אתר דעת -מכללת הרצוג
1
1 13
1
<צר־כ נ מ 1ד * נ * * ד * * י ר* כנד י ד י י
ד*
ר״ י-
ו~ 1קדף
י ז־* יי
*ד ^ * 7י א ג ו ד ת י ע 1ד א ל
הועתק והוכנס לאינטרנט
2ך] ן ^ ן
§־00]>:8.01כ6¥1־1כ¥¥¥.1161
ע״י ה־ים תשם״ט
3
הסידי אשכנז /הרב קלמן כהנא
אם תועיל שאלה בהלה שהפרישה א ש ת כהן /
הרב יוסף כהן
13
הנבואה אצל אומות העולם לפי הרמב״ם /
ד ״ ר י׳ לוינגר
16
וא״ו במקום ש ל /פרופ׳ יהודה לוי
23
ע ל המלים ״השותפים שרצו״ /ד ״ ר וולף בודנהיימר .
.
26
פ ש ט ומשמעותו ב מ ש נ ה /יונה עמנואל
27
הערות לרשימה הביבליוגרפית ש ל ספרי ר׳ שלמה גאנצפריד /
נפתלי בן־מנהם
39
תשובה בעגין המתלוקת סביב הדפסת ש ״ ס בםלאויטא /
הרב בנימין דםקין זצ״ל
43
ב פ ׳ ד ירושלים ת׳׳ו תשרי תשל׳׳כ • כ ר ד י כ גליון א • ה מ ח י ר — 3.ל״ל
מ נ ו י ש נ ת י :כישראל -־ 1 0 .ל״י
www.daat.ac.il
כ ח ו ץ לארץ —$ 4.
כתובת ה מ ע ר כ ת :רח׳ צ פ נ י ה ,26טל88883 .
אתר דעת -מכללת הרצוג
בס״ד .ירושלים ת״ו ,אלול תשל״א
לכל קוראי ״המעין״ ,השלום והברכה,
למרות התחזקותה של היהדות הנאמנה בארץ ישראל בשטחים רבים ,מורגשת
אוירה של אכזבה על ריבוי החילוניות ,על חילולי השבת ,על ירידת הצניעות ,על
בעית ״מי הוא יהודי״ ,על נתוחי מתים ועוד .אך אולי מקור של האכזבה לא רק
בהתנהגותם של אחים תועים אלא בהתנהגות שלנו ,בכשלונות שלנו ,באכזבה שלנו
כלפי עצמנו .האם בוערת בנו עוד האהבה העזה לארץ ישראל כארץ הנבואה ,ארץ
של קדושה וטהרה ,ארץ הנבחרת לחיי תורה שלמים? אולי הטענות המרובות שאנו
משמיעים כלפי אחרים ,אינן אלא הד של הטענות כלפי עצמנו ו בתת־ההכרה אנו
מתביישים על הרדיפה למותרות ועל החיצוניות והגשמיות האוכלות אותנו ,וזה דוחף
אותנו להופיע כמוכיחים בשער.
שנת תשל״ב הבאה עלינו לטובה היא ערב שנת השביעית ,השנה בה נלך לקראת
שנת השמיטה תשל״ג .נוסף לבעיות ההלכתיות שבודאי תתעוררנה ,אל לנו לשכוח את
הרעיונות העמוקים שבכל מצוות התלויות בארץ בכלל ובדיני שמיטה בפרט .טרם
נסינו לעורר התענינות צבורית במצוות אלו ,ברעיונותיהן ובפרטי דיניהן .אפשר להתחיל
בדרשות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ,בארגון שיעורים והרצאות על קדושת ארץ
ישראל ועל מצוותיה .יש להחדיר את הרעיון של ארץ ישראל כארץ הנבחרת והקדושה
אשר עיני ה׳ בה מראשית השנה עד אחרית השנה.
ארץ ישראל האמיתית איננה מצטמצמת בחפירות ועתיקות וגילוי שרידי תפארתה
מימי קדם ,אלא בשאיפה מתמדת לארץ ישראל של מעלה — חיי תורה בארץ התורה,
שלמות בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
כאשר הגאון מוילנא חשב לעלות לארץ ישראל ,כתב ״ואני ת״ל נוסע לארץ
הקדושה שהכל מצפים לראותה ,חמדת כל ישראל וחמדת השם יתברך ברוך הוא .כל
העליונים ותחתונים תשוקתם אליה ואני נוסע בשלום אליה״.
נרענן את השקפותינו ונטהר את עצמינו לאורם של דברים אלה ובהתאם לתקופה
ה ג
ייל
ה
ב ה
א נ
י
ח י י ם
כ י
ם
בברכת כתיבה וחתימה טובה
מערבת המעין
י •
לקראת השגה החדשה אנו מבקשים את קוראינו למלאות את תלוש ההזמנות בדף זה
ולשלוח לגו בהקדם.
דמי מנוי לשנה ) 4גליונות( — 10.ל״י כישראל ,בחוץ לארץ —) $ 4.כולל דמי משלוח(.
לכבוד מערבת
רחוב צפניה 26
ירושלים
א .ג.
המעין
הריני חותם בזה על ממי שנתי ל״המעין״ ומצרף בזה דמי מנוי.
השם
הכתובת ___
התאריך
)חתימה(
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
׳הרב קלמן כהנא
חסידי אשכנז
..,.־•-
ע״פ דברים שנאמרו במסיבה בת״א לכבוד
מורי ורבי מורנו ורבנו הרה״ג ר׳ משה
אויערבך שליט׳־׳א למלאות לו תשעים שנה
ה׳ יחייהו וישמרהו עמו״ש.
אי
. ..׳ עם סיומו של האלף הקודם ובראשותו של האלף הנוכחי פעלו בקרב יהדות
;אשכנז•.אישים ,גדולי.תורה וחסידות ,אשר זכו לתואר חסידי אשכנז•'.עיקרי דבריהם
המאפינים אותם הועברו לדורות הבאים בעיקר ב״ספר חסידים״ וב״ספר הרוקח״.
.ספר החסידים אשר מחברו הבולט הוא ר׳ יהודה החסיד ,בנו של ר׳ שמואל החסיד,
נמצא בידינו בשתי נוסחאות ,האחת זו שנדפסה לראשונה בבולוניא בשנת רצ״ח
ע״פ כ״י ירושלמי .מנוםחא זו נדפסו רוב רובן של מהדורות ספר חסידים ,בצירוף
פרושים שוגים ,והמדויקת •שבהם מהדורת הג״ר ראובן מרגליות שבמוסד הרב
קוק .הנוםחא השניה נשמרה בכ״י בספריה בפרמה ונדפסה ע ל פיו ע ״ י ר׳ יהודה
ה כ ה ן ויסטיניצקי בשנים תרנ״א—תרנ״ג ,ומחדש בצרוף מבוא מקיף ע״י ר׳ יעקב
פריימן בשנת תרפ״ד .גלגולי כתבי היד של ספר החסידים והעובדא שבין מפרשיו
נמנים גדולי ספרד — מהדורת ש צ ״ ט עם פי׳ ר׳ סעדיה חלאוונה ,ת ק מ ״ ט עם
הערות והגהות של החיד״א — מראים שהפצתו והשפעתו היתד .לאו דווקא בקרב
יהודי•אשכנז .ספר הרוקח חבר ר׳ אלעזר מגרמיזא ,מתחיל בהלכות חסידות
וכולל עניני תשובה ,שבת ומועדים ,איסור והיתר ,דיני-ממונות ועוד.
.לאיפיונד ,של התקופה בה פעלו הסידי אשכנז נ ש ת מ ש -ב ד ב ר י הרב משה
אויערבך -בסקירתו ״תולדות ישראל ומשמעותן״ ) י ש ת ן תרפ״ח(:״בצדק צינו עד כמה מועט רישום השפעתם של מסעי הצלב האיומים על
ספרות המחקר של התקופה ההיא .אמנם פה ושם הוזכרו הרדיפות הבלתי אנושיות
והמצב הכללי המדאיב .אך בתוכן הדברים עצמם הם נגעו רק מעט .גבורי הרוח
היהודים הבינו .להיות נינוחים יותר מאשר גורלם הם ,והתגברו עליו ע ״ י
השתעבדות לבורא והתעמקות בלמוד התורה .יהודי אשכנז אשר עונו ונתבזו ע ״ י
נסיכים גסים מוגבלים בדעתם וע״י עמיהם ,ידעו לסבול ולדאוב מבלי להפגע
פגיעה נפשית .בתפילות קורעות לבבות פנו לאלקיהם מקוננים ומבקשים על נפשם.
אד אף האסון הגדול ביותר לא יכול היה להעבירם,על דתם .הם עדים למלכות
שמים אשר עליה הכריזו פעמים אין ספור אף במלמוליהס העולים מתוך פרפורי
גסיסה .בתקופות החשוכות של ימי הביניים הם ההוכחה להתגברות הרוה על
העריצות״.
טרה רבי יהודה ויםטיניצקי ,המהדיר של ספר החסידים ,נוסח כ״י פרמה,
.ואסף מאמרי חז״ל ודבריי ראשונים להגדרת המושגים חסיד וחסידות )ע׳ עמ׳
240בספר החסידים שלו( .נסתפק בהבאת הגדרת המושג בהארתו ש ל רש״י
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אשר מבית מדרשם של ממשיכי דרכו ותורתו — בעלי התוספות — גדלו חסידי
אשכנז.
בפרק ט״ז במסכת ש ב ת דנה ה מ ש נ ה בהצלת מזון שלש סעודות משריפה
שפרצה בשבת ,ונשנה שם שבעל המזון ״אומר לאחרים בואו והצילו לכם״ —
•ואלה ״אם היו פקחין )לישאל שכרן כפועלים — רש״י( עושין עמו השבון א ח ר
השבת״ .למשגה זו מ ק ש ה הגמרא )דף ק״כ ע ״ א ( :״חשבון מ א י עבידתיה״ —
מ ה מקומו של השבון כאן — ״מהפקרא קא זכו״ — הם מהפקר זכו — שהרי
הצילו לכם — לצרכיכם אמר ל ה ם ; ואם פקחים הם יעכבו הכל — היה לו
לשנות במשנה )ע״פ רש״י( י ״אמר רב ח ס ד א :מ ד ת הסידות שנו כאן״ —
שמחזירין לו )רש״י( .״אמר רבא חסידי אגרא דשבתא שקלי״ — חסידים שכר
ש ב ת נוטלים ? בתמיד ,.אם חסידים הם .יש להם לוותר משלחם בכל דבר שיש
בו נדנוד עבירה ,ואף על גב דלאוו שכר ש ב ת גמור הוא ,שהרי לא ה ת נ ה
ומהפקרא קא זכו ,מיהו חסיד לא מיקרי אלא א פ כן מוותר משלו — )רש״י(,
ומסביר רבא שכאן מדובר בירא שמים שמחד אינו רוצה ליהנות משל אחרים
מאידך אינו רוצה לטרוח חינם.הרווחנו הגדרת חסיד על פי רש״י כאן,
והשלמה לכך מדברי רש״י במסכת ראש ה ש נ ה )י״ז ע ״ ב ( :״רב הונא רמי —
,הטיל כתוב מול כתוב — כתיב צדיק ה׳ בכל דרכיו ,וכתיב והםיד בכל מעשיו״
מסביר ר ש ״ י :צדיק ב מ ש פ ט אמת ,חסיד נכנם לפנים מן השורה .ומתרצת ה ג מ ר א :
״בתהילה צדיק ולבסוף — כשרואה שאין העולם מתקיים בדין — ת ס ״ .
ומשלימים ומקבילים לאור המאיר של הפרשנ־דתא מאשכנז דברי הגשר
הגדול מ ס פ ר ד :
.ו מ י שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרהק מדעה ) = מ י ד ה ( בינונית מ ע ט
ל צ ד זה או לצד זה נקרא חסיד .כ י צ ד ? מ י שיתרחק מגובה ה ל ב עד הקצה
האחרון ויהיר! שפל רות ביותר נקרא חסיד ,וזו היא מ י ד ת חסידות ,ואם נתרהק
עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם ,וזו היא מ י ד ת חכמה .ועל דרך זו שאר
כל דעות .וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהם מדרך האמצעית כנגד שתי
ה ק צ ו ו ת :יש ד ע ה שמטין אותה כנגד ה ק צ ה האחרון ,ויש ד ע ה שמטין אותה כנגד
הקצה הראשון .וזהו לפנים משורת הדין )יד ההזקה הלכות דעות פ ״ א ה״ה(.
תורתן של אשכנז וספרד כאחת היא .ה ס י ד — .הנוהג לפנים משורת הדין,
נכנם לפנים מ ן השורה ומוותר משלו.
יך
ב.
תלמידיהם של רש״י ובעלי התוספות נתנו ביטוי מעשי למידת ההםידות.
לקט מצומצם של תביעותיהם בהתנהגות כפי שהוא בא לידי בטוי בספר ההסידים,
יורה לנו מ ק צ ת ד ר כ ם .
1
! .ה נ נ י מצטט ע״פ מהדורת ר׳ ראובן מרגליות במוסד.הרב קוק = רר״מ ,וע״פ מהדורת
ר׳ יהודה ויםטיניצקי ור׳ יעקב סרימן מקיצי נרדמים — ווהרמן = רי״ו.
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדרישה מ ת ״ ח :כתיב )שיר השירים ז׳ י׳( והכד כיין הטוב הולד לדודי
למישרים — מ ה דברי תורה תמימים ,כך צריך להיות הכלי — ,זה תלמיד הכם
— יהי כמו ת ו ר ה :תמימה ,נאמנה ,ישרים ,ברה ,טהורה ,אמת ,צדק )ע״פ תהלים
י״ט ח—ט—י( ,כך העוסק ב ה ם :תמים ,נאמן ,ישר ,בר לבב ,טהור ,אמיתי ,צדיק
)רי״ו תתשצ״ט(.
.במקום שיש גדולה וכבוד ירחיק עצמו ולא יכלול עצמו עם שאר בני אדם.
כ י צ ד ? שהיה לפני רבו וזכר קושיא ,או תמיד .אשר תמה ,או תירוץ אשר תירץ
אל יאמר לרבו או לחבירו ,כך תירצתי ,או כך הקשיתי ,אלא כד הקשית ,כדי
שלא יהנה לבבו ,ועוד יתן לרבו או לחבירו הכביד ולא ל ו . . .כתוב שאמר הקב״ה
לישעיה )ו׳ ח׳( א ת מי אשלח ומי ילך לנו — מכאן לימדה תורה דרד ענוה
לרבנים …וצריד שיקדים שם חברו לשמו לכל דבר …וכשיושב בישיבה ויודע
קושיא ותירוץ טוב אל יקפוץ לאומרו עד שיראה שלא ישימו על לב אז יפתח
פיו .וכשהוא שומע שחבירו מדבר דבר אחד והוא יודע אותה כמו כן אל יקפוץ
ואל יכנס בדברי חבירו לומר ידעתיו אלא ישתוק וישמענו) .רר״מ ט״ו(.
השידות :חסיד נקרא על שם חסדים .ועוד חסיד נקרא ע ל שם והחסידה
)דברים י״ד ,י״ח( שתרגם אונקלום וחוריתא :וכתיב )ישעיה כ״ט ,כ״ב( לא
עתה פניו יחורו — לשון בושת והלבנת פנים .מ ה שמבישין אותו ומלבינין פניו
והוא כחרש לא ישמע ,וכאלם לא יפתה פיו ,ולא בייש פני אדם נקרא הסיד.
כל דבר הסידות לנהוג בו בכל יום דברים שיצרו קשה עליו ) = ע י ק ר
החסידות שינהג בכל יום לכוף א ת יצרו בדברים שקשה עליו — פירוש( ,כגון
רכילות ויצר הרע ,דברים בטלים ,שלא לדבר שקר ,ושלא לראות בנשים ,ולדבר
דברים חדושים מדברי העולם ) = הדשות( ,ללכת לטייל — שעל הכל יש יצר.
וכן לא ישבע כלל .ושלא להזכיר שם שמים לבטלה .וכל כיוצא בזה שנוהג ת מ י ד
ויצרו מתגבר עליו .ואין יכול לעמוד בפניהם אלא אם כן מילדותו ההזיק בהם
)רר״מ י׳(.
ועיקר חוזק החסידות מתהילה ועד סוף אף על פי שמתלוצצים עליו אינו
מניח חסידותו ,וכוונתו לשמים ,ואינו רואה פני נשים ,בפרט בין אנשים אחרים
שכולם רואים הנשים ,כגון שהיה בבית החופה ,שהנשים שם מלובשות עדיים
והכל מסתכלין והוא אינו מסתכל )רר״מ ט׳(.
אין הסיד אלא מ י שעובר על מ מ ת י ו .כשבאין בני א ד ם בפניו ,אשר הטאו
ועשו לו שלא כהוגן ,ועתה מתחרטים ומבקשים מחילתו ממנו ,ומה ש י ש בידם
לתקן מהמעוות אשר עשו הם מתקנים ,ועל אשר לא יוכלו לתקן מתהרטים
ומבקשים מהילתו ,ואומרים לקבל דין עליהם ככל אשר יגזור עליהם ,וכשרואה
זה אשר בידו לעשות להם רעה ולהשיב להם גמולם מוהל להם בלב שלם ואינו
עושה עמהם רעה ,מ פ נ י זה נקרא הסיד .וזה שורש החסידות שצריך לעשות
לפנים משורת הדין בכל ד ב ר )רר״מ י״א(.
מ ז כ ה ה ר כ י ם :א ח ד ירא שמים הלה והיה בוכה בתליו .א מ ר :לא מ פ נ י ה נ א ת
עצמי אני בוכה ,אלא שכל זמן שאני הי אני מזכה א ת הרבים ,וכן מ ש ה דבינו
לא עבור הנאתו אמר אעברה נא ואראה א ת הארץ )דברים ג ,כ״ה( וכי בעבור
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנאתו היה מבקש ,אלא אמר אם אני אהיה בארץ אני אזכה את ישראל) .רי״ו
תתתשי׳׳ז ,רר״מ תקלד(.
מ ר ׳ מ כ א מ ת ה :מ ע ש ה באדם אחד שלא היה עוסק בתורה אלא בשבת ,כי
בכל ימי המעשה היה עוסק במשא ומתן .שאל להכם איזה דבר שקול כנגד הכל,
שיביאהו לחיי העולם הבא .אמר ל ו :אתה שעוסק במשא ומתן תחיה בטוב עם
העולם ,והיזהר שלא יהיה ההכרע שלך אלא לחברך ) = כלומר ההכרע בכף
מאזנים לטובת חבירו( וגם מ ש א ומתן בסבר פנים יפות עם הכל ,והכל באמונה.
ואל תקפידי כנגד חברד ,אל תאמין לאדם פן תצטרך להשביעו ,כמו כן אל תקח
באמונה )כלומר אל תקבע דברים במו״מ באמון בלי עדים והוכחות( .ואל יהיה
משל אחרים )כלומר ממון( בידך ברוח שלך ,כי מ ה שאתה מרויה הוא יכול
להרויח .נמצא שכל אותו ריוח גזלתו .אף על פי שאמרת לו המתן לי )כלומר
עד •.לתשלום( כסבור כשיהא לך תפרע לו .אם תיזהר באלה יהא חלקי עם ה ל ק ה
כשם ש א ת ה צריך להיות נוהג באמונה עם ישראל כך אתה צריך להתנהג עם
חגויים .ואם אין בידך אלא משל אחרים אל תתן צדקה ,שמא לא יהיה לך במה
לשלם )רר״מ שצ״ה(,
יחפ ל ג ו י :נכרי הזריז בשבע מצוות שנצטוו בני נה הזהר מטעותן ,שטעותן
אסור ,ותשיב לו אבידה ,ואל תזלזלהו ,אלא תכבדהו יותר מישראל שאינו עוסק
בתורה )רר״מ שנ״ה(.
שפת א מ ת ורוח נ כ ו ן :אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי .ולא ידבר
אחד בפה ואחד בלב ,אלא תוכו כפיו ,והענין שבלב הוא הדבר שבפה .ואסור
לגנוב ד ע ת הבריות ,ואפילו דעתו של גוי .ואותן שמחרפין א ת הגויים בשעת
אין לד גניבת ד ע ת
שאלת שלומם והגוי סבור שאמר לו טובה — הוטאים,
גדול מזה …וכן לא יסרהב ) =:יפציר( אדם בחברו ,שיאמר לו אכול והוא יודע
בו שלא יאכל .ולא ירבה בתקרובות ויודע שאינו מקבל .וכן לא יפתה חביות
הצריכות להיפתח וזה גונב דעתו ואומר כי לכבודו הוא פ ו ת ח ו ; אלא יאמר ל ו :
דע ;,לא בשבילך אני עושה .וכן כל כיוצא בזה ,אפילו מלה אחת ש ל פיתוי
וגניבת ד ע ת אסור אלא שפת א מ ת ורוח נכון ולב טהור מכל עוול והוות
)רר׳׳מ נ״א(.
ככור ח כ י ר ו :יהא זהיר אתם שלא ילבין פני חברו ברבים בלא כוונתו ,כגון
שישב לפניו ע ב ד בן חורץ או בן עבד בן חורין אל ידבר מן כנענים ומן עבדים
פן .יתבייש ,וכל דבר שמתבייש בו האדם אם בני אדם מדברים מאותם דברים
אל ידבר מזה )רי״ו צ״ו(.
כ י
• כפוי ט ו ב ה :אין מ ד ה רעה כמו כפוי טובה ,אפילר כנגד הבהמה אמרה תורה
אל תהי כפוי טובה ,שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו
)שמות כ״ב ל״ו יעיין רש״י( )רר״מ תרס״ה(.
צער בעלי ח י י ם :כל מ ע ש ה גרמות שאדם גורם צער לחברו נענש ,ואף אם
לעשה צער על הינם לבהמה ,כגון שמשים עליה משוי יותר׳ מאשר יכולה לשאת,
ואינה יכולה ללכת ומכה אותה — ע ת י ד ליתן א ת הדין .שהרי צ ע ר בעלי היים
דאוריהא )רר׳׳מ תרס״ו(.
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רחמים על ע ב ד :אדם שיש לו ע ב ד או שפחה טובים ו ד ,י לא !!:איש
אכזר ,כי יכם על חינם באכזריות )רר״מ תרס״ה(.
קדימה ל צ ד ק ה :אם ישאלך א ד ם :הנה יש בידי י מ ע ו ת אתנם – 6י
ספר תורה או אתנם לעניים טובים שאין להם מלבושים ,אמור לן.ן( אמר
)נ״ח ,ז( כי תראה ערום וכסיתו )רר״מ תתרל״ו(.
זהירות :לא תשים דמים בביתד )דברים ״ ח( _ מ ו ל ל* ^
ן לי לא
,לן
ל
ל
ל
י ל ף ל
ענ
/זכ
א
כ
ד מ י ם
א
ם
א
פ ו
פ י
ע
ש
י מ ן ח
א
ה
מ ע
ע
ב <
י ו
כ ש
ה
כ
ת
ב
ו
ש פ
כ א
טמא
יניח אדם בביתו כלי מלא מים ,לפי שדרכן של ילדים להסתכל במים דמו1
ישהה ויפיל בהם .ואפילו אם ינצל מנקין לו מזכויותיו ומעליו עליו מי* ק
אדם )רי״ו ק״ס(.
ת ״ ת ל כ נ ו ת :חייב אדם ללמד לבנותיו המצווה ,־כגון פסקי ו ^
שאמרו )סוטה כ ע״א( ,שהמלמד לאשה תורה כאילו מלמדה תפלוח' ,
תלמוד וטעמי המצוות ויסודי חתורח ,אותן אין מלמדין לאשת ו ל ק ט ן /י ו נ י ^
מצוות ילמד לה ,שאם לא תדע הלכות ש ב ת איר תשמור שבת ,וכן
כדי לעשות להזהר במצוות .שהרי בימי הזקיה מ ל ד יהודה אנשים רבשים
וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים )רר״מ שי״ג(.
זזנ
ו מ י ,
״ ז י מ ק
,
גיי
ע ד י נ ר ת
ה
ר
ג
ש
:
א
ב ע י
ח
ת
ר ב נ
צ י ו ה
ה
ב א
ש ב א ד ם
י א ף
ש
ב
א
כשי)ןו>
ג
ב נ ו
ש א י נ ו
גי
ה נ פ ג ע י ם
גי
; 1ן כן
ל
י׳ י
י
י
שלא ילד על ברכיו לנשק ,כי היו הרבה שם שלא היו להם בנים וצייר׳
כדי שלא יהא להם ע ג מ ת נ פ ש )רי״ו ק״ב(.
נ ו י ת
ה
כ
ר
ת
צ
ם
א
י ם
מ י
קשות
^
׳
לק
ל
מידות החסד׳
)כפי
המשתקפים בלקט הקטן דלעיל מוכיהים ברורות
^ןוד,
ע״י הרדיפות של הגויים מנעו ה ש פ ע ת הרדיפות האלי׳ ל
שהוזכר לעיל בדברים הקצרים של הר״מ אויערבך שליט״א( .ומלימיי '
ל ^ ן ן ן לנו
ומעסוקם בה ,בבית מדרשו של רש״י ובעלי ה ת ו ס ם י ל
לכד ,הקינה שקונן ר׳ אליעזר בעל הרוקח על אשתו עם הירצחה יי י
ל
דמות בית שאין לה תיאור במלים א ח ר ו ת )ראה עמוד •(8
יי^״נןמימ
ועד כמה היה העסק בתורה ומתן ההוראה בהלכותיה
הנסיבות אי אפשר לזוז מ מ נ ו יכולה להוכיה פיסקה קטנה בתשובתו של ^ ןי לידו
אנ £גם
אשר חי כמאה ש נ ה לאתר תקופת הםידי אשכנז בימי הגירושים.
גרורה
י ^
שאלה למעשה שהיה צריר להשיב עליה ,ו כ ד
ג1וצא
ע ל י ה :משה טרוד מ ש ה לוי מ ע ץ — אך טרדתו' במקרה המיוהד
נחה
וגלויה .עומד הוא לפני גירוש ממש ,גירוש יחד עם כל בני קהלתו וב י*
אפשרות להשיב תשובה בשאלה הלכותיה סבוכה .שכן דבריו :ריי ./אשר
מ ח מ ת הגירוש והתפיסה בעוונותינו הרבים .לכן ע ת לקצר ,כי כלתה יי ^ןןר״ם
נתן לנו ההגמון ולא רצח ליחן הרחבת זמן אפילו יום או שעה )שי״י*
בר
מינץ סוף סי׳ מ ״ ט א׳(.
ומצאנו שהםידי אשכנז אף לארץ ישראל הגיעו שלוחותיהם .ר׳ ^ ^ןםפות
אברהם משנץ המפרש לסדר זרעים וטהרות ש ב ב י ת מדרשו נערכו
ע
כ
ד
ה
מ
6
ע
ה
מ
ת
ו
ם
ויי<ה
ע ד ן ת
א
ת
כ
ז ז ו
נןו
2
< 5נ כ
ס
ם
גזרנןג
י כ ו
ב
ת
ש
ו
ב
ו
ת
ב ו
ע
י
1
ז
ו
2על סי ספר גזירות אשכנז וצרפת בהוצאת א .מ .הברמן עמ׳ קס״ה_קם״ •
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אעת לןןל ןןטות בעלה בת נךיבים
י איטה מ־את־היטם המהללת ב?ןג^יות המוכים:
בטח בה לב ?עלה ,א כ י ל ת ו הלבישתו בכבוד
ליעב עסץיןני אךץ תזךה ומעבים לןצד:
גןןלתהו טזב ולא־ךע בלץמי היותו עמה
ץ^תה לו ספרים ט^9לה ^1ן!ה נעיןוה:
ךך^טה צמר לבן לציצת טןתה כחפץ 55יה
ןטטה לןג&ות טצוית וןהללול .כל־צזפיוז י.
היתה כאניות סזחר להאכיל בעלה להעעיכל בתזרה׳
ראוך .בנות וןאערוד׳ •יי טוב סךזלה:
נתתן טוף לביותה ולהם לנדרים
הן כפיר .ת ס ס פלך למית חוטים לספרים:
ןריןה בכל טןתה לתפלין ןלמגלות ןלספףם גיךים
קלה כצ?י לבעל לבחורים לןן^ות ךצון התלמידים
?עי ן!תניר .ןתפךה פאךבעים םפריתורה
ט״כדןה טבחה עךכד .עלחנה לכל־החבע־ה:
ט ן ט ה טוב קעטה כלות והכיאתן בכבזךים
נעיןוה מרוזצת מתים ןת^רה להם בןךם:
י ך ה ת?רו ב?ךתלסידיס וספרים קרועים
הנה מעמלה טדנלקיס להוגי ^נ׳טועים:
$$ד .פר^ה לעני והאכילה בנייד׳ וכנותיה ובעלה
עע*תה ךצזן בוךאד .כחפץיו^ס ןלילה ן
לאץככה בלילה נרה ?ע1תה פתילות
למנןריט־מעט ולמךך^ים ןאזמךה תהלות:
ס׳שוךןת זמירות ותפלה וטךבןת תחנונים
ןיףה בבל־יום לנ^מת ?ל־סי וכל״מ^מיניס:
.נואמת פצים הין&רת וןןלרת הףבךים
בכליהמךינות למדה גיטים ומנעימות זמרים:
סדרי תפלה ב^קר ובערב סוךךת
זלבית הכנסת מקדמת וסאחרת:
עומדת בכלייוםיבפורימעוךךת ומתקנת הגרות
הצבתות ן;טיס טובים מכ;ךת לעסקי התורות:
פיר!" פתדןה• בחבןוה ןאסור ןך,הר יוךעת
את־יום ס'<טבת י#בת ד^ך^ת בעלה עוןןעת:
צניןןה מלל וחבק!ה ןגאמח׳ ברוך סוךה.
בכלימצוית ןךיזה זזסיךה וחסוךהג
לןנתה חלב ללזמךים ןה^ביךה מלמךם מטךחה
ו ד ת ה ומלבלת ןעבךת בךאה בינ1מהה:
ךצו רגליה לבקר חולים ןל^לזת מצות בוךאה
מאכלת בניה ףיהרןתס ללמד ועובדת ד׳:״ה ביךאה
למחה לןגע1ות ךצין בעלה ןלא־הלעיםתו מעולם
נעימה מליציה.ץכר לה צוד העולם:
תצוךר נפ#ד .בצרור החיים להתעדן
ת ט לה מ?רי:דיה בגךען1
ג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבידינו להרבה מסכתות ,ור׳ יהיאל מפריז ,אשר שמו נזכר הרבה בתוםםות שלנו
עלו ארצה .ואחריהם ר׳ משה בן הסדאי תקו ,תלמידו של ר׳ יהודה החסיד מהבר
הספר כתב תמים ,מוזכר בתשובתו של ר׳ בצלאל אשכנזי ,אשר בה הוא דן
בשאלת חיוב הפרשת תרומות ומעשרות מפירות ארץ ישראל שנגמרה מלאכתן
ע״י גוי .ושם )שו״ת ר׳ בצלאל אשכנזי סי׳ ב׳ ,מהדורת ויניציאה שנ״ה דף ט״ז
ע״ד( הוא כותב :״וכן בכתב תמים וז״ל :ת״ל זכינו לבא לארץ ולקיים בה
מצות תרומות ומעשרות בכל יום ובכל שעה אפילו מן מעט ורק הניקה מן השוק,
ואף על פי שיש קצת פוסקים מקילין בדבר אנו מן המחמירים״ .עכ״ל .וראוי
לציין שר׳ משה תקו מקום מוצאו אינו ברור .ר׳ אברהם ברלינר )כתבים נבחרים,
כרד ראשון עמ׳ (148הושבו לבן העיר ?3011311שבאשכנז ,אד יש מן המזהים
אותו )עיין ר׳ ש .ה .קוק :עיונים ומהקרים ב ,עמ׳ (294/8עם ״ההכם הגדול
ר׳ משה בר׳ חסדאי מפולוניא שיהיה ויאריך ימים״ שנזכר בהדושי הרמב״ן
)לגטין ז ע״ב( וחושבים שמקום מוצאו בפולין .ויש )אורבך :בעלי התוספות
עמ׳ (348הרואים בשם אביו שאינו שגור באשכנז אפשרות לרמז על מוצאו
מהמזרה .
אד שם חסידי אשכנז לא הצטמצם רק לקבוצה זו שניסינו קצת לאפיין אותה
בדברינו .בתקופה מאוהרת יותר — במאה החמישית לאלף שלנו מוצאים אנו
את ר׳ יהודה ההסיד שמוצאו בשידלובצה ע״י גרודנו שבפולין עולה במסע גדול
דרך ארצות אשכנז לארץ ישראל בשנת תם״א ומתישב בירושלים במקום הנקרא
עד היום הזה חורבת ר׳ יהודה החסיד ועם פעולתו של ר׳ ישראל בעל שם טוב
נוסדה תנועת החסידות והחסידים הפעילה והמסועפת עד ימינו.
3
ובכן לא נתייהד שם זה רק לקבוצה מסוימת .וזכורני כשזכיתי לשמש את
מרן בעל החזון איש זצלה״ה דנתי בפניו בשאלת רהיצת כל הגוף ב ש ב ת י
וכשהערתי שהסירים מקפידים לטבול בשבת השיב לי מרן זצ״ל :אנו חסידי
אשכנז לא!
ג.
ואף בגרמניא עצמה התקימו הםידי אשכנז עד לדור האהרון.
כשהגעתי לפני למעלה משלשים שגה מגולת גליציה לגולת גרמניה היתד,
בה היהדות התורתית מושרשת ומעוגנת בשיטתם שיטת תורה עם דרך ארץ.
זכיתי להכירה לראשונה בגוון שהטביע לה ר׳ עזריאל הילדסהימר זצ״ל ,״הרבי״,
כי זה היה שמו וכינויו בסביבה זו של תלמידיו ותלמידי תלמידיו שהמשיכו
בדרכו בברלין .בבית המדרש לרבנים ,בו פעל שנים רבות וכרוכות כמרצה
3
.
4
5
על ר׳ משה מתקו עיין מלבד בספרות שצוינה לעיל ,גם בזו שצוינה ״בשרי האלף״
עמ׳ שי״ח—שי״ט ,ב״בעלי התוספות״ לאורבך ע״פ המפתח ,וב״ערוגת הבושם״ להנ״ל
ע״ס מפתח ,סדור ״צלותא דאברהם״ לר׳ יעקב ורדיגר שליט״א עמ׳ תי״ח—תי״ט.
עיין עליו תולדות חכמי ירושלים לר אריה ליב פרומקין ח״ב עמ׳ 141ולהלן.
עיין הוספות בשם מרן זצ״ל ״למנוחה נכונה״ לר׳ חיים ביברפלד בסופו ,שהחזו״א
אסר להתקלח כל גופו בשבת אפילו במים קרים.
7
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לתלמוד לדברי ימי ישראל ולפידגוגיה מוהר״ר מ ש ה אויערבך שליט״א ,קידמה
פני יכל הנכנס ובהרבה הדרים על ידי תמונתו של המייסד ,״הרבי׳ /סיסמתו —
מרגלא .בפומיה :ב כ ל .דרכיד דעהו — והיא היתה הכוונתם של הםידי אשכנז
אלה .ועם סיסמא זו נהרתה עמוק בלב ובמוה אותה סיסמא שנתקלת בה בבקורד
הראשון בבית רבי• יוסף וולגמוט זצ״ל ,ראש ביהמד״ר אז .״אני וביתי נעבוד א ת
ד׳.״ ,מלים אלה הרוחות על לוה עץ בכניסה לדירה אמרו רבות .שתוך א ד ר ה
עוינת ,אוירה אשר רבים הללים הפילה ,נשאר קומץ נאמן לה׳ ולתורתו והוא
קבל עליו אף .אם הלילה בודד יהיה הרי נאמן לתורת ה׳ יישאר .מעוגן בתורת
המוסר; א ש ר להפצתו הקדיש הלק ניכר מזמנו ,בקי בכל הספרות ההומנית של
תקופתו ,מורה שיעור בשולהן ערוך יורה ד ע ה וממשיך מסורת הסידי אשכנז
ומנהגיהם בנוסה התפילה ובנעימתה בכל פרטיה .והנה ״ספר הסירים״ זה תמצא
בו לא• מ ע ט ספורים על מ ע ש י כישוף ושדים ובדומה לזה .בעולם המודרני מתיהסים
לזה׳יבלעג ובביטול ,כל עוד לא נקרא על כר שם מ ד ע י של פרפסיכולוגיה או
בדומה לזה .,ואז אפילו .פרופיסורה באוניברסיטה יאה לתופעות אלה .אך איש
תורה עם דרך ארץ מובהק בדורו ,כרבי יוסף וולגמוט ,אשר הזדהה עם הדרך
והשיטה• •,ראה א ת אתגרה ומשימתה ותפקידה אך יהד עם ז א ת א ת מגבלותיה
ומחדליה ובעיקר שאל שאלה א ח ת :תורה מ ה תהא עליה אם נתמסר ,ב א מ ת
וברצינות ,למדעים ולמהקרים — לכל דרד הארץ .ואותו הומניסטן הדור אמונה
ת מ י מ ה היה .ולא אשכה היאד הורה ל נ ו :מי שאיננו מאמין בשדים איננו כופר.
