אתר דעת -מכללת הרצוג
כבי-כ מ ו צ א ד*** *7*< *11יד-י
ד*
^ ד* י
כדי ^ 1יד* * צ ר־־* קד!
1×1ל פועל״ ד-אל 1א ג ו ד ת י ע
4
4
ב ת ו כ ן :
הועתק והוכנס לאינטרנט
3ז<(.י!>)01>:י0¥1זי01ו¥¥¥.1
ע"י חיים תשס״ט
בראש מורם
1
תורת היים — היי עולם /הרב קלמן כהנא
3
מצות ישוב ארץ ישראל במדרשי חז״ל /ד״ר טוביה בהנא .
7
חלצתו החמה /ד״ר יעקב לוי
עד זומם הידוש הוא ז /דוד הגשקה
18
.
.
.
מאמר הוכוח לרמח״ל /יוםף אביב״י
23
49
.
פשוטו של מקרא ואומדנא הלכתית /ד״ר משה איגד .
59
על הוצאות הבית ומעשר כספים /אשר מרוד!
64
על ספרים ועל סופריהם
ספר מקוואות לאדריכל יוסף שגברגר /בצלאל לגדוי .
מחקר חדש על ר׳ יצחק ברויאר /ד״ר יוחנן כהן־ישר .
ספרים נחוצים עם תוכן פסול למהצה /יוגה עמנואל .
65
69
72
הערות והגהות למסכת סנהדרין)המשך( /הרב אברהם סופר.
75
פ0״ד ירושלים מ״ו תשרי תשל״ה * כיד טו ,גלית א * וזמחיר 450ל״י
מנוי שנתי :כישראל 15—.ל״י
בחוץ לארץ $6—.
www.daat.ac.ilימשלים ,טל 288883
כתובת המערכת :רח׳ צפניה ,26
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
בראש מורם
שנה ק ש ה עברה על ע ם ישראל ואף ל ק ר א ת ת ש ל ״ ה ה ב ע ל ״ ט אנו
צועדים בלב כבד.
אך למרות היגון על א ל ה שנפלו או נפגעו ועל אף ה ס פ ק ו ת ל ק ר א ת
העתיד ,יכולה היהדות ה נ א מ נ ה ל מ צ ו א נקודות אור בדרך ה ק ש ה ש ל
ש נ ת תשל״ד .ד ו ק א בשנה זו הוכיחה היהדות ה נ א מ נ ה א ת ה ש ת ר ש ו ת ה
בארץ ,הן ב מ ע ר כ ו ת ה מ ל ח מ ה ,הן ב ק ל י ט ת העליה ,והן ב מ א ב ק י ם ע ל
עקרונות יסודיים בחיי האומה .חיילי ישיבות ״ ה ס ד ר ״ הפגינו נאמנות
נ פ ל א ה לקיום ה מ צ ו ו ת ב מ ל ח מ ה ואף הפכו לדוגמא לדמותו ה א מ י ת י ת
ש ל חייל ישראלי ה ש ו א ב א ת כוחו מלימוד התורה בישיבה.
ו מ כ א ן ל ת ו פ ע ה א ח ר ת :ה ה נ ה ג ה ה ד ת י ת עוברת ל א ט מידי שרידי
הדור האחרון ועוברת לרבנים ומנהיגים ילידי הארץ .הצעירים ביהדות
ה נ א מ נ ה מהוים היום הכוח ה ת ו ס ס בכל פעילות ל מ ע ן ביסוס חיי
תורה בישראל ,לימוד תורה בישיבות הגדולות ,ה פ צ ת תורה בישובי
עולים ,וכן ב מ ע ר כ ו ת הפוליטיות של היהדות הדתית .והוא הדין ב מ א ב ק
ל מ ע ן שמירה ע ל יהודה ושומרון .ל א כולם מחייבים ה ת י ש ב ו ת בשכם,
ל ק ר א ת ה ש נ ה ה ח ד ש ה אנו מ ב ק ש י ם א ת קוראינו ל מ ל א א ת ת ל ו ש
ה ה ז מ נ ה בדף זה ולשלוח לנו ב ה ק ד ם ;
ד מ י מנוי לשנה ) 4גליונות( 5 . -ו ל״י ,בחוץ לארץ —$ 6.
לכבוד
מ ע ר כ ת המעץ
רחוב צפניה 26
ירושלים
הריני ח ו ת ם בזה על מנוי שנתי ל ״ ה מ ע י ן ״ ומצרף בזה דמי מנוי.
השם
הכתובת
התאריך
)חתימה(
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ך ע ו ב ד ה ה י א ש ג ם כ א ן צועדים צעירי ה י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה ב ר א ש ה מ ח נ ה
ומכריזים בכל כלי ה ת ק ש ו ר ת על ד ב ק ו ת ם ב א ר ץ ה א ב ו ת ,הבנויה כ ו ל ה
ע ל נ א מ נ ו ת לתורה.
השתלבות
הצעירים מורגשת ה י ט ב גם ב ״ ה מ ע י ן ״ .ה ש ת ת פ ו ת כ נ י
תורה צעירים ב ״ ה מ ע י ן ״ ה ת ח י ל ה לפני כשנתיים ובגליון ה ז ה אנו ר ו א י מ
ה מ ש ך ל מ ג מ ה ברוכה זו :מ א מ ר מ ח ק ר י ספרותי ע ל חיבור מ ה ר מ ח ״ ל
ב ע ד לימוד ה ק ב ל ה ו מ א מ ר תלמודי־ עיוני בענין ״ ע ד זומם חידוש ה ו א ״ .
נכתבו
המאמרים
ביסודיות
ומתוך
הכנות
מרובות.
החינוך
התורני
בארץ י ש ר א ל יכול ל ה ת ב ר ך בכך שצעירים אלה ,א ש ר ב ח ל ק ם ט ר כ ן
הגיעו לגיל העשרים ,גדלו כ א ן בארץ .א ם א ל ה ה ם פירות החנוך ה ד ת י
ע ל זרמיו השונים ,א פ ש ר לברך ע ל ה א ר ץ ועל פירותיה.
אכן ,יש מ ק ו ם ל ת ק ו ה ל ק ר א ת ה ע ת י ד .
ל ר ש ו ת ה ש ל ה י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה ע ו מ ד י ם כיום כ ו ת ו ת צעירים רבים.
בחלקם
ט ר ם נוצלו כ ו ח ו ת אלה .נקודות אור ח ד ש ו ת כבר ב ו ק ע ו ת
ברחבי הארץ .נ ש ת ד ל כ ל א ח ד להוסיף א ת ה ש מ ן ה מ ת א י ם ל א ו ר ו ת
השונים ב י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה .
בברכת
כתיבה
וחתימה
טובה
לכל
בית
ישראל
בכל
מקומות
מושבותיהם.
מערכת
2
www.daat.ac.il
המעין
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ק ל מ ן כ ה נ א
תורת חיים -חיי עולם
)דרשה לראש השנה(
הנה ,עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם
ברעב — .ה׳ רב חסד ,גומל חסד ,למיחלים לו ,להצילם ולחיותם .אין ספק,
כי מקרא זה בהצלה לחיים של בני תמותה דן ,ובסיפוק צרכיהם ברעב ללהם.
אבל לא רק בזה .אין בן תמותה אשר אין סופו למוות ,כשהייו עלי אדמות
נגמרים .אבל יכול הוא לזכות לחיים עדי עד .ביום הדין שלו ,וביום הדין
הגדול והנורא ייחרץ גורלו של אדם ,אם בספר צדיקים ייכתב ייזכר .לחיי עולם,
או חלילה בספר הרשעים ייחתך גורלו לאבדון שאין הזרה ממנו-׳ .וגם רעב יש,
לא רעב ללהם ולא צמא למים ,כי אם רעב לדבר ה׳ ,רעב לדבר אשר חיי עולם
טמונים בו ,נתונים על ידו.
1
הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו להציל נפשם מכליון רוחני ,מרעב
רוחני ,ולחיותם לחיי עד ,לחיי נצה.
גם זה יוכרע ביום הדין של האדם.
ואע״פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו ,כלומר
עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ,חפשו במעשיכם ,וחזרו
בתשובה ,וזכרו בוראכם .אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ,ושוגים כל
שנתם בהבל וריק ,אשר לא יועיל ולא יציל ,הביטו לנפשותיכם והטיבו
דרכיכם ומעלליכם .ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומהשבתו אשר לא טובה .
בהלכות תשובה אמר הרמב״ם דברים אלה — לא בהלכות שופר .שם
בהלכות שופר מדבר הוא על המצוד ,מן התורה לשמוע קול שופר ,ושם אין
הוא מטעים לנו דבר התקיעה בראש השנה ,כי ,כאמור כאן ,גזירת הכתוב היא,
ואין למדוד מעמקיה בטעם שניתן לה .אך בהלכות תשובה רומז הוא לנו רמז
הנרמז מתקיעת השופר.
3
ידוע הוא ,כי הרמב״ם אינו מביא בספרו ״משנה תורה״ דבר שאין לו רמז
בדברי רז״ל .ואכן נראה כי דבריו בהלכה המובאת יסודם בדברי ה ג מ ר א :
אמר רבי יצחק למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו .אלא למה מריעין? רחמנא
אמר זכרון תרועה — .הרי מה שאמר הדמב״ם כי תקיעת שופר בר״ה גזירת
הכתוב היא — .אלא — ממשיכה הגמרא — למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין,
ותוקעין ומריעין כשהן עומדין י כדי לערבב השטן.
1
1
תהלים
ל״ג,
י״ח—י״ט.
2
ע׳
3
רמב׳׳ם ה ל כ ו ת ת ש ו ב ה פ׳׳ג ה״ד.
4
ר מ ב ״ ן ריש
ר״ד .ט״ז
שער
הגמול.
ע״א.
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפי הסברו של
ם ד ר י ם
ש
ת ק י ע ה
ל
הי״ז'
ה ר ו ע ה
ב ר י ר ה
י ת ק י ע ה
ה ש א ל ה
ה י א
•
מ ו
ת ק י ע ת
מ צ י י ת
ברמת
הברכות׳
ה ת י י ה
'
׳
לסדרים אלה :מלכיות זכרונות ושופרות .ועיקר התקיעה י א על סדר
ואלה הן התקיעות כשהן עומדין ,שחובתן בעמידה ובתפילה העמידה•
חלה
אך קבעו חכמים גם לתקוע לפני זה תקיעות כשהן יושבין ,י־
1עתידיז
והעין
״^
'
י
עליהן חובת העמידה ,ואינן על סדר
ך״
׳ ,
לתקוע כשהן עומדין ,דתקיעות שעל סדר ה
'
ומריעין כשהן יושבין י ״ והתשובה היא :כדי לערבב את השטז ־ ־
י
פירוש להכניע את היצר .ומסביר הבצי״ב ״
השטן :היינו לעורר לב בני תמותה ,ובזה השטן מיערבב ,שלא יקטרג ב
תפילה.
והרי ברור מיללו שפתיו של רבנו משה הנשר הגדול :רמז יש בו בשופר׳
עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם .וחיפשו במעשיכם היכרי
בוראכם.
א לא יוכל להיות
כי אכן הישן ,הנרדם הוא לא יוכל לחפש במעשיו,
כלי מחזיק ברכה ,מקבל שפע מאת גומל החסד ,הרוצה לכוון את יראיו לחיים׳
הרוצה לספק צרכיו כדי להשביע רעבונו — חיים גשמיים עלי אדמות ,אך גם
רוחניים לעולמי עד .רעב ללחם אך גם רעב לדבר ה׳.
וחכמינו ז״ל תיקנו תקנה מיוחדת :תקיעות מיוחדות לפני עיקר התקיעות׳
כדי לרמוז רמז — רמז לעושי רצונו היאך לערבב את השטן .ואם כי וודאי
יש בכל מצוד ,ומצוה ,וגם במצוה קדושה זו של תקיעת השופר ביום הקדוש,
מעמקי סודותיו של הקב״ה ,אשר ביכלתם לערבב את השטן ,יש בזה גם
פניה לאדם ,לאדם הנרדם ,הישן ,שיסייע הוא בהתעוררות שלו לערבב השטן.
ודוקא :בהתעוררות שדו .אמנם תפקיד הוא להטיף מוסר ,לעורר ,ותפקיד
מיוחד כמובא בהלכה ,שזקן העדה יעמוד בפני עדתו ויעוררנה ויטיף לה מוסר
לפני תקיעת שופר .אבל זו רק התעוררות היצונית ,אשר ערד יש לה רק אם
יש לה גם המשך.
את הנאמר ע״י הלל הזקן :אם אין אני לי מי לי — מסביר רבנו יו,נד,
בשערי תשובה :אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים )__
המוסר( .אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו ,ישכחם היצר ויעבירם מלבו
ומדברי רבנו יונה למדנו דבר נוסף :התעוררות לשעה ,ליום — מה ערכד י
ואכן ,לא רק בראש השנה נתבעים הישנים והנרדמים להתעורר אלד
י
1.י
השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבי ודיי•
ק ,א1ר לא יועיל
*•״*-׳
ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלייכם די* -
* ־ י י (-שנה התעורדות
.
.
וישנה פניה לישנים ומרימים בדיד אתה ה׳ א' מ״ה מ־עביי שנד מעל״
ותנומה מעפעפי .בהידי׳ יי לא נסתיפה הברכה .זזהמסד ״ י ה אי ד ר י , ,
י * ! *•!כה
ה
ו ה ש א ל ה
ה
ב
ר
כ
ו
י
1
י א :
ת
ב ר כ ו ת
ע י ק י
ה ז
י
מ ה
ת
ה
ן :
ע
ף ב ן ב
א ו מ י
ה י א
ה כ נ ע ת
ה י צ י
י ,י א
ע
ה ו
7
מ ט י פ י
1
11
י ו
5
לרי״ף שם.
6
מרומי שדד .לר״ה שם.
ד
שער שני כ״ו.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
סמוכה לחברתה אלא לפי ההלכה ברכה אחת עם ראשיתה שהבאנו .וההמשך
ברור :יה״ר מלפניך ה׳ א׳ שתרגילנו בתורתך ותדבקנו במצוותיך ואל תביאנו
לא לידי הטא ולא לידי עבירה ועוון —זיל קרי בתוך סידור התפילה הדברים
הברורים — כי אכן התעוררות לא ענין של ר״ה גרידא הוא אלא של השנה
כולה.
*.־1
מסיימים אנו פסוקי מלכיות :ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל ה׳ א׳
׳ אחי• — שמע והבן ישראל ,וקבל עליך עול מלכות שמים.
מלים אלה של קבלת עול מלכות שמים במטבע זה שקבעה תורה קודמים
— ומה מופלא הדבר — לנתינת התורה לישראל .טבעם נטבע ע״י בני ארם,
ע י שבטי י־ה — בניו של יעקב .כי כך מוסרים לנו חז״ליי ,שכשנפטר יעקב
*בינו מהעולם הצהירו בניו של יעקב־ישראל בפניו ברורות ונמרצות :שמע
י א ׳ אבינו :ה׳ א׳ ח׳ אהד — אנו מקבלים את עול מלכותו .וכשקבעו חז״ל
עול מלכות זו בתפילה ,השכם והערב מדי יום ביומו ,לא קבעו אותם
כמטבע שהדברים מובאים בתורה ,אלא רמזו למסורת זו ,שאכן מלים אלה
^םודם בהבטחת בנים ,שנים עשר הבנים ,י״ב השבטים ,לאביהם יעקב .שהרי
איז אנו ממשיכים בתפלה אחר קבלת עול מלכות שמים זו במלים ״ואהבת
׳ א׳ ״ כפי שסמוכים הדברים בתורה ,אלא מפסיקים אנו בין פיםקא לפיםקא
מלים ״ברור שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ ,מלים של הודי׳ שהודה בהם יעקב
^•אביי שבשמים על שזכה שמיטתו שלימה ,וכל זרעו ללא יוצא מהכלל מקבל
ה
ק ב > ת
ה
א ת
ע ,י
י עול מלכות שמים.
״'יא רצונו של אדם להנחיל חיי עד לבניו ולזרעו אחריו .ערובה לכך
׳•זרעי בהיים והוא בחיים היא שמירת תורת חיים .אשר בתו לנו את תורתו
עולם נטע בתוכנו .כ* עין ה׳ אל יראיו למיהלים לחסדו להציל ממות נפשם.
^_ בפרשה השניה של ״שמע״ מלמדת אותנו תורתנו הקדושה כי אין תחליף
י א יהיי זה עבור האיש החפץ חיים ולא עבור העם ההפץ חיים.
בחרדה ,בפחד ,בצער וברתת קוראים אנוי :ועבדתם אלהים אחרים…
י ך את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה
הארץ הטובה .אכן טובה היא הארץ ,ארץ הפץ ,ארץ אשר עיני ה״א בה,
ארץ כמקור חיים .אך ועבדתם אלהים אחרים מביא לידי מניעת מטר —
מן שמים ואבדן גשמי ,מטר — מטר לקחו של השי״ת ואבדן לאומי
י • לא תעמוד לאדם השתרשותו עם האדמה למנוע הלילה אבדון אם יעבוד
אחרים ,לא תעמוד לאומה ,הלילה ,התקשרותה עם האדמה עם קרקע
י
י׳יאים׳ אם תפנה עורף.
פשוטים ונוקבים וחודרים הדברים"י:
י ח י י
ס מ
!
ע צ
מ ע ל
:י ם
י ח נ י
י
א
ד ,י ם
8
ספרי לדברים ב׳
9
דברים י״א ט״ו
ד.
ולהלן.
10דברים כ׳יט ט״ו ולהלן.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ו א ת
ד ,ר ע
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות
״;׳
י
הגדתי לכם היום כי אבד תאברון לא תאריכיו
בחיים למען תהיה אתה וזרעך לאהבה את ה׳ א׳ לשמוע בקולו ולדבקה
כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה.
ומורה התורה את הדרך .ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בש
יי חי
'
בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומי•
מפוצלים הם .בכולם ,בכולם יילא יוצא מן הכלל ,בכל התנאים בהם אתרי
ונמצא ,בבית ,בדרך ,בשכיבה ,בקימה יש רק דבר אחד :ולמדתם אותם
בניכם לדבר בם.
י מ י ם
ע
י ב
ד ,א ד מ ד
".
בו
ד
נ ם י ב ו ת
ה ח י י ם
ש י נ י ת
ה ן
ד י כ י
מה נוסיף ומה נדבר? מזרעא דר׳ בנימין זאב ,המכונה ר׳ וואווטהיי
שנבלום זצ״ל אנא ,תלמידו של ר׳ אורי מסטרליסק השרף ,בעל אמרי קז־י*'
ומסופר על השרף שהקדים בשבת שובה להתפלל לפני שהדרשנים התחילי
לגשם האויר בדרשותיהם מרבות הקיטרוג .המאור שבתורה ,התורה עצ ׳
הפנייה אליה ,היא המדרבנת והקוראת לתשובה.
הואיל ורשות כל אדם נתונה לו — ישתדל אדם לעשות תשובה
זהו אתגרו של הרמב״ם כלפי כל אהד ואהד מאתנו.
הרשות נתונה ,נשתדל ,נתאמץ ,נעשה תשובה ונזכה כפרט ובכלל ל
עולם ,לחיים שמלכו של עולם חפץ בהם ,ויחתימנו כולנו לאלתר לחיים טובים
ולשלום .בגוף ובנפש ,בפרט ובכלל.
11
מו
,18
ח י י
11ע׳
גנזי ישראל של ר׳
12ה׳
ת ש ו ב ה ריש פ״ז.
ישראל
מטשורטקוב עמ׳
6
www.daat.ac.il
רפ״ו.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ ר טוביה כ ה נ א
מצות ישוב ארץ ישראל במדרשי חזי׳ל
המקורות התלמודיים והמדרשיים עשירים במאמרים ובאגדות המוכיחים
את זכותו של עם ישראל לארצו .מדרשים אלו נאמרו בימי השלטון הרומי
בארץ ,ימים שהיו קשים ומרים לעם ישראל ,שכן הממשל הרומי גזל אדמות
יהודים ,השתמש בשיטות חקירה ,עינויים וענשים כבדים ואף הטיל מסים
כבדים מנשוא .לפיכר היה צורך לעורר בבני ישראל את האהבה לארץ ולהזק
את הקשר בין עם ישראל לארצו ,וכלפי הוץ להדגיש את הזכות ההיסטורית
של העם לארץ.
במדרשים מדובר על הארץ כנחלתם של בני שם .הכנענים ,שכבשו את
הארץ מידם ,לא היו אלא שומרים ארעיים ,עד שימלא עוונם ויעקרו ממנה.
שכן ,מי שברא את העולם רשאי להבטיח ולתת את הארץ למי שבהר בו.
בעקבות הבטהת ה׳ לעם ישראל באו הקבין וההאחזות בקרקע ולאהר מכן
אף הכיבוש ,עליו מבוססת זכותו של העם לארצו.
ה׳ מבטיה לאברהם ליתן לו את הארץ ,לו ולזרעו אהריו .אברהם ,שהכיר
את בוראו ,שומע בקול ה׳ האומר לו :״עד שאתח מאיר לי דרך החלון בא
והאיר לי בפניי ,כר אמר הקב״ה לאברהם אבינו עד שאתה מאיר לי ממםפוטמיה
ומהברותיה בוא והאיר לפניי בארץ ישראל״ י .ליצהק חוזרת ונשנית ההבטחה,
שיזכה בארץ לאחר שיאחז ויתיישב בה :״שכון בארץ — עשה שכונה של ארץ
הוי זרוע הוי נצוב״׳-׳ ,כלומר שיעסוק בישוב הארץ ,יזרע ויטע בה .וליעקב
ניתנה ההבטחה :״הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך ,רבי שמעון
בן לקיש משי בר קפרא :קיפלה כפינקס ונתנה תהת ראשו כאנש דאמר מן
תחות ראשך דייר״ .ואף אם התרחק יעקב מן הארץ ,לא נותק הקשר עמה
ונאמר לו :שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך ,אביך מצפה לך,
אמך מצפה לך ,אני עצמי מצפה לךי .וגדול הנאמר ביעקב יותר ממה שנאמר
באברהם :״רבי יוהנן בשם רבי יוסי :אברהם שאין כתיב בו שמירת שבת
ירש את העולם במידה ,שנאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו׳
)בראשית יג יז( .אבל יעקב שכת׳ בו שמירת שבת ויהן על פני העיר
)שם לג יח( ,נכנם עם דמדומי המה וקבע תהומין מבעוד יום וירש את העולם
ץ
1
בראשית רבה ספ׳׳ל ,מהדורת תיאודור־אלבק ,עמ׳ 277ור׳ מ״י ש ם ; תנדוומא לך לך כו,
מהדורת
בובר ,עמ׳ מא.
2
ב״ר סד
ג ,עמ׳
3
ב״ר סט
ה עמ׳ 793ואילך ! תנהומא ויצא ט ,עמ׳ ע ׳ ! בחולין צא ע״ב המאמר בשם
ר׳
4
יצחק
ב״ר עד
.702
שתהא נוחה
ליכבש
לבניו.
המנמק
בטעם:
א ,עמ׳
.858ור׳ תגחומא ויצא כג ,עמ׳
.160
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלא במידה :והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וגו׳ )׳:׳ם כח יד(״ ל•.
זכותו שד עב ישראל לארצו
זכותם של האבות וזרעם אחריהם לרשת את הארץ מפתמבד .על הבטחת דן/
אשר עולם ומלאו שלו הם .לפיכך כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נ ח ל ת
גוים )תהלים קיא ו( אומר המדרש :ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי :מה ט ע •
גילה הקב״ה לישראל מה שנברא ביום ראשון וביום ב׳ דג׳ ,מפני א ו מ ו ת
העולם שלא יהו מונים את ישראל ואומרים להם :הלא אומה של בזזות א ת ם
אתמהא ,וישראל משיבין להם :ואתם הלא מוזה היא בידכם ,הלא כפתו־יס
היוצאים מכפתור השמידום וגו׳ )דברים ב כג( ,העולם ומלאו של הקב״ה ה ו
כשרצה נתנו לכם וכשרצה נטלו מכם ונתנו לנו .הדא הוא דכתיב לתת לד־,
נהלת גויס ,כה מעשיו הגיד לעמו הגיד להם את הבראשית ,בראשית ברא וגו׳ ׳/
את הטענה שבפי אומות העולם ,כי בני ישראל בזזו את ארץ כנען ,מ ו צ א י ם
אף בספרי דברי הימים של העת העתיקה.
ההיסטוריון הביזאנטי פרוקופיום ,שהי באמצע המאה הששית למניינם
בתארו את מלהמת הוואנדאלים ,מביא סיפור המתאר את כיבוש הארץ על יז-ד
יהושע בן נון אשר הכניס את העם אל הארץ וכבשה ,ובמלחמה זו ה ר א ה
גבורה שלמעלה מטביל האדם .הוא הכניע את כל השבטים ,כבש במהרה {
הערים והוהזק בן אדם שלא יתייצב איש לפניו .בעת ההיא נקראה כל א ר ץ
החוף מצידון ועד גבול מצרים בשם פניקיה .כל ההיסטוריונים של ק ד מ ו נ י ו
פניקיה מסכימים ,שבימי קדם מלך מלך אהד על כל הארץ ההיא ,שבה יג*נ:
שבטים גדולים ,כגון הגרגשים והיבוסים וכיוצא בהם מן השמות הנקובים ב ס
דברי הימים של העברים .משהכיר העם הזה שאין לעמוד בפני המצביא
עליהם ,הסתלק מארץ אבותיו וירד למצרים הסמוכה .אבל שם לא יכלו ל מ ן י
מקום יפה ליישובם ,הואיל ומצרים מעולם משופעת באוכלוסים היתיי׳ ל פ י
ל 'לי 'למוז׳,
ל י
יצאו ללוב והושיבו שם הרבה ערים ,וכך כבשי
היראקלם ,ושם הם יושבים עד היום הזה ומדברים בלשון הפניקית• אף מ כ ת
בנו להם באהת מערי נומידיה ,במקום שיש היום יישוב בשם טיגיזיס^ .
עומדים ליד המעיין הגדול שני עמודי שיש ועליהם חקוקות בכתב הפניקר
מלים פניקיות שפירושן הוא :אנחנו האנשים שנסנו מפני הלםטים י ה ו י -
בן ברן
א
ם
? ת
ת
בר
ס ד
ד ׳ כ א
ו א
כ ך
א ת
ו ב
כ
כ ו
ה
ס
ס
ע
5
ב״ר יא
איש
ז ,עמ׳
שלום קכ
.95ור׳
ע״ב
6
ב״ר א
י,
עמ׳ 4
ד
תרגומו
של
יוחנן
משונה
על
זד,
אצל םווידאס
פרוקופיוס
8
קיח ע״ב
שבת
ו מ ־ ר ש ״ א שם :
רבתי פב״ג,
פסיקתא
מהדור
ת
ואילך.
ואילך.
לוי
יהושע
בספרו
עולמות
והכנענים
הביזאנטי .אצל
נמצא
שניהם
נפגשים,
אצל
הבורחים
ירושלם
ההיסטוריון
נקראים
תש״ך,
הנוצרי
בשם
יוחנן
כנענים,
רואה את שבעת עממי כנען בחלק של מ מ ל כ ה פניקית.
www.daat.ac.il
עמ׳
60
כמו
ואילך.
סיפור
מאנטיוכיה
ו
במקרא,
ואיי־ו
כ ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכינוי ״לסטים״ שבכתובת מתכוון לגנות את מעשה גירושם של שבעת
העממים וכיבוש הארץ בדרך גזלה .לא כן לפי המקרא :בני ישראל זוכים
לקבל את הארץ מאת ה׳ בהנהגתו של יהושע בן נון ,לאחר שמלא עוון האמורי .
אף בקללה שקילל נה את כנען ״ יש הסבר לשעבוד כנען שהוא מזרעו של
8
הכינוי
״לסטים״
לישראל
לסטים
מזכיר
אתם
את
רש״י
דברי
ארצות
שכבשתם
לבראשית
שבעה
א
גוים
א:
הם
שאם
יאמרו
אומרים
להם:
אומות
כל
העולם
של
הארץ
הקב״ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם
לנו.
ונתנה
דברי רש״י
בתנהומא
מקורם
התורה,
מ ה ד ו ר ת ברלינר ,עמ׳
במדרש
פתיחתא דאסתר רבה י,
היותר
עמ׳
מהדורת
ליברמן,
שמבקש
להשלים יבוא וישלים ומי
מלחמה
יבוא ויעשה ,היה
כארצו,
את אפריקה.
אשר
ממנו.
רש״י
.424
מכונה יהושע ראש
בסיפור על מ ל ח מ ו ת יהושע ,ר׳ יהושע יא
,101
קדום
נאבד
ר׳
על
בשעה
כי
לכובשים.
ג :שם יב
גרגשי
ששמע
גרגשי נפקד
מ ק ו מ ו של
ח.
ומצינו בדברים רבה ה
יג,
את
שהכריז:
מי
יהושע,
דברי
שמבקש לילך לו ילך לו ומי שהוא מ ב ק ש ל ע ש ו ת
גרגשי היחיד שהלך לו.
הלשון ״ארץ כארצכם״ ,מלכים ב יח
בשכר זה
הקב׳׳ה ארץ יפה
נתן לו
לב ,אשר לשם הבטיח מלך אשור להביא את בני
יהודה ,נדרשת על אפריקה .השוה מכילתא בא פר׳ יח ,מהדורת הורוביץ—רבץ ,עמ׳ ; 70
תוספתא
מארץ
8
ש ב ת פ׳׳ז הכ״ה :
סנהדרין צד ע״א :
רחוקה :ור׳ ש׳ קרויס,
בראשית טו
ת ו ס פ ו ת גיטין מו ע״א ד״ה כיון
מאנאטשריפט ,39עמ׳ 3
דאמרו
ואילך.
טז .ורש״י מפרש :כי לא שלם וגו׳ להיות משתלח מארצו עד אותו זמן,
שאין הקב״ה נפרע מן האומר ,עד ש ת ת מ ל א סאתה .ור׳ סוטה ט ע׳׳א.
פעמים
הרבה נזכר בתורה ,כי עם ישראל מקבל את הארץ מאת ה׳ ,כ ג ו ן :דברים ז
ואילך ; שם ח
ז
ואילך ועוד.
כבש את הארץ לא רק
ואף זאת :ישראל
כי אם בכוח ה׳ ,שהשגחתו גלויה לעיני ישראל — יהושע י
לפסוק
עמ׳
מב ! כד
ויעבר אברם בארץ וגו׳ והכנעני אז בארץ ובראשית י י
: 379עד
עכשו
נתבקש
זכות
להם
בארץ
כי
שלם
לא
בכוחו
הוא,
יב ועוד.
0מצינו בב״ר לט
עד
עוונם
א
עכשו
יד,
להתגרש
משם ; וכן בב״ר מ )מא(
ה ,עמ׳ : 392אמר להם הקב״ה :כך אמרתי לו לזרעך נתתי
הארץ הזאת )שם טו
והפריזי אז
את
לכשיעקרו ז׳
יח( אימתי
מתוכה
עממים
והכנעני
יושב בארץ וגו׳ עד עכשו מ ת ב ק ש להם זכות בארץ .ור׳ בבא בתרא ק ע ״ א :קום התהלך
וגו׳
9
כדי שיהא נוח לכבש לפני בניו.
בראשית ט
כה .ומצינו בב״ר לו
ורבינו גרשום
מפרש :
ליכבש ,לפני יהושע.
ז ,עמ׳ 340ואילך :ויאמר ארור כנען וגו׳ חם חוטא
וכנען מ ת ק ל ל אתמהא .ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ,ר׳ יהודה אומר :לפי ש כ ת ו ב ויברך א׳ את
נח
ר׳
ואת בניו )בראשית ט
נחמיה
אומר:
כנען
א( ואין קללה
במקום
ברכה
להן
לפיכך
תולים
ראה
והגיד
לפיכך ויאמר ארור
את
הקללה
כנען
במקולקל.
וגר,
ובב״ר
לו ב ,עמ׳ 336נאמר :״וחם הוא אבי כנען אבוי דפחתא״ ,אבי המארה ,אביו של כנען,
כלומר
ש׳
אביו של זה שעשה אותו מעשה ,ור׳ מ״׳ לב״ר שם ; תנחומא נח יט ,עמ׳ : 46
ליברמן ,יוונית
ויוונות,
ירושלם
תשכ״ג ,עמ׳
238
הערה
.59
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
11
0
שם י .לסי זה אין במקרא טענה משםטית חילונית אלא נימוק מוסרי דתי •
בורא העולם בחר בארץ ישראל ,שהיא ארץ סגולה ,לעם ישראל שהוא עם
סגולה.
על ויכוח עם הכנענים ועם עמים אחרים מצינו במדרש-י :ולבני הסלגשים
בבי ישמעאל
ן
אשר לאברהם נתן אברהם מתנות ,בימי אלכםנד
רום
) ל ע י ר ר (
ל י ע י ר
י ש ר א ל
ע ל
ה ב כ י ר ה
ע ל
ו ד ז
כנעניים ומצריים ,אמרו :מי הילל
א מ ף ן
ן ; ז ה ר ש
ל ן :
א
ל
י ב א י
ע י מ ה ם
א
ן ן ח ל י ע
׳
ת א
מ ק ד ו
ע י מ י ? ם
א
ר
ב א ו
מ
ץ
ר
י
^ ל ט א נ י הולד
״יי יה וי
ל. ,
להם ,אמר :אנ
ג ב י
ש ר א
ב ז
ע ה
> ך
לאו הרי אתם אומרים מה היה הגביע
ל אלכםנדרום מקדון :מי תובע
הזה שייעור עלינו ,הלך ודן עמהם,
מיד מי אמרו ישמעאלים :אנו תובעין ומתורתם אנו באים עליהן ,כי את
י וישמעאל בכור הוא .אמר לו
י
,
גביעה בן קוסם :אדוני המלך אין אדם עושה בבניו מה שירצה ,אמר לו הן,
והא כת׳ ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ,אמ׳ ואיכן הוא לרקטור ,אמר לו
ולבני הפלגשים וגו׳ ונסתלקו בבושת פנים .אמרו כנענים מתורתם אנו למדין
ובאין עליהן ,בכל מקום כת׳ ארץ כנען ,יתנו לנו את ארצנו .אמר לו:
אדוני המלך אין אדם עושה מה שרוצה בעבדו ,אמר לו הין ,והכת׳ עבד עבדים
יהיה לאחיו )בראשית ט כה( עתה הם עבדינו ,וברחו ונסתלקו בבושת פנים .
ו ד ן
א
ע מ ה ם ׳
נ צ ח ת י
ם
א ן ת ן
מ ו ט ב ׳
ו ג ו
ב
א
ם
א
ה
כ
ב
ן
ב
ר
ן
ה
ש
נ
ן
א
י
ה
י
כ
ר
)
ד
ר
ם
מ
כ
ה ן
ר
ז (
א
13
10ו ו ה קיום של קללה קדומה .ר׳ יוםפוס ,קדמוניות היהודים ס פ ר א 142 :והערותיו של
שליט שם.
11ל ו י )לעיל הערה ,(7עמ׳ .63ור׳ ר״ש קליין ,לפרשת מלכי כנען ,ידיעות החברה לחקירת
ארץ ישראל ועתיקותיה ב) ,תרצ״ךז ,עמ׳ 39ואילך.
12ב ״ ר ם א ז ,עמ׳ 666ואילך.
ומגילת
13בברייתא סנהדרין צא ע״ב
תענית פ ר ק ג
״בני
מדובר על
גם
אפריקא״ .ר׳
מהרש״א לסנהדרין שם.
על טענת א ו מ ו ת העולם ר׳ ב׳ בכר׳ ^0811113ו 11!)01ו11)1101־801מ1)08601 1ג!7116 811
׳068 3(^11 111־1 .16^1811 30111ז01ז! ג>316ז 1111181׳• ,1116 1101)1)61עמ׳ 354ואילך
אגדות
הנ״ל
אמוראי ארץ
ישראל
ישראל כ״א ח״ב עמ׳ .282
החותרות
לסלף א ת
לדברי ב כ ר אלו הן
ההיסטוריה .ור׳ גם ל׳
עתיקות
לשנאת
היהודים,
פילדלפיה 1928כ ר ך ד ,עמ׳ 34ועמ׳ .177א׳ אפטוביצר
274ואילך ,מעיר על האופי האפולוגטי של הפסוקים
ומשווה
דברי
גמצברג,
ב־7,8£
;
תעודות
אגדות
,1926עמ׳
ב ס פ ר היובלים המובאים
בהמשך
אותם אל הנאמר בסנהדרין צא ע״א .לדעתו של לוי ,אפטוביצר ל א הכיר את
פ ר ו ק ו פ י ו ס ו א ת דבריו של בכר.
במשפט
הארץ,
הנדודים
בפגי
כלומר
אלכסנדר
טענה
ה מ ו ב א ת אצל
מוקדון
חילונית
מסתמכים
איפוא
היסטורית .לוי
פרוקופיוס.
יתכן
הכנענים על
מסיק ,כי
כינויה
חז״ל
והצדק עם לוי ,ש כ ן
הגיאוגרפי
ידעו יפה א ת
התאריכים
של
אגדת
מתאימים.
אף
יתכן ,כי מדברי חז״ל ב א ו ל ה ם להיסטוריונים הנוצרים דברים אלו .ר׳ ל ו י שם ,עמ׳ .70
ו י
קיוים׳
ג111^10ת1ג1׳
ג1מ16מ11מ!0ג כ ״ ה ח״א ,עמ׳ .29
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
14
בספר היובלים מסופר על חלוקת העולם בין בני נח .לאחר שנח חילק
את העולם ,הוא השביע את בניו לבל יקה איש הלק שלא יצא בגורלו .
אולם לאהד מות נה :״וירא כנען את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה
היא מאד ולא הלך אל ארץ נחלתו״ יי ,אלא ישב בארץ הלבנון אשר נלקחה
לשם .אביו ואחיו הזהירוהו מפני הקללה ,אולם הוא לא שמע אליהם ,אלא
ישב ״בארץ הלבנון מחמת עד בואכה מצרים הוא ובניו עד היום הזה .על כן
תיקרא הארץ ההיא ארץ כנען״ ׳ ,כלומר כנען תפס את הארץ שלא כדין,
והזכות על הארץ היא לבני ישראל ,צאצאיו של שם .מכאן ,שלא בני ישראל
הם השודדים כי אם הכנענים.
15
5
7
ובאשר לטענתם של שונאי ישראל ,כבר ניתנה התשובה בדבריו של
ר׳ לוי שהבאנו לעיל .
ואכן לבני ישראל המאמינים לא היה צורך להצדיק את כיבושה של
ארץ כנען ,שכן ה׳ נשכע לאברהם לתת לזרעו את הארץ ,ואת מעשיו של
הקב״ה אין מודדים במידת חוקיהם של בשר ו ר ם .
18
19
מתוך זה שהפניקים היו המתחילים בטענה ,משער לוי בצדק ,כי כל עצמה
של מחלוקת התחומים אינה אלא העברה של דרכי משפט הלניסטיות אל
עדותו של המקרא .זאת אומרת ,שהטענה באה מצד הפניקים המתיוונים,
והוא הציבור שההנהגה המדינית והתרבותית בידו ,ושהיהודים המתיוונים
הם שעמדו בשערי ־׳.
,
14ח
י—ל.
15ם
יד.
16שם י
17י
כט.
לג—לד.
18ר׳ לעיל ,הערה .6
19בעל ח כ מ ת שלמה יב
ירשיעך
יב ,לאחר שהוא מונה את ת ו ע ב ו ת ארץ כנען ,אף הוא ש ו א ל :מי
בהשמידך גוים אשר אתה יצרתם ? ואכן ,במקום שניתנות ת ש ו ב ו ת כגון אלו ,וכן
תשובותיו
בב״ר םא
של גביהא בן פסיםא )כך בסנהדרין צא ע״א ,ואילו
: 666
ז ,עמי
גביעה בן ק ו ס ם ור׳ לעיל הערה ! 12וכן בילקוט בראשית רמז ק י :מגילת תענית פ ״ ג ;
ור׳
קרויס
היהודית,
סוף
בטל
הערה
כל
צורך
העולם
של
במידת
המשפט של
ור׳
מצוות
תשתבש
החרם
רצו
הקב״ה
עשה
,(13
ר׳
ו ת א מ ר כי
תחרימם .אין
כלומר
של
שנתגלה
תשובות
נימוק.
שיסודן
הנימוק
ולמי
במקרא,
בחוש
נצרך
שמודד
הצדק
למי
שאינו
את
מעשיהם
לתומה
מודה
של
של
בכוחו
ה׳
האמונה
של
ושל
סדר
ישראל
בשר ודם.
לרמב״ן:
המצווה היא
הדבר כן,
להשלים — נשלים
ונעזבם
״וזו
היא
שחכמים
המצווה
שאנו
במלחמת
נצטוינו
בתנאים
קוראים
שבע
להרוג
ידועים.
אבל
אותה
עממים
האומות
הארץ
מלחמת
שנצטוו
ההם
מצווה.
לאבדם,
ואל
שנאמר
בהלחמם
עמנו.
ואם
אותה
בידם,
ולא
לא נניח
ביד זולתם מן ה א ו מ ו ת בדור מן הדורות״.
20לוי שם )ר׳
הערה ,(7עמ׳ 73ואילך.
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כאמור ,עם ישראל נכנס לארץ לא ככובש שטחים ,כי אם כמי שבא אל
ארץ נחלת ה׳ .ואכן ,זכותו של עם ישראל קבועח ועומדת מימי בראשית,
ככתוב בספר דברים לב ה :בהנחל עליון גרים בהפרידו בני אדם יצב גבולות
עמים למספר בני ישראל .וכן מצעו במדרש :מדד הקב״ה בכל הארצות ולא
מצא ארץ שהיא ראויה לישראל אלא ארץ ישראל.׳־ .ובמקום אחר :וחלק
הקב״ה לאומות כל העולם שנאמר בהנהל עליון גוים ,ונתן לישראל ארץ
ישראל־״ .-וכן מ צ י נ ו : -אמר רבה ,ארץ ישראל מוחזקת היא .-
,
ג
מצות ייצוב אריץ ישראל וההיכה אל הארץ
המצוד ,של ישוב ארץ ישראל היא אחת המצוות שעיקרי התורה תלויים בה.
מצוד ,זו כתובה בתורה :והורשתם את הארץ וישבתם בה )במדבר לג נג(;
שנויה בנביאים :וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתם לי לעם )יחזקאל
לו כח( :ומשולשת בכתובים :כי א׳ יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם
וירשוה )תהלים חט לו(.
מן המקורות התלמודיים והמדרשיים ניתן ללמוד על המציאות הארצ
ישראלית בימי ההבמים המדברים בשבחה ובקדושתה של הארץ ,בחיבה ובאהבה
של בני ישראל לארץ ,וכן גם במצבו הקשה של העם היושב בארצו.
