ״ל‪ :‬״ ו ה מ ה‬
‫הלכתא למשיהא אשר לבות כל ישראל מליאים תקוה שלא ירהק הוק אי״ה״‪.‬‬
‫כעת הופיע דיגי קדשים‪ ,‬הלק ראשון‪ ,‬על הלכות בית המקדש‪ ,‬כלי ה מ ק ד ש‬
‫ביאת המקדש ואיסורי מזבח‪ .‬סדר הנושאים השונים ע״ס סדר הרמב״ם ב ח ב י ד ד‬
‫ל‬
‫וגם שמות ההלכות לפי השמות בספר העבודה שבמשנה תורה דהיינו הלכות‬
‫מקדש‪ ,‬ביאת המקדש וכר‪ .‬יש כאן רק שנוי אחד שחמחבר מדגיש‪ :‬במקש הלכות ב י‬
‫הבהירה קורא לפרקים אלה הלכות בית המקדש‪.‬‬
‫דרכו של הרב המהבר זצ״ל להביא את דברי הרמב״ם תוך בירור מקורם ע‬
‫עיונים בדברי המפרשים‪ ,‬הכסף משנח‪ ,‬לחם משנה ומשנה למלך ועוד‪ ,‬ו כ מ ו ב ן‬
‫ההשגות של הראב״ד‪ .‬הסבר הדינים מלווים הסברים בסוגיות רבות בש״ם ו פ ע מ י‬
‫רבות בירורים מקיפים בהלכות קדשים‪ .‬מקום נכבד מוקדש לדיגי כלי ה מ ק ד ש‬
‫ועשייתם כגון המזבח‪ ,‬המנורה‪ ,‬השלחן‪ ,‬חארון‪ ,‬שמן חמשחה‪ ,‬הקטורת‪ ,‬כ ג ד י‬
‫כהונה וכר‪.‬‬
‫אחת מהבעיות של הידוש העבודה בזמן הזה היא בעית ההלזון ל צ ב י ע‬
‫התכלת שבבגדי כהונה‪ .‬המחבר זצ״ל מחדש שלפי חרמב״ם אין צורך ב צ ב י ע‬
‫החלזון רק בציצית בלבד )הלכות כלי המקדש‪ ,‬פי׳ כח‪ ,‬פעיף ט—יא(‪ .‬כעין ך ן‬
‫כתבו הרב צבי הירש קלישר ב״דרישת ציון ובעל תפארת ישראל ב״כללי ב ג ד י‬
‫קדש של כהוגה״‪ ,‬אבל זה האחרון חרחיק לכת לומר שלפי הרמב״ם גס ב צ י ‪ 2‬י‬
‫אין צורד בחלזון דוקא ״‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫י‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ס‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ז‬

‫‪,,‬‬

‫ת‬

‫כין מגורה לנר חנוכד‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫בהלכות ביאת מקדש‪ ,‬סי מה סעיף יב—יג מקשה המהבר על הרמב״ם ש מ י ק ל‬
‫בעבודה בבית חמקדש בניגוד לדין מקביל חוץ למקדש‪ .‬בדיני הדלקת ה מ נ ו ד ן ן‬
‫פ ר ג‬

‫ז צ ״‬

‫ע מ‬

‫‪,‬‬

‫ו ש ם‬

‫ע מ‬

‫׳ קיא כ מ‬
‫יד׳יאי ׳‬
‫׳‬
‫י‬
‫?‬
‫‪ 3‬ראה על זה בספר מקדש מלך לגרצ״ס‬
‫מלכה והרר״י בשד״ה‪ ,‬וראה הרב יהודה דוד בלייד ב״המעין״ ניסן תשכ״ט עמ׳‬
‫‪1 2‬‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ו ד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בבית המקדש פוסק הרמב״ם ״וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב‬
‫הכהן א ת הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן״ )הל׳ ב י א ת המקדש פרק ט‬
‫הלכה ו(‪ .‬בעיקר הדין גם ה ר א ב ״ ד מסכים‪ ,‬אבל לפי דעתו הדין נאמר רק בדיעבד‪.‬‬
‫על זה מ ק ש ה המחבר שבנר חנוכה יש הלכה מפורשת ״הדליקה בפגים והוציאה‬
‫לא עשה כלום״ )שבת כב‪ ,‬ב( וכן פסק ד״רמב״ם בהלכות חנוכה פרק ד הלכה ט‪.‬‬
‫ולכן מעיר המחבר ״ותימא רבה‪ ,‬וכי גריעא מנורה מנר חנוכה״‪ .‬אמנם הגמרא‬
‫ביומא כד‪ ,‬א אומרת ש ה ד ל ק ה לאו עבודה היא‪ ,‬אך ״מכל מקום שנאמר דמותר‬
‫להדליק ח ח להיכל הוא תימא רבה‪ ,‬ועל ר״גמ׳ לא קשה ת ו כ ל לומר שעבר ונכנס‬
‫או שהיה שוגג על הכניסה‪ ,‬אבל דברי הרמב״ם צ״ע״‪.‬‬
‫כעין קושיא זו מ ק ש ה גם ה מ נ ח ת חינוך מצוד‪ ,‬צח‪ ,‬ואף מקשה מדברי תורת‬
‫כהגים פ ר ש ת אמור כד‪ ,‬ד ״יערוך אותם לפני ד׳ — שלא יתקן בחוץ ויכניס בפגים״‪.‬‬
‫הרב מאיר דן פלאצקי זצ״ל תירץ א ת הקושיא האחרונה של ה מ נ ה ת הינוך‪,‬‬
‫שהרי יש לומר שהפסוק מדבר על עריכת המנורה‪ ,‬דהיינו ה ט ב ת הנרות שבודאי‬
‫נעשית בפנים ורק ע ״ י כהן )כלי המדד‪ ,,‬פרשת תצוד‪ ,‬סי׳ ב(*‪ .‬ובעיקר קושית‬
‫המנחת חינוך והערוך השלהן ה ע ת י ד ע ל פסק הרמב״ם‪ ,‬שבמנורה מותר להדליק‬
‫ב ח ח ולהכניס לפנים‪ ,‬יש לציין להמשך דברי בעל כלי ה מ ד ה ‪ :‬״שנראה מהש״ס‬
‫דהדלקה לאו עבודה היא‪ ,‬עיקר מצותה במנורה הוא ה ט ב ת ה והנחתה שהמצור‪,‬‬
‫היא שיהי׳ דולק לפני ד׳ מ ע ר ב ועד בוקר‪ ,‬א ב ל הדלקה הוי רק הכשר מצוה ודוהה‬
‫ש ב ת כמו כל המכשירין ש א ״ א לעשותן מאתמול שדוחה ש ב ת ובאמת ההטבה והנחה‬
‫צריך שיהי׳ לפני ד׳ הדלקה כשרה בחוץ‪ ,‬אמנם בנר חנוכה אם אמרינן הדלקה‬
‫עושה מצוד• הוי כמו ה ט ב ה במנורה דצריך שיהי׳ במקומה״‪.‬‬
‫ואפשר לתרץ א ת קושית ערוך השלהן ה ע ת י ד גם באופן אחר‪ .‬אין מהנכים את‬
‫המגורה אלא בנרות של בין הערבים )מנחות מט‪ ,‬א( והנוכת המגורה בודאי רק‬
‫אפשרית ע״י כהן בהיכל דוקא‪ .‬גם בחנוכת המשכן נצטווה אהרן לערוך א ת הנרות‬
‫ולהדליק אותם‪ ,‬וכך בהנוכת המנורה ע ״ י ההשמונאים היתד‪ ,‬הדלקת המנורה ע ״ י‬
‫כהן ודוקא לפגי ה׳ בהיכל‪ ,‬שהרי גם אז לא היתד‪ ,‬זאת הדלקה רגילה אלא חנוכת‬
‫המנודה‪ .‬לכן נפםק בדיני חנוכה הקשורים לחנוכת המנורה ע״י החשמונאים‪ ,‬שאסור‬
‫להדליק שלא במקום המיועד להדלקה‪ ,‬בהתאם לדיני הדלקת המנורה בזמן הניר‬
‫המנורה י‪.‬‬

‫‪ 4‬וכן באור שמח‪ ,‬הלכות ביאת מקדש פרק ט‪ ,‬הלכה ז ״ומה דאיתא בתו״כ שלא יתקן‬
‫מבחוץ הוא על ההטבה ונתינת שמן ופתילה דבעי כהונה ואינה כשרה רק בפנים״‪,‬‬
‫וכד ב״אבן האזל״ )שם(‪ ,‬וב״חזון איש״ מנחות םי׳ ל ם״ק ח‪ ,‬וכן ב״העמק דבר״‪ ,‬אך‬
‫ראה הרב ש״ר הירש בפירושו לויקרא כד‪ ,‬ד שמפרש כמו המנחת חינוך‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫‪ 5‬ראה משד חכמה ריש פרשת בהעלותה ויותר מפורש בכלי המדה פרשת בהעלותד‬
‫)עמ׳ ‪ ,(80‬ועי׳ צפנת פענח הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ח‪ .‬ת י ר ח נוסף על‬
‫הקושיה הנ״ל מביא הרב חש״פ פרנק שליט״א ב״תולדות זאב״ מסכת שבת‪ ,‬חלק א׳‬
‫עמ׳ קיב—ג בשם דודו הגרצ״פ פרנק זצ״ל‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪43‬‬

‫אתר דעת ‪-‬‬
‫הרצוגש ?‬
‫מכללתה מ ק ד‬
‫כוניפ כ י ה‬
‫מתי‬

‫ה ר ב ה מ ח ב ר זצ״ל לא דן בשאלה אם גם בזמן הזה ישנה אפשרות מ ע ש י ת‬
‫מ צ ד הספקות הרבים שבהלכה ־ ־ לבנות בית המקדש או להשתדל ל ב נ ו ת מ ז ב ח ‪.‬‬
‫ש א ל ה זו התעוררה כידוע לפני כמאה וחמישים שנה בעקבות הספר ״ ד ר י ש ת צ י ו ך ‪/‬‬
‫מ ה ר ב צ ב י הירש קלישר זצ״ל‪ .‬אמנם מוקדש פרק שלם לנושא ״במה בונין ה מ ק ד ש‬
‫ו מ ת י ב ו נ י ך )סימן ג עם כ סעיפים( אבל אין כאן דיונים בצד ה מ ע ש י ב ז מ נ נ י ־ א נ ו ‪.‬‬
‫הדבר ה ז ה מ פ ת י ע קצת‪ ,‬שהרי הרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ״ל בודאי הכיר ה י ט‬
‫א ת הפולמוס שהתעורר בעקבות ״דרישת ציון״‪ ,‬א ת תשובותיו של רבי ע ק י כ‬
‫איגר וחתנו ה ח ת ם סופר וכן א ת דברי רבי יעקב אטלינגר בשו״ת בנין ציון‪ .‬א ו ל‬
‫אפשר להסיק משתיקתו של המחבר זצ״ל בויכוח הלכתי זה שהוא צ י ד ד ב ד ע ת ם ש ל‬
‫הגדולים ה נ ״ ל שטרם הגיע הזמן לחדש א ת הקרבת קרבנות‪ .‬םמוכין ל כ ד ב ס ע י ף י‬
‫בפרק זה בהסתמכו ע ל דברי המדרש המובאים ברש״י ותוספות בגמרא ראש ה ש נ ה‬
‫ל‪ ,‬א שהבנין לעתיד לבוא יהא עשוי בידי שמים‪ .‬אך מאידך כותב ה מ ח ב ר ז צ ״ ל‬
‫הידוש גדול בסוגיה זו‪ .‬רבים דנים בדברי הירושלמי מ ע ש ר שני‪ ,‬פרק ה‪ ,‬ה ל כ ה ב‬
‫שבנין בית המקדש יהיה קודם למלכות בית דוד‪ ,‬וזה עומד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בסתירה ל ד ע ד‬
‫הנ״ל שהבנין דלעתיד לבוא ירד מן השמים‪ .‬המחבר זצ״ל דן על האבנים הטובדרן‬
‫שמהן יבנו בית המקדש ושערי ירושלים‪ .‬והמחבר זצ״ל מ ע י ר ‪ :‬״ואע״ג ד ל פ י מ ה‬
‫שאמרו בירושלמי פ״ה דמע״ש‪ ,‬דבניין בהמ״ק קודם למלכות בית דוד‪ ,‬נ ר א ה‬
‫שבגיין זה לא יגיע עדיין למדרגה זו‪ ,‬וברוד היודע נסתרות‪ .‬והרי ר ש ״ י ז ״ ל ס י ‪,‬‬
‫בסוכה )מא‪ ,‬א( דבניין ה ע ת י ד יתגלה משמים ד כ ת י ב ‪ :‬מקד‪ *:‬ד׳ כוננו ידיד‪ ,‬מ ״‬
‫נבואת יחזקאל רמזה עליהם‪ ,‬ולכן אין זכר בו ממה יבנה״‪ .‬מדבריו מ ש מ ע ש א‬
‫יתכן ש י ה י ה בנין בית ה מ ק ד ש לפני מ ל כ ו ת בית דוד‪ ,‬אבל בנין זה לא יגיע ל ש ל מ ו ת ו‬
‫והדרו הסופי‪ .‬לפי הסבר זה אין סתירה בין דברי רש״י ותוספות לבין ד ב ר י‬
‫הירושלמי‪ ,‬שהרי הבנין ל ע ת י ד לבוא יבנה בשלבים אחדים‪ ,‬והבניה בשלב ה ר א ש ו ן‬
‫אפשרית בידי אדם‪.‬‬
‫ב‬

‫א‬

‫י‬

‫ז‬

‫(‬

‫מ‬

‫כ ן‬

‫בהקשר זה יש להזכיר א ת דברי ה מ ח ב ר זצ״ל בענין קדושת הר ה ב י ת ו ה מ ק ד ש‬
‫בזמן הזה‪ .‬הוא מוכיח שרוב הראשונים סבורים כהרמב״ם ש ק ד ו ש ת י ר ו ש ל י‬
‫והמקדש לא בטלה ולכן המסקנה ברורה‪ :‬״ולפ״ז הנכנס למקדש בזמה״ז חייב כ ר‬
‫והלכה כרבים״ )הלכות בית המקדש‪ ,‬סי׳ יג‪ ,‬סעיף יח(‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫ת‬

‫יראת ה מ ק ד ש וכבוד ה ר הבית‬
‫בסי׳ יד בהלכות בית המקדש מובאים דיני יראת ה מ ק ד ש וכבודו ודיל ע ש‬
‫הקדושות של ארץ ישראל‪ .‬הרב המחבר זצ״ל מעורר שם ש א ל ת מ נ ע ל ש ל‬
‫מצוד‪ ,‬ורקיקה של מצוה‪ ,‬כגון ל ע ש ו ת הליצה ב ל ש כ ת הגזית או במקום אחר‬
‫ה ב י ת )שם סעיף ו(‪ .‬הספק הוא ״ מ י אמרינן כיון דהתורה צותה כן אין זה ב ז י ו ן‬
‫או ד ל מ א ד מ ״ מ אסור״‪ ,‬ה מ ה ב ר תולה ש א ל ה זו במהלוקת בירושלמי י ב מ ו ת‬
‫פרק י ״ ב ‪ :‬״ א י ת ת נ א תני הליצה גנאי‪ ,‬א י ת ת נ א תני הליצה ש ב ה ״ ולכן י ש ל ו‬
‫״ ל מ א ן דם״ל ג נ א י אסור‪ ,‬ו ל מ ״ ד שבח מותר״‪ .‬יש מקום לדון בדבר‪ .‬ה ש ב ה ו ה ג ג ! ! ‪,‬‬
‫שם בירושלמי אינם מתיחםים לעצם ה מ ע ש ה של חליצת הנעל והרקיקה א ל‬
‫ד‬

‫ב‬

‫ד‬

‫‪0‬‬

‫;‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ף‬

‫מ‬

‫ד‬

‫א‬

‫‪44‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למעשה של נתינת חליצה — האם זה דבר מגונה שהרי לא בנה בית לאהיו או האם‬
‫זה בבל זאת דבר חיובי שקיים מצות חליצה‪ ,‬והחולץ יתברך‪ ,‬ע י ״ ש בירושלמי‪.‬‬
‫גם יש להעיר שחכמינו ז״ ל תקנו לשרוף קרבן ט מ א — דוקא בהר ה ב י ת‬
‫לפני בית המקדש כדי לבייש מ י שלא נזהר בקיום המצוה‪ ,‬כמו שמבואר בפסחים‬
‫פא‪ ,‬ב ב מ ש ג ה ‪ :‬״ נ ט מ א שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה״‪ ,‬ושם ב ג מ ר א ‪:‬‬
‫״מאי ט ע מ א א״ר יוסי בר חנינא כדי לביישן״‪ .‬הטעם הזה הובא להלכה ב ר מ ב ״ ם ‪:‬‬
‫״שורפים אותו לפני הבירה בפני הכל כדי לביישן ע ד שיזהרו בו״ )הל׳ קרבן פסח‪,‬‬
‫פרק ד הלכה ג(‪.‬‬
‫יש לדון גם בדברי המחבר שנראה שאסור לגרש בהר ה ב י ת שהרי עיקר‬
‫הגרושין הוא רשות‪ .‬הרב המחבר זצ״ל בעצמו כ ת ב בערוך השלחן‪ ,‬אבן העזר סי׳‬
‫קיט סעיף ו שיש מצוד‪ ,‬מן התורה לגרש א ת מ י שראויה להתגרש‪ ,‬אך גם אם אין זו‬
‫מצוד‪ ,‬מן התורה )עי״ש בדברי המחבר בדעת הרמב״ם(‪ ,‬הרי אם רוצים לגרש‪,‬‬
‫בודאי יש מצוד‪ ,‬מ ן התורה לגרש בשטר וכדין תורה‪ ,‬ולמה יהא אסור לסדר א ת‬
‫הגרושין כ ד ת וכדין לפני בית הדין שבהר הבית ושבלשכת הגזית ו אם גאמר שכל‬
‫דבר שהוא ביסודו איננו מצוד‪ ,‬אלא רשות‪ ,‬אסור לעשותו בהר הבית‪ ,‬יוצא שאסור‬
‫לומר בהר הבית ״ערכי עלי״‪.‬‬
‫מוסכם הדבר שבעל הערוך השלחן מ צ ד ד בספריו פעמים רבות ב״כה דהיתרא‬
‫עדיף״‪ ,‬אבל בדינים ה נ ״ ל על קדושת הר ה ב י ת והמקדש אנו רואים לאו דוקא כח‬
‫ד ה י ת ר א ‪ .‬המחבר זצ״ל הולד כאז לשיטתו‪ ,‬שהרי גם בדיני קדושת בית הכנסת‬
‫‪6‬‬

‫‪ 6‬במקומות רבים בערוך השלחן מנסה המחבר זצ״ל למצוא מקור הלכתי להליכות‬
‫הצבור העומדות לכאורה בסתירה להלכה פסוקה בשו״ע‪ ,‬ומגן על מנהג ישראל‪ .‬ראה‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬ערוך השלחן יו״ד סי׳ רצג בענין איסור חדש בחוץ לארץ שפוסקים רבים‬
‫פסקו שזה איסור תורה‪ ,‬אבל המחבר מצא בספר אור זרוע שאיסור חדש בחו״ל דרבנן‬
‫ולא חוששין לםפיקא‪ ,‬ומסיים המחבר ״ועתה ישמח לבבינו ותגל נפשינו ללמוד זכות על‬
‫כלל ישראל״)שם ס״ק ו(‪ ,‬וכעין זה במקומות רבים‪.‬‬
‫אך מאידך אין להסכים עם אלה הטוענים שבעל ערוך השלחן מיקל תמיד‪ .‬בערוך השלחן‬
‫או״ח סי׳ תמח ם״ק יג דוחה המחבר את דעתו של רב גדול להאכיל ע״י גוי חמץ בפסח‬
‫לבהמות שנמכרו לגוי ונשארו אצל היהודי ו״ברור דאיםור גמור הוא״ שהרי זה הערמה‬
‫באיסור תורה‪ ,‬עי״ש; וראה שם סי׳ תקמב ס״ק ב שגלוח בחולו של מועד אין להתיר‬
‫אפילו ע״י פועל שאין לו מה יאכל; וראה ערוך השלחן יו״ד סי׳ פד אזהרות רבות‬
‫באיסור תולעים והנהגתו האישית של המחבר לבל יכשל באיסור שרצים‪ ,‬ועי׳ שם ם״ק‬
‫נז ״ורבים אומרים שזהו חומרא בעלמא‪ …‬ולפי מה שבררנו הוד‪ ,‬איסור לכל הדעות‬
‫ויש ליזהר בזה מאד״‪ ,‬ובענין מציצה שלא בפה ״ודע שיש בזמנינו שאומרים שיותר‬
‫טוב לעשות המציצה לא בפה אלא באיזה ספוג שמםפג את הדם ולא נאבה ולא נשמע‬
‫להם״ )יו״ד סי׳ רםד ס״ק יח(‪ ,‬וראה דבריו באו״ח סי׳ שו ס״ק כב על איסור כתיבה‬
‫בכל כתב בשבת ואילו הדעה שזה רק מדרבנן ״מצוה רבה למחוק מן הספרים‪ …‬וח״ו‬
‫לומר כ ך ‪.‬‬
‫הרב י״ל מימון מספר ב״שרי המאה״ חלק ו׳ עמ׳ ‪ 115‬ששאלו פעם את בעל ערוך‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪45‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א ש ר קדושתו מעין קדושת המקדש מחמיר המחבר בדינים רבים‪ .‬בערוד ה ש ל ח ן‬
‫או״ח ס י קנא אוסר המחבר א ת העישון בבית !הכנסת — אם לא ללומדים ש‬
‫בקביעות — ואילו ״שאר כל אדם איסור גמור הוא‪ …‬ולכן ראוי לגעור ב ה ע ו ש י ם‬
‫בן״ )שם סעיף ה(‪ .‬המהבר אוסר גם עריכת סעודת מצוה כגון לברית מילה‪ ,‬פ ד י ו ן‬
‫הבן או ח ת ו נ ה בבית הכנסת‪ ,‬ורק סעודה של למוד תורה )סיום( אסשר ל ה ת י ך‬
‫״ואין ל ע ש ו ת כן רק בדוחק גדול״ )שם סעיף ו(‪ .‬ועל דיבור של דברי ר ש ו ת כ ו ת ב‬
‫״ויש לתמוה על מ ה שעכשיו מקילים לדבר בבהכ״נ ובבה״מ אחר התפילה כ מ ה‬
‫דברים של הול ו נ ע ש ה כהיתר״ )שם סעיף ה‪ ,‬וראה שם מקור להיתר בבתי כ נ ם י ו‬
‫הבנויות על תנאי(‪ .‬וכעין זה בערוך השלחן ה ע ת י ד על הדבור בהר ה ב י ת ״ ו ה מ ת‬
‫הדבר פשוט שאסור לדבר בהר ה ב י ת דברי רשות״ )הלכ׳ בית המקדש סי׳ י ד‬
‫סעיף ה(‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫ם‬

‫ת‬

‫מצוות ע ש ה ומצוות לא־ ת ע ש ה רבות נאמרו בדיני קדשים ו ב ע ב ו ד ת ב י‬
‫חמקדש‪ ,‬בחלק המצוות קיימת מחלוקת בין גדולי הראשונים‪ :‬הרמב״ם‪ ,‬ה ר א ב י ׳ ד‬
‫והרמב״ן בעיקרי המצוות ובהגדרתן‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬קיימת מחלוקת הרמב״ם ו ה ר מ כ ״ ן‬
‫א ם יש איסור תורה לכהן בעל מ ו ם להכנם למקדש )רמב״ם( או אם האיסור ה ל ד ק‬
‫על העבודה במקדש )רמב״ן(‪ .‬כעין מהלוקת זו גם באיסור שתויי ייז ופרועי ר א ש ‪.‬‬
‫הרמב״ן בהשגותיו על ספר המצות וכן ה ר א ב ״ ד בהשגותיו למשנה תורה ה ו ל ק י ש‬
‫ע ל ה ר מ ב ״ פ בהגדרותיו של מצוות לא־ תעשה אלו וכן גמשך הדיון בדברי ה מ פ ר ש י ם‬
‫בעל ערוך ה ש ל ה ן ה ע ת י ד דן בהרהבה ב״הלכות ביאת מ ק ד ש ״ במהלוקות א ל ו‬
‫והםבריו עוזרים בהבנת סוגיות אלו הקשורות ליסודות של איסורי דאורייתא‪.‬‬
‫ת‬