אך אני מאמין במציאותם של שדים ,מפני שמשוכנע אני שהז״ל האמינו בכד.
א מ ו נ ת הכמים תמימה.
ואמר מי שאמר פ ע ם שבבימד״ר לרבנים בברלין הרצו תלמוד .אד זכורני״הרצאות״ אלה .שיעור בעמקות ובבקיאות ,בהבנה ובאסוקי ש מ ע ת ת א אליבא
דהלכתא של מורנו ורבנו הגר״י וינברג זצ״ל בעל שרידי אש .באיזו התלהבות
נאמרו שיעורים אלד ;.באיזו שכחה של זמן ומקום ,ריתחא דאוריתא רתהד,
במורה ובתלמידיו ולא אחד נכווד .בגחלי אש של פלפולא דאוריתא.
והעברת מפעלו הפרשני של ר׳ דוד צבי הופמן זצ״ל ע״י מורנו ר׳ שמואל
גרינברג זצ״ל לדורות הבאים — כל אלה יהד הברו לאווירה בה פעל ,הינד ,לימד
והורה דרך ר׳ מ ש ה אויערבר שליט״א ,יבדל לתיים ארוכים וטובים.
ביתו שלו ,ושל ביתו זו אשתו ,ב ת רבה של הומבורג הרב קוטק ז ״ ל —
ש ש י מ ש את ר׳ יצהק אייזיק הלוי בחקר דברי ימי חכמינו ז״ל — בית זה היה
לרבים מאתנו הבית הראשון בו נפגשו ונקלטו בבואם לבירה הגדולה וההומיה.
ו ש ם . .ה כ ר נ ו .א י ש י ו ת ו .ש ל בעל היובל ולמדנו ממנו.
נצר למשפהת רבנים מפוארת בגרמניה ,המפוארת ע״י ר׳ צ ב י בנימין
אויערבד בעל נהל אשכול ,הלוהס האמיץ נ ג ד הריפורמה ונגד ש י ט ת הסמינר בברסלוי,
שיטה שהטיפה ל ה ת פ ת ה ו ת בהלכה ע ״ י ראיית ההלכה כיציר היסטורי ת ק ו פ ת י .
ובראש ״ספר ברית אברהם — סדר המילה״ )פרנקפורט דמיין ,תר״כ( ה ק ד ש ה :
לכבוד .אדוני אבי ומורי הגאון ההםיד מ ו ״ ה אברהם אויערבד זצ״ל אשר מסר נפשו
6
6ע׳ מאמרי ב״המעין״.
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על המילה בעיר שטראסבורג בשנת ת ק נ ״ ד ע ת אשר פקדו ראבעםפירעררע וחבריו
להעביר דת הברית והמצוות ולאבד זכרן .ויצילהו•ה ברהמיו.
י מסורת של קידוש השם ומסירת נפש במאבק למען ד׳ ותורתו .ה ת ן היובל
שלנו אשר קבל׳ הינוכו בבית אביו ,הרב י בהלברשטט ובבית מדרש לרבנים
שבברלין ,אשר לפני מ ל ה מ ת העולם הראשונה .ובתקופתה עשה ־כמהנד ומייסד
התחלתו של הינוך יסודי הרדי במושבות הארץ ,מחוץ לירושלים ,אשר נקרא
לפולין לעזור בהקמת חינור תיכון לבנות ,פעל כמורה למורים בסמינריון בקלן
ומצא מקום פעלו העיקרי בבית מדרש לרבנים בברלין הבין להאציל מרוהו
מהבנתו מלמודו ומדרכו לתלמידיו .לא אשכח רושם ש ע ש ה עלי ספורו היאך היה
הכרח לשחוט עוף לחולה בשבת ,באיזו דחילו ורחימו ניגשו לזה .אמנם כשספרתי
על כך למורי ורבי בלבוב ,הג״ר ש ל מ ה שרייבר שליט״א )כעת ר״מ בישיבת חיי
עולם( ,אמר ל י :אנו החסידים ניגשים בשמחה לקיים מצוד .זו של ונשמרתם מ א ד
לנפשותיכם .אבל אין ספק שבמידת החסידות יש צורר במיזוג ש ת י ההרגשות
האלה כאחת בחינת וגילו ברעדה.
למדנו אצל מורנו ורבנו דרכה של אגודת ישראל ,המקורית המעמיקה ,זו
שביטוי נתן לה ר׳ אברחם אלי׳ קפלן זצ״ל ,בראותו באגודת ישראל כור ההיתוך,
קיבוץ ומיזוג גלויות ,של כל הטוב והגעלה שכל גלות וגלות פיתחה מ צ ד ה וכל
אלה בהרמוניה אחת מתאחדים ומהאגדים לשבחו של הבורא יתברר ועמו .לקט
ואוסף ואיגוד נצוצות הקדושה מכל גלות וגלות.
ומתוך החוויות הרבות של ההרצאות על דברי ימי ישראל ששמענום מפי
מחנכנו ומורנו אזכיר ,מתוך רשמים שאחרי רבות בשגים עדיין פועלים ,רק
אחד או שגיים .לא נשכח פתיהתו להרצאה על המחלוקת שבין היעב״ץ ור׳ יונתן
אייבשיץ .אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר היו המלים הראשונות .ומה רב היה
המאמץ להסביר דרכו של הגר״א מול החסידות .וצדקתה של החסידות כאחת.
ומה רב היה הרושם שנתרשמנו שכאשר היה צורך להזכיר לגגאי פורשים מ נ י
דרך:בחר .המרצה להזכיר שמות ספריהם מאשר שמותם הם עצמם.
והוטבעה בנו אהבתה של ארץ ישראל .זכורני ביקורו בברלין ש ל הג״ר רפאל
קצנלבוגן שליט״א ויבלח״ט ,עם חותנו הראב״ד בירושלים זצ״ל .ר׳ רפאל הרצה
לפני הוג מצומצם וסיפר לנו משהו על פעלו של ר׳ מ ש ה אויערבד באר״י
בפרוץ מלהמת העולם הראשונה .סיכום דבריו היה ששלשה היו שהצילו א ת
היישוב הירושלמי מרעב בתקופה ז ו :הרב ר׳ יונתן הורוביץ ,ד ״ ר וולד ויבל״ה
ר׳ משה אויערבך .ואנו כה רבות שמענו בבית זה על ארץ ישראל .ע ל האישים
הגדולים שבה ,אשר הועמדו זה כאילו מול זה ,אבל ה ר ב אויערבך מ צ א אוזן
ושפה מ ש ו ת פ ת עם שניהם ושיתוף פעולה עם ש נ י ה ם :ר׳ יוסף היים זוננפלד ודי
אברהם יצחק קוק זכר צדיקים לברכה .בבית זה לראשונה ראינו הפרשת תרומות
ומעשרות מפירות הדר שהגיעו ישר מארץ ישראל כשי לפורים ומפרי עטו קבלנו
לראשונה סדר הפרשת תרומות ומעשרות עם הסבר והנמקה שפרסמנו ב״עלי הנוער
האגודתי״ ,התנועה החלוצית שהוקמה לא מ ע ט בהשראתו ש ל ר׳ מ ש ה אויערבד.
רבות ראינו ,רבות שמענו ,רבות למדנו ותקצר היריעה מהביל כל מ ה שיש
בלבנו עם יום הגגנו מ ל א ת תשעים שנה למורנו ורבנו.
,
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
במה נברכהו .כבוד ויקר ללא דוגמא זכה בהם מ א ת כל מכיריו .אהבה ללא
מצרים מלב ללב מצד כל אלה שבאו במגע עמו.
נברכהו בשניים .יהי רצון ונזכה ,כל אלה שחסינו וחוסים במחיצתו ללמוד
מדרכיו וללכת בהם .ויהי רצון ונזכה כולנו י ה ד אתו ומונהים ע ל ידו ,והוא
בראש כולנו ,לצעוד קוממיות גאולים לבית קדשנו בבוא משיה צדקנו במהרה
בימנו.
מתון נאום פרידה לכבוי הרב משח אוירבך שליט״א בבית חמדרש
לרבנים בברלין לרגל עלייתו לארץ ישראל.
והנה מתהווית אצלנו פרצה גדולה שקשה לסתום אותה .ברם לא נתן לכאב לדכא
אותנו .כאב זה על פרידתנו מאוירבך יהא לנו מקום לזרו* ,דמותו של אוירבך יהא
לנו למופת ,את מפעלו כאן נמשיך ברוחו וכפי מחשבת לבו־הוא.
ולבסוף ודוי אישי :אוירבך היה לי ידיד וריע נאמן ,מסור ונקי מכל פניה אישית.
גם אני השתדלתי לגמול לו מדה כנגד מדה ,ועכשיו כוון שהגיעה שעת פרידה ,הכרתי
וידעתי שבלכתו חסר לי יותר מחבר וידיד .גם מורה הולך ממני .על זה אני מתודה
קבל עם ועדה .מורי היה בלי שנתכוון לכך ובלי יודעים ,ומה שקבלתי ממנו הלא הוא
חלק יקר בהוני הרוחני.
פעולתו של אוירבך בבית המדרש מעין רוח של חג ממושך היה שורה עליה .כל אותו
זמן הוד של קדושה היה חופף עליו ,הכל נקדש בקדושת אישיותו ,מהודו האציל על
כל מה שעסק בו ומאצילותו העניק לכל מי שבא במגע אתו.
הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ״ל :לפרקים עמ׳ שכד—ה
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יוסף כהן
תשובה א ם תועיל שאלה ג ח ל ה
שהפרישה אשת כהן
על דבר השאלה באשת כהן שהפרישה חלה ונתערבה בעיסה,
אם מותר לה להשאל על החלה.
בראשונה נתהיל בעיקר הבעיא ,אם כהן שהפריש לעצמו תרומה אי הוי
להגיע ליד כהן שלא יועיל בה שאלה.
א( הנה לפי הטעם של הנובי״ת יור״ד סי׳ נג בתרומה שהגיע ליד כהן שאי
אפשר להשאל הוא משום שהכהן יאמר לו איני מאמינך ,בודאי שבכהן המפריש
תרומה לעצמו לא שייך טעם זה )גם ל ד ע ת הנוב״י שיטת הרמב״ם בזה כהר״א
ממיץ(.
וכל הבעיא היא רק להטעם ש כ ת ב ר״ב אשכנזי בשם הדושי הרשב״א בפ׳
גט פשוט הביאו הש״ך הו״מ סימן רנה ס״ק ה׳ שהשוה שם דין שאלה לענין
הקדש לשאלה בתרומה ,דאם אתי לידי הגזבר אין מועיל שאלה ,והטעם הוא
דע״כ לא מצינו דשאלה מהני בנדר רק מ ה שהל ע״י דבורו דע״ז גזרה התורה
״הוא אינו מוהל אבל אהרים מוהלים״ )דאתי דבור ומבטל דבור( אבל אם
מסרם ליד גזבר או ליד כהן לא יהא כה הקדש קל מכה הדיוט ,וכמו בהדיוט
אין אחר קנין כלום ,כן בהקדש ותרומה כשבא ליד הגזבר או הכהן שוב מ ה נ י
מטעם קנין ולא מהני שאלה.
אולם המעיין שם בדברי ה ש ״ ד יראה שלא בקנין וזכיית המקבל בלבד תלוי
הדבר .ולא הקנין וזכיית המקבל מונע את המפריש שלא יכול להשאל על
הפרשתו .אלא מ ע ש ה הנתינה של המפריש שהקנהו לו היא שמונעתו מלהשאל,
משום שאין מועיל שאלה אלא כשלא היה מ ע ש ה מ צ ד המפריש אלא דבור גרידא,
דאז אמרינן אתי דבור ומבטל דבור ,מ ש א ״ כ כשיש מ ע ש ה נתינה מ צ ד המפריש
שהקנהו ,לא אתי דבור ומבטל מעשה ,שכך הוא לשון הש״ך ש ם :ואין להקשות
אמאי כשמסר ליד גזבר אינו יכול להשאל עליו ה א ]גם לפני שבא ליד הגזבר
קיי״ל[ אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט וכוי וקנה לי׳ קגין גמור והוי כמסירה
ואפ״ה יכול הוא להשאל עליו ,א ״ כ כשמסרו נ מ י למה לא יועיל שאלה ,ומביא
שם דברי הר׳יב אשכנזי ומסביר דבריו דנהי דבאמירה לגבוה קונה הזוכה אבל
סוף כל סוף לא נעשה מ ע ש ה מ צ ד הנודר אלא דיבור גרידא ,ואם כי ע״י דבור
זה קנה המקבל ,אבל מכיון ש ל א נעשה מ ע ש ה הקנאה מ צ ד הנודר שפיר י״ל
אתי דבור ומבטל דבור,
ובהנהה זאת שלא בקנין ה מ ק ב ל תליא
של הנודר ,יתיישבו שפיר דברי הרשב״א
הש״ך בשם רבי בצלאל אשכנזי הם דברי
והרשב״א בעצמו ס״ל בנדרים פה ע״א
מופקרים ובאו אהרים ואוכלים ושוב שאל
מילתא אלא במעשה הנתינה וההקנאה
שלא יסתרו אהדדי ,שהרי המקור של
הרשב״א בחדושיו בפ׳ ג ט פשוט וכף
שהאוסר פירותיו ע ל עצמו והרי הם
על נדרו הוי גזל בידם ,ולכאורה איך
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מועיל שאלה הרי כבר קנו האחרים והוי כאתי לידי הגזבר וע״כ שלא בקנין
וזכיית המקבל תליא מ י ל ת א אלא ״במעשה״ ההקנאה והנתינה של הנודר ובאוםר
פירותיו לא הי׳ כל מ ע ש ה מ צ ד הנודר אלא דבור גרידא ומצאתי בהת״ם יור״ד
סימן רמג ש כ ת ב כעין זה. .
ולפי״ז י״ל כן גם בכהן המפריש לעצמו ,ולא מיבעיא לשיטת הרמב״ן בספר
המצות שורש יב דם״ל שבכהנים המפרישים לעצמם אין כאן נתינה כלל משום
שלא רבתה תורה בכהנים כי אם מ צ ו ת הפרשה בלבד )שהוכיה שם דאיכא נמי
מ צ ו ת הפרשה אף בכה״ג דפטור ממצות נתינה מזה שהכחנים חייבים בהפרשת
תרו׳י׳מ( וכן הסכים עמו בזה המגילת אסתר שם ,אלא אפילו להמרגניתא טבא
והלב ש מ ה שם שכתבו ש ב ז ה שמפריש הכהן לעצמו חשובה כאילו נותנה לכהנים
אחרים •י״ל ש מ ״ מ לענין שאלה הוי כדבור דאתי דבור ומבטל ד ב ו ר מכיון שלא
נעשתה ״ מ ע ש ה נתינה״ מ צ ד הכהן ,ולא בקנין ובוכייה של המקבל תלוי הדבר•אלא במעשה' הנתינה ש ל התורם .ובכהן התורם לעצמו אין כל ״מעשה נתינה״ וגם
זכייה וקנין לא נ ת ה ד ש כאן שגם מקודם הי׳ שלו ,ובפרט בזה״ז שהחלה הולכת
לאיבוד דלא שייך בה כל זכייה.
ובעגין שיטות הרמב״ן והמרגניתא טבא אי אמרינן לענין כהנים המפרישים
.ל ע צ מ ם שלא רבתה תורה רק מצות הפרשה בלבד .שהזכרנו בנידון דידן יש
.להוסיף .דברי מוח״ז מרן הרב זצ״ל ב״הר צבי תרומות ס י א׳ וב״כרם ציון״ ה ״ א
שמצדד לומר שיתכן שלדעת הריטב״א והריב״ ן בתורם מ ן הטמא אפילו הי׳ לו ש ע ת
.הכשר ,אינו מקיים מ צ ו ת נתינה ובטלה מצוות נתינה אפילו בישראל המפריש
לעצמו ויעוין בסימן שלא סעיף כה שאם הי׳ טעון כדי יין וראה שמשתברין ואמר
הרי״ז תרומה לא אמר כלום ומפרש שם הש״ך בס״ק נא משום שאינו יכול
.לקיים מצות נתינה ,והנה המהבר מסיים.שם ו ז ״ ל :ונ״ל שבזה״ז שלאיבוד אזלא
מפני הטומאה תרומתו תרומה) .משום שבזה״ז בין כך א״י לקיים מ צ ו ת נתינה(
ובביאור .הגר״א שם מהלק בין דבר שאזיל לאבוד ש א ״ א להדליקה לבין שמן
שאפשר להדליק .ולפי״ז בנ״ד בהלה טמאה דלא חזי להדלקה לכו״ע לא שייך
בו מ צ ו ת נתינה.
,
הראנו לדעת שגם לטעמו של הרי׳ב' אשכנזי בשם הרשב״א בהא דאתי ליד
כהן או הגזבר אין מועיל שאלה כפי שהסבירו הש״ך וחחת״ס וגם לטעמו של
הנומ׳י ,אין כל מ נ י ע ה שבכהן המפריש לעצךמו לא יועיל שאלה ,וכך מקובלני
ממוה״ז מרן הרב זצ״ל .עמוד ההוראה ,ויש לי ראיה ע ל זה ממעשר שני שגם
הישראל הוא מפריש לעצמו ,ודומה לכהן המפריש תרומה לעצמו ,ו מ ״ מ מועיל
ש א ל ה במעשר שני כמבואר בתוס׳ פסחים מ ו ע ״ ב ועוד.
ב( •אמנם בספר הלקת יואב בקבא דקשייתא קושיא לג נראה שסובר שגם
בכהן המפריש לעצמו אין מועיל שאלה שהקשה שם ע ל הש״ס עירובין דף ל׳
דפריך אםומכום תרומה נמי אפשר דמיתשיל ,הרי בעירוב צריך שיהי׳ משלו וע״כ
ד א ת י ליד ־כהן ובו׳ ולכאורה א פ י ל ו כהן שהפריש תרומה לעצמו נראה דהוי
כתרומה ה ב א ל י ד י כהן ד ל ״ מ שאלה עכ״ל אבל מתור חומר הקושיא שהקשה
:
:
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ע ל הש״ם הרי לכאורה יש ראיה מהש״ם להיפר שבכהן המפריש תרומה לעצמו
מיעיל שאלה.
^ ובספר אבני נזר יור״ד םי׳ ר״צ כתב טעם חדש בהא דלא מהניי שאלה באתי
ידי כ ה ן והוא משום דבאמת לא היה צריך להועיל שאלה בתרומה שהרי תרומה
א נקרא דבר הנדור משום דפיו לא אסר אלא התיר ועיקר הטעם דמהני-ישאלה
•הי* לא מ פ א ת האיסור שיש ע ל התרומה לזרים רק מחמת היוב הנתינה לכהן
•שנתחדש בהפרשתו ועובר עליו בבל תאחר אלא שממילא מועלת השאלה להפקיע
גם האיסור ו מ ה ״ ט באתי ליד כהן שמצות נתינה כבר אזדא לי׳ ולא נשאר רק
•האיסור לכן לא מהני שאלה ע״כ .אולם מתוך דברי הרשב״א והר״ב אשכנזי
שהשוו דין שאלה בהקדש דאתי לידי גזבר לתרומה דאתי לידי כהן מוכה בעליל
שלא כדבריו ,ולדבריו יש לעיין גם מתרומה בזה״ז שהולכת לאבוד מפני הטומאה•ובסרט בהלה טמאה שאינה ראויה להדלקה דלא שייך בה חיוב נתיגה לכהן
כמבואר לעיל ,שגם בישראל שהפריש ולא -אתי ליד כהן לא יועיל שאלה,
ג( בנידון דידן יש יתרון מיוהד הואיל ואשתו של הכהן היא שהפרישה
ההלי׳ ו י ע ו ץ ב״הר צבי״ יעל הטור יור״ד סי׳ שכח וב״הר צבי״ או״ח סי׳ קמב
_ ׳ האדיר לענין א ש ה נשואה שתורמת אם זה מדין שליחות והביא דברי ה מ ל ״ מ תרומות
פ ״ ד הי״ב ובקרית ספר שם מפורש דבן כשאוכל עם אביו והאשה.בעיסתה תרומתן
תרומה דהוו כשלוחיו .ויעוין בפתחי תשובה יור״ד סי׳ שלא לענין שאלה במפריש
.ע ״ י שליח ,שהביא שם דברי החת״ם סימן ש״כ שפשוט הדבר דשניהם יכולים
.א ו ל השליח והבעה״ב אאל אם השליח שואל על נדרו ומתחרט מעיקרא ע ל מ ה
י י ה י ב דעתיה להפריש ונעקר הנמר מעיקרא וכר משא״כ כשבעה״ב מתחרט צריך
י א להתחרט ע ל עיקר מ ה שנתן דעתו על דעתו זה ש ל ה ש ל י ח .ו ע ״ כ ממילא
בטל שליחות קמייתא וצריך לחזור ולמנות שליח מחדש ואע״ג דבעלמא אחר
שנעשה השליחות תו לא מ צ י .ל ב ט ל השליחות מ ״ מ בעושה שליח שנתן דעתו
על דעתו זה השליח וא״כ ממילא בטל שליחות קמייתא ובו׳ ומהיות טוב שיתירו
-^ .
הם נדרים שניהם גם השליה וגם בעה״ב עכ״ל.
. ^ .ה ג ה מ ב ו א ר בחת״ס שפשוט לו שגם בעה״ב וגם .השליח יכולים .להשאל
.ושאלה של אחד מהם בלבד מועילה לבטל א ת החלה א ו התרומה )לא כהמשנ״ח
שמסתפק בזה אם בעה״ב יכול להשאל וכדברי החח״ם שבעה״ב המשלח יכול
לד׳שאל מפורש ברדב״ז תרומות פ׳׳ד ה״ט( ומבואר בחת״ם שגדר ה ש א ל ה .ש ל
בעה״ב המשלח הוא לא כגדר השאלה בתרומה דעלמא שהשאלה .בבעח״ב המשלח
• א מתורת בטול השליחות ,ומכיון שהוא מתורת בטול השליחות מסתבר שהיא
י ע י ל אפי׳ באתי ליד כהן שהרי בין כך השליחות כבר נעשתה ומ״מ מועיל בזח
שאלה לבטל א ת השליחות.
ילפי״ז ב נ ״ ד שמהיות טוב מתירים לשניהם ,הרי ההתרה של הבעל שהיא
מתורת ביטול השליחות מועילה גם בבא ליד כהן ,ומן הדין הרי בהתרה לבעל
• ,י.
בלכד־סגי.
העולה מ כ ל ה נ ״ ל שהשאלה בזה שרירה וקיימת וליית דין צריך בושש,
ת
י
5
ש
ה
ה ו
ת
י י י ש ל י
ס ז״ר אדר תשל״א
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד ״ ר י ע ק ב לוינגר
. .
:
הנבואה אצל א ו מ ו ת העולם לפי הרמב׳׳ם
.-,־ •..בהלכות מלכים פ ״ ה הי״א אומר הרמב״ם כ ב ר לפי הדפוסים הקדומים ביותר
של מ ש נ ה ת ו ר ה :״כל המקבל ש ב ע מצוות ונזהר לעשותן הרי ז ה מחסידי אומות
העולם ויש לו הלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מ פ נ י שציווה
ב ה ן ,הקדוש ברור הוא בתורה והודיענו ע״י מ ש ה רבנו שבני נה מקודם נצטוו
בהן .א ב ל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מהםידי אומות
העולם ולא מ ה כ מ י ה ך .
נוסחה זו ש ל הרמב״ם בהלכות מלכים הביאה א ת .ש פ י נ ו ז ה לגזור מ מ נ ה לא
ע ל דעתו של הרמב״ם בלבד בעניין מ ע מ ד ה של ההכמה האנושית שאינה נ ו ב ע ת
מהתגלות האלוקית א ל א ע ל דעתם של היהודים בכלל .בפרק ההמישי של המאמר
התיאולוגי—המדיני ש ל ו טוען שםינוזה ,ש מ י שמגיע לדרכי א מ ת ואפילו בלי
אמונת ׳סיפורים )כלומר במה שכתוב בכתבי הקודש( זוכה להצלהה .ולטענה זו
׳הוא מ ו ס י ף :
• ״אמנם ד ע ת היהודים היא בהיפך גמור .שכן הם אומרים שהשקפות אמתיות
׳'ואורח חיי א מ ת אינם מועילים כלום ,כל זמן שבני אדם בוחרים בהם על פי
ה א ו ר הטבעי בלבד ,ולא כתורות שנגלו למשה בנבואה .הרמב״ם מ ע ז להגיד דבר
יזה בפירוש ,וזה לשונו בהלכות מלכים פרק ח׳ ,הלכה י ״ א :״כל המקבל ש ב ע
מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מהסידי אומות העולם ויש לו הלק בעולם ה ב א :
והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה
והודיענו ע ״ י מ ש ה רבנו שבני נ ח מקודם נצטוו בהן ,א ב ל אם עשאן מפני הכרע
ה ד ע ת אין ז ה ג ר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ואינו מחכמיהם״ *.
נ ד מ ה שנוסחה זו בהלכות מלכים פ ״ ה הי״א היא גם שגרמה להתמרמרותו
הגדולה של ר׳ מ ש ה מנדלסזון על הרמב״ם במכתבו לר׳ יעקב עמדן מה־25
באוקטובר :1773
״ולי הדברים קשים מצור הלמיש .וכי כל שוכני ארץ ממזרה ש מ ש ע ד מבואו
ומה יעשו האומות אשר
זולתינו ירדו לבאר ש ח ת והיו דראון לכל בשר י
ל א זרה עליהם אור התורה כ ל ל ? — וכי בטרוני׳ בא הקב״ה ח ״ ו על בריותיו
להאבידם ולמהות א ת שמם ,על לא ה מ ס עשו ? הלזה יקרא סברא נכוחה ?״ .
אולם נראים הדברים שכל השקפה הזאת על הרמב״ם ע ו מ ד ת ע ל ט ע ו ת אהת,
אמנם ק ט נ ה מ א ד מבחינה טכנית א ב ל גדולה ומכרעת מ ב ח י נ ה עניינית ,ש נ פ ל ה
ב ה ע ת ק ת דבריו של הרמב״ם בהלכה זו .בשני כתבי היד העתיקים ביוהר שנשתמרו
2
'1לפי המאמר התיאולוגי־המדיגי שבתרגומו של ח .וירשובםקי ,ירושלים תשכ״ב ,עמ׳ .62
11{1611) 111, 1161)15180116 80111^1611, 1*1. 111611(1613011 2נ16116 301חוחג,1929 ,(16 06$
דבריו האחרונים ״הלזה יקרא סברא נכוחה ?״ מתייחסים לדבריו של הכסף משגה
להלכות מלכים שם האומר ״נראה לי שרבינו אומר כד מסברא דנסשיה ונכוחה היא׳/
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,לנו מהלכות מלכים ,שהגיעו לידי במקורם או בצילומם ,ואשר יש להם קולופון
עם שנת העתקה — כ ״ י עץ הרים 6ש מ ש נ ת 1282וכ״י קויפמן 77ש מ ש נ ת
6־ — 1295מוצאים אנו א ת לשונו של הרמב״ם בהלכה ז ו :
״אבל אם עשאן מפני הכרע ה ד ע ת אין זה גר תושב ואינו מהםידי אומות
העולם אלא מחכמיהן״.
נוסחה השובה זו שכבר נתגלתה במאה שעברה על ידי מ .יואל כמצויה
.בכתבי יד קדומים אבל עד כה הרבו לערער על מהימנותה ,יכולה להיחשב כיום,
לאחר המיצאותה לפחות בשני כתבי יד מהמאה ה־ 13ושאין להטיל כל ס פ ק
.בנאמנות הקולופון שלהם ,כנוסחה המקורית ללא ספק .ואמנם גם הסברה נ ו ת נ ת
שהרמב״ם לא טען סתם שפלוני אינו נמנה ע ל ״הכמי אומות העולם״ ,לפני
שהקדים לפרש לנו מהותו של אותו מ ו ש ג ; ולכן מ ת ק ב ל על הדעת ,שבדבריו
אלה שבהלכות מלכים אמנם רצה לפרש לנו מה הם ״חכמי אומות העולם״ לעומת
״חסידי אומות העולם״ .יתר על כן .מאז ש נ ת 1935כבר נתגלה לנו מקורו
התלמודי של הרמב״ם לפסק ההלכה שלו ,ש״חסידי אומות העולם״ נחשבים רק
בני נת שמקיימים את שבע מצוותיהם כמצוות אלוקיות ״מפי הגבורה״ ,ומקור
זה אינו מזכיר א ת ״הכמי אומות ה ע ו ל ם ״ .גם עובדה זו מתזקת את הסברה,
שבסיומה של ההלכה הנ״ל מהלכות מלכים התכוון הרמב״ם להגביל ע מ ד ת הז״ל
זו רק ל״הסידי אומות העולם״ לעומת ״ ח כ מ י ח ם ״ .
3
4
עכשיו אפשר להעלות את השאלה ,האמנם ,לדעת הרמב״ם ,יוכלו אומות
העולם להגיע גם למעלה מ ז ה י האמנם יוכלו להגיע גם ל מ ע ל ת הנבואה ,שהיא
לפי דברי הרמב״ב במקומות שונים בכתביו ,המעלה ה א נ ו ש י ת ה נ ע ל ה ביותר ן
תופעה מעניינת היא ,שתשובה ברורה ומפורשת לשאלה זו יקשה לנו למצוא
באף אחד מהיבוריו הגדולים ,אם כי אולי ייתכן להסיק מהם תשובה לשאלתנו.
הפרק השביעי של הלכות יסודי התורה פותה במלים ״מיסודי ה ד ת לידע שהא־ל
מנבא את בני האדם״ .שימושו ש ל הרמב״ם כאן בביטוי ״בני אדם״ נראה שאינו
מקרי כלל ,שהרי הפרק ההמישי שם פותה במלים ״כל בית ישראל מצווין על
3
3מדרש רבי אליעזר ,הוצאת ה״ג ענלאו ,תרצ״ד ,עמ׳ — .121העמיד על מקור זה
לראשונה ר״ש ליברמן והובא בשמו ע״י ב״מ לוין במאמרו בקובץ הרמב״ם שבעריכת
י״ל פישמן ,ירושלים תרצ״ה ,עמ׳ ק״ב בהערה .והשווה לכך תשובות הרמב״ם ,מהד׳
בלאו ,כרד א׳ ,תשי״ח ,תשובה קמ״ח.
4למסקנה זו ,ואמנם לפי הנראה מטעמים שונים ,הגיע לאחרונה גם י .כ״ץ במאמרו
ב״ציון״ כ״ג—כ״ד )תשי״ח—ט׳( עמ׳ 175וראה האסמכתאות שלו לפי הערה 8שם.
5לא גענ?וד כאן על שאלת ההגעה ל״עולם הבא״ ,מונח פרובלימאטי למדי במשנת
הרמב״ם .אבל יש להדגיש בכל תוקף ,שהנוסחה של כתבי היד הנ״ל אינה מפרשת
כלל אם יש ל״חכמי אומות העולם״ חלק לעולם הבא ואם לאו .ובכך שגה כמדומני
ר׳ יוסף בן שם טוב בספרו כבוד אלהים ,שהנוסחה שהיחד .לפניו בהלכ׳ מלכים דומה
לזו שבכתבי היד הנ״ל ושלל על סמך נוסחה זו מאריםטו ש״התפלסף ונתחםד
במעלותיו״ את חלקו בעולם הבא .ראה כבוד אלהים ,פיררא שט״ז ,בדף שלפני
האחרון ע״א.
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קידוש השם״ וברי ששימושו של הרמב״ם שם בביטוי ״בית ישראל״ לא בא
במקרה ,אלא מתכוון להוציא א ת הנוכרים ,שאמנם גם הם אסורים בעבודה זרה,
גילוי עריות ושפיכות דמים ,אבל אינם מצווים על קידוש השם ולפיכך אינם
הייבים ליהרג על איסורים א ל ה .גם תיאורו הכללי של הרמב״ם את הנבואה
במשנה תורה ובמורה נבוכים אינו מניה איזו תכונה אנושית מיוהדת לישראל
בלבד ,הנדרשת להגיע למעלה זו .ואמנם במורה נבוכים ה״ב פמ״ה מונה הרמב״ם
את .בלעם בקבוצת האנשים שהגיעו למעלה של , .ת ה הקודש״ — ״בעת שהיה
טוב״ — אבל זו אינה אלא מעלה שלפי הרמב״ם קרובה לזו של הנבואה והיא
מדרגה למטה ממדרגות הנבואה האמיתיות .אכן נדמה ,שלפי הרמב״ם אין כל
מניעה לכד ,שגם נוכרי שאינו יודע דבר מתורתנו יכול להגיע למלת הנבואה
אבל דברים מפורשים בשאלה זו אינם נשמעים לא ממשנה תורה ולא ממורה
הנבוכים,
מקום אחד ויהיד שבו שומעים אנו דברים מפורשים מפי הרמב״ם בשאלה
העומדת לפנינו הוא ב״איגרת תימן״ .באיגרת זו אומר הרמב״ם לפי התרגום
העברי של ר׳ שמואל אבן תיבון ל :״ואולם היותנו בלתי מאמינים בנבואת עמר
וזיד אינו מפני היותם מזולת ישראל כמו שיהשבו ההמון ,עד שנצטרך ללמוד
מאמרו מקרבך מאהיך ,כי איוב וצופר ובלדד ואליהוא כולם אצלנו נביאים ואף
על פי שאינם מישראל .וכן בהמשך הדברים שם לפי התרגום העברי הנ״ל:8
״ואם כן ,אם יעמוד נביא מישראל או מאומות העולם ויקרא אל תורת משה רבנו
ויזרז עליה ולא יוסיף עליה ,ולא יגרע ממנה ,כישעיה וירמיה וזולתם ,נבקש
ממנו מופת ,ואם יתנהו נאמין בו ונגדילהו הגדלת הנביאים ,ואם לא יוכל לתתו
נהרגהו״ .ואמנם קביעות אלה שבאיגרת תימן מתיישבות יפה עם התפישה
.שך״שתקפה לנו גם מהיבוריו הגדולים של הרמב״ם וגם לא מצאנו טעם להטיל
ספק בכנותם בשל אופייה המיוחד של איגרת זו .אדרבה ,מסתבר שקביעה זו,
שהנבואה אינה מיוחדת לישראל אינה הולמת את האינטרסים הכלליים שלהם
נועדה האיגרת .אלא שקביעה זו נראית כבלתי מתיישבת עם דבריו של הרמב״ם
עצמו באותה איגרת ,שורות מועטות לפני הציטטה הראשונה .שהרי כר הוא
אומר לפי התרגום העברי הנ״ל״:
6
״אהד כן באר קלות העניין ואמר ,כל נביא שאשלה לכם וייגד לכם העתיד
אמנם יהיה מקרבכם עד שלא תצטרך לשוטט מארץ אל ארץ וללכת דרד רחוקה
אהריו .זהו עניין אמר מקרבך .אהר כן הודיענו עניין אחר ואמר ,שעם היותו קרוב
6
ד
•
8
9
הש׳ הלכות מלכים פ״י ,ה״ב — .אלמלא כוונה זו לא היה מקום להזקק לביטוי ״בית
ישראל״ ,שהרי הנחת יסוד של ס׳ משנה תורה היא ,שתרי׳יג מצוות אינן פונות אלא
לישראל.
