אתר דעת -מכללת הרצוג
ג^ר־^
1
מ ו צ א ? **יד* < *71יז*י
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
|ז001{8.0יו^0־.1101)1ז\ז^
ע״י חיים תשם״ט
משפט מצרים בתהילים /צבי ביברפלד
1
מעשה אבות סימן לבנים.בפירוש הרמב׳׳ן /היים בזק 11 . . .
פרקי מבוא ל״משך הכמה״ )המשך( /הרב יהודה קופרמן20 . .
35
מכירי עני /הרב קלמן כהגא
לא מסרן הכתוב אלא להכמים )המשך( /יזנה עמנואל 39 . . .
טבע ארץ ישראל בזמן התנאים והאמוראים /ד״ר ט׳ כתנא 51 . .
על ספרים ת ל סופריהם
אור הדש על תורת א ת ישראל /ד״ר מרדכי בתיאר 66 . .
תורה שלמה כרד כה — תרגומי התורה
70
ישוב לתמיהת הרב אברהם סופר /הרב יוסף י׳ אפסעל 76 . .
י*
פירושים להגדה )ליקוט( /רבינו היד׳׳א זצ״ל
78
בס׳יד ירושלים ת״ו ניסן תשל״ה•• כרד טו ,גליוו ג • המחיר 450ל״י
מנוי שנתי :בישראל — 15.ל׳׳י
www.daat.ac.il
בחרן לארץ $ 6^-
כתובת המערכת :רה׳ צפניה ,26ירושלים ,פלי 288883
אתר דעת -מכללת הרצוג
צבי ביברפלד
משפט מצרים בתהילים
עיון כ ג י ש ת הנביאים לחלק השפורי של התורה י.
בבעית יחס הנביאים לענין הלכה בדברי תורת מ ש ה דנו גדולי רבותינו
ז״ל מאז ועד ע ת ה ,אין זד .נושא מאמרנו .מאמר זה דן אד ורק בצד השני
של כתבי הקודש והוא החלק הלא הלכתי ,ובפרט בחלק הספורי שבהם .מ ש פ ט
הבכורה מגיע בלי ספק לחלק ההלכתי ,אד כדאי הוא לחקור ולדרוש בחלק ה״אגדי״
של כתבי הקודש — מקצוע שרוב מנינם של ספרי נ״ד עסוק בו — ביחסם
לדברי תורת משה .על זאת מצינו אד ״מקרא מועט״ בספרי קדמונינו ז״ל.
נעיין כאן בשני פרקים בספר תהלים שעוסקים במאורעות שאירעו לאבותינו
לפני צאתם ממצרים• ,ומגמתנו היא להבהיר — עד היכן שידנו מ ג ע ת — מהות
יחוסם של פרקים אלו לפרקים המקבילים בתורה.
2
**
בשני מקומות בספר תחילים חוזר המשורר ברוח קדשו על תולדות גלותם
של אבותינו במצרים וביציאתם משם ובפרט על מ ש פ ט *עשר חמכות שהביא
הקב״ד .על המצרים .הפרקים הם עח וקד) .קו( בספר תחלים.
כידוע ,יש שנויים בין שלשת הספורים האלו ,הן לענין מספר המכות
הן לסדרן.
בספר שמות בפרשות וארא ובא )פרקים ז—יא( למדנו ש ע ש ר מכות ירדו
על המצרים ואלו ה ן :דם — צפרדע — כנים — ערב — דבר — שחין —
ברד — ארבה — חשד — מ כ ת בכורות.
בתהלים פרק עח הוזכרו רק שבע מהן ,וגם סדרן נשתנה מזה שבתורה.
הסדר פה ה ו א :דם — ערב — צפרדע — ארבה — ברד — דבר — מ כ ת
בכורות .חסרות :כנים שחין וחשד.
בפרק קד .מצינו רק שמנה מכות וגם סדרן חוא שלא כדרר הבאתם
בתורה .הסדר כאן ה ו א :חשד — דם — צפרדע — ערב — כנים — ברד —
ארבה — מ׳ בכורות ,לא נזכרו :דבר ושחין.
הבעיה היא כמובן :מ ה מ ש מ ע ו ת שנויים א ל ו ? הבעיה הזאת מ ת פ צ ל ת
למספר בעיות אחרות .הבעיה העקרית מתחלקת לשנים .בנוגע לפרק עח ולפי
1
האברבנאל
א(
חלק
בהקדמתו
אגדי
)או
לנביאים
ספורי(
ראשונים
״מהדברים
מחלק
אשר
כל
כתבי
עברו״,
ב(
הקודש
חלק
לשלשה
נבואי
סוגים:
״מהגדת
מה
שיהיה״ ,ג( חלק תורתי ״מהמצוות״.
2ע׳ אנציקלופדיה תלמודית ערך ״דברי קבלה״ ועי ספרי מהר״ץ חיות והגהותיו על ש״ם,
ובפרט ספרו תורת נביאים — אלה המצות.
1
www.daat.ac.il
הרצוג
קה ,בהיותם שונים זהאתר
כונת השינויים *מסדר ה ת ו ר ה
מכללתשגם
דעת ת -נותנת
מזה ,ה ד ע
שונה בשני פרקים אלו .אם נצליח בע״ה למצא תשובות מספיקות ל ט ע ם
השנוים ש ל ש נ י הפרקים מספור התורה ,יתכן שזה יפתח פתח להבנת כ מ ת
פרקים בנביאים )וכתובים ב כ ל ל ( ,שבהם יש חזרה על ספורי התורה ב ס ג נ ו ן
שונה.
3
הבעיה מ ת ח ל ק ת לבעיה פרטית ובעיה כללית.
)א( הבעיה ה פ ר ט י ת :ט ע מ י השנוים בפרקים עח וקה.
)ב( הבעיה ה כ ל ל י ת :טעם הזרת הנביאים על ספורי התורה בשנוים ב כ ל ל .
נדון קודם כל בבעיה האחרונה ,הבעיה הכללית.
אך לפני הדיון בשאלת טעם )או טעמי( השנוים בםפורי הנביאים ל ע ו מ ת
ספורי התורה ,יש להבין ש ב ע ״ כ ספורם צריך להיות שונה מזה שבתורה ,ש א ם
לא כן ,מ ה התועלת בחזרה מלולית על מ ה שכתוב בתורה? לכן הבעיה א י ב נ ה
למה יש שנוי צורתי ,אלא למה ישנו שנוי כזה שנראה שנוי חומרי י ס ו ד י
ש ב א כביכול ״לשנות את הידוע״ לנו מ ד ב ר י תורה .אם המשורר הק׳ היה ח ו ז ר
בפרקים אלו בם׳ תהלים על ספור יציאת מצרים בשנוי לשוני־םגנוני ב ל ב ד
ללא הוספה ,גדעון או שנוי בעובדות ,עצמן — ,למשל אם הוא היה מ ס פ ר
שוב מאורעות ש ל עשר המכות כמספרם וכםדרם ,אך בהוספת ד ב ר י
תוכחה או מוסר ,לא היה מתעורר שום קושי .אז דבריו היו נכללים ב כ ל ל
המקובל שדברי נביאים ניתנו ללמד אותנו דרך ת ש ו ב ה וכדברי המשורר ח ק ׳
כאן )עח ,ו ־ ז ( :למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו ל ב נ י ה ם .
וישימו באלקים כסלם ולא ישכחו מ ע ל ל י א־ל ומצותיו ינצורו .וגם ל ד ו ג מ א
4
3ראה ספרי דברים א :וכי לא נתנבא )דוד( אלא אלו בלבד וגוי .מדרש שוחר טוב ןי :
אחד עשר מזמורים שאמר משה לא נכתבו בתורה לפי שאלו דברי חורה ואלו
נביאות, .סוטה מח,
א :א״ר הונא מאן נביאים ראשונים דוד ושמואל .שבת
דברי
כד,
א
תוספות ד״ה שאלמלא שבת אין נביא במנחה :ותירץ ר׳׳ת דנביא דהכא היינו כ ת ו ב י ם
וגוי )ועי ר״ן מגילה פ״ג ד״ה הקשה ר״ת שהביא בשם ר׳ האיי גאון ז״ל :ויש ע ד י י ן
בפרס ומדי הפטרות ידועות בשבת במנחה לכל השנה( .יומא לז ,א :זכר צדיק
לברכה
אמר להם נביא לישראל וכוי והוא פסוק בס׳ משלי פ״י .ועי באהלות פי״ז מ״א ב ת ר ס /
י׳׳ט :אף שס׳ תהלים נמנה רק עם הכתובים ברוח הקדש אעפ״כ לא נמנע
הרמב׳׳ס
לקראו נביא …כמש״כ בספר המורה בפ׳ מ״ה מחלק הבי .ועי הקדמות של ראב׳׳ע ,רד׳׳ק,
ור׳ ש .ר .הירש ז״ל לספר תהלים .וראה הערות הכותב שנתוספו לפי ״דעת סופריבן*
של הרב ח .ד .רבינוביץ ,על שמואל ב׳ )מהדורא ראשונה(.
4ע׳ נדרים כב ,ב :אלמלא לא חטאו ישראל לא נתנו להן אלא ה׳ חומשי תורה ו ס פ ד
יהושע וערכו של א״י הוא וגוי ופי׳ מהר״ץ חיות שספרי נ״ך נתנו -לתוכחת מוסר״.
מגילה יד ,א :אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ופרש״י :ללמוד מהם תשובה אר
הוראה — .רמב׳׳ם הלי יסוה״ת פ״ט ה׳׳ב :א״כ )שאין נביא רשאי לחדש הלכה( למד ,נ א מ ד
בתורה נביא אקים להם לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי תורה ולהזהירם
שלא יעברו עליה כ׳׳ש האחרון בהם זכרו תורת משה עבדי וכוי.
www.daat.ac.il
הרצוג
דעת -
שור
מכללתנ י ת
כבודם ב ת ב
אתר את
דברי המשורר )קו ,כ ( :וימירו
בדבריו אלה יש שנוי מלשון התורה ,אבל אין בזה שום
לנו כאן בתמונה חיה •וחזקה את גודל חטאם של עושי עגל
סתירה לסיפור התורה כמו שנראה בהפיכת סדר והתמעטות
א ח ר ו ת :כאשר הנביא חוזר בשנוי עקרוני על מ ה שכתוב
בזה ?
אוכל עשב .אמנם
קושי ,הנביא מצייר
הזהב .אין כאן כעין
מנין המכות .במלים
בתורה ,מ ה י מטרתו
**
פרק עת
פתח לפתרון שאלתנו נמצא בפירושו של הרמב״ן ז״ל )שמות ח ,טו(
וזה לשונו… :אבל לא התרה )משה במכת כנים את פרעה( כי אין ה ק ב ״ ה
מ ת ר ה בפרעה רק במכות אשר בהן מ י ת ה לאדם .וכתיב בצפרדע )תהלים עח(
״וצפרדע ותשחיתם״ שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו שהיו
מסרסים אותם .כן הארבה ימיתם ברעב כי אכל יתר ה פ ל ט ה הנשארת להם מ ן
הברד והכל רחמים מאתו באדם כענין ש נ א מ ר )יחזקאל ג ,יט( ״ ו א ת ה כי
הזהרת״ וכוי .ולכן לא ה ת ר ה בו ככנים ולא כשחין ו ב ח ש ד ; רק בדבר בעבור
שהוא מ י ת ה וראוי שתחול גם באדם כאשר א״ל אח״כ ״ואולם בעבור זאת
ה ע מ ד ת י ך /ולכן הודיעו הענין איד י ה י ה ,עכ״ל.
הרמב״ן ז״ל מ ג ל ה לנו כאן הטעם למה לא היתד .התראה בשלש המכות
כנים ,שחין וחשד ,מ פ נ י שלא סכנו את חייהם של המצרים .והן הן שלש המכות
החסרות בפרק עח .זאת א ו מ ר ת :ה נ ב י א בפ׳ עח כ ח ד רק אלו המכות ש ה י ת ה
בהן ס כ נ ת נפשות למצרים ,ד ה י י נ ו :דם ,צפרדע ,ערב ,דבר ,ברד ,ארבה ,מ כ ת
בכורות.
5
ומד .לשיגוי הסדר בפרק זה לגבי סדר המכות ב ת ו ר ת ו
סקירה א ח ת בפיסקד .של פרק עח )ראה להלן( נותנת ת ש ו ב ה ל ש א ל ה זו.
המכות כאן )בפ׳ עח( הובאו בשלש כתות שלא כסדר שרבי יהודה נתז בו
6
סימנו המפורסם ד צ ״ ד ע ד ״ ש ב א ח ״ ב .כאן החלוקה והסדר לפי החומר שהוכה
5ר״ל כשאמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר וכ׳ פרש״י :כי אלו
רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים
בדבר
שלחתיה
והכיתי
אותך ואת עמך עם
הבהמות וגו׳ עכ״ל — ובמדרש תהלים ע ח :לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר
)עח ,נ( אריב״ל כל מכה דבר שפה עליהם שנאמר וחיתם לדבר הסגיר )״וחיתם״ פרש״י
וא״ע :גופם; לפי התרגום ,ר׳ ש .ר .הירש ומלבי״ם :בהמתם( .בכל אחת ממכות
היתד — ,לפי דעתו של ריב״ל — מכת דבר נספחת לה .אפשר ר״ל שעל ידי מגפות של
רעב וצמא וכד׳ היו בהם חלאים רעים.
6״דצ״ך עד״ש באח״ב :שלא תאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה שהרי דוד לא מנאם
בסדר הזה לפיכך נתן סימן ללמד שהסדר שנכתב בפרשה היא העיקר״) .הרב מנחם מ.
כשר ב״הגדה שלמה״ ,בשם רש״י ואחרים(.
3
www.daat.ac.il
ונפגע.
עצמו.
מכללת
אתר—דעת
הרצוג פגעו ישירות ב א ד פ
וצפרדע —
דם – ,ערב
ש ל ש הראשונות
השניים
והאחרונה
שבאו
—
אחריהן
ארבה
—
וברד
השחיתו
)מדבר(
הצומח;
את
שלכאורה
ש ב ס ד ר — דבר — המית את הבהמות )חי( .יש לציין
גם כאן מ ק ו מ ה של מ כ ת ברד .אמנם ״יהרוג בברד גפנם״ )״צמחים״( א ב ל
,,ויםגר
ויד
לברד
בעירם
ומקניהם
לרשפים״
וכדכתיב
)בהמות(
)שמות ט,
גם
כה(:
ואת
ה ב ר ד את כ ל א ש ר ב ש ד ה מ א ד ם ו ע ד ב ה מ ה ואת כ ל ע ש ב השדה…
7
כל עץ ה ש ד ה ש ב ר .
הרמב״ן
לפי הרעיון ש ל ה ב ח נ ת המכות ״ א ש ר בהן מ י ת ה לאדם״ כדברי
ז״ל ,גם סדרן יובן לנו ,כולן הן מסוג ״סכנת נפשות״ — אבל יש כאן ד ר ג ו ת
8
לענין סכנה .הראשונות )דם ,ערב ,צפרדע( ,פגעו בחיי אדם י ש י ר ו ת .ה א ח ר ו ת
באו
בדרד עקיפה על ידי ש ב ר מ ט ה להם של מ צ ר י ם ; ארבה וברד
צמחים,
כדלעיל(
דבר
)וברד
מגדולי
קרקע
היא
לשתות
הוא
לסכם:
ב ה י ר ת ה מ כ ו ת בפרק ע ח היא ע ״ פ איכות סכנת הנפשות ,ואילו
סכנה
גדולה
צ ר ה גדולה מ מ ע ו ט
בהמתם,
במיתת
ממיתת
יותר
מאכל
ומובן
מאכל
אדם
ה ב ה מ ה — כמו
שחסרון
מים
הצומח.
יש
ע ״ י מכות
ששלילת
בהשחתת
לפיכר
איפוא
הסדר
8
ע ״ פ גודל הסכנה בסדר ״פוחת והולך״ א.
7״מאדם ועד בהמה ואת כל עשב …ואת כל עץ השדה׳׳ .מכת ברד היתר .מכוונת נגד
הצומח .הקב״ה התרה בהם להכניס עבדיהם ובהמתם אל בתיהם ,והירא דבר יי׳ עשר,
כן ,ורק מעוטם נתפסו בברד.
8הקדמת ערוב לצפרדע כאן )ולמכת כנים בפרק קד (.צריכה באור .ולפי שרבו הפירושים
על מהותה של מכה זו בחז״ל ובמפרשים קשה למצא טעם מספיק .עוד יש לציין שכשני
הפרקים דבוקה מכת ערוב למכה אחרת )לצפרדע
כ א
ז
יל
כ נ י ם
בפי ?יי(
ב פ ס
ו ק אחד,
וצ״ב .אבל אין חסרון באור בזה מעכב באותו לבעיות העקרוניות.
8א לפי שדברי המדרש על פרק עח ,א הם חשובים להשקפתנו על יחוס דברי תורה ל י ב ר י
נביאים וכתובים בכלל אני מצטט אותו כאן רובו ככולו וז״ל :משכיל לאסף האזינך
עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי זהו שא׳ הכתוב רק השמר לך ושמור נפשך מאד
ן
ס
תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו׳ יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחורב )דבדיס
ר ן
ד ,ט־י( לא כרת הקב״ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשתכח מפיהם
כ
הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל )פסוק ד (.וכתוב לא תשכח מפי זרןןך
)דברים לא ,כא( שלא יאמר לך אדם אין מזמורות תורה אלא תורה הם ואף הנביאים
תורה לפיכך האזינה עמי תורתי ולא הדברות בלבד אלא אף החידות והמשלוח
תירה
הם וכן הקב״ה אמר ליחזקאל בן אדם חוד חידה ומשול משל )יחזק׳ יז ,ב( וכן
של-1#
אמר וגו׳ לפיכך הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם )פסיק (•
אמ
ב
לו מניין אתה יודע שמא ראית א״ל בשמיעה אני יורע שנ׳ אשר שמענו ונדעם )פסוק
ר ו
^
עכ״ל) .ופי מהר״י כהן וכי לא שמענום גם אנו במעמד הר סיני עד שנדעם וגם א ב ו ו /
י נ ן
ספרו לנו וכוי .ועי שמו״ר כח ,ד :וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור א׳׳ר יןיןןק
מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני וגוי קול גדול
יסף )דברים ה ,יט( …רשב״ל אמר שממנו נתנבאו כל הנביאים שעמדו וכוי(.
4
www.daat.ac.il
ן^
א
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרק קה
שתי חבעיות ששאלנו בדיון בפרק עח )לסדר המכות ובחירתן( בראות עוד
יותר מדהימות בנוגע לפרק קה .הגישה הפשוטה — לבחור בדרך דומה לזו
שםללנו בפירוש לפרק עח — לא תצליח .אין אנו יכולים למצוא סדר למכות
שבפרק קה לפי חומר שהוכה )מדבר — צומח — חי( וגם לא כלם פגעו בחיי
המצרים עצמם ,לא ישירות ולא ע״י אמצעים .המכה הראשונה שבפרק קה,
מ כ ת חושך ,היא ״היזק שאינו ניכר״ לגמרי ,ובכל זאת היא הראשונה כאן
אף שהיא כמעט האחרונה בסדר שבתורה.
עלינו לחקור אם יש איזו תכונה מיוחדת בחומר או בצורת סיפור התורה,
כלומר בטבע המכות עצמן או בסגנון הסיפור שבתורה ,שבה שמונה המכות
שבפרק קה מצטינות לגבי שאר המכות שאינן נזכרות שם.
ואחר כך יש למצוא את הקשר הרעיוני שכולל את הכל יחד ומסביר מ ה
הם הגורמים לשנוים פה ו ש ם ; וזה ממילא יביא להבנה יתירה בשני הסיפורים.
**
עיון בנוסח הסיפור של עשר המכות בספר שמות )בפרקים ז—יא(
והשואה ביניהן מראה לנו שבשמונה מהן ,ואך ורק בשמונה אלו ,התורה
מ ש ת מ ש ת בבטוי מיוחד ,״ארץ מ צ ר י ם ״ ; שמונה המכות ש נ מ צ א בהן בטוי
זה הן הן השמונה שהובאו בפרק קד) ,ראה הפסקה ״תורה״ להלן(.
הכתוב איפא מדגיש שבשמונה המכות היו תוצאות בעיקר נ ג ד ארץ מצרים,
חוץ מקלקול במצריים כ א י ש י ם .
אבל העובדה שמצינו דווקא בשמונה מכות אלו את חבטוי ״ארץ מצרים״
היא אולי ״ מ ק ר ה ״ בלבד ולא זאת היא סבת בחירת השמונה בפרק קה.
9
1 0
סקירה נוספת ,בפסקה של פרק קד) .להלן( ,מראה לנו שגם המשורר
הק׳ מביא שם בכל אחת ואחת מהמכות מושג ״ארצי״ )01131־ (761אמנם הוא
אינו מ ש ת מ ש בלשון ״ארץ מצרים״ עצמו ,מפגי שזה על פ י סגנון הנבואה
שהנביא ״מתרגם״ את לשון התורה בלשון אחרת )כמו שראינו לדוגמא שהוא
תרגם לשון ״עגל מסכה״ של תורה בל׳ ״תבנית שור אוכל עשב״( .גם כאן
בתהלים פרק קה מביא המשורר הק׳ כעין תרגום ופירוש ללשון תורה ״ארץ
מצרים״ .המכות כאן באו בתוספת ה מ ל י ם :במימיהם ,בארצם ,בחדריהם,
בגבולם ,ובאדמתם של מצרים .לא מ נ י נ ו כאן אפילו מכה א ח ת ש ל א ה ד ג י ש כ ה
הנביא שהוכו ש ט ה י ־ ה מ ח י ה ש ל המצריים ,ארצם ובתיהם •י.
9
במכת שחין נמצאו המלים ״ארץ מצרים״ )ט ,ט( בהודעת המכה אבל לא בחלות המכה
עצמה וצ״ב.
10המלים ״מקרה״ ו״אקראי״ כאן פירושם ״מקרה״ לגבי ההוראה שהנחנו למצא במבטאים
ידועים .אבל בכלל אצ״ל ש״אין מקרה במקרא״ ,״הכל בכתב מיד ה׳ השכיל״.
11חוץ ממכת חשך ,אע״פ שנאמר בה בתורה :ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים )י ,כב(
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תהלים
פרגן
מ כ ת
עח
א ד ם
ויהפך
לדם יאריהם ונוזליהם בל ישתיון
ישלח
בהם ערב ויאכלם צפרדע ותשחיתם
צ ו מ ח
להפיל יבולם ויגיעם
ויתן
בברד גפנם
יהרג
לארבה
ושקמותם
בחנמל
ב ה מ ה
לברד
ויםגר
יפלם
נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם
וחיתם
ויך
בעירם
ומקניהם
לרשפים…
לדבר הסגיר
כל בכור…
ולכן נמצאת פר״ היא תופסת מקום מיוחד כאן בראש כל המכות .וצריך באור מפני מד,
יצאה מן הכלל .ובאמת לא מקומה כאן בלבד צריך באור אלא פירושו של הכתוב כולד,
״שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו -קשה הוא להבין )ע׳ במפרשים שרבו הפתרונים(.
— ואפשר שמלת ״חשך״ כאן אינו מתכוון אל המכה הפרטית של חשך לבד
אלא
כוללת המכות כלם כמו שמצינו בכמה מקומות בכתבי הקודש שלשון חשך ,מחשכים אד
לילה וכד׳ מסמן ענין צרה ועונש) .השוה למשל שמואל א ב ,ט ן עמוס ה ,יח ו תהלים ל ה ,
ו נ איכה ג ,ב ועוד ועד( .וקצת משמע כן מדברי רש״י כאן וז״ל :ולא מרו את דברו
:
המכות שבאו עליהם באו במצותיו ולא שינו דברו עכ״ל .וע׳ ראב״ע תהלים קיב ,ד ״
ה
זרח בחשך :הצרות דומות לחשך כמו ״העם ההולכים בחושך -והישועה לאור על כן כ י
אשב בחשך ה׳ אור לי עכ״ל וכ״כ ברד״ק שם .עוד יש להתחשב שמשונה מכת
חע
ך
מכל שאר המכות ,שכל המכות האחרות הביאו על המצריים יסורים גופניים
ברע
3
ובצמא ובחלאים רעים וכד׳ .לא כן חשך שלא נזכר בה אחת מאלה .אלא מה ה י ת ה
פעולתה ז במה הענישה את המצריים ז ״לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו״״
)שמ׳ י ,כג( .מגיד לנו
הכתוב
שע״י מכת חשך התהוו כאסירים
במקומם.
מהם רשות ושליטה על מקומם ן כלם היו ״יושבי חשך וצלמות״ .זאת ה
הכתוב —
תוצאת מכת חשך.
וא״כ
מובן
שבפרק
המדגיש
ראות
י א
ניסן*
־־ לסי
ה״ארצי״ ?•?0
המכות המכה שכלה היא שלילת רשות על הארץ נתינה בראש ככותרת לכל שאר מכווג,
וע׳ בפ׳ ר .ש .ר .הירש ז״ל :פרק עח דיה לחסיל
ברם הצרה והצוקה ממשית היא
חושן …אדוני הארץ הגאים הרגישו עצמם כאםוריס שלשת ימים ,ולא יכלו עוד ל ז ו
ז
ממקומם .ובפרק קה ,כו — ל ח … :מכת החושך שכבלה את המצרים עד שלא ק ס ר
איש מתחתיו ,והיא גם המקיפה ביותר .בעוד שכל מכה ומכה שבאה לפניה לא פגעד,
אלא בחלק מתחום מצרים ,הפקיעה מכת החושן מידי מצרים בבת אחת את כל עולמס…
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תוזלים
ת ו ר ה
ד ם :ויהי הדם בכל ארץ מצרים )שמות
ז ,כא(
צפרדע :ותכם …את ארץ מצרים )שם
ח ,ב(
כנים :בכל ארץ מצרים )שם ,שם יג(
ע ר ב :ובכל ארץ מצרים )שם ,שם כ(
ד ב ר :וימת כל מקנה מצרים )שם
]חסר בתה׳ פרק קה[
ט ,ו(
ש ח י ן :ובכל מצרים )ת״א מצראי(
)שם ,שם י״א( ]הסר בתה׳ פרק קה[
ברד :על א ד ן מצרים )שם ט ,כב־כד(
ארבה :על כל ארץ מצרים )שם י יד(
ח ש ך :בכל ארץ מצרים )שם ,שם כב(
מכת בכורות :בארץ מצרים )שם יב,
כט(
ק ה
פרק
שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו
הפך את מימיהם לדם וימת א ת דגתם
שרץ ארצם צפרדעים …כחדרי מלכים
אמר
ויבא
ערב
כנים
בכל
גבולם
נתן גשמיהם ברד אש להבות כארצם
ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם
אמר
ויבא ארבה …ויאכל
כל
עשב
בארצם ויאכל פרי אדמתם
ויך כל בכור בארצם ראשית כל אונם
הוכהה נוספת שלא ״באקראי״ באו מושגים אלו כאן ושבאמת
המשורר הק׳ להורות לנו הוראה מיוהדת בזה ,נמצאת בפרק עח.
רצה
אם הדגשת המושגים הארציים .בשמונה המכות בתורה ובפרק קה לא
בלבד וכדבר שאיגו
היתד! מעיקרי ההוראה שמצאנו אלא כדבר מ ק ר י
מכוון לענין זה ,אז הדעת נותנת שימצאו מושגים כאלו גם בפ׳ עח ואם לא
בכל אחת ואתת מהמכות ,לכל הפחות באחדות מהן .אבל עיון בפרק זה )ראה
הפסקה לעיל( מראה שבפרק עח לא נמצא שוס זכר ממושגים ארציים כמו
בפרקים האחרים .כדי להדגיש חלוקי המטרות בפרקים האלו ,ולמרות מ ה
שנמצא בנוסח התורה ,לא הזכיר המשורר הק׳ בפ׳ עח ארצם וגבולם וכד׳
אפילו פעס אחת .״מכלל לאו אתה שומע הן״ — והשמטת המושגים בפרק עח
היא הוכחה חזקה נוספת לכוונת ההוספה בפרק קה.
1 0
ועכשיו יש לחקור אם יש יחם מיוחד בין בחירת המכות
לתוכנו של הפרק כלו — .היו כאן שתי בעיות ,הראשונה :מ ה
שהמשורר הק׳ בהר כ א ן ? התשובה :הוא בחר שמונה המכות
בכל כתבי הקודש אין סגנון מיוחד או בחירה מיוהדת של הנושא
שורשו בעומק המשמעות ,גם כאן יש לחפש אהד טעם ומשמעות
יש לנו ללמוד מ מ נ ו ?
ה״ארציות״
אלו המכות
ה״ארציות״.
בלי שנמצא
השנוי .מ ה
פרק קה חוזר על מאורעות משפט מצרים .המשורר הק׳ אינו עובר
על כל עובדות גלות וגאולת מצרים במדד ,שוד ,לכל ,אלא ברצותו מרחיב
וברצותו מקצר .יש מהעובדות שהוא חוזר ומגיד בכל פרט ופרט ,יש מהן שהוא
7,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מזכיר .דק בקצור נמרץ ויש מהן שהוא משמיט לגמרי .ועוד :יש לפרק כעין
הקדמה המסבירה את עיקר הרעיון שבו ובסוף הפרק כעין סכום.
הקדמת הפרק תתחלק לשתיים :כללית ופרטית .בחלקה הראשון — הכללי
)מפסוק א עד ה( המשורר חק׳ מזמין אותנו להודות ולהודיע עלילותיו ש ל
הקב״ה בעמים )״הודו לה׳ קראו בשמו״ וכוי( .החלק הזה מביא לחלק השני,
שבו המשורר הק׳ מזכיר את ״בריתו אשר כרת את אברהם …לישחק …וליעקב״.
ומהי הברית ? ״לאמר ל ו אתן ארץ כנען חבל נחלתכם״ )ח—יא(.
אחר זה חוזר המשורר הק׳ בקצור על ירידתם למצרים ,בפרט מרחיב א ת
הדבור על שמונה המכות שפגעו כארצם של המצריים ,ומשם לגאולת ישראל
מארץ מצרים ונסי מדבר וכו׳ בקצור.
בסוף בא הסכום בשני פסוקים אחרונים :ויתן להם ארצות גוים ועמל
לאומים יירשו ,בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה.
ברור איפא שבמרכז הפרק עומדת מ ת נ ת ארץ ישראל; בה הוא מתחיל
)״לאמר לך אתן ארץ כנען״( ובה הוא מסיים )״ויתן להם ארצות גויס״ וכו׳(.
זוהי הברית שכרת עם האבות ושבשבילו אנוסים היו לרדת למצרים ,כמובטח
בברית בין הבתרים )״גר יהיה זרעך״ וגו׳( ,והארץ תהיה נחלת בני ישראל לקיים
בה הקיו ותורותיו) .וע׳ בפרש״י ד״ה א ,טז ,טו(.
ובין ההקדמה של הבטחת הארץ ,וסופו של הפרק על נתינת הארץ ,בא החלקהספורי שבחר רק באותן המכות שפגעו ב א ד ן ,ארץ המצריים .פעם אחר פעם
מעורר המשורר הק׳ את לב קוראי דבריו שהקב״ה הראה אדנותו על הארץ.
יש כמה צדדים למשפט מצרים :יש למכות צד פורענות לפרעה ולעבדיו;
יש להן צד כפיה לשלח בני ישראל לחפשי; יש להן צד גילוי גבורותיו
של הקב״ה ״וידעו כי אני ה ׳ ״ )שמות ז ,יז(; ויש להן צד התגלות ״כי ל י
כל ה א ד ן ״ )שם ט ,כט(.
הכרת אדנותו של הקב״ה על כל הארץ קשורה בקשר של קיימא בנתינת
ארץ ישראל לעמו .זה כלל גדול שרש״י ז״ל פתח בו פירושו על התורה
במאמר המפורסם ה מ ת ח י ל :א״ר יצחק ו כ ו ׳ .בחירת שמונה המכות ש פ ג ע ו
בארצם של מצרים כאן היא פקיחת עינים להתבוננות יתירה למטרת המכות
במצרים .כשאנו לומדים פרשת משפט מצרים בתורה אנו עלולים ל ח ש ב
שהמכות נשלהו רק בשביל המצריים :לייסרם על אכזריותם ,להכריחם לשלה
בני ישראל מארצם ,לגלות להם ״כי לי כל הארץ״ ו״כי אני ה׳ בקרב הארץ״
)שמות ט ,יד—כט( וכד׳ .אבל פרקנו כאן מזכיר לנו כי לא בשביל המצריים
בלבד נשלחו המכות אלא גם בשביל יוצאי מצרים וגם בשבילנו כ ד כ ת י כ
)שמות י ,ב( ולמען תספר באזני בנך את אשר התעוללתי במצרים וכר.
דברי המשורר הק׳ כ א ן :זכרו נפלאותיו אשר עשה וגו׳ )פסוק ה( מעוררים
12
12ועי׳ ברמב״ן שם :ואיננו ראוי שיירש )כנען( מבחר מקומות הישוב אבל יירשוה עבדיו
זרע אוהבו כענין שנאמר ויתן להם ארצות גוים וגו׳ בעבור ישמרו חקיו וגו׳ )תה׳ קה(.
וע׳ בם׳ באד מים חיים על פרש״י שם.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אותנו לזכור ולהבין שנות דור ודור ובפרט להכיר אדנותו של הקב״ה על
הארץ ,שברצותו נתן וברצותו לקח ״בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו״ )סוף
פרק קה( .זאת תורת משפט מ צ ר י ם .בהשקפה מיוחדת של המשורר הק׳
בפרק קה ב ת ה ל י ם .
13
**
כל כתבי נביאים וכתובים הם פירושים על
הכלל ״אין נביא רשאי לחדש דבר׳׳ )שבת קד(
התורה אלא מוסב גם לצד ה״אגדי״ שבה ,כמו
בכל נאומיהם ופתגמיהם הנביאים ובעלי רה״ק
רק לפרש להדגיש ולהרחיב דברי תורה.
התורה ,תורת משה רבנו ע״ה.
אינו מוגבל לצד ההלכתי של
שהוכחתי כבר במקום א ח ר .
אינם מחדשים דבר אלא באו
1 4
כלל זה הניח לנו הרמב״ן ז״ל בהשגותיו לספר המצות של הרמב״ם ז״ל,
וזה לשונו שם )בשרש ש נ י ( :ידענו כי הבא בנבואה דבר תורה הוא או שהוא פירוש
לפשוק של תורה ,או שהוא בידם הלכה למשה מסיני וכו׳ ע״ש .ראינו במאמרנו
כאן דוגמא לזה ,שהרמב״ן ז״ל מביא לשון ״צפרדע ותשתיתם״ )תהלים עח,
מה( להבהיר לנו שבמכת צפרדע היתד״ סכנה לגוף המצריים ,וזה דבר שלא
נזכר בתורה במפורש .עוד יש לציין שלשון ״פירוש לפסוק של תורה״ לאו דווקא
הוא שכולל גם פירושים שהנביאים נותנים להבנת ענינים שלמים בתורה .גם
לזה מוצעת דוגמא במאמרנו כאן שהרמב״ן ז״ל חביא דברי יחזקאל הנביא
)״ואתה כי הזהרת״ וגו׳ ג ,יט( לפרש ענין התראת ה מ כ ו ת " .
ויש מקורות מפורשים בדברי חז״ל על הסתכלותם בספרי נביאים וכתובים
כפירושים על דברי תורה .מ צ ע ו במדרש רבח )בראשית א ,ו ( :גלי עמיקתא
ומםתרתא )דניאל ב( בראשית ברא אלקים וגו׳ ולא פירש והיכן פירש להלן
הנוטה כדוק שמים )ישעי׳ מ ,כב( …ואת הארץ …כי לשלג וגו׳ )איוב לז ,ו(
עכ״ל .מובאים כאן פסוקים מנביאים וכתובים כדי לפרש דברי תורה .ובפירוש
מהרז״ו ש ם :זה כלל גדול שהכל מפורש בתנ״ך ואם אינו מפורש בתורה מפורש
בנביאים וכתובים .עכ״ל .דומה למדרש הנ״ל ביתר אריכות מצינו בשמות רבה
)טו ,ד ( :הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופירשם ,עכ״ל.
והרחיב מאמרו שם שכל מזמור קד בתהילים )״ברכי נפשי״( הוא בכלל פירוש
למעשה בראשית .וע״ע ירושלמי )ר״ה ג ,ה ( :דברי תורה עניים במקומם ועשירים
במקום אחר )בנביאים ע״ש( .ואף כי שגי המאמרים ממדרש רבה נאמרים
13אין הדבר במסגרת מאמרנו כאן לדון בענין זה של יחס ירושת הארץ לשמירת תורה ומצוות
.אנו דנים פה בבעיה פרשנית
)
6
(
x626110בלבד.
14ע׳ ספרי ״דוד מלך ישראלי׳ )באנגלית( בהקדמה.
15בעצם אין צורך להביא דוגמאות פרטיות לזה שיש הרבה מקומות שהרמב׳׳ן וגם שאר
המפרשים מביאים פסוקים מנ״ך לפרש דברי תורה .וע׳ ספרו של הרב ח״ד שעוועל
״פירושי הרמב״ן על נביאים וכתובים״ )הוצאת פלדהיים(.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בנוגע לעניני סודות מ ע ש ה בראשית ,אין להגביל כוונת המדרשים ש ה ר י
נאמרים בדרך הכללה )״הרבה דברים״(.
ן-
ס
**
התורה צ ו ת ה אותנו לזכור ימות עולם ולהבין שנות דור ודור עי׳י ה ג ד ת
״אביך ו ז ק נ י ך ׳ )דברים לב ,ז( ,ופרש״י ״אביך״ אלו הנביאים ״ ז ק נ י ד ״ א ל ו
ה
י
החכמים )והוא מספרי שם( .כשם שהנביאים הגידו לנו העתידות׳
פותרים לנו ״בינת״ ימות עולם שעברו )עי׳ ספרי שם( .אמנם פסק קול בבואך;
מרחובותינו — אך ״נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה״ ומספריהם ע ו ד נ ש מ ע קולס[
להורות ד ע ה ולהבין שמועד .בדברי התורה הק׳.
המדרש מצייר לנו האידיאל ש ל לימוד התורה בשלמותו ש א ח ד מגדול.,
התנאים ה י ה מגשים בלמודו :״בן עזאי ה י ה יושב ודורש והאש
מ ל ה ט ת
סביבותיו .אמרו ליה ש מ א בסדרי מרכבה א ת ה עוסק? אמר להל לאו ,א ל
מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים ,ודברי תורה שמחים כיום
נ ת י נ ת ן
בסיני׳׳ )ויקרא ר ב ה פ׳ מצורע פ׳ ט ז סי׳ ד(.
כ
ס
א
וירש זרעך את שער אויביו )בראשית כב ,יז(
בזמן העקידה נאמר בי נשבעתי נאום ה׳ וכו׳ עד וירש זרעך ארב ע ו ^ ן .
אויביו — ושער אויביו היא ארץ ישראל.
פירוש המאירי תהלים קח,
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חיים בזק
מעשה אבות סימן לבנים בפירוש הדמב״ן
מוקדש לזכרו של סבא ר׳ בצלאל בזק ז״ל אשר כל ממתיו
והנהגותיו ,יהיו לנו סימן לבנים.
נתבקש לישיבה של מעלה ,אור ליום שני ,י״א כסליו תשל״ה.
א .הקדמה
במאמר זה ,בכוונתנו לדון באחד מן היסודות המנחים את הרמב״ן
בפירושיו לספר בראשית — ״והוא ענין גדול ,הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה
ואמרו :כל מ ה שאירע לאבות ,סימן לבנים״ )רמב״ן ,יב ,ו( .רעיון זה בולט
בדברי הרמב״ן לכל אורך הדרר ,בפירושיו לפרשיות אשר עוסקות בשלשת
אבות האומה .אפשר אפילו להוסיף ולומר ,שהסיבה העקרית לכך שהתורה
מביאה את כל סיפוריה על מ ע ש י האבות ,היא כדי ללמד על העתיד לקרות
לעם ישראל .על פ י זה מגדיר הרמב״ן ,בהקדמתו לספר שמות ,את ספר
בראשית כספר היצירה שבו מתוארות יצירת העולם ויצירת האומה .כי קורותיהם
של האבות הם ״כעין יצירה לזרעם ,מפני שכל מקריהם ציורי דברים להודיע
כל העתיד לבא להם״ .להלן ננסה לנתח את הנקודות שבהן אנו מבחינים בקשר
בין הסיפורים על האבות ,לבין מ ה שאירע אחר־כך לעם ישראל בדורותיו.
הבחינה העקרית שבה רואה הרמב״ן את ההשפעה של מ ע ש י האבות על
בניהם ,היא כאות ורמז למה שעתיד להתרחש בעם ישראל .במקומות ספורים
הוא מראה לנו שאפשר להוציא גם מסקנות מעשיות — הדרכה כיצד להתנהג,
מתור עיון בדרכי פעולתם של האבות במצבים שונים ,אולם בעיקר מדגיש
הוא את האות הנבואי שיש בדבר .כר למשל ,בענין חבארות שחפר יצחק הוא
אומר כי ״אין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק …אבל יש בדבר
ענין נסתר בתוכו ,כי בא להודיע דבר עתיד״ )כז ,ז ( .כמו כן ,בסיום לספר
בראשית ,הוא מגדיר את מטרת סיפור דברי ה א ב ו ת :״להגיד ראשונות וחדשות
בטרם תצמחנה בלבבות״.
נוסף לרמזים ,נוכל למצוא גם קשר ישיר בפשוטי הכתוב בין האבות
לבנים :בגזירות שנגזרו על הבנים בגלל שגיאות שעשו ה א ב ו ת ,בכך שהאבות
1
2
1ועיין שם בפס׳ יט ברבנו בחיי :״אין התועלת מגעת אלינו כל כך מזה״.
2גזירת גלות מצרים ,לפי הרמב״ן ,נגזרה על עם ישראל ״כי אברהם אבינו חטא חטא
גדול בשגגה״ )יב ,י( בזמן ירידתו למצרים מפני הרעב .הן בגלל עצם הירידה — בכך
שלא בטח בה׳ שיציל אותו בארץ כנען עצמה מן הרעב והן בכך ״שהביא את אשתו
הצדקת במכשול עוון ,מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בה׳ שיציל אותו ואת
אשתו ואת כל אשר לו״ )שם( .גס כל הסבל שסבלנו ועודנו סובלים מיד בני ישמעאל,
הוא תוצאה של חטא שחטאה שרה אמנו ,בענוי הגר שפחתה וגס אברהם — בחניתו
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רואים א ת ה ע ת י ד להתרחש לבניהם בחזיונות נבואה ומתפללים עליהם ב מ ק ו מ ו ת
שהם צופים גילויי חולשה ש ל העם ועוד .נושאים א ל ה אינם נוגעים ל ע נ י נ נ ו ר ל
נתעכב עליהם במסגרת זאת.
א
העקרון ש ל מ ע ש ה אבות סימן לבנים מופיע גם במקורות שקדמו לרמבנ״ן
אולם הוא מוסיף א ת פיתוחו ומראה בעקביות את מציאותו בכל ספר בראשית[
הרמב״ן מ ב י א את המקורות שקדמו לו ומשתמש בהם כמקור להדגמת הרעיון.
בעקר הוא מ ס ת מ ך ע ל מדרש רבה .בתיאור ירידתו של אברהם למצרים מ ס ג י
הרעב ה ו א א ו מ ר :״…והענין ה ז ה פירשוהו בבראשית ר ב ה ׳ רבי פ נ ח ס כ ר כ י
א ו ש ע י א :א מ ר הקב״ה לאברהם ,צ א וכבוש את הדרך לפני ב נ י י ״ ) ׳ י(״ י כ ן
בענין ברית בין הבתרים,, :ובבראשית רבה :הראה לו הקב״ה שמבדילין ב ע י ל ת
העוף וכו׳ ״ )טו ,י( .וכן במקומות רבים .כמו כן מובאים בפירושו סימוכין
מ מ ד ר ש
^
ת נ ח ו מ א ,מפרקי דרבי א ל י ע ז ר וממקורות אחרים ש ל תנאים ו א מ ו ר א י ם .
