אתר דעת -מכללת הרצוג
בנד־^בג ג^ד־^ מ ו צ א ד ** *11ער* יד*י
כ ו ו ס ו ד י* 1—1עץ ״ ±3ו־י-י-נ^^ו*
1
-
הועתק והוכנס לאינטרנט
ב
י* י
כ
1
:
י
ע״י חיים תשס״ט
.
1
חולין על טהרת הקודש /הרב שמשון רפאל הירש .
החלפת מכתבים בין הרב י״ד במברגר להרב צ״ב אויערבך /
ד״ר שלמה אדלר ז״ל
4
על שיתוף הפעולה בין פוסקי ההלכה והרופאים /
10
ד״ד יעקב לוי ז״ל
הומרות משובתות ,הדיוטיות ואפיקורסיות /פרופ׳ יהודה ל ו י 19 .
הבטים הדשים לנושא המליחה /ד״ד ישראל מאיר לויגגד 31 .
40 .
הלכה או אגדה )המשך( /הרב משה צוריאל
רקודים והלכות צניעות )המשך( /הרב שלמה היים אבינר 54 .
כפ״ד ירושלים ת׳׳ו מכת תשלי׳ח • כיד י״ח ,גליוו כ • המחיר — 10.ל״י
מנוי שנתי :כישראל — 30.ל׳׳י
כ ח ת לארץ$8.— :
,26ירושלים ,טל 288883
כתובת המערכת :רה צפניה
www.daat.ac.il
,
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שמשון רפאל הירש זצ״ל
חולץ על ט ה ד ח הקודש
)מתוך פרק הסיום לפירושו לפרשת שמיני(
אנו
מפרסמים
המהדורה
על
ספר
את
העברית
ויקרא
הפרק
של
הזה
פירוש
ב ה ו צ א ת מוסד
לציון
רש״ר
יצחק
הופעת
הירש
ברויאר.
עתה נתאר לעצמנו את הלכות טומאה וטהרה בהגשמתן .אמת ,הלכות אלה
נוהגות חובה רק ביחס למקדש וקדשיו; מי שאינו כהן מותר לו לנגוע בטומאה
בחייו הרגילים; אף אין איסור ״לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל״ )נדה
ו ע״ב( .אך כל ישראל היו מפרישים ביכורים ,תרומה ,הלה ,מעשר שני —
הטעונים שמירה בטהרה .גדולה מזו :כל אדם הייב ״לטהר את עצמו ברגל״
)ראש־השנה טז ע״ב(; והעלייה הלאומית למקדש — שלוש פעמים בשנה —
הניחה את היסוד לכך ,שדיני טומאה וטהרה יתפשטו בכל חיי האומה ,שהרי
הכל היו שומרים על הכל ,שתישמר הטהרה בכל ימות השנה — בהתחשב
בצורכי אותם שבועות גדולים .עתה נצייר לעצמנו חיים לאומיים מלאים —
במלאכתם ,ביצירתם ובמסחרם ,בהיי העם ובחיי הבית — והנה הכל תחת
שלטון דיני טומאה וטהרה; או אז נבין את ההשפעה המוסרית המעדנת,
שנודעה לדינים אלה ,על הכלל ועל הפרט .קידוש האדם בהירותו המוסרית
מתפשט על כל מעשי ידיו .המלאכה והאומנות הן בשירות ייעודו של האדם —
הקרוב לה׳ וההופשי במוסרו .האיזמיל והמחט ,הנול וסיר הבישול משועבדים
לתורת המוסר — וזו מקדשת את כל החיים ממרומי הר המוריה .אחרון
הפועלים והפועלות מתרומם על־ידי ההכרה הממלאת את לבו; כולם יודעים,
שעבודתם היא מעשה מוסרי לשם תכלית מוסרית; והם תורמים את חלקם
למילוי התפקיד האנושי — ברוח התורה השולטת במוריה .תחת שלטון דיני
טומאה וטהרה תיתם ניבזות ובהמיות ,ייעלם בוז עצמי וניוון; והכל זוקפים
את קומתם כדי לברוא לתורה גוי קדוש של אנשי קודש.
וכך אנחנו מוצאים עוד בשחר ימי האומח :בחירי ישראל היו משעבדים
את כל הייהם להלכות טומאה וטהרה — שנאמרו בעיקרם ביחס למקדש
וקדשיו; היו ״אוכלים חוליהן בטהרה״ ,וגם הנאתם הרגילה והיום־יומית היתד•
בטהרה; כביכול ,כל הייהם היו מסביב למקדש ובנוכחותו; בכל עיסוקם ,בכל
משאם ומתנם עם אנשים ודברים ,היו מזהירים על הייעוד הקדוש של האדם.
וכך אנחנו מוצאים כבר בימי שאול ודוד )שמואל א׳ כ ,כו; כא ,ו( :אף חיילים
פשוטים — כפי שאומרים היום — היו מקיימים דיני טהרה בהייהם הרגילים;
ומוכח מן הפסוק האחרון שהובא כאן ,שהיו שומרים הלכות אלה בכל חומרתן:
היו אוכלים חוליהם לא רק על טהרת תרונ?ה ,אלא אף על טהרת הקודש .כך
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
זכו ,ש״ויהיו כל־הנערים קדש״ :כל דבר שבסביבתם היה טהור — לא רק
מנקודת מבט של תרומה — אלא אף מנקודת מבט של קודש )שהרי הדברים
היו נוגעים שם ל״לחם קודש״(.
אנשים אלה ,שהקפידו בכל חייהם על שמירת דיני טהרה וטומאה ,נקראו
בתקופה מאוהרת ״חברים״ .הללו היוו ״חברה״ חופשיה ופתוהה; וכל אדם,
שקיבל על עצמו ״דברי חברות״ בפני שלושה יכול להתקבל בחברתם )עי׳
בכורות ל ע״ב( .דברי חברות כללו גם הקפדה יתירה על שמירת הלכות מעשר
)ראה פי׳ במדבר יה ,כא ואילך( .אולם הקפדה על שמירת דיני טהרה ומעשר
היתד ,רק הסמל האופייני של החברה .ברור מכל המקורות של תקופת המשנד,
והתלמוד ,שהקפדה על שמירת כ ל תורת המוסר היתד ,אופיינית ל״חבר״ .הם
היו חברה עממית הופשיד ,ופתוחה; והם ראו את תפקיד חייהם בלימוד תורד,
וקיומה .כבר ראינו ,שחברות היתד ,רווחת עוד בשהר ימי האומה .אם אין
אנחנו טועים בכל תפיסתנו ,היוו אלה בכל עת את הגרעין של חיי העם ,אנשים
נחבאים אל הכלים ,שהתעלו לשיא מדרגות המוסר .סופרי קורות המלכים אינם
מזכירים אותם; רק פה ושם הם רומזים להם .רק מקירבם יכלו לצאת דמויות
כאלקנה וחנה ,כשמואל ודוד; רוח הנבואה ,שהאירה בעיתות הידרדרות
המלוכה ,יכלה לצאת רק מהם; הם הם פתרון ההידה של עצם הקיום של
דמויות כגון אלו.
החברים נקראו גם ״פרושים״ — על שם פרישותם מכל טומאה )עי׳ חגיגה
יח ע״ב( .אולם הפרושים עצמם — יותר מכל אדם אהר — היו בזים ולועגים
וזורקים מרה בכל ההופכים פרישות לצביעות ,שמםכה של פרישות על פניהם
וצדקנות של פרישות בפיהם; לא היה כמוהם אויב מושבע של כל התחזות
צדקנית דרך כלל .אף הם מסרו לנו סימנים מובהקים של שבעה מיני פרושים
צבועים )עי׳ סוטה כב ע״ב(; יחד עם ״חסיד שוטה״ ,״בתולה צליינית״ ו״אלמנד,
שובבית״ )המתגאה בצדקתה( ,״קטן שלא כלו לו חדשיו״ הרי כולם קרויים
״מבלי עולם״ )שם כא ע״ב — כב ע״א( .ופרק זה מסיים במאמר ג ד ו ל
״דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא ,בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו ג ו נ ד י ״
הווה אומר :הנסתרות נעלמות מבני אדם ,ורק הגלויות ידועות להם; אך דין
שמים ייפרע מאלה ,המתכםים בטליתות ומתראים כפרושים .וכבר אמר ינאי
המלך לאשתו :״אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין ,אלא מ
הצבועין שדומין לפרושין ,שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנהס״ )שם(,
;
;
7
הדרגה הראשונה של אותה אכילת חולין בטהרה נשארה הרגל חיים של
כל העם היהודי — ועדיין היא מאפיינת כל יכודי שומר מצוות .הרי זו נ ט י ל
ידים שלפני כל סעודה .בבכורות ל ע״ב אמרו ,שהקבלה לנטילת ידים המןן
תנאי קודם לקבלת שאר חובות טהרות; וקבלה ראשונה זו לחברת הטהרוו;
קרויה קבלה ״לכנפים״ .ברור מרש״י שם ,מערוך )ערך כנף( ומרמב״ם ,ד,ל,
מ
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מטמאי משכב ומושב פ״י ה״א וד״״ב ,שקבלה לכנפים היא קבלה לנטילת ידים.
אלא שלא נתבאר ,על שום מה זו קרויה ״כנפים״ .נראה לנו ,שאין זה רחוק
לומר כך :כל עלייה לרום מעלת הטהרות תלויה בהרגל של נטילת ידים.
נטילת ידים מעלה כנפים לכל הבא להיכנס לטהרות; היא שתעלה אותו לרום
מעלת מעשי הטהרות .אף שם נטילת ידים מורה על העלאה .״נטל״ היא לשון
ארמית של של ״נשא״; ופירושה המילולי של ״נטילת ידים״ היא העלאת ידים.
ואף הכלי המיוחד לנטילת ידים קרוי ״נטלא״ ,ופירושו המילולי של ״נטלא״ —
הרמה .אכן זו משמעות נטילת ידים לסעודה :עלינו להעלות את סעודתנו
מתחום ההנאה הגופנית־החושנית ולשוות לה אופי של מעשה אנושי קדוש.
אכן הקידוש המוסרי של כל מעשה גופני — הוא תנאי ראשון לקידוש החיים
בישראל.
)תירגם
מוסד
הרב מרדכי ברויאר(
יצחק ברו<אר
בימים א ל ה יצא לאור
ספר
ו< ק ר א
עם פירוש
הרב שמשון רפאל הירש זצ״ל
כמו כן יצא לאור
םפר בראשית
עש פירוש רשר״ה
מ ה ד ו ר ה שניה מ ת ו ק נ ת
ההפצה :כידי הוצאת הפרים פלדהיים כע׳׳ש
ת״ד 6525ירושלים
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
• .־ר שלמה אדלר ז״ל •
ה ח ל פ ת מכתבים בין הרב י״ד במבוגר
להרב צ״ב אויערבך
בענין ״הרי אני כבן ש ב ע י ם שנה״
א.
מכתב
מהרב
להרב
המופלג
אויערבאך
דזב
יצחק
בהלכה
הלז*
ולו
גמברגר,
עעוד
ידות
אב״ד
בהגדה,
דק״ק
כבוד
זידצבזוג
מו״ה
כניכזין
צבי
יצ׳׳ו.
זה איזה ימים הגיע לידי ספר משנת ר׳ נתן ,הם הגהות הרה״ג ה ח ס י
מו״ה נתן אדלער זללה״ה על משניות סדר זרעים עם פי׳ רפ״מ נר״י לפר־7ש־
י אדן
ל א
דבריו הקצרים והסתומים ,ומידי ראיתי בו בהעברה
לעורר עליו את רפ״מ נר״ו והוא :בסוף פ״ק בברכות בתיו״ט ז - , , -
״כבן שבעים שנה״ ־ כתב עליו הרב ההסיד ״עיין ירושלמי״ ופרשו רט״כ 7י.
שכוונת הרב החסיד עפ״י מ״ש הירושלמי ,אעפ״י שנכנס לגדולה וכ׳ ש פ י ר ש ן
המפרש ,שהירושלמי הולק אש״ס דילן שאמר שהיה באותו פעם בן ח״י
וסיים רפ״מ וז״ל :וכשהבין הרמב״ם שאין קבלה אמתית בפירוש היי א ג מ
כבן עי״ן שנה פירש מדעתו פרוש שלישי וכו׳ וכו׳ עכ״ל ,ולענ״ד דברי ר פ ״
אלו תמוהים וזרים ,ונותנים מקום להמפקפקים לפקפק כאשר אבאר.
ד
1
ב ע
מ צ א ת י
מ
ד ב
ד
מ
א( מה הועיל רפ״מ לתרץ דברי הרמב״ם שהם קשי ההבנה לכאורה׳ ] א כ ל
לא באמת כאשר נבאר להלן[ ,ודבר שקשה יותר לומר שרבינו הרמב׳׳ם ע ץ ^
דרך שני התלמודים ,ויבחר לו הדרך לעצמו באין הכרח.
•
שלמה
חותני ד״ר
אדלר
פעל
ז״ל
בצעירותו
בין
כמחנך
הנוער
בגרמניה :
החרדי
ד ן < ג
ועזר לתלמידי ישיבת הרב ברויאר בפרנקפורט .לימד לימודי קודש ומתמטיקה בבית
החרדי
שם.
שאלות
ו ת ש ו ב ו ת מ ה ר ב יצחק דוב הלוי
אחרי
עליתו
לירושלים
סופר
היה
סת״ם.
בעשרים
השנים
אס
ב מ ב ר ג ר זצ״ל ,ה ר ב מווירצבורג ,והוציאן
בשו״
ת
1גיילי
ישרא
ל
חידושי
תורד־
מלפני
יותר
ממאה
שנה.
כל
התמיד
בלימוד
תורה
והשאיר
האחרונות
בי
אחריו
ביניהם דברי ת ו ר ה שחידש עוד בחו״ל .עוד לא הוחלט אם ל פ ר ס ם את כל החומר
כולל
שני מאמרים
בלועזית על
תולדות
פ
ף
יד הלוי )שני חלקים( .בעבודה זו מצא חידושי ת ו ר ה ו ה ח ל פ ת מכתבים
חייו
הס
ד
החינוך היהודי
בפרנקפורט,
שפרסם
ה
ז ד
בזמנו.
לרגל יום הזכרון הראשון ,ערב חנוכה ,מובאה כאן ,מ ת ו ך החומר הנ״ל ,ה ח ל פ ת מ כ ת ב י ס
בין
בליווי
הרב
י״ד
הערות
במברגר
והרב
צ״ב
אויערבך,
בעל
נחל
אשכול,
זכר
צדיקים
לברכה,
אחדות.
חתנו
4
www.daat.ac.il
ותלמידו
יונה
עמנואל
**4
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב( אף אם היה כדברי רפ״מ שלא נזכר בירושלמי כלל מהלבנת שערו
של ר׳ אלעזר בן עזריה קודם זמן הנהוג בטבע] ,מה שאינו כמו שנזכר לקמן(,
היה לנו להחזיק במה שנזכר בתלמודא דידן כבכל מחלוקת הבבלי עם הירושלמי,
וזה לא דמי להתיו״ט פ״ה מ״ה אמס׳ נזיר שציין עליו רפ״מ ,דשאני הכא כיון
שרבותינו חכמי תלמוד דידן ספרו מעשה דהיה בודאי קבלו כך איש מפי איש,
ואף אם סתמא בתלמודא דירושלמי ,שהוא מן חםתם ר׳ יוחנן ,פירש המשנה
באופן אחר ,אין מזה סתירה לגוף המעשה ,כי אם היינו צריכים לומר שר׳
יוחנן לא ידע המעשה ,אף שזה דחק קצת ,מ״מ מוטב לומר כך מלומר שאמיתת
המעשה מרופה בידינו אף שהובא בתלמודא דידן ,עד שיוכל לחאמר שהרמב״ם
הזניה דברי שניהם והידש דבר מלבו ,מה שלא עלה על דעת אהד מהתלמודים.
ג( במה״כ כבוד רפ״מ נר״ו אשתמיטתיה שהירושלמי עצמו פרק תפלת
השהר ובפ״ד במס׳ תענית הלכה א׳ הזכיר זה הענין וז״ל :ומנאן את ר׳ אלעזר
בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות עכ״ל ,ופירש
1
״משנת רבי נתן ,כולל ה ג ה ו ת ופרושים על ששה סדרי משנה ,יוצאים מפי הכהן הגדול
מאחיו,
החסיד
דמיין.
אנכי
שבכהונה,
העתקתים
רבנו
ממסגרת
נתן
הכהן
אדלר
המשניות אשר לו,
זצ״ל,
ובארתים
מילדי
באר
ותושבי
ק״ק
היטב כיד ה׳
פראנקפורט
הטובה עלי,
הצעיר צבי בנימין באאמ״ו הגאון החסיד מו״ה אברהם אויערבך זצ״ל.
שנת
דמיין
ראה
תרכ״ב
פראנקפורט
לפ״ק״.
על ה ס פ ר הזה הרב
״המעין״,
תשרי
אויערבך
רפאל
שבעים
שנה.
פירש
הר״ב
שהלבינו
איתא
בגמ׳
פרק
השחר
כח,
ומש״כ
תשל״ג עמ׳ 33—31
שם עמ׳ 44ושם הערה .3
2
וז״ל
ה ת ו ס פ ו ת יום
שיראה
זקן
קאמר
וראוי
טוב:
״כבן
הכי
לנשיאות.
)דף
שערותיו
א(,
וכו׳
וצ׳׳ל
כדי
דרבותא
ולא זכיתי עד וכו׳ כ ל ו מ ר דאע״פ שהיה חכם מ ו פ ל ג וראוי לנשיאות מצד ח כ מ ת ו
שהרי זכה ל נ ס מפני כן ,אפילו הכי בזה לא זכיתי עד וכו׳ וכיוצא בזה דברי הרמב״ם
אלא
ש כ ת ב שאמנם קרה לו השיבה מצד שהרבה ל ש נ ו ת וללמוד ו ל ק ר ו ת יום
שתשש
כ ח ו ונזרקה בו שיבה וכו׳
ו ה ת ח ב ר ת י עם אנשי ה ח כ מ ה
עד ששבתי ע״י כן כבן שבעים שנה לא זכיתי וכו׳ עכ״ד רצה ל ק ר ב העניו אל
הטבע
בזה
ודעת
היה זה הנס
ושלא
אחרים
3
ואמר אע״פ שהשתדלתי
ולילה עד
תמצא בס״ד
וז״ל
דף
שהזכירו חז׳׳ל
הרב
כ״ח
ולהכי
צ״ב
הי׳
יש
במשנה ו׳
אויערבך:
ראב״ע
לתמוה
איך
פרק ה׳
ממסכת
פרוש
הרב ]הרב
״לפי
צעיר
לימים
עלה
על
בדבר היוצא חוץ להיקש.
כשנתנשא
דעת
ודעתו
אבות״.
לנשיא
הרמב״ם
בכיוצא
עובדיה
מברטנורה[
ונעשה
לו
נס
דבר
זה
מגדר
להוציא
וכן
פירש
שהלבינו
בבלי
שערותיו,
וליחסו
הנס
אל
הטבע .להכי כ ת ב ר ב נ ו עי׳ ירושלמי דשם איתא על מ ש נ ת נ ו הרי אני כבן שבעים שנה :
אעפ״י
שנכנס
שבעים
שנה משמע ק ר ו ב לשבעים ואעפי״כ הי׳ עוד
תפלת
השחר,
וכשהבין
לגדולה
האריך
דירושלמי
חולק
ימים.
אש״ס
ופרש
שלנו
המפרש
שאמר
בגדולתו
שהי׳
רבות
באותו
בשנים
פעם
בן
וכ״כ
ח״י
שנה.
ה ר מ ב ״ ם שאין ק ב ל ה א מ ת י ת ב פ ר ו ש הרי אני כבן ע׳ שנה ,פירש מדעתו פ ר ו ש
שלישי ,שהי׳ נראה כבן ע׳ שנה שתשש כחו מ ר ו ב
מ״ה
דדייק
ממה
שאמר
הרי
אני
כבן
בפרק
התמדתו
ב ת ו ר ה .ועי׳ נזיר פ ר ק ה׳
בתי״ט שכן דרכו אם אין נ פ ק ו ת א לדינא״.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ו כ ו ׳
א ש ו
כ
ו ע
ב ר ו ר
ה ד ב
לעכ״ך•
י
"
׳
המפרש ר׳ אלי׳ שנעשה לו נס רהלביז י
שבגוף המעשה בהלבנת שער ,שלא בזמנו אין פלוגתא בין הבבלי לירושלמי-
~למי•
'׳ ׳
ורק בפירושא דמתניתין דאמר ראב״ע הרי אני כבז
מפרש שאמר כך כשהי׳ כבר זקן קרוב לשבעים שנה ,ושמלבד החידוש שאדןך•
אגב
זמן רב כזה לא זכה להוכיה דבריו עד שדרשה בן זומא השמיעני׳
ח י!בם
אורחיה אריכות ימיו עלייתו לגדולה ,ותלמודא דידן מפרשי ל
ויהי׳ איך שיהי׳ בגוף המעשה אין פלוגתא ,ולענ״ד דברי הרמב״ם ש ב ה ש ק ס ן -
ראשונה נראים תמוהים מתיישבים היטב עפ״י הירושלמי פ׳ תפלת ה י -
ותענית הנ״ל ,וקרוב מאד לומר שגם חחסיד על ירושלמי הזה לבדו כיון ,כ א י ^ ר
נבאר ,בשנדקדק בדברי הרמב״ם שכתב וז״ל :והיה התחלת השיבה ב ר צ ר נ ו
כמו שנתבאר בגמרא עכ״ל והיכן מצא הרמב״ם כן בש״ס ,אלא שלענ״ד פ י נ ;
שכוונתם על ירושלמי פרק תפלת השהר ותענית הנ״ל ששם איתא ש נ ת מ ל
כל ראשו שיבה ,ולא נזכר מדברי אשתו שאמרה לו לית לך חוורתא כ ל ל
וע״כ פירש הרמב״ם שודאי שער ראשו נתלבן בטבע ע״י יגיעתו העצרכ7ד
בתורה ,ושער הזקן ,שמאחר לצמוח וליגדל כידוע ,לא נתלבן עדיין מ ט ו ר -
העיון ומסתמא גם זה בטבע ,שלחלוחית שער הראש ממהרים לכלות ע״י העי־רן
והטרחת המוה משער הזקן ,וכיון ששער הראש מכוסה בכובע ושער זקנו ^7ל
ראב״ע לא נתלבן עדיין ,שפיר קאמרה ליה אשתו לית לך חיוורתא ו נ ע ע י
לו נם שגם תמני םרי דרי של שער הזקן נתלבן ,וזה כוונת הרמב״ם ,שתחלו-
השיבה הי׳ בטבע כמבואר בגמ׳ ,והיינו ירושלמי תפלת השחר ותענית ה נ ״ ל
וסוף השיכה נעשה ב נ ס .
4
י : :ב ע י ם
פ
ה י ר ו י
י ג י
ע ו ד
ג י
ע
ד ז ר
ד ט
א
(
ח
ה
5
4
ב ״ מ ל א כ ת שלמה״ כאן משמע כפירוש הרב צ׳׳ב אויערבך ״והירוש׳ נראה דפליג
אתלמוד
בן
א
וס״ל דזקן
דיון
ממש
היה…
ולדידיה
מאי
כבן ע׳
דקרוב
היה
לשבעים
ס״ם״ .אך ראה פי׳ הרא״ש )פי שנים( וז״ל ״לפי שקפצה עליו זקנה כדאיתא
שלא היה כי אם
וברכות
בן י׳׳ג שנים
היום
באותו
שמינהו
ראב״ע
ס״ח
בירושל
לנשיאות
ל ב ן כמנין שניו״ .כאן משמע כפירוש הרב י״ד במברגר .וראה עוד פי׳ בעל
חרדים וגליון הש״ס ,ירושלמי ב ר כ ו ת פרק א ,הלכה ו׳ ,ותוס׳ רבי יהודה החסיד
חיות
אז
5
ש ב מ כ י ל ת א בא,
ב ר כ ו ת כח א וראה שם יפה עמים
פרק טז
מוכח
ר
כ 7י
וכשכיר
שלא יבזוהו או שיהיה דבריו נשמעים נעשה לו נס מן השמים ובאו לו י״ג ש ו ר ו ת
שער
א
^
סס
ר
ומהר״ץ
שראב״ע
הין-
ס מ ו ך לשבעים.
לפי
הרב
והכוונה
אופן
י״ד
להשיג
דחה
ובירושלמי
קבלה
הרב
במברגר
על
בעל
במברגר
נמצאים
היתד.
להרב
נתן
תוס׳
יו״ט
ולהעיר
את
פירושים
ההסבר
שונים
כוונה
אדלר
שפירוש
שהרמב״ם
זה
מזה.
אחרת
בהערתו
הרמב״ם
מרומז
חידש
כנראה
פירוש
הצטער
שלישי
גם
על
״עי׳
בירושלמי.
מפני
שבבבלי
הביטוי
״שאין
אמתיוד.
על שאלד .זו ,אם אפשר ל פ ר ש פירוש חדש במשנה ,ראה המאמר ״דרכי פירוש
להרב
ירושלמי׳׳
בכ^•
ק ל מ ן כהנא שליט״א בס׳
חקר ועיון,
ח״א עמ׳ ק ל ב
והלאה.
וראה
במשנה״
שם עמ׳
קמ
כ
הערה 22ש ב ע ל תוי״ט ״היד .זהיר מאד ב כ ל ל זד .שכלל״ )בנזיר ,פ ר ק ה משנה ה ש מ ו ת ו -
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואם יסכים מר עם פירושנו בכוונת הרמב״ם או לא ,לענ״ד בדבריו הג״ל
ימצאו המפקפקים מקום לפקפק במדת קבלת חז״ל וביתר מעשי צדיקים
שהוזכרו בש״ס ויאמרו הלא הכם מופלג כרפ״מ נ״י גם הוא כתב כן בספר
הנ״ל ,ואם לכל ישרי לב המבינים אין צורך לבאר כ״כ כמו אלי ,מ״מ להאינם
מבינים וכ״ש להמגמגמים יש ליזהר מאד ,ומאחר שעכ״פ ענין הלבנת שער
קודם זמנו הנזכר הוזכר גם בירושלמי אשר בזה ודאי לא יתכנו דברי רפ״מ,
ע״כ לענ״ד הגון הוא להדפיס עוד עלה אחת ולהדביקו בסוף הספר אשר בו
יהזור מר נר״ו מדבריו הראשונים באופן שנראה לכל שעדות חז״ל נאמנה באין
פקפוק .ואין מן הצורך להזכיר שמי הצעיר על זה ,רק רפ״מ יסביר הדברים
בלשון חכמים ברורה ומבוארה ,באופן שיוסר כל פקפוק ,ויאיר האמת לאמתו.
דברי אוהבו,
יצחק דוב הלוי כ״כ
ב.
מכתב
תשובה
מהרב
צבי
בנימין
אויערבך*
יגיע
ויקרב
ל א ש ר ידיו
לו…
שלו׳
רב,
מו״ה
י צ ח ק ד ו ב ב ״ ב נר״ו.
רב
הרה״ג
כקש׳׳ת
המפורסם
מכתבו היקר ק״ל בשעה זו ואמהר להשיבו באשר מחר אלך לחוץ לעיר
בעבור הכנסת כלה.
לפרש
עמו
שלא לפי ה ג מ ר א אם אין נפקותא לדינא( .אך ראה תוי״ט נדרים ד ,ד ד״ד ,וישן
במטה ושם ו ,ה ד״ה ורבי יוסי אוסר .וראה פי׳ הרע״ב ת מ ו ר ה א ,ד וצ״ע .וראה
קונטרס
6
מכתב
ש מ ח ת יום
התשובה
טוב סי׳ ה
ע״פ
מ ו ב א כאן
בסוף
העתק
שו״ת
מבשר
קול
מ כ ת ב היד
ח״ב
שהכין
עמ׳
קי״ט—קכ״א.
חותני ז״ל.
אחדים
במקומות
ק ש ה לעמוד על כוונת הדברים ,אך לא היתר ,לי א פ ש ר ו ת לבדוק ב כ ת ב היד עצמו אחרי
שחותני
לא
החזיר
ז״ל
ידוע לי אם
הופעת
נרשם
ב כ ת ב היד
ס פ ר מ ש נ ת רבי נתן
בפרנקפורט
ההכנות
שהרב
בזמנו א ת כ ת ב י היד לבעלים השונים.
ורק
ע״מ
בהוצאת ס׳
תאריך ,אך
בשנת תרכ״ב.
כעבור
שנה
האשכול עם
הידוע
הרב י״ד
שנה־שנתיים לפני
אויערבך
סיים
את
במברגר
ידע
החלפת
המכתבים
כאן ,פנה הרב
יצחק
עמד
מזכיר
להוציא
ע״פ
מהרב
כתב
היד
אבן
גיאת,
שבפריס.
נוסף
תשובת
גיאת )פרק ז( שהופיעו ב ש נ ת תרכ״א וז״ל
אויערבאך
קהלת
הלברשטט
ושם
אשכול״.
זמן קצר
ב מ ב ר ג ר אל הרב אויערבך ושאל אותו אם בעל ס׳ האשכול
הלכות
כנודע(
לרבה
של
״נחל
צ״ב אויערבך מכין הוצאת ס׳ האשכול ועוד
המתפרסמת
ישב
הרב צבי
בנימין
ב ת ק ו פ ה זו
נתמנה
פירושו
כנראה
נכתבו
המכתבים
אחרי
בפפד״מ
מעתיק
נר״ו
דברים
שבספר
בשם
הרי״א
האשכול
להלכות
הרב
הרי״ץ גיאת
אויערבך
מובאה
״והודיענו הרב
כתב
יד
שת״י
שהרב
במברגר
בהקדמה
להל׳
הרי״ץ
ה מ ו פ ל ג מוהר״ר צבי בנימין
)שחבר
חמיו
של
הראב״ד
ג י א ת . . .״.
אחרי ה ו פ ע ת ס׳ האשכול עם פי׳ נחל אשכול פנה הרב ב מ ב ר ג ר אל ה ר ב אויערבך ודחה
את היתרו של בעל גחל אשכול על השימוש ב מ ש א ב ה בעשיית מקוה .ראה על זה ב ש ו ״ ת
יד הלוי ח״א ,יו״ד סי׳ קיד—קטז.
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי .המפקפקים לא יתלו בי אלא ברמב״ם
שהביא תיו״ט ,שכתב שלא היה נס רק בדרך טבע ,ומה שחשתי רמפכ״ת בי־
באשתמיט לי ירושלמי דתפלת השהר ,איך יאמר כך ? הלא רמזתי בספרי על
המפרש׳ וכ״כ בפ׳ תפלת השחר שהירושלמי חולק על ש״ס שלנו ,דכל מד,
שאמר ירושלמי בתפלת השהר איז מה מגוף הירושלמי אלא תנן תנינן כמ״ש
המפרש ,וכן הפני משה בהרבה מקומות שהם ברייתות דבבלי ,וא״כ מצא בדברי־
ספק בנם ? אני לא כתבתי אלא שאין קבלה אמתית בפירוש ,,הרי אני כבן ע׳ ״,
וזה בודאי אמת ,דאלת״ה לא הוי מפרש הירושלמי הק׳ בענין אחר מבבלי,
וכיון שיש פלוגתא בפירוש ״הרי אני כבן ע ׳ ״ רשות לרמב״ם ופרש כמ״עך
התיו״ט בנזיר יעו״ש ]וכבר רמזתי בהצופה שאספתי כמו ל״ו מקומות
שנאיד הרמב״ם בפירושו מש״ס( .ומה שהשיג לי מכ״ת נר״ו כיון הי׳ ספור
מעשה שנתלבנו שעריו קודם זמנו ,וכי אמרתי שיש בזה חולק י המציאות
ודאי ככל סיפורי חז״ל ,וזה לא יכחיש לא הרמב״ם ולא הירושלמי ,אבל סבות
הלבון ]פי׳[ הרמב״ם דרך הטבע ,וכן הבין התיו״ט ואמרתי טעמו שנ״ל
שהירושלמי פ״ק שקטה מפירוש הש״ס בענין בן שבעים ס״ל שהמציאות היד,
בדרך הטבע ואין חידוש להזכירו .ואם תקשה למה לא פירש כהירושלמי שהית
זקן ממש ,ע״ז אמרתי כיון שאין פירוש מקובל במימרא הרי רשות לפרש
פירוש ג׳ .ובעיקר הדבר הש״ס מלא וגדוש בפלוגתות ,אם היה נס אם ל
איכא דאמרי הדר חלא והוי חמרא ,וא״ד אייקר חלא וזולתו — וימחול לד
רמפכ״ת נ״י אם אומר שפירושו ברמב״ם ובירושלמי קשה כתורמס .לדבריו
הירושלמי יספר לנו דברים של מה בכך שנמלא ראשו שיבות בדרך הטבע ן
לגוים אירע כן ע״י התמדת לימודם כיבוער וארנאדי[ והחריש לנו עיקר הנס
שרצון יראיו יעשח ,וביומא חד אהדרי׳ ליה תמני סרי דרי הוורתא ,אתמהה.
ולדידי׳ לא קשיא דמ״ש הירושלמי פ׳ תפלת השחר נמלא שיבות היינו הבי•
דבבלי וערך נס וכהבנת המפרש והרמב״ם יאמין באמונה שלמה בנס ואעפ״כ
יספר ויפרש ״הריני כבן ע׳ ״ בדרך הטבע מרוב השקידה ? זו קשה מן הראשונה,
ידע בנס ומכיר בנם ומתכוין לשכהו מן העולם? ומה מניאו לתת כבוד לשם
לפרש ״כבן ע׳ ״ כש״ם שלנו וכי ממעטינן בנם ,אם אמת וברור כשמלה לפנינו.
וסוף סוף למה נטה מפירושו ״כבן ע׳״ מבבלי וגם מירושלמי? ומאד מאד
תמהני שהניח רפ״ם דעתו בפירושו דבזה דברי הרמב״ם נכונים ונהפוך כי
קושי׳ דמר רמכ״ת נ״י תשוב אחור אליו אם האמין בנם למה נאיד מבבלי וגם
מירושלמי בפירוש הרני כבן ע׳ — .ומה שחשב מר בפירוש דברי הרמב״ם
״התחלת השיבות ברצונו כמו שנתבאר בגמרא״ לא מצאתי מקום א׳ בכל פירוש
ז
8
א ׳
;,
ג ס
7
8
״הצופה
על
הסמינר
ה ק ו נ ס ר ב ט י ב י בברסלאו.
כמו
דאביי.
9
״רב
דרכי
המשנה״,
אשי נאדי
מן
חוברת
טעמיה
נגד
וראה שם
דאביי״,
ס׳
דרכי
המשנה
בעמ׳ ל
נדרים
טז,
וכעין זה בפי׳ הרא״ש :היה נודד ו מ ת ר ח ק
ב ר כ ו ת ה ,ב.
8
www.daat.ac.il
שחיבר
זכריה
פרנקל,
ראש
בהערה.
א
ופירש״י:
מ ס ב ר ת אביי.
נדוד
וסור
מטעמיה
אתר דעת -מכללת הרצוג
11
הרמב״ם בזרעים ומועד שתיבת ״הגמרא״ מגיע לירושלמי .מלבד זה קשי׳ מה
״ברצונו״ י ועיקר הסר מן הספר.
ונלע״ד הפירוש כך :אם התהלה וסיבה מצינו במורה נבוכים נרדפים
ודא ודא אמת ,ולהיות שהנשיא צריך הדרת פנים ושיבת זקן כדמוכח מכללא
דהא בת״ה אהדרי׳ ליה הוורתא ובספ״ק דסנהדרין אין מושיבין בסנהדרי׳ אלא
בעלי זקנה וכו׳ וזולתם ,וזהו שכתב הרמב״ם התחלת )פירוש סיבת( השיבה
הי׳ ברצונו ,שלא תאמר שהי׳ על אפו ועל המתו להיות נראה כזקן אלא
לרצונו וזהו נתבאר בגמ׳ שנשיא צריך לכך . -ומ״ש מכ״ת שבטבע מתלבן
הראש קודם זמנו — במח״כ עפ״י רוב נהפך הוא ועפ״י ג׳ עדים כאן יוקם
דבר ,הרב הירש רב אדלער ור״מ מיינץ יי• ,שער זקנם לבן מאד ושער ראשם
עדיין שחור וכן יאמרו הכעמיקער ששער המכוסה לא יתלבן מהר כמו המגולה
לאויר לכן ברור שהברייתא שהביא הירושלמי בתפלת השחר נמלא ראשו
שיבות הוא קיצור הש״ס בבלי ופרושו ע״י נם וכמשמעות דבריו לאחר שמנו
אותו נמלא שיבות תו״מ ע״י נס.
ובמטותא מיניה דמר יראה שנית דברי ויראה שלא דברתי מאומה אלא
שאין קבלה אמתית מפורש הרי אני כבן ע׳ אבל לא כתבתי ״שאין קבלה
אמתית בענין הלבנת שער קודם זמנו״ ,כאשר אמר רמפכ״ת ,ועיקר כוונתי
לאמור דבכ״מ שאין פלוגתא לא מצאתי שנאיד הרמב״ם וכן שנאיד קשי׳ י
וע״כ ישבתי שגם כאן הפלוגתא בפי׳ המשגה בין ש״ס בבלי לירושלמי פ״ק
וכיון שאיכא פלוגתא ואין קבלה אמתית בפירוש ,רשות לפרש כדרכו כיון
שאין כאן הלכה וכמ״ש התיו״ט פ״ה וגם בפ״ו דנזיר ועוד מקומות הרבה .ועם
היותי כי ידעתי מעוט ערכי ואף גם דרכי לנענע ראשי אפילו לקטנים מנ?ני
וכ״ש לרמפכ״ת נר״ו ,אך בנד״ד אין מקום לתקן במקום שאין מכשלה תחת
ידי ,ואם כנגע נראה למכ״ת נר״ו ולמכשול דברי הרמב״ם ותיו״ט שכתב
בפרוש תחת נס טבעי ,לא יתלה העון בי .וידעתי שכוונתו דמר רמפכ״ת לש״ש,
אך אמנם גם כוונתי לש״ש שלא לעורר דברים ע״י דף מיוחד וכנודע שעי״כ
יודע לפרושי בדברי הרמב״ם ויתלו עצמם באילן גדול משא״כ בשתיקה לחכמים
מובטח אני שבאנשים האלה בחלה נפשם בתיו״ט ומכ״ש ,שלא יקראוני .ואשים
קנצי לדברי הכתובים בנחיצה ואתו ההיים והברכה בעתירת נפשי חשפלד ,ונפש
צכא״כ
ידידו הד״ש ומצפה…
10
1
1
10מ ו ר ה נבוכים ,חלק ב ,פ ר ק א.
11ראה ״הגדה שלמה״ ל ה ר ב מ״מ כשר שליט״א ,ח״ב עמ׳ יז
בקושי
מהדורת
שהרמב״ם
ציין
כאן
שפירושו
״כמו
שנתבאר
הרב י׳ קאפח ,ת ו ר ג ם ״תלמוד״ ו כ ן ש ם
הערה
בגמרא״.
במקור
הערבי
144
שהרגיש גם כן
הר״מ
למשנה,
בפירוש
ולפי זה יתכן
שהבונה
לירושלמי.
פירוש
מקורי
שמהם
יש
ללמוד
12זה
השיבה
של
ראב״ע
שדברי
הרמב״ם
שהשיבה
כמו
לנשיא
שפירש
הרמב״ם
13הכוונה ל ה ר ב שמשון רפאל הירש,
תלמיד
חכם ידוע
״כמו
בודאי
שנתבאר
בגמרא״
מתיחסים
למקורות
בגמרא
כונת
הרמב״ם
שסיבת
באה
לרצונו
ואין
מובאה
בפירוש
הגמרא
למשנה
זו.
הרב נתן אדלר )בעל נתינה לגר( ו ה ר ב משה מיינץ,
בפרנקפורט.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על שיתוף הפעולה בין פוסקי ההלכה והרופאים
ל ק ט מדבריו ש ל ד״ ר י ע ק ב לוי ז׳׳ל
הזכרון הראשון
ליום
)נלב״ע י׳׳א בשבט ת ש ל ״ ז (
ל א היה ח ל ק י ע ם תלמידי ה ח כ מ י ם ש ת ו ר ת ם אומנותם ,ש ה ם יסוד ה א ו מ ה .