במדרשים המתארים את המצב בארץ מבטא הדרשן את אהבתו לארץ
ישראל ,ומתוך דבריו אף משתקף המצב בזמנו .הכמים משבהים את ארץ
ישראל ואת יושביה ,וקובעים שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות
שבתורה .ומכיון שמצות ישיבת ארץ ישראל היא כה השובה ,ניתן להבין
את חששו של יעקב אבינו :ויירא יעקב מאד ויצר לו ,אמר :כי השנים הללו
ישב )עשו( בארץ ישראל ,תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת ארץ ישראלי ־.
באגדה המתארת את נסיעתו של אברהם לארץ כנען חבוי תאור עניותה
של הארץ מחד ,והאהבה העזה אליה מאידך :אמר רבי לוי ,בשעה שהיה
אברהם מהלך בארם בהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים,
25
,
21ויק״ר יג ב ,מהדורת מרגליות ,עמ׳ רעג ואילך.
22ילקוט שמעוני ויקרא רמז תרטו •,ספרי דברים פ׳ שיא ,מהדורת פינקלשטיץ ,עמ׳ ; 352
״כשהנחיל
מעורבים,
הקב״ה
שילח
עולם
בני
גומר
לאומות
פירש
לגומר וכוי
תחומה
פירש
ואומה
של
כל
אומה
תחומן
של
א ו מ ו ת כדי
כדי
שלא
שלא
יכנסו
יהיו
לארץ
ישראל״.
23בבא ב ת ר א קיט ע״א.
24ופירש ה ר ש ב ״ ם :מ ו ח ז ק ת היא ליוצאי מצרים כדכתיב
ו נ ת ת י אותה לכם מורשה,
כלומר
אני נתתיה לכם ירושה .ור׳ הרב ר״ש גורן ,קנין ה א ב ו ת בארץ ישראל ,סיני מט )תשכ״א(,
עמ׳
עח ואילך.
25מדרש תנאים לדברים יב כט ,מ ה ד ו ר ת הופמן ,עמ׳
ליברמן,
26ב״ ר עו
תוספת
ב ,עמ׳
ראשונים
ח״ב,
עמ׳
.55
.192
.898
12
www.daat.ac.il
ספרי ראה פ״פ ,עמי
.146ר״ש
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמר הלווי לא יהא חלקי בארץ הזאת ,כיון שהגיע לסולמה דצור ראה אותם
עסוקים בנכוש בשעת הנכוש בעידור בשעת העידור ,אמר הלווי יהיה חלקי
בארץ הזו .אמר לו הקב״ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת )בראשית טו יח( ־.
ד
בימיו של רבי לוי ,אמורא ארצישראלי בדור השלישי ,היה המצב בארץ
קשה ,ואילו בבבל התחיל הישוב היהודי להתפתה .ריש לקיש טוען נגד
היושבים בגלות בבל בשלוה ובנחת .הוא אף מתנבא שעוד יגיע זמן ומחמת
רדיפות שירדפום בגלות יהיו נאלצים לעזבה ,שכן אחרת לא יחזרו לארצם.
והוא אומר :״וישלה את היונה וכר׳ ולא מצאה היונח מנוח וגו׳ אילו מצאה
היונה מנוה לא היתה חוזרת ,ודכוותה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח
)איכה א ג( הא מצאה לא היו חוזרים ,ודמותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא
יהיה מנוח )דברים כח סח( הא אילו מצאו לא היה החרים״ י ־.
המצב הכלכלי והמדיני של היהודים בבבל היה טוב בהרבה מזה של
ויתכן כי נשאלה שאלה בפיהם של אנשים :משום מה
יהודי ארץ ישראל
הלך אברהם אבינו מארם נהריים העשירה אל ארץ דלה ממנה ,ולמה לא
נקבעה ארם נהריים ארץ הבהירה י הדרשן אמנם מורה ,כי ארם נהריים
אולם לא העושר עיקר ,כי אם חיי יושר ועבודה
עשירה מארץ ישראל
טובים הימנו .והיים אלה אפשריים בארץ ישראל יותר מבארצות אחרות.
8
ארץ ישראל ניתנה אמנם כמתנה לעם ישראל ,שכן מצעו :אמר רבי
יונתן :שלושה דברים ניתנו מתנה לעולם ואלו הן :תורה ומאורות וגשמים
וכו׳ ר׳ תנחומא אומר אף ארץ ישראל .אולם לא כמתנת חינם ביתנה הארץ,
אלא אם ישמרו בני ישראל את הוקי ה׳ תהא ישיבתם בה חוקית־ ,שעל
מנת כן יכנס עם ישראל לארץ ויזכה בה׳•״ .לפיכך ,ישיבה בארץ באפס מעשה
1צ
3
27ב״ר לט
ספר
ח ,עמ׳
.371על ס ו ל מ ה של צור ר׳ ר״ש קליין ,ארץ הגליל ,עמ׳ 15
הישוב א ,עמ׳
28ב״ר לג
1100
ואילך;
ואילך.
ו ,עמ׳ ! 310באיכ׳׳ר א
ג ,מהדורת ב ו ב ר עמ׳ : 62ר׳ יורן ב״ר נחמיה בשם
ריש לקיש ! בילקוט שמעוני לבראשית רמז נט המדרש סתמו.
29למשל,
*
רבינא
כגון
מרובה,
אומר
כי
מותר
ש ר ש ר ו ת זהב
לקחת
וצמידים,
מן
הנשים
שכן
״הני
של
לבני
יהודי
מחוזא
מחוזא
דיר
צדקה
מועט
גדולה.
נינהו״,
דבר
ורש״י
מפרש :בני מ ח ו ז א עשירים הם — ,בבא קמא קיט ע״א.
30ור׳ ספרי לדברים פי׳ לז ,עמ׳ .70ור׳ י׳ הרשקוביץ ,ס פ ר יבנה א )ת״שן ,עמ׳ 107ואילך.
31ב״ר ו ה ,עמ׳ .44
בילקוט שמעוני שמואל ר׳
דבחדש י ,מ ה ד ו ר ת הורוביץ—רבין עמ׳
טובות
נתן
ישראל
והעולם הבא .ור׳ שמו״ר א
הקב״ה לישראל,
32ב״ר יט ט,
בשילוחים
עמ׳
: 179
ובגירושין
אף
וקוננתי
קסב :
בשם רבי יהושע.
240אומר רבי שמעון בר י ו ח א י :שלוש
ו כ ו ל ן לא נתנן אלא על ידי יםורין ,אלו
בניו
איכה •,
לארץ
ישראל
ובתנהומא
וציויתים
קדושים,
ויתן להם ארצות גוים וכו׳ ולא נתן להם ,אלא כדי שיתעסקו
33ב״ר מו
הן:
מתנות
תורה ,ארץ
א.
הכנסתים
עליהם
ב מ כ י ל ת א יתרו
ועברו
מהד׳
ציווי
בובר
עמ׳
ודנתים
: 78
בתורה.
ט ,עמ׳ .466על קיום המצוות כתנאי ל ז כ ו ת בארץ ישראל נאמר בפסידר״כ פר׳
www.daat.ac.il
13
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא םגי ,אלא מצוד! על היושבים כה לכנות ולנטוע ולזרוע ולחפור את השממה
למקום ישוב .וכך מצינו בדברי ה׳ אל יצחק :עשה שכונה שלארץ הוי זרוע
הוי נצוב* .דברים אלו מכוונים אף לזמנו של בעל המדרש .הארץ אף נתחבבה
על עם ישראל עד שהיא מבטלת כל ערכי ההומר ,כפי שנאמר :מוטב ללון
במדברות של ארץ ישראל ולא בפלטיות של חוצה לארץ״ .וכן מצינו:
ר׳ אמי בשם ר׳ שמעון בן לקיש :נכסי חוץ לארץ אינן בכלל ברכה ,אלא
משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך* .
3
3
חכמי ארץ ישראל אף משבחים את מעלות הארץ ,שהלימוד בה עולה
על זה שבחוץ לארץ ׳׳׳ ,ואין תורה כתורת ארץ ישראל ,כפי שמצינו :וזהב
הארץ ההיא טוב ,מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא הכמה כחכמת
ארץ ישראל* .
7
3
אף מתוך שיחתם של רבי הייא בר אבא ורבי אסי ,שעלו מבבל לארץ
ישראל והיו תלמידי רבי יוחנן ,עולה הצער על שאין בני בבל רוצים לעלות
לארץ ישראל על אף המעלות הרבות של ישוב ארץ ישראל ,והם אומרים:
מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין ,לפי שאינן בני תורה .וכן מצעו
לר׳ אלכסנדרי ,תלמידו של רבי יוחנן ,שדרש :כיון שגלו ישראל לבין אומות
העולם לא היה אחד מהם יכול להוציא דבר־תורה מפיו ־.
35,
,0
העומר,
מנדלבוים עמ׳
מהד׳
!,14
בשם ר׳
לעולם לא
יוחנן:
מצות
תהא
העומר
קלה
בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אבינו אברהם לירש את ארץ כ נ ע ן ; וכן בפסי״ר פ׳
העומר,
הגדול אמור כג י עמ׳ 366ואילך.
צב ע״ב ; ויק״ר כח ו ,עמ׳ תרנט :מדרש
על קיום מצוות חלה וביכורים ,שמיטה ויובלות כתנאי לכניסה לארץ ר׳ ספרי עקב פ׳ לח,
עמ׳ ; 77שם כי ת ב א פ׳ רצז ,עמ׳ 316ואילך
34ר׳ לעיל הערה .2
בארץ,
וכן
מ צ י ג ו :שכן ארץ
;
ורעה
ב׳ קידושין לז ע״ב.
ג( — עשה שכונד,
אמונה )תהלים לז
הוי זורע הוי נוטע — ,ת נ ח ו מ א ראה ח ,עמ׳ .22
35ב״ר לט
.371
ח ,עמ׳
בילקוט
משלי ר׳
טוב
תתקנו:
פת
חרבה
ושלוה
בה׳ זו
ארץ
ישראל.
א ,עמ׳ .858
36ב״ר עד
אוירא דארץ
37כ מ ו שנאמר :
ד׳ זירא שעלה
38ב״ר טז
הדרש
ישראל
מחכים —
ב ת ר א קנח
בבא
ע״ב.
בעל
המאמר
הוא
מ ב ב ל לארץ ישראל.
ד ,עמ׳
.147ר׳
אפטוביצר,
מחקרים
ב ס פ ר ו ת הגאונים ,עמ׳ 7
האומר :
ונמצא
ב ש ל מ ו ת ו במדרש פטירת משה בבית המדרש לילינק ח״ו ,עמ׳ : 74״ארז״ל ב ב ״ ר
שם האחד וכו׳ הוא ה ס ו ב ב את כל ארץ החוילה וכו׳ א״ר יהושע בן לוי חוילה זו ארץ
ישראל
זו
ו ל מ ה נ ק ר א שמה חוילה מפני שמיחלת להקב״ה שנ׳ הוחילי וגו׳ אשר שם ה ז ה ב
ת ו ר ה שנ׳
ו ז ה ב הארץ
ההיא טוב
א״ר יוחנן
מכאן
וכו׳״.
39ש ב ת ק מ ה ע״ב ,ורש״י פ י ר ש :מצוינין ,מקושטין .שאינן בני תורה ,כל כך לכבדם כ ב נ י
ארץ
ישראל
מחמת
תורתם
מכבדים
אותן
מחמת
לבושיהן
שנראין
חשובים.
40איכ״ר פ ת י ח ת א כא ,עמ׳ .16רמז לכך שבבל אינו מ ק ו ם מתאים ללימוד ת ו ר ה נמצא גם
בדברי
14
ר׳
אלעזר,
אף
הוא
תלמידו
של
רבי
יוחנן,
www.daat.ac.il
האומר:
ודמע
תדמע
ותרד
עיני
אתר דעת -מכללת הרצוג
מכאן ,שגם תלמידי בית מדרשו של רבי יוחנן דרשו ,כי על תלמידי
חכמים שבבבל לעלות לארץ ישראל ,כפי שעשו ר׳ חייא בר אבא ,ר׳ אםי
ורבים אחרים ,כדי שיתעלו בה וישקדו בה על לימוד התורה ולא יהא עליהם
להתהדר בלבושם כדי שיכירום ויכבדום על שום המראה החיצוני.
תקנות שונות תיקנו חכמים משום ישוב ארץ ישראל ,כגון :הקונה שדה
או בית בארץ ישראל מותר לו לומר לנכרי שיכתוב עליו אונו ,כלומר שטר
מכירה ,ואפילו בשבתי ,או שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל -ועוד
רבות אחרות.
4
1
הירידה מן הארץ
אחרי מרד בר־כוכבא ,כשנתרבו הרדיפות והצרות על היהודים והמצב
הכלכלי הורע אף הוא ,גדלה תנועת ההגירה מן הארץ .רבים מבני הארץ
נמלטו מן הדיכוי והסכנות הכרוכות בו ,ואחרים עזבו את הארץ מחמת
חוסר פרנסה.
חכמים העלו את חשיבותה של הישיבה בארץ מחד ,ואת גודל החטא
של ישיבה בחוץ לארץ מאידך ,כדי למנוע את הירידה ממנה.
באשר ליציאה לחוץ לארץ פוסק רבי שמעון בר יוחאי :״לא יצא אדם
בחוצה לארץ אלא אם היה םאתים של היטים הולכות בסלע ,אמר ר׳ שמעון
אימתי ,בזמן שאין מוצא ליקה אבל אם מוצא ליקה אפילו סאה בסלע לא יצא
בחוצה לארץ״ י .-וידוע המעשה שעשה רבי שמעון בר יוחאי ,לאחר שאחד
מתלמידיו יצא לחוצה לארץ וחזר עשיר ,ונתקנאו בו תלמידים אחרים וביקשו
אף הם לצאת מהארץ כדי לשפר את מצבם הכלכלי .רבם מנעם מלעשות כן
בהראותו להם מעשי נסים .
3
44
)ירמיה יג
דמעה
דאמרי
ואיכא
תורה
גדול
הרב
ד״ד ז׳
בטבריא,
יז >.שלוש
אחת
מזה.
על
דמעות
ביטול
— חגיגה
ה
הללו למה ?
תורה
וכו׳,
ע״א.
אוסף
כיון
וכו׳
ו א ח ת על
שגלו
ישראל
מקורות
גוטליב ,מ צ ו ת ישוב ארץ ישראל
נושא
על
באספקלריא של
ישראל
ממקומן
זה
שגלו
אין
תמצא
רבי יוחנן
ממקומן.
לך
ביטול
במאמרו
ובית
של
מדרשו
ס פ ר היובל ת פ א ר ת ישראל ל כ ב ו ד הרב י׳ ברודי ,לונדון ,עמ׳ 79ואילך.
41ב ב א ק מ א פ ע״ב ! גיטין ח ע״ב ור׳
ת ו ס פ ו ת שם ד״ה אע׳׳ג.
42מש׳ בבא ק מ א ז ,ז ועוד.
43ב״ר כה
ואילך;
מחלון
ג ,עמ׳ 241ואילך .מדרש זה חוזר שם מ
ת ו ס פ ת א עבודה זרה ד ) ה ( :ד •,ב׳
וכליון.
הרמב״ם,
הלכות
מלכים ה
בבא
ט
ג ,עמ׳ 383ושם סד
ב ת ר א צא ע״א,
פסק :
לצאת
אסור
ב ,עמ׳
701
ו ב ה מ ש ך שם גם על
מארץ
ישראל
לחוצה
לארץ לעולם ,אלא ללמוד ת ו ר ה או לישא אשר ,או להציל מן העכו״ם ויחזור לארץ.
44ב״ר לה ב ,עמ׳ •, 329ירושלמי
המדרש
שיצא
ב ר כ ו ת פ׳׳ט יג ע״ד.
נמצא ב ת נ ח ו מ א פקודי ז ,עמ׳ 10
לחוצה
לארץ
ובא
עשיר
והיו
ואילך:
התלמידים
ניסוחו
״מעשה
רואין
המלא
והמדויק
יותר
של
בתלמיד אחד של ר׳ שמעון
אותו
והיו
רוצין
לצאת
לחוצה
לארץ ,ידע ר׳ שמעון והוציאם ל ב ק ע ה שעל פני מירון עירו ,ו נ ת פ ל ל לפני ה ק ב ״ ה ו נ ת מ ל א ת
www.daat.ac.il
15
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואף אם תנאי הישוב בארץ קשים הם ,בכל זאת יש לדור בה ולא לעזבה.
מכאן אמרו :לעולם ידור אדם בארץ ישראל בעיר שכולה גוים ואל ידור אדם
בחוצה לארץ בעיר שכולה ישראל .הכמים רבים אף מפליגים בשבהה ישל
הארץ ושל הישיבה בה .רבי מאיר אומר ״־ :כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל
בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב
ואוכל חוליו
מובטה לו שהוא מחיי העולם הבא.
15
5
47
המצוד ,של ישוב ארץ ישראל הלה בכל הזמנים ובכל המצבים ,שכן הצווי
של ״והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשות אותה״
)במדבר לג נג( היא מצוד״ בפני עצמה ואינה מבוססת על מצוות התלויות
בארץ ,ולפיכך נוהגת אפילו בזמן שאין אפשרות לקיים את כל המצוות
התלויות בארץ" .
4
הבקעה
נוטל
דיגרי זהב ,אמר להם מי שמבקש ליטול יטול ,אלא היו יודעים שכל מי ש ה ו א
עכשו ,מ ת ו ך חלקו של עולם הבא הוא נוטל ,שאין מתן
לעולם
בלי
הבא״.
לפרש
ור׳
את
שמו״ר
המקום.
נב
ור׳
ג:
ר״ש
תהלים
מדרש
ארץ
קליין,
צב
הגליל,
שברה בעולם הזה ,אלא
ח,
עמ׳
עמ׳
.82
״להדא
רד:
אף
רשב׳׳י
בקעתא״,
בעל
הוא
המאמר
בויק״ר יג ב ,עמ׳ ר ע ג :״מדד הקב״ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן
לישראל
בסדר אליהו זוטא פ״ב,
ה ו ס פ ה פ״ג ,קצח ע״א.
אלא ארץ ישראל״ .ור׳ פסי״ר,
מהד׳ א״ש ,עמ׳ 173נאמר :והביא את ישראל ,שהן ת ר ו מ ה מכל האומות ,לארץ ישראל
שהיא
פרושה
וידוע
המעשה עם ר׳ אלעזר בן שמוע ור׳
תורה
הארצות״.
מכל
מר׳ יהודה בן
המצוות
—
בתקופת
ר׳
בתירה,
ספרי
וחזרו
פ,
דברים
בהם
עמ׳
יוחנן
הסנדלר שעמדו לצאת לנציבים ל ל מ ו ד
ואמרו :
י^
.146
המשנה והתלמוד ח״ב ,עמ׳ 67
;
ור׳
ישיבת ארץ
אלון,
ישראל
תולדות
שקולה
היהודים
כנגד
בארץ
כ
ישראל
א׳ ביכלר ,עם הארץ הגלילי ,עמ׳ 168
ואיל
ך<
של
ג ׳
45כ ת ו ב ו ת קי ע״ב ; ת ו ס פ ת א עבודה זרה ד )ר ,(,ה.
46ירושלמי
עמ׳
.383
שבת
ור׳
פ״א ג
בארון,
ירושלמי
ע״ג;
היסטוריה
שקלים
חברותיה
ספ״ג
של
ודתית
ואילך :מ׳ אבי־יונה ,בימי רומא וביזאנטיון ,עמ׳ 17
= 47חולין
!הגי׳:
48לפי
בזמן
שלו,
ואוכל
תוספות
שאינם
פירותיו
לא
ולא
תרומה
מעשר.
ספרי
מז
ע״ג;
עם
ישראל,
דברים
פ׳
ח״ב׳
עמ׳
כ״א
153
ואילך.
בירושלמי
שקלים
ההערה
)ר׳
הקודמת(
בטהרה.
בכתובות
קי
ע״ב
)ד״ה
הוא
אומר
לעלות!
מצות
העליה
אינה
נוהגת
הזה דאיכא ס כ נ ת דרכים וכנראה דברים אלה לשעתם בלבד נאמרו .בדומה לכך גם
דברי ר ב יהודה האומר :כל העולה מ ב ב ל לארץ ישראל עובר בעשה ) ב ר כ ו ת כד ע״ב
שבת
;
מא ע ״ א ; כ ת ו ב ו ת קי ע״ב .ור׳ אפטוביצר לעיל הערה ,(38שכן מצינו שאף מבין
תלמידיו
היו כאלה שלא ק ב ל ו דעתו
ועלו לארץ ישראל ,ור׳
כ ת ו ב ו ת קיב ע״א — על
רבי אלעזר :כי הווה סליק לארץ ישראל אמר :פלטו לי מחדא ו פ י ר ש ״ י :ניצלתי מ א ח ת
מן
הקללות
האמורות
במקרא.
שהעיקר
כפירש״י
שדברי
ר ב יהודה
מהן
וראה
לחם
קשורים
פרק
משנה,
הלכי
מלכים
בישיבות
בבל
המרביצות
ה׳
תורה.
הלכה
יב
ור׳
עוד
ר״א םולוביצ׳יק במאמרו כופין ל ע ל ו ת — ת ו ר ה שבעל פה ,הרצאות בכינוס הארצי השנים
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
111
ב ס י ו ם נביא את דברי הכוזרי השואל את החבר :אם כן הלא עובר
אתה על מצוד .המחויבת לפי תורתך אם אינך עולה אל המקום ההוא )ארץ
ישראל( ואינך עושחו בית חייך ומותך — ,אם כי אתה אומר :״רהם
על ציון כי היא בית היינו״ ומאמין כי השכינה תשוב לשכן שם ,וכר.
והחבר משיב לו :אכן ,מצאת מקום חרפתי ,מלך כוזר! כי אמנם הטא זה
הוא אשר בגללו לא נתקיים היעוד אשר יעד ה׳ לבית השנייי :רני ושמחי,
בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך־נאום ה׳ ,וכר .אילו נענו כולם לקריאה
ושבו לארץ ישראל בנפש הפצה ,אבל רק מקצתם נענו — ורובם ,והחשובים
שבהם ,נשארו בבבל ,מסכימים לגלות ולשעבוד ,ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם
ומעסקיהם ,וכר .אילו היינו מוכנים להתקרב אל אלקי אבותינו בלבב שלם,
1)0
;
כי אז היה הוא ית׳ מושיענו כאשר הושיע את אבותינו במצרים.
עשר
לתורה
והמקדש,
שבעל־פה,
ירושלפ
תש״ל,
עמ׳
מד;
רי״מ
טוקצינםקי
ז״ל,
עיר
הקדש
ירושלם ,ה״ג עמ׳ קצז.
49ס פ ר הכוזרי לרבי יהודה הלוי ,תרגום יהודה אבן שמואל ,תל אביב הוצאת דביר ,תשל״ג,
םג
עמ׳
50בשניה
51זכריה
ואילך.
מברכות
ב
ההפטרה.
יד.
ה ו פ י ע
א תר<
ה
באספקלריה של חז״ל
מ א ת הרב ישראל דחן
על
חברון
שכם
הירדן
יריחו
עזה
החרמון
ציון וירושלים
להשיג בחנויות
הפצה :חיים גיטלר ,בילו ,4תל אביב
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ ר יעקב לוי
חלצתו החמה
1
על המשנה בשבת ״קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא״ אומרת
הגמרא :אמר שמואל ,הלצתו חמה נותנין לו כל ז׳ לחברותו־ .ובירושלמי
יבמות מצאנו מאמר אחר של שמואל :אפילו אחזתו החמה שעה א ח ת
ממתינין לו עד שלושים יום.
לכאורה לפנינו סתירה בין דברי שמואל שבבבלי לבין דבריו שבירושלמי׳.
לפני שנדון בענין מבהינה רפואית ,עלינו לשים לב להבדל בין התחלת החולי —
אחזתו חחמה ,לבין סוף החולי — חלצתו חמה )רש״י שם :נשלף ממנו החולי
ויצא מגופו( .ולפי זה מדבר שמואל בבבלי על תינוק שהבריא ממחלתו,
ולעומת זאת הוא מדבר בירושלמי על תחילת מחלתו .ואם המאמרים מדברים
על נושאים שונים ,אין הבבלי מוכרה לעסוק גם בענינו של הירושלמי ,וגם
אין הירושלמי מוכרה לעסוק בהבראה שלאהרי המהלה.
ונשים לבנו לעוד נקודה .מוצאים אנחנו מפרשים במקומות שונים בש״ס
המגדירים ״ההמה״ כמהלה מםויימת ,ולא כחום סתם .הדברים מפורשים
ב״שיטה מקובצת״ בענין ביקור ח ו ל י ם :חלצתו חמה — שנתרפא מאישתא
צמירתא ,שקורין בלעז קאלטאל .גם ר ש ״ י ׳ מכיר מהלה מםויימת כזאת .הוא
מדבר על ״הולי המה בלעז מלווי״ד ,ומפרש :״צמירתא — לשון שריפה
וחמימות״ .ועוד מפרש רש״י שם* :״על ידי חולי ששמו חמה״*.
3
׳
׳
5
;
7
1
קל״ז
שבת
גם
ע״א.
י ב מ ו ת ע״א ע״א.
2
עי׳
3
פ״ח ,ה״א.
4
עי׳ פני משה שם.
במקרה
מדוע
בירושלמי
של
ש ב ת פי״ט ה״ח
וכן
מטה לוי,
הבבלי
מ ח ל ו ק ת בין
לא נ ז כ ר ת ב פ ו ס ק י ם
אחרת,
בדרך
במחלוקת
ע״מ
זו בין
אחזתו
ח״ב סי׳ נ״ב ,ע׳
,118
בין
ממתינין לו
ורנקורט ע״מ תרצ״ג.
כרגיל
והירושלמי פוסקים את ההלכה לפי הבבלי׳ ולכן
מובן
נסיח
ללכת
ת ק ו פ ת שלושים יום להמתנה.
להשלים
הבבלי
הגירסא:
חמה
שלושים
יום.
הבבלי
והירושלמי ראה
והירושלמי,
גם
שו״ת
במאמרי זה נעשה
בהסתמכי
גם
מהר״ץ )צבי
על
הירש
נתונים
רפואיים.
חיות( סי׳ לט.
5
נדרים
מ״א ע״א.
6
עבודה
זרה כ״ח ע״א ,ד״ה
ד
המלה ״אישתא״ מלמדת כ ב ר על מ ח ל ת חום .הכינוי ״צמירתא״ מרמז על כך שלא מדובר
על
חום סתם,
המופיע
בהרבה
צמירתא
—
מחלות ,אלא על חום
בולט —
צמרמורת.
גם
-הערוך״
)ערך
צמר(
8
ד״ה
פרוונקא
9
אין ברצוני ל ק ב ו ע שכל מ ק ו ם שנזכר ״חמה״ בש״ס מדובר על ה מ ח ל ה ה מ ם ו י י מ ת הזאת.
18
מתרגם
אישתא
צמירתא.
צמרמורת.
דאישתא הוא.
אגו
מוצאים גם ״אחזתו חמה״
של
שומר.
ב מ ו ב ן של חום סתם,
www.daat.ac.il
כ מ ו בב׳׳מ ע״ז ע׳״א ,בענין אונם
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרופאים מכירים מחלה ,שהופעתה מתבטאת בעלית חום גבוה עם
צמרמורת .החום עולה מאד באופן פתאומי ,ואח״כ יש הפסקות בין עלית
חום אהת לשניה .צורה כזאת של חום נקראת חום ם פ ט י .סיבתו היא זיהום
בדם ,ואצל ילודים הוא בא כרגיל כתוצאה מזיהום הטבור במקוד ,אשר ממנו
זורמים החיידקים לדם .הצמרמורת — שהיא התופעה הבולטת של המחלה
— נגרמת ,לפי תורת הרפואה ,ע״י מגמת מרכז החום שבמוה ליצור חום
באופן פתאומי .כאשר גורמי המחלה זורמים פתאום לתור הדם ,נלחם הגוף
בפלישה הזאת — בין היתר — באמצעות יצירת חום ,כי הסביבה ההמה היא
לרעת תנאי החיים של הגורמים הללו .אחרי שהחום פעל את פעולתו ,שוב
יורד החום למשך כמה שעות .וכאשר שוב מתחזקים גורמי המחלה ,הגוף
מפעיל שוב עלית חום עם צמרמורת .ה״משחק״ הזה חוזר יום אחרי יום,
במשך כשבוע או עוד יותר מזה ,עד שהגוף מנצח סופית את גורמי המחלה
)כרגיל חיידקים הנקראים סטרפטוקוקים וכד׳( ,או ה״ו עד תבוסתו של הגוף.
0ו
נו
הסימן לנצחונו הסופי של הגוף על החיידקים — שהמהלה נתרפאה —
הוא בהפסקת שורת עליות החום .ועכשיו מתחיל התינוק להבריא .תיאור זה
של תהליך המחלה ,עם סופה הרצוי ,הוא — לפי דעתי כרופא — יסוד ההלכה
של ׳שמואל :הלצתו המה — שיצאה מן הגוף — נותנים לו כל שבעה
להברותו ,ורק אז אנו יכולים להתיר את המילה.
בהלכה זו שמואל אינו מדבר על מספר הימים שבהם נמצאת המחלה בגוף,
הוא רק אומר שאחר יציאתה מהגוף נותנים לו שבעה ימים להבראתו .לעומת
זאת מלמד אותנו מאמרו השני של שמואל )בירושלמי( על משך המחלה —
שלושים יום מהתחלתה )״אחזתו״(.
מלשון הירושלמי משתמע שלפי דבריו של שמואל יש למחלת ״חמה״
מעמד מיוחד בענין דחיית המילה ,אפשר להבין זאת גם לפי השקפתנו הרפואית.
כבר הזכרנו שכרגיל הסיבה להום הספטי היא חדירת חיידקים דרך הטבור.
אפילו אחרי שהחום כבר עבר ,ישנה תמיד האפשרות שחיידקים יישארו במקוד
הטבור שקטים וטמונים ,ולאחר זמן מה הם יכולים להתפרץ שוב .לפי נסיונו
של הרופא הדגול ,שמואל האמורא ,יש להתחשב באפשרות כזאת שלושים יום
מפרוץ המחלה — אחזתו החמה — אפילו אם התקף החום היה רק שעה אחת.
בימי ההמתנה האלה ,אין סימני המחלה — חום וצמרמורת — ניכרים תמיד.
ואף על פי כן אין הרופא יכול לאשר את בריאותו של התינוק ,והוא ימליץ
לדחות את המילה ,כי דוקא ע״י המילה יכולה המחלה שוב להתפרץ .המילה
תהיה רק מותרת ,אם אחרי שלושים יום של המתנה מתחילת המחלה אין עוד
חום בגוף — כדברי שמואל בירושלמי — וחלצתו חמה כבר זה שבעה ימים
של הבראה — כדברי שמואל בבבלי .כך גם הרופאים יבינו את המעמד
המיוחד של הםפםיס בדיני מילה.
10טפסים׳ 861)515׳ אלח.
11באמצעות
הטיפול
החדיש
באנטיביוטיקה
וכד׳
נאבדה
כמעט
www.daat.ac.il
מחלד.
זו
בימינו.
19
אתר דעת -מכללת הרצוג
אולי אפשר למצוא רמז לרעיון שמחלת ה״חמה״ היא
גם בדברי הירושלמי .אהרי שהובא שם הדין הכללי שאין
עד שיבריא ,מוסיף שם שמואל שבמחלת ״המה״ יש לנהוג
המתנה של שלושים יום אחרי פרוץ המחלה ,שבהם התינוק
יוצאת מן ה כ ל ל
מלין קטן ח ד ל ה
בזהירות מ י ו ח ז ־ ת :
עדיין מסוכן.
הוראתו זו של שמואל לא נתקבלה בפירוש בהלכות מילה ,ולפי ה ש ע ר ת נ ו
בצדק .כי לפי דברינו אין בדבריו אלא הבעת דיעה רפואית גרידא .ב א י ת ם
הימים אין המחלה גלויה ,אלא היא רק נמצאת בגוף בכח ,ולא בפיעל ,י ז ה ו
מצב העלול לגרום לסכנה .ולכן הוראה זו היא בכלל הגדול של פיקוח ב ק ש
הדוחה מילה ,הרמב״ם כבר פסק-׳ :חולה אין מלין אותו עד שיבריא י כ ו ׳
וא״כ מה הוא מוסיף בסוף דבריו י י :אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי־ '
אולי הוא רוצה להוסיף ולרמוז על סיבות רפואיות כאלו וכיוצא בהן .ו
הוא מסיים שם :שסכנת נפשות דוהה את הכל.
?
ך
כ
לידיעת תהליך מהיד ,ה״חמה״ יש חשיבות יתירה גם אצל צורה אחו-ג-
של המהלה .צורר ,זו שונה מאותה מחלה שדיברנו עליה עד הנה בעניז ה י ל ו ד
בנוגע למילתו .גם בצורה השניה מופיעים אותם סימנים — עלית חום ג ב י ה
פתאומית עם צמרמורת ,והפסקות בין שיאי החום .צורה זו אינה מ ו פ י ע ה
אצל ילודים ,אלא דוקא אצל אנשים מבוגרים .אצלם לא נגרם זיהום ד ,ד
.
אלא ע״י גורמי מהלה אחרים
ע״י חיידקים )כגון סטרפטוקוקים וכך>/
טפילים ,בעלי חיים קטנים בני תא אהד .ישנם הרקים המעבירים ב ע ק י צ ו ת י ה
את הזיהום לדם האדם .חרקים כאלה חיים בביצות.
בעלי חיים קטנטנים כאלו ידועים לנו היום כגורמי מחלת הקדחת 1-1
שסימנה המובהק הוא :התקפות חום גבוה מלוות צמרמורת ,עם הפסקות בינידס
בני יום או יומיים ,ולפעמים אפילו בני שלושה ימים .
,
יש להניח שגם בימים קדומים היו מחלות דומות .כנראה מבדיל
אברהם אבן עזרא • י בין קדהת לדלקת לפי מספר ימי הפסקת החום.
מטבעם של המחלוקת האלו שזיהום הדם עם תופעותיו נמשך זמן ר
שבועות והדשים .לעתים יש בהן הפסקות ארוכות יותר בין ההתקפים'
בימי ההפסקות המחלה כאילו טמונה ונסתרת בגוף ללא סימנים חיצוניים,
כפי שראינו למעלה גם במחלת הילודים.
ם
ס
15
10
ר
כ ׳
הט״ז.
12ה ל כ ו ת מילה פ״א,
13שם ,הלכה י״ח.
1>1 14־/13131ג.
,
8 15ת11116מ־נ16ת1 18 1נ61ין.
16כנראה נמצאת ביניהם המחלה
שהוזכרה למעלה ,קאלטאל )אשתא צמרתא(.
17בפירושו ל ו ב ר י ם כ״ח ,כ״ב.
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להשערתי הרפואית על תהליך מהלת ה״חמה״ וצורותיה השונות ישנם
כמה יתרונות ,מלבד ליסוד המדעי־ הרפואי שבה.
א .אין עוד סתירה בין שני מאמריו של שמואל ,זה שבבבלי וזה
שבירושלמי .ולכן אין גם צורך לפסול ,כבבלי בניגוד לירושלמי .אין ביניהם
ניגוד ,אלא הם עונים על שאלות שונות לגמרי .בירושלמי עוסק שמואל
בשאלח ,כמח זמן מתחילת המחלה יש עוד להתחשב באפשרות של התלקחותה
— לפי ההערכה הרפואית .בבבלי מדובר בהלכה הקובעת שאחר גמר המחלה
נותנים לתינוק שבוע להבראתו.
ב .שינוי הלשון — הלצתו חמה ואחזתו המה — מוצא כך את פירושו
הפשוט ,כפי שהזכרנו כבר .״הלצתו המה״ הוא סוף ימי המחלה ,וממנו
מתהילים ימי ההבראה .״אהזתו המה״ הוא תחילת המחלה ,וידיעתה חשובה
לשם המתנה כנ״ל.
ג .לפי זה אין גם לתמוה ,שההלכה לדחות את המילה עד אהר ימי
ההבראה — שנתקבלה בהלכות מילה כמבקורה בבבלי — אינה מצטמצמת
דוקא במהלת ה״חמה״ ,אלא מועברת גם למחלות רציניות אחרות — וכיוצא
בחולי זה ,כדברי הרמב״ם .כי בכל מחלח רצינית נחוצה הבראה אחרי המחלה,
כדי שהתינוק יהיה ראוי למילה ,אבל לא כן בהערכה הרפואית של המתנת
שלושים יום מיום פרוץ המחלה ,התלויה רק בטיבה של ה״המה״ ,ולכן אינה
מסתעפת גם למחלות אחרות .והיות ואין זה ענין הלכתי ,יכולים אנו להשוב
שבשינוי העתים תשנה גם ההערכה הרפואית ,למשל בהתחשב בתרופות חדישות
העשויות לקצר את תקופת ההמתנה ,והפוסקים בתקופות שונות ימליצו גם
על תקופות המתנה שונות .בכל אופן לא נזכרת בהלכה תקופת המתנה של
שלושים יום מיום פרוץ המחלה.
ד .דברינו על הצורה השניה של ח״המה״ אצל המבוגרים יוכלו גם
להסביר לנו גמרא אחרת בענין ביקור חוליםי*י :אמר שמואל ,אין מבקרים
את ההולה אלא למי שחלצתו חמה .לכאורא קשה להבין ,מדוע אין מבקרים
את ההולה אלא אחרי שהחום כבר יצא מגופו ,ז .א .אחרי שכבר נתרפא .כדי
למנוע קושיא זו מפרש הר״ן פירוש אחר ל״חלצתו חמה״ מפירושי המפרשים
שהזכרנו לעיל .לפי פירושו לא נשלף ההום מהגוף — כדברי רש״י — אלא,
להיפר ,חוא אחז אותו ,ואז יש לבקר את חחולה .ואלו דבריו* י :שחלצתו —
שלבשתו חמה ,כאדם המזדיין ,שע״י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ.
5
אבל לפי הידיעות הרפואיות על תהליך מחלת ״חמה״ בצורתה השניה
שביררנו לעיל ,אין הכרה לעזוב בסוגיא זו את דרכו של רש״י .במחלה ההיא
יש התקפות של חום והפסקות ביניהם .הוראתו של שמואל היא לא לבקר את
18נדרים מ״א,
19שם.
ועי׳
בפירוש
ע״א.
במטה
זה״.
ועי׳
לוי
גם
)הערה
בהמשך
(4
ע׳
,119
דברי ״שיטה
הכותב
שהר״ן
מקובצת״
נשאר
)הערה
www.daat.ac.il
״כמעט
יחיד
ומיוחד
.(6
21
אתר דעת -מכללת הרצוג
החולה בעת התקפת חום גבוה עם צמרמורת ,כי ביקור כזה יכול ל ה ט ר י ד ו .
על המבקר לחכות עד עבור תקופת החום — כאשר ״חלצתו המה״ ,ש ה ח ו ם
יצא מגופו ׳ .-גם הרופאים היו מסכימים לעצה זו .הסבר זה מתאים גם ל מ ו ש ג
״הלצתו חמה״ שבהלכות מילה ,אשר בהם מדובר על ההבראה ש ל א ח ד י
המחלה.
ועוד ,דברי הר״ן קשה להבינם .כי איך נוכל להניח שפעם — ב מ ס כ ת
נדרים — הוא מפרש ״חלצתו המה״ =־ לבשתו חמה ,והוא תחילת החום ,ו מ א י ד ך
הוא יהיה מוכרה לפרש — במסכת שבת — בהלכות מילה ״חלצתו חמה״
סוף המחלה ,כי הרי שם מדובר במפורש על ההבראה שלאחרי ה מ ח ל ה .
ואם יעלה על דעתך להסביר שגם בהלכות מילה מדובר על תחילת ה מ ח ל ה ,
נצטרך לפרש כך :הלצתו חמה — אם תינוק חלה בחום — נותנים לו כל ש כ ע ך -
להברותו — יש להמתין לו שבעה ימים אחרי ריפוי המחלה להבראתו .י ז א
היו צריכים לומר בפירוש ,כי בלי זה ,העיקר הסר מן הספר.
ידיעותינו הרפואיות יכולות להיות בעזרנו ב ה כ נ ת
דבר:
סוף
דבריי חז״ל.
0
ת
20והשוה גם רמב״ם ה ל כ ו ת אבל פי״ד ,ה״ה .וכן יורה דעה של״ר ,סעיף ח׳• ועי׳ גם
רמב״ן
בין
ב״תורת
בשאר
האדם״
)שער
המיחוש(:
חלייס ,וקשה ליה דיבורא ,אין
הלכך
היכא
מבקרץ
דתקיף
אותו
ליה
עלמא,
בין
ד
כ
באיש
ר
י
ת
א
לפניו וכו׳.
אני רואה אותך מאושר בארץ ו א ת ה שוכח זה ומתעצב ל מ ל א ע צ ת
היצר הרע .היה ש מ ח וטוב לב .חגור כ ח והוסיף אונים כברכת א ו ה ב ך
מ ח כ ה לדבריך הטובים.
,
קובץ אגרות מ א ת בעל החזון איש זצ״ל ,ח״א ,ס י ק ל ו
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דוד הכהן הנשקה
עד זומם חידוש הוא ז
לעלוי
נשמת
מוה״ר
פרופ׳
נתבקש
אדוני
מורי
סבי
ורבי
שמשון
בן
מוהר״ר
של
מעלה
ביום
לישיבה
שלמה
לב
כ ר ו י א ר ז״ל
תשל״ד
בעומר
״כל תלמיד חכם שעוסק ב ת ו ר ה מ ק ט נ ו ת ו ועד זקנותו ו מ ת —
באמת לא מת ,אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים״
)תדבא״ר,
״כל
פרשה
השומע
בנו,
מבן
הוא
כאלו
שומעה
)ירוש׳
מהר
0
סיני״
ש ב ת פ״א ה״ב(
1
״איתמר :עד זומם ,אביי אמר :למפרע הוא נפסל ,רבא אמר :מכאן
ולהבא הוא נפסל .אביי אמר למפרע הוא נפסל — מההוא שעתא דאסהיד הוד.
ליה רשע ,והתורה אמרה אל תשת רשע עד .רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל
— עד זומם חידוש הוא ,דהא תרי ותרי נינהו ,מאי הזית דציית להני ,ציית
להני! הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך ,איכא דאמרי :רבא נמי
כאביי סבירא ליה דאמר למפרע הוא נפסל .והכא היינו טעמיה דרבא משום
פסידא דלקוחות .מאי בינייהו )״בין הני תרתי לישנא דרבא״ — רש״י( י
דאסהידו ביה תרי לחד ותרי לחד ,אי נמי :דפסלינהו בגזלנותא :להך לישנא
דאמרת משום חידוש — ליכא־ ,להך לישנא דאמרת משום פסידא דלקוחות —
איכא …וחלכתא כוותיח דאביי ביע״ל קג״ם״.
