אתר דעת -מכללת הרצוג
ג±ר-ג מ ו צ א ד ^ו1ד^ *711יזדי
1
כ £ר בצד** >ז
גרד*ד-ב ^ ! ! ד ? * * -
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
ע״י חיים תשס״ט
טהרת המשפחה /הרב יצחק דב הלוי במברגר זצ״ל
.
התקיעה בהצוצרות בעת צרה בזמן ה ז ה ^ ה ר ב הש״פ פרנק
ה׳ מעט מכל העמיס )עיון בפירש״י( /הרב קלמן כהנן
רש״י על התורה — מקורות והשואות /הרב א״י ברומברג
בענין חולב לשם אוכלין /הרב קלמן כד.נא_..
על ספרים ועל םופריחם:
כתבי רבינו בהיי /יונה עמנואל
מפתחות ל״תל תלפיות״ /אברהם הלוי שישא
תשובה לשתי קושיות /הרב שלמה טרשנסקי
תשובה להערה /יצהק אהרן .
,
שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ /הרב מ בלומנפלד
בפ״ד ירושליפ ת״ו תמוז תש׳׳ל
•
כרד י ,גלית ד
מנוי עמתי :בישראל — .6ל״י
www.daat.ac.il
•
52
המחיר — 2.ל״י
בחרו לארץ —$ 3.
כתובת המערכת :רה׳ צפניה ,26טל׳ 88883
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב יצחק דב הלוי במברגר זצ״ל
טהרת
הקדמה
המשפחה
לספר ״אמירה לבית יעקב״
בשנת תרי״ח הוציא הרב יצחק דב הלוי במברגר זצ״ל ,אב״ד
וירצבורג את ספר ״אמירה לבית יעקב״ על דיני נדה ,חלה,
הדלקת נרות שבת ויו״ט ומליחה בשר .ספר זה זכה למהדורות
שונות,
החל
במהדורה
הראשונה על ידי הרב המחבר
בשפה הגרמנית ,אך באותיות עבריות ,מהדורות בגרמנית ,ועד
למהדורות שונות בעברית עם הערות מהגרצ״פ פרנק זצ״ל.
בקרוב תופיע מהדורה חדשה עם הערות מהגרש״ז אויערבך
שליט״א.
להלן הקדמת הרב המחבר זצ״ל .הקדמה זו מופיעה כאז בפעם
הראשונה בעברית ,בתרגומו של ר׳ יצחק ברום נ״י.
הלכות נדה וטבילה המבוארות להלן ,דיני הפרישה והטהרה לזוגות ישראל אשר
צותה התורה ,מטרתן להפיץ ידיעה יסודית על אחת המצוות היותר קדושות והיותר
חשובות למען יזהרו וידקדקו בקיומה ,בודאי נכון להניח כי העוברים על דיני
התורה הקדושה לא תמיד במזיד עושים זאת .לעתים קרובות נגרמת אותה תופעה
מעציבה משום שאין יודעים את דיני התורה ,או משום שאין מבינים אותם כהלכה,
או משום שאין יודעים פרטי הלכותיהם .מי שאינו יודע מה חן חחובות שהתורה
מצוה אותו ,בשום אופן לא יוכל לקיימן .כל מי שמתיהר בקוצר דעתו האנושית
לנחש את כוונותיהן של המצוות שניתנו מפי ה׳ ית׳ מבלי שהודיענו טעמיהן ,ואשר
מהין לקבוע את מדת תחולתה של כל מצוה ואופן קיומה על פי דעתו ,דעת אנוש
הקרובה לטעות ,הרי הוא חוטא נגד רוחה האלקית של תורתנו הקדושה ואינו נוהג
בשום פנים לפי מצוותיה הקדושות .כמו כן אין מנוס מכך שבקיאות בלתי מספקת
בסרטי ההלכות תביא לכך שאותן ההלכות תקוימנה בחלקן בלבד.
חאמור לעיל חל במלואו על הלכות נדה וטבילה ,עליהן צונו ה׳ ית׳ והזהירנו
בחומרה .שני בני הזוג נצטוו עליהן ועונש העובר עליהן הוא כרת בידי שמים,
אותו העונש חחל על המחלל את יום רכפורים הקדוש באכילה או בעשיית מלאכה
או המחלל את חג הפסח באכילת חמץ .מי בן ישראל שיראת־ח׳ שוכנת בלבבו
ירהיב עוז בנפשו לעבור על מצות לא תעשה קדושה כזאת ,כאשר ידיעה כה
נוראה ומזעזעת לעיניו ן אי לב יהודי שלא יירתע מתוצאותיו האיומות של ענש כרתן
לכן נראה כי הסבה שעוברים על דינים קדושים אלה היא לעתים קרובות לא בכוונת
י מ אלא באי־ידיעת הדינים עצמם והומרתם .ועוד גורם יש המביא לתופעה מעציבה
זו שעוברים על ההלכות הקדושות של טהרת המשפהה :יש אנשים אשר בעוורונם
ויהירותם מרחיקים לכת עד שמדמים שיכולים למצוא טעם וסבה למצוות התורה כמו
ז
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לעניני האדם .מתוך טעות זו חושבים את מצוות התורה על פרישה וטהרה לכללי
נקיון פיסי או להוראות היגייניות .לפי זה אין להחמיר כל כך בקיומם של דקדוקי
המצוות הללו ואפשר להשיג מטרה זו בדרך אחרת .לעומת אורח מחשבה כזה יש
להבהיר :הרוצה לראות כך את מצוות ה׳ ונוהג בחייו לפי תפיסה זו ,הרי כפר בכך
כי התורה אלקית היא וכי מן השמים ניתנה .אסור לנו לראות את התורה כספר של
כללי רפואה או את דיני טהרת משפחה הקדושים כהוראות בריאות פשוטות ,אם כי
שמירתן אמנם מועילה גם בשמירת בריאותו של הגוף .אילו שמירת הגוף לבדה
היתה טעמם של המצוות הללו ,היה נותן התורה מודיע לנו זאת ,וכך היה משיג
ביתר הצלחה שיזהרו בשמירת מצוות אלה גם אותם אנשים אשר בריאות גופם חשובה
להם יותר מטובת נשמתם .האם לשם מטרה זו היה ח׳ ית׳ מצוד .על שמירת טהרה
בתנאים כל כך המורים ? האם לשם כך היה צריך לצוות על הלכות כה מקיפות
וחמורות בענין טיב המקוה ,כמות המים שחייבים להיות בה ,ואופן הטבילה ב ה ו
אכן ניכר בבירור כי לשמירת דיני הפרישה וחטהרה ,כמו לשמירת כל מצוות התורה,
נודעת ברכה מרובה גם מבהינה גשמית; אולם טעמם העיקרי הוא במישור המוסרי,
ושלמותנו המוסרית היא מטרתם .קצרה דעתנו מלעמוד על הטעמים והסבות העמוקים
של פרטי ההלכות .ה׳ ית׳ לבדו שברא בשר ורוח ,אשר חכמתו שלמה ולא נעלם ממנו
דבר ,רק הוא ית׳ שחקק את חקי החומר והרוח אשר אין להם חקר ,הוא ית׳ לבדו
יוכל לקבוע מה עלינו לעשות וממה לחדול ואיר לנהוג למען ייטב לנו בזה ובכא
ב
האמור כאן לא בא לאסור או אף לצמצם את הקירת טעמי מצוות ה׳ וסבותיהם.
להיפך ,יש לראות אותה כמעשה חשוב מאד אם אך לא תיעשה מתוך יהירות בהערכת
בינתנו ומתוך התעלמות מקדושת מצות ה .בעצם ,הרי זה מובן מאליו .ממקור
המקורות של כל טובה יחסד ,של כל תבונה וחכמה ,לא תצא מצות עשה או מצות
לא תעשה שאינה תואמת את כללי הטובה והחסד ואינה צומחת מתוך קרקע התבונה
והחכמה .מכאן מסתבר כי ככל שיתגלו טעמיהם וסבותיהם של מצוות ה /ככל שהלב
והשכל ידעו אותם ויכירו בהם ,הרי יעודן הלב ויואר השכל .במובן זה הפליגו כבר
חז״ל בשבחו של מי שמגלה אוצרות הטובה והחסד והאצילות הטמונים במצות ה׳
)ראה פסחים קי״ט ע״א( .אולם אנו הייבים להזהד מהערכה יתרה של כוחות בינתנו
כאן יותר מאשר בכל מקום ,וכן עלינו לנהוג כאן כבוד מיוחד בגשתנו אל הקודש.
תורת ה׳ היא מקור דעת עמוק שאין לה חקר ואין גבול ושיעור לברכתה ,כך שלעולם
לא יוכל איש לטעון שמצא את כל טעמיה וסבותיד .של מצוד .זו או אחרת ,ולהסיק
כי ברשותו לשנותה או לצמצמה .רק מי שהתרחק מנתיב הברכה של חשיבה ומחקר
אמיתיים יעז כך להסיג גבול ,להתעלם מההגבלות החלות על אדם ולחלל את הקודש.
איש כזה הגיע לתעיה בדרכו ,ולא יוכל להמלט ממנה אלא בשובו בחרטה להכרת
קטנותו־הוא לעומת רוממות ה׳ ותורתו שאין להשיג על ידי בינתנו כלל .הקירה
מדעית בשטח תורת ה׳ תוכל להתפתח לברכה אמיתית רק בתנאי שהחוקר ינוע
בחשיבתו בתוך גבולות המותר .רק באופן זד .ממליצים חז״ל על חקירת הטעמים
של מצוות ה׳ .אמנם ענין זה נראה ברור ומובן מאליו ,מכל מקום נביא את דברי
מורינו הגדול הרמב״ם לענין זה בסוף הלכות מעילה פרק ה ,הלכה ח :״ראוי לאדם
,
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כוחו .ודבר שלא ימצא לו
טעם ,ולא ידע לו עילה ,אל יהי קל בעיניו .ולא יהרוס לעלות אל ה׳ פן יפרוץ בו.
ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי חול .בוא וראה כמה ההמירה התורה
במעילה :ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר ,כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם
בדברים בלבד ,נתקדשו ,וכל הנוהג בהן מנהג חול ,מעל בה ,ואפילו היה שוגג צריך
כפרה ,קל וחומר למצוד! שחקק לנו הקב״ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע
טעמו׳ ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יהשוב בהן מחשבתו כדברי חול.
הרי נאמר בתורה ׳ושמרתם את כל חוקותי ומשפטי ועשיתם אותם׳ אמרו חכמים:
ליתן שמירה ועשיר! לחוקים כמשפטים והעשיר! ידועה והיא שיעשה חחוקים,
והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים .והמשפטים הן מצוות
שטעמן וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה ,כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד
אב ואם ,והחוקים הן מצוות שאין טעמן ידוע "…בדרך זו יש להבין גם את דברי
הרמב״ם על נושא זה בספרו ״מורה נבוכים״ .חלק ג׳ פרק מט :״היפלא מאד מתוכן
של משפטי השם יתעלה ,כמו שתתמה מתוכן מעשיו .אמר הצור תמים פעלו כי כמו
שמעשיו בתכלית השלמות ,כן משפטיו בתכלית היושר ,אבל דעותינו קצרי יד
מלהשיג שלמות כל מעשיו ויושר כל משפטיו .וכמו שנשיג קצת נפלאות מעשיו
באברי בעלי חיים ותנועת הגלגלית ,כן נשיג יושר קצת משפטיו .ואשר ייעלם ממנו
משני חמינים יחד ,הוא )יותר( מן הנגלה לנו ,הרבה מאד.״ ברוח זו כתב גם בעל
ספר החינוך )פרשת תרומה ,מצוד .צה(.
לאחר שנתבאר כל זאת ,מסתבר ממילא כי דיני הפרישה והטהרה קדושים הם,
ונצחיים ללא שינוי ,ואין דרך לקיימם אלא כפי שנצטוינו .אין לשנות ואין לצמצם
את ״הימים הנקיים״ שיש לספור ,ואין שום רחיצה יכולה לבוא במקום הטבילה
במקוה .ורק למען הבהרה יתירה נביא בקצרה את דבריו של הרמב״ם אשר שמו מאיר
גם בעולם הפילוסופיה ,והיה מן המפורסמים ביותר בין רופאי דורו .וזו תמצית
דבריו ״הנדה הרי היא כשאר כל עריות .המערה בה חייב כרת ]והוזרת להיות טהורה
יק[ כשטבלה אחר הימים הספורים .אבל נדה וזבה ויולדת שלא טבלו במי מקוה,
הבא על אחת מחן ,אפילו אחר כמד ,שנים ,חייב כרת״)הלכות איסורי ביאר! פרק ד,
הלכה א—ג( .ועוד :״אין האשד ,עולה מטומאתה ויוצאת מידי ערוד .עד שתטבול במי
מקוה כשר ,ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים .ובהלכות מקואות יתבאר
המקור! הכשר והפסול ודרך הטבילה ומשפטי החציצה .אבל אם רחצה במרהץ אפילו
נהלו עליה כל מימות שבעולם ,הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתר! קודם הרהיצה
בכרת; שאין לד דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוד .או במעיין או
במים שהם כמעיין ,כמו שיתבאר בהלכות מקואות )שם פרק יא ,הלכה טז(״ .עד כאן
דברי הרמב״ם.
קל להבין כי היודע את ההלכות במדד! בלתי מספקת יוכל לקיימן רק באופן בלתי
מספיק .אולם קדושות ונצחיות הן לא רק ההלכות מן התורה שבכתב ושבעל־פה על
ספירת ימי טהרה וטבילה במקוה ,אלא אף איסורי הנגיעה של בני הזוג .הגזרות
שנתקנו על ידי חז״ל כסייג לתורה מבוססות כולן על הבנה פסיכולוגית עמוקה,
על ידיעה מדויקת של יצרי האדם ומצבי רוחו ,של החולשות והרפיון המצויים
בכולנו; הן מיוסדות על הסתכלות מרובה ועל צבירת נםיון עשיר .לכן קבל כלל
3.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ישראל את הגזרות הללו של מאורי דורות קודמים בהכירם שגזרו מתוך דאגה
לטובתם של ישראל ,ולכן קדושות הן ואסור לעבור עליהן.
ג
והנה דיני הפרישה והטהרה הנ״ל מצויים בפנינו בלשון העברית ,ולכן בודאי
מתקבל על הדעת שיש צורך דחוף בספר קטן בשפה המובנת לנשים .בכל הזמנים
חוברו ספרים קטנים כאלה לפי הצורך בשפה המדוברת בכל מקום .כבר רבי משה
איסרליש )הרמ״א( מביא בספרו ״דרכי משה״ )סי׳ ק״ץ( מתוך ספר ע ל נושא זח
ששפתו גרמנית .לאחר מכן הופיע ספר דומה בשם ״מצוות נשים״ .בספר ״שמחת
הנפש״ מובאות הלכות אלה בשפה הגרמנית .ספרים דומים תופיעו בשם ״אורח
נשים״ ובשם ״מעין טהור׳ /ולפני כמה עשרות שנים הופיע ספר כזה בשם ״מחנה
ישראל״ .למרות שקיימים כל הספרים הללו ,נראה כי פרסום ספר חדש מסוג זה לא
יהיה מיותר מהטעמים שיבוארו להלן .לא נעיר את תשומת הלב על הפגמים שבספרים
אלה ,אם מעט ואם הרבה )את ראשון הספרים הנזכרים לא ראיתי(; אולם הרי לא
יצלחו למטרתם ולו יהא רק משום ששפתם מיושנת ועתה כמעט שאינה מובנת.
אמנם הספר ״מחנה ישראל״ אינו לוקה בפגם זח ,אולם מצד אחד דינים רבים לא
הובאו בו ,ומאידך הוא לוקה בשגיאות וטעויות רבות ,ובהן אף דברי סתירות חמורות
להלכה .ואף רחוקים אנו מאד מלראות ספר זה הקטן במושלם ,ובין כה וכה לא הובא
בו מתוך הלכות נדה אלא הנחוץ בהכרח ,מכל מקום רשאים אנו לומר כי הבאנו
כהלכה את כל פרטי הדינים הנחוצים למקרים בעלי חשיבות כללית ולמקרים
השכיחים .גם השתדלנו לכתוב בלשון ובסגנון הדרושים בספר אשר כזה .אין בספר
דברים חדשים משלי; נאמר בו רק אשר חוקי ה׳ ותורתו הקדושה קובעים כפי שכל
צןרבא מרבנן יכול למצוא על נושא זח בש״ס ופוסקים,
וגם יעלה ספק בלב ,אם נכון הוא לפרסם ספר כזה בשפה המובנת לכל ,שכל
הוא עלול להגיע לידיהם של בני משפחה שאינו מיועד להם ,הרי לפי מה שהערנו
לעיל יסתלק ספק זה מאליו .הרי הזכרנו כי בכל הזמנים היו פרסומים כאלה בנמצא נ
עם כל זאת מדותיהם של ישראל ומוסריותם מאירות כזהר טהור וקדוש ביותר; עם
כל זאת לא נמצא מעולם אף ספק קל שבקלים בדבר נאמנותם של ישראל לםגולותיד״
הקדושות של האנושות .אולם בלאו הכי אנו משיבים :האם קרה אי פעם שהעוסקים
במדע הילוני הסכימו לותר כלל על דיון ,או לדון באופן חלקי ,בנושא של אנתרופו־
לוגיה ,ידיעת הטבע ,רפואה ,כירורגיה או מילדות וכדומה — ,מהשש שמא יגיע ספר
הדן בכך לידיו של קורא שאינו מבוגר 1חאם לא מצויים בידי כל חחוגים ספרים
שונים ומשונים של קלסיקוגים גרמניים ואחרים ,כשיד בני כל מעמד וגיל משיגה
אותם ו האמנם תמיד ראויים ספרים אלד .לפי תכנם ולשונם לשמש ללא יוצא מן
חכלל כחומר קריאה לנערים ונערות? האם מצינו צמצום כל שהוא של פעילות
ספרותית משום שהעוסקים בה לא יכלו לתת ערובה נגד שימוש לרעה ? בשמירת
האינטרסים של המדע הכללי מתעלמים מדאגות בלתי מבוססות כאלה ויפה נוהגים•
על אחת כמה וכמה יש לנהוג כך במקום שיש לשמור על האינטרסים הנעלים ביותר.
על עניניה של חדת ,במקום שמבאר אמתות קדושות במשפטים פשוטים ללא כחל
העלול להזיק במקום שיש להגיד את דבר התורה באמיתתו ללא זיוף ,לשאוף לטהרר׳
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמתית וטובה אכן ,חלים כאן דברי הנביאים ״ישרים דרכי ה /וצדיקים ילכו בם,
ופושעים יבשלו בם״ )הושע יד י( ,״ואשר דברי אתו ,ידבר דבר אמת ,מה לתבן את
חבר ,נאם הי״ )ירמיח כג ,כח( .הרי זה ייעודו והובתו של בעל נפש אצילית באמת,
לעמוד לימין כל אדם תמיד בכל עת ובכל שעה ,להציל ולעוץ עצה טובה ,להקל בצרה
ומחסור ,להפיג יגון ועצבות ,לגמול חסד ,לחזק ולנשא כל מדה טובה וכל יושר ונועם.
היאך ייתכן להתנגד לפעולה שאין לה תכלית כי אם לסייע לאחים ואהיות התועים
בשדה חובתם כבני ישראל ,להורותם ולדבר אל לבם ,למען השב להם שלות נפשם
ורוחם שאבדה ,להביאם אל טובת העולם הזה והעולם הבא .פעילות כזאת לא תגונה,
כי חזקה האמת ,ונצחונה הסופי בטוח.
אחרי הלכות נדה הובאו כאן הלכות חלה והדלקה של נרות שבת וחג אשר
כידוע מוטלות בעיקר על הנשים .בנספח נוספו עוד הלכות מליחת הבשר.
ישראל ובית יעקב! לכו ונלכה באור ה׳ ו
בעלים ורעיות מישראל י ,היפה בשדות והמבורך בעמקים יאבדו יופים וצמיחתם,
אם לא יושפע עליהם שמש פז ,זוהר החמה לא יזרח עליהם .אבל ישנו שמש המפליא
עוד יותר בזהרו ,ורבה עד מאוד חשיבות הברכה שהוא משפיע :הלא זה שמשה
הנעלה וזוהר של תורת ה׳! אושר בביתכם לא יפרח ,שמחה וששון בדרכי חייכם
לא יצמחו ,אם לא ישלח ללבבכם משמים אור שמשה של תורת ה׳ .רעיות ואמתות
מישראל ״ מקפידות אתן לקיים באמונה כל אותן מצוות התורה הקדושה המוטלות על
כולנו יחד ,ה ק פ ת ה באותה מדת לקיים גם אותן המצוות אשר בשמירתן הקב״ה זיכה
אתכן במיוהד ,ואך בידכם הנאמנה הופקדו .שמורנה בהקפדה קדושה ומתמידה על
סגולות קדושות אלה ,כפי שאבותינו שמרום זה אלפי שנים כאוצר קדוש .אבותינו
הקדושים הראו לנו דוגמה ומופת בחיי המשפחה .היה זה גן עדן עלי אדמות אשר
בקרקעו עוגנו שרשי עצי החיים של חסידות אמתית ,מוסריות טחורח ,ולבביות
ואחדות אמיתיות בין בני הזוג ,ובעצים אלה הבשילו פרות נפלאים של אושר משפחתי
ועונג נצחי .אם ננהג לפי דוגמה ומופת אלה ,יזרח לנו עתיד זוהר ביפיו כפי
שהבטיח לנו ה׳ ית׳ על ידי נביאו ״ונודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים .כל
ראיהם יכירום ,כי הם זרע ברך ה׳ ״ )ישעיה םא ,ט(.
א ס ו ר ה הכניסה למקדש ל ט מ א י ם ובכללם לאשה נדה .הכניסה למקדש מותרת ר ק אחרי
שטוהרה האשה מנדתה על ידי שמירת חוקי ההיטהרות ועל ידי טבילה במסוה .וחיי
זיווג ביו איש לאשתו אף ה ם מותרים רק אחרי א ו ת ה היטהרות .ה ה י ט ה ר ו ת לכניסה
למקדש פנימה היא ה ה י ט ה ר ו ת המקדשת א ת חיי הזיווג ומתירה אותם.
הקדמה בספר ״טהרת בת ישראל״ בשם הרש״ר הירש זצ״ל
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והיו הדברים ה א ל ה אשר אנכי מצוך היום על לבבך.
לבניך
ושננתם
לפי שנאמר
וכוי.
ו א ה ב ת ,איני יודע כיצד אני אוהבו —
א ו מ ר :תן לבבך על דברי אלה ,ו א ת ה מכיר א ת מי שברא והיה העולם.
אנכי
אשר
ה י ו ם — שיהיו בכל יום ויום חדשים בעיניך,
מצוך
כאילו ק י ב ל ת ם היום מסיני.
)דברים ואתחנן ו ,ו פסיקתא זוטרתא(
כ ל ל גדול זה ,ש נ א מ ר על ה ת ו ר ה ועל ה מ צ ו ה ,י פ ה ה ו א גם על דרך ה ל י מ ו ד
של
התורה
הספרים
בבית
ושל
ספרי
הנלמדים
הנביאים
בימי
רבם .ה ס פ ר י ם
והכתובים.
הילדות
וחשוב
לפי
בשיטחיות,
הוא
ב מ י ו ח ד על
ד ע ת ם של
תינוקות
ה א ל ה צריכים לימוד חדש.
גירסא דינקותא זאת ,א ם ל א ת ק ב ל א ת ת י ק ו נ ה בימי הבגרות ,כ ש ה ה כ ר ה
עלולה
מתחזקת,
היא
בלב
לקבוע
את
המסופקים
הענינים
כוודאים,
ו א ת צורת הענינים ה ד ק י ם להשאיר בפשטותם ורישומם הראשונה ,מבלי
הכר
א ת ע י ד ו נ ם ו מ ב ל י ד ע ת א ת שגב ר ע י ו נ ם ה ט מ ו ן .
אבל ראוי לך ל ה ת ח י ל בעת ח ו ז ק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת ה א ל ק י ם
כמי
וספרי נביאיו,
שלא
למד
מ ה ם
) )חובת הלבבות ,שער חשבון הנפש כ״ד(
ח ד ש י ם
ללימוד
אהבת
— כמי
שלא
אשר כזה
נדרשת
ל מ ד
מ ה ם .
א מ נ ו ת פדגוג,
שהיא
מ ב ו נ ה על
א מ ו נ ה ועל
ת ו ר ה .ה ן ל א ל ח י נ ם נ מ ש כ ת מ צ ו ה זו ש ל ת ל מ ו ד ת ו ר ה מ מ צ ו ת
ו א ה ב ת
ו ה א מ ו נ ה כי ה מ כ ת ב מ כ ת ב א ל ק י • ה ו א ,וכי ה נ ב י א י ם כ ת ב ו א ת ד ב ר י ה ם
ב ד ב ר ד׳ ו ב ר ו ח ד׳ ,א ש ר ה י ת ה ע ל י ה ם ) ב ב א ב ת ר א י ד . ( :
ז א ת צריכה לייצור בלב
אמונה
בספרים
המתלמדים,
א ת הרצון הרציני להגות
ה א ל ה ,ל ה ת י י ג ע כדי להגיע ל ע ו מ ק ע נ י נ י ה ם ודקותם ,,ועל ידי
ז ה יווצר ה י י ח ס הנכון א ל ה מ א ו ר ע ו ת ו א ל ה א י ש י ם א ש ר ה ר ח י ב ה ה ת ו ר ה
לספר
ע ל י ה ם ,ו א ש ר ה נ ב י א י ם כ ת ב ו ם ל ד ו ר ו ת ) מ ג י ל ה יד.(.
ו א מ נ ו ת פדגוגית ה י א עלינו ,ל ע ו ר ר א ת ה ת ל מ י ד י ם ל ד י י ק ו ל ר א ו ת ב כ ת ו ב ,
בכל י ו ם ר א י ה ח ד ש ה ,י ו ת ר ג ב ו ה ה ו י ו ת ר ר ח ב ה ,כפי ח ו ז ק ש כ ל ם ו ה כ ר ת ם
המתקדמים
לימוד
ועולים.
ז ה י ג ל ה ל נ ו ת מ י ד ב א ו ר ח ד ש מ ה גנוז ב א ו צ ר ה ז ה .
מתוך הקדמת הספר נ!ה כין שאדל לדוד — הארת דמותו של
שאול המלך וסביביו על פי המקורות — מאת יהושע ככרך
6
www.daat.ac.il
הרב
דעת -מכללת הרצוג
אתרא נ ק
ח י י ם שרגא פייבל פ ר
בענ<ן מצות ה ת ק י ע ה בחצוצרות
ב ע ת צרה בזמן הזה
א
בשלשה ענינים צותה התורה להריע בחצוצרות :א( למקרא העדה ולמסע
המחנות :עשר .לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם וגו /ותקעו בהן ונועדו
אליך וגו׳ ותקעתם תרועה ונסעו המחנות וגו /ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות
)במדבר י ב—ח(.
מצוד .זו לתקוע בחצוצרות ״למקרא העדח ומסע חמחנות״ לא נהג אלא במדבר
לפי שעה בשעת מסעות ,ואין זו מצוד .הנוהגת לדורות.
ומה שמסיים הפסוק ״וחיו לכם לחקת עולם לדורותיכם״ איתא בספרי )שם(,
וחיו לכם לחקת עולם למד .נאמר ן לפי שחוא אומר עשת לך שתי חצוצרות כסף,
שומע אני הואיל ועשה אותם יהיו ירושת לדורות ,ת״ל לכם לחקת עולם ,לחקר.
ניתנו ולא לדורות ,מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות
הוץ מן החצוצרות ,ע״ב.
ופירש המלבי״ם שם :כי אם היו יכולים לחשתמש בחצוצרות של משה תמיד
הוה לי׳ למימר ״והיו לכם לדורותיכם״ ,היינו שישתמשו בהם לדורות ,ומאחר שאמר
״לחקת עולם״ ידעינן שרק מצות החצוצרות קיים לעולם .כמו שמפרש ״וכי תבאו
מלהמה׳ /אבל הצוצרות של משה נגנזו כמ״ש במדרש כו׳) .וע״ע להלן אות י׳
כש״כ בזה(.
ב( וכי תבאו מלהמה בארצכם על הצר חצורר אתכם וחרעותם בחצצרת ונזכרתם
לפני ה׳ אלוקיכם ונושעתם מאויביכם )שם י ,ט(.
ג( וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על
עולתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ח׳ אלקיכם )שם י ,י(.
ב
והנה מצוד .זו דביום שמהתכם ובמועדיכם וגו׳ אם כי היא בודאי מצוד .שנוהגת
לדורות אפ״ה אינה נוהגת אלא בזמן שביהמ״ק קיים ,בזמן הקרבת הקרבנות.