ו ר ב ו ת י ז ״ ל כיוונו
הורי
בשטח
העולם
על
חולין
את
טהרת
תפקידי
לתורה,
עליהן
הקודש
להראות
אלא
גם
נושאים
הגובלים
הרפואה,
מאידך
-
למלאכת
זצ״ל,
כהן
-
זו
מפולדה
חיים
וגילם
באישיותו
יחס
התורה
הם
ואתגר
הארי
רבי
עיני
זצ״ל,
אשר
את
המדען
חשוב
ועם
ותכם״.
במיוחד
ראיתי
עומד
בניגוד
אינו
לחכמות
התורה
מהד,
החיצוניות.
ולקיום
מדעי
מצוותיה.
וביחוז׳
הטבע,
שבמאמרי.
הרב
ומורי
עזריאל
ד״ר
באוניברסיטה
עומדת
היה
בנעורי.
האמיתי
להבנת
והמצוות
חלק
לנגד
.עם
שהמדע
ב ת ק ו פ ת לימודי
זצ״ל.
ביברפלד
התורה
שלמדתי
וטבחות״
הדריכוני
עוד
וכיאה
גומלין
״רקתות
עם
קודש
של
-
לבן
במאמרי
שקיים
להיות
וכן
את
המדע,
פעמי
כנאה
להשתתף
כפי יכולתי
נבון
-
ביישוב
אכלתי
גם
תלמיד
-
דמותו
חכם
הכהן
מונק
ה ת כ ם ד״ר
מאיר
של
מובהק
מו״ר
הרב
ורופא
גם
ד״
יח
ד
ד /
התורתי.
מבוא
של
לביבליוגרפיה
כתביו,
ירושלים
תשכ״
ם
בדברים אלו מסר לנו אבי הכ״מ את תמצית דרכו ואמונתו בחיבור
עבודותיו הרבות ,דרכו של חניך מובהק לשיטת גדולי ורבני אשכנז בדורות
הקודמים ,שיטה הנקראת בפי כל ״תורה עם דרך ארץ״ .וכן הוא כותב
בהערכתו את פעילותו של הרב ד״ר מיכאל כהן זצ״ל בענין המילה:
כתניך
של
האסכולה
התנגשות
לבעיה
מלכותה
לשירות
לא
של
בין
ע״י
בדלית
ההלכה
הרבנים הירש והילדסהיימר ר א ה
העובדות
הוראת
ברירה
כעוזר
החדישות
שעה
-
אלא
וכריע.
לבין
הדוחקת
ע״י
בדרך
ההלכה,
למצוא
פתרון
את
ההלכה
מכסא
קמעא
הכנעת
זו
כתפקידו,
במקרת
המדע
הצלית
והטכניקה
החדישה
את
העטרה
להתזיר
ליושנה.
המציצה
בפה לאור
הרפואה ,המעין,
ניסן ת ש כ ״ ה
*
מטרתם של חלק גדול ממאמריו היתד .להביא לידי שיתוף פעולה פורה
ומועיל בץ פוסקי ההלכה והרופאים ,למען בירור אותן ההלכות שעל הרופא
להתחשב בהן בעבודתו .וכן הוא נהג בעבודתו היום—יומית כרופא ילדים,
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקודם בברלין וכ־ 35שנה בירושלים עיה״ק .אחרי שבירר את הנתונים
הרפואיים פנה אל רבני העיר בשאלותיו הלכה למעשה .ויחס זה היה דו—צדדי.
גם הרב ד״ד עזריאל מונק זצ״ל ,רבה של ברלין ,ושאר רבני העיר ,וגם גדולי
ורבני ירושלים עיה״ק פנו אליו והפנו אליו בבירורים רפואיים כבסיס לפסיקתם
ההלכתית במקרים הטעונים בירורים כאלה.
יתר על כן .בבעיות כלל—ישראליות פנו אליו גדולי הדור ,והתחשבו
בדעתו הרפואית לשם הפצת דעת תורה ,כמו בענין השחיטה היהודית ,עניני
טהרת המשפחה ,בעיות הקשורות במילה ,פקוח נפש בשבת ,בעית ניתוחי
מתים וכד׳ .חלק מעבודותיו נכתבו בעקבות פניות כאלה) .למשל :בעית השחיטה
ברלין ; 1929טהרת המשפחה ,הרצאתו של מרן אברהם דובער שפירא זצ״ל
אב״ד דק״ק קובנו ,מרכז ״בית יעקב״ בליטא ,תרצ״ח; ועוד( .הוא השתתף
גם באופי פעיל בעבודתם של גורמים הלכתיים וציבוריים בעניני הלכח ורפואה.
למשל ,רבני ועד הכשרות שע״י העדה חחרדית בירושלים עיה״ק ,ובראשם
הראב״ד הגרי״י ווייס שליט״א ,נעזרו על ידו בהכנת רשימת התרופות הכשרות
לפסח ,והביעו את הערכתם לפעלו בשטח זה .הוא סייע בידו של הרב רי״י
נויבירט שליט״א בהסבריו הרפואיים לשם חוצאת ספריו ״שמירת שבת
כהלכתה״ ו״דיני רפואה בשבת״ )בסידור ״מנחת ירושלים״( .חברי ״הועדה
הציבורית להגנת כבוד האדם״ שיתפו אותו בדיוניהם ובפרסומיהם בענין
ניתוהי מתים.
נמצאים תהת ידינו מכתבי הערכה והמרצה רבים מגדולי ומאורי ישראל.
לדוגמא ,כותב אליו הגרש״ז אויערבאך שליט״א ,בענין קביעת שעת המיתה:
״הושבני שהרבנים צריכים לדון היטיב בדבר זה יחד עם רופאים מומחים
ויראי השם ,ואולי יתבררו הדברים״.
את עבודותיו הגיש עובר לפרסומן לבקורת תורתית מצד חכמי ההלכה,
במידה ועבודה זו נגעה באיזו נקודה בשאלה הלכתית או בדעת תורה ,כי רק
אחרי אישורם של חכמי התורה הוא ראה לעצמו היתר וערך בפרסום הדברים.
מתוך שאיפתו זו לשיתוף פעולה השתתף עם חברו המנוח ד״ד פ .שלזינגר
ז״ל בפעילות ״המכון לחקר הרפואה עפ״י התורה״ ליד ביה״ח ״שערי צדק״.
בהרצאתו לפני חברי המכון הזה ,אחרי שסקר באריכות את הבעיות ההלכתיות—
רפואיות העומדות על הפרק ,הוא סיים:
לבסוף
)סוכה
הרשו
יח(.
להוסיף,
לי
מסופר
לשם
טובה,
עצה
ש ם ע ל שני מיני ד ג י ם
קטן
סיפור
שחיו בנהר.
מהגמרא
אחד
מין
היה
טהור ,השני היה ט מ א . . .ה ט ה ו ר י ם יכלו ל ע מ ו ד נגד ה ז ר ם ה ח ז ק ש ל הנהר,
ואפילו
לשחות
הצליחו
לכך ז
דיעה
אחת
אומר:
״נותן
כת
אפשר
אולי ל מ צ ו א
המשתתפים
היא,
באדם
בחקר
הזרם
נגד
שלדגים
החזק
ו ב ה מ ה ודגים
בסיפור זה
הרפואה
חוט
להיות שדרתו
על הדגים
במכון
הזה.
הטהורים
מניין
יש
משל
שלנו,
היה
להם
שדרה.
עומדת
בבריאות״.
מ א ל ף לצעירי
שינהלו
את
הכח
ורש״י
הרופאים
חקירותיהם
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בטהרת
השכל
בשדרה
צורך
ובטהרת
בקומה
ישרה,
בכך —
הנפש
זקופה.
ל ש ת ו ת נגד
המכון
עפ״י
כך
התורה,
יהיה
ויעמדו
להם
ה ז ר ם ש ל רוב
אומץ
מסקנותיהם
על
-
הלב
יהיה
אם
ה מ ד ע נ י ם ,וה׳ י צ ל י ח ד ר כ ם .
מ ו ל בעיות רפואיות—הלכתיות ,אםיא ,גל׳ ג ,כזיון תשל״א
כל שיתוף פעולה בין שני גורמים הפעילים במישורים שונים חייב להיות
מבוסס — בראש וראשונה — על מגירה משותפת ,והיא בנושא שלפנינו העזרה
הרפואית לסובל והשמירה על בריאותו והייו של האדם:
למצוא
בהשתדלותי
שיתוף
פעולה
יכולה
להביא
מאלו
שכבר
חרף
של בעלי
עזר
לחולים
ההלכה
ותרופה,
עד
הגיעו
ע ם אנשי
וגם
שערי
הצבעתי
הקלת
יש
צורך בליבון
הרבנים
החשובה
בה
מעשה
שהיא
איזו
המדעית,
רבותי
נגיעה
העובדות
מזוקק
דין
טו,
ובשתוף
על
תשל״ג
פ ע ו ל ה בין
בעית
נפש
פקוח
המדע
ידיעות
הרוצים
לברר
וההלכה
תהיה
בשיתוף
אני
על
של
כמה
את
שיש
היו
מבררים
בפרטי
הבעיה
ההלכה ,שיצא מידם
הפגישה
גץ
האמיתית
ש נ י ה ם .מ א י ד ך נ ח ו צ ו ת גם ל ר ו פ א י ם
כך
יכולים
עדות
התינוק
את פסק
ההלכה
ההלכה
בעיה
עד
הלכתית
מתעמקים
כדי
רק
על
בין
היו
לעצמי
לטובת
יסודות
מבוססת
ברפואה,
כמה
מתאר
שאלוהיהם.
והבריאות
ובפרט
אליהם
ה ב ס י ס הזה
שתהיה
פעולה
כשבאה
במדע,
כך
מסויימות
ה מ ו ת ע״י הרופאים ,המעין ,תשרי תשכ״ט
ועד
ו ר ק א ח ׳ ׳ כ בנו ע ל
שבעתיים.
החיים
הנפש ,נועם
ח ש ו ב ה זו,
לפסק
זצ״ל,
הרפואיות,
ו ה ה ל כ ה ,כדי
רק
וייסורים
הזאת.
זוכר
את
מהחולים,
ואפילו
סבל
בעיה
להגיע
קביעת
אני
ה מ ד ע הרפואי .יגיעת
המעכב יציאת
ה ל כ ת י יסודי של
והרופאים
על
שונות…
שניהם
מות.
דבר
אפשר
דרכים
ע״י
ברורה
ובין
הרך
שיבינו
מה
הרופאים
והגיוניח
מדע
דרוש
לרבנים
להשיב
כהוגן,
של
הרפואה
המומחים.
אפשר
על
להגן
הנימול.
מילת
הירוק,
התינוק
נועם
תשכ״ז
שיתוף הפעולה חייב להיות גם מבוסס על ההכרה ההדדית בערכו ובמסגרתו
של כל אהד מהגורמים ,כל אחד לפי מקומו וערכו הראוי לו ,ואין הכרה כזו
גורעת במאומה מכבודו של אחד הגורמים:
בדיקות
אפילו
הם
כאלו
אז
לא
יביאונו
-
אם
יתברר
שיחליטו
אם
תוצאות
להלכה
אין
על
לפסול
-
ההלכה.
כי
להכשיר
או
ישירות
למטרה
ההלכתית
של
כאלו
אפשריות
הן
שבדיקות
החקירות
הרופאים
מבחינה
הביולוגיות
www.daat.ac.il
-
תואמות
הפוסקים
את
דרכי
לרופאים
רשות
לקבוע…
וגם
אין
-
את
השימוש
הלכתית
12
חקירתנו,
כי
במכשיר…
**"42
אתר דעת -מכללת הרצוג
אין
וכן
דעת
לייעץ
להם
היא
התורה
במקרה
בענין
הצורך
אחרות
דרכים
זו.
לתכלית
הקובעת.
מצד
שני י ש ה ש י ב ו ת ר ב ה ל י ד י ע ו ת ה מ ד ע ה ר פ ו א י ,כ י ה ן א ח ד ה י ס ו ד ו ת
אשר
פסק
דינה.
באותה
מידה
שהמדע
כן
יתתזק
ויתרחב
יסוד
השפעתו
עליהם
מתקדם,
על
בונה
ההלכה
את
ותוצאותיו
בטוחות
יותר,
פ ס ק י הדין ש ל ה ה ל כ ה .א ב ל
מקרה
שבכל
לדינים
הנוגע
הרופאים ל א ישכחו
הללו
שאלת
דרושה
א ת ה כ ל ל הגדול,
כי
חכם,
היא
ההלכה
הקובעת.
בין
זו
עמדה
הרופאים
של
עמדתם
תהיה
רופאים
כמומחים
הוא
ביד
לפי
חוקי
דומה
השופט.
כמומחים
לעמדת
על
כמו
ב מ ש פ ט לפי
כשהרב
התורה,
בענין
מניעת
אינה
גורעת
המומחים
עמדתם
דם לדם ,אסיא ח,
בבתי
הרפואיח,
יושב
תשל״ג
מחשיבותם
המשפט.
אבל
החוק
על
הריון,
ניסן
נועם
תשל׳׳ג
גם
שם
ההחלטה,
הפלילי
וכבודם.
מעידים
פסק
כן
החילוני,
הדין,
במשפט
המשפט.
מי קובע א ת פ ק ו ח הנפש ? שערים ,כג מנ״א תשכ״ו
מהו מקומה הראוי של פמיקת ההייכה בענין שמירת החיים לעומת עמדת
מדע הרפואה? אין לאבי הכ״מ כל ספק בנידון ,דעת התורה היא הקובעת!
יבואו
תיי
ח כ מ י דורנו וילבנו
אדם(
היתר
הבעיה
א ת הרופאים .אולי ימצאו דרך להורות עפ״י
כ ל ל י ל נ ת ו ח זה ,א ו י ע ש ו סייג ל ד ב ר י ה ם ו ל ת ו ר ת ם ,ו י ק ב ע ו
תנאים
הנתוח.
יחליטו
מה
מהדירה
בנו
את
הבטתון
שידונו
דין
היקרים
יהיו
נר
לרגליהם:
השכל
כליה
לשם
ההלכה
מוגדרים
וידריכו
את
)השתלת
מהחי
הצלת
להיתר
והסברא,
דכתיב
״צריך
דרכיה
שיחליטו
אמת
שמשפטי
דרכי
נועם״.
תחליפי
הכליה
אמונת
—
לאמיתו.
תורתנו
ודברי
יהיו
וההלכה,
החכמים
הרדב׳׳ז
מסכימים
יה
נועם
אל
תשל״א
איני יודע א ם א פ ש ר ל ה ש ו ו ת א ת ה מ מ צ א י ם ה ר פ ו א י י ם ע ם פ ר ט י ה ה ל כ ה .
על
כ ך ידונו
רופא
מומחי
ההלכה,
ההלכה.
פוסקי
אין
כי
בדברי
הצעת
אם
מ ח ו ס ר ת כ ח ה כ ר ע ה ,כי אין מ ת פ ק י ד ו ש ל ר ו פ א
להחליט
החלטות
התינוק
האדום,
ין
הלכתיות.
מילת
כרופא
ובעיותיו.
ההלכה
הדיבור
הנני
מפנה
שני
מצד
בענינים
על
את
אני
אלה.
מקורות
מאמרי
בא
ברצוני
ההלכה,
לרבנים
אליהם
התקדמות
בשאלת
לשאול
כפי
על
שאני
חכם
כהלכה,
-
ולכן
כרופא
מדע
נועם
הרפואה
לברר
מפיהם
את
אני
מרחיב
את
-
רואה
אותם.
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שיתבטאו
דברי
צורה
אלא
פסוקה,
אלא
השקפותי
אחרת
על
לפעמים
של
שגרת
נשאר
אני
תהיינה
לא
בביטויים
לשון,
ולא
הרופא
מתאימות
קובעים,
בלי
ייחשבו
השואל
להלכה,
סימן
בעיניכם
והמבקש
אשמח
תורה
שכיוונתי
א ב ו ש ל ח ז ו ר בי מ ד ב ר י ,ויהיו כ א י ל ו
שאלה,
כדיעה
אינם
הלכתית
מפיכם.
לדעת
אם
התורה,
שכר
ל א נאמרו ,ו א ק ב ל
הפרישה.
בענין
חוות
הדעת
אשר
הרפואית היא
מצוות
להכרעחו
נטל
קיבל
עצמו
את
רחבים
את
איחוד
הילודה
עשויה
היזמה
-
כלל
אמצעים
המוסמכים
להרב
ד״ר
קליין
באיסור
].נחלח
בשטח
בגרמניה
את
חמור.
אבל
כזו ע פ ״ י שיקוליו ה א י ש י י ם ,
-האוביקטיבית
אבל
היסודיים
כאלה.
ההכרעה
זה.
לא
הרב,
בלעדי
)ברלין(,
-
אשר
להסביר
הרצאתו
בעקבות
המסכמת:
סכנה
לעולם
מידה
צבי״[
ההחלטה
רק
יב,
ה י א בידי
יהיו
ב ב ט א ו ן זה
החרדיים
מהמת,
קנה
ותודתנו
העקרונות
בדרך
להצדיק
בשאלה
ברכותינו
הרבנים
קשור
הרופא,
ומפרשיה
האחראית.
על
לחוגים
התורה
השתלת
מאת
איברים
נועם
תשכ״ם
רצינית
יוכל
א ל א עליו ל פ נ ו ת
תכנון
לבריאות
להכריע
היחיד
ההלכתית
לעצתו
ש ל רבו.
נחלת
ח ו ב ר ת ,11/12תשרי תרצ״ב
צבי ,פפד״מ ,שנה א,
ולא רק ההלכה הכתובה והמסורה היא הקובעת והמכרעת ,ועל המדע
הרפואי להכנע מלפניה ,אלא גם את המוסר היהודי מביעה דעת התורה מפי
גדולי הדור .כי האתיקה הרפואית־האישית של הרופא נובעת מתוך עמדתו
הסובייקטיבית לפי מקומו ולפי דורו:
עלינו
להדגיש
מיוחד
עוד,
ל״דעת
מצטרפות
שבמקביל
תורה״
לקבוע
את
לשקלא
ולהשקפת
דרך
וטריא
היהדות
המוסר
עפ״י
ה ה ל כ ה היא להדריך
תכלית
עובדות
עולם
להחלטותיה.
לה
תכליתו ופעולתו של
את
המדעית
לתיים
במדע
לבני
14
מ ה ר סיני..״
עולם
ז״ל.
הריון,
ללכת
נועם
)הלכה
הרפואה,
-
משמשות
ה ו ל כ ת בדרכיה היא ,דרכים
על
שתיהן
בסיס
כזה
של
תשכ״ח
הליכה(.
חומר
לה
המקובלות
ה ה ל כ ה יכול
לצמות
וערכיו.
כן
חוקר
למניעת
א ת היהודי א י ך
ב ה ח ל ט ו ת אלו היא
מדורי דורות,
המוסר
לא
הטבע
תכמינו
גם
התורתית.
הגלולה
)ה״פיסי״(,
ההלכתית
יש
משקל
מדע
ה ט ב ע ובכללו גם
ה מ מ צ א י ם ה פ י ס י י ם כדי ל ה כ י ר
הטהורה
-
ע״מ
לרתום
את
אנו
בעליל
עד
את
מדע הרפואה.
יסודם
תוצאות הידע
-
מלבד
לטובת
הוא
התכלית
האנושות,
מאושרים.
הרפואה
אדם.
על
רואים
הרופא
מוטל
www.daat.ac.il
כמה
לפעמים
הוא
הביא
להחליט
תועלת
החלטות
וברכה
בעניניס
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנוגעים
אלא
למוסר.
המוסר
הרופא,
איש
בהשפעתה
השקפת
הוא
אולם
נכנס
למסגרת
איש
של
לפי
של
נעשה
אבל
חוקי
הזה
עמדתו
הסביבה.
תקופתנו.
היסוד
למוסר
אין
עבודתו
דוקא
מוסר
יסוד
במדעי
מבתוץ,
המוסרית,
נסיון
בנוגע
כעין
דור
ליסד
על
השכלתו
לפי
מוסר
רפואי
לפי
נראה
כמה
רופף
כליה
הבנויים
האישיות
דור
תורת
להשתלת
אלה
הטבע
מהשקפותיו
והרפואה,
של
הסובייקטיביות
של
נושאיו.
בענין
איברים
השתלת
נועם
מהמת,
תשכ״ט
יב,
ההכרעה ההלכתית היא עצמאית בההלט ,ומבוססת על מקורותיה היא .היא
עשויה להתחשב בממצאים המדעיים ,אבל אינה קשורה בהם:
מיוחדת
שאלה
לתוצאות
אם
המדע
זהה
עם
קובע
קביעת
את
לקבוע
ההלכה ז
והמות
כבר
הפיסיות,
מות
לפי
בודאות,
מקבלת
הקליני
הפיסי,
ההלכה ז
או,
האם
מספר
לתוד.
אינה
אמנם
שאין
עצמה
יש
פגשנו
קשורה
כמו
על
הרפואה.
את
הלכה
אבל
ההלכה
המות
פעמים
למעשה.
אינה
של
המות
לפי
הלכה
תהיה
המדעיות
אם
צריכה
או,
האם
אפשרות
מתחשבת
היא
בהן,
אם
אין
מעבדת
אותן
את
המות
על
המדע
יכול
המות
הפיסי
לפי
לתוד
בפסקיה
לפי
הזאת
המדע
את
שהמות
ההלכה
לקבוע
החלטת
תהיה
להיפך,
הקביעה
לקבוע
בחקירתנו
בדעתה
את
להתאים
בצורה
את
אחרת,
פסקי
תהיה
דיניה
השאלה:
-
בעובדות
דרכיה
הפיסי,
היא,
כך
היא
המות.
שם
הרופא
על
לפי
לה,
לקבוע
המצב
לתת
לה
בהם.
כי ב ח י ר ת
תתחשב
מ ת י יש ס כ נ ה ל א ש ה ,
את
האינדיבידואלי,
אם
אמצעי
ה ו ר א ו ת ,ש ב ת ו כ ן עליו ג ם ל כ ל ו ל
גם
האמצעים
על
בידיעות
האלה
היא
ת י כ נ ס להריון ,ויציע
ה מ נ י ע ה .ולפי זה
את
האמצעים אשר
ת ה י ה לפי שיקול
-
בטיחותם
הגלולה
לפי
צריך ה ר ב
תוות
למניעת
תשתמש
דעת
ההלכה,
דעת
הרופא.
הריון,
נועם
אשר
תשכ״ח
**
מהו ,אם כן ,מקומו הראוי של הרופא והמדע הרפואי? מה הם השטחים —
במסגרת שיתוף הפעולה בין פוסקי ההלכה והרופאים הנדרש והרצוי בכתבי
אבי הכ״מ — שבהם דרושה פעולתו ועזרתו של הרופא י
ראשית כל מקומו הוא בהגשת העובדות הרפואיות הנכונות:
אמגם
אכן
יסודות
ברבות
ההלכה
זו
הלכו
שמדע
ההלכח
העתים
למצוא
חכמי
הרפואה
את
כבר
השתנו
התשובה
דורנו…
מחדש
קבועות
ובכל
ודור
העובדות,
המתאימה
פעמים
מדי
ועומדות
בתשובות
המפורסמות…
פוסקי
שנה
אנו
למצב
מוצאים
דור
צריכים
העובדתי שבדורם.
שאינם
בקיאים
בדרך
בעובדות
בשנה.
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אז
…
קביעת
—
לפי
יהיה
להם
לתועלת
קונטרס
סיבת
המות
במקרים
שונים,
הנוכחי
המצב
קביעת
של
מדע
סיבת
המית
המביא
או
את
לפעמים
הרפואה
פסק
את
והעיבדות
ובעייתיה
ההלכה
חילוקי
ע^*
הזייעודג
החדישות.
ני=5
ההלכתיית.
תשכ״
ח׳
ד <
אך אין הפוסק יכול להתחשב בהוות דעתו של הרופא ,אלא אם כן היגעידז
באחריות מיייאה ובידיעת היכידית ההלכתיים •
כ מ ו כן ע ל ה ר ב ל ש י ם עין פ ק י ח ה ו ב ק ו ר ת י ת ע ל ה ה ו ר א ה ש ל ה ר ו פ א .
שמחוסר
רופאים
הריון
אפילו
אפילו
בקלות
הבנה
מטעמים
ברצינות
רפואיים
ההלכה
טפלים
נוטים
שלא
-
אנו
רואים
ע״מ
למנוע ס כ נ ת נפשות .מאידך גיסא
דם
איפוא
הרופאים,
ממקומות
המפורש
לתת
אישור
למניעדג
להניד
שהם
מפריזיס
ראש.
הגלילה
שיקולי
יעך
בעליל
רחוקים.
הזה
כיצד
שהתחליף
קוים
למציצה
ובבן
אז
הגאון
על
ומתקיים
המציצה
למניעת
)ה.חתם
-
הריין: ,׳עם
מרחיק
לכות
כ מ ה ה ו א זהיר ב ד ב ר י ו
בענין
בפה יפעל
הרופאים
סופרי(
תעזכ׳ידז
ים
לברד
הוא
כמוה :
להוציא
אם
התנאי
הרפואי
היום.
בפד,
הרפיאה,
לאיר
המעין,
תשכ׳׳ד־,
ניסן
על הרופא גם לקבוע ,אם המקרה שעליו דנים הוא כאמת מר.רה יניד
ככ;ה .ורק עפ״י קביעתו יוכל הפוסק לפסוק אם המקרה שלפניו נדון בהלכות
פיקוח נפש בהלכה:
על
הרופא לקבוע בכל
החולני,
ממצבה
יכולה
הרופא
לנו
היוצא
בגלולות
מקרה
שלא
תסתכן
להיות
מזה
האלו,
כמה
בסיס
הוא
צריכה
חדשים נחוצים עד
במחלה
בכניסה
להחלטה
שבשאלה
להיוח
ההחלטה
אין
ב ד ע ת י לזלזל
בכל
חולים
לפי
בגדר
מקרה
בתפקיד
ומקרה.
הוא
החשוב
א ח ר י ם ,עליו ל ת ת ל ר ב
הבהרתו
״פיקוח
יוכל
א ת התמונה
הרב
להחליט
נפשי
לפי
ההלכה.
מי
קובע
את
״פיקיח
סכנה
בשימועו
את
יש
מדע
למניעת
הרופא
היודע
אם
אם
בידי
הגלולה
המומחה
חדש…
ההלכתית.
ההלכתית,
של
שתתרפא
להריון
האשת
המלצת
הרפואה.
הריון,
בהחלטה
הסכנות
הרפואית של
הסכנה
הנפש״ ז
המתוארת
שערים,
נועם
על
בג
תשכ׳׳ח
המת
נתוח
המרחפות
מחלת
על
על
הנפטר.
ידו
מנ״א
היא
תשב״ ו
כמו כן מוטלת חובה על הרופאים להגיש לפוסקים את ממצא• דלינל־מד-
המדע הרפואי מיזמתם הם ,כדי שיוכלו להביע את דעתם התורתית ולמסור
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנהיות ברורות בידי הרופאים המטפלים .ומאידך גם מוטל עליהם להביא לפני
הרב־הפוסק כל מקרה אינדיבידואלי ,כאשר הם רוצים להשתמש בהישגי המדע,
ושימוש כזה עלול להיות כרוך בשאלה הלכתית:
מוטלת
החובה
החדיש
בענינים
הרופאים
על
כדי
אלה,
להמציא
שפסק
לפוסקים
יהיה
דינם
הגלולה
כדי
שגהיה
ולא
עפ״י
צריכים
בטותים
השקפותיהם
הרבנים,
מידה
שהרופאים
הם
פוסקי
ובאילו
המות,
ההלכה,
תנאים
)אלקטרו-קרדיוגרם(
יקבעו
את
למסור
הם
יוכלו
בקביעת
מזמן
מבוסס
נועם
המות
עפ״י
דעת
בדו
אותן
עכשיו
הנחיות,
באיזו
בידי
כדי
תשכ״ח
מלבם,
הרופאים
להשתמש
המות,
את
ע ל בוריו.
ל מ נ י ע ת הריון,
אשר
על
לזמן
החומר
במכשירים
עפ״י
שתהיה
ההלכה,
החדיש<ם
ההלכה.
הצלת הולד אחרי מ י ת ת האם ,המעין ,תמוז תשל׳׳א
מדברים
אלה
)בנוגע
להשתלת
אינדיבידואלי
אפילו
המת,
מתברר
בכל
שעל
כליה
הרבנים
מהתי
לא
או
לפסוק
רק
מהמת(,
פסק
גם
אלא
דין
עקרוני
לברר
בירור
מ ק ר ה ו מ ק ר ה .ל ל א ש א ל ת ה כ ם אין ל ה ש ת מ ש ב כ ל י ת
במקום
נפש.
פיקוח
הכליה
תחליפי
נועם
וההלכה,
תשל׳׳א
יד,
הרופא ירא ה׳ רואה את מעמדו הנשגב במסגרת מצוות התורה :לא
תעמוד על דם רעך )ויקרא יט ,טז( — והשבותו לו )דברים כב ,ב( ,לרבות
אבידת גופו )סנהדרין עג ע״א; וראה גם רמב״ם הלכות רוצח פ״א הי״ד;
תורת האדם לרמב״ן ,סוף ״ענין הסכנה״; טור יו״ד שלו( .ובאשר הוא רואה
את תפקידו הנעלה במסגרת זו ,הרי הוא נושא בכל כובד האחריות כדן יהידי
בדיני נפשות .רק בשית*? פעילה עם בעלי ההלכה ודעת התורה בהכרעותיו
יוכל להקל מעליו את עול דאדריות הכבדה הזאת ,ורק על ידו יוכל להיות
כציה במצפונו התירתי — וגם הרפואי.
ה ר ו פ א יש עוד נ ק ו ד ה
אצל
שנתנה
לתוש
רשות
כלום,
מצוה״.
כליה
אם
לו
לרופא
שאם
נוספת
לרפאות,
המורה
נמי
ומצוה
לזכותו.
דעת
רופאי
זמננו
מאדם
חי…
ובכן
הרופא
דרמיא
ספק
ללא
.מתנהג
את
כשורה,
ט ע ה ב ש י ק ו ל ו ,אין ל ה א ש י מ ו ב כ ך ,כי א ל ו
ברור
שדברי
הרפואי,
אבל
א ל א מצוה ,ד ר ח מ נ א
רמב״ן
אם
רהמנא
עליה,
מ ת נ ה ג בהן כשורה לפי דעתו ,אין לו ב ר פ ו א ו ת
מתייבת
ברפואות
הרמב״ן
כ ו ת ב :״כיון
א י ן לו
תופסים
שיקולו
נוגד
אך
האפשרות
לפי
ורק
את
במקרה
תחליפי
הכליה
להשתיל
ואפילו
דעתו״.
ה ם דברי ה ר מ ב ״ ן :
פ ק ד י ה לרפויי ,ל י ב י ה
ההלכה,
אלא
יש
אנסיה
למטעא״.
שהטעות
היא
לנהוג
כהלכה.
וההלכה,
.אין
נועם יד,
בשיקול
תשל״א
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פעמים
לנתח
רבות
ניתוח
התלטות
עומדת
-
לפני
ותמיד
חמורות
כאלו
הוא
הוא
לשקול
חייב
מוטלות
בהלכה.
הקובעת
תז״ל:
ודוקא
האחריות
היא
לרופא
הכבדה,
יחידי
נפשות
בדיני
-
כי
71
בעניני ח י י ם ו מ ו ת .מ ע מ ד זה ה ו א אולי י ס ו ד הרעיון
רשות
דן
עליו
כתוצאה
כזכיעמיי
טיפול
כננד
הרי
ניתנה
כאילו
הרופא
הברירה
אם
שכר
לטפל
הטיפול
מסיייב1
הפס-ז״ו.
י״יז״
החלטתו
של
במיכר
ר;^,
מןיןפלו-
לרפאות.
הנובעת
ממעמדו
שמטילה
עליו
ההלכה״
המחייבת אותו שלא ל צ א ת מנדר ההלכה בהחלטותיו .א ם ל א יוזי־רג
מהוראות
חכמינו
בשטח
נפש,
פיקוח
הרי
בטוח
הוא
שלא
ייכשל.
בדיקת ת ר ו פ י ת חרישית ובעייתיד ,ההלכתיית ,ניעש יג׳
תעייל
זכה וזיכה אבי מו״ר הכ״מ להלוך באורח זה להיכר ילמעיגיה.
תאות לבו בתתה לו ,וארשת שפתיו בל מנעת — סלד־״.
כי תקדמנו ברכות טוב ,תשית לראשו עטרת ס״ז.
חיים שאל ממך — בתתה לו ,אורך ימים עולם ועד.
)תחלים כ א (
ת ^ .צ .ב .ה.
ליקט
י צ ח ק
ל ו י
א ב ל יטען הטוען :הרי אין זה מכבודינו כאשר רק הגויים יקדמו ארג
ה מ ד ע הרפואי ע״י ניתוחי מיתיהם .א ל ד א ג ה ! ה מ ה ק ר בישראל —
הן ברפואה ,הן במדעים אחרים
-רכש לו כבר מוניטין בעולם ה מ ד ע י
הגדול .אותו מיעוט ק ט ן שבמדע הפתולוגיה ,שיש לחקרו ע״ י נ י ת ו ח י
מתים ,יתרמו אומות העולם ,ש ה ש ק פ ת עולמן אינה מצווה ל ה ק פ י ד
על כבוד יתר של מיתיהן ,כפי שמצווה האומה הישראלית ,ש ת פ ק י ד ה
להיות ״גוי קדוש״.
ד״ר
18
www.daat.ac.il
יעקב
לוי
ז״ל:
נועם
טו,
#
עמ׳
רצא.
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהודה א י
חומדות משובחות ,הדיוטיות ואפיקורסיות
החומרה היא הרב פיפיות ,דרכה אפשר לעלות לשיא מדרגת הקדושה,
ומאידך עלול להיות בה מן ההדיוטיות ,ואף מן המינות ,ולכן מי שרוצה להדש
חומרה שלא נהגו בה הקדמונים ,צריך לזה חכמה ולמדנות גדולה ,פן יצא
שכרו בהפסדו .הבה נעיין בחומרות — בצד המשובח שבהן ובצד המגונה שבהן.
המנה במלה ״מחמיר״ למי שאסר על עצמו דברים אשר מעיקר הדין מותרים
הם ,ומקיים מצות שהוא פטור מהן.
א .חומרות שנהגו בהן האבות והחכמים
מצאנו שהאבות קימו כל התורה כולה ,אע״פ שלא נצטוו בה ,ואפילו
עירוב תבשילין קיים אברהם אבינו )יומא כ״ח.(:
וגם אחר מתן תורה החמירו בדברים שלא נצטוו ,ומנו רבים ממנהיגי
האומה שעשו סייגים )אבדר״נ פ״א ובי( .והרי העיד על עצמו יחזקאל הנביא
)יחזקאל ד׳ י״ד; הולין ל״ז (:שלא אכל בשר בהמה מסוכנת ולא בשר בהמה
שהרה בה חכם ,אע״פ שהדברים הללו ודאי מותרים הם לגמרי — ואולי אפילו
מדת הסידות אין בהם )עיין ש׳׳ך יו״ד סי׳ י״ז סק״ח ובשם ה״ה בשם הרמב״ן
והרשב״א(.
ומר עוקבא אמר על עצמו )חולין ק״ה (.שהוא חומץ בן יין לדבר זה,
שאביו ,אהר שאכל בשר ביום אהד ,לא אכל גבינה עד למחרתו ,והוא נמנע
מלאכול גבינה רק באותה סעודה ,גם שמואל כך תיאר את עצמו )שם( על
מה שלא סייר את נכסיו פעמיים ביום ,ככמנהג אביו ,גם מצינו שהז״ל החמירו
בעשרה דברים שנאמרו בכוס ,אע״פ שלהלכה יש לנו רק ארבעה )תוס׳ ברכות
נ״א .ד״ה אין לנו(.
גם היו תנאים שההמירו על עצמם והקילו לאהרים ,כגון בית רבן גמליאל
)עדיות ג׳ י׳() .ונראה שהיתר דבר זה הוא מהלוקת תנאים )עיין תיו״ט ,אבות
פ״א מט״ו ,ובם׳ אורח מישרים פל״ד ס״ק י״ז אסף הרבה מעין זה[(.
ובעיקר בדברים שבין אדם להברו מצאנו שה ז״ל החמירו על עצמם הרבה,
וראו בזה אף מצוד .של ״לפנים משורת הדין״ .כן החמיר על עצמו ר׳ חייא
)ב״ק צ״ט סע״ב( לשלם בעד נזק שהיה פטור מלשלם עבורו ,ורב פפא המתין
לברכת זימון במקום שלא היה צריך להמתין )ברכות מ״ה (:והחזיר שדה שקנה
)כתובות צ״ז .(.גם ההזירו אבדות )ב״מ כ״ד (:והתחייבו במצות טעינה )ב״מ ל(:
במקומות שהיו פטורים מצד הדין.
וכן מובאים בכמה מקומות בש״ס )כגון ׳מבת קי״ה :וקי״ט ;.תענית כ;:
מגילה כ״ז :וכ״ח (.הרבה מנהגי חסידות והומרות שנהגו בהם הז״ל.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
גם שבהו הז״ל לפעמים את המחמיר ,כגון במה שיחידים מתחילים ל ה ת ע ב ו ת
כאשר מגיע י׳׳ז בחשון ועדיין לא ירדו גשמים )תענית י׳ .(:הם אמרו ש ד ״ ב ר
של צער ,כגון זה ,כל הרוצה לעשות את עצמו יחיד ,עושה ,וזכור ד ט ו כ .
ובירושלמי אמרו כעין זה )ברכות ספ״ב( לגבי היתר להסתלק לצדי ה ד ר כ י ם
]אע״פ שהוא מקלקל בשדה! מפני יתידות הדרכים ״כל דבר של צער ,כ ל
־ ״י זיר
י י
הרוצה לעשות עצמו יחיד ,עושה — ת״ח .י ־ ׳
ובלחוד דלא יבזה ןאהרים[״ )דוקא בפני עצמו יכול להחמיר ,אבל אם
בפני אחרים …לא יעשה כן ,מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם ר ר ע ׳ -
לעשות לפנים משורת הדין ,והוא עושה .פנ״מ(.
ע
ה
ו
י
;
ב
א
ע
ב ר כ ה
י
א
א
ה
א
ו
ם
ח ז
״ל כמה
ובנר חנוכה המצוד ,היא רק נר לאיש וביתו ,ועכ׳־ז מסרי לגי
מוסיפים על זה המהדרים והמהדרים מן המחדדים )שבת כ״א (:ואף פ ל י
בדבר גדולי התנאים.
גם מי שמחמיר שלא לשתות מחוץ לסוכה אפילו מים ,אמרו שמותר דאי־ן
בזה משום יוהרא )סוכה כ״ו .(:והרמב״ם כתב על זה )הל׳ סוכה פ״ו ד״״ ( .
״הרי זה משובה״ .וכן למעשה החמירו תנאים )סוכה פי׳ב מ״ה(.
גם מה שמצור ,ועושה גדול משאינו מצוד ,ועושה !קדושין ל״א (.מ ש
שבכל זאת מקבל שיכר הוא ,אע׳יפ שאינו מצוה )ריין שם; מחר-״ש סי׳ י ״
םק״א( .ולפי ס״ד של רב יוסף הרי הוא אפילו גדול מן המצור ,ועושה.
וכן הדור מצוד ,נדרש מן התורה )שבת קל״ג (:ויש להחמיר בו עד ש ל י ~ -
)ב״ק ט ,(:גם מצינו בש״ס ובפוסקים עגין של מצוד ,מן המובחר ,כגון ^ ו ר
לעולה נהשב מצוד ,מן המובחר לגבי שה או עוף ;ב״ק ע״ה .(:ופז כ ת
הרמב״ן לגבי שופר של איל שהוא מצוד ,מן המובהר )רא׳׳ש ר״ה פ״ג ס ״ א (
וכן שמן זית לנר הבוכה מצור ,מן המובחר — .כך מביא הרמי־ א )אריה סי׳ ה ר ע ״
ס״א בשם מרדכי ,כל בו ומהרי״ל ,והוא מן הרוקח סי׳ רכי׳ו(.