1
ב״ק
2
מ ב ו א ר להדיא מגמ׳ זו ש ב פ ס ו ל גזלנות אין חידוש אפילו לדעת רבא ,שבע״ז יש חידוש.
ב,
עב,
קלים
ובשנויים
כז,
בסנהדרין
א.
ומכאן
תימה על גליון ה ת ו ס פ ו ת
חידוש
הוא ואין לך בו אלא חידושו .ו כ ב ר הקשו זאת רבותינו האחרונים ז״ל )עיי חי׳
חת״ם
ו ע ו ד ; ״טל
סופר ,ב״ק עב,
תורה״,
ב כ ת ו ב ו ת )יט ,ב על תוד״ה ואם( ש כ ת ב ו ש פ ס ו ל ג ז ל נ ו ת
ב ; שו״ת ״זכרון יהונתן״ ,חלק ב ,דף קצב ,א ד״ה
כ ת ו ב ו ת ,יט ,ב ;
״בן
והגהות
ל כ ת ו ב ו ת שם(.
אריה״
ויש להעיר ש ב כ ת ״ י ה מ ב ו ר ג ה מ ו ב א בדק״ס לב״ק שם ,ל י ת א ל ת י ב ו ת ״אי נמי דפסלינהו
בגזלנותא״.
ועוד,
סי׳
סד,
בגזלנותא
־•(
אין
ר ״ ת ז״ל )ספר הישר,
א
בגזלנותא״,
אך
וממילא
כל
וסי׳
הלק
מובא
החדושים ,הוצ׳
בתום׳
סנהדרין
שלזינגר ,סי׳
כז,
א
ד״ה
אין
תקמח :
דאםהידו(
חלק
התשובות,
גורס
״ופסלוהו
כלומר ,פ ס ל ו בגזלנות רק אחד מהם ,ולפי זה אין ראיה שכאשר פ ס ל ו שנים
אין חידוש .שוב מצאתי שכן תירצו ה״מלבושי יום טוב״ )חלק ב ,אה׳יע ,סי׳
ו״משמרות
עדיין
סו
א;
ראיה
מגמ׳
זו,
לגירסא
זו,
שבגזלנותא
חידוש.
נשאר
כהונה״
קשה
לכתובות
מהי
סברת
שם.
גליון
התוס׳
לומר
שחידוש
הוא,
והלא
מסברא
אין
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דעת רבא מובנת :דינו של עד זומם הוא הידוש ,דין המנוגד לסברא ,שכן
מסברא אין עדיפות לכת המזמת על המוזמת ,ולפיכך ,למרות שמסברא י ש
לפסלו משעת עדותו שבה נעשה פסול ,אינו נפסל אלא משעה שהוזם ,שכן
הסברא אינה ממלאת תפקיד במשפט העדים הזוממים ,ומאידך ,יש לצמצם
במידת האפשר את היקפו של החידוש ולהחילו רק משעת ההזמה.
מהי סברת אביי י וכבר העיר הר״א וסרמן הי״ד ב״קובץ שעורים״ *
שאת דעתו של אביי ניתן לבאר בשני אופנים :א .אביי הולק וסובר שעד זומם
אינו הידוש; ב .אביי מודה שעד זומם הידוש הוא ,אך הולק על ה כ ל ל
״אין לך בו אלא חידושו״ ,דהיינו ,אינו סובר שיש לצמצם במידת האפשר
את היקפו של החידוש.
לנפםלים,
להאמין
מהד״ב(.
תרסח,
עדות
3
גם את
״קובץ
לענ״ד
נראה
בגדר
העדים
ח״א ,ב״ק,
שאין
וכבר
ל ו מ ר דס׳׳ל
כ ש ר ו ת ם של
שעורים״,
שחולקים
שנוגעים
וצריך
הם.
הכרח
החידוש
המזימים,
הקשה
שכאשר
שבו
כן
בי״ד
עדות,
הוא
הרי
בתורת
מקבל
חידוש.
את
המחלוקת
אמרינן
לך
ושניהם
מקבל
בחי׳
שם
לעדות.
אות מג ,ד״ה
לפרש
החת״ס
לכתובות
)סאטמר
״אין
היא
נאמנות
היא
באיזה חידוש אומרים כן) .וכבר העלה החת״ם ס ו פ ר בחי׳ לב״ק שם אפשרות כדו,
אלא
סופר בחי׳
לנדריש
בדבר
החדש,
שפירש לא לפי גירםתנו ,ע״ש(.
)ג ,ב( שלדעת רבא גדר
אי
מודים
דוקא
בו
אתה
הגבלות.
להחזירו
יכול
שבחידוש
בשני
וכו׳.
אמרינן
אופנים
היינו,
״אין
אלו,
שניהם
בפרט ,לפי מה ש כ ת ב
חידוש הוא מידת ״דבר שהיה
עד
לכללו
הראב״י אב״ד ז״ל ,לפי
שיחזירנו
פירוש
הכתוב
הריטב״א
בו״
לך
ויתכן
מודים
לפרש
שגזה״כ
החת״ם
וכוי.
בכלל ויצא לידון
שכן
בפירוש״.
והמאירי ז״ל
לדבר
המחליקוז
החדש
אותי
המביאים
יש
נ ן
)יבמו
מ
ז ,ב! ,ס ו ב ר שאין ״דבר החדש״ אלא כאשר יצא מכלל ,וכאשר אין כלל אלא יל! ס ר ט י ם
בודדים שיש ביניהם מכנה משותף ,אין זה ״יצא מכלל״ .על דרך זו אפשר לפרש
שהכלל
אלא
דהיינו
כאן,
דין
עדות
מ ס ב ר א הוא נלמד )עי׳
שממנו
מוכחשת,
ב״ק עד ,ב ועוד(.
יצא
הזמה,
דין
מפורש
אינו
בנ״
ד ׳
בתורה,
גזה״כ
וא״כ יתכן שאביי סובר שאמנם
הוא ,ואמנם בחידוש אמרינן ״אין לך בו״ וכו׳ ,אלא שזה אינו חידוש ,אינו ״דבר ה ח ד ש
שהיה
אם
בכלל״,
אכן
הר״א
שכן כאן אין כל
דרך
ישנה
וסרמן הי״ד,
וכר,
חולק
הביא
להלכה
על
שלישית
שהר״ן
הרמב״ם
שבחידוש
כזו
ז״ל
ז״ל
בתורה
כלל
בביאור
המובא
הפוסק
שממנו יצאו עדים
מחלוקתם
בדבריו,
להלכה
אמרינן אין לך
בו
של
אשר
כותב
שגזה״כ
וכו׳,
הרי
אביי
הוא;
שמבאר
זוממים.
ורבא,
במקום
אין
הכרח
מסוים
שלכאורה,
אם
לדברי
חידוש
הוא
הר״ן
ז״ל
ה מ ח ל ו ק ת אם יש
חידוש
בע״ז או אין ,וגם אביי שהלכה כ מ ו ת ו מודה שבחידוש אמרינן אין לך בו וכו׳ .ו ה ר מ ב ״ ם
ז״ל
שפוסק
שע״ז
חידוש הוא,
ע״כ
סובר
שאביי
חולק
על
הכלל
״אין
לך
בו״
וכוי.
אלא שלפי מה שנתבאר אין בכך הכרח ,שיתכן שהרמב׳׳ם והר״ן ז״ל מפרשים ה מ ח ל ו ק ת
כהנ״ל,
הוא
וממילא להלכה אפשר ל ו מ ר שע׳׳ז גזה״כ הוא ואפשר לומר ,בענין אחר,
חידוש
ואין לך בו וכו׳.
הצד השוה שבשלושת האפשרויות הללו הוא שאי א פ ש ר לנקוט להלכה גם שע״ז חידוש
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה ,כתב הרמב״ם ז״ל )פי״ה מהל׳ עדות הל׳ ב־ג( :״ . . .אם אמרו להם
)המזימים למוזמים( :אין אנו יודעים אם זה הרג זה ביום זה בירושלים ,כמו
שאתם אומרים ,או לא הרגו; ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה
בבבל — הרי אלו זוממים ונהרגים או משלמים ,הואיל והעדים שהזימום לא
השגיחו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר .וזו שהאמינה תורה
עדות האהרונים על העדים הראשונים — גזירת הכתוב הוא ,אפילו היו
העדים הראשונים מאה ובאו שנים והזימום ,ואמרו להם אנו מעידים שאתם
המאה כולכם עמנו הייתם ביום פלוני במקום פלוני — הרי אלו נענשים
על פיהם ,שהשנים כמאה ומאה כשנים .וכן בשתי כיתי עדים המכחישות
זו את זו אין הולכים אחר חרוב אלא דוחים את שתיהן״.
הרי ,שלמרות שנפסקה הלכה כאביי ,כתב הרמב״ם ז״ל שזו שהאמינה
תורה עדות המזימים גזירת הכתוב היא .וכתב ה״כםף משנה״ שם ,שגם אביי
מודה שחידוש הוא ובזה לא פליגי׳.
5
וכן כתבו רבנו זרחיה הלוי ז״ל בספר המאור ,רבי שמואל הםרדי ז״ל
בספר התרומות ,ר״י הזקן ז״ל בתוספותיו לקדושין)סו ,א( ,רבנו יהונתן הכהן ז״ל
,5
וגם
הוא
העלה
לך
לך
שאין
אלא
בו
אך
חידושו.
הרועים״
״מלוא
ערך
)ח״ב,
אות
חידוש,
א(
א פ ש ר ו ת ה ס ב ר רביעית :אביי מודה שע״ז חידוש הוא ,ושבחידוש כזה אמרינן אין
בו
המחלוקת
וכו׳.
בגדר
היא
הכלל
לך
״אין
וכו׳:
בו״
זהו
לרבא
מוחלט,
כלל
ולאביי נאמר הכלל רק כשברצוננו ללמד מ מ ק ו ם אחר לגבי חידוש ,אך בנ״ד שאין צורך
במקום
אחר
אפשר
לנקוט
להוכיח
שכן
)םופ״ב
דכתובות,
עדות
וכו׳.
לענין
הר״ן
ד״וו
״אגודת
בדעת
בו
ודוק(.
ע״ז
הבינו
)ועי׳
שהסביר
לך
ויש
ללמד
להלכה
זאת
גפ
מ ס ב ר א — לא
ורבינו
ב!
יב,
אזוב״,
הרז״ה
ונראה
פסול
ע״ז
בדעת
ז״ל
ב״מאור״
שלא זו
כונת
הוא
ואין
לך
בו
שחידוש
המאירי
סוגיא
נאמר
הכלל
״אין
לך
בו״
ז״ל.
הרז״ה
דהזמה
הר״ן
ז״ל
שע״ז
והכחשה,
מ כ ו ת )ד״*י
ז״ל,
הרז״ה
ז״ל
ב,
כפי
—
וכו׳.
שכתב
חידוש
הוא
אות
כח
א(
שסובר
שמוכח
וכו׳.
ולפי
זה
ואכן
יש
בפירושו
וכו׳
לרי״ף
פסול
לענין
)ורשא
תרםו,
עמ׳
(88
ע״ז
חידוש
הוא
ואין
למעיין
ובריטב״א שם
שם
המאירי — ש כ ת ב ב״בית הבחירה״ ל מ כ ו ת )ה ,ב( לענין פ ס ו ל עדות באופן מסוים
חידוש הוא וכוי ,ו מ ו כ ח כנ״ל שאפשר לנקוט שני הדברים להלכה .ועי׳ מאירי שם,
ג ,א ,ירושלם תשכה ,העי .48
אך
מדברי
דיל
הריטב״א
)בחדושיו
למכות
ה,
ב(
ומהר״ר
שמואל
הלוי
ז״ל
)בגליון
חדושי הר״ן ז״ל לסנהדרין ט ,א( ש כ ת ב ו ג״כ שע״ז חידוש הוא וכוי ,אין ראיה ל ה ס ב ר
זה ,דיש ל ו מ ר ש כ ו נ ת ם לעונש הזמה ולא ל פ ס ו ל עדות ,ובעונש יכול אביי ל ס ב ו ר שחידוש
הוא
גם
״דברי
4
ועי׳
לפי
שלושת
חיב״ה״ ,ועי׳
הקושיות
ב״תורה
על
ההסברים
״שאגת
הסבר
שבע״פ״ ,קובץ י,
הקודמים.
אריה״
זה
ל מ כ ו ת שם.
ויישובן
עמ׳
ועי׳
ריטב״א
שם
במהדורת
רח״י
בלוך
ז״ל,
במאמרו
של
מו״ר
הרב
ב״ז
בנדיקט
שליט׳׳א
קיג—קטו.
5
״המאור הגדול״ לרי״ף על מ כ ו ת ה ,א )ד״וו ב ,א( ע״ש ,ועי׳ לעיל בהעי .3
6
שער כט ,חלק ג ,אות ו ,וע״ש ב״גדולי תרומה״ ,ועי׳ להלן העי .31
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
?
7
מלוניל ,רבי משה מקוצי ז״ל בםמ״ג )עשין קי( ,תלמידי רבנו יוגה ז ׳ ׳ ל ,
רבי אברהם טאזארטי ז״ל ,תלמיד הרשב״א ז״ל ,בםסרו ״חוקות הדיינים״ ,
רבנו מנהם המאירי ז ״ ל ורבי ישעיה דטראני ז״ל בפסקיו ׳ — שחידוש
וגזה״כ הוא להאמין למזימים.
5,
1
״נ
1
היו מן הקדמונים -שסברו שאין ד י ן הזמה אלא כאשר המוזמים מודים
או שותקים לדברי המזימים .לפי זה יותר מובן מה טעם נאמנת הכת השניה י ,
אלא שדעה זו נדחתה להלוטץ .
3
14
15
הר״ן ז ״ ל נתן טעם לנאמנות הכת השניה :מסתבר יותר שהמזימים
העידו אמת משהמוזמים ,שכן המוזמים אם שקרו יתכן שסברו שלא נראו
ד
פירוש ר״י הכהן מלוניל ל מ כ ו ת ה ,א,
וע״ש
8
9
גדולה״ למכות,
נדפס ב״םנהדרי
תשלג.
ירושלם
בהעי המהדיר.
מ ו ב א בשטמ״ק כ ת ו ב ו ת ,כ ,א .ועי׳ להלן הע׳ .53
סי׳ נד ,ירושלם תשל ,כרך א ,עמ׳ קפ .וע״ש
הבחירה״
10״בית
הרי״ד
11פטקי
״תויספות
דב״ק,
מכות ,ה,
לכתובות
ועי׳
ירושלם
ב,
רי״ד״ .ועי׳ להלן הע׳ .40
בהעי •3
נדפס
תשלג.
בש״ס
וכן משמע מ״יש
וילנא
שדוחים״
בטעות
תחת
המובאים
השם
במרדכי,
פ
״
י
אות קמז ,ע״ש.
12רבנו האי גאון ז״ל
המפתח,
ה,
יט,
ב,
לעיל
ב״שמרו משפט״.
ב״משפטי
תשוה״ג אסף,
בשם
א,
שהורה״
״רבותינו
שבועות״,
חלק
תשב ,עמ׳
,196
בשם
הגאונים״,
וב״ק
עב,
רבנו
ב ,שער ה :
גאון
נסים
״חבורי ראשי הישיבות״ ,ר״ח
מובא
ב,
שם,
באוצה״ג
ז
״ל
ז״ל
בשם
ב ס
,
מכות
״ראינו
מ י
)ומובא באור זרוע ,חלק ג ,אות שה.(,
13ה ח ת ״ ם בתשו׳ )חו״מ סי׳ קמא( כ ת ב שגם להגאונים יש חידוש ,שבכל התורה אין אדם
נהרג או משלם ק נ ס עפ״י הודאת עצמו ,ואף שכאן יש עדים
עדות
ע״י
שמ״מ
הראשונים
מובן
המשפט״
לפי
שמלכתחילה,
דעת
הגאונים
ואין
מדוע
עדים
יכולים
מתבטלת
עדות
לחזור
הרי עדותםולהעיד.
הראשונים
אך
שאפשר
מוכחשת
נראה
דס״ל
)סי׳ כט סק״ב( שאם יש הכחשה מצד שני עדים לעדות הראשונים — יכולים
הראשונים
בהם
לחזור
מעדותם
ולומר
שטעו,
וא״כ
עדותם
ונאמנים
בטלה,
האחרונים.
14עי׳ ר״נ גאון ור״ח שם :ועי׳ שו״ת ״שואל ומשיב״ ,מה״ת ,ח״ב ,סי׳ פג ,שו״ת
שם,
שו״ת ״בית יצחק״ ,אה״ע ח״ב
פי׳
לענ״ד
כ״שער
בסה״ס ״דרוש לש״ש״ ,״טל
ז״ל לדברים יט ,יח ,״פרי יוסף״ ,סי׳ קלג ,״אורח משפט״ על חו״מ,
תליתאי״ ,ירושלם תשל ,עמ׳ קכט ,״מרגליות הים״ לסנהדרין לב ,ב,
רד״צ ה ו פ מ ן
סי׳
לח,
אוח
ל,
סדר
נשים ,מ ב ו א עמ׳ יד ,״נתן פריו״ ל מ כ ו ת ה ,א.
״אוריין
״צפנת
תורה״
חת״ס
ל מ כ ו ת ה ,א,
פענח״
למכות,
ניו־יורק
תשיט,
עמ׳
,197
״תוספתא
כפשוטה״,
חלק
ו,
15ד ר ש ו ת הר״ן ,דרוש יא ,ו מ ו ב א בפירוש הר״י אברבנאל ז״ל לדברים יט ,יח .יש מ ח ל ו ק ת
ביחס
ל ז ה ו ת ו של
חכם זה• עי׳
״אור החיים״ לר׳ חיים
מיכל ז״ל,
מם׳ ,1130ו״מבוא
לראשונים על מס׳ סנהדרין״ שנדפס ב״סנהדרי גדולה״ ,כרך א ,עמ׳ ,58הע׳ ,8שמסיקים
שהוא
הר״ן
הידוע,
מפרש
הרי״ף.
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באותו זמן במקום אחר ,ולכן הכניסו עצמם לשקר; אבל המזימים ,אילו היו
שקרנים ,היה להם לירא מהמוזמים היודעים את האמת ואשר יוכלו על כן
להביא עדים מאנשי המקום בו אכן היו ,שיאשרו את עדותם .אלא שהר״ן ז״ל
עצמו כתב שאין טעם זה סותר את דברי חז״ל שעד זומם חידוש הוא ,שכן אין
דרך התורה לסמוך על סברות כגון אלו ,אלא דוקא על עדות של שני עדים.
וכאן ,שעדיפות המזימים אינח אלא ע״י סברא שכזו — חידוש הוא שנאמינם
לחלוטין ועל פיהם יהרגו המוזמים.
ולא זו בלבד ,אלא שכבר כתב הרד״צ הופמן ז ״ ל שעצם הסברא אינה
נראית ,שכן המזימים לא יפסידו כלום אם יבואו אחרים שיעידו לטובת המוזמים,
שהרי תהיה זו הכחשה בעלמא .ואם היה למזימים לחשוש מהכחשה — הרי
למוזמים יש לחשוש מכך יותר ,שכן מסתמא נראו ההויג והנהיג המדומים
ע״י אנשים אחרים באותה שעה; מאידך ,חמזימים אינם צריכים לחשוש לכך
ביותר ,שאם המוזמים כנים ,יקשה להם להביא עדים נוספים ,שאין הפשעים
נעשים בפני עם ועדה.
ה״פני יהושע״ )מכות ה ,א( נתן טעם נוסף לנאמנות המזימים :אילו
היו הם שקרנים וכונתם היתד ,הצלת הנאשם או הדיגת העדים ,היה להם
להעיד על כל אחד מהעדים בנפרד שעבר עבייה שיש בה מיתה ,ולא היו
צריכים להסתכן להעיד נגד שני העדים יחד ,כשאחד מסייע לחברו בהכחשתם.
הרד״צ הופמן ז ״ ל י מרחיב סברא זו ואומר :שתי מטרות אפשריות
לעדי שקר :א .הצלת הנאשם ,ב .הריגת העדים .אילו כונת המזימים היתד•
הצלת הנידון ,היה לחם לחכהיש את המוזמים ,שאז אין עוד אפשרות להעניש
את הנידון ,שתרי כמאה ,ולכן אף אם יבואו עדים נוספים ,לא נשקפת לנידון
סכנה .משא״כ כאשר הם מזימים את הראשונים ,שאינם מעידים על המעשה
גופו ,ולכן אם יבואו עדים נוספים עדיין ייענש הנידון .ואילו כונתם היתד,
הריגת העדים ,למה להם לעשות שתי רשעויות :הצדקת הרשע — הנדון,
והרשעת הצדיקים — העדים ,יעידו על העדים שעברו עבירה המחייבת מיתה
)ללא כל קשר לנידון( וישיגו את מטרתם ,ומתוך שלא נקטו בדרך היעילה
יותר ,ראיה למהימנותם ,וכעין סברת הפנ״י דלעיל.
אך כבר כתב הרד״צ הופמן ז״ל גופיה שעדיין יש להזדקק לחידוש ,שכן
אין התורה סומכת על סברות כגון אלו ,שכן אין עדים נאמנים ב מ י ג ו ,
וסברות אלו הן למעשה מיגו ,וכהר״ן ז״ל ל ע י ל י .
**
16
ד
8ו
״
16בפירושו לתורה ,דברים שם.
17שו״ת
18עי,
״מלמד להועיל״,
מ ח ב ר ת ג׳ סי׳ קא,
ב
כתובות
תוס׳
ב״ק
עב,
שם :ב״ב לא ,ב ד״ה
א;
ודיני
במהדורה
העברית,
ד״ה
אין:
ת״א תשכא,
ובחלקו
יט,
ב
בפירושו
ד״ה
ואם,
כרך ב ,עמ׳
לדברים
ורמב״ן
שפ.
שם.
ורא״ה
בשטמ״ק
ו ז ו ; ורמב״ן ,ר״ן בחי׳ ונמוק״י שם ; רמב״ן בחי׳ לקדושין סד,
תוס׳ הרא״ש ב״ב כט ,א מ ו ב א בשטמ״ק שם ; ועי׳ תוס׳ קדושין מג ,ב ד״ה והשתא,
מיגו לש״ך,
חו״מ סי׳
פב ,סע׳ ד ,כ.
19המלבי״ם ז״ל בפירושו לדברים שם נתן טעם ל נ א מ נ ו ת המזימים ,ולא הבינותיו כלל ,ע״ש.
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כתב הטור )חו״מ םי׳ לח םע׳ ז( :״ומפני זה האחרונים נאמנים כיח
שמעידים על גופם של העדים ,והוי כאילו העידו עליהם שהרגו הנפש אי
שחללו שבת ,והם אינם נאמנים על עצמם לומר :לא עשינו כך וכר״.
ומקור דבריו הם דברי הרמב״ן ז״ל שכתב כן בפירושו לתורה .-רכז
כתבו רבנו נסים גאון ז״ל בספר המפתח י ,-הרמב״ם ז״ל בפיה״מ )מכי
א ,ד( ,החיגוד )מצוד ,תקכד( בשם ״אחד מן החכמים״ אשר אמר ״קצת טענה
בדבר״ ,הרלב״ג ז״ל בפירושו לתורה )דברים יט ,יה( ורבנו בחיי ז״ל
בפירושו לתורה )שם( .וכן העתיקו את טעם הטור ה״לבוש״ )חו״מ סי׳ לח(
והםמ״ע )שם ,ס״ק א(.
כונת סברא זו היא ,שמאהר שהעדים המזימים מעידים על המוזמים
עצמם שהעידו שקר וממילא הם פסולים לעדות אין המוזמים יכולים להכחישם
ולטעון שאינם עדי שקר ,כשם שאילו היו מעידים עליהם שחיללו שבת אי
הרגו את הנפש לא היו נאמנים להכחישם ,כי הם בעלי דבר.
כאמור ,סברא זו מצויה אף בפירוש המשנה לרמב״ם ז״ל ,ולעומת זה
בחיבורו הגדול כתב שגזה״כ היא להאמין למזימים .ודבר שכיח הוא שחוזר
הרמב״ם ז״ל מפירושו למשנה בחיבורו הגדול ,ובפרט כאשר בפיה״מ נמשך
אחרי רבנו נסים גאון ז״ל ־.-
אד מהר״י בן לבי -ורבי שמואל לנדא ז״ל )בן הנו״ב( יי -כתבו שגם
בחיבורו סובר הרמב״ם ז״ל שאין הידוש ,וכפי שכתב בפיה״מ ,ומה שכתב
0
ת
20דברים יט ,יח .ועל דברי הרמב״ן ז״ל שם עי׳ עוד להלן .בחדושי הרי״ם )חו׳ימ ,סי׳ ל,
סע׳ ד ,ם״ק יז! כ ת ב
בנאמנות
שהרמב״ן
המזימים .אינני יודע
כאן ,ובחדושיו
בתרא כ ת ב
כבבא
היכן כ ת ב זאת
ל מ כ ו ת )ב ,ב^ כ ת ב
שהחידוש
הרמב״ן
הרמב״ן ז״ל
בע״ז הוא
בב״ב ,אך
בתירוץ אחד
בעונש
הדברים הם
שנאמנות
ג״כ חידוש ,אך בתירוץ השני חזר בו ו כ ת ב אחרת ,ויש לומר שכן
ולא
לשטתו
המזימים
מסקנתו
היא
וכבפירושו
לתורה ,ש נ כ ת ב בסוף ימיו — עי׳ מבואו של רח׳׳ד שעוועל נ׳׳י לפי׳ הרמב״ן על התורה,
תשכב.
ירושלם
באוצה״ג ל כ ת ו ב ו ת ,סוף חלק
21תשוה״ג אסף ,תשב ,עמ׳ ,196נדפס גם
מס׳ ה מ פ ת ח לר״נ״ ,עמ׳ ,381הע׳ יב .וכן הבין
סי׳ לז( את דעת הריב׳׳ש ז׳׳ל
מהרי״ט ז״ל
התשובות,
״קטע
ב ת ש ו ב ו ת י ו )ח״ב אה״ע,
ב ת ש ו ב ו ת י ו )סי׳ רסו(.
22עי׳ ״הלכות הירושלמי״ ,מבוא ,עמ׳ יד.
23ש ו ״ ת מהר״י בן לב ,ח״ב ,סי׳ סג .הדברים כתובים שם על שמו של בן מהריב״ל ,ה״ר
דוד ז״ל .אך כ ב ר כ ת ב מהרש״ך ז״ל
שם בנו
כבוד
4
2
-הם
דברי
באמת
בתשו׳ )ח״ג ,סי׳ יב( שכל
עצמו,
מהריב״ל
״וכתבם בשם בני
הכתובים על
הדברים
לסיבה
אצל
ידועה
חכמתו״.
נ י ב
ת
ע
אי
ב
ס י
י
ת
א ר י כ י ת
י
ס
ב
י
ף
' "י
'" ׳
" ׳
המחבר .וכן נדפסו הדברים בצל״ח לנזיקין )ירושלם תשיט(,
עצמו כתבם ,וטעות היא ,שכן הדברים זהים ל
מ
״״״
״
ש ל
י
.
ש ־ י א ל
ל נ י א
י ־ ־ י
ש מ ן ־ ״
28
www.daat.ac.il
ה
ב
מ
ל
ה
ד ו ר ש
מיו
" ז י ו ן -דרוש
״
מ כ ו ת י״ א ,כאילו
ל ן
^ •יי* ״ ״ •
נ
.
ו י י ש
ל 5
,
י ד
אתר דעת -מכללת הרצוג
״גזירת הכתוב הוא״ אינו מוסב על באמנות המזימים ,אלא על ההמשך,
שאפילו היו המזימים שנים והמוזמים מאה ,נאמנים האחרונים ,שזו גזה״כ.
״לשד השמן״ על הרמב״ם שם הביא ראיה להסבר זה מלשון הרמב״ם
הרי אלו זוממים ונהרגים או משלמים ,ה ו א י ל והעדים
״ י בסוף ה״ב:
שהדימום לא השגיהו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר״.
ומשמע שהרמב״ם ז״ל נותן טעם לנאמנות המזימים .וכן הבין את דברי
הרמב״ם ז״ל ה״פני יהושע״ )מכות ה ,א( ־.
אך כבר מהר״י בן לב ז״ל עצמו כתב שהסבר זה דחוק ,ואכן בלשון
הרמב״ם ז״ל קשה להלמו י־ .גם ראית ״לשד השמך׳ אינה מוכרחת ,שכבר
כתב מו״ר הרב ב״ז בנדיקט שליט״א -׳ שאין כונת הרמב״ם ז״ל לנתינת טעם
ל א להגדרה :דוקא כאשר לא השגיהו על עצמה של עדות זוהי הזמה ,ואם
התיחםו לגוף העדות — הרי זו הכחשה .ועוד כתב ,שאפילו אם מ נ ת הרמב״ם
״ ל לטעם שבסברא — יש לומר שזו ממחדורא־קמא של חיבורו ,כאשר
עוד סבר כבפיה״מ ,אך במהדורא־בתרא הזר בו וכתב שגזה״כ חיא .ומהדורות
מעורבבות לפנינו.
ולא זו בלבד ,אלא שכבר הוכיה רבי יצתק יעקב ריינם ז״ל בספרו
״עדות ביעקב״ -שאי אפשר להסביר כן את דברי הרמב״ם ז״ל ,שכן אם
הוא סובר שהמוזמים הם בעלי דבר ,כסברת הטור ,מדוע כתב שגזה״כ היא
להאמין לשנים המזימים נגד מאה מוזמים ,והרי ברור שאם יעידו שנים
ל כל אנשי עיר הנידהת שעבדו ע״ז — הרי אלו נאמנים ,ומסברא ידעיבן
זאת ,שאין בעל דבר נאמן ,ואין כלל צורך בגזה״כ לדין זה .אלא ע״כ שלית
ליה להרמב״ם ז״ל בהיבורו סברת הטור כלל.
ז
!ן
;
7
א
ז
8
ע
25י מ ״ א עמיאל
הרמב״ם
ז״ל
ז׳׳ל
ב״מידות
כר״ש
לנדא
לחקר
ז״ל,
ההלכה״
והביא
)מבוא,
ראיה
פ״ג
לדבר,
אות
טו(
שהרמב״ם
בהסבר
כתב
סובר
בנאמנות המזימים ,מ ת ו ך זה ששינה את לשון הגמ׳ מ״חידוש״ ל״גזרת
שאין
דברי
חידוש
הכתוב״ )ועי׳
״חדושי בתרא״ לב״ק שם( .והנה ,רש״י ז״ל בסנה׳ )כז ,א( כ ת ב :״חידוש הוא שנפסלים
שנים בשביל שנים …אלא גזרת
שיש
ואף
הבדל
ה כ ת ו ב הוא״ ,הרי שהחליף את המונחים ושזהים הם.
בין המונחים — פעמים
משמשת
גזה״כ
גם
בהוראת
חידוש,
היינו
ש ס ו ת ר שאר דינים ,עי׳ ערך גזה״כ באנציקלופדיה תלמודית ,כרך ה .וכ״כ רש״י ז״ל
בב״ק )עד ,ב ד״ה מאי( :״הזמה תידוש
גזרת ה כ ת ו ב היא״ .ועוד ,שלפי דברינו לעיל
הע׳ 3ב ה ס ב ר ה מ ח ל ו ק ת בין אביי לרבא ,שאביי סובר שגזה׳׳כ היא להאמין למזימים,
א
ד אין זה בגדר חידוש ,דייק היטב הרמב״ם ז״ל שכתב ״גזרת הכתוב״ במקום ״חידוש״,
ואעפ״כ ם ו ב ר שאין נאמנות המזימים מ ו ב נ ת מסברא.
26ו כ ב ר עמדו הרי״י ריינם ז״ל ב״עדות ביעקב״ ,סי׳ כו ,רי״א ורהפטיג ז״ל ב״אושר ירוחם״.
ס י
׳
עג ,ור״י אריאלי ז״ל ב״עינים למשפט״ ל מ כ ו ת ה ,א ,אות ג — על הקשיים בלשון
הרמב״ם ז״ל לפי ה ס ב ר זה .ועי׳ חדושי מהרי״ח למשניות ,מ כ ו ת פ״א מ״ד.
27במאמר
הנ״ל )הע׳
,(4
הע׳
ד••
28סי׳ כו .וכן כיון לכך הרב צ׳ מרקוביץ שליט״א ב״מוריה״ ,שנה א ,גליון
ח-י.
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עכ״ס ,הטור וסיעתו נותנים טעם שבסברא לנאמנות המזימים .וכבר
תמהו רבותינו האחרונים ז״ל שלכאורה זה נגד הגמרא ,בה נאמר שהידוש
הוא ־ .עוד תמהו ,שאף אם תאמר שדוקא לדעת רבא נאמר שהידוש הוא
)ויש להוסיף :דוקא ללישנא קמא בדעת רבא( ,ואביי הולק וסובר שאינו
חידוש ,כפי שהסבירו כמה אחרונים את דברי הטור ,מ״מ קשה במה
המחלוקת ,ומה פגם מצא בסברא ר ב א .
9
1
:!0
,1
חת״ם
29חי׳
סופר
והשמטות
ב״ב
ב,
לא,
״דברי
שו״ת
חיים״,
לח״ב ,םוס״י לא ,״שדה יהושע״ על
ח״א,
סי׳
חו״מ,
ובליקוטים
יא,
ירושלמי מכות ס״א ה״ג ,״פתחי משפט״
על חו״מ ,סי׳ לח ,״ערוך השולחן״ חו״מ ,סי׳ לח ,סע׳ ג ,חדושי הרי״ם ,חו״מ ,סי׳ ל׳ סע׳ ד,
ס״ק יז ,״כלי חמדה״ לדברים יט ,יס וע״ש ,״בינת ראובן״ ,כתובות סי׳ יד ,ועי׳ ״קהלות
ל מ כ ו ת ה ,ב.
יעקב׳׳ ,ח״א ,סי׳ ג ,אות ד ,״נתן פריו׳׳
30״לחם משנה״ ,הל׳ עדות יח ,ב ,חי׳ תת״ם ס ו פ ר ב״ק עב ,ב ו כ ת ו ב ו ת יט ,ב )סאסמר ת ר ס ח ,
מהד״ב
תקעג^,
משנת
)ועי׳
שו״ת
בענין
הזמה ,סי׳ א,
סי׳
ח״ו,
״בית
ט,
הילדםהימר,
לקושית
ר״ש
לנדא
אפרים״,
ז״ל
חו״מ,
א ו ת ו,
בסו״ם
ב,
סי׳
שו״ת ״שם
״דורש
םוד״ה
אריה״,
אות
כא,
ע״ש,
וםוס״י
יח,
יו׳׳ד,
סי׳
רל״ז,
ו״פרי
יוסף״
קונטרס
״נתן
פריו״
על
הזמה,
סוס״י ל ,״בית
למכות
ה,
סי׳
קלג.
מכות,
ב״
זבול״,
ועי׳
שו״ת ר׳י׳ע
זי׳
מקום
לפי
אין
ה״משפט ליעקב״ ,סי׳ לח ,סע׳ ג ,עי״ש.
- 31גדולי
תרומה״
לקמן
וב״גדולי
אך
ובנוב״ת
ונלענ״ד(,
לספר
כט,
ה ת ר ו מ ו ת ,שער
אות ו,
חלק ג,
נ*גוות ,פ׳ שופטים ,מצוד .תקכד ,מ״ע ריג ,אות ה,
)ועי׳
לציון״
אה״ע,
״מרחשת״,
סי׳
ח״א,
גז,
קונטרס
,(49
הע׳
תרומה״
דוקא
המעשה,
״וזאת
שם
במר,
שנוגע
שהוא
נוגע
כתב
לעונש
לבעלי
להאמין
שאין
לענין
סובר
לראשונים
חידוש
פסלות
שחדוש
על
הוא
התלויה
להאמין
עצם
בהכחשת
לאחרונים
יבואו
-עדיין יפסלו
לעדות ,שכן שקרו
המוזמים
בי״ד
לפסול
והנה,
אלו
ב״עדות
להסביר
את
״עמנו
הם
אף
במה
עדות,
הרי
א ת עצם
בע״ד,
לא
מעשה
על
כו(
)סי׳
מ ח ל ו ק ת ם של אביי
ההזמה
מה
להעיד
ביעקב״
הייתם״
מכחישים
בחלק
מחליט
עדים
שהמעשה
היה
המעשה
שבעדות
שכבר
הם
מעדותם׳
ליהודה״
הנ״ל
נתנבאו
שניהם
עצם
זו
מוכחשים
שאפשרות
קיומו
נשארת
פתוחה.
צריכים
עצמו.
מוכחשת
כל
מן
נאמנים,
וממילא כן
להיות
ובזה
המחלוקת:
היא•
למרות
מעדותם
הכחשה
30
www.daat.ac.il
רבא
סובר
הכחשה,
ובזה
אביי
כאשר
שכיון
שבענין
ר
בסגנון
וממילא
ואינם
ואילו
ההכחשה,
ובאמת
מועילה
בחלק
נאמנים
מסתעפת
וחידוש
וממילא אין
לאור
המעשה,
עדות
ובהזמה
עדות
בעדות
בזה
במעשה
מעדותם,
הרי
שמסתעף
שלא
המזימים־
הזמה יש
את
היו
בעוד שלא היו
טובא
במקום בו אירע.
עדותם
וב״זאת
ורבא:
הרי
הוכחשו
שמסתעף
וממילא
מבטלים
זה
תמוהים
משמעון כעדות המוזמים
מעשה
כלל
והדברים
ולחוב
לאחד
והעידו על
המעשה.
של
לענ״ד
עדים נוספים ויעידו ש ב א מ ת ל ו ה ראובן
עצם
מכת
העדים
סברתו
הטור,
מבעלי
על
ולא
הזמה,
הדין,
אבל
״דברות משה״ ,ח״א ,סי׳ נ ,ענף ג
ז.
מודה
רבא
מהר״ם שיק ז״ל על
ש פ ס ו ל העדים אינו תלוי במעשה עצמו ,אם היה כפי שהעידו עליו או לא ,ואפילו
אין
הדין
ליהודה״,
להמביר
חו״מ,
שרבא
סי׳
תרי״ג
אחד
שאומרים
העדות
זה
שבה
הוא
גם
הראשונים
שעדים
ג״כ
ק
נאמנים
תורת
יש
נאמנים
סובר
שאין
עדים
אומרים
״עמנו
הייתם״,
שכן
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאידך ,תמהו כמה אחרונים על הסברא עצמה .ומספר תמיהות הן:
א .במשנה )מכות א ,ז( שנינו :״על פי שנים עדים או שלושה עדים
יומת המת — אם מתקימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלושה י
אלא להקיש שלושה לשנים :מה שלושה מזימים את השנים אף השנים יזומו
את השלושה .ומנין אפילו מאה? ת״ל :עדים״.
ולפי הטור ,שהמוזמים הם בעלי דבר ,מה צורך בפסוק כדי ללמד ששנים
על המסתעף מזה ,היינו ה כ ח ש ת המעשה גופו ,אין ת ו ר ת עדות כלל ,וממילא אין חידוש
בנאמנות
המזימים
שכן
המוזמים
והדברים
תמוהים
מאד
לענ״ד,
בע״ד.
מהזמה
שכן
מסתעפת
לא
כלל
הרמב״ם ז׳׳ל )פי״ח מהל׳ עדות ה׳׳ב( :״אם אמרו להם אין
הכחשה,
אנו
שכתב
וכפי
יודעים אם זה הרג זד.
ביום זה בירושלים כמו שאתם אומרים או לא הרגו ,ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם
עמנו
ביום זה
בבבל —
הרי אלו
לעצם
המעשה,
ולדבריהם
יתכן
המעשה
יש
גופו,
תורת
עדות
היטב.
ונראה
ומכאן
יש
בהזמה
הוא
ומ״מ
וכן
אלא
רק
גם
לתמוה
להכחיש
אינם
כדמוכח
שהמזימים
ה״בית
זבול״
נתכונו
להכחיש
בלוח
התקונים
ה״דברי חיים״
ב ה ז מ ה הוא
כשרות
המסתעף,
העדים
בגמ׳ ב״ק עד ,ב,
על
נאמנים )עי׳
שהחידוש
ביטול
על
שמקורו
צ״ע דברי
—
זוממים״.
שאכן
שהתורה
הרי
כך
המעידים
״תנינא״
)ח״ד,
את עצם המעשה .ו מ ה חידוש יש
מתכונים
ואינם
להכחיש
יכולים
סי׳
והשמטות
את
עליו.
וכו׳ ,ע״ש
יט,
אות
ולא
גופו,
ברמב״ם
לח״ב
מתכונים
בזה,
עוד
היטב.
המעשה
עצם
לא
פי״ח
ומפורש
שהעדים
אינם
מסתעף
מהל׳
ב״ק,
את
)בלקוטים
ומעדותם
ברמב״ם
שבםוה״ס(.
נקטה
מפורש
היה,
שהעדים
מתיחסים
תמוה,
עדות
ב(
לפסול
את
מתשובותיו
שהחידוש
העדים
ההיפך,
את
והלא לפי דבריהם של
המעשה,
שלהלכה
עי״ש
—
וצ״ע.
םום״י לא(
דוקא ל פ ס ו ל
רק
ביטול
ה״ב,
שכתב
לכאורה
אלא
כלל
כלל
שכתב
ולא
המוזמים
המזימים עצמם
את
לפסול
העדים.
כמו כן ,ב״בית זבול״ )ח״ו ,סי׳ ט( מ ב א ר מ ח ל ו ק ת אביי ורבא ,אבל אינו מתרץ
סברת
שבקושיא )ג( לקמן
בדעת
מ ה ק ו ש י ו ת דלקמן ,וכפי שהוא עצמו
אביי
הרמב״ם
ובחי׳
כ ת ב כעין ה ס ב ר א
ז ״ל.
לכתובות
חת״ס
)מהדורה
שם
בהעי
הנ״ל
ששני עדים נאמנים במיגו ,דלא כ ת ו ם ׳ שם,
נאמנים
וזה
(30
ואף
וכיו״ב.