אכן המצוד .דכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם
בחצוצרות ,נוהגת לדורות בכל עת צרה וצוקה .ומנאה הרמב״ם מצוה זו במנין המצות
מצוד .נ״ט וז״ל :שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת הקרבן מקרבני
המועדות ,והוא אמר ית׳ וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם וגו /ובבאור אמרו
שמצור .זו בחצוצרות כר .וכן אנחנו מצווים לתקע בחצוצרות בעתות הצורף והצרות
כשנזעי ,לפני השם ית׳ ,והוא אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם על חצר חצורר אתכם
ע״כ.
וכן חחינוך נמשך אחר דעת הרמב״ם וכתב במצוד .שפ״ד ,לתקוע בחצוצרות
במקדש בכל יום בבוקר בהקריב כל קרבן וכמו כן בשעת הצרות שנאמר וכי תבואו
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מלהמה וגו׳ .וגם כן בעת הצרה צריך האדם כוון גדול בהתחננו לפני בוראו שירחם
עליו ויצלהו מצרתו ולכן נצטוו בתקיעת החצוצרות בעתים אלו כו /וג״כ במס׳
תענית ביארו שאנו מצווים כתקיעת החצוצרות בעת הצרה כד ואם עברו ע״ז
הכהנים ולא תקעו בשעת הקרבן וכן אפ לא תקעו כשעת הצורף בטלו עשד זו עכ״ל.
]ומש״כ בחינוך שם בתו״ד :ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בכהנים שעליהם
המצוד .לתקוע בחצוצרות כוי .נראה פשוט דקאי אתקיעה שבמקדש שהיו תוקעין
על הקרבן ,אבל התקיעה בהצוצרות בשעת הצרה ,בודאי אינו תלוי בזמן הבית והוא
נוהג תדיר בכל זמן ובכל הדורות[.
ולכאורה תמוה שהרמב״ם מנח מצות חצוצרות בזמן הקרבת קרבנות ,ומצות
חצוצרות בעת צרח ומלחמה ,למנין אחד — הלא שני פסוקים הם בתורה ,והי׳ לו
להרמב״ם למנותם בשתי מצות נפרדות ,מצות חצוצרות בזמן חקרבת קרבנות לחוד,
ומצות חצוצרות בעת צרה ומלהמח לחוד ,ולמד .מנח ב׳ חדברים למצוח אחת במנין
המצות.
וכבר עמד ע״ז המגיד משנה בריש פ״א מהלכ׳ תענית הלכ׳ א /וז״ל :וראיתי
לרבינו בספר המצות שלו שמנה תרועה זו ותקיעה שבשעת תקרבנות במצוד .אחת,
ותמה אני למה י שהרי שני פסוקים הם בכתוב ,ונראה שדעתו ז״ל שהמצור .היא
אחת כללית לתקוע בחצוצרות במקדש בעת הקרבנות ובעת הצרות בין במקדש בין
בגבולין ואין ראוי למנותן בשתי מצות ועוד צ״ע ,עכ״ל.
ודבריו אינם מובנים למה היא מצוד .אחת כללית ,חלא חם שני פסוקים ,וגם
נוהגים בזמנים שונים ,התקיעות בעת הקרבת הקרבנות הוא בזמן שביהמ״ק קיים.
והמצות לתקוע בעת צרה נוהגת תמיד בכל הדורות ,ובכל המקומות אף בגבולין.
וכן עמד ע״ז המשל״מ בספרו פרשת דרכים דרך מצותיך הלק ראשון )דף ב,
ע״א( וז״ל :הן אמת שהדברים תמוהים שכלל הכל בעשה אהד ,דמאהר שזמנו של
זה אינו זמנו של זה למה אינן נמנים לשתי מצות ,ואף שהפעולות שוות דבשניהם
נצטוינו לתקוע בחצוצרות ,מ״מ אין זה טעם למנותם מצות עשה אחת ,שהרי מצות
השביתה באה בתורה בזמן המועדות ,וכל מועד ומועד נמנה למצות אחת .מאחר
שזמנו של זה אינו זמנו של זח ובכל אחד ואחד באה מצוד .מיוחדת ,וכן בתקיעה
נצטוינו לתקוע בשופר בר״ה וביובל ונמנים לשתי מצות אף שהפעולות שוות.
וכבר תמהו חכמי הדורות ליישב דברי הרמב״ם הללו ,וע״י במ״ש ה״ה בריש חלכ׳
תעניות ,עכ״ל.
והנכון בזה כמוש״כ הרה״ג נח חיים צבי ברלין זצ״ל במעין ההכמה פ׳ בהעלתך
שהרמב״ם לשיטתו שאינו מונה הצרכים שנצרך לקרבנות למנין מצות עשה בפני
עצמו ,כמו הנסכים שהם לצורך הקרבן שאין הרמב״ם מונה אותה למצוד .בפנ״ע
אע״פ שכתובת בתורד .פרשח בפנ״ע ,דכיון דלצורך חקרבן ומחמת הזבה הוא הו״ל
בכלל מצות הקרבן ,כן במצות חצוצרות בזמן הקרבת הקרבן צורך קרבן הוא והוא
תלק ממצות הקרבן ואינו נמנה למצוד .בפנ״ע במספר מנין המצוות .אמנם הרמב״ם
שיכל את ידיו וכללו במספר המנין של תקיעד .בחצוצרות בעת צרה שהיא מצוד,
בפנ״ע ובא במנין ,והכליל במנין זד .גם חתקיעד .בחצוצרות בזמן הקרבן שהיא נמי
לזכרון לפני ח׳ ,עכ״ל .לפי חםברו עיקר מנוי חמצוח לתקיעות חצוצרות בעת צרה.
.הרשב״ץ ז״ל בזוהר הרקיע כתב )עשין רכ״ב סי׳ ע״ד( וז״ל :מצוד .לתקוע על
;
8
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
כעת דעת -
הקרבנות בחצוצרות כו/וכן אתר
כי תבאו מלחמה בארצכם על הצר
שנא׳
מלחמה,
חצורר אתכם ותרעותם בחצוצרות ,והוא הדין לכל צרה שלא תבוא על הצבור ,וכבר
אמרו ]במשנה ר״ח פ״ג ,כ״ו ,ע״ב[ בתעניות ]שופר מקצר וחצוצרות מאריכות[
שמצות היום בחצוצרות .וחורה לשון זה שיש בו מצוה ,עכ״ל.
הא דהוצרך הרשב״ץ להסתייע שהוא מצוח מכח דברי התנא שאמר שמצות
חיום בחצוצרות ,ולא סמך על מקרא מפורש זה שהביא בעצמו דכתיב ״כי תבואו
מלהמה וגו׳ וחרעותם בחצוצרות״ ,משום דמקרא זה הרי יש לפרש שלא נאמר
למצות עשה ,אלא להבטחה בעלמא ,שאם יריעו בחצוצרות יקויים בהם ונזכרתם
לפני ה׳ אלקיכם ונושעתם מאויביכם.
וכ״כ באמת המעין ההכמה בדעת הסמ״ג ,שעלי׳ תמה בפרשת דרכים דרך
מצותיך הנז׳ ״שלא ראיתי להסמ״ג שהביא מצוד .זו דלתקוע בעת הצרות ואפילו
ברמז ולא ידעתי למה וכעת צ״ע״ .וכתב המעין ההכמה שהסמ״ג מפרש מקרא זה
שאינו מ״ע אלא הוא הבטחה .לזאת בא הרשב״ץ להוציא מלבנו פירוש זה שלא
נפרש כן אלא למ״ע נאמרה ,ומסתייע כן מדברי התנא במשנה באמרו ״שמצות היום
בחצוצרות״ ,להורות בזה שיש בו מצוד .ולא רק הבטהה בעלמא.
ג
וכן פסק הרמב״ם להלכה בפ״א מהלכ׳ תעניות הלכ׳ א /וז״ל :מצות עשה מן
התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור ,שנא׳ על הצר הצורר
אתכם והרעותם בחצוצרות ,כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה
וכיוצ״ב זעקו עליהן והריעו.
ושם בהלכ׳ ד׳ כ ת ב :ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור
עד שירוחמו מן השמים ,ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין
בחצוצרות כלבד ואם חיו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר ,חשופר מקצר
וחחצוצרות מאריכות ,שמצות חיום בחצוצרות ,ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד
אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ ,ע״כ.
והוא מהגמרא ר״ה דף כ״ז ,ע״א ,רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא
כמתניתין )בחצוצרות ושופר( .א״ל רבא לא אמרו אלא במקדש .תניא נמי הכי
בד״א במקדש ,אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין
חצוצרות .וכן חנחיג רב חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסוכני )בשופר
וחצוצרות( וכשבא חדבר אצל חכמים אמרו ,לא חיו נוחגין כן אלא בשערי מזרח
ובהר הבית בלבד ,אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב )תחלים
צ״ח( בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה /לפני המלך ה׳ הוא דבעינן
חצוצרות וקול שופר ,אבל בעלמא לא.
וכן פירש״י שם מקום שיש שופר אין חצוצרות — כגון ר״ד .ויובל ,מקום שיש
חצוצרות אין שופר — כגון תעניות ,וכן ס״ל להרז״ה שם דאין לתקוע בתעניות
בגבולין אלא בחצוצרות ,דקימ״ל כי ד.א מתניתא דקאמר אבל בגבולין מקום שיש
חצוצרות אין שופר.
הנה בעליל דעת חרמב״ם ,וחחינוך ,וחרשב״ץ ,דקרא דכי תבואו מלחמח בארצכם
על חצר חצורר אתכם וחרעותם בחצוצרות ,למצות עשר .נאמרח ,ולא רק על מלחמה
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא על כל צרח שלא תבוא חייבין להריע בחצוצרות .ואין חילוק לדבריהם בין
המקומות ,או איזח חילוק באיזה אופן שתהיי ,אלא בכל מקום ועל כל צרה שלא
תבוא מצוה עלינו לתקוע בחצוצרות ,בין אם חיא צרת מלחמה בין אש היא צרה
אחרת הבאה על הצבור על כולן נצטוינו להריע בחצוצרות.
והברייתא בר״ה דף כ״ז ,ע״א ,לא באה אלא ללמד לנו דבגבולין לא יהיו שני
הדברים ביחד ״שופרות וחצוצרות״ אלא בר״ה שתוקעין בשופר אין הצוצרות,
ובתעניות הבאה על הצרות שיהי׳ חצוצרות לבד ולא שופרות.
וסדר המשנה שם )בר״ה( שהי׳ שופרות וחצוצרות ביחד ,הוא דוקא במקדש
— בהר הבית — וכדילפינן לה מקרא שאמר דוד )בתהלים צ״ה( בחצוצרות וקול
שופר הריעו לפני המלך ה .
וכ״ה בקצרה בפי׳ המשנה להרמב״ם )בר״ה שם( וז״ל :זה הסדר לא הי׳ אלא
במקדש לאמרו הש״י )תהלים צ״ח( בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד״׳.
אבל חוץ למקדש אין תוקעין בר״ה אלא בשופר בלבד ואין תוקעין בתעניות אלא
בחצוצרות בלבד ומפני זח חי׳ מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו
אלא על צרת הציבור ,והשם אמר )במדבר י׳( על חצר חצורר אתכם והרעותם
בחצוצרות ונזכרתם ע״כ.
ולדברי הרמב״ם אין דין החצוצרות בעת צרה בגבולין ת ל ד בסדר חברכות
שתקנו בתעניות להוסיף שש ברכות ,ולתקוע על כל ברכה וברכה ,כדאיתא במם׳
תענית )דף י״ד ע״א( ,ולדברי הרמב״ם פ״ד מהלכ׳ תעניות הי׳ סדר התקיעות פעם
תקיעה ,תרועה ,תקיעה ,ופעם תרועה ,תקיעה ,תרועה ,שכל הסדר הזה הי׳ נוהג
רק בהר חבית ,וכן תוקעין שם בחצוצרות ובשופר ,אבל בגבולין שתוקעין רק
בחצוצרות אינו תלוי בברכות אלא ״זועקין בתפלות ומתחננים ומתריעין בחצוצרות
בלבד״ ,וכמוש״כ הרמב״ם בפ״א מד״לכ׳ תעניות חלכ׳ ד׳ הנז׳.
,
ד
אך לכאורה צריך עיון אמאי נוהג לדבריהם דין חצוצרות בכל מקום — הלא
בקרא שממנו למדנו דין חצוצרות ,והוא :״כי תבוא מלחמה בארצכם על הצר
הצורר״ הלא בארצכם כתיב ,ונימא דוקא בארצכם שהיא ארץ ישראל ולא חו״ל.
ואפשר לתרץ ע״פ דברי התום׳ בב״מ דף קי״א ,ע״ב ,גבי לאו דלא תעשוק
דמה דכתיב ״בארצך״ בא לרבות כל שבארצך ,דשכר בהמה וכלים יהא כשכר אדם,
וכתבו התופי שם בד״ה כל ,דלא מוקמינן לי׳ למעוטי חו״ל ״דחובת הגוף היא ואינה
תלוי׳ בארץ״.
וכן בשאילתות פ׳ אמור סי׳ ק״ה .אהא דתניא שאלו את בן זומא מה לסרוסי
כלבא ,אמר להם ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו .ופי׳ השאילתות ״מכדי
חובת הגוף היא מה לי בארץ מח לי בחו״ל ,אלא האי בארץ כל שבארץ״.
כן חכא בתקיעת חצוצרות שהוא חובת הגוף אינו תלוי בארץ ובכל מקום נוהג
דין זה.
אלא דקשה איפכא :מאחר שנוהג גם בחו״ל אמאי כתיב בארצכם ומאי בא
למעוטי ,ונ״ל דבא למעוטי חמלחמות שעשו טרם שנכנסו לארץ וטרם שכבשו את
ארץ ישראל ,כגון מלחמת מדין ,דאיתא בסוטה דף מ״ג ,ע״א ,וחצוצרות התרועה
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״אלו השופרות׳ /והקשה במהרש״א שם בח״א וז״ל :אך מה שאמר וחצוצרות
התרועה אלו השופרות לא ידענא פירושו דהא ודאי חצוצרות ממש והן של כסף
היו להם במלחמה כדכתיב וכי תבואו מלהמה וגו׳ והרעותם בחצוצתת ע״כ.
וג״ל דלכן הוציאו הז״ל מפשיטא דקרא ואמרו אלו השופרות ,משום דבקרא כתיב
כי תבואו מלחמה ״בארצכם׳ /ואין לומר למעט חו״ל ,משום דהובת הגוף היא ואינה
תלוי׳ בארץ כנ״ל ,וע״כ ״בארצכם״ בא למעוטי מלחמת מדין שחי׳ עוד טרם שהיו
בארצם .וכן יהושע בכיבוש יריחו תקע בשופרות משום דעדיין חי׳ לפני הכיבוש.
וטרם שנכבשה הארץ לא הי׳ הדין בחצוצרות אף במלחמה.
שוב ראיתי בחי׳ הרמב״ן תענית דף י״ד) ,עמוד י״ט( שהקשה קושית המהרש״א
וז״ל :ובפרק משוח מלחמה גבי מלחמת מדין דריש וחצוצרות התרועה בידו אלו
השופרות ,ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם ,או שאין חצוצרות אלא במלחמת
אויבים הצרים עליהם בארץ ,כדכתיב ״בארצכם״ על הצר הצורר אתכם ,דלמה לחם
לפרש אלו השופרות אלא לכך עכ״ל .ואזיל בזה לשיטת הגאונים שהם דרשו המיעוט
בארצכם למעט הו״ל ,וכמו שיבואר בע״ה לקמן סוף אות ו׳.
אמנם ישנם מן הראשונים דשדו נרגא בכל הענין חנ״ל ,ואחזו מנהג אחר,
מפני שהוקשח להם פירש״י שפירש בר״ה דף כ״ז ,במה שאמרו מקום שיש חצוצרות
כגון ״בתעניות״ אין שופר ,שזה סותר דברי הגמרא בתענית דף י״ד ,ע״א ,דאמר
במאי מתריעין רב יחודח אמר ״בשופרות״ כו׳ וסימן לדבר יריחו ויריחו שופרות
הוד! ,אלמא דגם בתעניות לא בעינן חצוצרות אלא שופרות .ותקשה מזח על
הרמב״ם שפסק להדיא דבתעניות מחריעין ״בחצוצרות בלבד״.
ובאמת משום הא לא איריא ושפיר י״ל ביישוב הסוגיות כמוש״כ הרמב״ן בחי׳
למס׳ תענית דף י״א ,שהקשה נמי קושי׳ זו היכי אמרינן הכא בשופרות ,והא
התרעה דתעניות בחצוצרות היא כו׳ ותניא במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין
מקום שיש שופר דחיינו בר״ח ויובל אין חצוצרות ,מקום שיש חצוצרות דהיינו
תעניות אין שופר ,ותירץ ב׳ תירוצים :א( דהאי תנא במקדש קאי דאיכא שופרות
בתעניות ,ומשום דבעא למיתנא סימן לדבר יריהו דאינון שבע תקיעות בכהנים
ושבע ימים ,נקט הכי לסיומי למיליה כולה מילתא ביריחו כנ״ל .ב( י״ל דלא
קפיד תנא למיקרי שופרא לחצוצרתא דאשתני שמייהו ,לא אתא אלא לאפוקי התרעה
בפה .וכ״כ חריטב״א בר״ה תירוץ זה בשם אחרים עיי״ש והמ״מ פ״א חלכ׳ ד׳.
ולפי״ז קמה וגם נצבה פירש״י ופסק חרמב״ם דבתעניות מתריעין בחצוצרות בלבד,
ואין שום סתירה מדברי הגמרא דתענית.
אמנם לחראב״ד שיטה אחרת בזח חובא ברמב״ן )תענית שם( ובר״ן )בר״ה
כ״ז (.שמחלק בין סתם תפלת ותחנונים שמרבים בתעניות דבזה מריעים בשופרות
כדי לחזכיר אילו של יצחק ,ובתקיעח שבסוף כל ברכח וברכח מאותם שש ברכות
שמוםיפין ,בהנהו חצוצרות תני וכחנים הוו.
הראב״ד לשיטתו בפ״ד מהלכ׳ תענית הלכ׳ י״ז ,דבגבולין תוקעין בסוף כל
ברכה וברכח ,ולכן יש מקום לחלק שהתקיעות שבסוף כל ברכה וברכה היו בחצוצרות,
והתקיעות שבתפלה ותחנונים היו בשופרות ,אבל הרמב״ם שכפי הנראה מדבריו
שם בפ״ד אין תוקעין בגבולין בסוף כל ברכה וברכה ,וכמו שכתב במגיד משנה
שם הלכ׳ ה /שרבינו ז״ל מפרש מ״ש במשנה )דף ט״ו ,ע״ב( לא היו נוהגין כן אלא
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בשערי מזרה ובהר הבית שהוא על התקיעות ועל עניית ברוך שם ,ומ׳׳מ יש ת ק י ע ו ת
בגבולין בתענית כמו שמוכיח כאן ובמס׳ ר״ה דף כ״ז ,אלא שאינו ע ל ס ד ר ה ב ר כ ו ת .
לכן אין לרמב״ם מקום להילוק הראב״ד ושפיר כתב בס״א הלכה ד /דבימי ה ת ע נ י ו ת
״זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין בהצוצרות בלבד״.
גם נ״ל דאפי׳ להראב״ד דס״ל דרק בשעת הברכות תוקעין בחצוצרות ,מ :ש א ד
תפלות היום תוקעין בשופרות ,זהו רק למנהגם שנהגו להוסיף ש ש ברכות ,ו ג ם
נהגו להרבות בסתם תפלות ותהנונים ,בזה ס״ל להראב״ד עפ״י ב הסוגיות ד ך ״
ותענית ,שהי׳ כאן ב׳ ענייני תקיעות ,בברכות בחצוצרות לקיים מה ש נ א מ ד $
^
הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ,ובשאר התפלות ותחנונים ב ש ו פ ר ו ת ,
י אבל
להזכיר אלו של יצחק ,או כסעם הירושלמי למה תוקעת בקרנות
,
ד
ז ז נ ד
פ נ י
פ י 30
כ ב ה מ ד
א נ ו
ש א י ו
נ י ה ג י ז
ו
ב צ ו ם
ע
ת
י
נ
מ ס ג י
ת
יזילשת
ייגיני
אבל לגועיז ל י
הדור ,וכן אין אנו מוסיפין שש ברכות בתפלה אלא זועקת בסתם ת פ ל ו ת ו ת ח נ ו נ י ם
באמירת תהלים וםליהות ושאר פזמונים .מי אומר לן שעלינו לבטל ל ג מ ר י י ״ י -
החצוצרות מה שנאמר בתורה על הצר הצורר אתכם ותקעתם בהצוצרות ,מ ס ג י
י י להברכות ילא לעדא^
ברכות ,דכי נאמרה הלכה למ״מ שההצוצרות י י
1
תפלות ,ומסתבר דכשיש ברכות וגם סתם תפלות אמר הראב״ד מ ס ב ר א
שהחצוצרות יהיו בברכות והשופרות יהיו בשאר תפלות ,אבל כשאיז י כ ו
אך ורק תפלות באמירת חד״לים וסליחות וכוי ,למה לא נחלק ה ת פ ל ו ת ל ב ׳ ס
סדר א׳ לחצוצרות לקיים מה שנאמר על הצר הצורר והרעותם ב ח צ ו צ ר ו ת י
שני בתקיעת שופרות להזכיר לנו אלו של יצהק או להראות שאנו גועים כ ב ה מ ז " " -
כ י ם
ש
ר ק
א
י
א
ד
ב
ת
1
1
והנה בתשר הגאונים )הובא ברז״ה ר״ה שם( כתבו :שנהגו ל ת ק ו ע
בשופרות ותמה הרז״ה עליהם ,שזה נגד המשנה והברייתא בר״ה ,ד ב ג ב ו ^ ן
^
שיש חצוצרות )היינו בתעניות( אין שופר.
ולענ״ד יש לתמוה ביותר היאך נהגו בשופרות נגד מקרא מפורש ב ת ו ר ן -
תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ו ג ז כ ר ת ק ^ י ׳׳ ־י
י'
אלקיכם ונושעתם מאויביכם׳׳ והיאך מלאו לבם לבטל מ״ע דאורייתא לפי״ן-
^
וסייעתו ואף לא להתחשב בהבטחת החורה שהבטיחה ״ונזכרתם ל פ נ י ך< י .
ונושעתם מאויביכם׳׳ והוא פלא.
ומח גם שביטול מצות חצוצרות היא מגיעה שתעכב הזכירה ,כ ד א י
3
ת
י
ת
י
5
י
ד
ק
7
י
ם
כ
ת א
בהעלתך סוף פיסקא ע*ו ,וז״ל :והרעותם
מזכירות ,אלא שאם יכולים ל י ע ן ל
א
ה ר
ב ח צ ו צ ר י ת
ה ר י ע ו
מ ע
ל
ה
ע
י ג י
^
'
י ה ם
ר
"
ע
ה
כ
ת
א
ן
ב
ו
מ
ר
כ א ל ן
כ י
ח ^ ד * ^
י
! ^^*י<ל*ד
ת
ו
5 7 1
יי
לפני המקום .ובילקוט הגירסא :וכ* חצוצרות מזכירות והלא דמים מזכין-דק '
דם ישראל השפוך .כדכתיב ״דורש דמים אותם זכר״ ובזית רענן סיד7ש י
״
היינו הקרבנות.
הרי שבגלל זה שעוברים על מצוד .זו שאין מריעים ב ת צ ו צ ת ת כמר 7ןן-
גזדינד,
^ ^
^
נענשים ח״ו עבור זה שמם רךי
״נעפך
ולא דם זכות הקרבנות ,להביא זכרונם לפני ה׳ כדי להושיעם מ א ו י ב י
ל
הוא על המנהג שלהם שנהגו לבטל את כל זד .ותקעו רק ב ש ו פ ת ת ו ל א - 3
ז ז י י נ ר
ד
ם
ם
ה ז כ י ר ה
ן א י ן
ך מ י ם
ז ן כ ף
י
מ
א
ה ם י
׳
ס
12
www.daat.ac.il
ס
״
א
אתר דעת -מכללת הרצוג
והרמב״ן במלחמות )שם( ובחי׳ מס׳ תענית דף י״ד ,נדהק ליישב מנהג הגאונים
וז״ל :לפי״ז יש לי לדחוק ולומר דחצוצרות ליתנהו בגבולין אלא בשעת מלחמה
דכתיב כי תבאו מלחמח ,חצוצרות בכנופיא דכל ישראל כתיב ,חלכך במקדש )לפי״ד
הירושלמי שהביא שם ,ויבואר להלן בע׳׳ה( בתעניות דהיא כנופיא דכל ישראל מצות
חיום בחצוצרות .ובשופר נמי תוקעין משום דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני
המלך ח׳ ,אבל בגבולין בשעת מלחמה בחצוצרות בלבד תוקעין ומתפללין כסדר
התעניות כדאמרינן בגמרא לפי שאין אומרין זכרונות ושופרות אלא בר״ח וביובל
ובשעת מלחמת .אלמא בשעת מלחמה אומר זכרונות ושופרות ותוקעין בחצוצרות,
דקראי נינהו ,הא בשאר תעניות התרועה גמרינן בהו ,אבל בשופרות הוא דומיא
דר״ה ,ע״כ.
וכן מבואר בר״ן )ר״ה שם( וז״ל בתו״ד ולפי״ז הא דתנן מקום שיש הצוצרות
אין שופר היינו בשעת מלחמת שתוקעין בחצוצרות כדכתיב והרעותם בהצוצרות,
אבל בתעניות בגבולין בשופרות מתריעין ולא בחצוצרות .והיינו טעמא משום דכיון
דאמרינן בשעת מלחמח מחריעין ,ילפינן מינה לכל צרה וצוקת שלא תבוא על הצבור
דמתריעין .ומיחו כיון דחצוצרות בכנופיא דכולהו ישראל הוא דאשכחן לתו כדכתיב
והיו לך למקרא חעדח ,ותעניות בגבולין לאו כנופיא דכולחו ישראל ניגחו מתריעין
בשופר ולא בחצוצרות וכן נהגו בכל מקום לתקוע בשופר בתעניות ,עכ״ל.
הנה התנו תנאי חדש )לפי דעח חגאונים( בתקיעת חצוצרות דבעינן פנופיא
דכל ישראל ,ובמקדש בתעניות )לפי״ד הירושלמי הי׳ כנופיא של כל ישראל ,וכן
במלחמה שכל ישראל תלויין בדבר ,כלשון הרמב״ן במלחמות ר״ה( ,ותעניות
בגבולין לאו כנופיא דכולחו ישראל נינחו.
אך אינו מובן כ״כ אמאי במקדש חשיב כנופיא של כל ישראל ,וכי כל ישראל
נתאספו במקדש ו וכן אפילו במלחמת אמאי כל ישראל תלויין בדבר ,חלא צדקח
עשר .חקב״ח עם ישראל שפיזרן בין תאומות ,ועל פי רוב יוצאין למלחמת מספר
של כמה מאות או אפילו כמה אלפים לפי מצב המלחמח .ואמאי קרי לח כנופיא
של כלל ישראל .ועוד ק״ל מסברא לומר דתלי׳ בכנופיא ,דא״כ נתת דבריך לשיעורין
ומסורה לכל ,איבעו מיכנפו ומחייבינן לן ,ואיבעי לא מיכנפו ולא מחייבן.
וכן מה נענה על מלתמת אביה עם ירבעם ,שאמר אביה )בדברי הימים ב׳ —
יג ,יב( והנה עמנו בראש חאלקים ,וכחניו וחצצרות התרועה להריע עליכם וגר,
והתם לא הי׳ לאביה כנופיא של כל ישראל ,שהרי לא הי׳ אלא שבט יהודה ובנימין
בחיל גבורי מלחמת ארבע מאות אלף איש ,על עשרת השבטים שהיו שמונה מאות
אלף איש בחור גבור חיל )שם י׳׳ג ,ג( ומצאתי בהרחב דבר לחגאון חנצי״ב זצ״ל
בתעלתך י׳ ,ט׳ אות א׳ שחקשח כן על הרמב״ן.
וכשאני לעצמי הי׳ נ״ל בדעת הגאונים דס״ל דכיון דכתיב בקרא וכי תבואו
מלחמה כארצכם אינו נוהג דין זה של הצוצרות אלא רק בארץ ישראל ולא בחו״ל.
