חוברת א

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫'‪l‬‬

‫כתב גות יכוצא ראיר ~ע‪' .‬ייד'יי‬
‫·ייסר‬

‫‪ t1f‬ל‬

‫י=‪t‬חצ"'‬

‫פוגנר ‪..‬‬

‫ב‪.‬וייער‬

‫א גידגר ‪ W6t,‬ראל‬
‫בתרכן‪:‬‬

‫שבת השמסיה ואובה שבה למטירת הובלבי"ם‬

‫‪I‬‬

‫יןב‪,‬ערכת‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫הערות הרב ביוקלס זצ " ל על חזון אשי‪ ,‬שבנויית ‪I‬‬
‫‪3 .‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הרב קלמן כהבא ‪.‬‬
‫‪11 .‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫שתילה בחממה בשבנויית ‪ I‬הרב נויקב אראיל •‬
‫בעבין מסינוי לעוביר עבירה בשבנויית ‪ I‬הרב ויסף ליברובן • ‪18‬‬
‫‪20 .‬‬
‫על מלאכות אחחת בשבינוית ‪ I‬הרב בן"ציןו קילןי •‬
‫• ‪25‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫בחרשי ובקצוי תשבות ‪ I‬ויבה עמבאול •‬
‫השוכיטה והשבתיה‬
‫ירישת‬

‫ויצן‬

‫‪I‬‬

‫‪I‬‬

‫נויקב‬

‫זאב‬
‫ורבבר‬

‫ויטמן‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪30 .‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫• ‪38‬‬

‫וכה‪ li‬בשח ל;פירת והכ ‪"',‬כו לי םל ‪" Q‬ב‪ ,i‬יא תש"י ורתת‪I-‬כ'‪I‬כ"‪W‬‬
‫זכייבות‪,‬‬

‫תנווד‪,m‬‬

‫מכתבים )ובתןו ‪(,‬י"כ קטע מישרה‪ ,‬הסכמה‬

‫העהר לפירוש המלבי"ם על "הבן קיוי לי סארים" כוו' •‬

‫"השדקה" של המלב"ים ‪ I‬מאוי הדליסהמייר •‬

‫‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫•‬

‫• ‪56‬‬

‫בדיקת אשה על דיי ורפא ‪ I‬ד"ר אברהם"סומר אכרהם •‬
‫תקוו דןב‪,‬דות לפי מהר"ל )סוף( ‪ /‬הרב ובשה צואירל •‬
‫החיס בןי גובה הסוכה לאורהכ וורחבה ‪ /‬שמעון ובלג •‬
‫•‬
‫•‬
‫על מזית תלומי ותהר ‪ I‬לשמה בייאיר •‬

‫• ‪61‬‬
‫• ‪66‬‬

‫"‪..‬ב‪ D‬י'ישל‪I‬ב'‬

‫ת ‪J:!'tII‬‬

‫וכביו תבשי ‪ :‬בסי‪II‬רל ‪80-.‬‬

‫כתובת המערחכ ‪:‬‬

‫•‬

‫זוכ יכ נלק ‪,M‬‬

‫ל‪W‬‬

‫•‬

‫• ‪45‬‬

‫‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫• הם!‪"' 25.- '!'f‬ל‬

‫תבןר לץרו‪$ 10-. c‬‬

‫רח' צםבחי ‪ ,26‬ירשול‪I‬ב'‪ ,‬טל‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫• ‪71‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שנת השמיטה תש ‪ U‬מ‬
‫בוסף למאמירם בתחומים‬

‫תרימ(‬

‫ש מיסה‬

‫יעניני‬

‫היה‬

‫המלכיימ‬

‫לדגל‬

‫יחדי‬

‫ימאה שנה לפטירת‬

‫שונים‪,‬‬

‫שנה לפסירת הרב ! מאיך לולבוש‬

‫עודמזם שני‬

‫מלביים‬

‫שנת‬

‫בדווו‪,‬‬

‫המלני ‪ n‬ם ‪.‬‬

‫)נפטר‬

‫השמיטה‬
‫ל ו חם‬

‫נושאים במוכז‬
‫יום‬

‫חשימ‬
‫חת‬

‫ללא‬

‫ראשוו‬
‫הבאה‬

‫למען‬

‫הגיליו‬
‫ראש‬

‫של‬
‫לעינו‬

‫יהד ו ת‬

‫הזה ‪:‬‬
‫השנה‬

‫מאה‬
‫בשנת‬

‫טלובה‪.‬‬
‫גאיו‬

‫צרופה‪,‬‬

‫בשיס‬

‫וכפוסקים מכו שמערי לע כך ספרי אצרןת החיים ע ל הלכות ציצית ותפיליו‪ .‬כילמדו‬

‫ת ו הר‪,‬‬

‫כוח ונים‬

‫בניאים‬

‫סלל דרי‬

‫ודלוחה‪ .‬פירושן לתניר‬
‫שרק‬

‫לומדים‬

‫מעסיס‬

‫נמצא‬
‫היוס‬

‫חדשה‬

‫ל‪ m‬יו‬

‫ו כפיךשוו‬

‫קנה‬

‫כמעט בכל כית ןהרךן נאמו‪,‬‬

‫את‬

‫לתני‪.,‬‬

‫פירושו‬

‫את‬

‫עלומו‬

‫אך‬

‫אין להתלעם מכך‬

‫במייחד מדלגים‬

‫פירושן‬

‫הנפלא‬

‫תורה‬

‫שבכבת‬

‫לע‬

‫לחלק ההלכתי של התורה‪ ,‬בו הוכיח המלניים את הקשר ההדוק כיו‬
‫שבעל‬

‫לתורה‬

‫פה‪.‬‬

‫מעייכים כואוי‬
‫פה‬

‫יזו‪1‬‬

‫מתוך‬

‫יתכך‬

‫תי ו ס‬

‫ידןקים‬

‫הנושא‬

‫השני‬

‫‪i‬ולכתי‬

‫בביעה‬

‫שמיעוט‬
‫החלק‬

‫את‬

‫ייד;ו י קים‬

‫של‬

‫הזה‬

‫בחירה‬

‫הגילון‬

‫מעשית‬

‫הלומדים‬
‫של‬

‫לשעות‬

‫כפירושי‬

‫המלביים‬

‫תלמדו ןתרה‪,‬‬

‫הבנה‬

‫נובע‬

‫מכך‬

‫שאין‬

‫בלימדר‬

‫ותרה‬

‫שבעל‬

‫שבכבת‪.‬‬

‫הוא‪,‬‬

‫הזה‬

‫של‬

‫מסוימת‬

‫עניני‬

‫כאמו‪,‬ר‬

‫החקלאות‬

‫וריעונות מצות שמיטה‪ .‬כמובן אין קשר ישיר‬

‫ב~‪1‬‬

‫שמטיה‪,‬‬

‫המדורנית‬

‫מאמירם‬

‫יעינים‬

‫נקיים‬

‫בהלכותיה‪,‬‬

‫ידני‬

‫לע הוכלבי‪-‬ם‬

‫שבייעת‪,‬‬

‫למאמףם‬

‫בעביני שמיטה‪.‬‬

‫אך נדמה לנו שאכן קיים קשר אופייני ויסדוי‪ .‬המלבי‪-‬ם לא הסתפק‬

‫נגד‬

‫שנה‪.‬‬

‫במבאקים‬

‫הרסניים‬

‫יסדוות‬

‫לרחוב‬

‫שחדרו‬

‫לפני‬

‫היהדוי‬

‫וכאה‬

‫זכהלבי‪-‬ם היה בעיקרן לוחס כדע‪ ,‬בדע דייעה ט ו הב בנת‪ ,,-‬בדע‬

‫ביו ותרה שב=ינת ותורה‬
‫מצות‬

‫רבים‬

‫שמטיה‬

‫ספק‬

‫הטילו‬

‫שבעל הפ‬
‫כיוכינו‬

‫זכתה‬

‫בכר‬

‫‪- – – -‬‬

‫‪—‬‬

‫לקראת השנה‬

‫החדשה‬

‫אם‬

‫וכו‬

‫לתהדוה‬

‫רבה‬

‫אפשר להחדיר‬

‫‪- – – -‬‬

‫הבנה יסדרית בקשר‬

‫צדיד בדע הרמת הררשטת‬
‫יחסי‪.‬‬

‫באופו‬

‫תדועת‬

‫קיומה‬

‫‪– – – -‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫וחמישים‬

‫רבו‬

‫בקה י לות‬
‫שימירה‬

‫לציבור‪.‬‬

‫ישראל‪.‬‬

‫ווכקיימיה‪.‬‬

‫הלוחמים‬

‫‪—‬‬

‫‪-‬‬

‫למען‬

‫ ‪- -‬‬‫‪.‬‬

‫•‬

‫יתלשוה‬

‫לנו‬

‫מבקשים‬

‫אנו‬

‫את‬

‫קורא י נו‬

‫למלא‬

‫את‬

‫תלו ש ההזמנה‬

‫בדף‬

‫זה‬

‫בהדקס‪.‬‬

‫של ‪rn‬‬

‫דוכי מניו‬

‫)‪ 4‬גליונ ו ת(‬

‫‪ 80-.‬ליו‪ .‬בחץו לאץר‬

‫‪$ 10-.‬‬

‫לבכדו‬
‫ובערכת‬

‫הונעיו‬

‫רחוב צפניה‬

‫‪26‬‬

‫ותילשם‬

‫חוםת כזה‬

‫הירני‬

‫על‬

‫וכנ'י‬

‫שנתי‬

‫ל_הוכעיד‬

‫ומצרף‬

‫כוה‬

‫דמי מנוי ‪.‬‬

‫‪——-‬םשה‬

‫הכתובת‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪———‬‬‫)חתיוכה(‬

‫‪·1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השמיטה‬

‫רפייו‬

‫הנתגדו לכל‬

‫מצות‬

‫בקיום‬

‫שמטיה‪ ,‬בלי להראות‬

‫הבתשיובת ה‪-‬פוררני‪.‬ת ההכהעו החיובית בעד קיום‬

‫וחולצים‬

‫רבנים‬

‫בחקלאות‬
‫היחוני‪,‬ת‬

‫חידרם‬

‫המדררנית‬
‫היא‬

‫טשתח ביעית‬

‫ימים קשים‬

‫הנוום‬

‫‪-‬‬

‫אך‬

‫למשמהל‬

‫בפינהם‬

‫שוב‬

‫על‬

‫תתקן‬

‫להתרחבןת‬

‫רביס‬

‫רוך חשדה בטשח הכלכלי רהבחרתי‬

‫הטיכןי‬

‫ואלין‬

‫לשלום הנכסף‬

‫לא‬

‫‪-‬‬

‫קלייס‬

‫מצןת‬

‫‪.‬נדע‪-‬‬

‫היעזן‬

‫חזנוירם‬

‫מישע‬

‫לשמור‬

‫נפלה ה‪-‬זזות‬

‫של‬

‫בשזנירהת‪.‬‬

‫קיוס‬

‫זנודנת ישראל‪.‬‬

‫יעןותים‬

‫הנו‬

‫אתירגם‬

‫תורת השמטיה‬

‫רביס‬

‫הוכח שהררך‬

‫ששים שנה‬

‫עובירם כעת‬
‫ארש‬

‫מדוגתת‬

‫המכירע‬

‫טקונ‪,‬ת‬

‫אשר לפבי חמישיס‬

‫שהגענן‬

‫שהעמדיה‬

‫היתה‬
‫לא‬

‫שבקעשנות‬

‫חתרן‬

‫איך‬

‫מצןת‬
‫הרדך‬

‫שמיטה‪.‬‬

‫הביאה‬

‫לחשיב‬

‫אין‬

‫לפני‬

‫רביס‬

‫קליש‬

‫להכחיש‬
‫צרייה‪,‬‬

‫בשטת‬

‫דהת‬

‫כידמנה‪,‬‬

‫תחישה‬

‫כשנתיים‬

‫ןחןחה‬

‫באדלרנ ‪ U‬הגענו להרדווות בכל‬

‫למיד‪.‬‬

‫המשעית‬

‫עליה‪.‬‬

‫מאתני‬

‫דרישה‬

‫קומץ‬

‫שמטיה‬

‫להתפחחןת‬

‫חשבן‬

‫לנו‬

‫שמיטה‬

‫לעם‬

‫שטחים אלה‬

‫של‬

‫רבה‬

‫בטחון‬

‫כיד לא להתייאש מתפנית טלובה‪ .‬אןכ!‪ ,‬נבגיר בילוגדו התורה ובמעשים טובים‪,‬‬

‫נלדמ‬

‫בזי‪v‬ן מסכת שביועת תייען בפשחין הנאלפ לש הזנלבי‪-‬מ לע חיהו‪ ,‬בניאים רכןתבים‪.‬‬

‫הלמבי‪-‬מ‬

‫בתקיפה‬

‫חי‬

‫מעניין ‪:‬‬

‫יהנה דבר‬

‫ירתר‬

‫ובערר‬

‫קשה‬

‫הםלבי‪-‬ם כבת‬

‫לעיו‬

‫תלאות‬

‫פירןש על כל‬

‫איומות‪.‬‬

‫‪-,,‬בת‬

‫מגילת איכה‬

‫חץר מלע‬

‫ומגלית קהל‪.‬ת הסיבה לכר לא עז‪r‬ה‪ .‬ןילוא נהזר הזנלבי‪-‬ם מלהוביל אוחנו להעמקי‬
‫'"מדר באיתם פקרי התנ‪ '-‬המןטעים העלולים להביאבי לפסימיות‬
‫כיללת‬
‫וע‪-‬י‬

‫האור‬

‫בלתי‬

‫מודצק‪.‬ת‬

‫זה למניתע‬

‫היע‪.‬‬

‫הרב שכתקופתנו‬

‫נפהנ‬
‫נפנה‬

‫וננצל‬

‫גם‬

‫אןכ‬

‫חללקום‬

‫את‬

‫יעקר‬

‫החיוביים‬

‫האפשריוות‬

‫בברכת‬

‫מחשבןתינן‬

‫כתיבה‬

‫הוביס‬

‫הרכזת‬
‫ןחתימה‬

‫לאוי‪,‬‬

‫שכותכנו‪,‬‬

‫להי ל‪,‬ק‬
‫טובה‬

‫‪-‬‬

‫לחיובי‪,‬‬

‫לעשה‬

‫טוב‬

‫נשתלד‬

‫לראות‬

‫את‬

‫אורה‬

‫לכל‬

‫מתוך השקפה‬

‫לש‬

‫בית‬

‫ותרה‪.‬‬

‫ישראל‬

‫יככדת שבת לשום למקיימי שבת האץר כישוביס תים באץר‬
‫המערכת‬
‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫‪:‬ג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערות הרנ ח"‬

‫ד ‪ t‬נקלס זצ"ל‬

‫‪t‬‬

‫על סי חזןן אןט‪I t‬טנ ‪ t‬ע ‪ t‬ת‬
‫ב"העמק"‬

‫חשל"ח‬

‫‪ -‬קיבץ תווני יר וול ע"י כולל יראי ד' ירושלםי תמוז‬

‫חוברח‬
‫הלכות‬

‫חזי ‪ II‬א‬

‫פורסמו ל‪,‬קוטי‬

‫כ"ח‬

‫שביעית‪,‬‬

‫הלוי דיבקלס זצןק"ל‬

‫ש נת חרצ ‪ II‬ז‪,‬‬

‫הערוח‬

‫והשגוח‬
‫רבי‬

‫מהגה " צ‬

‫על ספר‬
‫חייס‬

‫ייסף‬

‫בלקםו משולי םפר חזו"א של הגאוו‬

‫‪-‬‬

‫‪ I‬צ " ל‪ ,‬ההערות הוהשגוח םוררו למקוומחהים ולעגיגיהם '''ע ‪.,‬‬
‫יברוב‬

‫צבי‬

‫והיוח‬

‫חי"ר‪.‬‬

‫ובשאר‬

‫ההערית‬

‫מקום‬

‫וההשגית‬

‫להעיר‬

‫ומןסיפםי‬

‫הדברים‬

‫על‬

‫העדןתינן‬

‫מעתיקים‬

‫הריגו‬

‫אח‬

‫עליהם‪.‬‬
‫קלמו כהבא‬

‫‪ ,K‬בחון " א סי' זי ס " ק ס "‪ T‬מסכם מרו זללה‪ If‬ה ב"ייניס העולםי" אח‬
‫הפרקםי בבש'ול הפירות‪ ,‬לפירם‪ .‬מחיחםםי המיגים השוגים לשתנם לעגיו‬
‫מעשר‪.‬‬

‫בד"ה‬

‫אחרוג‬

‫אתרוג‬

‫לכו"ע‬

‫מאבר‬

‫בתר‬

‫שם ‪:‬‬
‫לקיטה‬

‫שאיגו‬

‫א ‪ I‬ל‪,‬גו‬

‫אלא‬

‫גגמר‬

‫ומשבחי‬

‫הולן‬

‫בחמיבר‪ ,‬והעיר על זה הגרחי"ר ‪ :‬דוכ זה םותי להמ כשתב ל "סד בדיך את‪:‬דר‪,‬‬
‫כיובחו לחמ שבאמר באותו ס"ק להלו ‪ :‬אחריג ששיח הגכבס לשבעיית‬
‫לרעת הר"מ נהרג בי שביעית וחייב במעשרית ‪ ,‬ולדעת הראב " ד ורש " " ותוס '‬
‫לעביו שביעית הולכיו בחר חבטה והייבו סמרר ‪,‬‬

‫ואי~ כאו כל םחירר_ בס " ‪ P"O ' 1‬ה ' ביאר מרו‪ ,‬רמחלוקח היא בז חוס'‬
‫והרמב"ם‬

‫החוס'‬

‫בירק‪,‬‬

‫א ‪ I‬ל‪,‬גו‬

‫אי‬

‫בחר‬

‫א ‪ I‬ל‪,‬בו‬

‫בחר גמר‬

‫גמר הגדיול‪,‬‬

‫גדיול‪,‬‬

‫או‬

‫וכמובו שבירק‬

‫בחר‬

‫לקיטה ממש‪,‬‬

‫שלקטו‬

‫לפגי‬

‫לרעח‬

‫גמר גדיולו‬

‫הלקיטה קובעח‪ ,‬וגמר גדיול הוא שאיגו משביח יוחר בקרקע )ח ‪ I‬ו"א שבעייח‬

‫כ"ז ‪ '(. 1‬לרעח הרמב " ם לא מהגי גגמר אלא לקיטה משמ‪,‬‬
‫ומכחלןקח זו כתב‪ ,‬רבאחרוג איו חמלוקח ביו חוס' והרמב"‪ ,II‬ויכו ש ‪U'II‬‬

‫גנמר אלא הולך ושמבחי כמחובר‪ ,‬ע " כ לכו"ע ביו לרמב " ם ביו לחוס' ‪ II‬ול‪,‬גו‬
‫בחר לקיטה ממש‪,‬‬

‫ומפורש מדןבר כאו בקשר למעשרוח‬

‫‪-‬‬

‫בגכגס משג" לשלש'יח‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ובהשמן ר"ה אתרוג מדובר במחלוקת שבין הרםב " ס · יהארב"ך חל' מעש"ש‬
‫פ"א ה"ה‪ .‬ידן מרו ברברים ומבאי גס שיטת רש '' ' וחוס ' בעניז כשיטת הארג"ד‬

‫בשבעיית ‪ " 0‬ז ' ס " ק ‪) ,.,‬וע ' גם סנדהרין‬

‫‪"' 0‬‬

‫ל ‪ II‬ב ם יי ק חו(‪.‬‬

‫והבדיוו ר ‪ II‬בגכגס מששיח לשביעיח‪ ,‬לדעח הרמב"ם החמריו ללכת בחר‬

‫לקיטתו‬

‫בשביעית‪,‬‬

‫ואעפ"ב‬

‫לחייבו‬

‫במעשחת‪· ,‬לדעת‬

‫'''רש‬

‫חוסי‬

‫ןהראב"ד‬

‫הולכים לעגיו שבעייח בחר חגטה בגכגס מששיח לשביעיח‪ ,‬ובגכגס שמביעיח‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכל הד'עות אזל'בן בתר חבטה לעב'ן שב'ע'ת‪ .‬ולאמור א'ן ~אן‬

‫לשמ'ב'ת‬

‫~ל סת'רה‪.‬‬
‫ב‪ .‬שם ד " ה תפוז‬

‫גמאר ‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫אותן כמו‬

‫תפוז 'יימון וחברות ' הן ש שמק'ן‬

‫אתרוג ‪,‬‬

‫וגם הן מ ש תו'ן בבג'ן הפר'‪ ,‬בקל‪,‬פתן‪ ,‬ובח'לוק ח'ק'הן וקרומ'הן‪ ,‬ופר ' ן מ ש קה‬
‫בוזל מק'ד בקרום המק'פו ‪ ' ,‬ש להסחפק בהן דמ'בא דאחרוג ג'נהו‪.‬‬

‫‪m‬עיר על זה הגרחי " ד ‪ :‬רכר זה סותר‪ .‬להמ פשסק יקמ ‪ i‬רף עד ‪' :‬י'ה‬
‫תפו‪,‬ז‪ .‬כוובתו ; בס " ז ' ס " ק ט " ז כתב דח"ש'בן בתפוז וחבר'ו ל‪,‬תן ל ו מספק‬
‫ד'ן אתרוג ‪ ,‬ובמעשר משבה שב" לשל'ש'ת ומשל‪,‬ש'ח לרב'ע'ת לח"בו ‪ ,‬הן‬
‫בתר לק'טה כאתרוג‪ ,‬וכן בתר חבטה או של‪,‬ש גדו' כשאר םר' א'לן‪ .‬אר בס"‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫ב'‬

‫כ"ג ס"ק‬

‫כתב‪ ,‬שבפרי‬

‫חדך‬

‫שחבט‬

‫בששית‬

‫ובכנס‬

‫הרו‬

‫ושביעית‬

‫היא‬

‫כפרי‬

‫שש;ת לכל דבר‪.‬‬

‫והר' באתרוג כהא' גווגא אזל‪,‬בן בתר לק'טה ‪ ,‬עו " כ גם כאן צר'ן ל'זול‬
‫בתר לק'טה ו ל בהוג בו קדושת שב'עת‪.‬‬
‫•‬

‫רשי ל הסגיר ‪ :‬עוודיו ס 'י כ " א ס " ק ט " ו‪ ,‬יבתפיז של שש ית הנכנס ל ש ביעית‬
‫ש' ‪ ,‬להקל וללכח בתר חבטה ‪ ,‬ולסמון ע ל דעת ר "'ש תוס ' הראב " ד והגר " א‪,‬‬
‫דבאתרוג אזל‪,‬בן לעג'ן ש ב'ע'ת בתר חגטה ‪ .‬ואף אם תפוז כאתרוג ש ר ‪ ',‬ד שש 'ת‬
‫הנכנסת‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫ו ש ביעית‬

‫‪.‬‬

‫מיתרת ‪,‬‬

‫כייו‬

‫זלדעת‬

‫‪.‬‬

‫הרא ש ןנים‬

‫החולקים‬

‫‪.‬‬

‫על‬

‫יירמב " ס ‪,‬‬

‫בין‬

‫אם ‪U‬חג'ם לחפוז ר'ו אחרוג‪ ,‬ב'ו אס ר'גו כשאר פר' א'לו ‪ ,‬א'ו לו ר'ו ש ב'ע'ח‪.‬‬
‫ולדעת הרמב " ם ספק הוא אם ש' ל ו ר'ו שאר פר' א'לו ‪ ' ,‬וא‪,‬ו ל ו ד'ו שב'ע'ח‪,‬‬
‫או ש'ש לו ד'ו אחרוג ‪ ,‬ואז 'ש ל ו י'ן שב'ע'ח‪ .‬והכר'ע מרן שא'ו לגהוג קדושח‬
‫שב'ע'ח שת' שב'ם גם בגכגס משש'ח לשב'ע'ת וגס כגכגס משב'ע'ח לשמ'ב'ח‪,‬‬
‫ואפשר להקל בבכגס משש'ת לשב'ע'ח‪.‬‬
‫יממה שכתב בסי ' ט"ו ס"ק ד ‪ If‬ו‪ ,‬ומובא להלז באות '‪,‬ג דקריב הדבר דפיררת‬

‫ל‪,‬מוו ותפוז הן מ'גא דאתרוג‪ ,‬לא קשה‪ ,‬ששם כתכ רק שראו' להחמ'ר לדעת‬
‫הר‪II‬מ ‪ ,‬יבמח שהבאנו כתב‪ ,‬דבמחליקת הר"מ ישאר אחרי‪-‬ביס נמיביס הללו‬
‫שא'בי ברור שהם מ'ו אתרוג אפשר לסמךו אשאר ראשוב'ם‪.‬‬
‫ב‪ .‬נסי ' מ ' ם יי ק י " ז " בדיב י ס העולים " ד ‪ / I‬ה ומתר ‪ ,‬כתנ ‪:‬‬

‫>;‬

‫יקריב הדבר רם ' רות ל‪,‬וכוו ותפוז הו וכ ' בא ראתרוג‪.‬‬
‫יעל זה העיר‬

‫הגרחי " ר ;‬

‫ט י יז כם~ ' ה‪r‬רשו ס"'ו ל ~אי '·רשרלם' שב‪rt‬י'ז‪ .‬רף‬

‫קב‪.‬א ו'זרו חזיר כשחב ‪ ',‬ו;ן'א רבו'מןב'ם הולכ'ם לאחר לק'סחן ‪IQ‬תרונ ‪ .‬וט"ו‬

‫לט'ל רף 'כ'א ‪ :‬ולי‪ ,‬זכז דף ט"ר ‪ :‬וכוונתו לע"ן במה ש הובא באות ב ' מס" ז '‬
‫ס"ק ט"ן ןסי ' כ " ב ס " ק '‪.‬ב גכיו ךלרעת הוש " ס ) יבמהרירת " חקר רעיןן " הוא‬

‫בעמ' תקפ"א( לימון ר'בי כאחרוג‪ · ,‬אר לתזו"א אי! הדבר כרור‬
‫בדבר" כפי שדב‪,‬הרנו‬

‫באות‬

‫ב‪I‬‬

‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י‬

‫‪ -‬וא'! סתיהר‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ר‪ .‬בס'י ט' ס"ק י"ז ד"ה אבל‪ ,‬כתב ‪:‬‬
‫אורו וחביריו וירק אסור ל‪,‬קח בשביעית מן החשוד וכו' אבל לוקחין מן‬
‫הנכרי‬

‫אפי'‬

‫זרעו‬

‫אם‬

‫בשביעית‬

‫בו‬

‫שאין‬

‫איסור‬

‫ספיחין‬

‫רכו'‬

‫ואין‬

‫משים‬

‫בו‬

‫משומר‪ ,‬אלא שקדוש בקדושת שביעית וחייב בביעור‪.‬‬

‫הגרחי"ד ‪:‬‬

‫ועל זה העיר‬

‫רבר זה סותר למה פשסק לקמן רף בח‪ .‬ד"ה פרי‬

‫הדונ וביטור הניו פהקר‪ ,‬השרי יכול השיראל הלוקח ןמ הבכרי לומר קאתניא‬
‫כמוח נבאר ולא‬
‫שמשון‬

‫זהקן‬

‫דכ~י‪r ,‬‬

‫ז"ל‬

‫לשאתטייי בה ר'''ב כמ'ש‪:‬ו הר"ש םירלואי בשם רבינו‬

‫כבמכת‬

‫שביטית‬

‫צז‪.‬‬

‫דף‬

‫וברף‬

‫קנו ‪:‬‬

‫טנ ‪r‬‬

‫בר"ה‬

‫הסבר השגתו‪ .‬הרש"ס מביא בדף צ"ז ע"א בשם הר"ש ובדף‬

‫בוטר‪.‬‬

‫קנו ע"ב בשם‬

‫הר"ש הזקן )חקר רעיון עמ' ת"פ ועמ' תקצ"ח מהגליון בציון ‪ (, 64‬דאין ביעור‬
‫בפירות של גוי‪ ,‬לדיעה דביעור הבו הפקר‪ ,‬דהוי עבין של ממון‪ ,‬ומצי קאמר‬
‫אתיבא מכח גברא דלא מצית לאשיתעויי דיבא בהדיה‪ .‬והבה אם מרן פסק בסדר‬

‫שביעית )במהדורות מאוחרות סס'י כ"ו( רביעור הוי הפקר צריד הית לפסוק‬
‫'דאין בפירות של גוי דין ביעור‬

‫‪-‬‬

‫זוהי ההשגה‪.‬‬

‫ובציין דבר"ש לפביבו לא מצאבו דברים אלה‪ .‬והר"ש הזקן‪ ,‬מובא בבעלי‬
‫התוספות לאורב‪,‬ן הבו ר' שמשון בן ר' יוסף מפל‪,‬זא )עי"ש עמ' ‪( 102-104‬‬
‫זקבו של הר"ש משבץ‪ .‬ואולי כוובת הרש"ס לר"ש בן יוסף מפלייזא‪.‬‬

‫והיא‬

‫אמנם דברי ר"ש הזקן מובאיס גם ע"י המבי"ט )שו"ח המבי"ט‬

‫ולהשגה ‪:‬‬

‫ח"א ס" כ"א‪ ,‬אבקת רוכל ס'י כ"ג( ומסיים )שם ושם( ‪ :‬עכ"ל רביבו שמשון‬

‫הזקן ז"ל‪ .‬וכן מזכירו עוד הפעם בשו"ת המבי"ט )סי' שלו( ובאבקת רוכל )סי'‬
‫‪(.‬ה"כ אלא שבתחילת הדברים איתא מקובדריס ישן דמתבערין בשביעית )וכן‬
‫צ"ל גם באבקת ר‪.‬רכל שם סי' כ"ג( היינו שיש חובת ביעור בפירות של גוי‪.‬‬
‫ומפורש‬

‫•‬

‫מצאנו במהר ‪ II‬י קורקוס‬

‫'ה) שו"י פ"ז ה"ג ומובא‬

‫גם‬

‫בכס"מ בשמו(‪,‬‬

‫דפירות של גיי חייבין בביעור‪ .‬ואין כאן קשויא על מרן דכי גברא אגברא‬
‫קרמית‪.‬‬

‫וכש"כ‬

‫שאין‬

‫כאו‬

‫ה‪ .‬כס"' ט' ס"ק י"‪T‬‬

‫סתירה‬

‫ד"ה‬

‫בדבריו‪.‬‬

‫אתרוג‪,‬‬

‫כתב ‪:‬‬

‫אתרוג למצוה בשמיבית שי ליקח מן החבר או מן הבכרי‪.‬‬
‫והעיר על זה‬

‫הגרחי"ד ‪ :‬ט ‪ I‬ו‪r ,‬‬

‫הוא אשין נכרי טריף מטם הארץ שיראל‪.‬‬

‫‪:‬זריין כרכרי הר"ש סירלואי ז"ל כזנםכת שבי ‪ I‬ית בתחילת דף צז‪ .‬ובדף‬
‫ור'ה‬

‫לטב ‪r‬‬

‫קבו‪: ,‬‬

‫קבייתן‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫בכון הוא שלרש"ס )חקר ועיון עמ' תפ"ב ותקצ"ז( אין מוסרין דמי שבעיית‬

‫לגוי‪ ,‬וכמבואר במקומית שציין‪ .‬אבל הרש"ס‬
‫במעות מכל‬

‫מקום מכי‬

‫כלתה‬

‫תביאה‬

‫בשדות‬

‫עצמו‬
‫בעיא‬

‫מיסיף ‪ :‬ואפילו‬
‫ביעור‬

‫יכו'‬

‫)כד‬

‫דזנחלל‬
‫גריס‬

‫‪ -‬ועיין "חקר עויון" שהיא גי' הגליין‪ ,‬וברש"ס איתא ‪:‬‬

‫הברחי"ד ברש"ס‬
‫עורו מכי כלתה יכו'(‪ ,‬ומשמע שם דעצה טובה קמליין‪ ,‬שיכין פירות ששית‬
‫עד לשמיבית‪ ,‬דלקבות מגוי יותר ממזון ג' סעודות אינו יכיל בדרן כלל‪ ,‬משים‬
‫•‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪i‬גומר רמי שבעיית‪ .‬ומשום חייב ביעור ‪.‬אם יקנה לתקופה ממושכת‪ .‬אבל איו‬
‫פיר·שוו שאיו אפשחת לקנות אצל גוי בלי ליהו לו רמי שבעייה‪ .‬וישראל ע"ה‬
‫אם‬

‫היא משמר פיריתיי קנסן אותי‬

‫ומזמינה דו רעףי‬

‫)חזן"א סי' י' ס"ק הו סד"ה רבתו' שם(‪.‬‬

‫גוי מע"ה המשמר‪.‬‬

‫ולגופו של ענין‪ .‬לדעת של"ה )דיני שביעית( ולרריב"ד )ס'י ט' סו"ס ("‬
‫תנפסים הדמים‪ ,‬שנמסרו לרי נכרי תמורת פירות שבעיית‪ ,‬בקדושת שביעית‬
‫וחישייניו לשל"ה שמא יחדור ויתו לשיראל‪ ,‬ולכן עצתו שיקגה אצלו תדמרת‬

‫כלי או כשר וכייצא כו‪ ,‬שאין לחוש שחידדר ויתן לשיראל‪ .‬דלרריב"ד האיסור‬
‫הוא‪ ,‬דהנכרי לא שיתמש ברמםי בקדושה‪ ,‬ולפי וה הייה איסור אף לקנות‬
‫תמורת בשר וכלים‪ .‬אך לרעת מהרי"ט )ח"א סס" מ"ג( אין הדמים שמוסרים‬
‫לגוי נתפסים בקדושת שביעית‪ ,‬וכשערי‪-‬צדק )מצוות הארץ סוסי' ט"ז( הכריע‬
‫כדעתן‪ .‬יכז דעת שגת השבע )נתיב ג' באר‪-‬שבע סוס"ק י"א( הלגרמ"ב כהביר‪,‬‬
‫וכתב שכן הכרעת האחרונים‪ .‬וכן כתב הגרי"מ טוקצינסקי בספר השמיטה‬

‫ט"י ס'י ב' סעיף ד' יבהערה ‪ 6‬שם( והנרח"‪T‬‬
‫ס"ן יבהערה ‪(.‬א"כ ועייך‬

‫‪n‬‬

‫)ח"א‬

‫גרןסברג )המעשר והתרומה פ"א‬

‫זו"א סי' י‪ /‬ס"ק י"ך שזן בדבר אי נתפס בדי בכרי‪.‬‬

‫ובסרר שבעיית כתב‪ ,‬ששי קדו"ש בפירות של גוי אך מותר לקנות ממנו‪ ,‬ולא‬
‫כתב ששי להזהר מלמסור לגוי רמים תמורתם‪.‬‬
‫ל‪ .‬כסי' טו סס"ק י"ז כתב ובתחילת שמינית אתרוג האו עדייך קידם ביעוך‪.‬‬
‫הועיד על דה‬

‫דג‪.‬תרי"ר ‪:‬‬

‫זכאהך רבא‪,‬זחב ‪ TII‬לבין תכר לקיהט‪ ,‬וואתי האתרתימ‬

‫שלא נתלקם בבשטיית ובשראו חםודבדי באילן רשב ראי בןה קרושת שביטית‬
‫פישוחכ רקרבין רהב כלה לחיה זנן ‪, i‬שרה ונצזבא חב של שמינית‬

‫ה‪ II1‬להאר‬

‫רב‪.‬טיור‪.‬‬

‫ע' חזן"א‬

‫ז'‬

‫ס"‬

‫ס"ס‬

‫י‬

‫‪I‬‬

‫סר"ה‬

‫אבל‬

‫הר ‪ ff‬מ‪,‬‬

‫שאתרוג‬

‫הייצא‬

‫משבעיית‬

‫לשמינית הוא בכלל שאך אילנות‪ ,‬כלומר ואדלינן בתר חנטה‪ ,‬וכנפסק בס" ז'‬
‫ס"ק ט"ז ר"ה שובעיית‪ ,‬רלכו"ע אזלינז כתך חנטה כאתרוג היוצא לשמינית‬
‫)וע' גם בכרם ציון השלם אוצר שביעית בריש פ' י"ח בהלכות פסוקות שסוכם‬
‫ע"פ הסכמת הגרצ"פ פרכס זצ'ול(‪ .‬יבסםר השמיטה הלגרי"מ סיקציבסקי )ח"א‬

‫פ"ט הערה ‪(4‬‬
‫חשבםי היא ח ‪11‬‬

‫הביא מתשוכת הגר"ש סלנט שחקר שזמז ביעיר אתחג ברוב‬
‫ש‬

‫שבט‪,‬‬

‫~‬

‫‪p‬‬

‫‪,‬‬‫~‬

‫ז‪ .‬כס" ט' בס"ק ח"' יו בשאלה אי פירית שביעית של גיי שבגמרה‬
‫מלאכתו ע"י שיראל חייביו במעשרית‪ .‬יהביא שם בד"ה אח"כ ראיתי מה שכתב‬
‫רג‪.‬ך"א בשם סה"ת רבדמן הזה שובעיית מררבנן ריז אר'" כסוריא‪ ,‬ושי קנין לגוי‬

‫להפקעי מריז שביעית‪ ,‬גם לענדי מעשר יש קנין לגוי להפקיע מ‪' n‬וב מעשר‪,‬‬
‫ואם כן ממה נפשך אינו צריך לעשךו אף שגנמר ביר שיראל‪ .‬ונמצא לדינא‬
‫אינו צךוי‬

‫לעישוךי‪.‬‬
‫•‬

‫רוב זה‬
‫סותר למה פשסק‬
‫•‬

‫ן‪i'i‬עיר על זה הגרחי"ד ‪:‬‬
‫יתאר‪ .1IC‬ישם כחכ בדה"ל ‪ :‬וראתאז עלה יש למגקט חורמי 'מרן להצרוי לעשר‬
‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫לקזזנ‬

‫רף נו‪.‬‬

‫זר'ה‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫םיחת שביעית הנלקחיז מז הנגרי ונגמ"ז בדי שיראל‪ ,‬ולנד~ג בהז קדושת‬
‫שביעית‬

‫עי"ש‪.‬‬

‫כיותנן‬

‫בסוף‬

‫שהמאיר‬

‫סי'‬

‫ט'‬

‫גסתך‬

‫ע"י‬

‫האמיר‬

‫בס'י‬

‫נ'‬

‫סס"ק‬

‫‪'.‬ז‬

‫ןא‬

‫הריאה יראה‪ ,‬דמרו בעיקי הדיז ניטה דלעת המבי ‪ /l‬ס‪ ,‬דאין חריב תרי"מ בשבה‬
‫~‬

‫השביעית‪ .‬אלא שכבר כתב נס" ט' ם"ק י'חו ‪ :‬ולמעשה אחרי שההלכה ריפפת‬
‫ראנו בוהגיו ע"פ השו ‪ II‬ע רהרמ"א יש להפריש כשנגמר בדי שיראל יכן'‪,‬‬
‫ובהמשך הדברים רז שנמצא לדינא שאינו צרדי לעשורי וכדעת המבי"ס‪ .‬ובס"‬

‫‪-,‬‬

‫כ' דן במה שהעדיו המד שהכרעיו כב"י‪ ,‬ואמדיך נמצא שהכריעו כמבי"ס‪ ,‬ומצא‬

‫דעדות זז בכובה זצרדי להפרשי‪ ,‬ועדות זו בכונה שיו בהם קדושת שביעית‪.‬‬
‫‪,‬לייבא הכריע כחומרי '''כ ןהמב‪ . . ,‬ט להפריש וגם לנהיג נהז קדד ‪ . .‬ש‪ .‬וכמהדורות‬
‫שלאחר מני הוסיפן ע‪,‬רי מדברי מרך באריכות בסוף סיו כ' עיי"ש‪.‬‬

‫‪ .‬ח‪ .‬בס'י ו' ס"ק ר' כד"ה בחסח' בסיה"ר כתב ‪ :‬וגהךאי אמררנן סיכת ל"ס‬
‫ב' לדזלב שישית הבכבס שלבעיית אין בו קדזשת שביעית זלא בתפשר שעיזרו‬
‫שצרדי שהייה גדל בששיית‪.‬‬
‫והעיר על זה‬

‫הגרחי"ר ‪:‬‬

‫לא היה צריך‬

‫לזשה '‪ C‬לפשו השיעור שהלולב‬

‫גרל כשישית‪ ,‬השכל יודעים כו הש" ואתו לולכ שז ‪,‬ו ‪ II‬שכר לצמוה שכבע‪-‬ית‬

‫תהילת בדיולו רהא לאהר 'טיו כשםב של שישית‪ ,‬וקונאר דליקצצוהו דמ סחליי‬
‫להאר ידיה של שבע‪-‬ית הדי זה השיכ שדבל שיישת ודמתר‪ ,‬ודבר דיעו ה‪K‬ו‬
‫כשז דרך גידולז ככל התמרים שכיאיי‪.‬‬

‫והבה בסי' "‬
‫ונופלםי‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫או‬

‫ס"ק ר' כתב מרן דללובין שמתחרשןי בכל שבה ותוביבשין‬

‫שבעשים‬

‫חריות‬

‫וד~א‬

‫פבםי‬

‫חדשםי‪,‬‬

‫חשובים‬

‫כפירזת‬

‫שבייעת‬

‫כשצזהמין אחר ר"ה‪ .‬זהוסףי דבהדיא אמריבן בסוכה ל"ס ע"ב‪ ,‬דלולב של‬
‫ששית שבכבס לשבעיית אין בז קדושת שביעית‪ ,‬ולא בתפרש שיעזרז שצרךי‬
‫שהי" גדל בששיית ‪ -‬כלומר דמשמע מזה שאם התחיל לגדול בשישית חשיב‬
‫כשל ששיית ‪ -‬זגמז שכתב לפבי זה‪ ,‬דבעץ האילן למאן דאית להי דעצםי‬
‫של הסקה בוהג בה! שבעיית אזליבן בתר השרשה‪ .‬וההשגה איבה מובבת דלםי‬
‫דברהי בראה‪ ,‬שלזלב שהגיע לשיעור כמצוזתז בששיית אי!‬

‫בו די!‬

‫שביעית‪.‬‬

‫ומה דיבו אם הגיע בין ד"ה לסוכית‪ ,‬ומה דיבו אם הגיע בחוה"מ סיכות ‪ 1‬הרי‬

‫‪,‬‬

‫גם זה 'זצאים בז ידי חובת לולב‪ .‬למו! השעי~ר הוא ‪.‬שהתחיל לגדול‪ ,‬והוא‬

‫באומת שם‪ ,‬כמז שאזלינן בפירות אחר חבטה‪ ,‬ה"נ אזליבן בעץ האלין אחו‬
‫השושה‪ ,‬זכלומר דבללובין אזליב! בתר התחדשותן בשסיית‬
‫ט‪ .‬בסימן‬

‫י'‬

‫ססק"ד‬

‫כתב ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫ההמרש"א‬

‫•‬

‫ז"ל‬

‫כתג‬

‫או‬

‫סנהדרין‬

‫בשבעיית‪.‬‬
‫כ"ו‬

‫א' דיש‬

‫איסזר קצירה משומר בעבפי הגפן‪ ,‬זהנה ענםי הא'לן אינם בקדושת שבעיית‬

‫מםני שה! של ששיית‪ ,‬זעוד דעצי הסקה אין בהם קדושת שבעיית‪ ,‬ואפ' לזנ"ד‬
‫זחן דקושןי‪ ,‬היינז העזמדים 'להסקה‪ ,‬אבל העומדין לגדל פירזת א'בן דומאי‬
‫דלאכלה זלכו"ע אין שביעית בוהג בהן‪ .‬וכל שאין שביעית בוהג בו כשם שאין‬
‫בז משזם משומר אין בך איסזר קצירה של משזמר‪ ,‬בשם שמזתר לקרצר שמומר‬

‫' ‪' •. " •.‬‬

‫'‪-.L- __ ~L.-‬‬

‫ך‬

‫__‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫של ששיית שנכנס לשביעתי‪ .‬ודברי מהשר " א ז " ל תמוהים מאוד‪ .‬והעיר על זה‬
‫כותת ההמר'ש‪/‬א ז"ל ר ‪ II‬שור קצ'‪:‬ו‪-‬ו בענם' הבפו והא ושמם הלולב'ו‬

‫הגרחי"ד ‪:‬‬

‫לקןם לבאיוה ולכבו בוה ‪ II‬ת הבית ‪' II‬ב ‪ II‬בהו קרושת‬

‫עהדלזי שבדה ם‪II‬ש‬

‫שביטית ‪ III1‬לניך כוה כתר חנםח ברמובח בסמכת סוהכ רף מ‪ .‬ושכב‪ II‬ללקןם‬
‫הענף טם הלולביך ועהלזי והו"ל ורך קצירה בכךן ולבך‬

‫רוכר לקצץו את‬
‫םאור בשמומר‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫ח "‪ '1‬ש כאז הברחי " ‪,‬ר ש אם העל‪,‬ז ז הלולבים יש בהם‬

‫דונ‪.‬ה חח"ש גדול‬

‫קרושת שבעיית והנם הפקר קוצריז אותז דרך קצירת הענפים שהם חלו"ז בהם‬
‫ובענפ‪1‬ז'ן אין בהם קדו"ש ואינם הפקר וומחר לשמרן‪ ,‬ואעפ"כ שי לענפםי דין‬

‫משומר‬
‫איז‬

‫על כגוו דא הקשה בעל החזו"א קושיחו‪ ,‬ראם איו ברם‪ .‬קח"ש‬

‫‪-‬‬

‫בהם‬

‫‪,‬‬

‫דיו‬

‫ואם‬

‫משומר‪,‬‬

‫אין‬

‫דיו‬

‫בהם‬

‫משומר‬

‫איו‬

‫בו‬

‫אי‪ O‬ור‬

‫קצירה‪.‬‬

‫וע'‬

‫שר"ש שכבר הקשה על המהדש"א‪ ,‬דכיוז דאיז בהן קדן"ש אין בהם איסיר‬

‫קציהו כלל‪ ,‬והו‪ o‬יף וי"ל‪ .‬יתבל שלא פרש ישיובו‪.‬‬
‫בס"'‬

‫י‪.‬‬

‫בשביעיח‬
‫הוא‬

‫‪ O ,.,‬ק " ו‬

‫באי‪ O‬ור ומשמריז‬

‫קודם‬

‫הביעור‬

‫והעיר על וה‬
‫שם‬

‫כחב ‪:‬‬

‫ואתרוגיו‬

‫אותו איו הפירוח‬

‫שדע"ו‬

‫נא‪ O‬ויו וויצאיו בהו בתג‬

‫וס!‬

‫הגרחי"ד ‪:‬‬

‫וכר זה םו‪,‬זר להמ שכתכ לקומ רף נה‪ .‬ר"ה ערב‪.‬‬

‫בסדר שביעית סס'י כ"ז‬

‫‪-‬‬

‫של‬

‫שבעיית‬

‫אע " ג‬

‫ש מט"ביו‬

‫'אותו‬

‫‪-‬‬

‫כתב בזה"ל ; עבר הבעלים רלא הפקיי‬

‫כרמי וחחזיק בי בשאר חשנים נאפרו הפירוח לכל אדם ואפור לאוכלז ואפיר‬
‫ליתגו לבהובתו‪.‬‬
‫הסתירה‬

‫החוז"א‪,‬‬

‫בדברי‬

‫משומר‪ ,‬ושי בדברי‬

‫ששי‬

‫בדבריו‬

‫שמשמע‬

‫שמשמע שהקיל והחיר משומר ‪,‬‬

‫המם‬

‫לאסור‬

‫שהכרעי‬

‫נח"נה באריכוח‬

‫בכמה‬

‫מקימות‪ ,‬רעי מה שכתכתי במס' שביעית חקר ועיין ח"נ בעמ' תרלייז הערה גי‬

‫ואכמ"ל‪.‬‬
‫נסי'‬

‫דא‪.‬‬

‫י"א‬

‫ס"ק‬

‫ו‬

‫‪f‬‬

‫כסיה"ד‬

‫ואתריגיו‪,‬‬

‫כתב ‪:‬‬

‫יאותן‬

‫שמוכוים‬

‫פרדסהין‬

‫לנכרי אף שזעביים כוה משים לא חחםב מ "מ היי מכירה‪ .‬לעדח סה " ח פקעה‬
‫מהו קדושח שבעייח ואע "ג שקשה לפזבוך על זה וכמש " כ לעיל סי ' ו‪ :‬וב"מ‬
‫יש להם על מי שיפמוכי‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫והעיר על זה הגרחי"ד ;‬

‫בירושלמ"'י שב'טית פ"ס הלכה זא בעוברא ושוב'''‬

‫סורב בשימםתא כו'י ומכה להראי וככל והכ‪/‬ב זכיקרי פוץר בור ום‪II‬ור לסמךמ‬

‫טל היתר חדר‪ ,‬וטוו ושכריי אלו סותריו טי"ו םיווו כהמ שכתב לקומ וף טן‪.‬‬
‫בואת‬

‫"‬

‫טח‪/‬ש‪.‬‬

‫ימה שיציו לחזן"א דף ע " ז הגיינה לס"' כ " ג ס " ק ‪'.‬ד יע " ע נסי ו כ " ד‪ .‬רשי‬
‫הלעיר ‪ :‬דלעח פה"ח דיז אר'" בזה " ז כדין סוריא ושי קנין לגיי להפקעי‪ .‬יהמ‬
‫שיןי זה לעידבא ‪,‬ושב"י ! וחס ל" למרו שסמך דיו על היתר מכירה ולא‬
‫כתב כאז רק סניף למה שהחיר משימר‪ ,‬וע' מה שכחבחי על זה בהלכיח‬
‫שמיטת קרקעות )ירושלםי חש"ד( עמ' מ"ה הערה ‪.101‬‬

‫‪8‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪;.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יב‪.‬‬

‫בסיו‬

‫י"ג‬

‫ס"ק‬

‫דז‬

‫כ"ז‬

‫הרמב"ם‬

‫בדברי‬

‫שן"י פ"ה‬

‫בהו‬

‫הי"ג‬

‫שברשיא‬

‫נאמר ראין מאכיל‪,‬ן פירות שביעית לאלעכו"ם ולא לשכיר‪ ,‬ופ" מרן רהאיסור‬
‫לחאכיל לשכיר משים דאין פירעין חזב מפירית שביעית יהיא מדרבנן‪ .‬זאח"כ‬

‫הסביר דהא דכתב‬
‫כראמר י'ד רמאי‬
‫אלעזר זו אכסניא‬
‫ור"ל אע"ג שאין‬
‫להאכיל בכרי אלא‬

‫הרמב ‪ fl‬ם‬
‫פ"ג הא'‬
‫של גוי‬
‫מאכיל‪,‬ן‬
‫מררבנן‪,‬‬

‫ןמאכילין את האכסניא פירןת שביעית ר"ל נכרים‬
‫הגרים עמך לרבות אכסביא ]ואיתא התם ‪ :‬וא"ר‬
‫ המלייר[‪ .‬ובגל‪,‬ון אפרים הביא שכן הוא בת"כ‪.‬‬‫אותן לעכו"ם‪ ,‬אכסניא מותר‪ .‬ונראה ראין איסור‬
‫הותירו אכסניא‪ ,‬וקרא אסמכתא‪ ,‬ראין סברא לחלק‬

‫בדאררייתא ןצ"ע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ה‪r‬ןעיר על זה הגרחי"ר ‪:‬‬
‫כססכת שכטיית רף קנו ‪ :‬לטכין שררי לץחכ‪-‬יל פירות שכיטית לנוי רלא נרט‬
‫‪-‬‬

‫אשתמיטתיה מה שכתכ הר‪II‬ש סירליאו ז ‪ II‬ל‬

‫כמההמ‪ ,‬כאל ליתן ולמסור מטות כירן לא רכ‪,‬זיכ לכם ולא לאחרםי טוי"ש‪.‬‬

‫הנה בתן"כ )בהר פרק א ‪ I‬ה"י( איתא לכם רלא לאחרים‪ .‬ןאיתא ברש"ס ‪:‬‬

‫‪,‬ויזהר‬

‫שלא יתן לע"ה דממי שביעית אלא ער כרי מזון שתי סעורות וכ"ש לגוי‬
‫שאסור רכתיב לכם ולא לאחרים כראיתא בת"כ‪ .‬והא ראמרינן בפ' מאכיל‪,‬ן‬
‫)רמאי פ"ג ה"א( רשרי להאכיל פירות שביעית לגוי‪ ,‬להאכיל הוא רשרי דלא‬
‫גרע מבהמה אבל ל‪,‬תן ולמסור מעות בדיו לא‪ .‬עכ"ל‪ .‬והרש"ס לשיטתו‬
‫שהבהרנו אות ה' ומסמיך אותה לרברי תו"כ לכם ולא לאחרים‪ ,‬ומסופקני אם‬
‫אפשר לומר רלרש"ס היא כאן ררשה גמורה‪ .‬ומחלק הרש"ס בין מוסר לו פ"ש‬
‫או דמי שביעית לבין מאכיל אותו‪ ,‬וכנראה שאכסביא לרעתו לאו רווקא‪,‬‬
‫ואיתפרשי ברברוי רברי תו"כ שאיתא שם בהמשך (ז"ה) ‪ :‬ולשכירך ‪-‬‬
‫מן הנכרי‪ ,‬ולתושבך‬

‫‪-‬‬

‫מן הנכרי‪ ,‬הגרים עמך‬

‫‪-‬‬

‫לרבות את האכסניא‪ .‬והנה‬

‫לרש"ס הלימור מן הגרים עמך ודואי אסמכתא‪ ,‬שהר' למר רלא גער מבהמה‪,‬‬
‫כלומר כשם שלבהמה מאכילין מאכל הראוי לה כך לגוי מאכילין אוכל ארם‪,‬‬
‫אמנם מקור דברי הרמב"ם ברור שהוא מן התיספתא )פ ‪ fl‬ה הי"ד( ‪ :‬מאכילין‬
‫את אכסביא פירות שביעית‪ ,‬ואין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות‬
‫שביעית‪.‬‬