שלשון
הרמב״ן
ז״ל
כתב
ה ס ב ר דבריהם
במיגו שהיו יכולים ל פ ס ו ל את הראשונים
בחומש
שהרמב״ן
בטעם
והטור
ז׳׳ל
הזמה,
בגזלנותא ,או להאשימם
מתאימה
זה,
לפירוש
שכתב:
ם״ל
שהמזימים
בחילול ש ב ת
מפני
״והטעם
שהעדות הזו היא על גופם של עדים והם אינם נאמנים על עצמם ל ו מ ר לא עשינו כך,
שהרי יכולים ה ל ל ו ל ו מ ר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת״ ,היינו ,מ א ח ר
שהמזימים
לא
היו יכולים להעיד כן עליהם לכן
זכיתי
בחדושיו
להבין
דבריו
כלל,
שבסוגיא
זו
נאמנים
עצמה
בטענתם
בכתובות
הנוכחית — ,מ״מ
בענ״ד
ז״ל
להדיא
כתב
הרמב״ן
שאין עדים נאמנים במיגו ,וכ״כ ב ב ״ ב ובקדושין — עי׳ לעיל הע׳ .18
ובלשון
הטור ודאי שאי אפשר כלל ל ה ס ב י ר כך ,וה׳ יאיר עיני ב ת ו ר ת ו ) .ואכן בחי׳ ל ב ״ ב כ ת ב
החת״ס
בד׳
משגת
תקעג,
הרמב״ן
ז״ל
והטור
אחרת,
ואולי
חזר
בו,
שחדושיו
אלה
לכתובות
הם
ו ל ב ״ ב — מ ש נ ת תקפח(.
www.daat.ac.il
31
אתר דעת -מכללת הרצוג
מזימים את השלושה ,הרי ברור שבע״ד אינם נאמנים נגד עדים ,יהא מספרם
של בעלי הדבר אשר יהא י ואם היה צורך בפסוק כדי ללמד זאת — הרי
ראיה שאין המשנה סוברת כהטור־ .ואכן המאירי שם כתב שההו״א לרמר
שאין דין הזמה בשנים נגד שיושר ,הוא משום שע׳יז חידוש הוא.
אך יש ליישב ,שלענין נאמנות המזימים אין באמת צורך בפסיק כדי
ללמד ששנים מזימים מאה ,שבעלי דבר הם; אך לענץ עונש הזמה — שאגי,
שהידוש הוא ואין לו בו אלא הידושו .שכן אף אם נאמר שנאמנות המזימים
בסברא יסודה ,עדיין נזקקים אנו לגזה״כ לשם מתן עונש ״כאשר זמם׳/
שהרי מעדות המזימים אין ראיה כלל שעצם המעשה לא היה כלל ,וממילא
אין כל ראיה שאכן זממו המוזמים להרשיע צדיק״ .ועוד ,שלהלכה ־עונש
)שנענשים דוקא אם עוד לא נעשה מעשה על פיהם,
הזמה הוא קנם
״כאשר זמם״ — ולא כאשר עשה ,כלומר ,למעשה לא הזיקו כלום( ,וכל ק נ ס
הוא חידוש״ .כלומר היה עולה על הדעת שאין עונש הזמה ניתן אלא כ א ש ר
המזימים שוים או מרובים מהמוזמים ,שהידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו,
ולשם כך היה נצרך הפסוק ללמד שאין הדין כן .אך לעולם מסברא ידעינן
שנאמנות המזימים אינח משתנח ביחס למספר המוזמים.
(
14
32״ ת ש ו ב ו ת רבי איסר יהודה״ ,אב״ד בריסק ,סי׳ פ קונטרס אחרון ,אות ו .וכן כיון <ץ
הרב
מרקוביץ
צ׳
ב״תשיבות
לגבי
רא״י״
הכחשה,
בהרבה
כמאה
שליט״ א
שם
והרי
ב״מוריה״
מקשה
בהזמה
על המזימים ,אבל
עוד
הנ״ל
על
המוזמים
בהע׳
הטור,
הם
.28
כיצד
בע״ד
אפשר
ב
ב ה כ ח ש ה שאין עדיפות
)והרי הרמב״ם ז״ל
מהל׳
בפי״ח
ללמד
ופשיטא
עדות ה״ג
נ
א
מ
נ
כתב
מהזמה
שאינם
ו
? ! כ ת
ת
שגם
שתי״י
נאמנים׳
ע
ז ו
ז ו
ל
שרכי
אף
מ נ י
׳
ו
הוא,
חידוש
בהכחשה ז
שלפי
שכן
וכן
אביי אין
מד .שגם לפי
מחידוש
הקשה
חידוש
ל א גמרינן
ה״בית
בהזמה.
ה ט ו ר קשה
לכו״ע,
אברהם״
אך
וכיצד
ל מ כ ו ת )ה,
הרמב״ם
ז״ל
אפשר ללמד
ב(,
שלא
סובי
שיזו,-
מהזמה
שזו ראיה
כ
י
ל
א
י ת ו ר
המזי
שתיי
לדברי
׳ז
כ
הלח״
ד׳
ב א מ ת צ״ע
שכן
סוברים
מלכז•
ז׳׳ל
ז״ל
הריטב״א
מהזמה — אין כן דעת
הרמב״ם ז״ל
כנ״ל.
ז׳׳ל
שמחידוש
לא
גמרינן
הרמב״ם
מקו
ב נ ו ב ״ ת אה״ע
גז(,
משמע
וכן
מהגמ׳
בשבועות
מב,
א ע״ש,
ס
והטור
והטור
שתרי כמאה ב ה כ ח ש ה לומדים מ ס ב ר א ואין צורך בפסוק לכך )ודלא כר״ש
סי׳
מ
כנ״ל.
כמאה — מכאן לומדים זאת ,היינו
דברי
מ י ש
כמאז-
ויש לתרץ ,ש ל מ ר ו ת שהריטב״א ז״ל בחדושיו ל מ כ ו ת שם כ ת ב שהא דאמרינן בכל
תרי
ס
בהכחשה תרי כמאה(.
אך ל א מ ת ו של דבר קושיא זו קשה ,לכאורה ,גם להרמב״ם ז״ל הסובר שנאמנות
וכתב
כמאד•
והרמב״ם
לנד
א
ז״^
נקט לשון הגמ׳ ב ש ב ו ע ו ת שם ,ע״ש .ועי׳ ״צפנת פענח״ )פ״ז מהל׳ יסודי התורה ה ״ ז •
(
״מוכח
מדברי רבנו דנאמנות ב׳ עדים היא גזרת הכתוב ,ולהכי הוי תרי כמאה״ .מ מ י ל א
ל א ק ש ה ל א על ה ר מ ב ״ ם ז״ל ולא על הטור כיצד למדו מהזמה.
33כן כ ת ב מהרי״ט ז״ל
34רמב״ם,
פי״ח
מהל׳
בתשובותיו,
עדות
ה״ח,
ח״ב אה״ע׳ סי׳ לן.
וע״ש
ברדב״ז.
35רש״י ז״ל מ כ ו ת ד ,ב ד״ה שכן וקדושין ג ,ב ד״ה ממונא .ועי׳ ״עדות ביעקב״ סי׳ ט.
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וא״כ אין כל ראיה ממשנה זו נגד הטור.
;:!,
ב .מהר״ם שיק ז״ל הקשה :אם התורה החשיבה עדותם של המזימים
כעדות רק על העדים גופם ולא על עצם המעשה ,כפי שמתהייב מסברת הטור,
כיצד אפשר לקיים ב ה ם דין הזמה ,שהרי יוכלו המזימים— מוזמים לטעון
שבאו רק לפסול את העדים ולא להרגם ,וממילא עונשם ,בהתאם למה שזממו,
צריך להיות לא יותר מפםילתם לעדות ,וממילא כל עדות הזמה היא עדות
שאי אתה יכול להזימה ,שאי אפשר לקיים בה עונש הזמה מלא ,ואינה עדות,
וא״כ בטלת תורת הזמה ).השוה סנהדרין מא ,א( .וא״כ ע״כ שהתורה ההשיבה
את עדות המזימים כעדות גם על גוף המעשה )שאז ממילא אינם יכולים
לטעון כדלעיל ,1וסברה הטור ,א״כ ,אינה מועילה.
ויש ליישב ,שכבר הקשה הגאון ר׳ עקיבא איגר ז״ל בתשובותיו )סי׳ ריב(
כן ,מדוע אין הכת השניה יכולה לטעון לאהר שהוזמה שרק לפסול את
הראשונים לעדות נתמנה .ותירץ ,שא״כ היה להם להזים רק אהד מהשנים,
וממילא היה נפסל גם השני ,שבעינן שיעידו שהיו יהד ,ואם הוכח שאהד
היה במקום אהר ממילא הוכה שאף השני שיקר .אך זה מועיל דוקא בדיני
נפשות שבעינן צירוף ,אבל בדיני ממונות שאין צורך שיעידו שהיו יחד,
יש ליישב שאילו באו לפסול את הראשונים לעדות ,היה להם לפסלם בגזלנות,
שאז היתד .התוצאה היחידה של עדותם :פסילת הראשונים לעדות .משא״כ עתה
שנקטו בדרך הזמה ,מוכה שכונתם היתד ,להרוג את ה ע ד י ם .
ממילא אין ראיה שהתורה החשיבה עדות המזימים על עצם המעשה,
שגם בלא זה אינם יכולים לפטור עצמם מעונש הזמה ע״י הטענה האמורה.
,7
ג .מדוע נחשבים המוזמים בעלי דבר ,והלא עצם הדבר היכן היו אינו
36עי׳ לעיל העי
37בשו״ת ״שם
.31
חיה״
ושארית לנפש
וואקס
להרא״ח
זו לתרץ ,אך דחה זאת עפ׳־י דברי התוס׳
אין
אחד יודע
שמא
מה
חברו,
בלב
חברו לא יטעון כן.
עמנו
ולכן
לדחות
ז״ל
העלה
,ג ״ ק עב ,ב ד״ה אין( שאין מיגו לשנים כי
לא היה
וא״כ ה״ד ,כאן,
הייתם ,כי אין אחד יודע מה
מקאליש,
סי׳ ד,
אפשרות
כל
יכול
שלא היו
חברו.
שבלב
אחד
לטעון
מהם
שגזלנים
יכולים לטעון גזלנים
אתם
הם,
במקום
והנה ,אף אם שייך להשוות זאת ,יש
עפ״י דברי התוס׳ ,קדושין מג ,ב ד״ה והשתא( ש ל מ ר ו ת שאין מיגו לשנים בגלל
הסיבה
האמורה,
סומכים
הם זה על
״גזלנים
היו
אתם״
הטענה
אפ
זה
שהיו
שיטענו
נפטרים,
יכולים
בשוה,
במקרה
ויש
של
לטעון
מיגו.
הזמה,
היתה
וא״כ
פוטרתם
ה״ה
מתשלומים,
מחיוב
בנ״ד,
שאילו
ובכה״ג
דעת
ממון
היו
—
טוענים
שניהם
שור,
והיו יכולים לטעון כן) .ובזה מ ת ו ר צ ת קושית רי״א ורהפטיג ז״ל ב״דרכי ירוחם״ ,םוס״י
פב,
ע״ש(.
עוד כ ת ב שפ ,שלפי רבא שע״ז מכאן ולהבא הוא נפסל ,ג״ כ אי אפשר לתרץ כן ,ע״ש
טעמיו.
שאי״ל
הויא
וזה אינו כלל ,דלרבא כלל לא מ ת ה י ל ה הקושיא ,דאיהו כ״ל שאין צורך
בזוממי
זוממין )עי׳
סנהדרין עח ,א׳,
וממילא אף
שערות
המזימים אאי״ל,
בעדות
מ״מ
עדות.
www.daat.ac.il
33
אתר דעת -מכללת הרצוג
נ ו ג ע ל ה ם ו א י נ ם ב ע ״ ד ב ז ה ,ו א ם ת מ צ י ל ו מ ר ש ה מ ז י מ י ם מ ע י ד י ם ע ל המוזמים
ש ה ע י ד ו ש ק ר ,ו א י נ ם נ א מ נ י ם ל ה כ ש י ר ע צ מ ם ו ל ו מ ר ש א י נ ם ע ד י ש ק ר ,שבזה
ו ד א י ה ם ב ע ״ ד ,א ״ כ מ ה ה ה ב ד ל ב י ן ה ז מ ה ל ה כ ח ש ה ,ש א ף ב ה כ ה ש ה טוענים
3 8
שהראשונים
המכחישים
עדי
הם
ומ״מ
שקר,
נאמנים
אינם
38״קובץ שעורים״ הנ״ל בהעי : 3חי׳ חת״ם סופר ,ב״ב לא,
סי׳ לח ,סע׳
״נתיבות עולם״ על
ג:
3
יותר
ב;
מהראשונים * .
חו״מ,
״ערוך השולחן״,
קיצור סמ״ג ,מ״ע קי.
39״משכן העדות״ להרב ר׳ יעקב שמחה ז״ל ,שער ח ,פ ״ א ; ״קובץ שעורים״ ,שם ;
שליט״א
רוזובסקי
הרמי״ם״
ב״שעורי
פוניבז׳
בישיבת
מכות,
על
עמ׳
תשלא,
ר״ש
יג.
ב״משכן העדות״ שם רוצה לתרץ את הטור עפ״י היסוד שכעדותם שמלכתחילה ל א
נאמנים ב ת ו ר ת עדות ,וזאת משום שעד אינו מדקדק בעדותו
המוזמים
היו
היה
כשאומר מ י
עמו בשעת מעשה ,משום שאין לזה נפ״מ ,ולפיכך אין שני עדים על כך שכל אחד מ ה ע ד י ם
במקום שאמר ,אלא רק עד אחד,
היה
ראובן אינו
שהרי
בתורת
נאמן
ששמעון
עדות
היה עמו ,ושמעון ג״כ אינו נאמן שראובן היה ע מ ו ואילו לאחר בוא המזימים ,ש צ ר י כ י ם
;
לכאורה להיות נאמנים בעדותם זה על זה,
העדים
אינם
זהו
נאמנים
של
מצב
שהרי
עתה
הם
תרי
בחד,
שבו
נוגעים ,ע״ש
אין
ראיותיו
בכך
חידוש
)סנהדרין כז ,א ד״ה דאסהידו( .ומה שהגמ׳
שמדובר
משום
הכשרה
במקרה
שהרי עתה יש לכך נפ״מ,
באריכות.
שהמזימים
וא״כ יוצא
כפי
נאמנים,
מ
שבכל
הזמה
שכתבו
התום׳
אומרת שעד זומם חידוש הוא — הרי
ש ה ת ם רק עד אחד מהשנים
זומם״(,
)״עד
נוסף
וא״כ
השני
שמעיד
מוזם,
דלעיל,
עתה
הרי
שהראשון
הדברים
אכן
היה
לכשעצמם
עמו
לא
במקום
מובנים,
שאמר,
שהרי
3
מעידים זה על זה לאחר בוא המזימים ,שכן כל א ח י
חברו ,שאינו נוגע לו אם חברו יוזם א
ם
שכיון
אין
שהוא,
כל
ל ג ב
י ג ע יי!
נגיעה
ע צ מ
'
העד
אי
השני,
ג ו
הקושיות
לעדים
א
י׳
ה ר י
ל .אלא אם כן נאמר כה״חדושי
זד,
לעדותו
של אותו העד ,לפני בוא המזימים ,שהיה במקום שאמר ,יש גם עדות של
הרי איננו נוגע ולכן נאמן עתה .אך מלבד מה שאין זה מתרץ את
ו־ד,
_
״
מ
ד
כאשר
לג ,
י לא
כ
ם
״ ״ )חי׳׳מ,
א ו
סי׳ ל ,סע׳ ד ,ס״ק יז( שיש נגיעה בכה״ג משום שאין עדים זוממים נענשים עד ש י י ז מ ו
שניהם,
ולפי״ז
הנגיעה,
כבר
האחד
מיושבות
גם
דלא
העיד
הענשתם,
שאם
ולפיכך
מעונין
שתי
כ״משכן
עליו
האחד
שלא
שהשני לא
הקושיות
שוב
קשה
להלום
שיקר,
איננו
שוב
וא״כ לא מ ו ב ן מדוע הראשון
נאמר
לפי״ז
יוזם,
הנ״ל
העדות״,
שאין
כדי
כמבואר
חידוש
נוגע
שאף אס
למעיין.
דבריו,
ביחס
מ ת ם ? ועוד,
בנאמנות
המז
י מ י ם
יכול עתה להיד על השני גם ללא הנגיעה
׳
הוא יוזם
אם
אך
נאמר
שהרי השני,
לראשון,
שכבר
י
ד ,ר י
האמורה,
-לא
שכבר
י
שזהו
׳
מ פ ח 5
שכבר
ה
ט
ע
0
לאחר
שהראשון
נשללי׳
אפשרוון
כ ת ב ה״חדושי הרי״ם״
ם
ע נ ש <
נ פ ס
לי
ם
נפסל׳ ואם
ש
ס
וא״כ
אין
נאמר
כ
ך
ש ו ב לא מ י ו ש ב ו ת ה ק ו ש י ו ת הנזכרות ,שאין נאמנות המזימים תלויה בעונש הזמה .ועוד,
והוא
המכריע,
כבר
כתב
ה״חדושי
הרי״ם״
שם
שכל
היסוד
שאין
העדים
לכתחילה
מדקדקים מי היה עמם משום שאין בזה נפ״מ — רעוע ,שהרי אדרבא ,רק מכיון שחידשה
אבל
תורה
דין הזמה לפיו נאמנים המזימים תמיד׳ לכן אין נפ״מ לעדותם עם מי היו׳
לולא
חידשה תורה זאת ,הרי יש נפ״מ ר ב ת א לכך ,שהרי א פ ש ר ו ת הזמתם תלויה ב ע ד ו ת
זו ,וא״כ ש ו ב מדקדקים העדים בכך ,וממילא היו נאמנים ב ת ו ר ת עדות לכתחילה ,ו מ מ י ל א
יש כאן תרי ותרי ו ש ו ב אין דברי הטור מיושבים.
34
www.daat.ac.il
וע״ש עוד
ב״חידושי הרי׳׳ם״.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואכן יש להסביר מדוע בחכחשה אין המכחישים נאמנים שהרי הם
טוענים שהראשונים עדי שקר )ועי׳ חי׳ הריטב״א ז״ל לכתובות יט ,ב(,
וכיצד יכולים המוכהשים להכשיר עצמם ,והרי הם בעלי דברים ,ומה ההבדל
בין פסול עדות שקר ובין פסול גזלנות שנאמנים הפוסלים מהטעם האמור י
והביאור פשוט ,שאמנם עתה לאחר שהעידו המכחישים אין המוכהשים נאמנים
כלל להכהישם ,שבעלי דבר הם ,וכפי שכתב הטור בהזמה; אלא ,שבשעה
שהעידו ,לפני בוא המכחישים ,לא היו בע״ד כלל ,ונתקבלה עדותם כעדות
גמורה שכך היה המעשה .ועתה כשבאים חמכחישים לפסול את הראשונים
כעדי שקר ,הרי טענתם מסתמכת אך ורק על כך שהמעשה היה שונה ,וממילא
העדים הם עדי שקר ,אך על דבר זה ,שהמעשה היה שונה ,כבר מוכחשים
האחרונים ע״י עדותם הכשרה שמלכתחילה של הראשונים וממילא לעדות
המכחישים שהראשונים פסולים לעדות אין כל עדיפות על עדות הראשונים.
משא״כ כאשר האחרונים מעידים שהראשונים הם גזלנים וממילא פסולי עדות,
שאז נאמנים האחרונים ,שכן לעדותם אין כל הכחשה מצד הראשונים ,שבשעה
שהעידו לכתחילה לא העידו שאינם גזלנים ולא נתקבלה בבי״ד עדותם
על כך ,ומה שעתה מכחישים וטוענים שאינם גזלנים — בזה אינם נאמנים,
שבע״ד הם׳ .
,,
ולפי זה מקשים האחרונים שהוא הדין בהזמה :לו יהא שעתה ,לאחר
שהמזימים האשימום בשקר ,אינם נאמנים לומר לא שקרנו ,שבע״ד הם;
אך בשעה שהעידו ,לפני בוא המזימים ,לא היו נוגעים בדבר כלל ,וביה״ד
קיבל את עדותם שהיו במקום פלוני והאמינם ,וא״כ עתה שטוענים המזימים
שהראשונים היו במקום אהר מזה שעליו העידו ,הרי הם מוכחשים ונסתרים
ע״י עדות הראשונים בשעה שעוד לא היו נוגעים ,וממילא הרי זו כהכחשה,
ואין כל עדיפות מסברא למזימים י .-
,
40עי׳ ביאור מהרי״פ לר׳ יוחנן
שכן
ביאר.
כה״בית
ואין
וכן
זבול״,
נראה
ח״ד,
צורך לפי
גזלנות,
הסבר
פרשיל
ז״ל
להסביר
את
דברי
ב״ק ,סי׳
יט,
זה
להגיע
על
שו״ת
הרי״ד
מהר״י מינץ
בפסקיו
ז״ל
דבריו
אות
ב ,אף
כי
לחילוקו
של
הרמ״א
ז״ל ,סי׳
לכתובות
צריכים
עמיאל
ביאור
ז״ל
ג,
יט,
בין
א ו ת ב,
ב,
ודלא
עדיין,
ע״ש.
הכחשה
לפסול
ב״מידות ל ח ק ר ההלכה״) .מדה ח ,אות יח( ,מלבד מה שדבריו שם צ״ע
מדברי
הרמב״ם ז״ל בפי״ח מהל׳ עדות ה״ב ,עיש״ה .וכן אין צורך ל ו מ ר שכעדותם ש מ ל כ ת ח י ל ה
המוכחשים א ת כל אשר יבוא להכחישם כפי ש כ ת ב ו ה ״ ד ב ר ו ת משה״ ,ח״א ,סי׳ נ,
פסלו
ענף ו ,״בית זבול״ ,שם ,ו ״ ח ו מ ו ת יהושע״ ,להלן הע׳ .41
41הגאון ר׳
יונה
חיים
תאומים
ז״ל
בקונטרסו,
חיים״ ,ח״א ,חו״מ ,סי׳ יא •,״שירי קרבן״
פיעטרקוב
לירושלמי
תרנז,
כא!
דף
מ כ ו ת פ״א ה״ג,
שו״ת
במשנה;
״דברי
״חומות
יהושע״ ,דיני הזמה ,א ו ת א ,ורשא תרלז ,דף פט ,ב :ביאור מהרי״פ ל ש ו ״ ת מהר״י מינץ,
סי׳
ג,
ירושלם
על
ב״ק
א ו ת ב.
תשל,
עב,
לקושיא זו
נתכון
קכט,
ע״ש!
״בינת
ואולי
ירושלם
תשלב,
עמ׳
ב,
וע״ש
הג״ר
פנחס
ראובן״,
שתירץ
עפשטיין
כתובות
באופן
www.daat.ac.il
לא
ז״ל
סי׳
מובן.
ב״אוריין
יד;
הרב
תליתאי״,
״ברכת
ר׳
אברהם״
יעקב
שור
35
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד .במכות )ה ,א 1אומרת המשנה שהזמה היא דוקא כשאומרים ע מ נ ו
הייתם ומזימים את העדים עצמם ,אבל אם אומרים שהלוה או המלוה היד• ע מ ם
— אין זו הזמה אלא הכחשה .שואלת הגמ׳ :מנא הני מילי י ולומדת דין זה
מפסוקים ,שאחד מהם מובא ע״י תנא דבי ר׳ ישמעאל.
וממילא נשאלת השאלה :אם נאמנות המזימים כשאומרים עמנו הייתם
מובנת מסברא ,משא״כ בהכחשה שאין סברא להאמינם ,מה צורך בפסוקים
ללמד שדוקא באופן של ״עמנו הייתם״ ה״ז הזמה ,ולא באופן של ״הלוה
והמלוה עמנו היו ולהד״ם״ ,והרי ברור שהתורה ציותה על דין הזמה באופן
שמובן מדוע נאמנים המזימים ,ולא באופן שאינם נאמנים .כלומר :דוקא אם
בשום אופן אין הבנה לנאמנות המזימים ,בין בהזמה ובין בהכהשה ,ו ב א ח ד
מהם לפחות ציותה תורה בכל זאת לקיים דין כאשר זמם ,אזי יש צורך
בפסוק להלל ,בין הזמה להכהשה ,שבחכהשה — אין דין הזמה .אבל אם באופן
של עמנו הייתם יש סברא לנאמנות המזימים ,שוב אין צורך בפסוק כ ד י
לחלק ,ופשיטא שיש לומר שדוקא באופן זה ישנו דין הזמה ,ומהי ההו״א
ליצור גזיה״כ מעצמנו י -י .ולא זו בלבד ,אלא שהרמב״ם ז״ל בפיה״מ ש ם
ז״ל
בשו״ת
״דברי
יעקב״
)סי׳
כונת
הסברא
ורוצה
ליישב
קושיתו:
עדים
הם
העדים
הם
יישב
עדים
כלום
פסולים,
משום
ולכן
פסולים,
לענ״ד,
כב(
בהכחשה,
לבטל
אפשר
וממילא
עדותם
גופא
הקושיא
שזו
גם
לדברי
עדותם,
והרי הם מוכחשים ע״י עדותם של
הכת
אבל
שמלכתחילה
מדוע
ו
7
י" "
השניה,
בהזמה,
פסולה
נאמנים
ואין
הראשוניס
לדברי
כאן
המזימים
הראשונים ,שכל
א
הכחשה.
לומר
פסולם של
המזימים
!
א
שריראשונד
ם
וממילא
כשרים
עוד
האמן
במקום
העידו,
ו
א
מהרי״ט
מה
במקו
ס
ע
שם
ז״ל
על
את
מהרי״ט
הטור
כתבוהו
ז״ל
בראש
ש ת מ ה על הב״י
וכבר
הראשונים
שכתב
הרמב״ם
שנעלמו
אותה
ממנו
תשובה
שהטעם
דברי
ז״ל,
ולאמיתו
הטור,
דבר
של
שגגה
נבון הוא׳ והלא אין זי•
היא,
שהב״י
שקדמוהו
נלמד
מפסוקים
אלו
״רבא״
שם
לומר
הם
לדיני
36
במקום
רב
הדין
ור״ש לנדא ז״ל
שהזמה
אדא,
שרבא
השני מ ו ב א ע״י תנא דבי ר׳
שאביי
מפרש
3י א
כתב:
חי
ש
״ומה
ד ו
^
כ ת כ <
כרו
כ ל
להטור.
והכחשה
בםו״ס ״דורש לציון״
הכחשה,
כאחד הויא
יהא שאביי חולק על רב אדא המביא את אחד הפסוקים בגמ׳
הפסוק
ד
0
בפירוש.
שהמציא הטור
והרמב״ן
42״ ח ו מ ו ת יהושע״ ,דיני הזמה ,אות א.
אביי
י
ף,
טעם נכון הוא״ ,ותו לא מידי ,ולא כ ת ב שזה חידוש הטור ,ואין הב״י חייב לפרט
כל
ד
וממילא
י
הם ו.׳
תמה
הטור,
לפסלם
לעדות,
לראשונים
שהיו
עליו
ו ?
הראשונים
ששקרו ,שהיו במקום אחר ,ומאי חזית להאמין לאחרונים ,שהראשונים יייו
אחר
גם
כשרים
אי
כתב
ת
שהרח׳׳י
א
מ
י
ם
ל
י ר ד
לעומק
את דברי
תנדר״י
לשטתו
ישמעאל,
שחדוש
הוא
ותמוה,
ב מ כ ו ת )ובפרט
נזקק
וכיצד אביי
חולק
שכונתו לדיני ,מ׳ מ
הדבר
,
כתב
ע״ש.
לפסוקי
ל
ר
להגורםיס
_
א
עליו ? ואף אם
דחוק,
שלפ,
שדברי
ך
ה
ר
,
תמצי
תנדר״י
ת ש ו ב ה ל ש א ל ת הגמ׳ ״מנא הני מילי ׳.״ על המשנה ,וממילא ב ר ו ר שדבריו ה ם מ ק ו ר
המשנה,
ו ב מ ש נ ה לא
נאמר שהזמר•
והכחשה כאחד הויא
www.daat.ac.il
הכחשה.
אתר דעת -מכללת הרצוג
4
מביא את הפסוק הנ״ל ויחד עם זה כותב את סברתו לנאמנות המזימים׳"׳ .
ה .עוד יש להקשות ,שכבר הובא לעיל שהרמב׳׳ן ז״ל כותב את הטעם
האמור לנאמנות המזמים בפירושו לתורה )דברים יט ,יה( .והנה ,בפסוק הבא
. . .כי משפט העדים הזוממים בגזרת השליט
)יט( כותב הרמב״ן ז״ל:
שדם שנים וימנים״) .וכן מובא בפירוש הטור הארוך על התורה שם( .וקשה,
הלא בפסוק שלפניו כתב הרמב״ן ז״ל שישנה סברא להאמין למזימים ,וא״כ
אין זו גזרת השליט ,ואין כאן שנים נגד שנים השקולים זה לזה ,כדמשמע
מדבריו כאן.
לאור הקושיות הללו החליטו כמה אחרונים שאין כונת הטור וסיעתו
לתת טעם מוחלט לנאמנות המזימים ,וכתב את דבריו רק כדי ״לקרב הדבר
אל דעתינו״י׳ ,או שכונתו רק להגדיר מהי הזמה בניגוד להכחשה ע״י הדמיון
לחילול שבתיי ,או שגם הטור וסיעתו מודים שהידוש הוא ,ובאפשרויות
ההסבר הנ״ל ,אך לאחר שגזרה התורה שהמזימים ייהשבו כמעידים על חילול
שבת — הרי הם נאמנים מסברא ״.
1
אך לא זו בלבר שאפשרויות הסבר אלו אינן מתישבות עם לשון הטור
וסיעתו ,הרי יש להיכיח שאין כונתו לתת קצת טעם בדבר כדי לקרבו
לדעתנו ,אף שבאמת הידוש הוא .שכן כבר כתב הטור עצמו )יו״ד רם״י קפא(
בזה״ל :״הקפת הראש וחשחתת הזקן ,גם באלו כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב
מפני שעושים כן עובדי כוכבים ע״כ ,וזה א־נו מפורש ואין אנו צריכים לבקש
טעם למצות ,כי מצות מלך הם עלינו ,אף לא נודע טעמן״ .הרי שאין שטתו
של הטור לתת טעם למצוות כאשר אינו מפורש .ובשלמא אם טעמו בהזמה
הוא טעם מוהלט ,אפשר להבין שכתב טעם למצוד ,זו ,שכן לדעתו אביי סובר
שאין הידוש בזה ,והלכה כמותו ,וממילא מפורש הדבר שיש טעם כלשהוא,
ולטעם זה יש השלכות לדינא ,כדוגמת מהלוקת אביי ורבא גופא ,ועוד ׳,
,7
,8
43ויש בזה משום ראי־ לדברי ה״שדה יהושע״ על הירושלמי מ כ ו ת פ״א ה״ג ,ש כ ת ב
שגם
הרמב־׳ם ז׳׳ל בפיה״מ ס ו ב ר שחידוש הוא ,ומה שכתב ,הוא רק ״קצת טעם״ ל ג ז ר ת הכתוב.
44הרח״י תאומים ז״ל ב ק ו נ ט ר ס ו ולעיל הע׳
,,41והביא ראיה לדבריו מלשון החינוך ש כ ת ב
שזוהי ״קצת טענה בדבר״ ,ועי׳ שו׳׳ת ״זכרון יהונתן״ ,ח״ב ,דף קצב ,ב ,אות ג׳ דייה
גם:
״נתיבות עולם״ על קיצור
סמ״ג ,מ״ע
קי.
45״חומות יהושע״ ,דיני הזמה ,אות ב ,ונפ״מ להזמה והכחשה כאחד ,והשוה שו״ת ״שואל
ומשיב״,
מה״ת,
ח״ב,
סי׳
פג:
פוניבז׳ ,מכות ,תשל״א ,עמ׳ יג,
שליט״א ב״מוריה״
הנ״ל
בהעי
ר״ש
רוזובסקי
ונפ״מ להזמה
שליט״א
שלא
ב״שעורי
בפני המוזמים •,
הרמי״ם״
בישיבת
הרב צ׳
מרקוביץ
.28
46חי׳ חת״ם סופר ,ב״ב לא ,ב ; ״ערוך השילחן״ ,חו׳׳מ ,סי׳ לה ,סע׳ ג ; ״ נ ת י ב ו ת המשפט״,
סי׳ לח סק״ב :שו״ת ״דברי חיים״ ,ח״א ,חו־׳מ סי׳ יא :״בינת ראובן״ ,כ ת ו ב ו ת סי׳
1
47וכבר עמדו ע־
כך ה״עדות ביעקב״
)סי׳ כו>
ו ה ״ פ ת ח י משפט״
)סי׳
יד.
לח.(.
48עי׳ דוגמאות בלח׳׳מ פי״ח מהל׳ עדות ה״ב ותויו׳׳ט מ כ ו ת פ״א מ״ד ,ו ב ש ו ״ ת מהרי״ט,
ח״ב אה״ע ,סי׳
לז.
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולפיכך היה צריך הטור לכתוב את טעמו ,למען גדע שאין בכך חידוש ,דאין
לומר כאן ,איפא ,״אין לך בו אלא חידושו״ ,ויהיו לזה נפ״מ לדינא ,כ א מ ו ר ;
אך אם כונה הטור רק לתת טעם בעלמא למרות שעיקר הדבר הידוש הוא,
הרי זו נתינת טעם למצוות אותה שולל הטור עצמו .וכונת הטור בשלילה זו
היא החשש מפני דרישת טעמא דקרא ,היינו ,הוצאת מסקנות הלכתיות מהטעם,
ואם אין טעמו כאן מוהלט ,הרי הוא גורם בכתיבת טעמו לאותן תוצאות ש מ ה ן
השש בענין הקפת הראש.
ועוד ,שעל דברי הטור בטעם הזמה כתב ה״בית יוסף״ שם :״ ט ע ם
נכון הוא״. .ואם היתה זו רק הגדרה ,כהצעת חלק מהאהרונים ,אין זה ט ע ם * ׳ .
ואף אם את דברי הב״י אפשר להסביר בדותק שכונתו לטעם שנתן ה ט ו ר
לאחר וכתוספת לגזה״כ ,הרי מדברי פרשנו המובהק השני שי הטור ,הב׳׳ח,
יש להוכיח שסובר שאין כל הידוש בנאמנות המזימים .שכן בטחו״מ )סי מ ו
ם״ק לג 1הוכיח הב״ח כדעת התוס׳ שאם עדים מעידים כנגד עדים ה ח ת ו מ י ם
על שטר שפסולי עדות הם ,נאמנת הכת השניה .וראיתי של הב״ח מ ע ד י ם
זוממים ,שהטעם שנאמנים המזימים הוא שמעידים על גופם של המוזמים
וא״כ ה״ד• כאן שנאמנים .ואם סובר הב״ה שהידוש הוא )ודברי הטור הס ר ק
הגדרה או קצת טעם( ,הרי כלל נקוט בידינו ש״מחידוש לא גמרינז״ ,ו ר א י ת
הב״ה לענין אהר מהזמה אינה ראיה) .ואף אם נסביר דעת אביי ,ש ח ו ל ק
על הכלל ״אין לך בו״ וכר ,הרי כלל זה נאמר כשברצוננו ללמד מ מ ק ו ם
אחר לחידוש ,אך מחידוש למקום אהד מודה אביי שאין ללמד כדמוכח ב ח ו ל
קח ,א( .וע״כ ,איפא ,סובר הב״ח שנאמנות המזימים אינה חידוש כ ל ל
)ומשאר הראשונים הכותבים טעם זה ג״כ מוכח שזהו טעם ולא הגדרה(.
,
י ן
וכן כתב מהרי״ט ז״ל בתשובותיו )ח״ב אה״ע ,סי׳ לז( בפירוש ,ש^ין
כל חידוש בנאמנות המזימים לפסול את המוזמים לעדי ׳ ל א רק כ ע ו ^
ההזמה ישנו חידוש .
א
ת
3
50
49הגר׳׳מ פינשטין שליט״א ב ״ ד ב ר ו ת משה״,
שהטור
כתב
ס ו ב ר שלאביי אין חידוש
על דברי
ואילו
לרבא,
מוכרח,
דברי
על
שטעם
שזה
נכין
אך
היא•
לאביי
לענ״ד
י נ ״ ד אין כל
וכנראה חזר בו )עי׳
סתירה
בכ״מ
בכך :
״תולדות הגר״א״ שב״ספר
לבאר
מ ט ר ת מרן היתר•
הטור
שטעם
לבאר
מדוע
ואמנם
את
לבאר
לח(,
ההוכחה
שכונת
ע״ש.
גם
הוא,
שלדעת
ז״ל
אינו
הטור
סובר
היחידה מהגמ׳,
מהרי״ט
מהש״ך
ז״ל
אביי
היא
)חו׳׳מ,
חולק
כהטור
וסובר
שאינו
חידוש•
אין
הוכחד,
מהגמ׳
אם
מ
והיא דעת אביי,
אליבא
סי׳
לח
www.daat.ac.il
סילק
דאביי,
וממילא
סק״ב(
מוכח
מרן
נסתלקה
בהדיא
שסובר
ר
ק
י
0
כ
ואין
תמיהת
ז
׳
ף >
הרמ ״
ד
0
ע
ת
מתפקידו
לדברי
ז״ל
י
הגר״א״
את
בדבריו.
״
נ מ
אין
דעת הרמב״ם כ ת ב שודאי חידוש הוא בין לאביי בין לרבא ,ובב״י כ ת ב ל פ י
נכון
)סי׳
כתב
יוסף״ ל״כםף משנה״,
הרמב״ם
50ויש
38
ב״בית
צו( ,הרי
ולפי
יוסף״
שנאמנות המזימים היא
הטור
גזה״כ
מוסכם דיז
מש
דמלבד מה ש כ ת ב הרי״ל הכהן מימון דיל שמרן ז״ל ס ו ת ר עצמו ב ה ר ב ה
מה״בית
עמ׳
ה ר מ ב ״ ם דיר
ח
״ א ,סי׳ נ ,ענף ג ,כ ת ב שאי אפשל
-לפי דעת ר ב י יוסף קארו דיל ,שכן ב״כסף
לי0.
כ י ד
הנזיר.
ה״תומים״
שאין
חידוש
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן מתבאר מלשון ח״לבוש״ )חו״מ סי׳ לח( שהעתיק דברי הטור כ ״ ה ט ע ם
שהאמינה התורה למזימים יותר מהמוזמים״ .וכן הוא בםמ״ע )שם ,ס״ק א(.
מעתה צריכים אנו ליישב את קושיות האחרונים.
**
*
זו לשון הרלב״ג ז״ל בפירושו לתורה שם :״ואם יאמר אומר :למה יאמינו
יותר דברי השנים מדברי הראשונים שמעידים שכבר היו ביום ההוא בירושלים ?
התשובה :הנה הוא יודע שהאדם אינו נאמן בדברי עצמו כדי שיאמן עליו
אחר ,ולזה תמצא שאפילו מאה שיאמרו שאינם הייבים לראובן דבר ,ובאו
שנים עדים והעידו שהם חייבים לו מנה ,הנה חשנים עדים יחיו נאמנים כנגד
המאה ,שהם נוגעים בעדות .וכן בזה המקום הוא ידוע שמה שהעידו העדים
שראובן הרג שמעון ביום פלוני או במקום פלוני ,הנה אינם מחייבים אותו מיתה
מפני הרגו אותו ביום ההוא או במקום ההוא ,כי באיזה יום שהרגו הוא
חייב מיתה .ולזה הוא מבואר שאמרם ״במקום פלוני וביום פלוני״ אינו מעצם
העדות ,אבל הוא לבחון ענינם אם יאמרו אמת אם לאו .ולזה הוא מבואר שהם
נוגעים בעדותם בזה הענין .והשנים שמעידים כנגדם אינם נוגעים בזה העדות,
כי אינם מעידים בענין אחר יהיה העונש בעבורו זולתי על עדותם במקום
ובזמן ,ולזה יהיו נאמנים השנים כנגד הראשונים״.
בדבריו מבואר שהעדים המוזמים כשהעידו על מקום המצאם לא היו
נאמנים בכך מראש בתורת עדות ,שהיו נוגעים בעדותם בדבר זה .וממילא
מיושבת הקושיא שבשעת עדותם לא היו נוגעים ונתקבלה עדותם וממילא
עדות המזימים מוכחשת ,שכן כבר כשהעידו לא נתקבלו דבריהם על המקום
והזמן בתורת עדות .אלא שדברי הרלב״ג ז״ל צריכים ביאור ,דמה נגיעה
איכא לכל עד המעיד עיי מקום המצאו י שהרי אם לא יעיד כלל על פרטים
אלו ,ויאמר ״איני יודע״ — תבטל עדותו ,שזו עדות שאי אתה יכול להזימה
ואיבה עדות ,אך מביטול עדותו אין לו כל הפסד ,וא״כ במה העד נוגע?
:והנה ,כבר חקרו האחרונים ׳־־׳ מהו טעם הדין שעדות שאי אתה יכול
להזימה אינה עדות :חאם מפני שחעדים חשודים לשקר אם אינם מסתכנים
בעונש הזמה ,או שמא זוהי גזרת הכתוב ,ואין אנו חושדים בעדים כלל.
וכבר הביא ה״אמרי בינה״ )הו״מ ,דיני עדות ,סי׳ א( שתי ראיות מוכרחות
שעדות שאאי״ל מתבטלת מחמת חשד שקר ,שלא האמינה תורה לעדים אלא
כאשר הם מסתכנים בעונש שיוטל על פי עדותם הם על הנדון) .ועל יסוד
דברי הרמב״ם ז״ל בםפ״ז מהל׳ יסודי התורה :״שגצטוינר לחתוך את הדין
עפ״י שנים עדים כשרים ,ואע׳׳פ שאפשר שהעידו כשיר ,הואיל וכשרים הם
אצליגו מעמידים אותם על כשרותם״(:
והחידוש
הוא
בפסול
העדים
בפסול,
וצע״ג .ויש לתרץ
בעונש,
אלא
בדוחק ,ע״ש,
51״אור שמח״ פ״כ מהל׳ עדות ה״ח
;
שבסוף
הס״ק
מוכח
להיפך,
שיש
חידוש
אף
ואכמ״ל.
״דבר אברהם״ ,ח״ג ,סי׳ יג ,א ו ת ד
״עדות ביעקב״,
סי׳ ח .ועי׳ ״בית זבול״ ,ח״ו ,סי׳ ט ,א ו ת ד.
www.daat.ac.il
39
אתר דעת -מכללת הרצוג
א .הרמב״ם ז״ל בפיה״מ )סנהדרין פ״ה סמ״ב ,ירושלם תשכד :(.״ואם
אמר בחקירות איני יודע לא תהיה ההזמה אפשרית בה כלל ,ולפיכך עדותם
בטלה ,לפי שאנו אומרים :עדית עוקר היא ,וזה שאמר בחקירות ״איני יודע״
— כדי שלא תתכן נגדם הזמה״.