ולעיל אות ד׳ כתבנו בדעת חרמב״ם וסייעתו דס״ל כמוש״כ חתום׳ בב״מ דף קי״א,
ע״ב ,ושאילתות פ׳ אמור סי׳ ק״ח ,דמידי דחוי חובת הגוף אינה תלוי׳ בארץ ,ולכן
דין חצוצרות דחוי חובת חגוף מ ח ג בכל מקום ובכל עת צרח ,אכן בדעת חגאונים
נאמר דס״ל מדכתיב על ״חצר חצורר אתכם״ מרבח אף בחו״ל ,ותא דכתיב בארץ
אתי לאשמעינן דבזמן שנוחג בארץ נוחג אף בחו״ל ובזמן כשא״י בחורבנח אינו
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נוהג אף בחו״ל ,וכמו דאיתא בכה״ג בקידושין)ל״ח ,ע״ב( גבי שילוח עבדים אע״ג
דכתיב בארץ מ״מ יובל היא מרבד .אף בחו״ל ,ומד .ת״ל בארץ בזמן שהדרור נוחג
בארץ נוחג בחו״ל כר .כן ח״נ בנידון חצוצרות אם נוהג בארץ טהג אף בחו״ל;
וכשאי אפשר לקיימה בארץ אינו נוחג אף בחו״ל.
ובדרך קצרה ג״ל לומר בדעת חגאונים דס״ל דמיעוט ארצכם למעט חו״ל הוא
אף במידי דחוי חובת הגוף ,וכדם״ל כן להחינוך מצוד .של״א בענין שופר של יוה״כ
דכתיב תעבירו שופר בכל ״ארצכם״ דנוהגת מצוד .זו בארץ ישראל בזמן שחיובל
נוהג .וכן תופס בפשיטות הטו״א בר״ה דף ט /ד״ה ההיא בזמן ,דתקיעת שופר
ביוהכ״פ של יובל אינו נוהג בחו״ל מדכתיב בחודש השביעי תעבירו שופר בכל
״ארצכם״ ולא בחו״ל) .ועי׳ מנ״ח שם מש״כ בזה(.
ז
וכן תפסו חאחרונים בשיטה זו ליישב תמיהת המג״א בסי׳ תקע״ו שתמה למה
אין אנו נוחגין לתקוע בעת צרח ,ואע״פ שאין תענית צבור בבבל ,מ״מ הלא
מדאורייתא מצוד .לתקוע בלא תענית )שהתענית הוא רק מד״ם וכמש״כ חרמב״ם
בפ״א מהלכ׳ תענית הלב׳ ד׳(.
ותירץ בנתיב חיים שם וז״ל :ולי לק״מ דהא מקרא מלא הוא וכי תבואו מלהמה
בארצכם וגו׳ והרעותם בחצוצרות נמצא שמצות עשה מן חתורד .בארץ ישראל הוא.
וז״ש הרמב״ם ומריעין בחצוצרות בלבד בגבולין חיינו חוץ למקדש אבל מ״מ בא״י
דוקא עכ״ל.
וכ״כ בפרמ״ג סי׳ תקע״ה במ״ז ס״ק ב׳ ,לתרץ תמיהת המג״א משום דבקרא
כתיב ״בארצכם״ י״ל חו״ל לא ,ובא״י גופא כשאין בידינו י״ל לא וצ״ע עכ״ל.
וכן ב״משנה ברורה״ סי׳ תקע״ו סע״א :״ומדאורייתא מצוה זו נוחגת רק בארץ
ישראל וכדכתיב וכי תבואו מלהמה בארצכם וגו׳ ויש שכתבו דאפשר דאף בארץ
ישראל דוקא כשהיה תחת רשותינו״ ,עי״ש .לפי שיטה זו חלה מצוד .זו בעת צרה
במדינה יהודית עצמאית דוקא.
ולענ״ד בשיטת הרמב״ם לא נ״ל לומר כן שהתכוין על ארץ ישראל דוקא,
מדסתם ולא פירש שום דבר מזה .ובשיטת הרמב״ם נ״ל טפי כמוש״כ לעיל באות ד׳,
דמידי דהוי חובת הגוף נוהג בכל מקום אף בחו״ל וכמוש״כ התוס׳ והשאילתות
הנז׳׳ל .ורק בדעת הגאונים שנהגו לתקוע בתעניות בשופרות ולא בחצוצרות שפיר
י״ל דהם ס״ל כן דארצכם למעט חו״ל בא .ועל פיחם נחגו בחו״ל כן ,אבל בא״י גם
להגאונים מצוה להריע דוקא בחצוצרות וכדעת הרמב״ם וסייעתו.
ח
והנה לכאורה נראה מדברי הרמב״ן והר״ ן שלדעת חגאוגים יש קפידא שלא
לתהוע בחצוצרות כשאינו בכנופיא ,וכמוש״כ משום דמצות חצוצרות נאמרה למקרא
העדה שהוא בכנופיא .ולענ״ד לא זכיתי לחבין מאי שייכות זח לזה ,וכי מפני שבזמן
משה רבינו בהיותם במדבר נועדו חחצוצרות למקרא העדה )דבר שאינו נוחג
לדורות( ,וכי מפגי זח גם בעת צרח ,שע״ז נאמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על
הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות וגו׳ נמי תלוי בכנופיא ,אתמהח! ותרמב״ם
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באמת לא הזכיר כלל תנאים אלה וכיוצ״ב משום דלא נזכרו בש״ם מאומה מזה.
ומסתבר דברי הרשב״א שהביא במגיד משנה פ״א מהלכ׳ תענית הלכ׳ ד /שכתב
מפורש על דברי הגאונים שאמרו תקיעה בשופר בתעניות לפי שבאיזה מהן שירצה
רשאי ובלבד שלא יביא שניהם אלא במקדש עכ״ד.
ובהי׳ הריטב״א ר״ה דף כ״ז הביא דברי הרשב״א ביתר אריכות ,דמה שאמרו
בר״ד .מקום שיש חצוצרות אין שופר כר ,הכי ר״ל דבגבולין לעולם איו שופר
וחצוצרות ביחד ,אלא מקום שיש שופר אין חצוצרות .אבל במקום שאפשר להיות
שם חצוצרות כגון בתעניות אם יש חצוצרות אין שופר ,וה״ה אם יש שופר אין
חצוצרות ,ועתה מה שתוקעין העולם בשופר שהוא מצוי ונמצא בידם ,ובלבד שלא
יביאו שם חצוצרות.
הרי להדיא דעת הרשב״א )ובמ״מ הנז׳ כתב שהמחוור כדברי חרשב״א( דמה
שנהגו העולם בשופר הי׳ משום שהוא מצוי ונמצא בידם ,וחצוצרות לא הי׳ מצוי
כ״כ ,אבל ודאי דמשום כך לא מיגרע בזה אפילו בכל שחוא כח המצות עשה של
חצוצרות כשאפשר בחצוצרות ,אלא שאם אין אפשרות בחצוצרות )מגזירת שעבוד
וגליות וכיוצ״ב( יתקעו עכ״פ מיהת בשופר.
ואדרבא מסתבר יותר דבמקום שאפשר לקיים בהצוצרות ודאי עדיף טפי ואף
הגאונים יודו בזה ,דמכיון דלהרמב״ם וסייעתו יש בזה קיום מ״ע דאורייתא ,וכשאין
תוקעין בהן מבטלין מ׳׳ע דאורייתא ,וממילא יש בשופרות סרך איסור .וכ״ש לדעת
הרשב״א דבכל ביטול מ״ע יש בו לאו דלא תגרעו ממנו.
וכן נראה דעת התום׳ רי״ד בתענית דף ט״ו ,ע״ב ,דס״ל דיש סרך איסור
בשופרות אף בגבולין ,שפירש המעשה שהי׳ בימי ר׳ חלפתא ובימי ר׳ חנני׳ בן
תרדיון כר וכשבא הדבר אצל הכמים אמרו לא היו נוהגין כו׳ אלא בשערי המזרח
בהר־הבית ,שפירש שהקפידא היתד .מה שתקעו בשופרות ובגבולין צריך חצוצרות
דוקא ע״ש.
ט
עכ״פ מבואר בשיטת תלמודא דידן דגם בגבולין תוקעין בחצוצרות בתעניות
ולא רק במקדש ,אמנם שיטת הירושלמי כפי מה שהביא הרמב״ן במלחמות )ר״ה(
ובחי׳ למס׳ תענית ,אינו כשיטת תלמודא דידן ,אלא ס״ל דתקיעה בחצוצרות הוא
דוקא במקדש ,ובגבולין אין תוקעין אלא בשופרות בלבד .וז״ל הרמב״ן בתענית י״ד,
״אבל בירושלמי נראה שהם סבורין דתקיעה דתענית בשופרות ממש היא ,לפי
שמצינו שם במם׳ ר״ה — קומי ר׳ יהושע בן לוי תוקעין בתעניתא בשופר ,ר׳ יוסי
בעי דיתקעון קמוי בחצוצרתא ולא שמיע ,דתני תצוצרות במקדש אבל לא בגבולין.
ובמכלתין נמי אמור בירוש׳ למד .תוקעין בקרנתא לומר חושבינחו כאלו גועים
כבהמה לפניך כו׳ וראיתי להראב״ד ז״ל כו׳ כשמרבין בתחנונים תוקעין בשופרות
כדי להזכיר אילו של יצהק ובירושלמי למה תוקעין בקרנות כר ,ולאו מילתא היא
שכבר הוכחנו מן סוגית הירושלמי שבמס׳ ר״ה שאין להם בגבולין אלא שופר ואין
לחם חצוצרות כלל״ ,עכ״ד.
ואינו מבורר טעם הירושלמי אמאי דוקא במקדש תוקעין בחצוצרות ולא
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בגבולין ,ומדברי חרמב״ן שם נראה שפירש הטעם משום דבמקדש בתעניות היא
כנופיא דכל ישראל לכן מצות היום בחצוצרות כר.
וכשאני לעצמי הי׳ נ״ל טעם הירושלמי משום דכתיב ״ונזכרתם לפני ה׳
אלוקיכם״ דריש לה הירושלמי הך ד״לפני ה׳ אלקיכם״ שהוא הוראה שיהי׳ דוקא
במקום שהוא ״לפני ה׳ אלוקיכם״ שהוא המקדש ,ולא בגבולין.
אמנם נ״ל דאף להירושלמי לאו דוקא במקדש ממש שרי בהצוצרות ,אלא אף
בירושלם כולה נמי שרי לתקוע בחצוצרות ,מפני שדעת הירושלמי להדיא כשיטת
הרמב״ם הידוע בפיה״מ סוכה פ״ג דירושלם הוי בכלל מקדש ,כדאיתא בירושלמי
סוכה פ״ג הלכ׳ י״א ,אמר ר׳ יונה אלו הוד .כתיב ולקחתם לפני ה׳ כר ,אלא ולקחתם
לכם מ״מ ,ושמחתם לפגי ה׳ אלקיכם שבעת ימים ״בירושלם״ — הרי דשיטת
הירושלמי דכל ירושלם חשיב מקדש.
וכן יש להסתייע מדברי הירוש׳ פסחים פ״ו הלב׳ א׳) ,קרוב לסופו( בענין הרכבו
והבאתו מחוץ לתחום ,״לא אמר אלא ח ת לירושלם ,הא הוץ לעזרה מותר משום
שבות שהותר במקדש״ ,והיאך מותר חוץ לעזרה הא שבות במקדש דוקא במקדש
התירו ולא במדינה )עירובין ק״א ,ע״א( וחוץ לעזרה שאינה כבר מקדש הרי הוא
כמדינח ,אלא ע״כ דכל ירושלם אף חוץ לעזרה מקדש השיב.
אמנם חקשח לי חתני הרב הגאון המובהק וכו׳ מוהר״ר אברהם הכהן קופשיץ
שליט״א דלפי״ז דכל ירושלם נקרא מקדש וחשיב לפני ה׳ אלקיך .א״כ יתקעו
בירושלם בחצוצרות ושופרות יחדיו ,כמו בהר הבית.
וחשבתי לו ,מדכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפגי ״המלך״ ה׳ ,מורה על
מקדש ממש ולא העיר ירושלם אף דהוי בכלל מקדש ,משום דאכתי אינו חבחיגה
של לפני ״המלך״ ה׳ ,שהוא דוקא במקדש ממש ולא בעיר ירושלם כולה כנ״ל.
כן נראה ברור דאפילו להירושלמי שאין תקיעת חצוצרות אלא במקדש ולא
בגבולין .אבל לפני ארון ה׳ ודאי תוקעין בחצוצרות ואף בשופרות יחדיו ,כי הוא
״לפני המלך ה ״ /ומקרא מפורש הוא )דה״י א׳ ,ט״ו ,כ״ד( ושכניהו וגר ואליעזר
הכהנים מחצצרין בחצוצרות לפני ארון האלקים .וכל ישראל מעלים את ארון ברית
ה׳ בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות וגו׳ )שם כ״ח( .ובניד״ו ויחזיאל הכד״נים
בחצוצרות תמיד לפני ארון ברית האלקים )שם ט״ז ,ו׳(.
ועפי״ז נדחח מש״כ לפרש חגאון חנצי״ב זצ״ל בחרחב דבר )בחעלותך י׳ ,ט /
אות א׳( דברי חגמרא בר״ח דאמרו :דבגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות
ובמקום שיש חצוצרות אין שופר ,בפירש״י ר״ח ותענית ,וא״כ משמעות מקום היינו
זמן ,וזה תמוד .דא״כ זמן מיבעי לי׳ למימר .אלא כדברנו וחכל בתענית ,ומקום שיש
חארון תוקעין בחצוצרות ,במקום שאין ארון תוקעין בשופר ,ובהר הבית תוקעין
בחצוצרות ובשופר כר.
ולדברנו וכמו שחוכחנו מקראי דדברי הימים חדי לפני ארון אלקים תוקעין
בחצוצרות ובשופרות ,וא״כ א״א לפרש מקום שיש חצוצרות אין שופר שחוא במקום
שיש ארון דא״כ בעינן נמי שופרות ,דבחצוצרות וקול שופר חריעו לפני חמלד ח /
כשחוא לפני ארון ברית אלקים.
־16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולענין אם צריך ״כתנים״ בתקיעת חצוצרות בעת צרה ,תנת פשטות לשון
הרמב״ם מורה שדוקא אם תוקעין בהר־הבית צריכים כהנים ,אבל בגבולין אין צורך
דוקא בכהנים ,שהרי כך כתב בפ״ד מהלכי תעניות הלכ׳ ט״ו ,כשהיו מתפללין על
הסדר הזה בירושלם היו מתכנםין להר חבית כנגד שער חמזרח כר ,והתן הכנסת
אומר לתוקעים תקעו ״בני אהרן״ כר ונמצאו ״הכהנים״ פעם תוקעין כר ,ואילו
בפרק א׳ מתעניות הלכ׳ א /אמר בסתם ״מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע
בחצוצרות״ .וכן שם בהלכ׳ ב׳ כ ת ב :ומריעין בחצוצרות בלבד׳ /ואינו אומר
שהכהנים הם שצריכים לתקוע ,ומשמע דבסדר תעניות בשעת צרה א״צ כתנים
לחריע בחצוצרות ,והכי מסתבר דכל דבר שהוא בגדר מצוד .ולא בגדר עבודד,
א״צ כהן ,אלא שבהר הבית עשאוהו כעבודח שצריך ״כחן״ אבל בגבולין א״צ כחן.
אמנם לא כן דעת המנחת חינוך במצוד .שפ״ד אות א /ודעתו דתקיעה בחצוצרות
בעת צרה הוא נמי ע״י כהנים ,ומה שבפ״א מהלכ׳ תעניות לא כתב הרמב״ם דכהנים
תוקעין סמך עצמו על מש״כ בפ״ד ״תקעו בני אהרן׳ /אף ששם מיירי במקדש ,מ״מ
לענין זה נראה דאין חילוק כיון דהוא מ״ע על הכהנים כמ״ש בתורת בכל ענין
הכהנים תוקעין עכ״ד.
והוא קצת דוהק לומר שהרמב״ם בפ״א סמך על מה שיכתוב בפ״ד ,דלםמוך
בסוף על מש״כ בתחילת מובן ,אבל לסמוך בתחילה על מה שיכתוב להלן היכא שיש
מקום לחלק הוא קצת מוזר ,ופשטות הלשון מורה דדוקא בהר חבית חוא שצריך
כהנים ,דכשם שנשתנה סדר התעניות בהר הבית לענין כמה דברים ,כן נשתנד.
לדבר זה להצריך רק כהנים ,אבל בגבולין א״צ כהן.
אמנם מלשון הראב״ד שהביא הרמב״ן בחי׳ למס׳ תענית )עמוד י״ט( ,נראה
שצריכים כהנים ,וו״ל בתו״ד :וראיתי להראב״ד ו״ל דלאו על שופרות של
ברכות קאמר דהנהו הצוצרות תני וכחנים הוו כר.
וכן הביא הרמב״ן שם )בעמוד י״ח( התשובה שהשיב ר ב ע ו שרירא גאון ז״ל,
ובתו״ד הוא כותב בזה״ל :אבל מנהגא דעלמא השתא דתענית בכל צרה שלא תבוא
על הצבור מעצירת גשמים או יוקר השער או דבר או ארבה ומאי דדמיה להכי,
מתאמרן קדימן שבע ברכות כסידרא דמפורש במתני׳ ותוקעין כהניפ בסוף כל
חדא וכר.
ונראה דהלימוד הוא מהא דכתיב )בהעלתך י ,ח( ובני אחרו חכחנים יתקעו
בחצוצרות והיו לכם להקת עולם לדורותיכם ,ולכאורה הלא התקיעה למקרא העדר.
ולמסע חמחנות נהנ רק כשהיו במדבר ולא לדורות ,וחיאך אמר וחיו לכם לחקת
עולם לדורותיכם ,אלא דהאי להקת לדורותיכם אינו מוסב על מד .שנאמר בפסוק
הקודם לענין מקרא העדה ומסע המחנות אלא מוסב על ״ובני אהרן הכהנים יתקעו
בחצוצרות״ כלומר הוקת עולם לדורותיכם היא שבכל זמן שיהי׳ חצוצרות כנאמר
להלן כי תבואו מלחמו* .וגר ,וביום שמחתכם וגו׳ יהיו חתוקעים ״בני אחרן חכחנים״.
ושמעתי שכך מפורש בפירוש הרב הצדיק ר׳ שמשון ב״ר רפאל הירש כאן.
ויש לציין עד כמה שהיו החצוצרות שרביטם של הכהנים ,ממה שנאמר בתוספתא
סוטה פ״ז ,ח׳ ,אותו היום ]שהמלך הי׳ קורא פ׳ הקהל[ כחנים עומדים בגדרים
ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם ,תוקעין ומריעין ותוקעין ,כל כהן שאין בידו
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חצוצרות אומרין דומה זה שאין!הוא[ כהן ,שכר גדול הי׳ לאנשי ירושלם שמשכיריז
חצוצרות בדינר זהב.
יא
הנה לעגין חצוצרות לתקיעת קרבן ולאי בעלי
ולענין כהנים בעלי מומין
מומין פםולין ,כדאיתא בספרי)בהעלתך( ובירושלמי פ״א דמגילה סוף הלב׳ י׳ ,אכו
למצות הקהל איתא שם בירושלמי דגם בעלי מומין כשרים ,דאמר ר״ט לר״ע אקפח
כר אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה חצוצרתו
בידו ותוקע ,א״ל ר״ע שמא לא ראית אלא בשעת הקהל }בספרי שם הגירסא :שמא
בר״ה וביוהכ״ס ביובל — וט״ם היא וגירםא דהכא עקרית והכי גרים נמי בתוספתא
דסוטה פ״ז) ,פני משה( שם[ ואני אומר בשעת הקרבן כר.
וכן לעגין עגלה ערופה ,איתא בספרי )שפטים קמ״ד( ונגשו הכהגים בני לוי
וגר לשרתו ,אין לי אלא תמימים בעלי מומין מנין ת״ל בני לוי,
וכן לענין ברכת כהנים ,איתא בספרי)שם( כי בם בחר ה׳ אלקיך ,מגיד שברכת
נהנים כשרה בבעלי מומין.
וכן לענין כתיבת פרשת סוטה ,דאם כתבה ישראל פסולה דכתיב וכתב הכהן.
כתב במנ״ח סוף מצוד .שס״ד .דפשוט דאפי׳ כהן בע״מ כשר כד.
וכן לענין מראות נגעים ,כתב במנ״ח מצוד .קס״ט אות י״ג ,דכהנים אפי׳ בעלי
מומין ואפילו פצוע דכה כו׳ ואפי׳ כהן ערל שאסור לאכול בתרומה מגזיה״ב ,מ״מ
הוא כהן לענין שאר דברים ומראות נגעים אינה עבודה.
וכן כתב הר״ש תורת כהנים )פ׳ אמור( דכל עבודוח שבחוץ כגון כתיבת פרשת
סוטה ,ועריפת עגלה ,וטהרת מצורע כשדין בכהנים בעלי מומין,
אמנם בחצוצרות בתענית כתב המנ״ח במצוד .שפ״ד אות א /דבעלי מומין
פםולין עיי״ש; ויש לעיין בזד .ועוד חזון למועד ברצות ה׳.
יב
סכום
א( דעת הרמב״ם וסייעתו דמצות עשה מן חחורה להריע בחצוצרות על
כל צרה שלא תבוא על הצבור.
ב( דעת הראב״ד — כשאומרים הברכות ,תוקעין בחצוצרות ,וכשאומרים ר?
סתם תפלח ותחנונים תוקעין בשופרות .והעלנו )באות ה׳( דלמנהגנו שאין אנו
מוסיפין שש ברכות בתפלה ,אין לבטל מצות חצוצרות אף לחראב״ד.
ג( דברי תשובות הגאונים שנהגו לתקוע בתענית בשופרות — כתב הרמב״ז
והר״ן דעל צרת מלחמה גם הגאונים מודים דתוקעין בחצוצרות.
ד( דעת האחרונים דבארצכם — היא ארץ ישראל — לכו״ע תוקעין בחצוצרות.
ה( דעת הרמב״ן והר״ן שמצות חצוצרות בכנופיא דוקא; שקלא וטריא בזה —
באות ו /ובאות ח׳.
ו( שיטת הירושלמי דתקיעה בחצוצרות היא דוקא במקדש )דלא כתלמודא
דידן( .וביררנו )באות ט׳( דעת הירושלמי שאולי כל ירושלם נקרא מקדש.
ז( לתקיעת הצוצרות בעינן כהנים — בעלי מומין פםולין)ראה אות י /י״א(•
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יג
הלכה למעשה
י המצב החמור שקים בעו׳׳ה באחרונה ,כאשר העם היושב בציון נמצא
^
מלחמה עם אדום וישמעאל שנועדו יחדיו במזימת רשע להכחידנו מגוי —
^
הבד׳׳צ דפעיה״ק ירושת״ו )מיסודם של רבותיגו הגאונים מרן הגר״ש
^
מרן הגרצ״פ פראנק זצ״ל( לחדש המצות עשה לתקוע בחצוצרות כפי
^
.רמב״ס ז״ל ,ברוב עם לפני הכותל המערבי ,שריד מקדשנו אשר לא זזה
״כינה משם,
^ ] ^ ב /תענית שני בתרא )י״ב אייר תש״ל( ,בשעת תפלה ותחנונים )בסדר
כ י ו
ת ע
י מיוחד( ,תקעו כהנים בחצוצרות כסף מקשה.
תפלה שיקויים לנו יעוד תוה״ק :כי תבואו מלחמה בארצכם על חצר
אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ד׳ אלקיכם ,ונושעתם מאויביכם.
א ב ו
ה ן ל ן ף ף
• במהרה בקרוב לקיים גם המקרא השני :וביום שמחתכם ובמועדיכם
ל
ז כ ר
^
ש י
ו
,יח
י ו ז ר
ר ע ו ת 0
,
ח ד ש כ ם
ל ה נ י
ותקעתם כהצוצדות על עולותיכפ ועל זבחי שלמיבם והיו לכם
אלקיכם אני ה׳ אלקיכם*: ,כי״ר.
ן ן ׳
מ
1
ש
ע
ת
מ
מאויגבם•
ע ו ת ם בחצוצרות — ל א בשופרות.
מ
ר
ד
ש
ה ג ד ו
ל ,במדבר י׳ ט
~״ י ^ -י ר ת ונזכרתם וכר•
* י מ מ א י מ ל ח מ ה בארצכם על חצר ח צ י י י א י
ה
י ז י ו ע ה רמז ל מ ד ת הדין והיא המנצחת ב מ ל י
ז מ ה
1י ם
•
י
ח ר ע י ת ם
י
פירוש הרמב״ן במדבר י׳ ו
19.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קלמן כהנא
הרב
ה׳ מע7ו מכל ה ע מ י ם
ע יון ב פי רש ״י
בפרשת פנחס )כו לו( אומר לנו רש״י בסיכום מנין משפחות שנמנו על םד
כניסת בני ישראל לארץ כדלתלן:
״צא וחשוב ותמצא בפרשה זו ]כו ה—נא[ חמשים ושבע משפחות ומבני ליי
]כו נז—נח[ שמנה ,הרי ששים וחמש .וזהו שנאמר ]דברים ז ז[ ,כי אתם המעט׳ וגו׳
— ה״א מעט ,חמש אתם חסרים ממשפחות כל העמים ,שהן שבעים .אן* זו הבנתי
מיסודו של ר׳ משה הדרשן ,אך הוצרכתי לפחות ולהוסיף בדבריו״.
מאליה ,כמובן ,מתבקשת השוואה של מנין משפחות זה עם מנין בני יעקב
הבאים מצרימה ]ויגש מו ח—כז[ המהווים גם הם שבעים נפש .ואכן המפרשים
בפרשת פנחס עמלים בהשוואה זו.
ל ש ם ה ק ל ת השוואה זו נ ע מ י ד א ל ו מ ו ל אלו.
וינש
מנח©
ראובן:
חנוך ,פלוא ,חצרון ,כרמי.
שמעון:
ימואל ,ימין ,אהד ,יבין ,צחר,
שאול.
6
מרדי.
קהת,
גרשון,
3
1
.וי:
יהודה:
4
יששכר*.
שלה ,פרץ ,זרה ,חצרון ,חמול5 .
תולע ,פוה ,יוב ,שמרון.
4
זכלון:
סרד ,אלון ,יחלאל.
גד:
צפיון ,חגי ,שוני ,אצבון ,עדי,
ארודי ,אראלי.
7
ימנה ,ישוה ,ישוי ,כריעה,
חבר ,מלביאל.
6
אשר:
יוסף:
בנימין:
3
מנשה ,אפרים
חנוך ,פלוא ,חצרון ,כרמי.
4
נמואל ,ימין ,יכין ,זרח ,שאול5 .
שלה ,פרץ ,זרח ,חצרון ,חמול5 .
4
תולע ,פוה ,ישוב ,שמרון.
3
םרד ,אלון ,יחלאל.
צפון ,חגי ,שוני ,אזני ,ערי׳
אהוד ,אראלי.
7
ימנה ,ישוי ,בריעה ,חבר,
מלכיאל.
5
2
בלע ,בכר ,אשבל ,גרא ,געמן,
בלע ,אשבל ,אחידם ,שפופם,
דן:
אחי ,ראש ,מפים ,חפים ,ארד10 .
חשים.
.1
חופם ,ארד ,נעמן.
ד
שוחט.
1
נפתלי:
יחצאל ,מני ,יצר ,שלם.
4
55
יחצאל ,גוני ,יצר ,שלם.
4
45
סך הכל בני בניו של יעקב הנמנים בפרשת ויגש הוא .55מהם א ד ב ע ה -ח צ י י ו
וחמול בני פרץ בן.יהודה -וחבר ומלכיאל בני בריעה בן אשר -צוינו במפורש
כנכדי בנו של יעקב* .וכשנוסיף עליהם את בני יעקב עצמם ,שנים עשר ,את דינה
1
ע׳ גם להלן בקשר לבני בנימין.
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ושרה הנמנות גמפורש ,הרי מגיעים אנו לששים ותשעה נפש .מספר השבעים נשלם
י על ידי יוכבד ]רש׳׳י מי טו[ ,או ע ל ידי יעקב ]ב״ר פצ״ד ,זהר מובא באדרת
אליהו• בלק מהדורא תליתאה ,ועוד מדרשים.וחבל ראשונים ע׳ ב״תורה שלמה! ־.
א
ברשימה ־המקבילה מפרשת פנחס ,הכוללת 45נפש ,לא כללנו לעת עתה את
משפחות מנשה ואפרים בגי יוסף ,ואת משפחות י לוי .בויגש הם מונים 5נפש.
חלשה האחרים החסרים ברשימה שבפרשת פנחס הם :אהד בן שמעון ,ישוה בן אשר,
ב נ
בכר גרה וראש בני בנימין.
ף ל כ ך :בין בני שמעון מופיע בויגש :צחר .מקביל לו בפנחס :זרח .והעיר
כ ב י ר ש ״ ]פנחס־ כו יג[ ,שזרח הוא צחר ,לשון צוחר.
נ ו ם
י ג
בין בני יששכר בויגש מוזכר :יוב; ובפנחס מוזכר :ישוב .גם אותם שמות
ל מ ה רש״י' ]שם ,שם כד[ כמתיחםים לאותו בן אדם•
בין בני גד מופיע בויגש :אצבון ,ובפנחס :אזני .רש״י ]שם שם טז[ מעיר:
אזני -אומר אני שזו משפחת אצבון אכן לפני זה ]שם שם יגן מביא רש״י שחסרה
אצבין .ועיין מ ה שטרחו מפרשי רש׳׳י לישוב הסתירה .
