חוברת ג

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך י"ח,גיליון ג', 1978 · כרך יז, תשל"ז

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כנר־נב^ ל* ר־*‪ ,‬מו‪-‬ז*‪ * * ^ **:‬י י * כנד* יד* י‬
‫א‬

‫פ ו ע ל ״ ‪1 1 4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫" דת‪-‬י‪1 x1‬י־ ד***‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫בתוכן‪:‬‬

‫״־‪13 001:8.01‬יץ‪6‬־‪1‬ר‪^•¥¥.1161‬‬

‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫לימוד פשוטו ש ל מקרא — םכנות וסיכויים ‪/‬‬
‫הרב מ ר ד כ י ברויאר‬

‫‪1‬‬

‫מספרים — משמעותם וםמליותם ל פ י מהר״ל ‪/‬‬
‫‪14‬‬

‫הרב מ ש ה צוריאל‬
‫‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫הלכות והליכות בטיול‪ ,‬מ ח נ ה קיץ זקיטנה ‪ /‬שמואל כ״ץ ‪.‬‬

‫‪. . .‬‬

‫‪65‬‬

‫על איסור מ ל י ח ה במלח שמלחו בו ‪ /‬הרב מ ש ה רוזנטל •‬

‫‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫על ספרים ועל סופריהם‬
‫‪,,‬עם השם״ מ א ת ד ״ ר נ ת ן בירנבוים ‪ /‬א״א גרשוני ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫״דברי מנחם״ מ א ת הרב מנחם מ ׳ כשר ‪ /‬יונה עמנואל ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫תוספות ל ״ א ץ מקרא יוצא מ י ד י פשוטו״ ‪ /‬דוד הנשקה ״‬

‫‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫‪. . .‬‬

‫‪86‬‬

‫ח ל ב — חלב פירות — יין לבן ‪ /‬ד ו ד מ צ ג ר ‪.‬‬

‫‪*.‬‬

‫ה מ ת ת של רביעית ש ל תורה ‪ /‬ש מ ע ו ן בולג •‬

‫כ פ ״ ד ירושלים ניםו תשל׳׳ח • כ י ד יח‪ ,‬גלייו ג • ה מ ח י ר —‪ 10.‬ל״י‬
‫מנוי ש נ ת י ‪ :‬כישראל —‪ 30.‬ל׳׳י‬
‫כתובת‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ה מ ע ר כ ת ‪ :‬ר ה צפניה‬
‫‪,‬‬

‫כ ח ת ל א ר ץ ‪$8.— :‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ ,26‬ירושלים‪ ,‬ט ל ‪288883‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב‬

‫מרדכי ברויאר‬

‫לימוד פשוסו של מקרא ‪ -‬סכנות וסיכויים‬
‫א‪.‬‬
‫נסיונות רבים נעשו כדי להגדיר את המושג פשוטו של מקרא י‪ .‬הצד השוה‬
‫שברוב ההגדרות האלה‪ ,‬שהן נותנות עדיפות ברורה לפשט‪ .‬כגון‪ :‬הפשט הוא‬
‫כוונתו המקורית של ה כ ת ו ב ; ואילו הדרש מביע את התרשמותו או את תגובתו‬
‫של הקורא‪ ,‬כפי שנתעוררה על ידי הכתוב‪ .‬אותה התרשמות או תגובה איננה‬
‫זהה תמיד עם הרעיון שהכתוב נתכוון לו‪ .‬ונמצא לא פעם‪ ,‬שהפשט מביע את‬
‫הכוונה היוצאת מן ה כ ת ו ב ‪ :‬ואילו הדרש מכניס לכתוב מהרהורי לבו של הקורא‬
‫והלומד‪ .‬הגדרה א ח ר ת ‪ :‬הפשט הוא פירוש הפסוק על פי ההקשר הכללי של‬
‫הפרשה כולה‪ ,‬ואילו הדרש מבאר את הפירוש המילולי של המלים — בלא כל‬
‫התחשבות להקשר כולו‪ .‬והגדרה ש ל י ש י ת ‪ :‬פשוטו של מקרא הוא כוונת התורה‬
‫״כפי שהובנה על ידי הדור שאליו היא ניתנה ת ה י ל ה ״ ‪ , -‬הוד‪ ,‬אומר‪ :‬הפשט‬
‫מפרש את מה שהכתוב אומר לאותו דור; ואילו הדרש מ ב ט א את הפנייה‬
‫לדורות המאותרים‪.‬‬
‫אם נצרף את שלוש ההגדרות האלה‪ ,‬תתקבל הגדרה כ ו ל ל ת ‪ :‬הפשט הוא‬
‫כוונתו המקורית של הכתוב‪ ,‬כפי שהיא מתבארת על פי ההקשר הכללי — וכפי‬
‫שהובנה בדור הראשון של הלומדים‪ .‬אך ספק‪ ,‬אם זהו באמת הפירוש הנכון‬
‫של הפשט‪ .‬שהרי ״פשוטו של מקרא״ איננו מונח ש נ ת ח ד ש בדורנו; אלא הוא‬
‫כבר נזכר בתלמוד )שבת סג‪ ,‬א(‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שיש לפרש את הפשט — על‬
‫פי פשוטו של מונח ז ה ‪ :‬על פי כוונתם המקורית של הז״ל‪ ,‬שטבעו את מ ט ב ע‬
‫לשון הפשט‪ .‬אך אם נבדוק את ההגדרות שניתנו לעיל‪ ,‬ספק אם נמצא בהן‬
‫את פשוטו של הפשט‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬פירוש הפסוק‪ :‬ועבדו לעלם )שמות כא‪ ,‬ו(‪ .‬לדעת רשב״ם‪,‬‬
‫״לעולם לפי הפשט כל ימי חייו״; ואילו חז״ל ד ר ש ו ‪ :‬אין עולם אלא המישים‬
‫ש נ ה )מכילתא שם(‪ .‬אך כיצד נבין כאן את ההבדל שבין פשט לדרש ? שהרי‬
‫חז״ל ודאי לא סברו‪ ,‬שהכניסו לפסוק זה מהרהורי ליבם; ודאי לא האמינו‪,‬‬
‫שכוונתו המקורית של הפסוק‪ ,‬שהנרצע יעבוד לעולם‪ .‬קל וחומר‪ ,‬שלא יכלו‬
‫להשוב‪ ,‬שפירשו אותו על פי משמעותו המילולית — בלי להתייתם להקשר‬
‫הכללי‪ .‬אלא הם האמינו‪ ,‬שביטאו במדרשם את כוונתו המקורית של הכתוב —‬
‫וכוונה זו כבר הובנה בדור הראשון‪.‬‬
‫נמצא אפוא‪ ,‬שכל ההגדרות שניתנו לעיל לפשט אינן מתאימות לפשוטו‬
‫של מונח זה — על פי אותן ההגדרות עצמן‪ .‬כי המגדירים יוצאים מתוך ההנחה‪,‬‬
‫שהפשט הוא הפירוש העדיף ו״הנכון״ — לפהות בדור הראשון — ואילו הדרש‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫ראה על כ ך ש׳ רוזנברג‪ ,‬בין פשט לדרש‪ ,‬ריעות תשכ״ט‪ ,‬ע׳ ‪.99—91‬‬
‫זו‬

‫הגדרת רד״צ‬

‫הופמן‬

‫בפירוש‬

‫לבראשית א‪,‬‬

‫א—ג )בסוף(‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הוא נהות לעומתו‪ .‬אך בעצם ההגהה הזאת כבר התרחקו מן הבסיס של חז״ל׳‬
‫שטבעו את מטבע לשון הפשט‪ .‬וכך פירשו את הפשט על פי המדרש של עצמם‬
‫— והכניסו בו מהרהורי ליבם‪.‬‬
‫נציע כאן הצעה אחרת להגדרת פשוטו של מקרא‪ .‬הגדרה זו קשורה למאמר‬
‫הידוע‪ :‬דיברה תורה כלשון בני אדם‪ .‬הוד‪ .‬אומר‪ :‬יש לפרש את לשון התורה‪.‬‬
‫כדרך שמפרשים לשון בני אדם‪ .‬והנה דרכם של בני אדם‪ ,‬שהם מדברים על פי‬
‫כללי דקדוק‪ ,‬תחביר וסיגנון‪ :‬לא הרי דקדוק לשון שירה כהרי דקדוק לשוז‬
‫פרוזה‪ ,‬ולא הרי סיגנון ספרות החכמה כהרי סיגנון חוק ומשפט‪ .‬דברים אלה‬
‫אך אין הם מובנים‬
‫כמעט מובנים מאליהם ביהס למאמר היוצא מפי א ד‬
‫מאליהם ביהס למאמר פי ה׳‪ .‬אלא שחז״ל הורו לנו‪ ,‬שגם תורת ה׳ מדברת‬
‫בלשון בני אדם‪ .‬מ ע ת ה כל המפרש את המקרא על פי כללי הלשון האנושית‬
‫מפרש אותו על פי פשוטו‪.‬‬
‫ם ;‬

‫מעלתה של הגדרה זו‪ ,‬שהיא פותחת פתה גם לדרכים אחרות של פרשנות•‬
‫שהרי לא נאמר כאן‪ ,‬שהתורה עצמה היא לשון בני אדם‪ ,‬ומוצאה מפי אדם•‬
‫אלא התורה היא אלקית והיא מאמר פי ה׳; אך היא מדברת בלשון בני אדם•‬
‫כביכול‪ ,‬צמצם הקב״ה את כה דיבורו‪ ,‬ואין הוא מדבר בתורתו רק בלשון האיל‬
‫המדבר‪ ,‬אלא גם בלשון האדם השומע‪.‬‬
‫זו היא אפוא מ ש מ ע ו ת פשוטו של מקרא — בשביל אדם המאמין בתורה‬
‫משמים‪ .‬אין בידיו הכלים לפרש את המקרא על פי כללי הלשון האלקית‪ .‬חלק‬
‫מן הכללים האלה נמסרו להכמי ישראל‪ :‬הם י״ג המידות שהתורה נדרשת בהז‬
‫— וכן שאר כל כללי המדרש‪ ,‬הרמז והסוד‪ ,‬המשוקעים בספרות ״ ל ‪ .‬על פיהם‬
‫ינסה האדם להבין את תורת ה׳; אך לעולם לא יעלה על דעתו‪ ,‬שהוא מביו‬
‫את הדברים על בוריים; שהרי אין בשר ודם יכול להבין דברים הכתובים‬
‫בלשון אלקים; כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דברי אלקים היים משכלו של‬
‫אדם בן תמותה‪.‬‬
‫אולם שעה שנבצר מן האדם להבין תורה המדברת בלשון אלקים‪ ,‬הרי יש‬
‫בידיו להבין תורה המדברת בלשון אדם‪ .‬כי הקב״ ה מסבר את אוזן האלם‬
‫בלשון שהיא מסוגלת לשמוע‪ .‬באותה שעה כבר נפתהו לפני האדם כל שערי‬
‫ההבנה האנושית‪ ,‬שהרי הוא שומע תורה המדברת בלשון בני אדם ‪ -‬כאילו‬
‫נאמרה בידי אדם‪.‬‬
‫ח ז‬

‫כל הבעייתיות של פרשנות המקרא על פי פשוטו גלומה בהגדרה זו‪ :‬תורה‬
‫שנאמרה מפי ה׳ — אך מתבארת כאילו נאמרה מפי אדם‪ .‬דרושה אמונה גדולה‬
‫כדי לעמוד בסתירה זו‪ :‬להאמין בתורה משמים — ולפרש אותה כאילו נאמרה‬
‫מפי אדם‪ .‬ועל פי זה יש להבין את החשדנות — הגובלת כמעט בעוינות —‬
‫שהוגים רהבים היו נוהגים תמיד ביחס לפשוטו של מקרא‪ .‬אולי בצדק ח ש ש י ‪:‬‬
‫תורה המדברת בלשון אדם הרי היא נקראת ונשמעת כתורת א ד ם ; וכררך שהיא‬
‫נשמעת‪ ,‬כן עלולה היא להיות נ ת פ ס ת ‪ :‬לא כתורת ה׳ המדברת בלשון אדם ‪-‬‬
‫אלא כתורת אדם המדברת בלשון אדם‪.‬‬
‫בעייה זו‪ ,‬שהייתה קיימת מאז ומתמיד‪ ,‬הלכה והחריפה במרוצת הדורות•‬
‫לשעבר הייתה לשון האדם שבתורה מתאימה לאדם אהד‪ .‬הכופרים בתורה‬
‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫משמים יכלו לייהס לשון זו למשה רבעו‪ ,‬שכתב את התורה מ ל י ב ו ; ואילו‬
‫ישראל היו מאמינים באמונה שלמה‪ ,‬שא־ל בורא עולם נ ת ן תורה לישראל‪,‬‬
‫המדברת בלשון אדם‪ .‬היום הסתירה נראית חריפה יותר‪ .‬שהרי הוכח ללא צל‬
‫של ס פ ק ‪ :‬לשון האדם שבתורה איננה מתאימה כלל לאדם א ח ! _ •‬
‫שאיננה מתאימה למשה ר ב ע ו ; אלא זו לשונם של בני אדם רבים‪ ,‬יוצאי אסכולות‬
‫ש ו נ ו ת ; והללו שונים זה מזה בהשקפתם‪ ,‬באמונתם ואף בסיגנונם‪ .‬ונמצא אפוא‪,‬‬
‫שהתורה האלקית שניתנה מידי ה׳ מדברת בלשון בני אדם — פשוטו כ מ ש מ ע ו ‪:‬‬
‫היא מדברת בלשון בני אדם רבים‪ ,‬השונים זה מזה תכלית שינוי במחשבות‬
‫ליבם ובסיגנון כתיבתם‪.‬‬
‫קל‬

‫ו ח ו מ ר‬

‫וכאן יש להוסיף עוד בחינה אחרת המכבידה גם היא על האדם המאמין‪.‬‬
‫לשעבר‪ ,‬גדולי ישראל היו עוסקים בפשוטו של מקרא‪ .‬הללו האמינו באמונה‬
‫שלמה‪ ,‬שתורת ה׳ מדברת בלשון בני אדם; ו״הסתירה״ שבין שני המושגים‬
‫האלה היתד‪ ,‬מיושבת בלבם בהרמוניה גמורה‪ .‬ולפיכך מי שרצה ללמוד מקרא‬
‫כפשוטו יכול היה ללמוד את פירושיהם; וההרמוניה שבאישיותו של הרב איחתה‬
‫את הקרע בלבו של התלמיד‪ .‬שונה הדבר היום‪ .‬הל קיטוב טרגי בין האסכולות‬
‫העוסקות בלימוד תורה‪ .‬מאז תקופת רש״ י ושאר הראשונים כמעט נשתכח‬
‫העיסוק בפשוטו של מקרא‪ .‬הכמי ישראל ברובם המכריע חוקרים תורה אלקית‬
‫המדברת בלשון אלקים‪ .‬מספרי דרוש ומגירות ועד ספרי קבלה וחסידות — הכל‬
‫עוסקים בלשון הסתרים שבתורה‪ :‬במדרש‪ ,‬ברמז‪ ,‬בסוד‪ .‬ואילו לשון האדם‬
‫שבתורה נמסרה להכמי האומות‪ .‬הללו הגיעו להישגים גדולים‪ ,‬המרשימים כל‬
‫מעיין והוקר‪ .‬אך אין הם מאמינים בתורה משמים‪ ,‬המדברת בלשונות בני אדם‬
‫שונים; אלא הם מאמינים בתורת בני אדם‪ ,‬המרבדים איש איש בלשונו שלו‪.‬‬
‫וכך אלה עוסקים בתורת אלקים המדברת בלשון אלקים; ואלה מאמינים בתורת‬
‫בני אדם‪ ,‬המדברת בלשונות בני אדם‪ .‬אך אין היום אפילו אסכולה אהת —‬
‫אפילו אדם אחד — העוסק בתורה משמים‪ ,‬המדברת בלשונות בני אדם‪ .‬ואדם‬
‫מישראל המבקש לעסוק בפשוטו של מקרא לא ימצא לו רב שילמד מפיו‪.‬‬
‫וכך הסתירה הגלומה בעצם המושג ״פשוטו של מקרא״ ההדיפה מבחינה‬
‫נוספת; שהרי שוב אין זו רק סתירה רעיונית‪ ,‬הניתנת להתיישב בכוהה של‬
‫א מ ו נ ה ; אלא זו סתירה המאה גם לידי ביטוי היצוני‪ .‬כי האמונה בתורה משמים‬
‫שוכנת באהלם של חכמי ישראל; ואילו התורה המדברת בלשונות בני אדם‬
‫והקרת על ידי הכמי האומות — או הכמי ישראל שלמדו מן האומות‪ .‬והמגע‬
‫היחיד שבין שני המחנות האלה הוא מגע של בוז או מ ש ט מ ה ‪ :‬אלה שוטמים‬
‫את הכפירה של הכמי המדע — ואלה בזים ל״בורות״ של חכמי ישראל‪.‬‬
‫והמלהמה שבין שני המחנות האלה כמעט מונעת כל אפשרות של יישוב‬
‫הסתירה; שהרי מכלל שניהם אתה למד‪ ,‬שאין כל אפשרות להאמין בתורה‬
‫משמים‪ ,‬המדברת בלשונות בני אדם‪.‬‬
‫זה הוא אפוא הסיכון‪ ,‬שכל הרוצה לעסוק בפשוטו של מקרא מסתכן בו‬
‫בעל כרחו‪ .‬אך יש גם סיכוי הנשקף בצידו של הסיכון‪.‬‬
‫כבר אמרנו‪ :‬התורה מדברת בלשונות בני אדם שונים‪ ,‬השונים זה מזה‬
‫באמונתם ובםיגנונם‪ .‬אך היא מדברת גם בסיגנונו של ״עורך״‪ ,‬המיישב את כל‬
‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הסתירות‪ .‬ולמדנו מכאן עיקר ג ד ו ל ‪ :‬האמונות המובעות בתורה הן סותרות זו‬
‫לזו במידה כזאת‪ ,‬עד שאין הן יכולות להיאמר תחילה אלא בידי בני אדם‬
‫שונים; שהרי אין בעולם אדם אהד‪ ,‬המסוגל לבטא את כל הסתירות האלה‪.‬‬
‫הרי הן בבחינת זכור ושמור‪ ,‬האמורים בדיבור א ח ד ‪ :‬וכל כגון זה אין הפה‬
‫יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע‪ .‬ואם באו הדברים להיאמר בלשון אדם‪,‬‬
‫לא יכלו להיאמר תחילה אלא בלשון בני אדם שונים‪ .‬ורק אחרי שנאמרו‬
‫הדברים בסתירתם‪ ,‬יכלו לחזור ולהיאמר ביישובם‪ .‬ויישוב זה — אילו נאמר‬
‫בידי אדם — על כרחו היה נאמר בלשונו של ״עורך״ המיישב מושגים סותרים‪.‬‬
‫משל למה הדבר ד ו מ ה ? חכמי הסוד אמרו‪ ,‬שאברהם מסמל את מידת החסד‪,‬‬
‫ויצחק א ת מ י ד ת הגבורה; ואילו יעקב מייצג את מידת התפארת‪ ,‬המצרפת הסד‬
‫עם גבורה‪ .‬ונמצינו למדים מ כ א ן ‪ :‬שתי מידות סותרות יכולות לבוא לידי ביטוי‬
‫רק על ידי שני אנשים שונים; ורק אחרי שהמידות יוצגו בפירודן‪ ,‬הן יכולות‬
‫לחזור ולהתגלות באיחודן‪ .‬ואיחוד זה של המידות הסותרות הוא תכלית הסתירה‬
‫ע צ מ ה ; ולא באו המידות בסתירתן אלא כדי לחזור ולהתגלות באיחודן‪ .‬וזו‬
‫היא אפוא המשמעות הנסתרת של שלושת אבות ה א ו מ ה ‪ :‬אי אפשר לו ליעקב‬
‫למלא את ייעודו‪ ,‬אם לא קדם לו אברהם מ ז ה ויצהק מזה‪ .‬ואף על פי כן אין‬
‫האומה נקראת לא על שם אברהם ולא על שם י צ ח ק ; אלא יעקב המאחד את‬
‫המידות הסותרות הוא הוא המובחר ש ב א ב ו ת ; ואין ישראל קרויים אומה אלא‬
‫על שם ישראל אביהם‪.‬‬
‫וכן הדבר גם בתורה‪ ,‬שכל עצמה לא באה אלא לתאר מידות אלקיות‪.‬‬
‫האמונות המובעות בה הן סותרות בתכלית הסתירה; משום כך אם באו להיאמר‬
‫בלשון בני אדם‪ ,‬הן יכלו להיאמר רק בלשון בני אדם שונים‪ .‬אך סוף הסתירות‬
‫לבוא לידי יישוב‪ .‬ויישוב זה — אם בא להיאמר בלשון אדם — יכול להיאמר‬
‫רק בלשונו של ״עורך״; הוא המיישב את האמונות הסותרות — לאחר שנתגלו‬
‫בסתירתן‪.‬‬
‫דרך זו של לימוד התורה שונה אפוא עקרונית מן הדרך שהיתה מקובלת‬
‫בדורות שלפנינו‪ .‬והבדל זה מ ת ב ט א בעיקר בשיטת יישוב הסתירות שבתורה‪.‬‬
‫שהרי ״שני כתובים המכחישים זה את זה״ היו ידועים בכל הדורות‪ ,‬והסתירות‬
‫שביניהם לא נתגלו ברורנו‪ .‬אך לשעבר לא היו מעלים על הדעת‪ ,‬שתורה‬
‫ש נ י ת נ ה מרועה אהד — והמדברת אפוא בלשון בן אדם אהד — תאמר דברים‬
‫הסותרים זה א ת זה באמת‪ .‬לפיכך היה זה תפקידו של כל פרשן לבטל את‬
‫הסתירות כמיטב י כ ל ת ו ; היה עליו להוכיח‪ ,‬שהסתירה איננה אלא סתירה־‬
‫שלכאורה‪ ,‬והפסוקים רק נראים כאילו מכחישים זה את זה‪ .‬ואילו היום ככל‬
‫שהסתירות גדולות יותר ובלתי ניתנות ליישוב — כן גדול העושר העולה‬
‫מביניהן‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬ב ש ת י הפרשיות הראשונות של התורה‪ ,‬שהן דוגמא קלאסית‬
‫של פרשיות הסותרות זו לזו‪ .‬הסתירות הרבות שבין ש ת י הפרשיות האלה‬
‫תוארו תמיד כסתירות מדומות‪ .‬בדרך כלל הן תורצו בדרך ״אוקימתא״‪ ,‬ה מ ב ט ל ת‬
‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫של ה ז ״ ל ‪ :‬בפרק א קדם הדשא‬
‫פתה הקרקע‪ .‬ואילו בפרק ב קדם‬
‫בעליית העשב מ ע ל פתה הקרקע‪.‬‬
‫משאירים את הלומד ת ו ה ה ‪ :‬מה‬
‫כדי ל ה ט ע ו ת ! אם באמת נתכוונו‬
‫לא אמרו את הדברים בבהירות‪:‬‬
‫הקרקע; ורק משנברא האדם נראה‬

‫את הסתירה מ ע י ק ר ה ; כגון הפירוש הידוע‬
‫ל א ד ם ; אך באותה שעה הוא הגיע רק עד‬
‫האדם ל ע ש ב ; אך אין הדברים אמורים אלא‬
‫אולם תירוצים אלה וכיוצא באלה תמיד‬
‫ראתה תורה לנקוט לשון סתומה‪ ,‬שיש בה‬
‫הכתובים לאותה אוקימתא של חז״ל‪ ,‬מדוע‬
‫עד שלא נברא האדם‪ ,‬הגיע הדשא עד פתח‬
‫העשב מ ע ל פני האדמה‪.‬‬
‫כנגד זה מה רב העושר המתגלה למעיין‪ ,‬שעה שהוא לומד תורה המדברת‬
‫בלשון בני אדם שונים‪ .‬כי עתה חסתירות אינן עוד מדומות‪ ,‬בחינת טעות של‬
‫תלמיד שלא העמיק כל צרכו‪ .‬היפוכו של ד ב ר ‪ :‬הסתירות הן ממשיות ובלתי‬
‫ניתנות ליישוב — והתורה נתכוונה להן‪ .‬כי העולם שנברא בפרק א שונה‬
‫במהותו מן העולם שנברא בפרק ב‪ .‬שם עולם הנוהג בדרך הטבע‪ ,‬הדומה לעולם‬
‫שלנו‪ .‬ואילו כאן עולם של גן עדן‪ ,‬שאין אנחנו מבינים אותו כ ל ל ; בעולם זה‬
‫אין הוקי ה ט ב ע שולטים; אלא ה׳ מטייל בו ״לרות היום״‪ ,‬והוא מתגלה לאדם‬
‫בכל יום‪ .‬והבדל זה שבין שני העולמות בדין שיתבטא כבר בשעת בריאתם‪.‬‬
‫בעולם ה ט ב ע — הפשוט קודם למורכב; לפיכך בריאת הדומם‪ ,‬הצומח והחי‬
‫קודמת לבריאת המדבר‪ .‬כנגד זה בעולם ההתגלות אין תוקף לחוקי ה ה ת פ ת ח ו ת ;‬
‫ולפיכך לא הפשוט קודם שם למורכב אלא העיקר קודם לטפל‪ .‬משום כך האדם‬
‫שהוא תכלית הבריאה נברא שם בראשית ה כ ל ; ורק אחר כך נבראו שאר כל‬
‫הברואים — לצוות לו‪.‬‬
‫ההבדל המהותי שבין שני העולמות האלה בא לידי ביטוי בשמות האלקיים‬
‫הנזכרים בשתי הפרשיות‪ .‬ודבר זה כבר נתבאר בידי ח ז ״ ל ‪ :‬עולם הטבע נוהג‬
‫ב״מדת הדין״‪ ,‬המובעת בשם אלקים; עולם ההתגלות נוהג ב״מידת הרחמים״‪,‬‬
‫המובעת בשם הויה‪ .‬ואילו עולם שיש בו צירוף של טבע והתגלות נוהג ב״שיתוף‬
‫הדין והרחמים״‪ .‬ושיתוף זה מובע בשם הויה אלקיםי ‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫‪3‬‬

‫אין כאן‬
‫לדברי‬

‫רמח״ל‬

‫האדם‬
‫לכך‬
‫של‬

‫ה מ ק ו ם ל ה ס ב י ר את‬

‫מקבל‬

‫בתחילת‬
‫את‬

‫ספר‬

‫שכרו‬

‫הקשר‬
‫דעת‬

‫״בדין״‪•,‬‬

‫שבין דין‬
‫תבונות‪:‬‬

‫ואילו‬

‫ובין רחמים‬

‫לטבע‬
‫במקום‬

‫שהטבע‬

‫שה׳‬

‫מתגלה‬

‫במקום‬

‫להתגלות‪.‬‬

‫מסתיר‬
‫לאדם‬

‫את‬
‫מיד‬

‫נרמוז‬

‫רק‬

‫הי‪,‬‬

‫הרי‬

‫אור‬
‫—‬

‫שזכר‪.‬‬

‫בלא‬

‫ב כ ו ח מעשיו — הרי הוא נותן לו ״ מ ת נ ת חינם״‪ .‬זו מ ע ל ת ה — וזה גם ״חסרונה״‬
‫מידת הרחמים ‪ :‬שהרי מי ש מ ק ב ל מ ת נ ת חינם‪,‬‬

‫מתבייש‬

‫בפני הנותן‪.‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬הקשר שבין הטבע לשם אלקים ובין ה ה ת ג ל ו ת לשם הריה מ ו כ ח גם מפשוטי‬
‫המקראות‬
‫הפורץ‬
‫כמו‬

‫א ת מ ס ך הטבע‪*,‬‬
‫בתקופת‬

‫רבינו‬

‫—‬

‫והוכחה‬

‫גן‬

‫כהכנה‬

‫עדן‪.‬‬

‫ואילו שם‬
‫רמז‬

‫לניסים‬

‫בראשית‪:‬‬

‫של‬

‫לכך‬

‫הויה‬
‫מצוי‬

‫יציאת‬

‫אלקים‬

‫מציין‬
‫גם‬

‫מצרים‪.‬‬

‫את ה׳‬

‫בספר‬
‫אלא‬

‫הקרוב‬

‫שמות‪:‬‬
‫שכל‬

‫תמיד‬
‫אל‬

‫שם‬

‫הדברים‬

‫הא־ל‬

‫האדם‪,‬‬
‫הויה‬

‫האלה‬

‫השוכן‬
‫נתגלה‬

‫טעונים‬

‫אתו‬
‫למשה‬

‫הסברה‬

‫מ פ ו ר ט ת — וכאן לא באנו לדון אלא ב פ ר ק י ם הראשונים של ס פ ר בראשית‪.‬‬

‫ומסתבר‪,‬‬
‫אמרו‬

‫—‬

‫בייחוד‬

‫בספר‬

‫שם‬

‫מורה‬

‫על‬

‫המסתתר‪,‬‬

‫שגם‬

‫חכמי‬

‫ש״אלקים״ שוד‪.‬‬

‫הקבלה‬

‫הסכימו‬

‫להסבר‬

‫זה‬

‫של‬

‫השמות‬

‫האלקיים‪•,‬‬

‫שהרי‬

‫הם‬

‫בגימטריא אל ״הטבע״‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫נמצאת אומר‪ :‬הסתירות שבין הפרקים הראשונים של התורה אינן ניתנות‬
‫ליישוב — ואף אינן טעונות יישוב‪ .‬שהרי הן מביעות ״תפיסות עולם״ שונות׳‬
‫הסותרות זו לזו ב ת כ ל י ת ; ועומק הניגוד שביניהן הוא כעומק הניגוד שביו‬
‫״דין״ ל״רחמים״‪ .‬וכדרך שאין רחמים בדין — ואין התגלות במסגרת הטבע י־‬
‫כר אין מקום לגן עדן במסגרת העולם שאנחנו שרויים בו‪.‬‬
‫ואף על פי כן תיארה התורה את שני העולמות זה בצד ז ה ללמדנו׳‬
‫שהא־ל האהד עושה שלום במרומיו — ו״משתף״ רחמים לדין‪ :‬הוד‪ ,‬א ו מ ר‬
‫הוא ברא עולם‪ ,‬שאין בו לא דין גמור ולא רחמים גמורים‪ ,‬אלא דין ש״נתמתק״‬
‫על ידי רחמים‪.‬‬
‫;‬

‫‪:‬‬

‫וזו היא איפא כוונת התורה‪ ,‬הכותבת את שני הפרקים הסותרים‪ :‬עולם‬
‫שנברא בדין גמור מתאים אל האמור בפרק א ; עולם שנברא ברחמים גמורים‬
‫מתאים אל האמור בפרק ב ; ואילו עולם שרחמים נשתתפו בו לדין — יש בו‬
‫מ ן האמור בשני הפרקים האלה כ א ח ד ‪ :‬יש בו גם ט ב ע וגם התגלות‪ ,‬והרחמים‬
‫״ממתקים״ בו את הדין‪ .‬אך שוב אין זה ה ט ב ע המוחלט‪ ,‬שאיננו מניח מקום‬
‫ל ה ת ג ל ו ת ; ואף אין זה השפע הרב של ההתגלות‪ ,‬שאין בו כל שלטון ל ט ב ע ‪:‬‬
‫אלא זו התגלות המתקיימת בצד ה ט ב ע — תוך שיתוף הרחמים לדין•‬
‫ואף על פי שהעולם נברא בדין וברחמים‪ ,‬אין התורה מתארת את השיתוף‬
‫הזה מ י ד ; אלא היא מתארת תחילה את הדין הגמור ולאחריו את הרחמים‬
‫הגמורים‪ .‬ואילו שיתוף הרחמים לדין יוצא מאליו מתוך סמיכות ש ת י הפרשיות‬
‫ב ת ו ר ה ‪ .‬שכן אי אפשר לדבר על שיתוף ש ת י מ י מ ת סותרות‪ ,‬ל עוד ל‬
‫תוארו המידות בסתירתן; ואין משמעות ל״שיתוף״‪ ,‬כל עוד לא נ ו ד‬
‫״השותפים״‪ .‬אכן אילו תיארה התורה את שיתוף המידות מיד‪ ,‬לא היה ׳‬
‫נתפס כשיתוף כל עיקר; אלא היינו סבורים‪ ,‬שערבוביא זו ש ל דין ורחמים‬
‫היא היא המידה האלקית במקוריותה‪.‬‬
‫א‬

‫‪4‬‬

‫כ‬

‫ע ו‬

‫זר‬

‫ת‬

‫מ ע ת ה גם האוקימתא של חז״ל על היחס שבין הדשא לאדם מ ק ב ל‬
‫משמעות חדשה‪ .‬אוקימתא זו איננה מ ת א י מ ה לפשוטו של מקרא _ לא בפרק א‬
‫ולא בפךק ב ‪ .‬אך היא מתאימה יפה לעומק פשוטו של המקרא‪ ,‬המשתף את‬
‫פרק ב לפרק א‪ .‬וזו כוונת האוקימתא‪ :‬אילו נברא העולם רק במידת הדין‪ ,‬היה‬
‫סוף צמיחת הדשא קודם ל א ד ם ; ואילו נברא העולם רק במידת הרחמים היה‬
‫האדם קודם לראשית צמיחת העשב‪ .‬אך העולם נברא בשיתוף הרחמים לדין׳‬
‫ולפיכך גם הדשא קדם לאדם‪ ,‬וגם האדם קדם לדשא‪ .‬אך ש ת י הקדימות האלה‬
‫ג‬

‫‪4‬‬

‫שיתוף‬
‫את‬

‫זה‬

‫רמוז‬

‫גם‬

‫הפרשה‬

‫בגוף‬

‫על‬

‫ידי‬

‫שס הויר‪,‬‬

‫אלקים‪.‬‬

‫נמצא‪,‬‬

‫שכך‬

‫יש‬

‫השם ה ז ה ‪ :‬אילו נ כ ת ב ה פרשה זו לבדה היה די לד‪ ,‬בשם הויה‪ .‬אך הואיל‬

‫סמוכה‬

‫לפרשה‬

‫הקודמת‪,‬‬

‫יש‬

‫לבטא‬

‫בה‬

‫את‬

‫״שיתוף״‬

‫שתי‬

‫פרשיות‬

‫_‬

‫על‬

‫ידי‬

‫לפרש‬
‫והיא‬
‫שם‬

‫ה׳ אלקים שבפרשה הקודמת‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫נראה מן האמור ב פ ר ק א‪ ,‬שהארץ ״הוציאה״ את הדשא כ ב ר ביום השלישי‪ .‬ונראה מן‬
‫ אם כי מסתבר‪,‬‬‫האמור ב פ ר ק ב׳ שהעשב לא התחיל לצמוח לפני בריאת האדם‬
‫שהזרע כ ב ר היה טמון באדמה‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אינן עוד קדימות מוחלטות; אלא ראשית צמיחת הדשא קודמת לאדם; ואילו‬
‫האדם קודם לסוף צמיחת העשב‪.‬‬
‫בשיטה דומה יש לפרש גם פרשיות אחרות שבתורה‪ ,‬הסותרות זו לזו‬
‫בתכנן‪ ,‬והשונות זו מזו בסיגנונן‪ .‬הדוגמא שהובאה כאן היא בתחום המחשבה‬
‫והסיפור‪ .‬נביא דוגמא אחרת מתחום ההלכה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הלכות עבד עברי מבוארות בתורה בשלושה מקומות‪ :‬בפרשת משפטים‬
‫)שמות כא‪ ,‬ב—ו(‪ ,‬בפרשת ראה )דברים טו‪ ,‬יב—יח( ובפרשת בהר )ויקרא כה‪,‬‬
‫לט—נה(‪ .‬ההלכות הכתובות בפרשת משפטים ובפרשת ראה דומות בעיקריהן‪:‬‬
‫עבד עברי יוצא ב ש ש ; ואם אין רצונו לצאת‪ ,‬הרי הוא נרצע ונעשה ״עבד‬
‫עולם״‪ .‬הלכות אחרות מבוארות בפרשת בהר‪ :‬עבד עברי יוצא ביובל; ונראה‬
‫מסתימת לשון המקרא‪ ,‬שאין העבד יכול לוותר על השיחרור ה ז ה ‪ :‬אין רציעה‬
‫מועילה לבטל את היובל‪.‬‬
‫הסתירה שבין ההלכות האלה נתיישבה בתורה שבעל פה על ידי‬
‫אוקימתא‪ :‬עבד יוצא ביובל‪ ,‬אם פגע בו יובל בתוך ש ש ; ועבד יוצא בשש‪,‬‬
‫אם חל היובל לאחר מ כ ן ‪ .‬אך נראה‪ ,‬שפשרה זו איננה מתאימה לפשוטו של‬
‫מ ק ר א ; שהרי לשון בני אדם איננה מדברת כ ך ; אלא דרכה לצרף את כל‬
‫ההלכות למסגרת א ח ת ‪ :‬עבד יוצא ב ש ש ; אך אם פגע בו יובל בתוך שש‪' ,‬הרי‬
‫הוא יוצא ביובל‪.‬‬
‫חמורה יותר הסתירה ביחס לדין נרצע‪ .‬שהרי נראה מן האמור בפרשת‬
‫בהר‪ ,‬שאין רציעה מבטלת את שחרור היובל‪ .‬היפוכו של דבר מפורש בפרשת‬
‫ר א ה ‪ :‬הנרצע הוא ״עבד עולם״ — ומכאן‪ ,‬שגם היובל לא יפקיע את שעבודו‪.‬‬
‫הסתירה שבין שני הדינים האלה נתיישבה על יד חז״ל — לא בדרך‬
‫אוקימתא — אלא על ידי מתן משמעות חדשה למלים‪ :‬אין ״עולם״ אלא עולמו‬
‫של יובל‪ .‬והרי כאן דוגמא מובהקת לפירוש שאיננו על פי פשוטו של מקרא‪.‬‬
‫שהרי לשון בני אדם איננה מרברת כך; ועבד שסופו לצאת ביובל לא ייקרא‬
‫בה ״עבד עולם״‪.‬‬
‫עוד יש להזכיר כאן שיטה של הכמים‪ ,‬שנתקבלה בהלכה הפסוקה )רמב״ם‬
‫הלכות עבדים פ ״ ב ה״ו(‪ :‬גוי חייב לשחרר את עבדו העברי רק ביובל‪ ,‬ולא‬
‫בשש‪ .‬הלכה זו יש לה על מ ה שתסמוך גם בפשוטו של מקרא; שהרי מפורש‬
‫בפרשת בהר‪ ,‬שעבר עברי יוצא ביובל — אפילו נמכר ל״עקר משפחת גר״‪.‬‬
‫ואילו פרשת משפטים ופרשת ראה פונות אל האדון בלשון נוכח; כאילו רק‬
‫ישראל בלבד מצווה לשחרר את עבדו בשש‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שיפה כוחו של גוי‬
‫‪6‬‬

‫‪6‬‬

‫אוקימתא אחרת של חז״ל היתד‪ ,‬יכולה ליישב את הסתירה בדרך מ ר ו ו ח ת ‪ :‬פרשת משפטים‬
‫ו פ ר ש ת ראה דנות רק במי שמכרוהו בית ד י ן ; ואילו פ ר ש ת בהר דנה רק ב מ ו כ ר עצמו‪.‬‬
‫אך‬
‫במי‬

‫חז״ל‬

‫עצמם‬

‫לא‬

‫תירצו‬

‫כך‪.‬‬

‫שכבר‬

‫דרשו‬

‫שמכרוהו בית דין )קידושין טו‪ ,‬א( ן‬

‫במוכר‬

‫עצמו סתם‬

‫;‬

‫מייתור‬

‫המקראות‪,‬‬

‫ונראה מלשון‬

‫שדין‬

‫יובל‬

‫הרמב״ם‪ ,‬שדין שש‬

‫נוהג‬

‫גם‬

‫נוהג גם‬

‫והשוה רמב״ם הלכות עבדים פ ״ ב ה׳׳ג ומשנה למלך שם‪.‬‬

‫ד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מכוחו של ישראל לעניין שיחדור עבדו העברי‪ .‬והרי זו הלכה הנראית תמוהה‬
‫— כמעט יחידה במינה בכל ה ת ו ר ח ‪.‬‬
‫אולם כל השאלות האלה מקבלות משמעות אחרת‪ ,‬אם נשים לב למגמה‬
‫הכללית של הלכות ע ב ד עברי‪ .‬כי ההלכה המבוארת בפרשת ראה שונה מז‬
‫ההלכה המבוארת בפרשת בהר — לא רק בפרטי דיניה — אלא בעיקר מגמתה•‬
‫שהרי פרשת בהר מבארת בבהירות את טעם השיחרור‪ :‬י לי בני ישראל‬
‫עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים )ויקרא כה‪ ,‬נה(‪ .‬הוד‪ ,‬אומר׳•‬
‫אין ישראל יכולים להימכר לעבדים כל ע י ק ר ; שהרי מיום שיצאו ממצרים הם‬
‫נשתעבדו לה׳‪ ,‬ושוב אין הם יכולים להיות עבדים לאדם‪ .‬טעם אחר לחלוטין‬
‫מבואר בפרשת ר א ה ‪ :‬וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה׳ אלקיי‬
‫)דברים טו‪ ,‬טו( ; הוד‪ ,‬אומר‪ :‬אתה — אדונו של העבד — היית בעצמך ע ב י‬
‫במצרים; משום כך אתה מבין את נפש ה ע ב ה ; נהוג בעבךך‪ ,‬כררך שה׳ נהג‬
‫ב ך ; שחרר אותו‪ ,‬כדרך ש א ת ה נשתחררת מעבדותך‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫כ‬

‫‪8‬‬

‫א‬

‫שתי ההלכות האלה שונות אפוא בעצם מגמתן‪ .‬בפרשת בהר השחרור ה ו‬
‫זכותו של העבד‪ ,‬ואילו בפרשת ראה השחרור הוא חובתו של הרב‪ .‬שם העבד‬
‫י ל ן א ן הרב‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫יצא ממצרים‪ ,‬ולפיכך הוא נ מ‬
‫יצא ממצרים‪ ,‬ולפיכך עליו לשחרר את עבדו לאחר שש‪.‬‬
‫מ‬

‫כ ר‬

‫ת‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ר ק‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ך‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ת‬

‫ה י ו ב ל‬

‫כ‬

‫ו א‬

‫ת‬

‫שתי ההלכות האלה אינן סותרות זו את זו‪ .‬היפוכו של ד ב ר ‪ :‬הן נ ר א י‬
‫כאילו משלימות זו את זו‪ .‬ודוקא משום כך אין הן יכולות להיאמר זו בצד‬
‫שכן אילו נאמרו כאהת ‪ -‬בלשון בן אדם אחד ‪ -‬היתד‪ ,‬כל אחת מחלישה א‬
‫כח חברתה‪ .‬כאילו אין די בכך‪ ,‬שה׳ הוציא את הרב ממצרים כדי לחייב אוחו‬
‫לשחרר את ע ב ד ו ; וכאילו אין די בכך שה׳ הוציא את העבד ממצרים כדי לזכוי‬
‫אותו בשחרור; אלא חובתו של הרב מצטרפת לזכותו של העבד‪ ,‬ובכח שתיהז‬
‫יוצא העבד לחירות‪ .‬או — אם ננקוט לשון מ ש פ ט י ת ‪ :‬הרב חייב לשחרר א‬
‫עבדו לאהר שש — שהרי בלאו הכי הוא עתיד לצאת ביובל; והעבד זכאי‬
‫להשתחרר ביובל — שהרי בלאו הכי רבו יוציאנו לאחר שש‪.‬‬
‫ז ו‬

‫י‬
‫ת‬

‫‪1‬‬

‫ת‬

‫משום כך כתבה התורה את שתי ההלכות האלה בשתי פרשיות נפרדות י־־‬
‫בלשון שני בני אדם שונים‪ .‬כל פרשה מבארת נימוק אחד של שיחדור העבך י ־‬

‫‪7‬‬

‫דברים אלה‬
‫הרי‬

‫אמורים‬

‫על‬

‫פי‬

‫המשתמע‬

‫הרמב״ם‪,‬‬

‫מלשון‬

‫ז ה יוצא בשש )הלכות עבדים פ״ב ה״ג‪,‬‬

‫עצמי‬

‫לגוי‬

‫‪ -‬אין דין שש‬

‫והשוה‬

‫שהמוכר‬
‫משנה למלך‬

‫נוהג בו כלל )שם ה״ו(‪.‬‬

‫ויש לציין‬

‫עצמו‬
‫ש‬

‫ם‬

‫(‬

‫עוד‪:‬‬

‫לישראל‬

‫בסתם׳‬

‫ואילו‬

‫המוכר‬

‫‪.‬‬

‫הלין‪,‬‬

‫שהנמכר‬

‫לגוי איננו יוצא בשש‪ ,‬נדרש על ידי רבי מלשון ה כ ת ו ב ‪ :‬ואם לא יגאל באלה )ויקרא‬
‫כה‪ ,‬ני(‬

‫‪ -‬באלה היא נגאל ואין נגאל בשש )קידושין טו‪ ,‬ב(‪ .‬ורבי עצמו מדגיש‪ .‬שדיו‬

‫הוא‬

‫וחומר‪:‬‬

‫זה‬

‫בניגוד‬

‫לסברה‬

‫הפשוטה‪:‬‬

‫שאלמלא‬

‫מדרש‬

‫הכתוב‬

‫היינו‬

‫דורשים‬

‫קל‬

‫ומה הנמכר לישראל יוצא בשש׳ קל וחומר הנמכר לגוי‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪8‬‬

‫נראה מלשון רש״י ורשב״ם‪ ,‬שפסוק זה נאמר רק לענין הענקה‪ .‬אך דומה‪ ,‬שלשון‬
‫ה כ ת י ב איננה נוחה לפירוש זה‪ ,‬שהרי הפסוק מזכיר רק ״ויפדך״ ־ ונמצא‪ ,‬שעיקרו י ו‬
‫בעצם יציאת מצרים‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בלא קשר לנימוק השני‪ .‬והתפיסה הבלעדית של הנימוק האחד סותרת בקיצוניותה‬
‫את התפיסה של הנימוק השני‪ .‬פרשת ראה מבארת את חובתו של הרב‪ .‬אותה‬
‫פרשה מתעלמת מזכותו של העבד‪ ,‬כביכול‪ ,‬איננה מכירה בה כל עיקר‪ .‬והרי‬
‫היא מזהירה את הרב‪ ,‬שיצא ממצרים‪ ,‬לשחרר את עבדו לאחר ש ש ; וחובה זו‬
‫מוטלת על הרב‪ ,‬אף על פי שאין לו לעבד כל זכות להשתחרר מכח עצמו‪ .‬דיו‬
‫לרב‪ ,‬שהוא עצמו יצא ממצרים‪.‬‬
‫אולם חובה זו מוטלת על הרב רק פעם אחת בלבד‪ .‬ואם העבד איננו חפץ‬
‫בחירות‪ ,‬הרי הוא נרצע‪ .‬מכאן ואילך שוב אין כל חובה מוטלת על הרב‪.‬‬
‫והואיל ואין לו לעבד כל זכות לחשתחרר מכח עצמו‪ ,‬הרי הוא נעשה ״עבד‬
‫עולם״ — פשוטו כמשמעו‪ .‬שהרי באיזו זכות יצא מ ע ת ה ? הרב כבר יצא ידי‬
‫חובת השיחרור; ואילו העבד הוא משולל כל זכויות‪ ,‬ומתחילה הוא נמכר‬
‫לעבדות עולם‪.‬‬
‫תפיסה אחרת לחלוטין מובעת בפרשת בהר‪ .‬פרשת זו מבארת את זכותו‬
‫של העבד להשתחרר‪ :‬ולפיכך היא מתעלמת מהובתו של הרב‪ ,‬כביכול‪ ,‬איננה‬
‫מכירה בה כל עיקר‪ .‬והרי היא מזהירה את הרב ואת העבד כ א ח ד ‪ :‬עבד ה׳‬
‫שיצא ממצרים נמכר מתהילה רק עד שנת היובל‪ .‬וזכות העבד לצאת ביובל‬
‫איננה מותנית בחובתו של הרב‪ :‬כאילו הרב עצמו לא יצא ממצרים‪ ,‬ולא‬
‫נתהייב באותה שעה לשחרר את עבדו‪.‬‬
‫על פי זה יש לבאר את העובדה‪ ,‬שרציעה נאמרה רק ביוצא בשש‪ ,‬ולא‬
‫ביוצא ביובל‪ .‬שהרי שונה היא היציאה בשש מן היציאה ביובל — לא רק‬
‫בטעמה ובנימוקה — אלא גם בעצם מהותה‪ .‬כי היוצא בשש דומה לישראל‬
‫שיצאו ממצרים‪ :‬מתחילה הוא נמכר ״לעבד עולם״; אלא שרבו מוציאו לחירות‪,‬‬
‫כ ד י ר שה׳ חוציא את ישראל ״ביד חזקה״‪ .‬יציאה זו נתפסת אפוא כתוצאה של‬
‫פעולת שיהרור‪ ,‬הנעשית בידי הרב‪ .‬משום כך רציעה מועילה במי שיוצא ב ש ש ‪:‬‬
‫היא מבטלת או מונעת את פעולת השיהרור של הרב — והעבד חוזר מאליו‬
‫לעבדותו הישנה‪ .‬שונה הדבר בעבד היוצא ביובל‪ .‬אין חוא יוצא לחירות כדרך‬
‫שישראל יצאו ממצרים; אלא יציאת מצרים שוללת ממנו את העבדות מעיקרה‪.‬‬
‫מתחילה אין הוא יכול להימכר אלא עד שנת היובל בלבד — שהרי הוא עבד‬
‫לה׳‪ ,‬שלא יימכר לצמיתות‪ .‬היציאה ביובל איננה נתפסת אפוא כתוצאת של‬
‫פעולת שיחדור; אלא היא נעשית מאליה עם תום תקופת העבדות‪ .‬משום כך‬
‫אין רציעה מועילה ביובל‪ .‬כי רציעה מועילה רק להחזיר את העבד לעבדותו‬
‫ה י ש נ ה ; אד אין בכוחה להטיל עליו עבדות חדשה‪.‬‬
‫יש עוד הבדלים אחדים בין פרשת ראה לבין פרשת בהר; ואף הם מתבארים‬
‫ע״י הבחנה זו בין המגמות של שתי הפרשיות‪ .‬בפרשת ראה השיהרור קרוי‬
‫״שילוח״‪ ,‬שהרי זו חובה המוטלת על ה ר ב ; ואילו בפרשת בהר השיחרור מתואר‬
‫רק בלשון יציאה; שהרי העבד יוצא מאליו עם תום תקופת העבדות‪ .‬בפרשת‬
‫בהר מודגש‪ ,‬שהעבד נחשב רק ״כשכיר כתושב״‪ ,‬אין לעבוד בו עבודת ע ב ד‬
‫אין לרדות בו בפרך‪ ,‬ואין למכור אותו ממכרת ע ב ד ; כל ההלכות האלה קשורות‬
‫לעובדה‪ ,‬שהעבד נמכר מתחילה רק עד היובל‪ ,‬ולאמיתו של דבר איננו עבד‬
‫׳‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כלל‪ .‬משום כך לא נזכרו הלכות אלה בפרשת ראה; שהרי מדובר שם ב ע ב ד‬
‫ממש‪ ,‬שנמכר לעבדות עולם — אלא שרבו חייב לשחרר אותו בסוף שש‪.‬‬
‫עוד יש לעמוד כאן על עצם לשון שילוח‪ ,‬הנזכרת ארבע פעמים בפרישת‬
‫ראה‪ .‬לשון זו רומזת‪ ,‬כנראה‪ ,‬ליציאת מצרים; שהרי גם פרעה נצטווה ״ ל ש ל ח ״‬
‫את ישראל‪ ,‬ולשון שילוח היא לשון שולטת מפרשת שמות ועד פרשת ״ ב ש ל ח ״ ‪.‬‬
‫ומסתבר‪ ,‬שגם מצות הענקה‪ ,‬הנזכרת בפרשת ראה‪ ,‬קשורה ליציאת מ צ ר י ם ‪ :‬ה ר ב‬
‫ה״משלח״ את עבדו חייב לתת לו הענקה — כדרך שפרעה נתן ״ ה ע נ ק ה ״‬
‫לישראל‪ .‬על פי זה מובן‪ ,‬שאין זכר להענקה בפרשת ב ה ר ; שהרי השחרור ש ם‬
‫איננו קשור במישרין ליציאת מצרים‪ :‬אין שם רב המשלח את ע ב ד ו ; א ל א‬
‫העבד יוצא מאליו עם תום תקופת עבדותו; כל עצמו איננו אלא כשכיר ו כ ת ו ש ב‬
‫— וכמוהו איננו זכאי להענקה‪.‬‬
‫ו ע ת ה כ מ ע ט מובנת מאליה ההלכה התמוהה ביחס לעבד עברי הנמכר לגוי‪.‬‬
‫ע ב ד זה יוצא ביובל מכוח הזכות הקנויה לו ביציאת מצרים‪ .‬אך אין הוא יוצא‬
‫בשש‪ .‬כי השיחרור בשש הוא חובה המוטלת על הרב‪ ,‬ואין היא מוטלת אלא ע ל‬
‫יוצאי מצרים ב ל ב ד ; ואילו הגוי שלא יצא ממצרים לא נתחייב לשחרר א ת‬
‫עבדו שנמכר לו לעבד עולם‪.‬‬
‫הדברים שנאמרו עד כה מבארים את ההבדלים שבין פרשת ראה ל ב י ן‬
‫פרשת בהר‪ .‬ואילו היחס שבין פרשת משפטים לבין פרשת בהר טעון ה ס ב ר‬
‫שונה במקצת‪ .‬כי השחרור של פרשת משפטים מתואר בלשון יציאה‪ ,‬ולא ב ל ש ו ן‬
‫שילוח‪ ,‬ואין שם דין הענקה‪ .‬ואין התורה מבארת שם את טעם השחרור כלל —‬
‫לא כזכותו של העבד ולא כחובתו של הרב‪ .‬אך הואיל ושתי הפרשיות ה א ל ה‬
‫דומות בעיקרי דיניהן‪ ,‬מסתבר‪ ,‬שהן קרובות גם במגמתן‪ .‬ונראה‪ ,‬שיש ל ב א ר‬
‫כך את היחס שביניהן‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬ש ש ת י הפרשיות האלה תופסות את השילוח כהגשמת רעיון ה ש ב ת‬
‫דבר זה רמוז במספר שבע של שנת השילוח‪ .‬והוא מוכח גם מסדר ה מ צ ו ו ת‬
‫שבספר שמות ובספר דברים‪ .‬שהרי בשני הספרים האלה הקדימה התורה א ת‬
‫עשרת הדיברות; אחר כך היא חוזרת ומבארת אותם או מוסיפה הלכות ה ק ש ו ר ו ת‬
‫ל ה ם ‪ :‬אנכי ולא יהיה לך )שמות כ‪ ,‬יח—יט ‪ / /‬דברים ו‪ ,‬ד — ז‪ ,‬י א ( ‪ ,‬ש ב ת ‪/‬‬
‫;‬

‫‪9‬‬

‫אין ה ת ו ר ה ח ו ז ר ת על‬

‫‪9‬‬

‫קדושים‪.‬‬

‫בפרשת‬

‫גם‬

‫״לא תשא״‬
‫פרשה‬

‫זו‬

‫במסגרת‬

‫חוזרת‬

‫על‬

‫המצוות שבין‬
‫עשרת‬

‫אדם‬

‫הדיברות ?‬

‫למקום‪.‬‬
‫אך‬

‫וראה‬

‫איסור‬

‫‪0‬‬

‫כעין‬

‫שבועת‬

‫איננו נשנה שם ב ת ח י ל ת ה פ ר ש ה — ב מ ס ג ר ת המצוות שבין אדם ל מ ק ו ם )ויקרא יט‪,‬‬
‫—‬

‫אלא‬

‫לחפות‬

‫בהמשך‬

‫הפרשה‬

‫בסמוך‬

‫לאיסור‬

‫גניבה‬

‫;‬

‫שהרי‬

‫רוב‬

‫הנשבעים‬

‫לשקר‬

‫זד‪,‬‬
‫שקר‬

‫א__‬

‫ד (‬

‫מתכוונים‬

‫על גניבה או על עושק‪.‬‬

‫‪ 10‬בשני הספרים הוא מקדים ל ש ב ת את ה ה ל כ ו ת ה ק ש ו ר ו ת למזבח‪ ,‬למקדש ול״מקום״ ה נ ב ח ר‬
‫)שמות‬

‫כ‪,‬‬

‫כ—כב‬

‫‪ / /‬דברים יב‪ ,‬א — יד‪ ,‬כב(‪.‬‬

‫סמיכות‬

‫זו‬

‫שבין‬

‫שמירת‬

‫שבת‬

‫לבין‬

‫מ ו ר א מקדש היא על פי האמור ב מ ק ו ם א ח ר ‪ :‬את ש ב ת ת י ת ש מ ר ו ומקדשי תיראו ) י י ק ר‬
‫יט‪ ,‬ל‪ ,‬בו‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪1 1‬‬

‫או כיבוד‬
‫)שמות כא‪ ,‬א—ו ‪ / /‬דברים טו‪ ,‬א — טז‪ ,‬יח(‪ ,‬כיבוד אב ואם‬
‫הזקנים ו ה מ נ ה י ג י ם )שמות כא‪ ,‬טו‪ ,‬יז ‪ / /‬דברים טז‪ ,‬יח — יח‪ ,‬כב(‪ ,‬לא תרצח‬
‫)שמות כא‪ ,‬יב‪ ,‬יד ‪ / /‬דברים יט‪ ,‬א — כא‪ ,‬ט(‪ ,‬לא תנאף )רק בדברים כא‪ ,‬י —‬
‫כד‪ ,‬ה(‪ ,‬לא תגנב )שמות כא‪,‬טז ‪ / /‬דברים כד‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫בשני הספרים האלה שילוח עבדים כתוב במסגרת המצוות הקשורות לשבת‬
‫— או מוצג במקום הראוי להלכות ש ב ת ‪ .‬ונמצא‪ ,‬שיש לבאר את מצות‬
‫שיהרור העבדים על פי מצות השבת שקדמה לה‪ .‬ויש להבדיל אפוא — לא‬
‫בין פרשת ראה לבין פרשת משפטים — אלא בין ספר דברים לבין ספר שמות‪.‬‬
‫כי ה ש ב ת של עשרת הדיברות שבדברים קשורה ליציאת מ צ ר י ם ‪ :‬למען ינוח עבדך‬
‫ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה׳ אלקיך משם ביד‬
‫חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה׳ אלקיך לעשות את יום השבת )דברים ה‪,‬‬
‫יג‪ ,‬י ד ( ; ולפיכך גם שילוח עבדים שבספר דברים מנומק על ידי יציאת מצרים‬
‫בלשון ד ו מ ה ‪ :‬וזכרת כי ע ב ד היית בארץ מצרים ויפדך ה׳ אלקיך על כן אנכי‬
‫מצוך את הדבר הזה היום )דברים טו‪ ,‬טו(‪ .‬כנגד זה אין זכר ליציאת מצרים‬
‫בשבת של עשרת הדיברות שבספר ש מ ו ת ; ולפיכך גם שיחדור העבדים שבספר‬
‫שמות איננו מנומק על ידי יציאת מצרים‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫‪1 3‬‬

‫על פי זה יש להגדיר כך את הדמיון ואת השוני שבין פרשת משפטים‬
‫לבין פרשת ראה‪ .‬בשתי הפרשיות האלה העבד משתחרר בשנה השביעית עם‬
‫״כניסת ה ש ב ת ״ של שנות עבדותו‪ .‬אך בפרשת ראה הרב ״משלח״ אותו —‬
‫ונותן לו הענקה — זכר ליציאת מצרים‪ .‬ואילו בפרשת משפטים הרב מניח לו‬
‫לצאת — זכר למעשה ב ר א ש י ת ; והואיל ואין כאן מ ע ש ה פעיל של שילוח ולא‬
‫זכר ליציאת מצרים‪ ,‬הרי הוא פטור מהענקה‪ .‬בין כך ובין כך ״יציאת השבת״‬
‫של העבד היא מצוד! המוטלת על הרב‪ .‬לא העבד היוצא מקיים את מצות‬

‫‪ 11‬ה ה ק ב ל ה שבין כיבוד הורים לבין כיבוד זקנים‬
‫פירוש‬

‫רד״צ‬

‫הופמן‬

‫מ ו כ ח ת גם‬

‫מפרשת‬

‫וראה‬

‫קדושים !‬

‫את‬

‫לויקרא יט‪ ,‬לב‪.‬‬

‫‪ 12‬ב פ ר ש ת משפטים ״כבד״ מאוחר אל ״לא ת ר צ ח ״ ‪ :‬שכן פרשה זו איננה מצוד‪ ,‬על כיבוד‬
‫ההורים‪,‬‬
‫ולפיכך‬

‫אלא‬

‫היא‬

‫מבארת‬

‫בדין שיקדים‬

‫ענשו‬

‫את‬

‫את ״מכה איש‬

‫מי‬

‫של‬
‫ומת״‬

‫שמזלזל‬

‫אל‬

‫בכבודם‪,‬‬

‫״מכה אביו‬

‫מכה‬

‫או‬

‫אותם‪.‬‬

‫מקלל‬

‫ואמו״‪.‬‬

‫‪ 13‬על פי זה יש ליישב את קושיית אא״ז ה ר ב רש״ר הירש זצ״ל בפירושו ל ת ח י ל ת משפטים ‪:‬‬
‫מה ר א ת ה ת ו ר ה ל פ ת ו ח את המשפטים דוקא בדיני עבד עבדי‪ .‬אך נראה‪ ,‬שהמצוות כ ת ו ב ו ת‬
‫על‬

‫פי הסדר‬

‫הראוי להן‪.‬‬

‫הן‬

‫מתחילות‬

‫מיד‬

‫אחרי‬

‫עשרת‬

‫הדיברות‪:‬‬

‫אתם‬

‫ראיתם‬

‫וגו׳‬

‫)שמות כ‪ ,‬יח(‪ .‬וסדר המצוות הוא כסדרן ב ע ש ר ת ה ד י ב ר ו ת ‪ :‬פ ת ח ב״אנכי ולא יהיה לך״‪,‬‬
‫המשיך‬
‫הקשורה‬

‫בדיני‬

‫המקדש‬

‫ו״המקום״‬

‫—‬

‫כהכנה‬

‫לענייני‬

‫השבת‬

‫—‬

‫וכך‬

‫הגיע‬

‫אל‬

‫המצוד‪,‬‬

‫ל ש ב ת ולאחריה אל לא תרצח )כבד(‪ ,‬לא תגנב‪ .‬ב מ ס ג ר ת ה ש ב ת הרי הוא מבאר‬

‫א ת דיני עבד עברי‪ .‬והואיל ודין זה כ ב ר ק ש ו ר למשפטים‪ ,‬הרי הוא פ ו ת ח כאן‬

‫בכותרת‬

‫חדשה ‪ :‬ואלה המשפטים‪.‬‬
‫ואף על פי כן למדנו מכאן דבר גדול ‪ :‬כי ה מ ש פ ט העברי איננו פ ו ת ח לא בדיני מ מ ו נ ו ת‬
‫ולא‬

‫בדיני ענשים !‬

‫אלא‬

‫המשפט‬

‫העברי‬

‫פותח‬

‫ברעיון‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫השבת!‬

‫‪11‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א‬

‫ד ‪ ,‬ש ב ת‬

‫ל‬

‫א‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ד ‪ ,‬מ ש ל ח י‬

‫ב‬

‫ה‬

‫א ו‬

‫נ‬

‫מ‬

‫ח‬

‫י‬

‫ל‬

‫ל ו‬

‫א‬

‫צ‬

‫;‬

‫ת‬

‫ר‬

‫י ל פ י כ י‬

‫י‬

‫ק‬

‫ל‬

‫ב‬

‫‪ 1‬איננו יכי‬
‫‪,‬‬
‫׳‬
‫טעם הרב־‬
‫יי‬
‫~~‬
‫'‬
‫יי‬
‫ת ואילי‬
‫להיפטר מקיומה; אך העבד רשאי לוותר על ה ז נ י ת‬
‫שכן ש ע ה שהרב משלח או מניח לצאת‪ ,‬כבר נתקיימה מצות ה ש ב ת י‬
‫‪ ,‬מ צ י י ה‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ר‬

‫י‬

‫ת‬

‫ח י י ב‬

‫י ג י ב ת‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ר‬

‫צ‬

‫ז י‬

‫ה‬

‫מ צ י ‪ 7‬ו‬

‫ו ה י א‬

‫ה‬

‫ה‬

‫י צ י א ת‬

‫ע‬

‫ד‬

‫ב‬

‫ונמצינו‬

‫ה י א‬

‫ח י ר ו ת‬

‫ה‬

‫ע נ י י ן‬

‫ל‬
‫למדים מ כ א ן ‪ :‬אין‬
‫ש‬

‫ד‬

‫ל‬

‫מ‬

‫י‬

‫ס‬

‫ל‬

‫י‬

‫ע‬

‫ד‬

‫י‬

‫ת‬

‫"‬
‫מ י‬

‫בין פרשת‬

‫ח ו ב ד‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ט‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ה ע ב ד‬

‫ע‬

‫ק‬

‫'‬
‫פ‬

‫ל ב י ז‬

‫ד א י ל ו‬

‫‪:‬‬

‫ש‬

‫ב‬

‫א‬

‫י‬

‫א‬

‫ת‬

‫׳‬
‫׳‬
‫ההגדרה המדוייקת‬
‫הפרשיות דומות‪ .‬בשתיהן השיהרור איננו מגדיר ל מ פ ר‬
‫מ ש ע ת המכירה‪ .‬אין זו שכירות שנים‪ ,‬אלא עבדות עולם‪ .‬ו ר ׳‬
‫ש‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ל‬

‫כ‬

‫ח‬

‫א‬

‫מ כ ז‬

‫ר‬

‫ע ב ד ו ת ו‬

‫ו א ם‬

‫׳‬

‫״ י ש נ ה‬

‫ה‬
‫כ‬

‫מ‬

‫ע‬
‫א‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ן‬

‫א י נ ג ו‬

‫ו א י ל ד‬

‫ח‬
‫ש‬

‫ו‬

‫פ‬

‫ץ‬

‫ב‬

‫ב ו‬

‫ה ר י‬

‫׳‬

‫א י ז‬

‫ל‬

‫ע‬

‫י‬

‫ראה א ל‬
‫שתי‬

‫ש‬

‫ת‬

‫י‬

‫'י‬

‫ט י ם‬

‫ע‬

‫ה ו א‬

‫ה‬

‫א‬

‫‪-‬‬

‫פ ט י ם‬

‫"‬
‫ב‬

‫ו‬

‫נ‬

‫״‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ם‬

‫נ‬

‫י‬

‫ו ם‬

‫צ‬

‫ע‬

‫ח‬

‫י‬

‫ט י ב‬

‫ש ח ר ו‬

‫ת‬

‫ה י‬

‫י‬

‫ע ל‬

‫ח‬

‫י‬

‫י‬

‫ח‬

‫והעבד‬
‫' בדות‬

‫י ט י ח ר ו ר‬

‫"‬
‫•‬
‫י‬
‫י ל‬
‫משועבד ״לעולם״‪ .‬כל זאת בניגוד לאמור בפרשת בהר‪ ,‬המגדירה את‬
‫כשכירות שנים ־‪ ,‬ונמצא‪ ,‬שהעבד משתחרר מאליו‬
‫נתבארו שתי‬

‫כך‬

‫י‬

‫ע קר‬

‫בחינות‬

‫י י ת‬

‫ל‬

‫ש‬

‫מ‬

‫כתובות בתורה בכל הניגוד הקטבי שביניהל•‬
‫י א ף‬

‫״"‬
‫י כ ו ל‬

‫כלפיו‪.‬‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ה‬

‫י‬

‫ורק‬

‫ל‬

‫מ‬

‫פ י‬

‫כ‬

‫ר‬

‫כ ו‬

‫ר ב‬

‫י‬

‫ד ‪ ,‬י ש ר א‬

‫צ מ י ת ו ת‬

‫ע‬

‫כ ל‬

‫ל‬
‫לאהר שנתבארו‬
‫ג ם‬

‫ה‬

‫י‬

‫י‬
‫ק‬

‫י‬

‫ה י י ב‬

‫ר‬

‫ל‬

‫א‬

‫ש‬

‫ף‬

‫ר‬

‫ר‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ד‬

‫ה‬

‫פ‬

‫ע‬

‫‪:‬‬

‫ע‬

‫ס‬

‫י‬

‫ב‬

‫א ר ת י ‪:‬‬

‫פ י‬

‫י‬
‫־־‬
‫שתי התפיסות‬
‫ה י י ב‬

‫ת‬

‫ם‬

‫י ‪ : :‬י ח ר י ר‬

‫נפרדות‪ .‬פרשיות אלה סותרות זו לזו בקיצוניות‬
‫ח‬

‫ר‬

‫ת‬

‫ע ן ר ב ו‬

‫ב‬

‫ת‬

‫י‬

‫מ‬

‫א‬

‫ה‬

‫י‬

‫ש‬

‫ל ‪ :‬ז ח ר ר‬

‫פ‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ר‬

‫ע‬

‫ו‬

‫י‬

‫ד‬

‫א‬

‫ש‬

‫‪:‬‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ג‬

‫ע‬

‫י‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ד‬

‫' י‬

‫ב‬

‫ט‬

‫ו‬

‫פ‬

‫^ ‪,‬יתוו!‬
‫כ‬

‫י‬

‫י‬

‫‪ ,‬איגגו‬

‫ע ב י‬

‫ל חובה‬
‫ההורי׳‬
‫' ' ‪,‬‬

‫י‬

‫י כ ל ד‬

‫האלה׳‬
‫ב‬

‫ד‬

‫ה‬

‫יוה‬

‫^ כ ן ריז‬
‫ו א ף‬

‫י‬

‫ב‬

‫ה ע‬

‫ם‬

‫;‬

‫ע‬

‫הקיצוניות‬
‫ו ג ם‬

‫י‬

‫ז‬

‫ד‬

‫ה‬

‫ק‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ך‪,‬עבדו‬
‫ע‬
‫י‬
‫ידי‬
‫ר ו‬

‫~~‬
‫ב‬

‫ח‬

‫י‬

‫י ח ן ח‬

‫נ‬

‫ל א‬

‫מ‬

‫כ‬

‫צ מ‬

‫י‬

‫יחוף‬
‫־־‬
‫י‬
‫״לשתף״ את שתיי״ז‪:‬‬
‫^‬
‫שיתוף זה נעשה על ידי עצם הצגת שתי הפרשיות האלה ב ת ו ר ה ״ ‪ .‬ורס‬
‫זה מקובל בהלכה; ולפיכך כל ע ב ד משתחרר גם מ ח מ ת הזכות הקגייי'‬
‫^‬
‫משעת המכירה — וגם מ ח מ ת החובה המוטלת על הרב בסוף שש•‬
‫ש‬

‫וכך נתקבל השיתיי*‬
‫ה ר י‬

‫ת‬

‫ק‬

‫ו‬

‫פ‬

‫חייב לשחרר‬
‫אלא הוא גם‬
‫מצרים‪ .‬אולם‬
‫הישנה —‬

‫ת‬

‫ד ‪ ,‬ע ב ד ו ת‬

‫ב‬

‫ע ד י י ו‬

‫ת‬

‫י‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ל א‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ה‬

‫פ‬

‫ל‬

‫ה‬

‫א‬

‫‪:‬‬

‫ב ס ו ף‬

‫ם‬

‫ש ש‬

‫ה י ו ב ל‬

‫ו א ף‬

‫ל‬

‫ח‬

‫ל ה י ו ת‬

‫פ י‬

‫ע ל‬

‫כ ו‬

‫ל א ח‬

‫י ב ו‬

‫? ‪ ,‬אלי‬
‫ש י‬

‫ה‬

‫^ עוד‬
‫־‬
‫אותו‪ .‬הרי הוא אומר לו צאי•׳ — זכר לשבת בראשית; ל‬
‫י‬
‫״משלח״ אותו — ואף נותן לו הענקה — זכר לשבת של‬
‫אם העבד איננו חפץ בשיחרור‪ ,‬הרי הוא נרצע וחוזר לעבדי‬
‫עבי‬
‫‪. 1, 1,‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫א‬

‫ו‬

‫ת‬

‫י צ‬

‫ש ו ב‬

‫א י ן‬

‫ר ב ו‬

‫ח י י ב‬

‫א ו ת ו‬

‫ע ן ח ר ר‬

‫״‬

‫ע ן‬

‫ם ״‬

‫א ך‬

‫ן א ו ת ה‬

‫ה ן א י ל‬

‫ע‬

‫ד‬

‫ס‬

‫ישנה‪ ,‬שהנרצע חוזר אליה‪ ,‬לא היתד‪ .‬מתחילה אלא שכירות שנים ‪-‬־־‬
‫״עולמו של יובל״ — הרי גם היא פוקעת מאליה ביובל‪.‬‬
‫אולם אם היובל חל להיות לפני השנה השביעית‪ ,‬הרי שתי דרכי השיחרי‬
‫באמי׳‬
‫ל ‪.‬‬
‫חלות כאחד‪ .‬תקופת העבדות ת מ ה ביובל‪ ,‬והעבד משתחרר‬
‫ש ע ה גם הרב חייב לקיים בו את מצות ה ש ב ת ; שהרי עתידה היתר‪ ,‬מ צ‬
‫מ א‬

‫א ך‬

‫י ן‬

‫ו ה‬

‫‪ 14‬שיתוף‬

‫זה‬

‫נעשה‬

‫בצורה‬

‫מושלמת‬

‫רק‬

‫במי‬

‫שמכרוהו בית‬

‫ד‬

‫י ‪ ,‬ואילו‬
‫ז‬

‫איננו נרצע‪ ,‬אין מעניקין לו‪ ,‬ואף עצם יציאתו בשש איננה מ ק ו ב ל ת על דעת‬
‫וראה משנה למלך ל ה ל כ ו ת עבדים פ״ב ה״ג‪.‬‬
‫‪ 15‬רמב״ם ה ל כ ו ת עבדים פ״ב הי״ב‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫המוכר‬
‫כ‬

‫ל‬

‫ז‬

‫ע צ מ ו‬

‫‪0‬‬

‫הפוסל '‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫להול עליו בסוף שש — אלמלא קדם היובל; ולפיכך אף הוא אומר לו צא —‬
‫ואף ״משלח״ אותו ונותן לו הענקה זכר ליציאת מצרים‪ .‬ואין צריך לומר‪ ,‬שאין‬
‫עבד זה יכול להיות נ ר צ ע ; שהרי תקופת העבדות תמה בלאו הכי ואין הוא‬
‫יכול עוד לחזור לעבדותו ה י ש נ ה ‪.‬‬
‫על פי זה יש להבין גם את המשמעות החדשה‪ ,‬שחז״ל נתנו למונח ״עבד‬
‫ע ו ל ם ״ ‪ :‬אין ״עולם״ אלא עולמו של יובל‪ .‬פירוש זה איננו מתאים לפשוטו‬
‫של המקרא בפרשת ראה; אך הוא מתאים לפשוטו של המקרא‪ ,‬ה״משתף״‬
‫את פרשת בהר לפרשת ראה‪ .‬כי הרב מצידו לא ישחרר את העבד ״לעולם״‪,‬‬
‫ולפיכך העבד חוזר לעבדותו הישנה ״עך עולם״‪ .‬אך אותה עבדות היתה מתחילה‬
‫רק עד שנת היובל; ולפיכך גם עבדות העולם המוטלת על העבד איננה אלא‬
‫עד סוף ״עולמו של יובל״‪.‬‬
‫בשיטה דומה יש ליישב סתירות רבות בין פרשיות שונות שבתורה‪ .‬בכולן‬
‫יש לבקש תחילה את המגמות הסותרות — בכל הניגוד הקטבי שביניהן; ורק‬
‫אחר כך יש לבקש את השיתוף‪ ,‬המפשר בין הניגודים‪ .‬ובדרך כלל יתברר‪,‬‬
‫שמדרשי חז״ל המיישבים את הסתירות מתאימים לעומק פשוטו של חמקרא‪:‬‬
‫אין הם מתאימים לפשוטם של המקראות הסותרים זה את זה; אך הם מתאימים‬
‫לפשוטו של המקרא‪ ,‬המשתף את המקראות הסותרים‪.‬‬
‫זהו אפוא הסיכוי הנשקף למי שלומד פשוטו של מקרא — על פי הפשטות‬
‫שנתחדשו בימינו‪ .‬ורק מי שמוכן להסתכן‪ ,‬עשוי גם להיות נשכר‪ .‬מי שלומד‬
‫תורה המדברת בלשון אלקים‪ ,‬ישמע בה רק קול אהד‪ ,‬המדבר שפה אחת ודברים‬
‫אהדים‪ .‬אך אזנו של אדם איננה מסוגלת‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬להבין את הקול‬
‫הזה; שהרי הוא מבטא את העולם הפשוט האלקי‪ ,‬שהוא למעלה מעולמו המורכב‬
‫של האדם‪ .‬משום כך אנחנו מוצאים‪ ,‬שהתורה מדברת גם בלשון בני אדם —‬
‫בשפה שהם מסוגלים לשמוע‪ .‬שפה זו מגלה את אחדות ה׳‪ ,‬כפי שהיא מתגלה‬
‫בעולם המורכב‪ .‬עליה נאמר בלשון חכמי הסוד‪ :‬שרי בפירודא וסיים בחיבורא‪.‬‬
‫ורק מי שמוכן לסבול את ייסורי הפירוד‪ ,‬יזכה בסופו של דבר בהרמוניה של‬
‫החיבור‪.‬‬
‫‪16‬‬

‫אכן ״כל הניגודים הנמצאים בהדעות למסתכל פנימי מתראים הם בתואר‬
‫ריחורץם מקומיים של שתילים‪ ,‬שהם משמשים לנזוכר‪ .‬רעננותם ושביעת יניקתם‬
‫כדי שכל אהד ואהד יתפתה במלואו‪ ,‬ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד‬
‫מחוטבה בכל פרטיה‪ ,‬מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל‪ .‬והאהדות‬
‫המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק‪ ,‬שרי כפירודא וסיים בהיבורא״ )אורות‬
‫הקודש‪ ,‬כרך א‪ ,‬סימן יא(‪.‬‬
‫‪ 16‬לפי זה היה מ ת ק ב ל על הדעת לומר‪ ,‬שנרצע היוצא ביובל איננו זכאי להענקה‬
‫אין הוא יוצא אלא מצד‬

‫זכותו של ה ע ב ד ! ואילו‬

‫הרב כ ב ר נפטר‬

‫העבד עד ״עולם״‪ .‬אך לשון ההלכה איננה מורה כן‪.‬‬

‫מכל‬

‫ושמא יש לומר‬

‫שהרי‬

‫חובותיו כלפי‬

‫כ ך ‪ :‬אלמלא דין‬

‫יובל היה ויתור הנרצע על חירותו נחשב ויתור גמור — והרב היה נפטר מכל חובותיו‬
‫״עד‬

‫עולם״‪.‬‬

‫משעת‬

‫אך הואיל‬

‫וסופו של העבד‬

‫להשתחרר‬

‫המכירה — כ ב ר נשתנה על ידי כך גם טיב‬

‫ביובל —‬

‫מצד‬

‫הזכות‬

‫ויתורו של העבד‬

‫הקנויה‬

‫לו‬

‫בסוף שש‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ ש ה צוריאל‬

‫הרב‬

‫מספדים ־־ משמעותם וסמליותם לפי מהר״ל‬
‫״המהר״ל״ שם זה קנה מקום ת ח ל ה במסורת ישראל שכל שבח שנמלל‬
‫הנהו מיותר‪ .‬חכמתו ועמקותו בתלמוד‪ ,‬במדרשים‪ ,‬בסודות התורה‪ ,‬בלימודים‬
‫טבעיים ופילוסופיים נודעו ונתפרסמו‪ .‬רבים המעיינים בספריו‪ ,‬בין בעולם‬
‫החסידות ובין בחוגי מ ו ס ר — ל י ט א ; מ ח ד גיסא האדמו״ר רבי שמחה בונים‬
‫השווה לימוד ספרי מהר״ל ללימוד הזוהר )רמתיים צופים על ת נ א דבי אליהו•‬
‫פרק י״ח( והאדמו״ר רבי מנהם מנדל קוצק ציוה‪ :‬״לא ללמוד בשום םפרי‬
‫הסידים‪ ,‬רק בספרי המהר״ל מפראג״ )פירושי מ ה ר ״ י ‪ ,‬הרב משה‬
‫ת‬