לציין ,ש ג ם ברש״י אפשר למצא מספר דוגמאות ש ל השפעת מ ע ש י האבות ע ל
מקרי ב נ י ה ם ,לפעמים הרמב״ן מ ש ת מ ש בפירושו ש ל רש״י כבסים לדבריך9
אולם א י אפשר לראות כ א ן א ת המהלך בבירור ,כיון שרש״י בפירושו מתקךדן
רק לישב ״דברי המקרא ד ב ר דבור ע ל אופניו״ )ג ,ח בפירוש רש״י(.
י ב
4
5
7
6
8
כ .מהותו של הפימן
הזכרנו שעיקר ה ש פ ע ת מ ע ש ה אבות על בניהם היא כרמז לעתיד .ד
פעולתו ש ל הדבר ה י א בכך ש ה מ ע ש ה מוציא א ת הרצון האלקי לגבי ע ם י ש ר א ל
מ ן הכח אל הפעל .״ כ י כל גזירת עירין ,כאשר ת צ א מ כ ח גזירה א ל פ ע ל ד מ י ו ן
תהיה הגזירה מ ת ק י י מ ת על כל פנים״ )יב ,ו( .כלומר :יש בכך מעין ה ת ח ל ת
ה ת ג ש מ ו ת ה ש ל הגזירה ו ז ה גורם לודאות מוחלטת שהיא תתקיים .פ ע ו ל ה מ ע י ן
זו א נ ו רואים באופן ברור במעשים סמליים של הנביאים בכל הדורות י כ ע ד
ש מ ג ד י ר .ז א ת רבנו ב ח י י :״…מנהג הנביאים שעושים מ ע ש ה נבואות יזזכל
לחוזק הענין שהם מתנבאים עליו וכדי להורות שהוא עתיד לבא לידי מע-1£7
ולהתקיים ע ל כל פנים״ )יב ,ו( .כך אנו מוצאים בירמיהו )נא ,סג(
שןיוה
ר
1 0
לעשות כן ,״ושמע ה׳ אל עניה ונתן לה בן פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה
מיני ענויי׳ )טז ,ו(.
3פרשה מ ,ח.
4פרשה מד ,יז.
5ראה למשל בפרק לב פס׳ ד ,שם פס׳ ט ,לג ,טו ועוד.
6עיין בפרק יב פסוק ו שמביא מדרש מלך לך יב ,ט ועוד.
ד לו ,מג ברמב׳׳ן :״מה שאמרו בפרקי דר׳ אליעזר וכו׳ ״ ועוד.
8כאן בפרק יב פסוק ח ועוד.
9ראה למשל :יב ,ו .שם ,ט .ועוד.
10רבנו בחיי מפרש ומרחיב במקומות רבים את דברי הרמב״ן וכן גם במקרה ת ן .
12
www.daat.ac.il
ך
תקשור עליו אבן והשלכתו
דברי -הספר
ל ב ת ך :״והיה בכלותך לקרוא
הזההרצוג
מכללת
אתראתדעת
אל תוך הפרת ואמרת ככה תשקע בבל״) .שם( וכן באלישע שאמר ליואש מלך
ישראל ״הרכב ידך על הקשת ו כ ו /ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ ת ש ו ע ה
לה׳ וחץ תשועה בארם״ )מלכים ב ,יג ,טו( .שם רואים ש ה מ ע ש ה הנבואי הסמלי
ממש קובע את העתיד ,שכן אלישע קצף עליו שלא ירה בקשת יותר מ ש ל ש
פעמים ,כי אלו עשה כך ,היה מ כ ל ה את ארם .גם ביעקב אנו מוצאים ש ע ש ה
״כדרך שעשו הנביאים :נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חצים,
להיותה נכבשת לבניו ,כענין ש ע ש ה אלישע״ )מח כב( ,אולם ב מ ע ש י האבות
יש יותר מאשר ב מ ע ש י הנביאים .שהרי הנביאים היו עושים מעשים סמליים
שירמזו לעתיד ,רק במקרים מיוחדים ואחרי הכנה מוקדמת ,אבל האבות — גם
במעשים שעשו בחיים היום־יומיים ,היה סימן לבנים .הרבה ממקריהם כוונו על
ידי ההשגחה העליונה באופן כזה שירמזו על העתיד לחתרחש בתולדות האומח,
גם אם הם עצמם לא התכוונו לכך .כפי שאומר רבנו בחיי לגבי אחד ממעשיו
של יעקב שיש בו ר מ ז :״ולא ע ש ה כן בכוונה ,אבל היה מאורע לרמוז על
העתיד״ )לג ,יח(.
׳
ג .מ ע ש ה אבות כאומות העולם
מ ע ש י אבותיהם של אומות העולם ,רומזים גם הם לקורות צ א צ א י ה ם :״כי
היו המקרים בראשונים רמז ל ז ר ע ם ״ .בעיקר אנו מוצאים זאת כאשר מעשיהם
מתיחםים אל אבות אומתנו .כך ,כאשר בורחת הגר מפגי שרה גבירתה והמלאך
מצוד״ א ו ת ה :״שובי אל גבירתך וחתעני ת ח ת ידיה״ )טז ,ט( ,יש בכך רמז ״כי
לא תצא לחפשי ממנה ,כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם״ .וכן במאבקיו של
יעקב עם עשיו ,בחם מסמל יעקב את עם ישראל ,מסמל עשיו את ז ר ע ו .
11
12
אפשר לגלות בספורים על ישמעאל ועשיו גם רמזים שאין בהם התייחסות
ישירה לעם ישראל ,אולם באלה אין הרמב״ן מאריך .בישמעאל יש רמז לזרעו
בפסוק ״ידו בכל ויד כל בו״ )יז ,יב( .״ידו בכל ,שינצח מתחלה כל הגויים ואחר
כן ויד כל בו — שינוצח בסוף״ .ובאלופי ע ש י ו :״והנה אלה חאלופים האחרונים
עשרה עם מגדיאל ,רמז שיהיו מלכי אדום ,בממשלתם במלכות הרביעית— ,
עשרה ,ימלכו על ארץ אדום והעשירי מהם ימלוך על רומי ומשם ת ת פ ש ט אחר
כן מלכותם על כל העולם ולזה ירמוז שם מגדיאל — שיתגדל על כל אל
) = כל כח( )לו ,מג(.
ד .הרמזים לעתיד בפרשיותינו
להלן ננתח שלשה נושאים עקריים ,שבהם אנו מגלים את מ ע ש י האבות
רומזים על תולדות עם ישראל.
11רמב״ן ,לו ,מג ,בענין אלופי עשיו.
12למשל בפרק לו פסוק מג בענין אלופי עשיו ״ודרשו :אלוף עירם — שהוא עתיד לערום
תיסוריות
) = אוצרות( למלך המשיח במהרה יגלה״.
13
www.daat.ac.il
.1ירושה הארץ
אתר דעת -מכללת הרצוג
הקשר בין אבות ובנים בענין ירושת הארץ מתחיל בהבטחות ש ה ב ט י ח
ה ק ב ״ ה לאבות לתת את הארץ לבניהם .לאברהם אבינו נאמרו ארבע ה ב ט ח ו ת
כאלה ובכל אחת הוסיף לו ה׳ משחו .תחלה אנו מוצאים הבטחה ס ת מ י ת ש ל
ה ק ב ״ ה כי ארץ ישראל ת נ ת ן לעם ישראל )בפרק יב ,ו ( כאשר אברהם ה ג י ע
מ ח ר ן :״לזרעך אתן א ת הארץ הזאת״ ,בפעם השניה ,אחרי הפרד לוט מ א ב ר ה ם
מוסיף לו ה ק ב ״ ה ומבטיח לא רק את הארץ ״הזאת״ )עי׳ הערה ,(13א ל א ״ א ת
כל הארץ אשר א ת ה רואה״ )יג ,טו( ,כיון שאז כבר רבו זכויותיו באן-ץ4ג.
בשלישית הוסיף ה׳ ביאור בתחומי הארץ וחיזק גם את עצם ה ה ב ט ח ה ב י ת ר
תוקף ,באמרו שהיא תהיה קיימת גם אם יחטאו חלילה בגי ישראל ו ל א י ה י ו
ראויים ל ה .מ צ ד שני ,ב ה ב ט ח ה זו ״אמר לו כמשייר ב מ ת נ ת ו ש א ר ב ע ג ל ו י ו ת
)—מלכויות( ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם״ אם יחטאו וכן הודיעו על ג ל ו ת
מצרים שכבר נגזרה עליו בחטאו )ראה הערה .(2בהבטחה הרביעית ,כ א ש ר
צוהר על המילה ,הוסיף ואמר ל ו :״לאחוזת עולם״ — ״לאמר שאם יגלו מ מ נ ה
עוד ישובו וינחלוה״ )שם ,יח( .בהבטחות ליצחק וליעקב לא פירט ה ק ב ״ ה א
כל מ ה שהזכיר בהבטחותיו לאברהם ,היות והן התבססו על ההבטחות ה א ל ו .
לפיכך ,ביצחק נ א מ ר :״והקמותי א ת השבועה אשר נ ש ב ע ת י לאברהם א ב י ך ,״
)כו,ג( ו ב י ע ק ב :״ואת הארץ אשר נ ת ת י לאברהם וליצחק לך א ת נ נ ה ו ל ז ר ע ך
אחדיר אתן א ת הארץ״ )לה ,יב(.
׳
1 3
1 5
ת
במסעותיו של אברהם אבינו בארץ בזמן בואו מחרן ,יש משום ה ו צ א ת ן
של ההבטחות על הארץ ״מכח גזירה אל פעל דמיון״ .מסעות אלו רומזים ל ד ר ך
ש ב ה .תכבש הארץ לפני בניו .המקום הראשון שאליו הגיע אברהם ,עוד ל פ נ י
שחובטחה לו הארץ ,היה שכם .להראות ״כי בניו יכבשו המקום ההוא ת ח ל ה
)— שמעון ולוי בני יעקב(״ )יב ,ו( ,עוד לפני שעם ישראל יקבל את ה א ר ץ
לגור בה וכשעדיין ת ה י ה לכנענים זכות עליה .לזה ירמוז גם באמרו ״ ו ה כ נ ע נ י
אז בארץ״ )שם( — שהכנעני יהיה אז עדיין בעל זכות בארץ .גם יעקב ,ב ח ז ר ת ן
מ ב י ת לבן ,חגיע תחלה לשכם וגם כאן ״המעשה הזה היה רמז כי המקום ה ה ו
יכבש לפניו תחלה ,טרם הורישו יושבי הארץ מ פ נ י זרעו״ )לג ,יה(• אחדי•
ההבטחה ,נסע אברהם משכם ונטה אהלו בין בית אל ובין ה ע י ״כי הוא ה מ ק ו ם
אשר כבש יהושע בתחלה״ ) ש ם ( ומשם ״ויסע אברהם הלך ונסע ה ג ג ב ה ״
)שם ,ט( — ״והוא בחלק של בני יהודה שנטלו בדרומה של ' א ר ץ ישראל//
וכן לעתיד לבא ב ב נ י ו :אחרי מות יהושע ,היה ש ב ט יהודה ה ש ב ט ה ר א ש ו ן
שיצא להשלים את כבוש נחלתו מיד הכנענים ,ש נ א מ ר :״יהודה יעלה ב ת ת ל ה ״
א
16
13״כי אין במשמע ,רק במה שהלך בארץ — עד מקום שכם׳ עי אליי
14עפ״י הרמב׳׳ן שם,
מו
מ ב
ט
י י י ״ ) י ״ ו י ׳ יח(
15שם :״והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא״.
16גם רש״י מוצא כאן רמז לימי יהושע :״נתנבא שעתידין בניו להכשל שם בעיין ? כ ן
והתפלל שם עליהם״.
14
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
בנוסף לרמז לעתיד ,היהאתר דעת
בארץ ,גם מ ע ש ה ש ל
אברהם
בהתהלכותו -ש ל
קבין חזקה .על ידי מסעותיו ,קונה האב את ארץ ישראל ,בכדי שיוכל
להנחילה לבניו אחריו :״שתחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך אחריך .כ מ ו
שאמרו רבותינו :ירושה היא להם מאבותיהם״ )יג ,יז( .על פי זה ,מסביר
הרמב״ן את מטרתו של צווי ה׳ לאברהם ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה״
)שם( ,כדי להחזיק בארץ לצורך זרעו .כפי שמגדיר זאת רבנו בחיי :״ואמר
שיתהלך בה לארכה ולרחבה ,כאדם הנותן לחברו קרקע במתנה ומראה לו
מצריו ואומר לו שיחזיק בד״״ .כדי לקיים את הצווי הזה ,ולעשות מ ע ש ה הזקה
בארץ ,עבר אברהם את כל רחבה של ארץ ישראל :״כי ע ת ה היה במזרח ואחר
כן ה ל ך ,אל ארץ פלישתים שהוא במערב״ )שם(.
.2
גלות וגאולה
התהליך של גלות וגאולה הוא התהליך המרכזי והבולט ביותר בתולךות
עם ישראל .המעשה הראשון ש ע ש ה עם ישראל כעם בתחילת התהוותו ,היה
הירידה לגלות מצרים ואל אחרית הימים — לגאולה השלימה נשואות עינינו
מזה' אילפיימ שנה .מ ח מ ת היותו כה יסודי ,תופס תהליך זה הלק גכבד מהרמזים
לקולות עמנו שיש במעשי האבות .כל הגלויות והגאולות נרמזו לאברהם אבינו
כבר כברית בין חבתרים ״ .לאחר עקידת יצחק )בתור שכר על מ ע ש ה זה(
הבטיח לו הקב״ה ״הבטחה שלימה בגאולה ה ע ת י ד ה לגו״ — ״שלא יגרום
שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום״ )כב ,טז(.
שלש פעמים גלה עם ישראל מארצו ו ב מ ע ש י כל אחד מ ש ל ש ת האבות
ישנט רמזים לאחת מ ן הגלויות ולגאולה ממנה .נתבונן בהתאמה הרבה שיש
בין הרמזים שבפרשיותינו לבין מ ה שאירע אחר כך לעמנו בגלויותיו.
י
אברהם — גלות מצרים
.גלות מצרים גרמזה בירידתו של אברהם לשם) .ירידתו לגרר אינה נחשבת
גלות לפי ש ע ש ה אותה לגמרי מרצון ,ללא דחף חצוגי כמו ב צ ו ר ת ( .ה ר ע ב
הוא שגרם לירידה למצרים והמצרים לקחו ממנו את אשתו וכך ב ב נ י ם :בני
יעקב ירדו למצרים מ פ נ י הרעב והמצרים הרעו להם ולקחו מהם את הנשים
)״וכל הבת ת ח י ו ן ״ ( .ב ע ל י ה :אחרי נגעים גדולים ש נ ג ע ה׳ א ת פרעה ,הוא
צוד! אנשים על אברהם לשלחו וזה יצא ממצרים ״כבד מאוד במקנה בכסף
ובזהב״ )יג ,ב( .גם בעם ישראל ביציאת מצרים אחרי עשר המכות בא
״ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם״ )שמות יב ,לג( והם יצאו מ ש ם
עמוסים בכלי כסף וכלי זהב ושמלות.
18
19,
17ראה פרק טו פסוקים יב ו־יד בפירוש הרמב״ן.
18עפ״י הרמב״ן כו ,א.
19על .הי שמות רבה א ,כ ב , :״וכל הבת תחיון — מה צורך לפרעה לקיים את הנקבות?
אלא כך היו אומרים :נמית את הזכרים ונקח את הנקבות לנשים וכוי ״.
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יצחק — גלות בכל
כבל.
מסעו של יצחק לגרר מ פ נ י הרעב )פרק כ״ו( ,פ ת ח א ת הדרך לגלות
גרר ,ארץ ש ב ה ג ר אברהם ,רומזת לבבל שגם היא מקום מגורי א ב ו ת י נ ו שהיו
באור כשדים .בגרר ל א לקחו ליצחק א ת אשתו ״ולא היה לו ש ם רק ה ג ל ו ת
א ו ת ם ״ • לאחר
ו ה פ ח ד ״ )כו ,א( וגם ב ב ל ״מעת היותם שם ל א עבדום ילא
שחות מסוימת ששהה יצחק בגרר ,הזהיר אבימלך את עמו על יצחק ו א ש ת ו ,
ש ל א ירעו להם .א ח ר כך חזר בו ואמר לו לך מעמנו ,ואחר כך שוב חזר אליו
בברית והתנה ע מ ו ״אם ת ע ש ה עמנו ר ע ה כאשר לא נגענוך ו כ ו ׳ ״ ) ש ם .כ ט ( .
כך בגלות ב ב ל :ת ח ל ה אמרו :״ מ י בכם מ כ ל ע מ ו יהי אלקיו עמו ויעל״ ו ה ז ה י ר ו
עליהם א ת ש ר י ע ב ר הנהר והפחות ,אחר כך בטלו הבנין ולבסוף חזרו רבתבו
רשות בו והתנו עמם שיתפללו בו לחיי המלך ומשפחתו.
ע נ ו
יעקב — גלות אדום
יעקב אבינו ,שחייו היו מ ל א י הסבל והמסובכים ביותר מבין ה א ב ו ת ,
הוא
המסמל א ת גלות אדום־רומי ,הגלות הקשה ,הארוכה והמסובבת ביותר שידעבר
הידידה
מ א ז היותנו לעם ,ואשר ע ד היום לא נגאלנו מ מ נ ה גאולה שלימה.
לגלות עצמה ,מרומזת בירידת יעקב ל מ צ ר י ם ״ )בירידת יעקב ו ב נ י ו ל מ צ ר י ם
2
קיימות ש ת י ב ח י נ ו ת :בחינת מ ע ש ה אבות — סימן לגלות אדום — ב י ר י ד ת ו
ש ל י ע ק ב עצמו ובחינת ״ ה מ ע ש ה ה ב א מ ן הרמזים ההם״ בירידת ה כ ב י ם ,
שהיא גלות מצרים אותה סימל אברהם( .וכל קורותיה ,על פרטיהם המסוככים,
נרמזים בספורים ע ל מ ע ר כ ת היחסים ש ל יעקב ועשיו ״הוא עשיו א ב י אדרס״[
ירידת יעקב למצרים נגרמה ע ל ידי ב נ י יעקב עצמם במכירת יוסף ו כ ש י ר ד
לשם מ פ נ י הרעב ח ש ב להנצל בבית אוהב לו — כי פרעה א ה ב א ת י ו ס ר ׳ י כ ך
גם בגלות אדום — ״אחינו הסיבונו ביאתנו בידם כ י כרתו ברית עם הרומאים
׳ ב ר ח אליהם
ו ל
לי
)כבר בימי יהודה ה מ כ ב י ( ,ואגריפם׳
ל
ע
ל
ב
ש
ח
אבינו
יעקב
כח(.
)מז,
ירושלים״
לעזרה ומפני הרעב נלכדו אנשי
ד ת
חזרה לארץ מ י ד כשיסתיים הרעב ״אבל ארך עליו הגלות ו מ ת שם״ .ג ם ג ל ו ת
רומי ארכה עלינו מאוד ,ל א נודע קיצה כשאר הגלויות ״ואנחנו בו
כ מ ת ל ם
אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו״ וכשם שהעלאת עצמות יעקב נ ע ש ת ה
בכבוד גדול ״וזקני פרעה ושריו העלוהו ועשו ע מ ו א ב ל כ ב ד ׳ /כך גם ב ג א ו ל ת
האחרונה ״יעלו אותנו מ כ ל העמים מ נ ח ה לה׳ ויהיה להם א ב ל ׳ כ ב ד ב ר א ו ת ם
כבודנו״ ״ואנחנו נראה בנקמת ה /יקימנו ונחיה לפניו״ )שם(.
ה מ
21
ב י ת
ה א ח ר ו
ש ג י
20ירידתו של יעקב לחרן אינה מרמזת על גלות .כנראה מפני שהתבצעה עוד בימי
של יצחק וכל זמן שיצחק
על גלות לזרעם.
ז ז י
י י ו ש כ
13
*י?
א י
ל
י צ י א ת
י
ש
ל
י ן נ ק כ
מ מ נ ד
'
י כ י ,
'
ה
21דבר זה רמוז גם בתחילת פרשת וישלח בזה שיעקב שלח מלאכים אל עשיו אחיו
׳שהלה לא חשב כלל להתגרות בו ,לאות ״כי מלכי בית שני באו בברית עם
והיא היתד .םיבת נפילתם בידם״ )לב ,ד(.
16
www.daat.ac.il
ח
י
י
ו
'׳י״מרז
אעפ*
הרופ2יי
ה״
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאבקם של יעקב ועשיו מתחיל עוד בהיותם בבטן אמם — ״ כ י בעבור
היותם שני גוים שונאים ונלחמים זה בזה ,עשו בתחלת יצירתם מ ר י ב ה ״
)כה ,כג( — ונמשך אחר כך בפרשת וישלח .י ש בו רמזים רבים לתולדות
עם ישראל בגלות אדום ״כי כל אשר יארע לאבינו עם עשיו ,יארע לנו
תמיד״ )הקדמת הרמב״ן לפרשת וישלח( .אנו גביא כאן לדוגמא שגי ר מ ז י ם .
א .״אם יבוא עשיו אל ה מ ח נ ה האחת והכהו והיה ה מ ח נ ה הנשאר לפליטה״
)לב ,ט( .מכאן רמז שאין בני עשיו יכולים למחות את שמנו וכאשר מלך אחד
יגזור בארצו גזירות על עם ישראל — ״אל ה מ ח נ ה האחת והכהו״ ,ת מ י ד ימצא
מלך אחר שירחם על היהודים במקומו — ״והיה ה מ ח נ ה הנשאר לפליטה״.
ב .בדורון ששולח יעקב לעשיו הוא מצות ל מ ל א כ י ו :״ורוח תשימו בין עדר
ובין עדר״ — .״ ע ש ה רמז ,שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשיו מזרעו,
ברוח ובהפרש בין זו לזו״.
22
.3
מקדשי א־ ל
מרכז החיים הרוחניים של עם ישראל ,בדורות שבהם חי חיים נורמליים
בארצו ,היה בית האלקים ,בחיי האבות מסמל אותו הבאר ״ולכן הזכיר באר
מים היים ,כמו שאמר )ירמיהו ,יז ,י ג ( :מקור מים חיים את ה׳ ״ )כו כ( .מקומו
של בית המקדש בחיי העם ,גרמז בפרשת ויצא כאשר יעקב ה ג י ע לחרן :״ויבא
והנה באר בשדה ו ה נ ה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה״ )כט ,ב( .״להודיע
שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה״ )שם( .הבאר ,כאמור,
רומזת לבית המקדש ושלשת עדרי צאן — עולי ש ל ש ה רגלים .״כי מ ן
הבאר ההיא ישקו העדרים״ :א( ישראל עתידים לשאוב מ ב י ת המקדש רות
הקודש .ב( ת ה י ה קיימת בו גם הבחינה של ״כי מציון ת צ א תורה — ש נ מ ש ל ה
למים״ )שם(.
על קורות המקדשים מרמזת חפירת הבארות .הבאר אשר בבאר ש ב ע
מסמלת את משכן שילה .אברהם חפר אותח ,אחר כך סתמוה פלשתים ולבסוף
שוב חפר אותה יצחק וכך במשכן — ״פלשתים סתמוהו בהלקח הארון וחזר
וחפרו בו כי כן השיבו הארון עם הדורון לאלוקים״ )כו ,לב( .שלשת המקדשים
בירושלים רמוזים בשלשת הבארות שחפרו עבדי יצחק בנחל גרר .על שני
הראשונים רבו רועי גרר עם רועי יצחק עד שסתמום .הראשון נקרא ע ש ק :
״ירמוז לבית ראשון אשר התעשקו עמנו ועשו עמנו כמה מחלוקות ע ד
שהחריבוהו״ .השני — שטנה ,ק ש ה מן הראשון .״ויש לך להתעורר בשם הבאר
הזה ,כי שם נמצא השטן הוא שרו של עשיו המשטין עלינו ת מ י ד ״ ״וכל ימיו,
היו לנו )הגויים( לשטנח ,עד שהחריבוהו וגלו מ מ נ ו גלות רעה״ )רמב״ן ,כו ,כ(.
השלישי — רחובות ,״הוא הבית ה ע ת י ד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה
בלא ריב ומצה״ .בו ירחיב ה׳ את גבולנו )״כי ע ת ה הרחיב לנו״ ]כו ,כב[(
2 3
22ועיין עוד בפרק לב ,כו ובפי לג ,יד ויטו.
23רבגו בחיי לפרק כו ,יט.
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״-ופרינו בארץ״ — ש כ ל העמים יעבדוהו שכם א ח ה ״ומה שהזכיר א ת ה ׳
בבאר -השלישי …מ פ נ י שהראשונים היו מ ע ש ה בשר ודם והשלישי יהיה מ ע ש ה
ה׳ ובנין שמים ולא ישלוט בו ח ר ב ן ״ .
24
עבודת הקרבנות ש ע ב ד עם ישראל במקדש ,רמוזה בפרשת ברית ב י ן
הבתרים .בבעל החיים שלקח אברהם לצורך הברית ,נרמז לו ״כי מ א ל ה י ה י ה
כל קרבן ב ב ה מ ה ובעוף״ )טו ,י( :״עגלה משולשת״ תרמוז לדבר נ ו ס ף :כ י
ש ל ש ה קרבנות מ ה ן יקריבו לפניו זרעו :העולה והחטאת והשלמים — כ י
החטאת• כאשם הוא״ )שם ,ט( .כשאברהם בתר את בעלי החיים ״ואת ה צ פ ו ד
לא בתר״ ,רמז בכך לדרך ההקרבה של הקרבנות .״כל הקרבנות י נ ת ח ו :ה ע ו ל ה
לנתחים והשלמים — לחזה ושוק וחלבים והחטאת והאשם — לחלביהן״ ,א כ ל
;,בכל העוף הקרב נ א מ ר :לא יבדיל״ )שם ,י(.
׳ /
ה .לימוד מ מ ע ש ה אבות
• • ידוע הוא ,שמכל מ ע ש ה שעשו אברהם יצחק ויעקב ,אנו יכולים ל ה פ י ק
לקחים י ״הלכה למעשה״ ,אולם הרמב״ן מקדיש לנושא זה בפרשיותינו ,ח ל ק
קטן מאוד מפירושיו .הפרשה ש מ מ נ ה מביא הרמב״ן דוגמא כיצד אפשר ל ל מ ו ד
מ מ ע ש י אבות היא פרשת וישלח .כנראה שזה נובע מכך שזאת היא ה פ ר ש ה
הרומזת לקורות גלות אדום והרמב״ן שחי בתקופה של סבל ומאבקים ע ם
בני אדום ,רצה להראות לבני דורותיו ,מתוך התורה ,כיצד יש להתנהג כ ש ב א י ם
ל )פיק ל > • , ,כ י
במגע עם הגויים .כפי שאומר זאת בהקדמתו לפרשת
כל י אשר ארע לאבינו עם עשיו אחיו ,יארע לנו תמיד עם ב נ י עשיו ו ר א ו י
לנו לאחז בדרכו ש ל צדיק ,שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא א
ע צ מ ו :לתפלה ולדורון ו ל ה צ ל ה בדרך מלחמה — לברוח ולהנצל״ )זה ש ח ר מ כ ׳ /ן
מגדיר את דרך חמלחמה ״לברוח ולהנצל״ ,מוכיח שהוא פונה אל ב נ י ד ו
שכן בימיו לא היתה כל אפשרות לעם ישראל להלחם ממש( ,בפסוק ט ו ) פ ר ק
לג( ,מביא הרמב״ן מ ד ר ש מבראשית רבה בו מסופר שרבי יגאי ,כ ש ה י ה 3
במגע .עם המלכות הרומאית ,היה מעיין בפרשת וישלח ולומד מ כ א ן כ י צ ד
להתנהג .לפיכך למד מזה שיעקב סירב לקבל לווי מעשיו בדרכו לארץ ) כ ש א מ ר
לו ״יעבר נא אדוני לפני עבדו״ ]בפ׳ יד[( וגם הוא לא היה מקבל את ח ב ר
אנשי רומי ללותו ״שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של א ד ס ״
ו י ש
ח
ב
ת
ר ו ׳
א
ת
י
ו .סיום
'מתוך עיון בפירוש הרמב״ן לספר בראשית ,ראינו באופן ברור ,כ י צ ד
מניחים מ ע ש י ש ל ש ת האבות את היסוד לכל מ ה שעתיד לקרות לבניהם .ה מ ק ר ד
ש ב ה ם מכנים הרמב״ן את הכלל של מ ע ש ה אבות סימן לבנים ,הם רק ד ו ג מ א ו
לעקרון ה מ ת ג ל ה בכל פרט ופרט ומכל מ ע ש ה ומעשה של האבות .אפשר ל מ צ ו
ס
ת
א
24שם.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עוד דוגמאות רבות במדרשים ובמפרשים ,אולם לפי כל•1־ האמור לעיל• נראה
כי הרמב״ן בוחר בענינים היסודיים ביותר בתולדות עם ישראל ומדגים בעקביות
בכל ספר בראשית ,כיצד אנו מוצאים אותם רמוזים במעשיהם של אבות
אומתנו.
מעניין לשים לב לכך ,שהכלל הזה פועל בתור כלל ,רק בשלשת האבות —
אברהם ,יצחק ויעקב .במעשיהם של י שנים עשר השבטים ,כמעט שאין רמזים
לעתיד .כאן פועל יסוד ה פ ו ך :הקב״ה מכוין את מעשיהם ,שלכאורה הם
מנוגדים למטרה של בני האומה ,בצורה כזאת שבסופו ש ל דבר ,הם יביאו אל
המטרה בצורה הטובה ביותר .כך הוא הדבר במכירת יוסף וכן גם ב מ ע ש ה תמר
ועוד ,וכל זה ״להודיענו כי עצת ה׳ היא תקום״ )לז ,טו(.
נתקבל במערכת
ת ו מ ש ת ו ר ה ש ל מ ה ,כ ר ך כ ה ת ר ג ו מ י ת ו ר ה דיון מ ק י ף ע ל
התרגומים אונקלוס ,יונתן וירושלמי ה נ ד פ ס וביחוד ע ל תרגום
י ר ו ש ל מ י ה ש ל ם ע ״ פ כ ״ י רומי .ח ש י ט ו ת ע ל ז מ ן ח י ב ו ר ם ובירור ע ל
דרשות ח ז ״ ל שמקורן בתרגומים .מ א ת הרב מ נ ח ם מ ׳ כשר .ה ו צ א ת
בית תורה ש ל מ ה ירושלים ת ש ל ״ ה .
מ ק ר א י ק ו ד ש פ ס ק י ם ו ח ק ר י ה ל כ ו ת ב ע נ י נ י ח נ ו כ ה ,ד ׳ פ ר ש י ו ת ופוךים.
מ ל ו ק ט י ם מ ע ז ב ו נ ו ש ל ה ך ב צ ב י פ ס ח פ ר א נ ק ז צ ״ ל .ע ם פי׳ ה ר ר י
ק ו ד ש מ א ת ה ך ב י ו ס ף כ ה ן ש ל י ט ״ א ר ב ודיין צ ד ק ב י ר ו ש ל י ם .מ כ ו ן
הךב פךאנק ,ירושלים ת ש ל ״ ד .
ק י צ ו ר ש ו ל ת ן ע ר ו ך מ ק ו ר ה י י ם .פסקי הלכות הנחוצות לכל אדם
מ י ש ר א ל כנהוג ב כ ל ע ד ה ב י ש ר א ל ו כ י צ ד צריכים לנהוג בני ע ד ו ת
< ש ו נ ו ת .מ א ת ה ר ב ח י י ם ד ו ד הלוי ,ה ר ב ה ר א ש י ו ר א ב ״ ד ל ת ל א ב י ב
יפו .ת ל א ב י ב ת ש ל ״ ה .
מ ש ך ה כ מ ה -ס פ ר ש מ ו ת מ א ת הרב מאיר ש מ ח ה ה כ ה ן מדווינסק.
מ ה ד ו ר ה מ ב ו א ר ת בידי הרב י ה ו ד ה קופדמן .ה ו צ א ת ה ש כ ל ליד
• מ כ ל ל ה ירושלים לבנות ,ירושלים תשלי׳ ה.
ה ר ו ג א צ י ו ב י ו ת ל מ ו ד ו העךכה ודוגמאות מתורתו בעריכת
הגאון
הרב מ ש ה ש ל מ ה כשר .ה ו צ א ת מכון ת ו ר ה ש ל מ ה ירושלים ת ש ל ״ ד .
ה ד ר ו ם קובץ תורני יוצא לאור ע ״ י ה ס ת ד ר ו ת הרבנים ב א מ ך י ק ה .
ב ע ך י כ ת ה ר ב ח י י ם דוב שעוועל .ח ו ב ר ת מ׳ .ניו־יורק ת ש ר י ת ש ל ״ ה ;;
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יהודה קופרמן
פרקי מבוא לפירוש משך חכמה
)המשך(
פרק ד.
פשוטו של מ ק ר א כמקור לחידוש הלכה לדורות
בעוד שבעלי האסכולה האפולוגטית כ מ ו הכתב והקבלה המלביי׳ם ועוך
טרחו ועמלו להוכיח כיצד מדרשי חז״ל עולים בקנה א ח ד ע ם פשוטו של מקרא
א ו פשטיה דקרא ,פנוי ה י ה רבעו ,לחפש תורה המתחדשת בכל יום תמיד
בעצם פשוטו ש ל מקרא .ברור כי השמוש בי״ג המדות ובל״ב ה מ ד ו ת שהתורד
נדרשת בהן הוא זכות בלעדית לחז״ל ע צ מ ם .נותר לגו אותו מישור של ס ש
לגלות לנו פנים חדשות אליבא דהלכתא ,ויסודות חדשים בהלכות המורד
^
המתחדשים על פ י עיון מחודש במקראות ,בבחינת ״הפשטות ה מ ת ח ד ש י ם
יום״ .יצויין כ י לא בפשוטו ש ל מקרא גרידא קא עסקינן ,כי אם בפשונזד ^ןןז
מקרא המלמד הלכה .דרך זו של לימוד היא א ח ת המרכזיות והמאפייגות 3י י ת ר
ש ל מקרא
ש ל רביגו ,והיא שזורה בפרושיו בכל חמישה חומשי ת ו ר ״
^
מ ל מ ד הלכות חדשות ,וכאשר נפתחים אשנבים חדשים לא רק ליישום
קיימת ,א ל א לחידוש יסודות חדשים בהלכה ,כאשר אין להם מקור ל א כבכלי'
יי׳גאונים
ל א בירושלמי ,מכילתא ,ספרא וספרי ,ואף ל א א צ ל גדולי ה ר א
אשר קדמו לו .רבינו ח ש את החידוש בדבר ואף מ ת ב ט א בכך שדבריו ה ם ח י
בדברי תורה ,וכך הוא כ ו ת ב י :״ואמינא ד ב ר ח ד ש מאד״ ,ו כ ן :״וזה ד י ז ח ד ש ״
נראה כי רבינו הניח א ת היסוד ונסח אותו בפירושו לסוגית ה מ ח ת ר ת 3ש מ ד ת
משפטים כב ,א — ג .בעוד שבפסוקים א—ב דובר ש ה ג נ ב נמצא )״ימצא ה ג ב ( / / 3
הרי בפסוק ג מדובר שהגנבה נמצאה )״תמצא בידו הגנבה״( .ל ז ה י ש לצדן* א ^
לכאורד
העובדה שבפסוק ב חידשה התורה א ת דין ״ונמכר בגנבתו״,
1
ט
3
י
כ
פ ש ו ט ו
ה
ך
כ
ש ו נ י ם
ד
ו
ש
3
4
ב
ש
ו נ מ כ ר
ב ג נ ב ת ו
ו
ה
א
מ א י -ק י ו ם
ת ו צ א ה
0
ש נ י ם
א
ר
ש
) פ ס י ק
ג
( ילא
י ^ "
"
״
הדין ל ״
להיפך! בהביאו כל זה בחשבון ,ניגש ר ב ע ו לעיין בםוגיא מחדש ,ואליי ז־בריו
ו ז ה הידושו* :ובזה כיון שהאיש ל א הלך לרשות א ח ר לגנוב ,נראה ל
אתרבאי חצר לחייבו משום גנב ,כדאמר פרק ק מ א דמציעא ד ף י ,בכל
דין להמכר בגנבתו ליכא ,שאין ה ו א נמכר בגנבתו רק א פ ה ל ד ל ר ש ד מ ^ *
ק ד^
׳
ל
לגנוב וגנבו .אבל אם הגנבה ב א ה לרשיתי״
י
1
ו ב ר ש ו ת
י
ש
א
ג נ ב ה
ר
ז
1אם כי ראה להלן פרק יד כיצד גס רבינו ,בעקבות גדולי הראשונים ,מוכן לדוד
י
.
גדרה
שוד ,וכד ,ושם יבואר הענין.
2
במדבר כט ,יט.
3במדבר פרשת קרח פרק יח.
4ועיין עוד במהדורתני ל
ש
מ
ש
י
ח כ מ ה
י
ש
מ
ן
ת
כ ב
20
www.daat.ac.il
׳
א
ב
*׳
ן נ מ
'
ש
נ
ה
יי׳^יי
ו
ש
ם
3ה^
ד ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
תשלומי כפל עליו ,אבל אם אין לו ,לא נמכר בגנבתו .ולכן כיוון ש ה ד ב ר
הנגנב בא לרשותו והוא נעל בפניה ונטלה ,לא יתכן רק בבעלי חיים ,שכן דרך
המצוי שהולכים ובאים לרשות אחר .לכן כתוב ״משור ,שה ,חמור חיים״ מ י ד י
דבעלי חיים .אף שדין תשלומי כפל איגו בבעלי חיים לבד ,רק בכל מ י ד י
דמיטלטל וגופו ממון ,רק שדינו שאינו נמכר בגנבתו היכא שלא גנב מרשות
הבעלים ,שלא הלך לרשות אחר לגנוב וזהו אופן המצוי בבעלי חיים ,לכן
חשיב בעלי חיים ,ודייק .כן נראה לי לפרש פ ש ט המקרא ואין פתירה לזה
מדברי דז׳יל ,עכ״ל .כלומר ,רבינו מ ח ד ש דין אשר אין לו שום מקור בדברי
חז״ל הידועים לו ,והוא שדין ״ונמכר בגנבתו״ תופס רק שעה שהגנב גנב
מרשות הנגנב ,והוא אשר ציינה התורה בלשון ״ימצא הגנב״ בפסוק א ,כלומר,
הגנב נמצא ברשות לא־שלו .לעומת זאת ,אם מ ע ש ה הגנבה נעשה בתוך רשותו־
הוא ,הרי שגנב הוא על פ י דיני התורה וחייב בכפל ,אבל חידוש התורה
בעניין ״ונמכר בגנבתו״ אינו תופס לגביו .עוד מוסיף לחדש ,על פ י פשוטו
של מקרא ,הסבר מדוע דברה התורה בפסוק ג רק ע ל בעלי חיים ,ש ע ה שדין
כפל שייך בכל דבר הנגנב .הסיבה לכך היא כ י הדרך היחידה שחפץ יוכל
להיות נגנב ברשותו של הגנב היא בבעלי חיים ,שהם הולכים ומגיעים ממקום
למקום ,כך שיתכן והבהמה נכנסה לרשותו בהיתר ,והוא נעשה גנב עליה
בשעה שנעל בפניה ולא נתנה לצאת.
דבריו האחרונים של רבינו ״כן נראה לי לפרש פ ש ט המקרא ואין סתירה
לזה מדברי רז״ל״ ,הם המהווים א ת הקריטריון ה ב ל ע ד י המחייב את רבינו.
פשוטו של מקרא יכול לחדש דינים חדשים לגמרי בתנאי שהם תואמים את
ההלכה המקובלת אצלנו מדברי חז״ל .גם הרב יעקב צ ב י מקלנבורג ,בעל
״הכתב ו ה ק ב ל ה /חש ביכולת לחדש הלכות מ פ י פשוטו ש ל מקרא ,ואף הוא
מגביל את עצמו לאי־סתירה בין הדברים המתחדשים ובין מ ה שלימדו הז״ל,
אבל הוא עוד מרחיק לכת וטוען שאין ללמוד הלכה מפשוטו ש ל מקרא ,כאשר
עומד הוא בםתירד ,לא רק לנאמר במפורש ע ל ידי חז״ל ,אלא גם ל מ ש ת מ ע בעקיפין
מדבריהם ,וכך ל ש ו נ ו :ראיתי לרנ״ו ש א מ ר מילת ״ מ ש נ ה ״ כמו פירוש ובאור
דברים ,לכן ספר דברים שבו ״הואיל מ ש ה באר א ת התורה״ נקרא מ ש נ ה
תורה ,וחיבורי חכמים נקראים ״משנה״ לפי שהתורה שבעל פה היא פירוש
לתורה שבכתב .וכן כאן ״משנה תורה״ — פירוש התורה ,ואף ע ל פ י ש״דברים
שבעל פה אי אתה רשאי לכתבן׳ /למלד חייכה ת ו ד ה ש י כ ת ב ס מטעם שאמר,
״וקרא בו כל ימי חייו״ ,וזהו ״וכתב לו״ לבדו הוא יעשה כן .והכתיבה ת ה י ה
״מלפני הכהנים הלוים״ ,והם ראשי םנדראות ,א נ ש י קבלה ,הם ימסרו לו
הידיעות הללו ,הנשגבות מ ד ע ת ההמון .והספר תורה הזאת שהתחברה ע מ ה
המשנה ציוה ״והיתד .עמו וקרא בו כל ימי חייו״ ,ע ד כאן דבריו ש ל הרנ״ו.
ומשיג עליו בעל ״הכתב ו ה ק ב ל ה ״ :ואין אנו מקבלים את פירושו זה ,כ י
,
5
5דברים שופטים יז ,יח ,ד .ה .״וכתב לו את משנה התורה הזאת״ ,בשאלת פירוש המלה
״׳משנה״ ובמחלוקת בינו לבין ויזל בדין כתיבת משניות על ידי המלך.
www.daat.ac.il
21
אתר דעת -מכללת הרצוג
•אץ אנו
ע
כ
״
'
ב
ד
ל
י
ב
ר
י ה
י
ב
י
ש
ר
א
כ
ל
ו
מ
ר
ח
ז
״
ל
׳
ה ״
י
לחיש
י
פ
ד ,י ו ת
׳
י
ה
ב
א
י
ש ע ל י ו
ת
י
ו
? ל
כזאת הרי שחדושו עומד
ל
,
ד
ב
מ
ה
ו ה ר נ ״ י
'
ש
צ
י
א
י
ר
ה
י
ה
פ י ד י
ח
כ
צ
ש
ב
ד
׳
ה
ל
ל
ע
ח
פ
כ
מ
ש
^
ד
ש
ה
ר
א
כ
ה
ע
י
ת
מ י ו ח ד ת
כ ת י ב
כ
ל
ו
ד
ת
ב
י
ד
ח
י ם י י
י
ז
ב
י
ב
ת
ש
ו
ג
ע
י
ס
ז ה
׳
ו
בסתירה ל מ ש ת מ ע
מ
ד
ב
ר
י
ק
מ
ה
כ
ת
ד י ק א
ע
ל
ה
ד
ו
ב ע צ מ ו
ד ,מ ל ד
ב
א
ל
ד י י 1ו י ה
ז
פ
ו
ד י י
פ
י
ב
עליו להביא א ת הראיה! אמנם ,ה י ג ״ י
ע ב י ר
ץ
א
? 1י
מ
י
מ
י
ל
י
׳
ו
ע
כ
ח ז
"ל׳
א
י
י
י
^
הובחיי
י
מחברי
הי
ז
ו ה מ ו
הכתב
א
צ י א
׳
ו כ ת ב
״
ג
ד
יז
]
^
ל
ש
מ
ש ב
לפ;?ו^
ז י
ר,הח
^"'
ב
ח י ל ק
,לבוובז״
'
׳
י'
ונתב
'
״
יייקבלי׳״׳
ע ד אשר התורה תצייז במפורש ,ולפי דבריו ,ז א ת לא נעשה כפסי? ״
א
ב
ש
מ ה י י ב
ר
כ
ה
ל
ל
ל
ש
ש
ד ב ר י ם
ע
ב
פ
ל
א
ה
א ת י
י
ש
י
י
א
ע ל
ל י
* !,פרא
״'
ימ
וכך נטויה ידו של רבינו לחדש הלכות מ פ י עומק פשיטי
פ י ראייתו המחודשת ,ונביא בכאן דוגמאות אחדות בלבד מתוך ה ה י י י £י ןןל
ל
ש
ה ו ב
ש י
י
השזורים בכל
ד ב ר ו
:
ם
א
ע
"׳
מפיו יעשה״.
