אתר דעת -מכללת הרצוג
מ ו צ א ד *** ר* כנד יזדי
1
ככר-כ
13י
הועל״
4
1
4
*-י*7ו־־!!!* • -1־***ד*
4
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
§־001>:8.01כ^1יי1:6כ/¥¥.1161י
ע״י חיים תשס״ט
.
1
ורבי עקיבא משחק /ה ר ג יצחק אריאלי זצ״ל
.
.
פשוטו של מקרא ואומדגא הלכתית /הרב יהודה קופרמן .
3
הנצי״ב למען יישוב אד״י בקדושתה )המשך( /ב לנדיי .
27
שתי תעודות של בעל שו״ת שב יעקב /הרב ד״ר י׳ אובא .
46
הצווי של ז׳ מצוות בגי גח לפגי מתן תורה /הרב י׳ םנדר .
49
,
בדין מעשר כספים /הרב שילה רפאל
6 1
הערות והגהות למסכת םגהדרין /הרב אברהם סופר .
$7
על ספרים ועל סופריהם
משפט המלחמה /שמעון וייזר
משה רבגו באספקלריית היהדות /ד״ר י׳ כ ה ף -י ש ר .
73
76
מכתבים
78
למערכת
כס׳׳ד ירושלים ת״ו תמוז תשל״ד * כ י ד יד ,גליון ד • המחיר— 3.ל״י
מנוי שנתי :כישראל ־־ 10.ל׳׳י
כחוץ לארץ — 4.ן
www.daat.ac.ilירושלים ,ט ל 288883
כתובת המערכת :ר ה צפניה ,26
,
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
י צ ח ק אריאלי זצ״ל
ורבי עקיבא משחק
בערב פסח תשל-ד נפטר בירושלים בשיבה טובה הרב יצחק
אריאלי זצ׳׳ל ,אחד ממיוחדי גדולי ירושלים ת״ו ,מרביץ תורה
ובעל
״עינים
למשפט״.
להלן
פירוש
קצר
ואופייני
באגדה
מאת הרב המחבר ב״עינים למשפט״ סוף מסכת מכות.
״שוב פעם אהה היו עולין לירושלים .כיון שהגיעו להר הצופים
קרעו בגדיהם .כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית
קדשי הקדשים .התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משהק .אמרו לו
מפני מה אתה משחק .אמר להם מפני מה אתם בוכין .אמרו לו
מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא
נבכה .אמר להן לכך אני משחק דכתיב ואעירה לי עדים נאמנים
את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו .וכי מה ענין אוריה אצל
זכריה וכר .עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא
תתקיים נבואתו של זכריהו ,עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה
בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת .בלשון הזה אמרו לו עקיבא
נהמתנו ,עקיבא נהמתנו׳׳.
ורבי ע ק י ב א מ ש ח ק .מ ת ו ך א ב ל ו ת ע מ ו ק ה ו צ ע ר ה ר ב ה ע ל ח ו ר ב ן
הבית ,ע ל גלות י ש ר א ל ע ל סילוק ה ש כ י נ ה ועל חלול ה ש ם הנורא,
מתוך כך ב א לכלל ראית הגאולה העתידה.
כ מ י ה ת ו ל י ש ו ע ת ם ו ל ג א ו ל ת ם ש ל י ש ר א ל ה י ת ה ג ד ו ל ה כ ל כך ,ע ד
ש מ ת ו ך ש ל ה ב ת א ה ב ת י ש ר א ל ו א ר ץ י ש ר א ל ה ג י ע גם ל כ ל ל ט ע ו ת ,
ו מ ש ר א ה בבן כוזיבא ״רוח ע צ ה וגבורה״ ,ו ה צ ל ח ה ב מ ל ח מ ו ת י ו והוא
מ ש ב ט י ה ו ד ה ה ו ה א מ ר היינו מ ל כ א מ ש י ח א )איכה רבתי ב ,ועי׳ רמב״ם
הלכות מלכים פי״א ה״ב( .כ ך מ ת ו ך א מ ו נ ת א ו מ ן ,ש ב כ ל י ו ם ש פ ה לו,
א ף ע ם החורבן יופיע מ ל כ א מ ש י ח א .
ו ש ב ק י ה רבי ע ק י ב א ל ח ס י ד ו ת י ה ו א מ ר ,ע ש ר ת ה ש ב ט י ם א י נ ם
ע ת י ד י ם ל ח ז ו ר )סנהדרין קי ,ב( ,א ע פ ״ י ש מ ר ו ב א ה ב ת י ש ר א ל ו ח ס י ד ו ת ו
זיכה גם א ת ק ט נ י רשעי י ש ר א ל ; א ל א מפני שדברו בגנותה ש ל א ר ץ
ישראל והעדיפו א ת מ ק ו ם גלותם על א״י ואמרו על מ ק ו מ ם ; ״על ח ד
ת ר ץ ״ לפיכך בדין ש ל א ישובו אליה – ,מ ד ה כנגד מדה.
והוא הוסיף ע ל ב ר כ ת ״ א ש ר גאלנו״ בליל פ ס ח ,ותיקן ״כן ה״ א
יגיענו …ש מ ח י ם ב ב נ י ן ע י ר ך ו ש ש י ם ב ע ב ו ד ת ך ״ ו ב ח ת י מ ה ״ ב א ״ י ג א ל
ישראל״.
וכמדת
ה כ מ י ה ה לגאולה ו ה א ב ל ו ת על הגלות,
כך מ ד ת ה ה ש ג ה1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב ס ו ד ה ג ל ו ת ו ה ג א ו ל ה .כי בתוך ש פ ל ו ת הגלות ,מ ב צ ב צ ת ו מ א י ר ה
ה ג א ו ל ה ,״ כ י ה ח ש ך י כ ס ה א ר ץ וגו׳ ו כ ב ו ד ה ׳ ע ל י ך י ז ר ח ״ ,ז ה ה ח ש ך
שלפני ע ל ו ת ה ש ח ר ״ א ז י ב ק ע כ ש ח ר אורך ו א ר כ ת ך מ ה ר ה ת צ מ ח ״ ו ג ו /
ולפיכך ז כ ה ו ר א ה ברוח ק ד ש ו א ת ע צ מ ת אור ה ג א ו ל ה ב א ו פ ן
מ ו ח ש י — ורבי ע ק י ב א מ ש ח ק ,ש י ח ק ו מ ש ח ק א ח ר י ם .ו א ף ח ב ר י ו
ה ת ר ו מ מ ו ו ה ג י ע ו ל כ ל ל ה כ ר ה זו ו א מ ר ו ״ נ ח מ ת נ ו נ ח מ ת נ ו ״ — נ ח מ ה
כפולה ושלמה ,נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם.
נתקבל במערכת
מקואות
מקואות
ועוד.
באורין
בדורות
הלכות
קדומים,
תכנון
מקואות,
מקואות
מ א ת א ד ר י כ ל י ו ס ף שנברגר .י ר ו ש ל י ם ת ש ל ״ ד .
ד א ש א קובץ הערות על מ ס כ ת ברכות שנכתבו ב ע ת שירות
במלחמת
בצה״ל
יום
מאת
הכיפורים.
יצחק
גרינשפן.
ירושלים
תשל״ד.
דפי
להתישבות
הלכה
השמיטה.
שנת
ה ח ק ל א י ת :תרומות ומעשרות מיבול
בירור ה ל כ ה ב ד י נ י ת ר ו ״ מ מ י ב ו ל נכרי ב ש מ י ט ה ,ת ר ו ״ מ
מיבול
ישראל שמכר
מעשר
סיכומים
עני,
ק ר ק ע ו ע״ פ
ונספחים.
היתר
מאת
המכירה,
הרב
יעקב
מ ע ש ר שני
ויינברגר
או
והרב
א ל י ע ז ר רוב ב ע ר י כ ת ה ר ב ש מ ע ו ן וייזר .ב י ת ה מ ד ר ש ג ב ו ה ב ה ת י ש ב ו ת
החקלאית,
כל
שעלבים ,אדר תשל״ד.
ב ו ע ל א ב ל ו ת ,כל הלכות ,דינים ומנהגים ע ד ת ו ם ימי ה א ב ל ו ת .
חלק
שני :ש א ל ו ת ותשובות .ח ל ק שלישי :כתר כהונה על ק ד ו ש ת
כ ה ן ו ט ו מ א ת מ ת .שני כרכים .ה ו צ א ת צילום ח ד ש ה .ה ו צ א ת ס פ ר י •
פלדהיים.
שער
י ר ו ש ל י ם — ניו י ו ר ק ת ש ל י ׳ ג.
ה מ ל ך ע ל ת ה ל י ם יום שני
בהלכה
ואגדה.
ברוקלין
תשל״ד.
מאת
הרב
)מזמור
מאיר
2
www.daat.ac.il
ל -נ ( ,כולל דרוש ו ח י ד ו ן
בלומענפעלד,
נוארק,
ארה״ב,
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יהודה קופרמן
פשוטו של מקרא ואומדגא הלכתית
פרק א :
שאלת הכיצד ושאלת המדוע
דור דור ובעיותיו ,ולכן דור דור ומפרשיו לתנ״ך .לא הרי הפרובלימטיקה
של רם״ג וראב״ע בלחמם את מ ל ח מ ת ה׳ נגד כת הקראים כהרי הבעיות אשר
עמדו לפני הרש״ר הירש זצ״ל בעמדו בפרץ נגד הריפורמה ,ומכאן ההשלכות
וההשפעות השונות שהיו לתופעות אלה על הפירושים הקלאסיים של הגדולים
האלה .איש איש בדורו־הוא ובדרכו־הוא .אין זאת אומרת שפרשן המקרא הוא
רק מגמתי להגיב על בעיות מסוימות ,אבל יהד עם זאת אין להתעלם מ ן
העובדה הפשוטה כי רוב גדולי הדורות אשר כתבו פירושים לתנ״ד התיחםו
במישרין לבעיות אשר העיקו בזמנם ,אם הן בעיות בהבנת הכתוב מ ב ה י נ ה
לשונית פילולוגית ,או בעיות פילוסופיות שהזמן גרמן ,או בעיות אודות הקשר
בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה וכדר .ואמנם כשם שאין סוף לסוגי הבעיות
אשר התעוררו במשך הדורות — וכלום ישנה בעיה אשר אינה קשורה בספר
הספרים ? ! — כך מצאנו את שלל הגוונים של מפרשי המקרא ,החל במדרשי
חז״ל באגדה דרך הגאונים ומפרשי ימי הביניים ועד לימינו אנו .הררך החמישית
של רבינו אברהם אבן עזרא עומדת ליד השאלות הדידקטיות של דן יצחק
אברבנאל ,הפרשנות ההלכתית של בעל רביד הזהב ליד הפלפול של בעל
כלי חמדה ,ואלה שניהם ליד הפרשנות ההסידית הקלאסית של בעל שפת אמת
ובעל שם משמואל .השיטה המוסרית של רבינו בהיי ליד התפיסה הפילוסופית
של ר׳ יצחק עראמה ,ההתמודדות הקלאסית של בעל הכתב והקבלה והגאון
מלבי״ם עם בעלי ״הפרדת הכוחות״ בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה,
ליד קריאת התגר של פרופ׳ דוד צבי הופמן נגד ביקורת המקרא הפרוטסטנטית.
בית מדרשו של הגאון מוילנא ליד בעל נועם אלימלך ,הנצי״ב מוולוצ׳ין
ור׳ מאיר שמחה מדוינםקי ליד בעל אזניים לתורה ,ועוד ועוד כי רבו מלספור,
ואטו כי רוכלא אנא ואיזל.
אבל בתוך כל הרבגווניות הזאת ,ובמסגרת הקשת הפוריה של מפרשים
קלאסיים לתורה ,בולט ומורגש קו אהיד לכולם ,והוא כי המפרשים התיחסו —
״הגיבו״ — לבעיות אקטואליות שזמנם גרמן ,ולא עסקו בשאלות אשר בזמנם
היו כבר ״אקדמיות״ או ״םקולםטיות״ בלבד .ברור כי במשך הדורות עובר
נושא מסוים מן השלב ״האקטואלי״ אל השלב ה״היסטורי אקדמי״ ,ולכן —
ודוקא בגלל דבקותם של המפרשים לפרש את התורה כתורת חיים ולא ה״ו
כ״םפרות עתיקה של המזרח הקדמון״ — מצינו כי נושאים מסוימים עלו וירדו
מעל במת מפרשי המקרא בהתאם למקום שתפסו בפרובלימטיקה של בני הדור
או חלק ממנו.
לדוגמה :גם לולא כתיבת ספרו באר הגולה ,ברור מתוך הגור אריה של
המהר׳׳ל לפרש״י עה״ת כי אהד הנושאים שהוא מעונין בטיפולו הוא דרשות
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הז״ל בהלק הלא הלכתי )״הליכותי״( של התורה י .כמו כן כבר הצהיר ר ׳
יעקב צבי מקלנבורג בעצם שער ספרו -על ענינו לטפל בדרשות חז״ל ב ח ל ק
ההלכתי של התורה .ברור כי שאלת מדרשי האגדה של חז״ל כבר ה ע י ק ה
על בני דורו של המהר״ל ,כשם שמדרשי ההלכה של הז״ל כבר ״זכו״ ל ב י ק ו ר ת
בזמנו של הכתב והקבלה במאה התשע עשרה למנינם ,עם עלית ה ר י פ ו ר מ ה
וההשכלה במערבה ובמזרהה של אירופה.
לכן ,בבואנו ללמוד תורה ו ל ל מ ד ה ' שומה עלינו להיות ערים לרחשי ל ב ו ת
בני דורנו ,ותוך כדי לימוד תורה והוראתה לנסות לסלק את הקשיים ו א ת
המוקשים העומדים בדרכנו ובדרכם להבנת התורה על טהרת הקודש כ ת ו ר ת
היים .אל לנו לעסוק ב״סקולסטיקה״ ובשאלות אשר עבר זמנן ,ובודאי ש א ל
לנו לעורר בעיות )מזמנים עברו( כדי לפתור אותן )בימינו אנו(! אדגים א ת
ע מ ד ת י בנדון על ידי מעשה שהיה כי כך היה :היתד .פנייה אלי ״ ל ע ר ו ך ״
מהדש את פירושו של הרב פרופ׳ ד .צ .הופמן זצ״ל ״ולהתאימו״ לקורא ב ן
זמננו ,וזאת כפירוש הדש על התורה לדור הצעיר .תשובתי היתד .שאם ב ר צ ו נ נ ו
להיות נאמנים לדרכו של הרב הופמן זצ׳יל ,אסור לעשות כך! כשם ש ה ו פ מ ן
לא התמודד עם בעיות דורו של הרכב״ם ,אלא עם בעיות לימוד תורה ב א י ר ו פ ה
במאה הקודמת ,כך עלינו לשכוח ולא לעורר לתהיה את בעיות דורו של ה ו פ מ ן
אשר מזמן שבקו הי ,ובמקומן לטפל בשאלות המטרידות את לומד ה ת ו ר ה
בימינו אנו.
1בראשית ויצא כה ,יא ד.ה .עלי יניח צדיק את ראשו … :״הוכרחתי לכתוב דברים
אלו
להראות לאנשים עורי לב אשר שמים דברים שהם כבשונו של עולם לדברי תוהו כאילו
אין בהם ממש ,ודבריהב אשר הם תפל בלי טעם וריח לדברים אשר ברומו של עולם״…
ובאותו ענין הוא כותב … :״ודבר זה ברור למשכיל ,רק מפני שרדפו אחר פשט ה כ ת ו ב
ד
נהגו בתורה הפקר״ י ובבראשית נח יא ,לב ד.ה .וימת תרה בחרן הוא כותב :ואין
ב ר
ריק בדברי חכמים ,יאם ריק הוא — ממנו י
ב
״הכתב והקבלה ,ביאור על המשה חומשי תורה המפרש את המקראות על דרך הפשט
לאחדם עם התורה שבעל פה״.
3על פי לשון הרמב״ם בספר המצוות עשה י״א :הציווי שנצטוינו ללמד חכמת התררד,
וללמדה ,וזהו הנקרא תלמוד תורה ,עכ״ל .בימים אלה קשה לא להזכיר את
התופעה
המצערת של הדיספורפורציה בין אלה העוסקים ב״ללמוד תורה״ ואינם עוסקים ב״לילמד
ר
חכמת התורה״ .לעומת אלפי יהירות צה״ל מן הצפון ועד לדרום אשר חיילים
כ י ם
בהם משתוקקים ומתחננים לשעור קבוע בתלמוד ,או במשנה או בפרשת השבוע וכדו׳
מסתופפים עדיין אלפים מבני תורה איש איש בביתו .הקריאה לעזרה מהחזית ל ה ש מ י ן
שם את קול התורה נופלת על אזנייס אטומות — ״וחטאת עמך״ .ברם ,נושא זה
חשוב )ואולי טראגי( מדי למצותו על ידי הערה כבדרך אגב ,ויבואו גדולים
ד,
ו א
וחכמיס
ממני וישמיעו את דעתם בנדון — ואולי מערכת ״המעין״ תיזום את הטיפול בנושא,
כ
,
אין כאן מקומי להאריך .ועיין )רצוי לתרגם! את דברי הגאון ר׳ משה פיינשטיין כנדון
ב״ג׳ואיש
אובסרבר״ תמוז תשל״ג.
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאז עלותי ארצה לראשונה ללמוד תורה בישיבת כנסת ישראל חברון
בירושלים עיה״ק תיבב״א ועד היום ,השתי בכל מיני סיטואציות של לימוד
והוראה כי שאלה גדולה ומרכזית המטרידה את הלומד האינטלגנטי ה ו א :
״מדוע הכל הפוך כל כ ך ״ ) ? ! — : 1מדוע התורה מחלקת סוגיא אהת )כגון
עבד עברי( לשלושה מקומות שונים מרוחקים זה מ ז ה ? .נכון שניתן ללמוד
על ידי גזירה שוד ,״ ש כ י ר — שכיר״ מן האחד אל השני )אם אמנם מכרוהו
בית דין ומוכר עצמו שוים הם( אבל מדוע ״קצת פה וקצת שם״ כאשר אז
לומדים מהכא להתם ומהתם להכא ,כאשר ניתן ללמוד את הכל ״בצורה מסודרת״
במקום אהד .ואם כבר — מדוע כותבים פרשה שלישית באותו נושא כאשר
כל הפרשה נכתבה רק בשביל אותן שתי הלכות שנתחדשו בה .וכי קשה היה
לצרף את שתי ההלכות הללו לאחת משתי הפרשיות הקודמות ובזה ״לחסיד״
את כל הפרשה השלישית אשר נכתבה רק בשביל מה שנתחדש בה ,והוא
מיעוטא דמיעוטא של הפרשה כולה ? י לשון א ח ר ת :השאלה הבוקעת מלימוד
תורה שבכתב יהד עם תורה שבעל פה היא תוצאה מן הלימוד עצמו ואומרת:
שמוע שמענו כיצד לומדים בדרכים מדרכים שונות את כל הנלמד ,אבל
שאלה אחת בפינו :מ ד ו ע היה צריך לכתוב את הדברים בצורה כזאת שלולא
הלימוד של תורה שבעל פה היינו מבינים את הענין לגמרי אחרת ? ! באמת
היינו מבינים כי עבד עברי נרצע עובד את אדונו עד יום מותו — כמו שכתוב
״ועבדו לעולם״ — לולא )כך!( מצאנו בחומש אחר לגמרי ש״יובל היא
תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו״ .מ ד ו ע היה
צורך להשאיר אותנו באפשרות של טעות כה המורה כל הזמן מחומש שמות
פרשת משפטים ועד הומש ויקרא פרשת בהר ? ! כלום לא יכלה תורה ללמד
״ועבדו עד היובל״ ? ! נכון ,אנו יודעים ואף מבינים כיצד לומדים את הדין
לאשורו ,אבל מדוע היה צורך בכך ? ! למה לנו שני כתובים המכהישים זה
את זה כדי שיבא כתוב שלישי להכריע ביניהם ? ! שאלה זו חוזרת ונשנית
בואריאציות מואריאציות שונות ,כאשר הנקודה המרכזית אהת ה י א — :
מדוע תורה ש ב כ ת ב לא כ ת ב ה את מ ר שהיא רצתה שנקיים ? ! שאלה זו שונה
לחלוטין מהשאלה אשר הטרידה את בני דורו של הכתב והקבלה .הם שאלו
כיצד חז״ל למדו הלכה זו מן הכתוב .אנו מאמינים בני מאמינים באמיתות
תורה שבעל פה ,יודעים היטב כי ״מערכות הכלים״ של המידות שהתורה
נדרשת בהן הן הן אשר ניתנו למשה בסיני ובאמצעותן למדו הז״ל את אשר
למדו ,אם בתוקף דאורייתא ואם בתוקף ״דברי סופרים״ .אנו ההדורים אמונה
בדבריהם ז״ל יודעים כי באמצעות הגזירה שוה ״ ת ח ת — ת ח ת ״ )בבא קמא
פד ,א( לומדים כי ״עין תחת עין״ הוא ממון ולא ממש .זהו הכיצד — אבד
הבעיה היא המדוע .מדוע ״כמעט הטעתה״ אותנו תורה שבכתב בכתבה ״עין
תחת עין״ אשר משמעותה הפשוטה היא מ מ ש .מדוע תורה שבכתב ״כמעט
1
5
4שמות כא ,א — ו ; ויקרא כה ,לט — מג! דברים טו ,יב — יח.
5בבא קמא פג ,ב :אמאי )ממון(? ״עין תחת עין״ אמר רחמנא — אימא עין ממשי.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוליכה אותנו שולל״ בחומש שמות שניתן לרצוע את אזנו של העבד ה ע ב ר י
לא רק בדלת אלא גם במזוזה — ״והגישו אל הדלת או אל המזוזה״ —
ע ד אשר היא פירשה בחומש דברים פרשת ראה — ״ונתת באזנו ובדלת״ —
שהרציעה היא בדלת דוקא ולא במזוזה .מדוע תורה שבכתב נתנה לנו ל ה ב י ן
כי המכה את עבדו הכנעני נהנה מחסינות מיוחדת אם העבד ימות א ח ר י
ארבעים ושמונה שעות ,בזמן שהקב״ה רצה כי חסינות זאת תתפוס א פ י ל ו
ימות אהרי 24ש ע ו ת ! י למה ומדוע ה״קצר״ בקומוניקציה בין מ ה ש ה ק ב ״ ה
רוצה ש נ ד ע ונקיים כהלכה מחייבת לבין מה שהוא בעצמו גילה לנו ב ת ו ר ה
שבכתב המדברת באותו נושא .זוהי ,איפוא ,שאלת המדוע המטרידה א ו ת נ ו ,
לעומת שאלת הכיצד אשר הטרידה במיוהד את בני המאה הקודמת.
6
7
ושאלת המדוע אינה מוגבלת דוקא להלק ההלכתי של תורתנו .באותה מ י ד ה
ובאותה צורה היא מטרידה את מנוהתו של הקורא — הלומד בהלק ה ה ל י כ ו ת י
של התורה .אם הסיפורים בתורה נכתבו כדי שנדע מה שקרה וכדי ש נ ל מ ד
מ מ ה שקרה ,מדוע תורה ש ב כ ת ב כותבת את מה ש ל א קרה ואינה כ ו ת ב ת א ת
מדל ׳מכן קרה ? ! מדוע כתבה התורה שתרה אבי אברהם מ ת בזמן ש ע ו ד ח י
כששים ש נ ה ,ומדוע כתבה כי ראובן עבר על האיסור החמיר ביותר ב א י ס ו ר י
עריות )״וילך ראובן וישכב״( ,בזמן שלא פעל אלא לבלבל את יצוע אביו י.
ו מ א י ד ך :מדוע כתבה התורה )בראשית ח ,כג( שחם ראה את ערות אביו,
בעוד חז״ל לימדונו כי סרסו או רבעו .התלמיד בדור הקודם היה מ ק ד י ש ה ר ב ה
תשומת לב ל ש א ל ה :כיצד ידעו חז״ל כי אמנם סרסו או ר ב ע ו .אבל ג ם
8
0י
במשפטים
6מענין ,אגב ,לדעת מנין לנו כי הפסוק בדברים הוא דוקא וממילא הפסוק
כולל בו מלה מיותרת ,ושאין לראות את הפסוק במשפטים כדוקא כאשר הפסוק בפרשת
ראה ״מקצר״ במקום להאריך ,כדרכו של משנה תורה.
להלן
ד עיין רמב״ן לשמות כא ,כ ד.ה .וכי יכה החל במלים ועל דרך הפשט׳ ועיין
במאמרנו זה.
8בראשית נח ,יא ,לב ״וימת תרח בחרן״ ,ורש״י שם :לאחר שיצא אברם מחרן
ובא
לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה …ומעיר המהר״ל … :״וכי ניתנה תורה לשוטים״ ך,
9
ברור כי שונה המקרה הראשון מן השני בזה שב״וימת תרח בחרן״ הכתוב
בעצמו
מעיד כמאה עדים שלא מת ,ואילו במקרה של ראובן זהו פירוש חז״ל ״הסותר״
א
ת
פשוטו של מקרא.
10וכך מבאר על אתר בעל באר יצחק :הנה דרשו זה מכח שלוש הוכחות) :א( — ממד,
שכתוב להלן ״ויקץ גח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן״ ,ואם לא היה קלקול
חם רק במה שלא כסהו ,אין זה מעשה רק מניעת מעשה ,ואין נופל לומר בזה ״אשר
עשה״) .ב( — מנין ידע נוח שלא כסהו חם רק שם ויפת ,והלא היה אז שוכב נרדס
שיכור ,ואם כן לא יכול לדעת זאת גם אחרי הקיצו מיינו י ואם סיפרו לו בניו היד,
לו
לומר
״ויודע
לו
את אשר
עשה
לו
בנו
הקטן״
כמו
״ויודע
הדבר
למרדכי״,
זה
לקלל כ נ ו
)ג( — דאם לא עשה לו חם דבר רק שלא כסהו ,מה חרי האף הגדול די
בקללה נמרצת ולשעבדו לבני אחיו — והעונש אינו נערך בגדלו אל החטא! ועל
6
www.daat.ac.il
כן
אתר דעת -מכללת הרצוג
כאשר אנו מקבלים ומבינים ,ואפילו ״משתכנעים״ ,מ ד ו ע חם נראה זכאי
— בין אם אנו שייכים לאלה
מלשון הכתוב ויוצא הייב בפירוש הז״ל
אשר נאמונתם לקבלת חז״ל אכסיומאטית היא במסגרת קטיגורית מסוימת
של ״אמונת חכמים״ )ולכן צייננו ״מקבלים ומבינים״( ,ובין אם דבריהם
צריכים ״הוכהה״ )כאשר אז ״משתכנעים״( — ,גם אלה וגם אלה אשר באו
על סיפוקים בשאלת הכיצד ,ישאלו א ת שאלת המדוע .מדוע באמת לא כתב
הקב״ה את אשר רצה שאנו נדע אודות אבות האומה — אם לטוב או למוטב ? י
יצויין כי דברי הז״ל בנדון מתחלקים הם לכמה וכמה קטיגוריות .תחילה
יש להבהין בין המקרים שהז״ל מפרשים א ת הכתובים בצורה שונה מן הפשט
)כדוגמת ״וירא הם״ לעיל( ובין המקרים שהז״ל מפרשים את הפיצואציה
בצורה שונה מן המקובל .כדבר הזה מצאנו ,למשל ,בתשובתו של אברהם אבינו,
אשר במענה לפניית מלך סדום )בראשית יד ,כא( ״תן לי הנפש והרכוש קה לך״
השיב גם את הרכוש )״אם מחוט ועד שרוך נעל״( ,ואמנם בניו זכו למצוות
יקרות ע ר ך -עקב נאמנות אברהם אבינו לברכת ה ׳ י אשר רק היא תעשיר.
ולעומת השבה בדברי הכתוב ע ל וויתור אברהמ על הרכוש ,מצאנו ביקורת
קשה ביותר על הסכמתו הוא למה שנראה כפשיטא למלך סדום — ״תן לי
הנפש״ .וכך אומרים הז״ל בנדרים לב ,א :מפני מה נענש אברהם אבינו
ו נ ש ת ע ב ד ו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים ,ר׳ יוחנן א מ ר :מפני שהפריש
את בני אדם מלבוא ת ה ת כנפר השכינה ,שנאמר ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״,
עכ״ל .כי כך דרכם של חז״ל להדור לעומק הדברים ולגלות לנו אספקטים של
הםטואציה כולה שאנו בעיין הבלתי מזוינת שלנו לא היינו מסוגלים לראותם.
עתים דבריהם מיוסדים על עצם קכלתם ה נ א מ ; ה ,עתים הם בנויים על כוה
11
3
1
נ י
שהיה שם איזה מעשה גדול ממש ! ,ה כ ת ו ב העלימה ברמז לכבוד נח .ופליגי רב ושמואל
בסנהדרין ,חד אמר סרסו וחד אמר רבעו ,ואין ספק שמעשה כזה ירגיש גם השיכור,
אלא שבעוד יינו בו לא ירגיש בגנות המעשה ההוא .ולכן אמר הכתוב שבהקיץ נח
מיינו ידע את אשר עשה לו בנו הקטן ,ר״ל ידע שיעור מה שעשה לו והרגיש בגנותה.
11הרבה מאמרים נכתבו אצל מורי הדור הקודם אודות ״החייבים במקרא וזכאים בדברי
,
חז״ל״ )כגון ״כל האומר דוד חטא׳ ,חטא בני עלי ,חטא ראובן וכו׳ וכוי( כאשד לא
שמו לב לכך כי רבים הם ״הזכאים במקרא וחייבים בדברי חז״ל״! טעות קשה היא
לראות את חז״ל כמגמתיים אשר באו ״להמתיק גלולה מרה״ של התנהגות לא־סימפטית
אצל גדולי האומה .חז״ל הם אשר גילו ליו פירוש אמיתי בכתובים ,ומענינו של מאמרנו
זה להציג את השאלה המטרידה — מדוע חוסר התיאום בין פירוש אמיתי זה של חז״ל
ובין הפשט הפשוט בכתובים.
12סוטה יז :דרש רבא ,בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו
לשתי מצוות — :חוט של תכלת ורצועה של תפילין.
13בראשית יב ,ב ואברכך — בממון ,ועיין במהר״ל בפירוש הםוגיא וביישוב הסתירה
בין ״אם מחוט״ ובין ״למען ייטב לי — יתנו לי מתנות״!
14עיין למשל רמב״ן לבראשית י ,ט ד.ה .הוא היה גבור ציד לפני ה׳ …ואין דבריו )של
ראב״ע( נראים ,והנה הוא מצדיק רשע )נמרוד( כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה.
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה מ ד ר ש אשר נמסר לידיהם )ל״ב המידות של ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי ה ג ל י ל י ( ,
ועתים הם פרי פרשנותם־הם ,כאשר משתמשים בכללי פרשנות המקובלים ע ל
כל אהד אשר מלאכת הפרשנות נהירה לו .בכל מקרה ומקרה לא באו ל ט ה ר
את הטמא ולא לטמא את הטהור ,כי אם לגלות את עינינו בהבנה עמוקה י י ת ר
ונכונה יותר בכתבי הקודש .ברור כי מקום הניהו אבותינו להדש בו ב ד ב ר י
תורה ,דור דור והידושיו ,וכבר לימדוני הז״ל )ולא ראב״ע ורשב״ם ׳ (.כי ״ א י ן
מקרא יוצא מידי פשוטו״ .אבל יהד עם זאת ברור כי נקודת ה מ ו צ א ב ה ב נ ה
מ ח ש ב ת י ת בספרי הקודש* הם פירושי הז״י ,כאשר אהר כך ,ובהתהשב בדבריהם,
יש מקום לפרש לפי הפשטות המתחדשים בכל יום .וכך כותב הנצי״ב מ ו ו ל ו ז י ן
בקדמת העמק לשאילתות דרב אהאי גאון • י י :מי שאינו תלמיד הכם אין ל ו
להתקשט בעשרים וארבע מקראי קודש ,פירוש שאין לו לעשות פ י ר ו ש י ם
ולהפשיט ,רק לקבל המקראות .ומי שרוצה להפשיט לפי דעתו ,כל עוד ל א
עמד על דעת הדייל ,י ש להרט שהוא אפיקורס ומטה המקראות א ה ד ד ע ת ם .
עכ״ל י•!,
1
נוסף על האבחנה הנ״ל בין פירוש הכתוב לבין פירוש הםטואציה ,ע ל י נ ו
להבחין בין עוד שני סוגי פירושי הז״ל ,הלא ה ם — :פירושי הז״ל ה נ א מ ר י ם
במישור ההיסטורי לעומת פירושי הז״ל הנאמרים כאידיאה או רעיון כאשר ל א
התכוונו שנבינם ״כפשוטם״ .הנה במדרש חז״ל )בראשית רבא סח ,יג( ע ל
האבנים מ ת ה ת לראשיו של יעקב אבינו בהלום הסולם שנתאהדו ו נ ע ש ו
אבן א ה ת ,מוכן המהר״ל מפראג רק לאהת משתי אפשרויות . . . :״ ו ב י ן
ש ת א מ ר כי כך היה בפועל שנעשו כל האבנים אבן אהת ,ודבר זה אין פ ל א
ואין ראוי להפליא על זה ,ובין שנאמר שבעת המראה היו אבן אהת כ א ש ר
עלה יעקב במעלתו ואהר כך הזרו להיות כבראשונה ,כמו הרבה נסים ש ה י ה
ה מ ט ה לנהש שהזר לקדמיתו — אין ה פ ר ש . . .״ .המהר״ל מוכן לראות ב נ ס
האבנים או נם קבוע או נס ארעי )במשך זמן ההלום בלבד( ,ומבהינה ע ק ר ו נ י ת
״אין הפרש״ בין נס זה או אהר ,אבל אין המהר״ל מוכן לראות במדרש ה ז ה
כעין ביטוי בלבד לאידיאה של אהדות המיוצגת כאן על ידי יעקב א ב י נ ו
1 7
15פרק ב סעיף ד עמוד .14
16ברור כי הנצי״ב לא קבע כאן עמדה בשאלה באיזו מידה דברי חז״ל מחייבים .עסקנו
בנושא עדין זה במאמרנו
ב״המעיך )ניסן תשל״ב> ״תוכחת מגולה ואהבה
מסותרו־,׳/
והשתתף בדיון העורך ר׳ יונה עמנואל במאמרו ״על מקום של מדרשי חז״ל בהוראת
המקרא״ — יעויין שם! עמדת הנצי״ב הנ׳׳ל אומרת כי דברי חז״ל
בלימודם
ובהבנתם
לפני שנבא ללמוד מעצמנו
פירושים
אחרים .מי
הצני״ב לתורה ,העמק דבר ,יודע מה גדול היה כוחו הוא לחדש
מחייבים
שבקיא
ביאורים
אותנו
בפירוש
וחידושים
בתורה שלא אליבא דחז״ל .ברם דא עקא! ״שלא אליבא׳ חז״ל הוא לאו דוקא
נגד
חז״ל ,ואף כאשר פירוש נאמר נגד שיטה בחז״ל ,על הנצי״ב בודאי יש לומר כי ק ו ד
״עמד על דעת חז״ל״ ,ואכמ״ל.
17״ויקח מאבני המקום״ לעומת ״ויקח את האבן״.
8
www.daat.ac.il
ס
אתר דעת -מכללת הרצוג
אשר מיטתו היתד .שלימה ולא נעשתה כל פעולה של סילקציה בין בניו.
המהר״ל אמנם מרהיב את הדיבור על הנושא הזהי ,אבל כל זאת מתוך הבנת
המדרש כפשוטו ,כלומר כי אמנם האבנים נעשו אבן אהת .לעומת זאת מוכן
המהר״ל לפרש מדרשים אחרים שלא כפשוטם .כך מצינו ,למשל ,בעמדו על
זיהוי הז״ל ש״הפליט״ אשר בא לאברם העברי הוא עוג ,הוא מוכן להבין את
דבריהם כפשוטם או שלא כפשוטם ,ואלה דבריו ׳•' :״ואולי אם יתמה האדם
שיהיה הרשע כל כך ה י . . .אין ראיה מדורות האלה ,כי היו מהולקים ) = שונים(
לגמרי ואפילו אם היה הי כל כך עוג אין תמיה .ואם לבך עוד מפקפק אע״פ
שאין פקפוק ,הלא קושיא זו לאו כלום היא שאין אתה צריך לומר שהוא בעצמו
פלט מדור המבול ,אלא אם האב הראשון פלט מדור המבול שפיר הוא דנקרא
״הפליט!״ .ואע״פ שתמצא בפרק פרת חטאת כי עוג הוא שפלט מן דור המבול,
אין זה קושיא ,דהא מצאנו שנקרא האב ובנו ובן בנו וכן כולם בשם אהד,
ובפרט כאשר הם נבדלים בענין זה מן הכלל ויש בהם דבר מיוהד ש נ ת י ה ד . . .׳ ׳ .
הרי מתוך דברי המהר״ל עצמו שתי הקטיגוריות האהרות של פירושי הז״ל,
ובמסגרת מ א מ ר זה מן הראוי לציין את הקטיגוריה השלישית של מדרש הז״ל
שחייבים להבינו שלא כפשוטו עקב תוכנו וכדו׳ ,כגון הדיאלוג בין יהודה ויוסף
ריש פרשת ויגש במדרש רבא שם ,ועוד.
11
1
ואנו שבים אל הנושא ומתיהסים ,איפוא ,לשאלה ה מ ד ו ע — :מדוע מצינו
קונפליקט בין מה שהז״ל לימדונו מתוך הפסוק יי־ לבין מה שהקב״ה לימדנו
על ידי הבנת הפסוק כפשוטו .וטרם נמשיך בטיפול בנושא ובפתרון הבעיה
עלינו להבהיר כי פרובלימטיקה זו מיוהדת דוקא ללימוד מסוים ,הלא הוא לימוד
תורה ש ב כ ת ב עם תורה שבעל כה .כי אם התלמיד לומד גמרא רשאי הוא
בההלט למוקד את התענינותו ולאמץ את ראשו בשאלת הכיצד .נתון הוא
שתורה שבעל פה מפרשת את תורה שבכתב על ידי המידות שהתורה נדרשת
בהן ,ועל התלמיד של תורה שבעל פה — באשר היא נקודת המוצא שלו —
להתמסר ללימוד זה ,ואינו חייב — ואולי אף אינו רשאי — להקור מ ד ו ע
מערכת זו של כללי פרשנות ולא אהרת .לא כך הלומד תורה שבכתב יהד עם
תורה שבעל פה ׳׳־ .הוא אינו רשאי להסתפק בהבנת התשובה לשאלת הכיצד
… 18״דע כי מעלת יעקב מעלה נפרדת ומיוחדת …שהיה קדוש ונבדל …והקדישו את קדוש
יעקב …ודבר שהוא קדוש ונבדל הוא דבר שלא יתחלק והוא אחד …כי יעקב עיקר
האחדות…
19בראשית יד ,יג ד.ה .שפלט מדור המבול.
20כלומר אותם מדרשי האגדה אשר )א( יש להבינם כ פ ש ו ט ם ואשר )ב( מחייבים בהבנה
זו ,או אותם מדרשי הלכה המלמדים את ההלכה המחייבת שלא כפשוטו של מקרא.
21וברור שאין לנו עסק עם הלומד תורה
המבחינים בזה בין החלק
שבכתב ללא תורה שבעל פה .אשר לאלה
ההלכתי של התורה
ובין החלק
ההליכותי ,עיין
במאמרנו
״תוכחת מגולה ואהבה מסותרה״ הלק ב ובמאמרו של ר׳ יונה עמנואל הנ״ל על מקומם
של מדרשי חז״ל בהוראת תורה.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ותו לא )כלומר כיצד המדרש לומד את אשר לומד באמצעות כללים א ל ה א ו
אחרים( ולהתעלם משאלת ד״מדוע ,משום שאותם חז״ל אשר הוא שותה ב צ מ א
את דבריהם ואשר הוא מתאמץ להבין כיצד שינו את הפסוק ממשמעותו ה פ ש ו ט ה
והובילו אותו בדרך של מדרש ,הם הם אשר אמרו לנו כי ״אין מקרא י ו צ א
מידי פשוטו״! לשון א ה ר ת :בעלי המדרש עצמם הם אשר הפנו את מ ב ט נ ו
אל הפשט והזהירנו לשים לב לכך כי גם אהרי שדדשנד את הפסוק ב מ י ש ו ר
המדרש ,עוד לא גמרנו ללמוד את הפסוק ,והפשט עוד קיים — ותורה ה י א
ולימוד הוא צ ר י ך ! ״ .
אמנם דור דור ובעיותיו בלימוד תורה ,והבעיה העומדת לפני ה ל ו מ ד
תורה שבכתב יהד עם תורה שבעל פה כאשר נקודת המוצא היא תורה ש ב כ ת ב
היא שאלת המדוע .כאן אין הדעה נוהה ממלאכת המחשבת של הרב מ ק ל נ ב ו ר ג
או הגאון מלבי״ם כשאלת הכיצד .יהא הפתרון אשר יהא ,ת ה א ההברקה ה ל ש ו נ י ת
אשר תהא ,יהא החידוש הפילולוגי אשר יהא ,עוד נשאלת השאלה מ ד ו ע ב כ ל ז א ת
הפירוש הפשוט בכתוב אינו תואם את הפירוש של הז״ל המחייב .זאת ו ע ו ד י
לפעמים כה גדולה ההנאה מן הפירוש המראה כיצד הדיל למדו את ד ב ר י ה ם ,
שאנו שוכהים את דבריהם של חז״ל עצמם ש״אין מקרא יוצא מידי פ ש ו ט ו ׳ /
ומעלימים עין מזה שעוד קיים הפשט שיש ללמדו כהלק אינטגראלי של ת ו ר ה ,
אף על פי שלא הלכה ה י א ! כל עוד נעסוק רק בשאלת הכיצד — וחשוב ה ע י ס ו ק
בשאלה זו ותורה היא ולימוד היא צריכה — יהסר לנו הלק גדול ונפלא ש ל
תורה ,הלא הוא הפשט .ומי שתחסר לו יד אחת בפשט בודאי ת ח ס ר נ ה ל ו
ידים רבות בלימוד התורה.
לכן מתור רצון להיות נאמן לבעית לימוד תורה בדורנו הגענו ל כ מ ה
נקודות עקרוניות בכל הוראת תורה שבכתב עם תורה שבעל פה ,א ש ר ע י ק ר ן
הז— :
.1במקום לנסות ״להוכיה שהמדרש הוא פשט״ ,יש לנסות לראות כ י צ ד
המדרש בנוי על הכתוב .זוהי האמת הפשוטה בלימוד תורה עם מ ד ר ש י
חז״ל — חז״ל לא טענו כי דבריהם פשט הם ,אבל נתנו לנו בהחלט ל ה ב י ן
כ י הכתוב אותו דרשו הוא המקור לדבריהם .לכן יש לנו בודאי ע נ י ן
22לי נראה כי זהו הפירוש הפשוט במאמר חז״ל ״שאין מקרא יוצא מידי פשוטו״ ,כלומר,
כשגמרנו ללמוד את ההלכה שבפסוק ע׳׳י המדרש עוד לא גמרנו ללמוד את הפסוק !