‫ש‬

‫י‬

‫"‬

‫ח‬

‫ר ב י‬

‫ש ג‬

‫׳‬

‫ד‬

‫ף‬

‫א ל י ה ו‬

‫ז (‬

‫ו כ ד‬

‫‪8‬‬

‫‪2‬‬

‫ד‬

‫(‬

‫ו מ א י ד ד‬

‫י‬
‫ס‬

‫ל‬

‫ר‬

‫ה ג ד י‬

‫)‬

‫מ‬

‫ג י ס א‬

‫׳‬

‫ר ב י‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ב‬

‫מ א ל י ה ו‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ק י ק‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ח‬

‫ז י ס ל‬

‫ה‬

‫ע מ ו ד‬

‫ה מ ד‬

‫‪( 3 0 2‬‬

‫ה י א‬

‫ל‬

‫ד‬

‫ק‬

‫) ת נ י ע ת‬

‫ם‬

‫ו ה ר ב‬

‫א ב י‬

‫כשר׳‬
‫‪.(33‬‬
‫עמוד‬
‫' *‬
‫' ! ל * מצר‬
‫הרב‬
‫ף^יח‬
‫‪,‬‬
‫בכל‬
‫ועוד(•‬

‫ה מ י ס ר‬

‫י י ל ב ה‬

‫ש‬

‫ט‬

‫י‬

‫י‬

‫ת‬

‫'‬

‫״ 'י"‬
‫י‬
‫׳' ־‬
‫•‬
‫אחד ואבי החסידות מצד שני״ )הרב כשר‪ ,‬שם‪ ,‬עמוד‬
‫קוק השראה לפיתוח רעיונותיו להעמקת התודעה הלאומית‪,‬‬
‫וסעיפיה‪ ,‬מתוך כתבי מהר״ל )אורות הקודש‪ ,‬ח״ב‪ ,‬דף תרל״ט‪,‬‬

‫ג א י ז‬

‫ב‬

‫כ י ד ו ע‬

‫‪( 2 7‬‬

‫ש‬

‫מ‬

‫״‪2.‬‬
‫מ ח י‬

‫ש‬

‫ב ת ו‬

‫א‬

‫ל‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ןזךייל‬

‫ר‬

‫לא‬

‫ובכל זאת‪ ,‬כמה נקודות מאלפות ב ה ל ר י "‬
‫הובהרו כל צרכן‪ .‬לא קל להכין ספר־ מהר״ל‪ .‬זהו ל‬
‫׳‬
‫דבריו במלים עממיות‬
‫' י‬
‫״‬
‫מיועדים ליודעי סוד‪ .‬פה ושם מנצנצים רמזים׳•‬
‫'"׳ ״‬
‫׳‬
‫אפשר לפרש יותר מזה״‪ ,‬״והדברים‬
‫דברים אלו מאד״‪ ,‬״ואין רשות להאריך בזה יותר״‪ .‬ופעם כתבי• ״‬
‫^‬
‫לפרש‪ ,‬ואילו היה אפשר לפרש היו הכמים ג״כ מפרשים דבריהם ולא‬
‫סותמים דבריהם״ )פירוש מהר״ל לאגדות הש״ס ד _ ( ‪ .‬ק ן ר א ב ש ט ח ^‬
‫י‬
‫ל‬
‫יאבד טובה הרבה‪ .‬האדמו״ר מגור זצ״ל הסביר שאריכות לשונו‬
‫י‬
‫והכפילויות המרובות שבדבריו‪ ,‬נובעות מהתאמצותו לבטא א ת המלי•‬
‫י חכ ^‬
‫והאמתית‪) .‬רב כשר‪ ,‬שם‪ ,‬עמוד ‪ ^ 9‬ל ק ו י‬
‫מהר״ל‪ ,‬אשר המחבר בעצמו מרמז הלוך ושוב שיש כאן מ ה שהקולמום‬
‫מגלה‪ ,‬כי אסור לגלות סודות להדיוטים‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ .‬יש לשער שאולי נבין על ידי דברי מהר״ל את הנמשל‪ ,‬רי יי י‬
‫הרציונלית‪ ,‬של סודות הזוהר‪ .‬האריז״ל היה שר בית־הזוהר וראש כל המקובלים־‬
‫אבל כל דבריו רק קליפה חיצונית אל ההבנה העמוקה הפנימית כדברי יר­‬
‫חיים ויטל בהקדמתו ל״עץ חיים״‪ ,‬שניסח דבריו כדי לגלות טפח לכסות א ל‬
‫אמה )כלומר לטשטש כל הבנה(‪ .‬קל לצטט בעל פה מושגי הקבלה הנדפםי^‬
‫אבל מי יהן לומר שהבין את הנמשלים הבלתי־ נתפשים ? מובא בשם הגר״א‬
‫שהעיקר הוא להבין את הנמשל )״דעת תבונות״ לרמח״ל‪ ,‬בני ברק‪ ,‬ת ש ל ״ ׳‬
‫דף רל״ו(‪ ,‬והנמשל הוא‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬יותר שכלתני מצרופי המלים שסופקו ל‬
‫על ידי ספרות הקבלה‪) .‬יעוין הגר״א על משלי ח‪ ,‬יח ש ע ״ י הסוד נעשה ה פ‬
‫י מ ו ד‬

‫פ ש ו ט ו ת‬

‫א‬

‫ב‬

‫ל‬

‫ת‬

‫ח‬

‫ת‬

‫פ ג י‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ח‬

‫ט‬

‫ו ז ה‬

‫ב י ו ר י ם‬

‫ב‬

‫א י ז‬

‫ש‬

‫א י ס ו ט ר י ‪,‬‬

‫י ש נ ם‬

‫ו‬

‫י‬

‫ם‬

‫ד‬

‫ו‬

‫י ‪ ,‬י א‬

‫ר ב י י ם‬

‫ל‬

‫ע‬

‫נ‬

‫ס פ ל‬

‫ב‬

‫ו‬

‫י‬

‫נ‬

‫ם‬

‫ד ש‬

‫ניםח‬
‫יקים‪,‬‬
‫ואי‬
‫להבין‬
‫פשר‬

‫ו א י‬

‫ה י ן‬

‫צ א‬

‫ה‬

‫ש‬

‫מ ד ‪ ,‬י‬

‫ר ‪ ,‬נ כ‬

‫‪2‬‬

‫ר א‬

‫ם‬

‫ב מ ה י ר ו ת‬

‫נ ם ג ר ן‬

‫ש ע ר‬

‫א י נ‬

‫צ‬

‫פ י י‬

‫ג‬

‫ג ו‬

‫ע ט‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ברור ובהיר‪ ,‬כי אחיות הנה!(‪ .‬בזמן פטירתו צוד‪ .‬האריז״ל ״תאמר לחברים‬
‫בשמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים כי לא הבינו אותה‬
‫כראוי‪ ,‬ויבואו ח״ו ליד כפירה ואיבוד נפש‪ .‬ואמנם רבי חיים ויטל לבדו יעסוק‬
‫בה בלחישה בסתר״ )שער גלגולים‪ ,‬סוף הקדמה ל״ט(‪ .‬ועל אותו נאמן רוח‪,‬‬
‫רה״ו‪ ,‬מסופר )לאהר מות האר״י(; ״הכל הוא גנוז וטמון ומכוסה אצלו ואין‬
‫כח ביד שום הכם מארץ הצבי )א״י( שיפול עמו שיגלה לו סתרי תורה‪ ,‬והוא‬
‫אומר שאיננו רשאי לגלות אלא למי שיתנו לו רשות מן השמים עליו‪ .‬ועתה‬
‫מקרוב הוא אומר בהשגה )כלומר בהשראת דוה—עילאה( שיש הכם אהד‬
‫בחוץ לארץ שימלא מקומו‪ .‬ואמר אם יהיה זכות בדורו אזי יתגלה אליו אותו‬
‫החכם ויבוא אצלו וילמוד לפניו וימסור לו כל הכמתו ויסמוך ידיו עליו ויעשהו‬
‫כמעיין המתגבר תנוח עליו הרוח״ )שבהי האר״י‪ ,‬ורשא‪ ,‬תרל״ה‪ ,‬דף ‪.(24‬‬
‫דברים אלו נכתבו בשנת שם״ז‪ .‬המהר״ל נפטר בשנת שם״ט‪ .‬ובכן יש אומרים‬
‫שכוונת הדברים הנ״ל לחכם המופלא‪ ,‬המהר״ל‪ .‬״תפוחי זהב במשכיות כסף״‪.‬‬
‫המעט שנשיג בדבריו יעניק לנו יותר הבנה מאשר הרבה בספרי זולתו‪ .‬אבל‬
‫השער סגור למי שאינו רגיל בלשונו ובמושגי יסוד שלו‪ .‬מאמר זה ינסה להסיר‬
‫הלוט במקצת בעז״ה‪ ,‬כדי שתהיה גישה נוחה יותר למושגיו‪.‬‬
‫הרצאת הדברים דלהלן מבוססת על ספרי מהר״ל השונים‪ ,‬אך ההיקף‬
‫אינה מ מ צ ה די־צרכה‪ .‬״ומקום הנהתי לאהרים שיבואו ויתגדרו בו״‪ .‬השתמשתי‬
‫במהדורת לונדון‪ ,‬תשכ״א )מהדורת ירושלים‪ ,‬תשל״ב הוא צילום מן הנ״ל‪,‬‬
‫והדפים זהים(‪ .‬גור אריה על התורה ציינתי פרק ופסוק‪ ,‬כי דפוסי המהר״ל‬
‫שונים‪ .‬בגור אריה על הש״ם ציינתי הדף שבש״ס‪ .‬בספר ״דרשות מהר״ל״‬
‫השתמשתי במהדורת הרב כשר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי״ט(‪ .‬ואלו הם סימוני ראשי־תיבות‬
‫— אגדות‪ ,‬ואח״כ המספר מסמל איזה מן ארבעת הכרכים‬
‫במאמרי‪ :‬אג׳‬
‫והאות — את העמוד(‬
‫ת״ת — תפארת ישראל‬
‫גבר — גבורות השם‬
‫נצח — נצח ישראל‬
‫נתיב — נתיבות עולם )המספר מסמל כרך ראשון או שני(‬
‫אבות — דרך חיים‬
‫אור — אור חדש ונר מצוד‪.‬‬
‫באר — באר הגולה‬
‫— גור אריה על התורה והש״ם‬
‫גור‬
‫דרש — דרשות‬
‫במאמר הנוכהי הבאתי רק לקצ ומבהר מתוך כל המקומות בהם דן מהר״ל‬
‫על נושא מבחינת מספרו‪ .‬הנני מפרסם בסוף המאמר רשימה כוללת לתועלת‬
‫מעיינים כי ״דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר״ )ירושלמי ר״ה‬
‫פ״ג( וכאשר משווים זה לזה כל דבריו של מהר״ל על מספר מסוים‪ ,‬מקבלים‬
‫הארד‪ .‬בהירה מושלמת יותר מ מ ה שיכולתי לעשות במסגרת צרה של מאמרי זה‪.‬‬
‫כדי‬

‫שנבין היטב‬

‫דברי המהר״ל‬

‫לפי תפישת‬

‫מהשבתו‪,‬‬

‫עלינו‬

‫להקדים‬
‫‪15‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ע‬

‫תשע הקדמות מתחום הקבלה‪ .‬ולמרות שבעל־כרחנו‪ ,‬לצערנו‪ ,‬אין אתנו י י ד‬
‫עד מה נבכי פרטי הרמזים הקבלתיים‪ ,‬עלינו לדעת לכל הפחות היסודות‬
‫הכלליים כי בלעדיהם אנו מ מ ש כעוורים ממששים באפלה‪ ,‬בלי שום הישג יד‬
‫בדבריו הנפלאים‪ .‬הקורא המתמיד ייתקל בצורך ידיעת ההקדמות כאשר ימצא‬
‫ביטוי השגור אצל מ ה ר ״ ל ‪ :‬״ודברים אלו ברורים מאד וחם סתרי חכמה״ )אבות‬
‫— דכא( ״שהם נגד עשר ספירות בלי מה ודברים אלו ברורים מאד״ )שם׳‬
‫רלא(‪ .‬״ודברים אלו יש להבין כי הם דברים ברורים ואמתיים מאד מאד א י‬
‫אין ספק בהם״ )שם‪ ,‬פז(‪ .‬״דברינו הוא הפירוש הברור שאין ספק בו״ )שם׳‬
‫— סד( ועוד‬
‫צד(‪ .‬״ויש לך להבין דברים אלו מאד‪ ,‬כי הם ברורים־׳ )אג׳‬
‫עשרות מקומות‪.‬‬
‫ש‬

‫‪2‬‬

‫הקדמה ר א ש ו נ ה ‪ :‬יש לדעת שכל דברי התורה והעולם מסודרים מתוכננים‬
‫ומנומקים‪ .‬״דברי תורה מחזקים ותומכים הכל עד שיש לעולם קיום‪ .‬וכל‬
‫מפני כי התורה היא סדר העולם באיזה מ ע ש ה יהיה נוהג ואיך יהיה נוהג ואיי‬
‫יהיה מסודר במעשה וזהו ענין התורה‪ …‬וכאשר הדבר הוא מקושר ומםודי‬
‫יחד‪ ,‬אם יהיה אחד יוצא מן הסדר‪ ,‬דבר זה הוא ביטול הסדר להכל״ ) נ ת‬
‫‪—1‬ג( ״כי כל מ ה שבתורה‪ ,‬אי אפשר רק כך‪ ,‬ואי אפשר שיהיה בעניז אחי׳‬
‫ומפני כך דברי תורה מיוחדים״ )אבות‪ ,‬קיז(‪ .‬וכמו שבעניני העולם ״אין ב‬
‫דבר אחד של ריקן והבל ושל בטלה‪ ,‬רק כל הבריאה הוא לצורך״ )נתיב ץ‬
‫קצט(‪ ,‬כך בדברי תורה ״אינם דברי אנשים שהם מדברים לפי סברות האדם״‬
‫)אבות‪ ,‬עז(‪ ,‬״לא כמו שבני אדם מבינים דברי חכמים שהם נאמרים באומדנא״‬
‫)שם‪ ,‬פט(‪ .‬על פי ה נ ה ה זו נבין שכאשר חז״ל צרפו כמה ידיעות יחד במחרוזת‬
‫אהת‪ ,‬הרי כיוונו בזה לגלות סדר הטוב וקצוב‪ ,‬בעל מהות אחת‪ .‬כל שכן כאשר‬
‫של אדם״(׳‬
‫י י י‬
‫י‬
‫חז״ל נוקבים במספר בתוך המאמר )כמו ״‪:‬׳‬
‫מנינא מאי קמ״ל ? הלא ידענו לספור לבדנו! אלא ״שבכל מקום שזכרו מספר‬
‫כמו זה הם ענין אחד ודבר אחד ואין זה בלא זה״ )נתיב ‪ – 1‬ק ל א ( ‪.‬‬
‫ז ה‬

‫יב‬

‫ע ו ל ם‬

‫נ‬

‫ד‬

‫כ‬

‫ף‬

‫‪2‬‬

‫מ א ר‬

‫כ‬

‫מ מ‬

‫ז‬

‫ם פ‬

‫הקדמה ש נ י ה ‪ :‬כל עניני העולם יוגדרו באמצעות המספר עשר‪ .‬״כי מ י‬
‫עשרה מורה על דבר שיש בו רבוי‪ ,‬והוא כלל אחד מקושר כי כך הם עשרי׳׳‬
‫כי עד ט׳ מספר הפרטי שכל אחד מחולק לעצמו‪ ,‬אבל ‪ 10‬הוא מספר כללי )‬
‫יבואר להלן בפירוט מספר ‪ …(10‬כי היוד היא קטנה עד שאין לחלוק ד׳יור‬
‫לשנים לקטנותה‪ ,‬שהיא כמו נקודה אתת‪ ,‬ומורה לד כי העשרה הם מסודרים‬
‫יחד עד שהם כמו דבר אהד״ )נתיב ‪—1‬ג(‪.‬‬
‫ע ו ד‬

‫ע‬

‫״והדבר נראה מן המספר שהרי כל מספר לא יעלה רק עד ‪ ,10‬וכאשר י ג י‬
‫עד ‪ 10‬מתחיל כבראשונה למנות ‪ ,1‬וכן לעולם אין המספר מגיע יותר מז ‪ 0‬׳‬
‫זו כלל הכל(‬
‫כ אחר ‪ 10‬חוזר לספור ‪ …11‬כיון ש־‪ 10‬אין עליו תוספת )כי‬
‫אבל יש תוספת עד ‪) 10‬כלומר‪ ,‬על כל מספר עד שם היה אפשר ל ה ו ס י ף‬
‫ולפיכך כל המספרים שעד ‪ 10‬הם חסרים‪ .‬השם י ת ‪ /‬שהוא השלם‪ ,‬אין שכינתי‬
‫עם הדבר ההסר‪ ,‬ומפני כך אין השכינה שורה בפחות מ־‪10‬״ )אבות‪ ,‬קכד(‪.‬‬
‫ג‬

‫‪1 0‬‬

‫לפי שכל דבר אשר אפשר בו חילוק‪ ,‬יש בו ראש ואמצע וסוף‪ .‬ובעניל‬
‫זה תמצא בו ‪ 9‬הלקים לכל צד‪ ,‬לא כמו הקו אשר בו חלוקה רק באורך ילא‬
‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ברוחב‪ ,‬אבל דבר שיש בו חלוקה באורך וברוחב עולה מספרו ‪ ,9‬ומזה נדע‬
‫שכל מספר לא יעלה יותר רק עד ‪) 9‬בציור זה נראה ‪• . .‬‬
‫בהבנת ראש‪ ,‬תוך וסוף ומלמעלה למטה ומצד לצד(‪• . . .‬‬
‫אבל כאשר יש עוד אחד‪ ,‬ששוב לא תוכל לחלקם • ‪. .‬‬
‫)כי נהיו כלל אחד ולא יהולקו( כאשר הם ‪ 10‬יחזרו להיות כלל אחד״‬
‫)גבו׳—מז(‪ .‬״כי ‪ 9‬הוא סוף המספר ולא שייך עקש רק בדבר שהוא תוםפת־מה‪,‬‬
‫ולא מספר ‪) 9‬גור — פסחים ג ; נתיב ‪ — 2‬קז(‪.‬‬
‫דברי מהר״ל הנ״ל הם במושגים גיאומטריים‪ .‬לעומתו הרמח״ל חילק‬
‫כל מקרי העולם לעשרה כ ך ‪ (1 :‬העצם ‪ (2‬כמות ‪ (3‬איכות‪ (4 ,‬פעולה ‪ (5‬הפעל‬
‫‪ (6‬יחם ‪ (7‬זמן ‪ (8‬מ צ ב ‪ (9‬קנין ‪ (10‬אנה‪) .‬ספר ההגיון‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬שנת‬
‫תש״ח‪ ,‬דף ‪ .(10‬דומני שאפשר לתאם בין שתי הגישות להשוותן כי הן מבטאות‬
‫אותו הרעיון במונחים שונים‪.‬‬
‫המקובלים קראו לאלו העשרה ״ספירות״‪ .‬הרמ״ק באר ״ספירה״ בששה‬
‫אופנים‪ ,‬ואהד מהם ״לשון וספרתם לכם‪ ,‬כי כל דבר הנכנס תהת המספר נכנם‬
‫ת ח ת השיעור״ )שיעור קומה‪ ,‬דף ‪ ,(7‬כלומר המספר מהוה חשיבות מרכזית‬
‫להבנת תכנו של אותו עצם‪ .‬הגר״א מבאר שלמעשה הכל מהוה אחדות אחת‬
‫)כמו שיבואר להלן בהקדמה שלישית(‪ ,‬אבל באופן אנליטי אנו מבהינים בעשר‬
‫בחינות‪ :‬״ואין דבר פחות מעשר ספירות אלא שכח מהבורא בכל דבר הוא לפי‬
‫הנברא‪ …‬וכל מ ה שאמרו עשר ספירות הוא בתוך השכל‪ ,‬אבל חוץ לשכל‪,‬‬
‫הכל אחד‪ .‬שאף בדברים הגשמיים כשתראה שולחן ותאמר בו ‪ 4‬יסודות והרכבה‬
‫וכח הצמיחה חומר העץ וצורת השולהן והומר הראשון וצורה הראשונה וכל זה‬
‫הוא בשכל אבל השולחן הוא אהד ואין בו דברים נפרדים״ )לקוטים בסוף‬
‫ספרא דצניעותא‪ ,‬דף ל״ט( כלומר‪ ,‬המספר מראה על סווג מסוים בתוך מערכת‬
‫כללית הפועלת בצוותא )עיין דברי הגר״א יהל אור על הזוהר דף ‪.(12‬‬
‫בתוך אלו ‪ 10‬ספירות‪ ,‬העולם הזה )מעשה בראשית( מתגלם כנגד ‪ 7‬תחתונות‬
‫בלבד‪ ,‬מהסד ולמטה )״עולם חסד יבנה״(‪ .‬לכן‪ ,‬מספרים ‪ 8 ,9 ,10‬מגלים על עולם‬
‫ל י ו ן ‪ ,‬למעלה מן הטבע‪) .‬חנוכה הוא ‪ 8‬ימים‪ ,‬כי יוונים שלטו עלינו דרך טבע‪,‬‬
‫אבל לא שלטו על כוחנו שמעל לטבע‪ .‬המילה הוא מעל לטבע‪ ,‬לכן מילה‬
‫שביום שמיני דוחה שבת‪ ,‬שכוחו רק שביעי )אג ‪—1‬ה( ועוד יבואר להלן‬
‫במספר ‪ .8‬כמו כן השוו המקובלים את הפרנסה לספירת בינה‪ ,‬שמינית‬
‫מ ל מ ט ה ‪ :‬״קשין מזונותיו של אדם‪ …‬שהם באים ממדריגה העליונה‪ …‬שהם יותר‬
‫במדריגה עליונה מ מ ע ש ה בראשית״ )גור — שבת נג‪ ,(:‬כי סדרי זמנים מתחילים‬
‫מחסד ולמטה‪ .‬כן החירות באה בבינה‪ ,‬הספירה השמינית מלמטה ״לעילוי מ צ ב‬
‫שלה‪ ,‬אינה נופלת תחת הזמן‪ …‬ובזה עצמו נתינת הארץ״ )גור‪ ,‬סוף פרשת בא(‪.‬‬
‫הרבה נקודות בדברי חז״ל הקשורים למספר ‪ 8‬יובנו על ידי יסוד זה‪.‬‬
‫ע‬

‫גם מספר ‪ 9‬יסמל לנו ספירת החכמה‪ ,‬תשיעית מלמטה‪ .‬״שידוע בסוד‬
‫המנורה שהוא למעלה מכל המציאות״ )גור ‪-‬־־ ויקרא יא ‪ (1‬כי הרוצה שיהכים‪,‬‬
‫ידרים )ב״ב כ״ה( כי מנורה בדרום‪ .‬בביטוי זה ״מציאות״ מדובר על מציאות‬
‫הגשמיים‪ ,‬מחסד ולמטה‪ .‬בזמן מלחמות ביתר נמצאו ‪ 9‬קבין מוח על אבן אתת‬
‫‪17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬
‫מ‬

‫)גיטין נ״ה( ״שמספר זה ראוי אל המוח אשר‬
‫ש צ י ט ט נ ו‬

‫לפרט יותר״ )אג׳ ‪—2‬קכ(‪ .‬וכמי‬

‫י פ ה‬

‫‪ 9‬מקרים‪ ,‬כן הכתר יהווה האחידות ה מ ק‬
‫אשר בעולם׳ ו ר‬

‫א ו י‬

‫ה פ ו ע ל‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ו‬

‫א‬

‫מ ז‬

‫ש י ד‬

‫ה‬

‫א‬

‫ו‬

‫׳‬

‫י ו‬

‫א‬

‫ח‬

‫ז ה ו‬

‫‪9‬‬

‫כ י‬

‫ד‬

‫) ה ק ב‬

‫ד‬

‫כ ל‬

‫ד ‪( ,‬‬

‫׳‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ר‬

‫כ ל‬

‫ח ל ק י ם‬

‫ו י ש‬

‫ב‬

‫י‬

‫?‬

‫ה ת פ י‬

‫ל‬

‫"‬

‫ה פ ר ט י ם‬

‫י י ש‬

‫י ב י י‬

‫ן א י‬

‫יי"‬

‫י‬

‫ר מ ח‬

‫*״‬

‫ל י >‬

‫ב ל‬

‫י‬

‫ש‬

‫א ל‬

‫ש‬

‫! ‪ /‬ם החל?‬

‫ה פ ע ו י ה‬

‫מ צ ד‬

‫ח ל ק י ם‬

‫ש י ר‬

‫כ י‬

‫ת א‬

‫ע ו ל ה עצמר׳״‬
‫י‬

‫א ש י ת‬

‫ד‬

‫י ס ו ד‬

‫ל כ ל‬

‫ת ו כ‬

‫ה י צ י‬

‫כ י‬

‫ה ב ג ד‬

‫ה י ס ו ד ו ת‬

‫ד ‪ ,‬פ ע ו ל ה‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ה י א‬

‫י‬

‫א‬

‫א‬

‫ל ה ב י ז‬

‫ח‬

‫ת‬

‫ש‬

‫י י‬

‫ש‬

‫ת‬

‫מ‬

‫א‬

‫צ‬

‫כ‬

‫ב‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫ה‬

‫‪4‬‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ע‬

‫י‬

‫כ י ו י ג י‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ןזד‬

‫ש‬

‫י‬

‫ע‬

‫ם‬

‫ל‬

‫ס י מ ל‬

‫א‬

‫ש כ י נ ה‬

‫ב מ ע ר ב‬

‫ב‬

‫ב‬

‫כ ״ ה‬

‫ע י י ז‬

‫) ע ו ד‬

‫ג‬

‫‪,‬‬

‫י ס ו ד‬

‫׳ן‬

‫ד ר ו ם‬

‫ב‬

‫ש‬

‫כ מ ז‬

‫א ן ת ן‬

‫ו ש ז ז ט‬

‫י ת‬

‫) ב י א ש‬

‫ע‬

‫י‬

‫ב י ג ה‬

‫מ מ נ ו‬

‫מ‬

‫‪3‬‬

‫"~‬
‫*‬
‫" ~~ "‬
‫דוד במערב < ״‬
‫׳‬
‫יצירה קשר ‪ 4‬תכונות נפשיות ב ‪ 4‬ספירות הללו )חכמה׳‬
‫שהאבות היו מרכבה אליהן‪ .‬נבטא אותן בשלילה‪ ,‬וכלשון רבי‬
‫ה י ו ח‬

‫מ‬

‫ש מ ש‬

‫ב‬

‫ד י מ‬

‫ב כ י ו ו נ י‬

‫ע ל‬

‫ד‬

‫הבריאה ״יי'‬
‫' י הפר‬
‫פועל " י "‬
‫ ר ואחיייי‬
‫יייוא א "‬
‫ים מנוג‬
‫שיביאי‬
‫שונוה׳‬
‫_ יםע‬
‫ל" ע ‪7‬ין‬
‫על‬
‫לב(‪,‬‬
‫ל פו‬
‫ט י ם‬

‫ע ל‬

‫א ו‬

‫י ר ו ט‬

‫ו א‬

‫ה‬

‫מ ע י ד י‬

‫כ מ ו‬

‫פ‬

‫ב ח ו כ מ ת א‬

‫ד ‪ ,‬כ ל ל י ת‬

‫י‬

‫‪,‬י '‬
‫?‬
‫מ‬

‫נ‬

‫‪0,‬‬

‫מ צ ר‬

‫אחדות‬

‫"‬
‫׳‬
‫י ׳‬
‫)אבות‪ ,‬רטו(‪ .‬המקובלים קראו ל״חכמה״‬
‫'‬
‫"‬
‫בחכמה יסד ארץ״ )משלי ג( ויונתן תרגם ״ ב ר‬
‫'‬
‫׳‬
‫׳ הפנימית‬
‫הם רק ‪ ,9‬והכתר מסמל את ׳‬
‫הל‪,‬דמה שלישיה*•‬
‫'‬
‫ר• ״‬
‫ל‬
‫)אבות יד‪ ,‬טו וע״ע נצח — טז(‪ ,‬הפיזור במדות‬
‫׳‬
‫זל״ז‪ ,‬בא מצד החטא‪ .‬לכן ‪ 4‬יסמל ה פ‬
‫במערכת ‪ .4‬פנימיות הענין‪ ,‬צפון דרום מזרח מערב׳ יירי‬
‫שאפשר לנצל אותן לטובה או לרעה‪ .‬בזמן האבות‪ ,‬אברהם‬
‫אבדם הלוך ונםוע הנגבה״ )בראשית יב(‪ ,‬יצחק מסמל צ פ ה‬
‫ויסורין — ב״ר ס״ה — ״מצפון תפתח הרעה״ )ירמיה ( ״‬
‫"‬
‫ירך המזבח צפונה״ )ויקרא א(‪ ,‬יעקב במזרח ״ויזרח לו י‬
‫ב י‬

‫אחד‬

‫מ‬

‫י > י ב ו י‬

‫' "‬

‫אפשר‬
‫ע ם‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ת‬

‫א‬

‫פ‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ח י י ם‬

‫ם‬

‫ןמלבו^‬
‫‪ .1,‬יסוי‬
‫י ר‪,,‬‬

‫י י ט‬

‫ן‪5‬‬

‫ה ד ב י ר‬

‫ד‬

‫הקנאי׳‬
‫׳‬
‫האש‪ ,‬ממנו נמשכת הגאות וקפדנית ״‬
‫שקרים וכדומה(‪ …‬יסוד המים‪ ,‬ממנו תאוות התענוגים ותולדותיר ׳ י ב(‪,‬‬
‫בפר‬
‫"‬
‫׳‬
‫וחמדה‪ …‬יסוד העפר‪ ,‬ממנו העצבות והעצלות״ )‬
‫תאמי׳‬
‫תפקיד עם ישראל בכלל )בתוך נציגי האנושות( י‬
‫' מון‬
‫)בתור נציג עמו( לארגן מ ה ו ת נפשו כך שיפעלו ארבעת‬
‫׳ ^!‪/‬וות‬
‫ועל פי גדרי התורה‪ ,‬ומתוך כלליותו יהווה יחידה אחת‬
‫^עלו*‬
‫ומצייתת להרצון האלוקי‪ .‬כאשר לא יפעל בכיוון צ נ ט ר "‬
‫צוות‬
‫' '‬
‫הקוטר( אלא בכיוון צנטרי־פוגלי )לנקודה ה מ ר כ ז‬
‫האמצעי‪ ,‬אותה הרבה המהר״ל לשבח כל כך‪ .‬כל עבודתנו בקיום תורה י‬
‫היא כדי להגיע לקו פנימי ומרכזי זה‪.‬‬
‫נבאר את הדברים ביתר הרחבה‪.‬‬
‫‪0,‬‬

‫ק ד ו ש ה‬

‫ש ע ר י‬

‫ש‬

‫ת פ ק י ד ו‬

‫ח‬

‫ל‬

‫א‬

‫כ ל‬

‫ט‬

‫ש‬

‫צ ד י ?‬

‫ה כ ו ח י ת‬

‫ב י‬

‫ר‬

‫מ ו ש ל מ ת‬

‫י‬

‫י ת (‬

‫ז ד‬

‫ה ר י‬

‫פ ט ל י‬

‫ג י ע‬

‫י‬

‫מ‬

‫ע‬

‫הרמב״ם כבר כתב ״הדרך הישרה היא המדה הבינונית שבכל דעה י י ‪ £‬״‬
‫והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוד‪ ,‬ואינה קרובה לא ל‬
‫על י פ נ י מ י י ת ״‬
‫ל‪,‬‬
‫לזו״ )הלכות דעות‪ ,‬פ״א ה״ד(‪ .‬הדברים‬
‫ל יעקב ״‬
‫ל‬
‫הקב הפנימי‪ ,‬מן כתר עד תפארת‬
‫שבאבות )ישעיה מ״ה( ״בריח התיכון״ )וכמבואר ת ״ ת ‪ -‬ס ב ( כמו חוט ד ׳ י‬
‫שכל הבנין נשען עליו‪ .‬לכן מי שאינו כורע במודים נעשה שדרתי‬
‫*‪:‬‬
‫)ב״ק ט״ז( ״ויש לד להבין בעמקי החכמה‪ ,‬כי חוט השדרה הוא ביז‬
‫האדם‪ ,‬בפנים של אדם‪ ,‬מאהר שהוא קו ההולך בשוה תור הצדדין באמצע‬
‫האמצע נחשב בפגים‪ ,‬ומן הפנים מתחייב הנהש שהוא בחוץ )נחש פריו‬
‫ז ו‬

‫ם‬

‫מ ק ב‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ת ו ק ף‬

‫ו‬

‫פ‬

‫ב ח י‬

‫ו ע ד‬

‫מ‬

‫כ ו ת ׳‬

‫ר‬

‫א‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ש ר י‬

‫נ ח‬

‫ש נ י‬

‫א‬

‫ג ר‬

‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬

‫י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫של עולם‪ ,‬ונמצא בין הגדרות בחוץ — ויק״ר כ״ו(״ )נתיב ‪—1‬קח( ״ובשביל‬
‫הצניעות שהיתה ברהל‪ ,‬שמעלת הצניעות שהזרע בא ממקום פנימי נסתר‬
‫קדוש‪ ,‬לפיכך היתד! רחל ראויה לבכור״ )נתיב ‪—2‬קו( ולכן זכתה קמהית‬
‫לשבעה בנים כהנים גדולים ״הצניעות בפרט מביא זרע פנימי נסתר קדוש שהוא‬
‫משמש לפני ולפנים בכהונה גדולה״ )שם קה( )ע״ע גבו׳—צא‪ .‬ע״ע גור‬
‫במדבר כ״ב ‪ ,28‬כח ‪.(10‬‬
‫בגלל איזון זה‪ ,‬נבחרה ארץ ישראל‪ ,‬שאינה יוצאת מ ן השיווי )אבות יב‬
‫קג‪ ,‬גבו׳—רעא‪ ,‬אג׳—ד׳ — קמב‪ ,‬נצח—ע״ז‪ ,‬ת״ת—סח‪ ,‬נתיב ‪—1‬רד( כי היא‬
‫אמצע כל העולם‪ .‬מהר״ל הדגיש נחיצות מדה זו בהקדמתו לנתיבות עולם‪:‬‬
‫״מבלי שייטה ימין ושמאל״‪ .‬״כי אין דבר שהוא יותר ראוי להתדבק בו‬
‫יתברך כמו היושר ואשר יוצא מן היושר הוא מתרחק‪ …‬מפני שהתורה היא‬
‫היושר בעצמו‪ …‬ומפני כי יעקב היה השלישי לאבות נקרא יעקב ישורון מלשון‬
‫ישר״ )ת״ת—לז(‪.‬‬
‫בגלל איזון זה‪ ,‬מובחרת התורה מכל ההכמות‪ ,‬שאינה יוצאת מן השיווי‬
‫״כי עיקר הצלחת האדם כאשר לימודו בהלכה‪ ,‬כי ההלכה היא אמתת התורה‬
‫עד שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל‪ …‬היא היושר״ )נתיב ‪—1‬ז( ואמרו חז״ל‪:‬‬
‫״כיון שאדם עושה את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל‪ ,‬ניתנה לו התורה‬
‫במתנה״ )עירובין נה(‪ …‬הכל מצד הפשיטות שבתורה״ )נתיב ‪—1‬יא( ובזה‬
‫שבהו את העניו ״כי העגוה היא הגדולה על כל הגדולות‪ ,‬וזה כי בעל הענוד‪,‬‬
‫לא יוגדר ולא יוגבל כלל‪ ,‬ודבר זה מורה על הפשיטות הגמור״ )נתיב ‪—2‬ב(‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬מושג זה של ״פשיטות״ פירושו ריסון כל מאוויי האדם ויחודם‬
‫ומיזוגם לתוך מחשבה אקסלוםיבית‪ ,‬ההתבטלות לפני רצון קונו‪ .‬כל פניה‬
‫לקראת אחד הקצוות על חשבון הקו האמצעי הרי היא סטיה מן עבודת השם‬
‫בטהרתה‪ .‬יתכן צדיק המתגדר בפיתוח מדד‪ ,‬מסוימת‪ ,‬אבל הוא צריך לצוותא‬
‫עם צדיקים אחרים המצטיינים בפיתוח מדד‪ ,‬נכונה אהרת‪ ,‬ומיניה ומיניה יתקלס‬
‫עילאה‪ ,‬בשיתוף כל הכוחות כולם‪ .‬אבל השאיפה הכללית היא להגיע אל‬
‫ה״פשיטות״ הנ״ל‪.‬‬
‫הקדמה ר ב י ע י ת ‪ :‬עשר ספירות הנ״ל סודרו בשלושה קווים‪ ,‬ימין שמאל‬
‫ואמצע‪:‬‬
‫קו ימין מורה על חסד‪ ,‬קו שמאל על דין )ענש(‪,‬‬
‫אמצע על מיזוג )רחמים( והם האבות אברהם‪ ,‬יצחק‬
‫כתר‬
‫בינה ויעקב‪ .‬הרבה מאמרים‪ ,‬במיוחד אלו שמופיע בהם‬
‫תפארת‬
‫חכמה‬
‫גבורה סמל ״‪3‬״‪ ,‬יובנו היטב ע״י הנחה בסיסית זו‪.‬‬
‫יסוד‬
‫חסד‬
‫עוד ידיעה כלולה פה‪ ,‬ברכה וגדולה בימין‪ ,‬רבוי‬
‫הוד‬
‫מלכות‬
‫נצח‬
‫ועושר בשמאל‪ ,‬בנים באמצע‪.‬‬
‫הקדמה ח מ י ש י ת ‪ :‬כמו שיש ימין ושמאל בקךושה‪ ,‬כך יש ימין ושמאל‬
‫בכוחות ההיצוניים )ביטוי שמופיע הרבה בכתבי מהר״ל( והם עשו )שמאל(‬
‫וישמעאל )ימין(‪ ,‬כוחות שנאה ותאור‪) ,‬אבות רז‪ ,‬גור — בראשית כא ‪ ,9‬גור‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ש ב ת לג‪ .‬אג׳ ו ־ ק כ ״ ד ‪ :‬פרס ימין‪ ,‬עשו שמאל( וקלקול‬
‫נגד קו אמצעי‪) .‬אג׳ ‪—2‬יט(‪.‬‬

‫חיפוש הכבוד הוא‬

‫הקדמה ששית הסכימו בעלי פילוסופיה וגם בעלי הקבלה שישנם שלושה‬
‫עולמות‪ .‬״עולם הנבדל‪ ,‬עולם האמצע‪ ,‬ועולם התחתון״ )אבות‪ ,‬רנד עיי״ש‬
‫דבריו(‪ .‬מ ה שהם כינוהו ״בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשיה״ )אבות — דנו( נקרא בספירות‬
‫בינה‪ ,‬תפארת‪ ,‬מלכות‪ .‬כאשר אנו מתקרבים אל הנמשל‪ ,‬כי אותו אנו מבקשים‪,‬‬
‫מצאנו שמהר״ל מפענח א ו ת ם ‪ :‬שכל‪ ,‬נפש‪ ,‬גוף‪ .‬או במקומות אחרים‪ :‬שכל‪,‬‬
‫גוף‪ ,‬ממון‪ .‬דבר זה יסביר לנו הסבר פנימי על ההרכבה שחז״ל צרפו על ידה‬
‫כמה ממאמריהם )במיוחד מספר ‪ ,(3‬יעוין אבות פט‪ ,‬נתיב ‪—1‬פב(‪.‬‬
‫הקדמה ש ב י ע י ת ‪ :‬המהר״ל מרבה לדבר על ״הומר וצורה״ )גבו׳—קטו‪,‬‬
‫נצח קמה נתיב ‪—2‬דלג ועוד(‪ .‬הרמב״ם כבר הזכיר מושג יסודי זה‪ ,‬אבל בשם‬
‫גולם וצורה )הלכות יסודי התורה פ״ג ה״י‪ ,‬פ״ד ה״א וח״ז(‪ .‬רבינו בחיי באר‬
‫מושגי חומר וצורה בהובות הלבבות‪ ,‬שער היהוד פ״ו וכן מבואר בכוזרי חלק‬
‫ה קטע ד‪ .‬הרמב״ן בארו בפירושו לבראשית על פסוק תוהו ובוהו‪ .‬ענין ״חומר״‬
‫הוא גשמיות הדבר‪ ,‬בחינת נפח שבו )ויקרא כ״ז( והצורה היא הציור המיוהד‬
‫שהשם העניק לו‪ ,‬והוא ממילא יותר רוחני‪.‬‬
‫הקדמה ש מ י נ י ת ‪ :‬יש למהר״ל גישה מיוחדת למעשי מופת המופיעים בדברי‬
‫חז״ל‪ .‬דברי חכמה שחז״ל העמיקו בהם הנם בעולם האידיאות‪ ,‬עולם המציאות‬
‫המוצקת הנצחית‪ ,‬בן אלמוות‪ .‬לדבר על העולם המוחשי‪ ,‬הגשמי‪ ,‬המוגבל וקטוע‪,‬‬
‫בו אנו כעת פועלים‪ ,‬הנהו מ ת ה ת להשיבות התענינותם של הז״ל‪ .‬אי לכן‪,‬‬
‫יסוד השוב הוא לדעת שהז״ל דברו מבהינת מ ה שראוי להיות‪ ,‬אם לא שבא‬
‫גורם אהר למנוע התגלמות אותה מציאות הראויה להיות‪ .‬לא נלאה את הקורא‬
‫בכל המקורות‪ ,‬אלא נביא מתוך כרך אהד בלבד‪ ,‬בספר אגדות הלק ג‪ ,‬הוא‬
‫כותב יסוד זה בדפים טז‪ ,‬כז‪ .‬לא‪ ,‬לו‪ ,‬לה‪ ,‬מ‪ ,‬מו‪ ,‬מז‪ ,‬פה‪ ,‬ק‪ ,‬קנב‪ ,‬קצו‪ ,‬קצז‪,‬‬
‫קצח‪ ,‬רז‪ .‬ועוד‪ ,‬״רוב דבריהם )של חז״ל( בדרך משל ומליצה״ כ״ש כשלא‬
‫הזכירו שם האיש שנעשה לו חנם )באר—נא‪ ,‬אג׳ ו—כח(‪.‬‬
‫הקדמה ת ש י ע י ת ‪ :‬בעיה דומה יש לנו במספרים המופלגים שהז״ל נקטו‬
‫בהם‪ .‬לדוגמא בגיטין נ״ז ״ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך וכאו״א‬
‫)מהן( היו בה כיוצאי מצרים״‪ .‬ההשבון יוצא ‪ 360‬בליון‪ ,‬והדבר בודאי גוזמא‪.‬‬
‫הרב משאש זצ״ל‪ ,‬בעל שו״ת מעט מים‪ ,‬באר שהז״ל התיהסו להשיבות האיכותית‬
‫של בני ישראל‪ ,‬ולא הכמותית‪ ,‬וכמו שמצאנו בב״ב דף קכ״א שהאיש יאיר‬
‫נהשב כמו ‪ 36‬איש‪ ,‬ונרשם במקרא שמתו כ־‪ 36‬איש‪ ,‬וכמו שמצאנו באנשי‬
‫בית שמש שמתו ‪ 70‬איש וכ״א מהם שקול כ־‪ 50,000‬איש )סוטה ל״ה(‪ ,‬כן‬
‫בכה ההצטברות ראוי לומר על הרוגי ישראל סכום של מליונים‪ .‬אבל למהר״ל‬
‫יש הסבר יותר מקורי‪ .‬כשהז״ל מציינים שנולדו במצרים ששים בכרס אחד‪,‬‬
‫היה ראוי להיות כד‪ ,‬אף אם המונע היה מצד אחר״ ) ג ב ו ‪ -‬ם ז ( ‪ .‬משה רבנו היה‬
‫‪ 10‬אמות^בגובה‪ ,‬היה ראוי להיות כך‪ ,‬אם לא מצד מגבלה מ צ ד המין האנושי‪.‬‬
‫אבל מציאותי האישית‪ ,‬הצורית‪ 10 ,‬אמות )אג׳ ד ‪ -‬ל ג צג(‪ .‬הז״ל דברו מצד‬
‫האמת ההגיונית ילא מצד היוצא לפועל בעוה״ז‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪20‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אחרי הקדמות‬
‫ממספר שתים והלאה‪.‬‬

‫אלו‪,‬‬

‫ננסה‬

‫להסביר‬

‫את‬

‫משמעות‬

‫המספרים‬

‫וסמליותם‪,‬‬

‫‪ :‬מ פ ר שתים‬
‫מספר שתים מראה על מחלוקת‪ .‬״כי שתים הוא מספר מהולק‪ …‬שאין לו‬
‫חיבור יחד ולכן נקרא שנים מלשון שינוי״ )אג׳ ‪—1‬כ( ולכן טיטום שפצעו‬
‫מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל ב׳ סלעים )גיטין נ״ו( )אג ב—קח(‪ .‬וכאשר‬
‫יעקב עשה חילוק ושינוי בין הבנים‪ ,‬אמרו בשביל משקל ב׳ סלעים שנתן לו‬
‫ירדו אבותינו למצרים‪ .‬ולכן גיהנם נברא ביום שני‪ ,‬ולא נאמר בו ״כי טוב״‬
‫כי נברא בו מחלוקת‪ ,‬״ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר‬
‫מעל לרקיע״ )בראשית א(‪ .‬״לפיכך לא תמצא מספר שנקרא לגמרי על שם‬
‫הרבוי כמו שנים במ״ם הרבוי‪ ,‬כי שנים תהילתו הרבוי״ )אבות קיט(‪ .‬״ולכן‬
‫שנים יש בו רבוי ואין בו אחדות‪ ,‬אחר שהם שני הפכים אשר לא יתאחדו‪ ,‬אבל‬
‫מן שנים ואילך אי אפשר שיהיו שלושה הפכים זה לזה‪ ,‬ולפיכך בשלושה יש‬
‫התאחדות‪ .‬ולכן במדרש אותיות דרבי עקיבא כתוב שהעולם נברא באות ב׳‬
‫המורה על ברכה )רבוי( כי תיבת ״ברך״ הוא )מורכבת מאותיות( שגיות‪,‬‬
‫ביהירות ובעשיריות ובמאות״ )אג׳ ‪—3‬רי(‪.‬‬
‫ההבדל בין ‪ 2‬ל־‪ 3‬״תוכל להבין בצורה כאשר תניח שני קווים זה אצל זה‪,‬‬
‫אין זה נראה כאהד כלל‪ ,‬בעבור שלא יתאהדו הקוים‪ ,‬כמו זה < ‪ ,‬הרי אין‬
‫כאן דבר אחד‪ .‬אבל כאשר תניח שלושה כמו זה‪ , < :‬הרי הקווים הם‬
‫מתאחדים‪ ,‬ודבר זד• נקרא דבר אחד‪ ,‬לפיכך בשנים אין צירוף )לברכת הרמון(‬
‫ולא כן בשלושה‪ …‬שני דברים שהם הפכים כמו השחור והלבן ותניח עוד צבע‬
‫שלישי כמו האדום‪ ,‬הרי צבע זה חוא ממוצע שאינו שחור ואינו לבן ועי״ז‬
‫מתחברים שני הפכים כי הוא ביניהם״ )אבות‪ ,‬קיט(‪) .‬הדברים הנ״ל באו ביתר‬
‫ביאור באג׳ ‪—3‬ק(‪.‬‬
‫מספר שלוש‬
‫מספר שלש מראה על היבור שלם בין שני המתנגדים ע״י האמצעי המתווך‬
‫ביניהם‪) ,‬כנ״ל במספר ‪ ,(2‬״ולכן אמרנו פעמים הרבה מאד כי השלישי נבדל‪,‬‬
‫כי השלישי הוא השיווי ביותר‪ ,‬שכל מספר שלושה יש בו אמצעי שהוא השיווי‪,‬‬
‫ומסוגל הגשם )הגשמיות( במה שיש בו רחקים‪ ,‬אשר כל רוחק הוא יוצא מן‬
‫השיווי‪ ,‬והנבדל אין בו רוחק‪ …‬והשוה מתיהם אל הנבדל״ )אג׳ ‪—1‬מד(‪.‬‬
‫כל עניני העולם מחולקים לשלושה הבחנות‪ .‬ראשית הפעולה‪ ,‬סיומה‬
‫והגבלתה‪ .‬בהקדמה שלישית לעיל הזכרנו איך שלושת האבות מסמלים שלושה‬
‫קווי פעולה )מה שהפילוסוף הגרמני הגל כנה ״תיזה‪ ,‬אנטי־תיזה‪ ,‬סינ־תיזה״(‪.‬‬
‫תחילת התהוותה של פעולה; כח מתנגד המתעורר להגביל אותה ולצמצמה;‬
‫ולבסוף כח ממזג המוציא לאור את המחשבה הראשונית אבל בלי כל חחםרונות‬
‫שבה כי הוסרו על ידי הבקורת המבוטאת בכח ההיא של התנגדות‪ .‬כך הם‬
‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ .‬״השני הוא שינוי אל הראשון‪ ,‬לפיכך הוא נגד הסוף‪.‬‬
‫השלישי אין מ ת נ ג ד ואדרבה הוא מאחד הכל‪ ,‬ולפיכך השלישי נגד האמצעי‪.‬‬
‫ובשביל כך מדת אברהם חסד ומדת יצחק מדת הדין‪ ,‬זה היפך לזה‪ .‬ויעקב‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪21‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נ ג ך‬

‫א‬

‫מ‬

‫צ‬

‫ע‬

‫י‬

‫‪1,‬‬

‫כ ך‬

‫מ‬

‫ך‬

‫ת‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ת‬

‫א‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ו א י‬

‫ן‬

‫ל‬

‫ר‬

‫נ ט י ה‬

‫ל‬

‫א‬

‫ל י י ן ןלא‬
‫מ‬

‫לשמאל״‬

‫)גבו׳—נח(‪.‬‬
‫נביא כאן עשר דוגמאות איד המהר״ל ה ש ת מ ש בכלל הגיוני זה והרומי׳‬
‫לו להסביר בכך מאמרי חז״ל בצרופי שלושה‪.‬‬
‫‪ 1‬בפסחים ק י ג ‪ :‬ג׳ הקב״ה שונאן‪ ,‬היודע עדות לחברו ואינו מעיד לו׳‬
‫המעיד בו יחידי‪ ,‬והמדבר אהד בפה ואהד בלב‪ .‬ומבאר מ ה ר ״ ל ‪ :‬הראשון איננו‬
‫מוציא את הדיבור הראוי‪ ,‬השני מוציא דבור שאינו ראוי‪ ,‬השלישי היה ראוי‬
‫להוציא‪ ,‬רק שינה סדרי דברים ויצא שקר‪ ,‬והרי זו א מ צ ע י )נתיב ‪—2‬קצב(‪.‬‬
‫‪ 2‬״ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך‪ ,‬וימררו את חייהם בעבודה קשה‪,‬‬
‫בחומר ובלבנים׳׳ )שמות א(‪ .‬סוג הראשון מ צ ד העבודה בעצמה‪ ,‬השני מצד‬
‫המעביד‪ ,‬והשלישי מצד העובד‪ ,‬שהיא עבודה שפלה ופהותה כמלאכת הטיט‬
‫)גבו׳—עג(‪.‬‬
‫‪ 3‬ג׳ דברים מאריכין ימיו של אדם‪ ,‬המאריך בתפלתו‪ ,‬בשולחן‪ ,‬ובבית הכסא‪.‬‬
‫הסוג השני היה כדי להשלים ח ם ת ן שלו‪ ,‬השלישי ׳כדי לסלק תוספת שלו )כי‬
‫כל תוספת הוא גרעון(‪ ,‬והראשון‪ ,‬אפילו כשהאדם על איזונו‪ ,‬עדיין צריך את‬
‫הקשר עם בוראו שממנו תוצאות חיים )נתיב ‪—1‬קלא(‪.‬‬
‫‪ 4‬ג׳ דברים הקרן קיימת לעוה״ב והפירות בעוה״ז‪ .‬כבוד אב ואם‪ ,‬גמילות‬
‫הסדים ו ה ב א ת שלום בין אדם להברו‪ .‬סוג הראשון הוא לאלו אנשים שנמצאים‬
‫בחברה גבוהה ממנו‪ ,‬השני לאלו שמן החברה הנמוכה ממנו‪ ,‬והשלישי בין‬
‫שווים )נתיב ‪—1‬קנב(‪.‬‬
‫‪ 5‬על ג׳ דברים העולם עומד‪ ,‬תורה‪ ,‬עבודה גמילות הסדים‪ ,‬אלו הם פעולות‬
‫השכל והנפש והגוף )נתיב ‪—1‬עט(‪.‬‬
‫‪ 6‬ג׳ תפילות ביום‪ ,‬שחרית מנחה וערבית‪ .‬סוג ראשון דורש התגברות על‬
‫הגוף‪ ,‬סוג ש נ י דורש התגברות על הרדיפה אחרי ממון )תנועה ועסקים(‪,‬‬
‫השלישי על הנפש‪ ,‬כשמבקשת מנוחה )נתיב ‪—1‬פג(‪.‬‬
‫‪ 7‬עמי הארץ — אינם חיים לעתיד לבוא אא״כ דבקים בתורה ע״י שישיא‬
‫בתו לת״ח )תקון גופו(‪ ,‬או יעשה פרקמטיא לת״ח )טרחא בנפשו לרוץ עבורו(‪,‬‬
‫או מהנה ת ״ ח מנכסיו )ממון( )נתיב ‪—2‬מח(‪.‬‬
‫‪ 8‬ג׳ מכות עשה משה לפני פרעה במצרים‪ ,‬צרעת כשלג )כח ימין‪ ,‬מים(‪,‬‬
‫נחש כאש )שמאל(‪ ,‬דם‪ ,‬ממוזג חמימות האש ולחות המים )גבר—קיא(‪.‬‬
‫עוד מסמל מספר שלושה על מעלת ה נ ב ד ל ‪:‬‬
‫‪ 9‬עוג מלך הבשן עקר הר כדי לכסות על מחנה ישראל בן ‪ 3‬פרסה‪:‬‬
‫״כי ‪ 3‬יורה על מעלות ישראל שהם מובדלים מן הגשם וכוחם בלתי גשמי‬
‫ולפיכך היה יעקב שנקרא קדוש‪ …‬השלישי לאבות‪ ,‬מ ש ה שהיה איש אלוקים‬
‫שלישי לבטן‪ …‬השם יהב אורייתא משולשת לעם משולש‪ …‬בירח שלישי )םיון(‬
‫ביום השלישי )שמות יט ‪ …(11‬שהמספר הזה מורה על בלתי גשמי כי שני‬
‫קצוות הוא התפשטות הגשם‪ ,‬אמנם האמצעי בין שני הקצוות הוא השלישי‪ ,‬אין‬
‫לו התפשטות הגשם״ )גור ‪ -‬במדבר סוף פרק כא ת ״ ת ‪ -‬כ ה ( ‪.‬‬
‫‪ 10‬כן בחלוקת ז׳ מצוות בני נח‪ ,‬קודם כל חילק המהר״ל בין מצוות שביז‬
‫‪)www.daat.ac.il‬חטא הנפש(‪ ,‬גלוי עריות )חטא‬
‫אדם למקום‪ ,‬לאלו שבין אדם לחברו‪ :‬ע״ז‬
‫‪22‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הגוף(‪ ,‬ו״ברכת השם״ )הטא פה האדם‪ ,‬מכלול האדם המתבטא בכח דבורו(‪:‬‬
‫ביו אדם לחברו‪ ,‬דינים )הטא הנפש(‪ ,‬גזל )הטא הגוף(‪ ,‬שפיכות דמים )חטא‬
‫מכלול האדם(‪ .‬לא תחמוד זו הסבה והשורש לכל הסטיות מן היושר )גבו׳ —‬
‫שז—שח(‪.‬‬
‫וכן אמרו ח ז ״ ל ‪ :‬״עין רע )כח בנפש( ויצר הרע )עריות‪ ,‬כה בגוף(‬
‫ושנאת הבריות )כח כלליות האדם( מוציאין האדם מן העולם )אבות קג(‪ .‬ועוד‬
‫אמר מהר״ל ש ם ‪ :‬עין הרע מצד שמאל )כח הניגוד(‪ ,‬ויצר הרע מצד ימין‬
‫)כח הקירוב‪ ,‬שלא כדת( ושנאת הבריות היא יציאה מ ן האדם עצמו שהוא‬
‫היושר )אמצע( )אבות — קד(‪ .‬עוד‪ :‬שלושה מורה על הטיבה שלימה‪ ,‬וכאשר‬
‫שלמו השלושה הרי התרחק ריחוק מוחלט ולא נחשב לבוד‪ .‬ולכן קבלו תורה‬
‫רק אחרי ‪ 3‬חדשים כדי שיתרחקו מן העבר במצרים‪ .‬״יותר מ־‪ 3‬הדשים לא‬
‫נחשב אחד רק מחולק לעצמו‪ ,‬והטעם כי כל דבר שהוא מחובר יש בו ראשון‬
‫ואמצע וסוף‪ ,‬ולפיכך הזמן שהוא מחובר‪ ,‬חבור שלו הוא בשלושה‪ ,‬דהיינו ראש‬
‫ואמצע וסוף״ )תת—עז(‪.‬‬
‫יעי״ז יובן איך המלאכים רק מזכירים שם השם אתרי ג׳ תיבות )קדוש‬
‫קדוש קדוש( וישראל אחרי ב׳ תיבות )שמע ישראל( )הולין צ(‪ .‬כי קדושה היא‬
‫הבדלה והשם הוא קדוש מ ן הגוף‪ ,‬ואינו כח שבגוף ואין לו צירוף אל הגוף‪.‬‬
‫זהו מובנו של השבח הזה שהמלאכים אומרים‪ .‬אבל ישראל הם בנים להשם‪,‬‬
‫כלומר עלולים ישירים ממנו‪ ,‬ואליהם יש לו צירוף כביכול‪ ,‬ולכן יוכלו להגיד‬
‫שמו אחרי שתי הבדלות — ב׳ תיבות — )אג׳ ד—קט(‪ .‬במלים אחרות‪ :‬בישראל‬
‫יש לכוד תוך ‪ ,3‬והמלאכים רחוקים יותר‪ ,‬מעל ומעבר למספר ‪) 3‬אג׳ ד—קי(‪.‬‬
‫״מספר ארבעה היא התחלת התפשטות ומספר ‪ 3‬התחלת ההמשך״ )אג׳‬
‫‪—3‬סח(‪.‬‬
‫״אין הקב״ה מניח את הצדיקים ג׳ ימים בצרה ״וזה שיש לישראל דבקות‬
‫אל השם מ צ ד היושר והצדק שנמצא בהם‪ …‬ובשלושה יש בו היושר כי כל‬
‫שלושה יש בו אמצע והשנים הם הקצוות״ )אור — קנח(‪.‬‬
‫)עוד עיין על שלישים גבו׳—צח‪ ,‬נצח—מד(‪.‬‬
‫!המשך‬

‫בגליון הבא[‬

‫קינן פסח מראה על אחדות השס ועל אומה יחידה‬
‫ש ה ו א יחיד‬

‫•••כיון‬
‫העבודה‬
‫‪7‬‬

‫הזאת‬

‫ויבי••‪.‬‬

‫א‬

‫ב‬

‫יו‬

‫ש‬

‫בוחר‬

‫בענין‬

‫וכן ב ב י ת‬

‫באומה‬

‫אחדות‪,‬‬

‫כי‬

‫יחידית‪…‬‬
‫היה‬

‫מצות‬

‫וזהו‬

‫עצם‬

‫הקרבן‬

‫הקרבן‬

‫לאכול‬

‫הזה‪,‬‬

‫אותו‬

‫לכך‬
‫על‬

‫היה‬

‫כרעיו‬

‫א ח ד י א כ ל ‪ . . .‬וכן א ל ת א כ ל ו מ מ נ ו נ א ו ב ש ל מ ב ו ש ל כי‬

‫כל‬
‫ועל‬

‫א ם צלי‬

‫ל‬

‫עניו‬

‫זה‪ ,‬כ י ה ב ש ו ל ב מ י ם א ו ב ש א ר מ ש ק י ן ח ל ק י ו מ ת פ ר ד ץ ע ל ידי ה ב ש ו ל ‪. . .‬‬

‫עצם‬

‫לא‬

‫ענין‬

‫ה‬

‫יזקיבן‬

‫כ‬

‫תשברו‬

‫בו‪…‬‬

‫שכל‬

‫עבודת‬

‫הקרבן הזה‬

‫בענץ‬

‫האחדות‬

‫עד‬

‫שכל‬

‫הוא באחדות‪.‬‬
‫מהר״ל‬

‫מפראג‪:‬‬

‫גבורות י ש ר א ל‬

‫)הגדה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫של‬

‫פ ס ח עמי‬

‫קז(‬

‫‪23‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ״ץ‬

‫שמואל‬

‫י ה ל י ״ ת‬

‫ן ־ ל מ מ‬

‫מ ח נ ה‬

‫נ ט י י ל ׳‬

‫‪ ,‬ןקיטנה*‬
‫ץ‬

‫ק‬

‫מוקדש‬
‫כר‬

‫א‬

‫ב‬

‫ב‬

‫ה‬

‫‪1‬בד־עי ׳‬

‫ה‬

‫להורי ה י ? י‬

‫הפעולות‬

‫אחת‬

‫ושהיה ב ח י ק‬

‫לטיולים‬

‫גם‬

‫והחניך‪.‬‬
‫ערכים‬

‫ב‬

‫החשובות‬
‫ר‬

‫בתחום‬

‫מ‬

‫ר‬

‫ת‬

‫ב‬

‫הטבע‪ .‬מבחינה‬
‫׳‬

‫י כ‬

‫ד ת י‬

‫י‬

‫יל‬

‫ב‬

‫ת‬

‫ר‬

‫י‬

‫י‬

‫חינוכית׳‬

‫ז ט י ו ל‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ם‬

‫ת‬

‫ס‬

‫׳‬

‫פ‬

‫י‬

‫ד‬

‫ש‬

‫פ‬

‫ב‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ת‬

‫מ‬

‫י‬

‫ל‬

‫ו‬

‫ת‬

‫א‬

‫י‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ת‬

‫י‬

‫עבור התלמיז״‬

‫ז י‬

‫י‬

‫ע‬

‫י‬

‫מ‬

‫צ‬

‫ב‬

‫י‬

‫להגשים‬

‫י‬
‫י ב ו ת‬

‫ה‬

‫׳‬

‫ש ק ש ה ל י ש מ ם בין כ ו ת ל י ב י ת ה ס פ ר ו ה ס נ י ף ‪.‬‬

‫ו‬

‫נעמל‬

‫י‬

‫ב‬

‫א‬

‫על‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ע‬

‫מהם‪:‬‬

‫^‬

‫אחדים‬

‫א‪ .‬אהבת הארץ והכרתה‬
‫אברהם‬
‫ולרחבה״‬

‫אבינו‬

‫בארץ‬

‫ישראל‪,‬‬

‫מותנית‬

‫כנראה‬

‫מראשית‬

‫נצטוה‬

‫עם‬

‫בכך‬

‫ומקשרים‬
‫ההסטורים‬
‫ושורשי‬

‫שהוא‬
‫הוא‬

‫יודע‬

‫הקשר‬

‫עולם‬

‫מביאים‬

‫שבין‬

‫הולך‬

‫את‬

‫ל‬

‫וערכיה‬

‫ישראל‬

‫ו‬

‫ג‬

‫כ‬

‫ח‬

‫וארץ‬

‫ב מ ר ו צ ת ה ד ו ר ו ת ע״י גדולי י ש ר א ל‬
‫י‬

‫ב כ י ס ו פ י ם ש ל המוני ע ם‬
‫טיולים‬
‫לארץ‪,‬‬

‫באדץ‬

‫ש‬

‫ישראל‬

‫ל‬

‫א‬

‫י ל‬

‫ח‬

‫ו‬

‫ה‬

‫מ‬

‫יי " " "‬
‫״‬
‫ק‬

‫ת‬

‫כ ל‬

‫י‬

‫א‬

‫*‬

‫א‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ל‬

‫"‬

‫י‬

‫ז‬

‫ו‬

‫י‬

‫א‬

‫ל‬

‫וההיתרשמות‬

‫ר‬

‫ה‬

‫י‬

‫כ‬

‫ה‬

‫ט‬

‫מ‬

‫י‬

‫י‬

‫ד‬

‫א‬

‫ע‬

‫י‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ד‬

‫י‬

‫ת‬

‫קשר‬

‫ה‬

‫ל‬

‫א >‬

‫'‬

‫א‬

‫ח‬

‫ץ‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ד‬

‫מנופה‬

‫ק‬

‫ל‬

‫ה‬

‫י‬

‫ך‬

‫י‬

‫כ‬

‫ה‬

‫ס‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ט‬

‫י‬

‫י‬

‫ק‬

‫י‬

‫ב'אחר‬
‫י‬

‫ח‬

‫ל‬

‫עמלק‬

‫ע‬

‫י‬

‫ד‬

‫המרהיב‬

‫ח‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ז ה‬

‫קשי‬
‫ו‬

‫ע‬

‫ה‬

‫נ‬

‫יוצרים‬

‫ח‬

‫ים‬

‫*"^הבטהה‬
‫ה‬

‫אשי‬

‫י‬

‫י‬

‫ואו‬

‫ם‬

‫י‬

‫י‬

‫ו‬

‫ה‬

‫‪1,‬ן‬

‫י‬
‫ז‬

‫ת‬

‫ב‬

‫נ ם‬
‫א‬

‫ט‬

‫ג ‪0‬‬

‫ל‬

‫י"*^‬

‫קשר‬

‫אהבה‬

‫נפשי‬

‫ק ש ר א ש ר ק ש ה ל נ ת ק ו גם ב ע ת ו ת צ ר ה ו מ צ ו ק ה ‪.‬‬

‫ב‪ .‬למוד תנ״ך והלכה‬
‫לפעמים‬
‫נראה‬
‫•‬

‫וז‬

‫ב‬

‫ן ז מ פ‬

‫ה מ ל כ י ם בה‪ .‬ק ש ר‬

‫בארץ ובחוץ לארץ‪.‬‬
‫ט‬

‫ה‬

‫באמצעות‬
‫ל‬

‫ישראל‪,‬‬

‫ת‬

‫ושלטון‬

‫י‬

‫ך‬

‫ע‬

‫ז י‬

‫הבטחיי‬

‫^‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ב‬

‫אכיוי‬

‫‪1‬‬

‫א ש ר ‪,‬״עיני י׳‬

‫הנצחיים‪.‬‬

‫ל א ב ו ת ‪ ,‬כ ב ו ש ה ע׳׳י י ה ו ש ע ו ה ה ת נ ח ל ו ת ב ה‬

‫והתהדק‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ו‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ה‬

‫בארץ‬

‫המטייל‬

‫ליהדית׳‬

‫עם‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ר‬

‫)‬

‫‪0‬‬

‫״ זי‬

‫‪171‬‬

‫‪7‬‬

‫‪1‬‬

‫ב‬

‫) ד ב ר י ם י׳׳א‪ ,‬י ״ ב ( •‬

‫האומה‬

‫הקדושים‬

‫הבא״‬

‫שהוא‬

‫השנה״‬

‫מורשת‬

‫ובמקומות‬

‫הוא‬

‫כניסתו‬

‫בן‬

‫הארץ‬

‫עם‬

‫לארץ‬

‫‪7‬‬

‫ישראל׳‬

‫ו ל ד ע ת חכמינו זכרונם‬

‫אחרית‬

‫ברחבי‬

‫אותו‬

‫לו‬

‫שאכן‬

‫השנה ועד‬

‫טיולים‬

‫הארץ‬

‫^ןןוכוז‬

‫) ב ר א ש י ת י״ג‪ ,‬י״ז(‬
‫מובטח‬

‫י ס‬

‫שעודי‬

‫ג ו ז ם‬

‫התנ״ך‬

‫שובים‬

‫אינם‬

‫של‬

‫א ת לבו‬

‫התלמיד‬

‫ל ו כשייך ל ע ב ר ה ר ח ו ק ‪ .‬ל מ ו ד פ ר ק י ה ת נ ״ ך ב מ ק ו ם‬

‫הואיל‬

‫התרחשותם‪,‬‬

‫והמסופר‬
‫כ ב י‬

‫כמלתמות‬

‫ה ע ד ו ת ‪.‬‬
‫א(‬

‫מאמר זה הוא פ ר ק אחד מ ת ו ך ה ס פ ר ״קדושים תהיו״ העומד א י ״‬

‫ב(‬

‫בשום אופן אין ל פ ס ו ק להלכה ממאמר זה‪ .‬בכל מקרה יש ל פ נ ו ת לרב‪ .‬מ ט ר ת‬

‫להופיע‬

‫ה‬

‫ב?‬
‫מ‬

‫ר ו ב‬

‫א מ י‬

‫זד‪ ,‬רק לעורר ולעודד ל ה ק פ ד ת יתר על ההלכה בטיולים‪.‬‬
‫ג(‬

‫הדינים‬
‫ד (‬

‫המובאים‬
‫‪,‬‬

‫ב ר צ ו ג‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ך‬

‫להלן‬
‫ן‬

‫ת‬

‫ל ך ה‬

‫ת״ו שעבד על כל המאמר‬

‫הם ע״ם‬
‫״‬

‫ג‬

‫ע‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ה‬

‫הכרעתו‬
‫מ ן‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ר‬

‫של‬
‫ש‬

‫ל‬

‫י‬

‫המשנה‬
‫ט‬

‫״‬

‫א‬

‫ברורה‪.‬‬
‫ע‬

‫ל‬

‫ש‬

‫כ‬

‫ו‬

‫נ‬

‫ת‬

‫ב‬

‫י‬

‫ת‬

‫ן ג ן‬

‫ב‬

‫‪ ,‬שלים‬
‫ר ו‬

‫מראשיתו ועד ס ו פ ו והעיר לי את הערותיו המחכימות•‬

‫פי הדרכתו ועצתו כ ת ב ת י מאמר זה‪.‬‬
‫ד׳(‬
‫‪4‬י‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אודה לכל מי שיעיר לי ה ע ר ו ת על מאמר זה כדי ל ת ק נ ו לפני פ ר ס ו מ ו‬

‫בספי•‬

‫י‬

‫ע ל‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הארץ‪,‬‬

‫פעילות‬

‫בשטח‬

‫מביא‬

‫בתאורי‬

‫הנביאים‪,‬‬
‫להזדהות‬

‫הקרבות‬

‫שעור‬
‫להמשיך‬

‫מלחמות‬
‫של‬

‫יתר‬

‫ותוכחות‬

‫הבנוי‬

‫המלכים‬
‫התלמיד‬

‫הנביאים‬
‫יש‬

‫כהלכה‪,‬‬

‫ובו׳‪,‬‬

‫עם‬

‫שעליהם‬

‫בכותו‬

‫מושך‪,‬‬

‫דמויות‬
‫מספר‬

‫לטעת‬

‫מרתק‬

‫התנ״ך‬

‫ומהנה‬

‫ולהבנה‬

‫למוד‬

‫יותר‪.‬‬
‫מעמיקה‬

‫יותר‬

‫התני׳ ך‬

‫ורצון‬

‫התנ״ך‪.‬‬

‫בתלמיד‬

‫ללמוד‬

‫אהבה‬

‫ללמוד באופן עצמאי‪.‬‬
‫כך‬

‫אס‬
‫שישנה‬

‫הדברים‬

‫פני‬

‫חשיבות‬
‫רבות‬

‫פעמים‬
‫והואיל‬

‫בלמוד‬

‫נדמה‬
‫הוא‬

‫ואין‬

‫התנ״ך‪,‬‬

‫בלמוד‬

‫ומוחשי‬

‫מעשי‬

‫לתלמיד‬

‫מבין‬

‫הרי‬
‫בשטח‬

‫שלהלכה‬
‫הערך‬

‫את‬

‫בלמוד‬

‫אין‬

‫של‬

‫ההלכה‬

‫כהשלמה‬

‫ללמוד‬

‫קשר‬

‫למציאות‬

‫כל‬

‫כל‬

‫על‬

‫פרטי‬

‫אין‬

‫ההלכה‪,‬‬

‫כמה‬

‫אחת‬

‫התאורטי‬
‫ולחיי‬

‫הוא‬

‫וכמה‬

‫שבכתה‪.‬‬
‫היום‬

‫נמשך‬

‫יום‪,‬‬

‫ללומדה‪.‬‬

‫ב ט י ו ל נ י ת ן ל ל מ ד ה ל כ ה ב צ ו ר ה מ ו ת ש י ת ו מ ע נ י נ ת י ו ת ר ו ז א ת ע״י ל מ ו ד ה ה ל כ ו ת ה נ ו ג ע ו ת‬
‫במישרין‬

‫לחיי‬

‫הטיול‬

‫כגון‬

‫ומעשרות‬

‫וכוי‪.‬‬

‫תלמיד‬

‫הרואה‬

‫בלמוד‬

‫הלכות‬
‫בטיול‬

‫נטילת‬

‫ידים‪,‬‬

‫כיצד‬

‫ההלכה‬

‫ה ה ל כ ה ו ב ה מ ש ך גם י ק פ י ד ע ל י ה‬

‫סעודה‪,‬‬

‫תפלה‪,‬‬

‫לכל‬

‫מתיחסת‬

‫הפרשת‬
‫תחום‪,‬‬

‫תרומות‬
‫טעם‬

‫יראה‬

‫ב י ת ר רצינות‪.‬‬

‫ג• כין אדם לחברו ויחסי אנוש‬
‫פעמים‬
‫או‬

‫הנלמדים‬

‫וערכים‬

‫הספר‬

‫בבית‬

‫תורה‪,‬‬

‫בשעורי‬

‫הלכה‬

‫ה מ ו ע ב ר י ם ב פ ע ו ל ה ב ס נ י ף ‪ ,‬ל א נ ר א י ם ל ת ל מ י ד ולחניך כ ש י י כ י ם‬

‫הם‬

‫רואים‬

‫את‬

‫בטיול‬

‫בו‬

‫שליליות‬

‫ה ד ר ך ב ה יוכלו‬
‫מצויים‬

‫לישמם‬

‫החניכים‬

‫שאינן‬

‫היחסים‬

‫שבין‬

‫ולעיתים‬

‫חוא חושב דק על עצמו ועל הנאותיו הפרטיות ל ל א‬

‫טיול‬
‫נאורה‬

‫לידי‬
‫לחברו‪.‬‬

‫טובה‬

‫הזדמנות‬

‫במשך‬

‫מגובשת‪,‬‬

‫לבאר‪,‬‬

‫כל‬

‫טבעי‬

‫אדם‬

‫הוא‬

‫ביטוי‬

‫השגה‪.‬‬

‫מתעורר‬

‫ללמד‬

‫בזולת‪,‬‬

‫יחס‬

‫שמירה‬

‫ע ל רכוש הצבור‪,‬‬

‫מדריך‬

‫לחפציו‬

‫נבון‬

‫של‬

‫יכול‬

‫ובעיקר‬

‫לפעמים‬

‫ולחנך‬

‫ו מ ש מ ש י ם כ א ב נ י י ס ו ד ב מ ו ס ר היהודי כגון‬
‫חחבר‪,‬‬

‫לאותם‬

‫אי‬

‫פגיעה‬

‫ויתור ל מ ע ן‬

‫הזולת‪,‬‬

‫הטיול‬

‫האנוכיות‬

‫של‬

‫החבר‪,‬‬

‫ולגבש‬

‫לגבי‬
‫החניך‬

‫ה ת ח ש ב ו ת בחבריו‪ .‬לכן‬

‫ערכים‬

‫הבונים‬

‫התנדבות‬

‫במועט‬

‫את‬

‫תופעות‬

‫הדברים‬

‫כל‬

‫א ח ב ת חרע‪ ,‬עזרח לחלש‪,‬‬

‫בכבוד‬

‫ללכד‬

‫לפעמים‬

‫אומרים‬

‫רגש‬

‫חסתפקות‬

‫באמצעות‬

‫ה ו א י ל ואין‬

‫ולהגשימם‪.‬‬

‫כקבוצה‬

‫בטיול‬

‫אליהם‬

‫שיתגלו‬

‫באות‬

‫את‬

‫ומחשבת‬

‫ישראל‪,‬‬

‫חברה‬

‫חתחשבות‬
‫לכלל‪,‬‬

‫ועזרה‬

‫ועוד‪.‬‬

‫קבוצתו‪,‬‬

‫אם‬

‫ויחנך‬

‫ידריך‬

‫קבוצתו ליחסי אנוש תקינים‪.‬‬

‫ה כ נ ו ת וארגון ה ט י ו ל‬
‫ט ו ב ו מ ו צ ל ת ת ל ו י ר ב ו ת ב א ר ג ו ן ו ב ה כ נ ו ת ה נ ע ש י ם לפני ה י צ י א ח ‪.‬‬