ר
ב
ש
ו
נ
י
ו
א
ל
ש
ן
ש
מ י
ה
ת
ח
י
ך
ב
ר
^
בסוגיה
ב
י
א
ל
פירושו.
ב
ב
א
י
ם
ע
ל
י
1,
א
ל
בסוגיה
נ ד י י
י
בור
7
ה
ח
צ
כ י ס ה
א פ י
א
א
ר
א ו ת ו
ר
ב
1,
א י ז
ה
על
יסוד
ש
•
נדרים
ב ד
ר
כ
ן
ן
ן
ד
ר
ב
ג
׳
ע
ש
ד
ן
ך
ץ
ח
ה
׳
כ י
ב
ר
י
)
/
ר ב י נ ר
ל ח ו ל י ז
׳
״בעל
המילים
י מ
צ
6
י י צ א
ל י׳ ״
ך
מ ז ז ד ש
ב
ו
פ
ר
ת
ב
ע
ח
ס
ל
א
ן
ל
ג
י
י
א
ל
א
ב ד י ן
ע ד י י ז
ד
א
י
ב י
ק
ר
ח
י
ב
״ מחר
ל ׳ ^ זוז
ם
פ
ם ״
ד
ו
א
י
׳
ל
י"׳
ן
ש
י ש
הבור
ש
ת
כ י
! 1ו״יתנא
ק
8
ח
א
^
בחלו
ד ו ? א
ןעצם
״ ,ז
בדיז
א
כ
ה ם י פ
* "על
ל א תשברו בו״ ,מחדש רבינו כי הרישא של הפסוק מחובר ל
גם
ל
ע ד ת ישראל יעשו אותו׳ /כלומר ,אפילו בזמל
9מידייך
׳
קרבן אחד ואיז
! גאמי
י
•אז — ״ועצם לא תשברו בו״ .בסוגית ע ב ד עברי
.לנתין
ר ב ע ו מן הלשון ״האשד ,וילדיה תהיה לאדוניי׳״ ) ל
ל ^ יוו*
;,יהיו״ ,כ י -ה ש פ ח ה ניתנת למרותו הבלעדית של האדון ,והוא
ם
א ו ת ה מילדיה• היא ,ולמסור •אותה להיניק לילדים אחרים .בדיני
פלו״
.מחדש ר ב ע ו כי ז ה שאין מעשרים מפרות ה א ר ז ל
ין
,אפילו על פרות חוץ לארץ שהובאו ארצה ונמצאים ע ת ה ב א ר ץ •
,
,
א ד ו מ ה ־ על יסוד המילים ״יכבס בגדיו ב מ י ם ״ מחדש רביני
ןןןןן
,כל כך ,נתלכלכו מהכנת הפרה האדומה ע ד אשר נחוץ יותר מאשר
אין ..משתמשים בהם בשום פנים ואופן לשרפת פ ר ה אדומה שניה•
כ
ש
ד
ע
י
ת
ש
א
ר
ב ב 1ג י
ל
ם
א
פ
ש
ר
ו
ת
ש
כ
ל
א
ח
ד
י ק ב ל
כ ז י ת
א
ל
ע
א
י ד י
ל
ו א ש ת
ש ו ו
נ
ב
ש
י
י
צ
ה
ה כ נ ע ג י ת
ק
ב
ה
י ח י ד (
10
י כ ו
מ
ע
ש
ח ן פ
ע
פ ר ו ת
ז ז ו ץ
ל א ד ן ׳
ב ם ו ג י ח
11
גו
13
1
ש
א
ם
י
ם
ב ם ם
מ
ז ב
6במדבר לג.' 1שמות כא ,לג .י
8שמות יב ,ו.
פ שמות משפטים כא ,ד.
" 10במדבר יח ,מ .
11הנצי״ב מוולוז׳ין ב״עמק הנצי״ב״ לספרי חולק על רבעו בנקודה זו.
12במדבר יט ,ח.
13כי די היה לכתוב ״יכבס בגדיו״ כי בודאי במים יכבס אותם.
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ס ו ג י
א * י מחדש רבינו על ידי בך שהכתוב אומר ״ ו א ח ו יבוא אל המחנה״ ,ולא
.כתוב ״ואחר יבוא הכהן אל המחנה״ ,י אף על פי שצריכים כהן ובגדי כהונה
בשיי־ת הפרה ושחיטתה ,מכל מקום מותר בבעל מום .בסוגיה ק ו ב נ י ת מוסף
,״ ,ולא כתוב ״לחודש
ל פסח״
א ש י ז ״ .כי התורה באה ללמד כי כאשר כל בני ישראל לא הביאו פסח
י ״ ז י ן )כגון שלא היה בית המקדש קיים( ומביאים כולם את הפסה השני ,או
גס חוגגים הג נ מ ו ת של ש ב ע ה ימים ולא ליל ט׳יו לבד ,כרגיל אצל יחיד אשר
ניחת מפסה ראשון לפסח שני .בדי! השבת אבידה־׳ ,בו התורה כותבת ״והשבות
י י ׳ ,מעיר רבינו כ י ביטוי זה עומד בניגוד למקובל בתורה כגון ״השב חשיב״,
,הלשון כאן היא יחידה ולא
כלומר ה ל
,ל ,עליו למכור ולהחזיר
״
מולה,
; ,״ ,אי אפשר לכתוב לשון בפילה.
, ,
״ ׳ מ ס ף לנעל
״מכל מקום״ ,באשר בעינן ד ע ת בעלים ,באשר הדבר שאבד איננו זה המוחזר
י נ ע ל ה א נ י י ה .נסוגית ערי מ ק ל ט ״ מ ח ד ש רבינו שני חרושים גדולים; האחד,
א ללויים )כגון משחרב
,
שנזמן
כ
ש
ח
מ
ד
ו ב י נ ן
ש
ן
מ
ש
ה
0
ו
ז
״ ל ח ו ד ש
ב
ז ה
ד
הי
ש ו נ ו ת
נ
א
ש
א
ר
ש
ד ן 3פ ו ל י ם
ח ז
ד
ל
ה א ב
ר
ב
י
ע
ו
ם
ש
ו
ש
ע
ת
ן ה
א י ך
ן
ד ה
י
ל
ו ל כ ן
ם
ה ן א
ע ף
ת
ע ן נ ה
ש
נ
ע
כ
ל ר
ן
ו מ ו
כ
ב מ ק ו
ה ל ו י י ם
ע
א
ן
ן ו ק
ש י י נ ו ת
י,עיקי
?
י
ש
ש
י
* 1ד^ד
ה ע י י פ
נית המקדש ובטלו ע י י מגרש ל ל י " ״ ( אל
הן המוסיפות לקלוט ,ואילו ש א י י-עייט
א .על שש הערים נאמר־
״
,
,
? הוא אצלן ,
פיסק1ת מלקליט
כ
י
ב
ת
כ
נ ה
ת ה
ל ו
ע י
ם
־ ? ל ־ מ ה מ ה לכם״ ,בלומר ,בכל מקרי• ״ י ־ י ^ ״ ׳
•
״ י לא• ו ה י י ש ש נ י מ ח י ש י נ י נ י ״ ״ ׳
£
* י מקלט קולטות אפילו ש ל א מיצי־ ל ע י
£ג י י ״ י ו .תופס דוקא לגבי יהודי ,ב א ש י * * י "
*״״
* ל ״ ק י ת של גר תישב -־ליי ל י ׳ " א
״ • ו * לא ,אין העיר קולטת .יבסיגיי"
£״ י י י נ י ה י ש מ א י ״ ,היא מ ח י ש י ׳ י י י
בלבי,
ס י ג י א
מ ת
י
א
ע
ב
1
ק ל ט
ש
ה ן א
א ם
ק
ר
כ
ש
ב
א
ה
י ן ע ן ל ה
ע
י
ש
א
נ
ש
ו
ק
ע
ל
ר
י
ח
ל
ה
ט
א
3
י א
י
י
,ק
ט
פ
ע י י
פ י ל ו
ה
נ ס ב י ה
ט
שש
1ל ששש
״ ״
' ״ ד״לטות
י
'
י ,ג "
י" ,
״ * ! 1בדעת
?1רבע?
11
״
?
"
ל^יס א £
ל ו אין סכים ,א ב י
י ש
ש ש
ס
ם
־ ל!
ד ו ק
י י
3
ה ע י י ם
נ
ב
ו
״
ת
ב
ב
איו נסכים לעולה ,אז החטאת ק ו י מ ת לה ,כמו בכל התורה כולי-
י נ י
פי
ו י ש ל
י(
,1ד 1בי
"
.מפשוטו של מ ק י א ש ל פ י ש ת שכם י י • י נ י ״ ״
״ :״ ד ״ י מתי
י
י י ״ ״ • ה ה ג י י ה ה מ י ו י ק ת של המיחי־
״ , ,ל״ערי׳
'
'
• ׳ ״ מ ל משלם לאשתי או מ ״ ה י י ב ל " *
' ? ,,רע י ב *
־ ״ י״
יכ ' ^ ,״ י * י י • ״ ״ י ־ ״ י ״ י ־ י •
/י ד א ,לתנא?
י
הלאה ״שכם בני 1 .״ ^ * * בבתכם״•
^
א ,״ :דע ,י א ר לתנא
י
)שמית
ו ה
ל ה
ג 8ש י
ו
א
ג
א
ש
מ
ש
י
ז
״
י
ב ד י נ י
י
י א
5
נ ״
י
צ ז ! י
מ נ
י
מ
1
ש ס
ש
פ
ט
י
ם
י מ ה ו נ ו
ל ו
ל
ש ו
(
׳ שם.
במדכר כח׳ יד.
:דברים כב׳ ב.
במדבר לה.
כ מ ד כ
י כט .יט.
23:
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דםברי כ ת ו ב ה דברי תורה ,זה דוקא בנושא אשד .מדעתו ,צ י י ד ליתן לה
כתובה .אבל בנושא אשד ,בעל כרתו וצריך לישא אותה ,והבית דין כופין אותו,
לא מיקרי ״מוהר״ .וכמו קרא ד מ י ת י ד״חשקה נפשו בה״ .ולכן באנוסה לולא
הקנס שנותן לה מיד ,כשנושא אותה אחר כך ,אף שנבעלה לו שלא כדרכה,
ועדיין בתולה למשקל כתובה מאחר ,בכל זאת אם המאנס נושא אותה כשהיא
רוצה כופין אותו לישא אותה ,אין לה כתובה מ ן התורה) .ועיין שם היטב
ובבאורנו לדבריו(.
רבינו אף רואה בפשוטו של מקרא מקור לתרץ קושיות אשר נשארו בגמרא
בלשון ״קשיא״ )כידוע ,״קשיא״ מציינת קושיה שיש עליה תרוץ ,לעומת ״תיובתא״
שלשיט
שהיא פירכא שאין עליה תשובה( .הנה בסוגית ״שה ד א ב ד ה ״
חז״ל ״לדברי הכל קשיא״ ,מ ח ד ש רבינו כי המילים אינן מיותרות ,והן ב א מ ת
באות לחדש .החדוש הוא ש א ף על פ י שאסור לגדל בהמה דקח בארץ ישראל,
בכל זאת חייב להחזיר ה א ב ד ה הזאת ,במקרה והוא מצאה.
1 9
ת
רבינו מדייק הלכות חדשות מתוך פשוטו של מקרא ,לא רק ב א ו ת ם
המקראות הנראים כאילו ״חלקים״ ללא דרשות חז״ל ,אלא אף במקומות ש ה ז ״ ל
בעצמם דרשו ש ל א לפי פשוטו של מקרא .אין זה מונע מרבינו לעיין מ ח ד ש
בפשוטו של מקרא ,ולהעלות ממנו הלכה חדשה ,אשר על פי ה ב נ ת י א י נ ה
סותרת את דברי חז״ל .נביא כדוגמא את הדין של ע ב ד עברי נרצע ,עלרן
אומרת ה ת ו ר ה ״ועבדו לעולם״ ,ודרשו חז״ל — עד יובל .לכאורה ק י י מ
סתירה בין ה פ ש ט ובין המדרש ,כאשר המדרש בלבד מ ל מ ד את ה ה ל כ ה .ר ב י נ ו
מפרש את המילה ״לעולם״ כפשוטה ,כלומר ,עד שימות ,ו מ ע מ י ד א ת פ ש ו
של מקרא לאותו מקרה ש ה ע ב ד העברי נרצע בזמן שהיובל עוד נהג ,ז
כ ד י עבודתו הנוספת בטלו היובלות .יוצא ,איפוא ,כ י כך ההלכה — דין נ ר צ ע
הידש
מחייב א ת ה ע ב ד לעבוד עד שימות .ובחומש ויקרא פרשת ב ה ר
התורה דין ח ד ש שהיובל מוציאו משעבוד זה .אבל במקרה ולא בא היו־כל
נשאר ה ע ב ד על דינו הקודם ,כלומר ,לעבוד ״לעולם״ — ע ד אשר ימות ,ז ו ^
דרכו של רבינו לחדש פירושים הלכתיים מחייבים מתוך פשוטו של מ ק ר
בנוסף ובמקביל לדרשות אחרות על אותן המילים ,אשר באמצעותן ל מ ד ו הז׳!,/
הלכות א ח ר ו ת .
2 0
מ
2 1
ע ו
ת ן ך
2 2
ה
ד
א
23
נראה לנו לציין כמקור לשיטה זו של רבינו את דברי הר״ן ב ה ד ו ש י ו
למסכת סנהדרין בשאלת ״לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו *,37
19דברים כב ,א.
20שמות משפטים כא ,ו.
21אמנם ,יעויין בפרוש רש״י לפסוק המבאר שיש ליחס למילה ״לעולם״ את
המש©ן
הלשונית של ״חמישים שנה״ ,כאשר הכוונה היא חמישים שנה הידועות בשס
22כה ,י :״יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו״.
23ועיין ביאור חידושו במהדורתנו שם.
24
www.daat.ac.il
3ו ת
ל ^
ו ב
אתר דעת -מכללת הרצוג
2 5
24
א ב ו ת ״ ,עליה דרשו ה ז ״ ל את דין פסול קרובים לעדות ,כלומר ,לא יומתו
אבות בעדות בנים .הפשט בפסוק הוא ״בעוון בנים״ ואילו המדרש הוא ״בעדות
בנים״ .והנה בענין אמציה נ א מ ר ״ואת בני המכים לא המית ,ככתוב בספר
תורת מ ש ה אשר ציוה ה׳ לאמור לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו
ע ל אבות כי אם איש בחטאו יומתו׳׳ .ספר מלכים מבאר ,איפוא ,את הכתוב
בדברים פירוש הלכתי ,שלא לפי מדרשי חז״ל כי אם לפי ה פ ש ט ! על זה כותב
רבינו נ ס י ם :אם ת א מ ר הא איצטרר כלל לגופיה ,שלא יומתו האבות בעוון
בניהם כדכתיב באמציה ״ואת בני המכים לא ה מ י ת ״ ו ג ו /איכא למימר דמקרא
אינו יוצא מידי פשוטו ,דפשטיה דקרא הוא שלא יומתו האבות בעוון בנים.
ומדרשו שלא יומתו בעדות בנים ,ומקרא אחד מ ת ח ל ק לכמה טעמים כדכתיב
)תחלים סב ,יב( ״אחת דבר אלותים שתים זו ש מ ע ת י ״ .
2 6
2 7
2 8
2 9
נראה לציין כמקור חשוב לכל השיטה הזאת של לימוד הלכה חדשה מתור
פשוטו של מקרא ,דוקא אצל הנשר הגדול הרמב״ם בסוגית ״יום או יומיים׳/
וכד ל ש ו ג ו :יראה לי שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא
בהם .ואמדוהו למיתה ומת ,אינו בדין ״יום או יומיים״ .אלא אפילו מת לאחר
שנה .נהרג עליו ,לכן נאמר ״בשבט״ ,שלא נ ת נ ה תורה רשות להכותו אלא
בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהם ,ולא בחכאת רציחה ,עכ״ל .חדוש גדול זד.
של הרמב״ם נאמר במפורש בלשון ״יראה לי״ .כלומר — דבר שאין לו מקור
לכד .לא בתלמודים ואפילו לא בגאונים .נראד .לנו לומר ,שמבחינת האינםטנציה
של למוד הלכה מתוך פסוקי המקרא ,אין בין הרמב״ם ובין רביגו ולא כלום.
כלומר ,שתי קטיגוריות של לימוד ידועות ־לנו :הראשונה דרשת הפסוק על פי
המדות שהתורה נדרשת בהם .וחיא אקסקלוסיבית לחז״ל ,ואילו הקטיגוריה
השניה של לימוד פסוקים על פי פשוטו ש ל מקרא היא משותפת לכל אחד
3 0
24דברים כי תצא כד ,טז.
25סנהדרין כז ,ב.
26מלכים ב יד ,ו.
27רבינו מבאר כי ספרי הנ״ך נוהגים לקרא לספר דברים
בשם *ספר
תורת משה״,
על פי הפסוק ״הואיל משה באר״ .עיין דבריו לדברים יב ,כז.
28סנהדרין ,שם .ועיין גם הרמב״ן לויקרא כז ,כט בענין זה.
הזה
29יצוין ,כאן
פירושו של רש״י לפסוק
שמעתי״,
בפירושו לסוגית ״זכור ושמור
בתהילים
בדבור אחד
״אחת
דבר
נאמרו״,
אלוקים
שתים
בשמות יתרו
זו
עשרת
הדברות ,פרק כ׳ פסוק יד ,שם כותב ע״פ המכלתא :״זכור ושמור בדבור אחד נאמרו״
וכן• ״מחלליה
מות
יומת״
״וביום
השבת
שני
כבשים״,
וכן
״לא
תלבש
שעטנז״,
.״גדילים תעשה לך״ ,וכן ״ערות אשת אחיך״ ,״יבמה יבוא עליה״ ,הוא שנאמר :״אחת
דבר אלוקים שתים זו שמעתי״ ,עב״ל .בלומר ,לפי שיטת רש״י הכוונה היא כי מתוך
שני פסוקים אנו למדים הלכה אחת ,ואילו לפי הר״ן הכוונה היא שמתוך פסוק אחד
אנו למדים שתי הלכות.
30
הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק כ הלכה יד.
www.daat.ac.il
25
אתר דעת -מכללת הרצוג
אשר יודע ל ג ש ת אל פ ש ו ט ו של מקרא ,ולהבין מ מ נ ו הלכות מחודשות ,בתנאים
האמורים לעיל ,כלומר ,שאינן סותרות את הנאמר במפורש או המשתמע מתוך
דברי חז״ל.
בסוגיא רחבה זו הראה רבינו כיצד אף פשוטו ש ל מקרא יודע לפרוש
כנפיו על תחום ההלכה המחייבת ,שהיא ההלכה לדורות .אמנם דברי ה פ ש ט
עניים במקום א ח ד ועשירים חם במקום אחר ,כאשר יחד עם ,ובמקביל למדרש
הס יכולים ל ל מ ד ה ל כ ה לדורות .נצחיות התודה מ ת ג ל י ת לנו כאן אף באותד
תחום ש ל תורה שאינו ״עמוק״ כי אם ״פשוט״ .כבר מאות בשנים שאבדו מ מ נ ד
הכלים היקרים ,אותם חמפתחות המיוחדים בהם בלבד ניתן לדרוש את ד ב
התורה בי״ג או ל ״ ב הדרכים .מאז ח ת י מ ת התלמוד אין ל נ ו אלא התורה ה ז א ת
אשר קבלו ודרשו מקבלי התורה בעל פה ,כ י ״אין אדם דן גזרה שוה מ ע צ מ ו ׳ /
כיום ,אם נ ס ת ת מ ו מעינות המרות ,נותרה לנו דרך ״פשוטה״ אחת בכל
ודור אל אותו הטקסט ש מ ש ה רבינו כ ת ב מפיו ש ל הקב״ה .א מ צ ע י פשוט
הוא המכשיר היעיל אפילו בדורות אלה ללימוד הלכה לדורות — דורות ע נ י י ס
יאשר קדושת המדות היא מהם והלאה .רבותינו האחרונים ,ובראשם רבינו ך ,
מאיר שמחד ,יצאו בעקבות האריות שבחבורה שבגדולי הראשונים ,לעיין מ ח ד ש
בפשטות המתחדשים בכל יום בהבנת פשוטו של מקרא ,ולמדו ממני ה ל כ ה
מחייבת ,הלכה נצחית ,הלכה לדורות.
ת
א
3 1
ר י
ד
ו
ר
ז
ה
פרק ה.
האבות שומרים תרי׳׳ג וסיפורי האבות מלמדים תורה
בעיון מ ת מ י ד ומעמיק בפשוטם ש ל מקראות מ ג ל ה רבינו כיצד כל ה ת נ ה ג ו
דר
אבות האומה היתד .על פי הידוע לנו מדיני התורה ,הן דאורייתא
בין אם נפרש כי לאבות היה דין של בן ישראל עם הקלות מסוימות ל פ י ןןן!!-
^
השעה ו ה מ ק ו ם ,ובין אם נפרש כי דין בן נח היה להם ,ויחד עם ז א ת
של מצוות מסוימות כגון ברית מילד ,גיד הנשר ,ו כ ד ,ד ב ר ברור ה ו א
1,
האבות פ ע ל ו ועשו את כל מ ה שעשו ,הן ב מ ע ש ה הן בדבור והן ב מ ח ש ב ה
פי קריטריונים מחייבים ,על פ י נורמה מחייבת ,כלומר ״תורה״ מ ה י י ב ת '
,יי
הקב״ה .ברור כ י גם מ ה שקיימו שלא היו מצווים לקיים היה ב ב ח י נ ת
יאות" "
מצווה ועושה״ .גדולי המפרשים
ו ה ן
1
ח
2 ,
ע
מ
׳
ד ׳ ר א ש י נ י ם
3
ש
ק
ד
מ
ו
? י י ב י נ י
ט י פ ל ר
י
א
,
3
31עיין להלן פרק ח על תפקידו של פשוטו של מקרא ללמד הלכה לשעה בלבד.
1עיין בהרחבה בדברי המהר״ל מפראג לויגש מו ,י ד .ה .״שאול בן הכנענית״-,>! .
י י מכ״׳י
1
לתולדות כו ,ד.
2ועיין
**ה
בהרחבה בכל הםוגיא הזאת
ל־*,״.
3כך מסביר רביגו
26
בספר
״פרשת דרכים״
פרק א
ובפרס ב•
ל
בשמות יתרו כ ,ו מדוע חז״ל
www.daat.ac.il
במכילתא שם
פירשו
את
-
3
מ
אתר דעת -מכללת הרצוג
'פסוקים המדברים בצורה מפורשת בעד או גגד קיום תרי״ג מצוות ,כ ג ו ן :י ע ק ב
שנשא'לנשים ש ת י אחיות ב ח י י ה ן ,שמעון ,אשר לשיטת חז״ל גשא לאשד .את
אחותו מאביו ו מ א מ ו ,עמרם אשר נשא לאשה את דודתו )שמות ו,כ( ,יהודה
אשר קיים לאשה את כלתו )בראשית לח ,כו( ועוד ועוד .לעומתם ,כוחו של
רבינו בפירוש ספר בראשית הוא להראות על פי דיוק לשונו של הכתוב כיצד
יעל כל צעד •ושעל אנו רואים את האבות פועלים על פ י הקריטריונים של
ההלכה בכל תחומי התיים .הנה אנו רואים את יעקב אבינו המוסר כ מ ת נ ה לעשו
)ריש פרשת וישלח( רק בהמות וכדומה ,אבל לא עבדים ושפחות ,כי בזה אין
רשות לרבו לעשותו גוי .וזח ל ש ו נ ו :ולכן אמר שמכל אשר לו ,צאן ו ע ב ד
)פסוק ה( לא נתן לו העבדים ,שעל זה אין לו רשות עליהם להפקיעם מיהדות
וממצוות להיותם עובדי עבודת כוכבים .וזה שאמר ״מן הבא בידו״ ואין ידו
א ל א רשות ,עכ״ל .כך יעקב אבינו מבטל את העבודה הזרה של התרפים ,אשר
גנבה רחל מאביה ,על פי הדינים של ביטול עבודה זרה ,כלומר ,״יוליכם לים
ה מ ל ח ״ .כאשר יעקב היה בעל מום נמנע מלהקריב קרבנות ,על פ י ההלכה
של פרק שני דזבחים שבעל מום אסור להקריב אפילו ב ב מ ה .אף על פי
שאברהם אבינו לא נצטוה בפריעת המילה ,יעקב אבינו נהג כך ,ולזה התכוונו
א נ ש י שכם .כאשר אמרו ״בהימול לנו כל זכר כאשר הם נ י מ ו ל י ם ״ .כלומר ,בני
קטורה נמולו על פי דין אברהם אבינו ,בעוד בני יעקב כבר מ ל ו על פי דין
מילה ופריעה .אנו רואים את יעקב ובניו מקפידים בקיום מצוות תרומות
ומעשרות עם חלוקי הדינים של פירות הארץ וחוץ ל א ר ץ ,ושוב רואים א ת
יעקב מקפיד בפרטי דיני ביטול עבודה ז ר ה .
4
4
5
6
7
8
9
1 0
רבינו מגלה בפשוטו של מקרא של חומש בראשית מקור לדברים הנאמרים
על ידי חז״ל אודות התקופה ואנשיה .כך אנו מ ו צ א י ם ״ שיצחק חדש מ צ ו ת
מ ע ש ר ,ולכן לא כתוב ״מקנה צאן ובקר״ אלא ,,מקנה צאן ומקנה בקר״ ,כ י
אין מעשרים מ ן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן.
1 2
אבל לא רק מקורות לקבלות ולדברי חז״ל על האבות ותקופתם מוצא
לאוהבי״ על אברהם אבינו והאבות ,לעומת ״שומרי מצוותי״ של הנביאים והזקנים.העושה ״מאהבה״ עושה לפנים משורת הדין.
4רמב״ן שם ומהר״ל שם.
5בראשית לב ,יד ,ד .ה .״ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו״ .ועיין
בכל
הדוגמאות
בביאורנו שם.
6בראשית לב ,כד ,ד .ה .״ויעבר את אשר לו״.
7בראשית לג ,יח ,ד .ה .״ויבא יעקב שלם״ וכו׳.
8בראשית לד ,כב.
9בראשית מב ,ז ,ד .ה .״מארץ כנען לשבור אכל״.
10שם לה ,ד ,ד .ה .״ויטמון אותם יעקב״.
11בראשית כו ,יד ,ד .ה .״ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר״.
12רמב״ם הלכות מלכים פרק ט הלכה א.
www.daat.ac.il
י27
אתר דעת -מכללת הרצוג
א
א
ה
ג ם
ד
כ ו ת
י
ג
א מ
ת
הנ ייי*
ל
ר ב ע ו בפשוטו של מקרא שבספר בראשית׳ ל
ידי חז״ל ללא מקור כל שהוא מוצאות את מקורן בסיפורי המקרא של זזו
ז ה
ד ב ר י
ה נ ד
ב
ח ז
י
ש
ת
י
מ
1
3
כ י
"
א י ד ח
12
1
ל
'׳ל
׳
•
״הסטירי״
עד שלושים יום ,מקורם בפסוק על יעקב א ב י *
ב ע י ד
1 5
ז ז ז
מ
י מ ד י ם
א
כ
ה ל כ י ת
ז
י
ד
ך
ע
א ר ץ
ל ע נ י ז
"
״
ו י ש ב
ד
ע י י י
ד י ז
? ים״.
^ ? פל
ע מ ו
צ
ה י כ ז
י
י
י
א
י
ם
ד
״ל כי
׳
^
'"^
" 18
ל
ק
בקרוביו — עד חודש ימים ,רואה רבינו בפסוקנו א ת
י
קביעות המקום לגבי עירוב נקבעת בשלושים יום .מ ז ה שרבקי׳
*לכן
״ותאמר גם לגמליך אשאב״ ,אנו לומדים כי דיז רישיזיי
צער בעלי חיים ,לכן החיוב מוטל על כל אדם ,ולא רק על ה ב ל ׳
ו ר
ה מ
ח ז
ש י ט ת
י
א
ה
1
ב
ה
י
ה
מ
ת
י
מ
ר
ה ו א
ע
י
י ם
י
יוזמתה המיוחדת של רבקה בנדון .מ ש ה רביני
17
!,
כ
י ש ר א
א
ש
ר
ב א ו
ת
א
י ת ר ן
פ נ י
ל
ב ס ע ו ד ה
א
צ
ה
ר
ט
ף
8ג
מ
ש
ן
ש
ם
ה
1
ב
א
ב
ד
ה
ם
א ב י נ י
א
ת
ע
ה ש ד י
י ד י
^
מ
ע
ש
ה
ה ק נ י ן
ש
ע
ה
פ
׳
'
׳
לצאת מידי רשות הגוי .רק על ידי החזקה של ק
להיות שלו .לכן ה״ויקם״ הראשון היה רק ״לעיני ב
ב ו ר ה
נ י
ד י ז
ב ז
נ ח
י א י
ב
פ
ע
ם
ה
ש
נ
י
ה
) ״ ו י ק ם
ה ש ד ה
ב פ ס ו ק
ע
ם
ב
ז
פ ע מ י י ם
״ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מהול״ ״ .התורה מציינת
ש״ויקם שדה עפרון״ )בראשית כג ,יז ו־יט( ,כי
ש
א ה ר ז
1
^
ל דין מ ל ו ׳
ה
א
ש
ר
ר
י ז נ ה
ח ת ״
י ט (
ש
א
י
א ת
נ
ע ו
' בש
י רק
י
ה
ה י ע י
י
ת
ה ? ! י ק ע
כ
י מ ר
א
׳
ד ,י ה
ק ג י ן
מש
^ '
^ פי
^ ׳ ±י
פ
ז י
ג ם
ע
,
'
"
לי
׳
דין ישראל .השבטים עמדו לפני הבעיה ש ל ״סיעות של בני אדם ההי
בדרך ופגעו בהם גויים ,ואמרו להם תנו לנו אחד מכם •ונהרג אותו ,י ל
ל"׳
נהרג את כלכם ,אפילו כולם נהרגים לא יתנו נפש אחת
^
״אחיכם אחד יאםר בבית משמרכם״ .אילו
כאשר יוסף אמר ל ה ם
״אחיכם ה א ח ד ׳ /כלומר מצביע על אחד מסוים יכלו אמנם למסור אותי׳
כאשר אמר ״ א ח ד ׳ /כלומר ,כל אחד שתרצו ,העמיד אותם לפני הבעיר״ י ׳ ן!
בירושלמי .היה זה יעקב אבינו אשר חידש את מצות שחיטה בחולין ) ל
מצוד ,זו בקרבנות( ,וכך ל ש ו נ ו :עד כאן לא מצאנו בתורה ״זבה״׳
כתוב בכולם ,משום שבני נח היו מקריבים לגבוה שחוטים וטהורים ,כמו ש י
נח ,אך לחולין היו אוכלים בנחירה ,כמו ישראל במדבר .ושחיטה מן ר׳ י
יליף ממקום שזבחתיהו ,וזה מילת זבח ,רק יעקב שחט וחדש מצות שחי
מ
2 0
^
א
י
מ י ש ר א
ד
א
2 1
נ י
ע
2 2
ר ?
מ ז
ע ן ו >
ע
צ
13ערובין פרק הדר הלכה ב.
14בראשית כט ,יד.
15בראשית רבה פרשה ע סעיף יג.
16שם כד ,יט.
17שמות יח ,יב.
18דברים לג ,ה *ויהי בישורון מלך״.
19קידושין לב ,ב.
20ירושלמי פרק ח דתרומות הלכה ד.
21בראשית מט ,יט.
22בראשית לא ,נד ,ד .ה* .ויזבח יעקב זבח בהר״
28
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
י אף טורח ר ב ע ו לבאר את השיטה הזאת לפי דברי
ירו תרי״ג דוקא בארץ ישראל ואז מגיע למסקנה שארץ
יעקב בהר ,שייכת לשגים וחצי השבטים ,ולכן היה טעם
השחיטה על ידי יעקב אבינו .יעקב לקח את האבן אשר
לא הקים אותה בלילה ,אלא אחרי שהשכים ב ב ק ר ,
שאין בוגים
• !,ופיוס הקים את ה מ ש כ ן ״ עליו דרשו חז״ל
האבות שומרים אף מצוות דרבנן של בשר ו ח ל ב וגם
י אברהם מבחין היטב בין דבר שנעשה לעבודה זרה של
י <ימ! אשר לפי חז״ל אינו מקבל איסור עבודה ז ר ה ,לכן חזר
״מקים ה מ ז ב ח ״ ולא אל המזבח עצמו ,אשר בודאי גאםר על ידי
• י במקום ועבדו עליו.
24
2(1
25
2 7
2
אג
29
א ל
ר ן ז ס
3 0
ה ג ן י י ס
״ף אל^דיז
ע
י ל כ
ב
31
ד
אברהם הקפיד בחוקי המאכלים המיוחדים לעם י ש ר א ל ,
^
ו הו
ענין ־ ^ 3שיי התעסקו בהכנת המאכלים ,בעוד לבן טפל בבהמות .ובאותו
את אליעזר מקפיד בדין השתחויה על אבן משכית ,ולכן
^
״״חשת
לא ע ל הרצפה ,משום שהוא ״ ל ה ״ ״ .ומענין ל ע נ י ן הוא
מוצא •
פסיק המחזק את דברי חז״ל שבתואל מת ,ולכן אחיה ואמה של
ר
לי את המגדנות אשר הביא ל ה ם .כי רק אירוסין מותר בימי
אבל
לא סעודת אירוסין ,כפי שפסק הרמב״ם בהלכות אישות פרק י
^
הל
^ל אלד .
' ״למודים והדיוקים ש ל ר ב ע ו בתוך פשוטו של מקרא ,יש לראותם
כפר
^ י הנכונה .מ צ ד אחד ,תוך כדי עיון בלשון הכתוב המספר על האבות,
ח
לאספקטים הלכתיים של הסיטואציה ,אותם אספקטים הלכתיים
ה
התנהגותם ש ל האבות ,במסגרת הכללית של ה״הלכה״ המחייבת
א
ן
א
י
א
י צ א י ם
חוה
33
ד י ן ק
ג ק ה
ל א
34
35׳
בף>
ם פ ק ט י ב ה
ן א
מ ע י ך י 0
״ ״ייקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה״.
ז י ה ה .
-והוא אחריו״.
הפסוק בדברים יב ,א ז -אבד תאבדון את כל המקומות״ ובו׳ שחו״ל
יה זרה דף מב ,ב כי ההרים עצמם אעם מקבלים איסור עבורה זרה
תפיסת יד ארם.
יכ ד .ה- .וישתחו ארצה לה׳״.
ה- .ומגדנות״,
והאנשים אגםר אתו״.
לקיש את רבקה מטעם יצחק.
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אותם .ומצד שגי אותו עיון בכתובים מגלה את המקורות אשר שימשו י ס ו ד
לדברי חז״ל ללמוד מ מ ע ש י האבות ולחייב אותם כהתנהגות לבנים .עגין זה ש ל
לימוד הלכה מהחלק הסיפורי של התורה תובע דיון נפרד — ועל זה בפרק הבא.
.פרק ו.
םפר כראשית מקור ללימוד הלכה
רבינו השכיל ללמוד הלכות מחודשות מפשוטו של מקרא ב פ ר ש י ו ת
הלכתיות מ ו ב ה ק ו ת ,אבל עוד הרחיק לכת ,ולמד מתוך פשוטו ש ל מ ק ר א
הלכות דאוריתא ,אף מאותו החלק המכונה ״החלק הספורי״ של התורה .א מ נ ם
חז״ל ק ב ע ו ״כי אין למדים מקודם מ ת ן תורה״ ,והיה נראה ,איפוא ,לכאורה,
כי לפי תפיסה זו אין מקור ומקום לדייק הלכות מתוך חומש בראשית .א כ ל
פשר הדבר נראה כ ך :יש להבחין בין ״אין למדים מקודם מ ת ן ת ו ר ה ״ ו כ י ן
״אין למדים מלפני פרשת יתרו״ .הראשון הוא מושג היסטורי ,והשני הוא מ ו ש
טכסטואלי .היכולת ללמוד הלכה מחייבת תלויה בסגנון כ ת י ב ת ה ד ב ר י ם
בתורה ולא במקום כתיבתם ,וממילא לא צריך להיות כל הבדל בין ה כ ת ו ב
בחומש בראשית ובין הכתוב בחומש אחר .אין זה חשוב על מ ה מדובר ו ה י כ ן
כתוב ,כי אם כיצד כתוב .
1
2
3
בהתאם לתפיסתנו את חמישה חומשי תורה כיחידה אחת אורגאנית ב ע ל ת
שלמות טוטאלית אחת ,קשה לראות כי דוקא לפני פרשה מסוימת אין ל ו מ ד י ם
הלכה ואחריה כן לומדים .הסיבה שאין הרבה מצוות של תרי״ג ב ה ו מ ש
בראשית היא שסגנון החומש ברובו הגדול הוא של סיפור דברים .ב ע ל מ א א
דיבור ישיר .פוק חזי שאותן המצוות אשר לכולי עלמא נלמדות מ ח ו מ ש זו-
נכתבות בלשון ציווי כמו שאר מצוד ,ב ת ו ר ה .הוא אשר אמרנו ש ל א ה מ ק ו ם
קובע אלא הסגנון ,סגנון ציווי בחומש בראשית מחייב מדאורייתא ואף ב ת ר י ״
כשם שסיפור דברים בעלמא בחומש אחר אינו מ ח י י ב .עמדתגו כאן ת ו א מ ו *
גם את הרמב״ם הידוע בפירוש המשניות בפרק גיד הנשה במסכת ח ו ל י ן
מ ש נ ה ו :״ושים לבך לכלל הגדול הזד ,המובא במשנה זו והוא אמרם מ ס י נ י
נאסר ,והוא ,ש א ת ה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים א ו ת ר
היום אין אנו עושים זאת אלא מפני ציווי ה׳ על ידי משה ,לא מ פ נ י ש ,
ציוה בכך לנביאים שקדמוהו .דוגמא לכך ,אין אנו אוכלים אבר מ ן ההי ,ל
ר
3
ג
4
5
ה
א
1עיין להלן פרק ז :גילוי מקורות בכתוב למקובל בתורה שבעל פה ,וכן לעיל פרק
ד
2ירושלמי מועד קטן ג ,ועוד.
3״פרו ורבו״ ,״ואתה את בריתי תשמור״ ,״הימול לכם כל זכר״ וכוי.
4דין ״הבועל ארמית קנאים פוגעים בו״ נחשב רק הלכה למשה מסיני )סנהדרין פא^3 ,
אע״פ שכתוב אחרי פרשת יתרו .ועיין בזה• בסוף הפרק.
5תרגומו החדש בידי הרב יוסף קאפח ,הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים ,תשכ״ז.
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מפגי.שה׳ אסר על בני נח אבר מן החי אלא מ פ נ י ש מ ש ה אסר עלינו אבר
מן החי במה שנצטווה בסיני שישאר אבר מ ן ה ח י אסור .וכן אין אנו מלים
בגלל שאברם מל את עצמו ואנשי ביתו ,אלא מ פ נ י שה׳ ציונו על ידי מ ש ה
להימול כמו שמל אברהם עליו השלום .וכן גיד הגשה אין אנו גמשכים בו
אחרי אסור יעקב אבינו אלא ציווי מ ש ה רביגו .הלא ת ר א ה אמרם ש ש מאות
ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני — וכל א ל ה מכלל המצוות״ עכ״ל
הרמב״ם ,השאלה בד .עוסק ודן הרמב״ם היא היסטורית — :מהו המאורע
ההיסטורי המהייב אותנו בשמירת תורה ומצוות .על זה מ ש י ב הרמב״ם כי לא
מעשיהם .של פלוני או אלמוני )בתקופות שונות( הם אשר מחייבים אותנו
בשמירת תורה ומצוות ,אלא ה מ ע ש ה ה ח ד ־ פ ע מ י של מ ת ן תורה על ידי ה ק ב ״ ה
במעמד כל ישראל ,הוא ,ורק הוא ,המחייב .לעומת זאת ,נושא הדיון שלנו בנוי
על.,,ובא כתוצאה מן ,קביעתו של הרמב״ם כי מ ב ח י נ ה היסטורית מחייב מ ע מ ד
הר סיני .באותו מ ע מ ד היסטורי הוחל בתהליך ״תורד .מ ן השמים״ — כתיבת
תורה ש ב כ ת ב — ועד מותו של מ ש ה נכתבה התורה כולה ע ד ״לעיני כל
ישראל״ .ושאלתנו אנו ,שהיא בעיקרה ט כ ס ט ו א ל י ת :מהו הקריטריון לחיובנו
מתוך תורה שבכתב ז ו ? ומכאן למסקנתנו כי לא המקום בחומש מסוים הוא
הקובע אלא הסגנון בו כתובים הדברים .הציוויים על ברית מילד ,גיד הגשה
וכר אינם מחייבים אותנו משום שנאמרו לאברהם וליעקב — כ י מ ה שגאמר
להם מחייב רק אותם ובניהם עד למתן תורה ולא מ ע ב ר לו — אלא משום
שנאמרו למשה כמצוות במעמד הר סיני .אמירתם ל מ ש ה כמצוות לבני ישראל
נראית וידועה לנו מסגנון הדברים לפיו הכתיב ה ק ב ״ ה את המצוות ל מ ש ה
בתוך תורה.שבכתב .לעומת זאת ,מתוך סיפורים על מעשיהם ש ל אבות האומה
נמצינו למדים על הרצוי בעיני ה /אבל רצוי זה אינו הלכה מחייבת מדאורייתא,
היו אלה חז״ל אשר בתוקף תפקידם למדו מפרשיות אלה של ״קודם מ ת ן
תורה״ וחייבו אותנו — במסגרת מצוות דרבנן .ניחום אבלים וביקור חולים,
שבעת ימי ה מ ש ת ה ושבעת ימי האבל ועוד ועוד — כל א ל ה ואחרים למדנו
6
7
6אמ על ידי מגילה או חתומה )גיטין ס ,א( ,ועיין בהרחבה בפרק א.
7מעניין לציין שדוקא במצוד ,זו של שבעת ימי המשתה מצינו דעה )סמ״ג לא תעשה
ע״ה — ומקורו ,כנראה ,בירושלמי מועד קטן א ,ז( האומרת כי היא דאורייתא ממש.