י
ש
עוד ״פשט״ ,וגם הוא תורה הדורשת לימוד .נדמה כי פירוש זה מקבל חיזוק למעיין בדברי
הרשב״ם
הידועים לריש
פרשת וישב,
ועיין בזה להלן.
בדרך
אחרת — אם
כי
בסתירה — מפרש בעל תוספות יום טוב ביבמות פרק ב משנה ח …״אי אפשר שתיעקר
הפשט לגמרי שלא יהא לו שום הבנה כלל״ .כלומר ,יהא הדרש אשר יהא׳ לא
שאי אפשר עוד לקרוא את הפסוק
״כפשוטו״
בהתאם למסקנה
ההלכתית של
יתכן
המדרש,
גם לפי בעל תוספות יום טוב מאמר זה של חז״ל אינו מפנה אותנו אל שאלת הכיצד
)אם כי בודאי אינו עוסק בשאלת המדוע( אלא קובע כי כל מסקנה הלכתית בפסוק נ י
לקריאה
בתוך הפסוק.
10
www.daat.ac.il
ת ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
לראות כיצד הכתוב הוא המקור לתורה שבעל פה ,כלומר כיצד דבריהם
של חז״ל בנויים על אותו כתוב .אבל רב המרחק בין ״בנוי על הכתוב״
ובין ״פשוטו של מקרא״ — ויש לשמור על המרחק ה ז ח .
2 3
.2
.3
הלומד להדור לעומק
עם המדרש ,תוך כדי
לא הלכה )כשם שגם
שאינם מלמדים הלכה
כאשר משתהררים מן המשואה מדרש = פשט ,פנוי
פשוטו של מקרא גם בשעה שאינו עולה בקנה אהד
הבנה אכסיומאטית כי גם פשט זה תורה הוא ,ואולם
רמז וסוד הם תורה עם כל קדושת התורה ,א ע ״ פ
דוקא(.
וכאשר זכינו לקבוע מהו הפשט ,פנוי הלומד לחקור בתוך קדושת התורה
את שאלת מהי הפונקציה של הפשט .כאשר עוסקים בשאלת הכיצד נראה
כי שאלת ״מהו ה פ ש ט ״ היא הדורשת מענה .אבל כאשר עוסקים בשאלת
המדוע ,רואים כי עצם השאלה היא מהי הפונקציה של הפשט ,מהו זה
ש ה פ ש ט מ ל מ ד במסגרת שבעים הפנים של תורה.
פרק
כ:
האומדנא ההלכתית — סונית ״על מ ש ע נ ת ו ״
בתוך המאמרים שזכינו לפרסם )כולם בנושא זה נתפרסמו ב״המעין״(
גילינו ,בעקבות המפרשים ראשונים ואהרונים ,פונקציות שונות של פשוטו
של מ ק ר א . -ועתה אנו ניגשים לברר פונקציה נוספת לפשוטו של מקרא.
אולם שלא בפונקציות הראשונות שהבאנו להם מקורות מפורשים אצל גדולי
הראשונים והאחרונים ,הרי בסוגיא הדשה זו ״צילתה מרובה על המתה״,
וההליכה בה אינה סלולה כלל ועיקר .בכל זאת ,בעזרת המפרשים נשתדל
לראות כיצד דוקא פשוטו של מקרא שוב מוסיף נדבך נוסף בלימוד תורה,
נדבך אשר במקרה דנן קרוב מאוד למישור ההלכתי ,אע״פ שהפשט סותר
א ת אותה ההלכה אשר במהיצתה הוא פועל! כוונתנו לאומדנא ההלכתית.
במסגרת דין חמשת התשלומים ,קובעת התורה )משפטים כא ,י ח ־ י ט ( :
״וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ,ולא ימות ונפל
למשכב .אם יקום והתהלך בהוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא
ירפא״ .ומפרש רש״י בד״ה ונקה ה מ כ ה :וכי תעלה על דעתך שיהרג זה
שלא ה ר ג ? ! אלא למדך כאן שהובשים אותו עד שנראה אם יתרפא זה ,וכן
מ ש מ ע ו — :כשקם זה והולד על משענתו אז נקה המכה .אבל עד לא יקום זה
1
23למותר לציין כי אין שוללים את האפשרות כי פירוש חז״ל יכול להיות פשוטו של מקרא
ממש ,רק טעננו כי המדרש אינו בהכרה פשט ,וכי בדרך כלל אינו פשוטו של מקרא,
ואף אינו מתימר להיות כך.
24״הראוי ,הרצוי והמחייב בפשוטו של מקרא״ ,הלכה לשעה והלכה לדורות ועוד .בימים
אלה אנו מחברים יחד את כל המאמרים שפרסמנו בנושא זה ובשאר הנושאים הקשורים
בלימוד תורה ובהוראתה ,והיו לספר אחד ,למען ימצא בו הקורא את ריכוז כל החומר
במקום אחד .המאמרים — כמנין טו״ב — נתפרסמו במשך כמה שנים ובמענה לפניות
חברים אנו מרכזים אותם עתה בספר אחד.
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא נקה המכה ,עכ״ל .כלומר ,כאשר המוכה ״קם והתהלך בחוץ על מ ש ע נ ת ו ״
נקבע שהמוכה לא ימות מהמת המכה ,ואפילו אם אה״כ אמנם כן ימות ה מ ו כ ה ,
לא מ ה מ ת המכה היה ,וממילא פטור המכה מדין רוצה.
יש לקבוע ,איפוא ,את הפירוש המדויק במושג ״יקום והתהלך בחוץ ע ל
משענתו״ ,כי הוא הקובע אם למכה יש דין רוצה אם לאו .רש״י ב ע ק ב ו ת
המכילתא מפרש בד״ה על מ ש ע נ ת ו :על בוריו וכוהו .כלומר ,אם המוכה מ צ ל י ח
״להסתובב״ ללא עזרת הזולת אלא בכוחו הוא ,סימן הוא כי הבריא מ ן ה מ כ ה ,
וכל אשר יקרה אה״כ — שלא מהמת המכה הוא ,ולכן ״ונקה המכה״ מדין ר ו צ ח
)עליו מדובר בפסוקים הקודמים(.
לעומת פירוש רש״י )משענתו = כוהו הוא( מפרש הרמב״ן את ה מ ו ש ג
בדרד א ה ר ת :ולפי דעתי כי ״משענתו״ כפשוטו׳׳־ ,כמו )זכריה ה׳ ד( ״ ו א י ש
משענתו בידו מרוב ימים״) ,מלכים־ב יה ,כא( ״משענת הקנה ה ר צ ו ץ ״ .
ויאמר הכתוב כי כאשר יתחזק המוכה והוא מתהלך תמיד "־ בחוץ — ב ש ו ו ק י ם
וברהובות — -על משענתו ,כמשפט התלושים שנתרפאו מהולי י־׳־ ,ונקה ה מ כ ה .
ולמד שאפילו פשע בנפשו ומת בחולשתו אחר־ כן ,לא י ו מ ת ׳ . -ודבר ה כ ת ו ב
בהווה ,-כי המוכים שנפלו למשכב לא יתהלכו בהוץ עד שתהיה מכתם ו י צ א ו
מכלל סכנה ׳ .וזה ט ע ם -״והתהלך ב ה ו ץ ״ י ,כי אם ״יקום והתהלך ב ב י ת ו
על משענתו״ — לא י נ ק ה .ובמכילתא :״אם יקום והתהלך״ ,ש ו מ ע א נ י
;
ד
50
!:
51
! !
ג!
1 1
אשר
25אמנם בהשקפה ראשונה נראה כי הרמב״ן קלע לפשט במילר ,יותר מאשר רש״י
אמנם ״לא באתי אלא לפשוטו של מקרא״ ,אולם בעיון נוסף נראה כי לרש״י היה ק ש ח
מדוע ״משענתו״ = שלו ,הרי אם במקל מדובר ,מה לי מקלו הוא ומה לי מקל של א ח ר ,
והכתוב היה צריך לומר ״אם יקום והתהלך בחוץ על משענת״!
26הרמב״ן מפרש
״והתהלך״
בוי״ו
ההיפוך,
בלומר
״ויתהלך״
כאשר
העתיד
א
מציין
ת
הפעולה התמידית.
27הרמב״ן מפרש כי ״בחוץ״ אינו מחוץ לביתו ,אלא באותם מקומות־חוץ ,כלומר מ ק ו מ י ת
ציבוריים ,שבהם ההליכה קשה.
28כלומר היכולת ללכת הליכה תמידית במקומות ציבוריים מעידה על כך שהמוכה נ ת ר פ א
מחוליו.
29משום שעל ידי כך ״שהתהלך וכו׳ ׳׳ יש לנו הוכחד ,על כך שנתרפא מחוליו,
וכאשר
הגיע המוכה לשלב נתרפא מחוליו לא יוכל להגיע לידי ״מת מחמת המכה״.
30כלומר ,התיאור של ״התהלך בחוץ וכו׳״ אינו דוקא ,ייא דין הוא זד ,אלא ד ו ג מ ה למצכ.
31ולכן ראייתנו את המוכה ״מתהלך בחוץ״ מעידה ומוכיחה על כך שיצא מכלל סכנה.
32כלומר פירוש.
33כלומר ,במקומות ציבוריים אשר שם ההליכה קשה יותר וממילא מסוכנת יותר לחיליס,
ובמילא לא ילכו אלא אם כן מרגישים שהמחלה עברה להם.
34כי בהליכה כזאת שלא במקומות ציבוריים אין משום הוכחה כי הבריא ממכתו.
35בדעת
הרמב״ן
להביא ראיה מן
המכילתא
לפירושו
כלומר לא מחוץ לביתו בלבד.
12
www.daat.ac.il
כי
״בחוץ״
היא
בחוצות
העיר,
אתר דעת -מכללת הרצוג
30
בתוך הבית ,תלומד לומר ״בחוץ׳ /אי ״בחוץ״ שומע אני אפילו מ ת נ ו נ א ,
תלמוד לומר ״אם יקום״ .וגם זה נכון מאוד שיאמר הכתוב ״אם יקום״
ממשכבו ל ג מ ר י ,והוא מתהלך תמיד בהוצות שלא יהזור למשכבו בבואו
מן ההוץ כמנהג המתמנים ,אע״פ שהוא הלוש ונשען על מ ש ע נ ת ו —
ונקה המכה .ו ה כ ל ל כי כל זה כדין משל בהווה ׳ ,והדין ה ו א ־ שיאמרוהו
להיים ,עכ״ל הרמב״ן-י א.
ז 3
38
3 9
4 0
4
11
!
הרמב״ן מבהין ביין ״הדין״ ובין ״כמין משל בהווה״ .הדין הוא שהמוכה
נתרפא מהמכה כך שכל התפתהות נוספת במצב היא בבהינת ״שלא מ ה מ ת
המכה״ וממילא המכה פטור .דין זה ,עיקרון משפטי זה ,הוא אבסטרקציה יורידית
הבנויה על הדוגמאות שהתורה נותנת לנו בפשוטו של מקרא .בין אם נפרש
כי הנקודה הקובעת את המעבר מ ״ מ ה מ ת המכה״ עד ל״שלא מחמת המכה״
היא היכולת להתהלך בביתו בכוהו הוא על בוריו ,או היכולת להתהלך במקומות
ציבוריים בעזרת מקל ,גם זה וגם זה אינו דין אבסולוטי ,כי אם אמצעי לאיבהון
מצבו ולקבוע אם אמנם עבר את נקודת המעבר אם לאו .מהו ,איפוא ,כוחו
של פשוטו של מקרא זה המלמד כמין משל בהווה י נראה לומר כי כוחו הוא
ללמד אומדנא הלכתית .ומהו כוחה של אומדנא הלכתית זו י האומדנא תופסת
וקובעת כל עוד א ץ הוכהה אהדת אבסולוטית יותר .אילו פשוטו של מקרא
במקרה דנן היה מלמד ״דין״ ולא ״כמין משל בהוד.״ היה זה גזירת הכתוב
כמו כל דין אהר בתורה ,והיא היתד .קובעת את הדין בצורה אבסולוטית.
ראובן מכה את שמעון ,ושמעון מת מהמכה ,הנקודה הקובעת אם ראובן הוא
רוצה או לא היא היכולת של שמעון לפני מותו ״להתהלך בהוץ על משענתו״.
אבל לא כך הדין ,אלא ״שיאמרוהו לחיים״ ,כלומר שהמוכה התאושש מן המכה
ומסוגל להיות ,ואם כן ,היא הנקודה הקובעת ולא אהרת מה זה שאנו לומדים
מפשוטו של מקרא המדבר על המוכה המתהלך בהוץ על משענתו י במבט
הראשון נראה היד .כי זוהי דוגמה הנותנת לנו את האפשרות לבנות מ מ נ ה
36כלומר ,צריך עזרת סמוכות — קביים.
37כלומר,
הליכתו
בחוץ היא
עצמאית
מספיק
שאפשר לומר כי ״קם״
מן
המצב
הקודם
שהיה פצוע.
38לא קימה לעומת שכיבה ,אלא קימה
מצב אשר
השכיבה
במטה היתה
במשמעות שחרור וניתוק מן המצב הקודם ,אותו
התופעה
הדומיננטית שלו.
39אדם כזה אשר בעזרת מקל יכול להתהלך במקומות טוענים ואינו זקוק לחזור למשכבו.
40כלומר העיקרון
41כלומר אלה הן
ההולך
ה מ ש פ ט י אשר
דוגמאות
ביסודם של
פירושי רש״י רמב״ן
ומכילתא.
הלקוהות מן ההיים של אנשים אשר הבריאו ממכתם — זה
בתוך ביתו בכוחותיו הוא ,או זה ההולך במקומות ציבוריים בעזרת מקל.
42דהיינו העיקרון המשפטי.
42א פירשנו את הקטע הזה ברמב״ן פירוש מלא וממצה ,כדוגמה לפירוש שיש
הרמב״ן
רמב״ן.
לכתוב על
לתורה עבור תלמידים ובעלי בתים אשר חשקה נפשם ללמוד חומש עם פירוש
וכך עשינו גם בפרק הבא בסוגיית יום או יומיים.
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את האבםטרקציה היורידית ,כלומר זהו ״המשל בהווה״ ממנו בונים ארג
העיקרון המשפטי .אולם נראה לנו להציע כי פשוטו של מקרא אינו מ ל מ ד
על משל בלבד ,אלא שמשל זה ,הדגמה זו ,בא לקבוע אומדנא הלכתית ,א ו ת ה
אומדנא המהייבת בהיעדר הוכהה אהרת במישור האבסולוטי .אם הדין ה ו א
״שיאמרוהו להיים״ ,האמצעים לקבוע זאת יהיו בהתאם לתקופה ו ל י ד י ע ו ת
הרפואיות שבכל דור ודור .אם ״מת מהמת המכה״ או ״לא מ ת מ ה מ ת ה מ כ ה ״
הוא ענין טהור בםוגיא רפואית ,ועל פי חות דעת הרופאים ישק הדבר .א
מבינים כי בכוהה של אומדנא הלכתית לקבוע לנו בנדון כל עוד איז ק ב י ע ה
אחרת מוסמכת יותר .במקרה דנן ,אם ראינו את המוכה כאשר הוא מ ת ה ל ך
בשווקים וברחובות ,כבר קבענו כי לא ימות מהמת המכה ,כי כבר נ ת ר פ א
מחוליו .קביעה זו מהייבת כל עוד אין קביעה אהרת אשר יכולה לסתור א ו ת ה .
האומדנא מהייבת בתוקף אומדנא ,דהיינו כל עוד אין הוכחה ח ז ק ה י ו ת ר
מ א ש ר זו שהאומדנא יכולה לספק לנו.
ב ו
בעזרת העיקרון הזה ,שפשוטו של מקרא מלמד אותו ״משל ב ה ו ו ה ׳ /
אשר לא רק מ ש ל הוא אלא אומדנא הלכתית ,ניתן לפתור כמה סוגיות ת מ ו ה ו ת
בפשוטו של מקרא ,סוגיות המתמיהות כל קורא ולומד בתורה.
פרק ג :
אומדנא הלכתית — פונית ״יום או יומיים״
משפטים כא ,כ ־ כ א :וכי יכה איש את עבדו או את אמתו ב ש ב ט ו מ ת
תהת ידו ,נקום ינקם .אם יופ או יומיים יעמד לא יוקם כי כספו הוא .ר ש ״ י
מביא את דברי ה מ כ י ל ת א :אם על יום אהד הוא פטור על יומיים לא כל ש כ ן ף ;
אלא יום שהוא כיומיים ,ואיזה זה — מ ע ת לעת .כך מדרש הז״ל .אבל א
המדרש יידרש ,גם הפשט ייפשט ,ואין מקרא יוצא מידי פשוטו .היה זה ה ר מ כ ״ ן
אשר הביא את דברי הפשט )יום או יומיים ,כלומר 24או 48שעות( ,ו ל א זו
בלבד ש ל א הדריך אותנו כיצד להשתמש בפשט זה ,וכיצד להבינו ב מ ס ג ר ת
שבעים הפנים של תורה ,אלא אף הביא את הפשט ליד המדרש כ א ש ר ה
סמוכים זה לזה כאילו ״אלו ואלו דברי א־לקים חיים״ ,למרות ה ס ת י ר ה
הגלויה ביניהם ,כאשר נראה כי אין לגשר על פני הסתירה .וכך ל ש ו נ ו
של הרמב״ן :ועל דרך הפשט ״אך יום או יומיים יעמד״ ,שיקום ה ע ב ד ו י ע מ ו ד
אם ביום ה ה ו
ולכך י• הוצרך לומר ״יום או יומיים״ י־ ,ו ט ע מ ו :
על רגליו
או גם ביום המהרת יעמר על רגליו ,לא יוקם ,ושעורו ״אך אם ביום א
ביומיים״ או ״ליום או ליומיים״ ,וכמוהו ר ב י ם .והנה בתהילה אמר ״ומת ת ד ן
ם
ם
4 3
5
4
115
א
ר
17
ת
43בזה מפרש הרמב״ן שלא לפי ההלכה כאשר ״יעמד״ = יעמד על רגליו ,בעוד לפי ההלכד,
יעמוד = יחיה.
44כלומר מאחר ופירש יעמד = על רגליו.
45בעוד לפי מדרש הלכה די היה לכתוב ״יום״ כדין 24שעות.
= 46פירושו.
47שבקביעת מועד או תאריך כותבים ללא ״ב״ או ״ל״ .לפי פירוש זה על דרך הפשט א . ,
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
4 8
שב לבאר שאם עמד ביום
ידו״ והיה ב מ ש מ ע שימות בעת הכאתו מ י ד
ההכאה על ר ג ל י ו או אפילו לא היה יכול לעמוד כלל ביום ההוא ,ועמד
ביום המחרת יפטר ה א ד ו ן .אבל אם לא עמד כלל חייב אף על פי ש מ ת
ביום השני כי גם זה ״ ת ה ת ידו״ מ ת י• .ולא הזכיר עמידה ביום השלישי -כי
כיון שחיה שלושה ימים פטור הוא שהרי אין אני קורא בו ״ומת תהת ידו״ .
ועל ד ע ת רבותינו הזכיר ״יום או יומיים״ להודיע שצריך לחיות עשרים וארבע
שעות ,וטעמו יום שלם ,או יומיים שאין יום שלם בהם ,ואילו א מ ר ״יום״
בלבד היה צריך שיעמוד לילה ויום כיום תורה במעשה ב ר א ש י ת ובשבתות
ו ב מ ו ע ד י ם ,ויהיה ,,יעמוד״ — שיתקיים* .וכן )ירמיה לב ,יד( ״למען יעמדו
ימים רבים״ — יתקיימו .ו ה ו א ה נ כ ו ן ו ה א מ ת .
49
50
1
ג
54
5 3
5 5
50
5
57
5 9
0 0
0 1
אמנם רמב״ן ת מ ו ה מאוד — ותורה הוא ולמוד הוא צריך! תהילה מביא
את פירושו על דרך הפשט הסותר את ההלכה על כל צד ושעל .ואז ללא כל
״אבל״ מצרף את ד ע ת רבותינו ,שאין בינה ובין פירושו הוא על דרך הפשט
שום ענין משותף ,כי אם העבד יעמוד על רגליו אהרי 12שעות וימות אהרי
15שעות הרי האדון פטור לפי הפשט של הרמב״ן וחייב לפי הז״ל ,ואם ישכב
)ללא עמידה על רגליו( 36שעות ,לפי הרמב״ן האדון הייב ולפי הז״ל הוא
פ ט ו ר ! ! ואז מציין הרמב״ן כי דעת רבותינו היא לא רק אמת הלכתית אלא גם
מתאים ל כ ת ו ב ! ! אם כן ״על ררך הפשט״ מאי עבדינן ליה י ! נראה כי בדברי
הכתוב מדבר על כמה זמן הוא חי ,אלא בתוך איזה פרק זמן הצליח לעמוד על רגליו.
48ורק במקרה כזה חייב האדון ,אבל אם לא מת העבד מיד ,פטור האדון.
49אף זה נגד ההלכה ,כי אפילו שכב כל היום רק חי 24שעות — אפילו שלא בהכרה י —
פטור האדון ,ואילו לפי הרמב״ן צריכים שיעמוד על רגליו כדי שהאדון ייפטר.
50ואילו לפי ההלכה די שיחיה עד למחרת בלי שיעמד כלל וכלל כדי לפטור את האדון:
51בפירוש נגד ההלכה הקובעת כי בשעות ) (24תליא מילתא ,ותו לא.
52כלומר תנאי העמידה הוא רק במשך שני הימים הראשונים.
53כך שלחיות שלושה ימים = לעמוד במשך היומיים הראשונים.
54ודין יום או יומיים בא להגדיר ולהגביל את דין ״תחת ידו״ ,ואחרי יומיים ברור כי
אין הו״א כי ״תחת ידו״ ייחשב.
55כאן מנמק הרמב״ן את דעת המדרש לקרבו אל הכתוב ופשוטו של מקרא.
56״ויהי ערב ויהי בוקר״ ,והיה זה גזירת הכתוב בהגדרת המושג ״לא־תחת־ידו״.
57ואין מקום לשאלת מדוע דוקא כך ולא אחרת ,כי בלאו הכי בגזירת הכתוב קא עסקינן,
כלומר דין אבסולוטי של 24שעות ,ומה לי גזירה זו ומה לי גזירה אחרת.
58ולא שיקום ויעמוד על רגליו לפי הפשט של הרמב״ן.
59פירוש מדרש חז״ל.
60נראה להציע כי פירוש המלה ״נכון״ ברמב״ן הוא :מכוון אל הטכסט ,כלומר תואם את
הכתוב — בלי לקבוע אם זהו ״פשט״ או לא.
61״אמת״ ברמב״ן = ההלכה.
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ר׳ מ א י ר ש מ ח ה )״משך הכמה״( מצאנו פ ת ה בהבנת הפונקציה של
מ ק ר א זה אשר כולו אומר סתירה למדרש
חז״ל
פשוטי
ה מ ל מ ד א ת ההלכה.
ו ז ה לשון ה״משך הכמה״ ד.ה .אם יום או יומיים יעמוד וכו׳ עייל
הדין ש ב י ת הדין אומדין אותו אם ראוי להיות
ואולי
מהכאה ז א ת מ ע ת
באמדוהו לחיים כבן ה ו ר י ן .ולפי זה אתי שפיר הלשון
0
ת
ע
זכאי,
״יעמוד״
כתוב אם יום ״עמד״ י־ ולא כתוב ״יהיה״ רק אמדוהו להתקיים יום א ו
ופשוט,
ל
; ;
01
וכמו
רמב״ן,
א ו ת ו / -ולא יוקם אף אם ימות אחר כ ך י שכבר יצא מ ב י ת דיז
פוטרים
של
רלא
יומיים,
עכ״ל מ ש ך הכמה.
ר׳ מאיר
להתקיים
ש מ ה ה מפרש כי יש
לעשות
אומדנא אם
עשרים וארבע שעות ,ו ה י ה — :אם
העבד
האומדנא
המוכה
ק ־ נ ו
תקבע
הוא מסוגל לכך ,הרי שכבר יצא האדון זכאי מן הדין,
מסוגל
י
כ
ויהיה פ ט ו ר
ה ע ב ד מ ת תוך 24ש ע ו ת מזמן המכה .האדון חייב רק אט ה א ו מ ד נ א
אמנם
אף
א
קובעת
מסוגל למות מ ן ה מ כ ה תוך עשרים וארבע שעות ואמנם מ ת בפרק ז מ ן זה.
י
כך מ ש ת מ ע מ ד ב ר י הרמב״ם הלכות רוצה ושמירת הנפש פרק ב ה ל כ ה
ב
62כלומר אין זה דין אבסולוטי של עשרים וארבע שעות ״על השעון״ ללא כל
במצבו הפיזי במשך אותן 24שעות — עיין להלן בלשון הרמב״ם בעני! ־ ־
דל
:
בין עבדו ל ע ב ד אהרים י שעבדו יש לו רשות להכותו ,לפיכך אם ה כ ה ו
ס
כי
א
מה
הכאה
התחשבות
א
הדין
לא
ואס
הוא שתיכף עם קבלת המכה יש לעשות אומדנא אם הוא מסוגל לחיות 24שעות׳
כן ,הרי יצא מכלל דין מת תחת ידו ,והמכה פטור ,אע״פ שלמעשה הוא מת בתוך 24ה ש ע ו ו ן
כי אחרי שכבר עשינו אומדנא ,זה קובע עבורנו ,וממילא אנו רשאים להבין כ י
ף
ז
שמת לפני 24שעות הוא תוצאה מגורם חיצוני אחר מחוץ למכה שקיבל.
63כלומר אחרי שעשינו את האומדנא מת לפני תום 24השעות.
64כאשר ראובן מכה את שמעון — ולא עבד כנעני — אם בית הדין עשו אומדנא ש ש מ ע ו ן
כ י
ל
א
מ
מ
ת
ח
מ
ת
ה מ כ ה
יבריא מן המכה ,ואח״כ מת שמעון ,אנו אומרים
אחר ,ולכן ראובן פטור .הרי שגם בזה האומדנא קובעת עבורנו ואנו
אלא מ ג ו ר ם
מתאימים ~
ינת
המציאות החדשה לעובדות ש ד י א
ומדנא
ל ן ב ע ד
י
ל נ י
0,
• ייי "
1,
ב י ו
ב ן
ח ו ר י
בי
ו^ ו
ע
ב ד
כנעני
אינו בתוקף האומדנא אלא בשאלת במה עושים את האומדנא — בעצם יכולתי
להכריז!
לגמרי מן המכה הזאת ,או ביכולת ״להחזיק מעמד בחיים״ למשך עשרים וארבע
שעו
ת
שהיא גזירת הכתוב בדין עבד כנעני להוציא את האדון מדין ״ומת תחת ידו״.
65את השימוש בלשון עתיד לציין אומדנא מצינו ,בין היתר ,בהומש במדבר מסעי פ ר ק
^
ף
פסוק ט ז :ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא
פסוק י ז :ואם באבן יד א ש ר ימות ב ה ה נ ה ו וימות רוצח הוא
פסוק יח :או בכלי עץ יד א ש ר י מ ו ת ב ה הכהו וימות רוצח הוא
בסנהדרין עו ,ב למדו חז״ל :מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר ש י ש בו כ ד י
ל.-,״
י>ג7יןן
ולעומת לימוד זה בענין אבן ועץ למדו חז״ל כי ״הברזל ממית בכל שהוא ,ל פ י כ ך
ל
נתנה גו תורה שעור״ .כלומר ,״אשר ימות בו״ פירושו אומדנא שיכול להמית ,כ י
לא
כתוב ״אשר מת בו״ ,ולכן בענין כלי ברזל לא כתוב ״אשר ימות בו״.
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
6 0
שיש בה כדי להמית ונטה למות ועמד עשרים וארבע שעות ואחר כך מ ת
היה נרהג עליו אעפ״י שמת מ ח מ ת המכה…
ונראה כי עתה אנו מסוגלים ללמוד את פשוטו של מקרא של הרמב״ן
ולהוציא ממנו את דברי התורה הגלומים בתוכו .יסוד דין יום או יומיים הוא
כי כאן יש יוצא מן הכלל או הגבלה לדין הרגיל של ״מת מ ח מ ת המכה״.
במקרה של ע ב ד כנעני הייב האדון כרוצה לא אם מת העבד מ ה מ ת המכה אלא
אם ״מת תהת ידו״ .אם העבד ״יום או יומיים יעמוד״ ,הרי שלא מת ת ה ת ידו,
ולכן האדון פטור .המכה אשר כתוצאה ממנה יכול האדון לידון כרוצה היא
מ כ ה כזאת אשר עשויה להמית את העבך תוך עשרים וארבע שעות ,במקביל
למכה העשויה להרוג בכלל במקרה של יהודי רגיל שאינו עבד כנעני .כיצד
אומדים מכה המסוגלת להרוג אדם תוך 24שעות י בזה מ ל מ ד אותנו פשוטו
של מקרא אומדנא הלכתית האומרת כי אדם המסוגל לעמוד על רגליו במשך
48שעות הוא הוא המסוגל להיות עשרים וארבע שעות .ולכן אם נאמוד את
יכולתו הפיזית אהרי המכה שמסוגל יהיה לקום על רגליו תוך 48שעות,
כבר קבענו שהוא מסוגל לחיות 24שעות ,וממילא יצא מכלל ״ומת ת ח ת ידו״
והאדון פטור — אף אם אמנם ימות תוך 24שעות .באותה מידה פטור המכה אם
מ ת המוכה )לא־עבד( אהרי שאמדוהו להיים ,כי לא מת מ ה מ ת המכה .ביהודי
רגיל הקריטריון הוא ״מת מ ה מ ת המכה״ ,ובעבד כנעני הקריטריון הוא ״מת
תוך 24שעות מ ח מ ת המכה״ .פשוטו של מקרא מלמד אותנו אמצעי יעיל
לבדוק אם אמנם מסוגל להיות 24שעות אהרי המכה ,והוא :אם מסוגל יהיר,
לעמוד במשך 48שעות ממועד המכה .אומדנא זו קובעת ומהייבת כל עוד
אין הוכהה אהרת אבסולוטית יותר ,כאשר המוציא מחבירו עליו להביא את
הראיה .ולכן אם קם העבד ועמר על רגליו במשך 24השעות או שאמדוהו
שיכול לעמוד על רגליו למהרת לפני סוף 48השעות ,והעבד מ ת — פטור
האדון אפילו כאשר מ ת העבך תוך 24שעות .בזה מ ש ת ל ב פשוטו של מקרא
במסגרת לימוד הכתוב — כי כך באמת מ ש ת מ ע מתוך דברי הרמב״ן עצמו
אשר לא הש כל ניגוד או סתירה ביניהם כאשר מביא אותם זה ליד זה —
כאשר התפקיד אשר נועד לו הוא בתהום ההלכה ,והוא אף מסייע לביצוע
ההלכה ,כאומדנא אשר בעזרתה קובעים ביהס לעיקרון ההלכתי ,אשר הוא
ורק הוא יכול לקבוע סופית ואבסולוטית .כל עוד לא הגענו לבירור הענין
במישור העיקרון ההלכתי ,הרי נסתמך על האומדנא הנלמדת בעזרת פשוטו
של מקרא.
פרי,
ד:
לא
לפירושו של הרשב״פ לתורה
ובעזרת העיקרון של פשוטו של מקרא המלמד את האומדנא ההלכתית
הקובעת והמחייבת כל עוד אין חוכחה אהרת לעצם העיקרון ה מ ש פ ט י עצמו,
66ברור מתוך הרמב״ם כי האומדגא הוא אם ״נטה למות״ ,כלומר שכתוצאה מן המכה
הזאת הוא מסוגל למות בכלל ,ואין האומדנא אם מסוגל למות תוך 24שעות כפי
שר׳ מאיר שמחה רצה לחדש בעקבות הרמב״ן.
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אנו יכולים לשים את מבטנו לפירוש תמוה של הרשב״ם .אבל קודם שניכנס
לםוגיא עצמה יש כאן מקום להע־ר הערות מספר על הרשב״ם ומקומו ב י ן
מפרשי המקרא .פירושיו הרבים ש י הרשב״ם שלא אליבא דהלכתא גרמו ל א
מ ע ט תיסכול אצל אלה אשר ראו בפשט ובמדרש שני תהומי לימוד של ת ו ר ה
העומדים ה״ו בסתירה או בקונפליקט אה־ עם השני׳ טחו עיניהם מראות כי ג ם
רש״י פרשנדתא הביא פירושים שלא אליבא ד ה ל כ ת א וזה עתה ראינו כ י צ ד
הרמב״ן אף הוא י א מש ידו מלהביא פירושים הנראים כהיפוך גמור ל ד ב ר י
הז״ל .ההבדל בין רש״י ובין נכדו הרשב״ם בסוגיא זו של פירושים שלא א ל י ב א
דהלכתא הוא הבדל כמותי ולא איכותי .הבדל זה בעצמו נובע מההבדל ב מ ט ר ה
ש י הפרשן בכתיבת פירושו ,ואין לו כל קשר ל״יהס״)! 1שיש לפרשן ל ד ב ר י
חז״ל ,ואין לו כל קשר לשאלה שלא עלתה על שפתם ועל לבם אם מדרש ח ז ״ ל
מ ל מ ד את ההלכה המחייבת ,או פשוטו של מקרא .שוב ושוב אנו הוזרים ל י ס ו ד
כי השאלה העומדת לפנינו אינה מהו הפשט אלא מהי הפונקציה של ה פ ש ט .
דבר זה היה כל כך ברור ואכסיומאטי אצל כל גדולי המפרשים ,שהם הרימו
לעצמם לפרש אליבא דהלכתא ושלא אליבא דהלכתא בהתאם למטרת הפירוינן,
ובלשונו של הרא״ם במשפטים ש ם :ולכן יהוייב לומר שהמפרשים כולם ל ^
יכוונו כפירוש התורה רק )= אלא( לישב המקרא — יהיה כהלכה או ש ל ^
כהלכה ,עכ״ל .לכל פרשן היתד .מ ג מ ה מרכזית בפירושו לתורה ,ובהתאם ל מ ג מ ה
זו הביא את פירושיו ,התודעה של ״אלה ואלה דברי אלקים היים ו ה ה ל כ ה
כמדרש הז״ל״ היתד ,כה מובנת ואכסיומאטית למפרשיגו שלעתים נ ד י ר ו
שכהו אף להעיר על כך .להם היה ברור כי הקב״ה ״מלמד תורה״ ב א מ צ ע ו
שבעים הפנים של תורה ,וכשם שאין הבדל בקדושת התורה בין ״ותמנע היוזן-
פלגש״ ובין ״אנכי ה׳ אלקיך״ ,כך אין הבדל בקדושת התורה בין הפשט המדריך
והרמז והסוד" אלה ואלה מגלים לנו את הפנים השונות של הקדושה ו ה ש ל מ ו
הטוטלית של תורה .הבל ,אם כן ,שבני ישיבה מדברים בסגנון ש״המדרש ה ו א
ה פ ש ט האמיתי״ )בלבול לשון עקב השימוש באידיש במלה ״פשט״ ב מ ק ו
״פירוש״( והבל שמלמדים באוניברסיטה ובבתי ספר רבים כאילו הפשט ד ,
הפירוש הנכון! הרשב״ם בודאי ידע יפה גם פרק במדרש )כלום שכהו ״
ה פ ש ט ״ כי הרשב״ם הוא אהד מ ב ע ל י התוספות וכי כתב פירו -עיי' כמה ו כ מ ה
מ ס כ ת ו ת בש״ם ? !( וגם פרק בפשט .זהו נושא מעניו — ואכ״מ — ל ן 1
מ ה היו השיקולים אשר הביאו את הרשב״ם להדגיש בפירושו על התורה
את המישור של פשט ,ועוד ״יותר פשט״ מאשר אפילו סבו רש״י )״ואני ל א
ב א ת י אלא לפשוטו של מקרא״ ו כ י ( עד אשר הנחיל לנו את הביטוי ״ ה פ ש ט ו ת
המתחדשים בכל יום״ .אבל זוהי טעות קשה — הן חינוכית הן ל י מ ו ד י ת
ז ״
מ
מ
מ
ש
ו א
ב ע ל י
ב ר
ד
ו
א
ק
67רש״י קובע לפעמים את הבאת הפירוש על פי קריטריון של פשוטו של מקרא גם ב ש ע
ח
שהוא בוחר בין שני פירושים של חז״ל ,ואף בזמן שהוא מפרש דלא כמאן ,שלא ל ,
ש
כל שיטות חז״ל
-עיין רא״ם למשפטים כב ,ה ד,־ .ורבותינו דרשו ״בי הוא זה״ ,ו
במאמרי בנדון העומדים לצאת לאור במסגרת הספר הנ״ל
18
www.daat.ac.il
כ ן
-לשאלת פשוטו של מקרא.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואקדמית — לראות כאילו הרשבי׳ם ״העדיף״ את הפשט ,או היה מוכן ״להעמיד
את הפשט מול המדרש״ .ויבא הרשב״ם ויבהיר זאת בצורה פשוטה וחד־משמעית.
בבא בתרא עח ,ב :א״ר יוחנן ,מאי דכתיב ״על כן יאמרו המושלים״ וכו/
״המושלים״ — אלה המושלים ביצרם .״בואו חשבון״ — בואו ונעשה חשבונו
של עולם הפסד מצוד .כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד ה פ ס ד ה . . .ובפירוש
הסוגיא בגמרא כותב הרשב״ם )ד״ה מ א י דכתיב על כן יאמרו המושלים(:
פשטיה דקרא מיירי שכשנלהם סיהון במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו
מידו נתנבא בלעם והבריו שינצה סיהון למואב .ומיהו פרשה יתירה היא,
דמה צריך ליכתב זה ,אם להשמיענו דעמון ומואב טיהרו בסיהון הרי כבר
כתוב ״והוא נלחם במלך מואב הראשון״ ואין צריך יותר .הלכך לדרשה כ ת ב ה
מימה רכינו .עכ״ל .ובמקום שם בבבא בתרא מפרש הרשב״ם את המדרש אגדה
קטע קטע כמו כל קטע בגמרא שעליו לפרש כפרשן הגמרא ,בעוד אותו רשב״ם
מפרש את הפסוקים בהומש במדבר על פי קריטריונים של פשוטו של מקרא
כנאה וכיאה לפרשן המעונין להביא לקורא את פירושיו על פי הפשטות
המתהדשים בכל יום ׳ .וכשם שהרשב״ם הבין כי הפשט אינו עונה את הכל,
וגם אהרי הפשט קיימים קשיים בפסוק שרק המדרש עונה עליהם ,כן ברור לו
כי המדרש שם לב לדיוקים עדינים ביותר שהם אינם מענינו של פשט ,כך
שבעוד דיוקים אלה נרשמים בססמוגרף של המדרש ,הם אינם מזעזעים את
מכשירי הפשט כלל וכלל .וכך מצאנו כי הז״ל ביומא ה ,ב דנו במשמעות
שינוי הסדר בלבישת הכהנים בימי המילואים בין המסופר בפרק הציווי בשמות
כט לבין המסופר בפרק הביצוע בויקרא ה .מתוך ידיעה ברורה את הגמרא
כותב ה ר ש ב ״ ם ׳ :בזה נהלקו במסכת יומא ,לפי שאין סרר לבישתם האמור
כאן כסדר לבישתם בצו את אהרן ,ולפי ה פ ש ט אין לדקדק ,עכ״ל .ולא רק
במדרשי הלכה אלא גם במדרשי אגדה מסתמכים הז״ל במלאכת קדשם על
שמיעה עדינה )״היי פידליטי״( אשר לא מעולמו של פשט היא .הנה בבראשית
ויצא כה ,י מצינו ״מלאכי אלקים עולים ויורדים בו״ .להז״ל )ובעקבותיהם
רש״י( היה קשה עולים תהילה ואה״כ יורדים י י אלא אלה הם מלאכי ארץ
ישראל העולים כאשר אה״כ מלאכי הו״ל יורדים .כאשר מדרש זה ידוע לרשב״ם
הן מהז״ל והן מסבו רש״י הוא כ ו ת ב :לפי ה פ ש ט אין לדקדק במה שהקדים
עולים ליורדים ,שכן דרך ארץ להזכיר עלייה קודם ירידה ,עכ״ל .זה אינו
11 ,
59
68בבא בתרא עח ,ב ד.ה .המושלים ביצרן :צדיקים ,וכדכתיב ״ומושל ברוחו מלוכד עיר״,
״צדיק מושל יראת א־לקים״ .הפסד מצוד :,שמתבטל מריוח בשביל שעוסק במצוה ,או
נתן צדקה ומחסר ממונו ,כנגד שכרה המרובה לעתיד .ושכר
עבירה :שלא להשתכר
בעבירה עכשיו כנגד הפסדה שיפסיד יותר לעתיד …ובפירושו לחומש )במדבר כא ,כז>:
על כן יאמרו
המושלים :על מלחמת םיחון ומואב
נתנבא תחילה.
מושלים :מושלי
נבואות בלעם וחבריו .ועיין עוד בפירוש הרשב״ם לבשלח טו ,כ ד.ה .הנביאה ע״ד
הפשט ובפירוש לאותו פסוק במסגרת הגמרא בבבא בתרא קכא.
69שמות כט ,ט ד.ה .וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בו
פירוש נ ג ד המדרש כי אם קביעה ברורה שבמישור שהוא בחר לפרש
את התורה אין צורף במדרש ז ה .
0ד
יש לראות את פירוש הרשב״ם על התורה בפרספקטיבה ה ה י ס ט ו ר י ת
הנכונה .הוא לא בא לפרש בדרך הפשט נגד הז״ל כי אם אחרי חז״ל ,כ ע ז ם
שגם רש״י סבו הבין יפה את מקומו כפרשן אשר בא להתגדר במקום שהניחו ל ו
רבותינו )אבל לא נגר רבותינו ה״ו( .וכך מפורש יוצא מתור ״דברי ה ה ק ד מ ה ״
שכתב בבראשית ג ,ה ד ״ ה וישמעו )את קול אלקים מתהלך בגן( .יש מ ו ר ש ,
אגדה רבים וכבר סידרום רבותינו על מכונם בבראשית רבא ובשאר ה מ ד ר ש ו ת
ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא ד 1 ,
דיבור על אופניו ,עכ״ל .לשון א ה ד ת :הרוצה ללמוד תורה עם מדרשי ח ז ״ ל
ימצא כי כל החומר מוכן ומסודר לו במדרשים הקלאסיים .לזה אין צורך בפירו•־-.
רש״י! אני ,רש״י ,באתי לתת את אשר חז״ל לא נתנו בדרי ל ל ׳ הלא ה ו א
פירוש על דרך ה פ ש ט .כשם שרש״י ראה את עצמו כפרשן הבא א ח י י ח!^//
לתת פירוש שהז״ל בדרך כלל לא התכוונו לתת מתור שבעים הפירושים יי!..