ג ך
ר
ע
מ
ז
3
־
ג
וכן צריך כל אהד לגדור את עצמו בסייגים כפי שנצרך לו .ממה שנזיר-
אסור לא רק ביין המשכר ,אלא גם במשרת ענבים ובכל היוצא מגפן הד-,
למדו חז״ל )במדב״ר י׳ ט׳( שחייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור יכיד הז־ימת
( ״עעךר
לכיעור ומן הדומה לדומה .גם פירשו שם את המשנה׳ <ר*״
סייג לתורה״ — ״כיצר יעשר ,אדם סייג לדבריו״ ,משמע שלא רק חכמים נצטרך
לתקן סייגים ,אלא כל אחד ואחד לפי צורכו הוא .וכן משמע גם מלש־דן
הרשב״ץ )מגן אבות ,שם( :״והעושה גדרים וסייג לעצמו ,זהו הירא את ד
ה׳ …והוא פתח להיכנס בו לידי הסירות״ .ובעל העמק שאלה פירש את ד ב ר ,
השאלתות )סי׳ קל״ז( :״דחייבין למיפרש להתרחק מן האיסור ולחשוש י ~ ל
יבוא לכלל איסור״ מן הקרא )ויקרא כ׳ כ״ה( :״והבדלתם״.
ן׳
י
א ב ו ת
:
כ
ר
א
גם הפרישות משובחת היא לפעמים ,ור׳ אליעזר סבר שכל היושב בתעניר•
נקרא קדוש ,והוא שיכול לסבול את הצום )תענית י״א.(:
וכן פירש במסילת ישרים )פי״ג( את מדת הפרישות ,שהיא תחלוץ
י~לא יסגע
החסידות ,שאדם צריך ״לאסור על עצמו דבר היתר ,והכוני׳
ב ז ה
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באיסור עצמו …שכל דבר שיכול להוליד ממנו גרמת רע ,אע״פ שעכשיו אינו
גורם לו …ירחק ויפרו• :ממנו״.
,
ומצינו אפילו כעין עונש• למי שאינו מהמיר בדבר המותר לו מצד הדין.
אליהו הנביא לא התגלה לר׳ יהושע בן לוי אהר שמסר את עולא בן קושב
שהיד .חייב מיתה למלכות .ומאחר שצרו על המדינה להרוג את כולם אם לא
ימסרו אותו ,היה מותר לו למוסרו ,וכאשר טען לאליהו ״ולא משנה עשיתי״,
ענה לו ״וזו משנת הסירים״ )ירושלמי ברכות ספ״ה(.
אבל מאידך יש כמה סבות אשר בגללם אסור להחמיר ,ולקמן נפרטם
בעזה״ש.
ג .מחזי כיוהרא ,ושאר חומרות הבאות לידי קולה
מי שמחמיר בדבר אהד הומרה שאינו מצווה עליה ,וכתוצאה מתומרתו
נמצא שמקיל בענין אהר שהוא מצווה עליו ,הרי הסברה הפשוטה נותנת שאסור
לו לעשות כן ,שהרי זו הומרה הבאה לידי קולה.
בעיקר שייך דבר זד .במי שמחמיר בצורר .שאחרים מרגישים בדבר ,שיש•
במעשיו משום נראה כמתיהר .ולכן אסור לו ,דרך כלל ,להחמיר בפני אחרים
בדבר שאין הומרתו מקובלת בצבור.
במשנת )ברכות ט״ז :(.״חתן פטור מקריאת שמע לילה ראשונה …מעשה
ברבן גמליאל שנשא אשר .וקרא בלילה ראשונח …א״ל איני שומע לכם
לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אהת״ .ובמשנה שאחריד) ,שם י״ז:(.
״חתן ,אם רוצה לקרות קריאת שמע בלילה ראשון ,קורא .ר׳ שמעון בן גמליאל
אומר ,לא כל הרוצה ליטול את השם יטול״ .ובגמרא )שם י״ז (:משמע שרשב״ג
אוסר משום יוהרא) .״אין זה אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו,
רש״י( ,וז״ל הגמרא :״למימרא דרשב״ג הייש ליוהרא ורבנן לא היישי ליוהרא
והא איפכא שמעינן להו דתנן :מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב
עושין …וכל מקום תלמידי חכמים בטלים .רשב״ג אומר :לעולם יעשה כל
אדם את עצמו כת״ח ,קשיא דרבנן אדרבנן ,קשיא דרשב״ג אדרשב״ג ,א״ר
יוחנן :מוחלפת חשטח ,רב שישא בריח דרב אידא אמר לעולם לא תחליף…
ק״ש כיון דכולי עלמא קא קרי ,והוא נמי קרי לא מהזי כיוהרא …חתם חרואח
אומר מלאכה אין לו ,פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא״.
הרי לדברי ר׳ יוחנן פליגו תנאים אם בכלל הוששים ליוהרא או לא,
ולדברי רשב״א כולי עלמא חרמשים ליוהרא ,רק שיש אופנים שלא חוששים:
לדעת רבנן הוששים רק אם התנהגותו שונה משל אחרים ,ולדעת רשב״ג
חוששים אם יבינו חרואים שחוא מחמיר .
ג
נ
ולהלכה,
עלמא
ה ת ו ס פ ו ת ) ב ר כ ו ת י״ז :ד״ד,
חוששין
חוששים,
ליוהרא,
ומתירים
רק
וחולקים
כאשר
אין
רק
רב שישא( פשקו
באילו
החומרה
תנאים
בשם הר׳׳ח כר׳
אין
נראת לעין(,
חוששין(
וכן
פסק
שישא )שלכולא
וכרשב״ג
גם
)שבחתן
הרא״ש.
כן
והרי״ף
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ודברי ר׳ גמליאל נראה שאינם שייכים לסוגיא של נראה ככיתיהר ,א ל א
י ק ה3א.
רק לענין ״הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט״ כמפורש
ה פ
ב ת ח ל ת
עוד סוגיא בענין ״נראה כמתיהר״ מובאה בב״ק )ובירושלמי ברכות ס פ ״ כ (
מתקנות יהושע )ב״ק פ׳ :פ״א (.שמסתלקים לצדי הדרכים מפני י ת י ז ־ ד
הדרכים — ואפילו בזמן שהתבואה בשדה )רש״י( ,ובגמרא )שם פ״אל( ־• ״ ר ב י
ור׳ הייא הוו שקלי ואזלי באורחא ,אסתלקו לצדי הדרכים .הוי מפסיע ו א ז י ל
ר׳ יהודה בן קנוסא קמייהו ,א״ל רבי לר׳ הייא מי הוא זה שמראה ג ד ו ל
לפנינו ,א״ל ר״ה שמא ר׳ יהידה בן קנוסא תלמידי הוא ,וכל מעשיו ל ע
שמים .כי מטו לגביה הזייה אייל אי לאו יהודה בן קנוסא את ,גזרתינהו לשווקך
בגיזרא דפרזלא )כלומר נדוי .רש״י( .ופרש״י :״גדולה .שהוא מראה לני ~ ה ו א
ירא שמים מאד ,ואינו הרמש לתנאי שהתנא יהושע ,ומהזי כיוהרא״־־.
י
ת
ה
ך ם
כתנא קמא,
פסק
אין
בכלל
ש מ י ת ר לחתן
להחמיר ,ולא פירש אה ההיתר רק בכעין ק׳׳ש,
א
חוששים ליוהרא.
והנה הב׳׳י )או־־ח סי׳ עין כ ת ב שהרי״ף סבר
לקרוא
מפני
ברכות
פ״ב ס׳׳ק כ־ר.
אין
או
שלא
ליוהרא
חוששים
כתב
(
להיפך,
שההלכה כר׳ יוחנן ,כ ל ו מ ר
והמהרש״ק
בכלל.
שהרי׳-ף
דהיינו
)תפארת
פסק
חוששין ליוהרא ,ולע׳׳ד אפשר להביא סיוע לדבריו
כר׳
שמואל
שישא,
מסיגיא
שהחתן
על
ורק
בתענית
מו־תד
הרא׳׳ש,
בכעין
)י׳(:
ק ״
אשר
לכאירה
חוששים
שכן
בק״ש
מותר
ובאור
זרוע )ח׳׳א סי׳ פ״ד( מביא
שם
ומפורש
להחמיר,
ליוהרא.
שכל
משום
ש פ ו ס ק כך על
ולפי
העולם
דעת
זה
גם
הוא
כן
פיסק
שישא
כר׳
ש
ש
הביא הרי״ף את דברי ר ש ב י ג שבדבר של שבח אסור לו להחמיר ,למי שאינו ר א ו י
משמע
ש
ל
בברכות,
כ
ם
>
ך
שרק
קוראים.
ר ־ ח שגם כן
ס מ ך דעת ר׳ שישא,
כת״ק
פסק
שחתן
ולפי דברי מהרש׳׳ק
מותר
היינו
לקרוא,
ד
3 7ת
ממש
ה״
.
הרי׳׳ף.
עוד
שם
כתב
״כל
מי ש פ ט ו ר
דעתו
מיושבת
שתתיישב
לומר
מי
עליו,
דעתו״.
שאינו
וצ׳׳ע
שאין
-משום
שהרמב״ם
יכול
אבל
וגם
פסק
שאולי
אם
בזה
היה
דבריו
כרשב׳׳ג.
וזה
לכוין.
זה
ומפרש
מה
הפטור
צריכים
מלקרות
עיון
~לא
שכתב
ולקרות ,קורא.
מבוהל
אינו
ויש
מקום
—
הרוצה
אינו
״מבוהל
ליטול
יכול
את
ז (
עזוזדזא
לקרות
^
ד
דד.יי
נ ו
ן
׳
לכאורה
השם״.
לקרות״,
ל מ ה לא דנים
כל
מעשיו
יוהרא״.
את
לשם
המחמיר
שמים.
ונלע״ד
גם
שהחשש
לכף
צ׳״ע
הוא
לאמר
זכות,
הלשון
משום
יומא ל״ח (.דהיינו
שהוא
מחזי-והייתם
מחמיר
כיוהרא״
נקיים
שאם
לא
כ
מה׳
לשם
ולא
וא*7
שמים׳
אמרו
ומישראל״
שהוא גורם לאנשים לחשדהו
גם לשון
רשב״ג:
״לא כל
הרוצה ליטול
את
השם
ב .צד מזלזל
באחרים.
ג מפריד א ת עצמו
22
www.daat.ac.il
ס
בפשיםו
ת
)במדכד
בגאוה,
ב א מ ת אין בו ,אבל על מה שהוא מכשיל את הרבים לחשדהו ,מנדים א ו ת ו .
ובס׳ מצוות השלום )פ״ב ס״ד( מביא כ מ ה איסורים השייכים
וגאוה.
והוא
רשאי
לע׳׳ד,
כל
)הלק׳׳ש
הא.
ל ״ ב כ״ב ; פ ס ח י ם י״ג,.
משמע
כדברי
וז״ל
מ ל ק ר ו ת ק״ש ,אם רצה להחמיר על עצמו
שהרמב׳׳ם
מנ״ל
2
הב׳׳י
פוסק
ת״ק,
הרמב״מ
פ״ד
אע״
ס
כ
ן
ו
ימול״.
ב י ו ה ר א :א .צד
גסות
הר
שהוא מראה
שהיא
נוד,
מן הצבור,
ו
ה
ב
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומהרש״ל )יש״ש ב״ק פ״ז סי׳ מ״א( דן על מה רצו לנדותו ,ולכאורה משום
שהיה מבזה ת״ח שמקילים בדבר ,אבל זה אינו ,שכן הוא לא ראם ,ורבי רצה
לנדותו משום יוהרא ,כלומר גאוה יתירה ,וכתב עוד :״מהכא מוכח שראוי
לנדות בר בי רב שהוא מתיהר בדין ,ומהמיר בדינים שפשט התיר בכל ישראל,
אפילו לא עשה לפני רבו אלא אם לא ידוע אל החכם שבודאי לש״ש עושה
התלמיד …ואפילו היכא שאינו פשוט כל כך להתיר ,אל יחמיר אדם אדברי רבו,
אם לא שיש לו ראיה לסתור דבריו…״.
ומן הסוגיא שם משמע שבאדם הידוע כצדיק אין שייך בו נראה כמתיהר,
וכן רמז מהרש״ל שם ב א מ ת :״אם לא ידוע …לשם שמים עושה התלמיד״.
וכן משמע מדברי ראבי״ה )לקמן בסמוך( וכן הסיק גם מהרשד״ם )ססי׳ קצב(
שאדם חשוב יש לו לחחמיר לפנים משורת הדין ,ואפילו יש לו להסתכן כדי
לקיים מדת חסידות ]חוץ מבמקום שיש חשש שיקבעו ההלכה לדורות[ .ועיין
ברכי יוסף )או״ח סי׳ ל״ב ס״ב( עוד בזח .וחבא לחתחייב בדבר שאין בו חיוב,
ויש בהומרה זו חשש של איסור ,ודאי תחשב חומרה זו לטפשות ובורות .ומה
שקבעו הז״ל במי שפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט )עיין בפרק הבא( ,היו
מן הפוסקים שכללו בזה את מי שעושה דבר שנראה בו כמתיהר ,וכתב ראבי״ה
)מרדכי ,ברכות םסי׳ א׳( :״המאהרים לקרוא קרית שמע ולהתפלל בלילה ]ולא
מפלג המנהה[ ,מחזי כיוהרא .שכל הערמה דבר שאינו צריך נקרא הדיוט ,אא״כ
הורגל בפרישות גם בשאר דברים״ .וכן כתב בשבות יעקב )ח״ב סי׳ מ״ד(:
״דודאי בחצגע אדם רשאי לחחמיר על עצמו ,משא״כ בפרהסיא ,דמהזי כיוהרא
ונקרא הדיוט״ ,וכעין זה כתבו גם במעיל שמואל )ללש׳ הרמב״ם ,הל׳ ת״ת
פ״א י״ג( .וכן מקשר בעל ספר הרדים את הנקרא הדיוט עם שנראה כמתיהר,
עיין הערה בתחלת פרק הבא.
ויש מן האחרונים שכתבו שחשש ״נקרא הדיוט״ שייך רק במי שמהמיר
בקום ועשה — או בשב ואל תעשה הניכר .כן כתבו תיו״ט )שבת פ״א מ״ט(
והחיד״א )פתח עינים ,חולין ל״ז( ,פתח הדביר )סי׳ ל״ח אות ד׳( זכור לאברהם
)דף ס״ד ע״ב( .ונראה שכונתם בזה גם כן משום נראה כמתיהר.
ולא יוהרא בלבד ,אלא כל הומרה שיש בה צד איסור ,יש בעשיתה טפשות,
כד הסביר בחק יעקב )סי׳ תע״ב סק״י( למה נקרא הדיוט המצטער בסוכה ואינו
יוצא ,שכן המסגף את עצמו ללא צורך נקרא חוטא )כך נלע״ד כונתו שם(.
וכן למשל ,תיאר בעל דברי חיים )ח״ב או״ח סי׳ ו׳( כדברי בורות מי שרוצה
להסתכל במראה כדי שיהיו תפילין של ראש באמצע ראשו ,כי אפילו אינם מכוונים
ממש ,כשר ]איסור הסתכלות במראה משום ״לא ילבש גבר שמלת אשה״ מובא
ביו״ד )ססי׳ קפ״ב([ .בס׳ התרומה )הל׳ ס״ת םי׳ קצ״ו( כתב שמותר לשרטט
בתפלין ״כדי לכתוב ביושר …ולא משום חומרא על דבר שלא יכול לבוא
לידי איסור״ ,ופירש בעל תוספות יום טוב )מעדני יום טוב ,רא״ש הלק״ט
הלכות ספר תורה ס״ז סק״ג( ״שלא יכול לבוא לידי איסור״ היינו שמותר
מנהג בעל מדרגה ,ומזלזל במדרגתם של אחרים .ד .משום ח ו ס ר דרך ארץ ,שלא ישגה אדם
ממנהג
הבריות.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להחמיר רק במקום שאין השש שהחומרה תביאיהו לידי איסור ,ונדחק ל מ צ ד א
חשש איסור במעשה של רשב״י בירושלמי )עיין תהלת פרק הבא( שהססי-ק
סעודתו כשהגיע זמן מנחה ,וכתב בעל תיו׳יט ״שמא עיי ידי כן יתבטל מ ב ר כ ת
זימון א״נ מברכת המזון לגמרי ,ודוחק״) ,ועיין פירושים אהרים בדברי ם ׳
התרומה אלו ,לקמן בפרק הבא ובהערה <( שם׳.
ומה שלפעמים אסור לההמיר כדי שלא לבייש את מי שאין לו ,גם זה ב כ ל ל
הומרה הבאה לידי קולה .מטעם זה אסרו יפסהים פ״ ב.׳ לשרוף קרבן פ ס ח
שנפסל ,בעצים שלו ,אלא דוקא בעצי מערכת ,וכן פשט המנהג -לא לקברו־
את המת בתכריכים יקרים .ואפילו אם יבוא איזה עשיר להוציא ה ו צ א ו ת
מרובות ,מעכבים על ידו )טוש״ע יו״ד סי׳ שנ״ב וב׳יי שם( .וכעין זה תקבר
גבול להוצאות לכבוד התונה .ודומה לזה גם מה שהביא מג״א )סי׳ ר מ ״ כ
סק״א( בשם צמח צדק )סי׳ כ״ח( שאם הגוים מעלים את מהיר הדגים בעו־3
שבת ,ראוי לתקן שאסור לקנותם כמה שבתות ,על סמך המשנה )סוף ס ׳ י א
דכריתות( שהורו ר׳ שמעון בן גמליאל ובית דינו שאשר .יכולה לצאת ידי־
הובתה לכמה לידות ע ״ י קרבן לידה אחת ,וע״י זה גרם להורדת מהיר ה ק נ י ם
מכ״ה דינר להצי דינר .מטעם זה ״כ• על ידי המצות ,מתרבה ומתייקר מחיר־
צרכי אוכל נפש״ תועלתה הצעה בשנת תרע״ט ,בסיום מלחמת העולם הראשונה,
שכל רבני פולין יאסרו אכילת דגים בשבתות ״לגולל מעלינו קו ההשד והמעל׳׳
)שו״ת תירוש ויצהר ,סי׳ פח ,וראה ימם תשובה ׳מלילית להצעה(.
ד .נקרא הדיומ
בירושלמי )ברכות ספ״ב ושבת פ״א ח״ב( :״ר׳ ייסא ור׳ שמואל ב״ר י צ ח ק
היו אוכלים יהד ,הגיע זמן הפלה וקם רשב״י להתפלל ,א״ל ר׳ ייסא הלא למדנר
רבנו :אם התחילו אין מפסיקים ,ותני הזקיה :מי שהוא פטור מדבר ועושהו,
נקרא הדיוט ,א״ל והתנינן :התן פטור ]מלקרוא את השמע( ,ותבן :התן ,א ס
רוצה לקרוא ,יקרא ,א״ל יכול אני לפתרה כר׳ גמליאל שאמר :איני שומע ל כ ס
לבטל ממני מלכות שמים שעה אהת״׳.
ונראה שמהלוקת ר׳ ייםא ורשב״י היתה בהדושו של ר׳ גמליאל ,שקבלת
עול מלכות שמים שונה ,ומותר להחמיר בה בלי להקרא הדיוט ,ופליגי א ם
הדבר שייך לקרית שמע דוקא ,או גם לתפלה ,אבל לכולי עלמא ,מי ׳מפטור
מן הדבר ועושהו — במצות אהרות — נקרא הדיוט .הרבה ראשונים מביאים
4
3
הנ״ל הנהו ת ר ג ו ם על פי ג ר ס ת רש״ס
בדפוסים
4
אמנם
בברכות
בין
יש
והירושלמי,
חגורתו
חולק
כתב
כן
אין
נראת
הסוברים
שבות
מטריחים עליו
יעקב
שהכלל
)ח״ב
ללובשו
כן
לפי
שנשים
מברכות
בזה
סי׳ ל׳(
שוב,
על הברייתא של חזקיה .גס בס׳
הפוסקים
ודומה ל ג ר ס ת הדפוסים
משובשת.
האחרונים
כתב
בברכות,
בשבת.
והגרסד,
משמע
שנוי
מלשון
במחלוקת
הבבלי
שהרשות
בידו
באר מים חיים )קונס׳
על
מצות
24
www.daat.ac.il
עשה
בין
)שבת
התלמוד
מ׳(:
להחמיר —
שאם
וזה
הככלי
התיר
נראה
מעשה נסים דף י׳
ע, -
בם׳
זכור
שהזמן
גרמן.
גס
ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
את הכלל הזה להלכה לגבי דינים שונים ,והא לך מה שמצאתי בזה:
א .קבלת עול מלכות שמים בעמידה ]ר׳ עמרם גאון )סדור ,ס׳ ק״ש
וברכות ,סי׳ כ״א([.
ב .שרטוט בכתיבת ס״ת ותפילין !ר׳ עמרם גאון ור״ת [.
5
)ח״א דף ס״ד ע׳׳ב^ ובס׳
לאברהם
ובשדי חמד )מער׳
מנחה טהירה ,דף נ״ח (:דנו בזה.
כ׳ ,כלל ט״ז ,סק״ג ד״ד .והרב באר מים חיי=( מקשה על דעה זו ממה שהרבה ראשונים
שנקרא הדיוט ולכן אי
סוברים
ןוהרחיד״א )שער
בסמוך,
שהסברה
באלו,
נותנת,
יוסף
בהן
סי׳
דבר
ח׳(
פירש
בפנים
בעל ס׳
גמליאל
אין
הסוגיא
חרדים
ות״ק
לחדש
רצה
טוב,
אבל בסוף אינו מוצא סמוכים
לפירושנו
שר׳
שיש
אפשר לומר
ש־ש״ס
שלנו
שהש״ס
באלו
שרק
חולק
מתיר
בזה — .ועיין
בבלי
הבבלי,
רק
בחומרות
והירושלמי
אוסר
גם
לא
כן
ל ס ב ר ה זון.
נוגעת
בירושלמי
בענין
כלל
כיוהרא,
מחזי
בירושלמי
ב ר ב ו ת שם,
היא
פירש
את
רשב״ג,
שמואל
ב״ר
יצחק
בירושלמי
של
חולק
בפנים
ור׳
הדברים
אבל
כפשוטים
כולם
ביותר :
שאין
סוברים
חוששים ליוהרא ותלמידי ר׳ גנזליאל ורשב״ג ותני דהזריה ,דר׳ ייכא בירושלמי כולם סוברים
שחוששים
ליוהרא .אבל
לומר כן כי לשין
בעניי נ״ל קשה
ת ש ו ב ת ו של ר׳ גמליאל ״אינני שומע לכם לבטל עיל
הדיוט״ ,דהיינו
״נקרא
כעין עם
ולא בעל
הארץ,
הגמרא לא
כ ן :לא
משמע
מ י נ י ת שמים״ ,ולא לשון הברייתא
גם
גא״ה,
לפרש
צי״כיב
זה
לפי
את
דברי ר׳ ייסא ב י ר ו ש ל מ י :״יכול אנא פ ת ר לה כר׳׳ג״ כלימר :והרי רק ר׳׳ג ,שהוא יחיד,
חולק על רשב״ג ,ואם כן חייב אתה ל פ ס ו ק כרשב״ג ,וכל זה דחיק מאד ,גם יוצא לפי
זה שכל מי ש פ ו ס ק כת״ק דרשב״ג ,ממילא אינו ס ו ב ר שפטור ועישה נקרא הדיוט .וקשה
שהרי הרמב׳׳ם ש פ ס ק כן ,לפי דברי ב״י )עיין הערה 1
בסיף( ואם כל זה ס ו ב ר שהפטור
וכן
)בבפנים
נקרא
ועושה
הדיוט
בסמוך(,
כנראה
היתד:.
״הרי כל
)פיהמ׳׳ש
חולק.
בלי
סוטה
לכן
מ״ג(,
פ״ג
נלע״ד לפרש
את
סברו
הסוגיא
ראשונים
הרבה
מענת
כדלהלן:
תלמידי
הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ואם כן ,למה ה ח מ ר ת ?״
ר״ג
והשיב
להם ר׳׳ג שאמנם ,בדרך כלל ,העושהו נקרא הדיוט ,אבל ק ב ל ת עול מ ל כ ו ת שמים שונה,
ומי שמחמיר בזו לא נקרא הדיוט ,ו ב ס ת מ א קבלו ממנו תלמידיו ו כ ב ר אין מ ח ל ו ק ת כלל
בזה ,וגם לא במה שבדרך כלל נקרא הדיוט .ויש עוד חשש נוסף והיינו שאסור ליראות
כמתיהר.
והתנא
אבל חשש בזה אינו שייך כאן באדם גדול כר״ג ,כמו
ששנה ש ס ת ם
חוששים
בר
— לדעת ר׳ יוחנן .או
אדא(.
הדיוטות
ומה
ורשב״ג
להתפלל
שאמר ״לא
ליוהרא )או
בכלל
בק״ש שכל העולם גם כן קוראים — ל ד ע ת ר׳ שישא
כל
הרוצה
ליטול
השם
את
חושש
יטול״
ליוהרא,
אבל
אינה שייכת בק׳׳ש ,שכבר אין חולק על דברי ר״ג בזה כ מ ו שביארנו לעיל.
שטען ר׳
הדיוטות
חתן
מ ו ת ר לו
לקרוא
סובר
שלא חוששים
שביארנו לעיל בפ׳׳ג.
אין
ייסא
בירושלמי
שלא היה
לר׳
שמואל
בגלל הדיוטות ,ענה לו רשב״י שמן המשנה
בדבר
שכן
תפלה
דומה
לק׳׳ש
בזה,
והשיב
ב׳׳ר
להפסיק
יצחק
אכילתו כרי
המתירה ל ח ת ן ל ק ר ו א משמע שאין
לו
ר׳
ייסא
שק׳׳ש
דוקא
שאני.
כדברי ר׳׳ג ,אבל ת פ ל ה דומה לשאר דברים ויש הדיוטות בה .וכן פירשו שם פני משה
וקרבן
5
בעלי
העדה.
התוספות
הביאו
את
הדעות
הללו
בכמה
מקומות:
גיטין
ו׳:
ד״ד.
א״ר
י״ז :ד״ה כ ת ב ה אגרת .־ מ נ ח ו ת ל״ב :ד״ה הא מורידין ,וכן ראשונים אחרים בשם
יצחק
ר״ת:
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג .מצטער ויושב בסוכה ]ר׳ שמחה )הגמ״י סוכה ם״ו ס״ג• ש״ע א ו ״ ה ,
סי׳ תרצ״ט ס״ז בהג״ה((.
ד .אונן המבדיל )מהר״ם )דנורנברג( ]מרוטבורג[ )רא׳׳ש ,ברכות פ ״ ג
ס״ב; מרדכי מ״ק סי׳ תתק״ל; טור יו״ד סי׳ שמ״א([.
ח .בעל שנמצא מחוץ לביתו מדייק נר חנוכה ,כאשר אשתו מ ד ל י ק ה
בבית ]תרומת הדשן )סי׳ ק״א(|.
ו .נמנע מאכילת בשר אהרי גבינה ןמהר״ם מרוטנבורג )מרדכי ,ח ו ל י ן
פ״ח סי׳ תרפ״ז .תה״ד סי׳ ק״אן.
ז .לקרוא ק״ש ולהתפלל ערבית דוקא בלילה ]ראבי״ח )ריש ב ר כ ו ת (
מרדכי )שם ססי׳ א׳([.
ח .בהורים לובשים טלית קטן על בגדיהם ]ר׳ ישראל ברונה )שו״ת
סי׳ צ״ו([.
ט .נשים מברכות על מצות שפטורות מחן ]תמר .על זח שלטי הגבוריס
)ריש הל׳ ציצית( וכס״ד גם :רמב״ן )חיד׳ קדרמין ל״א(; ריטב״א ) ש ם (
מאירי )ר״ד .ל״ג([.
י .נשים הלובשות ציצית ,שטות הוא ומחזי כיוהרא ]מהרי״ל )ס׳ האגור
סי׳ כ״ז((.
;
;
והאחרונים הוסיפו על אלו עוד ,כגון:
יא .מי שעוסק בצרכי צבור וקורא שמע בעת עסקו ]בעל תוי״ט )דברי
חמודות ,ברכות פ״ב ס״ק נ״ה; מג״א סי׳ ע׳ סק״ד.[(,
יב .הסיבה בליל פסח של מי שפטור ממנה ]רש״ל וט״ז )מג״א סי׳ ת ע ״ ב
סק״ו([.
יג .מצטער המניח תפלין ]פתח הדביר )סי׳ ל״ה אות ד׳([.
יד .הבהוב פתילות נרות שבת — ]שבה .הרא״ש )שבת פ״ב ס״ס י״ח(
אע״פ שמצד הדין אין צריכים הבהוב ,ותמה על זה בבאר שבע )סי׳ כ״א(
ממה שנקרא הדיוט(.
גם הרמב״ם מביא את הברייתא של חזקיה בפירושו על המשנה של חסיד
שוטה ,וז״ל )פיהמ״ש ,סוטה פ״ג מ״ג(; ״הסיד שוטה ,אמרו בגמרא שענין זד,
הוא …ויעשה מעשים שאינם מהוייבים כאילו הוא שוטה בהסידותו .ואמר
בגמרא שבת ירושלמי מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו ,נקרא הדיוט״ ,וכן
מביאים את הברייתא הרשב״א )חיד׳ ,סוכה כ״ה (.והר״ז )על הרי״ף ,שם(
רא״ש
זרוע
הלק׳׳ט הל׳ ס׳׳ת סי׳
אור
ז ׳ ; רי״ו נ׳׳ב ח״ב ; ס׳ התרומה ,הל׳ ס ־ ת סי׳ קצ״י י
ח״א סי׳ תקמ״ג.
וב״י כ ת ב )או״ח סי׳ ל׳׳ב םד״ה ואין צריך( ש מ ה ר -י א ב ו ה ב כ ת ב בשש העיסור ש ל פ י ר ו ש
אחד
שרטוט
הפוסקים.
האגור,
הוא
דבר
מיותר
ופוסל.
ע״כ,
ושמי׳מ
הדבר
מבואר
שאין
ובעל תיו׳׳ט )דברי ח מ ו ד ו ת על הרא״ש הילק״ט הם״ת ם ־ ז ס׳׳ק
א״ז אינו
פ ו ס ל אם שרטט בין
שטה
לשמה
26
www.daat.ac.il
בתפילין,
והר״ר
שמחה
כן
כ״ד(:
הסכמו!
״כתכ
פוסל״.
אתר דעת -מכללת הרצוג
בענין אכילת עראי דוקא בסוכה ,ומתירים להחמיר רק משום שהומרה זו
הוזכרה והותרה בפירוש בגמרא.
ועכ״ז חננו רואים חומרות ששבחום חז״ל והפוסקים — אשר חלקם פרטנו
לעיל פ״א ובי ,ועלינו לברר מתי המחמיר משובה ומתי הוא נקרא הדיוט .חרמב״ן
כתב )חיד׳ קדושין ל״א (.בענין נימים מברכות על מצות שהן פטורות מהן,
וז״ל :״אי קשיא ,והא אמרינן בירושלמי ,העושה דבר שאינו מצווה בו ,נקרא
הדיוט .התם שעושה דבר שאינו מצוד ,מן התורה כלל ,שהוא כמוסיף על
התורה .אבל מי שעושה מצות התורה כתיקונו ,אע״פ שלא נצטוה הוא בהן,
כגון נימים ,מקבלים עליהן שכר״.
וכעין דברי הרמב״ן כתב גם הריטב״א )שם(; ״ודוקא במצות שצור.
הש״י לאהרים ,שיש לו בהן רצון״ .ומה שהוסיף המלים ״שיש לו בהן רצון״
צריך בירור ,לכאורה משמע שאינן אלא טעם להיתר הומרות שהן מצות
לאחרים ,ואינו תנאי מספיק כשלעצמן .לפי זה דברי הריטב״א צריכים עיון
מעצם מקור הברייתא של ״נקרא הדיוט״ בירושלמי ,שחרי שם מדובר במי
שהפסיק סעודתו בהגיע זמן תפלה ,והרי תפלת מנחה היא מצוה ,ואהרים היו
אז מחויבים בה ,ואם כן למה נקרא המפסיק הדיוט י וחרחיד״א תירץ )ברכי
יוסף ,יו״ד סי׳ ׳מל״ג ס״א ,ושער יוסף סי׳ ח׳ דף כ״ה (.שדברי חריטב״א אינם
שייכים אלא במי שהוא לגמרי פטור ,אז מותר לו לעשיות מעשיה שהוא מצוה
לאהרים ,אבל מי שהוא בעצמו בר חיוב ,רק שיקרה לו דבר שבגללו הוא
עכשיו פטור ולאהר זמן יהזור להיובו ,אז העושה נקרא הדיוט .ובמחזיק
ברכה )יו״ד סי׳ ס״א אות ט״ז( הוסיף שאם ״דבר אחר דעלמא ,הוץ מגופו
גרם לפוטרו — אם קיימו הרי נקרא הדיוט״ .כך כתב כדי לתרץ את הקושיה
הנ״ל ,אבל אינו מביא שיום מקור או סברה לדבר זה.
אבל אם נפרש את דברי הריטב״א כשני דברים ,דהיינו שמותר לההמיר
רק כאשר אהרים מצווים ,וגם שישי לה׳ בהם רצון ,אין קושיא ,וכן באמת
משמע מדברי המאירי )ב״ק פ״ז ,(.וז״ל :״כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא
הדיוט .ודבר זה אינו אלא שכל כיוצא בזה העושה ,פטור ממנו ,ואינו דבר
שיוצא ממנו שכל או מוסר או סלסול או הכנעת הלב וכיוצ״ב״ ,מדבריו משמע
שאם — נוסף על מה שהיא מצוד .ממש — חחומרה יש לה תועלת מוסרית,
אין בה משום הדיוטות .ואולי יצא לו דבר זה מדברי הריטב״א הנ״ל :״שיש
]לה׳[ בו רצון״.
אבל קשה מן המעשה )ברכות נ״ג (:בתלמיד שעשה בשוגג כבית שמאי
]וחזר למקום סעודתו כדי לברך ימם ברכת המזון[ ומצא ארנקי של זהב .ותירצו
התוספות )ברכות נ״ב :ד״ק בכוליה( והרא״ש )ברכות פ״ח ס״ה( שבזה אפילו
בית הלל מודים שטוב לעשות כב״ש ,אלא דלא הטרחוהו לכך .וכעין זה
כתבו גם אהרונים )גר״א ,׳מנות אליהו ,ברכות פ״א מ״ג; ס׳ מנחה טהורה,
נ״ח .(:ונראה שגם הם סוברים שהדבר תלוי בסברה ,כדברי המאירי ,שאם לא
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כן ,איך ידעו שבזה מודים בית הללי׳) .ובענין המעשה עצמי ,עיין לקמן
סוף פ״ו(.
ובעל תויו״ט )שבת פ״א מ״ט ,מג״א סי׳ ס״ג סק״ג( כתב שאסור להחמיר
ולקרוא שמע בהטייה ,״דמאי טיבותא דקירא בהטייה״ .משמע מדבריו שגם
הוא סובר כדברי המאירי שאם יש סברה שלה׳ יש רצון בדבר ,מותר להחמיר.
ובס׳ התרומה )הל׳ ס״ת סי׳ קצ״ו( כתב שמותר לשרטט ״כדי לכתוב
ביושר …ולא משום חומרא על דבר שלא יכול לביא לידי איסור״ .ופי׳ בית
יוסף )או״ה סי׳ ל״ב ד״ד .ומ״ש רבנו(,, :שאע״פ שהיא יודע ליישר השטה בלא
ימרטוט ,יותר נאה ויותר ישר הוא כשהוא משרטט ,אינו נקרא הדיוט״ .מיממע
׳ממי שעוימה משום הדור מצוד ,.אין הדיוטות בדבר .והרש״ ז בשי׳ ע שלו
)שם ס״ח( כתב כן מפורימי׳ .והיינו שפירשו את דברי ס׳ התרומה בסיגנונו של
המאירי ,שאם יש סלסול בדבר ,מותר להחמיר.
וממה שכתב בס׳ התרומה שמותר לשרטט ״כיון שעושה …ולא משום
חומרא על דבר שלא יכול לבוא לידי איסור״ ,מדייק הרש״ ז בש״ע שלו )שם(
׳מבדבר ׳מיכול לבוא לידי איסור ,מותר להחמיר מדעתו :שוב בדרך חמאירי
שיוצא סייג מן ההומרה.
7
ובעל תוי״ט )מעדני יו״ט ,הלק״ט ,הם״ת ס״ז סק״ג( הקשה על ב״י
ממעשה בירושלמי במי שהפסיק סעודתו לתפלה ,ותירץ ״ושמא ע״י כן יתבטל
מברכת זימון א״נ מברכת המזון לגמרי ,ודוחק״ .וכן כתב חרחיד״א )שער יוסף
סי׳ ח׳; וכן ביעיר אוזן מ״פ אות י״ג; ובפתח עינים ב״מ ל׳ ,ד״ד .ולפי(
שמותר להחמיר כאשר יש טיבותא או זריזות או חדור מצוח בדבר ,ובס׳ פתח
הדביר )סי׳ קמ״ו אות ד׳ דף קס״א (.מתיר מטעם זה לעמוד בזמן קריאת
6
אפשר לדייק
אבל
ר׳׳ת,
דברי
כתב
להיפך
גם
שאין
בדברי ס׳
שייך
הדור
התרומה
התרומה,
בכתיבת
שכן
תפילין
למעלה
מאחר
שהמשרטט כדי ל כ ת י ב
הנ׳׳ל,
מן
והפרשיות
מכוסות,
אפשר
ל פ ר ש כ ו נ ת ם׳
יותר
נוח
לכתוב
ביושר ,לפי מ ד ו ת הקלף ,וכן כנראה הבין את דבריו מהרל״ח )חיד׳ הגהות,
נראה
דעת
בעל
נוי נקרא הדיוט .וכן
באר שבע )סי׳ כ״א( שדן בדברי הרא״ש )שבת פ״ב ססי׳ י״ח( המשבח את הנשים
המהבהבות
והקשה
ולא
כ ל ו מ ר שיהיה
ולפ׳׳ז
מור
או׳״ח סי׳ ל׳׳ב א״א( ,ש כ ת ב שדוקא מי שעושה משום
כיושר,
בפירושו
את
בבאר
משום
שמותר
פתילות
נרות
שבע,
מצור״
לשרטט
שבת,
למה
וגם
תפילין
אין
בחול
כדי
אע״פ
בזה
עושות כן,
לכתבן
שההלכה
הדיוטות.
ותירץ
ומביא
ביושר,
כר׳
סמך
משמע
שאין
עקיבא
שמהבהבות
לדבריו
שאין
כדי
צריכים
להרבות
מדברי ס׳
כונתו
הבהוב,
התרומה
להדור
באור,
הנ׳׳ל
מצוה.
ואגב אורחא ,יוצא מדברי ס׳ ה ת ר ו מ ה הנ׳׳ל שאין הדור מצוד .שייך אלא ביופי הדבר ממש.
7
ואולי
בגלל זד ,פרש׳׳י ) ש ב ת
מצוד.
כפירוש המאירי שם.
וגם
בזה
הנקרא
28
מפרש
בבאר
שבע
כ״א (:מהדרים — אחר
)שם(
להיפך,
דהייגו
המצות.
שרק
מי
הדיוט ,וכן דייק הרחיד״א )שער יוסף סי׳ ח׳ ,כ״ד.(:
www.daat.ac.il
ולא
פירש
שעושה
מלשון
בתור
סייג
הדור
הוא
אתר דעת -מכללת הרצוג
התורה אע״פ שאינו מהויב בזה .וכמה אחרונים כתבו שאין הדיוטות אלא
כמחמיר במצוד .שבין אדם למקום ,אבל במצות שבין אדם להבת ,אדרבא
מצוד .לההמיר מטעם לפנים משורת הדין )אהלי יהודה ,ק״א; רהיד״א :פתח
עינים ב״מ ל׳ ד״ד .וכל ,יעיר אוזן מ״פ אות י״ג; וביממו מימק ביתי סי׳ רל״ח(
ונראה שעם אלו יסודם בדברי המאירי הנ״ל /
ויש* בין האהרונים שפירשו שנקרא הדיוט כאשר מהמיר הומרה שבאה
לידי קולה :עיין בפרק הקודם .ויימ ׳מפירשו שאסור לההמיר כדעה שנדחת
מן ההלכה :עיין בסוף פרק ר.
כלל דומה מצאנו במי שיוימב בתענית ,שהוא נקרא חוטא ,וזח חמור מן
ההדיוטות .ונראה שהאיסור הוא משום שמסגף את עצמו .לדעת שמעון הצדיק
הוא ימייך כל זמן שאינו זקוק ממימ לפרישות זו ,ולדעת ר׳ אליעזר רק אם
אינו יכול לסבול את הצום )עיין הסוגיא נדרים ט :י.(.