‫ואם‬

‫היה‬

‫שכיר‬

‫שבת‪,‬‬

‫שכיר‬

‫חדוש‪,‬‬

‫שכיר‬

‫שנה‪,‬‬

‫שכיר‬

‫שביע‪,‬‬

‫או‬

‫שקצצו מזונותיו עליו‪ ,‬מאכיל‪,‬ן אותו פירזת שביעית‪,‬‬

‫הרי שמקור כל ההלכה שברמב"ם איתא בתוספתא וגם בלשונר‪ .‬ורברי‬
‫תו"כ פיו הראג"ד ‪ :‬לכם ולא לאחרים ‪ -‬פיו שאיז מוסריז פירית שבעיית לגוי‬
‫כרי לאכלם‪ ,‬אלא אם כן היה שכירו‪ ,‬תושבו‪ ,‬אי נמי אכסנאי של מלך‬
‫שמזונותיהן עלין‪ ,‬יהבי איתא לקמז‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי שהרש"ס לא פירש כראב"ר‪.‬‬
‫וכן פי' המויחס לר"ש משאנץ כראב"ר )אף שה"ז פי' לאכסניא ישראל העובר‬
‫ממקום למקום‪ ,‬ועי"ש שיש לו גירסא אחרת בתוספתא‪ ,‬וע' תוספתא כפשוטה‬
‫•‬
‫עמו ‪ (. 560‬ווכגרהים מתפרשים דגרי הרמב"ם‪ ,‬רזה יסרד פיר‪,‬רשן של החזו"א‪.‬‬
‫וע"ע חזון יחזקאל לתוס' בחידושים שכתב‪ ,‬דמי שמפרש שאין מאכיל‪,‬ן‬
‫את הנכרי היינו מררבנן‪ ,‬יפרש האי דתו"כ לכם ‪ -‬ולא לאחרים‪ ,‬שבא למעט‬
‫ראין קדושת שביעית בפירות שגרלו בקרקע של גוי‪ ,‬וכפי שפירש הב"י באבקת‬
‫רוכל "ס) כ"ר( האי לכם ולא לאחרים רשי בהר אות 'ייא‪ ,‬וכפי שפירש פאת‬
‫השןלחן בסי' כ"ג ס"ק כ"ט‪ ,‬ועיין גם במלבי"ם‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אמנם ע' בוכר יצחק לר' 'יצחק רבינוביץ מפרנוביו' )סי' מ"כ( שפירש‬
‫בדרכו של הראב " ד לכם ולא לנכרים ‪ ,‬שאין להם דין בשביעית לזכות‪ ,‬ובא‬
‫הגרים עמר שהוחרה לאכסנאי גוי‪ .‬יבדרר זו אחז מרן‪ ,‬אלא שפישר‪ ,‬שכל‬
‫דרשות א‪.‬דל אינן אלא אסמכתא )וע"ע מה שהבאתי בסיף ממארי בעניני‬
‫במס'‬

‫יעיר יהפקר‬

‫יג‪ .‬כסי'‬

‫' ‪/I‬‬

‫שביעית‬

‫חקר‬

‫•‬

‫יעיון‬

‫ח " ‪(.‬ב‬

‫;‬

‫ר ס ‪ /1‬ק ב' דן החזי"א במשנה ובידושלמי פ " ז ושבעיית בערשה‬

‫סחורה בפירות שבעיית‪ .‬ומביא דגרי הר ‪ /1‬ש ‪,‬לירןשלמי ר' יהדרה מכשיר לעדות‬
‫בשי לו אימנות אחרת‪ ,‬וכן מתיר לעשות סחורה ביש ל‪ ,‬אומנות אחרת‪ .‬ומסביר‬
‫בסוף דבריי ‪ :‬יהא דפסול לעדות בשאין לו אומנית אלא הוא‪ ,‬אפשר דמשום‬
‫חטא של סחיהר הוא ומפני שהפליג בחטאי‪ .‬א"נ משום שאינו עיסק בשייבו‬
‫של עולם שאין סחירת שביעית בכלל צורר העולם‪ ,‬יכן משמע בסיגיא דסנהדרין‬
‫שם‬

‫‪:‬ן‬

‫)כ"ז ‪(.‬ג"ע‬

‫יהעיר על זה הגרחי"ד ‪ :‬מדכרי הרמכ‪I‬ב" ז"ל ‪( '" e‬ד"ה) מרבאר דאה‬
‫ד‪M‬ית‪ M‬אשיז לו י"מבית ‪M‬ל‪ M‬רה‪ M‬ל‪ M‬ק‪M‬י אלא חשובאק כקוכ‪,‬ו‪c‬י כאל ם ‪ m‬רי‬
‫שכיטית ‪e‬םולים לטחת ככל בטיז‪ CM1 ,‬ילו יאז וייט לבו שהז םוהריז ‪c‬כיורת‬
‫שכסיית‬

‫‪ IC‬ל ‪IC‬‬

‫שככל‬

‫דיה‬

‫שהרבע‬

‫יישכים‬

‫ושככיעית‬

‫םבילים‬

‫ויש ‪IC‬‬

‫התהילו‬

‫יליתז ‪c‬כיורת הרי ‪ IC‬בי המזקיבז לרה שהפירית שלהן של בשסיית ן‪:‬ד‪ ,‬ו‪ e‬םולים‬

‫לעיית‪n .‬םוכ הר"ש םירלו‪ca‬י‬

‫"‪".‬‬

‫םפבי שנוהט ה‪ca‬ר הכצע ‪' m‬םור‬

‫כםמכת שכיעית דף‬
‫מדסז םטכירםי‬

‫קרי ‪:‬‬

‫ד'הז‬

‫‪ IC‬ל ‪,ac‬‬

‫שז ‪,‬טעם‬
‫דחםפ‬

‫על ד"ת לחי ‪:‬כושע‬

‫עי"ש‪.‬‬

‫וכנראה שבא להשיג‬

‫דכו‬

‫אמה שנתב‬

‫משמע‬

‫בסיגיא‬

‫דסנהדרין דבבלי‪.‬‬

‫אמנם הגמרא מביאה שם הנימיק משום יישובו של עולם‪ ,‬אבל הדברים מובאם"‬

‫ישירות בקשר למשחק בקיביא‪.‬‬
‫רהנה במשנה‬

‫ד ‪ t‬זכרי לפי‬

‫הסדר ‪:‬‬

‫משחק בקובאי‪ ,‬מליה בריבית‪I ,‬כמריחי‬

‫ויגים וסוחרי שבעוית‪ .‬ואח"כ מובאלם דברי ר' יהזוה אימתי בזמן שאין לן‬
‫אומנות אלא הוא‪ .‬ובגמרא מוזכרים‬

‫כקשר לשמחק‬

‫ה'ידה‬

‫בקוביא דברי ר'‬

‫וטעמם משום ישיובי של עילם‪ .‬וברמב"ם סדר הדברים הוא ‪ :‬מפרחיי יונים‪,‬‬
‫סוחרי שבעיית‪ ,‬משחק בקוביא‪ ,‬שרם נזכר יר ‪ t‬א שלא תהה' לו אמנות אלא‬
‫הןא‪.‬ןעי"ש‬

‫נכ "מ‬

‫ד"ה‬

‫סוחרי‬

‫שבעיית‪,‬‬

‫שימחיס‬

‫ר'‬

‫דברי‬

‫יהודה‬

‫שבעייח‪ ,‬דרברי הרמב " ם והוא שלא תה" לי אימנות אלא הוא‪,‬‬

‫גם‬

‫אסןחרי‬

‫גם אסוחרי‬

‫שבי"עית‪ .‬רע ' בלח ‪I‬ז מ שם שכתב השכם"מ חזר בי מדברלי בכ ‪ ''',‬שאינו מיחיס‬

‫יא ‪r‬‬

‫לו אמונת אלא ר ‪ t‬א אלא אמשחק בקיבאי ימפריחי יונם"‪ ,‬יתמה עלוי‪.‬‬

‫רע' בכית הבחירה לוכאירי לסנהדריו ) עוכ' ‪8‬ר ' ‪ 88-‬וכעמ';" הספר( שפירש‬
‫ברמב"ם ג " כ כדמ הב‬

‫‪II‬‬

‫"‬

‫אר הביא הירושלמי שמיחיס דברי ר יהרדה גם אסוחרי‬

‫שבעיית‪ .‬יע ' גם בביאורי הגר"א לחן"מ סו ל " ר ס"ק ל ‪ I‬שמסביר דברי הרמב " ם‬
‫בביגרר לדעת היךושלמי ‪ ,‬וכבבלי‪ ,‬שאיז ליחס דברי ד ‪ /l‬ר אסוחרי שבעיית‪ .‬רע'‬
‫בעךרד לבר בר ‪ II‬ה אי תקדמיה )כ ‪ II‬ה ע ‪ II‬א( שבקם ככ"מ‪.‬‬
‫•‬

‫]המךש ככ ליןו רכ‪. [ M.‬‬
‫•‬

‫‪. ,‬‬

‫‪10‬‬

‫•‬

‫•‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫~‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יעקב אריאל‬

‫שתילה בחממה בשביעית‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫יכן החדיןשים שהוכנטו לחקלאןת‬
‫זכוכרת ‪ M‬ך‬

‫זמיחה ‪ J‬סןםיי‬

‫םלםס'‪.p‬‬

‫הובתפתחת נסנ יס‬

‫שי מהם שהובז‪,‬‬

‫ה ‪ mt‬ררנות‬

‫לכולה‬

‫הסתליה‬

‫מנותק למגרי מהקיק'‬

‫בבחי‬

‫שתחתיו‬

‫ייש‬

‫מהם שהפוע ‪.‬ינן ובנותק‪ .‬לניג ''' ' יש מקרם לרון כרבו היתר השתליה‪ ,‬נחנאיס ידי'יס‪ ,‬בנתי‬
‫זוניחה אכלה‬
‫~‬

‫כסתנ השמיסה‪ .‬בדמה מסיימת יחכן שדרן זי עדיפה ‪ M‬פילן מהזרר המקיבלת‬

‫של רכישת ייקיח מערביס‪ ,‬לפחות ובהס‪,‬ם של המזוה לה ‪' J‬יף קניה מיהודים ‪,‬ל פני קבהי‬
‫ובנכריס‪,‬‬

‫שאנמר‬

‫יהודית כשוניטה‬
‫יש‬
‫''""ה‬

‫כזה‬

‫‪:‬‬

‫שמים‬

‫שמונה‬

‫המחזיק‬

‫בןו‬

‫‪..‬אר‬

‫‪-‬‬

‫קנה‬

‫וניי‬

‫עוביחד ‪….‬‬

‫כדרך‬

‫‪-‬‬

‫זו‬

‫שיימיש‬

‫יש ‪ K‬פשךות של תוניכה מברברת בחקלאים‬

‫בייקות‬

‫דתיים שימךי דיני שוניטה‪.‬‬

‫קיים מזךזרת זרקה בזורתה הנעלה‬

‫כיותר )‪,‬יין‬

‫מזר‪.‬‬

‫גרולה‬

‫מעלןת‬
‫ישראל‬

‫יס בזיקה‪,‬‬

‫'"‬

‫וממציא‬

‫זו‬
‫לו‬

‫לשאןל(‪ .‬לבי‪ ",‬פ‪K‬ש‪,‬ית הלכתית זי‬

‫למעלה‬
‫מלאכה‬

‫מ‪,‬לה‬

‫בדי לחזק‬

‫את‬

‫ייו‬

‫ובותריס‬

‫מתוזךת‬

‫רובכ'"ם‬
‫שאין‬
‫זן‬

‫‪'''0‬‬

‫ונהלי‬

‫למ‪,‬לה‬

‫שלא‬

‫מתג'''‬

‫היסנה‬

‫יצסר‪,‬‬

‫זה‬

‫לכריןת‬

‫מ‪,‬קרס מאוב‪ ,‬זה ‪.‬‬

‫‪JI‬‬

‫זרסיה 'ככת‬

‫א‪ .‬בריושלמי )ערלה פ"א ה"ב( אמר ר' יוחב! בשם ר' ינאי א"'ו שנטעו‬

‫נתןו הבית חייב בערלה ופטור מ! העמשחת שנאמר עשר תעשר אח כל‬
‫תבואת זרעד היוצא ‪ ,'j‬שרה שבה שבה )יר " ל שבית אינו בכלל שדה( ובשבעיית‬

‫צריכה )=בעיה( ‪ ,‬דכתיב שובתה ראהץ שבת לה‪ ',‬וכתיב שיך לא תזרע )שבי‬

‫כתיבים אלה "שהד ‪ II‬ר " אץר" מכחשיים זה את זה‪ ,‬כי בית אינר בכלל " שדה"‪,‬‬
‫אד האו בכלל ‪"(.‬ץרא" בעיה זו לא בפשטה בירושלמי‪ .‬וכתב הפבי משה‬
‫שספיקא לחומרא‪.‬‬
‫הרמב"ם לא הבאי בעהי זו‪ .‬והמראה פבים )ערלה שם( כתב שהרמב"ם‬

‫‪-,‬‬

‫מפרש שהבעיה בוגעת לספחייו בלבד וכבר פסק להלכה שספ"יי! העוליו בשהד‬
‫· בור וביר מותרים וק"ו לספחיי! העולי‪ !.‬בתור הבית‪ .‬ןא זריעה בודאי אסורה‪.‬‬
‫בספר תורת השמיםת )עמ ' ף( הקשה עלוי ר' חבוך זובדל גרוסברג שהרי מדובר‬

‫‪,‬‬

‫ביחשלמי אבילן‪ .‬ובא"'! איו דיו ספיחי!‪ .‬ואם כו‪ ,‬אי! בתירוצו של המראה‬
‫פ"בםי בדני לישיב אח עדת הרמב " ם שהשמים בעהי זו של הירשולמי‪.‬‬
‫וב"החורה והונרינה" )כרר ד' עמ' קמ " א( כחב הברב"צ עיזאיל שהזורע‬
‫בביח אמםנ איבו עובר בלאו שבאמר דש ‪ i‬לא חזרע‪ ,‬ובית איבו שדה‪ K ,‬ר עובר‬

‫בעשה‪ .‬שבאונר שובחה תאה‪ .‬ושי לחמוה על דברוי‪ ,‬שאם כר מהו ספקיו של‬
‫הירשולמי ז ובקונטרס אחרי! ל " שבת האץר" להגריא"ה קוק "ס) ('ג פישר ‪:‬‬

‫א‪ .‬שכל ספקיו של הירושל'‪1‬כ הוא רק לעבי! העשה‪ ,‬וספק זה חליר נספיקו שו‬
‫הירושלמי בכלאים‬

‫)פ"ה ה"א(‬

‫אם העהש של ושבתה האץר 'יי בא ' לחזק אח‬

‫"הלאו בלבד ואיו בעשה ויתר מאשר בלאו‪ ,‬או שהעשה בא להוסיף ‪· :-‬על הלאו‪.‬‬
‫ב‪ .‬או לתיפר‪ ,‬שבעשה בדואי עובר; והספק הוא רק אם·‪:‬עובר · גם בלאו‪ .‬שאי!‬

‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בלאי פחית מאשר בעשה‪ .‬יבמצא לפי יה שאם באמר כפיויש הראשין‪ ,‬שבלאי‬
‫בדראי איבי עיבר יהספק היא רק אם עיבר בעשה‪ ,‬שי מקים לימר שספיקא‬
‫לקילא ‪ ,‬אך אם באמר כפיריש השני שבלאי בידאי עיבר יכל הספק אם עיבר‬
‫גם בעשה ‪ ,‬טפיקא לחימרא ‪.‬‬

‫ב‪ .‬ישי מקים אילי לימר שספק יה של היחס שבין הלאי יהעשה תליי‬
‫בטיגית הגמרא בבלי מי"ק ג' א' דאמר ר' אבין אמר ר' אילעא כל מקים שבאמר‬
‫כלל בעשה יפרט בלא תעשה איו דבין איתי בכלל יפרט‪ .‬כלימר שלדעת‬
‫ר ' אכיו כ ש ם ‪ .,‬אילעא כשטגביו העשה היא כלשיו כלל יסגביו הלאי האר‬
‫·בלשין פרט‪· ,‬איו בכלל אלא מה שבפרט יהעשה לא בא להיטיף על הלאי שים‬
‫איטיר‪ .‬יזהי ידאי דעתי של הסיבר שאיו מלקית כחרישה בשביעית‪ ,‬שהתירה‬
‫לא‬

‫היטיפה‬

‫ככלל‬

‫שבעשה‬

‫שים םרט‬

‫ביסף על‬

‫ארכעת‬

‫האיסירים‬

‫‪o‬‬

‫‪:‬‬

‫שבאמרי‬

‫במרשה )זרעיה ‪ ,‬זמירה ‪ ,‬קצירה יבצירה( ‪ .‬יאילי רעתי של הטיכר ששי מלקית‬
‫בחרישה ב ש בעיית האי ש הכלל שבע ש ה בא להיט י ף ע ל האסירים ש בפרטי‬
‫בלאיין‪ .‬להלכה בפסק שהחירש בשביעית איבי ליקה )עיין בלשיו הרמב"ם פ"א‬
‫זנהל' שמיטה חל' ('ד'‪-‬א ונמצא שאיו בעשה ייתר מאשר בלא חעשה‪ .‬ראם כן‪.‬‬

‫היא הדין לזריעה בבית‪ ,‬שהזירע בי פטיר יאיו בי איסיר לאי יממילא גם לא‬
‫איםיר עשה‪ ,‬ואילי משים כר ה ש מיט הךמב " ס בעיה זן ) ועייז ספר ה ש מיטה‬
‫להגדי'‪ /‬מ סיקיצייבסקי ח"א פ " ג הערה ‪. ( 3‬‬
‫יהגרא'''ה קיק עצמי ב"שבת הארץ" )קי"א אית א' עמ' פ"ט( דן בשאלה‬
‫אם אמירה לבכרי בשביעית אסורה מהתירה יכדעת המהרש"ל ) ב"מ צ' א ('‬
‫שהאיטור מוטל על ה"ר~ט‪ ,‬או ש אמירה לבכרי בשבעיית איבה חמורה משבת‬
‫משום שהאיסיר מיטל על הואם יסיף סיף היא שובת‪ .‬הרב קיק ת ל ה את הסמק‬
‫בשאלת היחשלמי בכלאים אם העשה בא להיסיף על הלאי ‪ ,‬שהלאי באמר‬

‫כלשיו נוכח על האדם "שרד לא תדרט" יהעשה בלשוו בסתר על הקרקע‬
‫"ושבתה אהץר"‪ ,‬שאם באמר כ‪.‬ר אסור לומר לנכרי לזרוע מהתורה‪ ,‬מפבי‬
‫שהאיסיר חל על הקרקע‪ .‬אך אם באמר שהעשה לא כא להיסיף על הלאו ‪ ,‬א י ו‬
‫איסרו מהתירה לומר לבכרי לזריע ב ש בעיית ‪ ,‬משים שהאיסיר באמר על האדם‬
‫ווה סוף סוף שובת‪ m .‬יא הכריע שאדי איסיר מהתירה לימר לבכרי לזרוע‬

‫‪I‬‬

‫כשביעית‪ ,‬כלימר שהעשה לא בא להוסיף על הלאו יאיו בכלל אלא מה שבפרט‪.‬‬

‫~‪-‬‬

‫יאם כן‪ ,‬דא הדיו לעבין בית ‪ ,‬כיין ש הפרט בלאי נ·אמר כלשין ישה ובא לפטיר‬
‫כית ‪ ,‬גם הכלל שבעשה‪ ,‬אע " פ שבמאר בל ש ין דאו‪ ,‬לא בא להחמיר ריתר מא שר‬
‫הלאי‪.‬‬
‫ומגדילי הפיסקים הביאי להלכה היתר זה של זרעיה בבית לפחית בזמו‬
‫הזה‪ ,‬ששביעית מררבבן יספיקא לקילא‪ .‬הלא הם הפאח השלחן ‪ ,‬שבת הארץ‬
‫עותר השלחו )האחרין מחיר גם בשביעיח ראירייחא(‪.‬‬
‫דר‪,..‬חזין אשי" )שבעיית‬

‫‪"' 0‬‬

‫כ ‪ I/‬ב ‪ ,‬א( חלק על המיברים שבזה ‪ II‬ז ששבעיית‬

‫דרכנן שי להקל בספק זה של כיח‪ ,‬שהרי עיקרי של הספק היא נדאורי;חא‬

‫יאזליבו בי לחומרא‪ .‬אלא שגם היא כחב להקל בעצ!"' שאיבי בקיב בביח משים‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שעצ ‪r‬‬

‫לכל היותר מדרבנן ולא הוזכר איסורו במפורש‬

‫שאינו נקוב איסורו‬

‫בש"ס‪ ,‬לכן המיקל שי לו על מי לסמוך )ובס" כ"ו אות ג' כתב רק שאין למחות‬
‫המתדר‬

‫בדי‬

‫שאיגו‬

‫עציץ‬

‫בבית(‪.‬‬

‫בקוב‬

‫לפי זה רש לעיין בשתללה בגוש בחממה שאף היא תהיה מיתרת כשתילה‬

‫בעצ‬

‫‪r‬‬

‫שאינו נקוב‪ .‬כי גם איסור זה של שתיהל בגוש הוא לכל ה‪1‬י‪ ri‬ר‪.‬‬

‫מדרבנן‪ ,‬ויש אומרים שמותר לגמרי וכמו שמבואר להלן‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויעוין בשביעית פ"ב‬

‫בתיס‬

‫מ"ד "עושיו‬

‫ערב ראש‬

‫עד‬

‫השבה"‬

‫ומשמע‬

‫שבשביעית עצמו אסור‪ .‬ואם מותר לזרוע כבית בשבעיית‪ ,‬ק"ו שמותר לעשות‬

‫תולדה זו של עש"ת בית‪ ,‬ודוחק לומר שבשעת עש"ת הבית‪ ,‬דע"ן הבית‬
‫ארנבי‬

‫אסיר‬

‫והמעשה‬

‫ירק‬

‫עם‬

‫ע‪W‬‬

‫סדים‬

‫הבית‬

‫יית‬

‫מצב‬

‫נוצר‬

‫שהמעשה‬

‫מותר‪,‬‬

‫שהרי הסברה נותנת שאם סוף המעשה מותר גם בתחילתו שאינה אלא לשם‬
‫אין‬

‫סופו‪,‬‬

‫איסור‪.‬‬

‫ואמנם‬

‫שיטת‬

‫'''שד‬

‫והך"‪n‬‬

‫בע"ז‬

‫או‬

‫עש"ת‬

‫נקבםי‬

‫ושם‬

‫סביב האילן‬

‫ב'‬

‫ג'‬

‫שעשיית‬

‫השקאת‬

‫בתיס‬

‫האילן‪.‬‬

‫היא‬

‫עשיית‬

‫אולם הרמב"ם‬

‫גדר‬

‫פירש‬

‫שהמדובר בבית ממש לצל על האיון‪ ,‬והר"ש כתב שכן משמע מהירושלמי‬
‫שפירש בית עושה לה צל הויא גדילה מחמתן‪ .‬ולשיטתם קשה מה האיסור‬

‫בעש"ת בית בשביעית‪ ,‬הלא אפיוו לזרען בבית מותר ז בעיקר קשה על‬
‫הרמב"ם לפי מה שפירשנו בדבריו שהיא מתיר לזרוע בבית‪ ,‬מדוע פירש‬
‫שעשיית בתיס היא עשיית צל ?'‬

‫רלכאררה מכאן הרכחה לסברת החזר"א שבית אינו רק תקרה אלא גם‬
‫קירות ורק כאשר הוא מבנה סגור‪ ,‬יצא מכלל שדה והפך להיות בית‪ ,‬אולם‬
‫תקדה‬

‫גרדיא‬

‫בגדר‬

‫איגה‬

‫בית‬

‫ממיז‪..L,‬‬

‫האוסרת‬

‫והמשגה‬

‫עשיית‬

‫בתיס‬

‫בשביעית‬

‫מדברת בצל‪ ,‬דה"נו תקרה גרידא ואילו ספיקו של הירושלמי הוא בבית גמור‬
‫"!‪:‬ולל גם תקרות‪.‬‬
‫וזה דלא כהגרצ"פ פרנק שמסתפק בתקרה בלבד‬
‫השביעית‪,‬‬

‫הד‪-‬צבי‬

‫איצך‬

‫מיהו החזו"א‬

‫עצמי‬

‫מדובר‬

‫בבית‬

‫המגן‬

‫רק‬

‫סי'‬

‫‪(.‬ל"ט‬

‫מתרץ משנה‬
‫מפני‬

‫)ע"ן כרם ציון השלם‪,‬‬

‫השמש‪,‬‬

‫זו‬

‫באופן‬

‫אך‬

‫אינר‬

‫)סד ‪I‬‬

‫אחר‬
‫מרנע‬

‫כ'‬

‫את‬

‫אות‬

‫('ו שבמשבח‬

‫הגשמים‬

‫רבית‬

‫כזה‬

‫מביא רק תועלת לצמחים ולכן הוא אסור בשביעית עצמה‪ .‬לא כך הבית של‬
‫הירושלמי שהמדובר בבית המזיק לצמחים ומשמש להם רועץ ולכן יש להסתפק‬
‫אם להתיר את הזריעה בבית כזה‪ .‬וכוונתו לומר שבית המס"ע לצמחים הוא‬
‫בכלל שדה‪.‬‬
‫אך תירצוו‬
‫סברת התזו ‪ II‬א‬

‫זה‬

‫אינו מוכרח‪,‬‬

‫עצמי שבית‬

‫המתיר‬

‫הן משום‬

‫שאפשר‬

‫זריעה בתוכן‬

‫הוא‬

‫לתרץ‬

‫את המשנה ע"פ‬

‫בית‬

‫המוקף גם‬

‫שלם‬

‫ב‪I‬כחיצות וכנ"ל‪ ,‬וכן לא ננעלו שערי תירוצ'ם אחרים‪ ,‬כגון תירוצו של הגרא'''‬
‫קוק שרק אם קדם הבית לזריעה מותר לזחע לתוכר‪ ,‬אד כשהזרעיה קדמה לבית‬
‫חל על הזררעה דרן שכרערת והכית לא רק שארנו מתרר את האסיור‪" ,‬אדרבה‬
‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫היא עצןמ רםי לה'‪1‬ת אחת מהמלאכית האסירית )שבת הארז קי"‪'(, It‬ג אי‬

‫שהמדובר במשנה הוא בב'ת קטו פחות מד' על 'ד אמית 'ע) " ש מסקנתן מפ'רשר‬
‫זה(‪.‬‬

‫ילעצם סברת החזי"א‪ ,‬שב'ת שהיזכר לה'תר הוא רק ב'ת המז'ק לצמח'ם‬
‫ילא ב'ת המיע'ל להם‪ ,‬ש" לימר שהחממה 'יצרת אקלם" שא'ני טבעי לארצני‬
‫בעיבת החירף ייתכו מאזר שלג '‪'1‬ולים הטבע"ם הזקוקים לאקל'ם הטבע' עלילה‬
‫החממר‪ .‬לגרםר בזק‪ ,‬בגלל חימה הרב‪ ,‬יהיא מב'אה תיעלת רק לג'‪ '1‬יל'ם‬

‫מסי'מק שא‪1‬ים בנ' זמנם ימקימם בדרר הטבע במקים זה יבעינה זי‪ ,‬ילכו‬
‫א'בה בכלל שרר‪ ,‬שהר' שדה הוא שמי של המקים הםכט' ילא המקים םהלכ‪II‬ות'‪.‬‬
‫‪.‬כ שתיוה כקש‬

‫א‪,‬‬

‫‪,‬ב‪,‬סםר‬

‫השמיטה"‬

‫להגרי ‪ !l‬מ‬

‫טיקיצ'ינסקי‬

‫)עמ‬

‫‪I‬‬

‫(ח'‪/‬ל‬

‫חישד‬

‫שגטיעה‬

‫בגיש'ס מיתרת לכתח'לה בשב'ע'ת‪ .‬רא"תו מד'ו ערלה‪ ,‬שרןכ‪,‬עב'ר שת'ל עם‬
‫עםרי גשיעיר שיכיל לת'ית ממבי‪ ,‬איבי מיבה שנית ערלה מחשר‪ ,‬אלא ממשרי‬
‫‪!t‬לםיר שבית ערלה מרגע נטיעת השתיל לראשובה‪ .‬מזה משמע שבט "‪ p‬ה עם‬
‫הגיש לאי שהמ בט "‪ P‬ד‪ .‬הוקשה על '‪ 1‬הגרח"ז גריסגרג בספר תירת השמ'טה‬
‫)עמ' ('ט שמערלה אי אםשר ללמיד לשב'ע'ת‪ .‬בערלה א'ו הבטיעה אסירה‪,‬‬
‫יהשאלה היא רק אם זי בטיהע חדשה אי לא‪ ,‬יכל שיכיל לחיית מהגיש‪ ,‬בטיעה‬
‫ש"בה היא‪ .‬אי בשביעית עצם‬
‫אסיהר‪ ,‬ימדרבבו‬

‫רבדאי‬

‫נטיעה‬

‫הבטיעה אסירה ילכו 'תכו שבטיעה בגיש תהיה‬
‫בגשר‬

‫אסירר‪.‬‬

‫הונה שישר המחליקת תלייה כשאול_ אם נטיעה גניש אינה נםהס' כלל‪,‬‬
‫אי שמא נט "‪ p‬ה היא אלא שא'נה נחשבת לנ'‪1‬כסה חרשה‪ .‬אם נאמר שא'נה‬
‫בט'עה כלל יעיקר‪ ,‬יש לימר שנלמד שביע'ת מערלה יגם בשב "‪ p‬ית א'ו הנט'עה‬
‫בגיש נחשבת לבטיעה כלל‪ .‬אד אם באמר שרק א'בה בחשבת לבט "‪ P‬ה חרש ‪ " i‬אר‬
‫באמת גם בטיעה בגיש לשעצמה שמה בטיעה‪ ,‬ש" לימר שרק לעניו ערלה‬
‫מיתר להשמרי ילמבית שנית ערהל מהבטיעה הראשיבה‪ ,‬אד בשב "‪ P‬ית שא'בה‬
‫תליהי כלל במנז' שנית הבט "‪ p‬ה אלא בעצם מעשה הבטיהע‪ ,‬נט'עה גניש שמה‬
‫‪.‬‬
‫נטעיה ילכו אסוהר‪.‬‬
‫"ש)‬

‫לומר שהדבר‬

‫תלו' במחלוקת‬

‫רב'‬

‫אליעזר‬

‫בן "‪ P‬קב‬

‫ורבנו‬

‫בסיטה‬

‫מ"ג‪ ,‬ב' ‪ -‬שלראב''' מרגיב ימבררי איני חיזר מעירג' המלחמה‪ ,‬משםר שא‪1‬יי‬
‫בכלל "האש" אשר נסס כרם"‪ ,‬ולרכגו חוזר מעירכ' המלחמה‪ ,‬שמום שגם הרכבה‬
‫יהברכה כילל בטעיה‪ .‬ולעת הרמב"ו "ע) ר"ו רש" מס' ראש השנה( מחלוקתם‬
‫האי גם בערלה‪ ,‬שלראב''' מרכ'ב ימבריר פטיר מערלה ילרבנו ח"ב‪ .‬יהנה‬
‫הברכה ~הרכבה איבו כבט "‪ P‬ה ממש )אע"פ שבשבת ע"ג ב ' מיכא הנוטע המנררי‬

‫סהמרכ'ב כילו מלאכה אחת‪ ,‬אר בשב'ע'ת יכו בערלה א'נו אלא תיולה יכפ'‬
‫שמבואר להלו(‪ ,‬אילם ש" כאו א'לו חדש‪ ,‬ולדעת ראב''' הנט'עה האי המח"בת‬
‫בערלה ילכו הברכה יהרכבה שאיבו בט "‪ P‬ה‪ ,‬לעביו ערהל פטירית‪ ,‬ילערת רבבן‬
‫היאיל יש" כאו אילו חשר האר המח"ב בערלה יסיף" סיף ש" כאו א'לו חשר‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בנטג‪'1‬ה בגיש לא מצינו מחלוקת‪ ,‬אלא לכו"ע אם יכול לחוית ממבו‪ ,‬פסור‬
‫מלמנזת ש ‪ U‬ת ערלה מחדש‪ .‬לפי זה ש' לזמר שלמאז דאמר שמכריד זמרכיכ‬
‫םטזר מערלה‪ ,‬משום שאיז כאז נטיעה‪ ,‬הוא הדיז נטג‪'1‬ה בגשר פטזרה מערלה‬
‫אך למאן‬
‫משום שאיבה בסיעה רשפיר יש לומר שגם בשביעית איגה נחשבת נטיעה‪, .‬‬
‫דאמר שמכר" ומרכיב ח"כ כערלה משום שיש כאז אילז חדש‪ ,‬נוטע בגוש‬
‫מטיר משום שאין כאן אילן חדש‪ ,‬אך יתכן שנטיעה יש כאן וכשכג‪'1‬ית הדכר‬

‫אסזר כמי כשבת‪ .‬ירק אילז חדש איז כאז ילכז םטזר מערלה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫כ‪ .‬אד ב"אגלי טל" )זורע סי' ('ג פירש את מחלוקת ראכ"י ירכנן כאוםן‬
‫אחר‪ .‬לראכ'" הברכה והרכבה נחשכית גס כשבת לתוליית ניטע זלא לאבות‬
‫מלאכה זכשיטת התיספזת )שבת ע"ג ('כ זמכוין שאין דין תילדית ‪,‬אאל בשבת‬

‫ילא כאיסזרים אחריס כמי שכתבו התוספות )בכזרות‪ ,‬כ"ה א' ד"ה יאמר( לכז‬

‫הרכבה זהברכה בערלה אינן בכלל נטג‪'1‬ה יהניטע זהמבר" פטיר מערלה‪.‬‬
‫ולרבבן הרכבה ‪ m‬כרכה גם בשבת בחשבית לאבית זכש'טת '''רש )שבת שס(‬
‫יהרמכ"ס )הל' שכת פ"ז ה"ג( ילכן גס בערלה בחשכות לבטיעה ממש‪.‬‬
‫אולם גם ר_‪,‬אגלי טל" סובר כנראה שחייב ערלה תלזי בשם נטג‪'1‬ה ילא‬

‫‪:‬מוית האילז חדש זלכן תלזי רין ערלה בד'ן מלאכות שבת‪ ,‬אלא שלדעתו גם‬
‫ראב"י יגם רבנן שנרהם מודים שגדר ערלה תלוי כשם נטיעה יכל מחלוקתם‬
‫האי אם הרככה והכרכה בחשכות לאכות או לתולדות בשבת‪.‬‬
‫‪ 1‬ש' הלעיר על דברוי‪ ,‬דמוע מונש בהברכה מרגע הפסקת ההברכה‪ ,‬וכי‬

‫הפסקה זו בחשכת לנטיעה ז מסתכר שהמפסיק את ההכרכה מאמה )אילז הזקן(‬
‫בשבת‪ ,‬יאיז דבבר כל תוספת גידול‪ ,‬אין בזה איסור נוטע מהתורה‪ .‬וצריך‬
‫הדברים גם יחד נחיצים לחויכ ערלה‪ ,‬גם שם נטג‪'1‬ה וגם היות‬
‫לומר ששני‬
‫‪,‬‬
‫האילז חדש‪ .‬ההברכה אמבם נחשבת לנטיעה‪ ,‬אילם היא בלבד איבה קובעת‬
‫כל עוד הענף מחיבר לאמו‪ ,‬ודין נטיעה מתלי תלי וקאי ‪,‬עד שתהיפד ההברכה‬
‫לאילן חדש העודמ ברשית עצמו‪ ,‬ורק אז מתחלי מנין שבות הערהל‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫למי הסבר זה‪ ,‬הנוטע בגוש ובו אילן אפשר לומר שנטיעה יש כאן‪ ,‬אד‬

‫אילן חשר אין כאן‪ ,‬שמאחר יהוא יכיל לחיות מהגיש והוא ממש" לחוית‬
‫ממנו גם אחרי חיכורך לקרקע‪ ,‬אין כאן אילן חדש‪ ,‬וכן לענין שביעית ש' בגוש‬
‫•‬

‫משים זורע‪ .‬אולם זה אינו מסתבר‪ ,‬שהרי כעבור זמן רב שהאילן גדל‪ ,‬מה ערד‬
‫ש' לגוש הקטן שהיה מחובר לשרשים בזמן הנטג‪'1‬ה‪ ,‬הרי האלין ככר לא יונק‬
‫'כלל ממני‪ ,‬אלא מהקרקע‪ ,‬ואם כן יש כאן אילן חרש‪ ,‬כמו הברכה שנפסקה‬

‫'מאמה‪ ,‬זמדזע לא יחזל עליז אז דיו ערלה ‪ J‬והמסתנר איפיא הוא שהניטע‬
‫בגוש אין על‪,‬ו שם גטיעה כלל‪ ,‬שהרי האילן נטוע ועומד ואינו אלא כמוסיף‬

‫עםר לאילן גטוע‪.‬‬

‫נוע"ן מאמרו של הגרש"ז אויערבד שליט"א ב"כרם ציון‬

‫השלם"‪ ,‬פרי הילולים מעמ' ל"ז ואילד[‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫ובמסכת שבת םייא בן האי פרפיסא )=עציץ בקוג‪'''( ,‬שר היה מונת על‬
‫גבי יתזיות והניחר על גבי קרקע חייב מש·רס ניטע‪ ,‬ופירש '''שר יהאי חייב‬

‫'‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪15‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לאו דוקא אלא אסור משום דדומה לתולש )ע"ייש ראייתו מהסוגיא( וכן כתבו‬
‫התוספות שם‪ .‬ובהגהות אשרי הדגיש שבין מעביר מקרקע ליתיד‪,‬ות ובין‬
‫מעביר מיתדיות לקרקע‪ ,‬בשבי המקרים איסורו רק מדרבבן‪.‬‬

‫אד הרמב"ם )הל' שבת פ"ח ה"ד( כתב ‪ :‬גבשושית של עפר שעלו בה‬
‫עשבים הגבהיה מהארץ והביחה על גכי יתדירת חייב משום תולש‪ ,‬הנרח על‬
‫גבי יתידות והביחה על הארץ חייב ‪ -‬משום זורע‪ .‬וכוובתי לחיוב דאורייתא‪ ,‬שכן‬

‫בארתר פרק איבו עוסק באיסורים דרבבן אלא באיסורי דאורייתא בלבד )ועיין‬
‫בבשואי ‪,.,‬לכ כיצד מיישבת הסוגיא‬

‫לדעתו(‪.‬‬

‫אד גם דלעת הרמב"ם מסתנר שאין בהבחת גבש‪,‬ושית‬

‫על הארץ משרם‬

‫אב מלאכה של זרעיה אלא רק תולדה‪ ,‬שהרי אין כאן אלא תיספת יניקה ולא‬

‫זריעה ממש‪ .‬ומצאתי ב"תוצאית חיםי" על מלאכת הוצאה להגר"מ זמבה הי"ד‬
‫)בס" ('ח שהר"א לופטביר כתב שהמביח עציץ בקוב אצל המזבח אינו עובר‬
‫בלא תטע לד אשרת כל עץ אצל מזבח ה' א"להדי‪ ,‬שאין דין תולדות נטעיה‬

‫באיסור זה ]דבר" מברססים על הבחת התוספות בבכורות כ"ה א' שאין תולדות‬
‫באיסןרםי אחדיס חוץ משבת‪ .‬אך לדעת המהר‪//‬ל כ"ץ בשיטה מקובצת בבא קמא‬

‫ב' א' משמע שיש דין תולדות בכל איסורי התורה‪ .‬ויתכן שהנחת עציץ בקוב‬
‫אצל המזבח תהיה אסורה[‪.‬‬
‫אמנם הגרש"ז אןיערכך שליט"א כ"כרם ציין השלס"‪ ,‬אוצר השביעית )עמ!‬

‫ס"ב( כתב לאסור הנחת עציץ נקוב אצל המובח שנאמר "‪.'II‬ל מובח ה' א"להיך"‬
‫ואפילו בעצץי שאינו נקוב הוא מסתפק לאסור‪ .‬אד בנחל איתן אף הגרשז"א‬

‫שליט"א מדוה שמותר להביח עציץ נקוב‪ ,‬אע"פ שנאמר בו "לא ייעבד בו ולא‬
‫יזרע"‪,‬‬

‫‪ -‬הגחת עציץ בקוב אינה זריעה‪ ,‬והוא הדין לשביעית‪] .‬ונשאלתי פעם‬

‫על הנחת עציצים בבית הכנסת ונראה ששי מקום להקל יותר מכמה סיבות‪.‬‬
‫א! הרצפה נחשבת אולי לעציץ לא נקרב‪ .‬ב! אין דרך נטעיה בבית מקורה‪.‬‬
‫'‪.‬ג איסור הנטיעה בבית הכנסת הוא רק משום שנחשב למקדש מעט‬

‫ואינו‬

‫כבית המקדש ממש ולכל היותר איסורו דרבנן[‪.‬‬
‫ואף‬

‫כי‬

‫יתכן שנטיעת‬

‫גוש‬

‫חמורה מהבחת‬

‫עציץ‬

‫בקוב‬

‫משום‬

‫שהיא‬

‫נטיעה‬

‫בגוף הקרקע ממש בעוד שהבחת עצץי היא על גבי הקרקע‪ ,‬אולם מסתבר שגם‬

‫בטיעת גוש אינה א'לא תולדה ולא אב מלאכה ובשבעיית איסורו רק דרבנן‪,‬‬
‫ומכיון שאיסורו לא הוזכר במפורש‪ ,‬שי להתירה בבית אפילו לדעת החזו"א‪,‬‬
‫כמי‬

‫שהתיר‬

‫בטיעה‬

‫בעציץ‬

‫שאינו‬

‫נקוב‬

‫בבית‪.‬‬

‫ואם כי יש חללק ולומר שלא הותרה הזריעה בבית ולא בעצץי שאינו‬
‫נקוב‪ ,‬שגם‬

‫בשבת איסורו‬

‫רק דרבבן‬

‫ובשביעית‬

‫לא הוזכר‬

‫האיסור במפורש‪,‬‬

‫אר שתילת גיש האסורה בשבת מדאורייתא‪ ,‬הסברה ניתבת שבשביעית האיסור‬
‫לפחות דרבנן‪ ,‬אף שלא הוזכר האיסיר במפורש‪.‬‬
‫וב"ספר השמיטה" להגרי"מ טיקיצ'יבסקי כתב להתיר שתילת הגשר אפיל‪,‬‬

‫לכתחילה ובחלקו ‪,.,‬לע מו"ר הגר"ש שיראלי והג ‪ m‬ייז גרוסברג בספר בצאת חשבה‬

‫‪16‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דדבגן‪ .‬אך גם‬
‫אםל‪.‬יי ‪..‬‬
‫)חיזר ג' הערה ‪ (15‬שאין ראהי מערלה להתיר לגמרי‬
‫•‬
‫•‬
‫לדברהים של הארסרים דרבנן‪ ,‬אין הדבר מפירש אלא מסתבר בסבהר ילכן שי‬
‫אילי להתיר בבית כפי שיש להתיר בבית עצץי שאיגי נקיב‪ ,‬שאף היא נאסר‬
‫רק מסברה ללא מקיר מפירש )יע~ בעל המא;ר פ"ק דראש השנה(‪.‬‬
‫אך מאחר יהסברה לאסרר שתילה בגיש מסתברת ירתר מאשר הסברה‬
‫לאסיר זריעה בעצץי שאיגי גקיב‪ ,‬לכן נראה שאין לסמיך על סברה זי להתיר‬
‫שתילה בגוש בבית אלא בציריף סגיפים גרספים‪ .‬מה גם‪ ,‬שההגיין מחייב שלא‬
‫תהא שתילת גיש קלה ייתר מכל התילדית האסירית בשביעית רגמני‪ .‬במשנה‪,‬‬
‫כגין מעדרין ימאבקין ימזהמין יקיטמין‪ .‬שכל אלי גאסרי בשבעיית דמין‬
‫תילדרת שאיגן לאיקמי אילגא‪ ,‬שהרי ברדאי בשתילה זי יחפחח העץ טיב ייחר‬
‫מאשר בשקית‪ ,‬בה היה גתין במשתלה‪.‬‬
‫רככר‬

‫הגרב ‪ /l‬ה‬

‫הירה‬

‫הלוי‬

‫לפני‬

‫שנה‬

‫‪70-80‬‬

‫ב"שערי‬

‫)מיכא‬

‫ציין"‪,‬‬

‫תר"צ סי' כ ‪ II‬ז( על ·האפשרית של נטיעה תחת אוהל עו‪,‬י גרי‪ .‬מדבריו למדני‬

‫ששברת דשביח‪ ,‬דהייבי אמירה לגכרר במלאכה‬

‫דרבגן‪,‬‬

‫מיתרח‬

‫בחממה;‬

‫‪..‬‬

‫למעשה‪ ,‬זרעיה אסררה מן התורה ואילן שתילה יגיזןמים מסיימים בכללים‬
‫בכלל‬
‫בחממה‬

‫ספיקא‬
‫ע ‪ II‬י‬

‫דאררייתא‪.‬‬

‫כל‬

‫יתר‬

‫המלאכית‬

‫אסירית‬

‫רק‬

‫מדרבגן‬

‫•‬

‫ימיתרית‬
‫•‬

‫נכרי‪.‬‬

‫הסניפים הנוספים שיש לסמוך עליהם הם על דיי אמירה לנכרי‪ ,‬שהברי‬
‫יעשה אח השתילה‪ ,‬רמכירה לגכרי על תגאי כפי שיתבאר בפרק הבא‪.‬‬

‫‪l‬‬

‫יימשך‬

‫יבוא[‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫תלמדו‬

‫מביא‬

‫רילי‬

‫מעשה‪,‬‬

‫ההלכית‬

‫שיברן‬

‫בבריר‬

‫והרתבה‪,‬‬

‫עשות‬

‫ספריס והרבות מחקר בהן‪ ,‬מביאיס את ההכרה והאהבה אל המצות"‬

‫התלויות"בארץ‪ .‬אשר בשכחו שגית"מאית רבות מכללות האומה‪ ,‬יאיר‬
‫ד'‬

‫שבכל‬

‫אית‬

‫ואות‬

‫ובכל‬

‫פרט‬

‫ופרט‬

‫מפרטיה‬

‫של‬

‫תורה‪,‬‬

‫מופיע‬

‫ימעירר את חשק שמירתן בכל פרטיהן‪ ,‬יהכרת 'דצקן יכבדון הלוכת‬
‫ומתרבה לפי הגדלת תורתן והאדרתה‪.‬‬

‫הינ א"י הכהו‬

‫קיק ‪:‬‬

‫'הקדמה ל‪.‬שבת האח' עמ'יג‪.‬‬
‫•‬

‫‪17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב ייסף ילדנסו‬

‫‪,‬‬

‫בעניו מ‪ O‬ייע לעוכרי עבירה כשביעית‬
‫נתבםב תשיבה ל'ו יינה ‪!I‬סניאל הי"י[‬
‫בס " ך אסרי חג השבועות תשנ " ה ‪ ,‬פעח"ק יךושלם ת"ן‬
‫ו<חשדת"ה‬

‫חר>;' ושחחיי היי לי לעונג רב‪ ,‬ואשר בד;> לז מר בדברי הר " ןכ בפיה " ןכ‬

‫פ"ה מ"י שכ' "ימפבי זה אסיו לעייו לעיבוי עבירה‪ ,‬ילא יחקנו להם כלםי‪,‬‬
‫אלא יאיי לקלקל ל‪",:'I‬ס הבה לא מצאתי לע"ע מי שיעמיד במייחד על דבויו‬
‫האחריני‪.‬ם אר לעב"ד איז כונתי שלא יתקז להם כל‪,‬ם אלא יקלקל את הכל‪,‬ם‪,‬‬
‫אלא כונתי שלא יעזור לעיבוי עבירה ‪ ,‬אר לא זו בלבד שבשב לא תעשה לא‬
‫עיזור "הס‪ ,‬אלא גם יפריע להם בבצוע העבירה ‪ ,‬וזה שכ ' " אבל ראוי לקלקל‬
‫להס " ‪ ,‬ר " ל בבצוע זממם‪ ,‬ארם ביתבה רשות להביה אפשר להגיה בןכקים‬
‫כלים ‪ -‬כלים‪ ,‬שהרי לא בתיקוז כלים עסקיבז השתא אלא במכיותז ‪ ,‬אלא‬
‫כזבות שלא יתקז ילא יכיז להם כלום‪ ,‬אלא אדרבא י‪ P‬לקל זפירעי להם כדי‬
‫למבעם מז העבירה‪ – ,‬יעל דרך זי הם דבוי הו"ם לפי תרגום הר"י קאפח‬
‫"רלא לגררם למה שיזמים לךכ‪ ,‬אלא 'בעשה בהיפר"‪ ,‬כלימו להיפר מהגדמא‪,‬‬
‫יע ‪ II‬ד‬
‫בפירוש‬

‫קישיחו‬
‫שצר"‬

‫למה‬

‫המעות‬

‫אסיר‬

‫)במ " ה‬
‫•‬
‫‪ tD‬ע?יר‬

‫עבוד‬

‫מ " ח(‬
‫שעבדו‬

‫לפדוס‬

‫מעות‬

‫בשביעית‬

‫ל בעה " ב‬
‫•‬

‫באיסור‪,‬‬

‫הו‪K‬‬

‫שארמר‬
‫מדיבר‬

‫בפרעלים שעבדר כבן רלמה ין‪ ",‬אסרו לעזרו לבעה " ב לקיםי מ " ע בירמר תתז‬
‫ הגה‬‫שכרו‪ ,‬האם זה נדחה לפגי האיסרר של מסיעי עיבדי עבירה‪ ,‬אתו " ד‪.‬‬
‫ואשית פשטרת‬

‫•‬

‫לשרז‬

‫המשבה‬

‫משמע שהמדרבו‬

‫הוא‬

‫בסויע‬

‫•‬

‫ופני‬

‫העביוה‪ ,‬פרה‬

‫לצוור חושיה‪ ,‬פירות לצווך זרעיה רכר‪ ',‬אלא שהו " מ בפיה"מ כ' "אתז ממבו‬
‫שכיוות הפועל‪,‬ם שנ‪,‬ז ‪!l‬סקר לי בעברדת האוץ אסוו " ‪ ,‬רגם כא ‪ I‬שובה תוגימו‬

‫של ר " י קאפח שכ' "שאתז ממבו שכר הפועלים עהוברים בשדותי " ‪ .‬ולםי זה‬
‫כל שממאז לפרוט לו מעות יכול הוא עי " ז למטע את העבודה האסורה‪ ,‬כי‬

‫כשיתורע לפעולםי שאיז לבעה " ב מעות מרוטות אילי יפס י וק מלאכתם‪.‬‬
‫•‬

‫ילפי מה שדייקתי )כעמ ' צ " ר מספרי( מל' הר ‪ ,‬א " ש שהתלי ' כפועלים היא‬

‫שצרדי‬

‫איחם‬

‫כשאוןכר בעה"ב‬

‫למלאכת‬
‫בפיחש‬

‫היחר‪,‬‬
‫שצר"‬

‫א "כ‬
‫את‬

‫לפני‬

‫החחלח‬

‫הפועלים‬

‫המלאכה‬

‫לעבוד‬

‫עסקיבן‪,‬‬

‫ואפ " ה‬

‫אסור‬

‫לפרוס‬

‫באיסור‪,‬‬

‫לי מעות כיי ‪ I‬שעי"ז הוא עוזר לר ‪ ,‬וכמו שנתבאר שאם ימנע עצמו מזה יתכן‬
‫שימארג הפועלםי לעבו‪.‬ד‬
‫אבל חץר מכל זה אין כאן בכלל‬

‫שאלה של ביירמ חחן שברי‪ ,‬שהרי‬

‫הלכה פסוקה היא בשן ‪' I‬ע )חו ‪ '/‬מ ס" שלוו ט ‪ (' "0‬איז בעה 'יב עיבך משים בל‬

‫תלךי רכ ‪ '1‬לא תבער אר שתבער זלא ה'י לי מעית ליתן לר אי שהמחהו אצל‬

‫שרלחני ליתן לי יכי' ‪ .‬אינר עובר‪ ,‬עי"ש‪ .‬רא"כ כאן שיש לבעה"ב דינר‪ ,‬אך‬
‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א'‪1‬‬

‫לו מעות ל‪,‬חן לפועל‪.‬ם'‪ .‬לא גדע מהמחהו אצל שולחגי‪ ,‬שכ'לו לחח את‬

‫הדניר לפועלים ולומר להם‬

‫‪.‬דביאו‬

‫לי עייף ע"י שחפוסו אצל‬

‫השולחגי‪,‬‬

‫ידאה בקצרה"ח שם שכ' דגם היכא דכעה"כ גתו משכרז לאןמן על שבח ל‪,‬כא‬

‫איסרר בל חל‪,‬ן‪ ,‬א"כ יהא הזינר אפ~ וק למשכוו‪ ,‬רשוב לא יעבור בבל חל '‪•1‬‬
‫ אאל מאי‪ ,‬לא נחיא ל" לבעה"כ רלפרעלוי ברה‪ ,‬ומרצוים הם ויחר במעוח‬‫מאשר בדינו זהב‪ ,‬א"כ זה גופא המכוון‪ ,‬רכהד"מ הנ"ל "אכל דאוי לקלקל‬
‫להס"‪ ,‬כלומו להקשוח ולסבר להם את העניו‪ ,‬שכל זה שי כו משום המנעיה‬
‫בבצוע פעולחם‪.‬‬

‫שיד לעיין בכלל בשוכר סועל למלאכה אסווה‪ ,‬כגןן לחלל שבח‪1I ,‬ו‬
‫לקצץ אילנוח טןכןת‪ ,‬וא להזיק ולגזןל‪ ,‬אם ב"ייד נזקקים לזה‪ ,‬לחייכן לשלם‬
‫לסועל שכח‪ ,‬דשמא מפני שאין שלחי דלבר עבירו_ איו לנו עסק בעביר'‪1‬‬
‫זה להשחדל עבוח שיבקל שכרו‪ ,‬ואיו הסנאי מושיני לעיין בהר עכשיו‪.‬‬

‫קחאה מאת הרב צבי פטח ‪ Q‬יאנק זהרב איטי זמלן מצלר‬
‫יאנ‪ '1II‬מדוטר בני צי'ן‪ ,‬ירז‪' III‬לם‬
‫לאחיבן היקירם דיר ארצבן הקדושה ןהמתישבים החדשים על אדמת‬
‫אץר האבית‪ ,‬יהי בןעם ה' עילכם וברכתן עילכם‪.‬‬
‫תבבי‬

‫בזה‬

‫בקריאה‬

‫‪,‬‬

‫מציוו !‬

‫עורו נא ביתר שאח יעח להבגיר חיילם במציות התוליוח באץר‪ ,‬הו‬

‫בלמייו ישביבו יהו בקיומו‪ .‬הבה בבחובו יבכיר את התפקדי הנלח‬
‫המיטל עליבר לעת כזאת אשר זכיבו ‪ -‬אחרי כאלפיים שבות נלית‬
‫מרה ‪ -‬לחזית בשיבת בבים בובים לבגילם בממדים עבקיים יהנשמות‬
‫יעייי הבביא ‪.‬יאתם הרי ישראל ענפכם תתנו יפריכם תשאי לעמי‬
‫ישראל'‪ .‬התעוררי איפוא‪ ,‬לשקוד על תורת האץר להביו ילהשכיל‬
‫יעלשות ילקיים את כל דביר החירה הזאת לבעדה ולשמרה‪ ,‬למדן‬
‫היטב דשרי משפט כל פרטי זהיבים‪.‬‬
‫כים ציון שהלם‬

‫‪-‬‬

‫אוצר פח היזל'לם‬

‫‪19‬‬
‫‪..‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חדב דדד בו צייו קיליו‬
‫•‬

‫על מלאבות אחדות בשביעית‬
‫•‬

‫•‬

‫"רשיה‪, ,‬ריעה‪ ,‬זמירה‪ ,‬עידןד ןהשקאה‬
‫א=יור‬

‫אם‬

‫בענ'ו‬

‫אסורה‬

‫חר'שת‬

‫חרהש"‬

‫מהתורה‬

‫בשב'ע'ת‬

‫או‬

‫מררבנו‪,‬‬

‫הפוסקים‪ ,‬וחוקלים גם בדעת הרמב"ם‪ .‬ועייז בפאת השלחן בהל‬
‫'או שכתב שלכאורה ממה שמברא‬
‫האץר‬