כיבך-
תורה ,כמו כן נכדו הרשב״ם ראה את עצמו בפרספקטיבה
כפרשן הבא אחרי סבו הגדול ,כאשר סבו הגיה גם לו מקום להתגדר
אמת
הלא הוא הפשט הלשוני דקדוקי ,וכאשר סבו אף הודה לו כי ראוי
" ׳ ל כגז-
לעסוק בתהום הזה וללמד על פי ״הפשטות ה מ
רש״י כ ת ב הרשב״ם כי אם כהמשך לפירושו ולפירוש הז״ל אשר קדמו ל
פתטי הוא לראות א ת ״רודפי הפשט״ עוסקים ברשב״ם ללא רש״י יללא חז״^,
^
כאשר הרשב״ם בעצמו אמר שאין לעשות כך י י ויבוא הרשב״ם ויאמר
דעתו בנדון — :בראשית לז ,ב די׳ה אלה תולדות י ע ק ב :־ ־ ״ • א ף
״יקרה ש י תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות ו ה ה ל כ ו
והדינים על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר׳ א ל י
בנו של ר׳ יוסי הגלילי ועל ידי שלוש עשרה המידות של ר׳ י ש מ ע א ל
והראשונים מתוך ח ס י ד ו ת ם ־ נתעםקו לנטות אהרי הדרשות שהז העי^'-,
ב
כ
7 1
ה ה י ס ט ו ר י ת
ה ג
ג ; ך
ב
ת ח ד ש י ם
ב
כ
ל
י ו ם
א
ד ; ק
י
כ
7ג ז ר
7
70כעין זה מציגו בבראשית לך לך יב ,א כאשר חז״ל במדרש רבה פרשה מד פירשו
ע
י
דרך המדרש לך לך )כלומר שתי הליכות( בעוד רש״י פירש ״להנאתך ולטובתי״• ל ע י מ ו ז ו
טוען הרמב״ן שאף פירוש רש״י במלה ״לך״ :אינו צריך כי משפט הלשון כן׳
ח
ל
ף
ה
״הג#
ס
ל ך לו״ ,״אלכה לי אל הגדולים״ ,״קומו ועברו לכם את נחל זרד״• לשי! א ח י ת .
במישור הפשט שרשי׳י קבע לעצמו טוען הרמב״ן שאין צורן לדייק ולתת פירוש ב ת ו ס
״לך״ ,כי כל כך שכיחה תופעה זו עד שבשם ״פשט״ ייקרא ,ואינו תובע ״הסבר״
במס
נ £ת
ג ר מ
פירוש במישור הפשט .כשם שרש׳׳י לא הביא את דברי המדרש של ר׳ יהודה ור .נחנ7יז-
על שתי הליכות ,כך לא היה צורן להביא ״להנאתך ולטובתך״ טוען הרמב״ן.
71כאמור ,זהו נושא מענין מאוד מדוע בחר לו רש״י דוקא במישור הזה של לימוד ת ו י ד ,
מישור הפשט .יש לי טעם בנדון ,אבל זאת בהזדמנות אחרת אי״ה.
72כלומר ״חסידות״ אשר התבטאה בזה שעסקו בעיקר.
20
www.daat.ac.il
׳
אתר דעת -מכללת הרצוג
7 3
ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא .ולפי שאמרו ח כ מ י ם
וגם אמרו )בבא מציעא לג ,א ( :העוסק במקרא
אל תרבו בניכם בהגיון
מידה ואינה מדה ,העוסק בתלמוד אין לד מ ד ה גדולה מזו ,ומתוך כ ך לא
הורגלו כל כך בפשוטם של מקראות ,כדאמרו במסכת שבת )םג ,א( הוינא
בר תמני םרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידעגא דאין מקרא יוצא
מידי פ ש ו ט ו .וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני הגולה שפירש תורה
נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא ,ואף אני שמואל ב״ר מאיר
חתנו זצ״ל נתווכהתי עמו ו ל פ נ י ו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך
לעשות פירושים א ה ר י ם לפי הפשטות המתחדשים בכל יום ,עכ״ל הרשב״ם.
7 4
7 5
70
77
78
אבל לא זו בלבד שהרשב״ם ראה את עצמו כממשיך שרשרת הפרשנות,
כאשר חז״ל )במדרשי ההלכה באמצעות המדות שהתורה נדרשת בהן ,ובתלמוד
כאשר אינו עוסק במדרש* פסוקים( לימדו את העיקר — וברור שיש ללמוד
את העיקר לפני שלומדים את אשר אינו עיקר• — אלא אף ציוה עלינו ללמוד
את פירוש סבו רש״י לפני שלומדים את פירושו הוא על התורה! איזה ערך
״מדעי״ יש ,איפוא ,ללימוד רשב״ם על ידי אלה אשר לא ראו את רש״י
כאשר הרשב״ם בעצמו אמר לא לעשות כך ? ! וכך לשונו )שמות סוף פרשת
פקודי( :ואשר שם לבו לדבר יוצרנו ,אל יזוז מנימוקי זקני רבנו ש ל מ ה
ואל ימוש מהם ,כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות,
ומיתורם או משינוי הלשון יש ללמוד כולם ,וטוב אשר תאהז בזה אשר פירשתי
וגם מ ז ה אל ת נ ה ידיך .וכן בריש פרשת ויקרא כותב הרשב״ם :הלכות מרובות
יש בו ,והתבוננו ההכמים בפירוש זקני ,כי לא אאריך אלא במקומות שיש
לפרש פשוטי מקראות.
73כלומר טעם נוסף מדוע מצאנו שאלה אשר קדמו לרש״י עסקו
בעיקר —
תלמוד —
וכתוצאה מכך הזניחו את אשר אינו עיקר — פשט.
74ברכות כח ,ב :מנעו
75כלומר על פי
ללימוד
בניכם מן
השקפת
ההגיון.
חז״ל שיש
חשיבות
מירבית
ללימוד
תלמוד
משנית
וחשיבות
מקרא.
76הרשב״ם טוען כי עקב עיסוקם של אלה אשר קדמו לו
יש לשים לב לכך
שהרשב״ם
מעמיד את
העיסוק
בעיקר ,הזניחו את
שהתורה
במידות
הלא־עיקר.
נדרשת בהן
מול
״עומק פשוטו של מקרא״ ,ואת העיסוק בתלמוד מ ו ל ״פשוטם של מקראות״ .נראה לומר
כי הרשב״ם מתכוון כאן לשני אספקטים של לימוד תורה אשר הוזנחו :הראשון — עומק
פשוטו של מקרא ,הלא הוא לימוד כיצד מ ד ר ש י ה ה ל כ ה דרשו
למדו
באמצעות
המידות.
והשני —
פשוטו של
כלומר
הפשוט
הפירוש
הפסוק
לעומת פירושו
הפסוק
ב מ י ש ו ר הפשט ,כי אם בהבנת כיצד מדרש הלכה של חז״ל בנוי על
77בואו
ונלמד
אדיאולוגיה
שגם העמדה
מגדולי
במישור המדרש.
מקרא,
מ ת ו ן ה כ ת ו ב י ם את אשר
הראשונים אשר
״עומק פשוטו של מקרא״ אינו עוסק
כמלאכים
הם,
כי
כאשר
אחרת יש לעשות זאת לא רק ״עמו״ אלא גם
השניה
מתווכחים
״לפניו״ —
של
בפירוש
הכתוב.
עם
בעל
בנוכחותו ,כדי
תישמע י
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פדל ,ה :
אומדנא הלכתית — םוגית ארבעת השומרים
ג ו
ונשוב לעגיננו .בםוגית ארבעת השומרים שבפרשת משפטים קבעי ל
נאמרה בשומר הנם ,ופרשה שניה *׳ נאמרי|
הז״ל כי ״פרישה ר א ש ו נ ה
בשומר שכר״ ״ .אמנם לא כתבה התורה ״שומר הנם״ או ״שומר שכר״ ,אב
חיוב הפרשה השניה לשלם עבור גניבה לעומת פטור פרשה ראשונה בגייז׳
של מקרא
מוכיח את חלוקת שתי הפרשיות לשני המקרים.
ף או כלים״
מסייע בידי קבלת הז״ל באשר בפרשה הראשונה מדובר ל
ובשניה על בהמות ״מפני שדרך שומרי כסף או כלים לשמרם ב ח נ ם . . .ידיי*
שומרי הבהמות לתתם ביד רועים וירעו אותן בשכר״ )רמב״ן שם( .ברור
זהו ענין של ״דיבר הכתוב בהוד!״ ,כאשר בההלט יתכן והמפקיד ימסור כםד
או כלים לשמירה בשכר או ימסור בהמה לשמירה בהנם .אבל כאשר באי׳
התורה לתת דוגמה לשומרים השונים היא עושה זאת לפי המקובל — כסף
בחנם ובהמה בשכר.
0
79
ו א מ נ ם
פ ש ו ט ו
ע
׳ ׳ כ ס
כ י
8
והנה בפירושו לסוגיא מביא הרשב״ם את דעת חז״ל הנ״ל׳ -כאשר לידי׳
הוא מפרש על דרך הפשט ,ד״ה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים ו כ י ׳
בפרשה זו פוטר את השומר מגניבה ואבידה ,ובפרשה שנייה מהייבו בגניבה
ואבידה ,ופירשו רבותינו — ראשונה בשומר חנם ,שניה בשומר שכר .ולפי
פשוטו של מקרא פרשה ראשונה שכתב בה ״כי יתן איש אל רעהו כסף או
כלים לשמור״ מטלטלין הם ולשומרם בתור ביתו כשאר הפציו נתנן לנו ,לפיכך
אם נגנבו בביתו פטור ,כי שמרן כשמירת חפציו .אבל פרשה שניה ש כ ת ב בה
״כי יתן איש אל רעהו המור או שה וכל בהמה לשמור״ ,ודרך בהמות לרעות
בשדה ,ודאי כשהפקידם על מ נ ת לשומרם מגנבים הפקידם לו ,ולכן אם
נגנבו הייב ,עכ״ל .כמו הרמב״ן בםוגית ״יום או יומיים״ כד הרשב״ם בסוגית
השומרים! כמו שם גם כאן מביאים את פירוש הז״ל בהלכה ,ולידו פירוש אחר
על דרך הפשט העומד בסתירה עם דברי הז״ל ,בעוד הפרשן אינו מרגיש
בכל סתירה ואף ברור מתור דבריו כי את פירושו הוא על דרך הפשט הביא
במסגרת פירוש ה ל כ ת י .
:
83
ונראה כי היסוד שהנהנו הולם את פירוש הרשב״ם על דרך הפשט .פשוטו
של מקרא המדבר על ״כסף״ לעומת ״בהמה״ אינו רק
1,
בהוד .,הוד ,זה יוצר אודמנא הלכתית ,אשר בהיעדר
ב
ה ו כ ה ה
ע
ה
א
ת
ח
ד י ב ר
ר
ת
ה
ה י פ ך
כ
ת
ו
ב
ה י א
78אבל לא לבטל אח פירושיו הראשונים!
79פרק כב פסוקים ו -ח :״כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור״.
80שם פסוקים ט -י ב :״כי יתן איש אל רעהו חמור או שור לשמור״.
81בבא מציעא צ ,א כי ״קרנא בלא שבועה עדיפא מכפיי־׳א י־שבועה״
82ואפילו לא הביא במפורש את דבריהם היתה תמיהתנו על דברי הרשב״ם במקומה עומד״
באשד דבריו על דרך הפשט סותרים את דברי חז״ל הידועים לו וממילא המחייבים אותי
כהלכה מחייבת.
. 83לפיכך אם נגנבו מביתו פטור״ ,״ולכן אם נגנבו חייב״.
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
היא הקובעת את הדין .ברור כי ראובן יכול למסור לשמעון כסף או כלים לשמור
כשומר שכר כשם שיכול למסור לו בהמה לשמור כשומר הנם .אבל מה לעשות
כאשר ראובן מסר לשמעון כסף או כלים ,וראובן טוען כי מסרם כשומר שכר
ואילו שמעון טוען כי קבלם כשומר הנם ? י או להיפר כאשר ראובן מסר
לשמעון בהמה לשמור ונפלה המחלוקת ביניהם אם בתור שומר הנם או שומר
שכר מסרה לו .האם הדין הוא ״המוציא מהבירו עליו הראיה״ בכל מקרה
ומקרה ו נראה לומר כי כאז הפונקציה ההלכתית של פשוטו של מקרא הוא
ללמד את האומדן ההלכתי האומר כי כסף נמסר לשמירה בדין שומר חנם
ואילו בהמה נמסרת לשמירה בדין שומר שכר .מי שרוצה לטעון נגד אומדנא זו
הוא המוציא מהבירו ועליו יהיה להביא את הראיה!! לכן ,לא זו בלבד שהרשב״ם
לא ראה כל סתירה בין דבריו על דרך הפשט ו י י ן דברי חז״ל שהקדים ,אלא
שדבריו על דרך הפשט באים באופן טבעי תיכף אהרי הבאת ״הדין הטהור״
המלמד את חובות השומרים השונים .הפשט עוזר לנו לא לקבוע ההלכה מהי,
כי אם לישם אותה לסיטואציה מסוימת כאשר המציאות אינה נהירה לנו
די צורכה ,שעל פיה נוכל לקבוע את ההלכה הידועה לנו מכבר.
פרק ו :
אומדנא ה ל כ ת י — -סוגית ״אפ זרהה עליו ה ש מ ש ״
עד כה עסקנו בפשוטו של מקרא העומד בסתירה למדרש הז״ל ,המובא
על ידי אהד ממפרשי המקרא במסגרת פירושו לכתוב .העזנו להציע פונקציה
הלכתית לאותו פשוטו של מקרא ,ולהראות כיצד אף במסגרת הלכתית זו
פשוטו של מקרא ״מלנזד תורה״ ,כשהוא משלים את ״לימוד התורה״ על ידי
חז״ל במדרש ,ושניהם חוברים יחדיו במסכת שלמה אחת של לימוד תורה
בהרמוניה וללא סתירות .איו עוברים עתה לחזק את דעתנו ואת עמדתנו מתור
דברי הראב״ד הטוען נגד פסק הלכה של הרמב״ם בעקבות המכילתא ,וזאת
על יסוד פשוטו של מקרא! והלא ד י ר הוא!
הנה בםוגית ״אם י מ ה ת ר ת יימצא הגנב״ מבחינה התורה בין הסיטואציה
של ״מחתרת״ ובין זו של ״אם זרחה השמש עליו״ .חז״ל במכילתא פירשו:
וכי השמש עליו בלבד זרחה ,והלא על כל העולם כולו ז ר ח ה ? ! אלא מה
שמש שלום בעולם ,אף זה אם ידוע לך הוא שבשלום עמו והרגו הרי זה הייב.
כיוצא בו ,״ופרשו השמלה״ וגר מחוורין הדברים כשמלה .כיוצא בו ״על משענתו״
— על בוריו ,ואף כאן אתה אומר כן .רבי ישמעאל אומר ,אתה אומר לכד בא,
איני אלא לחלק בין יום ללילה לומר אם הרגו ביום חייב ובלילה יהא פטור.
תלמוד לומר ״ולנערה לא תעשה דבר ו ג ו ׳ ״ ,וכי מה למדנו לרוצח ,אלא
הרי זה בא ללמד ונמצא למד ,מה להלן לא הלק בין יום ללילה אף כאן לא
תחלוק ב ץ יום ללילה ,עכ״ל המכילתא .ובעקבות המכילתא ,תוך התיהםות
לבעית פשוטו של מקרא ,פוסק הרמב״ם בהלכות גניבה פרק ט הלכות ז ־ ה :
הבא במהתרת בין ביום ובין בלילה אין לו דמים ,אלא אם הרגו בעל הבית
או שאר אדם פטורים .ורשות יש לכל להרגו בין בהול בין בשבת בכל מיתה
שיכולים להמיתו ,שנאמר ״אין לו דמים״ .ואחד הבא במהתרת או גנב שנמצא
א ו
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה.
ולמה נאמר מחתרת ? לפי שדרך רוב הגנבים לבא במחתרת בלילה ,עכ״ל.
כמו הרמב״ן בפרשת ארבעה שומרים ,כן הרמב״ם מפרש את םוגיתנו
בדרך ״דבר הכתוב בהוד,״ .כשבאים להדגים שומר הנם נוקטים בדוגמה של כ ס ף
או כלים .כשבאים להדגים גנב אשר בא על עסקי נפשות מדברים על ח ת י ר ה
בלילה .אבל כל זה במסגרת דבר הכתוב בהוד ,כאשר ההלכה אינה קשורד,
למקרים אלה כלל וכלל .דין שומר הנם תלוי בהסכם שבין שגי ד,צדדיס
ורשות להרוג את הגנב החותר את הבית נובעת מזה שאנו רואים אותו כרוצח
בופטנציאל * .
והנה על דברי הרמב״ם הנ״ל משיג הראב״ד במלים אשר כולן אומרות
תמיהה ,באשר ,לכאורה ,הוא מערב מין כשאינו מינו כאשר מעמיד פ ש ו ט ו
של מקרא מול מדרש הלכה ,וזאת בספר אשר כולו הלכה הוא! לא פ ר ״ ץ
המקרא הוא הראב״ד כמו רשב״ם ורמב״ן ,אלא בר פלוגתא נאמן ל ר מ כ ״ ס
בפסק הלכה ,ודוקא בספר הלכתי מובהק זה הוא מוצא את ההזדמנות ו א
הצורך ״לכתוב את דעתו״ .הקריאה הראשונה בלבד בדבריו מוכיהה כמה ה ו
בעצמו הש ומדגיש כי דבריו הם הריגים ולא קונבנציונאליים כאשר ״כל מ ב י ן
די לו בזה״ .וכד לשונו :אמר אברהם :איני נמנע מלכתוב את דעתי ,שנראה ל י
שאע״פ שדרשו הכמים ״אם זרחה עליו השמש״ דרד משל ,אם ברור לד ה ד ב ר
כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו׳ אע״פ כן אינו יוצא מידי פשוטו ^ -
ביום אינו רשאי להרגו שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמיט שומט ובורו-
ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להרגו .אלא גנב בלילד,
מ פ נ י שהגנב יודע שבעל הבית בבית ,אז בא להרוג או ליהרג .אבל גנב ב י ו
אין בעל הבית מצוי ושמוטא בעלמא הוה .ובהיי ראשי כל מבין די לו בזד• ,
׳
8
ת
א
ס
כלומר ,הראב״ד מכיר את דרשת הז״ל המוציאה את הכתוב מ פ ש ו ט ו
ומעמידה אותו כעין משל ,ובכל זאת אין מקרא יוצא מידי פשוטו! א ב ל
הרי המדרש כן הוציא את המקרא מידי פשוטו ,וכיצד יכול הראב״ד ל כ ת ו
כי יש הבדל בדין בין יום ולילה כאשר הז״ל דרשו שאין הבדל י ! זאת ו ע ו ד ,
הראב״ד מציע לנו כי אין סתירה בין דבריו ובין דברי הז״ל במדרש הלכד,
) ״ א ע ״ פ . . .אע״פ כ ן ״ ( . . .ואדם המבין בדברי תורה די לו במה שכתב ה ר א ב ״ ד .
ולכן נשתדל אנו להיות בין המבינים האלה שדי להם במה שכתב הראב״ז־
נציע ,איפוא ,כי הפירוש׳ הנכון בדברי הראב״ד היא באמת על פי מה ש ה נ ה נ ו
במקרים הקודמים ,והוא שפשוטו של מקרא מלמד אומדנא הלכתית מ ח י י ב ת
כל עוד אין הוכחה אבסולוטית יותר ב ד י ד אהרת .כדי לברר את הענין נ ק ד י
את דברי חז״ל בםוגיתנו בסנהדרין עב ,א.
כ
ס
84תפיסה זו של הגנב כרוצח בכוח ,ראייה עמוקה זו בכוחות הנפש של הגנב ,מ נ ו ס ח
יפה על ידי רש״י בעקבות חז״ל :כאן לימדך תורה אם בא להרגך השכם להרגו,
ת
ו ז ח
להרגן בא שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלים ממונו ושותק ,לפיכך
על מנת כן בא שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו.
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תנו ר ב נ ן :״אין לו דמים — אם זרחה ה ש מ ש עליו׳ /וכי השמש עליו
בלבד זרחה ? ! אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו,
ואם לא אל תהרגהו .תניא א י ד ך :״אם זרחה עליו השמיש דמים לו״ ,וכי
השמש עליו בלבד זרהה י ! אלא אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך
אל תהרגהו ואם לאו הרגהו .קשיא םתמא א ס ת מ א ! לא קשיא ,כאן באב על הבן
)במחתרת מספק ) = סתמא( אל יהרגהו בנו ,דודאי רהמי האב על בנו ואפילו
הוא מציל ממונו לא יהרגהו ,הלכך דמים לו עד שיודע לך כשמש שהוא
אכזרי עליך ושונאך — רש״י( כאן בבן על האב )וכל שכן א י נ ש ב ע ל מ א הרגהו
מספק ) = סתמא( דודאי אדעתא דהכי אתי דאי קיימת ליה לאפיה קטיל לך,
עד שיודע לך כשמש שהוא רהמני עליך כאב על הבן — רש״י( .אמר ר ב :
כל דאתי עלאי במהתרתא קטילנא ליה לבר מר הנינא בר שילא .מאי ט ע מ א י
אילימא משום דצדיק הוא — הא קאתי במהתרתא! אלא משום דהויים לי בגוויה
דמרחה עלי כרהם אב על בנו.
מן הגמרא הזאת אנו למדים שני יסודות— :
א .כאשר נפגש אדם בסיטואציה של ״מהתרת״ ואינו יודע אם מותר לו להרוג
או לא ,מתהלקים האנשים לשתי קטיגוריות :האהת ,אלה אשר ״סתמא״
מוכנים להרגו על ממונו ולכן לגביהם תופס הדין של ״הבא להרגך״,
ואלה ש״סתמא״ אינם מוכנים להרגו ,ולכן אין מקרה של ״הבא להרגך״.
הקטיגוריה הראשונה הם כל האנשים שבעולם ,יהיו קרובים אליו אשר
יהיו עד לדרגת האהבה שבן רוחש לאביו ועד בכלל .הקטיגוריה השניה
היא אותה אהבה מיוהדת במינה של אהבת האב ל ב נ ו .
85
ב.
קטיגוריה שניה זו אינה מקרה אהד בלבד של אהבת האב לבן ,כי אם
כל יהם דומה של אהבה מעין זו ,תהא הקירבה המשפהתית בין האנשים
אשר תהא .בכל מקרה של אהבה עזה מעין זו סתמא אינו בא על עסקי
נפשות באשר ״קים לי בגוויה ו כ ו ׳ ״ .
יוצא ,איפוא ,כי הגמרא מעמידה לפנינו שתי אומדנות ,באשר במקרה
הראשון האומדנא קובעת כי אמנם בא על עסקי נפשות ,ועל יסוד אומדנא זו
) = סתמא( הוא יכול להרוג ,אלא אם כן ברור כשמש כי האומדנא מטעה,
כלומר שיש הוכהה אבסולוטית יותר מזו של האומדנא .וכן במקרה השני,
האומדנא אצל אנשים אלה הקשורים בעבותות האהבה קובעת כי לא בא על
עסקי נפשות ,ואומדנא זו קובעת ומהייבת ואינה נותנת לו להרוג אלא אם כן
ברור לו כשמש להיפך ,כלומר יש לו הוכהה אבסולוטית יותר מזו של
האומדנא.
85יש המבארים כי אהבת האב לבן חזקה יותר מאהבת הבן לאב בזה שהיא תכונה יסודית
ועתיקה
יותר בבריאה ,באשר היא היתד .אצל אדם הראשון,
בעוד אהבת
הבן לאב
החלה רק בדור השני .בדרך אחרת מבארים ,כי היות והאהבה היא תוצאה ופועל יוצא
מ״כוח הנתינה״ ,ולא מ״כוח הנטילה״ ,הרי שאהבת האב לבן היא בהכרח חזקה מאהבת
הבן לאב.
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ונשאלת ע ת ה השאלה :מ ה דינו ש ל בעל הבית המוצא א ת הגנב במחוזי*
ואינו יכול לסווג אותו לקטיגוריה ברורה בין א ל ה המובאות לעיל ־־־ י
מהוסר ידיעת זהות האדם ,או מספק אודות דרגת האהבה שביניהם ו י׳אט
הוא אבוד עצות בנדון עד אשר יתבהר ה מ צ ב ויגיע לידי ״םתמא״ זו או א ׳
אותה ״סתמא -אומדנא״ אשר תחייב אותו בהיעדר הוכחה אחרת אייי"
כוונותיו של ה ג נ ב ? נראה כי זה אשר בא הראב״ד ל ל מ ד – :בהיעדר הונחי'
אהרת ,פשוטו של מקרא הוא אשר קובע את האומדנא שלו ,הקובעת ב ״
^
לגנב הזה אשר זהותו אינה ידועה לבעל הבית ומגמת פניו נסתרת
על עסקי נפשות׳ י ־
אומדנא זו קובעת כ י ״סתמא״ של גנב ביום אינו
י
* ,ת מ א ״ של גנב בלילה בא על עסקי נ פ ש ו ת -בזה ,לדעת הראב״ד ,א ת
וצא מידי פשוטו ,הפשט מתפקד ומלמד במסגרת שבעים הפנים של י ;
כאשר במקרה דנן הפונקציה שיש ליהס לו היא קרובה מאוד אל המונק* £
ע ׳ מ ד י ־ ההלכה .מדרש ההלכה מלמד את הדין הטהור ,בעוד פשוטי
מ ק י א נותן לנו ״כלים״ בצורת אומדנא לישם את הדין הטהור לפיטורי׳
המסוימת.
ו ז ר ח
י ח
מ מ ג
בע
ב
א
א
מ ק
ז ו ר
ש
אלי ואלו דברי א־לקים חיים הם ,הפשט והמדרש ניתנו שניהם מסיני׳
* י *
״ _
.
תורה הם שניהם ולכן לימוד הם
ל רחב וממצי׳
_
״
של מקרא״ לפי הבנתנו במינוח של
אצ ,מפרשינו ראשונים ואחרים .שאלת ״המדוע״ המעסיקה א ת בני י י י ־־ל
פ .ו ט ם של מקראות״ לפי הבנתנו במינוה ש ל הרשב״ם -אותה הבנה *
,איפוא ,נ י *
הפסיק על פי כללי הדקדוק התהביר והלשון ואשר
אן הדברים אחרים מאשר במדרש ,מתהילה לקבל א ת פתרונה רק כ א ש י *
נכונות לקבל את הכתוב באמת בפשוטו .קבלת השאלה כפשוטה היא יי*
> דת את הדרך להבנת הפתרון .לומד תורה המבין א ת היסוד המוצה *
*
הקב ה ^ ה כי נלמד מכל שבעים הפנים של לימוד ת ו ר ע ל ״ מ ב י י
כי ״די לו בזה״ .במקום לאלץ א ת הפשט אל תוך מסגרת * י י !
או י ה פד ,הוא ילמד תורה הן מהמדרש והן מהפשט וישמשו יחד בהרמייי׳
צ ר י כ י ם
ה
ר
ש
ש
ב
א
ל
ת
ה ׳ כ י צ ד
ז כ ת ה
ם
״ ע ו מ ק
ל ט י פ ו
ג י
א
א י
ש
ו
א
ל
ת
מ ד ו ע
י
כ
ת ו ׳
בזמן שיש להניח שהגנב ידע שבעל הבית נמצא ,הוא הביא
ב ח ש ב ן ן
כי הגנב
ן מ מ י ל א
ל
א
ב
א
ל ג נ ו ב
ע
ל
^
ך ן ל א
׳
י ל כ ן
ב
א
על עסקי נ
פ ש ו ת ׳
ב ע ו ד
^ .ים שהוא חשב שאין איש בבית,
www.daat.ac.il
ב מ ק ן ם
א ז
ל
ן
א
מ
מ
ן
צ
י
פ ה
ש
י
ש
ז א ת
להניח
להתנגיי*
אתר דעת -מכללת הרצוג
בצלאל לנדוי
הנצי״ב במערכה למען יישוב אר״י בקדושתה
) ה מ ש ד (
עמדת הנצי״ב בשאלת השמיטה
בתוקף מעמדו ,כאהד מראשי ההנהגה של ״חובבי ציוך /נזקק הנצי׳׳ב לבירור
שאלת שמירת השמיטה שהפכה להיות אקטואלית עם כינון המושבות החדשות
בארץ ישראל.
ביום ט׳ אלול תרמ״ז ,כשנה ומעלה לפני כניסת שנת תרמ״ט שנת השמיטה,
פנו אנשי ביל״ו בגדרה ,שהיו מוחזקים ע״י ״הובבי ציון״ ,במכתב לד״ר פינםקר,
ראש ״חובבי ציון״ ברוסיה ,בו פירטו את הבעיות המעיקות עליהם ,ובכללן
בעית השמיטה ה מ ת ק ר ב ת :״עוד שאלה אהת העומדת כיום על דרכי היינו ,והיא
כי קרבה שנת השמיטה ,ואם תשמט אדמתנו היינו תלויים לנו מנגד בשנה
הזאת ,ותלויים הננו בזה בדעת אחינו ברוסיה ,ואתם דעו וראו מה לעשות,
ועלינו לדעת זאת מראש ,בעוד חדשיים שניים ,כי בעבודת השמיטה תלויה
גם עבודות השנה הבאה ,ומשפט הליפות הזרע ,הקיץ ו ה ח ו ר ף ״ .
ביזמתו של שמואל יוסף פין ,ראש חובבי ציון בוילנא ,נתכנסו בביתו
בראשית תרמ״ה ,שלשה מגדולי התורה ,שנמנו בין מנהיגי ״חובבי ציון״:
הנצי״ב ,רבי מרדכי עליאשברג מבויםק ורבי שמואל מוהליבר ,לדיון בפרשה זו .
בתקופה זו נטל הנצי״ב הלק במאבק על צביונה של תנועת הו״צ ,ועוד
לפני הדיון בבעיית השמיטה ,הציג הנצי״ב שאלה :״מה ראו לבהור דווקא את
הד״ר פינסקר ,אדם הפשי ומהלל שבת בפרהסיה ,לראש הובבי ציון? מן
הראוי היה — הוסיף — לבהור למשרה זו איש חרד ובן תורה ,והוא
הגאון ר׳ שמואל מוהליבר״ .ר׳ מרדכי עליאשברג השיב לו על אתר ש״הנהגת
תנועה גדולה ,צריכה להמםר לידי איש משכיל ונבון בהוויות העולם״.
״אם כן — שאל הנצי״ב שנית — מדוע לא נבהר לראש רש״י פין ,ואתו
יצאנו ידי הובת כל הדעות ,כי הוא שומר תורה וגם משכיל בהויות ה ע ו ל ם ״ .
43
44
45
בעוד שהרבנים עוסקים בשאלה זו ,קם ר׳ אהרן פפירמייסטר ,הקולוניםט
מראשון לציון ,שנשלה ע ״ י הבריו לגייס עזרה בחו״ל ,ופנה אל הרבנים ,באמרו:
רבותי ,אתם עסוקים פה בשאלת מי בראש .אני איכר באהת המושבות ,ויודע
שהשמיטה אצלנו היא שאלת חיים ,ועליכם לתת תשובה תכופה״.
לעומת גדולים שנטו להתיר וחיפשו אפשרות הלכתית בכיוון זה) ,אז כבר
4 4
דיוני פגישה משולשת זו מתוארים בספר ״בתור ראשית התחיה״ ליהודה ליב עפיל ,ח״א
תדצ״ו ,עמ׳ ,223וראה גם כתבים ,ח״ב ,מם׳ ,689ועל עמדת הנצי״ב שם במם׳ ,820בסופו.
4 5
וילנא הציונית ועסקניה ליצחק ברוירס ,ומובא בספר חזון תורה וציון ,הוצאת מוסד
הרב קוק ,ירושלם תש״ך ,עמ׳ קםו ,בהערה.
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הועלתה ההצעה להיתר מכירה( ,הביע הנצי״ב התנגדות לכך ,ותבע לעודד א ת
המתישבים לשמור על מצות שביעית כ ה ל כ ת ה ״ .הוא טען כי לאהר ש ז כ י נ ו
להתישבות יהודית בארץ הקדש ,לאהר מאות שנים של הורבן ושממה ,י ש
לעשות כל המאמצים שהארץ תשבות ,שכן בעוון שמיטה גלו ישראל מ א ר צ ם
״השאלה הגדולה הזאת כבר השבתי ועיינתי הרבה הרבה ,והנה אנהנו מ ו צ א י ם
בתורתנו הקדושה בסוף הפרשה של ׳ממיטה ,בספר שמות את השם ״ ה א ד ו ן ׳ /
שנמצא אך פעם אהת בכל התורה ,במקום הזה ,להראות לנו ולהזכירנו שכי׳מם
שהעבד מהויב לשמוע לפקודת אדונו ולמלא את מצוות השם יתברך ,בלי י מ ר
חרחורים ומחשבות ,כן גם עלינו למלא את מצות השם יתברר ,בלי שום ה ר ה ו ר
ומחשבה ,כמו שנאמר בויקרא ״וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית ,חן ל
נזרע ולא נאסף את תבואותינו ,וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ,ו ע ש ת
את התבואה לשלוש השנים״ ,ועל כן עלינו לשמור את מצוות הקב״ה בלי י מ ו
פקפוקים והרהורים ,כי הוזהרנו והשביעית ת ש מ ט נ ה ונטשתה״.
4
ם
א
ם
בראשונה כאשר נודע לו שרבי יצהק אלחנן נזקק לבעיה זו ,נמנע
מלהתערב בזה ,וכן סבור היה כי ״גאוני ירושלים תוב״ב סמוכים ונראים
בפרטי עבודת הארץ יותר מ מ נ י ״ ,אולם משפורסם ההיתר ,וביחוד
שהופעל לחץ על המתישבים במושבות החדשות ,לסמוך על ההיתר
בשדה בשביעית ,פתה הנצי״ב במלהמתה של תורה לביסוס דעתו.
תפקידו בהנהגת ״חובבי ציון״ יצא להגנת המתישבים ,שרצו לקיים
שמיטה כהלכתה ,המליץ על עזרה לשומרי שביעית ,והעביר למענם
שנתקבלו אצלו לשם ישוב ארץ י ש ר א ל .
4 7
הנצי״
לחקור
לאחר
ילעביד
בתוקף
מצור
כססי
3
ת
ק
48
ה נ צ י ״ ב מבסס עמדתו מבחינת ההלכה
את דעתו ההלכותית ביסס בקונטרס מיוחד ״דבר השמיטה״ )כלול בססו-ן
משיב ד ב ר ( :הרבה מרבני הזמן יוצאים במחול לבקש עצה ותושיח ,עבור א
האברים והכורמים באה״ק בשנת השמיטה ,וראיתי מהם חרבה דברים אשר <ש
כד״ת ,אמרתי לזרות ולהבר את התבן מן הבר ,ויתבררו ויתלבנו ,ו ה מ ש כ י ל
יבינו״ .אחת לאחת הוא דוהה דברי המתירים :רב אהד כי יחם לבבו על
נפש אחב״י בארץ והפריז על המדה ,וכתב שאפילו אם היה שביעית בזמן ד ,
נ ש ת ו מ מ ת י לראות אשר רב יתיר ב פ ו מ ב י
מדאורייתא ,היה מקום להקל
איסור דאורייתא ,בשביל מזון האשד־ והבנים ,באמרו שהוא פיקוה נפש —
— ואפילו נימא דהלכה דשביעית בזה״ז דרבנן ,צריכה ראיה רבה שיהא מ ו ת ר
לעבור על איסור דרבנן ,משום פרנסת אשד .ובנים״.
המתירים מביאים ראיה מהא דרבי ינאי שהכריז :״פוגו וזרעו בשביעית׳/
משום ארנונא ,והקשו בתוספות איך התיר איסור תורה משום ממון ,ו ת י ר צ ו
ח י נ ן
א
י ס
מ
א
ר
מ
ז מ
46קונטרס השמיטה בשו״ת משיב דבר ,חייב ,סימן נ״ו ,ווארשה תרג״ד.
47כתבים ,ח״ב ,מם׳ .709
48ראה להלן על עזרת הנצי״ב לקרן השמיטה בירושלים.
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דשביעית בזה״ז דרבנן ,ו כ ת ב ו הרבנים הנ״ל הרי לנו היתר מפורש שלא לנהוג
דיני שמיטה משום הפסד ממון ,ואם משום ארנונא התיר ר׳ ינאי עבודת קרקע
בשביעית ,מ כ ש ״ כ משום פרנסת האכרים ,שאין להם מקום אחר למחייתם ,הכי
צדיקים אנהנו יותר מר׳ ינאי״ ,אולם הנצי״ב טוען כ נ ג ד ם :במטותא מינייכו
רבנן ,אם כה תאמרו שמקרי הפסד ממון ,מה שהשדות נשארין בורים בשעת
השמטה ,ואין להם מוצא להיות נפשם ,וכבר אמרתם ששביעית בזה״ז דרבנן
מותר משום הפסד ממון ,וא״כ נפל איסור דרבנן בשביעית בבירא״.
הוא מדגיש כי ״בארנונא דר׳ ינאי זה מקרי פסידא ממש ,שצריך לשלם
את המם כמה שעתיד ה ש ד ה הזה להוציא ,וא״כ ע״י זה הפסיד מכיסו ,ולא
אעבורי רווהי ,וע״כ שרי ,אבל כאן ,דהוא הסרון פרנסה מקרי רק אין לו מ ה
יאכל ,וזה היתר ד״אין לו מ ה יאכל״ לא מצינו רק בהוה״מ ובאבל לאהר ג׳ ימים,
אבל בשביעית לא מ צ ע ו בתלמוד ,שהתירו מ ל א כ ה האסורה באין לו מה יאכל״.
וכך הוא הולך ודוהה דעות המתירים ומבסס את דעתו לאיסור.
בהמשך ויכוהו עם המתירים הוא טוען כי לפנים קשה היה יותר ״בשעה
שכל ישראל ישבו בארץ והיה באמת הדבר לפלא ,איך נתפרנסו בלי עבודת
השדה וכתיב וכי תאמרו וגו׳ ,וצויתי את ברכתי וגו׳ אבל עתה בהיות יושביה
הגויים ,עובדים את אדמתם ,ומעט היושבים בקאלוניות ,אין זה דבר קשה כלל
ועם ה׳ יושבי חו״ל שמחים לשמוע
לקנות תבואה מהגויים יושבי הארץ
כי הגיעו לקיים קדושת הארץ ,ובשמהת לבבם יודו את ה׳ ואת עמו יושבי
הקאלאניות ,אשר יצאו להיות הלוצים במלהמת ההיים ,ת ה ת השגהת ה׳ הפרטית
הכלל יש לנו לדעת ולשום אל לבבנו ,דכמו קיום האומה הישראלית
בארצו,
ת ה ת זרועות עולם ,ואין קיומם ע״פ שכל אנושי הטבעי בהליכות עולם ,אשר
לפי הנראה ,אין טוב לישראל כי אם להתבולל בעמים ולהפוץ קרבתם בכל
וכך הוא משונה א״י מכל
האפשר ואנהנו רואים את ההיפך
הארצות ,דעיקר קיומה אין ע״פ טבע הליכות כל ארצות הגויים ,ואינה תלויה
אלא בהשגהת ה׳ ע״פ מצותיו היינו הפרשת תו״מ ,וכמו שאמר מלאכי ובהנוני
נא בזאת וגו׳ ,וכן בקיום מצות שביעית ,כמבואר בתורה ,אכן יותר מאשר
עלינו להוש לביטול הישוב ,ע״י העדר עבודת הארץ בשנה אחת ,עלינו לחוש
לקלקול יושבי הארץ ,אשר יהיו הולכי בטל מכל עבודה בשדה ש נ ה שלמה,
ובטלה מ ב י א ה לידי שעמום הדעת ולידי עבירה ה״ו ,ועל כן ״עלינו לשית
עצות שלא ילכו אנשי הקאלאניות בטל ,ולהעמיד לכל קאלאניע אנשי תורה
ומוסר ,שיטיפו לפני האנשים כפי ערכם בהלכות ואגדות ומוסרים טובים
ואמונה ב ה ׳ ״ .
הוא תובע איפוא ,״שיעשו בשים לב ,שיהיו האנשים היושבים בארץ
שומרים מצות שנת השביעית ,כאשר יגידו לחם ת״ח ,שיחיו מיוחדים בכל
קאלאניע ,ולהורות הדרד מה שמותר לעשות על פי הוראות גאוני ירושלים ת ו ב ״ ב
ומה שאסור ,וכן יהיו מחויבים כל היושבים לשמוע מ ת ״ ח מוסר ותורה כפי
ערכם ,וידעו ויבינו וישכילו ,כי לא להושיב ארץ פלשתים אנחנו מנדבים ,כי אם
להושיב נשמות ארץ הקדושה לה׳ ולישראל עמו ,ובאופן זה שיהיה נשמר בקרב
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יושביה התורה והמצוה ,ואם יהי נשמע במרחקים כי שבתו בשביעית יתרבו
6
המתנדבים״ *.
מנהיגי ״חובבי ציון״ משקיעים מאמציה להפעלת ההיתר
ביום י״ג השון תרמ״ה הודיע ש״י פין ,מראשי ״הובבי ציון״ בוילנא ,ל י ״ י
פינםקר ״בדבר שנת השמיטה הקרובה לבוא ,כבר נשאו ונתנו בזה ד ,ר ב
הגאונים אב״ד דוואלוזין ,ביאליםטוק ובויסק ,בהיותם לאספה בביתי ב ו י ל
לפני ראש השגה העבר ,ואג?רו שמן הראוי לבקש עצות ותהבולות לקדם
השנה ההיא ,ודעתם היתד ,לפנות בזה בשאלה אל רבני ירושלים ה ק ר ו ב
י ע את
,
,
ניס
נא
פ נ י
ים
ל מ ן ש ב ו ת ׳
כ
ן א ג י
ש
א
נ
י
ב ר צ ן ת
ל ע צ מ
ה ׳
א
ת
ד ר כ
א
ת
ל ה צ
ל ב ב י
השאלה הזאת לפני רבני ישראל בכלל ,בהקור והפוש אהרי כל צדדי ה ה י ת י
לפי ההלכה בגמרא ובפוסקים׳״׳ .