ץ ש נ ם עוד כמה ש ע ד י ם קלים בשמות .ימואל בן שמעון ברגש הוא נמואל בפנחס.
י ן בן גד בויגש הוא צפון בפנחס.
כין בני בנימין מופיעים בויגש נעמן וארד כבניו .לעומת זאת מופיעים הם
בפנחס כבני בלע בן בנימין .ועיין במפרשים ןרש״י ,ראב״ע ,רמב״ן אדרת אלי׳
לבלק מ ה ח ר א תליתאה[ אשר לפיהם ,באמת אין כאן זהות ,ומקומם של נעמן וארד
בגי .בנימין אשר מתו בלי להשאיר משפחות תפסו י בלע ארד ונעמן שהפכו
? ^ ,״י
למשפחות; א ו שגם בפרשת ויגש הוזכרי
אחירם שפופם וחופם שבפנחס הנם זהים עם אחי מפים וחפים שבויגש ]ע רש
יראב״ע־[.
׳ ^ ׳ י ^ ׳
־־
עלינו להוסיף ע ל הנמנים בפרשת
5
מ ע ז ס ח ת
צ ס י
ב נ
ב ג י
פ ב ח ס
ח ל
ב נ י ו
ת
א
ש
ל
ב נ י
ג ע מ ז
ב ב י מ י ז
מ כ י י
מ ג ש ד ,
י
י א י י
י
י
? ׳ אשייאל ,שכם ,שמידע וחפר; ובני אפרים -שותלח ,בכר ,תחן ,ערן; יחד •12
וכמו
כ ן
ע
ל
ע
ן
ל ך > ן ס י ף
ע ל י ה ם
כ ך ב ך י
ר ש
״
״ מ ב נ
י
י לוי שמנה״*
מי הם בני לוי י
^ "!! 0הישמעי
י *
בפרשת ו ע ש נמנו שלשה :גדשת
במדבר ]ג יז־ח[ נמנו בני לוי גרשון ק ה ת ומורי; ומבניהם משפח ת לבני ,שמעי
עזיאל ]לקהת[ ,מחלי ומושע ]למררי[•
י ש י ז , 1עמרם ,יצהר,
ו מ ר
י
א
י
]לג
ח ב ר ו ן ׳
חביני
לבני
׳
׳
במקום שמנה אלה נמנו ב ס ״
^ ׳ ו7ררי דרי
לימר לא נמנו שמעי עמרם יעזיאל -י
יצהר נמנה קרח אם נוסיף לחמש המשפחות האלה גם את גרשון קהת ומררי ,הר
5 0
מ ש פ ח י ״
א
2
כ י
ה ו ז כ ר י
^ד^^״
צ א צ א י י
ע׳ גפ מאמרנו ,״ארבעים חסר אחת״ ב״המעין״ תשרי תש״ל.
־*׳ גס שכל שוב.
* כיזירה שלמה מביא מם׳ צרור המור בשם מדרש ״ששנו
6מי׳ מ ה שהערתי בקשר^ל כ ך ב ״ ח ק ^ ׳ ^ ׳
ר
ו
ע י י י ן
? ן (
ו ע י י ד
ע מ
פ
ש
פ ג י
ב ק ר א ת
ה
מ
ש
פ
ח
לאצבן וקראו אוני״•
לו
יצהר מידיו
ל שם ,,יי-יי
שהיי לי
ה
ע
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפנינו שמנה .דבר זח ניתן להיעשות על פי דברי רש״י שנאמרו בקשר למשפחות
בלע ארד ונעמן שלבנימין ]פנחס כו כד[ .לפיו היו לבלע בני בנים הרבה ,ומאח*
ונעמן יצאה מכל אחד משפחח רבה ונקראו תולדותיהם על שמם ,ותולדות שאר בני
בלע נקראו על בלע .פירושו זה של רש״י — בקשר לבני לוי — איננו מתקבל על
דעתו של חרמב״ן ]שם ,שם נז[ ,כי למררי לא חיו בנים מלבד מחלי ומושי ולא יתכן
למנות נוסף לכך משפחת למררי .לדעתו לא חוזכרו כאן גרשון קחת ומררי אלא
לכבודם ולא מפני שחתחלקו למשפחות בפני עצמם .על כן לא חיו ללוי אלא חמש
משפחות .ומתוך כך דחה הרמב״ן ]שם ,שם נה[ את ״מדרשו של ר׳ משה הדרשן
באתם המעט מכל העמים ח״א מעט״ .למספר שבעים חסרות לרמב״ן יותר משפחות.
דייקנו לאמר שלרמב״ן חסרות יותר מחמש משפחות ,ולא אמרנו שחסרות שמנה,
היות ולרמב״ן כשם שנמנית שרח בין שבעים חנפש שבאו מצרימח כן נקדאח במנין
שבפרשת פנחס משפחה על שמה והיא נכנסה בכלל משפחות בני אשר ועל כן
נמנתח כאן.
לעומת זאת חגר״א ב״אדרת אליחו״ )לפ׳ בלק מהדורא תליתאח( משות את
יורדי מצרים שבפרשת ויגש עם משפחות באי הארץ שבפרשת פנחס ומפרש שמספר
ששים וחמש חמשפחות הוא על ידי תוספת שמנח משפחות מבני לוי וכותב בפירוש
״שחושב גרשון קחת ומררי לג׳ משפחות״.
וכך יש לחבין גם דברי ״הכתב והקבלה״ ]פנחס כו מ[ שבהםתמכו על ״אדרת
אליהו״ חנ״ל מסביר שחסרון י״ב בני בנימין משלימות משפחות מנשה ואפרים
וחסרון המשת בני יעקב החסרים משלימות חמש משפחות לוי .עי״כ הנו מגיע כאילו
למספר .65אמנם אין הוא מתחשב כלל בכך שחסרים למספר 65עוד שלשה והם
יעקב או יוכבד ,דינח ושרח .ואותם אין להשלים אלא ע״י שלשה בני לוי :גרשון
קהת ומררי .ואולי זו היא כוונת ״הכתב והקבלת״ באמרו שבפרשת פנחס חישב
חמש משפחות לוי ״יתר על חשבון שבויגש״.
ב נ י ם :נפג זכרי וקרח .וכשמתו נפג וזכרי ונשארו בנים רק לקרח נקראת המשפחה
על שמו להודיע כבוד בני קרח ,אשר לא מתו והיו צדיקים וטובים מקרח .והטור
בפירושו תמה על דבריו ,שאינו ראוי לדעתו לעקוד שם יצהר ולקרא המשפחה על שם
קרח שאינו ראוי שתקרא המשפחה על שמו; אדרבה שם רשעים ירקב.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב א ב ר ה ם י צ ח ק בי־ומברג
רש״< על ה ת ו ר ה ־ מ ק ו ר ו ת ו ה ש ו א ו ת
רבות הדרכים להבנת פירושו של רש״י על התורה וספרים אין קץ כבר נתחברו
כדי לבאר פירוש רש״י .במאמרי זח אנסח לחאיר את הנושא מנקודת ראות שלא
'הוארה עד עתח כל צרכח.
א .הרבה פעמים רש״י שבש״ם משלים ומבאר את רש״י שבתורה ע״י
תוספת כמה מלים ,ומבלעדי זה לא מובן פירושו בתורה .ופעמים שונה פירושו
בגמרא לגמרי מפירושו בתורה .ויש גם שלגמרי אינו מבאר את הפסוק בתורה
אבל מבאר אותו בש״ם .אמנם כבר עמדו על כך מפרשים רבים כגון המהרש״א,
אחר־כך ד״ר ברלינר ,קרינסקי ועוד ,אבל השאירו מקום רב להתגדר בו.
ל ח מ ת רש״י יש גם לפשפש בראשונים ,אשר בצטטם את רש״י מוסיפים
לפעמים על דבריו כמה מלים ועי״כ מתבארים דברי רש״י ,כגון בראשית כה,
כז ע׳ תשובות הרשב״א) ,ה״א סי׳ קס״ב( ועוד.
ב .בין המקורות שמהם שאב רש״י בפירושו על התורה יש למנות לא רק
תרגום אונקלוס שאותו מזכיר במקומות רבים במפורש ,אלא גם תרגום יונתן
ותרגום ירושלמי .ואעפ״י שאינו מזכיר במפורש את שגי תרגומים אלה ,אגו
מוצאים אצלו פירושים הדומים להם )ראה מאמרי ״האם ראה רש״י תרגום יונתן
בן עוזיאל ?״ ,סיני כרך כז ניסן—אייר תשכ״ח .וראה ״דברי תלמוד״ לרא״א קפלן
ז״ל ,חלק ב׳ עמ׳ קכ שמפירש״י ויקרא יד ,יד משמע שרש״י ראח את תרגום
יונחן( .להלן אציין גם את פירושי רש״* חזחים עם דברי חתרגומים ,גם אם יש מקור
אחר לפירש״י בש״ם ובמדרשי חלכח ואגדה.
להלן דוגמאות אהדות.
בראשית
כראשית ג ,יכ ״האשה אשר נתת עמדי״ ורש״י מבאר ״כאן כפר בטובה״
וברש״י ע״ז ה ע״ב ד״ה ״אשר נתת עמדי לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו
של מקום והוא עשאו לו לעזר״.
••' כראשית ג ,יג ״הנהש השיאני ואכל״ וברש״י ״השיאני ,הטעני כמו אל ישיא
אתכם הזקיה )ישעיה לו ,יד(״ וברש״י שבת קמ״ו ד״ה כשבא נתש ״דכתיב הנהש
השיאני לשון נשואין״.
כראשית ד ,כו ״אז חוחל) ,לשון הולין( לקרוא את שמות האדם ואת שמות
חעצבים בשמו של חקב״ח לעשותן אלילים ולקרותן אלחות״ וביונתן ״וקרא ית
שמיה אנוש הוא דרא דמיומוד״י שריאו למטעי ועבדו לחון טעוון ומרגין לטעוותחון
בשום מימרא דה׳״ ,וכן במכילתא יתרו מסכתא דבהדש פרשה ר ״אלהיט אהרים
למד ,נאמר? שלא ליתן פחחון פה לאומות העולם לומר אלו נקראו בשמו כבד
היה בהם צורך והרי נקרא בשמו ואין בחם צורר ואימתי נקרא בשמו בימי אנוש
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בן שת שנאמר אז הוחל לקרוא בשם חי" וכן בספרי עקב פ׳ מ״ג ,וכן בשבח קי״ה
ע״ב ״אפילו עובד ע״ז כדור אנוש״ וברש״י שם ד״ה דור אנוש ,,התחילו לעבוד
ע״ז דכתיב אז הוחל לקרוא וגד״ .המלים ״לשון חולין ׳ ברש״י בראשית בכת״י
וואטיקאן ,ומה שכותב ברלינר ״כי לדעת רש״י מלת ״הוחל״ הוא לשון התתלה״
כן• ברש״י שבת שם ״התחילו לעבוד ע״ז״.
,
.בראשית יח; יג ״האף אמנם אלד״ ורש״י מבאר ״הגם אמת אלד״ מקור לדבריו
באונקלום ״הברם בקושטא אלד״.
כראשית יה ,כה ״חלילה לך מעשות כדבר הזה״ וברש״י ״הלילה לד ,לעולמ
הבא״ .ובחזקוני ״פי׳ רש״י לעולם הבא ,פירוש לדורות חבאים״.
כראשית יט ,כ ״הלא מצער היא״ ורש״י מבאר ״והלא עונותיה מועטין ויכול
אתה לחניחה״ וכן ביונתן ״והיא דיבחר וקלילין חובתא ,אישתזיב כדון תמן הלא
דיבחר היא״.
כראשית כיב ,ח ״יראה לו השה לעולה בני״ ורש״י ״]כלומר יראהן יבחר לו
השה ואש אין שה לעולה ,בני״ וכן בירושלמי כאן ״יזדמן לי אימרא ואין לא איי
הוא לעולתא בדי״.
כראשית כג ,ו ״לא יכלה מ מ ך ׳ ודש״י מבאר ״לא ימנע״ וכן ברש״י ע״ז כ״ר
ע״ב ד״ח כלו בבית ״לישנא אחרינא לשון מניעה כמו לא יכלה מ מ ך /וכן יונתן
בראשית שם ״לא ימנע״.
כראשית בה ,כז ״איש שדה ,כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות״
עיין אונקלוס ״גבר נחשירכ?״ .ובתשובות הרשב״א ח״א ס׳ ק ״ ״איך מ ת ו ג מ ל
איש יודע ציד )בראשית כח ,כז( וכו׳ והכי מחרגמיגין גבר נח שידכן מלשון בשדכא
שאמר ביש נוחלין )בבא בתרא קלא ,א( ופירשו אדם בטל שאין לו מלאכה אלא
כאחד השרים שהם נוחין ומתעסק בציד לתענוג ,ותשקוט הארץ )שופטים ג(
מתרגמינן ושדיכת ארעא ,ויש מן הגדולים נוחי נפש שהיו גורסין בשרכא ברי״ש
ומתרגמינן ותשקוט הארץ ושרוכת ארעא וכן יודע ציד — נח שירכך .ןעיין ערוך
עדך גחשרכן ״תרגום איש יודע גבר נחשירכן ,יש גורסין נתשידכן באות דל**
וחולקים לשתי תיבות נח שדכן וכן דעת המתורגמן ופי׳ אדם שקט״.
ם
ד
1
ע
ב
כראשית ל ,טז ״ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך״ וברש״י עירובי? ק׳ ״
ד״ד ,יששכר ״לאה תבעה את יעקב לדבר מצות ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיד•
כראשית ל ,ל ״ויברך ה׳ אותך לרגלי״ וברש״י ״לרגלי ,עם רגלי ,בשביל ביאת
רגלי באת אצלך הברכה כמו העם אשר ברגלך )שמות יא ,ה( ,לעם אשר ברגלי
)שופטים ח ,ה( הבאים עמי״ .באונקלוס ״בדילי״ ובתרגום שופטים שם ״לעלמא
די עמי״ וברש״י יומא לח ,ע״ב ד״ה רגלי חםידין ״בשביל חסידין ,כמו ויברר י•׳
אותך לרגלי״ וברשב״ס ״לרגלי בשבילי דוגמת לרגל המלאכה אשר לפני״ )בראשית
לג יד(.
כראשית ל ,לד ״לו יהי כדברך״ ורש״י מבאר ״הלואי שחחפוץ בכך״ ורש״י ע״ז
ה׳ ע ״ א ד ״ ה וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ״שהקב״ח מתחנן לפניהם שישמרו
״
ן לן
את התורה לו עמי ,היונו תחינה כ
מ ו
ה
י ה י
כ ד ב ר ך
•כראשית ל ,מ כ ״זבהעטיף הצאן״ ורש״י מבאר ״ובהעטיף ,לשון איחור כתרגומו
www.daat.ac.il
"^1
/ניאשי ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
ורש״י
ע ״ ן
ת
מכ(
־יי*
לא כמו ל
ו ל י
5ף א
•
״,
יי ע״א ד״ה כי לא יעטוף הוא המאמר כמו העטופים ל ל ב ך
0
.י * ״לילא אלקי אבי״ ורש״י ברכות ד ,ע״א ד״ה לולא ״לשון אם
*לקי אבי וגו׳ היה לי״
יי־ ״יעבר גא אדני לפני עבדו״ וברש״י ״אל תאריך ימי הליכתך,
״כור
י יאף אם תתרחק״ ורש״י ע״ז ח ע״ב ד״ה לפני עבדו ״דרך השר
להלך ל
יביישו ״ויטייל קדם עבדיה״.
י* י ״עם שכם ,אצל שכם״ וכן ביונתן ״דםמיכא לקרתא דשבם״,
לז״ יג ״ויאמר לו הנני״ וברש״י ״הנני לשון ענוה וזריזות נזדרז
ל^-
יאע״ס שהיה יודע באחיו ששוגאין אותו״ .מקור לדבריו במכילתא
געןל
ב׳ סתיחתא ״כבד את אביך וביוסף כתוב ויאמר ישראל אל יוסף,
הל
^ עים בשכם וכו׳ יודע חיח שאחיו שונאים אותו ולא רצת לעבור על
^
כ ס י
ך ף
פ
ח
א
מ
א ח י ך
לי ל
כמו
מ
ט ״רק הכסא אגדל ממך״ ורש״י מבאר ״רק הכסא ,שיהיו קורין
^ ע״ז יט ע״א ד״ה וכתיב קרא אחריתא על כסא מקום כבוד גדול
ך ׳ ׳
ר ק
< י * $
א
א
ג
י
ל
״יי••
^ ח! ימ ״וזרעו יהיה מלא הגוים״ ורש״י מבאר ״כל העולם יתמלא
*1
מו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילוף׳ ורש״י ע״ז כ״ה
י״ז!
זא ]וכתוב באפרים וורעו יהיה[ מלא חגוים כל חארצות נתמלאו
היר^
^ תו ,זרעו של אפרים יהיה מלא הגויס ,אדם נוצח כאן מלחמה ,ואין
כני
ייעיו בה ,אבל בשעה שעמדה לו חמה ליהושע גראה לכל העולם
ייראו
^ ייש״י יהושע י׳ י״ג ״דבר זת גכתב בתורה שאמר לו יעקב ליוסף
זרען
יהיה מלא וגי ,אימתי ביום שעמדה חמה ליהושע גתמלא כל העולם
?מען
•ישע ויעמד השמש בהצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים״.
^
* ^ מט ,כ כ ״בן פורת יוסף ,בן פורת עלי עין״ וברש״י ״חנו גטוי על העין
הר
ייש״י ברכות נה ע ״ ״ עלי עין ,עולי עין ,על העין ולא העין
?ולה
את
ו 1ן י כ א
ך
א ס 3מ י
מ ס נ י ו ׳ ׳
ל
ש
ע
ן א ה
ל
א
ב
כ ן ז ף
ד
ה
^ ״וישבי ,לאחוריהם לצד עצמם״ וכן ביונתן ״ויתובין לאחוריהון"
^
״נירא תהלות״ וברש״י יראו מלהגיד תהלותיך פן ימעטו כמ״ש
׳
י ^1
^ י ה )תהלים םה ,ב(״ וברש״י תהלים שם ״לך דומית תהלה ,השתיקה
הל
ו קל לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע״ ומקור דבריו בש״ם
י ת ל״ ,
דגתת קמיח דר׳ חגיגא אמר חא־ל חגדול חגבור וחנורא
.״
ימן
^
^ לכולהו שבתי דמרך למה לך כולי האי אנן הני תלת דאמריגן ,אי
*י ד
משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולת ותקנינהו בתפלה
י א
ה
ל ך
א י
י כ
ג
י
ע
כ
0י
ה ה ו א
1ע ה ן
א 0ר ע
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא מוינו יכולין למימר להו וכר משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דיברי
זהב ,והיו מקלםין אותו בשל כסף ,והלא גנאי הוא לו״ .ובמאירי ברכות שם ״ מ ש ה
אמר בתורה הא־ל הגדול הגבור וכו׳ ואינו אלא טועה ואינו מוסיף אלא גורע ו ז ה ו
אצלי מה שאמרו נורא תהלות ,כלומר שאף להללו אנו יראים כמו שבארנו ב פ ת י ח ת
החיבור״.
שמות טו ,יז ״תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה ״ ורש״י
כתובות ם״ב ע״ב ד״ה מעיקרא כתוב ״תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון ל ש ב ת ד
שיבאו לארץ ואח״כ יבנו לו מקדש ולבסוף אמר ועשו לי מקדש )שמות כה ,ב (
במדבר״.
,
שמות טז ,ב ״וילונו ,לפי שכלח הלחם״ וכן ביונחן ״ובחחיא יומא פסק לחון
לישא דאפוקי ממצרים ואתרעמוך.
שמות טז ,ז ״ונחנו מה ,מד ,אנחנו חשוביך וכן ביונתן ״מד• אנן חשיבין״.
״שמות טז ,כו ״ביום השביעי שבת ,שבת הוא״ וכן ביונתן ״וביומא שביעאה
דהוא שבתא״.
שמות טז ,כח ״עד אנה מאנתם״ וברש״י ״משל הדיוט היא ,בהדי הוצא ל ק י
כרבא ,ע״י הרשעים מתגנין הכשרין״ וברש״י סנהדרין יא ,ע״א ד״ה מאנתם ״כולן
בכלל והרי כולן לא יצאו ללקוט אלא מקצת דכתיב יצאו מן העם ללקוט )שמות
טז ,כז(״ .וביונתן שמות שם ״בפקין מן רשיעי עמא למילקוט מנא״.
,
שמות יח ,ככ ״ושפטו את העם״ וברש״י ושפטו ״וידונין לשון צווי ׳ כ ן
באונקלוס ובגמרא סנחדרין טז ע״א ״תרי קראי למח לי ? הד לצואה בעלמא ותד
לעשייה /
,
שמות ככ ,א ״אין לו דמים״ וברש״י אין לו דמים ,אין זו רציהה הרי הוא כ מ ת
מעיקרו״ וברש״י סנהדרין ע״ב ע״א ד״ה מאי טעמא ״שאמרה תורה אין לו דמים,
כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להורגו״.
שמות ככ ,ד ״ובער בשדח אחר ,בשדח של איש אחר״ וכן ביונתן ״בהקל
גבר אוחרך,
שמות ככ ,יכ^״אם טרף יטרף ,על ידי חיח רעת״ וכן ביונתן ״אין אתברא יתבר
מן חיות ברא״.
שמות כג ,כד ״חרס תחרסם ,לאותם אלוחות״ וכן ביונתן ״מפרכא תפכר בית
םגודחוך
שמות כג ,לא ״עד חנחר ,פרת״ וכן ביוגתן ״ועד פרת״.
שמות כד ,יכ ״ואתנה לך את לחת חאבן וחחורה והמצות״ וברש״י ״כל שש
מאות ושלש עשרת מצות בכלל עשרת הדברות ורבינו סעדיה פירש באזהרות
שיסד״ .השוה יונתן ״ואיתן לך ית לוהי אבגא דבהון רמוז שאר פתגמי אורייתא
ושית מאה ותליםרי פיקודייא דכתבית לאלופיהון״.
שמות כה ,ה ״ועשו לי מקדש ,ועשו לשמי בית קדושה״ וכן ביונתן ״ויעבדין
לשמי מקדשא״.
שמות כז ,ג ״לכל כליו כמו כל כליו״ וכן ביונתן ״כל מנוי״.
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ושמות כז ,י״וחשוקיהם כסף״ ורש״י מבאר ״אך יודע אני שהישוק לשון חגורה
ורש״י ע״ז כ״ז ע״ב ד״ה המחושק ״קשורח כמו וחשוקיהם כסף .
,,
,,
שמות ל ,טו ברש״י ״ולא היתד״ יד כולם שוים בה ,אלא איש איש מה שנדבו לבו״
השוה רש״י מגילה כט ע״ב ד״ה לבדק הבית ,״היא לא היתד .שוד• בכולן אלא איש
כפי נדבתו שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגד )שמות לה ,כה(״.
שמות לא ,ב ״ראה קראתי בשם בצלאל״ וברש״י ברכות בה ע״א ד״ה ראה
קראתי בשם ״ראח משמע חוש בלבך ,תן עיניך בדבר״ .וברמב״ן ״והנה הוא פלא
שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובהרושת אבן ועץ וכר ולכן אמר השם
למשח שיראח חפלא חזר•״ .ובתרגום ירושלמי ״חמי משה הא רביית״ ובראב״ע
פסוק א׳ ״כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם״ .ומ״ש ״רביית״ — חיגוך,
מתאים לגמרא סנהדרין ם״ט ,ע״ב וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי ,בר תליםר״.
שמות לא ,יג ״לדעת ,האומות בה כי אני ה׳ מקדשכם״ דברי רש״י מבוארים
יותר ע״י החזקוני כאן ״כי אות היא ביני וביניכם ,ולא ביני ובין האומות כשתשבתו
בו כמוני ידעו כל העולם כי אתם עמי״ ומקור לדבריהם במכילתא שמות תשא
פרשה א׳ ״כי אות ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות העולם״ אבל רש״י שבת
י׳ ע״ב ד״ה לדעת ״להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם״ ,זאת אומרת שידעו בני
ישראל ,וכן בפי׳ רב סעדיה גאון ״לדעת ,כדי שתדעו״ וכן בפירוש הקצר לראב״ע
שמות ל״א י״ג ״וטעמו היא שתדעו שאתם מקודשים לי וזה רמז שחייב אדם בכל
שבת ללמוד דברי התורה וכן מדוע את הולכת אליו היום לא תדש ולא שבת )מ״ב,
ד ,כ״ג( כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורד•״.
וברש״י ביצה ט׳׳ז ע׳׳א ד״ה לדעת כי אני ה׳ וגו׳ ״רישיה דקרא אך את שבתותי
תשמרו ומאי לדעת ,רוצה אני שתודיעם מה מחנה חשובה אני מבקש ליתן להם״.
שמות לד ,טו ״וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו״ וברש״י ״כסבור אתה
שאין עונש באכילחו ואני מעלה עליך כמודה בעברדחו שמחוך כך אחח בא ולוקח
מבנותיך לבניך״ .מדוע יסבור ״שאין עונש באכילתו״ ? חגמרא ע״ז ח׳ ע״א מבארת
שחפםוק מדבר ״בעובד כוכבים שעשר• משחת לבנו וזימן כל חיחודים שבעירו,
אע״פ שאוכלין משלהן ,ושותין משלהן ,ושמש שלהן עומד לפניהם ,מעלה עליו
חכחוב כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבהו״ ,וברש״י ע״ז ה
ע״א ד״ה וקרא לך ״משמע שאתה קרוי לו ,מעלת אני על אכילתך כאילו הוא
מזבחו״.
ויקרא
ויקרא ט ,טו ״ויחטאהו ,עשתו כמשפט חטאת ,כראשון ,כעגל שלו״ וכן ביונתן
״וכפר באדמיה דצפירא הי כמא דכפר באדם עיגלא דחטאתא דיליד• דקריב בשירויא״.
ויקרא יח ,כט ״ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם״ וברש״י הנפשות העשת
״הזכר והנקבה במשמע״ וברש״י ב״ק לב ע״א ד״ה הנפשות חעושות ״נואף ונואפת
במשמע״ .מקור לדבריו בספרא אהרי בסוף פרק יג ,ז ״ונכרתו הנפשות מה תלמוד
לומר ז לפי שנאמר איש ,שיכול אין לי אלא איש שחוא עונש כרת על ידי אשה,
אשד .ענושה כרת על ידי האיש מנין? תלמוד לומר חנפשות חרי כאן שנים״.
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויקרא יט ,יז ״חוכח תוכיח את עמיתך״ ברש״י יבמות ס״ה ע״ב ד״ה ל ו מ ר
דבר חנשמע ,״דכתיב חוכח חוכיח )ויקרא יט ,יז( לחוכיח מי שמקבל חימנו״.
ויקרא כ כ ט״ז ״והשיאו אתם עון אשמה״ וברש״י ״את עצמם יטענו עון ב א כ ל ם
את קדשיהם שהובדלו לשם תרומה וקדשו ונאסרו עליהם״ וברש״י סנהדרין ד׳ ז נ ״ ב
ד״ה עון אשמה ״עוגות הרבה מטעין עליו״.
ויקרא כו ,יז ״והפקדתי עליכם״ וברש״י ״והפקדתי עליכם שיהיו ה מ כ ו ת
פוקדות אתכם מזו לזו עד שהראשונה פקודח אצלכם ,אביא אחרת ואסמכנה לד,״
וברש״י שבת לב ע״ב ד״ה והפקדתי ״כמו לא יפקד ממנו איש )במדבר לא( א מ ע ט
את מה שעליכם שכנסתם כבר״.
במדבר
כמרבד א ,נא ״יומת ,בידי שמים״ וכן ביונתן ״יתקטל באישא מצלהבא מן ק ד ם
ה׳״.
כמדבר ו ,כד ״יברכך ,שיתברכו נכסיך״ וכן ביונתן ״יברכינך ה׳ בכל ע ס ק ך ״ .
כמדבר ו ,כז רש״י ״ושמו את שמי ,יברכום בשם המפורש״ ובספרי ב מ ד ב ר
פ׳ מ״ג ״ושמו את שמי במקדש בשם המפורש ,במדינה בכנר״ וברש״י עירובין י ״ ח
ע״ב ד״ה דיו לעולם ״ושם המפורש לא לכל הנשמה ניתן אלא לכהנים בלבד ו כ ו ׳
וכתוב )במדבר ו ,כז( ושמו את שמי המיוחד לי״.
כמדבר ט ,ככ ״או ימים ,שנה״ וכן ביונתן ״או שתא שלימתא״.
במדבר י ,לא ״וחיית לנו לעינים״ וברש״י ״דבר אחר שתחא חביב עלינו כ ג ל ג ל
עינינו״ וכן ביונחן ״וחוית חביב עלן כבבת עינינו״.