‫מעבורת‬

‫שנאמר‬

‫ובו'‬

‫הרמב"ס‬

‫ושבתה‬

‫בפ"א‬

‫וכו'‬

‫‪I‬‬

‫נחלקו‬

‫בו‬

‫שביעית הלן‬

‫ה"א שמצות עשה לשבות‬

‫"ונאמר‬

‫בחר'ש‬

‫ובקצ'ר‬

‫תשבות"‬

‫משמע רס"ל ‪ m‬ר'שה אסורה זבו התורה וכו ממה שכתב בסע'ף ב' רא'נו לוקה‬
‫מו ‪.‬התררה אלא על הזרע'ה אועל הזמ'רה רכו' משמע רמצות עשה נשאר‪,‬‬
‫אבל ממ"ש אח"כ‬

‫בהל‪,‬‬

‫כתב‬

‫בסע'ף‬

‫" דא'נר‬

‫ר' שהחורש‬

‫אסור‬

‫מכ'ו‬

‫מהת' אלא‬

‫מכת‬

‫אותו‬

‫ב' אבות‬

‫מררות מרבר'הו וכו‬

‫מוכח‬

‫וב' תולרות‪,‬‬

‫רס"ל‬

‫להרמב ‪ I/‬ס ובחריש איז בו אף איסור תירה ןא"כ קשה למה הביא הפסוק של‬
‫"בחרשי‬

‫‪II‬‬

‫ובקציר‬

‫תשבות‪,‬‬

‫•‬

‫הרהשי•‬

‫אחפ "כעהש" טי‬
‫זבחוס'‬

‫בם"ב‬

‫יו"ט‬

‫ומסרק‬

‫שביעית‬

‫הםה"ש‬

‫משנה‬

‫ב'‬

‫‪.‬‬
‫הנ"ל‬

‫רהרמב"ם‬

‫מביאר‬

‫סופרים ןז"ל שם‬
‫אסורה בשביעית רק‬
‫מדברר _‪.‬‬
‫‪..‬‬

‫יא"‪n‬‬

‫סיבר‬

‫שהרמב"ס‬

‫ראיז‬

‫סיבר‬

‫ואמאי לא שריבן‬

‫טיבר‬

‫וחרשיה‬

‫}בערב‪.‬‬

‫שביעית[ עידןר בכל האילנות כמו זיבול בכל השדות רהרי תרווייהו בשביעית‬
‫עצמה דבר' סופר'ם כמר שפסק הרמב"ם בר'ש הל' שמ'טה וחריהש רמביר‬
‫•‬

‫םופר‪.‬םי‬

‫•‬

‫ארלם הר'דב"ז סובר בדעת הרמב"ם וחריהש אפורה מהתורה ואחר'‬
‫שמברא את הםה"ש הנ"ל מה שהקשה בשם סםר מים חייס ולמה מביא‬

‫הרמב"ם הפסוק של בחריש והרי היא פיסק וחרישה א‪.‬ינה אלא מדברי סופרים‬
‫וכתב על‪,‬ר הר'דב"ז ‪ :‬ו'גע הדב בעל ספר פאת השלחו זצ"ל לתררצ' זאת‬
‫והעלה דס"ל ;קרמב"ם ז"ל‬

‫‪ m‬ר'שה ה'א מררבנו‪ .‬ובאמת לפענ"ד בל' ספק‬

‫רס"ל להרמב ‪ I1‬ם ז"ל דחרשיה היא מראורייתא מ"ע מן בחריש ובקציר תשבות‬

‫זאת וס"ל דקא' הא' בחר'ש רבקצ'ר על שבע''ת‬
‫דהאמפרש בונ'א מצות עשה‬
‫•‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫•‬

‫רדיב"ז‬

‫)בית‬

‫ריש‬

‫ועיין בתוספות‬

‫הלכות‬

‫שביעית(‪.‬‬

‫רע"א‬

‫בפ"ב שבעיית מ"ב‬

‫אות‬

‫י"ב ד"ה‬

‫מעדרין‬

‫השואל‬

‫על התוספות ין"ט שאי אפשר לרמר על חרישה שהיא מר"ס‪ ,‬הא מתניתין זו‬
‫דס"ל תרס' שב'ע'ת אסור אף שלא בזמו במקדש ע"כ דס"ל דתרס' נפקא‬
‫מקרא‬

‫דבחרש'‬

‫ובקצ'ר‬

‫תשבות‬

‫דקא'‬

‫אשב'ע'ת‬

‫וכו‪..'.‬‬

‫וא"כ‬

‫הר'‬

‫מפררש‬

‫‪ m‬רש' משש'ח לשבע''ת אסרר מהת‪ '.‬רכו ‪ ,‬הרמכ"ם רש' הל' שמ'טה כתב‬
‫מ ‪ II‬ע לשבות מעבודת הארץ וכון שנאמר בחריש ובקציר תשבית וא'‪/‬כ הר"‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫פמורש‬
‫‪. .‬‬

‫‪.‬‬

‫ימאלר‬

‫המ ‪Y., I‬ז‬

‫גם עדת השער המלך בדעת הרמב"ם שהושר בשב'‪' !I‬ת ‪ !I‬ובר ב~ה ‪ I‬אמנם‬
‫בשם‪ ,‬הרמב"ו הו‪ K‬מב'א שדעתר ‪r‬זשרשר אסרר רק דמרבבו‪.‬‬

‫‪1iJ‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רע"!‬
‫חו"'ייששו‪,‬ה‬

‫גם במבחת‬

‫ערובים‬

‫רעייו‬

‫חיברך‬

‫מצרה‬

‫קי"ב שיכ"ר‬

‫דבעת‬

‫שכתב‬

‫סשל‬

‫הומב"ם‬

‫בשעה‪.‬‬
‫שבעיית‬

‫נחן ‪ II‬א‬

‫י "ז‬

‫סימו‬

‫‪ O‬יי ק‬

‫או‬

‫בזהו‪ /‬ל‬

‫שכתב‬

‫סאיהו 'הוכ‪/‬ת ביו לר ‪I‬ו י וביו דו " ע ש הרי אפיי ל‬

‫"מרהי‬

‫דים קרם אסרר‬

‫‪I‬‬

‫תויש‪.‬ר‬

‫מה "‪n‬‬

‫‪K‬בל‬

‫אוי לרקיו על" שאוי כאו לאר " ‪. ,‬ש""ע‬
‫יאפשר לסבס שלפי ררב הפוסקים שיטת הרמב"ם האי דחרישה אסירה‬
‫מהתרוה כי חץר ממה שהבאנר כאו יש ערד לו ‪ t‬סיף פרסקים הסרבוים כך‬
‫בדעת הרזכב"ס והם המר ‪ "fl‬קןרקיס‪ ,‬הפר " ח‪ ,‬המרכבת המשגה‪ ,‬הרש ‪ II‬ש‪ ,‬הגוב'''‬
‫•‬

‫רערר‪,‬‬

‫•‬

‫עריין‬

‫שביעית‬

‫בחז"א‬

‫בבהמה רחושיה במכרנה‬

‫כה‬

‫סוסי'‬

‫המרפעלת‬
‫‪sI‬ץ‪o‬ה‬

‫ודיש‬

‫סי' 'כז‬

‫'''ע קיטרו‬

‫בצעץי‬

‫‪M‬שיבר‬

‫אר‬

‫•‬

‫שאיז‬

‫ביו‬

‫הבדל‬

‫חרשיה‬

‫חשמל‪.‬‬

‫ינ‪,‬ב‬

‫וכעני! אם מותו לוווע בשביעית בעצץי שאינו נקוב ‪ ,‬ע"ו במשנה למלך‬
‫בפ"ב‬

‫רביכווםי‬

‫הסרג'י‬

‫בזננחות‬

‫שמבאו‬
‫פ"ד‬

‫את‬

‫דשם‬

‫עצץי נקוב 'ושאינו‬

‫רי!‬
‫גרסיבן‬

‫חני‬

‫חרא‬

‫נקוב‬

‫שבעצץי‬

‫באויבות‬

‫שו‪-‬כספינה‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫ומביא‬

‫מברא‬

‫ותנאי אןרי מביא ואינו קורא‪ ,‬עצזי אעצזי לא ק ש יא בא! בספינה‬
‫כאן‬

‫בספינה‬

‫חוס‬

‫של‬

‫‬‫ש 'ו‬

‫את‬

‫יקורא‬

‫עץ‬

‫ע "כ‪.‬‬

‫ואחוי שמפלפל בדבוי שד '' ' ‪ ,‬ותוספות ולמסקנא הוא מבאר שיטתם ‪:‬‬

‫‪1'11‬‬

‫א‪,‬‬

‫שיטת רש '' ' שול עץ בעי נקיכה ושל חרס · לא בעי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫שיטת התרס ' בם‪ ':‬ק וגיטיז ןהרשב"א שם ישל חרס בעי בקיבה ישל‬

‫לא בעי‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫שיטת התוס' במנחות דשל חוס בעי נקיבה ושל עץ לא מהני נקיבה‪,‬‬

‫‪.‬ן שיטת הראב"ד דחוס ועץ כולם שווים בדינם ובעי נקיבה‪. ,‬ש""ע ' ‪.‬‬
‫עוד כתב המשנה למלך דהא דבעינ! שהיהי נקוב כדי שיחשב כמחובר‪,‬‬

‫זה דוקא כשהעצזי הוא של ורעםי‪ ,‬אבי אם נטע בו איל! אף שאינו נקוב‪, ,‬‬
‫כבקוב דזכי‪ .‬דבר זה למד ממה שכתב הרמב"ס‬

‫'''פב מהל ן‬

‫מע " ש הל ' ה'‬

‫שהנרטע בעצץי שאינו נקוב ח"כ בערלה דאע"פ שאינו כאוץ לזרעים‪ .‬הוי‬
‫הוא כארץ לאיל נות‪.‬‬

‫עוד כתב שם דמה העצזי‬

‫שאינו‬

‫נקרב 'נתלשו‬

‫דמי‪ .‬הרא דוקא‬

‫ציאר הענפםי לחוץ לעצזי ‪ .‬אבל אם יצאר לחנץ שי להם דין מחרבו‪.‬‬

‫כשלא‬

‫‪-‬‬

‫רעדו‬

‫חדיש המ ש ב " ל דבל י נל'‪i‬לם ובלי אדמה אף ש ‪ K‬ינם נקרבים דינם בנקרב יהטעם‬

‫מפני שהם נוחים להנקב ‪ ,‬לכו אף קיים הנקיבה יובקים מהאת דוינם ' כמחרבו ‪,‬‬
‫ושיעור‬

‫כדתנן‬

‫בסרף‬

‫הנקב‬

‫שצרדי‬

‫העציץ‬

‫פ"ב‬

‫דערקצי!‬

‫והוא‬

‫בר י‬

‫זכר‬

‫שחישב‬

‫כמחרבר‬

‫מוטכם‪,‬‬

‫ועיין בחזוו אשי שביעית סי ' כ"ג ס"ק א שמביא‬
‫דערלה דמבעאי‬

‫לרא‬

‫כתב כמאח ‪/I‬ש סי‬

‫‪I‬‬

‫כ'‬

‫אם‬

‫נרהג בשביעית בגדילםי‬

‫א' ס"ק‬

‫הוא‬

‫בכדי‬

‫שושר‬

‫קטן‬

‫את‬

‫הירךשלמי נפ"ק‬

‫בב'ת ולא אפשטא‬

‫ב"ב ילדדין דשביעית‬

‫וע"ז‬

‫בזה"ז ירבנן נקטיני‬

‫לקלוא רע"ז כתב הח!"א דפשום ל" להמחכר ז"ל רגם ובנילא גזור ‪ ,‬כ‪!K‬‬
‫‪2‬ג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫י'תר מדאורייתא וכו' וכי'ן דועת הראכ"ד דגם במעשר לא חייבו םכ‪'1.X‬ח‬
‫ועדלתו דואי עלנין שביעית והנדיון בדרבנן‪ ,‬טתם דהבר לקולא‪ .‬אכל החז " א‬

‫חקלו לעי' לכתב דדידלן א' ‪ U‬מוכעו די " ל כיון ער '‪ p‬ר הטפק בארורייתא‬
‫ראזל‪,‬נן לחומאר ממילא גם לדדין אזל‪,‬נן לחומרא וגם לדצד ששי טפק טםיקא‬
‫להחמיר עווו‪ t‬ש‪.‬‬
‫ערוד‬

‫כתב‬

‫)שם(‬

‫החז " א‬

‫דניאה‬

‫שאיבו‬

‫דעץיצ‬

‫בקוב‬

‫וטוופ‬

‫תקית‬

‫תחת‬

‫וכ‪.‬ית "ב‪ t‬להקל טס' דלא מצינו דגזרר בעצץי שא " נ לענין ש ביעית וגו '‪ .‬ואח " ג‬
‫כתב ששי להקל בין כשל עץ ובין כשל חרט כדעת הראכ " ד והר"ש והרא"ש‬

‫הל' ערלה דווקא באילן חשוב חרט כנקוב אכל לא לזערים‪ ,‬יכש"כ כעומד‬
‫לע רצפה של אכן שאינו יונק מן הארץ רנקב קטן להוציא מםי לא חשוב‬
‫נקב יכלבד שלא היהי כשורש קטן יהוא פחית מכזית ואין אני בקיאין בו‬
‫בדי'ק‪ ,‬רק עישו גס' הוצאת משקין ביררח‪ ,‬ושי להזהר שלא יצאו הנופות‬
‫חץ;ז לעצץי ודוקא בבית רלא בחוץ‪ .‬ועיי"ש‪ ,‬ששי לברר אדי המנהג‪.‬‬
‫!יסהר בשרא ‪!!,‬לנתד‬

‫בענ ‪r‬‬
‫דמאורתייא‬

‫זמירה בשאר איל ‪u‬ת‪ ,‬נחלקו בה ג"ג האחרונים באם האי אטורה‬
‫או‬

‫רק‬

‫מדרבנן‪.‬‬

‫דעת‬

‫י'טף‬

‫האמונת‬

‫האי‬

‫מהתורה‬

‫דאטורה‬

‫ימה‬

‫שאמר הכתרב רכרמך לא תומיר לא דיכר התכרב אלא כהרה רנקט כרם רה"ה‬

‫‪.‬‬

‫בב " ב דף ‪' D‬‬

‫לשאר אילנות דאטויי כזמירה מהתורה גדמפשר שרב " ם ז " ל‬
‫ע"ב ד " ה הלבד שבעיית עיי " ש‪.‬‬

‫יכן דעת המנחת ‪n‬‬
‫חייבין על הגדור ומוטק ודימ'י דהם ככלל כוצר לגמרי וכי‪ :‬דזמירה שידי‬
‫ינוך מצ'‬

‫שכ " ח‬

‫שגתכ‬

‫שם‬

‫נראה‬

‫פשוט‬

‫דכאן‬

‫בשכיעית‬

‫הן כגרם והן ככל האילנות יהתורה אטרה עבדות הכרם ומרכינן בתו " כ גם‬
‫שאר אילנית כמכיאר כר"ם גאן‪ ,‬יכהרהמ"‪.n‬‬
‫אזלם עדת החז"א כס"' כ"א ס"ק ט"ו היא וזמירה בשאר אילנות סאירה‬
‫רק‬

‫ופרבנו‬

‫ומפרש‬

‫את‬

‫הרמכ"ם‬

‫כפ"א‬

‫ה"כ‬

‫כמ"ש‬

‫אחד‬

‫גרם‬

‫אוחד‬

‫שאר‬

‫אילנות דכוונתר כאן רק לשלול שלא נאמר שאין דין שכיעית כאילנות אלא‬
‫כגרם רכדכתיכ כרמך לא תזמור וכשאתה אומר גן‪ ,‬שאר אילנות מותר לכצור‬

‫כדרר הבוצרםי וכו' ואין שידי לאטור גם מדרבנן‪ ,‬גי'ן דאין כהם כלל איטרר‬
‫עבן‪ r‬ו‪ .‬יל‪ m‬הקריס רבינר דאע " ג דכתיב כרם‪ ,‬אחד כרם יאחד שאר 'אילנות‬
‫ככלל עבדות האלין‪ – .‬אכל אין כחנתו ‪ m‬ייכ מלקית כזיומר דזה תימה‬
‫דא"כ‬

‫זירוד‬

‫דאו'ייתא‬

‫‪ " " 'V‬ש בם"' י"ז ם"ק‬

‫דוקא זימרח ואךר התירו כתסרפת‬

‫ש כעיית‬

‫כזמן‬

‫המקשד‬

‫‪'.‬כ‬

‫רכעצם תלוי דכר יה גם כשיניי הגרטאות במכילתא ועיין כחיניך מ ‪ i‬וה‬
‫פ " ר שמביא את המכילתא על הפסוק והשבעיית תשמטנה ונטשתה יכר ‪ ,‬כן‬
‫תעשה לכרמך ולזית‪,‬די ושלון המכילתא כר האו ‪ ,‬והלא הכרם הוזית ככלל‬
‫ה'י כלומר שראש הפטוק שאמר תשמטנה רנטשתה כולל כ"מ שיצמח כאיץ‬
‫כ פירות האילן כין פירות האדמה ולמה פיטן הכתוב כשתםי ‪ K‬הל ‪ ,‬להקשי‬
‫לכרם שאר מיני אילן‪ ,‬וללמד כמו ששי ככרם עשה ול"ת שהיר כפירוש‬

‫‪r‬‬

‫‪2z‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נחכב עליי אות ענבי נזיר‪ ,.,‬לא תבצור‪ ,‬כמו כן כל שאר ‪ I‬ן'" וסי בהם עול"ת‬
‫ולפיכך פרס כרם וזית ללמד על ענין זה‪ – .‬לפי גרסא זו קאי ההיקש של‬
‫שאר אילנות נלרם רק לענין בצירה ולא לענין זמירה‪ ,‬אבל וסי שלא גורסין‬
‫וממילא ההיקש‬
‫כמכילתא שהרי בפיחש נכתב ‪..‬ואת ענבי נזירוי לא תבצור"‬
‫•‬
‫של שאר א"'נות לכרם הוא גם בזמירה וכו‪'.‬‬
‫ועוון בחז"א '"ס כ"א ס"ק י"ז מה שפסק שלענין גיזםר )לפי משכ' לעיל‬
‫ם"ק ס"ו דג!'םר שאר תונ'"!! דרבנן( ניטש‪ .‬זירבל‪ .‬ווח‪-‬ר כתופ"ן‬
‫מופנק מוא והוא לפעמםי נפסד וישכ במנעיתן תלוי בפלוגתת הפסוקםי וכו‪:‬‬
‫שמבאי הריסב"א ברוסי מו"ק ולדעת המתירןי מי קילון שכבעיית הם פירוש‬
‫הראשרן שהביא הריטב"א דבמקום פסדיה הכל שרי‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אמנם עיין שם בד"ה ולכן שהחז"א מזהיר שצריך‬

‫שלקול כל‬

‫עבדוה‬

‫עובוהד אם וסי בזה חשש שימוח העץ וכל שאינו אלא החחה אסור‪ .‬ואם‬
‫אפשר להסתפק בפעם אחת אסור לשעוח שחי פעמים‪ .‬וכן חייבםי לזבל ולנכש‬

‫קדום ר " ה שלא ציטרכו לזבל ולנכש בשבע"ית ‪ ,‬ואף אם לא יםפקי כלל השרנ‪,‬‬
‫כל אמי דאפשר למע"וטי חייב למעט‪.‬‬

‫י'"‪, ' _ll‬‬
‫‪r~1‬‬
‫"'‪1‬‬

‫ווייור תחת ‪,": i‬לנות‬

‫ובעבין לדער חחת הגפנים 'או האילנוח‪ ,‬עיין בפאח השלחן פ"א הל' ז'‬
‫שכחב על הרמב"ם שפסק ועדורים חחת הגפנים ‪ -‬וי"א הדייבו דוקא אם כבר‬
‫נחפר חחח הגפנםי תסתם מזחר לחזור וחלפור אבל מחשד אסור וזה ‪ .‬האו‬
‫עדת שר"י ובב"י צדיי שעיין בס"ק ב' ששם באיר עדת שר"י דמחלק בןי‬
‫עתקיי לחדתי כמו בעוגיית בגמ' דמ"ק ףד 'ד ע"ב‪ ,‬אבל ם"במ‪ ,,.‬סובר דכל‬
‫ע‪#‬ר חחת הגפן לאוקומי הוא ולכן שרי‪.‬‬

‫••‬

‫ובהל' ס' כחב הרמב"ם ועושין עוגייח לגפנםי דהייבו לחפור גומא חחת‬
‫נחפן ליתן בו מים ומובן דה"ה בשאר אילנוח גם מתיר ומשמע דאפ"' חדתי‬
‫שלא בעשו עמולם מזתר‪ ,‬הדא דמחלק במו"ק דף 'ד הייבו תנין מועד אבל‬
‫בשבעיית מוחר אפ"'ו בחדחי‪.‬‬
‫ןעיןי‬

‫כחז ‪'/I‬א סי'‬

‫י ‪ / I‬ז ס"ק‬

‫ומסברי החז"א שאלו העוגיוח‬

‫וכ‬

‫נד"ה מ' ‪ I‬ק ד '‬

‫ב'‬

‫הא‬

‫כחדתי יהא‬

‫בעתקיי‪,‬‬

‫איייר במקום פסויא ועשייחן בחחלה ותקיון‬

‫המקולקל כולן מלאכה דאורייתא בשבת ויו"ט ‪m‬וא תולדת חזרש כדאמר‬
‫ביחשלמי פ"ז שדבת ה"ב ומשום פסןיא שריבן לתקן אבל לא לעשות מתחלה‬
‫שמום‬

‫דווניית‬

‫טו ‪m‬‬
‫משום‬

‫וכדפשר"י והבה משבחיבו במעור כ‪M‬ל‬

‫שעבודת שבעייח‬

‫חורק ממלאכוח‬

‫בשבעיית‬

‫שבח‬

‫סוד'ש‬

‫ולא באסר‬

‫בתחלה‬

‫בשבעייח‬

‫אלא מלאכה המשבחח אח הקרקע לזרעיה או לצמחיה עווגייח הם הכשר‬
‫למםי אבל הן עצמן לאו שבח האי וכמ"ש ס " ק י"ט בשם הריטב"א‪ .‬והלכך‬
‫עושין עוגויח בשבעיית פא" בסוף שנה לצוןח מ"ש ואף בליכא פסןיא‪ ,‬והא‬
‫דכחוב ברש " י לעיל שם דגם בשביעיח וסי חילוק בין חדתי לעחיקי אפשר‬
‫איבו מלשון רש"י ולגירסח הכ"מ בשר"י איבו‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השקהא‬

‫שכבגץית‬

‫ובעגין השקאה בשבעיית עייז ;נ‪.‬רמנ " ם !כ " א מש מיטה ‪,‬י‪ ,‬בל ה " " דמ ש קין‬

‫דשה האילברת רםישוי החאריב י ם דכייבת י לבית ה ש לחיו יכ מ י ש ב •ש דה •תביאה‬
‫מחיר‬

‫בביח‬

‫רק‬

‫הש לחי! ‪ ,‬כמ " ש‬

‫בר ש> א‬

‫של‬

‫זר‬

‫הל '‬

‫ביח‬

‫מ ש קי!‬

‫השלח י ו‬

‫בשב!ז'יח ימפחםקים האחריבים האם בביח הש לחי! שמיחר להשקיתה צר"‬
‫צלמצם רק עד כדי שלא ייטפד האיל! אי מיתר להשקיח כרגז‪.‬‬

‫עויין בשו " ת רג‪.‬און מהרי " ל רסקין ז"ל סי' כ " ז אות ד )מובא נס ' מ ש נת‬
‫ח" א‬

‫"· וסף‬

‫קע"א‬

‫בדף‬

‫האחרונים(‬

‫בתוס'‬

‫שמצא‬

‫סתירות‬

‫כמה‬

‫רש"י‬

‫בדברי‬

‫ז"ל בקשר למה שבקרא ל ארקימי אילבא‪ ,‬כי כע"ז ב' ע " ב כד " ה איקימי כתב‬

‫"שאל יחקלקל מכמית שהיא" ימשמע דהיכא והאיל! ייכחש עי"ז גם מרתר‬
‫להשקיח יבד"ה אבל כחב "דאיקמי אילבא בעלמא היא שלא ימית" רמשמע‬
‫· מדה ‪ .‬ד·אם רק גירם להחקלקל ילא להמיח ממש‪ ,‬אפיר‪ .‬יכ! פירש רש'" גם‬
‫ג' ע"ב‬

‫בסוכה‪ · · ,‬ןבזמ"ק‬

‫פירש‬

‫רש"י וסתימ" םילי מותר דא"ת‬

‫בה םסדיא‬

‫וכשובס פאילן סתם פס'!י ‪ IC‬דסתר יכי‪ '.‬ימפיק שם דכי'! דחבי להי בהדי הדדי‬

‫דמןתו להשקות בית השלחין במ ו עד ובשבעיית ‪ ,‬והיוח שבמועד מוחר להשקוח‬
‫במקום דאיכא פפד'א וסתר נם שככיעית פו‪c‬יל‪ ,‬כסתם פסי‪.‬אר וגס ל א ש אב י‬
‫•‬

‫ל! בזי פסדיא רבא מלטויא זיטאיכל מה שיפסד אם לא שי קבו הוא םפד'א‪.‬‬
‫‪ .‬ערןיי בחז"א ס'י י " ז ס " ק כ' בד 'י ה כ' הג " י‪ ,‬דלם י כך מ ש קין בית הש ל‪ n‬ין‬

‫דהשק·אה לא · ' היי חמיא דזר!ז'ה יזימיר דה! פעם אחת ב ש בה יהיו‬
‫בשבע‪-‬ית ‪. .‬‬
‫עבידית חשוביח אבל השקאה שהיא חדיר לאי‬

‫ישריא ‪ ,‬יבראה‬

‫עבידה האי‬

‫דלמ " ד תידלית דאיר"תא גם השקאה יאיידיתא ולא ש רינן אלא כשבתיעי‬
‫שריא משים הטפד יכי '‪.‬‬
‫דרבנ! בזמ! הזה ‪ ,‬ילמ " ד תילדית הן אפמכתא• כילהי‬
‫•‬
‫ומסיק‬

‫שם מהיו‬

‫בגמךא דלמ"ד‬

‫הא משמע‬

‫תולדות‬

‫דאךךייתא‬

‫מתניתא‬
‫•‬

‫גמי‬
‫•‬

‫מדאיר"תא קאמר יאי ממעט השקאה א"כ השקאה וכי " ע דרבנ! יהלא אב"‬
‫אמר בשביעית · בזה ' ‪ i‬ז‪.‬‬
‫ועייז‬

‫•‬

‫במה‬

‫שכתב‬

‫החז"א‬

‫סי'‬

‫כ"א‬

‫ס"ק‬

‫י"ד‬

‫דמפרש‬

‫את‬

‫הרמב " ם‬

‫שכתב‬

‫בטעם היחר השקאה כיד שלא תעשה האח ימליחה יימית כל עץ יכו ' דאי!‬
‫הכוינה דתיבש העץ ולא תעשה פוי לעולם אלא ימות בשנה יו ילא יבשיל‬
‫פיריתיר וכו ' ומ ש" ב תעשה הארץ מליחה היא טעם ל מה ש סיים וימית כל‬

‫ץ‪b‬ן ‪ ,‬אבל אי! כאו הפטד האח ל ש בה הבאה‪ .‬י מ ביא רא" ל זה ממה · ש אב"‬
‫· סובר תידלית דאיר"חא יא " כ אי! היחר ל ה ש קית רק כזה " ז יא " כ בזמ! ב י המ " ק‬
‫אסררה השקאה רימית כל עץ ביח של חי! ואי בל האיל ‪ i‬יח בבית ה ש לחזי‬
‫· ימותו כל עצי פרי רלא יתיה להם תירו ש ייצהך עד שגח · הרבעיית יזה דכר‬
‫נמנע ראם ‪ 't‬תקיימר בנס למה לא הזכירו הכחוב רלא הזכיךוהו חז " ל עיי " ש‪.‬‬
‫יממשוי‬

‫החז " א‬

‫דמתיריו‬

‫ה ש קאה‬

‫משים‬

‫הפיררת‬

‫דאי‬

‫מ ש רם‬

‫השדה‬

‫יעקרר‬

‫הפיררת ילא חכחרש אערא רכר ' אלא ע"כ דחיש>יב! להפסד פיררח ‪ ,‬אלא רדאי‬
‫כיינת הרמב"ם • דבשבת השביעית יפפדר כל הפירות רעל הפפד פירוח ‪<i‬ימרר‬

‫הפסז אילנות עיי " ש‪ .‬וכן לגבי םרי הדר‪ ,‬כגרן תפו"זים כתב החז " א ) שם סוס"ק‬

‫טו( שמרתר להשקרת! בשביל שלא יופסדי הפיררת רכל שכ! בשביל האילבית‪.‬‬
‫'‪1A‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יונה עמנואל‬

‫כחייש וכקציי תשבות‬
‫מהפסוק בשמות לה כא "בחרש" ובקציר תשבות" למדו חז"ל )במסכת‬
‫שביעית‬

‫‪-‬‬

‫פרק‬

‫משנה‬

‫א‪,‬‬

‫ד(‬

‫דין‬

‫את‬

‫שב!ז'ית ‪:‬‬

‫תוספת‬

‫ובקציר תשבות‬

‫"בחריש‬

‫אין צר '‪ 1‬לומר חריש וקציר של שב!ז'ית אלא חרש" של ערב שביעית‬

‫שהוא נכנס כשב!ז'ית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית‪ .‬רבי‬
‫ש"מעאל אומר מה חרש" רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר‪ ".‬לפי‬

‫בר"תא המובאה בראש השנה ם‪ ,‬א ובמוער קםן ג‪ ,‬ב התנא קמא במשנה הנ"ל‬
‫האו רבי עקיבא‪ .‬לפי הפירוש המקובל ‪''',‬שר) ר"ש‪ ,‬ועוד( חולק רבי ש"מעאל‬
‫על דעת רבי עקיבא שבפסוק זה מדובר על תוספת שביעית ורבי ישמעאל‬
‫סובר שהפסוק בא להתיר קציר של עומר כאשר ל‪,‬ל קצירת העומר חל‬
‫בשבת‪ .‬אך ש"נם מפרשים‪''' ,‬רה בן מלכי צדק )שביעית פרק א‪ ,‬משנה ד(‬

‫וכן בעל אפת השלחן "ס) כ ס"ק א( שפרשו שגם רבי ישמעאל מודה שהפסוק‬
‫"בחרש" ובקציר תשבות" מדבר בעניני שביעית‪ ,‬אך לא בענין תוספה שביעית‬
‫אלא הפסוק בא להתיר קציר העומר כשב'עית‪ .‬בעל פאת השולחן סבר שכך‬

‫גם שיסת הרמב"ם שמצד אחד למד חיוב תוספת שב!ז'ית מהלכה למשה מסיני‬
‫ע"פ שיטת רבי ש"מעאל‬

‫אך בכל‬

‫)מועד קםן ה ‪(,‬א‬

‫ברש"‬

‫זאת הסתןמ‬

‫הלכות שמיסה ויובל על הפסוק "בחרשי ובקציר תשבות" ומכאן מוכח‬
‫שהרמב"ם סבר שגם לפי רבי ישמעאל הפסוק הנ"ל מדבר בעניני שב!ז'ית ‪'.‬‬
‫·לפי זה יוצא שרבי עקיבא סובר שהפסזק "בחריש ובקציר תשבות" בודאי‬

‫מדבר בעניני שב!ז'ית‬

‫השאל‪.‬ה ‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫לגבי‬

‫ואילו‬

‫ישמעאל‬

‫רבי‬

‫הדעות חלוקות‪.‬‬

‫היכן ש" רמז כפסוק שדמובר כאן בשביעית ‪1‬‬
‫מוסבה‬

‫בפירךש המוסנה )שבי'עית פרק ‪,K‬‬

‫י(‬

‫הר""מ‬

‫פירש‬

‫'‬

‫בפסוק‬

‫כמי‬

‫רוס'''‬

‫ישמעאל לימיים מ"כ‪ n‬ריוס ובקציי חשבית" שקציר העומר זוחה‬

‫ונשאלת‬

‫נאמר ‪:‬‬
‫ור"'וס‬

‫"ששת‬

‫שלפי רבי‬

‫שבת‪ ,‬לפי םיררשך‬

‫של‬

‫כעל פאת השולחן יש לרמר שהרמב"ם לא כתב בחיבורו כונו שפירש בפיךישן למשבה‪.‬‬

‫וכן העלה ב"‪,‬ונשנת יוסף" ‪,n‬א'" שיסת מפרשים עמ' סי‪ ,‬אך אולי אין נ‪:‬ירן לזה‪ .‬ל‪' D‬‬
‫הךובב"ם‬
‫קוורת‬

‫סבר רבי ישמעאל שמהפסיק‬
‫הערמו‬

‫בשבת‬

‫יקצירת‬

‫העומר‬

‫הנ"ל‬

‫לימרים‬

‫בשביעית‪.‬‬

‫היתר קצירה‬

‫לפי‬

‫אין‬

‫זה‬

‫של‬

‫סתירה‬

‫מצרה‬
‫בין‬

‫כולל‬

‫יזה‬

‫הך"זנ‬

‫פירוש‬

‫במשבה לדבךיי בריש הלבות שמיטה‪ ,‬וכן מפירש ב"קרבן הערה" וסקלים פרק ז‪ ,‬הלכה‬
‫א )ר"ה‬

‫‪2‬‬

‫ח"כ ('"ו ובפאת השלחן‪.‬‬
‫ירכן‬

‫קבת‬

‫תמוהה‬

‫קטן‬

‫ג שתוספת‬

‫של‬

‫בעל‬

‫אד ראה‬

‫הכתג‬

‫שביעית ;ןלכ;ן למשה‬

‫העומר יוחה שבת ילפינן מפסוק אחר‬

‫תשבות"(‪.‬‬
‫עבמו‬

‫ימכל‬

‫ומסיים‬

‫משתעי‬

‫שכן‬

‫בעל‬

‫לאטור‬

‫בשיוא‪.‬‬

‫פ'י‬

‫והקבלה‬

‫קר ונקי‪ ,‬ירישלמי שב‪:‬עיית‪ ,‬עמ' רלז'ח‪.‬‬

‫בבייןן‪.‬‬

‫מסיגי‪,‬‬

‫וכן‬

‫לפי‬

‫פסק‬

‫)ולכן‬

‫אין‬

‫צורד‬

‫הכתב‬

‫והקבלה‬

‫"םא‬

‫כן‬

‫איז‬

‫העבויה‬

‫בשיבת‬

‫אפילן‬

‫מלכאות"‪,‬‬

‫עכ ‪ H‬ל‪.‬‬

‫כיינתי‬

‫שלפי‬

‫יעתי‬

‫הרמב"'ס‪,‬‬

‫ואלין‬

‫ללמךי יין זה‬

‫מקרא‬

‫בחרישה‬

‫מסקנת‬

‫יוצא‬

‫וקבירה‬

‫מסקנת‬

‫הגמיא‬

‫שקבירת‬

‫מ"‪,‬בחריש‬

‫ובקציר‬

‫פשוטו‬

‫ובשבת‬

‫מייי‬

‫שהם‬

‫הגמרא‬

‫היין‬

‫במרעי‬

‫עיקר‬

‫יהרמכ"ס‬

‫מיי‬

‫אין‬

‫הדאם‬

‫אנן‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חעבוד‬

‫ימש‬

‫השבעיי‬

‫ובוים‬

‫בחרש"‬

‫חשבוח‬

‫חשבוח"‪,‬‬

‫ובקציר‬

‫)ראש‬

‫'''רש‬

‫השגה ט‪ ,‬א ד"ה אין צרך‪ 'i‬לומר( הרגיש בקושי זה וכחב "דעל כרחך אע " ג‬
‫דקרא‬

‫בשבח‬

‫קאי דכחיב ששח‬

‫חעבוה םיפהי אשביעיח‬

‫ימים‬

‫קאי דאי‬

‫אשבת חוש" וקציו הוא דאסור‪ ,‬שאו מלאכות מי שוו'! לפי רש'" לא יחכן‬
‫שגם הסיפא מדבו בעגיגי שבח‪ ,‬שהוי בשבח מלאכוח ובוח אסוחח‪''' ,‬שו‬

‫אך על כ ‪ m‬גו ש" לומו‬

‫מדרה אמנם שתחליח הפסוק מדבו באיסוו שבת‪,‬‬

‫שסיף הפסיק דמבר נעביגי שביעית‪ .‬רני עקיבא איגר הקשה על פיר· שר שר '' ' ‪.‬‬
‫בתס!ופוח וע"ק שבעיית פוק א אות ג דן ובי עקיבא איגר על ההכ ‪ m‬של‬
‫ אין צררי לומו חדיש וקציו של‬‫המשנה שם "בחוש" ובקציו תשובת‬
‫שבעיית אלא חושי של עוב שבעיית" והקשה "משמע דמכח יתורא הוא‬

‫דלא מוקמינן על שבת אבל קשה לי דמנ"ל למדוש דקאי על חוספת שבעייח‬
‫דלאמ קאי על תוספח שבת בואשיח‪ ,‬ובשר"י ו"ה דף ט' ע"א כחב דע"כ אע"ג‬
‫דושיא‬

‫דקוא‬

‫קאי‬

‫בשבח‬

‫ששח‬

‫דכתיב‬

‫תעבוד‬

‫ימש‬

‫סיפהי‬

‫קאי ‪,‬‬

‫אשבעייח‬

‫דאי אשבח חושי וקציו הוא דאסוו שאו מלאכות מי שוי עכ"ל ומ"מ עידין‬
‫קשה לי קצת דדלמא קאי על תוספת שבת לוא רצתה התוהו לאסור בתוספת‬
‫שבת וק מלאכת חוש"ה וקציוה ולא בשאוי מלאכות'! לפי רבי עקיבא איגר‬
‫שי אמנם הכ ‪ m‬שסוף הפסוק אינו מדבר בהלכות שבת‪ ,‬אך יתכן ש"בחושי‬
‫ובקציו תשבזת" בא לאסור מלאכות אחדות בחםופת שבת זמניין שמדובו‬
‫בעגיגי שביעית ! ובי עקיבא איגו‬
‫כעןי‬

‫זה‬

‫הקשה‬

‫היושע"‬

‫ה"פני‬

‫לא חיוץ‬
‫יאש‬

‫קושיתו זו‪,‬‬
‫ט‪,‬‬

‫השנה‬

‫והוסיף‬

‫א‬

‫"מאאי‬

‫אפקי'‬

‫לקוא משבת אשבעייח ‪ ,‬גוקמ'א לעניז תוספת מלאכה בשבח גופא וגלי ‪ m‬מנא‬
‫והייגו משום שה" מדה בתורה‬

‫בח‪",‬ייש ובקציר והוא הדין לכדלהו‪.. ,‬‬

‫בדבו‬

‫שציא מן הכלל למלד על הכלל כולו יצא'! לפי ד " פגי היושע" ההי מקום‬
‫לומר שגם סוף הפסוק מדבר על שבח‪ ,‬אך הייתור בא ללמדגו על חוספת‬

‫שבח בחרשיה ובקציר ומזה גלמד על כל המלאכות האסורות בשבת‪ ,‬ד"פגי‬
‫היושע" מתרץ שהסבר‬

‫זה אפשר רק‬

‫אם‬

‫לומר‬

‫ההי מזכיר מלאכה‬

‫הפסוק‬

‫אחח‪ ,‬אך כאן מוזכרות שחי מלאכות ואי אפשר לומר " והוא הדיז לכולהו"‪,‬‬
‫אחרוגי אחחנש מחרצש‬
‫איגר‬

‫שוגש‪,‬‬

‫באיפנש‬

‫זקיקיס לפסוק‬
‫)וכי‬

‫להכביי‬

‫כמובא‬

‫קושיותיהם‬

‫שביעית‬

‫ב " מםכת‬

‫משגח‬

‫‪-‬‬

‫ורבי‬

‫יוסף'‪ :‬חקל‬

‫זה‪ ,‬לא לתוספת שבי‪$‬ית )רבי עקיבא( רלא להיחר קצירת‬

‫ישמעאל(‬
‫את‬

‫אח‬

‫של‬

‫ד"פני יהושע"‬

‫ולכן‬

‫הלימידים‬

‫אפשר‬

‫מה תהא עליה ! כמר כו יש לרון בהסברי שכחנת הפסיק לאכיר אפילר חרישה‬

‫וסםג‬

‫בישול‬

‫שוביטה‬
‫מנווכית‬
‫כובקום‬

‫שהסתמך‬
‫הארץ‪.‬‬

‫על‬
‫האם‬

‫יונכש'"כ‬

‫שא‪:‬ר‬

‫אסירים ד‬

‫הפסיק‬
‫ומב'"ם‬

‫יאיך‬

‫‪ H‬בחריש‬
‫הניא‬

‫הםא‬

‫אפשר‬

‫יבקציר‬

‫פסוק‬

‫אחר ד‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫זה‬

‫אפשר‬

‫לחתולם‬

‫בביגיד‬

‫ללונוד מאיכור‬
‫מדבר"‬

‫חשבית""‬

‫הפסיק‬

‫הסא‬

‫אין‬

‫וקזירה‬

‫מלאכן‪.n‬‬

‫ישמעאל‬

‫במשמנוית‬

‫כן‪,‬‬

‫כשבת‬

‫הזה ?‬

‫וכחיכה‬

‫רבי בזקיבא‬

‫ורבי‬

‫כפשוםי‪.‬‬

‫אס‬

‫הנוומר‬

‫א‪,‬‬

‫תוותם‬

‫שהם קיער מיי ד‪K‬ם‬

‫של‬

‫לפרש‬

‫פסוק‬

‫זה‬

‫אך‬

‫ו‪t‬פיל‪,‬‬

‫עקיבא‬

‫ח‪,‬יסה‬

‫בשבח‬

‫הרמכ"'ם‬

‫ברסי‬

‫הלכןת‬

‫למ‪ s‬וז‪r‬‬

‫עשה‬

‫לשנית‬

‫ובניגיד‬

‫לפסקיי‬

‫נמ‪ p‬יר‬

‫למסקנת‬

‫הגמרא‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תסרפית אחחנים עמ' סא‬

‫ס‪.‬ד יראה ערו עריר לנר ראש השנה‪ ,‬ט‪ ,‬א )ד"ה‬

‫הריצא למיצאי שבעיית(‪.‬‬
‫שהזכרגי‬

‫הפירושםי והקישןות‬

‫שתחילת‬

‫ויצאים מההגחה‬

‫"ששח‬

‫הפסיק‬

‫ימ‪I‬ב' תעברו וברים השבעיי תשבות" מדבר בעניני שבת ילכן ש' צורר להיכהי‬
‫הפסיק‬

‫שסיף‬

‫על‬

‫בפירישו‬

‫"בחרש' ובקציר‬

‫התיהר‬

‫שם‬

‫תשבות"‬

‫"יכר‬

‫דן‬

‫משמעי‬

‫בעניני‬

‫ששת‬

‫שבעיית‪.‬‬

‫ימים‬

‫יכן‬

‫פישר‬

‫תעביך יברים‬

‫שר'"‬

‫השבעיי‬

‫תשבית יעבידת ששת הימים שהתרתי לר ש' שנה שהחרש' יהקציר אסיר‬
‫יאיו צר ‪ T‬לידמ חרש' יקציר של שבעיית שהרי כבר נאמר )רקירא כה( דשר‬
‫לא תזרע"‪ ,‬כעיז זה פירש הר‪//‬ש בשבעיית פרק א‪ ,‬משבהד )ר"ה איז צררי‬
‫לימר(‪ .‬ש" להידית שש'נר קישי לבתר את הפסיק ילימר שתחילת הםסיק מדבר‬
‫בשבת בראשית יאילר סיף הפסיק · מדבר בשבת הארץ‪.‬‬
‫הריטב"א‬

‫)מכית ח‪ ,‬ב( מבא' םירשו מענייו בשם רבי מאיר הליי ז"ל‬

‫]אברלםהי[ ‪" :‬יר"מ הליי ז"ל מפרש דכילה קרא‬
‫האמורות כאו שניס הם"‪ .‬לפי הר"מ הליי ז"ל גם‬
‫שבעיית יהכיונה ששח ימים ]כלימר בשים כמי‬
‫השביעית נכלימר שכהנ השבעיית[ תשבית ‪n ,‬ברש'‬
‫זה מדבר תחילת הפסיק כבר בעניני שבעיית יסיף‬

‫נדרש בימי השמיטה יימים‬
‫תחילת הפסיק מדבר בעניני‬
‫ימים תההי גאילתי[ יברים‬
‫יבקציר תשבית‪ .‬לפי פיחש‬
‫הפסיק בא ללמד על תיספת‬

‫"יאיו‬

‫דכ'‬

‫שבעיית‪.‬‬

‫קרא‬

‫הריטב"א‬

‫)שם(‬

‫ימ‪I‬ב' במקים שבה‬

‫דחה‬

‫פירשו‬

‫כדכתיב‬

‫זה ‪:‬‬

‫זה בכין‬

‫ימים תההי גזאלתי‪,‬‬

‫בעיבי‬

‫דאע"ג‬

‫ימיס אי עשרר‪ ,‬אבל‬

‫כשש' שם מנןי כר יכר אי ביים כר יכר לא קרי ה?י ימים ‪ …‬יאין לני בהד‬
‫אלא פירש''' ז'ול"‪ .‬כעיו פירוש הר"מ הלןי על הפסוק הזה‪ ,‬מובא בגליוו הר"ש‬

‫סירילא'י‪ ,‬רש' מסכת שבעיית )ד"ה ואם לעניו שבתית שב‪I‬ב'( ‪:‬‬

‫"יפי' ששת‬

‫סםק‬

‫הרש"ס‬

‫ימים‬

‫שש‬

‫שב‪I‬ב'‬

‫קאמר‬

‫כרמ‬

‫אי‬

‫חדש‬

‫אי‬

‫ימים"‪.‬‬

‫ךא‬

‫ישני‬

‫אם‬

‫כתב בעצמי מה ששרים בגל‪,‬ין םירושי‪.‬‬
‫הסבר אחר הצעי הרב קלמן כהנא של‪,‬ט"א בספר חקר יערין חלק א‬
‫)עמ' קק‪-‬חיח( ימשם במסכת שכעיית‬

‫‪-‬‬

‫חקר יעיין‪ ,‬חלק א )עמ' רעזר‪-‬םה(‪.‬‬

‫עיקר הסברי מייסד על השייאה בין פרק כג יפרק‬

‫דל בספר שמית‪ .‬הםסיקים‬

‫י עד יס בפרק כנ בפרשת משפטים מקבילים לפסיק‪I‬ב' יא עד כי בפרק לך‬
‫בפשרת‬

‫אם‬

‫כי תשא‪ .‬השייאה מדיוקת מראה שעשר מציית‬

‫כי קצח‬

‫בסדר‬

‫אחר‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫בפרק‬

‫ל‪.‬ד חיץ ממצות‬

‫שבפרק‬

‫כג מובאות‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫שמיטה שנזכרה במםורש‬

‫כםרק כג‪ ,‬אד לא בפרק ל‪.‬ך אם נאמר שסיף הפסרק "בחרש' רבקציר תשכות"‬
‫דן עננניי שביעית ש"נה הקבלה דמייקת בןי שני הפרקים אלד‪,‬‬

‫עיין שם‬

‫בפריט הדברי‪.‬ס לס' זה אמנם שייר "בחרש" יבקציר תשבות" לעניני שבעיית‪,‬‬
‫אף שתחילח הפסיק דמבר בשבת בראשיח‪.‬‬

‫יאילי ש" מקים להסבר ביסף‪ .‬במקימית רבים בתירה נזכר איסיר מלאכה‬
‫כשבת‪" ,‬ששת ימ‪I‬ב' תעביד ערשית כל מלאכתד יבירס השבעיי שבת לה'‬
‫א"להיר" )שמית כ‪"'(, ,‬ם "ששת יימם יעשה מלאכה יביים השבעיי שבת‬
‫שבתון" )שם לא טי(‪" ,‬ששת ימםי תעשה מלאכה יביים השביעי הייה לכם‬
‫קדש‪ ,‬שבת שבתיו לה' )שם לה‪(, ,‬ב "ששת ימים תעשה מלאכה יבירם‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השב '‪ ' JI‬ש בח ש בחוו מקרא קד ש " )ו י קרא כג‪ ,‬ג ( ועדו‪ ,‬בכל המקומוח הא;דל‬
‫מוזכרח "מלכאית‪ '.‬רק בשני מקרמות‬

‫ש מיח‬

‫כתורה ‪,‬‬

‫יכ ושמות‬

‫כג‪,‬‬

‫כא‬

‫ל ‪.‬ד‬

‫מונאה מצוח שכח כלי " מלאכה ‪ ",‬לא כגופו חיובי לגבי ההיחר "ששת ימיס‬
‫חעבד ושעי‪,‬ז כל נולאכתך" ולא כלפי איסור מלאכה כשכת‪ ,‬כשמוח כג‪ ,‬יכ‬
‫נאמהר לשון מירחדת " ששת ימים תע ‪'I‬ד‪:‬נ‪ ,‬מעשיך ובירם השביעי תשכית" ‪ .‬כאן‬
‫לא מוזכרח מלח " מלאכה ‪ ",‬לא אצל היתר עבודה ב שש ח ימיס ולא אצ ל איסור‬
‫מלאכה בוים ה ש ביעי‪ .‬וכו בסוף פר ש ת כי ת ש א ) לד‪ ,‬כא ( ‪..‬שש ח ימים תטכו‬
‫יביים הש ביעי תשכרת"‪ .‬חכמיני ז "ל הסבירך את הצןרד להזכיר את מצ‪ 1‬ת‬
‫ש בת‬

‫מצרת‬

‫בפרשת משפטםי ‪,‬‬

‫נאמרה ש ם‬

‫ש בת‬

‫תשמטנה ונטשתה יאכלי אניוני עמך"‬
‫תעשה מעשרי וכיוס השביעי ‪: n‬עבות"‬
‫'''שר שם "וביום השביעי חשבוח ‪-‬‬
‫כראשית ממקימה ש אל תאמר הואיל‬
‫ש בת‬

‫מצות‬

‫אחךי‬

‫" וה ש בעיית‬

‫שמיטה‬

‫וכן‪ '.‬מיד אחרי זה בז‪ t‬מר " ששת יזביס‬
‫יאמרו חז " ל ב"מכלתא" שם ‪ .‬דכז פירש‬
‫אף נשנה השביעית לא חעקר שבח‬
‫וכל ה ש נה קרויה שבת לא תנהג בה‬

‫נרא ש ית ‪• S /l‬‬

‫למדונו‬

‫נדמה שחז " ל‬

‫של‬

‫כאן ם ש זטו‬

‫כאו‬

‫מקרא ‪ ,‬מדובר‬

‫ש בח‬

‫במצות‬

‫ב ש בת ה ש מיטה ילכו לא הזכירה הת י רה מלת " מלאכה ‪ ",‬לא לענין ששת ימיס‬

‫ולא לעניו שבת‪ .‬מלח מלאכה כוללח כל מיני עבודות‪ ,‬מלאכח מת ש בח‬
‫ומלאכות בשדה ובכרם ‪ ".‬התירת הזכירה כ ‪,‬אז מצית שבת בשבת השמיטה‬
‫‪3‬‬

‫וראה חווה שלמה‪ ,‬שמיח כב‪ .‬יב סי' קבב בשם מכילתא יושב'"' כמדרש הבדיל ‪..‬ששח‬
‫ימי פ תעשה מעשךי‪ .‬מכ לל‬
‫יאן‬

‫וסכת‪ ,‬יביל‬

‫אתה‬

‫שנא מ ר ששח ימים‬

‫שוב ח‬

‫בשעה‬

‫אל א‬

‫חעכוד יעשית כל‬
‫עושה‬

‫שאתה‬

‫בל‬

‫מלאכחך 'ייס השכ י "‬

‫למאכה ‪.‬‬

‫כשעה‬

‫תאה‬

‫שאין‬

‫עישה כל למאכה ‪ -‬מנחן‪ ,‬תל מ יי ל ירמ יביים השביע י תשבות ‪ ,‬מכל מקים" ‪ .‬לפי הפכילת‪K‬‬
‫הפסוק‬

‫מיבר‬

‫הרברות‬

‫ב ‪ 'g‬שרח‬

‫חול‬

‫בי מ י‬

‫בשאר‬

‫‪,‬שבח‪,‬ח‬

‫והפסיק‬

‫הסגים‬

‫‪ ..‬ששח‬

‫תעשה מעשיך" בימי חי ל ש ל שגת השבינוית‪ .‬וכן יוס לימר ככרובת הפסוק‬
‫תשא‬

‫ל‪R‬‬

‫‪ H‬ששת ימיס תנוביד‬

‫ל~נין‬

‫הפסוק‬

‫‪..‬‬

‫היתד‬

‫‪ n‬נחריש‬

‫כפרשת המן‬

‫וכירם השביעי תשבות"‪,‬‬

‫מלאכה‬

‫ב י וס‬

‫וכקציר‬

‫)ש מ ית‬

‫חול‬

‫תוסברח "‬

‫ט‪( J‬‬

‫לא‬

‫ילא‬

‫מדנר‬

‫כזבו‬

‫לעניו‬
‫בעניבי‬

‫יאסור‬

‫]וסהרי גם‬

‫איסרר‬

‫ותילש לא באסרי במרה ‪ ,‬א ל א‬
‫"מקיף‬
‫זה‬

‫‪ H‬לא תעשה כל מלאכה "‬

‫הדכחה‬

‫מרובר‬

‫נבל‬

‫א ו מ פני‬
‫אך‬

‫לדברים‬

‫ראה‬

‫מפני‬

‫שלא‬

‫ש‪1‬ם בי!ב' חרל‬
‫שבת‬

‫באמר‬

‫הנאמרים‬

‫פז‪,‬‬

‫ב‬

‫לא‬

‫‪ ".‬מלאכה " ‪,‬‬

‫בל‬

‫רק‬

‫שהערר‬

‫מלאכה‬

‫אך‬
‫כל‬

‫ראה‬

‫כמו‬

‫בשבת[‬

‫המ ל‪K‬כו‪n‬‬

‫ויתכן‬

‫כל‬

‫ב ך‪,‬‬

‫רמב ז‬
‫‪U‬‬

‫הזכרת‬

‫כ‬

‫ס מ רת‬

‫איסו‪,‬‬

‫זוםירות‬

‫בפירושו‪.‬‬

‫גם‬

‫סרף‬

‫‪' ;' 'U‬‬

‫ה י רש‬

‫שאפ י לר‬

‫מ~ מ ר‬

‫הרשר""‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫נדמה שכפירוש‬

‫כל‬

‫מל‪ K‬כה"‬

‫כשבת‬

‫)מצרת‬

‫‪H‬‬

‫מרכיח‬

‫שכת‬

‫שלא‬

‫במרה (‬

‫ובותר ר ת )שכ' ‪ 'J‬יח ( ‪.‬‬

‫שכ ח נח‬

‫‪ …‬כאשי‬

‫סכ מ רה‬

‫ב ‪ J‬סךן‬

‫פר‪,‬‬

‫כה‬

‫זיי‬

‫ה " וי‪'" t‬‬

‫לע כל‬

‫ש'כיינת‬

‫כזכרית‬

‫‪rm‬‬

‫רינר· ת‬

‫" י סור י סבת וזה‬

‫חז'"ל‬

‫וס ע ח'ד הקנ א ה לצרות איתני ‪ .‬ל פי זה '"תכן שבפרסת הןכן ל א‬
‫שכתב‬

‫ולכן‬

‫פירוש הרב‬

‫תורה ‪ ,‬גו י" ש‬

‫המלאכות‬

‫לונזרח שכח כ מ רה‪ ,‬ל כא ו רה וב ש ובע מוה‬
‫לפבי פרשת המן ‪ .‬אד‬

‫כמתן‬

‫ה מלאכות‬

‫‪,‬סנהדיין‬

‫ראה‬

‫לא מוזכרת ‪ ..‬מלאכה " ‪,‬‬

‫א~סורי הוצאה ‪ ,‬אפיה וביש ר ל ‪ ,‬הרב הירש זחן שהאיסיר‬

‫לעיל‬

‫המלאכות‪.‬‬

‫כפרשת כי‬

‫שביעית ‪.‬‬

‫ונ " ל )נמיב ר טן‪ .‬לי( שלפני מ תו תורה לא בא ס רי‬

‫ר‪P‬‬

‫שם‬

‫ימים‬

‫שכמוה‬

‫נצםיי על‬

‫שמען‬

‫ע יר‬
‫די נים‬

‫גל המלאוכה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולכז הוכירה "ששת ימים תעשה מעשיר"‪ ,‬שהרי גם בימי החול איז עושים‬
‫"וביום השביעי‬