אגרת תימן ,מהדורת א״ש הלקין ,ניו־יורק תשי״ב ,עמ׳ — .53—51תרגום זה נראה
לי כמתאים יותר למקור מהתרגום הנפוץ של ר׳ נחום המערבי .והשוה עם המקור
הערבי המופיע באותה מהדורה.
שם ,עמ׳ .57
שם ,עמ׳ .51-49
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לכם ומקרבכם יהיה מכם גם כן ,כלומר מישראל ,ע ד שתהיה ז א ת המעלה שהיא
הקדמת הידיעה בעתידות מיוהדת בכם ,ולזה היזק העניין ואמר כמוני״.
והנה אם גם דברים אהרונים אלה עשויים להתפרש כדברי עידוד לנידהי
תימן וכאמצעי למנוע מהם א ת האמונה בנבואתם ש ל זיד ועמר הנזכרים לעיל ,הרי
ייקל גם למצוא בכתבי הרמב״ם האהרים משפטים המעידים לכאורה ע ל עליונות
אישית מותלטת של האדם מישראל על הנכרי.
נראה את הדבר ב ש ת י ד ו ג מ א ו ת :
א .בבבא קמא ל״ז ע ״ ב אומרת ה מ ש נ ה :״שור של ישראל שנגה לשור של
נוכרי פטור ושל נוכרי שנגה לשור של ישראל משלם נזק שלם״ — .אפלייה זו
בין הישראלי והנוכרי ב מ ש נ ה זו מ נ ו מ ק ת ע ל ־ י ד י ה ר מ ב ״ ם ,, :ואל יקשה בעיניר
דבר זה ואל ת ת מ ה עליו כמו שלא ת ת מ ה על שתיטת בעלי ההיים אע״פ ש ל א
עשו שום רע ,לפי ש מ י שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם ב א מ ת
ואין תכליתו אלא לאדם ,והדיבור על עניין זה צריך ספר מ י ו ה ד ״ — .מכאן
עכ״פ נראה ,שהרמב״ם רואה א ת הנוכרי סתם כמוהזק לאיש נהות מ ב ת י נ ת
תכונותיו האישיות.
1 0
ב .במורה נבוכים ה ״ ב פ ״ ל ״ מייהס הרמב״ם השיבות נעלה ביותר ל א ח ת
הדרשות התמוהות ביותר שבספרות התלמודית ,בבבלי ש ב ת קמו ,ע ״ א וש״נ ,וזה
לשונו,, :ומהמאמרים גם כן הנפלאים אשר פשוטיהם בתכלית הריהוק ,וכשיובנו
פרקי ז ה המאמר הבנה טובה תפלא מ ה כ מ ת זה המשל והסכימו למציאות .הוא
אמרם ,מ ש ב א נהש ע ל הוד .הטיל בה זוהמה ,ישראל ש ע מ ד ו ע ל הר סיני פסקה
זוהמתן גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן והנהגת זה גם כן״.
פירושה של המובאה האהרוגה ברור ומוסכם ע ל י ד י כל פרשני מורה
הנבוכים והוא כבר מוביל אותנו לפתרון שאלתנו ועמדתו של הרמב״ם ע ל מ ע מ ד ו
של הנכרי ואפשרותו להגיע לשלמות האנושית העליונה .״ ה נ ה ש ״ שהוא ל פ י
הרמב״ם בפרק זה הכוה המדמה ,הכה ה מ ש מ ש ל״ניהוש״ ,ה ש ת ל ט על ״האשה״,
שהיא לפי פרק זה ושאר פרקים במורה נבוכים הסמל ל״הומר״ .השתלטותו של
הכוה ה מ ד מ ה על ההומר )המתבטא גם בפסוק ״ותרא האשד .כי טוב העץ למאכל״,
בראשית ג׳ ,ר ,והש׳ מו״ג ה ״ א פ״ב( ההדירה בו רעל ,שבו הוא מרעיל א ת
״האיש״ ,המסמל את הצורה האנושית שהיא השכל .ישראל שעמדו על הר סיגי
וניתנה להם תורה ה מ ל מ ד ת אותם ד ע ת והמרסנת את יצריהם ,פוסקת זוהמתם על
ידי התורה; אבל גויים שלא עמדו על הר סיני ואין להם מצוות המרסנות אותם,
זוהמתם אינה פ ו ס ק ת .
1 2
10לפי תרגומו של הרב י .קאפח .משנה עם פירוש רבנו משה בן מימון ,סדר נזיקין,
ירושלים תשכ״ח ,עמ׳ כ׳ — .את המלים ״ואין תכליתו אלא לאדם״ מפרש הרב
קאפח שם בהערה :8״כלומר שכל עצמם מציאותם של אלו אינו אלא בעבור האדם
השלם״ ,ונדמה שפירש יפה.
11מהדורת י׳ אבן־שמואל ,תש״ו ,ע׳ שי״ג בפסקה שלפני אחרונה.
12ראה פירושיהם של נרבוני ,אפודי ,שם טוב וקרשקש לפסקה זו ,ולא מצאתי עד כה
פירוש אחר.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להבהרתה של פונקציה זו שיש לה לתורה להשתלמותו של האדם ולהגעתו
למעלתו העליונה נסכם בראשי פרקים מהותה של מעלה עליונה זו ואת התרומה
שתורמת התורה להגיע אליה .הנבואה ,המעלה האנושית העליונה ,היא שלמותו
השכלית של האדם ,כשאליה מצטרפת גם שלמות הכה המדמה .שלמות השכלית
עושה אותו לפילוסוף ושלמות הכה המדמה המצטרפת אליה עושה אותו לנביא ״
המסוגל גם לראות ״בהלום״ ו״במראד.״ את התכנים האינטלקטואליים באופן
ח ז ו ת י ,מה שמאפשר לו לשמש מורה להמון ,תפקיד המחייב לדבר במשלים
ובהירות ,ומה שכנראה .גם מאפשר לו להגיע באמצעות ״כה המשער״ ,ברגעי
השראה מיותרים ,לקליטת סמלים של תכנים אינטלקטואליים שבדרך הלימוד
הדיסקורםיבי הרגיל לא היה יכול להגיע אליהם ״ .להגעתה של מעלה זו משמשת,
לפי הרמב״ם ,השלמות המוסרית אמצעי הכרהי .מתכונות הנביא לפי הלכ׳ יסודי
התורה פ״ז ה״א ,שיהא ״גיבור במידותיו ,שלא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר
שבעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד״ ,טענה שהוא מפרש אותה
בהרהבה במורה נבוכים ת״ב פ ל ״ ו ״ .רק שלמות מוסרית ,שהיא לפי הרמב״ם
השתלטות גמורה של השכל על היצרים ועל הכה המדמה ,מאפשרת לנביא שלא
יראה בהלום ובמראה דברי הבלים מהבלי העולם הזה אלא ״עניינים אלוקיים
נפלאים מאד ולא יראה זולת האל ומלאכיו ושלא ישער ולא תהיה לו ידיעה אלא
בעניינים הם דעות אמיתיות והנהגות כוללות לתיקון בני אדם קצתם עם קצתם
1 3
15
19
לתכלית זו תורמת התורה תרומה נכבדה ביותר .בניגוד לחוקים האנושיים
שאינם מיועדים אלא להסדיר את ענייני החברה ,דואגת התורה האלוקית גם
להשתלמותם האישית של המשתעבדים ל ה .שתי תכליות יש לה לתורה:
״תיקון הגוף״ ו״תיקון הנפש״ .״תיקון הנפש״ הוא בהחדרת דעות אמיתיות
בלבות המאמינים בדרך הקבלה ,כגון מציאות ה׳ וייחודו ,ו״תיקון הגוף״ הוא
בתיקון סדרי החברה ובמתן מצוות המיועדות לדאוג לבריאותו ולריסון יצרייןצצ.
למשל כ ל הלכות מאכלות אסורות ,הלכות נדרים ונזירות נועדו לרסן את יצר
£ 0
י 2
13ר׳ הגדרת הנבואה של הרמב״ם במו״נ ח״ב ראש .פל״ו.
14ר׳ שם פל״ז.
15ר׳ פל״ו .מהד׳ אבן שמואל תש״ו ,הפסקה הפותחת שפ בעמ׳ שכ״ז.
16ר׳ לעניין זה מאמרו של ליאו שטראום 126$ש$ש3 0ם8 (1תנ1111^1ז 868שו1801ו1ק010 ?1111030
בקובץ מאמריו )101111(1 0€3612 (1935ו1ג]11050ו?1
עמ׳ .122—87
17ר׳ מאמרי ״נבואת משה רבנו במשנת הרמב״ם״ ,דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי
היהדות ,כרך שני ,תשכ״ט ,עמ׳ .338—337
18בפיםקה הנרמזת לעיל הערה .15
19שם בסוף הפיסקה.
20מו״נ ,ח״ב פ״מ.
21,שם ,ח״ג פכ״ז.
22ראה שם שם.
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
23
האכילה והשתייה של ה א ד ם .כל הלכות איסורי ביאה נועדו לרסן את יצריו
המיניים של ה א ד ם .ממילא היהודי שגדל על ברכי התורה והנאמן למצוותיה,
כבר נתונים לו הנחיות לאמיתות עיוניות וכבר ניתן לו אמצעי יעיל לא להיות
משועבד לתאוותיו.
בזה הגענו ,כמדומה ,לפשר הפרדוכס של הרמב״ם על עמדתו של הגוי
שאין לו תורה ומצוות ורק עשוי מתור ״הכרע הדעת״ להגיע למעלות מידותיות
ושכליות .מסתבר מכלל השקפותיו של הרמב״ם ,ולאו דווקא מדבריו המפורשים
באיגרת תימן ,שבאופן עקרוני יכול גם הנכרי הזה להגיע לשלמות האנושית
העליונה .יתר על כן ,מכלל דבריו של הרמב״ם נראה ,שהתעלות עצמאית זו של
אברהם אבינו ובעקבותיו של משה רבנו ,היא ששימשה יסוד לתורה וו ,שבשבילנו
היא כבר משהו נתון .אולם הגוי שלא עמד על הר סיני ולא ניתנה לו התורה,
סיכוייו להגיע לשלמות האנושית קלושים לאין שיעור מאלו של היהודי .לכן
סתם גוי יכול להחשב כמי ש״אינו אדם באמת״ ,כמי ״שלא נשלמו לו התכונות
האנושיות״ ,ובדיני ממונות שראוי בהם ללכת ע״פ הרוב וע״פ המצוי יהא צידוק
לאפלייה עקרונית בין יהודי ונוכרי .הסתברות קלושה זו של הנוכרי להגיע לנבואה
היא כנראה זו שלפי הרמב״ם ,באיגרת תימן ,עומדת ביסוד ההבטחה שהובטחה
לנו על־ידי משה רבנו ,שכל נביא שיקום לנו להורות לנו את הדוד נלד בה,
יהיה מישראל .ואכן ,דבריו של הרמב״ם שם על נביא ״מאומות העולם״ שיקרא
בני אדם ״אל תורת משה רבנו ויזרז עליה ולא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה״,
אינם מביעים אלא אפשרות היפותיטית ולא מציאות שעשויה להתקבל על הדעת
למעשה .נביא כזה הקורא בני אדם לדתו של משה רבנו הריהי מן הסתם מאמין
בעצמו בדתו של משה רבנו ולכן מן הסתם גר צדק שכבר אינו ״מאומות העולם״
אלא בהתאם לדעתו של הרמב״ם במכתבו המפורסם לר׳ עובדיה גר צדק ,כישראלי
גמור לכל ד ב ר .
בסיכומם של דברים נוכל לומר ,אם אמנם צדקנו בהסברתנו זו על מעמדו
של חנוכרי ואפשרותו להגיע לדרגת הנבואה — הרי היה הרמב״ם הוגה הדעות
הראשון בתולדות הפילוסופיה היהודית של ימי־ביניים ,שראה בנבואה תכונה
אנושית כללית ,שבאופן עקרוני יהודים וגויים שווים לגביה .הן ר׳ סעדיה גאון,
הן ר׳ יהודה הלוי והן ר׳ אברהם אבן דאוד ,עם כל דמיונו הרב לרמב״ם בתורת
הנבואה שלו ,ראו בנבואה סגולה מיוחדת לישראל .תפישה .זו של הרמב״ם
על הנבואה כשותפת לכל בני האדם גם מבהירה לנו את המעמד המיוהד שהוא
העניק לנבואת משה ,שאינו רק נביא גדול מכל הנביאים ,אלא גם שנבואתו שונה
במהותה מנבואת שאר הנביאים״ ,דבר שלא נטען לפני הרמב״ם בצורה
קיצונית כזו .תפישה זו גם מתרצת לנו את הקושיה שהרבו להתקשות בה ,מה
ראה הרמב״ם למנות את נבואת משה רבנו כעיקר בפני עצמו בין שלושה עשר
24
2 5
2
23
24
25
26
שם,
שם,
ראה
מו״נ
ח״ג ,פמ״ח.
ח״ג פמ״ט.
תשובות הרמב״ם ,מהד׳ בלאו ,כרך בי ,תש״ד ,תשובח רצ״ג.
ה״ב פל״ה ,והשי מאמרי הנ״ל המצויין לעיל הערה .17
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עיקרי האמונה .התשובה לכר היא ,שהיות ולפי דעתו גם גוי יכול להגיע לנבואה,
מניהה שיטתו מקום לטענתם של המוסלמים ,שמשה היה אמת ותורתו היתה
אמת עד שבא ״הותם הנביאים״ הוא מוהמד וביטל את תורתו .טענה זו שהרמב״ם
לא היה יכול לשלול אותה שלילה עקרונית אלא רק מתור חקירה בביוגראפיה
של מוהמד ,שאליה הוא רומז בסיומו של פרק ארבעים מהחלק השני של מורה
נבוכים — היא זו שכנראה הניעה אותו להעמיד את משה רבנו במעמד אישי
מיוהד שונה מכל יתר הנביאים ,והיא בוודאי גם זו שהניעה אותו בפירושו למשנה
לקבוע את נבואתו המיוחדת של משה רבנו כעיקר בפני עצמו מעיקרי האמונה.
נ ת ק ב ל
ב מ ע ר כ ת
ש ו ״ ת פ ר ח שושנה שאלות ותשובות על ארבע חלקי שלחן ערוך
וחידושים וביאורים בשני התלמודים ,מאת הרב מאיר בלומענפעלד,
רב בנוארק ,ארצות הברית .כיו יורק תשל״א.
ד ר כ י ח י י ם הערות והגיונות מוסריים על התורה ,מאת הרב חיים
אלעזרי ,רב בקנטון ,ארצות הברית .ירושלים תשכ״ח.
ת פ א ר ת ל מ ש ה מחקרים ומאמרים על הלכות קדוש החדש וקנוטרס
לולב בירושלים בזמן הזה ,מאת הרב יצחק אייזיק סנדר ,שיקגו,
ארצות הברית .ניו יורק תשל׳יא.
זכרון מ ש ה אודים מוצלים מאש ,מאת הרב משה טאראשצאנסקי
זצ״ל .יוצא לאור ע״י בן המחבר ,הרב שלמה טרשנסקי ,ניו יורק.
ברוקלין תשלי׳א.
עצי ש ד ה על קו התאריך וזמני תפלה .ביאורים הלכתיים על מקום
התחלת מנין הימים וביאורים והערות על עלות השחר ,האיר
המזרח ,מנחה גדולה ,נעילה וערבית ,מאת הרב שמואל דוד הלוי
.סיגל ,בלטימור ,ארצות הברית .בלטימור תשל״א.
ת נ ו ב ת ה ש ד ה ביאור שיטות הפוסקים בזמן בין השמשות ,שיעור
הנשף ,י״ב שעות היום ועוד ,מאת הרב שמואל דוד הלוי סיגל
בלטימור ,ארצות הברית .בלטימור תשכ״ח.
22
www.daat.ac.il
פרופ׳
אתר דעת -מכללת הרצוג
י ה ו ד ה ב ר י ״ א ה ל ו י לוי
וא״ו ב מ ק ו ם של
הוי״ו בתחלת התיבה מ ש מ ש להרבה דברים — וביניהם שהוי״ו מציג סמיכות,
בלומר הוי״ו נכנם במקום המלה ׳של .וז״ל הרי״צ מקלנבורג ז״ל בספרו ה כ ת ב
והקבלה )ויקרא כ״ב ה ׳ ( :נבלה וטרפה .נ ב ל ת עוף טהור שיש במינו טרפה
)ערש״י( לפי״ז הוא״ו הוראתו כ מ ל ת של כמו בנו בעור ,בנו צפור שהוי״ו הסופי
כמלת של וכן וחיתו ארץ בבראשית ,למעינו מים כמש״ש ,ככה תורה וי״ו
שבתחילת התיבה ,וטעמו נבלה של טרפה כלומר של מין שנוהג בו ענין הטרפיות
וכן )פ״ז מ״ג דנזיר( אוהל ורובע עצמות שפי׳ אהל של רובע עצמות ,ובכלאים
)פ״ט מ״ז( הבאים מהוף הים וממדינת הים פי׳ בירושלמי הוף הים של מ ד י נ ת
הים ,ובתענית )פ״ב מ״ה( בשער המזרה ובהר הבית ,פי׳ ש ל הר הבית .ויש מ ב ע ל י
לשון האחרונים שפי׳ הרבה ארבה עצבונד והרונד הוי״ו כמלת ש ל וטעמו
עצבונך של הרונר ר״ל צער הריון ,והראו דוגמתו בלשון ערבי ,ועמ״ש בזה בפ׳
אחרי י״ז ט״ו ,ועשית עמדי הסד ואמת )ר״פ ויהי( פירש״י הסד של אמת ,וע״ש
רא״ם :עכ״ל הרי״צ מקלנבורג.
הרופא הרב ד״ר יוסף מילר ז״ל הביא הרבה דוגמות נוספות בשני מאמרים
ב״המאור״ ,נוא יארק )כרד ב׳ מס׳ 1ע׳ ,12תשרי ת ש י ״ א ; וכרד ד׳ מס׳ 2ע׳ ,17
מרהשון תשי״ד(.
נוסף על אלו נמצאות הרבה דוגמות בדברי המפרשים והשבתי לאסף פה כל
אלו שליקט הרב מילר יחד עם אלו ש מ צ א ת י בע״ה .יש ביניהם כאלו שמסבירות
יותר טוב את הפירושים המקובלים ויש גם כאלו שמבהירים מקראות סתומות.
בסוף הוספתי גם מ ע ר כ ת של פירושים של הר׳ מילר על מקראות ,שנראים
שגם חם מסוג זה ,אף שלא מ צ א ת י בין המפרשים המקובלים המפרשים כן.
א .והארץ היתה תהו ובהו ]בראשית א׳ ב׳[ …שאדם תוהה ומשתומם ע ל
בהו שבה ]רש״י שם[ …וי״ו ובהו במקום בי״ת כוי״ו ה׳ א־להים שלהני ורוהו,
כאלו אמר תחו בבהו ]רא״ם שם[ ]ואני בעניות ד ע ת י לא הבנתי כונת הרא״ם —
מה זה תהו בבהו ? אמנם אם נפרש תהו של בהו — תמיד .של בהו — אז פרש״י
אולי יותר מפורש בקרא[.
ב* .הרכה ארכה עצכונד והרונך ]בראשית ג׳ ט׳׳ז[ עצבון הרונר .שאם
י
לא כן ברכה היא רבוי ההריון ]הרכסים לבקעה שם[ ]ועי׳ בקטע מתוד ה כ ת ב
והקבלה הנ״ל[.
ג .אל ארצי ואל מולדתי ]בראשית כ ״ ד ד׳[ אל ארצי ואל מולדתי ארצי
ששם מולדתי ]רמב״ן שם ז׳[ ]המלה מולדת נ מ צ א ת בתנ׳׳ד לרוב יהד עם מ ל ת
ארץ )או בסמיכות מפורשת או בוי״ו( .ובכל המקרים האהרים אין לה המובן ש ל
מקום כמו פה .לכן מ א ד סביר לפרש כמו הרמב״ן[.
,
* דוגמות המסומנות בכוכב הובאו במאמריו של הרב מילר .ובכמה מהם לא ראה את
דברי המפרשים כמוהו ,וכיון דעתו לדעתם.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד* .ועשית עמדי ח=ד ואמת ]בראשית מ״ז כ״ט[ חסד לאחר מיתתי הוא
חסד של אמת] .מדרש ר׳ תנחומא שם .וכץ פרש״י שם[,
ה* .מקוצר רוח ומעבודה קימה] .שמות ו׳ ט׳[ מחמת קוצר רוח של עבודה
קשה …וי״ו דומעבודה קשה יתרה וטפלה] .חזקוני שם[] .כנראה החזקוני אינו
מכיר בוי״ו הסמיכות אע״פ שחוא מפרש כפיו .ועי׳ גם בדוגמה הבאה[.
ו * .לא תעשה לד פ&ל וכל תמונה ]שמות כ׳ ד׳[ וי״ו יתירה פי׳ לא תעשה
לד פסל של כל תמונה] .חזקוני שם[
ז .וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה ]ויקרא י״ז ט״ו[ …ועי׳ מה שכתבתי
בזה בפרשת אמר] .הכתב והקבלה[ ]הובאה באות הבא[
ה .נכלה וצרפה לא יאכל ]ויקרא כ״ב ה׳[ נבלה וטרפח .נבלת עוף טהור
שיש במינו טרפה )ערש״י( לפ״ז הוא״ו הוראתו כמלת של ]הכתב והקבלה .שם[
ט .ממכר כית ועיר אחוזתו ]ויקרא כ״ה ל״ג[ פירש״י …ולא ידעתי איד
משכחת לח שיחיח לבן לוי אחד כל הערי׳ לאחוזה …ולולי פירש״י הייתי אומר
שאין חקרא מדבר כלל ממכירת עיר רק ממכירת בית אשר בעיר ,ואין אות
וי״ו במילת ועיר וי״ו חמחלקת כ״א וי״ו המשמשת במקום מלת של שהוא אחת
מהוראות הוי״ו )כמש״כ באמר כ״ב ח׳( ]חובא בהקדמח[ וטעם ממכר בית ועיר
אהזתו בית של עיר אהוזתו] …הכתב והקבלה .שם[
י .ארץ נחלי מים עינות ותהומות ]דברים ח׳ ז׳[״ .ושיעור הכתוב עיגות
ועעות תהומות כמו בעזוז עינות תהום ,מעינות תהום רבה ]רמב״ן .שםן
]ואע״פ שפי׳ זה שונה במקצת מן האהרים הוא קרוב להם[.
יא .ואון ותרפים הפצר ]שמואל א׳ ט״ו כ״ג[ )ע״ד זכריה י׳ ב׳ התרפים
דברו און( …און ותרפים ,און התרפים ]אברבנאל ,שם[
יב* .נושא ערן ועוכר על פשע ]מיכה ז׳ י״ה[ למי נושא עון למי שעובר
על פשע ]מגילה כ״ה] [.כנראה רבא מפרש כאן שה׳ נושא עון של עובר על פשע[.
יג .וילל ,ואין מכפר ]תהלים ק״ה ל״ד[ ורשונא לית מנין ]תרגום .שם[
]כנראה מתרגם כאילו כתוב ילק אין מספר[.
יד .כביתי ובמלכותי ]דה״י א׳ י״ז י״ד[ בבית המלכות ולתוספת ביאור אמר
במלכותי ]מצודת דוד ,שם(.
טו .והגלות והכותרות ]דה״י ב׳ ד׳ י״ב[ הגולות של הכותרות ]מצודת דוד.
שם[
טז* .אחרי הדברים והאמת האלה ]דה״י ב׳ ל״ב א׳[ אחרי וכוי .ר״ל אחר
הדברים הטובים האלה שעשה יחזקיהו באמת ]מצודת דוד .שם[ ]כנראה הכוגה
היא לפרש כאילו כתוב דברי האמת האלה[.
הרב מילר מביא כמה דוגמות נוספות למקראות סתומים שמפורשים יפה
ע׳יי הכלל הזה:
יז .הוא אבי יושב אהל ומקנה ]בראשית ד׳ כ׳[ …הלשון קשה דהא אבי
פירושו — הראשון ,וא״כ הסרת פה המלה בעלי …ול״נ דאהל ומקנה היינו
אהל של מקנה …בדברי הימים ב׳ י״ד י״ד נמצא ״וגם אהלי מקנה הכר׳ הרי
לנו אהל ומקנה בסמיכות בצורה הרגילה…
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יח .מארצך וממולדתד ]בראשית י״ב א׳[ מארץ מולדתך] .עי׳ לעיל אות ג[,
יט .גר ותושב אנכי עמכם ]בראשית כ״ג ד׳[ גר תושב.
כ .את כל עמלי ואת כל בית אבי ]בראשית מ״א •נ״א[ את כל עמל בית
אבי בסמיכות כלומר יוסף הצדיק שמח ששכח את כל הצרות שסבל בבית אביו
מאחיו] .הרבה מפרשים התלבטו בפירוש הקטע הזה .עי׳ אלשיך ,אברבנאל,
ור׳ ש״ר הירש — ובפי׳ זה הכל יוצא בפשטות[.
כא .ואתנה לד את לחת האבן והתורה והמצוה ]שמות כ״ד י״ב[ כל תרי״ג
מצות בכלל עשרת הדברות הן )רש״י( גם עי׳ בראב״ע שכתב ״כי התורה הדבור
הראשון והחמשי והמצות השמונה דברים״ ולכאורה קשה לפירושם לשון הכתוב.
ונ״ל שה״וו״ של והתורה היא ״וו״ סמיכות וכאלו היה כתוב לחות האבן של
התורה והמצות ומובנים היטב דברי רש״י והראב״ע.
כב .ואמלא אותו רוח א־ לקים בחכמה ובתבונה וכדעת ובכל מלאכה ]שמות
ל״א ג׳[ וימלא אותו בהכבה כתכונה ובדעת ובכל מלאכה ]שם ל׳׳ה ל״א[ נ״ל
שה״וו״ .של ובכל־מלאכה )מחוברת במקף וכמלה אחת נחשבות( היא ״וו״ הסמיכות
וכאלו נכתב ובדעת של כל מלאכה כלומר הבנת ועשיית כל מלאכה .ועיין במלכים
א׳ ר י״ד וימלא את חחכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה.
הרב מילר רצה לחדש שנוסף על הצורה הרגילה של וי״ו הסמיכות לפעמים
גם השמות מוהלפים — נוסף על מה שחם מחוברים ע״י וי״ו הסמיכות .ומפני
שלא מצאתי סמך לזה במפרשים העתיקים לא הכנסתי לתוך הרשימה את הדוגמות
שהוא הביא לזה .אעפ״כ אני מציגם פה בקצרה .ישרים ועדה ]תהלים קי״א א׳[
הטעם עדת ישרים .מבכורות צאנו ומהלביהן ]בראשית ד׳ ד׳[ הטעם מהלבי
בכורות צאנו .וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו ]שם[ הטעם אל מנחת הבל .ממעשמ
ומעצבון ידינו ]שם ה׳ כ״ט[ הטעם מעצבון מעשה ידינו.
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד׳יר וולף כ ו ד נ ה י י מ ר
על המלים ״השותפים שרצו״
הגמרא בהתתלת בבא בתרא דנה בבעיה אם מהיצר• היא גודא ,כותל או
הלוקה .הבעיה המרכזית היא להתאים א ת ס ש ט המשנה עם המלה ״השותפין
שרצו״ והגמרא מ פ ר ש ת :״רצו אין ,לא רצו ל א ׳ /ז״א הגמרא מניהה שלמלה
״רצו״ המובן הסכימו ,וזה לא לפי השימוש של היום ״התכוונו״ .גם בתרגומי
המשנה והגמרא באנגלית ובגרמנית מתרגמים; 1111011״><! * ^1גת1>11ט)^0ץ<1ת(03
•1(10וחו, 001(15€1סגמ (110!£1מ¥0116ז מ30116תז 8ט1011ג61116 ^1
לפירוש זה למלה ״רצו״ אפשר כעת להביא סמוכין מהשטרות שפרופ׳ יגאל
ידין מ צ א במערות ע ״ י ים המלח .בספרו ההדש ״בר־כוכבא״ מביא פרופ׳ ידין
שטרות ד״מוכיהות ש״דצו״ היא המלה ל״הסכימו״ ,וכך לשון השטר ,שם
בעמוד ; 176
״בעשרים ושמונה למרהשון ש נ ת שלוש לשמעון בן כוסבא נשיא ישראלבעין גדי רצו והלקו בינותם מ ן רצונם היום הזה וכר ״.
למילה ״רצו״ בשטר אין מובן אחר מ״הםכימו״.
לפי הנ״ל אפשר להבין א ת דברי הגמרא כתובות עד ,ב ועח ,א :הא רבי
מאיר דאמר אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין .רבי מאיר בודאי לא התכוון
לומר שאדם מעונין בכד שאשתו תתבזה בבית דין ,אלא שאדם מסכים לכר.
וכן ״כופין אותו ע ד שיאמר רוצה אני״ ,הכוונה ״מסכים אני״.
והנה חכמי התלמוד הרבו לדקדק בלשון בעלי אסופות חכמי המשנה והוציאו מזה
כמה דינים וכפי המצוי בלשון הגמרא ״מתניתין נמי דיקא״ ,אע״נ שאינו מבואר אלא
דקדוק לשון בעלמא ,והרגש חכמי התלמוד היה חזק ונם כח היה בהם להחליט מטעם
ההרגשה שלזה היו חכמי המשנה מכוונים.
הנצי״ב מוולאזין :קדמת העמק פרק ב סעיף יב
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
פשט ומשמעותו במשנה
פרק א
מנהיגי תנועות הרפורם השונות השמיעו בשעתם קולות של זלזול וביטול
כלפי התורה שבעל פה ,ובמיוהד הובעה כפירה במקור האלוקי של התורה שבעל
פה .אמנם נשמעו קולות דומים כבר בעבר ,אבל לפני כמאה והמישים שנה
הוחרפה הבעיה והתקפות בלתי מרוסנות נשמעו נגד המשנה והתלמוד ,כאילו
בספרים אלו סולפו דברי התורה שבכתב .נגד רוחות מזיקות אלו קמו גדולי
ישראל והעשירו אותנו בספרות פרשנית מגוונת ,אשר מטרתה היתה להוכיה את
הקשר הפנימי בין התורה שבכתב והתורה שבעל פה .כד נוצרו היצירות
הפרשניות הגדולות של המלבי״ם ,הרב יעקב צבי מקלנבורג ,הרב שמשון רפאל
הירש והרב דוד צבי הופמן.
בדורות האחרונים הועלתה בעיה נוספת :היהם בין המשנה והתוספתא מצד
אחד ובין התלמוד מצד שני .גם זו איננה בעיה הדשה וראשי הרפורם זלזלו בשעתם
גם בפירושים שהאמוראים נתנו לדברי המשנה .ההרפת הבעיה בדורות האחרונים
באה כתוצאה מחתפתחות המהקר התלמודי .מהקר זה על הספרות התלמודית
אינו עומד כדרר כלל על יסודות נאמנים מבהיגת היהדות התורתית ומכאן שראשי
המחקר לא ראו כל דופי לדהות את פירושי האמוראים למשנה ולזלזל בגישה
ה״בלתי מדעית׳ של האמוראים.
משום מה לא קמה ספרות תורתית נאמנה בעקבות ההתקפות הקשות על
פירושי הש״ם לדברי המשנה .מעטים ,כמעט רק יחידים ראו צורר להשיג על
הטענות ההדשות על האמיתות המדעית של המחשבה התלמודית .והדבר מעורר
פליאח .כל יהודי הלומד גמרא נתקל בפירושים דהוקים לכאורה של האמוראים
בפירושיהם למשנה .לא כל לומד ש״ס נתקל בסתירות ,לכאורה ,בין דברי המקרא
ודברי המשנה ,אבל כל למדן נתקל כל יום בבעיה של ״הכא במאי עסקינן״
ו״לא שנו אלא״ ,כאשר האוקימתא של הגמרא איננה מתאימה כל כר עם ההבנה
הפשוטה במשנה .האם יש לקבל כל פירוש דהוק מתור אמונה בלתי מעורערת
בסמכות התורה של האמוראים ? יש להשיב בהיוב על שאלה זו ,אבל גם תשובה
זו איננה פוטרת אותנו מלנסות להבין את פירושי הגמרא מבהינה הגיונית .גם
המלבי״ם והרב הירש לא השיבו בשעתם שכל הבעיה איננה אלא בעיה של אמונת
חכמים ,אלא נגשו לברר ,להסביר ולהוכית את הקשר בין הכתב והקבלה .ודומני
שהבעיה של אוקימתא דחוקה היא יותר קשה מפירוש קשה של תורה שבעל פה על
תורה שבכתב .במקרה האהרון יש להסתמך על מסורת עתיקה שנמסרה גם
בסיגי ,ואילו לגבי אוקימתא או ״לא שנו אלא״ ,אין ודאות שיש כאן הסתמכות
על מסורת )ראה שדי המד ,כללים ,מערכת הלמ״ד סוף סי׳ פז בשם ס׳ לב שומע
כלל כ״ב וס׳ אהל ישרים כלל כ״ד( .כעין זה ב״שני לוהות הברית״ הלק ד ״תורה
שבעל פד״״ ,כלל למד :״זה הוא כלל התרצן שדי לו בלימוד בעלמא לומר ׳הכא
במאי עסקינן׳ ואין צריר אות ומופת וראיה דבריו״.
,
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בין היחידים שהקדישו תשומת לב לבעיה זו של פירושי התלמוד לדברי
חמשנה ,נמנה הרב יהיאל יעקב וויינברג זצ״ל .נוסף לספרו ״מהקרים בתלמוד״
כתב חרב וויינברג מאמרים אחדים ״להקר המשנה״ ועל ״הפרשנות חתלמודית
למשנה״ .בתוקף דוחה הרב וויינברג את דברי איזיק הירש ווייס ב״דור דור
ודורשיו״ שהעיז לכתוב ״שיש פירושים בתלמוד אשר כל שכל בריא יודה ,שאינם
אמת ולא השיגו כוונת המשנה על אמיתתה״ .על זה הוא משיב :״לקטרוגים
אלה אין ממש ואין יסוד ,וכי כל הדברים האלה איגם אלא פרי בוסר של מלחמתו
נגד האדיקות במסורה ,ראח דבריו של ווייס שם ,שריח מלחמה נודף מהם״.
)שרידי אש ,הלק ד ,עמ׳ רלז( .
מאיז־ד מודה הרב וויינברג שחסר לנו עיון בפירושי התלמוד למשנה :״אמנם,
ענין הדרש התלמודי למשנה צריך למחקר מקיף ומפורט ,ועדיין לא עמדו עליו
חכמים לחקרו חקירה יסודית ושיטתית .הוא עודנו בבחינת קרקע בתולה; עדיין
לא בררו כהוגן את דרכי הסגנון של המחשבה התלמודית ולא התמחו בהעתקתה
לשפת המחשבה של זמננו .לימוד זה ,אם יבוא בזמן מן הזמנים עשוי הוא לגלות
לנו ערכים חדשים ,שלע״ע הם בבהינת גנזי נסתרים״ )שם(.