ב .רש״י ז״ל )ב״ק עה ,ב ,ד״ה היכא( כתב :״דאיכא למימר להבי עבדי
)שאומרים ״איננו יודעים״ בחקירות( דמסתפו דלא ליתו סהדי דלזמינהו:
והלא באותה שעה עמנו חייתם ,ועדים שקרנים הש״.
הרי מבואר להדיא שעד שאומר בחקירות ״איני יודע״ — נחשד ע״י ב י ״
כשקרן ועדותו פסולה .ומכאן שזהו אכן ההסבר בדין עדות שאאי״ל ,׳שבלי
תנאי זה אין לעדים נאמנות וחשודים לשקר.
לפי זה מבוארים דברי הרלב״ג ז״ל :עד שמעיד על מקום המצאו נוגע
בעדותו ,שכן אם לא יעיד אלא יאמר ״איני יודע״ — ייהשד כשקרן ,ומאחר
ישכן ,כאשר הוא מעיד על המקום אינו נאמן בתורת עדות.
ד
ויש להוכיח שאפילו נגיעה קלה כזו ,דהיינו שייחשדו כשקרנים ,ואין
להם מזה הפסד ממון מיקרי נגיעה לפסול עדותם .ובאמת מהלוקת הפוסקים
היא אם נגיעה שאיננה נגיעת ממון — נגיעה היא )עי׳ ״שדי המד״ השלם.
ח״ט ,״דברי חכמים״ ,סי׳ עג( .ולפי האמור ,ע״ כ הטור וסיעתו ם״ל דגם נגיעה
שאיננה נגיעת ממון נחשבת נגיעה הפוסלת את העדות .וראיה מפורשית לדעתם
יש מהגמ׳ בכתובות כא ,ב ,האומרת ששלושה דיינים שישבו לקיים את השטר
ובאו שני עדים וערערו על אהד מהם שהוא גזלן וכיו״ב ,הדין הוא שלפני
שהתמו שגי הדיינים הכשרים על אישור השטר נאמנים הם להעיד על חברם
שהזר בתשובה וכשר .אבל לאחר שחתמו אינם נאמנים ,שנוגעים בעדותם ה
משום שגנאי להם שישבו בדין עם פסול .כך פירש רש״י ז״ל ועוד ם י
ראשונים .הרי מפורש שאף נגיעה קלושה כזו — גנאי שישבו בדין עם פסול ^
נהשבת נגיעה .ואמנם יש שם שיטות ראשונים שונות ,אך כבר האריד השי׳ך
)הו״מ ,סי׳ מו ם״ק סו( להוכיח שהעיקר כשיטת רש״י ז״ל) .ועל רשימת
הראשונים המובאת שם יש להוסיף את רבנו המאירי בכתובות שם והרי״ד ״
בפסקיו שם ,הסוברים כרש״י ז״ל( .מהרי״ט ז״ל ,ראש הפוסקים שרק נגיע-,
ממון מיקרי נגיעה ,דהה ראיה זו בתשובותיו )ח״א ,סי׳ יד ,ה״ב ,חו״מ ,סי׳
אך דבריו בפירוש הגמ׳ נסתרים ע״י דברי המאירי שם שכותב להיפר ,ע״׳״
והרי״ד ז״ל כתב שם עוד שאפילו רצונם שלא תבטל חתימתם נקראת נגיע!-
)ועי׳ תום׳ גטין טו ,ב ,ד״ה אני בשם הירושלמי בענין דומה ,ועי׳ שו״ת ״חת״ם
סופר״ ,אה״ע ,ח״ב ,סי׳ נב( .מ״מ הגנאי שישבו בדין עם פסול נחשב נגיעה
וא״כ בודאי שהגנאי להיחשד כשקרן לנגיעה ייחשב .ונראה שהגנאי ז ^
שאם יוודע שישבו עם פסול בדין — ייחשדו אף הם לפסולים ,וזוהי הנגיעה.
וא״כ ה״ה בנ״ד שלהיהשד כשקרן הרי זו נגיעח ואין עדותם מתקבלת בתורת
עדות ,אלא כמבחן לנאמנותם־ .
ס
ע ת
ל
ז
פ ( ׳
הה
5
52אך מהרי״ט
40
ז״ל
צ״ע ,שהוא ראש הפוסקים שרק נגיעת ממון מיקרי נגיעה ומאידך
www.daat.ac.il
גיסא
אתר דעת -מכללת הרצוג
וממילא מבוארת סברת הטור ,שכן מלכתחילה לא נתקבלו דברי העדים
על המקום בתורת עדות ,אלא רק דבריהם על עצם המעשה ,שבוה אינם
נוגעים כלל ,ולכן כאשר המזימים מעידים עתה שבאותו יום ובאותו מי,ום
לא היו יכולים המוזמים לראות את המעשה — נאמנים ,שאין כל עדות
המכהישתם ,שהראשונים היו נאמנים רק שראו את המעשה ,אך לא שראוהו
באותו יום ובאותו מקום .והכחשת המוזמים עתה ,לאחר בוא המזימים ,אינה
כסברת
נוקט
במק״א
ס״ל
למהרי״ט
ז״
1,
בעדן
הטור
כה״לבוש״
הזמה.
ב״עיר
וצ״ע
שושן״
ליישבו
כיצד
רס״י לז,
מקושיות
אינו
שנוגע
האחרונים.
ואולי
מחמת
חשש
פסול
שקר׳ אלא מכיון שהוא קרוב ,שהרי היא מעיד לעצמו
ולטובתו ,ואדם ק ר ו ב אצל עצמו.
מעשה
ומעידים
עתה על
מקומו
נכונים,
הם
נתונים
אפשר לומר
ולפי׳׳ז
וזמנו,
בזה
הרי
שלאחר
הה
שהעידו העדים
שאם
נוגעים,
על
מיום
יעידו עיי
מסוים,
בלתי
וזמן
הרי
לסכנת הזמה .ומעתה ,אם נאדר שנוגע פסול מחשש שקר ,הרי בנ״ד אדרבא יש להאמינו
טפי ,שהרי הוא נוגע לומר אמת ,שאם ישקר — יוזם .-אבל אם נאמר שנוגע פ ס ו ל מ ח מ ת
)ופסול ק ו ר ב ה איני
קורבה
שקר,
מחשש
מגזה״כ,
אלא
ב ב ״ ב קנט ,א( — מד
כמבואר
לי אם נוגע לשקר ומה לי אם נוגע ל ו מ ר אמת ,הרי ק ר ו ב הוא ? ! ולפיכך העדים אינם
מראש
נאמנים
בהכחשה,
נאמנים
מעידים
כאשר
שהמכחישים
מראש,
על
סותרים
וממילא אין
הזמן
את
להם
ומשום
והמקום,
המוכחשים
כל
בעצם
עדיפות על
נאמנים
כך
המעשה,
המזימים.
היו
שעליו
משא״כ
המוכחשים
הראשונים.
אלא שמאחר שאת הטור ניתן ל ה ס ב י ר בדרך אחרת ,העדפנו דרך א ח ר ת זו ולא את הדרך
האמורה
לעיל ,שכן לדרך שניה זו
בדעת
צריך ל י מ ר
שנוגע פ ס ו ל
הטור
קורבה
מחמת
ולא מחשש שקר ,שבזה יש מ ח ל ו ק ת בלתי מוכרעת ,וכן צריך ל ו מ ר שנגיעת ספק גם היא
לנגיעה
תחשב,
המובא
בב״י )חו׳׳מ
יתכן
שהרי
סי׳
שלא
לז
יוזמי
העדים
גם
מהודש יג>
ונפסק
להלכה
ישקרו.
אם
ע״י
ומדברי
הרמ״א
הריטב״א
)שם,
ז״ל
ז״ל
ט(
סע׳
משמע שנגיעת ספק אינה נגיעה ,ע״ש ,ויש ל ח ל ק וגם נשארות ק ו ש י ו ת ד ויה דלעיל.
להעיר,
ויש
שה״דברי
)קינטרס
אמת׳׳
בענין
שמיני,
ותרי,
תרי
ג(
אות
שכונת
הבין
הטור בטעמו לדין הזמה היא שאין עדים נאמנים על עצמם אף כאשר אינם נוגעים ,ולכן
המוזמים
אין
עצמם,
יג,
עתה,
נאמנים
ו ת ו ר ת עדות לא
שמוכיח כן מד׳
בוא
לאחר
על
המזימים,
מקום
נתחדשה אלא לגבי אחרים .ורעיי
ז״ל
הרמב״ם
בפי״ב
טו״נ
מהל׳
המצאם,
״לבוש
וכן
ה״ב,
שזו
מרדכי״
יש
עדות
על
ל כ ת ו ב ו ת ,סי׳
להוכיח
התום׳
מד׳
ב כ ת ו ב ו ת יט ,ב ד״ה ואם ,ופסקי הרי״ד ז״ל שם ,עי׳ ״קובץ שעורים״ ל ב ״ ב לא ,ב ,א ו ת
קכה,
עדות ,סי׳
ו״אמרי בינה״ ,חו״מ ,דיני
ואכמ״ל(.
נו,
משא״כ
שהמוכחשים
בהכחשה
נאמנים עתה ,שאין כאן עדות על עצמם .ולענ״ד אי אפשר ל ה ס ב י ר כן בדעת הטור ,שכן
מדברי
הטור
בחו״מ
סי׳
קמ,
מוכח
שעדים
נאמנים
אף
על
הוא
בניגוד
האמור,
לדעת
הרמב״ם
שעדים
עצמם
ז״ל
נאמנים
כל
בהל׳
לומר
זמן
טו״נ
שאינם
שם,
בבית
שדרו
נוגעים
אשר
פלוני
)ודינו
ממנה
זה
יש
ביום
של
להוכיח
ובלילה,
הטור
את
שם
היסוד
וכדלעיל( .וכן אי אפשר להסביר כן בדעת הריב״ש ז״ל ,אשר לפי מהרי״ט ז״ל
סובר
כהטור
בענין
שלפי
ההלכה
ששליח
הזמה )עי׳
נעשה
לעיל
עד )עי׳
העי
,(21
קדושין
שכן
בתשובותיו
מג ,א( —
)סי׳
בעל־דבר
פב(
נאמן
כתב
להדיא
בתורת
עדות
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מועילה כלום ,שעתה הם בעלי דבר ,כאותם עדים שהעידו עליהם שגזלנים ה ם
ואינם נאמנים להכחיש זאת .ואילו המזימים אינם נוגעים ,שכל עיקר עדותם
הוא רק על מקום המיזמים ,וא״כ אין זו רק תוספת שבאה כדי שלא נבטל
את עדותם מדין עשאאי״ל ,אלא זוהי העדות עצמה ,בה הם נאמנים) .ומ״מ
אפשר להזים גם את המזימים ,שהם היו נאמנים בתורת עדות רק שהמוזמים
לא היו במקום שאמרו ,אך באיזה מקום כן היו — זה כבר אינו עיקר העדות
אלא שייך לחקירות שאינם נאמנים בתורת עדות — הערת אחי יצחק נ״י(.
ואם נאמנים המזימים הרי התברר שהמוזמים שקרו בענין המקום והזמן,
וממילא עדותם על עצם המעשה בטלה ונפסלו לעדות א.
צג
אם אינו נוגע) .ועי׳ ״אבני מלואים״ ,סי׳ לה ,ולהרמב״ם ז״ל וסיעתו י״ל כה״אור ש מ ח ״
פ׳׳ב מהל׳ גירושין הט״ו ,וה״לקח טוב״ ,כלל א ,א ו ת א ,ועי׳ ״חלקת יואב״ ,חו״מ ,סי׳ ג,
ו״קובץ
זקני
שעורים״ לב״ב,
הרש״ר
ולפיכך
עדות
ז״ל
הירש
אות קז ,ועי׳
בפירושו
״שערי ישר״,
לדברים
)יט,
יח!
שער ז ,פ״ד,
הבין
ואכמ״לו.
אמת״
כה״דברי
הטור
בדעת
הקשה שא״כ נאמר כן בכל עדות ,שאין העדים נאמנים ,שכן בכל עדות
כלולה
אלא
שזאת
על
העדים
שהם
גופם,
מעשה
ראו
פלוני
הם
כשהיו
פלוני•
במקום
ניתן לענ״ד לתרץ ,שכן אפילו נאמר שאין עדים נאמנים על עצמם ,זה דוקא כאשר ע י ק ר
היא על עצמם ,ולא כאשר עיקר העדות על אחרים אלא
העדות
וכ״כ
עצמם,
ה״לבוש
מרדכי״
וא״כ
שם.
אמנם
העדים
נאמנים
שכלולה בה
בדרך
כלל
עדות
לומר
על
שהם
ראו את המעשה ,משום שעיקר העדות הוא המעשה גופו ,ורק טפל לה — שהם ר א ו ה ו .
המוזמים
אבל
כאשר
מכחישים
את
עדות
המזימים,
עדותם
כל
היא
על
עצמם
שהיו
ב מ ק ו ם פלוני ,ובזאת אינם נאמנים .אך דוקא מ ת ו ך כך ,אין
הטור
בדרכו של ה״דברי אמת״ ,שכן דרך זו אינה מ ת ר צ ת את קושיא ג לעיל ,ש א מ נ ם
אין
כעת
המזימים?
והן
עצמו
המוזמים
נאמנים,
אך
בעדותם
שמלכתחילה
אין
פגם,
תועלת
כלבד,
ומדוע
בהסבר דברי
עדו
עדיפה
ת
סוף דבר ,לענ״ד ה ס ב ר זה אינו ניתן להיאמר ,הן בגלל ס ת י ר ת ו מדברי ה ט ו ר
מחמת
הקושיא דלעיל
שאינה
מ ת ו ר צ ת על ידו.
52א אף שעדות המוזמים ש ה ת ב ר ר ה כשקר לא היתר ,בגדר עדות ,שנוגעים הם ,מ״מ נפסלים
בשל
כ ך לעדות ,כדהוכיח ה״אפיקי ים״ )סי׳ כב( מ ה ר מ ב ״ ם ז״ל ועוד ,שגם עדות פ ס ו ל ה
ש נ ת ב ר ר ה כ ש ק ר פ ו ם ל ת את המעיד לעדות) .וכן מדויק בלשון הרמ״ה ז״ל ה מ ו ב א ב ש ט מ ״ ק
לב״ק
אחברר
עג ,א,
ש כ ת ב :״ושמעינן משמעתין דעדים זוממין דחייביהנו רחמנא תשלומין ,אי
דמקמי דאסהידו לה לההיא םהדותא הוו פסולי מעיקרא — לא מחייבי
תשלומי
ך /
ומשמע שרק ת ש ל ו מ י ם לא מתחייבים ,אבל נפסלים הם לעדות( .ובניגוד לדעת ה ג י ע ״ א ז״ל
ה מ ו ב א שם ,שכל דלא קרינא ביה ״לא תענה ברעך עד שקר״ ,דהיינו שאין דבריו בגדר
עדות ,לא עבר על כך ולא נפסל .ונראה שאף לדעתו יפסלו ל ע ד ו ת בנד״ד המוזמים אם
נאמר
שנוגע פ ס ו ל
משום
שחשוד לשקר.
וזאת
משום
ז״ל ,יש ל ו מ ר שבעינן דוקא ״עד שקר״ ,היינו שיהיה
שאף אי דרשינן
גברא
כרדרש
הגדע״א
הכשר לעדות )שלא כ ת ו ב
״עדות שקר״( ,וגם אם אין דבריו בגדר עדות למעשה משום סיבה צדדית — כל שמעיקרו
גברא
כשר לעדות הוא ,עבר על ״לא תענה״ .וא״כ בנד״ד אם נוגע פ ס ו ל מ ח ש ש
42
www.daat.ac.il
שקר
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבל בהכחשה אין הדין כן .וכבר כתב רבנו המאירי ז״ל )כתובות יט ,ב(
ששני סוגי הכהשה הם :״והכחשה אינה בגוף העדים אלא שמכחישים את
הדבר מצד אחר ,כגון שההורג או הנהרג היה עמהם במקום פלוני ,ובכלל
הכחשה שהיא ממיז הזמה הוא כל צד הכהשת עדות שאינה בעיקר המעשה
שהם מעידים יומר לא כך היה אלא כך היה ,אלא בהכהשת אי זה דבר שהם
יודעים שאותה עדות אי אפשר או אם אפשר שאינו כשר ,אבל כל שמכחישים
בעיקר המעשה ,שכת זו אומרת כך היה וכת זו אומרת כך היה ,זה אינו ממין
הזמה ,וזהו דין שתי כיתי עדים המכהישות זו את זו״.
והנה ,בהכהשה הקלסית )הסוג השני אצל המאירי( ברור לפי דברינו
שאין המכחישים נאמנים בניגוד להזמה .בעדות זו הם מכחישים את עיקר
המעשה ,כלומר את החלק מעדות המוזמים שעליו היו נאמנים בתורת עדות.
ממילא אין עדיפות יישום כת ,וכגון במקרה שזה אומר שהשדה של אבותיו
וזה אומר — של אבותיו )ב״ב לא ,א( ,וכל צד מביא עדים שהשדה היתד!
שייכת לאבותיו ,וחרי זו עדות מוכחשת לחלוטין ,שעל עיקר העדות שעליו
היו המוכחשים נאמנים )דהיינו שייכות השדה לראובן( מכהישים העדים השניים
וטוענים שהשדה שייכת לשמעון ,ואין כת זו נאמנת על זו.
והסוג האחר של חכחשה ,״ההכחשה שהיא ממיז הזמה״ ,היא כגון שהעידו
עדים שראו את פלוני לווה מפלוני ביום פלוני במקום פלוני ,והכחישום עדים
ואמרו שבאותו היום כולו היה הלוה עמהם במקום אהר ולא היתה שם שום
הלואה .כלומר ,העדים אינם טוענים שפלוני לא לוה מפלוני ,אלא שבאותו יופ
ובאותו מקום לא לוה .וא״כ לכאורה יקשה מאד לפי דברינו ,שיאמנו המכחישים
שהרי המוכהשים לא היו נאמנים בזה ,ואילו למכהישים אין סיבה להאמין,
שזוהי עיקר עדותם ,שהרי אינם מעידים היכן כ ן אירע המעשה ,והרי זה
בדיוק כהזמה )ואכן זו ״חכחשה ממין הזמה״ להמאירי( ,וצריכים המוכחשים
להפסל לעדות.
אלא שבאמת משמע מדברי המאירי הנ״ל שעדות המוכחשים בטלה באופן
זה )וכבר העיר על כך ה״חזון יחזקאל״ ,תוספתא מכות פ״א ה״א ,״חרושים״(.
הרי
בלבד,
ונפסלים
דברינו
עלינו
לוקים
ועי׳
הוא
מעיקרו
לעדות.
ל ו מ ר שגם
העדים
״קובץ
במקרים
מטעם
ע״ש
גם
שייך
תענה״.
לב״ב,
מלקות
שמציין
עונש
וכן
אות
כתב
שכח.
דברינו
ר ו ז ו ב ס ק י שליט״א
ראוי להזמה
ולפיכך
שיא
ל ה ק ש ו ת על
כ ת ב הר״ש
עשאאי״ל,
״לא
שעורים״
עמ׳ ו ,שדין
זמם׳׳,
הכשר
וממילא
המיזמים
״לא
וא״כ
ב ה ס ב ר נאמנות המזימים מ ב ו ס ס י ם על ק י ו מ ו של עונש הזמה כ מ ב ו א ר להלן,
ד״וו יט ,א ,אין
וכבר
גברא
לעדות,
עברו
על
תענה״
לתוס׳
״כאשר
ה״חלקת
)ומדברי
כמבואר
יואב׳׳,
הרמב״ן
למעיין
ב״שעורי הרמי״ם״
הוא שיהיה
מדין
זמם״,
עונש
כלשהוא,
״לא
תענה״
ולא
הרא״ש
ז״ל
המובא
מדין
שם
כבקידוש
החודש
אה״ע,
ה,
ז״ל
פוניבז׳
דוקא עונש
זמם״
בשטמ״ק לב״ק
עה,
סי׳
למכות,
מהני
ב,
עתה,
לסנהדרין,
וב״תומים״,
ולא בעינן
״כאשר
ד״ה
ב״מלחמות״
היטב
בישיבת
סי׳
למשל,
—
לח(.
תשלא,
מ״כאשר
לענין
דין
ע״ש.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולפי דברינו סיבת הדבר פשוטה ,שבאופן זה של הכחשה ,שמכחישים את חלק
העדות שעליה לא היו נאמנים מראש — פשיטא שעדות המוכהשים בטלה.
אבל בהורג או בנהרג אין זה הזמה
)ועי׳ מאירי מכות ה ,א שכתב:
לדונם בכאשר זמם ,אלא שהוא הכחשה לבמל עדותם״( .אך מ״מ קשה ,מדוע
אין חמוכחשים נפסלים לעדות באופן זה ,שהרי הוכח ששקרו ,ובדיוק כהזמה,
ולא מצינו מי שפסק כן י י י .
!
אבל יש ליישב זאת :עצם פסול המוזמים לעדות אינו כה פשוט ,שהרי
הוכה ע״י המזימים רק שהמוזמים שקרו בענין הזמן והמקום ,שבאותו זמן
ובאותו מקום לא היו יכולים להיות עדים ,אך לענין עצם המעשה לא הוכח כלל
שלא אירע ,ושהמוזמים לא ראוהו בזמן ובמקום כלשהוא ,ומ״מ פוסלים אנו
את המיזמים לעדות )ועי׳ שו״ת ״בית אפרים״ ,חו״מ ,סי׳ יב ,שלא כל שקר
בפני ב״ד פוסל לעדות ,אלא דוקא שקר בגוף העדות( .אלא שתורה צווחת
ואומרת :״עד שקר העד ,שקר ענה באחיו״ ,וא״כ מפורש שעבר על הלאו
״לא תענה ברעד עד שקר״ .ומכאן ,שלא רק עדות שתכנה שקר נהשבת עבירה
על ״לא תענה״ ופוסלת לעדות ,אלא גם עדות בנסיבות שאין העדים יכולים
כלל להעיד .אבל בהכחשה )מהסוג הנדון( השקר שונה :הצד השוה שבהם,
שלא הוכח שעצם המעשה והעדות לא היו ,אלא שבהכהשה )ממין הזמה( הוכח
שבאותו יום ובאותו מקום לא אירע המעשה ,ואילו בהזמה הוכה שבאותו זמן
ומקום לא היתד ,לעדים היכולת והאפשרות כלל להעיד ,וזהו שקר גדול יותר.
)וכבר עמד על הילוק זה הגר״מ פינשטין שליט״א ב״דברות משה״ ,ח״א
סי׳ נ ,ענף ב ,ועי׳ ״קהלות יעקב״ לסנהדרין ,סום״י ה( .ואם ידוע שהשקר
האחרון נהשב עבירה על ״לא תענה״ ופוסל לעדות ,עדיין אין זו ראיה ,איפא,
׳
53בפירוש
בגדר
תלמידי
הזמה.
במקום
אחר
כשאומרים
זה
שכן
במקום
ב״נתן
ז״ל
הפירוש
באותו
הראשון
או
יום,
שהעדים
סותר
אין
פריו״
זה
משנה
זו
שם.
ואינו
מפורשת
הזמה.
וראיתי
מקשה
אברהם
אשכנזי
מקושיא
הזמה לענין
כאשר
עונש
המוזמים
באמת
שם
כתבו
ז״ל
עליו
זמם.
נאמנים
ם׳
על
ביטול
)וצ״ל
עליו
מראש,
) ה
א
,
{
ב״עינים
״שואל
ומשיב״,
״חוקות
דאיירי
שהלוה
אחר
או
באותו
שכשאומרים
למשפט״
מידי,
ותמוה.
הדיינים״
שם.
עדותם של
במקום
א(
שני
המלוה
יום,
היה
עמם
והכחשה
היא
באותו מקום אך המעשה היה שונה .ו ת מ ו ה מאד,
בשו״ת
ולא
היא
לכתובות
כשאומרים
היו
במכות
ועי׳
זו ,ועי׳ ״כונן למשפט״
זוהי
הזמה
שהלוה והמלוה היו אמנם
אחר
פירוש
רבנו
לפי
יונה
המובא
בשטמ״ק
)כ,
ישנם
הסברים
)רס״י
ולדברינו
הראשונים,
באופן
שאל״כ
שזמן
ה״ז
למכות
ועי׳
נראה
שהלוה
שם
מה״ת,
ח״ב,
״שמרו
נד(
שנדחק
הכחשה
אינו
ודוק(.
סי׳
וא״כ
פג׳
תר״י
לומר
לעדות׳
מעיקר
זאת.
זה
ד לא לענין
העדות׳
מצינו
הרב
לתרצם
שבאופן
א
ו
שמביא
לראשל״צ
בלשון
שכונתם
ואולי אף לפסלם
ההלואה
או
שהקשה
משפט״
לפרש
המלוה
היו
כ ן
מי
ולא
היו
שיסבור
שבאופן זה של הכחשה נפסלים המוכחשים לעדות .אך מלבד מה שתר״י מסיימים
שהעיקר כפירוש השני
בגדר הזמה,
שאינו
ס ו ב ר כן ,גם
בפירוש כן.
44
www.daat.ac.il
הטור
ושאר
ראשונים
לא
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהשקר הראשון ,דהיינו בהכחשה ,ג״כ פוסל לעדות .ולפיכך באופן זה של
הכהשה בטלה עדות הראשונים ,שהוכה ששקדו ,אך אינם נפסלים לעדות ,׳שאין
כאן שקר בעצם העדות ומניילא אין כאן עבירה על ״לא ת ע נ ה ״ .
54
54לפי דברינו יצא דין חדש שבאופן זה •של הכחשה ,יכול עד אחד מ כ ת המכחישים ל ה צ ט ר ף
מכת
לעד אחד
המוכחשים
לעדות עם עד
אין
אחד
אף
לעדות
מ נ ת זו ,שאהד
לעדות,
פסול
אחרת,
מהם
אלא
בניגוד לדין
שקרן
ודאי
שניהם
הרגיל
ופסול
כשרים,
שאין עד
לעדות .שכן
למרות
מ כ ת זו
לדברינו
שיקר.
שהמוכחש
מצטרף
באופן זה
הטור
ואכן
)חו״מ רס״י לא( דקדק בלשונו ו כ ת ב :״שתי כיתי עדים ה מ כ ח י ש ו ת זו א ת זו כגון אחת
אומות
זו
פ ל ח י לוה נזנילו!־ ח!ה נ־ע.-: 1־ת׳ ו א ח ת
שהעידו
הלואה
אחת —
עדות
באמת אחד
שעליו
העדות
ודאי
נאמנים
אינו
׳•:קרן
וסיעתו — רוב
סוגי
בין
שבהלואה
מראש,
זו
משפט זה — ״כגון
ואם
הכחשה
גמורה,
שבכולן
התאריך
שייך,
ברוב
המקרים,
ולא
אותם
מסוג
שחידוש
הוא,
אחת
האחרונים
ההזמה.
וכוי — ,שהוא
ודאי
כר.
ודאי
שקרן״.
שכן
בדוגמא
מכחישים
אחת אומרת״
הראשונים —
ההכחשות,
שאחד
ופסול,
העדים
יום לא היתר ,הלואר״ הרי
משמיט
כלום
א ו מ ו ת לא לוה
מהם
אחד מ כ ת זו ואהד מ כ ת
השו״ע,
פוסק
זו
לעיקר
שבאותו
זאת,
לעומת
מ ס ת מ א כהרמב״ם
וממילא לית ליה הגי
שקרנית
בטענה
של
סברות,
ואין
ז״ל
חילוק
ופסולה.
ובזה יש לבאר את ה ת ו ס פ ת א מ כ ו ת פ״א ה״א :״העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני
ובאו אחרים ואמרו להם :האיך אתם מעידים ,שהרי
שלוה מפלוני אלף זוז ביום פלוני,
המלוה או הלוה היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממים ,אבל עדותם בטלה.
אבל אמרו להם :היאך אתם מעידים ,שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני —
הרי
אלו
המשנה
זוממים
ומשלמים
)מכות ה ,א!
יש
ולדברינו
לימר
שבה
המקרה,
שהוא
מעיקר
שמדובר
בעדות
המכחישים
מצד
מעורערת
המוכחשים
נאמר
העדות,
הרג
ולכן
שונה
הכחשה
את
בזה ,אך על
המכחישים :
נקטה
אופן
שמעון,
עיקר
אבל
העדות.
רק
אין
שבו
זו
נאמנים
נאמנים
הראשונים אין
שמדובר
בעדות
ביאור
״חסדי דוד״ שם(.
מההכחשה
המוכחשים
העדים
על
שבמשנה:
במשנה
התאריך,
ולפיכך
על
הכחשה
על
זמן
הלואר,
ונשארה
בלתי
שבה
נאמנו
ב ת ו ר ת עדות על תאריך ה מ ק ר ה — הרי זו הכחשה על עיקר העדות ,ולפיכך
שבמשנה,
וועי׳
בה
נאמר
לא
״חזון יחזקאל״
באופן
שזמן
ההלואה
שם
עדותם
אנל
״אבל
עדותם
שביאר
לא היה
בטלה״,
בטלה״,
בפירושו
מעיקר
השני
ש ה ו כ ח ש ה לעדות השניה ,בניגוד
אין
ששם
אחרת,
הכחשה
כל
ולדברינו
אפשרי
לעיקר
ביאור
העדותז.
אך צ״ע לשון רבנו נסים גאון ז״ל )לעיל הע׳
הוא
נ פ ש ו ת ? )עי׳
הלואה,
העדות של
בתוספתא,
הוסיפה
בדיני
של
ב ת ו ס פ ת א ״אין אלו זוממים,
למקרה
זה
אותם
דברים
נאמרו
שהתוספתא
שראובן
נאמנים
על
פיהם״.
וקשה,
מה
התוספתא
לדברי
2ש כ ת ב :״החלוק שבין ה כ ח ש ה ו ה ז מ ה
{
שבהכחשה ת פ ו ל הסתירה שבין שתי כ ת ו ת העדים על גופה של
העדות .אם
ראובן
ושמעון העידו על זבולון שהרג את יששכר ביום ר״ח אב באלמהדיה ,ובאו לוי ויהודה
והעידו
הכחשה,
שזבולון
הרוצח או
יששכר
והדין בזה לבטל עדות
הנרצח
ש ת י ה ן ,לפי
היה
עמהם
ביום
שלא נדע את
ר״ח
מי
אב
משתיהן
בקירואן
האמת״.
—
זהו
ותמוה,
שלפי דברינו בהכחשה בדוגמא ה מ ו ב א ת על ידו ,נאמנים המכחישים ואין ל ע ד ו ת ם ה כ ח ש ה
www.daat.ac.il
45
אתר דעת -מכללת הרצוג
כל זה אמור בהכחשה מסוג הזמה ,אבל בהכחשה הרגילה והמצויה ,העדים
מכהישים את עצם העדות של הראשונים ,שעליה נתקבלה עדותם כעדות
גמורה ,ולפיכך אין כל יתרון למכהישים ,ואין עדות הראשונים בטלה וודאי
שאינם נפסלים לעדות.
אך לכאורה כל הסבר זה קשה ,שהרי כל דברינו הם הסבר לנאמנות
המזימים ,והסבר זה מתבסס על דין עדות שאאי״ל ,שאינה עדות :אך הרי
לפני שידוע שהמזימים נאמנים לא שייך דין עדות שאאי״ל ,שכן איזו סכנת
הזמה יש בעדות ש כ ן אפשר להזימה ,והרי המזימים לא נאמנים כלל ?
כלומר ,דין עשאאי״ל הוא ,לכאורה ,תוצאה של נאמנות המזימים ,ולפי דברינו
יוצא ההיפך.
אך להאמור לעיל ,שמשמעות דין עשאי״ל הוא שבלא זה השורים העדים
לשקר ,ולא האמינתם תורה בלי הסתכנות זו ,יש לומר שבאמת נאמנות המזמים
היא תוצאה של דין עשאאי״ל״! .ופירוש הדברים הוא ,שמאהר שהתורה לא
האמינה לעדים ללא הםתכנותם ,היה צורך ביצירת מצב שבו יוטל עונש
״כאשר זמם״ כדי לקיים את מוסד העדות .גזרה התורה שעונש זה יוטל דוקא
באופן של ״עמנו הייתם״ ,וגזה״כ היא לכל דבר שדוקא באופן זה ינתן העונש.
אך אין פירוש גזה״כ זו שהמזימים נאמנים ,שכן שני דינים נפרדים הם העוניש
א
י ף אין ס פ ק
ואין בהם חשד שקר ממילא ,וא״כ אין סיבה לבטל את עדות המכחישים׳
באמיתותם .ור״נ גאון הוא הרי מרא דשמעתתא בעגין טעם דין הזמה ? נ וצ״ל שרבנו נסים
גאון ז״ל אינו ס ו ב ר כ ה ר ל ב ״ ג ז״ל ,וא״כ ע״כ יש ליישבו מקושיות האחרונים בדרך בד,
)לעיל הע׳ (52ליישב דעת מהרי״ט ז״ל.
נסינו
55לפי זה
בדיני ממונות,
ב ר ו ר שדין עדות שאאי״ל נוהג מדאורייתא גם
הי
שאל״כ לא
ה
בהם גם דין הזמה ,שהוא רק תוצאה מדין עשאאי״ל .וזה דלא כהנוב״ק ,אד׳״ע סי׳ עכ,
שאפילו
שפוסק
לש״ך
בניגוד
מדאורייתא
)חו״מ ,סי׳
לא
לג
בעינן
ס״ק
ריינם ז״ל ב״עדות ביעקב״ )סי׳ כ א
כתב
ע״ש.
וכן
שם
בדעת
בד״מ
ט0
עשאי״ל
הסובר
(
וכן
(
)ב״
הרמב״ן
נ ו
ב
,
והרי
(
ואינו
תלוי
בדין
בד״מ
בעינן
עשאי״ל.
בשיטת
כתב
הגדול
הרמב״ן
ממינסק
דעדות
כרבנן
בהודאות
ש א א
לא
י״ל
עדות.
בדיני
ודוקא
לנו״ב
בהערותיו
(
שכתב בזה״ל:
קנסות
ו ה ל ו א ו ת כין! ד ת ק ו ן רבנן דלא ליבעו דרישה וחקירה
ובדיני
-
להדיא שרק לאחר ת ק נ ת חכמים הויא עדות ,אבל מדאורייתא
לא
בד״
מ ׳
עסקינן.
ויש להוכיח זאת מלשון הרמ״ה ז״ל )מובא ב ש ט מ ׳ ק ב״ק עה ,ב
הויא
ואכן
מסיק שמדאורייתא ע״כ בעינן עדות שאי״ל
ה ״ ב י ת הלוי״ )ח״ג ,סי׳ ה .
א,
שגם
דרישה
וחקירה,
הרי״י
״
נפשות׳
ה י א עדות״.
ק,״
ל
אבל
ומשמע
-לא) .ומכאן מ ו כ ח ג״כ
כש״ך ודוק( .וכן מ ו כ ח מלשון רבנו המאירי ז״ל )״בית הבהירה״ לסנהדרין לא ,א(
שכתב:
״…שבדיני נ פ ש ו ת אנו צריכים לעדות
ואינם
בדרישה
דו״ח,
ומאחר
לדייק
מדברי
עדות
בדיני
—
וחקירה
שמדאוריתא
המאירי
נפשות
אין
בעינן
לסנהדרין
שהם
בדרישה
אנו
דו״ח
)עח,
צריכים
שאפשר להזימה ,אבל דיני מ מ ו נ ו ת
לכך״.
בד״מ ,ה״ד,
א(:
וחקירה׳׳
״וכל
ומשמע
איפא
עדות
— הרי
46
www.daat.ac.il
שדין
לגבי
שאי
דין
עשאי״ל
תלוי
עשאאי״ל.
אתה
יכול
שתלה דין זד.
בזה.
הואי:
וכן
להזימה
בדין
יש
אינה
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנאמנות .העונש מקורו בצורך במצב של סכנה לעדים ,כדי להאמינם ,ואופן
נתינתו הוא גזה״כ .ולולא נגיעת המוזמים בחקירות ,ולולא היה נאמר בתורה
״עד שקר העד״ ,היינו מענישים את המוזמים ,בהתאם לגזה״כ ,אך כלל לא
פוסלים אותם לעדות ,שלא היתד ,כל ראיה ששקרו) .״ואילו היה צדיק לא
יעזבנו ה׳ בידם״ — דברי רמב״ן ז״ל בפירושו לתורה )דברים יט ,יט( בטעם
דין ״הרגו אין נהרגים״( .אלא שמתוך שקיים עונש הזמה ,ממילא לא נאמנים
המוזמים לכתהילה ,שנוגעים חם ,שאם יאמרו ״איננו יודעים״ בחקירות ייהשדו
כשקרנים מהמת דין עשאאי״ל אשר קיים בלי קשר לנאמנות המזמים,
וכסי שהתבאר.
ובזה מיושבת קושית האחרונים מהגמ׳ במכות ,מה צורך בפסוק ללמוד
״עמנו הייתם״ ,והלא מסברא ידעינן זאת.
שהזמר ,היא דוקא באופן של
ואליבא דידן ,הם הם הדברים :מפסוקים אלו לומדים אנו שבאופן של ״עמנו
הייתם״ דוקא גזרה התורה להעניש את חמוזמים ,וממילא לאחר שיודעים זאת
מגזה״כ נאמנים המזימים מסברא.
!ולכן שפיר הביא הרמב״ם ז״ל בפיה״מ פסוק זה ,שממנו למדים שדוקא
ב״עמנו הייתם״ מתקיימת הזמה ,ותור כדי דיבור כותב את הסברא לנאמנות
המזימים ,שכן רק כתוצאה מגזה״כ הנלמדת מפסוק זה — יש קיום לסברתו.
ומיושבת כמו כן קושיתנו מדברי הרמב״ן ז״ל בפירושו לתורה ,שבפסוק
אחד כתב את הסברא לנאמנות המזימים ,ובפסוק שלאחריו כתב שמשפט
העדים הזוממים גזרת השליט הוא ,שתרי ותרי נינהו .שכן באמת משפט העדים
הזוממים ,היינו עונשם ,גזה״כ הוא ,שתרי ותרי נינהו ,שכן לפני שידוע עונש
זה באמת אין כל עדיפות למזמים ,ורק לאהר שקיימת גזה״כ זו ,אין המוזמים
נאמנים מראש ,וממילא נאמנים המזימים.
ומעתה באנו לכלל יישוב השאלה במה חולקים אביי ורבא .רבא האומר
שחידוש הוא ,סובר כהצד השני של הקירת האתרונים בדין עשאאי״ל ,שסובר
שהתורה נתנה אימון בלתי מוגבל בעדים ואין צורך ביצירת מצב של סכנת
הזמה .ולכן ביטול עדות שאאי״ל אינו מהוה סימן של חשד בעדים שמשקרים,
ואף אין דין הזמה תוצאה מדין עשאאי״ל אלא ההיפך ,ולפיכד לא היו המוזמים
נוגעים בעדותם מראש בענין הזמן והמקום .וממילא כאשר המזימים טוענים
״עמנו הייתם״ — עדותם מוכהשת ונסתרת ע״י עדותם הכשרה של המוזמים
מראש .ולכן אין מסברא כל יתרון למזימים על המוזמים ,ולולא חידוש התורה
לא היו האחרונים נאמנים כלל.
והנה ,מהרי״ל דיםקין ז״ל הקשה בתשובותיו )ח״ג ,סי׳ א ,אות א( מדוע
עד זומם חידוש הוא ,והלא ברור שנאמנים האהרונים ,שאל״כ כל עדות אי
אתה יכול להזימה ואינה עדות .ולפי דברינו שני ענינים נפרדים הם ,העונש
והנאמנות ,ודין עשאאי״ל מחייב רק עונש הזמה ולא את נאמנות המזימים א.
55
55א אין ל ה ק ש ו ת על דברינו ,שיתכן עונש הזמה ב ה ר ת ע ה ללא נ א מ נ ו ת למזימים ,מדברי ה ת ו ס ׳
בב״ק )עב ,ב ד״ה אין( ש כ ת ב ו בזה׳״ל :״אין ל ה ק ש ו ת מנא ליה דמהימני המזימין ל פ ו ס ל ן ,
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולכן אפילו לאביי לולא נגיעת המוזמים ,לא היו המזמים נאמנים כלל,
וחידוש הוא .ולפי רבא אין להקשות זאת כלל ,׳•:לדעתו דין עשאאי״ל הוא
רק תוצאה מנאמנות המזימים ,וממילא ברור שלדעתו חידוש הוא יי.
0
נימא דאין לך לרבויי אלא חדושו — ׳ועשיתם
כיון
דודאי
דלכאורה
שכן
דמשלמין
ממון
ונהרגים
לו
נפסלים,
דלא
הימנינהו
אין
לחצאין״.
רחמנא
מוכח מדברי התוס׳ שאין עונש ללא נאמנות .אבל נראה שלא זו כונת ה ת ו ם ׳ ,
קשה
לכאורה
טובא
שאלת
על
הוא ״עד שקר העד שקר ענה
ברור
כ״ש
כאשר
זמם׳ — אבל
נפסלין,
מקרא
מלא
באחיו״ ,ואם עד שקר הוא ,ברור שנפסל לעדות ז
אלא
תום׳
מנין
שהמוזמים
נפסלים,
והרי
שכונת תוס׳ בקושיתם היא שאפשר לומר דמאי דכתיב ״עד שקר העד״ הוא ד ו ק א
לענין ״כאשר זמם״ ,שלגבי זה נאמנים המזימים ,אבל לענין פסילת המוזמים לעדות א י ן
המזימים
לענין
נקטינן
נאמנים.
פסול
ועל זה
תירצו,
עדות ,ולא שייך
שכיון
לתת
שנאמנים
נאמנות
לחצאין.
המזימים
לענין עונש
א״כ לא מוכח
שהמזימים נאמנים ,וכמפורש בקרא ,ע״כ גם נפסלים
כ״ש
שנאמנים
מהתוס׳ אלא
שאם
המוזמים לעדות ,אבל
לולא
נאמר ״עד שקר העד״ ולא הוד ,ידעינן כלל שנאמנים המזימים ,שפיר אפשר לומר ש נ י ת ן
בהרתעה
עונש
נאמנות
ללא
נאמנות
וממילא אין
לחצאין ,ועל זה לא דברו
התוס׳
המוזמים
נפסלים,
שהרי
באופן
זה
אין
כאן
מאומה.
56ב״בית זבול״ ,ח״ד ,ב״ק ,סי׳ יט ,אות א ,מביא אה קושיתו זו של מהרי״ל דיסקין ז״ל,
ומתרץ
לא
שפשוט הוא שמתוך שקיים דין
הזמה נובע דין עשאאי״ל ,ולא ההיפך,
וממילא
מתחילה הקושיא ,וכפי שנתבאר.