‫את כל המלאכות‪ ,‬ולכן במצות שבת בשבת השמיטה בוכר רק‬

‫תשבות"‪ ,‬בלי להזכיר "לא תע'ז‪..z‬ה כל נז ל אכה"‪ .‬נפרק לד‪ ,‬אחרי חטא העגל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫חזרה התירה על דבר" הברית שבאמרן‬

‫כא ‪(j‬‬

‫)ראה בפירושי הךמב " ן ןהםוג' ‪ II‬ם‬

‫אחר' מתו תירה יבכתבו בפרשת מנ‪'J‬פט'ם )פרק כג(‪ .‬גם בפרשת כ' תשא לא‬

‫הוזכרה "מלאכה"‪ ,‬לא בימי תזל ולא במצרת שגת "ששת ימים תעבדו רביוס‬
‫השביעי‬

‫זה‬

‫תשבות"‪.‬‬

‫•‬

‫מרמן‬

‫הפסוק‬

‫שכך‬

‫בןדבר‬

‫שכת‬

‫במצית‬

‫כמי‬

‫בשביעית‪,‬‬

‫שאמרן חז"'ל על הפסוק המקביל בפרשת ןב ‪~t‬פטלם‪ .‬התירה מרגישה שיב שגם‬
‫בשביעית ישגה מצית שבת‪ ,‬אף שהמלאכות המןתרןת גם בימי חול מיגבלות‬

‫הן בשביעית ‪ ,5‬לכן באמר "ששת ימים ו ‪ I‬עבור יביים‬

‫השביעי תשבות " ‪,‬‬

‫התורה הוס'פה כאז ‪ ..‬בחר'ש ובקצ'ר תשבות " ‪ .‬כלומר י'ז‬

‫אך‬

‫בוסף למה שבאמר‬

‫בתח'לת הפסוק‪ ,‬אשר הזכ'ר שמ'רת שבת בשבת השמ;טה‪ .‬חז"ל ·פרשי את‬

‫הה‪,‬לת הפסרק על שבת בשב'ע'ת ולכן מרבתב ה'טב המז; ל וקת של רב' עק'בא‬
‫ורב' 'שמעאל על כוובת סיף הפסוק‪ ,‬אשר תלקי הראשין מרבר על שגת‬
‫ייתכן‬

‫בשביעית‪.‬‬

‫בא‬

‫שהסיפא‬

‫•‬

‫•‬

‫הךכה‬

‫ךהוסיף‬

‫•‬

‫שכת‪,‬‬

‫בעניני‬

‫בא‬

‫או · אןלי‬
‫•‬

‫להוסיף בעניני שביעית‪ ', .‬פי רב" עקיבא בא "נחריש ובקציר תשבות" להוסיף‬

‫על מצרת שביעית‪ ,‬דהיינו תיסםת שביעית ולפי רבי ישמעאל הכוונה להיספה‬
‫‪.‬‬

‫על מצית שבת המובאה בתחילת הפסיק‪ ,‬היתר קציר הע‪ -‬ר מר נשבת‪ ,‬אי הרספה‬
‫•‬

‫מצות‬

‫על‬

‫שכיעית‪,‬‬

‫היחר‬

‫קצירת‬

‫בשניעית‪.‬‬

‫העומר‬

‫לפי הסבר זה היתה לחז"ל מסורת מביססת שתהילת הםסוק '‪,,‬ששת ימיס‬
‫תעבוך יביםר השביעי תשבוח" מדברת על חיוב שבת בשביעית‪ ,‬כמו הפסיק‬

‫המקב'ל בפרשת משפט'ם‪ .‬המחלוקת ב'ז רב' עק'בא ירב; 'שמעאל על משמעית‬
‫מיף‬

‫הפסוק‬

‫"בחרשי יבקציר תשבוח " נובעת איפןא מהמסירת שהתלק ‪ -‬הראשין‬

‫של הפסוק דן בח'וב שבת בשב'ע'ת‪ ,‬אך התעוררה מחולקת על כוובת סוף‬
‫‪.‬‬

‫הפסיק·‬

‫‪5‬‬

‫פסוקים רכיס כתירה אפשר‬
‫דאמ'ת‪,‬‬
‫בשביעות‬

‫ראה פירוש‬

‫על‬
‫טו‪,‬‬

‫נאמר‬

‫טעם זבזן‪ -‬ת‬
‫ז(‬

‫השמיטה‪.‬‬

‫יעור‬

‫פעם‬

‫עקור‬

‫כראיי‬

‫הנח‪,‬ך שהחורה‬

‫בעלי התו ספרת‪,‬‬

‫דברים‬

‫טז‬

‫וכסוכות‬

‫שלוש‬

‫פע‪i‬כים‪.‬‬

‫אחת‬

‫ספירח‬
‫יעי‪.‬ר‬

‫להביו‬

‫מתיך‬

‫העומר‬

‫יכך‬

‫שביתח‬

‫גם‬

‫השבת‬

‫ועל‬
‫';כ ‪ I‬י‪.‬‬

‫טעם‬

‫בעב ו דית‬

‫סר למה‬

‫הביטוי‬

‫החיוה‬

‫בפסח‬

‫חננ‪,‬ך‬

‫ל)'ס ‪,‬ךעיבד‬

‫לא גאמר‬

‫וראה‬

‫רוקח‪.‬‬

‫הלבות‬

‫‪..‬ופנית‬

‫כבקר‬

‫יהלכת‬

‫לאהליך‬

‫סאין‬

‫בחרישה‪,‬‬

‫לזלזל‬
‫זריעה‬

‫במוןת‬
‫זמ י רה‬

‫את‬

‫סמחה‪ ,‬ואילר‬
‫ספירת‬

‫מזהירה‬

‫הארובה‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫שכת‬
‫יקוירה‪,‬‬

‫הערמר‬
‫‪H‬‬

‫)שם‬
‫כשנח‬
‫רישה‬

‫זרי‪,‬ך רנו‪ '.‬כאשר כל עבךדות האלן מךבנטיןת נשנה ‪,‬ךשניעית‪ ,‬יש להזהיר שיש לשמןר‬
‫שבת‬

‫כשאר‬

‫עבידית‬

‫המוחרות‬

‫כשנת‬

‫השמיטה‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זאב טיומו‬

‫השמיטה והשביתה‬

‫השבע>ית ‪:‬‬

‫בשלש פשר"ת‪ ,‬בשלשה ספרק עוסקת התורה בשנה‬

‫בפשרת‬

‫"משםטים"‪ ,‬בפשרת "בהר" ובפרשת "ראה" ‪ .1‬זכייז שכל אחת מפשריות אלי‬
‫ובציגה בפניט שהב שבע>יח בסגנון שונה‪ ,‬מחגלוח לגבד עינינו "שביע"ח"‬
‫;ןיני~‬

‫לרעמת‬

‫ו‪ ..‬בהר ‪",‬‬

‫‪..‬משפסיס "‬

‫את‬

‫‪,‬ךמצ"רות‬

‫שנת‬

‫כשנת‬

‫השבע‬

‫שביחה‬

‫מעבודת הארץ הופקרת יבולה‪ ,‬הרי ש ‪..‬ראה" מגלה בפנינו תמונה שונה חללוטין ‪:‬‬
‫"מקץ שבע שנםי תעשה שמיטה‪ .‬וזה דבר השמיטה שמוס כל בעל משה י'ו‬
‫אשר שיה ברעהו" וכו‪ '.‬אין שמיטת קרקע ואין הפקרת יבול‪ .‬זכהו דבר‬
‫השמיטה‬

‫‪,‬‬

‫השביעית ז‬

‫בשבח‬

‫חרבוח‪.‬‬

‫שמיטת‬

‫"שמפטים" ו"בהר " עוסקות שתה"ן בקרקע ויבולה‪ .‬ובכל אופן‪, ,‬ב‪,‬משס‪D‬יס"‬
‫ניתן היבול לאב"ני עמך וחלית האץר‪ ,‬ואילו ב"בהר " נאכל היבול ע"י כולס‬
‫בשודר‪ ,‬כולל בעל הבית ובני ביתו‪.‬‬
‫ב"משפטים" עומד האדס‬

‫במרכז ‪:‬‬

‫"ושש שניס תזדס את אךצר וסאפת‬

‫את‬

‫תבואתד" והשבע>ית תמשטנה ונשטת'ה' וכו‪ '.‬לעומת זאת‪ ,‬ב"בהר" סובב הכל‬
‫סביב האץר העומדת במרכז ‪" :‬כי תבואו אל הארץ ‪ …‬ושבתה ץראה שבת לה‪.. '.‬‬
‫ובשנה השבע>ית שבת שבחון היהי ל‪t‬ץרא'‪ .‬וכו‪ '.‬האיסורים על האדם אינם‬
‫אלא מחמת שבתית הארץ‪,‬‬
‫הרב‪.‬רלםי‬
‫מצות‬

‫של‬

‫בזי‬

‫הפרשיךת‬

‫השמיטה זלכן‬

‫השוטח‬

‫נעיןי‬

‫מדגשיים‬
‫פרשה‬

‫בכל‬

‫כנראה‬

‫כיחידד‪,‬‬

‫הכרינית‬

‫את‬

‫עצמאית‪,‬‬

‫השונית‬

‫מתוך‬

‫אמונה‬

‫שההרמוניה העולה מתוך איחוד הפרשיות תהיה שלמה יותר אם נדע להאזין‬
‫חילודה ומיוחדותה של כל פרשיה בפני עצמה‪.‬‬

‫‪.–‬‬

‫מה ניתן ללובוד על טעס השמיטה ובשני הפסוקים העוסקים במצוה ' זר‬
‫בפרשת "ובשפטיס" !‬

‫"ושש שנםי תזער את אתך ואספת את תבואתה‪ ,‬הושבע>ית‬

‫תשמטנה ונטשתר" ואכלו אב"ני עמד‪ ,‬ויתרס תאכל חית השדה‪ .‬כן תעשה‬
‫לכרמד לזיתיד‪",‬‬

‫‪J‬‬

‫התש כמשגת שבעיית‬

‫אף‬

‫תשבות"‪.‬‬

‫הו‪M‬‬

‫'"ם‪K‬‬

‫יענין‬

‫מפרש‬

‫וכ"ד‬

‫וסמיסה‪.‬‬

‫את‬

‫‪.‬ל‪M‬‬

‫הפסוק‬

‫שהרכר‬

‫שבפרסת‬

‫ל‪M‬‬

‫יכ‪ …‬תשא"'‬

‫ובפירוס‪,‬‬

‫י»י‬

‫"כחריש‬

‫וכקזי‪,‬‬

‫פשוסו‬

‫טבוריס‬

‫פי‬

‫רנםו שאיו 'בי ‪ U‬של המטיק כשביעית ‪ K‬לא כשכת הכתיב דמבר ‪ .‬ובאםנ‪ ,‬םג ירנרי ח‪ r‬ל"'‬
‫וסי‬

‫מקיר‬

‫ובלשונו‪,‬‬
‫נפךשת‬

‫•‬

‫בפשםי‬

‫וניל‬
‫"‪,‬רליר"'‬

‫כך‬

‫ודנריהם‬

‫המקראות‬

‫יעיין כמאמרי‬

‫מוזכךת שנח‬

‫מכןססים‬

‫וסל חוןן‪.‬ני‬

‫השמיסה‬

‫"‬

‫בהקשך‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫על‬

‫יונה‬

‫רמזדם‬

‫‪,‬מנואל‬

‫לזמיח‬

‫ודיוקםי‬

‫בגייין‬

‫‪"',‬להקה‪",‬‬

‫רעל‬

‫כפננה‬

‫זה‪.‬‬
‫כר‬

‫להלן‪.‬‬

‫הכתוב‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בראה להצעי ‪ J‬ש ‪JJ‬יאכלי אביוני עמך" רא הטעם המרכזי למצית השמיטה‬
‫בפרשתנו‪ .‬כיונת "והשביעית תשמטנה ונטשתה‪ J/‬היא כדי שיאכלו אביוני‬
‫עמך‪" .‬אכילת האנוינים היא התיצאה יהמטרה של השמיטה יהנטישה‪ .‬לבריר‬
‫הדבו‪ ,‬שי להב'ן בתח'לה למה מתכוונת התווה בצוותה "תשמטנה ונטשתה"‪.‬‬
‫את מה מצוו'ם אנו לנטוש ולשמוט ‪ 1‬את האץו שש‪ ),,‬שנ'ם תזוע את אוךצ ‪…‬‬
‫והשביעית תשמםנה ונטשתה " ‪ (,‬אך את התביאה )‪,,‬ואספת את תובתאה והשניעית‬

‫תשמטנה ונטשתה"(‪ ,‬או אור את שת'הן ‪ '. 1‬לשון אחו ‪ :‬האם בשנה השב'ע'ת‬
‫מצוירם אבו שלא לזווע את האוץ אלא לנטוש ולשמוט‪ ,‬או מצוו'ם אבו שלא‬
‫אלא לנוטשה ולשומטה ‪1‬‬

‫לאסוף את תבואתנו‬
‫הומב"ן והושב"ם מפוש'ם ששנ' הדבו'ם נאסוו‪ .‬נאסו לזווע ושי‬
‫לשמוט את הקוקע‪ .‬וכן נאסו לאסוף את התבואה ועל‪,‬נו לנוטשה )מקוו פ'ווש‬
‫זה ארלי במכיותא "תשמטנה בעבודתה ןבטשתה באכילתה"(‪ .‬ופירושם זה אי‬
‫אפשר לימר שטעם השמיטה בפרשתבי היא הדאגה לעביים בלבד‪ ,‬שהרי לפי‬

‫טעם זה לא 'ובן מדוע לא נזוע את האוץ בשנה השב'ע'ת‪ .‬אר עד"ן 'ש‬
‫מקום לע'ון בופוש זה‪ ,‬שבמבט ואשון נואה קווב לפשט' המקואות‪ .‬הפסוק‬

‫מדבו בדשה תבואה )וק בט'ומו נוסף ‪" :‬כן תעשה לכומר לו'ת '‪! "( 1‬אם‬
‫תשמטנה תמ"‪,‬ט לאץו שאסוו לווועה‪ ,‬מה מקום 'ש לצוות לנטוש את תבואתה‬

‫ הו' אם א'ן וווע'ם א'ן כל תבואה בשדה ‪) 1‬אמנם בפושת "בהו" מווכו‬‫א'סוו וו'עה ולאחו'ו א'סוו קצ'וה‪ ,‬אך שם מדוגש "את טפ'ח קצ'וו לא‬
‫תקצוו‪ ".‬ומאנם על קצ'ות תבואה א'ן מקום להוה'ו שם‪ ,‬אם נאטוה כבו‬
‫הוו '‪.( !I‬ד ואם נאמו‪ ,‬שאף כאן בספ'ח'ם הכתוב מדבו‪ ,‬שוב א' אפשו‬
‫לרמו "רנטשתה" ‪ -‬שוומו וואש'ת הפסוק‪ ,‬בר מדובו על תבואת שדה שנוועה‬
‫רלא על '‪",‬פס קצה‬
‫ן‪.‬עי‪,‬ד "וכן תעשה לכרמך לזיתיך" יתישב היטב אם באמר ש‪'J‬תשסםנה‬
‫ונטשתה" מת'תס לתבואת השדה וכעת מתרסף שגם את תבואת הכום והו'ת‬
‫שי לנטוש‪ .‬אר אם כדבו' הומב"ן והושב"ם‪ ,‬שהצ'רן' "תשמטנה" מת"‪,‬ס גם‬

‫לאוץ‪ ,‬מה פווש "וכן תעשה לכומר ‪"!'':‬ת'ול הו' בכום וו'ת 'קשה להב'ן‬
‫בשבה‬

‫שהשמטיה‬

‫‪-‬‬

‫השביעית‬

‫שמיטת‬

‫היא ז‬

‫הארץ‬

‫רער‪,‬ד השוש שסט מצ"ן בכל מקום הוצאה מ'דר ומשל'טתר )‪,,‬שמטר‬
‫הבקר‪ – !/‬שמןאל ב' ו‪ ,‬י ; "שמוט כל בעל משה דיו ‪ – 'J‬דבריב טר‪ ,‬ב ;‬
‫‪,.‬שמסוה‪ – J/‬מלכים ב' ס‪ ,‬לג‪ ,‬ועוד(‪ ,‬ולפי וה אם "תשמםנה‪ //‬מתחיס ל"ארץ"‪,‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ n‬והשביעית‬

‫הנטוי‬

‫קסה‪,‬‬

‫‪n‬‬

‫ולכאוךה‬

‫ופכי כתתלית פרוסת ‪ ..‬סשפטים"‬

‫ז‪ K‬ת‪,‬‬

‫יש‬

‫מקום‬

‫פרשנית קסה‬

‫לטעוו‬

‫להבין‬

‫הוסנה השביעית‪ ,‬שש‬

‫תשמטנה‬

‫ינטשתה‬

‫ש"חשמסנה‬

‫כינר‬

‫גסמוט‬

‫שגים‬

‫תזר~‬

‫לאביוני‬

‫כסי כן יתכן‪ ,‬וס ‪ ..‬ןהוסב'‪ Y‬ית‬
‫למךית ‪I‬ס‪ K‬נו‬

‫רגיליס‬

‫‪ ..‬שש‬

‫היה‬

‫פסים‬
‫שגי‪D‬‬

‫ונטשתה"‬
‫ונטיס‬

‫וכשבעיית‬

‫מתיחס‬

‫שנה‪.‬‬

‫את ‪ K‬רזך‬

‫יותך‬

‫יעבוד‬

‫"‪,‬ובשביעית‬

‫ואילי‬

‫לשנה‬
‫יתכן‬

‫והתבואןת‬

‫שלך‪,‬‬

‫יז ‪K‬‬

‫תשמטנה‬
‫לחטוסי‬

‫הסבי~יח‪,‬‬
‫שהשביעיח‪-‬‬

‫ונטשתה"‬

‫חיםנ·‪,‬‬

‫ל‪ K‬ןר‬

‫אלא‬

‫שמבחינה‬

‫רומזת‬

‫לתבואת‬

‫אך התבואה‬

‫השביעית‬

‫‪-‬‬

‫עמך‪.‬‬
‫‪N‬‬

‫ל‪ p‬יזור‬

‫הינו‬

‫נירת קזיור ‪ K‬חרת לצמד‬

‫וב}סנה‬

‫המליים ר)בשהנ(‬

‫השבי‪,‬ית‪,‬‬

‫ה(שנעיית‪,‬‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫;‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רםושו שיש להפקיר אח האזר זלהוציאה משל‪,‬טחך‪ ,‬ואיטור זר '‪ J7‬חה כלל איננו‬
‫אמור כאן ‪ .S‬לעומת זאת‪ ,‬אם "השמטנה" מתחיס ל " תכןאתה"‪ ,‬הרי שהתורה‬
‫•‬
‫משחמשח בפעל שמשמעוחר בדירק הפרכה לאטוף המרזכר בראשיח הפטרק‪.‬‬
‫השנים‬

‫בששח‬

‫אוטף‬

‫אחה‬

‫החבואה‬

‫אח‬

‫ידר‪,‬‬

‫לחור‬

‫ולושוחר‪,‬‬

‫לשל‪,‬טחך‬

‫רבשב '‪ J7‬יח‪ ,‬אחה שומט אח החבראה מי'ך ומרש‪ .‬וחך ומפקירה לעניים‪) .‬הנטישה‬
‫אף היא ניגוד לאיטוף בשש שנוח החול‪,‬ן‪ ,‬והשווה למזמור כז‬
‫תשםני אול תעזבני אלקי שיעי‪ ,‬כי אני יאמר עזבוני יה'‬

‫בחהילים ‪:‬‬

‫םנ‪c‬יפני ‪II‬‬

‫"אל‬

‫בניגרד לאב‬

‫ולאם‪ ,‬ה' ל ‪ K‬ונשט ולא עזוכ אלא םראף‪(.‬‬
‫גס יתר הבעיות יפתרו אם נפרש ש"חשמטנה ונטשחה" מחיחס רק לחבואה‬
‫שאנסר ל ‪ K‬וספה ו "‪ V‬לנוטשה לעניים‪ ,‬ואיסור זריעה כלל לא אמור בפרשתנו‬
‫על‬

‫המשקיפה‬

‫השמיטה‬

‫מצווח‬

‫מבט‬

‫מנקודת‬

‫ועיקדה‬

‫העניים‪,‬‬

‫ללמדנו‬

‫בא‬

‫שבשב '‪ J7‬יח איבך ואסף אח חבואחך אלא מפקידה לעגיים‪ .‬ומבחיגח הדאגה‬
‫לעניים המודגשת בפושת משפטים אין לה ‪ i‬כיר איסיר ‪ i‬ריעה כשמרטה‪ ,‬שהךי‬
‫טובת העגיים חרבה דוקא‪ ,‬לו היה מותר לזרוע והיבול כולו יופקר למעבס‪.‬‬

‫‪r‬‬

‫כעקבות המאור‪ ,‬בב ‪ ,‬אול" גם את משמעוח המשך הפטוק ‪.. :‬ויחרם‬
‫תאכל חית חשדה" ‪ -‬מטרת השמיטה היגה דאגה ל‪ K‬בריגי עמד ‪,‬לחיח השדה‪.‬‬
‫ לזאת כיול‬‫ככר מכהירה לבו החורה שהמטרה איגה וק להטיב לעבי‬
‫הקב"ה לדאוג בדרכיס פשוטות ויעילןת יותר‪ .‬עיקר המטרה‪ ,‬לטבוע בקרבבו‬
‫אח הרגשח החוכה לסייע ולחמור בוזלח‪ .‬ויוחר משנזקקיס חיות השהד‬
‫והאביוביס ל‪,‬בוק מטוכבו‪ ,‬נזקקיס אבן להביקו ולהעביקו ‪'.‬‬
‫וכדי שלא יבוא אםד ויטען '~‪,,‬ויחרם חאכל חיח השדה" אין עבינו כלל‬
‫בדאגה לבעלי חיםי‪ ,‬אאל ‪ -‬כל מטרתו הינה להפקיע מבעל הכיח כל ד)‪,‬אה‬
‫מיברל שדד~ בשב '‪ J7‬יח‪ ,‬גס אם כבר לקטו העניים כל צרכם‪ ,‬לכך סמכה החורה‬
‫‪3‬‬

‫זא‪,‬ת‬

‫ל‪,‬רפת‬

‫היה‬

‫מתאים‬

‫בשרש‬

‫השמיש‬

‫שבת‪,‬‬

‫שש‬

‫חזוגו‬

‫שניס‬

‫‪-‬‬

‫את‬

‫ן‪ K‬ספת‬

‫ארזי‬

‫את תבואתה ובשביעית תשבית ובסשת‪ ,‬יכו! השרט שבח מציין הפסקת פעילןת‪ ,‬והשמוש‬

‫בר‬

‫ובבהרי‬

‫היה‬

‫ב ‪ UC‬סהר‬

‫שהכתוב‬

‫אח הזרינוה‬

‫מתכרון‬

‫יהזמירה‬

‫הטוכןך ‪ .‬לפטיקנן( שעית כל‬
‫אר‬

‫עייז‬

‫כמו"‪p‬‬

‫בגמרא‬

‫‪ …‬תשמטנה ונטשתה"‬

‫ב‪.‬‬

‫בפרשת‬

‫א‬

‫פשיטי‬

‫‪..,‬תשמטנה‬

‫בחובת שגיחה‬

‫יאכן‬

‫‪4.‬‬

‫חן‪-‬ל‬
‫ואפן‬

‫כוכקוןנית‬

‫)כלול‬

‫נפסיק‬

‫רביפ‬

‫הארץ‪.‬‬

‫בעלמא היא‪,‬‬

‫הירןשלמי‬

‫לפאה פ"ר‬

‫ינוכשתה‬
‫אלא‬

‫וממילא איו‬
‫ה"‪ K‬לידוכ‬

‫ונטשתה"' מתיחסות‬

‫מלסקל"‬

‫יני ‪I‬‬

‫המפרוסת‬

‫שככך‬

‫העיר‬

‫הרמכ"'ו‪.‬‬

‫בפרושי‬

‫אני‬

‫מטורים‬

‫מפטיק‬

‫מלנסןת‬

‫זה מהי‬

‫לתביאה )רלא‬

‫ולהבין‬

‫בדר ההפקר‬

‫לארץ(‬

‫וובחיברת‬

‫ולנרטטה‪.‬‬

‫לםד‪,‬ני‬
‫יאן‬

‫יבאיםרה‬

‫מלקשקש‬

‫מעבןיךת‬

‫בשפיטה‪ ,‬ולשיטתו המילים ‪.‬תשמטבה‬
‫להפקירה‬

‫‪..‬בהר ‪…..‬‬

‫בשרש‬

‫מלאכה כשבת‪.‬‬

‫לפסוק זה‪ ,‬שדרשה זזי אסמכתא‬
‫של מקר‪.‬א‬

‫ל‪ K‬יסור‬

‫ןךי~ה‪.‬‬

‫ר‪ K‬כן‬

‫זה‬

‫משתמשת‬

‫התורה‬

‫שאסיר‬

‫ח‪,‬כה‬

‫למגוע‬

‫ליתן‬

‫‪i‬ב ‪ il‬ירית‬

‫אכילת‬

‫)ע"ן רבמ"'ם הל' שמיסה פ"ה‬

‫פירות‬

‫שבעיית‬
‫שביעית‬

‫לכלוי"ת"ם‪.‬‬

‫ראה להלן הירה ‪. 11‬‬

‫מבהמה‬

‫שנכנסה‬

‫ה ‪ H‬ה ימקירו בתוספתא(‪.‬‬

‫זה‬

‫דין‬

‫לשדה‬

‫נלמי‬

‫כמפירש ‪,. :‬לבהמתך ‪,‬לחיה אשר כארזך תהיה כל תבואתה לאכול‪..-‬‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ואכלה‬

‫בבל‬

‫מעזמה‬

‫מפסוקנן הקובע‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בפטוק הבא את חותב השביתה ביום השבעיי‪ ,‬בציינה כנימוק ראשון ובלדעי‬

‫למצווה זו ‪" :‬למטי יבוח רשןו זכ‪m‬ורך וינפש בן אמתך והגר"‪ .‬הדאגה לזולת‬
‫נציבת לבגד עיגי פרשתנו בצוותה על השמיטה בשבה השביעית‪ ,‬ועל השביתה‬
‫השבעיי ‪• S‬‬

‫בדים‬

‫••‬
‫•‬

‫•‬

‫פושת "בהר" נראית‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כמרחיבה את האמור בפשרת "משפטים"‪,‬‬
‫אך למעשה‪ ,‬מציגה בפניבן את‬

‫‪,‬‬

‫הפשרה‬

‫בכזרת‬

‫לא‬

‫השבה השביעית‬

‫השמי‪m‬כ ‪I‬ף‬
‫ואף‬

‫בהרחבה על שכיתה‪.‬‬

‫לא‬

‫כאן לא‬

‫ברמז‪.‬‬

‫בלבןש שובה לחלןטין‪ .‬בכל‬

‫לעומת‬

‫בשביתת‬

‫זאת‪,‬‬

‫הסרשה‬

‫מדברת‬

‫האדם קעטקינן אלא בשביתת‬

‫הארץ ‪" :‬כי תבואו אל האח אשר אבי נותן לכם שוכהת תאה שבת לה‪'.‬‬
‫שש‬

‫תזרע‬

‫שנים‬

‫ושש‬

‫שדך‬

‫תזמור‬

‫שנים‬

‫ואספת‬

‫כרמך‬

‫תבואתה‪.‬‬

‫את‬

‫ןבשנה השבעיית שתכ שכתון יהיה לאח שבת לה‪ :‬שדך לא תזרע וכרמך‬

‫לא תזמור‪ .‬את פפחי קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור‪ ,‬שבת‬
‫שנתון היהי אלח‪ .‬ןהיתה שבת האח לכם לאכלה ‪ ,‬לד ולעבדך ולאמתך‬
‫ושלכיןר ולתושבך הגרםי עמך ולבהמתך ולחיה אשר בארךצ תההי כל תבואתה‬
‫לאוכל‪".‬‬
‫ במה פוגעות הקצירה והבצירה בשביתת הארץ ‪1‬‬‫ מה משמעות רעיונית יש לשביתת ארץ ‪1‬‬‫ מה כיונתי של ‪.‬איסיר הקצירה והבצירה לאיר הפסיק "והיתה שבת‬‫הארץ לכם לאכלה" ז‬
‫אלו מקצת מרב‪.‬ערית הניצבןת בםבי המעיין בססןקםי אלו‪.‬‬

‫שביתת הארץ מצייתב את קרושתה רשיוכתה לה' ‪ . , ,6‬ישבתה האץר שבח‬
‫‪'",‬ו‪" ;f‬שבת שבתון יההי לארץ שבת לה ‪ ," I‬ימטרתה של שביתת האץר זהה‬

‫‪5‬‬

‫••‬

‫העזרה‬
‫שנכוח‬

‫לנזקק‬
‫עם‬

‫והדאגה‬

‫בני‬

‫לחלש‬

‫היבם‬

‫עם‬

‫'!יאםת‬

‫ישראל‬

‫העם‬

‫הקרובים לעילםפ של בגי‬

‫כעניבי עכד ואמה‪ ,‬שחוזרים‬
‫הפגעיה כזזלת בכל‬

‫;‬

‫ניר‬

‫שזה‬

‫עהת‬

‫ונזכריס‬

‫תחומי החייס‬

‫מרכזי‬

‫מפזרים‪,‬‬

‫‪t‬בב‬

‫בפרשת‬
‫מעמריה‬

‫פוסעבןד‬

‫ויא‬

‫לאחר מכן‬

‫כהם‬

‫משפסיס‬
‫הפרשה‬

‫התנסה‬

‫כולה ‪.‬‬

‫במרכז‬

‫~ניניה‬

‫לכו‪.‬‬

‫פותחת‬

‫הפרשה‬

‫פספר פעמים‪,‬‬

‫העס‬

‫כספר‬

‫נוסאיס‬

‫ל‪ n‬ריח‪.‬‬

‫כמצריס‪,‬‬

‫הברית‬

‫דמגישה‬

‫ואסרת על‬

‫תא‬

‫איסןר‬
‫הנר‪,‬‬

‫לחיצת‬

‫מזהירה על ענוי אלמנה ויתום רמצוה על רא;ם לעבי ועזרה לבאיון וכו‪'.‬‬
‫שיזנטה‬

‫לענין‬

‫לא‬

‫תורה‬

‫וטי‪,‬‬

‫מזינר‬

‫שיאכלו‬

‫והחנו‬

‫במכילחא‬

‫תשמטנה‬

‫‪ n‬והשביעית‬

‫ובכביסה‬

‫אותה‬

‫ענייס ז‬

‫הרי‬

‫אני‬

‫לולא ליונוו‬

‫מפורש ‪,‬‬

‫היינו‬

‫יכרליס‬

‫רנטשתה‬
‫ומחלקה‬

‫להסיק‬

‫‬‫לענייס‬

‫זנפני‬
‫ת"'ל‬

‫מפרשת משפטים‬

‫אמרה‬

‫מה‬

‫והשביעית"‬

‫שניתן‬

‫לאסוף‬

‫את הבתיאה לביתנו ולחלקה לעניים‪ ,‬סהרי ‪ I‬ו האי מטרת נחי השמיסה )עיין שס(‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫קדושה וייסגות‬
‫לטובת‬
‫ואף‬

‫רשרת‬

‫אישים‬

‫לה י מושניס‬
‫גכוה‪.‬‬

‫מקרדשים‬

‫חופפיס הס‪.‬‬

‫השמותף‬
‫היא‬

‫לזמניס‬

‫השתיכוחס‬

‫משובעות הקויסה‬

‫מקודשים‪,‬‬
‫במירה‬

‫זך‬

‫מקימית‬
‫אי‬

‫‪-‬‬

‫הפקעה‬

‫מקודשים‪,‬‬

‫אחרת‬

‫מרשות‬

‫חפזים‬

‫הדיוט‬

‫מקוישים‬

‫לשמיא‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למטרתה של השב'תה ב'ום השב'ע'‪ ,‬שנועדה אף ה'א לצ"ן את קדושתו‬

‫‪1‬‬

‫וש"כותו של ה'ום לרשות גבוה‪.‬‬

‫ומה‬

‫אצל‬

‫ענ'ז קדושה‬

‫השב'תה‬

‫שב'תה ‪1‬‬

‫את‬

‫מגב'לה‬

‫שמושו‬

‫'כולת‬

‫והנאתו של האדם‪ ,‬ובכד מורה ה'א על הפקעה מרשותו ושל'טתו‪ .‬קדושתו‬
‫של 'ום מתבטאת בא' השתמשותנו ב "‪ 1‬ם זה לצרכ'נו החומר"ם ‪ .8‬קדושתה של‬
‫קדושת‬

‫האץר מתבטאת אף ה'א בהנזרותנו משמוש בה ובכוחה‪ .‬ובדומה לכד‪,‬‬

‫;‪,‬‬

‫מקדש זקדש'ו באה '"ל בטו' בהרחקתם מע'מושו והנאתז של האדם‪ ,‬כ'!ל‬
‫המשתמש בהם לצרכ' חול'ן מזעל‬

‫בדרד‬

‫אם‬

‫נלד‪,‬‬

‫זו‬

‫ומחלל קדזשתם‪.‬‬

‫את‬

‫במצ'נז מב'נ'ם‬

‫כולה‪.‬‬

‫הפרשה‬

‫שפשרתנו‬

‫כ'וזן‬

‫מצ'גה את השנה השב'ע'ת כבטו' לקדושת הארץ‪ ,‬בחור מדוע דנוקא כאז ש'‬

‫להקד'ם ולפתוח בתנא' 'כ" תבואו אל הארץ‪ ".‬זאם אכן כל שב'תת הארץ‬
‫מטרתה להביע את השתיכיתה להן‪ ,‬בנין את משמעותי של הבטיי הקשה ‪:‬‬

‫"ושבתה הארץ שתכ ל'ה ‪".‬‬
‫פשרת ה'זבל נסמכה לשנה השב'ע'ת דוזקא כאן‪ ,‬כ'וזן שהרע'ון שמב'עה‬
‫השבה השב'ע'ת בפרשתנז מפותח ומזשלם בשנת ה'ובל‪ .‬ה'ובל מענ'ק משנה‬
‫ך‬

‫עיין‬

‫בפרשיות השבת‬

‫אלקיס‬

‫את יים‬

‫‪ …‬זכור‬

‫יוס‬

‫את‬

‫השביעי‬
‫השבת‬

‫)שמית לא( ‪..‬וגיום‬

‫‪8‬‬

‫זאת‪,‬‬

‫לאור‬
‫מקראי‬
‫כייין‬

‫בתירה‬

‫נבין‬

‫קדש"‬

‫'ייקדש‬

‫אותי"‬

‫לקדשן"‬

‫)שמות‬

‫אח‬

‫התורה‬

‫צרוי‬

‫מתקיים‬

‫כיצד‬

‫מתבטאת‬

‫קשירה באיםורי‬

‫על‬

‫כ(‬

‫צייי‬

‫ואכן‪,‬‬

‫מלאכה‪.‬‬

‫את‬

‫קדש‬

‫השבח‬

‫ני‬

‫"אמר"‬

‫של‬

‫פסח‬

‫סוכית‪.‬‬
‫זה‬

‫ייומו‬

‫יוזא‬

‫להנריר‬

‫השביעי‪,‬‬

‫"אלה‬

‫למעשה ?‬

‫ביזר‬

‫קריאים‬

‫צפרי‬

‫שקריאת‬

‫ירם‬

‫כמקרא‬

‫נ"אמיר"'‬

‫יגם‬

‫בסךמ‬

‫גם‬

‫‪-‬‬

‫ריפז‬
‫את‬

‫כעבין‬

‫ררנות‬

‫זה‬

‫שבועות‪,‬‬
‫הוא‬

‫הקרושה‪.‬‬

‫היבו כאיסורי הלמאכה שנוספר ביואס‬
‫יוווס‬

‫מקרישת‬

‫שהרי‬

‫עור יותר מרשיתי‬
‫יום‬

‫זה‬

‫אסיר‬

‫נאסרה‬

‫כה‬

‫בכל‬

‫של האדם‪.‬‬
‫שמוש‬

‫ראש‬

‫הכטוי‬

‫כל‬

‫השכה‬

‫יום‬

‫הכפירים‪.‬‬

‫לכד‬

‫שקרישת‬

‫יי"ס‬

‫מעבר‬

‫ולא‬

‫מלאכה‬

‫קרישת יום הכפורים‬

‫לצרכי‬

‫הא ‪ j‬ם‬

‫כן‪,‬‬

‫ואיז‬

‫מתנשאת מעל‬

‫להפיק‬

‫ממבו‬

‫תקראי‬

‫"ועיניםת‬

‫קיש ‪1‬‬
‫תהיה‬

‫ב ‪ ..‬פבחם"‬

‫והשמיני‬
‫לני‬

‫‪-‬‬

‫קררשת‬
‫עבורה‪,‬‬

‫קררש ‪n‬‬
‫תינול·ת‬

‫המוער‬

‫השבת‬
‫ובכך‬

‫של‬
‫רנויון‬

‫מקרישת‬

‫נרולה‬
‫היפקעה‬

‫השבת‪ ,‬שהרי‬
‫חרמרית‪,‬‬

‫אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬רחי'!ה וכר‪ '.‬לפי האמור‪ ,‬נכיז מרוע בצררתה נול מקרא קרש כירם‬

‫לא מסמיכה‬

‫אוםת‬

‫קרש‬

‫מאפשר‬

‫גרילה‬

‫מלאכת‬

‫כל‬

‫היא‬

‫מקרא‬

‫הראשון‬

‫לסאורי חול המינור‪.‬‬
‫רק‬

‫לגם"‬

‫כך לבגי יומו הראשון‬

‫ייומי‬
‫כמו‬

‫טז(‪,‬‬

‫לה( רגךי וגו‪'.‬‬

‫יים‬

‫קבע‪,‬‬

‫רק‬

‫‪..‬קדש‬

‫הי‬

‫זה‬

‫מועןי‬

‫‪:‬‬

‫)שמות‬

‫‪,‬אשר‬

‫לחיוב קריאת מקרא קרש הפרוש "כל למאכת עבררה לא תנושו"‪.‬‬

‫לגבי‬

‫להי"‬

‫שבת שבתון לה'" )שמוח‬

‫ממלאכה‪,‬‬

‫דרי‬

‫ב‪,C‬‬

‫שבת‬

‫"שכחון‬

‫‪.,‬ושמרתם‬

‫בפרשת‬

‫כשביתה‬

‫ההדוק‬

‫)בראשית‬

‫השביעי יהיה לכם קדש‬

‫‪-‬‬

‫שקרישה‬

‫יעמידנו‬

‫הקשר‬

‫שבין‬

‫לקרישה‬

‫‪.,‬ויברך‬

‫כולל‬

‫הכפורים ‪.‬‬

‫התורה את הפריש "כל מלאכת עכורה לא תנושו" כבשאר המיערות‪ ,‬שהרי‬

‫את‬

‫זהו‬

‫נפשותיכם"‬

‫הבטוי‬

‫הנוליון‬

‫לקרושת‬

‫היום‪,‬‬

‫ואותו יש‬

‫להסמיך‬

‫כפרוש‬

‫למקרא קרש‪ .‬כך עושה התירה כפרשת ‪ ..‬אמיר"‪ ,‬ינויר יותר ברלם הדבר כפרשת ‪ …‬פנחס"'‬
‫שם‬

‫נאמר‬

‫כל מלאכה‬
‫אך‬

‫קררם‬

‫"וכנושרר‬

‫לחרש‬

‫לא ‪n‬נושו"‬
‫לכז‬

‫נוסף‬

‫נונוי‬

‫‪-‬‬

‫מקרא‬

‫השנינוי‬

‫הזה‬

‫הכסוי‬

‫והפרוש‬

‫הנפש‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קרש‬

‫למקרא‬

‫יהיה לכם‬

‫קרש‬

‫ועניתם‬

‫הרא איסרר‬

‫את‬

‫עשית‬

‫נפשותיכם‬
‫כל‬

‫מלאכה‬

‫‪,‬‬

‫‪o‬‬

‫!'‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תוקף לקדושת הארז בשוללו את שליטתו ש ל האדם על אדמות"‪ .‬שוב א'ו‬
‫ר ‪ t‬א בעל הבית למכור קוקעות" לצמיתות ‪" -‬כי לי הארץ " ‪ .‬יחד עם זאת‬
‫שוזו היובל אח קדושח האוץ עם קדושח העם הישוב עליה‪ ,‬ומפקעי את זכותגז‬

‫מארץ‬
‫לשלוט ולהשחמש אף בעצמנו או בזולחנו "כי עבדי הם אשר הוצאתים ‪, ,‬‬
‫‪I‬‬

‫מצרדם" ‪~.‬‬

‫כרר‬

‫~‬

‫ז‬

‫•‪j‬‬

‫~ ~' ‪j‬‬
‫‪.‬נ~‬

‫‪… ..L:‬‬

‫נביו‬

‫במטגות‬

‫אח פשו איטווי הקציו הובציו‬

‫האץר‪,‬‬

‫שביתת‬

‫ואמםנ‪,‬‬

‫אם מטרח השביחה לצייו אח קדו ש ח הארץ על דיי הפקעתה משמוש האדם‬

‫ומהבאתו‪ ,‬ברור שנאטוה כל הפקח תוע ל ח מכוחה ש ל האזר ומיב ו לר‪ ,‬שבטוהי‬
‫הבולט ר ‪ t‬א בקציר ובכציו‪.‬‬

‫כמובו‪ ,‬שמאליהו חוטרבה כל הקשויוח על כפילות מיוחרת שביו פשריות‬

‫"בהר" ו"משפטים" מחד גיטא‪ ,‬ועל טחירות מדומוח מאידר ג'טא‪ ,‬ומחבוו‬
‫רעוחה‬

‫ששתי הפושיות משלימוח אחת אח‬

‫‪-‬‬

‫כאו‬

‫השביתה כבטוי‬

‫מצוגת‬

‫לקדושח הארץ ‪ ,‬ואילו שם מופיעד‪ ,‬השמיטן‪ ,‬כחלק מד‪,‬דאגה לזולת‪,‬‬
‫אלא ש עדייו‬

‫על' ‪ U‬להביו‬

‫מוטל‬

‫הפטוק‬

‫את‬

‫"והיתה שבח‬

‫לםכ‬

‫האזר‬

‫לאכלה " ‪ .‬כציד מחשיבםי הדבר י ם עם א'טור הקצ'ר והבצ'ר מזה‪ ,‬ועם רע"ו‬
‫בהפקעה משמושו‬

‫ד‪,‬קדשוה ךמ‪.‬תבטא‬

‫ד‪,‬אדם‪,‬‬

‫של‬

‫מזה !‬

‫גם‬

‫בעהי‬

‫תפתו‬

‫‪I‬ו‬

‫אם נכיו שפטוק זה בא לזכותבו משולחו גבוה‪ .‬על דיי אסיור זועיר‪ ,‬זמירה‪,‬‬
‫קצ'וה ובצ'וה הופקעו הארץ ויבולה מרשות הדיוט והונחו על שלחו גבור‪.‬‬
‫ולדי שולחו זה מוזמנ'ם אנו להטב ; "וה'תה שנת האוץ לכם לאכלה לר‬
‫ לא יבול האזר‬‫ולעבךד ולאמתר ולשכיור ולתושבר הגו'ם עמר " ווכ'‬
‫אלא "שבת הארץ " ש היא התביאה ל אחר התקשדותה ב ש ביתת האזר‪ ,‬האי‬
‫שניחבה לבו לאכלה ‪'. 0‬‬

‫‪-‬‬

‫יובהר‬

‫לאוו זאת‪,‬‬

‫הועיוו‬

‫שבקדושת‬

‫פיחת‬

‫שביעית‪,‬‬

‫להועדי‬

‫המחיבג‪,‬‬

‫פירות אלו דוקא לאכילה ומונענו מלנהוג בהם מנהג חול‪,‬ו‪ ,‬ככל השיו‬
‫בעיננו‪ .‬כל שמוש אחו כתבואה פוגע כקד· ושחה והוי הוא בגדר מעילה ;‬
‫לאכלה ‪,‬לא ל טחווה ‪ ,‬לאכלה ולא להפטד "‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫בפרשת יולכ‬

‫תהיה‬

‫נזכר‬

‫רכך‪'.‬‬

‫לכם"‬

‫המושג קדווסה‬

‫אובםנ‬

‫בפר י ש ‪:‬‬

‫מרובד כאו‬

‫על‬

‫"ן קרשתם‬

‫קרושת‬

‫את שבת‬

‫‪-‬‬

‫הזמן‬

‫סבה‬

‫החמי ש י ם‬

‫קדוסה‬

‫שבה "' ‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.,‬קדש‬

‫כנרהא‬

‫אך‬

‫מ‪ p‬יר הקרישה ומרכיביה היבס קדוסת הארץ יקדושת העם היושב עליה‪ .‬הקיישה מתגלית‬

‫כשבת היובל‪,‬‬

‫אך כשאין‬

‫יושביה‬

‫‪,‬ליה‬

‫כסליס מרכיבי‬

‫"מם‬

‫הקרושה‬

‫קדושת‬

‫מתבטלת‬

‫השנה‪.‬‬

‫‪ I 10‬הר‬
‫לכך‬

‫ס'ם‬
‫‪ 11‬מכאן‬
‫לעלי‬

‫הבםיי‬
‫הןא‬

‫הר‪,‬יוגי ליחס‬
‫בהבחנה‬

‫ס‪,‬ם‬
‫גם‬
‫הערה‬

‫לזורך‬
‫נוב‪,‬‬

‫כין‬

‫איסךך‬

‫הק‪:‬זירה‬

‫ביז קזירה‬

‫בדרן‬

‫הק ו ‪ J‬ר'ס‬

‫והיחד‬

‫‪-‬‬

‫האכילה‪.‬‬

‫קזירה‬

‫הנסיי‬

‫מטחרית‪,‬‬

‫המעשי‬

‫ובי)‬

‫ההלכתי‬

‫קניךת‬

‫יערו‪C‬‬

‫אכילה ‪.‬‬
‫איסור‬

‫האכלת‬

‫כהמה‬

‫מםירות‬

‫שכי‪,‬ית‬

‫הראייס‬

‫לאכילת‬

‫אדם‪.‬‬

‫ראה‬

‫‪.4‬‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הדאם מציהר לשמור על ש בת הארץ ולהקפ'ד על קרושתה בשבה השבע''ת‬

‫כד' להחד'ר לתועדתו את הי' "‪ Y‬ה 'כ" ל‪ ,‬האזר" ‪ ,‬ואח המאובה שלא "כח'‬
‫יעוצם דיי עשה לי את החיל הזה " אלא ה' "היא הגו‪-‬תן לד כח לעשית "יל "‬
‫‪" -‬ובתבה הארץ פר'ה ואכלתם לשבע" בא בעקבות "ועש'תם את חוקות' ואת‬

‫משפט' חשמרו"‪ ,‬ומקור החבו‪ K‬ה הוא ב"וצ '‪' 1‬ח' את ברכח' לכם"‪.‬‬
‫הברכה · זהיבול ירבי דווקא אם נשבות מעבררה בשנה השביעית ‪ ,‬והקללה ‪,‬‬

‫חל‪,‬לר‪ ,‬תפשה הוקא אם בשק'ע מאמצ'ם בלת' פוסק'ם בעבודת בו ‪ " :‬אז תשבת‬
‫האזר‬

‫והרצת‬

‫שתי‬

‫את‬

‫שבתותה' " ‪.‬‬

‫של‬

‫זרויןתהי‬

‫‪…‬‬

‫השגה‬

‫הן‬

‫השביעית‬

‫והאמרגה‪,‬‬

‫החסך‬

‫מתבטא‬

‫החסד‬

‫בדאגה לזולת‪ ,‬ב'כולת הבת'נה והו'תור‪ .‬והאמונה מתבטאת בהכרתבי באדנותו‬
‫של הקב"ה על האזר ובהשגחתו על בר'ותה'‪.‬‬

‫החסד‬
‫הגוו‪i‬גקת‬

‫‪ -‬בח'בת ב'ו אדם לחברו שבשמ'טה‬

‫בריהב המכרע' ב ‪ U‬שא‬

‫והמאובה‬
‫"בהך" בס'ום‬
‫לא דבתר‬
‫ואול' לאדח‬

‫‪ -‬הודגש בפרשח "משפט'ם "‬

‫זה ‪.‬‬

‫ הורגשה בפשרת‬‫ בח'בת ב'ו אדם לקיבו שבשב "‪' Y‬ת‬‫ספר הקדושה שסובב כולי במעגל‪ ,‬חובות האדם כפל' אלק'ו‪.‬‬
‫כעת לסמר "דברים " אלא להרחיב את יריעת השמיטה והשביתה‪,‬‬
‫אח שתה'ו תחת רע'וו אחד ולקראת מטרה משותפת‪.‬‬

‫כמכט ראשין‪ ,‬בואית פרשת " ראה" כהרחבה של בחיבת השמיטה שבפרשת‬
‫"משפט'ם " ‪ .‬הראגה לזולת תתבטא לא רק בשמ'טת הקרקע אלא גם בשמ'טת‬

‫חיבות‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬לא בוקט הכתוב בלשוו שב'תה אלא בלשוו שמ'טה ‪:‬‬
‫" מקץ שבע שביס תעשה שמיטה‪ .‬רזה דנך השמיטה ‪ :‬שמים כל בעל מ ש ה‬
‫י'ו אשך 'שה ברעהו‪ .‬לא 'גש את רעהו ואת אח'י כ' קרא שמ'טה לה‪ '.‬את‬
‫הבכר' תגש‪ ,‬ואשר ה''ה לך את אח'ך תשמט י'ך" · וכו‪ '.‬אלא שז‪"T‬ר עם זאת‬
‫ומרגשת בפרשתב·ו בח'בת האמובה ‪" :‬השמר לך פו ה''ה דבר עם לבבך‬
‫בל'על לאמר קךבה שבת השבע שבת השמ'טה ורעה ע'בך באח'ך האב'וו‬
‫ולא תתו לו וקרא על" אל ה ' הוהי בך חטא‪ .‬בתוו תתו לי ולא 'רע לבבר‬
‫בתתר לו ב' בגלל רחבר זהה 'ברןכ ה' ‪ K‬ל·ק'ך בכל מעןש יבכל משלח‬
‫ןדי"‬

‫יכי ‪• 1 :! I‬‬

‫העושר והברכה עומר'ם ב'חס הפור לפעולות 'בו הטבע'ית להשגתם‪ .‬וכמו‬
‫שהיברל יתנרד דויקא בעקבות שביתה מעבדות הארמה‪ ,‬כר עישרני ירבה‬
‫‪,‬ווקא עקב הבת'בה‬

‫ג ‪ I‬פסוק‬

‫זה‬

‫לעב' והשמטת חובות'ו‪.‬‬

‫הטמין‬

‫והרעיין‬

‫"מד‬

‫בי‬

‫אף‬

‫כאז‬

‫במרכז‬

‫הפרשה‪,‬‬

‫התירה‬

‫ד‪.‬נואת המעשר כשנה השלישית רנתינתי ללרי לגר ליתרם יל ‪ K‬לוננה‬
‫אזק י ר ככך‬

‫הזכי‬

‫הזה‬

‫כהבסתה‬

‫מעשה‬

‫יברכך‬

‫"וברכך‬

‫' יך אשר‬

‫ה'‬
‫הי‬

‫או ‪' p‬ר‬
‫או ‪' p‬ך‬

‫תעשה " ‪ ,‬יםונשוכה‬

‫בנך‬
‫בנז‬

‫מעשך"‪,‬‬
‫אשר‬

‫רחיתונת‬

‫תעשה"'‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כפרשת ה‪I‬סימסה‬

‫בעבין‬

‫‪-‬‬

‫פותחת‬

‫‪..‬לונען‬

‫‪ ..‬נתון "תן‬

‫הענקה‬

‫כחי ו ב‬

‫'ברנן ה "‬

‫לי‬

‫לעבד ‪ Y‬בדי‬

‫כי כגל ל‬

‫המסיים‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אר‬

‫לזאת‪.‬‬

‫מעבר‬

‫לעב'‬

‫דהאגה‬

‫בשמ'טת‬

‫המתמצ'ת‬

‫ובשמ'טת‬

‫התבואה‬

‫ על 'ד'‬‫החובות‪ ,‬באה בד בכד עם נתוק בעל הב'ת ממקורות הכנסתו‬
‫שב'חת הארץ ועל '‪ ' 1‬א'סור "לא 'גוש"‪ .‬ושב' הדבר'ם חותר'ם לקראת מטרה‬
‫משותפת ‪ -‬צ''אה מהשגרה השוטפת‪ .‬העש'ר מפס'ק לשנה את ר'צחו אחר‬
‫רכושנות וצב'רת ממון‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬נ'תבת לעב' ההזדמנות לת'וה שנה‬
‫ללא דאגות פרנסה ומזונות‪ .‬שנ'הם מתפנ'ם מעסוקם השוטף‪ .‬ה'ומ'ום‪',‬‬
‫ו'כולם' להקד'ש זמנם ומרצם לכוון שונה‪ ,‬ל‪,‬עד את שנת השבע לפתות‬

‫הרוח ; לאגור אמונה ולשאוב 'ראה‪ ,‬ולצקת בבפש כוחות רעננ'ם לקראת שש‬
‫שנות החול‪,‬ן שבהן 'בצר מהם לעשות כל זאת מחמת טדרות הפרנסה ודרש'ות‬
‫הגוף‪.‬‬