ה .הוצאת לעז על הראשונים
מי שמהמיר בדברים שלא ההמירו בהם הראשונים ,הוא גם מוציא עליהם
לעז ,כאילו לא קיימו התורה כראוי — כאילו היו מהללי שבת )תה״ד עי׳
לקמן( ,כאילו אכלו טרפות ונבלות )ב״י ,עי׳ לקמן( ,כאילו כולם היו בועלי
נדות מדרבנן )לבוש ,עי׳ לקמן( .וגם בזה ראוי ליזהר מאד.
ר׳ אמי ור׳ אסי אסרו לבר הדיא לההמיר בכתיבת גט ,כדי שלא להוציא
לעז על הגיטין הראשונים )גיטין ה׳ .(:וכתב מהראנ״ח )שו״ת ח״ב סי׳ י״א(
שהשימ זה שייך רק בעניני אישיות שלא להוציא לעז על הבנים שהם ממזרים.
וכן כתב מחריק״ש׳ )ערך לחם ,יו״ד סי׳ קי״ט וסי׳ רמ״ב בשם ריב״ש( וכן
מיממע מדברי נודע ביהודה )תנינא יו״ד ססי׳ קל״ט( .והרב מנשה סיתהון
)בס׳ כנסיה לשם שמים ס׳ (:מנה רבים שסוברים כמחראנ״ח בזה.
אבל כנראה רבו הפוסקים אשיר מטעם הוצאת לעז על הראשונים מנעו
מלהחמיר גם בדברים אחרים .בתה״ד )סי׳ ע״ד( מובא כלל זה גבי תיקון עירוב
הצרות ובעל בית יוסף )אבקת רוכל סי׳ ר״י ד״ד• והנני בא( מביא אותו גבי
טרפות .הרמ״א )׳מו״ת ססי׳ קי״ז( בתכשיר אתרוג מורכב בשעת דחק גדול.
הרשד״ם )יו״ד סי׳ קצ״ג( בירקות שהם ספק כלאי הכרם ,הלבוש )יו״ד סי׳
קצ״ח סל״א( וכן מהר״ם לובלין )שו״ת סי׳ צ״ז ,מובא בש״ך ,שם ס״ק מ״ח(
בנסרים לעמוד עליהם במקוה ,במגן אברהם )סי׳ ל״ב סס״ק מ״ח( בכתיבת
תפלין .וכן חט״ז )או״ח סי׳ קס״א סק״ו( בענין נטילת ידים עד הפרק ובנעילת
סנדל שאינו של עור ביח״כ )או״ח סי׳ תרי״ד סק״א( ובשו״ת חוט השיני )סי׳
נ״ו( לגבי טבילת נדח ביום ז׳ .ובעפר יעקב )סי׳ ל״ו ,מובא בפחד יצחק ערך
8
ובשו׳׳ת באר שבע )הי׳ ב״א( כ ת ב שנקרא הדיוט דוקא כאשר הוא מחמיר בדבר שלעולם
לא יבוא לידי איסור — כגון כייג ללא צורך — שבזה לא שייך ח ו מ ר ה ופרישות ,אבל
הוא
כן
אז
מקשה על עצמו מן המעשה
בירושלמי ששם ודאי אפשר
ל ב ו א לידי איסור ואע׳׳פ
נקרא הדיוט .ולכן הוא מסיק שרק כאשר הוא מ ח מ י ר כדי שלא לילך אחרי מ ו ת ר ו ת ,
מותר
להחמיר
ונקרא
קדוש.
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קרה״ת ד״ה עפר יעקב( לגבי אמירת אקדמות מלין אהרי קריאת הפסוק הראשון.
ומהרש״ם )דברי שלום בסוף ,ס״ק ל״ו( מביא ראיה לדבריהם מ ן
אמר לו ,אם מקיימין
התוספתא )פרה פ״ג ה״ד ,מובא בר״ש שם מ״ה( וז״ל:
אנו אותה ]פרה שנימרפה על ידי כהן שטבל וגם הערב שמשו( מוציאין אנו
ימם רע על הראשונות ,שהיו אומרים טמאות היו״] .שהיו שורפים את הפרה
על ידי טבולי יום דוקא[ .ומכאן משמע ברור שלא רק בעניני אישות חושימין
להוצאת לעז על הראשונים ,וקשה לשטת מחראנ״ח.
ובתה״ד )סי׳ רל״ב( העיר שהרי הרבח חומרות תקנו הדורות האחרונים
ולא השימו ללעז על הראשונים .והסיק שבדבר שיימ ספק וצדדים שמן הדין
ראוי להחמיר ,מוטב לחשוש לספק זח .ולחשוש שלא להוציא לעז על הגט
שלפנינו ,ולא לחשוש כ״כ ללעז על הגיטין הראשונים .אבל בדבר ׳מפישוט
הוא שהוא מותר ורוצה אחד לההמיר ולעשות זהירות יתירה ,בזה אומרים אנו
שלא לחהמיר שלא להוציא לעז על הראשונים.
ובחומרא שלא לחחתים את חסופר על גט כעד ,חתיר חרשב״א )שו״ת
אלף ק״צ( להחמיר מפני שהרואים יאמרו שהוא רוצה בעדים אחרים ,ולכן אין
כאן הוצאת לעז על הראשונים .משמע מדבריו שבכל מקום שאין הרואים
מרגישים שהוא מחמיר ,אין הוששים להוצאת לעז.
וחריב״ל )ח״ב סי׳ י״ג( כתב שאין לחשוש לתוצאת לעז על הראשונים
במה שהוא מהמיר בשב ואל תעשה ,ובס׳ טהרת המים )מאת ר׳ אברחם בן
מנהם הכהן ,דף ל״ג אות כ׳( כתב את שלושית התנאים הנ״ל שדי בכל אחד
מהם להסיר את ההשש של הוצאת לעז.
והנה בימו״ת הרא״ש )כלל מ״ג ס״ו( לא השש להוצאת לעז אפילו בגט.
ועיין בשו״ת יד הלוי )ירוימלים תשכ״ה ,סי׳ קצ״ז( שהביא ראיה מן
הגמרא )זבהים ס״ב (.שאנימי כנסת הגדולה לא השימו אפילו לכבוד שלמה
המלך .וכן מביא שם מדברי הרמב״ם והט״ז ,ונראה שכל אלו אפשר להסביר
על פי אהד התנאים הנ״ל.
ומעין זה מה שמצינו תנאים ואמוראים שלא רצו להחמיר אפילו נגד דעת
הבריהם .ועיין דברי המאירי בזה בהקדמה לתימובותיו )ס׳ מגן אבות ,ירושלים
תשי״ח(.
ובעל גנת ורדים )חלק אח״ע כלל א׳ סי׳ ג׳( כתב ״שלא נקרא מוציא לעז
אלא כשהאהרון בא להקל נגד הראשונים ,אבל להחמיר מהמת איזה ספק
לית לן בה״ .ודבריו צריכים עיון גדול שהרי לכאורה הם נסתרים ממקור
החשש הזה בבבלי ומדברי כל הפוסקים הנ״ל .ולדעת בעל נהפה בכסף )ח״ ב
יו״ד םםי׳ ח׳( שייך חשש זה גם להקל גם להחמיר .ועיין בשדי המד )מער׳
ל׳ ,כלל כ״ה( שהאריך מ ה .
ו .חומרות של מינות והיום מיתה ושיש להחרים עושיהן
במשנה )ברכות פ״א מ״ג( :״א״ר טרפון אני הייתי בא בדרך ,והטתי
לקרות כדברי בית שמאי ,וסכנתי בעצמי מפני הלסטים .א״ל כדי היית לחוב
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעצמך ,שעברת על דברי בית חלל״ .ובגמרא )שם י״א :(.״תני ח יחזקאל,
עשה כדברי ב״ש ,עשה ,כדברי ב״ח ,עשה .רב יוסף אמר ,עשה כדברי ב״ש,
לא עימה ולא כלום …ר׳ נחמן בן יצחק אמר ,עשח כדברי ב״ש חייב מיתה,
דתנן א״ר טרפון אני הייתי וכו׳״ .ובירושלמי )שם ה״ד( אף כינו את חומרתו
של ר׳ טרפון כ״סורץ גדר״.
ונראה שהפוסקים פסקו כדעה האהרונה .הרמב״ם פי׳ את המשנה :״חייב
מיתה היית ,מפני ׳מעברת על דברי ב״ה״ .מיממע שהיוב מיתה בא על עצם
העובדה שהחמיר נגד דברי ב״ה ,שכן אין בדבריהם מה שיאסור עליו להטות,
והרב עמרם גאון כתב )סדור ,ס׳ ק״ש וברכותיה ,סי׳ כ״א ודעתו מובאה גם
בטור או״ח סי׳ ם״ג ,וכמג״א שם ס״ק ג׳( :שאלו שמחמירים על עצמם לומר
״שמקבלים עול מלכות שמים בעמידה ,טעות ותעות בידם והדיוטות ובורות
ושטות …מאן דמשני מתקרי עברינא״ .ובפר״ח )או״ה סי׳ ס״ג סק״ב( מוסיף
שהוא הייב מיתה .וכן מביאים דעה זו גם אחרונים אחרים כגון מחרשד״ם
)יו״ד סי׳ קצ״ב( ומהרש״ל )תשובות סי׳ נ״ד( ,וכן משמע מדברי הב״ח והט״ז
)או״ח סי׳ תקנ״א סק״י( שרק בעצם הדין הולקים על מהרש״ל ,אבל נמי
שמהמיר נגד פסק ההלכה חם מודים שחיב מיתה — .ומד ,שנקרא עברין,
היינו כאמרם )שבת מ :(.״מאן דעבר אדרבנן שרי למקריה עברינא״) .ב״י
שם( .
9
גם מה שמביא המרדכי )חולין פ״ח סי׳ תרפ״ז( בשם מהר״ם ,שבימי הורפו
היה נראח בעיניו כמינות מר ,שחחמירו אנשים בבשר אהר גבינה ,שהם
כחולקים על התלמוד ,נראה שמקורו במעשה של ר׳ טרפון וקרא לדבר מינות
משום שהמחמירים חולקים כביכול על חז״ל .וכן חביא מחרימ״ל )יש״ש חולין
פ״ח סי׳ ו׳( שמותר לההמיר בכעין זה רק מי שאירעה לו תקלה בדבר; ואם
לאו ,יש בו משום מינות .לחלכר ,לא נפסק כדבריו] .עיין יו״ד סי׳ פ״ט ס״ב
בהג״ה ובש״ך ס״ק י״ז(.
וכן בסולת למנהה )מובא בפתחי תשובה ,יו״ד סי׳ קט״ז ססק״י( בשם
תורת האשם ,שמי שמחמיר בדבר שלא ההמירו בו האמוראים ,כגון בדין בטול
בששים ובכלי שני ,הריהו כמו אפיקורוס] .ועיין בפ״ת שם שבעל איסור
והיתר )סוף כלל נ״ז( הולק וסובר שמצוה להחמיר בכעין זה[ .וכן ״כל מי
שאינו אוכל חחמין ]בשבת 1צריך בדיקה אחריו אם הוא מין )רז״ה ,שבת פ״ג
סד״ה ואם תשאל; וכל בו )ל״ב ;(.מובא גם בש״ע או״ח ס״ס רנ״ז בהג״ה(.
וגם בעלי התוספות חששו מאד שלא לחחמיר יותר מדברי חז״ל וז״ל:
)ברכות ל״ד .ד״ה מלמדים( :״וא״ת וישהה ]בכל ברכה[ ומה בכך ,וי״ל שלא
יבוא לעקור דברי חכמים ,שלא יאמרו כל אחד מחמיר כמו שהוא רוצה״.
9
ובחדושי
על
ידי
משנה
ה נ ה ו ת שם
שהוא
ברורה(
עומד
מביאים
כתב
הרי
דעת
בשם מהרל״ח
מקיל
ולכן
הב״י.
שבעמידה
נקרא
וראה
אינו יכול
עברין.
הסבר
הרב
אבל
הירש
לכוין
שאר
טוב
האחרונים
בפירושו
כל
כך,
)באר
דברים
ו,
ולכן
היטב,
ז.
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ולדעת מהרשד״ם )חיו״ד ססי׳ קצ״ב( יסור האיסור הוא ,שמא יטעו ה ר ו א י ־ •
ויקבעו הלכה לדורות.
ולדעת רש״י יש בזה גם משום בל תוסיף )עירובין צ״ו .ד״ד• ולא ממזר
ובר״ד .ל״ג .ד״ד ,הא נשים .ועיין תוס׳ עירובי! צ״ו .ד״ד ,מיכל שחולקים ,ו כ ן
מהרימ״א ר״ד ,שם( .וגם בתרה״ד )סי׳ ק״א( כתב שהמחמיר בדבר שלא נ מ צ א
בתלמוד ,הריהו ״כמוסיף ,שהוא גורע״.
;
כתבו הקדמונים שיש לנדות את מי שמהמיר כדעה דהויה .כן כ ת ב
הרא״ש )׳מו״ת כלל כ״א ,ם״ק ה׳ וטי( וכן כתב הבית ייסף <כ״מ ,הל׳ ת ר ו מ ו ת
פ״א םחי״א( :״ועתר ,קם חכם אהד ,ונראה שהוא מתהסד בעשותו נגד ה מ נ ה ג
הפשוט ומעשר פירות שגדלו בקרקע העכו״ם …עד שהוצרכו חכמי העיר ל ת ק ן
ונתקבצו כולם וגזרו גזירת נה״ש ]נדוי ,הרם ,שמתא!״ .וכן ההרימו ונדר
הכמי צפת את אלו ששמרו שמיטה מספק בשנים נוספות ,חיץ משנות ש מ י ט ה
לפי שטת חרמב״ם )מהרימד״ם ,היו״ד סי׳ קצ״ב( ואת אלו שההמירו בירקרת
משום ספק כלאי הכרם )שם סי׳ קצ״ג( ויש לברר מה חמקור לעונש:
כזה למהמירים.
ולכאורה יש מקור לזה בש״ס ממעשה של ר׳ יהודה בז קנוסא )ב״ק פ ׳
פ״א (.הבאנוהו לעיל )פ׳יב( שרבי רצה לנדותו משום שהוא היה נראה כ מ ת י ה ר ,
אבל מלשון כסף משנה בהל׳ תרומות )פ״א סהי׳יא( שדמיהו לזקן ממרא ,ו כ ן
ממעשה של הכמי צפת שהביא מהרשד״ם ,משמע שנדום כדי ש״ א יטעו ל ק ב ו ע
הלכה כן .ולפ׳ זה זו היתה גם סבת חיוב מיתה של ר׳ טרפון.
:
מעשה דומה בר׳ טרפון בא בירושלמי )שביעית פ׳ ד סה״ב( :״ר׳ ט ר פ ו ן
ירד לאכול קציעות שלא בטובה כבית שמאי״ — וכמעט הרגוהו הימומרים.
ומיממע שם שר׳ טרפון הצדיק על עצמו את הדין בזה ,על שההמיר נגד ד ע
בית הלל.
לעומת זה מוזכר מעשה בימני תלמידים ,אחד עשה בשוגג כבית שמאי
]וחזר למקום סעודתו לברך ברכת המזון[ ומצא ארנקי של זהב .אחד עיבה
במזיד כבית חלל ,ואכלו אריח )ברכות נ״ג ,(:משמע שיש לחחמ־ר כבית שמאי
נגד בית הלל ,וכבר הבאנו למעלה )פ״ב( דעת התוספות והרא״ש שבזה ג
בית הלל מודים שיפה הדבר ,רק שאין מהייבים לעשות כן .והתוספות )סוכה
ג ,ד״ד ,דאמר( כתבו בשם ר׳ עמרם גאון שבזה באמת ההלכה היא כ ד ב ר י
בית שמאי.
ת
ס
ובם׳ אפי זוטרא )או״ה סי׳ תע״ב דף ק״מ (:שהעושה דבר שפטור מ מ נ ד
נקרא הדיוט משום שהוא חולק על החכמים .אבל אם הוא מחמיר מטעם ס י י
וגדר ,הרי זה משובח.
ג
ז .ככיל בהרמך הילד
חז״ל גינו לא רק את אלו שמחמירים בחומרות שאינן נזכרות בימ״ס ,א ל
ק כימתי
גם את המהמירים בהלכות השנויות במחלוקת .מי שמחמיר מתיי
א
ס פ
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דעות סותרות ,עליו נאמר :״והכסיל בחושך הולך )קהלת ב׳ י״ד עירובין ו:
ור״ה י״ד (:שהרי ממה נפימך הוא מהמיר •מלא כהלכה .ובתום׳ )ר״ד ,י״ד (:״אפילו
יודע כמאן הלכה ומהמיר על עצמו״ .ומדבריהם משמע שאם עושה מתוך ספק,
מכל שכן שהוא נהשב לכסיל.
ובס׳ קרית הנה )סי׳ ב׳( כתב שכל מקום שיימ מחלוקת ,וההלכה רווחת
להקל ,אסור לההמיר .ולדבריו גם הט״ז )או״ח סי׳ תקנ״א סק״י( סובר כן.
]ולע״ד יימ מקום לומר שחט״ ז מתיר להחמיר ,בתנאי שעושה לפנים משורת
הדין סתם ולא מימום שהוא הושימ לדעת חמחמירים(.
וי*מ לשאול ,מה יעשה המסכן שאינו יודע כמי לפסוק את ההלכה ,הרי
חייב הוא לההמיר ,בספק דאורייתא ,לכל הפחות ,ומאחר רמתי הדעות הן
אצלו ספק ,הייב הוא לההמיר בשתיהן .ואולי הוא נקרא כסיל מפני שאינו
פוימט את הספק .ואם אין בכהו לפושטו ,אז הוא באמת כסיל והוא הייב לטרוח
ולברר את ההלכה .וכעין המהרימ״א )חולין מ״ד :ד״ד ,הרואה( שמשובה המקיל
יותר מן חמחמיר ,וקורא עליו את חמקרא )תחלים קכ״ח ב׳( :״יגיע כפיך כי
תאכל ,אשריך וטוב לך״ — .הרי יש לו מעלה יתירה שהוא מיגע את עצמו
למצוא היתר לספקו ,עד שהוא אוכל את הבשר המוטל בספק ,הרי זה זוכה
בשני עולמות.
ראינו מצד אהד ,כמה חשובות עשויות חחומרות להיות ,ולפעמים אף
נענשים על שלא חחמירו במקום הראוי.
מאידך ראינו שצריכים ליזהר מאד במה ובאיזה אופן לחחמיר .מי שמחמיר
בלי לבדוק חומרתו עלול שיצא שכרו בהפסדו ,עלול שיקרא הדיוט או כסיל,
ואף מין ואפיקורוס ,ויש שהוא חייב נדוי וחרם ,ואפילו מיתה ,ר״ל.
הכלל הגדול בהומרות :להחמיר רק בדברים שהחמירו בהם אבותינו ,ולא
להדש הומרות מלבנו .כלל שני הוא ,ליזהר מאד שלא להחמיר חומרה שאינה
מקובלת בצבור כולו ,אלא בצורה שלא ירגישו בה אהרים .ובדבר השנוי
במחלוקת ,הובר ,גדולה עלינו לברר את ההלכה ולהתנהג על פיה — גם
לקולה ,ורק אם אי אפשר לנו כלל לברר את ההלכה ,מותר להחמיר כפי שתי
דעות סותרות זו את זו.
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ר ישראל מאיר לוינגר
הבטים חדשים לנושא המליחה
ההגדרות שנתנו בהלכה למים .למלה וכד׳ ,הנן כלליות כאד .המלח ח י י ב
להיות יבש ,אך הגדרת דרגת היובש אינה נתונה בהלכה .כמו־ כן מיבא שגביישי
המלה לא יהיו גסים ביותר ולא דקים ב י ו ת ר .כמובן ,השאיר ,״מה ה ג ו ד ל
הרגיל ימל גבישי מלה שמהם נלך למעלה ולמטה י י ׳ נשארת פתוחה .היום ,ע ם
הפקת המלה ממקורות שונים ובתהליכים שונים ,השאלה הזו הנה ב ע ל ת
מיממעות.
בהמשך הדברים ננסה לתת הגדרות מספר ,וכן ננסה להאיר א ס פ ק ט י ם
חדשים של נושא המליחה התלויים בדרכי הייצור ,בבעיות רפואה ,אקולוגיה
ועוד.
מקור המלח
אין בהלכה הגבלה למקור המלה .הוא יכול לבוא הן מהים הן ממכרות.
לדבר זה משמעות גדולה :המלחים המופקים בדרכים הרגילות ,בעיקר ממכרות,
אינם מלה בימול נקי .אי לכך ,המלה למל־הה צריך להיות ,עקרונית ,מ ל ח
בימול ,אך אין צורך שיהיה מלה בשול טהור.
*בישי המלה
מותר למלוה במלח שהתגבש באופן טבעי ממי הים .כמו־כן ,אם גבי־־שי
המלח גסים מותר לטהנםי .היום ישנם תהליכים המאפשרים ליבש מן ה מ י
לא גביימים רבצלעיים ,אלא גבישים עגולים .בענין גבישים בעלי צורד,
עגולה נהלקו הדעות :הרב גורן י נוטה להתיר • ,בעוד הרב אפרתי ־׳ נ ו ט ה
לאסור .הויכוח אינו :האם צורה לא רגילה של גבישים אינה בהשבת למלח
אלא :האם יש השש של מלה גללניתא ,העשוי לפול מעל הבשר עם המליחה י
:
ש
ד
ך
1
החומר האמיר כאן עימד להיפיע ב ל ר י ב בכפר ,בשם :מזין כשר מן החי ,מ א ת ה נ ח ב ל ־ .
בהוצאת
2
3
4
לחקר
המכון
יורה
דעה,
בסוף
ם׳ ״אמירה ל ב י ת יעקב׳׳
שש,
סימן
החקלאית
כעיף
ם״ט,
ע״פ
ג׳.
התורה.
לפי
הרב
יצחק
רב
הל״
פ ר ק ד סעיף י אין ל מ ל ו ח
במנרגר
במלח
ב״הלכות
שהיא דק
מליחד•׳
כקמח.
ש״ך ס״ק י״ח.
ב ש ע ת מתן
5
הליכות,
6
בשעת
7
קונטרס
ה ת ש ו ב ה ר ב ראשי לתל אביב.
ח י ב ר ת ,42עמ׳
מתן
ירושלים,
שבי
התשובה
ציון,
.33
ראש
עמ׳
מ־לקת
הכשרות
קי־׳כ—ק״כ
)נדפס
תשל״א.
34
www.daat.ac.il
ברבנות
בסוף
הראשית.
הספר
גאון
צבי
על
מסכת
חולין(
אתר דעת -מכללת הרצוג
1
כאמור ,ללח לצרכ* :״ ידה הייב להיות יבש ,כיון שככל שהוא יבש יותר,
כושר הספיגה שלו גדול יותר י .אך ,כאן מתעיררות בעיות מיוהדות.
המלה הוא היגרוסקוסי ,כלימי :היא מושך מים מהסביבה ,ומכאן יעילותו
לצרכי המליחה; אך הוא סופג גם מים מהאויר .במשהטה ,ובכל מפעל לעיבוד
בשר ,משתמשים בכמויות גדולות של מים ,יהאויר ספוג ,ועפ״ר אפילו רווי",
באידי מים .לאור זאת ,מלה העומד זמן מד ,במשחטה ,אינו יכול להיות יבש.
על כן גם כישר ססיגתי ,לדם במליחה ,הולך ונחלש.
לפתרון הבעיה ,ייתכן לחכניס רק כמויות קטנות של מלח למפעל .דבר
זה קשה לבצע בתנאי מפעל תעשייתי גדיל .הדרי אכסון המלה ,במקרה זה,
חייבים להיות מבודדים מיהר המפעל עב מערכת אוריד ומזוג אויר טובה.
ניתן גב לייבש את המלח ע־׳י העברת זרמי אויר סביבו .אייר זה הייב
להיות יבש .אם יוכל להיות גם הם — בזח מחולקות הדעות״ ,לפחות אם
הטמפרטורה מעל זו שהיד סולדת ב ה י .
1
:
השכ״ת המליחה י*,ל חניינת הבשר
בעבר השתמשו רבים במלה לצרכי שימור הבשר .בהלכה נתנו הוראות
בכוון זה׳־ .המליחה עצמה מוציאה מהבשר כמויות ניכרות של מים .אם זה
נעשה בצורה קיצונית ,היידקי הרקבון אינם יכולים להתפתח ,והבשר נשמר
תקופה ארוכה.
מליהת הבשר למשך שעה ,פועלת רק מעט בכוון זה .מצד שני ,היא יוצרת
סביבה עשירה במינרלים מסויימים ,שכתוצאה מכך הלק ניכר מהבקטריות אינן
יכולות להתפתח .דבר זה אינו מתאים לכל הבקטריות ,אך לרובן המכריע.
1
מאידך גיסא ,יש בתהליך המליחה גב תהליך ההשריה ,שהיא עשוי לגרום
לזיהום ניכר של הבשר — שכן כמויות גדולות של בימר מצויות בתוך מיכלים,
שבהם יכולה להיות הדבקה הדדית של חתיכות הבשר.
הפתרונות הבאים בחשבון להקטנת סכנה זו הם :א .זרימה נגדית — המים
במיכל השרייה ייכנסו בצד הנקי ועודפי המים יצאו בצד המלוכלך; כשאנו
קוראים נקי אד .הצד בו הבשר בסוף תהליך השרייה ,בעוד בשים מלוכלך נכנה
את תהילת התהליך .ב .תוספית של חמר׳ חטוי למי השרייה״ .ג .שריית הבשר
,
3
מ ב ו ס ס על
9
רויית אדי מים באייר
באייר
גכ״נית.
יכילה
להיות
10לגבי מלח שרוף
11וייחימדא
יש
תלויה
בטמפרכירת
הסביבה.
בטמפרטורה
גדולה מאד.
ומבושל
להחשיב
ישני דיין
כמפדפיר־ת
נרחב
מעל
בפיסקים.
טמפרטורת
גוף
סולדת.-
12יורה דעה .סימן ס׳׳ס ,סעיף כ׳.
13ב פ ר ק אחר של
חמה
כ מ ו ת אדי
המים
הספר,
עסקנו
ב ה ג ד ר ת נ ק י ו ת מי השריה.
www.daat.ac.il
העוף
)44—43
מעלות(
ל״יד
אתר דעת -מכללת הרצוג
למיכל
במיכלים קטנים ,ובמפעל העובד בשיטת הסרט הנע — העברה ממיכל
תוך כדי השרייה .ד .תהליך משולב של שטיפות והשריות .
14
מליחה עבור הוליב שאבוד להב לאכול בשר מדוח
להולים מסויימים השמוימ בכמויות עודפות של מלה עלול להזיק .ל ח ר ל י ס
אהרים דווקא ,השמוש באהד ממרכיבי המלה אינו רצוי י.
ג
לפתרון הדבר נראים באופק שלושה כוונים:
א .מליהת בשר בגושים גדולים .בנסיונות ,בדקנו את השפעת ה מ ל ח
וכניסתו לשכבות השונות של הבשר ,בחזה ובירך העוף .ההבדלים ה א מ ו ר י ם
הם בפהות מסנטימטר עובי שכבת הבשר .בכל זאת הנם משמעותיים ב י ו ת ר !6
במדד! וגוש הבימר גדול ,גדלים ההבדלים הללו בצורה ניכרת •י י.
ב .הסמן במלה בשעת המליחח .ככל ששמים יותר מלח על גבי הב7שר
הכמות שהודרת פנימה גדולה יותר־י .המלח הייב לכסות את כל השכבות'
ההיצוניות של הבשר ,אך אינו הייב להיות כמות גדולה הרבה יותר .במו־בירן
המקומות שמולהים בשר ובעיקר בתעימיה ־ ,כמויות המלח הנצרכות ה נ ן
גדולות בהרבה י .
,1,
0
2
ג .מליחה בתחליפי מלח .המליהה הוצעה ע ״ י הדיל כתהליך ל ה ו צ א ת
דם ,מכיון שהוא נמצא יעיל בימתי התכונות הרצויות ,שחן :כח ספיגה ח ז ק
ומניעת דם לצאת אהרי המליהה —ע״י הבישול־ .-במקומות שונים ניז־ונן
האפשרויות לשימוש בתהליפי מלה ,כגון :סוכר ־ ,מלה סינוסאל'־ ,מלח ל ל
נ
א
14כל
השרייה
קצרה
יותר,
15לא הרי חולי ה ל ב
ואולי גם
הסיכום
כחולי הכליות .יש מהם
יוכל
יותר.
להיות קצר
שהכלור
מזיקם,
בעוד
ואנגל ,ש : .
חדירת
המלח
לאחרים
הנתרן
דייקא
מזיק.
16פרטים
בנדון זה ר א ה :
העוף .מ ש ק
העופות .כ״ב ,עמ׳ ,619—616
17כי מדובר פ ה
18יוצא
בפעפוע .יש להניח
מהנאמר
19יורה דעה,
20מ ת ו ך
הרצון
לפזרו
עליו.
לוינגר ,י .מ.
ובהערה
הקודמת,
סימן ס׳׳ט,
סעיף די.
ל ח ס ו ך ב כ ח אדם,
21נשוב ל ח ש ב ו ן זה מ א ו ח ר
22הריסת
השכבות
24מ ל ח
סיגוסאל…
אסור
למצוא
במעבדתנו אך מרם
בתעשיה
היום
במי־כד-
כמעט מ ל ח
פורסם.
לזרוק מ ל ח על
במקו
הבשר
ס
ב ש ו
ת
"
שו״ת
בהסכמת
החלבון
י ב י ע
מונעות
א ו מ ר
תירוש
אסיפת
ל
ה
מהדם
ר
5ו ב י י ד
ב
לצאת
'
׳
ויצהר סי׳
קעח(.
אגודת
הרבנים…
י י ס ף
בשעת
׳
מתוך:
ח
ל
הבישול.
ק
י ב י ע י
פסקי
׳
ס
י
פיעטרקאווסקי ,ח ל ק ג׳
פיעטרקוב,
36
www.daat.ac.il
תרצ״ז.
מ
ו
כ׳
תשובה
י
שמ׳״ב ,ל ר ב א.
ת
יותר.
החיצוניות של
23ראה סיכום השיטות
ירושלים ,תשכ״ד )וראה
נבדק
מעדיפים
על
תשל״ו.
שבחתיכה ע ב ה לא נוכל
הדבר
והשפעתו
טבח
סימן
אתר דעת -מכללת הרצוג
סודיים" ועוד .הדוב ,במקרה זה לקבוע ,באיזה מדה תחליף המלח פועל את
הפעולה האמורה ,וזו מתבטאת בכושר הספיגה שלו .יש לזכור שכאן האלמנט
״מלח״ פהות השוב מהאפקט ההיגרוסקופי שלוי׳ .-כמו כן השוינו את כושר
הספיגח של מינרלים שונים; ונראח שניתן בקלות לייצר תערובת ,שתהיח
שווה למלה הבשול — שהוא חמלח חרגיל.
במלח הרגיל שני המרכיבים הם נתרן וכלור .בנסיעות שעשינו הוהלף
הנתרן בסידן או באשיגן .הסידן הכלורי חנו באופן משמעותי ־ בעל ספיגח
הזקה יותר ,בעוד האשלגן הכלורי הנו באופן משמעותי בעל כושר ספיגה
קטן יותר .המלך שהשתמשנו בו אינו מכיל אף אהד ממרכיבי מלה הבשול,
אד כושר הספיגה שלו שווה )נבדק באופן סטטיסטי( למלח הבשול.
סטטיסטי( למלה הבשול.
ז
עודפי מלח במי התהום
כשמדברים היום על זיהום מי התהום ,הגורם ההשוב ביותר הוא המלה.
לאחר עיבוד כל חחומר האורגאני ,נשארים המינרלים ,הנותרים לבסוף במי
התהום .במפעלים לעבוד בשר משתמשים בכמויות גדולות של מלח בשול .מלח
זה מהווה מטרד אקולוגי ,והוא יכול להוות גורם ,במימהטה גדולה ,השווה
באיכותו ובכמותו לעודפי פסולת של עיירה גדולה או אפילו של עיר קטנה" .
הישובים המובאים בחלכה מראים שתצרוכת המלח המקובלת המליחה
צריכה להיות בסדר גודל של 5 — 2אחוזים״ .חחישובים נעשו לפי נפח ולא
לפי משקל .כתוצאה מכך ,בהתאם למשקל הסגולי של בימר ומלה ,היהס
יהיה בין 4ל 14אחוזים .בחלק ממשחטות חחודיים תצרוכת חמלח היא בין
40ל 100ג׳ לק״ג יי .שעור זה מתאים פהות או יותר לשעור הנאמר .מצד
שני ,ההלכה מתייהסת גם לגושים גדולים יותר .ברוב משהטות הפרגים והעופות,
ובחלק ממשחטות ההודיים ,מצאנו ערכים גבוהים בהרבה•'".
חפתרון לבעיית עודף חמלח נעוץ באחת חדרכים חבאות:
א .פיקוח יעיל על חמליחח ,למניעת עודפי מלח .הדרך הנראית ביותר
היא פיתוח מכונת מליחה .
2
2
30
35
25ה ר ב י• א .ליבעס ,מליחה במלח שהוציאו ממנו הסאדיום ,נועם ,חלק עשירי ,עמ׳ ק׳׳פ־קפ׳׳ו,
תשכ״ז.
ירושלים,
26מפי הרב ש .ז .אוירבך .מלח
בהגדרתו חשוב לגבי ק ר ב ן וכד׳ .כאן
חשובה
פעולתו.
27כל הערכים כאן נבדקו ב מ ב ח ן י! ,והנם בעלי משמעות ,או איגם שכאלה ,באופן סםסיסטי.
28ח ו ש ב ע״י
מ ו מ ח י ם ל נ ו ש א מי
התהום.
29ע״פ יורה דעה ,סימן ס י ס ,סעיף ס׳
30מסקנה
כ ל ל י ת לגבי כל השעורים
בהגהה.
בהלכה ,אך יש
לפסוק
כך
ל פ ח ו ת לחומרה.
31מסיכומי ה מ ש ח ט ו ת בארץ.
32בדיקות
מכמה
משחטות מראות
שהערכים
נעים
בין
20ל־30
אחוז.
33בשיחה שקיימתי עם שני הרבנים הראשיים לישראל ,נראה שזהו
התפעול
של
מ כ ו נ ה כזו יצטרכו לדון עם
קיום
הצעה
www.daat.ac.il
מעשית.
פ ת ר ו ן רצוי .על צ ו ר ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב .ניצול י ע ל של המלה לאהר המליהה ,לצרכי תעשיה )עיבוד ע ו ר ו ת ( ,
לצרכי הזנת בעלי היים ,ואולי יצרני מליהה.
פיקוד ,יעיד על צידת המדידה
הפיקוח היעיל הטוב ביותר הוא במליחה מיכנית .עד היום קיימות ב ע ר ל •
רק מכונות מליחה בחם חבשר מונה ומתגלגל בתוך המלח יי .לשיטה זו ח ס ר ו נ ו ת
רביםיי .מוצע לבנות מכונת מליחה •מתפזר את המלה על הבשר מכל צ ר י ו
וכן תתיז בלחץ את המלח בחלל הגוף של העופות׳״.
מליחת רבעים שלמים של הבהמה׳ • עשוייה לפתור חלק מ ב ע י ו ת
המליהה״׳• .כדי להבטיח מליחה סדירה יש להתקין שולחנות שיסובבו את הבישר
בכל זוית ,ע״מ שלא יווצר מצב שהעובדים יתרשלו בהרמת חתיכות בישר
כבדות.
,
ניצול יעיל שיל המלה לאחר המליחה
במשך תהליך המליהה יש להבחין בשלושה סוגי עודפי מלח.
א .מלה שנופל בשעת המליחה .מלה זה טרם הגיע במגע עם הבשר ו ל כ ן
אינו נהשב מלה שמלהו בו .השאלה היא ,היכן הוא נאסף ומה דרגת רטיבותו.
במדה והוא רטוב ,יש ליבימו לפני מליחה נוספת״.
ב .מלח שנופל בשעה שהבשר שוהה במלהו.
ג .מלה שנשטף מהבשר לאחר המליחה — נמצא עפ״ר במיכלי ה ה ד ח ה .
המלה שנמנה בשתי הקבוצות האהרונות השוב מדד שימדדו כ* .מלח זך•
אינו ראוי למליהה ,אך אפימר להשתמש בו לשמושים אחרים.
מבחינת ההלכה אסור למלוח במלח שמלחו בוי .הסיבה היא שאין
כה ספיגה רגיל כבמלח הדימ ״ .בנסיונות שערכנו) ,ומסבה טכנית לא ה ב א נ ו
טבלאות( במלהים שונים ,השוינו את כושר הספיגה של מלח חדימ לעומת מ לדן
שהורד מהעוף ולעומת מלה שנוקה באופן מיכני ,על ידי שטיפות ,לאחר ה ו ר ד ת ו
מהעוף .הנסיעות מראים שישנה אפשרות לנקות את המלח עד שיהיה לו כושדר
ספיגה הימור! למלה הדש .ייתכן והתהליך שנעשה בנסיון זה עדיין אינו מ ס פ י ק .
4
ב ר
34שיטה זו מ ק ו ב ל ת במפעלים רבים בארה״ב המאושרים ע׳׳י הרבנים
האורמידוקסייש.
35כ ג ו ן :ה מ ל ח אינו מגיע לכל נקודה ,המלה נופל מ ה ב ש ר לאחר שהיה עליו
יעיד.
36קיימים עד היום קשיים ב ה ת ז ת מלח .זה הוא למעשה הקישי בבנית מ ב י נ ת מליחה .ה צ נ ר ת
חייב ל ה כ נ ס פנימה ולהתיז משם בלחץ הביב לכל
הנקידות.
37לאחר ניקורם .זה מ ש מ ע ו ת י למעשה רק ברבע קדמי שאין צורך ל פ י ק ו ל צ י י ד ה נ י ק ו ר .
38הוא יוצר גם בעיות הרשית ,כגון ש מ י ת ר יהיה ל ע ש ו ת זאת רק כשיש מתקנים
מתאימי-
לכך .ומה יקרה אם מתקנים אלו לא יפעלו ,ועוד.
39על ה א פ ש ר ו י ו ת עמדנו לעיל.
40יורה דעה ,סימן ס״ט ,סעיף ט׳ בהגהה.
41עיין דרכי ת ש ו ב ה שם ,ס״ק ק״ס וקס״ב .גם הטעם השני ,שהוא משים דם ה ב ל י ע
בשעה שרוחצים את ה מ ל ח מהדם שבו.
38
www.daat.ac.il
ניסל
אתר דעת -מכללת הרצוג
בכדי לצאת כל הדעית הושב אני להציע לערב מלח מ נ ו ק ה ״ בשעיר
של עד ״׳־ 30במלה חדש בשעור של .,־• 70ולמלוח בתערובת זו .הסמן זה
במלח הדש .יפתור הלק נכבד מהבעיה ולא יפגע בכושר הספיגה ,מכיון
שמבחינת ההלכה ניתן לקמץ בשליש זה של מלח בכיי.
על מנת לקבל את המלח רצוי להשתמש בשיטת הניפוץיי לפני ההדחה.
או לשטוף בתהילה בכמית מים מועטה שתעביר את המלה לכיכרים א ו ה ד י ם .
למעשה ניתן גם לטבול את הבשר לשטיפה ראשינה במים רוויי מ ל ח " .
מכיון שההימר עומד להתפרסם בקרוב
אשמח להערות עליו בהקדם.
42בהתאב להיראית שיינתני
3
4
י
ע־י
רירחיב
בספר
בייווי טבלאות שונות.
בנידיז
ר
י י ׳ יעי׳ פירן ס־ט סעיף ד ,ל ש י ב ת המחבר.
44כפי שהדבר ;עשה גב היים במפעלים רני•2
נ ת ק ב ל במערכת
י ל ק ו ט מ נ ה ג י ם ממנהגי שבטי ישראל .בעריכת אשר וסרטייל.
הוצאת משרד החינוך והתרבות ,אגף החינוך הדתי ירושלים תשל״ז
ק ד ו ש י ם ת ה י ו הלכות צניעות בחברה ובתנועות נוער .מ א ת שמואל
כץ ,ניריגלים .ישיבת מרכז הרב .ירושלים תשל״ז.
מ ע ש ר כ ס פ י ם הלכות הפרשת מעשר כספים ושיעורי נתינת צדקה.
מ א ת אברהם מרדכי אלברט .ירושלים תשל״ז.