במאמרו על ״הפרשנות חתלמודית למשנה״ פותח חרב וויינברג זצ״ל פתח
להבנה בפרשנות התלמודית .הוא מסביר שבזמני האמוראים היה תפקידם של
גדולי ישראל להשתית את ההלכה דוקא על יסודות המשנה :״אל לנו לשכוח,
כי מלבד תפקידם הפרשני הוטל על האמוראים גם תפקיד של הוראה ודין בכל
הליכות החיים ,תפקיד של קביעת חוקים ,תקנות ומנהגים בביהכ״נ ,בבית
ובמשפחח ,בציבור ובחברה ,ובכל הענינים שבין אדם לחברו ,אבל באלה לא היו
צריכים ,ולא היו דשאים ,להתחיל הכל מהדש ,שהרי העיקרים ,היסודות והכללים
כבר נקבע במשנת־התנאים ולהם נאסר לשנות ממטבע שקבעו חכמי המשנה,
1
1בהתקפותיו על האמוראים לא ידע ווייס גבול ,ולמרות שהוא כביכול תובע את כבוד
התנאים ,אין ביכלתו לא לפגוע בתנאים וכותב :״הן אמת כי לא יוכחש שגם התנאים
סרו הרבה מן הישר והפשוט בדרישתם במקרא אבל לא יוכחש גם כן כי מה שהתנאים
נטו אחת ,האמוראים נטו שבע והלכו עד הקצה האחרון״ )דור דור ודורשיו ,חלק ג,
ווילנא הרס״ד עמ׳ .(19ווייס מתקיף בהמשך דבריו את האמוראים במיוחד על כד
שהתוכחו על בעיות בלתי מעשיות ואף כמעט בלתי מציאותיות ,אך כאשר הוא רוצה
.להוכיח שבאשמת לימוד כזה נכנם הלימוד התלמודי למבוי סתום ,מסתמך ווייס דוקא
על דין מציאותי ביותר :״כי משלש מלות פשוטות וברורות אשר במשנת רבי
׳נקבה הריאה טרפה׳ נתגלגלה ונשתלשלה ספרות גדולה מפוזרת ומפורדת בספרות
התלמודית ,אשר אם נאספנה ונחבירגה יחד תהיה מכילה בכמותה יותר מכמות כל
התלמוד הבבלי והירושלמי״ )שם ,עמ׳ .(25אגב ,השנאה נגד העיונים הרבים בהלכות
טריפות והאדיקות בקיומן היא תופעה נפוצה בין האידיאולוגים של היהדות השמרנית.
ד׳׳ר גרץ כותב בזכרונותיו על אכזבתו לראות את הרב ש״ר הירש בקי בדיני ״מחט
שנמצא בעובי בית הכוסות״ ואף לראותו נזהר בדרכים לשתות רק קפד• שחור ,בלי
חלב )ראה מרדכי ברויאר :פרקים בתולדות רבי שמשון רפאל הירש זצ״ל ,״המעין״,
מנחם אב תשט״ז עמ׳ .(45—44
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אולם המשנה ,מפאת קיצורה וצימצום לשונה וםתמיות דבריה הוצרכה לפירוש
מסביר ,מגדיר ומרהיב ,ולא די לה בביאור לשוני־איכםיגיטי בלבד״ )שם(.
בהמשך המאמר מסביר הרב וויינברג שמשעה שנהתמה המשגה היא נתקבלה
כבעלת סמכות עליונה לכל עניני החיים .לאמוראים לא היה כה של הכרעה
עצמית .הם היו כפופים למשנה ולא נשארה להם דרר אהדת אלא הפרשנות,
כלומר ״פרשנות שתכליתה היא להכשיר את ההלכה המסורה בשביל השמוש
המעשי ,להפעילה בכל שטחי ההיים ,לכל מסיבותיהם ולכל מאורעותיהם״ )שם,
עמ׳ רלט(.
יסוד נאמן לדברי הרב וויינברג יש למצוא באגרת רב שרירא גאון בהסברו
על התועלת שבאיסוף הברייתות :״שמהן יוצאים כל ענינים עמוקים שאומרים
אנו במשנהנו בלשון קצר וברמזים ובכללים ,ויוצאין מהן ענפים והדושים ותולדות,
כי לא הבר להן רבי אלא עקרים שלהן ,ולא פירש הדמויים שיש להן״ .וכעין זה
כותב רב שרירא גאון על לימוד האמוראים ״והיו מחדשים גם כן שהיו עושים
מעשים בשאלות ששאלו ממנו וגשאו ונתנו״.
אך נדמה לי שבדברי חרב ווייגברג אין תירוץ מספיק לאחת מהבעיות
העיקריות של הפרשנות התלמודית למשנה ,בודאי היה תפקידם של האמוראים
לקבוע הלכה בבית ובמשפחה ,בציבור ובהברה ולכן הגדירו והרהיבו את דיני
המשנה לכל שטחי ההיים ,לכל מסיבותיהם ולכל מאורעותיהם .אין הולק בדבר
שהאמוראים למדו דבר מתור דבר ,קבעו הלכות על פי עיוניהם בדברי המשנה
ובדרר זו הרהיבו את כללי ההלכה שבמשנה למקרים אחרים .אבל אין בהסבר
זה להסביר את הקשיים בהבנת פירושים רבים של האמוראים לדברי המשנה.
אמנם למדו דין מתור דין ,וכד הרהיבו את הלות המשנה על מקרים תמים ,אבל
דוקא בפירושים הרבים של ״הכא במאי עסקינן״ רואים אנו ההיפר ,כאן בדרר
כלל מצמצמים האמוראים את דברי המשנה למקרה בודד בלבד ,כאן אין הרהבה
אלא צמצום .בעשרות מקומות מצמצמים האמוראים את דברי המשנה ואין כאן זכר
להרחבה .דינים שנמסרו במשנה באופן כללי קבלו בהסברים שבגמרא מובן
מוגבל ביותר .תופעה זו נמצאת בכל הש״ם ,בדיני נשים ובדיני קדשים ,בדיני
טהרות ובדיני נזיקין; אוקימתות רבות בש״ס מגבילות את הדין המובא במשגה
למקרה מיוהד של ״הכא במאי עסקינן״ ,למקרה פלוני בלבד .על האוקימתות
הדחוקות האלו קמו מעדרים—מקטרגים שונים ,כאילו האמוראים נתנו פירושים
למשנה בניגוד לכוונה האמיתית של המשנה .לא על הרחבת המסגרת עיקר התמיהה,
2
2הערה זו על מאמריו של הרב י״י וויינברג זצ׳׳ל איננה באה להפחית בערכם הגדול
• של מאמריו בנושא זה .יש להצטער על כך שהסבריו היפים על דרכי הלימוד התלמודי
לא זכו לעיון הראוי להם .הוא מוכיח את השיטה המדעית של האמוראים בפירושיהם
למשנה .בטויים כמו רישא רבי עקיבא סיפא רבי יהודה ,הרי תנאי אליבא דחד תנא,
מי ששנה זו לא שנה זו ובו׳ הם הוכחה על גישתם המדעית של האמוראים שדנו
בכובד ראש בסתירות המתנלות תיך עית במשנה ,וזה בניגוד גמור לזלזול של חוקרים
מסוימים ,ו״במקום שוויים מוצא את גנותם של חז״ל ,שם אנו מוצאים את גדלותם
בשיטת המחקר שהיא מדעית לכל זהרה״ )שם עמ׳ רמד(.
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא על הקצוצים כביכול שבפירושי האמוראים למשגה .גם מחלוקות כלליות
במשנה מצטמצמות פעמים רבות בגמרא למהלוקת קטנה.
פרק ב
אפשר להסביר את התופעה הזו של צמצום המשנה למקרים בודדים ,מתוך
הדגשה על ההבדל בין הפשט במשנה והמשמעות המעשית של אותו הפשט.
לשם כד נעמוד על אותו הבדל בפשט הכתוב ,התורה שבכתב.
נקדים איפוא עיון בהבנת הפשט במקרא ובמשמעות המעשית של אותו הפשט.
במתן תורה נאסרה לעם ישראל עשיית מלאכה ביום השבת :לא תעשה כל
מלאכה ,אתה ובנך ובתך וכף )שמות כ ,י( .איסור זה ניתן בלי שום הגבלה.
*בהסבר לאיסור זה נתן נותן התורה ית׳ פירוש מקיף לאיסור זה :כל המלאכות
הדרושות להקמת המשכן ,הייגו ל״ט אבות מלאכה עם תולדותיהם .גם פירוש זה
לאיסור ל א תעשה כל מלאכה״ ניתן בלי שום הגבלה ,וכך הלים ל״ט אבות
מלאכה עם תולדותיהם על כל אהד בישראל ,אהד אנשים אהד נשים ,בכל מקום
ובכל זמן וכף.
במקומות אתרים בתורה מתברר לנו שישנן הגבלות לאיסור הג״ל .״ביום
השמיני ימול בשר ערלתו״ )ויקרא יב ,ג(-אפילו בשבת )שבת קל״ב ,א(׳; ״וביום
השבת שני כבשים״ )במדבר כח ,ט(; בעשיית מלחמת הובר .נאמר ״עד רדתה״
)דברים כ ,כ( אפילו בשבת )שבת יט ,א( .במקומות אחרים מלמדת התורה
שפקוה נפש דוחה את השבת )יומא פה ,ב ע״פ שמות לא ,טז ,ויקרא יח ,ה וכן
סנהדרין עד ,א( .שהיטת קרבן פסה דוהה את השבת )פסחים עו ,א ע״פ במדבר
ט ,ב( .גם בקידוש החודש מותר לחלל את השבת ״אשר תקראו אותם במועדם״
)ראש השנה כא ,ב ע״פ ויקרא כ ג ד(.
׳/
׳
לפי כל ההגבלות האלו יש לומר שהאיסור ״לא תעשה כל מלאכה״ אינו
כה אבסולוטי ,משמעות המעשית של הציווי ״לא תעשה כל מלאכה״ איננה כה
מקיפה כמו הפשט הראשון .וכך נגיע לפשט אהר באיסור זה :אמנם נאמר בהר
סיגי לא־תעשד .חמור על שמירת השבת ,אבל ההורה עצמה נתנה לנו הגבלות
שונות לחלות האיסור .כל מי שיבוא ויטען שהתורה גתגה לאו של איסור מלאכה
בלי שום יוצא מן הכלל ,אינו אלא טועה ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה .כוונת
נותן התורה ית׳ באיסור זה איגה למצות מילה ביום השמיני ,לפקוח נפש או
עדות החודש וכף .אכן ,המשמעות המעשית של ״לא תעשה כל מלאכה״ משגה
את הבנתנו הראשונה בפשט הפסוק .
כך אגו רואים שקיים יותר מפשט אחד בפסוק .ישנו פשט המראה את
המובן הנכון של דברי התורה תוך הסתכלות בפסוק זה ,אבל רק בפסוק הזה י
אבל יש פשט אהר הנובע מהבנת דברי התורה תור התהשבות בדברי התורה
ג
3חז״ל אמרו ״מחלליה מות ימות וביום השבת שני כבשים — שניהם בדיבור אחי
גאמרר׳ )מכלתא שמות כ ,ח מובא שם בפירש״י ,ירושלמי שבועות פרק ג הלכה ח(
ומכאן שבזמן שנאמר העונש על חילול שבת ,נאמר גם ההגבלה על דין זה ,אבל
בזמן שנאמר בעשרת הדברות ״לא תעשה כל מלאכה״ כנראה מרם נאמרה שום הגבלה.
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נ
לדרש אלא נ ץ פשט לפשט .כאן ישנה
״סיקיס אחרים, , .
התנגשות נ י ו הפשט ה״סתמי״ והפשט ה״מעשי״ .כאשד הפשט ה״מעשי״ דווש
התחשבות כמשמעות המעשית לפני שנקבע את פשוטו של מקרא.
^ גם במשנה אנו רואים כעי! זה .יבינו שמשו! מקינון ,מגדולי בעלי התוספות.
״ * נ ־ ־ י י ״ספר כריתות״ )תלק ה /לשון למודים ,שער שני סי׳ לג( שלפעמים
״ ,נ ,מ ו ״ ו לגמרי ,אבל הוא מותר מצד
_
״פית המש
אין ״ייבין
* י יאסור מ צ י אתר .כגון בסרק ב׳ דבכווים .משני ,ז ״ודם
דימו כבשת.
,״בל ״ ,י ,ן עליו משום
'ליי" .רצונו ל ,
א
ע
נ ה
ד
כ א ן
ו
ב
ה
ח
ב
ז ה
מ ו ת ו
ו
ן
ה
נ
נ י ן
א
ב
פ
ל
ט
ס
ן ה
ש
מ
מ ו
ת
ו
ס
מ
ם
נ
ן ם
ג ם
ש
ה ל י מ ת עילם
ב
נ
"י " י
״"
נ י
ל י " ״ ח נ י ״ ״ י׳ל< י
נ י ע י
מ
1
• " י" י "
ל
ל
מ
נ
י
מ
א
ת
) ס ע י
"
"
־ז כל ־ייצא ביה .הכלל הזה מיבא
״ ״ י י ־ללי הגמרא על הלינות עילם ממר ,רבי יוסר ?איי
,
ת
?י
ג
1£ו׳
״ומאות
״ י י ״ י־יייו לדברי הגדולים ״ י י •
׳ ״ ״ ־ י ה י ג יהודי• אייה ליב• י ״ ז
״ ל ח י י ״ ל י ב י שמואל הנגיד( ונהגה,״ ה י ״וקב עמון )שם( מובאות
" י י דוגמאות
בפפי
״
ב^״ ב״ י י ,
) 8נדפס
1 1מס^ב
בז״ובאל״
1
ב
״י״״״
מ
0
ס
השונית
י
נ
מ י ח
א
י׳
״״י־ * ״ י
א״ר
" י • כיי הפוסקים האהרינים י מ ם י י
א
'1
היתר ״
ר י ג י
ל ח
א '״־ל ׳־*יי*
^ ^ ׳"א ^
ם
א
ס ע ס
ב
נ
א
י
נ
ס
י'
נ י פ ם י ם
ב ס ־ ! י י
ה
ל
ד
ז
ל
ו נ י פ
ב
*?£.1״*£
ו
א
ט
״ ל גם ח ל ״ ל
, 2־אינו אלא
,ל
״
״*"
א ס י ו
י ב י
" ״
מ ט ע מ י ם
ח
א
ו
,״ ,.ובנ
הדתי
ובנה ה י
פ
י ד ,והמסגרת המעשית לחוד.
מ ט ש ט
1
ח י
^ 1״ ה2
ל״י הדברים הג׳־ל נביו א ״ קיימי״״ל י ״ י
דם^״לי
י־
את כללי הםציי -״ ״ '
להבנת
'^,
״
״ י י ־ ־ אלה מהיים הכללים היאשיים ל ״ ״ י *
י ׳ ״ ־ ־־קום לשתי דרכים־ הבנת כללי המשנה במובנם ה מ ק ו _ ,ולהבנת
?
0נ
ב
ל
ם
ע
ע
י
ע
י
א
א
י
3 6
ל
ב י
0
ב
1 0
י
מ
נ
נ
מ כ
ם
ל ס נ י
ה א פ ע י י
1
8
״ ״ ״ ,״ ״ ״ ר ״ לדברי
י׳
י־״מי• י א י
*
ב״י״א(
־ל ־־י שלומד גמרא נתקל ב ח י ־ * " א ״ י י " ״ י ״ ״
״ ן ״ ^
ל ־ ״ מ מסתמכים האמוראים על מ ס י י ״ א " י
ה
3
1
י ת
^
*1
״איו לקבל א ת י ב י י המשנה נפשיט־־• אבל
^
^
,
ה
ת ה
ק
ב
ל
ה
נ
נ י י י
א
ו
ע
ו
ו
נ
ת
ה
ט־ינ״
4
י י ״ ״ ״י־״ ״־ם צבי סי׳ ״א ו א י י י £״ י יל י ״ י ח י *
3ד <
ג < י י
פ
נ ל ל י ם
,
דאמ י א ״
ו ע ו ״ בין האפייאים
1
״־ "?״',ד
י נ ת
״ ״ אות
אגב.
יי׳׳י* מל ר״ש מקינון לבעל
׳
כשני
י ר כללי החלמיי,
י
״ ^ ״
י * ^ ^ ^ ד״למודא־
״ ־ י ״־ " ל
^ ״ י ״
* לי גס אביו החכם צבי כתב מסברא דנפשיה ״נקוט מיה* לםיס
י במתני׳ מותרות אעס׳׳י שאינן מותרות לגמרי״.
1
א ל ה
מ י
ח ס
ה ו ד י
ב ע ל
ה
כ
ל
י
ח
ס
ע ל
צ
ג ס
?
www.daat.ac.il
31
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהבנת המשנה ,כל אחד מביא פירוש אחר ולבסוף נתקבל הפירוש האחרון שנאמר
בבית המדרש אחרי דהיית כל הפירושים הקודמים.
נביא דוגמה;
במסכת מכות ח ,א אומרת המשנה :״הזורק אבן לרשות הרבים ,הרי זה
גולה״ .על דברי המשנה מקשה הגמרא ״לרשות הרבים מזיד הוא״ ,כלומר ואין
זה שוגג ,״אמר רב שמואל בר יצהק :בםותר את כותלו״ .על זה מקשה הגמרא
״איבעי ליה לעיוני״ ומתרצת הגמרא ״בלילה״ .גם תירוץ זה דוחה הגמרא ולבסוף
מפרש רב פפא :״לא צריכא אלא לאשפה העשויה ליפנות בה )פירש״י — ליפנות
בה בני אדם לנקביהם( בלילה ואין עשויה ליפנות בה ביום ,ואיכא דמקרי ויתיב,
פושע לא הוי דהא אינה עשויה ליפנות בה ביום ,אונם נמי לא הוי דהא איכא
דמקרי ויתיב״ .לפי הפירוש הסופי הזה מדברת המשנה בבית שימוש המיועד רק
ללילה ואם זרק לשם אבן ביום והרג אדם ,אין כאן פשיעה אבל גם אונם אץ
כאן שהרי לפעמים משתמשים במקום הזה גם ביום .לפי מסקנת הגמרא זאת היא
:כונת המשנה ״הזורק אבן לרשות הרבים ,הרי זה גולה״ ,וכך נפסק להלכה ברמב״ם,
הלכות רוצח ושמירת הנפש ,פרק ו הלכה ו :״הזורק אבן לריצות הרכים והרגה…
הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלע מפני שזו פשיעות היא שחרי היה לי לעיין ואחר
כך יזרוק״ .בחמשך דבריו מביא הרמב״ם את ההלכה של מקום אשפה וכף .איך
אפשר להבין את דברי הגמרא י האם זאת כוונת המשנה שמדובר כאן רק באשםה
העשויה ליפנות בה בלילה; האם זה פשט המשנה שזרק את האבן רק למקום
כזה ולכן רק במקרה זה הוא גולה לעיר מקלט י כאן מצטמצם פשוטו של המשנה
למקרה מיוהד ומשוגה .5
נבין דברי הגמרא באוקימתא זו כאשר נתייהם למשגה כמסורת עתיקה של
תורה שבעל פד• שנמסרה יחד עם התורה שבכתב .התורה מדברת על ״ככל
אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימות״ וכר )במדבר לה ,כג( ,אבל
התורה לא הגדירה באיזו רשות מדובר כאן ,רשות הרבים או רשות היהיד .לכן
באה התורה שבעל פה ומוסיפה שהכוונה לרשות הרבים .הוכחה לכד גם מפסוק
אחר ״ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדהה ידו בגרזן״ וכו׳ )דברים
יט ,ה( ,וההגדרה של יער בודאי רשות הרבים ,אשר גם ההורג וגם הנהרג
מותרים ללכת שם .כמובן יתכן שגם לרשות היהיד יינתן לנהרג להיכנס שם ,ואז
יש לרשות היחיד זה דין רשות הרבים ״מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם,
אף כל רשות לניזק ולמזיק להכנם לשם״ )משנה מכות ה ,א( .עיקר הדין של
שוגג מדבר איפוא ברשות הרבים ,וכד מחוים דברי משנה ״הזורק אבן לרה׳יר,
ה״ז גולה״ פירוש מקובל מדור דור לדברי התורה שבכתב.
כאשר הגמרא דנה על דין זה ,אין כוונתה לשנות ה״ו דין זה שהזורק לרה״ר
גולה לעיר מקלט .מאידך דנים האמוראים על המשמעות המעשית של הדין ,על
הלות הדין ,וכאן מתעוררת השאלה באיזה מקרה של שוגג ברשות הרבים
5בזמן כחיבת המאמר הזה שאלתי לכמה לומדי תורה — רובם לומדי כוללים שוגים —
איך להבין אוקימתא כזו של ״אשפה העשויה ליסנות בה״ .רובם ענו לי שהתנא
בודאי ידע שהכוונה רק למקרה זה ,אך אין דרכו של התנא לפרט ולפרש את דבריו.
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מדובר כאן .האם יתכן שכל הריגה ברשות הרבים נהשבת לשוגג ,האם אפשר לומר
שבכל רשות הרבים אין לדרוש זהירות בזריקת אבנים ן ומאידר אולי זה אפילו
לא שוגג אלא אונס ו״יש ספקות הרבה דלמא הויא רציהתו קרובה לאונס ,דהרבה
דקדוקי הלכות יש בדין גלות״ )חזון איש ,הו׳ימ סי׳ יז סק״א( .אמנם מדברת
התורה על רשות הרבים ,אבל החלות המעשית של שוגג בהריגה כזו אין להגדיר
לכל רשות הרבים ,ובודאי לא לכל רשות הרבים בשטח מיושב .לכן דנה הגמרא
בכמה איישרויות שזריקת אבן ברשות הרבים נשארת בגדר של שוגג ,עד שמצאה
דוגמה ברורה של הריגה ברשות הרבים בשוגג .יתכן שכאשר נמסר מדור דור
בקיצור רב שמדובר ברשות הרבים ,לא דברו אז בכל דור ובכל בית המדרש על
ההלות המעשית של הדין ,אלא על המסגרת העקרונית של הלכה זו .דיון על
החלות המעשית הוא מישור אהד לגמרי וזה היה מתפקידם של גדולי התנאים
והאמוראים
לפי הנ׳יל יש לומר שאוקימתא קשה המובאה בגמרא איננה באה לשנות
את פשט המשנה ,אלא להגדיר את החלות המעשית של הכלל שנאמר במשנה.
אין כאן פשט המשנה מצד אהד ומצד שני איזה פירוש־דרש על המשנה .הפשט
הראשון נשאר בתקפו כהגדרה כללית של הדין .ואילו האוקימתא של האמוראים
מגדירה ולפעמים אף מצמצמת את החלות המעשית של ה ה ל כ ה .
לפי הנ״ל יש ויש מקום לפשט במשנה שאיננו זהה עם דברי הגמרא .ויותר
מזה .הפשט ה״ראשון״ יראה לנו חגדרות חשובות שהן מועילות להבנת הפשט
השני ,הפשט המעשי .מאידר .איזו זהירות דרושה כאשר ניגש לפרש הפשט
ה״ראשון״ במשנה .רבים ניסו ל פ ר ח אל המשנה פנימה ונכוו ונפגעו ,השבו שרק
7
6ישנן משגיות בהן מבואר רק הכלל וישנן משניות בהן מובאות הגדרות ודוגמאות
מעשיות לכלל הראשי .במשנה הראשונה של סרק שני דמכות מובא הכלל ״אלו הן
הגולין ההורג נפש בשגגה״ וגם כמה דוגמאות ,היה מעגל במעגילה ,היה משלשל
בחבית ,היה יורד בסולם ועוד .במשנה ״הזורק אבן לרשות הרבים״ אין דוגמאות ולכן
מובן שהאמוראים דנים על המסגרת המעשית של הכלל הראשי .אגב ,אם נומר
שהמילים ״ההורג נפש בשגגה״ הוא הכלל הראשי ואילו בהמשד המשנה מובאות
דוגמאות ,אפשר לתרץ את קושיתו של ה״פני יהושע״ )ד״ה במשנה אלו הן הגולין(
שהקשה איזה חידוש יש במלים אלו.
ד הרב דוד צבי הופמן זצ׳׳ל בפירושו לכדר נזיקין מפרש את המשנה הנ״ל לפי מסקנת
הבבלי; וכן א .הלוי ופנחס קהתי .פרוסי הניר אלבק נ״י מפרש את המשנה ע׳׳ם
הירושלמי ״כגון שסותר את כותלו הנטוי ועומד ליפול ונפלה אבן לרשות הרבים״,
אך אינני בבין למה בחר דוקא בפי׳ הירושלמי שהוא לא לפי פשט המשנה ,גם לא
לפי המסקנה בבבלי ובניגוד להלכה .אפשר לפרש את המשנה כפשוטה ,עם או בלי
הוספה של המשמעות המעשית של הדין .אבל לפה לפרש את המשנה שלא כפשוטה
אלא כאוקיפתא דחויה בבבלי .חד ,בלי הסבר לפה מעדיפים דוקא אוקימתא זו על
אחרת .האם הפירוש של נפילת אבן בזמן סתירת הכותל העופד ליפול יותר הגיוני
מפירוש האשפה העשויה ליסנות י בספרי ,.מבוא למשנה״ ) 295עמי( ו״פבוא לתלמודים״
) 694עמי( מאת פרוס׳ חניד אלב? לא מצאתי הסברים לדרכו בפירושיו למשנה.
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הם מבינים את דברי המשנה ודהו מתוך לגלוג את פירושיהם של גדולי האמוראים.
מלומדים שלמדו בצעירותם משנה ותלמוד מצאו כאן הזדמנות נוהה להראות
למדנות ובקיאות שקופה וחשבו לפתוח את שערי המשנה תוך סגירתם של שערי
התלמוד .אד נםיונות מבאישים אלה אינם סותרים את העיון התורני הזהיר
בפשט הראשון של המשנה.
ואולי מותר לצעוד עוד צעד .אין כוונת האמוראים באוקימתא מסוימת לטעון
שזה המקרה היחיד של חלות דברי המשגה .אחרי משא ומתן ואף אחרי דהיית
אוקימתות אחרות ,באו האמוראים למסקנה שבמקרה פלוני הל דין המשנה ,אבל
אין זה סותר קיומם של מקרים אחרים .על פי המסגרת המשפטית־המעשית של
האוקימתא של הגמרא ,אפשר לחפש מקרים נוספים .די לאמוראים שמצאו מקרה
״חלק״ של• חלות המשגה ,ואידך זיל גמיר .האמוראים הראו לגו איד להתחשב
בנתונים הלכתיים אחרים בהלות המעשית של חמשנח ,אבל אין חכרת לומר
שבאוקימתא זו ננעלו כל שערי האוקימתות .
במשנה נמסרו לנו הכללים הראשיים של דיני התורה ותקנות הז״ל ,ואילו
בגמרא נדונות המסגרות המעשיות של דברי המשנה ,נוסף לדיונים על טעמי
המשגה ,מקורותיה וכר.
גם במשנה עצמה אנו רואים כבר אוקימתא המצמצמת את תלות הדין.
במסכת נדרים ,פרק ב ,משנה ג מובא :״יש נדר בתוך גדר ואין שבועה בתוך
שבועה .כיצד ,אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל ,חייב על
כל אחת ואחת״ .למרוה הכלל הרהב ״יש נדר בתור נדר״ מביאה המשנה
כדוגמה לכלל רק החלות של נזירות על נזירות .התוספות )שם יז א ד״ה יש
נדר( מסבירים שנזירות נקראת גם נדר ,אך ממשיכים :״אבל מ״מ אמאי שבק
סתם נדר ופתה בזה ]בנזירות[ ,ויש לומר משום דכנדרים לא משכהת נדר כתוך
נדר דאי אמר ככר זה עלי קונם ככר זה עלי קונם לא הייל דאין איסור הל על
איסור״ וכר .לפי התוספות באה הדוגמה ללמד שלמעשה ישנה הגבלה גדולה לכלל
היסודי ״יש נדר בתוך נדר״ והמסגרת המעשית של הכלל נמצאת רק לגבי גזירות.
לסי התוספות באה כאן המשנה ומסבירה ״הכא במאי עסקינן״ ומצמצמת את
המסגרת המעשית של הדין .אמנם יש פירושים אהרים כגון הרמב״ם )הל׳ נדרים
8
8אחרי שהגמרא דוחה אוקימתא מסוימת ,מביא אמורא אחר אוקימתא אחרת המתחשבת
בקושית הגמרא .בעל האוקימתא הראשונה בודאי יסכים לאוקימחא השניה ,אך אין
הוא רואה צורך לפרש את המשנה דוקא לס* האוקימתא השניה — זאת אומרת שיש
מקום לאוקימתות שונות .במקרה שלנו בעל האוקימתא של ״בסותר את כותלר׳ יסכים
לאוקימתות האחרות שבגמרא ,אבל אין הוא זקוק להן ,אבל הוא לא יטען שאין
אפשרות לאוקימתא אחרת.
בספרים על כללי התלמוד כגון ספר כריתות ,הליכות עולם ,כללי הגמרא למדן יוסף
קארו ,יבין שמועה ,מבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד ולמהר״ץ חיות ,של׳׳ה כללי
תורה שבעל פה ,יעיר אוזן לרבינו חיד״א ,כללי הש״ם לרמח״ל לא מצאתי כללים או
הסברים על ״הבא במאי עסקינן״ או על המושג ״אוקימתא״ .בסי יד מלאכי סי׳ שנהיו
ישנם עיונים ב״לא שנו״ ,אבל בדבריו לא דן בהגדרת המושג.
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
סרק ג הלכה ב( והריטב״א ,אבל גם לפי שיטתם ישנה הגבלה מעשית על הכלל
״יש נדר בתוך גדר״.
פרק ד
געיין בדוגמא שניה ,וכאן נראה איד האמוראים וגדולי הראשונים יהד
מגבילים את המשמעות המעשית של המשנה .דומני שדוקא הצמצום ע״י ההגדרה
של המסגרת המדויקת של המשנה ,אופינית היא לעיונים של האמוראים במשנה.
העיונים האלה מביאים לפשט אחר במשנה .דור אחרי דור מסרו גדולי ישראל
את דברי התורה שבעל פה ,הגדרות קצרות ופירושים קצרים נלוו כך את התורה
שבכתב .אהרי התימת המשגה יכלו גדולי ישראל להפנות לעיונים נוספים על
ההגדרה המעשית של הכללים הראשיים שבתורה שבעל פה .תלמידי האמוראים
ותלמידי תלמידיהם ,גדולי הראשונים המשיכו את דרכי האמוראים וגם הם דגו
וחפשו את החלות המעשית של דיני התורה שבעל פה .וכד יתברר לנו שגם
עיוגיהם של הראשוגים הביאו להגדרה מדויקת של הפשט בדברי המשנה.
בריש פרק רביעי דכריתות )יז ,א—ב( מפרשת המשנה מתי יש תיוב להביא
אשם תלוי :״ספק אכל חלב ,ספק לא אכל …שבת ויום חול ועשה מלאכה באהד
מחן ואינו יודע באיזו מחן עשח ,מביא אשם תלוי״.
ניסוה המשנה בצורה כללית וכוללת .התוספות )שם ד״ה ספק אכל(
מסבירים שכל החיוב של אשם תלוי רק אם בשעה שאכל )או שעשה מלאכה(
היה סבור שאין כאן איסור ,אבל אם בשעה המעשה היה לו כבר ספק ,אי אפשר
להביא אשם תלוי״ .פירוש זה מצמצם כבר את הלות המשנה .הגמרא מביאה
םחלוקת אם המשנה מדברת בחתיכה אחת שיש עליה ספק ,או בשתי התיכות,
אחת של היתר ואחת של איסור .לפי הדעה של ״שתי חתיכות״ אין חיוב אשם
תלוי אם הספק התעורר כלפי חתיכה אחת .הגמרא מביאה כמה הסברים לדעה
שהחיוב רק בשתי ה ת י כ ו ן או מפני שיש לימוד מיוהד ,או שיש צורר שיש
אפשרות לברר אהר כר ע״י בדיקת החתיכה השניה מה היתד• החתיכה הראשונה,
או שרק אצל שתי התיבות ״איקבע איסורא״ שהרי רק במקרה זה היתה כאן
•התיכה אחת ודאי של איסור .לפי דעה זו שהמשנה מדברת רק בשתי התיכות —
וכן נפסק להלכה — ישגה שוב הגבלה נוספת במשמעות המעשית של המשנה
ולפי דעה זו הפשט במילים ״ספק אכל הלב ספק לא אכל״ שהיו לפניו שתי
חתיכות ואכל מאחת מהן ,אבל אין הפשט במשנה שהביאו לפניו התיכה אהת,
שגתברר לו אהר כר שאולי זה היה חלב .ואכן הגמרא מביאה את שתי הדעות
בהבנת פשט המשנה ,ומסבירה איר כל צד מפרש את המשנה לפי דרכו.
9גם מפירש׳׳י )דיה ואפילו אכל וד׳׳ה אכל אחד מהן( משמע שמדובר שבזמן האכילה
חשב שזה שומן ,אבל בשרית חתם סופר ,חו׳׳מ סי׳ כס מבואר ״דמי שאכל חתיכה
'שהי׳ ספק חלב וספק שומן אין חילוק בין ידע שהי׳ בו ספק ואכלו ובין טעה וסבר
שהוא ודאי שומן ,לעולם מייתי אשם תלוי אף עפ׳׳י שהזיד לאכול ספיקא דאורייתא״,
וכבר תמה בעל תפארת יעקב על דברי החת״ם ,וכן ב״זרע אברהם״ ח״ב סי׳ ט,
מובא ב״מעיגי התלמוד׳׳ על כריתות מהרב יצחק רלב״ג נ״י )ירושלים תשל״א( עמ׳ קנ.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התוספות )ד״ה מדסיפא( דנים בשאלה איר להבין את המציאות של ״יםתי
חתיכות״ לגבי המשך המשנה :״שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן״.
התוספות מתרצים :״וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות ,כגון
שעשה מלאכה בין השמשות דםפק יום או לילה וגפ איקבע איסורא שעשה מלאכה
בבין השמשות קרוב למוצאי שבת דאיקבע איסורא כל היום ,וגם אפשר לברר
איסורא שיוכל לראות לפי ענין המלאכה שפעל בשבת לפי מה שיש ,כמה עכר
מן הלילה ולא עבר ממנה רק מעט ופעל מלאכה רבה ,אם כן פעל קצת מן היום״.
לפי פי׳ התוספות ישנה מציאות של ״שתי חתיכות״ זה על יד זה לענין
עשיית מלאכה ואינו יודע אם זה היה שבת או יום חול .אם הספק רק במוצאי
שבת ישנה מציאות של איקבע איסורא ,שהרי כל היום שעבר היה איסור
מ ל א כ ה ״ ; ישנה גם אפשרות שאפשר לברר לפי כמות המלאכה שעשה אם
התחיל כבר בשבת ,דהיינו אפשר לברר איסורו .לפי פירוש זה מצטמצם מאד
הפשט המעשי במשנד .של חיוב אשם תלוי בעשיית מלאכה ואינו יודע אם זר,
חית שבת או יום חול ,אך אין כאן מן התימה כלל .התוספות ממשיכים כאן את
דרכי האמוראים ואחרי שהאמוראים הסבירו את המשנה ״ספק אכל חלב ספק לא
אכל״ לגבי שתי חתיכות ,מובן שחתוספות ממשיכים ומגדירים גם את המשך
המשנה לפי ״שתי התיכות״ .אם זאת המסגרת המעשית של הדין ,יש צורך —
ולא רק רשות — לפרש גם את המשך המשנה לפי המסגרת המצומצמת הזאת.
ומאידר ,אם הרישא מדבר ב״התיכה אהת״ אפשר לפרש את המשך המשנה באופן
רהב ואז המסגרת המעשית של המשנה נשארת רחבה וכמעט בלי הגבלות.
רבים הדיונים בפירוש התוספות הנ״ל ,אבל לית מאן דפליג שיש צורר למצוא
את הפשט הנכון בהמשך המשגה ע״פ המסגרת ההלכתית המובאת בגמרא!.1
המשנה נאמרה בצורה קצרה ,כללית וסתמית ויש לפרשה בדרכים שונות ואף
הגמרא מביאה פירושים אחדים המשנים את הפשט במשנה ,כל פירוש לפי
המשמעות שלו.
10הרב חיים שאול גריינימן שליט״א בס׳ חידושים ובאורים למס׳ כריתות סי׳ ד ם״ק א
נוטה לפרש אח דברי התוספות שגם בין השמשות של ערב שבת איקבע איםורא,
אבל זה נגד משמעות דברי התום׳ ,אך ראה אור שמח ,הל׳ שבת פרק ה הלכה ד.