‫שאכן זהו ע"ודה של שנת השמ'טה‪ ,‬תכל'תה של שנת השבע‪ ,‬רוא'ס אנו‬

‫"לר'~" ‪:‬‬

‫מפשרת‬

‫מקץ שבע שב'ס" כדמער שנת שהמיהט בחג הסוכות בבוא‬

‫כל ש'ראל לראות את פנ' ה' אלק'ס במקוס אשר 'בחר תקאר את התורה‬
‫הזאת בגד כל 'שראל באזנ'הס‪ ,‬הקהל את העם האבש'ם והנש'ם והטף וגרך‬
‫אשר בשערוי למען ש'מעו ולמע; ילמור ויואר את ה' אלק'כס ושמרו לעשות‬
‫את כל דבר' התורה הזאת‪ .‬ובב'הס אשר לא 'דעו ש'מעו ולרמו ליארה את ה'‬

‫אלק'כס כל ה'מ'ס אשר אתם חם" על האדמה אשר אתס עובר'ם את ה'רדן‬
‫שמת לרשתה"‪.‬‬
‫מעבר‬

‫השמ'טה‬

‫להשגי‬

‫והשב'תה‬

‫הכרבו‬

‫אותם‬

‫"שמות"‬

‫בספר‬

‫ובספר‬

‫"ויקאר"‪ ,‬מגלה לבי ספד "וכרים" את המטרה המתנשאת על ‪:‬ותפי ההנטיס‬
‫הללו ‪ -‬הסרת דאגות העבי והסרת טדרות העש'ר לשבה תמ'מה כ'י שאותה‬
‫שנה תבוצל על '‪ ' 1‬שב'י'ם להתעסקות ב'ראת ה' ובל'מוד תורתו‪.‬‬

‫‪ 13‬בפשטןת‪.‬‬

‫שנת‬
‫כל‬

‫הכתיב‬

‫מתכיין‬

‫השמיטה"‪.‬‬
‫שביע‬

‫בירמיהן‬

‫שניס‪,‬‬

‫לד‬

‫דה'"נו‪,‬‬

‫"שמליץ‬

‫שכשבע השניס‬
‫ימבד לן‬

‫ומקץ‬

‫שב‪:‬ע‬

‫שגיס‬

‫בשבה‬

‫כשנה‬

‫וכז‬

‫כאן‪,‬‬

‫האחרונה‪,‬‬

‫שביס"‬

‫כרונתי‬

‫לא‬

‫שש‬

‫שביס ושלחתך‬

‫כפי‬

‫בפרשת‬

‫תהיה‬

‫"ראה"‪,‬‬

‫כיובתן‬

‫כן‬

‫מוצאיס‬

‫הסמיטה‪.‬‬

‫לאחר‬

‫לשבה השנינוית ‪ .. :‬מקץ שבע‬

‫‪-‬‬

‫יעברך‬

‫לחג‬

‫שבע‬

‫הסיכות‬

‫השביעית‬

‫שנע‬

‫שנכתב‬

‫נפריש‬

‫שביס‬

‫"במר~ן‬

‫בסיומי‬
‫אנו‬

‫אלא לשנה‬

‫של‬

‫בפריש‬

‫האחרונה‬

‫שנוס תשלחך איש אח אחיי העברי אשר‬

‫חפשי מנומד" )שם פסיק יד(‬

‫‪-‬‬

‫עיין‬

‫ומג"ו דבריס‬

‫טו‪ ,‬א‪ ,‬אלא שיחד עם זאת דיוקא סוכות של השבה השוכינית היא סוכות השמיטה‪ ,‬כרברי‬

‫‪m‬‬

‫‪,‬ל'"‬

‫ו‪,‬וקא‬

‫כר‬

‫שאיבר‬

‫מזיין‬

‫כשאר‬

‫‪-‬‬

‫רלא‬

‫כסוכות‬

‫ה‪.,‬סוכן‪,‬ת ‪. .‬‬

‫את‬

‫של‬

‫שבה‬

‫סיום‬

‫שביעית‬

‫אסרף‬

‫הפירות‬

‫‪-‬‬

‫מתבטאת‬

‫שב‪n‬‬

‫השמיטה‬

‫בכך‬

‫לאוזרות‪.‬‬

‫‪T‬ו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יעקב‬

‫בחבר‬

‫דו ‪ t‬שת‬

‫צ ‪ t‬ון‬

‫היא‬

‫"זיין‬

‫דרשיה"‬

‫דירוס‬

‫)ראש‬

‫אין‬

‫השגה‬

‫לה‬

‫ל‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫מכלל‬

‫רבעיא‬

‫‪,‬‬

‫א(‬

‫‪11‬‬

‫‪1‬‬

‫קשה לכתוב ולדבר על הענין של "דרשית צוין'‪ :‬של חובתנו כלםי ארץ‬
‫שיראל‪ ,‬כי זוהי‬

‫מצ‪m‬‬

‫כוללת במובו הרחב ביותר‪ .‬היא מקיפה את כל חלקי‬

‫התוהר‪ ,‬בהלכה ובאגדה‪ ,‬בנגלה ובבסתר‪.‬‬
‫למעשה זר הדבור הראשון ‪ ,‬והצו הראשוו מאת בורא העולמ לאבי האומה ‪,‬‬

‫‪ IC‬בדדס‪ It .‬בינו ע"ה ‪" :‬יאימר ד' אל אברמ‪ ,‬לך לך מארצך וממולדתך ומבית אבךי‬
‫אל האזר אשר ארןא"‪.‬‬

‫‪ m‬נה הגאוו הצדיק רבי מאיר חייאל הלוי מאוסטרובצה זצ"ל מבאר בספרו‬

‫"מאיר עיני חכמרם" )מהדורא חנינא על התורה‪ ,‬דף ‪ I‬כ‪'/‬ו ע"ב( כי זרחי מצות‬
‫עשה שנאמרה אלאע"ה‪ ,‬וזה לשונו בין השאר ‪" :‬ונראה לי‪ ,‬מצות שייבת ארץ‬
‫שיראל היא מצות עשה עוד מזמו אאע"ה‪ ,‬ממה שבאמר לו‪ ,‬לך לך מארצך‬
‫וגו' אל הארץ אשר אראך ואעשך שמ לגוי גחל‪ .‬הנה היתה מצות עשה לו‬
‫ולזרען להיןת ב'אזר שיראל‪ ,‬והי‪ It‬כמצות מילה שהיתה מוצת עשה עוד מזמן‬
‫אאע"ה"‪.‬‬

‫מאז חטא המרגל‪,‬ם‪ ,‬שמאסו בארץ חמדה‪ ,‬נדבק בנו החטא של "צוין דורש‬
‫איו לה"‪ .‬מוצאים כל מיני התחכמויות כדי להתחמק ממצוה רבתי זו‪ ,‬אשר בה‬

‫תלוהי גאולתנו ופדות נפשנו‪ .‬אולם מחובתנו להתעורר בכל יום מחדש לעניו‬
‫הקדוש הזה‪ ,‬דוקא בגלל ההתעלמות וההסתר החופפים על‪,‬ו‪.‬‬
‫במשנה‪ ,‬בראש השנה )דף ל' ע " א( ‪ " ,‬בראשונה ההי הלולב ניטל במקדש‬
‫שבעה ובדמינה וים אח‪.‬ד משתרב בית‬

‫המקדש התקין רבן ויחנן בו‬

‫זכאי שהיא‬

‫לילב ניטל במרינה שבעה‪ ,‬זכר למקדש וכו'"‪ .‬ובגמרא שם )וכו בסוכה ס " א‬

‫ע"א( ‪" :‬ומנלו דעבדינן זכר למקדש‪ ,‬ראמר קרא כי אעלה ארוכה לך ןממכותךי‬
‫ארםאך נאם דו‪ ,‬כי נדחה קראן ‪,‬ו‪ t‬ציון היא דורש אין לה )ירמיה ‪',‬ל ר ‪ t/‬ז(‬

‫‪-‬‬

‫מכלל דבעאי דרשיה'! והנה הרד"ק מפרש במקומ הפסוק‪" ,‬קראן ןל אןמות‬
‫העולם ‪ ,‬יאמרו‬

‫‪-‬‬

‫כי ציין היא עיר שאין דישר לה להשיבה לשיראל ‪ ".‬התביעה‬

‫ה"‪ ,IC‬שאיו דושר להשיב את ציוו לשיראל‪ ,‬עול זה אומירמ חז " ל‪ ,‬מכלל דבע "‪K‬‬

‫דרשיה‬

‫‪-‬‬

‫שאנחנו חייבימ הלדגשי בכל הררכםי‬

‫שדרשיה זו כולחל כל פעילות אפשרית‬

‫‪-‬‬

‫את דרשית ‪ U‬לצויו‪ .‬מובו‪,‬‬

‫לפי המקום‪ ,‬הזמו והמצב‬

‫‪-‬‬

‫אמ‬

‫בשחט הזכיהר‪ ,‬הל‪,‬מוד וטיפוח אהבתה‪ ,‬ןאם בעשייה למעשה בשטח המידני‪,‬‬
‫הכלכלי‪ ,‬הצבאי יהבטחוני‪.‬‬

‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למעשה ומטלח החובה על כל ה'ו‪',‬ד באשר הוא שם‪ ,‬לחשוב מחשבוח‬
‫ולעשוח למען גאולחה של ארץ ש'ראל מן הגוים‪ ,‬כדעח הרמב " ן‪ ,‬הרואה אח‬

‫"הרי‬

‫כיכוש אח שיראל כמצ‪ m‬הנוהגח לדורות‪ ,‬וכלשונו )בססר המצות( ‪:‬‬
‫נצטגיוי בכיכשו ככל הדרווח ‪".‬‬

‫‪.‬‬

‫וכך אומר בעל החחם‪-‬סופר על הפסוק "ובכל ארץ אחוזחכם גאולה חחנו‬

‫‪•,‬‬

‫ מכל מקום גאולה‬‫לארץ‪ ".‬גם בחוץ לאח‪ ,‬כשחחאחזו כנחלח חוץ לארץ‬
‫תחנו לארץ ישראל‪ ,‬לגאול אוחה מן הגו"ם )תורח משה ‪ ,‬מהדורא תליחאי ‪,‬‬
‫•‬
‫פשרח כהר‪ ,‬דף מ"ז ע"כ(‪.‬‬

‫דכרס" אלה נראים אצלנו ‪ ,‬לצערנו‪ ,‬יוחר מדי חיאורט"ם‪ ,‬כי רק מעטים‬

‫••‬

‫מאחינו החדרים בחוץ אלרץ חושבים ‪'.‬על חוכחם זו‪ ,‬כזמן שכ"ה ק"מים כיום‬

‫כל האפשרויוח לה"ח שוחפים לגאולחה של ארץ ש'ראל‪ ,‬אפשרויוח הפחוחוח‬
‫לכל חאה לס' דכרו וכוחוחיו‪.‬‬
‫ב‬

‫"דרשית צי'ן" בדיבור ובסוו‬
‫נפוץ‬

‫ב‪r‬‬

‫‪-‬‬

‫ודרישה לםטשה‬

‫אחינו החרדים דלבר · ד ' להחפאר בדיבורים‪ ,‬כעי! ‪:‬‬

‫"מי כמונו‬

‫ייכידם אח ציון בכל חפולחינו ומעל‪,‬ם אותה על ראש שמחתנו " ועדו כאלה‬
‫וכאלה‪ .‬מאנם הוי זמניס שאל היחה כמעט כל אפשרוח לעשוח בפועל ממש‬
‫למען‬

‫הארץ‪,‬‬

‫ואז‬

‫הזכירה‬

‫של‬

‫כאה במקום‬

‫צוין‬

‫המעשה‪,‬‬

‫ודיוע‬

‫שאבותינו‬

‫הקדושים הוי קשורס" בלב ונפש בצוין כיח ח"נו ולא הסיחו אח דעחם ממנה‬

‫בכל שנוח ח"הם‪ .‬אולם אין להסחפק כמחשבוח ובידבורים בומן שק"מת‬
‫אסשרוח למעשה של ממש‪ .‬וכבר עמד על זה הגאון רכי '‪ I7‬קכ עמדן זצ"ל‬
‫הבקדמה לסדיורו בשם "סולם ביח ‪".‬ל‪-‬א והנה לשונו )דף 'ייג‪ ,‬טור א‪ :‬ס " ק‬
‫('ו ‪" :‬דיוע שחובח המחפלל תוון גופו כנגד ירושל‪,‬ם‪ ,‬ומפורש‪ ,‬שנוי ימשולש‬
‫בחנ"ך וכו‪ '.‬וכאן ראינו לזכור ירושלים שניח‪ ,‬לומר שלא יספיק זה הרושם‬
‫והרמז שאנו עו‪"II‬ם ל ‪I‬כר ולדוגמא וסימנא בעלמא אלא היכא דלא אפשר‪.‬‬
‫אז חעלה לנו הכוונה והמחשבה הטובה וחצטרף למעשה הנמנע מפנ; האונס‬
‫ו‪,‬הסכנה‪ ,‬כי האונס פטור מכל דבר וההכרח לא יגונד" אמנם לא שיובח‪ ,‬ולא‬

‫חועל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור ובשעת ריווח‪ .‬ולזה צר" כל‬
‫אדם משיראל לעשות בלבו הסכמה קבועה ותקועה לעלות לדור בארץ ש"ראל‬
‫יכו'‪ .‬והדר בחץו לאח עובד ללא אלקי מאח‪ ,‬כמו שאמר דוד המלך ע " ה אשר‬
‫גרשוני מהסתפח בבחלח ד‪ :‬לך עבדו אלהים אחרים‪".‬‬
‫הגאון '‪ I7‬ב"ץ יוצא בקריאה גדולה להתכונן לקראח ע"וה של ממש לאח‪.‬‬

‫ואם הדברים נאמרו בזמנו‬

‫)לפני ב ‪ 150-200-‬שנה(‪ ,‬כשהדרכים היו בחזקת‬

‫סכנה והח"ם בארץ ש'ראל היו קשים מאיד וכרוכים כסכנות רבוח‬
‫נעני אנן‬

‫‪-‬‬

‫אז מה‬

‫אבתרה' ‪1‬‬

‫הגאון יעכ"ץ מאריך בדברים בנוגע לדרשיה של עש"ה של ממש לקראח‬
‫השייבה בארץ‬

‫שיראל‪.‬‬

‫בהמשך דבריו‬

‫)דף‬

‫(ד'"‬

‫הוא‬

‫שואל ‪:‬‬

‫"ובאמת‬

‫היא‬

‫•‬

‫‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תמהיא קיימת על ישראל קדושים‪ .‬בכל מקום הם החמירו על עצמם בכמה‬
‫דקדוקי מרצת‬

‫שהחזיקו‬

‫מאוד לקיימן בשלמות‬

‫מדקדקים בהם‬

‫בהם‪,‬‬

‫בייתר‪,‬‬

‫האפשרית‪ .‬ומדיע מזלזלין‬

‫מפזרםי‬

‫ממין‬

‫רב וטוהוים‬

‫ימתעצלין במצוה‬

‫החביבה‬

‫הזאת‪ ,‬יתד שכל התוהו תלויה בו ‪1‬‬

‫שאלה זאת חרפיה כפל כפלים במצבבי כיים‪ ,‬רעל כן אסור לבי להרפית‬

‫ממנה‪ .‬עליני להוציא את 'המובי בית ישראל הנאמנים לתררה משיגרתם‬
‫הגלרתית‪ ,‬יבכל הדרכים להבהיר להם את חרבתם כלפי ארצבר הקדושה‪ ,‬לדרוש‬
‫•‬
‫את צויר בצי‪i‬דר העמשית והיעילה בירתו‪.‬‬
‫נ‬

‫אץר שיארל ץראכ חתרהר‬

‫"אין ת·ררה כתורת ארץ שיראל" ‪ -‬אומרים חז"ל‪ .‬יתר על כד‪ ,‬כל עיקרה‬
‫של תורה לא ביתבה אלא לקיים אותה בארץ ישראל‪ ,‬בכל שטחי העשהי יהחיים‬
‫בארץ האברת‪.‬‬

‫יטדו זה מבראר בכל‬

‫חלקי התורה שבכתב רשבעל פה‪ ,‬רבכל‪ .‬זאת‬

‫שי‬

‫התעלמית רבה‪ ,‬למעהש‪ ,‬מעיקרין מקדוש זה‪ .‬חשכת הגלות קלקלה רברת‪,‬‬
‫יקשהר ראתני לטומאת ארצרת העמים‪ .‬לצערבו גם אלה שזכי לשיב לצרין‬
‫בית חייבי טרם בגמלי מהשפעת הגלית‪ ,‬לכל חביבותהי‪.‬‬
‫על כן חובה עליבי ה'לדגשי‪ ,‬ולחזיר ולהדגשי את הקשר המהיתי בין עצם‬
‫קרים התורה לבין ארצבי הקדושד‪ .‬הרמב"ן בפיררשר על התררה )ייקאר י"ח‪,‬‬
‫כ"ה( עומד באריכות על הקשר הבלתי‪-‬ניתן לבתק לבין קיימה של תררה לבין‬
‫הריתנר באץר שיראל‪ .‬בין השאר הוא מביא את התסרפתא ‪" :‬הרי הוא אימר‬
‫שובתי בשלים אל בית אבי וההי ד' לי לאלקםי‪ ,‬יארמר לתת לכם את ארץ‬
‫אתם באץר כבען‬
‫כבען‪ ,‬כל זמן שאתם באץר כנען הייתי כלם לאלקים‪ ,‬א‬
‫כביכול אין אני לכם לאלקים רכולי"‪ .‬ובהמךש הדברים מביא הרמב"ן את‬
‫הספרי ‪" :‬כן אמר ירמהי‪ ,‬הציבי לד צויבםי‪ ,‬אלר המצות ששראל מצוייבם בהם‪.‬‬
‫הרבה הכתיב שאמר ארבדתם מההר ושמתם את דברי אלה וגו' איבי מחייב‬
‫בגלות אלא בחובת הגוף כתפלין ימזיזות‪ ,‬רפישרו בהן שלא יהיי חדשםי עליבו‬
‫כשבחזור לאץר‪ ,‬כי עיקר כל המצות ליושבםי בארץ ‪:‬ד רלפיכד אמרר בספרי‪,‬‬

‫‪r‬‬

‫וירשתה שיובתה בה ושמרת ע'לשות‪ ,‬ישיבת אץר שיראל שקולה כבגד כל‬
‫המצות שבתורה וכרלי וכילי"‪,‬‬

‫לאמיתו של דבר כל התורה כרלה מלאה מהדגשת הקשר בין לימודה של‬
‫תירה וקוימה באמת לבין שייבת ארץ ישראל‪ ,‬אלא שבעו"ה גברה עליבו עצת‬
‫ לשכהר עיקר זה ולגזיל‬‫היצר מתוד השייבה הממושכת בארץ העמים‬
‫מאתבי את קבלת התורה וקרימה במיבבה האמתי ביותר לפי רצון ד' שבתגלה‬
‫יבו בתורתו הקדושה‪ .‬לא לחבם אמרר חז"ל‪" ,‬ציון דורש אין לה‪ ,‬מכלל דבעיא‬
‫דרשיה‪ ",‬אבחבי חייבים לדרוש את ציה ולהחזיר לבו בדרד זו את שלמותה של‬
‫תורה‪ ,‬יכ "אין תוהו כתורת אץר שיראל"‪.‬‬
‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‬‫‪,‬‬

‫‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫י‬
‫םהרת‬

‫הנמיעות‬

‫אדי שלא תהיה היחס לדמיבה‪ ,‬הרי אין להחכשי את העובדר‪ ,‬כי בפתחו‬
‫פה בפביבו אפשחיות של בבןי עם‪-‬התורה‪ ,‬של קיום מצוות העלהי לארץ‬
‫וההתשיבות בה‪ ,‬שלשים ואחת שבות קוים המדיבה מוכחיות את אמיתת קביעתו‬

‫‪,‬‬

‫של מבהיגבו הדגול ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל‪ ,‬כי אבו רואים בעבין הארצשיראלי‬
‫מבחן ותפקדי היסוטרי ראשון במעלה‪ ,‬אשר ההשגחה העורבה העמדיה בפבי‬
‫חרבו‪,‬‬

‫ארץ ישראל‬

‫מאז קום הדמיבה בפתחו שערי‬

‫לרווחה‪ ,‬סזלקו החמסומםי‬

‫בדרך לקיום מצות שיוב ארץ שיראל‪ ,‬ולא זו בלב‪.‬ד גם בפתחו בפביבו‬
‫אפשחוית עצוומת לבביבה של תורה בארץ שיראל‪ ,‬לפבי שלושים שבה לא‬
‫העזבו אפילו לחלום על התפתחות בפלאה כזו של שיובים תורתיים ומוסדות‬

‫תורה בארצבו‪ ,‬קשה למצוא בהיסטורהי הארוכה שלבי דוגמה למצב פריחה‬
‫כזה של שייבות ימיסדות תוהר כפי שהיא כיום במדיבת ישראל‪ ,‬אפילו בדמיבות‬
‫המערב העשיחת לא הגעיי למעדמ כזה‪ ,‬גם לא מבחיבה חימרית‪,‬‬
‫וכל‬

‫את עבין‬

‫זה‬

‫רק‬

‫העלחי‬

‫מעט‬

‫מזעיר ממה‬

‫לאת‬

‫שהיה‬

‫ביתן‬

‫לעשות‪,‬‬

‫בחיוד‬

‫קשית‬

‫הזבחבי‬

‫שיראל‪,‬‬

‫אחרי שלשרים‬

‫אין המדובר פה בפיליטיקה‪ ,‬ובתיאיריות‪ ,‬אלא בעיבחת‪,‬‬
‫שבית קוים המדיבה התברר לכל מ' שרק רוצה לראות את האמת כמות שהיא‪ ,‬כי ‪:‬‬

‫‪,1‬‬

‫כוים שי כלל היידי האפשרות לעלות לאת שיראל ולהתיישב בה‪,‬‬

‫‪,2‬‬

‫אפשחיות הפרבסה בארץ ישראל התרחבו והתבססו‪,‬‬

‫‪,3‬‬

‫היקמו מוסדות‬

‫תורה וחיבוך‬

‫בפלאים מכל הסוגים‪ ,‬ייש‬

‫היודי‬

‫לכל‬

‫האפשרות לתת פה לילדיו חיבוך תירתי טהיר מכל סוג שהאו רוצה בו‪,‬‬

‫‪,4‬‬

‫שי שייבים חרדיים ושכובות חדריות למיפת‪ ,‬יותר מאשר בכל מקום‬
‫אחר בעולם‪,‬‬

‫‪,5‬‬
‫‪,.‬‬

‫קיים המציות התלויות בארץ מובטח‪ ,‬בצורה שדורות רבםי לא כילו‬
‫ולא דיעו‪ ,‬הן מבחיבה מעשית והן מבחיבה לימדרית‪,‬‬

‫אין כוים כל בימוק מתקבל על הדעת להתחמק מקיום מצות שייב ארץ‬
‫שיארל‪,‬‬

‫בחידר שי צליין את הרחבת הלימו‪,‬ר המחקר והפעולית המעשיות להבטחת‬
‫קיומן של המצות התלויות בארץ‪ ,‬בדמה שמאז החורבן לא היתה תקופה של‬
‫פרחיה והתהרבות כמו שאגחבי דעים לה בבוגע למצות התלווית בארץ‪,‬‬

‫עם‬

‫פרוס שבת השמיטה הבעל"ט‪ ,‬שבת תש"מ‪ ,‬משמח לראות את ההרבת גבולות‬
‫הקרושה‪,‬‬

‫במקוס‬

‫בשבת תש"ה‬
‫חקאריס ובדדים‬

‫‪-‬‬

‫שיוב‬

‫כשיוב‬

‫‪-‬‬

‫קטן‬

‫אח‪,‬ר‬

‫שלם ;‬

‫קיבוץ‬

‫חפץ‬

‫חיים‪,‬‬

‫שקיים‬

‫מקיימין עתה שיובים שלמים‬

‫מצות‬

‫רבים‬

‫השמיטה‬

‫‪-‬‬

‫וגם‬

‫מצית השמיטה כהלכתה‪,‬‬

‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫החפתחיח מרחיבה זי בשםח המציח החליייח באח מסירה גם‪ ,‬בצירה‬

‫מיחלטת‪ ,‬את אחת המב‪3‬ז'ית ההלכית"ת‬
‫הימבעיתם מלעלית לארץ ש'ראל‪.‬‬

‫אשר‬

‫רבים‬

‫ביסי‬

‫בה‬

‫לבמק‬

‫את‬

‫כ"יע הסתמכו רבים‪ ,‬בתיר בימיק לפטיר את עצמם מחיבתם כלפי ארץ‬
‫ש'ארל‪ ,‬על דברי התיספית במסכת כחיכית )דף '''ק ‪(,‬ב"ע ד"ה היא אומר‬
‫לעלית יכף‪" ,‬איבי ביהג בזמן הזה‪ ,‬דאיכא סכבת דרכים‪ .‬יהיה אימר רביבי‬
‫חייס‪ ,‬דעכשוי אינן מצוה לדיר בא' ‪ I‬ר‪ ,‬כי יש כמה מצית התלוןי תבאץר יכמה‬

‫עובש ‪r‬‬

‫דאין אבי יכולין ליזהר בהם ולעמוד עלה'ם'! מלבד מה שרבים מגדיל‪,‬‬

‫ עם‬‫המפשר'ם הפריכו דברים אלה‪) ,‬יגם הט'לו ספק בד"קם(‪ .‬הרי כ"ם‬
‫ ביטה‪ >t‬גם‬‫חיזיק הל‪,‬מזד והעשייה למען קיים המצות החליוית בארץ‬
‫מב‪3‬ז'ה זו ואין כל מקים להתחמקי'וח מעין אלה‪.‬‬
‫ה‬

‫לשר הצמוית התלו‪..,‬ת כאח‬

‫במסגרת של "דרש'ת צ'ין" על טהרת הקידש‪ ,‬צריכה לתפיס מקים בכבד‬
‫העש'ה למען ק'ים המצייח התליוית בארץ‪ .‬העליה לארץ ישראל‪ ,‬כביבה‬
‫ישמירת מצייחיה המ'‪ m‬דית יקדישחה מהייח שלמיח תירח'ח אחח‪ ,‬שאי אפשר‬
‫להפר>ז ביב'הן‪ .‬במטרה לבסס יחלזק אח מצית 'שיכת ארץ ש'ראל יההשתחפיח‬
‫בבביבה‪ ,‬חיבה על‪,‬בי להרחיב את הל'מיד של המצייח החלייית כאח‪ ,‬הן‬
‫בארץ ישראל והן בארצוח הגילה‪ .‬לימיד זה 'ש בי כדי לקרב אותבי להכרח‬
‫קחשת הארץ ילהתקשר בקדשדתה‪.‬‬

‫בעל ה"חפץ חיים" זצ"ל הזהיר בהקדמחו למשבה בחרה על הלכית שבח‪,‬‬
‫שמי שאיבו לימד הלכית שבת‪ ,‬איבי ביצל מחיליל שבת ח"י‪ .‬כך הזהיר בעל‬
‫חיי אדם בהקדמחו לספרי "שערי דצק" על הלכית התלייית בארץ‪ ,‬שחובה‬
‫קדישה על כל ה'דוי המחכיין לעליח לארץ ישראל ‪ -‬ובידאי כל מי שזיכה‬
‫לגור בארץ ש'ראל ‪ -‬ללמוד המצויח המ'וחדות הרבות של ארצבו הקחשה‪,‬‬

‫הלכות תרומית ומעשרית‪ ,‬ד'בי שמיטה יעי‪.‬ד יכל מי שאיבי לימד ההלכית‬
‫רמ‪".‬חדית של ארץ ש'ראל‪ ,‬באמר על‪,‬ו‪,‬‬

‫‪ -‬לפי בעל חיי אדם ‪-,‬‬

‫"מי בקש‬

‫זאת מ"כם רמוס חצרי'! בצד החובה ללמיד ולחזור וללמיד את הלכיחיה‬
‫של שבת‪-‬בראשית‪' ,‬כדי לדעת את קדישתי ילהעיד 'כ" ששת ימ'ם עשה ד'‬
‫את השמםי יאת הארץ" יכי‪ :‬גם חיבה על‪,‬בו ללמדו את הלכית'ה של ארץ‬

‫התורה‪ ,‬כיד לדעח ולהע" כי "לד' האח ימלזאה" י"לי כל האח'!‬
‫זכיבו כבר להת ‪ m‬בית בל‪,‬מיד המציוח התליייח בארץ‪ ,‬זכ'בי להיפעח‬
‫ספרים רבים בבושא קדשדת הארץ והלכיתיה‪ ,‬זכיבי בדור האחרין שגדילי‬
‫ש'ראל ובראשם מרן החזין א'ש זצ"ל כתבי פירישםי יפסקי הלכה על סדר‬
‫זרעים‪ .‬אך אל לבי להסחפק בזה‪' .‬ש צורך לסדר ילארגן אח הלימיד במציות‬

‫התלו"ת באח כמו בהלכות אחרזח‪ .‬אלה שזכי להתש"ב בארץ ש'ראל‬
‫יגם כל אח'בו שבגולה המקיוים לעלות לאח ש'ראל ‪ -‬חובה על"ם‪ .‬למלוד‬

‫‪-‬‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫את תורת האת ואת בל המצוות התלויית בר‪ ,‬במו בל המצו‪ m‬היימיימיית‬
‫שאבו רגליים ללמוד אותן לפרטיהן‪.‬‬
‫את מצוות התלויית באת שי‬
‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫ללמוד בקב '‪1I‬ות בתלמדוי תורד‪,‬‬

‫ב"בית‬

‫‪",‬ב'‪1I‬ק בשייבדת קטבות !גדוולת ובכוללש‪ .‬במו בז שי לארגז ש '‪1I‬ורים בבתי‬
‫כבסיית ולסדר הרצאוח של רבבים ומחבכש‪ ,‬להחדרת התעדוה של קיים מצוות‬
‫הארץ‪ .‬כין המוסדות אשר עסקו בעבר ועשו רבות למעז לימוד הלבוח ארץ‬
‫שיראל‪ ,‬שי לציןי כית המדרש ‪..‬כרם ציין" כירושלים‪ ,‬חוג חלמידי חכמ'ם‬
‫כיהשלש ח"ו בבשיאוח הרב צבי פסק פראבק זצ"ל‪ .‬במו בן יש לצייז את‬

‫קיומו של "המכון לחקר החקלאוח על פי התורה'‪ :‬אח "כיח המדרש הגבוה‬
‫להלבוח בהחישבוח" בקיבוץ שעלבים‪ ,‬אח כולל האברכים של המועצה האזורית‬

‫בחל שורק ב"די בבימיז" ובז בחבשרבו על הקמח וכלל חדש יברשולים ח"ו אשר‬
‫בו ילמדו בקב '‪ 1I‬וח אח מצווח התלויוח בארץ‪ .‬זהו יסוד טוב הדורש המשר בצורה‬
‫של לימוד המובי וקבוע של המצווח החלויוח בארץ בכל בחי החיבור החורביים‪,‬‬
‫בבחי‬

‫כבסייח‬

‫ובבחי‬

‫מדשרוח‪.‬‬

‫בדי להדגשי אח גודל קדושחה של קרקע ארץ שיראל ‪ -‬ומכאן להביז‬
‫דע כמה חובה על‪,‬בו לשמור על קדושה זו בקיום המצוח החליווח באת‬
‫והבעלאת היודים שומיי חורה לאת שיראל ‪ -‬אצטט אימרחו של בעל החחם‬
‫סופר זצ " ל )דשרוח חח"ס כרר ב‪ :‬דף שכ " ‪.‬ד טור ג‪ :‬ברדשוח לז' מנ"א פ'‬
‫ואתחנז( ‪" :‬כי קרקע ארץ שיראל קדושחה עצמוה ייחר משמש שעל חץו‬
‫לארץ'!‬
‫ו‬

‫קרושת ·הנצה של את שיארל‬

‫לבסוף שי לעמוד על הצד העיובי‪ ,‬הרוחבי‪ ,‬המוטל‪ ,‬לדעחי‪ ,‬באופז מיוחד‬

‫••‬

‫על כני תוהר‪ ,‬אשר מהוכתם לדהש את ציין‪,‬‬
‫ובהעמקת האהבה לארץ ישראל ולכל הקשור בה‪.‬‬

‫להחעמק‬

‫בהבנת‬

‫קדושתה‬

‫כאמור ‪ ,‬שי הלתמדי בלימוד המצוות התלורית בארץ‪ ,‬מצוות הקשורוח •‬
‫בקדושה הבאה על דיי שיראל‪ ,‬על דיי כיבוש וחזקה ‪ -‬דקושה המכונה בשם‬
‫קדושה ראשובה או קדושה שנהי‪ ,‬של כיבוש הישוע ושל עולי בבל וכו‪ '.‬אולם‬

‫•‬

‫מחובתנו להתעמק גם בקדשות·הבר‪ K‬שית של ארץ שיראל‪ ,‬שבועדה לתפקדיה‬
‫הבעו'ה מדי עם בריאת‬

‫העולם‬

‫)ואשר‬

‫לא שלט‬

‫בה המבול(‪,‬‬

‫שוקבלה‬

‫את‬

‫משמעותה המלאה עם ההבטחה לאבות הקדושים‪ .‬את שיראל האי את ד‪:‬‬
‫‪.,‬ארץ אשר דו אלקךי דורש 'אוחה מרשית שנה דער אחרית שנה"‪ .‬היא מויחדת‬

‫להשראת השכיבה והבבואה‪ ,‬והקב " ה קורא‬

‫לה ‪..‬ארצי" ונחלת ד!‬

‫וחז"ל אומרים‪" ,‬כל המהלר ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן‬
‫העולם הבא'! והעיר על זה רבי שמואל צבי הרמז הי"ו )ברוקליזח‪-‬ל אביב(‪,‬‬
‫כי זהר המאמר החידיי מכל מאמרי ‪ M‬ז"ל הרבםי הזמכרים עיל "מיב‪rr‬ט לן‬
‫שהוא בן עולם הבא" שהרמב"ם מביא איתי להלכה בספרו "הדי החזקה"‪,‬‬
‫‪(3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בהלכית ~מלכםי‪ .‬שי מאמרי חז"ל רבים המפליגםי בשבחה של ארץ שיראל‪.‬‬
‫את כל זה אנחני צריכים ללמיד יללמה כדי להחדיר בעם ישראל כילי את‬
‫רעיין קדישת‪-‬הנצח של אח ישראל‪.‬‬

‫כאמיר בהתחלת דבריני קשה לכתיב ילדבר‪ ,‬בציהר מספקת ימלאה‪ ,‬על‬
‫ענין "דרישת ציין"‪ ,‬כי "אריכה מארץ מדה ירחבה מני םי"‪ ,‬יכל מה שאמרני‬
‫נגעני רק בקצה המזלג‪ ,‬אבל כבר אמרי חז"ל באבית ‪" :‬לא עלךי המלאכה‬
‫לגמור ולא אתה בן חירין להיבטל הימנה"‪ .‬המלאכה של "דרשית צרין" האי‬
‫מלאכה קדושה ונשגבה‪ ,‬מצוה בשעתה‪ ,‬רובר בעתי מה טוב‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫שי לעסיק בה‪ ,‬ילחזיר ילעסוק בה כדי להתעורר ולעורר אחירם‪ ,‬עד שכל‬
‫עם שיראל שיב לבטח בארצני המקודשת‪ ,‬הטיבה והרחבה‪ ,‬בגאולתנו השלמה‬
‫במהריי‪.‬‬
‫מתרן‬

‫דברים‬

‫ליוס"הסנה‬
‫שמראל‬

‫סנאמרו‬

‫הסלישי‬

‫ז"ל‪,‬‬

‫ה'‬

‫שםב‬

‫של‬

‫בישיבת‬

‫בני‬

‫שעלכיס‬

‫רבי‬

‫האבךך‬

‫תשל"ט‪.‬‬

‫נתקבל במעיכת‬

‫•‪-‬‬

‫ה‬

‫‪1‬‬

‫'‪~,‬‬

‫חדיושי הויטב"א על מסכתות עירוביו‪ ,‬סוכה‪ ,‬תענית מידע קטן‪,‬‬
‫יומא‪ ,‬מגילה‪: ,‬ביצה‪ ,‬נדרימ‪ ,‬עברוה זרה ונדה‪ .‬ע"פ כתבי‪-‬די‬
‫רופיסימ ראשונימ עמ הערות ו‪:‬ביאירימ מאת הרב משה גודלשטייו‪,‬‬
‫הרב אילהי ליכטשטייו‪ ,‬הדב אהרו יפה'ו והרב דוד מצגר‪ .‬הוצאת‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושילמ תשל"ד‪ -‬תשל"ח‪.‬‬

‫ילקוט אוץ ישואל‪ ,‬קובץ דברי חז"ל בעניני ארץ ישראל מולקט‬
‫משני התלמדוימ‪,‬‬
‫יכן'‪.‬‬

‫עט‬

‫ביאןר‬

‫ספרא‪,‬‬

‫"ארץ‬

‫ספרי‪,‬‬

‫יהידה"!‬

‫תוספתא‪,‬‬
‫"עץ‬

‫יוסף‪/‬ו‬

‫מדרש‬

‫רבה‪,‬‬

‫ן"ירכתי‬

‫תנחומא‬

‫אץר ‪. n‬‬

‫מאת‬

‫יהדוא צזילינג‪ .‬יילנה תר"ו‪ .‬נדפס מחדש‪ ,‬ירושילמ תלש"ט‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב מאיר ילביש מלבי"ם זצ"ל‬

‫היובל •‬

‫שנת‬

‫)וכרונות!‬
‫•·‬
‫את עצם הי ו ס‬

‫כותב ןל את שם הי ו ם הזח‪,‬‬

‫הזה‪ ,‬יום תוכחה‬

‫כי בעצם היום ‪ 10‬דאר שגי היא תרכיז ליצירה‪,‬‬

‫•‪-‬‬

‫הבגר ראה‬

‫אני‬

‫עני בשבט‬

‫אבי‬

‫כערתו‪,‬‬

‫ובאצה‬

‫הזום‬

‫ואני העבי ןהעלוב‪ ,‬אבי הדך והדנכא‪,‬‬

‫הגגר אשר ברחמי‬

‫אשר‬

‫ח'‬

‫ידקיש‬

‫מרום‬

‫יאת דכא שופל חח‪ ,‬אושר מחהנו בקלו דממה קדה אל נרשע לוא נרןח‪,‬‬
‫הגחלים‬

‫החיים‬

‫נדועתי ביך‬

‫החיים !‬

‫בארצות‬

‫ונדוע‬

‫במזךח וב· מערב‪ .‬אני העני הנקרא כפי כל נוחלר‬
‫‪.‬מלביםי‪ .‬אני‬

‫נע‪,‬ך‬

‫העגי מלביס‬

‫בבוקרעטש‬

‫ויאמד‬

‫יקוני‪,‬‬

‫בידמנת‬

‫לי‬

‫אלי‬

‫הייתי‬

‫)בעוני‬

‫המניא ;‬

‫יעה‬

‫את‬

‫כי‬

‫או‬

‫צאן‬

‫שמי‬

‫ונדועים‬

‫תורת משה‬

‫בעין‬

‫שמה‬

‫הדור‬

‫לשחני‬

‫ההרנ·ה ‪t‬‬

‫הזה‪,‬‬

‫ואדעה‬

‫חנטן )‬

‫ונפוצן‬

‫ה'‬

‫דב"‬

‫הכתובה והמסורה בשם‬

‫העני‬

‫באי‬

‫ספדי‬

‫ישכון‬

‫ז ו רזנו‬

‫ואדובי ‪,‬‬

‫את‬

‫כאי"‬

‫זה(‬

‫זשמה‬

‫צאן‬

‫צ ו ני‬

‫ההרגה‪,‬‬

‫או‬

‫לא‬

‫צוךי‬

‫במקל‬

‫חובילם לוא במקל נועס‪ ,‬לא במקל‪ ,‬לא בתיל ו לא בכח כי אם כרוח‪ ,‬כריח ה' אשר‬
‫בפי‪ ,‬אשר לא‬

‫ילע ןזבבורן אשר שם‬

‫מפיך ישראל‬

‫ימישן‬

‫זרען‬

‫ומפי‬

‫ורע‬

‫ומפי‬

‫זרןע‬

‫וכעתה ודע עולם‪.‬‬
‫כרוהע‬
‫הבאדוות‬

‫ירעה‪,‬‬

‫דערן‬

‫ואת‬

‫בקשתי‪,‬‬

‫בזרועי‬
‫הנדחה‬

‫קבצתי‬

‫השמינה ואת החזקה לא השמדתי‪,‬‬
‫צאו‬

‫דקישם‬

‫הצאו‬

‫המה‪,‬‬

‫צאו‬

‫אדם‬

‫יל‬

‫עשרה שבה בקעמפעו‬

‫והדנתה‬

‫את החלב‬

‫הוכה‪,‬‬

‫צאו‬

‫שמרתי‪,‬‬

‫וחמ ש‬

‫שעירם‬

‫ה‪.‬י‬

‫חבשתי‬

‫לא‬

‫ואת‬

‫אכלתי‪,‬‬

‫קרש‬

‫החולה‬

‫חזקתי‪,‬‬

‫ןאת‬

‫ואת‬

‫ישראל‪,‬‬

‫הצמר לא‬

‫כל‬

‫אוכללו‬

‫ואת‬

‫לרוב‪,‬‬

‫ןיפרץו‬

‫ש בה‬

‫ואב י‬

‫רועה‬

‫צאו‬

‫את‬

‫ושלש שגים בוורעשען אשר בפריוסיו‬

‫הנחלאה‬

‫והעוובה‬

‫דאוני אהת דיעת את אשר בעדתי‪,‬‬

‫לפני‬

‫ולנ ש ברת‬

‫נשאתי‪,‬‬

‫לבשתי ;‬

‫יאשמו‪,‬‬

‫את‬

‫יערתי‪.‬‬

‫ויהי כא ש ר מלאו‬

‫•‬

‫טלאים‬

‫השיבותי‬

‫ובחיקי‬

‫עלות‬

‫נהלתי‪,‬‬

‫את‬

‫טריפה‬

‫לא‬

‫והשובבה‬

‫ואת אשר חיה‬

‫נחיתי‬

‫הבאתי‬

‫אליך‬

‫המידנה ;‬

‫שניס‬

‫מקנך אחי‬

‫צאנך‬

‫ואילי‬

‫באי‪,‬‬

‫בעדתיו‬

‫שבע‬

‫ואת הצןלהע‬

‫ששה‪,‬‬

‫ואומר‬

‫אל‬

‫כי וכעט אשר היה ןל‬

‫לא‬

‫אכלני עמל ובעדוה רבה ייגיו דואגה בלילה‪ ,‬ותידר שנתי מעיני‪.‬‬

‫אכלתי‪ ,‬הייתי‬

‫ביום‬

‫יאתה הגשתני אדוני‬

‫‪I‬‬

‫האלקיס אל הדלת זאל המזוזה ורצעת את אזני במרצע‪ ,‬כי אהבתיך אדןני‪ ,‬ובעדתיך‬

‫•‬

‫לעלום ‪ I‬ןעהת הגיע לי שנח החמשיים שנח היובל‪ ,‬לא נעד כננעי‬
‫אנכי ‪1‬‬

‫"‪,‬בשנת‬

‫היובל‬

‫הזאת"'‬

‫‪-‬‬

‫כו‬

‫‪ …‬איש אל‬

‫כבתת בתירתך‬

‫אגכי‪ ,‬בעד בערי‬
‫משפחתי‬

‫תשיבו"'‪.‬‬

‫לשחני אדני שלחני‪ ,‬בי וכתי אעשה גם אגבי לביתי‪.‬‬

‫•‬

‫נשהב ‪ K‬חרי גיררשן האכןרי מהרבנוח בברק רסס ‪ ,‬העלה‬

‫מליזית‬
‫כאן‬

‫המלבי " ס‬

‫!נרשה כאובה זו בשפה‬

‫‪ -‬חב"'כית נ"‪,‬הלבבין" שנה ב' )גליון ‪ ,5‬הי ארר חרכ"'ה ובגליונות הבאיס(‪.‬‬

‫מונא‬

‫הפרק‬

‫הרשאוו‬

‫יעור‬

‫וסני‬

‫קטעים‬

‫מנקררסט ‪ 'K‬רע באשר סיים ‪,‬שר יס וחמש‬

‫מהמוסי‬

‫שהב ש ל‬

‫מאמריו‪.‬‬

‫גירושו‬

‫רבנרת בקהלות‬

‫שרנןת‬

‫של‬

‫המלכי"ם‬

‫ן ‪" K‬ר הגיעי‬

‫ליבל החמישים בהיןתו רב בביקרסס ‪[.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לע המשמר‪,‬‬

‫הנך ועדמ‬

‫השומע‬

‫' ‪ 1.1‬ן‬

‫הקורא !‬

‫או‬

‫לראות‬

‫מצהפ‬

‫מה‬

‫לרשמ‪'V‬ו‬

‫בדר ח' ימה ענני ז ונם דלעת את החג ואת המשתה אשר עשה יל אדוני בעת קרא‬
‫לי דרןר ולחפשי שלחני ‪ I‬ונס‬

‫אל המשתה‬

‫חאני‬

‫תנאה דלעת מי היו קריאי מודע אנשי שם אשר קרא‬

‫לבכדני ןלשמחני ז‬

‫הכפתוירם ואת הפרחים כסף‬

‫וגם‬

‫או זהב‬

‫תשאלני להראות‬

‫אבני ברקת‬

‫או‬

‫לו‬

‫את הבגייעם‬

‫אשר נת‪ ,‬יל‬

‫ואת‬

‫אדוני מלחנה‬

‫ביים ההיא ; אמרת אלי ‪.‬אדוניך היא העשיר אשר לי הכסף ילו הזהב יאתה שמרת‬
‫בצאנן באמותנ‪,‬‬
‫וטכונו‬

‫‪-‬‬

‫חמש ושערים‬
‫גם‬

‫וובככחו ז·‬

‫מחמיישם‬
‫לראות‬

‫בקשת‬

‫ימי שני‬

‫אח‬

‫חווו‪,‬‬

‫המגתות‬

‫מלשחו‬

‫שוביעם‬

‫אחני‪,‬ך‬

‫המךל‬

‫נא‬

‫הראיני‬

‫הכי‬

‫והתשירות‬

‫אי באי המשהת‪ ,‬אשי אשי לפי בכדון לופי שעת‪.‬‬
‫את‬

‫לא‬

‫אמ‬

‫בכדו‬

‫‪:m‬‬

‫העניק‬

‫אשר‬

‫הלא‬

‫' ‪ I‬י ‪ I‬ו‪,‬‬

‫לו‬

‫נח ‪U‬‬

‫‪–‬‬

‫כעשרי‬
‫קרואי‬

‫יל‬

‫אלה מלם אוכלים‬

‫כי‬

‫הוא‬

‫בכןדו‬

‫•‪-‬‬

‫בכדו‬

‫בית אדתדיי‪,‬‬

‫אחיר הקדמתי לו אלה‬

‫"‪.‬ועהת‬

‫והסיריתי‬

‫הדברים‬

‫רןח‬

‫כל מביכה וכל ריעוו‬

‫מלב‪,‬ן אזור ככנר חלצוי וישם קסת הסופר במנתי‪,‬ן וכתוב לו בחטר אנוש את שם‬
‫היוס הזה‪ ,‬את עצם היום הזה‪ ,‬לא בטע עם מף וטצה‪ ,‬לא לע כייר קלף ונילון‪ ,‬כטע‬
‫ותכ‪,‬ב‬

‫בלח‬

‫בצפורו‬

‫לוחןת נחושת‬

‫השדק‬
‫אחרוז‬

‫ולע‬

‫כירושלמי‬
‫כנים‬

‫התפוכי‪.‬ת‬

‫שמיר‬
‫נבאי‬

‫מקום‬

‫יודלן‬

‫דיר‬

‫אליו‬

‫יקומו‬

‫קעש‬

‫חריש‪,‬‬
‫בחל‪,‬‬

‫חרןת‬

‫ושים‬

‫ינהרן‬

‫וסיפךו‬

‫ןפתלתל‪,‬‬

‫עמים‪,‬‬

‫לבניחס‪,‬‬

‫דיר‬

‫וחקוק‬

‫אזתם‬

‫יחציב לע‬
‫נס‬

‫לע‬

‫אלין‬

‫ולא‬

‫יאספן‬

‫יהין‬

‫חירבות שביו‪,‬‬

‫נהר‬

‫הצןר‬
‫הלבנון‪,‬‬

‫דיר‬

‫מה רמי‬

‫החטלוש‪,‬‬

‫לאות‬

‫לאווגימי‬

‫כבאיתם‬

‫דור‬

‫ולע‬

‫עלום‬

‫למען‬

‫הבר‬

‫דיעו ‪.‬‬

‫סירר‬

‫יעניו‪,‬‬

‫לע‬

‫ומורח‪.‬‬
‫באיו‬

‫דןר‬

‫דיר‬
‫ירד‬

‫יקלל‬

‫ואת אמי לא יבןר‪.‬‬

‫כותב ןל אח שם יהום הזה יאת עצמ יהום הזה‪ ,‬כי בעצם היום בשנה הנ ‪ J‬כר ‪J‬‬
‫יאני כיער הבזכר‪,‬ת בשעייר‬
‫הוא‬

‫הגולר‬

‫לפני‬

‫המי‬

‫לחשד‬

‫להשמדי‬

‫אדר‬

‫את‬

‫זכור את אשר עשה לו עמלק‪,‬‬
‫בבקר‬

‫השכם ‪.,‬‬

‫]השר[‬

‫הצועני‬

‫אל‬

‫באן‬

‫היוץע‬

‫בתי‬

‫האגגי‬

‫שני‬

‫היהודים‬

‫כי מלחמה‬
‫לשוחי‬

‫צר‬

‫שנת תךכ·‪,‬ן הוא‬
‫עם‬

‫מדרכי‪ ,‬בערב‬

‫לעמלק‬

‫הפאילצוןא‬

‫יאויב‬

‫פראים שבאיס מתולעים‪ ,‬ב‪.‬אש פדלית‬

‫'המך‬

‫סבבו‬

‫השדח בו‬

‫עם הי וכדור‬
‫]המשסרה{‬

‫הרע‬

‫שבת‬

‫שקוראים‬

‫דור‪,‬‬

‫בערב‬

‫בך‬

‫שבת‬

‫בפקדות‬

‫המניווטער‬

‫והמון‬

‫חיל‬

‫קאנליטשאני‬

‫את ביתי‬

‫הפיל פור‬

‫סביב סביב‪,‬‬

‫אניש‬

‫‪-‬‬

‫והיה בונצןר בלי‬

‫•‬

‫תת איש צלאת לוב‪.‬א וכרגע התאספן ונקבצו גם הסון רב וגון" מדא אנשים ונשיס‬
‫בחוורם‬

‫ונקזים וב‪.‬אחינן היהדןןס‬

‫יכדנאים‬

‫ישירצן‬

‫נאנחים‬

‫וירבו‬

‫יננאקים‬

‫מאד‬

‫בגי‬

‫המרדוים‬

‫ןנמקים‬

‫תלי‬

‫שמה‬

‫המזוינים‪,‬‬

‫להבית וחרבות שנונים‪ ,‬ויכו ביהודיס‬

‫ןדשידום‪,‬‬

‫בנלןת‬

‫נןשאי‬

‫אובידם‬

‫המר‬

‫כלי‬

‫ונןן ‪ 1‬ים‬

‫והבסה‪; ,‬‬

‫תותח‬

‫ןכשדסים‪,‬‬

‫לועומתם‬

‫ומבינים‪,‬‬

‫חבית‪,‬‬

‫האומלילם בחרבותיהם הכה ופציע‪,‬‬

‫חלכאים‬

‫פרן‬

‫כו‬

‫>‬

‫זכדינים‪,‬‬

‫ויקחן איתי‬

‫ב‪ m‬קה זיילשכוני אל העגלה אי אל הארון אשר הביאר‪ ,‬וכל הגדדו יכל שיר הפאליצייא‬
‫•‬

‫•‬

‫]כ"ו הד‪t‬ויב הלםבייס פ;'יימס שזזוו ואות בערב שכת‬

‫חקל‪',x‬‬

‫‪-‬‬

‫ריאנני ירר;' מקררי סל ‪ C‬ייר‬

‫תלפירת‪ ,‬נין'יןרק‪ .‬חוניז חש‪-‬ם‪, ,‬יוב ‪ 366‬שבבח ל'; ‪l‬ב;'צרר של המלבי‪-‬מ יבירמ‬

‫הסבת בעת שהטיף בבהיכ"'נ החרןווהו פתאוס‬

‫‪4.6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫חלייס‬

‫רומניס ןשמוהו בכד· ת הסוהרי‪',‬‬

‫‪-‬‬

‫י‪.‬‬

‫[‪,.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫]המטשרה[‬

‫הארןו‬

‫ןהפלתי‬

‫רהברתי‬

‫טביב טניב‬
‫שמה‬

‫המצוים‬

‫כאשר‬

‫בידמנה‪.‬‬

‫והשטורים‬

‫יעש)‬

‫ויהי‬

‫והטבחים‬

‫תע יןביל)‬
‫צדען‬

‫בי‬

‫אחד‬

‫הסוסים‬

‫ןבעידהם‬

‫מו‬

‫וכלביהם‬

‫עטוירם‬

‫הש)‪ J J‬ים‬

‫אן‬

‫החציתם‬

‫הקררן‬

‫ששה‬

‫צידעם‬

‫מושכי‬

‫את‬

‫הגןראים‬
‫קלו‬

‫והכה‬

‫פידחם‪ ,‬קלו המולה נדלוה דע לרקיע עולה‪ ,‬בי היהידרם לאלפים עדמן צפופים‪ ,‬ויסנרו‬
‫את‬

‫הרחבה‬

‫כחומה‬

‫רהפרשים הרעלו‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫לזבח‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫וישראל‬

‫נשהבג‬

‫כי‬

‫בנוייתם‬

‫בת יהזוה‬
‫ובוהם‬

‫שואג‬

‫ואדמתם‬

‫פשטה‬

‫כלביא ‪:‬‬

‫בי‬

‫צוארה‬

‫אם‬

‫מסרו‬

‫לטבח‪,‬‬

‫כפשותם‪,‬‬

‫בדע‬

‫יהרג במקדשי‬

‫אלןף‬

‫כהו‬

‫‪ ..‬כאשר שמעתי רעש החוזים וךאשית דברי מלאכי‪,‬‬

‫‪, .‬‬

‫הסירה נפשי את שמלת שביה מעילה‬

‫והסוסים‬
‫תורתה‬

‫בנהלו‪,‬‬
‫היכן‬

‫אשר‬

‫ןכביא ! ‪1‬‬

‫אז‬

‫נזועתי‬

‫ושבה אל בית אביה כבעוירה‬

‫כי‬

‫הרצח‬

‫ע·י‬

‫דבר זה‬

‫‪-‬‬

‫לא‬

‫היה פלא ביעני‪ ,‬כי מבכר בעת באו עלי הגדודים בחרבותיהם ורומחיהם ירכו ביהידרם‬
‫האומללים‪,‬‬
‫כל‬