במדבר טו ,ג ״ריח ניחוח ,נחת רות לפני״ וכן ביונתן ״למעבד רעוותא ד מ ר י
עלמא לאיתקבלא ברעוא קדם ה׳״.
במדבר כג ,ט ובגוים לא יתחשב וברש״י סנחדרין לט ע״ב ד״ה ובגוים ל א
יתחשב ״כל מקום שחוזכרו שם נכרי לא חוזכרו ישראל בכלל״,
כמדבר כד ,ט ״כרע שכב כארי״ וברש״י ״כתרגומו ,יתישבו בארצם ב כ ת
ובגבורה״ במלח ״כתרגומו״ מתכון רש״י לאונקלוס פסוק ח׳ ״ובבזת מלכיהרן
ומפנקין וארעתהון יחםנון״ ומסכם ״יתישבו בארצם בכח ובגבורה״ וברש״י ב ר כ ו ת
יב ד״ה כרע שכב ״דדמי ל,בשכבך ובקומך׳ שהקדוש ב״ה שומרנו בשכבנו ו ב ק ו מ נ ו
לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא״.
כמדבר כד ,יט ״וירד מיעקב״ וברש״י ״ועוד יהיה מושל אהד מיעקב״ ו ב ן
ביונתן ״ויקים שליט מדבית יעקב״.
כמדבר כו ,ג ״וידבר משה ואלעזר הכהן אתם״ וברש״י ״דברו עמם על ז א ת
שצוה המקום למנותם״ וכן ביונתן ״ומליל משה ואלעזר כהנא עם אמרכליא ו א מ ר
למימני יתהון״.
דברים
דכריפ א ,יז ״והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו״ וברש״י ״על ד ב ר
זח נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד״ וברש״י סנהדרין ה ע״א ד״ה על ד ב ר ־זה
״שנטל שררה לעצמו לומר תקריבון אלי שחיח לו לומר תקריבון לפני שכינה׳׳.
28:
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י •י׳ דברים ג ,כה ״ההר הטוב הזה״ וברש״י ״זו ירושלים״ ,וכן ביונתן ״דביה
מתבניא קרתא דירושלים״.
י ־•;•ז דברים ד ,ד ״היים כלכם היום״ וברש״י סנהדרין ז׳ ע״ב ד״ה היים כלכם היום
״דהאי יום )צ״ל היום( מיותר הוא דמצי למכתב היים כלכם ,מה תלמוד לומר
היום ? כהיום ,מה היום כולכם קיימין אף לעוה״ב כולכם קיימין״.
י • 'דברים ד ,מז ״תמונת כל סמל״ וברש״י ״סמל צורה״ וכן באונקלום ״צורא״.
,
,
.י דברים ד ,כג ״אשר צוך ה אשר צוך עליו שלא לעשות ׳ וכן ביונתן ,,דלא
למעבד״.
דברים ד ,לב ״למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד
קצה השמים״ וברש״י ״ומדרשו מלמד על קומתו של אדם שתיתה מן הארץ עד
השמים והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה״ וברש״י סנהדרין לה ע״ב ד״ה
על הארץ ולמקצה השמים ״כלומר עומד ב א ת וראשו מגיע השמימה .
,,
דברים ז ,ז ״כי אתם המעט מכל העמים״ וברש״י ״הממעטין עצמכם כגון
אברהם שאמר אנכי עפר ואפר ,וכגון משה ואהרן שאמרו ונחנו מה ,לא כנבוכדגצר
וכר ״ .רשי״י תשמיט את חגמרא בחולין פ״ט ע״א המביא דוגמתו על דוד :לדוד אמר
'״אנכי תולעת ולא איש״ )תהלים כב ,ז( רש״י כנראת לשיטתו בתחלים ששם מבאר
את הפסוק ״ואנכי תולעת ולא איש״ — ״כל ישראל מכנה כאיש אחד״ ואם כן לא
אמר דוד על עצמו ,אלא על כל ישראל ,ועיין בראב״ע תתליס שם ״ואנכי רחוק
הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש ,רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו
.ואיננו נחשב בעיניהם למאומת״ וכן ברד״ק תהלים שם ״ואנכי תולעת ,אני נבזה
בעיני הגוים .כמו התולעת ולא איש ואינני איש בעיניהם אלא חרפת אדם ובזוי
עם ,אנו בגלות״; חראב״ע וחרד״ק מבארים שלא דוד ממעט את עצמו אלא הגויס
.מבז*ן.וממעטין אותו וגם רש״י מבאר ככד ,ולכן משמיט את תקטע מדוד .ולכן
מדגישה' חגמרא,,לדוד אמר״ ולא ״דוד אמר״ כי דוד לא אמר על עצמו ״אגכי תולעת
ולא איש אלא חגוים אמרו על ישראל שחם ״כתולעת ולא איש״
,,
,
דברים ז ,יב ״ושמר ד ,אלקיך לך את חברית ואת חחםד אשר נשבע לאבותיך״
,ובךש״י ד״ה ושמר ה׳ אלקיך וגו׳ ״ישמור לך חבטחתו״ .עיין רשב״ם ז׳ ט׳ ״וידעת
כי ה׳ .א״לקיך וגו׳ ,כלומר ושמא תאמרו הואיל ונשבע לאבותינו ל ת ת לנו את הארץ,
,למה נזקק עוד לשמור מצותיו כי יעשה מה שהבטיה מכל מקום על זאת אני משיב
לכם בי אם לא תשמרו מצותיו לא תירשו את ה א ת ,והוא לא יעבור על שבועתו
כי זו היא מידתו ,שומר וממתין חברית וחחסד שנשבע לאבות לקימם מה שהבטיתו
על אלף דור לאותו דור שיהיו אוהביו ושומרי מצותיו וזהו שאמר לפנינו ומסים
את דבריו)פסוק יב( והיה עקב תשמעון וגו׳״ .וזהו שאמר רש״י ״ישמור לך הבטתתו״
.ולא יחכת.עד אלף דור.
, .דברים י ,ח ,,ולברך בשמו״ וברש״י עירובין י״ה ע״ב ד״ה דיו לעולם ״ושם
המפורש .לא לכל חנשמח ניתן אלא לכחנים בלבד דכתיב ולברך בשמו״.
דברים י טו ,״ויבחר בזרעם אחריכם בכם מכל העמים״ וברש״י ״בכם כמו
שאתם רואים אתכם חשוקים מכל חעמים כיום חזר,״ וכן ביונחן ״ואיתרעי
בבניהון בתריהון מתכון״; באר המלת ״בכם״ ״ככם״.
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•דברים טו ,ד ״אפם כי לא יהיה בך אביון׳ /ברש״י בבא מציעא ל ע״ב ד״ד• ל א
יהיה בך אביון ״לא תביא עצמך לידי עניות׳/
.דברים כא ,כג ״כי קללת אלהים תלוי״ וברש״י ״כל קללה שבמקרא לשון הקל
וזלזול כמו ״והוא קללני קללה נמרצת )מלכים א /ב /ה׳(״ וכן ביונתן ״ארים
קילותא קדם אלהא למצלוב גבר״.
דברים כג ,יה ״לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל״
וברש״י שם ״לא תהיה קדשה מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות ,ולא יהיה קדש
מזומן למשכב זכור״ וברש״י סנהדרין פ״ב ע״א ד״ד .קדש ״מפקיר קדושתו והולך
לרדוף זונות ,קדשה מחללת קדושתה וכן קדש מהלל קדושתו״ וכן ברמב״ן דברים
שם ״ולפי דעתי כי כולם מלשון קדושה כי הפורש מן הזנות נקרא קדוש כמו שנאמר
אשד…זונה וחללה וכו׳ כי קדוש הוא לאלוקיו )ויקרא כא ,ז( .והנה הנשמרת מן
הערוד .והזמה קדושה והנפרדת מן הקדושה ונטמאת בזמה נקראת קדישה ,קרוב ל מ ה
שנוחג תלשון לומר ובכל תבואתי תשרש )איוב לא ,יב( ,ודשנו את חמזבח )במדבר ז,
יג( כי הזונח חמפורסמת טמאת השם רבת המהומה נפרדת מכל קדושת ואין שם זה
בד .רק בחיותח מזומנת לתועבח הזאת שאין לה שעת הכושר וקדושה כלל״.
דברים כ״ז ,טז ״מקלח אביו ,מזלזל לשון ונקלח אחיך )דברים כח ,ג(״ וכן
ביונתן ״דמזלזל ביקרא דאבוי״ וכן בפירוש ר׳ סעדיח גאון כאן.
דברים ל ,כ ״כי הוא הייך ואורך ימיך״ ,ברש״י ע״ז י״ט ע״א ד״ה צייד הרמאי
״שמרמה אנשים להראות כמה אני חכם להעמיד גירםאות הרבה והוא מ ש ב ח
ומקצר ימיו דכתיב כי הוא הייך ואורך ימיך״ .מקור לדברי רש״י שהפסוק ״כי ה ו א
הייך״ מדבר בתורה הוא בש״ס ברכות ם״א ע״ב ״עכשיו שאנו יושבים ועוסקים
בתורה שכתוב בד .כי היא תייך ואורך ימיך״ ,וכן ביונתן דברים שם ״ארים
אורייתא דאתון עסיקין בה היא הייכון בעלמא ה ד י ן . . .ימיכון בעלמא דאתי״.
דכרים לג ,ו ״ויהי מתיו מספר״ וברש״י ״נמנין במנין שאר אתיו ,דוגמא הוא
זו כענין שנאמר וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר )בראשית לה ,כ כ (
שלא יצא מן המנין״ וכן ביונתן ״ויהי עולימוי מהמניין עם עולומיהון דאהוי ב י ת
ישראל״.
דברים לג ,ז.״שמע ה׳ קול יהודה״ וברש״י ״תפלת דוד ושלמה ואםא מ פ ג י
הכושים״ מתכוין למה שכתוב בדברי הימים ב׳ י״ד ,ה׳—י״א ״ויצא אליהם ז ר ח
הכושי וגו׳ ויקרא אםא אל ה׳ אלקיו וגו׳ ויגף ה׳ את הכושים לפני אםא״ וכן ברש״י
שם ״ויהושפט מפני העמונים״ ,מתכוין לדברי הימים ב׳ כ /א׳ ״ויהי אהרי כן ב א ו
בני מואב ובני עמון ועמהפ מהעמונים על יהושפט למלחמה״ ובפסוק כ״ד ש ם
״ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל ההמון והנה פגרים נפלים ארצה ואין
פליטה״ .וכן ברש״י שם ״וחזקיד .מפני סנחריב״ מתכון למלכים ב /י״ט ,ט״ז ,״הטה ה׳
אזנך ושמע פקח ח׳ עיניך וראח ושמע את דברי סנחריב״ ובפסוק ל״ה שם ״וין•
במחנה אשור מאה שמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים״.
ובספרי ברכת פ׳ שמ״ת ״ד״א וזאת ליהודח מלמד שתתפלל משת על מלכי בית דוד״
ורש״י מבאר מי הם מלכי בית דוד.
דברים לג ,ח ״וללוי אמר״ ברש״י ״ועל לוי אמר״ וכן ביונתן ״ולשבט לוי
בריר משת נביא ואמר״.
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דברים לג ,יא ״מחץ מתנים קמיו״ וברש״י ,״ד״א ראד .שעתידין חשמונאי
ובניו לחלחס עם עובדי כוכבים ותתפלל עליהם לפי שחיו מועטים י״ב בני
חשמונאי ואלעזר כנגד כמת רבבות לכך נאמר ברד ח׳ חילו ופועל ידיו תרצד״״.
עיין ביונתן ״ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למיקום״.
דברים לג ,יח ״שמח זבולון בצאחך ,״הצלח בצאחך לסחורה״ מקור לדבריו
בספרי דברים פ׳ שנ״ד ״שמח זבולון בצאתך ,מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו
והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן חגוים ומוכר לאחיו״.
דברים לג ,יט ״עמים חר יקראו״ וברש״י ״עמים של שבטי ישראל״ מקור
לדבריו באוגקלוס ״שבטיא דישראל״.
דברים לג ,כז ״ומתחת זרועות עולם״ וברש״י חולין פ״ט ע״א ד״ת ומתחת ״מי
שנדרס חחת חכל חוא זרועות עולם״.
,
על כו יאמר בספר מ ל ח מ ו ת ה .
שהיו בדורות
ה ה ם אנשים ח כ מ י ם כותבים סיפור
ה מ ל ח מ ו ת הגדולות ,כי כן בכל
הדורות . . .והנצחונות הנפלאים בעיניהם מ י ח ס י ם ה מ ל ח מ ו ת ה ה ם לה׳ ,כי לו ה מ ה
באמת ,והנה גבורת סיחון במואב ה י ת ה נפלאת בעיניהם וכתבוה בספר.
)פירוש הרמב״ן ,במדבר בא ,יג(
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב חנוך זונדל גרוסברג
ב ע מ ן מ<לה שלא בזמנה
באו״ח סימן תמ״ד סעי׳ ז׳ מובא :ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוד .כגוןלמול את בנו וכו׳ ונזכר שיש לו חמץ בביתו אם יכול לחזור לביתו ולבער ולהזור
למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטלנו בלבו.
וכתב המג״א בסקי״א וז״ל :ומשמע דאם הוא מתחילח שעה ר ולמעלח דאינו
ברשותו לבטל יחזור מיד ,וכ״מ ברמב״ם משום דהאי עשה והאי עשה ועשה
דתשביתו חמיר טפי שכל שעתא עובר עליו ,משא״כ במילה ואינך.
וכתב על זה במהה״ש :לא הבנתי ,הא אפילו מילה שלא בזמנד .כל שעחא עובר
וכמ״ש המג״א לעיל סימן רמ״ט םק״ה וכ״כ לקמן סימן תקם״ח סק״י מדברי חתופ׳
עיי׳׳יש,
והמשנה ברורה בשער הציון אות כ״ד כתב דהצדק עם המג״א שבמילה אף
שחיובה ביום השמיני ,מ״מ זמנה הוא כל היום אלא שזריזין מקדימין ,משא״כ העשר,
דתשביתו הוא מתחיל תיכף לאחר חצות וא״כ חיובה קדים וכר ,וגם במילה שלא
בזמנה שחיובה בכל רגע ורגע מ״מ לא דמי לעשה דתשביתו כר ,עיי״ש.
והנה במה שכתב דבמילה שלא בזמנד .חיובה בכל ״רגע ורגע״ ,הנה מלבד
שלא ראינו בזה אף מהותיקין שיזדרזו במילה שלא בזמנה לעשותת תיכף עם הגץ
החמה ,הנד .נלעג״ד גם מלשון הרמב״ם לא משמע כן ,שהרי כתב בפ״א מהלכות מילה
ה״ב :וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מ צ ו
עשה; מבואר שאינו עובר על העשה בכל רגע ורגע אלא ככל יום ויום ,והגר״א בסי׳
רס״א ציין לזה מגמרא ראש השנה דף ו׳ ע״ב בכל יום ויום עובר בבל תאחר ,וכן
נלענ״ד לדייק מלשונו בהלכה ח׳ דקאי שם בין על מילד .בזמנה ובין על שלא בזמנה,
ועל שניהם הוא אומר וכל היום כשר למילה ,ואעפ״כ מצוד .להקדים בתחלת היום
שזריזין מקדימין למצוות; מבואר בזה דגם במילה שלא בזמנה אינה אלא משום
זריזות המצוד .ולא משום שעובר בכל רגע ורגע ,וכ״כ בנוב״ת סימן קס״ו דמילה
שלא בזמנה כל יומא זמנה )ועיין בתפארת יוסף חלק א׳ סי׳ ד׳( ,ולפי זה צריך
לומר דגם מש״כ המג״א בסימן תקם״ח םק״י דמילה שלא בזמנד .כל שעתא ושעתא
זמנה הוא דאסור לעמוד ערל ,אין כוונתו כל רגע ורגע כד״שער הציון ,אלא ע י ק
כוונתו שם לחלק בין מילה שלא בזמנה לפדיון הבן ,דמילה אף שעבר זמנה יש ל ו
להקדים ולמול ,דשלא בזמנה כזמנה דמי ואסור לאחרה ליום המחרת כדי ש ל
יעמוד ערל ,ומאוסה היא הערלה ,משא״כ בפדיון הבן שעבר זמנה יכולין ל ד ח ו
יותר .ותשתא לפי האמור דגם במילה שלא בזמנה איגו עובר בכל רגע ורגע ,שפיך
קאמר המג״א דעשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתא עובר עליו .שו״ר ב מ ש נ ה
ת
ר
א
ת ו
מ ״ ט
ס
ב
0
ג
כ
ב ז ה
ש
א
ס
ו
ר
ה ג י ח ו
ע ר
א פ י
ל י יים אחד.
ל
ל
״ל
?י" ^ י ? ״
ברורה סימז י
אולם בלא״ה יש טעם גדול לחלק בין מצות תשביתו למילח ,דבמילה אף שצריך
לזרז עצמו לעשות המצוד ,בהקדם ,מ״מ בכל עת שיעשה מקיים מצות התורה ,שהרי
לא הגבילה התורה רגעי קיומה ,ועיקר כוונת התורה שימול היום ,וכל אימת ש ל
מקיים מצות זו ואינו עובר על מת שלא מל רגע קודם ,משא״כ במצות תשביתו
מ
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עיקר כוונת התורה שיזהר לקיים מצוד .זו קודם שעת ההשבתה כדי שבבוא הזמן
כבר יחא מושבת בתחילת איסורו ,וכמש״כ הרמב״ם בריש פ״ב מהלכות חמץ
ומצה מצות עשה מן התורה להשבית חחמץ קודם זמן איסור אכילתו; ובמגיד משנח
שם :ואמרו לרבות יום י״ד שעד חצות יהיה החמץ מבוער ,דעיקר כוונת התורה
בהשבתה אינה מצוד ,חיובית בההמץ שמקיים מצוד ,בהשבתתה ,דעיקר חחשבתח
אינה אלא שלא יעבור על מצות התורה שרצחה שהחמץ שלו יהא מושבת ,ובהשלילה
הוא מקיים המצוה ,וכמו שכתב הנו״ב קמא סימן ט״ו דביעור חמץ אינו מצד חחמץ,
רק מצד בעל חחמץ איהו מצווה עליו להשביתו ,אבל מי ששורף חמץ של אחר לא
עשה מצוד ,כלל ,משא״כ במצות מילה לא אמרה תורה שבהגיע יום השמיני לא יחיד,
ערל ,אלא שבהגיע היום השמיני יקיים מצות מילה וכל אימת שמל ביומו מקיים
המצוד .ולא עבר על מה שלא מל ברגע קודם.
והנה לפי האמור דגם במילה שלא בזמנה ,זמנה כל היום כמילה בזמנה ,ואין
בת אלא משום זריזין ,א״כ ביש שני תינוקות למול אהד בזמנו ואחד שלא בזמנו,
יש להקדים זה שזמנו היום ,דעדיף משום דיש בו גם משום ביום השמיני ,ואם
יעבור תיום שוב אין לו תקנה .ובתפארת ישראל שבת פרק י״ט משנה ה׳ אות מ״ב
כתוב דאלה הנמולין מספק עד לשנים עשר יום ,הוא כמילה בזמנה להקדימו למילה
שלא בזמנה.
ואלולא דמיסתפינא הייתי אומר דדוקא במצות יום השמיני הוא שעובר מיד
כשעבר היום ,משא״כ במילה שלא בזמנה ,אין האב עובר בעשה אלא כשלא מל
כלל ,והטעם לזה דבמילה שלא בזמנה מ ל מ ד מקרא המול לכם כל זכר ,שהוא אזהרה
כללית לאב ולב״ד ולכל ישראל שישתדלו במצוד ,שיהיו בני ישראל נימולים ,מסתבר
יותר לומר שהיא מצוד ,הנמשכת בלי הגבלת זמן ,ובודאי כל מה שמקדים לעשותה
מקיים בזה מצות הבורא שתהא המצוד .נעשית בהקדם מצד העשה ,מלבד הענין
של זריזות ,אבל אפילו אם במקרה התאהר האב או הב״ד ומל לאחר זמן ,מ״מ
כשמל אח״כ תיקן את העשה ,מפני שהעשה אינד ,מוגבלת ביום מן תימים ,רק אזהרה
כללית למול כל זכר מבני ישראל .ויש להסתייע לזה מדיוק לשון חרמב״ם שלא כתב
דין זה שעובר בכל יום ויום רק בדין המל את עצמו משיגדל ,ולא כתב כן בהלכה א׳
בדין אב המל את בנו — ,וזה בהתאם למה שהסברנו .ובזת אתי שפיר מה שכתב
הב״י בבדק הבית סימן רס״ב וסימן רס״ח בשם הרשב״ץ )ובסימן רס״ב שכתב
הרשב״א ,וכ״כ הט״ז שם בסק״ג ,כנראה שהוא ט״ם( דבמילה שלא בזמנה אין מלין
ביום ה׳ לפי שביום השלישי יש צער לנימול )כ״כ הט״ז שם ,אולם ברשב״ץ כתב
הטעם משום שלא יצטרכו להלל עליו השבת ,וכנראה שהט״ז לא ראה מש״כ בבדק
חבית סימן רס״ח בשם הרשב״ץ ,ולכן כתב טעם זה מעצמו( ,ואם נאמר דעל כל
יום שלא מל עובר בעשה ,מהיכי תיתי נימא דמשום צער )או משום חשש חילול
שבת( יעבור על העשח ,אולם לפי דברינו ניחא ,דכיון שאין המצוד ,מוגבלת על
יום זה דוקא ,רק בכללות שיהיח נימול על ידינו ,א״כ כל שיש חשש הן משום צער
)או משום תילול שבת( מוטב לדהות את המצוד ,ולעשותה אה״כ בלי שום חשש,
ולא יעבור בזה על כוונת התורה ,דעל אופן כזה לא ציוותה התורה ,כן היה לפענ״ד.
ועיין גם בפירוש המשנה להרמב״ם בפרק ר״א דמילה לכוין כמו שכתבנו עייש״ה,
ובנוב״ת הג״ל.
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אולם בד״מ סימן רס״א אות א׳ ראיתי שכתב בשם ה כ ל ב ו ) ו כ ״ כ בהגה לשו״ע(
דה״ה אב או ב״ד כל יום שמעכבים עוברים בעשה .וכה העירני ידידי הרת״ג ר ב י
שמואל אוירבך שליט״א לספר זרע יצחק מהגאון מפוניבז׳ זצ״ל שכתב לדייק
מלשון תרמב״ם כמו שכתבנו ,ועפ״ז העלה ג״כ דיש להקדים למול זה שזמגו היום,
אולם פלא שלא נתעורר מדברי הרמ״א הנ״ל .והנלע״ד כתבתי.
כה הראוני לספר דבר אברהם שפירא ה״ב ,וראיתי שכיוונת בכמת דברים
להנאמר שם .אולם בזת שראיתי שני נביאים מתנבאים ללמוד מפירוש ה מ ש נ ה
להר״מ שעובר בכל רגע ,לא אדע מה אידון בה ן שו״ר בענף פרי שבספר פרי יצהק
ת״ב בסי׳ ל׳ שכתב ג״כ שאין הכרח לזה למעיין שם.
שוב בא לידי שו״ת גבעת הלבונה וראיתי שם בהשמטות לסי׳ נ״ת שכתב ו ז ״ ל :
ואמנם לכאורה משמע מפיה״מ דגם אחר ח׳ עובר בכל זמן ,חד .לתיפוך ממש״כ
בתשובתי סימן נ״ט אות א׳ לדייק מדברי הרמב״ם דאינו עובר בכל זמן רק ה ע ר ל
בעצמו ,ולא האב ,אולם נראח דדברי חרמב״ם בפיח״מ קאי על תחילת דבריו ב א ם
עבר ולא מלו ביום ת׳ ,בזד .באמת עובר בכל זמן עד שימול אותו ,אבל בלא עבר אז
רק לא היה באפשרי למולו בזמנו ,שפיר יש לומר כדברי הרמב״ס בספר היד ,עיין
היטב בפית״מ שם ותבין כי קצרתי.
הופיע
ספר
מה בין שאול לדוד
חארת דמותו של שאול חמלך וסביבו
על פי חמקורות
מאת
יהושע בכרך
הוצאת
ספרים פ לד הי ים •
34
www.daat.ac.il
ירושלים תש״ ל
הרב קלמן כ ה נ א
בענ<ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
חולב ל ש ם
אוכלין
הרדב״ז בתשובותיו סי׳ תרפ״ו כתב דהסוחט אשכול לתוך הקערה ואין בה
אוכל והוא אומר לאוכל אני צריך ,אהר כך אתן אותו לתור האוכל ,שאינו חייב.
והוכית כן מדברי ר ש ״ י ) ש ב ת קמ׳׳ד ע״ב( :לתוך הקערה — דזמנין דלמשקה קאי,
ואע״ג דבקערה לא שתי איניש לא מוכהא מילתא ,ואיכא איסור .ופירש ,דלרש״י
אין בקערה אוכל ,ואע״פ כן לא אסר אלא מדרבנן.
ובביאור הלכה לסי׳ קכ״ד ד׳׳ה לתוך קדרת כתב המשנה ברורה ,דרש״י אסר
לחוך הקערח אף שיש בד• אוכל ,ואסור ,משום דלא מוכחא מילתא דזמנין קבעי לה
למשקה .וכחב שכך פירש דברי רש״י בהמאירי.
ובחזון איש או״ח — מועד סי׳ נח ס״ק ו מוכיח ,דחחולב לכלי ריקן לשם
אוכלין חייב וחשוב החלב משקח .יחילי׳ ממשנה טהרות רפ״ג ,דאף משקד! חטופח
על ד״גריסין דין משקר• לו ,וע״כ רק משקד• שבא לעולם בחערובוח אין לו דין משקח,
אבל אם בא לעולם כמשקח ,ואח״כ ערבבו ,דין משקה לו ,ומחשבת חערבוב באוכלין
אינה מוציאה אותו מדין משקה .ומביא ראי׳ לדבריו מחרשב״א .ומכריע ע״כ
בדרישח )או״ח שם ,מובא במ״ב ס״ק י״ה( ,שחחולב לשם אוכלין ,אך לא לתוך
אוכלין ,חייב אף למי שפוטר בהולב לאוכלין .וחוסיף ,דמכיון דחילי׳ דרדב״ז מרש״י,
והמאירי פירש ברש״י אחרת ,הוכרע הדבר שאין מדברי רש״י סעד לרדב״ז.
ובספר קול מבשר ח״ב ס״ה הדן בדברי ההזו״א ,וכתב עליו שבנה על יסוד נופל,
בהסתמכו על המ׳׳ב ,שכתב שחמאירי פירש ברש״י שכוונתו שחולב לקערד• שיש בד.
אוכלין ,ואעס׳יכ אסר מדרבנן .והגר״מ ראטה זצ״ל בתשובתו זו רוצה להוכיח,
שחמאירי מפרש דברי רש״י כרדב״ז ודחה הפירוש שיהם לו בביאור הלכה.
ואלה דברי המאירי )עמ׳ 573במהדורת ירושלים( :ממת שכתבנו למדת שלא
הפרשנו בין קדירה לקערה ,אלא שהקדירת סתמה יש בה אוכל והקערה סתמה אין
בה אוכל ,הא קערה שיש בה אוכל אף היא מותרת )כלומר שזו היא דעת המאירי(.
ומ״מ יש שכתבו בשם גדולי הרבנים )וגדולי הרבנים הוא הכינוי לרש״י אצל
המאירי( ,שהקערה אף אם יש בה אוכל אסור הואיל ואין הדבר מצוי שיהא בה
אוכל גחרים בה ,ואין הדברים גראין כלל .עכ״ל המאירי.
ומדברי קול מבשר משמע שפירש דברי המאירי ״ואין הדברים נראין כלל״,
שכוונתו לומר ,שיש שכתבו כך בהבנת דברי רש״י ,ואלת שכתבו כך אין דבריהם
נראין; ורש״י לא התכוון לכך .וע״כ כתב על דברי משנה ברורה ד״ליתא כלל
במחכ״ת״ .אמנם המ״ב פירש את המאירי ,שמה שכתב ״דאין הדברים נראין כלל״,
כוונתו ,שפירושו של רש״י אינו נראה לו ,שהרי הוא עצמו אינו מבדיל בין קדירח
לקערת ,אלא בין סחיטח לאוכלין לסחיטה לכלי ריקן; ולרש״י ,כפי שפירשוהו ,אפילו
בקערה שיש בה אוכלין יש איסור מדרבנן )משא״כ בקדרד .שיש בד .אוכלין מוחר
לסחוט לתוכם(.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולאמיתו של דבר נראה פירושו של המ״ב שאילו הי׳ כדעת בעל קול מבשר
היה על תמאירי לפרש ולאמר ,שאין פירושם של״יש שכתבו״ בדברי גדולי הרבנים
נראה .והי׳ לו אף להוסיף ולפרש שחולק מלבד זה גם על דברי רש״י )כפירוש
הרדב״ז שזו האפשרות האהרת ,וכך אומר בקול מבשר שהמאירי מפרש ברש״י(,
שהרי אז לרש״י יש רק איסור דרבנן בסוהט לתוך קערה ריקנית ,אם זה לשם אוכל
)או אף סתמא כדכתב הרדב״ז( ,ולמאירי אין נפקא מינה בין קדרה לקערה ,ואינו
מעלח על חדעת לחלק בין סוחט לשם משקה או לשם אוכלין ,אלא בין סוחט לתוך
משקד .או לתוך אוכלין .ומכיון שאינו מביע דעתו ,שחולק אף על רש״י ,כפי פירושו
שייחס לו בעל קול מבשר ,מלבד מה שחולק על מד .שפירשו בשמו ,אין לנו אלא
לפרש דברי המאירי כפשוטם שמפרש בשם ״יש שכתבו״ את דברי רש״י ולא על
דרך פירושם ברש״י חולק אלא על פירוש רש״י עצמו.