‫משוח מ ל ח מ ה ובחירת הכהן הגדול‬
‫א צ‬

‫ל י יין ירושד‬
‫חמחבר זצ״ל ע מ ד על דין מיוחד אצל משוח מ ל ח מ ה ‪ :‬איז‬
‫)הל׳ כלי מ ק ד ש פ י כג פעיף יז—יה( וכן פסק ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬״משוה מ ל ה מ ה א י ן כ ג ו‬
‫מ ת מ נ ה תהתיו לעולם אלא הרי הוא כשאר הכהנים‪ ,‬אם נמשח למלחמה נ מ ש ח ו א‬
‫ביומא ע ב‬
‫לא נמשח לא נ מ ש ה ״ )הל׳ כלי מ ק ד ש פרק ד הלכה כא(‪ .‬מקור ז‬
‫והסברים שונים נתנו לכך‪ .‬המהבר זצ״ל נותן הפבר חדש‪ ,‬אשר יש בו א ק ט ו א ל י ו‬
‫מסוימת בזמגגו‪ .‬רגילים אנו לראות בכהן משוח מ ל ח מ ה כעין קצין ד ת ומשגיח‪ ,‬א ש‬
‫תפקידו לדאוג לקיום ה מ צ ו ת וההדרת האמונה בין הלוחמים‪ ,‬המדבר אל הלודזמי‬
‫לפני יציאתם לקרב‪ ,‬בלי שנדרש מ מ נ ו להתמסר לניהול המלחמה ו ה ש ג ת ה נ צ ח ו י‬
‫כך מ ש מ ע גס מדברי הרמב״ם בהלכות מלכים ריש פרק ז׳‪ .‬דעתו של בעל ע‬
‫חשולחן א י נ ה כ ך ‪ :‬״ויש להבין‪ ,‬ד ב א מ ת מה נ ש ת נ ה משוח מ ל ח מ ה מכל ה ה ת מ נ ד י ! "‬
‫וג״ל ד ה ט ע ם ד כ ל ה ה ת מ נ ו ת דעיקרד‪ .‬חכבוד וכמעט שכל אדם ראוי ל כ ך אל *‬
‫‪,‬‬

‫ש‬

‫ד י‬

‫ז ה‬

‫ב י ר א ה‬

‫י‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ד ן‬

‫ב פ ח י ת‬

‫ש ד ״ ה פ ר ש‬

‫ו י ת ר‬

‫׳‬

‫ו?‪1‬כז‬

‫א ם‬

‫י‬

‫ק‬

‫מ מ ק ‪ 1‬א‬

‫ד ‪ ,‬ב ז‬

‫מ ק ו ם‬

‫א ב י ו‬

‫א ו י‬

‫לכי׳ * ע ל‬

‫השלחן‪ ,‬איד תיתכן שמירת שבת במדינה יהודית בארץ ישראל‪ — ,‬והשיב שאם מ *‬
‫ע״ ה ת י ד‬
‫י‬
‫ר‬
‫בגלות תקנות לחמץ בפסח ולאיסור‬
‫לשמירת שבת‪ .‬מסופקני אם ספור זה נכון‪ ,‬והתנגדותו של בעל עריד השלחן ל ד י‬
‫א‬

‫ג מ צ א‬

‫י‬

‫ב‬

‫י‬

‫ב א י צ נ ו‬

‫ג ם‬

‫ס‬

‫ת ק נ י ת‬

‫י‬

‫ת‬

‫‪7 1‬‬

‫מכירה‬
‫‪46‬‬

‫ב‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ת‬

‫ד ‪ ,‬ש מ י ט ה‬

‫ת י ב י ח‬

‫׳‬

‫ע י‬

‫'‬

‫ע י י ד‬

‫ה ש ל ח ז‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה ע ת י י‬

‫ה ל‬

‫'‬

‫ש מ י ט ה‬

‫י י י נ ל‬

‫ס י‬

‫׳‬

‫ט ו‬

‫‪1‬‬

‫ס״ק‪" /‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משוח מלחמה דעיקרו הוא הידיעה במכסיפי המלחמה וכזה צייד חכמה גדולה‬
‫ואם ישמש בזה מי שאינו ראוי לזה יאבד המלהמה ולכן אינה בירושח וממגין‬
‫הראוי לכך ואם הבן באמת ראוי לכך ממנין אותו ולא בשביל הירושה״‪,‬‬
‫הרב המחבר הולך כאן בשיטתו שבערוך השלחן העתיד הלכות מלכים םי׳ עו‬
‫ם״ק א‪ :‬״כתב הרמב״ם ריש פ״ז ׳אחד מלהמת מצוד! ואהד מלהמת הרשות ממנין‬
‫כהן לדבר אל העם בשעת מלחמח ומושחין אותו בשמן המשהה וזהו הנקרא משוח‬
‫מלהמה׳ עכ״ל‪ ,‬משמע מלשונו דעיקר ההתמנות הוא כדי שידבר אל העם בשעת‬
‫המלהמה‪ ,‬ודבר תימא הוא דכפי הנראה עיקר משיחותו להנהגת המלחמה והכי‬
‫משמע להדיא בםס״ז דיומא וברש״י שם‪ ,‬ואולי כוונתו ג״כ כעין זה שמושהין אותו‬
‫לדבר אל העם ואח״כ ילד וינהג המלחמה״‪ .‬בציון לסוף פרק ז דיומא כוונת חמחבר‬
‫כגראה ליומא עג‪ ,‬ב ״וכל ישראל אתו‪ ,‬זה משוח מלחמה״‪ ,‬ומפרש רש״י ״וכל בני‬
‫ישראל אתו — מי שכל בגי ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו״‪ ,‬ומזה משמע שעיקר‬
‫תפקידו של המשוח מלחמה בניהול המלחמה‪ .‬אך יש לדון בדיוק זה‪ ,‬שהרי אולי‬
‫כוונת רש״י שאחרי שמשוח המלחמה נשאל ע״י המלך באורים ותומים יוצאים‬
‫למלהמה‪ ,‬כמבואר בגמרא )שם עמוד א וברש״י ד״ה כי אתא רבין אמר(‪ ,‬ומזה משמע‬
‫שהמלך מנהל את חמלחמה ולא משוה המלהמה‪ ,‬וכן משמע גם מרש״י בתחלת הסוגיה‬
‫)שם עב‪ ,‬ב ד״ה משוה מלהמה( ״כהן שמשהוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה‬
‫שנאמר וגגש הכהן לדבר אל העם״‪ .‬כעין דברי המהבר זצ״ל על תפקידו של משוח‬
‫המלהמה‪ ,‬אגו מוצאים ב״הר אסרים״ להרא״ז גרבוז זצ״ל )ירושלים ת״ש( סי׳ יח‪.‬‬
‫והעירגי מו״ר הרב יוסף כהן שליט״א שקיימת מתלוקת הראשוגים על תפקידו‬
‫של כהן משוה מלחמד* בגמרא הוריות יג‪ ,‬א מבואר שמשוח מלהמה קודם לסגן‬
‫לענין להתיותו‪ ,‬ומפרש בתום׳ הרא״ש שם ״לעגין החיותו משוח מלחמה קודם לפי‬
‫שחוא ראש ערכי מלחמה וחיי ישראל תלוין בו״‪ ,‬וזה םתתאם לדברי הערוך השלהן‪,‬‬
‫אך מדברי המרדכי גטין‪ ,‬פוף פרק מי שאחזו משמע שלא חכרחי שמשוח מלחמח‬
‫משתתף במלחמח‪ ,‬וז״ל ״דגם כהן משוה מלהמה היה במלהמה אלא ודאי לא קאי‬
‫עליה דשמא היד! חוזר לביתו ולא היה נכנם בעורכי המלהמה״‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫ויש עוד לציין לגמרא םוטח מג‪ ,‬א שפנחס היה משוח מלחמח במלחמת מדין‪,‬‬
‫וכך מבואר בירושלמי הוריות פרק ג הלכה ג‪ ,‬ואילו בםנחדרין קו‪ ,‬ב מפרש רש״י‬
‫)ד״ה כד קטיל יתיה( שפנחס חיה ״שר צבא״‪ ,‬אך אין להביא מכאן הוכחה שמשוח‬
‫מלחמה מכהן גם כשר צבא‪ ,‬שהרי בסוטה מג‪ ,‬א מובאות ברייתות שונות למה פנחס‬
‫השתתף במלחמת מדין‪ ,‬אם ללחום אם מטעם משוח מלחמח‪ ,‬ומשמע שישגן כאן‬
‫דעות מחולקות‪ ,‬וכך כתב המהרש״א שם בהידושי אגדות‪ ,‬והוסיף שכך משמע גם‬
‫מפירש״י במדבר לא‪ ,‬ו‪.‬‬
‫על פי הסברו בתפקידו של משוה מלהמה‪ ,‬הסביר הרב חמחבר למח אין דין‬
‫ירושה במשוח מלחמח‪ .‬המחבר מסיק מזה מסקנה מעשית לימינו־אנו‪ :‬״ולכן ג״ל‬
‫ברור גם לעניין ירושת הרבנות דלא שייך ירושה אם אין הבן ממלא מקום אביו‬
‫בתורה וביראה‪ ,‬מפני דעיקד הרבנות הוי גדלו בתורה וחוי דינו כמשוח מלחמה‬
‫ואין בזה שום ירושה‪ ,‬והנוהגים בזה דין ירושה מכבים נרה של תורה ועתידים‬
‫ליתן את חדיך‪ .‬על דין זח חזר חמחבר זצ״ל במקום אחר‪ ,‬בהלכות מלכים )סי עא‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪47‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫סעיף י ב ( ‪ :‬״״‪.‬אבל דבר שעיקרו הוא התורה כמו רב הקהלה או ראש י ש י ב ה א י ן‬
‫בזה דין קדימה לבן שאין התורה בירושה‪ …‬אבל כל שהעיקר הוא עסק ה ת ו ר ה‬
‫פ ש י ט א שאין מ מ נ י ן בנו אחריו אא״כ מ מ ל א מקומו בשני הדברים ב י ה ד ב ח כ מ ת‬
‫התורה וביראת שמים״ ז‪.‬‬
‫ה מ ח ב ר דן שם בשאלה נ ו ס פ ת ‪ :‬מי בוחר א ת הכהן הגדול ? הרמב״ם פוסק ע ״‬
‫ה ת ו ס פ ת א ‪ :‬״אין מעמידין כהן גדול אלא ב ״ ד של א ח ד ושבעים״ )הל׳ כלי מ ק ד ש‬
‫פרק ד‪ ,‬הלכה טו(‪ .‬מאידך כתבו בעלי ה ת ו ס פ ו ת ‪ :‬״ומםתברא שהדבר ת ל ו י ב מ ל ך‬
‫ובאהיו הכהנים״ )יומא יב ב סד״ה כה״ג( ואילו בתורת כהנים בפרישת א מ ו ר‬
‫מ ש מ ע שממנים ע ״ י גורל‪ .‬מסקנתו של המחבר זצ״ל ה י א ‪ :‬״ ו נ ל ע נ ״ ד ד ה ע נ י י ן‬
‫הוא‪ ,‬דוודאי בלעדי המלך א״א למנות כ״ג‪ …‬אמנם המלך לא ע ש ה ב ל א ד‬
‫הסנהדרין‪ …‬וגם בלא ד ע ת אחיו הכהנים אי אפשר כדי שיקבלו אותו ברצון* ו כ ן‬
‫נראה דהתמנות כה״ג צריך להיות ע ״ פ המלך וםנחדרין והכהנים‪ .‬ואם יש ש‬
‫או יותר הראויין לכך מגרילין ביניהם״ )הל׳ כלי מקדש סי׳ כג סעיף ג(‪ .‬מ ד ב ר י ו‬
‫מ ש מ ע שעיקר המנוי ע ״ י המלך‪ ,‬אבל דרושה הסכמתה של הסנהדרין וכן ה ת י ז ‪ 3‬ן‬
‫עם הכהנים‪.‬‬
‫ס‬

‫ג‬

‫כ‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ת‬

‫י‬

‫ס‬

‫‪ 2‬ו ת‬

‫ש ח י ט ת ה ת מ י ד ב ש ב ת ע״י זר‬
‫המחבר זצ״ל מביא חקירה מ ע נ י נ ת בהלכות ביאת המקדש סימן מח ס ע י ף י ‪.‬‬
‫״ונםתפקתי בכל הני עבודות שהזר מותר בהם ויש בהם אבות מלאכה‪ ,‬כמו ש ח י ^ ן !‬
‫ן‬
‫והפשט העוד‪ ,‬אם מותר לו לזר לשחוט א ת קרבן ה ת מ י ד בשבת במקדיש‬
‫להפשיטו‪ ,‬מי אמרינן דדווקא לכהנים שעליהם הוטלה עבודת המקדש ה ת י ר ה ת ו‬
‫להקריב ב ש ב ת ולא לזרים‪ ,‬או דילמא כיון דהתורה התירה המלאכות ב מ ק ד ^‬
‫והזרים כשרים בעבודות אלו מותרים גם הם ככהנים‪ .‬ו נ ל ע ״ ד שהזר אסור ו ‪ 1‬ז י ‪,‬‬
‫א‬

‫א‬

‫ד‬

‫ר‬

‫ב‬

‫^‬

‫ד וראה ערוד השלחן או״ח סי׳ נג‪ ,‬ם״ק ל ‪ :‬״ובהתמנות רבנות לבד הטעם שנתבאר‬
‫שייר ירושה בתורה ולכן מציגו בחז״ל שמי שהיה ראש גולה לא היה בנו יורשו‬
‫״* י ז ה‬
‫שמהלל ואילד ירשו הנשיאות עשו כן תקנה להעמדת התורה מפני הורדום ו ס י י ״‬
‫*רנד‬
‫)עמג״א ם״ק לג(‪ ,‬מיהו אם באמת הבן ממלא מקום אביו ראוי לאנשי העיר ל ‪ ,‬ק‬
‫על מקום אביו וכן ראוי לזרעו של אברהם״‪ .‬כנראה שהרב המחבר מודה שבאופן ע ק ^‬
‫יש דין ירושה ברבנות‪ ,‬וגם בכהן משוח מלחמה‪ ,‬אבל זה חיוב בתנאים מ ס י י ­‬
‫׳ ' מיש‬
‫המוטל על הציבור‪ ,‬אבל זה אינו זכות שהבן יכול לתבוע‪.‬‬
‫בענין ירושה ברבנות ישנן שו״ת רבות‪ ,‬ראה שו״ת חתם סופר או״ח סי׳ יב—י! *י‬
‫* ‪/‬י‪07‬ךן‬
‫הסבר למה אין דין ירושה במשוח מלחמה וברבנות( ועוד מ״מ ב״פרשנים ופוס ‪,‬‬
‫אתרוגים בפירושו של הרב ש״ר הירש על התורה״ עמ׳ יג—יד וראה שו״ת מ י ‪-‬‬
‫יעב״ץ חלק יו״ד סי׳ לו‪ .‬בענין ירושה במשוח מלחמה ראה גם ״לאור ההלכה״ לד!!‪-‬‬
‫זוין שליט״א‪ ,‬פרק ״מלחמה״ סי׳ ד‪ ,‬ושם גם הסבר מפי הרב קוק זצ״ל‪ .‬אגב׳ הגד^ן‪/,‬‬
‫זוין שליט״א דוחה שם את דעתו של הרא״ז גרבוז ז״ל ב‪,.‬הר אפרים״ על הוריות ס י ‪/‬‬
‫שלמשוח מלחמה יש גם תפקיד בניהול חמלחמה‪ .‬בדברי הערוד השלחן חנ״ל יש‬
‫חיץ‪—-‬‬
‫״‬
‫לדברי בעל הר אפרים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪43‬‬
‫י‬

‫ד‬

‫? י‬

‫ר‬

‫‪1,‬‬

‫‪0‬‬

‫ת‬

‫י‬

‫ח‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫סקילה‪ ,‬וראיה לזה מהא דאמר ר׳ חייא ביבמות )לב‪ ,‬ב( ש ב ת לכל נאסרה כשהותרה‬
‫במקדש לכהנים הותרה ולא לזרים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הרי מפורש אומר דלזרים לא הותרה‬
‫שבת במקדש״‪.‬‬
‫אך נראה לי שהדבר לא כל כך ברור‪ .‬אמנם פשטות דברי רבי חייא מוכיחה‬
‫שרק לכהנים מותר לעבוד בשבת במקדש ולעשות א ת המלאכות ההכרחיות‬
‫בקרבנות היום‪ ,‬אבל בסוף הסוגיה הנ״ל )שם לג‪ ,‬ב( שואלת הגמרא ״זר ששימש‬
‫בשבת במאי‪ ,‬אי בשחיטה — שחיטה בזר כשרה״ ומזה מ ש מ ע שדברי רבי חייא‬
‫״כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה״ אינם מוסבים ע ל אותן המלאכות במקדש‬
‫שהזר מותר לעשותן‪ .‬הסוגיה ה ז א ת מובאה גם בירושלמי‪ ,‬שבת‪ ,‬פרק ב‪ ,‬הלכה ה‬
‫וגם שם נשאלת השאלה ״משום שחיטה — וחרי שחיטה בזר כשרה״ ומפרש‬
‫ה״קרבן ה ע ד ה ״ ‪ :‬״נמצא שעבודתו כשרה והרי הוא בשחיטה ככהן ומותר לשחוט״‪.‬‬
‫זה ועוד‪ :‬מקור הלימוד שמביאים קרבנות צבור בשבת בפסוק ״צו א ת בני ישראל‬
‫ואמרת אליהם‪ …‬תשמרו להקריב לי במועדו״ )במדבר כח‪ ,‬ב( ועל זה אומרת‬
‫הגמרא ״במועדו ואפילו ב ש ב ת ״ )פסחים עז א(‪ ,‬כלומר יש גלוי מיוחד שבני ישראל‬
‫מחויבים לשמור על הקרבת הקרבנות בשבת‪ .‬אמנם לזרים נאסרו עבודות רבות‬
‫בהקרבת הקרבנות‪ ,‬אבל חלק מעבודות אלו מתרות בזרים‪ ,‬ואיך יתכן שעבודות‬
‫אלו אסורות לזרים ב ש ב ת ‪ .‬בגמרא פסחים סו‪ ,‬א מ ש מ ע שבקרבן פסח בשבת‬
‫השהיטה כשרה בזר‪ ,‬שהרי בני ישראל הביאו ב ש ב ת א ת סכיני השחיטה לעזרה‪,‬‬
‫תהובים בצמר הטלא ובקרני הגדי‪ ,‬כמו שמובא שם במעשה בני בתירא‪ .‬כוונת‬
‫ה ב א ת הסכינים היתה בודאי לאפשר לכל בעל קרבן לשחוט את קרבנו; גם על‬
‫הפשט הקרבן מבואר במשנה )שם פד‪ ,‬א־ב( ש ב ש ב ת מפשיטים בעלי הקרבן את‬
‫הפסה‪ .‬קשה לחלק בין היתר ש ח י ט ת הפסח ע״י זרים ושחיטת קרבנות צבור בשבת‪,‬‬
‫שהרי הלל הזקן למד מדיני תמיד על דיני פ ס ח ‪ :‬״נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו‬
‫בתמיד‪ ,‬מ ה מועדו האמור בתמיד דוחח ש ב ת אף מועדו האמור בפסח דוהה א ת‬
‫השבת ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫ולעצם החקירה הנ״ל‪ ,‬יש לציין שזאת ש א ל ה שדנו בה אחרונים רבים‪ ,‬ה״שער‬
‫ה מ ל ך ״ ‪ ,‬החתם ס ו פ ר ‪ ,‬ה״ערור ל נ ר ״ ^ ‪ ,‬הרש״ש‪ ,‬כלי ח מ ד ה ‪ ,‬פרדס יוסף ‪!4‬‬
‫‪1 0‬‬

‫‪11‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1 3‬‬

‫‪ 8‬כעין זה בערוך לגר יבמות לג ב‪.‬‬
‫‪ 9‬אבל יש מפרשים שמחלקים בין שחיטת התמיד בשבת ובין שחיטת הפסח בשבת‪ ,‬ראה‬
‫כלי חמדה ספר ויקרא קונטרס אחרון םי׳ ח״י שלפי דעתו גם רש״י )ראה הערה הבאה(‬
‫מודה ששחיטת פסח מותרת לזר בשבת‪ ,‬אבל לא שחיטת התמיד בשבת‪.‬‬
‫‪ 10‬על דברי הגמרא ״זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה‪ ,‬שחיטה בזר כשרה״‪ ,‬מפרש‬
‫רש״י ״שחיטה בזר כשרה — ואין כאן זרות״‪ ,‬ומזה מדייק השער המלד‪ ,‬הלכות ביאת‬
‫מקדש פרק ו הלכה י ״נראה מדבריו דמשום שבת מחייב אע״ג דשחיטה בזר כשרה‬
‫ודוק״‪ .‬וכן רי״ב ב״יש סדר למשנה״ יומא פרק ג משנה ד‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫‪ 11‬החתם סופר כותב שלא יתכן שדברי רבי חייא ״שבת לכל נאסרה‪ ,‬כשהותרה במקדש‬
‫אצל כהנים הותרה״ שייכים בשחיטה‪ .‬ומסביר החתם סופר ״דהרי באמת שבת לכל‬
‫הותרה במקדש אפילו לזר לשחוט ולמלוה״‪ ,‬עי״ש )חידושי התם סופר על הרמב״ם‪,‬‬
‫הלכות ביאת מקדש פרק ט הלכה יב‪ ,‬ירושלים תשכ״ד(‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪49‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ועוד‪ .‬ה ר ש ״ ש מ ב י א הוכחה מ ש ו ״ ת ״חכם צבי״ םי׳ מ ד ״דפשיטא ל י ה ש י ו כ ל ז‬
‫לשחוט לכתחלה אפילו ב ש ב ת ״ ‪ ,‬אך מאידך מביאים אחרים דיוק מ ל ש ו ן ד ש ״‬
‫ש מ מ נ ו מ ש מ ע ק צ ת שיש איסור ש ב ת בשחיטת זר ב ש ב ת ״ ‪.‬‬
‫ו ת מ ה נ י טובא ש כ ל הגדולים הנ״ל ל א העירו מ ש ו ״ ת רבינו ה ר מ ״ א סי׳‬
‫בתשובתו אם ש נ י מוהלים מותרים למול תנוק א ח ד בשבת‪ ,‬וז״ל בהמשך ה ת ש ו ב ה ‪.‬‬
‫״ועוד אני אומר דשרי‪ ,‬וראייה מקרבן ת מ י ד ומוםפין של ש ב ת דלא מ ש ת מ י ט ש ו ס‬
‫ת נ א ד ל א היה מ ע ש ה ו ב ש ב ת כמו מ ע ש ה ו בחול וכן לענין פסח אמרינן סרק ת מ י ד‬
‫נ ש ח ט )דף נח ע״א( כ מ ע ש ה ו בחול כך מ ע ש ה ו בשבת ש ה י ה נשחט ו נ פ ש ט כ‬
‫בחול והיו הרבה כהנים וישראלים מתעםקין בו ומחללין ש ב ת א ף על פ י ש ה י ה‬
‫אפשרי בכהן א ח ד ואין לחלק בין מילה לעבודה״‪.‬״ ‪.‬‬
‫ד‬

‫י‬

‫ז ‪ 3‬ו‬

‫ו‬

‫מ‬

‫‪1 7‬‬

‫ו ק צ ת פליאה על הרב המחבר זצ״ל שלא ציין א ת דברי הרמ״א אלה‪ ,‬ש ה ר י‬
‫בערוך השלחן יורה דעה סי׳ רםו סעיף כ ד בדיון על שני מוהלים בשבת‪ ,‬ה מ ס ת מ ך‬
‫ע ל ה ת ש ו ב ה ה ז א ת ‪ :‬״ובתשובתו סי׳ ע ״ ו האריך ראיות להיתר״‪.‬‬
‫במקום אחר‪ ,‬בהלכות ביאת מ ק ד ש סי׳ מג סעיף ה—ו מעלה ה מ ה ב ר ש א ל ה‬

‫‪ 12‬הערוד לגר דוחה דברי השער המלד ״וזה תימה כיון דזר מותר לכתחלד‪ .‬לשחוט ז ו ך‬
‫ם״ד שיתחייב משום שבת כיון שהתורה צותה קרבן זה של צבור להקריב בשבת״ ו ר א ד‬
‫שם הסבר אחר בדברי רש״י‪ .‬וראה שו״ת ישועת משה םי׳ מג‪.‬‬
‫י‬