‫ולאו‬

‫דמיתי בנפיש‬
‫מתרחש‬

‫יומא‬

‫האגני הנזכר‪ ,‬חיא‬

‫כי‬

‫אם‬

‫ניסא ;‬

‫הביאה‬

‫נפשי‬

‫ובשנם‬

‫לעי כל‬

‫לי‬

‫תהיה‬

‫לשלל‪,‬‬

‫כי נדועתי‬

‫הרעה‬

‫כי‬

‫רק‬

‫די‬

‫שנאת‬

‫)כי מאז‬

‫הפלא‬

‫הדת בדי‬

‫אשר העלילן‬

‫זא‪,‬ח‬

‫תעש‬
‫עושה‬

‫עיל‬

‫רצובה‬

‫כי בפיי‬

‫לע‬

‫ישיעי נמצא נגד אמונתם‪ ,‬מאז היה עוין אותי(‪ ,‬ומי בגך יחיה בנפול דשדו בדיה‪ ,‬לכן‬
‫מסרתי יחדיתי ביד‬
‫למען‬

‫בעידך‪,‬‬

‫דם‬

‫יוצר כשמתי‪,‬‬
‫לע‬

‫כי‬

‫בתיאני‪ ,‬ובסדו קדושים‬

‫ואמרתי‬

‫בכדו‪,‬ן‬

‫'ה‪.‬‬

‫ובעבור‬

‫נקום‬

‫א~ובתי‪,‬‬

‫בדמי‬

‫דמי‪,‬‬

‫ירצחן‬

‫ימי‪,‬‬

‫גוייתי ;‬

‫תאספני·‪ ,‬ולבי היה מלא גיל ושמחה‪,‬‬

‫א·ל‬

‫ואל‬

‫נשא‬

‫ארצות‬

‫די‪,‬ן‬

‫החיים‬

‫כי באתי אל המנוחח‪,‬‬

‫ועל אשך נדוע לי כי נצולו בני עמי אשר היו אז בסכנה גדולה בעמדם נגד בני החיל‬
‫ולא‬

‫נפקד ימהם איש‪,‬‬
‫אחיר‬

‫אולם‬

‫את תחוזה‬

‫שמעתי‬

‫לא‬

‫מדבר כי‬

‫לבדו‪,‬‬

‫המן‬

‫גם‬

‫כי‬

‫מבני‬

‫אנשים‬

‫שיראל דים היחה במעל‪ ,‬יחם את רבם דקרו‪ ,‬הם את מירם בדי גוים טלבח משרו‪,‬‬
‫ו‪/‬ןמען בושת פניהם חטאתם כסדום הנדיר בדי כובתי העחים לא כחדו‪ ,‬כי דמם בתוכם‬
‫היה‬

‫לע‬

‫סלע‬

‫צחיח‬

‫שמהו‬

‫הכסןת‪,‬‬

‫לבלתי‬

‫עדו ‪:‬‬

‫ויאמר‬

‫בבעור‬

‫כי‬

‫אותם‬

‫שהוכיח‬

‫לשמור את השבת מחללו ולהנזר מבשך חזיך מלאכלי~ לכן חיתו למומתים נתנן‬
‫מלהאמין‬

‫פנ לבי‬

‫שיהין‬

‫אמרתי‬

‫הדבירם כפשןטם‪,‬‬

‫אם‬

‫נם‬

‫לא‬

‫דיען היהידרם‬

‫‪-‬‬

‫האלה‬

‫כי הזהיךה התורה לע חילול שבת ועל מאכלות אסורןת רחשבי כי מלבי בידתי המצות‬
‫•‬

‫החשדות האלה ובנאתי להם בשם הי‪ ,‬ןנביא שקך חייב‬

‫‪.‬כה‬

‫להם‬

‫הקטורת‬

‫•‬

‫אמך‬

‫ה'‬

‫אמור‬

‫איל‬

‫אל‬

‫והבאתם בשערי עיר הבירה‪,‬‬

‫אמר ה' אל משה‬

‫בית‬

‫ישראל‪,‬‬

‫וכל טמא‬

‫ימתה‪.‬‬
‫אזיה‬

‫על תורת‬

‫אמרתי‬
‫דבר‬

‫עדו ‪:‬‬

‫שמךו‬

‫אל‬

‫בכן‪,‬‬

‫תעלו‬

‫לא תאכלו·‪,‬‬

‫משאת‬

‫כה‬

‫אש‬

‫וענן‬

‫אמרתי להם‬

‫‪.‬כה‬

‫בניאי זכור את יים השבת לקדשו‪ ,‬ואת השפן יאת הארבנת יאת‬

‫החזיר‪ ,‬מבשרם לא תאכלי טמאים המ לכם*‪,‬‬

‫אלה מלבי‬

‫מיתה ;‬

‫הלא לא אמךתי‬

‫משה‪,‬‬
‫הלא‬

‫מתורח‬

‫בערתי לע‬

‫הנה‬

‫המוטיף‬
‫משה‬

‫הוא‬

‫וקיימוהו‪,‬‬

‫רק‬

‫וגם לפי ·מחשבתם‪ ,‬כי הוספתי דברים‬

‫לאי‬

‫לדא‬

‫המוסיף‬

‫דע‬

‫תוסיף‪,‬‬

‫דבר‬

‫ישאמךו‬

‫עדו דבר זלותו ‪ 1‬ואין יאמרו שכערתי לע מה שכתוב‬

‫שאני‬

‫על‬

‫וחייבת;‬
‫דבר‪,‬‬

‫הוספחי‬

‫בתורה ‪:‬‬

‫מלקו‪,‬ת‬

‫ואחשבה‬
‫על‬

‫לא‬

‫דלעת‬

‫הדבר‬

‫הזה‬

‫לא תוסיפן לע הדבך‪,‬‬

‫לע אזיה דבך ‪1‬‬
‫עדו אמרתי‪ ,‬הלא עךן אל‬
‫אשד‬

‫צררן‬

‫אותי‬

‫בנכילהם‬

‫לע‬

‫בערו ימים‬
‫דבך‬

‫עשךה‬

‫המצןת‬

‫מעת‬

‫הדחשות‬

‫שבאו‬

‫אל‬

‫שהן ‪ tl‬פתי‬

‫ביתי‬

‫כל היהידום‬

‫להם‬

‫דעתם‪,‬‬

‫לפי‬

‫‪47‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫והשליםן אתי‪ ,‬וםתלן לי לע הצער שצערתי אותם בזה‪ ,‬ינתנו יל שוות ללדמ את‬
‫המצות האהל‬

‫)שבת ואיסויר מאכילם(‬

‫לכל העם‬

‫מהאםינים דלביר ןשומעדם לקלוי‪.‬‬

‫יכן אני םחלתי להם לע כל הרעות הרבות ארש עשו יל כל יםי שבתי ביער הזא‪,‬ת‬
‫וכנרתו‬

‫את‬

‫וכערנו‬

‫הגעל לגזירם‬

‫ביו‬

‫הבתירם‪,‬‬

‫יהיקמי‬

‫גל‬

‫ןמבצה‪,‬‬

‫ואמת‬

‫‪.‬דע‬

‫הגל‬

‫הזה הדעו המבצח אם א ‪ U‬אל בעב ן ר אליך אח ה ג ל חזה ואת המבצה הזאת להער‪,‬‬
‫אקלי באהרם‬

‫ואלהי‬

‫נחרר‬

‫לא יקים את דכיו הבירת‬

‫אלקי‬

‫הבעירם‬

‫ןאלהי‬

‫ישפטו‬

‫בינינו‪,‬‬

‫הזאתי•‬

‫ואיי אפשר כי אחר כל דביר האלה הזאת ישימו‬

‫דמי מלחמה בשלום ירבואן בתחתירת ארץ רדירכז אח לשונם‬

‫‪n:‬‬

‫העיירם‪,‬‬

‫ארור‬

‫אשר‬

‫קשת לירות במסתרים‬

‫ם ‪ 1‬זאת לא יעשו נם הצוענים הפראיים המדבףים‪ .‬זאת לא יעשן נם חייתו טרף‪,‬‬

‫אחיר אשר כרתן עם טרפם בירת‬

‫טל‬

‫החיים והשלום‪.‬‬

‫םו‪c‬פית ראשי הופורם כנשת ת'י'ו‬

‫‪:‬כ;ן»‪::lj &t‬נ‪J~ !!: 111111 ~1!ltI‬י‪, •1111;111111 I.III,I :J‬נ ‪ IIIIIII‬ו)‪ItlJi.liIIJ', .i :‬‬

‫והיי בשנת התר " ד לציירה‪ ,‬קרל כהולה שמענר צוה כמבכירה‪ ,‬קול תררת‬

‫ה' תתיפה תפרש כפיה‪ ,‬דומעתה על להיה כי כגדי בה רעייה‪ ,‬כי נכערו קצת‬
‫רעי אשכנז ראת ה ' נאצר‪ ,‬ריתאספי‬

‫להפר דת‬

‫רהרקים רעל צפרניר התעיצר‪.‬‬

‫ועילו רועים רבםי הרועים ואוכלים את צאן מרעיתם‪ ,‬יכגר עת עצמם רבנים‬
‫רדרשנםי גם חזגים רזרבחי עדתם ‪ ,‬כל אלה חיברר אל עיר בראונ ש רריי) אל עמק‬
‫השדםי‪,‬‬

‫ויתפןצצו הכדיס הריקים‬

‫ויתראו‬

‫הלםדיים‪,‬‬

‫ויחלקםן‬

‫שיעלים‬

‫קטבים‬

‫ובזנרבתיהם אדרםי‪ ,‬ותצא אש רתאכל שמיר שוית‪ .‬רתבער מגדשי ועד קמה‬
‫רעד כרם ‪I‬ית ‪ ,‬יתנער כהכיל ה' יתבער ביו הבדםי רתלהט את אררן הכרחי‪,‬‬
‫ותאמר להשחית את ל‪ m‬רח האבנים‪ .‬ותאמר להשחית את לרחרת האכנים‪,‬‬
‫ותאמר לשררף כל מועדי א"ל בארץ‪ .‬כימים ההם רכעת ההיא ראיחי רנחון‬
‫על לכי כי עת לשערח לה‪ '.‬עת לעשרת לתררה שבכתב ישכעל פה חרמה‬
‫כצורה סכיכ דלתםי רכריח כל יעלו כה פריצים יחילל~‪.‬ה ‪…‬‬
‫הקרםת הםלכ'''!ב' לפ'ר‪1‬ש‪ 1‬לסרפ ריקרא‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‪,‬‬

‫•‬

‫"‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫קר ‪ t‬אה למען עניי ארץ ‪ t‬וטראל‬

‫•‬

‫מליצה מפרארה‬
‫תאם‬

‫•‬

‫חרכ ה‪:‬א‪j‬ו ‪ .‬הםיון ‪ ":‬ריל‬

‫‪:'I‬‬

‫ם‪ c‬ןופ‪m C‬‬

‫ןתרחיול‪ ,‬ב‪ [":" C‬ה'רוס‬

‫ה"ה '‪:‬כ‪C‬‬

‫ית‪.‬והו הוט ‪; i‬יזן ןפ‪p‬ר נ‪t‬צי‪1‬ז‪ .‬י‪r‬ז‪.‬יים יוכפו תאית השל‪:: 1‬ו ן~ ‪ t‬י שיוי רנ‪.‬פז'‬
‫‪1‬רן‪~,~ :'.‬ככ נ"'בנח' ייקווה • ‪'l‬בר" ‪ "t‬ןר נפ"זכ ביקנ‪t‬ף‪:‬ס‪ X";' C‬ה‪ '''':,:'':':‬ח'ש‪::‬‬

‫מאור ‪,.,‬זחב סל~ם 'יי ‪,‬יב‪ 'I‬נגוד ~»ינס ‪b"",‬‬

‫!ייול נח ' ניין חמ'פפ • תר בם ג ‪U‬ו ניימ‪ ,‬נננס ס'‪ ':-‬כבו כמרז ‪.‬םר‪,‬ו‪ "I‬חבקים נעם‪,:‬‬
‫‪j‬‬
‫דונע ‪ b,‬כזכב ‪I‬חיס ‪,‬סנ ‪:‬י ‪:‬יז ננופר מטי ‪:-,,‬ממ ‪ .‬סס 'יי‪:‬נ' ‪ c‬ניי ~~"מ' גנני‪ • ,‬בת'ס‬

‫;‪,.‬‬

‫‪f‬ות סי)ז'ס כפכרים י‪t‬ב ‪ r,‬נ‪'n‬‬

‫ח ‪(:, O‬‬

‫‪O‬‬

‫רנה‪:‬‬

‫סנס קיי‪t‬נןחיך ‪.‬טי‪:‬ב' ‪,‬כן‪ t‬טטד ופטח וסכוסס ' ‪ fJ‬כ‪• ool,‬‬
‫נסבג ‪'(:-‬כז ‪, .‬נ‪:‬נ כ=‪: q‬יחרונלס חסו י ן נח‪ w‬ת‪:‬י ‪: .‬כ‪';:‬טכח כנסי נכר נטג "נכ'ס ‪ ,‬י»כ‪:‬כ נ"‪ :‬וב ס‬
‫חכ‪:‬כ ‪I t-‬כס' ‪. O‬נתח נכ יכם‪:‬י קוי ם • ‪f‬לו‪:‬נ‪' ,‬ע ‪ , :,t‬זריס יכנפרסן ‪ ,‬נכ‪ , :i‬י~ווינ'‪:1n~ ' n‬יר •‬

‫‪t‬נ ‪u‬ח ‪ b‬כבן ‪ U‬ן‪, g‬נפח נל‪:‬ו ים ‪I‬ו‪ I . P‬סני נכ'ס ‪',::, PO‬י‪. :‬‬

‫‪,‬כ‪:‬כ ז‪f‬נ‪ r;i 1‬ןחנ‪ :‬ח ‪' j‬בנס ‪.‬כ‬

‫ככ‪t‬ב‪ , :" p‬ינדנ‪ ":‬ץ>‪:‬ענ"‪ , :‬סי וסב‪ P' ':‬יזו;ן • ניחרח 'ס ן‪I‬ייחט‪f‬ל ‪ .‬נוונכ~‪t‬וןמ ב‪I‬כ‪ 1‬ךב כ ‪ i‬ע'ייס •‬
‫ועןפ'ס פבוונ עי ‪ 0 ' '):' :'1‬נכ~ ונ ככ נכ~ ‪ ,‬כני כךביע‪' m‬נ'נל ‪ , 'm‬ןי‪t r,‬ני ונגר ~‪:‬ב עונ ‪,‬‬
‫ני !'ו‪r t‬וונ • ‪ :-‬ום ‪ nb nm‬כבכי‪ ,‬ונח ~יזי הנכ‪ ':‬כתווו‪'::s‬ס • »חוכ ‪ :':‬יו ' ‪ , C‬ח‪':‬נ חדי)‪':‬‬
‫ו‪:‬ונ נ ‪):'-‬פי • ‪ ,‬ו‪ , »t‬ניוי נ'י ‪ , :Q‬ת' ונ ~כ ב ‪ t‬ג כו'‪,‬ב יס • חפןפג‪ ':‬ככינ'ס כב י גיס‪ , ,‬י‪:‬ו‪ ,‬ן‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫כמוב'כם ונ‪':‬ו‪, cm‬כי ‪ II‬כני ‪,:‬ןו‪f‬כ 'כ;‪bt‬ו‪t O:‬נן ;ן‪, C‬וביט י‪ j!" m‬ו'רי ו יי ן פג ‪ r‬יי תןומ'‪C‬‬
‫ס'~>ל‪f‬ו נ)‪f‬ו' ‪ ' J‬ס ו ‪' nI::‬סס ‪ .‬יינ‪, f" I'I‬ח 'שךס ‪::" .‬כ‪t‬ט ןבכ‪):‬ז ךכ כ 'אנ גי‪ /‬נווריכ ) נךכ ·‬
‫"ים ‪f‬י י כנ‪,‬ם ‪:‬יךכי ח ‪ , ::O‬וכ~ו~'ס יק['ו ב‪ O‬נח ‪ , ::O‬ו ‪ ', h‬ניוסי )‪ J‬יכ • ~"' נ )י ס'בךנ‪ , -:‬ו ‪ b‬יו‬
‫)ן‪'f‬י' ק כית ‪ ,‬תכו ככ'ס ·נדס ‪:‬‬
‫והז נגזרס קנין כ ב ו 'ס ‪ ,‬ככיכ' כ' קו יס‪ ,‬ונכים ירי ‪ ti‬ס'~ כרנכ ‪J‬כ!‪:‬וו כוורפךר‪ ,‬ק‪:‬יר‬
‫ר'‪ n‬פ ן ררר ‪ .‬נכ!כ" ‪'':‬יכסנס‪ ,‬ונ ו ‪ hc‬ו‪r‬ו ‪":‬ניסג‪ . ":‬ו'כמיי ניקנןזרס ו‪.:‬כו‪.:‬ח כויכ'ס‪ ,‬נוו כ‪,‬‬
‫ס'גס‪ ',,‬ו ‪ nI'J‬ס ' 'כ‪ . O-,I‬ןכתנך ד ו ד ונ‪ h‬ן;;ס ‪ ::O‬ככ סבדןנ סע ר ן רתבדוג • ‪,',‬י‪ f‬כ‪,‬יע'ס וכןנ‪-‬‬
‫תיס' ס"ס ייר סו‪, ' :0 J‬כ"מ' ‪ ,‬כסחכנן כ‪ h‬ןר ‪ ,‬וכ‪" p‬ןד רן)!' ‪ .‬נבכןיי ‪,‬נכ‪,‬ח ונקנו ‪:‬דגןת ·‬
‫בי‪ b‬ת כב ככ' כבונכ ‪ ,‬רככס'רת עס בו כפ~רככ בדרכס ‪ ,‬וכניע ‪ b‬נינו ‪ h ,‬נ תכין פירנר‪'!; ,‬כ‪I‬‬
‫יו‪ b‬כ' 'ד~‪ n P‬תיס ‪,‬כונן חח וכנח'ס ‪.‬כ‪ b r‬יפ מי "ספנ' ‪ , 0‬וטו) תענניס 'כ‪ .',,‬יכ"‪I‬כ‬
‫ם‪I‬כפו בי' ‪.‬ו'ספן ""י נסנ כו"ינ'ס ‪ ,‬כככ בכךח כ!כפוו'ס ‪)':‬ךיכיס "נכ ט" ‪':‬מדנןנ ‪,‬‬
‫ערכ'ס ' ‪:‬יגנס נ‪:‬י"‪,' . b‬ון כ' פיע) ידס‪ P,' ,‬ננו סיי »בככדס ‪:‬‬
‫עותח ‪'~ b‬כס נני בנוחי כ‪ t:i ,'.I‬נכן·ס חוכ'‪ q‬ביגתי • '"‪ :‬ו‪ }f‬מ ‪ p‬דכס ס‪ b ::‬מ'נס ‪,‬וכיי‬
‫‪ b‬ח ~ין‪ 1‬ן·רןסי·ס "ענ‪::‬י גנב ~כככס ‪ ~b .‬תקפנן ‪1‬כ ‪ r:‬ידכס • ג'וס בוכ ‪; h‬‬
‫·נו כמכס ‪ ,‬רסםן ע‪ r‬יור כיבינכו • ק'‪I‬כו דנוכמ ~ ‪" t‬יינגו ‪" .‬גחו ידכס ~'וס כ‪:‬י' וכמת בנג‪,‬כס‬
‫רכככ ‪I‬ככ ‪ Cj‬ננפע'ס נככ ‪ .‬יננון '~ חניוו ור‪t‬נ‪ ":‬נ'םו' יייסכיס ‪ ,‬נכס נכ נ"‪ n:‬ני נס"ס ·‬

‫‪r‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ P‬יי'ם '‪ b‬ע' נן ‪ t<b ,‬וי סעס סנככ זב ‪ b .‬םרי ~‪I‬לס פכ' ‪t‬נבקין ‪ bt' .‬ננו‪ ":‬כב‪ h‬ב‪ p‬ין ‪:‬‬
‫‪ r‬ז;יק ~ ייי‪ :‬ל חןו ‪ pr:‬אחש ‪t‬‬

‫•‬

‫דנ‪C‬ם "יבםו םיב'ס‬

‫]המקור‬

‫כאוסף‬

‫סבררון‪.‬‬

‫הספרהי‬

‫הלאומי‪n‬‬

‫•‬

‫בירוסלי[ם‬

‫‪49‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪" .-‬‬

‫" _‪.‬‬

‫שני גילויי דעת על אתרוגים‬

‫~ ‪.i‬נ‪• •II!I 1:IiJ:' /k,II I‬‬

‫אדרות האת רונים באמת זה שנים רבןת היה לבי נןקפי על אתרןני‬
‫קורפו כי דבקחי אוחם כ"פ ומצאחי בהם סימני ההרבכה שעילה‬
‫היחה חלונת הנאונים בימי קדם‪ ,‬רק לא למאתי לבי דלבר דכר שאינו‬
‫נשמ‪.‬ע ועתה שבכר החעוררו נדויל ישראל לאסרם‪ ,‬בודראי כל הירא‬
‫וחדד יקח אתרוני נינובה וכדומה לברכה"‪,‬‬
‫)הלנרנו‪,‬‬

‫שלמהח לבבי בער עלינו ציר אמונים‬

‫ח'‬

‫‪ .‬ל ול‬

‫מהרי"ל סאלאבט‬

‫חול"ה[‬

‫מאץר‬

‫יבצ‪ ,‬ויראיני את פרי האץר פרי עץ דהר אשר הביא אתו לאותות‬
‫לומופתים בישראל כי עדר עיני ה' על הארץ הזאת והדו ודהר ישית‬
‫עילה‪,‬‬
‫האמת אנדי כי אחרונים מהדוידם כאלה לא ראיתי מימי‪ ,‬כולם‬

‫מלאים חו ויופי בדהרת קדש‪ ,‬ואתרוני כל הארצות‬

‫ונם‬

‫הציטרוניו‬

‫המורבכים מקורפו כבני כושים המה ננד בני ציוו היקידם המסולאים‬
‫•‬

‫בפז‪ ,‬חץו מאשר בהם יבטח לבבו מכל זיוף והרבכה אשר כבר נכשלו‬
‫בם‬

‫לבים‬

‫באתרוני‬

‫אשר‬

‫קורפו‬

‫נדוע‬

‫ונבתרר‬

‫היטיב‬

‫שרובם‬

‫סויד‬

‫דהר נכריה‪ ,‬והיונים שמה זמורות זר יזרענו‪ ,‬וההכשרים הבאים עילה‬

‫משם בדרע כי איו סלמוך עילהם‪ ,‬והם היו מכילם ממוו ישראל‪,‬‬
‫ויכשולים בביטול מ"ע ובברכה לבטלה‪ ,‬עד שהתעורר הרב הנאוו‬
‫מקאוובא ב"י ועמד בפרץ ותקע בשופר והזהיר את העם‪ ,‬וכליראי ה'‬
‫אשר לבבם שלם עם האמת וענות צדק נטו דלבריו ומשכו דים מהם‪,‬‬
‫ונם פה העירה שמעו לפקדרתי הקובים והסוחרים ולא ננע איש‬
‫בהפסולים וממזרי קולפו‪ ,‬צא אמרו להמ‪ ,‬כי כבשרים דאו הנה אתרונים‬
‫מארצות אחרות אשר לא יצא עליהם קול מ מזירות‪ ,‬ועתה אשר‬
‫היו לננד עינינו טוב האץר הקדושה הדרה והדרה תחת הסרפד‬

‫היובי‬

‫ילעה דהר ועוררתי בניך ציוו על בניך יוו אשר בנים זרו ידלו‪ ,‬ופרי‬
‫אץר חפץ כולו זרע אמת‪,‬‬

‫והסוחרים פה יקנו מאת השד"ר הנ"ל עפ"י פקדוחי כמה אלפים‬
‫אתרונים‪ ,‬ולבטח כי כו יעשו באץר רוסיא ופוילו בשנם יש בזה תקוה‬
‫לתח מחיה ילושבי אה"ק ועלזור ילשוב האץר‪ ,‬ובימי שמחחינו נעלה‬

‫את ידפ ירושלים על ראש שמחחינו‪ ,‬ומהללים להדרת יידש בבכדו‬
‫להבבוו ודהר הכרמל והשרוו כבדו דהר מלכותו והדר והדר פעלו‪,‬‬
‫והנני מוסר מכתבי ורנשי לבבי דיל מוכ"ז וחוחם בחוחמי להדויע‬

‫לבני עמי‪,‬‬
‫כ"ח תמת‬

‫תרל"ו קענינסבערנ‬

‫מאיר ילבשו‬

‫מלבים‬

‫)הלנרנו‪ ,‬ה' מנחם בא חול‪-‬ו[‬

‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪•-‬‬

‫‪,‬‬

‫•‪-‬‬

‫"'‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תעדוה למדפיסי פירשו המלני"ם על נ"ך‬
‫&‪~.v‬‬

‫זז ~‬

‫‪,r! .lt1,",,1‬נ;‬

‫‪,-;jy‬‬

‫•‬

‫‪.#‬‬

‫~ ;‪~,, j-Q.'QJ ~ ~f"C‬‬

‫)‪'i'i‬‬

‫‪,‬א)‪~I/' <[iCYr,,,;r Y /‬‬

‫;‪(;)1‬‬

‫ר‪o‬ל ‪f,ql.J‬‬

‫)‪f".9/‬‬

‫‪ k‬ו&‪ Cj‬י‪(;1 Yf'l/'P' ~("::;6‬‬

‫‪<;;;1‬‬

‫‪.‬ן‪Y '?11,‬‬

‫'ץ‪oJ‬‬

‫‪I‬ן "'"~'"‪,.e , 1‬ן‪ "-"'~ YqJ fdJVI '.9, ':!fi ,,‬ק‬
‫‪ f/;U" ~ 19'('1 d </11.-0/‬ר'''' ‪ .'I,I‬ו‪. j"'!k W‬גר'‪WJ f'< )P',.,../ '-‬‬
‫‪t',‬ו ‪ 1'/‬כ‪ JJ- -y6‬ו; ‪) fJ,K..Q4!' (Y‬נ‪V‬ע‪J.s‬ס‪Q' -‬ךי‪-‬קן ‪? Y r;( j'4'P '-;'9Y‬י ~ ן‪ fJ,‬ןן‪!?f.‬ן‬
‫>‪r.‬‬

‫‪i‬‬

‫ו'';;‬

‫‪f‬‬

‫‪I‬‬

‫‪-‬‬

‫‪AI ,,1"<:/‬פ‪f,z/‬‬

‫‪O‬‬

‫‪/!J‬ק‪Cl o‬‬

‫» '‪CQ.? ;,.," ;,.,." <!j" <vi' f'C,," !-"'o<;) 'J-‬‬
‫‪J‬ן" ""?‪ -‬ן‪ .N!Y 0/ ,'3.",- fv6‬ן; ' ‪11' <.9. Q, f‬‬

‫"(?‪~~ !tJ 6i‬‬

‫'‪',,·j,'Y‬ו ‪"",J VI!9J‬‬
‫""‪'- 1‬י >‪ '''' P ~ rJ!?/Y hJ.;j‬ת?!‪IY/ f .‬ז ‪Ilrl{;p ".,/J2!D oV .. .{.‬‬
‫ת‪:‬כ' ‪r;;;./‬‬
‫;‪ r* Jj/,pl., 11/J'1. (Yl‬ו ‪fad ("D' '11 . r:; "I? ~ 'Hfr'''t! /"'" f' ~! …I"-‬‬
‫"‪; "oJ ~ QJII,v‬ע‪, )a' u,,f 4Jr 1'0' !; L‬‬
‫"‪/:,!",‬כ ;;‪O>"/.!>l", V' ~ t‬‬
‫‪;~ (fY'j-.J "'J!Jpw‬ן ‪Jjr'i) ar4~/‬ף‪/ ~,‬ו ‪' f‬‬
‫>‪l,hro‬ו‪, , .cu ,.‬נ;"כ;;‪/-‬‬
‫ץנ!;‪,‬‬
‫?ן?‪/./ -t?! ",l, ?,‬ו? ;‪~P w ~ ~ a4..,.V' ~I.1'u" … o·/.J.I ~ I.J‬ג )‪….‬‬
‫'‪" p//A‬‬

‫‪r‬‬

‫'‪f‬‬

‫‪oj6Y‬‬

‫‪dl,JO‬‬

‫‪VI -,-‬‬

‫‪,.‬‬

‫~‬

‫"ע‪.~"".:‬‬

‫‪i?19‬‬

‫~‬
‫‪~,‬‬
‫~"'"‬
‫‪~~~h‬‬
‫";‪~.t:.1. .;.‬‬
‫כאוסף‬

‫]הפקיר‬

‫הספרדה‬

‫שכזיון‪,‬‬

‫•‬

‫הלו‪M‬ימת ייישלים[‬

‫בועיה‬

‫הליות‬
‫מןיה‬
‫•‬

‫חיים‬

‫ימן‪j‬ןי‬

‫•‬

‫בדי‬

‫נח‬

‫אילזער‬

‫בניאים‬

‫ל‪m‬‬

‫דעלה‬

‫פסים‬

‫אלה‬

‫אייזענשטאט‬

‫יעקב‬

‫וכתובים‬
‫אם‬

‫שלשה‬

‫מיןאשרע‬

‫אייזענשטיין‬

‫להיות‬
‫לבדם‬

‫להם‬

‫אם‬

‫פטיבי‬

‫צדע‬

‫נפתלי‬

‫ומןיה‬

‫מביאליססאק‪.‬‬

‫למקנה‬

‫עם‬

‫השותפים הננידים‬

‫כי‬

‫מכרתי להם‬

‫להדפיס‬

‫הנויכ‬

‫ויתר‬

‫מפרשים‬

‫פשריי‬

‫העץו‬

‫עם‬

‫מנישעןירזע‬

‫הזכות בפירןשי‬

‫פירשוי‬

‫והזכות‬

‫חנימם‬

‫העצראג‬

‫ולשימפ‪,‬‬

‫בכל‬

‫הזה‬

‫אופו‬

‫יה'י‬

‫לע‬

‫ישצרן‬

‫בדים‬

‫דע‬

‫עשירם שנה ימום כלןת הדפיס היאשןן כרוןילם המה תלוק הפ'י בבאן בלח ןיעפית‬
‫‪.‬‬
‫סטעראטיף‬

‫לדהפיס‬

‫ממנן‬

‫כמה‬

‫פעימם‬

‫שיצרן‬

‫כלןת‬

‫דע‬

‫משך‬

‫כי‬

‫הםזו ‪i‬זנלי‪,‬‬

‫אז‬

‫תתזןר הזכית לידי או לבאי כחי יבכל מךש הזמן הביל הוא מכיר להם לובאי כתם‬
‫ככסף למא ארש סלקי ידיל כלמןאן ןמבלד שמתוקי המבליית איו רשות שלים אדם‬
‫להדפיס‬

‫פירויש‬

‫הביל‪.‬‬

‫וגם‬

‫מסרתי‬

‫בנזרת נתיש בל יירם אדם‬

‫לידכ‬

‫במצדות‬

‫וחתמתי‬

‫שעיק‬

‫האיסור‬
‫ג'‬

‫ויקום‬

‫את‬

‫לדים‬

‫ודי‬

‫בארור‬

‫מכבת‬

‫המועיל בייבא‬

‫‪r‬ןמלכותא‬

‫לדהפיס פירושי הגיל‪ .‬ןהדמפסי‬

‫משיג‬

‫לובג‬

‫ייהעו‬

‫ולהזית‬

‫הבני‬

‫דבזר‬

‫והמוכר‬

‫יהקונה‬

‫בזה‬

‫כבתית‬

‫לרא'י‬

‫שבס התלוג מןה‪'1‬ליב‪.‬‬

‫מאיי ‪I‬נ'לווו מלנ'‪II‬‬
‫•‬

‫‪51‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ;ור()‬

‫''' '"‪ l!'J> ~ 9‬תר‪:-‬ן{ "‬

‫‪.‬‬

‫‪,,,,~,r;J(,r‬‬

‫___‬

‫'•• ">‪,01‬‬

‫"‪"~ r; c:'JCj‬י<‪,‬‬

‫•‬

‫‪," ,.j~ y",(1/ r‬‬

‫•‪-‬‬

‫כ י"‪ "1J‬י‪r.‬‬

‫"'"~' "‪ t‬ח‪,_C.,r(; ,‬‬
‫‪/‬‬

‫(‬

‫"'‪{'. l‬‬

‫‪i‬‬

‫‪L‬‬

‫‪'/‬כ ‪ I :;;; -‬ת ~ ‪" .JV‬ו‪/,‬‬
‫‪I‬‬
‫ח ‪.‬‬
‫‪ J~ /.<j/,,‬כהן" ‪ W., f‬ת‪~ J~J .,‬‬

‫‪?,III‬‬

‫‪C‬‬
‫‪'/ ./' Jc‬‬

‫"‬

‫•‬

‫‪-';'/‬‬

‫~~‪$‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪(lPo/ -‬‬

‫ת •• ‪·,…‬‬

‫‪('p7‬‬

‫‪/", t‬‬

‫‪J‬‬

‫~"'‬

‫‪i?J‬‬

‫‪,‬‬

‫‪…‬‬

‫‪""L,‬‬

‫נ• "~"' ‪z.‬‬

‫"‪C '1:‬‬

‫זי ‪'V‬‬

‫‪'1‬‬

‫‪3f‬‬

‫·?‬

‫‪1‬‬
‫‪r:W‬‬

‫]הפקיי‬

‫תודתנן_‬
‫קזנלבובן‬

‫ב‬

‫‪N‬‬

‫למ‪n‬לק‪.‬ה‬

‫'‬

‫שעזר‬

‫כאוסף‬

‫לכתבי‬

‫"‬

‫אוסף‬

‫שבדוין‬

‫‪-‬‬

‫כהעתקת המכתבים‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪f‬‬

‫'‪,JI1'Y‬‬

‫‪I‬‬

‫‪.‬‬

‫;‪..J.‬‬

‫‪$‬‬

‫‪,‬‬

‫וסכדרוו‪,‬‬

‫"'‬

‫וו‬
‫‪1?;J‬‬
‫‪V -‬‬

‫‪-‬‬‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,"{14, '* ro CO‬‬

‫‪.‬‬
‫הספריה‬

‫‪.‬‬

‫'‪ / .‬ו!'‬
‫~~‪.I‬ן‬

‫‪I‬‬

‫'>('‪n. .‬‬

‫"'‬

‫‪,‬‬
‫‪ D‬ר!'‬
‫‪r‬‬
‫{‪ J t t‬יו ‪1 CJ‬‬

‫'‪L‬‬

‫‪c'-‬‬

‫~‬

‫!"<ן‪'.‬‬

‫_‪,‬‬
‫ו‪r> ",t‬‬

‫‪J, ' d"" ",/..,;r f‬ו· ‪,‬ו[ ‪-:lY'" ((;/.(,‬‬
‫‪jt.‬‬

‫‪c‬‬

‫~‬

‫‪'..‬רנ‬
‫"י;‬
‫‪c/‬‬

‫ח‪'r‬‬

‫~‬

‫‪ ,‬ז'‪-f‬נ‬
‫‪r l:‬ו ~‪'4.. /,./‬‬

‫‪""'.(!J‬‬

‫‪(?/‬‬

‫‪ 1.‬ו‪I·",r‬‬

‫‪f‬‬

‫‪-/" </1.‬‬
‫‪;jI,..<'1‬‬

‫‪) I'!' J t-< 1< 1‬‬
‫('‪1‬‬
‫‪' '-J‬יי ‪,1‬‬
‫(‪ /'I/r‬ן‪.-::‬‬

‫"‪,.,‬‬

‫‪p '.",‬‬

‫‪J‬‬

‫~‪~", 1‬ק‪#‬‬

‫‪J‬‬

‫"‪1‬‬

‫;‪';,.L.,‬‬
‫'ג‪fi‬‬
‫‪"""-‬‬

‫‪>>/,‬ד ‪,,,C '",‬‬

‫‪~~~~,G‬‬
‫‪,‬‬

‫‪"c. ~./1‬‬
‫) ‪-;(I"ffl‬‬

‫'‪f‬‬

‫[‬

‫•‪jJ.r‬‬

‫'‪f‬‬

‫•‬

‫'>‪:‬ף‪(i,f, ..,.,.("J‬‬

‫‪,., . . , ,‬‬

‫"כ'"" ‪:‬ו ‪~ 5' t‬‬

‫הלאןמית‬

‫נול‬

‫עזרתה‬

‫‪.‬‬

‫יר‪,‬שליס[‬

‫הנדיבה‪,‬‬

‫וכן‬

‫להרב‬

‫משה‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכתב לר' שלמה בובער‬
‫העתק‬

‫ב'‬

‫ביה‬

‫כרתיא‬

‫תמת‬

‫לשרם לשויה ל‪l' II‬‬
‫כתר העדמ לע‬

‫יבתחר· ‪..‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫שכעמוד‬

‫מהמקור‬

‫‪52‬‬

‫בקאטשער‬

‫•‬

‫תרב החירף החכם הלשם‬
‫מןיה‬

‫ראשי‬

‫לשמה‬

‫בובער ניו‬

‫מאו‬

‫קבלתי מככתו הקיר לשמחת לבבי‪ ,‬וששתי על הכשירה כי טהר ידזם ליסף אומץ‬
‫להוציא‬

‫תולעמה‬

‫לאור‬

‫תושפותיי והנחותיי‪.‬‬

‫הפסקתא‬
‫לא‬

‫ימי‬

‫יביך‬

‫כיי‬
‫כי‬

‫אשר‬
‫בזה‬

‫לא‬

‫יפ‪ V‬ל‬

‫שזפתה‬
‫רב‬

‫עיו‬

‫טוב‬

‫הדפוס‬

‫לבית‬

‫דע‬

‫ישראל‬

‫עם‬

‫עתה‪,‬‬

‫להם‬

‫להחזיר‬

‫באדה יקרה כזו‪ .‬זלפתוח גל נעלו ומיעיו חתרם‪ ,‬דילו בו השואבים מקור ןמכוע ולמצאו‬

‫יס ‪m‬‬

‫בן הבונםי‬

‫ןאמצא‬

‫ת יבאני פינה‬

‫הפסקתא‬

‫‪-‬‬

‫יבכר חשכחי‬

‫הלזו‪ ,‬והספיר זוטא‪.‬‬

‫לע זאת פעמים רבו‪.‬ת ימ יתן ישיעת‬

‫אשר חבלא‬

‫הליקיט‬

‫מהם‬

‫מאמירם‬

‫עדינו‬

‫ולא‬

‫מקומם איפוא‪ .‬יאם יחל בדפיס יטיב נא עידמ לשלוח הנדפס קןנטירסיס קונטסרים‬
‫עין חדואר אתד אדח על קרייצ יאשימה עיני עליו‪.‬‬
‫ןתשיאת‬

‫חן‬

‫לע‬

‫לן‬

‫בדנת‬

‫טלחח במכירת‬

‫לכן הטהןר‬

‫המגדי יכ תפיירז הדרו לע שני ריט אי ר זחןיב קימ‬

‫‪-‬‬

‫ספיו‪,‬‬

‫שנדת‬

‫ואעידו‬

‫אל‬

‫לחמיים קנופלעמאכער ‪,‬כו‬

‫לפ‪-‬ב יפעסט לשחתי בכר‪ .‬וכפ‪-‬ב ןפעסט בכר נמכח מהם לע הפיריז הראשוו‪ .‬ומעתה‬

‫ש‪m‬‬

‫יהןו קצב מחירם‬

‫מאד הייתי חפץ לראות‬

‫ב"כ כפי שכבת בכדדו יל‪.‬‬

‫שכבת‬

‫מה‬

‫החכם הדביל המפןאר ד"ר ילעילניק נ"י על אדוות חבויר‪ .‬ואם יוכל לשלוח יל הלעה‬
‫כי‬

‫הזה‬

‫אניני פה‪.‬‬

‫יהנני‬

‫ח"ש‬

‫באהבה‬

‫רבה‬

‫' ‪ j' j‬ו‬

‫תוםו‬

‫‪",,‬ם‬

‫םלנםי‬

‫•‬

‫זכרונות מפורים ראשון בקהלת בוקרסט‬
‫‪ …‬בשבת‬

‫ונכבדיס‬

‫כטערדת‬

‫פרריס‬

‫כשנה‬

‫לכיאתי‬

‫הראשונה‬

‫רביס מהמדינה ירסביס לפבי‪ ,‬כא מלאר אחד‬

‫מנחה‪,‬‬

‫ארגז‬

‫מכתכ‬

‫כתרב‬

‫קטן מהודר‪,‬‬

‫לאמר ‪:‬‬

‫נחנר‪,‬‬

‫וכתובר‬

‫רהאנורים‬

‫וכנןת לו‪t‬ונררבו‪,‬‬

‫פה‪,‬‬

‫אז‬

‫מחברת הנאררים‬

‫סרטן אחד וחתיכת בשר‬

‫המהלכים‬

‫ן‪.‬רמסיימם ו‪t‬שר לפניונ‪ ,‬ונשלוח‬

‫שמה‪,‬‬

‫זקני‬

‫חזיר‪,‬‬

‫והננו‬

‫האלה‪,‬‬

‫מברשלים‬

‫מתבכזים להקריב‬

‫מן‬

‫‪,‬נדיר מרקיריו‬

‫‪ ..‬ןכרונותיי‬

‫ה‪,‬יר‬

‫מהמלנו ‪ H‬ם‬

‫יר‪ K‬סיה‬

‫ויביאו‬

‫בידו‬

‫ומתובלים‪,‬‬

‫ר‪,‬מר‬

‫הסולחן‬

‫המ;יזנים‬

‫ומכידבו ‪.‬‬

‫ב"הלבנןן"‬

‫תרכ ‪ H‬ה‬

‫‪S3‬‬
‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יונה עמנואל‬

‫•‬

‫הערה לפירןטו הםלכימם על מהנו יקיר יל אפריםמ וכו'‬
‫ם'חש' המלב'"ם לב"ך שובים מפירושיי לחלק ההלכחי שבחורה‪.‬‬
‫'''ר'םב '‪ 1‬לחוהר בא המלב' יי ם להוכ"‪ ,‬אח הקשר ב'ן חורה שבכחב לחורה‬
‫שבעל םר‪ .‬בם'ויש לנב'אם' יכחובים עדמ המלב"יים ברשיח עצמו‪ .‬ס'ודות'י‬
‫לם'רוש'י לנ"ך מובא'ם בהקדמחו לספר ש'ע'ה‪ ,‬ע'ייש‪ ,‬בם'ווש לנ"‪,‬ן יכן‬
‫בפ'רוש ‪n‬ללק'ם הלא‪-‬הלכת"ם שבתורה‪ ,‬פ'רש המלב'יים את הםסיק באיםן‬
‫עצאמי‪ ,‬א"ם כ' ר ‪ t‬רל במקומוח רב'ם בעקבךח פיריש' חו"ל אי בעקביח פ'רוש‬
‫רב' צ'חק אברבנאל המוזכר בפ'ריש המלב'"ם בשם "פ" מהר'"א"‪,‬‬
‫מ‪,‬ריש מקור' כחב‬
‫שעשעו'ם כ' מף דבר'‬
‫גאם "'ה )ירמיהר לא‪,‬‬
‫שאחר'ך ב' ד~א לגבא'‪,‬‬
‫בא‪-‬להים ובמשה )שם‪,‬‬
‫כ"באור העניו" ממשו‬

‫‬‫‪,‬‬

‫המלב'"ם על הפסיק "הבן 'קיר ל‪ ,‬אפר'ם אם 'לד‬
‫בו זמר אזכרבו עוד על כן המי מע' לי רחם ארחמנו‬
‫יט(‪ .‬נ"באור המלות" כתב המלבי"ם שם ‪" :‬כל דיבור‬
‫כמו כ' דברבו בה' ובך )במדבר כא‪(, ,‬ז ו"בר העם‬
‫•‬
‫שם ‪(",‬ה ]כע'ן זה בפירוש המלבי" ם להושע א‪[, ,‬ב‬
‫המלבי"ס וז " ל ‪:‬‬

‫רןב‪'I" .‬ו ‪ -‬משיב להם ה' כי ש' הבדל בין דוחח ראשונ'ם‬
‫שהשיםב אל‪,‬ו '''ע שהואם א‪-‬לד ‪ t‬חי ועזוזו ונפלאיח '‪ ,1‬ובין עחה‪,‬‬
‫ו"ש הבדל ב ‪ r‬יק'ר ובין 'לד שעשועים‪ ,‬ילד שעשיעים היא ל>ד‬
‫הקטן שהגם שחיטא לפני אב '‪ ,1‬בכ"ז יאהבבו מפנ' שהוא ילד‬
‫•‬
‫קט! שהוא משחעשע בו‪ ,‬והבן יק'ו הוא הבן הגדול שי"ל מעלוח‬
‫רבית והוא 'קר מדצ מעלוח'ו‪ ,‬והוא אם 'חטא‪ ,‬בכ"ז יאהבבו‬
‫כ " ייזכיר מעלוח '‪ 1‬ו'קוו‪ ,‬והנה במצר'ם הגם שלא ה'ה לשיראל‬

‫•‬

‫אז שום מעלה ושלמוח‪'~ ,‬ה יומ'ם בע'ב'ו כ'לר שעשיע'ם‪ ,‬כמ"ש‬
‫כ' נעו שיראל ואיהבהו‪ ,‬ובה'וחם במדבר ובאץר 'שראל ב'מ'‬
‫קרם‪ ,‬ה'ו כבן 'קיו‪ ,‬כי ה '‪ 1‬ביב'הם בביאים ושרי קדש וחכמ'ם‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ואז אם חטאו זכר אח הצד'ק'ם שב'נהים ונשא עובם‪ ,‬אבל עחה‬

‫הבן יקיר לי י'"רםי הלא א ‪ r‬בו 'קר · וחש'ביח‪ ,‬יכן ה=ו! וה" ילד‬
‫עשושעי‪,‬ם הלא ' איבו 'דל כי כבו זקן בא ב'מים‪ ,‬ידמ‪.‬מארם"‬
‫מקבל>ם" הכן 'קיר לי פג!רםי כי סרי ררכי רכ זרכ "זכתר רער‪,‬‬
‫)כל דיובר שאח"‪ ,‬ב ' ‪ ,‬הוא לגבאי( שגם בעח שאדבר בר איזה‬
‫ילר שעשךעים‬
‫גנוח זכרר אזכר ערד מעליח '‪ 1‬מדצ שהרא קיר‪,‬‬
‫על כן הסו עסי לר שהימו מעי עליו רוהם "רחס‪:‬ר מצד שהרא‬
‫ילד קטן שאשחעשע בר‪ ,‬רא"כ א '‪ l‬חבקש שאעשה לך עחה‬
‫בפלאות רא'אהב ראחך כמר מימי קדם‪,‬‬

‫="‬

‫לפ' המלבי"ם כרנת הכב'א לימר שכעח‪ ,‬כאשר בב' ש'ואל היטאים‪ ,‬אין‬
‫עיד אפשרות שה' ' ‪ m‬ם על‪,,‬ם‪ ,‬כמי אב על בבי הקטן‪,‬‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על פיחש זה שי לדון‪ ,‬הן מצד הדקחק‪ ,‬הן מההשלכה ההלכתית שבפיחש‬
‫זה‪ .‬בסוף פשרח בהעלוחך מובא כמה פעמים הביטוי "דבר ב' ‪ ".‬שם גמאר‬
‫"וחדבר מרים יאהרן במשה" ‪ -‬וזה דיבור לגבאי‪ .‬אך בפסיק שלאחריו באמר‬

‫•‬
‫•‬

‫‬‫‪-‬‬

‫"ויאמרו הרק במשה דבר ה' הלא גם בני דבר" ‪ -‬וזה איבבו דיבור לבבאי‪.‬‬
‫וכן הלאה בפסיק ו "בחלום אדבר בי" וכן בפסוק ח "פה אל פה אדבר כי" ‪-‬‬
‫לשון דיביר של שבח‪ .‬ואילו בסיף הפסוק שיב לשין גבאי "ומדוע לא יראחם‬
‫לדבר בעבדי במשה‪ ".‬ערוד לשון שבח "בכ ‪ m‬ח מדיבר בך" )חהלים פז‪(. ,‬ג‬
‫פיחש זה של המלבי"ם מעורר גם בעיה הלכחיח‪ .‬כידוע מובא הפסיק הב"ל‬
‫בין שעחר פסיקי זכריבוח בחפלח מוסף של ראש השבה‪ .‬ישבה משבה מפירשח‬

‫)ראש השבה לב‪ ,‬א( ‪" :‬אין מזכירין מלכריח זכחבוח ושופרוח של פורעביח‪".‬‬
‫וכן בפסק להלכה‪ .‬הגמרא ביחבח שם דוגמאוח אחדוח כגון "יוזרנר כי בשר‬
‫המה‪ ".‬אמבם אין זה זכיחר של פורעביח ממש‪ ,‬אבל בכל זאח שי להמבע לומר‬
‫פסוק כזה‪ .‬אך לפי זה‪ ,‬אין להשחמש בפסיק "הבן יקיר לי אפרםי" וכר‪ ,‬שהרי‬
‫לפי המלבי"ם אין כאן זכירה לטובה אלא לשון חימה שאין לקיוח שהקב"ה‬
‫זיכיר אח אפרםי לטובה‪.‬‬

‫אמםנ מאצבו כבר כייצא‬
‫מב(‬

‫מפרש‬

‫את‬

‫בזך‪.‬‬

‫האברבבאל בפירשוו לחוכחה‬

‫הפסוק "וזכרחי את בריחי‬

‫עיקוב ‪…‬‬

‫)ויקרא כו‪,‬‬

‫והארץ אזכור"‪,‬‬

‫שאמבם‬

‫זרכר ה' זכות האבות‪ ,‬אבל "בם כן אזכיר הארץ העלבון שעשו לארץ הקחשה‬
‫בבטול השמטוח יהייבלוח ולכן כפי שורח הדין בהיוח זרנח האבוח בעדם‬
‫ועלבזן הארץ כגנדם יהיה מהמשפט שהאץר חעזב מהם וחירץ אח שבחוחהי‬

‫בהשמה מהם‪ ".‬פלי מהרי"א א'ן כאן זכיהר לטיבה ולכן שיבה כאן בעדי_‬
‫שהרי אומרים גם פסוק זה בעשרה פסיקי זכחבוח‪.‬‬

‫אך‬

‫אין כאן‬

‫קשוהי על‬

‫המרי"א‪ .‬כדיוע אזי אומרים בכל המקומוח וככל הארצוח אוחם פסוקים‪ .‬אצל‬
‫עדוח המזחר אין אומרםי הפסוק הב"ל "וזכרחי אח בריחי עיקוב" לוכן אזי‬
‫תדמה על מהךי"א שפירש את הפדסק הזה לגנאי‪ .‬אך פירןשן של המלבי"ם‬

‫צריך ערין‪ ,‬שהרי בכל קהלוח ישראל אומרים אח הפסוק "הבן קייר לי אפרים"‬
‫בין עשהר פסיקי זכירה‪ .‬כמו כן מסיימת ההפטרה של יום שבי של ראש השבה‬
‫בפסוק זה וגם זה מכוהי שחכמיבו ז"ל ראו כאן זכירה לטרבה‪.‬‬
‫כדיוע הקפדי המלבי"ם‬

‫‪,‬‬

‫לפרש‬

‫אח‬

‫כל‬

‫החב"ך‬

‫בהחאם להלכה שבחורה‬

‫שבעל פך‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬דחה אח פירשו )המיוחס "'שר(‪-‬ל על נחמהי י‪ ,‬לו‬
‫חשז"ל קבעו חריב ביכורםי לכל פירוח האילן‪ ,‬אפילו איבם משבעח ךןנ‪,‬יבים‪.‬‬
‫המלבי"ם העיר על זה "והוא חמהו" ואף הסחמך על הירושלמי‪ .‬פשרםר של‬
‫מקרא משמע אמנם כפישר"י שם‪ ,‬אבל המלכי"ם פישר ע"פ חורה שבעל פה‪.‬‬
‫]כומבן אזי הלסביר אח פישר"י ע"פ חדיושי הר"ן‪ ,‬חולין קכא‪ ,‬ב שאפשר‬
‫להביא פיריח אחרםי בחור עיוטר ביכירים‪ ,‬יכבר שגז בזה כא"ח[‪.‬‬
‫בכל איפן פיריש המלבי"ם על "הבן יקר לי" חשר הסבר‪ .‬יאילי סבר‬
‫שבחירח פסיקי מלכייח‪ ,‬זכריביח שויפריח מסיהר להבבח כל אחך‬
‫המלבי"ם‬
‫בכוובח הפסוקים שבצרובו לאומר‪.‬ם לפי זה אמר המלבי"ם פסקו אחר בקמום‬
‫הפסוק הנ"ל‪ .‬הודבר צריך ערין‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאיך הדליסהיימך‬

‫"הקשדה" של המלני"ם‬
‫רבי מאיר ליבוש מלבי"ם‬
‫בוקאשרט‬

‫לא שבע נחת ביושבו על כס הרבנרת בקהילת‬

‫‪1‬‬

‫עמדתו‬

‫)תרי"ח‪-‬תרכ"ד(‪,‬‬

‫נגד‬

‫התקיפה‬

‫הרפורמ‪:‬ו‪,‬‬

‫תנועת‬

‫גרמה‬

‫לחילוקי דעות בקהילה‪ ,‬המלבי"ם ערמ בראש המתנגדים להקמת ההיכל הכוראלי‬
‫בקהילה‪ ,‬בבנייתו התחילו המשכילים שנה אחת קודם ל בואו אל הקהילה‪,‬‬
‫המלב'י'ם אף ניסה למנוע הקמת בית ספר חדש‪ ,‬כמו כן מאין להעינות‬
‫להיראות מהנהלת הקהילה בענרני דת‪ .‬במריצת הזמו הלכו הדוחרת יסערו‪ ,‬הדהי‬
‫של הפשרה חדלו מלתחום תחומם בגבולותהי של הקהילה בלב‪.‬ך כתבי פלסתר‬
‫‪,‬ומאמרי‬

‫פורסמו‬

‫השמצה‬

‫מקומיים‬

‫בעיתונים‬

‫חוץ‪,‬‬

‫ובעיתונות‬

‫נפלגו‬

‫הדעות‬

‫ומתגנדי הרב לא היססו להתלונן אודותיו בפני השלטונות הרומניים‪ ,‬בשנת‬
‫תרכ"ב ) ‪ (1862‬עלה בדיי מתנגדיו לפטר אותו בעזרת משדר ‪.‬הפנים‪ ,‬חוגים‬
‫אלו אף הצעיו למלבי"ם לעזוב את הקהילה מרצונו הוטב‪ ,‬אד הוא סירב‬
‫למלא אחר זאת‪ ,‬המלבי"ם עצמו שהיר פני גופים שונים‪ ,‬ובהם חברת "כל‬
‫שיראל חבםיר" בפארזי‪ ,‬בבקשה לבטל רוע הגזיהר‪ ,‬אד מאמציו עול בתוהו‪,‬‬
‫השלטונות נענו לפניית מנהיגי הקהילה‪ ,‬ובשנת תרכ"ד )‪ (1864‬נעצר המלבי"ם‬
‫וגורש‬