‫טיול‬
‫מטיילים‬
‫כ‬

‫ד‬

‫משקיעה‬

‫מ א מ ץ וזמן‬

‫עליחם לחקדיש‬

‫הטייל•‬
‫נתון‬

‫בבית‪,‬‬

‫אם‬

‫המטייל‬

‫לפני היציאה‬
‫לפתור‬

‫ממתח‬

‫רב‬

‫מ ח ש ב ה ועיון ב כ ל ה ב ע י ו ת‬
‫בבית‬

‫ב ס ב ך של‬
‫לטיול‬

‫ספר‬

‫או‬

‫שאלות‬

‫לפנות‬

‫לרב‬

‫בסניף‬

‫הלכתיות‬
‫ולהביא‬

‫לא‬

‫הטיול‬

‫ההלכתיות‬
‫מתעוררות‬

‫ש ק ש ה לו‬
‫לפניו‬

‫העשויות להתעורר‬
‫בעיות‬

‫להתמודד‬

‫אותן‬

‫ה ד ר ו ש וכוי‪.‬‬

‫השאלות‬

‫מיותרות‪,‬‬

‫במהלך‬

‫חרי ב ט י ו ל‬

‫ע מ ן לבדו‪.‬‬
‫שהמדריך‬

‫לכן‬

‫תובת‬

‫אינו‬

‫יודע‬

‫אותן בעצמו‪.‬‬

‫נעמוד‬
‫א(‬

‫בתכנון‬

‫מסלול‬

‫והכנת‬

‫כל‬

‫הציוד‬

‫קבוצת‬

‫ע ל מ ס פ ר נקודות שיש להדגישן ו ל ת ת עליהן א ת ה ד ע ת לפני כ ל ט י ו ל ‪:‬‬

‫טיול‪,‬‬

‫מחנה‬

‫הלמודים או‬

‫קיץ‬
‫מעומס‬

‫הם‬

‫זמן‬

‫לבלות‪,‬‬

‫וקיטנה‬

‫‪-‬‬

‫העבודה‪.‬‬

‫מ ס י ב ה זו ל ר ב י ם‬

‫להגפש‬

‫נדמה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ולהתפרק‬

‫שבזמנים‬

‫א ל ו יש‬

‫מעט‬
‫גם‬

‫‪25‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫להקל בקיום‬

‫מקום‬

‫שבטיול‬

‫ת ו ר ה‬

‫יש לקיים‬

‫ו מ צ ן ו ת‬

‫כל‬

‫את‬

‫ויש ל ה ק פ י ד ל ק י מ ה ע ל‬
‫כלשהן‬

‫_‬

‫כ‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ט‬

‫ר‬

‫ה‬

‫י‬

‫הדחק‬

‫ולמצב‬
‫יש‬

‫בהלכה‪,‬‬
‫אס‬

‫ב״דיעבד״‪.‬‬

‫השפעה‬

‫יחס‬

‫לפגוע‬

‫של‬

‫מתכננים‬

‫ף‬

‫א‬

‫ם‬

‫א‬

‫ב‬

‫ד‬

‫אין‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ז‬

‫לזלזל‬
‫ך‬

‫ר‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ולותר‬
‫מ‬

‫א‬

‫א‬

‫ץ‬

‫מלכתחילה בל הלכה בשלמותה‬

‫והבנה‬

‫איך‬

‫שלילית‬

‫בחלכח‪.‬‬

‫ב צ ו ר ה כזו ש א פ ש ר‬
‫ב א ר ץ י ש ר א ל‪. 1.‬‬
‫ב(‬
‫תפלה‬

‫בזמנה‬

‫שתהא‬
‫מספיק‬

‫זמן‬

‫לצאת‬

‫לקיים‬

‫ה‬

‫ו‬

‫י‬

‫נבונה‬

‫מובאות‬

‫הדחק‬
‫את‬

‫ה‬

‫ההלכה‬

‫על‬

‫בה‪.‬‬

‫ל‬

‫בכל‬

‫ביותר‬
‫כל‬

‫בנתת‬

‫המתכננים‬
‫לפני‬

‫ובסדורים‬

‫ללא‬

‫מסלול‬

‫התפלה‪,‬‬
‫אחרים‪,‬‬

‫יומי‬

‫ה‬

‫על‬
‫ו‬

‫הל‬

‫שום‬

‫ע ל הנאות‬

‫ו ת ו ר‬

‫ויתפללו‬
‫לא‬

‫אך‬

‫ב‬

‫ק‬

‫ך‬

‫יקצרו‬

‫ח‬

‫ומדריך‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ן‬

‫מ‬

‫בתפלה‪.‬‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ר‬

‫א‬

‫ן‬

‫ג‬

‫דתי‬

‫את‬

‫השפעה‬

‫‪.‬‬

‫א‬

‫לתפלה‬

‫בזמנת‬

‫ובשלמות‪,‬‬

‫ג(‬

‫הוא‬
‫הטייל‬

‫ש ל י ל י ת ביוי^‬

‫אין‬

‫ד‬

‫בצבור‪,‬‬

‫יקפייי‬

‫י‬

‫צ‬

‫יה י‬

‫זמן‪,‬‬

‫ובמיוחד‬

‫אם‬

‫יקפידו‬

‫עליו‬

‫לשים‬

‫דגש‬

‫גם‬

‫על‬

‫ב ט י ו‬

‫י‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ה‬

‫פ‬

‫בביתם‪.‬‬

‫מ ד ר י ך מ ס ו ר מ ק ר י א לתניכיו ל פ נ י ה י צ י א ה ל ט י ו ל‬

‫להביא‪.‬‬
‫ישכחו‬

‫על כך‬

‫י י ל‬

‫לט‬

‫יש ע ר ך ר ב כי ח נ י כ י ם ה ר ו א י ם ש ג ם ב מ צ ב י ם ה ק ש י ם ש ב ט י ו ל נ י ת ן ל ה ק פ י ד ע ל‬
‫גם‬

‫ז ט מ ל‬

‫ה י ו מ י ת יהיר‬

‫בבקר‪,‬‬

‫ם‬

‫י‬

‫הזוכה‬

‫מסלול‬

‫צ ו י‬

‫י‬

‫את‬

‫בטיולים‬

‫תשכם‬

‫ל כ ך‬

‫ומהנה‬

‫שבתוכנית‬

‫להם‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ל‬

‫לנוער‬

‫ידאג‬

‫ב ל י‬

‫של ב״דיעבד־•‬

‫א‬

‫לתכנן‬

‫שיש‬

‫י‬

‫ל‬

‫עליהם‬

‫קמים‬
‫ת‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ל‬

‫מוצלח‬

‫מצב‬

‫ו‬

‫להקפיד‬

‫וקצורים‪,‬‬

‫ן‬

‫טיול‬

‫כנאות‬

‫ולכן‬

‫ר‬

‫ולא ל ה כ נ ס ל ש‬

‫ב״דיעבי*‬

‫מ ר א ש ל כ ל הציוד ‪.‬ההלכתי־‬

‫המדריך‬

‫ארוך‬
‫ר‬

‫׳‬

‫ק‬

‫ע ת‬

‫הטיול‪.‬‬

‫עבור‬

‫א‬

‫שיש‬

‫ח‬

‫לקיים‬

‫הדורה‬

‫‪7‬‬

‫ו‬

‫א‬

‫לאחר‬

‫רבות‬
‫כ‬

‫מורה‬

‫דלוגים‬

‫י‬

‫ניתן‬

‫הלכות‬
‫ה‬

‫ח‬

‫פ‬

‫ש‬

‫דואגים‬

‫‪-‬‬

‫ע״פ‬

‫החשובים‬

‫׳‬

‫ואם‬

‫ההלכה‬

‫ל‬

‫גם‬

‫ל ה ת פ ל ל בצבור ובבית כנסת‪.‬‬

‫להתפלל‬

‫לדרך‬

‫באכילה‬

‫להלן‬

‫וההתנהגות‬

‫חחניכים‪.‬‬

‫קיום‬

‫בשעת‬

‫הנושאים‬

‫אפשרות‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ח‬

‫ע‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ה ב א ה לידי ב ט ו י‬

‫לתשיבות‬

‫להתנהג‬

‫אחד‬

‫מ‬

‫ח‬

‫א ת הטיול בצורה‬

‫או לפגום‬

‫לדעת‬

‫על‬

‫>‬

‫בשלמותן‪.‬‬

‫י ש‬

‫ן ל ה ז כ י ר >‬

‫כ ה‬

‫ב מ ה ל ך הטיול‪.‬‬

‫כ ל היוצא לטיול מחוייב לקיים‬

‫מתיך‬

‫ן ט ע ו ת‬

‫ההלכות‬

‫ב י ך ם‬

‫‪,‬‬

‫ל ן מ ר‬

‫ל ח נ ך‬

‫ולהתחנו‬

‫הצד‬

‫הדתי‬

‫ל ק ח ת ע מ ם צ י צ י ת ‪ ,‬תפילין‪ ,‬סידור‪,‬‬

‫א ת ר ש י מ ת הציוד‬
‫עליו‬

‫שבטיול‪.‬‬

‫שעליי‬

‫ז ם‬

‫ל‬

‫א‬

‫להזכיר‬

‫לחניכיו‬

‫ח ו מ ש א ו ת נ ״ ך ‪ ,‬ויברר ל פ נ י‬

‫היציאה‬

‫ש‬

‫לט‬

‫י ו ל‬

‫א כ ן חפצי ק ו ד ש אלו ל א נשכחו‪.‬‬
‫אם‬

‫ח ט י ו ל י ת ק י י ם ב ח ג ‪ ,‬עליו ל ה כ י ן‬

‫וארבעת‬

‫בחנוכה‪,‬‬

‫היודע‬
‫ציוד‬

‫המינים‬

‫בסוכות‪,‬‬

‫ש י ז ד ק ק לציוד ד ת‬
‫ל ה ת ק נ ת עירוב‬

‫כשיצטרך‬

‫נרות‬

‫הדרוש‬

‫את‬

‫כלים‬

‫ב מ ה ל ך ה ט י ו ל כגון מזוזה‪,‬‬

‫ב ש ב ת וכו׳‬

‫ידא‬

‫ג‬

‫ל‬

‫ה‬

‫כ‬

‫מ‬

‫ם‬

‫לקיום‬

‫ואוכל‬

‫ל פ נ י‬

‫כשרים‬

‫סדר‬
‫ה‬

‫מצוות‬

‫י‬

‫צ‬

‫הפרשת‬
‫י‬

‫א‬

‫ה‬

‫ל‬

‫היום‬

‫בפסח‬

‫ט‬

‫י‬

‫כגון ם י ב *‬
‫ובו׳‪.‬‬

‫תרומות‬
‫ו‬

‫ל‬

‫ש‬

‫מ‬

‫א‬

‫מדייי‬

‫ומעשיי"׳‬
‫ל‬

‫א‬

‫ימ‬

‫צ‬

‫א‬

‫ם‬

‫אותם‪.‬‬

‫ד ( לפגי ה י צ י א ה לטיול‪ ,‬ח ש ו ב ש מ ו ר ה ב כ ת ת ו‬
‫ה ב ע י ו ת ה ה ל כ ת י ו ת ה ק ש ו ר ו ת ב ט י ו ל ‪ .‬ל מ ט ר ה זו ט ו ב‬
‫ו ל ל מ ד מ מ נ ו לפני ה ט י ו ל ו ב מ ה ל כ ו ‪.‬‬

‫ומדריך‬
‫לשכפל‬

‫בקבוצתו ישוחחו‬
‫תומר תלכתי מ ת א‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י ם‬

‫ב ט י י ל אין כ ל פ ט ו ר מ ל מ ו ד ת ו ר ה ‪ .‬ו ד ב ר ת ב ם ב ש ב ת ך ב ב י ת ך ו ב ל כ ת ו ב י י י י •‬
‫ו כ ב ד הדגשנו ל ע י ל א ת ה ח ש י ב ו ת ה ר ב ה ש י ש ב ה ע ב ר ת ש ע ו ר י ם ב מ ה ל ך ה ט י ו ל ‪ .‬מוייז‬
‫או מדריך חייבים להכין ה י ט ב א ת השעור לפני הטיול ע ל מ נ ת שהשעורים י ה‬
‫מ ע נ י נ י ם ו מ ו ש כ י ם ‪ .‬מ א י ד ך ‪ ,‬דציי ל א ל ה א ר י ך ב ש ע י ר ב א מ צ ע ה ט י ו ל י ו ת ר מ ‪2 0 ~ -‬‬
‫דקות‪.‬‬
‫י י‬

‫‪3 0‬‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מדריך‬
‫בחם׳‬

‫הרואה‬

‫עריך‬

‫ספר‬

‫או‬
‫ה(‬

‫שחניכיו‬

‫בטיול‬

‫הוא‬

‫מופנות‬

‫הזדמנות ט ו ב ת למורה ולמדריך להכיר‬

‫גם‬

‫אליו‬

‫חניכיו‬

‫ובוחנות‬

‫יזלזלו‬

‫אותו‬

‫בה‪,‬‬

‫על‬

‫ובנוסף‬

‫כל‬

‫לכך‬

‫ושעל‪.‬‬

‫צעד‬

‫לכשיהיו‬

‫מאשר‬

‫מוסר או‬

‫שיחת‬

‫עונשים‪.‬‬

‫מדריך‬

‫מדריכים‪,‬‬

‫הטלת‬

‫שהרי‬

‫לכן‬

‫ינהגו‬

‫מזלזל‬

‫בהלכה‬

‫כמוהו‪.‬‬

‫הטיול‬

‫משפיעה‬
‫להקפיד‬

‫ו מ ת נ כ ת לאין‬
‫על‬

‫הלכה‬

‫כל‬

‫ו ל ה י ו ת ע ר ל ב ע י ו ת ה ה ל כ ת י ו ת ש ה ר י א ם ה ו א י ת ן א ת ד ע ת ו ע ל כך‪ ,‬ג ם חניכיו‬
‫ל ב ל נ ו ש א זה‪.‬‬

‫ישימו‬
‫על‬

‫חמדריך‬

‫הוריהם‬
‫ו(‬

‫לסייע‬

‫ולעודד‬

‫החניכים‬

‫את‬

‫ו ב ש ו ם א ו פ ן ל א יזלזל א ו ילעג‬

‫להם‪.‬‬

‫או‬

‫מדריך‬

‫הכל‪,‬‬

‫מעל‬

‫תייב‬

‫מורת‬

‫כל‬

‫השומרים‬

‫לזכור‬

‫על‬

‫את‬

‫מנהגים‬

‫האתריות‬

‫ומסורת‬

‫חגדולה‬

‫מבית‬

‫הרובצת‬

‫ל ש ל ו מ ם ו ל ב ר י א ו ת ם ש ל ח נ י כ י ה ם ‪ .‬צו ה ת ו ר ה ש ל ״ ו נ ש מ ר ת ם‬

‫מ א ד לנפשותיכם״‬

‫של‬

‫וחניכים‬

‫לעמוד‬

‫לנגד‬

‫פעמים‬

‫ז(‬

‫עיניו‬

‫רבות‬

‫במשך‬

‫לאסונות‬

‫הטיול‪.‬‬

‫כל‬

‫״שויץ״‬

‫ו״גזעיות״‬

‫מדריכים‬

‫ו ל ס ב ל ב ל י ת ו א ר להורים‪.‬‬

‫ק ב ו צ ת נוער ד ת י ת ת י ו צ א ת ל ט י ו ל מ י י צ ג ת צבור שלו ע ר כ י ם‬

‫דורות‪ .‬ד ב ר זה מ ת י י ב‬
‫קידוש‬

‫ולהתיחסות‬
‫ובכל‬
‫לאתר‬
‫בכל‬

‫קצור‬

‫ת ל מ י ד י ו חניכיו‪,‬‬

‫אם‬

‫עליו‬

‫והלכה‬

‫הביאו‬

‫את‬

‫ש ע ת מ ב ח ן גם עבור ה מ ד ר י ך ! דוגמא‬

‫ערוך‬

‫חייב‬

‫שיקח עמו‬

‫שלחן‬

‫א ח ר כדי שיוכל ל ה ע ז ר בו‪.‬‬

‫א י ש י ת ש ל מדריך‬

‫יותר‬

‫עליחם‬

‫חלכח‬

‫טיול הוא‬

‫כלשהי‪,‬‬

‫לכך‬

‫בהלכה‬

‫לא‬

‫מוסר‬

‫ה ק ש ר י ו ת ר א י ש י ולבבי‪ .‬ע ל ה מ ו ר ה ו ע ל ה מ ד ר י ך ל ז כ ו ר ב מ ש ך כ ל הטיול‪ ,‬שעיני‬

‫החניכים‬

‫אף‬

‫נכשלים‬

‫מסוימת‬

‫יטיף‬

‫א ל א י ל מ ד א ו ת ם ב ו ב מ ק ו ם כ י צ ד יש לנחוג‪ .‬ל כ ן ט ו ב‬

‫להם‬

‫או‬

‫ינזוף‬

‫מקום‪,‬‬
‫כגליון‬

‫הי‪.‬‬

‫א ו ת ה ל ה ק פ ד ת ע ל ה ת נ ת ג ו ת מ כ ו ב ד ת ו נ א ו ת ה ‪ .‬ו פ ע מ י ם יש ב כ ך‬

‫לעומת‬

‫שלילית‬

‫זאת‬

‫לתורה‬

‫מ ק ר ה ידגיש‬
‫דברי‬

‫התנהגות‬

‫ולערכיה‬

‫ע״י‬

‫בפני‬

‫חניכיו‪.‬‬

‫זאת‬

‫הקדמה‬

‫שאינה‬

‫אלו‬

‫נעבור‬

‫מתפרסמים‬

‫שלושה‬

‫כזו‬

‫הרואים‬

‫לפרוט‬

‫א ך ב ט י ו ל יש ל ת ק פ י ד ע ל י ה ן‬
‫זה‬

‫מ ק ו ד ש י ם מדורי‬

‫עלולה‬

‫לגרום‬

‫ק ב ו צ ה זו‪.‬‬

‫על‬

‫ההלכות‪,‬‬

‫שיש‬

‫לתלול‬
‫המדריך‬

‫לקימן‬

‫ללעג‬

‫הי‪,‬‬
‫להיות‬

‫ולהקפיד‬

‫ער‬

‫עליהן‬

‫שבעתיים‪.‬‬

‫פרקים‪:‬‬

‫פרק א‬

‫‪ -‬השכמת‬

‫פרק ב‬

‫‪ -‬תכנות‬

‫הבקר‬
‫לתפלה‬

‫פרק ג — התפלה‬
‫בגאונות‬

‫ה ב א י ם י ב ו א ו ב ע ז ״ ה דיני ס ע ו ד ת ‪ ,‬דיני‬

‫ש ב ת ב מ ח נ ו ת ‪ ,‬דיני צ נ י ע ו ת ועוד‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א‬

‫פרק‬

‫השכמת‬
‫א‪.‬‬

‫הבקר‬

‫הקימה‬

‫המקיץ משנתו יקום ללא שהות ויכין עצמו בזריזות לקראת‬
‫׳‬
‫מיד כשיקום‪ ,‬יחבוש כיפה לראשו‪ -‬ויאמר ״מודה אני לפניו״‬
‫שהחזיר לו את נ ש מ ת ו ‪.‬‬
‫כ ד‬

‫התפלה!‪.‬‬
‫לקכ״ה‬

‫ו ד י ה‬

‫‪8‬‬

‫נ ט י ל ת ידים‬

‫ב‪.‬‬

‫א( לאהר הקימה‪ ,‬יש ליטול את הידים הואיל והידים עסקניות ו ב ו ד א י‬
‫נגעו בגוף במשך הלילה‪ ,‬וככהן המקדש ידיו לפני עבודתו‪ ,‬כך על ה א ד ם ל י ט ו ל‬
‫את ידיו לפני התפלה יי‪ .‬הנשאר לשכב במטה‪ ,‬אף הוא חייב ליטול א ת י ד י ו י ‪.‬‬
‫ב( מליום ה נ ט י ל ה ‪ :‬אין ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידים‪ ,‬לכן י ש ל ה כ י ן‬
‫לפני השינה ספל מים וקערה‪ ,‬כדי שתהא אפשרות ליטול את הידים ליד ה מ ט ה‬
‫מיד ב ה ש כ מ ה ‪ .‬ויש פוסקים הסוברים שבשעת הדחק כל הדירה נ ח ש ב ת כ א ר ב ע‬
‫אמות לדין ז ח ‪ .‬לכן‪ ,‬מטייל הלן בתוך דירה‪ ,‬רשאי ליטול את ידיו ב ח ד ר‬
‫האמבטיה ולברך שם‪ ,‬אך רצוי שיברך מחוץ להדר האמבטיה ‪ .‬מטייל ה ל ז ת ח ת‬
‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫א‬

‫‪1‬‬

‫ב‬

‫שלחן ערוך ]יסומן בהמשך שו״ען סי׳ א סע׳ א׳ ורמ״א שם‪ ,‬ובמשבי׳‬
‫שיקום‬

‫‪2‬‬

‫גם‬

‫בזריזות‬

‫כאשר קר‬

‫בחורף‬

‫בן איש חי פרי וישלח סע׳ י״ז‪ ,‬על‬
‫שו״ע‬

‫משנה‬

‫סי׳ ב׳ סע׳ ו׳‪,‬‬

‫וגם‬

‫בחוץ‬

‫‪3‬‬

‫בקיץ‬

‫עדיין‬

‫ח ו ב ת ההליכה בכיסוי ראש‬

‫ברורה שם‬

‫ס״ק י״א‪,‬‬

‫״וי״א שיש למחות״‪ ,‬קיצור שולחן ערוך ]יסומן‬
‫יביע‬

‫כאשר‬

‫ביאור‬

‫ר‬

‫ר‬

‫ו‬

‫"?‬

‫ה‬

‫‪0‬‬

‫לא‬

‫במשך‬

‫א‬

‫שבע‬
‫כל‬

‫הלכה סי׳ צ״א‬

‫כיזב‪,‬‬

‫׳‬

‫משנתו‪.‬‬

‫היום‬
‫סע׳‬

‫ר‬

‫א‬

‫ף‬

‫ד‬

‫״‬

‫ף‬

‫ג׳‬

‫ובש ״‬

‫בהמשך קש״ע[ סי׳ ג׳ סע׳ ו׳‪,‬‬

‫ת‬

‫ר‬

‫אומר ח״ו או״ח סי׳ ט״ו‪.‬‬
‫מזכיר‬

‫משנה ב ר ו ר ה סי׳ א׳ ס״ק ח׳‪ ,‬ורשאי לומר ״מודה אני״ לפני שנטל ידיו הואיל ו א י נ ו‬
‫א ת שם ה ‪ /‬ע״ש‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫ב ר ו ר ה ס״ק א׳‪ ,‬ח׳ והביא טעמים‬

‫שו״ע סי׳ ד׳ סע׳ א׳‪ ,‬ומשנה‬

‫נוספים‬

‫הנטי‬

‫לחובת‬

‫ב ב ק ר והם ‪ :‬א( האדם ב ב ק ר נעשה כבריה חדשה ועליו להודות לקב״ה על כך‪ .‬ב(‬
‫שורה‬
‫‪5‬‬

‫רוח רעה על הידים‪ ,‬לכן‬

‫ל ף‬

‫כילי?ן‬

‫ד‬

‫ב ב ק ר יש לטהרם‪ ,‬ע״ש‪.‬‬

‫משנה ב ר ו ר ה סי׳ א׳ ס׳׳ק ב׳‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫מ ש נ‬

‫י׳‬

‫שו״ת‬
‫ד‬

‫משנה‬
‫מאהבה‬

‫ב‬

‫ייי‬

‫ד ‪,‬‬

‫ס‬

‫יי‬

‫ח ל ק ת יעקב‬
‫ברורה‬

‫א‬

‫י‬

‫ב‬

‫י׳‬

‫ם‬

‫ח״ג סי׳ קנ״ב‬

‫סי׳ א׳‬

‫סי׳ י״ד‪,‬‬

‫ס‬

‫״ק‬

‫ש‬

‫ס״ק‬

‫שו״ת‬

‫ב׳‪,‬‬

‫שלמת‬

‫ס י‬

‫לגבי‬

‫וראה‬
‫חיים‬

‫׳‬

‫י׳‬

‫ס‬

‫הישן‬

‫ט‬

‫״ ק י״ ׳‬
‫במטה‬

‫שו״ת‬

‫שבות‬

‫ח״א סי׳‬

‫ח׳‪,‬‬

‫ח י י‬

‫על‬
‫יעקב‬

‫שו״ת‬

‫א‬

‫ד‬

‫ם‬

‫כ ל‬

‫ב‬

‫ל‬

‫׳‬

‫ק ו מ ו ת לדין‬
‫ח״ג‬
‫הלל‬

‫סי׳‬
‫אומר‬

‫ס‬

‫עי‬

‫אי׳‬

‫זה‪.‬‬

‫אי‪,‬‬

‫שו״ת‬

‫או״ח‬

‫‪8‬‬

‫ליד המטה‪.‬‬
‫ראה ש ו ״ ת ישכיל עבדי‬

‫ח״ו או״ח סי׳ י״ג‪,‬‬

‫שו״ת יביע אומר‬

‫או״ח‬

‫תעוען‪-‬‬

‫סי׳‬

‫שערים המצוינים ב ה ל כ ה סי׳ ב׳ ם״ק א׳ שלמדו ז כ ו ת על אלו שאינם נוטלים‬

‫ח״ג‬

‫יראז‪-‬‬

‫בי‪,‬‬

‫את‬

‫סי׳‬

‫י‬

‫ג‬

‫י‬

‫ד‬

‫א‪,‬‬
‫׳‬

‫‪0‬‬

‫שו״ת ציץ אליעזר ח״ז סי׳ ה׳‪ ,‬שו״ת ח ל ק ת יעקב ח״ב סי׳ קס״ב‪ ,‬שו״ת נצר‬
‫ב׳‪,‬‬

‫‪28‬‬

‫והוסיפו שאם בחדר האמבטיה יש גם שרותים לא יטול שם א ת ידיו כלל•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫ י‬‫••ש‬

‫כ׳‪,‬‬

‫מטעי‬

‫כ ן ד ׳‬

‫ובעי‪,‬‬

‫י‬

‫ידו‬

‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫הרצוגמים כדי שלא יצטרך‬
‫מימיה עם‬
‫השינה‬
‫אתר לפני‬
‫כיפת השמים — טוב שיכין לו‬
‫ללכת בבקר ליטול את ידיו מברז הנמצא במרחק מהמקום שבו ישן‪ .‬הנוטל‬
‫את ידיו בשדה לא ישפוך את מ י הנטילה במקום שחבריו עוברים בו‪ ,‬אלא‬
‫במקום שהמים מחלהלים באדמה ואינם עומדים ב מ ק ו מ ם ‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫ג( אופן ה נ ט י ל ה ‪ :‬לכתהילה יש ליטול את‬
‫םמ״ק[ מים הבאים מכוחו של אדם ]כח גברא[ י ‪.‬‬
‫את הנטילה‪ .‬לכן מטייל שאין עמו כלי מתאים‪,‬‬
‫בכל מקרה יטול את ידיו בברכה‪ .‬ואם נמצא ליד‬
‫פעמים‪ ,‬אך טוב שיטול מהם רק ע ״ י כ ל י ‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫הידים מכלי‪ ,‬וברביעית ]‪86‬‬
‫אך תנאים אלו אינם מעכבים‬
‫או שאין לו רביעית מים —‬
‫נהר או ים‪ ,‬יטביל את ידיו ‪3‬‬

‫‪, 1‬‬

‫ד( מטייל שאין לו מים כלל — ינקה היטב את ידיו במטלית‪ ,‬ואם ניכר‬
‫בהם לכלוך ישפשפם בעפר כדי להוריד את הלכלוך מידיו‪ ,‬ויברך ״על נקיות‬
‫ידים״ ורשאי מיד להתפלל או ללמוד תורה ־ ‪ .‬וכשימצא מים — יטול שוב‬
‫ללא ב ר כ ה ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪13‬‬

‫ה( יש לשפוך מים על כל כף היד ‪ 3‬פעמים לסרוגין‪ ,‬ולמי שאין ד י מים‪,‬‬
‫יטול עד קשרי ה א צ ב ע ו ת ‪ .‬אין לגעת באוכל לפני נטילת ירים זו‪ ,‬ובעיקר על‬
‫הבנות להקפיך על כך לפני שהן ניגשות להכין את ארוחת ה ב ק ר ‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫‪1 5‬‬

‫ו( הברכה‪ :‬לא יברך מיד‬
‫יטול ידיו שנית ואז יברך ״על‬
‫לברכת ״אשר יצר״ את ברכת‬
‫בתפלה‪ ,‬אך מי שאינו מברך‬

‫לאחר שנטל ידיו בהשכמה‪ ,‬אלא יתפנה לצרכיו‪,‬‬
‫נטילת ידים״ וברכת ״אשר יצר״״י‪ .‬טוב לסמוך‬
‫״אלקי נ ש מ ה ״ ‪ .‬לא יברך ברכות אלו שנית‬
‫בהשכמה‪ ,‬עליו לברך בתפלה י ‪.‬‬
‫‪1 7‬‬

‫‪8‬‬

‫יביע אומר ח״ה או״ח סי׳ ב׳ כתב‪ ,‬ש מ ו ת ר ליטול ידים ב מ ט ב ח אך יש להדיח את הכיור‬
‫לפני‬
‫‪9‬‬

‫שמניחים ב ו כלים או אוכל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬

‫שו״ע סי׳ ד׳ סע׳ ט׳‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ם״ק כ״א‪.‬‬

‫‪ 10‬שו״ע שם סע׳ ז׳‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ס״ק ט״ו‪ ,‬ט״ז‪.‬‬
‫‪ 11‬שו״ע שם‬

‫סע׳‬

‫ב׳‪,‬‬

‫רמ״א סע׳‬

‫ז׳‪,‬‬

‫משנה‬

‫ברורה‬

‫ס״ק‬

‫ה׳‪,‬‬

‫ז׳‪,‬‬

‫כ״ה‪,‬‬

‫ביאור‬

‫הלכה‬

‫ד״ה‬

‫״ושאר הדברים״‪ ,‬קש״ע סי׳ ב׳ סע׳ ו׳‪ ,‬שו״ת מ ש פ ט י עוזיאל מהדו״ת או״ח סי׳ א׳‪.‬‬
‫‪ 12‬שו״ע סי׳ ד׳ סע׳ כ״ב‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה שם ס״ק נ״ז‪ ,‬נ״ח וסי׳ א׳ ס״ק ב׳‪ ,‬רמ״א סי׳ מ״ז‬
‫סע׳ י״ג ומשנה ב ר ו ר ה שם ס״ק ל״ג‪.‬‬
‫‪ 13‬קש״ע סי׳ ב׳ סע׳ ו׳‪.‬‬
‫‪ 14‬שו״ע שם סע׳ ב׳‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ס״ק ט׳‪ ,‬י׳‪.‬‬
‫‪ 15‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ ד׳ ס״ק י׳‪.‬‬
‫‪ 16‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ ד׳ ס״ק ד׳ סי׳ ו׳ ס״ק ט׳‪ ,‬ורשאי ל ב ר ך מיד לאחר הנטילה ואינו צריך‬
‫להמתין עד שינגב ידיו ראה מ״ב סי׳ ד׳ ס״ק ב׳‪ .‬ובשו״ע סי׳ ז׳ סע׳ א׳ כתב‪ ,‬ש ב מ ש ך‬
‫היום לאחר ש מ ת פ נ ה לצרכיו יברך רק ״אשר יצר״ ולא ״על נטילת ידים״‪.‬‬
‫‪ 17‬משגה ב ר ו ר ה סי׳ ו׳ ס״ק י״ב‪.‬‬
‫‪ 18‬ע״פ שו״ע סי׳ ו׳ סע׳ ב׳ ורמ״א שם‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה שם ס״ק ט׳ וסי׳ ד׳ ס״ק ד׳ וביאור‬
‫הלכה שם ד״ה ״ואפילו״‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪29‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪1‬‬

‫ז( מטייל שהיה ער בל הלילה יטול בבקר ידיו ללא ברכה•־ ויש הסוברים‬
‫י יטןל את‬
‫שעליו לברך‪ ,‬לכן כדי לצאת מידי ספק זה טוב שיעשה את‬
‫ידיו ואז לכל הדעות עליו לברך ״על נטילת ידים״ וברכת ״אשר יצר״ ־'‪.‬‬
‫ה( מטייל שישן רק מספר שעות בלילה — חייב ליטול את ידיו בברכה׳‬
‫אך אם ישן שינה ארעית — ]כגון שהלך לנמנם[ יטול ידיו ללא ברכה‬
‫מטייל שקם בלילה ואין לו מים לנטילת ידים — רשאי לשתות בברכה אף שלא‬
‫נטל את ידיו‪ ,‬אך טוב שלפהות ינקה ידיו ב מ ט ל י ת ״ ‪.‬‬
‫ט( מטייל שהשכים לפני עלות השהר — יטול ידיו בברכה וכשיאיר היום‬
‫יטול שוב ללא ב ר כ ה ‪ .‬ואם השכים לפני עלות השהר ונטל ידיו והלך לישון‬
‫ש ו ב ]כגון‪ :‬לאחר שמירה[ — כשיקום‪ ,‬יטול ידיו שוב‪ ,‬אך ללא ב ר כ ה ־ ‪.‬‬
‫מטייל הישן כיום — כשיקום משנתו‪ ,‬יטול ידיו ללא ברכה ־‪.‬‬
‫צ ר כ‬

‫ו ׳‬

‫‪0‬‬

‫‪3‬צ‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ציצית‬

‫ערך רב יש למצות ציצית ״השקולה כנגד כל המצוות כולן״ )מנתות מ״ג‬
‫ע״ב(‪ .‬ראיית הציצית מביאה לידי זכירת המצוות‪ ,‬וזכירתן מביאה לידי עשייתן‪.‬‬
‫ונתן יטעם לכך בעל ספר ההינוך ]מצוד״ ש פ ״ ו [ ‪ :‬״אין דבר בעולם יותר טוב‬
‫לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו‬
‫עליו כל היום״!‬
‫א( מיד לאחר נטילת הידים ילבש ציצית‪ ,‬ויברך עליה ״על מצות ציצית״ •י־‪.-‬‬
‫ואם נוטל ידים רק לאחר שלבש את כל בגדיו — יברך על הציצית לאחר‬
‫הנטילה ]וימשש בציצית בעת הברכה[‪ ,‬הואיל ובעת לבישת הציצית ידיו אינן‬
‫נקיות ולכן אינו יכול להזכיר את שם ה׳ ־‪ .‬אך אם מ ת ע ט ף בטלית בעת התפלה‪,‬‬
‫יברך רק על הטלית ״להתעטף בטלית״ ויתכון לפטור בברכה זו גם את הברכה‬
‫על ה צ י צ י ת ‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫‪28‬‬

‫‪ 19‬רמ׳׳א סי׳ ד׳ סע׳ י׳׳ג‪.‬‬
‫‪ 20‬משנה ברורה סי׳ ד׳ ם׳׳ק ל׳ וכתב‪ ,‬שכך ינהג גם הנעור בליל שבועות‪.‬‬
‫‪ 21‬משנה ברורה שם ס״ק כ״ז‪.‬‬
‫‪ 22‬משנה ברורה סי׳ ס״ב ס״ק ח׳‪ ,‬שו״ת יביע אומר ח״ד או״ח סי׳‬

‫ב׳‪-‬ד׳‪.‬‬

‫‪ 23‬רמ״א סי׳ ד׳ סע׳ י״ד‪ ,‬וראה משנה ברורה סי׳ ו׳ ס״ק י״א כיצד יש לנהוג בימי הסליחות‬
‫כאשר מתפללים לפני עלות השחר‪.‬‬
‫‪ 24‬משנה ברורה סי׳ ד׳ ס״ק ל״ב‪.‬‬
‫‪ 25‬רמ״א שם סע׳ ט׳׳ו‪.‬‬
‫‪ 26‬רמ״א סי׳ ח׳ סע׳ ו׳‪ ,‬משנה ברורה שם ס״ק א׳‪ ,‬קש״ע סי׳ ב׳‬
‫‪27‬‬
‫ אם מתעטף ב ט ל י ״‬‫־ ־ שו״ע סי׳ ח׳ סע׳ י׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק כ״ג‪ .‬עצה נ ו ס פ ת‬
‫ס ע‬

‫התפלה יתכון ל פ ט ו ר בברכה על הטלית גם את הציצית‬
‫‪28‬‬

‫ע‬

‫׳ ב׳‬

‫ב*״‬

‫״ש‬

‫משנה ברורה שם ס״ק כ״ד‪ ,‬ו כ ת ב שם בס״ק י״ז‪ ,‬ובסי׳ ט״ז ס״ק א׳‪ ,‬ד׳‪ ,‬שאין ל ב ר ד על‬
‫ציצית שאינה גדולה כשיעור אלא יתכון בברכה על הטלית ל פ ט ו ר גם את הציצית ע״*•‬
‫לגבי גודל הציצית ראה בהמשך הערה ‪.38‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב( זמן לבישת צ י צ י ת ‪ :‬לכתחילה יש לברך על הציצית רק ״מרגע שיכיר‬
‫בין תכלת שבה ללבן שבה״ ]וראה בהערה לגבי הזמן המדויק[ ־‪ .‬מטייל הממהר‬
‫לצאת לדרך ולבש ציצית לפני זמן זה — לא יברך‪ ,‬אלא כשיגיע זמן ציצית‬
‫ימשש בהן ורק אז י ב ר ך ‪ .‬ואם בכל זאת בירך‪ ,‬אפילו אם בירך לפגי עלות‬
‫השחר — כאשר יגיע זמן ציצית‪ ,‬לא יברך שנית י ‪.‬‬
‫מטייל שמכל סיבה שהיא לא לבש ציצית בבקר — רשאי ללובשה ולברר‬
‫עליה עד שקיעת ה ח מ ה ׳ ‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫‪30‬‬

‫ג‬

‫‪3‬‬

‫ג( מטייל שישן בלילה בבגדיו‪ ,‬ולא פשט את הציצית — כשיקום בבקר‪,‬‬
‫לא יברר על הציצית ‪ .‬ואם ישן בבגדיו כיום — רצוי שלא יפשוט את הציצית‬
‫כי אז ודאי אינו צריך לברך עליה ל כ ש י ק ו ם ‪ .‬אך אם פשט את הציצית —‬
‫כאשר ילבשנה‪ ,‬מספק לא י ב ר ך ‪ .‬הנכנס להתרחץ ופשט את הציצית —‬
‫כשילבשנה לאחר הרחצה‪ ,‬אינו צריך ל ב ר ך ‪.‬‬
‫‪33‬‬

‫‪31‬‬

‫‪35‬‬

‫‪36‬‬

‫‪3‬‬

‫ד( יש ללבוש ציצית במשך כל היום ל ‪ .‬לכן יש להקפיד ללבוש ציצית‬
‫כשיעור במשך כל הטיול‪ ,‬ואפילו אם הציצית מכבידה ומחממת מעט ]וראה‬
‫בהערה לגבי שיעור צ י י [ *׳‪ .3‬אך עדיף ללבוש ציצית שאינה כשיעור מללכת‬
‫ללא ציצית בלל**‪.‬‬
‫צ‬

‫ש‬

‫‪2 9‬‬

‫י ״ ע סי׳ י״ח סע׳‬

‫עלות השחר‬
‫‪-‬‬

‫ת‬

‫ג ‪ /‬לגבי הזמן המדויק נאמרו מספר דעות ו ה ן ‪ :‬א( ‪ 6‬דקות לאחר‬

‫‪ -‬ראה פרי מגדים אשל אברהם סי׳ נ״ח ס״ק ב׳‪ .‬ב( שעה לפני הנץ החמה‬

‫כף החיים סי׳ י״ח ס״ק י״ח‪ ,‬ספר ״ארץ ישראל״ סי׳ א׳ סע׳ ב׳ ס״ק ד׳‪ .‬ג( ‪50‬‬

‫י ק ו ת לפני הנץ החמה‪ ,‬הואיל וקשה לחשב את הזמן המדויק‬
‫עמ׳‬
‫‪3 0‬‬

‫‪ -‬סידור ״מנחת ירושלים״‬

‫‪ 1315‬מהדורת תשל״ז‪.‬‬

‫י מ ״ א סי׳ ח׳ סע׳ ט״ז‪ ,‬סי׳ י״ח סע׳ ג׳‪ ,‬משנה ברורה סי׳ י״ח ס״ק י׳‪.‬‬

‫‪ 31‬משנה ב ר ו ר ה שם‪.‬‬
‫‪ 32‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ י״ח ס״ק ז׳‪ ,‬ובסי׳ ל׳ ס״ק י״ו כ ת ב כך לגבי תפילין‪ ,‬ומהשקיעה עד‬
‫צאת הכוכבים ילבש ללא ברכה ע״ש‪ ,‬וראה כף החיים סי׳ י״ח ם״ק כ״א•‬
‫‪ 33‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ ח׳ ס״ק מ״ב‪ ,‬קש״ע סי׳ ט׳ סע׳ ט׳‪ ,‬ויתכון בברכה על הטלית לפטור‬
‫גם את הציצית‪ ,‬ע״ש‪ .‬טוב שלא לישון עם הציצית בלילה‪ ,‬ראה רמ״א סי׳ כ״א סע׳ ג׳‪,‬‬
‫אך בשעת הצורך מ ו ת ר לישון בה ראה משנה ברורה שם ס״ק ט״ו‪.‬‬
‫‪ 34‬משנה ברורה סי׳ ח׳ ס״ק מ״ב‪.‬‬
‫‪ 35‬ראה משנה‬
‫‪3 6‬‬

‫ש‬

‫ברורה שם שזו‬

‫מחלוקת‬

‫בפוסקים‪ ,‬לכן ספק‬

‫ברכות להקל‪.‬‬

‫י ״ ת ציץ אליעזר חי״ג סי׳ ד׳‪ ,‬ובביאור הלכה סי׳ ח׳ סע׳ י״ד ד״ה ״וי״א שאין מברכים״‬

‫כ ת ב שרבים נוהגים כר כי אין בזה היסח הדעת וראה מה שכתב בדין זה‪ .‬ובבן איש הי‬
‫פר׳ בראשית סע׳ י׳ כתב‪ ,‬שהמחליף בגדיו ולובש גם ציצית נקיה‬

‫_ עליו לברך עליה‬

‫לפני שלובשה‪.‬‬
‫‪3 7‬‬

‫ש‬

‫י ״ ע סי׳ כ״ד סע׳ א׳‪ ,‬ובשו״ת אגרות משה יו״ד ח״ב סי׳ קל״ז כתב‪ ,‬שמי שהוריו את‬

‫הציצית‬
‫‪ 38‬במשנה‬

‫בלילה אין‬

‫איסור‬

‫ברורה סי׳ ט״ז‬

‫אמה וחצי באורך‪ ,‬ונהוג‬

‫ללובשה‬

‫ם״ק ד׳‬
‫‪ -‬אמה‬

‫שוב אך גם‬

‫פסק‬

‫חובה אין‬

‫ששיעור ציצית‬

‫הוא‬

‫בכך‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫לפחות‬

‫|‬

‫אמה‬

‫ברוחב‬

‫על‬

‫ברוחב על שתי אמות באורך‪ .‬לפי הגר״ח גאה זצ״ל‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה( מטייל היוצא לדרך ביום הם‪ ,‬מותר לו ללבוש את הציצית על הגוף‬
‫ממש‪ .‬וכן רשאי ללבוש גופיה אשר פתילי ציצית מהוברים אליה‪ ,‬אם היא‬
‫פתוחה משני צדדיה לרוב אורכה ויש לה שיעור של ציצית כשרך אך לא ילבש‬
‫את הציצית על מותניו כחגורה הואיל ואין זה נהשב כררך לבישה‪ .‬אין ללכת‬
‫בגוף חשוף‪ ,‬משום צ נ י ע ו ת ‪.‬‬
‫ו( בקיץ בימים החמים‪ ,‬מותר להתהלך בתוך הבית וכן לשכב בגופיה‬
‫בלבד וללא ציצית י י ‪ ,‬וכן מותר לשכב במטה וללמוד תורה ללא ציצית אך‬
‫ראוי שלא להתהלך כלל בלי ציצית והמקפיד על כך תבוא עליו ה ב ר כ ה ‪.‬‬
‫ז( אין להוריד את הציצית גם בשעת משהק ואפילו אם מזיעים קצת‪,‬‬
‫ולשם כך אפשר ללבוש ציצית העשויה מנילון׳־ ׳‪ ,‬או ״גופית ציצית״‪ ,‬או הולצת‬
‫ספורט הפתוהה מצידיה‪ ,‬שהטילו בה ציציות ויש לה שיעור מינימלי של‬
‫צ י צ י ת ‪ .‬ההולך למקלחת אינו הייב ללבוש ציצית אך טוב להקפיד גם ב כ ד ‪.‬‬
‫מ י שיצא למהנה או טיול של כמה ימים ראוי שיקה עמו ציצית נוספת‬
‫שמא תתלכלך הציצית שעליו או תפסל ויוכל לההליפה מיד‪.‬‬
‫‪1‬׳‬

‫‪, 0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1,,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1 0‬‬

‫‪4 0‬‬

‫ד‪.‬‬

‫הבגדים‬

‫לבישת‬

‫הגוף‬

‫ונקיון‬

‫א( לאחר שלבש את הציצית ילבש את שאר הבגדים‪ ,‬וינהג בצניעות כך‬
‫שלא יחשוף את גופו שלא לצורך ‪ .‬מותר ללבוש את הבגדים לפני נטילת‬
‫ידים ואין לחוש לרוח הרעה השורה ע ל י ה ם " ‪ .‬יש לנעול נעלים או סנדלים‪,‬‬
‫ואין ללכת יחף שלא לצורך במשך כל ה י ו ם ‪.‬‬
‫‪111‬‬

‫‪45‬‬

‫‪16‬‬

‫ב( לאחר שסיים להתלבש‪ ,‬יתפנה ל צ ר כ י ו ‪ .‬ישטוף את הפה _ הואיל‬
‫ועליו להזכיר את שם ה׳ בתפלה ויש לעשות זאת בקדושה ו ב ט ה ר ה ‪ .‬ירחץ‬
‫פניו — הואיל ויעמוד בתפלה לפני הקב״ה‪ ,‬לכן ראוי שיעמוד כשפניו נ ק י ו ת ־ ‪.‬‬
‫‪, 7‬‬

‫‪1‬‬

‫שיעור‬
‫תורה‬

‫זה הוא‬
‫סע׳ ל״ג‪,‬‬

‫‪120‬‬

‫ל פ ח ו ת ‪37‬‬
‫ולפי‬

‫‪x‬‬

‫ס״מ‬

‫ה״חזון איש״‬

‫ס״מ‪,‬‬

‫ראה‬

‫‪74‬‬
‫זצ״ל‪,‬‬

‫שיעורי‬

‫ם״מ‬

‫‪x‬‬

‫ל פ ח ו ת ‪44‬‬

‫ונהוג ‪49‬‬

‫ס״מ‬
‫סידור‬

‫המצוות סי׳ ד׳‪,‬‬

‫ס״‬

‫‪88‬‬
‫״מנחת‬

‫מ‬

‫^‬

‫‪9 8‬‬

‫‪x‬‬

‫ס‬

‫ס״מ‪,‬‬

‫״‬

‫מ <‬

‫ך‬

‫א‬

‫ה‬

‫ונהוג ‪60‬‬

‫ם״מ‬

‫ירושלים״‪.‬‬

‫‪ 39‬משנה ברורה סי׳ ט״ז ס״ק א׳‪ ,‬ובערוך השלחן שם סע׳ ה׳ כתב‪ ,‬שנהוג להלביש‬
‫ילד‬

‫ש‬

‫י‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ר‬

‫י‬

‫בציצית‬

‫שהגיע לגיל ‪ 3‬וראה בן איש חי פר׳ לך לך סע׳ י״ד‪.‬‬

‫‪ 40‬כך הורה לי הרה״ג עובדיה יוסף‬
‫‪ 41‬ש ו ״ ת אז‬

‫נדברו ח״ו סי׳ מ׳‪,‬‬

‫בית‬

‫שליט״א‪.‬‬
‫ברוך כלל א׳ ס״ק ל״ב‬

‫בהערה‪.‬‬

‫‪ 42‬ראה שו״ת הר צבי או״ח ח״א סי׳ ט ‪ /‬שו״ת צ״י ״ ל ‪ ,‬״ ״‬
‫״ ‪ ,‬ע י ת צ ץ אליעזר חי״ב סי׳ ג׳‪ ,‬שו׳׳ת אז נדברו‬
‫ח״ב סי׳ נ״ה‪,‬‬
‫‪ 43‬משנה ברורה סי׳ ב׳ ס״ק א׳‪ ,‬וכתב ש ר ד ייי־י י ״ —‬
‫״ ץ א ‪ ,‬ו כ ת ב שכך ינהג גם בהיותו לבדו בחדר ובלילה ע״ש‪.‬‬
‫‪ 44‬משנה‬

‫ברורה סי׳ ד׳ ס״ק ב׳‪ ,‬שו״ת יביע‬

‫אומר ח״ה או״ח סי׳‬

‫‪ 45‬משנה ברורה סי׳ ב׳ ס״ק י״ד‪.‬‬
‫‪ 46‬שו״ע סי׳ ב׳ סע׳‬
‫‪ 47‬שו״ע סי׳ ד׳ סע׳‬

‫ו ‪ /‬משנה ברורה ס״ק י״ג‪.‬‬
‫י״ז‪ ,‬משנה‬

‫ברורה‬

‫ס״ק ל״ז‪.‬‬

‫‪ 48‬משנה ברורה סי׳ ד׳ ס״ק ב׳‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‬

‫׳‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ל ה ג י ע ^ ^‬

‫‪5‬‬

‫האפשר ברחצה ובםדורים שלאחר הקימה‪ ,‬כדי להספיק‬

‫^‬

‫פרק‬
‫הכנות‬

‫ב‬
‫לתפלה‬

‫ה ע ו מ ד‬

‫בתפלה חייב לזכור שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬לכן עליו‬
‫^ ו עצמו לכך כמו שכתוב ״היכון לקראת אלקיך ישראל״ )עמום ד׳‪ ,‬י״ב‬
‫ה ברכות כ״ג ע״ב( ויש להקפיד על הדברים הבאים‪•.‬‬
‫ל ה כ י‬

‫א‪.‬‬

‫ושתיה‬

‫אכילה‬

‫מ ר י‬

‫חי׳יל‪ :‬מ א י ד כ ת י ב ‪ :‬״לא תאכלו על הדם״ )ויקרא י״ט‪ ,‬כ״ו( י לא‬
‫^‬
‫קודם שתתפללו על דמכם‪ …‬כל האוכל ושותה ואח״כ מתפלל‪ ,‬עליו‬
‫^‬
‫״ואותי השלכת אחרי גויר״ )מלכים א׳ י״ד‪ ,‬ט׳( אל תקרי גויך‬
‫^‬
‫‪1,‬‬
‫ר׳ אמר ה ק ב ״ ה ‪ :‬״לאחר שנתגאה זה קיבל עליו מלכות שמים״ )ברכות‬
‫ת א כ ל‬

‫י מ ר ‪:‬‬

‫א‬

‫ג א‬

‫א‬

‫י ׳‬

‫^ אסור לאכול ולשתות לפני תפלת שהרית ואפילו טעימא בעלמא‬
‫^‬
‫א ו מותר לשתות לפני התפלה משקאות שאינם משביעים כלל‬
‫בשתיתם משום גאוה כמים׳־‪ ,‬ל י מ ו נ ד ה ‪ ,‬תה וקפה ללא סוכר וללא חלב ׳‪.‬‬
‫^‬
‫פוסקים הסוברים שמותר לשתות תה וקפה עם סוכר‪ ,‬וכן קפה עם חלב‪,‬‬
‫^‬
‫^ ב הוא מיעוט ב ק פ ה ‪ .‬אך אסור לשתות בירה וכל משקה המשביע את‬
‫יש להמנע משתית קפה או תה בצוותא לפני ה ת פ ל ה ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫ג‬

‫‪7‬‬

‫ן‬

‫‪3‬‬

‫פ‬

‫ן‬

‫מטייל החש בחולשה‪ ,‬או שחש ברעב וההמנעות מאכילה תפגום בכונתו‬
‫^‬
‫׳ — רשאי לאכול לפני ה ת פ ל ה ‪ .‬אך יאמר תחילה ברכות השחר ופרשה‬
‫ל קריאת ש מ ע ‪ .‬ילדים קגינים שלא הגיעו למצוות — מותר להם‬
‫‪8‬‬

‫ף‬

‫ה‬

‫‪9‬‬

‫ש‬

‫סי׳‬
‫ש‬

‫‬

‫ברורה ם׳׳ק כ״א‪ ,‬קש״ע סי׳ ח׳ סע׳ ב׳‪.‬‬

‫פ״ט סע׳ ג׳‪ ,‬משגה‬

‫י״‪ 5‬שס‪.‬‬
‫השלחן סי׳ פ״ט‬

‫<ייי‬
‫•‬

‫^‬

‫ברורה‬

‫חלב כי‬

‫שם‬

‫ס ע‬

‫ס״ק‬

‫׳‬

‫כ‬

‫״ ‪.‬‬
‫ג‬

‫ערוך‬

‫כ״ב‪,‬‬

‫החלב בא רק כרי‬

‫השלח ן‬

‫ל ת ת טעם‬

‫שם‪,‬‬

‫והוסיף‬

‫שהעולם‬

‫בקפה ולכן א ץ זו דרך‬

‫גוהגים‬

‫לשתות‬

‫קפה‬

‫גאוה‪.‬‬

‫^*^‪ !1‬עזר״ י•‬
‫ע‬
‫‪6‬‬

‫משנה‬
‫י‬
‫‪8‬‬

‫‪0‬‬

‫משגה‬

‫כ‬

‫י״א‪,‬‬

‫ב‬

‫ב ר ו ר ה שם‪.‬‬

‫עוו״יו‬
‫<‬

‫‪9‬‬

‫ו‬

‫י ז יביע אומר ח״ד או״ח‬
‫ב ר י ר ה סי׳ פ״ט ״ ק ״ ‪.‬‬

‫סי׳‬

‫י׳׳ב‪.‬‬

‫י‬

‫מ‬

‫*‬

‫ל‬

‫ל‬

‫ס‬

‫י׳‬

‫פ״ט‬

‫סע׳‬

‫ד׳‪,‬‬

‫משגה‬

‫ברורה‬

‫ס״ק‬

‫כ״ו‪,‬‬

‫וראה‬

‫שמ‬

‫ם״ק‬

‫כ״ח‬

‫שאין‬

‫לאכול אז‬

‫א‬

‫תאיתו‪.‬‬
‫פי משגה ב ר ו ר ה‬

‫שם ם״ק י״ז‪,‬‬

‫כ״ב‪,‬‬

‫וראה‬

‫סידור‬

‫״עולת‬

‫ראיה״‬

‫ח״א עמ׳‬

‫קפ״ו‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪0‬‬

‫לאכול עוגה ולשתות קפה עם חלב לפני התפלה ואסור לענות אותם לחינם י •‬
‫למי שהותר לאכול ולשתות לפני התפלה ביום הול‪ ,‬מותר לו הדבר גם בשבת׳‬
‫הואיל ולפני התפלה עדין לא הלה חובת ק י ד ו ש ‪.‬‬
‫ג( מטייל שהתעורר בלילה והרעב מציק לו‪ ,‬רשאי לאכול ולשתות‪ ,‬א י‬
‫אם אינו מוכרה לעשות זאת‪ ,‬טוב שימנע מכך כי עדיין לא ה ת פ ל ל י ‪.‬‬
‫ד( מטייל הרוצה להקדים ולצאת לדרך ]כדי לא לטייל בשעות התמות של‬
‫היום‪ ,‬או שקבע לעצמו מסלול ארוך[ — רשאי לאכול לפני עלות השהו־ אע״פ‬
‫שעדין לא התפלל‪ .‬ואם לא הספיק לסיים את אכילתו עד עלות השחר — יש‬
‫הסוברים שעליו להפסיק את האכילה‪ ,‬לחכות עד זמן תפלה ]ראה בהמשך[‬
‫ולהתפלל ורק אה״כ ימשיך באכילתו‪ .‬בשעת הדחק אפשר לסמוך על הסוברים‬
‫שאינו חייב בכך ורשאי להמשיך לאכול‪ ,‬ויתפלל כשיסיים את א כ י ל ת ו ‪ .‬קבוצת‬
‫מטיילים שנהגה ך — אינם צריכים להפסיק באכילתם‪.‬‬
‫מטיילים הממהרים לצאת לדרך ואין להם די זמן להתפלל וגם לאכול‪ ,‬יקצרו‬
‫באכילה ולא יקצרו בתפלה‪ .‬ואם בכל זאת רוצים הם לאכול בנחת לפני היציאה‬
‫לדרך יקומו מוקדם יותר ויתפללו‪ ,‬אך יזהרו לא להתפלל לפני הזמן כפי שיתבאר‬
‫בהמשך‪ .‬כמו כן אפשר לארוז את האוכל ולאכול בררך‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫‪1‬‬

‫‪13‬‬

‫כ‬

‫צרכים‬

‫ב‪.‬‬

‫אישיים‬

‫א י ן לאכול ולשתות לפני תפלת שהרית‪ ,‬כך אין להתעסק בצרכים‬
‫האישיים‪ ,‬כעשית מלאכה ו כ ד ו מ ה ‪ .‬לכן על המטיילים להמנע מלארוז את חפציהם‬
‫ולא להעמיסם על הרכב לפני התפלה‪ ,‬וכן ימנעו מכל עיסוק דומה‪.‬‬
‫אין לצאת לדרך לפני ה ת פ ל ה ‪] .‬הממהרים לצאת לדרך כיצד ינהגו —‬
‫ראה באריכות בהמשך בפרק ג׳[‪.‬‬
‫כ‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ש‬

‫‪14‬‬

‫‪14‬‬

‫ג‪.‬‬

‫נקיות‬

‫הגוף‬

‫הצריך להתפנות לצרכיו יעשה זאת לפני התפלה‪ ,‬ואם לא נהג כך תפלתו‬
‫ת ו ע ב ה ‪ .‬לפני התפלה יטול ידיו ללא ברכה גם אם אינן מ ל ו כ ל כ ו ת ‪ .‬אם נטל‬
‫‪16‬‬

‫‪1 5‬‬

‫‪ 10‬משנה ברורה סי׳ רס״ט ם״ק א׳‪ ,‬שו״ת יביע אומר ח״ד או״ח סי׳ י״ב ס״ק ט״ו‬
‫‪ 11‬ראה שי״ע סי׳ פ״ט סע׳ ג׳‪ ,‬משנה ברורה שם ס״ק כ״ג וסי׳ רפ״ט ס״ק ז ‪ /‬וראה ביאור‬
‫הלכה שם ד״ה ״חובת קידוש״‪.‬‬
‫‪ 12‬משנה ברורה סי׳ פ״ט ס״ק כ״ח‪.‬‬
‫״‬

‫ש‬

‫ט‬

‫ה‬

‫ש‬

‫‪0‬‬

‫ה‬

‫י מ ש נ‬

‫נ‬

‫י ' " י * ׳־<־• ״ ־ ' י ־ נ ־ ־ ק ־ ־ ‪ . -‬״ ל א י ״ ״ י ל ל • ־ * * ״ ע ‪,‬‬
‫י׳ '‬
‫‪*7‬‬
‫ד‬
‫• י ־ ׳ ־ ׳ ע י י ״ י ‪ . .‬יב־יק ־‪-‬ט נ ״ נ ‪ .‬־ נ נ ל מקוי‪.‬‬
‫יי *ייל‬
‫י ״*‬
‫"‬
‫ל‬
‫‪4‬‬
‫״‪, ,‬‬
‫־ ת ד‪ , ,,,,‬״ *‬
‫י י ״ ״ ״ ללא ב י ־ ״ ״ • י א ־ נ י ד‬
‫^‬
‫*‬
‫להפסיק עם עלות השחר ולהתפלל‪ .‬ע ״ ‪.‬‬
‫־ נ י‬

‫ע ל י‬

‫ח‬

‫א‬

‫ם‬

‫ב ס‬

‫נ י‬

‫י ו‬

‫ל‬

‫‪1‬‬

‫ע‬

‫ת‬

‫ה‬

‫נ‬

‫ל‬

‫י‬

‫ש‬

‫‪ 14‬שו״ע סי׳ פ״ט סע׳ ג׳‪.‬‬
‫‪ 15‬שו״ע סי׳ צ״ב סע׳ א׳‪,‬‬
‫^‬
‫^‬

‫ובמשנה‬

‫ברורה ס״מ ד ׳‬
‫ס ק ה‬

‫‪ 16‬שו״ע סי׳ צ״ב סע׳ ד׳‪ ,‬ה׳ וברמ״א שם‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י״‪.‬‬
‫כתב‪,‬‬

‫שחייב‬

‫להתפנות‬

‫אע״פ‬

‫שיאחר‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ת ההשכמה‪ ,‬ובמקום התפלה אין ברז מים — ינקה ידיו במטלית‪ ,‬ובכל‬
‫^ א יחפש אחר מים אם יפסיד תפלה בציבור‪ ,‬או אם יעבור זמן התפלה ‪.‬‬
‫טיל את הידים גם לפני תפלת מנחה וערבית יי‪.‬‬
‫מטיילים המתפללים במקום שאין מים‪ ,‬אחד החניכים יקח מספר מימיות‬
‫מים עבור חבריו‪ ,‬ויעשה זאת לפני שכולם מגיעים לתפלה כדי‬
‫^ ^‬
‫דו‬

‫^‬

‫ל‬

‫י א‬

‫ע כ‬

‫א‬

‫חלבוש בתפלה‬

‫ד‪.‬‬

‫^ ^מותר להתפלל בכל בגד‪ ,‬אם נהוג ללובשו גם בפני אנשים גדולים‬
‫־' או בעת יציאה לרחוב ‪ .-‬לכן‪ ,‬הנוהגים לצאת לרחוב בכיפה בלבד‬
‫גם מופיעים בפני שרים ואנשים חשובים ־־־ רשאים להתפלל בכיפה ־‪.‬‬
‫נוהגים לעמוד בפניהם במכנסים קצרים ‪ —.‬רשאים גם להתפלל בהם־ ‪ ,‬לכן‬
‫מהות בידי תלמידים המתפללים בטיול במכנסים קצרים‪ ,‬אך יש להסביר‬
‫׳ בדרכי נועם שמכבוד התפלה ראוי שילבשו מכנסים ארוכים ‪ .-‬ובקלות‬
‫' י י בכר‪ ,‬כי מיד לאחר התפלה ולפני היציאה לדרך אפשר להחליף את‬
‫י סיס וללבוש מכנסים קצרים‪ ,‬או להכניס לתרמיל זוג מכנסים ארוכים‬
‫יללובשם בעת התפלה בלבד‪.‬‬
‫ן‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ש‬

‫״‬

‫ם‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪7 3 5 7‬‬

‫ה‬

‫ה ן‬

‫מ‬

‫כ‬

‫^‬

‫‪4‬‬

‫ג( במיוחד על החזן — המשמש כשליח הציבור והחייב בכבודם‪ ,‬להקפיד‬
‫לבושו*־‬

‫ע ד‬

‫‪1 7‬‬

‫‪25‬‬

‫* איו להתפלל בגופיה או בפיג׳מה ־ וכן לא ב כ פ כ פ י ם הואיל ואין זה‬
‫את מ ע מ ד התפלה‪ ,‬ויש להקפיד על כך בעיקר לאחר רחצה וקימה משיגה‪.‬‬

‫ש‬

‫י ״ ע שם‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ם״ק כ׳‪.‬‬
‫‪ .‬״״‬
‫* משנה‬
‫ב ר ו ר ה סי׳ צ״ב ס״ק י׳׳ג‪ ,‬וסי׳ רל״ג ם״ק ט״ו‪.‬‬
‫^‬
‫‪8‬‬

‫ב‬

‫ש‬

‫‪5‬‬

‫י‬

‫קש״ע‬
‫‪20‬‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ר‬

‫ס י‬

‫ס‬

‫׳ צ״א סע׳ ה׳‪ ,‬פמ״ג אשל אברהם שם ם״ק ה׳‪ ,‬משנה ברורה שם ם״ק י׳׳ב‪,‬‬
‫י ׳ ‪,‬״‬
‫ב סע׳ א׳‪,‬‬

‫ע י י‬

‫י השלחן סי׳ צ״א סע׳ ף‪.‬‬
‫ראה ״ _‬
‫מה ש כ ת ב ו בשו״ת יביע אומר ח״ו או״ח סי׳ ט״ו ם״ק ה׳‪ ,‬שו״ת ציץ אליעזר‬
‫חי׳׳ג סי׳ ״‪,‬‬
‫ג‪ ,‬ב י ת ב ר ו ך כלל י״ב עמ׳ רע״ו בהערה‪ ,‬ו מ ו ת ר להתפלל בכובע קש‪ ,‬ראה‬

‫‪2 1‬‬

‫ש‬

‫‪2 2‬‬

‫י ״ ע סי׳ צ״א סע׳ ד׳‪.‬‬

‫שי״ת הלל א ו מ ר או״ח סי׳ כ״ט‪,‬‬

‫בית יחזקאל ח״א עמ׳ רצ״ז‪ ,‬וראה שו״ת אז נדברו‬

‫ח׳׳ב סי׳ נ״ה‪ ,‬שו״ת חמרת צבי או׳׳ח סי׳ ז׳ שהחמירו גכך•‬
‫כ‬

‫ר‬

‫הורה לי ה ר ה ״ ג עובדיה יוסף שליט׳׳א‪.‬‬
‫שי׳׳ע סי׳ ע״ד סע׳ ו׳‪ ,‬סי׳ צ״א‬

‫יאה‬
‫ל‬

‫ם צ‬

‫׳ א׳ ומשנה ברורה שם‪ .‬ובשעת הדחק אפשר‬

‫ק״ש בגופיה אך ל א ל ה ת פ ל ל בה ש מ מ ה עשרה ע״ש•‬

‫קייא‬
‫‪ 25‬ראה‬
‫משנה ב ר ו ר ה סי׳ צ״א ם״ק י״ב‪.‬‬
‫‪ 26‬ראד‬
‫י י ״ ע סי׳ ג״ג סע׳ י״ג‪ ,‬ערוך השלחן שם םע׳ י״ד‪ ,‬כף החיים שם ם״ק ם״ב‪ ,‬שו״ת‬
‫ש‬

‫ש כ י‬

‫ל עבדי ח״ז‬
‫״‬
‫י ל ל אומר ‪0‬‬
‫ס‬

‫כ‬

‫ק ו נ ט ר ס אחרון או״ח סי׳ א׳‪,‬‬

‫שו״ת‬

‫חמדת‬

‫צבי או״ח סי׳ זי‪,‬‬

‫שו״ת‬

‫מ‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה‪.‬‬

‫התפלה‬

‫מקום‬

‫א( תפלה בכית כנסת — מצוד‪ .‬להתפלל בבית כנסת ל‪ .–‬ל ‪ ,‬ראוי שכל‬
‫קבוצת מטיילים תתכנן את מסלול הטיול כך שתהיה אפשרות לקיים את כל‬
‫התפלות בבית כנסת‪ ,‬וינהגו כך אפילו אם הקבוצה מונה למעלה מ ע ש ר ה בנים‬
‫שהגיעו לגיל בר מצוד‪ ,‬ויש באפשרותם לקיים מנין משלהם שלא בבית כנסת*"•‬
‫בעת ביקור או בישוב דתי‪ ,‬טוב לנצל את ההזדמנות ולהתפלל בבית הכנסת‬
‫כ ן‬

‫שבמקום‪.‬‬
‫ב( גם מטייל בודד‪ ,‬אם יש באפשרותו‪ ,‬טוב שיתפלל בבית הכנסת אף‬
‫אם יתפלל שם ביחידות הואיל ובית הכנסת הוא מקום הקבוע לקדושה והתפלה‬
‫מ ת ק ב ל ת שם י ו ת ר ^ ‪ .‬ואם מתפלל בבית הכנסת עם הצבור‪ ,‬לא יקדים להתפלל‬
‫לפניהם‪ ,‬כי נראה כאלו הוא מזלזל בהם‪ ,‬אך אם חושש שזמן התפלה יעבור‪,‬‬
‫רשאי להקדים ו ל ה ת פ ל ל •‬
‫‪30‬‬

‫ג( נופח התפלה — מטייל שנכנס לבית כנסת ומצא שמתפללים בו‬
‫במבטא ובנוסח השונה משלו‪ ,‬יתפלל במבטא ובנוסח שהורגל בו כדי שלא‬
‫יכשל ב ת פ ל ת ו ‪ .‬בטיול שמשתתפים בו הניבים שלהם נוסח שונה — אם אין‬
‫להם נוסח אחיד וקבוע עוד מ ב י ת הספר או מהסניף‪ ,‬יקבעו את הנוסח על פי‬
‫רוב ה מ ת פ ל ל י ם ‪.‬‬
‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ 27‬שו״ע סי׳ צ׳ סע׳ ט ‪ /‬קש״ע סי׳ י״ב סע׳ ט׳‪ ,‬שו״ת א ג ר ו ת משה או״ח ח״ב סי׳ כ״ז‪.‬‬
‫‪ 28‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ צ׳ ס״ק כ״ז‪.‬‬
‫‪ 29‬שו״ע סי׳ צ׳ סע׳ ט׳‪ ,‬משגה ברורה ס״ק ל״ג‪ ,‬ובס״ק כ״ח‬
‫שאינו‬

‫מתקיים‬

‫בבית ה כ נ ס ת מאשר להתפלל‬

‫כ ת ב שעדיף‬

‫ב כ י ת ה כ נ ס ת ביחידות‪.‬‬

‫במנין‬

‫להתפלל‬

‫מן‬

‫והרה״ג ש ל מ ה‬

‫ההר שליט״א הורה לי שעדיף להתפלל ב ד ר ן במנין מאשר להתפלל ביחידות בבית הכנסת•‬
‫‪ 30‬שו״ע שם סע׳ י׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ל״ד‪.‬‬
‫‪ 31‬כך‬

‫לי‬

‫הורה‬

‫הרה״ג‬

‫שלמה‬

‫מן‬

‫שליט״א‪,‬‬

‫ההר‬

‫יאמר‬

‫״וקדושה״‬

‫הצבור׳‬

‫כנוסח‬

‫ראה שו״ת משיב דבר ןלנצי״ב[ סי׳ י״ז‪ ,‬שדי חמד ח״ד מערכת ה׳—ל׳ כלל ע״ט עמ׳ ‪,64‬‬
‫שו״ת‬

‫כ ת ר אפרים סי׳ כ״ג בדברי הגרא״י אונטרמן זצ״ל‪ ,‬ויש הסוברים שיתפלל כנוסח‬

‫הציבור ראה פאת השלחן הל׳ ארץ ישראל סי׳ ג׳ סע׳ י״ד‪ ,‬שו״ת משפטי עוזיאל או״ח‬
‫ענינים‬
‫שם‬
‫חתם‬

‫כללים סי׳ א׳‪ ,‬וכן כ ת ב‬

‫שאת‬

‫תפלת‬

‫שמונה‬

‫סופר או״ח סי׳ ט״ו‪,‬‬

‫עשרה‬

‫בשו״ת א ג ר ו ת משה‬
‫יאמר‬

‫הגרא״י קוק‬

‫כהרגלו‪.‬‬
‫זצ״ל‬

‫ולגבי‬

‫א ו‬

‫״‬

‫ח‬

‫ח‬

‫שינוי‬

‫בהסכמתו‬

‫״‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ב‬

‫לשו״ת‬

‫ס י‬

‫ט‬

‫‪,‬‬
‫ה‬

‫א‬

‫כ‬

‫״‬

‫ך ׳‬

‫ת‬

‫פ‬

‫ל‬

‫משפטי‬

‫ק‬

‫ה‬

‫״‬

‫ד‬

‫ך‬

‫א‬

‫ן ה ו ם י ף‬

‫ש‬

‫ה‬

‫עוזיאל‬

‫״‬

‫ו‬

‫ת‬

‫או״ח‪,‬‬

‫שו״ת הר צבי או״ח סי׳ ד׳‪ ,‬שו״ת מ נ ח ת יצחק ח״ג סי׳ ט׳‪ ,‬ח״ד סי׳ מ״ז‪ ,‬שו״ת ישכיל‬
‫עבדי ח״ב או״ח סי׳ ג ‪ /‬ח״ד או״ח סי׳ ג׳‪ ,‬ד ‪ /‬ש ו ״ ת יביע אומר ח״ו או״ח סי׳ י״א‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 32‬ראה שו״ת משפטי עוזיאל או״ח ענינים כללים סי׳ א׳‪ ,‬שו״ת יביע אומר ח״ו או״ח‬
‫י ׳ שו״ת א ג ר ו ת משה או״ח ח״ב סי׳ כ״א‪ ,‬שו״ת כ ת ר‬
‫או״ח‬

‫סי׳ ל״ד‪ ,‬ל״ה‪.‬‬

‫שבאותו‬

‫בית ה כ נ ס ת‬

‫בשאר מגהגי התפלה‪,‬‬

‫א‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ר‬

‫מנהג הציבור‬

‫‪ -‬ראה שו״ת משפטי עוזיאל שם‪ ,‬שי״ת אגרות משה או״ח ח״ג‬

‫סי׳ פ״ט‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫א‬

‫פ‬

‫ר‬

‫י‬

‫מלבד הנוסח‪ ,‬יש‬

‫ם‬

‫ס‬

‫״‬

‫כ‬

‫״‬

‫ג ׳‬

‫לנהוג כפי‬

‫ש‬

‫ו‬

‫״‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ל‬

‫ל‬

‫ס­‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫^ ד״״נמות הכית הכנסת ‪ -‬־ בית הכנסת בחשב כ״מקדש מעט״‪ ,‬לכן‬
‫‪.‬נכנסים להתפלל בו יתנהגו ביראת כבוד‪ ,‬לא ידברו ולא יפריעו‬
‫‪,‬‬
‫^ י ״ ל ל י ם אלא יתפללו בשקט ובכונה‪.‬‬
‫י הטיול ידע את זמני התפלה של בתי הכנסיות בהם יתפללו‬
‫בז‬
‫כ י י שכל החניכים יגיעו בצורה מסודרת לבית הכנסת לפני התחלת‬
‫‪^!#1‬‬
‫ט‬

‫מ‬

‫י‬

‫י‬

‫‪0‬‬

‫ש מ א‬

‫מ ן‬

‫כ‬

‫ג ו‬

‫ז ז ט י ן ל‬

‫‪5‬‬

‫^ ' ^ כ ש ד ה — מטיילים הנמצאים במקום שאין בית כנסת‪ ,‬יתפללו‬
‫שיש בו חלונות‪ ,‬ואם בית שכזה אינו בנמצא — רשאים להתפלל‬

‫ת ו ך‬

‫אר ר צ ו י יי•‬

‫י׳‬

‫‪ !.‬י‬

‫״ י ת פ ל ל ו במקום שקט בין אילנות‪ ,‬ויתרחקו מהכביש או ממקום‬
‫^‬
‫י שהרעש לא יסיח את דעתם מ ה ת פ ל ה ‪.‬‬
‫בשדה יקפידו להתרכז במקום אחד כדי שכל הקבוצה תשמע‬
‫^‬
‫^‬
‫את‬
‫החזן• אם הדבר אפשרי‪ ,‬רצוי לעשות מנין אחד גדול משום ״ברוב‬
‫^‬
‫מלד״ )משלי י״ד‪ ,‬כ״ח(‪ .‬אך אם לא כולם ישמעו את החזן‪ ,‬כגון‬
‫‪3‬‬
‫כשיש מטיילים רבים‪ ,‬אפשר לקיים מספר מ ג י נ י ם ‪ .‬וישימו‬
‫*‬
‫לכ‬
‫או כביש לא יפריד בין המתפללים באותו מנין‪ ,‬כי העומדים מעבר‬
‫^ אינם מצטרפים למנין •י‪.‬‬
‫ל המתקימת בתוך חדר או אוהל — על כל המתפללים להכנם‬
‫ס‬
‫העומדים בחוץ אינם מצטרפים למנין‪ ,‬וגם אם יש מנין בלעדיהם מצוה‬
‫ל ^‬
‫תי‬
‫ל כ ן ^ י החדר שהציבור מתפללים ב ו ‪ .‬ובשעת הדחק כשאין מספיק‬
‫מ‬
‫— העומדים בחוץ מצטרפים למבין‪ ,‬אם פניהם מופנים לכוון שליח‬
‫ונותנים דעתם לתפלתו״•‪.‬‬
‫י התפלה — המתפללים בחדר או בשדה יתפללו לכוון ירושלים‪,‬‬
‫וה‬
‫בירושלים — בעת התפלה יכונו פניהם לכוון בית המקדש‪ .‬המתפללים‬
‫^‬
‫^‬
‫המערבי יכוונו למקום קודש ה ק ד ש י ם ‪ .‬מ י שאינו יודע את הכוון‬
‫לי‬
‫־־־ יכיו את לבו לאביו ש ב ש מ י ם ‪.‬‬
‫ע כ ר ד ה‬

‫‪3,‬‬

‫מ‬

‫ת‬

‫פ‬

‫פ‬

‫ת‬

‫י‬

‫ם‬

‫ל‬

‫ע ם‬

‫מ ס ע‬

‫‪35‬‬

‫י צ י י ם‬

‫ש ש ב ו‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ב י ‪ 1‬פ‬

‫נ י מ ה‬

‫ן ן ת‬

‫‪3 7‬‬

‫ק ו ס‬

‫ם‬

‫ה צ ב ן ף‬

‫כ ר ר‬

‫מ ט י ו ל י ס‬

‫‪39‬‬

‫ר ן ע ל ו‬

‫‪40‬‬

‫ש י ״‬

‫‪3 3‬‬

‫ע סי׳‬
‫‪ 5‬׳ א׳‪ ,‬משגה ברורה ם״ק ב׳‪.‬‬
‫״‬
‫״‬
‫‪34‬‬
‫צ׳ סע׳ ד׳׳ ה׳ ומשגה ברורה שם‪ .‬וראה שו״ת אגרות משה או״ח סי׳ ל״א‪,‬‬
‫ח״כ סי׳ *‬
‫ל ׳ מ ‪ /‬היכן אין להתפלל‪.‬‬
‫^‬
‫‪5‬‬
‫< סי׳ קכ״ד סע׳ ד׳‪ .‬משנה ברורה סי׳ צ׳ ם״ק כ״ח‪ ,‬שו״ת רבבות אפרים או״ח‬
‫״ה׳ מי״״‬
‫א‬

‫ק נ‬

‫ס‬

‫ש י‬

‫ח‬

‫‪3‬‬

‫ס‬

‫‪6‬‬

‫^‬

‫‪3‬‬

‫א‬

‫‪7‬‬

‫׳‬

‫‪3‬‬

‫שי״ת‬

‫^‬
‫א‬
‫מ‬

‫‪3 8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪3‬‬

‫ש‬

‫י‬

‫ת‬

‫‪5‬‬

‫^‬
‫^‬

‫ל‬

‫ל‬

‫״ י ת מ נ ח ת יצחק ח׳׳ב סי׳ מ״ר‪.‬‬
‫ל אברהם סי׳ ג״ה ם׳׳ק י״ב‪ ,‬משנה ברורה סי׳ קצ״ה ם־׳ק ז׳ שכתב כך לגבי‬

‫י‬

‫ח‬

‫י‬

‫ג ד ו ל‬

‫אע״פ שאינם רואים זה את זה נחשבת תפלתם כתפלה בציבור‪ ,‬וכן אם‬
‫בשני חדרים ורואים זה את זה‪ .‬וראה שו״ת מנחת יצחק ח״ד סי׳ מ׳‪.‬‬

‫י׳ ג׳׳ה ס‪5‬׳ י״ד‪ .‬משנה ברורה ם״ק נ״ב‪.‬‬
‫צ‬

‫פ ג י ה ם‬

‫^‬

‫מגחת‬

‫יצחק שם‪.‬‬

‫׳ ג״ה סע׳ י׳׳ג ובמשנה‬

‫ברורה שם ם״ק מ״ח‪ ,‬ג״ז כתב‪ ,‬שאס כולם נמצאים‬

‫״‬

‫ד‬

‫ס‬

‫? ׳ א׳• ] ק צ ת ת מ ו ה שרוב המתפללים לפגי הכותל המערבי אינם מכוגים‬

‫מקדש ו ל ב י ת קודש הקרשים בזמן ת פ ל ת שמונה עשרה‬

‫‪ -‬הערת עורך המעין[‪.‬‬

‫ל שם סע׳ ג׳‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מקום נכ־ץ — יש להקפיד להתפלל במקום נקי‪ ,‬ולא ליד מקום ש י ע‬

‫ט(‬

‫בו אשפה‪ ,‬צואת אדם‪ ,‬צואת בעלי חיים‪ ,‬ריח רע וכר ״ ‪.‬‬
‫י( מ ה י צ ה — ראוי שגם בנות תצטרפנה ל ת פ ל ה ‪ .‬לכן אם אין חדרים‬
‫נפרדים וכולם מתפללים בחדר אהד‪ ,‬צריכים להתקין מחיצה בין הבנים והבנות‬
‫ויכולים לעשות זאת ע ״ י ארגזים‪ ,‬שמיכה או שק שינה וכדומה‪ .‬בשדה תתפללנה‬
‫הבנות מאחורי הבנים במרחק מ ה מ ה ם ‪ .‬על כל הבנות להשתתף בתפלה‪,‬‬
‫וראוי ש ת ג ע נ ה ל ת ח ל ת התפלה ולא ת ת ע כ ב נ ה בסדורים אישיים יתר על המידה‪,‬‬
‫ו ת ק פ ד נ ה להופיע בלבוש צנוע‪ .‬אם יש צורך להכין את ארוהת הבקר‪ ,‬על המדריך‬
‫או המדריכה להקפיד לשלוח למלאכה זו מספר מינימלי של בנות והשאר תגשנה‬
‫לתפלה‪ ,‬ואותן בנות שהכינו את הארוהה ת ת פ ל ל נ ה לאחר מכן‪.‬‬
‫‪4 2‬‬