‫א ח‬

‫ה ם פ‬

‫ח‬

‫ם י‬

‫י בקיגטרס י י ז ' ״ י ׳ י כ ן‬
‫‪ 13‬כלי חמדה פרשת ויקרא םי׳ ה )עמ׳ ז( ושם בםיר*‬
‫כלי חמדה פרשת בהעלותד‪ ,‬פרק ״עניני פסח שני״ ם״ק ב )עמ׳ ‪ ,(86‬פרשת קרח מ ר ק‬
‫״דיני שנים שעשו״ ם״ק ב )עמ׳ ‪ ,(153‬קונטרס המלואים פרשת כי תשא עמ׳ ‪ – 6 7‬״‬
‫ובהגהות מבן המחבר‪ .‬בכל הדיונים סובר בעל כלי חמדה ששחיטת התמיד אםורד‪ ^ ,‬י‬
‫בשבת ומביא לזה הסברים‪ .‬וראה גם כלי חמדה‪ ,‬פרשת בהר עמ׳ ‪.228‬‬
‫‪71‬‬

‫ך‬

‫‪ 14‬פרדס יוסף‪ ,‬שמות לא‪ ,‬יג )עמ׳ שיח—ט(‪ ,‬לה‪ ,‬ב )עמ׳ שנד(‪ ,‬ויקרא א‪ ,‬ה )עמ׳‬
‫מ ר א י‬

‫ה א ל ה‬

‫קי‬

‫מ ו ת‬

‫ש מ ר ש‬

‫י‬

‫מ‬

‫נ ו ם פ י ם‬

‫ב ג י ד י ז‬

‫י י א ה‬

‫וראה במקומות‬
‫י^יי^‬
‫" ׳‬
‫״‬
‫כיון דאין חיוב משום זרות הוי שחיטה כשרה וממילא גם משום שבת ליכא״‪.‬‬
‫‪ 15‬הרא״ש בתשובותיו סי פב דן על ביאת כהן קודם חופה שאינה פוסלת ולכן‬
‫ב‬

‫א‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ל א‬

‫י ד ע ת י‬

‫כ ל‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ל א‬

‫מ י כ ח‬

‫כ ל ל‬

‫׳‬

‫ש‬

‫ם‬

‫ש‬

‫מ‬

‫י‬

‫ת‬

‫ע מ‬

‫כ ג‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ר ק‬

‫ש‬

‫'‬

‫ש‬

‫י‬

‫ט‬

‫י‬

‫ט‬

‫ב כ י‬

‫׳אד‬
‫ינתד‬

‫אם ~‬
‫הון!‬
‫״‬
‫' מ י ״יזעןי‬
‫"׳‬
‫זכר מקריב ע״ג מזבח ושוחט ומבעיר‬
‫׳ושוחט׳ דנקיט הרא״ש לאו דוקא דהא משנתיגו היא שהשחיטה כשרה בזרים ב נ ע ‪,‬‬
‫ועבדים וכו׳ אלא ר״ל מקטיר ומבעיר״‪ ,‬ע״כ הערת החכם צבי‪ .‬מהערה זו מ ע‬
‫שלחכם צבי היד‪ .‬כל כד ברור שזר שוחט בשבת‪ ,‬שלא העלה על הדעת כלל שאולי‬
‫^‬
‫הרא״ש לומר שרק כהן שוחט בשבת‪.‬‬
‫‪ 16‬ראה למעלה הערה ‪ 10‬דעת שער המלד‪ ,‬וראה חידושי בית מאיר יבמות לג ב‪ ,‬ש מ ‪0‬‬
‫שישראל אסור לשחוט בשבת כיון שאי אפשר לו לגמור את העבודה‪.‬‬
‫‪ 17‬בחידושי בית מאיר יבמות לג‪ ,‬ב מובאה הוכתה מדברי הרמ״א יו״ד סי׳ רםו שרק ‪^*3‬‬
‫מילה כאשר גם המוהל הראשון יכול לגמור את המילה מותר למוהל השני לגמור‪ ,‬א‬
‫לא בשחיטה‪ ,‬אד מדברי הרמ״א הג״ל בתשובתו לא משמע כר‪ ,‬שהרי שם מפורש‬
‫מותר לשחוט בשבת‪.‬‬
‫ב ש ב ת‬

‫י ע ל‬

‫ז ה‬

‫מ ע י ר‬

‫ה ח כ ם‬

‫צ ב י‬

‫ב ם י‬

‫‪0‬‬

‫כ‬

‫י‬

‫‪ 3‬י‬

‫ד‬

‫ת‬

‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אחרת בשחיטת קדשים‪ :‬חאם חציצה ועבודה ביד שמאלית פוסלות גם בשחיטה ך‬
‫המחבר מסביר שהשחיטה עבודת קדשים חיא‪ ,‬אף שזו כשרה בזר ואין לומר‬
‫שחציצה ושמאל אינן פוסלות בשחיטה מ פ נ י שאם שוחט בסכין של חולין כשר ולכן‬
‫'גם חציצה ושמאל כשרות‪ .‬דברי הסיכום של המחבר זצ״ל הם אופיניים לחקירה‬
‫כזו בדיני קדשים‪ :‬״ ו מ ״ מ צ ״ ע לדינא ע ד יבוא מורח צדק״ י ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫ש ח י ט ת ה ת מ י ד לפני נץ החמה‬
‫כל מצוה שמצותה ביום מותר לעשותה בדיעבד מ ע ל ו ת השחר‪ ,‬אלא לכתחלה יש‬
‫לעשותה אחר נץ ההמה‪ .‬מאידן־ שחטו א ת התמיד קודם הנץ כמבואר בריש פרק‬
‫שלישי דיומא‪ .‬המהבר זצ״ל ע מ ד על כך בערוך השלחן‪ ,‬חושן משפט סי׳ תכה‬
‫טעיף ע ט ומצדד ״אפשר לומר ה ט ע ם ש מ א יטעה בין יום ללילה ובמצות המסורות‬
‫לב״ד לא ח י י ש י נ ך ‪ .‬הנפקא מיניה של המחבר זצ״ל לענין עריפת עגלה ערופה‬
‫אם גם לכתהלה אפשר לעשותה מ ע ל ו ת השחר‪.‬‬
‫על השאלה למה מקדימים ש ח י ט ת ה ת מ י ד לפני נץ החמה עמדו גם ב״שיה‬
‫יצחק״ יומא כח‪ ,‬ב וב״הר המריד‪,‬״ הל׳ תו״מ פ״א הל׳ ב וב״מנחת ח נ ו ך ׳ מצוד‪ ,‬תא‬
‫ומתרצים דכהניס בקיאים וזריזים הס‪ ,‬ולכן לא קים ח ש ש אצלם שמתוך אי־זהירות‬
‫יקדימו א ת השחיטה עוד לפני ע ל ו ת השחר‪ .‬תרוצם דומה לדברי בעל ערוך השלחן‬
‫הנ״ל‪ .‬אבל תרוצם ק צ ת קשה שהרי במשנה ביומא )שם( מבואר שפעם טעו הכהנים‬
‫ושחטו א ת ה ת מ י ד עוד לפני שהאיר המזרח והוציאוהו לבית השריפה‪.‬‬
‫על הקירה זו ע מ ד גם הרש״ש מ ג י ל ה כ‪ ,‬א‪ ,‬אך הוא דוחה את חתירוץ שמותר‬
‫לשהוט א ת ה ת מ י ד לפני נץ ה ח מ ה משום דכהנים זריזין הם‪ ,‬שהרי גם הבאת‬
‫המוספים מותרת רק לדיעבד מ ע ל ו ת השהר‪ ,‬וכן מבואר שם בטורי אבן שבכל‬
‫עבודות הכהנים המוזכרים במגילה כ‪ ,‬ב צריכים לחכות ע ד נץ החמה‪ .‬לכן מסופק‬
‫הרש״ש שאולי נץ ה ה מ ה המוזכר ש ם במשנה אינו נץ ה ח מ ה דבכולא ש״ם‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫הסבר יפה על השאלה הנ״ל מ ב י א כבר הרמב״ן במלחמות ה׳‪ ,‬ברכות פרק א‬
‫)דפוסי ראם דף ב‪ ,‬ע״ב(‪ ,‬ו ז ״ ל ‪: :‬ודאי מ ש ע ל ה ע מ ו ד השהר יום הוא שהוא ברור‬
‫לכל שאם הקדים באלו פסל והמאחד אינו מפסיד כלום שאין הקדמתן מצוה וזמנן‬
‫כל היום ולעניו ת מ י ד ב מ ק ד ש דכתיכ ב ק ר קבעו האיר המזרח ש ק ד מ ת ן מצוה״‪.‬‬
‫לפי דברי הרמב״ן אין המאתר מ פ ס י ד בכל אותן המצוות שזמנן כל ה י ו ם ״ ‪ ,‬אבל‬

‫‪ 18‬וראה כלי חמדה‪ ,‬קונטרס המלואים‪ ,‬פרשת אחרי )עמ׳ ‪ (97‬״דגם במקדש דוקא מה דצריד‬
‫כהונה צריד ימין אבל מה שא״צ כהונה לא צריד ימיז דוקא״‪ ,‬וראה מקדש דוד‪ ,‬קדשים סי׳ ז‪.‬‬
‫‪ 19‬כנראה שכוונת הרמב״ן בכתבו ״והמאחד אינו מפסיד״ שהמאחר אהרי נץ התמה אינו‬
‫מפסיד שהרי מצותו כל היום‪ ,‬אבל לכתחילה לא רצוי להמתין בלי סיבה אחרי נץ‬
‫החמה‪ ,‬שהרי זריזין מקדימים‪ ,‬במיוחד במצות מילה‪ .‬השוה ערוד השלחן יו״ד סי׳ רםב‬
‫ם״ק ח ״ ד ש לנו לצווח על מנהג זמנינו שמאחרין המילה כמה שעות ביום מפני שטוחים‬
‫שלא באו כל הקרואים וכדומה שטוחים כאלח‪ ,‬ויש מקומות שמאחרין עד חצות היום‬
‫והוא עון סלילי״‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪51‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בקרבן ה ת מ י ד שכתוב בו ״בקר׳‪ /‬רצוי להקדים לכתחילה מעלות השחר‪ .‬ל ס י‬
‫׳ שהרי אין כ א ן‬
‫ל‬
‫ליי‬
‫ה ד מ ב ״ ן בודאי אין להקדים‬
‫מצוד‪ .‬של ״בקר״‪ .‬מאידך צריך עיון למה אין מקדימים הקטרת הקטרת ע ד ל ע ל ו‬
‫השחר או קרוב לזה‪ ,‬שהרי שם כתוב ״בבקר בבקר״ )שמות ל‪ ,‬ז(‪ ,‬וכן ה ד ל ק ת‬
‫המנורה‪ ,‬והרי לפי הרמב״ן זה מחייב להקדים א ת עשיית המצוה ‪.-‬‬
‫ר‬

‫ע‬

‫י‬

‫פ‬

‫ת‬

‫ע ר ו פ ה‬

‫ע ג‬

‫פ נ י‬

‫נ ץ‬

‫ה ח מ ה‬

‫ת‬

‫״‬

‫בנין ה מ ק ד ש לשמו‬
‫חקירה חשובה בענין בנית בית המקדש מ ו ב א ת בהלכות בית ה מ ק ד ש סי‪/‬‬
‫סעיף כא—כב‪ .‬ברמב״ם מבואר שאין עושים כל הכלים מ ת ח ל ת ן אלא לשם ה ק ד ש ‪,‬‬
‫דין זה חל גם על ח צ י ב ת האבנים‪ ,‬אפילו באבנים עבור הר הבית‪ .‬מ ה ה ה ג ד ר ה ש ל‬
‫״לשם ה ק ד ש ״ ? לכאורה יש לומר שיש כאן דין של ״לשמה״‪ ,‬כמו ב צ י צ י‬
‫ל‪#‬מי‬
‫״ י י לי ^ • ־־־‬
‫׳‬
‫תפילין וגט‪ ,‬וכך מ ש מ ע מפירש״י׳‬
‫בית קדושה״‪ .‬הרב המחבר זצ״ל מקשה ש ת י קושיות‪ :‬א‪ .‬הרמב״ם כותב ״ א כ נ י ס‬
‫וקורות שחצבן מ ת ח ל ה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית״ )הלכות ב י‬
‫הבחירה‪ ,‬סוף פרק א( ומזה מ ש מ ע שדוקא כ ש נ ע ש ו להדיוט אסור‪ ,‬א ב ל ס‬
‫מותר א ע ״ פ ש ל א נעשו מפורש לשם הקדש‪ ,‬ז״א אין הקפדה על ״ ל ש מ ה ״ מ מ ש‬
‫ב‪ .‬גם גוים ה ש ת ת פ ו בחציבת האבנים בזמן שלמה המלך‪ ,‬ואצלם אין ח צ י ך‬
‫״לשמה״‪ ,‬כמו ש כ ת ו ב במלכים א‪ ,‬ה ל ב ‪ :‬״ויפסלו בוני ש ל מ ה ובוני הירום ו ה ג כ ל י ס‬
‫ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית״‪ .‬לכן סובר המחבר זצ״ל שאין צורך ב ״ ל ש מ ד ‪ ,‬״‬
‫לתא‬
‫״‬
‫׳ ״‬
‫ל‬
‫ש ל המצוד! אלא העיקר שהבניה ל‬
‫אמר דכיון דלשם הדיוט פסולים ממילא דעושים אותם לשם גבוה‪ ,‬ד א י ן ד ך ‪-‬‬
‫לעשות סתם בלי כוונה‪ ,‬אבל לדינא כשר בסתם״‪.‬‬
‫ד‬

‫ת‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ת‬

‫נ‬

‫ע‬

‫ש‬

‫כ ה‬

‫‪:‬‬

‫ע ש‬

‫ח‬

‫ש ם‬

‫ה ד י ו ט‬

‫ו‬

‫ד ש‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ו ג מ א‬

‫‪3‬‬

‫א‬

‫י‬

‫ת‬

‫ו ה ר מ ב‬

‫ם‬

‫ם‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ד מ י‬

‫א‬

‫בדברי המהבר יש הוכהה לדברי מו״ר הרב יוסף כהן ש ל י ט ״ א ב ״ ה י ־ ד ״ ‪,‬‬
‫בשדה״ ע ל ספר ״מקדש מ ל ך ״ להגרצ״פ פרנק זצ״ל עמ׳ ה בהגדרה של ״ ל ש מ ד ״‬
‫בבנין ב י ת המקדש‪ .‬ו ז ״ ל ‪ :‬״ואולי י״ל דאף אם בעינן ש ב נ י ת בית ה מ ק ד ש ת ה א‬
‫לשמה‪ ,‬מ ״ מ אמרינן בענין זה ט ת מ א כלשמה״‪ .‬אבל הדבר טעון עדיין בירור‪ ,‬ש ה ד י‬
‫קשה לומר שהגדרת ״לשמה״ בבנית בית המקדש שונה מההגדרה ה מ ק ו ב ל ת ‪.‬‬
‫מ ש מ ע גם מדברי ה מ ב י ״ ט ב״קרית ספר״‪ .‬בעל ״מקדש דוד״ הי״ד כ ת ב מ פ ו ר ש ?‬
‫״‪,..‬ונראה מזה ד א ב נ י מ ה צ ב לבד שהן הקדש שבאין מ ק ד ש י ב״ה הם ג ״ כ ד‬
‫ש ב ק ד ו ש ה כ מ ו ם ״ ת וצריכין ח צ י ב ה לשמן כמו ם ״ ת עיבוד ל ש מ ה ״ )מקדיש ד ו ן ל‬
‫‪,‬‬
‫בית חבחירה סימן א ם״ק ו(‪ .‬וכן מבואר ב״הר המריד‪,‬״ הלכ׳ בית חבחירה פ ר ק‬
‫ם״ק נה וב״תורת הקדש״ סי׳ י‪ .‬ונראה שכוונת דברי הרמב״ם ״אבנים ו ק‬
‫‪:‬‬

‫א ‪/‬‬

‫ו ף‬

‫ש‬

‫ח‬

‫צ‬

‫ב‬

‫ז‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ה‬

‫^‬

‫ב י ת‬

‫ה‬

‫כ‬

‫נ‬

‫ם‬

‫ת‬

‫א י ז‬

‫ב י נ י ז‬

‫א י ת ז‬

‫? ‪ ] 1‬ז ר‬

‫ה ב י ת‬

‫"׳‬

‫כ ל ו מ ר‬

‫ס‬

‫ת‬

‫מ‬

‫א‬

‫אסוף‬

‫‪ 20‬ראה תמיד פרק ה שהפייס לקטורת ולמנורה מתחיל אחרי קריאת שמע ותפילת ה ‪#‬‬
‫וברכת כהנים‪ ,‬וראה יומא לג־־־לד שמקדימים מצוד‪ ,‬שנאמרה בה ״בקר״ ל‬
‫נאמרה בה ״בקר״‪ ,‬אבל לא מוזכר שם להקדימה לפני נץ החמה‪ ,‬וראה פירש״י שמות י‬
‫״שהבקר משמעו משעת הנץ החמה״‪ .‬וראה מקדש דוד‪ ,‬קדשים סי׳ ט ם״ק ג‪.‬‬

‫ח‬
‫ר‬

‫מ צ ו ה‬

‫ב‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ואפילו אם חצבן לבית ה כ נ ס ת אסור וכן ד ע ת ו של הרב יעקב עמדין בחידושיו‬
‫על הלכות בית הבחירה‪.‬‬
‫גם על ההוכחה מהפסוק במלכים יש לדון‪ ,‬שהרי נאמר ש ם במפורש )מלכים‬
‫א‪ ,‬ה‪ ,‬כט( שהיו ל ש ל מ ה ה מ ל ך שמונים אלף הוצבי אבנים בהרים )ע״פ דברי‬
‫הימים ב‪ ,‬ב‪ ,‬טז היו אלו גרים ולפי פירש״י התגיירו מ ח מ ת גדולת שלמה(‪.‬‬
‫אחרי סקירת מספר העובדים ממשיך הפסוק )שם ל ב ( ‪ :‬״ויפסלו בוני שלמה ובוני‬
‫חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית״‪ .‬אין לזהות א ת בוני ש ל מ ה‬
‫וחירום כחלק משמונים אלף חוצבי אבן המוזכרים לפני כן‪ .‬כנראה היו בונים‬
‫אלה מומחים וכך מ ש מ ע מדברי התרגום ״ופסלו אדריכלי ש ל מ ה ואדריכלי חירום״‪.‬‬
‫מומהים אלו לא עסקו בהציבת אבנים‪ ,‬וכנראה אין מגיעה מ צ ד הדרישה של‬
‫״לשמה״ שאחרי חציבתן של האבנים לשפ בנין הבית‪ ,‬ימשיכו מומחים יחודים‬
‫ולא־ יהודים בםיתות האבנים לפני קביעתן הסופית בבנין‪ ,‬ולכן מסיים הפסוק‬
‫ו מ ד ג י ש ‪ :‬״ויכינו העצים והאבנים לבנות ה ב י ת ״ ופירש״י ״ויכינו — לשון הזמנה״‪,‬‬
‫כלומר לא היתד‪ ,‬כאן ע ב ו ד ת החציבה וגם לא עבודת בניה ממש‪ .‬גם יש לומר‬
‫שעבודה מ ש ו ת פ ת של יהודי וגוי בבנין ה ב י ת מותרת ואינה בסתירה לדרישה של‬
‫ל יו״!‪,2‬‬
‫״לשמה״ וזה גם יותר טוב מ״ישראל‬
‫ע‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ע‬

‫ג ב‬

‫גם קשה לאמר שהצווי ״ועשו לי מקדש — לי לשמי״ רק מדרבנן ולכן שונה‬
‫הדרישה של ״לשמה״ מהדרישה ״לשמה״ במצוות אחרות‪ ,‬שהרי דוקא בבנין בית‬
‫המקדש יש מקור ל״לשמה״ בדברי השם אל הנביא‪ .‬ע ל זה מעיר בנו של בעל ערוך‬
‫השלחן‪ ,‬הרב ברוך עפשטיין ז״ל ב״תורה תמימה״ ש מ ו ת כה‪ ,‬ט‪ .‬בדבר ה׳ אל נתן הנביא‬
‫כ ת ו ב ‪ :‬״לך ואמרת אל ע ב ד י אל דוד כה אמר ה׳ ה א ת ה ת ב נ ה לי בית לשבתי״‬
‫)שמואל ב ז‪ ,‬ה( ובהמשך דבר ה׳ אל ה נ ב י א ‪ :‬״והקימתי א ת זרעך אחריך אשר יצא‬
‫ממעיך והכינותי א ת ממלכתו‪ ,‬הוא יבנה ב י ת לשמי״ )שם יב—יג(‪ ,‬ומסביר בעל‬
‫תורה ת מ י מ ה ‪ :‬״ ת ה ת שרצה הוא ]דוד[ לבנות הבית יבנה שלמה‪ ,‬ואהרי שמקודם‬
‫אמר תבנה לי ושוב אמר הוא יבנה בית לשמי‪ ,‬ש ״ מ דהלשון לי בענין בחמ״ק‬
‫ענינו ופירושו ל ש מ י ״ ״ ‪ .‬יש להניח ש ב ע ל ערוך השלהן ה ע ת י ד טרם ראה את‬

‫‪ 21‬ראה מקדש מלד עמ׳ קמו—קמז ושם ב״טור מלכה״ ו״הרר״י בשדה״‪ .‬ובעיקר הדין של‬
‫״לשמה״ כבנין הבית ראה מגן אברהם או״ח םי׳ קמז ם״ק ה שמביא את מקור הדין‬
‫בתוספתא מגילה פרק ב ואת פסק הרמב״ם‪ ,‬ומסביר ״משמע דאפי׳ הם חדשים‪ ,‬כל‬
‫שגעשו להדיוט אסור״‪ ,‬ומזה משמע קצת כדברי הערוד חשלחן העתיד שכל שגעשה‬
‫סתם מותר‪,‬‬
‫ואולי יש לחלק בין עשית כלי שרת‪ ,‬בגדי כהונה ואבני המזבח לבין אבני המקדש‬
‫ואבני הר הבית‪ ,‬ראה הרר״י בשד״ה למו״ר הרב יוסף כהן שליט״א בספר מקדש מלד‬
‫עמ׳ ו—ז‪ ,‬וראה שם שכד משמע מדברי הרמב״ן במלחמות סוכה‪ ,‬פרק א ומדברי הפני‬
‫משה יומא פרק ג הלכה ו )דף יז א(‪ ,‬וראה עוד שר׳ת חתם סופר או״ח סי׳ מ וכלי‬
‫חמדה פרשת רקהל עמ׳ ‪.315‬‬
‫‪ 22‬פירוש יפה זה הוא אופיני לפירושי בעל תורה תמימה‪ ,‬המאחדים את תורה שבכתב‬
‫עם תורה שבעל פה‪ .‬בשנים האחרונות הופיעו מאמרי ביקורת אחדים על פירושי הרב‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪53‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דברי בנו הנ״ל ב״תורה תמימה״ כאשר הביא הוכחה לשטתו־הוא מ ד ב ר י ה פ ס ו ק‬
‫במלכים‪ ,‬ע ל א ף העובדה שהחיבור תורה תמימה הופיע שנים אחדות ל פ נ י ג מ ר‬
‫כ ת י ב ת ערוד השלהן העתיד‪ ,‬שהרי חומשי תורה תמימה הופיעו בשנות ת ר ם ״ ב —‬
‫ואילו ה ה ק ד מ ה לערוך השלחן ה ע ת י ד נכתבה באלול תרם״ז‪ .‬הרב יחיאל מ י כ ל‬
‫עפשטייז כ ת ב כנראה חלק מערוך השלחן ה ע ת י ד עוד לפני הדפסתם ש ל ח ו מ ש י‬
‫תורה תמימה‪ ,‬וכן מאשר הרב ברוד עפשטיין שאביו ע ב ד ״הרבה שנים״ ע ל ס פ ד ו‬
‫ה ח ד ש על זרעים‪ ,‬קדשים וטהרות ־‪.‬‬
‫ד‬

‫‪3‬‬

‫*‬
‫הופעתו של ספר ערוך השלהן העתיד על דיני קדשים תעודד בודאי א‬
‫הגברת הלימוד בחלק זה של התורה‪ .‬המאורעות הגדולים בימינו מוסיפים ח ש ק‬
‫להתכונן לקראת עבודת בית המקדש ע״י לימוד הלכות קדשים *־‪ .‬אך יחד עם ל י מ ו ד‬
‫ת‬

‫כש‬

‫ברוך עפשטיין ב״תורה תמימה״‪ ,‬על אי־דיוקים ועל פירושים המובאים שלא‬
‫אומרם‪ .‬אמנם חלק מהבקורת מוצדקת‪ ,‬אבל לא יפה עושים המבקרים המחפשים‬
‫מומים ומתעלמים מהנחיצות של פירוש תורה תמימה והחלוציות שברעית — ח י ב ו ר‬
‫תורה שבעל פה לתורה שבכתב‪ .‬הרב ברוך עפשטיין הגה את הרעיון בגיל צעיר ו ב י ן י‬
‫אותו בלי עזרה כל שהיא‪ .‬המעיין בדבריו ימצא הסברים ופירושים רבים ה מ ק י ל י‬
‫בהבנת סוגיות רבות בש״ם‪ ,‬אף שאין להתעלם מהשגיאות שבפירושיו והבאות ש<*‬
‫בשם אומרם‪ ,‬וגם הבאות מכלי שני עם כל השבושים הכרוכים בו‪.‬‬
‫ם‬