11לפי הרמב״ם משמע שגם בין השמשות של ערב שבת נקרא איקבע איםורא )לחם
משנה הל׳ שגגות פרק ח הל׳ ב( וכן מבואר בתוספתא כריתות פרק ב ,י :״עשה
מלאכה בהשמ״ש של שבת בין מלפניו ובין מאחריו ה״ז חייב״ ,אבל ב״עריד לנר״
כריתות יו ,ב )ד״ה בא״ד ,בין השמשות( מובא הוכחה לשיטת התוספות מברייתא
בתורת כהנים ,ויקרא ה ,יז )פרשד ,יב( :״שבת ויום חול עשה מלאכה באחת מהן
בין השמשות ואינו יודע באיזה מהם עשה״ ומכאן משמע שהספק בבין השמשות של
מוצאי שבת .ב״ערור לנר״ לא נזכרה התוספתא הנ״ל .וראה רש״י שבת לה ,א ד״ה
בשלמא הלכה כר׳ יהודה :״ובערב שבת אמר שאם עשה מלאכה מביא אשם תלוי״,
וראה בס׳ אור הישר ומעיני התלמוד ,כריתות יז ,ב דיונים רבים ב״איקבע איםורא״,
״שתי חתיכות״ ו״אפשר לברר״ .רוב הדיונים קובעים את המסגרת המעשית של
המשנה הנ׳׳ל,
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרק ה
ההסבר המובא למעלה דן ביהס בין הפשט בהגדרה של דין תורה במשנה
והמשמעות המעשית והלותו המוגבלת כפי שזה מתבטא בדברי האמוראים .נדמה
לי שהבחנה זו קיימת גם בפירושי הגמרא לתקנות הז״ל .במשנה נמסרו לנו
תקנות רבות שהונהגו בהיי עם ישראל ,ואילו בפירושי האמוראים לתקנות אלו
אנו שוב נתקלים לפעמים בפירוש ״דחוק״ למהות התקנה הנמסרת במשנה.
גם פירוש כזה יש לראות כפירוש מעשי לדברי המשנה ,בלי שיש הכרח לראות
כאן הפירוש הבלעדי לתקנה הקדומה.
״ברד על היין שלפני המזון פטר את היין שלאהר המזון״ )ברכות ,פרק ו,
משנה ה :מב ,א( .בגמרא מבואר ״לא שנו אלא בשבתות וימים טובים ,הואיל
ואדם קובע סעודתו על היין ,אבל בשאר ימות השנה מברר על כל כוס וכוס״.
לפירוש זה לא ניתנה הוכחה מהתוספתא או ברייתא אהרת .פירוש זה מצמצם
את דין המשגה רק לשבתות וימים טובים )ולמקרים מיוהדים כגון היוצא מבית
המרהץ ובשעת הקזת דם( .מאידר המשגה איגד .מהלקת בין ימי הול לימי שבת
והג ,ואיך נקבל הפירוש ההדש של האמוראים ?
ויש לומר שגם כאן נתנו האמוראים הפשט המעשי של תקנת הז״ל .בזמן
האמוראים בבבל היתד .המשמעות המעשית של הדין במשנה רק בימי שבת והג,
כאשר רק בימים כאלה היתה דעתם לשתות יין אחר המזון ולכן הברכה של
היין של לפני המזון פטרה את היין שלאחר המזון .האמוראים קבעו איפוא
הפירוש המעשי של המשנה ,בלי שטענו שזה היה הפשט הבלעדי לדברי המשנה.
לכן הגיוני שבתקופה אהרת שוב הזרו לפשט הראשון של המשנה .הרא״ש ,הטור
ועוד מביאים את דברי הראב״ד ״דוקא במקום שאין היין מצוי להן ,אבל במקום
שהיין מצוי כגון מקומות הללו אין הפרש בין שבתות לימות ההול״ .כאן הוזרים
אנו לפשט הראשון למשנה ,וכן מבואר בתוספות )שם מב ,ב ד״ה ורב ששת
אמר( ״ומה דנקט שבתות וי״ט לאו דוקא ,דהוא הדין אם קבעו סעודה על היין
בשאר ימות ה ח ו ל ״ ״ .
לפי פירושי הראשונים הנ״ל יש פשט ראשון למשנה ואילו האמוראים נתנו
פירוש מעשי לדברי המשנה ,שלא בא לסתור את הפשט הראשון שבמשנה .אנו
רואים איפוא את חשיבותו של עיון זהיר בפשט הראשון במשנה שגם הוא נשאר
בתקפו שהרי הוא היסוד הנצחי.
נגענו כאן רק באחת הבעיות שבפירושי האמוראים למשנה .ברור שהפתרון
שהוצע כאן טעון עוד בדיקה נוספת וכל מטרת המאמר לעורר את לומדי התורה
להקדיש תשומת לב לבעיה זו — וזה יהיה שכרי
12רבי עובדיה מברטנורה מפרש את המשנה ע״פ הגמרא וז״ל :״הני מילי בשבתות
וימים טובים שרגילים לקבוע על היין לאחר המזון״ .ה״תפארת ישראל״ אינו מזכיר
את התנאי של שבת ויו׳׳ט ,וזה כנראה בהתאם לפירושי הראשונים הנ״ל שכיום שוב
רגילים לשתות כל יום יין בסעודה .שני הפירושים מפרשים את המשנה לפי משמעותה
המעשית ,ויתכן שבפירושו חזר ה״תפארת ישראל״ לפשט הראשון של המשנה.
37.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ כ ת ב י ם
ל מ ע ר כ ת
בחוברת האחרונה של ״המעין״ )תמוז תשל״א( עמ׳ 19מתייהסת הערה 3
ל ״ ש מ ע ת י ך וזח ל ש ו נ ה :
י ״…לאחרונה התנהל וויכוח מעל דפי ״שמעתין״ )גליונות (29 ,28 ,27על
כשרות ה״גישה האוניברסיטאית״ לתלמוד לבא ב ק ה ל ; הפרופ׳ י״ד גילת תבע
את עלבונם מ א ת כמה רבנים שהשיגו עליה ועל כשרותה ,והמערכת )״דבר
המערכת״ גליון ,29אדר—ניסן ת ש ל ״ א עמ׳ — (4אולי בגלל יחסים טובים
ועדינים — ט מ נ ה ראשה בחול של מלמולים על יישומי אמצעי מהקר הדישים
בספרות התלמודית) ….שמא מחשבים ומיקרוסקופים אלקטרוניים?( עכ״ל״.
ב״דבר המערכת״ המותקף נאמר ,בקטע הנדון בהערה ,כדלקמן:
״הפרופ׳ גילת מייצג בשיטתו את האסכולה האונבירסיטאית אשר אינה נרתעת
מליישם' שיטות מהקר ,המקובלות בשאר המקצועות ,גם לגבי לימוד התלמוד.
ל ד ע ת משיגו )ראה מאמרו של הרב היים צימבליסט בגליון זה( ״גישה זו של
״התפתחות ההלכה״ זמורת זר היא בכרם בית ישראל והיא עומדת בניגוד ובסתירה
למקובל בידינו מדורי דורות״.
לצערינו ,הטא כותב המאמר הנכבד ב״המעין״ כלפי מערכת ״שמעתין״
בשתים:
א( ייחם ל נ ו גישה ,בה הגדרנו את ע מ ד ת פרופ׳ גילת.
ב( הרמז ה מ ש ת מ ע מההערה ״אולי בגלל יחסים טובים ועדינים — טמנה
ראשה בחול״ הוא חמור ביותר ביחס לאישיותם ש ל הברי מערכת ״שמעתין״.
אנו מצטערים מ א ד שדברים אשר אינם כדת נפלטו מעטו של ת״ה מובהק.
כיון שהדברים הונצחו בדפוס נאלצים אנו להתריע עליהם בזה ,כדי שנהיה נקיים
מה׳ ומישראל.
בברכת התורה
כתיבה והתימה טובה
מערכת ״שמעתין״
הערת מערכת ״המעיף׳:
ב״דבר המערכת״ ב״שמעתיך הנ״ל מוזכרות שתי הגישות ולכן היה מן הראוי שמערכת
״שמעתין״ תקבע את עמדתהיהיא מעל דפי ״שמעתין״ — ומכאן שלא חיתה שום כונה
לפגוע באישיותם של חברי מערכת ״שמעתין״.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נפתלי בן־מנחם
הערות ו ה ש ל מ ו ת
לרשימה
ה ב י ב ל י ו ג ר א פ י ת ש ל ס פ ר י ר׳ ש ל מ ה ג א נ צ פ ר י ד ז ״ ל
של
הרב י ה ו ד ה רובינשטיין
)המעין ,כרד יא ,גל׳ ד(
[1קסת הסופר ,אפען תקצ״ה ,[2] .לא דף.
בטופס ש ר א י ת י ,[2] :לב דף.
מהדורה תנינא ,אונגוואר תרל׳׳א .ר״י רובינשטיין ר ו ש ם :קלה דף .בטופס
שלפניי ,[4] :קלח דף.
. .הרב פנחס יעקב הכהן רשם עוד מהדורה א ח ת ב״קרית ספר״ ,כרך כה ,תש״ט,
עמ׳ ,215מם׳ : 191מונקאטש תרם״ב .4 .אהריו ה ״ ד פרידברג ,בית ע ק ד ספרים,
ג׳ עמ׳ ,915מס׳ .39עיין ג ם :סיני ,כרך מב ,תשי״ה ,עמ׳ קסט .א ג ב :מהדורה
זו ,מונקאטש תרס״ב ,נזכרה על־ידי ר״י רובינשטיין בפרק א של מאמרו )המעין,
כרך יא ,גל׳ ג ,עמ׳ .(3
0
[2פירוש על התפילות .הרישום הנכון ה ו א :
סדר תפלה עם דרך ההיים הוא אסיפת דינים השייכים לסדר ה ת פ ל ה נלקטו
בטוב טעם ודעת מ ש ״ ע א״ה ט״ז מ ״ א א״ר ו פ ״ מ ע״י הרב …מ ו ״ ה יעקב זצ״ל
א ב ״ ד ליםסא יע״א .ועתה ה נ ה נספה…
ח ,^16תקצ״ט ,[41 .1839 ,שצז [5] ,דף.
במהדורה ראשונה זו אין אלא הסכמה אתת ,של ר׳ מאיר א״ש ,תקצ״ת.
[3פני שלמה ,זאלקווא תר״ו .רובינשטיין ר ו ש ם 44 :דף .באמת נמצאים
בספר ,[1] :מח [2] ,דף .מעניין שגם פרידברג )בית עקד ספרים ,ג ,עמ׳ ,839
מס׳ (459רושם 44דף בלבד.
רוביגשטיין רושם גם מהדורה שנייה שיצאה בירושלים תשט״ו ,אבל ספירת
העמ׳ שם לקוייה .ה נ כ ו ן ,[51 :רצז ,ה [1] ,עמ׳.
[4תורת הזבח .שם הספר ה ו א :ת ו ר ת זבה .נדפס בשנת תר״ט.1848 ,
רובינשטיין רושם בטעות תר״ה .הספר כולל ] ,[5מו דף.4 .
0
[5אסריון …מהדורה הדשה …אונגוואר תרל״ו .הנכון תרל״ה.1877 ,
רובינשטיין נגרר כנראה אהר פרידברג )בית ע ק ד ספרים ,א ,עמ׳ ,98מס׳
,(2478שאף הוא רושם תרל״ו.
״םוואליווע תרע״ב״ .הנכון תרע״ג.1913 ,
ברוקלין ת ש ט ״ ז הוא דפוס־צילום של סוואליווע.
[6אהלי שם ,אונגוואר תרל״ה .רובינשטיין רושם 126דף .פנחס יעקב הכהן
רושם ב״קרית ספר״ ,ש נ ה כד ,תש״ז—תש״ה ,עמ׳ 124 ,[2] :279דף .שמואל
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ווינער ,קהלת משה ,פטרבורג תרנ״ג ,עמ׳ ,42מס׳ 126 ,[1] :342דף .םרידברג
)בית עקד ספרים ,א ,עמ׳ ,35מם׳ 127 : (845דף .גם ברוד שטראום ,אהל ברוך,
לונדון תשי״ט ,עמ׳ 127 :10דף .בטופס ש ל פ נ י י ,[1] :קכד דף.
מהדורת לבוב תרם״ז יצאה על־ידי ר׳ יהושע צבי ווילף מלבוב ובאו עליה
בהסכמה ר׳ שלום מרדכי הכהן ]שוואדראן[ ,ברעזאן ,ר׳ ארי׳ ליבש הלוי איש
הורוויץ ,סטאניסלאב ,ר׳ משה גרינוואלד ,הוסט ,ור׳ אליעזר דייטש ,באניהאד.
17
] ,[5ק ה
ש פ שלמת ,ם—.וואראהל תרס״ח .רובינשטיין רושם 125 ,4 :דף .הנכון:
[8מסגרת השלחן ולחם הפנים .לובלין תרמ״ח .רובינשטיין אומר )עמ׳ : (67
״הוצאה ראשונה זו של פי׳ לחם הפנים לא היתד .לפני״ .אני ראיתי את הספר
ורשמתיו:
…ספר קיצור שלחן ערוף מהדורא חדשה וסביב לו ספר מסגרת השלחן )והוא
תקונים והוספות על ספר קיצור שלחן ערוך( והפירוש החדש הנקרא …לחם
הפנים )שמראה פנים וטעם להחידושי דינים( .הספרים …האלו כבר נדפסו כמה
פעמים …נדפסו כעת ביחד עם הרבה תקוניפ והוספות …גם נתוספו הרבה הגהות
וחידושים מ כ מ ה רבנים )יגעתי וקבצתי …חיים ישעיה הכהן ]הלבערסבערג[(,..
חלק ]א[—ב.
לובלין ,דפוס יעקב הערשענהארן ומשה שניידמעסער ,ש נ ת שמור הלכה זו
והיה ןתרמ״ח[ 203 ; 248 .1888 ,עמ׳ .״.8
חםכמות :ר׳ מנחם א״ש ,אונגוואר] ,הועתקה מן ההוצאה הראשונה[; ר׳
ישראל יהושע ]טרונק[ ,קוטנא ,כד סיון ת ר ל ״ ה ; ר׳ חיים אלעזר וואקם ,קאליש,
כו סיון ת ר ל ״ ו ; ר׳ אפרים מאציוב ,טוריםק ,כג אייר ת ר ל ״ ו ; ר׳ שלמה גאנצפריד,
אונגוואר ,יח תמוז תרל״ה ]הועתקו ממסגרת השלהן ,שנדפס בלובלין תרל״ז.
מהסכמת ר׳ שלמה גאנצפריד נ ש מ ט קטע ,שבו אוסר על חדפםת ספרו יחד עם
מסגרת השלחן ,המסכימים הבאים התירו את האיסור לאחר פטירתו של ר ש ל מ ה [ ;
ר׳ חיים אלעזר וואקס ,פיעטרקוב ,כו תמוז ת ר מ ״ ז ; ר׳ מאיר יחיאל הלוי,
סקערנעוויטץ ,א תשא ת ר מ ״ ז ; ר׳ אברהם רויטענבערג ,זאוויחוואסט ,כב אב
ת ר מ ״ ז ; ר׳ יהודה ליביש ליכט ,פשעדבארז ,ו ראה תרמ״ז.
,
בהוצאה זו הוסיף ר׳ חיים ישעיה הכהן מראי־מקומות לשלהן ערוך הגדול.
ב״לחם הפנים״ כלולות הערותיו של ר׳ שלמה גאנצפריד ,שנדפסו קודם לכן
בשולי העמודים; הגהות מר׳ ישראל יהושע טרונק ומר׳ אפרים ,שבחלקם נדםםו
בספר ״מסגרת ה ש ל ח ך בשולי העמודים; הגהות ר׳ יהודה ליביש ל י כ ט ; כמה
הגהות מר׳ יעקב מרדכי ,אב״ד בילגורייא ,מר׳ אלימלך הכהן ,א ב ״ ד ראהוב,
ומר׳ ישראל יוסף ,מו״צ טריסק.
[9עמודי השלהן ,מפגרת הזהב ,פאת השלהן )עמ׳ .(69בעמ׳ :350הננו
מודיעים ומראים גלוי …מ א ה ושלש הוספות …אשר הוסיף …המחבר …גם בגוף
הס׳ …הזה …לא היו עוד בכל הקודמים עד זה …מובן כי עי״ז השמטנו …הגהות
והידזשים …מספר מסגרת השלהן …אחרי אשר המחבר בעצמו תיקנס .כל ההוספות
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כבר באו ב״מחדורא חדשה״ של המחבר .ועל־פיה נדפסה ח ו צ א ה זאת .ספר פ א ת
השלהן אינו אלא הערות המהבר שבאו בהוצאה ה נ ד בשולי העמודים.
הספר כולל ש נ י הלקים 352 — 193 ,[2] ;192 ,[4] :עמ׳.
[10מנוחת ש כ ת )עמ׳ .(71—71בעל ״ מ נ ו ה ת ש ב ת ״ העלים א ת שמו,
שהפירוש כולו לקוח מתור ״ מ נ ח ת ש ב ת ״ על קיצור שלהן ערוך ,מ א ת ר׳ ש מ ו א ל
הכהן בארשטין ,ווארשא תר״ם .עי׳ לעיל ] 70—69רובינשטיין רושם ש ם ב ט ע ו ת :
תרס״ה .ובמקום 354עמ׳ שציין רובינשטיין ת ק ן 312 ,[1] ;45 ,[2] :עמ׳[.
[11מ נ ח ת יום גיוכ עד הלכות יום טוב .מהדורות נ ו ס פ ו ת :ווארשא ]תרם״ג[,
שם תרס״ה.
[12מעדני שמואל על הלכות פפה .רובינשטיין רושם 451עמי .ה נ כ ו ן ;8 :
] [1] ,451 ;32—11 ,[10עמ׳.
מהדורה שנייה] ,ווארשא[ תר״ע.
הוצאה שלישית ,לאדז ]תרפ״—[ .בהוצאה זו נשמטו ה ה ס כ מ ו ת ; ת פ א ר ת
אבות וקונטרס בית אביגדור.
הוצאה רביעית ,אלתר־ברגמן ודב גינצבורג ,ת ל ־ א ב י ב ]תשי״—[.
[13קצור שלחן ערוף …עם מראה מקומות וביאור המלים ה ק ש ו ת מ א ת
ר׳ היים אליהו ב״ר יהודה גולדין ,גיו־יורק תרפ״ה.
בספר ארבעה חלקים :א ;154 ,[11] :ב ;150 :ג ;121 :ד 137 :עמ׳.
נדפס על־פי הוצאת לעמבערג 1891בהשמטת הערות ה מ ח ב ר ש ב א ו ב ה
בשולי העמודים.
מהדורה ה ד ש ה :ניו־יורק ,חיברו פאבלישינג קאמפאגי] ,אחר תרפ״ה[.
[14קיצור שלהן ערוד השלם .מהדורה שנייה ,לאדז תרצ״ג .בשולי השער
מקום הדפוס :ירושלים ,תל־אביב.
תמימי דרך ע ל דיני תפלת הדרך )המעין ,עמ׳ ,(73קליינווארדיין
[15
תרצ״ה.
״תוצאה שניה עם הוספות רבות״ נדפסה ב ס א ט מ א ר נ ע מ ע ט י ת ש ״ א והוצאה
שלישית ,דפוס־צילום ,בגרמניה.
קצור השלחן הערוך ,מהדורת ר׳ מנהם מנדל ברעסלויער )המעין ,עמ׳
[16
.(74—73
לא נרשמה מהדורת תל־אביב תש״ך .1960 ,תלח [5] ,עמ׳.
[17מ ש נ ת דד׳ אליעזר .הספר כולו הובא לדפוס על־ידי ר׳ יוסף הכהן
שווארטץ וב״משנת אליעזר״ שקועות הערות רבות משלו .עיין מ ה ש כ ת ב ת י
ע ל ספר זה ב״מספרות ישראל באונגאריה״ ,ירושלים תשי״ה ,עמי 369—368
שם גם רישום ביבליוגראפי מדויק.
[18קצור שלחן ערוד עם סיפורים חסידיים )המעין ,עמ׳ .(75הרישום
משובש .ארשום אותו ש נ י ת :
41.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קצור שלהן ערוך עם סיפורים ומאמרים חסידיים באר יעקב חיים; שיעורים
בהלכה נערכו ע ״ י יעקב חיים רוטר …חלק א—ד.
ירושלים ,הוצאת המכון להקר החסידות ,תשי״ח—תש״ך !.8 .[1960—1958
,הלק א :סימן א—לד בו מובאים 1.080סיפורים ומאמרים )מאבי זצוק״ל…
ר׳ יחזקאל רוטר שהי׳ רב ומנהיג דקהל יראים בעיר קלוזנבורג( ,תשי״ה,[14] .
]ט[—רפד עמ׳.
ה ס כ מ ו ת :הרב יוסף אדלר מטורדח ,ירושלים ,ג מנחם־אב ת ש י ״ ז ; ר׳ עובדיה
הדאיה ,ירושלים ,י מנחם־אב ת ש י ״ ז ; ר׳ צ ב י קינסטליכר ,ירושלים ,יג אלול
ת ש י ״ ז ; ר׳ יעקב שכטר ,ירושלים ,כ םיון תשי״ז.
ע ד סי׳ יז שלובים הסיפורים והמאמרים בתור הטכסט .מסי׳ יה ואילד הם
באים מ ת ח ת לטכסט.
]חלק ב[ קיצור שלחן ערוד עם סיפורים חסידיים שיעורים בהלכה ובחסידות
,..הלכות ש ב ת ופירוש ע ל תפילות של ש ב ת ועוד .כולל 1461סיפורים חסידיים.
תשי״ט ,[16] .ט—ר; סט [3] ,עמ׳.
כולל סי׳ א—מה .סי׳ א—לד אינם לפי סדר הסימנים בקיצור שלהן ערוד.
סי׳ לה—מה הם־הם הסימנים שבקיצור שלהן ערוד .מעבר ל ש ע ר :מהדורא שניה.
הכוויה כנראה ״הלק שני״ .בעמ׳ האחרון :המקורות ע ל הסיפורים והמאמרים…
ה ם :מאבי …רבי יהזקאל רוטר.
]הלק ג[ הלכות אישות וכוי …כולל אלף וארבע מ א ו ת סיפורים ומאמרים
חסידיים ,מהדורה שניה]?[ ,תש״ר .יב ,[5] ,י ־ ק ך ; ] ,[4סה—רכו [2] ,עמ׳.
כולל סי׳ א—עא .סי׳ א—מת הלכות אישות אינם לפי סדר הסימנים בקיצור
שלחן ערוך .הספירה השנייה ,עם שער קצר ,חלק שני ,היכל הברכה ,סי׳ מו—עא,
הם־הם הסימנים שבקיצור שלחן ערוד ,המשר הספירה השנייה בהלק ב.
]הלק ד[ ימים טובים …כולל אלף והמש מאות סיפורים ומאמרים הסידיים,
מהחרד .שניה]?[ ,תש״ך .יב ,[5] ,י—רעט [1] ,עמ׳.
סי׳ א—לז אינם לפי סדר הסימנים בקיצור שלהן ערוד.
בהלק ב—ד הועתקו ההסכמות והקדמת חמחבר מהלק א,
במעטפה של א—ב :סיפורים הסידיים מסודרים לפי קיצור שלהן ערוד .של
ג—ד :קיצור שלחן ערוך מסודר עם סיפורים חסידיים; שעורים בהלכה ובחסידות.
ראיתי גם מהדורה שלישית של חלק א :ירושלים ,ת ש ״ ד ] .[1960דפוס
סטיריאוטיפי.
0
[19שערים מצוייניס בהלכה …הברתי …שלמה זלמן בראון ,הלק א—ד,
ניו־יורק תש״ט—תשי״ב .חלק א :תשי״א .ב :תש״ט .ג :תש״י .ד :תשי״ב.
[20קצור שלחן ערוך מנוקד עם דיני ארץ ישראל ,ה ו צ א ת מוסד הרב קוק,
הפרטים הביבליוגראפיים לקויים .עיין ע כ ש י ו :נ׳ בן־מנהם ,ספרי מוסד הרב
קוק ,ירושלים תש״ל ,עמ׳ .58—57
הדפסה תשיעית ,ירושלים תשל״א.
42
www.daat.ac.il
ז
הרצוג
אתר דעת -מכללת
הגאון רבי בנימין דיסקין זצלה״ה
תשובה בעניו ה מ ח ל ו ק ת סביב ה ד פ ס ת הש״ס
בדפוס סלאויסא״ווילנא והורדנא )בשנת תקצ״ה־ו(
בין כתי״ק של רבנו הגה׳׳צ הגרי״ל דיסקין זצ״ל ,נמצאים גם כתי״ק של אביו
הגה״צ רבי בנימין זצ״ל ,ואמנם הם מפורדים ומפוזרים ,ועבודה רבה זקוקה למצוא את
הקשר שביניהם ולחברם יחד .עפ״י רוב ,הכתבים הם על חושן המשפט ,ויש גם על
סוגיות הש״ס ,אולם ,כולם הם במצב כזה שכמעט אי אפשר לחברם יחד ,מפני הפיזור
והפירוד ,וגם הכתיבה היא מלפני בערך כמאה וארבעים שנה .וחלק גדול מהכתבים הם
כבר בגדר שקשה לקרותם מטשטוש המלים.
והגה בתוך הכתי״ק האלה נמצא גם קונטרס ,המדבר בענין החרם על הדפסת
הש״ס בסלאוויטא ,שהרעיש בשעתו את עולם הרבנים שבדור ההוא ,ומכיון שהקונטרס
הזה הוא מסומן באותיות ,אמרתי שאולי יהא זה קל יותר למצוא את הקשר .בקשתי
מנכדי היניק וחכים רב הכשרון ,ומחונן בע״ה גם בכשרון של הסדר ,שיקדיש מזמנו
קצת וישתדל למצוא את כל הקונטרס בין מאות הניירות המפוזרים ,והנה הצליח ה׳
דרכו ואחרי עבודה מרובה עלה בידו ומצא את כל הקונטרס ,וחבר את האהל להיות
אחד .זכותו של אותו צדיק עמדה לו לעזר ולסיוע .כמו״כ פיענח נכדי את ראשי
התיבות ,וגם ציין את המקורות שהגה״צ רמז על זה .וחושבני ,שזכות גדולה היא
ל״המעין״ שידפיס את זה.
רפאל הלוי פןצנלנכוגן
עיה״ק ירושלם תובב״א ער״ח אלול תשל״א
4
>^.,,ר/,׳ //־ד"/-1י /״^/ר,״כ״יי׳> ^ [[ * ^ ' י ׳ י־־** ה * /׳ י >*/
>$ו*ר^/^30פר׳ ו־^ז־^״,ז>ר *< ^/.ד^־^ 1^/׳׳)^ד־
ןע^לכה
^
י
4
<?
^ ^
" 9 / ^ )?-01
/ , 1ה ^ ׳ ן • ״ ^ •י* .גדי"*/! .ר
מ
י
מ
ן
י
״ ^ ^ ^ • ׳
^ ן
י
מ
ה
,ך'{*? *-־״י׳
,/*,
•
•
^
/״[,׳//
.0.1,
6-י
^ ^ ? > • ^ /ז /י •^ 4ץ?<<0
^.יז/ו9*>*< /
0
י־"ייי/.-<2/
^.
׳
״
1
^ ׳-י ה ו ג ה ׳ ^ י ״ ^
צילום השאלה ותחלת התשובה
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הקדמה
בראשית המאה הקודמת בשנת תקי״ח ,באשמת אחד ממומרי ישראל הוצאו לשריפה
אלפי כרכים מהתלמוד הבבלי ,האסון הכבד ליהדות הותיר אחריו מספר מצומצם של
ספרי קודש בכלל ותלמוד בבלי בסרט .עשרות שנים נמשר המצב הקשה ,ובמשך הזמן
הלך ודל מספר מועט זה של ספרים שנשארו ללומדי התורה.
גדולי ישראל החליטו לחפש עצות כדי להדפיס מחדש את הש״ס כולו בהידור,
ובשנת תק״ע החל ר׳ משה שפירא נצר מגזע קדושי אשפירה ,בהכנת הדפום בעיר
סלאוויטא )עיר קטנה בפלר ווליניה שברוסיה( ואז פנה ר׳ משה לגדולי ישראל והם
הסכימו והכריזו שבמשך עשר שנים אסור למי שהוא לחזור ולהדפיס לבד ממדפיסי
סלאוויטא.
בשנת תקע״ו החל דפוס ק׳ קאפוסט )עיר קטנה בפלך מוהילב שברוסיה( להדפיס
את הש״ס וקבל הסכמות מגדולי רייסן על אף שהוא תוך הזמן של ההסכמות שהיו
לםלאוויטא משום שכבר נמכרו כל הש״םין דםלאוויטא ,גם המדפיס דסלאוויטא החל
להדפיס שנית בתקע״ז וסיים בשנת תקפ״ב בהידור רב ואף עתה קבל הסכמות למשך
חמש עשרה שנה.
בשנת תקצ״ה נגש ר׳ מנחם מן ראם )אבי משפחת ראם — מדפיסי ש״ם ווילנא(
להדפסת התלמוד מחדש בעיר ווילנא והורדנא .אז קמו מדפיסי סלאוויטא וטענו שעדיין
הסכמת הדפסתם בעינה ומשיג גבולם הוא המדפיס מווילנא ,אך זה האחרון טען שכבר
נמכרו כל האקםמפלרים של דפוס םלאוויטא ולכן מותר לו להדפיס את הש״ס מחדש.
שגי המדפיסים אספו הסכמות מגדולי הרבנים והשיגו כל אחד קרוב למאה הסכמות
וכך פשט הריב למחלוקת גדולה .ובפתחי תשובה יר׳ד סי׳ רל״ו ח״ל ״ושמעתי אשר על
פי מעשה שהי׳ נחלקו מ ה עמודי התוך הגאוגים גדולי דודינו נרם יאיר ולא נודע מי
נצח את מי ואיד יפול דבר״ ,עכ״ל.
בין ראשי האוסרים היו הגר״י אורנשטיין ובנו הגרמ״ז וכן הגאון ר׳ אפרים זלמן
מרגליות )שאיתו מפלפל בפנים( .וכל רבני ווליניה ורוב רבני פולין.
בין המתירים היו רבני גאוני ליטא ובראשם הגאון רבי עקיבא איגר ,הגאון בעל
חחתם סופר ,הגאון ר׳ שלמה איגר ,הגאון ר׳ יעקב אבד״ק קרלין בעל משכנות יעקב,
והגאון ר׳ לייב קצנלגבוגן זצ״ל .שאלה זו הובאה אף לפני הגאון ר׳ בנימין דיםקין זצ״ל
שהצטרף בהסכמתו להמתירים.
ר׳ בנימין זצ״ל הי׳ בנו של הגאון ר׳ יהודה לייב חסיד זצ״ל תלמידו של הגר״א ,ואביו
של הגאון מבריסק ר׳ יהושע לייב זצ״ל .ר׳ בנימין כיהן ברבנות ואב״ד בהורדנא ובואל־
קוביםק ובסוף ימיו בלאמזא ,שם נפטר בהיותו בן מ״ו שנים בחודש אדר תר״ד ונטמן שם.
כבר בצעירותו התפרסם בגדלותו ופקחותו המוסלאת ,ובשחר ימיו בטרם מלאו לו
עשרים שנה כיהן פאר כראש בי״ד וריש מתיבתא בעיר הורדנא ,עיר חכמים וסופרים,
אשר גאוני עולם עיטרוה ברבנות ובהוראה.
היה מורם ורבם של גאונים ואדירי עולם של דור הדעה בזמנו וביניהם בניו ,הגאון
ר׳ יהושע לייב הרב מבריסק ,הגאון ר׳ ישראל אברהם שמואל בעמח״ם לבני בנימין
אבד״ק בלונםק ואח״כ בוואלקאוויסק ,חגאון ר׳ זרח ראב״ד הורדנא והגאון ר׳ נח יצחק
ראב״ד לאמזא זצ״ל .ומגדולי תלמידיו היו הגאון ר׳ יצחק אלחנן אב״ד קובנא ,הגאון
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ר׳ שמואל אביגדור מחבר ספר תנא תוספאה ,הגאון ר׳ ברוך מרדכי ליפשיץ אב״ד
גובהרדוק ,והגאון ר׳ שבתי מפיעםק ועוד רבים.
בנו הגאון ר׳ אברהם שמואל זצ״ל בהקדמה לספרו ״לבני בנימין״ כותב על אביו
ר׳ בנימין שחלש ודל כח היה ותשישותו מנעה ממנו מלעלות את הידושיו הרבים על
הכתב ,במכתב משקלאוו ששלח הגרי״ל לאחיו בעגין הדפסת כתב יד אביהם ר׳ בנימין
מיום ה׳ י״ב טבת תרל״א כותב וז״ל ״האמנם זאת חובתינו להפיץ יפעת שמש תורתו
אשר שקעה שלא בזמנה בעוה״ר ואם חלילה גם המעט אחד מאלף ממש מחידושי תורתו
הנעימים אשר השאיר בכתובים גם המה לא יראו אור הדפום הלזה יאמר זדו צדיק
מה פעל״ ,ענ״ל.
קונטרס זה הנותר בין שארית הפליטה ,נדפס כעת לראשונה ,נשמר כיובל שנים
אצל בנו הגאון רי״ל זצ״ל ,וזקיני ירושלים מספרים שכשעבר הרב מבריםק דירה לא
הניח את חידושי אביו וחידושיו בין שאר מטלטליו ,כ״א הפקידם ביד שמשו הנאמן,
ובדרך חזר כמה וכמה פעמים באזהרה אל שמשו שיבחין בין חדושיו לחידושי אביו לבל
יניח ח״ו את חידושיו מ ע ל הידושי אביו.
בתשובה זו שנכתבה לערך שנת תקצ״ה־ו בהיותו בן ל״ז שנים ,ניכרות חריפותו
ובקיאותו המקיפה ושיטת לימודו העמוקה בש״ם בבלי וירושלמי ובפוסקים .מברר ומלבן
הוא בענין תנאי כפול ונדר ומקח טעות ,את ההבדל והשוויון ביניהם ולאחר פלפול
מעמיק ורחב גם בענין דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ,פוסק להתיר למדפיסי
ווילנא להדפיס את הש״ס מחדש להגדיל תורה ולהאדירה.
התשובה נעתקה מכתב יד קדשו ,וציוני המקורות הוספתי בסוגרים עגולים ) (.
ירושת״ו .אלול תשל״א.
אכדהב משח בהרי״ג הלוי קצנלנכוגן
השורה האחרונה של התשובה
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שאלה
ע ״ ד שנתעצמו מדפיסי מדינתינו עם המדפיס מסלאוויטא ,בנידון שמדפיסי
מדיגתינו השיגו הסכמות רבות על הדפסת הש״ם וטען המדפים מסלאוויטא איך
.שהוא עדיין תור מ ש ד הסכמות שיש לו על הדפסת הש״ס הנגמר ש נ ת תקפ״ב
וממילא אין כה להמסכימים ההדשים לבטל דברי ב ״ ד הבירו הקודמים הג״ל
ו מ ד פ י ס י מ ד י ג ת י נ ו השיבו שמאהר שכבר מכר הסלאוויטר א ת הש״סין שלו הותר
להם ממילא— .
תשובה
מבואר בנדרים פ׳ ר״א )דף ס ה ע״א( ד א י אמר קונם עלי א ש ה .פ ל ו נ י ת
שאבי׳ רע ,אם מ ת או עשה תשובה מותר לישאנה ,ומבואר בירושלמי הובא בכל
הפוסקים )ר״ן רא״ש ריטב״א רמב׳׳ן( .דהוה כתולה נדרו בדבר ,והוה כאילו פי׳
להדיא שאם יתבטל ענין הטעם שאמר יתבטל גם גוף הנדר ,ומבואר מלשון
הש״ם והפוסקים דכללא הוא דכילינן דכל דקאמר טעמא לנדרים בטל הטעם בטל
הנדר ,ע ד שהקשו אמאי באם אמר קונם אשד .זו כעורה הל הנדר אף אם
נתיפית אח״כ ,ולא אמרינן דתולה נדרו רק אם היא כעורה ,והוצרכו לדהוק בזה
יע״ש .והנה צריך להבין דבהא דאמרינן פ״ב דקידושין )דף מ ט ע״ב( דהאי מ א ן
דזבין ארעא אדעתא למיםק לארעא דישראל דלא מהני רק מטעם דברים שבלב,
אבל היכא דפרט להדיא ד א ד ע ת א דהכי הוא דמזבין אם לא יוכל אח״כ לעלות הדר
זביני ,כתבו שם הפוסקים דאין זה אלא בקרקעות ,דאין אדם עשוי למכור
קרקעותיו ,אבל במטלטלין שפיר הוי זביגי )כ״מ פי״א הל׳ מכירה ה״ה וברא״ש
קידושין פ ״ ב סי׳ ט״ו ובהג״א כתובות פי״א סי׳ ט׳( ,אף בכה״ג מבואר דאף
דקאמר בשעת המכירה טעמן; דמשום..הכי הוא ד מ ז ב י ן א ע פ ״ כ לא אתי דבור
•.זה.ומבטל מ ע ש ה המכירה הרי דלא כללא הואי דכל היכא דמפירשי ט ע מ א ה מ ע ש ה
תלוי בטעמי׳ .גם התום׳ והפוסקים כמה דוכתי כתבו ג״כ בפשיטות דלא בכל מקום
גילוי דעתא מהני )תוס׳ גיטין לב .ד ״ ה מהו כתובות עד :ד ״ ה משום ש״ר .שם צז.