‫‪4 4‬‬

‫ו‪.‬‬

‫תפלה‬

‫בצבור‬

‫א( מ צ ו ה להתפלל בצבור אף אם התפלה אינה מתקיימת בבית הכנסת‪,‬‬
‫כי תפילת הצבור נ ש מ ע ת תמיד‪ ,‬ואפילו אם יש ביניהם חוטאים‪ ,‬אין הקב״ה‬
‫מואס בתפלת ה ר ב י ם ‪ .‬יש להתפלל בצבור אפילו אם יש צורך להבטל מלמוד‬
‫תורד״ ‪ .‬ואפילו אם ביחידות ישנה אפשרות לכוין בתפלה טוב יותר מאשר‬
‫בתפלה ב צ ב ו ר ‪ .‬טוב להשכים לתפלה כדי להמנות עם העשרה הראשונים״ •‪.‬‬
‫ב( על כל קבוצת מטיילים להקפיד להתפלל תמיד במבין גם אם אין‬
‫בקרבתם בית כנסת‪ .‬אם יש להם מנין משלהם — לא יצאו לדרך לפני התפלה‬
‫אפילו אם גם בררך יש באפשרותם להתפלל ב מ נ י ן ' ‪ .‬מטייל בודד רשאי לצאת‬
‫לדרך לפני שהתפלל‪ ,‬אם בדרך יוכל להתפלל במנין או בבית כנסת וכל זאת‬
‫בתנאי שתפלת הצבור תהא בזמנה‪ ,‬ויאמר לפני היציאה את ברכות ה ש ח ר ‪.‬‬
‫‪45‬‬

‫‪48‬‬

‫‪,‬‬

‫‪47‬‬

‫״‬

‫‪5 0‬‬

‫‪ 41‬שו״ע סי׳ ע״ו—פ׳׳ב‪ ,‬וראה‬

‫ה ק ד מ ת המשנה ברורה לסימן‬

‫ע׳׳ט‪.‬‬

‫‪ 42‬ראה משנה ברורה סי׳ ע׳ ס״ק ב ‪ /‬סי׳ ק״ו ס׳׳ק ד׳‪ ,‬ערוך השלחן סי׳ ק׳׳ו סע׳ ז׳‪ ,‬שו״ת‬
‫יביע א ו מ ר ח״ו או״ח סי׳ י״ז‪.‬‬
‫‪ 43‬ראה שו״ת אגרות משה או״ח סי׳ ל״ט‪ ,‬מ״ב שם יו״ד ח״ב סי׳ ק״ט‪ ,‬שו״ת ציץ אליעזר‬
‫ח״ז סי׳ ח׳‪ ,‬שו״ת מ נ ח ת יצחק ח״ב סי׳ כ׳‪ ,‬שו״ת שרידי אש ח״ב סי׳ י׳׳א‪ ,‬י״ד‪ ,‬פסקי‬
‫ה ל כ ו ת צבא לגר״ש גורן שליט״א פ ר ק ח׳ עמ׳ ‪.71‬‬
‫‪ 44‬כך ה ו ר ה לי הרה״ג עובדיה‬

‫יוסף שליט״א‪ ,‬וראה שו״ת אגרות משה או״ח‬

‫סי׳‬

‫מ״ד‪.‬‬

‫‪ 45‬רמב״ם הל׳ ת פ ל ה פ״ח ה״א‪ ,‬שי״ע סי׳ צ׳ סע׳ ט׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק כ״ח‪ ,‬וסי׳ א׳‬
‫ם״ק גי‪.‬‬
‫‪ 46‬משנה ברירה סי׳ צ׳ ס״ק כ״ט‪ ,‬שו״ת א ג ר ו ת משה או״ח ח׳׳ב סי׳ כ״ז‬
‫ללמוד‬

‫ת ו ר ה עד שעה מאוחרת אם לא ישכים ל ת פ ל ה‬

‫בציבור‬

‫ע‬

‫והוסיף‬

‫שאין‬

‫״ש‪.‬‬

‫‪ 47‬שו״ת א ג ר ו ת משה או״ח ח״ג סי׳ ז׳‪.‬‬
‫‪ 48‬שו״ע סי׳ צ׳ סעי י״ד‪.‬‬
‫‪ 49‬משנה ברורה סי׳ פ״ט ס״ק כי‪.‬‬
‫^ ‪ 7‬־ ' ״ י‬

‫‪7‬‬

‫"יי ל * א * ל י י י א י‬

‫כ‪ – ::;::‬ל‪-‬לל ״יי‬

‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫* ־ נ י ה נ ‪ ,‬י‪,‬״־־״‪.‬‬

‫‪** – -‬ל‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג( מטיילים הנמצאים בדרך וברצונם להתפלל ואין להם מנין משלהם —‬
‫אם במרחק של עד ‪ 4‬מיל ]כ־‪ 4‬ק ״ מ [ בכוון הליכתם מתקיימת תפלה בצבור‪,‬‬
‫לא יתפללו בדרך אלא ימשיכו לשם ויתפללו עם אותו צבור‪ .‬ואם התפלה בצבור‬
‫מתקיימת שלא בכוון הליכתם ‪ -‬אם אותו צבור נמצא במרחק של עד מיל אחד‬
‫‪1‬כ־ק״מ‪ , 1‬עליהם לסטות מדרכם וללכת להתפלל בצבור־־‪ .-‬וימהרו בדרכם כדי‬
‫שיספיקו להתפלל לפחות שמונה עשרה עם הצבור‪ ,‬כי היא עיקרה של תפלה‬
‫כצבור אד יזהרו שזמן ק ״ ש ותפלת שמונה עשרה לא יעבור‪ .‬ואם חוששים‬
‫שייזמו יעבור‪ .‬יעצרו במקומם ויתפללו ביהירות' ‪.‬‬
‫‪1‬ג‬

‫י‪5‬‬

‫‪:‬ג‬

‫ד‬

‫> צ י ו ר למנין ‪ -‬מטייל בודד ישתדל תמיד להצטרף לתפלה במנין‪.‬‬
‫קבוצת מטיילים שאינה מונה עשרה מתפללים‪ ,‬יתאמצו ככל האפשר לצרף מספר‬
‫מתפללים שישלימו להם את ה מ נ ץ ״ ‪ .‬מטיילים הממהרים לדרכם‪ ,‬ואין להם‬
‫פנאי להמתין עד שיתקבצו עשרה מתפללים ‪ -‬אם הם ששה שעדין לא התפללו‪,‬‬
‫הישות בידם להשלים את המבין גם ע״י צרוף ‪ 4‬אנשים שכבר ה ת פ ל ל ו " ‪.‬‬
‫מטיילים שהתחילו להתפלל במנין‪ ,‬ובהמשך התפלה יצאו מספר מתפללים‪ ,‬אם‬
‫ל ולא ימשיכו להתפלל בצבור‬
‫_‬
‫נשארו‬
‫״ אלא ימשיכו‬
‫״‬
‫י י ר המתפללים ב י ח י ד ו ת ‪.‬‬
‫ב מ ק ו ם‬

‫ב ק ט ן‬

‫‪3‬‬

‫ח‬

‫ך‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ן‬

‫ה‬

‫‪:‬‬

‫י ס י מ ן‬

‫א‬

‫ם‬

‫א ן ת ו‬

‫ה ת ח י ל ן‬

‫ק‬

‫״ י ן צ ף‬

‫ע‬

‫ט‬

‫ב ת פ‬

‫א ן ך‬

‫ה‬

‫י ע ש ו‬

‫ל א‬

‫ח ן ר ת‬

‫ה ש‬

‫ץ ׳‬

‫‪56‬‬

‫בשעת הדחק כאשר קשה לאסוף‬

‫ה(‬
‫שאינו‬
‫לגיל בר מ צ ו ה * ‪.‬‬
‫^‬
‫ש‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ן מ צ ן ן ת‬

‫ה‬

‫א‬

‫ך‬

‫ה מ א מ י ן‬

‫מ ג‬

‫ב ק ב‬

‫י ‪ ,‬יש להקל לצרף למנין יהודי‬
‫״ ״ ״ אין לצרף למבין ילד שלא‬
‫ז‬

‫‪5‬‬

‫‪ 51‬לפי‬
‫גר ח נאה‬‫‪ 4‬מיל __‬
‫!‪.‬ם ‪ 4.6‬ק״מ ומיל הוא‬

‫זצ״ל ‪ 4‬מיל הם‬

‫צ׳‬

‫סע׳‬

‫ובמשנה‬

‫ט״ז‪,‬‬

‫‪ 3.8‬ק׳׳מ ומיל הוא‬

‫‪1.160‬‬

‫‪ 960‬מ׳‪,‬‬

‫ק״מ‪ ,‬ראה סידור ״מנחת‬

‫ברורה‬

‫שם‬

‫ם״ק‬

‫נ״ב‬

‫כתב‪,‬‬

‫ולפי‬

‫זצ״ל‬

‫החזון איש‬

‫ירושלים״‪.‬‬
‫שהגר‬

‫חייב‬

‫בעיר‬

‫ללכת‬

‫בציבור ער מ ר ח ק של מיל‪.‬‬
‫^ ל ל‬
‫' ל משנה ברוי־י•‬
‫‪ – .‬י ו ר ה סי׳ צ׳ ס״ק כ״ח‪ ,‬מ״ט‪ ,‬וראה שו״ת אגרות משה או״ח ח״ג סי׳ ט׳‪.‬‬
‫* י משנה ברוי•‪.‬־ ‪ ,‬״‬
‫*‪.‬רירה סי׳‬

‫^‬

‫ג״ה‬

‫ס״ק‬

‫ע״ג‪,‬‬

‫והוסיף‬

‫שבמקום‬

‫שאין‬

‫מנין‬

‫תדיר‬

‫בבית‬

‫הכנס‬

‫כתב‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫להשליםם״קאת ח׳המנין‬
‫לימודם כדי‬
‫שאם אין ב א ו ת ו מנין ששה‬
‫ברורה שם‬
‫להפסיק א׳‪,‬את ובמשנה‬
‫תורהס״ט סע׳‬
‫? סי'‬

‫ג ל עזו׳׳יי‬

‫ה ת‬

‫<י‬

‫*‬

‫פ ל ל ו ‪ ,‬מיד לאחר קריאת שמע‪ ,‬יתחיל החזן לומר בקול את ת פ ל ת שמונה עשרה‬
‫‪1.‬‬
‫האיל דמיי‪,‬״‬
‫*•קדוש׳ ילא יעשה ״חזרת הש״ץ׳׳‪ ,‬ע״ש בטעם דין זה‪ ,‬וראה שו״ת אגרות‬

‫י ־־״‪-‬ל••‬

‫״ ״ ״‪;:‬״‬
‫ג׳׳ה‬

‫סע׳‬

‫א׳‪,‬‬

‫ב׳‪.‬‬

‫משנה‬

‫ברורה‬

‫ס״ק‬

‫ו׳‪,‬‬

‫ובם״ק‬

‫ט״ז‬

‫כתב‪,‬‬

‫שאפילו‬

‫התפללו‬

‫י שמינה עשרה׳ ל א יעשו חזרת הש״ץ אם אין עשרה מתפללים‪ ,‬ובס״ק י״ב כתב‪,‬‬
‫הקטע‬

‫בתפלה‬

‫שלמענו‬

‫הצטרף‬

‫י ח להשלים מנין‪ ,‬רשאי להמתין עד שיסימו את‬
‫י‬
‫י א ה שי׳׳ע סי׳ קמ״ג סע׳ א׳ לגבי קריאה בתורה­‬
‫אי׳ שו׳׳יי‬
‫יי מהרי׳׳א אםאד יו״ד סי׳ נ׳‪ ,‬שו״ת בגין ציון ח״ב סי׳ כ״ג‪ ,‬שו״ת מלמד‬
‫״היעיל אי״״‬
‫*י ח סי׳ כ״ט‪ .‬שו״ת שרידי אש ח״ב סי׳ קל״ד‪ ,‬שו״ת היכל יצחק ח״א או״ח‬
‫ב׳ ©י״‬
‫׳ שי ת אגרות משה או״ח סי׳ ב״ג‪ ,‬שש או״ח ח״ב סי׳ י״מ‪ ,‬שו״ת מ נ ח ת יצחק‬

‫‪39‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ו( בטיול של בתי ספר יסודיים‪ ,‬כאשר כל הילדים הם מ ת ח ת לגיל בר מצו ׳‬
‫לא יאמרו‬
‫ל לל‬
‫ל‬
‫]ואין מנין של מדריכים או מלווים[‬
‫א ת הקטעים ה ב א י ם ‪ :‬״קדיש״‪ ,‬״ברכו״‪ ,‬״חזרת הש״ץ״‪ ,‬י״ג מידות‪ ,‬ו ק ר‬
‫התורה — הואיל וקטעים אלו נאמרים רק במנין של עשרה ג ד ו ל י ם ‪ .‬וראוי‬
‫ש א ה ד המדריכים או אהד מהילדים שעבר את גיל בר מצוד‪ ,‬יהיה חזן י׳ ׳‪ .‬משום‬
‫חינוך הילדים למצוות‪ ,‬רשאים לקרוא בתורה‪] ,‬ובשבת אף לקרוא את ההפטרה(‬
‫אך ללא ברכה לפני ואחרי הקריאה ‪ ,‬ואם אין ספר תורה במקום‪ ,‬טוב שהמדריי‬
‫יקרא את הפרשה מהומש ללא ב ר כ ו ת ־ ‪.‬‬
‫מדריך‪ ,‬שבקבוצתו יש גער החייב לומר קדיש יתום‪ ,‬ידאג שאותו נער‬
‫יתפלל במנין ויאמר קדיש כ ד י ן ‪.‬‬
‫ז( מטייל המתפלל שחרית במנין ושומע קדיש‪ ,‬קדושה ברכו‪ ,‬ו כ ד במניז‬
‫שעל ידו ]כגון בכותל המערבי[ — לא יפסיק בתפלתו כדי לענות עם המנין‬
‫השני אלא יכוון היטב במנין שלו ‪.‬‬
‫י ש‬

‫׳‬

‫ה ת פ‬

‫ח נ כ ם‬

‫א ך‬

‫י ח ד ׳‬

‫י א ת‬

‫‪59‬‬

‫‪5‬‬

‫‪61‬‬

‫‪6‬‬

‫‪83‬‬

‫‪64‬‬

‫ח״ג סי׳ כ״ו‪ ,‬שו״ת ח ל ק ת יעקב ח״א סי׳ צ״א‪ ,‬שערים המצוינים בהלכה סי׳ ט״ו ס״ק א׳‪,‬‬
‫ויש‬

‫פ ו ס ק י ם שאסרו‬

‫לקרוא‬
‫משה‬

‫ז א ת עיין‬

‫ב מ ק ו ר ו ת אלו‪,‬‬

‫ל ת ו ר ה ליהודי זה וכן לכבדו‬

‫ושו״ת‬

‫בהוצאת ספר‬

‫שבט‬

‫התורה‬

‫הלוי‬

‫או״ח סי׳‬

‫וגלילתה‪,‬‬

‫ראה‬

‫כ׳‪.‬‬

‫ומותר‬

‫שו״ת‬

‫אגרות‬

‫ל מ ח ו ת בו‬

‫או״ח ח״ג סי׳ י״ב‪ ,‬כ״א‪ ,‬ואש הוא כהן‪ ,‬רשאי לשאת את כפיו ואין‬

‫ראה שם או״ח סי׳ ל״ג‪.‬‬
‫‪ 58‬ראה שו׳׳ע סי׳ נ״ה סע׳ ד׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק כ״ד‪ ,‬שו״ת מלמד להועיל או״ח סי׳ ד׳׳‬
‫שו״ת יביע אומר ח״ד או״ח סי׳ ט׳‪ ,‬ויש שהתירו זאת בשעת הדחק כשיש חשש שהמנין‬
‫יתבטל אס ל א יצרפו ילד קטן כעשירי למגין‪ .‬ראה מגן אברהם סי׳ נ״ה ס״ק ה׳‪ ,‬שו״ת‬
‫ח ל ק ת יעקב ח״א או״ח סי׳ צ״א‪ ,‬שו״ת יין הטוב ]לגר״י נסים שליט״א[ סי׳ כ׳׳ח‪ ,‬ובשו״ת‬
‫א ג ר ו ת משה או״ח ח״ב סי׳ י״ח כתב‪ ,‬שרצוי שלפחות יהיה בן ‪ 12‬ויאחז בחומש‪ ,‬ומועיל‬
‫הדבר אף לקריאה בתורה׳ אד החזן לא יאמר בלחש את שמונה עשרה אלא רק‬
‫כדי‬

‫ש ה ב ר כ ו ת לא תהינה‬

‫בקול‬

‫לבטלה ע״ש‪.‬‬

‫‪ 59‬משנה ברורה סי׳ נ״ה ס״ק‬

‫ב ‪ /‬וראה שו״ת משפטי עוזיאל מהדורה תנינא מלואים סי׳‬

‫ב׳‪ ,‬שו״ת כ ת ר אפרים סי׳ כ״ב‪ ,‬״שמעתין״ מס׳ ‪ 38‬בפסק ההלכה של הגר״ש גורן שליט״א•‬
‫‪ 60‬ראה‬
‫כתר‬

‫או״ח‬

‫שו״ת אגרות משה‬

‫ח״ב סי׳ צ״ח‪,‬‬

‫אפרים שם כתב‪ ,‬שלדעתו אחד‬

‫והמדריך‬

‫יוצא‬

‫בקריאתו‪ ,‬אך יקרא‬

‫מהילדים‬
‫את‬

‫משפטי‬

‫שו״ת‬

‫עוזיאל‬

‫הקטנים רשאי לשמש‬

‫הפרשה‬

‫בעצמו‬

‫— שם‪,‬‬
‫כחזן‬

‫ובשו״ת‬

‫ובעל‬

‫קורא׳‬

‫בלחש‪.‬‬

‫‪ 61‬שו״ת משפטי עוזיאל שם‪.‬‬
‫‪ 62‬ראה משנה ברורה סי׳ קמ״ג ס״ק ט׳‪.‬‬
‫‪ 63‬ראה רמ״א סי׳ קל״ב סע׳ ב׳‪ ,‬ובמשנה ברורה שם ס״ק י׳ כתב‪ ,‬שראוי שאותו יתום יהיה‬
‫חזן‪ .‬נער אבל שלא הגיע למצוות רשאי לצאת לטיול או לקיטנה‪ ,‬אך אם‬
‫מצוד‪ ,‬מ ו ת ר לו הדבר רק לאחר ‪ 3‬חודשים מיום שהחל‬
‫שלמד‪ ,‬מן ההר שליט״א ע״פ‬

‫שי״ע‬

‫יו״ד‬

‫סי׳‬

‫ש״פ‬

‫סע׳‬

‫ב‬

‫א ב ל ו‬

‫‪.‬‬

‫כ״ה‪,‬‬

‫_‬
‫שם‬

‫כ‬

‫ה‬

‫ך‬

‫סי׳‬

‫ו‬

‫א‬

‫ה‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ר‬

‫ע‬

‫ל גיל בר‬

‫ה‬

‫ש״צ‬

‫ל י‬

‫ה ר ה‬

‫סע׳‬

‫״‬

‫ג‬

‫י‬

‫וברמ״א שם‪.‬‬
‫‪ 64‬שי״ת ציץ אליעזר חי״א סי׳ ג ‪ /‬יראה שו״ת יביע אומר ח״י אי״ח סי׳ כ׳‪ ,‬שו״ת ר ב ב י ת‬

‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ח( המונה את המתפללים המצטרפים למבין‪ ,‬לא ימנה אותם באצבעו אלא‬
‫׳י אמירת הפסוק ״הושיעה את עמך״ וכר שיש בו עשר מ י ל י ם ‪.‬‬
‫‪85‬‬

‫ג‬

‫פרק‬

‫ה ת פ ל ה‬
‫ד ‪ ,‬מ ד‬

‫התפלה בטיול נחרטת בזכרונם של החניכים לתקופה ארוכה‪ .‬לכן על‬
‫י ר להקפיד שכולם יקימו את כל ההלכות השיבות לתפלה כפי שיפורט להלן‪.‬‬
‫י‬

‫טלית‬

‫א‪.‬‬

‫א( נער הנוהג להתעטף בטלית בכל יוסי‪ ,‬טוב שיקחה עמו גם לטיול‪,‬‬
‫נשיי היוצא לטיול הייב לקחת עמו את טליתו‪ .‬לכן יבדוק לפני היציאה‬
‫על כך שימצא טלית בךרך^‪.‬‬
‫י‬
‫י‬
‫ל י י ד אם אכן ה כ נ י‬
‫לו ציצית בעת התפלה •‬
‫י ל שאינו מ ת ע ט ף בטלית‪ ,‬יקפיד שלפחות‬

‫א ד ס‬

‫ס ה‬

‫ל ו‬

‫ל ת ר מ‬

‫ס ת מ ך‬

‫ו ל א‬

‫‪3‬‬

‫מ ט י‬

‫ה‬

‫ת‬

‫א‬

‫ב( יש להתעטף בטלית בצורה ה ב א ה ‪ :‬יעטוף את ראשו בטלית ולאחר‬
‫יקה את ארבע כנפות הטלית וישליכם על כתפו השמאלית‪ .‬הנוהג רק‬
‫^‬
‫ אין זה נחשב לו כ ע י ט ו ר ‪.‬‬‫לכסות ראשו‬
‫‪4‬‬

‫ב ט ל י ת‬

‫ג(‬
‫שאל‬

‫מ ס י ר ה‬

‫ו מ י ד‬

‫ע‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ל‬

‫ר‬

‫ש‬

‫א‬

‫השואל טלית מחברו כדי להתפלל בה‬
‫א‬

‫ת‬

‫כ ך י‬

‫ה ט ל י ת‬

‫ל ך ן כ ן ׳‬

‫ל ע ל ן ת‬

‫א ן‬

‫ל ת ן ף ה‬

‫ חייב לברך עליה אך אם‬‫‪ -‬אינו צר ך‬

‫ל ע ב ן ר‬

‫ה ת י ב ה‬

‫ל פ נ י‬

‫לברך וטוב שיתכון שלא לקנותה מחברו‪ .‬ואם משתמש לשם כך בטלית של‬
‫בית הכנסת ‪ -‬־ צריך ל ב ר ך ‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫׳‬

‫בתפלתשחרית‬

‫ה ת י ב ה‬

‫ד‬

‫צריי לה‬

‫ב‬

‫ד ״חל״‬
‫י ( שליח צבור היורד לפני‬
‫משום כביד ה צ ב ו ר ‪ .‬וכן נהוג בתפלת מנהה‪ .‬ש״ץ המתעטף בטלית בתפלת‬
‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫י כ י ת‬

‫לא יברך עליה כי לילה אינו זמן ציצית •‬

‫י ‪ ,‬״ אלישב שליט״א והרה״ג בנימין זילבר‬
‫אפרים או״״ ״ ‪,‬‬
‫‬‫״ אי ח סי פ״ט ם״ק ב׳ בשם הרה״ג רי״ש אליש^‬
‫מ‬

‫שליט״א‪.‬‬
‫‪6 5‬‬

‫סי׳ ט״ו‬

‫ס ע‬

‫׳‬

‫ג‬

‫׳‪.‬‬

‫הנ״ייי‬

‫י״״״‬
‫להתעטף בטלי״ צ י‬
‫״‬
‫י בדרשות‬
‫י ל ‪ 13‬חייב בטלית כגדול‪ .‬אר‬
‫ב י ו ר ה סי׳ י״ז ס״ק י׳ תמר‪ .‬על דבריו ו כ ת ב שנער‬
‫ארם נשוי‪ .‬ראה‬
‫י‬
‫ע ש ו ח כפי שראוי‬
‫לא יעטיף ראשו כ ע ת התפלה ולא ב ש ו‬
‫ה‬

‫מ‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ל‬

‫י‬

‫ל‬

‫ה‬

‫כ‬

‫ן‬

‫כ ן ן ב ׳‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ש נ ה ו ג‬

‫א‬

‫מ ג‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ ה‬

‫?ל כך משנה ב ר ו ר ה סי׳ י״ח ס״ק ך ‪ ,‬סי׳ צ״א ס״ק ו׳•‬
‫״ ׳‪,‬‬
‫‪ ,‬״‬
‫חיי‬
‫א‬

‫ש‬

‫ד‬

‫‪3‬‬

‫ם‬

‫ל‬

‫ל‬

‫י ״ ‪ 5‬סי׳ כ״ד‬

‫י ״ א‬

‫ס ע‬

‫׳‬

‫ס ע ׳‬

‫מ‬

‫א ׳ ׳‬

‫נ‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ך‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ה‬

‫כ‬

‫ס י‬

‫ך‬

‫ם‬

‫ק‬

‫ג‬

‫ס‬

‫נ ה ג‬

‫י ׳ ק״י ס״ק כ׳•‬

‫‪,‬‬

‫א‬

‫משגה ברירה סי׳ ח׳ ס״ק ד ‪,‬‬
‫ברורה סי׳ י״ד‬

‫משנה‬
‫*‬

‫משנה‬

‫י‬

‫ימ״‬

‫א‬

‫ב‬

‫ס י‬

‫‪,‬‬

‫ר‬

‫ר‬

‫ו‬

‫י‬

‫ה‬

‫״‬

‫ס י ׳‬

‫ח‬

‫ס ע‬

‫ס‬

‫י ״ ח‬

‫‪,‬‬

‫א‬

‫‪,‬‬

‫״ ק י״א‪ ,‬קש״ע סי׳ ט׳ סע׳ י״א•‬
‫ס‬

‫״‬

‫ק‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ך‬

‫נ‬

‫ה‬

‫‪/‬‬

‫ב י ת‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ע‬

‫ם‬

‫כ‬

‫ך‬

‫ס‬

‫ל ל י״א ס״ק כ״ו‪.‬‬

‫״‬

‫ק‬

‫ד‬

‫‪ ,‬ן׳‬

‫ק ש‬

‫״ ע סי׳ ס״ט‬

‫ס י י•׳•‬

‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫זמן לבישת הטלית בתפלה הוא כזמן לבישת הציצית בהשכמת הבקי‬

‫ה(‬

‫]ראה לעיל פרק א׳ סעיף ג׳ ס״ק ב״[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫תפילין‬

‫א( זמן הנחת תפילין — מטייל היוצא לדרך‪ ,‬רשאי להניה תפילין בברכי׳‬
‫מהרגע שמותר לו לברך על הציצית‪ ,‬דהיינו‪ :‬משיראה את חברו הרגיל עמי‬
‫קצת ברחוק ‪ 4‬אמות ו י כ י ר ה ו ‪ .‬ואם יוצא לפני זמן זה — יניהם בדרך בזמנז•‬
‫ואם קשה לו הדבר‪ ,‬יניהן בביתו ללא ברכה ובהמשך התפלה‪ ,‬כאשר יגיע זמן‬
‫הנהתן‪ ,‬ימשש בהן ו י ב ר ר ‪.‬‬
‫הממהר לצאת לדרך — יקפיד להניח תפילין לפחות בקריאת שמע‬
‫ובשמונה ע ש ר ה ‪ .‬מטייל שלא הניח תפילין בתפלת שחרית — יניחן במשך‬
‫היום או בתפלת מנחה‪ ,‬ורשאי לברך עליהן עד שקיעת ה ה מ ה י י ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪1 0‬‬

‫ב( מקום הנחת התפילין — יש להקפיד מאד להניה את התפילין של ראש‬
‫במקומן‪ ,‬דהיינו‪ :‬מתחילת צמיחת השערות ולא על המצח‪ ,‬הואיל והמניח‬
‫תפילין על המצח ברכתו לבטלה‪ .‬למי שיש שערות ארוכות הנופלות על המצה‬
‫יזהר בכך ב מ י ו ח ד ‪ -‬י ‪ .‬וכן יש להקפיד שהתפילין תהינה מעל המצח במרכז‬
‫ה ר א ש ‪ .‬ועוד יש לשים לב‪ ,‬שהקף הרצועה לא יהיה גדול מהקף הראש‪ ,‬כדי‬
‫שיהיה ניתן להדק כראוי את התפילין‪ ,‬ושלא יפלו על המצח י ‪ .‬את תפילין של‬
‫יד — טוב לכסות בשרוול החולצה או בטלית ש נ א מ ר ‪ :‬״והיה לך לאות״ —‬
‫לך ולא ל א ח ר י ם ‪ .‬יש להזהר שלא לדבר בין הנחת תפילין של יד להנחת‬
‫‪1 3‬‬

‫‪1‬‬

‫‪15‬‬

‫שו״ע סי׳ ל׳ סע׳ א׳‪ ,‬קש״ע סי׳ י׳ סע׳ ב׳‪ ,‬וראה לעיל פרק א׳ סע׳ ג הערה ‪ 29‬לגבי‬

‫‪8‬‬

‫הזמן‬
‫‪9‬‬

‫המדויק‪.‬‬

‫שו״ע שם סע׳ ג׳‪,‬‬

‫משנה ברורה שם ס״ק י׳׳א‪ ,‬י׳׳ג‪ ,‬וסי׳ ג״ח ס״ק ט״ז‬

‫וביאור הלכה‬

‫שם ד״ה ״ומי״‪ .‬מי שבכל זאת בירך לפני זמן זה לא יברך שנית‪ ,‬ראה משנה‬

‫ברורה‬

‫סי׳ ל׳ מ״ק י״ג‪.‬‬
‫‪ 10‬שו״ע סי׳ כ״ה סע׳ ד׳‪ ,‬משנה‬
‫ס״ק ו׳‪.‬‬
‫‪ 11‬משנה‬

‫ברורה סי׳ ס״ו ס״ק‬

‫ברורה ס״ק י״ד‪ ,‬שו״ע סי׳ ל״ז סע׳ ב׳‪,‬‬

‫מ ‪ /‬ובסי׳ ל׳ ס״ק י״ז‬

‫כתב‬

‫משנה‬

‫שמהשקיעה עד צאת‬

‫ברורה‬

‫הכוכבים‬

‫יניח ללא ברכה ע״ש‪.‬‬
‫‪ 12‬שו״ע סי׳ כ״ז סע׳ ט׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ל״ג‪ .‬יש פוסקים‬
‫מהוות חציצה בתפילין‬
‫ברורה‬

‫הסוברים‬

‫ששערות ארוכות‬

‫וגורמות לכך שהרצועות לא תהינה מהודקות כראוי ראה משני•‬

‫שם ס״ק ט״ו‪ ,‬ויש הסוברים שאם השיער מסודר‬

‫במקומי אין‬

‫בכך חציצה ראה‬

‫ערוך השלחן שם סע׳ י״ד‪.‬‬
‫‪ 13‬שו״ע שם סע׳ י ‪ /‬משנה ברורה ס״ק ל״ו‪.‬‬
‫‪ 14‬משנה ברורה שם ס״ק ל״ה‪ ,‬ל״ו‪.‬‬
‫‪1 5‬‬

‫״ ף ‪ .‬״‬
‫״״־•‬
‫כתב׳ שיש להפשיל‬
‫^‬
‫^‬

‫‪42‬‬

‫‬‫‬‫ך ״ ׳ ״ י ׳‬
‫את שרוול דחוייעו־ ‪ ! ,‬״ ״ ‪,‬‬
‫החולצה לאחר‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י ק ״ א ‪ .‬י־־‪•,‬‬
‫‬‫ההנחה כי אין‬

‫ד‬

‫‪,‬״יי ‪,‬‬

‫זה‬

‫ם‬

‫נאה‬

‫״‬
‫לעמוד‬

‫־‪-‬‬

‫ק‬

‫־•י‬

‫ב״פלר־‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫תפילין זי‪!,.‬‬
‫^ י לחלוץ את התפילין לפחות עד אחרי ״ובא לציון״‪ .‬וביום שקוראים‬
‫אם נהוג באותו מקום להכניס את ספר התורה אחרי ״ובא לציון״‪,‬‬
‫את התפילין עד לאחר הכנסת ספר התורה לארון‪ .‬וטוב שלא‬
‫^‬
‫י עלינו לשבח‪ .‬מכאן‪ ,‬שהמקפלים את הטלית והתפילין בזמן‬
‫ה‬
‫ל ‪' .‬׳* ז או הקדיש לא נוהגים כראוי• מה עוד שאינם יכולים לכוון כראוי‬
‫פלת החזו ולעגית אמן די‪.‬‬
‫‪ 3‬ת ן ף ה‬

‫א י ן‬

‫ל‬

‫ן‬

‫ח‬

‫א‬

‫ז ר ת‬

‫ח‬

‫ןןיי>׳׳‬

‫ת‬

‫ט‬

‫מ‬

‫י‬

‫יסימן ‪1,‬‬
‫׳‬
‫ל‬
‫י* תפילין וו־ר•‬
‫זאת רק בתנאי שלא יעבור זמן קריאת שמע ושמונה עשרה‪.‬‬
‫אך‬
‫^ שזמן זה יעבור‪ ,‬יתפלל ללא תפילין ויניחן לאחר מ כ ן " ‪ .‬במקרה‬
‫זה‬
‫לקחת תפילין מחברו אע״פ שהכתב שבתפילין שלקה‪ ,‬איבו ככתב‬
‫כתפילין האישיות שלו ״י‪.‬‬
‫פ‬

‫ל א‬

‫^ שאיו לו תפילין בעת התפלה — עדיף שימתין עד שחבריו‬
‫ל ל ואז יקח זוג תפילין ויתפלל ביחידות‪ ,‬מאשר שיתפלל עמם‬
‫ז ב ד‬

‫ם‬

‫א‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ף‬

‫י מטייל הנמצא בדרך ואין לו תפילין ןכגון שלא התכון להשאר עד‬
‫ולכז לא לקה עמו תפילין או ששףח לקחתם וכר[‪ ,‬יקרא קריאת‬
‫שמע' _ ‪?,‬‬
‫פלל שמונה עשרה ללא תפילין כדי שלא יעבור זמנם‪ ,‬ויזהר שלא‬
‫״״^‬
‫הניח תפילין בהזדמנות הראשונה שתמצא לו •'‪.‬‬
‫מטייל ששכח לקהת עמו תפילין רשאי להכנם לבית כנסת שבדרכו‬
‫^ פיליו שמצא שם גם ללא ידיעת בעליהן‪ ,‬בתנאי שיקפלן ויחזירן למקומן‪.‬‬
‫^ ו ^לגבי טלית‪ .‬אך ראוי שכל מטייל יקח עמו את התפילין האישיות‬
‫א י ם ת מ י על כך שימצא תפלין בדרך‪ ,‬כי לא תמיד ימצא תפילין‪ ,‬וגם‬
‫!‬
‫‪,‬‬
‫ימצא‬
‫׳ י^ ו ולא יתאימו לגודל ראשו י•׳‪.‬‬
‫לטיול יבדוק כל אחד אם לא שכח להכניס לתרמיל את‬
‫*‬
‫זוג‬
‫ס ן ף‬

‫ז י ו ל‬

‫ה‬

‫ו י‬

‫ל‬

‫‪10‬‬

‫ן כ ן‬

‫ע ל ן‬

‫א ק‬

‫ר‬

‫‪1‬‬

‫כ‬

‫ל ס נ י‬

‫י צ י א ה‬

‫ה ת פ י ל י‬

‫א ן‬

‫ן‬

‫ש להניח את התפילין בתרמיל או במזודה מעל כל החפצים ויארוז‬
‫ורה כזו שאם התרמיל יפול לא יגרם נזק לתפילין‪ .‬אין לשבת על‬
‫בי תפילין או על ארגז שמונחים בו זוגות תפילין של כל‬
‫י לא על ספסל שמובח עליו תפילין‪ .‬וכמו כן אין לישון על‬
‫י׳‬

‫^‬

‫ע ז י ש‬

‫ז ק כ ן צ ף‬

‫ו כ‬

‫‪6‬‬

‫י שו­‬

‫‪.‬״‪.‬‬

‫י? ״מי׳‬

‫כ״ה סע׳ ס׳‪,‬‬

‫י‬
‫״ו״ןי שם סע׳ י״ג ורמ״א שם‪,‬‬
‫ע‬
‫מ‬

‫י ; ת פ י ל י‬
‫מ‬

‫ו‬

‫מ‬

‫לאחר ״עלינו לשבח״‪.‬‬

‫* מעיי­‬
‫ע נ ה ב ר ו ר ה סי׳ ס״ו ס״ק מ׳‪ ,‬קש״ןי‬
‫*‬

‫יאה‬
‫יוד‬
‫ה״‬

‫ח‬

‫פ‬

‫ת‬

‫״‬

‫ב‬

‫^‬

‫ה‬

‫ם״ק ני״ה‬
‫ברורה שם *״י•‬
‫ה‬

‫ובמשנה‬

‫ככ תת ‪-‬ב שטוב לחלוץ את‬

‫ח‬

‫י‬

‫א‬

‫ת‬

‫ש‬

‫״‬

‫ע‬

‫ה‬

‫^‬

‫ן‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ס י ׳‬

‫^‬

‫א‬

‫ן‬

‫״‬

‫‪-‬‬

‫^‬
‫^‬

‫^‬

‫^‬
‫^‬

‫ש‬

‫^‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ן‬

‫א‬

‫י ׳ י׳ סע׳ כ״ב•‬

‫ן‬

‫״‬

‫ל‬

‫ת‬

‫ן‬

‫^‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ח י י ס‬

‫ן‬

‫ב‬

‫מ ה ך ן‬

‫י‬

‫^‬

‫ש‬

‫ע ן ך י‬

‫ל‬

‫ם‬

‫ן‬

‫״‬

‫ג‬

‫ח‬

‫מ‬

‫ך‬

‫ח‬

‫״‬

‫ח‬

‫״‬

‫‪3‬‬

‫ב‬

‫א‬

‫מ‬

‫ע‬

‫י׳‬

‫ם‬

‫י׳‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ם‬

‫״ ‪,‬‬
‫ג‬

‫שו״ת קרית חנה‬

‫ו כ‬

‫״ו‪,‬‬

‫שו״ת פני יצחק‬

‫ה‬

‫ג‬

‫ט‬

‫ם‬

‫י׳‬

‫ט‬

‫״ ו אוח י״א‬

‫יעוד‪.‬‬
‫‪ 20‬משנה‬
‫^ ברורה סי׳ כ״ה ס״ק י״ד וראה שם סי׳ ע׳ ם״ק כי‪.‬‬
‫^‬
‫רמ׳׳א‬
‫׳ י״ד סע׳ ד׳‪ .‬משנה ברורה סי׳ ק״י ס״ק כ׳‪ ,‬וראה שו״ת ציץ אליעזר חי״ב סי׳ זי‪.‬‬
‫ס י‬

‫‪43‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫פי‬

‫תרמיל שיש בו תפילין‪ .‬בעת סידור התרמיל‪ ,‬יש לחזחר לא להניח את ד ‪ .‬ת‬
‫על הארץ אלא יש להניחן על בגד וכדומה‪ .‬בעת פריקת הרכב יש לדי ׳‬
‫לא לזרוק תרמילים על הארץ‪ ,‬כי יתכן ויש בהם תפילין‪-‬־‪.‬‬
‫ז‬

‫ג‪.‬‬

‫ברכות‬

‫השחר‬

‫חז״ל תיקנו לומר ברכות השהר לפני התפלה‪ ,‬כי אסור לאדם ליהנות‬
‫מהעולם הזה ללא ברכה‪ ,‬וכל אחת מהברכות הללו היא שבח לקב״ה המנרי‬
‫בתבונה את עולמו ונותן לאדם את כל צורכו )ראה ברכות ס׳ ע״ב(‪.‬‬

‫יג‬

‫א( זמנן — מטייל שמכל סיבה שהיא לא אמר ״ברכות השחר״ לפני‬
‫התפלה — רשאי לומר אותם לאהר התפלה‪ ,‬אד לא יאמר את הברכה ״ ל‬
‫נטילת ידים״ הואיל וחז״ל תיקנוה עבור התפלה ב ל ב ד י ‪ .‬ולא את ברכת‬
‫אלקי נשמה״ כי יצא ידי חובתו בברכת ״מחיה המתים״ שבשמונה ע ש ר ה •‬
‫ואינו צריך לברך את ברכות התורה כי יצא ידי הובתו בברכת ״אהבה רבה״‬
‫שלפני קריאת שמע‪ ,‬אך ראוי שילמד מעט תורה לאחר התפלה ••‪.‬‬
‫ע‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫ב( מ י שלא הספיק לומר ברכות השחר לאחר התפלה — לכתחילה רשאי‬
‫לאומרם רק עד ‪/‬ג היום ]‪ 4‬שעות זמניות( ואם לא הספיק לברך עד שעה‬
‫זו‪ ,‬רשאי לברך כל ה י ו ם ‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫‪,‬‬

‫ג( מטייל המשכים לדרכו לפני אדר היום — רשאי לברך ברכות השהר‬
‫מהצות הלילה ואילך‪ ,‬ואינו צ י י ד לברכם בשנית כשיאיר היום י‪ .‬ואם השכים‬
‫אהר הצות הלילה ובדעתו לחזור לישון ]כגון לאחר שמירה[ — רשאי לברי‬
‫ברכות השהר ואינו צריך לברך שנית כשיקום בבקר‪ ,‬אך טוב שאת הברכות‪:‬‬
‫״אלקי נשמה״ ״המעביר שינה״‪ ,‬״הנותן לשכוי בינה״ ופרשת ״התמיד״ יאמר‬
‫רק כשיאיר ה י ו ם ‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫ד(‬

‫מטיילים שהיו נעורים כל הלילה — טוב שישמעו את ברכות השחר‬

‫‪ 22‬ראה שו״ע סי׳ מ׳ סע׳ ג׳‪ ,‬משנה ברורה שם ס״ק י״ג‪ ,‬רמ״א יו״ד סי׳ רפ״ב סע׳‬

‫י־‬

‫ט׳׳ז שם ס׳׳ק ד׳‪ ,‬ש״ך שם ס״ק ט׳‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫שו״ע סי׳ ד׳ סע׳ כ״ג‪ ,‬משנה ברורה סי׳ נ״ב ס״ק ב׳‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫משנה ברורה סי׳ ו׳ ס״ק י״ב‪ ,‬סי׳ נ״ב ס״ק ב׳‪ ,‬ט׳‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫שו״ע סי׳ מ״ז סע׳ ז׳‪ ,‬ומשנה ברורה ס׳׳ק ט״ז‪ ,‬וסי׳ נ״ב ס״ק ב׳‪ ,‬ביאור הלכה שם י״ר־‬
‫״ומכל מקום״‪ ,‬קש״ע סי׳ ז׳ סע׳ ו׳‪ ,‬ז׳‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫משנה ברורה סי׳ נ״ב ס״ק י׳‪.‬‬
‫שו״ע‬

‫סי׳ מ״ז סע׳ י״ג‪,‬‬

‫ובמשנה‬

‫ברורה ס״ק ל״א‪,‬‬

‫ל‬

‫״‬

‫ב‬

‫כ ת ב‬

‫‪,‬‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ש‬

‫א‬

‫י‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ג ם‬

‫ך‬

‫אמ‬

‫ב ר כ ת ״הנותן לשכיי ביני׳״׳ אך את פ ר ש ת ״התמיר״ י ה ק ר ב נ י ת יאמר רק כשיאיר היים־‬
‫ע״ש‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫י י ״ י י ׳ !‬
‫״‬

‫ב ר כ ו ת להקל‬

‫‪44‬‬

‫ם‬
‫ל ?‬

‫״ ' ״ " '׳׳ '‬
‫ע״ש‪.‬‬

‫^‬

‫י־• — י י * ־ י •‬
‫״ ׳ ייה־י־יי‬

‫‪ -‬י•״‪,.‬־־־י־״‬

‫‪ * .‬יי<־י‬
‫נ‬

‫״ י ל א י נ י ו ש י נ ־שיאיר ד ‪ , ,‬־ נ י ־ ־ <‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יביכית התורר‬
‫^ ^ מ א ח י שישן בלילה‪ ,‬ויענו אמן אחר ברכותיו ‪ ,‬ואם כל‬
‫י* בה‪ ,‬או מטייל המתפלל ביחידות‪ ,‬ואין להם מ מ י לשמוע את‬
‫הב‬
‫~~ רשאים ל ב י ר בעצמם *‪.‬‬
‫^ ‪3‬ו״‪2‬וד‬
‫י < התורה — לפני למוד תורה חובה להקדים ולברך ברכות‬
‫מטייל הרוצה ללמוד תורה לפני התפלה — הייב לפני הלמוד ליטול‬
‫^‬
‫רכה ולברר ברכות התורה‪ .‬ואם אין לו מים — לא יתבטל מלמוד‬
‫^‬
‫נקה ידיו במטלית ו י ל מ ד ״ וינהג כך אף אם השכים לפני עלות‬
‫ד‪,‬ע‬
‫< ה ל י לישון לאחר הלימוד — איבו צריך לברך פעם נוםפת‬
‫בתפל‬
‫‪7‬‬

‫ל‬

‫ה ק ב ן צ ה‬

‫ר כ ן ת‬

‫ן ז ת ן ף ה‬

‫י ך‬

‫א ת‬

‫זהך‪10‬‬

‫ם‬

‫ד״‪11‬‬

‫א ך‬

‫ל‬

‫א י ן‬

‫^ מט יל שישן ביום — כשיקום משבתו איבו חייב לברך ברכת התורה‪.‬‬
‫^ ^‪ 1‬ביום כדי שיוכל להיות ער במשך כל הלילה שלאחר מכן — אם‬
‫^‪ 1‬בלילה‪ ,‬בבקר שלמחרת חייב לברך ברכות התורה‪-‬יי‪.‬‬

‫דים שיצאו לדרך לפבי התפלה — אם ברכו ברכות התורה‪ ,‬רשאים‬
‫^‬
‫קודש׳ ואם לא ברכו ימבעו מכך‪ ,‬כי אין לומר דברי תורה לפבי‬
‫<‪-‬י ברכות א ל ר ג י ‪.‬‬
‫ע‬

‫ד‪.‬‬

‫פ ס ו ק י דזימו־ה‬

‫‪ 1‬י ק נ‬

‫? י לומר פסוקי דזימרה‪ ,‬כדי שהאדם יקדים לשבת את הקב״ה לפבי‬
‫שמבק^‬
‫על צרכיו בתפלת שמוגה עשרה י ‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫י ט להקפיד להגיע לתפלה בזמן כדי שתהא אפשרות להתפלל את כל‬
‫דר ובבחת ללא צורך לדלג על מזמורים בפסוקי ד ז י מ ר ה ‪ .‬אין להפסיק‬
‫‪15‬‬

‫‪8‬‬

‫י‬

‫ל ג כ י‬
‫כ‬
‫ת‬

‫ש‬

‫ן‬

‫כ‬

‫כ‬

‫ר‬

‫י‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ה ש ח ר ראה רמ״א סי׳ מ״ו סע׳ ח׳ ומשנה ברורה שם ס״ק כ״ב‪,‬‬

‫ף‬
‫ש‬

‫ק י ׳‬

‫ת‬

‫ס י‬

‫׳ מ״ו ס״ק כ״ד‪ ,‬שם סי׳ מ״ז ס״ק ב״ח‪.‬‬

‫ס‬

‫שערי‬

‫י‬
‫ט?' כ׳׳י‬
‫*׳ כף החיים שם ס״ק כ׳׳ו‪ ,‬שו״ת יביע אומר ח״ה או״ח ם׳ ו׳‪ ,‬ובמשנה ברורה‬
‫ם‬

‫״ ק י״ב‪ ,‬ולגבי ב ר כ ת התורה ראה שו״ע הרב סי׳ מ״ז סע׳ ז׳‪ ,‬ערוך השלחן‬

‫״ ק כ״ד כ ת ב שלא יברך את ב ר כ ת ״אלקי נשמה״ ו״המעביר שינה״ אלא אם כן‬

‫חות שיעור של ‪ 60‬נשימות‪ ,‬ובזמן זה יש מספר ד ע ו ת ‪ :‬יש הגוברים שהכינה‬
‫י ק י ת ׳ יש הסוברים‬
‫ז‬

‫‪1 0‬‬

‫י״ה ״דוד״‪.‬‬

‫ימ״א סי׳‬
‫^‬
‫'‬
‫ס י‬

‫ב‬

‫ש י ג י‬
‫‪} 1‬‬

‫״‬

‫ שעה‪ ,‬ויש הסוברים ‪ 3‬שעות‪ ,‬ראה ביאור הלכה סי׳ ד׳ סע׳‬

‫״‬
‫ז סע׳ י״ג‪ ,‬משנה ברורה שם ם״ק ב׳‪ ,‬ל״ג‪.‬‬
‫״ <ו׳ י״ג• יאם ברי לו שיזכור להתפלל בזמן אינו צריך להפסיק את למודו‬

‫מ‬

‫ז‬

‫מ‬

‫ז‬

‫ס‬

‫ע זמן ת פ ל ה ראה שי״ע סי׳ פ״ט סע׳ י׳ ימשנה ברורה שם ם״ק ל״ד‪.‬‬

‫ ברירה סי׳ מ״ז ס״ק כ״מ ו ה מ ב ר ך לא הפסיד ע״ש‪.‬‬‫^‬
‫י ע שם ע ׳ י״א‪ ,‬משנה ברורה שם ם״ק כ״ה‪ ,‬כ״ח‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫יאה שו״ןי‬
‫סי׳ מ״י סע׳ ט׳ יכן הירה לי הרה״ג עובריה יוסף שליט״א‪.‬‬
‫** טור סי׳ ‪ ,‬״ ״‬
‫א‪ ,‬וראה משנה ברורה שם ם״ק א׳‪.‬‬
‫ס‬

‫רירה סי׳ נ״ב מ״ק א׳‪ ,‬יראה שו״ת אגרות משה או״ח ח״ב סי׳ כ״ז‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בדיבור מ״ברוך שאמר״ עד לאחר תפלת שמונה עשרה*י‪ .‬יש לענות בקיל ר‬
‫על כל קדיש הנאמר בעת התפלה‪ ,‬ואין לדבר באמצע ה ק ד י ש י ‪.‬‬
‫ב( מטיילים הממתינים לתחילת התפלה וחסר להם עשירי שישלים את‬
‫המבין — רשאים להתחיל ולומר פסוקי דזימרה ביחידות עד לאחר ״ י ש ת " ׳‬
‫וגם שליח הצבור יתפלל ביחידות אך ימתין לפני ״ישתבח״‪ .‬כאשר העשירי‬
‫יגיע ויצטרף אליהם‪ ,‬ימשיכו בתפלתם בצבור‪ ,‬אך יש להקפיד להמתין למתפלל‬
‫העשירי עד שיניח תפילין ויאמר ״ברוך שאמר״‪ ,‬״אשרי״ ו״ישתבה״‪ .‬ורק כאשר‬
‫יסיים לומר קטעים אלו ימשיכו‪ ,‬כי אם לא ימתינו לו‪ ,‬לא יספיק לומר אתם‬
‫תפלת שמונה עשרה שהיא עיקרה של תפלה ב צ ב ו ר ‪ .‬למתפלל העשירי יש‬
‫להמתין עד חצי שעה ‪. -‬‬
‫ג( מטייל שאין לו טלית או תפילין ומצפה שיביאו לו — רשאי להתחיל‬
‫ולומר פסוקי דזימרה בלעדיהן וכאשר יקבלן יפסיק בין שני מזמורים‪ ,‬יתעטף‬
‫בטלית‪ ,‬יניח תפילין ויברך עליהן‪ ,‬אך לא יברך בין ״שירת הים״ ל ״ י ש ת ב ח ״ ‪.‬‬
‫או יברך לאחר ״ישתבח״ ולפני הקדיש של שליח הצבור ]הנאמר לפני‬
‫ברכו״[ י ‪ .‬ואם לא הספיק לעשות זאת לפני שהש״ץ התחיל לומר את הקדיש‪,‬‬
‫יתעטף בטלית‪ ,‬אך יברך עליה רק לאהר התפלה‪ ,‬ועל התפילין יברך לפני ברכת‬
‫״אהבה ר ב ה ״ ‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫בח‬

‫‪18‬‬

‫‪1,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪20‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2 2‬‬

‫ה‪.‬‬

‫שמע‬

‫קריאת‬

‫לאחר דברי השבח וההלל לקב״ה בפסוקי דזימרה‪ ,‬על המתפלל לקבל עליו‬
‫עול מלכות שמים בקריאת שמע‪.‬‬
‫א( זמנה — זמן קריאת שמע וברכותיה הוא כזמן לבישת ציצית והנחת‬
‫תפילין ]ראה לעיל פרק א׳ סע׳ ג ס״ק ב[ ‪ .‬אך מצוה מן המובחר לאחר מעט‬
‫ולקרותה כותיקין‪ ,‬דהיינו מ ע ט לפני הנץ החמה וכל זאת כדי לסומכה לתפלת‬
‫שמונה ע ש ר ה ‪ . -‬מ י שלא קראה עם הנץ‪ ,‬יזדרז לקוראה ככל שיוכל מוקדם‬
‫ג צ‬

‫‪2‬‬

‫ברורה ס״ק ט׳‬

‫‪ 16‬שו״ע סי׳ נ״א סע׳ ד׳‪ ,‬ובמשנה‬
‫אין לדבר עד אחר קטע זה‪.‬‬

‫כתב‪ ,‬שביום‬

‫שאומרים‬

‫נפילת‬

‫אפים‬

‫‪ 17‬שו״ע סי׳ נ״ו סע׳ א׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק א׳‪ ,‬ה׳‪.‬‬
‫‪ 18‬ראה רמ״א סי׳ נ״ג סע׳ ג׳ ומשנה ברורה שם ס״ק ט׳‪ ,‬סי׳ צ׳ ס׳׳ק כ״ח‪.‬‬
‫‪.‬״״‬
‫י‬
‫‪ 19‬משנה ברורה סי׳ נ״ג ס״ק י׳‪ ,‬קש״ע סי׳ ״״י ״״‪ ,‬״‪ . ,‬״ ״ ״‬
‫׳׳! ‪ ^ ,‬ע ס ט ו סע א׳‪ ,‬וראה שו׳׳ת אגרות משה או‬
‫ח״ג סי׳ די‪.‬‬
‫‪ 20‬שו״ע סי׳ נ״ג סע׳ ג׳‪ ,‬משנה ברורה ם״ק ה׳‪.‬‬
‫ח‬

‫‪ 21‬רמ״א סי׳ נ״ד סע׳ ג׳‪.‬‬
‫‪2 2‬‬

‫מ‬

‫ש‬

‫״‬

‫‪3‬‬

‫ס‬

‫"י"‬

‫"‬

‫נ‬

‫־‬

‫י‬

‫' ־ ' ־ '"־• יראה ׳ ־ ־ נ ־ ע ס י ץ זה‪ .‬י ־ י ‪ 2‬י י ־ ״ מ ״ ־ ל ל ׳ * * ל‬
‫‪5‬‬

‫‪ 23‬שוי׳ג סי• נ ׳ ח סע• א•‪ ,‬משבה ב י ו ר ה ס ׳ ק ״‪..‬‬
‫‪ 24‬שו״ע שם‪ ,‬משנה ברורה מ״ר י׳ י י ״ ״‬
‫מ ת ״ י < י‬

‫‪,‬‬

‫תיפיי‬

‫‪46‬‬

‫ל‬

‫‪,‬‬

‫ת‬

‫ז‬

‫ת‬

‫;‬

‫ח‬

‫ע י ן‬

‫״ מ ץ‬

‫״‬

‫י‬

‫^;;ך‪-‬׳;;;‬

‫״ ־ • ״‪-‬״־ז‬
‫*־י•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫"־‬

‫י ‪ ,‬־ ר ‪ ,‬היא ‪ ,‬ש ‪ ,‬ר ‪.‬‬
‫‪-‬‬

‫‪ .‬״‬

‫שי״ר‪,‬‬

‫״ * י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ‬

‫^ י ‪ .‬מי‬
‫י הנץ מש־תפלל ביחידות עם הנץ שלא כהרגלו״ •‬
‫•‪-‬לישי״ !שעות ז מ נ י י ״ " ! •‬
‫‬‫‪…‬‬
‫‪,‬‬
‫> אפשר ל‬
‫"־• י " "‬
‫'‬
‫״ ־ ״ עד י נ ע היים י י ‪ -‬לחיי־י לא ל ? " *‬
‫" ; ־ ל "‬
‫'‬
‫'י‪ .‬י^יא ״ ד * ב ב י ־ ״ ‪-‬‬
‫^ " * ״ ־‬
‫‪ , ,‬״י‬
‫״‬
‫״_ ״ ״ ל ' ״ היום‪ .‬ואם לא קרא גם ע י זמו יי• ־‬
‫״ עם ברכותיה ע י‬
‫_‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫* ללא‬
‫ש א י נ ו‬

‫ל ה ו ־ ס ל ל‬

‫נ ו ה ג‬

‫ק‬

‫ב א ן פ ן‬

‫ע‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ה‬

‫‪,‬‬

‫ה נ ץ‬

‫י ף שיתפלל בצבור‬

‫ע ד‬

‫‪1‬‬

‫נ‬

‫ק י ו א‬

‫א ת‬

‫ק ר‬

‫ע‬

‫כ ע‬

‫ס ‪ 1‬ף‬

‫ו‬

‫ל‬

‫ח‬

‫א‬

‫ע‬

‫י‬

‫י‬

‫ג‬

‫>‬

‫ו א ם‬

‫' י ם ‪ .‬יכו ינד‪,‬‬

‫מ‬

‫א‬

‫ג‬

‫ת‬

‫פ‬

‫ם‬

‫נ‬

‫ל‬

‫א‬

‫ל‬

‫נ‬

‫נ‬

‫ם‬

‫ב ן ף‬

‫ו‬

‫י‬

‫ל‬

‫ב‬

‫מטייל הממהר לצאת לדרך‬

‫ך‬

‫ע‬

‫ו‬

‫י‬

‫ק‬

‫ש‬

‫ק‬

‫ק‬

‫ם‬

‫ לכתחילה תייב להתפלל ואיו לי י ? י י א‬‫ל‬

‫י‬

‫ך‬

‫ל פ נ י‬

‫ו‬

‫י"‬
‫׳•־סע לפני הזמן מ ת ב א ר ל׳גיל• י ־ י ״ א‬
‫ח י פעמי קראה מ ש ע ל ה עמוד השחר‪ .‬יצא ב י י ־ נ י • א י‬

‫נ א‬

‫א י י ״ נ י בכל ־*יי־ איי‬
‫״ ‪':‬‬
‫ל?ייא ק״ש עם ברכותיה ב י י ו י נ ז י '‬
‫^‬
‫יי• ־ ' אם יתפלל ב נ י ת י מ ע ל י ת ״ ־ " י ל‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫״־יקר‬
‫י צ י‬

‫י מ י ד‬

‫ש‬

‫ה י‬

‫כ י‬

‫י‬
‫ניח‬

‫ת‬

‫‪5‬‬

‫ע‬

‫י‬

‫ל ה‬

‫ל ס מ י י‬

‫ו ה‬

‫ו‬

‫א‬

‫ג א י ל י‬

‫‪5 ,‬‬

‫ע י י ! לא הגיע ז מ נ ה ‪.‬‬

‫י >‬
‫פ‬

‫בצביר י ח י^ ~ ^־ ־‬
‫המתפלל‬
‫^‬
‫^‬
‫־־טייל ^‬
‫י‬

‫ץ‬

‫ל‬

‫שפ סע• ‪,‬״‬

‫!‬

‫׳ " ‪1‬־מן‬

‫'""‬

‫א ו מ נ ם‬

‫ש‬

‫י‬

‫ה‬

‫י נ‬

‫ל‬

‫ע‬

‫"י׳׳!‬
‫‪ 26‬ע׳׳ס‬

‫ל י‬

‫ז‬

‫ו‬

‫א‬

‫ל‬

‫ת‬

‫ל‬

‫א‬

‫ל‬

‫י‬

‫‪ /‬־״ ‪ -‬מ ו ה‬
‫״‬
‫‪ ,‬״לד ׳ " ^ י ל‬
‫ררא את‬
‫'‬
‫אינו רשאי לקייא‬

‫ל ס מ י ד‬

‫י '‬
‫‪.,‬‬

‫ע‬

‫‪1‬‬

‫‪ , ^ " 1‬״ על‬
‫‪ 1‬י *‬

‫' ?י־‬

‫ל פ נ י זמ‬

‫ל**יי•‬

‫פ‬

‫ע‬

‫‪ , ,‬־ י לקרוא ק״ש בזמנה'־•‬

‫ד‬

‫א‬

‫י‬

‫נ‬

‫י ק ו א‬

‫א ת‬

‫י‬

‫ה‬

‫י ק י א‬

‫ה ב ר כ ו ת‬

‫ת‬

‫זי‪,‬‬

‫ה ש ע י‬

‫‪,‬‬

‫ה‬

‫ז מ‬

‫‪3‬‬

‫־ י נ‬

‫‪0‬‬

‫״־‬
‫ס‬

‫‪7‬‬

‫י‬

‫אביהם‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ס‬

‫יש‬

‫י•־•׳‬

‫נ‬

‫ו‬

‫י‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ל" =‬

‫ייי׳־י‬

‫א‬

‫ת‬

‫‪.‬‬
‫״‬
‫" י ק שליט״א‪.‬‬
‫? נ‬

‫_‬

‫‪0‬‬

‫ה‬

‫נ י ן‬

‫ס‬

‫מ‬

‫ש‬

‫י‬

‫ת‬

‫‪,‬‬

‫ל‬

‫י‬

‫א י ן‬

‫ת פ‬

‫א ו‬

‫ל י ן‬

‫ק‬

‫מ‬

‫‪5‬‬

‫" י י ־ ־ ־־־־ י׳ י ״ ע י ״ י י ׳‬
‫ה‬

‫ל ן‬

‫‪,‬״ ״‬

‫ס א‬

‫‪ -‬א נ ״ ב י׳י־ייי• י י ״ • ״‬

‫י ת‬

‫"'‬

‫יי״״י‬
‫מ ס נ י‬

‫ע י ־׳־׳עי׳י״ יאי•‬

‫‪,‬‬

‫א ם‬

‫י ע מ י‬

‫להני ח ם‬
‫‪ , ,,‬״יל לל ה נ‬

‫‪1 0‬‬

‫‪.‬‬

‫ס‬

‫י מ ת י י‬

‫ק‬

‫״‬
‫מ‬

‫ג‬

‫•‬
‫נ‬

‫י־‬

‫‪.‬‬

‫ן‬

‫ט‬

‫?‬

‫״‬

‫ם‬

‫‪,‬‬

‫ב‬

‫ס‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫?‬

‫א‬

‫יי"•‬

‫״•־‬
‫י‬

‫‪5‬‬

‫זצ‬

‫נ ו‬

‫ת‬

‫כ ו‬

‫י‬

‫י‬

‫ם‬

‫י‬

‫י " '"״‪-‬א‬
‫״‬

‫י "‬

‫ד‬

‫״ • ט ע ־ • י־־*•‬

‫״י"‪.‬‬

‫‪ . .‬ל ‪.. .‬איי״י״‬

‫סי' ־ ־ "‬

‫ל ״ ״ ״יי־‬

‫״'־‬

‫ד י ו‬

‫ק שליט״א‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫־־ש‪,-,‬‬
‫‪ 0‬י‬

‫י נ‬

‫‪9‬‬

‫יו‬

‫;‬

‫י‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ק‬

‫^‬

‫‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫‪.‬‬

‫^‬

‫״ ף‬
‫־‬
‫ל מקרר‪,‬‬
‫שוי״‬
‫ע סי׳ ג״ח סעי ד׳‪ ,‬משני‪-‬‬
‫^‬
‫^‬
‫ייצר‬
‫ע‬

‫־ ע‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫^‬

‫^‬

‫^‬

‫ה‬

‫ל‬

‫נ‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ס‬

‫כ כ‬

‫‪3 0‬‬

‫י‬

‫י ‪0‬‬

‫נקיץ‪.‬‬

‫א‬

‫ש‬

‫״‬

‫״‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫‪ ,‬״ בי‪ ,‬ב ״ י י י‬

‫פ‬

‫ת‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ת‬

‫י‬

‫א‬

‫^כלא‬
‫^‬
‫עייפמ‬

‫ו‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ר‬

‫כ י י‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ו‬

‫יי־‬

‫מתפלה‬

‫א‬

‫ת‬

‫ח י י ב‬

‫בייי‬

‫ה‬

‫כ‬

‫״‬

‫ס י‬

‫ת‬

‫ב‬

‫׳‬

‫׳‬

‫בצבור‪.‬‬

‫ע‬

‫‪-‬‬

‫א‬

‫ם‬

‫ס י ׳‬

‫ב ד י ע ב ך‬

‫־ ־ ס י׳׳‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ק‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ם‬

‫ס‬

‫י‬

‫א‬

‫ב‬

‫י־•‬

‫ק‬

‫ט‬

‫" ׳‬
‫״‬
‫״‬
‫‪.‬‬
‫^‬

‫נ ״ ח‬

‫כ ן‬

‫א‬

‫ך‬

‫ך‬

‫י‬

‫י‬

‫ב‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ב‬

‫כ‬

‫ך‬

‫ה‬

‫ש ס‬

‫כ‬

‫ז ו‬

‫׳‬

‫״‬
‫ל היום ע״ש־‬

‫וב־־ק‬

‫‪0‬‬

‫ס י‬

‫׳ י׳‬
‫״ ן מ ן‬

‫ה‬

‫ק‬

‫״‬

‫ש‬

‫י י ־י׳־•‬

‫א׳ ד׳‪ ,‬ולגבי ברבת‬
‫‪ 1‬׳ ד׳ ד״י‪.‬‬
‫‪ ,‬ושם בםע י‬

‫_ לא יברך שנית•‬
‫״‬

‫מ‬

‫י‬

‫ל‬

‫ם‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫״־־״‬

‫^‬

‫‪2‬‬

‫‪" .‬‬

‫‪3‬‬

‫ל ״ ־ ה‬

‫‪47‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪:‬‬

‫— יקרא ק״ש בלעדיהן ‪ -‬י ‪ .‬ויש להקפיד על כד במיוחד בטיולים ובקיטנות בק ז‬
‫שאז סוף זמן ק״ש הוא מוקדם יותר‪ ,‬וכן בשבת‪ ,‬הואיל ובהרבה מקומות מאחרים‬
‫את ה ת פ ל ה שלא כדין ‪.‬‬
‫‪3 3‬‬

‫ה( מטייל הנמצא בדרך או יושב במכונית ועדיין לא התפלל תפלת שחרית‬
‫וחושש שיעבור זמן ק״ש — אם יכול יעצור בדרכו או ירד מהמכונית ויתפלל׳‬
‫ואם אינו יכול לנהוג כך — יקרא ק״ש ללא ברכותיה וללא תפילין‪ ,‬ובחניר׳‬
‫הראשונה יניה תפילין ויקרא שוב את ש מ ע עם ברכותיה ויתפלל שמונה עשרה•‬
‫ואם חושש ש ע ד שיגיע למקום החניה יעבור זמן תפלת שמונה עשרה — יתפלל‬
‫א ת כל ה ת פ ל ה בדרך אפילו בהליכה או ב נ ס י ע ה ״ ‪ .‬הקורא את שמע בהליכה —‬
‫יעמוד לפתות בפסוק הראשון של ״שמע ישראל״ כי בו יש לכוון ב מ י ו ח ד ‪.‬‬
‫‪35‬‬

‫ו( טוב לקרוא את‬
‫על המתפלל להשמיע‬
‫‪,‬גאולה״ לתפלת שמונה‬
‫ראוי לקרוא ק״ש מתוך‬

‫‪30‬‬

‫ש מ ע בישיבה כי בצורה זו קל יותר להתכוון ב ת פ ל ה ‪.‬‬
‫לאוזניו את אשר מוציא בשפתיו י־•‪ .‬והייב לסמוך‬
‫עשרה‪ ,‬לכן לא יפסיק ביניהם אפילו לאמירת א מ ד ‪.‬‬
‫סידור‪ ,‬כי יש לדקדק היטב בכל המילים׳ ‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫‪3‬‬

‫‪31‬‬

‫ו‪.‬‬

‫ת פ ל ת שמונה‬

‫עשרה‬

‫א( זמנה — לכתחילה אין להתפלל שמונה עשרה לפני הנץ החמה‪ ,‬ולמי‬
‫ש ה ש ע ה דחוקה מותר לו להתפלל לפני כן‪ .‬מי שהתפלל מעלות השחר — יצא‬
‫בדיעבד גם שלא בשעת הדחק‪ ,‬אך בכל מקרה אין להתפלל לפני עלות השחר ״י‪.‬‬
‫‪ 32‬רמ״א סי׳ מ״ו סע׳ ט׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ל״א‪ ,‬ל״ג ו כ ת ב שיקרא את שלשת פרשיותיה‬
‫של ק״ש‪ ,‬שו״ת יביע אומר ח״א או״ח סי׳ ד׳‪.‬‬
‫‪ 33‬משנה ברורה סי׳ נ״ח ס״ק ה׳‪ .‬וכתב‪ ,‬שאין לאחר את ק״ש‬
‫בציבור‪.‬‬
‫כונתו‬

‫ומה שכתב הרמ״א בסי׳ רפ״א סע׳ א׳‬

‫שנהוג לאחר את ת פ ל ת שחרית בשבת׳‬

‫שנהוג לאחרה מעט יותר מאשר ביום חול׳ אך אין‬

‫ק״ש לאחר‬

‫יותר מזמנה כדי להתפלל‬

‫כונתו שיאחרוה כך שיקראו‬

‫זמנה!‬

‫‪ 34‬משנה ברורה סי׳ פ״ט ס״ק מ״ב‪.‬‬
‫‪ 35‬שו״ע סי׳ ס״ג סע׳ ג ‪ /‬ובמשנה ברורה ס״ק י״א כתב‪ ,‬שהפסוק ״ברוך שם כבוד מ ל כ ו ת י ׳‬
‫וכו׳‬

‫כלול בכך‪ ,‬ויש הסוברים שיאמר עד ״על‬

‫ובס״ק י׳‬

‫לבבך״ ע״ש‪,‬‬

‫כתב‪,‬‬

‫שבנסיעה‬

‫איגו צריך לעמוד כי יכול לכוון גם בנסיעה‪.‬‬
‫‪ 36‬שו״ע סי׳ ס״ג סע׳ א׳‪ ,‬אך רשאי לקוראה בעמידה‪,‬‬

‫בשכיבה׳ או‬

‫בנסיעה ע״ש‪.‬‬

‫‪ 37‬שו״ע סי׳ ס״ב סע׳ ג׳‪ ,‬וראה שם סי׳ ס״א סע׳ כ״ו‪.‬‬
‫‪ 38‬שו״ע סי׳ קי״א סע׳ א׳‪.‬‬
‫‪ 39‬ראה שו״ע סי׳ ס״א מסעיף ס״ו והלאה‪ ,‬קש״ע סי׳ י״ז‬

‫ס ע‬

‫‪ 40‬שו״ע סי׳ פ״ט סע׳ א׳‪ ,‬משנה ברירה ס״ק ב׳‪ ,‬ד׳‪ ,‬ו כ ת ב‬
‫שמתחיל‬

‫השחר‬

‫להבריק‪.‬‬

‫ראה‬

‫על‬

‫כך‬

‫ביאור‬

‫הלכה‬

‫שם‬

‫׳‬

‫ה‬

‫׳‬

‫שם‪ ',‬שעלות‬
‫ד״ה‬

‫״ואם‬

‫השחר‬
‫ד‪ ,‬לל״‪,‬‬
‫תפ‬

‫היא מי•‬
‫שערים‬

‫המציינים בהלכה סי׳ י״ז ס״ק א׳‪ ,‬שו״ת מלמד לי‪-‬יעיל או״ח סי׳ ל׳‪ ,‬שו״ת א ג ר ו ״ משי•‬
‫אי״ח סי׳ כ״ד‪ ,‬או״ח ח״ב סי׳ כ׳‪ ,‬נועם ח״ב עמ׳ קנ״ב‪ ,‬ח״ה עמ׳ רי״ג‪ ,‬ח״ט עמ׳ רב״ה־‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫^ י‬

‫ה י י נ י‬

‫זמני‪ .‬עד סוף שעי‪ .‬רביעית ]זמנית! י‬
‫ה‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י‬

‫־‬

‫ל י‬

‫" יי ? ל א יותריי•‬

‫י‬

‫" ' ^ ‪ ,‬י ר ״ ־ ל ת מנתי‪.‬‬
‫״ ״ ל ל שמינה עשרי• ע י ש ״ ־ ׳י• ־ י ־ י‬
‫~ ! ״ ‪ , ,‬״ <־יש אד‬
‫י‬
‫<•> מטייל שלא התפלל שחרית‬
‫; י ״ ‪ / ,‬צ י א ת מצרי־־‬
‫״־לל שמינה ע ש י ת פ ע ם נוספת כ ״ ש ל ״ י ז‬
‫ללא נ י כ י ת י ה כ י להן אין תשלימין‪ ,‬יפרשת ציצית ש י ש בה מ ע נ ז‬
‫וברגע‬
‫״‪,.,‬״ו ל‬
‫" " נ לימד בכל מקרה׳־ ‪•-‬‬
‫די ~ ! נ נ ה ת כסדרי•‬
‫״ י יי " ־ ־־‬
‫ג( מטיילים היוצאים ל י י י‬
‫״ ׳ ‪ " 1‬ש להתפלל‬
‫״ * ״ זמן ציצית‪ ,‬תפילין וק״ש יעצרי י י ת ־ ל‬
‫ל ״ ץ את שמע‬
‫•‬
‫י י ' " י ק י י א ת ש מ ע ולאחריה שמיני•‬
‫״ ? ^ ‪ ,‬״ ^ י ל ממהי'־־‬
‫י י ‪ /‬ה י צ י א ה כי א‪ ,‬נ י ת ז ל ה ״ ־ ל ל י ? ^‬
‫? ‪ , , . ! ,‬י ע ‪ ,‬מ ן תפלה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י ־ י י ז לא הגיע זמני‪ – ,‬מי• ע י י‬
‫‪,‬‬
‫ע‬

‫ה י י ם‬

‫ח צ ו ת‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ח‬

‫ת‬

‫ע נ‬

‫ד‬

‫‪,‬‬

‫ד ו ו‬

‫ם‬

‫ע‬

‫‪6‬‬

‫‪,‬‬

‫מ‬

‫י‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ע‬

‫פ‬

‫ע‬

‫ת‬

‫ל י‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ת‬

‫מ א‬

‫ע ש י ה‬

‫נ‬

‫י‬

‫י ע ד י ף‬

‫א‬

‫י‬

‫מ‬

‫ל פ נ‬

‫ם‬

‫ה ת ־‬

‫יוצא עם עלית‬
‫ל ל בנחת ורק א ח ״ כ ל צ א ת לטייל•‬
‫י ‪ ,‬״ ‪ ,‬א ש י שיתפלל‬
‫י ‪,‬‬
‫_ > " י ־ ע ג מ ו נ • ‪ – . – ,‬מטייל ה י י‬
‫״ש• ״ליי‬
‫‪,‬מ‬
‫*‬
‫״ ״ ׳ י ־ ־ ע י י ף שיתפלל ש מ י נ ה עשרה ב י י י י " *‬
‫‪ 1‬לא הנץ ״ ״ י ־‬
‫י‬
‫נ ״ י י י ‪ ,‬א ד לפני ה ז מ ן ״ א ו אם ' י‬
‫^‬
‫י ' ' ״ ?‪ .1^1 2‬עשרה במניני"‬
‫״ ״ ולהתפלל שמיני‪ ,‬ע ש י י ׳ ל‬
‫' י‬
‫^ ‪ 1‬ד ב ‪ 4‬ע ו ת " ‪ .‬ובכל‬
‫* א מעיקר ה י י ן זמן ת פ ל ת ש מ י נ ״ ' ״ י י ׳ ״ ־‬
‫‪.,‬ריאיי‬
‫״ ׳ י שישב כי ק ש ה לנייז ״ י י " •‬
‫י‬
‫״ ש ר ה בהליכי׳ א י י ״‬
‫־־קיי׳ אם ישני‪ .‬אפשרות ט י ב ~‬
‫ע ג׳ פםיעיי‬
‫י‬
‫> בשעת ה צ י ר י בלבי‪ ,‬מותר להתפלל‬
‫יבנריעית י‬
‫^‬
‫עמיי‬
‫ירושלים‪ ,‬יאם‬
‫"יייי"•‬
‫‪ ,?.‬״ ל א יפני‪ ,‬פניו לנייי‬
‫~‬
‫י> מטייל הנגש ל ה ת פ ל ל שמיני• ע‬
‫י שלא י י ל ג‬
‫^‬
‫* ל י ״ ״ ל ת י ילא ע מ י בכיו‪ ,‬הנכון‪ ,‬לא יייי‬
‫י ל ל מתור םייי‬
‫י י ׳ י י י ש ‪ . -‬המתפלל ש מ י נ ה ע ש י י ״ ט י‬
‫ה״־ר‪ .‬וגי•"‬
‫‪,‬‬
‫! < ס‬

‫י‬

‫צ א‬

‫י א‬

‫פ נ י‬

‫י‬

‫ל‬

‫ב‬

‫י‬

‫צ א‬

‫?‬

‫ל‬

‫נ ס‬

‫א‬

‫ע י‬

‫ה‬

‫ע‬

‫‪3‬‬

‫א‬

‫‪0‬‬

‫י י ד‬

‫מ‬

‫ת‬

‫מ‬

‫י‬

‫מ ה מ נ י נ י ת‬

‫ה‬

‫‪1‬‬

‫ז ‪ 5‬מ י נ ה‬

‫ן י פ ס‬

‫ל‬

‫־‬

‫ח‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ת‬

‫א‬

‫י‬

‫י‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ן‬

‫ה‬

‫נ‬

‫ב‬

‫ו‬

‫ג‬

‫א נ ו ת [‬

‫ת‬

‫ל‬

‫י ‪ 1‬י י‬

‫כ‬

‫ח‬

‫ו‬

‫ש י ד ‪,‬‬

‫נ ו‬

‫נ‬

‫ת פ‬

‫ש‬

‫< ״‬

‫‪ ,‬שעלות י״״׳י ייי"‬
‫י י ״ י הזמן ד ‪ ,‬״ ‪ , ,‬״ ‪,‬‬
‫י י ״ ״ י נ י ״ ד י־ ל־ני הנץ‪ .‬ראה מיז ״ביי• י ' " ־ "‬
‫ק‬

‫פ ד‬

‫ם ו ב ו‬

‫ד‬

‫‪9 0‬‬

‫‪,‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ו•״ ‪ * -‬י‬

‫ש ס‬

‫יי־־א * * ייאי‪ .‬־״־י• ־ י י י י ׳ ״ ״ ־ ' יי'‬

‫‪4 2‬‬

‫ה נ ץ‬

‫יי•‬

‫<״‪ -‬י׳ יחי׳ נ״ח ם ק ׳־‬
‫שו״יי <‬
‫ע סי׳ ק ״ ח סע׳ א׳‪ .‬מ ש נ ה ב ר ו ר ה שם ס״ק‬
‫משנה ביייי־‬
‫_‬
‫‪ #‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ פ׳׳ט ס ״ ק כ ‪ /‬מ״ב•‬
‫ש ו‬