‫ק‬

‫ד‬

‫ע‬

‫ס‬

‫א‬

‫‪ 23‬מקור ברוך חלק ג עמ׳ ‪.1674‬‬
‫מאידך יש להתפלא על כד שבעל תורה תמימה אינו מתיחם בפירושיו לפירושי א ב י ‪,‬‬
‫בערוך השלחן‪ .‬מצד אחד מתאר הרב ברוך עפשטיין בהרחבה ב״מקור בריר׳ ) ה ל ק‬
‫שלישי פרק טז והלאה( את תולדות אביו‪ ,‬את שקידתו בתורה ואת ספריו החשובים ו א ף‬
‫מכתיר אותו בשם ״המופלא בגאוני הזמן״ )שם עמ׳ ‪ ,(1136‬אך מאידד לא מ צ א ‪,‬‬
‫שר׳ ברוך עפשטיין מזכיר בספריו את פירושי אביו‪ .‬ויותר מ ז ה ‪ :‬יש מקומות ר כ י‬
‫שהוא כותב בפשטות בניגוד לפירושי אביו ופסקיו‪ ,‬עד שמתקבל הרושם שלא י‬
‫אותם‪ .‬השוה דברי התו״ת שמות יב‪ ,‬טו סי׳ קכח שאין מועיל בטול בחמץ ידוע ואי<*‬
‫ערוד השלחן או״ח סי׳ תלא סעיף טז—יז דוחה שיטה זו לגמרי ואף כותב ״ויש‬
‫הגדולים שרצו לקיים דברים אלו ע״י דחוקים רבים ולא ידעתי מי המריצם ל ז ״‬
‫והשוה דברי התו״ת דברים כב‪ ,‬ז סי׳ סח בטעם מצות שלוח הקן‪ ,‬ודחית דברי ה‬
‫יאיר סי׳ םז‪ ,‬ואילו בעל ערוד השלחז‪ ,‬יו״ד סי׳ רצב סעיף א וד׳ מסכים עם החו״י ו ד ו‬
‫כל מסקנה הלכתית מטעם המצוה‪ .‬גם בספרים שכתב הרב ברוד עפשטיין בסוף ימיו‬
‫מצאתי שמזכיר את דברי אביו‪ .‬כד‪ ,‬למשל‪ ,‬דן ר׳ ברוד עפשטיין בפירושו ל ם י ד‬
‫״ברוד שאמר״ עמ׳ כ במצות פריה ורביד‪ ,‬ופטור האשד‪ .‬ומסביר הכתובים ב ‪ 0‬ס‬
‫בראשית המראים לכאורה חיוב האשד‪ ,‬במצוה זו‪ ,‬אד כל זה בלי להזכיר אח ה ס‬
‫אביו באותם הפסוקים בערוך השלחן אבן העזר‪ ,‬סי׳ א סעיף ב‪.‬‬
‫ת‬

‫‪0‬‬

‫ד ע‬

‫ד‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ה‬

‫ח י ת‬

‫ח ה‬

‫ל‬

‫א‬

‫ו ף‬

‫ד‬

‫כ ד י‬

‫‪ 24‬בכמה מאמרים הדגישו חז״ל את החשיבות של לימוד דיני הקרבנות‪ ,‬עד שאמרו ש ל י מ ו ד‬
‫התורה בכלל ולימוד פרשת הקרבנות בפרט נחשב כאילו מקריבים קרבנות‪ :‬״ א ‪0‬‬
‫ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם — כל העוסק בתוו‪-‬ןן‬
‫ד‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫סדר קדשים‪ ,‬מצוותיו‪ ,‬הלכותיו ופרטי דיניו‪ ,‬אין להתעלם מהצורך להתעניין —‬
‫ע ד גבול מסוים — ברעיונות כלי המקדש והקרבנות‪ .‬על זה כתב הרב שמשון‬
‫רפאל הירש זצ״ל‪ ,‬וגם רבים לפניו הדגישו א ת החשיבות של העיון הרעיוני בדיני‬
‫קדשים‪ .‬מ י לנו גדול יותר מרבינו הרמ״א אשר כ ת ב תוכחה גלויה בהקדמתו לםסרו‬
‫״תורת העולה״ על החיוב למצוא טעם ורעיון בדיני המשכן והקרבנות‪ ,‬בכלליהם‬
‫ובפרטיהם ‪.25‬‬
‫וכאן ברצוני להציב מ צ ב ת זכרון לזכר תלמיד חכם צעיר‪ ,‬הרב אלכסנדר‬
‫צימר‪ ,‬ה׳ יקום דמו‪ ,‬אשר לימד אותי במחנה ריכון ברגן בלזן דיני קדשים —‬
‫עם רעיונותיו של הרב הירש‪ .‬בחוסר ספרים ובחוסר כל למד א ת נ ו פרק איזה מקום‬
‫של זבהים‪ .‬ע ל כל מ ש פ ט ש ב מ ש נ ה לימד תילי הלכות ויחד עם לימוד הדינים הוסיף‬
‫הרב אלכסנדר צימר ה י ״ ד רעיונות של הרב הירש מתוך פירושו על ספר ויקרא‪,‬‬
‫הכל בעל פה בלי שום ספר‪ .‬כיחיד בין שומעי דבריו שנשאר בחיים‪ ,‬מרגיש אני‬
‫חובה להודות לו על שעוריו הנפלאים בהלכות קדשים‪ ,‬שנתן לנו מתוך סכנת‬
‫נפשות‪ .‬עזה היתד‪ .‬תשוקתו של הרב צימר ה י ״ ד לעלות לארץ האבות‪ ,‬אבל הוא‬
‫מ ת בחורף ת ש ״ ה במחנה הריכוז מתוך יסורים רבים‪ .‬יהיה מ א מ ר זה מוקדש לזכרו‬
‫כמצבת זכרון צ נ ו ע ה — לו ולחבריו מקשיבים‪.‬‬
‫מה קרבנות מכפרים אף מ י ת ת צדיקים מכפרת‪.‬‬

‫כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם‪ …‬אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת‬
‫וזאת תורת האשם — כל העוסק בתורת החטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת‬
‫אשם כאילו הקריב אשם״ )מנחות קי א(‪ .‬אד כמו שבכל מצוות התורה אין הלימוד יכול‬
‫להיות תחליף לקיום המצוה בפועל‪ ,‬כד גם בלימוד הלכות קדשים אי אפשר לומר‬
‫שהלימוד הוא כעשיה ממש‪ .‬השוה דברי מרן הגרצ״פ פרנק זצ״ל בשרית הר צבי‬
‫אורח חיים חלק א סי׳ א ‪ :‬״‪…‬דאי אפשר לומר דע״י לימוד חשיב ממש כאילו הקריב‬
‫בפועל‪ ,‬דא״כ בטלה הקרבת הקרבגות דכל אחד יאמר פרשת חטאת ויפטר ותורת‬
‫הקרבנות מה תהא עלי׳‪ ,‬אלא מםתברא דאמירת הפרשה מגינה לפי שעה עד שבמהרה‬
‫יבנה המקדש ואז מחויב להקריב קרבן לכפרתו״‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫‪ 25‬וד׳ל הרמ״א בהקדמתו ל״תורת העולה״‪ :‬״‪…‬ומעתה מבואר נגלה שצריך ומחויב כל אדם‬
‫לתור ולבקש כדי שישיג שמץ דבר מסוד הקרבנות ועניני המקדש וטעם כדי שידע במה‬
‫יתכפר ולא לבד קריאת פרשת התמיד או שאר דיני הקרבן כוונו חז״ל שאמרו שהעוסק‬
‫בתורת הקרבנות כאילו הקריב קרבן אלא הצופה ומביט בטעמן״‪.‬‬
‫על השיטות העקריות בטעמי הקרבנות ראה פרק מיוחד בהקדמתו של הרב דוד צבי‬
‫הופמן זצ״ל לפירושו לספר דקרא‪ ,‬חלק א ; וראה חמאמר ״למחשבת הקרבנות״ מאת‬
‫הרב קלמן כהנא שליט״א ב״חקר ועיון״‪ ,‬חלק ב עמ׳ סו‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪55‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערות ותגובות‬
‫על גזירת החודש בימי החשמונאים‬
‫בקשר לויכוח ״ ע ל גזירת החודש בימי החשמונאים״ שנתעורר ב ״ ה מ ע י ן ״‬
‫בגליונות האחרונים‪ ,‬הריני להציע בפני הקוראים מ ה שהיה ברור לי מ א ז ו מ ת מ י ד‬
‫;‬

‫ג ז י ר ה‬

‫ע‬

‫כ‬

‫מ ו ע ד י‬

‫ה ׳‬

‫מקראי ק ו ד ש‬
‫^ ל‬
‫גזירת החודש בימי אבותינו‪ ,‬היתה ל מ ע ש ה‬
‫שנקבעו ע פ ״ י הראי׳ כידוע‪ ,‬מיום מולד החוד‪:‬׳‪ ,‬דבר שהיה ידוע היטב ליונים‪ .‬ז‬
‫נראה לי פשוט וברור‪.‬‬
‫הרב חיים ד ו ד ה י !‬
‫ראשון לציון‬

‫׳‬

‫ה‬

‫וי‬

‫הגםיונות לחידוש הקרבנות אחרי החרבן‬
‫קראתי בהנאה רבה א ת ה מ א מ ר ״ ב ע י ת חידוש הקרבנות״ מ א ת ה ר ב יהודה ד ו ד‬
‫בלייך‪ .‬אולם אני מרשה לעצמי להעיר הערות הםטוריות אחדות‪.‬‬
‫א‪ .‬ה א פ בזמן מ מ ש ל ת יוסטיניאן עדיין הקריבו קרבן פ ס ח ? )שם ע מ ׳ ‪3‬‬
‫הערד• ‪.(6‬‬
‫השם פרקופיום אינו מדויק‪ ,‬צריכים לקרוא פרוקופיום )‪108‬ס‪000‬־‪ .(?1‬ה ה י ס ­‬
‫טוריון הביזאנטי הזה לא אמר שהיהודים הקריבו קרבן פסח‪ .‬ה ו א מספר ש ה ק י ס ר‬
‫בביזאנטיון צווה לבדוק אם ח ג הפסח של היהודים היה צריד לחול לפני ה ס ס ח‬
‫ש ל הנוצרים; במקרה כזה הוא אסר על היהודים לקיים א ת הטקסים הקשורים ל ח ג ס ‪.‬‬
‫כמובן התכחשו יהודים מ צ ו זה‪ ,‬והם ערכו א ת הסדר במחתרת‪ .‬ואמנם נתפסו ר כ י‬
‫ג‪60(101‬ח^ ‪108.‬ק‪-000‬ז<‪(1‬‬
‫מהם‪ ,‬ונענשו על ידי השלטונות ״ ע ל ש ט ע מ ו מ ב ש ר השה״‪.‬‬
‫א‬

‫ס‬

‫)ץ־‪31‬ז‪>:‬ג‪58. 1.11‬ג‪1‬נ> ‪ 1.0615‬ת‪• 334 1‬ין ‪18, ¥011101© 6‬‬
‫?‬

‫‪^¥111‬‬

‫בדרך כלל נמנעים היהודים מ א כ י ל ת בשר שה בליל פסח‪ .‬בכל זאת‪ ,‬בין ״ ט ע י מ ה ״‬
‫כ ז א ת ובין הידוש הקרבן‪ ,‬ר ב ה ו א ה ה ב ד ל !‬
‫ב‪ .‬ע ל יזמתו של הקיסר יוליאן לבנות ב י ת ה מ ק ד ש )שם עמ׳ ‪ 3‬ה ע ר ה ‪.(7‬‬
‫ברצוני לציין‪ ,‬ש י ש ל נ ו בעברית מחקר מצויין על נסיונו ש ל יוליאן קיסר ל ב ג ו‬
‫מ ה ד ש א ת ב י ת המקדש‪ .‬ה מ א מ ר מזה‪ ,‬מפרי ע ט ו ש ל יוחנן לוי ז״ל‪ ,‬סורסם ב ס פ ר ך‬
‫״עולמות נפגשים‪ ,‬מהקרים ע ל מ ע מ ד ה של היהדות בעולם היווני־הרומאי״‪ ,‬י ר ו ש ל י ס‬
‫מ ו ס ד ביאליק‪ ,‬תש״ד‪ ,‬עמודים ‪.255—221‬‬
‫נםיונו של יוליאן קיסר אירע ‪ 294‬ש נ ה אחרי חורבן הבית‪ .‬ה מ ע ש ה מ ת ו ע ד‬
‫יפה מ ת ו ך כ ת ב י יוליאן עצמו‪ ,‬ומתוך כ ת ב י הפלסתר שפרסמו נגדו שונאיו ה נ ו צ ר י‬
‫ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬אין זכר למאורע כ ה מרשים בכתבי הז״ל‪.‬‬
‫י ש להניח שחכמינו נמנעו מפירםום ה מ ע ש ה כ ד י להשתיק א ת הנוצרים‪ ,‬א ש‬
‫ש מ ח ו כל־כך מכשלונו ש ל הקיסר‪ .‬כידוע מכונה יוליאן ״ כ ו פ ר ‪ /‬כי ה ו א נ ו ל‬
‫ת‬

‫ס‬

‫ד‬

‫‪,‬‬

‫ד‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫במשפחתו של קונסטנטינוס הנוצרי‪ ,‬והשב להחזיר על כנה א ת האלילות היוונית‪.‬‬
‫הוא הכיר היטב את המסורת ה ת נ כ י ת והנוצרית‪ ,‬וידע שמייסד חנצרות ניבא‪ ,‬שלא‬
‫תשאר אבן על אבן בבית המקדש‪ .‬כדי להכחיש מיסודה נבואה זדונית זו‪ ,‬ההליט‬
‫יוליאן לבנות מחדש את המשכן כמו שהיה‪ .‬א ב ל החלטה זו נבעה מ ש נ א ת המן ולא‬
‫מאהבת מרדכי!‬
‫נימוק אחר לנסיון שיהזורו ש ל בית המקדש היה רצונו של הקיסר‪ ,‬שיהודשו‬
‫הקרבנות לשלום המלכות‪ .‬מ ן הסיפורים המפורסמים על קמצה ובר קמצה )גיטין‬
‫נ״ה—נז( ידוע לנו שהקרבן הזה היה כרוך בענין מדיני עדין ורגיש‪ .‬כוון שהיהודים‬
‫סרבו להקריב קרבן כזה אחרי החורבן‪ ,‬רצה כנראה יוליאן לסלק מכשול זה מדרכו‪,‬‬
‫ולרדוף אך ורק את הנוצרים‪.‬‬
‫עברו הימים‪ ,‬ברוך ה׳‪ ,‬ש ה ש ת י ק ה שלנו היתד‪ .‬יפה בנוגע לכל הפרשה הזאת‪.‬‬
‫אמנם יכלו הנוצרים לשמוח אחרי רעידת האדמה )או השרפה( שהרסה א ת פיגומי‬
‫השיחזור‪ ,‬ועוד יותר אחרי מותו הטראגי של יוליאן בפרס‪ ,‬באותה שנה ממש‪ .‬אבל‬
‫ברור לנו עכשו‪ ,‬אחרי כל־כך הרבה שנים של עמידה איתנה מול התעמולה הנוצרית‪,‬‬
‫שבית בחירתנו לא נהרס בגלל כינון ברית ח ד ש ה כיביכול‪ ,‬אלא בגלל עוונותינו‬
‫הרבים; ולקח הפרשה המוזרה הזאת‪ ,‬שבנין בית המקדש לא יתכן מתוך‬
‫כוונות מפוקפקות‪ ,‬אלא מצריך אמונה צרופה בלבב שלם מטעם עם הסגולה‪ ,‬הנאמן‬
‫לברית קדומים במלוא טוהרתה‪.‬‬
‫ד״ר יוחנן כחן—ישר‬
‫ירושלים‬

‫על קריאת התורה בראש חודש‬
‫בעניני קריאת התורה״ של ד״ר שלמה אדלר ב״י אני מ ת ק ש ה‬

‫ב״עיונים‬
‫להבין סעיף א׳‪,‬‬
‫לפי המקורות‪ ,‬שהביא המהבר‪ ,‬ה ת ח ל ת קריאה לגבר או גמר קריאה לגבר‬
‫במקום‪ ,‬שהוא מרוהק בפהות מ ש ל ו ש ה פסוקים אהרי פרשה ה ד ש ה או לפני פרשה‬
‫ח ד ש ה ‪ ,‬אסור‪ ,‬כפי שהוא מדגיש בהערתו‪ .‬אבל המהבר מ ד ב ר גם על םטייה‬
‫אהרת מ ן הדין‪ ,‬ש א מ נ ם אינה איסור המור‪ ,‬אבל שראוי להימנע מ מ נ ה ‪ :‬חזרה על‬
‫פסוקים‪ ,‬שכבר גאמרו לגבר הקודם‪ .‬ואינני יודע‪ ,‬מאין לו‪ .‬אמנם אסור — ואינו‬
‫עולה מ ן המניין — א פ לא הוסיף לפחות ש נ י פסוקים כדבריו‪ .‬ומכלל לאו א ת ה‬
‫שומע ה ן ‪ :‬אם הוסיף פסוקים‪ — ,‬הכל כשורה‪ .‬המחבר מפרש כפי הנראה‪,‬‬
‫שההיתר הנ״ל הוא רק בדיעבד )דעת המ״א(‪ ,‬אך אין כל הכרה לפרש כך‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪ 1‬ראוי להעיר‪ ,‬שהאיסור‪ ,‬לפי תוספות מגילה כ״ב‪ .‬ד״ה ״אין מתחילין‪…‬״‪ ,‬אינו חל‬
‫על הפסקה במקופ של פרשה פתוחה או סתומה‪ ,‬אלא רק באמצע הפרשה‪ ,‬ומותר‬
‫להתחיל ב״וביום שבת״ או לגמור ב״על עולת התמיד ונסכה״‪ ,‬אף־על־פי שיש רק שני‬
‫פסוקים בפרשה‪ ,‬אם נוספו עליהם שלשה פסוקים מן הפרשה שלפניה או שלאחריה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪57‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪2‬‬

‫לפיכך ה מ נ ה ג לקריאה בראש־הודש של חו״ל גוגד א ת ה ד י ן ‪ .‬והמנהג ש ל‬
‫ת ל מ י ד י הגר״א בא״י הולם אותו בשלמות‪ ,‬אלא אם כן הוששים לדברי המ״א‪.‬‬
‫לפגיגו פתירה בין מגהג עתיק ובין דין ב ר ו ר ‪ .‬ותלמידי הגר״א העזו ל ב ט ל‬
‫מ נ ה ג מקובל בכל תפוצות ישראל‪ ,‬כדי להזור לשורת הדין‪.‬‬
‫גם נראה לי‪ ,‬ש נ פ ל ה פ ל י ט ת קולמוס או טעות דפוס‪ ,‬כשנאמר בשורה ‪22‬‬
‫ש ב ע ׳ ‪ : 61‬״והשלישי מתחיל פחות משלושה פסוקים אחדי הפרשה״‪ .‬צריך ל ד ‪. ,‬‬
‫״לפגי הפרשה״‪ ,‬כי לפי השיטה הנדונה השלישי מתהיל במקום שהלוי גומר‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫י ו ת‬

‫ד״ר משה ק ט ן‬
‫ירושלים‬
‫‪ 2‬וכן קריאת רביעי בחול־המועד פסח ומפטיר בשביעי )בחו״ל בשני הימים האחרוני!‬
‫של פסח‪.‬‬
‫‪ 3‬ועל זה כבר השיגו התוספות )כנ״ל( ותירצו מה שתירצו‪.‬‬

‫נתקבל במערכת‬
‫הר‬

‫צבי ת ש ו ב ו ת ‪ ,‬פ ס ק י ם ו ח ק ר י ה ל כ ה מ א ת ה ר ב צבי פ ס ח פ ר א נ ק‬
‫ז צ ״ ל ‪ ,‬ר ב ה של י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬א ו ר ח ח י י ם ‪ ,‬ח ל ק א ‪ ,‬ע ם הרר׳יי ב ש ד < ‪/‬‬
‫הערות ומילואים מ א ת הרב יוסף כהן שליט״א‪ .‬בסוף ה ס פ ר ק ו נ ט ר ס‬
‫ש ״ ל ה ר י ם על ל ״ ט מ ל א כ ו ת מ א ת ה ר ב ה מ ח ב ר ז צ ״ ל ע ם ה ע ר ן‬
‫טללי שדה מ א ת הרב יוסף כהן‪ .‬כינס והביא לדפוס הרב ש‬
‫דוב רוזנטל‪ .‬ירושלים תשכ״ט‪.‬‬

‫ה ‪/‬‬

‫מ‬

‫ב ר ‪ 3‬י‬

‫רביד ה ז ה ב ל ח ב ר ו ל צ ר ף ש ת י ה ת ו ר ו ת ש ב כ ת ב ו ש ב ע ל פ ה מ א ת ה ר ב ד‬
‫בער ט ר י י ו ו י ש זצ׳׳ל‪ ,‬ר א ש ב י ת דין ד ק ״ ק ו ו י ל נ א ב י מ י ה ג ר ״ א ‪ ,‬ח ל ק‬
‫ב‪ ,‬ס פ ר ש מ ו ת ע ם ו י ו ס ף א ב ר ה ם ‪ ,‬ב א ו ר י ם ו ח ד ו ש י ם מ א ת ה ר ב א ב ר‬
‫ל ב ק ו ב י ץ זצ״ל‪ .‬עורך ו מ מ ש י ך ב ב י א ו ר י ם ה ר ב י ע ק ב ק ‪ .‬רייניץ‪ .‬ה ו צ א ו ת‬
‫ב י ת ה מ ד ר ש א ג ו ד ת ר ע י ם ‪ .‬בני ב ר ק ת ש כ ״ ט ‪.‬‬
‫ו ‪3‬‬

‫‪0‬‬

‫ח‬

‫חדש ע ל ס פ ר שיר ה ש י ר י ם מ א ת ה ר ב ד ו ב בער ט ר י י ו ו י ש זןצ‪^,/‬‬
‫שיר‬
‫ר א ש ב י ת דין ד ק ״ ק ווילנא בימי הגר״א‪ .‬מ ר א י מ ק ו מ ו ת ו ה ע ר ו ו ^‬
‫מ א ת ה ר ב י ע ק ב ק ‪ .‬רייניץ‪ .‬בני ב ר ק ת ש כ ״ ט ‪.‬‬

‫דת‬

‫ומדינה כ ו ל ל ש ל ו ש ה ח ל ק י ם ‪ .‬א ( ב ד ר ך ל ג א ו ל ה ש ל י מ ה ‪ ,‬ב( ב ע <‬
‫י ס ו ד ש ל ד ת ו מ ד י נ ה ‪ ,‬ג( ה ׳ ו כ ״ ח א י י ר ו מ ש מ ע ו ת ם ה ר ו ח נ י ת ‪ ,‬מ א‬
‫ה ר ב ח י י ם ד ו ד ה ל ו י ‪ ,‬ר ב ה ע י ר ר א ש ו ן לציון‪ .‬ת ל ־ א ב י ב ת ש כ ׳ ׳ ט ‪.‬‬

‫ו מ‬

‫ת‬

‫ת ג י ם ק ו ב ץ ב י ב ל י ו ג ר פ י ת ו ר נ י ־ מ ד ע י ב ע ר י כ ת מ א י ר וונדר‪ ,‬כ ר ך א ‪ ,‬ה ו * ג א‬
‫ה מ ר כ ז ל ס פ ר י ו ת ת ו ר נ י ו ת ‪ .‬בני ב ר ק ח ו ר ף ת ש כ ״ ט ‪.‬‬
‫פ א ר הדור פ ר ק י ם מ מ ס כ ת ח י י ו ש ל ה ר ב א ב ר ה ם י ש ע י ה ו ק ר ל י ץ ‪<<#‬‬
‫ב ע ל ח ז ו ן א י ש ‪ ,‬ח ל ק ב׳‪ ,‬ב ע ר י כ ת ח ב ר ס ו פ ר י ם ח ר ד י י ם ‪ ,‬יו׳יר‬
‫כ‬
‫ה ר ב ש ל מ ה כ ה ן ‪ .‬ה ו צ א ת נ צ ח ‪ ,‬בני ב ר ק ת ש כ ״ ט ‪.‬‬