ושמא הטעם לכך ,על פי דרכנו ,כי בכל זאת הדיבור הישיר נאמר בלשון ציווי מובהק —
״מלא שבוע זאת״! אמנם ,דעתו של הסמ״ג דעת יחיד בנידון ,אבל יצויין כי הרמב״ם
בעצמו מיחס חשיבות מיוחדת למצוד .הנלמדת מדיבור ישיר הנאמר מאדם לאדם בלשון
ציווי מובהק .וכך הוא כותב בהלכות אבות הטומאה פרק ו הלכה א :טומאת עבודת
.זרה מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה )בראשית לה ,ב( :״הסירו את אלהי הנכר אשר
בתוככם
והטהרו
והחליפו
שמלותיכם״.
דבריו
אלה
של
הרמב״ם,
הן
הגדרתו
את
ההלכה כ״דברי סופרים״ ולא סתם ״מדבריהם״ ,והן ההדגשה כי יש לדין זה רמז
בתורה — יובנו היטב על פי שיטתנו כי הסגנון של ״כמעט — ציווי״ זה ,דהיינו ציווי
מאדם לאדם הוא הקובע .וראו דבר פלא ן זהו ציווי הבא תיכף אחרי ,ובהמשך ישיר
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מפסוקים ש ל סיפור מ ע ש י האבות ,ומצוות דרבנן הן .התורה מ ל מ ד ת ה ל כ ו ת
והליכות בכל פרקיה ,פסוקיה ,מלותיה ואותיותיה ,אבל הוא ,נותן ה ת ו ר ה
הבחין בין מ ה שהוא בעצמו מחייב במישור ש ל דאורייתא ,ובין מ ה ש נ י ת ן
להשאיר עדיין כתתויית דרך לחז״ל אשר יבואו הם ויחייבו — ב מ י ש ו ר ש ל
דרבנן .אחד האלמנטים לאבחנה זו הוא סגנון הכתוב.
כבר יחדנו א ת הדבור בחשיבות סגנון הכתוב בסדרה של מ א מ ר י ם .ט ע ג ן
ז סגגן!
בעקבות גדולי הראשונים והאחרוגים ,שקיימת קורילציה גמורה
הכתוב ,אם הוא לשון ציווי ,ספור ,הצהרח ,דבור עקיף ,דבור ישיר י ש ״ י מ ה
ובין עוצמת החיוב שנותן התורה בא לחייב את עמו י ש ר א ל :מ צ ו ת ב ת ר י ״ ג '
דאורייתא ,דרבנן וכדומה.
8
ב י
רבינו ע מ ד על חשיבות האבחנה בסגנון הכתוב בכמה מקומות ב פ י ר ו ש ך
לתורה בכלל ולחומש בראשית בפרט .נציין ע ת ה שניים מ ח ם :ידועה ה מ ח ל ו ק ת
רמב״ם—רמב״ן בשאלת ,,ידוע ת ד ע כ י גר יהיה זרעך״ ,והבעיה מ ד ו ע נ ע נ ש ך
המצרים אם קיימו א ת דבר ה׳ של ״ועבדום ועיגו אותם״ .ל ע ו מ ת ש י
ל פדט
הרמב״ם שהגזירה היתה על כלל האומה ,בעוד גשארח ה ב ת
ופרט )ולכן ההצדקה לעונש עליהם כיחידים( מ ק ש ה הרמב״ן — א ד ר ב ה ! מ צ ו ד
הם עשו באשר בקשו למלא אחרי דבר ה׳! ובמענה על הקושיה מ ש י ב ה ר מ כ ״ ן
יי /ו ל א
״יקי
כי נענשו המצרים דוקא בגלל זה שכוונתם ל
שליחותו ביקשו לעשות ,כ י אם להרע לישראל .על זה מ ש י ב ר ב ע ו ,ב ה צ ד י ק ו
ל א נראו
את ע מ ד ת הרמב״ם ,ו ז ״ ל :הרמב״ן האריך על דברי הרמב״ם׳
דבריו בעיניו שאם ע ש ה אחר קיום מצוות ה׳ יתברך הלא הוא זריז י נ ש כ ר
י אמד
ל
׳
ויפה אמר אילו אמר הכתוב לשון ציווי שיעבדו
דרד סיפור ״ועבדום ועינו אותם״ ,לכן נענשו .ש מ ן הדין אין ר ש א י כ ן
דהוזהרו על הדינים ,בפרט להיות כפוי טובה ,שהם נתעשרו מיוסף ו ל מ ד ו ז ז כ מ ד
י לתרוס
מאתו ולא ידעו את יוסף וכן נענשו .ואשכחן דוגמתו ד ה א ו מ י ״ ל
יבוא ויתרום״ מועיל לענין תרומה .ואילו ״כל חתורם אינו מפסיד״׳ ל מ ד י נ י
^
ל ר ב ע ו נסים בנדרים לו ,ב .עיין שם .והאומר ״כל הזן אינו מ פ ס י ד ׳ /
ו מקימי ל ה א ר י ך
מחוייב לשלם לו ,ולאו שליחותיה עביד ,יעויין שם׳ יאיו
^
כן הכא ,כיון שנאמר בלשון ספור ולא בלשון ציווי ,לא היו רשאים ל ע ב ו ר
שבע מצוות ופשוט .וזה מכוון הגמרא פסחים מג ,ב :צפרדעים שלא נ צ ט ו ו 1,37
קידוש ה׳ דכתיב ״ועלו בך ובתנוריך״ ,דרד ספור לא כלשון ציווי׳ ע כ ״ ל ר ב י נ ד
העביד
בבראשית .מפורש דיבר ר ב ע ו שהקריטריון ללימוד
אמר
"
י״
י•
ל
ל
ל
ט
י ר ה
א
ה
ת
י
0,
ה
ב י ד י
ת
כ
מ צ ו ו ת
ש
9
ב
ה ג ו י י ם
ם
כ א
א ב
ג
כ
ח
ד ,ר ו צ ד
א
א
כ א
ד י נ
מ
ב ס ג נ ו ז
ש
צ י ו ו י
ו
א
ב ס ג נ ו ן
ש
ם פ ו
ה י ו ת
צ
ע ב ד ו ם
ו
ה
ה ו א
ו ע י ב י
כ
ת
י
ב
ת
א ו ת ם
נ
אל ,ציווי ה׳- :ויאמר אלהיט אל יעקב ק ו ם עלה בית אל ושב שם ועשה שם
ס
לאל הנראה אליך בברחך מפגי עשו אחיך ,ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר
והלא דבר הוא!
- 8המעין״ תש״ל ,תשל׳׳א ותשל״ב.
9ועיין שם בבאורנו לדבריו בחומש בראשית טו ,יג.
32
www.daat.ac.il
י3ה
אתר דעת -מכללת הרצוג
במסגרת השפוד לאברהם אבינו ,לא היו המצרים רשאים לראות בזה ציווי
לסתור את מצות בן נה של הכרת הטוב.
בדומה לזה ,בפירושו לפרשת נ ח מבאר רבינו כי על פ י ה ש י ט ה שנשים
לא נצטוו במצות פרו ורבו ,יש לראות א ת המילים האלו בפסוקנו כברכה
ולא כציווי .ואם בכל זאת ירצו לפרש גם פסוק זה כציווי ,אז הציווי מוסב
על ״נח ובניו״ הנזכרים בפסוק א לעיל ,ולא על אשתו וגשות בגיו .כלומר ,אילו
היינו רואים במילים ״פרו ורבו״ רק סגנון של ציווי המוסב על נשות מ ש פ ח ת
נ ח ,לא היתד ,ברירה אלא להגיע למסקנה כי גם נשים נצטוו ב״פרו ורבו״.
אנו יכולים להיות נאמנים לעמדת ההלכה שנשים אינן הייבות במצוד ,זאת ,או
על .ידי הוצאת הפסוק מסגנון ציווי לסגנון ברכה ,או על ידי שמירת סגנון
הציווי והתאמתו לקטיגורית אחת ,כלומר הגברים בלבד ולא הגברות ,שעמם
מדבר ה׳ בפרק זה .גם כאן ברורות דיבר רבינו שמילים הנאמרות בסגנון של
ציווי מלמדות הלכה מחייבת ,ואילו מילים הנאמרות בסגגון אחר ,כמו ספור,
ברכה וכדומה ,אינן מחייבות במישור ההלכתי המחייב .וכן בספור יוסף ו א ח י ו
מבאר רבינו כי ״מסתבר ט פ י לפרושו על גיד הנשר,״ .כלומר ,לפי השיטה
שגיד הנשר ,נאסר לבני נח ,ולאבות היה דין של בן נח ,טוב יותר לפרש את
הפסוק הזה כמוסב על דין גיד הנשה ,באשר הוא גאמר בלשון של ציווי )״וטבוח
טבה והכן״( ולא ספור דברים בעלמא.
1 0
1 1
1 2
מהאמור לעיל ,גראה ברור כי רביגו מוכן ללמוד הלכה דאורייתא אף
מתוך פסוקים מחומש בראשית ,בתנאי שפסוקים אלו כתובים בםגגון של ציווי
ולא בסגנון של ספור דברים בלבד .מקור נאמן לשיטת רבינו ניתן למצוא
בדברי בעל ספר ה ח י ג ו ך ,ו ז ״ ל :פרשת וישלח יש בה מצות לא ת ע ש ה אחת
והיא אזהרת גיד הגשה ש ג א מ ר :״על כן לא יאכלו בגי ישראל את גיד חגשה״,
והאי ״לא יאכלו״ לא נאמר על דרך ספור ,כלומר מפגי ש א ר ע ד ב ר זה באב
נמנעים הבנים מלאכול אותו הגיד ,אלא אזהרת ה׳ יתברך שלא יאכלוהו״ ,עכ״ל.
ברור ,איפוא ,כי הקריטריון ללימוד הלכה מחומש בראשית הוא כתיבת הדברים
בסגנון של ציווי ,ובעקבות יסוד זה חידש רביגו את חדושיו הגדולים ,בעקבות
גדולי הראשונים והאחרונים.
13
האבחנה היא ברורה בין מד ,שהתורה ציותה ,ובין מ ה שהתורה סיפרה
או דיברה בלי לצוות במפורש .כשם שציווי בחומש בראשית מהווה מצוד ,מ ן
התורה ואף במנין תרי״ג )אף על פי ש נ י ת נ ה המצוד ,לפני מ ת ן תורה ,וזאת
משום שנכתבו הדברים בתוך חמישה חומשי תורה בסגנון ציווי( ,כן אחר פרשת
10ט ,ז :״ואתם פרו ורבו ,שרצו בארץ ורבו בה״ אחרי )פסוק א( ״ויברן אלהיט את
נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ״ ,כאשר רש״י מפרש :הראשונה
)פסוק א( לברכה ,וכאן )פסוק ז( לציווי.
11כלומר ,אילו היה כתוב בסמוך אל פרק ח ,טז ״צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך
ונשי בניך אתך״.
12בראשית מג ,טז ,ד .ה .״טבוח טבח והכן״ ,ועיין בביאורנו שם.
13מצוד• ג ״שלא לאכל גיד הנשר,״.
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יתרו יכולה התורה לכתוב בדרך של ספור ,ואז הדברים לא יהיו מצוד .מ ח י י ב ת ,
כי אם ה ב ע ת רצון הקב״ה ,אותו רצון שחז״ל אחר כך יהפכוהו למצוה.
למשל ,דין הבועל ארמית הלומדים מ פ ר ש ת פנחס ,זמרי וכזבי ,איננו ח ו ב ה ,
כי אם רשות לקנאי הרוצה לעשות ז א ת ״ ,משום שהענין הובא ב ד ר י ש ל
ספור ולא בדרך ש ל צ י ו ו י ״ .אולי את הבטוי החזק ביותר לעמדה זאת נ ת ן
המהר״ל מפראג ,בפירושו לפרשת משפטים ,בהשיבו על קושיית הרמב״ן ע ל
שיטת רש״י .בפרק כא פסוק י פרש רש״י בםוגית ״שאר כסות ועוגה״ כ י
״ ש א ר ״ הוא מזונות ,ומכאן מ ש ת מ ע שחיוב הבעל ל ת ת לאשתו מזוגות
כלומר ,דין כתובה — הוא דאורייתא .על זה הקשה הרמב״ן שהם דברי י ה ל
ואילו ההלכה היא שמזונות ת ק נ ה דרבנן .ומשיב המחר״ל על קושיית הרמב׳ין,
ו ז ״ ל :ויראה כי אין כאן קשיא על דברי רש״י ,שהוא פרש לפי פשוטו ש ל
מקרא ,ופשוטו של מקרא כך הוא ,אף למאן דאמר מזונות ת ק נ ו לה ר ב נ ן ,
מפרשים המקרא כפשוטו .לא שהוא חייב לה מ ן התורה מזונות ,אלא ש כ ן ד ר ך
האדם לעשות ,שהוא מפרנס אשתו ובניו ,עכ״ל .לכאורה ,רוצה ה מ ה ר ״ ל
לתפוס את החבל ב ש ת י קצותיו ,מצד אחד הוא טעון כי חיוב מזונות
לי׳ ״שאר״
דרבנן ,ומצד ש נ י הוא אומר כי אותו מאן דאמר עדיין יפרש
במשמעות של מ ז ו נ ו ת )לא כפי שהרמב״ן מפרש מלשון שאר בשר כ א ש ר
דין ״שאר״ הוא חלק מדין עונה( .על זה מ ש י ב ה מ ה ר ״ ל :אבל פ ש ט י ה ד ק
יש לפרש שפיר שלא בא הכתוב רק ללמד שהיא אשתו ,שהכתוב אומר ״ ל
יגרע״ ,ואין מ ד ב ר רק במי שנתן כבר לה ג׳ דברים ,ועכשיו בא לגרוע ב ש ב י ל
שלקח אחרת .שסובר להסיר אותה מהיות אשתו ,על זה אמר ״לא י ג ר ״ /כ י
עדיין אשתו היא .אבל לחייב אותו בג׳ דברים לא דבר מ ז ה הכתוב ,ע כ ׳ ׳ ל .
כלומר ,אילו כ ת ב ה ת ו ר ה ״שארה כסותה ועונתה יתן״ ,הייגו לומדים ד י ן
מזונות כדין דאורייתא .מ א ח ר והתורה לא אמרה שעליו לתת ,אלא ציינה ש א י ן
איבנו
הוא רשאי להפסיק ,כל מ ה שאפשר ל ל
רשאי להפסיק ,ומכאן שהתורה מ ע ו נ י נ ת בכך שאדם ימשיך לתת .ס ב ר ה ד ,י
אצל הז״ל ,איפוא ,לומר כי מ ה שהתורה מעונינת שאדם ימשיך לעשות ,ה י א
בודאי מעונינת ,במידה מסוימת ,שאדם יעשה מלכתחילה ,ומכאן המקור ל ד ב ר י
לתקן כתובה מ ד ר ב נ ן .
כ ך ׳
ד ׳
ד ״ ו א
א
ה מ י
ת
א
ז
ר א
א
ע
מ
מ ו ד
כ
א
ה ו א
ן
ש
ז
ה נ ו ת ן
ה
כ
ב
ר
א
ה ס
16
)המשך יבוא בס״ד(
14״וקריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא״.
15״וירא פ נ ח ס . . .ו י ק ם . . .ו י ק ח . . .ויבא …וידקור …״
א ו ת ו
פ י
מ ק ו ב ל
ש ד ,י א
י ג
יי כעי
דימקיבל ־ ־
16על דרכה של תורה שבכתב לכתוב על
׳״ן ש מ
ו
ה׳ ,ואשר כתוצאה מכך חייבו חז״ל במסגרת מצוות דרבנז ־־
משפטים ,כא ,ג ,ה ה : .״ויצאה אשתו עמו״ :״״.כיון שדרך כל הארץ לפרנס
את
אשתו ובניו הקטנים ,ציוה הא־ל ברחמיו להיות הקונה האב רחמן להם״ .ו ע ״ ן
גס
תוספות גיטין מז ,ב ,ד .ה .״ולביתך״ ־ ־ ״ ל
י ׳ /וא״ ת ,
3י
ז ג י י
ר מ ב
ר ת
מ
מ ד
ש
א
י
ם
מ ב י א
ב י כ ו ר י
א ש ת
והא מן התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו אלא תקנתא דרבנן היא•״ ויש
דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן׳
ו כ י
ה א י
ג ו ו נ א
א י י י י
! 7י א
-יעייו עיי
הראוי הרצוי והמחייב בפשוטו של מקרא בקובץ מאמרים עמוד 68והלאה.
34
www.daat.ac.il
*,״
כמא
מ ד ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב קלמן כהנא
מכירי עני
א.
במצוות הארץ סי׳ ג׳ סעיף ד׳ כתבתי ע פ ״ י הוראת מרן בעל חזון איש
זצלה״ה )ונדפס בחייו בסדר הפרשת תרו״מ שבסוף הלכות כלאים וערלה
שהוצאתי לאור בשנת ת״ש( ,שיכול להלוות כסף לעני ולהתנות עמו שכל
מעשר עני שיהיה לו ישאיר אצל עצמו ,וצריך לזכות מ ״ ע לעני ע ״ י אחר.
וינכה מחובו תמורת מעשר ע נ י שהשאיר אצלו.
והנה נתעוררה השאלה היאך יש לנהוג כשאינו יכול לזכות לעני ,שהרי
בקנין סודר אין להקנות )ע׳ רמב״ם מ ע ״ ש פי״א הי״א( ,ולפעמים ב ש ד ה אין
דרך מעשית להקנות ע״י משיכה או הגבהה.
וע׳ כרם ציון אוצר התרומות ח ״ ב עמ׳ רכ״ו ש מ צ ד ד שם הגרש״ז אויערבך
שליט״א להקנות מעשר עני בשעת חדחק בקנין סודר .והיות וברצוגי להציע
לסמוך על ״עני מכירו״ ,הנני מעתיק כאן דברים ש ר ש מ ת י ב ש ע ת ן בתוספת
מה שהוספתי כעת.
לכאורה נראה פשוט ,שאפשר להקנות לעני בדרך המבוארת בהלכות
מעשר פ״ז ה״ד״ ו ה ״ ו :ה מ א ה מעות א ת הכהן ואת הלוי ואת ה ע נ י להיות
מפריש על אותן חמעות מחלקו ,מפריש עליהן בחזקת שהן ק י י מ י ן . . .כיצד
מפריש עליהן? מפריש תרומח ,או מעשר ראשון ,או מ ע ש ר ע נ י מ פ י ר ו ת י ו . . .
ואם היו רגילין ליטול ממנו ,והוא רגיל שלא יתן אלא להן ,אינו צריך לזכות
על ידי אחר.
הלכה זו מבוססת על דברי המשגה והגמרא בגיטין ל׳ ע״א .ש נ י ג ו :
המלוה מעות את הכהן את הלוי ואת ה ע נ י להיות מפריש עליהן מחלקן,
מפריש עליהן בהזקת שהן קיימין .ומקשה על זה ב ג מ ר א :ואף על גב דלא
אתו לידיה )פירש״י :וכיון דלא מטו לידיה מ א ן זכי ליה להאי כהן הך
תרומה שיקבלגה זה בחובו( ? ומתרצת על זה ה ג מ ר א :אמר רב במכרי
כהונה ולויה )ופירש״י :שאינו רגיל ל ת ת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה,
הלכך כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו ,אסהי ש א ר כהני
דעתייהו – ,והוי כמאן ד מ ט ו .לידייהו דהני( .ושמואל אמר במזכה להם ע ״ י
אחרים .עולא אמר הא מ נ י ר׳ יוסי היא ,דאמר עשו א ת שאינו זוכה כזוכה.
וכך מסכם הרמב״ם בפירושו למשנה ענין ז ה :מפריש כל מ ה שחוא חייב
מ ן התרומה או מעשר ראשון או מ ע ש ר עני ,ויזכה בו לאותו אדם על ידי
אחר ,ואם היה רגיל אותו הכהן או הלוי או העני לקבל מישראל זה ,וגם
ישראל זה איגו גותן כי אם לו ,הרי כל המתגות ש י ש אצל ישראל זה כאילו
הגיעו לידי אותו הכהן או הלוי או העני ,ואיגו צריך לזכות לו ע ״ י אהד,
ואח״כ מ ה ש ב את דמיהן ומנכה מ מ ה שיתן לו ע ד שיפרע כל הובו .עכ״ל.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמנם יעויין ב מ ש נ ה למלך ,שבירושלמי דחו אוקימתא זו דרב .ש כ ן
בירושלמי גטין פ ״ ג ה״ז מ ע מ י ד רבי אבהו בשם ריש לקיש את המשנה כך/
יוסי ,ור׳ אבהו בש״ר יוחנן מ ע מ י ד ה במכרי כהוגה ולויה .והגמרא דוחה אוקימתא
זו ב ק ב ע ה :והא תנינן עני ,ויש מכר ל ע נ י ? ומפרש במל״מ בשם ש ״ י :ש א י
אפשר לאוקמי מתניתין במכירים ,שהרי אין דין מכיר ל ע נ י ; ש כ ל הבא ל י ט ו ל
נוטל) ,כלומר כל עני הבא ליטול נוטל ,ולאו דוקא המכיר(- .ומוסיף במלי׳מ,
דטעם זה דמכירו לא שייך כי אם בדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים ,ש נ ו ת ן
'
למי שירצה ,ואין המקבלים יכולים ליקח בעל כורחו דבעל הבית ,ועל
במכיר דבעל הבית ,הסיחו שאר המקבלים דעתם מינייהו ,והוי כאילו ז כ ה
המקבל ,אבל במעשר עני ,שאין בו טובת הנאה לבעלים ,אלא העניים נ ו ט ל י ם
ממנו בעל כורחו ,אם כן אינו מ ע ל ה ומוריד אם העני הוא מכירו ש ל מ ל ו ה ,
שהרי שאר העניים לא הסיחו דעתם מ מ ע ש ר ע נ י זה ,שהרי נוטלים בעל כורתו,
כ ן
ואומר בעל מ ש נ ה למלך שאפשר לומר ,שמעיקרא דדינא ל א אמר ר
בבבלי דין של מכירי כהונה אלא בכהן ולוי ולא בעני .ובעני צריך ל ו מ ר
שמזכהו ע ״ י אחר.
ב
וע׳ בש״ק לירוש /ש א ״ א לומר כן שהרי בבלי א י ת א :כולהו כרב ל
קאמרי ,במכירי לא ק ת נ י ; כשמואל לא קאמרי ,במזכה לא קתני ,ע״כ .ו ה
רב ודאי איצטריך לאוקמי כשמואל ,אי אמרינן דאין מכיר לעני• א ל א ו ד א י
ס״ל לבבלי דיש מכיר לעני.
א
ר י
ואמנם הרמב״ם פסק דין מכיר גם בעני.
ובתרוץ אחר אמר ה מ ל ״ מ דהבבלי איירי ב מ ע ש ר ע נ י המתחלק ב כ י ת
שיש בו טובת הנאה לבעלים ,דנותנו לכל ע נ י שירצה .וחירושלמי סבר ,ד ג ס
ב מ ״ ע בבית אין בו טוה׳׳נ לבעלים .והרמב״ם פסק דבבית יש לו ט ו ה ״ ג ) ע /
ה׳ מ ת נ ו ת כ ה ו נ ה פ״ו ה״י(.
לדברי מ ש נ ה למלך אלה צריך לומר ,דאין דין מכירי עני ב מ ע ש ר
המתחלק בשדה ,והרמב״ם איירי במתחלק בבית.
ע
ג
י
ג.
ו ה נ ה דין זה מובא גם בשו״ע יור״ד רנ״ז סעיף ב׳ בדברי ה ר מ ״ א :
שמפריש מעשרותיו והלוה ל ע נ י משלו ,מפריש מעשר שלו ,ו מ ח ש ב ע ל
שהלוה לעני ,ו מ ע כ ב לעצמו מ ה שהפריש .הרמ״א לא הזכיר כלל ה י א י ז כ ה
העני .ומתוך כך כ ת ב בש״ך ס״ק י״ג ,דאפשר סבר ה ר מ ״ א דעשו א ת ש א י
עני,
״י
קי
זוכה כזוכה .אבל הרמב״ם ו ס י י ״
וכן כתבו הרע׳׳ב גיטין פ ״ ג מ״ז .וע׳ בביהגר״א ס״ק י״ג בסי׳ רנ״ז ש ה ז כ י ר
בקשר ל מ ת ״ ע דברי הרמב״ם שפוסק דין מכירי עני ,ומזכיר שם את ה י ר ו ש ל מ י
ד א י
ו מכיר
רק בקשר ליורשי עני דאין לעני נחלה ,אבל אינו מתיהם לירושלמי
לעני.
מ
י
ז
ה
ג ו
ת
פ ס
ל
36
www.daat.ac.il
ד
ע
ת
ה ש
ד י ו
ש
ל
מ כ י ר י
אתר דעת -מכללת הרצוג
ופשטות דבריהם מורה דבין לש״ך ובין להגר׳׳א יש דין מכירי ע נ י לרמב״ם,
ואינם מחלקים ,כפי ש ע ל ה על דעת ה מ ל ״ מ ; וכן ל ש ״ ד אפשר דלרמ׳׳א אין
צריך לזכות ע״י אחר ,דעשו שאינו זוכה כזוכה.
והנה הרי״ש נתנזון ביד שאול יו״ד רע״ז ס״ק ב׳ מעמיד ,דהירושלמי חולק
אבבלי ,וסובר דין מכירי כהונה אף בלא הלווהו על מ נ ת כן ,ובזה לא שייך
בעני מכיר ,כיון שיכול לחזור בו וליתנו לעני אחר .אבל בבבלי מוקי מ ת נ י ת י ן
בהלווהו על מנת כן ,ובזה אינו יכול לחזור ,וע״כ שייך בזה מכיר אף בעני.
ובכתב סופר בגיטין מסיק ,דבמפריש בשדה שאין שם ע נ י ואינו יכול
לזכות לעני ע״י אחר עשו שאינו זוכה כזוכה.
ובזכרון שמואל אף שמתרץ דברי ח מ ל ״ מ בחא ד כ ת ב ד ב ע נ י מיידי במזכה
לו ע״י אחר ,אך הרי כבר אמר המל״מ ,דהרמב״ם מפרש ד ב ב ב ל י איירי במכירי
עני ,אלא שפירש דמיירי דוקא במחלק בשדה ש י ש לבעלים טוד״״נ ,אבל במחלק
בבית שאין לבעלים טוח״נ אין דין מכיר בעני ,וכבר הקשו ע ל ה מ ל ״ מ דמוכח
דגם בבית יש לבעלים טוח״נ ,וצריך לדחוק ,דכיון דאם לקח בכח אין מוציאין
מידו ,ע״כ לא סמכה דעתיה דעני.
מכל הלין נראה דבמחלק בשדה אפשר לסמוך אמכירי עני ,כיון דפשטות
דברי הרמב״ם מורים דפוסק דעני יש לו מכיר בכל ענין .וריש׳׳ג מיישב קושית
המל״מ מהירושלמי והכת״ם פסק ,דאם אינו יכול לזכות לעני ,אף א י נימא
דאין מכיר לעני עשו שאינו זוכה כזוכה; והגר״א הביא ס ת ם הך דיש מכיר
לעני; ולש״ך ,אולי סובר הרמ״א דבכל ענין אמרינן עשו שאינו זוכה כ ז ו כ ה ;
ובעה״ש העתיד בהלכות מעשרות סי׳ קו סעיף י ״ ד כתב ,דהרמב״ם לא ה ש
להאי דירושלמי .ע״כ נראה דיש לסמוך אדין מכירי ע נ י ולסנף לזה הך ד ע ש ו
שאינו זוכה כזוכה.
ד.
דברים אלה כתבתי לפני זמן רב וכעת )ערב סוכות תשל״ד( ה ו ס פ ת י :
ע׳ בבית הבחירה לגטין )עמ׳ 126מעמודי הספר( ש ה ב י א א ת הירושלמי
ובהמשך כתב שיש פוסקים כר׳ יוסי ואין צריך מכרים ולא זיכוי ,ורוב פוסקים
פסקו בזה כרב ושמואל והוסיף ש א ף לטעם זה לקט שכחה ופאה א י ן בהם
זוכה )והוא מטעם דעזיבה כתיבא בהו ולא שייכא בהו הלוואה כלל( — הרי
שלעגין מעשר עגי פסק כבבלי.
שוב ראיתי )ביום ט׳ מרחשון תשל״ד( בשו״ת גו״ב קמא יו״ד ע״ג ,דאין
להביא ראיה מ ה ר מ ״ א ; דשם הנידון במעשר כספים ,ובהא עשו איגו זוכה
כזוכה ,ובמ״ע דעיקרו מן התורה אפשר לומר שבו לא ע ש ו אינו זוכה כזוכה
וצריך לצאת ידי נתינה לעני .וע׳ גם נו״ב תנינא יו״ד קצ״ט .אמנם הש״ך
לא נחית לחלק .ואף הגר״א שציין סתם לגמרא דמכירי לא נהית להלק .וע׳
בים של שלמה לגטין פ״ג אות י״ט שגם הוא פסק דין מכיר לעני.
שוב ראיתי שבשו״ת דבר אברהם ח ״ א סי׳ א׳ ענף ו׳ ובמיוחד בהערה שם
דן בדברי ה מ ל ״ מ ומסקנתו ,דהירושלמי סבר ד ב מ ת נ ת כחן ולוי אםחי ד ע ת י י ה ו
www.daat.ac.il
37
אתר דעת -מכללת הרצוג
שאר כהנים ולוויים ,ש ה ב ט ח ת המתנות מ צ ד ב ע ה ״ ב למכיריהם היא הבטחת עולם,
לעומת זאת ע נ י ה ״ ה קללה אם נאמר שישאר ע נ י לעולם ,ואין הבטחת עולם,
לזמן שהוא עני ,ולא שיך בזה חסחת הדעת שאר חעניים מחמתנות .ע״כ ס ב ר
הירושלמי דאין מכיר לעני .לעומת זאת הבבלי סובר דעשירות לא שכיחא,
וגם בעני שייך ה ב ט ח ה על ספק אם לא יעשיר ,ויש בזה משום מחוסר א מ נ ה
אם לא יתן לו ,וע״כ אסחו שאר עניים דעתייהו ,ויש מכיר לעני.
ת ב נ א לדינא דהרמב״ם ,המאירי ,םה״ת ,הרע״ב ,חרש״ל ,הש״ך והגר״א
כולם פסקו הך דמכירי עני ,ולא נחתו לחלק בין עני לעני .ומהרי״ש נתנזון
העמיד דברי הירושלמי כך דאינם סותרים את דברי הבבלי דיש מכיר ל ע נ י
בהלווהו ,ומתוך כך אין פירכא על הרמב״ם וההולכים בעקבותיו בענין ז ה
מהירושלמי ,ובשו״ת באר אברהם פירש דהבבלי הולק אירושלמי ופסקינן כבבלי.
ויש להוסיף שדברי ה מ ש ל ״ מ הגיעו אלינו מקוטעים ולא השלים דבריו —
ע ״ כ נראה פשוט דבהלווהו לעגי על מ ג ת כן יש לפסוק דיש מכיר לעבי׳ ו כ ן
פסק ב ע ה ״ ש העתיד.
אומנם בלא הלווהו על מ נ ת כן יש מקום לחשוש ,דאין מכיר ו ל ע נ י
וכפירוש מוהרש״נ בירושלמי ,אך בהלווהו על מ נ ת כן יכול לסמוך אמכירי ע נ י
בם ״ד
הופיע
משך חכמה -ספר שמות
מ א ת
הרב מאיר שמחה הכהן מדוויגסק
מהדודה מבוארת בידי יהודה קופרמן
הוצאת
38
השכל
ליד מכללה ירושלים לבנות ,בית וגן ,ירושלים
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ימה עמנואל
לא מסרן הכתוב אלא לחכמים
)המשך(
פרק ו
להלן המשך הרשימה של דינים הקשורים לכלל -לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ .לגבי
מקומות אחדים מתעורר ספק אם לכלול אותם ברשימה זו .ישנם מפרשים שהשתמשו בכלל
הזד .במובן מושאל ,וכוונתם שהדבר מסור בידי החכמים לתקן ולגזור ,אבל אין הכוונה
שהכתוב מסר את קביעתם של פרטי המצור .לחכמים .כמו כן מתעורר ספק במקומות אחרים,
כגון דברי בעל חזון איש זציל ,אבן העזר ,הלכות אישות סי׳ כז ס״ק ג בעגין סימני
טריפות באדם -שמסר הקביה משפטי התורה שלהן לחכמי הדורות ההם״.
הליכות עולם
הליכות עולם להרב ישועה הלוי מארץ
ב ( :ועתה ד ע והבן שרשו ש ל דבר ,ד כ ל
ומסרן הכתוב לחכמים איזו גזירה שוד•
נמסרו המקומות לבד …ופעמים גאמרו
וחחכמים מבקשים מנוה לתיבות אשר
גזרות שוות נמסרו למשה מסמי.
תילמיסאן ,שער ד ,פרק שני )דף כו,
גזרות שוות נמסרו למשה מסיני סתם
נדון אלא שלא נמסרו בשוה ,פעמים
התיבות סתם …ולא נמסרו המקומות
ייטב להם לדורשם בהם.
כללא קמא ככלל וסרט וכלל ,שם ,שער ד ,פרק ש נ י )דף לא ,א ( :ו ל מ א ן
דאמר כללא קמא דוקא צריך שיהיה דומה אפילו מ ן ה צ ד הגרוע והדבר מסור
לחכמים להכיר איזה ה צ ד חגרוע שיחלקו ב ו .
ריבה ומיעט וריכה .שם ,שער ד׳ פרק שגי )דף לג ,א ( :ומאן דדריש ריבה
ומיעט וריבה ,ריבה הכל ומיעט שאינו דומה אלא שחזר וריבה אפילו אותו
שאינו דומה ולא מ י ע ט לך אלא דבר אחד היותר רחוק ומסרו חכתוב לחכמים
לדעת איזה דבר ראוי ל מ ע ט .
9
1 0
תוספות יום טוב
איסור סחורה בנבלות וטרסות .שביעית פרק ז ,מ ש ג ה ג :ונראה לי ד א ע ״ ג
דמדאורייתא אסור לעשות בהן סחורה מדכתיב יהיו ]טמאים יהיו לכם ,ויקרא
9דברים אלה כנראה נכתבו ע״ם דברי התוספות ערובין כת ,א ד״ה אוזני כלל* קמאז
ראה למעלה ברשימר״ ערך תוספות דיה כללא קמא.
10השוה פירשיי קדושין כא .ב ד־ד .ריבויי ומיעוטי ן ראה למעלה ברשימה ,ערך רש״י
דיה ר׳ יוסי דריש .כל דברי ה״הליכות עולם* הנ״ל מובאים בספר של״ה ,חלק ד ,פרק
תורה שבעל פה .על הבאות אלו העירני הרב משה חיים שלנגר שלים״א.
www.daat.ac.il
39
אתר דעת -מכללת הרצוג
יא לה[ א י נ מ י מ ד ר ש א לירושלמי ,אפי׳ הכי מ ד כ ת י ב נ מ י לכם )שם( ל ו מ ר
שלכם יהיה ,נשאר האיסור והיתר מסור לחכמים לפרש לנו באיזה ד י ר א ס ו ר
ובאיזה דרך מותר.
טורי זהב
איסור פהורה ב ד כ ר איפור .טורי זהב ,יורה דעה ,סי׳ קיז .ס״ק א :ב ב ״ י
בשם ר ש ב ״ א הטעם גזירה ש מ א יבא לאכול מהם …ונראה דהרשב״א כ ת ב ג ז י ר ת
זו שהתורה אסרה משום זה מדחזינן היתרא משום לכם ואיםורא משום י ה י ו
הרי הדבר מסור לחכמים שהם יבחרו מ ה יהיה אסור ומה יהיה מותר.
להם משנה
שכותים בשבת .הלכות שבת ,פרק כא ,הלכה א ] :כתב הרמב״ם[ נ א מ ד
בתורה תשבות אפילו מדברים שאינם מלאכה חייב לשבות מהן וכוי ] .כ ת ב ה ר
המגיד[ כונת רבינו היא שהתורה אסרה פרטי המלאכות …ועדיין ה י ה א ד ם
יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום ,לכר אמרה תורה ת ש ב ו ת
ע״כ .א פ ש ר לומר …ש מ ה שנאמר בתורה תשבות הוא שאסרה תורה מ י נ י ש ב ר ת
ולזה באה התורה ואמרה תשבות והדבר נמסר לחכמים.
3
לבוש
קידוש החודש .לבוש ,אורח חיים ,סי׳ תקל ס״ק א :שלא אסרה ה ת י ר ד
כל מלאכות ]בחוה״מ[ כמו בי״ ט עצמו אלא כוונתה על מ ק צ ת מ ל א כ ו ת י א ו ת ם
המקצת מסרה אותם לדעת החכמים לומר איזה אסורה ואיזו מותרת כ מ י ש ע ש ת ד
ל ו שיגגיס
התורה גבי קידוש חחדש והמועדים שמסרה לידם ואמרה אתם
כר ״ .
א ס י
כפות תמרים
פרטי ההידור בארבעה מינים .סוכה כט ,ב ד ״ ה ומ״ש התום׳ :ד מ ה ש כ ת ו ב
ואנוהו התגאה לפניו במצות יש דברים שהם לכתחלה כגון א ג ד ו י ש ד ב ר י ק
שיהיו לעיכובא כגון לולב היבש פסול והכתוב מסרו לחכמים לפרש א י ז ה ה י ד ו ר
הוא לכתחלה ואיזה הידור הוא ל ע י כ ו ב א " .
,11ראה למעלה הערה .6
12מקור דברי ה״כפות תמרים״ כנראה בדברי הרין .ריש פרק שלישי ,ד״ה ו מ י ה ו
למידק ; ראה למעלה ברשימה ,ערך הרין דיה פרמי ההידור בארבעה מינים .וךןןך
ס ו כ ה
א
י
ה
א
ד ר ,כ ת ו ב
מ ס ר
ם י ס י ל
ל ׳ י ״ ״ י יי׳יייי
כפות תמרים׳
ראה למעלה ברשימה ,ערך רא״ש ד״ה פסולי ארבעה מיגים.
40
www.daat.ac.il
ז ה
^
יכש
1לחכסיס
אתר דעת -מכללת הרצוג
נתיבות המשפט
דנים כזמן הזה מדין תורה ומכוח ד ר ב נ ן :נתיבות המשפט על שו״ע חשן
משפט להרב יעקב מליסא ,סי׳ א ,מ ש פ ט האורים ס״ק א :ד ב א מ ת הוא מדאורייתא
רק שנמסר לחכמים ולא עשו אותנו שליחים רק במקום דאיכא נעילת דלת.
הכמת אדם
העונה האמורה בתורה .סי׳ קכח ,ס״ק י ט :העונה האמורה בתורה שחייב
האדם לאשתו אין שוד ,בכל אדם אלא שהתורה מסרה הדבר לחכמים להבהין
כל אחד ואהד לפי א ו מ נ ת ו " .
תפארת ישראל
פרטי איסור ככלאי זרעים בגלל שנויים בשם ,במראה ובטעם .בתי כלאים
להרב ישראל ליפשיץ )בסוף מסכת שביעית( ,פרק א ,כלאי זרעים ,סעיף א :
כלאי זרעים אינו רק בב׳ מיני זרעים המשונים זה מזה בשם או במראה או
בטעם אולם דבר זה מסור לחכמים ד י ש דומים זל״ז כמין א׳ ו א פ ״ ה אסרום
חכמים ויש מהן דומין לב׳ מינין ואס״ה התירום.
וכן ב״תפארת ישראל״ ,כלאים ,ריש פרק א.
הדושי מהריץ היות
הילוק השיעורין .יומא פ ,ע ״ א :ומצאתי סמוכין לזה בירושלמי ריש פ א ה
דאע׳׳ג דכל שיעורין הלכה מסיני היינו עניני השיעורין לשער בעדשה כזית
כגרים כותבת גרוגרת כביצה אבל חילוק השיעורים איזה לשיעור מלקות באכילת
איסור ואיזה לבל יראה ואיזה ליו״כ ואיזה לטומאה ד ב ר זה מסרה התורה
לחכמים והם עשו החילוקים כסי הכרע דעתם …וזה כלל גדול בתורה ועל פי
זה יובנו כל סוגיות ה ש ״ ס ״ א .
וראה דברי מהר״ץ חיות המובאים למעלה ,פרק ד.
13השוד ,תוספות יום סוב כתובות פרק ו .משנה ו דיה העונה האמורה בתורה וב-ספר
זכרון״ לר״א בקראט ,מגולי ספרד על םירשיי לתורה בראשית לב ,סו כמש״כ ב-ספר
הזכרון״ להרב י״י וינברג ז1יל עמ׳ שמה.
ב1א הרב מאיר בלומנפלד שליטיא מקשר בספרו -אור חדש״ אות הא ,הלכה למשה מסיני,
פרק יי את דברי מהריץ חיות הניל עם לשון הגמרא ראש השנה יג ע״א :כל מדות
חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא מובל וכוי .ועוד כתב לי הרימ בלומנפלד לעיין בספר
הגיל ,אות וי .פרק -מיו מוסיף על ענין ראשון* ובספרו -אור עולם״ אות עי ,ערובין,
פרק י /ושם אות ש׳ ,שלש עשרה מדות ,ועוד שם בפרק יג הערה חשובה מספר
השליה בשם ה-קרבן אהרן׳
בקשר לדברי הרב יוסף ענגיל זיל ב-ציוגים לתורה״
שהבאתי בחלק ראשון של המאמר ,פרק ד .וראה עוד בספרו פרח שושנה סי׳ לא.
www.daat.ac.il
41
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב מנדל קרגוי ,בעל גדולי טהרה
שיעורי אונאה .פירוש על מסכת תמורה ד ,ב )עמ׳ :(87א ב ל מ ה ע ז ז ק ש ד ,
]מהרימ״ט[ בהא דקי׳׳ל )בבא מציעא נ ,ב( שתות ק נ ה ו מ ה ד ר א ו נ א ה ,נ י פ א
י י לא פהני[
יי׳
דלא מ ה נ י ומקח בטל ןמטעם כל דאמר רחמנא ל
לק״מ דכל חני שיעורי נמסרו לחכמים והם אמרו ד ע ת ה מ ו כ ר דהלדקזז
דתרווייהו ניחא להו בכך לפי שא״א לצמצם ועל ד ע ת כן נ ע ש ה המקזז.
3 7 0
א
3 5
א י
משנה ראשונה
שיעדר
״כדי
מ
נ ת מ ה ׳ ׳ כחלת.
ס
כ
ת
ח
פ
ר
ק
מ ש נ ה ראשונה מ ה ר ב
מ
ג
נ
ה
ח
ז :
אפרים
ה
ח
א
״*יי ל
״
•
ליי•
פרעמישלא׳
דכתיב תתנו ,שיהא בו כדי נתינה וכ׳׳ד ,בירושלמי וכ״כ
יי
רפ״ה .ומשמע מכאן דכדי נתינה זו נמסר לחכמים
ןלנהתום[.
א
י ש י ע י
ד
יצחק
מ כ
ח
כק״ק
ד
״ • פי׳ ד,ך״^
הרמב״ם ויי
יי " " י א ׳ מכל״׳ת
ד
1
3
מצפה איתן
2
5
מ
7
צ
ס
ה
איתן להר
גר תושב עושה מ ל א כ ה לעצבו נדגיב ^ -י א ל " י י ״ ^ •
אברהם ממינסק ,חגיגה יח ,א … :והכי נמי יש לומר גבי גר ת ו ש ב ד ס ב ר ד 1
*
ל ת נ א ק מ א דאמרינן ש מ ס ר הכתוב לחכמים.
שם .ד ״ ה תוס׳ ד׳׳ה חולו של מועד …ולפי מ ה ש כ ת ב ת י לעיז^
הכתוב לחכמים א ת י שפיר דלא מקרי איסור דאורייתא.