הרהורי תשובה ה ם ה ם מגלים א ת עומק הרצון ,והגבורה מתגלה ע ל
ידם ב כ ל מלוי הודה ,ולפי גדלה של התשובה כך היא מ ד ת התרות שלה.
הרב אי״ה קוק זצ״ל :אורות התשובה ,פרק ז
48
www.daat.ac.il
ו
אתר דעת -מכללת הרצוג
יוסף אביב״י
מאמר הוכוח לרמחי׳ל
א.
שתי מחלוקות נתעוררו סביב רמח״ל בהייו .הראשונה — אהד שנודע בי
נתגלה אליו מגיד :והשניה — בעקבות רצונו לפרסם את ״מאמר הוכוה״.
״מאמר הוכוה״ לא נדפס ובודאי בגלל הקטרוג שיצא נגדו .ברצוני לברר
את זהותו של המאמר.
על סגנונו ומטרתו של המאמר אפשר ללמוד מתשובתו של ר׳ ישעיה
באסאן ,רבו של רמח״ל :״לפי אשר במדינות הללו ,נגלצא ספר בכתיבת יד
מהברו מהר״ר יהודה אריה ממודינא ז״ל ,קראו ,שאגת אריה׳ ,לישרי ליה
מאריה …שכל עצמו להכחיש הכמת האמת ולדבר ת ו ע ה . . .ועליו סומכים
כל זדים וכל עושי רשעה .ומוהר״ר משה היים לוצאטו נר״ו בקנאו קנאת ה׳
הבר ספר בלשון הקודש קראו ,מאמר הוכוה׳ ,אשר בו בדברים נכונים ונאמנים
אבד ושבר כל טענות ספר הנזכר כמוץ אשר תדפנו רוה״ )אגרות רמה״ל
ובני דורו ,עמ׳ שנב—שנג(.
מתאורם של רבני וי-ניציה,, :כי אומר כי עכשיו אינו רוצה להדפיס אלא
וכוח שעשה בין החוקר והמקובל ,להלהיב לבות בני אדם לרדוף אהר הקבלה,
והוא אומר שמנגד לספר ,,שאגת אריה״ ,שעשה הרב כמוהר׳ ר אריה ממודינא״
)שם ,רסד.0
מתיאורו של ר׳ יעקב כהן ,רבה שי־ פרנקפורט :״ספר אחד קטן שהבר
ברשוה והסכמת רבותיו ,והעמיד אותו ספר כולו דרך שאלות ותשובות ,דהיינו
שאלות מבעל הקירות אהד למקובל ,והחוקר שואל והמקובל משיב״ )שם,
רפט4
לספר הוקדמו הסכמות ,כמקובל .הראשון שהסכים לספר ,היה ר׳ ישעיה
באסאן .אהר הפצרות המחבר ,נתן רבו הסכמה מסויגת :״בשבטי ישראל
הודעתי נאמנה ,שהחכם המהבר נר״ו הציג לפני הבורו זה הנקרא בשם
,מאמר הוכוה׳ ועברתי בין בתריו ,ובהנתי דבריו ,ולא מצאת־ בו לפני הנראה
לע״ד נפתל ועקש ,אשר על כן הרשות נתונה לו מאתי לפרסמו .יהי אלקיו
עמו ,וינחהו במעגלי צדק למען שמו ,אכי״ר״ )שם ,עמ׳ רמז(.
כן הסכים הותנו של רמה״ל ,ר׳ דוד פינצי .הסכמתו ארוכה ,מובאת
באגרות רמה״ל ,עמ׳ רנו—רנז .הסכים לספר גם ר׳ אביעד שר שלום באזיליאה,
והוסיף במכתב לר׳ ישעיה באסאן :״ובחברת הרב כמהר״ר יהודה מינדולה
ומעלת החכם ר׳ גור פינצי קריתי תשובותיו על ה,ארי נוהם׳ ומצאנו תשובותיו
באמת יקרים״ )שם ,עמ׳ שבג(.
ר״י באםאן ניסה לעכב את הדפסת הספר ,מחשש התלקחות מחלוקת
מחודשת ,והחזיק בכתב היד אצלו שנתים ,עד שמהמת הפצרותיו של רמח״ל
נתן את הסכמתו הג״ל :״ואע״פ שמצאתי דברי המאמר הנזכר טובים ונכוחים
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עכבתיו ׳מתי שנים ,כי לבי היה רואה את הנולד״ )שם ,עמי שנב( .ההסכמה
המצוטטת לעיל ,ניתנה בסיון תצ״ד ) ,(1734וא״כ שלה רמח״ל את הספר
בשנת תצ״ב .קובץ האגרות שלפנינו מכיל אגרות עד ססה תצ״ב ,שבהן אין
נזכר כלל מאמר הוכוח,ולאתר מכן ,מופיעות אגרות משנת תצ״ד ,אלה העוסקות
במאמר הוכוה .מכאן נראה כי הספר נכתב ונשלח בקיץ תצ״ב.
ב.
ספר דומה בסגנונו למאמר הוכוח הוא ״חוקר ומקובל״ )חלקים ראשון
ושני בלבד .חלק שלישי אינו שייך לגוף הספר כפי ההערה בדפוס ורשה,
דף טז ע״ב( .הנוםה הנדפס אינו שלם .הבור מקביל לו הוא ״מלחמת מ ש ה /
נכתב בידי תלמידו של רמח״ל ,כמובא בהקדמתו :״כאשר קבלתי ממורי
מהרמ״ח זצ״ל״ ,והוא מקיף יותר ,ונראה ממנו כי החבור במקורו היה מקיף
כמותו.
נודעים שלשה כתבי יד של חוקר ומקובל :א .אוקספורד בידלי׳
^ ^ . 8 ¥0 79־ נ נ ס ס )ק׳ נויבואר ,(2593דפים 103—77ב108 ,א־—115א.
ב .אוקספורד בודלי׳ • *43ב101זג )ק׳ נויבואר ,(2285דפים .19—1ג .ורשה
449דפים .191 — 182
השוואת הנוסח לפרטיו בין הוקר ומקובל הנדפס ,מלחמת משה הנדפס
לבין שלשת כתבי היד של הוקר ומקובל ענינה למהדורה שלימה של הספר.
ל
באופן כללי ,ישנו הבדל נוסה שעיקר ענינו ספרותי ,כלומר ,הבדלי בטרי
רעיונות זהים ,ופה ושם גם הבדלי תוכן .ענינו כאן בהיקף הנוסה ומתוכו נוכל
לעמוד על תוכן החבור המקורי והיקפו.
,
ש
נוסח כת״י אוקספורד 2593מכיל:
א .הקדמה ובה :סקירה היסטורית על הופעתה השלימה של חכמת ה א מ
במתן יתורה ,והתמעטותה בההרב בית המקדש ומשך הגלות :השוואה כין
האוחז בדרך הפשט לבדה לבין המתמם דרך הפשט והסוד; הובת הכתיבו-
שהניעה את המחבר ודרך כתיבת המאמר ותכניתו.
בסופה של ההקדמה נרשמה תכנית המאמר :״והנה הלכתי בסדר הוכיח
מן הקודם אל הנמשך לו כאשר יאות לשכל ההולך ומתישב על הדברים כ ס ד
וחילקתיו לחמשה ויכוחים .הראשון ,בו יבוא כל התמיהות הגדולות הנופלות
לכאורה על כללית החכמה על פי דברי המקיבלים זלה״ה יישובם הכל באר
היטב .השבי ,בו יתבאר כל האילן של הספירות ,הפרצופים והעולמות מן
המדריגה הראשונה עד האחרונה ,דהיינו מתחילת אדם קדמון עד סוף כל
העולמות המסור לנו מן האר״י זלד״״ה .השלישי ,בו יתבאר כוונת כל האילן הזה
בכל ענפיו בקצור נמרץ מה שצריך לעמוד על הוכן כוונת החכמה בכל דרושיה.
הרביעי ,בו יתבארו כל עניני האילן בארוכה ובכל ענין יבחנו בו כל ההבחנות
שצריך להבחין בו .החמישי ,הוא סדר למוד למי שמתחיל בחכמה .ומי שירצה
להתלמד בסדר נכון ,הנה יצטרך להתחיל את הוכיח הזה האחרון ואחר ילך
ת
ר־
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אל הז1כוח השני ,ואח״כ אל השלישי ,ואח״כ אל הרביעי ,כי אגי הלכתי על פי
סדר הויכוה ,והפכתי מסדר הלמוד כדי ללכת על פי דרך המאמר שרציתי בו״.
ב .הלק ראשון ובו :הצגת שאלות ע״י החוקר ,ולעומתו הצגת יסודות
הכמת האמת ע״י המקובל.
ג .חלק שני ובו :קטע פתיחה המתחיל במלים ״הנני אחי בכל אוות נפשי״,
י׳ פרקי המשניות )למעשה :צטוט השורה הראשונה בלבד וסמון :וכו׳ וכר(,
ושז״ת על קבלות הרמב״ן והארי׳י.
ד .חלק שלישי ובו :שאלות שמציג
ועל פרטים אחרים שנזכרו בכתבי ר׳ חיים
בסוסו כתשובה לשאלות אלו) .למעשה
לקל״ה הפתחים נתכוונה ההקדמה במלים:
ההוקר על עשרת פרקי המשניות
ויטל ,וקל״ח פתחי חכמה מוצעים
צטוט השורה הראשונח ,כנ״ל(.
״יתבאר בקצור נמרץ״.
ה .חלק רביעי ובו :בקשת חחוקר לפרש את פתחי חחכמה הקצרים
והצעת פירוש הקל״ה ע״י המקובל )כנ׳יל(.
ו .הלק המישי ובו :ארבע ידיעות שצריך אדם לדעת והם הנקנות בחכמת
האמת ,ופרוש ההנהגה למתחיל בהכמה הזאת .אמנם הכותרת ״הלק חמישי״
אינה בכתב היד שלא כחלקים האהרים ,אבל מההקדמה ברור שישנו והוא
לפנינו לפי תכנו.
סדר הכתיבה בכתב היד אינו כסדר ההבור עצמו:
דפים 88—77ב :הלק ראשון.
88ב — 90א :קטע הפתיחה ,שורה מי׳ סרקי המשניות וחלק מהשאלות
והתשובות שבחלק השני.
90א — 98ב :פרוש ההנהגה שבחלק החמישי .לפני קטע זה נוספה הערת
המעתיק :״זה שייר בסוף״ .ואחריו :״ע״כ שייך לסוף .מכאן ואילך שייך
לעיל אהר מאמר המקובל שמתחיל שניהם אמת ודאי״.
98ב — 99א המ שך השאלות והתשובות שבחלק השני.
99א — 101ב :ה לק שלישי.
101ב — 102א :הלק רביעי.
102א — 103ב :ארבע ידיעות החכמה שבחלק החמישי
108א — 115א :ההקדמה.
השוואת נוסה כת ״י אוקספורד הנ״ל עם חוקר ומקובל ד
היד האחרים ,מלמדת כי חאחרונים כוללים חלק ראשון ,חתחלת החלק השני
והתחלת החלק ההמישי ,ולמעשה הנכלל בדפים 93—77מכת״י אוקספורד המפורט
לעיל .נראה ,כי בהשתלשלות ההעתקות מכתב היד הנזכר נעלמו שורות
ההדרכה :״זה שייך בסוף״ ,״ע״כ שייך לסוף״ ,וכך הועתק החלק החמישי
באמצעו של ההלק השני .נוסף על כר ,נקטע כתב יד אחד אחר התחלת
המאמר החמישי ,וכך אנו רואים כתבי יד שבהם חלק ראשון ,התחלות החלקים
השני והחמישי כהלק אהד ,וכן הנדפס.
השוואת מלהמת משה עם כתב היד הנ״ל מלמדה כי הנדפס מקיף כמוהו,
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא שההלק החמישי לא סודר כראוי .פרוש ההנהגה הוקדם לארבע ידיעות
ההכמה ,שלא כסדר שמורה המעתיק בכת״ י אוקספורד הנ״ל.
ג.
הקדמת הוקר ומקובל ,כפי שנמצאת בכתב היד שלפנינו ,מורה כי חבור
זה הוא מאמר הוכוה :״על כן כתבתי המאמר הזה בדרך ו מ ה הוקר ומקובל,
בזה יבואו בתוך הוכוה כל מה שמתנגדים כל החוקרים האלה על החכמה
הקדושה הזאת ,ותשובותיהם בצדיהם בדברי המקובל המשיב על אנהתו״.
ההקבלה בין סגנון הוקר ומקובל שבדפוס לסגנון מאמר הוכוה כפי המתואר
באגרות שצוטטו לעיל ,ודברי המחבר :״המאמר בדרך וכוח״ ,מלמדים כי חוקר
ומקובל זהה למאמר הוכוח.
הקבלת הסגנון היתד ,ידועה ,וכבר העירו עליה .אמנם נדחתה י ,כי
מגמתו המוצהרת של מאמר הוכוה ,כפי שמתוארת באגרות דלעיל ,היא
הגנה על הקבלה בפני ״ארי נוהם״ ,ובהוקר ומקובל אין התיהםות ל ט ע נ ו ת
ר״י מודינא ,ובמיוהד לעזה שבהן — כי רשב״י לא היבר את הזוהר .אף
שבגוף הספר לא נתנה תשובה לכר ,הוכרה טענה זאת בהקדמה שבכתב ה י ד .
״ואהרים הרעו יותר ,כי לא די שמאסו בה אלא שדברו עליה סרה ,בחשוב
אותם כפתיות שקבלו עליהם בני אדם להתקע בדברים גסים ובלתי מתקבלים
ועוד הגיעו לכפור בעיקרים לשלול היות הזוהר הקדוש מהובר מרשב״י זלה״ת
וחבריו .וכל זה מחיות דברי החכמה זרים בעיניהם אל איתנים מוסדי ארץ
התנאים זללה״ה״ .מכאן ברור שרמה״ל ראה במאמר הוכוה תשובה לטענה ב ד
מחבר הזוהר הקדוש ,אף כי אינה נמצאת מפורשות.
הוקר ומקובל השלם כולל קושיות ותשובות לקבלת האי־יז״ל ,י ל מ ע ש
ז ליעימת
י
״•
כולו הסבר לקבלה זו ,וכנגדה לא יצא ה״א״־י
המגמה המוצהרת יתבארו בהבנת מהותה של הכמת הקבלה בעיני רמח״^
לרבו כתב על מגמת הבוריו :״כי הכל להסיר הגשמות ממאמרי ה י ש נ ;
אורו
והאר״י זלה״ה ולהסיר מעוות מחשביי
כ ר
ה
ח ו ם ר
נ ו ה ם
ב ת ו כ
ו י ת
כ
נ ח ש ב ו
1
ב ם
ש י מ צ א ו
ל ה א מ י ז
מ
1כך כ ת ב ד׳־ר פריישטאדט ב מ ב ו א ל ח ו ק ר ו מ ק ו ב ל שהוציא בקניגסברג ) !1840״והנה
טעו להחליף א ת שם ה ס פ ר ח ו ק ר
טענות
הארי
ז א ת ועל מ ה
חכמת
״
כ
ר
אדניהם
ו ה נ ב י ז
ר
'
י ה י י ה
הטבעו .א מ ת הוא
א י י י
־וכוח,
מ מ י י י נ א
'
שדברי ה ר ב
א
'
רמח״ל
מ
נ
ל
ם
א
כוננו
א
ד
כתוב
ע
לחזק
א
י
ה
פ
ולישר
מ
א
ו
מ
ה
״מתוך
בכת״י,
לטענותיו.
ו ל א אליו היתר,
האגרות
והדיאולוג
אמנם
דברתו״ )עמ׳ .(31-32וכן
בנוגע
של
ב ח ב ו ר ו של
למחלוקת
רמח״ל
מסביב
הנודע
לרמח״ל
בשם
רמח״ל אין ז כ ר לכך,
פרופ׳
תשבי
מתברר
במבוא
א
״חוקר
ומקובל״
בעית
הזוהר אינה
ל
ת
א
,׳למשנ
ת
נוהם
(
ש ה ס פ ר )ארי
נתחבר
נ
ג
לקחו
הקבלה ,גם בעיני ה ח ו ק ר ההולך ישר בחקירתו ,אבל חלילה ! מ ס פ ר ארי נ ו ה ם
הזוהר״:
נפוץ
נ ר ה ס
ל
ה
ח
כ
ם
ו מ ק ו ב ל בשם
מאמר
באמרם שהיא
ר
כ
י
ס
ד
כתשובה
נדונה ב ו
כלל,
ודבריו אינם נוגעים בפרטי הטענות של מודינא ,אלא הם הגנה כללית על ת ו ר ת ה ק ב ל ה ״
)עמ׳ .(50
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מתגלגלים בצורות יושר או עגולים …ונמצא כלל הכוונה …לבאר הנמשל בדברי
האר״י זלה״ה לפי דרך משלו״ )אגרות ,עמ׳ קיד—קט .0את מהותה של חכמת
הקבלה קבע רמח״ל בפתח חראשון ב״קלח פתחי חכמה״ :״כי כל חכמת
האמת אינה אלא הכמה מראה אמיתות האמונה ,להבין כל מה שנברא או
נעשה בעולם איד יוצא מן הרצון העליון ואיד מתנהג הכל בדרך נכון מן
האיל האחד ב״ח ,לגלגל הכל להביאו אל השלימות הגמור באחרונה .ופרסות
החכמה הזאת הוא רק סרטות ידיעות ההנהגה בכל חוקותיה ומסיבותיה״.
רמח״ל ראה בהבנתה השטחית של הקבלה ,ובמיוחד זו של האריז״ל
שגילתה רק את המשל שבה ,את הגורם להתנגדות כלפיה ויחוםה לתנאים.
ההוכחות המחקריות באות לאחר ההרגשה שאין התנאים יכולים לומר דברים
שאין לשכל מבוא בהם .מאמר הוכוה נועד ,איסוא ,להסביר את פנימיות הקבלה,
את ההנהגה האלוקית שהיא הנמשל לכתבי האר״י ,וכך במקום לענות לכי
שענה וראיה שהועלו ושעוד יועלו — לטפל בשרשם של הדברים ולהציגם באור
נכת וממילא יתבהרו :״ואני לא רשמתי הקושיות והתרוצים ,אלא הנהתי
ההקדמות אשר תפולנה על ידיהן הקושיות ממילא״ )אגרות ,עמ׳ קיד(.
ד.
מאמר הוכוה כולל בו שני הבורים שיכולים לעמד בפני עצמם :י׳ פרקי
המשניות או כפי שנקראו גם האילן הקדוש ,מופיע לעצמו בכתבי יד וכך אף
בכתב ידו של רמח״ל ;-וקל״ה פתהי הכמה ופרושם ,מופיע לעצמו בדפוס•
שגי חבורים אלו אינם מובאים בכתב יד אוקספורד הנ״ל אלא בצטוט שורתם
הראשונה וםמון וכו׳ וכר ,באזכור מספרים ידועים .האם נכתבו כחלק ממאמר
הויכוח ורק אח״כ הוצאו בפני עצמם ,או נכתבו לעצמם ואח״כ שובצו בו ל
ספר פתחי הכמה דעת ,נדפס בורשה תרמ״ח ,לא יצא מתחת ידי רמח״ל
כפי צורתו זאת ,ורק מהשבת המדפיס שלפניו חלק שני מקל״ח פתחי חכמה
הולידה את השם ״פתחי הכמה ודעת״ לקבוץ הדברים שהיו לפניו .למעשה
נכללים בו :כללים ראשונים ,כללים שניים ושתי אגרות מרמה״ל לרבו,
ונפרטם אחד לאחד.
באלול תפ״ט שולה רמה״ ל אגרת לרבו ,ובה מסביר כי אילן ששלח לפני
כן לרבו הנו כלל כל כללי החכמה בקוצר רב ,ובו הדושים רבים .האילן נכתב
במקורו כציור האצילות ומסביבו כללים ,ובאגרות מאוהרות יותר נקרא בפי
המחבר :כללים ראשונים .באגרת הנ״ל מצטט רמה״ל כמה שורות מהאילן
ומסבירם לרבו ,והשוואה לכללים ראשונים הנדפסים תלמד כי זהים הם :״הנה
ראשון ענין הצמצום ,אשר כבר גליתי את אזן כבוד תורתו עליו לאמר ,אך
הרב שגו בו אחרים ,והוא נתפרש באר היטב בדברים ,כי אין המאציל פועל
בנמצאים בכל כוחו ,ובאמת כי א״א לומר תפיסת מקום בספירות להיותם
2
בכת״
,
לונדון — המוזיאום הבריטי
.824
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פעולות המאציל״ )אגרות ,עמ׳ יד( .ובכללים ראשונים ,כלל ב׳ :״כי אין
המאציל פועל בנמצאים בכל כוחו ,רק בחלק משוער לצאת הבריאה באותה
התכונה שהפץ בה .הספירות האלה אינם בעל תפוס מקום וע״כ אין גבול
למעמדם״ .בהמשך האגרת :״עוד מן הדברים העולים יותר בשם ,הוא ענין
התפשטות הספירות לדעת ענין הנקודה העמוק ותרי״ג המאורות ׳מהם שרשי
כל הדברים״ ,ובכללים ,כלל ג׳ :״עד שיוציא בריאה אהת …שתהיה בעלת
בחירה והוא האדם ,ואל הנקודה הזאת נמשכו כל הקוים בכל הבריאה כולה…
וכללות המאורות הפרטיים הם תרי״ג״ .באגרת :ו״דבר גדול ימצא בהתפשטות
הספירות שאומר שכוהות פרטיים מן העליון יפעלו יותר במצאן חתחתון וכו׳ ״,
ובכללים ,כלל ג׳ :״ובאמת כוחות פרטיים מן העליון שהם יפעלו יותר
בהוצאות התחתון״.
כללים שניים כפי שמובאים בדפוס הם מעשה ידי המדפיס שהרכיב את
״כללים שניים״ המקוריים ואגרות להבור אהד .כללים שניים נמצאים בדפים
ד׳ ע״ב — י״ט ע״א ומקבילים בתכנם ובסדור פרטיהם לי׳ פרקי המשניות,
שנכללו ,כאמור ,בהלק שני של מאמר הוכוה .ששה כללים ב״כללים ׳שניים״
הבור המרכבה ,ומקביל לו פרק ז׳ בפרקי המשניות :צורת המרכבה — פרק
ח׳ :בנין המרכבה בדף ז׳ ע״ב — פרקים א׳־ה׳; בנין המרכבה בדף י״ג ע״ב
— פרק ו׳ מקביל לחציו חשני של כלל זח; מחלקות הענפים — משניות
ראשונות בפרקים ט׳ וי׳ וקבלת הענפים ופעולתם — משניות אחרונות
בפרקים אלו.
;
רמח״ל מעיד על כללים אלו שנסמכים חם לראשונים :״אך אחרי הכללים
חראשונים אשר שלחתי לכבוד תורתו ,חברתי גם כללים אחרים קראתים ״ ל ל
שניים״ ,שבהם נכללו כל הקדמות האר״י זלה״ה באר היטב״) .אגרות ,עמי
כך גם עולה מתוך הכללים השניים עצמם ,בהם מאוזכרים הראשונים ,כגון!
׳ ע״א( ,ועוד .האגרת שביי היז־,
״וכבר פירשתי בכללים ראשונים״ )
רמח״ל על כתיבת כללים שניים נכתבה בטבת שנת ת״ץ ,ובניסן אותה ^
התנצל רמח״ל כי לא שלהם לרבו :״אך הכללים השניים קשה עלי לשלחם 3״'
ארוכים הם וגם לא נשלמו עדנה״ )אגרות ,עמ׳ קיה(.
י ס
כ
ב ג (
ד ף
ע
ה
בדפים י״ט ע״א — ל׳ ע״ב נדפסו אגרות .עיון קל ילמד כי שתים
וכל אחת פותחת בשאלות שמציג רמה״ל ,שאלות החושפות את ההבינד
השטהית בכתבי האר״י ,ממשיכה כבאור הנמשל לנושאים שבהם עסקו השאלות'
וסופה תשובות פרטיות לשאלות שנשאל ע״י אחרים .אגרת ראשונה בדפים
י״ט ע״א — כ״ו ע״א) ,בדף כ״ב ע״ב נדפס קטע ממקום אחר ,וצוין שם ״
המדפים( והשניה כ״ו ע״א — ל׳ ע״ב.
ד ׳ ס
ע
י
ישנה הקבלה בין שתי אגרות אלו לקל״ה פתחי הכמה .באגרת השניה ישנס
משפטים המתאימים מלה במלה ללשון הקל״ה ,ובראשונה — הקבלה חפשית
יותר .נערך השוואה בין לשון האגרות לבין לשון הקל״ח.
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לשון לןל״ח פתחי חכמה
לשון האגרות
בנוי ככל חוקותיו שכל שאר הפרטים
סדר
מוכרחים
להתנהג
יקי׳׳ק…
והוא
תחתיו,
עצמו
וזה
סדר
אדם
אדם…
וזהו
ענין
הכללי
שבו
נמשכים כל
דמות
אדם״
)יס
הסדר
הסדר
שם
של
דמות
הוא
נקרא
הסדר
שם
הויה
ב״ה
לעולם
סוד
וזהי
ע׳׳ב(.
אלו
מה
שנסדר
כל
בפנים…
אמנם
לא
עצמו
משלח
מכל
וזיו.
הארות
מה
מאירות
חכמה
שיש
לדעת,..
)כ׳
ולעולמי
הסדרים
תחת
עולמים,
והחוקים
ארבע
סדר
כולם
אותיות
והדברים
הצריכים
קדמון
שהוא
:מצאו
כל
לגלות
שנסדר
הם
א״ק,
וא״ק
מודיעות
;פתח
לב^
בתוך
בפנים
העולמות
נשגב
הפנים
עשויים
הגוף…
רק
מהם
זיו
של
והארתו
יותר
ואינו מושג.
שנתנו
מה
בפעלו
נבראיו.
נמצא
כח
מן
ש י א ניתן אור ה פ ש ו ט א״ם ב״ה .כ ל ס פ י ר ה
הכוחות
האלה שבהארה ההיא נודע ונראה
היא מדד ,מן ה מ ד ו ת של א״ ס ב״ה …עשה
ההוא.
עולם
של
והוא
עם
הכח
כוחותיו
הא׳׳ס
כל
ענפיו
העשותס
אותה
ואח״כ
ועוד
שלימה
אותה
לגמרי.
ועושהו
צורה
יותר
)כ׳״י
הם
כלי
סדר
שעושה
אחת
וכן
עד
עולם
הנקודים
כל
ענפיו
כלי
העושה
המדד,
הוא
היו
ואח״כ
שלימה,
נראה
היופי שלו בצורר,
שמשלים
ל׳יו(.
בענין
שבירת
הכלים
באמת
היו
ל א היה
עוד
קלקול
ק ל ק ו ל בעולם ,אך הם ל א נ ת ק נ ו כ ו ל ם אלא
הקונם
היה
נשלם
נקרא
^סיף
נתקנו
שהתחיל
תקון
קלקילים
המלכים.
השבירה
וכל
שורש
מציאות
קלקול
בהם
המלכים
שאס
לגמרי
התקון…
שלם…
אך
וע״כ
כשיהיה
סיף
אך
יהיו
עוד
התקון
לא
כללות
שהוא
אמנם
כשנבין
אותו
היטב
ר ק עולם אחד עם שלושה לבושים…
הם ל ב ו ש י ם
ולא
גמר…
שלא
ש ל כ ל אחד יש
יהיה
וסוף
אחריו
היה
בא
הכל
עוד
ואח״כ
יהיה
תקון
קלקול
כלל.
שלושה
לבושים …אמנם כשנבחין הלבושים
עולם
אחד
עם
פעולה
כל אחד בפני עצמו נקראים כ ל אחד עולם
פעולה
בפני
בפני
סוף
הכל.
כללות
בפני
לכל
בעולם,
ועם
עגין
עצמה ) .פ ת ח ל״ח(.
לבוש
לא
היה
לז(.
אבי״ע
הוא
בפני עצמו …אך כשנבחין פ ע י ל י ת ה ל ב ו ש י ם
עולם
כי
הוא
ענין
אם
הקלקול
בפני
עצמם
אז
הראוי לו ) .פ ת ח
קלקול
עצמו,
נקרא
צורתו
יתקון
לגמרי
בהיות
)פתח
נראה
היה
שהיה
שלם
)כ״ו ע״ב(.
אבי״ע
עץ,
עם
כאומן
שבתחילה
בהשתלם
ותקונס,
לא
כולם
ונעשים,
מחתיכת
הוא
גולם
שהאצילות
הולכים
עץ
)פתחים
מה
גולם
בתחלר,
בלתי
אותה
מבינים
ההיא.
ה־.0
ע״א—ע״ב(.
נשתרש
בענין
אמנם
העושה
מעט,
הקלקולים
שהאצילות עם כל
ונעשים.
כאומן
מעט
הספירות
הארות
לראות
שכל מדר ,תראה בסוד הארה א ח ת ש ב ר א ו ת
הולכים
היד,
התקינים
מודיעה
)שם(.
נותן לו
כל
ספירה
הנקודים הוא מה
היו
ב״ה
ובאים
^האיר
הם
ב״ה
שבל
הסדר
) פ ת ח לא(.
מה
הארה
הספירות
א״ס
נכלל
באדם
אך
ע״א(
מן
ענין
נמשכים
צריך שיהיה
הנאצל
בסוד עשר ס פ י ר ו ת ב ב ח י נ ת ס ד ר ד מ ו ת אדם
אדם
הפרסים לפי
בגוף…
שקבל
קדמון,
סוד
קדמון …זד,
הראשון
האור
לעמוד
ובאמת
יש
לכל
אחד
עצמו) .כ״ו ע״ב(.
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכל
לתכלית
הולך
שמתחלק
אחד,
בחלקיו…
הצריכים
מהדברים
והוא
אינו
לגלות
כלל
כמו
אחד
כל
כמו
אלא
כבוד
של
יחוד
חומר אחו שממנו צריך לפרוט א ח ״ כ
הפרטים…
והוא
הבורא
כל
נברא
ענין
כל
הוא
רק
ה׳
פעל
לכבוד
למענהו
)פתח
הא״ם ב״ה ,והוא כל הנקרא בשמי ולכבודי.
לט(.
)שם(.
חומר
כמו
למפרט
כל
אל
לפרטים,
אבי׳׳ע
הנמצאים
והיו
נעשים
עם כל מה שבהם…
הזה
הכללי…
שהם
בי״ ע
והיה
מפרטיו
רק
כל
ב ת ח ל ה המונח
נקרא אצילות…
שאינם
צריך
לבושיו
עמו
בשם
כלל,
עולים
זה
החומר
ואז
לפרטיו,
הכללי היה לו ליחלק
ראשית הכל היה המונח הכללי ו נ ק ר א
אצילות
עם
מגיע
שלשה
שליטה
נקראים
לבושיו,
לכל
שלשה
לבוש
עולמות.
ואח״כ
היד.
בפני עצמו
והיו
מ>
)פתח
והיה צריך לשלוט כך …ואח״כ היו צריכים
הלבושים
בתהלה
בסוד
כל אחד
נעשה
החומר
הבלים,
צריך
בסוד
שיתפשט
המאיר
בפני עצמו) .כ״ז ע״א(
הרשימו
בו
והמתפשט
ברשימו
אמנם
כדי
צריך
בתחלה
להשתלם,
היה
הצמצום
בתחלה
כדי
לשיהיה
בפעל.
הנה
נתקן,
ולכן
צריך
שבו
האור
הכללי
שבחלל,
והיה
בסוד
הקו
הפנימיות
כי
לרע
שיוכל
הזה
לקבל
ומחיה
האור
וסוף
שהוא
מושרש
ענין
אותו.
הזה
הלא מפני
שימצא
הכל
מן
המונה
בתחילה
אך
הכללי היה צריך לקבל
בסוד
בתחלה
היה צריך
היה
לרע
שיהיה
נתקן,
כך
ולכן
האור
שהוא
מן
להמתין
ג״כ
מושרש
ענין
יהיה
טוב
הא״ס
נשלם
האור
עם
הכלים,
בו
שישלימו
הכלים
ב ת ח ל ה האור
מקום
עם הכלים ,אלא נעלם למעלה עד שישלימו
ויבוא
הכלים
לשלוט,
את
וגם
ענינם,
תשלם
והוא
שיתנו
שליטתו,
הרע,
ב״ה
לרע
האור
שיהיה
יהיה
חקינו
ג״כ.
להשתלם,
מפני
וסוף
מקום
יאיר
המתחבר עם
הרשימו,
מקום לרע
כי
כך היה הצמצום בתחלה כדי שימצא מ ק ו ם
הבל
ואח״כ
וע״כ לא נ ת ח ב ר
הקו
נשלם.
להמתין ג״כ שיהיה הכל
הרע,
רק
הזה
אורו
יו
האור.
הכל
יהיה
טוב.
הא״ס
ב״ה
צריך
נשלם׳
שבו
הרע
יאיר
ואח״כ
ע״כ לא
אלא,
את
לשלוט,
נעלם
ענינם
וגס
לחזור
הכל
בו,
נתחבר
ואז
בתחלה
למעלה
והיא
תשלם
לטוב,
עד
שיתנו
שליטותו,
אז
י
א י ר
)פתח מא(.
ויבוא תיקונו
ל ח ז ו ר הכל לטוב ,אז יאיר ב ו האור) .שם(.
לא נאריך בצטוט ההקבלות .בהמשך האגרת ,בדף כ״ז ע״ב ,מובאות
לשונות הפתחים מ״ד ,מ״ה ,נ /קכ״ג ,ב״ב ,נ״א )לפי סדר כתיבתם באגרת(.
בדף כ״ח ע״א — פתחים מ״ז ומ״ח ובדף כ״ח ע״ב — פתחים מ״ט ונ״ג.
השאלות ששואל רמח״ל בפתח אגרותיו חוזרות בפי החוקר בחלק השלישי
של המאמר; נשווה שתים מן השאלות .בפתה האגרת הראשונה )י״ט ע״ב(
שואל רמח״ל:
״ואפילו בחלל עצמו אמר הרח״ו שיש עולמות לאין חקר ,ושדברו הם
בענף אחד לבד שהוא אדם קדמון ,ומיד נשאל :אם זה הענף שוה כמו אחרים,
למה נקח זה ובניה כל האחרים?״ ושאלת החוקר :״כתוב בדברי הרח״ו ז״ל,
שבחל הנשאר מן הצמצום יש כמה עולמות לאין קץ ,אבל אין מדברים
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא מסרט אהד .וקשה לי מניה נפשך ,או יש לשאר העולמות האלה פעולות
בבריאה ובהנהגה או לא .אם תאמר לא ,אם כן היי לבטלה ,ואם תאמר שיש
להם פעולה ,א״כ כשידענו פרט אהד ומה הרווהנו ,והוא אינו כטפה מן הים
לעולמות שאין להם קץ?״.
הוסיף רמה״ל ושאל ושם(.. :אח״כ בל אבי״ע הם הם נקודים ,ואז
אורות דאה״פ לא נדע מה ענינם ,מה תועלתם ,מה פעולתם ?״ והחוקר ׳שואל:
״אני רואה באורות הפה מקרה אחד ,דהיינו :יציאה וחזרה .הנקודים מקרה
אחר ,דהיינו שבירה ,הלא טעם ושרש צריך שיהיה לכל זה״ .שאלות החוקר
מפורטות יותר ,הותרות להסבר שיכלול כל הפרטים כאחד :״ידעתי כי תירוצים
לא יהסרו לתרץ כל דבר בפני עצמו אך לא אאמין שיהיו דברים אלה כל־כך
נפרדים שיהיה כל אהד מהם הכמה בפני עצמה ,אלא אני אאמין שיש סדר
אהד כללי מסדר כל הדברים האלה כאהד״ ,גם באגרת מציג רמח״ל את ידיעת
הסדר הכללי כמטרת הלמוד :״אבל הידיעה האמיתית אחר שקבל האדם
הדרושים ]ה1רבים ,ידע הקוטב שעליו סובבים כולם ,כי זה הקוטב ישנו
בייאי ,ולא היו מגלים החכמה דברים כך מפוזרים ונפרדים בלי חבור ,אבל
האמת הוא שכולם תלוי בשרש אהד״.
נמצינו למדים ,כי כללים ראשונים הם האילן ששלח רמח״ל לרבו בתפ״ט,
כללים שניים מקבילים לי׳ פרקי המשניות ונכתבו בת״ץ ,שתי האגרות שבפתחי
חכמה ודעת מקבילות לקל״ה פתהי הכמה ולשאלות שמציג חחוקר בחלק ב׳
ממאמר הוכוח .מאמר הוכוה עצמו נכתב בתצ״ב ,ושנתיים לאחר מכן הותחל
בהכנות להדפסתו.
׳
מכאן שהחומר למאמר הוכוה נכתב בתהלה כחדושים וכללים שעלו בעת
למודו של רמח״ל ונשלחו לרבו ,ואחר זאת חשב המחבר לכתב ספר כולל
שיג! על הכמת הקבלה מפני מתקיפיה ,בכך שיסביר את עמקה ונמשלה —
ההנהגה האלוקית .לכך ,רמח״ל כתב חלק ראשון ממאמרו כדו־שיה העוסק
בשאלות ראשוניות־מבואיות על הכמת הקבלה; הלק שני — תמצת את
הכללים השניים לי׳ פרקי משניות וקבעם כהצגת קצור קבלת האר״י ע״י
המקובל ,הרחיב את שאלותיו שלו שבפתח אגרותיו והוסיף תביעות נמרצות
יותר להסבר הקבלה ונתנם בפי החוקר בחלק זה של המאמר ,כשאלות על
י׳ פרקי המשניות הנ״ל .סדר את חתשובות שבאגרותיו לקל״ח פתחים גדורים
בלשון ברורה ,ואת הרהבת הביאור כתב בפירוש להם ,והציג שני אלו כתשובת
המקובל ,קל״ה הפתחים בחלק השלישי של המאמר ובאורם בחלק הרביעי.
בחלק החמישי הוסיף את המשל והנמשל בדרך קצרה ,למתחיל בחכמה ,וכפי
שהודה בהקדמתו שממנו יתהיל הלומד ,אף שהוא אחרון בסדר הוכוח .אפשר
שגם ההקדמה נכתבה בתחלה כחבור עצמאי ,כפי שעולה מאגרת רמח״ל
לרבו :״כי ההקדמה לא שניתיה ,מאשר ראה אותה כ״ת כבר וערבה בעיניו״.
)אגרות ,עמ׳ רמ״ג(.
כך נכתב מאמר הוכוה ,היוצא נגד ארי נוהם ,כמהדורה מאוחרת של כתבי
רמח״ל הבאים להסביר את חכמת הקבלה בגלוי פנימיותה .שורות אחדות
שכתב רמה״ ל לרבו ,כשהפצירו בו להסכים לספרו ,מוכיחות את הצעת סדר
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכתיבה :״וכבר ספר מעט הכמות הוא וגם ככר עינו דאתה דרכו מאז ואין
יש פה אלא חדוש לשון״) .אגרות ,עמ׳ רמ״ג( .כלומר ,ר״י באסאן ראה חלקים
ממנו כאגרות וכללים שנשלהו אליו ,ועתה ישנה רק עריכה הדשה וסגנון חדש.
יתכן שרמח״ל ערד שוב והידש סגנון מאמר הוכוה ,כי מבקש הוא מרבו:
״אם יכול לקרות הוכוה אשר בידו ,יקרא מהר וישלההו לי ,ואם אין ישלחהו
בלא קריאה …יחנני ואל יאחר ,כי כבר הלשון של הספר ההוא אפשר שלא
יובן כולו בלעדי .וכבר אני רוצה לחדש כל הענינים ההם בדוד אחר מובן
הרבה״) .שם ,עמ׳ רמ׳יה(.
עריכה חוזרת נעשתה בידי רמה״ל גם להבורו הראשון ,לשון למודים,
שיצא בשתי מהדורות ,השניה קצרה מקודמתה ,ולבסוף בקצור נמרץ יצא
כ״םפר המליצה״.
ה.
נכתבו גם ספרים אחרים כהגנה על חכמת הקבלה ,ואותם הזכיר ר׳ ישעיה
באסאן באגרת לרמח״ל תלמידו :״אף אם אין בחבור מאמרך דברים אשר לא
כן ,מ״מ גם מועיל אין בם .כי לא דבר הדש הוא ,וכבר היה לעולמים ספר
״מצרף לחכמה״ למהר״ר ישר מקאנדיא ז״ל ,מלא על כל גדותיו משענות
ואותיות מחכימות ,מליצות יושר על ההכמה .גם בא אחריו מהר״ר אביעד
בחבורו שהדפיס מחדש ,ומה יתן ומה יוסיף הבורך י האם חשבת למשפט,
שמי שלא יטה אוזן לשני חמחברים חנ״ל יעשו רושם בלבבו דברי מאמרד ?
אם אתה מאמין זה ,אני איני מאמין; כי עקוב לב בני האדם ואנוש הוא ,מי
ידענו״ )שם ,עמ׳ רמ״ה־ו׳(.
אך ,דוקא ספר שלא הזכירו ר״י באםאן ,״שומר אמונים״ לר׳ יוסף אירגש,
היבו קרוב למאמר הוכוח .ספר זה נכתב בשנת תפ״ה לערך ,כפי עדות מחברו
באגרתו לר״י באסאן) ,שם ,עמ׳ ק״ב( ,אבל ,נדפס רק בשנת תצ״ו .ר״י א י ר
טוען כי רמח״ל בכללים שלו לקח מספרו ,ואכן הקירבה גדולה :בשני הספרים
מוצאת חכמת הקבלה מהמשל אל הנמשל ,ונודעה עמדת ר״י אירגס בפירוש
הצמצום שבכתבי האר״י ז״ל ,בנגוד למקובלים אחרים .גם סגנון החבורים
קרוב :בשניהם וכוח בין חוקר למקובל ,בתחלה מקבל החוקר את הגיונה של
הקבלה בכללותו ,מתחיל ללמד ספריה ואה״כ שב המקובל ומבאר את פרטי
הקבלה .אבל ,הבדל גדול ישנו בדרך שבה מתבאר נמשל הקבלה בשני
החיבורים .שומר אמונים מבארו כהםברת ר׳ משה קורדובירו ,וכל המגמה היא
לסלק את ההגשמה והרבוי וכר בכך שהנמשל הוא שכל ותאריו .מאמר
הוכוח מבאר את הנמשל כהנהגה אלוקית ,אף ״אור״ עצמו משל ודמיון לתוך
שבו — לכוחות ההנהגה .מאמר הוכוה כולו עוסק בקבלת האר״י ,מתוכה הוא
לא רק עם המתנגדים לקבלה ,כי אם ,ובעקר ,עם לומדיה שלא ירדו לעומק
נמשלה ,ובכלל זה ״שומר אמונים״ ,ובכך חדושו ויחודו.