ומלבד זאת חרי ודאי ש״יש שכתבו״ פירשו ברש״י שלא כרדב״ז .ואף אם נאמר,
שהמאירי דוחה פירוש זה בדברי רש״י ,אבל פירוש זה אפשרי .ואף אז חושמט
הסעד של הרדב״ז מרש״י לשיטתו ,שהרי אפשר לפרש ברש״י אחרת משפירש
הרדב״ז ,וע״כ אין חוכחה מרש״י ,והחזו״א רק אחרי שהוכיח דעתו כפי שאמרנו כ ת ב
שהוכרע הדבר שמדברי רש״י אין סעד לשיטת הרדב״ז,
ויש מי שהסתמך על דברי הרדב״ז האלח ורצח לומר ,שכשם שסחיטה לשם
אוכלין איננד .סחיטה כך חליבה לשם עשיית גבינה מהחלב אינח חליבה ותיחשב
בחליבה לאוכלין .ואף שלרדב״ז יש בסחיטה לשם אוכלין לפחות איסור דרבנן רצח
לומר שבמקום שיש צער בעלי חיים מותר לחלוב לשם גבינה .והנה לא נכנם כעת
לכך לברר ולהסביר ,שאם התירו שבות דרבנן של אמירה לנכרי ,והתירו לחלוב ע״י
גוי בשבת ,אין זאת אומרת שהותרו כל השבותין — ועיין על כך דאין מדמין שבות
לשבות בחזון איש או״ח־מועד סי׳ ם״ק וכן עיין בתשובת אמו״ר תותני הגר״ב
קוגשטט זצ״ל בספר הזכרון להגרי״י וינברג זצ״ל עמ׳ מג—ז .אך לעיקר תדבר,
שחליבה לשם גבינה אסורה מן התורה יש להביא ראיה ברורה — אשר אם אינני
טועה שמעתיה בשעתה מפי מרן הגאון בעל חזון איש זצלה״ה .בריש פרק המוציא
)שבת עו ע״ב> אומרת המשנה דהמוציא חלב כדי גמיעה תייב .ומקשים שם
בתוספות ,הרי שיעור החיוב מלאכה בשבת ושיעור החיוב בהוצאה שווין הן ומכיון,
שבשבת צג ע״א נאמר דהחולב חייב בכגרוגרת ,חיאך זח ששיעור תוצאת חלב הוא
כדי גמיעה .ומתרץ שם הר״י דאכן יש שני שיעורים בחולב; חחולב סתם הוא לשם
גבינח וחייב בכגרוגרת — וגרוגרת הוא שיעור דבר גוש כגבינח — וחחולב מפורש
למשקח חייב בכדי גמיעה .הרי מפורש דאף החולב לשם גביגח חייב לדעת חר״י
בתוספות .ואין לנו ליצור מחלוקת בדבר שלא פירשו בו מחלוקת ולא מצאנו אף אחד
מן הראשונים שיאמר שהולב לגבינה פטור והר״י מפורש אמר שתייב.
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ס פ ר י ם ועל ס ו פ ר י ה ם
יונה עמנואל
כתבי
רב<נו
בחיי
כתבי רבינו בחיי :כך הקמח ,שלחן של ארבע ,פירוש
על פרקי אבות .על־פי דפוסים ראשונים וכתבי יד
עם מראי מקומות ,הערות ומבואות מאת הרב היים
דב שעוועל .הוצאת מוםד הרב קוק ,ירושלים תש״ל.
זח כעשרים שנה מזכה אותנו הרב חיים דוב שעוועל שליט״א ,מחשובי רבני
ארצות הברית .במהדורות חדשות של דברי מחשבה ,הלכה ופרשנות המקרא שנכתבו
ע״י גדולי ישראל בתקופת הראשונים .הרב שעוועל הוציא כך מהדורה הדשה של
ספר ההיגוך והמשיך עם פירושו של הרמב״ן לתורה והשלים עבודה זו בהוצאת
כל כתבי הרמב״ן וספר ״רבנו משה בן נחמן״ על תולדות חייו וחיבוריו .בשנים
תאחרונות התמסר הרב המחבר לפירושו של רבינו בחיי בן אשר לתורה והוציא
פירוש זה בשלושה כרכים .כל זה עשה הרב שעוועל נוסף לעבודתו החשובה כעורד
״הדרום״ וכרב בקהילתו .עכשיו הוציא הרב שעוועל ספר הדש הכולל כל
ההיבורים הנוספים של רבינו בהיי .ספר זה משתרע על כשש מאות וחמישים עמודים
ויש לומר בודאות שהמהדיר הנכבד עשה כאן עבודה מעולה מאוד .תשיבות מיוחדת
נודעת להופעת ספר זה .גם לפני מהדורות החדשות של פירושי הרמב״ן ורבינו
בתיי לתורה ,היו ספרים אלד .ידועים ונפוצים .גם חלק מכתבי הרמב״ן כגון ״תורת
האדם״ ,ספר הגאולה ופירוש לספר איוב ,היו ידועים ובהישג ידם של לומדי התורח.
אך לא כך בחיבורים השונים של רבינו בהיי שהופיעו עכשיו בהוצאה מהודרת
ומדויקת בליווי מראי מקומות ,הערות ומובאות .ספרי ר ב ע ו בחיי ״כד חקמח״,
״שלחן של ארבע״ ופירושו על פרקי אבות זכו רק למהדורות מעטות ,ורבים הם
לומדי חתורח בישראל שרק שמעו על ספרים אלת ,אך לא זכו לראותם וללמוד
1
2
1הערכה על ספר זה ב״המעין״ ,טבת תשכ״ח עמ׳ .76—64
נוסף לעבודתו התורנית הנ״ל הוציא הרב שעוועל ספר ״גליון הש״ס לרבי עקיבא איגר״
למסכתות ברכות ,שבת ,וערובין) .ירושלים—ניו־יורק תשי״ט( .הערכה על זה ב״המעין״,
תשרי תשכ״ד עמ׳ .46—39ב״הדרום״ ממשיך הרב שעוועל את ביאוריו על גליון הש״ם
לרעק״א ויש לקוות שבקרוב יופיע החלק השני של הספר הנ״ל.
2פירושו של רבינו בחיי למסכת אבות הופיע פעם ראשונה רק לפני שמונה שנים ,בשנת
תשכ״ב ע״י הרב יהודה לייביש דייטש שליט״א ,מיקירי ירושלים ת״ו ,על פי כ״י יחידי
שבבריטיש מוזאום ,עם הערות ומבוא .חבל שהרב שעוועל הזכיר הוצאה זו רק בהערה
בסוף המבוא לפרקי אבות ועמי תקיה—תקיט(.
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בחיבורים חשובים אלה .לכן יש להודות להמהדיר הדגול על עבודת מתנה זו של
תוצאת כל כתבי רבינו בחיי.
הספר מכיל שלושה חיבורים שונים :כד הקמח — ששים דרשות על ערכי יסוד
של דינים ,השקפה ומוסר; שלחן של ארבע — על הלכות סעודה ודברי מוסר ודרוש
על עניני סעודה .ואילו הפירוש למסכת אבות בנוי על פירושיהם של גדולי המפרשים
שקדמו לרבינו בחיי ועם עיונים חדשים מאת רבינו המחבר זצ״ל.
אין לנו ידיעות רבות על תולדות חייו של רבינו בחיי בן אשר אשר היה תלמידו
של הרשב״א ,אין צורך לציין שרבינו בחיי לא היה בנו של רבינו אשר ,חרא״ש
וכמו כן אין להחליפו עם רבינו בהיי בן פקודה ,בעל חובת הלבבות ,אשר חי כמה
דורות לפני ר ב ע ו בחיי בן אשר ואף מוזכר בהערכה גדולה בפירוש ר ב ע ו בחיי
לתורה וב״כד הקמח״ .
ג
כד הקמח
ספר כד הקמח מכיל ששים דרשות על נושאים שונים שסודרו ע״פ אל״ף בי״ת.
חרב חמחבר מתחיל בנושאים :אמונה ,אהבה ,אורחים ,אבל ,וממשיך באות בי״ת
בנושאים בטחון ,ברכה ,בית הכנסת ,באות גימ״ל ישנן דרשות על גזלה ,גזל חמם,
גאוח ,גר ,גאולח .כך ממשיך חמחבר ודן על נושאים השקפתיים והלכתיים רבים כמו
וידוי ,חלול השם ,טהרת הלב ,יחוד השם ,כבוד אב ואם ,לשון חרע ,מזוזה ,מילה
סוכה ,שנאת חנם ,ענוה ,עושר ,פסח ,פורים ,צדקה ,ציצית ,קדושה ,קנאה ,ראש
השנה ,שבת ,שלום ,תורה ,תפילין ,תשובה ותענית .לכל נושא מוקדשת דרשה אחת
ולפעמים אף יותר מדרשה אחת .הדרשה בנויה על מקורות רבים בדברי הז״ל ,אך
בולטים העיונים הרבים בדברי הנביאים ,כל דרשה מתחילה עם פסוק מתנ״ך השייך
ק נ ושא ומתוך בירור הפסוק עובר המחבר לצדדים השונים של הנושא .יש לציין
שיש חקפדח מיוחדת להתהיל כל דרשה עם פסוק וגס לסיים עם הבאת פסוק
מחאים .כמובן ישנן בכל דרשח חבאות רבות מדברי חז״ל בגמרא ובמדרשים ,אבל
נקודת המוצא והסיום תמיד דברי אלקים חיים בתורח או בנביאים וכתובים .כעין זה
דרכו גס בפירושו לתורה ,בי מתחיל רבינו בתיי תמיד עם הבאה מספר משלי ורק
אחרי עיון מקיף בפסוק במשלי חוזר ר ב ע ו בחיי לפירוש הפרשה .ב״כד הקמח״
אפשר לראות גם המשך לפירושו לתורה ,כאשר כאן נמצאים פירושים על נושאים
רבים בתנ״ך ,כגון פירוש שלם על ספר יונה ומגלת אסתר.
בהקדמתו מסביר הרב שעוועל שיש להניח שהמאמרים השונים ב״כד הקמח״
הם מעיקרם דרשות שנאמרו בבתי כנסיות בעיר סאראגוםה ,הקהלה הראשית
שבמלכות ארגוניח בספרד ואולי נאמרו חלק מהדרשות בברצלונה ,בירת קאטלוניה,
מקום מושבו של רבו הגדול הרשב״א .המהדיר מביא ב״מבוא" עמ׳ יא הערת 4
3
מוזר הדבר שעד היום מחליפים את רביבו בחיי בן פקודה בעל חובות הלבבות עם
רבינו בחיי בן אשר בעל פירוש לתורה .לפני שנה ,בשנת תשכ״ט הופיע בירושלים
ספר עיוני חשוב בפרשנות המקרא .בסוף הספר רשימת המפרשים המובאים בספר.
בערך ״ר׳ בחיי ב״ר אשר״ מובאים הספרים הבאים :חובות הלבבות ,פירוש על התורה.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אסמכתות שונות שספר ״כד חקמח״ נתחבר אחר שגמר רבינו בחיי את ביאורו
לתורה .יתכן כמובן שחלק מהדרשות נאמרו עוד לפני כתיבת חפירוש לתורה ,אך
החיבור חכולל של כל חדרשות נעשד ,רק אחרי סיום כתיבת הפירוש לתורה.
המחדיר מביא גם כמח דוגמאות איך רבינו בחיי דן בבעיות מכאיבות שהיו מציקות
ולוחצוח במיוחד על בני דורו :תלונות הצבור נגד העשירים שהשתלטו על הקתלות
)ערך עושר( ,הנטיה ללכת לדון במשפטי האומות )ערך דין( וחריסת יסודות חקחלד,
ע״י משתמטים ממסי הקהלה )ערך גזל( .דומני שהמהדיר קיצר כאן בהבאת דוגמאות
על הרקע ההסטורי והמעשי של הדרשות .גם ההדגשה היתרה על איסור גזל הגוי
מוכיחה שרבינו בהיי דן כאן בבעיה מעשית כאובה באומרו :״אל יתפתה אדם
לומר בלבו :מה שהגזל איסור חמור ,שכל שאין מחזירו אין תשובת וקרבנות מועיל
ואינו מקבל פני השכינה ,דוקא בגזל ישראל ,אבל בגזל הגוי מותר ,אין הדבר כן
אלא אף גזל הגוי אסור מדין תורה״ )ערך גזלח ,עמ׳ צד וחלאח( .ואחרי שתמהבר
מצביע על תילול השם שבגזל הגוי ,ממשיך ומזהיר :״וכיון שדברגו בתומר איסור
הגזל וחוכחנו שהוא אסור גם באומות העולם ,צריך אדם שינקה עצמו ממנו
ויפשפש במעשיו אם יש בידו עון זח ,ואם פשפש ומצא צריר שירחיקנו מעליו כי
לא יטהר עד שיזרקנו כזורק אבן מידו״ > .בערך שבועה )עמ׳ שפט( דורש חמחבר
גם על חילול השם של הנשבע לגוי ועובר על השבועה.
על המצב בשמירת המצוות בדורו ,מוכיחח חדרשת על שבת ,בח נאמר:
״..׳.ראוי לנו להעיר עיני הלב להצטער ולדאוג על שערוריה שנעשתה בארץ ,שיש
בישראל מחללי שבת ושופטים ושוטרים שבכל שער ושער העלם יעלימו עיניהם
מעם חארץ בחללם את יום השבח ,והנה הם חושבים שבט מוסר לרדות חסרבנין ,ודי
לגו חרפה גם בזיון וקצף בהיוח בישראל מחללי שבתות בפרחסיא״ )עמ׳ שצז(.
רבינו בחיי מוסיף עוד נימוק לדברי תוכחה לדורו :״ועוד בראותנו האומות ימי
הגיהם ,וישראל אינם משמרים השבתות והמועדים הנקראים ׳מועדי ה׳ /הגה יש בזח
עון חלול השם גוסף גם הוא על חלול שבת ,ולכך ראוי לבית דין להגיף יד ,ומקל
מוסרם לא ישיבו ריקם״.
על תגגע של תילול שבת מעידים גם דברי רביגו בחיי בפירושו למסכת אבות,
פרק א ,משנה ז בענין ״הרחק משכן רע״ .נוסף על הדוגמאות שבמתזור ויטרי על
.,שכן רע״ ,דהיינו עובד עבודה זרה או אוכל נבלות וטרפות ,מוסיף רבינו בהיי
״מחלל שבת או עבריין על השבועה והחרם״ .חרב חיים דוב שעוועל מציין ב״מבוא״
לפירוש למסכת אבות את הוספה זו של מחללי שבת ומעיר שבאגרות חרמב״ן)כתבי
הרמב״ן ,מהדורת הרב ח״ד שעוועל ,חלק א ,עמ׳ שסו( מוזכר ״ובצגעה איגם
משמרים שבתותיהם״ .כנראה נעלם לרגע מהמהדיר הנכבד את דברי רביגו בחיי
הנ״ל ב״כד הקמח״ על מחללי שבתות בפרהסיא בזמנו .להופעה חמורה זו התכוון
'רבינו בחיי כאשר ראה בהם דוגמא של ״שכן רע״ שיש לחתרחק ממנו ,ואין לחביא
כמוכין מרמז שנכתב כמה דורות לפני כן על הילול שבת בצנעה .אגב ,בחוכחה ע ל
השופטים והשוטרים המעלימים עיניהם ממתללי שבתות בפרהסיא ,יש שוב עדות
נאמנה על הרשות השפוטית העצמאית של יהדות ספרד ,אשר היה לה הכוה
4על איסור גזל הגוי ראה גם בפירוש רבינו בחיי לויקרא בה ,נ ; דברים ז ,טז.
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המשפטי והמשטרתי לדון עוברי עבירה ,ולאו דוקא גזלנים ורוצחים ,אלא אפילו
עבריינים על מצות דתיות מובהקות ,כגון שמירת שבת.
בהקשר זה יש להזכיר גם דברי רבינו בחיי ״יש מתרשלין במצות תפילין שאינן
זד״ירין כהנחתן״ )ערך תפילין ,עמ׳ תמד—ה( ,אבל בעיה זו של רפיון בקיום מ צ ו ת
תפילין מוזכרת אצל ראשונים רבים ואין זו בעיה מיוחדת שהתעוררה בתקופת
רבעו ב ח י י •
אך למרות תוכחותיו של רבינו בחיי אין בדרשותיו רמז לאתה זלזול בצבור.
להיפך! המהדיר מציין ב״מבוא״ )עמ׳ יב( את הדברים הנעלים של המחבר ע ל
צבור שומעיו :״צריכין לזכיות הרבה להכנס לפני ולפנים ולדבר בפני קהל גדול
כזה ,שהם מחנה אלקים שקולים וחשובים כמלאכי השרת ,אבל נסמוך על זכיות
הקהל שעינו בעדינו ויהיו עם פי להגיד להם מעט מדברי תורה״)ערך רשות ,ט ,עמ׳
שסז( .הרב מזכיר בדרשה אחרת את מצות ״יראת הצבור״ ומשוה אותה למצות יראת
השם ותלמידי חכמים :״אע״פ שאמרנו שאין לירא מבשר ודם כי אם מד״ש״י לבדו,
מכל מקום מוזהרין אנו לירא מתלמידי חכמים ,וזהו שדרש רבי עקיבא …גם ב כ ל ל
יראה זו יראת הצבור ,שבכל מקום שהצבור עומדין שם השכינה שורה ,וזכות הרבים
גדול עולה למעלה ושכרם מרובה ,ויראת החכמים ויראת הצבור הכל בכלל יראת ה׳
יתב׳ ,ומכלל יראת החכמים והצבור שלא לדבר לפניהם אלא ברשות״ )ערך רשות,
ב• ,עמ׳ שםא(.
ר ב ע ו בחיי מדגיש חשיבות חצבור בענין אחר לגמרי :״וכל המתאבל והמצטער
בתשעה באב עם הצבור זוכה לראות בנחמת צבור ,שנאמר שמחו אח ירושלים וגילו
בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה )ישעי׳ סו ,י(״ .מקור המדרש
בגמרא תענית ל ,ב אך שם לא מוזכר התנאי של המתאבל ״עם הצבור״ .בפירושו
למסכת אבות פרק ב ,משנה ה על דברי הלל ״אל תפרוש מן הצבור״ חוזר ה ר ב
המחבר על התנאי של ״עם הצבור״ :״וכן אמרו רז״ל שישו אתה משוש כל המתאבלים
עליה ,כל שאינו משתתף עם הצבור אינו רואה בנהמת צבור״ .כאן מציין המהדיר
לפירוש )המיוחם( לרש״י למסכת אבות :״כל מי שאינו משתתף עם הצבור איגו
רואה בנחמת צבור ,בפרק אחרון של תעגית״ ,ומכאן גם מקור דברי רבינו בחיי
ב״כד הקמח״ הנ״ל )ערך אבל ד ,עמ׳ ע(.
נגלה ונסתר
כלל גדול בפירושי רבינו בחיי :״דבר ידוע כי כל מצות שבתורה יש בחן נגלה
ונסתר .הנגלה הוא החיצון …הנסתר הוא הפנימי״ )ערך סוכה ,עמ׳ רעג( .ר ב ע ו בחיי
עסק רבות בחכמת הקבלה וגם בפירושיו ובדרשותיו ניכרת השפעת חכמת הקבלה.
רבים מרעיונותיו הם למעלה מהבנתי המצומצמת ,אך מרובת מדת חפשט ,הדרש
והמוסר ממדת חכמת הנסתר ב״כד חקמח״ .מאידך מועיל רעיון קבלי בתוך הדרשה
להציל את הקורא מהמהשבה המוטעית שאפשר להבין את כל דברי חתורת באופן
5על התרשלות במצות תפילין ראה גם םמ״ג סוף מ״ע ג ; תוספות שבת מט ,א ד״ה
כאלישע; ספר החינוך מצוד .תכ״א.
40.
www.daat.ac.il
הקמח״דעתגם -מכללת
שכלי .הקורא מוצא ב״כד אתר
הרצוגע׳׳פ חכמת הקבלה שיש להבינם
רעיונות
במקצת ,ויתכן שרבינו בחיי שיזר בדרשותיו דוקא גרעיגי קבלה כאלה שאינם
נמצאים לגמרי מחוץ לתפיסתנו .וכך מתגלה גדולת רבינו המחבר אשר הלך
בעקבות הרמב״ן ושיזר באופן נפלא פשט ,דרש ,מוסר וקבלה לחטיבח אחת.
ודוקא בפרשנות המקרא ע״פ הפשט ישנם פירושים מענינים אצל רבינו בחיי.
דוגמא :״וזהו עיקר הפירוש בפסוק ׳יודע צדיק נפש בהמתו׳ )משלי יב ,י( ,כלומר
נפש בהמית שלו כי הצדיק משבר ומכניע אותה״ )ערך פסח ,א ,עמ׳ שיב־ג( .על
פירוש זה חוזר ר ב ע ו במקום אחר :״יודע צדיק נפש בהמתו ,לימדך הכתוב כי
יקרא צדיק כל מי שמכניע נפש בהמתו ,כלומר נפש הבהמית שלו״ )ערך תענית,
עמ׳ תמ־א( .על פירוש זה חוזר המחבר שוב במקום שלישי)ערך הכנעה ,עמ׳ קלב(.
ועוד פירוש מובהק ע״פ הפשט :״מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה ל י ) ת ה ל י ם
קיט ,צט( ,ביאורו :מתוך שהיו עדותיך שיחה לי תמיד כל היום ,השכלתי מתוכה
יותר ממה שהשכלתי מכל מלמדי״ )פירוש למסכת אבות ,פרק ב ,משנה ו( .ועוד
פירוש ע״פ הפשט ,על ״והיית אך שמח״)דברים טז ,טו( .רבינו בחיי דורש להמעיט
השמחה בעולם הזה ״ושיהיה עיקר שמחתו עבודתו ומעשה המצות ,וכן הוא אומר
׳עבדו את ה׳ בשמחה׳ )תהלים ק ,ב( ,ואפילו בשמחת המצוד ,אמר ׳וגילו ברעדה׳
)שם ,שם( במקום גילה שם תהא רעדה ,ויתכן לומד כי לזה כונה התורה במה
שכתוב בחג הסוכות ׳והיית אך שמח׳ ,בלשון מיעוט …ובחג הסוכות תגדל שמחתו
יותר ויותר שהוא זמן האסיף לאסוף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו ,על כן
יאמר כי בזמן ששמחתו גדולה יותר שימעיט אותה ויהזירנה לדרך המיצוע״ )ערך
שמהה ,עמ׳ רעב—ג( .פירוש זה מובא גם בפירושו לתורה ,סוף פרשת ראה .בהתאם
לכך מפרש רבעו בחיי את ברכת הטוב והמטיב על שינוי יין :״שהרי במקום
שמשנים היינות אין ספק שיש שם רבוי שמחה ,וכדי למעט השמחה ההיא תקנו
לזה ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל ,והיא שתקנו אותה ביבנה על הרוגי
ביתר״)ערך שמחה ,עמ׳ רעב ,וכן ב״שלחן של ארבע״ ,שער א׳ ,עמ׳ תעב(.
ועוד דוגמא לפירוש בפסוק ,מפתיע במקצת ,במיוחד אחרי הפירוש הנ״ל על
״והיית אך שמח״ .בדברו על הכונה הרצויה של התענית ,מביא ר ב ע ו בחיי את דברי
הנביא ישעיה ״הכזה יהיח צום אבחרחו יום ענות אדם נפשו״ וכו׳ )נח ,ה( ומסביר
את המשך דברי הנביא :״וכתיב ׳הלא פרוס לרעב לחמך׳ ,יאמר :אין הכונה שהרעיד.
את גופך אלא שתשביע את הרעבים ,לא שתענה את גופך בצום ובתענית ,זהו שאמר
׳ומבשרך לא תתעלם׳ ,כי אסור לך שתתעלם מבשרך לענותו תמיד ,כי אין עיקר
הבונה בזה אלא בעינוי הנפש״ )ערך תענית ,עמ׳ תמב( .מי שיורע את פירוש תז״ל
על ״ומבשרך לא תתעלם״ ,בודאי מופתע מפירושו של רבינו בחיי.
כמעט בכל הדרשות מצטט רבינו בחיי דברי דרש המפוזרים בתלמוד בבלי
וירושלמי ,מדרש רבת ותנחומא .המהדיר הרב שעוועל מציין בהערותיו הרבות את
המקורות .לפעמים מעיר הרב שעוועל שלא מצא את מקור המדרש ,ואף ב״מפתחות״
שבסוף הספר חוזר ומציין את המדרשים שלא מצא את מקורם )עמ׳ תרעו( .בערך
בית הכנסת )עמ׳ פט( מציין המהדיר שלא ידוע לו מקור לדברי רבינו בחיי שיש
חיוב )ולא רק מגהג( להדליק נרות בביהכ״נ .יש להעיר שהדבר מפורש במדרש
חגדול ריש פ׳ בהעלתך.
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אך גם אם יודעים אנו את מקור המדרש ,יש עוד מקום לעיון .ר ב ע ו בחיי מ ס ב י ר
בכמה מקומות את העון הגדול של חילול השם .ומסביר :״כי תקנת חלול ה ש ם
בקידוש השם …ומפורש אמרו בעגין הורדום המלך ששאל לבבא בן בוטא אס א פ ש ר
לו לתיות תקנה במה שהרג כמה מחכמי ישראל ,והשיבו כי אפשר לו זה ,ואמר ל ו :
הוא כבה אורו של עולם ,ילך ויעסוק באורו של עולם .והשתדל בבנין בית חמקדש.
והענין הזר .מאיר עיני הלב ,כי בודאי יש תקנה לעברת בעשות האדם מצוד• שכנגדה״
)ערך לולב ,עמ׳ רלז( .גם בערך חילול השם )עמ קעו( מסתמך ר ב ע ו בחיי על ד ב ר י
בבא בן בוטא הנ״ל בענין הורדום המובאים בבבא בתרא )ג ,ב—ד ,א( כדי לחוכיח
שיש תקנה לתילול השם .אך קצת קשה להבין את הדברים הנ״ל .הגמרא שם א ו מ ר ת
על הורדוס ״קם קטלינהו לכולהו רבנן״; בתוספות מסבירים ״לאו דוקא לכולהו״,
אך בודאי רצח חורדוס חכמי ישראל רבים שהתנגדו ל ו ) ע ׳ בחדושי רבנו יעב״ץ שם(.
האם על רצח המוני כזד• יש תקנח ע״י שמשקמים ומפארים את בית חמקדש ,במיוחד
כאשר התנהגותו של הורדוס אחרי שיקום המקדש חיתח רחוקה מלהיות בדרכיהם
של בעלי ת ש ו ב ה .על כגון זה אמר הנביא ״מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי…
ידיכם דמים מלאו״.