‫ממקומו‪.‬‬

‫רבני אירופה נחלצו להגנת המלבי"ם‪ .‬על הפעילים בכד נימנה ר' אלהיו‬
‫גוטמאכר‪ ,‬רבה של גרידיזי ‪ '.‬בשנת תרכ"ד כתב אליו ר' יעקב צבי מקלנבורג‪,‬‬
‫רבה של קניגסברג • ‪:‬‬
‫ואורזת‬

‫הגאון‬

‫הגאב"ד‬

‫נ"י‪,‬‬

‫דבוקאערסס‬

‫את‬

‫ונתתי‬

‫עשיתי‬

‫שמי‬

‫אז‬

‫תחת‬

‫כאשר‬

‫מכתבו‪.‬‬

‫צוני‬

‫שולחתי‬

‫••‬

‫דידיי‬

‫כבוד‬

‫מ'‬

‫להגאון‬

‫•‬

‫••‬
‫‪1‬‬

‫תקאססח‪-‬ר"זב‪.‬‬
‫והמצוה‪,‬‬

‫ארצית‬

‫‪2‬ר ‪; 528-5‬‬

‫המקורית‬
‫חר‬

‫כיהן‬

‫כרב‬

‫החייס‪,‬‬

‫כקהליית‬
‫ונניי‪.‬ר‬

‫‪}t‬ינו‪:‬קילרפדהי‬

‫נדפט‪:‬ו‬

‫אודותין‬

‫יוד‪ K‬יקה‪,‬‬

‫הנזכרים‪ .‬המלבי"ם‬
‫בהמשנים‬

‫שונות‪,‬‬

‫דאה‬

‫עזמי‬

‫בה'ןבנון‪,‬‬

‫ובהן‬

‫כןד‬

‫שנה‬

‫ברקר ‪ IC‬שס‬

‫האינציקלופריה‬

‫‪,11‬‬

‫עףנ‬

‫העלה זכררבותיי‬
‫ב‬

‫ברומניה‪.‬‬
‫העברית‪,‬‬

‫לב‪,‬‬

‫ובביבליוגרפיה‬

‫‪,824‬‬

‫‪822‬‬

‫ונחבר‬
‫כרד‬

‫התירה‬

‫שלו‬

‫ב ‪ K‬ןסןביאןברפיה‬

‫עוני‬
‫בשגי‬

‫‪ …‬שנת יובל"'‪,‬‬

‫)תרכייה(‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫תקביי‪,‬ח‪-‬רלייה‪,‬‬
‫רבינו‬

‫‪3‬‬

‫בוטמכ‪,‬ר‬

‫צפנת פענח‪,‬‬

‫הוצאת‬

‫‪K"n‬‬

‫מכון‬

‫ירושלים‪,‬‬

‫תקמ"‪-,.‬תוכ"ה‪ .‬מחכו הס' הכ·תב ‪,‬הקבלה‪.‬‬
‫מס'‬

‫‪56‬‬

‫אלוהו‬

‫מחבר‬

‫הספריס‬

‫סיכת‬

‫‪,27‬‬

‫ס'‬

‫בתמוז‬

‫הםלכ"'ס חייו‬

‫ופעליו‬

‫'"ר‪ M‬גוטאמכו‪,‬‬

‫ובכלל‬

‫תרכ ‪ H‬י‪,‬‬

‫עמ'‬

‫‪,210‬‬

‫)יו‪,‬שלים (‪"',‬לש‪-‬ת‬
‫זה‬

‫המכתב‬

‫‬‫‪-‬‬

‫האמ‪,‬ו‪.‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשל"'ס‪,‬‬

‫וכמבוא‬

‫שכראש‬

‫הטפר‪,‬‬

‫המכתב ילהלן ניפס בהמגין~ שנה שמינית‬
‫יצויין‬

‫‪-‬‬

‫שלום‪,‬‬

‫וראה‬

‫ב‪ M‬חרובה‬

‫טפרו‬

‫חדוסי‬

‫כי‬

‫לא זיין‬

‫הוב‬

‫כלל‬

‫משה‬

‫מיאו‬

‫ישו‬

‫בספו‪: ,‬‬

‫את פעילותן האמווה של‬

‫‪•-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ש'דאל • ה'לדעסה"מעד בא"זעבשסארס " בבקשה ממבד שפ'בה‬
‫מכל עסק" עלסוק במצוה דבה זו ‪ '.‬וב'מ'ם האלה הגע"תב'‬
‫תשובה ממבו והורע"ב' בו כ' למען לא 'תאחד הרבד לא צ'ףד‬
‫לזה הדבב‪t‬כ' הדחוק‪t‬כ' כגון הבאב"ר ראלסובא '‪ .‬וו'דצבודג ‪ ,8‬דק‬
‫הקדוב אל‪,‬ו הגאב"ר רפעדסבודג ‪ •.‬ומ" בבוא חת'מת הסכמתו‬
‫אל ‪,‬ו" חש' מהדה 'כתוב בלשון צדפת אל חבדת "כל ש'דאל‬
‫חברים" לפאריז‪ ,‬יהתקוה בהגעת התןעלת בעה ‪". II‬ר‬

‫•‬

‫•‬

‫לא בותדו פדס‪t‬כ' בוספ‪t‬כ' ארדות פעולה זו‪ .‬בדם‪ ,‬על אף מדע"ס הדע"'ד'ת‬

‫•‬

‫בד' שקשד' תו‪ ",,‬בדקמו ב'ן המלב'יים לב'ן דב' עזדא'ל ה'לרסה"מד‪ ,‬אם‬
‫האמודה‪,‬‬

‫בעקבות הפע'לית‬

‫אף‬

‫או‬

‫לכן‪.‬‬

‫קורם‬

‫דב' עזד'אר"‬

‫בספד שו"ת‬

‫מצי"ם פ'דיש'ם לתודה ששמע המחבד "מפ' הדב דביקאדעסט '‪'''.‬‬
‫דימה כ' על מ"ת העדכתי של המל ב'ייס את ד"ע עשיה" להע" "הקדשה"‬
‫אשד בחקקה על כד'כה בטופס מפואד של פ'דיש המלב"ייס לספד תהל‪,‬ם‪,‬‬
‫ויאדשא תדל"ה‪ ,‬וזה שליבה ‪:‬‬
‫איגר‬

‫"ר"ו‬

‫בעגאבט‬

‫ג'טר‬

‫גיר‬

‫פערר'עגרט‬

‫ע"געד‬

‫רער‬

‫צו‬

‫"‬

‫ה"סן ייעלכד רע" גאבען רעס גלע"קעס יו"זל'ו ציברי'כען‬
‫פעדשסהעס רעם האכבעד'המטען ערלען וואהלטעטעד רעד‬
‫מעבשה"ט ז"בעד וואהלגעבאדען רעם העדדן דאבב'בעד עזד'אל‬
‫‪..‬‬

‫השם‬

‫היה מיכר‬

‫‪Israel‬‬

‫בסמות‬

‫לפיכר‬

‫לאך‪.‬‬

‫בהלכרשססאס‪,‬‬
‫‪'",(,‬כשח)‬

‫‪5‬‬

‫••‬

‫מאמוי ‪:‬‬
‫הערה‬

‫שייבה‬

‫בייאןנשס‪ K‬ס כהונגריה‪.‬‬

‫רכ ‪ II‬ם‪,‬‬

‫של‬

‫כרבה‬

‫מכתכו‬

‫זה‬

‫זה‬

‫קרוים‬

‫ליזחו‬

‫‪-‬‬

‫לזמותו‬

‫של‬

‫כיהן‬

‫קהילת‬

‫עזריאל‬

‫ר'‬

‫בשנת‬

‫‪ ..‬עזת‬

‫די"צ מקלנכוךנ‬

‫תרכ"ם‬

‫ד‬

‫די‬

‫יעקב‬

‫המיבהק‬
‫‪8‬‬

‫של‬

‫חק"פ‬

‫‪-‬‬

‫עזריאל‬

‫הלירסהיימר‪,‬‬

‫רבי‬

‫כפנקם‬

‫הכנסת‬

‫ביח‬

‫']'ט‬

‫נד‬

‫לא‬

‫תקב"‪–‬חתרלייב‪,‬‬

‫פנה‬

‫)להלן ‪('1 ''" :‬‬

‫לברלין‪,‬‬

‫וכרשא‬

‫בית‬

‫בה‬

‫וכיהן‬

‫המייש‬

‫כראג"‪,‬‬
‫עד‬

‫וכראש‬

‫פטירח‪-‬ו‪,‬‬

‫לרבניס‪.‬‬

‫בשבת‬

‫ה ‪ ..‬הקדשה"‪,‬‬

‫בברלין‪.‬‬
‫בשמר בארכיון‬

‫ארכיין זה במאמרי הנ"ל )ראה הערה ‪(, l‬‬
‫עסל~נבר‪,‬‬

‫כשנח‬

‫הלירסהתןנר‬

‫יסראל"‬

‫נכתבה בעח יישבי‬

‫של‬

‫אשר‬

‫אך‬

‫‪•1‬‬

‫בשניס‬

‫המובאת להלו‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫בשם‬

‫‪ n‬ם'"כךח‪,"",-‬‬

‫‪n‬‬

‫•‬

‫עמי‬

‫על‬

‫זויינה‬

‫רהא‬
‫טז‪,‬‬

‫ידי השלטונות‪,‬‬

‫הקפידן‬

‫כי היהוריס יקראי‬

‫ורק‬

‫מחבר‬

‫שהותיר‬

‫אחריי‬

‫"''‪.'1‬‬

‫ירהא‬

‫אודית‬

‫עמי פו‪.‬‬
‫שי"'ת‬

‫כבין‬

‫זייז‪,‬‬

‫ערון‬

‫לבר‪,‬‬

‫ועוו‪.‬‬

‫דבו‬

‫‪.,~.‬‬

‫רי יזחק ויב הליי במכרגר‪ ,‬תקס"‪–‬חתרלייס‪ .‬מחבר מלאכת שמים‪ ,‬מירה לזובחים‪ ,‬שויית‬
‫יז ;‪.‬לוי ועוז‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫רי‬

‫אבוהם‬

‫טמולא‬

‫בקשרים הזיקים‪,‬‬

‫העזר‬

‫בנימין‬

‫סופו‪,‬‬

‫רהא באונמרי הב'"ל‪ ,‬עמי עס‪.‬‬

‫‪ 10‬חלק‬

‫אבן‬

‫‪ 11‬ראה‬

‫לע פי מפתח הטמות‪ ,‬עמי‬

‫‪ 12‬כבראה ‪-s‬ל ‪:‬‬

‫תקעי‪.‬ד‪-‬תרליב‪.‬‬

‫מחבר‬

‫כתב‬

‫סופר‪,‬‬

‫ריי'‬

‫עמז‬

‫עמו‬

‫‪-‬‬

‫חושן‬

‫מטפם‪,‬‬

‫תל"אביב ‪"',.‬לשת‬
‫תקמה‪ ,‬בערכו‪.‬‬

‫'"ניגע‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב " י צור עוירגען‬

‫הלירשנוהיימער‬

‫עראיבבעואובג פאן‬

‫האונון‬

‫רנון‬

‫ראבנינער מלכי ‪/'. I/‬ם‬
‫נתרנום‪[:‬‬

‫עשיר ועתיר בכסים ראוי להיקוא אשר יירע להשתמש בחכמה בסגולות‬
‫בהן זכה למםורסם לחהילה‬
‫לבן עלהי הגומל חסרים כלל אבוש‬
‫כביי מעלחו‬
‫הרב עזראיל הליערשהיימער ב"י‬

‫‪-‬‬‫ב‬

‫לכזרון בצח מאח‬
‫הרב מלבי"ס‬

‫על הכוובה הרצויה‬
‫בילמדו התורה ובכיבשו‬
‫‪",‬ובבחיבה‬

‫הזאח‬

‫באמר‬

‫לפעמים‬

‫בצרק‪,‬‬

‫האןוו •‬

‫כי‬

‫בואה‬

‫שבי אבשים‪,‬‬

‫יםררו‬

‫אשי מעל אחיו‪ ,‬אחר הלך ליום השוק בעבור המסחר ‪ ,‬ואדח הלך לביח המרוש‬
‫לעסוק בחכמה‪ ,‬שהראשון הלך על יים השוק לעסוק בחכמר_ יהשבי הךל לביח‬
‫המדוש לעסוק במסחו‪ ,‬אם‬

‫יישקף מטרת פעולותיהן וחכלית כוובתן‪,‬‬

‫אם ילך הואשין לעסדק במסחר להביא טוף‬

‫לביתד‬

‫למען יוכל לעסוק‬

‫‪–‬‬

‫בתדרה‪ ,‬אז היהי עסק המסחר היא בעצמי עסק התדוה‪ ,‬כי המאמצםי המובילים‬
‫אל מטרת הרבר‪ ,‬כבו חישבו גם הם אל הדבר אשו יעזרו אליי‪ ,‬כמו שיחשב‬

‫הרומס כטיט‪ ,‬והדש כתכן כמו מרמבה‪ ,‬צלורך הכבין‪ ,‬שעיסק בבבין‪ ,‬הגם‬
‫שזה רק הכנה אל הבבין‪ ,‬ובדכל להמליץ זה כמ"ש )באבות פ"כ( טוב תווה‬
‫עם דרך ארץ‪ ,‬שיגעית שבהים משכחת עון‪ ,‬השעירד המםרשםי על לשון "עם‬
‫דוד ארץ ‪ ",‬שמווה היות התורה טםלה ‪ ,‬ולמ"ש יורה כי גם בעסקי במלאכתו‬
‫חהי' כדדבחד כדי שייכל לעסוק בחכמה‪ ,‬דכאוםן זה גם בעסקי כררך אץו ‪,‬‬
‫חישב אף הוא כעוסק בתורה ‪ ,‬דיגדי ויצלי אותי מעון‪ ,‬כדמ בנות עסקו בתוהר‪,‬‬
‫'‪.‬‬

‫המלב' ‪ H‬ם‬

‫היה‬

‫בין‬

‫נזולו‬

‫הירשנים‬

‫כדורו‪.‬‬

‫לפעמים‬

‫םג‬

‫החרדיס‬

‫ליבר‬

‫ה'‬

‫ל‪x‬‬

‫שב‪ J‬ו‬

‫נחח מדבריי‪ .‬שהרי אשי אמת היה אסר ל‪ H‬החניף ליאש‪ .‬כ ‪ It‬ן מוב" קם‪ ,‬פ‪ K‬חת מדרשותיו‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ורעד~‪ ,‬אשר ‪,‬לך לב'ת המדרש‪ ,‬וכוותנו להתחכם בתורה‪,‬‬

‫למען 'רו'ח ממון‬

‫בחכתמו להתעשר‪ ,‬באמר באמת‪ ,‬שעוסק במסחר כ' חכמתו מסחרתו‪ ,‬ותבובתו‬
‫מרכלותו הלתעשר בה‪,‬‬
‫‪.' ..‬כבר הזה'ר השם‪ ,‬על אופן זה ;‪r‬לשרע אשר הה' הראשה מעת צאת‬
‫•‪,‬‬

‫בב' ש'ראל ממצרם"‪ ,‬שהחעסק בדרך ארץ‪ ,‬להבח'ל ארצות גום" והמון לאומ'ם‪,‬‬
‫באמרו )י'~שע ('א "חזק ראמץ מאד כ' אחה חבח'ל אח העם הזה אח הארץ‬

‫•‬

‫אשר בשבעח' לאבוחם לחח להם‪ .‬רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשוח ככל‬
‫התוהר אשר רצך משה עבד'‪ ,‬אל תסור ממנו 'מ'ן ושמאל‪ ,‬למען חשכ'ל בכל‬
‫אשר חלך‪ ,‬אל 'מוש ספר החורה הזה מפד'‪ ,‬והג'ח בו 'ומם ול‪,‬לד‪ ,‬למען‬

‫חשמור לעשוח ככל הכחוב ב‪.‬ר כ' אז חצל"‪ ,‬אח דרכך ראז "‪'!'.‬כשח הזה'רו‬
‫תח'לה‪ ,‬על ח'זוק בדךר ארץ‪ ,‬בכבוש הארץ אשר חהה' על י'ו‪ ,‬רכמ"ש על‬

‫זה )בברכוח ל"ב ('ב ארבעה צר'כ'ס ח'זוק וכר' דרך אץר‪ ,‬כמ"ש חזק ראמץ‬
‫מאד כ' אתה תבח'ל וכר‪ '.‬אמנם אמר‪ ,‬בל תש'ם העסק בדךר אץר‪ ,‬דבר בדרש‬
‫לצוךר עצמו‪ ,‬לרשח משכבוח‪ ,‬ולבחול ארצות‪ ,‬לצורך הח'ם" הערב'‪!,‬ב ור'בו'‬
‫הקב'ב'ס והמותחח‪ ,‬אך 'ה'ה העסק בדךר ארץ‪ ,‬הכבה לבה אל שמ'רת התורה‬
‫ד'מ‪.‬צות‪ ,‬כ' ברבאך אל ארץ חמזח שם תוכל לק"ם את כל התוהר‪ ,‬בכל‬
‫פרט'ה‪ ,‬רכמ"ש לא ב'חן להס ארץ ש'ראל אלא ע"מ ש'שמרר תררה‪ ,‬שבאמר‬
‫ו'חן להם ארצות וכו' בעבור שש'מרו חוק"‪ ,‬ר"ל שע'" ארץ ש'ראל "כלו‬
‫לקיים מציית התלןוית בה וז"ש‪" ,‬וק חזק ראמץ מאד"‪ ,‬שהיהי ירושת הארץ‬
‫על הכובה כד' "לשמור לעשרת ככל התורה אשר צוך משה '‪''.‬דבע‬
‫רעתה הזה'רו על ההפוך‪ ,‬בל 'מצא כלבך שום מחשבת פ'גול בעת עסקך‬
‫בחורה‪ ,‬שאתה עוסק בחורה‪ ',‬כד' שחצל"‪ ,‬בדרךכ‪ ,‬שבזה אתה עושה תורתך מקרה‪,‬‬

‫•‬

‫ומלאכךת עצס‪ ,‬כב"ל‪ ,‬וזה רזה לא 'חק"ס בי'ך‪ ,‬ז"ש‪" ,‬אל חסור ממבו"‪ ,‬ה"בו‬
‫מן מטרת הכרבה הבכובה בשמ'רח החררד‪ ,‬ן'מ'" רשמאל" אל מחשבת פ'גול‬
‫שתחשוב שתעסוק בתוהר‪" ,‬למען תשכ'!' בכל אשר תלר'‪ :‬כעב'ן שאמרו כל‬
‫העוסק בחורה בכס'ו מצל'ח'ס לו‪ ,‬רק עשה בהפור‪ .‬ללמוד החררה‪ ,‬ע"מ‬
‫לעשות ולק"ם מצוות" ואז חצלח דרכר ממ'לא‪ ,‬וז"ש "לא 'שרמ ספר החורה‬
‫הזה מפד'" וכו' על הכובה‪" ,‬לעמן תשמור לעשות את כל הכתוב בו‪ ,‬כ' אז‬

‫תצל‪,‬ח דרכר" ממ'לא‪" ,‬ואז חשכ'ל'‪ :‬ר"ל אז חקרא באמח שאחה משכ'ל‬
‫•‬

‫בתררת ה‪ :‬כ' על אופן הראשון‪ ,‬ע‪tc‬נק הוא בדרר אץר לא במשרכלות כב"ל‪.‬‬
‫אךזרת‬

‫השלום‪,‬‬

‫‪,‬ירש ‪•'R‬‬

‫‪59‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הסכמה מאת המלכי"ם על תלמיי ירשולמי מסי כרכות‬

‫תול"ה •‬

‫עם פי' הו"ש סי"ילאו‪ ,‬מגנצא‬

‫די לשוחה אלי רבן מגלת ספד‪ ,‬ספר ריולשמי נדפס ביקי תפארת עפ'י' כבת‬
‫מאל‬

‫ישן‪.‬‬

‫מתוקנו‪,‬ת עתיקות‬

‫נוסחאןת‬

‫דביר‬

‫וישבות‪,‬‬

‫כדרבונןת‪,‬‬

‫חכמים‬

‫פיי‬

‫עמ‬

‫די‬
‫רחב‬

‫י'ן מין ובתגאוו ומחרי‪ ,‬לשמה יסילירן זיל מגלת עמןקןת מיב חישך ןובפענח לענימם‪.‬‬
‫יאיר‬

‫ואחרין‬

‫נתיב‬

‫ןובזןקקיס‪,‬ובאת‬

‫הערית‬

‫המוציא‬

‫יקרות‬

‫לאןר‬

‫נוצצןת‬

‫תלעימה‪,‬‬

‫וכחר שם סוב עולה עיב בהדרת‬

‫די לעהמאן ‪'''',‬נ נקראיס בשם‬

‫ומאירןת‪,‬‬

‫הרב‬

‫וחדושים‬

‫המוכתר‬

‫המאהיג‬

‫ונחוקנים‬

‫בכתר‬

‫תודה‬

‫קדרש מוהר·ר מארי בריא לעמלי שמו‬

‫נתיב‪ ,‬חו ‪-‬הנה‬

‫מאיי‬

‫צרופים‬

‫וחכובה‬

‫תורק שמן‬

‫מאירות עינים כשמש כצהירם‪,‬‬

‫הן ח'מה הבונים שוממות ארשזנים‪" ,‬רבוח ירושלים אשר לען בם קובשוניס‪ ,‬וחדויל‬
‫הסעיות כשו‬
‫ואין‬

‫פניהם‪,‬‬
‫כי‬

‫דורש‪,‬‬

‫זררבי ירושלים‬
‫פותר‬

‫איו‬

‫לא‬

‫כי‬

‫אבלות‬
‫פורש‪,‬‬

‫ביל באי‬

‫ואמר‬

‫מודע‬
‫שולן‬

‫סולן‬

‫בשעירהם‪,‬‬
‫הובסלה‬

‫מבקש‬

‫ואיך‬

‫בשערי ירושליס‬

‫יקאר לה דרך הדקיש‪ ,‬הולך דרך לא יתעו אוילים‪ ,‬יבזהר הרקיע יזהירן משכיליס‪.‬‬
‫ואחרי‬

‫קראתי‬
‫עם‬

‫ואייתי‬

‫מורו‬

‫לעיניס‪,‬‬

‫ארלית‬

‫ישולים ‪ 1‬ומי‬
‫ואין‬

‫את‬

‫נסתר‬

‫לבד זה‬

‫ראה‬

‫כסי‬

‫לי עיניס‬

‫הנני‬

‫אורות‬
‫אורי‬

‫לא‬

‫ניתן לפניכם‬

‫המאיר‬

‫לאץר‬

‫דציק‬

‫הדת יהאמינה‪,‬‬

‫חציו‬

‫כבגור‬

‫משכלי‬

‫יראיתי‬

‫אור‬

‫כפים‪,‬‬

‫יכיר‬

‫בכיר‪,‬‬

‫בפרץו לוגדר גדר ;‬

‫ובחנתי‬

‫ולקטתי‬

‫השמש‬

‫האיש‬

‫מחמתו‪.‬‬

‫המויל‬

‫ושניתי‪,‬‬
‫נשמי‬

‫בקרתי‬

‫את‬

‫הנלשח‬

‫עתה‬

‫השמש‬

‫האי'ע‬

‫הוא‬

‫דחש‬

‫וקללה‪.‬‬

‫נדוע‬

‫ברבות‬

‫ומאורות‬

‫מה אדיעד‬

‫מה‬

‫והוא‬

‫את‬

‫כחתו‬

‫תקפו‬

‫בת‬

‫עופל‬

‫החכמות והלמידום‪ ,‬יזיו‬

‫ומתוק‬

‫וטוב‬

‫לד‬

‫הבת‬

‫אדמה‬

‫יוצא‬

‫הברכה‬

‫מעשה‬

‫ותהד ידיו אמונה‪,‬‬

‫יבבל מעשהי כשדה‬

‫אלי‬

‫בצהרים‪,‬‬

‫הדום ברכה‬

‫ממסי‬

‫)עשית יכייל‬
‫בנרה‬

‫מאת‬

‫מתוד שחסידום היו‬
‫הי‪,‬‬

‫ברבה‬

‫שיא‬

‫לחוגי תושיה בכדו ישריפ‬

‫תורתם‬

‫ובגורתן‬

‫ציון‬

‫רב‬

‫מרבבית‬

‫ותדע‬

‫‪-‬‬

‫אלפי‬

‫ישראל‬

‫והקללה‬

‫כבר‬

‫בל‬

‫לע‬

‫נתנה בהר‬

‫משביר‪,‬‬
‫במלחמת‬

‫ימלדב‬

‫עלמדו‬

‫גם‬

‫בהויות‬

‫ול‬

‫תורתם מתי‬

‫ומלאבתן מבתרבת‪.‬‬
‫הטובה‬

‫מחופתי‬

‫לארש‬

‫דאביי ורבא יהתורה יהחבמה בלבי צמידום ובדברי חזיל )כרכות לכ‪ ,‬כ(‬

‫משתמרת‬

‫הדנפס‪,‬‬

‫ועתה ישא‬

‫אשר‬

‫יעבל לכל‬

‫שעה‬

‫בזה‬

‫ישמג‬

‫בגלו‬

‫רעהו‪ ,‬יכל מסיע אבני הדפסו לעשות כמתכינתו בלא רשותן‪ ,‬יעצב בם‪ ,‬והמחזיק בדיי‬
‫יבתרך‬

‫ותומכיי‬

‫מאישר‪.‬‬

‫‪.‬בוכת‬

‫והנני שולח תדועתי יברכתי‬

‫אהבה·‬

‫ידו אדר‬

‫לפיק‪,‬‬

‫מא"‬

‫•‬

‫ההסכמות‬

‫השונו‪-‬ת‬

‫של‬

‫המלבי"ם‬

‫הן‬

‫פרק‬

‫בפני‬

‫כאן‬

‫~זמו‪,‬‬

‫מובאה‬

‫לעו‪",‬‬

‫הסכמתו‬

‫מלכ‪I‬נ'‬

‫להוצאת‬

‫הירךשלמי מסכת ברכות ~ייפ כתב יד ישן ~ם פירוש הרב שלמה סיריליאו‪ ,‬ובמגורשי‬
‫ספרד‪ .‬זאת היתה ההרפסה הראשונה של פירוש הר"ש סיריליאו‪ .‬המי"ל הרב‬
‫להמן‬

‫ז"'ל הןסיף‬

‫לזה‬

‫פירוש‬

‫קזר‪,‬‬

‫מיאר‬

‫‪60‬‬

‫נתיב‪.‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,",‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫;‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫מאיר‬

‫•‬

‫~‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬

‫ד"ד‬

‫אבדהם‬

‫אבדהם סופד‬

‫•‬

‫בדיקת אשה על ידי רופא או טכנאי‬
‫!!שה‬

‫בדיקת‬

‫‪,‬‬‫כתב מרן הבית יוסף' בשם תשובות המיוחסות‬

‫והרמב"ן ‪'.‬‬

‫שאסור לבעל‬

‫למשש דומק אשתו בדה‪ ,‬ללא הבדל אם ש' שם רופאים אחרים או לא‪ ,‬אולם‬
‫אם המחלה מסוכבת‬

‫‪-‬‬

‫פיקדח‬

‫הבית‬

‫במש ;‬

‫ואין שם רופאים‪,‬‬
‫מדסיף‬

‫ידסף‬

‫אפשר‬

‫שאפשר‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫והבין מדבריו שמותר משום‬

‫לדמר‬

‫שהרמב"ן‬

‫הדלד‬

‫•‬

‫למי‬

‫שיטתד‬

‫הוא‪ ,‬דבגיעת בדה איבה אסורה אלא מדרבבן אבו להרמב"ם שסובר שבגיעת‬
‫עררה אסדרה מהתורה‪ ,‬כאן אף על פי שיש בו פיקדח בפש אפשר שאסור‬
‫משדם שזה בגדר של אביזרא דגילדי עריות וצ"ע‪ .‬אדום בשד"ע' פוסק הבית‬

‫יוסף ללא פקפדק ; אם בעלה רופא אסור למשש לה הדופק‪.‬‬

‫דזה לשדן הרמב"ם ;'‬

‫כל הבא על הערוה דרד אברים או חבק דבשק דרך‬

‫שגגעיה‬
‫משמע‬
‫בהחלט‬
‫‪:‬‬
‫יהושע‬
‫הפגי‬
‫זה‬
‫על‬
‫יאומר‬
‫ל‪,‬‬
‫זה לרקה עכ ‪ff‬‬
‫הרי‬
‫תאיה‬
‫•‬
‫)‪1‬‬

‫לבדה איבה אסירה מן התירה‪ ,‬ילא מצינן שיהא איסןר בגרעה‪ .‬בשםו ערוה‪,‬‬
‫ורק בבדה מבואר ברמב"ם' שלא יגע בה ; ושם כתב במפורש דהטעם משום‬
‫גזירה שלא יבוא לדבר עבירה‪ .‬ומדכח מזה‪ ,‬דנגיעה בנדה איבה אסורה מן‬
‫התדרה וכל שכן בשאר ערוית‪.‬‬
‫וכן‬

‫פוסק הש"ך'‬

‫אלא כשעדשה‬

‫דגם‬

‫כן דרך‬

‫רפואה‪ .‬וכן הוא‬

‫והרמב"ם‬

‫תאדה‬

‫ממשיך ;‬

‫‪m‬‬

‫אין‬

‫ביאה‬

‫יבה‬

‫ד‪,‬אורייתא‬

‫איסור‬

‫משאין‬

‫כן‬

‫כשבוגע‬

‫במישדש‬

‫בערוה‬

‫הדדפק‬

‫דרך‬

‫שמבהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים הדופק‬

‫של אשה אפרלו אשת איש או עכו ‪ II‬ם‪ ,‬אף על פי שיש רופאיס אחירם עכן ‪ II‬ם‪,‬‬

‫דכן עשוים‬

‫על‬

‫שאר מישושים‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫פי דרכי הרפואה‬

‫אמנם‬

‫מוסיף‬

‫הוא‬

‫שכשאין סכבה‪ ,‬אסור לבעל למשש הדופק של אשתו כשהיא בדה‪ .‬וכן במקום‬
‫אחר ‪ 8‬כיתב השן" שמנל מקום משמע דאף הרמב"ם וא קאמר אלא כשעושה‬
‫•‬

‫חבוק‬

‫ובשוק‬

‫דרך‬

‫ביאה‪,‬‬

‫חיבת‬

‫רראיה‬

‫מהאמוראים‬

‫שהיי‬

‫מחבקים‬

‫ימנשקים‬

‫לבבותיהם ואחיותהים‪ ,‬וכ"כ מהר''' ליואון‪ ,‬והסמ ג ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪II‬‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬רר‬

‫יו"ר‬

‫‪z‬‬

‫סרמן‬

‫קבז‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫יר"ד‬

‫סימן‬

‫‪4‬‬

‫הל'‬

‫‪5‬‬

‫שי ‪ It‬ת‬

‫קנ‪:‬ה‬

‫טימן‬

‫קצה‬

‫סע'‬

‫איסךךי‬

‫ביאה‬

‫ח"כ‬

‫סימן‬

‫מ‪.‬ד‬

‫יו‪t‬םורי‬

‫ביהא‬

‫פי"‪K‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫יו"ד סימן קוה‬

‫‪8‬‬

‫יו"ר סרמך קנז ס ‪ H‬ק י‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫ם"‪P‬‬

‫עוך‪.‬‬

‫יו‪.‬‬

‫פכ"‪K‬‬

‫הלו‬

‫לאויו‬

‫ר"ה‬

‫וכתב‬

‫)‪1‬‬

‫ה"א‪.‬‬

‫הי"ט‪.‬‬

‫‪.‬כ‬

‫קנר‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אמםנ תבית שמואל‬

‫‪10‬‬

‫בסגהדרין ‪: 11‬‬

‫השיג עליי מהגמ'‬

‫א"ר היודה מעשה‬

‫אנדם אחד שנתן ע'נ'ז באשה אחת זהעלה לבו ט'נא ובאו ישאלו לרופאים‬
‫ראמח א'ן לר תקנה עד שתבעל‪ ,‬אמדי חכמ'ם ימרת ארל תבעו לי ; תעמרד‬
‫לפנ'!' ערזמה ‪' -‬מרת ואל תעמדו לפניו ערומה ; תספר עמר מאחור' רג‪-‬דר ‪-‬‬

‫פל'ג' בה ו' בק"‪ !/‬בו אד"' ור' שמואל‬
‫הגדו‪.‬‬
‫יומת ולא תספו עמו מאחווי‬
‫•‬
‫• •‬
‫כר נחמני‪,‬‬

‫אמר‬

‫חד‬

‫אשי‬

‫אשת‬

‫היתה זחד‬

‫פגויה‬

‫אמר‬

‫היתה‪,‬‬

‫הרמב"ם‬

‫ע"כ‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫פסק להלכה שאפ'לו בפנזהי‪' ,‬מות ואל ד"בו עמה מאחויר הגדו‪, ,‬לכן וואש‬
‫אנר שבכל מקהו הלרמב"ם ש" א'סוד מהחוהו ; ארלם הדדב"ז" מחלק ומתדץ‬
‫שכאן החויל בא מחמת עב'וה ולפ'כ‪' ,‬מות ואל 'עבוו‪ ,‬אבל במש"שו הדופק‬
‫שלא בא החול' מחמת עב'וה‪ ,‬מותו‪.‬‬
‫וכותב‬

‫דדבוי הש"ז בחו'ם‪ ,‬וכן נוהג'ם שאשה ששי לה מכה‬

‫הכרתי ‪..‬‬

‫בבטנה כול מקרם תרופה‪ ,‬ררפא'ם ווא'ם ארתה וזר ודא' ג'לו' ערוית כמאמר‬

‫הגמ‪ :‬יומת ואל תעמוד עוומה ; אלא דוא' הנכון כמו שכתב הש"‪ ,‬דזהו‬

‫עיסק ‪.15‬‬

‫במלאכתי‬

‫זכז‬

‫דעת ‪; 19‬‬

‫כתב החוות‬

‫כתב‬

‫הסדרי‬

‫טהרה ‪,18‬‬

‫זכן מב'א הנווע‬

‫העצי‬

‫ביהדוה "'‬

‫לכןנתו ‪-1‬‬

‫שכבו פשט‬

‫והגר"א ‪,18‬‬
‫המנהג‬

‫וכן‬

‫כהש"ז‪.‬‬

‫זאם דביקת אשת אשי 'רתו או פחרת חמזר מאשתו נדה תלו' במחלוקת‬
‫הפוסקים‪.‬‬

‫טהוה‬

‫הסדו'‬

‫כיתב‬

‫‪21‬‬

‫שמה‬

‫שאסרו‬

‫מן‬

‫התזדה‬

‫משום‬

‫עווה‪,‬‬

‫קרבת‬

‫דואי חמור דיתר אשת אשי מאשתו נדה רא'ן ח'לוק בזה ב'ן לבו גס בה או‬
‫לא‪ .‬ארלם חולקים על‪,‬ר התררת שלמ'ם" ורמ‪.‬חצ'ת השקל ‪ ",‬ולדעתם אריל‬
‫הד'! ות'!' קל באשה אחרת מבאשתז נדר_ רכן משמע גם מהפנ' יהושע הנ"ל‪.‬‬
‫•‬

‫‪10‬‬
‫‪11‬‬

‫האעי‪r‬‬
‫עה‬

‫כ‬

‫סימן‬

‫ס"'ק‬

‫‪•M‬‬

‫'"ע ‪.II‬‬

‫~‪ 1‬הל' יס"י הח‪,‬רה פ"ה היי'וב‪.‬‬
‫‪ 13‬סימז ‪x‬לף עו )ח"ד ם‪,‬מן‬

‫' ‪14‬‬

‫טימן‬

‫סייק‬

‫קנה‬

‫ב‪• C‬‬

‫•·‬

‫ו‪.‬‬

‫‪ IS‬והמישג של יזהר בלמאכתו‬

‫קדרשין ‪:‬‬

‫כל וסעסקיר עם‬

‫ערסקי אגי מיצאדם םג באמייי שביב‪ 'S!' n‬ו ;ןו‪m‬נ‪1.‬ה בטיף‬

‫הגשים‬

‫לא יתייחד‬

‫עם‬

‫הגשים‬

‫‪-‬‬

‫ל"" אפילר‬

‫ארתר‬

‫שמתעסק‬

‫במל‪ K‬תכ בוסים וסהיה לבו לומר בעבידתיה טריד )רכן לשון הגמי בימ צ‪ K:‬ע ‪(.MH‬‬
‫‪1 6‬ן שם‬

‫ס"ק‬

‫כ‪.‬ן‬

‫‪17‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫שם‬

‫ם"ק‬

‫·‪19‬‬

‫וסם‬

‫בחידושים‬

‫‪20‬‬

‫כ‪•X‬‬

‫תני‪.K‬כ חיריד‬

‫‪21‬‬

‫יו ‪ H‬ד‬

‫‪22‬‬

‫שם‬

‫ם"ק‬

‫‪23‬‬

‫שם‬

‫"'סק‬

‫סימן‬

‫••‬

‫ם"ק‬

‫סדמן‬
‫קצה‬

‫יג‪.‬‬

‫•‬

‫קבב‪.‬‬
‫ס"ק‬

‫•‬

‫כר‪.‬‬
‫•‬

‫סו‪.‬‬

‫•‬

‫ב‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שםגיה' שה'א גדה מכלל‬

‫גם חשיב להזכ'ר מה שכתב המשגה ברירה ‪,.‬‬
‫ער"ת ה '‪ ,K‬יבתילית די'ן כילן בחזקת נדית הן שמ'ג'ע להן זסת‪.‬‬

‫יראה בדרכ' תשיבה" שכיתב בפשטית שכמה גדיל' הפיסק'ם הראשזג'ם‬
‫יהאחרינ'ם האר'כי בריאה דם מחמת תשמש' אם 'ש לסמיר על בד'קת‬
‫הריפא'ם שאימר'ם ש'ש לה מכה בצדד' הבטן‪ ,‬ילא עלה על דעת שים מיסק‬

‫‪,‬‬

‫אי אחד מגדיל‪ ,‬המחבר '‪ C‬שהאשה אסירה לשאיל לריפא ילעמיד לםנ'י ש'כג'ס‬
‫אצבעי באיתי מקים לבדיק משים ג'לי' ער'ית‪ .‬יכן מה שכתב ה ‪ U‬דע בי'‪,‬דה "'‬
‫על אשה שהריםא מכג'ס לה טבעת בתיר ה ‪ m‬ם ילא כתב כלל שש' א'סור‬

‫•‬

‫בדבר שיכניס‬

‫כ"ן‬

‫שא ‪r‬‬

‫הרן‪.‬פא‬

‫אשי‬

‫יהדרי‬

‫אי‬

‫איבך‬

‫הריםא יהאשה מכיינ'ם‬

‫יהודי‬

‫לשם‬

‫הטבעת‬

‫תאיה יינית‬

‫באיתי‬

‫רק‬

‫הוחםא באומגיתי ערסק‪ ,‬א'ן בזה שים חשש ג'לו' ער"ת ;‬
‫הבג יז צדין‬

‫מקום‪,‬‬

‫לצירר‬
‫וכן‬

‫ובע " כ‬

‫רפיאה‪,‬‬
‫כתב‬

‫גם‬

‫‪• Z7‬‬

‫וכמיבן‪ ,‬אל לני לשכיח שגם הרמ " א חילק על דעת המחבר‪ ,‬יכיתב " ‪:‬‬
‫ש ‪ U‬הג '‪ C‬ה'תר אם צר'כה אל'י דמשמש לה‪ ,‬כל שכן דמיתר למשש לה הדיםק‬

‫אם א'ן חםא אחר יצר'כה אל‪,‬י ןש' סכגה בחלק עכ " ל‪ ,‬יכן כיתב השד'‬
‫חמד ‪ , Z8‬וכן פסוקים מירא היראה של דורינו טב ‪ i‬רכן שמעתי מפל הראש"ל‬
‫הגר"ע ייסף של‪,‬ט"א שהמנהג ה'ןם כסברא זי ילא כמסק המחבר‪.‬‬
‫אילם הרבה גם תלי' על כל אדם אררם‪ ,‬בהרגשית'י‪ ,‬במחשבןת" יב ' ‪ i‬ח‪.‬‬

‫הגמ' מסםרת" על עילא כ' הי' את' מב' רב היה מגשק הלו לאחיותה' אב'‬
‫חדייהו‪ ,‬יאמרי לה אבי דיייהי ‪ ,‬יפליגא דזיהי "אדרייה ראמר עולא אפלי‪ ,‬שים‬

‫קירבה אסיר‪ .‬יכתב שם התוספית ‪":‬‬
‫שצד '‪P‬‬

‫הרהיר‬

‫הויא ה'ה 'ידע בעצמי שלא 'בא לי''‬

‫גמיר הה' כדאמר'גן בכתיבית" ררב אדה 'ר) אחא(‬

‫בר אהבה‬

‫מרכ'ב לה אכתס '‪ iT‬ימרק‪.‬ד א " ל רבנן אנן מהי למעבד הכ' ‪ ,‬א " ל א' דמאי‬

‫לכין כ' כשןרא לח" אר' לא‪ ,‬לא‪ .‬יכן כןתב התיספית בסיף קדיש ‪ ": r‬הכל‬

‫‪,‬‬

‫‪ 1.4‬או"'ח ‪ -‬טרמן עה ‪ '"tI‬ק '‪•1‬‬

‫‪25‬‬

‫יו"ר‬

‫סימן‬

‫‪:‬ו‪6.‬מהד·‪p‬‬
‫•‬

‫קנז‬

‫חיו'"‪,‬‬

‫‪27‬‬

‫'"פן‬

‫‪,‬ה~‬

‫&‪2‬‬

‫‪"',‬וי‬

‫סיונן‬

‫‪30‬‬

‫סעי‬

‫בםו‪x't‬‬
‫‪ 31‬שכת‬

‫‪, 32.‬יה‬
‫ננ יז‬

‫בההב‪,‬‬

‫וי‬

‫יכלה ארת יב‬

‫שי‪-‬ח גנ‪c‬רות משה‬

‫שי"ת שבם‬

‫סן ‪.‬‬

‫יספו‬

‫קזה‬

‫‪ 29‬מערכת חתו‬

‫ם"‪p‬‬

‫ח‪.‬‬

‫הא‪ . . ,‬ז ‪n‬‬

‫הלרי חיו·‪,‬‬

‫כרדד‬

‫חיבות‬

‫ה""‬
‫כ"'‬

‫קרינה‪.‬‬
‫סיסן‬

‫סדמן קמב‪,‬‬
‫י‬

‫)סבם‬

‫יך‬

‫;‬

‫וראה‬

‫קןבור‬

‫הלנה‬

‫םג במ‪" M‬ב‪I‬‬

‫על שבת‬

‫של‬

‫הרב‬

‫‪n‬‬

‫ב"'‬

‫סיונן‬

‫יז ‪ K‬ות‬

‫ד‬

‫;‬

‫שלמה אבינר שייס"!(‬

‫תסל"ן (‪.‬‬

‫יג '"‪•K,‬‬

‫ופייג ‪…‬‬
‫;וג‪,".‬‬

‫‪ 34‬פג דא 'ייה הכל ‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שמים‬

‫לשם‬

‫ועל זך‬

‫‪-‬‬

‫אנך סךמכים‬

‫השתא‬

‫שאנו‬

‫משתמשים‬

‫בנשים‪,‬‬

‫וראה‬

‫גם בריטב"א" שכךתב ‪ :‬וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו אם‬
‫ראךי לו לעשךת ה ‪ m‬קה לצירר עושה‪ ,‬ךאפילו להסתכל בבגדי צבעךנין של‬
‫אשה אסור‪ ,‬ןאם מכיר בעצמך שצירו נכנע ןכפוף לו‪ ,‬ואין מעלה טונא כלל‪,‬‬
‫מךתר לך להסתכל ךלדבר עם הערוה ולשאול שלךם אשת איש ; והיינו ההיא‬
‫דר' יךחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חישי אציר הרע‪ ,‬ן'ר אז‪.‬ני דנמקי להי‬
‫אמהתה‬

‫קיסר‪,‬‬

‫דבי‬

‫מרבבן‬

‫יכמה‬

‫ומשתער‬

‫בדהי‬

‫מטרןבייתא‪,‬‬

‫הנהו‬

‫ורב‬

‫אדא‬

‫בר אהבה דבקיט כלה אכתפיה ךרקדי בה ךלא חייש להרהורא מטעמא דאמרן‪,‬‬

‫אלא שאין ראךי הלקל בזה ‪.‬אלא לחסדי גדךל שמכיר ביצרו ךלא כל ת"ח‬
‫ברטחין ביצריהו כדחזינן כשמעתיו כל הגי עיבדדו דמייתי‪ .‬ראשרי מי שגיבר‬
‫על צירך ךעמלו ךאומגתן בתךרה‪ ",‬עכ"ל‪,‬‬
‫קול אוז‪.‬נרת‬

‫ךראה גם במעשה של אבא אומגא" שהיתה בת‬

‫לך שדלם‬

‫עלוי כל ירם ולאביי כל ערב שבת‪ ,‬ךשראלת הגמ‪ :‬ךמאי הוך עובדהי דאבא‬

‫אךמגא‪ ,‬רז‪.‬נתרצת ‪ :‬דכי הוה עבדי מילתא )כשההי מקיז דם לבגי אדם(‪ ,‬הךה‬
‫מחית גברי לחרד ךגשי לחרד )לצגיארתא(‪ ,‬ואית ליה ל בושא דאית ביה קרגא‬
‫)שההי תקוע בו הקרן שהוא מקיז בר‪ ,‬רלגשים הרי מלביש להי( כי הכי דלא‬
‫גיסתכל‪ .‬בה‪,‬‬

‫ובכל ז‪.‬נה שארמגו אין הבדל בין רופא לבין טכגאי לפי הכלל "שבמלאכתו‬
‫ד~א עוסק"‪ ,‬ךשמעתי מפי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שפשוט שמותר לגבר‬
‫ו!כתחילה ללמוד מקצךע כזה מכיון שזה גוגע למיקוח גמש‪ ,‬אךלם ברור שכל‬
‫אדם ציטרך להחליט לעצמך אם הוא יכול לעמךד בפגי יצרך‪ ,‬ובאמת לעבךד‬
‫לשם שמים ו ‪ .s‬ושמעתי מפל הגרל''' בויבירט שליט"א שטוב יעשה‪ :‬אם אפשר‪,‬‬
‫ששיא אשה לפגי שהוא מתחיל את הלימודים אך את העבודה במקצוע כזה‬
‫נדי שיהא תפ בסל·‪,‬‬

‫‪• 38‬‬

‫'‬

‫חיי‬

‫הלכה פסוקה בשולחן ערוך" שאשה שבעלה בעיר‬
‫עמה ממגי שאימת בעלה עליה‪ ,‬ומךסיף על זה הברכי‬

‫א‪r‬‬

‫חוששין להתיחיד‬

‫יוסף ‪: <0‬‬

‫אף מי שעסקו‬

‫עם הנשים‪ ,‬מותר להתעמק עמהן בבית שפתחו פתיח לרשית הרבםי יאין בך‬

‫עלמה ;‬

‫משים יחוד לכולי‬

‫וכן פוסק הציץ‬

‫אליעזר ‪",‬‬

‫יבספר דבר הלכה" מבאי מחלוקת הפוסקים אם מהגי בעלה בעיר כשהוא‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪ 35‬שם‬

‫‪36‬‬

‫‪-‬‬

‫תנונית‬

‫הראה‬
‫בא‬

‫לי‬

‫ע"ג‬

‫ד ‪ 3‬יראה קרזסויז‬

‫‪38‬‬

‫ראה‬

‫‪39‬‬

‫''"'עאה‬

‫‪40‬‬

‫שם‬

‫‪"',n 41‬‬
‫‪42‬‬

‫טלמן‬

‫בגובי‬

‫הברא''' ררל‪,‬ינכרב‬

‫''''שרו‬

‫שלים"ג‪t‬‬

‫שם‪,‬‬

‫פכ ע"א תוטי ז"ה‬

‫הכל‪.‬‬

‫שם‪,‬‬

‫טימן‬

‫בנ‬

‫סע'‬

‫‪.n‬‬

‫םקי ו‪,‬‬
‫טימן‬
‫ז‬

‫דס‬

‫וב‬

‫פייג‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ידוע איפזא‬

‫איבו‬

‫במצאח‪ ,‬ומסכם‬

‫היא‬

‫בשם‬

‫ששמע‬

‫שהקיל‬

‫התזו"א‬

‫כדעח‬

‫המקיל‪,‬ם ; זכו פסק התי'"א ‪".‬‬
‫ומה אם הדלח סגזהר אולם לא בעולה‪ ,‬האם זה בגדר פחת פחות או לא ן‬
‫כוחב הרשב"א« שהגח דלח איבה ‪I‬ז'זד עד שיהא ביח בעול‪ .‬אולם י'ב‪.‬ח‬

‫מאיר ‪..‬‬

‫•‬

‫איגר ‪ ., 8‬יכן פיסק גם הכביז צרין ‪,47‬‬

‫וז"ל‪: ,‬‬

‫•‪-‬‬

‫אוסר וכוחב שטעוח סופר בפלה בלשוו הרשב"א והסכים אחו רע"ק‬
‫‪I‬ז'ו‪,‬ד‬

‫א "‪ 1‬ו‬

‫במפחח‬

‫סגור‬

‫אולם גם רבינר ייבה‬

‫או‬

‫במבעול‬

‫‪I‬ז'וד‬

‫זהו‬

‫‪48‬‬

‫'כותב כהשרב"א‬

‫האמור‬

‫בחורה‪ ,‬וכו‬

‫שסקים גם המבי"ט" ‪ m‬רדב"ז ‪ ".‬גם מצאבו שהמהשר"ם" תולק על הביח‬
‫מאיר ורעק"‪ ,‬ומחיר ‪ ".‬וכו כחב הדבר הלכה ‪ ":‬מכל מקום בראה דברופא‬

‫אף בביחו כשהדלח סגורה ולא בעולה '~ד כפחח פח‪ ; m‬ועל אף שהגביו‬
‫צ "‪ 1‬ו ‪ ..‬כחב שלמרוח שבמקום שאסור להכבס דע שירצה הבמצא בתדר ‪-‬‬
‫יי ‪I‬ז'ו‪,‬ד כאו הדיו שובה כי איו ממש איסור להכבס אלא מבהג דרי את‪,‬‬
‫ושי כאלה שאיו מקפי'ים על כ‪,‬ן או תולה מקורב שבא ופרחח אח הדלח‬

‫ש‪:‬לאול את הרופא אף בעת שבודק אח החולה ‪N‬כ"ל‪.‬‬
‫"‪1‬תר מזה‪ ,‬הדובב משירים" מתיר אף כשהדלח בעולה‪ ,‬בחבאי שבבי הבית‬

‫גם שי להם מפתתזת ובכל עת שרוצים יכולים להכבס בלי שום הפרעה‪, ,‬אם‬
‫כו היר זה כפתח סחום ואיבו בעול‪ .‬וכו מסכם הצץי אליעזר ‪ ",‬שאפילו כשהדלח‬
‫בועלי‪ ,‬אם שי גם בי'י אשח הרופא או בי'י מי שהוא אתר מפחת לפחוח‬
‫הדלת בכל עח שירצו אזי אפילו אם לא במצאים כעח במקום‪ ,‬גם כו מספיק‬
‫כיד שלא יתשב ל‪I‬ז'וד‪.‬‬

‫‪ 43‬שי‪,‬רי כרכה‬

‫)הובא נדבר‬

‫אהע"'ז‬

‫הלכה‬

‫רבוסר"‪n‬‬

‫שם(‬

‫‪ n 44‬א'" טיפן אלף רנא‪ ,‬היבא םג ''''בנ סרר חאז"'ז‬

‫•‬

‫‪ 45‬שי"'ת‬

‫‪46‬‬

‫שם‬

‫מיפן‬

‫'""‪K‬‬

‫יסמן‬

‫ייסף‬

‫אימז‬

‫)להחי‪(K'",‬‬

‫סיפן וז‪,‬‬

‫טימן י‪' K‬ייה כתב הךשכ'"‪•K‬‬

‫ק‪.‬‬

‫ק‪,‬ן הובא‬

‫ב ‪n"D‬‬

‫םג‬

‫אה‪'",‬ז‬

‫טימן‬

‫ככ‬

‫‪P"O‬‬

‫ח‪.‬‬

‫‪ 47‬סיסן קלח‪.‬‬
‫‪ 48‬טםר‬
‫•‬

‫‪49‬‬

‫הורהג‪ c‬אות רלזר‪-‬לז‪.‬‬

‫חיא‬

‫טיפן‬

‫ר‪ C‬ז‪.‬‬

‫‪K"'n so‬‬

‫טיפז‬

‫קנח‪.‬‬

‫‪ 51‬ח"כ מפתחות להאע"'ז‬
‫‪ S2‬וראה‬

‫בוסו"'‪n‬‬
‫ג ‪K‬ף‪P‬‬

‫‪ s4‬סיטן‬

‫קלח‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫‪55‬‬

‫טיונן‬

‫טיפן‬

‫טיונן‬

‫ו‪:‬זי אליעזר‬
‫ונג‬

‫‪N ,‬ה‬

‫‪.‬ו‪,‬‬

‫‪, Mn‬‬

‫טיונן ונ‬

‫פכ"ב‪.‬‬

‫כתב‪.‬‬

‫כ‪.‬‬

‫‪''' 56‬ח טיונן ונ ם'ייב אייק ' ‪ l‬רראה םג במאמךו של הרב שלמה באינך שלים ‪ H‬א ב‪ K‬סי‪K‬‬
‫כו‪ ,‬ה חוב‪ K .",‬נייאר תשל"'ז(‪.‬‬

‫‪6s‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב משה צוריאל‬

‫תקוו הובדות לפי ובהר"ל‬
‫] ם ו ף [‬
‫‪4‬‬

‫רסת‬

‫דם‪M‬הבה ןהאתב‬

‫הנק'הי‬

‫כתב הומכ " ם כתחילת הלכות יסדרי התווה ‪ " :‬יסרר היסוךות רעמרך‬
‫החכמות רא לרעת שש' מצוי ואשו! רהרא המציא כל נמצא‪ …‬וכל הנמצאים‬
‫צויכים ול‪ ,‬וד‪.‬א כ " ה אינו צויך להם ולא לאחך מהם‪ .‬לפיכך אי! אמיתתו‬

‫כאמיתת אחד מהם‪ …‬יהיא שהתורה אומדת "איז עדר מלבדו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬איז‬
‫שום מצוי אמת מלכח כמותו" עכ"ל‪ .‬וכתכ על זה וכי חיים וולווי! ‪" :‬והרא‬
‫ממש כמשמעות שאי! ועד מלבדו יתכו‪,‬ך כלל כסום כחינה ונקודה פוטית‬
‫סבכל העולמות" )נפש חהיים שער ג‪(. ,‬ג"פ כלומר‪ ,‬ישנה רק מציאות מאתית‬
‫אחת בלבד )שזוהי הקב"ה( וכל השאר‪ ,‬שלמראה עינ' ‪ ,U‬איננו אלא מצאיות‬
‫דמומית‪ ,‬כלומר ‪ ,‬כל השאו איננו מציאות זנוכוחת‪ /‬אלא אפשר לה להימצא‬