‫ו ס‬

‫ג‬

‫ע‬

‫ט‬

‫‪4‬‬

‫*יאד‪.‬‬

‫־*ז‬

‫מ״ב‪,‬‬

‫ש י‬

‫א ב ר ה ם סי׳ פ־׳ט ס״ק ט״ז׳‬

‫‪45‬‬
‫‪46‬‬

‫ה‬

‫ש‬

‫כ ף החיים ס׳׳ק נ״ח‪ ,‬ויש הסוברים‬
‫ח ׳‬

‫׳עלית השחר‪ ,‬ראה שו״ע שם סע׳‬
‫אף מעלות‬
‫^י־‬

‫״‬

‫ע‬

‫ע‬

‫ר‬

‫י‬

‫י‬

‫ף‬

‫א‬

‫ח י י‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ד‬

‫״‬

‫ב‬

‫ב‬

‫סי׳ צ״ד סע׳ ד׳‪ ,‬ה׳‪ ,‬ו ט ו ב שישב אי יכייו " י י‬

‫־*"׳ע‬

‫ש‬

‫ם‬

‫ס ע‬

‫‪,‬‬

‫ד‬

‫‪,‬‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ב‬

‫י‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ס‬

‫״‬

‫י׳׳ו‪-‬י״ח־‬

‫ק‬

‫‪.‬״‬

‫ש‬

‫< שס סע׳ א׳‪ ,‬מ ש נ ה ברורה ס״?‬
‫י״זי י*״‬

‫׳‬

‫ו‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ל‬

‫‪,‬‬

‫ם‬

‫ר א ר ׳ ^‬

‫ה‬

‫ב‬

‫י‬

‫י‬

‫י‬

‫י‬

‫י ־‬

‫ד‬

‫י‬

‫< ב י י ו‬

‫א‬

‫מ‬

‫ב‬

‫‪3‬‬

‫ב י ו ר ה שם ס ״ ק מ ‪,‬‬

‫ו‬

‫ת‬

‫סע׳ וד•‬

‫ר‬

‫א‬

‫ב‬

‫עשרה בע*ייי־‬
‫ל ל‬

‫׳‬

‫ש‬

‫‪/‬‬

‫ב‬

‫י‬

‫ם‬

‫יודע‬

‫מ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ח‬

‫ה כ ו ן ן‬

‫יהוון לאביי‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ע‬

‫מ‬

‫י‬

‫׳‬

‫א ו‬

‫‪49‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪49‬‬

‫על מ י ל י ם ‪ .‬יכון בפירוש המילים‪,‬‬
‫לל ק ל‬
‫ל‬
‫באמצע תפלת שמונה עשרה‪ ,‬אף לא‬
‫לתפלת החזן ובכך יהשב לו כאלו‬
‫יזוז כלל‪ ,‬אלא אם כן נמצא ב ס כ נ ה‬
‫ב‬

‫ב‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ת‬

‫א‬

‫ב‬

‫ו‬

‫א‬

‫ת ‪<50‬‬

‫ב‬

‫י ת פ‬

‫ואם קשה לו‬
‫ל‬
‫לענות קדיש‬
‫ענה‪ ,‬ואפילו‬
‫‪.‬‬
‫ר ם‬

‫ר‬

‫כ ד י‬

‫ש‬

‫א‬

‫הדבר ישתדל לכירן לפדווי*‬
‫ל י ו ־ לא יפםי?‬
‫או קדושה אלא יעצור ויבוז‬
‫רמיזה בעלמא אסורה" • ל‬
‫י פ ר י ע‬

‫נ‬

‫ח ב ר‬

‫׳‬

‫‪5‬‬

‫א‬

‫‪53‬‬

‫ז( המסיים את ת פ ל ת שמונה עשרה‪ ,‬לא יפסע אחורנית אם מאחוריו עדיין‬
‫לא סימו להתפלל שמונה ע ש ר ה ‪ .‬לאחר שפסע לאהוריו‪ ,‬ימתין עד ש ה ש ״ ז‬
‫יגיע לקדושה ורק אז יהזור למקומו‪ ,‬ולפתות ימתין עד שהש״ץ יתחיל‬
‫ב ת פ ל ת ו ‪ .‬כל מי שסיים את תפלתו יזהר לא לדבר כדי לא להפריע לחבריו‬
‫שעדין מתפללים‪.‬‬
‫‪5 4‬‬

‫‪55‬‬

‫ח( אין לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל שמונה עשרה‪ ,‬ואין לעבור‬
‫לפניו בתוך ארבע אמות‪ ,‬אך מצרו מ ו ת ר ‪ .‬מטייל שאינו הש בטוב‪ ,‬ואינו‬
‫יכול לעמוד בשמונה עשרה — רשאי להתפלל בישיבה ואפילו ב ש כ י ב ה ‪.‬‬
‫‪5 0‬‬

‫‪57‬‬

‫ט( חזרת הש׳׳ץ — אין למנות שליח צבור נער שלא הגיע לגיל בר מצוד‪.‬‬
‫הואיל ואינו יכול להוציא בתפלתו את ה צ ב ו ר ‪ .‬על הש״ץ ללבוש בגדים‬
‫ההולמים את כבוד ה צ ב ו ר ״ ‪ .‬לכן ראוי למנות לש״ץ מתפלל הלבוש במכנסים‬
‫א ר ו כ י ם ‪ .‬אך בטיול אין למהות בש״ץ הלובש מכנסים קצרים י ‪ .‬וטוב שהמדריך‬
‫ימנה את אהד ההניכים כש״ץ בערב או בהשכמה ויבקש ממנו שיופיע לתפלה‬
‫במכנסים ארוכים‪ .‬רצוי למנות ש״ץ היודע דיני תפלה ואשר יש לו קול ברור‪.‬‬
‫‪58‬‬

‫‪5‬‬

‫‪60‬‬

‫י(‬

‫‪0‬‬

‫ש״ץ אינו הוזר על תפלת שמונה עשרה אלא אם כן יש עשרה במקום‬

‫‪ 49‬משנה ברורה סי׳ צ״ג ס״ק ב׳‪ ,‬וראה עוד שם סי׳ צ״ה ס״ק הי‪ ,‬סי׳ צ״ו ס״ק ז׳‪.‬‬
‫‪ 50‬שו״ע סי׳ צ״ח סע׳ א׳‪ ,‬סי׳ ק״א סע׳ א׳ ומשנה ברורה שם ס״ק ב׳‪ ,‬ג׳‪.‬‬
‫‪ 51‬שו״ע סי׳ ק״א סע׳ ב׳‪ ,‬ובביאור הלכה שם ד״ה ״ואם אינו יכול״ כתב‪ ,‬שגם אם מתפלל‬
‫ביחידות לא יתפלל בקול רם‪.‬‬
‫‪ 52‬שו״ע סי׳ ק״ד סע׳ א׳‪ ,‬ז׳ ומשנה ברורה שם ס״ק א׳‪ ,‬כ״ט‪.‬‬
‫‪ 53‬שו״ע שם סע׳ ב׳‪.‬‬
‫‪ 54‬שו״ע סי׳ ק״ב סע׳ ה׳‪.‬‬
‫‪ 55‬שו״ע סי׳ קכ״ג סע׳ ב׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ז׳‪,‬‬
‫‪ 56‬שו״ע סי׳ ק״ב סע׳ א׳‪ ,‬ד׳ ומשנה‬
‫‪ 57‬שו״ע סי׳ צ״ד סע׳ ו׳‪.‬‬
‫התפלה‬

‫ובעיקר‬

‫ברורה‬

‫ס״ק ג׳‪.‬‬

‫בקריאת‬

‫ברורה שם‪.‬‬

‫חולה השוכב‬
‫שמע‬

‫במטה בפיג׳מה‬

‫ובשמונה‬

‫עשרה‬

‫ראה‬

‫יקפיד ללבוש‬
‫שו״ע‬

‫סי׳‬

‫ציצית‬
‫כ״ד‬

‫סע׳‬

‫לפחות‬

‫בעת‬

‫א׳‪,‬‬

‫משגה‬

‫‪ 58‬שו״ע סי׳ נ״ג סע׳ יי‪ ,‬ומשנה ברורה ס״ק ל׳‪.‬‬
‫‪ 59‬רמ״א סי׳ נ״ג סע׳ כ״ה‪ ,‬משנה ברורה ס״ק פ״א‪.‬‬
‫‪ 60‬ראה שו״ע סי׳ צ״א סע׳ ה׳‪ .‬חיי אדת י‪-‬יייי ‪•,‬״‪_ -‬‬
‫אדם כלל כ״ב סע׳ ח׳‪ ,‬שו״ת אז נדברו ח״ב סי׳ ג״רי׳‬
‫א סע ה ‪ ,‬ח‬
‫שו״ת חמדת צבי או״ח סי׳ ז׳‪.‬‬
‫‪ 61‬כך הורה לי הרה״ג עובדיה יוסף שלימ״א‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ י‬

‫־־־־י•‬
‫ש ל ״ ׳ י י י^ _‬
‫^ת ־״ ׳״ " ׳ י י* ״ ־ ־ ז ! " ״ ״^ י ^‬
‫ל נ ט ל ה יי‪.‬‬
‫י‬
‫ז ז י י ב י ם‬

‫ט‬

‫ל ע נ י ת‬

‫ם‬

‫'‬

‫ל‬

‫י‬

‫ת פ ל ל י‬

‫'‬

‫ה‬

‫ש‬

‫נ ש‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫ל פ‬

‫י‬

‫יענו י ה י ז‬
‫לא ז י‬
‫! ;‬
‫ל‬

‫א ם‬

‫ע נ‬

‫ז י ו‬

‫ת‬

‫להתחילה ימתין הש״ץ ע י ש ל פ ת י "‬
‫^‬
‫י ״ ' ל ״ * ״ י " יבשע״ ״ ״ י י י ״ י‬
‫^‬
‫*י• מ ל נ י י סימו את תפילתם י"‪-• .‬־"׳י‬
‫?י־ מ־־־י מתפללים כך ש ל א נ ש א י מ ״ ־‬
‫‪,‬‬
‫‪..‬‬
‫נשאי‪,‬‬
‫*‬
‫״ ׳מתפללים לא יעזבו את המקום ע י סוף התפלה‪.‬‬

‫עי‬

‫"'‬

‫י‬

‫פ‬

‫ל‬

‫ו‬

‫ח‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ח מ‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ל‬

‫פ‬

‫י‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ם‬

‫ב‬

‫ל‬

‫י‬

‫ו‬

‫יםימי‬

‫?‬

‫לל״ות‬

‫ל ה ת ח י ל‬

‫נ ת פ ל ת‬

‫ש‬

‫י‬

‫י‬

‫א‬

‫י‬

‫‪,‬ב‬

‫ו‬

‫* ‪ 1‬י‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫* לראי‬
‫ה מ י י י י ליאיג‬
‫ל‬

‫על‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫ע‬

‫ת‬

‫י‬

‫ם‬

‫ם‬

‫י‬

‫ו<ייי*־‪1‬‬
‫נ‬

‫י׳־א >‬

‫נ‬

‫מטייל שנכנס‬
‫להתפלל בבית^‬
‫^‬

‫ה‬

‫־‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ל‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ט‬

‫ב‬

‫נ‬

‫ס‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ל ה ת ) ־ ל ל‬

‫ץ‬

‫ת‬

‫^‬

‫נ ך י‬

‫כ‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ל‬

‫ק‬

‫ע‬

‫ו א י ז‬

‫פילים יש מ ב ט א ונוסח השונים משלי׳‬
‫״‬
‫יג(‬
‫ב ק י ל‬

‫ו‬

‫^‬

‫א‬

‫מ‬

‫ת‬

‫נ‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ח‬

‫צ‬

‫ל ג‬

‫א‬

‫י ן ! נ ל‬

‫י‬

‫מ‬

‫״‬

‫! ‪,,‬‬

‫ב ו‬

‫ת‬

‫ו‬

‫ל (‬

‫שלצבירר‬
‫ע ״^ ״ ל צ ב ו‬
‫פ‬

‫א‬

‫״ ״ יים‬
‫'"'‬
‫ע ו את ב י מ ת‬

‫י ע מ‬

‫מ‬

‫״ ״ י הל‬

‫" י י י ס ״ יאמר בקול רם־"•‬
‫ח‬

‫על ־ ל המתפללים להקשיב היטב ל '‬

‫״‬

‫ילא י י ב י י כלל ב ע ת ח י י‬
‫‪,‬‬

‫ם י‬

‫‪,‬‬

‫^‬

‫^‬

‫כאשי‬

‫ת‬

‫^‬

‫א >‬

‫^‬

‫^‬

‫^‬

‫ץ יל‬

‫הש‬

‫י ת‬

‫ננית‬

‫״ ׳ לדישי‬

‫הס־ז‬

‫ן ג י א ן ף‬

‫ל‬

‫ה‬

‫כ‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ג‬

‫ש‬

‫י‬

‫ם‬

‫ל‬

‫ע‬

‫"‬

‫?‬

‫י‬

‫י‬

‫ש‬

‫״ ״אומר‬

‫ד‬

‫על‬

‫ה‬

‫י‬

‫אמת‬

‫שוי‬
‫ע‬
‫״ ״מ‬

‫ק‬

‫ה‬

‫ר‬

‫י‬

‫ן‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ס ע >‬

‫ם‬

‫^‬

‫ה ׳ ׳‬

‫^‬

‫ל ד ן י‬

‫א‬

‫מ‬

‫י‬

‫ך‬

‫י ן ש ף‬

‫^‬

‫ס י >‬

‫^‬

‫נ‬

‫מ‬

‫י י י ת רשאים להצטרף ל ח ז ר ת הש״ץ ראי•‬
‫מ י ש‬
‫סי׳‬

‫י״י‬

‫נ ה ן ג‬

‫ל א‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ן‬

‫ע‬

‫^‬

‫ת‬

‫^‬

‫ת‬

‫ח‬

‫מ‬

‫ח‬

‫א‬

‫י צ ח ק‬

‫א‬

‫״ י ‪-‬‬
‫^‬

‫‪/‬‬

‫ש ן‬

‫‪.,‬‬

‫מ‬

‫ם ן פ ר ׳‬

‫ר‬

‫״‬

‫י‬

‫א י‬

‫ת‬

‫ס י‬

‫‪.‬‬

‫ת‬

‫עשרה‬

‫י ש י‬

‫י‬
‫‪.‬‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ח‬

‫א ל י ן ן ן ר‬

‫ח״ב סי׳ ע י׳‬

‫ס י‬

‫ח‬

‫שה״‬
‫י !‬

‫׳‬

‫ש‬

‫ס י‬

‫ו״ת מהרם ש ס‬

‫״יי״״‬

‫שו׳׳יו‬

‫* ־ ״ י סע׳ י׳‪ ,‬שליח צביר הרואה שאין ו י מתפללים העונים לברכותיו יווכיו‬
‫י״ט‪.‬‬
‫ברירה‪ 11‬שם‬
‫ראה‬
‫תהא‬
‫—‬
‫ס״קז‬
‫י‬
‫׳•*^‬
‫^ ן ‪11‬‬
‫משנהן‬
‫‪14‬‬
‫נדכה‪ * ,‬י•״ י‬
‫י׳‬
‫קש״ע סי׳ ב׳ סע׳ ב׳‪ ,‬שו״ת‬
‫ז׳‪ ,‬סש״ע‬
‫סע׳ ז׳‪.‬‬
‫שם ״מ׳‬
‫שו״ע הרב ‪*,‬״‬
‫ה־‪~ ,‬‬
‫נ״ה ס״ק ״‬
‫ניז ברירה סי׳ י״‪•,‬‬

‫^‬

‫‪-‬‬

‫־• מהדורה תנינא או״ח סי׳ ז׳‪.‬‬
‫^•'אל‬
‫זי‪.‬‬
‫^‬
‫‪, .‬‬
‫‪ 5‬סי׳ ״‬
‫וזי׳׳‬
‫ב סי׳ ‪,‬‬
‫ט‬

‫ס ע‬

‫ר‬

‫ן ר א ה‬

‫ך‬

‫ש‬

‫ן‬

‫״‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ר‬

‫נ‬

‫ט‬

‫ב‬

‫ג‬

‫ו‬

‫‪,‬‬

‫ס י‬

‫״ ‪ ,‬שו״ת ציץ אליעזר‬
‫ט‬

‫ת ק כ‬

‫מ‬

‫‪0‬‬

‫^ י ׳ נ״ה סע׳ ב׳—ג׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק י״א•‬
‫״ ‪,‬‬
‫״‬
‫הירה לי‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫״‬

‫י ‪6‬‬

‫ה ר ה‬

‫ש י‬

‫^‬
‫ס‬

‫ז‬

‫יכשערי‬
‫‪63‬‬

‫צ כ י‬

‫ה י כ ל‬

‫ס י ׳‬

‫ה ר‬

‫‪ 3‬ת ב ן ׳‬

‫י ר‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ג‬

‫מ ן‬

‫ה‬

‫ש ל י ט‬

‫^ סי׳ ה׳‪ ,‬י ב ש ו ״ ״ שואל ומשיב מ י ״‬
‫^‬
‫^‬
‫י״‬

‫הצכ ‪,‬‬

‫‪#‬נה‬

‫ה‬

‫ף‬

‫ש‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ר‬

‫י‬

‫ס‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ן‬

‫״‬

‫א‬

‫ג‬

‫ף‬

‫ן‬

‫^‬

‫ת‬

‫^‬

‫ה מ צ ן י נ י ם‬

‫^‬

‫ררי^^‬
‫יייי סי׳ קכ״ד מ״ס מ״א‬
‫<‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫־ י‬

‫?‬

‫־‬

‫ג‬

‫י ת ע ל ל‬

‫ת‬

‫י‬

‫א‬

‫״‬

‫א‬

‫ר‬

‫ה‬

‫י צ ח ק‬

‫ח‬

‫״‬

‫ס י‬

‫א‬

‫י מ‬

‫׳‬

‫ש ר ג י ל‬

‫ב ן‬

‫^‬

‫ס‬

‫^‬

‫״‬

‫ק‬

‫ך‬

‫^‬

‫ס י >‬

‫כ ״ ן‬

‫^‬

‫‪,.,‬‬

‫״‬

‫ק‬

‫״‬
‫ן‬

‫ש‬

‫ס‬

‫״״‬

‫א ן ״ ח‬

‫ס י <‬

‫‪,‬‬

‫ש ן‬

‫ט‬

‫ג‬

‫נ י ] ב‬

‫‪,‬‬

‫ם י‬

‫ז‬

‫ב‬

‫ת‬

‫א‬

‫י ב ש י‬
‫ח‬

‫ב‬

‫‪,‬‬

‫חתם‬

‫ז‬

‫ל‬

‫מ‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫ח‬

‫ת‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ר‬

‫‪/‬‬

‫סופר אי׳׳״ םי׳‬
‫׳ ‪ ,‬שו״ת שריי‬
‫‪,‬‬

‫ת‬

‫!ו!״‬
‫״ י״ "‬
‫״ י ל ל כנוסח‬
‫ה ש‬

‫ץ‬

‫י ת פ ל ל‬

‫ת פ‬

‫כ נ ו ס‬

‫״ הצביי׳‬

‫על דבריי׳ ע״ש•‬

‫ל ל מ ו ו‬

‫״ורה‬

‫״י׳‬

‫‪51‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כל הצבור לעמוד ולא לזוז ממקומם‪ ,‬ובמיוהד ב״קדושה״ עליהם להקפיד ש ל‬

‫א‬

‫‪7 0‬‬

‫לדבר ‪.‬‬
‫ז‪.‬‬

‫ברכת‬

‫כהנים‬
‫‪7‬‬

‫א( בארץ ישראל נהוג שכהנים נושאים את כפיהם בכל יום י ‪ .‬מלבד בגליל‬
‫שאין עולים ביום ח ו ל ־ ‪ .‬לכן ראוי שלא לבטל מצוד‪ .‬חשובה זו גם בטיול׳‬
‫וישאו הכהנים את כפיהם‪ ,‬אף אם הם מטיילים בגליל כי אינם בני המקום יי׳ •‬
‫‪7‬‬

‫‪7‬‬

‫אין ברכת כהנים אלא כשיש מנין מתפללים‪ ,‬ואפילו אין ספר תורה‬

‫ב(‬
‫‪7‬‬

‫במקום* ‪.‬‬
‫ג( כהן לא יעלה לדוכן בנעליו ומפני כבוד הצבור מן הראוי שיהיה לבוש‬
‫ב ג ר ב י ם ‪ .‬אך בטיול אם הכהנים עולים לדוכן יהפים ובמכנסים קצרים‪ ,‬איו‬
‫למהות בהם‪ ,‬אך ראוי שכהנים יקפידו על לבוש הולם גם ב ט י ו ל ‪.‬‬
‫ד( לפני העליה לדוכן‪ ,‬על הכהן ליטול ידיו ללא ברכה‪ .‬נטילת הידים‬
‫ת ע ש ה ע״י לוי‪ ,‬ואם אין לוי בקבוצה יטול בכור‪ ,‬ואם גם בכור אינו בנמצא‬
‫יטול הכהן ב ע צ מ ו ‪ .‬כהן שאינו עולה לדוכן בשעת נשיאת כפים יצא מבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ואם מתפללים בשדה — יעזוב את מקומו ויתרהק מ ע ט מ ה ק ב ו צ ה ‪.‬‬
‫ה( כהן המתפלל בשעה שהש״ץ הגיע לברכת כהנים — יעלה לדוכן‬
‫אפילו אם נמצא באמצע קריאת שמע ובהכותיה‪ ,‬אך אם מתפלל שמונה עשרה‪,‬‬
‫לא יעלה אלא אם הוא עומד יחד עם החזן לפני התהלת ברכת כהנים‪ .‬ואם אחד‬
‫המתפללים אמר לו בטעות שיעלה — עליו להפסיק גם באמצע שמונה עשרה ‪. -‬‬
‫כהן שנכנס לבית הכנסת ומצא שהחזן עומד לפני ״ברכת כהנים״ ‪ —.‬יעלה‬
‫‪75‬‬

‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫‪78‬‬

‫‪,‬‬

‫ח ז ר ת הש׳׳׳ן‪,‬‬

‫ואם יש‬

‫צורך‬

‫לעמוד‪,‬‬

‫ראה‬

‫רמ׳׳א שם‬

‫סע׳ ד׳‪,‬‬

‫שו״ת‬

‫ישכיל‬

‫עבדי‬

‫‪7,‬‬

‫ח״ב‬

‫או״ח סי׳ בי‪.‬‬
‫‪ 70‬שו׳׳ע סי׳ קכ״ה סע׳ ב׳ וברמ״א שם‪.‬‬
‫‪ 71‬משנה ברורה סי׳ קכ״ח ס״ק קס״ד‪ ,‬שו״ת ציץ‬

‫אליעזר‬

‫ח״ז סי׳ ו׳‪,‬‬

‫ס פ ר ארץ‬

‫ישראל‬

‫סי׳ ב׳ סע׳ א׳‪.‬‬
‫‪ 72‬ס פ ר ארץ ישראל שם סע׳ ו׳‪.‬‬
‫‪ 73‬וכן נהג הגראי״ה קוק זצ״ל בעת סיורו בגליל‪.‬‬
‫‪ 74‬שו׳׳ע סי׳ קכ״ח סע׳ א׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק א׳‪.‬‬
‫‪ 75‬שו״ע שם סע׳ ה׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק י״ח‪ ,‬וראה שו״ת ישכיל עבדי ח״ד ק ו נ ט ר ס אחרון‬
‫סי׳‬

‫ג׳‪.‬‬

‫‪ 76‬כן הורה לי הרה״ג עובדיה יוסף שליט״א וכן שו״ת כ ת ר אפרים סי׳ ל״ה‪ ,‬וראה בנועם‬
‫ח״ז עמ׳ שס״ד שבחורף כאשר קשה לעמוד בגרבים‪ ,‬יש להקל ל ע ל ו ת בנעלים‪ ,‬ובשי״י‬
‫ישועת‬

‫משה סי׳ כ״ב כ ת ב שכהן רשאי לעלות בנעלי גומי אם הן‬

‫ק ש ו ר ו ת בשרוכים‬
‫חיים‬
‫^שו״ע‬

‫סי׳ ס׳‬

‫נקיות‪ ,‬אך אם הם‬

‫‪ -‬צריך לחולצן‪ .‬וראה עוד שו״ת יין הטיב או׳׳ח סי׳ ל״ו‪ ,‬שו״ת מים‬

‫שי״ת הליכית שבא או׳׳ח‬

‫ח״א סי׳‬

‫סי׳ קכ״ח סע׳ וי‪ ,‬משנה ברורה ס״ק כ״ב‪.‬‬

‫‪ 78‬שו״ע שם סע׳ ד׳‪.‬‬
‫‪ 79‬משנה ברורה שם ס״ק ק״ו‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ב׳‪,‬‬

‫ג׳‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ‬

‫י י לך‬
‫מ ע‬

‫יעבור"‬
‫יכל יאח׳׳כ יתפלל‪ ,‬אך ל א יעלה אם חושש שזמן קריאת ~‬
‫י עולים לדוכז איני‬
‫~‬
‫י‪1‬‬
‫לעלות פעם נוספת‪ ,‬אך אם רוצה הרשות בידו לעלות יי•‬
‫נ ד א‬

‫כ ה ן‬

‫ן ה ג י ע‬

‫כ פ י ן‬

‫ע‬

‫ל מ ק ן ם‬

‫ל‬

‫ש‬

‫י‬

‫ב‬

‫כ ה נ‬

‫א‬

‫ם‬

‫ה ג י ע י‬

‫ל א‬

‫ל מ צ י י ת‬

‫׳ י ^ות‬
‫‪ 0‬כטיול שבו משתתפים י ? תלניייים‬
‫את כפיהם‪ ,‬אד אם יש מנין ויש ביניהם גם כהנים שהגיעו למציית‬
‫שלא הגיעו למצוות לשאת את כפיהם יחד עמם ־־"•‬
‫כ ו ז נ י ם‬

‫ם‬

‫ח‪.‬‬
‫ל א‬

‫אפים‬

‫נפילת‬

‫״ י י ו ל י מ י י״ג מ י ד י ת אלא י ?‬
‫^ י א מ י י״‬
‫ג‬

‫‪,‬‬
‫אם *‬

‫ו‬

‫מ י ד י ת‬

‫ך‬

‫י‬

‫א‬

‫ת ח ע ו >‬

‫א‬

‫ל‬

‫ל כ‬

‫ב״'''‬
‫א ן ת ז‬

‫י ק י א‬

‫ט‬

‫ב‬

‫מ ט י י ל‬

‫י ‪ ,‬מ ת‬

‫מ‬

‫ע‬

‫‪,‬״ייו על פניהם‬
‫* ד * ״ ל ל שם‬
‫י ל ו המתפלל‬

‫ד‬

‫י‬

‫י‪,‬‬

‫נ י ה ג י ם‬

‫׳‬

‫ס פ ף‬

‫ל י פ י ל‬

‫ב‬

‫ת ן ר ך >‬

‫ק‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ן‬

‫ב י ר י ש ל י ם‬

‫פ נ י ה ם‬

‫ל‬

‫ב‬

‫^‬

‫ם‬

‫ל י פ י ל‬

‫ע‬

‫ב‬

‫א ם י ם‬

‫^‬
‫ג> יש לומר ‪,,‬תחנון״ בישיבה‪,‬‬
‫‪ * £‬ת שחרית כאשר מניחים ת פ י י ז‬
‫* לומר‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ג‬

‫ק‬

‫ת ח נ ן ן‬

‫ב‬

‫ג ם‬

‫פ‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ל‬

‫*>‬

‫ל‬

‫ל‬

‫נ י‬

‫ב‬

‫ע‬

‫^‬

‫מ‬
‫ע‬

‫ו ^‬

‫ק‬

‫ל‬

‫קריאת‬

‫ה‬

‫א‬

‫ב נ ס י ע ה‬

‫ח‬

‫ר‬

‫מ‬

‫מ‬

‫‪8 1‬‬

‫ת ן ר ה ׳‬

‫י‬

‫א פ‬

‫ב י‬

‫מ מ י ד ה ״י‬
‫^ ע ל יד י מ מ ׳‬
‫‪1‬ל"‬
‫‪,‬‬
‫ל על יד שמאל •‬
‫ח‬

‫א‬

‫ק‬

‫א‬

‫מ‬

‫פ‬

‫ל‬

‫ש‬

‫י‬

‫י‬

‫‪8 7‬‬

‫ש‬

‫ל א‬

‫־־‬
‫ק‬

‫ם‬

‫י‬

‫ל‬

‫ח‬

‫ק‬

‫ר ק‬

‫י ק ח י‬

‫ל מ ק י ם‬

‫‪…‬‬

‫ן ב ד ו ‪ 0‬ה‬

‫‪0‬‬

‫‪8 0‬‬

‫ס‬

‫ש‬

‫^ * ח נ י • קיץ‪ ,‬קיטנה י כ י ( ־ ־ י ״ "‬
‫ומכובד ואפילו אם זקוקים לספר‬
‫^‬
‫ש‬

‫ד‬

‫ל י פ ו‬

‫ל ט ל ו‬

‫‪ ,‬איו זה מ כ ב ו ד ספר התורה ל ט‬
‫* לאורזו‬
‫כ ר א ו י‬

‫פ‬

‫" ~~‬

‫פ‬

‫התורה‬

‫כ י‬

‫ן י ש‬

‫ם‬

‫ת ח נ י ז‬

‫ש א י ‪1‬‬

‫^‬

‫מטיילים הלנים בכל יום במקום‬
‫ש י פ ן ל‬

‫י‬

‫ת‬

‫^‬

‫ן א ן‬

‫ט‪.‬‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ר‬

‫ם‬

‫ם‬

‫ל‬

‫מ ב ח ה <‬

‫א‬

‫י‬

‫ת‬

‫״‬

‫ל‬

‫' ד ‪11‬אים‬
‫'‬
‫י המקרא‪ .‬נ י י ר ׳ * י י *‬

‫ת‬

‫ת^ד‬
‫ע י י‬

‫הבע‬
‫׳ ?‬
‫הלנים במקום קבע‬

‫א ך‬
‫י‬

‫פ‬

‫"אר‬
‫‬
‫לקריאה אחת‪ .‬א י‬

‫ל ספי‬

‫י ״ ע שח‬
‫ם סע׳ כ׳׳ם‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ס׳׳ק ק״ז•‬
‫^‬
‫כ‬

‫‪ 82‬שי״‬
‫״‬
‫״ י י ש־‬
‫י י א י ם סי‪. , .‬‬

‫מ‬

‫ח‬

‫״ ׳‬
‫‪, .‬‬

‫ל‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ב‬

‫י‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ק‬

‫ס״?‬

‫"י־‬
‫נ‬

‫י‬

‫‪,.‬‬

‫ש‬

‫ו‬

‫‪.‬‬

‫ת‬

‫או‪-‬ח מהדי״יז‬
‫<יי* ״‬

‫־־־־י‬

‫‪0‬‬

‫^‬
‫יז א ל י ע‬
‫י מ‬

‫^‬

‫״ א סי׳‬
‫‪,.‬‬

‫*ייי‬

‫‪.‬‬

‫‪ 0‬ע‬

‫ז ר‬

‫ק ל‬

‫ח י ״ א‬

‫‪-‬‬

‫ו ל ת‬

‫א‬

‫ר‬

‫י‬

‫א‬

‫‪,‬‬

‫ס י‬

‫ס ע‬

‫ה‬

‫‪ 1‬י ‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫ב‬

‫א‬

‫נ‬

‫ס‬

‫‪.‬‬

‫מ‬

‫״‬
‫ש‬

‫^‬

‫ן ן ״ א‬

‫י‬

‫^‬

‫ק‬

‫ג‬

‫י‬

‫ה‬

‫י‬

‫ה‬

‫״‬

‫ש ן‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ו‬

‫^‬

‫ר‬

‫״‬
‫ת‬

‫ה‬

‫ס‬

‫א‬

‫ם‬

‫פ‬

‫ר‬

‫‪.‬‬

‫ג‬

‫ר‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ץ‬

‫י‬

‫ש ר‬

‫‪3‬‬

‫או׳׳ח ח׳׳ג ס י‬

‫‪,‬׳׳א‪ ,‬קש״ע סי׳‬

‫ק‬

‫א‬

‫‪,‬‬
‫ה‬

‫^ ־־<־ יי•‬

‫ב‬

‫״‬

‫ב‬

‫א ל סי׳ א׳ סע׳‬

‫מ ע‬

‫מ‬

‫׳‬

‫יי״‬

‫י "‬

‫־‬
‫־‬

‫־•‬

‫ע שם סע׳ ב ‪ /‬משנה ב ר ו ר ה ם׳׳ק י׳‪-‬‬
‫ש‬

‫י מ‬

‫‪8 9‬‬

‫יאה‬

‫ם‬

‫״א‬
‫ש‬

‫ס‬

‫ש‬
‫ר‬

‫? ׳ א׳‪ ,‬משנה ברורה ס׳׳ק יי•‬

‫ם ׳‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ם‬

‫ז ‪/‬‬

‫ן ס‬

‫י׳‬

‫ר‬

‫ל ‪ -‬ר ס׳׳? יי־‬

‫י < י מ‬

‫וביאור הלבה שם׳‬
‫קל׳׳ה סע׳ י׳׳ד ומשנה ברורה וביאור‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫סי׳‬
‫?‬
‫יץי‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ר‬

‫ה‬

‫לי הרה׳׳ג‬

‫יבו‬

‫יוסף שליט״א‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫התורה להיות במקום הקריאה עוד לפני ה ת פ ל ה כי אם יביאו את הספר רק ב‬
‫הקריאה‪ ,‬לא נ ח ש ב הדבר כקביעת מקום עבור ספר התורה ׳'‪.‬‬

‫ע ת‬

‫‪0‬‬

‫ב( זמן הקריאה‪ :‬מטיילים הממהרים לדרכם ־ ‪ -‬רשאים לקרוא בתורי׳‬
‫מעלות השחר אך לא לפני כ ן ׳ ״ ‪ .‬ואם יצאו לדרך ולא שמעו קריאה בתורה‬
‫בתפלת שחרית — יכנסו לבית כנסת ויקראו בתורה ורשאים לקרוא ב מ ש י י‬
‫היום עד השקיעה‪ .‬אמנם טוב לקרוא בתפלת מנהר‪ ,‬כדי לא להטריח את הצבור‬
‫להתאסף במיוחד לשם כך‪ ,‬אך בטיול כאשר כל הקבוצה נ מ צ א ת יחד‪ ,‬מצוי׳‬
‫להקדים ולקרוא בהזדמנות הראשונה שמא לא יהיה להם זמן בתפלת מנהר׳׳‬
‫או שלא ימצאו ספר תורה מאוחר יותר או שישכחו לקרוא־׳ ‪.‬‬
‫ג( הקוראים בתפלת מנחה — יתפללו כסדר ה ב א ‪ :‬אשרי‪ ,‬חצי קדיש׳‬
‫קריאה בתורה מבלי לומר אהריה קדיש‪ ,‬הכנסת ספר התורה לארון‪ ,‬קדיש‬
‫ושמונה עשרה‪ .‬הקוראים בתורה בלי להתפלל תפלת מ נ ה ה — יאמרו קדיש‬
‫שלם אחרי ה ק ר י א ה ‪.‬‬
‫כ‬

‫‪,‬‬

‫‪93‬‬

‫ד( מטיילים שלא שמעו קריאה בתורה כ ש ב ת בשחרית — יקראו את כל‬
‫הפרשה לפני תפלת מנהר• י־ ‪ .‬ולא יאמרו קדיש אהרי הקריאה שהרי יגידו קדיש‬
‫אחרי ״אשרי״ ו־״ובא לציון״‪ .‬אך אם יש הפסקה לפני ״אשרי״‪ ,‬יאמרו אחרי‬
‫הקריאה קדיש שלם *‪ .‬מטיילים שלא היה להם ספר תורה במשך כל השבת —‬
‫יקראו בשבת שלאחר מכן את הפרשה שלא שמעו ויתחילו בה כדי לקרוא את‬
‫הפרשיות כסדר ׳•׳‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫ה( מטיילים שאין להם ספר תורה ויודעים שלא יוכלו לקרוא במשך היום‬
‫]כגון המטיילים במדבר יהודה‪ ,‬סיני וכוי[ — טוב שהחזן ]או המרריך[ יקרא‬
‫את כל הקריאה מתוך חומש ללא ברכות וללא הפסקה‪ ,‬ובשבת — יקרא גם את‬
‫ההפטרה ללא ברכות‪ .‬ומכל מקום נראה שאם בכל זאת נזדמן להם אחרי כז‬
‫ספר תורה כשר — יחזרו ויקראו כדין *‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫‪ 90‬ראה רמ״א שם‪ ,‬משנה ברורה שם ם״ק מ״ט‪ ,‬וראה ערוך השלחן שם סע׳ ל״ב‪.‬‬
‫‪ 91‬שו״ת יביע אומר ח״ד או״ח סי׳ י״ד ס״ק יי‪ ,‬ובשו״ת מהרש״ם ח״א סי׳ קנ״ח הקל בשציז‬
‫הדחק בלבד לקרוא לפני עלות השחר‪ ,‬והנוהגים כך יקראו ב ת ו ר ה לפני ה ת פ ל ה כי בשעה‬
‫זו עדין לא הגיע זמן תפלח‪.‬‬
‫‪ 92‬ראה משנה ברורה סי׳ קל״ה ס״ק א׳‪ ,‬שערי אפרים פ״ז‬

‫ס ע‬

‫׳‬

‫״‪,‬‬

‫ב ׳‬

‫אסאד או״ח סי׳ ג״א‪ ,‬שערים המצוינים בהלכה סי׳ כ״ג ס״ק כ׳‪ ,‬וראה‬

‫ש‬

‫ו‬

‫״‬

‫ת‬

‫שו״‬

‫י ה ו ך ה‬

‫יעלה‬

‫ב י ע‬

‫אומר‬

‫י‬

‫ת‬

‫ח״ד או״ח סי׳ י״ד‪.‬‬
‫‪ 93‬כך הורה לי הרה״ג שלמה מן ההר שליט״א‪.‬‬
‫‪ 94‬ראה דגול מרבבה סי׳ קל״ה‪ ,‬משנה ברורה שם ס״ק ה׳ ושער הציון שם ס ״‬

‫ק‬

‫ה‬

‫׳ ‪ ,‬שציי‬

‫אפרים סי׳ ז׳ סע׳ ל״ט‪ ,‬שי״ת מ ל מ י לי׳יעיל או׳׳ח סי׳ ג״א‪ ,‬יראה שי״ת יביע אומר שם׳‬
‫וס׳ לקט הקמח החדש ח״ג ס׳ קמ״ג ס״ק‬

‫ב׳_‬

‫ג ‪/‬‬

‫‪ 95‬כך הורה לי הרה״ג שלמה מן ההר שליט״א‪.‬‬
‫‪ 96‬רמ״א סי׳ קל״ה סע׳ ב׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ח׳‪.‬‬
‫‪ 97‬ראה משנה ברורה סי׳ קמ״ג ס״ק ט׳‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫• י ז‪5‬מ ־ ‪,‬‬

‫^‬

‫ט‬

‫י‬

‫*‬

‫ר‬

‫הקריאהת ‪, ,‬‬
‫•־•‪ .‬אם ה‬
‫ברכות‬
‫ויקרא ‪ .‬את ההפטרה ‪. . . .‬‬
‫לאחר‬
‫ללאיברר‬
‫הנלפטיר‬
‫נ‬

‫!ם‬

‫‪1 1‬‬

‫‪1‬‬

‫י ה ‪!05‬‬

‫״׳בר‬

‫‪,‬‬

‫ר?^יי‪,.‬‬

‫ג‪-‬אמ^׳ו קריאת ההפטרה — יגמור לקרוא ויברר‬
‫גייס ^ ^ י י ל י ם שלא‬
‫‪^,‬‬

‫‪-‬‬

‫׳לרף‬
‫ג‬

‫מעי קריאה בתורה — אם הם לפחות ששה‪ ,‬הרשות‬‫‪,0‬‬

‫ארבעה שכבר שמעו את הקריאה* ‪ ,‬ובתענית צבור לא‬

‫ת ן ף ה‬

‫א‬

‫כ‬

‫ס‬

‫‪9 8‬‬

‫ס״‬

‫מ‬

‫‪107‬‬

‫ו יש לפחות ששה שמתענים ‪.‬‬

‫קמ׳׳ג סע׳ א׳‬

‫י ״‬

‫י>׳ משנה ברורה ם׳׳ק ב׳‪ ,‬שו״ת משפטי עוזיאל או״ח מהדו״ח‬

‫ז‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫־יירה סי׳‬
‫‪00‬‬
‫״ ק י״א׳ י״ב‪ ,‬שו״ת משפטי עוזיאל שם סי׳ י״ד‪.‬‬
‫ה כר‬
‫‪,‬‬
‫> כרויה סי׳ קמ׳׳ג םי׳ק ט׳‪ ,‬שו״ת משפטי עוויאל או״ח מהרו׳׳ח מלואים‬
‫‪0‬י׳‬
‫אגיית משה או״ח ח״ב סי׳ צ״ח‪ .‬ובשו׳׳ח כתר אפרים סי׳ ב״ב כתב‬
‫עלו ^‬
‫^ חגיי הילדים יעלי לתורה ויברכו ואחר מהילדים רשאי להיות בעל קויא׳‬
‫ר‬
‫את הפרשה לעצמי בלחש ע״ש וראה ״שמעתין״ מם׳ ‪.38‬‬
‫^‬
‫י ׳ קמ״ג ס״ק ה׳ וסי׳ קמ״ו ם׳׳ק א׳ וראה שם ביאור הלכה‪.‬‬
‫?יו״ןן‬
‫^ <*׳ א׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ה־‪.‬‬
‫כי ^‬
‫היי׳״ג שלמה מן ההד שליט״א ע״פ ביאור הלכה שם ד־׳ה ״ויצאו מקצתן״‪.‬‬
‫*‬
‫‪0‬״ ^ ^•לכה סי׳ קמ״ג סע־ א׳ ד״י‪ ,‬״בפחות״‪ ,‬שו״ת מהרש‪-‬׳ס ״א י׳ קע׳׳ה‪ .‬ח״ב‬
‫או״ ^ ״ י מאיי מהד״ק סי׳ ג׳‪ ,‬שו״ת קרן לדיר או״ח םי׳ ט״ז‪ ,‬שו״ת הר צבי‬
‫' ״ ׳ שי״ת שרידי אש ח״ב סי׳ ו׳‪ .‬ובשו״ת פרי השדה ח״ב םי׳ צ״ז‬
‫חתי ^‬
‫י ק ‪ 3‬שלא שמעו את הקריאה‪ .‬ובערוך השלחן סי׳ ס״ט סע׳ י״ד כתב‬
‫?‪5‬י‬
‫* ק בפני עשרה שלא שמעו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫" * * סי׳ תקס‪-‬י ם״ק ד׳‪ ,‬משנה ברורה שם ״ ק י״ד‪ ,‬שו״ת משפטי עיזיאל‬
‫י י ״ ת סי׳‬
‫‪55‬‬
‫ו ״ ח‬

‫‪3‬‬

‫{‬

‫י‬

‫מ?‪5‬נ‬

‫‪ 1‬״‬

‫ב ם‬

‫ס‬

‫ו ר ד‬

‫כ ׳ ׳‬

‫‪ 9‬ת ן‬

‫י י ‪ :‬מ י ר י‬

‫‪1 0 2‬‬

‫י‬

‫ס י ׳‬

‫‪0‬‬

‫נ ל ע‬

‫ח‬

‫ת‬

‫י‬

‫י‬

‫ח‬

‫ג‬

‫ס י‬

‫ב‬

‫ר א‬

‫ז ז ס‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ר י‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ש ? ף י‬

‫ס‬

‫ם‬

‫מה‬

‫ט ‪/‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ם‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫התורה‬

‫ספר‬

‫ח ו ב‬

‫והגבהתה‬

‫'‬

‫ט( בעת פ ת י ח ת הארוז‪ ,‬הוצאת והכנסת‬
‫לעמ‬
‫‪1,‬‬
‫הקריאך‪,‬‬
‫ל ע מ ו ד ‪ .‬אין חובה לעמוד‬
‫לפחות בעת הברכות של העולים לתורה׳־־״׳‪ .‬מטיילים הקוראים בתורה‬
‫בבית כנסת‪ ,‬לפני הנחת ספר התורה יפרסו טלית על השלחן מפני כבוד התווי׳׳‬
‫ואם יש רק טלית אחת עדיף שיתעטף בה בעל ה ק ו ר א ׳ " ‪.‬‬
‫‪1 0 8‬‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ו י ש‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ר‬

‫ד‬

‫י‬

‫ם‬

‫ע‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ך‬

‫ן ט ו ב‬

‫ש ל‬

‫‪,‬‬

‫י(‬
‫יבקש‬
‫עליה‪,‬‬
‫בתורה‬

‫‪1‬‬

‫העולה לתורה יתעטף בטלית משום כבוד התורה והצבור ואם אין י׳ ׳‬
‫מחברו ולא יברך עליה‪ ,‬אך אם לקח טלית של בית הכנסת צריך לברי‬
‫וכך ינהג גם הקורא ב ת ו ר ה " ' ‪ .‬ואם יש רק טלית אחת יתעטף בה הקורא‬
‫ולא ה ע ו ל ה ‪.‬‬
‫‪1 1 2‬‬

‫ע‬

‫יא( העולה לתורה חייב לברד בקול רם כדי שכל הצבור יוכלו ל ש מ ו‬
‫ולענות א מ ן " ‪ .‬בעת הקריאה עליו לחזור בלחש מילה במילה אחר הקורא‬
‫וינהג כך אף אם קראו לו לעלות לתורה בעת שהתפלל פסוקי‬
‫בתורה‬
‫ד ז י מ ר ד ‪ ,‬״ ‪ .‬אם היה באמצע קריאת שמע‪ ,‬רשאי לעלות לתורה‪ ,‬אך לא‬
‫יקרא בלחש אחר בעל ה ק ו ר א ‪ .‬אם נקרא לעלות לאחר שסיים קריאת ש מ ע‬
‫ולפני שהחל בתפלת שמונה עשרה או שנקרא בעת ש ע מ ד בתפלת שמונה עשרה‬
‫— לא י ע ל ה ‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫‪1 1 4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪, 1 0‬‬

‫‪1 1 7‬‬

‫יב( מטייל שנכנס לבית כנסת ונקרא לעלות לתורה — הרשות בידו‬
‫לעלות ולבךך אע״פ שהכתב של ספר התורה אינו ככתב המצוי בספרי התורה‬
‫‪.‬‬
‫שבעדתו‬
‫‪1 1 8‬‬

‫‪ 108‬משנה‬

‫ב ר ו ר ה סי׳‬

‫קמ״ו‬

‫שער‬

‫ס״ק י״ז‪,‬‬

‫שם‬

‫הציון‬

‫ס״ק‬

‫שו״ע‬

‫י״ח‪,‬‬

‫יו״ד‬

‫רפ״ב‬

‫סי׳‬

‫סע׳ בי‪ ,‬ערוך השלחן שם סע׳ י״ג‪.‬‬
‫‪ 109‬שו״ע סי׳‬
‫הקריאה‬

‫קמ״ו‬

‫סע׳‬

‫ד׳‪,‬‬

‫משנה‬

‫ברורה‬

‫ס״ק‬

‫י״ח‪,‬‬

‫י״ט‪,‬‬

‫המחמירים‬

‫ויש‬

‫בעת‬

‫לעמוד‬

‫ראה דמ״א שם‪.‬‬

‫‪ 110‬כן ה ו ר ה לי הרה״ג שלמה מן ההר שליט״א‪ ,‬וראה נועם ח״י עמ׳ רכ״ט‪ ,‬שו׳׳ת עולליה‬
‫אפרים‬

‫או״ח סי׳ קי״ז‪.‬‬

‫‪ 111‬ראה משנה ברורה סי׳ י״ד ס״ק י״א‪ ,‬סי׳ י״ח ס״ק די‪ ,‬ה׳‪.‬‬
‫‪ 112‬כ ך הורה לי הרה״ג שלמה מן ההר שליט״א וטעמו הואיל ובעל הקורא מוציא ידי חובר־‬
‫את כל הצבור‪.‬‬
‫‪ 113‬שו״ע סי׳ קל״ט סע׳ ו׳ ורמ״א שם‪ ,‬ביאור הלכה סי׳ נ״ז סע׳ א׳ ד״ה ״ועונים אחריי­­‬
‫‪4‬‬

‫"‬

‫שו״ע סי׳ קמ״א סע׳ ב׳ משנה‬

‫ברורה ס״ק י׳‪.‬‬

‫‪ 115‬משנה ברורה סי׳ נ״א ס״ק י׳‪.‬‬
‫‪ 116‬משנה ברורה סי׳ ס״ו ס״ק כ״ו‪.‬‬
‫‪ 117‬משנה ברורה שם ס״ק כ״ד‪.‬‬
‫‪ 118‬ראה טור יו״ד סי׳ רע״י‪ ,‬שי״ת נודע‬

‫ביהודה‬

‫מ ה י י ‪ -‬ק יו״ד סי׳ פ׳‪ ,‬שם‬

‫ייי‬

‫מהד״ת‬

‫סי׳ קע״א‪ ,‬שו״ת חכם צבי סי׳ צ״ט‪ ,‬שו״ת עין יצחק יו״ד סי׳ כ״ח‪ ,‬שו״ת שדה ה א י ז‬
‫ח״ג יי״ד סי׳ י״ח‪ ,‬שו״ת הר צבי או״ח סי׳ ל״ב‪,‬‬
‫י״ז‪ ,‬שו״ת יין הטוב סי׳ כ״ה‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫שו״‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ש‬

‫פ‬

‫ט‬

‫י‬

‫ע ו ז י א ל‬

‫י ן‬

‫״‬

‫ד‬

‫ח‬

‫״‬

‫א‬

‫סי׳‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לעלות‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫י‬
‫י ‪-‬‬
‫לירי שיעמוד מתפלל נוסף ליד ספר התורה ׳"•‬
‫״״י‬
‫״‬
‫יי( ספר תורה שנמצא‬
‫קודש ספר‬
‫^‪,.,‬‬
‫אלא יש‬
‫ג(‬

‫ה ? ן ף א‬

‫ן ן ן א‬

‫לתייר־‬
‫לסמא בו‬
‫תורה פסול׳‬
‫תורי•‬

‫ל מ ת פ ל ל י ם‬

‫‪,‬‬

‫י ד‬

‫ב ו‬

‫ס פ ף‬

‫ל ה ו צ י א‬

‫פ ס ו ל‬

‫ת ן ר ה‬

‫ב ע ת‬

‫א י ן‬

‫ף‬

‫ה ק ר י א י‬

‫ל ה ן צ י א‬

‫י י‬

‫א י ז‬

‫מ א ר ו ן‬

‫ב מ ק ר ם‬

‫^ י ‪ -‬י * בספר תורה‬
‫י־''־‬
‫אס הוא הספר היחידי הנמצא‬
‫י שיפימי ל?יי* •‬
‫ל‬
‫לחם י? ״ייי "יייי‬
‫״ ״ " ^‬
‫הסניי• "•‬
‫?י ‪:‬‬
‫־־‬
‫״י !'״י־ יא•; חודש •;הל ב‪-‬ביי• "‬
‫״‪,‬יי‪ (,‬ביכה סל‬
‫י‬
‫י את הספי‪ ,‬יניחוהו חזיה ייגללי ל "‬
‫' ״״‪ ,,‬ליבי במסי‬
‫״> יש להקשיב היטב לקריאת י‪-‬תייי‪-‬‬
‫' * ״ ־ * בהפסקה סניי‬
‫' ילי־ לתייה• י־' •;לא שמע את הני־י"‬
‫ל ‪,‬צאו מבית‬
‫‪' ,‬‬
‫י‬
‫״ זמל קייאת התויי‪ .‬וההפטרי‪ .‬יאפילי לא‬
‫״״ יספר לאייז' ־•‬
‫״ ל״לי• מיתי ללטיי חויה׳־־• י ״‬
‫" ״‬
‫* ״ ״ מ כ מ קייאת התורה‪ ,‬אלא •מתיני "י ס י‬
‫י י ש‬

‫י‬

‫צ‬

‫ל‬

‫ג‬

‫י‬

‫א‬

‫י כ י ‪1‬‬

‫בי‬

‫ד‬

‫ת‬

‫‪2‬‬

‫ל א‬

‫ב פ ע ם‬

‫ג כ ה‬

‫ש ב‬

‫‪0 ,‬‬

‫י‬

‫צ י‬

‫י ל ע נ י ת‬

‫ל א‬

‫י‬

‫א מ‬

‫י ע נ י‬

‫ב י ב‬

‫ת י י‬

‫י‬

‫א‬

‫ה‬

‫א‬

‫י י ל י ‪0‬‬

‫ה‬

‫‪5‬‬

‫ה מ מ ה י י ם‬

‫כ נ י ס י‬

‫)ל‬

‫ה‬

‫‪6‬‬

‫א‬

‫‪1‬‬

‫ה נ ס י ם‬

‫א ר טיייי‬
‫י• ילל• <על י״"׳־ ׳‬
‫‪ , ,‬־ ‪ ,‬־ ו מ י ״ ר י פ על ? " י־‬
‫> בטיול המתקיים ברא־־ " י י ־‬
‫לי‪.‬יסי‪1‬׳ בתפלה ״יעלי‪ .‬ייביא" יל "־"׳ * " לל בראש ח‪,‬יש ב ב‬
‫‪.‬מ״־לל י י י י ״‬
‫״'‬
‫• י‬
‫ת'‬
‫" "ילי" ״ עם הצביר־־'•‬
‫? ״ ׳ י י שיקראו את ההלל בצביר י י ס מ‬
‫י יתמה יבס־ת היחס‬
‫‪,‬‬
‫לקייא את ההלל‪ .‬אי טיב ' ' ‪ -‬״‬
‫? ‪:‬״״ל״ שחיית‬
‫הלל ל כ ת‬
‫<‪ -‬למנה — תחילת זמן אמירת‬
‫‪ ,‬ימשיכי‬
‫‪ .‬י י ל ששכח לימי יילל *‬
‫לאומרו‬
‫ב״ח־ ה י ו ם ‪ . -‬מטיילים ״״"לי י ? ! י להפסיק ןלאמרם *‬
‫אע״פ ש ר ‪ .‬א ם‬
‫״‬
‫תסללו‬
‫י‬

‫א‬

‫פ‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ם‬

‫י‬

‫מ ו י ו ו ה‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫כ ל‬

‫ל ל א‬

‫ל נ‬

‫צ י י ד‬

‫ש‬

‫ט י ב‬

‫ל‬

‫נ‬

‫י ש‬

‫‪1‬‬

‫ל‬

‫‪8‬‬

‫ק נ י צ ת‬

‫ית‬

‫‪0‬‬

‫ג ם‬

‫? י י א‬

‫עו‬

‫ס ת‬

‫נ י ל‬

‫ל‬

‫י ל‬

‫ת‬

‫ה‬

‫״‬

‫פ‬

‫מ‬

‫ח י ל ה‬

‫ח י י ב‬

‫ז‬

‫ב‬

‫ה ע ח י‬

‫מ ע ל ו ת‬

‫ה ח מ ה‬

‫מ ט‬

‫א ו ח י‬

‫ל‬

‫א‬

‫ג ם‬

‫ע‬

‫*י‬

‫ה ל ל‬

‫ן מ ן ס ף‬

‫פ‬

‫*'‬

‫מענה‬
‫ל א‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ש ם ״‬

‫‪,‬‬
‫א‬

‫ם‬

‫י מ‬

‫‪4‬‬

‫‪£‬‬

‫ה ת ו ר ה‬

‫‪.,‬‬

‫ל ר ה‬

‫נ‬

‫מ‬

‫צ‬
‫ה‬

‫״‬

‫א‬

‫ט‬

‫ה‬

‫קר‬

‫ג‬

‫ו‬

‫ע‬

‫י א ה‬

‫ח ג ו ך‬

‫ת‬
‫ע‬

‫ו א‬

‫״‬

‫ז ן נ ד‬

‫ס‬

‫י ר ה‬

‫ק‬

‫״‬

‫ט ״ ז‬

‫״‬

‫'‬

‫‪,,‬‬

‫ח‬

‫י ק ־־״•‬

‫צ ד‬

‫^‬

‫ימשיכו לקריא־‬

‫^‬

‫^ ל ר ו א בי׳ א י‬
‫ק‬

‫י ן ס פ ר תורי׳ א ח י ׳‬

‫ש ‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ר‬
‫פ‬

‫ל ג ר ו ס ב ר ג דצ״ל‬

‫ד‬

‫׳ ס י פ ט׳׳י•‬

‫ק‬

‫א‬

‫״ סי׳ קל׳׳ט סע׳ ו׳‪.‬‬
‫׳‬
‫^ סי׳ ק מ ״ ו‬

‫י‬

‫ומשנה ברורה‬

‫ס ע‬

‫ע‬

‫בי‬

‫מ ש ‪ .‬ברורה‬

‫יברכו לפני ו א ח י י‬

‫*‪ 1‬ס פ י ‪ ,‬ז ד‬

‫‪1 2 5‬‬

‫ל‬

‫ח ו ד ש ׳‬

‫" שי״ע סי׳ ק מ ״ א סע׳ ד ‪ .‬משני׳‬
‫^ ״י• ק מ ״ נ סע׳‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫ר א ש‬

‫ם‬

‫ס ע‬

‫י ' ? סי׳ קמ׳׳י סע׳ א ‪ /‬שם סי'‬

‫מיז‬

‫בלעדיהם ר א ה רמ״א סי׳‬

‫* ' י י ״ א סי׳ ת נ ״ ב ׳‬

‫סי‬

‫ב‬

‫׳‬

‫י מ ש ג ד‬

‫כ״י״ יהרה״ג ש ל מ ה מ ז י־י־י‬
‫^‬

‫אך בימים שאימרים הלל‬

‫ב‬

‫׳‬
‫ש ל י ט‬

‫ס ‪5‬‬

‫׳‬

‫ו‬

‫י‬

‫ר‬

‫׳'‬

‫א‬

‫ה‬

‫׳ "׳׳‬

‫׳‬

‫א‬

‫י‬

‫משנה ברירה‬

‫ו‬

‫י‬

‫״‬

‫^ ס״ק‬

‫^ ‪ 4‬־י־‬

‫י‬

‫י !"״האבל‬

‫ש‬

‫׳‬

‫יי‬

‫‪ , 1‬אמר ב ש‬
‫ה ל ל‬

‫ק ל‬

‫״‬

‫א‬

‫נ ח נ י כ ה חייב ל ו מ ר ‪ ,‬ראה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כ‬

‫א ם‬

‫ס־׳ק י •‬

‫ה‬

‫ק‬
‫ם י‬

‫א ן‬

‫רשא‪-‬‬

‫״י‪ ,‬י‬

‫י ל " ־־‬

‫״ ? ל פי דין מי שלא א מ ר בראש‬

‫י‬

‫״־"‬
‫ה‬

‫ח‬

‫־ ״ ; י ;‬

‫ח‬

‫י‬

‫ן‬

‫מ נ‬

‫י‬

‫ם‬

‫ל‬

‫צ‬

‫א‬

‫ת‬

‫ם‬

‫‪/‬‬

‫ס‬

‫ח ר י ת‬

‫* י‬

‫?‬

‫״‬
‫ל‬

‫א י‬

‫״‬

‫ס‬

‫; ו מ ר י מ הלל‬

‫א‬

‫ד כבי״י א י‬

‫*‬

‫וסוג ל א י‬

‫י‬

‫מ ר י‬

‫בלי ‪,‬רבי־‬
‫ב‬

‫י‬

‫‪57‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יותר‪ ,‬בכל אופן טוב להתפלל הכל ברצף אהד שמא יקשה עליהם להתארגן‬
‫למנין פעם נוספת או ש מ א ישכהו זאת ־ י ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫ג( מטייל שנכנס לבית כנסת ומצא שהצבור עומד לפני קריאת ההלל —־‬
‫יקרא עמם את ההלל ואח״כ יתפלל‪ .‬אך אם הושש שזמן קריאת ש מ ע יעבור‪,‬‬
‫יתפלל תחילה ויאמר את ההלל אח״כ ב י ח י ד ו ת ‪ .‬ואם הצבור הגיעו להלל‬
‫והוא נמצא בפסוקי דזימרה — בימים שאומרים הלל בדילוג‪ ,‬יפסיק ויקרא עם‬
‫הצבור ולא יברך על אמירת הלל כי יצא בברכות שמברכים על פסוקי דזימרה‬
‫]דהיינו ״ברוך שאמר״ וישתבח[‪ ,‬אבל בימים שאומרים הלל שלם — יאמר‬
‫הלל אחר שמונה עשרה ביחידות ולא עם הצבור בתור פסוקי דזימרה כ ד י שלא‬
‫יפסיד את הברכות של פסוקי ד ז י מ ר ה ‪ .‬ואם נמצא בין ״ישתבח״ ל״יוצר אור״‬
‫ימתין עד שהצבור יגיעו להלל ויקרא עמם י ‪.‬‬
‫‪129‬‬

‫‪130‬‬

‫‪3 1‬‬

‫ד( יעלה ויבוא — בתפלת ערבית לפני שמונה עשרה יכריז המדריך‬
‫שיש לומר ״יעלה ו י ב ו א ״ ״ ‪ .‬מטייל ששכח לומר ״יעלה ויבוא״‪ ,‬כ ר א ש ח ו ד ש‬
‫כערבית — אינו חוזר להתפלל בשנית'•'• ‪ .‬אך בשחרית ובמי״הה ובהול המועד‬
‫ג פ בערבית — אם שכח לגמרי‪ ,‬חוזר ומתפלל שמונה עשרה‪ .‬ואם נזכר לפני‬
‫שאמר ״מודים״ — יאמר מיד ״יעלה ויבוא״‪ ,‬ואם נזכר לפני שסיים את ברכת‬
‫״שים שלום״ — הוזר ל״רצה״ י ‪ .‬אם נזכר בתפלת מוסף שלא אמר בשחרית‬
‫אם לא סיים את שלוש הברכות הראשונות‪ ,‬ימשיך ויתפלל שמונה עשרה של‬
‫שחרית ואח״כ יתפלל מוסף‪ .‬אם נזכר אהר כך אינו מתפלל שוב‪ .‬ויש‬
‫הסוברים ש ח ו ז ר ׳ ‪ .‬מטייל המסופק אם אמר ״יעלה ויבא״ _ עליו לחזור‬
‫ולהתפלל שמונה ע ש ר ה * ‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1 3‬‬

‫‪35‬‬

‫‪13‬‬

‫ מטייל ששכח לומר ״על הנסים״ אם נזכר לפני‬‫ה( על הנסים‬
‫שאמר את שם ה׳ בסיום ברכת ההודאה ‪ -‬יאמר שם‪ ,‬ואם נזכר לאחר מכן‪,‬‬
‫אינו הוזר כ ל ל ‪.‬‬
‫‪1 3 7‬‬

‫‪ 128‬ע״פ משנה ב ר ו ו ה סי׳ פ״מ ס״ק א׳‪ ,‬סי׳ דלג ס״ק י״א‪.‬‬
‫‪ 129‬משנה ברורה סי׳ תכ״ב ם״ק ט״ז ושער הציון ס״ק ט״ו‪ ,‬שם סי׳ תפ״ח ס״ק ג׳•‬
‫‪ 130‬משנה ברורה סי׳ •תכ״ב ס״ק ט״ז‪.‬‬
‫‪ 131‬ע״פ שער הציון סי׳ תפ״ח ס״ק ד׳‪.‬‬
‫‪ 132‬שו״ע סי׳ דל״ו סע׳ בי‪ ,‬משנה ברורה סי׳ תכ״ב ס״ק א׳‪ ,‬והכרזה זו אינה ה פ ס ק כי היא‬
‫לצורך התפלה‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ 133‬שו״ע סי׳ תכ״ב סע׳ א׳‪ ,‬והטעם לכך‪ ,‬הואיל ולא קדשו את החודש בערב‪ ,‬וגם כערביי*‬
‫ביום שני של ד״ח אינו חוזר כי יום זה ניתקן מ ס פ ק ראה משנה ב ר ו ר ה שם ם״ק‬
‫‪ 134‬שו״ע סי׳ תכ״ב סע׳ א׳‪ ,‬שם סי׳ ת״צ סע׳ ב׳‬
‫‪ 135‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ ת כ ״ ב ס״ק ד׳‪.‬‬

‫ג‬

‫'־‬

‫ומשנה ברורה שם ס״ק ג׳‪.‬‬

‫‪ 136‬משנה ברורה שם ס״ק י׳ וראה שם בטעמו‪.‬‬
‫‪ 137‬שו״ע סי׳ תרפ״ב סע׳ א׳‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ס״ק ג׳‪ ,‬ובס״ק ד׳ כתב‪ ,‬שיאמר‬

‫״‬

‫ע ל הנםיס"‬
‫ש‬

‫דרך בקשה לפני ״יהיו לרצון״‪ .‬וגם ב ב ר כ ת המזון אם שכח אינו מ ב ר ך ש ו ב ע י ׳ •‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כ כ׳ כ ד ע י ‪ -‬י ׳ י־׳‪ -‬י•י‪-‬ך י ‪-‬‬

‫‪1,‬‬

‫"כתהילך‬
‫^ ו לצאת לדרך לפני התפלה‪ ,‬ויי‪ -‬להקפיד מאד בכל טיול‪,‬‬
‫חנד‪,‬‬
‫נה להתפלל תמיד בזמן ולא לאחר את התפלה יתר על המידה‬
‫^‬
‫עמ‬
‫״׳־־״־״‬

‫י‬

‫מ‬

‫׳־״יי*‬

‫א י‬

‫ק י ץ‬

‫א‬

‫מ ט י י‬

‫ל שדי‪'-‬יי‬
‫^ — יל* '‪ ~1‬עפ עלית השדר !כדי שיספיק לטייל כמה שיותר במשך‬
‫ציציח ‪1‬או טלית!‪ ,‬יניח תפילין‪ ,‬וכשיגיע זמן ציצית ותפילין‬
‫ימ? ^‬
‫׳׳יוצר ״ * י י עליהן‪ ,‬יאמר ברכות השחר‪ ,‬פסוקי דזימרה‪ ,‬ידלג על ברכת‬
‫שיד בברכת ״אהבה רבה״‪ ,‬יקרא קריאת שמע והברכה שלאחריה‪,‬‬
‫יתפלל‬
‫• עשרה‪ ,‬ויצא לדרך‪ .‬כאשר יגיע זמן ק״ש יאמר את ברכת‬
‫‪..‬יוןי‬
‫ייקיא שוב ק ״ ‪ -‬י ‪. ,‬‬
‫^ נוספת היא‪ :‬שיתפלל עד ״ברכו״ ללא טלית ותפילין‪ ,‬וברגע‬
‫עי‬
‫ייזעטי* בטלית‪ ,‬יניח תפילין ויברך עליהן‪ ,‬וימשיך מ״ברכר׳ כסדר‬
‫עד‬
‫ת שמונה עשרה " י ‪ .‬ביום שני וחמישי כשיש לקרוא בתורה — אם‬
‫אץ‬
‫ף לקרוא בתורה מאשר לומר את פרקי התחנונים שאותם ניתן‬
‫׳‬
‫לימד‬
‫אח״כ״יי‪ .‬ובראש חודש — יקרא את ההלל ויתפלל גם מוסף‬
‫לפני‬
‫*^ לדרכו״*!‬
‫ף דיי״‬
‫‪1,‬‬
‫׳ ‪.‬נ ח תפילין ולהתפלל בדרך בזמן במקום שקט ובנחת‪ ,‬מאשר‬
‫ל‬
‫ית במהירות עם עלות השחר ״‪ .‬אך לפני היציאה לדרך יש לברך‬
‫' ^ייה‪ ,‬ברכות השחר ולפחות פרשה ראשונה של קריאת שמע־יי‪ .‬ויש‬
‫אחר את התפלה שמא יעבור זמנה‪.‬‬
‫^‬
‫ל ל ל ביחידות בזמן מאשר להתפלל בצבור שלא בזמן"י‪ .‬ויש‬
‫לחש‬
‫ל ל תמיד בצבור ובבית כנסת‪.‬‬
‫כים‬

‫חיוס‬

‫כי‬

‫י‬

‫ש‬

‫ןי‬

‫א ן ף‬

‫ע‬

‫ף‬

‫ש‬

‫גיע‬

‫א ה ר‬

‫‪:‬‬

‫ך י‬

‫ע ד י‬

‫כ‬

‫ה‬

‫ע‬

‫‪11‬‬

‫ע י י‬

‫ף ( י ‪ 1‬ס ל ל‬

‫‪1‬‬

‫ל‬

‫ף‬

‫ת ד ל‬

‫ה ת ס‬

‫ל‬

‫ה ת פ‬

‫מ ש נ ה‬

‫‪0‬‬

‫ב י י י ה‬

‫י‬

‫י‬

‫ז‬

‫^ ׳ ' ' " ׳‪' 1‬סי׳‬
‫י״־‪ .‬כיאור הלכה סי׳ נ״ח סע׳ א׳ ד״י• ‪-‬זי־ו‬
‫״ ץ דאה ימ‬
‫^‬
‫^‬
‫‪^ ^ ^ ,‬‬
‫ס״ק ‪.‬‬
‫‪ .‬יזדדר‪-‬‬
‫" ע׳ ב׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ו׳‪ ,‬ביאור הלכה שפ ד׳׳ה ‪.‬שיל יי'‬
‫״‬
‫י‪ /‬״"׳ ‪ :‬י‬
‫ייאה שי״ת ישכיל עברי ח׳׳ה או״ח סי׳ י׳׳ שי״"‬
‫עם צלית‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫ש‬
‫ה‬

‫ר‬

‫? ‪0‬‬

‫נ י ת ן‬

‫ס י‬

‫ל ק ן ן י‬

‫א ת‬

‫הש‬
‫ב‬

‫ח ז ר ת‬

‫ס‬

‫כ ה ד‬

‫ל ג ב י‬

‫כ ט‬

‫ה ן ע ל י ם‬

‫‪0‬‬

‫א פ י י ם‬

‫ה מ ש נ י מ י ם‬

‫‪3‬‬

‫ל ע ב ו ר ת ם‬

‫י‪-‬שחר כיצד ינהגו בתפלה‪.‬‬
‫‪3 9‬‬

‫י חגר״״‬
‫< יוסף שליט״א ״אור תורה״ שם‪.‬‬
‫ב י י י ה‬

‫‪1‬״‬

‫ס‬

‫"‬

‫־‬

‫־‬

‫ס‬

‫‪0‬‬

‫‪,‬‬

‫מ‬

‫‪.‬‬

‫ב‬

‫״‪ .‬י‪-‬ד ‪.‬בשעת‬

‫י • "•‬

‫הדחק׳׳‪.‬‬
‫‪!43‬‬

‫מ ש‬

‫מ י י‬

‫ח ״ ר‬

‫׳׳*ני• ברורה סי׳ מ׳׳ו ס׳׳ק ל׳׳ב‪ ,‬סי׳ רל״ג ס ?‬
‫ייאש הצבור׳׳‪.‬‬

‫ב י א ו ר‬

‫י׳‬

‫נ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה‬

‫ל‬

‫כ ה‬

‫סי׳ רל״‬

‫ה‬

‫ם ע‬

‫׳ א׳ ד״ה‬
‫‪59‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יא‪.‬‬

‫מוסף‬

‫תפלת‬

‫א( זמנה — יש להתפלל מוסף מיד לאחר תפלת שחרית‪ ,‬ואין לאחרה‬
‫יותר מסוף ש ע ה שביעית ]זמנית[ של היום‪ .‬מטייל שלא התפלל מוסף ער‬
‫ש ע ה זו רשאי להתפלל במשך כל היום עד כ־‪ 10‬דקות אהרי השקיעה י י י‪ .‬ואם‬
‫לא התפלל מוסף במשך כל היום אינו רשאי להשלימה ב ל י ל ה ‪.‬‬
‫‪, 4 3‬‬

‫ב( כשכר‪ — .‬אין לאחר יתר על ה מ י ד ה את תפלת ש ב ת ש מ א יעבור‬
‫זמן קריאת שמע‪ .‬מטייל הרעב במיוחד — רשאי לאכול עוגות או פירות לפני‬
‫תפלת מוסף אך יקדש לפני כן‪ ,‬וארוחה מ מ ש אין לאכול לפני תפלת מוסף‬
‫אלא מ י שחוא ח ו ל ה ‪.‬‬
‫‪1 4 6‬‬

‫יב‪.‬‬

‫תפילת‬

‫מנחת‬

‫א( זמנה — עיקר זמן תפלת מ נ ח ה הוא מ ת ש ע שעות ומחצה ומעלה‬
‫]שעות זמניות[ והיא הנקראת ״מנהה קטנה״‪ .‬מ כ ל מקום מטייל הממהר לצאת‬
‫לדרך רשאי להתפלל מ ש ש שעות ומהצה ]זמניות[ והיא הנקראת ״מנחה‬
‫גדולה״‪ ,‬וכל אדם רשאי להתפלל מנחה גדולה אם לא ימצא מנין אלא בשעה‬
‫ז ו ׳ ‪ .‬מ ו ט ב שהמטיילים יתפללו מ נ ח ה לפני ארוחת הצהריים או מיד אחר‬
‫כד ולא יסמכו על כר שאפשר לארגן תפלה מסודרת בזמן מנחה קטנה‪.‬‬
‫‪,7‬‬

‫‪1‬‬

‫‪48‬‬

‫ב( מ י שלא התפלל מנחה בזמן זה רשאי להתפלל עד שקיעת ה ח מ ה ׳ ‪.‬‬
‫ואם לא הספיק‪ ,‬רשאי להתפלל עד כ־‪ 10‬דקות אחרי השקיעה ולא יותר ״ י‪.‬‬
‫ואם הצבור מתאחר להתפלל יותר מזמן זה‪ — ,‬עדיף להתפלל מנחה ביחידות‬
‫לפני השקיעה ולא להכות לצבור יייי‪.‬‬

‫‪ 144‬שו״ע סי׳ רפ״ו סע׳ א ‪ /‬וראה שם סע׳ ד׳ אם איחר ל ה ת פ ל ל מ ו ס ף אם יקדים להתפלל‬
‫במשנה‬

‫ברורה שם ס״ק י״ג אם הוא ס מ ו ך לערב ואין לו‬

‫מנחה‪,‬‬

‫וראה‬

‫מוסף‬

‫ומנחה — כיצד ינהג‪.‬‬

‫זמנה דינה כדין‬

‫ולגבי סוף‬

‫סוף‬

‫זמן להתפלל‬

‫ת פ ל ת מ נ ח ה ראה שעי‬

‫הציון סי׳ רל״ג ס״ק כ״א‪.‬‬
‫‪ 145‬שו״ע סי׳ ק ״ ח סע׳ וי‪ ,‬סי׳ רפ״ו סע׳ א׳‪.‬‬
‫‪ 146‬שו״ע סי׳ רפ״ו סע׳ ג׳‪ ,‬ומשנה ב ר ו ר ה ס ״ ק ז׳‪ ,‬וראה שו״ע סי׳ פ״ט סע׳ ד׳‪.‬‬
‫‪ 147‬שו״ע סי׳ רל״ג סע׳ א׳‪ ,‬ומשנה ברורה שם ס״ק אי‪ ,‬סי׳ צ׳ ס׳׳ק נ״א‪.‬‬
‫‪ 148‬משנה ב ר ו ר ה סי׳ רל״ג ס״ק י״ד‪.‬‬
‫‪ 149‬משנה ברורה שם‪ ,‬ושער הציון ס״ק כ״א‪ .‬זמן זה הוא זמן בין ה ש מ ש ו ת דהיינו |‬

‫מ י‬

‫ל‬

‫כאשר מיל נחשב כ־‪ 18‬דקות‪ ,‬וליתר דיוק רשאי לסיים ת פ ל ת ו עד ‪ 13‬ד ק ו ת אחריהשקיעיי׳‬
‫ג‬

‫ראה שער הציון שם ס״ק י״ט‪ ,‬שו״ע סי׳ רס״א סע׳ ב׳‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה שם ס״ק כ״ ׳‬
‫ביאור ק ל כ ה שם ד״ה ״שהוא״‪ ,‬וראה קש״ע סי׳ ס״ט סע׳ ב׳‪ ,‬שו״ת א ג ר ו ת משה אי״י‬

‫‪1‬‬

‫סי׳ כ״ד‪.‬‬
‫‪ 150‬משנה ברורה סי׳ רל״ג ס״ק י״ד‪ ,‬וראה בשו״ת אגרות משה או״ח ח״ב סי׳ ס׳ ו ב ש ע ר י‬

‫‪0‬‬

‫המצוינים בהלכה סי׳ ס״ט ס״ק א׳ ש כ ת ב ו כי תפלה בצבור עדיפה‪ ,‬ויש הסוברים‪ ,‬שטיב‬
‫לאחר‬

‫את‬

‫תפלת‬

‫מנחה‬

‫כדי‬

‫להתפלל‬

‫ערבית‬

‫בזמן‬

‫ולקרוא ק״ש בזמנה‪ ,‬ע״ש‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כי‬

‫ההמון‬

‫אינם‬

‫מדקדקים‬

‫לחייי‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫טי‬

‫^‬
‫ל י ^ * י ל י ס הרואים‬
‫^ * ^ ‪ -‬ל א יספיקו להתפלל מנחה בזמנה‪ ,‬יתחיל הש״ץ‬
‫^׳ימינה‬
‫] ־ רם ע ד ״ ה א ־ ל הקדוש״‪ ,‬וכולם יתפללו עמו בלחש‬
‫י‬
‫י;?^״ ? ה ‪,‬‬
‫א ח י יענה אמן אחר ברכות הש״ץ‪ .‬לאתר ברכת ״הא־ל‬
‫י ‪,‬‬
‫ב ל ח ש בלי שהש״ץ יהזור על ת פ ל ת שמונה עשרה י ‪.‬‬
‫^‬
‫ל הנוסע‬
‫ייו! ‪^.‬‬
‫ג‪-‬יכב עד סמור לשקיעה — אם יש באפשרותו‪ ,‬עליו‬
‫וי^ ' ׳ ת פ ל ל ^‬
‫_ ה בעמידה‪ .‬ואם איו באפשרותו לרדת — יתפלל בישיבה‬
‫ל‬
‫בכריעות •‪••-‬י‪.‬‬
‫כח להתפלל תפלת מ נ ח ה — לאתר תפלת ערבית יאמר ״אשרי״‬
‫פלל‬
‫״ ר ה פעם נוספת בתשלומיו לתפלת מנחה״־׳‪.‬‬
‫ל מנחי• ‪,‬‬
‫נינה‬
‫״י• ו׳גרבית מ ב ע ו ד יום‪ ,‬ו ש מ ע אח״כ צבור המתפללים‬
‫‪.‬‬
‫^ > ר‬
‫אמן ו״קדושה״‪ ,‬א ע ״ פ שכבר התפלל ערבית‪ .‬המתפללים‬
‫^‬
‫׳ רי״‬
‫ס מנינים גם בצרוף אגשים שכבר התפללו ערבית " י ‪.‬‬
‫ק‬

‫ק י ו‬

‫ן ל‬

‫‪ :‬י ב ן‬

‫מ‬

‫< ‪5‬‬

‫ר‬

‫ר‬

‫ר‬

‫י‬

‫לד‬

‫ת‬

‫ל ע‬

‫זן(‬

‫ן (‬

‫ת ס ל‬

‫‪73‬‬

‫ל‬

‫ע ן א י‬

‫א י ס‬

‫יג‪.‬‬
‫‪2‬ז‪:‬‬

‫תפלת‬

‫ערבית‬

‫יל —‬

‫ידון‬
‫זמן תפילת ערבית מ ש ע ת יציאת שלשה כוכבים קטנים‪.‬‬
‫• כ־‬
‫^ ^ א ח י י השקיעה‪ .‬ב ש ע ת הדחק ניתן להתפלל ערבית מ־*‪13‬‬
‫^ית‬
‫^־יקיעח ונמשך זמנח לכתחילה ע ד חצות הלילה‪ ,‬ו מ י שנתעכב‬
‫?זעה זו — רשאי להתפלל עד עלות השחר י׳־׳ י‪ .‬מ י ששכח‬
‫•יזשלל‬
‫‪ ,‬בתפלת שחרית לאחר שמונה עשרה‪ ,‬״תחנון״ ו״אשרי״‪ ,‬יתפלל‬
‫׳•מו‬
‫׳ פעם נוספת כתשלומין לתפלת ערבית י ‪.‬‬
‫א‪ .‬יי מטייל ‪,‬״‬
‫ נ כ נ ס לבית כגסת ומצא שהצבור מתפללים ערבית מ י ד‬‫^‬
‫יחר‬
‫י מקדימים לקרוא ק״ש מבעוד יום — יקרא עמהם ק״ש בברכותיה‪,‬‬
‫יכ‬
‫‪ 8‬ן‬