,
6
בהמשך הגמרא נשאלת השאלה ״ובבא בר בוטא היכי עבד חכי ,וחאמר ר ב
יהודה אמר רב ואיתימא ר׳ יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא ע צ ה
לנבוכדנצר״ וכר ,וכן פוסק הרמב״ם )הלכ׳ רוצח ,פרק יב ,הל׳ טו( ״ואסור להשיא
עצה טובה לעובד כוכבים או לעבד רשע ,ואפילו להשיאו שיעשה דבר מצוד .והוא
עומד ברשעו אסור״ .ב״עובד כוכבים״ ה מ נ ה לנבוכדנצר ,וב״עבד רשע״ להורדום
— ומכאן שדעתם של חז״ל לא היחד .נוחה מעצה בבא בן בוטא להורדום ,ואף
חחנגדו לה וכן נפסק להלכה .לפי זח בודאי קשח לחוכיח מעצתו של בבא בן בוטא
שיש תקנח לחילול השם הגדול של הורדוס ע״י שיפוץ בית המקדש ,חרחבתו וחגדלת
יופיו .ובודאי קשה להביא סמוכין מעצתו של בבא בן בוטא ״כי תקנת תלול חשם
בקידוש חשם״ .ואולי גם על חערה זו יש לומר ״אין משיבים על הדרוש״ .עיקר
כונחו של רבינו בחיי לחוכיח שאין להתייאש ממצות תשובח ,ואפילו על חילול
6וראה ״מלחמת היהודים״ ליוסף בן מתתיהו ,חלק א פרק כא שאחרי ששיקם הורדים
את המקדש פיזר סכומים גדולים עבור גימנסיונים בטריפולי ,דמשק וכו׳ ,תיאטראות
בצידון ,דמשק ,וכשנשרף מקדש פתיון ברודוס בנה הורדום אותו בממדים יותר גדולים
על חשבונו ,וכן שלח מענקים גדולים לערי יון )שם סעיף .(11וראה שם חלק כ,
פרק ו סעיף 2האשמות נגד הורדום :״הוא הרג רבים לאין ספור ואלו שנשארו בחיים
סבלו כל כך שאפשר היה לראות את המתים כמאושרים …ובדמה של יהודה היה עושה
טובות למדינות אחרות …היהודים סבלו בימי שלטונו של הורדום יותר ממה שסבלו
אבותיהם בכל הזמן שחזרו מבבל לארצם״.
וראה שם חלק א ,פרק לג על תלמידי החכמים שנשרפו חיים ע״י הורדום כאשר שברו
צורת נשר גדולה שקבע בבית המקדש .נהרגו אז שני חכמים ,דבי יהודה בז צפורי
ורבי מתתיהו בן מרגלו עם ארבעים תלמידיהם שבצעו את הורדת הנשר ,ואילו ״שאר
העצורים מסר לידי התליינים להמיתם״ )שם סעיף .(4אגב ,רצח זה נעשה ע״י הורדוס
בסוף חייו ,ואין זה הרצח שלפני שיפוץ בית המקדש המוזכר לעיל.
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השם של מעשי הורדום מוזכר תקין ,בלי לדון על עצם השאלה אם הורדוס עשה
תשובה כראוי.
שלחן של ארבע
החיבור ״שלחן של ארבע״ על ד ע י סעודה מיוסד על הלכה ,מוסר ודברי קבלה
על כל ענעי הסעודה .בספר זה העשיר רבינו בהיי את ספרי הלכה ומוסר בספר
מיוהד במינו .אמנם נאמרו בש״ם ובפוסקים הלכות רבות על עגעי אכילה ,ברכותיה
והלכותיה ,אבל לא נתחבר עד ימיו חיבור מיוחד בנושא זת ,בו נתקל כל אדם
בישראל כמה פעמים ביום .בהקדמתו מתלונן רבעו בחיי ״ומן הידוע כי רוב בני
אדם לבם ישן ונרדם ,אוכלים על הדם ,שופכים דם עצמם ,כבקר יאכל תבן״ ומאידד
״וכמה מועטים בני עליה האוכלים לקיום גופם לכבוד קונם״ .לכן ניגש לכתיבת חיבור
על עניני סעודה ״ומפני שראיתי כן נשאני לבי ,אני העלוב נבזה תולעת ,אסקופה
נדרסת ,נבער מכל דעת ,לכתוב בזה בקצרה ספר ,ולכלול בו אמרי שפר ,להיות
מזומן ביד כל אדם על שלחנו ,כי יושיבהו לימינו ,והיה עמו וקרא בו כל מה
שנתחייב במזונו״ .בחיבור מדגיש חמחבר פעמים רבות ששלחנו של אדם יש לקדשו
ולראות בו כדוגמח חשלחן אשר לפני ה׳ ,שחרי חכונח ״חאדם אוכל ושוחח על שלחנו
לשובע נפשו לקיום גופו בד׳ יסודותיו ,ותחי מחשבתו משוטטת למעלת בשלחן
חטד״ור אשר לפני ח׳ ״ .חחיבור מחולק לארבעת שערים :שער א :בבאור חברכות
חמחוייבוח על חאדם לברך על חשלחן ,ושאר חיובי תשלחן .שער ב :בביאור איכות
האכילה מה היא ושיתכוין בה האדם אל תכלית הראוי המבוקש ממנו .שער ג:
בביאור חמוםר ודרך ארץ שנתחייב האדם לנהוג בו על שלחנו .שער ד :בביאור
חםעודח חמתוקנת לצדיקים לעתיד לבא.
גם בהיבור זה יש שילוב של חלכח ואגדח ,פשט ודרש ואף עיונים ע״פ חכמת
הקבלה .אגב ההסברים על דיגי סעודח ,עובר הרב המחבר לעגיגים עמוקים .בנוסח
חברכוח מצביע רבעו בחיי על לשון נגלה ונסתר בכל הברכות — ברוך אתה ,לשון
נגלח ונוכח ,ואילו אשר קדשנו במצותיו בלשון נסחר ,בגוף שלישי .וכך חםברו:
״אמנם בפשוטו יש מן הכונות הרצויות כדי לקבוע בלב שחקב״ח נגלת ונסתר :נגלת
מצד דרכיו ופעולותיו ,ונסתר מצד מהותו ועצמותו .ועל כן תמצא כששאל משה
רבעו ע״ה על ידיעתו ית׳ מצד דרכיו ,אמר לו ׳הודיעני נא את דרכיך׳ )שמות לג,
יג( ,השיב לו ׳אני אעביר כל טובי לפניך׳ אך כששאל על ידיעתו מצד עצמותו
ואמר לו ׳הראני נא את כבודך׳ ,השיב לו ׳לא תוכל לראות את פני׳ .ביאר לו שני
דרכים אלו :כי הוא נגלה ,ואפשר להשיגו מצד דרכיו ופעולותיו ,והוא נסתר מצד
עצמותו ואין כת ותחבולה בזה להשיגו .וכן בכאן כשאנו אומרים ׳ברוך אתה׳
לנוכה יש לכרן בו כי הוא ית׳ נגלת מצד פעולותיו ,וכשאנו חוזרין ומדברין בנסתר
ואומרים ׳אשר קדשנו במצותיו וצונו׳ יש לכוין בו כי הוא יתברך נסתר ונעלם מן
ההשגה' .רבינו בחיי מוסיף ומדגים את דבריו :״והמשל בזה השמש שהוא אחד
משמשיו ואפשר לו לאדם שישיגנו מצד פעולותיו שהוא פועל בחומו בעולם השפל
במין המדבר והחי וחצומח ,ומצד אורו וחומו ,כן כתיב ׳ואין נסתר מחמתו׳)תהלים
יט ,ז( ,ואם בא להשיג עצמותו שיסתכל בעצמות אורו יכהה מאור עיניו והבן זה״
)עמ /תסז(.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אך שבעים פנים לתורה ,ובודאי לפרשה הנ״ל .בהמשך חיבורו ,בפרק האחרון
על הסעודה המתוקנת לצדיקים לעתיד לבא ,חוזר רבינו בחיי ומפרש שוב א ת
בקשת משה ר ב ע ו ״הראני נא את כבודך״ ,אבל עכשיו באספקלריה אחרת ,מ ת ו ך
הסתכלות על זיו השכינה בעולם הנשמות :״והענין הזה שאל משה כשאמר ׳הראני
נא את כבודך׳ .ויש כאן מקום שאלה מה ששאל משה בזה ,באפשר או בנמנע .אם
באפשר ,למה מנעו ואמר ׳לא תוכל לראות פני׳ ,ואם בנמנע למה בקש ,ו ת ש ו ב ת
הדבר דבור על אופניו ,כי משה בקש להשיג בעודו בחומר מה שישיג אתר הפרדו
מן ההומר ,והטעם לו בזה מפני שראה שעמד כבר בהר ארבעים יום וכהש כח
הבשר וגתדלדל חומרו מן צד עפריותו בהתגבר עליו האור שבו קרן עור פניו ,ש א ל
שיחיו חומרו כמי שאינו ושלא יעכבנו מלהשיג מד ,שישיג אחר הפרידה .וחקב״ד,
השיבו ׳כי לא יראני האדם וחי /כלומר מכל מקום עדיין אתה אדם ואי אפשר שתשיג
בעודך בחומר מה שתשיג אחר כך״ )עמ׳ תקה(,
ונוסף להלכות ודברי מחשבת מובאים גם תעודות חסטוריות מעגעות המעידות
על מנהגים יפים בתקופת הראשונים .רבעו בחיי מביא את דברי חז״ל ״כל חמאריך
על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו״ )ברכות נד ,ב( ,ומסביר ״מתוך שהוא מאריך
על שלחנו יבא עני ויתן לו פרוסה ומתפרנס ממנה ,והנה אריכותו על השלחן בכונה
זו סבה לצדקה״ ומוסיף :״והנה באזנינו שמענו ורבים ספרו לנו בגדולים ש ב צ ר פ ת
והפרנסים בעלי אכםניא שנהגו מנהג נכבד מאד ,נתפשט ביניהם מימים קדמונים,
שהשלחן שלהם שהאכילו עליו את העניים בלכתם לבית עולמים שעושין ממנו ארון
ולוחות שנקברים בהם״ )עמ׳ תעד(.
וישנם גם חידושי הלכות :״יש להזחר לפרוש מפח על חפת שבשלחן ב ש ע ת
ברכה ,וכן הוא מנהג הותיקים לכסות הפת בשעת שמברכין ברכת חמזון כדי ש ל א
יתבייש הפת״ )עמ׳ תעח( .מקודם הזכיר רבינו בחיי ש״יש להזהר כשבא לברך שלא
ישאר חשלחן בלא לחם״ )עמ׳ תעז( ,אך טרם שמענו על המנהג לכסות את ה פ ת
בזמן שמברכים ברכת המזון על היין ,כדי שלא יתבייש חפת .מנהג כזת אינו מ ו ב ן
כל כך .כאשר מקדשים את היום על היין ולא על הפת ,יש משום בושה לפת ,שהרי
ברצונו לאכול לחם אבל בברכת המזון אין ברצונו של חאדם לאכול לחם ואין כאן
משום בושה .המהדיר לא ציין כאן מקור מקביל ל״מנהג הותיקים״ הזה.
פירוש רבינו בחיי למסכת אבות
פירושו של רבינו בחיי על מסכת אבות מהוה מעין אנציקלופדיה של פ י ח ש י ה ם
של גדולי הראשונים למסכת זו .בחיבור זח יש כעין סיכום לפירושיהם של רש״י,
רמב״ם ,מחזור ויטרי ורבינו יוגה .כמובן הוסיף ר ב ע ו בחיי פירושים תדשים שנתחברו
בבית מדרשו ,אך יסוד הפירוש בנוי על דברי הראשונים .במהדורה החדשה שהוציא
הרב שעוועל יש חשיבות מיוחדת למקורות הרבים שהוסיף הרב המהדיר .מקורות
אלה מאפשרים להבחין בין פירושי הקדמונים ובין הפירושים החדשים של ר ב ע ו
בתיי .במקומות רבים תשתמש ר ב ע י בחיי בפירושי הקדמונים ,אך הוסיף להם גופך,
וגם כאן בא המהדיר ומציין שיסודו של פירוש זה מתור פירושיהם של רש״י ,מתזור
ויטרי או אחרים .מעניין הדבר שרבינו בחיי מזכיר במיוחד את פירוש הרמב״ם,
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואילו פירושים אחרים מובאים פעמים רבות בלי מקור .כתלמידו של הרשב״א היה
ר ב ע ו בתיי בין עדי ראית של חמחלוקת הגדולה סביב לתתעםקות בפילוסופיה
ו ב ח ל ק מספרי חרמב״ם .אם בכל זאת מזכיר רבינו בחיי באופן מיותד את פירוש
הרמב״ם כמקור לפיתשיו — אפשר להסיק מכאן את ההערכה תבלתי מסויגת
לרמב״ם ולפירושיו גם אחרי המתלוקת הנוראה בזמנו של הרשב״א .הערכה והכנעה
לפני חרמב״ם מתבטאות גם בפירוש רבינו בחיי במסכת אבות פרק ד ,משנה ז ,על
״ולא קרדום לחפור בו״ .בפירוש הרמב״ם נמצאת כאן התנגדות מותלטת ליטול
ש כ ר עבור לימוד התורת .רבעו בתיי הולך כאן בעקבות חרמב״ם ואף מזכירו ,ומסיים
״עד כאן כוונת הרב ז״ל עם קצת לשונו והאריך בזה הרבה״ )עמ׳ תרב( .רבים
הדיונים על דברי הרמב״ם במשנה הנ״ל המובאים גם להלכה בהלכות תלמוד תורת
פ ר ק ג ,הלכח י־יא .פוסקים אחרים מצאו חיתר לתלמידי חכמים לקחת תמיכה
כספית ,אך אין להתעלם מגדולי הפוסקים והמפרשים ,ביניהם ר ב ע ו בחיי הנ״ל
והטור )יורה דעה ,סי׳ רמו( המביאים את דברי הרמב״ם בלי חולק ,ואפילו הבית
יוסף )שם( המליץ על הנוהג בזמנו ,אעו מביא את ההיתר בשו״ע ,וראה דבריו
בשו״ע או״ה סי׳ קנו סע׳ א ,ואין כאן המקום להאריך בזה .
בפירושו של רבינו בהיי למסכת אבות נמצאים לפעמים הערות קצרות מענינות
ביותר .בפירוש למשנה הראשונה מבואר :״״.נם התלמוד נאמר לו למשה בסיגי ,ויש
פ ס ו ק אסמכתא לזה ,שנאמר ׳מימינו אש דת למר )דברים לג ,ב( ,וזהו ׳דת למר
אותיותיו ׳תלמוד׳״ )עמ׳ תקכז(; המהדיר מציין בהערתו ״ולא מצאתי אסמכתא
נפלאת זו מובאת במקום אחר״.
פירוש חדש מביא ר ב ע ו בחיי בתסברו על ״קבורתו של משח״ כאחד מהדברים
שנבראו בערב שבת בין השמשות )אבות ,פרק ח ,משנת ו( ,וזח לשונו :״וקבורתו
ש ל משה — לא ׳קברר של משה ,שהרי קברו מול בית פעור היה ,אלא ׳קבורתר
ש ל משה כלומר שיהיה נקבר לא על ידי בשר ודם אלא על ידי שמים״ .המהדיר מציין
כאן ״לפי זה היה נראד• שגם את הפסוק ׳ולא ידע איש את קבורתו׳ )דברים לד ,ו(
ר ב ע ו יפרש כן ,שאין המובן על הקבר עצמו אלא על איך שנקבר .ברם בביאורו
לתורת שם כותב רבינו בפירוש ׳שיעורו מקום קבורתו ויחסר תכתוב מקום לפי שלא
נודע לו מקום׳ .וצ״ל שלרבינו נראה לו כאן הבדל בין לשון תורת ולשון חכמים.
ולפירושו זת כאן לא מצאתי חבר״ ,ע״כ הערתו של הרב שעוועל.
ודומני שאין כאן סתירת בדברי רבינו בתיי .תכתוב אומר במפורש ״ויקבר אתו
בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד חיום חזר.״ וחז״ל תעירו
7
ד
ראה מש״כ על זה ב״המעין״ תמוז תשכ״ד עמ׳ .47—16עלי לחזור על ההצעה שכתבתי
שם:
״נדמה לי שיש כאן תפקיד חשוב להתישבות הדתית ,ובמיוחד להתישבות
הקיבוצית ,לתת לתלמידים מצטיינים מוכשרים פרנסה מכובדת הבנויה על הצי יום
עבודה ושאר שעות היום והערב תהיינה מוקדשות ללימוד תורה״.
ועל הנ״ל יש להוסיף :מקובל היום בהתישבות הקיבוצית לתת שחרור עבור לימוד
אוניברסיטאי .אם כן ,למה אין נסיון לאפשר לבני תורה בריאים — בריאים ברוהם
ובגופם — להקים מסגרת חיים תורניים כנ״ל .מסגרת כזו בודאי לא תבוא לפגוע בצורה
אחרת של חיים תורניים בתור אותו קיבוץ.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כבר )סוטה י ג ,ב ( שאמנם יש כאן ״סימן בתוך סימן״ דהיינו סימון ברור של מקום
תקבר ״בגי בארץ מואב מול בית פעור׳ /אך מאידך ״ולא ידע איש את קבורתו״.
לכן מפרש רבינו בחיי ״קבורתו — מקום קבורתו״ .אך כאשר תז״ל מציינים שקבורתו
של משד .נבראה בסוף ימי הבריאה ,אין לפרש שמדובר במקום קבורתו ,שהרי המקום
נמצא עלי אדמות ובודאי נברא יחד עם כל הבריאה .לכן מפרש רבינו בהיי שהחידוש
במשנה לא על מקום הקבורה אלא ״שיחיד .נקבר לא על ידי בשר ודם אלא על ידי
שמים״ .ותנת ,דוקא בפירושו לתורת כתב רבינו בחיי הסבר לדברי הקצרים הנ״ל.
וכך מפרש רבינו בחיי בפסוק הנ״ל :״וענין הקבורד .שקבר אותו חקב״ח שנפתח
לו הארץ בדרך נס ונכנס שם ומת ונסתמה אחרי כן״ .לפי דבריו אלח מובנים דבריו
שלא מקום הקבורה אלא הקבורה ע״י נס נבראת כבר מששת ימי בראשית ,כמו פי
הארץ ופי הבאר וכר שעליהם הוחלט כבר בזמן הבריאה .לפי זה אין שום סתירה
בדברי ר ב ע ו בחיי ,אלא להיפך :פירושו לתורת מסביר את דברי ר ב ע ו בחיי בפירושו
למשנה.
בתוצאת כל דברי רבינו בחיי במהדורה אחת פרע המהדיר הנכבד הרב ה״ד
שעוועל שליט״א ,חוב ישן כלפי אחד מגדולי חכמי ספרד ,מגדולי חכמיה וחסידיה
אשר תי בסוף תקופת הזוהר של יהדות ספרד .חרב חיים דוב שעוועל זיכח אותיו
כאן בעבודת תורנית רבת ההיקף ע״י סידור מדויק של דברי מוסר ומהשבד .של
אחד מגדולי גולת ספרד.
אין כתבי רביגו בחיי מיועדים להמון העם בזמגגו .הקריאה וחעיון בדברי רבינו
דורשים ריכוז מחשבתי רב .זח ועוד .כל מי שמחפש דברי מהשבת ,דרש ,מוסר ודינים
חנעימים לחיכו ,מבחינת ״כח דהתירא עדיף״ ,מוטב לא לעיין ב״כתבי ר ב ע ו בחיי״
בספריו ישנן דרישות מרחיקות לכת בעניני אמונה ובטחון ,דקדוק בקיום חמצוות,
יושר בין אדם לחברו ,הסתפקות במועט חבנוי על יגיע כפיים וחחרחקות מביטול
זמן ותענוגים .אך מי שמהפש השקפה תורתית צרופח ,כל מי שמחפש חסידות פנימית,
מוסר טהור ותורת עם דרך ארץ אמיתית ואינו שואף דוקא למת שמכנים כיום
במושגים אלת — ,בודאי ישתד .בצמא דברי מים חיים מתבארות שחפר רבינו בחיי.
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אברהם
הלוי שישא
מ פ ת ח ו ת לכתב ע ת תורני ״תל תלפיות״
מפתחות
לכתב־עת תורני תל תלפיות ,וואיצען ,תרנ״ב—
תרצ״ח.
א׳—מ״ה .מאת ר׳ מנחם קצבורג .הוצאת מעין
החכמה ,ירושלים תשכ״ח.
ידוע משל הקדמוני :ספר בלי
לפחוה שעריו .אם הדברים נאמרו
ואם חדברים נכונים על סתם עחון
כמעט חצי יובל שנים ,בהן חופיעו
מפתח דומה לארמון שפתהיו םגורין ואין מפתח
על ספר ,על אחת כמה וכמה מתאים זה לעתון,
קטנטן הלא קל וחומר על כ ת ב ־ ע ת שיצא לאור
לא פחות מארבעים וחמשה כרכיו.
תל־תלפיות נוסד בשנח חרנ״ב על ידי יחודי יקר תלמיד חכם מצוין ,חריף ובקי,
בעל מרץ רב ובעל כשרון להביע חידושיו בנוסח הרבני המסורתי .חוא חחליט לתוציא
לאור עתון תורני ,כמו שעשה הגר״י עטלינגער בזמנו ,שהוציא לאור א ת ״שומר
ציון הנאמן״ .העורך ר׳ דוד צבי הכהן קאצבורג היה זקוק לגושפנקא שיעיד על
מעשיו הטובים — שהרי היה כאן מן ההידוש ,ויהדות הוגגריה לא היתה אוהדת
דברים תדשים מקרוב באו .רבת של ווייצען — אשר שם ד״תישב ר׳ דוב צבי ,ואשר
שם'התכונן להוציא לאור עתוגו — הרה״ג ר׳ ישעיה זילבערשטיין זצ״ל עמד על
ימינו לסעדו ,וחבטיח לו שיפקח עיניו על כל מה שהדפים על ידו ,ונתן לו למעשה
הסכמה על לחבא .בזכות זה יכול היד .העורך להדפיס בכותרת לכל חוברת ״עומד
ת ח ת בקורה הרב הגאון מהו׳ ישעי׳ זילבערשטיין נ׳׳י אב״ד פה״ .סידור זד .הבטיח
לו את האהדה שקיבל בזמן קצר מכל צדדים .המשתתפים בעתון מיד עם תוסדו
היו מגדולי ומכובדי רבני הונגריה — והוברות שיצאו תמידים כסדרם פעמים
בהודש היו מלאי ענין .הרה״ג האבד״ק וויצען ,נוסף על מה שהיה ה״מבקר״ ,היה
המשיב הראשי לכל השאלות והידושי תורה שהגיעו בימיו הראשונים של העתון,
ועזר בפועל להעורך.
בין המשתתפים — לערך שבע מאות איש — נפגשים אנו כמעט בכל
גדולי רבני ארץ הגר בדור ההוא ,וגם רבים מתוצה לה ,ביניהם רבה של
פרעםבורג הבעל שב״ט סופר וגם בגו הרה״ג ר׳ עקיבא סופר .הרה״צ ר׳
שמעון סופר הי״ד רבה של ערלוי השתתף בתמידות מאז שנתו השני׳ של
תעתון עד שנת תרצ״ז ,ופירסם בו כשבעים והמשה מאמרים .בין דברים אלו
נמצאים הרבה מה״קול קורא״ים המפורסמים שלו ,דברי עידוד למצוות או אזהרות
לחדול מעברות ,תערות תשובות ותשובות להלכה .הרת״ג ר׳ נתנאל הכהן פריעד
רבת של באלמאז — אויוואראש )בעל שו״ת פני מבין ב׳ הלקים( וחרח״ג ר׳
מרדכי ליב ווינקלער רבה של מאדא )בעל שו״ת לבושי מרדכי ר הלקים ועוד(,
תצדיק תגםתר וגאון ר׳ שבתי שעפטל ווייס זצ״ל רבד .של שימאני ,פינה נדחת
במערכת של תוגגרית ורבח של אלטשטאדט חגאון תעצום ר׳ שרגא זאב ירוחם
הי״ד — ,כולם הביאו פרי תבונתם דרך התל־תלפיות לבתי בני ישראל .אבל לא
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רק גדולי התורה וההוראה השתתפו בעתון ,בעלי בתים חשובים כמו ר׳ אברהם
פריידיגער דע אבודא זצ״ל ראש הקהל של בודאפעסט ,ואהד מחשובי התעשיה
בארץ )וגם להבהל״ח בנו וממלא מקומו בראש הקהל ב״פ ,ר׳ פנהס דוד
הי״ו ,היום מתושבי ארה״ק( ,ולאידך גיסא בעל בעמיו איש צטע יושב עירה
הקטנה ווראגאב ,ר׳ אהרן גוטמאן ,אהד מהבקיאים הגדולים ,סדרן ועמקן ומבקר
הד של כמעט כל ספר הדש שהופיע בימיו בשדה התלמוד וההלכה — רשימת
מאמריו ממלאה 9עמודי המפתה .רבים הם אשר רשימת מאמריהם ממלאים כמה
וכמה דפים ,הרה״ג ר׳ משה געז רבה של באדראג־קערעםטור ) 17דף( ,בן ר׳
אהליאב = ר׳ שלמה פישער ) 4דף ,ההומר שממנו נדפס רוב ספרו קרבגי להמי,
ירושת״ו תרצ״ג( ולהבהל״ה הרה״ג ר׳ ישראל וועלץ שליט״א ראב״ד דק״ק
בודאפעסט ,ועורכו של התל־תלפיות בשנתו האהרוגה ,וכיום בעיה״ק יתשת״ו,
) 7דף( — ולעומתם ישנם שרק הערה קטנה או מאמר אהד נשאר מהם ,ואולי אף
המאמר היהידי שנשאר זכרון לתורתם .למשל ר׳ היים אלטר בערקאוויטש זצ״ל
הי״ד — ,בן עניים היה ,נתיתם מאב ואם בגיל צעיר ,גתגדל על התורה ועל
העבודה בישיבת אדמו״ר הרה״ג ר׳ יהושע בוקסבוים זצ״ל הי׳׳ד רבה של גאלאנטא,
שהיבב וקירב אותו מאד .בעודו בהור ישיבה היו כמה מסכתות שגורות על פיו
)שבת ,כתובות ועוד( ,היה בעל שכל ישר ומהדש הידושים לאמיתה של תורה .אהרי
התונתו וכאשר כלו ימי המזונות הושיבוהו לראש ישיבה של ישיבה מכינה,
ותלמידיו הצליהו מאד בלימודם — והוא בסך הכל בן שלשים וכמה ,ועלה עליו
הכורת .דבר תורה שנדפס משמו הוא אולי הזכרון היהידי שנשאר ממנו לדור
יבוא.
היו גם אנשים מסוג אהר לגמרי שהשתתפו בעתון ,כך ר׳ זלמן לייב גרינוואלד,
שנתפרסם לאהר זמן על ידי הספרים הרבים שהיבר ,ושבהרבה מהם הנציה גדולי
יהדות ארץ הגר ,ומלהמתה נגד הריפורמה .וגם יוצא דופן כמחבר הירושלמי לסדר
קדשים ,אשר היה מתגורר בווייצען בשנות תר״ס—ם״ב ,וכאשר טרם יצא קלוגו
ברבים ,השתתף בעתון .מענין הדבר שהעורך היה אהד מראשוני המצביעים על
זיוף של ספר הירושלמי ,ועל אישיותו המפוקפקת של מהברו — אבל זה היה רק
לאהר זמן.
כרך הראשון של המפתה הוא רק רשימת המשתתפים עם רישום מאמריהם
בפרוטרוט .בעל הוצאת ״מעין ההכמה״ מבטיה להוציא לאור גם כרך שני מפתח
ממוין לערכים ,משנה ,ש״ם ,פוסקים ואגדה .הבה ונקוה שההלק הזה לא יאהר לבא.
וארשה להציע שהלק השני יכלול גם כן פירוט של ענינים לא־תורניים — למשל
עניני פוליטיקה שהיו על סדר היום ושנזכרו בהוברות הת״ת ,עניני פולמוס )למשל
הירושלמי סדר קדשים הנ״ל ועוד ועוד( ,רשימה מפורטת של כל הספרים
המבוקרים ומבקריהם .ועוד רשימה של אלה שהמציאו לעורך תל תלפיות את
ה״שפתי ישנים״ .אי אפשר לקרא להרה״ג ר׳ צבי הירש ברלינר רבה של ברלין,
או ר׳ וואלף באסקאוויץ ,ר׳ שלמה קליגער והר׳ שמשון בר״ר הירש זצ״ל
כמשתתפים ,שהרי המשתתף הוא מי שהמציא דבריו להדפסה .כמו כן מן הנכון
לסדר למקום אהד את כל הפסיידונימים לחטיבה אהת ומשם להראות מקום או
־48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למצא ר ש י מ ת מ א מ ר י ה ם ב מ פ ת ח .גם כמד .מועיל היה אילו היה א פ ש ר י ל ע ק ו ב
אהרי זהותם ש ל א ל ו ה מ ס ת ת ר י ם ת ה ת פסיידוגימים.
מ ע ט י ם הם היום ש ז כ ו ל ה י ו ת ב ע ל י ס ד ר ה שלימה של עתון גדיר ו ח ש ו ב הזה,
ה ת ל ־ ת ל פ י ו ת ע ל כ ל 45כרכיו ,מ ה שכן יכולים ל ז כ ו ת בו הוא ה מ פ ת ח המצוין הזה.
דפדוף בו יעמיד הקורא ע ל עשרו ,והפרטים של כמד .וכמה א ל פ י מ א מ ר י ם שבו.
בלי ס פ ק ירויח בזה גם כן ש י ע ק ו ב אהרי הכרכים ושיראו א ו ת ם ושילמדו מ ת ו כ ם .
ואולי אף יעורר מ י שהוא ב ד ו ד זה ,דור הוצאת ספרים מצולמים ,ל צ ל ם עתון זה
ויזכה ב ז ה א ת הרבים.