ד׳׳ה זבין וברא״ש שם( ומבואר מדבריהם דהאי גילוי דעתא ר״ל דקאמר ט ע מ א דהא
מילתא ואעפ״כ לא בכל גווני מהני רק במקום דאמדינן דעתי׳ בהא ולא הזכירו מ ה ד
ת ד ר י ם כלל דמוכה איפכא דכללא הוא וכנ״ל ,והנה לפי הנראה ההבדל מבואר
בפשיטות ,דשאני הר דקונם אשה פלונית שאבי׳ רע לבין הך דמכירת מטלטלין,
דלפי המבואר מדברי התו׳ והפוסקים שם ד מ צ ד הסברא הוד .פשיטא להו ד ל א
מ ה נ י גילוי דעתא כלל ,דלא עדיף מאלו ה ת נ ה בהדיא דאינו עושה ה מ ע ש ה רק
אדעתא דהכי דלא הוד .מ ה נ י דהא בעינן תנאי כפול ,ועל זה הא דכתבו ואעפ״כ
איכא דוכתא דמהני וכל זה בעסקי מקת וממכר דםוגיא דעלמא אצל הפוסקים
ד ב ע י ת נ א י כפול וכל דיני תנאי ,מ ש א ״ כ בנדרים דלא בעינן תנאי כפול כמבואר
בהג״ה ביו״ד סי׳ ר ך ם״ק ט״ו ,שפיר איכא למימר דכללא הוא דגלוי דעתא מהני,
דהוי כפירש תנאי רק שלא כפליה לתנאי .והנה הרמ״א כתב זאת דלא בעינן תנאי
כפול מ ט ע מ א דאזלינן בתר כוונת הנודר ,ואינו מוכרה למעיין דיש לחלק טובא,
י
,
46
www.daat.ac.il
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
גם מד .שהביא ראי׳ מסוף סי׳ רל׳׳ב עיין מ ה שאכתוב לקמן אות זיין בזה ,אבל
באמת לדידי טעמא אחריגא איכא במילתא ,דכל עיקר מאי דילפינן כל דיני תנאי
מתנאי דב״ג וב״ר הייגו רק מגזירת הכתוב ,דלולי גזירת הכתוב לא הוד .ידעינן
כל דיני תנאי דליתי דיבורא דירי׳ לבטל מעשה גתיגת הגט או קידושין או הפץ
וכדומה ,ורק משם הוא דיליף דתנאה מהני לכר בעא דומיא דשם כמבואר כל
זה בפוסקים )תום׳ כתובות נו .ד״ה הרי זו( ,ומה שאין כן בנדרים דאין כאן
מעשה ,וכל עיקר ענינא רק דיבורא הוא ,ומאי אולמא דהנדר מהתנאי ,ובמקום
אחר הארכתי בזה ויש לפלפל הרבה בזה ,וכמדומה שמצאתי כבר כעין זה ,ואכ״מ.
גם מדברי הרמ״א סי׳ רך׳ הנ״ל מבואר ג״כ דהריעותא בגילוי דעתא היא מ צ ד
דלא חוה תנאי כפול ,שחרי כתב דבנדר לא בעי תנאי כפול כמבואר סס״י רל״ב,
וכיון להך דבתולה נדר בדבר ,דבטל הנדר כשיתבטל הטעם.
ב.
אם אמנה בעיקר הענין מ ה שהכריה להפוםקים למימר דרק מ צ ד האומדנא
דאין ארם מוכר וכו׳ הוא דאתינן עלה לבטל המכירה ,וגילוי דעתא להוד לא
מהני מחמת דפשיטא לד״ו דלא עדיף זה מתנאי שאינו כפול והוצרכו לדחוק מ ח מ ת
זד .דבכמה דוכתי דמשמע דגלוי דעחא מהני רק מטעם אומדנא הוא ,תמה הייתי
לכאורה דשפיר יש לחלק ,ולא דמינן להדדי כלל ,דמה ענין גילוי דעתא לתנאי,
דבסתם תנאי שהוא מ ת נ ה אינו מגלה דעתו שזהו עיקר הסיבה דמהאי טעמא הוא
עושה כן ,ודרך משל ,מי שמגרש אשתו על מ נ ת שתתן לו מאתיים זוז ,עיקר
סיבת הגירושין לא קמפרש ע ת ה כלל ושפיר איכא למימר דסיבת הגירושין
הוא ענין אחר לגמרי ,איבה ותחרות והקדיחה תבשילו וכדומה ,ואלו לא הי׳ צריך
עתה להמאתיים זוז ,או אלו היתד .עני׳ שאין לה מאתיים זוז הי׳ מגרשה ב א מ ת
בכל גוונא מבלי שום תנאי מ ה מ ת הסיבה הנ״ל ועכשיו שהוא חפץ במאתיים זוז
ואם לצעורה או להרווחא לכל הד כדאית לי׳ ,והיא גם היא יכולה ליתן ,מ ה נ ה
הוא תנאי זה בכדי להוציא מ מ נ ה מאתיים זוז לצעורא או להרוחא ונמצא שאין
הצטרכות המאתיים זוז סיבה להגירושין ,ונהפוך הוא ,אילולי המאתיים זוז היה
מגרשה בכל גווני ,ועכשיו אינו מגרשה רק באופן שתתן ,וכש״כ בשארי ת נ א י
דאיכא למימר הכי דאין התנאי סיבה להגירושין ,דוק היטיב.
וכן בתנאי ב״ג וב״ר שהתנה עמהם שאם גם הם יכבשו א ת הארץ יותן
להם גלעד לאחוזה ,דלא שייך בזה לומר דסיבת הקדמת ההלטת ארץ גלעד לבני
גד הוא מטעם כבישת הארץ ,דאכתי מאי עדיפותייהו בזה משאר כל השבטים,
אלא נהפוך הוא דםיבת נתינת גלעד הוא מ ח מ ת מ ק נ ה רב ,רק אחר שכבר ניתן
הארץ להם ,שוב יש לחוש שמא לא ירצו עוד לישא עוד עול כיבוש הארץ,
ובאמת לא רצה למחול להם זה ,לכך הוא ד ה ת נ ה עמהם שאם לא יעשו כן לא
יותן להם הארץ ,ולולי הי׳ הפץ שיעזרו הם בכיבוש הארץ ,הי׳ נותן להם גלעד
מבלי שום ת נ א י וכל כה״ג הוא דילפינן מתנאי ד ב ״ ג וב״ר ובעינן כל דיני תנאי,
משא״כ היכא ד מ ג ל ה דעתו רכל עיקר ה מ ע ש ה הוא שעושה מ ה מ ת כן כגון מ ה מ ת
דצריד לזוזי הוא מוכר או מ ה מ ת דבעי למיםק לארעא דישראל ,כיון דכל זה
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוא סיבת המכירה ,גם בסברא ידעינן בטל הסיבה בטל המסובב ,ואין צריך
למילף מקרא כלל כל כהאי גוונא ,וממילא דלא בעינן דיני תנאי כלל ואי הוי
אמרינן הכי הוד! אתי שפיר גם הך דנדרים ולא הוי צריכין להלק בכל מה שנתבאר
באות הקודם .אלא דלכאורה אין זה מספיק דהא קי״ל )גיטין מה (:דהמוציא אשתו
משום שם רע משום נדר לא יהזיר ,ומוכה שם בסוגיא דכל עיקר החשש רק
משום לעז ,ולמאן דם״ל בעינן תנאי כפול גם כאן בעינן כפלי׳ ל ת נ א י /דאף
דאמר להדיא דמהאי טעמא הוא דמגרשה דהיינו עיקר גילוי דעתא אעפי״כ בעינן
דיני תנאי וכן כתבו התו׳ שם בסוגיא ,ובסוף המדיר )כתו׳ עד (:גבי הא דמייתי לה
הש״ס שם ,דע״כ רק משום לעז הוא דמפםיל אבל בעיקר דינא לית מאן דחייש
להא כלל .הן א מ ת לדידי גם מהא לא מכרעיא מילתא ,ויש לדבר מזה הרבה ולא
רציתי להאריך ע ת ה בזה.
ג.
עוד יש לנו לומר בישוב מ ה שהתחלנו בגוונא אחרינא באונס זה דמבואר
שם בהאי דלא מ צ י למיסק לארעא דישראל באונסא דלא שכיהא מיירי ,בפרט
לפי מ ה שכתבו התום׳ שם אח״כ )קידושין נ (.דלחד לישנא דרב אשי שם דמיירי
דהי׳ באונס כל כך דאף תיור לא הוד .מהני ,ולפי מה שכתבו הפוסקים דלכד בהאי
דאסר עליו אשת כעורה ונתיפית ,אף דמפרש בהדיא דכעורה היא אף ע ל פי כן
אסורה עליו ולא אמרינן דהוה תולה בדבר ,דכיון דמילתא דלא שכיחא היא כלל
לא אסיק אדעתי׳ דאם ת ת י פ ה יהא מותר בזה ,וע״כ רק טעמא בעלמא למילתי׳
הוא דקיהיב וה״ה כאן כיון דלא שכיהא ,ע ״ כ לא אסיק זה אדעתי׳ ולא שייך
בזה תנאי דבריו ,ואעפי״כ במקרקעי שפיר אמרינן דכל שפירש אדעתא למיםק
הדר זביני׳ טעמא אחרינא איכא במילתא ,דהא וודאי פשוט דע״כ לא אמרינן
דכל דלא ,שכיחא לא אסיק אדעתי׳ למשוי מילתא תנאה ,רק במקום דאין כאן
מקה טעיות בעיקר המכירה ,וכל עיקר השקלא וטריא הוא רק מצד דיבורו דאיהו
הוא דלא רצה באופן אחר ,לכד בעינן גוונא דאיהו אסיק אדעתי׳ ושיהי׳ דעתו
לבטל באם ישתנה הענין כדין כל תנאי מה שאין כן כל היכא דאמרינן דהוי
מקח טעות לא שמענו מעולם במום במקח ,וכדומה ,דבעינן דווקא מום דשכיה
ושבאם לא שכיחא המקח קיים בכל גווני ,תדע דלפי׳ ר ״ ת פ״ק דקידושין יא ,א,
ופ׳ אעפ״י נח ,א ,דהא דאמרינן דלא חייש בעבדים ללםטים מזוין ונכתב
למלכות משום דקלא אית להו ,ר״ל דהוד .מילתא דלא שכיחא ולא חיישינן להכי
לענין אכילת תרומה ,וכן הא דקחשיב בפ׳ חאומנין )ב״מ פ (:שפחה זו שוטה היא
ניכפית היא דלפי׳ ר ״ ת ע ״ כ ם״ל הני לא שכיחא ואעפ״כ הוד ,מקה טעות ,אלא
דמשם אין ראי׳ דכיון דבפירש לא קמיירי לא שייר לומר לא אסיק אדעתי׳,
וע״כ לא אמרינן אלא כיון דחזא דחדא מן המומין שחושב ליתנהו בה סבור דגם
הא ליתי׳ בה ,אבל ע כ ״ פ הא אסיק אדעתי׳ מום זה דאם יש בה אינו זוכה במקחו
וגם זה דחוק ,וכן מוכר שור להכירו וננ?צא נגהן דקי״ל בפרק המניה )ב״ק לג(:
תורא נגחנא קלא אית לי׳ .ואעפי״כ קי״ל דהוי מקח טעות ,מזה קשה לפירש״י
בםמפון בעבדים הג״ל דלכך לא חיישינן ללסטים מזוין ונכתב למלכות משום
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דקלא אית לחו וםביריוקבילי .דלפי זה אמאי בנמצא שור .נגחן הוה״מקה טעות,
הא גם שם אמרינן דקלא אית לי /ואף שיש לדחות כ״ז ,דע״ב לא אמרינן דבל
דלא שכיחא לא אסיק אדעתי׳ לבטל הייגו מילתא דלא שכיחא לגמרי ,אבל היכא
דשכיח קצת שפיר אסיק אדעתי׳ לבטל ,תדע דהא בהך דקונם שאבי׳ רע דאמריגן
אם מת אבי׳ דמותר בה אף דקי׳׳ל מיתה לא שכיחא דמהאי טעמא בהד דאין
פותחין בגולד השביגן גם מיחד .לנולד )נדרים סד ,(:וע״כ דלא דמי לא שכיחא
דמיתה ללא שכיחא דכעורה וייפוה ותרי גווני לא שכיחא הוא וכדאמרינן בכמה
דוכתי׳ בכה״ג ק צ ת יש לדחוק דאולי מיתה בצירוף עשה תשובה שכיחא זיש
.לפלפל בענין צירוף זה ואין כאן מקומו.
י . .וכן מתבאר מדברי התו׳ ריש כתובות )ג (.ופ׳ מ י שאחזו )גיטין עג (.ד מ י ת ה
הוזז שכיה ולא שכיח דהרי אוקימגא התו׳ לפלוגתא דהני תרי לישנא דרבא בגוונא
דשכיח ולא שכיח וכל הסוגיא שם מפלפל בהר דמיתה ואעפ״כ הנה יש לדון בזה
לפי מאי דמסקי האהרונים בא״ע ריש סי׳ קמ״ד דשבי׳ הוד .אונםא דשכיח ולא
שכיח ,ואעפ״כ אמרינן ריש פרק השואל )ב״מ צד (:דשבוי׳ אונםא דלא מסיק
אדעתי׳ הוא ,וכן קי״ל באמת בממון דגם בשכיה ולא שכיה לא אסיק אדעתא
ודברי האחרונים הנ״ל מוקשין קצת בעיני דאי נימא דשבי׳ הוד .שכיה ולא שכיח
הרי דמי שבי׳ למיתה ,דגם מיחה צ״ל שכיח ולא שכיחי כנ״ל ,והרי בריש פרק
השואל )ב״מ צד (:מחלק בין מיתה לשבי׳ דבמיתה אסיק אדעתי׳ ושבי׳ לא אסיק
אדעתי /ודוחק לחלק דגם ענין שכיח ולא שכיח גופא לתרי גוונא והנה יש הרבה
לדבר בזה ,אבל אין צריך להאריך בדבר הפשוט מצד עצמו דלא מצאנו לחלק
במקח טעות בין שכיהא ללא שכיהא ,והינו מטעמא דלא בעינן שיבטל הוא
בפירוש מצד מקה טעות ,ולא מצד זה הוא דאתינן עלה ,רק כל היכא דאנן סהדי
דאלו הוד ,ידע לא הוד .נתרצה לא מקרי רצון מ ה שנתרצה ע ת ה כשלא ידע מזה,
ולכך בקרקעות כיון דאמרינן שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו דמי שפיר מקה
טעות אף דלא אסיק האונס אדעתי׳ כלל כיון דאנן סהדי ,לא מקרי רצון כנ״ל
ואף דגם בהא -רק מצד דיבור הוא דאתינן עלה לבטל זביני׳ דהא א י לא אמר
אדעתא למיםק הוד ,זביני זביני ,שאני התם דכל שלא אמר ולא נודע מאיזה טעם
מכר ,לא חוי מקח טעות כלל ,וכמו מוכר שור סתם שלא פי׳ להרישה אף שנמצא
נגחן לא הוי מקח טעות וה״ה כאן אף דשם איכא גווני דמהני גם היכא דלא
פי׳ לחרישה לבטל המקח ,כיון דהוא גברא דזבין לרדיא ,וכאן אמרינן אף דנודע
דהי׳ דעתו למיסק כל שלא פי׳ בשעת מכירה אינו יכול לבטל המכירה ,הא לא
דמי כלל דשם כר הוא דרכו ולא צריד לפרש כלל מ ש א ״ כ הכא אף שנודע מ ״ מ
אם לא פי׳ ד מ ח מ ת זה הוא מוכר הוד .דברים שבלב ,ודו״ק ,אבל כל ש נ ו ד ע טעמו
שוב הוד ,אצלינו שפיר מקה טעות אף זולת תנאי דהא אינו עשוי למכור ,ובמאי
דכתיבנא א״ש דברי התו׳ והפוסקים ,דשפיר י״ ל דגם הם נחתו להלק בין תנאי
לגלויי דעתא וכנ״ל באות הקודם רק הא הזינן דגם בגילוי ד ע ת א גופי׳ ע ״ כ לא
מהני לבטל רק היכא דהאונם שכיה קצת עכ״פ מ ה שא״כ בלא שכיה כלל אמרלנן
כיון דלא אסיק אדעתי׳ הרי לא הי׳־ דעתו לבטל ,ולפי מ ״ ש התו׳ שם )קידושין
נ׳' ע״א ר״ד ,דאתיליד( להלן בתרי לשני דרב אשי דלתד לישנא צ״ל דמיירי
דאיתילד אונסא דאף ע ״ י תיור לא הי׳ יכול לעלות ולפי הנראה דכל כי ה א י
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
גוונא לא שכיהא הוא שוב ליכא למימר מ ה מ ת גילוי דעתא ולזה הוצרכו לומר
דאבן סהדי דלא זבין אלא אדעתא למיסק וכו׳ כיון דאנן סהדי שוב הוד .בגדר
מקה טעות ,ושוב לא איכפת לן שכיה או לא שכיח.
ד.
עוד יש ליישב באופן אחר דלא תיקשי מהך נדרים להך דזבין אדעתא למיסק,
דהגה יש להבין במאי דאמרינן פ״ק דחגיגה )י (.היתר נדרים פורחין באויר ,הא
מבואר סוף פרק הגוזל )ב׳׳ק קי (:דפריד הש״ם שם יבמה שנפלה לפני מוכה
שהין נימא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני טב למיתב טן דו וכר והקשו
ב ת ר לקה פרה ונטרפה נימא דאדעתא דהכי לא קנה ,ותירצו דהמוכר וודאי לא
נתרצה להכי עיי״ש .ולפי זה תינה היכא דתולה בדעת אחרים מה שאין כן בנדר
דבדידי׳ תליא מילתא ואדעתא דנפשי׳ קעביד הלא שפיר נימא אדעתא דהכי לא
נדר אם נתהדש איזה דבר אח״כ שיתכן לומר וכגוונא דאמר התם ,וכיון דכל
עיקרו של התרת גדר הוא דההכם קאמד לי׳ אלו ידעת שסופו כך כלום היית
נודר והוא אומר לאו ,והיינו דאדעתא דהכי לא נדר ,וא״כ הלא שרש התרת
נדר בנוי ע״פ ה ד ״ ת והסברא ,ואמאי קאמר שהוא פורהין הלא יסודתו בהררי
קדש ,הן אמת גם במתנה לא מצינו דנימא דאדעתא דהכי לא עביד ואף דבמקבל
ב ל א ״ ה מסתמא לא שייך אדעתא דהכי לא קיבל אבל בהנותן הרי הוא שייר לומר
ד א ד ע ת א דהכי לא יהיב ,מ ק צ ת הי׳ נראה דזה תלי׳ בהא דחו״מ סי׳ רמ״ו ס״ג,
ואכמ״ל דאף למאן דמתיר בחרטה לבד מ ״ מ הא מכל חרטה יכולין לעשות פ ת ח
ד א י הוה ידיע שיתחרט לא הי׳ נודר ,א״כ גם בחרטה בגוונא דמהני הרי הוא
סברא ע ״ פ ד״ת ,ומאי האי דקאמר פורהין באויר ,ואדרבא ע פ ״ י הסברא אין צריד
ח ת ר ת חכם כלל ,כל היכי דידיע בנפשי׳ דאדעתא דהכי לא נדר.
והנראח דלא ק׳ מידי דכיון דעכ״פ קרא קאמר לא יחל דברו ,ואי נימא דכל
דאיכא למימר אדעתא דהכי לא נדר נדרו בטל ,לא יהל דברו איך מ ש כ ח ת לה,
דאף היכא דליכא פתח לנדרו ומתחרט בפשוט ,הא בחרטה לבד איכא למימר
ע כ ״ פ אדעתא דיתהרט לא נדר וגם זה פתה הוא כנ׳יל ואף בגוונא דמבואר סי׳
רב״ה ס ״ ד היכא דגם עתה חפץ הוא במה שנדר מעיקרא שהי׳ לו עוד תועלת
ממנה ,רק בנידון ועובדא דא הוא דרוצה להלל נדרו ליכא התרה לנדרו ,מ ״ מ
נראה דגם בכי האי גוונא ליכא לאוקמי קרא ,דבלאו הכי יש להבין אמאי קאמר
שם דליכא התרה הא נהי דגם ע ח ח חפץ הוא במה שנדר אז ,דעל ידי נדרו שלא
יאכל דחה קרוביו שהיו מסרהבים בו שלא יוסיפו להפצירו ,אכתי הרי הי׳ בידו
לדור דלא יאכל רק בפעם הזאת וכדומה באופן שהנדר לא הי׳ חל ע ל ה מ ע ש ה
של עתה ויתיר עתה נדרו ע״י פתה והרטה שנדר סתם ולא פירש באופן זה ,וכן
ק׳ בהא דר״פ ארבעה נדרים )כב ,ב׳( דקאמר לי׳ ר ״ נ לרם״ה זיל לקילעד שלא
מ צ א לו פתה לנדרו ,וכן שארי תנאי התם ,ופירשו שם התו׳ דמיירי דלא ד״י׳
מ ת ה ר ט מעיקרא רק מכאן ולהבא וכהאי גוונא כ ת ב שם הר״ן בשם י ״ מ ד ש
להבין אכתי הא הי׳ לו פתה דהא הי׳ צריד להתחרט על מ ה שלא נדר רק ע ד
אותו הזמן ומכאן והלאה לא יהול ,ושפיר הי׳ יכול לעשות כן ולמה לא יהי׳ בכאן
׳
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חרטה והתרה .והנראה הכרח בזה דאף דמבואר בירושלמי )נדרים פ ״ ט ה״א(
הביאוהו הפוסקים )הרא״ש והרמב״ן נדרים סד (.דחרטה אף דהוא מילתא
חדתא לא הוי נולד מטעם דחרטד .עצמה שכיחא ,מכל מקום אין זה אלא שהדרך
להתחרט לגמרי על מה שנדר אבל כל שצריד לעיקר נדרו ,רק שהי׳ יכול
לבטל מקצת ולקיים מקצת זה שפיר מקרי נולד ,והנראה דזהו ביאור
דברי הרשב״א הובא בב״י )סי׳ רכח ד״ה ומה שכתב בשם הרא״ש( בקהל שנידו
אחד ואחר זה חזר בו ונתחרטו על הנידוי וכוי ,אבל אם יאמרו טוב בעיננו
שנידוחו ,רק כיון שחזר בו אנו מתחרטין זה נולד הוא ואין פותחין בנולד ,וכנראה
שנתכוין למה שבארנו אף שאולי יש לפרשו באופן אחר ,מ ״ מ זהו הקרוב לפשוט
וכל זה דוקא נדר הניתר ע״י הכם ,כיון דקי״ל בדר שהותר מקצתו הותר כולו,
אף היכא שלא החליף דבריו לחכרעת רוב אחרונים רסי׳ רכ״ט ,מה שאין כן לס״ד
אי הוה נימא דאדעתא דהכי לא גדר לא הוי בעי היתר חכם כלל ,ודמי לשארי
נדרי טעות דקי״ל סי׳ רל״ב אף היכא שלא החליף דברו עיקר נדרו קיים ,ולא
אמריגן הותר מקצתו הותר כולו — והרי כל מ ק צ ת ומקצת כנדר בפני עצמו ד מ י
כיון דלא תליא הד מקצת בחברי׳ אם כן שפיר נימא דיכול הוא להתתרט ע ל
פרט זה מבלי להחליף דבריו דהוח אמר חוץ מפרט זה וכדומה ,ועל פרט זה הוא
מתחרט לגמרי על מ ה שנדר דהא חרטה שכיחא ומה בכך קיים מקצת וביטל
מקצת לא שכיחא ,על כל פנים חרטה חיילא שפיר על מקצת זו לבד ,דוק היטיב.
ועל כל פנים כיון דבכל פעם שהוא חפץ ,יוכל להתיר ,הרי לא משכחת לה לא
יחל דברו כלל ,ואף דעדיין יש לפלפל הרבה במה שכתבנו ,ואין הזמן גורם לברר
הענין לתכליתו או אף דנימא דגם על פרט אחד אולי יש למצוא גוונא דלא
יתחרט מעיקרא מ ״ מ בלא״ה פשיטא דכל כי האי גונא לא אמרינן שבקי׳ לקרא דאיהו
דחיק ומוקי אנפשי׳ רק הדברים ככתבן דגזירת הכתוב הוא דלא יחל דברו ולא מ ה נ י
חרטתו ואחר שנתברר דגזירת הכתוב הוא ולא מהני לי׳ סברא זו אדעתא דהכי
לא נדר ,שוב אמריגן ממילא דגם אחרים אין יכולים להתיר דמאי שנא ,ועל זה
אמרינו דהיתר זה פורה באויר ,וילפינן זה מלא יחל ,אבל אחרים מוהלין לו וא״ש.
ה.
והנה עיקר הך דתולין נדרו בדבר דאמרינן דתנאי היו דבריו מתחילה גם זה
הוא בכל מאי דאמרינן אדעתא דהכי לא נדר ,וק״ו הוא מהיכא דלא פירש ולא
גילה דעתו כלל דאדעתא דהכי לא הוה חפץ ואף על פי כן אמרינן הכי כל ש י ש
מקום קצת לתלות בכך ,וכש״כ כאן שגילה דעתו בזה שגם הוא ט ע מ י /וכיון
שמסתברא לן דאדעתא דהכי לא נדר ,ממילא למה לא נימא דגם איד״ו מעיקרא
אסיק אדעתי׳ דאם יתבטל הטעם ,יתבטל גם הנדר וממילא אתי שפיר דלא צריך
בכי האי גוונא התרת חכם כלל ,אף דגם זה עיקרו ויסודו בנוי ע ל סברא זו
דאדעתא דהכי לא נדר ,מ ״ מ ע ״ כ לא גילה רחמנא לאסור ,רק לא יהל דברו מ ה
שאיי כן כאן כיון ד מ צ ד סברא זו אמרינן דמעיקרא ת נ א י היו דבריו ,והרי אין
כאן חילול דבריו כלל ,ואדרבה מ ה מ ת דיבורו הוא דמתירין לו .וכ״ז הוא רק
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בנודר דבדידי׳ לבד הוא דתליא ,ושייך לומר א ד ע ת א דהכי לא נדר וכג״ל ,מ ה
שאין כן מוכר ולוקה דלא שייך כל סברא זו בלל ,וכדברי ה ת ר דהשני לא נתרצה
לזה< ממילא אף דגלי דעתי׳ ופירש טעם מכירתו א כ ו ד מנא לן דנתכוין זה ל ת נ א י
גמור ,ד ל מ א נהי ד ז ה הוא ב א מ ת טעם מכירתו מ ח מ ת דצריר למיםק לארעא
דישראל ,או אף מ ה מ ת דצריך לזוזי א כ ת י י מ ״ מ אולי מ ח מ ת ספק זה הוא מוכר
לגמרי אף באופן אם אחר כר לא יתקיים מ ח ש ב ת ו ולא יוכל למיסק או לא יצטרד
לזוזי ,ולכד אינו יכול לבטל המכירה אלא בקרקעות דאיכא אומדנא דמוכח
דמעיקרא לא נ ה י ת נפשי׳ לספיקא.
ו.
אף שנתבאר כמה גווני ,מ ״ מ העיקר נראה בביאור הענין ובישוב מ ה שהתהלנו,
ד ה נ ה הא דאמרינן דכל שנתבטל הטעם שפירש בדבריו ש מ ת אבי׳ או ש ע ש ה
חשובה הדבר בטל ,מ ״ מ בראה פשוט ד ע ״ כ לא אמרינן הכי אלא דאהר ש ע ש ה
תשובה היא מותרת לו ,אבל מ ״ מ אין ר״ל שאם יעשה ת ש ו ב ה או ימות ה א ב
בהיי בתו ,יהי׳ הנדר בטל מעיקרא למפרע ,והי׳ כלא הי׳ מעולם ,דמנא לי׳ כל
א ל ה לבטל בזה כל עיקר הנדר ,והיינו לומר דאחר שיתבטל הטעם יתבטל הנדר
מאז והלאה אבל למפרע מנא לי׳ ,ונפקא מינה לדינא שאם נ ש א ה ואה״כ ע ש ה
אבי׳ תשובה לקי שפיר על מ ה שעבר על נדרו ,וצריך לנהוג איסור כימים שעברו,
ומלבד דפשטות הסברא כן הוא ,אף• גם כן מ ש מ ע גם לשון הפוסקים )ר״ן ריטב״א(
שכתבו ,דתלינן דכל זמן שאבי׳ רע קאמר אף דאיכא לפרושי דכל זמן שאבי׳ רע
•אסור בה משום ספק ש מ א לא יעשה תשובה אבל דיעבד אם עשה ת ש ו ב ה הותרה
לו.מעיקרא ,מ ״ מ מי מכריהנו לפרצה דהוקה זאת ,והדברים ככתבן לא מ ש מ ע ו ת
הכי ,גם ק צ ת מ ש מ ע כן מדברי הרמב״ם ריש פרק ה׳ )הלכה ב׳( מהלכות נדרים
דכלל הד דאבי׳ רע עם קונם דלבית זה שאיני נכנם שהכלב בתוכו ,ושם נראה
בפשיטות דלא מ ה נ י מ ה שיצא הכלב א ח ״ כ להתרת הנדר למפרע ,ואף דלא מיכרעא
כ״כ ,דאולי לא בחדא מ ח ת א מהתינהו ,מ ״ מ זכר לדבר איכא ,ועיין לקמן אות יו״ד
דשוב מ צ א ת י כן בריב״ש להדיא וראיתי להמש״ל רפ״ח שם שחביא ת ש ו ב ת
ראנ״ה דאף דאמרינן דאם ע ש ה תשובה מותר בה ,אבל מ ״ מ אם הזר לסורו הזרה
,ונאסרה עליו ,ודומה זה למאי דקי״ל בקונם לביתר שאני נכנס דאף אם מ כ ר ה
לאתר מותר לכנס בה מ ״ מ אם הזר וקנאה הדר לאיסורו וה״ה כאן והמש״ל דהה
זה ,דשאני התם דהדבר הנאסר הוא שאינו ע ת ה בעולם ,וכל שהזר לעולם הזר
האיסור ,מ ה שאין כן כאן שהנדר נ ת ב ט ל איר יחזור ויתחדש ,והנראה ד ס ״ ל
להמש״ל הענין כפשוטו כל ש נ ת ב ט ל הענין נתבטל הנדר ר״ל דהי׳ כלא ה י /ולכד
כ ת ב להלק בהכי ,ובלי ספק הילוק כזה לא הי׳ נעלם מ ע י נ י הראנ״ה אלא דסבירא
לי׳ כדכתיבנא דגם אהר ש ע ש ה תשובה לא נתבטל הנדר מעיקרא כלל וכנ״ל,
.ועיקר הנדר האידנא אתר התשובה הוא רק כדמעיקרא לא נדר אלא כל זמן שאבי׳
רע ,ולפי זה לפי הנראה דאין מקום להלק בהם ,דמאי שנא כל זמן ש ב י ת זה ש ל ד
או כל זמן שאבי׳ רע ,ואף שעדיין יש ק צ ת להלק לא נהירא כלל.
־52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולפי מאיי דכתיבנא נראה דמה' דכתב ד״רמ״א סי׳ ר׳יך הובא לעיל דבנדר לא
בעינן תנאי כפול כמבואר בסי׳ רל״ב ,והיינו ה ו דתולה נדרו ליתי׳ ,ואין מ ש ם
ראי׳ כלל דלא ליבעי בנדר דיני תנאי ,דשאני התם דכל עיקר הא דבעינן דיני
תנאי היינו דזולת זה לא אלים כה ה ת נ א י לבטל המעשה וכל זה לא שייר רק
כל היכא דהתנאי סותר ה מ ע ש ה ש מ ת נ ה עליו שאם לא תתן מאתים זוז לא יהיו
הגירושין הלים דהרי מ ב ט ל מ ע ש ה הגירושין באופן זה אם לא תתן ,מ ש א ״ כ
באומר שאבי׳ רע ,דאף אם יעשה תשובה אח״כ לא יתבטל הנדר למפרע ואין כאן
סתירת המעשה לגמרי ,ואף דמודינא ד ה י כ א דהתנה שאם יקיים התנאי הל ה מ ע ש ה
מעתה לצמיתות ואם לאו לא יחול רק עד לאחר שלשים יום ומשם והלאה יתבטל
דשפיר בעינן בכי האי גוונא דיני תנאי אף דגם שם לא נתבטל המעשה לגמרי
גם מבלי קיום התנאי מ ״ מ שאני התם שהרי יש מציאות להמעשה גם אחר שלשים
יום ,וכמו דפירש להדיא בגוונא דיתקיים התנאי ממילא בגווגא ד י ת ב ט ל ה ת נ א י
הוא סותר להמעשה ,מ ה לי אם סותר להמעשח כולה או מקצתה אין כח לדיבור
לבטל המעשה ,מה שאין כן כאן דאחר ש י ע ש ה אביה תשובה שוב אין כאן מ ע ש ה
כלל ,ולפני זה המעשה קיים לגמרי ,ומעיקרא לא נעשה המעשה רק עד שיעשה
אביה תשובה וזהו כל ה מ ע ש ה כשלימות ולכך פשוט לדעתו דכל כי האי גוונא
דאין כאן מציאות ושייכות לכל דיני ת נ א י כלל ,ולפי הנראה דגם איהו אזיל בשיטת
המ״ל וכמו שנתבאר אבל כבר כתבתי דליתי׳.
ח.
אחרי כל אלה נראה עוד בפשיטות דעיקר מ ה שהתהלנו לא ק״מ ,ואין ענין
כלל הך דזבין אדעתא למיסק וכו׳ להך דקונם אשד ,פלונית שאבי׳ רע ד ע ד כאן
לא אמרינן דכללא הוא כל היכא דקמפרש טעמא בנדרו תנאה הוה ,אלא היכא
דעכ״פ נוכל לומר דכל זמן שהטעם קיים יתקיים הענין ,ובזה שפיר הוא דאמרינן
דאם יתבטל הטעם יתבטל הענין ,ולא בעינן כלל דיני תנאה בזה ,מ ה שאין כן
במקום דאנו צריכין לומר דאם יתבטל התנאי יתבטל הענין מעיקרא ו נ ת ב ט ל
המעשה לגמרי ,והרי התנאי סותר להמעשה ,וכל כי האי ג ו ו נ א ,ל א דיני תנאי
בעינן והרי אין כאן תנאי כפול ,ולכך במוכר מטלטלין דלא שייד לומר שמוכר
לו עד אותו הזמן אם לא יעלה לארעא דישראל ,אף דאולי יש מציאות לזה
כמבואר בחו״מ סי׳ רי״ב )ס״ד( מ ״ מ אומדנא דמוכה דלא להכי איכוונו כלל,
וגם המוכר וודאי דלא נתן דמי המקח רק על קיום ה מ ע ש ה היינו ע ל קנין החפץ
לחלוטין ולא על מכירה לזמן אף היכא דהי׳ יכול להנות מ מ נ ו גם בזמן זה —
ונמצא בגוונא דביטול התנאי אין כאן פיסוק דמים ,וממילא המכירה בטילה לגמרי,
וכזה מבואר בכמה דוכתי׳ ,ואם באנו לומר דטעם זה שפירש בממכרו לקפידא
א י מ ו ן ע״כ היינו לומר דכיון לתנאי גמור ,היינו דאם לא יעלה לא״י המכירה
בטילה מעיקרא ,וזה לא אמרינן כל שלא הי׳ דיני תנאי ,וכן בהד דגיטין )מה(:
דאם אמר משום נדר משום שם רע אני מגרשיך דכיון דקי״ל אם אמר היום אי
את אשתי ולמהר א ת א ש ת י כיון דפםקא פסקא והרי לא יתכן לומר שהוא מ ג ר ש
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רק עד אותו הזמן שיותר נדרה ,ולאחר כך לא יתבטל הגירושין רק מיום אז
והלאה ,ורק שאם יותר נדרה או יתברר שהשם רע הוא שקר ,יתבטלו הגירושין
מעיקרא ,ובכי האי גוונא כל דיני תנאי בעינן ,לדברים אלה נראה דמאי דמבואר
בתשובת פרח מ ט ה אהרן םי׳ א׳ ,אינו בידי כעת וראיתיו זה רבות בשנים ,ד מ א י
דאמרינן דכל דאמר ב ש ע ת מכירת הקרקעות דרק משום למיםק לא״י הדר זביני׳,
דוקא במכירה הוא דאמר הכי מטעם דאין דרך למכור קרקעותיו ,אבל אם השכיר
הקרקעות אף שפירש כן אין כאן אומדנא כלל ודמי למטלטלין ושפיר הוי שכירות
עכ״ד ליתי׳ לכל זה ,אלא נהפוך הוא ,דאף במטלטלין אם השכיר לו ויגלה דעתו
בשעת השכירות דמשום דבעי למיםק הוא דקמשכיר אם נ ת ב ט ל אח״כ ולא יכול
לעלות הדרא שכירות למרא ,ד ע ד כאן לא אמרינן דבמטלטלין כיון דליכא אומדנא
אף שפירש טעמא ונתבטל אף ע ל פי כן העניו קיים רק במכירה דבצטרד לומר
שיתבטל הענין מעיקרא ,ובעינן דיני תנאי ,מ ה שאין כן בשכירות כיו? דנוכל
לומר דהשכירות הל שפיר ע ד ההיא שעתא רק מההיא שעתא ואילך הוא דהדר
סודר למרא ,וכיון דכל כי האי גוונא לא נתבטל ה מ ע ש ה למפרע ,ולא בעינן בזה
דיני תנאי וכנ״ל שוב ילפינן זה שפיר מהך דנדרים דכללא כיילינן שם דכל שביאר
טעמו הוד• תולה נדרו בזה הטעם ,וה״ה כאן דמה מקום יש להלק ביניהם.