‫א ו ז ף י‬

‫ה ו ‪ 1‬ס ל ל‬

‫ע‬

‫ע‬

‫גה‬

‫‪5 6‬‬

‫ע י ג י ע‬

‫יי״י״•^‬

‫״נח‬

‫‪,‬‬

‫? י א את שלושת פרשיותיה ללא ה ב ר כ ו ת " ‪.‬‬
‫עי‬
‫‪1 5 3‬‬

‫'* סי׳‬
‫י‬

‫רא‬
‫ס‬

‫‪,‬‬

‫^‬

‫ת‬

‫^‬

‫׳"‬

‫ל א ן ן ף‬

‫לי־בית‬

‫^‬

‫^‬

‫‪04‬‬

‫^‬

‫‪ 0‬י >‬

‫‪5‬‬

‫י כ י‬

‫‪15‬‬

‫ה‬

‫‪7‬‬

‫בתשלומיו‬

‫לתפלת‬

‫מנחה‪,‬‬

‫בערב כשירד מ ה ר כ ב יתפלל שמוגה עשרה‬

‫ע״ש‪.‬‬

‫ורמ״א שם‪ ,‬משנה ברורה ס״ק י׳׳ד‪.‬‬

‫ע אומר ח״י או״ח סי׳ כ״א‪ ,‬וראה שו״ת ציץ אליעור ח״י סי׳ מ״ו‪ ,‬שם חי״א‬

‫י‬
‫ש‬

‫׳ י ל ״ ה סע׳ א׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬זמן צאת הכוכבים הוא לאחר ״בין השמשות״ דהיינו מיל‬

‫שקיעה‪.‬‬

‫‪2 4‬‬

‫^‬

‫‪15‬‬

‫ומשנה‬

‫שם‪,‬‬

‫ובשו׳׳ת‬

‫יביע‬

‫אומר‬

‫ח״ג‬

‫או״ח‬

‫י׳ שו״ת כ ת ר אפרים סי׳ כ״ד‪.‬‬
‫ן ן ״‬

‫‪6‬‬

‫סע׳ ד׳‪.‬‬

‫ה׳‪,‬‬

‫ברורה‬

‫שאס אינו יכול לכוין בנסיעה‪,‬‬

‫ק׳׳ח סע׳ ב׳‬

‫ם י‬

‫‪5‬ו‬

‫ע ׳ א׳‪ ,‬משגה‬

‫״* סי׳ צ׳׳ד‬
‫כ י ז כ‬

‫‪1 $ 3‬‬

‫ב‬

‫ס‬

‫ברורה ם״ק‬

‫ד ‪ ,‬קש״ע סי׳ ם״מ סע׳ ו׳‪.‬‬

‫יש מ ח ל ו ק ת בפוסקים לגבי חישוב זמן הליכת מיל‪ ,‬יש הסוברים שמיל‬

‫י׳׳ ויש הסוברים ‪ 18‬דקות‪ ,‬לכן לכתחילה יש ל ה ת פ ל ל ‪ 18‬דקות אחרי השקיעה‬

‫ מיל ה מ ח ו ש ב ע״פ ‪ 24‬ד׳ ראה רמ״א סי׳ רם״א סע־ א׳‪ ,‬משנה ברורה שם ם״ק כ׳‪.‬‬

‫י ״ ע סי׳‬
‫״‬

‫םי‬

‫יי‬
‫^‬

‫ר‬

‫ק״ח סע׳ בי‪ ,‬משנה ברורה ס׳׳ק י׳׳ב‪ ,‬י״ג‪.‬‬
‫׳ רל׳׳ה סע׳ א׳‪ ,‬משנה ב ר ו ר ה ם״ק י״א‪ ,‬י״ב‪ ,‬וראה ביאור הלבה שם ד״ה ״ואס‬

‫׳ קש׳׳ע סי׳ ע׳ סע׳ א׳‪ ,‬שו״ת אגרות משה או״ח ח ״ ב סי׳ ם׳‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪61‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג(‬

‫מטייל המתפלל ערבית ביחידות — יתפלל רק אחרי צאת הכוכבים" •‬

‫ד( הנוסע בלילה — טוב שיאחר את תפלת ערבית ע ! הגיען למקום‬
‫ישוב כדי שיוכל להתפלל ב כ ו נ ה ‪ .‬מדריד החושש שאם יאחר את ת פ ל‬
‫ערבית עד ש ת ג י ע הקבוצה למחוז חפצה‪ ,‬ושם יתפזרו החניכים או ילכו לישוז‬
‫ויהיה ק ש ה לאוספם להתפלל בצבור — טוב שיעצור בדרך וידאג שכל‬
‫החניכים יתפללו יחדיו‪ .‬ובכל מקרה יקפיד שתפלת ערבית תהיה מיד בזמני׳‬
‫י ך לישון‬
‫ל‬
‫ולפני היציאה לפעילות לילה שמא ההניכים י‬
‫או ישכחו להתפלל‪ .‬לאהר התפלה טוב לקיים שעור קצר בהלכה או באגדה‪.‬‬
‫ת‬

‫‪1 5 9‬‬

‫ח ז ר ו‬

‫יד‪.‬‬

‫ספירת‬

‫ן י‬

‫ע י פ י ם‬

‫כ ו‬

‫מ‬

‫העומר‬

‫א( מטייל הנמצא בדרך בימי הספירה יזהר שלא ישכח לספור ספירת‬
‫העומר‪ .‬לכתחילה יספור מ צ א ת הכוכבים בתפלת ערבית‪ ,‬ואם לא ספר בתפלה‬
‫יספור במשך כל ה ל י ל ה ‪.‬‬
‫‪160‬‬

‫ב( אם שכח לספור בלילה‪ ,‬למחרת יספור ללא ברכה ובשאר הימים‬
‫ימשיך לספור ב ב ר כ ה ‪ .‬אם שכח לספור גם ביום — בשאר הימים יספור‬
‫ללא ברכה‪ ,‬ונכון שישמע הברכה מהש״ץ או מהבך ויתכון לצאת בכך‪ .‬טוב‬
‫להעיר לש״ץ שיתכוון להוציא בברכתו את אלה שהפסיקו לספור בברכה‪ .‬מי‬
‫שמסופק אם דילג על יום אהד — ימשיך לספור ב ב ר כ ה ־ ‪.‬‬
‫‪181‬‬

‫‪18‬‬

‫ג( מי ששואל אותו חברו בתפלת ערבית כמה עליו לספור — ישיב‬
‫לו כמה היה עליו למנות ביום הקודם‪ ,‬כי אם יאמר לו כמה עליו לספור‬
‫באותו יום — שוב לא יוכל לספור ב ב ר כ ה ״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫טו‪.‬‬

‫על‬
‫בצבור‬
‫יקפיד‬
‫בצבור‪,‬‬

‫המאחד‬

‫לתפלה‬

‫כל המטיילים להקפיד תמיד להגיע בזמן לכל תפלה כדי שיתפללו‬
‫כסדר •ולא יצטרכו לדלג על קטעים בתפלה‪ .‬מי שבכל זאת אחר לתפלה‬
‫להגיע לתפלת שמונה עשרה יחד עם הצבור כי היא עיקר תפלה‬
‫לכן ינהג באופן ה ב א ‪:‬‬

‫ הנכנס לבית כנסת‪ ,‬בכל מקרה תחילה יניח תפיליו׳‬‫א( שחרית‬
‫יאמר את הברכה ״על נטילת ידים״ ו״אלקי נשמה״ ]אם לא אמרם בהשכמה[‬
‫ברכות התורה‪ ,‬״ברוך שאמר״‪ ,‬״אשרי״ ו״ישתבה״ כי את הקטעים הללי‬

‫‪ 158‬משנה ברורה סי׳ צ׳ ס״ק ל״ב‪.‬‬
‫‪ 159‬משנה ברורה סי׳ פ״ט ס״ק מ״ב‪.‬‬
‫‪ 160‬שו״ע סי׳ תפ״ט סע׳ א׳‪ ,‬ביאור הלכה שם ד״ה ״לספור העומר״‬
‫‪ 161‬שו״ע שם סע׳ ז ‪ /‬משנה ברורה ס״ק ל״ד‪.‬‬
‫‪ 162‬שו״ע שם סע׳ ח׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ל״ז‪.‬‬
‫‪ 163‬שו״ע שם סע׳ ד׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק כ״ב‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫י אע‬

‫|! ע ר להשלים‬
‫׳ימן‬

‫אהר התפלה‪ .‬א ת ש א ר המזמורים שבפסוקי דזימרה יאמר לפי‬

‫*‬
‫ג (‬

‫אם‬
‫את הצבור ב א מ צ ע קריאת ש מ ע ו א ץ לו די זמן כ ד י לומר‬
‫*י* כל י‬
‫‪,‬‬
‫‪1.‬‬
‫י‪-‬״‪^ ,.‬־ קי דזימרי•‬
‫— לא יצטרף מיד לצבור אייא יאמר תהילה את ‪.,‬ברוך‬
‫י ‪.‬‬
‫י"‪,‬‬
‫״ישתבח״‪ ,‬יקרא ש מ ע כסדר ויצטרף לצבור ואת שאר המזמורים‬
‫י־‬
‫?לא‬
‫׳ ^לים אחר ה ת פ ל ה ‪. -‬‬
‫נ י צ א‬

‫״‪1‬‬

‫< מ‬

‫ע‬

‫< ו א‬

‫נ‬

‫י‬

‫ה‬

‫ר י ״‬

‫א נ ן ף‬

‫ושש שאם ינהג כר לא יספיק להגיע לתפלת שמונה עשרה עם‬
‫^‬
‫^‬
‫יתפלל מיד שמונה עשרה עם הצבור‪ ,‬אלא יתפלל ביחידות‬
‫מת י‬
‫י׳ בלי לדלג שום דבר‪ ,‬כי עדיף לסמור ״גאולה״ לתפלה מלהתפלל‬
‫׳‬
‫^‬
‫*די׳ כצבור‬
‫ואח״כ לקרוא שמע‪ .‬ואם חושש שזמן קריאת שמע יעבור‬
‫יקר‬
‫ל י לא הניח עדיין תפילין <•״••‬
‫^‬
‫שסיים ״ ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫•מיז קריאת שמע והצבור כבר החלו בתפלת שמונה עשרה‬
‫דא ‪,‬‬
‫א‬

‫לת‬

‫ח‬

‫מ י ך‬

‫א‬

‫א פ י‬

‫מ י‬

‫מידל‪6‬‬

‫״׳ו״ ו * ך ; ׳ ׳‬

‫ז‬

‫״‬

‫־־‬

‫־‬

‫" ־ ׳ ׳ ־ ־‬

‫‪-‬י‬

‫׳ *ר אם חושש שזמן תפלת שמונה עשרה יעבור — יתפלל‬
‫ה (‬

‫ל‪-‬‬

‫*בה‬

‫^ — מי‬
‫*בת‬
‫תחילה‬
‫י‬
‫ילכל‬
‫לי הזמו‬
‫כל‬
‫ מי‬‫> מנחה‬
‫‪.‬‬
‫^‬
‫׳‬

‫י‬

‫ן‬

‫א‬

‫ע‬

‫ה י ״‬

‫ע ע ן ך ה‬

‫מ ו נ ה‬

‫שאחר לתפלה בשבת‪ ,‬ידלג על המזמורים המיוחדים‬
‫את המזמורים הנאמרים בכל יום כי הם תדירים‬
‫כד יוסיף להתפלל את מזמורי השבת‪ ,‬אך את ״נשמת‬
‫שאתר לתפלת מנהה‪ ,‬אם חושב ש י י ק לסיים את‬
‫עשרה‬
‫^‬
‫^‬
‫ס פ‬

‫״‬

‫י ג י ע‬

‫ל‬

‫ק‬

‫ן‬

‫ך‬

‫ש‬

‫ה‬

‫״‬

‫ב ש מ ו ב ה‬

‫י ת ח י ל‬

‫‪,‬‬

‫״ ' ״ י ״ יאמר אח״כ‪ ,‬אך אם הושב שלא יספיק לעשות זאת ‪ -‬י מ ת ן‬
‫ע‬
‫*•ישי•'־־ י‪ .‬ואם הצבור כבר החלו להתפלל ערבית ]מבעוד יום‪ 1‬־־ך‬
‫ית‬
‫תחילה מגחה ואח״כ יתפלל שמונה עשרה של ערבית עם הציבור­‬
‫י יכרכיתיה יאמר אחרי ה ת פ ל ה ׳ ' ‪.‬‬
‫ד‬

‫‪6‬‬

‫י‬

‫פ ל ל‬

‫‪17‬‬

‫*‬

‫‪1 6‬‬

‫‪,‬‬
‫?יי״ע‬
‫* סי׳ ג״כ סע׳ א׳‪ ,‬רמ״א שם‪ ,‬משנה ברורה ס״?‬
‫ע׳ ו׳‬
‫‪ 0‬י‬

‫נ י‬

‫' ׳־לא י‬
‫ע ׳ ב׳‬
‫י• ׳ משנה ב ר ו ר ה שם ס״ק י׳׳א‪.‬‬
‫י א י‬

‫ס‬

‫^‬

‫‪.‬‬

‫כ א‬

‫^‬
‫"‬
‫* עו״ע י י ״ '‬
‫סי׳ ‪-‬ק״ט סע׳‬
‫ע‬
‫^ י״יז ״הנכנס‬
‫ע‬

‫י‬

‫מ י‬

‫ק י‬

‫א‬

‫ס ן ל ׳‬

‫‪,‬‬

‫ל י‬

‫״‪,‬״‬

‫י‬

‫ה‬

‫^‬
‫יייי׳‬
‫׳׳‬
‫א ‪ /‬משנה ב ר ו ר ה‬
‫ג‬

‫מ‬

‫ש‬

‫^‬

‫ו‬

‫צ‬

‫ל‬

‫נ‬

‫ה‬

‫‪3‬ב‬

‫ו‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ק‬

‫ל‬

‫נ‬

‫ס״ י‬

‫ם‬

‫‪5‬‬

‫מ‬

‫ם‬

‫״ל‬

‫מ‬

‫‪,‬״‬

‫מ‬

‫ו‬

‫'‬

‫׳‬
‫"י‬
‫ח‬

‫מ‬

‫‪/‬‬

‫קש״ע םי׳‬

‫ל ‪ ,‬ת ש מ י ״ ייני־‬
‫כ‬

‫‪ ,‬״ו ס ?‬
‫יייאור הלכה‬
‫״ י ״ ״ ״ ~‬
‫" ״ י‬
‫״ ב׳‪ ,‬וראה שם ס״? י ׳‬
‫מ‬

‫״‬

‫שם‬

‫ק‬

‫משנה ב ר ו ר ה סי׳ נ״ב ם״‪.‬ק‬
‫‪0‬ל‪ *1‬משנה ב ר ו ר ה שם ס ״ ק ב­­‬
‫ם״קק י״א‪.‬‬
‫״׳״״ז‬
‫י׳׳א•‬
‫ברורהה סי׳ רל״ו ס ״‬
‫משנה ב ר ו ר‬
‫ה׳‪.‬‬

‫‪6 9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫ז‬

‫׳‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א‬

‫ד ‪ ,‬צ ב ו ר‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ב‬

‫^ ן!‬
‫ז( ערכית — מי שאחר לתפלת ערבית זמצא‬
‫עשרה‪ ,‬אם אינו יכול להתפלל במנין אחר יתפלל עמם שמונה עי׳*‬
‫אח״כ יקרא ק״ש ו ב ר כ ו ת י ה ‪.‬‬

‫ןר‬

‫ר‬

‫לן‬

‫‪,7,‬‬

‫וירל‬

‫ביקרי׳‬

‫‪.‬‬
‫ח( המתפלל כיחידות — מי שאהר ונאלץ להתפלל ב י ח‬
‫דומה — לא יאמר ״ברכו״ לפני קריאת שמע‪ ,‬י״ג מידית׳ ל י " ׳ *‬
‫כ ג ו ן ‪ :‬יקום פורקן‪ ,‬מלבד הפסוקים המתורגמים שב״ובא לציון״ ז״י זי‬

‫ארמי*‬
‫חורי׳‬

‫״‬

‫פסוק‬

‫‪,‬‬

‫״‪*,‬‬

‫‪.‬‬

‫י ד ו ת‬

‫‪01‬‬

‫כ‬

‫‪1‬‬

‫ולא ת פ ל ה " ‪.‬‬
‫ט( מ י שכבר התפלל ושומע צבור מתפללים יאמר אתם ״‬
‫ראשון של ״שמע ישראל״‪ ,‬״עלינו לשבח״ ויענה ל״קדושה״‪ ,‬הואיל‬
‫אלה מקדשים ומשבחים את הקב״ה ‪.‬‬

‫ב ר כ י‬

‫׳‬

‫ט ע י ם‬

‫ו ב‬

‫‪17:1‬‬

‫אי״ה מ ל י ו ן ה כ א ן‬

‫]המשד‬

‫‪ 171‬שו׳׳ע סי׳ רל״ו סע׳ גי‪ ,‬משנה ברורה ס״ק י״ב‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫‪7‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫א‬

‫י‬

‫מ‬

‫'‬

‫ש‬

‫נ‬

‫י‬

‫'‬

‫ב‬

‫י‬

‫י‬

‫ר‬

‫ד‬

‫'‬

‫ס י‬

‫נ‬

‫'‬

‫"‬

‫ה‬

‫‪ 173‬ראה שו״ע סי׳ ס״ה סע׳‬
‫או׳׳ח ח׳׳ג סי׳ פט‬

‫חכמים‬

‫היו‬

‫שק‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ס‬

‫ב‬

‫׳‬

‫״‬

‫׳‬

‫ק‬

‫ג‬

‫‪.‬‬

‫א‬

‫׳‬

‫ס י‬

‫׳‬

‫'‬

‫״‬

‫ו ר מ‬

‫א‬

‫ם‬

‫ש‬

‫"‬

‫ו ב ס‬

‫"‬

‫״‬

‫׳‬

‫״‬

‫ק כ‬

‫ת‬

‫'‬
‫ס ע‬

‫ה‬

‫"‬

‫ה‬

‫ס‬

‫ב‬

‫‪/‬‬

‫שו״ת‬

‫‪,‬‬

‫נ ד י‬

‫׳׳‬

‫ה‬

‫כ‬

‫ל‬

‫כ‬

‫י‬

‫ע‬

‫ן‬

‫א‬

‫ד‬

‫מעבירות‬
‫ם‬

‫ש‬

‫א‬

‫י‬

‫ל‬

‫ל ו‬

‫מותר‬
‫ג י ף‬

‫נ‬

‫ק‬

‫לי‬
‫י‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ה נ י ח‬

‫ל‬
‫ב‬

‫י‬

‫י‬

‫ת‬

‫י‬

‫ב ש ם ה ‪ /‬א ב ל ה ה ל כ ה א י נ ה כ ך ; א ה ב ת ה׳ ל ע ם י ש ר א ל ה י א‬
‫מוותר‬

‫ע ל כבודו‪ ,‬וצלה ל ע ם‬

‫ישראל‬

‫לשזם על‬

‫דוח של קדושה וטהרה על דמ״ח אבריהם‬

‫נופו מ מ ש‬

‫ושס״ה‬

‫גידיהם‬

‫'‬
‫ג ד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ת פ י‬

‫א‬

‫י‬

‫ו‬

‫ילי׳‬

‫שמות‬

‫" ' י‬

‫אגרי‬

‫משיי‬

‫ח‬

‫י‬

‫להעזי*^‬

‫'' ^'‬
‫ל ו‬

‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫שהקב* '‬
‫‪3‬‬

‫‪7‬‬

‫^‪,‬ןךימ)‬

‫׳ ״ "'‬

‫הקדושים׳‬

‫לטהרם‬

‫הרב מ״מ כשר‪ :‬פ ת ח דבר לסי‬

‫‪64‬‬

‫"‬

‫א‬

‫ו כ ת ב שם שמנהג העולם לומר גם י״ג מדות עם הצביי•‬

‫שאמרו ש ר ק א ד ם נקי‬
‫ת פ י ל י ו‬

‫ק‬

‫"‬

‫א‬

‫ס‬

‫ק‬

‫> ס‬

‫ס י‬

‫ק‬

‫ס‬

‫ק‬

‫י‬

‫‪0‬‬

‫ולק‬

‫ד ע ן ם‬

‫דברי ם ״‬

‫‪,‬יי<׳ ה‬

‫'‬
‫׳‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪1‬‬

‫י י מצגר‬

‫חלב ‪ -‬חלב פיתח ‪ -‬ייו לבי‬
‫ביאור ב מ כ י ל ת א דרשב״י‬

‫מ‬

‫נ ו‬

‫לדן‪.‬‬

‫בניכיל‬

‫ך ׳ ׳ ז‬

‫ת א‬

‫^ ״ " " )מכת־יי ירושלים תשט״ו( שמות יג‪ ,‬ה‪ ,‬עמ׳‬
‫) ד ' נאמר‬
‫^ ^ ‪.‬רץ ^ זבת הלב ודבש‪ ,‬ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש‬
‫^‬
‫׳ ^ ׳לו ארץ חמשת עממיו‪ ,‬אף כאן ארץ חמשת עממין‪ .‬מיכן‬
‫^ ׳ ין ‪,‬‬
‫אין מביאים ביכורים מעבר לירדן‪ ,‬שאינה ארץ‬
‫י‬
‫^ ח ל נ וד‬
‫מדכתיב בשמות שם ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬וכתיב גמי‬
‫״‬
‫׳י ת‬
‫שם( ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬ומדובר שם על ארץ חמשת‬
‫־ ור‬
‫י ם״א מ״י דברי ר׳ יוסי שם‪.‬‬
‫י*נה‬
‫י* לתא ךךי‪_-‬״ ‪.‬‬
‫הז״י‪/‬‬
‫)מהדורת הרד״צ הופמן( לעיל מיניה שם )עפ״י‬
‫‪,‬‬
‫מיבא‬
‫אל‪,‬‬
‫איכר ^ י י ^ י י הנאים בפירוש הפסוק ארץ זבת חלב ודבש‪ :‬ר׳‬
‫^ זה חלב הפירות‪ ,‬דבש זה דבש תמרים‪ ,‬ר׳ עקיבא אומר‬
‫^ ז ^‬
‫)מן הבהמה(‪ ,‬וכן הוא אומר והיה ביום ההוא יטיפו ההרים‬
‫חגנ‬
‫^‬
‫^ •כנה חלב )יואל ד‪ ,‬יח(‪ ,‬דבש זה דבש יערות )דבורים(‪ ,‬וכן‬
‫ם אל היער והנה הלר דבש )שמואל־א יד‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫ו‪:‬ר‬
‫• שריה״ג מוכרח לסבור כר׳ אליעזר ולא כר״ע‪ ,‬שהרי‬
‫^ורי‬
‫איץ‪ ,‬ולכן שייר לומר דעבר הירדן פטורה מן הבכורים‪,‬‬
‫‪£‬אי‬
‫זבת חלב ודבש‪ ,‬שאין בה חלב פירות‪ ,‬כגון גפן תאגה ועוד‪,‬‬
‫^כן ״‬
‫׳ ינו דבש תמרים‪ ,‬כמו בארץ חמשת עממין‪ ,‬אבל לדעת ר״ע‬
‫׳•מ‬
‫זבת חלב ודבש היינו חלב בהמה ודבש דבורים‪ ,‬אין שום קשר‬
‫^‬
‫בין‬
‫^ ^יי היוצאים מן החי לבכורים שהם חובת הארץ‪ .‬ומובן מאליו‬
‫?אץ‬
‫׳תלות חיוב הבאת בכורים בארץ שיש בה חלב בהמה ודבש‬
‫בורי‬
‫‪3‬‬

‫א‬

‫כ א ן‬

‫כףיס‬

‫כ ו ׳‬

‫ה ג ל י‬

‫ס‬

‫א‬

‫כ ד <‬

‫כ י ר‬

‫ן ה י י‬

‫‪ 3‬כ ן ף י ס‬

‫ס‬

‫>ו‬

‫א ה‬

‫ם‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫ג (‬

‫ה‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪7 1 ,‬‬

‫ח ל כ‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ס‬

‫ע ן ת‬

‫א ו מ ר‬

‫י ז ע‬

‫אה‬

‫ס‬

‫ל ן מ ר‬

‫ן ז ק‬

‫ת‬

‫י ו‬

‫גה‬

‫ך‬

‫ד כ‬

‫ה‬

‫א ך‬

‫י‬

‫‪3‬אף‬

‫י‬

‫ד‬

‫סי<‬

‫יהד‬

‫ג ר‬

‫ף ^ ס מוכרחים שהרי בפרשת מטות )במדבר לב‪ ,‬א—ד( כתוב ומקנה‬
‫יאיבו ולבני גד עצום מאוד וגר‪ ,‬הארץ אשר הכה ה׳ לפני‬
‫ת יי '‬
‫ע י * י ארץ מקנה היא ולעבדיך מקגה‪ .‬הרי שבעבר הירדן ששם התגחלו‬
‫ר< י ו ס י *י שבטים היה מקנה רב‪ ,‬וממילא היה שם הרבה חלב‪ .‬וע״כ אם‬
‫*ומי שעבר הירדן אינה ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬הרי שהוא אינו יכול‬
‫‪3‬‬

‫מ י‬

‫ע ד‬

‫ר א ל‬

‫ב‬

‫א‬

‫‪0‬‬

‫נ‬

‫י ו י ׳ י‬

‫^ ^ ־ כדעת ר״ע שג‪-‬כ סובר דאין מביאים ביכורים בעבר הירדן‪ ,‬אבל לא מטעמו‬
‫יש לומר‬
‫״ ׳ אלא כדעת ר׳ שמעון בספרי דברים פי׳ רצם‪ :‬ר״ש אומר פרט לשבעבר‬
‫יו שנטלו מעצמם ובירושלמי ביכורים פ׳׳א ה׳׳ח מאי ביניהון )בין ר״ש לריה׳׳ג( אמר‬
‫ו חצי שבט מנשה ביניהון‪ ,‬מ״ד אשר נתתי לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט‬
‫לא נמלו מעצמן‪ ,‬מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב‬
‫• ‪ -‬וכן יש לבאר הגמ׳ בכורות ו‪ ,‬ב דבעי למילף מהך קרא דחלב מן החי שרי‪,‬‬
‫אליבא דר׳׳ע ולא אליבא דר׳׳א‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫י י ה‬

‫ג‬

‫ן ז י ף‬

‫י‬

‫א כ י‬

‫כ ש‬

‫ך‬

‫ז ל א‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לסבור בפירוש הפסוק כר״ע שמדובר בהלב בהמות‪ ,‬אלא כר״א שחלב זי׳י‬
‫ח ל ב פירות‪ ,‬והיינו גפן ותאנה ושאר פירות הנוטפים‪ ,‬שבהם נשתבחה ארז‬
‫‪,,‬‬
‫ישראל ולא עבר הירדן•‬
‫והנה ר״ע הביא סיוע לדבריו מדברי קבלה‪ ,‬ואילו ר״א לא הביא כי׳י‬
‫סיוע לדבריו‪ ,‬לכאורה היה צריך להיות להיפר שהפשט של חלב בכל מ ק‬
‫הוא חלב בהמה‪ ,‬וכר״ע‪.‬‬
‫אך נראה שבתורה פשוט הדבר שארץ זבת חלב היינו חלב פירות‪ ,‬שהרי‬
‫בפרשת שלח )במדבר יג‪ ,‬כג( כתוב אצל המרגלים ששבו מארץ כנען‪ ,‬וישאוהו‬
‫במוט‪ …‬ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים‪ …‬ומן הרמונים ומן התאנים‪ ,‬ו א ח י‬
‫נ*בן )פסוק ז( כתוב וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה‪ .‬הרי שזבת הלב ודבי­‬
‫ק ה על פירות ־‪,‬ומשום כך י״ל ד ר ״ ע הביא ראיה לדבריו מדברי קבלה שאפשר‬
‫לפרש ארץ זבת הלב על הלב בהמה‪ ,‬ודבש היינו דבש דבורים‪) .‬ועי׳ רד״ק‪,‬‬
‫יואל ד‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫ויתכן שכן מבואר גם בגמ׳ דחלב ודבש היינו חלב ודבש פירות‪ ,‬שכן‬
‫מציגו בכתובות קיא‪ ,‬ב ‪ :‬רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק הזנהו להנהו עיזי‬
‫דקאכלן תותי תאיני‪ ,‬וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מינייהו ומיערב‬
‫בהדי הדדי‪ ,‬אמר היינו זבת חלב ודבש‪ .‬ובחא״ג מהרש״א שם מבאר דלפי‬
‫פשוטו של מקרא הו״ל למימר בכל חד זבת באנפיה נפשיה‪ ,‬וכתב חד זבת‬
‫אתרווייהו‪ ,‬שהן זבין ומעורבבין‪ .‬הרי מבואר דדבש וחלב קאי אפירות‪.‬‬
‫ו ם‬

‫אך יש לבאר כונת הגמ׳ דדבש מנטף מהתאנים וההלב מהעזים‪ .‬וכן נראה‬
‫מירושלמי פאד‪ ,‬פ״ז ה ״ ג ‪ :‬מ ע ש ה באהד שקשר עז לתאנה ובא ומצא דבש‬
‫וחלב מעורבין‪ .‬וראה עוד כעין זה בתנחומא פרשת תצוד‪ ,‬פיס׳ יג‪ .‬אף‬
‫שבירושלמי ותנהומא שם לא נזכר הפסוק זבת וחלב ודבש‪ ,‬אך הענין א ח ה‬
‫דדבש מ ה ת א נ ה והלב העז נתערבו יחד‪ .‬וא״כ לפנינו פירוש נוסף לפסוק זבה‬
‫חלב ודבש‪ ,‬דחלב הכונה ליוצא מן הבהמה‪ ,‬ודבש הוא מן חפירות הגדלים‬
‫בארץ •א‪.‬‬
‫יש להוסיף שמצינו בירושלמי המלה חלב במובן חלב פירות ולא חלב לן‬
‫החי‪ .‬בירושלמי ש ב ת פי״ט ה״ד‪ .‬איתא דקטן שנולד כל ז׳ ימים מותר להאכילו‬
‫ה ל ב תרומה ולסוכו שמן תרומה‪ .‬וכ״ה בירושלמי יבמות פ ״ ח ה״א‪ .‬ברור לכל‬
‫שחלב תרומה היינו חלב פירות החייבים בתרומה כמו יין מן ה ע נ ב י ם ‪) .‬ראה‬
‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫יש להוסיף שבתרגום‬
‫בארמית‬
‫כפירושו‬

‫ דב או‬‫של‬

‫ר׳׳א‬

‫מתרגם‬

‫אונקלוס‬
‫דייב )ראה‬

‫חלב‬

‫פירות‪,‬‬

‫בכל‬

‫אוגקלוס‬
‫שהארץ‬

‫מקום‬

‫ארעא עבדא‬

‫ויקרא פס״ו‬
‫מצמיחה‬

‫פס׳‬

‫פירות‬

‫חלב‬

‫ב(‪.‬‬

‫הנוטפים‬

‫ודבש‪,‬‬

‫לכשתרצה‬
‫חלב‪.‬‬

‫קיב‪ ,‬א‪ .‬ובתרגום המיוחם ליונתן‪ ,‬ובתרגום ירושלמי דברים ו‪ ,‬ג וכן‬

‫אף כי‬

‫ז ב‬

‫ל ו מ ר ד‪-‬ר״ז‬

‫וראה‬

‫כתובית‬

‫ב ת ר ג ו ם ירושלמי‬

‫כת׳׳י רומי שם‪.‬‬
‫‪2‬א וכן בפירוש רש׳׳י ש מ ו ת שם ע׳׳פ הגמרא‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫במקום אחר ביארתי שזהו גם הפירוש ב ת ו ס פ ת א כ ר י ת ו ת פ״א ה ״ ז ‪ :‬אכל י כ י ל ה קעילי*‬
‫או‬

‫‪66‬‬

‫ששתה‬

‫ח ל ב ודבש‬

‫הי‪-‬ז‬

‫לוקה‬

‫ארבעים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ועובר‬

‫בלא תעשה‪,‬‬

‫וכשם‬

‫שאם‬

‫היה‬

‫כהו‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ק י כ‬

‫ו העדר‬
‫י׳ שם מ ה‬
‫^ ^ * ר ‪ .‬ח ל ב תרומה‪ ,‬ואין פירושו מ ת ק ב ל כמבואר ל מ ע י י ן ( ‪.‬‬
‫? י בחז״ל ש ה מ ל ה ח ל ב פירושה יין לבן‪ ,‬והוא בברייתא‬
‫׳׳ מד‬
‫^היי כל צ מ א לכו למים )ישעיה בה‪ ,‬א( יכול כמים‬
‫^‬
‫**גן ; ‪-‬‬
‫ברי תורה‪ ,‬ת ״ ל יין וחלב )שם בסוף הפסוק(‪ .‬ובראה שגם‬
‫^‬
‫ן‬
‫^ ז ׳ ^ ל פ ; שיין משמה‪ ,‬אר ל א מ צ א ת י לפ״ש שחלב משמח‪.‬‬
‫^יור ‪-‬‬
‫• !אחרי כ ת ב י ראיתי בפי׳ מ ד ר ש תבאים )לר׳‬
‫_‬
‫אייגה '‬
‫ו '‬
‫*ם ש נ ת ק ש ה בזה‪ .‬ובחי׳ ה ר מ ״ ש כ ת ב שחלב מ ש מ ח ומשכר‪,‬‬
‫סי׳‬
‫עתב כב״לו‬
‫ להעי‬‫׳ י כאן ב מ ה ש ט ע ה ח׳׳א י בקבעו שהמתרגם לשיר השירים‬
‫טעה‬
‫ות תלמודיים וצירופם‪ ,‬וציין כדוגמא בולטת את עבין ניסוך‬
‫לכ ^ י‬
‫^ הפסיק בשיר השירים שתיתי ייני עם הלבי )פר׳ ה פס׳ א(‪,‬‬
‫^‬
‫נ‬
‫ן ^ ^ י ׳ י וחמר חיור דנםיכו כ ה נ י א על מדבחי‪ .‬שזה גםתר מהגמ׳ ב ״ ב‬
‫*ז‪,‬‬
‫^ ׳ א דייו ל ב ן פסול לנםכו על גבי המזבח‪.‬‬
‫^‬
‫ ל א הבין הגמ׳ שם‪ ,‬וממילא גם ל א א ת התרגום‪ ,‬דבגמ׳‬‫י‬
‫מ‪1‬ו‬
‫אדום ש ש ה ה הרבה זמן ונתקלקל‪ ,‬ומשום כך אזל םומקיה ואתי‬
‫חי ^‬
‫^ שמדויק בדברי ר ש ״ י במנחות שם דלא הוד‪ ,‬חשיב יין אלא‬
‫א‬
‫י ש בו עיקר אדמומית טפי לא‪ ,‬ולכן יין אדום שנתקלקל‬
‫~‬
‫ן‬
‫יגיזלבן‬
‫לגבי ה מ ז ב ח ״ ‪ ,‬א ב ל התרגום לשיר השירים מ ד ב ר משני סוגי‬
‫‪4‬‬

‫ב ז צ י ג ו‬

‫ד ל ׳ ׳‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ו ת‬

‫ע י‬

‫מ‬

‫ם‬

‫מ ך ה‬

‫מ ח י ן‬

‫ל‬

‫ד < ן נ ה‬

‫ה כ ן נ ה‬

‫כ‬

‫‪3‬‬

‫י י ז‬

‫ו י ל ף‬

‫י ׳‬

‫(‬

‫ורן‬

‫ל ב ו ‪ ,‬י‬

‫י ‪-‬‬

‫ף‬

‫י‬

‫כ‬

‫ה‬

‫‪3‬‬

‫נ‬

‫ב‬

‫ת‬

‫י ו‬

‫ן׳‬

‫ס ו ך‬

‫כ‬

‫פז‬

‫י‬

‫א‬

‫ה‬

‫א‬

‫ע ל‬

‫‪ 3‬ר‬

‫ו ר‬

‫ד ן ס >‬

‫ר‬

‫פ ם‬

‫ה ס י‬

‫ו ע‬

‫ל‬
‫״‬

‫ל‬

‫ו נ ה‬

‫ל‬

‫לעבודה‬
‫נ‬

‫ף‬

‫ו ח י י ר‬

‫^‬

‫״ ב מיתה‪ .‬כ ך אם היה ח כ ם א ס ו ר ל ל מ ד ולהורות‪ .‬מ ו ב א ב ב ר י ת ו ת יג‪ ,‬ב‪,‬‬

‫י‬

‫ב י א ת מקדש פ״א ה״ג‪ .‬ונראה דאין הכינה ל ח ל ב מ ן‬

‫'ימה‪,‬‬

‫א להלכה‬
‫א י י ״ ‪1,‬‬

‫ייי‬
‫^‬

‫‪.‬שכר‬

‫?לית‬

‫ש י י י‬
‫ן ע‬

‫תמרים‬

‫ודבש‪,‬‬

‫מענבים‬

‫י‬

‫ב ר מ ב ‪ -‬ס הל׳‬

‫ו‬

‫שהן‬

‫ברור‬

‫לא‬

‫ערך‬

‫שהוא‬

‫ל ב ן )ר׳‬

‫עה״ש‬

‫תמרים‬

‫מיוחדים‬

‫המשכרים‪,‬‬

‫שכהן‬

‫שעבד‬

‫שתוי‬

‫חייב‬

‫חלב‬

‫בהמה‬

‫קודם‬

‫שיורה <ועי׳‬

‫ישתה‬

‫חלב(‪,‬‬
‫והם‬

‫מיתה‪.‬‬

‫ותני‬

‫לה‬

‫באזהרה‬

‫והדברים‬

‫בברייתא יחד‬
‫במיתה‪.‬‬

‫ולא‬

‫מוכרחים‬

‫ש׳׳ך יור״ד סי׳‬

‫אבל‬

‫דמעולם‬

‫לא‬

‫ר מ ב ם׳״ק כ(׳‬

‫ששתי• ח ל ב ׳ ל א ישא א ת כסיו‪ .‬וראה עולת תמיד ומג״א או״ח סי׳ ק כ ח סע׳ לח­‬
‫מדרש‬

‫^ ׳‬

‫מובא‬

‫ש ב ת כג‪ ,‬א‪ ,‬פי׳ רש׳׳י‬

‫בר׳׳ן‬

‫בראשית ר ב ה פר׳‬
‫א‬

‫י׳‬
‫•יי׳מ‬

‫יאי•‬

‫ורד׳׳ל‬
‫ש‬

‫ש‬

‫ט ר א ש ו ן (‬

‫ת ו ״ ש ויחי‬

‫ה מ ס ו ר ה עמ׳‬

‫ס‬

‫‪,‬‬

‫צ ח פי׳‬
‫ה‬

‫ע‬

‫י‬

‫ב‬

‫ם‬

‫א‬

‫<‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ש פ י‬

‫א‬

‫‪,‬‬

‫ט‪:‬‬
‫י‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ב‬

‫כ ב ם ביין‬
‫‪3‬‬

‫ן‬

‫ורביגו‬

‫ר‬

‫י‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ן‬

‫ך‬

‫ן ן פ ס ן ק‬

‫פ מ ״ מ א ו ת קע‪ .‬ועי׳‬

‫מ‬

‫ישעיה‬

‫ל ב ו ש ו זה‬
‫ר‬

‫ר‬

‫ש י י ן‬

‫ש‬

‫ן‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ן‬

‫ב מ א מ ר ו של הר״ר‬

‫שופטים ד‪ ,‬ים‪,‬‬

‫החלב‪.‬‬
‫ל‬

‫ב‬

‫ש‬

‫י‬

‫ן‬

‫ג‬

‫נ‬

‫י‬

‫ס‬

‫רלב״ג‬

‫ו ב מ ת נ ו ת כהוגה‪ ,‬יפה‬
‫ר‬

‫ק‬

‫מ‬

‫א‬

‫ח‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ל ‪.‬‬
‫ב‬

‫‪,‬‬

‫ד ה‬

‫ועי׳‬
‫יי‬

‫נ ו‬

‫מתת־יה‬
‫יין‬

‫לבן‪.‬‬

‫מרגליות ז ‪ -‬ל ב ס פ ר ו המקרא‬

‫ס ב ‪ -‬ם ר ‪ ,‬על ״ארץ ז ב ת ח ל ב ודבש״‪ ,‬ולא ראה פ ל ו ג ת א דר׳׳א ור׳׳ע במכילתא‬

‫דרשב׳׳י י‪.,*,.‬‬
‫הנ ל‪ ,‬דעפי״ז מ ב ו א ר ו ת היטב הערותיו שם‪.‬‬
‫^‬
‫א קיום היונק‬
‫להעיר שהרד׳־ק ישעיה שם מ פ ר ש ה פ ס ו ק על ח ל ב אם‪ ,‬כשם שהחלב‬
‫ל ו ׳ כ ך דברי ת ו ר ה ק י ו ם הגשמה וגדולה‪.‬‬
‫כיזרליץ שנה מ ח ו ב ר ת ב ט ב ת תשל׳׳א עמ׳ ‪ ,212-211‬ושם שנה מ א ח ו ב ר ת א ת ש ר י ‪-‬‬
‫ל י י תשל׳׳ב עמ׳ ‪.130‬‬
‫^‬
‫ן נראה מ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ן ב ״ ב שם‪.‬‬

‫‪ 4‬״‬

‫ש‬

‫ה ו‬

‫ו ג י ו‬

‫כ ס‬

‫י כ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ד‪6‬‬

‫יין‪ ,‬יין אדום‪ ,‬ויין לבן מטבעו‪ ,‬ושניהם כשרים לנסך על המזבח‪ ,‬דלא מצינו‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בשום מקום דלנסוך בעינן דוקא יין אדום‪ ,‬ולא לבן‪) .‬ומתרגום זה הביא היפה‬
‫תואר שם ראיה דיין לבן נקרא בלשון מקרא חלב(‪.‬‬
‫והדברים מפורשים בשו״ת תשב״ץ חי׳א סי׳ פה ו ז ״ ל ‪ :‬אבל יין שתחלת‬
‫ברייתו הוא לבן אפילו לכתחילה כשר לנסכים‪ …‬אבל הלבן החשוב שכן הוא‬
‫דרך ברייתו שפיר מיקרי יין‪ ,‬וקרא דאל תרא יין כי יתאדם לא אתא למעוטי‬
‫אלא האדום שנתלבן מ פ נ י גריעותא‪ .‬ובסוף דבריו שם הביא ה ת ש ב ״ ץ ראי‬
‫לדבריו מתרגום שיר השירים שלפנינו‪ ,‬ע י י ״ ש ‪ .‬ולא עלה על דעתו לומר‬
‫שהתרגום ט ע ה )ח״ו( בהבנת ה ה ל כ ה ‪.‬‬
‫ד>‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫וראה עוד בשו״ת תשב״ץ ח״א סי׳ נז וח״ג סי׳ רמו בענין יין לבן לקדוש‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫וראה ב ס פ ר מתת־יה שם‪ ,‬ובשדה ירושלים )לר׳ אפרים זילבר( על ת ר ג ו ם שיר השירים שם‪.‬‬

‫גתקבל במערכת‬
‫ס פ ר ז כ ר ו ן ע ל פ י ר ו ש ר ש ״ י ל ת ו ר ה לרבי אברהם ב ק ר א ט ‪ ,‬מ מ ג ו ר י‬
‫ספרד‪ .‬ע״פ השואה ל כ ת ב יד‪ ,‬ע ם מראי מקומות‪ ,‬ביאורים ומכוהן‬
‫מאת‬

‫משה‬

‫פיליפ‪.‬‬

‫הוצאת‬

‫מכון רש״י שע״י‬

‫מכללה‬

‫לבנות‪,‬‬

‫ירושלים תשל״ח‪.‬‬
‫עם‬

‫השם‬

‫מבחר‬

‫כתבים‬

‫ומסות‬

‫מאת‬

‫גדול‬

‫בעלי‬

‫תשובה‬

‫כ‬

‫ד‬

‫ן‬

‫האחרון‪ ,‬ד״ר נתן בירנבוים ז״ל‪ .‬ה ו צ א ת נצח‪ ,‬בני־ ברק תשל״ז‪.‬‬
‫ע ל י ־ ד ש א פירושים וביאורים לתורה ולמועדים‪ .‬מ א ת שמואל אוסלורז^ך‬
‫אנטורפן‪ .‬נדפס בישראל‪ ,‬תשל׳׳ז‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ד‬

‫הרב מ ש ה א‪ .‬רוזנטל‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על איסור מליחה במלח שמלחו בו‬
‫במאמרו של ד ״ ר ישראל מאיר לוינגר הי״ו ״הבטים חדשים‬
‫המליחה״ — ״המעין״ ט ב ת תשל״ח‪ ,‬בקטע ״נצול יעיל של המלח‬
‫המליחה״‪ ,‬מ ג י ע הכותב הנכבד למסקנה שיש אפשרות לנקות המלח‬
‫מעל העוף ע ״ י שטיפות‪ ,‬ולהחזיר לו את כושר הספיגה השוה למלח‬
‫להלן אף מציע לערב מלח מנוקה בשעור של עד ‪ ,30 /‬במלח חדש‬
‫‪0 /‬ר‪ ,‬ולמלוח בתערובת זה‪.‬‬
‫של‬
‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫לנושא‬
‫לאחר‬
‫שהורד‬
‫חדש‪.‬‬
‫בשעור‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫עיקר הסיבה מ ד ו ע אסור למלוח במלח שמלחו בו )רמ״א יו״ד ס״ט סק״ט(‬
‫— קובע ד ״ ר לוינגר — הוא משום שאין בו כח ספיגה רגיל כמלח רגיל‪ ,‬ולכן‬
‫מגיע הוא ע ״ י נםיונות שערך‪ ,‬לידי מסקנה הנ״ל‪.‬‬
‫אולם בראשונים ובפוסקים מבואר עוד טעם שאסור למלוח בו — משום‬
‫דם שבלוע בתוך המלח‪.‬‬
‫ו ה נ ה דין זה שמוזכר ברמ״א שאסור למלוח פעם שנית במלח שמלחו —‬
‫הביאו בשם הכל בו וד״ע ודעת רוב הפוסקים‪ .‬ואף שלא נזכר בפירוש בב״י ושו״ע‪,‬‬
‫נשאל בתשובת אבקת רוכל למרן הב״י תש׳ רט״ז‪ ,‬מ ה יעשה למלח שמלחו פ״א‬
‫אם מותר למלוח בו שגית‪ ,‬ואם אסור מ ה מ ש פ ט הבשר‪ ,‬אם צריך עוד פעם‬
‫מליחה‪ ,‬ומדוע השמיט הדין הזה‪ .‬והשיב דאין כאן השמטה‪ ,‬דמרין שנתבאר‬
‫שמלח שמלחו בו אסור‪ ,‬ממילא נ ש מ ע שאסור למלוח בו שנית‪ ,‬ואם מלחו בו‬
‫פשיטא דאינו ניתר באותה מליחה‪ ,‬ויש להסתפק אם הדיחו ומלחו במלח אחר‬
‫אם מותר ע״כ‪.‬‬
‫כוונתו למה שפסק ב ש ו ״ ע ם״ט ס ק ״ ט בשר ש נ מ ל ח ונתבשל בלא הדחה‬
‫אחרונה צריך ששים כדי המלח שבו‪ ,‬ו ב ב א ה ״ ג מפרש דקיימל״ן חתיכה נעשית‬
‫נבילה בכל האיסורים‪ ,‬ויש כתבו מטעם דלא ידעיבן כמה דם נבלע במלח‪ .‬וכן‬
‫פסק בסי׳ ק״ה ס י ״ ד ‪ :‬מלח הבלוע מדם כגון ממליחת בשר ונתנוהו בקדירה‬
‫וכר אם יש ששים כנגד המלח מותר‪.‬‬
‫וראה בפרי חדש ס ״ ט דאחרי שמאריך לדון בדברי הר״ן והרמב״ן שכ׳‬
‫דאין המלח אסור מ פ נ י שנשרף וכלה‪ .‬ובם׳ באר ש ב ע מ ק ש ה מסתירת הר״ן‬
‫דכ׳ מדיחו יפה יפה‪ .‬א׳ להעביר המלח‪ ,‬וב׳ להעביר דם שעליו‪ ,‬ופר״ח מיישב‬
‫הסתירה ומביא מ ה ר ש ב ״ א והרמב״ן והרא״ש שאוסרים המלח‪ ,‬וכן בשו״ע‬
‫ומפרשים‪ ,‬שהמלח בלוע מדם ואסור וצריך ם׳ לבטלו‪ ,‬ומסיים ה פ ר ״ ח ‪ :‬ו מ ע ת ה‬
‫נתבאר ש מ ״ ש הרמ״א מלח שמלחו וכו׳ ליכא לפרושי משום שפסק כח המלח‬
‫מ ח מ ת שהפליט הבשר וכו׳ כמו חומץ שחלטו בו‪ ,‬ד א ״ כ איד כתב אח״כ וכ״ש‬
‫שאסור לאכול המלח‪ ,‬אין כאן כ ״ ש כלל‪ ,‬שבדין א׳ אפשר שהוא מוסכם‬
‫לכו״ע‪ ,‬ובדין הב׳ הרמב״ן והר״ן פליגי‪ ,‬אלא צ ״ ל שהטעם שמלח שמלחו בו‬
‫פ״א אסור למלוח בו שנית‪ ,‬הוא מ פ נ י דם הבלוע במלח ש נ ב ל ע בבשר וכר‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪69‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ו ה נ ה‬

‫ט‬

‫ע‬

‫ז ה‬

‫ם‬

‫ד‬

‫מ ז כ י י י‬

‫ו‬

‫ל‬

‫י‬

‫ר‬

‫ע‬

‫ל‬

‫כ‬

‫ח‬

‫א‬

‫ר‬

‫י‬

‫י ד‬

‫מ‬

‫ח‬

‫ת‬

‫ל ? י‬

‫ת‬

‫׳ '?ייי להחמיי‬
‫"י‬
‫' לח‬
‫הטעם בשם ״דרכי תשובה״‪ ,‬אמנם בדרת״ש ס״ט ס״ק ק ״‬
‫רמלשי‬
‫"‬
‫כב׳ הטעמים לכתחילה‪ ,‬י ף‬
‫בב י׳‬
‫^‬
‫"‬
‫׳‬
‫ל יייי"‬
‫ש נ י ת והודח‪ ,‬ולאסור‬
‫לם״ם•‬
‫ל ׳ ל‬
‫?‬
‫הרמ״א מ ש מ ע דאיז‬
‫י ן לצרפו‬
‫‪1,‬‬
‫‪1,‬‬
‫ס‬

‫ב‬

‫מ‬

‫א‬

‫ו‬

‫ד י י ם‬

‫ר‬

‫י‬

‫א‬

‫כ ש‬

‫ב ד י ע ב ד‬

‫א‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ב‬

‫י נ מ ל ח‬

‫י‬

‫א‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ב‬

‫כ ו ת ב‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ד ‪ ,‬מ נ ח‬

‫ם‬

‫ל‬

‫י‬

‫ד ‪ ,‬ג ר ע ק‬

‫ה‬

‫ת‬

‫א‬

‫י‬

‫נמ‬

‫ם‬

‫ן‬

‫י‬

‫ד מ ת‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ן‬

‫ג‬

‫כ‬

‫מ‬

‫ס‬

‫כ‬

‫ד‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ט‬

‫א‬

‫ם‬

‫מ‬

‫ך ׳ ן י‬

‫ש‬

‫ו‬

‫ם‬

‫ם‬

‫פ‬

‫ש פ ס‬

‫א‬

‫ק‬

‫כ‬

‫י‬

‫ן‬

‫ס‬

‫ך‬

‫ה מ‬

‫ח‬

‫א‬

‫ח‬

‫א‬

‫ן ד א י‬

‫א‬

‫א‬

‫מ פ נ י‬

‫א י ס ן ר >‬

‫ד‬

‫ד‬

‫ם‬

‫ן א‬

‫אבל באמת מלשון הרמ״א בתורת חטאת כלל ט ״ ו שכתב־•‬
‫בו פעם אחת לא ימלח בו פעם שנית‪ ,‬שאין לו עוד כה׳‬

‫י*לח שמלחו‬
‫משי‬
‫^ ״ע‪.‬‬

‫ה‬

‫ו ג ם‬

‫א ם י י‬

‫י י ו‬

‫יי **ניר״ בשי‬

‫ד ם שבתוכו״‪ ,‬הרי שפירש משום שני הטעמים‪ ,‬ועי׳ בחד׳ ״בית מ*‬
‫ייי^ר בי‬
‫י הובי׳‬
‫'‬
‫׳‬
‫׳‬
‫עכ״פ מבואר דיש להחמיר‬
‫ים‬
‫' '‬
‫רחיצת המלח‪ ,‬יוציא לגמרי בליעת הדם שבו‪ ,‬כי הרחיצה‬
‫׳‬
‫פועלת רק בהיצוניות המלח‪ ,‬ולא בבליעה‪ ,‬ותו דמבואר ב ש ו ׳ '‬
‫^ ל ' לשים‬
‫ע ד כמה חששו מכח רתיהת המלח ובליעת הדם שבי׳‬
‫לח‬
‫פעמים )ראה הג״א הובא בב״י‪ ,‬והגה׳ מיימ׳ בשם הגאונים( ויש ~‬
‫' ןכ‬
‫את הבשר המלוח בכלי לשטפו‪ ,‬רק שיהא בו מקודם מים‪ ,‬לבטל‬
‫ע י ן חתיכה‬
‫ל‬
‫ל‬
‫הרותח‪ ,‬הרי שחששו מאל‬
‫^‬
‫נבילה‪ ,‬ואיד נבא להתירו ע״י רהיצה‪.‬‬
‫ולקבוע‬
‫ועוד‪ ,‬אפי׳ לפי הטעם הראשון שפסק כח המלח‪ ,‬איז‬
‫כח המלח פועל‪ ,‬ואפי׳ ע ״ י בדיקות ונסיונות מעבדתיות‪ ,‬קשה לשער‬
‫^‬
‫כושר הספיגה ופעולת המלח להפליט כל הדם שבבשר‪.‬‬
‫מ‬

‫ש‬

‫ו‬

‫ם‬

‫ד ‪ ,‬ט ע מ י ם‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ו ק ש ד‬

‫ד‬

‫ב‬

‫ר‬

‫א פ י‬

‫כ י‬

‫ד‬

‫ש ן ג‬

‫מ‬

‫ע‬

‫י‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ו ה צ ר י כ ו‬

‫ג‬

‫ג פ ו‬

‫ח ש ש י‬

‫ך ׳ מ‬

‫כ‬

‫ח‬

‫הי‬

‫ש‬

‫ן ד א ו‬

‫ח‬

‫ב מ‬

‫ה ב‬

‫ז ה‬

‫ו ע‬

‫מ‬

‫ד ם >‬

‫מ‬

‫א ת נ י‬

‫ד‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ד‬

‫ל כ ?‬

‫ח י ש ב נ י‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫כ ד א י‬

‫ל ה כ נ ס‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ח‬

‫ק‬

‫י‬

‫ם‬

‫כ א‬

‫י‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ד ‪ ,‬נ י ג ע‬

‫ל ׳‬
‫של דם‪ ,‬שהזהירה עליו הרבה פעמים בתורה מלאכלי׳‬
‫ולהדיחו יפה יפה‪ ,‬ותמיד חפשו הדורים בהכשרת הבשר‪ ,‬מי׳‬
‫זול בהשואה לדברים אחרים‪ ,‬אין ההצעה שוד‪ ,‬בנזק א ש‬
‫ומלח ממון חסר‪ .‬ובפרט בדורנו אנו מוטל עלינו לחזק ביתר ש א ת‬
‫הכשרות‪ ,‬להדרו ולפארו‪.‬‬

‫זןב&י‬
‫^חיכיי‬
‫זי״‬
‫רנה‬

‫ו ח ו י ב ג י‬

‫ג‬

‫י‬

‫‪70‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ס‬

‫י ו כ ל‬

‫‪6‬‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ל צ מ ו ח‬

‫מ ע‬

‫א‬

‫ת‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ל‬

‫ע‬

‫^ י ע ל סופריה*‬
‫גישונ‬

‫״עם השם״ מאת די׳ר גתן בירגבוים‬
‫על אישיותו ודרכו אל היהדות‬
‫עם הופעת ס פ ת ״עם השם״ ע״י הוצאת ״נצח״‬
‫י‬

‫״ ״ י י ״ לאמונת‬

‫י‬

‫נירע‬
‫נזכז‬
‫ל‬
‫ייפו‬
‫עד‬
‫‪$‬‬
‫בע‬
‫^ס‬
‫קפה‬
‫א ן‬
‫^‬

‫ה‬

‫נה‬

‫מ ה נ ה‬

‫?‬

‫ב ף‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ע‬

‫י ך‬

‫ב‬

‫ף‬

‫מ כ פ י ך‬

‫ן‬

‫מ ן נ י‬

‫ת ו בירבבוים ידוע ומפורסם ברבים‪ ,‬כבעל־תשובה גדול‪ ,‬אחד‬
‫״ ^‬
‫^ ים׳ ע מ ד ליד עריסתה של התנועה הציונית ונמנה בין ראשיה;‬
‫•תביעה ״האידישיםטית״‪ ,‬אך עזב גם אותה‪ ,‬חור בתשובה והצטרף‬
‫^‬
‫החרדית המאורגנת באגודת ישראל‪ .‬אך מעטים יודעים את‬
‫'‬
‫^ ^ א מ ו נ ה ; כיצד הפר אדם זה‪ ,‬אשר התחנר על התרבות האירופית‬
‫מרום סיםגתה‪ ,‬ליהודי מאמין ומדקדק במצוות‪ ,‬כאחד משלומי‬
‫^‬
‫^ •^התרגלנו בימינו לראות בעלי־תשובה רבים‪ ,‬אבל רובם לא היו‬
‫^ ? י • נכון יותר לכנותם בעבר בשם ״בלתי מאמינים״ מאשר‬
‫^ " ' לא כן כפירתו ש ל בירנבוים‪ .‬היא היתה מבוססת על יסודות‬
‫י י י ק א המעבר הוה מ ן ההשקפה של הכפירה אל השקפת האמונה‪,‬‬
‫ת סקרנותו של כל אדם חושב ולא התמורות בדרכו הציבורית־‬
‫ה‬

‫ף‬

‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫׳ ׳ כ ר פ ר י‬

‫י ז ע‬

‫ה י‬

‫ר ו ז ב‬

‫י ז ‪,‬‬

‫ז מ ע ן ר ר‬

‫נ ן ף י ב י‬

‫א^ר‬
‫ימוכ‬

‫ל‬
‫כ ם פ ר‬
‫נת<‬

‫ב‬

‫^ ל ע ל כר מתור דבריו של בירבבוים על עצמו במאמרים אחדים‬
‫׳שלפנינו‪ .‬הקטעים לוקטו וסודרו על ידינו‪ ,‬כדי לתת תמונה ברורה‬

‫׳• להקדים; כי הכפירה בתקופה המודרנית היא בעלת שתי‬
‫לו‬
‫מדעית‪ ,‬כביכול‪ ,‬המתבססת ע ל ט ב ע המציאות; והשניה ‪ -‬־‬
‫תרכ ^‪.‬‬
‫אנושית׳ היינו האדם המודרני מתקומם גגד הדת הכפויה עליו‬
‫ו‬
‫איתי‪ ,‬בשם רוחו התפשית‪ ,‬היוצרת לעצמה ערכים אנושיים‪ .‬גילוייה‬
‫‪$‬ץ‬
‫י היא התרבות המודרנית על מכלול ערכיה‪ ,‬והיא אשר תביא‬
‫להת‬
‫ש ל האנושות בחומר וברוח‪ .‬גגד שתי תפיסות אלה‪ ,‬שאומצו על ידי‬
‫ביר‬
‫עליו להיאבק ב ד י ר תשובתו‪.‬‬
‫׳‬
‫ר ו ן ‪: 1‬‬

‫‪ ,‬א ח ת‬

‫ו ת‬

‫מ ע ז ע‬

‫ז‬

‫ק ד מ ן‬

‫ת‬

‫ג כ ן י ס‬

‫ה י ה‬

‫^‬
‫ז ן פ י ל‬

‫^‬
‫ן ז ע ן ל‬

‫י**נה‬
‫גבייס מספר‪ ,‬כי בהיותו צעיר לימים עוצבה השקפתו הכפרגית‪ ,‬בהשפעת‬
‫ופיה החמרגית‪ ,‬המתבססת על מדעי הטבע‪ ,‬ואשר לפיה ״החיים מתהווים‬
‫ם מתיר החומר הגולמי‪ ,‬ומתמידים כך על ידי פריה ורביה‪ .‬נשמה ורוח‬
‫* ל א פונקציות ש ל החומר״‪ .‬השקפה זו המתיימרת להכרת הטבע‪ ,‬דרשה‬
‫ה כביאה לדון על ההתרחשויות בהיסטוריה ש ל המין האנושי והוא מצא‬
‫‪71‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אותה בשיטות האומרות‪ ,‬כי הגורמים הכלכליים והבדלי הגזעים הם ה ק ו ב ע י ם‬
‫את תהליכי ההיסטוריה ואת ההבדלים הקיימים בין עמים שוגים‪ .‬הדת‪ ,‬ל פ י‬
‫כל השיטות האמורות‪ ,‬אינה אלא פרי אמונה תפלה של האדם ה פ ר י מ י ט י ב י ‪.‬‬
‫וכזאת היא נראתה גם בעיניו‪ .‬הוא שנא את הדת שנאה עזה‪ .‬ד״ר ע ז ר י א ל‬
‫קרלבך מוסר מ ה שסיפר לו אוסישקין‪ :‬״פגשתיו לראשונה בשנת ‪ ,1889‬כ א ש ר‬
‫נזדמן לי לעבור דרך וינה ולעשות בה יום אחד‪ …‬כאשר הגיעה ש ע ת ה צ ה ר י ם‬
‫אמרתי לו‪ ,‬כי אני רעב וכי הייתי אסיר תודה לו אילו הוליכני ל מ ס ע ד ה כ ש ר ד ‪,‬‬
‫מכיון ש א נ י מקפיד על כשרות‪ .‬בירנבוים נעתר לבקשתי ברצון ויצאנו י ח ד י ו [‬
‫משהגענו לאחת הםימטאות של הרובע השני‪ ,‬הוא נעצר באמצע המדרכה ו א מ ר ‪:‬‬
‫הנה כאן ממול ישנה מסעדה כשרה‪ .‬יפה — אמרתי — הבה ניכנס‪ .‬ל א‬
‫ענה לי בירנבוים — יכול אני רק ללוותך לשם‪ ,‬להכנם פנימה איני י ל‬
‫מ ה יש ? מדוע לא ? — מטעמים אידאולוגיים‪ .‬באורח עקרוני אין רגלי ד ו ר כ ו ת‬
‫על סף מסעדה כשרה״‪.‬‬
‫׳‬

‫י‬

‫כ ו‬

‫התמורה בהשקפתו‬
‫במשך השנים ה ש ת נ ת ה בהדרגה השקפתו על טבע המציאות‪ .‬נ ת ח ו ו ר ל ן‬
‫יותר ויותר‪ ,‬שיש מ ח ש ב ה נעלה יותר מן העיון ההגיוני במה שגילו ה ח י ש י‬
‫^‬
‫ויש הרגשה יותר נעלה מן ההתרשמות הנפשית גופנית הפשוטה‪ .‬נ ת ב ר ר ל‬
‫הגבולות שמציבה החומרנות בפני המחשבה ושואפת להגביל בהם ג ם‬
‫לא י ת כ ן‬
‫•‬
‫ההרגשות‪ ,‬הם הם הגבולות של אותם האנשים המתמכרים‬
‫לפרש את ההתגלויות הכבירות בהיסטוריה האנושית כפעולות א ו ט ו מ ט י ו ת ש ל‬
‫החומר הגם המת‪ .‬שכן שיטת החמדנות הכלכלית אין בידה להסביר את ה ת ו פ ע ו ת‬
‫התרבותיות בהיסטוריה ואת ההבדלים הקיימים בין עמים שונים‪ .‬וגם ח ו מ ר נ ו ת‬
‫הגזעים אין בכוחה להסביר זאת‪ ,‬שהרי מתוך עמים בני גזע אחד נוצרו ח ט י ב ו ת‬
‫תרבות שונות‪.‬‬
‫ס ׳‬

‫כ‬

‫ו ׳‬

‫א‬

‫ל ה‬

‫ת‬

‫כ י‬

‫ההתגלות הגדולה באה לו כאשר התבונן בגילויי הרוח של המיז ה א נ ו ש י‬
‫בדתות השונות‪ ,‬תהיינה אשר תהיינה‪ ,‬שבולטת בהן כמיהת האדם ל ר ו‬
‫תולדות העמים והאנושות וכל כוחות התרבות התגבשו מסביב לרוחניות ה ד ת ו ת‬
‫ברעיונותיו האמורים של בירנבוים עדיין אין מדובר על א מ ו נ ה ב ד ת‬
‫יא‬
‫בתקופה זו נראו בעיניו כל הדתות כפרי רוחו של האדם‪ .‬אבל רוח זו‬
‫הנעלה ביותר‪ .‬בכך השתכנע בקיומה של רוח מ ו פ ש ט ת באדם‪ ,‬ש א י נ ה ת ל ו י‬
‫בחומר‪.‬‬
‫כ‬

‫ח ׳‬

‫י‬

‫ה‬

‫ה‬

‫התמורה בהשקפותיו על התרבות המודרנית‬
‫בהדרגה הגיע בירנבוים גם לידי ההכרה‪ ,‬כי המודרניזם עם כל ה ב ט ח ו ת י ו‬
‫הגדולות נקלע למצב ה מ ת ג ל ה יותר ויותר בפשיטת רגל‪ .‬תכניותיו ל ש י פ ו ר מ צ ב ו‬
‫של היחיד‪ ,‬לא חילצו איש מתוך סבך ההיים‪ .‬מכל הבטחותיו ה ח ג י ג י ו ת‬
‫המודרניזם יצא תוהוובוהו‪ .‬״כוהניו״ הגדולים נתגלו בבריות קטנוניות ו נ ל ע ג ו ת‬
‫שחרור רוח האדם מ״כבלי״ הדת מאז תקופת הרנסנס‪ ,‬הביא בסופו ש ע ל ו ת‬
‫ונחיתות‪ ,‬צ ח נ ה העולה מגסות התוהו ובוהו‪ ,‬מכל הרחובות ו ב ת י ה מ ג ו ר י ם‬
‫ש‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪72‬‬

‫ל‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫המחוללים‪ .‬יצר הקיום הפך לליצנות ולניבול פה‪ ,‬ש מ ח ה ויופי טובעים ברפש‪.‬‬
‫מטיפים הם לאנרכיה של אהבה ושואפים להביא כוונות נעלות באמתלאות‬
‫לתאוותיהם‪ ,‬דוגלים הם בסיסמה של ״חופש הרוח״‪ ,‬מ ב ל י שיהיה להם מושג‬
‫במהות הרוה‪ .‬האדם המודרני אינו אלא פרא ״מתורבת״‪.‬‬
‫הטכניקה המודרנית‬
‫״המליכו את הגולם הזה כמלך עריץ על האדם‪ .‬רעש המכונות‪ ,‬שאון‬
‫הרכבות‪ ,‬חוצפתם של ‪,‬גורדי־השחקים׳‪ ,‬המולת הבורסה ופטפוט העתונות‪ ,‬הם‬
‫הם ערך החיים והתקדמותם‪ .‬השקיעו את הנפש במכונות‪ ,‬דחפו אותה אל התוהו‬
‫ובוהו של ברזל ועופרת‪ ,‬זוהמה‪ ,‬תאווה‪ ,‬שקר ושממון‪ ,‬והלב מלא גאווה על כך״‪.‬‬
‫בדבריו האמורים של בירנבוים ניתן ביטוי מושלם לשלילתו את תפיסת‬
‫העולם החמרנית ואת התרבות המודרנית‪.‬‬

‫דרכו אל היהדות‬
‫אשר לערכה של הדת היהודית‪ ,‬מספר בירנבוים‪ ,‬כי בהכירו אותה )ממקורות‬
‫אהרים מהימנים נמסר‪ ,‬כי זה אירע לו אחרי שהכיר את חייהם של יהודי‬
‫מזרח אירופה( ״עמד נרעש ונדהם עד לעצירת נשימה״‪ .‬הוא הרגיש‪ ,‬כי ערכה‬
‫וחשיבותה של שיטת ההיים הדתית של העם היהודי היא מ ע ל ומעבר לכל‬
‫קנה־מידה היסטורי‪ .‬היא מהווה את ציר הצירים שסביבו סובבות תולדות‬
‫העולם זה אלפים בשנים‪.‬‬
‫למרות התרגשות עצומה זו מן הרושם ש ע ש ת ה עליו היהדות‪ ,‬היה בזה‬
‫רק יחס של כבוד כלפי היהדות ותו לא‪ .‬עדיין חסר היה העיקר — אמונה‬
‫במציאות אלוקים ובתורה ש נ י ת נ ה לעם היהודי‪ .‬שנים ש ל התלבטויות מלאות‬
‫יסורים — מספר בירנבוים — עברו עליו עד שזכה להגיע לאמונה זו‪ .‬ולבסוף‬
‫בא היום‪ ,‬כאשר חוט הכפירה כמו ניתק מאליו‪ .‬נתחוור לו שכל הטענות‬
‫שמעלים נגד מציאותו‪ ,‬מוכיחות רק ש א י אפשר להגיע עדיו‪ ,‬אבל אין הן‬
‫מבטלות את הוודאות שהוא חי וקיים‪ .‬אשר לאמונה בתורה כיצירה אלוקית‪,‬‬
‫היא הובהרה לו מכוחה של התורה‪ ,‬שידעה לסגל ל ע צ מ ה אומה שלמה‪ ,‬מול‬
‫השפעתם המדיחה של החושים; והשוני של העם היהודי מכל שאר העמים‪,‬‬
‫שהיה הראשון להכיר את בורא העולם‪ ,‬אף הוא מעיד‪ ,‬כי עם זה נבחר להיות‬
‫החלוץ בהכרת הבורא‪ ,‬ולשם כך ניתנו לו חוקי חיים מיוחדים ומצוות קדושות‬
‫השומרים עליו מ פ נ י ירידה לשפל ההמוניות‪.‬‬
‫תורת ישראל וחזון העולם‬
‫בירנבוים הפך ליהודי מאמין כאחד משלומי אמוני ישראל‪ .‬התרבות‬
‫המודרנית היתד‪ ,‬לו לזרא‪ .‬אבל את החזון ש נ ש א בלבו בעבר ב ע ת ש ה א מ י ן‬
‫בסיסמאותיה היפות של התרבות הנ״ל‪ ,‬לא זנח כליל‪ .‬הוא מ צ א אותו בתורת‬
‫היהדות‪ .‬הזון גאולת האנושות כולה בוא יבוא‪ ,‬אבל לא ע ל ־ י ד י הקידמה של‬
‫התרבות המודרנית‪ ,‬אלא כפי שחזה אותו ה נ ב י א ‪ :‬״והתגדלתי ו ה ת ק ד ש ת י ונודעתי‬
‫לעיני גויים רבים וידעו כ י אני ה ׳ ״ ‪ .‬עם ישראל הוא אמנם ״עם לבדד ישכון״‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪73‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אבל יחד עם זה יש לו גם יעוד היסטורי־עולמי‪ ,‬והוא ימלא יעוד זה ב ש מ ש ו‬
‫מופת ודוגמה לעמי העולם במוסריותו הנעלה ובקדושתו‪ .‬מכאן גם ה א מ ו נ ה‬
‫בביאת המשיח ש פ ע מ ה בלבבו‪ ,‬לא רק כהבטחה לאחרית הימים‪ ,‬אלא גם‬
‫כדרישה אקטואלית בהווה — להתכונן לקראתו על־ידי התעלות בקדושה‪ .‬מ ו ל‬
‫ערכי התרבות המודרנית בתקופת הזוהר שלה — המדע‪ ,‬המוסר וחאסתיטיקד‪,‬‬
‫— דורש בירנבוים מנאמני ה ת ו ר ה ‪ :‬״קדושת הדעת‪ ,‬קדושת הרחמים‪ ,‬ק ד ו ש ת‬
‫התפארת״‪ .‬על משמעותם המלאה של מושגים אלה — לא כאן המקום ל ה ר ח י ב‬
‫את הדיבור‪ .‬דברי ד״ר בירנבוים בזה מובאים בספר ״עם השם״ )עמ׳‬
‫צא—קג(‪.‬‬
‫המוכיח כ ש ע ר‬
‫בעל־התשובה‪ ,‬שלא מכבר הצטרף למחנה היהדות החרדית‪ ,‬החל ל ה ו פ י ע‬
‫כמוכיח כלפי מ ח נ ה זה‪ ,‬על שאין הוא ממלא את יעודו האמור‪ ,‬כדי ש י ת ג ד ל‬
‫ויתקדש שמה של התורה גם לעיני רחוקים‪ .‬הוא לא הסתפק בתוכחה בלבד‪,‬‬
‫אלא ניסה גם להקים תנועה דתית — תנועת ״העולים״‪ ,‬שעליה הוטל ה ת פ ק י ד‬
‫״לשמש חיל־הלוץ קטן להתקדשות עצמית״‪ .‬בין עקרונות־היסוד של תנועה ז ו ‪:‬‬
‫מקום המגורים של חבריה צריך להיות בקרבת הטבע‪ ,‬הרחק משאון הכרך‪.‬‬
‫מקור הפרנסה — עבודה ולא מסחר‪ ,‬הימנעות ממותרות‪ ,‬ועור כיוצא בזה‪.‬‬
‫בירנבוים האמין‪ ,‬כי אלה ישמשו דוגמה וישפיעו על היהדות הדתית כ ו ל ה‬
‫ללכת בעקבותיהם‪.‬‬
‫אישיותו‬
‫מכל האמור לעיל‪ ,‬ויותר מ ז ה — מהספר עצמו — מ ת ב ל ט ת לפנינו א י ש י ו ת‬
‫נדירה‪ ,‬יחידה ב מ י נ ה ‪ :‬הוגה־דעות גדול‪ ,‬המצטיין ברוחב היקף ובעומק מ ח ש ב ה ‪.‬‬
‫איש החזון הגדול‪ ,‬אותו הטיף מתור להט נפשי ופאתוס בלתי מצויים‪ ,‬א י‬
‫המוסר הנעלה והאמת הטהורה‪ .‬תכונתו זו בולטת ביותר בדרכו הציבורית‪.‬‬
‫הוא היה אחד מיוצריה וראשיה של התנועה הציונית‪ ,‬וכאשר ה ש ת כ נ ע ש ל א זו‬
‫הדרך‪ ,‬פרש מ מ נ ה בוותרו על משרה וכבוד‪ ,‬על קהל ידידים ומעריצים‪ ,‬ו כ ס י‬
‫שמוסרים מכיריו היו בחייו גם שנים של עוני ודוחק בל יתוארו‪ .‬הוא ה ק ר י ב‬
‫הכל למען האמת‪ .‬נדודיו מ ת נ ו ע ה לתנועה ומאידאולוגיה לאידאולוגיה‪ ,‬מ ע י ד י ם‬
‫גם‪ ,‬כי מוחו ולבו לא ידעו מנוחה‪ .‬תמיד העמיק ל ח ש ו ב ‪ :‬האם דרכי נכונה ך‬
‫האם זאת האמת ? וכאשר השתכנע שלא‪ ,‬קם ו ע ז ב ; וכך חיפש האיש כל י מ י‬
‫חייו‪ ,‬ע ד ש מ צ א את מבוקשו‪.‬‬
‫ש‬

‫בספר ״עם השם״ מובאים מבחר כתבים ומסות מד״ר בירנבוים‪ .‬כידוע כ ת ב‬
‫ד ״ ר בירנבוים בעצמו ספר ״עם השם״‪ ,‬אך בספר הנוכהי הוכנסו רוב חיבוריו‪.‬‬
‫חבל שהמהדיר לא ציין את המקורות של הפרקים השונים‪ ,‬אך מאידך יש ל ש ב ח‬
‫את הוצאת ״נצח״ ומנהלה המסור ר׳ יחזקאל רוטנברג נ״י על הצורה היפד‪,‬‬
‫של הספר הזה‪ ,‬שמן הראוי שרבים יעיינו בו‪ .‬רעיונות מקוריים רבים נ מ צ א י ם‬
‫בספר‪ .‬הספר אינו מתאים למבוגרים בלבד‪ .‬יש להעיר למדריכים ב ת נ ו ע ו ת‬
‫נוער דתיות שבספר נמצאים פרקים אחדים‪ ,‬המתאימים לשיחה ולעיון עם ב נ י‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪74‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫נוער‪ ,‬כגון פרק ״על הים״‪ ,‬״מצע העולים״‪ ,‬״אני מאמין בביאת המשיח״‪ ,‬״כך‬
‫היא דרכה של תורה״‪ ,‬״לפתרון הבעיה הסוציאלית״ ועוד‪ .‬אקטואליות נ מ צ א ת‬
‫גם בפרק ״תלמוד תורה עם דרך ארץ״‪ ,‬בו מבקר ד״ר בירנבוים את הפירושים‬
‫החדשים לדרישה עתיקת יומין של חז״ל‪ .‬פירושו — הוא פשוט ו ה ח ל ט י ‪ :‬״אכן‬
‫״יפה תלמוד־תורה עם דרך ארץ״‪ ,‬אבל במה דברים אמורים — כאשר ה״דרך־‬
‫ארץ״ גופא יונק מן התורה״‪ .‬שמח ד״ר בירנבוים כאשר אמרו לו שאכן כיון‬
‫לדעתו של אחד מגדולי ישראל‪ .‬אכן גם כאן כיון לדעתם של גדולים‪ ,‬לפירושו‬
‫של רבי חיים מוולוזין בפירושו לאבות‪.‬‬
‫ישמש‬
‫אל ה ״ ׳ ‪.‬‬

‫זכרו הטהור דוגמה לכולנו — ״ נ ח פ ש ה דרכינו ונחקורה ונשובה‬

‫כ נ ס ת ישראל‬
‫‪…‬לבנות‬
‫שורשית‪,‬‬
‫יהודים‬
‫נשאב‬
‫כה‬

‫ו ל ח ק י ם מ ח ד ש כ נ ס ת ישראל‪ ,‬שבמובן פנימי היא נ ע ד ר ת כרגע‪,‬‬
‫שמתוכה‬

‫ישרים‬

‫ובה‬

‫ושלמים‪,‬‬

‫יהודים‬

‫יחונכו‬
‫חדורי‬

‫א ת חכוחות לבנינה‬

‫כוח‬

‫חדשים‪,‬‬
‫ואזורי‬

‫המחודש של‬

‫מלאי‬

‫גבורה‪,‬‬

‫חתלחבות‬
‫לבביות‬

‫כנסת־ישראל?‬

‫מנין‬

‫וספוגי‬

‫כנסת ישראל‬
‫תום‬

‫ומסירות‬

‫נפש‪.‬‬

‫הכוח‬

‫להתאזר‬

‫וצניעות;‬
‫חוי‪,‬‬

‫מנין‬

‫בסבלנות‬

‫א ר ו כ ה ז מ ת י נזכה כ ב ר ל ר א ו ת שוב כ נ ס ת י ש ר א ל א מ י ת י ת ?‬
‫ד״ר‬

‫נתן‬

‫בירנבוים‬

‫ז״ל‪:‬‬

‫עם‬

‫השם‪,‬‬

‫עמ׳‬

‫ריח‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪75‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יונה עמנואל‬