בניגוד לתביעתו הנמרצת של הנצי״ב שהמתישבים יקיימו מצוות שמיטה
כהלכתה ,פתחו מנהיגי הובבי ציון במאמצים להשיג היתר להמשיך בעבודת
האדמה בשביעית ,וד״ר פינםקר אף הביע השיטות מפני השפעת הרבנים הנמנים
על הנהגת חובבי ציון .במכתבו לש״י פין ,מיום י״ב השון תרמ״ה ,הוא מספר
על דרישות הנצי״ב שהמתישבים ייזהרו בשמירת עניני הדת ,ומביע השש שמא
יהרגו ״הרבנים הגבאים״ מתהומי סמכותם ״להעניש את העבריינים״ ,וביהוד
חושש הוא ,שמא ישתמשו הרבנים בכוהם יותר מדאי ,לקראת השמיטה ה מ ת ק ר ב ת :
״ואפילו אם יתרצו איזה מגדולי עמנו להתיר את עבודת הקרקע בשנת
לא יניהו לנו הרבנים הנ״ל לסמוך על התירם״ ד״ר
השמיטה הבע״ל
פינםקר מגלה במפורש את רצונו בהיתר ,ומודיע לו בצורה ה ח ל ט י ת :״נחוץ
מאד לבקש מהם להתיר ,כי באופן אהר יבולע כל עמלם בהנטיעות מן השנים
שעברו ,וח״ו יצטרכו לנהלם בכל צרכיהם ,אותם ואת בהמותיהם במשך שנה
שלמה״ .
כן פונה ד״ר פינםקר להרי״מ פינס ,במכתבו מיום ט׳ בכסלו ת ר מ ״ ח :
״שמעתי אומרים שהקולוניסטים לא יתרצו בשום אופן לשבות מעבודת הגפנים
בשנת השמיטה הבאה ,למען לא יאבדו כרמיהם ,וכל עמלם במשך שנים רבות
יעלה לתהו ,ועמם גם תקוותם לימים הבאים״ ,והוא מבקש הינינך
עם גדולי זמננו ,כהגאון ר׳ שמואל סלאנט או מיודעו הגאון ר״ג ייפה מראזינאי
במכתבו ,מיום כ׳ כסלו תרמ״ח ל ״ '
וגיסו הגאון ר״ד פרידמן״
1
ט 5
״
ל
ק
ה
ת
ך ב ר י ם
5 1
נ צ י
ב
מ ן ו א ל ״ י ן ׳
49כתבים ח״ב ,מס׳ .689
50שם ,מס׳ .688
.
51שם ,מס׳ ,703אולם שלשת גדולים אלה הי־יןיי ״ ,״ .., -״_,״
ה -עו דלתם לאיסור :הר״ש סלאנט חתם על
8
־ ־ ה י נ <
־ ״ י " י ״ ״ * י <״־*״ ״י־״־• י ״ י * * =־־י • ״ י י א ׳ ־ * , ,־ * ל
׳׳ יי
־י־־ י י י * * בי•״ ננחמ אב ״ י ־ • ־ .
"יי" ' י י ־ ' ״ • • ~ ״ י " י י
בדפוס הרי״מ סלומון ופורסם גם באתונו״ , ,״ ״ ״
^ בעתונות הימים ההם .והמליץ ,1889גיייוז 25—20׳
.
.
הצפירה 1889גליון ,178-9חזר ו
חזר ונדפס בכתבים ,הוספות ומלואים בסוף כרך ג׳ ,מם׳
>4
8
,
ל א
נ ד פ ם
5י ח י י ח
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חוזר ד״ר פינסקר ותובע היתר ,״למה לא ישתדלו גדולי ישראל להמציא היתר
לעבודת הגפנים בשנת השמיטה ,לא למאכל אבל כפי הצורך לשמירת הגפנים,
בעת שכמעט אי אפשר לדרוש מהקולוניםטים לחדול לגמרי מעבודה זו ,שאז
ילכו כל גפניהם לאיבוד ,ומה שטרתו במשך שנים רבות ילד לטמיון ,ובלי ספק
ל יאבו לשמוע לקול האוסרים״ .״אנכי אינני בקי בעבודת הגפנים ,ואיני יודע
באיזה עבודה תלוי קיומם — ,טוען פינםקר — אבל אפשר לדעת זאת מפי
בקיאים ,וראוי להמציא היתר לאותן העבודות שקיום הגפנים לדורות תלוי בהן.
אם כדברים האלה יעשו גדולי ישראל ,אם ישתדלו למצוא דרך טובה וממוצעת
בעד הקולוניסטים ,למען יפיקו רצון גם מאת יראי האלקים ,באופן שגם החדשים
ל יראו בזה הפרוה על המדה ,אז יתחברו כל מפלגות עמנו לחיבת ציון ,ובעזרת
ל ק ציון נעשה ג ד ו ל ו ת ״ ״ .
כיתר הרבנים הודיע לו גם הנצי״ב ,שההכרעה נתונה בידי רבני ירושלם
ובידי רבי יצהק אלהנן ״באשר שנודע לנו שנשאל ע״ז הגאון אב״ד מקאוונא
שליט״א ,שהוא קשיש ועדיף מנאי ,ע״כ איני הפץ לקפוץ בראש ,וגם כי גאוני
ירושלם תוב״ב סמוכים ונראים לחקור בפרטי עבודת הארץ יותר מ מ נ י ״ " .
א
א
א
י
לגבי הלכות שביעית מודיע לו הנצי״ב ״ידע מע״כ שעבודות המוברחות
לשמירת האילנות שלא תעשה הארץ מלחה ,וימות כל עץ שבה ,באמת מותר
לעשות בשביעית ,אלא שצריך לדעת פרטי הדברים ,לבד זריעה וקצירה ,שאסור
בפשיטות ,וגם בזה יש מקום לדבר״.
בהזדמנות זו הוא דוחה את טענתו כאילו הרבנים מחמירים יותר מ ד י :
״ילא יאמר מ ע ״ כ נ״י שרבנים מהמירים ואינם יודעים בישוב הארץ ובצערן
של ישראל בהוםר פרנסה .הלילה לומר כן ,כל מה שאפשר להקל אין אנו
מונעים מלהגיד יושר ,ומה שאי אפשר ל ל אין למע״כ נ״י להתרעם ולהקל
בכבוד חכמי התורה ,שהן המה מעמידין את הלאום והיהדות״.
ה ק
עניז מיוהד לדבריו המזכירים בעיות דורנו אנו ״ולולי גדולי תורה,
המתחזקים בכל דור ודור ,כבר היה כל הלאום נשקע ונבלל בגויי הארץ ,ונשכה
שם ישראל ח״ו ,ובכל עת שהדור רוצה באמת להיות נבלל ,ולהשתוות ולהתחקות
על דרכי אומות העולם ,הקב״ה נותן בלב אוה״ע שנאה עצומה להרחיק את
א ל מהם ,למען ידע ישראל מי המה״.
י ש ר
1322׳ עמ׳ ^894-888ותשובתו של הר״ד פרידמן לאיסור הובאה לדפוס ע״י בנימין
ייבלין בסיני ,כרך נ״ח ,חוברת שנ״א ,כסלו תשכ׳׳ו עמ׳ קמ״ו-ט.
כותב טורים אלה פרסם בהמעין כרך י׳׳ג גליון א׳ ,תשרי תשל״ג ,אגרת ר׳ מרדכי
גימפל בדבר השמיטה ,הימנה משתקפת התנגדותו הנמרצת להיתר ,ותמיכתו בשומרי
שביעית כהלכתה.
52אגרות ציון סימן ז׳.
53כתבים ח״ב מס׳ .709בסיום מכתבו מציע הנצי״ב לשלוח לו ,לד״ר פינםקר את מאמרו
ש
״ אי
ישראל״ ,הנספח לפירושו רנה של תורה על שיר השירים ,שם הביע הנציב
השקפותיו בבעיות אלו ,וד״ר פינםקר מודה לו .שם ,מם׳ .721
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י
י ,י י ג
חדשים מספר נאבק הנצי״ב עם מנהיגי חובבי ציון ,ולדברי
במכתבו למ׳ אוסישקין מיום ה׳ אלול תרמ״ח הזמין מ׳ קליבנסקי
לאספה בעניני ה ת נ ו ע ה ,ואילו הנצי״ב הציב תנאי שרק
המתירים את היתר העבודה בשביעית ייענה להזמנה ויבוא אל האספה.
לא נענה והוא נשאר בודד במערכה זו.
א
א
54
ם
ת
״
נ
ה נ
נ י ם
י ב ט י ו
ר ,י
י
״
ג
ה נ צ
עוזריו של הברון מבקשים מ ה נ צ י ״ כ היתר
1
כמנהיגי ״הובבי ציון״ ברוסיה כך גם פקיד־ הברון בפריז ,שקדו להפעלי
ההיתר ,ואף הם אילצו את המתישבים לעבוד בשדה בשביעית .הם ניצלו
פניות הנצי״ב לשיפור המצב הרוחני במושבות הברון ותבעו הימנו לרי ^
אפשרות להיתר עבודה בשדה בשביעית .הר״י לובעצקי פנה אליו ,ב מ ס
מיום ו׳ משפטים ת ר מ ״ ה :הנני להעיר את אוזן כתר״ה להודיעני מה דעי
בדבר השמיטה ,אשיר באמת אם לא נמצא איזה היתר ,נבליע למאות משפחיי*
בזה .לו יהא אם השר יטה אזנו ]אשר באמת מסופק אנכי בזה הרבה[ ,יל*
יעבדו בשביעית אצל הד׳ מושבות אשר לו ,אבל הרבה נישפהות שהם תלויים
בהסדי הנדיב ,אשר עוד לא קבלום תהת מהסיהו ,בטה לא יעזרם בשנה הריי*׳
אף פרוטה אהת ,וכן הרבה משפהות ,העתידות לבוא להתנהל בשנה הבע״ל׳
וזה יהיה מניעה גדולה ,וגם ידי השר ירפו הרבה״.
הוא מציע דרך ל״היתר״ :״אם נעשיר ,שטר מכירה בנימוס על שם איני
יהודי ,כדרך שמוכרים הצירות בארצנו ,ועובדים בשבת ע״י בהמות היהודיה
המכורים בשטר מכירה זו״ לאהר ציון מקורות הלכותיים לדעתו ,הוא מוסיף
״ואנכי לא באתי להראות לו כהי בזה ,כי ידעתי כי אין לי לפנות דרך לפניו,
אשר נהירין לו שבילי דשני תלמודים היטב ,אמנם זאת אוכל להגיד לפני
הדר״ג ,כי אין קץ לדוהק וצער של מאות משפהות ואלפים נפשות אשר יסבלו
בזה״ והוא מסיים בתקוה כי ״הדר״ג יהוש לי דעתו בזה ,וכבר אמרתי לידידי
השר ערלנגער כי אכתוב בזה ל ה ד ר ״ ג ״ " .
הנצי״ב ענה לו בצורה נמרצת .אמנם נמצאו כאלה ״המהפשים קולווז
עפ״י ראשית דעתם ,שההליטו דשביעית בזמן הזה דרבנן ,ולזה היסוד הוסיפי
דברים ,אבל אני לא כן דעתי ,כי דעת הרמב״ם ברור אצלי שהוא סביךא ליה,
הן אמת ב י ר ו ש ל ,
דשביעית אסור בעבודה מן התורה
איתא דשביעית בזמן הזה דרבנן ,וכן בעוד איזה מקומות ,אבלי זה אינו אלא
ונפלא ממני על מע״כ נ״י ,הידוע ומשכיב י ע -רוח
כפירות שביעית,
אנשי ליטא ואגפיה ,כי עיקר שהמה מנדבים עי ישוב הארץ אינו ב״יבייי יהחיוו*
איזה סד אנשים ,כי אם להושיב נשמות ארצנו הקדושה ,וגם זה י א י^הושיג
מהוז פלשתינא כי אם קדושת א״י ואם לא יקוים קדושת הארץ כראוי' יסלקו ייי
ויותר מאשר הנני הושש לחורבן הישוב ,ראוי לחום
הנותנים לגמרי
פ
ז ג ו
זו
מ
1
54כתבים ח״ב מס׳ ,820וראה להלן.
55אגרות ציון ,סימן ט׳.
32
www.daat.ac.il
ס ו ף
פ ר ק
ט /
אתר דעת -מכללת הרצוג
ת
י י לאנשי המושבות ,שלא ילכו בטל כל השנה ,ולא יגיעו ח״ו לבטלה
^׳מביאה לידי שעמום ועבירה ,ח״ו ,ולזה עלינו לשית לב ,כאשר הודעתי
^׳הגבאים המשתתפים עמדי במצוה זו ,אבל להתיר עבודה ,ח״ו ,אינו עולה
• דעתי בימום אופן״ *ל.
ע
המאכק מסביב לעבודת מתישבי גדרה
כאמור ,הועלתה הבעיה ע ׳ י י מתישבי גדרה ,אנשי ביל״ו ,וכיון שהרי״מ
גם נ ת נ מ נ ה ע״י ״הובבי ציון״ כבציגם ,לסייע למתישבים ולטפל בכל בעיותיהם,
נתבקש גם הוא לפעול למען השגת ה ה י ת ר ״ .בתפקידו זה ,נשא פינם את
סבלם ימי מתישיבי גדרה וסבלנות מופלאה גילה כלפיהם ,ואם כי היו אנטי
דתיים הבליג והשתדל להקל עליהם ,ובגלל השקפותיו המתונות אף נפגע ע״י
׳־יימיי ההומות בירושלם .מאידך הותקף ע״י חובבי ציון שהיו ממונים עליו
><־.
ל ל הבעת דעתו ,שאין כל הכרה לעבוד בשביעית ׳
פרימת גדרה הסתבכה ,מפני שבהדשים הראשונים לשנת השמיטה ישבתו
־מעשה ,מתישבי גדרה מעבודתם בשדה ,והדבר עורר פולמוס נרחב ואף רוגן,
בקרב תנועת הובבי ציון ,שמנהיגיה ראו עצמם אפוטרופםים ל״היתר המכירה״.
לאלץ את המתישבים ,במושבות התקלאיות שהיו סמוכות על שלחן
הנדיב ,להזדקק להיתר ולעבוד בשדותיהם בשנת השמיטה ,על אחת כמה וכמה
ה י ו מעונינים כ י במושבה גדרה ,המוחזקת על ידם ,יופעל ההיתר במלואו וללאהסתייגות.
פינם ,שנקט עמדה שלילית עקרונית לגבי היתר המכירה ,לא דאג איפוא
^
•מכירת הקרקעות של גדרה לנכרי ,וסיבות מספר הצטרפו לכך כי בהדשים
הראשונים של שנת השמיטה לא עבדו מתישבי גדרה בשדותיהם .ביקורת
נמרצת הוטחה כנגד אנשי גדרה ,וביהוד כנגד הרי״מ פינם ,שהגן עליהם
בעתונות ,שהיתר .נתונה להשפעת ״חובבי ציון״ על מנת לאלץ אותם לצאת
לעבודה.
תשעה חדשים לפני כן ,ביום ו׳ טבת תרמ״ח ,הסביר פינם עמדתו לד״ר
ב ג
א ם
ב י ם ו
56משיב דבר -סימן נ״ו ,מעמ׳ .116למעשה לא קיבל הברון את עמדתו של הנצי׳׳ב ,ותבע
כי במושבות אשר תחת חסותו יעבדו המתישבים בשדה בשביעית על סמך ההיתר,
ולהר״ש מוהליבר כתב בצורה נמרצת לגינוי מתישבי עקרון ,מפני שלא רצו לשמור
ילל ההיתר ,וראה מכתבו בגרמנית .כתבים ,ח׳׳ב ,מם׳ .959
כתבים׳ ח״ב מס׳ ,863וראה בספרו של קלויונר ,עמ׳ ,104—103על המאבק שהתנהל
'׳י• מינריר לתפק־ד זה ,ובראשית מאמרנו ,הערה ,4את המקורות על מלחמת שומרי
החומות נגרו.
5 8
כ ש נ ה
לאחר מכן גילה הרי״מ פינם ״ברוב המושבות לא היתה העבודה מצד עצמה
נ ח י צ ה
כלל׳ ואדרבה הוסיפה להכחיש את האדמה ,יאך יש אשר מצאוה נחוצה רק
לחירות הלכה׳ שאין עוד זכר לשביעית בדור הזה ,דור דעה והשכל״ המליץ תרמ״ט,
ג
ל י ט .658
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פינסקר :״קשה היה להתיר שמיטה לגמרי ,אך בנוגע לעבודת הכרמים אין ר ע
כי משנה מפורשת ״עושים עוגיות לגפנים״ ,וגם לזנב את הזמורות המעכבים א ת
גידול הגפנים מותר ,ואך לזמר את הגפנים לשאת פרי אסור .סוף דבר כ ל
לקיימי אילנא מותר ,וכל לאברויי אילנא אסור ,וביהס לבני גדרה ,אם י ע ל ה
בידנו לקנות אדמה אפשר לקנותה באופן כזה ,שתהיה המכירה אחר ש נ ת
השמטה ובשנת השמיטה תהיה אך שכורה לנו ,ואז יוכלו ,לפי דעתי ,ל ע ב ו ד
בהיתר״ .
הרי״מ פינס שהיה משוכנע כי העבודה בשביעית אינה היונית ,ו ש י ע ר
לנכון כי תביעת מנהיגי הובבי ציון נובעת מסיבות אהרות ,נקט צעדים מיוהדים
לאפשר למתישבי גדרה את השבתת שדותיהם בשנה ההיא .כיון ש ע מ ד
בקשר ישיר עם הנצי״ב יכול היה איפוא להודיע לו ,לנצי״ב ,במכתבו מיום י״ ב
תשרי ת ר מ ״ ט :״ועל דבר השמיטה מנויה וגמורה אצלינו ,לבלי לעבוד ע ב ו ד ת
זרע באדמתנו ,אלא שהנני משתדל למצוא קרקע של גוים ,שבני המושבה י ע ב ד ו
בתוכה שכירי יום .גם הכרמים יעבדו לפי ההיתר שהורו לנו רבני ירושלם״ <0
59
(<
בשנים־שלשת ההדשים שבהם שבתו מתישבי גדרה מעבודתם בשדה ,ה פ ע י ל ו
מנהיגי הובבי ציון ברוסיה לחץ גדול על הרי״מ פינס להורות למתישבים שיחזרו
לעבודתם בשדה על יסוד ההיתר .פין פונה אל פינס ביום ט״ז בכסלו תרמ״ט
״עגמה נפשי מאד לשמועה אשר שמעתי ,כי בני גדרה ומעלתו בראשם ה ח ל ו
לירוא ולפהוד מפני הרבנים שבירושלם ,האוסרים עליהם לעבוד עבודת א ד מ ת ם
בשנה הזאת ,שנת השביעית לדעת קצת מן הפוסקים הראשונים ,ולא שתו א
לבם אל פסק ההיתר של גאוני מדינתנו״ .״בעינינו יפלא הדבר מאד — ה ו א
מעיר — מדוע זה נפל פהד רבני ירושלם עליהם לעת כזאת ,ולא באה דאגד,
בלבם פן ימשכו ראשי הו״צ ,אשר בעמלם וביגיעם ,בכהם ובכספם ,ירו ל
אבן פנה למוסדות הקולוניא ,את ידיהם מחם לעתיד לבוא״ י* .בלבו חשש ש
נובע הדבר מעצלות ״לא מאימת הרבנים עליהם הם רוצים לשבות בשנה ה ז
כי אם נרפים הם במלאכתם ורוצים לעזוב את רבצם ,ולהתהלך באשר ימצאו'
כ מ ש פ ט בעלי חחלוקה היוצאים מירושלם ,להתהלך מעיר לעיר וממדינה למדינד',
לדפוק על פתחי נדיבים״.
:
ת
ה ס
מ א
א ו ז ׳
הרי״מ פינם נ ת ב ע איפוא להפעיל הלכה למעשה את ההיתר ״שלא י ת ר פ ת
במלאכתו מ ל א כ ת הקדש ,לההזיק במעוזי ההיתר ,אשר עשו גאוני מדינתנו1_ — ,
ולא תפול אימת רבני ירושלם עליו ועל בני גדרה ,וכאשר לא הועילו להם ע
היום ,כן לא יזיקו להם לימים הבאים״ ,בתוספת אזהרה ״וידע מעלתו כי ע ל י ו
אהריות הדבר הזה ,וממנו נבקש דין וחשבון״.
ד
מנהיגי הובבי ציון אף הפסיקו את התמיכה למתישבי גדרה ,וד״ר פינםקר מ ס ב י ר
לו לנצי״ב ,שהביע בפניו את התמרמרותו על כך ,את דעת המתירים ״שהתירו
להקולוניםטים לעבוד אדמתם בשנה הזו ,אשר מלבד ישוב הארץ התלוי ב ז ה
59כתבים ,ח״ב ,מס׳ .726
60אגרות ציון ,סימן י״ג.
61כתבים ,ח״ב ,מם׳ .861
*3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפי מצב הקולוניסטים ,ע ת ה הנה תלויים בזה גם חיי נפשות הקולוניסטים״,
ומוסיף שעל יסוד זכרונו של ש ״ י פין ״שלא נאמרו בהם אותם הדברים
שבהם הפץ ה׳ פינס למצוא זכות להקולוניםטים ,אשר לא הלכו לאור ההיתר״
הודיע להירש מנהל מקוה ישראל ,ששימש כנציג ״הובבי ציוך׳ למנוע תמיכתו
מן השובתים־. -
,5
הרי״מ פעם ,ש נ מ נ ה על ההוגים המתונים ,שינה כנראה את דעתו הנהרצת,
ועתה הוא טוען שישי מקום להיתר ,אך הביע התנגדות מטעמים טקטיים .סבור
היה כי ״לא טוב להתיר הדבר בפעם אהת .ד ע ת י מאז בנוגע לתקנות בדת ,כי
תעשינה לאט לאט ובהשאי ,ואהרי שהורגש הצורך או אז לא יזיקו לגוף
היהדות ,אך בהעשותן ברעם ורעש ,וקודם שהורגש הצורך בהן ,אף על פי
שהרואים את הנולד ראו מראש כי הצורך יבוא ,בכל זאת תזיקנה מאד להדת,
כי ההמון יאמרו התורה בידי הרבנים כחומר ביד היוצר״ .לאחר הדגשת
הסייגים לגבי העבודה בשדה שנתלוו להיתר ,גם ע״י הרבנים המתירים ,הוא
מציין ש״רבני ירושלם דאבה עיניהם לראות שקצים ורמשים ותולעים קטנים
מכניסים ראשם להכריע ,כי לא כדברי זה ולא כדברי זה ,אלא הגיעה העת
אין תימא ,איפוא ,אם רבני ירושלם
לעקור שמיטה ,מפני שהם רוצים בכך.
ראו שהשעה צריכה לכך לצאת במהאה נגד ההיתרים ,ואין מן התימא ,כי כל איש
ישר לבב הסכימו אתם״ בסיום מכתבו מספר הרי״מ פינס ״אנכי לעצמי התרתי
לבני גדרה ההרישה וגם נ ט י ע ה בכרמים ,רק שהזריעה והקצירה לבדן ת ע ש י נ ה
ע״י גוי .הנה עיני אדוני רואות כי התזקתי במעוזי ההיתר יותר מדי ,ומה לכם
עוד צדקה לזעוק עלי״ ,והוא ת ו ב ע עלבונם של מתישבי גדרה כאילו הדבר
נובע מעצלות ״באמת שלא ראוי להלוצי הישוב האלה לשמוע דברים כאלה.
המעט להם התלאה ,אשר ישאו בדומיה ימים ושנים ולא יתאוננו ,כי עוד עליהם
להיות מטרת להצי הרפות ודיבת עם״ ••״י.
הרי״מ פינס התמרמר ביותר על התקפותיה של העתונות ההילונית ברוסיה,
ובאגרתו מיום כ׳ בשבט אל ד״ר פינסקר ,הוא טוען שרק ההיסטוריה תקבע
אם אלה אשר עוררו את השאלה הזאת בראשונה,
בפרשה זו :מי המה
מבלי ראות את הנולד ,כי מורשת קדומים לא כמוץ יסוער מגורן ומבלי מ ל ה מ ה
או אלה אשר לא מהרו לענות אמן להפץ נלהבי קוצצי הנטיעות,
כבדה
ותחם עיניהם על מ ט ע קודש ,מ צ ב ת עולם מדור דור להעבירו מ ן ה ע ו ל ם ״ .
04
ד״ר פינסקר מ ת ה מ ק לענות לשאלותיו של חרי״מ פינס ועונת לו ביום י׳
אדר א׳ :״הרעש אשיר היה במהנה הו״צ בארצנו ע״ד השמיטה ,כנראה שב
לדממה ,אהרי אשר נודע ברבים כי בני גדרה אינם שובתים בשנה זו״ ,והוא
מוסיף שלא הגיעה אליו שום מ ה א ה בנידון ,ואין לו ידיעות על תרעומות
62שם( מס׳ .863וראה גם מם׳ ,874שהועתק מאגרות ציון סי׳ טו.
63שם ,מס׳ .866
64שם ,מס׳ .870
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ז
כנגדם ואף הנצי״ב לא הגיב ,כדבריו ״וגם הגאון מוואלוזין לא אמר בדבר
בפומבי ,לא איסור ולא ה י ת ר ״ .
מתוך תשובתו של ד״ר פינסקר מיום י״ז אדר א׳ מסתבר כי הנצי״ב ש ל
לו אגרת מחאה על מניעת תמיכה במתישבי עקרון ופתה תקוה ,אולם ד ׳ ׳ ר
פינםקר התחמק מתביעתו בנימוקים פורמליים ,שלא לפגוע כביכול ב נ ד י ב
הידוע ,ששתי מושבות אלו נתונות להםותו .מאידך אירגנו מנהיגי ״הובבי צ י ו ך ,
ברוסיה ,״מסע התעוררות״ של מכתבי מהאה מצד אגודות הובבי ציון ב ע ר י ם
שונות ,נגד מתישבי גדרה ,ששבתו מעבודתם בשדה בראשית שנת השביעית
ה
65
ח
07
שלא כתושבי עקרון )מזכרת בתיה( והלק ממתישבי פתה תקוה ,לא י כ ל ו
מתישבי גדרה לעמוד בפני הלהץ ,ובתשובתו מיום ט׳ שבט מספר כבר ה ר י ״
פינם שמתישבי גדרה הזרו לעבודתם בשדה ,אם כי הוא ,אישית ,עודנו ב ד ע
העקרונית :״לא אכהד מאדוני ,כי לא לבי הולך אהרי ההיתר בצורה זו ש נ ת נ י ה ו
לנו״ ,ומציין ״מימים ימימה לא עלה על לב איש המוני כי בטלה שמיטה ,ר כ ל
מי שנשאו לבו לעלות אל הארץ הזאת לעבדה ולשמרה ,הכין עצמו לקיים נ י צ ך
שמיטה כהלכתה ,ותהי איפוא מצות השמיטה כאהד מאברי הדת שהנשמה ת ל ו י ר
בו ,והנה באה שנת השמיטה הראשונה ,וימצאו פתאום רהמנים בני ר ח מ נ י •
לואת'
ל
אשר המלו על הקולוניםטים ,מבלי שאול את פיהם ו י ר
להמציא היתר להשמיטה ,או יותר טוב לכרות האבר הזה מהיהדות״ יי*.
מ
ת ו
ת
ע י ש ו
ע ו
ם
ו מ
הצעתו של פינס לבצע התיקונים ,לאט לאט ובהשאי ,לא נתקבלה על ד
ליליינבלום ,העונה לו :״איני מסכים לד שראוי היה להניח את בקשת ה ה י ת ד י
לשמיטה השניה ,כי טובה המחלוקת הראשונה מן השניה .אם היתד .ל ה ש מ י ע ן ״
זכות אזרה במעשה ,אך שנה אהת ,אז קשה היה מאד להתיר את השניה
אז הי׳ מקום לכרכורים ודקדוקי עניות ,בהלכות דברים המותרים ואחרים י ר
בהן איסור ,ומנהג ישראל תורה וכר וכיוצא בזה ,מלבד זה הנה בשנת ת ר ״
הבע״ל ,יעמדו הקולוניות ההווה על תלן ,והקולוניסטים שלא יקבלו ת מ י ^ – ,
יבקשו לעצמם היתר״ ,וזהו שהדאיג את ליליינבלום הלוהם הקיצוני ה א נ ט י ־ ד ת י ' 0
ע
ק
0
א ר
ך
ב
ד
ההאשמות
לנוכה
ביקש
הרי״מ
פינם
לצאת
לחו״ל,
על
מנת
להסכין!
65שם ,מס׳ ,872אולם ד״ר פינסקר מתעלם מתשובותיו החוזרות של הנצי״ב ,בכתב,
לדעתו
היו
המתישבים
בארץ
צריכים
לשמור
על
השביעית
כמו
על
יתר
כ
המצוו
י
מ
התלויות בארץ.
66אגרות ציון ,סימן ט״ו ,והועתק לכתבים ,ח׳׳ב ,מס׳ .874ייתכן שכוונת ד״ר
פינס
ד ף
למכתב הנצי״ב .מיום ב׳ תשא )שם ,מס׳ .(873
67כתבים ח״ב ,מס׳ 865 ,864 ,862וראה קלויזנר בספרו הנ״ל.
68שם מס׳ .863
69שם ,מס׳ .866
70שם ,מס׳ ,878וראה ספרו של ג׳ כצנלסון המלחמה הספרותית בין החרדים וד.משכילי
פרק רביעי ,עמ׳ 76־ ,110ת״א תשי״ד.
36
www.daat.ac.il
0
אתר דעת -מכללת הרצוג
את עמדתו בהוגי הובבי ציון ,והוא פונה לד״ר פינםקר ב ב ק ש ה :״אלכה נא
ארצה רוסיא ,ואעברה בכל המקומות אשר הובבי ציון נהתים שם ,ואסיר
התבלול מעיניהם ואהזק את ידם ,אי״ה ,ואלמדם לראות נכוחה ולשפוט מישרים.
כלל מסור בידינו שאין סוטרים להי בגלל הצעה ,אציע את דעתי לפני אדוני,
כי הפץ אנכי ללכת לרוםיא ויתבררו ויתלבנו הדברים ,גם ביני ובין א ד ו נ י ׳ ׳ ,
— מתהנן פינם ,בהדגישו שההוצאה הדרושה לנסיעתו היא 150רובל לכל היותר,
אולם הלה דהה את פ נ י י ת ו :״איננו רואה שום אפשרות להרשות לכבודו הרם
את הסכום לנסיעתו לרוםיא — — — ואיר אוכל להוציא רובו של הסך
המועט הנמצא לנו על נסיעות שאין תועלתם ידועה עוד ,וגם נהיצותה לא
נתבררה לי ,אם יש לכבודו הרם דברים של טעם שיש בכהם לשכר את הרעש
הנראה לו ,יוכל לברר את הדברים במכתבי העתים״ . -
אולם ההתקפות כנגד הרי״מ פינס נמשכו הדשים רבים לאהר מכן ,ועוד
בהדש תשרי תר״נ פורסמו האשמות כנגדו בעתון ״המליץ״ כי ״אהרי כל המחאות
והצעקות מ צ ד הובבי ציון על דבר השמיטה ,לא נתן להסידיו להלל ש נ ת
השמיטה ,ושנים מראשי הםידיו היו כל החורף עסוקים בהלכות רוכב ומנהיג
על הדרך העולה ירושלימה ,ורק לעוור עיני חובבי ציון ,התיר להם להרוש
האדמה ,שלא על מ נ ת לזרוע ,ובחלקת השדה המש מאות דונם ,אהוזת בני
גדרה ,לא נגע בשנה הזאת איש מבני גדרה אפילו בידו״ .יתר על כן לדבריהם
הוא שהשפיע על רבו ,רבי מרדכי גימפל יפה ,להתנגד להיתר ה מ כ י ר ה .
71
ד
73
ה נ צ י ״ ב לעזרת הקרן לעזרת שומרי שביעית
מיד בראשית שנת השמיטה נוכהו יידעת גדולי ונכבדי ירושלם כי מנוי
וגמור עם פקידי הברון ,שהוסתו ע״י ״חובבי ציון״ ,להגשים את איומיהם
ולגזול את פת להמם של מתישבים ,שרצו לשמור על השביעית כ ה ל כ ת ה .
ר׳ יוסף ריבלין ,סופרו של ״הועד הכללי״ ,שמילא תפקיד נכבד בהנהגת הישוב
בירושלם ,יצא במאמר אמת מארץ תצמח ,ובו סיפר על עמידתם התקיפה של
מתישבי עקרון ופתה תקוה ,לשמור על השביעית כהלכתה ,ודרש להחיש לחם
עזרה כדי שיוכלו לעמוד ב ז ה .
רבי מרדכי גימפי י פ ה ,ש ע מ ד לימינם של מתישבי עקרון עוד לפני
עלייתם ,היה הראשון שנענה לקריאתם ובכסלו תרמ״ט עלה לירושלם והזמין
74
7 5
5
71שם ,מם׳ .870
!(ד
72שם ,מס׳ .872
73המליץ תר״ן ,עמ׳ .712וראה לעיל הערה 51ולהלן הערה .76
74ראה מאמרנו בני ירושלם לעזרת שומרי שביעית ,המודיע ,ה׳ אלול תשל״ג.
75הצפירה תרמ׳׳ט ,גליון ,26עמ׳ .105המאמר חתום ע״י רבי ליב בהרא׳׳ד ,ספרא דדיינא
)בשנים הבאות חבר הבד״צ וממנהיגי העדה( אך לדברי קלויזנר ,עמ׳ ,341נכתב על ידי
ר׳ יוסף ריבלין ,מזכיר ועד כל הכוללים ,ונראים דבריו.
76ראה תולדותיו בספרו של בנימין יפה ,הרב מיהוד ,ירושלם תשי״ח ,ושם גם הכרוז
״לא עת לחשות״ ,להגנת שומרי שביעית כהלכתה ,וראה לעיל הערה .51
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
את מנהלי מוסדות התורה והחסד בעיר לישיבה בבית הועד הכללי ,י ד ו ן
הדרכים לבוא ל ע ז ר ת ם " .
״באסיפה זו — מוסיף הר״י ריבלין לספר — הירבה הגאון הזה ל ב ק ש
מראשי הכוללים לעזור להקולוניסטים בעזר הגון ,והציע לפניהם גודל ה ח י ו ב
לתמוך ידי האיכרים האלה שומרי שביעית העומדים בנסיון גדול כזה״ .ה ו ב ע ו
ע
דעות שונות בנידון ״ותצא הפשרה ביום ההוא לעזור רק בתורת הלואה,
אשר אולי תבאנה הנדבות בעדם מן החוץ״.
ד
בד בבד עם הודעת רבני ירושלם ״הודעה גלויה״ על התנגדותם ל ה י ו ז ר
המכירה ,פירםמו קריאה לעןרת שומרי שביעית ,בהתימת הבד״צ דירושלים ו
גדולי ונכבדי העיר ,וביניהם ר׳ יוסף היים זוננפלד ,ר׳ עקיבא יוסף ש ל ז י נ ג ר •
ר׳ אברהם אליעזר מינצברג ,ר׳ אליעזר דן בהרלב״ג ,ר׳ משה נהום ו ו ל נ ש ט י ד ן '
ר׳ מ ש ה ויטנברג ,ר־ ניסן בק ,ר׳ דוד יולים ,ר׳ מנדיל מונישטר ועוד ,מ ר ב י ר ג ק
,
מבית מדרשו של הרי״ל דיסקין מ ב ר י ס ק ^ בקריאה זו ״קול מהיכל״ ,מ י ו ם
השון תרמ״ט ,צוין ״׳מנת השמיטה כי באה ,ואהינו הקולוניסטים ה י ש ו ־ י
ן
כ
:
ד
ס
א ו ו ת
33
ע
נ פ ש ם
א
י ה ם
ת
ה א י ס ו
ש
א
י צ א
ר
מאת
י
ל
׳ קיביי
ההררים ל י ב י יי' ־ ל
חכמי ורבנ:י עיה״ק ת״ו ,ברוב מנין ובנין״ ונדיבי הלב נקראו לבוא ל ע ז ו ־ ת
הנצי״ ב נמנה בין גדולי התורה בהו״ל שועד השמיטה פנו אליהם ב מ י ו -׳
ייזז־
,
ומיד נענה לקריאתם .כאשר הגיעו לידו כספים י י ש ו ב ארץ ישראי הפני׳ א ר
לד״ר פינםקר ,בתנאי מפורש להלק אותם בין שומרי ש ב י ע י ת ״ .
ס
מ
7
,
ס
ק
א נ ט
יייא מ ב
ל
בתשובתו מיום ד׳ ויהי תרמ״ט להרי״ל דיםקין ולהר״ ־
עזרתו :״ואני ,כמוהם כמוני ,לבי שמה על אשיר התנדבו הרבה יושבי ק ו ל ד
ל ׳ מאי״
ואין דעתם
לשבות בשביעית ולשמור קדושת ה א
׳ -ד־
יי*-,-
אני י
משכו ידם את הל״ץ )המליץ(׳
י
וענות אחינו בערי השדה *.
^
הוא היה עסוק ביותר למען ישיבתו ״אשר מ מ נ ה יתד ופינה להחזיק
י
במדינה ע ״ י נטעי נאמנה״ ״ ,אולם אין הוא נמנע מעזרה ״את אשר בידי
חדל הלילה ,וזה כירה ימים הגיע לידי מ ע ט מעות לישוב אי׳י ,שלחתי
לאדעסא להד״ר פינסקר ,והזהרתי לשלהם ביהוד להר׳ פינם נ״י בגדרה ,ו ^
'
יחלקם לשומרי ש ב י ע י ת ״ .
נוסף על התרומות המיוחדות ,שנשלחו על ידו לירושלם לידי
ה ש מ י ט ה ,קיים חנצי״ב את חבטחתו לרבני ירושלם :״אם מגיע אלי דרי" *!,
י
ע
ח
ב י ף
פ ו נ ה
מ י
ל פ ט ו מ י
מ
י
ר ץ ׳
ו ג ם
ו א ה
מ
ר
ה
ו
ק
ע נ י
א ה י נ י
א
ש
ר
ב י
0
0
,
1
י
א
י
נ
ר
מ
ד
י א
80
ך
7
82
7
-׳זי*
77הצפירה תרמ״ט ,גליון ,27עמ׳ .109
78חבצלת גליון ,6מיום כ״א חשון תרמ״ט .חזר ונדפס בספר מרא דארעא ישראל,
ראשון ,עמ׳ קעה—ח ,ירושלם תשכ׳׳ט.
ד
' '
79כתבים ,ח״ב מס׳ .863
80חבצלת גליון ,16מיום ב׳ שבט תרמ״ט ,והועתק בנספח למאמרנו הנד בהערה .89
81על חשיבות ישיבת וואלוזין ,ראה בספרו של רמ״ש שמוקלד ,תולדות הרב מוואלוץ,
וילנא תרס״ט ,ולאחרונה בספרו של מ׳ צינוביץ ,עץ חיים ,ת״א תשל״ב.
82בדו״ח קרן השמטה ,שפורסם בחבצלת מופיע שמו של הנצי״ב בין התורמים.
38
www.daat.ac.il
ן
'
אתר דעת -מכללת הרצוג
בזה העניז ה נ ש ג ב אשר בהרבה מקומות חלק לבבם בטיב הישוב ,הנני מחזקם
ומזרזם בכח ידי הרפה״ ,ואמנם הגיעו לידינו כמה מכתבים ,בהם המליץ בפני
אגודות ״הובבי ציון״ להפנות עזרתם לשומרי שביעית.
כאשר אגודת ״הובבי ציון״ בםלוצק פנתה אליו בשאלה אם התם בשעתו
על הצבת הקערות בערב יום הכיפורים בבתי הכנסיות ,אישר הנצי״ב כי מילא
את ״ידם ועבודתם במה שהיה בידי ההלימה לעימות לטובת הענין המקודש׳/
ומעודד אותם לפעולה למען ישוב אר״י .לאהר שהוא מזים את ״הדיבה על
יושבי הארץ ,כי מהללים יום השבת״ ,הוא דורשי מהם פעולה לעזרת שומרי
ש ב י ע י ת :״התהזקו ועשו היל ,ואם בידכם לעמוד לעזר ביהוד לשומרי שביעית
אשיריכם ,ובזכות זה תזכו לשמור קדושת הארץ בב״א״.
אין לפגוע בעובדים בשדה על יסוד ההיתר ״אם תשמעו מרהוק כי איזה
קולוניא עובדים את הארץ עפ״י היתר הגאונים יהיו ,אל תשיתו לב כי אכף
עליהם פיהם״ ,מאידך ״אם תשמעו כי שומרים את קדושת הארץ ,תהזקו את
ידיהם ותטיבו לבם וטוב לכם״ .במיוהד הוא מזהיר ״אל תמשכו את דעתכם עם
המשתדלים להלל קדושת שביעית ,ומתלוצצים ברוגז ושהוק באין נהת ,ולשונם
תיהלך בתבל על גאוני ירושלם תובב״א ,סורו מהמון דבריהם ו ה מ ו נ ם ״ .
במכתבו להובבי ציון בקהילת באר מדגיש הנצי״ב את העדיפות של
שומרי ה ש ב י ע י ת :״ועתה ברוכי ה׳ אל תהושו למנינכם .התהזקו ועשו ברכה,
ושלהו מראש לבעלי פתה תקוה ועקרון ,על אדרעס הרב ר׳ הערץ נ״י בן יפו,
ותודיעו לו כי יהלקם לשומרי שביעית ביהוד״ ,ומסיים בברכה ״בזכות זה
תזכו לעבודת הארץ בקדושתה ,ועבודת מ ת נ ה בבית בהירתינו ב״ב ,וזכות הארץ
יעמוד למיישביה ומכונניה ,להתברך במעשה ידיהם ,ויאושרו בארץ החיים,
ויתענגו על טוב ה׳ מלא הפנים״ ".
83
4
ה נ צ י ״ ב ממשיד כ מ א ב ק עפ מנהיגי חובבי ציון
כאמור ,העביר הנצי״ב את התרומות שהגיעו אליו לידי ד״ר פינסקר ,והלה
העבירם לידי הרי״מ פינס ,בתוספת דברי הנצי״ב כי ״רצונו שיתהלק הסך
הזה דוקא לשומרי שביעית״ .במכתבו מיום ד׳ דהנוכה תרע״ט מודיע ד״ר
פינסקר לנצי״ב על מילוי שליהותו כ ה ל כ ה :״וצויתיו להלק את הכסף לבני פתה
תקוה ,שישבתו בשנה הזאת ,כפי ראות עיניו ,ולמותר הוסיף כבוד גאונו נ״י
לבקש ממני ,לבלי אבטל רצונו מ פ נ י רצון אחרים ,כי הלילה לי לעשות כזאת״ .
בהזדמנות זו מ ל מ ד ד״ר פינםקר סניגוריה על ה ה י ת ר :״חנח כבוד גאונו
יודע כי הגאונים מביאליםטוק ומבויםק הסכימו לההיתר ,והגבאים שאינם מן
הרבנים לא נהה דעתם זה כבר במח שאמרו בני גדרה לשבות בשנה הזאת,
85
מ־
83אמרי חיים ,תל אביב תרפ״ט ,עמ׳ .223בהמליץ תר״ן גליון ,76הובאה האגרת לדפוס,
ומשום מה בהשמטת הקטע בדבר העזרה לשומרי שביעית.