מנחת הינוך
,
מ
2
2
ה כ ש ו ד י : 2
מ
צ
י
ה
ס
ש י ג
י '׳ק א-
תוספת ״שבתון׳ על איכזר ע י י י י
^
ר ש ״ י יומא ד ע ״ ד ד ״ ה שבתון סירש׳׳י וגבי עינוי כ ת י ב ו כ י ה י ע י ^ 1
האמור בשבת אסמכי בי׳ רבנן שאר מלאכות ש ל א היו ב מ ש כ ו ו א י נ י ׳ פ ל
ה ״ נ שבתון דגבי עינוי כו׳ להוסיף על אכילה ו ש ת י ה קאתי״ .י מ ״ מ
^׳"
לומר דהוא מ ן התורה רק ד כ ס ת הכתוב ל ח כ מ י ם .
14
שיעור גמר
ויש כמה מינים
אבל לדין תורה
מלאכה ו מ ת י לא
מלאכה לאכילת פועל בשער .עכזדד״ מצוי׳ תקע׳׳ו,
ש נ ת נ ו חז״ל שיעור איזה גמר שלהם דהם א מ ר ו
כאן בפועל מנלן וצ׳׳ל דהכתוב מסרו לחז״ל מ ת י
וצ״ע.
14ראה לבעלה ברשימה ערד הרין ד״ה שאר
שלפי הסברו גש רש״י סובר דשאד עגוייס
וראה שוית הרדב-ו היא כי׳ שעז שלדעת
הכתוב להכבדב ן מובא ב-גליוני השי סי לדי י
ד
מ׳׳מ
5
^ * ^
1
"
י
,
5 2
^ ־
ה
עממיכ .החידוש ביביי י כ נ ג ד ן
כן התורה״ רק דבכרו הכתי" ' * * ' ^ 5
הרכב־ש הס דאורייתא ו ם ן ^ " ^ ~ " ־ *
•׳-׳״ז
עמיל .יומא עו ,זג
42
www.daat.ac.il
ת
257
אתר דעת -מכללת הרצוג
משך חכמה
שיעורי כור לנזיקין ולמיתה .שמות כא .לג )פר׳ משפטים ד״ד .וכי י פ ת ח ( :
ודבר זה נמסר לחכמים לדעת מ ה זה בור לנזיקין לבד ואיזה בור ראוי למיתה
וקים להו לרבנן יריד עבדי מ י ת ה ט׳ נ ז י ק ץ עבדי מיתה לא עבדי.
תורה תמימה
קביעת היציב ש א ץ ת א י ם בהם נגעים .ויקרא יג ,יד )ם׳׳ק עז( …:דאע״ם
דילפיגן זה כאן מפסוק .אך מכיון דהתורה לא פירשה שאין רואין במועד ,ורק
רמזה יש יום שאי אתה רואה בו ומסרה בירור היום להכמים והס ביררו חתן
ובועד לכן נקרא זה מדרבנן.
וכן בס׳ פרדס יוסף ,ויקרא יג ,יד להרב יוסף םצנוסקי הי׳׳ד )לודז תרצ״ט(
כעין דברי בעל תורה תמימה ,אך בלי להזכירו.
חזון איש
נדרי תוכשת שביעית .שביעית סי׳ יז .ס׳׳ק י כ :ונראה דגדרי התוססת
מסור לחכמים וזה דלרבי ישמעאל הוא מהלכתא ,לר״ע הוא גדרי חכמים ,שהרי
ע״כ היו צריכין הכמים לקבוע אם התוססת ,ש ע ה או ל׳ יום או יותר .ושם ס״ק
י ג :א״כ ע״כ הדבר מסור לחכמים לקבוע זמגים בתוספת…
כעין זה בקונטרס קדושת שביעית ,חלק ב׳ )בגי ברק מג׳יא תשי״ח( במאמר
תוספת שביעית מהרב ידידיה וויינר נ ״ י :״וצ׳׳ל שהוא אומד חכמים דמקרא
ומהלל״מ ילפי׳ רק שיש דין תוספת והשיעור נמסר להכמים לקבוע הזמן לפי
דעתם׳׳ ,אך לא צוין שם שהסבר דומה מובא כבר בחזו״א.
שיעור ביצר -קונטרס השיעורים ,או״ח סי׳ לט ,ס״ק ו :אח״כ ראיתי
תשובת גאון ודל …ולכך נתנה לנו התורה שיעור בביצים וכפירות שדברי
סופרים ע ל הר סיני נ ת נ ו כדכתיב ועליהם ככל הדברים ]נראה דר׳׳ל אע״ג
דביצים לא מציגו בתורה אלא בדברי סופרים גם דברי סופרים בסיני נתנו ור״ל
ויש דברים שמסרה התורה לחכמים ,וגם זה ניתנה לחכמים לקבוע השיעור
בביצים וכפירות[…
ושם ם״ק א :וכשנאמרו שיעורין בסיני נאמרו על האומד ומה שגראה לו
לאדם זהו שיעורו ,ואמגם הדבר מסור לחכמים לקבוע גדרי השיעור לכל ישראל…
וכשם שמסור לדעתו של רואה להכריע על הבינוגי ש ל הפרי בין חביריו הגדולים
והקטנים כן מסור לחכמים לקבוע את המדינה שיש להניד עליה שפירותיה הס
הביגוגים בד״גלילים והארצות השונות.
ב ד ת היאוש אחרי נ נ כ ה ונזיד -כלים סי׳ לא ,ס״ק יב …:דכל יאוש םתיכי
בו מ ע ט תקוה ובכל הקוה סתיכי בו יאוש ומדת היאוש איני נ מ ד ד במדד!
ומסור הדבר לחכמים.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג
ן ; ט ד
ר
מ
;
י
פ ו ת
ד
ה ט ד י פ ו מ
ת
ש א ס ר ת
ן
ב א ד ם
ה
ת
ן
ך
א ב
•
ב י ן
ה
ה ע ז ר
ל
ב ן מ ן
׳
ד ,ל כ ו ת
א
ן ב י ז
ב ז מ ז
י
< רז ס"?
הנאיט
ס ל הדורי
ש
ת
י
<
ס י
ת
ה ה ן א ׳
ד״קב״ה את משפטי התורה שלהן לחכמי הדורות ההם•
עינים למשפט
ש י ע ז י י ז
ב
;
א
ו
פ
ש
ד ר כ נ ז
י
ע י נ י ם
*
ו מ ר
א
ש
ף
ל
מ ז
מ
ש
ה
ת
פ
י
ט
י
ל
^
לחכמים לשער לפי חשיבות כל דבר
ה
ה
ב
ר
א צ
ב ר נ ן ה
י
א י כ א
ע
ח
צ
ע
ב נ י
ל
^
ק
י
א י י א
י
ל
א
א ד ם ״ ,
י
^
י מ 0י
!
^ פרטיי
ן
י ל ה&עני
י דאז י ׳ £
א
י נ מ צ א
וי
ס
פ
ה ו י
מ
ח
ר
י
מן התורה …ולפ״ז נמצא שאם נאמר שהם דרבנל
התורה ממש וכמו שכתבנו ונפקא מיניה לגבי ספק ל ד ע ת כמי•
ט
ינ£
פ ן ם ק
15
בהלכה למשה מסיני ו ע ו ד .
תורה שלמה
שכיתיפ
פ
ר
ש
ת
תורהשלמה
כמקדש
•
1י ק י א ׳
ע מ
להרב
׳
ש ב י ת י ם
1 2 8 3
מ
ב
ד
ק
״*.מ כי׳•
מנחם מנ
מ
ש
ם
י
1
ה
י
ת
כ
י
ימים•••
ב
'
ה ש ט ת י ם התירו …והמהלוקת שהי׳ בדינים אלי ״ ל
חכמים לא מסרן הכתוב אלא לחכמים …ולם׳׳ז גם כאן נמסר י י
איזהו להטיל ההיתר ועל איזו להטיל האיסור.
ג
ז
ש
ד ,י ד
ה
מילואים
ל
'
וו
,
כלל מי
לחכמי
ב
ר
ד ב
צ-״
,
#
רש י
וכפר על הקדש מ ט ו מ א י -
5ו*'
ט ז (
.., ,יראל )ןיקרא ט י ׳
מטומאות ולא כל ט ו מ א ו ת :והואיל ולא פירש לך על א
לחכמים לפרש על איזו מדבר צ א ולמד כבנין אב.
העירני על זה ר׳ שמואל גולדרי ג״י.
ה ע י י נ י
1 5
לפי
ז נ ל
כ ד
פ ר ו ס
י ה י ד ה
׳
הגמרא נרכות מא,
ל ו י
נ
"־"!׳
ב ו ז ג ת
לפי הרב יצחק אריאלי זציל ב-עינים למשפט״
מ״הלכתא״ .וראה להלן במאמר זד״ פרק י י ב י '
נ מ צ א
ש ה י א
מ
י
ר
מ
ז
א
״י•
א נ ל
לחכמים לקבוע מדל השיעורין ולכן זה מן התלרי•
א
ך
ג י ג י ,י
ת א
א ד
1
ה ע ל
"
ב
; י ? ף
ה
נ ד נ י י
.
א ח
ה
א
' '"
ה ג 2ר א
יי
'
?
ל ם ה י
לנה
ו,
' ג5י
'״ •הריייי^"' ןז&יי
י
י
י ' * ^
^ 'נא!
""" '/ךר ,מסיי׳ .ןני
י
י*** לאלי' ה ^
י
'
י ב
א י
״*
יי" ״•
יייי
״
'
שהגמרא אומרת עליי ״לרבגן׳ שהמונה .פ ן המורה כמש״•
במכתב מכתי״ק ב״קונסרס שביעית .-חלק ב <מג־א תשי-ח( .ע י
www.daat.ac.il
״ ויי
נ!^־
3
ר א ר
•44
ם י ז
י ז ו
ב ם ק ו פ י ת
וסוכה ה ,ב מובאה סוגיה זו ושם שהשיעורין הלכתא
ב ד א
*
$ 1,
וים׳
ב השיעורין
6
ר.של״י•(
לחלק הראשזן של הרשימה )המעין ,גליון
כ ;
^
ןבוי
י
ד ו
5
ב ? ל
,ל*יי
ן ^
לגי*
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ * ״ ־ ־ י ־
ע י י נ י
־י-י־י••
3
נ
נ
' ׳
י * "י׳ " י י
' נ י זינו ע״ט פני 0׳!איסיי
־ ע
י
׳
* י י י אלי
י
' '
ז מ
״ ? יי״ י• י ־ י *
ע
״
ט
ש
נ
נ 0
,ירעו׳
״ ,י ם לי׳יייי '
ן ן ז ר ייי•"־׳ י ״ ״
ל
כ
,
0
* ,
״ 0
'
'
3
״,״״־ נ ״
י י * ׳י ,פ0וו ק ״ נ ־ י " ־ ל א ל
״!יי* בית ן/כ0״
לכן ט נ א נשיצ״ה ,חלק א ׳
החם :ז ט י
דמייני ע׳ 5ז ה ד ש מ ח ה ה מ * ' " '
<ןזי ה ע י
ר דייה יי י
פ
ר
ק
ייי "
ג
׳ ׳ י
י
י
נ
י
א ,
ת נ ?
י *
* 1 0ד**י
^
ע נ ד
שתה רוב גשמי
*
) נ ל
י
*די״
*
ד נ ר י 0
ד ׳ א ל י
' ״?
^
ה
כ
ת
,שניי
1
7
נ
*
הנמי 0נ ר
,
י
נ ט ל )*>
ע ת ת
ל
*
ן נ
?
'
ל״וב
{,הביאי'
?7*..,
י
ל
י
>
ל
ל הירי"
ע
י
מ 0ר
ימה(
'
)יגאה;ל נשמטה נטעלת פ ה ר ה י מ י
1 0
לי׳־' ׳
.״ י י ־ י ק ה,
י י * ׳ <*מ> ה מ ״ ״ י א י ־ ל '
ע
ז
י
״
'
נ
נ
נ
י <
? ״ ר ה
ע0״ .״ל"
* ״'
נ
מ
״
0
* ״ > 'ל־״׳י ־ ־ א ׳
* נ ״ ' ־ ׳ ־ ; ׳ ״ י א -אילי• ^
לעיי׳
ל ~ איי
> •
ע
נ
ן נ י
נ ״
1־י<
־
״ ״ ^ ,נ י י
" " * י.־ע״ '
'
ע
ע
ע
ב
נ
נ
י נ
ט
ת
׳ ׳ ,מ אלי־
י
״ל
0
.
נ
נ
י
,י.גא"
ואה•
" *
ע
0
״*סימ
0
י .־ ל י א י ^ -ד ׳ ־ ל < ^ י ־
״
" ? ״ י לא י '
י״״ נ"
!
ר
0
? ,ג
* ״־יי• ה ע ־ ע י על ־ י
^
*
'׳
" ,1י י עיי ה נ י ע ז י ם נ א מ נ י ם ״ א י '
ההבאי׳ י * " '
' י׳יא״׳ש .ה ^ ״ י
נ
?
0 1
י ״•
י
^י•׳•
׳־!נ שנאתי נ״ס!י ה ־ י י ״ • ״׳־'׳
נ ? ע
3
0
<
נ
<יוסי*׳י>
• ?,״ 0י ״
יע״"־
נ י ״ נ י ׳ יי*
*יי* כ י ־*לי" כ י י ־ ׳ ־ י
3
י
״
ט
י־
״׳
י ״
ב
י
י ג י ע ז
׳*"*״/י מ א י .איל ל א
״״ל־ שני״׳ל"
?׳
מ
י
י
ע
* ־ י א ־ לגייל' מ ״ י י •
י 'ייי.־־ * * 0פעי<א ״ י ל ׳
( ־ ס
מ
,״יונה ט
^ י לי
נ
י
י
״ לוגי
,״ י ׳!יעי״
^
ספי י׳**'*
י
3 , 5
0
נ
נ
י
0
י ״ 8
אה״
יאי .׳ ־
ד נ י ' , * * * , , ,י * ; ני־״יי׳
ננפפז׳׳ '
י
0
י י ח 0
) י
נ י מ
״
א
ת
www.daat.ac.il
8
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרק ז
סיכום ומסקנות
במאמר זה נ ע ש ה נסיון להסביר א ת הכלל ״לא מסרן הכתוב אלא ל ח כ מ י ם ״
בצירוף רשימה של אותם המקומות ,בהם נזכר הכלל חזח .הרשימה ע ל ו ל ה
י איננה
להטעות כאילו קיים שימוש רבתי בכלל הזה .אף שהרשימה
שלמה ,אין להתעלם מכך שהכלל הזה מ ו ב א רק במצוות אחדות ו ב מ ק ו מ ו ת
מפוזרים .נוסיף עוד שעיון ברשימה הנ״ל מראה שלא בכל המקומות ה כ ו ו נ ה
לפירוש הראשוני לכלל .כבר צוין למעלה )סוף פרק ב( שבפירש״י ת מ ו ר ה
כז ,א )ד״ה הכי גרסינן( יש מובן מושאל לכלל ״לא מסרן הכתוב אלא
ל ח כ מ י ם ״ .וכבר הודגש שיש מקומות ברשימה שאין הכוונה ש ה כ ת י ב מ ס ר
לחכמים לקבוע ,אלא הכוונה רק שבאופן כללי הסמכות מסורה בידי ה ה כ מ י ם
לקבוע פרטים.
יין רבנן
בפרק ב של מ א מ ר זה מ ו ב א ת ה מ ח ל י ק
אלא ל ח כ מ י ם ״
לקביעת הפרטים ע ״ י החכמים ע ״ פ הכלל ״לא מ ס ח
מעבר למחלוקת זו יש מקום לדון אם אין לראות כעין מ ע מ ד ב י נ י י ם ב י ן
דאורייתא לדרבנן בקביעת פרטים ע ״ פ הכלל הזה .כך ,למשל ,איסור מ ל א כ ה כ ח ו ל
ב ו ד א
16
א
ת
י
ם
ד י ן
ש
ה
מ
ה מ ו ע ד ,
צ
א
ד
ח
מ
ד
ד
ב
ר
ת
ת
ה
ר
ו
ה
ל
ע
ב
ש
ת
ע
ד ״ ח ג
י מ י
כ
ת
ו
ת
י
ר
א ו
ה
ב
ל
י מ א י ד
מ ר ז כ
א
י איסור
י
ל
מלאכה אלא על היום הראשון ועל היום האחרון .אין כאן איסור תורה מ פ ו ר ש
מ ל א כ ח בחול המועד ,א ב ל גם אי אפשר לראות כאן איסור דרבנן גרידא.
סמך לזה נמצא בדברי השל״ה ,הלק ד /תורה ש ב ע ל פה ,כ ל ל
)דף יד ,ב( ו ז ״ ל :ד׳ עניינים הם מ י ש ך שייכי ב ד ר ב נ ן :א .ה י א ד ר ב נ ן
מדאוריתא שהתורה נ ת נ ה ביד החכמים כ מ ״ ש מ ק צ ת הפוסקים בעניז מ ל א כ ת
חול המועד שהוא מדאורייתא אלא שהתורה מ ס ר ה לחכמים שיאסרו ה מ ל א כ ו ת
שנראה להם ויתירו מ ה שנראה ל ה ם . . .נ מ צ א ש ה ו א מ ד ר ב נ ן
מדאורייתא״ י .
ע
ב
ר
ד
ג
ה
ן
ד
א
7
א י נ ו
ש
א
ף
ה
פ י
ד
ע
ש
ה
א
י
ס
י
א
מ
ל
ט
י
ם
ת
ו
ר
כ
ב ח ו
ה
''
י
ל
כאז י
זה יותר חמור מ ס ת ם דין דרבנן — ״הוא מ ד ר ל
ל
ל ה פ ך :יש חיובים מ ן התורה׳
י ל
ל
י
ע ל כגון זה אפשר לומר ״הוא דאורייתא והוא דרבנן״.
ב ב
א ב
מ ו
ה
ת
ו
ה
א ב
י ו ת
ק
מ
ש
א
ה
ר
פ
ד י נ י
ר
ו ה ו א
נ מ ם ר ו
ה
י ל א
ד ,מ ו ע י
מ
ס
׳
״•
ד א י ר י י ת א
? 1ן ז כ מ י ם
י
ד י ב נ ן
ז
ה
כ ?
׳
כ
ת
ר
ב כ
י
ב
ו י ת
י מ ר
א
ל
ל זאןן
כ ן גם
י אמנם
לחכמים
ז ד
א
16כנראה זאת כוונת הגהות הגר״א )שם( שכתב על הבאת הכלל הנ״ל כפירש״י
7ן
שם
א
יכולתי להולמה וצ״ל דמסתמא דעתו של אדם על לשון המועיל״ ,עי״ש.
י
17כנראה שאין כוונת בעל השל״ה ,רבי ישעיה הורויץ ,להכריע בין השיטות
״ השמות
י
על איסור מלאכה בחול המועד ,אם דאורייתא או דרבנן .כוונתו ,שלה אמנם ^
״־* ד ר ב נ ן ,
אבל אי אפשר להשוות את האיסור הזה עם גזרות או תקנות אחרות שד,ן
אך אולי אפשר לראות בהגדרתו של השל״ה צמצום המרחק
בין
השיטות
לגבי תוקפו של איסור מלאכה בתול המועד .וראה להלן שימת הרמב״ן 9י•
״
השבותים בשבת ויום טוב.
46
www.daat.ac.il
ד
השינות
״
איסור
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכנראה זאת כוונת הר״ן ריש פרק ח דיומא בענין שאר עינויים )חוץ
מאכילה ושתית ביום הכפורים( ו ז ״ ל :״נראה לי דכולהו מדאורייתא נינהו
אלא דכיון דלאו בכלל ענויי דכתיבי בקרא בהדיא באורייתא נינהו אלא
מרבויא דשבתון אתו וכדאיתא בגמרא קילי טפי ומסרו הכתוב לחכמים והם
הקלו בהן כפי מה שראו׳ /כלומר זה אמנם מן התורה ,אבל יותר קל מ ש א ר
איסורי תורה והדבר נמסר לחכמים .וכן מביא בעל תום׳ יום טוב )שם( בשם
הר״ן :״דאורייתא כיון דלא פורשו בחדיא בקרא קילי טפי דמסרן לחכמים והם
יכולין להקל ולהתיר כפי מ ה שנראה להם״.
לפי זה יש לומר שאף אם עיקר איסור מלאכה בחול המועד מ ן התורה,
וכן שאר עינויים ביום הכפורים ,בכל זאת אין זה איסור ככל איסורי התורה.
וכן להיפך :אף לפי הדעה שיש כאן רק איסור דרבנן ,בכל זאת יש לו יסוד
בתורה ואין כאן איסור דרבנן גרידא.
״ ומכאן לנקודה נוספת .מוצאים אנו מחלוקות ביחס למצוות שונות אם
יש להן דין תורה או דין דרבגן .דוגמאות לכך הובאו כבר למעלה .אולי אפשר
להסביר תוקפן של מצוות אחרות ע ״ פ הכלל הנ״ל ״לא מסרן הכתוב אלא
לחכמים״ .כתוב בתורה :״וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מ י ד עמיתך״
)ויקרא כה ,יד( .קיימות צורות שונות של קניגים ,כגון כסף ,שטר ,חזקה ,משיכה,
הגבהה וכר .לפי ספר החינוך )מצוד .שלו( ״אלו הקניות כולן מתקנות חכמים
הן והביאו הכתובים לסמוך בהן דבריהם״ .ה״מגחת חיגוך״ משיג על ז ה :
״אינני יודע מנ״ל זה דבאמת גראה דכל הקגיגים שביארגו שהם מ ן התורה דין
תורה ממש״ .אולי אפשר לראות כאן — ,לפי שיטת ח״חינוך״ — ,דוגמה
גוםפת של ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ .גם ה״חינוך״ מודה בכך שלקנין
ומכירה יש דין תורה ,ואף הקדיש לזד .מצוד .מיוחדת ,מצוד .שלו ״שגדון בדין
מקת וממכר בענין שציותה התורה עליו״ .הצורות השונות של קגין גקבעו ע ״ י
החכמים וזה שוב מ ע מ ד ביניים של ״לא מסרן חכתוב אלא לחכמים״ ,וכדברי
השל״ה ״היא דרבנן והיא דאורייתא״ ,כלומר למצוד ,יש מקור בתורה ואילו
הפרטים מסרן הכתוב לחכמים.
ואין להתפלא על כך שנחפש דוגמאות נוספות .הריטב״א )ראש השנה יכ,
ב( מביא בשם רבו בענין קביעת ש ב ט לראש השנה לאילנות ותשרי לתבואה
ש״כל הדברים האלו הכתוב מסרם להכמים כ ת ב דינים של תורה״ .אם נבין
את דבריו נכון ,אפשר לומר שברוב דיני תורה ישנם — נוסף לתורה שבכתב
ותורה שבעל פה מסיני — עוד פרטים שהכתוב מסרם לקביעה סופית על ידי
החכמים .בש״ם ,ראשונים ואהרונים מובאים דינים שונים שעליהם נאמר שהם
שייכים לכלל הזה .אין לראות כאן סוף פסוק .באמצעות הכלל הזה ניתנת לנו
האפשרות להבין תוקפם של פרטי מצוות רבים .כמובן שאין קשר לכלל הזה
עם תקנות הז״ל או גזרותיהם.
מהר״ץ חיות בחידושיו ליומא ד ,א כיון לדברי הריטב״א הנ״ל .מהר״ץ
חיות מסביר שבסיגי גמסרו השיעורין ,לשער בעדשה ,כזית ,כגרים וכו׳ אבל
חילוק השיעורין לאיסורים השוגים מסרה התורה לחכמים ומחר״ץ חיות מ ס י י ם :
,,וזה כלל גדול בתורה ועל כ י זה יובנו כל סוגיות הש׳׳ס״.
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ו י ש לברר ע ו ד נקודה .מ ע מ ד הביניים ש ל ״ ל א מסרן הכתוב אלא לחכמים׳/
מ ת ב ט א אולי בצורה נוספת .גם א ם נאמר שלפעמים י ש רק ד י ן ד ר ב נ ן לפרטים
ש ח ז ״ ל ק ב ע ו ע ״ פ הכלל הנ״ל ,א י ן להתעלם מ ה נ ק ו ד ה ש ל ״ מ ן התורה״ שבפרטים
אלה .י ש מ ק ו ם ל ב ר ר שאפילו ל פ י ה ד ע ה ש י ש ד י ן דרבנן לפרטימ ש ק ב ע ו
החכמים ע ״ פ הכלל הזה ,ב כ ל ז א ת התכחשות ל כ ל הפרטים ש ק ב ע ו החכמים
מ ה ו ה פ ג י ע ה ב מ צ ו ת התורה גופה .אי־שמירד• ש ל פרט ז ה א ו א ח ר של המצוד
שגקבעו ע ״ י החכמים איגה גחשבת לעבירה ע ל ד י ן תורה ,א ב ל זלזיל ב כ ל
הפרטים מ ה ו ה עבירה ע ל מ צ ו ת התורה.
וכבר מצינו כיוצא בזה .נוסף לאיסור מ ל א כ ה ב ש ב ת וביום טוב ,נאמר עוד
^ "ל
׳
ז״
״יהיה ל כ ם
הרמב״ן )ויקרא ,שם( מסביר ש ב מ צ ו ת ע ש ה זו נכללים איסורי ד ר ב נ ן ש נ א ס ר ו
ש ב ת ו
) י י ק ר א
כ ג
כ
ש
ד
ם
(
פר
מ
ש
מ
ז
ח ז
ש
ע
א
נ
מ
א
ם
ת
מ צ י ת
כ
ע
ש
א י ס ו ר
ה )
ש
ב
ש
י
ב
ת
ת
ס
ב
הד ,ב(
י עצמו
נ
ל
מ ט ע ם ״שבות״ .מ ד ב ר י הרמב׳׳ז
אינו א ל א איסור דרבנן ,א ב ל א ם עושים א ת ש ב ת ויום ט ו ב חול ע״י ע
פעולות רבות ש כ ל א ח ת מ ה ן ר ק אסורה מדרבנן ,עוברים ע ל מ צ ו ת ע ש ה
התורה .י ש כ א ן ענין ש ל איסורי דרבנן ש ב י ח ד י ש ל ה ם ד י ן תורה .דיו־מב״ז
חוזר ע ל שיטתו זו בדרשתו לראש ה ש נ ה )כתבי הרמב״ן ,ה ו צ א ת ה ר ב ת ״ ך
י
ש
ל
ת
שעוועל ,ח ״ א ע מ ׳ ריח(.
הריטב״א מ ב י א בחידושיו לראש השנה לב ,א ״מרגליות ש ב י ד י נ ו מ ר ב י נ ו
ל התירד
ו
י ל
הרמב״ן מ פ י מורינו ז״ל״ .ל פ י הריטב״א
ב
ש
ר ב י ת י
ם
י ת כ
א
מ
ש
מבי
תהיינה ״החנויות פ ת ו ח ו ת ואוצרות ת ב ו א ה ויין ומטלטלין חפצים
^
ת
י
י עיקרן
ל
דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין.״ א י ז
דברים כ י בכלל מ צ ו ת ע ש ה שבות ש ל תורה לשבות מ מ ל א כ ו ת י ש ל ש ב י
עביר ,ש״
י
ל
ש ב ו ת ד ר ך כ ל ל ש ל א לעשות ש ב ת כחיל א ב ל
ז
י
ה
ו
ם
ב
כ
מ
ב
ו
ה
ח
א
א
£
.
כ
ת
פ
ר
ם ר ט
ט
י
כ
וזהיר באידך ד ל א ה ו י ש ב ת כחול הוי שבות דרבנן נמצא ש י ש לשבות
מן התורה׳ .
ו כ ן מ ש מ ע מ ד ב ר י הרמב״ם ,הלכות ש ב ת ריש פ ר ק כ א :״נאמר ב ת ו
י
ת ש ב ו ת אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן ,ודברים ה ר 3
שאסרו חכמים משום שבות״ .ב״לחם מ ש נ ה ״ מבואר שכוונת ה ר מ ב ״ ם , /
פירוש ה ״ מ ג י ד מ ש נ ה ״ ( ״ ש מ ה ש נ א מ ר בתורה ת ש ב ו ת ה ו א שאסרת תירה מ י י
שבות ולזה ב א ה התורה ואמרה ת ש ב ו ת ו ה ד כ ר נמכר לחכמים״.
וכן במצות שמיטד״ נוסף לאיסורים שונים ,י ש מ צ ו ת ע ש י ׳
״ ו ש ב
"
הארץ ש ב ת ל ד ׳ ״ )ויקרא כה ,ב( ו כ ן ״ ש ב ת שבתון יהיה לארץ״ ) ש ם כזד
18,
ד
ק
ד
ז
ז
ן
י
18קצת קשה שהריטב״א מביא שיטת הרמב״ן הכתובה בפירושו לויקרא כג,
מפי השמועה — ,מפי רבו בשם הרמב״ז• י ' י
י מ ב , ,א
ה כ י ר
א
ה י ט ב
פ
ת
י
י
י
ה
-,ן.
ש
הדמ3״
ק
על התורה ואף חיבר את -ספר הזכרוך ,דברי הגנה על השגותיו של הרמכ״ן ב פ י
1
לחורה על דברי הרמב״מ ב-מורה נבוכים״ .גם בחידושיו מביא הריטב״א מדברי
י
בפירושו לתורה ,כגון יבמית עי׳
ב 5
ש ב
יעי
ת
ט
׳
א
־־
מ י ב א
שליט״א בהקדמה למהדורתו של ספר הזכרון ,עמ׳ כט ,הערה 3
48
www.daat.ac.il
5
״
י
ה
ר
כ
קלמן
1 0 7 , 3
אתר דעת -מכללת הרצוג
חז״ל אסרו שכותים רבים בשביעית .כל שבות בפני עצמו אינו אסור אלא
מדרבנן .הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ׳׳ל חידש שאם אדם עושה בשביעית
כל עבודות הקרקע ,ע״י מלאכות השונות שאסרו חז״ל ,אך בלי לעבור על
איסורי התורה המפורשים ,כנראה הוא עובר בעשה של תורה )שבת הארץ ,פרק
א .הלכה ד( .מקור הדין בדברי הרמב״ן הנ״ל .ב״קונטרס אחרון״ )שבת הארץ,
סוף סי׳ ב ,עמ׳ ק( מוסיף הרב קוק שע״פ דיוק לשון הרמב״ם מ ש מ ע שגם
הרמב״ם מודה שיש באן עבירה על ״ושבתה הארץ״.
הרי שוב דין שכל איסורי דרבנן ביחד מהוים דין תורה מ מ ש ויש לגו
דוגמא נוספת לדברי ה״משנה למלך״ הנ״ל ״ ש מ ה שנאמר כתורה תשבות הוא
שאסרה תורה מיני שבות ולזה באה התורה ואמרה תשבות והדכר נמכר לחכמים״.
ובדרך זו אפשר להסביר תוקפן של מצוות נוספות .ישנה מחלוקת לגבי
היוב הפרישה סמוך לוסתה ,אם זה מן התורה או דרבגן .גם לפי ה ד ע ה שזה
דרבנן ,אולי הכוונה שלפרטי הדין יש דין דרבנן ,אבל כל פרטי הדין ביחד
מהוים קיום אזהרת התורה ״והזרתם את בני ישראל מ ט ו מ א ת ם ״ )ויקרא טו ,לא(.
כפסוק זה נמסר לחכמים החיוב ״והזרתם את בני ישראל״ ולכן יש יסוד בתורה
למצוד .ז ו .לגבי פרטי המצוה אפשר לומר :לא מסרן הכתוב אלא לחכמים.
גם לפי דעת הראשוגים שחיוב הפרישה סמוך לוסתה מן התורה ,יתכן שהם מודים
שחז״ל קבעו את פרטי המצוה.
19
וכך אפשר להסביר את מצות האבלות .קיימת מחלוקת אם החיוב מן התורה או
דרבנן .גם לפי ה ד ע ה שזר .דרבנן ,אין להכחיש שבתורה מובא המושג אבלות
במקומות שונים ,הן לפני מ ת ן תורה ,הן אחרי מ ת ן תורה .אהרן ,אלעזר ואיתמר
נצטוו לא להתאבל על מות הבנים—האחים ואילו כל בית ישראל יבכו את
השרפה אשר שרף ה׳ .העקרון של אבלות מוזכר איפוא בתורה כדברי רצוי,
אך הפרטים נמסרו לחכמים ,על מ י להתאבל ,מתי ,כמה זמן ובאיזו צורה.
ואולי מותר שוב להוסיף :גם אם יש לכל דיני אבלות דין דרבנן ,אבל זלזול
בכל דיני אבלות מהוה פגיעה ביסוד ״מן התורה״ שבהם .לפי ח ז ״ ל תקן
משה רבנו שבעת ימי אבלות ואפשר לראות כאן דוגמא לכך שבית דינו של
משה רבנו קבע את הפרטים של דין שבעקרו נזכר כבר בתורה ,אבל התורה
מסרה אותו לחכמים .וכך א פ ש ר להוסיף דוגמאות .אך יש צורך בזהירות .לגבי
פרטי המצוות שגמסרו בתורה שבעל פה בסיגי ,אין להשתמש בכלל ״לא מסרן
2 0
19ראה יבמות סב ,ב ן שבועות יח,
ב ! נדה סג,
ב ; רא׳׳ש פרק קמא דנדה סי׳ ב.
ובבר חמה בשו״ת נודע ביהודה מהדורה קמא ,יו״ד סי׳ נ ה - :דלבאורה להנך דסברי
וסתות דרבנן קמה כנגדה כחומה אזהרת דוהזרתם וגו׳ דילפינן
מינה אזהרה לבני
ישראל שיפרשו עונה סמוך לוסתן והרי עיקר הוסת דרבנן ואיך הזהירה התורה עליו״.
לפי ה״נודע ביהודה״ בשם כמה ראשונים זאת דרשה גמורה מן התורה אבל וסתות
דרבנן ,ועי״ש הסברו וכן בשו״ת חתם סופר ,יו״ד סי׳ קע .נדמה לי שאין סתירה
בהסבר ההלכתי המובא בספרים אלה להנחה המובאה כאן.
20ירושלמי ,כתובות פרק א ,הלבה א ,ובן מובא ברמב׳ים ,ריש הלכות אבלות.
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י
ן>ןןלןק על
כ פ י ר ה
הכתוב אלא לחכמים״ .כאן עלולים להגיע ח ״ י ל
^י
התורה שבעל פה .כנראה אין לנו מ פ ת ח ל ק
לתורה שבעל פ ה ואילו פרטים שייכים ל״לא מסרז
ב ו ע
ב ז ד ו י ר י ת
א י
ב
ב מ ק י י
מ
פ
ה
כ
ת
ה
ז
ה
ר
י
ט
י
י
י
ש י י נ י 6
מצוה
' לוזכ&י ״ *'
ל גני
1 0
ן
ב
א
כ
כ
׳ ונו׳ )י׳י^
^
אבל ז ה לא מונע אותנו מלהשתמש
תוקפם של פרטים ר ב י ם .על כגון זה נאמר כ י ישרים דרכי יי
יד ,י( .וכתוב ישמע חכם ויוסף לקת )משלי א ,ה(.
22
?
הכלל ״ *
ו ד ,א ח י י ג י ם
במקומות מפוזרים בש״ס ,בספרי הראשונים
מסרן הכתוב אלא לחכמים״•
מצוות שלא הוזכר בה? הכלל הזה ,אף ש א פ ש י
מ צ א נ ו
י ס ו ד
י י ת א
ד א ו
א
ו
ה י ם ו ד
ת
מ ו ב נ י ם
ד ר ב נ ז ״
ש ו נ י ם
ש ב ה ז
ב
ב
א
מ
ר
מ
י ע ל י נ י
ה
ז
^
י ך ׳ י ן
ד
ל ל מ ד י
א ן
1,
1,
י
ן ן ה
ע ן ף
מ
!
ד^עליגי
' *
' 11הכלל
ן״געגו ל ^
"
י ,ז י
ה י נ
ע
ל א
א
מ
י
ו
ד
ע
ש כ ר י י
נ
ל
ה ם ב י ר
ל
'
״
״
״ י
יי
חד משמעי של הנושא .מן הראוי שבני סמכא ידוני
י ה י ה
ל
ל
ד
פ י ] £
ת ז
^ יתר עיוז• י י ^ ן נ
ל ^ כלל
״ ל מםרי
ז
ב
ב י
ה
ט ב
, , ,זירות
'' '
״,ן יא( ״
״
ונסיים בדברי בעל ה״חזון איש״ זצ״ל ש א ר ל
:
ג ב
0
כ ע י ז
מ ס י ן
ל א
א
ה כ ת י ב
א
ל
י ז ׳
ז ז כ מ י ם
) כ ל א י ם
ל
ט
0
׳ ״
'
״׳
ל
״
שגזרו הראשונים ז״ל גזרו על שרש הדבר המביא ל ה ר
ח ב ת
ה
ומסרוה לחכמים הבאים לשפוט ב י ת י
ש
ד י ?
ל
י
ת י ר ד
מ
ה
ל
ש ג ד א י
כ
ח
ש
ם
י
ז
א
פ
י
ר
י
ט
ב ש י ט ת
21יש עוד <עייז
ל״ט מלאכות ב ש
ל י ״ י
י ח
ע נ ג י ל
א
ש
׳
ב
ב א י ס ו י
י״״ייאים״
ם
ל ה ב י נ י
'
׳׳
הגוזרים ומבוקש גזירתם ,שגזירת חכמים
התולדות ע ״ פ מ ד ת התורה ובינתה״.
ס
כ
י׳ יעי
ב י צ ד
י
פ
ק
א ו ״ ח
ב ״
ת
ק ש ו ר ה
מ ט
ב
׳
ב כ ל ל
״ < א
ש ד ,כ ל ל
ב ש ב ת
מ ס ך ן
ה נ
ל
״
י י א י ם
ר מ ז
ו י א ד
ת י מ ג
ס
ק ב(
ה א ס ו י ו ת
־
ד י נ ו
א י
ותלמי
י
ריר ,לי׳יי^
די י ׳
ת ו
פו? י
אה
'
ל א לחכמי ״' י ' זנד״
ל מ ע ל ד
ה כ ת ו ב
נ א מ
ס י
ל מ
ל ה
ל ה נ י ח
א י ז
ש
ל
ה מ
ן ל
י
י ב א י ס י י
פ
ר
ע
מ
ש
ו ש ש
כ
י
מ
ה
ה
ק
א
ה ו 5׳
*נלל
' ^ יום
* '*
טוב
י * בביאייי ו,ן
^
י יהיו
'
מ ל א כ י
גגינ
ש ל ג ב י
׳
י,ני
ם
נ ס
) מ ו ב א
אל
מ י י י
ב ג
מ
י
י
ל
ת
א
5
י ד ? י
י א ו ל י
מ ו כ י ח
ר
ל
ב ל ו ״
ש
כ מ ו
ב
ע
י מ י
ה
מ
ב
ר א ש ו ג י מ
י
ד
ע
?
ם
נ ג ה
י
ה
ב
22אחרי פרסום החלק הדאשון של מאמר זה ב-המעיז״
פוניבז׳ שהכלל ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ נ מ
ביקש הא
ף
מהלכות צ י י ,
הסברו היפה.
ןנא
צ
ב ע נ י ן
מ ס פ ך
)ר
א
ד
י' ׳ •
ח ו ט י
ז1נ
ג א י
כ
ה ע נ
י
^ היא^ ׳
^ 'י
י
'
ארי ן!ן
שהדבר גמםר מיי
^ ןולי׳
לו
דיניי
* ^
' ! אנשי
י יי י־
^
"
טוב נעשתה
ע צ י ם
ל ה כ י א
מ ל א כ י
ה
הנ2ו
* אביר
ת
!1*4
'גוגו׳
ג ל י ו ג י י
ב א י ס י י
כ י ש י מ ד
ש
א
ע
״ "
'
ק
׳
שקביעת המלאכות נמסרה לחכמים ,כלומר
לחכמי הדור ההוא ,ז״א למשה רבינו ובית
היבחר
ז
ובהערה .(10בכל איפז
המלאכות האסורות מן התורה בשבת ויום
ה מ ל א כ ו ת
'
ו
ב
ןר
3
ס י
ד
ע
ד ו
ג
אמה ,/ן
ג ז י ר ה ם
בגופי
מ ו ב א ה
)
ל
ו
**1
'דמצור•
י ןנ&ש* ^
0
מ ל א כ ה
מ צ י
ב
כ
ל
נכנם
׳ י י
׳
׳ ׳
״
ע
׳
•
׳
׳
כבר ע״י הרשב״א ,עבודת הקודש ,בית ׳יעי׳ ע י
א
פ
י
ד ,י י א ת
י>
י
50
www.daat.ac.il
מ ת ן ך
ע נ ו ה
ב י י ג י ם
ג נ י ל ל
זנייז
י ם
י נ י
ואף
לא ל "
15
ך
"1
05
אתר דעת -מכללת הרצוג
׳־״ו
כוזנא
^
ב ע
איץ ישראל בזמן התנאים והאמוראים
ד,מ
עניי התו
לתוספתא ,תלמוד בבלי וירושלמי ומדרשי חז״ל שופעים תיאורי
$
אלה לקוחים מן החיים היומיומיים ,מ ה ם ניתן ללמוד ע ל
^
י׳חקלאות ועל טבע הדומם של ארץ ישראל.
י
^
״ ־ ז היה ברובו ישוב חקלאי אף לאחר מרד בר כוכבא .מרובות
$
הדנות בענייני הקלאות ותוצרתה והן אף מחוות חלק נכבד
^
^
• זאת ועוד ,החקלאות היהודית בארץ ישראל היתה
׳'
8
^ עוד בפני הבית והקשר בין עובדי ה א ד מ ה אל אדמתם היה
כד מובן ,שרוב התושבים מצאו את פרנסתם בעבודת ה א ד מ ה
^
בתוצרת החקלאית.
א
ישראל לחקלאות מ ת א ר יוספוס ב א מ ר ו :נחלתנו היא
׳
סיכה ,
י ואת אדמתה אנחנו ע ו ב ד י ם .ובמקום א ח ר ־ הוא כותב,
.ךל,,א
^ ה ואדמת מרעה ,וגם עצים שונים צומחים בה ועושר ת נ ו ב ת
עץ
ת לב האנשים הרחוקים מ א ה ב ת עבודת אדמה .וכל הארץ
עד,
^ י׳ ולא נמצא בה אף חבל שומם אהד וכו׳ .וארץ שומרון ובו׳
^
יי מארץ יהודה כי שתיהן ארצות הרים ועמקים רבים והן
ת ) ^
י ונותנות יבול רב ,וגם עצים נמצאים בהן למכביר
׳
סוי
^
ופרי גנים״ .ת מ ו נ ה כללית זו מצטיירת לפי מקורותינו ע ד
עד,
^ י • השלישית למנין האומות.
^
א י ר י ם
ה ן
ל ב י ת
תק
נ י ן ת ף
ת
ב נ י
ז
1
(1
ך
רץ
מ ן ע ך
נ י ך י
א ד מ ד
ה כ ר
ע ל
<י
^
ש
לל,
ס
גסבירה הנחתו
״ חידושים
ג
^
אגרוטכניים
שונים,
הכנסת
השימוש
מיתקני
שאיבת
מים
״ הקדים במאות שגים את החקלאות ה י ו ו נ י ת -ר ו מ י ת ,ואף
י ו ע
*יז 1
כ י האר'1
^
ו, 1
^
׳׳/
ל
של
פליקס'
האומר,
כי
בכלים
ץ הראשונים מספר ר׳ יוגתן ״שהיו בקיאין בישובה של
ל א קנה זה לזית מ ל א קנה זה לגפנים מ ל א ק נ ה זה
יחים את הארץ ,וחוי א״ר פפא שהיו טועמין את הארץ
ני ההורי שהיו יושבי הארץ הראשונים הכירו לפי ה ר י ח
מ
זור
5
1
נגד ^
5
* ׳מ א.