‫דברי מנחם‬
‫הלכות‬

‫בירורי‬
‫בתוספת‬
‫הרב‬

‫שו״ת‪,‬‬

‫מנחם‬

‫ירושלים‬

‫שונות‬
‫משא‬

‫מנדל‬

‫בשו״ע‪,‬‬
‫ומתן‬

‫כשר‪,‬‬

‫אורח‬

‫עם‬

‫גדולי‬

‫הוצאת‬

‫בית‬

‫חיים׳‬

‫חלק‬

‫התורה‬
‫תורה‬

‫א‬
‫מאת‬

‫שלמה‬

‫תשל״ז‬

‫הרב מנחם מ נ ד ל כשר שליט״א הוא אחד מגדולי הרבנים בדורנו‪ .‬ה ו‬
‫בין הרבנים היחידים בימינו ש ע מ ד במשא ומתן של הלכה עם ג ד ו ל י‬
‫הדור לפני השואה‪ ,‬עם האריות שבחבורה לפני חמישים—ששים שנה‪ ,‬ה ר‬
‫יזיסף ת ז י ן בעל צפנת פענח‪ ,‬הרב מאיר דן פלצקי בעל כלי חמדה‪ ,‬הרב מ נ ח ם‬
‫זמבה הי״ד‪ ,‬הרב אלחנן וסרמן הי״ד הרב אברהם ישעיה קרליץ‪ ,‬בעל חזון איים‬
‫ואף עם גדולי הכמי הספרדים הרב ש ל מ ה אליעזר אלפנדרי והרב חיים מ ש ת‬
‫אלישר‪ ,‬זכר צדיקים לברכה ועוד רבנים אחרים‪ .‬פרסום של מ ש א ו מ ת ן ש ל‬
‫הלכה עם גדולים אלה הוא מאורע תורני חשוב‪ .‬נוסף לזה מובאים בספר ״ ד כ ר י‬
‫מנחם״ מחקרים הלכתיים רבים מהרב כשר שליט״א‪ ,‬בהם הראה כוחו ה ג ד ו ל‬
‫בבירור הלכה ומקורותיה בתלמוד בבלי וירושלמי‪ ,‬תשובות הגאונים ו ס פ ר י‬
‫הראשונים‪ ,‬ביניהם מקורות מכתבי יד‪.‬‬
‫א‬

‫ב‬

‫הספר ״דברי מנחם״ מחולק לשני חלקים‪ .‬בחלק הראשון בירור ה ל כ ו ת‬
‫לפי סדר שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים — ובחלק השני שאלות ותשובות‪ ,‬מ ש‬
‫ומתן בסוגיות הש״ם והפוסקים עם גדולי ישראל בדור האחרון‪ .‬בחלק ה ז ז ז‬
‫ישנם דיונים בסוגיות רבות‪ ,‬לאו דוקא בשו״ע אורח חיים‪ ,‬ביניהם מ ש א ו מ ת ן‬
‫בבעיות מעשיות וגם עיונים הלכתיים שלא הזמן גרמם‪.‬‬
‫א‬

‫הרב כשר שליט״א פתח את הספר בהקדמה יפה עם עיונים במצות ״ א ה כ ת‬
‫השם״‪ .‬בשנים האחרונות התמסר הרב כשר שליט״א לההדרת קיום מ צ ו ת‬
‫ל‬
‫קריאת ש מ ע וקבלת עול מלכות שמים בכל יום ואף כתב דברי מ ח ש ב ה‬
‫מצות אהבת השם‪ .‬הרב כשר שליט״א אינו רק ת ל מ י ד חכם גרול א ל א‬
‫חסיד נלהב‪ ,‬מחשובי חסידי גור בירושלים ת״ו ואף שימש לפני כחמישים ש ג ה‬
‫ראש ישיבת ש פ ת אמת בירושלים ת״ו‪ .‬בפרקים אחדים שבספר נ ו צ צ י ם‬
‫רעיונות על קדושת עם ישראל‪ ,‬על קדושת בית הכנסת )עמ׳ קח—קיג( ו ע ל‬
‫הטבילה התופסת מקום חשוב בעבודת השם אצל החסידים‪ .‬הרב ה מ ח ב ר ד ן‬
‫שם )סי׳ כז( על טבילת עזרא וביטול התקנה‪ .‬בין הטעמים השונים ל ב י ט ו ל‬
‫טבילת עזרא מובא שם הטעם ״להוציא מלבן של צדוקים שהחמירו ב ט ב י ל ת‬
‫קרי ועשוהו לעיקר ביהדות״ )עמ׳ צב(‪ .‬בהקשר זה הביא הרב כשר ה ו כ ח ו ת‬
‫שכת האיסיים היו נוהגים להרבות בטבילות וראו בזה כמין עבודה‪ .‬ב ה ע ר ה‬
‫)בעמ׳ צג( הביא הרב כשר שבספרי החסידים תופסת הטבילה מקום ח י ש ו‬
‫אך בהבאת הדברים על יד מנהגי האיסיים יש בזה קצת טעם לפגם‪.‬‬
‫ע‬

‫ג‬

‫ם‬

‫כ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪76‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫עיונים‬

‫במצות‬

‫תפילין‬

‫חלק נכבד בבירור הלכות על שולחן ערוך‪ ,‬חלק אורח חיים מוקדש לדיני‬
‫תפילין )סי׳ ו — סי׳ כג(‪ .‬כאן ישנם דיונים על זמן מצות תפילין‪ ,‬מ י החייבים‬
‫בתפילין וכן בירורי הלכה בעשיית התפילין וכתיבת הפרשיות לפי שיטות רש״י‬
‫ורבנו תם‪ ,‬צורת הדל״ת בקשר בתפילין של ראש‪ ,‬ועוד‪ .‬הלק מהעיונים מוקדשים‬
‫לבירורי הדינים‪ ,‬מקורותיהם בש״ס ובפוסקים הראשונים ודרך אגב גילה הרב‬
‫כשר מקורות בלתי ידועים המאירים ומסבירים דברים סתומים בדיני תפילין‬
‫וציצית‪.‬‬
‫בסי׳ ח דן הרב כשר שליט״א במצות תפילין בחוץ לארץ ואף נוגע‬
‫בשאלה אם בני ישראל במדבר נהגו מצות תפילין‪ .‬בסי׳ יט מובאים מקורות‬
‫רבים כדי להסביר למה היו זמנים שמצות תפילין היתד‪ .‬רפויה בידי ישראל‪.‬‬
‫בין השאר מובאים דברי הרמב״ם בהל׳ תפילין פרק ד‪ ,‬הל׳ יג שהמצטער פטור‬
‫מן התפילין ולכן בהיותם במצור ובמצוק בגלות יתכן שהיו פטורים ממצות‬
‫תפילין‪ .‬סיבה אהרת החשש מחילול השם‪ ,‬כמבואר בירושלמי ברכות פרק ב‬
‫הלכה ג שלא ההזיקו בתפילין מפני הרמאים שהיו מניחים תפילין ורימו בני‬
‫אדם‪ .‬הרב כשר ציין שם את הראשונים המביאים את הירושלמי‪ ,‬ביניהם‬
‫המאירי בבית הבהירה‪ ,‬ש ב ת מ ט ״שלא יתחלל שם שמים על ידו להיות רשע‬
‫בצורת צדיק״‪ .‬כאן היה אפשר לציין עוד את דברי המאירי בפירושו למשלי‬
‫שגם שם הסתמך על הירושלמי הנ״ל שיש חילול השם כאשר יהודי מעוטר‬
‫בתפילין וציציות אינו נוהג כשורה‪ .‬וזה לשון המאירי בפירושו למשלי יז‪ ,‬ג ‪:‬‬
‫״‪…‬וכן הרבה מהרמאים מניחים תפילין בראשיהם וציצית בבגדיהם‪ ,‬ויציצו כל‬
‫פועלי און‪ ,‬וע״ז דרשו ז״ל לא ת ש א את שם ה׳ אלקיך לשוא‪ ,‬שלא יהא מניח‬
‫תפילין והולך וגונב ונושא ציצית בבגךו והולך ומרמה את הבריות‪ ,‬ובתלמוד‬
‫המערב אמרו חד בר נש אפקיד גבי חך סב‪…‬״‪.‬‬
‫הרב כשר מאךיך בהסברים על הסיבות השונות המובאות אצל הראשונים‬
‫על הרפיון בקיום מצות תפילין‪ .‬כמו כן עמר על הסימנים הראשונים של‬
‫הרפיון בזמן חז״ל‪ .‬בהקשר זה מובאים בעמ׳ עג דברי המאירי‪ ,‬ברכות יד‪ ,‬ב‬
‫״ובתלמוד המערב הזכירו במקצת חכמים שהיו נזהרים שלא להניחם אלא‬
‫בימים ידועים בשנה‪ ,‬והיה בהם מי שלא היה מניחם אלא אחר שבאו עליו‬
‫יסורים ונתרפא שהיה חושב בעצמו שמרקו היםורים את עונותיו‪…‬״‪ .‬הכוונה‬
‫לדברי הירושלמי‪ ,‬ברכות פרק ב‪ ,‬הלכה ג על רבי ינאי שהיה לובש תפילין‬
‫)רק( אחר כמה ימי מחלה ועל רבי יוחנן שלא הניח תפילין של ראש בימים‬
‫החמים בקיץ‪ .‬הרב כשר מביא פרושים אחרים של שיטת רבי ינאי‪ ,‬אך לא על‬
‫שיטת רבי יוחנן‪ .‬במפרשי הירושלמי ישנן גרסאות שונות ב מ ה שמסופר על‬
‫רבי יוחנן‪ .‬בפי׳ תלמידי רבינו יונה על הרי״ף‪ ,‬ברכות‪ ,‬פרק ג )יד‪ ,‬ב( מובא‬
‫בשם הירושלמי מסורת א ח ר ת ‪ :‬״ר׳ יוחנן לא היה מניח תפילין אלא מ פ ס ח א‬
‫לפסחא והיה מחזיק לרישיה מפםחא ועד עצרתא‪ ,‬פי׳ ר׳ יוחנן היה חושיש‬
‫בראשו מקרירות ומפני זה לא היה מניח תפילין אלא פעם אחת בשנה כדי‬
‫שלא יזיק אותו ואעפ״כ מ פ נ י אותו פעם בלבד היה חושש והיה צריך לחזק‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪77‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ‬

‫ר א ש ו‬

‫פ‬

‫ס‬

‫ו ע ד‬

‫ח‬

‫ב ח י ד ו ש י ו‬

‫ע צ ר ת‬

‫מ‬

‫"־‬
‫פ י‬

‫ל י י מ א‬

‫ו‬

‫ס‬

‫א‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ז ו‬

‫ם‬

‫י‬

‫ו‬

‫ש‬

‫מ י ב א‬

‫ת‬

‫ש‬

‫ע י ד‬

‫ר‬

‫י‬

‫ב‬

‫*דרי")‬
‫ד ‪ ,‬ס ב ר‬

‫י י י ! נ ז‬

‫׳‬
‫חיות‬
‫אנא דמסגינא ד׳ אמות בלא תורה ובלא ת פ י ל י ר ׳‬
‫ח ג נ א ל‬

‫ב ש ו ל י‬

‫ז ב ה ע ר ד‬

‫ב כ ל‬

‫ה ג ל י י ז‬

‫י‬

‫א י ‪ 3‬ז‬

‫'‬
‫׳‬

‫י‬

‫מ כ א ?‬

‫ג ד י י‬

‫א ד‬

‫מ‬

‫י‬

‫ק‬

‫ר‬

‫ם‬

‫א‬

‫'כגת‬
‫^ יבינו‬
‫היום‬

‫ח י ל י ל‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ג‬

‫ב‬

‫ל ב י י ו י‬

‫י‬

‫ת‬

‫ס‬

‫י ‪ ,‬ק ף‬

‫סופוח‬
‫^‬
‫"‬
‫'‬
‫׳‬
‫אים‬
‫ל‬
‫״ל׳‬
‫מצות תפילין בזמז‬
‫הגאונים והראשונים‪ .‬מקורות שונים על הרפיון בקיום מצות תפילי‪ 7‬מוב‬
‫^‬
‫בס׳ נפש חיה מהרב ראובן מרגליות ז״ל או״ח סי׳ כה סע׳ ב‪.‬‬
‫בפירושים השונים לדברי רש״י בפרשת עקב יא‪ ,‬יח ״אף ל‬
‫כ ד י‬

‫ח ז‬

‫א‬

‫ה ב י ז‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ה‬

‫צ‬

‫ב‬

‫ה ג ו ל ה‬

‫ב ת פ י צ ו ת‬

‫א ח ר‬

‫ו‬

‫ש‬

‫י ם‬

‫ב מ צ ו ת‬

‫היו מצוינים‬

‫מ ב י א‬

‫ד ‪ ,‬נ י ח י‬

‫׳‬
‫ה‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ת פ י ל י ז‬

‫ב ס י‬

‫ר‬

‫י ע ש ו‬

‫מ ז ו ז ו ת‬

‫ב י ן‬

‫ר‬

‫ח‬

‫ש‬

‫ה‬

‫א‬

‫כ ד י‬

‫צ‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ת‬

‫י י ‪ ,‬ו‬

‫א‬

‫ב ע ל‬

‫ל כ ם‬

‫ה כ י ‪ 1‬ב‬

‫ח ד ש‬

‫לר‪.‬‬

‫וי‪,‬ק‬

‫יאר‪.‬‬
‫'‬
‫כשתחזרי״‬
‫שהנוסחא המקורית היתד‪ ,‬עשו ״תו״מ״‪ ,‬והכובד‪ ,‬תרומות ומעשרות וטעו ב ? ^‬
‫ר‬

‫י פ ה‬

‫א‬

‫׳‬

‫י‬

‫ב‬

‫ל‬

‫א י ז‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ם‬

‫״מ״‬

‫והעתיקו ״תפילין ומזוזות״‪ .‬אמנם זאת המצאי׳‬
‫שהרמב״ן כבר גרס תפילין ומזוזות וגם אין להניח שמראשי תיבות‬
‫הגיעו לגרסה ״הניחו תפילין ועשו מזוזות״‪ .‬הרב כשר הרגיש כנראה בקוש ^‬
‫רין‬
‫ל ״‬
‫והביא פירוש הרדב״ז שבכל הדורות גזרו גזרות ל‬
‫האונס יבטלו אותם‪ ,‬הזהירם שיהיו מצויינים במצות‪ …‬ולא מפני שהיו פ‬
‫בחוץ לארץ״‪ .‬כאן היה מקום לציין לפי׳ מושב זקנים מ ב ע ל י התוספות׳^‬
‫עקב שעיקר פירש״י מוסב על מצות מזוזה ״שהרי ה־וב מזוזה בגולה ]על ש‬
‫א״י למעוטי‬
‫י‬
‫מדינות[ לא הוי אלא מדרבנן דהא כתיב ובשעךיך‬
‫ל לא עשו מ‬
‫״‬
‫דלא מיקרי שעריך״‪ .‬בדברי‬
‫ין‬
‫בשערי הגיטאות‪ ,‬כמו שהעיר בעל תוי״ט ב״דברי חמודות״ על הל׳‬
‫ס״ק נב‪ .‬וראה עוד הסבר רעיוני לפירש״י הנ״ל ב״שומר ציון הנאמן״‪,‬‬
‫צב )ה׳ שבט תר״י( עמ׳ קפג—ד‪.‬‬
‫ך‬

‫ע‬

‫ו א פ ש י‬

‫י ש ר א‬

‫ט‬

‫פ ׳‬

‫ח‬

‫ד‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ז ו ז‬

‫ה‬

‫״‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ש‬

‫י ש‬

‫ז ק נ י ם‬

‫ק‬

‫צ‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ם‬

‫ב‬

‫מ ה‬

‫ר‬

‫מ ז‬

‫ח ו ב‬

‫ב כ‬

‫חקירה‬
‫עברי קודם‬
‫הולק הרב‬
‫ע״י עזרא‪,‬‬
‫אותן שהיו‬

‫'‬

‫מענינת מובאה בסי׳ לד בענין ״ספר תורה ותפילין שנכתבו‬
‫שעזרא הידש הכתב האשורי — מ ה דינם אחרי תקנת עזרא״•‬
‫כשר על הרב היים קניבסקי שליט״א שכתב שאהרי שינוי י י‬
‫נפסלו כל התפילין ומזוזות שנכתבו בלשון עברי ״ונראה י‬
‫ן י ל ך לא ניתנו ל ה י‬
‫כתובין מקודם פקעה קדושתן‪ ,‬כיון‬
‫כ‬

‫א פ‬

‫ד מ כ א‬

‫ו א‬

‫ב ה ך‬

‫יא‬

‫•‬
‫״ ומב‬
‫ל‬
‫‪1,‬‬
‫על זה מקשה ה ר‬
‫הוכהות שונות שעזרא לא פסל את ספרי התורה‪ ,‬תפילין ומזוזות ש נ כ ה ^‬
‫בכתב עברי המקורי‪ .‬בין השאר הסתמר הרב כשר על פירוש יפה מראי׳ ^‬
‫ב‬

‫מ ג י ל ה‬

‫ה י ר ו ש ל מ י‬

‫פ‬

‫ר‬

‫ק‬

‫כ‬

‫א‬

‫ש‬

‫ר‬

‫א‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ו‬

‫צ‬

‫ה‬

‫״‬

‫ז‬

‫ק‬

‫ד‬

‫ש‬

‫כ‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ן‬

‫ד נ ה י‬

‫ה‬

‫ה י כ ן‬

‫כ‬

‫ד נ י ת ז‬

‫ח‬

‫כ ה ?‬

‫ב י ד ו‬

‫ל ש נ ו ת‬

‫*'יי״‬
‫״‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לא עדיף דידיה מדמשה‪ ,‬הילכך מי שהיה רוצה לכתוב התורה כמו שניה י‬
‫לביר‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫י׳ י ל‬
‫ע״י‬
‫מ‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ה‬

‫כ ו‬

‫ו מ‬

‫ש‬

‫ר‬

‫כ ו ת ב ד ן‬

‫כ ע ז ף א‬

‫ה י‬

‫י כ ן ל ‪/ /‬‬

‫כ מ ן ב ן‬

‫א י ן‬

‫זה נפקא מינה להלכה‪ ,‬אבל ישנו כאן בירור מעניין בצירוף עיונים‬
‫ואגדה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬דן הרב קניבסקי בדברי רבי יהודה בן בתירה שהיה‬
‫בניהם של המתים שהחיה יהזקאל ״והללו תפילין ש ד י לי אבי אבא מ י ׳‬
‫)סנהדרין צב‪ ,‬ב( ומכאן מ ש מ ע שבזמן התנאים הניחו תפילין שגעשי‬
‫יחזקאל‪ .‬הרב קניבםקי דוחה הוכחה זו‪.‬‬

‫ב‬

‫בי״ י‬
‫מ ב‬

‫‪ 1‬נ‬

‫׳ ׳‬
‫‪0‬‬

‫ח‬

‫ב ז מ‬

‫‪78‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י‬

‫ב כ ר כ‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫י‬

‫^ " ^ תורה אחדים שבספר ״דברי מנחם״ הופיעו בשעתם במדור ״מילואים״‬
‫שונים ש ל ״תורה שלמה״ וב״נועם״‪ ,‬אך יש תועלת רבה בריכוז המאמרים‬
‫הוספות באכסניה אחת‪.‬‬
‫חלופי מכתבים עם בעל חזון איש זצ״ל‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ג‬

‫ע‬

‫״^‬

‫י ט‬

‫ק י ר ה‬

‫זי אי אפשר להעתיק את הנושאים הרבים‪ ,‬בהם דן הרב כשר‬

‫בספר זה‪ .‬פרק מעניין מהוה המשא ומתן עם בעל חזון איש זצ״ל‬
‫׳ ־ י ‪ -‬פסיק אחד בחומש! בסוף פרשת במדבר נאמר ״ולא יבואו לראות‬
‫את‬

‫הקודש ומתו״‪.‬‬

‫ב״םידור נתינת פרשיות התורה״‬

‫)נדפס בחזו״א‪,‬‬

‫*י ח סי׳‬
‫י ו ה״חזיו איש״ בפסוק זה וכן ב״ולא יגעו אל הקודש״ )שם‬
‫וכתב ״שאין זה נוהג לדורות‪ ,‬אלא בזמן המשכן כשנסעו על פי ד׳ היה‬
‫י י ^ פריקת הכלים וכיםויין והלוי שעשהו חייב מיתה‪ …‬ולמה הוכפל‬
‫בלשון נגיעה ובלשון ראיה‪ ,‬לא ידענא״‪ .‬הרב כשר כתב בשעתו‪ ,‬בקיץ‬
‫^‬
‫׳׳ אל ה״חזיו איש״ והעיר הערות שונות‪ .‬לפי הרב כשר מובא בפסוק‬
‫ביאר לראות כבלע את הקודש״ איסור ראיה‪ ,‬אך מסתפק בהבנת איסור‬
‫׳‬
‫׳ *ם האיסור רק ע ל הלוים והישראלים ולא על הכהנים‪ ,‬אם האיסור‬
‫ה ז או על כל הכלים‪ ,‬אם האיסור גם ע ל ראיה מרחוק ועוד ספקות‬
‫^‬
‫י ( • בעל ה״חזון איש״ ענה במכתב‪ ,‬בו הסביר שהפסוק מזהיר את הלוים‬
‫הכהנים ולא ב א הפסוק ללמדנו איסור ראיה וכן הוא פשוטו של‬
‫^‬
‫איש״ הוסיף שאם נמצא אצל הראשונים שפרשו את הפסוק‬
‫‪ /‬״‬
‫ל‬
‫ו איסור ראיה‪ ,‬צריכים להבין שכוונתם לאסור ראיה משום כבוד שכינה‬
‫שהפסוק אסר את הלוים על עבודת הפירוק בלשון ראיה‪ .‬הרב כשר‬
‫י* השיב בשעתו על מ כ ת ב ה״חזון איש״ והביא הוכחות נוספות שמדובר‬
‫קר באיסור ראיה‪ .‬בתשובה שניה הודה ה״הזון איש״ ״קשה לעמוד על‬
‫שאין לו שרש רחב ב ג מ ׳ ״ )סי׳ טז(‪ .‬בתשובה זו נטה ה״חזון איש״‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫?ר שאמנם עיקר הפסוק אינו מדבר באיסור ר א ה ‪ ,‬אבל בכל זאת ב א ״לרבות‬
‫^ ם ו י ראיה מ פ נ י כבודו ומוראו של מקדש והדבר מסור לחכמים לקבוע‬
‫י המורא‪ ,‬ואפשר דלוים נתחייבו גם על הכניסה לראות‪…‬״‪ .‬הרב כשר התחיל‬
‫ת י ב תשובה על מכתבו השני ש ל ה״חזון איש״‪ ,‬אך לא הספיק לגמרו‪ ,‬ובמשך‬
‫ף עוד בירורים רבים בסוגיה זו )סי׳ יז(‪ .‬בדפוסים יותר מאוחרים‬
‫'‬
‫ספר חזון איש‪ ,‬אורח חיים — מועד נמצאת הוספה שכנראה נכתבה‬
‫המשא ו מ ת ן הנ״ל עם הרב כשר שליט״א‪ ,‬אם כי הוספה זו אינה נזכרת‬
‫^‬
‫ונראה דאפקי׳‬
‫ל בדיונים הנוספים ש ל הרב כשר‪ .‬שם כתב ה״חזון איש״‬
‫בל׳ ראי׳ ללמדך ש י ש איסור בראי׳ בלא הכרה וכיון ת א ס ר ו הלוים‬
‫בפריקת ה מ ש כ ן יש בהם גם איסור ראי׳ ״‪ .‬בדברים אלה ישנה התקרבות לשיטת‬
‫הרב כ ש ר והיה מ ן הראוי להעיר עליהם בספר אשר לפנינו‪.‬‬
‫ך‬

‫כ ס‬

‫ה ע ן נ ש‬

‫ד‬

‫א ר ו‬

‫כ י‬

‫ט‬

‫ע ל‬

‫ב י ד ת‬

‫מ ק ך‬

‫ח ז י ו‬

‫ח‬

‫ע ב י‬

‫י ר‬

‫ו נ‬

‫י‬

‫מ ן‬

‫ע‬

‫ה ד ב ר‬

‫ה ו ם י‬

‫ל‬

‫ב‬

‫! ב ו ת‬

‫י י ז מ ב א‬

‫זמן צאת השבת כשגוסעיבו מזרחה‬
‫בקיץ תרפ״ו‪ ,‬לפני יותר מחמישים שנה‪ ,‬פגה הרב כשר שליט״א אל‬
‫ד כ י ב‬

‫י יוסף ת ז י ן ‪ ,‬בעל צפנת פענח ״בשאלה גדולה וחדשה שלא נזכרה בשום‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מקום״ )שאלות ותשובות סי׳ ג(‪ .‬לפי הרב כשר ״הדבר נוגע הלכה ל מ ע ש ה ‪,‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫השאלה נתעוררה אצלי בשעה ש נ ס ע ת י באביה מארצות הברית לאירופא‪ ,‬ו י ד ו ע‬
‫בעת שנוסעים באביה מ מ ע ר ב העולם מזרחה אזי מתקצר כל יום ש ע ה א ח ת ‪. . .‬‬
‫אם כן הי׳ לי ש ב ת רק כ״ג שעות‪ ,‬ונתעוררה אצלי השאלה מ ה לעשות‪ ,‬א ם‬
‫יש מקום לומר שיש חיוב לשמור ש ב ת מ ע ת לעת רגיל וטבעי כ״ד ש ע ו ת ‪,‬‬
‫ולא לעשות שום עבודה עוד שעה״‪ .‬הרב כשר החמיר לעצמו ״ולמעשה כ א ש ר‬
‫נסעתי בדרך זו הרבה פעמים‪ ,‬תמיד נהגתי להחמיר״‪ .‬בהסבר לשאלה מ ו ב א י ם‬
‫כ מ ה מ א מ ר י חז״ל באגדתא שמהם יש רמזים לשאלה זו‪ ,‬בלי להגיע ל מ ס ק נ ה ‪.‬‬
‫תשובתו של בעל צפנת פענח אינה שלמה ו״משום איזה סיבה הפסיק ב א מ צ ע‬
‫ולא גמר בתשובה מ ה שנוגע לעצם השאלה״ )עמ׳ קנא בהערה(‪.‬‬
‫בהסבר השאלה חסר לפענ״ד עיון בדברי רבי יוסי שבת קיח‪ ,‬ב ״יהא ח ל ק י‬
‫ממכניסי ש ב ת בטבריא וממוציאי שבת בציפורי״‪ .‬בגליון הש״ס ה ב י א ר ב י‬
‫עקיבא איגר את דברי הר״י מיגאש ״היינו עם אותם שבתחלת ש ב ת ה מ ד ‪,‬‬
‫בטבריא ובאפוקי יומא הם בציפורי כי טבריא וציפורי תוך תחום אחד ו מ ק ד מ י‬
‫ומאחרי שבת״‪ .‬לא נדון כאן אם טבריה וציפורי נמצאות ל מ ע ש ה תוך ת ח ו ם‬
‫ש ב ת אחד )ראה ״ציון ירושלים״ ירושלמי סנהדרין פ״ג‪ ,‬ה״ב(‪ ,‬אך לפי ה ר ״ י‬
‫מיגאש שיבח רבי יוסי את הממהרים לבוא אל השבת בטבריח ו ה מ א ח ר י ם‬
‫לצאת מן ה ש ב ת ע״י הליכה בשבת מטבריה לציפורי‪ .‬לפי ש י ט ת הרב כ ש‬
‫שליט״א ד״יה יותר נחוץ להזהיר את אנשי ציפורי שאם ילכו מ ש ך ה ש ב ת‬
‫לטבריה‪ ,‬חייבים הם לאחר את יציאת השבת בניגוד לאנשי המקום שם ו ל‬
‫לעשות מ ל א כ ה כאשר אנשי טבריה כבר התחילו שוב לעבוד‪ .‬לכן יש מ ק ו ם‬
‫לומר שאכן לפי הדין אין חיוב כזה וכל יהודי מותר לעשות מ ל א כ ה כ א ש ד‬
‫הגיע זמן צ א ת הכוכבים במקום המצאו במוצאי שבת‪ .‬אולי לא יפה ל ע ש ו ת‬
‫השתדלות כדי לקצר את השבת‪ ,‬אבל אם אנשי ציפורי הגיעו משך ה ש ב ת‬
‫לטבריה‪ ,‬אין להם ש ב ת אלא עד צאת הכוכבים שבטבריה‪ .‬כמובן אין מ כ א ן‬
‫הוכחה ברורה‪ ,‬אבל ד״יה מן הראוי לדון בדברי מהר״י מיגאש‪ ,‬כאשר ד נ י ם‬
‫בשאלה כזו של קיצור ה ש ב ת ע״י נסיעה באניה ממקום למקום בשבת‪ .‬ה ר‬
‫צבי פסח פרנק זצ״ל העלה בעיה זו ב״מקראי קודש״‪ ,‬פסח ח״ב עמ׳ ר י ד — ר ט ו‬
‫ודן בדברי רבי יוסי הנ״ל‪ ,‬אך העלה שאין הוכהה משם‪ .‬על זה העירני מ ו ״ ר‬
‫הרב יוסף כהן שליט״א‪.‬‬
‫ר‬

‫א‬

‫ב‬

‫על חלות חג השבועות‬
‫הרב כשר השיב תשובה מפורטת ״לשאלת הנוסעים מאוסטרליה ל א ר צ ו ת‬
‫הברית בין פסח לעצרת‪ ,‬שיש הבדל ביום שלם בין אוסטרליה לארה״ב‪ ,‬א י ך‬
‫יתנהגו בספירת העומר ובשביתת הג העצרת״‪) .‬סי׳ לג(‪ .‬תשובה זו נ ד פ ס ה‬
‫בספר ״קו התאריך הישראלי״ )עמ׳ רכה—רל(‪ .‬הרב כשר סובר ש י ש ל נ ה ו ג‬
‫כמו אנשי המקום‪ ,‬אך מביא גם ד ע ה אהרת שעל הנוסע מאוסטרליה ל נ ה ו ג‬
‫חג השבועות ביום החמישים לפי הספירה שלו‪ ,‬כלומר בערב שבועות ש ל י ה ו ד י‬
‫ארצות הברית‪ ,‬אך משום ספקא דאורייתא עליו לשמור גם את החג ש ל א נ ש י‬
‫המקום‪ .‬ד ע ה זו צריכה עוד עיון‪ .‬וכי הספירה של יהודי באוסטרליה ת ש נ ה ל‬
‫ג‬

‫ס‬

‫ר‬

‫‪80‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫את הלות חג השבועות בניו־יורק י הג השבועות הל מ ן התורה ביום מסוים‬
‫ואין יום־טוב אחר‪ .‬ומה נאמר‬
‫מכללתלשם‬
‫יהודי הבא‬
‫אתר כל‬
‫בארצות הברית וזה מחייב‬
‫הרצוג‬
‫דעת ‪-‬‬
‫אם יהודי מאוסטרליה יטוס לארה״ב ויחזור דרך אירופה לאוסטרליה ומשם‬
‫יטוס לפני שבועות שוב לארה״ב‪ .‬לפי הספירה שלו יחול שבועות יומיים לפני‬
‫שבועות שבארה״ב ואם הוא ישלש את נסיעתו יגמור את ספירת העומר הפרטית‬
‫שלו שלושה ימים לפני שבועות‪ .‬האם עליו לחוג חג השבועות שלושה ימים‬
‫לפני החג ? אמנם יש לדון איך יספור אדם כזה את ספירת העומר‪ ,‬אבל קשה‬
‫להעלות על הדעת שהספירה שלו ת ק ב ע לו את תחולת הג העצרת‪ .‬החג הל‬
‫מן התורה ביום אחד בכל מקום בעולם לפי האופק של אותו מקום וזה מהייב‬
‫כל יהודי הבא לשם‪ ,‬מאיזה מקום שיבוא‪ .‬כמובן שדברים א ל ה נרשמו רק‬
‫כהערה בעלמא שאין לה שום מ ש מ ע ו ת והדבר דורש הכרעה ברורה מגדולי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫כידוע אי אפשר לספור ש ת י ספירות לעומר מתוך ספק על הספירה‪,‬‬
‫שהרי כונת הספירה לדעת את היום המדויק‪ .‬אך הנוסע חנ׳׳ל‪ ,‬שהגיע מאוסטרליה‬
‫לארה״ב‪ — ,‬כך סובר הרב כשר בתשובה הנ״ל )סוסי׳ לג( — יספור ש ת י‬
‫ספירות עם ברכה‪ .‬הוכחה לכך שבעל המאור )סוף מ ס כ ת פסחים( לא דחה‬
‫באופן עקרוני ספירה כפולה ולכן שאל למה לא סופרים בחוץ לארץ בזמן‬
‫הזה שתי ספירות מספק‪ .‬הרב כשר הוסיף ״ולפענ״ד שגם בזמן ה ב י ת שקדשו‬
‫החדש ע״פ עדים ובמקומות הרחוקים שלא ידעו מ ת י קדשו החדש ע ד שהגיעו‬
‫השלוחים‪ ,‬ספרו ש ת י ספירות בברכה בנוסח ז ה ‪ :‬היום ש נ י ימים לעומר ליו״ט‬
‫שני‪ ,‬היום שלושה ימים לעומר ליו״ט ראשון׳׳‪ ,‬עכ״ל‪ .‬אך מעולם לא שמענו‬
‫על ספירה כזו‪ .‬אולי כונת הרב כשר שלפי דברי בעל המאור הנ״ל היתה‬
‫אפשרות הלכתית לשתי ספירות במקומות הרחוקים שהשלוחים לא הגיעו‬
‫אליהם לפני פסח‪ ,‬אם כי לא מצאנו מקור שאכן כך ספרו למעשה‪.‬‬
‫בהקשר זה יש לציין את שיטת הרב כשר שליט״א לגבי חיוב שמירת‬
‫ש ב ת של אדם הנוסע ממזרח הרתוק לאמריקה‪ .‬בשני מקומות העלה הרב כשר‬
‫שליט״א שאמנם מבטלים את החשבון הקודם כלפי חשבון יושבי המקום‪ ,‬בו‬
‫ישבות בשבת‪ ,‬אבל ש ב ת ראשונה יש לשמור גם לפי החשבון הקודם )דברי‬
‫מנחם עמ׳ קמט ו״קו התאריך הישראלי״ עמ׳ ‪ .(126‬נימוקו כנראה שאחר ש ש ת‬
‫ימים יש לנהוג ש ב ת ולא אחרי ח מ ש ה או ש ב ע ה ימים‪ .‬נרמה שגם זה לא הוכרע‬
‫באופן מוהלט‪ .‬שמירת ה ש ב ת הקודמת אינה מ ש פ י ע ה על שמירת השבת הבאה‪,‬‬
‫אחרי שהיהודי הגיע למקום ששם אין ספק על תחולת השבת‪ .‬אמנם קיימת‬
‫בעיה לגבי תחולת השבת של אסטרונאוטים המסתובבים בחלל‪ ,‬אבל כ א ש ר‬
‫האסטרונאוט יחזור לכדור הארץ‪ ,‬אין לו רק תאריך אחד‪ ,‬ה ש ב ת של א נ ש י המקום‬
‫ההוא‪ .‬השאלה שהרב כשר שליט״א דן עליה‪ ,‬איננה טיאורוטית אלא הלכה‬
‫למעשה ליהודי הטס ממזרח הרחוק לאמריקה או להיפך‪ .‬גם כאן רצוי שהפוסקים‬
‫בדורנו יכריעו איך לנהוג‪.‬‬
‫בין חבירורים שבספר ״דברי מנחם״ יש עוד לציין ה ש א ל ה אל בעל‬
‫״צפנת פענח״ בענין יו״ט ש נ י במושבות ועיירות שנתיםדו מ ח ד ש בארץ ישראל‬
‫‪81‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)שו״ת סי׳ ב(‪ .‬מקובל בין הציבור שבארץ ישראל אין יו״ט שני‪ ,‬חוץ משני‬
‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫ברור‪ ,‬שהרי הרמב״ם פסק בהל׳‬
‫כל כך‬
‫דעתאין‪ -‬הדבר‬
‫אתראבל‬
‫הימים של ראש השנה‪,‬‬
‫קידוש ההודש פרק ה‪ ,‬הלכה ט‪ ,‬שבכל עיר בארץ ישראל שלא ידוע ששלוחי‬
‫בית דין יצאו לשם‪ ,‬עושין יו״ט שני‪ .‬על בעיה זו דנו רבנים רבים בדור‬
‫האהרון‪ ,‬והבל שהרב כשר לא צירף רשימה עם מראי מקומות של הספרים‬
‫שיש בהם דיונים בשאלה זו‪.‬‬
‫הרב כשר שליט״א פותח את חלק השאלות והתשובות שבספר ״דברי‬
‫מנחם״ עם מ כ ת ב חידושי תורה מאדמו״ר מגור הרב אברהם מרדכי אלטר‬
‫זצ״ל בדיני אנינות ואבלות‪ .‬מכתב זה שלח האדמו״ר מגור בשעתו אל המאסף‬
‫״דגל התורה״ שהופיע בפולין‪ .‬דברי תורתו בודאי צריכים עיון‪ ,‬אבל אפשר‬
‫ללמוד גם הרבה דיני ענוה מהשורה הראשונה‪ .‬כל יהדות פולין החרדית עמדה‬
‫תחת מרותו והנהגותו של האדמו״ר מגור‪ ,‬אך הרבי כתב ״הנני כותב בזה‬
‫איזה הערות שנו״נ בימים של צער בימי אבלי‪ ,‬אולי יוכשר מה ע״י ועד‬
‫הבקורת בדגל התורה״‪ .‬כמה נפלאים דברים מעטים אלה‪.‬‬
‫בסי׳ לח ליקט הרב כשר שליט״א הערות לפי סדר השו״ע‪ ,‬בירורים קצרים‬
‫ומאירים‪ .‬בס״ק כט מובאים מקורות לדין המחבר בסי׳ קנא סעיף ט שבבתי‬
‫כנסיות ״נוהגין להדליק בהם נרות לכבדן״‪ .‬יש להעיר שבס׳ כד הקמח‪ ,‬ערך‬
‫בית הכנסת‪ ,‬כתב ר ב ע ו בהיי דין זה בלשון ״הייב אדם להדליק נרות ב ב י‬
‫הכנסת״‪ .‬המהדיר של כתבי רבינו בחיי )הוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‬
‫ו ״ולא ידוע‬
‫תש״ל(‪ ,‬הרב ח״ד שעוועל שליט״א הרגיש בלשון ״חייב אדם״‬
‫לי מקורו״‪ .‬אך הדבר מפורש במדרש הגדול‪ ,‬ריש פרשת בהעלותך ״ מ ל מ ד‬
‫שישראל חייבין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהן כמקדש״‪ .‬ובן‬
‫חוזר על זה עוך פעם ״כך ישראל חייבין להדליק בבתי כנסיות ובתי מדרשות״‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬מובא שם במפורש שהדלקת נרות בבית הכנסת היא דוגמת המנורה ב ב י ת‬
‫המקדש ולא מדובר בנרות זכרון לנפטרים‪.‬‬
‫ת‬

‫׳‬

‫ו צ י י‬

‫הזכרנו רק נקודות אחדות שבספר‬
‫ובירורים מענינים‪ .‬בקיאותו המקיפה בכל‬
‫שליט״א שגם בספר הנוכחי תרם תרומה‬
‫הספר נרשם שזה ״חלק ראשון״‪ .‬בכליון‬
‫תלמידי חכמים הזוכים להמשיך בלימוד‬
‫הגבורה‪ .‬וזכות גדולה לנו הנהנים מאור‬

‫״דברי מנחם״‪ .‬הספר מלא ח י ד ו ש י ם‬
‫ספרי הראשונים עמדה להרב ה מ ח ב ר‬
‫חשובה ללומדי תורה בישראל‪ .‬ב ש ע ר‬
‫עינים אנו מחכים לחלק שני‪ .‬מ ע ט י ם‬
‫התורה והפצת תורה ואמונה ב ש נ ו ת‬
‫תורתו‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫דוד הנשקה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תוספות ל״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״‬
‫לאחר הדפסת מאמרי ״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״ ב״המעין״ )ניסן ותמוז‬
‫תשלז(‪ ,‬נתגלו לי כ מ ה מקורות חשובים נוספים‪ ,‬שלא הובאו בו‪ ,‬והריני משלים‬
‫זאת כאן‪,‬‬
‫א ‪ .‬בהע׳ ‪ 5‬הבאתי את המקומות בהם משתמשים רבותינו הראשונים בכלל‬
‫שאין מקרא יוצא מ י ד י פשוטו ע ״ מ להוכיח קיומו ש ל דין‪ ,‬אשר יוצא מפשוטו‬
‫של מקרא במקום שהדרש נדרש בכיוון שונה‪ .‬ואלו הם המקורות הנוספים‬
‫בענין ז ה ‪ :‬רש״י סוטה ו‪ ,‬א ד ״ ה ו ע ד ; רמב״ן ב״משפט החרם״‪ ,‬נדפס בכמה‬
‫מקומות‪ ,‬ולאחרונה שוב ב״חידושי הרמב״ן השלם״ לשבועות‪ ,‬הוצאת מכון‬
‫התלמוד הישראלי )ירושלם תשל״ו‪ ,‬עמ׳ רצו(‪ ,‬ע י ״ ש ; סמ״ג‪ ,‬לאוין‪ ,‬סי׳ א‬
‫וסי׳ ש י ד ; יראים השלם‪ ,‬סי׳ רמג‪.‬‬
‫ב‪ .‬בענין ״ועבדו לעלם״ לא הובאו במאמר ש נ י מקורות חשובים מדברי‬
‫רבותינו הראשונים‪ ,‬ואלו ה ם ‪:‬‬
‫‪ (1‬הרמב״ן ז״ל בדרשתו על קהלת )״כתבי רמב״ן״‪ ,‬מהדורת רח״ד‬
‫שעוועל נ״י‪ ,‬כרך א‪ ,‬ירושלם תשכ״ג‪ ,‬עמ׳ ק פ ח ( ‪ :‬״מלת ‪,‬לעולם׳ בלשון‬
‫הקדש לא יחייב קיום נצחי‪ ,‬ואיני מביא ראיה בזה מ מ ל ת ‪,‬ועברו לעלם(‪,‬‬
‫שהוא עד היובל‪ ,‬כמו שמביאים המפרשים‪ ,‬כי שם ה ו א כפשוטו‪ ,‬לעד‪,‬‬
‫ויש בו סוד גדול ועמוק‪ ,‬הזכירוהו רבותינו במכילתא״‪ .‬מדברי הרמב״ן‬
‫ז״ל הללו מתבררות ללא ספק ש ת י מסקנות ח ש ו ב ו ת ‪ :‬א‪ .‬לדעת הרמב״ן‬
‫ז״ל פשוטו של ״לעלם״ בפרשה זו של עבד נרצע הוא כמשמעו‪ ,‬לעד‪ .‬ב‪ .‬לדעת‬
‫הרמב״ן ז״ל גם חז״ל סברו שזהו אכן פשוטו של ״לעלם״‪ ,‬שכן אותו ״סוד‬
‫גדול ועמוק״ אשר נ ת ל ה בפשוטו זה של ״לעלם״‪ ,‬ו א ש ר אינו יכול להתקיים‬
‫לפי מדרשו ההלכתי‪ ,‬הזכירוהו לא אתרים מ א ש ר ״רבותינו במכילתא״!! וכך‬
‫מתפרשים גם דברי הרמב״ן ז״ל בפירושו לתורה‪ ,‬שמות כא‪ ,‬ו‪ ,‬כפי שכבר ציין‬
‫הדה״ד שעוועל נ״י ב״השמטות ומלואים״ לביאורו לפירוש הרמב״ן ז״ל שם‪,‬‬
‫וכמתבאר מדברי רבינו בחיי ז״ל שציין לו שם‪.‬‬
‫‪ (2‬הרשב״א ז״ל בתשובותיו )ח״א‪ ,‬םס״י ט ( ‪ :‬״כתוב בעבד עברי ‪,‬ועבדו‬
‫לעלם׳‪ ,‬והרי אי אפשר לחיות לעולם‪ ,‬ולא היתה הפונה לפי פ ש ט הכתוב א ל א‬
‫שיעבדו לעולם‪ ,‬ש ל א יצא מ א ת ו לחירות כל שהם קיימים‪ ,‬ואם לא תפסק העבודה‬
‫מ צ ד המות ומצד עצמם — לא תפסק מ צ ד עצמה‪ ,‬ואף אם יחיו לעולם‪ .‬ואל‬
‫תשיבני מן הקבלה שיאמרו ‪,‬לעלם׳ — לעולמו של יובל‪ ,‬כי זה מ א ת מ צ ד הקבלה‪,‬‬
‫אכל איני אומד א ל א לפשט הכתוב״‪.‬‬
‫ג‪ .‬בענין ״עין ת ח ת עין״ הובאו ב מ א מ ר האחרונים ש כ ת ב ו שגדר דין‬
‫זה הוא כפשוטו של מקרא‪ .‬ויש להוסיף את הגאון ריי״פ פרלא ז״ל‪ ,‬שבביאורו‬
‫לספר המצוות של רס״ג ז״ל )הלק הפךשיות‪ ,‬פךשה כט‪ ,‬כרך ג‪ ,‬ע מ ׳ קעב(‬
‫‪83‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫האריך אף הוא להוכיח שזהו גדר הדין‪ ,‬ואליבא דרבי אליעזר דוקא‪ ,‬ע י ״ ש ‪.‬‬
‫ד‪ .‬בענין פיגול הבאתי את דברי הרמב״ם ז ״ י בפט״ו מהל׳ פ ס ו ל י‬
‫המוקדשיז ה״י ש כ ת ב ב ז ה ״ ל ‪ :‬״שחטה לשמה וחשב בשעת השחיטה לזרוק ד מ ה‬
‫שלא ל ש מ ה — הרי זו פסולה‪ ,‬לפי שמחשבי? מעבודה לעבודה‪ ,‬וזאת ה מ ח ש ב ה‬
‫ש ח ש ב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה‪ ,‬ולפיכך פסולה״‪ .‬ו ב י א ר נ ו‬
‫שם בראיות שונות שבמלים ״כאילו השבה בשעת זריקה״ אין כונת ה ר מ ב ״ ם‬
‫ז״ל ש מ ח ש ב ה זו כאילו נהשבה בשעה שאכן זרק בפועל‪ ,‬אלא ה כ ו נ ה ל מ ו ש ג‬
‫ש ע ת זריקה‪ ,‬ופירוש הדברים ששעה זו — שעת השהיטה בפועל — נ ח ש ב ת‬
‫כשעת זריקה‪ ,‬שכן מ ח ש ב ה כמעשה‪ ,‬וכשחושב לזרוק של״ש הוי כאילו זרק ע ת ה‬
‫בפועל של״ש‪ ,‬וממילא כאילו חשבה בשעת זריקה‪ ,‬עי״ש שכ״כ האהרונים‪ ) .‬ו כ ך‬
‫מדוקדקת להפליא לשון הזהב של הרמב״ם ז״ל במה שכתב ש״זאת ה מ ח ש ב ה‬
‫שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה״‪ :‬״השהיטה״ בה״א ה י ד י ע ה ‪,‬‬
‫ו״שעת זריקה״ ללא ה״א הידיעה‪ ,‬ודוק‪ (.‬ע ת ה מ צ א ת י ראיח מפורשת ו פ ש ו ט ה‬
‫ל ד ב ר ‪ :‬הגמ׳ שם בזבחים )י‪ ,‬א( אומרת שר׳ יוחנן וריש לקיש במחלוקתם ב ד י ן‬
‫זה דמחשבין מעבודה לעבודה אזלו לטעמייהו במחלוקתם בענין ה ש ו ח ט ב ה מ ה‬
‫ללא מ ח ש ב ת פסול ע ״ מ לזרוק ד מ ה לשם עכו״ם‪ ,‬דר״י פוסל מטעם ד מ ח ש ב י ן‬
‫מעבודה לעבודה‪ .‬ופסק הרמב״ם ז״ל בפ״ב מהל׳ שחיטה ה ט ״ ו ‪ :‬״ ה ש ו ח ט א ת‬
‫הבהמה לזרוק ד מ ה לעכו״ם או להקטיר חלבה לעכו״ם — הרי זו א ס ו ר ה ‪,‬‬
‫שלמדין מ ח ש ב ה בחוץ בחולין מ מ ח ש ב ת הקדשים בפנים‪ ,‬ש מ ח ש ב ה כזו פ ו ס ל ת‬
‫בהם כמו שיתבאר בהלכות פסולי המוקדשין״‪ .‬הרי שהרמב״ם ז״ ל ת ו ל ה ל ה ד י א‬
‫דין זה שבהל׳ שחיטה בדין דמחשבין מעבודה לעבודה שכ׳ בהל׳ ס ס ו ה מ ו ׳ ׳‬
‫המובא לעיל‪ .‬והנה‪ ,‬בתוספתא חולין )פ״ב ה״ד( תניא להדיא ש ז ר י ק ת ה ד ס‬
‫לשם עכו״ם‪ ,‬במקרה שודאי הוא שהשהיטה לא היתד‪ .‬לשם עכו״ם‪ ,‬א י נ ה א ו ס ר ת‬
‫את הבהמה‪ ,‬וכן מובא בירושלמי גיטין )פ״ו ה״ו(‪ .‬וכך מובא בראשונים ) ע ״‬
‫תוס׳ הולין לט‪ ,‬ב ד ״ ה מקום‪ ,‬ור״ן שם ועוד ועוד; אמנם עי׳ רי‪-‬״י ש‬
‫ואכ״מ(‪ ,‬וכן נפסק להלכה )עי׳ ש״ך וט״ז יו״ד סי׳ ד סק״ב(‪ .‬מעתה‪ ,‬נ ח ז י א נ ן ‪:‬‬
‫בהל׳ פסוהמו״ק הא כתב הרמב״ם ז״ל כמובא לעיל שטעם הדיו הוא מ ש ו ס‬
‫ש״זאת המחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו השבה בשעת זריקה‪ ,‬ו ל פ י כ ך‬
‫פסולה״‪ ,‬ואילו היתד‪ ,‬כונת הרמב״ם ז״ל דהוי כאילו חשבה בשעה ש א כ ן ז ר ק‬
‫בפועל‪ ,‬וזהו יסוד הפסול‪ ,‬הרי בענין עכו״ם זריקה לשם עכו״ם כ א ש ר ה ש ח י ט ה‬
‫כשרה אינה אוסרת כלל וכנ״ל‪ ,‬וא״כ כיצד יתכן שדין זה בהל׳ ש ח י ט ה נ ל מ ד‬
‫מהדין שבהל׳ פסוהמו״ק‪ ,‬כפי שכ׳ הרמב״ם ז״ל להדיא‪ ,‬שעה שטעמו ש ל ה ד י ן‬
‫ל‬
‫שבהל׳ פסוהמו״ק — ש״זאת המחשבה‪ …‬כאילו חשבה בשעת זריקה״‬
‫שייך כלל בדין עכו״ם‪ ,‬משום שאפילו הוי כאילו ח ש ב ה בשעת הזריקה ה ד ב ר‬
‫אינו אוסר כלל?! וכבר הקשה כן ה״קרן אורה״ לזבהים שם‪ .‬ו מ צ א ת י ב ״ א כ ן‬
‫ליישב‬
‫״‬
‫האזל״ להל׳ פסוהמו״ק שם שנדחק טובא בלשיל ד י ״ ״ ל‬
‫קושיא זו‪ .‬אבל למשנ״ת הדברים פשוטים וברורים‪ ,‬ומוכח ביידיא ש כ י נ ת‬
‫הרמב״ם ז״ל היא כמו שנתבאר‪ ,‬ששעה זו נ ח ש ב ת כשעת זריקה שכן מ ח ש ב ה‬
‫כמעשה‪ ,‬והוי כאילו זרק ע ת ה בפועל במהשבה פסולה‪ ,‬וממילא כאילו ח ש ב ה‬
‫ב ש ע ת ' ז ר י ק ה ‪ ,‬שכן לפי״ז הדברים מיושבים ה י ט ב ‪ :‬לאחר ש ה ב ה מ ה נ ש ח ט ה‬
‫ק ׳‬

‫ם ׳‬

‫א‬

‫ר מ ב‬

‫‪84‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ם‬

‫ז‬

‫ע‬

‫מ‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כראוי‪ ,‬שוב אינה יכולה להפסל‪ ,‬אף אם זרק אח״כ לשם עכו״ם‪ ,‬שכן ״חולין‬
‫שכל היתרן אינו תלוי אלא בשהיטה‪ ,‬מכיון שנשחטו כראוי — אי אפשר‬
‫שיפסלו״ )לשון הר״ן ז״ל‪ ,‬חולין שם(‪ ,‬אבל לו יצויר ש מ ע ש ה הזריקה לשם‬
‫עכו״ם היה נעשה קודם גמר השהיטה — שפיר היתה הבהמה נאסרת‪ ,‬שכן‬
‫זריקה לשם עכו״ם פוסלת בעצם‪ ,‬והעובדא שבפועל אינה אוסרת איננה אלא‬
‫משום שאי אפשר שהבהמה תיאסר לאחר שכבר הותרה כראוי‪ ,‬כד׳ הר״ן ז״ל‬
‫הנ״ל‪ .‬וממילא מתיישבים היטב דברי הרמב״ם ז״ל הנ״ל‪ .‬גדר דין מחשבין‬
‫בעכו״ם באמת נלמד מהדין שבקרשים‪ ,‬וכשם שבקרשים יסוד הפסול הוא משום‬
‫שמחשבה כמעשה ולפיכך בשעה שהושב לזרוק ש ל ״ ש הוי כאילו נעשה בפועל‬
‫מ ע ש ה זריקה של״ש וממילא הוי כאילו הושב בשעת הזריקה‪ ,‬הוא ההין ב ע כ ו ״ ם ‪:‬‬
‫כששוחט ע״מ לזרוק לשם עכו״ם הוי כאילו חושב בשעת זריקה שנעשית‬
‫קידה גמר השהיגיה‪ ,‬שכן מחשבה כמעשה ומחשבתו נחשבת איפוא כמעשה‬
‫זריקה לשם עכו״ם הנעשה כעת בפועל‪ ,‬ונמצא שזרק לשם עכו״ם קודם גמר‬
‫השחיטה וקודם שהותרה הבהמה‪ ,‬ולפיכך שפיר נאסרת‪ ,‬וכש״נ‪ .‬והרי זהו‬
‫בדיוק הגדר בפיגול כפי שנתבאר במאמרי שם‪ ,‬שאכילה בפועל חוץ לזמנו‬
‫אינה מפגלת כיון שאין הקרבן יכול להפסל לאחר שכבר נרצה‪ ,‬אבל כיון ש ע ״ י‬
‫ההלכה שמחשבה כמעשה הוי כאילו נעשה מ ע ש ה אכילה בפועל כעת‪ ,‬קודם‬
‫הריצוי‪ ,‬ממילא מ ת פ ג ל הקרבן‪ ,‬ונמצא שיסוד דין פיגול הוא אכן כפשוטו של‬
‫מקרא‪ ,‬שדוקא מ ע ש ה אכילה הוץ לזמנו מפגל‪ ,‬וכש״נ שם‪ .‬ונמצא שאכן מוכח‬
‫בהדיא מדברי הרמב״ם ז״ל שזהו גדר דין פיגול‪.‬‬
‫עוד יש להעיר שמה ש כ ת ב ת י שם בהע׳ ‪ — 14‬מ צ א ת י אח״כ מבואר כן‬
‫באריכות ב״אבן האזל״ שם )אף כי בעיקר הענין נתבאר הרמב״ם ז״ל באופן‬
‫הפוך מ מ ה שכתב ש ם ; ביאורו זה קצת דהוק בלשון הרמב״ם ז״ל‪ .‬ולמשנ״ת‬
‫אתי שפיר(‪.‬‬
‫ה‪ .‬במאמרי הובאה שיטתם של ה״כתב והקבלה״ והמלבי״ם ז״ל בשיטתה‬
‫של הפרשנות המערב אירופית במאה הי״ט‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לציין לדבריו החשובים‬
‫של ד״ר י״י נויבואר ז״ל בסוף ספרו ״הרמב״ם על דברים סופרים״ )ירושלם‬
‫תשי״ז(‪ ,‬ציון ‪ ,8‬בהם הוא עומד על ההבדל היסודי בין שיטת המלבי״ם ז״ל‬
‫לשיטת זקני הרש״ר הירש ז״ל‪ ,‬עייש״ה‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪85‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שמעון בולג‬

‫המדות של רביעית של חורה‬
‫ר ב י ע י ת של ת ו ר ה א צ ב ע י ם ע ל א צ ב ע י ם‬

‫אמר ר ב חסדא‪:‬‬

‫וחצי‬

‫אצבעים‬

‫את כ ל נ ט ר ו‬

‫אצבע‬
‫ונוי״‬

‫דבר חוצץ ב י ן‬
‫גופו‬

‫ושערו‬

‫״ורחץ‬

‫כדתניא‪:‬‬

‫) ו י ק ר א ט ״ ו ‪ ,‬ט ״ ז ( ־ שלא‬

‫נטרו‬

‫עולה בהן‪.‬‬

‫אמות‪.‬‬

‫וחומש אצבע‪,‬‬

‫ברום‬

‫למים‪.‬‬

‫במים‬

‫יהא‬

‫״את נ ל נ ט ר ו ״ ‪ -‬מ י ם שכל‬
‫אמר‪ .‬ע ל אמר‪.‬‬

‫ונמר‪ .‬ה ן ‪:‬‬

‫ח כ מ י ם ש י ע ו ר מי‬

‫מקור‪.‬‬

‫ב ר ו ם שלש‬

‫ארבעים סאה‪.‬‬
‫ק״ט‪(.‬‬

‫)פסחים‬

‫א‪..‬מבוא‬
‫הראשונים‬
‫דרכים‬

‫) ר י ״ ף ‪ ,‬רי‬

‫שונות‬

‫בפירוש דברי רב חסדא‪,‬‬

‫ל נ פ ח של ת י ב ה‬
‫)רי‬

‫חננאל‬

‫המעיין‬

‫חננאל‪,‬‬

‫רש״י‬

‫שמידותיה‬

‫ותוסי(‬

‫) | ‪ ( 2 + ^ +‬א ‪ 2‬א ‪ 2‬אצבעות‬

‫מ צ י ע י ם אף כ מ ה‬

‫במפרשים רואה כ י‬

‫הדרנים‬

‫את ע צ מ ו מה ה ב י א את ה ר א ש ו נ י ם‬
‫מטרת‬

‫בנקודה ז ו ‪.‬‬

‫)‬

‫‪1‬‬

‫ר ב י ע י ת טל ח ו ר ה‬
‫ח ל ק מן‬

‫מעוקבות‪.‬‬

‫מתאימה‬

‫הראשונים‬

‫דרכים שונות בפירוש דברי רב חסדא‪.‬‬
‫ה ח ש ב ו נ י ו ת שנהן‬

‫נקטו‬

‫שונות ז ו מ ז ו ‪ .‬ועל כן‬

‫שואל‬

‫ל נ ק ו ט ב ד ר כ י ה ם הם‪.‬‬

‫ה ש ו ר ו ת ה ב א ו ת ה י נ ר ‪ .‬בעייה ל ת ת כ ל י‬

‫המפרשים‬

‫)‪(1‬‬

‫ורשב״ם‪,‬‬
‫במטרה‬

‫תוסי‪,‬‬

‫הו״ן‪.‬‬

‫להראות כ י‬

‫המאירי‬

‫אמנם‬

‫וחוס׳‬

‫הרי״ד(‬

‫מציעים‬

‫בידי‬

‫ה ל ו מ ד י ם את‬

‫הסוגיא‬

‫ל ה ב י ו אח‬

‫דרכי‬

‫(‬

‫א י ו ב כ ו ו נ ת ש ו ר ו ת א ל ה ל ד ו ן ע ל א ס פ ק ט י ם מ ת מ ט י י ם שבש״ס‪ ,‬א ל א כ א מ ו ר ל ה א י ר‬
‫ה ג ב ל נ ו א״ע ב פ י ר ו ש ד ב ר י רב חסדא ג ר י ד א ‪ .‬ו‪/‬צי‪.‬‬
‫ד ב ר י ח ז ״ ל ל ל מ ו ד ת ו ר ה לשמה‪.‬‬
‫א י ן ב ש ו ר ו ת א ל ה ד י ו ן ב כ ל ה נ ו ש א של ש י ע ו ר ה מ ק ו ו ה ‪ ,‬א ו ר ך ר א מ ה ו נ ו ש א י ם ה ק ר ו ב י ם‬
‫ל ז ה ‪ .‬נ מ ו כ ן א י ן ד י ו ן ב ס י פ א של ד ב ר י ה ח ו ס ׳ ב ד ״ ה ר ב י ע י ת ‪ .‬ה מ ת י ח ס י ם ל ה ס ב ר‬
‫ע ל נ ק ו ד ו ת א ל ה י ב א ב ע ״ ה המשך נ פ ר ד‬
‫ד ב ר י ה י ר ו ש ל מ י ו ד ב ר י ה פ י י ט ן לפרשת ש ק ל י ם ‪.‬‬
‫בחלק נ ו ס ף ‪.‬‬
‫הס‬
‫יש ל ז כ ו ר ש ח ז ״ ל ו ה ר א ש ו נ י ם ט ר ם השתמשו ב ש י ט ת ה ח ש ב ו ן ה ע ש ר ו נ י ת ה מ ל א ה ‪.‬‬
‫השתמשו ב ש י ט ת ח ש ב ו ן ה מ ב ו ס ס ת ע ל ש ב ר י ם ‪ ,‬ובר‪ .‬כ ל מ ס פ ר ש א י נ נ ו שלם מ ו צ ג נ׳׳ובר‬
‫‪1‬‬
‫א ו ס כ ו ם של ש ב ר י י ח י ד ה ‪ .‬ה י י נ ו ס נ ו ם של ש ב ר י ם ש מ ב נ י ה ם ה ו א ז ‪ .‬ב ג ו ן ‪, – .‬‬
‫ה פ י ר ו ק ל ס כ ו ם של ש ב ר י י ח י ד ה נעשה ע פ ״ י ל ו ח ו ת ש ח ו ש ב ו ב א ו פ ן *י‬
‫וכוי‪.‬‬
‫ע י י ן ע ל כ ך למשל א צ ל ‪:‬‬
‫מיוחד לצורך זה‪.‬‬
‫נ‬

‫‪3‬‬

‫דגון‬

‫ח ו ל ד ו ת המתמטיקה הקדומה‪,‬‬

‫ש‪.‬‬
‫‪1957,‬‬

‫‪60,‬‬

‫‪ 0 1.‬׳ ‬

‫‪ ,‬ח ‪ 3 £ 6‬ו ץ ח ‪ 6‬ק ‪ , 0 0‬׳ [ ‪ 111‬ן> ‪ 1‬ם ת ^‬

‫‪.‬ו‪£ <13£1‬‬

‫‪00‬ח‪$!:10‬‬

‫ת ל ־ א ב י ב ת ש ט ״ ו ‪ ,‬עי ‪.!!'>.7‬‬
‫‪10‬‬

‫‪ 1 : , $011001‬ק ץ ‪£ £‬‬

‫‪ 0 5‬־ ז ח ‪ 1 6‬זי;‬

‫‪01‬‬

‫‪1‬שו‪0<:,‬‬

‫<‪£‬ו)‪7‬‬

‫‪71-91.‬‬

‫‪.‬קק‬

‫‪1£ 0 : 1 0 1 1 0 0 5‬ח'‪1‬‬
‫‪5-9.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪86‬‬

‫‪.‬קק‬

‫‪.0‬‬

‫ז?נ‪1‬ר>לי>‪£‬נ‪:01‬ן‬

‫ת‪3‬ו‪1‬ר‪.‬תז‪03‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א י מ ו ח ד ב ר י רב ח ס ד א ע ל י ד י שימוש ב מ י ד ו ת ה נ פ ח ט ל ה ר ב י ע י ת ‪,‬‬

‫א(‬

‫‪3‬‬

‫)־•^•‪2*2*(2‬‬
‫מנילה‬
‫ב(‬

‫אצבעות ‪.‬‬

‫להראות‬

‫המאירי‬
‫הרי״ף‬

‫ו ז א ת מ ב ל י להשתמט ב מ י ד ו ת נ פ ח ה נ י י ל ‪.‬‬

‫ש ר ב י ע י ת של ח ו ר ה א מ נ ם מ ת א י מ ה ל ת י ב ה ש מ י ד ו ת י ה מן‬

‫אס נ ע י י ן ה י ט ב ב ד ב ר י‬
‫ותוס׳‬

‫אז‬

‫ל ה ר א ו ת נ י ת י ב ה ב מ י ד ו ת אלה א מ נ ם‬

‫ב ד י ו ק ר ב י ע י ת אחת‪.‬‬

‫ה ו נ ח ת דברי רב חסדא‪,‬‬

‫ורבינו‬

‫עלינו‬

‫ה ר א ש ו נ י ם נראה בע״ה נ י א נ ן‬

‫ר י ״ ד כ פ ר ש נ י ם של ד ב ר י הש״ס‬
‫חננאל‬

‫השניה‪.‬‬

‫נ ו ט י ם י ו ת ר לדרך‬

‫לגמרי מ נ ל יתר ה ד ר נ י ם ‪.‬‬
‫ניום היינו‬

‫רביעיות‬

‫ו א י ל ו פרושי‬

‫ח נ נ א ל ‪ ,‬ז א ת מ פ נ י שדרך ז ו ש ו נ ה‬

‫דרך ז ו מתחילה בשורה מ ל פ נ י‬

‫) ‪( 2‬‬

‫י י ע ו ד ד ר ך אחרת‬

‫וגוייי‬

‫) י ‪ 1‬י (‬

‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫באמה ע ל אמר! ב ר ו ם ‪ 3‬א מ ו ת יש ‪ 4 7 2‬ז ‪ 4‬א צ ב ע ו ת * *‬

‫;‬

‫ר ב י ע י ו ת יש ‪ 41472‬א צ ב ע ו ת‬

‫א ז י ב ר ב י ע י ת אחת י ״‬

‫הריין‪,‬‬

‫ו מ ה ו ו ה ה ד ר ו הקצרה ב י ו ת ר ו א ף ד ו מ ה ל ד ר ך ה ת ש ב ו נ י ת שבה‬

‫ה א ח ר ו נ ה של ד ב ר י ר ״ ח בדייר‪ .‬ר ב י ע י ת ט ל ת ו ר ה ‪ -‬ב מ י ל י ם ‪:‬‬

‫ל נ ו ־ אם ב ־ ‪3 8 4 0‬‬

‫הנ״ל‪.‬‬

‫) ‪( 1 3‬‬

‫נ ו ק ט י ם ב ל י מ ו ד של ד ב ר י רב ת ס ד א ‪.‬‬

‫ב ‪ 4 0 -‬סאה יש ‪3840‬‬

‫אז ע ל י נ ו‬

‫א ו ל י ר ט ״ י ‪ ,‬רשב״ס‪ .‬תוסי‬

‫נ ו ק ט י ם בדרך הראשונה‪,‬‬

‫נ פ ת ח ה ס ב ר ד ב ר י רב חטדא ב פ י ר ו ש ה ש נ י של ר י‬

‫אנו‬

‫היינו‬

‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫״ ‪ :‬״ א צ ב ע ו ת שהם ) ! ‪ -‬ז ז (‬
‫‪5‬‬
‫‪3040‬‬
‫‪4‬‬
‫שהם ‪10-‬‬

‫אצבעות‬

‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫אצבעות‬
‫‪3‬‬

‫‪ 10,8‬א צ ב ע ו ת ( א צ ב ע ו ת ‪. 2 x‬‬
‫)שהם ‪x‬‬
‫) ‪2 ( 2 + 1 + 1‬‬
‫מ נ ם ש ו ו ה ל נ פ ח ה ר ב י ע י ת ט ל ר• ח ס ד א ‪:‬‬
‫‪2 5‬‬
‫ע ד נ א ן ה ס ב ר י ש י ר ו פ ש ו ט ט ל ד ב ר י ר ב ח ס ד א ע ל ‪ -‬פ י ד ר כ ו של ר ב נ ו ח נ נ א ל ‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫))‪ 1 0 -£•-‬א צ ב ע ו תל(‬
‫‪5‬‬

‫)*י(‬

‫י ש נ ם ר א ש ו נ י ם נ ו ס פ י ם נ ג ו ן מהריים ח ל א ו ו ה ‪ ,‬ת ו ס י ח נ מ י א נ ג ל י ה ‪ ,‬ב ע ל‬
‫מאחר‬
‫ה מ כ ת ם ‪ ,‬נ מ ו ק י י ו ס ף ו ע ו ד שגם הם מ ס ב י ר י ם אח ד ב ר י ר ב ח ס ד א ‪.‬‬
‫ש ט י ט ו ת י ה ם מ ק ב י ל ו ת לאחת ה ש י ט ו ת ה נ י י ל לא נ ד ו ן ב ה ן ב מ פ ו ר ט ‪ ,‬ו ר ק נ צ י י ן‬
‫א ו ת ן ב ה ש ו ו א ה עם ה ר א ש ו נ י ם ה א ח ר י ם ‪.‬‬

‫)<‪1‬ו(‬

‫במטרה ל ח ס ו ך מ ק ו ם ו ו ת ר נ ו ע ל הבאה מ י ל ו ל י ת של כ ל ד ב ר י ה מ פ ר ט י ם ‪ ,‬ו ה ל ז " י‬
‫מ ו פ נ ה ל ע י י ן בטכסט עצמו‪ .‬על כ ן מ ו ב א י ם רק ה ס ב ר י ם ל ה ב נ ת דברי ה ר א ש ו נ י ם‬
‫ובאשר‬
‫ו ל א ד ב ר י ה ם עצמם‪ .‬ב א ו פ ן כ ל ל י ה ה ת י ח ס ו ת ה י א לשייס ו ו י ל נ א ‪:‬‬
‫ל ר א ש ו נ י ם שיצאו ב ס פ ר י ם נ פ ר ד י ם ע י י ן ברשימה ה ב י ב ל י א ו ג ר א פ י ת ב ס ו ף ‪.‬‬

‫)*(‬

‫)‪(2‬‬

‫ח ל ק מן ה ד ב ר י ם ה מ ו ב א י ם ל ה ל ן ה ת ל ב נ ו ל ק ר א ת ס מ י נ ר י ו ן ב מ ח ל ק ה להכשרת‬
‫מ ו ר י ם שליד ביה״ס הגבוה ל ט כ נ ו ל ו ג י ה ב י ר ו ש ל י ם ‪.‬‬
‫‪ 1‬ס א ה ‪ 6 -‬ק ב ‪ 40 ,‬סאה ‪ 240 -‬ק ב ‪:‬‬
‫ז לוג ‪ 4 -‬רביעיות‬

‫)‪(3‬‬

‫‪ 1‬ק ב ‪ 4 -‬ל ו ג ‪ 240 ,‬קב ‪ 960 -‬ל ו ג ;‬

‫‪ 960‬ל ו ג ‪ 3840 -‬ר ב י ע י ו ת ‪.‬‬

‫)ועיין‬

‫י ר ו ש ל מ י ת ר ו מ ו ת פייי הייה(‪.‬‬

‫‪ 1‬אמה של ת ו ר ה ‪ 6 -‬ט פ ח י ם ‪ ,‬ז טפת ‪ 4 -‬א צ ב ע ו ת ל נ ן באמה ש״ת יש ‪ 24‬א צ ב ע ו ת ל כ ן‬
‫‪,‬‬

‫‪ x ^ x 2 4 x 2 4‬ש ה ם‬
‫)ערובין‬

‫ג‪:‬‬

‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫א צ ב ע ו ת ‪ 4 1 4 7 2 2 4‬אצבעות ‪.‬‬
‫ו מ נ ח ו ת צח‪,‬‬

‫ועיין‬

‫מנחות מא‪.(:‬‬
‫י*‬

‫נאן‬

‫נדפס בפי‬

‫אצבעות‬
‫)‪(4‬‬

‫וכוי;‬

‫רבנו חננאל‪:‬‬

‫״ ע ו ד ד ר ך א ת ר ת ‪ ,‬נ ש ת ח ל ו ק קמ״א א ל ף א צ ב ע ו ת ע ״ ב‬

‫ה י י נ ו ‪ )"41472‬ו ל א ‪;41372‬‬

‫א ב ל כ נ ר א ה צייל ״ כ ש ת ח ל ו ק המייא א ל ף‬

‫ו כ ו י ״ ‪ ,‬כ מ ו שגם מ ב י א ר ״ ח ל מ ע ל ה מ ס פ ר ז ה ‪ ,‬שהוא ה נ כ ו ן ‪.‬‬
‫ר ב נ ו ח נ נ א ל לא הטתמש ב ד ר ך ה ע ש ר ו נ י ת ‪ ,‬א ל א ב ד ר ך ח י ש ו ב ה מ ב ו ס ס ת ע ל ע ב ר י ם ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪87‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב‪.‬‬

‫הרקע ה ח ש ב ו נ י ‪ . .‬י ה ב נ י ! ‪ .‬י י י א ? נ נ ? ‪9‬‬

‫ניגש נעת לעיין‬

‫בדברי הראשונים;‬

‫י ד ו ע כ י ה נ פ ח של ת י ב ה ב ע ל ת שסח ב ס י ס‬

‫ו נ ק ד י ם תחילה נמה ח י ס ו נ י עזר‪:‬‬

‫ו ג ו ב ה)רום‪8.‬‬

‫כ ע ת נ נ ס ה פעם לחטב את ה י ח ס ב י ו‬
‫המקור• א‬
‫)‪2×2‬‬

‫)‪ 3‬א מ ו ת (‬

‫( ^ מתחשב ל פ י ה נ ו ס ח ה ‪.11×7-8‬‬

‫גובה )רום( הרביעית ״‬

‫ו נ נ נ ס י ח ס זה נ ‪; 0 -‬‬

‫‪2‬‬

‫א צ ב ע ו ת (‪•8‬ל ב י ן שטח ב ס י ס ה מ ק ו ר‬

‫נמו נ ו‬

‫‪2‬‬

‫)‪1×1‬‬

‫)־•^•‪ 2‬אצבעות(‬

‫לביו‬

‫גובה‬

‫נחשב את ה י ח ס ש ב י ן שטח ב ס י ס ה ר ב י ץ י ת‬
‫‪-8‬ונכגהיחס‬

‫אמה (‬

‫ב ‪.‬‬

‫זה‬

‫נ ק ב ל א ז ע ב ו ר ‪:0‬‬
‫ט פ ח י ם ‪2 -‬ד א צ ב ע ו ת (‬

‫‪ 3‬א מ ו ת ס ״ ת ) ‪18 -‬‬

‫גובה‬

‫ה מ ק ו ה א‪:‬‬

‫גובה‬

‫ה ר ב י ע י ת י‪+^ :1‬־‪ 2+‬א צ ב ע ו ת ‪ ,‬שהן ‪ -‬ן ‪ 2‬א צ ב ע ו ת ‪.‬‬
‫‪3.‬‬
‫^‬

‫כלומר‬

‫גובה הרביעית הוא בדיוק ־־־־‬
‫עבור ‪3‬‬

‫‪27‬‬
‫_‬
‫־ ־^״^ן־‬

‫‪, .‬ןן ‪.‬‬

‫ו<‬
‫‪… .‬‬

‫‪27‬‬
‫‪….‬‬

‫‪ .‬י(‬

‫מ ג ו ב ה המקור‪..‬‬

‫נקבל‪:‬‬
‫‪ :8‬ו א מ ה‬

‫שטח ב ס י ס ה מ ק ו ה‬

‫שטח ב ס י ס ה ר ב י ע י ת ‪:6‬‬
‫י " "‬

‫ד ה י י נ ו ־־ אצבעות ומכאן‪:‬‬

‫‪0‬‬

‫‪2‬‬

‫‪ 36 -‬ט פ ח י ם‬

‫)‪^2‬אצבעות‬

‫‪1‬‬
‫"‪'144‬‬

‫*‬
‫י "‪*576‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪36)-‬א‪(4*4‬אצבעות‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪ 576 -‬א צ ב ע ו ת ‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫ * אצבעות ‪.‬‬‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ל‪.‬‬
‫§‬

‫*‬

‫כ ל ו מ ר טטח ב ס י ס ה ר ב י ע י ת ה ו א ב ד י ו ק • ‪ :‬־ • • מ ס ט ח ב ס י ס ה ג ו ק ו ה ‪.‬‬
‫‪1 44‬‬
‫)*‪(4‬‬
‫ס ל ת י ב ה מ ס ו י מ ת )למשל נ פ ח המקור‪ (.‬ו כ ן את מ י ד ו ת י ה ‪8‬‬

‫אם א נ ו מ כ י ר י ם את נ פ ח ה ד‬

‫ו ‪ ^1 -‬ו א נ ו מ ח פ ש י ם את ה נ פ ח י ד של ת י ב ה אחרת‬
‫א ל א‬

‫י‬

‫ק‬

‫א‬

‫י ח ס‬

‫ת‬

‫)למסל ס ל ר ב י ע י ת ( סממנה א י ן‬

‫‪0‬‬

‫אנו‬

‫י ״ ש ב י ן גובה התיבה ה נ ת ו נ ה לבין‬
‫י'‬
‫מ כ י ר י ם את נ פ ח ה ‪.‬‬
‫ל‬
‫‪3‬‬
‫)במקרה ס ל נ ו • ־ ( ו כ ן את ה י ח ס ‪ § – 8‬ס ב י ו ס ס ח ג ס י ס ה ח י ב ה ה נ ת ו נ ה ל ב י ן‬
‫התיבה יד‬
‫טטת ה ת י ב ה י ד‬

‫גובה‬

‫) ב מ ק ר ה ד נ ן ‪ [-•-‬א ז ק י י ם ‪:‬‬
‫‪•144‬‬

‫‪ x 0‬־ ‪.‬־ז‬

‫ומכאן‬

‫‪• 3‬‬
‫״*‪8‬‬

‫‪*:1‬מ‬

‫ס ־ דא‪0‬א‪3‬‬

‫‪• -‬ד‬

‫ב ל ו מ ר נ פ ח התיבה י ד ה ו א מכפלת ה י ח ס י ם ב י־ש‬

‫)‬

‫א‬

‫(‬

‫ונפת התיבה ה נ ת ו נ ה ד ‪.‬‬

‫)*‪ (4‬כ ל ה ח י ש ו ב י ם מ ב ו ס ס י ם ל ה ל ן ע ל ה ה נ ח ה ש צ ו ר ת ה ר ב י ע י ת ו ה מ ק ו ו ה הנר‪.‬‬
‫מהנדס י ‪ .‬ג ‪ .‬ו י י ס מציע ת י א ו ר ס ל ה ר ב י ע י ת בצורת ג ל י ל‬
‫תיבה יטרה‪.‬‬
‫) ת ו ר ה ו מ ד ע ‪ .‬כ ר ו ז • ח ו ב ר ת א ׳ שבט ת ס ל ״ ז ( ‪.‬‬
‫יסר‪ ,‬בעל בסיס ע י ג ו ל י‬
‫ג ם במקרר‪ .‬זר‪ .‬ה ה ס ב ר י ם ה נ ״ ל י כ ו ל י ם ל ה ת א י ם ל ח ש ב ו נ ו ת ‪ ,‬מאחר ס ג ם נ פ ח‬
‫ה ג ל י ל ס ו ו ר ‪ .‬לשטח ה ב ס י ס א ג ו ב ה ה ג ל י ל ‪ .‬א ו לא נראה מן ה ר א ש ו נ י ם‬
‫) ב מ י ו ח ד ח ו ס י ח כ מ י א נ ג ל י ה ל ה ל ן בהערה ׳ ‪ ( 7‬טהם ח י ס ב ו ב ד ר ו ס ל ג ל י ל י ם ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪88‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אס נרצה לחשב אח נסחר‪,‬‬