‫ת‬

‫ל‬

‫המעד ^‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יהושע בכרן‬

‫מה ב<ן שאול לדוד‬
‫)פרקי השלמה(‬

‫עלוב בן עלובה‬

‫ה‪.‬‬

‫וץשא עיניו ו י ן א את־בנ;‪9‬ין אחיו בץ־אמו‬
‫ו*אמד ה ז ה אחיכם סקןטן אקןר אמךתם אלי‬
‫ל‬

‫א ‪5‬‬

‫נ* י א ?ים ל מ י‬

‫)מקץמג‪.‬כט(‬

‫"‬

‫מאי בז אמו‪ ,‬דדיוקניה דאמיה הוד‪ ,‬ביה‪,‬‬
‫והוד‪,‬‬

‫דמי דיוקני ה לדיוקנא דרחל‪.‬‬

‫)זהר מקץ רב‪(:‬‬

‫המקופח ביותר בין בניו של יעקב‪ ,‬היה ב נ י מ י ן ‪.‬‬
‫יתום היה‪ ,‬באין לו אם מיום היוולדו‪ .‬ובאין לו אח קרוב ואוהב‪ .‬כי יוסף אחיו‬
‫בן אמו גלה ממנו‪ ,‬ונמכר לישמעאלים‪ .‬ואז בנימין עדיין צ ע י ר ד ו ד ם ‪.‬‬
‫א ת כל סבל יוסף מ ק נ א ת האחים ומשנאתם נשא גם הוא בין כתפיו‪ ,‬וסבלו‪ ,‬הלא הוא‬
‫בא לשניהם בירושה מאמם‪ ,‬אשר סבלה בגלל האהבה היתרה‪ ,‬שאהב יעקב את‬
‫רחל מלאה‪.‬‬
‫יוסף בכל זאת זכה באהבה גלויה ונקרא בן זקונים — ו י ש ר א ל א ה ב א ת י ו ס ף‬
‫מ פ ל ב ג י ו ‪ .‬והוא זכה ל כ ת ו נ ת פ ס י ם ‪ ,‬ולחלומות של מלכות‪.‬‬
‫ויוסף הוא השליט על כל אותו סיפור גדול ונפלא המוסיף ארבע פרשיות בתורה‪.‬‬
‫ואילו הוא בנימין‪ ,‬עבר א ת כל אותו המאורע בשתיקות‪ .‬י ש פ ה — י ש פ ה ו ש ו ת ק ‪.‬‬
‫קשה היתד‪ ,‬שתיקה זו‪ ,‬וארוכה כעשרים ושתים שנה‪.‬‬
‫עם אחיו לא יכול היה לדבר בעניין זה דבר ולא חצי דבר‪ .‬עם אביו אסור היה לו‬
‫לשוחח על יוסף ולנחמו‪ .‬כי היד‪ ,‬מושבע שלא לגלות‪ ,‬מושבע לשתוק‪.‬‬
‫היה‬

‫יודע‬

‫ב מ כ י ר ת ו של י ו ס ף — ו ש ו ת ק ‪.‬‬

‫אד את כל כאבו על המעשה‪ ,‬ואת כל געגועיו על יוסף הבליע‬
‫לבניו ה ע ש ר ה ‪:‬‬

‫ב ש מ ו ת שקרא‬

‫ב ל ע — שנבלע ממני ולא ידעתי היכן הלד‪ .‬ב כ ר — שהיה בכור לאמו‪.‬‬
‫א ש ב ל — שגשבה מאביו וכר‪ .‬ו א ר ד — שמיש שגלה לא חפפתי ולא‬
‫)סוטה ל ו ‪ :‬מדה״ג(‬
‫סרקתי וגעשיתי עליו כארוד‪.‬‬
‫אמגם גם בנימין היה ב מ ר כ ז ה של אותה פרשה סוערת שבין יוסף ואחיו‪,‬‬
‫הן רק בגללו ה י ה כל אותו הטורח והדיונים שבין ה א י ש א ד ו ג י ה א ר ץ ובין‬
‫האחים‪ ,‬וביניהם ובין יעקב א ב י ה ם ‪:‬‬
‫מ‬

‫ה‬

‫‪3‬‬

‫ז‬

‫ת‬

‫‪ 3‬י נ י‬

‫‪* $‬‬
‫**‬
‫י‬
‫בזאת יובחנו חי פרלד‪.‬‬
‫ס קנ‪ 4‬ן הגה‪:‬‬
‫״‬

‫ק י ו ם‬

‫־־‬
‫אם־תצאו מזה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)שםהב‪.‬יג‬
‫נבא א ה י כ ס‬
‫(‬

‫?י אם‬

‫)טו(‬
‫‪59‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו*אמר ראובן אל־אביו ל א פ ר‬
‫את־?זני בני ת?‪1‬ית א ם ל א א ב י ‪ $‬נ ו‬
‫ת נ ה ז‪$‬תו על־ידי וא;י אשיבנו אליך‪:‬‬

‫א לי ף‬
‫)שם‬

‫ויאמר יהודה א ‪-‬ישראל אביו שלחה ה‪3‬ער אתי‬
‫•‪.‬י‬

‫א ג ?י‬

‫‪:‬‬

‫•ך‬

‫זו‬

‫• ו •‬

‫• ו • ‪-‬‬

‫א ערבנו‬

‫‪ 9‬יד י‬

‫— • ‪-‬‬

‫תבקשנו‬

‫לך(‬

‫‪-‬‬

‫• •‬

‫וכו׳‬
‫)מג ח־ט(‬

‫כולם עוסקים בו‪ ,‬כולם דואגים לו ומדברים אודותיו‪ ,‬אך הוא עצמו שותק‪.‬‬
‫בדוק ולא ת מ צ א בכל הפרשה הארוכה שמסביבו‪ ,‬אף לא פסוק אחד יוצא מ ס י ו‬
‫אף לא מלה אחת — מ ל מ ד ש ת פ ם ש ת י ק ה ב ע צ מ ו ‪.‬‬

‫מותר היה לו לבנימין להאמין לדבריהם הטובים של האחים אודותיו‪ ,‬כאשר ע ר כ ו‬
‫לאביהם והבטיהו לשומרו ולהחזירו אליו‪.‬‬
‫אבל מ ו ת ר היה לו גם ש ל א להאמין ולהשדם שמא עדיין לא כבתה ה נ ק מ ה מ ל כ‬
‫או ש מ א תתעורר ע ת ה מחדש‪ ,‬בראותם א ת חרדתו של אביו ע ל י ו ‪:‬‬
‫ס‬

‫ואת־בנןמין אחי יוסף ל א ? ל ה בעקב את ‪$‬חיו‬
‫• י י‬
‫פי א מ ד ? ך י ק ך ‪ $‬נ י‬
‫)מב• ד>‬
‫ביחוד מותר ה י ה לו לראותם כואבים‪ ,‬כאשר כלו לאכול את השבר אשר ה ב י א ן‬
‫ממצרים‪ ,‬ואביהם ע מ ד בםרובו‪ ,‬ולא נתנו לרדת ע מ ה ם ‪:‬‬
‫לא ירד בני‬
‫ניאמד‬
‫י־‬
‫״־‬
‫ה נ ה כי כה ענה יהודה במרירות ובצער‪:‬‬

‫עמכם‬
‫י י‬

‫וכו׳‬
‫)מב־יח(‬

‫ו*אמר ; ה ו ד ה אל־!ק‪1‬ךאל אליו ש?חה ה נ ן ר אתי ונקימה ו נ ל כ ה‬
‫ו?חיה ן ל א נמות גם־אנהנו גם־אתה גם־טפנו‪.‬‬
‫)מג• ה‪(.‬‬
‫גם לטפו של בגימין ה ם היו צריכים לדאוג‪ ,‬לשבור רעבונם של ע ש ר ת פ י ו ת י ה ם‬
‫ואביהם דורש מהם לשוב מצרימה‪ ,‬לשבור אוכל‪ ,‬אך בנימין לא ירד עמהם‪.‬‬

‫~~‬

‫‪#‬‬

‫לא טוב היות חאדם מובדל משאר אחיו לטובה ולאהבה מיותרת‪.‬‬
‫כ י ע ד שהוא נהנה מ י ת ר ה א ה ב ה מזה‪ ,‬הוא נפגע מ י ת ר ש נ א ה מזה• ועל י ד ‪,‬‬
‫מ ת ע ר ע ר שווי ה מ ש ק ל בנפשו‪ ,‬וכף המאזניים מ ט ל ט ל ת אותו בתמידות‪ ,‬בין ר ו מ ‪ 0‬ו‬
‫ובין שפלות‪ .‬בין שביעת־רצון ובין יאוש‪.‬‬
‫‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י‬

‫ת‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א ת כל זה יש להרגיש בשתיקותו של בנימין‪ ,‬בשעה שהלך עם אחיו מצרימה‪,‬‬
‫ובשעה ש ע מ ד לפני יוסף‪ ,‬כי שם קבל א ת ברכת החנינה מ א ת האיש השליט‬
‫על כל ארץ מ צ ר י ם ‪:‬‬
‫ו י ש א ע י נ י ו וירא את בנימן‪.‬‬
‫אמר ר׳ שמואל בר נחמני‪ :‬לפי ששמעני חנינה באחד עשר שבטים‪,‬‬
‫דכתיב ‪ :‬הילדים אשר ח נ ן א ל ק י ם את עבדד )וישלח לג‪ .‬ה‪ ,(.‬בא יוסף‬
‫ושנאה לבנימין‪ :‬א ל ק י ם י ח נ ך ב נ י — כדי שתהיה חנינה בכולם‪.‬‬
‫)בד״ר עח‪ .‬י‪ .‬מדרש הגדול שם(‬
‫וישבו לפניו הבכור כבכורתו‪.‬‬
‫אמר ר׳ שמואל בר נחמני‪ :‬נטל את הגביע והיה עושה עצמו מריח בו‪,‬‬
‫ואומר‪ :‬יהודה שהוא מלך ישב בראש‪ .‬ראובן שהוא בכור ישב שני לו‬
‫וכן בכולן הושיב כל אחד ואחד לפי כבודו ולפי מעלתו‪ .‬נשתייר בנימין‪ ,‬אמר ‪:‬‬
‫אנא לית לי אימא‪ ,‬והדין טליא לית ליה אימא‪ ,‬כד ילידת ליה אמיד‪ .‬מיתת‪,‬‬
‫)שם(‬
‫בגין כן ייתי ויתן רישיה גביה דידי‪ .‬מיד ו י ת מ ה ו ה א נ ש י ם ‪.‬‬
‫וישא משאת מאת פניו אליהם‪.‬‬
‫כולם חמש ידות‪.‬‬

‫ותרב‬

‫משאת‬

‫בנימין‬

‫ממשאת‬

‫נתן לו יוסף חלקו‪ ,‬נתנה לו אסנת חלקה‪ ,‬נתן לו מנשה חלקו‪ ,‬נתן לו אפרים‬
‫)שם(‬
‫חלקו‪ ,‬וחלקו עם אחיו‪ .‬הה׳יד ותרב משאת בנימין ממשאת כולם‪.‬‬
‫ויתמהו‬

‫האנשים‬

‫איש‬

‫אל‬

‫רעהו‪.‬‬

‫וכיצד הרגיש בנימין עצמו בכל אותה תמיהה י וכיצד קיבל א ת ברכת החן ואת‬
‫ה מ ש א ו ת ש נ ת נ ו לו יתר על אחיו‪ ,‬ה א ם בהפתעה ש ל יוקרה א ו ב ה ש ד ו ב פ ה ד ?‬
‫א ת כל זה לא סיפרה לנו התורה‪ .‬אולי משום שבנימין בלם א ת כל זה בלבו‪,‬‬
‫ושתק‪ ,‬כדרכו‪.‬‬
‫גם כאשר נמצא הגביע ב א מ ת ח ת ו ע מ ד שם בנימין ושתק‪.‬‬
‫אמנם כאן פתחה לפנינו התורה א ת התמונה הרוגשת‪ ,‬כ י צ ד צווה יוסף א ת אשר‬
‫על ביתו לשים כטף א י ש בפי א מ ת ח ת ו ואת גביעו ג ב י ע ה כ ס ף ל ש י ם ב פ י‬
‫א מ ת ח ת הקטן‪.‬‬
‫וכיצד שלחו אחרי כן לרדוף אחריהם ולהשיגם‪:‬‬
‫ש ל מ ת ם ר ע ה ת ח ת ט ו ב ח וכר‪.‬‬
‫ד ש ג ם וןדבר אליקם א ת ס ן ב ך י ם י ׳ א ^ י‬

‫ואמרת‬

‫למד‪.‬‬

‫אליהם‬

‫ז‪:‬‬
‫) מ ד‬

‫א‬

‫־י(‬

‫והמה נדהמים‪ :‬ה ם בטוהים שאיש מ ה ם לא לקח את הגביע‪.‬‬
‫ו*אםרו אליו ל פ ה ידבר א ד נ י עדבריס ה א ל ה‬
‫סלילה לןןבךיןז מעשית ‪5‬ךבר ןזוה‪ .‬וכר‬
‫א ? ד ?‪$8‬א**אתי מ ן ב ך י ף יומת ו ג ם ‪ -‬א נ ח נ ו ן ה י ה ל א מ י ? ע ב ד י ם ‪:‬‬
‫דומה למה שאמר יעקב ל ל ב ן ‪ :‬עם אשר ת מ צ א א ת א ל ח י ך ל א י ח י ה )ויצא לא‪ .‬לב(‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪61‬‬

‫כלההרצוג‬
‫מכללת‬
‫החל דעת ‪-‬‬
‫ומזפש ג‪$‬ד‪1‬ל אתר‬
‫ובקןטן‬

‫וימצא‬

‫בזןמתחת‬

‫הגביע‬

‫?נימין‪:‬‬

‫ילקךעו שמלותם‪ ,‬ו!ענ*ם איש על־חמרו‪ ,‬ו;שבו העירה‪:‬‬

‫אף מ ל ה א ח ת לא הוציאו מפיהם!‬
‫בכל זאת נדמה לנו‪ ,‬כי כאן קימצה התורה ולא גילתה‪ ,‬כיצד הביטו האחים על בנימין‪,‬‬
‫וכיצד הוא ה ב י ט עליהם‪.‬‬
‫אמנם השכיל יוסף והקדים לשים כסף איש בפי אמתחתו בפעם הראשונה‪ ,‬וגם בפעם‬
‫הזאת‪ ,‬כדי להםיר מלבם ה ח ש ד על בנימין‪.‬‬
‫אבל מ י יודע‪ ,‬אולי בכל זאת י‬
‫לא קשה לנהש מה התרהש בלבו של בנימין ע ד שבאו ביתה יוסף‪ ,‬ו י פ ל ו ל פ נ י ו‬
‫א ר צ ה ‪ .‬ועד שהציעו ע צ מ ם להיות לו עבדים‪ ,‬ג ם א נ ח נ ו ג ם א ש ר נ מ צ א‬
‫ה ג ב י ע בידו‪.‬‬
‫ועד ש נ ג ש אליו יהודה ודבר דבר באזניו‪ .‬והדבר מלא ה ע ו נ י ם ע ל בגימיז יעל אהבת‬
‫אביו אליו‪,‬‬
‫ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן ו י ל ד ז ק נ י ם ק ט ן‬
‫־‬

‫ו‪-‬‬

‫זו‬

‫׳י‬

‫•‬

‫•‬

‫•‪1‬‬

‫ואחיו מ ת וייסר הוא לבדו‬
‫ונפשו‬
‫ו‬

‫‪-‬‬

‫השורה‬
‫‪•5‬‬

‫ו‬

‫ויהודה מספר לו על ערבותו‬
‫א ב י א נ ו אל יד ו ח ט א ת‬
‫ןעוןה י ^ ב ־ נ א‬
‫כי איך אעלה‬
‫~ ‪1‬‬

‫זו!•י זי‬

‫•ד•* •‬

‫לאמו‬

‫ז‬

‫‪ ,‬י זו‬

‫ואביו‬

‫‪11‬״•‬

‫•‪1‬‬

‫‪1 7‬‬

‫אהבו‪:‬‬

‫בנפשו‬

‫ד‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫ו‬

‫ל א מ ר אם‬

‫אשר ערב א ת הנער מ ע ם א ב י ו ‪:‬‬
‫י לאבי כל הימים‪.‬‬
‫עבךף תוזת ןזןער עבר לאדני וןזגער ‪ :‬ע ל ?ם ! ו ח י ‪. ,‬‬
‫אל־אבי וןזנער איננו אתי‬
‫•ד•‬

‫; — ‪-‬‬

‫והנער ע מ ד ש ם כל אותה שעה עלוב ונכלם‪ ,‬אך‬
‫כל אותם הדברים היפים עליו אשר שמע‪,‬‬
‫שדקרו אותו עיגי אתיו‪ ,‬אשר מ ק צ ת ם בודאי‬
‫שגוא אותו על אשר ג ר ם ל ה ם ל ק ר ו ע‬

‫~ זו‬

‫ל‬

‫א‬

‫‪• .‬‬

‫היה כמחריש‪.‬‬
‫דקרו כמחטים בבשרו ובלבו‪ ,‬כ ש‬
‫גוללו עליו א ת האשמה‪ ,‬ויוסיפו ע ן ך‬
‫ש מ ל ו ת ם ‪) .‬אסתר רבד‪ ,‬ח‪ .‬א(‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫כיון שנמצא הגביע באמתחת בנימין‪ ,‬מיד חרה להם‪ ,‬ואמרו ל ו ‪:‬‬
‫גנבא‬

‫ב ר ג נ ב ת א ‪ ,‬אמר ביישה את אבינו‪ ,‬ואתה ביישתנו —‬
‫)מדרש הגדיל מ ה י (‬
‫‪3‬י‬

‫עלוב‬
‫‪62‬‬

‫בן ע ל ו ב ה !‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ו‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בנימין זאב יטרף‬

‫‪:‬‬

‫‪5‬נימץ ץאב לטרף בפקד יאכל עד ולערב ;חלק ?י*ל‬
‫)בראשית מט‪ .‬כז(‬
‫נמשל בנימין לזאב‪ ,‬על שהוא טורף ובורח‪ ,‬וכן לא נמשכה מלכות בית‬
‫שאול‪.‬‬
‫ויהודה נמשל לאריה‪ ,‬לפי שנמשכה מלכות בית דוד‪.‬‬

‫)‬

‫מ ד ר ש‬

‫(‬

‫העלוב שבכל שבטי ישראל‪ ,‬היה ש ב ט ו של בנימין‪ .‬ועל כן הוא היה גם העז‬
‫שבשבטים‪ ,‬ונקרא ט ו ר ף ‪.‬‬
‫תכונות אלה הוריש להם אביהם בנימין‪ ,‬מאשר הורישה לו אמו רהל‪.‬‬
‫קטנה היתד! רחל אמם‪ :‬ושם ה ק ט נ ה ר ה ל‪.‬‬
‫וכן נקרא בנימין קטן‪ ,‬ת ש ע פעמים בתורה‪ :‬והנה ה ק ט ן א ת אבינו היום‪— .‬‬
‫וילד זקונים ק ט ן וכו׳‪.‬‬
‫ועל כן אמר שאול לשמואל‪ :‬הלא בן ימיני אנכי מ ק ט נ י שבטי ישראל —‬

‫*‬
‫תניא ‪ :‬היה ראוי יוסף לצאת ממנו י״ב שבטים — אלא —‬
‫ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו‪) .‬רש״י‪ :‬אותן העשרה‪ ,‬שפיחתו מיוסף(‪.‬‬
‫)סוטה ל‪(:‬‬
‫עשרה בנים היו לבנימין‪ ,‬ע ש ר ה שבטים — אד גם בזה א ת ה שומע לעג לרש‪.‬‬
‫כי אף על פי שהיו לו עשרה בנים‪ ,‬בכל זאת ה ת מ ע ט באוכלוםץ‪ ,‬במפפר בני ישראל‪.‬‬
‫לראובן היו א ר ב ע ה בנים ומטפר ש ב ט ו במפקד האהרון בפרשת פנהם היה‬
‫ש ל ו ש ה ו א ר ב ע י ם א ל ף ושבע מ א ו ת ושלושים‪.‬‬
‫ליהודה ש נ י בנים שהולידו‪ ,‬ומספרם ש ש ה ו ש ב ע י ם א ל ף והמש מאות‪.‬‬
‫וכן יחסית השבטים האחרים‪.‬‬
‫לה היה בן א ח ד ומספר ש ב ט ו ‪ :‬א ר ב ע ה ו ש ש י ם א ל ף ושש מאות‪.‬‬
‫ואילו לבנימין‪ ,‬היו ה מ ש ה ו א ר ב ע י ם א ל ף ו ש ש מאות‪ ,‬מכל ע ש ר ת בניו‪.‬‬
‫]על זה העיר לנו יפה ה״חפץ היים״ ז צ ״ ל ‪ :‬כ י כאן גילתה לנו התורה כי אין‬
‫חכמה ו א ץ עצה לנגד ד׳‪ .‬כ י ל ח היה רק בן אהד‪ ,‬הושים בז ח ‪ ,‬והוא היה חרש‬
‫)סוטה יג‪ (.‬ואעפי׳׳כ ע ל ת ה לו שהיה מ ר ו ב ה באוכלוסין יותר מבנימין שהיו לו‬
‫עשרה ב ג י ס ) ח פ ץ חיים על התורה פ׳ פגחם([‪.‬‬

‫^בניפן א מ ד ; ך י ד ד׳ לקי&ן לבטח עליו‬
‫חפף עליו ‪$‬ל קיום ובין כתפיו שכן'‬
‫**'‬
‫־ ו ‪-,‬י‪-‬י‬
‫‪-‬ו י* • ־*‬

‫)דבריםלג‪.‬יב(‬

‫תניא‪ :‬רצועה היתד‪ ,‬יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין‬
‫ובה היה מזבח בנד‪ .‬ובנימין הצדיק היה מצטער עליה בכל יום לבלעה‪.‬‬
‫שנאמר‪ :‬ח ו פ ף ע ל י ו כ ל ה י ו ם ‪ .‬ולפיכך זכה ונעשה אושפיזיכן‬
‫לשכינה‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ :‬ו ב י ז כ ת פ י ו ש כ ן ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫הרצוג הארון נתון בחלקו‪.‬‬
‫מכללתשהיה‬
‫דעתנ ‪-‬ה —‬
‫אתרש כ י‬
‫ל‬

‫אושפיזכן‬

‫עליו כל היום — מלשין‪ ,‬נזיר חופף ומפספס )נזיר מב‪ ,(.‬כאדם‬

‫חופף‬

‫המתחכך מחמת דאגה‪ ,‬שאינו משיג תאוותו )חפצו( )יומא כב‪_ .‬‬

‫ר ש ״ י (‬

‫מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו י‬
‫שכל השבטים היו במכירתו של יוסף‪ ,‬ובנימין לא היה‪) .‬ויוסף גם הוא‬
‫הגורם(‪.‬‬

‫היה שם‪ ,‬והוא‬

‫ד״א‪ :‬שכל השבטים נולדו בחוץ לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל‪.‬‬
‫חביב‬

‫בנימין שנקרא ידיד למקום‪ ,‬שהרבה אוהבים הם‪ ,‬וחביב מכולם‬
‫בית המקדש נקרא ידיד‪ ,‬שנאמר )תהלים פד(‬

‫ידיד‪.‬‬

‫משכנותיר —‬

‫ידידו‬

‫מה‬

‫ת‬

‫)ספרי וזאת הברכה יב(‬

‫ידידות זו ש נ ת נ ה ל ש ב ט בנימין בברכות משה‪ ,‬וההבטחה שתשרה שכינה בחלקו‬
‫גם א ת א ל ה לא בקלות השיגם‪ ,‬כי אם אחרי מאבק קשה עם כל ש ב ט י ישראלי‬
‫ביהוד נאבק עם ש ב ט יהודה‪ ,‬שהיה יריבו הגדול על המקדש ועל המלכות‪.‬‬
‫שם‬

‫בנימין‬

‫ז‬

‫‪• :‬ך •‬

‫צעיר‬

‫‪1‬‬

‫וידם‪,‬‬
‫״‬

‫•‬

‫שרי‬
‫י י "‬

‫יהודה‬
‫*‬

‫ו‬

‫רגמתם‪.‬‬
‫•‬

‫יד‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫)תהלים סח• כח(‬
‫היה רבי מאיר א ו מ ר ‪ :‬כשעמדו ישראל על הים‪ ,‬היו שבטים מנצחים‬