ב
׳
ג ש
3
הכוונה
לאמונת
חכמים,
מנטובה
ת״ץ.
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
משה ארנד
פשוטו של מקרא ואומדנא הלכתית
הערות ל מ א מ ת של הדב יהודה קופרמןי
לעלוי
שפייער
נשמת
מו״ר
ז״ל
בעל
הרב
שלמה
״פשטיה
הלוי
דקרא״.
בחוברת ״המעין״ האחרונה יצא הרב יהודה קופרמן שליט״א )להלן :הרב
ק׳( לתרום תרומה לפתרון ״שאלה גדולה ומרכדת המטרידה את הלומד
האינטלגנטי״ )ע׳ ,(5היא ״שאלת המדוע״ ,דהיינו )שם עמ׳ 5ועמ׳ .(6
א .מדוע )בענייני הלכה( כתבה התורה את הדברים בצורה כזאת
שלולא הלמוד של תורה שבעל פה היינו מבינים את הענין
לגמרי אחרת ?
ב .מדוע )בעניינים שאינם הלכה אלא סיפור דברים( כותבת
תורה שבכתב את מה שלא קרה )!( ואינה כותבת את מה
שכן קרה י !
כותב שורות אלה יכול לאשר מנסיונו ,ששאלות מעין אלה אמנם מעסיקות
את צבור הלומדים מקרב הנוער שבדורנו ,אך העלאתן על הכתב בצורה
מפורשת וקיצונית כזאת מחייבת להציע להן פתרונות משכנעים ומבוססים,
כבר השיג הראב״ד את הרמב״ם )הלכות תשובה ח ,ה( על שחתחיל בדבר,
שלדעת המשיג ״לא ידע להשלימו״.
אמנם אין ביכלתנו להעריך כאן את תשובות הרב ק׳ בכל העיון וההתעמקות
הדרושים ,אך יורשה לנו להעיר הערות אהדות.
א.
הרב ק׳ תובע ,ש״נשתחרר מן המשואה מדרש־פשט״ )ע׳ ,(11ותביעתו
נראית מאד ,שכן במאות מקומות העמידו גדולי המפרשים את ״מדרשו״ של
מקרא בצד ״פשוטו״ ,לומר לך שאין שניהם פרושים זהים ,כי אם פנים שונות
של הכתוב .הלוא דבר ה׳ הוא ״כפטיש יפוצץ סלע״ )סנהדרין לד (.ו״שתים
זו שמעתי״ )שם( ,ו״שבעים פנים לתורה״ )במ״ר י״ג ,ט״ו( ,והדברים עתיקים
וידועים.
אך נדמה לנו ,שכדאי להשתחרר גם מן העימות של ״הפרוש האמיתי של
הז״ל״ עם ״הפשט הפשוט של הכתוב״ )עמוד 7סוף הערה ,(11עימות שמשתמע
ממנו ,שהפרוש של הז״ל )כלומר :מדרש ההלכה או מדרש האגדה( הוא לבדו
הפרוש האמיתי .אין הדבר כן :אמנם מצאנו ,שהראשונים מציינים את פרוש
1
המעין י״ד—ד ,תמוז תשל״ד ,עמ׳ : 26—3ה מ ו ב א ו ת ש ב ה מ ש ך דברינו מ ת י י ח ס ו ת לעמודים
אלה.
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הז״ל כתואם את ״האמת״ )למשל ברמב״ן המובא בע׳ ,15וראה הערה 61
שם( ,אך אפשר ואפשר למצא בדברי ראשונים את השימוש במלה ״אמת״
גם כדי לציין פשוטו של מקרא בניגוד למדרשו .ונסתפק בדוגמה קיצונית אחת
לכך ,מפרוש ר׳ יוסף קרא — מבית מדרשו של רש״י — לספר שמואל )א,
א ,כ ( :
ויודע אני שיליזו על פתרון זה כל בעלי אגדד .ותלמוד שלא יניחו
מה שפתרו רבותינו …אך המשכילים ישכילו לנתיבות הקרייה
)= המקרא( להעמיד דבר על האמת.
לע״ד אין מנוס מן ההבחנה בין האמת הפילולוגית של הטקסט המקראי,
שהיא תמיד אחת ויחידה והיא מכונה ״פשוטו של מקרא״ ,לבין האמיתות השונות
והרכות ,המבוססות — בדרך הדרש או האסמכתא או הרמז או הסוד ועוד —
על אותו מקרא .מובן מאליו ,שאין האמת הפילולוגית זהה תמיד עם משמעו
ישל הפסוק ,ויש פסוקים רבים שאין ״פשוטם כמשמעם״ ,אבל האמת הפילולגית
אינה א ל א אחת והיא זו התואמת את הכתוב על כל מרכיביו )כולל הקשרו
הענייני ומקביליו( ואינח מתחשבת במסורות שמחוצה לו ,אפילו תהיינה
מקודישות כ״פרושים מקובלים״ או ״הלכה למשה מסיני״ וכיו״ב.
לפי ״פשוטו של מקרא״ אמר יעקב אבינו ״אנכי עשו בכורך״ ולא ״אנכי…
ועשו )הוא( בכורך״; לפי פשוטו של מקרא היתד .הטאת הנערים בני עלי
גדולה מאד ,ובני שמואל נטו אהרי הבצע ,ודוד הכה בהרב את אוריה החתי
ואת אשתו לקה לו לאשהי — .-בעיני הרב ק׳ ברור הוא ,שכל הדברים האלה
״לא קרו״ ,והוא נוזף ב״מורי הדור הקודם״ ,אשר ״לא שמו לב לכך כי רבים
הם הזכאים במקרא והייבים בדברי חז״ל״ )ע׳ 7הערה ,(11כאילו יש ללמוד
מכאן ,שחז״ל לא ביקשו לא לזכות ולא להייב ,אלא לתאר ״דברים כהווייתם״
ותו לא .אך אהד מן הגדולים ,שבקורת זו בודאי אינה תופסת לגביו ,הוא
מחרי״ץ חיות ,שהקדיש לשאלה זו את כל פרק 20של ספרו ״מבוא ה ת ל מ ו ד ״ ;
והנה מדבריו יוצא ברור ,שלדעתו הז״ל אמנם ״היו מגמתיים״ והשתדלו להצדיק
הצדיקים ולהעמיס התועכות האפשריות על הרשעים — ,יעויין שם.
2
4
נדמה לנו איפוא ,שאין זה מן הראוי לכתב בפשטות ,שחז״ל גילו את
״הפרוש האמיתי״ בכתובים .הז״ל לא ביקשו בעיקר את האמת הפילולוגית
וההסטורית ,אלא — בראש ובראשונה — את האמת המחנכת ,את האמת
״המשלמת אותנו״ )= העושה אותנו שלמים( .הם ביקשו לחסן אותנו נגד
הרהורים מן הסוג :״אם גדולי עולם כיעקב אבינו ,כשמואל וכדוד ,חטאו ,מה
רוצים מאתנו ? ברור ,שגם אנו הוטאים ׳.״ — נגד קריאה כזאת בתנ״ך,
2
מ ה ד ו ר ת עפנשטיין של פ י ר ו ש י רבי יוסף ק ר א לנביאים ר א ש ו נ י ם ,מוסד הרב ק ו ק תשל״ג,
עמ׳ מח.
אומרים
על
כל
אלה
שלא
חטאו
)שבת
נד—.גו(.
3
וחז״ל
4
ל ב ר א ש י ת כ״ז .19
עיין כל כ ת ב י מ ה ר י ״ ץ ח י ו ת ,כ ר ך א ,ירושלים תשי״ח ,עמ׳
60
www.daat.ac.il
;
ועיין
מדרש
שכ״ב—שכ״ג.
״שכל
טוב״
אתר דעת -מכללת הרצוג
המשפילה את אבותינו לדרגתנו ,ביקשו הם להעמיד את הקביעה המטהרת
והמרםנת :״כל האומר …הטא אינו אלא טועה״; כלומר :האומר :גדולי עולם
חטאי׳ אלד יאהטא אי! אני! — מוטב שלא יקרא בתנ״ך כלל ,שכן ״אינו אלא
טועה״ — .אין ללמוד ממאמרים אלה לא את האמת ההסטורית )״מה שקרה
באמת״( ולא את האמת הפילולוגית )״פשוטו של מקרא״( ,אלא את ״האמת״,
היינו את רצון הקב״ה מאתנו ואת כל התורם למלוי רצון זה ,רצונו של מי
שהותמו ״אמת״ )ללא שם־תאר מצמצם!(.
המודה בקיומן של אמיתות שונות ,כלומר באמיתות מוחלטות המשתייכות
למישורים שונים ,בקשר לאותו פסוק — פטור מליישב את הנגודים שביניהן,
זה פרוש המאמר ״שבעים פנים לתורה״.
ב.
הרב ק׳ כותב )ע׳ 21הערה ,76ובדומה לכך ע׳ :(26
״נראה לומר כי הרשב״ם מתכוון כאן לשני אספקטים של לימוד
תורה אשר החנהו :הראשון — עומק פשוטו של מקרא ,הלוא
הוא לימוד כיצד מדרשי ההלכה דרשו מתוך הכתובים את אשר
למדו באמצעות המידות .והשני — פשוטו של מקרא ,כלומר
הפירוש הפשוט של הפסוק לעומת פירושו במישור המדרש..,״
צר לנו לקבע ,שהבהנה כזאת בין המונחים ״עומק פשוטו של מקרא״
ו״פשוטו של מקרא״ לא רק אינה מסתברת ,אלא היא מופרכת מעצם לשונו של
הרשב״ם .הלה משתמש בהם ,וכן במונה ״עיקר עומק פשוטו של מקראות״,
במקומות ,שאין בהם כל מדרש הלכה )בראשית ל״ז ;28שמות ג׳ (15ובמקום
שבו ״עומק פשוטו״ עומד בנגוד הריף והמור לפרוש ההלכה )שמות י״ג ,9
ועיין בראב״ע שם(.
ג.
עיקר דבריו של הרב ק׳ מוקדשים לבעיית ״הפונקציה של הפשט״ ,לאמור:
אם מצד אהד מדרש ההלכה הוא המודיע לנו את הררך נלך בה ,ומצד אחר
הפשט אינו תמיד זהה עם מדרש ההלכה ולפעמים אף מנוגד לו ,אם כן —
לשם מה קיים הפשט בכלל י ״על דרך הפשט מאי עבדינן ליה ? )ע׳ (15״ את
מה בא הפשט ללמד ?
המהבר משיב ,שיש לפשט ״פונקציות״ שונות :פעמים הוא מלמד את
הראיי ,את הרצוי והמדזייכ )עיין במאמריו המרובים המוזכרים עמ׳ 1נ הערה
; (24פעמים הוא מלמד הלכה לשעה שאינה הלכה לדורות ,ופעמים — הלכה
לדורות כגוסי* על ההלכה הנלמדת בדרך מדרש ההלכה.
והנה במאמר ,שבו אנו דנים ,מהדש הרב ק׳ את המושג ״אומדנא הלכתית״,
הנשען על המידה ״דיבר הכתוב בהווה״ ועל לשון הרמב״ן ״כמין משל בהווה״
)ע׳ — .(13—11האומדנא ההלכתית ,המיוצגת ע״י פשוטו של מקרא ,או ׳שהיא
באה להראות לנו כיצד להגשים את ההלכה הנלמדת ממדרש ההלכה ,או שהיא באה
לקבע הלכה באותן נסיבות ,שבהן אין ההלכה הרגילה — זו המבוססת על
מדרש ההלכה של הז״ל — תופסת ,משום שאי אפשר להגשימה — .כך ,למשל,
www.daat.ac.il
61
אתר דעת -מכללת הרצוג
קובעת ההלכה ,ששומר הנם פטור בגנבה ואבדה ושומר שכר הייב בהן;
אך מה לעשות ,כאשר לא ברור ,אם השומר הוא שומר־הנם או שומר־שכר י
באה לשון הכתוב וקובעת ,שכל בסתמא — ׳:זומר ,,כס *,או כלים ׳ הוא שומר
חנם ,ושומר ,,חמור או שור ובל בהמה״ הוא שומר שכר — .כך מציע הרב ק׳
ע״פ הרשב״ם .
אמנם אין אני בטוה ,שהידוש זה ניתן להאמר ושאין הוא סותר את ההלכה,
)האמנם הלכה היא ,ששומר בהמה הטוען ״שומר הנם אני ונגנבה ממגי׳/
יהא חייב לשלם ,כשהמפקיד טוען :״שומר שכר היית״ ל(; אף ףזאת :אין
הרשב״ם ,שהרב ק׳ מייחס לו כוונה זו ,אומר אותה במפורש — .אבל במבט
ראשון הדברים נראים ומאירים.
לא כן הדבר בדין גנב שנמצא במחתרת ,שעליו הכתוב אומר )משפטים
כ״ב ,ב( :״אם זרחה השמש עליו דמים לו״ .גם כאן יש ניגוד בין פשוטו
של מקרא )ביום— חייב; בלילח— פטור( למדרשו )אם ברור כשמש שלא
בא הגנב על עסקי נפשות — חייב; אם לא ברור חדבר — פטור( ,שכן חז״ל
פירשו את הפסוק כעין משל .והנה נהלקו הרמב״ם והראב״ד ,אם פירוש
חז״ל זה בא לבטל — לצרכי ההלכה — את פירושו הפשוט של הפסוק )רמב״ם(
או אם פירוש חז״ל בא רק להופייי על חפשט בלי לבטלו )ראב״ד( .במלים
אהרות :לדעת הראב״ד כך הם הדברים:
ביום — אסור לבעל הבית להרוג את הגנב;
בלילה — תלוי הדבר :אם ברור כשמש וכו׳ — אסור,
אם לא ברור — …מותר.
ואילו לדעת הרמב״ם אין הבדל בין יום ללילה ,והדין תלוי תמיד בכר,
אם ברור לבעה״ב ,שאין הגנב בא להרגו או אם לדעתו יש סכנה ,שהגנב
יתקוף אותו ,ואז נאמר :הבא להרגך השכם להרגו.
לא זכינו להבין ,על שום מה הרב ק׳ מוציא את דברי הראב״ד ממשמעם
ומייחס להם כוונה שונה לגמרי ,שאין לה כל אחיזה בלשונו של הרב בעל
ההשגות )עמ׳ .(26—24
,
,
5
0
ומכאן לדין ״יום או יזמים״ )משפטים כ״א ,כ״א( ,שבו הפליא הרב ק׳
להראות מה גדול הפער בין פירוש הפסוק על פי הפשט לדעת הרמב״ן
לבין פירושו על פי מדרש ההלכה של הז״ל.
נזכיר את הדבר:
ל ש ו ן ה פ ס ו ק :אך אם יום או יומים י ע מ ד . . .
ה פ ש ט )רמב״ן( :אך אם יקום )ממשכבו( ביום הראשון או ה ש נ י . . .
:אך אם יחיה 24ש ע ו ת . . .
המדרש
5
6
ובדומה
לכך ניסח
עיין
פרושו
עיין
הלכות
ה ר ב ד״צ
הופמן
זצ״ל את
פרוש הרמב״ן לענין
לדברים כ״ב .24—23
גניבה
פ ר ק ט׳
הלכות
ז—ח.
62
www.daat.ac.il
״בעיר —
בשדה״;
אתר דעת -מכללת הרצוג
7
לסי ההלכה ,אם אמדו את העבד למיתה־תוו־מעת־לעת ,אין
י ז יוצא נקי אלא לאהד שעברו 24שעות והעבד עדיין חי; לעומת זאת,
אם אמדוהו לחיים ,אפילו לחיי 24שעות ,האדון סטור מיד — .לסי ״הפשט״
שברמבי׳ן האדון יוצא נקי אם העבד קם ממשכבו או אם הוא חי 48שעות.
אין הדמב״ן מזכיר כאן את ענין ״אמדוהו לחיים״ ,והרב בעל ״משך חכמה״
)דבריו מובאים בעמ׳ (16מציין ,שכמובן אם אמדוהו לחיים ,אפילו לחיי שעה,
האדון סטור מיד.
ה א ד
ואמנם קשה להבין מה ראה הרמב״ן להציע פירוש מנוגד להלכה ולפרש
״יעמד״ — יקום על רגליו ,בשעה שעינינו רואות ,ש״יעמד״ עומד בניגוד
י״ומת תתת ידו״ ,כלומר שהפשמ מהייב להבין ״יעמד״ — יתקיים .ועל כך
כתב בעל ״משך חכמה״ ,שלשון עתיד רומזת לאומדגא ,והשימוש בשרש ״עמד״
במשמעות ״התקיים״ רומז לקימה ולעמידה על רגליו.
והנה ,לדעת הרב ק׳ ב א הפשט של הרמב״ן ללמד ,איך אומדים את העבד
לחיים או למיתה .כלומר :רוצה אתה לדעת ,אם הוא יהיה 24שעות או לא,
לד ואמוד ,אם סביר הוא שיעמד על רגליו היום או מחר! — לפי זה פשוטו
של מקרא בא לתלות אומדנא באומדנא!
אין דברים אלה רמוזים ברמב״ן רמז כל שהוא ,שכן הרמב״ן לא דיבר כלל
בשאלת האומדנא .ומניין לו לרב ק׳ ,שקל יותר לאמוד ,אם העבד יקום על
רגליו היום או מחר ,מאשר אם ימשיך לחיות 24שעות ז
ל ס י כ ו ם :רבותינו הראשונים לא ראו בעייה בכך ,שדברי הכתוב
על פי פשוטו נוגדים וסותרים לפעמים את דברי הכתוב לפי מדרשו.
דעתם רחבה היתה, ,ולא עלה על ליבם לומר ,שהפשט הייב למצא לו בעולם
ההלכה איזו פינה אפלה ונידהת ,שבה יוכל להתקיים ולומר את דברו .מכל
מקום אין רשות לתלות בראשונים כוונות כאלה ללא ראייה מפורשת בדבריהם *,
ואשר לשאלה :מהי הפונקציה של הפשט י — נענה עליה בשאלות
נגדיות :אם הלכה כבית הלל ,מהי הפונקציה של דעת בית שמאי? אם הפשט
כפירוש רש״י ,מהי הפונקציה של פירושי רשב״ם וראב״ע? — על כגון דא
אמרו :אילו ואילו דברי א־לחים חיים ,גם כשיש ניגוד ביניהם וכאשר מבחינה
הגיונית הם מוציאים אלה את אלה מן הכלל.
ונסיים בדברי הרב ק׳ עצמו )עמ׳ : (26
״במקום לאלץ את הפשט אל תוך מסגרת המדרש או להיפך,
הוא )= ה״מבין״( ילמד תורה הן מהמדרש והן מהפשט וישמשו
יחד בהרמוניה באין מפריע״.
י
8
עיין רמב״ם,
ק׳
הרב
הלכות
טוען
)ע׳
15
ותואם
את
מיוחד
זה ייתכן מאד,
את
שמוש
הכתוב
רוצח
הלשון
לפי
ושמירת
הערה
(60
פשוטו.
שהרמב״ן
במקרא,
ובכך
הנפש,
פ ר ק ב׳,
ש״נכון״
פרושו
לכשיוכח
הדבר,
התכוון לומר,
הוא
י״ב—י״ג.
אצל
״נסבול
שפרוש
הרמב״ן
את
״מכוון
הדוחק
אל
הטקסט״
לקבלו״!
חז״ל ״יעמד״ — יתקיים
במקרה
תואם
הנכון•
www.daat.ac.il
63
אתר דעת -מכללת הרצוג
אשר מ ת ה
על הוצאות הבית ומעשר כספים
ב״המעיך ,תמוז תשל״ד ,רוצה חרב שילח רפאל נ״י להוכיח שחיוב מעשר
כספים אינו הל על הוצאות הבית ,ובין השאר הוא מביא ראיה מדברי מרן
החפץ הייס ז״ל בספרו ״אהבת הסד״ פי״ה אות גי .אמנם מעיר בעל המאמר
שלדברי הגאון רש״ז אוערבך שליט״א ״ייתכן שהפירוש בדברי הא״ה הוא
בדיוק להיפך״ ,אך הוא דוהה את דבריו.
ברצוני להעיר שלא רק ״ייתכן״ שהפירוש הוא להיפר אלא שאין כלל
אפשרות לפרש אחרת את דבךי הא״ה ,ולשם כך נביא אותם במלואם .וז״ל
הא״ת שם :״ . . .ו ה נ ה כל זה טוב אם יש לו עסק פרטי שיוכל לכתוב חריוח
שמזמין לו ד׳ בכל פעם אבל אם חוא איש חנוני כמעט א״א לכתוב בכל פעם
את מעט הריוה שמזדמן לו ע״כ העצה לזה שבכל שנה יעשה חשבון מסחורותיו
דרך כלל וחשבון פנקסו השייך להעסק וידע את מה שניתוסף לו גם יחשיב
לערך את הוצאות הבית על מזונותיו ומלבושיו שהיה לו במשך הזמן הזה
ולעומת כל זד ,יחשוב מה שכתוב בפנקסו שהוציא על צדקה גם כל עניני
צדקה ׳שרגיל ליתן בתוך ביתו לעניים״ ,עכ״ל.
וההסבר הוא פשוט .יש שתי שיטות לפיהן אפשר לקבוע את הריוח ממנו
יש להפריש מעשר כספים:
א .אפשר לרשום את הריוה מכל עסקא ואז אין צורך בשום חשבונות
נוספים כי סיכום הריוה מכל העסקות שנעשו במשך השנה הוא הריוח ממנו
יש להפריש מעשר .אך בשיטה זו יכול לנהוג מי שעושה כמה עסקות בודדות
במשך השנה והריוח מכל עיסקא הוא ברור .אך לא כן חנוני המוכר את סחורתו
לעשרות אנשים יום יום .והנוני אין כל אפשרות לקבוע בדרך זו את הריוח
השנתי וע״כ עליו לנהוג בדרך השניה ,דהיינו:
ב .עליו לסכם את ערך רכושו ,המורכב בררך כלל מסחורות ומחובות
הקונים )בלשון הא״ח ״חשבון פנקסו׳־ — ״ההנוני על פנקסו״( ,בתהילת השנה
ובסופה ואז הוא קובע בכמה גדל ערך רכושו העסקי במשך השנה וזה ה
לכאורה הריוח .אבל רק לכאורה ,כי אם קובעים את הריוה בדרך זו יש להוסיף
לסכום בו גדל ערך הרכוש גם את ההוצאות הפרטיות שהוציא מקופת העסק
ושחיסרו את רכושו .שניים אלה — גידול ההון וההוצאות הפרטיות — מהוים
הריוח החייב במ״כ .זהו הפירוש האמיתי והיחיד חאפשרי של דברי ה ״
מה שכתוב אח״כ על ענין הצדקה אינו סותר ואינו מסייע למה שאמרנו
אלא שישי להעיר ׳שלמעשה ,אם הצדקה ניתנה מכספי העסק ,הרי כדי להגיע
לריוח הכולל ,יש להוסיף לסכום הריוה שהושב לפי השיטה השניה גם את
הצדקה שניתנה כאמור .לעומת זאת יש כמובן לנכות את סכום הצדקה שניתנה
ממעשר הכספים החל על כל הריוה כאמור.
עצם הרעיון לפטור הוצאות הבית ממ״כ הוא תמוה כי מי יקבע כמה
מותר לנכות עבור הוצאות הבית .ואם נאמר שאין שיעור לדבר נמצא שמי
שמבזבז את כל רווחיו על צרכיו הפרטיים יהיה פטור מהמצוד! וזה דבר
שאין הדעת םובלתו.
ו א
א
64
www.daat.ac.il
ח י
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים
ועל סופריהם
בצלאל לנדוי
ספד מקוואות לאדריכל יוסף שנבדגד
־־-י
.4. .411.11
מקואות נבנו בישראל בלל הדורות ב נ י מושבות ישראל ,בארץ ובתפוצות
הגולה .שרידי מבנים נתגלו בהפיריי; ארכיאולוגיות ,ומהם שנשמרו מהרס
והורבן ונשארו כמעט כבזמן פעילותם .תרשימים ותמונות של בניני מקוואות
מפוזרים באוספים היסטוריים ובמוזיאונים מקומיים .הומר זה המקיף תקופה
של אלפי שנים ,מימי הבית השני עד הדור הזה ועד בכלל ,נאסף ע״י
האדריכל ר׳ יוסף שנברגר ,בספרו זה .מתוך הכרת חומר זה אנו למדים כיצד היו
קדמונינו מתגברים על בעיות טכניות שונות וכיצד המציאו פתרונות מבוססים
על יסודות ההלכה הקבועה.
הספר כולל פריים מיוחדים על הכנין המקוואות בדורית קדומים ביהוד
בארץ ישראל בתקופת הבית השני .תקופת המשנה והתלמוד ,בסביבות ירושלם
)הר הבית ,1מעין השלוה ,ליד קברי המלכים ועל פסגות מצדה והרודיון וכן
ליד בית הכנסת במעון בהצר לביצה נירים י ש מ ע . 1
מפני הטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעי־ אדמתנו ,והנה לפנינו תכניות
מקוואות מימי רש״י ובעלי התוספות בקהלות גרמניה העתיקות :קולוניה,
וורמייזא ,שפיירא ,סרידברג ,אנדנך ,אופנבורג ועוד.
בראשית האלף השש׳ החלו גלויות להתקבץ בארץ הקודש ,ביהוד מתקופת
גולי ספרד ,והרי תכניות מקוואות שנבנו בארצות החיים צפת ,טבריה וירושלם,
מימי האר״י ועד ימינו.
נוסף על הלכות מקיואות ,מתוך שלהן ערוך יורה דעה סימן ר״א ,נוספו
כאץ הגדרות ומונהים טכניים ,ביהוד הסבר היסודות ההלכתיים ,סוגי מקומות
הבילה ,כללים בהכשר מקוה ,כללים בפסול מקוד ,,הכשר מקוה על ידי המשכה,
הכשר מקוד! על ידי השקה או זריעה ,מבנה המקור ,והאוצרות ,והפרק המרכזי
״הנחיות תכנוניות י־אור ההלכה׳ ,יכן סעיף מיוהד מוקדש לבעיות תכנון
פרוגרמה ולתכנון מקואות על בסיס מודולרי.
ברכה מיוהדת קובעים לעצמם הנספחים ,וביניהם תשובתו של הגאון
רבי יואל טייטלבוים האדמי־־י־ מסאטמאר )להרב יצהק שנברגר אחיו של
המחבר שנטל הלק בחיבור הספי־( ,תשובת הגר״ה פאדווא מלונדון )מתוך ספרו
״חשב האפוד״ ,1פרטי בניית מקואות בירושלים ,כפי שהוכנו ע״י הגרי״מ
מוקצינסקי ופורסמו על ידי לפני שישים שנה בירחון התורני ״המאסף״,
וכן תקנות משרד הבריאות ותמצית פסק דין אודות אהריות האדריכל.
תנאי הטכנולוגיה וחמרי הבניה עשיויים להשתנות ולהתחדש ,ברם יסודות
ההלכה אינם משתנים .לפיכל כל חידוש מידרני בארכיטקטורה וכר בחכרה
שיהיה מותאם עם ההלכה הקבועה .תיאום זה הוא אתגר נכבד לאדריכל
www.daat.ac.il
65
אתר דעת -מכללת הרצוג
בן זמנט ,כשהוא בא היום לבנות מקוד ,טהרה לדרישת הציבור הממשיך במסורת
העם ולסיפוק צרכיו.
הספר נועד לתת לראשי הציבור ,לאדריכלים ולמהנדסים ,אפשרות לימוד
בעיות מיוחדות של תכנון מקואות ,להכיר סרטי מבני מקוד• היסטוריים
שנשתמרו ונתגלו ,להסביר את היסודות ההלכתיים בשפה מובנת לכל ולהציע
פתרונות תכנוניים ופרטיהם.
מתוך נסיונו הרב של המחבר בהקמת מבני מקואות מוצעים פתרונות
על בסיס מודולי ,וכן מבנים מיוחדים על פרטיהן ,אוצרות המים להכשר מ י
המקור ,הצמודים לבריכות טבילה וכל פרטי ההלכה הנוגעים לכך ,שכן תכנונם
וביצועם מותנה בידיעה המקיפה של הלכה ומעשה וידיעות אלו ניתנות
בספר זה ליוזם ולמתכנן כאהד.
הספר עשוי להיות לעזר גם לרבנים שמתפקידם לפקח על בנין המקוה,
במגעם עם המתכנן ,אשר לא תמיד מבין בקלות את השפה המורגלת בלשון
ההלכה .כן מקיל ספר זה על המגע בין הרב והמהנדס לגבי שיתוף הפעולה
ההכרחי ביניהם ,ההל מן התכנון הכללי דרך הביצוע של כל הפרטים הטכניים
וההלכתיים ,ועד להפעלת המקור ,למעשה על פי ההלכה.
כותב טורים אלה אינו רואה עצמו מוסמך לסקור את הספר מבחינה
תורנית או מבהינה אדריכלית ,אולם לרגל מלאכתו בדברי הימים נתקל
בפרסומי עתונות לפני עשרות בשנים ,מהם אנו למדים על בעיות התכנון
שהעסיקו את בני הדורות הקודמים.
כדוגמא בלבד נצטט כתבה ״תוכחת מגולה״ בחתימת שרה בת טובים,
שפורסמה בעתון היומי ״המליץ״ לפני כתשעים ישנה ,בה פונה אשה תושבת
מינסק בקריאה :״על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן על שאינן
זהירות וכו׳ אמרו חז״ל והנה לאפרושי מאסורא שלא יתרבו ח״ו בני הנדה
בישראל ,ושלא תמותנה המפונקות בדמי עלומיהן ,לדעתי כדאי וראוי כי
ישתדלו בזה טובי עירנו להרים המכשלה ולהסיר המות מקרבנו״.
״טעמו וראו ,ראו וקחו מוסר השכל
אלחנן בקאוונא לקרב את הרחוקות,
של שיש ,עד כי גם נשים עדיגות,
בה״ ,ועל סמך זאת היא תובעת
בפיה דברים בשבחו של גדול הדור:
מהגאון רב פעלים מורנו ורבנו ר׳ יצחק
בבנותו מקוד ,טובה יפה והמהודרה ,כולה
עגונות ומפונקות כמטרוניתות תטהרנה
מראשי יתר הקהילות ללכת בעקבותיו.
מו״ל העתון הוסיף בשולי הדברים :״מה נעים לכל אוהב עמו לראות
בת ישראל למודת ה׳ כמור סופרת נכבדה ,לא נדע אם כן שמר באמת ,בת
טובים ,או רק כנוי בחרת לך להעלים שמך ,איך שיהי׳ ,לך נאה ילד יאה
השם הזה ,ברוכה את לד׳ וברוך טעמך כי טוב ,אכן בת טובים את ,הורים
טובים גדלוך ויחנכוך לתורה ולתושיה ,על כן דבריד טובים ונכוחים .לבנו
לא יסיתנו בספק ,כי מאמרך הנאמר בצדק יעשה רושם גדול בעירד ,ומנהליה
ישקדו לתקן הכל בדבריך״.
והנה לפנינו מודעה שפורסמה ב״המליץ״ תרמ״ד ,לפני כתשעים שנה,
66
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בחתימת ר׳ אהרן זאב וואלף וייל רבה של קיוב ,המאשר ״להיות לראיה ביד
הנכבד הד״ר יצחק עליאש טאם טעכניק מריגא ,אשר בבית הטבילה הכללית
בעירנו ,שנבנה מקרוב בתכלית היופי בנח חמש מקוואות העומדות על הרצפה,
וישב יצהק ויהפור באר מים היים הוץ להומת הבית הב״ל ,אשר מהבאר ההוא
ל י ויבואו המים תוך ההמש מקואות הנ״ל ,ובעינינו ראינו כי הפצו בידו
הצליח באופן מאד נעלה ,אשר ברגעים אהדים יבואו המים לתור המקואות,
וברגעים מעטים יצאו מחמקואות חוצה ,ונעשה הכל ע״פ ד״ת הק /בלי שום
חשש ופקפוק ,והמים יהיו נקיים וטהורים תמיד ,ומהראוי לכל אחינו ב״י
בעיירות גדולות ,לעורר בצדק ולדרוש את המעכניק הדי״ץ הנ״ל ,אשר יעשה
להם מקואות כאלה״.
י ע
רבי צבי הירש רבינוביץ בנו של רבי יצחק אלחנן ,ששימש כרב קהילת
מיטווי מעיד אף הוא :״אשר גם בעירנו בנה בשנה העברה מקוד .מהודרת,
כשרה בלי השש ופקפוק ,מלבד ידיעתו הגדולה באומנתו ,הנה נודעו לו היטב
דיני מקואות ,ולא יצא מת״י דבר שאינו מתוקן ,ומקואות כאלו סודרו גם
בריגא פרידריך־שטאט ,קריצבארג ,דינאבורג ,גרייווע וויטעבסק״.
בעיסוקו בבעיות התכנון שצצו לפני עשרות דורות ,נמנע המחבר מבעיות
היסטוריות החורגות מתהום התכנון ,אולם כותב טורים אלה רואה זכות לעצמו
להעלות על נס מסירותן של אלפים מבנות ישראל ברוסיה הסובייטית ,ששמרו
על קדושת בית ישראל בתנאים של מסירות נפש בפועל ,היה זה לאחר
המהפכה הבולשביםטית ברוסיה ,כאשר השלטון הקומוניסטי התבסס ברחבי
המדינה ,וה״יבםקציה״ החלה להפעיל את מדיניותה .מאלפי קהילות ישראל
שנסגרו מאחורי מסד הברזל נשמע ״קול שוועת וזעקת אחינו בני רוסיא
ואוקראינה הסובייטית ,אשר ממשלת זדון מושלת שם ,וכבר פשטו ופרשו ידם
ל כל מהמדינו ,לסגור את כל מוסדות התורה ובתי ההינוך הדתי ,ופשטו
לבטל את המקואות״ .הגיעה זעקה ״מאות קהלות ,גדולות
גם ידם
וקטנות ,אשר אי אפשר להשיג עצים וגחלים ,כי אם ע״י מוסדותיהם או
רשיון ממשלתם הרשעה ,והם אינם נותנים ומוכרים עצים בשום מחיר להמם
את המקואות ,ובכמה מקומות אי אפשר להשיג אף במהיר היותר גדול״.
ע
היו ביניהם ״יהידי סגולה ויראי ד׳ שהיו מוכרחים לילך ולאסוף התיבות
עצים או גחלים ,מבית לבית או להשיג במחשך ,באופן בלתי רשמי ,במהיר
היותר גדול״ .הם נאלצו איפוא להמציא ״מכונות )םאמאוורן( חדשות שנעשו
באומנות והתחכמות גדולה ,לצמצם שלא יצטרכו עצים הרבה לחמם המקואות ,כי
אם חלק היותר קטן״ ,ומתוך בטאונה של אגודת ישראל בשם ״הדרך״ ,שהופיע בימים
ההם ,אנו למדים על ועד מיוחד שהוקם בפרנקפורט דמיין כדי לסייע לקהילות
היהודיות תחת השלטון הקומוניסטי ,לספק להן דודים כאלה כדי שיוכלו
לשמור על קדושת ישראל ,גם בתנאים קשים ביותר.
הרב שמעון אלעזר זוסמן סופר פירסם ב״המודיע״ ,גליון ערב שבועות
תשל״ד ,מאמר מקיף שבו סקר את פרקי הספר ,ומתוך נםיונו הוסיף ידיעות
חשובות להסבר השטות השונות בהלכות מקוואות ובנינם .לדברי המחבר הטוען
www.daat.ac.il
67
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהקדמתו שספרו מיועד לרבנים ,אדריכלים ואישי ציבור ,הוא מוסיף
את ציבור הלומדים ,ומציין בצער שדיני מקואות וכל הקשור בהם הם בעיני
הרבה לומדים נושא שאין מתעסקים בו .נושא זה משאירים הם לרבנים
ולמורי הוראות ,מבלי להתענין לכל הפחות לידע את עיקרי הדינים והיסודות
עליהם בנויים המקואות שבהם חם טובלים כל ימי חייהם .בלי משים לב.
מצער לראות למדנים שמסכתות של סדר נזיקין שגורות על פיהם עם כל
פירושי האחרונים ומגלים אי ידיעה מדהימה בעניני מקואות ובמושגים
בסיסיים עליהם בנויים הדינים שביו״ד סי׳ ר״א על ע״ה סימניו .גם ללומדים
אלה שאין עיסוקם יסייע בהלכות אלו יסייע ספר זה ,כדי לתת בידם מפתח להבנת
דיני מקוואות.
הספר הראשון מסוגו ראוי לסקירה תורנית מדעית ,אולם לפי שעה נסתפק
בציון העובדה כי הספר שלפנינו מהווה גסיון ,הסבר שיטתי של הםינטזה
בין דרישות ההלכה לגבי טהרת המשפחה ודיני המקוה לבין הניתוה התכנוני
והקונסטרוקטיבי של מבנה המקוה לפרטיו השונים .ההסבר נעשה על סמך
נסיון בהקמת עשרות מקואות בישראל במשך שנים רבות ,ועל סמר לימוד
ומעקב מתמיד אהרי הבעיות שהתעוררו במשך הזמן ,ואין ספק שהוא ישאר
הספר הראשוני בשטח זה.
ערשה לעצמנו לסיים בברכה לידידנו ה ר ״ י ש נ ב ר ג ר שהברכה תשרה
במעשי ידיו ותהיינה עריבות לפני המקום ,כדברי חז״ל )ויקרא רבה יט ג(.
פרשיותיה של תורה אף על פי שהן נראות כאילו כעורות ,כאילו שחורות
לאומרן ברבים ,כגון הלכות נדה ויולדות ,אמר הקב״ה הרי הן עריבות עלי
היינו האי דכתיב וערבה לה׳ מנהת יהודה וירושלם )מלאכי ג ,ד(.
׳
בגליון הבא נשתדל ל ה ת ח י ל בסקירות קצרות על ספרים
חדשים .מחברים ומו״ל מ ת ב ק ש י ם לשלוח ספרים חדשים
ל מ ע ר כ ת ״המעין״ .כמובן שאין ה מ ע ר כ ת מתחייבת ל ס ק ו ר
כל ספר.
מערכת
68
www.daat.ac.il
המעץ
אתר דעת -מכללת הרצוג
ר יוחנן כהן* ישר
מחקד חדש על משנתו של ר׳ יצחק ברויאד
״יש להודות לו ,להקב״ה ,על ׳;יברא בחכמתו את הפילוסוף עמנואל קאנט.
כל יהודי נאמן ,הלומד כראוי את ביקורת התבונה הטהורה ,חייב להוסיף :אמך/
דברים אלד .נאמרו על ידי יצחק ברויאר ,לפי עדותו ׳*:ל שלמה אהרמן,
בביוגרפיה שלו .מכל מקום ,כתב• חפילוםוף חנכרי חזר ,תורגמו רובם ככולם
ללשוננו; כמו כן ,ישי לנו בעברית רוב כתבי הפילוסופים היהודיים הגדולים,
״*בזונו ממשנתו של קאנט ותיקנו אותה :הרכין כהן ופרנץ רוזנצווייג .ואילו
כתבי יצחק ברויאר ,שחשיבותם בתהום ההגות היהודית ההדשה נודעת לכל,
עדיין לא זכו לתרגומים ולמחקרים רבים .
הרב שארל פרידמן ז״ל ,מצרפת ,שהיה בקי בשפה הגרמנית ,בתורת
המשפטים ובפילוסופיה המודרנית ,ואין צריר לומר במורשית ישראל ,שהתעמק
בה בתוקף תפקידו ,נרתם למשימה זו ,וחתחיל בחקירה יסודית ובליבון משמעותם
של כתביו הפילוסופיים של יצהק ברויאר .פעולה זו נעשתה במסגרת המכון
ליהדות שיבאוניברסיטת סטרזבור )שטראםבורג( שבצרפת ,תחת פיקוחו ימל
הפרופסור אנדרח נחר .אחרי גמר השלב הראשיון של עבודה זו ,כלומר קריאה
מקיפה של כתבי יצהק ברויאר וסקירת משמעותם הכללית ,עלה חרב שארל
פרידמן לישראל והתמסר לעבודה חינוכית בכפר הנוער הדתי ,שלמרגלות
הכרמל .הוא היה מורח בחסד עליון ,ושיבה ליבם של התלמידים ושל המבוגרים
כאחד .אולם ,כפי שכתוב בפרקי אבות :״לא עליך המלאכה לגמור…״ — נפטר
חהוקר במיתה חטופה; הסיכום הראשון של עבודתו חותם את כל תרומתו
האישית לנושא .עם זאת .יש להניח שאחרים ימשיכו באותו כיוון ,לאו דווקא
בצרפתית ,ויאפשרו לציבור חרחב לזכות בחבנת משנתו של יצחק ברויאר.
סיכום עבודתו של הרב שארל פרידמן פורסם בריבעון למדעי היהדות,
המופיע בפרים )כרך קל״א ,עמודים -(160—127׳ .חעיון בחיבור זה מעלה
שלמרות הערצתו הכנה את הפילוסופיה של קאנט ,הסתייג ממנה יצהק ברויאר
בנקודות עיקריות ,והעתיק אותה למסלולים חדשים.
בראשית דבריו מבליט המחבר את קוצר יכולתו של המשפט להושיע את
האנושות מן הפורענות ההכרתית ,כי אין בין תורת המשפטים ובין דרישות
1
1
ברויאר עצמו
ר׳ יצחק
מיצירותיו
2
בתרגום
£111(163 ^111^68
בספרייה
פירסם
חלק
אנגלי,
הנמצא
(168
116י.116
הלאומית
בירושלים
או
קירות
חייו
של
ר׳
על
חייו
של
הרב
פרטים
על
צורפו
פרטים
אנדרה
נהר.
מיצירותיו
תחת
בעברית,
מכבש
תדפיסים
בספרייה
יצתק
שארל
מבשרים
ועכשיו
לנו
על
קובץ
הדפוס.
הופצו
של
ברויאר
פרידמן
בספריות.
האוניברסיטה
ורשימת
והקדמה
www.daat.ac.il
אפשר ל ק ר ו א את
המאמר
למאמר
צורפו
בר־אילן.
ספריו
מפרי
הפילוסופיים.