ט.
ואין לפקפק ולומר דאולי אדעתא דהכי לשכור על מ ק צ ת הזמן לא נתרצה
השוכר ,דלא נתרצה רק ע ל הזמן ש ה ת נ ה דווקא ,וממילא הוי מקת טעות לגמרי,
דז״א ,דנראה דכל כהאי גוונא לא אמרינן דהוי מקח טעות ,דאם לא כן השוכר
בית ונשרף תור הזמן וכדומה טובא כהאי גוונא דבטל השכירות ולא שמענו
מעולם שיהי׳ בזה מקה טעות מעיקרא ונפקא מיני׳ טובא לדינא לעניו פיסוק
דמים ,שאם היו דמי השכירות ביוקר או בזול יותר מן השער דלא לצטרך לשלם
רק כפי השער ,ואדרבא מבואר להדיא בסי׳ של״ג )ם״ד( בבעל הבית החוזר
או בפועל וקבלן החוזרים ד מ א י ד ע ב ד כבר צריך לשלם לפי ערך מלאכתם עיי׳׳ש
פרטי דינים ,ולא אישתמיט לומר שישלם לו כפי השיווי ה א מ ת י מערך מ ל א כ ת ו
ש ע ש ה וכל הציורים שציירו שם הכל ע ״ פ המקח שנשכרו ,וברש״י ריש פרק
האומגין )ב״מ עו (:גבי הא דשמין להם מה שעשו כ ת ב שם להדיא איזה פעמים
שמין להם מ ה שעשו לפי התנאי ,דנראה לעין דשמין שלא נימא שמין להם
כפשוטו והרגיש רש״י ז״ל דזה לא שייך הכא שהרי הי׳ כאן קציצה לכך פי׳
דגם כאן ר״ל השומא לפי ערך התנאי ,ואי נימא דכל היכא דנתבטל זמן השכירות
מכפי המדובר דהוי מקרי מקה טעות ,ממילא דהאי שמין להם אתי כפשוטו השומא
כפי שווי׳ כפי חמקה שהי׳ בזמן שעשו ,דכיון דבחזרו בהם עסקינן כאן הרי הוי
מ ק ח טעות ,מ ה י דיכולין לחזור בהם ,מ ״ מ מ ה שייר לבעה״ב איהו לא נתחייב
רק א ד ע ת א שיגמרו כפי מ ה ש ה ת נ ה עמהם וכיון דהוי מקה טעות הרי נתבטל
הפיסוק דמים ומשלם שפיר כפי שוויו האמיתי לא כפי התנאי אלא על כרהיד
כדאמרן דכל כ ה ״ ג לא מקרי מקח טעות ,ושפיר היילי השכירות ע ד הזמן ש ל
עכשיו ,הן א מ ת השייך בסי׳ של״ג ם״ק כ ״ ב דעתו דאם הוזל אח״כ משלם לו ב ע ד
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מה שעשה כפי המקח של עכשיו ופי׳ כן דברי הירושלמי והתוספתא ,ושלדעת
הפוסקים הסוברים שצריך לשלם בעד העבר כשלימות צריד לפרש התוספתא,
דמיירי שגם מתחילה הוקיר הוא להם השכר יותר מכפי השער ועתה שחזרו
משלם להם רק כפי ה ש ע ה מ ש מ ע קצת איפכא ,וכעת אין הפני משה נזיקין ת״י,
אבל הש״ד יחידאה הוא שם ולגרמי׳ הוא דעביד ,וכש״ד כן מוכח בדוכתא טובא
תדע דאלת״ה הא דקי״ל )ב״מ קב( לגבי משכיר בדינר לחודש י״ב זה׳ )זהובים(
לשנה דלכ״ע עכ״פ בא בתחלת החודש כולו למשכיר דקרקע בחזקת בעלי׳ עומדת,
וכבר הרגיש השיטה בשם הר״ן דמה בכד הא עכ״פ השוכר מוחזק במעות ותירץ
כיון דחיובו של השוכר ברור שהרי הוא נתהייב בי״ב דינרים איך שיהי׳ ובהיובו
של המשכיר הוא שנולד הספק אם יב״ח או יג״ה צריר הוא לשלם בעד י״ב
חדשים י״ב דינרין ]וע׳ תומים בקיצור תקפו כהן )סי׳ מ ״ ד מ״ה( שהביא ראי׳
ברורה לזה לדעת התרומת הדשן דאף תפיסה ברשות אינה מועלת[ והשתא א י
נימא דכל שלא נשאר אצלו כל הזמן כפי המדובר מעיקרא הוי מ ״ ט )מקח טעות(
למפרע ,וכיון דעיקר מאי דמספקא לן הוא אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון
ואי נימא תפוס לשון אחרון הרי כשם דמספקא לן כמה חייב לו י״ב או י״ג
דינרין כן מספקא לן ג״ז על כמה הי׳ השכירות מעיקר.א דאי תפוס לשון אחרון
הרי שכר על שנה שלימה כדקי״ל )ב״מ שם( גבי כור כשלשים סאה בסלע דאי
תפוס לשון ראשון יכול לחזור בו עד סאה אחרונה וכיון דאינו דר בו רק יב״ה
והרי מספקא לן אם הי׳ השכירות שכירות כלל ואיך שייך לומר כיון דחיובו
ברור והרי גם החיוב בכלל הספק ומאי חיובו ברור יש כאן והי׳ לן למיזל בתר
המקה כפי השער עכ״פ ובשלמא אי נימא דהשכירות כדקימא קיימא ונתחייב לו
מתחלה ככל הסך י״ב זה׳ ושפיר הוה החיוב ברור משא״כ אם כל ענין השכירות
בעצמותו ספק הרי יש כאן ספק בעיקר השכירות והחיוב.
ואין לדחות ולומר כיון דלפי הנראה אזיל הר״ן בשיטת הסוברים דשכירות
ליומא ממכר הוא לכל מילי דאל״כ מ ה חיובו ברור יש כאן הלא לא נתחייב רק
בעד מה שידור וכיון שאינו דר בו הרי הוא ספק אם נתחייב כלל וכיון דשכירות
ליומא ממכר הוא א״כ שפיר הוא נתחייב לשלם י״ב זה׳ ואף אם אח״כ איהו
הוא דאינו מניחו לדור אין זה אלא תורת גזילה ודמי למוכר קרקע דאף אם יגזול
ממנו הקרקע אח״ כ אעפ״כ חיוב דמי המכירה לא נפקע מן הלוקח רק מתורת
תפיסה הוא דיכול לתפוס עד הזרת הקרקע ,דז״א דהא נוסף על קנין פירות
קרקע היקנה להשוכר גם תורת חיוב איתנהו ע ל המשכיר דהא קי״ל אף בבית
זה אם המשכיר סתרה בע״כ של חשוכר חייב להעמיד לו בית אהד ולא אמרינן
דהוה מזיק בעלמא וישלם לו בעד הזיקו וכמבואר כל זה בשיטה ובאחרונים,
וכיון דאינו מקיים חיובו נימא דהוה מקח טעות למפרע.
דאף ת פ ס ק הדבר תוך הזמן אין זה מבטל הענין מעיקרא וממילא הדרן
לענינא דכל היכא דגילה דעתו בשעת השכירות מאיזה טעם הוא משכיר ונתבטל
הטעם אח״כ בטל השכירות מכאן ולהבא.
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ו א כ ת י יש מקום לכאורה לפקפק בזה לפי מה שנתבאר למעלה אות ד׳ ש י ש
מקום .להלק בין היכא שהענין נ ע ש ה בין אדם להכירו ,ובין אס עושה בינו לבין
עצמו ,ע ״ ש שהארכנו ק צ ת בזה .ולפי זה אין הענין מוכרת עדיין לדמות שכירות
לנדרים ,דנהי ד מ צ ד הלוק של דיני תנאי ש נ ת ב א ר אות א׳ אין כאן מקום להלק
ביניהם ,דכבר נתבאר דגם בנידן זה דשכירות גם כן אין צריד ד י נ י תנאי ,מ ״ מ
הא אכתי יש לומר דע״כ לא נאמרו כל הדברים רק בנדרים שהוא בינו לבין ע צ מ ו
דבדידי׳ תליא ,מ ש א ״ כ בנידון דידן ש נ ע ש ה בינו להכירו אולי אף בגוונא דאיכא
למימר דנתכוין לומר שיהי׳ ,הענין קיים ע ד אותו זמן ש ל קיום התנאי ,אעפ״כ
לא מ ה נ י כל שלא פירש כן להדיא ,אלא דיש להוכית בפשיטות דהאי דינא דמבואר
בנדרים דכל שפירש טעם הנדר עיקר הנדר בטעמא תליא ,שייכא אף היכא דהעםק
נעשה בינו לחבירו ,דהא מבואר בריב״ש סי׳ קצ״ה וטיו״ד סי׳ רי״ח גבי סופר
שביקש מן הקהל למנותו לסופר העיר ועוד אהר נער עמו והקהל הסכימו ,ואה״כ
העבירו את הזקן שנמצא בו עול וביקשו הקהל לאמר שיכולין שוב לסלק גם א ת
הנער ,כיון דמתהילה לא נתמנה רק בעבור סיוע הזקן ,והשיב נהי דהזקן הוא
שביקש כן שהנער יהי׳ רק טפל לו ,מ ״ מ מ נ ״ ל שגם הקהל כיונו לזה ,דילמא לא
בעבור בקשת הזקן לבד הוא שנתרצו לזה דלא אזלינן ב ת ר כונה רק בינו לבין
עצמו עיי״ש ,מבואר דאילו היינו אומרים דרק אדעתא ד ב ק ש ת הזקן ע ב ד ו כן
מתהילה שפיר הי׳ הנער מסולק ,והיינו ע ״ כ מטעם כיון דסיבת ה ת מ נ ו ת הנער
הי׳ רק כדי לסייע להזקן ועתה שנתבטל הטעם ממילא התבטלה •גם התמנותו,
וכן מבואר שם עוד באותו תשובה לענין מ ה שמבואר שם שהקהל עשו כהוגן
שסילקו להזקן ,כ ת ב שם שהרי מבואר בכתב ש ע ש ו ל ו ה ק ה ל מ פ נ י שהוא א י ש
הגון ולא נמצא בו עול ועתה שנמצא בו ע ו ל ד מ י להד דקונם שאבי׳ רע הרי
מבואר.להדיא דאף בנודר בינו להבירו אמרינן גם כן הך דתולה נדרו ד ב ט ל הנדר
בביטול הטעם ואהרי שבאנו לידי מ ד ה זו דאין הילוק לענין בין בינו לחבירו
ו ב י ן ב י נ ו ל ב ״ ע :מ מ י ל א דשוב אין מקום לחלק בין עסק הנדר למקה וממכר לשארי
ענינים ,דמהיכי תיתי לחלק דמצד תנאי כפול ודיני תנאי כבר כ ת ב נ ו ד ב כ ה א י
גוונא.גם במקת וממכר לא בעינן ,וכיון ד ה מ ע ש ה תל שפיר ע ד אותו הזמן ,ואין
כאן ביטול מ ע ש ה כלל ,ומצד דבנדר אזלינן בתר כוונת הנודר ובעינן פיו ולבו
שמין .אין לחלק ג״כ דכבר נתבאר דכל קולא זו וכיוצא בזה לא שייך בנודר להכירו
כדכתב הריב״ש להדיא ,ואף עפ״כ הלא אלו הוה קיהיב טעמא לנדרו שפיר הוה
אמרינן אלו נתבטל טעמי׳ בטל נדרי׳ ,והנה אף דמה שכתבנו נראה עיקר מ ״ מ יש
ליישב דברי בעל פרח מ ט ה אהרן דיש מציאות לדבריו בגוונא דאירע לו אונם
דלא שכיח כלל ,ובכי האי גוונא לא שייר גילוי דעתא וכמו שביארנו בזה למעלה
אות ג׳ ,והא דאעפי״כ בטל השכירות מטעם אומדנא דמוכה ,דמטעם זה לא הוי
איכפת לן דאין להלק בכה״ג בין שכיח ללא שכיה וכמו שנתבאר שם ,ולכד
קאמר ד ע ״ כ לא אמרינן אומדנא רק במכירת קרקעות דאין דרד בני אדם למכור,
אבל בשכירות לא אמרינן הכי ,ואין הספר בידי לעיין בו ,והנה בגילגול דברי
הריב״ש שם מבואר להדיא דהא דקונם שאבי׳ רע דמת או ש ע ש ה תשובה מותר
בה אעפי״כ ע ד זמן התשובה או המיתה שפיר אסור עיי״ש ,וזהו כמו ש כ ת ב ת י
56-
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למעלה אות ר ,ודלא כדמשמע מדברי המ״ל ,ולפי הנראה גם מדברי הרמ/׳א
שאחר שעשה תשובה הנדר בטל למפרע.
יא.
ועפ״י מה שכתבנו א״ש ג״כ מ א י דמבואר בנ״י פרק השואל )ב״מ ק״א ב( ב ה ד
עובדא דהאי גברא שקידש איתתא מ ה א שמעינן דמי שהשכיר ביתו לחבירו ואמר
לו מפני שחוא אוחבו ואח״כ נ ע ש ה שונאו בטל השכירות והובא גם בהגהות ש ו ״ ע
סי׳שי״ב )סעיף ט׳( ובספר קצות החשן סי׳ ש י ״ ט )ס״ק א׳( הרבה לתמוה ב ז ה
וגילוי דעתא הא לא מחני רק היכא דאיכא אומדנא דמוכח ע ״ ש שהאריד בזה,
והביא דברי המהרי״ק סי׳ קפ״א שכתב גבי שלשה רופאים שעשו שותפות ביניהם
ואחד מהם רוצה לחזור מ צ ד שמבואר בכתב שהשותפות נעשה לאהבת השלום
והשלום לא הי׳ מתמיד ,וכתב המהרי״ק דזה לא מהני דלא הוי אלא גילוי ד ע ת א
ולא מחני בלא אומדנא מבואר לחדיא איפכא ,ולכד דחה שם זה מהלכה ,גם
בספר נתה״מ סי׳ שי״ב )ם״ק ז׳( אוקי לה בגוונא רחיקא ע״ש ,ולפי מ ה ש כ ת ב נ ו
הדברים הנ״ל מוכרחים דכיון דבשכירות מיירינן בה ואיכא למימר ד ע ד זמן זה
קימא בחזקת השוכר ומכאן ואילד הדרא שכירות למרא ,כל כה״ג שפיר מ ה נ י
גילוי •דעתא ,ואף דגם בעובדא דמחרי״ק דמיירי בענין קיום וביטול השותפות
שייך ג״כ שותפות לזמן ,ואעפי״כ לא זיכה לו המהרי״ק לחזור בו מכאן ואילד,
דשאני התם דע״כ לא הי׳ דעת השותף שלא לבטל השותפות ,ךק מאז והלאה
מטעמא דכיון דשוב אין שלום נתבטל השותפות דהא וודאי אינו דכיון דכבר
כתבינן לעיל אות ו׳ דהעיקר דאף היכא דנתבטל הטעם דאמריגן ת ת ב ט ל גם
הנדר מ״מ אם חזר הטעם גם הנדר הדר לדוכתי׳ ודלא כהמש״ל ,א ״ כ כאן ת ע ש ה
השותפות לסבה תכליתית שיהי׳ שלום מ ה בכך דהשלום לא הי׳ מתמיד ,והיינו
דהי׳ עת מלחמה ועת שלום ,אכתי במה נפטר עתה מחיובו ומנדרו במה יודע
איפח ,דילמא מאז והלאה יהי׳ הכל שלום על ישראל ,ומאי ראי׳ וחזקה הוא מ ז מ ן
העבר על העתיד ,ועוד לפי הנראה אף משום מ ק צ ת זמן השלום ,ע ל כל פנים
מתחייב הוא ג״כ בשותפות ,ומהיכא תיתי לומר עוד דמכאן ולהבא יהי׳ הכל ע ת
מלחמח ,ועוד דא״כ מד .זה שכתב המהרי״ק שם מקודם לבטל טענה זו גם מ ט ע מ א
אחרינא שהרי מפורסם ונודע לכל העמים דכים אחד גורם שלום ,וגם אצלם איהו
הוא דגרם הקטט במרמה עכ״ד ,דראי׳ זו מן המפורסמות אין מובן לפי זה כלל,
דמה בכד אעפ״כ אצלם עכ״פ נולד מחלוקת ,וכי ס ״ ד דליכא במציאות כלל
שותפים דפליגי טובא אהדדי ,אלא ע ״ כ דשותף זה שרצה לבטל השותפות טעמו
שמהמת העדר ה ת מ ד ת השלום השותפות בטל מעיקרא והיינו דעיקר יסוד ה ש ו ת פ ו ת
הוא לסיבת השלום ,וכיון דנתברר אח״כ דכמה פעמים הי׳ קטטות ביניהם הרי
נגלה לעין שהטעם הי׳ שקר מעיקרא והיינו או .שהכלל הוא שקר לגמרי ש א י ן
שותפות גורם לשלום כלל ,או שאצלם הוא יוצא מ ן הכלל איך שיהי׳ הרי הי׳
הטעם בטעות מעיקרא וממילא בטל כל הענין זהו תוכן ט ע נ ת השותף ועל זה הוא
שמשיב המהרי״ק הדא דזהו נגד המפורסם ונודע לכל דשותפות ודאי הוא גורם
לשלום ,וגם אצלם איהו הוא דגרם הקטטא ,ולולי פציעתו ומרמה דידי׳ בכדי
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לבטל השותפות גם אצלם הי׳ שלום ,וממילא הטעם הוא ב א מ ת מבלי כל טעות
כלל ,ועוד אף דנימא שהטעם שקר הוא ובלתי מועיל אכתי לא בהטעם תליא
עיקרא דמילתא ,ולא הוי רק גילוי ד ע ת א דלא מהני זהו המוכרח בביאור הדברים,
וכש״ד דמטעם מ מ ״ נ אתינן עלה ,בין אם יהי׳ הכוונה דבעינן בטל מעיקרא ה א
ליתי׳ דלא הוה רק גילוי דעתא בין אם יירצה לומר דהענין קיים לזמן הרי עדיין
לא נפטר שמא יתקיים להבא גם הטעם וכנ״ל ,מ ה שאין כן בהד דמשכיר מ ח מ ת
אהבה ונעשה שונא שפיר נימא דלא נתקיים השכירות רק כל זמן קיום האהבה,
והנה אין זה ענין למאי דמבואר סוף סי׳ רמ״ו )סעיף כ״ב( בשם תרומת הדשן,
דהיכא דנתן לו מ ת נ ה מתהילה ,ואה״כ געשה קטטה לא יוכל לתבעו ד ש ת י תשובות
בדבר ,הדא דשם לא הותנה מ ת ח י ל ה כלל דמשום דהוא באהבה והיבה עמו הוא
דנותן לו המתנה ,וכל כיוצא בזה פשיטא דבכל גוונא לא הוה רק דברים שבלב,
ועוד דשם בנתן לו מ ת נ ה לא שייר למימר דלא נתן לו רק ע ד ה ק ט ט ויש לי
הרבה לפלפל בזה ובהד דנדונית התנים ,אלא שלקצר אני צריך בכל אלה לרוב
הנהיצה והטרדא.
:
יב.
ע ״ פ הדברים האמורים ע ד ה נ ה נראה בפשיטות דגם בתקנ״ה כל היכא ש נ ת ׳
בתקנתם גם טעם הגזירה הוה קול ושוברו עמו ,ולא נאסר רק כל זמן דשייך
הטעם ,ד ת נ א י היו דבריהם מעיקרא ,דלכל האופנים שכתבנו אין מקום להסתפק
בזה ,דאי נימא דכל עיקרא דמילתא רק בתנאי כפול להוד הוא דתליא ,כמו
שנת׳ אות א׳ ,פשיטא דלא שייר זה בתקנ״ה כלל ,וכ״ש אי הוה אמרינן ע ״ פ
האופן שנת׳ אות ג׳ דסברא זו דכל שגילה הטעם תנאי והי׳ דבריו מתהילה כ ל ל א
הוא דבכל מקום אמרינן הכי ,רק במוכר אדעתא למיסק לארעא דישראל ט ע מ א
אחרינא איכא במילתא דאונסא דלא שכיח הוא ,ד כ ״ ש דאין כאן מקום ספק,
ועמש״כ באות שאח״ז ד ב ת ק נ ״ ה אף בכי האי גונא דלא שכיחא לא אמרינן ד ל א
אסקו הכמים אדעתיהו — וכן אי נימא דעיקר הילוקא הוא בין היכא דעושה בינו
לבין ע צ מ ו בין דברים שבין אדם לחבירו ,כמו שנת׳ אות ד׳ ,ה׳ ,א״כ ה ״ ה כאן,
דעיקרא דמילתא ההכמים עצמן הם המתקנים ,ורק בדידהו תליא מילתא ,וכן לפי
מ ה שנת׳ העיקר בעיני דאף במקום דבעינן דיני תנאי ,מ ״ מ כל היכא דאיכא
למימר דלא קיומי מ ע ש ה ע ד זמן התנאי נתכוין כיון דאין המעשה מ ת ב ט ל ה א
גם בזה לא בעיגן דיני תנאי ,וממילא אם נתבטל התנאי נתבטל ע כ ״ פ ה מ ע ש ה
מאן והלאה ,וה״ה כאן דפשיטא דתקנ״ת קיים כל זמן דאיתא לטעמא עכ״פ,
כ ש ״ ד אין מקום לספק בזה דכל שהטעם מבורר בתור ה ת ק נ ה כל שנתבטל הטעם
נם התקנה לא שייכא בהא ,ואף דקי״ל כל דבר שבמנין צמא״ל )צריד מנין אהר
להתירו( ,ע״כ ע ד כאן לא אמרינן הכי אלא היכא דלא גילו עכ״פ טעם הגזירה
בתקנתם ,אבל היכא דגילו דעתם עיקר הגזירה בהא תליא ,ותנאי הי׳ דבריהם
מעיקרא — ,והנה ה ר א ״ ש בתש׳ כלל ב׳ )אות ה׳( הובא ב מ ״ א םסי׳ ט׳ גבי טלית
וציצית ש ל פ ש ת ן כ ת ב דאף להפוםקים האוסרים ,מ ״ מ כיון דנודע עיקר הגזירה משום
תכלת ,ו ה א י מ א הא ליכא תכלת ,וכיון ד ב ט ל הטעם בטלה הגזירה ,ואף ד ק י ״ ל
דבר שבמנין צמא״ל הני מילי היכא שאין הטעם ברור כ״כ ,אבל בזה שנודע
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א דמאי שנא אם הטעם גלוי או
הטעם בבירור אצמא״ל וחילוק זה טעמא
נסתר ,סוף סוף כיון דנודע עכ״פ אמיתת הטעם ניזיל בתר טעמא ,וכן מ כ י ר ת
בתים לגברים )ע״ז כ״א א( ומכירת בהמה גסה )שם ט״ו א( וכמה ריבי עיין
וסתם יינם מבואר טעמם היטיב בפוסקים וכן גבינות עכו״ם )שם ל״ר.,ב׳(
לדעת יחידית התום׳ ובשם ר״ת כתבו להתיר דדמי למים מגולים — ולא
דמי למה שכתבו הפוסקים בשם ר״ת הובא בב״י סי׳ קט״ו להלק בין מ י ם
מגולין לבין גביגות עכו״ם ,דגבי מים הטעם גודע לכל משא״כ בגבינות,
היינו כדמםיק שם כיון דלא גודע איכא למגזר אטו שאר מקומות ,שהרהש מצוי,
משא״כ בזה כיון דליכא תכלת האידנא כלל מ ״ ש נודע מלא נודע .ולמאי דכתיבנא
א״ש ,דבזה ודאי הא דאמרינן כל שאמר קונם פלונית שאבי׳ רע ,כל זמן שאבי׳
רע קאמר ,אין ר״ל שזה יהי׳ ביאור דבריו ע ״ פ פשוטו ,דהא ודאי אין זה בכלל
דבריו כלל ,כנודע ,ועוד דאי נימא דזהו ביאור דבריו ממש ,הי׳ מקום לפקפק
בסברת הפוסקים בהך דכעורה וייפוה דלכך לא מהני אף דפירש טעמא מ ח מ ת
דכעורה היא משום דלא שכיחא ולא אסיק אדעתי׳ ,דהא נהי דסתמא דמילתא
דלא אסיק אדעתי׳ ,אבל עכ״פ שפיר יתכן דאעפ״כ אסיק אדעתי׳ ,וא״כ אם א מ ר
אח״כ דבאמת אסיק אדעתי׳ והרי פירש להדיא דאם תתיפה יהא מותר בה מותר
באמת ,דלמה לא יהי׳ נאמן בזה ,ודברי הפוסקים לא משמעין הכי כלל ,אבל
פשוט דר״ל כיון שגילה דעתו שזהו טעמו ,ממילא לא הוצרד לגלות כלל דעיקרא
דמילתא רק בזה הוא דתליא אצלו ,דםתמו כפירושו דכיון דגילה דזהו הטעם
בםור הסיבה יסור המסובב ,ולא איצטריך לפרושי ,וממילא כל היכא דלא שכיהא
רתלינן דלא אסיק אדעתי׳ לא מהני אף אם יאמר דאםיק אדעתי׳ ,ד מ ״ מ אין זה
אלא דברים שבלב ,כיון דאין זה מבואר מדיבורא דידי׳ — ומה״ט פשוט ,ד ה ״ ה
היכא דר״טעם ברור ונודע לכל אף שלא גילו החכמים הטעם בגזירתם אנו אומרים
דלרוב הפשיטות לא הוצרכו לגלות הטעם מ ח מ ת שהדבר ידוע מ ע צ מ ו ודמי לאילו
גילו ,משא״כ אם אין הטעם ברור לכל אף דנתודע אצליגו א מ י ת ת הטעם ,מ ״ מ
אי ס״ד שהי׳ דעתם דכל היכא דלא שייך טעם זה לא יהי׳ הגזירה חל הי׳ להם
לפרש כן בהדיא ,ולכל הפהות הו״ל לגלות הטעם עכ״פ ,ומדקאמרי סתמא ש ״ מ
דלא פלוג רבנן בתקנתיהו ,ואין לגמגם דאכתי אף היכא דנודע הטעם כיון ד ע כ ״ פ
איכא דוכתי טובא דהי׳ ד ע ת ההכמים דלא ליפלוג בתקנתיהו כמבואר ג״כ פ ״ ב
דע״ז )לה (.במערבא לא מ ג ל י טעמא עד תריסר ירחי שתא ,א ״ כ מ ה בכד ד ה ט ע ם
נודע ומפורסם ,דילמא עכ״פ החכמים הם שרצו כן דבכל גוני יהי׳ התקנה קיימת,
ז״א דעד כאן לא אמרינן הכי דלא פליג רבנן רק היכא דמוכחא מילתא ,אבל
זולת זה מהיכא תיתי לומר כן ,תדע כמה יגיעות יגע הש״ם למילף דבל דבר
שבמגין צמא״ל ,ולא הוכיח כפשוטו מדאשכחן כמה דוכתי דלא פלוג רבנן
בתקנתייהו ,וע״כ כנ״ל דבעינן דוקא דמוכח ,וזולת זה באמת לא אמריגן הכי ,רק
כל היכא דקאמרי ס ת מ א ממילא מ ש ת מ ע בכל גוני — ,וזהו עיקר מ א י דילפינן
בדבר שבמנין דלא נימא דסתמא דמילתא כך הוא ,דתקנ״ה לא הויא רק במקום
דאיכא טעמא ,רק אמרינן כל שלא גילו לא פלוג רבנן בתקגתייהו.
ב ע
״
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יג.
כ ש ״ ד עד כאן לא אמרינן דבר שבמנין צמא״ל רק במקום שאין כאן טעם
ברור ,כגון הך דאמרינן פ׳ ע ״ פ )פסהים קה ,(.רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלו
יומא דפיסחא ,וקס״ד שם דקסבר כבן בתירא דכל היום כשר להקרבת הפסה וכל
זמן הקרבתו אסור באכילה ע ד שתהשד ,וכ׳ התום׳ שם אף דרב ש ש ת שלא בזמן
הבי*ת הוה ,מ ״ מ אסור מ ח מ ת דבר שבמנין ,וכן ר״פ מקום שנהגו )פסהים נב(.
לענין איסור מלאכה כתבו הפוסקים אף דעיקר טעמא מ ח מ ת הקרבן והאידנא
הא ליכא קרבן •אעפ״כ הוה דבר שבמנין ,וסמכו על הד דרב ש ש ת דפ׳ ע״פ הנ״ל,
— וכן כל ענין נ ט ״ י ל פ ת הנתקן משום דרך תרומה ,ונוהג גם אצלינו ,וכן בדיד דכרם
רבעי וכל הנר המובאים פ״ק דביצה )דף ה׳( בסוגיא שם ,ד כ ת ב הרא״ש בתשובה
הנ״ל דאין הטעם ברור ונודע .מכאן מ ש מ ע דם״ל להרא״ש דאף היכא דאין זה שכיח
בלל שיתבטל הטעם אעפ״כ לא אמרינן דלא אסקו החכמים אדעתיהו לבטל תקנתם
בביטול הטעם ,והיינו או דלא ם״ל לחרא״ש עיקר החילוק בין שכיח ללא שכיהא,
ובהך דכעורה וייפוה ס״ל להרא״ש כתירוץ השני של הר״ן שם ,ע״ש ,או דס״ל
דבתקנ״ח לא שייר זה ,וחחכמים בתקנתייהו אםקו הכל אדעתיהו ,דאל״כ למה
הוצרך לדחוק בדיד דכרם רבעי משום דאין טעמו ברור לימא בפשיטות דלא אסיק
אדעתיהו דחכמים דחרב ביהמ״ק ,כדקי״ל בנדרים ונזיר )לב (:דהורבן ה ב י ת
מילתא דלא שכיחא היא ,דקרינן לי׳ נולד לענין אין פותחין בנולד — ,אלא דיש
לדחות דשני תשובות בדבר ,חדא דאולי ע״כ לא אמרינן רק דלא אסיק אדעתי׳
דבימים אלו יהרב הבית ,עד שהנזיר והנודר יהי׳ צריד לחוש לזה ,אבל באחרית
הימים׳ נודע • לחכמים שהי׳ עתיד ליהרב ,כמבואר במדרשות דוכתי טובי ,ועוד
דכבר הוכהנו לעיל אות ג׳ דהאי לא שכיחא דקמיירינן כאן לענין תולה נדרו בדבר
ע ״ כ הוא יותר לא שכיה מהנך דקחשיב לענין אין פותהין בנולד ,אבל גם זולת
זה מוכרח לומר ב ד ע ת הרא״ש כן דלא איכפת לי׳ לענין ת ק נ ״ ח בין שכיה ולא
שכיחא מ ד מ ת י ר האידנא ציצית וטלית פשתן משום דליכא תכלת ,ומטעמא דהטעם
מפורסם וברור ,אף דאין לד לא שכיחא ולא אסיק אדעתא יותר מזח ,שבזמן שהי׳
נוהג מ צ ו ת תכלת לומר שיבאו ימים אשר לא יהי׳ בהם הפץ במצוד! זו במציאות
כלל ,והיינו דבכל הני לא נתגלה טעמם כלל בשעת גזירה ,וצ״ע על התום׳
פ״ב דגיטין )יח (.דמקשו לר׳ יוחנן דעיקר טעמא דתקנת זמן בגיטין הוא משום
בת אחותו א ״ כ למה בזמן הזה בעינן זמן ,ויישבו בדוהק ,ולא מטו בה בפשיטות
משום דבר שבמנין ,ומהיכא תיתי שם להקל האידנא הא שם לא נתגלה טעמו,
וגם תקנה קבועה היא ,ואולי ס״ל דכל כה״ג לאו תקנה וגזירה היא ,רק ה ש ש א
בעלמא ,וכיון דבטלה החששא בטל הטעם וחגזירה וכדכתבו התום׳ והרא״ש גבי
ה א י מ א דאיכא חברי חיישיבן דבפ״ק דביצה) ,ו (.ע״ש ,ואין ד ע ת י נוחה מזה ,ואין
הזמן גורם לברר העניו — ,אבל היכא מ ו ד ע הטעם בבירור ,ובפרט היכא דמוכח
מתוכו* כגון שגילו הטעם להדיא ,או דמפרטי הדינים גופייהו מוכה דרק מ ה ״ ט
הוא ,אז ודאי מותר כשנתבטל הטעם ,וכמו גילוי ,דלא לבד כל פרטי הדינין
המבוארים במשנה פ״ח דתרומות ובפוסקים מורים באצבע דרק מ ח ש ש ארם נהש
הוא מ א ס ר ,אף גם כל עיקר הגזירה מורה להדיא ע״ז ,ד א ל ״ כ מ ״ ש מגולין
ממכוסין — וזה יש לדחות ק צ ת — וכן מ ה ״ ט נראה שהתיר הרמ״א בא״ה סי׳ ר ל ״ ב
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)סעיף ב׳( לאכול האידבא קודם מנחה מטעם כיון ד ה ש מ ש מכריז ליכא ל מ י ח ש
דילמא לאמשוכי ,ולא חייש לה משום דבר שבמנין דהא היא יתקנה וגזירה ממש,
והיינו שהטעם ברור ומוכח מתוכו ,דכל עיקר הגזירה משום פשיעת תפילת
המגחה הוא דבגע בה שהרי לא גאםר לאכול רק ע ד שיתפלל ,ומהמת זה הוא
דחלוק שפיר מהר דרב ששת דערבי פסחים הנ״ל דשם שאני דאף אהר ההקרבה
אסור ג״כ עד שתחשר וכדכתבו התום׳ שם )פסחים קז (.ד ״ ה סמוך למנהה גדולה,
משא״כ כאן כיון דאחר התפלה אוכל והולד ככל אות גפשו ,הרי הטעם מוכח מתוכו,
ושוב לא חיישינן לדבר שבמנין — וכן הא דלא נהגיבן האידגא ריבית לעכו״ם
אף דגזירה דרבנן היא מ ״ מ לא מיבעיא לחד סברא דהפוסקים )ב״מ ע :ת ו ד ״ ה
תשיר( דהאידנא חכל חוא כדי חייו ,וכל בכדי חייו הרי לא גזרו מ ת ה ל ה אלא
אפילו לאידך סברא דהאידנא כל משא ומתן שלנו בלתי אפשר רק עמחם ולא שייר
למיגזר בריבית יותר מבכל משא ומתן והיינו דהגזירה לא שייכא האידנא א ע פ ״ כ
לא אסרינן משום דבר שבמנין דהא הזינן דהיכא דלא שייכה הגזירה לא אסרו
מתתלה דהא התירו לת״ה )שם עא (,מ ט ע מ א דלא אתי למיםרך — וכן הא
דחולצין האימא במנעל גם לכתחלה לרוב הפוסקים ולא חיישינן ל מ נ ע ל מרופט
וד1צי מנעל)יבמות ק״ב א׳( היינו דפוסקים אלו מן הירושלמי הוא דקילפי דכל היכא
דאינו מצוי סנדל חולצין לכתחלה במנעל ,ומסתמא מעיקרא כן ת ק ע ו רבנן — וכן ה א
דס״ד דרמ״א בא״ע סי׳ סו )סעיף ג׳( להקל בכתיבת כתובה בזה״ז מ ט ע ם דלא שייד
האימא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מ ח מ ת תקנת ר״ג ולא הייש לה לדבר
שבמנין פשיטא דאיכא טעמא דמתחלה לא תקנו כתובה רק במקום דשייכא סברא
זו שלא תהא קלה דהא אונס באמת אין צריך כתובה ,אבל מ צ ד שהוא דבר
שבממון לא סגי כאן דע״כ לא כתבו התוס׳ פ׳ האשה רבה )יבמות עט (:הובא
במ״א סי׳ ת״ק רק דלא אמרינן בהא אין ב״ד יכול לבטל וכוי ,אבל עכ״פ שפיר
הוה דבר שבמנין — וכן בתקנה דבתולה נשאת ליום הרביעי אמרינן )כתובות ג(.