מ ק ו ר ה ב ר כ ה על הלכות ברכות הנהנין ,כולל לוחות של רוב המאכלים
וברכותיהם ,ע ם ביאורים ומקורות .מ א ת הרב גבריאל קרויס,
חבר בד״צ מנשסטר .לונדון תשל״ז.
ב ר י ת מ י ל ה היבטים הלכתיים ורפואיים .בעריכת ד״ר א ב ר ה ם שטינברג.
הוצאת המכון ע״ש ד״ר פ .שלזינגר ז״ל ל ח ק ר הרפואה עפ״י
התורה שע״י ביה״ ח שערי צדק .ירושלים תשל״ז.
ע ל ה ת י י ח ס ו ת ל מ א מ ר י ח ז ״ ל ב א ג ד ה .אוסף מקורות .בעריכת
צ״ א נויגרשל .משרד החינוך והתרבות ,אגף החינוך הדתי .ירושלים
תשל״ז.
צ ר ו ר ה ל א ל ע ז ר תפילות ווידויים לחולים ותחינות לבתי עלמין .דפוס
צילום מספרים עתיקים .ערך מאיר וונדר .ירושלים תשל״ז.
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב משה צוריאל
הלכה או אגדה
]המשך[
סיכום
ראינו
מגדולי
ח ז י הראשון של
האחרונים
ומחשבת
ראיני
לילוד
עיין
לעימתם
ההלכה
חשבון
בהמשך
העיקרי של לומד תורה
גדולים
בזורה
אחרים
בלעדית,
לימוד
הצעה מ ה יהא עיסוקו
ישראל.
בעד
שנדפס
המאמר נשתדל בעז׳־ה לחפש סמיכין לשתי השיטות ,בדברי ח ז י ל והראשונים.
תוצע
האגדות
זצ־ל
שצידדו
המאמר
בגליין
הקידס
שמעני
*?2
להיפך
לכםרף
בימיני.
מדברי חז״ל שיש בהב משבעות נגר בעלת האגדות
בירושלמי ,מעשרות ,סוף פרק ג,, :רבי זעירא היה מקנתר לאלי
וצווח להם ספרי קוסמים) ,מבואר שם בהמשד ששאל פירוש על פסוק
ודרשו לו מרישא לסיפא והוא הקשה שהיה אפשר לדרוש להיפר גם כן,
לרישא( …אמר רבי זעירא היא הפכה והיא מהפכה ,לא שמעינן מינה
ירמיה בני אזל צור דוקנותא דהיא טבא מן כולם״ עכ״ל ופירש שם פני
והחזק עצמך בשאלה זו ששאלת ״היתד .ניטלת בתקני מהו״ ,שזהו דבר
ובו נעסוק והוא טבא מדבר אגדה שחוא מן כלום״ עכ״ל.
אגדות
מסוים
מסיפא
כלום.
מזדזז -
הלכה
וכן ההליטו ״אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן ה ת ו ס ס ו ת
)כלומר ,תוספתות( אלא מן התלמוד״ )ירושלמי פאר ,פרק ב ,הלכה ד(.
ושבתו את ההלכה :״אוהב הימם שערים המצוינים בהלכה יותר מ כ ת י
כנסיות ומבתי מדרשות ,אין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של ה ל כ ה ״
)ברכות ח .(.״איזה תלמיד הכם שממנין אותו פרנס על הציבור ,זה ש ש ו א ל י ן
אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר״ )שבת קי״ד .(.״לא תפיק נפשר ל כ ר
מהלכתא״ )ר״ה י״ג .(.״כל השונה הלכות מובטה לו שהוא בן עולם ה ב א ״
)מגילה ב״ח .(:״דבר השם—זו הלכה״ )שבת קל״ה .(:״עקיבא :מה לר א צ ל
הגדה ,כלך אצל נגעים ואחלות״ )חגיגה י״ד .(.ובפסוק בקהלת ו ,ב :״איש א ע י ר
יתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל א ש י י ת א ו ה
ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו״ ,דרשו :איש א ? מ
יתן לו חאלקים עושר — זה המקרא ,ונכסים — אלו הלכות ,וכבוד — זד,ר
התוספת )קרי :תוספתות( ,ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוי׳ — א ל ו
משניות ,ולא ישליטנו האלקים לאכול ממגו — זהו בעל אגדה שאינו ל
אוסר ולא מתיר ,לא מטמא ולא מטהר ,כי איש נכרי יאכלנו — זה ב ע ל
תלמוד ,עכ״ל ירושלמי .ופירש פני משה שעל ידי פלפול הגמרא יודע ט ע
של דבר להורות הלכה למעשה ,עכ״ל )ירושלמי הוריות פרק ג ,הלכה ח(.
ד
א
כ ל ד
ולפעמים גינו בחריפות את בעלי האגדות; ״אמר לו רבי טרפון ) .ר 3י
אליעזר( מודעי! עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו״ )יומא ע״ו .(.ו ע ל
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
סיפורי רבה בר בר חנה ״כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא וכל בר
בר הנה םיכסא״ ,פירש׳יי :׳מוטה )ב׳׳ב ע״ד (.״עד מתי אתה מעוות עלינו את
הכתובים״ )ספרי ,ריימ דברים ג׳ פעמים ,וכן בילק״ש דברים תימצ״ג וראה
םירימ״י בראימית מא ,מג ע״פ ספרי הנ״ל(.
מדברי הגאונים שמשמעותם נגד מעלת האגדות
״ונשאל רב האי גאון מאי הפרש בין אגדות הכתובות בתלמוד שאנו
מצווים להסיר שיבושם )פירש נהל אשכול :ליישבן ולקרבן אל השכל( להגדות
הכתובות חוץ לתלמוד ? והשיב ,כל הנקבע בתלמוד מהוור הוא ממה שלא נקבע
בו ,ואעפ״כ אגדות הכתובות בו אם לא יכוונו או ישתבשו אין לסמוך עליהם,
כי כלל הוא אין סומכין על אגדה ,אבל כל הקבוע בתלמוד שאגו מצווין להסיר
שיבושו יש לנו לעשות כי לולי שיימ בו מדרימ לא נקבע בתלמוד ואם אין אנו
מוצאין להסיר שיבושו נעשה הדברים שאין הלכה .אבל מה שלא נקבע בתלמוד
אין אנו צריכין לכל כך .אם נכון ויפה הוא ,דורימין ומלמדין אותו ,ואם לאו
אין אנו משגיהין בו״ עכ״ל )האשכול ,ח״ב דף .(47
״כתב רב שרירא גאון על ענין האגדות ,הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרי
מדרש ואגדה ,אומדנא נינה׳ …לכן אין םומכין על אגדה ואמרו אין למדין מן
האגדות …וחנכון מחם מד ,שמתחזק מן הימכל ומן המקרא נקבל מהם ,ואין
סוף ותכלה לאגדות״ )אוצר הגאונים ,לוין ,ירושלים תרצ״א ,חגיגה ,דף .(60
״יאיז לד ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת״ )מבוא התלמוד ,לר״ש
הנגיד(״ .״ואין מביאין ראיה מאגדה״ )רבי סעדיה גאון ,אוצר הגאונים ,דף .(65
״ואין מקשין באגדה״ )אוצר הגאונים הרכבי ,סימן שנ״ג( .כלשון הזה גם
בסוף הפתיהה למורה נבוכים .יימ לציין שדברים אלו נאמרו לפני גילוי ספר
הזוהר הקובע שיש לכל מדרשי חז״ל תוך ופגימיות ,וכמבואר בגר״א על משלי
כ״ד פסוק ל׳ ,עיי״ש.
מדברי הראשוניב שיש בהם משמעות נגד מעלת האגדות
וכל המניח דברים שביארנו שהם בנוים על יסודי
כתב הרמב״ם:
עולם ,והולך ומחפש בהגדה מן האגדות או במדרש מן המדרשים או מדברי
אהד מן הגאונים ז״ל עד שימצא מלה אחת ישיב בה על דברינו שהם דברי
דעת ותבונה אינו אלא מאבד עצמו לדעת ,ודי לו מה שעשה בנפשו״ )שו״ת
הרמב׳׳ם מהדורת בלאו ,ירושלים תש״ך ,דף .(715
עוד כתב :״אין מקשין באגדה) …כי( כל אהד מעיין בפ׳ )בפירושן(
כפי מה שיראה לו בו ואין בזה לא דברי קבלה )מסורת( ולא אסור ולא
מותר …בין שהיו כתובין בתלמוד בין שהיו כתובין בספרי דרשות )כלומר,
ספרים נפרדים(״ עכ״ל )שם ,דף .(739
עוד כתב :״אמרו חז״ל בכך טעמים מסוימים על דרך הדרשות אשר
דרכם ידוע אצל מי שמבין דבריחם והוא שהם אצלם כעין המליצות הפיוטיות,
לא שכר הוא ענין אותו חכתוב .ונחלקו בני אדם בדרשות שגי חלקים ,חלק
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)אהד( נדמה לו שהם אמרום על דרך ביאור אותו הפסוק ,וחלק )שני( זלזל
בהן ועשאן ללעג ,כי הדבי פשוט וברור שיא זה הוא ענין הכתוב .ו א ו ת ו
חלק )של פשטנים( נאבק ובתיוכח על אימות הדרשות לפי דמיונו ו ה ג נ ה
עליהן ,ודמה שכך הוא ענין הנתיב ,ושמשפט חדרשות כמשפט הדינים
המקובלים .ולא הביני שתי הכתות שהם על דרי מליצות הפיוטיות אשר ל א
יסופק ענינם לבעל תבונה …כמאמר ,,ייתד תהיה ל־ על אזני״ ודברים כ״ג(
תני בר קפרא אל תדרי אזנך אלא איזני מימד שאם ישניע אדם דבר מ ג ו נ ה
יתן אצבעו בתוך אזניו )כתובות הי( .מי יתן וידעתי האם התנא הזה ,ל ד ע ת
הסכלים הללו ,כך סבור בפיררמ פסוק זה ,ושזה הוא ענין המציה הזו ,ושהיתד
היא האצבע ואזנך הם שתי האזנים י אינני חושב שמי שהוא משלמי ה ד ע ת
יסבור כן .אלא זו מליצת פיוטית נאה מאד ,זירז בה על מדה נעלה והוא :
כשם שאסור לומר דבר מגונה כך אסור לשמעי .ידבמי -את זה לפסוק על
דרד המשלים הפיוטיים .וכך כל מה שאומרים בדרשות אל תקרי כך אלא כך,
זהו ענינו״ )מורה נבוכים ,ה״ג ,פרק מ״ג ,תירגום רב קאפח .אך ראה השגה
על דברי הרמב״ם בהקדמה לס׳ קורא באמת ה״א להרב יצהק דב ה מ י במברגר(.
וכן כתב בנו רבי אברהם ,עם יתר הרהבה ,במאמרו על הדרשות חלק
רביעי ,נדפס בתחילת ספר עין יעקב ,:״…אך דע כי פירוש ייפסוקים שאינם
תלוים בעיקר מעקרי הדת ולא בדין מדיני התורה שאינם קבלח בידם אבל ממ
מהם לפי הכרעת הדעת ויש מהם דברים הנאים ומתקבלים״ עכ״ל.
ובימלטי גבורים סביב לרי״ף על מסכת ע״ז פ״א בשם ריא״ז על הירוימלמי
נזיר פרק ז הל׳ ב ״וכי המדרשים אמנה הם י דרוש וקבל שכר״ — הא לד
הדבר מבואר שלא אמרו הכמים המדרשים על דרך אמונה ועיקר אלא להרבות
טעמא למקרא ולדורשו בכל פנים אולי יש בהם רמז עכ״ל.
ואלה דברי רמב״ן ,בענין הלוקת דברי תורה לשלושה הלקים :״הביבליה
)תנ״ך( ,התלמוד …עוד יימ ספר שליימי הנקרא מדרש ,רוצה לומר שרמוגש,
כמו אם יעמוד ההגמון ויעימה שרמו״ן ואהד מן השומעין היה טוב בעיניו
וכתבו .וזה הספר מי שיאמין בו טוב ,ומי שלא יאמין בו לא יזיק״ עכ״ל
)מדובר ימם על קטע ממדרש איכה רבד) (.כתבי רמב״ן ,הוצאת מוסד הרב קוק,
ח״א ,דף ש״ח( וכתב שם העורך ,רב שעוועל ,כמה בירורים אם דעת הרמב״ן
כפשוטם של דבריו או רק דהה שם את חמומר בקש .ובשו״ת חתם סופר או״ח
ט״ז כתב :״וכבר כתב הרמב״ן בספרו מלהמות הובה ,״כל מה שלא נמצא
בימ״ס בבלי וירוימלמי ומדרשיהם ,אין אדם מהויב להאמינו ,והמאמין יאמין״
עכ״ל.
וכך דברי רבי אברהם אבן־עזרא :״ואשר כתוב בדברי הימים דמשה
)אולי כוונתו לספר הישר( אל תאמן ,וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו
נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו .ואף כי יש בו דברים
שמכחיימים הדעת הנכונה .וככה ספר זרובבל וגם ספר אלדד חדני והדומה
לחם״ )ביאורו לשמות ב כ״ב ,וכן שם פרק ד פסוק כ(.
וכתב המאירי :״אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות
ואגדות ,וכבר ידעת שאין משיבין באגדה״ )מאירי ,שבת על דף נ״ה.(:
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכתב תשב״ץ ,בפירושו לפרי־י אביה:) ,יגן אבית ,ירושלים תימכ״א ,דף
פ״ג( :״וכמו שאנירו הזי ל כי היו רבנן ה ליי *:י ניגירסייהו הוו אבירי ניילי דבדיהותא
וזהי ענין האגדית דזרימ הנמצא•? בתל:׳—״ עב״ל ,וכן כתב בסגנון זה המאירי
על משלי ט״ו פסיק כ״ג וכן בדיות כתב החסיד ר״י יעבץ מספרד על אבות
דף .01וכן מובאת דעה זו לר׳ ידעיה בדרימ׳ דמו״ת רימב״א ה״א סוסי׳ תי״ח
דף קע״א( וקצת מקיר לדעתם אולי יש לראות במסכת סופרים ט״ז סעיף כ׳
״פנים משחקות לאגדה״ י.
בתוך מסגרת זו ,די יינו במובאות הג״ל בלבד מחז״ל ,גאונים וראשונים
להוכיח המגמה שהצבענו עליה של הסתייגות מן האגדות .כעת עלינו להעיר
על מקום עיון נוסף .יש גם מקומות ברמב״ם המשבחים ביותר העיון וההקירה
בעולם האגדה ,כלומר מצוות שבלב ,אמונה ,אהבה ויראה ודביקות )וכמו שיבואר
להלן לקט מדבריו(.
כתב הרמב׳ים :״והנני פותה את הדברים במימל אשר אימא לך ,ואומר,
כי המלך בארמונו ,וכל אנשי משמעתו מחם אנשים בעיר ומחם מחוץ לעיר,
ואותם אשר בעיר מחם אשר אחוריו אל חצר המלך ופניו מופנים לדרך אהרת
ומהם אשר מטרתו להצר המלך ופניו כלפיו ומבקש לחכנס לחצרו ולעמוד
לפניו) …קבוצה א( אותם אשר הם מהוץ לעיר הם כל אהד מבני אדם שאין לו
דעה ,לא עיונית ולא מקובלת .כגון נדה* התורכים …והכושים …ואין אלה בדרגת
האדם) …קבוצה שניה( אבל אותם אשר חם בעיר אלא •מאחוריהם אל הצר
המלך )הם בעלי דתות השונות ,ואינם מישראל(״) .קבוצה שלישית( הפונים
להצר המלך להכנס אליו אלא שלא ראו כלל הצר המלך הם המוני אנשי התורה,
כלומר עמי הארץ העוסקים במצוות .וקבוצה רביעית( אותם שהגיעו להצר הם
ההכמים המאמינים את ההשקפות האמתיות בדרך לבלה )מסורת( ועוסקים בדיני
מעשה העבודות ,ולא התעמקו בעיון ביסודות הדת ולא הקרו כלל על בירור
אמתת דעה) .קבוצה חמישית( אבל אותם אשר התעסקו בעיון ביסודות הדת כבר
נכנסו אל הפרוזדורים ,ובני אדם שם שונים במעלתם בלי ספק .אבל מי שהושגה
לו ההוכחה על כל מה שהוכח) …קבוצה ששית( כבר נמצא עם המלך בתור
החצר״ עכ״ל )מורה גבוכים ,ח״ג פרק נ״א( )תירגום רב קאפח(.
הערה
1יש להעיר כאן
של דברי הרמב״ם
צריכה
ממנה
הנפש גם כן
הליאות
זה העירו
כמיש
שאינו
חשיבה.
ב פ ר ק חמישי,
להתעסק
כ י הוו
ידוע
מקומו
הביאיר
הקדמה
במניחת
חלש־
בש״ס,
התמוה
ל פ ר ק י אבית .שם
החושים
רבנן
הנ״ל
נלע״ד
בעין
לפתוחים
מ ג י ר ס י י ר – ,היו
ואינו
דומה
נאמר
כתיב
אמרי
בגלל
תרגום
מוטעה
בתירגום ר׳׳י ת י כ ו ן ״כן
ולענינים
מילוזא
ל ש ב ת ל .:אבל
הנאים ,עד
זבדיחותא׳׳
בתירגומו
שיסור
עכ״ל
ועל
המדויק
של
ה ר ב קאפח ,לא מ ו פ י ע ו ת ת י ב ו ת ה מ ס ו מ נ ו ת כ ל ל ,והן פליטת ה ק ו ל מ ו ס של ר״י תיבון בלבד.
ו כ נ ר א ה על ס מ ך ז ה
הבינו רשב׳״ץ
ומאירי וריעב״ץ
א ב ל באמת ,ל א יצאו הדברים הללו מ פ י ה ר מ ב ״ ם
שבזה
יובנו
מעולם א ל א
האגדות
מתרגום
התמוהות
בש״ס.
מוטעה.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כאן משמע שהרמב״ם נתז עדיפות לבעלי חקירות בענינים אמונתיים ע ל
פני אלו שחוקרים במצוות שבמעשר .,וכן כתב בסוף פירושו למשניות ב ר כ ו ת :
״כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו״ עכ״ל.
וכן כתב הרמב״ם בסוף אגרתו לר״י אבן־יהודה ,שהעסק במשא ומתן שבגמרא
הוא פהות במעלה מאשר העיונים באלקות )אגרות רמב״פ ,מוסד הרב קוק,
ירושלים ,תשל״ב דף קלד—קלו(.
וכן הבין בדבריו הרב קוק זצ״ל :״לפי דרך המעיינים הרוחניים בסדר
לימוד ההלכות שלא להיות עסוק בהויות הסוגיות כי אם בהלכה ברורה ,על כ ן
הרבה בהקדמת ״הומת הלבבות״ להורות )מה שיובא לקמן( שדרך הראשונים
היה להוקיר מאד את עתם מלעסוק בה בפרט* השאלות המעשיות ,ושננו את
דברי הקבלה )המסורת( ושמו עיקר עיונם בכללות העבודה וטהרת המדות
והדעות ,וכשהיה נדרש להם לברר ענין מעשי מסופק ,בררו אותו בתכלית הקיצור
על פי היסודות שהיו בידם ,ואם היה הדבר נוטה לכאן ולכאן ,הכריעו על סי
רוב דעות .וכן הרמב״ם שצור ,לתלמידו ,באגרתו ,שכשיקבע ישיבה יעסוק
בחיבורו משנה תורה והבור הרי״ף ,ורק כשיהיה להם ספק יכריעו ע״פ התלמוד.
)ושאר הזמן ,או מרבית הזמן ,יעסקו בעיונים האלוקיים ,בהשגת דרכי האלקות(.
ולא הוצרכו לדאוג כלל שמא לא יוכלו ללמד דבר מדבר ,כי בישרת השכל
הבאה מההשכלה הגבוהה ,אשר ממעין יראת השם הבהירה ,מיישרת את הסברא
עוד יותר מהעסק בפרטי ההויות״ עכ״ל )אורות התורה ,סוף פרק ט(.
בעל ח ו מ ת הלבבות ,חילק את לימודי ההורה לעשר קבוצות .השמינית
שבהם ״אלו שהטריחו עצמם להבין דברי בעל התלמוד ולתרץ קושיותיו ולפתוח
מנעוליו ,כדי להשיג בכד תהלה ולהתפאר בו ,והם מתעלמים מהובות הלבבות,
ונרדמים מדברים המפסידים את המעשים ,ואבדו ימיהם בלימוד המצאות נדירות
בפרטי המשפטים ,וכל מוזר מדברים הקשים בפסקי הדינים ושננו מהלוקות בעלי
השמועות במקרים הנדירים אשר יארעו בין יריבים ,ונתעלמו מלעיין במה
שאינם רשאים להתעלם מעניני נפשותם …והקבוצה התשיעית הם אנשים
שהטריחו עצמם בלמידת מה שמיוחד להם מתובות הלבבות והאברים …וקבעו
פסקים במשפטים״ עכ״ל )שער שלישי ,פרק ד ,בתירגום רב קאפח ,דף ק״נ(.
ועוד כתב בעל ״חובות הלבבות״ בהקדמתו )דף כ״ח במהדורה ד״נ״ל(:
״התחקיתי על עקבות דור הישרים ימקדמונו ומצאתי כי התעסקותם במצות
שהן חובתם חמיוחדת להם עצמם )תורת תקון הנפש והמדות( היתד• יותר
גדולה וחמורה מהתעסקותם בפרטי הדינים המשפטיים וקושיות השאלות הנדירות,
ושהשתדלותם היתד .ככללי הדינים ויםודי המותר והאסור ,ואחר כד היו
מפנים את עיונם והתעסקותם בטיהור מעשיהם וחובות לבותיהם .וכל זמן
שאירעה שאלה בפרטי הדינים והנדירים שבהם ,מעיינים בה לשעתה כפי כח
שיפוטם ,ולומדים דינה מן הכללים המקובלים בידם ,ואינם מנגרידים מחשכתש
לעייל כה לפגי כן״ עכ״ל.
ועוד שם בדף כ״ד :״ונשאל אחד ההכמים על שאלה נדירה מדיני הגירושין,
והשיב לשואלו ״אתה השואל על מה שלא יזיקחו אי ידיעתו ,האם ידעת היטב
כל מה שאתה חייב לדעת מן המצוות אשר אינך רשאי להתעלם מהם ,עד
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שנתפנית להפליג בעיון בשאלות הנדירות וקושיותיהן איבר לא תרכוש בידיעתן
מעלה כדתי ואמונתך ,ולא תתקן בהן מגרעת שבמדותיך הנפשיות״ עכ״ל.
וכן כתב רמח״ל ,למעשה ,בסוף קוגטרס ״דרך הכמה״ )ילקוט ידיעת
האמת ,חייב ,דף ר״ס ואילך( ,ימאהרי שהאדם קבע סדרי לימוד בש״ם ברמב״ם
ובית יוסף והמדרימים ״אז ישים עיקר כל עיונו כאלקיות כל ימי חייו״ .אמגם
אין צורך שיגמור כל הנגלות תהילה ,אלא שיימים בהם שיעורים תמידים
כסדרם כדי שיוכל להקיסם.
ועוד יותר כתב רמה״ל ,בבהירות ובתקיפות ,למורו ר״י באסאן ,כאשר
הנ״ל עדד אותו להדפיס ספרו ״דרך תבונות״ ,המלמד איך ללמוד גמרא:
״ראיתי אשר שמה כ״ת כי עשיתי פרי בנגלות ,וגם אני יממה ,תהלה לא־ל,
באשר יהנני השם בכל הלקי תורתו הקדושה ,כי כולה תמימה ומימיבת נפש.
אך מנחש אני בגביע שלי כוונת כ״ת אשר לזה היה מתאוה ,ולולי הייתי מניח
הגסתרות ועושה בנגלות )התורה( כבר היה לו לשמחה .ואנ־ )כשלעצמי( צר
לי מאד היותי רתוק מאת הדרת כ״ת ,כי לולי הייתי קרוב אליו ,לא הייתי מניח
מלהשתדל כי איש כמוהו ,שר וגדול בישראל ,יעזוב את הטוב הפנימי ,אור
הבהיר ,סולת נקיה ,להשביע נפימו הרמה רק בעשב השדה ׳מהוא פשט התורה,
ובתמרור היי הק״ו וגז״ש )מקורותיו בתקו״ז ,סוף הספר ,תקון ט ,וכן תקון
ל .וגם הגר׳׳א על תיקו״ז דף קלא :כתב כן( .והשכינה הקדושה ממתגת
לבניה …הייטב בעיני השם ? וסוף דבר ,מח גמצא גחת רוח ליוצרגו בכל
הפלפולים הגדולים והפסקים הרבים ? )יש להשוות דבריו פה לדבריו ברוח דומה
בתחילת מסילת ישרים ,בהקדמתו( .ואין אהד מתהזק לעמוד בסוד השם ולגלות אור
כבודו של השכינה …ברזין דאורייתא .לא בסתר מדבר הקדוש רשב״י שמי
שאיגו יודע רזין דאורייתא אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין ,מפקין ליה
מכל תרעי דההוא עלמא .ההסתר הסתיר הרב הקדוש האר״י זלה״ה דבריו באמרו,
שמי שהוא חריף יעיין שעה א׳ או שתים לכל היותר בהלכה ומי שאיגו חריף
לא יעיין בה כל עיקר ,אלא עיקר העסק יהיה במדרשים ,ובאגדות ובקבלה,
פנימיות התורה י אם כן ,איפוא ,למה געזוב את העיקר וגאחז את הטפל י…
וכי יאמרו ,הלא )לימוד( הדינים צריכים ליימראל ,הנעזוב אותם ל לא ,לא
נעזוב אותם .אבל נקבע להם זמנים לפי שאי אפשר בלאו הכי .אך לא כהס
נכדה זמננו .הלא זה רע בעוה״ר שרוב חכמי ישראל כבר רחקו מעל האמת
ומן האור הנעים ,כבוד השם אלוקינו ,ללכת אחרי פלפוליהם של הבל״ עכ״ל
)אגרות רמח״ל ,תאריך י״ט אדר ,ד״תצ״ב( .ועוד יותר כתב באגרתו ר״ח אלול
התצ״ה על הכמי הישיבה המפלפלים ולא מעיינים בפירושא דקרא ״מה השם
אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה״ עיי״ש.
דברי האריז״ל נגד ההתעסקות כל היום בעיון ההלכה ,מובאים בשער
המצוות ,דפוס ישן דף ל״ג ובדפוס חדש דף ע״ט .וכן בעץ חיים דף ב׳ דפו״י
ודף ח׳ בדפו״ח .שם הוא קובע ׳מסילוק הקושיות והסתירות הוא סילוק קליפות
רעות הסותמות הבנת התורה ,וכמו קליפות אגוזים .אבל מי שעוסק כל היום
בשבירת הקליפות ,ולא אוכל עצם האגוז ,חוטא על נפשו .עיון הקושיות הוא
הכשרת התורה ,ולא תורה גופא ,שהיא היא דיגים ,מדרשים ,וסודות .וכן
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מבואר בסידור רמי׳ ק דף ד׳ <ס״ק ל׳יב( וז׳יל :״אד אל יטריד כל יום בעסק
הלכה ,כי מה לו ימילך הזמן בגוף התורה ולא בנשמת התורה״ .אמנם בספר
״הקרן חצות״ ימל רב יהושע שפירא זצ״ל וירושלים תשל״ב( חייב דפים
תצ״ו—תק״ב בא ליישב שישנם שני מיני עיון .עיון הבנת כל דין על שרשו
בש״ם ,מאיזה פסוק או תקנת הדיל פסקו כך ו וזו חובת כל אדם ואדם ,ובלי
זה אסור לו לגימת ללימוד פנימיות התורה( והעיון לעקיר הרים ולטוחנב זד,
בזה ,להקשות ולתרץ ביישוב הסוגיות ,עיון יישם עיון .רק בסוג אהרון זה
כתב האר״י ז״ל לצמצם לשעתיים ביום .והוא כמו השוואת לימוד הש׳יס ללימוד
הרי״ף בלבד ,בלי כל המשא ומתן .יסוד זה נרמז במעשה רב לגר״א ם״ק ס׳
עי׳ימ .ויכול להיות שהרמב״ם כיוון לזה באגרתו המפורסמת י ד י בן יהודה,
בסידור לימודו )אגרות הרמב׳׳ם ,מוסד הרב קוק ,דף קלד—קלו(.
ובכן ,הדרן לקושיין .פתחנו בהוכחות שהרמב״ם לא סמך בסמיכה בכל
כוהו על המדרשים ואגדות .וסיימנו במאמרים המוכיחים שהקרי־אמונה הם
ביהס של ימופרי דימופרי כלפי המשפטים שלמעשה שבתלמוד ,״דבר גדול זו
מעשה מרכבה ,דבר קטן זו הויות דאביי ורבא״ )סוכה כיה (.וכלשון הרמב״ם
בהקדמת פירושו למשניות ברכות )בדפוס וילנא ,דף ג״ה .סוף טור א ובמהדורת
רב קאפח ,דף כ׳( :״וכשיראה משל ממשליהם של הז׳׳ל שהוא קשה להשכיל
אפילו פישוטו ,ראוי לו להשתומם מאד ן להצטער מאד[ על שכלו שלא הבין
הענין עד שנעשה אצלו כל הדברים חאמתיים בתכלית הריחוק״ עכת״ד.
עלינו להבין שני דברים בהם נשתנו דורות אחרונים מדורות הראשונים.
דורות הראשונים לא סמכי על המרדימים )ואפילו אינם מצוטטים כ־ צרכם
בהובות הלבבות ,כוזרי ואמונות ודעות ומורה נבוכים( ,מה שאין כן אהרונים
מדייקים בכל תג וניב .לאידך גיסא ,דורות הראשונים סמכי מאד על פדי
ההגיון והשכל .הם ידעו ״הלילה לנו מהימם שנאמין בנמנע ובמה שהשכל
מרחיקו ורואהו כנמנע״ )כוזרי מאמר א ס״ק פ״ט ,וכן שם ס״ק ס״ז( .גם כל
ספר הובות הלבבות מבוסס על ראיות מן השכל ומן המקרא וכן ספרי רס״ג.
האחרונים ,לעומת זאת ,ראו ירידת הדורות ואין סומכים על שכלם מאומה.
הרמב״ם ושאר הראשונים קבעו מעמד ?מדרימים שהם נמוכים מן ההלכות .אבל
העיונים הפילוסופיים כדי להגיע להשגת אלקות ,הם מרוממים לעילא לעילא על
כל ההלכות .האחרונים הבחינו בהידרדרות הדורות וקבעו שהמצב הוא בדיוק
להיפך .התרחקו לגמרי מהפילובופיה ,ורוממ* על :ם ליצרי מדר־ציב )לדוגמא:
תגועת החסידות ותנועת המוסר ,וגם המקובלים אמרו ״כל הסודות גנוזים
באגדות״ — הגר״א על משלי כ־׳ד ל׳ ,תניא דף קל״ ז ועוד(.
ואלו הן ההוכהות שהביאו האהרונים להרחיק את הפילוסופיה הדתית.
שו״ת הוות יאיר סימן ר ״ י ״מכל מקום אנו טוב לנו באמונה בלי שום הקידה״
ושם בסימן רי״ט :״האמונה היובית וטובה ,וההקירה תועבה״.
הגר״א מוילנא בביאורו ליורה דעה קע״ט ם״ק י״ג מתה בקורת הריפה
על הרמב״ם עיי״ש וכן בביאורו בסימן רמ״ו ס״ק י״ה )אתר* שהרמ״א שם
התיר את הפילוסופיא ,וכן דבריו בשרית רמ״א זי( כתב הגר יא ״אבל לא ראו
את הפרדס ,לא הוא ולא הרמב״ם״ .ובהקדמת פאת השולהן סוף דף ה׳ כתב
1
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תלמידו רבי ישראי שקלאיו בדדי ׳־תגר• א יא מצא בפיליסוסיא יותר דשני
דברים בעלי תועלת . .והשאר יש לזורקי הדיצה־־ .וכן גער בהם ב.,אבן שלימד.״
פיק י״א אות ד .וב״כתר ראש״ •הנהגותיו( כתוב בשמו בהגהות אהלי היים
אות ל״ח :״רבנו הגרי א היה :ייבב נשר מנורת המאור וחובות הלבבות,
ובמקום שער הידיד ישיש בו הקירות פייוסישייה׳ היה איכר ללמוד כוזרי,
וגם ספר מסילת ישריב״ .גב בשיי ת גידע ביהודה קמא ,אריה סימן ל״ה כתב
לבעל תשובה אהד יימוד ספרי מיסל דיבית הלבבית מן אדר •מייד הידיד
עד גמירא״ עכ׳־ל.
אבי כאמור .יא התנגדו אלא לפרי -מסוים של החקר באגדה ,והוא החקירה
האנושית .אבל הודו לעצב הצירי מ י ו ן ועיון במושגי האגדה ,אם הוא מושרש
במדרש או בסודות התורה ,ולא על סי השכל גרידא.
ואלו הב מאמדי ״ז״י
,
^*• יי*״• דאג*״ ״
״שלא תאמר למדתי הלכות ,די לי ,תלמוד לומר כי אם ׳ממור תשמרון כל
המצור ,.למוד מדרשי היכות ואגדות״ ׳ספרי עקב מ״ח.1
״רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם י למד אגדה שמתוך כך אתה
מכיר את הקב״ה ומדבק בדרכיו״ דמם ,מ״טו; ״ובהם מקדשים שמו של
הקב״ה״ )ילקוט שמעוני תהלים רמז תרע״בו; ״ושאינו לומד אגדות ,עליו
נאמר כי לא יבינו אל פעולות השם״ )שם ,רמז תש״ח( .ובימי חז״ל היו רבנים
מיודדים שעסקו באגדות )ירוש׳ יבמות ד׳ ב׳( )ב״ר צ׳׳ד( .״בוא וראה כמה
קשה יום הדין …כיון שתיית בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה ? אומר
ייו׳ א״ל אמור לפני מה שקרית ומה ששנית״ )עיי״ש אריכות שהאדם נבחן
לעתיד לבוא אם למד משנה והלכות ותורת כהנים ואגדה ותלמוד וסתרי תורה(
)מדרש משלי י ,מובא גם בביאור הלכה סימן קנ׳יה(.
ובזהר ה״ג דף קנ״ב נמשלה התורה לגוף ונשמה .הגוף אלו ההלכות ופשוטי
מקראות .הגשמה הם סודות התורה .ומי שהוימב שאין תוך תהת כל המלבושים,
איו לו חלק לעוה״ב .עיי״ש .ממילא מבואר שכל יהודי שלם צריך להתגעגע
לכד ולהשתדל בפועל שבימי חייו ,עודגו בגלגול זה ,יגיע לעסוק בפנימיות
ההיא .וכן בתקוני זהר ,תקון ס״ט הזכירו את הבהמות המסתכלות רק בתבן
התורה ,קליפה היצונית ,ואילו הכמי התורה אוכלים את התוך .וכתב שם הגר״א
יז־ף קל״א (:״תבן ומוץ הוא להבין הפשט …אע״ג שהכל הן קדושת תורה,
מ״מ נגד הקבלה הן קליפין״ עכ״ל ,וכן כתב בשמו ב״אבן שלימה״ ם״ק צ״ח
וצ״ט ״וכל זמן שאינו מבין את הסוד ,אפילו הפשט אינו ברור בידו …ומי
שהיה יכול להשיג הסודות והוא לא נשתדל להשיגן ,נידון בדינים קשים ר״ל״
עכ״ל.
וכן כתב רה״ו ,תלמיד האריז״ל ,בשמו בהקדמתו לעץ חיים ,סוף דף א /
״אל יתמה האדם בראותו ספר הזוהר איך קורא אל המשנה שפחה וקליפין׳/
ושם בדף ב׳ מבואר שבזה היה הטא אדם הראשון והערב רע שרוצים רק
בהבנת מעשי המצוות ,האסור והמותר ,ולא בפנימיותן .וכבר מבואר בזהר ה״ג
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דף רמ״ד :שכל הש״ס תנאים ואמוראים סדרו דבריהם לפי סודות התורה,
והכל בכל מכל ע״פ הסוד .וכפי היסודות שהובאו במאמר זה ,סדנא ד א ר ע א
חד הוא ,כל האגדה משקפת הסוד והתוך .
2
2
וישנם
״מורד.
שרשים
כאן
נבוכים׳׳
של
היתר.
)ולעיל
)ח׳׳ג
״המעלות
נ״ב
בפרק
עמוקים
פרק
בשאלה
נ״ד(
המדותיות,
כתב
ורוב
״היא
מה
חילק
מהווה
הרמב״ם
המצוות
מטרת
את
אינן
עשיית
עצם
השלימות
אלא
המצוות
הדביקות
לארבעה
לשגת
כולן״(.
בשם
יתברך.
חלקים.
המין
המין
בסוף
שלישי
של
הזה
הרביעי
במעלה
השלימות׳׳
השלימות
היא
ה א נ ו ש י ת האמתית ,היא ה ש ג ת ה מ ע ל ו ת ההגיוניות ,כ ל ו מ ר ציור מ ו ש כ ל ו ת ה מ ב י א ו ת ל ה ש ק פ ו ת
אמתיות
ובה
בענינים
וזו
האלוקיים
התכלית
היא
הסופית…
האדם ״אדם״ עכ״ל .ושם ב ס ו ף פ ר ק נ״א כ ת ב על
לשונו:
היא
לו
המעניקה
הקיום
פ ס ו ק ״אשגבהו כי ידע
וזד,
שמי״
״כי ס ב ת ההשגחה הגדולה הזו באדם היא …ידיעת השם היא השגתו …כי בי
האהבה
עד
המופלגת
תשאר
שלא
בדבר
מחשבה
זולת
אחר
האהוב,
אותו
עכ״ל )וביאר בזח חטא אדם הראשון ב ת ח י ל ת ספרו ,פ ר ק ב׳ ,שעד אז עסק
שנבחן
בתיאורים
במצוות
ומדות(.
וכן
של
הנצתי,
ביאר
האדם
ובביאור
״אמת־שקר״
הרמח״ל) ,דרך
ראוי
שיהיה
המצוות
כלומר,
המחשבתי
ומני
גם
באלוקותו
והדינים מ ה
הפילוסוף
אז
חכמה,
ילקוט
ויעיין
שצרין
במדות
ידיעת האמת,
בכתבי
למעשה״
ח״ב דף
ומגונה׳/
ר״פ(:
כלומר
״שעיקר
ובמאמרי
עיוגו
חכמינו…
עכ״ל.
היא
עצם
העיסוק
ב ב ו ר א יתברך ,וכל השאר ח כ מ ת ה מ ק ר ה מה שמתלווה בחיי המעש
של
העולה
ג
אבל
הוא
פרק
ד :״ואומר כי לפי מה
משני
ה מ ק ו ב ל שוו
הקודש
במושכלות,
נאה
ובביאוריהם,
החשק״
מה
המאמין,
במעלה.
וגם
התחיל
״טוב
ורע,
הוא
חשק,
)הנחה
בסיסית
זו
שנתבאר ידוע
שעיקר
בדעה
מאמתת
כי דרכי
דברי
תורת
האדם
הרמ״א
ה ק ב ל ה הן
בתורת
בעצמן דרכי
חלק
הפילוסופיה
האמתיים המאמינים …וכן כ ת ב ר ב י משה בוטריל בפירוש ס פ ר יצירה כ י ח כ מ ת ה ק ב ל ה
היא
הפילוסופיה רק שבשני ל ש ו נ ו ת ידברו״ עכ״ל( .וכן כ ת ב הגר״א בביאורו ל א ג ד ו ת
ב״ק
חכמת
בעצס,
שישנם שני ח ל ק י התורה .האחד המכשיר למעשר ,המצווה בלבד ,והשני שנקרא תורד.
שהיא ת ו ר ה דלעילא ,והן הן דברי ר מ ח ״ ל שם בדף ר ע ״ ה :״העיון ב א ל ו ק ו ת דהיינו ס ת ר י י ח ו ד ו ,
שלימותו,
רוממותו,
ושפע
ושכינתו,
אחת
מהן.
עסק
החכמה
לעומת
וכן
בריאותיו,
סתרי
נבואתו
ורוח
במבוא
לדעת
ה א ל ו ק י ת לפי
קדשו״
העבודה
עכ״ל.
ת ב ו נ ו ת )בני
שהטיל
מי
על
הרי
שמונה
ברק,
תשל״ג(
שהטיל
חלקים,
דף
מהן,
וידיעת
מבואר
22
השראת
המצוות
יפה
כבודו
היא
מהו
רק
עיקר
הרמח׳׳ל.