84אגרות ציון ,סימן י״ד.
85כתבים ,ח״ב ,מם׳ .863
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וא״כ היה רצון כל הגבאים שיעבדו בני גדרה בשנה הזאת ,מלבד כבוד ג א ו נ ו
בטור .אני כי כבוד גאונו הרם ,היודע ומבין כ י
שלא רצה להשתמש בההיתר.
גם כונת המתירים ,כמו מ נ ת האוסרים ,היתד .לשם שמים ,לא יהדל מלעבוד ב ע נ י ן
הישוב ,אם גם אין דעתו מסכמת עם הגאונים המתירים ,ועוד יוסיף י ע ב ו ד
עמנו בעבודה הקדושה הזו ,השקולה כ ע ד כל המצוות״.
בתשובתו מציין הנצי״ב שלא התכוין לדבר כנגד הרבנים המתירים :״ כ מ ו נ ו
כמוהו אנו הושבים ,שגם המתירים וגם האוסרים כוונתם לשם שמים ולא כאשיר
משכו הלצים את ידם ,ומלאו את עטם לדבר תועה על האוסרים ה ג א ו נ י ם
מירושלם תוב״ב ,וכי המה הטו את הישירה ,כדי להחריב הישוב ,הלילה ,בוזי ה כ מ י ם
וצדיקים יקלו ,וכבוד החכמים יהא כנהל שאין לו הפסק״ ,עם זאת הוא מ ב י ע
דעתו בתוקף :״דעתי נוטה אשר טוב היה לקיום הישוב ,אילו הי׳ קדושת ש ב י ע י ת
נוהג כהלכתה בלי היתרים ,והיו עדת ישראל מרבים להחיות את א ה י נ ו
היושבים על אדמתם ונוהגים בה בקדושה ,כי בזה עם ה׳ שמהים לשמוע כ י
הארץ ישבה לאט לקדושתה ,וכדכתיב בנהמיה יב כי שמהת יהודה על ה כ ה נ י ם
ועל הלוים העומדים ,מה שאין כן עתה ,שנתרפה הרבה ידי ההברות ,וכמד,
מרשעים ומכוונים לבטל הישוב מ ה מ ת זה ,זהו דעתי .ועוד שעמה אזני מ ש נ י
בעלי קאלניות ,כי גם בלי זה נדרש להקרקע לשבות שנה אהה׳ ואין ב ז ה
הפסד כ ל ל ״ .
8 0
״איך שהוא — מוסיף הנצי״ב — אין לנו להרשיע את יושבי גדרה ,שהסכך
דעתם מאשר השבו תהלה לשבות בשביעית ,ואין לנו להתלוצץ ולהקניט ל י ו ש ,
פתה תקוה ועקרון השובתים בשביעית ,וראיתי שני אנשים משם ב ב י א ל י ס
שעזבו בני ביתם על אהוזתם בארץ ,והמה יצאו להו״ל להרויה ב ת ע מ ו ל ׳
עדי יגיע שנת השמינית ,וישובו לעבודתם ,אי״ה״•
3
ט ו ק ׳
ת ס
עמדה דומה הוא נוקט במכתבו להובבי ציון בבאר .הוא שולל את
על המתישבים ״יושבי הקאלניות״ ,אם כי ״אינם שומרי שביעית ,על פי
גדולי ישראל שהקילו עמהם״ ,אד מ ע ל ה על נס את שומרי השביעית ״ואני ה נ י
להגיד למע״כ נ״י ,אשר שני קולוניות היינו פתה תקוה ועקרון ,המה ש ו ב ת י
שביעית כדעת גאוני ירושילם תוב״ב ,ולא שמו לב למקילים בדבר״ ,ו מ מ ש י ך
לספר ״ואני ראיתי שני אנשיים אשיר עזבו את בני ביתם באה״ק ,והמה ש
לחו״ל להרויח באומנות ,לפרנס את ב״ב ,עד אשר יגיע שנת עבודת ה א ר ץ ״ ל ^
ה
ד
,
ה
כ
ד ז ג ת
נ
ב ו
ד״ר פינסקר המשיך במאמציו לשדל את הנצי״ב ומסביר לו :״מאביז א נ י
לדברי כבוד גאונו נ״י שגם כוונת האוסרים גם כוונת המתירים היתה ל ש
שמים ,ואין חלקי בין הסופרים המדיינים בזה ,ובאים בתוכחות לגאוני י ר ו ש ל ס
ס
86שם ,מם׳ .873
87אגרות ציון סי׳ י״ד .בנו הרב מאיר ברלין מספר שעל עמדתו זו חזר הנצי״ב באזניו בחורף
האחרון לחייו )תרנ״ג( :״האיסור במקומו עומד ויעמוד ,אבל היתר ,רשות למעונינים
שבדבר לשמוע בקולם של המתירים ,מכיון שהיה בהם מגדולי ישראל ומראשי הפוסקים
שבדור״) .רבן של ישראל ,ניו יורק תש״ג ,עמ׳ 96—95
1־
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תוב״ב״ ,אד עומד על דעתו התקיפה לגבי מ ת י ש ב י גדרה .״אם נ כ נ ס ת י בזה
בעובי הקורה ,וצויתי למנוע התמיכה מבני גדרה אם ישבתו בשביעית ,היה
זה מ פ נ י שהרבה אגודות הודיעו ההלטתן שאם ישיבתו הקולוניסטים לא ישלהו
את כספן ,וכנגדן לא היתד ,אף אגודה אהת ,שהבטיהה לשלוה כספה לשומרי
שביעית ולדאוג בעדם ,על כן היו לי ידים להשוב כי ענין הישוב יהרס הלילה,
אם יעמדו הקולוניסטים על דעתם ,אף על פי כן ע מ ד ת י בענין זה מרהוק ע ד
שקבלתי מכתב ה׳ הירש מצד אהר כי אין להקולוניסטים במה לההיות את נפשם,
ומכתב ה׳ פין מצד השני ,שקרא את פסק ההיתר של הגאונים מארצנו ,ואין
מקום ל פ ק פ ו ק ״ * /
עם קבלת תשובתו של ד״ר פינםקר ,בה דהה את בקשתו לסייע ל מ ת י ש ב י
פתה תקוה ,הלה הפסקה בקשרי המכתבים בין הנצי״ב ומנהיגי הובבי צ י ו ן ,
אם כי לא הדל מהתענינותו .בעש״ק נהמו תרמ״ט קיבל הנצי״ב את ה צ ע ת ו
של ש״י פין למינויו של א׳ גרינברג כראש מרכז הובבי ציון באודיםה ,במקומו
של ד״ר פינםקר ,והסכים לה יי״.
בועידת הובבי ציון שהתקיימה באב ת ר מ ״ ט בוילנא נעשה נסיון נוסף
להגברת השפעת הרבנים בהנהגת התנועה .נראה היה שיש מקום להבנה הדדית
בין כל הגורמים להגברת הפעולה ,אך אנשי המנגנון וביהוד המזכיר ליליינבלום,
הכשילו נסיונות א ל ה ״ הנצי״ב היה ממורמר על כך ,ומעתה סירב להתערב
ולהכריע בעניניה הארגוניים והפנימיים של התנועה ,אולם גם עתה חזר וקרא
לישוב אר״י בפועל ממש .ודהה כל נסיון להשמיץ ולהוציא דבר ,נגד המתיישבים.
8 9
1
לעמדתו זו נתן ביטוי בהסכמתו לספר ״למען ציון״ בו נאספו דברי רבותינו
למען ישיוב אר״י-׳׳; והוא מדגיש׳ כי בהגיע הספר לידו ״מצא מקום להגיד
לרבים עד כמה הביב ישוב א״י בעיני ה׳ ״ ,ומסתמך על דברי הז״ל כדי לקבוע
״אין להקל במצות הישוב ,משום שרואים שם איזה עוברי תורה ,אהר שיכולין
ליזהר יפה״ .הוא מביא מדברי ר׳ היים כהן) ,תוספות כתובות דף ק״י( ,״דעכשיו
אין מצוה לדור בא״י ,משום מצוות התלויות בארץ ,דאין אנו יכולין ליזהר בהם
ולעמוד עליהם״ ,ומדגיש ״דבזמנם לא היו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם,
אבל היום אנו יכולין ליזהר יפה אלא ש ק ש ה ליזהר ,והרי לא גרע מ מ ה שהיה
ישיבת א״י משיא לע״ז ,כמו שידוע באגדה דפ׳ הלק ,כ מ ה היה קשה ליזהר
מע״ז ,ומכ״מ אין זה מתקבל בעיני ה׳ ,אלא המצוד ,במקומה ומהויב ליזהר ,ומי
שאינו נזהר הוא רשיע ועונו ישא ,אבל אין אנו אהראין לזה ,וכנגד זה יש
לכן הנני מעיר
לחשוב כמה יקר מצוד ,תדירית יום ולילה בלי הפסק
ג״כ לכל מי שבידו לעזור לישיובה ,ויהא זה הספר ״למען ציון״ לו למעיר ובא,
ובאו הדברים האלה על לבו כמים בקרבו באהבה ,ויזכה לראות את הארץ
88שם ,סי׳ ט״ו ,והועתק בכתבים ,ה״ב ,מס׳ .884וראה לעיל בהערה .62
89ראה מאמרנו על הלקו של הנצי״ב בתנועה למען ישוב א״י ,ניב המדרשיה תשל״ד.
90כתבים ,ח״ב ,מס׳ .924
91קלויזנר מעמ׳ 386ואילך.
92הובא לדפוס ע״י ר׳ יעקב הכהן ממיכיילושאק ,ווארשה תר״ן.
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בישובה וישראל בנויהם״ .נוסף על הסכמתו הנלהבת בפתח הספר ,כלולה ב ם פ ר
עצמו אגרת נוספת להיזוק ישוב אר״י בה קורא הנצי״ב ״התהזקו ועשו ב ר כ ה ,
ושלהו את המקובץ ואל תהושו למוציאי דבת הארץ ויושביה ,והמי׳ א י ז ל ה ם
תקנה ,כמבואר ברמב״ם ה׳ תשובה ,מכ״ד דברים המעכבים את התשובה ,ו ה ו
המעכב את הרבים מלעשות מצוד!״ ,והוא מסיים בברכה ״וה׳ יהיה ע מ כ ם
ותגדילו לעימות עם יושבי ועובדי ומושיבי הארץ ,ותזכו לראות בבנינה ,ו ת ע ל ו
לירושלם ברנה ,שלש פעמים בשנה״ -׳ .
א
!
!
בראשית תרנ״א עם הענקת האישור הממשלתי לפעילות ״חובבי צ י ו ן ״
כ״הברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בםוריא ובפלשתינא94 //
פירסם הנצי״ב קריאה נלהבת ״אהרית כבראשית״ ,בה חזר על ה ש ק פ ת ו
בשאלת ישוב א ר ״ י :״בשעה שאין קללת ה׳ רבוצה על ארצנו להיות ש
אז רצונו ית׳ שתתישב הארץ על ידי ישראל עמו״ .״כעת החיה ,קול דודנו ,ה ה ב י ׳ י
עלינו ע ״ י ימאנו רואים כמה סבות היוצאות מהמסבב ית׳ ,כי כך ברצונו ד
שתתישיב הארץ לאט לאט ע ״ י נדהי ישיראל ,והיטה לב מלך ,הקיר״ה ו י מ ר י ו
והועד הזה מ ת נ ה ג ע ״ ^
להרשות לעימות ועד והברה לאסוף כסף
הוקים ישרים בדעת הממשלה ,אות הוא כי כד עלה ברצון ה׳ לעשות י ש ו ב ע ״
האו-
י
ל
ישראל בארצנו הקדושה״ .על כן ״עלינו להעיר
^
ולמלא אהר רצון ה׳ בכל אופן שיזדמן לפנינו ,אם בפעולה הומרית ,ב ע
האדמה או בהרשת המעשה או במםהר ,אם בפעולה רותנית היינו ד _
ל י׳״נז־י
ל
ספרים מועילים לענין הנשגב״ — תובע הנצי״ב ,ומשבח
י להיסכי-
הידוע״ ,שהפליא ״לעשות לטובת הישוב והטה את לב השולטז
לזה .אותותיו אלה הן הן דבריו ,כמו שכתוב שמו בם דברי אותותיו״.
בסיום קריאתו מטיל ד״נצי״ב ״הובר ,על גדולי ישראל ,י ב ר ה /ל ה י -
^
לרצון ה׳ ע ״ י עצות ליהירים אשיר ברכם ה׳ ,להפריז על איזה סר מ ס ו י
' ^ י
לנדב להברה הקדושה אשר על ישוב הארץ נוסדה״ ,ובזכות זו ״יזכו ג
לראות את ישראל בנויהם בארץ ה׳ שמה ,ויהיו מאירים ככוכבים ,דרך ן|
הקודש לרבים ,וזכות הרבים יהא תלוי בהם ,וימצאו היים צדקה וכבוד ,כ מ י מ מ ע ^
ומדרשו״ .
מ
ה
מ
ר ן /
י
ו
ה פ י ח
א ד ,ב ת
ו ח
3
ו
ד
) ד
פ ע י
י ת י
ש
3
ו ש ר י
ס
כ ם
מ
ס ׳
ס
ח
5מ
חדשים מספר לאהר מ כ ן עודד הנצי״ב את המגיד ״המטיף לציון״ ר׳
יוסף י פ ה ,להמשיך בפעילותו ופונה אליו באגרת :״על מה עזב ע ב ו
ח
י
י
9 0
ה י ו ת
מ
ט
י
ף
ל
י ש ו ב
א
י
5 ,1
ש 1 :א
מ
נ
ת
7
1
7
פ ר ס
כ
א
ש
ר
ז י כ ה ו
ה
״
י ס
ד
1י
א
למ^
׳
י'׳' ־ '
*י ׳
" ׳
'
י
מנוחה כי טוב ,יהי שם ה׳ מבורר ,אכן ע ת ה יאדיר דבריו מתוך הדוחה ,ו י ק ו *
3
7
יותר ,ויהי זכות הרבים תלוי בו״ ".
93שם ,עמ׳ .67
94קלויזנר ,עמ׳ 394וכן כתבים ,ח״ג ,מם׳ .1048
95שיבת ציון לא״י סלוצקי ,ווארשה תת״ר ,עמ׳ .18—17
96על פעילותו ראה אצל קלויזנר עמ׳ .295—293
97מתוך כתב היד הנמצא בארכיון הציוני המרכזי .הובא לדפוס על ידינו בנספח למאמרנו
הנ״ל ,ניב המדרשיה תשל״ד ,ושם רשימת אגרות הנצי״ב בעגיני אר״י.
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כן המשיך הנצי״ב לעמוד על משמר המצב הרוחני בישוב החדש ,ובשנת
תרנ״א ,בשעה שרבי נפתלי הירץ ,רבה של יפו והמושבות ,הבחין שנציגי
״הובבי ציון״ מסייעים להחדרת אוירת ההילוניות בישוב ההדש ,פנה בתלונה
אל הנצי״ב .במכתבו מיום ט״ז אדר הוא מציין את השייכות העיר יפו ״היא
מפתן ארץ הקדושה ,אשר עליה ידרכו כל באי הארץ ,וכל אשר אהבת עמו
וארצו בוער ב י רב לבו והבת הארץ ישיאנו לבוא הנה ,ראשית מצעדיו יצעד על
ארץ יפו״.
כל הזמן — מציין ר׳ נפתלי הירץ — השתדל להשריש רוח אמונה בקרב
העם ולהנהיגם בדרך התורה והמוסר :״ואם כי בדרכי אשר דרכתי בה עד כה,
להנהיג במקל נועם ובנאומים יפים ונעימים ,ולקרב כל איש ,היתד ,הפעולה
מצער ,נגד מה שנכון ויאות לעיר הקודש׳ בארצנו ,בכל זאת רבות נשתנו לטוב
בכל משך שבתי בפה ,ומה מאד שימה ועליז לבי ,בראותי בכל פעם ופעם ינהרו
אל עירנו מכל עבר ופינה ,וישוב הארץ יצמח ויגדל״ .בכל כוהו השתךל ליישר
ההידורים ״לבלתי יתפרץ אש המחלוקת ,כידוע לכל באי עירנו ועיה״ק
ירושילם ת״ו״.
בבואם של נציגי ״חובבי ציון״ הניח״ ״כי עתה ירווה לי מעט ,כי אמצא עזר
להזק הדת בשערי הארץ ,כי כן היה מהראוי להיות״ ,אולם לצערו השפיעו
הללו לרעה על תושבי יפו ,והוא מזכיר ימנים בשמותיהם :ד״ר זאב טיומקין
ראשי הועד ,ויהושע איזנשטט )ברזילי( ,שהחלו ״להסיר מעל אנשי עירנו מסוד,
הבושה ,אשר היא היתד ,הגדר היותר הזק בפה ,שנתנו כבוד לדברי ,ולא בנקל
המרו את דברי ,ועתה פרצו פרץ לילך כל אהד בשירירות לבו הרע״ .לאהר
פריצת גדרים בריקודים משותפים ״הותרה הרצועה לצאת נגד רצוני ,ובשווקים
וברחובות יפטירו בשפה ,ישיהקו למו על לקהי ומוסרי ,עוד גרמו שפרצו
חוק ,ואיזח אנשים פרצו פרץ גם לחלל שבת בפרהסיא ,ע ד אשר הודחו מ ד ח י
אל דחי ,ובשיבת שעבר פתחו חנויות בפרהסיא ביום השבת ,וכדי בזיון וקצף.
מובן מאליו את אשר יוכל לצאת מזה״.
הוא מבקש איפוא מהנצי״ב ,יהד עם יתר גדולי ישראל :״אליכם אבקש
ותהנונים אדבר ,הוסו נא על הענין הגדול שיל ישוב הארץ ,רבות סבלנו בימים
הקדמונים מענין המהלוקת ,ועתה עמדו בפרץ וגדרו בעד המכשלות אשר
יתרבו בכל פעם ופעם .עמדו והתיצבו להוס על כבוד ה׳ ועמו ,אשר קמו בני
בליעל להלל״ .לדבריו ,אין בידו ל ה מ ש י ך :״כבר גמרתי אומר לשוב ירושלימה,
כי מרוב הולשתי ראיתי כי לא אוכל עוד לראות את כל התועבות הנעשות
בתוכה״ ,ביהוד ,,כאשר נתברר לי מפי אנשים נאמנים ,כי כל זה נעשה בכוונה
לפרוץ מ ע ט מ ע ט הגדרים — ,כאשר החלו לעימות בענין השמיטה ,ועתה ירצו ללכת
הלאה ,וירא אנכי כי לימים יבואו לא תהיה יפו ״גרועה מאלכסנדריא ואמריקא״.
הוא מ ב ק ש איפוא מ ה נ צ י ״ ב ״לעימות בזה כל מה דאפשר ,והעיקר ,או שהפקידים
בעצמם יהזרו מדרכם הרעה ,או שיחליפו במקומם אהרים יותר טובים״ .95
98הובא לדפוס בספר מרא דארעא ישראל ,הנ״ל
בהערה ,4עמ׳ ערה—רעז ,מתוך כתב
היד בארכיון הציוני המרכזי .משום מה לא צוין שם המקור.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
.י
־ )2״
1/
-׳ ׳־>.
3
0
.י־י
י ייי
.י
ר
י
4
י
•ז
0.
*יי־
5
ג
0
>>0
.י
5
.י*
.דל
•י־
0
5י
״י
*1
׳*י
<>
ל
־ מ
11־
•ז
.־ז
,י-
•.
יי
י-
?.ם
— "1י
;>
י
7
! •? .ז
5
.י(
.י
>0
יי
.ר
*.י
^
הי
,
.ד
^
1
ר
.יי
י3י
.י׳
ר
ז*
,י
—*י
^> ^> ;>
~5
ר 0
0
^> ג:
' .־*גז י
ליי
^0
י* •
׳״י
•3
-י*
5
0
3
.י״
^
*יי
*ז
׳״ש
:י*
:הי י יי׳
0
0
1
ייי
פר
0
*
5
<4
י*־
.־׳>
.ז.
5
5י
צלום כונכ ידו של הנצי״כ זצ׳׳ל
44
www.daat.ac.il
״־י
*
^
ג*
**
י ד > :
^
.א
0
י!*
2
_>
אתר דעת -מכללת הרצוג
עד אחרית ימיו עמד הנצי״ב על מ ש מ ר קדושתה של אר״י ,ובד בבד עם
התנגדותו להוצאת דיבה על הארץ ועל יושביה ,המשיך במאבקו ל ה ט ב ע ת צביון
דתי על ההתישבות ההדימה .הוא לא הדל מ ת ב י ע ת ו לסייע בפועל לישוב ארץ
ישראל ,אד עם זאת הזהיר מפני כל נםיון להגדיר אותה בפומבי כ ״ א ת ה ל ת א
דגאולה״ ׳׳"• :את עמדתו מסביר הנצי״ב באגרתו למטיף רה״י יפה ,בה דהה ה צ ע ה
להדפיס מהדש ספר ״דרישת ציון״ ,שבו דן רבי צבי הירש׳ קלישר בשאלת הקרבת
קרבנות בזמן הזה"״ .עקרונית דוהה הנצי״ב את דעת הר״צ קלישר על דרך
הגאולה :״ובאמת אין אדם יודע עד מ ה סדר הגאולה העתידה״ ,ובהסתמך על דברי
הז״ל הוא מציין כי ״ביציאת מצרים לא נתבשר סדר הגאולה עד בא העת מ כ ש ״ כ
1
אי
גאולה העתידה ,אשר היא בהרבה מלכיות ,שאין אהת דומה להבירתה
וכך הם גם דברי
אפשר להשוב מ צ ד השיכל היאך יעשיר ,הקב״ה
הרמב״ם בה׳ מלכים ״וכל אלו הדברים וכיוצא בזה לא ידע אדם איך יהיו
עד שיהיו״.
טעותו נובעת ,לדעת הנצי״ב ,״לפי שדימה הגאון שההל אורו של
הגאולה בזמנו ,אבל בזמן הזה שאנו כבושיין בגולה ,וגזרות מתהדשות ,אסור לנו
להזכיר רעיון של גאולה בענין ישוב הארץ ,דבלי ספק ישמעו התוגר ושריו,
דישוב הארץ ע״י ישיראל א ת ה ל ת א דגאולה היא ,ויפריע ה״ו עיקר הישוב —
ואין לנו לדבר
והלילה לנו להראות בעסק הישוב סימני גאולה
בזה ,רק להכות בלב ולהאמין לגאולה ,באיזה אופן שירצה לפי מעשינו ,ומטעם
זה איני מסכים להדפסת ספר ״דרישת ציון״ ,ויש בו סכנה לעיקר העניך!.10
אולם האמונה פיעמה בלבו ,והוא נשיא תפלה ״המקום ית׳ יורנו דרך הישרה
והפץ ה׳ עלינו יצליה ,להושיב נשימות הארץ ויזכנו לראות ישראל בנויהם״.
99האגרת לרח״י יפה פורסמה על ידנו מכתב ידו ,השמור בארכיון הציוני המרכזי ,בחוברת
הקודמת של המעין ,ניסן תשל״ד.
100ראה לעיל בשולי האגרת על התנגדות הר״מ אוירבוך מרבני ירושלם ובית דינו לתכנית
הקרבת הקרבנות.
101לגבי החשש מפני השלטון הנכרי ראה גם אגרת הרמ״ג יפה להרי״מ פינם ,מיום ה׳
בניסן תרמ״ד ,כאשר הלה העלה תכנית מסוימת לישוב אר״י ,בניגוד לרצון השלטון:
״ומאז שנתים אשר ראיתי — — — קונטרסו בשם תחית האומה בכת״י ,לא ישר
בעיני שמו זה ,ואף כי בראותי בו תכלית החברה לכבוש ארץ אבותינו ,לבי הכני על
זד ,כמו הולם פעם
דבריו אלה מי יודע אם לא יגיע למקום גבוה ,כי בזמן
הזה אין דבר נעלם מזולתינו ,אשר נדבר בחדרי משכבינו ,ואף כי בדבר הכתוב ונדפס
ושלוח לרבים ,ומה נקל לרשעי ופליטי האומה למצוא בזה מקום להבאישנו ביושבי
הארץ ,וענינים כאלה אולי רק הרהור מותר ודבר אסור ,ובראותי ושמעי כי הפחה
מירושלם עומד למחות ,ומניח מכשולים על דרכינו ,נפל לבי עלי״.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ד״ר יוסף אונא ,כפר הרא״ה.
שתי תעודות של בעל שרית שב יעקב
מוקדש לזכרו של אבי זקני
הרה״ג מהור״ר משה בן הוו״ ר אברהם אליקים געץ
זצ״ל
א ו נ א
ליום מלאת מאה וחמישים שנה להולדתו
כ״א סיון תקפ״ד לפ״ק בהאנויא
1
)נפטר בש״ט ד׳ שבט תרמ״ח בווירצבורג!
מאת בן בנו הרב ד״ר יוסף אונא
בן מהור״ר שמחה זצ״ל.
היד ש ל ש ת י ת ע ו ד ו ת אלו נ ז כ ר ב מ ה ד ו ר ה השניה של
כתב
פראנקפורט
דמיין״
עם
השלמות
לערוך
מאת
מרדכי
הרה״ג
אהדות
לפני שנים
ד״ר
הלוי
)מהדורה
עמ׳ 305ו ב ת ר ג ו ם ה ע ב ר י ע״י מ ו ס ד ה ר ב קוק
הספר:
הורוויץ
גרמנית
,1972עמ׳
זצ״ל,
כפר
״רבני
שזכיתי
!969
הרא״ה
.(219
כ ת ב היד נ כ ל ל ב כ ר ד ש ה י ה ב ה ת ה ל ה ב ר ש ו ת המזרחן הידוע ר פ א ל ק י ר כ ד ,י י
בפפד״מ,
יש
הכפולים
)דובלטים(
שהוא
לחניח
שלו
קבלו
עברו
עם
אלי׳
ספרית
אחרי פטירתו
ל
כ
כימילי
ש
ה ם ו ת ו
א
ש
ב י ה
ל
ירש
י
ם
"
אות
לדת
ס
ד
)ימס(
ב ה נ ה ל ת א א ו ״ מ מ ה ו ר ״ ר שמהר ,א ו נ א ז״ל .מ ש ם ע ב ר ה ל ק של אוצר ספרים זה י !
י ד י
ה ס פ ר י ה ש ל ק ה י ל ת פ פ ד ״ מ ש נ פ ת ה ה ל פ נ י כ א ר ב ע י ם שנה .עם ה ע ב ר ה זו ה ע כ ^ ,
ה ס פ ר ן ה ה ד ש כ מ ה כ ״ י ל ״ ג נ י ז ה ״ ו א נ י ר כ ש ת י א ת ה ס פ ר ש ל פ נ י נ ו שם מן ה ה פ ק
על
וואליך,
על
ממנה
רופא
של
בדעסוא,
רשום:
בעל
מ ש פ ה ת וואליך
ה מ ה ב ר ס׳ פ י
נכתב
המפורסמת
ר׳
ז י
שנים.-
הרבה;
היא
רו
היתה מ ש פ ח ת
בירחון של
86116
בהשואת
יעקב,
ב ר א נ ן מ ש נ ת ת ר ם ״ ה וכן ס פ ר ו של פ ר י י ד נ ט ל (161• :
,״8ת618011ג>מ16ג
^ ״ * !
68
ג> ,כ ר ך
סגנון
יכולתי
לזהות
^1מ61מ
,18עמ׳
כ ת ב היד
בבירור
,295
וההתימה
את
וכן
מםתו
של
דוד
קויפמן
לתלמיד
מובהק
שלו,
תלמיד
נ־
;,^5
1 1 6ז ץ
והציונים לעיל.
עם ד ב ר י ר ב י יעקב כהן
בשו״ת
ש
כ
המחבר.
מענין ה ד ב ר ש ב מ ק ר ה שלפנינו נתן אחד מגאוני פראג כ ת
ה כ ם ורופא,
אהרי ש ה ע נ י ק
לו
ב
ר
כמה
ב
נ
ו
ת
)סמי
שנים
כן ס מ י כ ו ת ״הבר״•
'ל ,
ה
נ
י
1פרטים על קורות חייו ,ראה במביא לס׳ ״למען האחדות והייחוד״ משנתו וחייו
מהור״ר יצחק בן מהור״ר משה אונא זצ״ל ,העומד לצאת ע״י בניו.
2
פ א י 0
יצאו כ מ ה ר ו פ א י ם י ד ו ע י שם שהיו גם ג ד ו ל י תורה .השוה :מ א מ ר ו
שולצע
132
השער
הכרך
שאלות
ותשובות
מלאכת
יצחק
ף
איי י
ספר זה לא יצא בדפוס כנראה וגם לא מופיע אצל פרירברג
46
www.daat.ac.il
ש
י
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
כתב חבר
ו י צ ח ק ב א מ ב ו א ב א ר מ י ם ח י י ם ב ר ו ח ו פי ש נ י ם מ ו צ א
ש פ ת י י ם ו מ ז ו ק ק ש ב ע ת י י ם ה״ ה ת ל מ י ד י ידידי רבידי וצמידי
שויתי לנגדי פ ה ע מ ו ד ע מ ד י ל א כ ו ל פרי מגדי מ ט ע מ י ם א ש ר
א ה ב י צ ח ק ויעמוד ל י ע ק ב ל ח ו ק ק ב ו ע ע ת ״ ו ע מ ו ש ב לימיני
ל ב ח כ ם ומבין מ ד ע ת ו בו י ב ח ר מ ע ם ה ר מ ו ת י ב ח ו ר ב ט ו ב
זו ת ו ר ה מ ש כ י ם ו מ ע ר י ב נ ש ף ו ש ח ר ש ו ח ר ט ו ב י ב ק ש רצון
א י ל נ ק ר א ש מ ו ב י ש ר א ל י צ ח ק אייזק בן ה א ל ו ף ו ה ק צ י ן
פ ו ״ מ הר* ר ש מ ע ו ן ר ו פ א ו י ח פ ו ר י צ ח ק ב א ר א ת ה ת ו ר ה
משיבי מ ל ח מ ה ש ע ר ה שערי׳ המצויני׳ ב ה ל כ ה ה ל י כ ו ת
ע ו ל ם לו נ ת כ נ ו ע ל י ל ו ת ע ל ו ל ל ק ב ל ט ה ר א ט ה ו ר ג ב ר א מ א ן
גבר ה ו א גבר ב כ ו ל ה כולו א ו מ ר כ ב ו ד ו ה ד ר ת ע ש ר י ה ו ע ט ר ת
זקיני׳ זה ק נ ה ח כ מ ה ורב ת ב ו נ ו ת ר ב ו ת ב י נ ו ת ע ש ה ח י ל
הדקדוק
חכמת
ל א ו ר י י ת א ולב ל ה ב י ן ו ל ה ו ר ו ת
חילו
ו ה ת ש ב ו ר ת ד ע ה ק נ ה מ ה ח ס ר ויתור ויתרין ה כ ש ר ח כ מ ו ת
אנושית ורפואות רופא אומן אמונות עתי חוסן ישועות
כ ל מן דין ס מ ו כ י לנו ס מ ו כ י ם ל ע ד כ ה ר ר י ע ד כי ב א ע ת
מ ו ע ד אליו י ק ר א ב ש ם ה ח ב ר ר׳ י צ ח ק י צ א ח ק ח ק ת י
גזירה גזרתי ל כ ל ה ס ר י ם ל מ ש מ ע ת י יתנו כ ב ו ד ל ת ו ר ה
ל ק ר ו ת ו ו ל ה ע ל ו ת ו ב ע י ר ו ע ז ר ה ב כ ל עוז וקרי׳ ח כ י ם ורבי לו
י ת ק ר י ׳ כי נוצר ת א נ ה י א כ ל פרי׳ פרי מ ע ל ל ו רב פ ע ל ו כ פ ו ע ל
א ד ם י ש ל ם לו ו ה מ כ ב ד ה ת ו ר ה י ב ר כ ך ד׳ ב ג ל ל ו ל ר א ו ת בציון
צור י ש ר א ל ו ג א ל ו כ ״ ד ש פ ת י ברור מ ל ל ו ביו׳ ש נ כ פ ל בו
כי ט ו ב ל מ ב ״ י ל ס ד ר ו ל פ ר ט נ ש י א לבני ש מ ע ו ן .
] ע ה ״ ח [ יעקב ה ק ׳ כהן מ פ ר א ג חו׳ ק ״ ק ק ו ב ל ע נ ץ ואגפי׳.
כתב רבנות )״סמיכה״(
וישב י צ ח ק ע ם ב א ר ו מ ש ם ב א ר ה ש ל מ ו ר י ם והורים א ש ר
מ ש ם י ש ק ו ה ע ד ר י ם עדרי צ א ן ק ד ש י ם ח כ מ י ח ר ש י ם ב ב י ת
מדרשם באהלו של מ ש ה המחזיק בעץ החיים ותורת ח ס ד
ו צ ד ק ה ע ש ה ש ם ישב י מ י ם ר ב י ם ע ם ח ב ר י ם ה מ ק ש י ב י ם
ל ק ו ל ו ק ו ל גדול ולו י ס ף ח כ מ ה ובינה ק נ ה ה נ ק נ י ת ב ח ב ו ר ת
א מ ר ת ה׳ ט ה ו ר ה ח כ ו י ה ג ה ב ש פ ה ב ר ו ר ה ע ר ו כ ה ב כ ל
ו ש מ ו ר ה ה ״ ה ה א ל ו ף ה ת ו ר נ י מ ה ר ״ ר י צ ה ק בן ה ר א ש ו ה ק צ י ן
פ״ו ה ר ״ ר ש מ ע ו ן ר ו פ א א ו מ ן כ א ש ר י ש א א ת ה א ו מ ן ב י צ ח ק
י ק ר א ל ך ז ר ע ב ר ך נ ש י א ב י ת א ב ל ש מ ע ו נ י ק ר י ותני ג מ ר
ו ס ב ר כ א ש ר מ כ י ר ו הייתי ל ש ע ב ר כ א ש ר הי׳ ב א מ נ ה א ת י
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פ ה ב י ש י ב ת י כ ב ר ס מ כ ת י ידי עליו ע ם ח ו ב ר ח ב ר ו ח כ י ם
ורב לו י ת ק ר י ׳ כי ש ת י ׳ ר ו א ו ת ע ש ה ע מ י ע ל א ו פ נ י ו ד
ד ב ר במילין ד א ו ר י י ת א ו א ף זו ע ס י ק בחיי ד ב ר י י ת א
ח כ מ ת רפואות ה ת ם והכא איכא דעות דעה קנה ת כ כ ז ת ו
ב ח ו ץ ת ר ו נ ה ועכשיו ב י ו ת ר י ת ר ש א ת ויתר עוז ל מ ל כ ו י
ח ר י ף ושנון מ צ א ת י ו מ ל א ד ב ר מ ל א ת י בו א ר ב ע ה כגוד־יבן
כ א ח ד מ ן ה מ ו ר י ם ג ם ב ש א ל ו ת ו ת ש ו ב ו ת דברי ריבות ר>זירבי
מ ע ש ה ידי א צ ב ע ו ת י ו ב כ ת ב ידיו לו רב ע ם כ ל כ ל י ק ך ^ -
ל מ ל ח מ ה ש ל ת ו ר ה כ ס ו פ ה א ת ו ה ב ה נ ח מ ד י ׳ מזה׳ ו מ פ ז
ר ב רך ב ש נ י ם ו ב ח כ מ ה א ב ע ״ כ ע ט ר ת ת פ א ר ת ב ר א ש ו
נ ת ת י לו נ א ה ולו י א ה ל פ ר ו ס עלי׳ גולת׳ ד ד ה ב א נ ע י
ב :ר
ה
א
י
; 1י ן
מ
כ
ח
י
ב
ה
י
ה
י
ב
ש
ה
ו
ב
ם
ת
כ
ב
א
ד
ו
מ
מ
ת
י
מ
נ
י
פ
ע
ל
א
צ
ו
ח ו
ה
א
ק ל יעבור
י
א ש ר ב ז א ת י ה ו ל ל גבר ותנו כ ב ו ד ל ת ו ר ה ל ק ר ו ת ו ו ל ה ע 7י
ב ש ם מורינו ה ר ב רבי י צ ח ק בן ה ח ב ר ר׳ ש מ ע ו ן ל מ ן ד י ן
ס מ ו כ י ס מ ו כ י ם ל ע ד ל ע ו ל ם ש פ ת ו ת י ו מ ט פ י ׳ מור ו א ו ה ל י •
ו ת ן
כ
כ
ח
פ
צ
י
ה
ם
ו
ה
דרושים ל ל
ע ל כ ל ק ו ץ וקוץ ת י ל י ת י ל י ם
י
ה
א
ה
ד
י
כאשר
מ
כ
מ
ה
י
מ
ו
ב
ד
ם
ו
ד
ש
ר
נשמע
ו
י
כ
ש
ב
ד
י
ש
ח
השומע יצחק והמכבדו
ה ת ו ר ה נ ז כ ה כולנו מ ה ר ה ל א ו ר ה
ויושב ב ש מ י ם י ש ח ק כ ״ ד היו׳ " ר
כ ב ו ד ה׳ א ת כ ל ה א ר ץ ל פ ״ ק .
ה
] ע :ה ״ ח [ יעקב ה ק ׳ כ ה ן מ 3ד ^
ח ו׳ פ ה ק ״ ק ק ו ב ל ע נ ץ ו א ג ״ י
ב
כתב
היה
'
ולקיבוץ
כ מ י
1יזימר
^
למרחוק
ס
ו
ל
ס
ק לכ^וד
גליות מ ר
ייכ7ל0
ל
ר
ו
פ
ר
נותן לפניו
בחשק.
ת ל ש ל ז ה ו ב י ם כדי
הרב יוסף יחף האן :יוסף אומץ עמי׳
www.daat.ac.il
ול ^
מ
שיתחיל
ל ל מ ו ד כ ד י ל ש מ ח ע צ מ ו ע ם תלמידיו.
48
ג
חמןך^
ב ה ן ו נ ת ר ח ב לבו
ל כ ן נ ר א ה לי ש ט ו ב ל ר ב ל ו מ ר מילי ד ב ד י ח ו ת א ק ו ד ם
ן
ט
ה מ ה ר י ״ ל כ ש ה י ה רבינו ת ם ר ו צ ה ל ל מ ו ד ת מ צ י ת ה ל כ ה
לשמוח
ו
ד
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
י צ ח ק שנדר
הצווי של ז׳ מצווח בגי נח לפגי מחן חורה
א.
שנינו בסנהדרין נו א :״ת״ר ש ב ע מצוות נצטוו בני נ ח :דיניו וברכת
השם ,עבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכת דמים וגזל ואבר מ ן ה ח י ״ ״ .ושם ב ע ״ ב :
מנהגי מילי אמר רב יוחנן דאמר קרא, ,ויצו אלקים על האדם מכל עץ הגן
אכול תאכל׳ ויצו — אלו הדינין …ה׳ — זו ברכת השם על האדם — זו
שפיכת דמים …לאמר — זו גילוי עריות …מכל עץ הגן — ולא גזל ,אכול
תאכל — ולא אבר מן ההי…״.
1
וזה לשון הרמב״ם בפרק ט מהלכות מלכים הלכה א :
״על ששה דברים נצטווה אדם הראשון :על ע״ז ועל ברכת השם
ועל שפיכת דמים ,ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים .אעפ״י
שכולן הן קבלה בידינו מ מ ש ה רבינו והדעת נוטה להן ,מכלל
דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה ,הוסיף לנה אבר מן החי,
שנא׳ אר בשר נפשו דמו לא תאכלו ,נמצאו שבע מצוות .וכך
היה הדבר בכל העולם עד אברהם ונצטווה יתר על אלו במילה,
והוא התפלל שהרית ,ויצהק הפריש מעשר ,והוסיף תפלה אהת
לפנות היום .ויעקב הוסיף גיד הנשר .והתפלל ערבית .ובמצרים
נצטווה עמרם במצוות יתרות עד שבא מ ש ה רבינו ונשלמה תורה
על ידו״.
1ראה ב״תורת הנביאים״ מהג׳ ר׳ צבי הירש חיות ,פרק ״מצות בני נח״ :״…ראינו דחז״ל
הניחו ברייתא זו ליסוד מוסד ,דרק שבע מצות נצטוו בני נח ולא יותר …דלהרמב״ם
ז׳׳ל לא היה פסוקה ברייתא זו ולאו בדוקא אתמר …דהרי בש״ס )חולין צב א( אמרי׳ עולא
אמד אלו שלשים מצות שנצטוו בני נח ואינם מקיימים רק שלשה …עכ״פ ראינו דמנין של
ז׳ מצות לאו דוקא…״.
וראה ב״עשרה מאמרות״ להרמ״ע מפאנו חקור דין ח״ג פרק כ״א :״…ואז ראה ויתר
לכל זולתם שבע מצות כלליו׳ ופרטן שלשים כדאיתא פרק גיד הנשר ,ואלו הן :ראשונה
ע״ז ונטפלות אליה מעביר באש קוסם מעונן מנחש ומכשף חובר חבר אוב וידעוני דורש
אל המתים כרבי יוסי דאמר כל האומר בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליה הרי עשר
מצות :שנית גילוי עריות ונטפלות אליה פרו ורבו שתים במצות עשה ואסור הזכור
אפי׳ יחדו בכתובה וכלאי בהמה והסריס והרכבת אילן הרי שבע …שלישית שפיכת דמים
וסוטר לועו של ישראל טפלה אליה הרי שתים :רביעית ברכת השם וכבוד התורה
טפלה אליה וכן לעסוק בתורה שניתנה להם …הרי שלש .חמישית גזל ושלא יעסוק
בתורה מורשה אלינו טפלה אליה הרי שתים :ששית הדינין לישובו של עולם ולא
ישבותו :…דם מן החי ונבלה ובשר המת הרי ארבע מספר כלן שלשים…״ .ועי׳ בהגהות
מהר״ב רנשבורג בחולין שם.
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מלשון הדמב״ם אפשר להבין ש ש ב ע ת מצוות בני נה שנאמרו באופן י ש י ר
מפי ה׳ לאדם ונה ,ומצוות מילה שנאמרה מפי ה׳ לאברהם ,לא נתנו רק ל ה ם
אלא בכוונה להוריש׳ וללמד את זרעם אהריהם ואת כל באי עולם׳ .אך כ א ן
אנו מוצאים סתירה בולטת לדברי הרמב״ם מדבריו—הוא במורה נבוכים,
ששום אדם )אפילו האבות( לפני משיה רבינו לא נצטווה להיות שליה ל צ ו ו ת
ולהוריש את המצוות בשם ה׳ .וזה לשונו ש ם :
3
״.,.לא היתד ,שם תורה ולא תהי׳ בלתי תורה אהת ,והיא ת ו ר ת
מרע״ה ,וביאור זה לפי מ ה שכתוב בספרי הנביאים ובאו ב ק ב ל ה
הוא ,שכל מי שקדם למרע״ה מן הנביאים ,כאבות ,ושם ו ע ב ר
ונה ,מתושלה והבור ,לא אמר אהד מהם כלל לכת מבני א ד ם
שהשם שלהני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך והזהירכם מעשיות
כך וכך ,וצור ,אתכם לעשות כך ,זה דבר שלא העידו בו כתובי•
התורה ולא באה בו באגדה אמיתת .אבל היתד ,באה עליהם ה נ ב ו א ה
מהשם כמו שבארנו ,ומי שהרבה עליו השפע ההיא כאברהם ע״ד,
קבץ האנשים וקראם ע־י׳צ הלמוד וההישרה אל האמת ש כ
השיגו ,כמו ש ה י ה אברהם מ ל מ ד בני אדם ומבאר להם ב מ ו פ ת י •
עיונים שיש לעולם אלוק אהד לבדו ושהוא ברא כל מה ש ז ו ל ת ו
ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר מן הנבראים ,ו י ר ג י ל
בני האדם אל זה וימשכם בספורים נאים והטיב ל ה ם ' /לא ש א מ ר
אליהם כלל שהשם שלהני אליכם וצוני והזהירני ,עד שהוא כ .