ג
:
כ
י
•
! ' < *
ל־-ג
י
• מ
יז יש
מידו״ ,,
ג :
א
״
ר א ל
ל
^
,
^
? ע ו י
בתקופת המשנה והתלמוד ,ירושלם ,תשכ״ג ,עמ׳
.21ועוד,
^ ^ ז ז ר האמיצים עם המזרח והמערב הוכנסו ארצה מינים וזנים חדשים
הין
^
מ
^ ^י׳ קלט ההמשך:
1
חורי שמריחים
את הארץ
כחויא )המלה
חויא,
1
לא ^ ' ,י י ׳ ואכן מלה זו חסרה במקבילות. .ועפר תאכל״ הכוונה שכל מה
נזע
ס
א
ט
ס
* עסי( ,למה נקרא שמם תוי שטועמין את הארץ לאיזה דבר
www.daat.ac.il
51
אתר דעת -מכללת הרצוג
את תכוגת הארץ וטבעה ,מ ה ראוי לגדל בה ו מ ה י ע ל ה ויצמח בכל א ז ו ר
הארץ־.
של
,,אית
אף באקלים הארץ היו אבותיגו האברים בקיאים ,שכן מ צ י ג ו :
הוד ,םבין בציפורין כ ד הוות ר ב י ע ת א קדמייתא הוו מריחין בעפרא ו י י ע י ז מ י מ ו ר
7
מימי
הושעיה:
ש ת א ״ .וכן מ צ י ג ו :ת נ י ר׳
למדתך
דרי
התורה
ארץ,
ש ה י א מ ע ל ה חוחים יפה לזורעח חטים ,ש ד ה שהיא מ ע ל ה באושים י פ ה
8
שעורים ,ומד ,ט ע מ א ת ח ת ח י ט ה יצא חוח
אף
)איוב לא ל ט ( ,כלומר
שדה
לזורעה
בר
צמחי
מ ש מ ש י ם באינדיקטורים ל צ מ ח י תרבות.
הארץ
אין
קולטת כ מ ו ת מ י ם מ ו ג ב ל ת ו ק ב ו ע ה :״ א מ ר ר׳ אלעזר ב ר
הארץ ש ו ת ה אלא לפי היםומה*,
,
שמעון:
ושרשי
א ם כ ן מ ה יעשו ש ר ש י ש ק מ ה
חרוב .ר׳ חנינה בר עיקר ,ר׳ ברכיה בשם ר׳ י ה ו ד ה :ש ר ש י ח י ט ה ביקעין ב א ר ץ נ
אמה,
ש ר ש י ת א נ ה רכים
בצור,
בוקעין
לוי
א״ר
לשלושים
אחת
תהום
יום
עולה ומשקה אותה ,מה טעם אני ה׳ נוצרה לרגעים א ש ק נ ה )ישעיה כ ז :ג(.10/,
חכמים
לפסוק
א ף חילקו את
ה ש נ ה לפי העונות
ז
עוד כל ימי הארץ
י ע
ו^ציי
ו ק ו
י
ראויה כנחש שמאכלו עפר .ובן במדרש הגדול
וקבעו
ו
ח
ו
ו
ם
ק
זמנים
י
ץ
י
ח
ו
לעבודות
ר
בראשית ,מהד׳
ו י ו ם
ף
אדמה.
ילילה
מרגליות.
לא
תרם
ואילך; ור׳ רש״י לבראשית לו כ ז במדרש שכל טוב ,מהד׳ בובה עמ׳ . 207
.י
7שעדרים
הארץ ,כלומר מיושבי הארץ ,שהיו יודעים איזה קרקע טובה לחטים ואיזד
ואיזה לכוסמין ואיזה לדקלים ולגפנים .ור׳ מדרש לקת טוב ,מהד׳ ב ו ב ה עמ׳
לב״ר פ ב :יד ,עמ׳ .993
5ודרשו חרי בהיפך אותיות ריח .להיפוך אותיות יש במקרא דוגמאות הרבה,
* י ימ׳׳י
ב
גי
׳: 1 -
כשב ,שמלה שלמה ועוד.
ככש
6מכאן אף הסיקו מסקנות מעשיות בענין הנאמר בדברים יט י י י :לא תסיב י !. -
ע י ל דעך
^ ^
^
אשר גדלו ראשונים ,שהם אמורי חוי וחורי שהיו בקיאים בשיעור יניקתם
קרקע וקבעו שיעורים וגבולים לגידולו והתפשטותו של צמח .לפיכך אסור < ל י
0ע
סמרך
למיצר חבירו שמא יכחיש קרקעו ,לפי השיעורים שגבלו ראשונים ,ור׳ סיזי־י _
׳"-יי ש ו פ ט י ם ,
פי׳ קפח ,עמ׳ 221ן שבת פה ע׳׳א.
7ירושלמי תענית פ״ב ה״א סר .ע״ב .ובעל קרבן העדה מפרש יי היו זקנים
ב
כשהיתה רביעה ראשונה היו מריחיו
או מעט .ור׳ בפי׳ פני משה שם.
פ
ע י
ז י י
ע י לימי
כ
מ
ה
י ה י י
מימי השנז-
1
י
רב
אס
8פסידר״כ ,עשר תעשר ,עמ׳ 169ן תנחומא ראה יג ,מהד׳ ב ו ב ה עמי יג.
ול
9שפתה ,שטחה העליון ,כלומר לפי כות קליטתה של השכבה העליונה.
ש
מפרשים
ח ס ו מ ד
0
מ ד
ש ה י א
3
ש ה
ש
א
ם
ה א י
צ נ י מ ה
?
ש ד
א י
ה
ג
ש
ם
' ' *
^
'
'
׳ "״ יי *"
סיפוקה לפיכך הקושיה :אם כן כשאין קרקע קשה שותה כל צרכה
י י י ד
מ
ד
י
לתרכ,
~" **י*
?שר ש , – .
ר
״
שקמה וכוי.
י ש
10ב״ר י ג :יז ,עמ׳ 125ואילך ור׳ מ״י שם ז ילקוט בראשית כ ז ירושלמי כ ר כ ר ת
ס
ס
* יי
ע׳׳א בשם ר׳ ישמעאל בן אלעזר ושם הוספה- :אם כן מה יעשה ש ,
ל ז ר ו ב י׳יז•
׳
יעשו שרשי שקמה .א-ר חנינה אתת לשלושים יום עולה ומשקה אותם״
* י י ׳ ירושלמי
תעניות פ״א סד ע״ב; שם עבודה זרה פ׳׳ג מג ע׳׳א.
ר ש
ס
/
52
www.daat.ac.il
ה
ס
אתר דעת -מכללת הרצוג
ישבותו )בראשית ח כב( מ צ י ג ו :רבן שמעון בר גמליאל מ ש ם
וכן היה ר׳ דוסא אומר כדבריו :ח צ י תשרי ומרחשון וחצי כסלו
כסלו וטבת וחצי ש ב ט חורף ,ח צ י ש ב ט ואדר וחצי גיסן קור ,ח צ י
וחצי סיון קציר ,חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ ,ח צ י א ב ואלול וחצי
ר׳ יהודה מונה ממרחשון ,ר׳ שמעון מתחיל מ ת ש ר י " .
רבי מ א י ר
זרע ,ח צ י
גיסן ואייר
תשרי חום,
ה א ח אף היא נקראה בשמות שוגים כגגד תקופות ה ש נ ה ומצב הסירות
בתקופותיה השונות .וכר מ צ י ג ו :״ א מ ר רבן שמעון בן גמליאל ארבעה שמות
נקראו לה )לארץ( כנגד ד תקופותיה ,ארץ ת ב ל אדמה ארקא ,ארץ כ נ ג ד
תקופת ניסן שמאלצת את פירותיה ,ת ב ל כנגד ת ק ו פ ת תמוז ש מ ת ב ל ת פירותיה,
אדמה כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין ש ל אדמה ,ארקא כגגד
תקופת טבת שמורקת פירותיה״ .כלומר בתקופת ניסן הארץ מזרזת את תפירות
שיגדלו ,שכן זוהי התקופה שלאחר עוגת הגשמים ,שהארץ רוויה במים .בקיץ,
שהיא התקופה חחמה ,ה ש מ ש מ ת כ ל ת וממתקת את ה פ י ר ו ת ; ואילו בחום
הקיץ האדמה מתבקעת ,וכשיורדים הגשמים בתקופת ת ש ר י המים מגבשים א ת
האדמה לגושים גושים .ובתקופת ט ב ת מורקת פירותיה ,ש כ ן הפירות עדיין
אינם ניכרים ,אלא העצים מלבלבים ומוציאים עלים י ר ו ק י ם .
1 2
1 3
14
11ב״ר לד :יא ,עמי 322ואילך כדי שם; תוספתא תענית א :ז ; תוספתא כפשוטה ,מועד,
עמ׳ : 1071מדרש הגדול נח ,מהד׳ מרגליות ,עמ׳ ק פ ; פדר׳׳א ח ; ילקוט נת ר׳ ם א ;
בב׳ בבא מציעא קו ע״ב :ר׳ יהודה מונה מתשרי ,ר׳ שמעון מונה ממרחשון .ר׳ שמעון
מיקל בכל ,שהוא דוחה את סיומה של עונת הזריעה.
בחפירות שנערכו בגזר ,אשר בצפון השפלה ,נתגלה לוח אבן קטן ובו שבע שורות
כתובות בכתב עברי ,שכוללות רשימה של חדשים ושל עבודות חקלאיות .השנה נחלקת
לפי זהותן של עבודות השדה הטיפוסיות המתבצעות באותם פרקי ז מ ן :אסיף ,זרע
עצד פשת ,קצר שערים ,קציר וכל ) = כיל( ,זמיר ,קץ )= קיץ( ,או לפי סוגי תופעות
הטבע ,בהן כרוכות עבודות חקלאיות :לקש .ונראה ,כי הלוח ,המיוסד על עקרון זה
של שנה חקלאית המתחילה בסתיו ,נעשה ללות הרשמי של מלכות הצפון למן שנת
מלכותו השלישית של ירבעם .נראה ,שלוה גזר שייך למאה העשירית קודם למניינם.
ר׳ גינזברג ,ידיעות ב ,תרצ״ד ,עמ׳ 49ן ייבין ,שם ג ,תרצ״ה ,עמי 117ואילך; טורמשינר
)טור סיני( ,שם ז ,ת׳׳ש ,עמ׳ 4ואילך ן הנ״ל שם יג ,תש״ז ,עמ׳ ו ואילך ן ייבין,
תולדות הכתב העברי ,ירושלם תרצ״ט ,עמ׳ 112
?• 16—26סנן 1943
ואילך; 18111:, 2^3011 92,זנ.£11
ביבליוגרפיה נוספת ר׳ אנציקלופדיה מקראית ב׳ עמ׳ .474—473
12ב״ר יג יב ,עמ׳ 121ואילך ור׳ שם מקבילות וח״נ ומ״י .ור׳ ראש השנה יא ע״א.
13בספרי עקב ,פי׳ לז ,עמי 70מצינו :״רבי שמעון בן יוחי אומד :תבל זו ארץ ישראל
שנאמר )משלי ח :לא( משחקת בתבל ארצו ,למה נקרא שמה תבל ,שהיא מתובלת
בכל״ וכוי ,והשו׳ אבדר״נ נו״א פל״ז ,מהד׳ שכמר עמ׳ 110ן שם נו״ב פמ״ג ,עמ׳ ם.
14ור׳ חדושי רד״ל ,שם .ויש מפרשים שהאדמה עושה את הפירות ירוקים וכמושים ,או
שהיא מרקבת אותם ,ארקא — ארץ ור׳ ירמיה י :יא.
www.daat.ac.il
53
אתר דעת -מכללת הרצוג
עבודות ה כ נ ה האדמה לזריעה
רבות ה ן עבודות ההכנה ש ל האדמה קודם לזריעה .פעולה ראשונה במעלה
י ^ בה מתחחים א ת ה א ד מ ה ועל ידי כך מנבירים א ת נשימת האדמה
דיא
^ ה ה ח ר י ש ה אף מ ש מ י ד ה עשבים רעים ,ומכסה א ת הזבל והזרעים.
ה
י
ח
מ
ש
כ
י
ר
ת
א
א
ה
מ
ד
לקליטת מים
ה
ומסייע
הכימיים
לתהליכים
והביולוניים באדמה .ע ל השיבות ההרישה והזיבול מ צ י נ ו :״ א ״ י זעירא בוא
ר א ה כ מ ה הצופה ה י א ארץ ישראל שהיא עושה פירית .ולמה ה י א ע ו ש ה סירות,
א 4י ן ח ד אמ׳ ש ה ן מזבלין אתה ,ותרנה אמ׳ ש ה ן הופכין את עפרה
״דיו
^
מ
דלעיל נחית לרע ,ו מ ה דלרע סליק לעיל עובדא הוה
;
ה
כ ח ד בר נ ש דהוח קאים ר ד י בהדא
א ר ב ל ״ ועמיק
בקע״
ו^יק
סיכ״יה-
1 7
עפרא יקידא ואוקד ז ר ע א ״ .
ל
על עומק החרישה נאמר ב מ ד ר ש :״שלושה טפחים ש מ ח ר י ש ה
חרישה טובה ה י א ע ד 25סנטימטרים .בחרישה צפופה
בארץ״״
ה ה ^ ה
ת ^ ת ל פ י ״אפילו הדיוט אינו חורש ח ל ם ב ״ י י
0־ .עומק החריש מ ש מ ש א ף כמידה לרביעה .״ כ מ ה ג ש מ י ם
מרדין ויהיו בהן כ ד י רכיעה ,כמלוא כ ל י מ ח ר י ש ה ״ ש ל שלשה ,דברי ר ב י מ א י ר ״
ש
ד
מ
כ ד
ה ן ד ם
ו
ט
ת
י
א
מ
ע
נ
ש
ת
י
ל ז ר י ע ד ״
15באיכ״ר
) ר
׳ הערה : 1בבקעת בית ערב*•
{
7
16העמיק יתדו ,הכוונה למחרשתו
.פסיור״כ ,דברי ירמיהו ,עמ׳ ^
פ
״
ך
ט
ם
ע
״
ב
ל ד ע ת ן
.
ב
• ח׳׳ב עמ׳ 186
ש
כ
ש
ב
ת
ל
מ
ו א
י ל ך ,א י ״ ,פ״יחתא ל ה עמ׳ כ ! ייישלמי
כ
ק י ^ .
ר ו
ד
י
ת
ס
ס
ר
^
,ואילו דלמן,
^
ג ת
תעניות
, 4
ס ו ! ^ ״ ! ״ ^ ! ח״ב׳ עמ׳
1 7
^ * 1 1
״ 1 * 6ב ? מ6 1״(1 81מ״
5
סובר כי המחרשה העלתה קרקע חסרת מיקרואורגניסמים ,ו ל ד ע ת ו
פליקס ,שם )ר׳ הערה
( 3
,עמ׳ 25פגעה המחרשה בקרקע מלוחה ,אשר שרפה א ת הזדעיס.
ואיד דעה זו של פליקס נראית ,שכן ספק רב אם האדמה שם מלוחה .האזיי ש ל
־.
א ר
ב
ל
ה
ה
י
ש
מ פ ן ר ך ת ׳
נ
ח
ע
ת
ב
ל א ד מ ה
פ ו ר
, ,
א
ה
ם
,ל א קלסה את הזרעים ומנעה את גיייל ׳
,
.
^
^ ^
^
ח מ ה
כ
,ידוע כאזור געש ,לפיכך סביר להניח ,כי המחרשה העלתה אכן כ ז ל ת
^
ף
ק ל י י ן
ש
א
ף
א ו מ ר
ש ם
ו
אולי אף העלתה
ו ל פ י כ ד
ש
5 3י
כ
נ ש י פ י
י
ל
א
ע
אדמת
ט
ל
א
:ך
2 8 0׳
ב ת ו ם פ ו ת
ב
ב
א
ק
ק
ע
ת
ה
,
ש
ל
ב
ה
י
• י י ׳ איץ
י עיקר כוונת הסיפור ל ה ט ע י ם א ת
השינוי לרעה שחל בטבע הארץ לאחר החורבן.
ל ע״ב ד־־ה בתורי- :ואין * * * י ק י ז
,
.
^ ^
ע מ
ש
ל
מ צ י ע א
המחדי
ש ת
שלשה טפחים ואין הזרע נקלט היסב״.
19ביר ס ז :ט ,עמי .765
20כד מסתבר מסדר עבודות האדמה הנזכרות בפסי״ה ה״ייש״
£
ישראל משונים מאומות העולם ב״ריש״ן יבזייע״ן יבקצייתז
וכו׳ .ור׳ לקמן הערה •44
וכוי
21ב״ר י :יג ,עמ׳ .122
22המלים -כלי מחרשה״ הן הוספה לפי ח״נ<
ג
5$
www.daat.ac.il
^ יי * ל
י ב ע י מ
י'ל
מעשיהם!
יכייש״ך-
אתר דעת -מכללת הרצוג
כלי עבודה שונים שימשו את האיכר בשעת החרישה .המדרש אף מכבה
מכשיר אחד בשמות א ח ד י ם :״דברי חכמים כדרבנות )קהלת יב יא( וכו׳
המשנה קוראת אותו מרדע והמקרא קורא אותו דרכן ומלמד דכתיב ב מ ל מ ד
הבקר )שופטים ג לא( זבן ולהציב הדרבן )שמואל א יג כא( .א״ר נתן ל מ ה
נקרא שמה מרדע שמורה ד ע ה לפרה ,ולמה נקרא שמו דרבן שמדיר בינה
בפרה ,מלמד ש מ ל מ ד את הפרה לחרוש בתלם ש ל ה ״ .
המחרשה היתה ידועה באזור חמזרח התיכון למן התקופות הקדומות
ביותר .ונראה שמאזור זה ה ת פ ש ט ה חמחרשה לשאר חלקי תבל .מסתבר ,כ י
כלי ראשון לחרוש היה כבר בידי אדם הראשון קודם שהטא ,שכן מ צ ע ו :
״בשעה שברא הקב״ה את אדם השליטו על הכל ,הפרה ה י ת ה נ ש מ ע ת לחורש
ו ה ת ל ם היה נ ש מ ע ל ח ו ר ש .כיון ש ח ט א ה מ ר י ד ן עליו ,הפרה לא נ ש מ ע ת
לחורש ו ה ת ל ם לא היה נ ש מ ע ל ח ו ר ש ,כיון ש ע מ ד נח נ י נ ו ח ו ״ ,כלומר
כשנולד נח חזר העולם ליישובו .נת אף התקין כלי עבודה לעבודת האדמה,
כפי שנאמר :עד שלא נולד נח עושין מ ל א כ ה בידיהם לכך כתיב ומעצבון
ידינו ,נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מ ל א כ ה ״ .
2 3
2 4
2 6
25
2 8
27
25
29
27
3
הארץ מניבה פירות טובים אם מזבלים א ו ת ה :״השדה זו כל זמן ש א ת
מזבלה ומעדרה היא עושה פ י ר ו ת ״ .לפיכך א מ ר ו :מ ו ט ב מ י שהוא הוכר ש ד ה
אחת נרה ומזבלה ומעדרח מ מ י שהוא חוכר שדות הרבה ו מ ב י ר ן .
31
32
23פסי״ר ,ביום השמיני ,ז ע׳׳ב־ח ע״א; בפסידר״כ ,ראש השנה ,מהד׳ מנדלבוים ,עמ׳ : 339
״מהו מלמדך ,מסקיד לך כגון הדין מסאסא דהיא מסקד להדא פרחא .ושלשה שמות
נקראו ל ו :מלמד ,מרדע ,דרבן .מלמד ,שהוא מלמד לפרה לחרוש .מרדע ,שהוא מורה
דיעה לפרה ,דרבן ,שהוא מדיר בינה בפרה׳׳ .מסאסא
= מלמד בקר בלשון הסודית.
ור׳ עוד ויק״ר כ ט :ו ,עמ׳ תרעה ,קה״ר י ב :יא,׳ תנחומא בהעלתך טו ,בובר כה ע״א ן
ספרי עקב פי׳ מא ,עמ׳ ; 86אדר׳׳נ נו״א פי״ח ,מהד׳ שכטר ,עמי ; 68ירושלמי סנהדרין
פ״י ה״א כח ע׳׳א.
24ב״ר כה :ב ,עמ׳ .240
25בח״נ :הדלת.
26בח״נ :היתה נשמעת.
27בח״נ :לחרש ,ליחרש.
29בח״נ :נחו.
28בח״נ :מרדו ,המרידו.
30תנחומא נדפס יא ,לבראשית ה :כט.
לתולדות המחרשה ר׳ פליקס )ר׳ הערה ,(3עמ׳ 72ואילך; 1^. !£. £1011611161111, £11
10, 1936,ע;11£1111ת £׳? 213110י^* • 0י
3 5 1
•)! £11016111 £0011011110 1115101*7,
261 {{.
.
ביבליוגרפיה מפורסת ר׳ אנציקלופדיה מקראית ,3עמ׳ .185
31ב״ר עב :ו ,עמ׳ .844ור׳ לעיל הערה .17
32ב״ר פ ב :ח ,עמ׳ .986סדר זה של עידור לאחר זיבול נזכר במש׳ שביעית ב :ב ן
ירושלמי שם פ״ב ה״א לג ע״ג.
www.daat.ac.il
55
אתר דעת -מכללת הרצוג
הזריעה
לאחר הזיבול זורעים .חשוב שהזרעים יהיו טובים ,ש כ ן טיבו ש ל ה ז ר ע
קובע את היבול .מאידך ,האיכר מ ע ד י ף את זרעיו הוא על פני זרעים מ ש ד ו ת
אחרים ,שכן מכיר הוא א ת טיבם ,ומכאן ה ה ק ב ל ה :״כי אל ארצי ואל מ ו ל ד ת י
ת ל ך וגו׳ )בראשית כ ד :ד( ,אמר ר׳ יצחק חיטיה דקרתך זונין מ נ ה ו ן ז ״ 33
כלומר חטים שבמקומך רעים ,אף על פי כן זרע מהם ,אפשר ש י ח פ כ ו ו י ה י ר
טובים .כל איכר אף יודע כ י צ ד לאחסן א ת חזרעים ש ל א ייפגעו ממזיקים ,כ פ י
ש מ צ י נ ו :״ויקבץ את כל אכל וכו׳ אכל ש ד ה העיר אשר סביבותיה נ ת ן ב ת ו כ ה
)בראשית מ א מח( ,ר׳ יהודה א׳ נתן מ ת שבתחום טבריה בטבריה ,מ ה ש ב ת ח ו ם
ציפרי בציפרי ,מ פ נ י שכל ארץ וארץ מעמידה פירותיה ,ר׳ נ ח מ י ה א׳ א ר ד
בהם עפר וקטומיות דברים שמעמידין פ י ר ו ת ״ .בעל המדרש מ צ י ע ד ר ך
לשמירת הזרעים ,כדי שלא יירקבו ולא ייפגעו ממזיקים יש לשים ב ה ם ע פ ר
מעורב באפר ת נ ו ר .
ר ע
34
3 5
ב
ב י ו ת
א
ו
ת
ם
מ כ
י מ י ם
א ן ,כי
•
י
תבואות החורף היו גידולי השדה החשובים
עיקר הזריעה בוצעה בסתיו או בראשית חחורף .אולם ה ש א ל ה מהד ה ז מ ן
המתאים כיותר לזריעה בחורף .ע ל כך מ צ י ג ו :״בבקר זרע א ת ז י ־ ד י ל ע ר כ
אל תנח ידך )קהלת יא ו( ,ר׳ אליעזר ור׳ יהושע .ר׳ אליעזר א א ם ז ר ע ת ה
בבכיר זרע באפיל שאין את יודע איזח מחם בידך מתקיים אם ש ל ב כ י ר
שלאפיל כי אינך יודע א י זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים ) ש ם ( ״ 36
וכך היא עצתו של ר׳ דוםתאי ברבי י נ א י :אם ב כ ר ת וזרעת ב ר ב י ע ה
ראשונה ויתקיימו אחרונים וכו׳ אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה ו ש נ י ה ש ו
לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבוא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ו י ת ק י י מ ו
אחרונות .מכאן ,שאין ללמוד מנסיון של שנה אחת ,ואף לא מ ש ל ש נ י ם א ח ד י ת ,
שכן ת נ א י האקלים עלולים להשתנות משנה ל ש נ ה * .לפיכך רצוי ל פ ז ר א ת
הזריעה לתאריכים אחדים.
ע
,
א
3 7
ס
3 8
ב
3
הכשלת הפרי
אף מ ו ע ד י הבשלת הפרי אינם אחידים והם תלויים בגורמים שונים ,ב י ח ו ד
33ב״ר גט :ח ,עמ׳ .636
34ב״ר צ :ה ,עמ.1105 ,
35על הנאמר בהמשך ר׳ ארץ הגליל עמי 93ז
36ב׳יר ם א :ג .עמי ; 659מדרש קהלת יא :ו.
37אדר״נ נו״א פ׳׳ג ,מהרי שכטר עמי ח ואילך ,ור׳ ח״נ שם.
38הגר״א גורס :אם תרשת.
39באדר״ י ) י י
3
ה ע ר ה
ד3
(
מ ס ו פ
י מעשי׳
ב ח ס י ד
א ח ד
ש
א
ש
ת
ו
ה ק נ י ט ת
י
י ה ׳
' י ילו
הקברות ושמע רוחות מספרות זו לזו מה פורענות באה לעולם :שכל הזורע
ככי
ת
בדכי
ראשונה ברד מלקה אותו ,הלך הוא וזרע ברביעה שניה ותבואתו לא לקתה .לשנה א ז ז ך ^
שמע ההפך ,הלך וזרע ברביעה ראשונה.
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בטיב האדמה ,בדרכי עיבודה והשקאתה ,ב ת נ א י האקלים ,בסוגי הגידול ובאזורי
הארץ .ומציבו :״בנימין זאב יטרף וכר )בראשית מ ט כז( ,מ ד ב ר בארצו ,מ ה
הזאב הזה חוטף ,כד היתד ,ארצו של בבימין חוטפת א ת פירותיה .בבוקר יאכל
עד ,זו יריהו שהיתר ,מבכרת ,ולערב יחלק שלל ,זו בית אל שהיא מ א פ ל ת ״ .
4 0
וכל אזור ואזור מגדל צמחים המיוחדים ל ו :״איש אשר כברכתו ברך אותם
)בראשית מט כח( ,לפי שחילק להם את הארץ ובתן ליהודה ארץ שחיא עושה
שעורים ולנפתלי ארץ שהיא עושר ,חיטים ,א ף ע ל פי כן כללן באחרונה שיהיו
אוכלין אילו משל א י ל ו ״ .
על זמן הקציר ומצב האדמה באותה תקופה נ א מ ר :״ויהי עוד כברת
הארץ )בראשית לה טז( ,אמר ר׳ אליעזר בן יעקב ,ב ש ע ה שהארץ ח ל ה
ככברה והבר מצוי ,רבנן אמ׳ כבר הבר מ צ ו י ועוגת הגשמים עברה ועדיין
השרב לא בא״.
וכן מצינו אף על זמני הזריז? ,כלומר לאחר שגידושה התבואה בגורן
כשמערמים אותה לערמה ו ה ת ה באה וזורה ומפרידה בין מרכיביה השונים.
תבואה זו מכובד ,בשם ערמח ,וכן מצינו בדבריו ש ל ר׳ ל ו י המסכם את
עבודות האדמה השונות :״הרי ש ע מ ל ת וחרשת וזרעת וביכשת וכיםחת ועידרת
וקצרת ועימרת ודשת ועשית אותה ערימה ,אם איבי מוציא לך מ ע ט רוה
שתזרה מהיכן אותו האיש ה י י ״
41
4 2
4 3
4 4
לאחר הזריה גשארת בגורן ה ת ב ו א ה ע ל חלקיה השובים .אלה בזכרים במשל
הידוע ,ממבו אבו למדים מ ח חם יחסי חחשיבות ש ב י ג י ה ם :החטים וחתבן והקש
מדייבים אלו עם אלו ,חחיטים א׳ בשבילבו בזרעה השדה ,הקש א׳ בשבילי
נזרעה השדה ,אמרו להם החיטים ת ב א ה ש ע ה ואתם רואין ,כיון שהגיעה ע ת
הגורן התחיל בעל ה ש ד ה נוטל את הקש ושורפו ו א ת התבן ומפזרו והחיטים
מעמידן כרי ,והתחילו הכל מנשקין א ו ת ן .
4 3
40ב״ר צט )ק בכי״ו( :ג ,עמ׳ .1276ור׳ לעיל עמ׳ .44
41ב״ר צז )שיטה הדשה( ,עמ׳ .1227
42ב״ר פ ב :ז ,עמ׳ .983בפסי׳׳ר ,ביום השמיני ,יא ע׳׳ב נאמר :״בעוד כברת ארץ לבוא
אפרתה ,בין פסח לעצרת הוה בזמן שהארץ מנופה
והולכת ובאה
ככברה שיכולים
להלוך״ .ור׳ הערות רמא״ש שם .ובז״א הגיה :״ככברה שכולה חלולה״.
43בח״נ :חלולה.
44פסי״ר ,העומר ,צא ע״א .ויק״ר כח ב ,עמ׳
תרנה :״הרי שחרשתה וזרעת ועידרת
וכיסחת וקצרתה ועימרתה ועשית את הערימה תבואה בגרניה״ .ור׳ ח״נ שם ן ובקהיר
א :ד :הרי חרשת וזרעת וקצרת ועמרת ועשית ערמות ערמות אס איני מוציא לך מעט
רות יכול את לזרות״ .ור׳ לעיל ,הערה .20
45ב״ר פג :ה ,עמ׳ 1000ואילך .ר׳ ח״נ ומ״י שם .בפסי״ר ,כי תשא ,לו ע״א נאמד:
השבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה ארוך ועליה רחבים וארוכים והשיבולת בראש
הקנה והקנה שלה מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה וכר ,באתה הגורן מכניטין
את הקש לאור וזורין את המוץ לרוח ומשיירים את החיטים לגורן וכל העובר נוטל
www.daat.ac.il
57
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממשיל א ח ר ש נ א מ ד לענין לימוד תורה ,נמצאנו למדים על ת ו צ ר י ה ג ו ר ן
לפי ד ר ג ת ח ש י ב ו ת ם :״מפני שבראשונה היו אומרין דגן ביהודה ו ת ב ן ב ג ל י ל
ומוץ בעבר הירדן ,חזרו לומר :אין דגן ביהודה ]אלא תבן[ יאין ת ב ן ב ג ל י ל
אלא מוץ ,ובעבר הירדן לא זה ולא זח* .
4
ההשקאה וחשיבותה לגידולי קרקע
מ
כ
ת
ו
נ
ה
ת
ה
ש ?
א
ד
ה
מ
כ י י ן
:
א
ש
נ י ת ז
ת
י ה
ע
ש
ט י פ ה
י
מ
ה
ם
^ י א שותה
^
^
"
'
י השדות
ל
א ו ת ח .חחשיבות של המים רבה ביותר ,שבז ב ל
ל אף ש ט ח י ב י ת
ל ׳
יבולים .עיקר אדמתח ש ל ארץ ישראל היא אדמת
שלחין מרובים הם .בהשקאה המלאכותית נהגו ביותר למטעים ו ל ג י נ י ת
לפעמים נהגו להשקות אף בשדה תבואה ,כ ד י להגדיל א ת היבול,
ע ד י ה ם
4 7 , ,
4 8
ב ע
א
א ו
י נ י ב
ם
אד*
ואכן ארץ ישראל שותה מ י גשמים ,אף מ י שלוחים ,אף מ י ש ל ג י ם
ביי
ל
׳
'
יל
טללים* • א
ש ל א ת ה א הארץ שותה אלא מלמעלה .את הנימוקים ל כ ד מביא ר׳ ש מ ו א ל
נ ח מ נ י ב א מ ר ו :מ פ נ י ד דברים חזר בו ה ק ב ״ ה ש ל א ת ה א הארץ שותד
מ ל מ ע ל ן :מ פ נ י בעלי ז ר ו ע ,ובשביל להדיח טללים ר ע י ם ,ושיז;ד י
מ נ ם
4
ב ת ח
ה
ה
י
ת
ה
ש ו ת ד
ד ,א י ץ
י
מ
נ ה ר
ם
א י
ח
ז
י
ר
י
'
ל
י
5 0
32
51
ה
ש
י
ת
ה
י ש י ה י ו
כ נ מ ו ד
0
ע י ב י ה ם
י 1ו ? 1י ם
כ
ל
ה
מ
מ ע
פ י
5
ה
יי ׳
י
״ פנים ל
מ צ ע ו :א ״ ר רבי יהושע בן ל ו י :
ש כ ן הודות למטר גדלים חצמחים והאדמה מ ת כ ס ה מ ש ט ח ירוק.
ב
5 3
ש
ע
ה
ש
ט
ר
ל ' י ^
ה
ט
י
כ
ה
י י י ד
ו
א
ש
ב ב
ע ו ש ד
ומנשקם״ .ושם בהמשך ,לו ע״א- :ישראל נמשלו לחטים שהם דגנו של
״
מ
^
****
.
שהש״ר ז :ג? מדרש תהלים ב :יד ,מהד׳ בובה עמ׳ טז.
46אבדר״נ נו״א מפכ״ז ,מהד׳ שכטר ,עמ׳ מג ור׳ הערות שכטר שם .ור׳ ד״ש
ז ׳ י י ן /עבר
^
הירדן היהודי ,עמ׳ 26המדבר על כוונת המשל :חכמים לא נהגו כבוד
כתלמידיהס.
תלמידי
'
׳
'׳
י' ׳
'׳ י
^"׳
לא היה אלא מוץ ,ובעבר הירדן לא זה ולא זה ,בלומר לא היו שם תלמידד
•זכ־^3ם בל<*
׳*
יייע על ת ל מ —
י יייייי׳ " ״ י א ׳
י
ואכן ,מלאחר החורבן
' *ידי חכמים
שמוצאם מעבר הירדן.
47ב״ר י ז :ח ,עמ׳ .159
48דברים י א :י־יב ן שם כ ח :יב ועוד; בראשית כ ז :כ ח ; דברים ל ג :כזז ״
י י* *1מ ע י י נ ו ת
פ י כ
ב
א
ה ע י נ ש
י ל א
יר
ע י ד
ת
ב י ן
מ י י י
י י ,ו י ה
ד ב ן
כ י
ס
א
ת ב ז
י ב י ז
יזג
ו ? ד
ל ז מ נ
ס
ל
ב י
ל
א
3
י *־'"
מצויים בארצנו — דברים ח :ז.
? 4ספרי עקב פ״י לס ,עמ׳ 79ואילך.
50ב״ר י ג :מ ,עמ׳ 119ז ירושלמי תעניות פ״ג 10ע״ג 1קה״ר א :ז.
51אלה מבני ישראל שנהגו שררה עם הציבור וידם היתד ,תקיפה על אתיזזס.
52ר׳ תוספתא טומה ט ו :ב - :תדע שנתאררו טללים בראשונה כשהיה ה ס ל י ד
י" ע ל ז־י-יי
?יי ש ט ל ^ ן .
ועל התבן היה מלבין שנ׳ דק מחספס עכשיו משחיר ,בראשוני•
״ מריביז
מחברותיה פירותיה מרובין ועכשיו פירותיה מועסין״.
53ב״ר םפי״ג ,עמ׳ .126
כ
58
www.daat.ac.il
ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
אזורי הבעל שבארץ ישראל מצויים ביחוד ב ש פ ל ת יהודה ובגליל .אזורי
השלחין משתרעים בעמק בית שאן ,בקעת גיגוסר ובגליל ה ת ח ת ו ן .אזורים
מושקים כאלה מכונים בשם ״בית שקי״ ,כגון בית השקי של צ י פ ו ר י ,או שוקי
של כ ב ו ל .מפאת החשיבות חז״ל אף האריכו בהלכות בענייני ה ש ק א ה .
הברוכה ביותר במי השקאה היא בקעת הירדן .לפסוק נפתלי אילה שלוחה
)בראשית מ ט כא( אומר ה מ ד ר ש :״מדבר בארצו שכולה בית שלחין ה ה ״ ד
מכנרת ועד ים הערבה )דברים ג יז(״.
54
55
5 7
58
5 8
5
הערכה למים ושימושה מציגו בספרי* ,חמשבח את ארץ ישראל על פני
מצרים :ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה ,ארץ
ישראל נמוך וגבוה שותה ,ארץ מצרים גמוך שותה ואחר כך גבוה ,ארץ ישראל
שותה נמוך וגבוה כאחת ,ארץ מצרים גלוי שותה ,שאיגו גלוי אינו שותה,
ארץ ישראל גלוי ושאיגו גלוי שותה .ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת ,ארץ
ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה ,שותה בכל יום וגזרעת בכל יום וכו /אבל
ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים
וכוי .מצרים שותה מן הנילוס ,בבל שותה מן הנהרות וכו׳״ .ואילו את הפסוק:
כגן ה׳ כארץ מצרים באכה צער )בראשית יג י( ד ר ש ו :כגן ה׳ לאילנות ,כארץ
מצרים לזרעים 60
המצב התקין של עם היושב בארצו ועובד אדמתו שרר בארץ ישראל ע ד
לחורבן ואף לאחריו .שיגוי לרעה חל בחלק של ארץ יהודה מלאחר מ ל ח מ ת
בר כוכבא ,ובחלקי הארץ האחרים מן הימים הקשים שהחלו בםופח של המאה
השלישית למניין האומות .באותם ימים החל להתערער יסודו הכלכלי של חישוב
54ר׳ ארץ הגליל ,עמי .154
55שקי ,או בית משקה הוא בית שלחין ,כלומר גנים שמשקים אותם .ור׳ תוספתא שביעית
ב :ב :״במה דברים אמורים בשל שוקי )= שקי( ,אבל בשל בעל״ וכר ,כלומר ״שקי״
הוא הניגוד של ״בעל״ .ור׳ ליברמן ,תוספתא כפשוטה עמ׳ 500ועמי 598ז ומבוא
י
לירושלמי כפשוטו ,עמי
כ ; ארץ הגליל ,עמי 148הערה 10ן אפשטיין ,תרביץ ה,
תרצ״ד ,עמי .269ור׳ ב״ר צח )צט( :כ ,עמי : 1270״ברכות תהום רובצת תחת ,זו בית
שאן בבית השקי .ור׳ ירושלמי כלאים פ״א ה״ד כז ע״א.
56ומעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בש)0קי של כבול והיו תלמידיו הולכין אחריו וכר —
י־ פרקי דרך ארץ פ״א ,מהד׳ א״ש ,נספחים לסדר אליהו זוטא ,עמ׳ .7
57יורי ויק״ר י ח :א ,עמ׳ שצח ובמקבילות :״ונרוץ הגלגל אל הבור )קהלת י ב :ו(.
תרין אמוראין ,חד אמד :כאילין גליליא דצפורי ,וחרנא אמר כאילין רגביא דטבריא״.
לפנינו תיאור כלי משאבה בהם היו משקים את שדות השקי של ציפורי וטבריה .ור׳
ארץ
הגליל
עמ׳
.149
ור׳
מרגליות
לויק״ר שם,
המקבל
את
פירושו
של
רד״ל,
שמדובר כאן באפני קבורה ולא בענייני השקאה.
58ב״ר צח :יז )צט בכי״ו( ,עמ׳ ; 1267ור׳ ארץ הגליל ,עמ׳ .153
59ספרי עקב פ״י לא ,עמ׳ 73ואילך .ור׳ ח״נ שם.
60ב״ר מ )מא( :ז ,עמי .394ור׳ ארץ יהודה ,עמ׳ 140ועמי .194
www.daat.ac.il
>59
אתר דעת -מכללת הרצוג
בארץ,
היהודי
של העם
במיוחד ב ש ל
אדמה
לעבודת
שהטיל
המסים
השלטון,
נשמעים בדבריו ש ל ר ב י
הדים
ביחסו
לשינוי
אלעזר בן פ ד ה האומר:
״אין לך א ו מ נ ו ת פ ח ו ת ה מ ן הקרקע״ ,או בדבריו ש ל ר ב א :״ מ א ה זוזי ב ע י ם ק א
6 2
כ ל יומא בשרא וחמרא ,מ א ח זוזי בארעא מילחא ו ח פ ו ר ה ״ .
בהמשך
הדברים
ענפי
נכיר א ת
העיקריים,
החקלאות
נתבססה
עליהם
כ ל כ ל ת ה ש ל הארץ.
התכואה
מקום נ כ ב ד ב ח ק ל א ו ת ה ש ל הארץ יוחס לתבואה ,הכוללת היטה,
6 4
כוסמת״
6 5
ו ש ע ו ר ה .ע צ ת ו ש ל ר ב י י ו ח נ ן ה י א שיחו חנכםים מ ש ו ל ש י ן :שליש ב ת ב ו א ה ,
6 6
שליש בזיתים ו ש ל י ש ב ג פ נ י ם .
הדעת
ע ל עתיקותה ש ל חחיטד ,מ צ י ג ו בדבריו ש ל ר ב י מ א י ר האומר ,כ י ע ץ
ח ט ה ה י ה ׳ ״ /הצורר ב ח י ט ה עולה ע ל זה ש ל שעורה ,ש כ ן מ צ י נ ו :״צורר לחטים
בעוד
6 8
וצורך לשעורים ,צורך לחיטים יותר מ ש ע ו ר י ם ״ .חטים ח ם מ א כ ל אדם,
62יבמות סג ע״א .אף כי קודם לכן אמר ר׳ אלעזר :כל אדם שאיו לי קר?* איגי א ד ם .
ור׳ תוספות שם ד״ד ,שאין לך אומנות.
63היא מין חסים .ר׳ מ׳ כסלו ,לזיהוי החיטה והכוסמת לשוננו לז )תשל׳׳ג( 95—83 ,ן
.252—243
64החסה והשעורה נמנים על שבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל — דברים ח :ח.
רמב״ם,
הלכות כלאים א :ח
כותב:
תבואה והיא
מינין:
חמשה
רהכםמין
החטים
והשעורין ושמלת שועל והשפון .ור׳ עוד רש״י לנדרים נד ,ע׳׳א; תוספות ש ם
וכפרוץ • .רש״י לברכות מד ע״א ד״ה
ח
ש
מ
ת
ש
י י ״
י
ס י כ ה
מ
ב ע
״
ב
ד ג
כ ז י ת
ך״
ה
ז ׳ יעוד.
65בבא מציעא קז סע״א.
66הגפן והזית היו הענפים העיקריים של המטעים שגדלו בארץ ישראל .יד׳ לקמן.
67ב״ר ס ו :ז ,עמ׳ ; 139פסידר״כ ,רני עקרה ,עמ׳ ; 313פסי״ר ,וה׳ פקד את שרה׳ ק ע ה
ע״א; ברכות מ ע״אז בסנהדרין ע ע״א — בשם ר׳ יהודה .ואכן ,לפני כשבעים
גילה
האגרונום
הארצישראלי
אהרן
אהרנםון את
חיטת הבר,
המכונה אם
שנה
החיטה
)1 01000001(163מג11101ל1׳( ,הגדלה בר בגליל העליון ובחרמון .ר׳ ה׳ אופנהימר ,ג י ל ו י
:
חיטת הגר על ידי א• אהרנםון ,מדע ד י׳
1 1 9 5 9
מ
ע '
5
גי
5 , 1 0 1
6
1
)
7ז 0 6
1
^1
•נמ1
(161• ^11^611ח״א ,עמ׳ 769ואילך ועמ׳ .777על שורש השם חיטה ר׳ שם ע מ ׳ .780
אף בחפירות שנעשו בארץ ישראל נמצאו זרעי תבואה .בין שיירי ה מ י ז ש ל
המטמון
שבמדבר יהודה נתגלו שבוליות וגרגרים
בלתי מפוחמים של חטה
ע
שנשתמרו הודות ליובש השורר באזור .היה זה חידוש גמור ,שכל
ד
כ
ה
לא
מעדת
ושעורה
נמצאו
בארץ שרידי תבואה בלתי מפוחמים מימי קדם .ר׳ פ׳ בר אדון ,ידיעות החברה ל ח ק י ר ת
ארץ ישראל ועתיקותיה כו ,תשכ״ב ,עמ׳ .193שרידי חיטה ושעירה
ג מ צ א
נהל משמר שבמדבר יהודה ,ר׳ ד׳ זייצ׳ק ,ידיעות כה ,תשכ״א ,עמ׳ .83
68ב״ר ב ו :ד ,עמ׳ .249
60
www.daat.ac.il
י אף כ מ ע ר ו ן ,
אתר דעת -מכללת הרצוג
שעורם הם מאכל בהמה
6 9
.ע ב ו ד ה ר ב ה צריך ה א ד ם ל ה ש ק י ע עד שהוא מקבל
70
זרעי התבואה ,אולם אי אפשר לעולם בלא חטים ,ש כ ן ״ א ם חסר הוא חטים
אין להם חיים אפילו ש ע ה א ח ת ״
המדרש מספר
על
נוכח הטית ארבליות
7 3
חמש
7 1
.