זאת ,אפשר להבין
בדברי מהר״ל
) ת פ א ר ת ישראל ,פ ר ק י׳׳א(
התנגדות
להנמכת
ערך לימוד ההלכה .״אל יחשוב )אדם( כאשר ק ו נ ה ידיעה בארבעה א ב ו ת נזיקין ש ה ו א
קונה
ב ש ו ר ו ב ו ר או בענין האדם ו ה נ ה ג ת ו בלבד …אבל ה ת ו ר ה היא גזירה מ ן ה ש ם
והיא
ידיעה
לעול
האדם…
על
זה
ונחשב
שקנה
הידיעה
בגזרת
השם…
והעוסק
בתורה
העוסק
הוא
ב ס ד ר אשר סדר השם יתברך …אשר אין זה מ ת י ח ס אל האדם כי אם אל ה מ ל ך ה ש ם
גזר
היא
גזירה זאת״ עכ״ל.
לעילא
שמבואר
נקרא
48
מן
הכל,
אבל
אלא
כשנדייק
התנגדות
נמצא שאין כאן
גמרצת
לעיון
הכחשת
בגלגלים
המחשבה
ושאר
שם .כ ל ו מ ר ,ד ב ר י ה מ ה ר ״ ל מ ב ס ס י ם ערכם של לימוד הלכה
״דבוק בהקב״ה״.
www.daat.ac.il
שעיון
נמצאים
שהעוסק
אשר
באלוקות
גבוהים,
בהם
גס
כמו
כ
ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
סיכום
נוכחנו לדעת ,כי אנו צריכים מאד את שני המקצועות .את ההלכה כדי
שהלומד פנימיות התורה לא ייכשל במעשיו ,ולא יהא בבהינת ״ולרשע אמר
גם הרב ש״ר הירש אמנם תבע עיון ברעיונות ש ב ת ו ר ה )ראה חלק א של מאמר זה( ,אבל
התנגד
מאייו׳
פילוסופיות
לחקירות
העמוקים שהקב״ה נתן לנו
בספקולציות פילוסופיות
על
בתורתו
מהוה
הוא
האלוקות:
ובמצוותיו .עיקר השכינה
דרש
ברעיונות
להתעמק
ב ת ח ת ו נ י ם ואין לנו
להתעסק
)אגרת צפון ,מוסד ר ב קוק ,דף ס׳׳ח( .בדרך זו הסכים ה ר ב הירש
עם השוללים את דרכם של חוקרי ה א ל ו ק ו ת אשר ראו בו את המעלה הגדולה ביותר .לימוד
התורה ועשיית המצוות גם יחד מוכרחים להביא א ת האדם ל ש ל מ ו ת העליונה ו ל ע ו ש ר רוחני
— רעיוני על תפקידו של האדם עלי אדמות.
גם רבי חיים מוולוזין
י
המחפשים
בא להלחם נגד
ד ב ק ו ת בשם
בלי גדרי לימוד
הלכה.
בלימוד
הגמרא
לבל יגושם
בעסקי
י י 5לנו על אחד מגדולי האדמורי״ם ,תלמיד המגיד ממזריץ ,שהיה
בעשעפער״
כל כמה שורות ,וקורא ב ה ת פ ע ל ו ת ״הייליגער
מפסיק
)בורא קדוש(
מיגו של רמאים ,או עסקי שור וחמור .אולי נגד ת ו פ ע ה זו כ ת ב ר ח ״ ו ב ס פ ר ו ״נפש החיים״,
שער ד ,פרקים א ,ג,
עיקר לימודם
והלכות
י :״כמה מ א ו ת ן אשר ק ר ב ת אלקים יחפצון ב ח ר ו לעצמם ל ק ב ו ע כל
בספרי יראה
מרובות…
ו מ ו ס ר כל
ובעיני ראיתי
בלא
הימים
בפלך אחד
קביעות
התפשט
אצלם
עיקר
זאת עד
אין בהם רק ספרי מוסר ל ר ו ב ואפילו ש״ס אחד שלם אין בו
לבותם
והשכיל
לא
אשר
הדרך
זו
ייחשב אצלו כאילו עוסק בנגעים
ענין
יותר
התהלים
נעלה
דוד
ואהוב
המלך!(.״
לפני
בחר
השם…
בו
ואהלות ,הרי
מאמירת
השם
ו ב ש ע ת העסק
תהלים
והעיון
בקש
שהעסק
העסק
בתוה״ק
שברוב
וטח עיניהם
מהשם
דוד
ב ה ל כ ו ת הש״ם
באותו
)ואפילו
במקראות
בתי
מ ר א ו ת מהבין
שהעוסק
בעיון
דבקות
בתורה ,ודאי שאינו צריך אז
מדרשים
בתהלים
ויגיעה
שאמר
לענין
הוא
אותם
הדבקות
כלל ,שבזה הוא דבוק ברצונו ובדבורו יתברך והוא יתברך ורצונו ודבורו חד״ עכ״ל .ועוד
שם ,שאמנם התיר ה פ ס ק הלימוד ע ב ו ר מ ו ס ר כדי להלהיב ל ב ו ללימוד ,אבל המגזים ו מ ו ס י ף
מדאי זמן ,נחשב
יותר
וגזל
הדבר ל ב י ט ו ל ת ו ר ה
האמתי.
מלימוד
כאן לענ״ד יש מקום ל ו מ ר שחולק בזה על ה ר מ ב ״ ם ו ס י ע ת ו שהעמידו העיון ב א ל ו ק ו ת
המעלה ,על
בראשות
לעומת
בדרכי
ז א ת יש
העיון
בהשתקעות
האלוקות
חשבונה של לימוד ההלכה ,שהיא ר ק
לומר
שרח״ו
רק
)בחכמת
הקבלה
וכדומה( ,או
בבקורת
התנגד
עצמית—אנושית.
לעוסקים
העורכים
רח״ו
ויסכים לרמח״ל למד ,ש כ ת ב בדרך
לא
להכשיר א ת המעשים,
״בהתפעלות״,
מוסר
מתח
א ל
בחשבון
בקורתו
ל א לאלו
ב
הנפש,
על
כביכול.
הלומדים
אינטרוספקטיבי
העוסקים
בחכמת
ח כ מ ה דף רע״ה ,מ ו ב א לעיל.
כל הג״ל במה שנוגע לתיאוריה .אבל באופן מעשי ,חושבני שמסכימים כ ל ה ד ע ו ת שאין
לעסוק
רשע
לימוד
ב א ל ו ק ו ת עד שלמד היטב כל חלקי ה ה ל כ ה הנוגעים למעשה ,כדי שלא יהיה ב ב ח י נ ת
ב מ ע ש י ו )ולא יהי בשגגה ,א ב ל ש ג ג ת ת ל מ ו ד ע ו ל ה זדון( .ה נ פ ק א מינה תשאר בנידון
םשטי־תורה ב א ו ת ם
נזיקין
מתנגדים
וסדר
לכך,
נשים,
יעויין
וברוב
מ ס כ ת ו ת שאינם
עיון
אורחות
נוגעים למעשה כ מ ו
בראשונים
צדיקים
סוף
ואחרונים.
שער
דומני
התורה,
פ ר ק י ם ה ,י״ ט״ו ,אבן שלימד ,לגר׳״א ס ״ ק צ״א ועוד הרבה.
www.daat.ac.il
שנהוג
שהרבה
ומהר״ל,
ב י ש י ב ו ת היום ,סדר
מן
הראשונים
נתיבות
עולם,
היו
תורה,
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלוקים מה לך לספר הוקי״ )תהלים ג׳( ,כי יש מי שצופה בכוכבים ו ב ש ע ת
מעשה לא שם לב לבור מכשול ליד רגליו .לאידך גיסא ,מבואר ביומא ע ״ ב :
״חבל על דלית ליה דרתא ,ותרעא לדרתא עביד״ ופירש״י שהתורה איגד .א ל א
שער ליכנס בה ליראת שמים — ״במטותא דלא תירתו תרתי גיהנם׳ /דלא ד י
לת״ח אם אין לו יראת שמים .וכמו שמבואר בשבת דף ל״א .שאפילו אדם ה ב ק י
היטב בששה סדרי משנח אם אין בידו יראת שמים ,אומרים לו ״מוטב אם ל א
העלית״ .וכבר כתב הגר״א ב״אבן שלימה״ ס״ק ג׳ :״לימוד האגדה טוב ל כ ב ו ש
בו יצה״ר של תאוה ,ובלימוד הלכות טוב לכבוש על ידו הכעס״.
ובאבות דרבי נתן סוף פרק כ״ט :״כל מי שיש בידו מדרש ואין ב י ד ו
הלכות ,זה גבור ואינו מזוין .כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש ,חלש ו ז י ן
בידו״ ופירש שם היד״א )פיררמ כסא רחמים( ע״פ סוכה ג״ב דיצה״ר ר ו ד ף
ת״ח ביותר ולכן צריכים שילמדו הגדות ומדרשים כדי להתעורר ליראת השם.
ומסיים בשם הרוקח :״מי שלא ראה אגדה ,לא טעם טעם יראת חטא״ עכ״ל.
בעלי ההלכה היפשו מאז ומתמיד ״אסוקי שמעתתא אליבא ד ה ל כ ת א ״
רצו דבר צלול וברור ״מה יעשה ישראל״ .אבל הרמב״ם כתב :״כל מ ח ל ו ק ת
שיהיה בין החכמים שאינו בא לידי מעשה אלא שהוא אמונת דבר בלבד ,א י ן
צד לפסוק הלכה כאהד מהם״ )פירוש המשניות לסנהדרין ,סוף פרק י(.
הערפיליות של חלך־מחשבה זו מהווה אלמנט זר בעולם שכולו צירוף ה א מ ת
ע״י ויכוה דיאלקטי ואנליטי .יש בעיה נוספת כי ״איש האגדה״ עלול להיות
״נאה דורש ולא נאה מקיים״ ,משתעשע ברעיונות קוסמות־לב ובלי הקפדה ע ל
דקדוק מעשי המצוות .בכל דור היו ״משכילים״ מן הסוג הזה ,עיין ש ו ״ ת
רשב״א ח״א תיג—תיח נגד הפילוסופים ,״מים אדירים״ )תלמיד הגר״א( נ ג ד
החסידים דפים נה—נח ,סו ,פג—פט ומלהמת כמה רבני רוסיה נגד ת נ ו ע ת
המוסר )״פולמוס המוסר״ ,רב דב כץ ,דף 101ואילך( .כל זה נכלל בדברי
הרמב״ם ,יסוה״ת פ״ד ,שימלא כרסו להם ויין — הלכות למעשה — ל פ ג י
שנגש האדם לטפול במושגים שבגבהי מרומים .וזהו נימוקו של הש״ך ביו״ך
רמ״ו ס״ק ו׳ כהסתייגותו מלימודי קבלה .עיי״ש.
ובכן ,לדעתי ,מאמרי חז״ל המובאים במאמר זה ,המבליטים ביתר שאת א ת
לימוד ההלכה ,או לימוד האגדה ,לא באו לשלול ח״ו את המקצוע הימני ,א ל
באו להציל את אותו מקצוע שדגים עליו לבל יבולע לו ,לבל יוטמע ,לבל י ו ז
מול האור הגדול של המקצוע הימני .בהיותם מכירים את גודל הנחיצות
והכרחיות בלימוד המקצוע השיני )אם הלכה ואם אגדח( ,חששו פן יתמסרו
אליו הלומדים באופן כליל ,על חשבונו של המקצוע הראשון .ולמעשה תרוייהו
איצטרכי .כי לעיקר שימנה וסולתה של התורה שייכים גם רעיונות התורה
והאגדה דנה עליחן במישרין .אבל אי אפשר להגיע לטרקלין ,התוך והפנים
אלא אם כן מכינים יסודות הבנין שהמעשים בפועל יהיו מתוקנים .פעולת
אלף־בית זו היא לימוד ההלכה .אפילו אם האגדה עולה בחשיבות ,בכל זאת
יש קדימה בזמן ובסדר הלימוד )ואף בהקצבת רוב זמן מתור סדר־יומו ש ל
הלומד( ללימודי הלכה .ושניהם יהד מהווים הרמוניה שלמה ,שני צדדים של
מטבע אחד אשר אי אפשר לתאר הצלהה בשם ״הצלחה״ אם חסר לאדם
;
א
ב ח
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אחד מן המקצועות .גם ההבנה למיימרין באותו מקצוע תהיה לקויה בה במדד.
שהםר לאדם הלומד במקצוע הריע.
עם יימראל נהשבו כגוף אהד כללי )הולין צ״ב .ליבעי רהמים איתכליא על
עליא דאלמלא עליא לא מתקיימין איתכליא( וכולנו יהד מתקנים את התקון
הכללי• ואל לו לסקטור אהד להיות בז למלאכת רעהו ה״ו ,אלא כל אהד
יוקיר ויעריך בהערצה את הזולת שמשלים מה שחסר ממנו הוא .מובא משל
נאה בתחילת פרשת תצא ,מדרש דברים רבה :״משל למה הדבר דומה ? למלך
ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו סתם ,ולא גילה להן מהו שכרה
של פרדס ,שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה.
בערב קרא לכל אהד ואהד .א״ל תהת איזה אילן עימית י אי׳ל תחת זח .א״ל
פלפל הוא ,שכרו זהוב אהד .קרא לאהר א״ל תהת איזה אילן עימית י א״ל תהת
זה א״ל שכרו הצי זהוב ,פרה לבן הוא .קרא לאהר א״ל תהת איזה אילן
עשית ל א״ל תהת זה .א״ל זית הוא שכרו מאתים זוז .אמרו לו ,לא היית צריך
להודיע אותנו תהת איזה אילן שכרו מרובד ,.כדי שנעשד .תחתיו ? אמר להם
המלך אילו הודעתי ,היאך היה כל הפרדס נעשה? כך לא גילה הקב״ה מתן
שכרן של מצוות )איזוהי גדולה ואיזו קלה(״ עכ״ל.
ובזוהר הדש על שיר השירים )מוסד הרב קוק ,תשי״ג( דף ס״ד מובא משל
על קטטה בין שושביגי הכלה .אלו מצדדים בעד לבישת קישוט זה ואלו מריבים
אתם שלדעתם ראוי לה ללבוש דוקא קישוט זה .ולבסוף יוצאת הכלה המהוללה
מקושטת בכל עשרים־וארבעה קישוטי כלה .כי למעשה כולם נהוצים .רק כל
בעל־אומנות צריך לטפל במומחיותו—הוא ובחתמסרות כל כוחותיו ,ובמדד!
מסוימת בהתעלמות מכל מה שיתרמו אחרים .אבל מצד הכלה ,אסור להחסיר
ממנה שום אחד מהם )הכלה היא כנסת ישראל ,כידוע משיר השירים(.
ואמרו גדולי המקובלים שכל אהד מישראל צריך ללמוד מקצוע בתורה
לפי מד .שחסר לתקון נפשו )שער חגלגולים ,רבי חיים ויטל ,דף א( והוסיף
על כך בספר צדקת הצדיק )אדמו״ר מלובלין( ס״ק קפ״א ,שלפי חשק הנפש
כך יוודע מה מקום נסיונו ותקונו של אותו אדם .וחז״ל רמזו דבר זח שאין
אדם לונ?ד תורה אלא ״במקום שלבו הפץ״ )ע״ז י״ט .(.והעיר על כך הרב
קוק :״ישנם שיצאו לתרבות רעה מפני שבדרך לימודם והשלמתם הרוחנית
בגדו בתכונתם האישית המיוחדת .חדי שאחד מוכשר לדברי אגדה• ,ועניני
ההלכה אינם לפי תכונתו להיות עסוק בהם בקביעות ,ומתוך שאינו מכיר
להעריך את כשרונו המיוהד הוא מימתקע בעניני הלכה ,כפי המנהג המורגל,
והוא מרגיש בגפשו גגוד לאלה הענינים שהוא עוסק בהם ,מתוך שההשתקעות
בהם אינה לפי טבע כשרונו העצמי .אבל אם היה מוצא את תפקידו וממלאו,
לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה המתאים לתכונת נפשו ,אז היה
מכיר מיד שהרגשת הנגוד שבאה לו בעסקו בעניני ההלכה לא באה מצד איזה
הסרון בעצמם של הלימודים הקדושים והנחוצים הללו ,אלא מפני שנפשו
מבקשת מקצוע אחר לקביעותה בתורה ,ואז היה נשאר נאמן באופן נעלה
לקדושת התורה ועושה חיל בתורה במקצוע השייך לו ,וגם עוזר על יד אותם
שידם גוברת בהלכה ,להטעימם מטעם האגדה .אמנם כיון שאינו מכיר את
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
סבת הרגשתו הנגודית בלימוד ,והוא מתגבר נגד טבעו ,תיכף כשנפתחים ל פ נ י ו
איזה דרכים של הפקר הוא מתפרץ ונעשה שונא וער לתורה ולאמונה ,ו ה ו ל ך
מדחי אל דחי ,ומהם יצאו מה שיצאו מבני פריצי עמנו המתנשאים ל ה ע מ י ד
חזון ולםמות עינו של עולם״ עכ״ל )אורות התורה ,פרק ט ס״ק ו(.
״א( יף ע״ח:
וכן כתב ספר ״משנת חסידים״ )רבי עמנואל ייקי׳ -
״ומכל מקום ירבה לימודו לעולם במקום שלבו חפץ יותר ,כי שמא נ ת ג ל ג ל
לתקון הלימוד ההוא שהושק ,הן מקרא ,הן משנה ,חן מדרש ,חן תלמוד ,ה ן
קבלה ,ולא לתקון לימוד אהר״ עכ״ל .ומובא בספר ״ימבהי האר״י" ) ו ר ש א
תרל״ה ,דף ,(27איך מהר״י קארו זצ״ל בא ללמוד סוד אצל האריז״ל ו ת מ י ד
היה נרדם עד שגילה לו האר״י שלא בא לעולם כי אם לתקן המקצוע של פ ס ק י -
דינים ומשניות .וכן מהר״ם אלשיך לא הצליה בלימוד אצל האר״י עד ש ג י ל ה
לו שלפי שורש נפשו מוטל עליו להיות דרשן ברבים .וכך לשון ״שבט מ ו ס ר ״
)מהמקובל רבי אליהו מאיזמיר לפני 250שנה( פרק מ״א :״ובמה ייבתן ז ה ?
שיש אדם שאפילו יעסוק כל ימיו בתלמוד ,אינו מבין ,והפצו ורצונו א י נ ו כ י
אם במקרא או במשנה או אגדה וכדומה ,או בהיפך .בודאי שעל הפרט ש ח ו ש ק
ללמוד ומבין בו ,זה ההלק שנתנו לו בסיני )ואם מבין בכולם ,צריר ל ע ס ו ק
בכולם( …גם איך יכול שום חכם שבעולם ,אע״פ שיהיה עמוק עמוק ב ת ל מ ו ד ,
להקל בעיניו למי שיודע מקרא או משנה בלבד או אגדה ועוסק בה ת מ י ד
באהבה וביראה .דאפשר לזה נתנו בסיני )הלק( זו בלבד ובעסק זה ק ו נ ה
עולמו ויורש גן עדן .והוא )המבקר בקורת( בעל תלמוד מלא הלכות ,א פ ש ר
שבסיני גתגו לו חלק גם במעשה מרכבה וכיון דלא עסק בה יורד לגיהנם ע ל
שלא עסק בה ,כנזכר במדרש מימלי )מובא לעיל( ואם כן ,מה מועיל ל
חכמתו כיון שיענש שם ,ורואה בעיניו למי שלמד מקרא מקבל שכר ,י א פ ש ר
שעל זה אמר התנא ״אל תהי בז לכל אדם״ )אבות ד(״ עכ״ל ,וכן מ פ ו ר ש
ב״אורות התורה״ )לרב קוק( דף נ״ה.
וקצת דומה לוויכוה־עניני זה בין הכמים מה להעדיף ,יש לציין בב״מ ל ״
אם גמרא עדיפה ממשנה או להיפך ,עיי״ש שתי דעות מתוך ששניהם נ ח ו צ י
ולבסוף ״שונאיכם — אלו בעלי משנה״ ופירש״י ״ששונאין בעלי גמרא ל ד
שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם״ .וממשיכה ה ג מ ר א :
״שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים? ת״ל וגראה בשמחתכם …עובדי כ ו כ ב י ם
יבושו וישראל ישמחו״ עכ״ל.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים ,ויש להמנע מקיצוניות השוללת ,אלא ל ע ו ד ד
כל נטיה ברוכה .ואסיים בהערה .הרב קוק קובע ״הבדל עצום ונשגב בין ת ו ר ת
א״י לתורת חו״ל .בא״י שפע רוה הקודש מתפרץ לחול על כל ת״ח ש מ ב ק ש
ללמוד תורה לשמה …״על הגאולה זה תלמוד ירושלמי .ועל התמורה זה ת ל מ ו ד
בבלי״ )זחר חדש רות() …תוספת העורך :יעוין עוד דברי בקורת של מ ה ר ש ״
בסנהדרין כ״ד .במחשכים הושיבני ,זה תלמוד בבלי וכוליה( …ות״ה ש ב א ״ ,
חוזרים להיות שפופים ושפלים ,ועוזבים את חילם ,וסוברים שלא נוצרו כי א
למגרם גרמי אצל חכמי חו״ל ולחקות פלפולים נמוכים ,הבאים מתוך מחשכים.
ובזה באמת כוחם של חכמי א״י חלוש ,מפני שהם נוצרו לגדולות מאלה…
נ ת
ת פ
ר
ג
ם ׳
ס
א
ם
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חכמת היראה ,האמונה והעבודה ,הרחבת המוסר והכמת החיים עם עמקה של
תורה וגדולתה באורח גאוני אמתי …ובכלל מאתים מנה )כלומר ,אז מבינים
ביתר שאת גם נגלות התורה(״ )אגרות ראיה ,ח״א ,דף קי״ג(.
עוד כתב :״דיסוד הדבר תלוי בהילוק שבין הבבלי וירושלמי בםוגיא דזקן
ממרא בסנהדרין ,בפירוש ״דבר״ האמור בפרשה .דהבבלי מפרש ״זו הלכה״,
וירושלמי מפרש ״זו אגדה״ )שם ,דף קכ״ג(.
עוד כתב :״אנו צריכים להתרומם לאותה המדרגה של הבגת הכללים וכללי
הכללים …התרוממות הנשמה אצל ת״ח לסקירת הכללים של כללי התורה,
ושרשי האמונה והעבודה ,שהם מתבארים על פי עסק קבוע ומוסכם בפנימיותה
של תורה בכלל ,מוכנת היא לבוא בא״י דוקא …ודוקא מפני שת״ח שבא״י הנם
מוכנים אל זאת המעלה הנישאה ,על כן כל זמן שהם אינם מכירים את מעלתם
הרוממח ,ואינם עולים אליח ,וחפצים להיות מתגהגים בארהות דרישת התורה
רק בדרך חראויח לבני חו״ל ,חנם נעימים מתנוונים וירודים ,חלשים בגוף
ובנפש .ולא די שאין יתרונם הנעלה מתגלה ,אלא שנדמה עוד שת״ח שבחו״ל
יהיו עולים עליהם בחריצות ובפלפול״ )אורות התורה ,דף ע״ז—ע״ט(.
מקורות נאמנים לדבריו יש למצוא בחז״ל ,״אוירא דא״י מחכים״ )ב״ב
קנ״ח (:״חד מינייחו עדיף כתרי מינן״ )כתובות ע״ח (.רבי זירא צם מאה
צומות שישכח תלמוד בבלי ,כי רצה לעלות לגשגב ממנו ,תלמוד ירושלמי
)ב״מ פ״ה (.וליוצא ולבא אין שלום ,זה הפורש מש״ם ירושלמי לש״ס בבלי
)חגיגה י (.כי דרך הירושלמי ע״פ התוך והפנים הגלוי .וכך גם מפורש בזוהר
ח״א דף רכ״ה מה בין חכמי א״י לחכמי חו״ל.
וככל חחזיון הזה מצאתי מפורש בשל״ה דף קס״ג בדפוס אמשטרדם )מצח
עשירה ,דרוש ג( :״הרי ת״ח שבא״י יצחר ,שהוא שמן חמאיר ותורד ,אור אורח
ושמחת ,ואינם מתחממים כל כך בפלפול כמו הבבלי ,על כן עוסקים הרבה
יותר בסודות מעשר .מרכבח שחוא דבר גדול .ות״ח שבבבל לחיפך ,עסקם מרובח
וכמעט כולו בדבר קטן ,חויות דאביי ורבא .על כן א״י שנים מקרא ובבל אחד
תרגום .אבל כשחד מינן שלמד כבר דרכי הפלפול ועולה לא״י ללמוד סודות
המרכבה ,הרי הוא כתרי מינייהו )ע״פ כתובות ע״ח( כי הנה בסודות חמרכבח
יש ג״כ לפלפל פלפול עמוק ומתוק …וחכמת חידוד ,דבר קטן ,הויות דאביי
ורבא ,הוא יותר בבבל מבא״י״ עכ״ל )וכפי שראינו כמה פעמים במאמר זה,
עולם האגדה ומחשבה הוא מלבוש חיצוני לסודות התורה(.
מכל הנ״ל היוצא הרבה חומר למחשבה ולעיון על תפקידם של חכמי תורה
בא״י .לפיכך כל התועליות שגתבארו במאמר זה בעגין לימוד האגדה בכל
הסתעפויותיה וגילויח ,מקבלות משנת תוקף ונחיצות כעת שחזרנו למקום
שרשנו .קדושת המקום גורמת .״אין תורה כתורת א״י״ )ספרי ,עקב(.
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלמה חיים הכהן אבינר
דקודים והלכות צניעות
) ה נ :ש ד (
1
ברקודים מעורבים יימנם כמה איסורים־ .
ו.
1
(1נגיעה בידי•׳ )איסור לא תקרבו( .איסור זה הוא לשיטת ה ר מ ב ״ ם מן
התורה ולשיטת הרמב״ן מדרבנן״.-
18״דעוברים
שאר
על
אזהרות
כל
)של״ה,
חז״ל״
ז׳(,
מקור
פריצותא״ )חפץ חיים ,מ ק ו ר כד( ואף נמנו
על
״ועובריב
כמה
כולם בזכרון יוסף
איסורים
) מ ק ו ר יג(
19״יד ליד לא ינקה רע״ )כל בו בשם מהר״ם ,מקור גי( ״דאפילו במרצה מ ע ו ת
דבעבידתיה
)שלה,
קא טריד עכ״ז יד ליד לא ינקה ,ק״ו
מקור
בתולות
ואחרונים
לא
מדרבנן״.
ואפילו
יז( ״כל
לידי
קורבה
ישראל
הגיע
לראות.
ולרעת
זמנם
אביזרייהו
בעלמא
קורבא
מ ק ו ר יג(
הנוגע בה
נגיעת
יותר…
סלנטר,
…מצוי
כבר
) ז כ ר ו ן יוסף,
״…שיבא
מזה
הזה
רבי
אייבשיץ,
מקור
הנוגע בהם לשם חיבה וקירוב
תקרב,
מקור
ז׳(
בזמן
)וכן
יהונתן
דרך
בשר…
כמו
לרמב״ן
מ ק ו ר יט(
דג״ע ולדעת
אסור…
כיון
ואפילו
חייב
דלפעמים
יכול
)מרן
מקור
״לאו
ל(
ומקור
לרמב״ן
להיות
מדרבנן,
עושה
אלא
אינו
ליד
וכמה
שולחן
ערוך,
לרמב׳׳ם
דבר
מ ק ו ר כה(
דאורייתא
תקרבו…״ )חפץ
״אביורא דג״ע
שלוקין״
)הג״ר
ובכלל
משה
יהרג
ואל
פיינשטיין,
יעקב
מקור
יח(.
הרעיון,
)שד׳׳ח,
מקור
יעבור״
מקור
)הג״ר
לא(
ואם
)רבי
ד,
מ״מ
כג(״
״אביזרא״
יצחק
)וכן
ו י
ויי
מקור
ס ׳
ל
ב
לד(.
ולשיטת
קנז
ויולד
מקור
כי(
20ל ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם ק ר ב ה אל עריות כגון ח ב ו ק ונשוק הוא מדאורייתא )הא״ב
)נתיב
מ״מ
מדאורייתא״
שאיסורו
חיים,
עליו
מדרבנן,
כמה פוסקים הדין נותן ליהרג ולא לעבור״
טומאתה
עטלינגר,
התקשרות
אסור
דרוב
ראשונים
בנדת
היי׳
ועריות״
מזה
מידי
שמחה״
פוסקים
הרי
לידה
ינקה…
ואל אשד.
שם,
ועוד.
לשם
לא
)רבי
)קצור
ג״כ
שעובר ע״י רקוד גם על לאו דלא
ה ר ב קוק,
הרמבי׳ם
אביזרייהו
מלקות״
אסיר
״ואף אם
י׳(
בשר עובר על לאו,
״עוברים על
חבה
כשמשים יד ליד
יד
ממש
או
הרמב״ן
סק״י(
ח׳
הוא
מדרבנן
ובנתיבות
השלום
)סהמ״צ
כ׳
ל״ת
דדעת
שנג(.
והש״ך
פסק
נוטה
לסברת
האחרונים
כדעת
פכ׳׳א
ה״א(
הרמב״ם
)יו״ך
י ז
עיקר
הרמב״ם
כ
ס״ב(.
הוא לעגין יהרג ואל יעבור ,שיטת הר״ן שגם
אביזרייהו דג״ע,
שהם
לאו
בעלמא,
יהרג ואל יעבור )סנהדרין עד (.ושיטת הר״מ בן חביב ,שרק ג״ע מ מ ש הוא ב י ה ר ג
ואל
לעומת
זאת
יעבור
)תוס׳ יוה״כ למס׳ יומא ד׳ פ ב סוע״א מ ו ב א במל״מ רפי״ז דהא״ב(.
שיטת
הרא״ם
מובא
במל״מ ,פ״ה
דבר
ולא
)יו״ד
שאפילו
באיסור
דהיסה״ת(.
דרבנן
ג׳׳ע
של
וכן גם כ ת ב
השד״ח
שאיסורו דרבנן ,מ״מ הוי אביזרייהו דג״ע,
ל ע ב ו ר עליהם״
קנז ,א,
)מקור כג(.
והרמ״א
הגה(.
54
www.daat.ac.il
יהרג
פסק
ואל
לעניננו
ולדעת כמה
כדעת הר״ן
יעבור
)שו״ת
״ואף אם
פוסקים
שעל
לאו
אינו
הדיו
ח״א
ס׳
עושה
ס
׳
אל
א
נ
ניתן
ליהרג
י ה ר ג יאל
יעבור
אתר דעת -מכללת הרצוג
21
(2איסור הרהור .
איסור זה הוא מן התורה־־׳.
(3איסור הסתכלות ־.
1,
נגיעה שאינה של
ולענין
היא
מדאורייתא
ולכן
מדאו׳
)ב״ש
מותר
חיבה,
אה׳׳ע
לרופא
לא מחו בדבר .אך ראה
זה,
אם
אפילו
רקודים
הוא
התורה
)טו,
יעבור )כג
ואל
״כדי
21אוצה״ג
״הסתת
בא״ח
הדופק של
אגרות משה
את
לשיטת
או
היד
שהוא
להלן
טו,
הערת
״
רג ע
י,
נו
שלמעשה
יג,
)יז,
סק״כ>
הסכמת
וכן
ל ת ת יד לאשר״
העורך(.
)מקורות
אביזרייהו
׳
שלא
ח״ח
יצרן״
יהרהר
קצשו״ע
על
״וגם
)מקור
״מגרה
מה
א(,
יצה״ר
קשה
ובמקורות
יט>
כהז
דכתיב
הגרמ״פ
מקור ל(,
״פן
פ״ח
בנפשיה״
ונשמרתם
שלא יהרהר אדם ביום …אפילו הרהור
שהוא
אשד,
או
וכן
והרבנים
לסמוך
הוזכר
בסתמא
הוזכר
יחטיאו״
)יח(,
מכל
על
שאסור
שהוא
שהוא
מן
ביהרג
)ב(,
הגרי״ס
רע,
דבר
זכרון
יוסף
״…הרהור״
)ים(,
ואחז״ל
אזהרה
שהוא
בעלמא בלבו ,שהוא שלא כהוגן …כל שכן בזה
עושה מעשה ב פ ר ה ס י א להביא עצמו לידי
,52
)יו״ד
נגיעה
קצה
מטעמי נימוס,
אבה׳׳ע סי׳
—
הרמב׳׳ם
דווקא
של
חבה
ל(.
יצה״ר״ )טו>,
)כא(,
אה
מושיטה
לב(
אבל
אירופה נהגו רבים,
שרית
מדאורייתא
יח,
ס׳
למשש
הפוסקים .ן בין חרדי מערב
האשד.
שיטת הב״ש
כ׳(,
שלרמב״ם
לפי
אפילו
הש״ך
נגיעה
שאינה
של
חבה
היא
)לא(,
״ונשמרת״
הרהור״
)כד(,
הגרב״י
מנח״י ;ח״ג ס׳ קיט ,א
הלכה
)מקור
פ׳
ח״ב
אות
י״ז
מ ק ו ר לבן.
22״ונשמרת מכל
לידו
דבר
טומאה
רע,
בלילה״
אמר
מכאן
)כתובות
רבי
מו.(.
פנחס
וכתבו
בן יאיר ,אל
הראשונים
יהרהר
שזו
אדם
דרשה
ביום
גמורה
ויבוא
והאיסור
ה ו א מן ה ת ו ר ה )תוס׳ ע״ז כ ,:רמב״ן חולין לז ,:ר״ן שם ,ס מ ״ ג לאוין קכו ,סמ״ק כד(.
בפנויה
ואפילו
לידי
עצמו
האיסור
הרהור
הוא מן
)רמב״ם
ה ת ו ר ה )ב״ש
הא״ב
שהרהר
ולא ב א לירי טומאה,
טהיו״ט
ח״ד עמ׳ מט בשם ז״ק(.
הי״ט:
אם עבר על
הלאו ,עיין הר צבי )יו״ד עמ׳ קיב( )ועי׳
ומקור
אחר
עיניכם
לאוין
וההבדל
א(
ב(
שזה
שלא
סמ״ק
ל,
חנוך
ביניהם ,יש
תתורו
ונשמרתם
מביא
אותו
לידי
לבבכם
מחמת
טומאה
לעשות
עבירה
שמהרהר
בלילה,
דעריות.
לעשות
כגון
עבירה
למשל
רק
להסתכל
הרהור
קשורים
זה לזה,
נפרדים,
שהרי יש
וע׳
כי שניהם
נלמדים
מלא
ה ס ת כ ל ו ת אף
תתורו
ומונשמרתפ,
בלא הרהור,
ואסור
בעלמא,
בבהמות
לזו )סמ׳׳ק ל ,ש ו ״ ת א ג ר ו ת משה אה״ע ח״א ס׳ סט(] .ואע״פ שאסור
אסור
—
שהוא:
כשמהרהר
אינו
תתורו
אחרי
ואחרי
עיניכם
אחרי
שפז(.
שכתבו
הוא
הוא
הרהור
״ולא
ובענין
זה ה ר ה ו ר עבירה״ ) ב ר כ ו ת יב ,(:והוא נמנה בין הלאוין )סהמ״צ ל ״ ת מז ,סמ״ג
טו,
יש
לאסור
פכ״א
אה״ע כ׳
כ״א
טושו״ע
בשם
אה״ע
ר״י(
כג,
ואסור
ב(,
להביא
מי
מכל
שמזדקקות
הסתכלות
מקום
ה ר ה ו ר אף
מפני
והרהור
המם
בלא
וי
ענינים
הסתכלות.
משנה זבים פ״ב מ״ב ״ובמראה ו ב ה ר ה ו ר ,הרהר עד שלא ראה ,או שראה עד שלא
הרהר״ ,וע׳ פהמ״ש לרמב״ם שם ,ו ש ו ״ ת ש ל מ ת יוסף ס׳ ג׳ סע׳ א׳[.
23״ואוי ל ה ם לאלו שהולכים ב מ ח ו ל עם גשים ועוברים על כל א ז ה ר ו ת
חז״ל…
וכבר
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
2
ואיסור זה ,נחלקו רבותינו אם הוא מן התורה או מדרבנן* .
(4איסור תערובת ־.
5
ל ה ס ת כ ל בבגדי צבעוגין שלה,
אסרו
מ ק ו ר ז׳( ״ועפ״י דתנו
)של״ה,
בפניה הן ב ת ו ל ה הן
להביט
מומר
ס׳
לדבר אחד,
כ״א,
בה
מקור
להנות,
ותוכחה
יד(
אפילו
יש
אפילו
בהסתכלות
תתורו
אחרי ל ב ב כ ם
ידי
ראייתם
מקור
בידו
)זכרון
באשה
תורה
וכל
עוברים
אפילו
בזה
ואחרי עיניכם״
על
עם
ומעשים
שכן
מצות
יוסף,
למרקדים
המסתכל
בבגדיה
ל ה ס ת כ ל אפילו
נשואה״
מגולה
בעלמא.
והוא
אסור
מ ס ת כ ל אז
ולא
ה׳
מקור יג>
נשים״
באצבע
קטנה
לא
מרקד
מ ק ו ר כד(
תתורו
שיורי
של
ינקה
אשה
ועובר
״מלבד
לבבכם
בנשים
על
אה״ע
כיון
של
על
האיסור
ומכש׳׳כ
נקרא
ברכה
מדינה
עמה
אחרי
אשה,
דהמסתכל
)חיד״א,
שהוא
ובפנים
בבגדי צבעונין של
טובים,
)ח״ח,
ובפניה
שוחקות׳׳
שמסתכל
גהינם,
זה
בלאו
החמור
ואחרי
וזהו
דלא
אשר
עיניכם״
על
)שד׳יח,
כג(.
24״ונשמרתם
אפילו
דבר
מכל
שלא
רע,
מכוערת״ )ע״ז כ.(.
יסתכל
באשה
ואפילו
ב א ו ר ח ו ת חיים בשם הר׳ יונה :
באשת
אסור
להסתכל
באשת
איש מן התורה ,שנאמר ולא ת ת ו ר ו אחרי ל ב ב כ ם ואחרי עיניכם ,ואסור
להסתכל
בפנויה
מדברי
״כתוב
אדם
נאה
פנויה,
איש
קבלה״ )ב״י אה״ע כא( )ופנויה נדה דינה כערוה — משנה
סקי״ז(.
״ואסור…
ממנה…
להנות
יונה
כב
שאף
לדעת
איסור
ביפיה…
מכת
אותו
מדאורייתא…
הרמב״ם
הוא
מרדות״
אפילו
אה״ע,
)שו״ע
כא ,א(.
והרמב״ם
ס״ל
מדרבנן״
)ב״ש
התורה
)ע׳
אוצה״פ
אה״ע
מן
אינו
הסתכלות,
עובר
בלאו
)כגון
זרועותיה(
בעלמא
שראית
יודע
לכו״ע
דלא
המסתכל
תתורו
אף
אחרי
העינים
סי׳
עון
שהיא
גדול,
ראיה
שרי,
רשע(
אשד,
אפילו
להלן
בריש
הערה
.47
להיות
מכרםד,
וכתב
עיניכם…
אסור.
הפוסקים
וכתבו
ולא
משחקים
)מקור
והנר,
56
שמסתכל
שדרך
דבתולות
להסתכל
אסור״.
בו
)משנה
ביותר
ס׳
ברורה
ולהתבונן
דידן
בכלל
רכה,
ט(
ברחובותיה,
זכרון
מ ה א דאו״ח
ילדים
יוסף
)כ(
מהא
לבד
וילדות
דסוכה
מנח״י קט,
ג
מהא
לבד.״״
)יב(,
ואו״ח
דס״ח
)ל(,
פלא
כ ל שכן
המקור
בדמותו
ד״ד,
אפילו(
וראה
ב(,
יועץ
הגרח״ד
דהסתכלות
והתם
ת ע ר ב בנים
)מקור
נידות
לעגין
ביה״ל
ה מ ע ו ר ב ת א ס ו ר ה מן הדין )מהא דםוכה ודאו״ח( …הרי
ומתקנים
לגופן
עריית,
בה
דבמקומות
הפמ״ג
של
קרבתי
תשובה ,פ״ד ה״י(•
25אוצה״ג ב א ר י כ ו ת מהא דסוכה נא :נב) .מקור א׳( ,ס״ח ״אל
החברה
אות
א׳(
להנות,
באשה אפילו
דדוקא
סתם
דאו׳׳ח
סק״ז
רבינו
שכתבו
״לענין
באצבע קטנה כיון
בעלמא
הסתכלות
ערוה״ש
כא
ויש
לזמן ווסת ו ב כ ל ל עריו״ הם״ )משנה ברורה עה ס ק ״ ז ( :״אלא ודאי
)בפני
וילדות
״להביט
סק״ב
ביפיה,
שם(.