‫ז ד‬

‫עם זה‪ .‬זה אומר‪ :‬אני יורד תחילה לים‪ ,‬וזה א ו מ ר ‪ :‬אני יורד תחילה ל י‬

‫ס‬

‫קפץ שבטו של בנימין וירד לים חחילה‪ .‬שנאמר ש ם‬

‫בנימין‬

‫צעיף‬

‫ד ד ם ‪ .‬אל תקרי ר ד ם ‪ ,‬אלא רד—ים‪.‬‬
‫והיו שרי יהודה רוגמים אותם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫לפיכד זכה‬
‫כתפיו‬

‫שרי‬

‫יהודה‬

‫בנימין הצדיק ונעשה אושפיזיכן לגבורה‪.‬‬

‫שנאמר‬

‫שכן‪.‬‬
‫מ ו ז ה‬

‫ר ג מ ת‬
‫ו‬

‫ג‬

‫ם‬

‫ב‬

‫ב‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ת‬

‫י ע ק ב ‪:‬‬

‫ב נ י מ י ז‬

‫ז א ב‬

‫י ט ר ף‬

‫׳ י‬
‫זכותו למקום המקדש׳ י‬
‫באךעה ת ^ ך י ש כ י נ ת א ובאחםנתה ?תבני מ ק ך ^ א _‬

‫ת ר ג מ ו‬

‫א ו נ‬

‫‪ ,‬י‬

‫ב‬

‫)סוטה‬

‫ם‬

‫ל‬

‫‪1‬‬

‫(‬

‫קלוס‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫מ ד ב ח א — כלומר‪.‬‬

‫ובגמרא )זבחים גד‪ (.‬נחלקו רב ולוי‪ ,‬רב מ ת ר ג ם ‪ :‬יתבני‬
‫המזבה‪ .‬ולוי מ ת ר ג ם ‪ :‬מ ק ד ש א‪ ,‬מקום המקודש לדמים‪.‬‬
‫לא כל ה מ ק ד ש היה בהלקו של בנימין ולא כל המזבח‪ ,‬כי יהודה לקח מ מ נ ו א‬
‫הבית‪ ,‬א ת ה ל ש כ ו ת ואת העורות )יומא יב( וגם מן המזבח הבליע יהודה ק‬
‫מ א ר ב ע קרנותיו לתוך חלקו — ועל כן הקרן הזאת נשארה בלי יסוד _‬

‫‪:‬‬

‫ת‬
‫ה‬

‫י‬

‫ר ן‬

‫י ז ת‬

‫וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד‪.‬‬
‫מאי טעמא ? — לפי שלא היתד‪ .‬בחלקו של טורף )בגימיק‪.‬‬
‫)זבחים נ ג ‪ :‬רמב״ם הלכות בית הבחידז‪-‬‬
‫*•י י‬

‫ועל זה היה בנימין הצדיק מצטער‪ ,‬בכל יום —‬
‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י ה כ‪(.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫וללבן‬
‫שם‬

‫שתי‬

‫ב נ ו ת )בראשית ויצא כט‪ .‬טז(‪.‬‬

‫הגדולה לאה— גדולה‬

‫ב מ ת נ ו ת י ה ; כהונה לעולם ומלכות‬

‫לעולם‪ .‬דכתיב )יואל ד( ויהודה לעולם תשב‪.‬‬
‫רחל — קטנה‬

‫במתנותיה;‬

‫יוסף לשעה‪ ,‬ושאול‬

‫ושם‬

‫הקטנה‬

‫לשעה‪,‬‬

‫ושילה לשעה‪ ,‬שנאמר )תהלים עח( וימאס באהל יוסף ובשבט‬
‫)ב״ר ע יד—טו(‬

‫אפרים לא בחר‪.‬‬

‫ש ב ט י י ו ס ף ו ב נ י מ י ן עמדו אף הם כאבותיהם‪ ,‬במאבק תמידי ומר עם אחיהם‪,‬‬
‫ע ל ה מ ת נ ו ת ה ק ט נ ו ת ‪ ,‬שהנחילה לחם רחל אמם‪.‬‬
‫שבט יוסף ואפרים היו תובעים ב פ ה ‪ :‬וידברו בני יוסף את יהושע לאמר‪ ,‬מ ד ו ע‬
‫נ ת ת ל י נ ח ל ה ג ו ר ל א ח ד ו ח ב ל א ח ד וכו׳ )יהושע יז‪ .‬יד(‪.‬‬
‫ואחרי כן באו א י ש א פ ר י ם אל גדעון בטענה‪ ,‬על אשר הלך להלחם במדין‪ ,‬ולחם‬
‫לא קרא ו י ר י ב ו ן א ת ו ב ח ז ק ה )שופטים ח‪ .‬א‪.(.‬‬
‫ובדומה לזה נ צ ע ק א י ש א פ ר י ם על יפתח בשובו מ מ ל ח מ ת בני עמון ואמרו‬
‫אליו‪ :‬ב י ת ך נ ש ר ו ף ע ל י ך ב א ש ‪) .‬שם יב‪ .‬א‪.(.‬‬
‫לעומתם םבלו בני בנימין את מאבקם בשתיקות‪ .‬י ש פ ה ו ש ו ת ק ‪.‬‬
‫רבי אומר ־‪ .‬בכל התחומים הוא אומר‬

‫וירד‬

‫ה ג ב ו ל ‪ ,‬ו ת א ר ה ג ב ו ל‪.‬‬

‫וכאן )במטה בני יהודה( הוא אומר )יהושע טו(‬

‫ועלה‬

‫הגבול‬

‫גיא‬

‫בן הינום כתף היבוסי היא ירושלים‪ ,‬מלמד‪ ,‬שבית הבחירה היה בנוי‬
‫בחלקו של בנימין וכראש תור יוצא מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬

‫ובין‬

‫כ ת פ י ו שכן‪.‬‬

‫)ספרי ברכה(‬

‫מובלעות היו נחלותיהם של יהודה ובנימין זו בזו‪ ,‬וכל א ח ד מהם הצטער לבלוע‬
‫א ת הקדש והמקדש‪.‬‬
‫כאשר הילק יהושע א ת ארץ ישראל לשבטים‪ ,‬עוד לא היה ידוע בבירור‪ ,‬בחלקו‬
‫של מי בדיוק תשרה שכינה‪ ,‬על כן נתנו דושנה של יריחו לקיני‪ ,‬לבני בניו של‬
‫יתרו‪ ,‬והיו אוכלים אותה ארבע מאות וארבעים שנה‪ .‬ו כ ש ש ר ת ה ש כ י נ ה‬
‫ב ח ל ק ו ש ל ב נ י מ י ן ע מ ד ו ו פ י נ ו א ו ת ו מ ל פ נ י ה ם )ספרי ברכה יב(‪.‬‬
‫וכל אותן השנים המרובות עמדו כמחכים‪ ,‬זה מול זה יהודה ובנימין‪ ,‬ושמרו על‬
‫גבולותיהם המובלעים ונוגעים זה בזה בגלל ה ב ט ה ו ת שהובטחו גם שניהם‪ ,‬על בית‬
‫הבחירה ועל ירושלים‪.‬‬
‫על כן נאמר גם ע ל יהודה‪ :‬ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יוכלו )יכלו קרי( בני‬
‫יהודה להורישם )יהושע טו‪ .‬סג(‪.‬‬
‫וגם על בנימין‪ :‬ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין‪) .‬שופטים מ‪ .‬כא(‪.‬‬
‫‪#‬‬

‫מי יודע אם לא ה ה ת נ צ ח ו ת ה א י ל מ ת ה ז א ת שביניהם‪ ,‬היא אשר הגבירה המרירות‬
‫בבני בנימין המקופחים תמיד‪ ,‬והרגומים על הים על ידי שרי יהודה‪ .‬ואם לא זאת‬
‫המרירות הכריהה אותם להיות נועזים וטורפים כזאבים‪ ,‬וללמד את בניהם ק ש ת ‪:‬‬
‫נ ו ש ק י ק ש ת מימינים ומשמאילים באבנים ובחיצים בקשת מאחי שאול מבנימין‬
‫)דהי״א יב‪ .‬ב(‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪65‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובימי הגבעה‪ :‬מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטד יד ימינו‪ ,‬כל זה קולע‬
‫באבן אל השערה ולא יחטיא‪) .‬שופטים כ‪ .‬טז(‪.‬‬
‫האם לא זאת המרירות‪ ,‬היא שהוליכה אל הפרק המכוער ביותר בדברי ימי שבטי‬
‫ישראל‪ ,‬והיא שעשתה את המלחמה האומללה ביותר‪ ,‬מלחמת אחים‪ ,‬בה נהרגו‬
‫שבעים אלף איש מישראל ומבנימין‪.‬‬
‫הלוא זה מעשה ה פ ל ג ש‬

‫ב ג ב ע ה נכתב בעט ברזל‪ ,‬והיה לחרפות‪ ,‬לדראיז עולם‪.‬‬

‫יעמיקו שחתו ?ימי ןזגבעה‬
‫?ימי כגבעה חטאת ישראל‬
‫י ״ י־••* י י * י י ־‬

‫)הושע ט‪ .‬ט—י‪ .‬ט(‬

‫לפי פשוטו של המקרה‪ ,‬המסופר בסוף ספר שופטים‪ ,‬מתעוררות שאלות רבות וקשות‪.‬‬
‫ואלה מקצתן הגוגעות לענייננו‪ :‬למה סגרו עליהם בני הגבעה אשר לבנימין‪ ,‬אשר‬
‫גוכה יבום היא ירושלם‪ ,‬ודימו מעשיהם למעשה סדום ועמורה לכלות רגל מגבולם ז‬
‫ולמה נתגו ללון ברהוב העיר‪ ,‬לאיש הלוי העובר אורה ולאשתו‪ ,‬ואין איש מאסף‬
‫אותם הביתה ז‬
‫ולמה היפו כל שבט בנימין על אנשי הבליעל‪ ,‬אשר עשו זמה ונבלה בישראל‪ ,‬ולא‬
‫אבו לשמוע בקול אהיהם בני ישראל‪ ,‬אשר בקשו להטגירם ולבער הרעה מישראל ן‬
‫וכיצד העיזו בני בנימין לצאת למלחמה עם כל שבטי ישראל‪ ,‬אשר נאספו בקהל‬
‫עם האלקים‪ ,‬א ר ב ע מ א ו ת אלף איש ר ג ל י ש ו ל ף ה ר ב ?‬
‫זאב וטלה‬
‫״‬
‫י ־ י‬

‫ידעו‬
‫י‬

‫כאחד‪,‬‬
‫־ י י ׳‬

‫)ישעיהו םה‪.‬‬

‫כ ה (‬

‫ז א ב — זה בנימין‪ ,‬שנאמר )ויחי(‪ :‬ב נ י מ י ן ז א ב י ט ר ף‬
‫ו ט ל ה — אלו השבטים‪ ,‬שנאמר‪) :‬ירמיהו נ‪ .‬יז(‪:‬‬
‫ישראלי‬

‫שה‬

‫סזו‬

‫ר‬

‫)ב״רצה‪" .‬‬
‫א‬

‫מדרש פליאה זח‪ ,‬על חזון השלש באהרית הימים‪ ,‬רוצה לקרב את בגימין‬

‫ל‬

‫א‬

‫כל בית ישראל‪ ,‬אחד אל אחד‪ .‬ורוצה הוא לתקן את הטאת ישראל זי׳ א ש ר‬
‫מראשית היותם על אדמתם‪ .‬הן בימים ההם‪ ,‬בימי הגבעה‪ ,‬אין מלד בישראל ואיי‬
‫תפארת מקדש‪ .‬כי היו אז השבטים מפוזרים‬

‫י מ פ ו ר ד י ם‬

‫׳‬

‫כ‬

‫ל‬

‫א‬

‫ח‬

‫ד‬

‫ב ת ז ז י מ‬

‫י׳‬

‫כ‬

‫ל אחד‬

‫בכרמו‪ :‬מאותה שעה שנתהלקה ארץ ישראל‪ ,‬היתד‪ .‬החלוקה הביבה עליהם י ו‬

‫ת‬

‫והנה זה המאורע בגבעה הקהיל את כל העדה כאיש אהד‪ ,‬למדן ועד באר ש‬

‫ב‬

‫ר‬

‫מדאי‪) ,‬ילק״ש יהושע לה‪ — (.‬ש ה פ ז ו ר ה י ש ר א ל‪.‬‬
‫וארץ חגלעד — כ א י ש א ח ד ח ב ר י ם ‪ ,‬לגשת למלחמה עם בני בגימין‪.‬‬
‫ובגי בנימין ההרישו ולא ענו אותם דבר‪ .‬כי למודי שתיקה היו ממבורותיהס‬
‫כאבןההושן‪,‬אבנם‬

‫"~"‬

‫י ש פ ה — יש פה ו א י נ ו מ ד ב ר ‪.‬‬

‫אך בזאת הפעם‪ ,‬גם הם שלפו הרב‪.‬‬
‫ף‪$‬או }ני־בנ‪,‬י‪9‬ין ? ך ס * ב ע ה וישחיתו בלשךאל ביום ןזהוא‬

‫שנלס ועברים ‪9‬לף איש ‪$‬ךןה•‬
‫ב‬

‫)שופטים • ‪(!0‬‬
‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בנימין זאב יטרף!‬
‫בתמונה ראשונה אפשר לקבל א ת הדמוי הזה‪ ,‬שבנימין הוא הזאב‪ ,‬והשבטים כולם‬
‫הס הטלה‪ ,‬שהרי בצדק באו השבטים לתבוע מבנימין‪ ,‬להוקיע את הנבלה‪ ,‬אשר‬
‫נעשתה בישראל‪ .‬ואילו שבט בנימין היקשה עצמו‪ ,‬ויצא למלהמה עמהם‪.‬‬
‫אבל התמונה השניה הופכת את פני הדברים‪ ,‬כי בה נראה א ת בנימין‪ ,‬שהוא הטלה‬
‫הנרדף והמעונה על ידי כל יתר שבטי ישראל אשר סבבוהו כתרוהו‪ ,‬כואבים‪.‬‬
‫‪$‬ו‪1‬רו את בנ יסין ה ך ך ס ה ו מנוחה ה ך ך כ ה ו‬
‫עד נכח סגבעה ‪9‬ןרח ? מ ש ‪:‬‬
‫י‬

‫)כ‪ .‬מג(‬

‫נ;הי כל ס ^ ל י ם לבנימין עקזךים וןז??שה אלף איש‬
‫ואיש ל?ךאל נשנע ‪5‬מצפח לאפר‬
‫איש ממני לא־לתן בתו •ןב^סין ^אשה‪.‬‬

‫)מי(‬
‫)כא‪ .‬א(‬

‫הנדוי המר הזה‪ ,‬הרדיפה שלאהר הרדיפה‪ ,‬להכותם לפי הרב מעיר מתים עד‬
‫בהמה‪ ,‬עד כל הנמצא‪ ,‬ולשלח באש את כל עריהם‪ ,‬כל זה מוכיה על האיבה‬
‫הקודמת שהיתה בלבם על בנימין‪ ,‬והמעשה הזה בגבעה‪ ,‬הוא אך נתן להם‬
‫ההזדמנות ללבות את האש‪ .‬על כן לא נתפלא על התייצבות פינות כל העם‪ ,‬כל‬
‫שבטי ישראל — בקהל עם האלקיס‪ ,‬א ר ב ע מ א ו ת א ל ף א י ש ר ג ל י ש ו ל ף‬
‫ח ר ב ‪ ,‬לעלות למלהמה על מספר אנשי בליעל‪ ,‬אשר בגבעת בנימין‪] .‬השוה עם‬
‫המקרה הדומה לזה‪ ,‬בימי יהושע )סרק כב(‪ ,‬ששם היתד! התקהלות העדח במתינות‬
‫ושליחת חשליחים בדרד כבוד‪ ,‬ודבריהם אל בני ראובן ואל בני גד היו דברי טעם‬
‫ולא בחריפות איום שולפי חרב[‪.‬‬
‫וכי למה ועל מה כ ה נזעקו‪ ,‬לתבוע עלבונו של האיש הלוי ופלגשו ? וכי מי היה‬
‫זה האיש הלוי‪ ,‬אשר העמידוהו בקהל עם האלקים‪ ,‬לספר ספור הנבלה בישראל ז‬
‫הלא הוא בעצמו בעל הנבלה‪ ,‬שגבל את פלגשו המתה!‬
‫וץקןחה‬

‫‪-‬‬

‫על־סחמור‬

‫ו * א אל־ביתו‪ ,‬ולןח את־סמא?לת‪ ,‬ו!חזק ?פלגשו‪,‬‬
‫ו;נוגחה‬
‫נישלח ה‬
‫י‪• (- ,‬‬

‫לןצ^ויה‬
‫בצל‬
‫•ן׳־׳‬

‫לקונים עשר‬

‫גבול‬
‫ל*• ׳‬
‫‪1‬‬

‫נתחים‬

‫ישראל‪.‬‬
‫•יי ‪ -‬י‬

‫)יט‪ .‬כח כט(‬

‫ומדוע לא נתחלחלו בכל גבול ישראל למראח חנבלח חזאת ?‬
‫ולפי שספרו לנו חז״ל )בגיטין ו‪ (:‬הוא היה האשם מבתהילה בםטיית פלגשו‬
‫ובבריהתה‪ ,‬כי היה מטיל אימה יתירה בתוך ביתו‪ .‬ושלא כדין עשח גם לפי פשוטו‬
‫של מקרא‪ ,‬שהלך להשיבה ולקהתה מבית אביה‪ ,‬אהרי אשר הוטמאה‪.‬‬
‫והוא גם אשם אשם באשר הוסיף להתמהמה בבית חותנו‪ ,‬לאבול עמו ולשתות עמו‬
‫חמשה ימים‪ ,‬ודחה יציאתו מערב עד בוקר‪ ,‬ומבוקר עד גטות היום‪ ,‬ולבסוף לא גהג‬
‫י ד א ת ולא יצא בכי טוב‪ ,‬אלא‪ ,‬כ א ש ר ר פ ה ה י ו ם ל ע ר ו ב‬
‫ב ד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולמי כל הנבלה ה ז א ת אשר נ ע ש ת ה בישראל‪ ,‬הלא לזה האיש הלוי״ אשר נחר‬
‫ל ע ש ו ת כמעשה אנשי סדום‪ ,‬שכן הוא עצמו החזיק בפלגשו והוציאה להם לאנשי‬
‫הבליעל שבגבעה‪ ,‬להתעולל בה כל הלילה ע ד הבוקר‪ .‬ומה נורא מחזר׳ אותו בוקר‪.‬‬
‫י‬

‫ו • קן ם א ל ‪ 3‬ה ב ב ‪ .‬ק ר ‪,‬‬
‫ויפתח את דלתות הבית‪ ,‬ויצא ללכת לךךכו‬
‫ןהנה האשה‪? ,‬ילגשו ג‪$‬לת פתח הבית ן י י י ה על־ק‪0‬ף‪:‬‬
‫ו*אמר‬

‫אליה קומי‬

‫ךבלכה — ןאין‬

‫ע‬

‫^‬

‫ה‬

‫־־‬

‫)יט‪ .‬כז־כח(‬

‫גם ללוט אשר כ מ ע ש ה ו א מ ר לעשות בבנותיו‪ ,‬הכאיב הקב״ה בעונש קשה לדורות‬
‫מנין שלוט בחר לעשות כמעשה סדום‪ ,‬שכן אומר להם לאנשי סדום‪ ,‬הנד‬
‫נא לי שתי בנות וגר‪ .‬בנוהג שבעולם‪ ,‬אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו‬
‫ועל אשתו‪ ,‬והורג או נהרג‪ .‬וזה מוםר בנותיו להתעלל בהן‪.‬‬
‫אמר לו הקב״ה‪ :‬חייך‪ ,‬לעצמך אתה משמרן‪ ,‬ולבסוף תינוקות של בית‬
‫משחקין וקורין‪ :‬ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן‪.‬‬

‫ר ב ץ‬

‫)תנחומא וירא י >‬
‫‪3‬‬

‫והאיש הזה גרוע היה מלוט‪ ,‬שכן לוט אך אמר זאת להציל את אורחיו‪ .‬והוא ע ש‬
‫זאת להציל א ת עצמו‪.‬‬
‫והגה ה א י ש ה ב ת ה הזה‪ ,‬העיז מ צ ח ו והתייצב בתוך קהל עם האלקים‪ ,‬ל ת ב ו ע‬
‫עלבון א ש ת ו הנרצחת‪ ,‬מ א ת כל פ נ ו ת העם‪ ,‬אשר הזעיק אותם‪ ,‬מ ד ן ו ע ד באר ש ב ע‬
‫]בפרק הזה הוא נקרא א י ש ה א ש ה ה נ ר צ ח ה )כ‪ .‬ד( בעוד שבפרק הקוז‪-‬ם‬
‫הוא נקרא א ד ו נ י ה והיא נקראת פ ל ג ש ו [‪.‬‬
‫ד‬

‫י‬

‫ומכל ש ב ט י ישראל אשר נקהלו כאיש אחד‪ ,‬לא קם איש א ח י להוקיע א ת ח ט‬
‫הנבל הזה‪ ,‬אשר ביזה א ת אשתו בחייה ובמותה‪ ,‬וגם הוא היה ברוצחיה‪.‬‬
‫והנה קמו כל ש ב ט י ישראל שולפי חרב‪ ,‬להלחם בשבט בנימין‪ ,‬להרדיפו מ נ ו ח‬
‫׳‬
‫ולהטיל אך עליו א ת כל כתם ח ט א ת סדום‪.‬‬
‫א‬

‫ת‬

‫ה‬

‫על כן לא ענו להם בני בנימין‪ ,‬ועל כן העיזו ויצאו להשיב מלחמה שעריי׳ ו י ש‬
‫א ת כוהם ממרירות עלבונם הנצחי‪ ,‬אשר שם חלקם להיות מ ק ט נ י ש ב ט י י ש ר א ל‬
‫י‬
‫ועל כן‪ ,‬לא בכה ש ב ט בנימין בשעה ששלחו באש א ת כל עריהם‪ ,‬לבלתי‬
‫להם י ר ו ש ת פ ל י ט ה ל ב נ י מ י ן )כא‪ .‬יז(‪ .‬ולא פתה א ת פיו ב ש ע ה ש'‬
‫איש ישראל ב מ צ פ ה לאמר א י ש מ מ נ ו ל א י ת ן ב ת ו ל ב נ י מ י ן יי *‬

‫א‬
‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫ד‬

‫‪3‬‬

‫ע‬

‫כי כ י מ י ה ג ב ע ה ‪ ,‬כן היו י מ י ה ג ב י ע ‪ ,‬אשר נ מ צ א ב א מ ת ח ת בנימין‬
‫כאשר ע מ ד שם בין אהיו‪ ,‬נ ג ש ו ה ו א נ ע נ ה ו ל א י פ ת ח פ י ו ‪ ) .‬י‬
‫וכמוהו ע מ ד ה גם אמו רחל ש ו ת ק ת בעלבונה‪ ,‬בשעה ש ר א ת ה סבלונותיד**'‬
‫*‬
‫י‬
‫ו כ ר ח ל ע ל ג ו ז ז י ח נ א ל מ ד ‪) .‬שם(‪.‬‬
‫אחותה‬
‫א‬

‫‪-‬‬

‫י‬

‫ד‬

‫י‬

‫י‬

‫ש ע י ה ו‬

‫ג‬

‫‪#‬‬

‫אך אלקים‪ ,‬הרואה בעלבון ש ל עלובים חנן א ת שבטו של בנימיז וזידייי ‪-‬‬
‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ס‬

‫י‬

‫י ד י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לבממן‬
‫חפף‬

‫אמר ןךיד ד׳ לשכן לבטח עליו‬

‫ע?יו ‪3‬ל־כ‪,‬יום ובין ?ת‪$‬יו שכן‪:‬‬

‫בנימין שהוא ידיד ד׳‪ ,‬ישכון בארצו לבטח על השם‪ ,‬והשם יהיה חופף עליו‬
‫)דברים ברכה ‪ -‬ראב״ע רמב״ן(‬

‫כל הימים ומשרה שכינתו בארצו‬

‫מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו ?‬
‫משל למלד שבא אצל בניו לפרקים‪ .‬כל אחד ואחד א מ ר ‪ :‬אצלי הוא שורה‪.‬‬
‫קטן שבכולם א מ ר ‪ :‬אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה עמי?‬
‫הלד ועמד ופניו כבושות ונפשו עגומה‪.‬‬
‫ראה אותו אביו שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו‪ ,‬אמר ‪ :‬מאכל‬
‫ומשתה יהיה משלכם ולינתי תהיה אצלו‪.‬‬
‫כך אמר הקב״ה בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל‬
‫)ספרי‪ ,‬דברים ברכה יב(‬