‫לסינר‬

‫ו ז א ת ע ל פי‬

‫המקור‪,,‬‬

‫נפח‬

‫•י של ה ר ב י ע י ת ב ע ז ר ת‬

‫נוסחה א‬

‫הרביעית‬

‫יחסי המרות בין‬

‫הרביעית לבין‬

‫דלעיל קיים‪:‬‬

‫׳־י * ד ל ד * ־ ״‬

‫'יי‪:‬‬

‫וי•• ו‬

‫‪-‬‬

‫)ב(‬

‫יד‬

‫‪80‬‬

‫נאשר ׳‪.‬י נ א מ ו ר נ פ ח המקור•‪.‬‬
‫ז‬

‫׳ נ ו ל י ם לבטא את ‬

‫אנו‬

‫לוגים‬

‫ב מ י ד ו ת נפח ר ג י ל ו ת‬

‫הן‬

‫ורביעית(‪.‬‬

‫)כגון‬

‫סאים‪,‬‬

‫עלינו‬

‫ל ק ב ל ע ב ו ר ׳׳‪.‬י )אם ה י ח ס י ם ‪- -‬‬

‫אם‬

‫אס באמת אלה‬
‫יחסי‬

‫ר‪,‬מידות‬

‫)פעולה‬
‫נ ח ט נ‬

‫זו‬

‫יהיו‬

‫ז ו טל‬

‫*גז־‬

‫) ? (‬

‫‪.‬‬

‫ו‪ – -‬־‬
‫‪144‬‬

‫נפח ע ל י נ ו‬

‫שאנן‬

‫אפשר ל ב צ ע ע ל י ד י‬

‫‪80‬‬
‫ט ל‬

‫‪ ! 4‬ז ^ ‪ 8 6‬־ ־^•‬

‫(‬

‫הניידות‬
‫בנקודה‬

‫ז ו מ ת ע ו ר ר ת שאלה ט נ נ י ת ‪:‬‬
‫התשובה לכך ה י א ‪,‬‬
‫ו״‪-‬ו‬

‫אצבעות‬

‫‪80‬‬

‫ה ר א ש ו נ י ם הנייל‬

‫שקיימות‬

‫)‪(6‬‬

‫איך‬

‫חננאל‪,‬‬

‫ורבנו‬

‫חסדא‪.‬‬

‫נ י ת ן לתשב ־ ‪-‬‬

‫ב ד ר ך שבה‬

‫ד ה י י נ ו שהם ח י ש ב ו את י ח ס י‬

‫ה מ י ד ו ת ט ל ר ב חסדא ו א י מ ת ו א ו ת ן בדרך ה נ ״ ל ‪.‬‬

‫נקטו‬

‫ו ‪ -‬״ • מ ב ל י להשתמש ב מ ע ר כ ת‬

‫הראשונים‪:‬‬

‫ח י ש ו ב ב ש ל ב י ם בהתאם ל פ י ר ו ק‬

‫‪36‬‬

‫ישירות ב‪44-‬ו(‬

‫טתילקנו‬

‫) ל ה ו צ י א את ת ו ס י ( ‪,‬‬

‫נ ו ס פ ו ת איך‬

‫‪ 3‬ואחייב‬
‫‪4×36‬‬

‫‪6‬‬

‫‪144‬‬

‫לכתוב‬

‫‪1/144‬‬

‫נ ר א ה בהמשך כ י א כ ן‬

‫ו ז א ת מטעמי‬

‫ב ד י ו ק בדרך ז ו‬

‫נ ו ח ו ת של מ י ד ו ת ח ז י י ל ‪ ,‬ע ל אף‬

‫כמכפלת שברים‪.‬‬

‫ב ח י ש ו ב נ פ ח ה ר ב י ע י ת ב מ י ד ו ת נ פ ח מתבצע ה ח ש ב ו ן למעשה ב ש נ י ש ל ב י ם ל פ י‬
‫נ ו ס ח ה א ׳ ד ל ה ל ן ‪ ,‬ש ה י א פ ש ו ט המשך של נ ו ס ח ה א ‪.‬‬
‫׳ ^ * ‪ 0 x 3‬‬

‫"״‬
‫־‬

‫ו לכן‬

‫‪3‬‬

‫)‪1‬‬
‫י?'‬

‫ב מ י ד ו ת ה נ י י ל של ר י‬

‫‪-‬‬

‫) ב י ח ד זה כ א י ל ו‬

‫דרנים‬

‫אזי אימתנו‪,‬‬

‫בהסתמך על‬

‫) ‪( 6‬‬

‫בהתאם לכך ע ל י נ ו לחלק קודם ב ־‬

‫ב־*‪.‬‬

‫יד‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫)־‪(2+^+‬א‪2‬א‪ 2‬א צ ב ע ו ת ( ‪.‬‬

‫נראה ז א ת ל ה ל ן ‪:‬‬

‫‪144 4‬‬

‫נקטו‬

‫ב ד י ו ק ר ב י ע י ת אחת‪:‬‬

‫)שהן‬

‫ואילו‬

‫נ ך ש ק ו ד ם נחשב | ־ ט ל נ פ ח ה מ ק ו ו ה ו מ ן ה ת ו צ א ה‬
‫•‪0‬‬

‫ל ה ו צ י א את ה ר י ׳ י ף‬

‫שבין‬

‫לגורמים‬

‫ל ק ב ל נ פ ח של ^‪10‬‬

‫ה ר ב י ע י ת ל ב י ן המקור‪ ,‬ע ל פ י‬

‫טל ־ ‪- -‬‬
‫‪44‬ז‬

‫ננוניס(‬

‫נ פ ח של ה ר ב י ע י ת ש ו ו ה ל נ פ ת ת י ב ה‬

‫ד ר נ ס של ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ‪.‬‬

‫העשרונית?‬

‫ד‬

‫אמנם‬

‫את מ י ד ו ת ה ק י ב ו ל ה מ ת א י מ ו ת א ז י‬

‫התוצאות שמתקבלות ע ב ו ר נפח ה ר ב י ע י ת‬

‫‪144‬‬

‫"יי‬

‫)אצבעות (‬

‫אס נ צ י ג ב מ ק ו ם ז‬

‫‪80‬‬

‫נ צ י ב ע ב ו ר ׳‪.‬י מ י ד ו ת‬

‫‪3‬‬

‫או גס במדות ק י ב ו ל‬

‫ודבר זה הלו י‬
‫אציעיי׳‬

‫כמובן‬

‫=‬

‫‪2‬‬

‫)א(‬
‫ד‬

‫‪ x 0 x ^ x 8‬י ד‬
‫) ‪ ( 0 £‬א ‪(3*10‬‬

‫‪" -‬‬

‫אמות״!‪(5‬‬
‫‪00‬‬

‫‪,' -‬י‬

‫אמר‪ ,‬א‪-‬״(א)‪3‬‬
‫‪1 44‬‬

‫)יא(‬

‫ב נ ס ו נ ו ת מ י ד ו י ‪ .‬ר נ ח ס ד א של א צ ב ׳ י י ס ע ל א צ ב ע י ם ב ר ו ם‬

‫‪,‬‬

‫ו ח ג ״ י• ׳!‪:‬׳; וחוח‪.:‬׳ א צ ב ע ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪89‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג‪.‬‬

‫להבדלים‪,‬בגיטוח_ר‪.‬אמזוה_סל המפרט‪:?:‬‬

‫המקור‬

‫!‬

‫צורר‪ .‬שבה‬

‫באוהד‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫*׳‬

‫פירקנו‬

‫‪0 3‬‬

‫ג‬

‫י‬

‫‪3‬‬

‫ם‬

‫פ‬

‫י‬

‫י‬

‫ן ן‬

‫‪< > 3‬‬

‫ב י צ ו ע ע ו ק ב טל ח י ל ו ק‬

‫דהיינו‬
‫בפירוק‬

‫ט‬

‫לגורמים‬

‫ל‬

‫ן נ‬

‫‪01‬׳‬

‫עובדה‬
‫המקור‬

‫להבדלים שנין‬

‫‪1‬‬

‫‪6 5‬ז‬
‫( <‬

‫״‬

‫ב‪,16-‬‬

‫דרני‬

‫של‬

‫ד‪.‬‬

‫רש״י‬
‫)י‪(7‬‬

‫ד‬

‫"י"'‬
‫ך‬

‫י‬

‫)‬

‫י‬

‫י‬

‫‪7‬‬

‫וספר‬

‫) י‬

‫תוס׳‬

‫הראשונים‬

‫‪5‬‬

‫ת > ‪:‬‬

‫"‬

‫ז‬

‫‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪7‬‬

‫‪1 9‬‬

‫‪ ,,‬ז‬

‫א )‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫) ל ג ב י ‪ 40‬ה ס א ה (‬

‫‪4 4 5‬‬

‫״‬

‫י‬

‫"‪4‬־•?־‬

‫י״)!‪(,.‬״!‬

‫‪ 3‬האמות(‬

‫‪10‬‬

‫‪18‬‬

‫‪.‬‬

‫‪"25‬־‬

‫־‬

‫‪3‬‬

‫‪x‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫!״נ י‬
‫א‬

‫|‬

‫‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫ן א‬

‫(‬

‫‪3/80‬‬

‫־‬
‫־‬

‫‪0‬‬

‫‪.‬‬

‫ !‪.‬‬‫א‬

‫‪0‬‬

‫‪!.'!?.‬י‪.‬‬

‫‪18 4 10‬‬

‫‪/‬‬

‫‪,‬‬
‫ג‬

‫‪,/‬‬

‫‪8 0‬‬

‫‪10*18×4‬‬

‫‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪/‬‬

‫‪3‬‬

‫׳‬

‫ט‬

‫‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪8‬‬

‫‪0‬‬

‫‪5 x ^ x 4‬‬

‫‪.‬‬

‫א‬

‫ג‬

‫‪3‬‬

‫(‬

‫‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪6‬‬

‫' ‪ 6‬ז ; ‪ 8‬ג ‪ 3‬־‪8^13‬‬

‫‪10 4‬‬

‫‪.],‬״‪(,‬״)!‪(,.‬י‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪-‬‬

‫‪3/ 0‬‬

‫״ '‬

‫)‪£*6‬‬

‫?א‪.? -1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫‪0‬‬

‫)!‪(!.‬א!‪-‬״)!‪()..‬‬
‫‪4‬‬

‫(‬

‫־‬

‫ס!"״ ־‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬־'‬

‫‪.‬‬
‫'‪6‬ז' "‪ 24‬״‬

‫‪/‬‬

‫‪8‬‬

‫‪3‬‬

‫‪.‬‬

‫‪18x4x10‬‬

‫‪:‬‬
‫)‬

‫‪5‬ז־ ‪5‬־‪2‬‬
‫י (‬

‫‪1 0‬‬

‫־‬

‫‪ 16‬ג‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫־‬

‫א‬

‫‪1 0‬‬

‫‪5‬‬

‫ריייד‬

‫א‬

‫נ ^ י‬

‫‪4‬‬

‫״‬

‫‪8;?6‬‬
‫ס‬

‫י‬

‫־‬

‫‪8‬‬

‫‪. . } . .‬‬

‫‪0‬‬

‫‪.‬‬

‫״ ‪x 4 x 5‬‬

‫־ ‪ /‬נ‬

‫‪3 / 8 0‬‬
‫‪0‬‬

‫׳‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫>‬

‫יחס הבסיסים‪:‬‬

‫‪26 -1‬‬

‫נוקטים‬

‫‪ 6*6‬ט פ ח י ם‬

‫‪2‬‬

‫ב פ י ר ו ק הנא‪:‬‬

‫טח ה ר ב י ע י ת שהוא‬
‫דהיינו‬
‫ביותר‬

‫‪-1*1‬‬

‫‪2‬‬

‫עבור החישוב‬

‫‪-‬‬

‫]‬

‫‪– –‬‬

‫)‪(36‬לכן נ ו ח לחלק קודם נ‪36-‬‬

‫־‬

‫"‬

‫יש ע ו ד הפעם ל ח ל ק‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬״‬

‫וזאת בסל העובדה הנאה‪:‬‬

‫ו ל ק ב ל שטח ס ל ‪1‬‬

‫אצבעות‪2×2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫־‬

‫^־‪26‬‬

‫־‬

‫‪2611‬‬

‫‪0‬‬

‫‪8‬‬

‫‪1 44‬‬

‫המפרשים מלבד ת ו ס •‬

‫אצבעות‬

‫‪{1‬‬

‫‪…‬‬

‫באמה של תורר‪ ,‬י ע‬

‫ב‪.4-‬‬

‫לנן‬

‫הפירוק הנ״ל‬

‫הנדון‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪90‬‬

‫נ ע ר ו ך טבלה מסנמת‬

‫‪1 6‬‬

‫‪, . 3‬‬

‫מהר״םפ י ר‬
‫נמו‬
‫ח ול טא ו ושהנ‪.‬י וב נסמפ ור ק ׳ה מ ני וח סם ף ‪,‬‬
‫) ד ו מ ה ל ד ר ך אי של ת ו ם ׳ (‬

‫נל‬

‫ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל מתבססת‬

‫הראשונים בחישוב‬

‫]‬

‫ב‪.‬‬

‫לשאלת ס י ב ת‬

‫ה ר א ש ו נ י ם הנייל‬

‫‪4‬‬

‫ר״ן‬

‫ידי‬

‫השוני‬

‫•־‪.‬‬

‫נ ל אחד מן‬

‫ו פ י ר ו ש א־ נ ס פ ר ה מ נ ח ם ‪:‬‬
‫)כמו דרך ב׳ ד ח ו ס ׳ (‬

‫) ‪9‬‬

‫ותשובתנו‬

‫אנגליה‬

‫)לגבי‬

‫תוספות‬

‫ועוד דרנים‬

‫י־‪;77‬‬
‫‪144‬‬

‫‪10‬‬

‫מאירי‬

‫נקטו‬

‫נוספות‪.‬‬

‫מ ה ו ו ה נ פ י שנראה בהמסך‬

‫ה ד ר נ י ם ה מ ו צ ע ו ת על‬

‫י ו ת ר של ד ב ר י‬

‫‪1‬‬

‫) ‪( 8‬‬

‫‪-‬‬

‫ל ג ו ר מ י ם של‬

‫ב פ י ר ו ק של‬

‫ההשלמה‪:‬‬

‫דרך ‪:4‬‬

‫דרניס‬

‫‪3/80‬‬

‫חנמי‬

‫(‬

‫תוס׳‬

‫‪3‬‬
‫‪-‬‬‫‪80‬‬

‫‪3‬א!א‪–‬‬

‫י־‬

‫דרך ‪:3‬‬

‫‪3‬‬
‫־‪-‬‬‫‪4*20‬‬

‫‪-‬‬

‫) ה פ י ר ו ק ל ג ו ר מ י ם ( שנהם השתמשו‬

‫א‪__.‬יחס_ר‪.‬גבהים‪:‬‬
‫ורשב״ם‪:‬‬
‫וחוסי‬

‫‪3‬‬
‫ז‬
‫‪-x-‬‬‫‬‫‪• 2 0‬י‬

‫בפירוק‬

‫כ ל אחת מן‬

‫ב מ י ל י ם אחרויז‬

‫ש נ נ נ ס להסבר מפורט‬

‫של שלבי ה ח י ש ו ב‬

‫‪2‬‬

‫שונות‬

‫ת י א ו ר מ ס כ ם ל ש י ט ו ת ב ח י ש ו ב *‬
‫‪80‬‬

‫לפני‬

‫ו נ פ ל ב‪.3-‬‬

‫קיימות‬

‫נוספות‬

‫‪,:‬ל‬

‫דרנים‬

‫ה ר א ש ו נ י ם פשוטה‪:‬‬

‫ץל אחרח‬

‫ו‬

‫ח י ל ו ק ב‪5-‬‬

‫ה ש י ט ו ח ה ש ו נ ו ת שבהן‬

‫או‬

‫_‬

‫_ ‪3‬‬

‫‪ 86‬״ ‪86‬‬

‫'" •‬

‫ש ק י י מ ו ת מספר‬

‫לחישוב‬

‫‪•86‬‬

‫^"*‪ 16‬י‬

‫‪1 1‬‬
‫‪.:‬א)‪(!–‬‬
‫‪4 20‬‬

‫זו‪,‬‬

‫ק‬

‫‪.‬‬

‫נ ו ת ן את ס ד ר‬

‫‪2‬‬

‫טפח ‪.‬‬

‫בנוסף‬
‫אצבעוח‬

‫הפעולות הנוח‬

‫‪2‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪.‬‬

‫שיטח בעלי ה ה ו ס פ ו ת •‬
‫‪12 12‬‬
‫כ נ ר א ה שנעלי ה ח ו ס י‬
‫א‬

‫ח‬

‫י‬

‫_ ‪.!.‬‬
‫•‪11.1‬‬

‫‪12*12‬‬

‫נ ק ט ו בדרך ז ו מ פ נ י טהאורך ו ה ר ו ח ב ט ל ה ר ב י ע י ת )‪ 2*2‬א צ ב ע ו ת ( מ ה ו ו ה כ ל‬

‫] ן טל א י י ו ו ר ו ח ב נ ‪ 0‬י ס ה מ ק ו ו ה‬
‫ה מ ק ו ו ה ו ר ו ח נ ו הם ו אמר‪ 6 – ,‬ט פ ח י ם ‪ 24 -‬א צ ב ע ו ת ‪.‬‬

‫אורו‬

‫הרביעית‬

‫) כ ל אחד( משיעור ז ה ‪.‬‬

‫מהווח ב ד י ו ק‬

‫ו א י ל ו ‪ 2‬האצבעות טל א ו ר ך ו ר ו ח ב‬
‫נ ו ת נ ת גס‬

‫ו ל כ ן חלוקה עקבית טל פעמים ב‪2-‬ז‬

‫ה י א את ה מ י ד ו ת טל ב ס י ס ה ר ב י ע י ת ‪.‬‬

‫דרכ‪_:‬החטבון_ ה מ פ ו ר ט ו ת של ה ר א ש ו נ י ם‬

‫ה‬

‫עד כאן ד נ ו בקצרה נ ד ר כ י ם של ה ר א ט ו נ י ם ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫ור•‬

‫להלן‬

‫נ פ י טמתקבל בחשבון ה ל נ ה למעטה‪.‬‬
‫אנו‬

‫חננאל‪.‬‬

‫נ ע ר ו ר את ח ש ב ו נ ו ח י ה ם טל כ ל אחד מן‬
‫נ ו ח ר ל נ ו ע ו ד ל ד ו ן ב ש י ט ו ת של ה ר י ״ ף‬

‫לאחר מ נ ן‬

‫נ ע ו ו ר אח ה ח ט ב ו נ ו ח ה מ פ ו ר ט י ם בטבלת ס י נ ו ס פשוטה שתאפשר ל נ ו ל ה ש ו ו ת ב י ח ד‬

‫את פ ע ו ל ו ת החשבון הן ב מ י ד ו ת נ פ ח טל אמה א אמה א ‪ 3‬א מ ו ת עם אלה ב מ י ד ו ת ק י ב ו ל טל ‪ 40‬סאה‬
‫נ ד ג י ם את החשבון המלא ו ק ל ג ב י טיטת ר ט ״ י ‪ ,‬ל נ ל יתר ה מ פ ר ט י ם נ ד ג י ם את ח י ט ו ב ר מ ז ה ר ב י ע י ת‬
‫ב ל ב ד מאחר שמלבד דרכה טל ח ו ס פ ו ת‬
‫הבסיס‬

‫באותה ד ר ו נ מ ו ו ש י ״ ‪.‬‬
‫פעולות‬

‫וט״ י ‪/‬‬
‫וסב״ס‬

‫)טדרנם נ ב ר ה ד ג מ נ ו‬

‫לעיל(‬

‫נ ו ק ט י ם נ ל המפרטים ב ח י ט ו ב‬

‫חשבון‬

‫ק י ב ו ל מי מקור‪ 40 :.‬סאה‬

‫‪.‬‬
‫)‪ – – :(16‬א‬
‫‪16‬‬

‫‪ 40‬סאה•‬

‫‪ 21-16‬סאה‬

‫‪ 21‬סאה‪:‬‬

‫‪ 1-5‬סאה‬

‫נ פ ח מקוה‪ 1 :‬אמהא‪ 1‬אמר‪.‬א‪ 3‬אמות‬
‫‪ 72‬א צ ב ע ו ת ‪ 4} – 16 :‬אצבעות‬
‫}‪ 4‬א צ ב ע ו ת ‪ 1 -‬טפח • ‪ 1‬אצבע‬
‫‪5‬‬
‫‪(4•!)?-‬‬

‫‪ -‬א‬

‫)‪(:5‬‬

‫* ‪22‬‬
‫א צ ב ע ו ת ‪ – -‬־ ‪ -‬אצבעות‬

‫‪221‬‬
‫‪131‬‬

‫‪ 1‬סאה א ‪1 – 3‬י סאה‬
‫נ ל ו מ ר ‪ 1‬אמה א ו אמה ב ו ו ם )|*}‪ (2+‬א צ ב ע ו ת מ ח ז י ק ו ת !‪ 1‬סאה‬
‫חישוב‬
‫הבסיס‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫ו אמה א ‪ 1‬אמה ‪ 36 -‬ט פ ח י ם '‬

‫‪ 11‬סאה ‪ 36 -‬ל ו ג‬
‫‪:36‬‬

‫לוג‬

‫ו‬

‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 4-4‬א צ ב ע ו ח‬
‫‪ 16‬א צ ב ע ו ת * ‪:‬‬
‫‪ 4‬אצבעות ‪2 -‬א‪ 2‬אצבעות‬

‫‪2‬‬

‫)‪(7‬‬

‫ה‬

‫מ פ‬

‫והבטוי‬

‫ו״‪,‬‬

‫ם‬

‫ל‬

‫א‬

‫השלח העשירית‬
‫)י‪(7‬‬

‫)‪(8‬‬
‫)‪(9‬‬

‫ח‬

‫‪,‬‬

‫״‬

‫ב‬

‫ו‬

‫|‪.‬‬

‫א‬

‫ן‬

‫?‬

‫‪3‬‬

‫_י‬

‫ן‬

‫א‬

‫‪9‬‬

‫א‬

‫ו‬

‫נ ח פ ר ט י ם המתאים ל פ ע ו ל ה ז ו ה ו א ‪:‬‬
‫)״‪-‬ו(‪:‬‬

‫קח ו ו ב ע ‪.‬‬

‫י ״ אלא ‪ ! – ,‬״ ! > או )‪(1-1‬‬
‫נ‬

‫נ י זו‬

‫ו נ י ע י ת הנמצא השלח החוצה‬

‫ו נ נ ה תשלח‬

‫)‪(1-£‬א‪:£‬‬

‫או‬

‫פעולה^פשוטחיוהר‬

‫)תוסי(‬

‫קח מעשר‬

‫)^‪;(1-‬‬

‫ונוי‪.‬‬

‫ב פ נ י ם הספר )ע• ‪ (89‬מ צ י י ן ה מ ה ד י ר ‪ :‬י י ב נ ״ י יש פה צ י ו ר ט ל טבלה שיש בר‪ ,‬שבעה ק ו י ם‬
‫‪ .‬נ ר א ה שהנו ו נר‪ ,‬ל ח ל ו ק ת ב ס י ס המק^ר‪.‬‬
‫ב מ א ו נ ו ושבעה ק ו י ם ב מ א ו ז ן ״ ‪.‬‬
‫)אמר‪ ,‬על אמה( ל ‪ 6 -‬ר צ ו ע ו ת ב א ו ר ו ‪ .‬ו ‪ 6 -‬ב ר ו ח ב ע ל מנת ל י צ ו ר ‪ 36‬ר י ב ו ע י ם של‪1‬טפח ‪.‬‬
‫ו נ מ ו שהערנו ב ס ע י ף בי ל ג ב י יחס ה ב ס י ס י ם ‪.‬‬
‫ה מ א י ו י מ צ י י ן שזהו מן ה ק צ ר י ם ט ב ח ט ב ו נ ו ת ‪ ,‬ו א נ ן נ ו ה ו א ‪.‬‬
‫הריין מ צ י י ן שזהו בלשון קצרה ל ת ל מ י ד י • ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪91‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה ר א י נ ו שאמנם ר ב י ע י ת אתת מ נ י ל ה נ פ ח של ת י נ ה ש מ י ד ו ת י ה א צ ב ע י י ם ע ל‬

‫נלומר‬

‫אצבעי ים ב ר ו ם א צ ב ע י י ס ו ח צ י אצבע וחומש אצבע‪.‬‬
‫נ ע ר ו ך נ ע ת את ה ח ש ב ו נ ו ת של ה מ פ ר ש י ם ה א ת ר י ם ‪:‬‬
‫פ^ולת חשבו]‬
‫)גוביי(‬

‫ת ו ס ׳ דרך ז‪:‬‬

‫נפחה_מלןוה_‪_40‬סאי׳‬

‫נםח_מ‪7‬ןור‪_,‬אמהאאמה?‪*.2‬׳‪5‬י?‬

‫ו‬

‫‪1‬‬

‫־ מ ‪ 4 0 -‬ס א ה ‪ 10 -‬סאה‬

‫־ מ־‪ 72‬א צ ב ע ו ת ‪ 18 -‬א צ ב ע ו ת‬

‫)ר״ת(‬
‫וי‪.‬ן‬

‫‪2(.‬‬

‫‪40‬‬
‫‪4‬‬

‫ס א ה ‪ 0 -‬ו סאה ‪ 30 -‬סאה‬

‫‪x‬‬

‫‪-‬־״‬

‫‪ 72‬א צ ב ע ו ת ‪ 1 8 -‬א צ ב ע ו ת ‪ 54 .‬א צ ב ע י "‬

‫י‬
‫‪-1‬‬

‫)‪(:20‬‬

‫‪ 30‬ס א ה ‪* – 20 :‬ז סאה‬

‫א‬

‫נלומר‪:‬‬

‫‪ 54‬א צ ב ע ו ת ‪2 0 :‬‬

‫‪.‬ן?‪.‬‬

‫‪( 2‬‬

‫‪ ? • } • 1 .‬אצבעי"‬

‫!‪ 1‬סאה ש ו ו ה לאמה*אמה*)~*‪ (2+}-‬א צ ב ע ‪.‬‬
‫)‪(11‬‬

‫‪1‬‬

‫) ‪( ) 0‬‬

‫־ ‪:12‬‬
‫‪2‬ז‪:‬‬

‫*‪ 1‬ס א ה ‪ 3 – 1 2 :‬ל ו ג‬
‫ז‬
‫‪ 3‬לוג‪–12 :‬לוג ‪ -‬ו רביעית‬

‫ו א ב ן ס ו ב ר ב י ע י ת אחת סוור‪ .‬ל נ פ ח ״ ל‬

‫א ן ר ן ( ‪ 2 :‬ו ‪ 2 -‬אצבעי"‬
‫‪ 24‬א צ ב ע ו ת )של‬
‫‪ .‬״״רעות‬
‫‪ 24‬א צ ב ע ו ת ) ס ל ה ר ו ח ב ( ‪2-12 :‬‬
‫ר <‬

‫א‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫א צ ב ע י * ) ! • ! • ג ( אצבעות‬

‫ת ו ס י ד ר ך ‪:2‬‬

‫) ‪( 1 2‬‬

‫)‪(:24‬‬
‫)^‪1-‬‬

‫‪|>-‬ן *‬

‫‪ 10-24‬ק ב‬

‫‪ 2 4 0‬קב‪:‬‬

‫‪ 72‬א צ ב ע ו ת ‪:‬‬

‫ג‬

‫< '>‪ 10‬ק ב ‪ 1 -‬ק ב ‪ 9 -‬ק ב‬
‫‪ 9‬ק ב ‪ 1! -‬סאה‬
‫מכאן‬

‫<‬

‫ג ז (‬

‫‪ 3-24‬א צ ב ע ו ת‬
‫‪5‬‬

‫‪ 3‬א צ ב ע ו ״ ‪ -‬״ אצבע׳‬

‫‪**]<->2 ?).‬‬

‫‪( 2 +‬‬

‫ץ‬

‫‪1 0‬‬

‫והלאה כ מ ו ר״ת ל ע י ל‬

‫ת ו ס י ד ר ך ‪:3‬‬
‫;‪(:4‬‬
‫)*‪-‬ז‬
‫)‪(:5‬‬

‫־ א‬

‫‪ 40‬ס א ה ‪:‬‬

‫‪*£‬‬

‫‪ 60‬ק ב ‪ 15 -‬ק ב ‪ 45 -‬ק נ י " *‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫־ *‬

‫‪ 45‬ק ב ‪ 9-5 :‬ק ב ‪ 11 -‬סאר‪.‬‬
‫מכאן‬

‫)‪(10‬‬
‫)‪(11‬‬
‫)‪(12‬‬
‫)‪(13‬‬
‫)*!(‬
‫)*י(‬
‫)‪(16‬‬

‫‪ 1 0 – 4‬ס א ה ‪ 60 -‬ק ב‬

‫‪..1‬‬
‫״‬
‫*‪ 13‬א‪1‬ג<ותי• < ־ ‪ 0‬־ ‪ 1‬י ־ ' צ‬

‫‪ 11‬סאה ‪ 36 -‬ל ו ג‬
‫‪ 1‬אמה ש״ת ‪ 6 -‬ס פ ח י ם ‪ 24 -‬א צ ב ע ו ת‬
‫ו סאר‪ 6 – .‬ק ב ‪ 40 ,‬ס א ה ‪ .‬־ ‪ 240‬ק ב‬
‫ץ מ ‪ 0 -‬ו ק ב ‪ -‬ז ק ב ‪ – • ,‬מ ‪ 3 -‬א צ ב ע ו ת ‪• -‬ץ א צ ב ע ו ת‬‫ן‬

‫‪ 10‬ס א ה ‪ 60 -‬קב; ־ מזר‪ 15 .‬ק ב ‪ ,‬־ מ ‪ 1 8 -‬א צ ב ע ו ת ‪ 4* -‬א צ נ < ו ת‬
‫־ ‪ ,‬מ ‪ ! 0 -‬ק ב ‪ -‬ז ק ב ‪ – ,‬ן מ ‪ 3 -‬א צ ב ע ו ת ‪- -‬ץ אצב<‬
‫}‬

‫| מ ‪ 2 -‬סאה ‪ 1 -‬ס א ה ‪ – ,‬מ ‪ | -‬־ א צ ב ע ו ת ‪-‬‬

‫)‪(17‬‬

‫חוסי‬

‫)‪(18‬‬

‫עיין‬

‫ר י ״ ד עושר‪.‬‬

‫ל ע י ל הערה‬

‫| בשלב ח ס ו ב א ח ד‬

‫)‪.(13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪92‬‬

‫‪ 18‬א צ ב ע ן ״ ‪ 4! -‬א צ ב ע ו ת ‪ * -‬׳‬

‫זהלאר‪ .‬כ ‪ 0‬ז ל < י ל‬

‫ב ג ל ל שבכל שפח י ס ‪ 4‬א צ ב ע ו ת‬

‫)‪9‬ז(‬

‫‪ 72‬א צ ב ע ו ת ‪:‬‬

‫‪ 1 8 – 4‬אצבעו״‬
‫ג‬

‫‪5‬‬

‫‪7‬‬

‫ג‬

‫י‬

‫‪2 +‬‬

‫( אצנ<י‬

‫ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪5‬‬

‫יייח ״‬
‫יי׳ינוץ‬
‫‪0‬‬

‫'־־ ־‪-‬יין‪.‬‬

‫^ייי י״יי־ א מ ה * א ח ה * ‪3‬‬

‫י‬
‫י‬

‫"יו ח ‪, ,‬‬
‫״י״ ״יזי‪,‬‬
‫^‬
‫ש‬

‫ח‬

‫‪ 1‬נ י י‬

‫י‬

‫נ ״‬

‫‪0‬‬

‫״‬

‫‪,‬‬

‫א ״ ו ת‬

‫ה‬

‫"י"‬

‫הת״ב״‬
‫־ י ״ י ־ <י* יי״ייי־ " י י י‬
‫ירוד ^ ׳‬
‫י‬
‫י י י י אזעעוח‪ .‬ה‪ 0‬ק ו י ם נ ו ‪ 0‬י י ‪" 0‬יי ״יייי! ‪.40‬טאו י‬
‫‪0‬ז• אי‬
‫" ״ ' י ״ י ־ ״ ״ ׳ י י ״ )ואס נ ו ״״״‪1‬י‪ 0‬ג פ ן ט י ו *היא‬
‫‪.‬‬
‫^ ״ ס ^ י י י ני־ילי* א״ התוצאה האתרי וי• ״ ל א ^ ־ ה‬
‫י‬

‫‪0‬‬
‫א‬
‫‪ 1‬י‬

‫<‬

‫י‬

‫י‬

‫‪ "•0‬סאה‬
‫‪0‬‬

‫״ סאה ‪ – -‬ס א ה ‪.‬‬

‫י סאה‬
‫‪ ,‬״ ; ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫״‬

‫א‬

‫‪5‬‬

‫ס‬

‫י‬

‫ת‬

‫ס א ה‬

‫‪1‬‬

‫״‬
‫״‬
‫״ ‪1 -‬י סאה‬

‫‪8‬‬

‫־‬

‫‪5‬‬

‫י ״ "י״‬

‫״ ״ • ״ ‪ .‬״ ־ י ‪ .‬״ ‪ . .‬״ ״ ״‬
‫‪ 4‬אצג׳נית * ־ ‪ -‬ב אצבעות‬

‫י א ״ ׳ נ ו ה ‪ | -‬ן אצג׳גיה ־ ״ ‪ 2‬אצגעוח‬
‫* י סאה‬
‫״‬

‫כ‬

‫י‬

‫י י י •י ייל חיס‪-‬‬

‫יייי״‬
‫‪1 , 0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪• £ 2 $‬‬

‫‪0‬‬

‫^‬

‫יאה‪.‬‬

‫ו ‪ | . . – 0 -‬״ ב ס י ס נ מ ו וס״י>‬
‫‪ 72‬אצבעות‪ – 2 0 :‬״ א צ ב ע ו ת ‪ -‬״ א צ ג ע ו ת‬

‫‪ 2 – 20‬סאה‬

‫‪1‬‬

‫* י ־ ‪ 1‬סאה ‪4 -‬ו סאה‬
‫ב‬

‫‪0‬‬

‫ו‬

‫ו‬

‫י‬

‫״‬

‫אצגעות‪-|-‬אצגעות‪-|*-‬אצבעיז‬
‫‪-‬‬

‫י‬

‫אצבעות‬

‫‪3‬‬
‫; * ‪ 40‬סאה ‪ 0 -‬נ סאת‬

‫| א ‪ 8‬ו טפחים ‪1 -‬בו טבחים‬

‫‪0‬י סאה• ‪ 71 – 4‬סאה‬

‫‪ 131‬סמתים‪34-4 :‬ז א צ ג ע ו ת‬

‫‪7 1‬‬

‫‪0‬‬

‫ז ־ ‪ 1‬ז סאת‬
‫*׳ה•‬
‫ימכאו והיאה נ ס ו ו ס ״ י ‪.‬‬

‫? י‬

‫י‬

‫י ד י ר י סל ח ו ס י א ב ל ג סדר ה פ ו ך ‪:‬‬

‫״כאו ו ה י א ה‬

‫* *‬
‫**־‪^ 11‬‬

‫‪1‬ז־‬

‫ג‬

‫א‬

‫"׳‬

‫! י ת‬

‫־‬

‫• * • ‪ (1‬אצגעות‬

‫) ‪ 8‬י (‬

‫*‪ 13‬אצבעות‪ ^ • * • • ) – 5 :‬א צ ב ע ו ת *‬

‫‪2‬‬

‫"* ־*‪.‬״י ה ו ״‬

‫" י דג‬
‫ייני‬

‫ג ‪ 0‬י‬

‫י‬

‫י ״ י ג ו י ו ג חסרא ע ל ‪ 0‬י עגוצת ה ר א ס ו נ י ס האחת‪.‬‬

‫^‬
‫‪0‬‬

‫ג‬

‫ג י ג ס נעיז לפרוסם מל‬

‫י ״ י י י י ס ‪ .‬ה י י ״ ף ז ר • ח נ ג א ל ‪ .‬ו נ ת ח י ל ב פ ר ו ס ו סלהרייי‪1‬י‪:‬‬

‫ייי׳׳ייו ס ל‬
‫ה י י‬

‫"י ?״‪,‬‬
‫? ג י ס‬

‫יה?!‪^-‬‬

‫י י ע י ו ן הויי־ף ס י נ ו ס ס ו ו י ע סל כ ל ת י ס ו ג המעבר ב י ן ‪ 6‬י ד ו מ גפת‬

‫־ ל ו ג י ם י כ ו • ל מ י ד ו ת סל אמות ואצבעות גאף למידות סל ב י צ י ם ‪.‬‬

‫ג ל זה‬

‫״י לנר‬
‫* י י יייי״ר ח ס נ י ו מ פ ו י ס סל ! מ ת ה ר ג י ע י ״ ג • *‪ 10‬א צ ב ע ו ת אך זאת מ ג ל י‬
‫יה‪,‬‬
‫‪3‬‬

‫‪1‬‬

‫ת ‪ 0‬ע‬

‫יי‪0‬י‬

‫י ו ת‬
‫י‬
‫ת‬

‫יז׳זנר‬
‫י‬

‫^‬
‫ו‬

‫נ‬

‫ג‬

‫" י י ־ יזסוא אלא על סמך מ י ד ו ת ה מ ן ו ו ה )‪ 40‬סאה( ו כ ן על סמך הגזעבר‬
‫ג‬
‫‪1.‬‬
‫ו קג‪ .‬ל ו ג ג נ י י ‪ .‬לאחו ח י ס ו ג נפח ו ג י ע י ת )ב‪ 10• -‬אצבעות ‪ 1‬ע ו ד‬
‫י‬

‫‪1‬‬

‫ח > י‬

‫י "יי י׳׳יגיו ניסו׳ וחואה כ י אמנם ‪01‬״ סל אצבעייס על א צ ג ע י י ס ברום אצבעיים‬
‫י‬

‫י‬

‫ז י ״‬

‫״ אצגע ו ה ח י ד ו ת סל ו • תסדא( ־ ו ו ה לנפח סל |‪ 10‬אי ) * ‪ -‬י ו ( אצבעות ‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1 , 9‬‬

‫ג‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ח י ש ו ב המד ן ״ ק ת‬

‫לדרך‬

‫) ה מ ב ו ס ס ת ׳גל ש ב ו י ם ( ה ו א ק ו ר א נשם ח ס נ ו ן‬

‫נר‪,‬נ״*ו נ ב י א‬

‫שיבור •‬

‫‪3‬‬

‫נ ך‬

‫< ו ד ד ר ך של ה ר י ״ ף ה מ ו ב א ת בסי‬

‫ת ו ל ד ו ת אדם וחוד‪ ,‬ל ו ׳‬

‫נ‬

‫‪5‬ן*את בז״ '"‬

‫י ר ו ח ם ו א ש י א י•׳•׳‬

‫הרי״ף‪.‬‬
‫מ‬

‫״י ש נ נ ו‬
‫זנך‬
‫לעיל(‪.‬‬

‫ה ו א מסתמך ע ל נ ך שי־‪>,0‬‬

‫ד ר נ ו של הריייל!‪:‬‬

‫נ ל ו מ ר ‪ ,‬ר ב י ע י ת א ח ת ה י א ‪ – -‬־ ‪ -‬של ‪15*2x‬אנל ‪, .‬‬
‫‪8‬‬

‫‪ ! 5‬א ‪840 – 2‬‬
‫מ‪ 40-‬סאה(‬

‫או‬
‫)כ‪-‬‬

‫‪3‬‬

‫נוספת נ ‪ 5 -‬ו ‪.‬‬
‫לפני‬

‫‪0‬‬

‫א‬

‫‪,‬‬

‫ח‬

‫‪0‬‬

‫׳‬

‫‪0‬‬

‫‪3‬‬

‫‪8‬‬

‫*‬

‫ג‬

‫י‬

‫ר נ י ע י ן ת ;כפ‬

‫ק א ד ‪* * 2 x 2 * 2 x 2 4 0‬‬
‫ח‬

‫<‬

‫״ל רגי׳ג‬
‫‪,‬‬
‫^‪,‬‬
‫_‬
‫ע ל ‪ -‬י ד י ח ל ו ק ה ע ו ק ב ת של ‪ 8‬פ ע מ י ם נ ‪ 2 -‬ו א ח ר ‪ -‬נ ן ע ו ד ח ל ו ? ׳‬
‫ל‬

‫ן‬

‫נ‬

‫ל‬

‫נ ר ׳ נ ״ ‪ 1‬ך‬

‫ד‬

‫ך‬

‫ג‬

‫נ‬

‫ל‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ל‬

‫נ‬

‫ך‬

‫י‬

‫ף‬

‫ן‬

‫נ‬

‫ל ח ע ‪ 1‬נ‬

‫פ‬

‫ח‬

‫ואנן חשבונו נך הוא‪.‬‬
‫מפורש‪.‬‬

‫ש נ ע ר ו ך א ת ח ש ב ו נ ו ת י ה ם של ה ו י ״ ף ו ר ״ ח ב א ו פ ן‬

‫נתבונן נעת ב ־‬

‫‪2‬‬

‫י'‬

‫ד‬

‫של ר ב נ ו ח נ נ א ל ‪:‬‬
‫פרוש ר ב נ ו‬

‫ח נ נ א ל ה ו א נ מ ע ט מ ק ב י ל ל פ ר ו ש ו של ה ו י ״ ף ב ה ק ד מ ת ו ‪.‬‬

‫את שעור המקור‪ ,‬ב נ ו ס ף ל ר ב י ע י ו ת )‪ (3840‬ג ם ב א צ ב ע ו ת‬
‫אחרון‬

‫‪3‬‬

‫מ א י ד ך מחשב י‬
‫ו ה ו א משתמש ב מ ס פ י‬

‫)‪(*,1472‬‬

‫ז ה ב ח י ש ו ב ו נ ד ר ך הקצרה שנבר ד ו ב ר ע ל י ה בהתחלת ד ב ר י נ ו ‪.‬‬
‫ה ע י ק ר י של ר ׳‬

‫חשבונו‬

‫נבי יי‬

‫ח נ נ א ל מתבסס ע ל שעור ה מ ק ו ו ה ב מ י ד ו ח של ב י צ י ם ‪.‬‬

‫ז נ‬

‫ביצים׳‬
‫ר״ח בהתחלת ד ב ר י ו ש ר ב י ע י ת ה י א נ י צ ה‬
‫לנן‬

‫‪,‬‬

‫ומחצה '‬

‫‪( 2‬‬

‫ומנאן‬

‫ר ב י ע י ת ‪'* -‬‬

‫נ י ו ו ן ש‪-‬ו‬

‫‪ 3840‬ר ב י ע י ת ‪ 5760 -‬ב י צ י ם ‪ .‬שהוא ש י ע ו ר ה מ ק ו ו ה ב ב י צ י ם ‪.‬‬

‫י ו צ א אם כ ן ש‪-‬ו‬

‫ר נ י ע י ת ה ו א *‪ x 1‬״ • ־ של המקור‪ ..‬א ו‬
‫‪5‬‬

‫ז רבי׳נית ‪ -‬־ *‬
‫ם‬

‫של שעור ‪ 40‬ס א ר ‪.‬‬

‫את נ פ ח ה ר ב י ע י ת‬

‫זוכו‬
‫לעיל‬

‫‪.‬‬

‫‪ 760‬כ‬

‫?‬
‫אבל ־ ״‬
‫־‪6x3x4x2x2x2x3x2x106x5760‬‬

‫וזאת‬

‫‪( 2 2 ,‬‬

‫או‬

‫?‬

‫נ‬

‫נ‬

‫ד‬

‫שנונל לח״‬
‫‪6x4x2x2x2x3x2x10‬‬

‫נ ־ | ‪ £ * £ < * * * * } * ] * * * 7‬״ ‪5‬‬

‫בשלבים נ מ ו שערכנו אותם ל ע י ל ‪.‬‬

‫ז ז ה ׳ דרכו הראשונה סל ר נ נ ו ח נ נ א ל •‬

‫ה ש נ י ה מ ס ת מ נ ת ע ל ס י ע ו ר ‪ 40‬הסאה ב א צ ב ע ו ת‬
‫באופן‬

‫) מ ג י ו ן ש־*'‬

‫־ !‬

‫( ‪:‬‬

‫) ע י י ן ע׳‬

‫ישיר‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫)‪(41472‬‬

‫ו ה י א בהתאם למר‪ .‬ס "‬

‫‪.(3‬‬

‫נ ע ר ו ך נ ע ת ח ש ב ו ן מ פ ו ר ט של ‪ 2‬ה ש י ט ו ת ‪:‬‬

‫ס ו ב ב מ ק ב י ל למה ס ע ש י נ ן ל ^ י ק ב ו *‬
‫ב‬

‫המפרשים הראשונה‪.‬‬

‫)‪(20‬‬

‫ה ר י ״ ף ג ם מחשב שם את ק י ב ו ל ת נ פ ח ה ע י ס ה ה ח י י ב ת נ ח ל ה כ ‪ 4 3 1 -‬ביזוי׳‬

‫)ערובין‬
‫)‪(22‬‬

‫פג‪.‬‬

‫רש״י דייר‪ .‬ד מ ד ב ר י ת (‬

‫נראה בהמשך ה ד ב ר י ם מ ד ו ע נ ו ח ל ב ט א ‪$‬ז נ ־ | ‪.‬‬

‫‪94‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7 ,‬‬

‫פ‬

‫ג‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הרי‬
‫)‪* "4 <:2‬‬

‫‪0‬‬

‫— ‪ – – – -‬׳ ״ ‪? . .‬״׳‬

‫י ?יז‪?.‬׳?יי•‪ 5!<.‬י ; ? > ‪ ? .‬״ י פ י‬

‫*׳יי‬

‫ו אמה * ו אחוז * ‪ 3‬אגזוח‬

‫‪ 40‬סאה‬

‫י‪, ( :2‬‬
‫י ) *‬
‫>‪:2‬‬
‫ג א‬
‫)‪;:2‬‬
‫‪ , 1‬״‬

‫י אמה * ו אמה א !‪ 1‬אמה‬

‫‪ 2 0 – 2‬סאה‬

‫!‪ 1‬אמר‪ ,‬ש״ת • ‪ 9‬טפחים‬

‫‪ 20‬סאר‪,‬‬
‫‪ 2‬־ ‪ 10‬סאה‬

‫ו אמח * ו אמה א ‪ 44‬טפחים‬

‫‪ 2‬־ י סאה‬
‫יי סאר‪,‬‬
‫‪ 2 .‬ס א ר‪ 2 1 • 2 , ,‬סאה‬
‫י ־•יי י• י‬
‫לו ‪,7‬נ‬
‫‪ 2‬־ ‪ .‬ל י‪ ,‬נ‬

‫‪ 1‬אמה א ‪ 1‬אמה א ‪ 44‬טפחים‬

‫‪1‬‬

‫ג״ סאה‬

‫י*־( ‪ 1‬א‬
‫ *‬

‫‪ 4‬אמר‪ ,‬א ‪ 1‬אמה ״ ‪ 41‬טפחים‬
‫‪ 1‬אמה טייח ‪ 3 -‬ט פ ח י ם‬
‫נ ט ג ח י ם א ג טפחים * ‪ 2-‬טכחים‬

‫‪ :‬ל י‪ ,‬ג‬

‫נ טפחים א !‪ 1‬טפח * )‪ 2‬טרחיס‬
‫‪>.‬‬

‫י יינ ‪-‬‬

‫לו‪,‬‬

‫^ ‪ 4‬י‪,‬נ ‪ 15 -‬ל ו ג‬

‫‪:‬‬

‫< ‪4‬‬
‫‪5‬‬

‫‪2‬‬

‫י יי* ‪:‬‬

‫‪ 14‬ט פ ח י ם א ‪ 14‬טפחים א ^‪ 2‬טפחים‬

‫־ גל ל ו ג‬

‫‪ 1‬טפח ‪ 4 -‬א צ ב ע ו ת ‪1 ,‬י ט פ ח י ם ‪ 6 -‬אצבעות‬

‫)‪-‬‬

‫לוג‬

‫‪ 2‬טפחים ‪ 9 -‬אצבעות‬‫יי‬
‫‪ 6‬א צ ב ע ו ת א ‪ 6‬אצבעות א ‪ 9‬אצבעות‬

‫ל י * י ‪ (4-'-< – 2‬ל ו ג ו ‪ -‬־ ‪( 3‬‬
‫‪4‬‬
‫י‬

‫‪ 6‬אצבעות א ‪ 3‬אצבעות א ‪ 9‬אצבעות‬

‫‪74‬‬

‫•י | <‬

‫(‬

‫ן‬

‫י‬

‫"״"‬

‫ג‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫״ ‬

‫ל ו ג ־ ‪5‬י ר ב י ע י ו ת‬

‫‪5‬י ר ב י ע י ו ת‬
‫י ‪ 5‬ן‬

‫‪5‬‬

‫_^ ‪,‬‬
‫יי ״‬

‫‪ 6‬א צ ב ע ו ת א ‪ 3‬אצבעות א ‪ 9‬אצבעות‬

‫ב‬

‫י י ‪.‬יעיות‬
‫ר‬

‫י‬

‫י‬

‫ב‬

‫ג‬

‫׳‬

‫י‬

‫‪ 162‬א צ ב ע ו ת‬

‫ת‬

‫‪5‬‬

‫|*‪ 1‬א צ ב ע ‪ ,‬״ ' ‪ 0 | – (11 – | ) .‬ו א צ ב ע ו ת‬

‫כ ל ו מ ר נ פ ח ר ב י ע י ת אחת מ י ו ה ל ‪ (11-*) -‬א צ ב ע ו ת מ ע ו ק ב ו ת ‪.‬‬
‫מא‬
‫‪3‬‬

‫^ י י י ״ ל ר ׳ חסדא ה ו א‬

‫אנל‬

‫;•‪2*4‬‬
‫מוח ל‬

‫א ‪4‬‬

‫‪8‬‬

‫ ‪ 2‬א ‪4‬‬‫‪ 4 -‬א ‪4‬‬

‫ג‬

‫‪,‬‬
‫<זה״נ‬

‫‪*2‬לא)־•‪ (2*4‬א צ ב ע ו ת <‪ (2+4+^ * * -‬אצבעות‬

‫‪… 1‬‬

‫י ‪.‬‬
‫־־יי‬

‫ו ז ה ו א כ ן ה ס ע י ר שאותו ל ב ל ב ו ל ע י ל ‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫י‬

‫־‪5 -‬י ״ ל הר״‪.‬״‬
‫ב‬

‫י‬

‫י‬

‫ג‬

‫נ‬

‫י י ו ח ס ב ה ל כ ו ת פסח ) נ ת י ב ה• ח‪-‬יד( מיבא נ י ה ו א מצא פ י ר ו ט נ ו ס ף ברי״ן• ו ו ״ ל טס־‬

‫י‬

‫" י ׳ י י י מצאתי‬

‫ג ו‬

‫י״‬

‫פ‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫ס‬

‫ו‬

‫ן ז‬

‫א י ז ו‬

‫״ ‪.‬‬

‫ח‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫׳ * * ׳ ל י ה י י ע י ק ב י ת ; ב י ו בלח ב י ו ב י ב ט ‪.‬‬
‫"ייי״י׳ו ג י א ח‬
‫י־ייי‬
‫יי ‪,‬‬
‫כ‬

‫מ‬

‫ק מ י ח‬

‫הח‪,‬‬
‫י ה‬

‫ה‬

‫י‬

‫א‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ב‬

‫? ל <‬

‫ן‬

‫נ‬

‫ס‬

‫ם‬

‫י‬

‫<*״ל אחד ע״ר( פ ח ו ת ה י מ ״‬

‫׳ ג ״ ו‬

‫א ל ה ג א ו ן ר‪ -‬יצחק ב ן ה פ ר נ ס ר ב י י ה ו ד ה ג״ע‪.‬‬

‫א ח י הרב ה נ פ ל א ה מ ו ב ה ק ר ׳ אברהם ב ר ב י יצחק נ״ע ו ב ו ' ‪• " . . .‬‬

‫ז ב ג ג י ח‬

‫א‬

‫ן‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ח‬

‫ן‬

‫ג‬

‫א‬

‫ח‬

‫ב‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ס‬

‫^‬

‫י‬

‫^‬

‫ך‬

‫פ‬

‫ה‬

‫^‬
‫^‬

‫^‬

‫^‬

‫ס‬

‫?‬

‫א‬

‫א‬

‫י‬

‫נ‬

‫^‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ב‬

‫^‬
‫^‬

‫^‬

‫ו‬

‫פ‬

‫ו‬

‫ס‬

‫י‬

‫ה‬

‫ד‬

‫ן‬

‫נ‬

‫י‬

‫ס א י ! (‬

‫ה‬

‫ס‬

‫״‪.‬‬

‫ו‬

‫ט‬

‫י‬

‫ל י יבטל בהירותה יקלותה‬
‫נ‬

‫ל ח י ) י ן ג‬

‫ו‬

‫י‬

‫ח‬

‫י‬

‫ד‬

‫י‬

‫נ‬

‫ת‬

‫פ‬

‫ח‬

‫ה ר ב‬

‫ו ; מ ט נ ה‬

‫י י״‪.‬‬
‫ע‬

‫)‬

‫מ‬

‫״‬

‫!‬

‫ן‬

‫הדרך הזאת‬
‫״ ‪ ,‬ליג‪ 1‬לביו‬

‫‪95‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪/‬ילינו‬

‫לוז?וא את‬

‫ואולש‬

‫‪ -‬־ מ‪ 40-‬סאה הוא‬

‫־־־‬‫‪3840‬‬

‫הנפח טל‬

‫ניתן‬

‫מ־‪ 40‬סאה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ א ‪ -‬א ‪-‬‬‫‪6‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬

‫‪40‬‬

‫נ ך שאם‬
‫לזכור‬

‫נ ח ל ק את‬
‫הם‬

‫פעולות‬

‫נפוז‬

‫יחידות‬

‫חשבון‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ 4 40‬א ‪ 4‬א‬

‫‪3840‬‬

‫‪40 * 6‬‬

‫ב ד י ו ק סאה אחת‪ – ,‬טל סאה אחת ה ו א ן קב‬
‫‪6‬‬

‫ר מ ק ו ו ה בזר‪ .‬א ח ר ז ה ב כ ל‬

‫ה מ ש נ ה של ק ב ‪,‬‬

‫נפח‬

‫ל פ י ר ו ק בדרך הבאה‪:‬‬

‫המקווה‬

‫לוג‬

‫במידות‬

‫י ח י ד ו ת המשנה‬
‫בהתאם ל כ ך‬

‫ורביעית‪.‬‬

‫נפח‬

‫קיבול‬

‫בדיוק‬

‫שהוזכרו‪,‬‬

‫ו א י ל ו •]‬
‫*‬

‫נ ק ב ל נ פ ח טל ר ב י ע י ת ‪.‬‬

‫יתבצע החשבון‬

‫המקווה‬

‫‪40‬‬

‫‪ 40‬סאר‪: .‬‬

‫‪6‬‬

‫‪ 1‬סאה ‪ – 6 :‬ו‬

‫‪ – 40‬ו‬

‫סאה‬

‫‪648‬‬

‫באמות‬

‫‪6-‬ז‬

‫ז קב‬

‫‪: 4‬‬

‫ו‬

‫‪4‬‬

‫‪ – 4 :‬ו‬

‫קב‬

‫^‪1036‬‬

‫לוג‬

‫‪4‬‬
‫־‪ 172‬אצי‬
‫^‪43‬‬

‫ל ו ג ‪• :‬י ־ ‪ _ 2‬ר ב י ^ י ת‬
‫מצאנו‬

‫אותה‬

‫ת ו צ א ה שכבר‬

‫בסוף‬

‫החשבון ע ו ד מ ז כ י ר‬

‫‪3‬‬

‫טפי ‪40:‬‬
‫טפי‬

‫‪3‬‬

‫אצי ‪6:‬‬

‫אצי‬

‫‪3‬‬

‫טפחים‬

‫‪3‬‬

‫‪161‬‬‫|ן‪1036‬‬

‫‪3‬‬

‫טפ׳ ‪(23).‬‬
‫‪3‬‬

‫אצבי ‪,‬‬

‫‪72£‬ז‬

‫‪4:‬‬

‫‪431‬‬

‫‪4:‬‬

‫?‪10‬‬

‫‪3‬‬

‫אצי ‪,‬‬
‫‪3‬‬

‫אצ־ ‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫אצי ‪.‬‬

‫לעיל‪.‬‬
‫רבנו‬

‫ירוחם‪:‬‬

‫יי‪.‬‬

‫וגם‬

‫ב ת ו ס פ ו ת רטב״ם‬

‫ובייכ‪,‬‬

‫דרכים‬

‫א ח ר י ם והמר‪.‬‬

‫כתובים בפרסתן‬

‫ו‪.‬‬

‫לעניו‬

‫)‪(23‬‬

‫י ו צ א ש כ ל מר‪ .‬ש צ ר י ך‬

‫ב י ח י ד ו ת נ פ ת ב צ ו ר ר ‪ .‬הבאר‪:,‬‬

‫‪ 1‬א מ ה א ‪ 1‬א מ ה א ‪ 1‬א מ ה ‪648 -‬‬

‫‪3‬‬

‫טל ‪1‬‬

‫ל ו ג הוא‬

‫ב ד י ו ק רביעית אחת‪,‬‬

‫אחד‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ר ב נ ו ירוחם קורא ל‪0‬פחים מעוקבות גטם ״טפחים שיש להם גוף טווה״‪ ,‬ו כ ן לגבי אצבעות‪.‬‬

‫ו ה כ ל עולר‪.‬‬

‫שיטח‬

‫רגנו‬

‫שיטח‬

‫רבנו‬

‫'״‬
‫הקטע‬

‫בש״ס‬

‫חננאל‬
‫חננאל‪,‬‬

‫שכיוונה הכללי כבר הוסבר לעיל‪,‬‬

‫ו ו י ל נ א מספר שיבושי ד פ ו ס ‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ומכילה בתוכה מספר ח ש ב ו נ ו ת ב י נ י י ם ‪.‬‬

‫מורכבת מאוד‪,‬‬

‫ל א ו ר זר‪ .‬מ ו ב א ל ה ל ן ה ט כ ס ט של פ ר ו ש ו של ר ב נ ו‬

‫ה מ י ו ח ס מ ת ח י ל בד׳יר‪ .‬״ ר ב י ע י ת של ת ו ר ה ״ ‪ ,‬ב ד ף ק׳יט‪:‬‬

‫טנסט_ר^_חננאל‬

‫פעולות‬

‫למטה‪ .‬מ י ל ו ת הסבר ה ו כ נ ס ו‬

‫ב נ ו ס ף לכך‬

‫ח נ נ א ל במקביל להסבר ה ח ש ב ו נ ו ת ‪.‬‬
‫סוגריים‬

‫לתוך‬

‫מפוארים‬

‫}‬

‫{‪.‬‬

‫נ פ ח ‪ -‬א מ ר ‪ .‬ע ל א מ ה ב ר ו ם שלש א מ ו ת‬

‫ח ש ב ו ן נ פ ח מ ק ו ו ת ‪ 40‬ס א ה‬

‫ר ב י ע י ח של ת ו ר ה א צ ב ע * ם ע ל א צ ב ע י ם ב ר ו ם‬
‫א צ ב ע י ם ו ח צ י אצבע ו ח ו מ ש א צ ב ע ו ב ג ו ד ל‬
‫< ב מ י ד ו ת של א ג ו ד ל ( שהן ב ת ב ר י ת א } ח ש ב ו ן‬
‫ה ש ב ר י ם ז ) כ ‪ (11 -‬א צ ב ע ו ת ב א צ ב ע ר ו ח ב‬
‫)‪.(24‬‬
‫רום‪.‬‬
‫ובאצבע‬
‫מ י מקור‪ .‬אמה ע ל אמר‪ .‬ב ר ו ם שלשה ש ע ר ו ם‬
‫ח כ מ י ם ‪ 40‬ס א ה ־‬
‫ו כ ל סאה ‪ 6‬ק ב י ו ו כ ל קב ‪ 4‬ל ו ג י ן ו כ ל ל ו ג‬
‫נמצא ש ע ו ר המקור‪ 960 .‬ל ו ג ‪,‬‬
‫‪ 4‬רביעיות‪.‬‬
‫‪ 3840‬ר ב י ע י ת‬

‫ן א&ה (< ו אמר‪ ,‬א ‪ 3‬א מ ו ת‬
‫סאת‬
‫סאה‬
‫‪-‬‬

‫‪40‬‬
‫‪x40‬לוג*‪6‬‬
‫‬‫‪960‬‬

‫‪40‬‬
‫לוג‬

‫והאמה ‪ 6‬ט פ ח י ם ו כ ל טפח ‪ 4‬אצבעות ב ג ו ד ל‬
‫סר‪.‬״ כ ‪ 1‬אמה ‪ 24 -‬א צ ב ע ו ח (‬

‫‪960‬א‪4‬‬

‫כ ש ח ח ל ו ק ‪ 40‬סאר‪ .‬ל ‪ 3 -‬א מ ו ת נמצא ב כ ל אמר‪,‬‬
‫ע ל אמה ב ר ו ם אמה ‪ 13‬ס א י ן ו ‪ – -‬־ ־ סאה‬

‫‪ 40‬ס א ה‬

‫רביעית‬

‫ר ב י ע י ת ‪3840 -‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:3‬‬

‫ז אמה א ‪ 1‬א מ ה א ‪ 1‬א מ ה‬
‫‪1:‬‬
‫‪ 2‬סאה ‪3 +‬‬

‫ו נ מ צ א באמה ע ל אמה ב ר ו ם טפח שהוא ־ אמה‬

‫סאה‬

‫‪ 1‬א מ ה א ‪ 1‬אמר‪ ,‬א ו‬

‫טפח‬

‫א ב ל ‪ 1-‬ס א ה • ‪ 32‬ל ו ג > "‬
‫) ‪2‬‬

‫ן‬

‫סאתיים‬

‫ו‪5-‬‬

‫ל‬

‫נ‬

‫ן‬

‫‪ 32‬ל י ג ״‬

‫|‬

‫ל‬

‫^‪5‬‬

‫לוג‬

‫בסהייכ ‪ 2‬ס א י ן ו ‪ -‬־ ‪5‬‬

‫לוג‬

‫‪5‬‬

‫י‬

‫ג‬

‫לוגין ו־־ לוג‬
‫דהיינו‬
‫‪1 ,‬‬
‫^‪53‬‬

‫נ מ צ א ע ל ז ה ה ח ש ב ו ן באמה ע ל אמה ב ר ו ם אצבע‬
‫שהוא ־ ט פ ח ‪13; :‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬

‫‪53‬‬

‫‪:4‬‬

‫לוג‪.‬‬

‫לוג(‬

‫לוג‬

‫‪ 3-‬ז‬

‫לוג‬

‫‪10‬‬
‫קב(‬
‫‪"3‬‬
‫במקום זה מ כ נ י ס ר ב נ ו‬

‫ח נ נ א ל חשבון‬

‫לסיכום‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ביניים‪:‬‬

‫ו אמה א ו אמה א ו‬

‫אצבע‬

‫‪0‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫?עילנת_ח?בינ‬

‫טכסטר^ חננאל‬

‫נ פ ח אמה ע ל אמת ב ר ו ם מ ל ס אמות‬

‫‪?1‬י!‪!2.‬קייי‪?_!!9.‬א}י‬

‫ו נ מ צ א ו באמה על אמה ב ר ו ם אמה ‪3824‬ז )‪4 – 1 3824‬א‪6‬א‪4‬א‪6‬א‪4‬א‪(6‬‬
‫א צ ב ע ו ת ו נ מ צ א ו ב ‪ 3 -‬א מ ו ת ‪ 41472‬אצבעות באצבע א ו ר ר ובאצבע ר ו ח ב‬
‫וכטתחשב ‪ 40‬סאה ס י ע ו ר‬
‫ו ר ו ם אצבע ) ב ל ו מ ר א צ ב ע ו ת מ ע ו ק ב ו ת ( ‪.‬‬
‫) ל ע י ל בד״ר‪ .‬אייר חסדא{‬
‫המקוה בכל סאה ‪ 96‬ר ב י ע י ו ת כ מ ו ש ב י א ר נ ו ה ו‬
‫נ מ צ א ו ‪ 3840‬ר ב י ע י ו ת ש י ע ו ר ה מ ק ו ה ‪.‬‬
‫במקום זה ח ו ז ר רייח להמשך ה ח י ש ו ב שהותתל ל ע י ל ‪ .‬ו כ ו ל ו‬
‫ב מ י ד ו ח של א צ ב ע ו ת ‪ ,‬נאשר ז אמה ה נ ה כ א מ ו ר ‪ 24‬א צ ב ע ו ת ‪.‬‬
‫ע ו ד חשוב ‪ ) 24‬א צ ב ע ו ת ( א ו ר ר ב־‪12‬‬
‫}אצבעוח{ ר ו ח ב ‪ ,‬קב ו ־ ‪ -‬קב‬

‫‪ 5‬קב‬
‫־‪ 1‬קב‪ 2 :‬־ | ק ב ‪ ) -‬־ ‪ -‬י ( קב‬

‫ב ‪ } 6 -‬א צ ב ע ו ת { ר ו ח ב ‪ -‬קב חסר ־ שהוא ‪ 2‬ר ב י ע י ו ח‬
‫)‪(25‬‬
‫ה ק ב ושליש ) ה ק ב (‬

‫)‪ (1-1‬קב ־ <!‬
‫ב ‪ } 3 -‬א צ ב ע ו ת { ר ו ח ב ר ב י ע הקב ו ‪ – -‬ר ב י ע שהן ‪ 10‬ב י צ י ם‬

‫*‪ 2‬אצבעות*‪ 3‬א צ ב ע ו ת ״ ו אצבע‬

‫*‪ 2‬אצבעות*‪ 1‬אצבע * ז אצבע‬

‫ו א י ל ר מידח האורך‪:‬‬

‫‪ 12‬אצבע א ו ר ר באצבע ר ו ח ב ו ב ר ו ם אצבע‬

‫‪ 3-‬ביצה‪2 :‬‬

‫ביצה ו ‪ -‬ב ביצה‬

‫‪2‬‬

‫נמצאו ביצה ו ש נ י ש ל י ש י ה ‪ – -‬־ ב י צ ה ‪ ,‬מ ח ז י ק ‪ 12‬אצבעות‬
‫ב ר ו ם אצבע‬

‫!י ‪1*5‬־'‬

‫‪4 3 4‬‬
‫‪ 10‬ב י צ י ם ‪ 3- – 3 :‬ביצה‬

‫ב ר ו ח ב י אצבע ‪ 3 -‬ב י צ י ם ו ‪ -‬־ ביצה‬
‫עד כאן מידת ה ר ו ח ב מכאו‬

‫ ( קב‬
‫‪1‬‬

‫) ע י י ן העי ‪6‬ד(‬

‫‪ 1‬אמח*‪ 1‬א מ ז א ו אצבע ‪-‬‬
‫‪ 24‬אצבעו‪0‬א‪ 24‬א צ ב ע ו ת ״ ! אצבע‬
‫‪ 24‬א צ ב ע ו ת א ‪ 2‬ו א צ ב ע ו ת א ז אצבע‬
‫‪ 24‬אצבעות*‪ 6‬א צ ב ע ו ח א ו אצבע‬

‫_ ‪5‬‬

‫‪ 1-‬ביצה‬

‫‪ 12‬אצבעותאז אצבע א ‪ 1‬אצבע‬

‫‪0‬י‪.‬‬

‫ו ר ו ח ב אצבע‬
‫כאן ע ו ב ר ר ״ ח ל ת ס ב ו ן ע ז ר ‪ -‬כמה אצבעות מ ע ו ן ב ו ת יש ב כ ל ־ ב י צ ה ‪ .‬ו מ כ ר‬
‫שוב י ע ב ו ר ל ר ב י ע י ת‬

‫נ ש ת ח ל ו ק א ל ו ‪ 12‬אצבעות ל ‪ 1 0 -‬ש מ ו ת י ה ן‬

‫)שישיות( מגיע‬

‫ל כ ל ־ } ב י צ ה { אצבע ו ‪ | -‬אצבע‬

‫‪:10‬‬

‫שהרי ו ר ב י ע י ת ‪ 1- -‬ביצר! ‪ -‬־ ב י צ ה ‪.‬‬
‫‪ 10/6‬ב י צ ה‬
‫‪ 1/6‬ביצה‬

‫שווה‬

‫)‪(21‬‬

‫ל ‪ 12 -‬אצבעות * ‪ 1‬אצבע א ‪ 1‬אצבע‬
‫‪ 1-‬אצבע א ‪ 1‬אצבע א ‪ 1‬אצבע‬

‫ה ו צ א מכאן אצבע ו ־ ־ אצבע לשתות האחד‬
‫‪1‬‬

‫•( ביצה‬
‫‪9‬‬

‫‪ 12‬א צ ב ע ו ח ‪ -‬־‪10; – 1‬‬

‫נ ש ת י י ר ו ) ״ ‪ ( 1 1‬אצבע ל ‪ 9 -‬ש ת ו ת י ה ן ) ל ‪ – -‬ה ב י צ ה ( שהן‬
‫לי ביצה שהיא ר ב י ע י ת טל ת ו ר ה ‪.‬‬
‫ו ש י ע ו ר זה א מ נ ס ש ו ו ה למה ש ר ב נ ו ח נ נ א ל נ ב ר ה ק ד י ם ל נ ו ל ע י ל ב ת ת י ל ת ) ! ר ו ס ו ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪- 1 .‬‬

‫‪->!-+‬‬
‫‪)10‬א‬

‫‪3‬‬

‫ב י ב ל י ו ג ר פ י ה‬

‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫‪ *,‬אתר דעת ‪-‬‬
‫ספר‬
‫‪(1‬‬
‫‪5‬ז‬

‫•ו*‬
‫‪3‬ז‬

‫‪1‬‬

‫*‪-‬‬

‫*<‪01‬‬

‫ע‪1‬‬
‫‪=1‬־‬
‫‪3‬‬

‫ו‬

‫׳_‬

‫‪3‬‬

‫‪:‬ג‬
‫ע‪1‬‬

‫*•‬

‫‪:‬ג‬

‫‪(2‬‬

‫‪13‬‬

‫‪(3‬‬

‫‪1010‬‬

‫• ‪ /‬י‪x‬‬
‫ו‬

‫לדי‬

‫נמוקי‬

‫על‬

‫יוסף‬

‫ידי‬

‫על‬

‫ב׳׳ר‬
‫יצא‬

‫יהודה‬

‫חבביא‬

‫בר‬

‫משה‬

‫הכהן‬

‫יהודה‬

‫תש״ך‬

‫המכתם‬
‫לוי‬

‫יוסף‬
‫ידי‬

‫ניו־יורק‬

‫לאור‬

‫משה‬

‫הכהן‬

‫תשכ׳׳ד‪.‬‬

‫לר׳‬

‫לאור‬

‫ספר‬

‫ב״ר‬

‫מבדריש‬

‫ניו־יורק‬

‫בלוי‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫״‪*-‬‬
‫ז י‬
‫‪,‬י‬

‫יצא‬

‫לאור‬

‫יצא‬

‫*~‬

‫>‪-‬‬
‫‪3‬‬
‫>‪1‬‬

‫>י‬
‫‪/‬י‬
‫>~[‬
‫‪_1‬‬

‫ץ‬

‫ב״ר‬

‫יהודה‬

‫בלוי‪,‬‬

‫ו‬
‫— ויק‬

‫ההשלמה‬

‫משולם‬

‫משת‬

‫פסחים‬

‫עמ׳׳ס‬

‫דוד‬

‫לרבנו‬

‫מנרבוגה‬
‫על‬

‫משה‬

‫ידי‬

‫הכהן‬

‫יהודה‬

‫— ‪(7> 1‬‬
‫‪0‬‬

‫ו‬

‫‪+‬‬
‫מ<!נא‬

‫•‬
‫‪13‬‬
‫‪-1‬‬

‫‪(4‬‬

‫‪3‬‬
‫‪5‬ז‬

‫‪13‬‬
‫‪-1‬‬

‫>‪-‬‬

‫בלוי‪,‬‬

‫‪+‬‬

‫>‪-‬‬

‫ו^י‬

‫‪(5‬‬

‫*‪-‬ו‬
‫‪3‬‬

‫גז‬

‫>~‬

‫>‪1-‬‬

‫‪x‬‬

‫ו‪-‬‬

‫‪1-1‬‬
‫ע‪1‬‬

‫על‬

‫למס׳‬

‫פי‬

‫ססחים‬

‫כת״י‬

‫פינם‪,‬‬

‫ירושלים •תשכ״ח‬

‫תוס׳‬

‫הרי׳׳ד‬

‫על‬

‫תרכ׳׳ב—תרב״ט‪,‬‬

‫אליהו‬

‫ידי‬

‫צילום‬

‫הוצאת‬

‫ו_‬

‫‪3‬‬

‫‪5‬י‬

‫אנגליה‬

‫לאור‬

‫לבוב‬
‫ירושלים‬

‫•‪/‬י‬

‫‪3‬‬
‫‪:‬ג‬

‫תוס׳‬
‫יצא‬

‫ו­‬
‫בז‬
‫‪3‬‬

‫גיו־יורק‬
‫חכמי‬

‫תשי״ט‬

‫‪.‬‬
‫‪+‬‬

‫>‪-‬‬

‫‪(6‬‬

‫יז‬
‫‪,‬י‬

‫חלאווה‪,‬‬

‫מהר״ם‬

‫פסחים‬

‫מסי‬

‫‪3‬‬

‫ירושלים תרל״ג‪ ,‬הוצאת צילום ע׳׳י משען‬

‫‪3‬‬
‫‪3‬‬

‫תשל״ב‬

‫לתלמודי‬

‫‪11‬‬
‫^‪1‬‬
‫‪5‬ז‬
‫ו‪.‬‬
‫•וי‬

‫תשכ״ח‬

‫‪(7‬‬

‫‪1-1‬‬
‫‪1-1‬‬

‫רבינו‬
‫אדם‬

‫תורה‬

‫ירוחם‬

‫בא׳׳י‪,‬‬

‫בר׳‬

‫ירושלים‬

‫משולם‬

‫תולדות‬

‫)ספר‬

‫וחוד‪(,‬‬

‫‪21‬‬

‫שי״ג‪,‬‬

‫הוצאת‬

‫ומיציה‬

‫שו״ת‬

‫הרשב׳׳ץ‬

‫ח״ג‬

‫לבוב‬

‫תרנ׳׳א‬

‫ירושלים‬

‫צילום‬

‫תשל״ו‬
‫‪(8‬‬

‫‪(9‬‬

‫•‬
‫‪0‬‬

‫— ו ‪-‬‬
‫כזוגא‬

‫‪3‬‬

‫‪(11‬‬

‫על‬

‫שו״ת‬

‫מהרי׳׳ט‪,‬‬

‫צלום‬

‫ירושלים‬

‫ספד‬

‫‪1‬‬
‫‪21‬‬

‫תרכ״א‬

‫לבוב‬

‫דפוס‬

‫—‬

‫ח ל ק י ו ר ה דעה סי׳ י״ט‪.‬‬

‫קנה‬

‫דעליאטיץ‪,‬‬

‫כולל‬

‫רבים‬

‫‪_.‬‬

‫בפסחים‬

‫מדבי‬

‫בן‬

‫אברהם‬

‫ניסן‬

‫שערים‬

‫בחכמת‬

‫׳‪-‬‬

‫ ו י ה‬‫׳־י‬

‫‪+‬‬

‫צילום‪,‬‬

‫הסוגיא‬

‫חכמה‬

‫אלגברה‬

‫—ועי‬

‫הוצאת‬

‫ת׳׳א‬

‫ע ו מ ק הלכה‪ ,‬לר״י ק ו פ ל מ ן ‪ ,‬ק ר א ק א שנ׳׳ח‬
‫בפירושו‬

‫‪(10‬‬

‫סי׳‬

‫ל׳׳ה‬

‫‪0‬‬

‫—‬

‫‪(12‬‬

‫חמשה‬

‫ובסופו‬
‫בדחז״ל‪,‬‬
‫סי׳‬

‫שני‬
‫וילנה‬

‫שערים‬

‫חשבונות‬

‫והוראדנא‬

‫תקפ׳׳ט‪,‬‬

‫גי‪.‬‬

‫שער‬

‫ו׳‬

‫שלטי‬

‫ה ע ו ד י ם על הרי׳׳ף מ ס כ ת ש ב ו ע ו ת‬

‫‪1-1‬‬

‫‪-1‬‬

‫<—‬

‫פרק‬
‫‪(13‬‬

‫ב׳‬

‫שיירי‬
‫הלכות‬

‫) ה ל כ ו ת גדה( דף ה‪:‬‬
‫כנסת‬
‫טבילה‬

‫שאלוגיקי‬

‫הגדולה‬
‫סי׳‬

‫לבית‬
‫ר״א‬

‫ס״ק‬

‫סימן ב׳‬
‫יוסף‬

‫יו״ד‬

‫א׳—ז׳‬

‫תקי׳׳ז ? הוצאת צילום ירושלים‬

‫תשל׳׳ו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪9‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יוסף מנדלזןן‬

‫תקוני העתקה במכתב הרצ״ב אויעדבך ז״ל‬
‫בגליון האחרון ״המעין״ כרך י״ג גליון ב ; חודש טבת ש‪ .‬ז‪ .‬נתפרסמה‬
‫חליפת מכתבים בין הרי״ד במברגר והרצ״ב אויערבך זכרונם לברכה‪ .‬בהערה‬
‫לפני מכתבו של הרב אויערבך כתוב ״במקומות אחדים קשה לעמול על כוונת‬
‫הדברים״‪ ,‬וכר‪ ,‬אך כנראה שיש כאן רק חסרון בהעתקה‪ ,‬ובזה יושרו כל‬
‫ההידורים‪.‬‬
‫עמוד ‪ 8‬שורה ‪ 15‬כ ת ו ב ‪:‬‬

‫עמוד ‪9‬‬

‫״‬
‫״‬
‫״‬

‫‪ 25‬כ ת ו ב ‪:‬‬
‫‪ 27‬כ ת ו ב ‪:‬‬
‫‪ 16‬כ ת ו ב ‪:‬‬

‫״‬

‫‪ 18‬כ ת ו ב ‪:‬‬

‫שהירושלמי פ״ק שקטה וכר‪ ,‬צ״ל שהירושלמי ם״ס‬
‫שנטה‬
‫דבבלי וערך וכו׳ צ ״ ל ‪ :‬דבבלי ודרר‬
‫‪…‬ומה מניאו וכר צ״ל ‪…‬ומה מניעו‬
‫שאין קבלה אמיתית מפורש וכו׳ צ״ל שאין קבלי׳‬
‫אמיתית בפירוש‪) ,‬וכן כתוב להלן בשורה ‪(20‬‬
‫‪…‬שנאיד הרמב״ם וכן וכו׳ צ״ל ‪…‬שנאיד הרמב״ם וכאז‬

‫בענין דברי הרצ״ב אויערבך דיל )עמ׳ ‪ 8‬שורה אחרונה ותחלת עמוד ‪(9‬‬
‫״לא מ צ א ת י מקום א׳ בכל פירוש הרמב״ם בזרעים ומועד שתיבת ״הגמרא״‬
‫מ ג י ע לירושלמי״‪ ,‬ראה ״ראשון לציון״ לרבי ישעי׳ פיק‪ ,‬דמאי פרק ה‪ ,‬משנה‬
‫א שבכמה מקומות הזכיר הרמב״ם בפירושו למשנה לשון ״גמרא״ והכוונה‬
‫לירושלמי‪ .‬פי׳ ״ראשון לציון״ נדפס כבר בשנת תקמ״ג‪.‬‬

‫המ׳צתתפיפ כגליון ז ה ‪:‬‬
‫הרב מרדכי ברויאר‪ ,‬רח׳ עוזיאל ‪ ,56‬בית וגן‪ ,‬ירושלים‬
‫הרב מ ש ה צוריאל‪ ,‬רח׳ בית הלל ‪ ,13‬בני ברק‬
‫שמואל כ״ץ‪ ,‬ישיבת מרכז הרב‪ ,‬קרית משה‪ ,‬ירושלים‬
‫דוד מצגר‪ ,‬רח׳ אבן האז״ל ‪ ,15‬ירושלים‬
‫הרב משה רוזנטל‪ ,‬שכון הרבנים‪ ,‬רוממה‪ ,‬ירושלים‬
‫א״א גרשוני רח׳ בן זכאי‪ ,‬בני ברק‬
‫יונה עמנואל‪ ,‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‬
‫דוד הנשקה‪ ,‬ישיבת הכותל‪ ,‬העיר העתיקה‪ ,‬ירושלים‬
‫שמעון בולג‪ ,‬רה׳ מן ‪ ,3‬גבעת מרדכי‪ ,‬ירושלים‬
‫יוסף מנדלזון‪ ,‬ת ״ ד ‪ ,6264‬ירושלים‬
‫‪100‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערוך האחראי‪ :‬יונה עמנואל‪ ,‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪ 282372‬ירושלים‬
‫דפוס ״בהר״ד‪ ,‬טל‪.‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)