גורמת
ולא ת ת ו ר ו אחרי ל ב ב כ ם ואחרי עיניכם״) .רמב״ם ה׳
משיגיעו
קטנה
ונתכוין
ב ע ר י ו ת מעלה על דעתו שאין בכך כלום ,שהוא אומר :וכי ב ע ל ת י או
והוא
שנאמר
מכין
דאסור
״המסתכל
אצלה ?
להביט
והמסתכל
באצבע
ב ר ו ר ה ס׳
של
עה
אשד.
סק״ז
ובנות…
פחד
מהא
הלוי
אסורה
יצחק
דסוכה
״.״יצויין
התערובת
ילדים
מהא
)ט
ז (
שכל
עצמה,
הריקודים״.״ )לה(.
לעזרת
נשים,
שם ת ק ו ן גדול״ )משנה ס ו כ ה נא (.״מאי ת ק ו ן גדול ז אמר ר ב י אלעזר,
כאותה
שבגמרא
סוכה
״במוצאי
יום
www.daat.ac.il
טוב
ראשון
של
חג,
ירדו
אתר דעת -מכללת הרצוג
6
(5שחוק וקלות ראש ׳־־.
חלקה
ששנינו,
מן
בולטים
היתה
הכותל
בראשונה
סביב
)עזרת
וכל
סביב
נשים(
שנה
והקיפוה
מסדרין
גזוזםרא
שם
)נתנו
גזוזטראות…
זיזים
כדי
בכתלים
נשים
שיהיו
עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות וזהו תקון גדול ,דקתני מתניתין בכל שנה —
רש״י(,
היו
והתקינו
נשים
והחיל
שיהיו
מבפנים
— רש׳׳י(
נשים
)בעזרת
והיו
יישבוה
נשים
באים
מלמעלה
—
לידי
ואנשים
רש״י(
קלות
מלמטה.
ואנשים
ראש.
מבחוץ
התקינו
תנו
רבנן:
)ברחבה
של
נשים
שיהיו
בראשונה
הר
מבחוץ
הבית
ואנשים
מבפנים .ועדיין היו באים לידי קלות ראש .התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים
מלמטה.
עביד
היכי
)שהוסיפו
הכי
כלום
ושינו
בנין
על
והכתיב
שלמה( ?
דוד
)גבי
המלך כשגור .את שלמה על מדת הבית לבנינו( ״הכל ב כ ת ב מיד ד׳ עלי השכיל׳׳ )דה׳׳א
כח ; כל מלאכת התבנית שהודיעו
אשכחו
קרא
להבדיל
)שצריך
הקב״ה על ידי גד
ונשים
אנשים
החוזה
גדר
ולעשות
ונתן
הנביא( ?
אמר
רב :
בישראל
שלא
יבואו
לדיי
ק ל ו ת ראש( ״וספדה הארץ ,מ ש פ ח ו ת מ ש פ ח ו ת לבד ,מ ש פ ח ת בית דוד ל ב ה ונשיהם לבדי׳
)בנבואת זכריה ,ומתנבא לעתיד שיספרו על משיח בן יוסף שנהרג
משפחת בית דוד לבד ,ונשיהם לבד ,שאפילו
וכתיב
מנשים(,
הרע
א מ ר ו :והלא דברים קל
שולט בהם )באותה שעה,
כדקאמר
שולט
תורה
אמרה
קרא:
אנשים
וחומר,
לב
והסירותי
ונשים
לבד,
ב ש ע ת הצער ,צריך להבדיל
אנשים
לעתיד
והמצטער אינו
את
לבד
ומה
ב מ ל ח מ ת גוג
ומגוג,
לבוא
מקל ראשו
האבן,
עכשיו
ולקמן
שעוסקין
מהר :
בהספד
ועוד שאין יצר הרע
אמר
שעסוקים
ואין יצר
שהקב״ה
)וקרובה
בשמחה
שוחטו
וכו׳(
לקלות
ראש
ועוד — רש׳׳י( ויצה׳׳ר שולט בהם ,על א ח ת כמה וכמה׳׳ )סוכה נא :נב.(.
ובענין
ההפרדה
חובת
במהרש״א
הזאת,
שהיא
משמע
ובאגרות
מדרבנן,
)חאו״ח
משה
ח״א ס׳ למ( כ ת ב באריכות שהיא מן התורה.
המקור משו״ע או׳׳ח
והנה
ומחפשים
״הייבים
להעמיד
בית דין
ברגלים
שוטרים
בגנות ובפרדסים ועל ה נ ה ר ו ת שלא י ת ק ב צ ו שם לאכל
שיהיו
משוטטים
ו ל ש ת ו ת אנשים ונשים
ויבואו לידי עבירה ,וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים ב ב ת י ה ם
בשמחה,
ימשכו
ולא
שמא
ביין,
יבואו
לידי
עבירה
אלא
כולם
יהיו
)שו׳׳ע
קדושים״
או״ח תקכמ ,ד עפ״י רמב״ם היו״ט פ״ו הכ״א(.
חובת
מ ק ו ר ו ת בענין
ההפרדה :
תרגום
האזינו
יוב״ע
לב ,כה.
סוכה
אוצה״ג
והנה
עוד
נב..
מרדכי ש ב ת פ״ג א ו ת שיא .דרושי צלח לרבי יחזקאל לנדאו דרוש ח׳ סק״ח ,דרוש
לז,
סקטו .יוסף אומץ לרבי יוסף האן ם׳ תתיז .שו״ע או״ח קצט ,ו לענין ז מ ו ן ו מ ״ ב
שם
ח׳
םקי׳׳ב — י׳׳ז
וחזו׳׳א שם .מ״ב ם׳ תטו
סק״ה.
שו״ת שרידי אש
חלק
ס׳
ב
עמ׳ טו .שו״ת משפטי עוזיאל חחו״מ ם׳ ו׳ .שו״ת א ג ר ו ת משה ם׳ לט עמי צט .ח ו ב ר ת
ר ו עמ׳
המאוד
.10—8
וכן
חוברת
מקדש
מעט
למרן
הרב
קוק.
ואגרות
ראי״ה
ח׳׳א
עמ׳ שטז ,ו ח ״ ב עמ׳ כא ,נא ,סג .וכן כ ת ב ״ודאי שנגד הדין הוא …ה ת ע ר ב ו ת של המינים
בהמון,
ועד
בקבוצה ו ב מ ס י ב ה אחת ,ב מ ה ל ך החיים התדיריים של הכלל״ ) מ כ ת ב גלוי ל כ ב ו ד
הסתדרות
ירושלים
י״א
המזרחי
בשאלת
ת ש ר י תר״פ,
ועיין
בחירת
בחוברת
הנשים
״הרב״
באספת
לג״ר
נבחרי
משה
צבי
יהודי
ארץ
ישראל,
נריה(.
26של״ה )מקור זי( גרבי״ז )מקור ה ל כ ה על מ ס כ ת שבת ,ח״ב ,סי׳ י״ז א ו ת ט״ז ,מ ק ו ר לב(.
״מלבד
ישיבתם בסוד
משחקים״ )שדי חמד ,כללים
מ ע ר כ ת הקוף ,כ ל ל ז׳(.
ופשוט
הוא
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
27
ז .כשרוקדים על ידי נתינת יד אנשים ונשים האיסור הוא החמור ב י ו ת ר .
8
,
ח .אבל הרקודים המעורבים אסורים אפילו כשאינם נוגעים זה בזה י. -
וכן אסורים מעגלים של בנים ושל בנות זד .בתוך ז ח .
29
ט .וגם רקודים לחוד באותו מקום אסורים ,כי אין לנשים לרקוד לעיני
אנשים .30
והנה
בענין
מקורות
מאוד…
ואסור
כתובה,
העוברת
שנהגו
אסור
לשחוק
דת
על
ב נ ו ת ישראל,
משחקת
…היתד,
משה
ויהודית…
ואלו הם
עם
—
נקט
אורחא
הודתה
לפני בה״ד שהיתר,
איזו
הדברים שאם
הבחורים…״
דמילתא
על
שחוק.
ולהקל
וקלות
ראש
ראש
כנגדה״
ח״מ
)שו״ע
ם״ק
״צריך
)שו״ע
היא
עשתה
אה״ע
י״ב(.
אדם
אה״ע
כא,
דת
יהודית ?
ד(
קטו,
דינים
בתי
דת יהודית ש מ ש ח ק ת עם
המבואר
מן
הוא
עברה
)ולאו
ה ו ל כ ת עם מר פלוני לטיולים
הבחורים,
א(.
א ח ת מהם,
ובפסקי
ולפי
להתרחק
בלא
מנהג
הצניעות
דת
יהודית :
דווקא
ולתיאטרון,
בס׳
יוצאות
על
רבניים,
קטו
הנשים
״אלו
מאוד
אלא
בחורים,
״האשד,
בעצמה
וא״כ היא
עוברת
סע׳ ד׳
בעוברת
הגייה
על דת יהודית ,יכול לגרשה בעל כרחה ואין כאן חרם דרכינו גרשם״ )כרך ו׳ עמ׳
ועל
.(30
איסור מ ש ח ק קלפים אנשים עם נשים ,עי׳ מגד שמים )להר״י ש ב ת י ס׳ מ״ג מ ו ב א
באוצה״פ
םקכו,
כא ,סק״א אות ד׳(
א ו ת ז,
בחתונות
דבר
ובס׳
ובשו״ת
הלכה
מהרי״א הלוי )ח״א ס׳ ט״ז
הורוביץ
לגר״א
קסד(
עמ׳
מובא
איסור
ובענין
באוצה״פ
כב,
קלות
ראש
עי׳ שולחן העזר )ס׳ ט ,סע׳ בי ,א ו ת ד׳(.
ועי׳
ב ס פ ר חסידים על ח ו מ ר ת העדן של ״המשחקים עם נשים ו ב ת ו ל ו ת ״ )ס׳ קסט( .ו ב ס ׳
חורב
.(292
לג״ר
ואם
שמשון
האסור הוא
פכ״א ה״א,
27משום
בן
הירש )עמ׳
רפאל
נתנו
מדאורייתא ה ר ב ה
בזה,
ונשאו
על
יסוד
דברי
)מהא״ב
הרמב״ם
ופהמ״ש פ״ז דסנהדרין(.
חומרת
אל
קרבה
שהוא
עריות,
דג״ע,
אביזרא
לשיטת
הרמב״ם,
ואל
וביהרג
יעבור — מה שאין כן האיסורים האחרים .ולענין איסור ה ס ת כ ל ו ת ע׳ בשו״ת אז נ ד ב ר ו
סע׳ סד(
)ח״ג
שהסתכלות
הוא
באשה
ביהרג
ואל
יעבור.
וצ״ע
מהא
דסוטה
היכי
כא
דמי חסיד שוטה ,ו ב ש ו ״ ת א ג ר ו ת משה )אה״ע ח״א ס׳ נ״ו( כ ת ב ש ה ס ת כ ל ו ת אינה ב י ה ר ג
ואל
יעבור.
28שאע״פ שאין
נגיעה
יש
איסור
משום
הרהור,
הסתכלות,
ושחוק.
תערובת
ועי להלן .30
29״האם מ ו ת ר לרקוד מעגל של בחורים ו מ ס ב י ב ו מעגל של ב ח ו ר ו ת ?…
לכל
ס פ ק שאסור
בהחלט…״ )הרח״ד הלוי,
פ ש ו ט מעל
ומעבר
מ ק ו ר לה(.
ע׳ לעיל הערה 28ולקמן הערה .30
30מ ש ו ם איסור ה ס ת כ ל ו ת והרהור .ואם יש גם איסור
של
המקום,
״ואפילו
)נשים(
במרחקים,
ב ח ל ו ק ת האנשים
והנשים
ת ע ר ו ב ת ושחוק ,הוא תלוי ב מ צ י א ו ת
במקום,
ואכמ״ל.
ל ח ו ל ב ב י ת אחד אנשים לבד ונשים לבד אסור״ )בנימין זאב מ ק ו ר ה( ״יצחקו
בפני הכלה אך לא בפגי החתן.
)בהרהור
והבתולות
והסתכלות(״
)ספר
שבט
מוסר
ובפני שום אדם
ס׳
כד(
בעולם,
״שמתבוננים
שלא יבא ליכשל
ומביטים
בפני
בהן
הנשים
ב ע ת הרקוד״ )זכרון יוסף ,מ ק ו ר יג( ״ואפילו רקוד נשים לבדם בפני האנשים
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)וכך אופיים הצנוע של ישראל ,שאין נשים רוקדות לעיני אנשים יי(.
אסור
)בן
כי תגרה יצה״ר באנשים הרואים״
חי,
איש
״וגפ
מקור כא^
שאינם
אותם
מרקדים רואיב ושומעים וכי׳״ גשד״ח ,בקיר בג! ״ינהגי :י הנשים עם ה ב ת ו ל ו ת ירקדו
יחדיו
לא ינצלו
בעזרה לבין האנשים אשר בלא ספק
ראיית
מאיסור
ולא
נשים
מהרהורי עבירה .ועל כן נכון למחית גם זאת בחדר שאנשים בתיכי ,רק ירקדו
נפקו
בשמחה
בעזרתם עזרת נשים ואזי טוב להב וטוב לעילם״ ;שולחן העזר ,ס׳ טי ,סע׳ ב׳ ,אות ו׳,
מקור כז( .״בזמנינו הרבה נשים רוקדות אלו עם אלו
ידיהן כי יש הרבה רואים ,ויש להן ליזהר
לג׳׳ר משה יחיאל וייס עמ׳
ח״א
בחורים
וכן
ובחורות,
אפור
רעד.(.
לנשים
שלא יכשלו
״אסור
לרקוד
לג״ר עזרא בצרי ,פי״ז ה״ח( .״בדבר
בחתינית,
חמור
אפילו
בהן
מאוד
לבדן
שרוצץ אנשים
הצניעות
בני אדם״
לרקוד
בפני
לעשות
מושכות
)בית יחזקאל
אנשים
אנשים״
נישואין
את
ונשים
)תורת
או
הסהרה,
ב ע ז ר ת נשים של
בה״כ הקדושה ,לרקד שם הנשים ,ידוע דעזרת נשים נמי קדושה אית כה ו כ ר ודאי אין
לעשות דבר של הוללות לרקידת נשים
)שו״ת צור יעקב ס׳ קנב,
וכו׳״
במהרת
מובא
יו״ט ח״ד עמ׳ קיח(.
31והנה ברור המקורות שהובאו באות ב׳
בענין מרים הנביאה ונשי ישראל )הערה (3צריך לאמר שלא היה בפני אנשים.
(1
(2
בנות שילו ,ברור שרקדו
במעשה של
מרוחק,
במקום
)רד״ק( וכן
״חוץ מן העיר׳׳
״מבואר שלא היו שם אנשים ,והעד וחטפתם״ )בנימין זאב( לעיל הערה .5
(3
ובת יפתח רק רקדה לעיני אביה )הערה .(6
(4
ונשים שיצאו לקראת דוד )הערה (7צ״ע.
״וגם
לדידי
למיחש״
(5
תימה
בידי
ואין
רק
תשובה,
אולי
כל
היתד,
כולה
העדה
וליכא
קדושים
)מפי הגרש״ד מונק(.
איובל
ובדבר
בפני
שרקדה
חתן
ושכחוה
וכלה
)הערה
חכמים
צ״ע.
(9
ובפלא
יועץ ״ואמרו של איזבל …שהיתר ,יוצאת ל ק ר א ת כלה״ ולא חתן )פלא יועץ ,מ ק ו ר טז(,
בפדר״א
אבל
״כל
אלא
ומהלכת
חתנים
איתא
חתן
חתן
שהיה
)הערה .>9
וכלה
בשוק
עובר
ובילקוט
יוצאת
היתד,
שמעוני,
מפתח
איתא
ביתה
היתה
שלא
ומסלסלת
מרקדת
ידיה
בכפי
עשרה צעדות״ )ילקו׳׳ש מלכים ב׳ רמז רלב( .אבל רש״י ״שהיתר ,מ ר ק ד ת לפני
בידיה
)שם(
הכלות״
ומברגליה
וע׳
ס׳
ומכשכשת
בית
יחזקאל
בראשה״
)לגרמ״י
)מלכים
וייס,
ב,
עמ׳
ט,
לה(
ורד״ק,
רעד—רעה(
בפני
מרקדת
וצ״ע.
(6
״ויצאת ב מ ח ו ל משחקים״ )הערה ,(10ויצאת לאו דווקא אלא ל מ ק ו ם שאין שם גברים.
(7
ומותר
ו ח ג הכרמים )הערה
להסתכל
פכ״א
בפנויה כדי שיראה אם היא נאה
ה״ג(
המחולות״
הקמת
ובאריכות
לעיל
הערה
.11
בעיניו לישא אותה,
וע׳
עוד
מאמרו
שמעתין מס׳ 43עמ׳ 25״יום זה ו מ ח ו ל ו ת י ו
מ ש פ ח ה קדושה וטהורה בישראל .לכך התנדבו כל
לגרות
יצר
לתהו
בראה,
(8
(11שאני ,כי לא היה שם אלא מי שרצה לישא אשר,
הרע היתד,
לשבת
כוונתן,
אדרבא
לעודד
בחורי
כמבואר
של
מעשה
ברוך
ישר
״על
ה מ ו ק ד ש ו ת ועיקר יסודותיו היו
הבנות
ישראל
לא
ט ה ו ר ו ת הלב…
כי לא
לבדן:
לא
להיות
כי
יצרה״.
ו ב ש מ ח ת בית השואבה ,נשים ל א רקדו כלל ,ו ג ס העם ל א
)לעיל
הג״ר
ב ר מ ב ״ ם )הא״ב
רקד,
רק חסידים ואנשי
.(12
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואף עם אשתו אסור לרקוד לעין כל
י .אמנם אם אי אפשר לבטל לגמרי את הרקודים המעורבים ,יש להקדים
ולבטל את ההמור ביותר והוא רקוד שיש בו נגיעה .ושוב לבטל רקודים ביחד
שאין בהם נגיעה ובכלל זה מעגל בתוך מעגל .ולבסוף לבטל רקודים נפרדים
של נשים לעיני אנשים .
׳־י•
33
(9
ולענין רב אחא ע׳ להלן הערה 38וע׳ עוד ת ו ס פ ו ת ש ב ת יג .ד״ה ופליגא ״והוא היה
בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק
יודע
ולעגין
״בר
גמור היה
בר ק פ ר א ואשתו של רבי ,הוא גדר של
כדאמרינן
דמיא עליו
דכתובות
בפ״ב
ככשורא )לעיל
וכו׳ ״.
(13
הערה
קפרא …וליכא למיחש כולי האי בקדושים הללו״ )מפי הגרשד״ה מונק(.
ועי׳
עוד
ובחורות
ועוגב
במסעותיו
של
הראובני
לפני
אחדות והיו מ ר ק ד ו ת בחדר אשר )אני( בו…
ושמחות״
שמחה
דוד
״ותבוא
אסף(
)מובא
במקורות
החנוך
לתולדות
מרת
ובתה
שרה
לאורה
מרת
ואין אני רוצה
לשמוע קול
כנור
עמ׳
לפרופ׳
הרב
ח״ב
בישראל
קיב
וצע״ק.
אשתו אסור ,הרי אפילו לעיין
32״ואפילו עם
ברישיה
חז״ל,
אסרו
בפני
ובפרט
הרואים״
)דרך פקודיך ,מ ק ו ר טו( .ו כ ך גפסק בשו׳׳ע ״י״א דאין לגהוג אפילו עם אשתו בדברים של
ח ב ה כגון לעיין ברישיה אם יש כיגים בפני אחרים״ )שו״ע ,אה״ע ,כא ,ה ,הגה( ״דברים
כיו״ב
וע׳
33כי
להתנהג עם
אין
לעיל על
השני
בסוג
במרחקים(
ואין
אשתו
איסור רקודים
אין
בו
בפני אחרים״ )ט״ז,
״משפחה ביחד״
נגיעה,
משום
ב״ש,
בחתונות
ובסוג
שם(.
)מקור
יש
השלישי
ויש פ ח ו ת ת ע ר ו ב ת או אין ת ע ר ו ב ת )זה תלוי
שחוק
הנה
מקורות
גברי
כאש
ו ק ל ו ת ראש )גם
לענין
בנעורת,
התקון
למאי
תלוי
זה
ההדרגתי.
נפקא
כו(.
הסתכלות
פחות
ב ח ל ו ק ת אנשים
תלוי
)וזה
ונשים בחדר(,
במציאות(.
״זמרי
מינה ?
גברי
לבטולי
ועני
הא
נשי
מקמי
פריצותא,
הא״
זמרי
נשי
ועני
מח(.
״אם
אין
)סוטה
שומעים לנו לבטל שניהם ,נקדים לבטל את זה שהוא כאש ב נ ע ו ר ת )שהיא פריצות י ו ת ר
גדולה(״
)רש״י( ״ברם אל ימנע אדם מן
ב א ו ת ה שעה
התוכחה ,גם אס אין
ס כ ו י אלא
לתיקון חלקי בלבד .כך למדוגו חכמים זמרי גברי וכו׳…״ )הג״ר אלימלך בר שאול ״מצור,
ח״ב עמ׳
ולב״,
מאיסור
של
.(118וכן כ ת ב
ח מ ו ר יש
בית ר ב י היו
את
לתפוס
מקריבין
ב א ר י כ ו ת הג״ר עובדיה יוסף ,שאם אין שומעים ל ה מ נ ע
במעוטו
הרע
פטם
שור של
״ודמי
ביום
למ״ש
אידם…
באחד ששאל אם יצרו מ ת ג ב ר עליו וירא פן יחטא…
שבכדי
כל
החבלה
לשמה
ומסקינן
ביחד,
ואחר
כוונת
הלב
חסידים )ס׳
קע0
מעשר,
ו ב ת ש ו ב ו ת הרשב״א ח״ה )ס׳ רלח(
להסיר מ כ ש ל ה מן העם צריך החכם ל ע ל ו ת מן
הדברים
בסוטה…
ובס׳
ובפ״ק
דע״ז
)טז(.
אמורים,
ה ח מ ו ר ה אל
הקלה ואין
נוטלים
)נזיר
גדולה
עבירה
וכמ״ש
כג(:
ממצוה שלא לשמה .וכן בפ״ק דע״ז ),טו (.א מ ר ו של בית רבי היו מקריבין וכו׳
דרבי למיעקר מילתא קא אתי ,ו ע ק ר א ו ת ה פ ו ר ת א פורתא.
יכנס
במחלקת
וכו׳
הקלות
ולא
מתגבר
עליו ילבש שחורים …וכוי.
ע״ש
וע׳
בפרש״י
מ״ק
)יז(.
ולכן יעלים עין מן
אם
רואה
והכא נמי ד ס ב א להו עבדינן להו,
ואין
אדם
שיצרו
ל ד ח ו ת אבן
אחר הנופל ,ושמאל דוחה וימין מ ק ר ב ת ״ )שו״ת יביע אומר ,ח״ו ,חיו״ד ,ס׳ יד ,א ו ת ז׳(.
ועי
60
ב ש ו ״ ת ציץ אליעזר שיש ליזהר
שלא
להורות
www.daat.ac.il
בדברים
אלו,
דבר
המתפרש
כהיתר
אתר דעת -מכללת הרצוג
* *1 £דיכ ד ז .י ^
מ י *ליד׳< /׳כיד מ ד ד ׳ .-י׳*
ג ז מ
?״׳מדת
״ע/׳ל״מ
ד
7ד
מ
ע
ד ׳
י
י
י
מ
״ ־
רמיזה
ד
א
ק
7 ,
ע/./ד,ג7
י א
ה ן
.'17ז '.!1׳ -׳^'׳
?״?^ר.״(,
יא־־עד – ,י י ^ נ
ד
ד
י
א
; ;-;..י^ ; /
א
״ י "נכייי
־
ל ה ו ר א ת *יזה ק י י *
י-
^
ח
?
י
ז
'
־
ע
* ~
יי׳-
י ת י י י * אל*
,
.,
ש
א <
. . .
ד
ב ז ה ולהורות היתר ל ל צ ר ך ,חי־א כיסי•
<
ו
.
י
?ץ/??,״^"'
י?
י-
א
ה
ר
א
"א
י
•
לזלול
< 7
-יו.ה
כבי• יל•
-היי
ק״נדי
נוהי־ית
- -,
ל י י ייהייד
י
גיו•
ה א
.
ו
כ
י-.-
י ב י
*
*י
) ח י ו ״ ד ח ־ ב ס׳ לג • בהערה .47
4ג עי ל ע י ל א י ת כ׳ ושילה; העזר נייבא בהערה .30
שו׳־ת
וע׳
שי־ת
אין
35ע׳
לעיל
הערה .1
בחתונות משום זה )מקור יז(
יח.
נ :אה״ע כא ,א( וכבר
שמילת קיל ומר אשה בבית אחר כשאינו רואה אותה ואינו
יל״א להביא אצל
ב ד י ת אם
הערה
באשה ערוה )שו״ל או׳ח עד״
י ד ש ר ל נידררכי )ברכיו! פרק ג־ אית פ־(
לירני
ללכוד
ס׳
רסני שליל
ה ר ב ה הפוסקים בלגין
מבירה.
פ
זיין
וכן
ה ר י ו ו י ם בכל החתונות כי בחורים ו ב ת ו ל ו ת יחדיו,
ז ה שמחה של ר ז י ה ־ )מקיר כחו.
דגו
ה
בנין
שכתב שטיב לבטל
ה ל ל א י מ י -כ י ב לבטל בכלל
הרקידים
בלילה
הכלה
שקודם
באיח .ולוד
שאסור ול׳
החופה נשים מגגגית,
שירע ק י ל ם ׳ !שנה א־ ,פ־ בא ,אות יג .,ועי
ת י ר ת ההסתבליר.
מהרים
סי-ד כ ק נ ס .
ג־כ דרכם
ש א ס ו ר לאדם
בית ברוך ח״א כלל ד׳
שי-ק אהיע ס׳ נז .ציץ אליעזר ח׳׳ה,
ב ,א ו ת כ׳ .בית שערים אי-ח ס־ לג.
הבה ס
ביי
נוגעים
כאן
ינהיג לרקיד
יבלא־י•
א ו ת ח..
ביי
יי
הכלה
לם
וכו׳
לא ינקה־׳
היינו אם
)איצה־פ
מרקדים
כא פקמ׳־ו
-דגם שב לא מיירי בנגיעת יד ליד
חיו
נפרדים
אות
זה
כ׳
דהוי
מזו
בשם
בכלל
ואינן
ללב
יפה
איסור ק ר י ב ה
רי התם לעגין ל ה ש ת ר ש באשה אפי׳ אינו נוגע בה או האשד ,אינה נוגעת בו״
י
) ש ו ל ח ן העזר כי׳ מ׳
,
וכן
כ ך צור
ם ,סע׳ ח ,אות ה׳ ,מ ק ו ר כז( וכן משמע מ פ ת ״ ש )סי׳ ס״ה סק״ב(
ש ל י ה )עניני זווג,
ד ג -ו נ ל ע י ד מגידיי•
ר נ י ״ -היה י ק אצל ת״ח
•יחזקאל ח״ר •זי״
עמ
ג
יכן
שגוהגים
גדולים מלין מעשה ר ב אחא ו כ ו י ״ )ס׳ ב י ת
רמה( וכן משמע מלשון ה ב י ח ״נהגו
א פ י י •׳יאיך
כל
מאן
דלביש
ת -ח ל ה ק ל בכלה ,גם
גונדא דרבנן יקל
וכו׳״
וכן
הגדולים
פת״ש
״כדרך
מ ק צ ת ת׳־ח-
א ב ל צ י ע דלשוז
ו
30כ ת ב ה י ״ ח
..״1^,
מהר -ל
-י ת י ח ראוי להחמיר״
משמע שהיה מנהג כ ל אדם.
ן י
^
– -כ התיכ׳ לשם )סוף קדושין( וז״ל :והכל לשם שמים ,וע״ז אנו ס ו מ כ י ם
^
משתמשים
׳*איו
בגשים
עכ״ל
וכן
כתב
הסמ״ג
סוף ס׳
קכו.
וכתב
המהרש׳׳ל
כ ג י
י ) ל י ק י ד עם ה[כלה כדי ל ח ב ב ה על בעלה או משום כ ב ו ד אביה וכו׳ ו ת ״ ח ראוי
…1,,..,
ל ה ח מ י ר עכ׳׳י
־• י נ ס .כ ו ת י נ ו נהגי ת״ח ל ה ק ל ב כ ל ה גם הגדולים שברור והיכא דנהוג
״ • ו ג יהיכא דייא
1
׳
נהוג איכורא א י כ א ׳ )אה״ע כ״א ד״ה והמחבק( מ ו ב א ב ח ״ מ )שם סק״ו(.
) קי'א(
בשולחן
^
ס
0
^
)סק״(0
מובא
מנדי
׳
*״ א
ובה״מ
ובליקמזי
מהרי״ח
)סדר
נישואין
שלו,
<
ח ,אות ה(.
בקצה א ח ת
שהה״צ רידו״״
רי-י ״
והכלה
ו ב ש ו ל ח ן העזר -נ ו ה ג י ם שמרקדים על ידי ה פ ס ק מ ט פ ח ת
בקצה
61.
ואנשי
מעשה
מחמירים
השני.
www.daat.ac.il
כ ק א ס י ב רקד עם ה כ ל ה
בהפסק
מספחת.
גס
בזה״
י
)שם(
ושם
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואף עם אשתו אסור לרקוד לעין כל-י.
י .אמנם אם אי אפשר לבטל לגמרי את הרקודים המעורבים ,יש להקדים
ולבטל את החמור ביותר והוא רקוד שיש בו נגיעה .ושוב לבטל רקודים ביחד
שאין בהם נגיעה ובכלל זה מעגל בתוך מעגל .ולבסוף לבטל רקודים נפרדים
של נשים לעיני אנשים .
33
(9
ולענין ר ב אחא ע׳ להלן הערה 38וע׳ עוד ת ו ס פ ו ת ש ב ת יג .ד״ד .ופליגא ״והוא היה
בעצמו שלא יבא לידי
יודע
בר ק פ ר א
ולענין
״בר
ה ר ה ו ר שצדיק
ואשתו של רבי,
גמור היה
הוא גדר של
כדאמרינן
דמיא עליו
דכתובות
בפ״ב
ככשורא )לעיל
וכו׳ ״.
(13
הערה
קפרא …וליכא למיחש כולי האי בקדושים הללו״ )מפי הגרשד״ה מונק(.
ועי׳
עוד
ובחורות
ועוגב
במסעותיו
ושמחות״
שמחה
של
א ח ד ו ת והיו
אסף(
דוד
״ותבוא
הראובני
לפני
מ ר ק ד ו ת בחדר אשר )אני( בו…
)מובא
במקורות
החנוך
לתולדות
מרת
ובתה
שרה
לאורה
מרת
ואין אני רוצה לשמוע קול
כנור
לפרופ׳
הרב
ח״ב
בישראל
קיב
עמ׳
וצע״ק.
אשתו אסור ,הרי אפילו לעיין
32״ואפילו עם
אסרו
ברישיה
ובפרט
חז״ל,
הרואים״
בפני
)דרך פקודיך ,מ ק ו ר טו( .וכך נפסק בשו״ע ״י״א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של
ח ב ה כגון לעיין ברישיה אם יש כינים בפגי אחרים״ )שו״ע ,אה״ע ,כא ,ה ,הגה( ״דברים
כיו״ב
ועי
33כי
אין להתנהג עם
לעיל על
בסוג
השני
במרחקים(
ואין
איסור
אין
אשתו
רקודים
בו
בפני אחרים״ )ט״ז,
״ מ ש פ ח ה ביחד״
גגיעה,
משום
ב״ש,
בחתונות
ובסוג
שם(.
)מקור כו(.
יש
השלישי
ויש פ ח ו ת ת ע ר ו ב ת או אין ת ע ר ו ב ת )זה תלוי
שחוק
הנה
מקורות
גברי
כאש
וקלות
לענין
בנעורת,
ראש
)גם
התקון
תלוי
זה
ההדרגתי.
נפקא
למאי
פחות
)וזה
הסתכלות
ב ח ל ו ק ת אנשים ונשים
תלוי
בחדר(,
במציאות(.
״זמרי
מינה ?
גברי
לבטולי
ועני
הא
נשי
מקמי
פריצותא,
הא״
זמרי
מח(.
)סוטה
ועגי
נשי
אין
״אם
שומעים לנו לבטל שניהם ,נקדים לבטל את זה שהוא כאש ב נ ע ו ר ת )שהיא פריצות י ו ת ר
)רש״י( ״ברם אל ימנע אדם מן
גדולה(״
ב א ו ת ה שעה
ה ת ו כ ח ה ,גם אם אין
ס כ ו י אלא
ל ת י ק ו ן חלקי בלבד .כך למדונו חכמים זמרי גברי וכו׳…״ )הג״ר אלימלך בר שאול ״מצוה
ח״ב עמ׳
ולב״,
מאיסור
של
.(118וכן כ ת ב
ח מ ו ר יש
ב י ת ר ב י היו
את
לתפוס
מקריבין
ב א ר י כ ו ת הג״ר עובדיה יוסף ,שאם אין שומעים ל ה מ נ ע
הרע
שור
במעוטו
פטם
של
״ודמי
ביום
למ״ש
אידם…
באחד ששאל אם יצרו מ ת ג ב ר עליו וירא פן יחטא…
שבכדי
כל
החבלה
ביחד,
ואחר
הלב
כוונת
חסידים )ס׳
קעו(
מעשה
ו ב ת ש ו ב ו ת הרשב״א ח״ה )ס׳ רלח(
ל ה ס י ר מ כ ש ל ה מן העם צריך החכם ל ע ל ו ת מן
הדברים
בסוטה…
ובס׳
ובפ״ק
דע״ז
)טז(.
אמורים,
ה ח מ ו ר ה אל
הקלה ואין
נוטלים
)נזיר
גדולה
עבירה
וכמ״ש
כג(:
ל ש מ ה ממצור ,שלא לשמה .וכן בפ״ק דע״ז ),טז (.אמרו של בית רבי היו מקריבין וכו׳
ומסקינן
דרבי למיעקר מ י ל ת א ק א אתי ,ו ע ק ר א ו ת ה פ ו ר ת א פורתא.
יכנס
במחלקת
וכו׳
הקלות
ולא
מתגבר
עליו ילבש שחורים …וכוי.
ע״ש
ועי
בפרש״י
מ״ק
והבא נמי דמבא להו
)יז(.
ולכן יעלים עין
אס
רואה
עבדינן להו,
ואין
אדם
מן
שיצרו
ל ד ח ו ת אבן
א ח ר הנופל ,ושמאל דוחה וימין מ ק ר ב ת ״ )שו׳׳ת יביע אומר ,ח״ו ,חיו״ד ,ס׳ י ה א ו ת זי(.
וע׳
60
ב ש ו ״ ת ציץ אליעזר שיש
ליזהר
שלא ל ה ו ר ו ת
www.daat.ac.il
בדברים
אלו ,ד ב ר
המתפרש
כהיתר
אתר דעת -מכללת הרצוג
יא .אם נשים רוצות לרקוד בחתונה אין להן לעשות זאת לעיני אנשים •י.
וכן עליהן לשיר בצורה שלא ישמע קולן לגברים״.
יב .ובענין ״רקוד עם הכלה״ )בהפסק מטפחת״( ,יש שאמרו שאיפה
שנהגו לעשות כן ,נהגו )תלמידי הכמים ( ,ואיפה שלא נהגו אסור" .ויש
,7
וכל
״והבעיא היא לא של לבמולי הא מקמי הא ,אלא על דאי לא הא לא קיימי הא,
רמיזה להוראת איזה קולא על חלק שהוא ,יביא רק שאלה שהיו נזהרות עד כה ,יבואו
לזלזל בזה ולהורות היתר לעצמן״ )חי־א סוסי׳ סב( .וע׳ עוד להלן שו״ת אגרות
)חיו״ד
3 4
משה
ח״ב ס׳ לג! בהערה .47
ע׳ לעיל אות ט׳ ושולחן העזר מובא בהערה .30
שכתב שטוב
יעי שו״ת בנין ציון
הרקודים
לבטל
שו״ת הלל אומר ״טוב לבטל בכלל הרקודים
בחתונות
בכל
משום
ה ח ת ו נ ו ת כי
)מקור
זה
בחורים
וכן
יז(
ו ב ת ו ל ו ת יחדיו,
אין זה שמחה של מצוד,״ )מקור כח(.
3 5
ע׳ לעיל הערה ,1מפני שקול באשה ערוה )שו־ע או״ח ער״ ג ז אה׳׳ע כא ,א(
דגר הרבה הפוסקים בענין שמיעת קול זמר אשה
מכירה.
פה
ומשמע ממרדכי )ברכות פ ר ק ג׳
הכלה
עירנו יע״א להביא אצל
בבית אחר כשאינו רואה א ו ת ה ואינו
אות פ׳(
בלילה
שאסור וע׳
החופה
שקודם
בא״ח ״ועוד ג״כ דרכם
נשים
ללמוד בד״ת אם שומע קולם״ )שנה א׳ ,פ׳ בא ,א ו ת יג( .ועי
ת ו ר ת ה ה ס ת כ ל ו ת פי״ד סקכט.
הערה יח.
וכבר
מנגנות,
לאדם
שאסור
ב י ת ב ר ו ך ח״א כלל ד׳
מהר״ם שי״ק אה״ע ס׳ נז .ציץ אליעזר ח״ה,
ס׳ ב ,אות כ׳ .בית שערים או״ח ס׳ לג.
- 36מש״כ
נוגעים
הבה״ס דגהיג לרקוד
עם
הכלה
ביד
לא
ינקה״
ביד
ח״ט כאן
יד
רבלא״ה
היינו
וכו׳
)אוצה״פ
אם
כא
מרקדים
סקמ״ו
אות ח( .״דגם שם לא מיירי בנגיעת יד ליד
ח״ו
נפרדים
אות
זה
כ׳
דהוי
מזו
בשם
בכלל
)שולחן
וכן
יפה
איסור
אלא מיירי התם לענין להשתמש באשה אפי׳ אינו נוגע בה או האשד ,איגה
ואינן
ללב
קריבה
גוגעת בו״
העזר ,סי׳ ט׳ ,סע׳ ח ,אות ה׳ ,מקור כז( וכן משמע מפת״ש )סי׳ ס״ה סק״ב(
כך צור של״ה )עניני זווג(.
37״ונלע״ד שמקור מנהגם היה רק אצל ת״ח
יחזקאל
שבדור״
שגוהגים
גדולים מעין מעשה ר ב אחא ו כ ו ׳ ״ )ס׳ ב י ת
ח״ב עמ׳ רמד (.וכן משמע מלשון
הב״ח
״נהגו
ת״ח להקל
דלביש
גונדא
דרבנן
וכר״
וכן אפ״ז ״דאיך
מקצת
כל
מאן
יקל
בכלה ,גם
וכן
הגדולים
פת״ש
״כדרך
ת״ח״.
א ב ל צ״ע מלשון
מהרש״ל ״ות״ח ראוי להחמיר״ מ ש מ ע שהיה מגהג בל אדם.
38כ ת ב הב״ח ״וכ״כ התוס׳ לשם )סוף קדושין( ו ז ״ ל :והכל לשם שמים ,וע״ז אנו סומכים
שאנו
השתא
משתמשים
בנשים
וכן
עכ״ל
כתב
הסמ״ג
ס ו ף ס׳
קכו.
המהרש״ל
וכתב
ז״ל כגון ]לרקוד עם הןכלד .כדי ל ח ב ב ה על בעלה או משום כבוד אביר ,וכו׳ ו ת ״ ח ראוי
להחמיר
ובמלכותיגו
עכ״ל.
נהגו
ת״ח
להקל
בכלה
גם
הגדולים
שבדור
דנהוג
והיכא
נ ה ו ג והיכא דלא נהוג איסורא איכא״ )אה״ע כ״א ד״ד ,ו ה מ ח ב ק ( מ ו ב א בח״מ )שם סק״ו(.