מיני
מאות
חיטה
7 2
שגידלו .
כחטים
משובחות
.כן נזכרו ״חטים קורטבניות״ או ״ ח י ט י קורדנייתא״
4ז
,
שנקראו כנראה על שם מוצאם מ ה ר י קורדיסטן ,ה ט י ם אלו היו מביאים לארץ
75
דרך סוסיתא ל ט ב ר י ה .
על אוצר חטים ביבנה מ ס ו פ ר
בדרך ,ראוי גוי אחד בא
7 6
ש ר ב י ורבי יוסי ברבי יהודה ״היו מהלכין
לקראתן.
אמרו,
שלשה
דברים
הוא
אותנו:
שואל
מה אתם ומה אומנותכם ולאן א ת ם הולכים .מ ה אתם — יהודים ,ומה אומגותכם
-
סוחרים ,ולאן אתם
שפגשוהו היה אחד
הולכים
מפקידי
—
השלטון
לקנות
הטים
הרומי,
מאוצר
שעינו
היתה
של
77
יוונה״ .
פקוחה
על
הגוי
דרכי
היהודים ביהודה ,וביחוד בקרבת יבנה ,שם ע מ ד אוצר ה ת ב ו א ו ת הממשלתי.
69ב״ר ס :ח ,עמ׳ 649ואילך מסופר על חמורתו של ר׳ פנחס בן יאיר שלקחוה לסטים,
שהתה אצלם שלושה ימים ולא טעמה מאומה ,נתנו לה שעורים ולא מעמה.
70ב״ר מד :,ד ,עמ׳ .450המדרש מספר על הקוצים ש״אינן לא ניכושים ולא נזרעים,
מאיליהן הן מתמרין ועולין ,והחיטה הזו כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה״ ן וכן
שש יא :ו ,עמ׳ 95בויכוח בין פילוסופוס ששאל את ר׳ הושעיה ,מפני מה לא ברא ה׳
את האדם כשהוא נימול )אמנם באדר״נ נו״א פ״ב ,מהד׳ שכטר עמ׳ 12נאמר :״א;
אדם הראשון יצא מהול״ ור׳ נדרים לב ע״א( ,השיב ר׳ הושעיה :כל מה שנבראו בששת
ימי בראשית צריכין עשיר .וכו׳ החטים צריכים להטחן ,אפילו אדם צריך תיקון״ .ור׳
ב״ר מא )מב( :ג ,עמ׳ .406בפסי״ר פכ״ג ,קטז ע״ב הויכוח הוא עם רבי.
71פסי״ר ,כי תשא ,לה ע״א.
72איכ״ר ג :יז ,עמ׳ סד :,מעשה באשה אחת בקיסרין שהוליכה את בנה אצל הנחתום
ללמדו אומנות ,אמר לה ימתין אצלי חמש שנים ואלמדו חמש מאות מיגין בחטה ,ר׳
אחא ורבנן ,ר׳ אחא אמר בחטי מנית )יחזקאל כ ז :יז( ,חטי דמניין ,ורבנן אמרי חמש
מאות מינין בחטה מנין מני״ת״.
73ירושלמי פאר ,פ״ז ה״ג כ ע״א; שם סוטה פ״א ה״ח יז ע״ב ן שם שם פ״ט הי״ד בד
ע״בן ב׳ כתובות קיב ע״א :״סאה ארבלית היתר ,מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה
קיבר סאה מורסן סאה סובין וכדון )וכעת( אפילו חדא בחדא לא קיימא״ .על בקעת
ארבל ר׳ לעיל ,הערה .17
74ירושלמי פסחים פ״א כז ע״ג; ב׳ שם ז ע״א; ירושלמי שביעית פ״ח ה״ג לח ע״א .ור׳
לב שם )ר׳ הערה (67ח״א ,עמ׳ ; 785ר״ש קליין ,עבר הירדן היהודי ,עמ׳ 50הערה .7
76ב״ר עו :ח ,עמ׳ .906
77היא יבנה ,ור׳ ח״נ שם .בהמשך מסופר ,כי עמד לו רבי ,והטמין עצמו ר׳ יוסי ב״ד
יהודה .אמר :אם יאמר דבר ,אני אומר :אחרי ,כלומר עוד יש שיירה אחרי .אמר ל ו :
ומנין לך זאת ,אמר ל ו :מאבינו יעקב ״והנה גם הוא אחרינו״ )בראשית ל ב :יט(.
ור׳ אר ץיהודה עמי 153ואילך ועמי .176
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
78
ע ל אוצר יבנה שמענו גם ממקומות אחרים ,שהיה ״לפנים מן ה ח ו מ ה ״
באותה תקופה היה המקום רובו כ ו ת י י ם .
נראה ,שארץ ישראל היתה מספקת לעצמה ת ב ו א ה בלא להוציא ה ר ב ה
לחוץ לארץ ואף בלא לייבא מבחוץ ,פרט מאשר בשני בצורת .אולם היו י מ י ם
שקיים חיד ,ייצוא חיטה ,כפי שנמצאנו למדים מ ן חנאמר ב ת ו ס פ ת א ״ :
הלוקח מן חחמרת בצור ומן המוגירות בצידון פטור מן המוגירות בצור ו מ ן
ה ח מ ר ת בצידון חייב .ר׳ יוסי בר יהודח אומר חלוקח מ ן המוגרות בצידון פ ט ו ר
ואין צריך לומר מן החמרת .מן חמר אחד בצור חייב ר׳ יהודה אומר ה ה מ ר ת
היורדת לכזיב חייבת מפני שחזקתה מן הגליל.
80
למנחת סולת השתמשו בחיטים המובחרות
שהן ״אלפא לסולת .שניה להן חפריים ב ב ק ע ה ׳ ׳ .
הבאות
ממכמש
2
ומזוניהה *,
83
84
משלים רבים נאמרו על ה ח ט י ם ,ביניהם נמשלו ישראל להיטים :״ ב ט נ ך
ע ר מ ת חטים )שיר השירים ז ג( אלו ישראל ,ולמה נמשלו ישראל כ ח ט י ם ,
ש ה ם סדוקות באמצעיתם מ ה שאין את מוצא לא בעדשים לא ב ש א ר כ ל
הפירות ,ולמה החטים סדוקות שכל טפילה ל ה ם ״ ,כלומר שכל ה פ י ר ו ת
טפלים לחטים ,והן סדוקות שלא לערבבם עם זרעים אחרים.
אף א ת תיאור חלקי הצמח השונים מצינו ב מ ד ר ש :השבולת ש ל ח ט י ם
מ ת מ ר ת ועולה והקנה ארוך ועליה רחבים וארוכים והשיבולת בראש הקנה
והקנה ש ל ה מ ת ג א ה ואומרת בשבילי נזרעה ה ש ד ה .לפי זה מבחינים ב צ מ ת
ארבעה הלקים עיקריים :שבולת ,עלים ,קנה ושרשים .שרשי החיטה מ ע מ י ק י ם
באדמח חמישים א מ ה .
לעתים מתערבים בין זרעי החיטה זרעים דומים להם .אלו הם זרעי ה צ מ ח
8 5
8 4
8 6
78תוספתא דמאי א :יגייד ור׳ תוספתא כפשוטה עמ׳ ; 199תוספתא מכשירין ג :טו.
79גי׳ אחרת- :אוצרות של יבנה שלפני מלחמה״ .לדעת ר״ש קליין ,ארץ יהירה׳ עמ׳ 153
הערה 15גירםה זו בטעות יסודה .וכן תוספתא כפשוטה עמ׳ ,200המקבל דעתי 7זל
ר״ש קליין ,ומסביר את מקור הטעות וצ״ל- :שלפנים מלח]ו[מה״.
80על האוצר ר׳ עוד ארץ יהודה עמ׳ 153ואילך ו תוספתא שביעית ח :א ור׳ ההערה ה כ א ה .
81תוספתא דמאי א :י ן תוספתא כפשוטה ,עמי .198ור׳ ג׳ אלון ,תולדות היהודים כ א ר ץ
ישראל בתקופת המשנה והתלמוד ,ח״א עמ׳ 99ן מ׳ אבי יונה ,המסחר ,התעשיה ו ה מ ל א כ ה
בארץ ישראל בימי קדם )קובץ מאמרים( ירושלם תרצ״ז ,עמ׳ .87
82משנה מנחות ח :א.
83תוספתא מנחות ט :ב .ור׳ ארץ יהודה ,עמ׳ 136ואילך .על הפריים ,או עפדיים ,שהיתר,
.
עשירה בתבואה ובתבן ,אומר המשל העממי- :תבן אתה מכנים לעפריים״
—
כ
*
ד
פ ו :ה ,עמ׳ 1058ור׳ ח״נ שם ן מנחות פה ע״א ן שמו״ר ט :ו־ז .ור׳ עמ׳
84ר׳ לעיל הערה .45
85פםי״ר ,כי תשא ,לה ע״ב.
86ב״ר מפי״ג ,עמ׳ 1126ירושלמי ברכות פ״ט יד ע״א ז שם תעניות פ״א סד ע״ב.
פליקם ,שם )ר׳ הערה ,(3עמי 173הערה .48
62
www.daat.ac.il
ו ר
/
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנקרא זון )1מ111מ11116מ ,(1.01111111 76עליהם נ א מ ר :החטים והזונין אינם
כלאים זה בזד״ .הזונין הם צמח בר בעל זרעים מרירים המכילים בתוכם
רעל ,וכשהם נטחנים יחד עם זרעי החיטה הם אף מקלקלים את הקמח ,הגורם
להקאות .אף על פי כן מ צ י נ ו :חטיא דקרתך זונין זרע מנד״ון .
87
88
8 9
על דור המבול מסופר ,כי הכל קלקלו מעשיהם ,אף הארץ זינתה ,היו
זוועין לה חטים והיא מוצאת זוגין .א ל ה הזוגין אשר גדלים בתבואה ,מדור
המבול הם״ .אף לפי הגאמר במשגה שד״זוגין והחטים איגם כלאים זה בזה
מוכיחים ,שנחשבו למיבים קרובים .ד ע ה זו ,שחחטים הופכים להיות זובין חיתה
מקונלת על החקלאים היוונים והרומים ' .יתכן כי ד ע ה זו נתקבלה אף על
דעת חקלאי הארץ.
על ויכוח בין ישראל לאומות העולם מ י יפה ממי ,מ מ ש י ל ה מ ד ר ש :משל
לזונין שאמרו לחטים :אנו יפין מכם שעליכם ועלינו המטר יורד והשמש זורח
על שנינו .אמרו להן החטים :לא מ ה שאתם אומרים ולא מ ה שאנו אומרים
אלא המזרה בא ומפריש אותנו לאוצר ולכם לעופות ל א כ י ל ה .לדעת ה ר א ו ב נ י
הם מזן שחור.
הזונין הללו הם מזן לבן ,ואותם הנזכרים בירושלמי כלאים
9
1
9
93
92
9 4
95
כאמור ,החטים הם מאכל אדם ,ואילו השעורים נחשבים מאכל בהמה.
במקום אחר נחשבה פת שעורים כמאכל ע נ י י ם :מ ש ל שאומרים לאדם מפני
מה אתה אוכל פת שעורים אמר ל ח ם :מ פ נ י שאין לי פ ת חטים * .כן מאכילים
9
87מש׳ כלאים א :א .על הזוגין ר׳ א׳ הראובני ,תרביץ י ,תרצ״ט ,עמי 172ואילך.
88בירושלמי תרומות פ״ה מג ע״ד הם מכונים ״הסנופת שבתבואה״ .ר׳ במד״ר ד :א :
משל למלך שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טינופות ומלאות זונים ולא דקדק בעניינן״.
ווי לב שם )ר׳ הערה ,(67ח״א עמ׳ 723ואילך! פליקס ,שם )ר׳ הערה ,(3עמ׳ ; 275
18 01 1116 511)61תפ^6, ?1מ!01(16ג .א עמ׳ .134
89ר׳ לעיל הערה .33
90ב״ר כח :ח ,עמי ; 266ירושלמי כלאים פ״א ה״א כו ע״ד :הזונין מין הטין הן אלא
שהפירות מזנין.
91לב שם 726 ,ובעקבותיו פליקס ,עולם הצומח המקראי ,תל אביב ,תשי״ז ,עמי 144
מביא ,כי גאלינום הרופא מספר על אביו ,שהוכיח בניסוי שזרעי החיטה הופכים לזרעי
זונין .אולם באסיליוס מסביר שאין הדבר כך ,אלא כל אחד מהם הוא מין בפני עצמו.
52אגדת בראשית פ׳ בג .ושם בהמשך :״כך עו״ג וישראל מעורבין כאחת בעולם שנאמר
)תהלים קו :לח( ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכו׳ ועו״ג אומרים לישראל אנו יפין
מכם שעלינו ועליכם השמש זורח .אמדו להם ישראל :לא מה שאתם אומרים ולא מד,
שאנו אומרים אלא הרי יום בא ואתם יודעים שמכניס את הצדיקים בגן עדן ורשעים
בגיהנס וכו׳ אותה שעה שבתם וראיתם״.
93ר׳ הערה .87
94ר׳ הערה .90
95ר׳ הערה .69
96ספרי בהעלתך פ״י פט ,מהד׳ הורוביץ עמי .90
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לחם שעורים אדם שעבר עבירה ש ת י פעמים ולקה פ ע מ י י ם " .
ל ד ע ת הקראים אין מעברין א ת ה ש נ ה א ל א ע ל פ י האביב ,כ ל ו מ ר ל פ י
ה ב ש ל ת השעורים .וכשהגיע ניסן והשעורים עדיין ל א הבשילו ,מ ע ב ר י ם א ת
9 8
,
,
,
השנה .
דרישותיה ש ל השעורה לקרקע ולמים צנועות למדי ,לפיכך היא ג ד ל ה ג ם
בנגב שם היא אף תופסת מקום ראשון בגידולי ה ש ד ה ״ • .וכן מ צ י נ ו :ל פ י
שחילק להם א ת הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא ע ו ש ה שעורים ו ל נ פ ת ל י *״<
נ ת ן ארץ שהיא עושה ח י ט י ן ״ .ואכן ,אזורי ה ח י ט ה בארץ ה ם ב ע י ק ר ע מ ק
יזרעאל ,ע מ ק הירדן העליון ,בית שאן ו ה ח ו ף .
1
1
1 0 2
מבין ירקות המאכל נזכרים במדרש מ ע ט י ם מ ב י ן הקטניות ,א ף כ י ג י ד ו ל
ירקות ה י ה נפוץ בארץ בתקופת המשנה והתלמוד.
אחד מ צ מ ח י המאכל שהרבו לגדלו הוא הפול ) .(7101* 7*353צ מ ח ז ה
נזכר הרבה ב מ ש נ ה ו ב ת ל מ ו ד ,זרעי הפול נתוגים בתוך תרמיל .ה ז ר ע ע ט ו ף
קלוף אן ע ל ק ל י פ ת ו ״ .מ ז ר ע י פ ו ל ה כ י נ ו ת ב ש י ל י ם
שונים ביניהם תבשיל המכונה מ ק פ ה ״ ,שהוא מ א כ ל עניים .ומציגו ,ש ב ש ע ה
ש ש ל מ ה המלך ה ת ח פ ש לעני ו ה י ה מחזר ע ל ב ת י כנסיות ו ב ת י מ ד ר ש ו ת ש ה י ו
בירושלם ה י ה א ו מ ר :א נ י קהלת הייתי מ ל ך בירושלם והם אומרים ל ו :ש ל מ ה
המלך יושב על כסאו .ו מ ה היו עושים לו ,היו מכים אותו ב ק נ ה ו נ ו ת נ י ן ל פ נ י ו
,
,
,
ק ע ר ה ש ל גריםיד .
פ ר ע ה אומר אל יוסף שישלח לקרוא לאביו ב א מ ת :ו א ת נ ה ל כ ם א ת ט ו ב
ארץ מצרים )בראשית מ ה יז־יח( ,והמדרש מ ו ס י ף :ט ו ב זה גרים ש ל פ ו ל .
ו ב ח ״ נ :שהם על ע ק ת נ פ ש י ״ ,כלומר ה ם מרגיעים א ת נ פ ש ו ש ל ה א ד ם .
103
4
א ו כ ל י ם
ל י פ ך ״
1
א ו ת ו
1
10
1
97מש׳ סנהדרין ט :ה - :מי שלקה ושנה ,בית דין מכניסים אוחו לכפה ומאכילין
שעורין עד שכרסו מתבקעת״ .ור׳ ב׳ שם פא ע ״ ב ,תוספתא שם י ב :
אותו
דח.
98ר״מ צוקר ,על תרגום רס״ג לתורה ,עמ׳ •473
רי ,עולם הצמתים עמ׳ , 432לב ,שם עמ׳ 707ואילך.
.
9 9
זד1
מ
100בח״נ :ולבנימין ,אולם לפי אזור הגידול של החיטה מתאימה יותר הגי׳
״ולנפתלי״.
101ב״ר צז )שיטה חדשה( ,עמ׳ .1227
102לב ,שם ,עמ׳ .786
,א :א ,מש׳ שביעית ב :י ח ,ירושלמי ביצה פ״א הי״א ס
מ
1
כ ג ו ן ׳
מ ש נ ה
כ ל א
ם
ע
״ד.
104תוספתא עוקצין ב :ט•
105מש׳ מכשירין ה :מ :מקפה של גריסין ושל פול ,כלומר מרק עבה )סמיר( א ו גריסים
של פולים שנכתשו ונחלקו לגריסים.
106פסודר״כ ,אחרי מות ,עמ׳ ;806תנחומא נדפס ,שם א ; תנחומא שם ב ,מ ה ד ׳
בובר,
עמ׳ כח.
107ב״ר רפצ׳׳ר ,עמ׳ , 1171בירושלמי יומא פ״א לט ע״א נאמר ,שלפי שהפיל ה ו א מאכל
כבד המביא את השיגה ,אסרוהו על כהן גדול לאכלו ערב יום
מכונים -מאכל לודיות״ ,כלומר מאכל לוחמי הזירה .ר׳
64
www.daat.ac.il
תוספתא
הכיפורים.
ביצה
הפולים
ספ״א;
ור׳
אתר דעת -מכללת הרצוג
זרעי פול נמצאו במערות נחל משמר שבמדבר יהודה ו א ף בחפירות ב ע מ ק
י 8״.
ןךעי ל ן
בית שאן נ מ
צ א ן
פ ו
ע ד ש
ם
עדשים
109
עדשים נזכרו הרבה במשנה ו ב ת ל מ ו ד י ם .ט ע ם המנהג שמאכילים אבל
עדשים הוא :כשם שעדשה עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל ,מ ה ע ד ש ה
זו אין לה פה אף אבל אין לו פה ,אבל אסור לדבר ,מ ה ע ד ש ה זו יש בה
אבל ויש בה שמחה כך אבל של אביגו אברהם ש מ ח ה שגטל יעקב את
הבכורה ״.
0
1 1 1
עדשים הם מאכל ע מ מ י ,אולם מאכל זח ע ל ח א ף על שולחגו של רבן
גמליאל " .על הערך המזוני של עדשים ניתן ללמוד מ ן הנאמר ב ש ם רבי
בבשר ע ד עכשיו מ ת ב ק ש
י ו ח נ ן " :אם ק י ב ל ף ״ חבירך בעדשים ו ק י ב ל ת ו
לו אצלך ,למה שהוא גמל עליך ת ח י ל ת ,כלומר ערכו ש ל ב ש ר עולת על
זה של עדשים.
2
115
3
1 1 6
לעדשים:
חרגיל
בעדשים א ח ת
לשלושים
אף תכוגות רפואיות ייחסו
יום מונע אסכרא מתוך ב י ת ו .
זרעי עדשים נמצאו בחפירות במקומות שונים בארץ ,ביניהם א ף בחורבת
כתר ובבאר מטר שליד באר ש ב ע .
1 1 7
1 1 8
שבת י ע״א .על הפולים די לב ,שם ,חייב ,עמי 492ואילך; מולדנקה )ר׳ הערה ,(88
עמי 101ואילך! פליקס )ר׳ הערה ,(91עמי .156
108זייצי׳ק )ר׳ סוף הערה ,(67עמי .84
109כגון מס׳ כלאים ח :ה ; מש׳ נגעים ו :א ! ירושלמי סנהדרין פ״ב כ ע״ב.
100ב״ר סג :יד ,עמי 698ואילך ור׳ מ״י שם; תגחומא תולדות ג ,מהד׳ בובר עמ׳ 126ז
בבא בתרא סז ע״ב ן פדר״א פל״ה.
111ירושלמי תרומות פ״ח מו ע׳׳א.
112תוספתא ביצה ספ״א ן ב׳ שם יד ע״ב.
113בח״נ :ר׳ יונתן.
114בח״ג :קדמך בעדשים.
115בח״נ :קדמהו.
116ב״ר ל ח :ג ,עמ׳ .352
117ברכות מ ע״א .על
עדשים ר׳ לב ,שם )ר׳
הערה ,(67עמ׳ 442ואילך; פליקם
)ר׳ הערה ,(91עמ׳ 159ואילך ו -13, ?316511116 3113יג3 01 5־0. £ . ?051, 1101
•#
4 1 6
• ס ס 311131 1, 1932,ן מולדנקה ור׳ הערה ,(88עמ׳ .128
118זייצ׳ק ,עתיקות ב ,תשי״ז—תשי״ת ,עמי 46ואילך .ור׳ הערה .108
www.daat.ac.il
65
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים ועל סופריהם
ד״ ר מרדכי בתיאר
אור חדש על תורת ארץ ישראל
ספר תקופת הסבוראים וספרותה
מאת דייר יעקב אליהו אפרתי
״ דברי הימים לתולדות ישראל עשירים במקום אחד ועניים במקום א ח ר .
לחוקר ל ל ל ו מ ד
קי
יש תקופה שהשאירה אחריח רשומות למכביר׳
ידיעות רבות על חיי ישראל באותו זמן ועל מיפעליו בתחום החברה ו ה ר ו ח
ויש תקופה שהחוקר בתולדותיה הוא כ מ ג ש ש באפילה — מחוסר כ ת ב י ם
ותעודות שבני אותם הדורות הנחילו לבאים אחריהם .אף יש תקופה ,ש ב י •
לא מד
ל
י
קיים הבדל כזה בין מרכזים שונים ש
שעיגיו רואות ,ובעוד שמרכז אחד מ ת ג ל ה לו בדמותו של קיבוץ תוסס ו פ ו ר ר '
דומה עליו מרכז אחר כציבור רדום וחסר כוחות יצירה.
ה מ ס פ
י ש
ב ת פ ו צ ו ת
ת
א י ן
א ? ו ,
א
ח ו ק ר
פעילותו
אף־על־פי־כן לא ייחפז החוקר חזד״יר לחרוץ מ ש פ ט על מ י ד ת
ושגשוגו של מרכז יהודי בתקופה כלשהי בזמן העתיק ובימי חביגיים
הערכת כמותם של הכתבים והתעודות ששרדו ממנו .סיבות רבות ש ה ז מ ן ג ר מ ן
וביניחן שריפות ,שוד וחורבן בשעת מלחמה ,חברו יחד והביאו לידי ה י ע ל מ ו ת ם
של מיםמכים ,חיבורים ושאר דברים־שבכתב .ואם דבר זה בכין ל ג ב י א י מ ו ת
מ
ח
א
ת
ו כ מ ה
כ מ ה
ת
ך
ך
לעצמנו
י
י י ^
ל
העולם ,לגבי
מ ה היה עולה בגורלה של ההיסטוריוגרפיה היהודית ,לוא אותו א ו צ ר ב ל ו ם
ע
ם
י ש ר א
ש ד ,י ה
ש
ב ג 1 7ו
מ
ו
מ
ו ת
א
ו
י
ת
ע
ב
ש
נ
י
ם
ב ע ? ו י י ת
ד י י נ ו
ד ,ג ג
א
ש
נ
ם
ב י ת
ד
מ
כ
ה
נ
ת
ס
עתיס
^
י
של כתבים׳
בפרוור של קהיר — ״הגניזה הקהירית״ — עלה בלהבות בטרם נ ת ג ל ה ו נ ג א ל
ומי יודע ,איזו מ ה פ כ ה תתחולל במחקר ההיסטורי היהודי אם ביום מ ן ה י מ י ם
תיחשף אי־שם גניזה אחרת ,אפילו פחות עשירה מזו שבקהיר ן
אל בעיית שימורם והשתמרותם של דברים־שבכתב מן הזמנים ה ק ד ו מ י ם
גוסף בתחום היהודי גורם ייחודי שמקורו בהלכה ובמחשבת היהדות .מ ע ו ל ם
התייחסו חכמיגו בהסתייגות לכתיבת תכניח של תורה ש ב ע ל פה ,ו ב ק ו ש י
התירו בשעת צורך גדול ,ומשום עת לעשות לה׳ ,לכתוב את ה מ ש נ ה ו ה ת ל מ ו ד •
״דברים שבעל פ ה אי אתה רשאי לאומרן בכתב״ )גיטין ס ע ״ ב ; ת מ ו ר ד
תורד
ע״ב( .אף לאחר שנכתבו המשנה והתלמיד ל
כהיתר גמור ,וחכמי ישראל ה ק פ י ד ו .שלא להעלות על ה כ ת ב א ת ד י ו נ י ה ם
וחידושיהם בהלכה אלא אם כן היה בכך משום צורך הדור .״ מ פ י ס ו פ ר י ם
ולא מפי ספרים״ נחשב לעיקרון חינוכי בסיסי )עי׳ כוזרי ב ,ע ב ( ׳ ו מ ו ר י ם
ותלמידים ,שעשו לעצמם רשימות אגב לימודם ,עשו כן בהסתר ,ו פ נ ק ס י ה ם
א
66
www.daat.ac.il
נ
ע
ש
ת
ה
כ
ת
י
ב
ת
ד
ב
ר
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
נקראו.בשם ״מגילת סתרים״ .גדולי החכמים ראו צורך להקדים לחיבוריהם
דברי התנצלות על שהעלו את דבריחם על הכתב )עי׳ למשל הקדמת המאירי
לחידושיו על בדדים והקדמת מהרש״ל .לים שלי שלמה( ,ומהר״ם מרוטגבורג
נזף באחד משואליו על שהאריך בכתיבתו ובפרטי •דיונו ללא הכרח )עי׳ איגוס,
תשובות בעלי התוספות ,עמ׳ .(288
מכאן נפתח לבו פתח הכבה לגבי ת ו פ ע ה תמוהה ,לכאורה ,בתולדות
ספרות ההלכה .ידוע לגו ,כי בימי רב סעדיה גאון ורב שרירא גאון היו בםפרד,
בצרפת ובאשכגז חכמי תורה גדולים שלמדו ולימדו כל ימיהם .מדוע הללו
השאירו אחריהם מספר כה מועט של דברים־שבכתב ,בהשוואה לכתבים
המרובים של חכמי בבל י כלום בסיק מכך שתורתם היתה יחסית ד ל ה ועבייה ?
אין זאת אלא שהחמירו על עצמם ועל תלמידיהם באיסור כתיבה דברי תורה
שבעל ־פה ,ויפה הסביר זאת הרב ב״ז בבדיקט לגבי חכמי ברבובה הקדומים
)״לתולדותיו של מרכז התורה ב פ ר ו ב נ ס /תרביץ כב ]תשי״א[ עמ׳ ,98-91
על יסוד דברי המאירי בפתיחה למסכת אבות( .בזמן שתורתם של גאוני בבל
הזינה את כלל ישראל בעולם ,לא ראו חכמי שאר המרכזים היתר לעצמם
לרשום את דברי תורתם ולפרסמם ברבים.
,
אף חכמי בבל בתקופת הגאונים כתבו את רובי תורתם בעיקר משוס
שהשעה היתד ,צריכה לכך .פניותיהם של צ מ א י ד ע ת ואוהבי תורה מכל
התפוצות )כמעט כל תשובות ד״גאונים שנשתמרו נשלחו אל מקומות שמחוץ
לארצם!( — מחד ,וחתירתן של כיתות הקראים ת ח ת עיקרה של תורה שבעל
פה — מאידך ,חייבו את ישיבות הגאונים להפיץ את תורת בבל ברבים ,פן
תשתכת תורה ופן תיעשה תורה כתורות הרבה .מכאן אתה מוצא גם הסבר
ליוקר מציאותם של כתבים שיצאו מישיבות ארץ־ישראל בתקופה זו ,שכן
נסיבותיה של יהדות ארץ־ישראל ,מבחיגת אותם צורכי שעה ,היו שוגות הרבה
מיהדות בבל .אך אין אתה רשאי ללמוד מכך על מ צ ב לימוד התורה בישיבות
א״י.
עתה בא תלמיד־חכם וותיק וחוקר נכבד וזרע אור על תורתן של ישיבות
א״י בתקופה שבה לדעת רבים כמעט ונדם קולה של תורת א״י כליל .בספרו
תקופת הסבוראים וספרותה )הוצאת אגודת בני אשר ,פתח־תקוה ,תשל״ג( זיכה
אותנו ד״ר יעקכ א׳ אפרתי ,מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן ,בתרומה
חשובה לגילוי פעילותם הלמדנית והספרותית של ח כ מ י א ״ י בתקופה שלאחר
חתימת התלמודים .שם הספר מזכיר את שם ספרו הקלאסי של הרב ש מ ח ה
אסף,ז״ל ,תקופת הגאונים וספרותה ,וייאמר הדבר מ י ד :לא יכול היה המחבר
להגיע עד כדי ציור שלם ומלא של תקופה ,כדרך ש ע ל ה בידו של אסף .מיעוט
המקורות ,מן הטעמים שהזכרנו ומטעמים אחרים ,אין בהם כ ד י פריסת .יריעה
שלמה ובהירה .אף־על־פי־כן ,ודווקא משום כך ,מפליא הדבר באיזו מידה
עלה בידי אפרתי להעלות את תקופת הסבוראים מ א פ י ל ה לאורה ,ואם אין
כאן — ועד שלא יתגלו מקורות נוספים אף לא יוכל להיות — תיאור מ ל א
של מעשי החכמים והעם שבארץ־ישראל בתקופה זו ,הרי שהצליח ה מ ח ב ר
www.daat.ac.il
67
אתר דעת -מכללת הרצוג
להשוף ולכנס בספרו א ת כ ל היצירה ההלכית ש ל .ח כ מ
״״ י הסבוראים׳
י ״ י מ י
ל ד ,ג ד
כ
ח
מ
ש
ד
ת
א
ה ז מ ן
ג ב ו ל ו ת
ל
ש
ק
ת
פ
ו
ז י
ה
י א ג נ
א
י ו
ע צ מ ה
קנוה
ל
*
'י
י
!,ן מציע י ׳
׳
?
בהסתכמו על מתקדים רבים
^ ^ ו י הירי '
רבו ,ד״פרופ׳ אברהם ווייס ז״ל ,ו א ג ב ה ע ל א ה
,ר א גאת
״
לקבוע א ת תחילת תקופת הסבוראים
1
״ סוף
אל קביעה זו הוא מגיע תוך בירור מדיקז־ק
א ׳
סב
ר הירושלמי ״
"׳ ״
ולשונות סדר תנאים ואמוראים ^ ״ י י
,
ביטול י ׳
״סוף הברא״( .ה ו י י י ק
ןםפרוהיי ׳ ?
חתימת הבבלי הוא מסיק שהתלמוד ה
!
לתקופמ י
"
׳ ? ״ ^ •
המחב
הבבלי
׳
י'
'
' הוא
בא״י משך של כ מ ה מאות שנים ,ובבבל — מ ח ת
מ
' מו ליי
^
] ([500עד לראשית תקופת הגאונים ) י ׳ ת ״
,הידוש ׳ ,
׳
מ
ביו
^
יד
ל מ ש י י£1
לבין הופעתם של ראשוני ספרי
ך ער י '
הסבוראים לבין עלייתה של ספרות הגאונים־
נועז ,אך המחבר מרצה א ת משנתו בזהירות ,צ ע ד אחר צ ׳
/
וראים
ע
ש
ל ש ל ו
ד מ ו
י ב י י ח י י
ח י ד ו ש י מ
ב א
מ ז מ ז
י
ש
0
ב ל ת
ל
ח
ה ו ר א ה
ש
נ ם י ב ו ת י ה
ב א ׳ ׳ י
ד
1 1 3 2 0
ט
פ
ע ל
( 4 2 9
ת
מ
מ
ח
י
ת
מ
ת
נ
ח
ש י ק ו ל י ם
עלמי
ת
ר
ש
ב
מעה1ז7׳
"1
ס י י
י ר ו ש ל מ י
פ י
י
ל ש י נ ו ת
ל
מ ס
מ
י
ת
ג ע
ע
ם
5
0
,ם נ ו ר א
ה י ס ט י י י י ם
ם
ה ס ת י י ע ו ת
ש
ב מ ח ק ר ו
י צ ן ז ק
ל
ה ל י י
א י י ז י ק
ו
ק
ב
1
ע
ה
י מ ת
?ל
ג ן ג ו
ת
ן ב
כ
ת
א
ש
מ
מ ו ס
ה
ד
ש
מ
ת
ב
ק
ח
ו
י
פ
נ
ה
ה
ב
מ
י
ד
ה
ב ג י ג ו ד
ר ב ה
ס פ ר ו ת י ת
ל
י
א
י
ת
ה
ה
ל
כ
ו
ב ק י י י ב (
ל ר י ב
א
ת
ב
ת
ה
מ
ב
כ ך
ב
א
ו
ח
ק
ת
כ
ל
ה
ק
ת
י
י
ם
ש
ג
י
ם
ר
י
פ
י
א ר
ר
ת
ב י ז
ג א
ם י ף
ם
מ ע ב י
ה ?
חייו
ד >
י
ב
ש
ב
ד
ם
י ג י י
ע
ע
מ ת י י ש ב י ם
ע
י פ ה
ל
ח ו פ 0
ד ״ ד ע ת ,
ש
ה
ל
ו
ק
ת
פ
ח
נ
^י
* ל לג י
עם ז א ת אין הדיון בבעיות הכרונולוגיה
״ו
׳ מקלידי
המקום המרכזי בספר .דיון זה ,ככל שהוא ח ש ו ב ב
יו.
*יפו .ר ׳ י
" ׳
פעילותם הספרותית ש ל ה ס ב ל ר א ׳
מלאכ^ יי לל
" י•
ןו
! **1י ו ה ׳> י'
מן המקובל ע ד כה ,ולא זו בלבד ש ד ׳
ולפרטי
של התלמוד הבבלי ,א ל א הוסיפו עליו סוגיות רבות•
* ו ל נ ג י ד *יי
"
* הו
פנו
י
לעומת זאת ,עם סוף הוראה בא״י ,היינו ביטול הנשיאויז׳
ד ל כ ר • י׳ י2
״
'
לפסיקת ההלכה ולהוראתה
י ל ,שייי^
הראשונית .מכאן פוריותם ש ל סבוראי א ״ י בתחום ם פ ר י
שנים רבות לפני הופעתם ש ל ראשוני חיבורי ההלכות ד6,םי*י
" מ צ ט י י •<6
י
מספרות זו נשתקעו בחיבורים נ ג ו ז
' ןיהיסטיי
שבין אנשי המזרח ובני א״י .תקופת הסבוראים
״
כתקופה פוריה — הרבה יותר מששיערו רבים מ א ב ו ת
^ ד,םבי |
היהודית המודרנית.
ש ל ע צ מ י
ים
ת
א
ת ש ו מ ת
ע י ק ר
ל ד ע ת ו
ל ב
ו
ב
ר
פ
פ ע י ל י ת
ס
ט
ה
ז י
ם
ב
י
י
י
ת
א
ה
י
מ
ש י כ ל ל ו
י
א
ק
פ
י
בי,
ה
ו
ז
יםיימו
כ
ל א ת י י י
מ
י
ק
ד
מ א י
ש
כ ל
ה ז
ה
ת
ל
ל
ק
ת
א
פ
י > ש נ י
ש
ל
ד
ע
ר
ת
ה ו ס פ ו ת
י
חספר
ב
ש
מ
ו
י
א
ר
ח
מ
ג
ל
ה
ת
ל
מ
ו
ה
מ
ע
י
מ
ת
ה
ש
מ
ל
ב
ח
ל
,
ם ו
י
ב
י
ז ז כ
ע
ו ד
ש א י ר ו
ת
א
ד
י
א
י
מ
כ צ י י ה ו
ד
ה
ח
ב
ת
פ
ס
פ
י
ש
ל ב ג י
ם
י
א
ו
וזחילה
י
ה
ג כ ל ל י ח י
רא
חידושים הרבה לו למחבר בשדה ספרות ה מ ק י י י י
י ז
ד ,ס ת י ר ו ת
ש ב י ז
נ ו ס ח
ס
פ
ר
ד
ל נ ו ס ח
צ
ר
פ
ת
ש
ל
ר א י ם
,
ש
ל
א י ג ר ת
ד ,י א
הוא מעלה רעיונות מקוריים .בסדר תנאים ו א מ ו
זיכרון׳ /שכל הרשימות שבו היו במקורן רשימות
זו נעזר המחבר הרבה במהדורתו ה מ ד ע י ת ש ל ה ר ב קלמז
ע צ מ א י י ת
www.daat.ac.il
ג
^ *ויו* !
גייי
או.
^
י'גירוי
׳ יהנא• *
ר
נ ע י ן
0
אתר דעת -מכללת הרצוג
גס הסבריו לגבי קביעת זמן חיבורם של הלכות טריפות ש ל בבי א׳* ושל
י׳ לוקים שבין אגשי המזרח ובני א״י .רבות מהשערותיו מוסברות יפה ע ל
י?ע המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו בתקופה הגידוגה .בהתייחסותו אל
י׳מקורות ואל חמחקרים של קודמיו מגלה המחבר גישה מדעית למופת ,וספרו
י י לשמש מ ב ו א מצוין לבגי תורה המבקשים להיכגם בשערי המחקר של
תולדות ספרות ההלכה לאחר חתימת התלמוד.
חי
ע ש
חבל שאפרתי צימצם את מחקרו לספרות ההלכה ולא פרם את ידיעתו
על ספרות המדרשים והפיוטים ,והרי דווקא בתחום זה עשו חכמי א ״ י
י מ ת ו1דיי1ייי ״
יגיולות .תיאורה של תקופת הסבוראים בא״י על יסוד ספרות ההלכה
י בהכרח מקוטע הוא .המחבר מודיע )עמ׳ צ
^
מחקר מקביל במדרשי האגדה הקדומים ,ומן ו
^
א ״ י הקדומים .גאחל לו שיזכה לכר בקרוב.
ג ם
-
פ י ו ט י
ז ז ע י
י י פ ע ם !,
דהרב יחיאל יעקב ויינברג זצ״ל ,ראש בית המדרש לרבנים
^
^ ׳ שמייחסים קטע מסוים באמצע הסוגיה לתוספת הסבוראים
יו להתעמק בכוונת הדברים .ענה הרב ויעברג ואמר :גם
ידעי ללמוד.
ן ל
ה
ג י י א י ם
מפי השמועה
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
*מה עמנואל
תורה עולמה כרך כה -תרגומי התודה
תרגומי התורה ,דיון מקיף על
•
התרגומים אונקלוס,
וירושלמי וביחוד על תרגום ירושלמי כתב יד רומי.
יונתן
מאת
הרב מנהם מ׳ כשר .הוצאת תורה שלמה ירושליפ תשל״ה.
־ משום מה ,מ ע ט ה בדורנו ההתעניגות בספרי התרגומים על תורה וני׳ך,
נוסחאותיהם וצפונותיהם .לפני יותר מ מ א ה שנה נכתב רבות על ת ר ג ו ם
אוגקלום על התורה ,על תרגום המכונה יונתן בן עוזיאל על התורה ו נ ״ ך
ועל התרגום המכונה תרגום ירושלמי .רבי ישעי׳ פיק ומהר״ץ חיות ,ש ד ״ ל
והרב נתן אדלר ,בעל נתינה לגר ור׳ אברהם ברלינר עסקו ,כל אחד לפי ד ר כ ו ,
בפנח מיוחדת זו של ה ת ר ג ו מ י ם .מאז אין כמעט המשך למחקר ה ת ו ר נ י
בשטח זה ,ומעטים לומדי התורה ההוגים בתרגומי התורח.
1
הרב מגחם מ׳ כשר שליט״א ,חעורך של חומש ״תורה שלמה״ לא ה ש ל י ם
עם הזנחה זו .בכרכים הרבים של תורד ,שלמה מוצאים אנו מ כ י ר א׳ ו א י ל ך ,
ת ש ו מ ת לב לאוצר הגדול שבתרגומים .למרות עבודתו המקיפה ב ה מ ש ך
כ ת י ב ת כרכים הבאים של ״תורד ,שלמה״ ,ראה הרב מגחם מ׳ כשר צ ו ר ך
להקדיש כרך שלם לנושא אחד ויחיד — ״תרגומי התורה״ .עבודה י ס ו ד י ת
נ ע ש ת ה בחיבור זח של קרוב לשלוש מאות עמודים גדולים .חומר ר ב מ ו ב א
כאן בצורה שטתית תוך שליטח גמורה בספרי חז״ל ,ראשונים ו א ה ר ו נ י ם .
אם חרב כשר הצליח בספרו החדש רק לעורר את לומדי התורה ל ה ג ו ת
בתורתם של התרגומים — דיינו.
עיונים בדברי התרגומים הביאו את הרב כשר למסקנה גועזה ש י ש ב ה
חרבה מן החידוש .לפי ה ד ע ה המקובלת התרגומים הם יצירה מ ת ק ו פ ת ה ת נ א י ם
ולכן מובן שלפעמים מ ו ב א ה בתרגום ד ע ה חעומדת בניגוד לשיטות ה ת נ א י ם
הידועות לנו .יש כאן ת נ א ופליג ,זאת אומרת התרגום מביא ש י ט ה נ ו ס פ ת
שמקורה בבית מדרשם של התנאים .וכמו שבתוספתא מוצאים ש י ט ו ת א ה ר ו ת ,
כך גם בתרגומים מ ת ג ל ה לפעמים שיטה שלא הוזכרה במקום אחר.
הרב -כשר הגיע לדעה אחרת על זמן חיבור התרגומים .הוא מ ק ד י ם ,
בהסתמכו על דברי הגמרא מגילה ג ,א ,את תחילת זמן חיבור ה ת ר ג ו מ י ם ל י מ י
עזרא ונחמיה ותקופת אנשי כנסת חגדולח .מכאן הגיע הרב כ ש ר ל ה נ ח ה
שהתנאים שאבו רבות ממסורות ההלכה שבתרגומים .לפי דעתו לא ה ת ר ג ו מ י ם
ש א ב ו מהתנאים אלא ל ה י פ ך :התנאים הלכו בעקבות התרגומים .ו כ א ן צעד
1הרב מ׳׳מ כשר מבמיח בעמי ח ובעמי רעה כרך נוסף של ״תרגומי התורה׳׳ .בעמ׳ דעח
י מובאים כבר ־ראשי פרקים לכרך שני .יש מקום להוסיף שם פרק על המפרשים השונים
של התרגומים עם הסברים על שימותיהם השונות.