בעזהי״ת
הופיע
הספר
יד השלייה
מ מ ר ן השל״ה הקדוש
לקוטי אמרים ב ד ר ך ה פ ש ט ע ל ת ו ר ה נביאים וכתובים
בצרוף ת ו ל ד ו ת מרן זצ״ל
ערוך ע״י
הרב חנוך זונדל גרוסברג
׳49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שלמה טרשנסקי
תשובה לשתי קושיות
א.
ב״המעין״ ט ב ת ת ש ״ ל הביא ידידי ה ר ב א ב ר ה ם ס ו פ ר שליט״א א ת ק ו ש י ת
ה ה ת ם ס ו פ ר זצ״ל ב ״ ת ו ר ת משה״ פ׳ כי ת ב א מדוע אנו אומרים ב ב ר כ ת נ ו ד ה ל ך
) ש ב ב ר כ ת המזון( ת ח ל ה ״על ש ה נ ה ל ת לאבותינו ארץ המדד•״ ורק א ה ר כ ך ״ועל
ש ה ו צ א ת נ ו ה״א מארץ מצרים״ .ה ר ב א .סופר מ ת ר ץ ש ה ז כ ר ת י צ י א ת מ צ ר י ם ב ב ר כ ה
זו אין ל ה מ ק ו ר בגמרא .ה ר ב ס ו פ ר כ ו ת ב עוד תירוץ אהר ,עי׳׳ש ב ״ ה מ ע י ך .
אך ל ע נ י ו ת ד ע ת י נ ר א ה שההודאה ״על ש ה נ ח ל ת ל א ב ו ת י נ ו ארץ חמדה״ ו כ ר
אינה ס ו ב ב ת ע ל י ר ו ש ת הארץ בפועל .הכוונה ל ה ב ט ח ת הארץ לאבותינו ,ל א ב ו ת
ו ל מ ש ה ר ב ע ו והלשון ״ארץ ה מ ד ה ט ו ב ה ורהבה״ נ ק ב ע ה ע ל פי ה ה ב ט ה ה ש ב פ ס ו ק
ש מ ו ת ג ,ה ״אל ארץ ט ו ב ה ורהבה״ .וכיון ש ה ה ב ט ה ה לארץ ישראל ב א ה ל פ נ י
יציאת מצרים ,מ ק ו מ ה גם ב ה ו ד א ה קודם.
וידוע ש ר ב י נ ו ת ם לא הי׳ מניה לגר ל ב ר ך ב ר כ ת הזימון לפי שאינו יכול ל ו מ ר
״שהנהלת לאבותינו
א ת המדד ,טובה״ )תוספ׳ ב״ב פא ,א ד״ד ,למעוטי( ,כמו ג ר
שמביא בכורים ואינו קורא לפי שאינו יכול ל ו מ ר ״אשר נ ש ב ע ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת לנו״,
וגם כאן ה ה ד ג ש ה ע ל ה ה ב ט ה ה לאבות ,וכן לשון ה ג מ ר א ב מ כ ו ת יט ,א .מ א י ד ך ל פ י
הר״י יכול הגר ל ב ר ך ו ל ו מ ר ״לאבותינו״ כ ד ע ת ר ב י יהודה בירושלמי בכורים א ,ד
משום ״כי א ב המון גוים נ ת ת י ך ״ וכן נ פ ס ק בשו״ע או״ח קצט ,ג .הרי לגו ש ב ר כ ת
הארץ ב א ה ב ע י ק ר ע ל היעוד ו ה ש ב ו ע ה ש נ ש ב ע ה ק ב ״ ה והנהיל א ת הארץ לאבותינו,
וכן מ ב ו א ר ב ת ש ו ב ה הידועה של ה ר מ ב ״ ם לר׳ עובדי׳ ג ר צדק ,וכן מ ב ו א ר ב ט ו ר
או״ח סי׳ ק צ ״ ט וכן ברדב״ז ב ל ש ו נ ו ת הרמב״ם.
א ג ב ,ה ט ו ר — וכן ה ב ״ ח — מציין ל ס פ ר י ״ותניא ב ס פ ר י א ש ר נ ש ב ע ת ל א ב ו ת י נ ו
ל ת ת לגו — פ ר ט לגרים ולמשוהררים״ ,א ך ב מ ה ד ו ר ו ת השונות של הספרי ,אין ז ק
גמצא ,ר ק ב ה ג ה ו ת הגר״א ובנוסה המלבי״ם נוספו הדברים לספרי .ומאידך ה ד ב ר י ם
נאמרים ב מ ש נ ה מ פ ו ר ש ת במם׳ מ ע ש ר שני ה ,יד .מדוע לא ציין ה ט ו ר למשגה זו ?
ב.
ב״המעין״ הג״ל הביא ה ר ב א .ס ו פ ר שליט״א גם קושית ה ר ב ש מ ח ה ב ו נ ם
ס ו פ ר מ ל ו ג נ ו ע ל הגמרא נדרים יד ,א ״ואי לא ת נ א חולין הוד ,אמיגא בעי שאלה.
ומי איכא לאםוקי ע ל ד ע ת א הכי ן הא מ ד ק ת נ י סיפא ה א ו מ ר לאשתו הרי א ת ע ל י
כאימא פותחין ל ו פ ת ח ממקום אחר ,מ כ ל ל דרישא ל א בעיא שאלה״ .והקשה ה ר ב
שמהר ,בונם אולי ברישא בעיא ש א ל ה בלי פ ת ח ממקום א ח ר ו ב ס י פ א ד ח מ י ר א
צריכין ל פ ת ו ה פ ת ה מ מ ק ו ם אחר.
ונראה לי שאין כאן קושי׳ .ב מ ש נ ה ש נ י נ ו :ו א ל ו מותרין הולין וכו׳ מותר .כ פ ל
ה ד ב ר י ם מותרין ו מ ו ת ר מוכיח ש מ ו ת ר בלי ה ת ר ה ״אלא מ ו ת ר מאליר׳ כ ל ש ת הר״ן
ב ד ״ ה הרי ז ה מותר.
ב כ ל ל אין זה קילא והמירא .ה מ ת פ י ס ב ד ב ר ה א ס ו ר אין ה נ ד ר חל .ר ק באוםר כ ד
על עצמו א ת א ש ת ו הטילו חכמים חיוב ש א ל ה משום ש ה ק פ ד ה מצוי׳ ויבא ל ר ג י ל ו ת
ל א ס ו ר אשתו.
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י ת ר ע ל כן הדין ש ל פותחין פ ת ח מ מ ק ו ם א ח ר אינו דין נ ו ס ף או ח ו מ ר א נוספת.
יש דין שאין פותהין לו ל א ד ם ב כ ב ו ד אביו ואמו .ו מ ב א ר ת ה מ ש נ ה ש ג ם ב ה ת ר ה
ה נ ד ו נ ה שהיא מ ג ז ר ת חכמים ח ל הדין לא ל פ ת ו ה ב כ ב ו ד אביו ואמו .ולא שייר ב ז ה
ח ל ו ק ה של קולא ב ש א ר נדרים שאין בהם ״אביו ואמר׳ כלל ,וההומרא ש ל ה א ו מ ר
לאשתו.
יצחק אהרן
תשובה
להערה
בגליון ״המעין״ ט ב ת ת ש ״ ל ע׳ 76ש א ל ה ר ב א ב ר ה ם ס ו פ ר שליט״א ב ש ם ה ר ב
ש מ ח ה בוגם ס ו פ ר שליט״א מ ל ו נ נ ו ש א ל ה ע ל הגמ׳ בנדרים יד ע״א ״הא מ ד ק ת ג י
ס י פ א האומר ל א ש ת ו הרי א ת ע ל י כאימא פותהין לו פ ת ה מ מ ק ו ם א ה ר מ כ ל ל דרישא
ל א בעיא שאלה״ .הקושיא היא איך שמעינן מן הסיפא ד ב ר י ש א לא בעיגן .ש א ל ה
כלל ,אולי בסיפא צריכין פ ת ה מ מ ק ו ם א ד ר וברישא א מ נ ם אין צריכין פ ת ה מ מ ק ו ם
א ה ד א ב ל ש א ל ה מיהא בעיא.
נ ר א ה לי שצריר לעיין היטב ב מ ש נ ה דף יג ,ב כדי לראות א ת עומק הבעי׳ .יש
מהלוקת
ראשונים יסודית בפירוש המשנה .ה ר מ ב ״ ם ) ה ל כ ו ת נדרים פ ״ ב הי״ג(
לומד ש ב כ ל המקרים שמונה ה מ ש נ ה ע ם הארץ צריך פ ת ה מ מ ק ו ם א ה ר שלא יקל ראשו
בנדרים ]המאירי ת מ ה שהראב״ד ל א הולק ע ל הרמב״ם[ .י ת ר הראשונים לומדים
ש ר ק ה א ו מ ר לאשתו ו כ ד ]זו הסיפא[ פותחין ל ו פ ת ח מ מ ק ו ם א ה ר ואילו המקרים ש ל
הרישא אינם צריכים שאלה .כמובן ש ל ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם ק ש ה הגמ׳ יד ע ״ א ״ומי
איכא לאסוקי ע ל ד ע ת א הכי הא מ ד ק ת נ י ו כ ר ״ .א ת הקושיא ה ז א ת כ ב ר שאלו ה כ ס ף
מ ש נ ה והרמב״ן ,ועי׳ מ ה שתירץ ה ל ה ם משנה ,ובאופן א ה ר האור שמה .ת ו ס פ ו ת
יום טוב כ ו ת ב בסוף דבריו ל ע נ י נ נ ו ״וזה נראה פ ש ו ט בעיני דהרמב״ם והרא״ש ל א
גרסי ומי איכא לאס וקי וכוי ,ומוכרה מ ד ב ר י ה ם ואין צריר עיון עוד״ ע״ש .ולפ״ז ודאי
שאין מ ק ש לקושיא.
א ב ל א ל ה שגורסים ״ומי איכא לאסוקי ו כ ו ״ /איך יתרצו קושית ה ר ב ס ו פ ר
שליט״א ? הר״ן יג ע ״ ב ד״ד ,ה א ו מ ר ל א ש ת ו מ ב י א ד ב ר י הרשב״א ש ב ה ם ל פ ע ״ ד
נ מ צ א הפתרון .הרשב״א לומד שהלשון ״כאימא״ בסיפא זו ר ק דוגמא לשאר אסורי
הגאה ,״האי דבקט כאימא הדא ד א י ת בי׳ ת ר ת י אשמעיגן ,הדא דאע״ג ד מ ת פ י ם
ב ד ב ר ה א ס ו ר בעם הארץ ,מ ד ר ב נ ן צריך פתה ,ואשמעינן ת ו דצריר שיהא מ מ ק ו ם
אהר ,א ב ל אין פותהין לו ב כ ב ו ד אמו ו כ ו ״ /ע״ש .לפ״ז יוצא שגם בסיפא צרץ•
פ ת ח מ מ ק ו ם א ה ד רק כ ש ה ת פ י ס ב א ב י ו או באמו ,א ב ל אם התפיס ב ע ב ו ד ת כוכבים
או ב כ ל א י הכרם אמנם צריד ש א ל ה א ב ל לאו דוקא פ ת ח מ מ ק ו ם א ח ר ; ושפיר יכלה
ה ג מ ר א .י ד ע״א לדייק מן הסיפא שברישא אפילו ש א ל ה לא בעיא.
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאיר בלומנפעלד
הרב
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ
ב ״ ה מ ע י ך ,ט ב ת תש׳׳ל) ,כרך י׳ גליון ב׳( ,ראיתי ש ב מ א מ ר ה ה ש ו ב ״סגנון הכתוב״,
נ כ ת ב שם בגליון ה ע ר ה ,10שהרמב״ם נהג לא להביא ראיה ל ה ל כ ה ל ס י ה מ ק ו ר
המובא בגמרא ,כי אם ע ל פי מ ק ו ר ו ת במכילתא ,ספרא ,ירושלמי ,ולמשל מ ר א ה מהל׳
מלכים פ ר ק א׳ ,ה ל כ ה א ׳ — ב /שמביא פסוק שום תשים עליך מ ל ך ,ש מ צ ו ת ל מ נ ו ת
מ ל ך ב ש ע ת כניסה לארץ ,והרדב״ז כ ת ב :ורבינו מ צ א כ ת ו ב מ ב ו א ר י ו ת ר והביאו
לראיה ,וכך כ ת ב ה ל ח ם מ ש נ ה שהראיה להקדים מנוי ה מ ל ך ל מ ל ה מ ת ע מ ל ק לא
נמצאת
ב ג מ ר א מ ה פ ס ו ק ש ל ב י א הרמב״ם ,אלא הוא מ ב י א הראיה י ו ת ר פשוטה
מאיזה מ ק ו ם בגמרא ,ירושלמי או ספרי.
ב א מ ת מצינו ב מ ד ר ש ת ג ח ו מ א פ ר ש ת תצא ,דברי ר׳ עזרי׳ ור׳ יהודה בד סימון
ב ש ם ר׳ יהודה ב ר א ל ע א :על ג׳ דברים נצטוו ישראל ב כ נ י ס ת ן לארץ ,ל מ נ ו ת עליהם
מלך
ו ל ב נ ו ת ל ה ם ב י ת הבחירה ,ו ל ה כ ר י ת זרעו של עמלק ,ל מ נ ו ת עליהם מלך,
ד כ ת י ב :שום ת ש י ם עליך מלד ,ל ב נ ו ת ב י ת הבהירה ,ד כ ת י ב ועשו לי מקדש ,להכרית
זרעו ש ל עמלק ,ד כ ת י ב :והי׳ בהניה ה״א לך — ת כ ה ה א ת זכר עמלק ,ע״כ .והרי
מ ב ו א ר בפירוש דמצוה ל מ נ ו ת להם מ ל ה מ ה פ ס ו ק :שום תשים ע ל י ך מלך ,ו ע ל זה
סמך ה ר מ ב ״ ס ומביא פ ס ו ק זה.
וראיתי
ב מ נ ה ת הינוך מצוה תר״ד ,ש ת מ ה ע ל התינוך ש כ ת ב :ש ל ש מצוות
נצטוו ישראל ב ש ע ת כ נ י ס ת ן לארץ ,ל מ נ ו ת ל ה ם מ ל ך ,ו ל ב נ ו ת ל ה ם בית הבחירה,
ו ל ה כ ר י ת זרע עמלק ,והרי זה שלא כסדר ,כי ה כ ר ת ת זרע ע מ ל ק הוא קודם לבנין
ב י ת המקדש ,והוא גמרא מ פ ו ר ש ת בסנהדרין )דף כ׳( ,ו מ ב ו א ר ב ר ״ מ פ״א מהל׳
מ ל כ י ם ו ב כ ״ מ ו ב ל ח ״ מ .ועל כ ר ה ך שהמעתיק ה ע ת י ק שלא כסדר ,עיין שם ,ו ב מ ד ר ש
ת נ ח ו מ א ש ה ב א ת י ה ס ד ר גם כן כך ל מ נ ו ת מלך ,ל ב נ ו ת בית המקדש ,ו ל ה כ ר י ת זרעו
של עמלק — ,וזה כ מ ו ה ס ד ר ב ס פ ר ההינוך.
ו ב ס פ ר י ״שער המלך״ על חהלים )כ״ד( ,על ה פ ס ו ק :מ י זה מ ל ר ה כ ב ו ד ה׳
עזוז וגבור ה׳ ג ב ו ר מלהמה ,שאו שערים ראשיכם ושאו פ ת ה י עולם ויבא מ ל ד
הכבוד ,כ ת ב ת י ל פ י הזוהר ) פ ר ש ת נח( ,ש א מ ר ד ה מ ז מ ו ר לה׳ הארץ ומלואה ,ע ל
א ר ע א קדישא אתמר ,נכון שדוד ה מ ל ך בא לרמז על הג׳ מצוות שנצטוו ישראל
בכגיסתן לארץ ישראל ,וגם ה ס ד ר לעשותן ולקיימן .א מ ר :מי זה מ ל ך הכבוד,
והרמב״ן כ ת ב ב פ ר ש ת ב ש ל ח :והענין כי כ א ש ר יהיה מ ל ד בישראל יושב ע ל כ ס א
ה׳ ת ה י ה מ ל ה מ ה בעמלק ,כענין ש נ א מ ר :וישב ש ל מ ה ע ל כסא ה׳ ל מ ל ד י ל ה ם
בעמלק ,והוא רמז לשאול ה מ ל ך הראשון )ועיין ב ר מ ב ״ ם הל׳ מ ל כ י ם ה נ ״ ל פ״א
הל״ב( ,והמהרש״א בגמרא סנהדרין הנ״ל העלה ע ל הפסוק ה מ ו ב א בגמרא ש ם :
כי יד ע ל כס י ־ ה מ ל ה מ ה לה׳ ב ע מ ל ק — ואין כסא אלא מ ל ך — דהכוונה ל מ ל ד
ישראל ,עיין שם ,ומשום זה א מ ר :מי זה מ ל ך הכבוד ,ו ה מ ל ך ה ק ב ״ ה ישב ע ל
כ ס א ה׳ מ ל ך ישראל ,וזו מצוד .הראשונה .ו א מ ר :ה׳ עזוז וגבור ה׳ ג ב ו ר מלהמה,
והיא מצוד ,השני׳ ל ה כ ר י ת זרעו ש ל ע מ ל ק ו מ ל ה מ ת לה׳ בעמלק ,והמצור .השלישית,
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
היא ל ב נ ו ת ב י ת הבהירה ,וזהו ש א מ ר :שאו שערים ראשיכם ושאו פ ת ח י ע ו ל ם
ו י ב א מ ל ך הכבוד ,והכוונה היא ע ל בית המקדש.
ומעניין ד ה מ ד ר ש ת נ ה ו מ א )לעיל( ,א מ ר :ל ב נ ו ת ב י ת ה ב ה י ר ה ד כ ת י ב :ועשו לי
מקדש ,ו ה ל ה ם מ ש נ ה )הנ״ל( ,ת מ ה על ה ר מ ב ״ ם ש מ ב י א ע ל ל ב נ ו ת ב י ת ה ב ה י ר ה
מ ז ה ש נ א מ ר :ל ש כ נ ו ת ד ר ש ו ו ב א ת שמה ,ולא מ ב י א מ ה פ ס ו ק :ועשו לי מ ק ד ש וכמו
ש כ ת ב ר ב י נ ו מ צ ו ת ע ש ה ל ע ש ו ת ב י ת ה׳ ) ב ה ל כ ו ת בית ה ב ה י ר ה פ ר ק א׳( ,ו מ ת ר ץ
ד ה נ ה ו קראי הד ל מ ק ד ש ב מ ד ב ר ו ה ד למשכן שילה ,ומייתי ר ב י נ ו כאן דאיירי ק ר א
בבית
העולמים ובשילה ,עיין שם .ובספרים שלי כ ת ב ת י בעזה״י כ מ ה פ ע מ י ם
שההילוק הוא שהביטוי ״מקדש״ הוא שם הכולל ,ו ה כ ו נ ה הוא ע ל המשכן ב מ ד ב ר
ו ב א ר ץ ישראל ,וגם מ ק ד ש של מעלה ,ובית הבהירה הוא ע ל בית ה מ ק ד ש בארץ ישראל,
ש נ א מ ר בו לשון כ י יבהר ,ל ש כ נ ו תדרשו ,ו ה ת ו ס פ ו ת ב ש ב ו ע ו ת דף ט״ו ד ״ ה אין
בנין בהמ״ק בלילה ,מביאים מ מ ד ר ש תנחומא ,ד ל ע ת י ד ה ב י ת מ ק ד ש עשוי מ א ל י ו
בידי שמים ,כ ד כ ת י ב :מ ק ד ש ה׳ כוננו ידיך ,ונכון ש ה מ ד ר ש ת ג ח ו מ א התכוון גם ע ל
ל ע ת י ד לבוא ,שיתקיימו ג׳ ה מ צ ו ו ת :ל מ נ ו ת המלך ,ו ב י ת הבהירה ,ו ל ה כ ר י ת זרעו
ש ל עמלק ,ועל בית ה מ ק ד ש בידי שמים ד נ א מ ר מקדש ה׳ כונגו ידיך ,ה ר י ג כ ל ל
במצוד .ועשו ל י מ ק ד ש ולא ר ק משום ל ש כ נ ו ת ד ר ש ו ו ב א ת שמה.
עומדות חיו רגלינו בשערין ירושלים.
כשהיית במלואן־ היו רגלינו עומדות בשעריך לראות יופי החומות .או פי׳ עומדות היו
רגלינו בשערין ,שלרוב העם אשר היה שם ,לא היינו יכולים כלנו לעמוד בתוכך.
)פירוש רבינו מנחם המאירי ,תהלים קכב ,ב(
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מכתבים
למערכת
ב ״ ה מ ע י ך כ ר ך י׳ גליון ג׳ )ניסן ת ש ״ ל ( עמ׳ ,5—6נ ד פ ס ה ת ש ו ב ה ב ד ב ר פ ר ס ו ם
נ ו ת נ י צ ד ק ה ברבים ,המצויה ב ס פ ר :שו״ת ר ב י עזריאל ) ס י מ ן ר י ״ ס ( .ב ס ע י ף ה׳
נכתב:
״ ס כ נ ה גדולה
ו כ ד ״ .במקום זה מצויה ה ע ר ה :״אולי צ׳׳ל ר ה ו ק ה —
המעתיק״ .כ נ ר א ה ס ב ר ה מ ע ת י ק כי פירוש ה מ ל ה ״להניח״ ה ו א :להתליט ,כ ל ו מ ר
ל ה נ י ח הנחה ,ו ל כ ן הוסיף א ת הגהתו.
אכן בכה״י כ ת ו ב ה ה מ ל ה ״גדולה״ .ב ו נ ת ה מ ה ב ר ב מ ל ה ״להניח״ ה י נ ה :לעזוב,
כ ל ו מ ר להפסיק .מ ש מ ע ו ת ה ד ב ר י ם :ס כ נ ה גדולה ל ה נ י ח ו ל ה פ ס י ק א ת ה מ נ ה ג ש נ ה ג ו
עד
ע ת ה ל פ ר ס ם ש מ ו ת המנדבים ,שכן ה מ ת ה ד ש י ם ל א ירצו להבין א ת ה ס י ב ה
ה א מ י ת י ת ש״מצאנו דין חדש״ ,ו מ ח מ ת חדין ש נ ת ח ד ש ל נ ו ח ת ח ל נ ו לגהוג בדרן־
אחרת ,א ל א הם יעלילו ע ל י נ ו כ י ז א ת ״רק ב ה ס ת ר דרכינו״.
מאיר
,
הילדסהיימר
בני ברק
ואשר לא התבאר בתורה ] מ ק ו ם בית המקדש[ ולא נזכר בפרט אבל רמז אליו ואמר
״אל ה מ ק ו ם אשר יבחר הי״ וגו׳ יש בו אצלי שלש ח כ מ ו ת :ה א ח ת מהן ,שלא יחזיקו בו
האומות וילחמו עליו מ ל ח מ ה ח ז ק ת כשידעו שזח ה מ ק ו ס ־ ס ך ז ז א ר ץ -הוא־תכלית•זזתורח:
והשנית ,שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם .והשלישית ,והיא
ה ח ז ק ה שבהם ,שלא יבקש כל שבט חיותו בנחלתו ולמשול בו ,והיה נופל עליו מן
המחלקת והקטטה.
מורה בבוכים ,חלק ג ,פרק מה
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כרך י
רשימת ה מ א מ ר י ם בכרך י .גליונות א — ד
שם ה מ ח ב ר
שם ה מ א מ ר
הגליון
העמוד
אהרן ,יצחק
תשובה להערה
ד
51
אפפעל ,הרב יוסף י'
אפפעל ,הרב יוסף <׳
בין מנורת ביהמ״ק לנר חנוכה
ב
42
בלומנפלד ,הרב מאיר
במשנה דעשר קדושות
הערות לערוך השלחן ,דיני קדשים
בלומנפלד ,הרב מאיר
שלוש מצוות בכניסתן לארץ
ג
36
א
57
• ד
52
בלייך ,הרב דוד
מלואים ל״בעית חידוש הקרבנות"
א
59
בכרך ,הרב יהושע
מ ה בין שאול לדוד )סוף(
א
33
במברגר ,הרב י״ד זצ״ל
ט ה ר ת המשפחה
ד
1
בראור ,יעקב
שו״ת רבי עזריאל
ג
50
ברויאר ,מרדכי
״שלשה ענפים" לר״מ מינץ
ב
12
ברומברג ,הרב א״י
רש״י על התורה ,מקורות והשואות
ד
23
גרוסברג ,הרב ח״ז
נטילת לולב בירושלים כל שבעה
א
12
גרוסברג ,הרב ח״ז
גרוסברג ,הרב ח״ז
בנינים בהר הבית
א
58
הערות במשנ״ב הל׳ חנוכה ופורים
ב
40
גרוסברג ,הרב ח״ז
שבת הותרה או דחויה
נ
31
גרוסברג ,הרב ח ״ז
מילה שלא בזמנה
ד
32
ורינבלט ,הרב א׳
נשים בברכת המזון
הילדסהיימר ,הרב ע׳ זצ״ל
פרסום נותני צדקה ברבים
א
נ
30
5
המבורג ,הרב אב״ו זצ״ל
וינגרטן ,שמואל
הסבר ברש״י יומא כא
א
29
ר׳ אייזיק טירנא ותולדותיו
ב
48
טרשנסקי ,הרב ש׳
תשובה לשתי קושיות
יונג ,הרב דייר אליהו
חדת בהגשמתה
ד
ג
50
7
כהנא ,הרב קלמן
ארבעים ח ס ר א ח ת
א
כהנא ,הרב קלמן
הגהות לפי' הר״ש בכורים
ב
18
62
כהנא ,הרב קלמן
ארבעים יכנו לפי הרמב״ם
סביב הפולמוס ״מי הוא יהודי״
ג
19
ג
42
ד
20
ד
35
ב
א
57
3
ב
19
ב
נ
66
34
35
68
כהנא ,הרב קלמן
כהנא ,הרב קלמן
ה׳ מעט מכל העמים
חולב לשם אוכלין
כהנא ,הרב קלמן
כרמל ,הרב אריה
מכירת הבכורה בהלכה
לוי ,דייר יעקב
לוינגר ,ד״ר י״מ
הוצאת אבר להשתלה
לבעיות פטום האווזים
מונק ,הרב משה
הערות לגליון תשרי תש״ל
נבנצל ,אביגדור
נויבירט ,הרב יהושע
הקרבת קרבנות בזמן הזה
דין אכסנאי בחנוכה
ב
סופר ,הר* :אברה9
ה ס כ מ ו ת מ ה ח ת ם סופר
ב
55.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שם ה מ ח ב ר
שם ה מ א מ ר
הנליון
העמוד
עמנואל ,יונה
מקור להסברו של הרב הירש
א
31
עמנואל ,יונה
בעניני עיבור השנה
כ
27
עמנואל ,יונה
דיני עבודה במשפט העברי
ג
55
עמנואל ,יונה
כתבי רבנו בחיי
ד
37
פליקס ,פרופ׳ י׳
לזיהוי ערבה וצפצפה
נ
12
פרנק ,הרב חש״פ
בנין ביהמ״ק ק ו ד ם למלכות בית דוד
א
65
פרנק ,הרב חש״פ
תקיעת חצוצרות בזמן ח ז ה
ד
7
קופרמן ,הרב יהודה
סגנון הכתוב
•ב
1
קופרמן ,הרב יהודה
סגנון׳ הכתוב )המשך(
ג
23
קמחי ,רבי דוד
יציאת מצרים ,קריעת י ם סוף וכו׳
נ
1
שישא ,א ב ר ה ם
מ פ ת ח ו ת לכתב עת " ת ל תלפיות״
ד
47
ה מ ש ה ת פ י פ בגליון הזד:.
הרב חיים שרגא פייבל פרגק ,רח׳ טורא ,32ימין משה ,ירושלים.
הרב קלמן כהנא ,קבוץ חפץ חיים.
הרב אברהם יצחק ברומברג ,רח׳ קרן היסוד ,5ירושלים.
הרב חנוך זונדל גרוסברג ,רח׳ כובשי קטמון ,1ירושלים.
יוגה עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים.
אברהם שישא>1 ,תג81ת(1., 1,01011*01111, £א 0ז5111ב? 10€,קנן0נ( 1110
הרב שלמה טרשנסקי . ¥ . 17. 5. 4.. ,א 19,״ץ001:1ז. 8־1333 5151 511
יצחק אהרן; אצל דוד ארנד ,רח׳ המצור ,11ירושלים.
הרב מאיר בלומנפלד
5.^.ס . 1. 07112א 1 :ז 0 * 3א 0.־\׳• 0 0 4ת ז 29 ? 0
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורך האחראי :יונה עמנואל ,רה׳ צפניה .26ירושלים
דפוס ,המהדיר׳ , /דרור׳ ,ירושלים
www.daat.ac.il