ובב״ש
העזר
שאוחז
הביא
)סקי״א(
ובה״ט
ובליקוטי
)סק״ט(
מהרי״ח
)סדר
נישואין
שלו,
מובא
סי׳ ט ,סעי ח ,א ו ת ה( .ו ב ש ו ל ח ן העזר ״נוהגים שמרקדים על ידי ה פ ס ק
בקצה
שהה״צ
אחת
והכלה
מהר״ם
בקצה
מקאסוב
השני.
רקד
עם
ואנשי
מעשה
מחמירים
הבלה
בהפסק
מטפחת.
גם
בזה״
בשולחן
מטפחת
)שם(
ושם
61.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
39
שאמרו שמכל מקום אסור ,ויש לבטל מנהג ז ה .
39באפי זוטרי האריך ל ת מ ו ה על הב״ח דאיך כל מאן דלביש
שהוא
ויאמר
דכתובות
רב
גבור
את
הכובש
וא״כ
יצרו,
כל
תורת
גונדא דרבנן יקל על
עצמו
והא
דפ״ב
אהד
בידו.
ואחד
מ ב ו א ר דר״י בר אילעא ורשב״י לא רקדו רק לפני הכלה ולא עם הכלה ,ואף
אחא דמרכיב לה אכתפיה אמר דאי דמייא עלייכו
להסתכל
כשורא שרי ,ואי לא לא ,ואפילו
בפני הכלה אמרו דלית הלכתא כוותיה ,ואיך אנן ניקום ונעשה מעשה בעצמינו
להתיר לנו ו ל ו מ ר שאין יצה״ר שולט בי ,דאדרבה ק״ל דיותר שהאדם גדול מ ח ב י ר ו יצרו
גדול ממנו ,וע״כ אפילו ב מ ק ו ם שנוהגים כן יש לבטל זה״ )אפ״ז סקי״ט מ ו ב א באוצה״פ
הערה .13
ש׳ם( .ובענין רב אחא ע׳ לעיל
ועי׳ בס׳ ת ו ר ת חיים מס׳ ע״ז י״ז ד״ד ,אבי ידייהו שכ׳ ו ז ״ ל :ונראה דאסור ל ל כ ת ב מ ח ו ל
עם הכלה
שנוהגים
ב ש ב ע ת ימי ה מ ש ת ה אפילו אינו אוחז בידה ממש אלא ב ה פ ס ק
מ ט פ ח ת כדרך
הכא
דשום
קריבה
דמצי
למימר
דדמיא
ולא עם
הכלה,
וכח״ג
מקצת
אסור,
בעלמא
עליה
ואין
כבשורה
ש״ס
פסק
באשה
ת״ח
שבדור
לחלק
בין
ולא אמרו
ברפ״ב
זה,
אפ״ה,
כלה
לא
שפיר
לאחרת,
דליכא
חכמים אלא כיצד
ד כ ת ו ב ו ת דאסוד
עבדי
האימא
מרקדים לפני
בפני כלה
להסתכל
מאן
הכלה
כל
כמו
שבעה
להסתכל
שאסור
אחרת״ )מובא ב פ ת ״ ש ם׳ פ״ה םק״ב ,וכן שד״ח מ ע ר כ ת חתן וכלה א ו ת י״ב חלק
ז׳ עמ׳
,422וכן מ ע ר כ ת הקוף כלל ז׳
״ויש
חלק ה׳ עמ׳
.(272
אומרים עוד דכל שאינו עושה דרך חבה ,ורק כוונתו לשם שמים
הכלה
מותר.
בעבירה״
מובא
ו ש ו מ ר נפשו
ב י ת יחזקאל
הרוקדין עם
הגה״ק
בשם
ושלום
אות
כ מ ו לרקוד עם
הבאר,
ירחק מזה ,דרחוק שלא יבא לידי ה ר ה ו ר והיא מצוה
)ערוה״ש ,אה״ע ,סי׳ כא סע׳ ז( .וכן הוא בשי ל מ ו ר ה )לר׳ יוסף שאול נתנזון,
בם׳
״אותן
ח״ב עמ׳ ש״ס
ואוחז
הכלה
משינאווע זי״ע
ועיי״ש(.
במטפחת
שזהו
בצד אחד
קלות
מנהג
לג״ר חיים אלעזר שפירא אדמו״ר
בידו
של
ובצד
הבדחנים
אות
ממונקטש,
של
הב׳
שהנהיגו
הכלה,
כן״
מביא
)דרכי
תתרנד בשם דברי
ב ק ט ד ר א ו ת זה כנגד
ומושיבים אותו
ועושים להם מ ח ו ל ו ת ס ב י ב ו ת י ה ם ״ )עמ׳
(602וכן בשו״ע אה״ע )סד ,סע׳ א׳( דמצוה
וברמ״א
הכלה.
לשמח
ולרקוד
חו״כ
וכו׳
לפניהם
דמצינו
שם
הוד,
ריב״א
בפני
מרקד
אך ראה ס׳ שובע ש מ ח ו ת לג״ר שריה דבליצקי ״אך רבים נוהגים שאין מכניסים
כלל
חתן
]עד
לא
עפ״י מ״ש הפלא יועץ ,ערך חתן
יושב
בין
והכלה
האנשים
לדור האחרון לא רקדו
הקפידו על
שמעתי
מבן
חרדיות
רבות.
ובזה
נזהרים
אמירת
עיי׳ ס׳
62
חיים
ת ו ר ה ח״א
ו׳(.
ועיין עוד ב מ ח ז ו ר וטרי ״מביאים את ה ח ת ן והכלה
זה
כדמשמע
שבע
שובע
הפרדה
וראה
מספקות
ברכות
בין
ירושלמית
ס׳
הנשים
יראו
בל
באמצע ס ע ו ד ת החתונה.
גמורה
למשפחה
בין
ו ז ״ ל :דעתה לא נתנה
שובע
בברכת
ומכריחים
חתן
וכלה
ותיקה
שגם
בירושלים
המזון.
עמ׳
כמו
המברך
מח,
כן
אלו
עם
ב מ ק ו ם זה
מיד
שמחות
את
אלה
רשות
אחרי
שיש
ת״ו
למנוע
לא
יש
להמתין
באמצע
הברכה
)עמ׳
מ״ט(.
דברי תורה.
שמחמירים
נהגו
רקודים
להתריע
www.daat.ac.il
עכ״ד״
כמו
על
ש מ ח ו ת ע׳ פ״ח — ,ה ע ר ת העורך[.
ל ה ת ע ר ב וכו׳
נאמרו
היחוד
הכלה
אלא
כך
וכן
לא
כיום.
במשפחות
באמצע
שמפסיקים
אף
הסעודה
בשירה
את
ייעשה
—
אתר דעת -מכללת הרצוג
0
יג .וכן אץ להרים את הכלה על כסא כדי לרקוד כך י־.
)וגם הרכבת החתן על הכתפים יש למנוע"(.
יד .אסור לאנשים להסתכל בנשים שרוקדות־ ולכן אסור לנשים להציג
רקודים בפני אנשים׳.•:
1
טו .יש אומרים שגם לנשים אסור להסתכל באנשים שרוקדים״ .והמנהג
הפשוט בכל ישראל להתיר־׳׳ ,בתנאי שלא תעמודנה בערבוביא עם האנשים .-
,6
,
40מפי ת״ח שדינו כדין רקוד עם הכלה ״ורבנים רבים אסרו בחתונה לאחוז ב כ ס א הכלה,
במצב
ולהרימה לרקוד עמה
קדושים
כזה״ )ס׳
לר׳
תהיו
כץ
שמואל
סטנסיל
מהדורת
עמ׳ .(75
בפני הכלה
יעי בכתובות שאסור להסתכל
אפילו
)יז(.
ראשון ואפילו
ביום
אחת
שעה
)זמן מועט ביותר( )רא׳׳ש שם ,טור אה״ע ס״ד.(.
4 1
״ראוי לכל הקהל שיתן דעתו שלא ירכיבו אדם על
ירע
וחומר שלא
הזה …מקל
חמור
ירכב על
כתפיהם לרקוד ,וראוי לבטל
אוכף
בלי
כג ,ו(״
)אה״ע,
המנהג
חיים
)הג״ר
פלאג׳י ,רוח חיים ,חאו״ח ,ס׳ תרםט ,מובא באוצה״פ ס׳ כג סקי״ט אות ב׳( .וכן ב ש ו ״ ת
עג א ו ת ג(.
ציץ אליעזר )חי״ב ס׳
בס׳
וע׳
)להר״צ
הזכרונות
קרוב ,אפשר דשפיר דמי דבזמן מועט לא יתחמם ,אך א״כ
באוצה״פ
)מובא
אות
שם
הכהן(
למקום
שהרוכב
נ ת ת דבריך לשעורים וצ״ע
ה׳(.
42לעיל הערה 23
43כנ״ל הערה ,23ק״ו בכגון דא שמסתכלים
היתה
אחת
רבי
ב ת ו )של
בן
חניגא
בהן
טרדיון(
ואכמ״ל.
ביותר.
לפני
מהלכת
״אמר רבי יוחנן פעם
רומי,
גדולי
כמה
אמרו:
נאות פסיעותיה של ריבה זו .מיד דקדקה בפסיעותיה .היינו דאמר רבי שמעון ב ן ל ק י ש :
מאי דכתיב עון עקבי י ס ו ב נ י ; עוונות שאדם דש
)ע״ז יח(.
הדין״
״אמר
)נפלה על אפיה
ובראת
ועי
יוחנן:
למדנו
יראת
ו א מ ר ה ( :רבוגו של
עולם,
ב ר א ת גן עדן
רשעים ,יהי
רבי
רצון
א ג ר ו ת ראי״ה ״דרך
המלבבות
בעקביו
מלפניך
שלא
אגב ,לא
יכשלו
לרוחנו
הוא
חטא
בעולם
בי
בני
לתבל
אדם״
עם הלחיים האדומות של הרבה מ ב נ ו ת הארץ״.
מז(
שעל
ומה
אתה
תשובתו
מסתכל
היו
44״״.מביטות
אותו
של
בנשים
בנויו
לרבי
רשע
יהושוע
ואפיק ארבע מ א ו ת שפורי
של
א״כ
שאול…
עשית
מפלה
ובראת
רשמי
בן
הזה
מבתולה
מסובין לו
אאפר,
גהינם,
)סוטה
מסע
ביום
וקאמרר,
ב ר א ת צדיקים
כב.(.
בהבלטה
״הפנים
של
נודעת היא אגדת חז״ל )סוטה
אמר
לו:
פרחיה,
ושמתיה״
)כרך ב עמ׳ כא(.
ישראל
כשם
שאי
בנות
עינה
תרוטות,
הלא
כזונות,
א פ ש ר )אסור( לאיש לזון עיניו מאשר ,שאינה ראויה לו ,כך א״א לאשה לזון את עיניה
מאיש
איש,
לב
שאינו שלה״ )ילקוט שמעוני,
שמכל
ס׳ ד׳.
מה
שאיש
וע׳ ס׳
מוזהר ,אשה
תורת
שמואל ר מ ז קח(
מוזהרת״
ה ה ס ת כ ל ו ת )עמ׳
ס׳
)ספר
ועמ׳
״וה״ה
חסידים,
ס״ח
שלא תשמע
לאשה
תריד(.
ס״ע לד(.
קול
וע׳
שו״ת
מערכי
ובס׳
בית
יחזקאל
)ח״א עמ׳ נ״ח סע׳ ח׳( ו ב ת ש ו ר ת שי כ׳ שיש לסדר עזרת נשים כדי שלא ת ו כ ל נ ה לזון
עיניהן
45״רבי
בנויו
מהאנשים
יוחנן
של
התשורת
יתיר
שאול״
שי
)ח״א ס׳
קכה
מובא
אשערי
טבילה
כי
)ברכות
מח.(:
״שאין
להחמיר
בזה
באוצה״פ
היכי
והגר״י
שנהגו
כ״א
ס׳
דלסתכלו
טייטלבוים,
מקדמת
סק״ו
ביה״
אדמו״ר
דנא
אות
)ברכות
שהיה
ה׳(.
ס׳(
מסטמר,
ביהכנ״ס
״כדי
השיב
באופן
להסתכל
על
דברי
שיוכלו
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
47
טז .ואין לבוא למקום בו יש רקודים מעורבים .
יז .מי שנקלע למקום רקודים מעורבים ,יש אומרים שחייב לעצום עיניו
לראות״
הנשים
יו״ט
)טהרת
עמ׳
ח״ו
מובא
מ״ב,
שם(.
באוצה״פ
שו״ת
משה
אהל
)ח״א ס׳ לב אות ג׳( .שו״ת יביע אומר )ח״א חאו״ח סי׳ ו׳ אות ה׳( ,ובמילואים ״ ח ו מ ר ת
היא היפך המנהג
ס״ח
נדברו
הדין
שמן
הפשוט״ )עמ׳ רסג( .ועי׳
לנשים
מותר
איש
לשמוע
מקור
נואם
חסד שם
ולא
על
חוששים
ס״ח.
שמא
ובשו״ת
תסתכלנד.
אז
לשם
הנאה ,ולא משום קול ,אבל אין זה מדרך ה ת ו ר ה ל ע ש ו ת זאת ב ק ב י ע ו ת )ח״ג סי׳ ע״א(.
ובשו״ת
שגם
שונה
נשים
הלכות,
אסורות
חילק
)ח״ה
בין
ס׳
הסתכלות
שלא
בין
ראיה
וכן
רכב(
לשם
והסתכלות
תאוה
והסתכלות
רכג(.
)שם
לשם
תאור,
והשיב
עליו
ב ש ו ״ ת יביע אומר )במילואים שם(.
וע״ע בם״ח ״לא תחמוד ,כ ת י ב בלא ואו לא ת ח מ ה אזהרה שלא ל י פ ו ת עצמו כדי שיישר
בעיני
בלבה…״ )צט(.
אשת רעהו ,ויכניס א ה ב ת ו ויפיו
46לעיל הערה 25
משה דב וולנר כ ת ב בענין הוצאת ס״ת ל ר ח ו ב ה של עיר
והג״ר
שניות
״ …וחמור
בערבוביא
מכולם,
בדורנו,
שבעוה״ר
התכנסות
בכל
בשמחת תורה
כגון
בחורים ו ב ת ו ל ו ת ,ומלבד עצם אסור זה בפני עצמו
זה,
בהקפות
הקהל
עומד
ו כ ו ׳ ״ )שו״ת ח מ ד ת צבי,
ח״א ,ם׳ יב ,א ו ת ה׳(.
)במשתה
47״אכן
ידוע
שלא
יגהגו
שם
בודאי
אין
כאן
מצרה
לערב
נישואין(
)תחומין(
כדי
וירקדו
כדת
שם
לילך
בחורים
שם
ולשמחם
ובתולות
…וגודלה
מזו
יחד,
כתבו
•הפוסקים באה״ע ס׳ ס״ב דאין נכון ל ב ר ך בכגון זה שהשמחה במעונו ,אם ל א ש ב ה ל י כ ת ו
ברורה ,או״ח ם׳
שם יוכל למגעם מזה ,בכגון זה בודאי מצוד ,שילך שם״ ]משנה
תטו,
סק״ב י ,מ ק ו ר בד[.
״מכל
יהא
זה יש ל ה ת ב ו נ ן גודל המצוה שיש בזה ) ש מ ח ת חתן וכלה( …אך יש ליזהר ש ל א
ה ק ל ק ו ל יתר על ה ת ק ו ן כגון ב מ ק ו מ ו ת שהבחורים מרקדים עם הבתולות…
צריך
כאלה
תוכחתו
לברוח
וימנעם
מאוד״
מזה,
אם
הוא
משער
בודאי מצוד•
רבה
להיות
אך
שכאשר
שם,
יהיה
ולמנעם
החתונה
וזכות
מחתונות
אפשר
הרבים
שיקבלו
יהיה
בו״ )החפץ חיים ,ב א ה ב ת חסד ,מ ק ו ר כד( ״ופשיטא דאסור ל ה ש ת ת ף ב ש מ ח ה של
כזו,
למחות
דהחיוב
מוטל
כל
על
מישראל,
אחד
מטעם
כנ״ל,
ערבות
תלוי
עבירה
ומכש״כ
שלא
יסייע ל ד ב ר עבירה ,וגם הוא בעצמו בעל עבירה ב ה ש ת ת פ ו ת ו ,וייגרה בו היצה״ר ,ו ע ו ב ר
על
)במם׳
מ ה דאיתא
דמ״ו
כתובות
וע׳
ע״א(
)בפכ״א
ברמב״ם
מהא״ב
ובא״ע
הי״ט(
)ס׳ כא( ובשטמ״ק״ )שו״ת מ נ ח ת יצחק ,ח״ג סי׳ קיא א ו ת יא ,מ ק ו ר ל( ״אסור ל ה ש ת ת ף
או
במסיבות
המשפחה
בחברה
או
שרוקדים
עמ׳ י״א ,מ ק ו ר לד( וע׳
אפילו
משחקים
יחד
ב ט ה ר ת יום טוב ,בענין
בחורים
באל
ובתולות״
)תורת
מסקירין )נשף
מסכות(
)ח״ד ,עמ׳ קכא(.
ובענין
אשר
אם
לא
בחתונתם״
ראש
64
כלי
מותר
רצו
לסדר
לסדר
קדושין
קדושין
עד
במקום
אשר
רקודים
לא
היו
מעורבים,
בטוחים
)שולחן העזר סי׳ ט׳ ,סע׳ ב׳ א ו ת ה( ועיי״ש
זמר
בשבועה
שלא
יזמר עוד
בחתונה
www.daat.ac.il
כזה
״והרבה
שלא
יהיה
מהצדיקים
רקוד
הגדולים
של
איסור
מעשה שהשביע ת״ח גדול א ת
שירקדו
בחורים
ובתולות
יחדיו
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש
)
(
ם
אור
ן ב י ר ח ו ן
ת ו ר ה ,שאל ה ג ״ י פישמן אס מותר לסדר קדושין נ ח ת מ ה שירקדו
מעורב ) ״ ו ב ר ת מד( ,והג״ר יוסף הרץ כ ת ב שאסור גמור לבוא למקום שרוקדים מעורב.
ו
א
ש
לסדר
ץ
אלעזר
ב מ ק ו ם שיש
קדושין
בדיזל כ ת ב עצר,
יתקיימו
לבקש
רקודים )מעורבים(
שיצרו
ובענין מי
תערובת
שיכתבו
ורקודים לא
)חוברת מ ו
כשרים
והג׳ר
(
בהזמנה ״לסי בקשת הרב מסדר קדושין לא
בחתונה״ )חוברת מח(.
ללכת
תוקפו
רקודים מעורבים ,כתב הג׳׳ו משד ,פיינשסיין
למקום
״ובדבר אלו שהולכים ל מ ק ו ם שעושין עניני פריצות כרקורים של בחורים ובתולות יחד
ויש שגם הם עצמם עוברים על איסור פריצות זה ,אף שבשאר מצות התורה הם נזהרים,
והולכים
ראשיהם
מכוסים
וכל שכן אם גם הם
הרואים
ו
ה
כ
ל
ל
ץ
ם
ע
ן ע ן ב ר י ם
איסור
א
ל
ע
מנהג
ך
מ
א
ל
ן
כ
מאחר שגם שומרי תורה ,שאין
ש
ל
י
כ
ל
ב ג י ל ן
ן
^
?
חשוב
ך
מותר,
ן מ ר ק ך י ן ׳
ל
ביארמולקעס
ת(
מרקדין שיסירו היארמולקע וילכו בגלוי הראש ,כדי שלא יאמרו
שרקוד כ ז ה
כ
) כ פ ו ,אם יש לאמר להם שאם הולכים לשם,
ככיסוי
ם
,
ר
ל
״
ע
הראש ,אף
א י ס ו ר <
ך
ג
ן
ש
א
ך
׳
ע
הולכין בגילוי ראש ,נמי
לא ילמדו מהם ,כי יאמרו שהם רשעים
א
ן
י
א
ל
ו
מ
ה
ל
לעביר עוד איסור ,אף דק
ם
שלדעת האומר יהיה מזה
ם
צ
ע
ה
ם
שמ״מ אין
תועלת,
הוא מט עט וי ״ת ׳ ,דאם יודעים אותו לאיש
י ,־י״
ך
ר
ב
הראש
.1.י-ייייוי
ששומר ש ב ת ומניח תפילין ומתפלל ,ויראו שהולך בג ׳׳י
,״•״יי* גם לכסוי הראש ונמצא
״״״
ילמדו גם זה שאין ל ח ו ש כשרוצים לרלוי
1.יי* ייןיות התורה שידעו שהם
ייד״יי,
שלא יהיה התועלת ,אלא כשיאמרי
י ל ואדרבה החיוב לראות
״ ״ ״ יייייית
ע י
רשעים גמורים ,ו ז ה ודאי שאסור ל
י ו אף שאין יכולים
״ ..
•, ..״״•״י*
על כל אדם אף עוברי עבירה שיקיימו
מןאדמ עושה נ 3ר ה 0א ,
* ~ ,י-״יייי•
להשפיע עליהם שיקיימו כל התירי׳׳
ר ר חלול השם נ<בירר,
•, . . .י•״,״
׳
יש בזה גם עון דחלול השם ,וכשיעשה רק עבייי׳
ושלום להתיר להסית
.
ובשיש בעיר
'
'
"
'
'
לאיסורין בשביל ס ב ר ו ת ודמיוגות של עצמי
״י־״יים ברקודים וכדומה
״ב ס׳ לג(
"
׳
צריך ל פ ר ס ם ב י ו ת ר ח ו מ ר האיסור כדי שלא ילמדו מהם״ )אגרות משה ,חיו״ד ,ח
הג״ י *ר משר פיינשטיין
י־י
ובענין ת פ ל ה ב מ ק ו ם שמשתמשים ב ו לרקודיס מעורבים ,כ ת ב
ו
ל
ס
ה
ה
י
ם
ת
ם
ו
ג
ש
א
ע
ע
י
ר
ב
ל
ב ו
ה
ש
ע נ י נ
ר
ו
פ
א י
ף
י
מ
א
ו
ט
למקומות
ע
א
פ
הפריצות,
ש
״
י
מ
מ י ה י
י
י
ם
ש
פ
כ
ש
ע
ל
א ח ת
ו
ז ו
כ
ש
י
ב
ע
ר
י
י
ע
ד
י
ע ב י י י
ה
י
י
ה
ה
ל
ח
ל
ו
ש ם
י
ב י י ת י
ש
א
נ
ש
י
״בדבר
כ
ם
ל
א
ביה״כ
ש
י
ה
ש
ם
י
מ
י
ת
י
ו
ש מ ש ת מ ש י ם גם
י
ג
ם
כ
מ
ס
לעשות בו
י
ם
י י ,י ה
ה
ו
י א ש ם
ל
א
מ
י מ
ע
ח
ט
י
ל
ל
ה ש ם
מ
תער״״״׳ אנשים
רקוד י״ייורות
פארטיס עם
הנה ב ב ר ביארתי ב ס פ ר י א ג ר ו ת משד ,על או״ח ס׳ ל א שאסור להתפלל
לפריצות
שם
כאלו,
מסתבר
מעלת
תפלה
בו
קדושת
שאין ל ו
בצבור
ביהכ״נ
ל ה ת פ ל ל שם…
במעשה
והוללות
עיי״ש ,ואס
כיון
אף
וממילא
הפריצות
קדושת
שהוא
שאח״כ
יהיה
כנקבע
מתחלה
כשבנוהו
ביהכ״נ …ה כ א
שקבוע
למעשה
מקום
שנאוי״ .ואם
התחילו
אסור
שאסור בכל
כן
ל ע ש ו ת שם
ל ע ש ו ת שם
מקום…״
נקבע
)שו״ת
במקום שנקבע
שיעשו שם
ת ו ע ב ו ת איז
פארטים
ב ו
ה מ ק ו ם מ ת ח ל ה ל ת פ ל ה ,יש
מעשה
פארטיס
ונשים,
התועבות…
כאלו …לבד
אגרות משה,
ויהיר,
האיסור
חאו״ח ,ח ״ ב ,ס׳
רשאי
החמור
ל'(•
ועוד נשאל א ם מ ו ת ר ל ק ב ל קייטרינג על ה ח ת ו נ ה ש מ ת נ ה ג י ם ש ל א כ ש ו ר ה ברקוד מעורב.
והשיב
ומסקנתו
ובענין
ש ל כ א ו ר ה אם
אפשר
שאפילו אם אין
שמוש
בכספים
להשיג
אולם א ח ר ,אין
אולם אחר ,יש
שהרויחו
ע ל ידי
להתיר
רקודים
לפני עור ,אבל יש
איסור
חיו״ד,
ח״א(.
בשו״ת
זכרון
) א ג ר ו ת משה,
מ ע ו ר ב י ם ,עי׳
ן ח ״ ב ס ׳ ק כ ז ל ג ״ ר יהודה גדעוואלד( בענין ס ״ ת אשר נ ק נ ה
מסייע.
יהודה
ב כ ס פ י ם כנ״ל .ו ב ש ו ״ ת ב י ת
65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מראות )וכן לאטום אזניו משמוע קול אשד (.״ ויש אומרים שאינו חייב לעצום
עיניו — אלא ממדת חסידות — רק חייב לא להסתכל )ושלא יהיה לו נוח
49
שערים,
שעשו נשף רקודים
בענין גוים
לג״ר
בלום(.
עמרם
ל ט ו ב ת בה״כ ,אם
ובשו״ת
הקומץ
מנחת
מותר
אם
)יו״ד
שט״ז
מעות
ש ב א ו ת מ ה צ ג ת תיאטרון שנעשה ע״י חלול ש ב ת ורקודי
להשתמש
מותר
במעות
לבנין
לקבל
אלו
בה״כ
ת ע ר ו ב ת )לג״ר ק ל ו נ י מ ו ס
ק ל מ ן צוקרמאן ,ס׳ י׳( ו ב ש ו ״ ת באר חיים מרדכי ,אם מ ו ת ר ל ע ש ו ת מגבית בשביל
ת ו ר ה ב מ ק ו ם שמרקדים בחורים ו ב ח ו ר ו ת ,ושאין ל ע ש ו ת כן ,ו ה ס ״ ת שנקנה
ספר
תקון
ממעות
אלו ,אסור ל ק ר ו ת בו ואין ל ב ר ך עליו )ם׳ נ׳ ,לג״ר חיים מרדכי ראללר(.
48״ואם צריך לילך דרך שם ,ישמור א ת עצמו שלא יהנה אף על גב שאינו מתכוין ,כיון
דהוי
טז(.
פסיק
רישא;
ובחפץ
חיים
נחיריו
ויסתום
יוסף
והג״ר
״בשמים
שלא
ראזין
של
יהנה
להריח
בהם״
לסתום
ובשמים
)הלכות
וכן
זה חוטא״
ואע״ג…״
)הרוגצ׳ובי( כ׳
עכו״ם
גחיריו,
הרי
ובמתכוין,
מביא
אסור,
דבריו
אפילו
״…ואם
פ״ט
ברכות
ראייתו
מן
ה״ח(,
מהגמרא
) ב ר כ ו ת גג סוע״א(
דרך
באריכות
לאטום
ערוד.
דרך
לילך
ומבארם
שחייב
של
אין
צריך
לו
ומשמע
ופירש
וכו׳
אין
וראייתו
מברכים
שאפילו
מהלך
כנ״ל.
אוניו
כלל
עיניו
ויעצם
)שם(.
אזניו
העריות
״היה
אחר״
שם
)חכמת
יאטם
אדם,
פד
הנאה
של
בשוק
)שלמת
ממש״כ
עליהן
לפי
שבאה
עכו״ם
יוסף סי׳
הרמב״ם
שאסור
מאליה,
ונתרצה
כו
חייב
להריח,
)ועיין
א ו ת ד׳(.
עוד בשו״ע או״ח ריז ,ד ובמשנה ב ר ו ר ה שם .(.ועיין ציץ אליעזר )ח״ז ס׳ כ״ח א ו ת ג(
בנימין
והג״ר
הדין
ולא
ועל
הסתירה
ב״ב
דאםור
שנפשו
ממידת
בין
הסוגיא
דפסחים,
אם
דרך
)חפץ
שאיסורו
הרהור
אחרת,
מחמדתן,
עיניו.
בדבר
משום
יש
אדם
עוצם
עוסקת
זילבר
חסידות
של
אפילו
יהושע
פירש
)תורת
חלוק
ואין
את
בבבא
הסוגיא
ה ה ס ת כ ל ו ת עמי כ׳
בהערה,
וסי׳
ללכת
אפילו
יש
דרך
אחרת,
כתב
החפץ
חיים
שבעריות
שחושב
שלא
ניחא
—
חיים,
שחייב
ט(.
שמותר
אע״פ
בתרא
לעצום
שם(.
משום
הנאה
בין
מתכוין
ובתורת
או
ההסתכלות,
שתלוי
ואינו
ליה
במחשבה,
מתכוין
סי׳
)שם
יותר,
לכן
אסור
שהסוגיא
בב״ב
של
מפני
זאת,
פירש
אבל
עיניו
והסוגיא
החמירו
בהנאה
מן
בפסחים
הוא
האיסור
יב(.
49ב ג מ ר א ״איתמר ,הנאה הבאה ל ו לאדם בעל כרחו ,אביי אמר מ ו ת ר ת ורבא אמר א ס ו ר ה ״
)פסחים
שלא
כד (:,והר״ן פירש
בא
פירושו
זרה.
בין
שיכול
זו
66
שיכול
היא
ואין
לפרוש
בין
שאינו
ר׳
ישעיה
הכומרים
צריך
ממש,
הגמרא
בשם
לה
אסור
להלכה
בין
משם
הג״ה
נגינת
בהם
בשבילה,
ומסקנת
ללכת
״ומצאתי
שום
אלא
באד.
האדם
אל
של דבר ,שאין צריך ל פ ר ו ש ממנה ,אע״פ
עבודה
אסור,
לכאן
בסוגיא שהנאה זו נ ק ר א ת הנאה שבאה לו
שאינו
מותר.
אבל
ז״ל
אליל ,אם
אינו
להנות
ל ה נ ו ת מהם״ )דרכי משה,
בש״ם
ופוסקים
דאפילו
בתום׳
והרא״ש
והר״ן
אפשר
שם
דמיירי
אחרי
מתכוין
אינו
כגון ריח
מתכוין
להנות,
של
להנות,
מותר,
בין
—
האחרון
לו
שיכול
לפרוש
כוונתו.
ואם
אם
וז״ל
מכוין
ורש״י
ממנה,
הולכים
יכול.
יכול.
המנגנים לפני
ואם
שאנו
מעצמה.
בעל כרחו,
פירש
משום
שמותרת
לילך
בענין
למקום
שיכול
היה
מ ת כ ו י ן להנאה,
אסור,
טור
www.daat.ac.il
וכך
אם
רואה
שאף
יו״ד סי׳
אחר,
הקול
קמ״ב
מותר,
לאטום
אזניו
שאינו
נוי
אליל
חפץ
והמראה,
אע״פ
סק״ב(
״ומבואר
כשאינו
או
בהנאה
שאין
שם
מתכוין,
ומבואר
עיניו
ולסתום
ולעצום
אתר דעת -מכללת הרצוג
50
בהסתכלות ( ,אבל מכל מקום אין לו להשאר ש ם ״ .
נחיריו
הוי
שלא
פסיק
דאפילו
רישיה;
הא
לאו
דבריו,
הראיה
שבעצם
נחשבת כפס״ר ,כי יכול
חפץ
אסור.
חיים
ובגמרא
כלל
אסור׳׳ )ש״ך,
פס״ר,
להעצים
שעומדות
ש ? 5ו צ ם
ה ר ח
ק
על
מראות ברע ,אמר
)כשהוא
הכביסה
שלא היה לו
לקרב
מן הכיעור — רשב׳׳ם(,
הליכתו
קרא,
רחמנא
ואונס
שמעינן
הכי
מיבעי
דאי
אניס
כי
עיניו,
אבל
עושה
בהיותו
סי׳
ס״ק לד(.
קמב
מעשה.
וגם
הליכתו
לשם
אינו
חייב
להעצים.
ועי׳
שם
דצריך
על
אחרת
אלא
שפת
ולמה
עיניו
להרחיק
מן
ליה
למינם
נפשיה
נפשיה
חסיד
הוא —
מזקיקו
—
)להטות
עיניו
שאין
—
להעצים
לעולם
לצד
)בבא
אחר,
בתרא
לן
עיניו,
דרכא
והיינו
נז.(:
היכי
על
פי
)מד(:
מסתכל
דרך
דמדמשתבח
ביה
אחריתא,
דמשתבח
כללו
דמי,
חולין
הוא )אם
דליכא
בנשים
הוא )ואף
דקיימא
אחריתא אנוס
מסתכל
רשב׳׳ם(.
בה( רשע
העבירה,
הכתוב
רשב״ם( ?
רשב״םך
הנהר
והוא הולך
ואי דליכא דרכא
פטריה
לעצום
רבי חייא בר אבא ,זה
הולך
אי דאיכא דרכא אחריתא )אם יש דרך
עיניו,
שו״ע יו״ד
(
אינו
שם
ו׳(.
״ועוצם עיניו
בשעה
אין
ומותר
אבל
אי אפשר לו לילך למקום אחר,
)ביאור
לא
יהנה
מן
הקול
והמראה
הכי
והריח,
כשאינו
כשמתכוין
מתכוין
מבואר
להנאתם,
בש״ס
דלא
ופוסקים
של
ואפילו
ביה
דבר,
קרא,
אם
יש
לו דרך אחרת ,לעולם אסור ,אפילו עוצם עיניו .ואם אין לו דרך אחרת ,מותר ,עצמית
עיניים
חסידות.
מדת
״שאף
בשביל
הפסד
ממון
ושאר
שצריך
לעשות רשאי
ללכת
למקום…
לעצום
ובשיכול
מדינא
עיניו,
צרכים
אינו
ואף
ןאבל
לא
כשלא
יוכל
כיון
מחייב
בעלמא
טיול
לעצום
דבר
שהוא
—
כמבואר
לעיל[
לבעלי
נפש ;
ורק
ממדת
עיניו,
אף
קשה
לפניו
חסידות יש לו למינס נפשיה ולעצום עיניו״ ״וצריך להשתדל בכל האפשר שלא ל ה ס ת כ ל
והעיקר
וע׳
להסיח
הרהור״ )שו״ת א ג ר ו ת
דעתו מכל
ב מ ק ו ר היראה )לג״ר בנימין יהושע
מתכוין
לאזנו אין
להשמיע
ואין
שלמה
סאבל,
מחויב
ל ס ת ו ם אזניו או דילמא הוי
בשביל
עיניו
לשמוע,
שלמת יוסף סי׳
והנה
נ״ז
בב״ב
כ ״ א חסידות ,ואולי ראיה
ובסנהדרין
יחזקאל
בב״ב
סי׳
בשו״ת
איסור,
יד ר׳
היכא
״מה
דליכא
הנאה
אזגו״.
״נסתפי׳
הבאה
מי
בע״כ
היכא דליכא דר״א
דאיתא
)סנהדרין
דרכא
אחרינא
שאלת
ששומע
השואל
קול
ערוד ,אם
כיון דהוא לא
בא לכאן
ע״פ
אינו
דין
קאמר
יד(
אנוס
דםתם״ — וכן
אבהו…
ר׳
הוא״
)הג״ר
חייב
לא
כתב
קשר,
)אוצרות
לעצום
ל ס ת ו ם אזניו,
הג״ר
דהור,
ירושלים,
שלום
כדאיתא
חלק
קיר
פ׳(.
ו׳ סע׳ ה׳ ועיי״ש
באריכות
האסורים האלה״ )חפץ חיים,
באר מים
51״ואף אם הוא נקי מ ח ט א הרהור ,ילך משם,
והראיה
הרי
בהסתכלות
תורת
לאטום
וע׳
רלח( ״ואם
מ ה ת ם דגם גבי ק ו ל אינו חייב ע״פ דין
50״לא יהיה ניחא ליד ,ב ש מ י ע ת ס פ ו ר י ה ם
כלל
כו
ס פ ר היראה,
אות ד(
אבהו דהוו משריין ליה ולא
האלברשטאם
)נ״ז(
חייב
בכלל
קאמר
משה ,חאה״ע,
זילבר ,על
ח״א ,סי׳
אות
נו(.
אינו
הוא
וכו׳״
המשפחה,
יושב
)בית
ואגרות
שם,
ועל
יחזקאל,
ידי
ח״א,
זה
חיים
א ו ת יד
ל ב ל יאמרו
יכשל
עמ׳ רעה(.
משה )חיו״ד ח ״ ב ס׳ לג(
בעון
וכן
ה ל כ ו ת לשון הרע,
והגהה(.
שאר
המסובים
עריות
כל
הוא
המובאים
של
באהבת
לעיל
חסד,
)הערה
שמותר
המסובים
מנחת
הדבר,
שם,
יצחק,
.(47
67
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
2ג
יה .גם את הילדים שלא הגיעו למצוות יש לחנך לצניעות ברקודים .
*
״הצניעות וחטהרה במובנן המוקטן והמצומצם ,נראות כאלו בנגוד לשכלול
המציאות במלא החסן והתוקף ,העז והגבורה; לעומת זה במובנן הגדול והשלם
הנה הן דוקא כמו שהן בסיסי הקדושה והמציאות השלמה והקיימת ,כן הן
י חיל׳״53
הנן בסיסי החסן והתוקף ,הגבורה והחיל …׳ י י ל י __
ר א
ק
א
א נ ש
ם
52ס פ ר חסידים )מקור ב׳( ״ואפילו נער בן י״ב שנה לא יחול ב מ ק ו ם נשים כלל״ )בנימין
זאב,
ה׳(
מקור
להטאנץ
שוהלע
פריצות
לבושי
לשון
הרקוד,
השאלה…
עבירה
לידי
בתערובת
שלוקין
זמנם
יהרג
עליו
ואל
יוסף
כמש״כ
זוין
קטנים״.
ראזין
ובענין
53לצניעות
ולטהרה
)בה״ב
חבק
) מ נ ח ת יצחק
הערה
ובענין
ח נ ו ך מ ע ו ר ב ע׳
אומר
לו
ילדות
אח״כ
ח״ג
לרקוד
14
סק״ט,
קטנות
כג ,וסי
מלבד
לגבי
כ״ד
מתועב,
אביזרייהו
ממש
גמור,
כיון
במקום
אשר
שעירים
גרוי
יצה״ר
הוי
נדה
א ו ת א׳,
לגבי
רקוד,
לובשין
שמרגילין
ועוד
לנערה
שכתב
והוא
אסור
א״ב(
ונשק
שהמקום
ר״ל,
דהוי
ר״ל ,אשר
הרמב״ם
הרוגצ׳ובי( ,ס׳
)ח״ד,
בושש
יבואו
בתולות
יאמר
סוף
בתערובת
צריך
שעי״ז
וגם
ואם
לריקוד(,
חוץ
שרוקדין
ד״ז
חמורה,
יעבור״
יוסף
לילדים
אין
בחורים
לראות,
שלמד,
יביע
״ובדבר
)בית
הנפרץ
ספר
כעת
שם…
שלומדין
מזה
קטנות
ושולחן
עוד
וכו׳
בהוצאת
ממש
הוא
רקודים
תערובת
היכא
וע׳
ג״ע
לעיל
מעורבים
ע׳
שלמת
בישראל,
ירקדו
שם,
הוא
לאו
דהגיע
כבר
אשר
ק״ל
דברי
הג״ר
״…מלבד
אולי
יוסף
)לג״ר
ח״ב ס׳ קד( ו ש ו ״ ת
חאה״ע ,ס׳ ד׳(.
למורי
דג״ע,
אותן
בזה
א ו ת א.
ב ש ו ״ ת א ג ר ו ת משה <חיו״ד ח״א ם׳ קלז ז
ורבי
בגדי
ע״כ
ז״ל…
בכלל
מ ק ו ר ל(•
איסור
זהירות
ג״ע
בעבור
זד,
הרב
צבי
יהודה
הכהן
קוק.
המשתתפים כגליון הזה:
הרב יצחק לוי ,רח׳ התיכונים ,14ירושלים
פרופ׳ יהודה לוי ,רח׳ בית וגן ,46ירושלים
ד״ד י״מ לויגגר ,רח׳ ברויאר ,2בני ברק ,כעת ברבנות בקלן
הרב שלמד• חיים אביגר ,קבוץ לביא ,גליל תחתון
הרב משה צוריאל ,רח׳ בית הלל ,13בני ברק
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
הערוך האחראי :יונה עמנואל ,רה צפניה ,26ירושלים
www.daat.ac.il
ירושלים
דפוס ״בהר״ן״ ,טל282372 .