‫השבטים‪.‬‬

‫משל למלך שהיו לו בנים הרבה‪ .‬משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את‬
‫מקומו‪ .‬קטן שבכולם‪ ,‬היה אביו אוהבו‪ ,‬אוכל עמו ושותה עמו‪ .‬נשען עליו‬
‫ויוצא‪ ,‬נשען עליו ונכנס‪ .‬כך בנימין הצדיק‪ ,‬קטן שבשבטים היה‪ ,‬והיה‬
‫יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו‪ .‬נשען עליו ויוצא‪ ,‬נשען עליו ונכנס‪.‬‬
‫אמר הקב״ה‪ :‬מקום שסמך צדיק זה ידיו‪ ,‬שם אני משרה שכינתי — לכך‬
‫ובין‬

‫נאמר‪:‬‬

‫)שם(‬

‫כ ת פ י ו שכן‪.‬‬

‫אולי ב ח נ י נ ה ןו ברכו יוסף כאשר ראהו בין אחיו‪:‬‬
‫וישא ע ץ י ו ו!ךא א ת בנןמין אחיו בן אמ‪_1‬ו*אמר אלקים ;חנף ?ני‪.‬‬

‫ר׳ פנחס בשם ר׳ שמואל בר נחמן א מ ר ‪:‬‬
‫מסורת אגדה היא‪ ,‬שביד בניה של רחל עשו נופל‪ .‬שנאמר )ירמיהו מט‪(.‬‬
‫אם לא יסחבום צעירי הצאן‪ .‬ולמה קורא אותם‬
‫של‬

‫קט ני הם‬

‫שבזה כתיב‬

‫שבטים‪.‬‬

‫צעירי‬
‫גער‪,‬‬

‫ה צ א ן ‪ ,‬לפי שהם‬
‫ובזה כתיב‬

‫קטן‪.‬‬

‫בזה כתיב נ ע ר ‪) :‬וישב לז ב‪ (.‬והוא נער את בני בלהה‪ .‬ובזה כתיב קטן‬
‫)והנה הקטן את אבינו היום(‪.‬‬
‫הזהרו‬

‫במקופחים‪,‬‬

‫שהם‬

‫שומרים‬

‫במרי‬

‫)פדר״כ זכור כט(‬
‫נפשם‬

‫א ת עלבונם‪,‬‬

‫לפרוע‬

‫מעולביהם‪,‬‬

‫בעת פקודתם‪.‬‬
‫אולי משום כך נמסרה מ ל כ ו ת הרשעה בידי בניה של ר ח ל ; ויוסף היה ל ש ט נ ו של עשו‪,‬‬
‫ואחריו‬

‫בנימין‪.‬‬

‫הירודים‬

‫אהריך‬

‫בנימן‬

‫בעממיך‬

‫)שופטים ה(‪.‬‬

‫כיון‬

‫שהם היו‬

‫ש כ א ח י ה ם והמקופחים‪ ,‬ע ל כן ה ר ג י ש ו הם מ א ד מ א ד א ת קיפוחו הראשון‬

‫של י ע ק ב אביהם‪ ,‬א ש ר בבטן אמו רוצצו ע ש ו אחיו וקפחו ועכבו מ ל צ א ת ראשונה‪.‬‬
‫ויצא הוא‬

‫הראשון‪,‬‬

‫אדמוני — שופך‬

‫דמים‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪69‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכן שמעו ןןןת־ד׳ א ? ר יעץ אל־אדום ‪-‬‬
‫י י ? ? ח ב ו ם ץ ע י ר י ס צ א ן אם ל א ישים ‪$‬לי‪$‬ס ?גןןס‪.‬‬
‫א‬
‫ם‬

‫א‬

‫)ירמיהו מט‪ .‬כ(‬

‫במדרש ״פנים אהרות״ מ צ א נ ו ט ע ם נוטף‪ ,‬למה זכה בנימין ש י ב נ ה ב י ת המקדש‬
‫בהלקו‪ .‬והטעם הזה ישלים א ת מ ר א ה הפנים האחרות של בנימין ה ש ו ת ק ‪ ,‬אשר‬
‫כמוהו כאמו רהל ה ו א יודע שתיקה בהכירו כי קטן הוא‪ ,‬אבל מכאן ה ו א ג ם מתרומם‬
‫ל ע ת כזאת אשר הוא נדרש‪ ,‬לקוממיות ולמלכות‪.‬‬
‫ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם‪ ,‬ו י ג י ד ו‬
‫ל ה מ ן ל ר א ו ת ה י ע מ ד ו ד ב ר י מרדכי‪ ,‬כי ה ג י ד ל‬
‫)אסתר ג‪ .‬ד(‬
‫אשר הוא יהודי‪.‬‬
‫אמר לו המן הרשע וכל עבדיו‪ ,‬מדוע אתה עובר את מצוות המלד ז א מ ר ‪:‬‬
‫יהודי אני‪ .‬אמר לו המן והלא אביד השתחווה לעשו אבא ז אמר ל ו ‪ :‬בשעה‬
‫שהשתחווה‪ ,‬היה בנימין במעי אמו‪ ,‬ולא השתחווה‪ .‬ואני בן בנו של בנימין‪,‬‬
‫שנאמר )ב‪ .‬ה( איש ימיני וכשם שלא השתחווה אבי‪ ,‬כך אני איני משתחווה‬
‫לד‪ ,‬לכן נאמר‪ :‬ו מ ר ד כ י ל א י כ ר ע ו ל א י ש ת ח ו ו ה ‪.‬‬
‫)מדרש פנים אחרות‪ ,‬ילק״ש(‬
‫על זאת צור עולמים‪ ,‬שמר אותו במעי אמו עד אשר יעלי לארץ ישראל‬
‫)תרגום שגי(‬
‫ולכן יבנה בית המקדש בחלקו‪ ,‬וישכן שכינתו בגבולו‪.‬‬
‫ה‬

‫ם‬

‫ומזה הטעם אמר שמואל הנביא על שבט בנימין‪ ,‬הלא אם קטן אתה בעיניך‬
‫ר א ש ש ב ט י י ש ר א ל א ת ה ‪ .‬כי הוא מיוהם יותר מכל שבטי ישדא^‬
‫ואמר לשון ש ב ט י י ש ר א ל ‪ ,‬ולא אמר יעקב‪ ,‬משום שנולד משעה שנקרא‬
‫שמו ישראל‪) .‬ראה בראשית‪ ,‬משלח לה‪ .‬י(‬
‫ועל זה רמז בתהלים כ״ב‪ .‬יראי ד׳ הללוהו‪ ,‬כל זרע יעקב כבדוהו‪ ,‬וגורו‬
‫ממנו כל זרע ישראל‪ .‬ופירש בויקרא רבה )ג‪ .‬ב( י ר א י ד ׳ ה ל ל ו ה ו _‬
‫אלו גרי הצדק‪ ,‬ו כ ל ז ר ע י ע ק ב כ ב ד ו ה ו — אלו כל השבטים‪ .‬וגורן‬
‫ממנו כ ל ז ר ע י ש ר א ל — זה שבט בנימין‪.‬‬
‫)העמק דבר — הרחב דבר על הכתוב אחר נגש יוסף ורחל ו י ש ת ח ן ן‬

‫(‬

‫ראוי לשים לב‪ ,‬כי זה הפרק בתהלים כ״ב‪ ,‬למנצח על אילת השחר‪ ,‬מיוחם ל א ס ת ר ‪.‬‬

‫לסדרת המאמריפ על ״מה בין שאזל לדוד״‪ ,‬יופיע כם״ד כגלית הכא פרק פיוס פ ש מ ‪.‬‬
‫״יסוד‬
‫‪70‬‬

‫ומלכות״‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ מ ו א ל בנימין ס ו פ ר‬

‫הערות לספר ״שם הגדולים״‬
‫בבחרותי — זה עשרים שנה ויותר — רשמתי כמה הערות על גליונות הספר‬
‫״שם הגדולים״ לחחיד׳׳א זצ״ל‪.‬‬
‫הגגי מפרסם בזה הערות אלו‪ ,‬כסי שכתבתין אז‪ .‬לא עמדתי מחדש על הדברים‬
‫ולא בדקתי בספרים; ייתכן שיש דבריפ שאפשר להרהיב עליהם את הדבור‪ ,‬כתוצאה‬
‫מהפפרים הרבים שהופיעו מאז‪.‬‬

‫מערכת גדולים‬
‫אות‬

‫א‬

‫]ש[ הראכ׳׳ד‪ ,‬בקצרה אני אומי דרש״י קודם לרמב״ם ודאי‪.‬‬
‫כן כ ת ב גם בםסר היוהםין‪ ,‬בריש מאמר חמישי‪.‬‬
‫]י[ הראכ׳׳ד השני‪ ,‬והוא תלמיד רבינו משה הדרשן‪.‬‬
‫כן היא דעת בעל היוחסין שם ועיין במבוא לס׳ האשכול להרה״ג ר׳ צבי בנימין‬
‫אויערבך ז״ל עמוד‬

‫מ שהוכיה שאינו כן‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫]שם[ הראב״ד הנזכר חבר חידושים על התלמוד‪ …‬וגס אני ראיתי חידושיו על קצת מם׳‪.‬‬
‫הרב המגיד הל׳ שכנים פ״ח ה״ה כ׳ וז״ל‪ :‬״וכן פסק הר״א ז״ל בפירושו״‪,‬‬
‫עכ״ל‪ ,‬ונראה שהכווגה לפירושו על מס׳ בבא בתרא‪.‬‬
‫]עט[ רבינו אכרהפ מפונפלייר‪ …‬ובס׳ שתי ידות באור תורה ׳ לך לך מזכיר חדושיו לחולין‪.‬‬
‫פ‬

‫מביאו כבר המאירי בפתיחתו למס׳ אבות‪ ,‬עיין מבוא האשכול הג״ל עמוד ‪.^11‬‬
‫]קלב[ רכינו א ה ה הלוי‪ ,‬נכדו של הרז״ה בעל המאור•‬
‫ז״ל הריטב״א בחי׳ למס׳ שבועות מה‪ .‬ב סוף ד׳׳ה ולענין‪ :‬״אבל מורי הרא״ה‬
‫ז״ל היה סובר כדברי זקנו הרז״ה ז״ל‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫]קעט[ מהר״ר אליה קאפפאלי‪.‬‬
‫למד בסדואה שבאיטליה עיין בם׳ ג‪621‬ת^ ח‪ 011 £51-61 1‬עמוד ‪.46‬‬
‫]רלח[ רכינו אשר כן הרכ ר׳ משולט‪.‬‬
‫הוא אהד מגדולי בידר׳׳ש הקדמונים‪ .‬חיבר קונטרס החילוקים שבין יו״ט‬
‫ראשון ליו״ט שני‪ ,‬כמש״כ המאירי בספרו מגן אבות עניז הששי עמוד לו‪.‬‬
‫אות‬

‫ב‬

‫]לז[ רכינו כרוך מארץ יון‪ …‬בפסקי מהר״ס ריקאגטי מביא‪ …‬וכן במרדכי ושאר גדולים‪.‬‬
‫וכן באור זרוע‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪71‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אות‬

‫ג‬

‫]ד[ גאוני הראשונים‪ .‬כתוב קודם פסקי סוטה שנדפסו להרב המאירי‪ …‬שהוא על רביבו האי‪.‬‬
‫המאירי בבא בתרא ו‪ .‬א )ד׳יה מקצת( קורא לרבינו האי ״ מ ק צ ת ג א ו נ י ם ״ ‪.‬‬
‫]ו‪ 1‬גדולי הדורות שלפנינו‪ …‬משם הרב מרדכי בן מהר״ש שירלייו שכוונתו על הרשב״א‪.‬‬
‫אאמו״ר הרה״ג ר׳ אברהם סופר ש ל י ט ״ א בהקדמתו למאירי ע ל מ ם ׳ ק י ד ו ש י ן‬
‫ומם׳ כתובות כ ת ב שהכוונה על הרמב״ן‪.‬‬
‫]שם[ וזה אינו אך‪ …‬כוונתו על הראב״ד וכן הוא בם׳ הליכות אלי‪.‬‬
‫ולא נראה שהרי הרב המאירי כשמביא א ת דברי ה ר א ב ״ ד ב ח י ד ו ש י ו ק ו ר א ו‬
‫״גדולי המפרשים׳‪ /‬וכשמביא א ת דבריו בהשגותיו קוראו ״גדולי ה מ ג י ה י ם ״ ‪.‬‬
‫]יג[ דרגמ׳׳ה רבה דרביה של רש״י‪.‬‬
‫ע מ ״ ש רבינו ה מ ח ב ר ז״ל לקמן אות י סי׳ רכה‪.‬‬
‫אות‬

‫ד‬

‫]לה[ מהר׳׳ר דוד ניטו‪.‬‬
‫הוא היה מוויניציאה‪ ,‬ע׳ בס׳ ‪ ^6116213‬ת‪611‬זנ‪ 011 £1‬עמוד ‪.79‬‬
‫אות‬

‫ה‬

‫]ט[ רכינו הלל כר׳ אליקימ פי׳ ספרא וספרי‪.‬‬
‫נראה שהיבר פירוש גם על תורת נהנים‪ ,‬ז״ל ה ר א ב ״ ד בפירושו ע ל‬
‫כהנים פ׳ בהר כב‪ ,‬כ ד ‪ :‬״כבר פי׳ ר׳ הלל בת״כ״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫אות‬

‫תורת‬

‫ו‬

‫]ד‪ 1‬רבינו וידאל די טולושא‪ .‬דהרב המגיד כוון לרמוז דעת הריטב״א‪ …‬וכבר נודע ש‬
‫המגיד חבירו של הר״ן‪.‬‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ואני מ צ א ת י שהריטב״א בחי׳ למס׳ כתובות ז‪ ,‬א ד ״ ה במאי כ׳ ו ז ״ ל ‪ :‬״ ו כ ן פ ס ק‬
‫הרמב״ם ן״ל והמגיד״ עכ״ל‪ ,‬ו צ ״ ב למי כוונתו‪.‬‬
‫אות‬

‫ח‬
‫יש‬

‫]נא[ רבינו חננאל — רביגו חננאל בן רביגו חושיאל פירש תלתא סדרי בגירם׳‬
‫אלא שקיצר בפירושו מאד‪ ….‬ם׳ כ״י ישן נושן‪.‬‬
‫כ ״ כ מלה ב מ ל ה בדיוק המאירי בפתיחתו למס׳ אבות‪ ,‬וע׳ בם׳ ש ע ר י צ י ו ן ) ה ו צ ׳‬
‫בובר(‪ ,‬ע מ ו ד ‪.35‬‬
‫אות‬

‫י‬

‫]ח[ רב יהודאי גאון‪ ,‬וראיתי בספר כ״י ישן נושן שכתב כמה סוגיות ופרקים ]וברור‬
‫שהיא ט״ם וצ״ל ‪ :‬״פסקים״[ בגמרא והיה בשנת ד אלפים תצט‪.‬‬
‫כן הוא אות באות בפתיחתו של המאירי למס׳ אבות‪.‬‬
‫‪72‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ר ד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫]כט[ רכינו יהודה החסיד‪ ,‬שאפשר דרביגו יהודה החסיד הוא רביגו יהודה מפאריש‪.‬‬

‫רבינו אלעזר בעל הרוקח מ ה ב ר ספר החכמה הוא תלמידו של ד ״ י החסיד‪,‬‬
‫ובמרדכי פרק יש נוחלין )סי׳ תקעח( כ׳ ה ״ ל ‪ :‬״ספר ה ח כ מ ה ק ב ל ת י ממורי ה״ר‬
‫יהודא מ מ מ צ א ״ ‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וע׳ ב״מערכת ספרים״ אות ר רקח‪.‬‬
‫]צח[ רכינו יוגה החסיד מגירונדא תלמיד הרמב״ן‪.‬‬

‫בדברי רבינו יונה שבשיטה מקובצת בבא בתרא ו‪ ,‬א )ד״ה א מ ר ר ב נחמן(‬
‫כ ת ב וז״ל‪ :‬״ויש מרבותי ז״ל שהם אומרים‪…‬״‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכוונתו להרמב״ן‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫]שם[ ובם׳ היראה הזכיר לרבו רבינו שמואל בר׳ שניאור‪.‬‬

‫ובנמוקי יוסף על הל׳ ציצית )סוף ד ״ ה אמר רב( כ ת ב ו ז ״ ל ‪ :‬״וכן פי׳ ה ״ ד יונה‬
‫בשם רבו ה ״ ד מ ש ה ב״ר שביאור ז״ל עכ״ל‪ ,‬ר׳ מ ש ה הוא אחיו של ר׳ שמואל הנ״ל‪,‬‬
‫ושניהם ז״ל הם מחכמי איברא‪ ,‬ע׳ ארחות חיים ח ״ א הל׳ תלמוד תורה סי׳ כא‪,‬‬
‫)וברור שט״ם ישנה שם ו צ ״ ל ‪ :‬והר׳ משח(‪.‬‬
‫]שם[ וחיבר ביאור להלכות הרי״ף ונדפס מם׳ ברכות‪.‬‬

‫ע מ ״ ש לקמן באות ת‪.‬‬
‫]שם[ רכינו יונה‪ …‬שם׳ יוחסין כ׳ שהוא תלמיד מובהק להרמב״ן‪.‬‬

‫המאירי בפתיחתו למס׳ אבות מזכירם י ח ד ולא כ׳ שר׳ יונה היה ת ל מ י ד הרמב״ן‪.‬‬
‫]שם[ ובספר הפרדס כ״י לרבינו אשר ב״ר חיים כ׳ דהקדוש רבינו שלמה בן אברהם‬
‫ממונפלייר היה רבו של רבינו יונה‪.‬‬

‫כן יוצא ברור מדברי הרשב״א בחי׳ למס׳ נדרים מו‪ ,‬ב )ד״ה ואמר( ש כ ת ב ו ז ״ ל ‪:‬‬
‫״וכמ״ש מורי ה ר ב ז״ ל ]עיי״ש םד״ה וכן[ מפי רבו ר׳ שלמה ב״ ר אברהם ז״ל״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫]קטו‪ 1‬רבינו יוסף בעל שמועות‪.‬‬

‫אולי הוא ר׳ יוסף בן גרשום שמביאו המאירי בספרו מגן אבות ענין ש ש י‬
‫עמוד לו‪ .‬ר׳ יוסף היה מ ח כ מ י פרובינציא וגם ר׳ ירוחם ה י ה מהם‪.‬‬
‫]קמו[ רבינו יהוסף הלוי ן׳ טיגאש‪ …‬ורבו של הרמב״ם‪.‬‬

‫בם׳ יוחסין ריש מאמר חמישי מסופק בזה‪.‬‬
‫]שם[ ובאו לידי חידושים לשבועות לרבינו ז״ל הנזכר כ״י וראיתי שיש בהם תוספות‬
‫על הנדפס‪.‬‬

‫וכן גם ספר חידושיו לבבא בתרא הנדפס אינו אלא חלק מספרו למס׳ זו‪ ,‬שהרי‬
‫בשיטה מ ק ו ב צ ת ל ב ״ ב מביא הרבה דברים בשמו שאינו בנדפס‪.‬‬
‫]רצא[ שר׳׳י הלבן הוא ר׳׳י חכחור ]והוא ריב״א[‪.‬‬
‫בטור או״ת סטי׳ תקכו נזכר ה ״ ד יעקב בן ה ״ ד יצחק הלבן‪.‬‬
‫]שכט‪ 1‬מהר״ר יצחק לוי ואלי מרבני מודינא‪.‬‬

‫ע ב ר ריב בינו ובין רבני וויניציאה ולא רצו לםמכו ע׳ ם׳ ‪6213‬ת‪ ¥6‬ת‪611‬־‪1‬נ‪011 £1‬‬
‫עמוד ‪.166‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪73‬‬

‫]שנח( מחר׳׳ר יצחק פארדו‪.‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫היה מוויניציאה ומשם יצא לאמסטרדם ע׳ בם׳ הנ״ל עמוד ‪.79‬‬
‫]שעט[ הריב״ש תלמיד‪ …‬ורבינו חםדאי‪,‬‬
‫ב״ר יהודה כמש״כ בשו״ת הריב״ש םםי׳ שכב‪.‬‬
‫אות מ‬
‫]מו[ רבינו מנוח‪ ,‬וכפ׳ קורא הדורות כתב ששם הספר ס׳ מנוחה‪.‬‬
‫בםפר שערי ציון)עמוד ‪ (46‬כתב ששם הספר הוא ם׳ מנוח‪.‬‬
‫]עג[ הרב המעילי‪ ,‬ובתשובת הרדב׳׳ז‪ …‬מזכיר ר׳ שמעון המעילי‪.‬‬
‫הוא אביו של ר׳ מאיר‪ ,‬ע׳ כפף משנה הל׳ נדרים פ״ז הי״א‪.‬‬
‫נתן‬

‫נקםב[ הרטכ״ן‪ ,‬ובחי׳ שבועות להרמב״ן כ״י פ׳ שבועת הפקדון כתב דרבו רביגו‬
‫בכה״ר מאיר‪.‬‬
‫נראה שר׳ מאיד זה הוא הוא ר׳ מאיר ב״ר יצהק מחבר ם׳ העזר ת ל מ י ד ח ‪ 3‬ד‬
‫של הראב״ד‪ .‬כמש״כ המאירי בפתיהתו למם׳ אבות‪ ,‬ושם מזכיר גם א ת בנו ר נתן‬
‫שהיה ר ב גדול‪ ,‬עיי׳׳ש‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫]שפ[ והרמב״ן כתב קבלתי מפי מורי רבינו יהודה‪.‬‬
‫נראה שהוא הוא ר׳ יהודה ב״ר יקר שהרי המאירי בפ׳ מגן אבות עמוד יח כ ׳‬
‫וז״ל‪,, :‬ואף הרב ר׳ יהודה ב״ר יקר שהיה רבו של הרב הנזכר ]ר״ל הרמב״ן[‪ ,‬ע כ י ׳ ל ‪.‬‬
‫]קצה[ רבינו משולט‪ ,‬וק״ק על מרן‪ …‬שכ׳ ובספר ארחות חיים כתב משם בעל ההשלמה‬
‫כדברי רבינו משולם ע״ש‪ ,‬והרי רבינו משולם מר ניהו בעל ההשלמה‪.‬‬
‫פלא הוא בעיני שנעלם מרבינו המהבר זצ״ל שר׳ משולם ב״ר יעקב היה ל ס ב י‬
‫ר׳ משולם בעל ההשלמה‪ ,‬ע׳ בם׳ שערי ציון עמוד ‪.40‬‬
‫אות‬

‫ש‬

‫]ג[ מהר״ר שאול הלוי מורטירא‪.‬‬
‫היה מוויניציאה ע׳ בס׳ ‪6213‬מ‪ ¥6‬ת‪611‬־‪ 011 £1)1‬עמוד ‪.79‬‬
‫]לה[ רש׳׳י‪ ,‬מצאתי בם׳ כ״י נושן ראש‪…‬‬
‫כ״כ מלה במלה המאירי בפתיחה למם׳ אבות‪.‬‬
‫לא הזכיר רבינו המתבר זצ״ל א ת ר׳ שמואל מאוטרנטו‪ ,‬המובא בספר ה ע י ט ו ר‬
‫דפוס למברג דף יד עמוד ג‪ ,‬שהשיב לד׳ שילח בנו של ר׳ יצחק מםימפונטי‪.‬‬
‫אות ת‬
‫]א[ תלמידי רבינו יונה‪ …‬והרי בפירוש ברכות להרי״ף‪ …‬וא״כ הרי מבואר דודאי אין‬
‫הרמב״ן מכלל תלמידי רבינו יונה‪.‬‬
‫המאירי בסוף פתיהתו למפ׳ אבות כ׳ וז״ל‪ :‬״שמענו שמע הרב הגדול ר׳ יונה‬
‫ושמע הרב הגדול ר׳ משה ב״ר נחמן‪ …‬ומתלמידיהם שמענו הרב יצתק ב״ר א ב ר ה ם‬
‫נרבוני אשר חבר ספר פירוש הלכות הרי״ף״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מערכת ספרים‬
‫אות‬

‫א‬

‫לא הזכיר ר ב ע ו המחבר זצ״ל את ספר האסופות שחברו ר׳ אליה ב״ר יצחק‬
‫מקדקםונא‪ ,‬מביאו הארחות חיים ח״ב‪ ,‬הל׳ אסורי מאכלות םי׳ ק״ב‪ ,‬ונזכר גם בס׳‬
‫שערי ציון עמוד ‪ ,41‬עיי״ש בהערה תקא‪,‬‬
‫אות‬