0ד
1.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב כשר חלאה והגיע לשיטה ח ד ש ה :מחלוקות רבות בין התנאים מקורן
במחלוקות בין התרגומים .מקומות סתומים במכילתא ,ספרי או במשנה ותוספתא
מובנים איפוא רק ע ״ י חנחח שספרי חז״ל הלכו בעקבות התרגומים.
דוגמא קלםית מביא חרב כ ש ר בספרו )עמ׳ כב( בקשר לדברי רבי יחודה
במשנה ,גיטין פה ,ב :וז״ל ה מ ש נ ה :גופו ש ל גט חרי את מותרת לכלי אדם.
רבי יהודה אומר ודין דיהוי לכי מ י נ א י ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין.
מה פירושם של דברי רבי יהודה ״ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין״?
הרב כשר מסביר שדברי רבי יהודה מובגים היטב ע ״ פ התרגומים על הפסוק
״וכתב לה ספר כריתות״ )דברים כד ,ג ( :
ירושלמי השלם :
אונקלוס :
יונתן:
ויכתוב לה גנז פיטורין
ויכתוב לה ספר תירוכין
ויכתוב לה אגרת ש כ ו ק ץ
הרב כשר מ צ א כאן מרגלית וכל הסבר נוסף מיותר.
בספר החדש ,תורה שלמה ,כרך כד ,מובאות דוגמאות רבות כנ״ל .׳ישגן
מחלוקות בית חלל ובית ש מ א י שמקורן במחלוקת בין התרגומים וכן מחלוקות
רבות בין התנאים .אך כאן מ ג י ע הרב כשר לשאלה עקרוגית:
״אם כן הרי יש כאן ש א ל ה גדולה שלכאורה אין עליה תשובה .אם הדבר
נכון כמו .שכתבתי ,למח חז״ל בעצמם לא העירו על זה ולא הביאו בגמרא על
המשניות הללו שיטתו של אונקלום ,כמו שעשו חז״ל בדוגמאות חג״ל .וכן
התנאים עצמם למה לא הזכירו שיטת ה ת ר ג ו מ י ם ? ״ )עמ׳ כא( .הרב כשר מפנה
את הקורא לפתיחה לפרק יג )הכוונה כנראה למבוא ש ל פרק טו ,עמ׳ קנה(.
.נדמה שבלי תשובה ברורה בשאלה זו ,אין אפשרות לקבל ש י ט ה ח ד ש ה זו.
ומתעוררת כאן ש א ל ה גוספת .אם התגאים שאבו את שיטותיהם
מהתרגומים ,למה ישנם מקומות לא מעטים שהתנאים פנו עורף לשיטות
התרגומים י הייתכן ש ה ת נ א הולך בעקבות התרגום ולפעמים מ כ ח י ש אותו ?
2
לא באנו כאן להאריך בסוגיה עתיקת ימים — התרגומים ,מ י כתבם ואימתי
נכתבו, .ברצוננו כאן בעיקר לחעיר על ספר חשוב זח שחרב כשר חיבר .לומדי
.תורה בישראל ,רבנים ובני ישיבות ,בעלי בתים הקובעים עתים לתורת ואוהבי
2מן הראוי שבכרך שני של ״תרגומי התורה״ ידון הרב מ״מ כשר בשאלות אלו שהדי
בהן תלויה כל השיטה.
כמו כן יש להביא םמוכין לשיטה חדשה זו .וראה מיני תרגומא לרבי ישעי׳ פיק דברים
כא ,ח :״…שפיר יש לומר דילפינן דין זה דרק הכהנים )ולא זקני העיר( אומרים כפר
וגו׳ מן תרגום אונקלוס״ ,ז״א חז״ל פרשו כך ע״פ התרגום ולא להיפך .אך ראה סוכה
מא ,א שרבי יוחנן בן זכאי הלך בשיטת רבי יהודה ,שהיה מתלמידי תלמידיו ,עי״ש
בפיךש״י ,ולכן
קשה
להביא
הוכחה
מר״י
פיק .יש
ירושלמי
מפורש
שהתרגום
הלך
בעקבות התנאים ,כלאים פרק ח הלכה ד :״ואילץ דמתרגמין ותורי בר וראמנין כרבי
יוסד,״ ..אך ראה רמ״מ כשר ב״תרגומי התורה״ עמ׳ רס שהבונה שהתנא הלך בעקבות
התרגום• .
www.daat.ac.il
71
אתר דעת -מכללת הרצוג
מחקר התורני ימצאו בספר זה חומר רב .נוסיף לזה שהרב כשר מ ש ת מ ש
בספרו החדש בכתב־יד רומי כתב יד שלם ש ל תרגום ירושלמי .הרב א ה ר ן
גריונבאס ג״י חתנו של הרב כשר ,הוסיף בסוף הספר פרק מעגיין ״ ת ו ל ד ו ת
גילוי התרגום ירושלמי השלם כ ת ב ־ י ד רומי״ )עמ׳ רסד — רםו( .ת ר ג ו ם
ירושלמי גדפם עד עכשיו מ ק ו ט ע מאוד ובפסוקים רבים היה הסר ל ג מ ר י א ו
שנשארו רק מלים אחדות .הרב כשר מוכיח שתרגום ירושלמי השלם היה ל פ נ י
הגאונים ,רבי נתן בעל הערוך ,הרמב״ן ,חרד״ק ,רבנו בחיי ועוד ר א ש ו נ י ם
)עמ׳ טו — כא( .הרב כשר רואה בצדק בגילוי תרגום ירושלמי השלם מ א ו ר ע ,
ויפה עשה שב״תורה שלמה״ כרכים כה — כו על ויקרא פרק א — ה ה ד פ י ם
את תרגומי יוגתן וירושלמי בשלמותם בלווי הסברים.
גדולי ראשונים ואחרונים למדו את דברי התורה שבתרגומים .מ י ו ת ר
לחזכיר את העיוגים הרבים של רש״י ורמב״ן בתרגום אוגקלוס .ה ר מ ב ״ ם
והראב״ד הסתכמו גם הם ע ל א ו נ ק ל ו ס .וכן בתקופת האחרונים .פ נ י י ה ו ש ע
ובעל הפלאה דגו בפירושיהם לכתובות גא ,ב בדברי תרגום יוגתן ,דברים כ ב ,
כו .וכן הכתב והקבלה שם .בשו״ת מהר״ץ חיות סי׳ ע ד ושו״ת עזרת כ ה ן ס ח
ח נמשך הדיון על התרגום הנ״ל ש א ש ת ישראל שנאנסה ת צ א בגט .וכך ג מ צ א י ם
דיוגים שוגים בדברי התרגום בפירושי מלבי״ם ,ה כ ת ב והקבלה והרב ש ״ ר
הירש* ע ד לרד״צ הופמן ורבי מאיר ש מ ח ה ורבי יוסף ראזין .אבל זה ה מ י ש י ם
ש נ ה גפםק כ מ ע ט המשך העיוגים בדברי ה ת ר ג ו מ י ם ,ועל זה יש ל ה צ ט ע ר .
בספר זה ש ל הרב מ נ ח ם מ׳ כשר ש ל י ט ״ א הוחזרה העטרה ליושנה ו נ פ ת ה פ ת ח
תקוה לעיונים שקולים וברורים — ללא פלפולי סרק — בתורתם של ה ת ר ג ו מ י ם .
3
5
יש דעה שהתרגום ניתן בסיני כמבואר ב״תרגומי
שדעה כזו קשה להביגה כפשוטה .ואולי זה בא לרמוז
בלתי גפרד של התורח במובגח חרחב ואין להפריד חלק
מ ש א ר חלקי התורה שכולם מתעד ,אחד .גחזור איפוא
3
במורה
נבוכים
מסתמך
הרמב״ם
במקומות
רבים על
תרגום
תורה״ עמ׳ ג .ב ד מ ה
שהתרגומים ה ם ח ל ק
זה של לימוד ה ת ו ר ה
לאוצר יקר זה ,ת ו ר ת
אונקלוס
השגות
וראה
הראב״ד ,הלכות גניבה פרק ט הלכה יא ,ר״ן ריש מסכת פסחים על תרגום אונקלרם
ב״תשביתו״ ,וכן בעוד ראשונים שם.
4ראה למשל פירושו לשמות כד ,ח .הרב הירש דוחה שם דברי אונקלום
בהסתמכו
על
על יבמות מו ,ב וכריתות ט ,א .אונקלום מתרגם שם ״ויזרק על העם״ ־ -ו ז ר ק
מדבחתא לכפרא על עמא ,וזה בניגוד לדברי חז׳׳ל .וראה על ת״א ז ה :רא״מ ־ ש ם ,
מיני תרגומא ,שם ,ערוך לנר ,יבמות מו ,ב ,מהר״ץ חיות ,אגרת בקרת ושם
הערות
ר׳ יעקב ברילל ,עמי תקז ,הערה ט ועמ׳ תקמד ,הערה ח ,משך חכמה ,פרשת
יתרו
ימ ,י ,נתינה לגר ותורה שלמה ,שמות כד ,ח.
5בין אלה שעסקו בלימוד התרגומים בדור זה ,יש להזכיר הרה׳׳צ הרב אהרן כהן זצ״ל,
ר׳׳מ בישיבת חברון ,חתנו של
רנדמ עפשטיין זצ״ל .ראה ספרו
-בית אהרן׳׳
עניני שבת ,מועדות ,שביעית ויובל )ירושלים תש׳׳כ( ושם בהקדמה )עמ׳ (5ובסי׳
על
י
ס
ם״ק ה ,סי׳ כה ,ס״ק א— ג וסי׳ כו ס׳׳ק ח ועוד .ועין שם בריש ההקדמה על ח ש י ב ו ת
72
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התרגומים ונהפוך בה .ה צ ע ד הראשון ייעשה בבתי הספר .בשיעורי תורה עם
מפרשים יש להקדים את קריאת תרגום אוגקלום לפגי לימוד המפרשים ואילו
בישיבות ובבתי הספר העל־יסודיים יש לתת תשומת לב גם לשאר התרגומים.
**
*
יורשה לי להעיר הערה בגושא זה .בתרגום יוגתן גמצאות סתירות לדברי
הלכה .נכתב על כך רבות .אין להסכים כלל עם ה ד ע ה שהתרגומים מקורם
בדברי הסבר לפשוטי עם ולכן לא הקפידו המתרגמים לפרש אליבא דהלכתא
ומכאן הסתירות בין התרגומים ובין דברי התגאים במשגה ובתוספתא .בעלי
התרגומים עמדו איתן על בסים ההלכה המסורה ,אבל תפקידם לא היה רק ללמד
לעם את ההלכה אלא למצוא קשר בין התורה הכתובה למנהגים המקובלים.
יש תחום ההלכה ויש נוהגים מקובלים בקיום המצוות .בתרגום יונתן נמצאות
ידיעות על קיום המצוות למעשת בתקופת חתנאים .בבתי מדרשות למדו את
ההלכה והתעוררו חלוקי דעות בנוגע ל״חוק היבש״ ,דהיינו מ ה מותר ומה
אסור מעיקר חדין .לעומת זח רצח חמתרגם שחעם י ש מ ע את חצורה המקובלת
של קיום חתורה ולכן שזר חמתרגם בדברי תרגומו את חמנחג שדויד״ נפוץ בין
שומרי המצוות .במקומות רבים אין בדברי התרגום שיטח חדשה להלכח ,אלא
מקור יחיד על צורת קיום המצוד! שגהגו למעשה.
להלן דוגמאות אחדות מתרגום יונתן המאשרות את החםבר הנ״ל.
א .חילול נ ט ע רבעי ע ״ י כ ה ן — .״אתפרק מ ן כהנא״ .כך ביונתן בן עוזיאל
בפירושו ויקרא יט ,כד ודברים כ ,ו .השתתפות הכהן היתה דרושד ,בערכין
ופדיון הקדשות כמבואר מ ג י ל ה פרק ד ,מ ש נ ה ג וסנהדרין פרק א ,משנה ג .לפי
ההלכה השתתפות כהן בפדיון נ ט ע רבעי איגה חכרחית .מתרגום יוגתן מתברר
שהמנחג המקובל היה גם כאן לשתף כחן .אין כאן גילוי דין בלתי ידוע אלא
ידיעה נאמנה על הנוהג בזמן חיבור תרגום יוגתן .בפדיון גטע ר ב ע י נהגו עוד
חומרות שאין להן מקור במשגה ,בבלי וירושלמי ,כגון הפקרת הפירות אחרי
פדיוגם כמבואר ב״מלאכת שלמה״ מ ע ש ר שגי פרק ה ,משגה ד )מובא להלן
בהערה .(7
תרגום יונתן :״הוא באמת פירוש נפלא על התורה וביאור על עומק פשוטו של מקרא
אשר על ידו מתגלה לפנינו המאור של תורה שבכתב ופותח לגו שער להבין עי״ז
דברי מדרשי התנאים המכילתא הספרא והספרי במקומות רבים שדבריהם סתומים…״.
עיונית בדברי התרגומים מובאים גם בספריו ״בית אהרן״ על התורה )ירושלים תשכ״ב(,
שי״ל ע״י תלמידיו אחרי הסתלקותו.
עיונים בתרגומים מובאים בספרי הרב י״י ויינברג ז״ל .ראה ספרו מחקרים בתלמוד
והועתק בשו״ת שרידי אש ,חלק רביעי ,עמ׳ מח והלאה .וראה שם עמ׳ רסז—רעה
מאמר
״לתולדות
התרגומים״.
בין
חוקרי
התרגומים
בדור
האחרון יש
להזכיר
עוד
את רבי חיים הלר ז״ל.
73
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב .בפרשת פ י ה אדומה מתרגם יונתן ״וכבס ״ ״ י * -יי*
ל הט״א י
,
י ^ י י £י( יכן שם בפסיקים י ״ _ ,״
י ״ ׳ל שפעולות אלי כשרות ניר ,כמבואר יומא מ נ .י• * י
לי
בינה סי׳ י הקשה ע ל דברי יונתו אלו יכן הכתב והקבלה• א
ב״
;מ
שיטה הדשה בהלכה אלא רק גילוי על הניהי
א י לי
״ ״ ־ ־־ילית ש מ י ת כבית ה מ ק ד ש כשרות ב , ,אבל * *
״
^
״ כל ע מ ד ו ת במקדש .בדברי יונתן הנ״ל ^ ^ י
* ״ ״
^
י ״ ״ ־ מיה• א־ילו היץ מכותלי בית המקדש עסקו י ? ל י *
״
״
־ ־ ' :י י ן **
* טמאי מת• י י ן ה י ש י ־ לא• א י ש י י
" 0
ג• כ ״ ״ ס ־ י תירה של ה מ ל ה לפי מנתז .ד ב י י ם יי־ ״
^ וו**
_ י * ה ז ק נ י ם כתבו ספר התורה ש ל ה מ ל ה לפי ה
״״*•
המ י יכו ־שטית הכתיב ״וכתב לו את מ ש נ ה ה
^ ״ * ״ ״ י י כל מלכי ישראל בקיים המציית• איי
י
,א ת כנראה ג י
י י " " * ״ ״ ־ ־ י התורה ש ל ,
ש
ה
כ
ז ה
ו
,מיי
י *
י
יי*
ע
״״מאך
ף
י < ^?,
ר
,
1
9
ע
י
נ ו ה ג
ל
1 3
3
ה ל נ י ,
עי
ת י י ה
1
?**2
1
, ,
ד
ו ה ם
מ ל ו
ש
ע
י
0 5 8
תיגים י ו ״ ז י י ז ה י ש אלא גילוי מענייי ע ל י
,
,
י
^
״
י
י
ה (
א י
נ ו י
נ ! ס ב י י
<
*1
1בל יי
דך• ו ' ,י״ * ,״ "*״
עדמ ב?
ד,ימ ,״ * *
* ,־ ״ נ כ
ל
בכית״
,
*'
,
1,
קביעת מזיזה .תרגום יונת ,דברים כ ״ ; י > ,
ש אשר בנה בית ח י ש ולא חנכו• )דבריי־ כ•
^
9
שנל
צ
ו נ ת ן
^ ,י ״ י י י "
מ ב
ז ! ת
א
המעשית ש ל תרגום יינתזמ ק י ש י
6
ג ״ ״
! ! 0 * ,ג״י *
• >
"
תהיו אזליז י ״ 1
"!£ו <
׳ ־ ל י מ י קיים המציה מ ת ב ט א ס י י
' "
אל ,
<
^ * " * " • י=י ״ילא יראה ל י שאר״ )דברים טי .י>
״**היל יי
י ל א ״ ה מ י לביו ח י י ״ .כלומר ת ז ה י י ע י י ל פ נ י
<
״ 1ליאית כאל הוכחה שלפי תרגום יונתו א י ס י י בל
^
• ' < 41
• ת מ י ם יינתן מתרגם את דברי התירה באיפז
^
לבלייי*
"׳
נ .ו( מתרגם יונתו שקני אילל ״
^
י י י " ' • איו כאן שיטה הישר ,אלא זהירות בתיגי"
י ל
נ
ת י י א י
כ ו
י ו י ק י א
מ י ז ר ג ם
ב
י י ג ״
מ
ח ל ת י ׳
1
ל
י
ב
ת
3
א
״
0
מ ע ש י
כ ד
ם
! ! י
ח י
ש
י י י ת
מ נ י א
ח י נ י כ
ג י
ה
לעגו י
' •
בירי״
אפשר לחפש הסבר לפייושים קשים ביונתן .ממ׳״י י דט&יניי׳*
ב•*
.,
יינתן ) ש מ
ו ת
כ א
כ
נ
ש
ב (
מ
ש
ח
ו
ו
י
ז
א ו ח ו
ה מ ל
יבי ,דברים יז ,יח על כ״יבמ ספר תורה של
כ ס ש ן ט ם
ב ,
פ
ר ו ש
ע י נ ט י
^
־
יי
"
•״־
כ י ז
ל
ל כ ת י ב ,עי״ש וזי•
ה
״״״
ןמ
' **א׳׳• כעל העמק דבר אינו מ ם י י
ש י
מ ל י
י כ י ז י כ
ב מ י
יי
י כ ב י
ה ע י י
י
י
ש
ם
י !חגיו
5ל
'י •
'
י י ׳ עי׳ מנח
^ ^.ה טהורה )גרמנית( עמ׳ ,142הערה 59ומםחמר
^
^ וגרי ייי'
ז 5ל
ה כי• ב :׳׳וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמל!״׳•
www.daat.ac.il
י
י ?^^
7
5
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן בפי׳ הרב בכור שור )שם כא ,ב( כמובא ב״תרגומי התורה״ עמ׳ פד—פה
וראה שם הסברו של הרב מ ״ מ כשר .כנראה נהגו לקחת עבדים במיוחד מיד
אחרי תום שנת השמיטה בהתחדשות עבודות האדמה •וכך נוצר המנהג —
המבוסס כולו על ההלכה — לשחרר את העבדים בתחלת שנת השמיטה הבאה.
לפי זה יובן היטב הציווי בירמיהו פרק לד .מנהג זה אף מנע החזקת העבד
העברי יותר משש שנים וכך נוצר הנוהג לשחרר בשגת השמיטה אפילו אותו
עבד שעוד לא עבד ש ש שנים שלמות.
יש לראות בתרגום יונתן מקור חשוב לידיעות על הנוהג בקיום המצוות
בזמן התנאים .המשנה ,התוספתא ושני התלמודים דנים בעיקר בצד ההלכתי
.ואילו התרגומים מראים במקומות רבים את הצורה המעשית של קיום המצוות
שיש בו לפעמים כעין לפנים משורת ה ד י ן .ראיח זו על חלק מפירושי
התרגומים מתאימה יפה עם המסגרת ,בה נאמרו ה ד ב ר י ם .
7
8
ובסוף נחזור לספרו החשוב של הרב מנחם מ׳ כשר שליט״א .הרב המחבר
זכה בצעירותו להיות בין באי ביתם של גדולי חדור חקודם בפולין ,ביניהם
אדירי התורה שנספו בשואה הי״ד .בספריו מביא הרב כשר משא ומתן של
הלכה.שהיה לו •עם גדולי התורה מלפני חמישים שנה .בהגיעו לגבורות ממשיך
הרב כשר בעבודתו הכבירה ,מפעל חייו ״תורה שלמה״ .עבודתו בספרו על
תרגומי התורה מהוה בלי ספק תביעה כלפינו לא להזניח תחום זה של התורה.
ד בש״ס• אפשר למצוא מקורות של קיום המצוות בתורת לפגים משורת הדין ע׳׳י העם.
ראה ביצה פרק ב ,משנה
ומחבורה לחבורה״ וראה שם
ג :״ומטבילין מגב לגב
במפרשים ע״פ גמרא ביצה יט ,א שמדובר בטבילות כלים שאין בהן צורך הלכתי
יאף אין להן מקור בהלכה .וראה שם בשיטה מקובצת .וראה מנחות צח ,א תוספות
ד״ה שלא יבואו לידי מעילה שבעבודת האומגין .בבית המקדש עשו תקנה מיוחדת
• משום
מעילה
חשש
אעפ״י
שמעיקר
הדין
אין
חשש.
שום
מלאכת
וראה
שלמה,
מעשר שני• פרק ה משנה ד בשם אבודרהם שאחרי פדיון כרם רבעי היו מפקיריןכל פירות הכרם לכל עובר ושב .אין מקור בהלכה להפקיר פירות חולין כאלה וכנראה
_
נהגו כך מפני לימוד נוסף בפסוק ״ובשנה החמישית תאכלו את פריו״ ,כלומר רק
,
בשנה חמישית ואילך ,עי״ש ב״מלאכת שלמה״ .וראה פירוש הרא״ש .,מעשר שני פרק ה
משנה ז שמחלוקת בית הלל ובית שמאי מתיחםת למדת חסידות .וכן שבת כא ,ב לענין
מהדרין מן המהדרין.
8עיון
בתרגום יונתן מבאר לפעמים ספקות בכוונת חז״ל .על המצורע ביום
אל המחנה
נאמר ״וישב מחוץ לאהלו
שבעת ימים״ )ויקרא יד ,ח(.
חזרתו
לפי המשנה
)נגעים פרק יה משנה ב( הכוונה :״מנודה מביתו שבעת ימים ואסור בתשמיש המטה״.
מדברי הרמב״ם ,הל׳ טומאת צרעת פרק יא ,הלכה א משמע שאין איסור לחזור לביתו
אלא הכוונה אך ורק לאיסור תשמיש.
ב״אליהו רבה׳׳,
נגעים )שם( מפרש הגר״א
שכוונת חז״ל לשניהם :״מחוץ לאהלו ממש שישב חוץ לביתו ודרשינן נמי אהלו זו
• אשתו״,
עי״ש
הגר״א נמצאת
ובתפארת
בתרגום
ישראל
יונתן:
שם
ויתיב
שמביא
שתי
מברא למשכן
הדעות
בית
בנדון.
הוכחה
לפירוש
מותגיה ולא יקרב לצד
אינתתיה שובעא יומין .וכן בפי׳ קרבן אהרן על תורת כהנים ,שם.
75
www.daat.ac.il
הרב יוסף י׳ אפפעל אתר דעת -מכללת הרצוג
ישוב לתמיהת הרב אברהם סופו שליגו״א
ב ״ ח מ ע י ך כרך י ד גליון ד תמוז ת ש ל ״ ד נדפסו הערות והגהות למס׳
םגהדרין מ א ת ה ר ב ר׳ אברהם סופר שליט״א והביא א ת דברי התום׳ ד ף ה ׳ ע׳׳א
ו מ ה ש ה ק ש ה הערוך לנר ,והרב הנ״ל כ ת ב ע ל דברי הערוך לגר ״כל דברי
הגאון בדבור זה ל ע נ ״ ד תמוהים הם מ א ד ואינם מובנים כלל״ וסיים ״ומצות
ליישב דבריו״ .ל פ י ד ע ת י אין קושי׳ בדברי הגאון בעל הערוך לגר.
— ז ה לשון הערוך ל נ ר ״ ש ם ד ״ ה מוציא דמוכחי מילתא דאסהדי ש ש י ק ר י
מ ה ד ר ה ב ע ל :כן כתבו התום׳ גם לקמן ד״ד• והביא דאם הביא הבעל ע ד י ם
והוזמו ל א מקבליגן ע ו ד עדים כיון שראינו שמהדר אסהדי שיקרא ו כ ן כ ת ב
גם רש״י לקמן ד ״ ה ובמקום ע״ש ,ולפענ״ד צ ״ ע מ מ ה דאמרינן במכות ה ,ע׳׳ב
ההיא אתתא ו כ ר וכל ישראל מ י הוחזקו ע ״ ש הרי דלר׳ יוחנן דהלכה כ ו ו ת י ה
לגבי ר״ל ס ״ ל דמקבלינן עדות א ח ר חזמח ,ולא זו בלבד א ל א ד מ ש מ ע ה ת ם
דגם ר ״ ל רק א ח ר שהביאה האשד ,ב׳ כתות והוזמו לא ר צ ח לקבל כ ת שלישי
דם״ל דבתרי זימגי הוי חזקה א ב ל א ח ר שהוזמו כ ת א ח ת גם לר״ל מ ק ב ל י ב ן
שגי׳ ו כ ר וא״כ ל מ ה לא שייך כ א ן א ח ר הזמה.
וגחזה אנן .המאירי בסגהדרין ש ם מביא הרבה פירושים והביא פרוש אחד
״ומתוך כך פירשוה אחרוני רבנים בדין ז ה ותביעת ממון זה פירושו ע ל תביעת
ה א ב במאה כסף שכבר הוזמו ע ד י הבעל ונסקלו וחאב ת ו ב ע מ א ה כסף וכר
ו א ל תפקפק לומר האיך נאמין עדים וכו׳ ש כ ל שהביא עדים והוזמו ו א ה ר כך
חוזר ו מ ב י א על אותה ט ע נ ה בעצמה והוזמו וכו׳ וחביא כ ת אחרינה דנין על
פיה״ ובהגה ש ם אות א׳ כ ת ב ״תום׳ ד ״ ח מוציא בשם ר ״ ת א ב ל ב ל א הזמה״
ה ר י בפירוש ששיטת חמאירי ם ״ ל ד א ף בהזמה מקבליה אבל ר ״ ת ודאי לא
ם ״ ל כן ,ובעל ההגה שם הוא ה ר ב ר׳ אברהם סופר ,ואיר כ ת ב ע ל ה ע ר ו ד לבד
״דפשיטא דמקבלין אם ב א ו עדים״.
ע נ י
ז לכאן׳ אני
ו מ ״ ש ה ר ב הג״ל ד ש ם במכות מיירי בשהוכחשו ואיז לי
תמה ,דהמד״רש״ל ו ה מ ה ר ״ ם שם במכות הקשו ע ל הםוגיא ש מ ד מ ה הש״ס הדין
ש ל ההיא אתתא וחמחלוקת ש ל ר׳ יוחנן ורש״ל לחאי דר״י וחכמים ,ו ה מ ה ר ש ״ א
שם כ ת ב דנעלם מהמחרש״ל דברי הרי״ף ,וחרי״ף ש ם חאריד ודחה פירוש
הגאונים ומפרש הסוגיא כדברי רש״י והרמב״ם ,ועיין שם ברמב״ן ו ב מ ל ח מ ו ת
והבעל המאור שם .והריטב״א במכות האריך לפרש א ת דברי הרי״ף ,והתום׳
יו״ט ג ״ כ מפרש א ת דברי הרי״ף ,ולדבריו מפרש הרי״ף שס״ל ל ר יהודה
ש א ם חוזמו עדים חראשונים ת ו ל א מקבלינן עדים אחרים וחכמים ס״ל שאפי/
מ א ה מקבלין אותם ו מ ה שאמר ר׳ יהודה איסתיא הוא לדבריהם ייבנו קאמר
א ב ל הוא עצמו ס ״ ל דלעולם אין מקבליו עדים אחרים אחר ש ה ו ז מ ו הכת
הראשונה ,וכן ד ע ת חרמב״ם ,וא״כ חתוס׳ שכתבו דדוקא בחוזמי א י ן מ ק ב ל י ן
ב מ כ ו ת יי׳ קאמר
אותם וכו׳ ה י א כר׳ יחודה .וע״ז הקשה הע״ל מ ה ש ״
,
ם
76
www.daat.ac.il
ש
ם
מכללת הרצוג
בהוזמו ג״כ מקבליו עדים
דעת -וא״כ אפי׳
אתר יוחנן
•ר׳ יוחנן ס״ל כרבנן והלכה כר׳
1חרים וא״כ יש בחוזמו ג״כ חשש לעז חדיינין .ודבריו קלורין לעינים ו ל א
זמוהים.
ועלה בדעתי ליישב את הקושיא של בעל ערוך לנר באופן זה ,הש״ס שם
קאמר ־ -ור״ל אנא דאמרי אפי׳ כרבנן ע ד כאן וכו׳ בלא מהדר וכו׳ ור״י לא
?.חלק בזח ,ואפשר לומר דלר׳ יוחנן מהדר אחר עדים וחוכחשו ,ועדים שבאו
!:אליהם והוזמו היא שוד ,ובשניהם מקבלין עדים אחרים ,אבל מחדר אחר
עדים והוזמו אפשר דמודח ר׳ יוחנן בלא מקבלין עדים אחרים ,ודוקא כשבאו
שאליהם ולא במהדר ,ואפשר דגם חכמים מודים מ ז ה דאין מקבלין עדים אחרים
במהדר והוזמו ,וא״כ שם בדין של מוציא שם רע כ ת ב המהר״ם שם״ל להתוס׳
באין הבעל מחייב בק׳ סלעים אלא דוקא אם הביא הבעל עדים והוזמו כלומר
במהדר וא״כ גם חכמים מודים דאין מקבלין עוד עדים אחרים .וע״כ אגו
צריכים לומר כן ,דאל״כ קשה מ א ד לפי דברי התוס׳ שדוקא בהוזמו אין
מקבלין אבל לא בהוכחשו דדלמא קושטא קאמר א״כ אמאי לא קאמר הש״ס
דר׳ יוחנן ס״ל אפי׳ כר״י עד כאן לא קאמר ר׳׳י אלא בהוזמו אבל לא בחוכחשו
ובדין של ההיא אתתא נתכחשו העדים ובודאי מקבלין עדים אחרים ,אלא
ודאי שכוונת התוס׳ דדוקא במהדר אמרינן דכשהוזמו לא מקבלינן עדים
אחרים ,ובחכחשה אפי׳ במהדר ,ור׳ יהודה ם״ל דאפי׳ באו בעצמן לא מקבלינן
אותם ,ואין חולק לדבריו לבין הזמה או הכחשה .ומיושב בזה קו׳ הגאון בעל
ע״ל ,והדברים ברורים,
ת ק ו ן
בחערח 113במאמר ״משגתו ודמותו של ר׳ חיים האלבערשטאם״ )המעין,
תשרי תשל״ד ,עמ׳ (43הבאתי סיפור בשם זקגי זצ״ל ,וקבלתי ע״ז תגובה
מאת האדמו״ר מצעשיגאוו שליט״א בארה״ב ,ש ל ד ע ת ו הסיפור איגו אמת —
ופוגע בכבוד האדמו״ר הק׳ משינאווא זצ׳׳ל ,ע ״ כ אגי אומר בגלוי שאפשר
שמה ש ש מ ע ת י מזקני זצ״ל היה שלא בדקדוק ,ואולי הסיפור להד״ם.
יוסף י׳ אפפעל
המשתתפים בגליון ז ה :
צבי ביברפלד 10 £30111:011ג 11-631, 660מ10ג ,ג>1גמ03
חיים בזק ,ישיבת כרם ביבנה ,ד ״ נ שיקמים
הרב יהודה קופרמן ,רח׳ שערי תורה ,7ירושלים
הרב קלמן כהנא ,קבוץ חפץ חיים
יונה עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים
ד״ר טוביח כחנא ,רח׳ התיכונים ,6ירושלים
ד״ר מרדכי ברויאר ,שד׳ בן מימון ,54ירושלים
חרב יוסף אפפעל6 ,ד0־1011 01־§121113, 1,66^5 17, 6 ^1161ח£
לד
www.daat.ac.il
הרב
חיים יוסף דוד
אזולאי זצ
דעת״ ל -מכללת הרצוג
אתר
פירושים להגדה
)מלוקט מספדי החיד״א(
למה אין מכרכים על אמירה ההגדה
חקרו .הראשונים למה אין אנו מברכין על סיפור יציאת מצרים דהוא מ צ ו ת
עשה .ותרצו שכבר נפטרנו בקדוש שאנו מזכירין יציאת מצרים ועוד ש ה י א
מצוד! •שאין לה גבול ושיעור .ואפשר שזה שאמרו ״מצוד! עלינו לספר ב י צ י א ת
מצרים״ ,וכי תאמרו מאחר שהוא מצוה למה אין אגו מברכים עליה ככל מ צ ו ת
עשה ,על כן בא דברו ואמר ״וכל המרבה לספר ביצ״מ הרי זה מ ש ו ב ח ״ כ ל ו מ ר
מ ש ו ב ח הוא דהוי לפי שהוא ענף מצוד! אך עיקר המצוה כבר יצאנו ידי ח ו ב ת נ ו
ע״י אמירת .הקדוש .ואחר הקדוש הוא להרבות במצוד! והוא משובח א ב ל כ ב ר
יצא י״ח בקדוש ומשום הכי אין אנו מברכין .ועוד אפשר לומר דמשום ה כ י
״וכל המרבה לספר״ וכו׳ רמז לתירוץ ש נ י שחוא מצוה שאין לה ש י ע ו ר
וגבול והיינו דקאמר ״וכל המרבד .לספר ביצ״מ הרי זח משובח״ ,כלומר ש מ צ ו ת
זו אין• לה קצבה וכל מרבה לספר הוא בכלל מצות סיפור יציאת מצרים ו מ ש ו ם
הכי לא תיקנו ברכה על ה ה ג ד ה ומייתי ראיה מ מ ע ש ה השלמים ש ה ו י מ ס פ ר י ם
ביציאת מצרים כל אותו הלילה ונגזלה שנתם עד שבאו תלמידיהם ו א מ ר ו
הגיע זמן ק״ש ,ואם לאו לא הפסיקו ,אלמא מצות סיפור זה אין לו ק צ ב ה
ומשו״ה לא תקגו ברכה.
שמחת הרגל עמ׳ לא
ע״כ
וכל ה מ ר כ ה לספר כ י צ י א ת מצרים
ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ״מ הרי זה מ ש ו ב ה ,
היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז״ל ד ש ב ט לוי לא גשתעבדו ,א פ י ל ו
הכי חייבים.לספר ביצ״מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וזה שאמרו וכל ה מ ר ב ה ,
חכל לאתויי כחנים ולויים דלא נ ש ת ע ב ד ו ; ודרך צחות אפשר ת י ב ת וכל ר א ש י
תבות ואפילו כ ה ן ל ו י המרבה לספר וכו׳ .ויש בזה טעם לשבח ,דהן לו י ת י
שלא נ ש ת ע ב ד ו והיו ברשות עצמן ,מ ״ מ לא היו יכולין לצאת והגדיל ה׳ ל ע ש ו ת
שיצאו עם ישראל ביד רמה .ועוד דאם ח״ו ישראל היו שוהים עוד ר ג ע ה י ו
נטמעים ונכנסים בנ׳ שערי טומאה והיו גאבדים ואפשר שיגיע גם א ל י ה ם
חפגם שילכו אחר הרוב ,דומה למ״ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נ מ צ א
בעגל ,מ ״ מ כיון שהיה הפגם חגיע גם ליחושע .ואם כן גם ש ב ט לוי הבחנים
תלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו ומייתי ראיה ל ז ה
״ מ ע ש ה ברבי אליעזר ורבי יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא ור׳ ט ר פ ו ן
שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה״ כלומר ה ב ט ימין ו ר א ה ה נ י
ת נ א י רובם כהני ולויי ,כי ר׳ יהושע הוא ר׳ יהושע בן חנניא ש ה י ה לוי ור׳
8ד
www.daat.ac.il
הרצוגגמורה למד• שאמרתי
מכללת י ראיה
ואם כן היא
כהנים
אלעזר בן עזריה ור׳ טרפון היו
דעת -
אתר
״וכל המרבה״ וכו׳ לרבות כהנים ולויים דהשלמים ה א ל ה איכא בינייהו כהני
ולווי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה.
שמחת הרגל דף לג ע״א
חכם מה הוא אומר
חכם מ ה הוא אומר מ ה העדות וכר .אפשר לומר במ״ש הרמב״ן שלא שמרו
האבות התורה אלא בארץ כ י המצות מ ש פ ט אלקי חארץ ולכן חותר ליעקב
אבינו ע״ד .שתי אחיות .וז״ש ״ מ ה העדות״ וכו׳ אשר צוד .ה׳ אלקינו אתכם
המשועבדים בגלות בארץ העמים ,הלא המצוות מ ש פ ט אלקי חארץ .והשיבן
לחכימא ברמיזא ״כהלכות הפסח אין מפטירין״ וכו׳ והטעם שאף שהקרבן פסח
הלך ,נשאר .טעם והוא רמז שאף שיתבטל הקרבן פסח שיחרב הבית ,ישאר
הטעם כי ישוב ירחמנו ויבנה הבית ונחזור לעשות קרבן פסח .ומאחר שכן
בהבטחתנו לחזור לארץ ישראל אנו עושים היום המצוד .שלא יהיו עלינו
כשנגאל דבר חדש כמשז״ל והביאו רש״י פרשת עקב ״ושמתם את דברי אלה״
אף אחר .שתגלו היו מצוייגים במצות ,חניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו
לכם חדשים כשתחזרו עכ״ל.
שפה אחת דף ד ע״ב
תם מה הוא אומר
תם ל ז ה ' ה ו א אומר מ ה זאת וכר .אפשר לפרש דשאלתו היא דכל עגין
יציאת מצרים היד .לדור ד ע ה ומתו במדבר אך באי הארץ המה ראו מ ע ש י ה׳
במלחמות ל״א מלכים אשר הגדיל לעשות ולא מציגו שקבעו על זה לא יו״ט
ולא קבעו לספר בניסים ההם .על כן בתומו הולך שאל ״ מ ה זאת״ דאדרבה
טפי יהוד .לן לספר בכניסת הארץ וכבושה .ויאמר אביו ״בחזק יד הוציאנו ה׳
ממצרים״ ,ד ע והבן כי נם יציאת מצרים הוא העיקר והמופלא כי לא היינו
ראוים וד״ייגו ״גוי מקרב גוי״ עובדי עבודה זרה והדין נותן שלא ת ה י ה
גאולה ובחוזק יד הוציאנו לקיים שבועתו כ מ ״ ש רז״ל לכן הוא העיקר ויסוד
שהכל תלוי בו כי בצאת ישראל ממצרים קבלנו התורה ובאמצעות התורה והמצור.
זכינו לארץ ישראל ולכן היתד .יציאת מצרים לראש פיגה.
זרוע ימין דף ה ע״ב
כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום
השביעי )שמות יב ,טו( …ועוד ש מ ע ת י מאהובינו הרב כמהר״א ישראל נר״ו
בפשט הכתוב במד .דקי״ל דחמץ מ ש ש ולמעלה א ע ״ ג דאסור מדאורייתא אינו
חייב כרת וזה שגאמר ״וגכרתה הנפש ההיא מיום הראשון עד יום השביעי״
לאפוקי בי״ד משש שעות ולמעלח דאינו חייב כרת.
פני דוד דף פג ע״ב
79
www.daat.ac.il
כנגד ארבעה בכיס
דברה תורה
דעת -מכללת הרצוג
אתר
ועוד מ ע ל ה אחרת כי כגגד ד׳ בנים דברה תורה ,והטעם דכתיב ״ועמך כ ל ם
צדיקים״ )ישעי׳ םא ,כא( וחשב מחשבות לבלתי ידח ממגו גדח .וגם הרשע
סופו ליתקן כי גשמה קדושה חלקו וגם חוא מחוטר גזע האיתנים מוסדי הארץ
אבותגו הקדושים ע ״ ה ; זה אפשר לומר דרך אסמכתא.
פה אחד ,דף ד ע״א
אילו הוציאנו ממצרים ולא ע ש ה כחם שפטים דיינו
ידוע כי במקום שעבוד ארבע מאות ש נ ה לא הייגו במצרים רק מ ע ט מ ז ע ר
וגברו רחמיו להוציאנו כ י אם היינו שוהים עוד רגע ,היו נכנסים בשערי ט ו מ א ה
שער החמישים גימטריא ט מ ״ א — ולכן הוציאנו תכף .ה נ ה כי כן ל א ה י ה
צורך לקיים אשר במאמרו ית׳ ״וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי״ ,דכיון ד ל א
ישבו ת׳ שגה אין כאן ״וגם א ת הגוי״ ובו׳ וזה שאמר אילו הוציאגו מ מ צ ר י ם
לרוב רחמיו קודם שנות מספר ת ׳ ולא ע ש ה בהם שפטים דייגו ,ד ל י כ א ת ו
״וגם את הגוי״ וכר.
זרוע ימין ,דף טז ע״ב
ואחרי כ ן יצאו כ ר כ ו ש גדול
הוא בירור ניצוצות הקדושות אשר בארץ שביינו והוא הרכוש הגדול
מכלל דאיכא קטן הוא הכסף והזהב אשר בעולם הזה נראה גדול אד קטן מ א ו ד
והרכוש העיקרי הגדול הוא בירור הקדושה.
שמחת הרגל דף מח ע״א
ועושין החרוסת מפירות שגמשלו בהם ישראל וגותגין עליו ת ב ל י ן הדומים
לתבן שחיו מגבלין בו ח ט י ט )או״ח ,סי׳ ת ע ג ס״ק ה ,רמ״א בשם הטור(.
ובם׳ שבלי הלקט סי׳ ם״ד כתב ויש משימין בו מ ע ט חומר או גרירת
לבנה זכר לטיט .ו כ ת ב בגליון הרב המקובל מהר״ם ד י לוגזאגו זלה״ה ב כ ״ י
מ מ ש :נבהלתי מראות שגעון כזה אולי גם בפורים יוציאו מהם דם זכר ל ג ז ר ת
ההריגה והלא צריכין להפוך היגון לששון והרע בטוב ויצא ש ב ו ש זה מ ט ע ו ת
סופר שגפל בפירוש רשב״ם ופירוש ר ש ״ י פרק ערבי פסחים )קט״ז ע״א(
שכתוב וחרם שכותשין בו הדק זכר לטיט .ואני בדקתי בפירוש כ ת ב י ד ישן
נושן וכתוב בו וחרוסת שכותשין ה ט ב זכר לטיט ,והוא מוכרח שהוא פירוש
ע ל מ ״ ש שם חרוסת זכר לטיט ,עכ״ל .ופירוש ר ש ״ י בנםחא ש ל פ נ י כ ת ו ב נ מ י
וחרוסת שכותשין וכו׳.
ברכי יוסף ,או״ח סי׳ תעג ,ס״ק יב
הודו לה׳ כ י מוב כי לעולם חסדו
זאת לפנים פירשתי דמחסד אחד שעושה הקב״ה משם י ש ת ל ש ל כ מ ה נסים
ונפלאות .וזד .שאמר הודו לה׳ כ י טוב ועושה לפנים משורת הדין דמנס א ח ד
נמשד ומשתלשל חסדי חסדים וזהו כי לעולם הסדו.
גאולת עולם דף יג ע׳׳א
80
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורר האהראי :יונה עמנואל ,רה׳ צפניה ,26ירושלים
www.daat.ac.il
דפום ״בהר״ך׳ .רה׳ םלוגמז 13ירושלים