הוא צווה למול הוא ובניו ועבדיו מל אותם ולא קרא בני
אל זה על דרך קריאת הנבואה ,הלא תראה לימון התורה בו
3ר
:ז ף
א
ד
א
ק
׳ כ י
2ראיתי ב״ילקוט הגרעוני״ על נ״ך עה״פ ״כי מלאה האי־ז
ח מ ס
״ ^
ב ר א ? ז י ת
ו
׳
יג
:1״ פ ר ע ״ ,
לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל …כ׳ בם׳ כתונת אור …שדור המבול היה להם ת י
שהיו יכולים לומר לאדם צוית ולא לנו לדורות הבאים וא״כ לא הי׳ יכול לענוש
על שעברו על ז׳ מצות בני נח ,אבל מגזל יש הוכחה גדולה שגם לדורות הבאים
א
ר ו
ו
ת
צ ו ה ׳
דרש״י פ׳ ריש ויקרא ,אדם כי יקריב מכם ,ארם למה נאמר מה אדם הראשון לא ר,קרי
מן הגזל שכל הי׳ שלו …ולפ״ז א״א לומר דלאדם לבד נאמר אזהרה ז׳ מצות
0
ד
ה
3
א
גזל לא שייך גבי אדם ועכ״ח קאי על הדורות הבאים וא״כ ניחא דעל שאר עבירות ע ״
ז
וג״ע הי׳ להם תירוץ דאדם לבד נצטוה ולא הם ,אבל על הגזל א״א לומר כן …ו א ״
כ
עיקר גז״ד שלהם לחייבם הי׳ בשביל גזל״.
3מורה נבוכים ח״ב פ׳ לט ,וכעין זה שם ח״א פ׳ סג.
4ראה ב״םדר משנה״ להג׳ ר׳ וואלף מבוםקוביץ ח״א פ״ב ה״ב מהל׳ יסה״ת :״…ואי
ך
לימד ]א״א[ את בני נח ,והא איתא בסנהדרין נט דאםור ללמוד תורה לעכו״ם …אל
א
צריכין לומר שהי׳ מגלה להם סתרי הטבע ומה רבו מעשי ה׳ ופלאי בריותיו בשמים
ממעל ובארץ מתחת כמאמרם ז״ל פ״ק דב״ב אצטננית גדולה היתד .בלבו של א״א״.״.
וראה בספר ״ברכת הארץ״ מהג׳ ר׳ יעקב קגיבסקי נ׳׳י עמ׳ ע :״…״אבדם״ ר״ת ״ראו
מי ברא אלה״ כלשון בישעי׳ ,שאו מרום עיניכם
וראו מי ברא אלה׳.״״.
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ידעתיו וגר ,הנה כבר ה ת ב א ר שעל צד המצוד״ לבד יעשה ,וכן
יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם ,על זאת הדרך היו קוראים בני
האדם ,וכן תמצא החכמים אומרים במי שקדמהו מן הנביאים
בית דינו של עבר ,בית דינו של מתושלה ,כלם ע ״ ה היו נביאים
י י מ ד ו ביי אדם עי־' תכונת דורשים ומלמדים ומיישרים ,לא שיאמר
ויאמר ה׳ אלי דבר אל סלוני ,כר היה הענין קודם מרע״ה.״״.
ומתעוררת איפה ה ש א י ה :אם לפי הרמב״ם לפני משה רבינו לא היה מצוד.
לצוות את המצוות בשם ה׳ ,מ י היה אם כן המצות של ז׳ מצוות בני נח לפני
מתל תורה•:
ועוד בעיה נוספת :מדברי הרמב״ם אנו רואים שהמצוות שקימו קודם
מתן תורה הן רק אותן המצוות שנזכרו ע״י הרמב״ם כאן בהלכות מלכים .מצוות
אייו מ ה ד ק י ם לשני סוגים :א 1שנצטוו עליהן מפי ה׳ והן ז׳ מצוות בני נה
ומצות מילה .ב 1מ ה שנהגו מ ד ע ת עצמן והן התפלות שתקנו האבות ,מ ע ש ר
וגיד הגשה .והנה אנו מוצאים בגמרא יומא כה ,ב :״אמר ר ב :קיים אברהם
אבינו כל התורה כ ו ל ה ׳ ,שגא׳ ע ק ב אשר ש מ ע אברהם בקולי וגו׳ א״ל ר״ש
ב״ח לרב ,ואימא שבע מצות ,הא איכא נמי מילה ,ואימא שבע מצוות ומילה ,א״ל
א״כ מצוותי ותורותי למה ל י וכו׳ ,קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין
שנ׳ תורתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבע״פ…״ .ולכן מתעוררת השאלה,
בלוע לא הזכיר הרמב״ם את העובדה הזאת אודות אברהם י שאלה זו העלה
ה״לחם משנה״ …":וא׳־כ היה י ו לומר דאברהם קיים הכל ,וכי ת י מ א מ ה שאמר
מילה הוא משום דמילה דוקא נצטוה אבל כל השאר קיים מעצמו וכדייק מ ל ת
נצטוה כדכתב הרב כ״מ אכתי קשיא דיצהק הפריש מעשר דנתן הוא מ ע צ מ ו
5ראי• שוי׳ת הרשבי׳א ח״א סימן צד:
ולענין מ״ש קיים יעקב תרי״ג מצות ונרמז בעם
1
לבן גרתי ,וקשה י!־ הא עדיין לא נצטוו ועוד דיעקב נשא ב׳ אחיות .דע לך ,כי אז׳׳ל
ם
1
ק ״ א״א אפי׳ ערובי החומין ,ואי תתמה כי כבר נתעוררת כי אין בכל פרטי מצות
מצור• שאינה רומזת אל עניני החכמה ,ושחייבה החכמה להיות השפלים מצווים במעשיהם
וברימזות שירמוז אל החכמה ,ונמצאת החכמה את המעשה ואת המניעה והמעשה,
והמניעה מידיעת מה שנרמזו בהם מן החכמה ,ואבות ברב חכמתם על העיקרים ההם,
וכמשאז״ל באברהם שתי כליותיי מודיעות לו חכמה כשני מלמדים ,וכן האבות עד
שיהודה המקובל מאבותיו קיים מצות יכום ,אע״פ שעדיין לא נצטוו עלי׳ וצוד ,בה לבניו
באותו לשון בעצמה שצותה התורה וזה מצד שאמרת.
ועל אשר שנשא יעקב ב׳ אחיות דע שהתורה נכונה על ג׳ עמודים ,א׳ זמן .ב׳ מקום.
ג׳ כלים .הזמן לא כל הימים אסורים במלאכה בשבת ויו״ט ולא אסורים בחמץ כפסח ולא
חייבין בקרבנות כבית הבחירה ,וכלים ,לא בכל דבר יוצאין תמורת אתרוג ולולב ולא כל
דבר מקריבין כבקר וצאן תורים ובבני יונה ולא להקריב ככהן ,ואיני יכול לפרש יותר
ומשכיל דבר ימצא עכ״ל .״וראה ב״שו״ת הרדב״ז״ ה״ב סי׳ תרצ״ו :״כ׳ שאלת לבאר
כוונת הרשב״א בתש׳ צ״ד…״.
6בהלכות מלכים שם ,פרק ט ,הלכה א ד״ה בא אברהם.
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולא נצטוה וכיון דנחית לכתוב מ ה שלא נצטוה ג״כ א״כ לימא דאברהם קיים
ה כ ל י ״ בעל להם מימנה לא נתן תירוץ לקושייתו.
ב.
ה ש א ל ה הראשונה — מי היה המצווה של ז׳ מצוות בני נה נדונה בספר
7
כלי המדד ,ו ז ״ ל :
וצ״ע באמת כה ההזהרה עליהם איפה כתיב בבני נה ש מ ח ו י ב י ן
לשמוע לד׳ נביא .ועוד הרי גם בישיראל אין הייבין לשמוע לד׳
נביא אלא א״כ הוא נביא מוהזק והראה מופתים לקיים נ ב ו א ת ן ,
וא״כ כשבא נה והודיע לבניו וכן לדורות הבאים שהזהיר הקב״ד,
על ז׳ מצוות לדורות מנ״ל דהי׳ הייבים לשמוע לו לקבל ע ל י ה ם
לקיים המצוות .ולומר מצד קבלת אבות חל על הדורות ה ב א ו ת
אהריהם מלבד שיש לעי׳ לפ״ש הירושלמי דאין ב״נ כלל ב א י ס ו ר
נדר אם כן יכוליז להדור בקבלתם ,מלבד זאת כבר כתבתי ב מ ק ״ א *
דקבלת אבות על הבנים ל״ש אלא בישראל דהם נפשי א
בשורשן וממילא הל קבלת אבות לדורות אבל בב״ג ל ״ ש
ו צ ״ ע בכ״ז״.
ת
ח
ז ה
אהרי הוכהות והכילות של ראיות מהגמרא והרמב״ם שבני נח מ ח ו י ב י ם
היו לקיים את ז׳ המצוות ,מסכם ה״כלי המדד,״ שהמצוים היו הנביאים ש ח י ו
קודם מ ת ן ת ו ר ה :
,
ונראה כיון דאמרו הז״ל דז׳ נביאים העמיד להם ה ק ב ״ ה
לבניהם
להם נביאים הי׳ מוטל עליהם לשמוע ק י ל י
אהריהם לשמוע את הז׳ המצוות וכ״נ מבואר מד׳ הרמב״ם ״1,
רפ״ט מה׳ מלכים ,דאדה״ר ובה וא״א מצווים לכל העולם ל
מצות מילה שלא נצטוו אלא הוא וזרעו …וזה מוכרה מ י ׳ ה ג מ ר א
ששאל אותם הקב״ה שבע מצוות שקבלתם עליכם י׳יכז ק י י מ ת ם '
ק ל ו עליהם
נראה מבואר דהי׳ מטעם היוב לקיים המצוות
אבותיהם…״.
לפי ה״כלי המדד,״ ההיוב לקיום ז׳ מצוות נובע מהעובדה שבני נה היו מ צ ו ו י ם
לשמוע לנביאים .מתעוררות כאן השאלות ה ב א ו ת :א( אם באמת מחויבים ה י ו
לשמוע לנביאים ,הרי לא נמצא שום היוב לזה בין הז׳ מצוות ? )והז׳ ה נ ב י א י ם
שה׳ שלח היו רק למסור תוכהה ולנבא עתידות לא לצווי המצוות( .ועוד ה ר י
עצם הדין שמחויבים לשמוע לנביא מבוסס על הפסוק ״אליו תשמעון״ )דברים
יה ,טו( שנאמר אהרי מתן תורר ,י .ב( איך ישי להבין את דברי ה״כלי ח מ ד ה ״ .
ו ד ״ י
ב
ם
צ ו ו
ה ם
ז
ב ד
ש
ב
}
7כלי חמדה עה״ת ,מהג׳ ר׳ מאיר דן פלאצקי ,פרשת וזאת הברכה.
8ראה כלי חמדה פ׳ נצבים יג ,יד או״ק ב.
9יש ב׳ סוגי נביאים א( שליח לעם ב( ו״נביא לעצמו״ .ודאה בספרי ״בית שרגא״ עמ׳ ל
ט
שהמצור ,של ״אליו תשמעון״ נאמרה רק בנוגע לנביא כזה שהוא ״שלוח לעם״• לכן
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה א פ כוונתו שאדם וגה רק ספרו לבאי עולם אודות הז׳ מצוות אשר ה׳ צוד׳
א ו ת ם לקיים ולא אמרו שה׳ ציה אותם להוריש את המצוות .אם כך כוונתו,
הרי לא שייכת כאי כלל המציה של שמיעה לנביא )כי דברו בימם ה׳( .ולכן
צ ר י ד לומר שהם אמרו במפורש בשם ה׳ ולכן שייכת כאן המצוד ,של ש מ י ע ה
אליהם .וא״כ יש לאמר שהרמב״ב בהלכות מלכים הזר מדבריו ׳מכתב במורה
נבוכים.
:
גם לסי ה״אור ש מ ה ״ ״ המצרים של ד,ז׳ מצוות בני נה היו ראשוני נביאי
האומות אדם ונה ו ז ״ ל :
ולפ׳יז מנהיר דברי הגמרא ב״ק לח ע מ ד והתיר להן ,איתגורי
מיתגר וכו׳ לומר שאין מקבלין עליהן שכר כמצווה ועושה אלא
כאינו מצווה ועושה כר׳ דפירושו דאם הוא מקיים מ צ ד שנצטוו ע ״ י
י<:יעי״ו ע״י מה שנצטוו ע ״ י משיד,
אדם ויה אינם מקבלין שכר
רבינו אז הרי זה גר תושב ,וזה שהתיר להם מצד נביאים הראשונים
אדם ונח ובניו רק ההיו ב עליהן מ צ ד שנצטוו ע ״ י מימה שכך
צוד ,הש׳יי להרדמונים ודוק היטב״.
ר
ה
ג.
ל פ י שיטת הג׳ ר׳ צבי הירש היות המבוססת על לשון הרמב״ם היה מ ש ה
רביגו המצוה את ז׳ המצוות .וזה ל ש ו נ ו " :
ה
ו
י
״
ב
ם
״
פ
ח
ט ה ל
,
ע כ ן
״
ם
ה י
״
כ
א ;
^
ה מ ק ב
ל עליו ש ב ע מ צ ו ת
ונזהר לעשותן ,הרי זה מהםידי אומות העולם וישי חלק ל ע ו ׳ ם
הבא ,והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצור ,בהן הקב״י׳
בתורה ,והודיענו על ידי מ ש ה רבינו ,שבני נה מקודם נצטוו בהז,
אבל אם עשאן מכה הכרע ה ד ע ת אין זה גר תושב ,ואינו מ ח ס י ד י
אוה״ע ולא מחכמיהם עכ״ל …וכמו שראינו לאילולי שנצטוו במרה
לא היו ז׳ מצוות עלינו לחוב ,וה״ה לב״ נ אינם לחוב ,ד ה ר י
ישראל קידם שהנחילם ה׳ תורה ההמודה ,מ ש פ ט ב נ י נה היה להם
ושבע מצוות על בני נח גם כן אינו מ פ נ י שנצטוו אדם ו נ ח ׳
2י
היות
וקודם מתן
הנביאים
הורה ייא היו
1
שלוח ׳ עם,
רק
נביאים
בגדר
לעצמו,
4
לא היתד• הניצוד• שי ״אייו תשמעון״.
10אור שמח׳ הלבות איסירי ביאה פרק יד הלבד ,ז.
-פרק יא ״תורת איות ואין יימדין דבר מן קדם מ״ת״•
11בספר תורת הנביאים
1
ב! ראה בפי׳ שי ה״בא
ר
א ב ר ה 2
״
ז
ל
ד
^ ,
ל
ה א
י ת ר ו
פ
קושיות הפרש״ד שאיך מסר נפשי אברהם לשריפה
״
א
א ו
״ק ס :
מצאתי לתרץ את
במקום שהוא אינו
מחויב )דב״נ
אינו מצווה עיי קידוש השב …די״י־' הלא ב״נ היו מצווים על קידוש הדינים …ונראה
(
יה•׳ לב״נ רשות …יידון מי שנתיישר בעיניהם ואפילו לדונו במיתה חמורה לפי צורך
הגדר לאותו הדבר ולפי השעה כמו שהדין הזה הוא ג״כ לבנ״י …דאיתא בסנהדרין מ״ו
…שמעתי שב״ד מכיון ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור אלא אלא כדי לעשות סייג
www.daat.ac.il
53
אתר דעת -מכללת הרצוג
רק מפני שנצטוו ע״י מימה רבינו עיין רמב״ם פ״ח מ ה ל כ ו ת
מלכים ה״י וז״ל :וכן צוה מימה רבינו מפי הגבורה לכוף א ת כ ל
באי עולם לקבל עליהם מצוות ימנצטוו ב״נ ע״׳:׳ ,היינו ב א מ ת
נצטוו אדם ונה על המצוות ,אולם זה היה אצלם רק מ נ ה ג ט ו ב
אבל לא נעימה עדיין להוק קבוע אצלם להייב העוברים על זד,
כיון שעדיין לא נשתלה להם איש שיגיד להם זאת ב מ צ ו ת ד/,
רק ע״י משה רבינו שהוא היה השליה הראשון …וכמו ׳שמימה
חיה השליח לישראל על תרי״ג מצוות ,כך היה משיה השליה ל כ ו ף
את כל באי עולם על ש ב ע מצוות ,וכמו שישראל צריכין ל ה א מ י ן
בכל המצות ,שמשיה רבינו אמרם מפי הגבורה ,ואפילו אומר כ ל
התורה כולה מפי ה׳ הוץ מדקדוק אהד שאמרם משה מעצמו ד ,ו
בכלל אלו שאין להם הלק לעולם הבא )סנהדרין צט א( כן נ מ י
,
בני נה כיון שמשה רבינו היה השליח להם לצוות להם מ ס י
על ש ב ע מצוות ,ולכוף אותם ע״ז ,בודאי גם הם צריכים ל ה א מ י ן
ג״כ שמשה רבינו אמרם מ פ י ה׳ ,ולא מפי עצמו ,וזה ש ע ו ע ן ן -
מהכרע מדעתו ,הוא כופר בשליהות משה רבינו…״.
׳
א
ה
והנה על דברי ר׳ צבי הירש׳ חיות ״באמת נצטוו אדם ונח על ה מ צ ו ו ת
אולם זה היה אצלם רק מ נ ה ג טוב״ ,כבר העיר שם ה מ ג י ה :״לפ״ז דרק ע ״ ^
התורה נעשו ז׳ מצוות להוק על בני נה לענוש העוברים אם כן שוב איד כ ת
רבינו פ ״ ט מהלי מלכים הי״ד דמפני זה נתהייבו אנימי שכם הריגה מפני ש ע ב ד ך
על דינים שראו שכם עבר ולא מיהו והרי מעיסה דשכם היה עדיין קודם כיףן
תורה ואם כן לא נשתלה עדיין שליה לבני נה שליה מפי ה׳ להזהירם ב ד
תורה ומפ״ז אין על העוברים עונש מ י ת ה גם כן״.״.
3
ד ך
וייס להעיר עוד .לפי המהר״ץ היות מ ש ה רבינו בזמן מתן תורי׳ חייב
)המצוטט
העמים ב ש ב ע מצוות .וזה נראה בניגוד לשיטת החכם צ ב י
המהר״ץ היות בעצמו בהידושיו על בבא מציעא םא ,א ובשו״ת מהי־״ץ סי,
ת
א
1 3
ע
י
״
שאזהרות וצווים לא שמענו כלל אהר מתן תורה שיביאו ל ה ז ה י ר
או״ק ד ( :
^
לב״נ דלא מצינו בשום מקום שתורת מ ש ה מסיני תבא להזהיר לבני נה
גדול בתורה לישראל בלבד נאמרה…״* .
ו 3ל
1
וגדר לתורה …א״כ לפ״ז י״ל ג״כ אצל אברהם שהוא הושיב ב״ד של שומרי
מצו
בני נח ,ולפי שהיו דורו פרוצים מאד בענין ע״ז ,והם התירוהו למסור נפשו על
3
ת
ך
משום דמגדר מלתא הוא לכל העולם שאני…״.
13שו״ת חכם צבי סימן כו.
14ראה ב״שו״ת מהר״ץ חיות״ סימן ב׳ או״ק ד :
וקו׳ הרש״ל הרי התורה יוקא לישראל
ניתנה ,לא קשה על ז׳ מצות ,דשאני אלו דכבר נזהר בהם אדם הראשון ,שהיה אב ל כ ל
באי עולם ,רק נצטוו למען ישארו לחוב עליהם גם לאחר קבלת התורה …אבל
אר
המצות החדשות אשר אינם בכלל מצות ב״נ ,בודאי רק לישראל למורשה לבד הם…״.
54
www.daat.ac.il
ת ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד.
ננסה איפוא להסביר כאן את החיוב בשבע מצוות בני נח לפני מתן תורה.
לפעני׳ד הצעת וישוב הדברים כד הוא :אדם ונה — אבות העולם ,הם
בעצמם נצטוו ע״י ה׳ לקיים את שבע מצוות בני נה .אולם אף פעם לא נצטוו
להוריש את הצווים בשם ה׳ לדורות הבאים .אבל מסתבר שאדם ונה הודיעו
לבניהם על ציווי ה׳ .ובני נה קבלו על עצמם לקיים המצוות ,מפני שמצוות אלו
היו הכרתיות להמשד קיום העולם ואף השכל מהייב לקיום אותן המצוות .ולכן
החיוב לשמירת ז׳ מצוות הוא רק מצד הקבלה .לא קבלת דברי נבואה מאדם
ונה רק קבלה •מל המצוות כדי לאפשר את המשיר העולם.
אך מתעוררת כאן השאלה ,איך יכולה קבלה מצדם להייב את הדורות
הבאים למיתה י אפשר לענות על זה ע״י השואה לדיני מלך שקבלה מ צ ד
העם מהייב את העברין למיתה .החיוב המשפטי של מורד במלכות מבוסס לפי
המהר״ץ ה י ו ת י ' על הדין ,שקבלת עול מלך היא קבלה מצד העם .כה המלכות
הוא לטובת העם והמדינה ולכן ,אם אדם אינו מציית לפקודת המלך הוא נהשב
לרודף ,שהרי ע״י אי־השתתפותו בהוקי המלך הוא הורס את המשמעת במדינה
ונהשב למורד ,ודין מורד או רודף הרי הוא מיתה .כך גם כאן — ,בן אדם שאינו
מקיים את שבע מצוות בני נה מאיים את סכנת המשך העולם ולכן נחשב
בגדר רודף והייב מיתה.
שיטה זו ,שהחיוב בימבע מצוות בני נה היה בגדר קבלה ,מובאת ע״י הרב
מימה לייב שהור ז״ל בספר ״אבני ש ה ם ״ ׳ :
דהנך שבע מצוות דב״נ ,ישי בהן חילוק בהגדרתן בין קודם
מתן תורה לישראל לבין אהר מתן תורה ,דאהר מתן תורה ,הרי
אלו מצוות ואזהרות שקבען הכתוב הובר ,אצל בני נה ,אבל קודם
מתן תורה ,לא היו ב״ב מהויבין בשבע מצוות ,אלא שהן בעצמן
קיבלו עליהם לקיימן מרצונן הם …ומדוקדק היטב מ ה שמצאנו
שינוי לימון בהז״ל בענין הנך שבע מצוות דישי מקומות ש א מ ר ו :
שבע מצוות נצטוו ב״נ …וישי מקומות ש א מ ר ו :שבע מצוות
שקיבלו עליהם ב״ב …והיינו דעד שלא ניתנה התורה לישראל,
היו שבע המצוות לב״ נ שקיבלו עליהן ,ולאהר שניתנה התורה
לישראל ,נצטוו ב״נ באלו ימבע המצוות…״.
1,
15ראה ב״תורת הנביאים״ הנ״ל פרק ז :״דכל משפטי המלוכה המה רק ענין התקשרות
בין המלך והעם …והעם התרצו לוותר הונם ורכושם לטובת הכלל …גם בנפשם וחייהם
קבלו עליהם כי כל איש אשר ימרה את פי המלך יהי׳ רשות ביד המלך להרגו ,והסכימו
ע״ז כל העם בשעה שקבלו עליהם מלך ,ואף דאין אדם מושל ושליט על חייו ואסור
לאבד עצמו לדעת ולקחת את חייו בעצמו …אבל עיקר הענין כיון דקי״ל דרודף שרודף
אחר חבירו להורגו הנה דמו מסור ביד כל ארם …וכאן נמי כיון שממשלת המלך הוא
הטבה כללית לכל העם ,והפרט שרוצה למרוד ולהרוס יסודי החברה והנהגה הישרה,
הגה נקרא רודף…״.
16ספר ״אבני שהם״ מאת הרב משה ליב שחור ז״ל ,ירושלים תשכ״ח עמ׳ ז.
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב המהבר ז״ל מסיים בהוכחה מדברי רשי״י:
״וכן יימ לדייק מלשון רש״י בפ׳ וישלח )לד ,ז( ,בפסוק כי נ ב ל ה
עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעימה :לענות א ת
הבתולות ,שהאומות נדרו עצמן מן העריות ע״י המבול״.
אולם יש להדגיש שמשה רבינו לא חייב את בני נה באותן שבע ה מ צ ו ו ת
ממצוות התורה שנתנו לישראל אלא מימה רבינו צוד .את בני נה לקיים א ת
אותן המצוות שנזהר בהן אדם הראשון .גדרי ג ד ל ה שנתנו לישראל אינם א ו ת ם
הנדרים שנתנו לבני נה .הרי ב״ נ חייב בפחות משוה פרוטה וישראל הייב ר ק
בפרוטה וכדומה .וכן גדרי עריות בבני נה שונים מבני ישיראל ו כ י .ולכן י ש
לומר שהחכם צבי הנ״ל באומרו שהמצוות לא נאמרו לב״נ בהר סיגי,
התכון להגיד שהאזהרות והגדדים מסוגי ״מצוות התורה״ לא נאמרו לבני נ ח
אלא רק לבני יימראל ,אבל מצוות בני נה שהם סוג בפני עצמו הם גאמרו
במיוהד במעמד הר ס י נ י י .
7
,
,
המדרשי ד ה ק ב ״ ה
ובאופן זה אפשיר לענות על שאלת ה״כלי ה מ ד ד ,״ ׳ :
החזר על בני עשיו לקבל את התורה ושיאלו מ ה כתיב בהו ואמר לא ת ר צ ח
ואמרו א ״ ה לא בעינא וכן בני ייממעאל כשאמר להם הקב״ ה לא תנאף א מ ר ו
ל ״ ב שתמי׳ מאד הא הוי מז׳ מצוות שיגם בני נה מוזהרין ע״ז…״ .לפי ד ב ר י נ ו
הכוונה ה י א :עד עכשיו החיוב אצל הגוים היה רק בדרר קבלה עצמית ו ע כ ש י ו
רצה הקב״ה לתת להם בצורת ציווי .ואת זה הם סרבו.
17יסוד זה מצאתי בספר ״קונטרסי שעורים מסכת בבא מציעא״ מהג׳ ר׳ ישראל גוסטמאן
נ״י ,שיעור יב או״ק ד—ח :״…דאיסורין מיוחדין ומופרדין הם איסור גזל דישראל ואיסור
גזל דבן נח …דישראל עובר על מילה וגנבה משוס לא תגזול
א ו
ל
א
ת ג נ ו ב
׳ יאינו ישראי־
אינו מוזהר על לא תגזול ולא תגנוב רק משום עץ הגן שהוא איסור מיוחד …ואין
ז מ
אותה עבירה עצמה …ונראה לישב בדברינו הנ״ל קושיית המהרש״א יבמות מז׳ ב ,ג ,
כ
גר שבא להתגייר מודיעין אותו מצות חמורות וכו׳ ,והיינו דאסיר לו ע״ז ,והקשר,
מהרש״א שם הא ע״ז בכלל ז מצות בני נח …ול״ל קבלת מצות לזה בגר …ולדברינו
יתורץ בפשיטות דודאי צריך לקבל כל התרי״ג מצות …והא דמוזהר מקודם על הז׳ מ צ ו
ת
אין לו שום שייכות לדיני ישראל דישראל לא הוזהרו רק מציווי הקב״ה למשה מסיני
לא מנביאים הקודמים …ולכן צריך לקבל גם הז׳ מצות בדיני ישראל…״.
ברם מה שכתב שם או״ק ה :״ויסוד דברינו הנ״ל דז׳ מצות בני נח אינן אותן המצות
של ישראל למדתי מתורתו של רבינו הרמב״ם ז״ל ,והוא בפי׳ גיד הנשה ק ,ב …גילדן
לנו הרמב״ם בפירוש יסוד הנ״ל דז׳ מצות בני נח נצטוו ביחור על ידי נביאים שלהן,
וישראל נצטוו ביחוד ע״י משה רבנו …רז׳ מצות בני נח אע״פ שנכללו בתרי״ג מצווז
ישראל ,מכל מקום אין להם שום שייכות זה לזה
אין כאן כל הכרח לומר בזד,
שהנביאים שלהן היו המצווים בז׳ מצות אלא כנ״ל שמשה ריינו היה המצווה וצור.
א
ת
בני נח לקיים את אותן המצוות שנזהר בהן אדם הראשון ונח.
18כלי חמדה פרשת דברים או״ק
א :״…וכשנתנו עשרת הדברות לישראל נתנו בלשון
יחיד …כל אחד נתערב בעד חבירו …להנ״ל יובן היטב דכאשר שמעו )בני עשיו וישמעאל
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מצב
במרה,
זה קיום ז׳ מצוות
שאז גם מצוות
בני נה מ צ ד הקבלה ממימיך עד לנתינת המצוות
בני נה נתהדימו ונצטוו בהן בני ישראל מ פ י ה׳ ואף
נתוםפו עוד שלש מצוות מ פ י ה׳ .וכן מוסבר העגין בספר ״אבגי ש ה ם ״
1 9
:
ועולה יפה לשון הברייתא בגמ׳ סנהדרין נ״ו ע ״ ב :עשר מ צ ו ת
״נצטוו״
יימראל
במרה,
שבע
״ימקבלו״
עליהם
בני
נח,
והוסיפו
עליהם דינים וימבת וכיבוד אב ואם …ור״ל דבהיות ישראל במרה
0
לפני שבאו להר סיני אז נצטוו להיות עליהם ה ו כ ה , -אותן ש ב ע
המצוות שהיו ב ״ נ נוהגין בהן ע פ ״ י קבלתן ,ד ב א ו ת ה ש ע ה לא היו
בני נה הייבין בימבע המצוות ,רק ישראל
ג׳
נתהייבו בהן עם עוד
1
מצוות…״ ־.
ה.
אברהם אבינו לא נצטוה לקיים תרי״ג מצות .הוא קיים את ז׳ מצוות בני נה
מ צ ד הקבלה כימאר כל בני העולם עד שהכיר את בוראו .אהרי כן קיים את כל
וכוי( לא תרצח לא תנאף בלשון יחיד וע״כ היינו שיהי׳ כולם כאחד להיות אחד נענש
בעבור חברו ואת זה לא רצו לקבל על עצמם בלאווין אלו אשר נטמאו בם להיות אחד
ערב בעד חברו…״.
19רבי משה ליב שחור ז״ל אבני שהם לתורה .ירושלים תשכ״ח ,בראשית ב ,טז.
20ויוצא שחשיבות מתן תורה היתד ,שהמצוות לא היו יותר מצד הקבלה אלא מצד הציווי.
ולפי זה נוכל להבין מדוע מקפידים המפרשים למצוא בסיס לתרי״ג המצוות בעשרת
הדברות )ראה חומש תורה שלמה מהרב מנחם כשר נ״י ,כרך טז עמ׳ רג—ריג עשרת
הדברות — ותרי״ג מצות :״נמצא שיש לנו בענין זה תשע שיטות ,פילון ,רס״ג ,ראב״ן,
מאמר השכל ,ר׳ אברהם בר״ח ,הרלב״ג ,רבינו בחיי ,ר׳ עזריאל ,ור׳ מנחם בר׳ זרח״
ברצוני להוסיף את פי׳ של ר׳ אברהם בן הרמב״ם בפי׳ עה״ת(.
וכהמשך לדברי ספר החינוך שמתן המצוות לא היה סתם דבר בעלמא רק מאורע שקרה
לפני עדים — כל בני ישראל )ראה בההקדמה לספר החנוך :״…כשרצה האלקים לתת
תורה לעמו ישראל נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים
רבים להיות כולם עדים נאמנים על הדברים .גם למען תהיה העדות יותר חזקה ונאמן
זכו כולם למעלה הנבואה לפי שאין במה שיודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם׳׳( ,כן
נתן את כל התרי׳׳ג המצוות במעמד העדים בנ״י.
21בעקבות זו ראיתי שהלך הרב חיים הירשענזאהן בספרו ״חידושי הרח״ה למסכת הוריות״
עמ׳ נא—נד :״בהוריות ח ,ע״ב .איזו היא מצוה שנאמרה בתחילה הוי אומר זו עכו״ם.
וצ״ע הלא המצוד ,הראשונה שנצטוו ישראל ע״י משה היא החודש הזה לכם …ונלע״ד
דכונה אחרת יש בםוגיא זו ,והוא דאמרינן בהולין ק״א ע״ב ״לא נקראו בני ישראל עד
סיני״ כי קודם מתן תורה נקראו עדיין בני נח …ואחרי שכבר במרה נצטוו עוד הפעם
על ז מצות בני נח אות הוא שכבר במרה יצאו מכלל בני נח …ועל זה מקשה הש״ס
והאמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה )ז מצות בני נח ,דינים ושבת וכבוד או״א
— סנהדרין נו( וא״כ לא נאמרה ע״ז בתחלה…״.
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
22
התורה כולה ע״י כה ה נ ב ו א ה .המצוד ,היחידה שנצטוה מ פ י ה׳ היתד! מ צ ו ת
מילה .מצוד ,זו היתד ,היחידה שצווה לצוות את יוצאי הלציו בשם ה׳ ולא ש א ר
המצוות .וכשהפסוק אומר ״כי ידעתיו למען אשר יצוד ,את בניו ואת ביתו
אחריו״ )בראשית יה ,יט( ,ה מ נ ה היא שה׳ יודע שאברהם יגרם לבניו לקבל על
עצמם את המצות .ולפענ״ד זו היא כוונת רבינו ח נ נ א ל :״נעשו דברי האבות
בקבלה בלא כתיבה בתורה כמו תורה הכתובה ,ומכאן אתה למד כי המשנה
שהיא סדורה בהגדות אבות לבנים היא בידם קבלה שהייבים לשמור דבריהם
כחיוב תורה הכתובה ,שזה וזה שוים ,שהרי עשר הדברות נשמעו מפי הגבורה
ונכתבו מפי הנביא ע״ה ושאר התורה נכתבה מפי הנביא ,וכשם שאין הפרש כין
המצוות שהן בכתובה ובין המצוות שהן בקבלה הכל שוין״.
2 5
ולכן כאשר הגמרא אומרת שאברהם קיים את כל התורה ,היא מלמדת אותנו
שלא רק הוא בעצמו קיים אותה ,אלא שבעקבותיו גם בניו קבלו עליהם א
קיום המצוד .,ולכן יצהק ויעקב גם קימו את כל התורה מתוך הקבלה העצמית 4צ.
ת
הרמב״ם בהלכות מלכים הנ״ל ,כאשר הוא מונה את המצוות לפני מ ת ן
תורה מונה רק אותן המצוות אשר יכלו להיות צווי מאת ה׳ או מצוות שהיו ר ק
מ צ ד עצמן ושיכלו להיות גם מצד הקבלה .לכן הרמב״ם מונה את ו׳ מצוות א ד
ס
22ראה מהרש״א ק
ליש
ב :״…הבא משמע דנאסר לאברהם ולזרעו קודם מתן תורה
א
שפחה ועובדת כוכבים …והא דנשא אברהם את הגר שפחת שרה …וצ״ל כיון שנשאר,
קודם שנימול ואז לא קיים כל התורה …ואיכא למידק אהך סוגיא דס״פ ד׳ מיתות למ״ד
י׳ מצות נצטוו ישראל במרה כו׳ והקשו התום׳ שם תימא האיכא גיד הנשר ,ומילה שניתן
לאברהם כו׳ עכ״ל אמאי לא תקשי להו נמי האיכא הך דהכא לאסור אברהם אבינו ו ז ך
ר ע
בשפחה ועו״כ..,״.
וראה בספר ״משנת חיים״ ע״מ תענית ,להרב חיים מאיר שטינברג ,בני ברק
סימן יא שכתב לתרץ ע״פ המשך חכמה פ׳ חיי שרה :
תש ״
כ
ם
שהי׳ תנאי בהבטחת השם
שהארץ תהא לאברהם וזרעו זה שכ׳ ונתתי לך ולזרעך את ארץ כנען
4
והייתי
כ ס
לאלקים ובזה התנה ה׳ דרק אם לא יקח עכו״ם או שפחה יתקיים זה שהיי אין זרעס
של אלו מתייחם אחריך ומשו״ה לא להם הארץ אבל לא נאמר אזהרה ואיסור בזה,
ו ז ה
אשר צוד ,יצחק ליעקב שלא יקח אשר ,מבנות הכנעני הוא שאמר לו ויתן לך את ב ר כ ת
אברהם כו׳ את ארץ מגוריך וגו׳ ,ואשר ע״כ צוהו שלא יקח מבנות כנען ואז יחול עליו
הלוי
ברכת אברהם אם יתקיים התנאי האומר עיי״ש עוד .וכעין זה הוא בהי׳ רי׳׳ז
עה״ת פ׳ תולדות .ונמצא לפ״ז דאמנם לא נצטוה אברהם שלא לשאת עכו״ם ושפחה
ו ז ה ו
שלא הביא הרמב״ם אלא שנצטוה על המילה ולא יותר…״.
23מובא ברכינו בחיי וירא חי ,יט.
24ברם ,ראה בשו״ת הרמ״א סימן י :
מכל מקום נוכל לומר אם הוא ]אברהם
אכי
שמר ,אנשי ביתו לא שמרו רק החק הנמוסי הנמסר להם ,דהיינו ז׳ מצות בני נח,
לנו גדול מאדוננו אבינו יעקב ע״ה אשר נשא שתי אחיות אלא ע״כ צריכין אנו
ל
נ ו [
ד מ
,
ה ו ד ו ת
ולומר כי הכתוב שאמר למען אשר יצוד ,וגו׳ לא קאי רק אאותן שבע מצות של כ נ י
נח…״.
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מפני ׳:׳נצטוו מאת ה׳ .אה״כ לנה אבר מן החי — כי גם נצטווה מאת ה׳ .אולם
אינו מזכיר שאברהם קיים את כל התורה מפני ש א( אברהם לא נצטוה.
ב( מפני שהמצוות לא קוימו לפני אברהם ולכן לא יכלו להיות מפי הקבלה
)אע״פ שהיו מצד עצמו( .ליצהק — הפרימת מעשר שעשה מעצמו ולא לפי
הקבלה) .היינו והיות ואברהם קיים את כל המצוות היתד .יכולת שקיים גם
מעשירות ,בא הרמב״ם ללמדנו שיצהק הידש את המעשרות( .ליעקב — גיד
הנימה ,שעימר ,זאת רק מעצמו )אותו הסבר כמו ליצהק( ׳׳־.
ו.
תשובה נוספת לשאלה מי היה המצוד ,ל ד מצוות בני נה נתן הרב
אלהנן וםרמאן זצוק״ל •־• ,-שמסביר שלהיוב קיום המצות ישנן שלש דרגות
א( צווי ,ב( דבור ,ג( רצון הבורא .צווי — יימיר מהי״ת לאדם .דבור — הצווי
הנמסר לאדם ע״י הנביאים .רצון הבורא — מצוות הנמסרות לאדם ע״י הכמים
וכר .ב ד י ד זו הוא מסביר את שיטת הרמב״ן המתנגד לשיטת הרמב״ם שאומר
שהמצור ,לשימוע לדברי הכמים מבוססת על הפסוק ״לא תסור״ )דברים יז ,יא(.
והרמב״ן סובר שההיוב מבוסם על הענין שהחכמים הם היודעין את רצון הבורא.
וז״ל:
והנה ביבמות דם״ב תניא ג׳ דברים עשה מרע״ה והסכימה
דעתו לדעת המקום …והוסיף יום אחד …ונראה דהא דהוסיף יום
אהד אינו אלא מדרבנן …ומ״מ הסכימה דעתו לדעת המקום דכן
היה גם רצון השי״ת אלא שלא ציוהו ע״ז בציווי מפורש וא״כ
יי׳ל דה״ה בכל המצות והאיםורין של דבריהן הסכימה ד ע ת ן לדעת
המקום ולדוגמה כשאמרו שניות לעריות גם רצון השי״ת היה כן
שנגזור על עצמנו שניות אלא שלא צוד ,ע״ז בתורה מפורש…
ומה״ ט אנו הייבין לעשיות כדבריהן שהרי אנו מקיימין בזה רצון
השי״ת שהסכימה דעתן לדעתו ומ״מ כיון שלא בא עליהן צווי
מפורש הן קלים מדברי תורה המפורשיין …וא״כ כל האיםורין של
דבריהן שלא נאמרו כלל אפילו ברמיזה אלא שאגו יודעין מדברי
הכמים שכך הוא רצונו ית״ש הן קלים יותר מדברים הנלמדין
בדרש בתורה ש ב ע ״ פ . -
7
25וראה עוד הסבר לרמב״ם שלא הביא שאברהם אבינו שמר את כל התורה ב״עינים למשפט״
מהרב יצחק אריאלי ז״ל ,סנהדרין נו או״ק ח )עמ׳ קמט(.
26קונטרס דברי סופרים מאת הג׳ הרב אלחנן בונם וםרמאן ,סימן א מאו״ק יד—כד.