עטו
של
לתדפים
הפרופסור
69
אתר דעת -מכללת הרצוג
המוסר שום גשר אמיתי .ברויאר מבסס את דיעותיו בענין זה על פרשנות
מיקראית מבריקה בעיקבות סבו ,הלא הוא הרב שמשון רפאל הירש .כיוון שכך,
הפילוסופיה של עמנואל קאנט מהווה באמת מהפכה שבאה בעיתה ,והיא סללה
את הדרך לתיקון עולם במלכות שד־י .ואמנם ,כפי שאמר הפילוסוף ,הכללים
שמכוונים את היהםים בין בני האדם ,אסור לבדות אותם באופן שרירותי
ולהבנות משיטות מלאכותיות ,אלא יש לגלות אותם כפי שהם עומדים בזכות
עצמם .הציות ל״ציווי המוחלט״ מבטא את הירותו של האדם ,כי הוא מוציא
אותו משעבוד הוקי הטבע והוקי המוסר המזוייף .הז״ל אמרו כבר בישעתם
)רבי שימלאי ,בבלי נדה ל :(:״אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותם
הימים )ישלפני הלידה(״ ,כלומר שכל הכמה אמיתית היא מלידה ,אפילו אם
מלאך מסיטרא אהרא סתר באופן זמני הכמה זו .מכל מקום ,ברור שיש להבחין
בין ״מה שיש״ ובין ״מה שצריך להיות״ על פי טוהר המידות עצמן ,ו״מה
שצריך להיות״ ,בשיטתו של קאנט ,זוכר .למלוא חםכמתו של יצחק ברויאר,
במעין אוטונומית מוחלטת לעומת חוקי הטבע וחוקות ההברה.
אולם ,רק עד כאן הסכמתו .כפי ׳מאמר הפילוסוף היהודי ,קאנט לא היה
נוכח במעמד הר סיני .כאמור ,הפילוסוף הנכרי הכריז על האוטונומיה של
האנושי שבאדם כדי לשים את הדגש על השיעבוד של הסדר הטבעי וחחברתי;
אבל הוא לא השכיל לקדש את החירות שחנך .בנדון זה מביא ברויאר את
הפסוק :״מעוות לא יוכל לתקון ,והסרון לא יוכל להמנות״ )קהלת א׳ .(15או,
בלישון אהרת :״קאנט החמיץ את ההזדמנות לקדש את השבת״.
יש במשנתו של יצהק ברויאר מימד מיסטי ,ודבר זה לא נעלם ממחקריו
של גרשום שלום .עם זאת ,לא התכוון המחבר להרהיב את הדיבור בעניין זה.
הציר שעליו סובבת כל הגותו הוא ,שהתורה היא בעולם כמות־שהוא כמו חוקי
הטבע בעולם התופעות .ובכן ,הסדר של התורה איננו שרירותי ,כביכול ,אלא
מושא ישיר של רצון הא־ל יתברך .כך אפשר להבין את דברי הנביא )ירמיה
ל״ג : (25״כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה ,חוקת שמיים וארץ לא שמתי״.
לפי פרשנות זאת ,ה״ברית״ היא התורה ,ואילו ה״חוקות״ הן שילטון הסיבתיות
המוחלטת ישבטבע .היחס בין שניהם הוא שהתורה היא ״כלי חמדה״ ,״כלי חמדה
שבו וברא העולם״.
לולא ההקבלה הזאת בין המשפט האלוקי מחד ,וםיבתיות הטבע מאידך
גיסא ,נמחץ האדם בחוקי סביבתו ללא אוטונומיה מישלו .לכן אפשר לומר,
בעיקבות המקובלים מימי הביניים ,שהקב״ה ,.צמצם״ את עצמו ,וחירותו של
האדם משתרעת בפער שבין שתי הרשויות :הבורא והנברא .לכן הדגישו תמיד
כל הפילוסופים היהודיים את השיבות האמונה בבריאה יש מאין ,כפי שלמדנו
אותה מכתבי הקודש ,בניגוד לדיעה שהחומר הוא קדמון והא־ ל סידר אותו
כביכול בצורת קוסמוס יפה.
הבאנו כאן ראשי פרקים בלבד מסקירתו של הרב שארל פרידמן ,שהיא
עצמה מרוכזת ותמציתית .יש בה כיווני מחקר רצויים לפי קווי יסוד עמוקים
ומגוונים .יש להצטער על כד שרק יחידי סגולה ,תלמידי־חכמים שהם גם
בקיאים בשטחים שונים של מחישבת ישראל החדשה ובפילוסופיה כללית ,ושיש
70
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להם גישה בלתי אמצעית לטקסטים הכתובים בגרמנית ,יכולים ליהנות מהגותו
המעמיקה של יצהק ברויאר .יהיה רצון ויקומו עוד חוקרים מחוננים כמו שארל
פרידמן ז״ל ,וימשיכו את עבודתו כדי לזכות את הרבים בחכמה זו.
צבי יאיר
אור מ א פ ל
לזכרו הזוהר של
רבי יצחק בךייער ניע
את מי לא טחנו
שני הזמן?
את מי לא הדקו
מלתעות החליף
?
לא נשאו פנים
••
ז• :
למלך אדיר
וחכם חרשים
לא חוננו.
אך יש
ורגע אחד
נכרי לאחיו,
כפליט־קרב
מידם ימלט.
יש דמות בודדה,
נזיךת שכנותיה,
זמן וחלוף
לא שלטו בה.
הערב
מתיר פפר השירים ״מראש
לאור
שיצא
צורים׳ ,
תל־
״עקד׳/
כהוצאת
אכיכ תשל״ג ,עפ הקדמה
מאת דכ םדן.
,
ד
ד ד
ברק תמונתך
ממאפלי נשיה
•
• -
-
״
• :־ד
נגה בנפשי -
ובזכר המלה
שפתי רחשו
7 :־
ד
1
אי שמף.
www.daat.ac.il
71
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
ספרים נחוצים עם תוכן פסול למחצה
חכמינו ז״ל מסוף תקופת האמוראים ועד תקופת הראשונים ועד ימינו
ראו השיבות בידיעת תולדות גדולי ישראל .עדות נאמנה לכך ספרים רבים
שנכתבו בנושא זה :סדר תנאים ואמוראים ,אגרת רב שרירא גאון ,סדר
הקבלה להראב״ד ,סדר עולם זוטא ,סדר הדורות ,ספר יוחסין ועוד .פרק ראשון
של מסכת אבות מהוה אולי היסוד הראשון בהבנת תולדות התנאים ,כאישר
בפרק זה מובאות ידיעות כרונולוגיות על גדולי התנאים ,מי קיבל ממי ,כלומר
מי היה רבו של מי ומי למד אצל מי .הבנה הסטורית בתולדות הכמינו איננה
יכולה להיות תהליף ללימוד תורה ממש ,אבל אין להתעלם מנחיצותה של הבנה
מינימלית בתהום זה .הקדמת הרמב״ם ל״משנה תורה״ ,הקדמתו של רבי מישר,
מקוצי לספר מצות גדול ,סמ״ג וכן הקדמתו הגדולה של רבינו המאירי למסכת
אבות מוכיחות את חשיבותה של ידיעת שלשלת המסורה ושאין לזלזל בידיעות
נכונות בתחום זה.
בשנים האחרונות הופיעו ספרים אהדים בנושא זה .נציין כאן ימניים:
אבות הדורות ,מונוגרפיות על אבות המשנה והתלמוד מאת הרב משה דוד גרום.
וכן ספר מורי הדורות ,מעצבי רוח עמנו מאת פרופ׳ מאיר וכסמן .שני ספרים
אלה הופיעו בהוצאת יבנה ,תל אביב וזכו כבר למהדורות רבות .הם מהוים
מתנה מקובלת לבר מצוד .,אין כמעט היום התן בר מצוה אשר איננו זוכה
לספרים אלה.
בספר אבות הדורות מובאים המישים ושתיים פרקים על גדולי הדורות
מעזרא הסופר עד רב אשי ורבינא .הקורא הצעיר ימצא בספר ידיעות רבות
על גדולי התנאים ואמוראים .הלשון קלה ושוטפת ,ובהערות בשולי העמודים
מובאים מקורות לדברי המחבר .אך כל זה עדיין אינו מבטיח ספר הגון,
כלומר ספר המתאים לנוער התורני .להיפר! בטויים והסברים מסוימים מוכיחים
שהספר איננו נקי מטעויות ושבושים אשר מקורם בסטיה מררך המקובלת
ביהדות הנאמנה .דברים השייכים לתורה שבעל פה ,כלומר פירושים למצוות
שנאמרו בעל פח בעת נתינתן בסיני אין לייחס אותם לאנשי כנסת הגדולה.
בנקודה עקרונית זו נבדלות דרכיהם של היהדות הנאמנה מהזרמים האחרים,
כגון היהדות הקונסרבטיבית וכתות הרפורמים למיניהם .בפרק ״שמעון הצדיק״
מוסברת פעילותם של אנשי כנסת הגדולה .ושם כותב המחבר )עמ׳ :(11
״נאמנים לאימרתם ״עשו סייג לתורה״ עשו גדרים וסייגים לשמירת מצוות
התורה ,כגון קביעת ל״ט המלאכות האסורות בשיבת והגדרתן על־יד העבודות
שהיו בבנין המשכן וכיוצא בהן״ .עד כאן דברי המחבר ,הנקרא בשער הספר
הרב משיה דוד גרוס .לא ידוע לי מי זה המחבר ,מי הסמיך אותו בתואר ״רב״ ,אך ברור
שבמשפט הנ׳־ל כותב ״הרב״ המחבר דברי כפירה .המהבר ממשיך ישם על
אנשי כנסת הגדולה :״והסדירו את הוקי הטהרה והטומאה ,אבות ותולדות.
72
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חכמי התלמוד החשיבו והוקירו מאד ״דברי סופרים״ אלד .באמרם :חביבים
דברי סופרים מדברי תורה״ .הסברים ״תמימים״ אלה הם דברי ארם לנוער
הדתי .לו ידע הקורא הצעיר שספר זח נכתב ע״י אדם חילוני עם הסברים
שאינם תמיד טהורים ואמיתיים ,היה מקום לתקוה שצעירי הצאן לא יקבלו
כל כך מהר השפעה שלילית מספר כזה .אבל כאשר הקוראים חושבים שהספר
נכתב על טהרת הקודש — ,והוכחה לכך התואר הרבני ימל המחבר• — אז
יש מקום לחששות כבדים.
לפני יותר ממאה שנה ניטשה מלחמה מרה בנושא זה ביהדות מערב
אירופה .מצד אהד נאמני התורה בהנהגתם של הרב שמשון רפאל הירש,
הרב עזריאל הילדסהיימר והרב שלמה זאב קליין ,ואילו מצד השני של המתרס
עמדו אנשי ״ברסלאו״ ,קבוצת מלומדים יהודים מסביב לזכריה פרנקל
וד״ר ישראל גרץ .הויכוה היה מר ונוקב ,והיו כאלה שלא הבינו את פשר
המאבק ,במיוהד לאור העובדה שחלק מאנשי ברםלאו היו שומרי מצוות.
אולי גם כעת ישנם תמימים אשר מתפלאים על ״חיפוש פגמים״ בספרים כנ״ל.
אד הויכוח הוא פשיוט והד עד מאוד! האם בסיני נתנה רק תורה שבכתב או
גם תורה שיבעל פח .מי שמייחס לאנשיי כנסת הגדולה ״קביעת ל״ט המלאכות
האסורות והגדרתן״ ,וכן ״את הוקי הטהרה והטומאה ,אבות ותולדות״ ,עזב
את היהדות הנאמנה ועבר ליהדות נוסה ״ברסלאו״ .ומי שמוציא ספר ב ת ה זו,
עליו להיות הגון ולכתוב בשער הספר או בהקדמה שהספר נכתב לפי שיטה
״מתקדמת״ ,שאינה מאמינה במקור האלוקי של התורה שבעל פה.
בעמ׳ 28כותב המחבר :״מתוך לאומיות רבה ונאמנה לא רצה שמאי
להקל על קבלת גרים״ .כנראה סובר המחבר שלהלל הזקן לא היתד ,״לאומיות
רבה ונאמנה״ .ומכאן להסבר חדשי על מחלוקת בית הלל ובית שמאי אם
נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא )ערובין יג ,ב( .למהבר יש הסבר פשוט
למהלוקת הזאת :״לבית־שמאי הפסימיים נוה לו לאדם שלא נברא יותר
משנברא ,ולבית הלל האופטימיים נוה לו לאדם שנברא יותר משלא נברא״
)עמ׳ .(29זה הסבר זול ,שאולי מתאים לנפשו של קורא צעיר אשיר מטבעו נמשך
אהרי הסברים שטהיים .בעני׳ 38מובא שרבן גמליאל הזקן נתן ידו למרד
נגד הרומאים .אף על פי כן אין צורך לכתוב על רבן גמליאל הזקן )עמ׳ : (39
״על אף טרדותיו הרבות בעניני המרידה מצא עוד זמן ומרץ לתקן תקנה
למניעת ההתיקרות״ .מנין למחבר שתקנה זו נתקנה ״על אף טרדותיו בעניני
המרידה״ ? וממתי כותבים על רבן גמליאל חזקן ש״מצא עוד זמן ומרץ״ ?
כמו כן יש להצטער על ההגדרות על גדולי האומה .״איש חברתי היה
רבי יהושע״ )עמ׳ .(6-1״רבי הנינא בן־דוםא היה זהיר בהפרשת מעשרותיו״
)עמ׳ .(52״הבטהון בה׳ היה אחת ממידותיו הטובות של הלל״ )עמ׳ .(26
״רבן גמליאל האמין בחידוש היי ישראל״ )עמ׳ .(86״רבי אליעןר שנא את
הגויים ,מחריבי מקדשנו וארצנו ורוצחי עמנו״ )עמ׳ .(59הגדרות כאלו
שגרתיות הן .וכי רק רבי אליעזר שנא רוצחי עמנו ? וכי רק רבי חנינא
בן־דוסא היה זהיר בהפרשת תרומות ומעשרות ? ומכאן בא המחבר ואף
73
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מחלק אות הצטיינות :״רבי הנינא הצטיין באמונה וביראת ה׳״ )עמ׳ .(232
על ביטויים מיותרים כאלה אולי אפשר עוד לעבור בשתיקה ,אבל כאמור
כבר למעלה ,אסור להשלים בפגיעות עקרוניות במקורה של תורה שבעל פה
מסיני.
עד כאן הערות על ספר אבות הדורות.
הספר ״מורי הדורות״ מאת מאיר וכסמן אינו דן בתקופת התנאים
והאמוראים בלבד אלא גם בגדולי הגאונים ,הראשונים ,הפוסקים ועד לחסידים
ומתנגדים .ספר זה דורש עיון רב ,במיוהד הפרקים על רבי יהודה הלוי
והרמב״ם .הספר מיועד יותר למבוגרים .המחבר מתגלה לפעמים כחוקר רציני
אשר איננו נרתע מחיפוש אחרי פתרונות הדשים בבעיות הםטוריות .ידוע לנו
היחס בין רבי יהודה הנשיא והקיסר אנטונינוס ,אבל זיהוי ההיסטורי של
אנטונינום מוטל בספק .המחבר מקבל את השערתו של הרב דוד צבי הופמן
בנידון )עמ׳ .(43
אך יש להצטער צער רב על היסוד ההשקפתי של הספר .משפט פגום
מקלקל עבודה רבה .הפרק הראשון על הלל הזקן ,ובמיוחד הקטע הדן
בתקנותיו של הלל )עמ׳ (17—15מהוה כתם שחור על הספר כולו .תקנת
פרוזבול של הלל היתד! תמיד תחביב של חוקרי ״חכמת ישראל״ וגם המחבר
דנן מצטרף למקהלה של ״התאמת ההוק לתנאי החיים״ )עמ׳ .(16לא כאן המקום
להביא את דברי המחבר על תקנת הפרוזבול ,אך יש לציין שגיאה גסה.
ידוע הדבר שתקנת הפרוזבול בנויה על הדין ״המלוה על המשכון והמוסר
שטרותיו לבית דין ,אינן משמטיך )שביעית פרק י ,משנה ב(• על סמר
דין זה מובאה שם במשנה הבאה :״פרוזבול אינו משמט״ ,ז״א הלל תיקן
שאפילו בלי משכון או בלי מסירת השטרות בפועל לבית דין החוב אינו נשמט.
לא כן לפי דעתו של מאיר וכסמן ב״מורי הדורות״ אהרי ״הסברו״ על תקנת
פרוזבול .הוא כותב )עמ׳ : (17״בשיטתו זו בביאור התורה לפי טעמן של
המצוות הראה הלל דרך גם לאהרים לסגל את המצוות לתנאי החיים ,שכן אנו
מוצאים משנה אחרת )שם ,שם( ,שהמלווה על המשכון אינו משמט״ .לפי בעל
״מורי הדורות״ הדין של ״המלווה על המשכון אינו משמט״ הוא תוצאה של
תקנת פרוזבול!
בקורת זו על ספרי הםטוריה אינו באה לשלול את נחיצותם של ספרים
בשטה זה .אדרבה ,ספרים כאלה ,כתובים ברמה נאותה ,בנאמנות לתורה
ולמסורה ,אך בלי מתיקות יתרה דרושים היום לכל בית ישראל .רבה העזובה
בתהום הזה .אבל אין להשלים עם העובדה המצערת שספרים המתימרים
למלא את החלל הריק מלאים סתירות וסטיות מדרכה של היהדות הנאמנה.
בקורת
74
תהיה!
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב א ב ר ה ם סופר
הערות והגהות למסכת סנהדרין
) המשך(
יד ,א פגמי :״בין אושא לשפרעם״ — הר״ש מקואות פ״ח סוף מ״א כ׳:
״במקוה שבין אושא לשפרעם שהם תחומי ארץ ישראל״ ,ולפי״ז ב״ל שלכן
הלך ריב״ב שמה על גבול א״י כדי שיהיה לפחות תחום שבת אחד מחוץ לארץ.
שס בגמ׳ :״והאי דלא השיב להו משום כבודו דריב״ב״ — המאירי והר״ן
בהי׳ פירישו ״משום כבודו״ ,שהוא לבדו היה סמוך ולא שנים האחרים שעמו,
וז״ל הר״ן :דאי בעי שלשתן םמוכין אמאי לא חשיב להו בהדיה…״ ,ולולי
דבריהם ז״ל נלענ״ד לפרש ,שכיון שריב״ב מסר נפשו על הדבר לכן לכבודו
לא הזכירו ישנים האחרים שהיה בכחם לברוח וברהו .הרמב״ם הל׳ סנהדרין
פ״ד ה״ג פסק ג״כ שדי אם אהד מן השישה הוא סמוך ,אבל הכסף משנה שם
כתב מקור אחר לדברי הרמב״ם ,לא מעשה דריב״ב ,ואולי משום שפירש ג״כ
כמו שפירשתי אני לענ״ד.
שפ פגמי :״ר״י הוה מצטער עלי׳ דרב שמן״ — עי׳ יפה עינים שכתב
שמה שאי׳ לעיל ה ,ב שא״ל ר״י לרב שמן הרי אתה ברשותנו הוי ״רק לענין
הוראה״ .לענ״ד אישתמיטתיה מ״ש רש״י שם :״ברשותנו רשות נתונה לך לדון״.
וכן יוצא ברור מכל הסוגיא לעיל ה ,א ש״רשות״ ר״ל לדון דיני ממונות
והוראה ר״ל איסור והיתר כמש״כ רש״י שם ד״ה יורה.
עוד כ׳ שם מירושלמי ביכורים פ״ג :״אוף ר׳ יונה הוה בפתקא״ ,ופי׳ הפ״מ
שם מקום ]בפני משה שלפנינו לא מצאתי פי׳ זה[ ,והרא״פ פי׳ ״ששלה לו
כתב התמנות״ — .לענ״ד נראה שגם הרמב״ם פירש כהרא״פ ומזה הוציא
מ״ש בהל׳ סנהדרין פ״ד ה״ו שסומכין בכתב ,עיי״ש בכסף משנה שכ׳
ישהרמב״ם פסק כן מכח סברא.
שם פגמי :״אבן מדבית עלי״ — כתב היפה עינים וז״ל :״בירושלמי ר״ה
פ״ב ה״ה וכאן ה״ב איתא דרב כהנא הוא ג״כ מדבית עלי וא״כ לא היה נסמך,
וקשה איך דן דיני קנסות בבבל )בבא קמא קיז ,א( ,וי״ל כשם שזכו איזו יחידים
להאריך ימים כן יתכן שזכו להיות נסמכין״ ,עכ״ל .לענ״ד אישתמיטתיה תוס׳
חולין קלב ,א )ד״ה רב( שכ׳ להדיא שרב כהנא בבבא קמא שם לא היה כהן,
והיה גם רב כהנא אהר שכן היה כהן )עי׳ הגרי״פ שם( .ובתירוצו של היפה
עינים מבואר להדיא בשני המקומות שבירושלמי שהביא שאי׳ שם שרב כהנא
אימני )ור״ל שנסמך( ונכנס לעיבור שנה ,ולעיבור שנה צריך להיות מוסמך
והבר סנהדרין )וכמו שפסק הרמב״ם הל׳ קידוש ההדש פ״ד ה״ט( ,ואח״כ
אי׳ בירושלמי שם שרב כהנא היה מבית עלי ,ומשמע שהכוונה על אותו
רב כהנא עצמו ,וא״כ פלא הוא שתירץ מדיליד) ,ובלשון ״יתכן״( מה שאי׳
להדיא באותה הםוגיא שהביא בקושייתו.
75
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שם רש״י ד״ה משתקיד צריך להיות לפני ד״ה לא הוה.
שפ רש״י ד״ה פרמיטין צריך להיות לפני ד״ה סרמיסין.
יד ,פ פגמי :״הנך ךאיכא גואי קיימי כוותיה״ — הערוך לנר בקושייתו
זכה לכוון להיד רמ״ה ,ועיי״ש מה שתי׳ ,ועי׳ גם בחי׳ רבינו יונה.
שפ פגמי :״אפילו באהד מהם בעלים״ — הרש״ש כ׳ ש״בדמיו ידועים
דםגי בהד אין בעליו כשרים לו״ ,אבל המאירי בפי׳ המשנה הרביעית כ׳:
בדמיו ידועים די באהד שקצבת השיער ידועה היא ואפילו בבעלים״ ,עיי״ש.
ימם פגמי :״בעי ר״י שלשה שמטילין לכיס אהד
הפשוט הוא ,אם הם נהשבין כשלושה לקוחות כיון
וה״ה גם בשנים ומטילים לכיס אהד )ונקט ״שלשה״
עליה( .ואינני מבין מדוע פי׳ הגאון יפה עינים ז״ל
הם פעלי המעשר שני אבל בשנים פשיטא דאין פודין.
עם הירושלמי .ולעג״ד אין כאן שום פלוגתא ,ודוק.
מהו״ — לענ״ד הפי׳
שהם שותפים במעות.
בלשון הברייתא דקאי
שהכוונה ששלושה אלו
וכ׳ שלפ״ז הבבלי חולק
שפ רש״י ר״ה מצאן צריך להיות לפני ד״ה בית פגי.
ימם רש״י ד״ה בית פגי :״מקום לפנים מן הומת העיר״ — משמע שמקום
מיוחד נקרא כן ,אבל בסוטה מה ,א )ד״ה אבי פגי( פי׳ רש״י :״כל שהוא
בתוך היקף החיצון של ירושלם״ .ואולי חסר ברש״י בםוגיין המלה ״כל״,
וצ״ל :״כל מקום״ …״ .ועי׳ תוי״ט מנהות פ״ז מ״ג.
שם רש״י ד״ה מצאן :״ללשכה הגזית שהיתה בהר הבית״ — ר״ל חצייה
שבה ישבו סנהדרין )דאיירינן בהו( אבל הצייד .האהר היתד .בעזרה כדאי׳
יומא כה ,א .ועי׳ תוי״ט ביכורים פ״א מ״ה שכ׳ דהר הבית )שאי׳ שם במשנה(
לאו ד ו ק א . . .אבל רצה לומר עד העזרה ,וא״כ לשון רש״י בםוגיין מדוייק
מאד ,ומצאתי שרש״י מנחות צח ,א )ד״ה בשושן( וכן תום׳ פסחים פו ,א
קראו להר הבית ״עזרה״ ,עי׳ משנה מדות פ״א מ״ג ,ועי׳ תוי״ט סוטה פ״ג מ״ד
שכ׳ שאפי׳ התנא במשנה קורא להר הבית עזרה ,עיי״ש .ועי׳ גם בפי׳ מהר״מ
קזיס למס׳ מדות )שזכיתי להו״ל ,ירושלם תשכ״ג( פ״א מ״ח והערה 10שם.
ואכמ״ל.
שם רש׳׳י ד״ה על העיר,, :וצריך לקדש התוספות בשתי תודות ושיר״ —
אינני יודע למה הוסיף רש״י דבר זה ומה רצה לפרש בזה בנוגע לםוגיין.
]מהמשנה אין מוסיפין על העיר …אלא ע״פ בית דין של שבעים ואחד
אין הוכחה שבי״ד צריף לצאת ממקומו ואולי מספיק הוראת בית דין בשבתו
בלשכת הגזית .לכן מוסיף רש״י שצריכים לקדש את התוספת בשתי תודות ובשיר
כדאמרינן בשבועות יד ,א .לפיכר זאת יציאה לדבר מצוד — .הערת העורך[.
שפ פתופ׳ ר״ה צמורא :״ועוד יש צינורא …כהן ג ד ו ל . . .״ — מצינו
צינורא שכהנים הדיוטים סלקו וההזירו בהן את האברים ופדרים שלא נתעכלו
מבערב ,תמיד פ״ב מ״א .ולכן צ״ב קצת למה הביאו תוס׳ דבר שאי׳ בגמ׳
76
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומקרה נדיר מאד ולא הביאו ממשנה ושנראה שהיה דבר רגיל מאד ואולי
יום יום.
צו ,א רש׳׳י ד״ה ואדם :״לשומר׳ — בהגרי״פ כ׳ :״לישומן כצ״ל רש״ל״,
ברש״ל ׳מלפנינו לי /ועי׳ ברש״׳:׳.
שם רש״י ד״ה דכתיכ כל :״ומהאי נפקא לן בארבע מיתות לרובע זכר״ —
אינני מבין כוונת רש״י בד״ז ולהביאו מפרק ארבע מיתות הלא בסוגיין
נפקא לן מהאי דבר זה ,וצ״ע .עי׳ תום׳ ד״ה אם שכ׳ :״בפ׳ ד׳ מיתות ילפינן
א ז ה ר ה . . .״ .ולענ״ד צ״ל ברש״י :״אזהרה לרובע״.
שפ תופ׳ ר״ה אדם :״וא״ת ולוקמא בעבד דקדוש כדאמרינן בסמוך דמועלין
פשערו״ — לענ״ד צע״ג למה העמידו קושייתם רק לפי רשב״ג הלא גם לת״ק
ס״ל שהוא קדוש אלא שאין מועלין בו כקרקע.
מו ,כ רש״י דייה מה איש :״מיתרו ואילך״ — בערוך לנר כ׳ וז״ל :ק״ק
הרי כשינצטוו אם בהמה וגו׳ לא יחיה עדיין לא היו סנהדרין …לא נתמנו
סנהדרין אלא לאהר שירד מן ההר״ ,עכ״ל .לענ״ד י״ל דרש״י דקדק וכ׳:
״״דכבר הוקכעו לישראל םנהדראות מיתרו ואילך״ ,ולא כ׳ ״נתמנו״ או ״נעשו״
כלשון המשנה והגמרא )בסוגיין כמה פעמים( ,״והוקבעו״ ר״ל שנקבעו כמה
חברים יהיו בסנהדרין לדיני נפשות וכו׳ כאשר יתמנו .וגם לקמן יז ,א ד״ה
ורבנן כ׳ רש״י :״דסנחדראות קטנות שנאמרו ביתרו״ )וגם תוס׳ בסוגיין ד״ה
שור כ׳ פעמיים ״תקון״ ,וכוונתם ג״כ כן( ,אבל פשיטא שכל זמן שמשה עמד
בהר לא דנו כלל כי עדיין לא נתמנו הסנהדרין וביום ישירד משה מנה אותם
והתחילו לדון גם על מה שנעשה לפני התמנותם .ועי׳ בגמרא לקמן יז ריש
עמוד א.
שפ תופ׳ די׳ה יצור :״מאי דהוי הוי״ — בערוך לנר כ׳ וז״ל :״הר״ן בחי׳
תי׳ דנ״מ לענין נודר בנזיר …אך בזה צ״ע דא״כ גם ביומא ה ,ב ובחגיגה
ו ,ב לא מקשה הגמרא״ ,עכ״ל .ולענ״ד דבריו צ״ב שהרי בחגיגה שם באמת
תי׳ הגמרא כעין תי׳ הר״ן.
שם כגליון הש״ש :״פ׳ ע״א״ ,צ״ל :פ׳ ע״ב.
שפ כהגרי׳׳פ :״תוס׳ ב״ק טו ,ב״ — נדפס טז ,ב.
טז ,א כגמרא :״כל דבריו של גדול קמ״ל״ — היד רמ״ה גרים גם כאן
מה שאי׳ בגמ׳ לקמן יח ,ב :״ואימא הכי נ מ י . . .״ ,וע׳ תורת היים בםוגיין
שמפרש שכאן לא שייך להקשות מה שהקשו לקמן שם.
שפ רש׳׳י ד״ה כי כתיכא :״שבאין לשואלו מה יורו״ — עי׳ הגהות הב״ה.
לענ״ד צ״ל :שבא לשואלן מה יורה״ ,ודוק.
שפ כנליון הש׳׳ס :״עי׳ לקמן יה ,ב וצע״ג״ — בתוספות רע״ק למשניות
בפירקין מ״ג מבאר רבינו את קושייתו זו ,עיי״ש .ועמ״ש בעמודי ירושלם
תניינא בגליון ירושלמי )ווילנא תרפ״ב( דמםכתין פ״ב ה״א.
77
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
טז ,כ בגמרא :״מאי קרא ]פי׳ רש״י :״דכנור …מקיצי״[ …הנבל וכנור
אעירה שחר״ — בערכין יג ,ב אנירינן דנבל היינו כנור ,וא״ש.
שם בגמרא :״וכן תעשו לדורות״ — עי׳ רמב״ן ורא״ם שמות כה ,ט מה
שהקשו ע״ז ,והנה זקיני חחתם סופר בשו״ת חלק יו״ד סי׳ רלו וכן בתורת משה
מהדורא קמא כפ׳ תרומה )ד״ה וכן תעשו( עמד ע״ז ,שהרי מקדש ראשון
לא הי׳ בתבנית המשכן וגם בית שני לא הי׳ כראשון ובנין העתיד בב״א
שבנבואת יהזקאל משונה מכולם ,ואין נביא רשאי להדש וכו׳ ,ופירש החתם
סופר פי׳ חדש ,שהקב״ה אמר ככל אשר אני מראה אותך וכו׳ וכן תעשו לדורות,
דהיינו שכל פעם יעשו משכן ומקדש ע״פ מראה אשר אראה לנביא בנביאות
כמו שאני מראה עתה במראה נבואה ,ולכן הי׳ מותר להאמין לנביא כיון שכבר
נאמר בתורה שתמונת ביהמ״ק יתגלה לנביא תמיד בשעתו ,עיי״ש.
שם בגמרא :״שופטים לשבטיך …שופטים לשעריך״ — עי׳ רש״י דברים
טז ,יה שפי׳ :״לשבטיך מוסב על תתן לך לשבטיך בכל שעריך״ .וגם הרמב״ן
שם כ׳ שכן הוא על דרך הפשט עיי״ש ,וא״כ הז״ל בםוגיין דרשו את הפסוק
לפי סדר פשטות הפסוק ,ובאור ההיים שם הקשה שחז״ל דרשו שלא לפי
סדר הכתוב ,עיי״ש.
מדנקט
שפ רש״י ד״ה בב״ד :״אבל מתו אלו ונתמנו אהרים עושיך
רק ״מתו״ ולא נקט גם ״נזרקנו״ ,לענ״ד מזה יש להסיק שרש״י ם״ל שבנזדקן
חבר הסנהדרין אין מסלקין אותו .ומה שאמרו לקמן לו ,ב ,היינו רק להושיב
לכתחילה אבל לא לסלק .והמאירי שם ר״ה כבר כתב כן בשם ״יש מפרשים״,
אבל רש״י בהוריות ד ,ב )ד״ה או שלא( ,כ׳ להדיא שמסלקין את הזקן .אבל
לפי השערתי רש״י למס׳ הוריות אינו מרש״י )או שהוא מהדורא קמא שלו(.
והארכתי קצת בזה בהערה יב למאירי מס׳ הוריות )שזכיתי להו״ל בשנת
תרצ״ו( יב ,א עיי״ש .וגם מזה יש סיוע לדברי הנ״ל .ודע שרבינו יונה בחי׳
לקמן שם וכן הרשב״א בשו״ת )מובא בשער יוסף להוריות שם דף לו עמוד ד
מעמודי הספר ,וגם בהגהות ציון ירושלם לירושלמי דמסכתין פ״ד ה״ז(
םבירא להו שבנזדקן מםלקין אותו ,עיי״ש .וברור לי שאם נתחלפו רוב חברי
הסנהדרין כבר נקרא ב״ד אחר ,וגם לקמן לז ,א כ׳ רש״י רק מתו לבד ,ואכמ״ל.
יז ,א רש״י ד״ה מי שעלה :״ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול עלה
בידו חלק״ — קשה לי שהלא אעפ״י כן העמיד משה שבעים איש סביבות
האהל וגם נחה על כל השבעים רוה נבואה )במדבר יא ,כד ,כה( .ונראה לי
שצ״ל ,שכיון ׳שרק ששים ושמונה עלה בידם זקן בחר משח אחר כך עוד
שנים אחרים מזקני העם ,ואלו לא היו צריכים ליטול מן הקלפי.
״
שם רש״י ד״ה שכל הנביאים :״אותה שעה ראשונה לבדה״ —
במדבר יא ,כה פי׳ :״לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו כך מפורש בסיפרי״,
אבל בסיפרי שלפנינו אי׳ :״נתנבאו לפי שעה״ ,וזה נוטה יותר למ״ש רש״י
בםוגיין ,וצ״ב.
ר ש
78
www.daat.ac.il
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
יז ,ב רש״י ד״ה עשרה — לענ״ד במקום מחלקין צ״ל :״והמחלקיך.
ולפי״ז אין צורך להגיהה יותר .עי׳ הגרי״פ.
שם רש״י ר״ה בית דיז צריך להיות לפני ר״ה רופא.
יה ,א בגמרא :״הא ר״י הא רבנן״ — עי׳ תום׳ הכמי אנגליה למסכתין
)ירושלם תשכ״ח( ,שהקשה הרי לעיל יז ,א אמרינן דזה שאמר איני יודע
כליתי׳ דמי וא״כ לר״י צריך להוסיף מה ולרבנן מט ,ועי׳ מה שתי׳ .וגם
היד רמ״ה עמד על זה ,והרש״ש זכה לכוון לדבריהם .ולולי דבריהם נלענ״ד
שזה שבא במקום שאמר אינו יודע )שהוא כליתי׳( אינו בכלל הוספה אלא
ממלא מקום ,ורש״י דייק :״יוסיפו מאלו מ״ז עד שבעים״ ,ור״ל אחר שמלאו
מקום זה שאמר איני יודע .ובמשנה לקמן מ ,א נקט ״מוסיפין״ ,משום שמיירי
גם בי״ב מהייבין וי״א מזכין ונשארו כל הכ״ג הראשונים.
שפ כמשנה :״ויצא עמהן עד פתה שער העיר״ — הרע״ב פי׳ משום
דהוץ לעיר ליכא הכירא ,ולענ״ד י״ל שאפי׳ אם ישנם בתים ומבואות הוץ לפתח
העיר לא יצא )וכן משמע מלשון המשנה ,שנקטה לשון מוהלט( .משום שמצוה
שכהן גדול לא יזוז מירושלם כמו שפסק הרמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ד .ה״ז.
שפ רש״י ר״ה הן נכסץ — ע׳ הגהות ר״ש כהן שכ׳ שרש״י גריס
במתני׳ ״הן נכסין…״ פעמיים ,ולענ״ד אין הכרע די״ל דרש״י גרים רק פעם
אחת לבד ומפרש את המשך הליכתם ,ע׳ מלאכת שלמה שהר״ר יהוםף הגיה
לגרוס פעמיים וכן מצא בספר אחד ,ולא כ׳ ראיה מדברי רש״י ,ועוד כתב
שברוב הספרים לא גרסינן אלא פעם אהת ,וגי׳ זו נראית לו .וע׳ בהגהות הגר״י
בכרך שכתב שבתורת כהנים הגי׳ פעמיים ״הם נכסין…״ עיי״ש — והנה
נכון שכן היא שם בפ׳ אמור )ויקרא כא ,יב( ,אבל לא ציין הגרי״ב שבתו״כ
פרשת שמיני )שם י ,ו( הגי׳ היא בדיוק כגי׳ המשנה שלפנינו.
יד! /פ כגמרא :״אם עבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט״ —
הערוך לנר הקשה דמה שייך ״עונש״ על עשה שפכר עכר ,ותי׳ ״דאגב ל״ת
נקט נמי עשה״ עכ״ל ,ולענ״ד י״ל לפי מ״ש הפרי הדש או״ה תצו ם״א םד״ה
ולכן וז״ל :״וכן ישאר לאוין …ואיסורי עשה וכיוצא דבכולהו מכין מכת מרדות
או מנדין עכ״ל ,ע׳ גם פרי מגדים פתיהה כוללת הלק א אות כה שם״ל ג״כ
שאם עבר כבר על עשה מכין אותו מכת מרדות עיי״ש ,ואכמ״ל.
שם ריש״י ר״ה הרי שהיה מוצא אכידה — ג״ל שרש״י גרם בגמ׳ כמו
שהיא בדקדוקי סופרים אות ס :״הרי שהיה כהן״ ,ולפ״ז המלים ״הרי שהיה״
הן הבאה מן הגמ׳ ,ואהריהן צריכה להיות הנקודה ופי׳ רש״י מתחיל :מוצא
אבידה כהן…״ ,ורש״י מבליע דברי הגמ׳ אבידה בפירושו..
שם רש״י ר״ה לכף נאמר :״זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי
לבעל דין״ — גם הרמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ה ה״ט כ׳ :״אינו כבוד לו שילך
ויעיד״ ,ולענ״ד י״ל שלפ״ז אם חסנחדרין ילכו אליו או ישלחו לביתו שלשה
לקבל עדותו מחוייב הוא לחעיד )ע׳ רמ״א חו״מ סי׳ כח ס״ה( ,אבל לפ״ז קשה
למה לא תירצו בגמ׳ כן .ודע שבשבועות לא ,א פי׳ רש״י )ד״ה כל שכן( שהבזיון
הוא זה שצריך לעמוד בשעת עדותו ,עיי״ש בגמ׳ ל ,ב ,וי״ל הרבה ואכמ״ל.
www.daat.ac.il
79
אתר דעת -מכללת הרצוג
שם דש״י ד׳יה והא דא דנץ אודנו -הערוך לנר מפרש כלוע לא פי׳
רש״י שקו׳ הגמ׳ היא מולא מעידין אותו )וכדבריו כ׳ גם הרש״ש( ,וכן הקשי•
גם בנודע ביהודה מה״ת יו״ד סי׳ עד ד״ה ודע ,אבל שם לא כ׳ תי׳יולענ״ד י״ל
שדש״י לא גרים בסוגיין את סיפא דמתני׳ כלל ,וגם ביד רמ״ה לא גרים
בסוגיין רק את רישא דמתניתין.
>
שם כרש׳׳ש ר״ד גמרא אר״י :די״ל דהיינו להלכתו וכדמשמע לישנא
ראותו״ -וכן כתב גם הערוך לנר כאן ד״ה ברשי׳י ,אבל המאירי לקמן כח׳ א
)עמוד (108ד״ה כשם כ׳ :ויש* אומרים שאין מעירין זה א* זה פירושו לזכות״•
. . .אע״כ מ י
שם ערוד לכי י ״ י דד״ י״ה :״ע״כ צריך למנות ״ '
כדעת הריטב״א — אינני יודע מקור לד״ז ,שהכרה למנות כהן גדול אחי
במשך כל השנה ,לענ״ד רק לפני יום הכיפורים לבד מוכרחים למנותו ,ול ז
גם מ״ש הגאון ז״ל שע״כ מוכה כשיטת הריטב״א,צ״ב.
כ ה
כ
ג
א ה ר
כ
שם ערוד לגר ד״ה מעיד למיד :״ידוע דהרמב״ם לא מביא דינים ר?
שיתנהגו לעתיד לבא …לא יהיו כי אם מלכים מבית דוד …ומ״ש הרמב״ם
מעיד למלך ישראל כוונתו ע״כ …מלך מבית דוד״ — אבל מה יענה רבינו
על מ״ש הרמב״ם בהל׳ סנהדרין פ״ב ה״ה :״מלכי בית דוד …ודנים את העם…
אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם״ ,ודוק.
יט ,א כגמרא :״ורבי יהודה אגב מדדיה דלמא מקרי ואתי ונגע״ — הר״ן
ריש פ״ד דמם׳ ראש השנה כ׳ דבמילד .בשבת לא גזרינן משום שמא יעבירנו,
דשופר ולולב ״הכל טרודין בהם ולא מדכר חד לחבריה מה שאין כן במילה״,
ולענ״ד ק״ק מםוגיין שהרי ר׳ יהודה ס״ל שאפילו הן נכםין וכו׳ וישנם שם
מלווין אחרים שאין לבם מר עליהם אעפ״י כן הושש ר׳ יהודה שלא יזכירוהו,
והלכה כר״י ,ראה רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ה ה״ה וכ״מ שם] .לפי הר״ן אין
לדהות מ״ע מן התורה כמצות מילה משום השש שמא היחיד המחויב בדבר
לא יזכור איסור הוצאה בשבת משום טרדא דמצוה שהרי אחרים יזכירו לו —
אבל אין כונת הר״ן שאין לגזור על היחיד גזרה שאין בה משום בטול מ״ע
מפני שאהרים בודאי יזכירו לו — .הערת העורר!.
המשתתמיפ כגליון זה:
הרב קלמן כד״נא ,קיבוץ חפץ היים
ד״ר טוביה כהנא ,רחוב תבונים ,6ירושלים
ד״ר יעקב לוי ,רחוב עזה ,19ירושלים
דוד הגשקה ,ישיבת הכותל ,העיר העתיקה ,ירושלים
יוסף אביב״י ,ישיבת הר עציון ,אלון יטבות ,ד״נ הר הברון
ד״ר משה ארנד ,רה׳ ברויאר ,3בית וגן ,ירושלים
אשר מתה ,רה׳ האדמו״ר מגור ,21בני ברק
בצלאל לנדוי ,רחוב שומר הכותל ,9ירושלים
ד״ר יוחנן כהן־ישר ,רחוב חרב קוסובסקי ,5ירושלים
יונה עמנואל ,רחוווב צפניה ,26ירושלים
הרב אברהם סופר ,רהוב יורדי הסירה ,17ירושלים
80
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
האהראי :יונה עמנואל ,רה׳ צפניה 26׳
www.daat.ac.il
דמום ״בהר״ך ,דחי סלונים 13ירושלים