‫מ‬

‫]י[ פפר המאורות‪ ,‬חיבר החכם רבינו מאיר כ״כ בספר הכלבו בדיני כיסוי‪.‬‬
‫וכן הוא בארחות חיים ח״ב הל׳ כיסוי הדם סי׳ א‪ ,‬ובעוד מקומות‪ ,‬ראה שם‬
‫במפתה שבסוף הספר‪.‬‬
‫]לה[ ועלה הרב מגדל עז לארץ ישראל כמ״ש ס״ז מלולב‪.‬‬
‫וגם בהל׳ שכנים פ״ח ה״ה‪.‬‬
‫]קיט[ מבתם‪ …‬ניכר דהיה קדמון‪.‬‬
‫והמאירי בספרו מגן אבות ע מ ו ד לו מזכירו‪.‬‬
‫]קלד[ ובספר ארחות חיים וס׳ הכלבו כותבים בעל המלמד‪.‬‬
‫וכן כ ת ב המאירי בס׳ הנ״ל עמוד ד‪.‬‬
‫אות‬

‫ש‬

‫לא הזכיר רבינו המהבר זצ׳׳ל א ת ספר שער הפנים שהיבר ר׳ אליעזר מבורגוניא‪,‬‬
‫מ ב י א ו חארחות חיים ה ״ ב הל׳ אסורי מאכלות םי׳ קב‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪75‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א ב ר ה ם ה ל ו • שישא‬

‫ת ק ו מ ם והערות ל״הערות ב<בל<וגרפ<ות‬
‫לספר* ח ת ם סופר ולתשובותיר׳‬
‫הערותי על אי אלה בעיות ביבליוגרפיות זכו לתמהוני ל ה ע ר ו ת ו ת ג ו ב ו ת‬
‫מצד כמה ידידי הי׳׳ו — ולכל אחד אני מודה על כך‪ .‬ארשה לרשום א י א ל ה‬
‫תיקונים והערות שקיבלתי ושנתעוררתי עליהם‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫המעין עמה ט בליון א׳ תשרי תשכ״ט‪:‬‬
‫עמר ‪ .50‬העירני הרד״״צ הג׳ רבי יוסף נפתלי שטרן שליט״א ע ל ת ע ו ד ה‬
‫מענינת שהדפיסה בהקדמת ספרו מכתב סופר חלק א׳ )ירושת״ו תשי״ב׳ ד ף י ׳ ׳ א‬
‫ע ״ א ( קול קורא שיצא על ידי הרה״ג ר׳ שמעון סופר זצ״ל מסדר שו״ת ח ״ ‪ 0‬ח ל ק‬
‫יו״ד וגיםו־חורגו המוציא לאור את הספר‪ ,‬שגם בזה נזכר בפירוש ש ב ע ז ב ו ן מ ר ן‬
‫נמצאו ‪,,‬אלף ושע״ז״ תשובות‪.‬‬
‫;‬

‫עמי ‪ 53‬הערה ‪.6‬‬

‫אני מודה לד׳ שלמה סופר במה שמחזק ד ב ר י‬

‫)המעין‪,‬‬

‫שנה ט׳ הוב׳ ניסן‪ ,‬עמו׳ ‪ 75‬מם‪ (1 .‬מתוך דברי הגהות ח״ם על הש״ם ש ה ו צ י א‬
‫לאור אביו הרה״ג ר׳ אברהם סופר שליט״א‪.‬‬
‫הרה״ג ר׳ יששכר דוב גולדשטיין שליט״א‪ ,‬הבקי בכל מכמני ספרי מ ר ן זי׳יע‪,‬‬
‫העירני שבתשובה או״ח סי׳ ק״א מיום י״א טבת תקצ״ט נזכרת בהגהות ח ״ ם ל ש ו ״ ע‬
‫או״ה סי׳ תכ״ג עם מספר אלף של״ג‪ .‬ולפי״ז העתיק מרן עד סוף א ו ת ו ה ש נ ה‬
‫עוד ‪ 33‬תשובות לפנקס התשובות‪.‬‬
‫אולם הערתי צריכה תיקון‪ ,‬היא צריכה להיות ככה‪ :‬בחידושי מ ת ל מ ס כ ת ו ת‬
‫השאירו המהדירים‪ ,‬על פי הרוב‪ ,‬את מספרי התשובות כמו שהזכיר מ ר ן א ו ת ן‬
‫בתוך דבריו הוא )למשל בחידושי חת״ס לנדרים מזכיר מרן תשובות מס׳ ת פ י ׳ ב ‪,‬‬
‫תפ״ד‪ ,‬ש״כ‪ ,‬תרם״ה‪ ,‬תשצ״א‪ ,‬תתכ״ו ועוד‪ .‬החידושים הם משנת תקפ״ו‪ ,‬ו י צ א ו‬
‫לאודי על ידי הרה״צ ר״ש סופר הי״ד אבדק״ק ערלוי(‪ .‬אכן בהגהות ל ש ו ׳ י ע‬
‫שהעתיקן כקד״ז בסוף ספרו חתן סופר על או״ח ]לפני הוצ׳ ב׳ ירו׳ ת ש כ י ׳ ג [‬
‫נשמטו מספרים אלו — וחסרונן נרגש‪ .‬בעל לקוטי חבר בן חיים העתיק ג ם ה‬
‫את ההגהות של מרן אבל גם הוא השמיט‪) …‬אף על אי בהירות בהערה זו ה ע י ר נ י‬
‫הרה״ג ר׳ יששכר דוב גולדשטיין שליט״א(‪,‬‬
‫עמו׳ ‪) .53‬להוסיף על האמור שם( כנראה שש״ר התורה הר״ש סופר ז י ״‬
‫היה מצטער על שלא זכה לסדר התשובות בסדר השו״ע ושגמר סידורו ש ל ח ל ק‬
‫יו״ד בראשונה‪ .‬ראה מכתבו של נאמן בית מרן החת״ם‪ ,‬הצדיק ד׳ פישל ס ו פ ר ז צ ״ ל‬
‫שכתב ביום ב׳ אלול ת״ר )מבאדען בייא וויען(‪:‬‬
‫אהובי נא להתחזק ולהיות איש‪ ,‬ולא יצטער בעבור שמקודם י ו צ י א‬
‫לאור החלק יו״ד באשר שגם בתורתנו הקדושה‪ ,‬כמו כן ב ת ו ר ת ש ש ה‬
‫רבינו ןצ״ל אין שום נפק״מ ואין מוקדם ומאוחר ואצפה ש ב ב ט ח‬
‫יבוא הכל על מכונו ועל מקומו בשלום״‪.‬‬
‫המכתב המענין הזה נדפס ע״י הרה״ג ר׳ יוסף צבי סופר זצ״ל אבדק״ק ש א מ ש ו ן‬
‫בספרו ״תולדות סופרים״‪ ,‬שי״ל ע״י הרבני ר׳ יצחק יעקב סופר מדעברעצען‪ ,‬ו נ ג מ ר‬
‫ו א‬

‫ע‬

‫‪76‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג עמו׳ ע״א‪.‬‬
‫תשכ״ג‬
‫לונדון‪,‬‬
‫סופר‪,‬‬
‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫אחרי מותו ע״י בנו מו״ה עמרם אתר‬
‫עמו׳ ‪ 53‬הערה ‪ .8‬במקום או״ח סי׳ נ״ח צריך להיות חושן משפט םי׳ נ״ה‪.‬‬
‫עמו׳ ‪ 54‬הערה ‪ .11‬הזכרתי שם את הרה׳׳ג ר׳ חיים בער גראםם זצ״ל וכתבתי‬
‫אהרי שמו ה י ״ ד ‪ .‬העירני ידי״נ הרבני המו״מ ר׳ בעריש וויינבערגער נ״י מניו־‬
‫יארק שר׳ חיים בער גראסם זצ״ל נפטר ביום כ״ט תמוז תרצ״ח ועוד זכה להקבר‬
‫בקבר ישראל במונקאטש‪.‬‬
‫עמו׳ ‪ 54‬הערה ‪ .13‬מן הנכון להעיר שבחלק חו״מ למעלה מסי׳ קפ״ה העיר‬
‫המו״ל ר׳ יוסף שלעזינגער זצ״ל‪ :‬״השמטות‪ .‬אלו השאלות ותשובות אשר נשמטו‬
‫מהחלקים הקודמים על ידי מהירות הדפוס‪ ,‬ולמען לא יהיה האמת נעדרת הצגנום פה‬
‫למוכרת״‪ .‬וכן גם בשער של חלק ו׳ כתב כך‪ :‬״המה שארית התשובות אשר לא‬
‫באו בתוך חמשה החלקים חת״ם סופר הנדפסים על ארבעה חלקי השו״ע כי אלו‬
‫נאבדו מתוך ספר הזכרונות שהיו נזכרים שמה‪ ,‬ונשארו מפחדים אנה ואנה ביד‬
‫הרבנים השואלים ממנו הלכה למעשה‪ ,‬קבצתי אותם מהמקומות ההם להביאם אל‬
‫חדר הדפום ולהוציאם לאור עולם״‪.‬‬
‫הגה מזה ג״כ יוצא ברור ״כי אלו נאבדו״ ואף עם מה שהוסיף לקבץ לא הגיע‬
‫לסכום שהבטיח בשערים של חלקים הקודמים ו‪ .‬א‪ .1377 .‬ומן הגכון ג״כ להעיר‬
‫שמה שקיבץ לא היה הכל מהסוג שמרן היה מכניסו לאוסף תשובותיו‪.‬‬
‫עמו׳ ‪ 56‬אות )‪ .(1‬במקום יו״ח צ״ל או״ח‪.‬‬
‫עמו׳ ‪ 58‬שורה ‪ .8‬למחוק המלים ׳התשובה בחתם סופר חלק יו״ד סי׳ של״ח׳‬
‫)שאין לו מקום שם(‪ ,‬וצריך לקרא במקומן‪… :‬שנעתקו הדברים לתוך הפנקס כאשר‬
‫עבר עליהם מרן והוסיף הוספה בתוך הפנקס‪ ,‬והוספה זו היא הפסקה האהרוגה‬
‫של סי׳ של״ח‪.‬‬
‫עמר ‪ 61‬הערה ‪ 6‬שורה ‪ .1‬למחוק שנים רבות‪ ,‬וצ״ל כארבעה שנים אחרי כן‪.‬‬
‫שפ שורה ‪ .4‬צ״ל וכמובן שחוא חיח מתנגד לאיסור הלנת מתים‪…‬‬
‫המעין שנה ט׳ גליוז כ׳‪ ,‬טבת תשכ״ט‪.‬‬
‫למהוק ׳בהערה ‪11‬׳ וצ״ל כמצויין להלן פרק י״א ׳מתי‬
‫עמו׳ ‪ 80‬הערה ‪.13‬‬
‫נתרגמה צוואת מרן החתם סופר לגרמנית וכו״‪.‬‬
‫שפ עמו׳ ‪ .81‬חערה ‪ .14‬בחוברת האחרונה של ׳המעין׳)גיסן תשכ״ט עמו׳ ‪76‬‬
‫אות ‪ (3‬מעיד ר׳ שלמה סופר הי״ו שלא הצבעתי על תשובתו של המהר״ם שיק נגד‬
‫האשמותיו של ר׳ עקיבא יוסף‪ .‬ימחול נא לעין בהערה שאהרי זו‪ ,‬אות ‪ ,15‬ששם‬
‫הצעתי לעין בהוצאה השני׳ של ספר לב העיברי)לעמבערג‪ ,‬תרל״ג( בהוספות ששם‬
‫הדפים רע״י קטעים מתוך תשובותיו של הרב המגיב — המהר״ם שיק‪ .‬אולם כמו‬
‫שאינו מזכיר את מי שהתקיף בתוך הספר בשמו במפורש‪ ,‬כמו כן אינו מגלה שמו של‬
‫המשיב )ובגוף הספר נשארו הדברים על אף תגובתו של המהר״ם שיק ללא שינוי‬
‫כלל(‪ .‬השבתי שדי בציון הזה להסיר החשד מעל גאון ישראל מרן המהר״ם שיק‬
‫זצ״ל‪ ,‬מבלי להאריך ביותר בדבר שאינו מוסיף כבוד לרבי עקיבא יוסף ש״ז ז״ל‪.‬‬
‫אשר לתמיהתו של ר׳ שלמה סופר עלי‪ ,‬שלא הבאתי הדברים מתוך כלי ראשון‪,‬‬
‫מכתבו של הגאון‪ ,‬אחרי אשר לפי דבריו ״ר״א שישא השתתף בעריכת הספר לקוטי‬
‫תשובות חתם סופר — ראה בהקדמת המו״ל‪…‬״ ]המו״ם מר ישראל שטערן[‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוגבסידור החומר‪ ,‬ל א ב ע ר י כ ת‬
‫מכללת לא‬
‫שום הלק‬
‫לידעת ‪-‬‬
‫ארשה להשיב בקיצור ‪ -‬־ לא היהאתר‬
‫הספר‪ ,‬ולא בהוצאתו לאור‪ .‬יזמתי עבודת הליקוט‪ ,‬אםפתי וקבצתי ע ל י ד ר ו ב ר ך ב ו‬
‫של ההומר‪ ,‬עבודה של עשרות שנים‪ ,‬אבל לצערי הדפים אדם אהד א ת כל ה ח ו מ ר‬
‫בלי ידיעתי ובלי הסכמתי‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך‪.‬‬
‫ואשר לשאלתו למה לא הבאתי הדברים‪ ,‬שתי תשובות בדבר‪ .‬א — כ ש כ ת ב ת י‬
‫הדברים עוד לא היה הספר בידי‪ .‬ב — נכון הוא בידי העתק של המכתב‪ ,‬אבל ב ע ל י ו‬
‫זיכו אותי בהעתק זה רק בתנאי שלא אפרסם הדבר‪ ,‬ואני סוד רעי לא ה פ צ ת י ל ג ל ו ת ‪,‬‬
‫ודי בזה‪.‬‬
‫שפ הערה ‪ .16‬למהוק‪ ,‬וצריך להיות‪ :‬ראה בן חנניא שנה ‪ 8‬ע מ ר ‪.76—72‬‬
‫שם הערה ‪ .17‬למהוק‪ ,‬וצריך להיות‪ :‬כנ״ל הערה ‪.13‬‬
‫עמו׳ ‪ 83‬שורה ‪ .3‬צוואות של הרב צ״ל צוואתו של ה ר ג‬
‫שם אות י״וד‪ .‬צדק מאד ר׳ שלמה סופר במאמרו הנ״ל מם׳ ‪ .4‬וכן העמידוני‬
‫על טעותי זה כמה מיקירי ירושלים במכתבים פרטיים‪ .‬ובכן עלי לבקש סליחתם‬
‫של הקוראים‪ .‬אכן להצטדקותי ייאמר‪ ,‬מעשה שהיה כך היה‪ :‬בשעה ש ע מ ד מבון‬
‫ח ת ם סופר להדפיס מהדש א ת ספר הזכרון של מרן ןי״ע‪ ,‬ובדעת ראש המכון ש ״ ב‬
‫ד״רה״ג ר״י סופר שליט״א היה להדפיס א ת הצוואה עם הספר‪ ,‬חעמדתי א ת הצילום‬
‫של כל הצוואה על ש נ י עמודיו לרשותו של המכון‪ ,‬המדובר היה אז שבספר‬
‫הזכרון יפורסמו שני העמודים — אכן בירושלים הוהלט שלא להדפיס ר ק א ת ה צ ד‬
‫השני‪ ,‬שעליו נמצאים ההתימות של מרן ואלו של הדיינים מקיימי הצוואה‪ .‬לצערי‬
‫לא ידעתי מהחלטה זו — ואף לא עלה בלבי אפילו צל של ספק ש ל א תצולם‬
‫ותפורסם הצוואה בשלמותה‪ .‬ואפילו הכי‪ ,‬הייתי מחויב לבדוק טרם שאמסור‬
‫הדברים לדפוס‪ ,‬ולצערי לא בדקתי‪.‬‬
‫שפ עמו׳ ‪ 84‬שורות ‪ .20—19‬למהוק ׳האימפרסום )רשיון המדפים‪ ,‬וכמו כן ה ס ר‬
‫למהוק‪ :‬האימפרםום וצ״ל מקום ו ש נ ת ה ד פ ו ם ‪.‬‬
‫שם שורה ‪ 2‬מלמטה במקסם‪.‬‬
‫שם עמר ‪ 85‬הערה ‪ .3‬למהוק למשל וצ״ל וכן גם בסוף‪.‬‬
‫שם הערה ‪ .4‬העירני ידידי ר ״ ב וויינבערגער נ״י מניו־יארק‪ ,‬שכיה שהזכרתי‬
‫עלון של יהידי פרעםבורג שהתקיסו א ת ר׳ עקיבא יוסף ע״ה מן הנכון היה שאזכיר‬
‫ג״כ התשובה שנדפסה על עלון זה‪ .‬הרה״ג ר׳ יהושע ברוך רייניץ זצ״ל ה ש י ב עליר‬
‫״תשובה מאהבה״ שהיא ״תשובה על המכתב המכונה כ ת ב יושר דברי א מ ת אשד‬
‫כתבו לומדי תורה מסרעםבורג גגד פפר ל כ העיברי״‪ .‬אוגגוואר ]תרכ״ה[‪ 8 ,‬קטן‪,‬‬
‫‪ 10‬עמודים עם השער‪.‬‬
‫שם עמו‪ 87 ,‬הערה ‪ .2‬להוסיף דפוס מאיר ליב הירש‪ ,‬״‪ ,12‬ט״ז ע מ ר )בעמו׳‬
‫האהרון מ כ ת ב הרמ״מ מקאםוב לאנשי שלומו בק״ק גדבודגה(‪.‬‬
‫שפ הערה ‪ 5‬שורה ‪ .2‬פיאנטדופין צ״ל פילאנטרופין‪.‬‬
‫שם עמר ‪ 88‬שורה ‪ .16‬לצערי פפקה זו נפפקה באמצע הפסוק‪ .‬וכך צ י י ד להיות‪:‬‬
‫א ת דברי ההערכה הדפים עוד פעם באננאלען‪ ,‬אבל הפעם בלי ח ת י מ ת ו‬
‫המלאה וחתם א ת מאמרו בראשי תיבות של שמו ‪ .11‬כנראה ש ב ע ו ד‬
‫שלעתון הרשמי בווינא שלח רק א ת הנקרולוג‪ ,‬לעתון חיהודי ב פ ר א נ ק ‪-‬‬
‫פורט שלח גוםף ע ל דברי ההערכה גם כן א ת העתק הצוואה עם‬
‫תרגומה לגדמגית‪.‬‬
‫ם‬

‫‪78‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פרן ש‬
‫רשימת המאמרים בכרך ט‪ ,‬גלימות א — ד‬
‫שם המחבר‬
‫אדלר‪,‬‬
‫אדלר‪,‬‬
‫בכרך‪,‬‬
‫בכרך‪,‬‬
‫בכרך‪,‬‬
‫ב‬

‫יצחק‬
‫ד״ר שלמה‬
‫הרב יהושע‬
‫הרב יהושע‬
‫הרב יהושע‬

‫לייה הרב יהודה דוד‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‬
‫גרוסברג‪ ,‬הרב ח ״ז‬
‫דרבקין‪ ,‬הרב דוד‬
‫ויינגרטן‪ ,‬שמואל‬
‫כהן‪ ,‬הרב יוסף‬
‫כהנא‪ ,‬הרב קלמן‬
‫כהנא‪ ,‬הרב קלמן‬
‫כהנא‪ ,‬הרב קלמן‬
‫לוי‪ ,‬ד״ר יעקב‬
‫לוינגר‪ ,‬ד״ר י״מ‬
‫לנדוי‪ ,‬בצלאל‬
‫מרצבך‪ ,‬הרב יונה‬
‫סופר‪ ,‬הרב אברהם‬
‫סופר‪ ,‬שלמה‬
‫סופר‪ ,‬שמואל בנימין‬
‫עמנואל‪ ,‬יונה‬
‫קופרמן‪ ,‬הרב יהודה‬
‫קימלמן‪ ,‬ד״ר אריה‬
‫קראוס‪ ,‬הרב גבריאל‬
‫שביב‪ ,‬יהודה‬
‫שטיגליץ‪ ,‬הרב יעקב‬
‫שישא‪ ,‬אברהם‬
‫שישא‪ ,‬אברהם‬
‫שישא‪ ,‬אברהם‬

‫שם ה מ א מ ר‬

‫הגליון‬

‫ד‬
‫הערות על גבולות הר הבית‬
‫ג‬
‫עיונים בעניני קריאת התורה‬
‫ב‬
‫מה בין שאול לדוד )פרק יא המשך(‬
‫ג‬
‫מה בין שאול לדוד )פרק יב(‬
‫ד‬
‫מה בין שאול לדוד )פרק יב המשך(‬
‫ג‬
‫בעית חידוש הקרבמת‬
‫שיטת תורה־עם־דרך־ארץ‬
‫א‬
‫ב‬
‫שיטת תורה־עס־דרך־ארץ )סוף(‬
‫א‬
‫שיטה חדשה על מקומו של החיל ז‬
‫ג‬
‫תקונים ביבליוגרפיים‬
‫ד‬
‫זהויה של משפחת גרים באונגריה‬
‫ב‬
‫סדר הברכות בתפלת י״ןז וסדר הגאולה‬
‫א‬
‫הוספות הרמב״ן לפירושו לתורה‬
‫בעניו עשר קדושות‬
‫ג‬
‫ד‬
‫טלטול שיער בעל־חי בשבת‬
‫א‬
‫קביעת המות ע״י הרופאים‬
‫ב‬
‫שנויים בריאת העוף‬
‫ד‬
‫לתולדות ההתישבות החב׳׳דית בחברון‬
‫ב‬
‫על ״עולה ויורד״ שנשכח‬
‫ב‬
‫שני פסקי דין של החתם סופר‬
‫הערות ביבליוגרפיות על ספרי החתם סופר ג‬
‫ד‬
‫הערות ל׳׳שם הגדולים״‬
‫ד‬
‫ערוך השלחן העתיד‪ ,‬חלק קדשים‬
‫מפירושי חרב מאיר שמחה בעניני פסח‬
‫דיני ירושלים וערים אחרות בארץ‬
‫השתלת איברים בהלכה‬
‫גזירת החודש בזמן החשמונאים‬
‫ברכת אליהו על ביאורי הגר״א‬
‫הערות ביבליוגרפיות לספרי החת״ס‬
‫הערות ביבליוגרפיות לספרי הןזתי׳ס )סוף(‬
‫תקונים ומלואים למאמרים חני׳ל‬

‫ג‬
‫ד‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫א‬
‫ב‬
‫ד‬

‫העמוד‬
‫‪33‬‬
‫‪61‬‬
‫‪35‬‬
‫‪41‬‬
‫‪59‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪10‬‬
‫‪48‬‬
‫‪78‬‬
‫‪35‬‬
‫‪6‬‬
‫‪25‬‬
‫‪34‬‬
‫‪32‬‬
‫‪24‬‬
‫‪30‬‬
‫‪1‬‬
‫‪63‬‬
‫‪1‬‬
‫‪72‬‬
‫‪71‬‬
‫‪40‬‬
‫‪19‬‬
‫‪15‬‬
‫‪17‬‬
‫‪66‬‬
‫‪64‬‬
‫‪49‬‬

‫‪77‬‬
‫‪77‬‬

‫רשימה וו אינח כוללת תגובות על מאורעות חימים ומכתבים למערכת‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪79‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המשתתפים כחוכרת זו‪:‬‬
‫בצלאל לנדוי‪ ,‬רח׳ שומר הכותל ‪ ,9‬ירושלים‪.‬‬
‫ד״ר אריה קימלמז‪ ,‬בית המעלות‪ ,‬רח׳ המעלות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫הרב קלמן כהנא‪ ,‬קבוץ חפץ חיים‪.‬‬
‫יצחק אדלר‪ ,‬רכסים ‪ ,289‬כפר חסידים‪.‬‬
‫שמואל הכדיז וינגרטן‪ ,‬רח׳ קרן קימת ‪ ,13‬ירושלים‪.‬‬
‫יונה עמנואל‪ ,‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‪.‬‬
‫הרב יהושע בכרך‪ ,‬רח׳ עובדיה ‪ ,24‬ירושלים‪.‬‬
‫סופר‪ ,‬שמואל בנימין‪ ,‬אביחיל‪ ,‬נתניה‪.‬‬
‫אברהם שישא ‪>1‬ח‪§13‬ת‪111, £‬ז‪^0‬ג‪2>1,1.6101‬נ>‪6 £‬זג‪106, ?3511‬קק‪6 00‬ו‪/11‬‬

‫המנויים‬

‫במערב‬

‫אירופה‪,‬‬

‫ובפרט‬

‫המנויים‬

‫בשוצריה‪,‬‬

‫מתבקשים להעביר א ת דמי המנוי השנתי בסך —‪$3.‬‬
‫לנציגנו הנכבד‬
‫‪11 8002.‬פ‪. 21, 201-1‬ז‪$1‬מז‪130. 80113£, 516‬‬

‫‪80‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)