27ברם ראה במשך חכמה שפטים עה״פ לא תסור:
כי לשיקול דעתי האמת כדברי
הרמב״ם והעיקר הוא זה ,כי התורה רצתה אשר מלבד ענינים הנצחים והקיימים לעד,
יתחדש ענינים ,סייגים ,ואזהרות ,וחומרות אשר יהיו זמניים ,היינו שיהי׳ ביד החכמים
להוסיף עפ״י גדרים ,להם …ואם יעמוד בי״ד אחר גדול בחכמה ובמנין ובהסכם כלל
ישראל כפי הגדרים שיש בזה ,הרשות בידם לבטל ,ולמען לא ימצא איש אחד לומר אני
הרואה ואינני כפוף לחכמי ישראל ,נתנה התורה גדר לא תסור כוי ,שאל״כ יהי׳ תורד,
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובזה יובן ענין סתום מה שמיצינו גזירת חכמים גם קודם מ ת ן
ת ו ר ה . . .ומאיזה טעם היו הייבין אז ליממוע לדברי הכמים ד ה ר י
קודם מתן תורה לא היו מצווין אלא בז׳ מצות בני נה ו מ י ל ה
וגיד הנימה ומצוה זו לקיים דברי הכמים אינה ב כ ל ל ן . . .א מ נ ם
לפי הנ״ל אתי שפיר דכל מה שיצוו הכמים אנו יודעין שכן ה ו א
גם רצון הבורא ודבר זה לעשות רצונו ית״ש כל באי ע ו ל ם
מצווץ ועומדין מתהל׳ ברייתן ע״ז דכל הנמצאים נבראו ל ע י מ ו ת
רצון קונם וכל פעל ה׳ ל מ ע נ ה ו . . .ובזה אפימר לפרש כונת ה כ ת ו ב
בירמיה י״ט ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש ע ו ל ת
לבעל אשיר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי ע״כ ו פ י ר ו ש ו
בתרגום דלא פקדית באורייתי ודלא שלהית ביד עבדיי נ ב י י א
ולא רעוא קדמי .הנה בכתוב הזה מפורש כי ישי ש ל ש ה ח ל ק י
ת ו ר ה :א( הנקרא צווי; ב( הנקרא דבור; ג! שאין עליו לא צ ו ו י
כנ״ל …״ 8־.
ולא דבור אלא רצון ה׳ בלבד והם כל המצות דרבנן
לפי זה אפשר להסביר את שיטת הרמב״ם שאף אישי לפני מ ש ה לא נ ש ל ח
מ א ת ה׳ לצוות צווים ,אבל כן יכלו למסור את רצון ה /ולכן המהייב ל ק י ו ם
מצוות בני נה היא העובדה שאדם ונה היו המגלים של רצון הבורא .ו א ז
תתעורר ה ש א ל ה :א( לפי הנ״ל נלמד שאי קיום רצון הבורא אינו מ ח י י ב
עונשי המור כמיתה ,ואיך אפשר להסביר זאת לאור כל הנלמד עד כה ש א י
קיום רצון הבורא בז׳ מ צ ו ת בני נה כן מהייב מ י ת ה ? ב( עד כה אמרנו ש י ש
הבדל בין העבשים לאי קיום הצווים לאי קיום רצון הבורא ,אם נאמר ש א י
קיום ז׳ מצות בני נה גם מהייב עונש* המור ,הרי מבוטל ההבדל בין ק י ו ם
הצווים וקיום רצון ח ׳ ?
ויש לומר שהסיבה להבדל בין העבשים הוא בסוג הצווי .אדם ונה א ש ר
קיבלו צווי ישיר מ א ת השי״ת מהויבים היו ,וכשמסרו לצאצאיהם מסרו א ת
רצון ה׳ אשיר נאמר להם בצווי מפורש׳ ולכן התהייבו גם תולדותיהם הן במצוד,,
הן בעונש על אי־ קיום המצוה ,מ ה שאין כן אם רצון הבורא לא נמסר א ח ר י
צווי ישיר.
מסורה ביד כ״א ,ויעשו אגודות אגודות ,ויתפרד הקשר הכללי ,מה שיתנגד לרצון השם
שיהי׳ עס אחד לשמוע לחכמיהם …אבל הענין בעצמו שאמרו והדשו ,אפשר ואינו מתקבל
אל רצון הבורא ,ואם יעמוד בי״ד אחר הגדול ויבררו טעותן …ואף אם יכוונו האמת,
כפי מה שהוא רצון הבורא באמת ,בכ״ז לא רצה השם יתעלה לעשותו חק נצחיי מטעמים
הכמוסים בחקר אלוק ,רק שיהי׳ מעצת החכמים וברצונם ,ורצה דוקא שנשמע בקולם,
אבל לא בפרטי הדברים…״.
28״ולפי פשוטי המקראות נראה שזה היה עונו של בלעם הרשע דלכאורה אחרי שאמר אס
יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה׳ מה היא רשעתו אבל באמת
אף שידע בלעם היטב כי הליכתו לקלל את ישראל הוא נגד רצון ה׳ לא חשש על זה כ ״
ש
א
צ ו ו
מ פ
ש
ש ל א
כ
א מ
ל א
א ו כ ל
י
ז 5ב ו
א ת
פ י
ז
יי׳ יייקא אבל
• י
י
יי^ד יע״
יי
י
ל ייייי יי
רצון ה׳ לא היה חשוב בעיניו לעשותו יזוהי רשעותו״ — .קונטרס דברי סופרים שם.
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שילה ר פ א ל
בדין מעשר כספים
כתבו התום׳ בתענית ט ,א ד״ה עשר ת ע ש ר :״הכי איתא בספרי עשר
תעשר את כל תבואת זרעד היוצא השדה שנה שנה ,אין לי אלא תבואת זרעך
׳מהייב במעימר ,רבית ופרקמטיא וכל שאר רווהים מניין ,ת״ל את כל״ ]וכבר
העיר בברכ״י ,יור״ד רמט ,ג דבםפרי שלפנינו ליתא[.
ומדברי הספרי יימנה לכאורה סתירה למה שכתבו הפוסקים דמעשר כספים
אינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן ]ראה :שו״ת מהר״ם מרוטנבורג סי׳ עד,
ב״ח יור״ד סי׳ ימלא ,שו״ת פני יהושע סי׳ ב ,שאילת יעבץ סי׳ ו ,שבות יעקב
ח ״ ב םי׳ פה ועוד[ ,אמנם כבר כתבו האחרונים ]ראה :תשובת ר״ד אופנהיים
בשו״ת הוות יאיר סי׳ רכד 1דדברי הספרי אינם אלא אסמכתא בעלמא .ועיי׳
בשו״ת ציץ אליעזר להגרא״י וולדינברג שליט״א ,ה״ט סי׳ א ,פרק א ,שהביא
הרבה פוסקים הסוברים כן.
ויש להקור אם צריכים להפריש מ״כ מכל מה שהרויה ללא התהשבות
בהוצאות ביתו ,וגם אם הוצאותיו מרובות ומגיעות עד לכדי כל מה שהרויח,
מ ״ מ הייב להפריש מ״כ מכל הריוח ,או שמ״כ יש להפריש רק מהריוה ,אהר
ניכוי הוצאות הבית .ומצד הסברא נראה דיכול לנכות הוצאות הבית ,דמ״כ
יימ לו להפריש רק מהריוה ומה שהוציא לביתו לא נקרא שהרויה .וראי׳ לכך
מ ת ש ו ב ת הגאון ר׳ דוד אופנתיים ז״ל )שו״ת הות יאיר סי׳ רכד( שכתב כדבר
פשוט שסוחר יכול לנכות ההוצאות שהוציא על מםהרו ,הולכה והובאה וכד׳,
ומפריש מ״כ רק ממה שנותר לו ריוה נקי אהר ניכוי הוצאות המסחר .וסיים
ו ז ״ ל :״דאם אינו מוציא הוצאות ליםע למקום שווקים ועיירות לקנות סחורות
אז אינו מרויה מאה זהובים וא״כ גם לעניים אין להם עשרה זהובים ,וא״כ
פשיוט הוא דמנכה דמי הוצאות והם נקראים קרן״ .ואף שאין הנידון דומה
לראי /דשם מדובר בהוצאות המםהר ,דלולא ההוצאות לא הי׳ גם הריוח,
ואם י ו צ י א במסהרו כך וכך והרויה כך וכך ,הרי ברור ש מ ה שהוציא לא הרויה
וכאילו חרויח פהות .ואין זה דומה לנדו״ד שאין כל קשר בין הריוה שמרויה
בעבודתו לבין ההוצאות שמוציא בביתו .מ ״ מ לפי הסברא שכתב שלולא
ההוצאות אינו מרויה מ א ה זהובים ואז אין גם לעניים עשרה זהובים ,אפש״ל
דגם בשאלתנו ,בדךך כלל אדם עובד כדי לפרנס בני ביתו ,ולו יצוייר שלא
הי׳ צריך לפרנס ב״ב ,לא הי׳ עובד כ״כ רק בשביל ריוה בעלמא .ורוב יגיעת
האדם היא כדי למצוא טרף לב״ב ומשום כך מה שמרויה עבור פרנסה ,לא
מיקרי ריוח אלא הוצאות .וריוה מיקרי מ ה שנותר לו אחר ניכוי הוצאות
הבית *.
• הערת העורך :הרב שילה רפאל נ׳׳י מודה שהנידון אינו דומה לראיה .לפענ״ד אין
לראות סמך בדברי הרב דוד אופנתיים שמותר לפי דעתו לנכות את הוצאות הבית מן
הריוח .הרד״א הוכיח שמותר לנכות את הוצאות המסחר מהריוח הברוטו — בניגוד
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והחוות יאיר עצמו הסכים שם לדברי הגר״ד אופנד״יים והוסיף ש א פ י ׳ ה י ׳
הריוח בסחורה אהת ,כגון בתבואה וההפסד בםהורה אחרת כגון יין ,ג ״ כ י כ ו ל
לנכות ההפסד מן הריוה ולהפריש* מ ״ כ רק מ מ ה שנותר מ! הריוח .ו כ ת ב
דירא שמים יהא לו פנקס מיוחד למעשרו ופעם בחצי שנה או ש נ ה י ע ש ה
השבון הרווהים וההפסדים ויפריש* מ״כ .הזינן דגם אם אין קשר בין מ ס ח ר
אהד לשני וגם נעשו בזמן אהר יכול לנכות ההפסד וההוצאות ש ה ו צ י א
בפעם אחת מן הריוח שהרויה בפעם אהרת .וא״כ ישי קצת ראי׳ ל נ ד ו ״ ד ד י כ ו ל
לנכות הוצאות הבית מן הריוח ,דלפני ניכוי ההוצאות לא מיקרי ריוה.
והנה בשיירי כנה״ג ,יור״ד רמט ,ס״א הביא תשובת הג״ר מ ת ת י ה ט ר י ו י ש
ז״ל ]ולפנינו היא בתשובות אבקת רוכל סי׳ ג( דיכול לנכות מן הריוה ה ה ו צ א ו ת
אשר פיזר לביתו ואה״כ יפריש* מ״כ .אמנם בברכי יוסף ,יור״ד סי׳ ר מ ט ,
אות ה כתב לדהות דבריו דמ״כ אםמכוהו בספרי ובמדרש ת נ ה ו מ א א ק ר א
דעשר תעשיר וגם בירושלמי דריש כן מכבד ה׳ מהונך ומראשית כל ת ב ו א ת ך ,
וא״כ כמו במעשיר תבואה ודאי שאין לנכות ההוצאות שמוציא לביתו ו ה י י ב
לעשר מכל מ ה שתוציא הארץ ,אף במעשר כספים הדין כן .והוסיף שם ה ה י ד ״ א
שיש להעמיס כן גם בכוונת הכותב שלא עלה על דעתו שיכול לנכות ה ו צ א ו ת
הבית .שהרי בתהילת דבריו כתב ו ז ״ ל :״לפי שיש אנשים שמפריימין מ ע ש ר
מממונם ולא כראוי כי מ ת ה י ל ה אין מפרישיין מחקרן עד שירויחו ומה ש י ר ו י ח ו
אין מפרישין מהריוה רק מה שירויהו יתר על הוצאתם מאכילה ושתיה ו כ ס ו ת
וימאר דברים הצריכים לפזור ומהמותר יפרישו לזה אני אומר כי אינן י ו צ א י ם
בזה ידי הובתם״ ,עכ״ל .מ ש מ ע ש מ ת נ ג ד לניכוי ההוצאות ,וא״כ איך סיים ב ס ו ף
שיפריש מ ה שהרויה יתר על ההוצאות .לכן כתב ההיד״א דכוונת בעל ה ת ש ו ב ה
במה ש כ ת ב :״ויראה מ ה שירויה יותר על אשיר פיזר בדברים הצריכים ל ב י ת
ויקח המעשר כמו שאמרנו״ ,כלומר שיפריש מעשר גם בעד הריוח ש מ מ נ ו
הוציא ההוצאות כמו שכתב לעיל למהות באנשיים שלא נוהגים כד.
להפרשת תרומות ומעשרות .ואין לנו אלא חידושו .ואם לדברי הרב שילה רפאל נ״י
למה לא השמיע רד״א חידוש יותר גדול שאפילו הוצאת הבית מותר לנכות •<.
עכשיו זכינו להופעת שו״ת נשאל דוד מהרב דוד אופנהיים ושם בחיו״ד סי׳ כד מ ב י א
הרד״א את ספקו של בעל חות יאיר אם גם עני מחויב להפריש מעשר כספים.
משיב :״ולא ידעתי דאיך יעלה על דעתו לפטור העני וייחלוץ העני בעניו ,אם
ורד״
א
הו
א
משתכר במשא ומתן ודאי הוא מחוייב בכל המצוות כמו עשיר ,ויותר צריך
ליזהר
בזה ,עשר בשביל שתתעשר ומתרושש והון רב ,בודאי מזה שנותן לו צדקה
אפשר
לפטור אותו מליתן ממנו מעשר ,דהוי כמו לקט שכהה ופאר .דפטור מן המעשר
מ״
מ
ראוי לו ליתן ממנו בדרך צדקה ,תמצא בש״ס גיטין )דף ז׳ ע״ב!…״ .גם דבריי אלה
של רד״א מוכיחים שלפי דעתו אפילו עני מחויב להפריש מעשר כספים מכל משהוא
מרויח .מאידך יש מקום לומר שאם אין לאדם לפרנס את בני הבית׳ אין לו אפשרות
לדאוג לעניים ונמצא שההוצאות לטובת בני הבית דומות להוצאות הנסיעות
שעליהן דיבר הרד״א ,אבל מדברי הרד״א ב״נשאל דוד״ רואים ברור אחרת.
62
www.daat.ac.il
והלבוש
אתר דעת -מכללת הרצוג
גם בשו״ת בית דינו של שלמה ,יור״ד סי׳ א ,דחה דברי הרמ״ט ,שאין
נראה כן מדברי הפוסקים וכתב ו ז ״ ל :״ובאמת לא ידעגא להרב על התשובה
הנזכר אי בר סמכא הוא כי לא נשמע ולא הוזכר בין הפוסקים המפורסמים
וגם לא ידענא מנ״ל הא״ .ולבסוף כתב כדברי ההיד״א להעמיס בדבריו שיתבונן
בריוח כדי להפריש מעשר על כולו ,ללא גיכוי ההוצאות.
ונראה להביא ראי׳ דבמ״כ יכול לנכות הוצאות הבית ולהפריש רק מן
הריוח .דז״ב דמ״כ הוא הלק ממצות צדקה .והרמב״ם בפ״ז מהל׳ מתנות עניים
כלל יהד דיני צדקה ודיגי מ״כ .גם בשו״ע כתב דיני מ״כ )בסי׳ רמט( כחלק
מדיגי צדקה .מ ש מ ע שמ״כ הוא שיעור גתיגה בהלכות צדקה .גם בברכ״י,
רמט ,אות ג כ ת ב :״דמעימר כספים איגו בסוג מעימר עגי רק היוב צדקה״.
והנה בהל׳ צדקה םי׳ רגא ס״ג כתב הרמ״א וז״ל :״פרנסת עצמו קודמת לכל
אדם ואינו הייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואה״כ יקדים פרנסת אביו
ואמו אם הם עניים והם קודמים לפרנסת בניו ואה״כ בניו והם קודמים לאהיו
והם קודמין לשאר קרובים והקרובים קודמים לשכיניו ו כ ו ׳ ״ .ובביאור הגר״א
ם ק ״ ד הביא דברי התנא דבי אליהו ר״פ כ ״ ז :״הלא פרום לרעב להמך כו׳
ומבשרך לא תתעלם הא כיצד אלא אם יימ לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש
לעשיות מהן צדקה כדי שיפרנס אהרים משלו כיצד יעשה בתהלה יפרנס את
אביו ואמו ואם הותיר יפרנס את אהיו ואהיותיו ואם הותיר ו כ ו ׳ ״ .משימע
דצדקה הייב לתת רק אם ישי לו פרנסה ,וא״כ ה ״ ה למ״כ שהיוב זה הל עליו
רק לאהר שישי לו כדי לפרנס את עצמו .ומכאן מקור נאמן לכד שמ״כ צריד
להפריש רק מן הריוה ויכול לנכות הוצאות פרנסתו.
אמנם ראיתי בשו״ת בית דינו של שלמה ,שם ,דף נ״א ,ע״א שהביא
ראי׳ זאת מדברי הטור בשים רס״ג וניסה להסביר בכך דברי רמ״ט שהבאנו
לעיל ,דיכול לנכות ההוצאות .אולם דהה זאת באמרו שהמדובר הוא בשאין לו
ריוח יותר מכדי פרנסתו ,דאז אין מהוייב למעט בפרנסתו וליתן צדקה,
דחייר קודמין ,אבל בשיש לו ריוח יותר מכדי פרנסתו ויש בו כדי נתינת
מעשיר על כל הריוה ,צריר להפריש• מ״כ על כל מ ה שהרויח ואינו יכול
לנכות פרנסתו .ולענ״ד אין חילוקו ברור ,דאם כדי פרנסתו לא נחשב ריוח
דחייו קורמים ואין מהוייב להפריש׳ מכך צדקה ,גם אם הרויח יותר ,חרי
הריוח נקרא רק מ ה שהרויה יותר ולא מ ה שמיועד לצרכי פרנסה ,וא״כ יש לו
להפריש׳ מ ״ כ רק על מה שהרויח יותר מ כ ד י פרנסתו.
גם בקיצור שו״ע סי׳ לד ס״ד כ ת ב ו ז ״ ל :״ . . .מ כ א ן ואילך יתן מעשר
מן הריוח שהרויח כל שנה ה ד ן מצרכי ביתו״ .וראיתי להרה״ג ר׳ ברוך
קונשטט ז״ל )המעין ,כרך ז ,גליון ג — גיסן תשכ״ז( שרצה להגיה בנוסח
הקצשיו״ע במקום ״חוץ מצרכי ביתו״ ,״חוץ מצרכי כיסו״ ,והכוונה כ מ ש ״ כ
בשו״ת הוות יאיר שמותר לשותף להוציא מממון כיס של שותפין לקנות
בגד חדש לצורך מסחרו ,ודוחק .ואח״כ כתב שבקצשיו״ע מהדורת ר״ד פ ל ד מ ן
)לייפציג תרפ״ד( לא מופיעות המילים חוץ מצרכי ביתו .אמנם בדפוסים
הראשונים של הקצימו״ע הנוםה כפי שהבאנו ,וכמו שהוכיח פרופ׳ יחיאל דומב
ב״המעין״ ,תשרי ת ש ל ״ א )עמ׳ .(75 ,74
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וראיתי ל מ ו ן החפץ חיים ז״ל באהבת חסד ,פי״ח אות ג ש כ ת ב ו ז ״ ל :
״ע״כ ה ע צ ה לזה שבכל שנה יעשה חשבון מסחורותיו דרך כלל ו ח ש ב ו ן פ נ ק ס ו
השייך להעסק וידע את מ ה שניתוסף לו ,גם יחשוב לערך את השבוז ה ר צ א ו ת
הבית על מזונותיו ומלבושיו שהיה לו במשך הזמן הזה״ .הרי מ פ ו ר ש ש י כ ו ל
לנכות הוצאות הבית ולא רק מזונות אלא גם לבוש ועליהם א ״ צ ל ה פ ר י ש
מ״כ .אלא שסיים ש ם :״ויתנה כ״ז בתהילת קבלתו את המצוד ,ש י ה י ה י ו כ ל
לשער בכל ענינים אלו לפי דעתו בערך ולא בצמצום״ .וכ״כ ב ש ו ״ ת מ ה ר ״ ם
בדודא סי׳ יד שיכול לנכות הוצאות הבית מן הרווחים.
והעירני מו״ר מרן הגאון רש״ז אויערבאך שליט״א ,שייתכן ש ה פ י ר ו ש
בדברי האהבת הסד הוא בדיוק להיפך .והכוונה שיחשב את רווחיו ו א ת
הוצאות הבית שהיו לו במימך הזמן כדי שידע בדיוק על מה יש לו ל ה פ ר י ש
מ״כ ,כשיעשה החשבון לבסוף .וסייעתו ממש״כ הא״ה במשפט ש ל א ח ר
ח ״ ל • ולעומת כל זה יהשוב מ ה שכתוב בפנקסו שהוציא על צדקה ,ג ם כ ל
עניני צ ד ק ה שרגיל ליתן בתוך ביתו לעניים״ .ומדבריו ״ ו ל ע ו מ ת ״ מ ש מ ע
ש ע ד עכשיו דיבר על ה ת ו ה י ם ,כולל הוצאות הבית שעליהם יש ל ה פ ר י ש מ ״
ולעומת זה ינכה הוצאות הצדקה שהיו לו ויחשוב אותם כמ״כ .אולם ל ע נ ״ ד
אפשר לפרש כ מ ש ״ כ לעיל .דקודם כל ,אם אין לנכות הוצאות הבית מ ן ה ר ו ו ח י ם ,
מ ד ו ע כי^ל הזכיר ה א ״ ה את הוצאות הבית .הרי כתב שיעשה השיכון ה ר ו ו ח י ם
וכל ריוח שהרויח הרי כבר רשם בפנקסו ומה איכפת לנו כמה היו ה ו צ א ו ת
הבית .ועוד ,מלשונו של ה א ״ ה בכל הפרק מ ש מ ע שיפריש מ ״ כ מ ן ה ר י
שהזכיר כ ״ פ שההפרשה היא מן ה ת ו ה .ומש״כ הא״ה ״ולעומת״ ,כ ו ו נ ת ו
לעומת מה ש ע ש ה את חשבון הרוהים וההפסדים וניכה הוצאות ה ב י ת
י ח ש ב כמה נתן לצדקה וזה נהשב לו למ״כ .שהרי יש ה ב ד ל
הדוחים
גדול בין ניכוי הוצאות הבית שאמנם לא נכללים ברווחים ,אבל מ צ ד
אינם נחשבים כמ״כ ,לבין צדקה שנתן בינתיים שנחשבת למ״כ מ מ ש .ל כ ן
כ ת ב ה א ״ ח ש ל ע ו מ ת שלא השב הוצאות הבית כמ״כ ,יכול להשיב א ת ה צ ד ק ה
ז
ה
כ ״
ו ח ׳
כ
ש
ך
׳
מ
ן
נ
י
,
,
שנתן כמ״כ ,וצ״ע•
נמצינו למדים ש מ י שאין לו אלא כדי פרנסתו ,ודאי א״צ להםוך מ ה ו צ א ו ת י ו
ולתת מ״כ .ואפי׳ מי שמרויה יותר ישי מקום להקל ולומר ש א ת המ״כ
יסרי
ש
אחר ניכוי הוצאות הבית.
אולם אפי׳ מ י שאינו רוצה להסתמר על היתר זה של ניכוי הוצאות ה ב י ת
יש לו ע צ ה מרווהת יותר לתת מעשרותיו להוצאות בניו ובנותיו ה ג ד ו ל י ם .
הש״ך כתב בסי׳ רמט ,סק״ג בשים תשובות מהר״ם מרוטנבורג סי׳ ע ״ ה
דמותר לפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו הייב לפרנסם ,והוסיף ה ש ״ ך
דאפי׳ יש• בידו יכולת לפרנסם ממקור אהר .ובניו ,היינו מגיל ש ש ו מ ע ל ה
,
שאינו חייב לפרנסם ,כמבואר במסכת כתובות מט ,ב ובשו״ע א ב ה ע ״ ז
עא ם״א ,דחיוב מזונות לבניו ובנותיו הוא עד גיל שש .ומגיל ש ש ו מ ע ל ה
אינו מהוייב אלא מדין צדקה ]וכדברי הגמ׳ בכתובות נ ,א עושה צ ד ק ה ב כ ל
עת — זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים[ ולכן יכול לזונם מ כ ס פ י מ ע ש ר .
וכ״כ הברכ״י שם אות ג :״ . . .מ ש ו ם שאמרו ז״ל הזן בניו ובנותיו צ ד ק ה
׳
ס י
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכיוצא וא״כ על הרוב חצי הוצאת האדם ויותר עם בניו וגידולן ולימודן
וטיפולן ועם עניים קרוביו לכן לא דקדקו בזה הראימונים .והוא הדבר ׳מאמרו
רמז לפרגמוטין משם דלימאר איבימי פועלים ואומנים ששכר מלאכתן כולי
האי יספיק לבני ביתם לא נאמרו השיעורין הללו דודאי עם בניו וקרוביו
וכיוצא מוציא יותר ויותר ממעשיר וזאת לפנים בישראל לא נהוג אלא כל
המרבה כסחורה יהד עשירים ימאננו הן הן מפרישים הומימ או מעשר״ ]אמנם
באות יה כתב לפקפק בזה אי לא דהיקא ליה שעתא טובא .1וכ״כ האהבת הסד,
פי״ט אות א :״ואפילו לבניו הגדולים שאינו הייב לטפל בהם יכול ליתן להם
מעשרותיו דכיון שאין להם משל עצמם הוי צדקה גמורה ואפילו יימ יכולת
בידו לפרנסם ממקום אחר״[.
וראיתי להגר״מ פיינשטיין שליט״א באגרות משה יור״ד סי׳ קמג ,שכתב
דבזה״ז אין לזון בניו ובנותיו למעלה מגיל שש ,מכספי מעשיר .והוכיח כן
מ מ ה דאיתא בכתובות סד ,ב דמהוייב ליתן לאשר .שתי סעודות או שלש
לארהי ופרהי .ומשמע שזהו בכלל היוב מזונותיי ,שאם יזדמנו לה אורהים
יהי׳ לה במה לזונם .וכעין מ ש ״ כ הר״ן בס״פ אע״פ שקטני קטנים הייב לזונם
מהיוב מזונותיי שהם נגררים אהרי׳ .וא״כ ה״ה לקטנים למעלה מגיל שש,
שדרים יהד עם הוריהם ואין דרכם לפרנס עצמם ,הייב האב לזונם מכה היוב
מזונותיי והוי כארחי ופרחי שאין יכול לזונם מכספי מעשר דהוי כתוב ,עכ״ד.
ודבריו תמוהים טובא .הדא ,דאם הבנים גרים יהד עם הוריהם ,מהיכי תיתי
שהאם צריכה לדאוג למזונותיהם ומשיום כך האב הייב בכך מדיני מזונות של
האם .דז״ב דהאב הוא שהייב לדאוג לזונם ומכיוון דהוו למעלה מגיל שש ,הוי
רק היוב של צדקה ,דעושה צדקה בכל עת ,ולכן ודאי שיוכל לפרוע מזונותיהם
ממ״כ .ומש״כ בגמ׳ דינא דארהי ופרהי הרי איירי במשנה במשרה אשתו ע״י
שליש ופירש״י :״שנותן לה מזונותיי בבית אפוטרופוס ואינה מתגלגלת עמו״,
ואז האורהים המזדמנים אלי׳ מוטלים עלי׳ ולכן הייב ליתן לה שתים או שלש
סעודות ,שתוכל להאכילם .אבל אם גרים ביהד ,י״ל דההיוב של ארחי ופרהי
מוטל עליו ואין זה קשור להיוב מזונותיי וה״ה לבנים .ואפי׳ בנידון שהבנים
גרים עם האם ללא האב והטיפול במזונותיהם מוטל עלי׳ דהם סמוכים על
שולהנה ,אין זה דומה לארחי ופרחי .דאורהים אין זה דבר קבוע וחייב להוסיף
לה ב׳ או ג׳ סעודות וצריך ליתן הרבה יותר וא״כ אין זה נכלל במזונותיי וודאי
יכול ליתן ממ״כ.
והנה בשו״ת חתם סופר ,יור״ד רלא ,כתב באחד שהשיא בנו לבת ת ״ ח
והתהייב לזון את הזוג על השיבונו שש שנים כדי שיעסוק הבן בתורה ,אם
חשב בשעת הנישיואין לזונם ממ״כ שפיר דמי .אבל אם לא עלה כן על דעתו,
הוי מהוייב בדבר ואין פורעין חוב ממ״כ .ובציץ אליעזר ,שם ,עמ׳ טו כ ת ב
שלפי״ז פשוט במה שאדם מתהייב לנישואי בתו ,סידור דירה וכד׳ ללא
התהייבות יכול לפרוע ממ״כ ,ומתוך התחייבות צריך להתנות על כך לכתחילה.
ולענ״ד דבריו תמוהים דהחת״ם דיבר על מזונות ובכה״ג אמרו הז״ל עושה
צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים .ואם אין הבן מרויה ודאי
חשיב צדקה ויכול לזונו ממ״כ .אבל סידור דירה וכד׳ לא הוי בכלל מזון
65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולבוש ולא מצינו שהם נחשבים לצדקה ומניין לנו שיוכל לפרוע ממ״כ ,ו צ ״ ע .
]אמנם בגמ׳ כתובות סז ,ב א י ת א :״יתום שבא ליימא שוכרין לו בית ו מ צ י ע י ן
לו מטה וכל כלי תשמישו ואח״כ משיאין לו אשד .שנא׳ די מחסורו א ש ר י ח ס ר
לו ו כ ו ״ /ולכאורה בן שאין לו משלו אינו יותר גרוע מיתום ואמאי אביו ל א
יוכל ליתן לו דירה ממ״כ .אבל בהדיא איתא ה ת ם :״די מחסורו — א ת ה מ צ ו ו ה
עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו״ .וייתכן שיוכל האב לשכור לו ד י ר ה
בצמצום )ומל׳ הגמ׳ שוכרין לו בית אין ראי׳ דאולי הי׳ אז ה מ נ ה ג ל ש כ ו ר ( ,
אבל לקנות לו דירה וימאר הוצאות הבית כמו לזוג רגיל שיש לו ,מ נ ל ן ל ה ת י ר
לאב להוציא זאת ממ״כ[.
1
£
*
<:
:::
2
£
״)•
אפשר להשיג
מתשרי
מהיר כל
בארץ
המהיר
ב מ ע ר כ ת ״המעין״ כ ל הגליונות ש ה ו פ י ע ו
ת ש כ ״ ו ו א י ל ך -ס ״ ה 36גליונות
הגליונות ת ש כ ״ ו -ת ש ל ״ ד ) 9ש נ י ם (
9 0 .ל״ י .ב ת ו ץ ל א ר ץ 3 6 . -ד ו ל ר)כולל דמי משלות(.
ב ת ו ק ף ר ק ע ד ע ר ב ר״ ה ת ש ל ״ ה .
נא לצרף להזמנה א ת התשלום.
£
£
•
$
:!:
£
£
״!•
£
מערכת המעין
$
.ן.
•
צ פ נ י ה 26
ירושלים
*
£
66
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
אברהם סופר
העדות הזגהןח למסכת סנהדרין
הערות והגהות אלו כתבתי בתקופות ימונות בלמדי מסכת סנהדרין מימי
צעירותי ועד היום ב״ה.
ב ,א במשנה :״גזילות והבלות בשלשה״ — בירוימלמי )א ,ב( מקימה:
״לא הן גזילות הן הבלות״ ,פני מימה ורידב״ז פירימו דהיינו קו׳ הבבלי )ב ,ב(:
״אטי גזילות והבלות לאו דיני ממונות נינהו״ .לענ״ד לפי פירוש זה הו״ל
לומר ,לא הן גזילות והבלות ,הלשון ״לא הן גזילות הן הבלות״ משמע יותר
׳מר״ל הלא ג ד ל ו ת וחבלות הן דבר אהד )וכמו שאמרו בבבלי )ב ,ב( :״מה לי
הבל בגופו מה לי הבל בממונו״( ומדוע פרט התנא הבלות ,וע״ז מ ת ר ץ :
״בפשוטה דקרייא״ ,שגם בפסוק מפרט גזילות להוד והבלות להוד.
ש פ במשנה :״הרובע והנרבע״ — שאלני הב׳ יהזקאל טויםיג )ה״ה הרה״ג
מהר״י טויסיג זצ״ל שהרביץ תורה ברבים פה עיה״ק ירושלם ת ״ ו ; דבר זה
שאלני בשנת תש״א כשלימדתי מס׳ סנהדרין בישיבת פרשבורג ״שיבט סופר״
פעיה״ק והנ״ל היה תלמיד הישיבה( ,מדוע נקט התנא ״הרובע והנרבע״ הלא
בתורה כ׳ פעמיים הנרבע תהלה ,ראה ויקרא ,יה ,כג ,ושם כ ,טו ,טז ,והשבתי לו
כיון שאת הפסוק הראשון שבתורה שמיירי בשוכב עם בהמה )שמות כב ,יח(
מוקמינן לקמן טו ,א בנשיכב והבהמה היא הרובעת ,לכן הקדימו תמיד במשנה
ובברייתא )ע׳ זבהים עא ,א ,תמורה כה ,א ועוד( את הרובע ,וכיון דאייתי
מדרשיא הביבא ליה ,כדאי׳ יבמות ב ,ב.
ב ,ב דש׳׳י ד״ה הודאות :״והלה כופר״ — נ״ל דבמקום ״והלה״ צ״ל
״והלוה״ ,ודוק.
ג ,א רש״י ד״ה בית דין צריך להיות לפני ד״ה לרבא.
ג ,ב ,בגליון הש׳׳ס :״לקמן י״ד ע״א״ ,נ״ל ד צ ״ ל :לקמן י״ג ע״ב.
ימם מהר״ם שי״ף ד״ה גמרא ר ב י :״דבםנהדרין כתיב ביה…״ — זכה לכוון
למ״ש בחי׳ הר״ן ד ״ ה אימר ,אלא שהר״ן כ ׳ :אין ב״ד שקול …כגון …וסמכו
שנים זקני שנים״ ,אבל מהר״ם כ׳ :״מכח אין ב״ד שקול מסתבר לומר זקני
שלשה״ ,וזה לא כלשון הגמרא.
שם ד״ה מייתי ל ה :״וכי ת י מ א . . .״ — הן בקושייתו הן בתירוצו זכה
לכוון לדברי המאירי בםוגיין ד״ה כבר.
ש פ ד״ה בתופ׳ מ ס נ ה ד ר י :״עוד
רבינו יונה ד״ה ותהא.
ק ש ה . . .״ — בקושיא זו זכה לכוון לחי׳
ד ,א רש״י ד״ה רביעית צריך להיות לפני ד ״ ה נפשות.
ש פ בערוך לנר ד״ה ב ג מ ר א :״וי״ל דהתום׳ בזבחים ]לח ,א ד ״ ה דכתיב[
העירו למה לא השיב ר״י בן רועץ כדאמרינן שם כנדתה כתיב״ — אינני יודע
למה הביא ממרחק לחמו הלא תוס׳ בםוגיין )ד״ה אקרא( העירו ג״כ על
דבר זה,
67
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד ,כ רש״י פוף ד׳׳ה ואל יוכיח :״לא סלקא לו״ — לענ״ד ב מ ק ו ם ״ ל ו ״
צ ״ ל ״לי״ ,ואה״כ מצאתי שכן הוא בלשון ר ש ״ י שבהמרא והיי ,ו ב ש נ ת ת ש כ ״ ח
זכיתי להו״ל ס׳ חכמי תום׳ אנגליה למםכתין וגם שם )עמוד 119מ ע מ ו ד י ה ס פ ר (
כ ׳ :״ . . .ל א סלקא לי ופי׳ הרי״ט משום הכי לא סלקא ל ר ש ״ י . . .״ .
ש פ מ ה ר ״ פ שי״ף ד ״ ה אין להקשות — זכה לכוון למ״ש הי׳ הריין
ד״ה
והרי ודייה דרך בישול.
ש פ כגליון הש׳יפ :״הא משכהת לה במבשל בחלב טהור״ — עי׳ ש ו ״ ת
התם סופר יו״ד סי׳ רצ״ה ד ״ ה ואז .עי׳ ש ו ״ ת פני מבין יו״ד סי׳ רצא ש מ ב י א
קושיא על גליון השי״ ם מפי׳ הרמב״ן ע ה ״ ת ויקרא ג ,ט שכי :״אבל כל ה נ ק ר א
ח ל ב א ס ו ר . . .ושאינו נקרא הלב מותר״ ,ואהי מו״ר הגה״צ ר׳ מ ש ה ז צ ״ ל
)מה״ס שו״ת יד ס ו פ 0תירץ שתוס׳ בכורות י ,א ד״ה והחלב כי :״רכל ש ו מ ן
קרוי הלב ולא מיירי דוקא מהלב האסור״ ,ובנו הרב הגאון ר׳ יוהנן ש ל י ט ״ א
ראש ישיבת אהל שמעון פה עיה״ק ירושלים ת״ו הוסיף לתרץ ,ד ג ם ב ג מ ׳
הולין צב ,ב אי׳ שעל הלכו של גיד הנשר ,אמר שמואל לדברי הכל מ ו ת ר ,
ועוד הוסיף לתרץ ע ״ פ מ ״ ש הריטב״א שבועות כד ,ב ד ״ ה אמרו לו ו ז ״ ל .
״ועי״ל דמשיכהת לה בשיומן גמור דמיקרי הלב בלשון תורה ובלשון ה כ מ י ם ״ .
ה ,א כ י מ י :״ומהכא להתם )נמי( מהני״ — עי׳ כסף מ ש נ ה הל׳ ס נ ה ד ר י ן
פ ״ ד הי״ג דהן מלשון הגמ׳ שמובא על ידו והן מפירושו בסוגיין יוצא
ברור
שבגירםתו לא היו מלים אלו בגמ׳ ,ועי׳ גם להם מ ש נ ה שם ,ועי׳ דקדוקי ס ו פ ר י ם
אות ה.
ש פ רש׳׳י דייה דן — נ״ ל שהמלה ״וטעה״ מיותרת היא שהרי יימנה ב ג מ ׳ .
ש
פ
ד
״
א ת א — לענ״ד
ה
צ״ל:
״אתא
לקמיה דר׳ הייא״
ואה״ז
)כי כל זה ה ב א ה מן הגמ׳( וע־י׳ז מפרש רש״י ״לארץ ישראל״ ,עי׳
נקודה
מהרש״ל.
ה ,כ ב ג מ ׳ :״והוא מי ביצים דרש להו״ — זקני הכום ישיועות ז צ ״ ל כ ׳
דלכאורה קשה לן מאי האי דההוא תלמיד דריימ להו מי ביצים ט פ י מ כ ל
מ י פירות ד ע ל מ א דאינן מכשירין״ ,ועמ״ש .ולענ״ד י״ל ע ״ פ מ ״ ש תוס׳ פ ס ח י ם
לה ,ב ס ד ״ ה ו מ י :״ובמי ביצים נסתפק רש״י אי השיב מי פ י מ ת א ו ל
ל פ י ש א נ ו רדאין ש ה ע י ס ה נ ע ש ה עבה בהן יותר מבמים״ ,עכ״ל .א״כ י ״ ל ש
א נ ש י המקום ההוא השבו מטעם זה ש מ י כ י צ י פ מכשירין כמים.
:
א
ג
י ,א רש״י דייה מ א ן ד א מ ר תרי — עי׳ מ ה שהקשה ה מ ה ר ש ״ א
ם
ומסיים
״ויש* ליישב״ .ו ל ע נ ״ ד הדבר פשוט ,״דמ״ד תרי״ הכוונה על רשב״ג )וכמו ש פ י ׳
רש״י ב ד ״ ה תלתא( ,ורשב״ג ס״ל לעיל ה ,ב דלא מקשינן לדין דדין ב ש ל ש ה ,
כן נלענ״ד.
ו ,ב
שהכוונה
בנמ׳:
גם
״מי עתיד ליפרע מהן שנא׳
לסיפי׳
דקרא
״בקרב
אלהים
אלהיט…״ —
ישפוט״,
ומזה דרשו־•
לענ״ד
ברור
״מי
עתיד
ליפרע מהן״ ,ופעמים אין מספר נקט השי״ס רישיא דקרא והכוונה ע ל
סיפיה.
וכן נראה מהמאירי )דייה לעולם( שמביא את כל הפסוק.
,
ש פ ת ו פ ד ״ ה נ ג מ ר :״ולשון השי״ם מוכה כן בודאי״ — פ ש ו ט ש כ ו ו נ ת ם
68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
.מה שאמרו בגמ׳ )להלן בסוף העמוד( :״אתה ה י י ב . . .אתה זכאי״ ,וכמו שפי׳
י ש ״ י שקאי על מה שאמרו כאן.
שפ תופ׳ ד״ה נזחנה — בהגהות מהר״צ היות כ ת ב :״ולדעתי נראה דנקט
ואפאה שהיה כאן שינוי דטחינד ,ושינוי דאפייה״ ,עכ״ל .ולעג״ד אישתמיטתיה
להגאון ז״ל לפי שעה ,׳מתום׳ בבא קמא צד ,א )ד״ה אפאה( כ״כ להדיא.
ז ,א רש״י אהרן :״כהן ונביא היה״ — ביממואל א ,ב ,כז כ׳ :״הנגלה
נגליתי לבית אביר״ .ופי׳ רש״י ,שנתנבא אהרן במצרים ונבואתו כתובה
ביהזקאל כ עיי״ש פסוק ז] .השוה פירש״י •ממות ד ,יג ופי׳ ר״א אבן עזרא ימם
ולהלן ו ,כו •,ז ,א ; אד ראה שם פירשי״י .מכל זה ברור שאהרן היה נביא ,אבל
צ ״ ע שבזמן עשיית העגל לא היה אהרן כהן :ראה תום׳ הכמי אנגליה כאן
ובהערה 23של הרב המהדיר הרב אברהם סופר שליט״א — הערת העורר[.
ש פ תום׳ ד ״ ה א ל א :״אי נמי ימואלים לו תהילה על משיא ומתן״ — לענ״ד
פי׳ זה מדוייק בלימון הגמ׳ ש ם :״פשמכניפין אדם לדון אומרים לו מ מ א ת . . .״ .
ז ,ב בגמ׳ מטתו של שלמה ,פי׳ ר ש ״ י :״שכנו של מקום״ — לענ״ד נקראים
שכנים ,שהפסול! קאי על הסנהדרין שהם יושבים בלשכת הגזית )עי׳ רש״י
יבמות קט ,ב ד״ה מטתו( ,ומהם י מ ד ו על כל דיין ודיין ,ועי״ל שהוא ע״פ מ ה
שאמרו לעיל ו ,ב על הפסוק א־להים נצב בעדת א־ל ,ולפי״ז הדיינים הם שכניו.
והנה בבמדבר רבה פי״א אות ג׳ אי׳ :״הנה מטתו וגו׳ ר׳ יונתן פתר קרייה
בםנהדריוה הנה מטתו שבטיו כמה דתימא ]הבקוק ג ,ט[ שבועות מטות״.
ולענ״ד י״ל שדרש כאלו ״מטתו״ המ״ם מנוקד בפתה וע״ז א מ ר :״כמה דתימא
שיבועות מטות״ ,ועיי״ש באבן עזרא שר״ל מטה ושבט ,והדיינים רודים את העם
במקל )כדאי׳ בםוגיין להלן( ,ולולי דמםתפינא הייתי אומר שבמקום ״שכנו״
שברש״י צ ״ ל :״שבטו״ והיינו המקל שבו רודים את העם בשים המקום.