ג״כ דהיכא דב״ד יושבין בתמידות בכל יום ואין נוהגין ב ת ק נ ת עזרא ,א ש ה
נשאת בכל יום ,שם הטעם מבואר במשנה שפעמיים בשבת וכר — ,ומסתמא
וגם הענין מוכח מתוכו ,דאל״כ מ ״ ש בתולה מאלמנה,
כן הי׳ גם לשון התקנה
וכן בחך דחבראי דריש ביצה )ו (.דעיקר האיסור הש״ם הוא דקגזור עליו ,והרי
מבואר טעמי׳ דחיישינן להבראי ,והתום׳ והרא״ש הוסיפו בזה דלא הוה תקנה
רק חששא וכן לרבה פ״ק דגיטין )ב (:דס״ל דתקנת בפנ״כ בפנ״ה הי׳ משום
לשמה דבגי מה״י לא בקיאי בהא ,דמבואר שם בסוף הסוגיא )ה (.דלאחר שלמדו
הוה שרינן להו בלי אמירת בפנ״כ אי לאו משום גזירה שמא יהזור דבר לקלקולו,
וגם לקושטא דמילתא היכא דנשתתק השליה ואינו יכול לומר בפנ״כ שרינן לי׳
באמת אחר שלמדו ,ולא היישינן לדבר שבמנין ,והיינו דלא מיבעיא לפירש״י
שם דשיילינן לי׳ לשליה אם נכתב לשמה ,וע״כ דלפ״ז כן הי׳ התקנה מתהלה,
והרי׳ נתברר להדיא טעמא דמילתא ,אלא אף לשארי מפרשים דהשליה מעצמו יבין
דזהו עיקר השאלה משום לשמה ,והיינו שהוא מעיד שראה ש נ כ ת ב ולמעוטי דלא
׳שנמצא באשפה ,איר שיהי׳ הרי נודע טעמו — וכן ההיא דפ׳ כל הכלים )שבת
קכג (:דמתחלה נאסרו כל הכלים בטילטול בשבת אף לצורר גופו ומקומו ,ולבסוף
התירו וחזרו והתירו ,ונראה ג״כ דמתהלה הקילו הרבה בשבת כדקאמר בםוגיא
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שם בימי נהמי׳ בן הכלי׳ נ ש נ י ת מ ש נ ה זו ,רק דאז היו מקילים ב ש ב ת טובי,
כמבואר בקרא ,והרי הטעם מפורסם ונודע ,או אולי פירשו כן להדיא בשעת
הגזירה ,ואח״ כ אכשר דרא ובטל הטעם ,וממילא בטלו גם הגזירה ,ולא היישינן
לדבר שבמנין ואין לפקפק מ ה בכך דאכשר דרא ,והיינו שלא הקילו עוד כ״כ
אכתי הלא לא בטיל טעמא עדיין דהא כל עיקר עשיית משמרת למשמרת היינו
דע״י הגזירה הוא דלא יוסיפו להקל כ״כ ,וזהו כל דבר חפץ ותכלית הגזירה,
א״כ אם אה״כ לא הקילו ,דילמא ב א מ ת כאשר פתר כן הי׳ ,ומחמת הגזירה
הוא דמחמרי עכשיו ,ואם יתבטל הגזירח יחזור דבר לקילקולו ,דזה אינו ,ומאי
קשה לן אי נימא דירדו החכמים לסוף ד ע ת הצבור דלא יוסיפו להקל אף בביטול
הגזירה ,וכי אין כה בי״ד יפה באומדנא קלה כזו— ,
יד.
הא דהאידנא אסור אצלינו כרמלית אף דלכמה רבוותא האידנא ליכא ר״ה,
ושם הרי טעם ת ק נ ת כרמלית ברור ומוכת מתוכו דהוא גזירה אטו רשות
הרבים ,דבכל גונא היכא דברשות הרבים שריא ,כל שכן דשרי בכרמלית— ,
דאף דקיימא לן פרק קמא דעירובין )דף ח ע״א( ובפוסקים סי׳ שס״ה )סעיף
ד׳( בין להיים ותוך הפתה המור כרמלית מרשות הרבים ,מ ״ מ אין נראה לומר
ד מ ח מ ת זה לחוד לא יהא ניכר דכרמלית גזירה דר״ה היא ,ובפרט דשם ט ע מ א
איכא מצא מין א ת מינו וניעור ,ועוד יש לדחות ,מ ״ מ אינו ענין לנ״ד ,דשם לא
נתבטל הטעם כלל ,דגם האידנא שפיר איכא למיגזר אטו עיר שיש ב ה ש ש י ם
רבוא ,וכמבואר במ״א סי׳ שג״ז לענין שפיכת מים ב ש ב ת לביב היוצא לכרמלית,
— וכן הא דכפית ה מ ט ה אינו נוהג האידנא )מו״ק כ״ז א׳( דחד מהטעמים ש כ ת ב ו
הפוסקים )ע׳ רא״ש שם( הוא מ ה מ ת שהמטות שלנו עשויות באופן אחר ואינן
ראויות לכפותם ולישב עליהם אין לו ענין לכאן דשם ה מ נ ה כיון שעשויות באופן
אהר אין כפית ה מ ט ה שלנו מסכים להתקנה ,ואין התקנה יכולה להתקיים
אצלינו כלל.
טו.
עוד איכא דוכתי דלא נהיג האידנא ,ולא היישינן לדבר שבמנין כמו במים
אהרונים ש פ התוס׳ )הולין קה (.והפוסקים דלא נהגי האידנא בהו דאין מ ל ה
םדומית מצוי אצלינו ,ולא היישי בהא לדבר שבמנין ,וכן טיבולו במשקה ל ש י ט ת
התוס׳ דעיקר טעמו משום דםתם ידים שגיות הם ,ויטמא למשקה ,והאידנא אין
אנו נזהרין למלטמאות עצמינו ,וכן הא דאמרן סוף פרק מפנין )שבת קכט (:כיון
דדשו בה רבים שומר פתאים ה /מ ש מ ע דקודם לכן היו נזהרין הוה אסור ,ו כ ן
מבואר בא״ח סי׳ ג׳ גבי קינוח בחרם דלפי דינא דש״ם הוה אסור ,והד״מ שם לימד
זכות מ ה ״ ט דדשו בה רבים וע׳ מ ״ א שם דהאידנא לא חיישי לכשפים בכל ח נ ך
וכיוצא בם דגם זולת דהטעם ברור ונודע לא היישינן לדבר שבמנין ,דבכל כה״ג
כתבו התום׳ והרא״ש פ״ק דביצה )דף ר א׳( גבי מ ת בי״ ט דהיכא דאיכא ה ב ד א י
היישינן ,דאין זה אלא הששא ,וכל שבטל ההששא בטל הגזירה ור״ל דלא נ ת ק ן
כאן תקנה הדשה ,רק שנאסר דבר מ צ ד הראוי לאסור ,ולא כיונו החכמים להדושי
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בה מילתא ,וכמה פוסקים כתבו טעם זה גם בגילוי ,דאין כאן תקנה ,דבלא״ה אסור
מפני הסכנה .וכן הוא הר דחברי דהענין אסור מ צ ד עצמו להכניס עצמו לגרם
חילול יו״ט ,דאף שזה יהי׳ כפי׳ שיכפום החבראי ,עכ״ז לכתהלה אסור כה״ג
ודמי למאי דקי״ל )שבת יט (.אין מפליגין לכתחלה בםפיגה פחות מג׳ ימים קודם,
שאח״כ יתבטל מעוגג שבת ,ולשיטת רז״ה אולי יהי׳ אז איזה פקוח גפש ועתר,
הוא גורם לזה ,וב״ש כאן כל שיש לחוש שעי״ז יכפו חבראי לחלל יו״ט פשיטא
דלכתחלח אסור לעשות כן ,ואין כאן גזירה חדתא — ואני ת מ ה על הב״י סי׳
של״ט שהרגיש על התום׳ )ביצה דף ל׳ א׳( שהתירו חאידנא סיפוק וריקוד מטעם
דאין אנו בקיאים בכלי שיר הלא הוה דבר שבמנין ,ופריק איהו לגפשי׳ דלא הוה
רק חששא ,דלדבריו נוכל לומר כן בכל דבר שבמנין ,ויש לדחוק בזה.
טז.
עתה נשובה לשאלתינו ע״ד ההדפסה ,לפי מאי דמבואר בכל הסכמות ,כדי
שלא יהיו שלוחי מצוד .ניזוקין ,ושלא ישיגו גבולו ,לכן מטילין גודא וכר ,אף
אם גם באיזו הסכמה לא נתבאר כן להדיא הא פשיטא דכל כה״ג דנין לא נכתב
כנכתב ,ואשתמוטי הוא דקמשתמיט לי׳ להמסכים דברים אלו ככתיבתן ,או סמך
על הידוע .והרי טעמו מפורש ומבואר ולפי הנראה דמוכה גם מתוכו דכל היכא
דליתי׳ לטעמא לא גזרו מתחלה כלל ,שהרי כמעט בכל ההסכמות אין אוסרין רק
על המדפיסין של אותו מדינה ,אבל אין אוסרין על מדפיסים של מדינות אחרות,
וכמדומה דהוא מטעמא לפי שהדפסה דשם אינה השגת גבול למדינתינו כ״כ ,כי
בלא״ה קשה להוליך ספרים ממדינה למדינה ,אף דאין לדמות זה למאי דכ׳
המ״א סי׳ תס״ח )ס״ק א׳( עוד טעם להתיר גילוי דגם מעיקרא לא נאסר בכל
המקומות ,וה״ה כאן דשאנ׳׳ התם דמקום זה שאין בו נחשים לא נאסר מעולם
משא״כ כאן דנהי דלא נאסר מ ת ח ל ה בכל מקום ,אבל עכ״פ אותן המקומות
שנאסרו מתחלה אולי הם בכלל דבר שבמנין לאסור גם עכשיו ,איך שיהי׳ ע כ ״ פ הא
מוכח מתוכו מפרטי האיסור דלא נאסר מתחלה רק במקום דשייך הטעם ,וכל כה״ג
אין חוששין לדבר שבמנין כלל .הן א מ ת יש לדחות ק צ ת דמאי דלא אסרי על
כל המדינות טעמא אחרינא איכא ע ״ פ דמבואר באחרונים דאין כה ב ״ ד יפה לגזור
על מדינות אחרות אם לא ב ״ ד גדול שבדור ,מ ״ מ לא מ ש מ ע הכי ,וכבר נתבאר
בארוכה דכל היכא דפירש טעם לדבריו ויתכן לומר דהכונה הי׳ כל זמן שיתקיים
הטעם יתקיים הענין דמי למפרש דכשיתבטל הטעם יתבטל הענין ,ואף אי נימא
דכאן כיון דהמםכימים נתנו זכות זה להמדפים הרי זה כענין ה נ ע ש ה בין אדם
להבירו ,ולא דמי לשאר תקנות הכמים ,דרק לגרמייהו הוא דעבדו ,אם אמנה ב א מ ת
לא נהירא כן ,וכי המסכימים הם בע״ד או נוגעים בזה או יש להם איזה זכות
בהדפסה או ע ד שהם יתנו הזכות להמדפיס ,הלא אין זה אלא שהם גדולי הדור
לגדור פרץ ,והכה להם לאסור איסר בהשגת גבול ,ועל סמך זה שהם אוסרים
לאחרים להדפיס ימלא מדפיס זה את ידו לגשת אל עבודת הקודש ,אבל אין כאן
ענין בינו לחבירו כלל ,אד אף לו יהי שכן הוא ,כבר נתבאר דכל כה״ג ש ה מ ע ש ה
יוכל להתקיים עכ״פ אף היכא דהוד .בינו לחבירו מ מ ש א ע פ ״ כ שפיר אמרינן
דהוה כמפרש כן להדיא.
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוג נראה דהנך הסכמות ע ל הש״ס
בפשיטות
זולת כל מ ה שנתבאר ע ד הנה
הנדפסים בםלאוויטא ש נ ת תקפ״ב לא חיילי מעיקרא כלל שהרי נודע שבשעת
מ ע ש ה הי׳ מהלוקת אז בין המדפים מסלאוויטא ובין המדפים מקאפוםט מנידון
שערער אז הסלאויטר שהוא תור משך זמן הסכמות מן הש״ס הנדפס שנית שנת
ת ק ״ ע וכיון דנודע דהכמי הדור לא לבד שהתירו אז להקאפ׳ להדפיס ולא השו
להסכמות של הנדפס ש נ י ת כמבואר בדבריהם .ועכ״פ זה בפשיטות שלא השו
להסכמות האהרונות ע צ מ ן שהרי הדפיסו אז שניהם בזמן אהד ,אבל גם כתבו
קצתם דאסור לאחר להדפיס .והנה הרואה יראה שהמםכימים מקאפוסט גדולים
בחכמה ומנין מ ן המסכימים דסלאויטא וגם הרי נמכר הש״ס דקאפוםט בכל עיר
ועיר ונתפש בכל הארץ ואין לך לא קיבלו עליהם הציבור יותר מ ז ה וממילא
כל ההסכמות הנ״ל בטלין מעיקרא — אלא שיש לפקפק קצת בזה ולומר ת ה י
דחכמי רייסן לא הסכימו להסכמות דסלאויטא וגם כל הארץ לא שמעו להסכמות
האלו שהרי קנו הש״ס דקאפוסט ,א ע פ ״ כ כיון ד ב ת ק נ ת הקהל וכדומה לא .אמרינן
בטל מ ק צ ת ה בטל כולה ,א ״ כ נהי דלא קבלו עליהם הצבור תקנה זו י״ל ע״כ
לא מיאנו הציבור אלא מטעמא דהקאפוסטער כבר הכין עצמו והתהיל בשוד,
עם הםלאויטער לא עדיף כוחו ,מ ש א ״ כ לענין מדפיס אחר ,אולי עדיין י״ל
דהסכמות של המדפים דסלאויטא קיימים •—.
1
ובעיקר הענין הי׳ מקום להאריך הרבה ולברר האומדנא דמוכה דלא כיונו
הגאונים המסכימים לאסור ההדפסה אף אחר שימכור עד תומו אלא שכבר
האריכו בזה כמה הכמי הדור בש״ס דק׳ קאפוסט ויש להוסיף ק צ ת בראיות אבל
הדבר בקצרה נראה בפשיטות איר שיהי׳ לא גריעי כל הנך הכמים מעדים עכ״פ
והרי אינהו הוא דאסהדי דאם יהי׳ האיסור אף אחרי נמכר אין זה תקון הדור אלא
:קלקולו כמבואר שם בדבריהם א״כ מ מ נ פ ״ ש אם הי׳ מ נ ת ם רק קודם המכירה
הרי פשיטא להיתר ,ואם כיונו גם אח״כ הרי אין כאן תקון הדור וכל כה״ג
פשיטא דלאו כל כמיניהו דאיזה יהירים לאסור איסור על כל הדור ובפרט היכא
דאיכא ביטול ת ״ ת דרבים ה״ו ואין לומר כיון דעיקר ההסכמה ניתן להמדפים
ב כ ד י שימלא א ת ידו להדפיס דלולי זאת לא הי׳ ספק בידו לקרבה אל המלאכה
לעשות אותה אולי לא רצה המדפים להדפיס באופן אחר רק בגוונא שיאסרו
איסר גם בכה״ג ולכן הוכרהו הגדולים לנענע ראשם גם באלה דמלבד דלא נהשדו
ה״ו ישראל להיות אץ להעשיר כ״כ וליתן ענין בממון אתר שנים רבות הא
הזינן קמן שגם המדפיס דקאפוסט הדפיס ש״ס ופשיטא שאם לא הדפיס המדפים
דסלאויטא הלא עוד יתאזר כה המדפיס דקאפוםט ביתר ש א ת ברב אונים ואמיץ
.כה — וממילא אין מקום לפקפק גם מ צ ד מ א י דקי״ל כל דבר שבמנין צ מ א ״ ל
,גם מ ט ע ם מ מ ״ נ כנ״ל .דנראה דעיקר הסברא הוא רק ד מ ג ״ ל דבכלות הטעם ד ע ת ן
להתיר דלמא מטעם לא פלוג נמנו וגמרו לאסור הדבר לגמרי וכ״ז היכא דהנך
דגזרו א י ת להו כה לגזור בכל גונא מ ש א ״ כ בג״ד דלא שייך כ״ז כיון דאמרינן
דאף אי הוה גזרי בהדיא אף אם יכלה הטעם גזירה לא יכלה לאו כל כמיניהו
בהכי ,וכ״ש היכא דגזרו סתמא הרי נשאר הממנפ״ש הג״ל —
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יז.
• והנה הובא בנידון •זה קונטרס של הרב הגאון המנוח מוהד״ז מרגלית מ ב ר א ד
שהאריד מאד בזה) ,מביאו בםתהי תשובה יו״ד סי׳ רל״ו ם״ק א וז״ל ו ב ת ש ו ב ה ב ״ י
מש׳׳ב הגאון המפורסם מהר״ר אפרים זלמן מרגליות זצ״ל ראיתי שאין ד ע ת ו אם ד א ף
אחרי נמכר עדין יש לו כל הזכות עד תום הזמן והאדיר בראיות עכ״ל( .ואבא
על סדר •קונטרסו כפי ההשקפה ,כי הכביד הרבח באריכות דבריו לבדוק אתריו
בכל פרט .מתחלה כתב לבטל דברי המתירים ההסכמות מ צ ד אומדנא דמוכח,
והאריך הוא ז״ל בטעויות ואמתלאות שאין האומדנות מוכרחות — ולפי מ ה
שכתבנו אין מקום לזח ,אחרי שאנו אומרים דאיהו הוא דפירש הטעם ,ומה ל נ ו
ולאומדנות ,ואין לנו לדון כלל דברים שבלב ,וכמו דלא שקלינן וטרינן ב ה ד
דקונם פלונית שאבי׳ רע מאיזה טעם הוא דעשה זאת א ו עניינים אתרים ,רק
אמריגן כל שפירש ע ע מ ו ת נ א י הי׳ דבריו כל זמן שאבי׳ ד ע קאמר ודמי מ מ ש
לאלו פירש כן ,וזז״ה כאן א״צ אומדנות כלל .רק ד מ י לאילו פירשו כ ל זמן
שיהי׳ להם השגת גבול ע״י הדפסה אסור להדפיס כדי שלא יהיו גיןוקיין _^ • ף
דגם השתא יתכן דבזה שהותר לאחר להדפיס יהי׳ לו גרם חיזק ,מ ״ מ הרי אין
זה אלא מניעת הרוח היינו דלולי ההיתר היו נותנים לו תרקבא דדינרי ,אבל גרם
היזק והשגת גבול מאן דבר שמי׳ ואף אי הוה אמרינן שאולי מ ה ד פ ס ת יעיל אז
הפסיד באמת ועתה אם יתנו לו תרקבי דדינרי יצא שכרו ע ת ה בהפסדו שהי׳ לו
אז ,אעפ״כ הדפסה ש ל עתה שידפיס האחר אין לו מקום להפסד ,ד ע כ ״ פ ע ת ה שוב
אין כאן רק מניעת ריוה ,לא הפסד וגרנ £היזק ,דכל אלה לא שייכי רק ה י כ א
דאית לי׳ לחברי׳ ממונא דאית בי׳ ממשא ואיהו הוא דגרם לו בזה א ת ה ה פ ס ד
וחסרון ,או עכ״פ אפחתו מ כ ס פ י /משא״כ אם אין לחבירו שום דבר כלל מ ה
חסרי׳ ומה הזיקן ,ובמה השיג גבולו ,ואף אם ירצה הוא עצמו לחזור ולהדפיס
תוך משך השנים אעפ״יכ אין לחוש מצד ה ש ג ת גבול וגרם היזק שיהי׳ לו עהה,
ח ״ א דהלא כה הוא ינוסה הסכמה מאחר שזה נתן אל לבו להדפיס ספר )1ל1ני,
רק שירא להתחיל במלאכת הקודש שלא יהי׳ ניזוק ע ״ י אחר שישיג גבול ,1ולזה
החרימו שלא ירים איש לעשות כן ,והנה כאן לא יתכן לומר כדברי ריב״ש הובא
לעייל אות )יו״ד( דמבלן שהקהל לבקשת הזקין הוא שעשו כן ,דכאן מבואר ל ה ד י א
דרק למורא דידי׳ הוא דקיהבי איסורא וגזרי גזירה ,והדבר ברור דלא עלה מורא
על ראשו על הדפסת ש״ם הדש שירצה לחזור להדפיס ,דמאי שייטי׳ הכא ,ואי
הכי יתנו לו נקיטת שוקא באיזה מסהר ליפציק צור וחידון ,וכיון דההםכמה סובב
הולך רק על קוטב זה ,הרי מבואר דעיקר האיסור שלא לגרום לו היזק רק
בהדפסת של אז דווקא ,וכל שכבר מכר הרי ע כ ״ פ שוב אין בהדפסת ש״ם ש ל אז
שום גרם היזק כלל — עוד בא בהאמתלאות של הגאון הני׳ל דאם הי׳ מ ו ת ר
לאחר להדפיס תוך המשד היו נמכרים הש״ס שהדפיס מקודם בזול ,שהרי יתכן
שיהי׳ עוד בנמצא ,מ ש א ״ כ אם לא יודפס בשום אופן תוך המשך קפיצי זביני יותר
אז על הש״ם עכ״ד ,ואף אם נודה לו בכל אלה שכנים דברים מ ״ מ אחר ד א נ ן
בתר טעמא ד מ י ל ת א בעינן למיזל ,וצריד לדרוש לשון הדיוט של הטעם ,ו ע ד כאן
* מ להוש לזה אלא א י הוה נוסה ההסכמה שעל יד היתר הדפסה יוגרם לו היזק
ושע״כ א ם ת איסר ,אז הי׳ מקום לדברים האלה ,לומר 'שמה״ ט אסרו בכל גונא
,
וא
65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואף אם ימכור באמת ולא הי׳ לו הפסד היינו רק מ צ ד האיסור ,שאסרו הם ,ואילו
לא הי׳ י אסור להזור להדפיס אחר מכירה הי׳ מגיע לו אז הפסד מקודם במכירתו,
וכיון שכן הי׳ כונת החכמים בהסכמתם ממילא שויוה התיכא דאיסורא ,ואסור
באמת אף אח״כ ,מ ש א ״ כ כאן שהאיסור הוא מ ח מ ת חשש שמא ידפיס אחר ש״ס
ושמההדפםה הוא שיוגרם היזק לזה ,ממילא אין אנו צריכין להשגיח רק שבהדפפה
עצמה לא יהי׳ ג״ה )גרם היזק( ,שזהו עיקר ד״טעם ,ואחר מכירתו של זה דשוב
אין כאן גרם היזק בהדפסה נפסק האיסור ממילא.
הי.
עוד הביא הגאון ז״ל ראי׳ מהא דקי״ל פרק מי שאחזו )גיטין עד (:בהאי
דפםק תילתא לאריסיו שידלה ד׳ לסוף א ת א מיטרא ד א ע פ ״ כ שקיל תילתא דאף
דלא ד ל ה ולא קיים התתייבותו ,מ ״ מ הא לא איצטריך לדלות ,ולא אמרינן ע כ ״ פ
אילו הוי ידע דסוף אתא מיטרא לא הוה מקני לי׳ תילתא ,וע״כ דלא מבטלינן
ענין מפורש מ ח מ ת אומדנא כזו ,וה״ה כאן לא אמרינן אומדנא אלו ידעו דמזבין
הספרים תור הזמן לא הוה יהבי לי׳ זמן כ״כ ,זהו תורף דבריו ,ובכל זה אזיל
לטעמי׳ דכל עיקר שיש ב נ ״ ד מתורת אומדנא הוא דאתינן עלה ,ולפי מ ה שבארנו
כל זד.,אינו ,דאנן בתר טעמא גרירין ,וכמו ש נ ת /ושאני התם דתוכן דברי הפוסקים
שם שהאריס נעשה שותף בהקרקע אחר שהבעה״ב נתן לו שליש פירות ,וממילא
דמי מ מ ש האריס כלוקח ,אחר שהקנה לו הקרקע לפירותיו ,ומה שהאריס לא
קיים תנאי התחייבות דידי׳ אין זה ריעותא דהא לא איצטריך ופשיטא דלא נתהייב
לדלות רק אם י צ ט ר ך ואי משום דלא הוי מקני לי׳ אדעתא דהכי אם לא יצטרר,
הא ליתי׳ דהא לא כפלי׳ ל ת נ א י /ואין מבטלין מקח ברור זה מ ח מ ת זה אף אם
פירש ד מ ה ״ ט הוא שנותן לו תילתא כל שלא הי׳ כאן דיני תנאי ,כנודע ,וכל זה
בארים ,דלא שייר למימר בי׳ שלא הקנה לו הפירות רק עד אותו הזמן כל ע ו ד
שלא יתראה מ מ נ ו ביטול התחייבויותיו דהא הפירות גמר כל העבודות הם ואם
נרצה לומר דהתהייבות של האריס היתה קפידא אצל הבעה״ב בהקנאת הקרקע
לפירותי׳ ליכא למימר באופן אתר ,כי אם דאדעתא דהכי לא הקנה לו מעיקרא
כלל ,וכל כה״ג כל ד ע י ת נ א י בעינן ,מ ש א ״ כ ב נ ״ ד מ ״ מ כיון דכל עוד שיתקיים
הטעם שפיר הלים הדב׳ ולא בעינן כל דיני תנאי ,וגם זולת זה לא בעינן בכאן
דיני תנאי ,דאין זה אלא גזירת חכמים כמו שנת׳ שפיר אי אמרינן דאחר ביטול
ה ת נ א י נתבטל גם הענין דאף אי יהיבנא לי׳ להגאון כל דעתו דזהו זכות מ מ ש
שנתנו לו המסכימים מלוא הפנים — ,מ ה ש ב א מ ת אין ה ד ע ת םובלתו ,ואין זה אלא
גזירת חכמים על המדפיסים רק שעל סמר גזירה זו מילא מדפיס זה את ידו.
יט.
יעוד הביא הגאון
ם״פ מי שאהזו) ,גיטין
מ ע כ ש י ו אם לא באתי
מעכשיו רק םתמא אם
ז״ל טעם לאסור הדפםח אף אחר המכירה ,מדברי התום׳
ע ״ ו :ד ״ ה דהא( גבי הא דאמרינן דאם אמר הרי זה גיטיד
מכאן ועד י ״ כ הודש — ,וה״ה ל ר ב ו ת ע ו גם א י לא א מ ר
לא באתי וכל דינו כמעכשיו — ,ומת תור יב״ה ,דמיבעיא
66
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לי׳ שם אי מותרת האשה לינשא תוך יב״ח ,או דוקא אהר יב״ה כשנתקיים התנאי,
ותמהו התום׳ מאי ם״ד לאסור כיון דברור שיתקיים ה ת נ א י ולא יבא עוד ,והרי
מגורשת מעכשיו ,ותירצו דגזריבן אטו לא מת ,דהעולם לא ידעו שמת ,ו.מד.״ט
פסק חתח״ד — ,חובא בחגחת יו״ד סי׳ רד׳ )סעיף ט״ו( — באחד שגדר להתענות
ב׳ וה׳ עד שיחא בנו בר מצוה ,ובתור המשר מת הנער ,אף דעיקר טעמו הי׳ כדי
שיזכה לגדלו עד ב״מ ,ועל מהי ימתין ,מ ״ מ יש לגזור מ ת אטו לא מ ת וממילא
ה״ה בנ״ד אף דכבר נמכר מ ״ מ כיון דאכתי לא כלו משר השנים הקצובות.
גזרינן במכר אטו לא נמכר ,עכ״ד — ,וחנה רבים השיגו עליו ,וכי כללא הוא.
גזירה מ ת אטו לא מת ,א״כ ניגזור בא״א שמת הבעל אטו לא מ ת וכן אחות
אשתו אחר מיתת אשתו נגזור אטו בחייו ,ומינקת ש מ ת הולד לא תהא מותרת
לינשא גזירה אטו לא מ ת הולד ,וכדומה טובי — .וקצתם נדחקו לפרש דברי
התוס׳ בדרכי׳ תמוהים — ,ודברים כאלה אין לחם שחר ,דיותר הי״ל להקשות
דהא אם אמר מעכשיו אם מתי ומת פשיטא דמותרת כל שמת ,כנודע בש״ס וכל
הפוסקים ,ואמאי לא גזרינן אטו לא מת ,ומ״ש מעכשיו אם לא באתי ומת ממעכשיו
אם מתי ,וע״כ דהא ודאי לא שייך לגזור ,דכשיראו שמתירין אותה לינשא ודאי
דיאמרו מסתמא נתקיים התנאי ,כמו בכל תנאי דלא שייר לגזור שמא לא ידעו
שנתקיים ,דאדרבה פשיטא דיתלו לומר שנתקיים ,דלולי זאת לא היו מתירין
אותה ,וכדאמרינן בעלמא דקו רבנן׳במילתא ,וה״ה מעכשיו אם מתי מסתמא נתקיים
שכבר מת ,וכ״ש היכא ת פ ק ע גוף האיסור כגון אלמנה מהיכא תיתי לומר דלא
אסקו אדעתיהו למימר שמת בעלה ונפקע ממנה איסור א״א ,וה״ה במניקה תור
כד״ח למה לא יתלו לומר שנפקע מ מ נ ה גוף האיסור דשוב אינה מניקה כלל ש מ ת
הולד משא״כ מעכשיו אם לא באתי דכיון ד ע ״ כ בדאיכא יבם קיימינן דהמיתה
לא מהניא להפקיע האיסור ,והתנאי שהי׳ לאחר יב״ח הא פשיטא דלא נתקיים,
ואמתת הטעם שאנו מתירין אותה מצד ש מ ת אף דלא נתקיים עדיין התנאי בפועל,
מ ״ מ הא ודאי יתקיים לעתיד עכ״פ ,כל האי לא אסקו אדעתיהו ,והלא בלי ספק
זהו פשטות כונת התוס׳.
כ.
והנה באמת קצת הייתי מפקפק על עיקר תמיהת התום׳ מהו כל ההרדה,
דבכל דוכתי אמרינן שמא יבא אליהו וכר ומה״ט הוה אםרינן )פסחים יג (.לשרוף
תרומה תלוי׳ בע״ש י״ג ניסן דשמא עדיין יבא אליהו ויטהרם ,אי לאו מטעם דאין
אליהו בא ב ע ״ ש ועי״ט ,א״כ כיון דאמרינן תתיית המתים מ ן התורה ,א ״ כ מ נ ״ ל
לתוס׳ דלא ניחוש שמא בשנה זו יהי׳ תהיית המתים ,ועדיין אולי יבא תור יב״ה —
ואם אמנם אולי אין חשש זה מסכים ע ״ פ המדרשים והאגדות ,כבר הורה לנו
הרמב״ם סוף הלי מלכים דאין פרטי הדברים ידועים כ״כ — ,ו ב א מ ת כעין זה
מבואר בירושלמי ד פ ר ק י ן ) מ י שאהזו הלכה ג׳( דאיבעיא דהש״ם אי מ ו ת ר ת ל א ל ת ר
או אחר יב״ה נשנית שם בפלוגתא דר׳ הגי ור׳ יסא מבואר שם טעמא דמאן ד א ס ר
אני אומר שמא נעשו לו נסים והי — הן א מ ת לשון הירושלמי אינו מורה לומר
מטעם תהית המתים ,דבזה לא שייך למימר נעשו לו נםים־עכ״פ איך שיהי׳ כיון
דבירושלמי מבואר טעמא אחרינא ,ולפי הנראה דהתוס׳ לא ראו דברי הירושלמי,
.67
www.daat.ac.il
— גם מדברי הרמב״ם פ׳׳ה מהל׳
עכ״פ
במת
אתררק
ולפי היריוש׳ אין מקום להוש
הרצוג
מכללת
דעת -
גירושין הל׳ כ״ב דכ׳ ג״כ -גבי קיום תצאי היכא :־)יזוב ליכא לקיומא תנאה כגון
שהתנה עליו־ שתתן לו מאתים זוז בלא קביעות זמן אף שמת אפורה •להתייב,6
שעדיין לא נתבטל התנאי ,דכתב הה״מ שם דמדמ1ז לו! להר דאם לא באתי'
דאסור*ז להינשא כל ש׳לא נתקיים התנאי בפו״על ,וה׳יה כל שלא נתבנ*ל בפועל
ע׳׳כ ל? $מטעם גזירה אטו שמא לא ידעו העולם ׳שמת הוא דאתא ,דא״כ מה
שייר התם למיגזר ,דכי1ן דמסתמא במקום יבם קיימינן למה תהא אסורה להתיבם,
הא ילא שייר ־למיגזד כלל ,דמי שידע שמתיבמת ע״כ אסיק אדעתי׳ שמת ,וע״כ
כג״ל מטעם הירושלמי ,דחיישינן שמא הי׳ בנם ,וה״ה לענין קיום התנאי דיש
לחוש 5ה״ג יממש ,׳— והנה הפני משה שם סוף פרקין שגה מאד שכתב דמש״כ
הרמב׳ים בהא ז־מעכשיו אם לא באתי דאם מת ונפלה זולת יבם צריכה היא
להמתין ,דלפי סברת הירושלמי דחיישינן שמא נעשו לו נם וחי׳ א״צ לציור
כלל שהי׳ כאן יבם ,דאף זולת יבם צריכה היא להמתין עד ד״זמן *1זוא טעות
גדיל ,דכל שמת הבעל מיתה מתרת מגזירת הכתוב ,וכיון דפםקא פםקא ,ואף אם
יהזור ויהי׳ לא 'איכפת לו כלל ,תדע דאלת״ה א״כ למ״ד זה דהיישינן להא מיתת
י׳^על *יד משכהת לה ,שמא יעשו לו נסים —.
לאשר נקראתי גם אני להסכים על ידיהם לא עברתי על דברי חבירי והנני
מסכים גם אני בנימין כהרב״ל
הדב קלמן כהנא ,קבוץ הפץ חיים.
הרב ייוסף כהן ,רחוב עמוס ,24ירושלים.
ד״ר יעקב לוינגר ,קרית ישמה משה ע׳׳י קדית אונו.
י פרופ׳ יהודה לד ,בית וג 4ירושלים.
ד׳׳ד ו1לף ב1דנד,יימ ,1רה׳ יותם ,9ירושלים.
נפתלי בן מ3חים ,ירה׳ קק״ל ,8׳ירושלים.
אברהם משה קצנלנצוגן ,רה׳ רדי׳ק ,9ירושלים.
ג
68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il