שפ רש׳׳י ד׳׳ה אם ד ו מ ה :״שבקי בטיב דיניך׳ — במשילי כט ,ד פי׳ דש״י
לפי הגמ׳ כתובות קה ,ב וכאן נתן פי׳ אהר מטעם שכ׳ תום׳ ד״ה שאינו.
ימם רש״י ד״ה מקל צריך להיות לפני ד״ה רצועה.
ח ,א עדרך לנר ד ״ ה שפ ד״ה מוציא — כל דברי הגאון זצ״ל בדיבור זה
1
ל ע נ ״ ד תמוהים הם מ א ד ואינם מובנים כלי .א( מ ״ ש שהתום׳ כאן וגם לקמן
וגם רש״י לקמן כתבו ,דאס הוזמו העדים לא מקכלינן עוד עדים ,לענ״ד אינו כן,
שהרי
תום׳ כאן כתבו ו ז ״ ל :״אבי
1
הוזמו תי לא דיישמל
לםהדי אהרינא״.
וכן כתבו גם לקמן ד״ה והביא ,וכן מ ש מ ע להדיא מדברי רש״י לקמן ד ״ ה
ובמקום ,אבל פשיטא שיאם באו עדים מקבלים אותם .ב( גם מ״שי הגאון זצ״ל
וז״ל:
״צ״ע
ממה דאמרינן
במסכת
מכות ה
ב…
הרי דלר׳
יוהנן
דהלכה
כוותי׳ לגבי ר״ל ס״ל דמקבלין עדות אהד הזמה״ ,עכ״ל .ל ע י ״ ד תמוה מאד.
שהרי שם מיירי דהעדים ״אישתקרו״ ,ורש״י פי׳ ל ה ד י א :״אישתקורי הכחישו
זה את זה״ ,וא״כ לא מיירי שם מהזמה כלל ,ומצוה ליישב דבריו.
מ ,ב כתוש׳ ד ״ ה ואץ ,הציון :״ב״ב דף קל״א״ ,צ ״ ל :״ב״ב דף קל״ד״.
שפ בהגהות ר״ש א י נ ר :״בכ״מ פ״ב״ ,צ ״ ל :״ ב כ ״ מ פי״ב״.
69
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י ,א מ ל י ו ן ה ש ״ פ :״דף ע׳ ״ ,צ ״ ל :״דף ע״א״.
י ,כ כ ג מ ר א :״לא ליקדימא וממילא לעבר״ — הלשון לא ליקדשא קימה לי,
שהרי קדוש לא קתני )ראה להלן הערה ד״ה שש רש״י ד״ה לא ל י ק ד ש י ה ( ,
והו״ל לומר ״לא ליעבריה״ ,דהיינו אמירה זו :״מעובר החדש״ )כמו ׳מסי׳
ד ש ״ י ד ״ ה אלא( למה לי ,וצ״ב.
ש פ כ ג מ ׳ :״א׳ אומר ליימב וב׳ אומרים ימלא ליימב כטל יהיד ב מ י ע ו ט ו ״ —
גם בב׳ אומרים צריכה וג׳ אומרים אינה צריכה נקט ג ״ כ :״כצלו שנים ב מ י ע ו ט ן ״ ,
אבל בב׳ אומרים ליימב וא׳ אומר שלא ליימב וכן בג׳ אומרים צריכה וב׳ א ו מ ר י ם
אינה צריכה אמרו שמוסיפין עליהם ולא אמרו בטל האהד או השנים ב מ י ע ו ט ו .
לענ״ד מימום ימבשני אופנים האלו גם אלו שאמרו שאינה צריכה או ה א ה ד ׳ מ א מ ר
ימלא לישב יימארו הברי הבית דין אהרי שהוסיפו עליהם ,משיא״כ כ ש ה ר ו ב
אומר שלא לישיב או שאינה צריכה עבור לא ידונו עוד כלל על ה ד ב ר וימפיר
נופל הלשון בטלו על אלו שרצו לישיב או לדון שהרי לא ישבו ב״ד ע ו ד ע ״ ז .
)ונראה שזה כוונת רשי״י םד״ה שנים שכ׳ :״ועומדין והולכין להם״( .א ח ״ ז
מ צ א ת י את קושיייתי במפרש לרמב״ם הל׳ קדוש ההדש פ״ד ה״י ,ו ת י ר ו צ ו
דחוק הוא מ א ד לענ״ד.
ש פ רש״י ד ״ ה לא ליקדשיה — לענ״ד המלים :״ביום שלשים״ חם
רש״י ,ולכן הנקודה צריכה להיות אהר המלה ״ליקדשייה״; ומ״שי ר ש ״ י :
מקדימינן ליה למהר״ ,צ״ב שהרי ״קדושי לא קתני״ ,וס״ל לתנא ד מ ת נ י ׳
צריך לקדושי לא מלא ולא הסר )עי׳ רש״י לקמן ד״ ה הישיוב דעבור(.
הערתי לעיל ד ״ ה בגמ׳ לא.
ש פ רש״י ד ״ ה קידוש ביום ,צריך להיות לפני ד ״ ה ביום עיבור.
דברי
״כי
דלא
ועי׳
ש פ רש״י ד״ה הישוב העיבור :״דאמירה בעי שיקדשו ארר הימני״.
לענ״ד צ״ב שהרי לעיל )ד״ד ,אלא עיבור (כ׳ רשי״י :שצריך ש ל ש ה ל ו מ ר
מעובר החודש ,וכאן כ׳ דעיבור הוא האמירה שיקדשו.
יא ,א ב ג מ ׳ :״אתה שציערת את אבא״ — עי׳ מהרש״א וקושייתו א י נ נ י
מבין ,איך אפימר מיציאת האחרים לדעת שלא ר״ה אכל ,אדרבה ר׳ ח י י א
אכל שום )וכמו שפי׳ רימ״י( והאחרים יצאו כדי שיחשדו גם אותם ור׳ ה י י א
לא יתביישי ,ור״ה ענה שהוא לא אכל וכפי׳ רש״י .וצ״ב מה הכריח את ה מ ה ר ש ״ א
לתת פי׳ אחר.
ש פ רש׳׳י ד״ד מ פ נ י :״ומפני הגשמים״ — נ״ל ש צ ״ ל :״ומפני הגימרים״.
ויותר נראה שבמקום ״ומפני״ צ ״ ל :״מפני״.
שם רש״י ד ״ ה אבל ע ו ש י ן :״על האביב ועל פירות האילן״ — דלג ר ש ״ י
״על התקופה״ )ראה גמ׳ לקמן יא ,ב( .ולענ״ד מדלוג זה מיצמע שרשי״י ם ״ ל
כרמב״ם הל׳ קדוש ה ה ד ש פ ״ ד ה״ב שהלכה כרשב״ג וימעל ה ת ק ו פ ה ל ב
מעברין .וכן פסק גם המאירי בםוגיין )ד״ה זמן וד״ה מה( עיי״ש.
ד
יכ ,א ב ג מ ׳ :בעלי אסופות — נ״ל שקראו כן להברי הסנהדרין כ י א צ ל ם
כ׳ במדבר יא ,ט ז :״אספה לי שבעים איימ״ דמם כ ד :״ויאסוף ש ב ע י ם א י ש ״
70
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ע י
׳ לקמן יז ,א] .וראה סי׳ הנצי״ב ב:קדמת העמק״ הקדמת העמק שאלה על
השאילתות ,פרק ב סעיף ה־יג — הערת העורך[.
שם כ ג מ ׳ :״ובקש רחמים על עצמו ד כ ׳ . . .״ — צ״ב שהרי בפסוק כ׳:
״כי התפלל הזקיהו עליהם״.
שם רש״י ד״ה מפני ה ט ו מ א ה :״או ימני ימים קודם״ — בגליון נדפס
שבמקום ״שני״ צ״ל ״ששה״ .זקני ההתם סופר זצ״ל בהי׳ לסוגיות )ירושלים,
תרנ״א() ,דף כד ,א ד״ד ,אין( כתב שהגהה זו שבוש היא ,דודאי רק אלו
הנמצאים בעיר וסביבה מהוייבים לבא לקבורת הנשיא )וכמש״כ להדיא בשער
ה מ ל ח ,וא״כ בערב פסה או יום ויומיים לפניו כבר נתאספו רוב הציבור
בירושלם ,מימא״כ ששד• ימים לפני פסח מאי ׳מייטא דרוב ישראל בירושלם,
עיי״ש.
שם פתוס׳ ד׳יה שעיבר :״ובירושלמי אמר דגולגלתו של ארונה היבוסי
מצאו תהת המזבח״ — עי׳ שו״ת התם סופר יו״ד סי׳ שמ )ד״ה ועיין וד״ה ע״כ(
וכן בהי׳ סוגיות )ירושלם ,תרנא ,דף כד ,ב ד״ד ,ר׳ וד״ה אמנם( שהקשה
שבירושלמי סוטה פ״ה ה״ב אמרו שבימי הגי מצאו שם את גולגלתו של ארונה
)ע׳ יפ״ע בםוגיין( ,ופירש פי׳ הדש׳ ונפלא על ״גולגלתו״ ,ובפירושו זה מתיישבות
כל הקושיות הרבות שהקשו האחרונים זצ״ל בםוגייא זו ,וגם אין פלוגתא
בירושלמי בזמן המציאה ,ועי׳ בם׳ דברי סופרים שהוצאתי לאור )ירושלים
תשל״ד(.
יב ,ב כ ג מ ׳ :״אמר מר ר׳ יהודה אומר מ ע ב ד י ך — יפה עינים כ׳ ו ז ״ ל :
״בירושלמי הגירסא בברייתא ר׳ יוסי אומר מעברין וא״כ לא ק י מ ה . . .״ ,עכ״ל.
והנה לא ציין שבירושלמי נדרים פ״ו ה״ה הגירסא :״ר׳ יהודה״ .ולענ״ד שכיון
שבש״ס דילן ובירושלמי נדרים הגי׳ ״ר׳ יהודה״ היא היא הגי׳ הנכונה,
ובירושלמי דמםכתין טעות סופר היא ,כיון שבספר שלפני הכותב הי׳ כתוב
״ר״י״ ופתר בטעות וכתב ״ר׳ יוסי״.
שפ רש׳יי ד ״ ד מ ח צ ה :״לאו ד ו ק א . . .״ — עי׳ רד״ק שמואל־ב יט ,מ א
ימכ׳ :״ולימון הצי ומהצה ומהצית אינו אלא הלוק ההלק מ ה כ ל ל . . .ופעמים
אינו ב י מ ו ה . . .״ ,עיי״ש יממביא ראי׳ לזה מפסוקים.
שפ בהגהות רש׳׳ש ד״ה ג מ ר א :״שהשיא את יימראל לעימות פסה שני,
ק״ק לפי״ ז מאי דכתיב שם וישחטו הפסה בי״ד להדש השיני וגו׳ ויעשו בני ישראל
וכו׳ את חג המצות שבעת ימים הלא פסח שני אינו אלא לילד ,אחת״ —
לענ״ד קושיית הגאון זצ״ל לא קשה מידי כי שם דברי הימים־ב ל ,ג כ ׳ :
לעשות את הג המצות בהדש השני״ ,ובפסוק טו מפרש איך עשו את חגהמצות ה ז ה :״וישחטו את הפסח בארבעה עשר לחדש השני״ ,וזה עשו
הטמאים שנדחו לפסח שני וחגגו חג המצות רק לילה אהת לבד ,ולכן לא כ׳
בפסוק יג ימבעת ימים ,אבל פסוק כא שכ׳ ויעשיו וכו׳ את חג המצות ש ב ע ת
ימים קאי על פסח ראשון ואז כולם ,הן הטמאים והן הטהורים ,אכלו מ צ ו ת
שבעת ימים ,ולא נזכר כאן שחיטת קרבן פסח .ופסוק זה אינו מחובר כלל
•מ״ש לעיל בפסוק יג ,ולא כמו שהבין הגאון הרש״ש ז״ל שפסוק כא קאי
71
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על מ ״ ש בפסוק טו] .לפי פירוש זה בפסוק אין צורך בפירושו של ה ר ב ר א ו ב ן
מרגליות ז״ל ב״מרגליות הים״ סנהדרין יב ,א ס״ק כז וראה שם בם״ק כג מ ר א י
מקומות לספרי האהרונים הדנים בסוגיה זו .ויש להוסיף שו״ת בנין ציון סי׳
קפב — הערת העורך[.
שפ ככוס ישועות ד׳יה בגמ׳ אמר ע ו ל א :ועוד נוסף לן תמי׳ — ז כ ה ל כ ו ו ן
ליד ר מ ״ ה וחי׳ רבינו יונה זכר צדיקים לברבר
) ה משך יבוא(
ו א כ ן ה ר מ ב ״ ם מ ו נ ה א ת ה ע נ ו ו ה בין מ ד ו ת י ו ש ל הדיין ) ה ל ׳ ס נ ה ד ר י ן
פ ״ ב ה׳יז( ו ה ז ר ושונה א ו ת ה .ולגבי מ ד ה זו ה ו א כ ו ת ב ״ ו מ ה מ ש ה
ר ב מ עניו״ .מ ש ו ם ש מ ד ה זו ה י א ע י ק ר ויסוד ,ו ה י א גדולה מ כ ו ל ן ,ש ה ו א
מ ב י א ה לידי ר ו ת ה ק ו ד ש .ה ש כ י נ ה מ ס ת ל ק ת ,א י פ ו א ,מ ש א י נ ו ע נ י ו
מ פ ג מ ת מ ה ו ת ו ה י ס ו ד י ת כדיין .י ס ו ד ה ש ל ענווה ה ו א ב י ט ו ל ע צ מ י כ ל פ י
מ ע ל ה .ב ה ב מ ד ה ש א ד ם מ ג י ע ל ד ר ג ת ה כ ר ה א ל ו ק י ת ג ב ו ה ה יותר ,ב ד
ב ב ד ה ו א מ ב ט ל א ת ע צ מ ו כיש ,ואינו מ כ י ר א ל א היש ה א ל ו ק י .ל פ י כ ך
נ א מ ר ע ל מ ש ה רבנו :״ ו ה א י ש מ ש ה עניו מ א ד ״ .מ א ת ר ש ה כ ר ת ו ב ב ו ר א
ע ו ל ם ,ה י ת ה י ת י ד ה צ מ ו ד ה ,איפוא ,ל ד ר ג ת ה ה כ ר ה ,ו ל מ ע ל ת א י ש י ו ת ו
של ה א ד ם . . .
נ מ צ א דיין ה מ ת ג א ה ו ה ה ס ר א ת מ ד ת הענווה ,הריהו ב ע ל מ ו ם ה פ ס ו ל
לדין ,ולישב ב ס נ ה ד ר י ן ה י ו ש ב י ם ב ל ש כ ת ה ג ז י ת ב ב י ת ה מ ק ד ש ,ק ר ו ב
למזבת.
הרב יצחק אריאלי זצ״ל :הקדמה
ל״עינים למשפט״ על מסכת סנהדרץ
72
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים ועל סופריהם
ש מ ע ו ן וייזר
משפט המלחמה
״משפט המלחמה״ ,בעיות ,בירורים וחידושים בדיני צבא ומלחמה בישראל.
מאת הרב שמריהו אריאלי ,הוצאת ראובן מם ,ירושלים תשל״ב.
המלחמה ,אימר להוותנו התעלמנו מאיומיו־ ,.שוב פרצה למעגל חיינו
וזיעזעה אימיותיהם .ימוב מפנים ימעיר והותנו לעומתנו את היד והחרב שנתברכו־
נתקללו בהן .מתבוננים אנו לאהור ותמהים מדוע אין מדריכים אותנו )אף לא
עתה ,לאהר הלקה המר( דברי הראימון לשירי ה מ ע ל ו ת :״אויה לי כי גרתי
משך ,שכנתי עם אהלי קדר ,רבת שכנה לה נפימי עם שונא שלום .אני שלום,
וכי אדבר המה למלחמה״ .על כורהנו עלינו ללמד בני יהודה ק ש ת ; אך שלא
כדרכם של גויים שכחי אלקים ,עלינו ללמוד מקצוע זה מתוך תורתנו הקדושה,
כדרך שעלינו לבסס כל אורהות היינו על פיה.
אל הספרים והחיבורים שהוקדשו לנוימא זה נוסף הספר ״משפט
המלהמה״ מאת הרב שמריהו אריאלי שליט״א .הספר הופיע עוד בראשית ש נ ת
תשל״ב ,אך הזמן גורם לפנות אליו מהדש ,בהיותו אסופה נאה ומסודרת
של רוב החומר על צבא ומלהמה בישראל שבספרותנו — התורה שבכתב,
המשנה והתלמוד ,מפרשים ,פוסקים ,מחדשים ומשיבים ,ראימונים ואהרונים.
שלושים וימנים פרקי הספר נהלקים לשישה מדורים :א( סוגי המלהמות
)מלהמות מצווה ורשות ,עמלק ושבעת העממים .נ״ל שאף פרק ל״ב ,הדן
במלחמות מדינת ישראל ,היה צריך להשתייך למדור ז ה ( :ב( תהולת הגיוס
)גילי גיוס ופרישה ,דחיית שירות ופטור ממנו ,גיוס נשים ותלמידי חכמים(;
ג( מהנות הצבא )תלמוד תורה במחנה ,איסור לשון הרע ,היגיינה(; ד( סדרי
המלהמה )הכרזת מלהמה וניהולה ,קריאה לשלום ,השתתת רכוש ונכסים(;
ה( היתרים במלחמה )מאכלות אסורים ,שבת ,הפקעת רכוש(; ו( אחרי המלחמה
)הללי מלחמה ,היחס לשבויים ,כיבוש ושלל( .אלה הם כללי הנושאים הנידונים
בפרקי הספר בפרוטרוט.
הרב המחבר מתגלה בספר לא רק כמלקט ובמסדר אלא אף כמחדש
וכמתדיין; לא כמנחה גרידא את השקלא וטריא שבין ההכמים המופיעים בספר,
אלא אף כמשתתף פעיל )בדרכו של אביו ,הגאון ר׳ יצחק אריאלי זצ״ל ,בספריו
״עיניים למשפט״ על התלמוד ,וביתר חיבוריו( .הרי כמה מחידושיו:
א(
החרמת
יש* הבדל מהותי בין טעם מצוות
מחיית
עמלק לבין
טעם מצוות
שבעת ה ע מ מ י ם :את שבעת העממים עלינו להחרים ״למען אשר לא
ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלוהיהם ,וחטאתם ל ד אלוקיכם״
73
www.daat.ac.il
מכללת
אתרישדעת
הרצוגשל ה ע ם ; את זכר ע מ ל ק
לעתידו
כאן -דאגה
)דברים ,כ יה( — כלומר,
עלינו למהות כי זהו העם ״אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ —
בגלל העבר .לפיכך יימ לומר שהחשש שמא ישפיעו שבעת העממים לרעה ע ל
עם יימראל קיים רק כל זמן שהם תופסים מקום כעמים בין אומות העולם ,א ב ל
אם כלל העם הושמד ,אף על פי שנשארו ממנו כמה פרטים ,בטל ההשימ ו א י ן
מצווה להורגם .לעומת זאת ,מצוות מהיית עמלק מהייבת להרוג כל אהד ו א ח ד
מן העם ,שיסודה הוא שלא ייימאר זכר מהם ,וכל פרט הוא זכר עמלק.
זו היתד ,טעותו של שאול המלך שהשב שאף מצוות מהיית עמלק ה י א
לאבד את האומה ,ולכן הודיע לשמואל אחרי הכותו את ע מ ל ק :״הקימותי א ת
דבר ד׳ ״ ,ואף לאהר שהוכיחו יממואל :״ולמה לא שמעת בקול ד׳ ״ ,ע נ ה ש א ו ל :
״אשר שמעתי בקול ד׳ ,ואלך בדרך אשר שלהני ד׳ ,ואביא את אגג מלך עמלק,
ואת עמלק החרמתי״ — כלומר ,הוא ראה במעשהו החרמת עמלק .א מ נ ם
שמואל לימדו :״ויימלהך ד׳ בדרך ,ויאמר לך והחרמתה את החטאים את ע מ ל ק ,
ונלחמת בו עד כלותפ אותם״ )שמואל א ,טו יג—כ( .המהבר שליט״א מ ו ס י ף
להראות שבסברא זו מבוארים כל הילוקי הדינים שבין מחיית עמלק ל ב י ן
החרמת שבעת העממים )עמ׳ סז(.
ב( ״כי יקה איימ אשד ,הדשה ,לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר.
נקי יהיה לביתו שנה אהת ,וימימה את אימתו אימר לקה״ )דברים ,כד ה( .פטור
זה נאמר בתורה בפירושי על מי ׳*:נשיא אשה ,אך במשנה ,סוטה פ״ה מ״ד ,שינינו
שאף מי שבנה בית והנכו ומי שנטע כרם והיללו אינם זזים ממקומם .ה ר ב
אריאלי מסביר שפטור זה אינו כימאר הפטורים ,אלא שהתורה רואה בביסוס
המשיפהה ,הבית והמשק גורמים לקיום העם ,שיבאושרו וברווהתו שיל כל ת א
פרטי מונה יסוד קיומו של כלל הציבור .ועוד סיבה ,שיש לדאוג לניהול ת ק י ן
של העורף ולבצרו בפיתוה התפוקה ,בשייכלול הבית ובטיפוה המשפהה ,כ י
כל קילקול בעורף משפיע לרעה על רוה הלוהמים שבהזית .בזאת מבאר ה ר ב
המחבר מה ששנינו בתוספתא ,סוטה פ״ז ה י ״ א :״ולא נותן לפסי העיר״ ,ש ל כ א ו ר ה
תמוה מדוע הוא פטור מהם ,הלא היוב זה — שלא כיציאה בצבא — אינו
מ ת נ ג ש עם ״ושימר! את אשתו״ ,שאינו אלא היוב ממוני גרידא .לפי הנ״ל י ש
לומר שבקיימו את מצוות ״ושימח את אשתו״ מ מ ל א הפרט את הובתו לכלל,
ולפיכך אין להטיל עליו הובות נוספים) .עמ׳ נב .בסברא זו מיישיב ה מ ח ב ר
שליט״א אף קושיא על ש ו ״ ת ״התם סופר״ ,אה״ע ,ה ״ ב סי׳ קנה(.
ג( כתב הרמב״ם בהלכות מלכים ,פ״ז ה ט ״ ו :ומאהר שייכנס בקשירי
המלחמה יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה ,וידע שעל ייהוד ד׳ הוא
עושה מלחמה ,וישיים נפשו בכפו ,ולא יירא ולא יפחד …וכל המתחיל לחשוב
ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר ב״לא תעשה״ ,ש נ א מ ר :״אל יירך
לבבכם ,אל תיראו ואל תהפזו ואל תערצו מפניהם״ .מ ש מ ע ׳מהאיסור ל פ ה ו ד
נובע מחובת הביטהון בד׳ שלא יארע ללוהם כל רע .וכן מ ש מ ע מ ה כ ת ו ב
ע צ מ ו :לא תירא מהם ,כי ד׳ אלוקיך עמך חמעלך מארץ מצרים״ )דברים ,כ
א( .ולכאורה קשה ,איך ייתכן שהיה הלוהט הייב להיות בטוח שלא ייהרג ,הלא אף
הכהן המשיוה היה מ ד ב ר :״מי האיש …פן ימות במלהמה״ ,שלוש פעמים .וכן
74
*1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמרו חכמים :כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו )כתובות,
ט ב( ,שלא תתעגן אם ימות; והרי שחוששים למוות.
מסביר הרב אריאלי שאמנם יש לו לבטוח ב ד שלא יאונה לו כל רע ,אד
עליו לדעת שעזרת ד׳ מותנית בהיותו ראוי לה ,שהרי גם יעקב אבינו נתיירא
״שמא יגרום החטא״ )ברכות ,ד א( .לפיכך ,כל שהוא בטוה שאם יהיה זכאי
יצילנו ד׳ ,אין עוצמת האוייב צריכה להפחידו; אך יש לו מקום היתר לדאוג
שמא יגרום ההטא) .עמ׳ קז .וע״ש כיצד מייימב הרב המחבר בסברא זו את
דברי הרמב״ן מקושיית בעל ״מגילת אסתר״ ,וכן את דברי הרמב״ם מקושייה
״יד המלך״ ו״מנהת הינוך״(.
אין להתעלם מנקודות הלשות אחדות שבספר .הנמוקים לשהרור תלמידי
חכמים מימירות צבאי )עמ׳ מד—מח( הם בחלקם מגמתיים ,ובמדת מה מורגש
פגם זה גם בפרק ״גיוס נשים״ )עמ׳ מח—נב( .יש להודות שהזמן הנוכחי אינו
מאפשר כלל וכלל השתתפות נימים ,ובודאי לא נשים נימואות ,במלהמת מצוה,
אבל מניעה מעשית זו אינה נותנת לנו רשות להכריע את ההלכה גגד הרדב״ז,
רש״ימ ,תפארת יימראל ואבני נזר ועוד שסוברים שהנשים מספקות מים ומזון
לבעליהן במלהמת מצוה,
בפרק ״הגדרת מהנה״ בפרק כה )עמ׳ קמט—קנא( לא מובאים דברי החזון
איי:׳ )עירובין סי׳ קיב ,ו ס״ק א( הדנים בארוכה בהגדרת המוימג ״מהנה״.
אגב הדיון בנושאים השונים מפוזרות בספר הכרעות בשיאלות הלכתיות־
מעשיות :א( כהן חייל שהרג נפש במלחמה לא נפסל מנשיאת כפיים ,אף על
פי שאמרו חכמים )ברכות ,לב ב ( :כל כהן שהרג את הנפש לא יישא את כפיו,
שנאמר ״ידיכם דמים מלאו״ )עמ׳ מד(; ב( אין השובה רשאי להתעלל בימבוי,
שהקפידה תורה עיי' התחשבות בכבודו וברגימותיו )עמ׳ קנה—קם(; ג( כל
מלבושיהם של הרוגי מלהמה ,שבהם נהרגו ,אסורים בהנאה כיון שישי לקוברם
בהם ,והרי הם כתכריכי המת )עמ׳ קסח(; ד( כיבושי מדינת יימראל הרי הם
כיבוש רבים ,ולפיכך כל שנעשו לצורך העם יימ לקדושת ארץ ישראל להול
על שטחי הכיבוש׳ השיעים )עמ׳ קעד—קעה(.
*
דומה שבאמת השכיל וחצליח הרב אריאלי שליט״א לברר ולהעמיק חקר
בהלכות המלחמה על כל צדדיהן והסתעפויותיהן ,ועל אף השוני וההבחנה שבין
השיטות השונות התגבש ההומר לכדי מסכת יצוקה ואחדותית — כדבריו שלו
בשער הספר .יש לברך את הרב אריאלי על עמלו הפורה הזה ,הנוסף לשורת
פירםומיו
בבמות
תורניות,
ולהצטרף עמו
לתפילתו
לשוכן מרומים
שהלכות
המלחמה תהיינה בבחינת ״דרוש וקבל שכר׳ בלבד ,ושלום אמת ישרור בישראל.
75
www.daat.ac.il
ד ״ ר יוחנן כ ה ן ־ י ש ר
אתר דעת -מכללת הרצוג
משה רבנו באספקלריית היהדות
אנדרה נהר ,משה ויעודו של עם ישראל,
הוצאת מסדה,
רמת־גן,
תשל״ד :תורגם מצרפתית :יוסף נדבה ׳ 202 ,עמודים ,כולל איורים,
ביבליוגרפיה
ולוח תאריכים.
אם תפתה אנציקלופדיה בערך ״מימה״ ,ת מ צ א ש ם :א( נסיון ל ה ת ח ק ו ת
בדרכים היסטוריות ביקורתיות על מקומו של משיה בתולדות ה ע ם :ב( ד מ ו ת ו
של משה באגדה בתקופות שונות ובמיסטיקה מימי הביניים :ג( מ ה ש נ א מ ר ע ל
משיה בדתות האהרות )נצרות ואיסלאם( :ד( משיה באמנות ,בעיקר ב א מ נ ו ת
ה ל א ־ י ה ו ד י ת :ה( ביבליוגרפיה עימירה מאד .מסתבר שאין קשר בין ה ת ה ו מ י ם
האלה ,ועובדה היא שכל תת־ערך הוא מפרי עטו של מהבר אהר ,ה מ ו מ ה ה
בתהומו שלו .קשה לשמור על אדישיות נוכה תופעה זו של הפיכת מ ש ה ר ב נ ו
לאובייקט מפוצל של מהקרים שונים .אפשר כמובן לבקש נהמה באהד הספרים
הרבים ,הדנים במשה ,אבל רובם ככולם שואפים להבנות מאיימיותו של ה ״ ע ב ד
הנאמן״ ,ולהגן על טענה מםויימת ,שמימקפת את דיעותיו הקודמות ימל חמחבר.
ספרים אלה שופכים אור על כל מיני נושאים ,כגון היי יום־יום ב מ צ ר י י ם
העתיקה או הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד ,אבל תרומתם להכרת מ ש ה
רבנו עצמו מפוקפקת בדרך כלל.
והנה ,זכינו עכשיו בספר הדש׳ ,הנקרא ״משה ויעודו ימל עם יימראל״ ,ו ה פ ע ם
הוא ראוי לשימו .מ ה סוד הצלחתו ? הוא הפך את הקערה על פיה .במקום
לההזיר אותנו למצרים של פרעה ,הוא שואל על ה ס ף :״מה הם הקשרים,
המקשרים אותנו למשה ?״ .בדרך זו נגיע גם למקומו הגאוגרפי ולזמנו הכרונולוגי
של האיימ משה ,אבל לא נפסה על משמעותו ה מ ת מ ד ת של פועלו ,ולא נצטרך
להתוד באכזריות את הוטי המסכת ההיה של תולדות עמנו .כי הרי מ ש ה ה ו א
מימה בזכות היותו רבנו!
מ ש ה היה אב לנביאים .אליבא דאמת ,מ ע י ד עליו הכתוב ש ה ת ל ב ט אם
לקבל עליו הפקידו המכובד ואם לאו .ואמנם ,צעדו הראשון היה סירוב .בכל
זאת ,הוא הגיע למדרגה רוהנית שאין למעלה מ מ נ ה בתהום האנושי ,כ פ י
שהצהיר הקב״ה בכבודו ו ב ע צ מ ו :״לא כן עבדי משיה ,בכל ביתי נאמן הוא״.
אולם ,ש נ י פסוקים לפני זה אנהנו קוראים :״והאישי משיה ענו מאד ,מכל אדם
אשיר על פ נ י האדמה״ .מקום קבורתו לא נודע ,על מ נ ת ימלא ייהפד ל א ת ר
מקודש כביכול ,והכמינו הבינו לרוהו כשהשתדלו שלא להזכיר את ישמו
בהיבור ההגדה של פסה .על כורהד אתה הייב להסיק שישי כאן כוונה מפורימת
למנוע בעם יימראל את טעותם של אומות ה ע ו ל ם :אבי הנביאים איננו נערץ
אצלנו כ״מייםד דת״ ,אין לראות קדושה מיוהדת באיש* עצמו ,כי הוא ה י ה
כל־כולו ״ ע ב ד נאמן״ ,הפועל בימליהות קונו ולזכות עמו.
76
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובכן ,מי ׳מרוצה להכיר את מימה ,יחקור את פועלו ,כלומר תפקידו ביציאת
מצרים ובמתן תורה .אבל ,כידוע לכל בר־בי־רב ,ימני אירועים אלה אינם
מצטמצמים בפסה מצרים ובמעמד הר סיני ,אלא מתמימכים כל הזמן ומתגלמים
מדור לדור ,וכמובן גם בדורנו בשואה ובתקומת ישראל .אלא תתפלא ,איפוא,
אם תמצא שספר על מימה מרהיב את הדיבור על תולדות עם ישראל בימיגו אנו.
מבט הטוף בתוכן הענינים מגלה מיד את הוט הימני שבדעת ה מ ח ב ר :
א( קירבת משה לדורנו ,ב( זהותו של משה )כלומר :פסה מצרים באספקלריה
של המהקר ההיסטורי( ,ג( שליהותו של משה .אהרי דיונים על יציאת מצרים
ומשמעותה הרוהגית ,ועל התורה בפרט ובכלל ,מסתיים הספר בפרק ״הגאולה
האוניברסלית על ידי יהוד ישראל״ .פרק זה שאול כולו מ״כוכב הגאולה״ לפראנץ
רוזגצווייג ,והוא מקשר את המיסטיקה היהודית עם הפילוסופיה הקיומית
בת־ימיגו.
המהבר ,אנדרה נהר ,הוא פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטה של
סטרזבור .הוא עלה לישיראל והשתקע בירושלים זה לא מכבר .הספר הופיע
לראשונה בצרפתית ותורגם ללשוגות הרבה .התרגום העברי נאה במיוהד ,כי
הוא מהזיר עטרה ליושנה .המתרגם ,יוסף נדבה ,הוסיף מ ב ו א :״לדמותו של
פרופסור אנדרה גהר״• אין כאן ביוגרפיה סתמית ,אלא פרק מרתק ואופייני
של ההיסטוריה היהודית המודרנית ,עם המתה של סכנות איומות והצער העמוק
על אסון השואה ,פריהתה של מ ה ש ב ה שורשית ומקורית כאהד ושמהת הגאולה
הקרבה.
הספר מקושט באיורים רבים מכל התקופות ,שערכם האמנותי והתעודי
רב מאד.
י ה ו ש ע בן נון מ ש ר ת ו ש ל מ ש ה רבנו
א מ ר ה ק ב ״ ה ל מ ש ה :נוצר ת א נ ה י א כ ל פריה ) מ ש ל י כ ז ( .בניך
ל ה ם ולא ע ס ק ו בתורה .יהושע הרבה שרתך והרבה ח ל ק לך
ו ה ו א ה י ה מ ש כ י ם ו מ ע ר י ב ב ב י ת הוועד שלך .ה ו א ה י ה מ ס ד ר
ה ס פ ס ל י ם והוא היה פורס א ת ה מ ח צ ל א ו ת .הואיל והוא ש ר ת ך
כ ת ו ,כ ד א י ה ו א ש י ש מ ש א ת י ש ר א ל ש א י נ ו מ א ב ד שכרו.
ישבו
כבוד
את
בכל
מדרש רבה ,במדבר ,פרשה כא ,סי' טו
77
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מכתבים למערכת
על השינויים בין פירושי רש״י במסכתות שונות
ב״המעיז״ טבת תשל״ב מובא ב״פרקים בתולדות הרב יעקב עטלינגר ז״ל״
שבעל ערוך לנר השתמש לפעמים בכלל הידוע ׳מרימ״י למד אצל רבנים ׳-ונים
ולכן ,,דרכו של רש״י לפרש׳ במקומות הלוקות כשיטות הלוקות של רבותיו״
)ערוך לנר נדה םז ,א( .במאמר הנ״ל )עמ׳ (33—32מובאים מראי מקומות
בספרי ר״י עטלינגר בהם השתמש בררך זו כדי לתרץ סתירות בין פירושי
רשי״י במסכתות שונות.
שיטה כעין זו מצאתי בפירוש רבנו אברהם מן ההר ,מהבר תוס׳ ר״י הזקן
על מסכת קידושין ,הברו של הרשב״א והמאירי .בפירוש רבנו אברהם מן ההר
על מסכת נדרים ה ,ב מובא סתירה בין פירוש רש״י בנדרים לפירוש דיס״י לנזיר
)אין אלו פירושי רש״י הנדפסים בש״סים ש ל נ 0ורבינו אברהם מתרץ וז״ל
״לכן נראה שפירושי נדרים ע ש ה תהלה והיה בזה הדעת כשפירש׳ כך ,וכשהגיע
בנזיר והקשה זה לרבו ותירץ לו כמו שכתב ,הזר בו״ ,עכ״ל.
הסבר זה אמנם שונה מהסברו של בעל ערוך לנר ,אבל לפי שניהם יש
להסביר את השינויים בפירוימי רש״י ע ״ פ מ ה ששמע מרבותיו .לפי רבנו אברהם
מן ההר יש השיבות לסדר הכרונולוגי של כתיבת פירושי רש״י על המסכתות
השונות] ,וכן מ ש מ ע מדברי התום׳ מועד קטן ז ,א ד ״ ה אמר רב ,1אבל לסי
הסברו של ה״ערוך לנר״ אין צורך בזה ,שהרי לפי דעתו אין המוקדם והמאוחר
בכתיבת פירושי רש״י קובע אלא רבותיו השונים שרש״י למד אצלם.
י
מ• ע .ל.
ירושלים
על לשון חרון אף במקרא
ב ״ ה מ ע י ך ניסן תשל״ד עמי 40—37מובא דיון בדברי הרמב״ם ב״מורה
נבוכים״ שבתנ״ך לא נמצא לימון הרון אף ,כעס וקנאה כי אם בעבודה ז
דוקא .במאמר הנ״ל מוזכר שהרב מ ש ה ליב שהור ז״ל הקשה בספרו ״ א ב נ י
שוהם״ פרשת בהעלותך על ה״מורה נבוכים״ .במאמר מובאים דבריהם ש ל
מפרשי מורה נבוכים שהסבירו את דברי הרמב״ם בדרכים שונות.
יורשה לי להעיר שגדולי הראשונים כבר דנו בדברי ה״מזרה נבוכים״.
רמב״ן בפירושו לשמות כ ,ג מ ב י א את דברי המורה ומקשה עליו .ו ב ס פ ר
הזכרון מ ג ן הריטב״א על הרמב״ם ומסביר שכוונתו ״שאין הלשון מורגל ו נ מ צ א
י שלא י מ צ א
אלא בענייני ע ״ ז ושאר העניינים לא
בהם כלל .וכדי הוא הרב להצילו בכך״.
ר ה
י מ צ א
צ
ו
ר
ג
ו א י ז
כ ר נ ת
ה .נוי ירושלים
78
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כרך יד
רשימת המאמרים בכרך יה גלימות א -ד
שם המחבר
שפ המאמר
אונא ,הרב ד ״ ד יוסף
שתי תעודות של בעל שו״ת שב יעקב
אפפעל ,הרב יוסף י׳
הגליון הע׳
46
ד
משנתו ודמותו של ר״ה הלברשטאם )המשך( א
35
אריאלי ,הרב יצהק זצ״ל
ורבי עקיבא משהק
ד
1
ברויאר ,ד״ד מרדכי
דיני מאכלות אסורות בהלכה ובמהימבה
ב
68
ג
5
79
ברלין ,הרב נפתלי צ״י זצ״ל
שתי
גרינפלד ,הרב ישעיה י׳
ד״ר יצהק לוי ז״ל
ב
הילדסהיימר,
מאיר
הירש ,הרב שמשון ר׳ זצ״ל
אגרות
בענין ישוב
ארץ
ישראל
כתבים על ביהמ״ד לרבנים בברלין
ב
12
עליה לרגל
ג
1
ב
42
הרפגם ,הרב גרשום
עבודות
יעקבזון ,הרב ב״ז זצ״ל
גדולים בענוותנותם
א
הכהן ,שמואל
גיל הלויים בעבודתם בימי בית ימני
א
26
וונדר ,מאיר
כמה שגים הי רבי היים מצאגז ?
ג
41
וייזר ,שמעון
ס׳ מ ש פ ט המלחמה
ד
73
כהן—ישר ד״ד יוחנן
ס׳ מימה רבנו באספקלריה היהדות
ד
76
כהנא ,הרב קלמן
לשון חרון אף בעבודה זרה
ג
37
מלא הין דריש עדיות
ב
לוי ,פרופ׳ יהודה
כתנא—פרנקל,
שמואל ז״ל
דרוג בהרים בשביעית
3
60
מהו הקיטוב ביהדות התורתית
ב
9
לוי ,ד״ר יעקב
מצות מילה ופקוה נפימ
ג
33
לוי ,הרב יצחק
קוים לדמותו של יואב בן צרויה
ג
45
לוינגר ,ד״ר ישראל מ׳
טבילת
ב
38
לנדוי ,בצלאל
שתי אגרות מהנצי״ב בענין ישוב ארץ ישראל ג
5
לנדוי ,בצלאל
הנצי״ב במערכה למען ישיוב אר״י בקדושתה ג
11
עופות במים קרים לפני המריטה
לנדוי ,בצלאל
הנצי״ב למען ישוב אר״י בקדושתה )המשך(
ד
25
מלוב ,צבי
בית הכנסת של אברהם אבינו בהברון
א
44
מנת ,ידידיה
זמני היום בהלכה בהרים ובעמקים
א
5
מנת ,ידידיה
זמני היום בהלכה בהרים ובעמקים )המשך(
ב
47
מנת ,ידידיה
זמני היום בהלכה בהרים ובעמקים )המשך(
ג
73
סופר ,הרב אברהם
הערות למס׳ מועד קטן וחגיגה
א
70
סופר ,הרב אברהם
הערות למסכת סנהדרין
ד
67
79
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שפ המחבר
שפ המאמר
הגליון העי
ם נדר הרב יצהק
הצווי ימל ז׳ מצוות בני נה לפני מ ת ן תורה
ד
49
עמנואל ,יונה
הרב בנימין זאב יעקבזון זצ״ל
א
52
עמנואל ,יונה
פירוש על תמורה מ א ת הרב מ׳ קרגוי זצ״ל
א
57
עמנואל ,יונה
״מימך הכמה״ מהדורת הרב יהודה קופרמן
ב
73
עמנואל ,יונה
׳מו״ת נימאל דוד לרבי דוד אופנהיים
ג
89
קופרמן ,הרב יהודה
פשוטו של מקרא ואומדנא הלכתית
ד
3
רפאל ,הרב שילה
בענין מעימר כספים
ד
61
שוהטמן ,אליאב
הדיין ר׳ נתן מאלטונא
ב
66
תמר ,ד ״ ר דוד
הערות ל״בית הכנסת של אברהם אבינו
בחברון״
ג 102
מכתבי תורה מהחזית
ב
ר ש י מ ה זו א י נ ה כ ו ל ל ת ר ש י מ ה ש ל מ כ ת ב י ם ל מ ע ר כ ת
המשתתפים בגליה הזה:
בצלאל לנדוי ,רהוב שומרי הכותל ,9ירושלים
הרב יהודה קופרמן ,רהוב שערי תורה ,7בית וגן ,ירושלים
הרב ד״ד יוסף אונא ,כפר הרא״ה ,עמק הפר
חרב יצחק 0נדר . 5 . ^ .ס 1 0 3 £ 0 , .711 60645ו 16, 0נןב6620 ]¥. ¥1111
הרב שילה רפאל ,רחוב ניםנבוים ,20קרית משה ,ירושלים
הרב אברהם סופר ,רחוב יורדי הסירה ,17ירוימלים
הרב שמעון וייזר ,שעלבים ,ד ״ נ אילון
ד ״ ר יוהנן כהן—ישר ,רחוב הרב קוםובםקי ,5ירושלים
80
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורר האחראי :יונה עמנואל ,רה׳ צפניה ,26ירושלים
www.daat.ac.il
13ירושלים
דפוס ״בהר״ך ,רה סלונים
,