‫ואפשו לה לא להימצא‪ ,‬ואמםנ כ! ‪ ,‬היתה תקופה שאלו דבוים לא ה'‪,1‬‬

‫ותהיה‬

‫שוב תקופה שייעלמו מ! המציאות‪ .‬אם כ! ‪ ,‬אי! לתת להם גושפנקא מלאה‬
‫של "מציאות " ‪ .‬נש'ה ז· ו היא מהפכנית ‪ ,‬כאשו אנו מחבוננים על כל היקום‬
‫שמטכיכנו ‪ ,‬וכא ש ו א ‪ U‬מתכוננים על טיכ מע ש ינו ותפקדינו במשך חיינו‪.‬‬
‫הדברים‬

‫הביראםי הועומקים‬

‫נייחד‪ ,‬הרי‬

‫הם‬

‫גם‬

‫כן‬

‫המ ש יטים‬

‫הניח ל ‪ u‬וכי חיים מכריטק זצ "ל ככמה מקומרת‪ .‬גם כא! ;‬
‫"‬

‫ביותר‪.‬‬

‫סיד‬

‫זה‬

‫כל תוי " ג מצררת‬

‫באי להביע אך יוק רעיין אחד‪ ,‬והוא ‪ :‬מציאית הבורא‪ .‬דבך זה במאך בקל " ח‬

‫פתחי חכמה )ומח " ל ( בדף ‪ 24‬ובדף ‪ .39‬כל פוטי המצררת כאר כדי לשנ! לנר‬
‫דייעה זו‪ ,‬כאשר כל פעולוחינו וכל דבורנו משועברים למשמעת עלוינה זו‪.‬‬
‫גכו כתכ "חוכות הלככרת"‪) ,‬שעו עבודת האלקים‪ ,‬פ"ד( שאי! שום תחום‬
‫"רדשת" בחייני‪ ,‬אלא או שהרבך חרבה עלינו לעשר‪-‬ת‪ ,‬אן חרבה להימנע‪ .‬כי‬
‫כל וגע ווגע א ‪ U‬נמצאםי חחח עול מלכות שמים‪ ,‬וחמורת אוחו מעשה‬
‫ושוח מוטל עלינו לעטוק במעשה חוכה המוטל על‪,‬נו‪ .‬פועם ככל הוריחנו קול‬
‫רעם אדיר של "אנוכי ה' ‪,.,".‬קלא וכחכ על כך וש " ו היוש בביאווו )שמות‬
‫כ( ‪ :‬האמת היסודית של ההויה היהידית אינה זו שאבי מאמדן במציאות הו‬
‫בכלל ‪ …‬אלא זו ‪ :‬הוא א"ל " שהאר בוא ויצו אוחי‪ .. .‬ועדיי! הוא ויצרי ומעצבי ‪,‬‬
‫גוצרי ומדריכי ומנהלי ‪ …‬שבל בשימה ובשימה ‪,‬כל רגע ירגע של הויחי‪ .. .‬עלי‬
‫להקדשי לעכודתו נלכד " עכ"ל‪,‬‬
‫האדמו"ר מטטרטי!‬

‫ז ‪" i‬ל ‪,‬‬

‫כעל מראות‬

‫הסולם‬

‫על‬

‫תקוני‬

‫זהו ‪,‬‬

‫המ ש לי‬

‫בזה משל המיב! לדוונר‪ .‬בכל צי ל ום י ש שלב ראשוני ) ‪,,‬נגטיב (" )משלל ( כו‬
‫כל מוצג שחרר מופיע כגרו! לכ!‪ ,‬רכל לב! מופיע שחוו‪ .‬המומחה יודע שבפיתךח‬
‫התצלום ) ‪ ,,‬פוזיטיב " ( יחהפכר היוצררת לאשוו!‪ .‬כ! בנמשל‪ ,‬בעוה " ז ‪ ,‬כל גכוא‬
‫גשמי ש' לו "מציאות " בחלל הצמצרם בו ה' מסחתו )ש'עיה מ"ה( מלד‪.‬פעי‪.‬‬
‫אבל זו האי רק דמח אחירת‪-‬עינים מלהכיו שה' מלרא כל הארץ ככודו‬
‫)כפשוטר !‬

‫‪-‬‬

‫על פי חגאי‪ ,‬אגרת הקודש פוק ‪(,‬ה"כ וליח אחר פנוי מינהי‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫••‬

‫‪=:‬‬

‫·•‬

‫‪•-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ' שחוב! כמכט האמח‪ ,‬בעזר על כך כמחשחכי שככל מקים ש'א! שם בגרא‬

‫גשמ'‪ ,‬שם ב'כר 'ותר מצא"וחו של בעל הב'ח‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬כ' כבר !'א מקים‬
‫לטעוח‪ .‬חוכן הן‪>r‬דוח הוא להמח'ש או'רה זי של הכרח נוכחוח הבורא ישל'טחו‬
‫הבלעד'ח גם כאשר ישנם יצורים גשמ"ם המבלבל‪,‬ם אח דעחנו מכד ומטשטשים‬
‫את היכרות מחשבותיבו‪ .‬עליבו לדעת כלב‪ ,‬ולא רק במלל שפתים‪ ,‬שה' לבדו‬
‫דא‪ ,‬והוא המננ‪ '/‬כל חוטי הח ‪ m‬שויות הוויחנו‪ ,‬והכל ממנו !"ע) שיחח‬
‫מלאכי השרח‪ ,‬לאדמו " ר מלובל‪,‬ן ‪ ,‬דף ‪ ,91‬וכן שומר אמונ'ם מ! הקדמו! '''ר‬

‫•‬

‫אירגס‪ ,‬םוף ויכוח‬

‫‪•–‬‬

‫‪'(.‬נש‬

‫"יסדר היסודות " הזה מתבמא בפי מהר ‪/‬ל כד ‪" :‬כי האהבה ששי לאדם‬
‫אל '''שה במה שהאדם מצד עצמו איבו דבר‪ ,‬רק מ! '''שה בא האדם ואל"‪,‬‬
‫האדם שב‪ ,‬כי הכל שב אל"‪ ,‬יחבןר‪ ,‬וא'! דבר זולחו‪ ,‬רק הש"ייח והוא אחד‬
‫וא'! זולתו ‪ …‬זד שאמר )בקר'אח שמע( 'ה" אחד"‪ ,‬שהוא 'חברד אחד ואין‬
‫זולחר ומצד שהוא 'חבךר אחד ואי! זולחו‪ ,‬הכל שב אל‪,‬ו ובזה בשמחי הוא‬
‫‪I‬‬

‫שב אל ''''שה' )בחיב ‪-2‬לם( נמצ'בו למדים כאו ביאור של חיכח "אחד " ‪.‬‬
‫לא שא'! ועד אל כמו ה‪ :‬אלא שאי! ככלל שום נמצא כעולם כלל חזו מה' ‪)!(.‬‬
‫יממשין מחר ‪ II‬ל ‪ :‬ומזה הצד נמצא האהבה )כלומר‪ ,‬כעת דוסבר איר ממשרי‬

‫הפסוק "ואהבח אח ה' (" ‪ …‬כי כל אהבה שיש !'ב האוהבים‪ ,‬אף שהם דבקש‬
‫זה בזה‪ ,‬מכל מקום ש" לכל אחד ואחד מציאוח בעצמו‪ .‬אבל האהבה אל‬
‫הש"י במה שהדאם שב רוחו ונפשו אל‪,‬ו לגמר'‪ ,‬עד שאי! לאדם מצא"וח‬
‫כעזמו‪ ,‬ובזד‪ ,‬הוא מחדבק לגמרי בו " )בחיב ‪-2‬לט(‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬האפשרות‬
‫החידיה לזכוח למציאוח מאתיח הוא כאשר מבטל שאר עביניו בכדי להדבק‬
‫במיצאות האמתיח שזוהי הקב " ה‪ .‬ומכאן יוצאת החולדה של ‪ -‬הנ"ל‪ ,‬ק"'ומ‬
‫של "לא יהיה לד אלהים אחרים על פני ‪ ",‬כלומר שלא חיגרר אחרי שום חאוה‬
‫או בטיה בפשיח‪ ,‬זולתי עבודח ה‪ :‬וכוחב מהר"ל ‪" :‬לכד ראוי >‪r‬ן>‪r‬ןש נמשד‬
‫האדם אחרי '''שה בכל חלק"' עד שאיו הטרה וסילוק מאחו‪ ,‬כי מאחר שאי!‬
‫הטרה וטילוק מאחו‪ ,‬כי מאחר שאין זולחו‪ ,‬איד יהן‪ >r‬סר מאחו ‪) " 1‬שם‪ ,‬דף ‪(.‬מ‬
‫•‬

‫•‬

‫וכזה מכואר טעם הקרכ ‪ U‬ח‪ ,‬שבקראו "עכודה"‪ .‬וזה לשובי ‪" :‬כי כאשר‬
‫מקירביו אל‪,‬ו קרכו )והוא בשחם ובאכד( מורה זה כי הכל שלו )כי רק כשרותו‬
‫של כעל 'העולם יכולנו לגשח להאכדי היצור ההוא( וכאשר הכל של‪,‬ו אם‬
‫כן אין זולתו‪ ,‬והוא יחברד אחד" )נחיכ ‪(. I‬זע‪-‬‬
‫וזהו הטעם של כרנ‪'/‬וח בזמו חפלח שמונה עשרה ‪" :‬כאשר מחקרב אל‬
‫המלד‪ ,‬כורע לנפ"‪ .,‬לפיךכ‪ ,‬קודם שמזכיר השם‪ ,‬שאז הוא קרוב אל ‪''',‬שה‬
‫יש לו לכרוע לפניו ולמסור נפשו אל ‪''',‬שה כי אדי בצן;‪ II‬טם ז ‪ i‬ש"י רשם‬
‫צםראית‪ ,‬כהל ם‪II‬כ! זולחו יתבר'ר' )בחיב‬

‫‪(. I‬ו‪-‬ק‬

‫"ואל נ‪'/‬לה על הדעת שהבמצאים הם דבר זולחו ‪ …‬אי! הדכר כד‪ .‬כי כל‬
‫הנמצאים שבש אליר באמחח מציאוחו וכל הנמצאים )הם( אפט זולחו‪,‬‬
‫ולפיכד נצטוה העלול בהקרבח הקרכו ‪ …‬כל עבי! הקרב ‪ U‬ח להורוח כי '''שה‬
‫יחדי בעולם ואפט זולחו" )גכו‪'-‬שטז(‪.‬‬
‫‪ffI‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫"דבר מה"ב הוא וברור שאי אפשר שיהיה דבר זולחו יחברן‪ ,‬ובז‪.‬ה‬
‫שהעולם נברא לעבוד הש'" היה כל העולם חלק גבוה ‪ ,‬ובזה יש מציאוח אל‬
‫העולם‪ ,‬כי בזה נחשב שאיו העולם יוצא )להחרחק( מו '‪'',‬שה כאשר גכואו‬
‫לעבודחו יחברן )אבוח כג( כלומו‪ ,‬אם רוצים אגו כקיום של איזה רב‪,‬ו זה‬

‫יבוא רק אמ נקשר אוחו לביצוע איזו"שהיא מצוה‪.‬‬
‫כי מה היא הגדרת "אמוגה" ! אמינה היא הדבקות בי יתברר מכל יכל ‪…‬‬
‫כי זהו עניו המאונה‪ ,‬שהוא י'צא מרשוח עצמו ולהיוח אל '''שה להדכק‬
‫בו" )נצח קלמ‪ ,‬ועדר ע"ו כזה גרברוח ה' דםים מג‪ ,‬קיז‪ ,‬קפא(‪ .‬והמעמיק‬
‫כרארי ביטוד גדול זה ‪ ,‬בעל כוחו יבוא ‪,,,‬ל ענוה‪ ,‬כחר כל המרוח המוכוח‪.‬‬

‫"‬

‫•‬

‫"‬

‫‪5‬‬

‫‪ II‬נרה‬

‫כמה גדלה מעלח החווה ‪ ,‬אבל לאין ערור יוחר היא מעלחה של הענוה‬
‫)לוזי מהר"ל‪ ,‬אג ‪ 4‬קלז על טמן מאמר חז"ל "מה שעשחה החמכה עמרה‬
‫לראשד‪ ,‬עשחה ענוה עקב לטולייחה" )יררשלמי שבח ‪(.‬א כי כלי חשמש'ו‬
‫של הקב"ה הם "כליס שבורםי" )זהר( והמדה הזאת היא "דמח הפשךטןת" )בתיב‬
‫‪2‬ק‪-‬ממ(‪.‬‬

‫"תדע‪ ,‬כי העביה היא הגד ‪ .‬רלה על כל הגדילית‪ ,‬כי בעל הענןה ' לא ירגדר‬
‫ולא '‪1‬גבל כלל‪ ,‬ודבר זה מורה על הפשיטות הגמור‪ ,‬שהוא פשוט‪ …‬דרבר זה‬
‫המעלה העלי'נה על הכל ‪ …‬מה שנרחן 'ה~ העגרה על הכל שהוא יחברן‬
‫שמגיח בשםלם"'‪ ,‬מרוה שהאו פשרט בחכליח הםשמרח" ‪ …‬רדכר זה רמה ‪ II‬צמ'ח )‪(1‬‬
‫אל ה' יחבךו " )נחיב ‪-2‬ב ( ‪ .‬נדמה שפיווש דבריו הרא כר ‪ :‬אי אפשר ליחט‬
‫ל‪',‬ח שום מדה‪ ,‬כי כרלם בעלי הרכבה‪ ,‬רממ>‪ 7‬א הם מרשגם"' אנרש"ם‪ .‬אבל‬
‫מדה זר‪ ,‬של חוטר איש '‪ 1‬ח ‪ ,‬של חרטר החרכזות ב ‪ i‬רכי עצמר‪ ,‬דבר זה הזא‬
‫הביגדו ' של הגשמיית‪ ,‬ימדה זו היא היחדיה שאפשר להתבטא נה אודית לה‪'.‬‬

‫רהירח‪ ,‬שכדי לזכוח לכחר ענרה ח"כ חאדם לשכרח מעלח עצמר )עצמירחר(‪,‬‬
‫יצוא‪ ,‬אדרבה‪ ,‬שבגלל מעלח החורה מאבד האדם דמח הפשיטוח )נחיכ ‪-2‬טו(‬
‫דרבר רה גורמ שאין לאותם חלמ"' חכמים בגים ח"ח )שם‪" (1"' ,‬דמה זאח‬
‫מכשלי כבי אדם גדולים וקמבם"'‪ ,‬ושומר גפשו ירחק ממהג" ‪(.‬םש)‬

‫סיכום מוירת םהזכ‪K‬ירם‬

‫‪-‬‬

‫י ‪ II‬ת הזכר"ל ‪ II‬ו טנזי ץרא ש'וחל‬

‫;‪.‬‬

‫יטור מפררטמ הרא בחכמח הקבלה שיש שיבוי מכרעי בין קדרשח אויר‬
‫של‬

‫אץר‬

‫החורה‬

‫ש'ראל‬

‫לאויר של חוץ‬

‫לארץ‪ ,‬רשיבוי‬

‫)עץ ח"מ חלק ב' דפים שכא‬

‫זה מאפשר‬

‫הבבח‬

‫בפחרוח‬

‫שכג וכן " סוכ הארץ" ר' בחן שפירא‬

‫דף מז( חה מפושר כזהר חלק א דף רכד ‪ :‬רכה‪ ,‬אדי אויר חוץ לארץ גררמ‬
‫לחנמיהמ "מגימא" )יעיזי מהשר "א על סגהרויו ‪.(.‬רכ כל ‪I‬ה נליל במאמר חז"ל‬
‫"אין חכמה כחכמח ארץ שיראל" )כראשיח רבה טז( " אוירא דארץ ישראל‬
‫מחכימ" )ככא בחרא קנח (‪ :‬וכמררש חהלימ ק"ה " מכקש אחה לראוח פבי‬
‫שכיבה בעןלם הזה עסוק בתירה "'''אב ‪..‬‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכז מאר המגרי לרבי ירסף קאח · לעלרח חשי מהר לא " ' )הקדמה למגרי‬
‫משירםי( ‪ ,‬לכו צ'‪ m‬אלהיר הנביא להאר " ' ז"ל לעלרח לא ' " ) שבחי האר"' ז"ל‪,‬‬
‫דפרס רררשה חרל"ה ‪ ,‬דף ‪ (17‬רלכו צירה המגרי לרמח"ל לעלרח ‪"',‬אל אחרי‬
‫שהשדבע בעל כרחר לא לעסרק בקכלה בחר"ל‬

‫•‬

‫)אגררת רמח"ל‪ ,‬רעג(‪ .‬רמרבא‬

‫בגלויו רבי שלמה איגר לשר"ע יר"ד קפ"א דעיקר קוים אזהחחהים של‬
‫המקרבלים הרא רק בא"י‪ ,‬זה מרבו במיחד לפי דברי הרמב " ו בריקרא יח פסקר‬

‫כה‪ ,‬ררעי דיתו סוש' ‪ v‬יובים '" ‪ ,18‬שעיקו נחינח כל המצררח היחה למעו‬
‫קוימם בא " י ‪ ,‬כל שכו שהבנחו ש ל המרצרח שיאר פרי רק בא " י‪.‬‬

‫•‬

‫ארי זכה המהר"ל בו חרץ לאץר ‪ ,‬לפענח צפרנרח סודרח החרהר במדה כה‬
‫גחלה רנחשה ! דרמה שהחשרבה לגר ‪ :‬בכחרברח ע"ה ‪ …‬אחד הנרלד בה ראחד‬
‫המצפה לרארחה"‪ .‬גלרמר‪ ,‬המחגעגע לעלרח לא"י שי בו כבר הבינח א"י‬
‫)כמבראו בסםוי אדמר"ו מברסלב(‪ .‬נעגרעים אלו עולים רבקרעים רמנצנצים פה‬
‫רשם בספוי מהו"ל ‪ .. ,‬רוישבים אנחנר באפילה ‪ ,‬כי איו מאיר לפנינו‪ m .‬רא יחבךר‬
‫בחרמוי רבודב חסדוי ויצאינו מאפילה הדאח דיאיר לנר נח לפני ‪ ,‬הלבאיני אל‬
‫אץר החיים רלא אביט עדר אל עמל שרא אשו הוא בקצח מידנרח אלר )נחצ‪-‬‬
‫קנט( "‪-‬יהיא יזכינו להעלות ינן שמה לראית בבגינה ותפארתה" ) גיר‬

‫‪ -‬סיף‬

‫רימלא )השם( החובה לבנרח עיו קדשר רמנדל‬

‫וציא( ‪ ..‬ורמי ‪ …‬שי להו מגדל ‪…‬‬
‫דרד זע ערלם" )גרו ‪ -‬סרף רשילח(‪.‬‬

‫המחברנו בקדרשח ארץ ישואל מרכיח ששי לי חלק בה‪ .‬כחב מהו"ל ‪.. :‬אם‬
‫ההי האץר לשיראל מקרם טבעי יהיא משחרקקים אל הארץ היה נשאו · זה‬
‫נצחי‪ .‬אבל היה כאז ההפיר שבכר בכהי של חינם רלא וצר לבא אל האץר ‪.‬‬
‫לךס מרהר זה שאיו הארץ מקום טבעי לשיואל דלכר לא הוי נשאוםי שם ‪-‬‬
‫•‬

‫)נצח גג(‪.‬‬

‫על סמר מאמו ‪..‬שאיו חררה כחרוח א"י" )בואשיח ובה זכ"ד( הסביר‬
‫מהו"ל ‪..‬הא לו רהא להר" )קידרשיו ל (‪ :‬מדרע בא'" ‪ ..‬ילמרד חורה ואח"כ שיא‬
‫אשה" כי '''אב שהיא ארץ הדקישה שם ההי התררה יותר מן בני בכל י‪-‬שם היה‬

‫•‬

‫•‬

‫מחמריםי בחרהר כי עיקו החורה ההי בא " י שד" ילמד חרהר רחא"כ שיא אשה‬
‫כי חוהר דאח חההי מגו עליר רהיו בטרחםי כאשר לידמ חורה בחמרירח לא‬
‫היהי שולט בר ציו הוע ‪ ,‬אבל בבבל שלא ההי ש ם כל נר החרהר בחמרירח ‪,‬‬
‫שי חלשד שהיהי גמהר בו ציו הרע‪ ,‬רבהדאי אמוינו מפני מה חלמריי חכמ'‪Q‬‬
‫שבבבל מצרינםי )כבנדי פאו( ! מפני שאינם בני חורה )שבח קמה(‪ ,‬כי לא‬
‫ההי כל כך מחמדרים בחררה רבלאר הכי נם כז היה מבטלים מלימוד‪ .‬שלהם‬
‫)אגדוח ‪2‬ק‪-‬לג(‪ .‬ערל המעשה הנררא בנדרים כ"כ כחב ‪ .. :‬מפני · כי ‪.‬אי‪:‬זו‬
‫דא"י‬

‫שהרא‬

‫ממוצע‬

‫וממרדג‪,‬‬

‫מפני כך‬

‫החכמם'‬

‫שבה‬

‫ממרצעים‬

‫בהנחה‬

‫•‬
‫רכהשקט‬

‫‪.‬‬

‫אבל בבל האי ויצאת חץר למידרג רמםני גד הם נרטים אל הגעס " ) אגדרח ‪3‬מק‪-‬ג( ‪.‬‬
‫המעלה של א " י האי במיצוע ‪ ..‬רדבר שהרא באמצע מרוחק ממנר הדבוםי‬
‫אשו הם נריסם אל הקצררח )אדגרח ‪( l‬ה‪ :>-‬רלגו בנימיו הדצקי לא ההי נוטה‬
‫חרץ ליושו כי ההי חלקר ביח המקדש שההי באמעצ הערלם )שם ‪ ,‬לב( רחדע‬
‫כי המדבח רארי לכפוה כי המדבח הוא עומד באמצע‬

‫הערלם ‪…‬‬

‫כי האדם נבוא‬

‫·‪69‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מן רןנ‪'.‬רצע ‪m‬שדי'ף ושבב'ל כר ר ‪ t‬א מסולק מהחטא‪ ,‬כ' החטא הוא שדיצא אל‬

‫חוץ מהש'וו' ‪ .. ,‬זמפג' '''אש באמצע העולם לכר הקבור '''אב כא'לו קבור‬
‫תחת המזבח שהוא מקום מצ"ער והוא מסלק החטא ‪ …‬וזה עצמו מה שאמרו‬
‫כל רהר '''אב שח' בלא עון" )שם‪ ,‬קסד(‪'" .‬רשול'ם '''אז הקדישה הם על‬
‫השדיי' יעל הדישר ילכר נטלי החכמה" )אגדית ‪-2‬קמו( "זכאשר היא דר '''אב‬
‫אדמה קחשה‪ ,‬ובזה מקדש גס כן האדמה שלו שהא" כגפוי‪ ,‬והגיף של אדם‬
‫)הראשין( נבאר מהארמה של א '' ' )זמךצ זה( ש' לו הבנה לעולם הבא " )נח'ב‬
‫‪(.‬ו‪-‬כ!ו‬

‫ובאבות ‪ )-‬רמה( בא"ר מהר"ל ש"כות ג חיארם ‪:‬‬
‫הקרישה‬

‫וארץ‬

‫הח"ם‬

‫וק‪-‬מ‬

‫רבנת'ב‬

‫ביאר‬

‫אץר‬

‫בטו"ם‬

‫ארץ ש'ראל‪ ,‬ארץ‬
‫חרמה‬

‫טובה‬

‫ורחבה‬

‫‪.,‬‬

‫‪i-.‬‬

‫זבגבורוח דף קד אחר' שב'אר ג' שבח'ם שהגד'ר הפ'לוסוף ערב‪ ,‬טוב ימער'ל‪,‬‬
‫דג‪.‬ד'ר אץר חרמה )ערב(‪ ,‬טובה )טיב(‪ ,‬רחבה )מיע'ל(‪" ,‬ילפ' זה מה שאנחנו‬
‫אומר'ם ארץ חמדה ‪ …‬זו חמדח הע'ן ‪ …‬למה לא זכר )החורה( רק ארץ טובה‬
‫ן ‪ m‬בה )דבר'ם ח ‪ (7‬הטעם הוא שמים שש' חמדה גם כן לשאר ארצות )דבר'ם‬
‫ערב‪t‬נ"(‪ .‬ואמר שע‪-‬לה אוחם אל אץר טובה ורחבה שזה לא נמצא בשום אץר‬
‫פרט לאץר ש'ארל‪ ,‬אבל בברכת המזון אנחנו אומך‪t‬נ" את כל הברכית שש'‬
‫לאץר כ' אנחנו אומר‪t‬נ" שהארץ א'גה חסירה דבר‪.‬‬
‫"זבת חלב ודבש כ' החלב טבעו קר‪ ,‬יהדבש חם בטבען‪ m ,‬ם הפכ'ס‪.‬‬
‫לומר‪ ,‬כ' לא תחסר כל בה‪ .‬שאף הדברים שהם הפכ‪t‬נ" נמצא באץר ברבו' מאד‪.‬‬
‫ושאר ארציח‪ ,‬אם ד ‪ t‬א מוכן לדבר ‪r‬זאה א'גו מוכן להפכו‪ .‬ובאץר א'ני כך‪ ,‬רק‬
‫הכל האו ברבו'‪ ,‬יאף כ' הם הפכיס" )גבוק‪-‬ד(‪.‬‬
‫•‬
‫ונסי‪t‬נ" רבבר' המר"ל ‪ ,‬שהתבשרנו שדג‪.‬לות לא תיכל להמשך ללא‪-‬סוף‪.‬‬
‫"כי הוא יתבךר‬

‫מסדר המצא"ות ‪,‬‬

‫‪' 11‬‬

‫אפשר ש'בא‬

‫מאתו דבר‬

‫דיצא‬

‫מן‬

‫הסדך ‪,‬‬

‫כ' אם לפ' שעה במקרה החטא‪ ,‬שאין זה נקרא 'ציאה מן סדר המציאות‪ ,‬דבך‬

‫שהוא עונש לשעה אחח ‪ …‬וכמי כן הפתור אינו דבר טבע'‪ ,‬וכמו שחוזר כל‬
‫דבר רובו על מוקמו‪ ,‬כך חיזרים החלק‪t‬נ" המפוזר‪t‬נ" והנפרד‪t‬נ" להדיתם כלל‬
‫אחה ידבר זה מבואר לכל אדם אשר היא בן דעח" )נצח ‪(.‬יס‪-‬‬
‫וכמו שהחירבן מחאור בש"ס בג' מקימוח‪ ,‬ירשרל‪t‬נ"‪ ,‬טור מלכא וביחר ‪,‬‬
‫המחדיס‪t‬נ" לימ!"‪ ,‬שמאל ואמצע‪ ,‬כן הברכה תבוא בחזרת עטרה לש‪'1‬נה בברכות‬
‫נטע‪-‬ה‪ ,‬ברכית אוכלוס!"‪ ,‬יברכת בנין בתים )נצכ‪-‬חד ואליך( ורהבר‪t‬נ" הוזכרו‬
‫שרב כהמלך דב‪.‬אולה המתאור ע"י תלמדי הגר"א בספר "קיל התוך" ס"ק ע"ג‪.‬‬
‫ויתר‬
‫כחוב ב‪!.!t‬‬

‫רבר'‬

‫מהר"ל‪,‬‬

‫בספרדי‪.‬‬

‫הלא‬

‫ממה‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪70‬‬

‫הרבה‬

‫יוחר‬

‫שקראתי‬

‫•‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לפניכס‪,‬‬

‫>‬

‫‬‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫שמעיו בלרג‬

‫•‬

‫היחס בין גובה הסוכה לאורכה ורוחבה‬

‫)הערן‪n‬‬

‫•‬

‫למאמרן של ד"ר ש' אדלר (ל"‪,‬‬

‫ב"המעין" תשרי חשנ"ו הצעי ד"ר ש' א‪.‬דלר ז"ל הסבר מתמטי לגמרא‬

‫•‬

‫כמס' סוכה כדף ‪:.‬כ מטרתו היתה להסכיר את שיטת רכ )אילכא דר' זיאר(‬
‫שדע ‪ 20‬אמה אדם יישכ כצל סוכה‪ ,‬אם אוךר הסוכה האי ‪ 4‬אמות‪ … " ,‬אכל‬
‫שי בה ייתר מ ‪ 4-‬אמות‪ ,‬אפליו למעלה מ ‪ 20-‬אמה כשיהר‪ .‬כמאו‪ ,‬כ'ר זירא‬
‫דאמר מושם צל הוא‪ ,‬וכיור דרוחיא איכא צל סוכה'!‬

‫שאלתו הבסיסית של ד"ר אדלר ז"ל היתה ‪" -‬הלא ההכדל אם אדם‬
‫יושכ כצל סוכה או בצל דפנות אינו תלוי לא רק בגוכה הדפנות אלא ככהמ‬

‫אחרםי ‪" …‬‬

‫גורמים‬

‫)כגוו‬

‫גאיוגרפי‬

‫רוחכ‬

‫ותקופת‬

‫השנה(‪.‬‬

‫אדלר‬

‫ד"ר‬

‫עךר‬

‫חשכונות של אורכי צל במקומות וזמנםי שונםי ומצ'א כי בירושלים בתקופת‬

‫תמת אורך הצל של דופו סוכה בגובה של ‪ 20‬אמה ואוךר של ‪ 4‬אמות הנו‬

‫‪ 3.05‬אמה‪ .‬כך נמצא שויבם תכי אחך של השנה )תקופת תמוז( נשאר עדייו‬
‫קטע קטו כאוךר של כאמה אחת שד~א צל סכך ולא צל דפנות ועידיו נמצא‬
‫הסוכד‪.‬‬

‫בתןו‬

‫מצייו ד"ר‬

‫אמנם‬

‫א'‬

‫כי אולי עובדה‬

‫הרמב"ו כי עקיר טעמי המצוות נאמרו בארץ שיראל‪,‬‬
‫מהו‬

‫בוי‬

‫הקשר השייר‬

‫הסוכות לביו תקופת‬

‫חג‬

‫זו‬

‫תארמת‬

‫את‬

‫שיטת‬

‫אך עדייו צרדי עייו‬

‫תמוז‪,‬‬

‫דכר שאיננו‬

‫קשה‬

‫עקרונית לפי שיטות אחחת שכהו נדוו להלו‪ .‬מצאנו כי מלבד הר"ו הרתשב"ץ‬
‫שאת שיטתן כבר ציין המחבר ז"ל‪ ,‬התיחסו לנושא גם שבי מפשרים נזספים ‪1‬‬
‫בספרםי שכוים קשה להשיגם‪ ,‬וכל אחד מהם מצעי הסבר אחר המבסרס על‬
‫הנחות‬

‫‪.1‬‬

‫'‬

‫אחרות ‪:‬‬
‫'ר ברןח ב"ר עיקב מש‪,‬לאו )תלמדי הגר"א( בהקדמה לספח "עמויד‬

‫השמםי" על הלרבת קדה"ח לרמכ"ם‪ ,‬ברלוי תקל"ז ‪'.‬‬
‫‪.2‬‬
‫•‬

‫'ר שיראל ב"ר משה סג"ל מזאומטש‪ ,‬כקונטרס אחרוו לספרו "נצח‬

‫שיראל" על ש"ס‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫נ‬

‫‪D‬פר ‪ /l‬א‬

‫תק"‪.‬א‬

‫עיין םב ברברי נחמהי סיהכ‬
‫חיבר‬
‫)פראג‬

‫םב‬

‫ספר‬

‫תקמ"‪,‬ר‬

‫)אמסטרדם‬

‫‪.XIV 'Y‬‬

‫‪..‬קנה‬

‫שקל‪n‬א‬

‫תק"ם(‪,‬‬
‫)‪,‬יי‬

‫המדיה"'‬

‫ונויין‬

‫יירק‬

‫ב ‪:,‬‬
‫על‬

‫‪ pn‬ניי ‪(.K‬‬
‫בהקדמת‬

‫‪•3‬‬

‫עייר לבר ופבי יהושע לסי ניא‪.‬‬
‫לימו‪',‬‬
‫יחרםג‬
‫ף‬

‫אוי‪ P‬לדיס‬
‫את‬

‫ניסן‬

‫ספר‬

‫בהברסת‬
‫‪ K‬וי‪ P‬ליזס‬

‫ייאקםמ‪ K‬ז‬

‫המשייר‬
‫לפי‬

‫שליס"' ‪)C‬‬

‫ןהנזסת‬

‫המוחב‬

‫רכו‬

‫הנר"'‪K‬‬

‫ונעלות‬

‫התורה‬

‫מצוות‬

‫לספר‬

‫חש"ו‪(.‬‬

‫'‪11,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שלם השיאוה נסכם להל! את השיטות השךנית‪ .‬כלול שםיית הו"! יהתשב"ץ‪.‬‬
‫ישטת '!"רה )דב"ה אלא בצל דפנית(‪.‬‬

‫•‬

‫הר"ן שואל על פיריש הגמרא מתיד מציאית שאי! שים שעה בם‪ "1‬שסכד‬
‫של ‪ 7X7‬טפחים ימנע שלא תכנס החמה תחתיי כל 'שהיא גביה ‪ 20‬אמה‪.‬‬
‫‪…..‬יכ"! דהאי צל למניע חמה בעינ! ל ‪ ;r‬כדמיכח ‪ …‬הי'כ אמרינ! דעד ‪20‬‬
‫אהמ דאם יישב בצל סוכה‪ .‬סו כיולים אנו להחכשי תא המוחש‬

‫ן‪II‬‬

‫•‬

‫ומתיד‬

‫הדיחק מתץר םיקד‪ …..‬להי לחבב! דדע ‪ 20‬מאה מג ‪ r‬הסכר יממעט חום‬
‫החמה למי השיא "שב‪ .‬תחת ‪ ;r‬שאיני מתחמם בה כל כד כאילי ה‪ ;r‬מגילה‪.‬‬
‫רשי לזה ר‪ 'lt‬כחה בגמרא‪ ,‬זהארכתי בחידשוי‪". …‬‬

‫‪-‬‬

‫‪'-‬‬

‫תירץו זה נדחה על י"!' הרשב"ץ כמכחיש גם היא את המצאיית‪.‬‬
‫•‬

‫ישטת‬

‫הישיב!"‬

‫קם ‪ II‬ו‬

‫בח‪II‬א ם'י‬

‫"!‪,‬מת חייב הלוית יחס של ‪1:5‬‬

‫‪ i‬יבה הסוכה לאירכה‪.‬‬

‫לכל הייתר בי!‬

‫ה! למעלה מ ‪ 20-‬אמה גיבה יה!‪ ,‬בסוכה הקטנה מ ‪' 4X4-‬אמית ‪..‬יאשמערינ!‬
‫תנא דכל שהאי ‪ m‬בה אחד מחמשה בגובהה‪ .‬דהיינו ‪ 4X4‬אמות בגיבה ‪ 20‬אמה‪.‬‬

‫‪!:‬שי‪ .m‬מינה לופינ! דאי גבהוה ‪,‬פי צריכה שתהא רוחיא טפי אחד מחמשה‬
‫שהאי‬

‫ה"נ כל‬

‫בגבהי" ‪..‬‬
‫שאם' היתה רחבה ‪ 2×2‬אמות וגיבה ייתר 'מ ‪ 10-‬אמות פסולה משום דליכא צל‬
‫למטי" ‪ "..‬הרשב"ץ איננו מסביר רמוע‪ ,‬חייב "!'מת לה"ת חיס של לא יותר‬
‫מ ‪ •1:5-‬אר בדברי ‪,‬בעל ‪..‬עמדוי השמים" המובאםי להל!‪ .‬נמצא הסבר לסד‪.‬‬
‫ישטתב!ול "רוכעיי‬

‫אתה‬

‫בציר;ר מ‪ 4X4 -‬אמית‬

‫צרוי‬

‫הגיבה‪.‬‬

‫להפחית‬

‫•‬

‫השמים‪II‬‬

‫‪ .,‬ברוד משקלאו חצה ליישב את קושית הר"! ומתוד כד מתיחס לבע ‪;r‬‬
‫של תלות אוןד הצל ברהוב הגיאוגארפי של הסוכה ‪ ….. :‬כי זהו בודואי שלא‬
‫דבח חכמים דבר זה דרד כלל לכל המקימות‪ .‬כי זהי דבר עו"!‪ ,‬שצללי החמה‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫אנים שווים‬

‫המדינות‪ .‬זכל מדינה ימדינה כפי נטייתה מקו המשווה‬

‫בכל‬

‫"‬

‫')כל‪,‬ומר החחב הגיאוגראפי( תשתנה בצללים"‪ .‬ועל כ! מברר המחבר תחילה‬
‫לפי אזיה מקום ורוחב גאיוגראפי נאמר די! זה של רוחב‪.‬אורד וגובה הסוכה‪.‬‬
‫לר‪.‬‬

‫‪…..‬זהנה כבר עו"!'‬

‫חששבו! המלוחת‬

‫התחלתם‬

‫עיקרם‬

‫מכפי‬

‫הם‬

‫שהם‬

‫במקום קו השווה‪ .‬וכמו"כ קריאת הימםי 'והתחלת "ם השבת‪ ,‬כי הכל תשתנה‬

‫‪3‬‬

‫בסוף‬

‫טפר‬

‫הדורשרת‬
‫הכוזיר‬

‫‪4-‬‬

‫הר ‪ . .‬ן‬
‫ננוני‪K‬ם‬

‫ננ‪n‬‬

‫הסברים‬

‫יעוז‬

‫מציין‬
‫בכתב‬

‫יסראל‬

‫מתמסיים‪ ,‬המחבר‬

‫ספרים‬

‫כי‬
‫יד‬

‫נמנ‪M‬‬

‫קינסרס‬

‫אחרון‬
‫םנ‬

‫כבת‬

‫כן‬

‫מירחו‬
‫את‬

‫להסביי‬

‫הפיךוש‬

‫כמה‬

‫‪….‬אוזר‬

‫סוניות‬
‫נחמד"'‬

‫בש"ס‬

‫על‬

‫ספר‬

‫אחירם‪.‬‬

‫ה‪ X‬ריך‬

‫בבדין‬

‫בחידושיי‬

‫על‬

‫כמןסקרוה‪.‬‬

‫דג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מס'‬

‫סיבה‬

‫אשר‬

‫כידיע‬

‫לא‬

‫נרפסו‪,‬‬

‫אך‬

‫‪-‬‬

‫~‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לפ' הבדל הנטה"‪ …‬וע"ו בספר מגלה עמווקח ומבואר בכחבם" זבז‪',m‬ר כ'‬
‫כל עק"ר שע"ת המוצית הוא בג"ע )גן דעו( אשר בארץ והאו קו השודו‪.‬‬

‫•‬

‫•‪-‬‬

‫ומשה תה להכנ '‪ D‬אח שיראל דרד ארץ שיארל אל מקים הגו עדו אשר‬
‫בארץ'" ברצונ'ו לומר א'פיא‪ ,‬כ' על‪,‬נו להחח"ס למצב השורר בקי המשו‪.m‬‬
‫על א‪r‬יה זמו בשנה מדיבר ן בעל עמוד' השמ'ם ממש‪ ,.,‬יועןד חשביו של‬
‫בט"ת השמש עד לחאר‪ ,.,‬של כ"א בחשר'‪ ,‬הישענא רבא'‪ ,‬וב‪lD‬ז> לשנה‬
‫הארשונה שבמחזור קטו'‪ ,‬והא" חהה" אז '‪-‬כ‪ '. 10026‬מכאו היא מחשב את‬
‫אורד הצל כ ‪ 1/5-‬בעןר מגובה הסיכה‪ .‬והוא מסכם ‪ :‬םאש‪ …..‬הסוכה 'ת'רה‬
‫על ‪ 4‬אמות אף אם חהה" ב '‪ 1‬ם אחחו של חג מעט רת‪ ,!,‬מחלק חמשי'ת‬
‫שהאו ‪ 4‬מאות' )אם גובה הסיכה ‪ 20‬אמה(‪ ,‬עכ"פ ה"ה" צל וסכה היא"' והסיכה‬
‫רחבה מ‪ 4 -‬אמיח‪ .‬ו'‪1‬זקר הש'עור הנכיו בגמרא האו לפ' מ '‪'1‬ח קו השו‪m‬‬
‫וכו ד ‪ t‬א ראו' כ' שם הגו דען"‪ .‬נצמאנו למד'ם שגם הוא הולד בש'טה של‬
‫ח"ס ‪ ,1:5‬אד כנראה רק לגב' סוכיח הגחלוח מ‪ 4X4 -‬אמיח‪.‬‬

‫ישתט בעל "נחצ שי‪K‬רל"‬
‫גם‬

‫‪..,‬‬

‫שיראל‬

‫לדבר'‬

‫מזאמרשסש מח'חס‬

‫אולם‬

‫הר"ן‪,‬‬

‫נקדוח‬

‫לדבר'!'‬

‫ההחח"סרח א'ננה בגן עדו אשר בקו המשירה אלא ‪ …..‬חכמ'נר ז"ל בקרי במחקר'‬
‫‪5‬‬

‫הגמיל '~)‬

‫רז"'ה בחרואת‬

‫‪,‬ייז‬

‫כתורת הדו‪c‬ם‬

‫על בר‬

‫יכשו·ת וב פעלים לבנול בן אשי חי ‪ n‬ייכ ס'י ‪,'K‬‬

‫גם‬

‫לרש"'ש‪ .‬יייעו‬

‫ש"‬

‫להרמב"ן‬

‫ומביא שם‬

‫יעבין‬

‫כעלי כריח אברהם ישעיה פרק כ"'ג‬

‫מודס‬

‫קרק(‬

‫הרב‬

‫בשם הבר‬

‫שלים‬

‫ישראל‬

‫קרוב‬

‫מיקים ארז‬

‫לקי המסחה‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫בימםי הרשאונים של החב עדדרן השמש גביה יוחו וזל דפנות קזר יוחר‪ ,‬הסיכה חייבת‬
‫להיות כשרה נוז הוזסנואנ רבא‪,‬‬

‫ך‬

‫כךור‬

‫לא‬

‫דמו‪,‬‬

‫לי‬

‫רייק‪K‬‬

‫בחר‬

‫שחסגין המולדןת )המחזורים‬

‫‪-‬‬

‫כשנה‬

‫הקטבים(‬

‫הראשינה‬
‫התחיי נום‬

‫של‬

‫המחזור‪,‬‬

‫יציאת‬

‫ואו‪,‬לי‬

‫מנריס‪,‬‬

‫ם"ל‬

‫כאשר‬

‫‪8‬‬

‫אנמרה‬

‫דךד‬

‫וסל‬

‫החשיוב‬

‫קשורה‬

‫המחבר‬

‫ענינים‬

‫בכמה‬

‫ואף‬

‫עז‪.‬נניניס‬

‫ואןסית‬

‫תמוהים‪,‬‬

‫המחבר ‪ IC‬ח ערבי הנו גע )טבגנס( מחוך ספרו המפורסם ו(ך הנדיר כיותר של‬
‫‪-‬‬

‫פרשת‬

‫החודש‪ ,‬יע"ן באבן עיר‪ K‬שמות י"ג בי‪ ,‬ובס' עיתים לבינה ‪•50 'y‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫לפי‬

‫''''מ‬

‫"‪Vieta, "Canon Mathematicus‬‬
‫זרבים‬

‫של‬
‫~ןתך‬

‫םריגינימםריים‪.‬‬

‫מ‪= I/S -‬‬

‫‪.0.2‬‬

‫המחבר‬

‫ךא לאמיתי‬

‫כפ‪ K‬ריס‪,‬‬

‫מנטם‬

‫של‬

‫בי‬

‫דבר‬

‫‪( 157Y‬‬

‫על‬

‫העיך‬

‫פי‬

‫ספר‬

‫הליחות‬

‫המדייק‬

‫מ‪ . 1/S-‬זל אי זיוק זה מבסרס כל הפירוש של המחכר !‬
‫בסיםו‬

‫הן‬

‫ליח‬

‫הלוח‬

‫הלאומי‬

‫סריבינומםוי‬

‫והן‬

‫השרטומםי‬

‫בירשולים( ;‬
‫ו‪c‬כז‬

‫נתונה‬

‫להם‬

‫זמנין‬

‫םנ לדעזן‪.‬‬

‫על‬

‫לזרכי‬

‫סינוס‬

‫חסוים‬

‫אך '!מאחי‬

‫הרשות‬

‫וקוסינוס‬

‫כהובה‬
‫אותם‬

‫ינן‬

‫ספוים‬

‫בטפסים‬

‫)כך‬

‫שני‬

‫הבו‬

‫זה‬

‫' ‪Francois‬‬

‫הספר‬

‫'‪tan 10°26‬‬
‫‪ 0.181‬שהיא‬

‫הרש‪Cl‬ון‬

‫יההי‬
‫קצזן‪.‬‬

‫קזח‬
‫פחות‬

‫לספר עמודי השמים‬

‫מצורף‬

‫שרסוסי;ב‬

‫שונים‪.‬‬

‫שבכית‬

‫הספרים‬

‫עמייים‬

‫למלש‬

‫שכסמינר‬

‫הרא‬

‫צמפם‬

‫עם‬

‫בספוים‬

‫התו‪c‬יילוגי‬

‫בניו‬

‫יירק‪,‬‬

‫ותודחי‬

‫לבלמם‪.‬‬

‫מייז לא השתמש‬

‫המחבר‬

‫בלרחותיו‬

‫שלי בחשיוב‬

‫של‬

‫המגגבם‬

‫ונזקק‬

‫לספר של י‪K‬יסה‪.‬‬

‫‪73.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מז'מתם לעמוד על מד"ת אווך הצל‬

‫‪9‬‬

‫לפ' עוד עמוד המצ'ל בחצ' ‪1",‬םה לפ'‬

‫הזמן אשו צ'או בב' 'שואל ממצו'ם ולפ' המצב והוא המקרם אשו שכבו‬
‫שמה בעת הה'א"‪ .‬בעל בצח ש'ואל עווך חשברז שבואש חודש ס'וז כאשו‬
‫שכבו בב' ש'ואל בהו חרוב‪ .‬שהוא קווב ל" ‪ 3Z‬מעלות ‪ ",‬אחו שווחב‬
‫מצום' הוא קווב ל" ‪ 30‬מעלות ‪ …‬וא' לכך גובה השמש מעל לאופק בארתו‬

‫"ם ה'ה כ" ‪ 79‬מעלות‪ .‬לאחו מכז מסב'ו בעל בצח ש'ואל את ההבדל ב'ז‬
‫צל דפבות לב'ז צל‬

‫הצ'וו‬

‫הסכך באמצעות‬

‫•‬

‫האב ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫"‪,.-.‬‬

‫'‪ J ?,‬ו‪' ,II/‬‬

‫ור‬
‫‪–‬ד‬

‫‪R#,,‬‬

‫}‪r‬‬

‫"‪.‬‬

‫‪1"0‬‬

‫נ‪r‬‬

‫‪i‬כ‬

‫•‬

‫ד‪JJ .‬‬

‫ג ‪ O‬י ‪"U‬‬

‫ג‬

‫‪• .1''.1 '4‬‬

‫‪,‬‬

‫ר‪ oI‬ו;ןכ‬

‫•‬

‫•‪-‬‬

‫•‬

‫הזל של כל הסוכה‪,‬‬

‫מחולק‬

‫ב‪: n-‬‬

‫בל‬

‫ב‪-‬י ‪:‬‬
‫י‪-‬ח ‪ :‬בל‬
‫לפ'‬
‫‪9‬‬

‫נויין‬

‫‪ 10‬כאן‬

‫הבתרבם'‬

‫לשני‬

‫דפנות‬

‫סכר‬

‫שהוזכור‬

‫לע'ל‬

‫להלן שהברונה למעשה לעת‬
‫ישנה‬

‫שוב‬

‫בקידה‬

‫חלקיס‪,‬‬

‫תמוהה‪,‬‬

‫היתה‬

‫מתן‬
‫קר‬

‫בס"ז‬

‫בששה‬

‫)עת‬

‫מתז‬

‫תווה(‬

‫נטיית‬

‫תורה‪.‬‬

‫הרוחב‬

‫ה~‪ 32‬עובר‬

‫ברמכן‬

‫ארז‬

‫ישרלא‪,‬‬

‫והר‬

‫יסני‬

‫לא היה שם‪ ,‬ו‪ M‬וי לזיין כי בערכיס מעל ל ‪ 4Sow‬ישנן שגיאות מפני שהעיר של ‪70°‬‬
‫גשמם‬

‫‪74‬‬

‫‪,‬בד הוזזה‬

‫עמזדת‬

‫•‬

‫•‬

‫הערכיס‬

‫‪…‬‬

‫• •‬

‫כערך‬

‫•‬

‫אחז‪.‬‬

‫‪….. .‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,.. ….‬‬

‫‪..‬‬

‫;‪. ,.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫•‬

‫הששמ ממקום נזכח הראש‪ , 11°14 ' ,‬כך שצל של עמוד או דווכו סוכה גנונה‬
‫של ‪ 20‬אמה '‪ 1T'1T‬בערר ‪ 3,9‬אמות שהס קצת מחרת מ‪ 4 -‬אמות ‪ ,‬כך שעד"ו‬
‫נשאר בתור הסוכה קטע קטו של צל שאיננן צל דפנות אלא צל סכר )שהוא‬
‫­המכשיר אח הסוכה(‪… " .‬ה‪:‬וסיכה שהוא הסכך כמי הרמנח ‪ 4‬אומת‪ ,‬ר‪-‬חר צל‬
‫הסכר מחחלי חכף אחרי ככלות צל החפו כאשר אתה מראה בצורה הזאת ‪,‬‬
‫ויחח"ב א"כ שקצת מז צל ד‪-‬ח יכנס כחךר הסוכה ילכז הסיכה כשיר‪ _,‬אבל‬
‫אם ננחי ח נ )גובה חסוכה( ייתר מ ‪ 20-‬אמה ויגעי א"כ קו ו ב ל‪ 4 -‬אמות‪,‬‬

‫נמצא שאדי מו צל ח‪-‬ו כלום בחךר הסוכה שאינה רק ‪ 4‬אמוח ; ואולם אם‬
‫הסוכה יוחר מ ‪ 4-‬אמוח יכבס עד"ו קצת צל ח‪-‬ו בחור הסוכה "‪m .‬סוכה כשירה‬
‫אף למעלה מ‪ 20-‬אמה 'איו אדם ישוב בזל סובה אלא בצל דוכנות" ‪ ..‬ותמדי‬

‫הגובה לפי עדח בודל הסיכה כמ"ש התוספוח דב"ה אכל למעהל מד' אמות ורכ' ‪".‬‬
‫לפי דבריי במצא הבדל מעניז ביו שיטתו לשיטות האחוות שוזכוו ‪:‬‬
‫לפי השיטות שקדמו היו החיס של ג‪ -‬ובה הסוכה לאורכה וו‪ m‬בה חייב להיות‬
‫‪ 1:5‬לכל הייחר‪ ,‬ואילו לדבריו ח"בםי להוחיב אח הסוכה על כל חוספת של‬
‫‪ 1‬מאה בגיבה בחוספח אוןו וווחב של כ ‪ O.I97-‬אמה בלבד ‪ ".‬גם בחיס‬
‫לבקדויח‬

‫הומצא שיבם‬

‫הבדלםי ביז חפוישםי‬

‫‪,‬‬

‫שו~וכוי ‪:‬‬

‫ל‪ D‬י גו דעז אשר בקו המשוה סווף חג הסיכית‬
‫בעל ס' עמדוי שהפים ‪:‬‬
‫ליס הו חורב יחארדי מחז תורה‬
‫בעל ס' בחצ שי‪1‬חל ‪:‬‬
‫‪:‬ל‪ D‬י אזר שיארל וחקופח חומו‬
‫ד"ו ש' לדאר‬

‫חי"ר שיתקיימן בני במהרח דברי בעל ס' עמידר השמים בסיף ההקדמה ‪:‬‬
‫"הש"י יוכיבו לואוח יוושלםי בכביבה ועוד יבטה קו‪ ,‬שחחוחב דע מקים‬

‫קו‬

‫השו‪m‬‬

‫כפי דעח רבוחינו בדמרש ובבמרא‪ …‬וכל חו"ל חחקדש בקדושת‬

‫אזר שיראל"‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪ 1.0 11‬אמות ‪1/5 X‬‬
‫‪ 12‬כי‬

‫הרי 'קיר‬

‫( ‪3.938‬‬

‫החשבין‬

‫הילך‬

‫אובות‬

‫=‬

‫‪ 20‬אמית ‪11°14' X‬‬

‫לפי ו‪e‬ורבי‬

‫זל‬

‫למעסה‬

‫‪,‬לא‬

‫‪.tan‬‬
‫לפר יחסים‬

‫קבועים‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לשמה ‪ ,‬בןויאן‬

‫על מצות תלמדו תורה‬
‫‪M‬‬

‫•‬

‫ב"המעי)" )ניס) תשל יי ט( פרסם פרופ' היודה ליר '''ב כמה בירוריס ומסקנןת‬

‫בעני) מצות תומוד ‪ ,‬תורה‪ .‬מהותה ותכל יתה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫'‬

‫בפתח דכרין הביא דברי הבמ ‪ I‬בקדושיו כט ע"ג ‪" :‬והיכא דלא אגמרית‬
‫אביה מיחייב אהין למגמר נפשדה"‪ .‬עיר הביא מדברי הרמב"ם כהלכות תלמוד‬

‫·‬

‫!‬

‫תורה פרק א; שבהל' א פסק ‪" :‬קט) אביו חייב ללמדו כו' ‪ ".‬בהל' ב מסק ‪:‬‬
‫"מצוה על כל חכם וחכם ללמד וכו' ‪ ".‬ורק בהל' ג מסק ‪" :‬מי שלא למדו אביו‬
‫חייב ללמד את עצמו"‪ .‬על כד חמה בהערה ‪ 1‬שמשמע שעיקר מצות תלמוד‬
‫תןרה הוא ללמד לאחרים ורק בדיעבד מצןןים אנן ללמןד בעצמנן‪ .‬מסקנתו‬
‫היא‪ ,‬סכאשר נעיי) במקורןת אלו מתברר שעיקר מצות תלמור תורה ללמד‬
‫לאחויס‪.‬‬
‫לו‪i‬ב'י'‪:‬שעיקר ל‪,‬מודן של‬
‫והנה נראה‪ ,‬שבןדאי לא התכןנה הגמ' בקדושי)‬
‫‪,‬‬

‫אםד הייה סאבין ייק ‪..‬בייעבך ון אם לא אגמרהי אבזה;‪··..‬‬

‫ילדמ‬
‫‪,‬‬

‫בעצמן‪.‬‬

‫כי‬

‫האם נזילה על הדעת סיהיה באפשרןת האב ללדמ את בנו בהריתו קט) כל‬

‫התורה כןלה‪ ,‬עד שהוצרכה הגמ' לחדש שאם לא למדן אכין חייכ הכ) ללמוד‬
‫בעצמן ז ןא מסתבר "‪,‬ביאור הגמ' ע"פ הברייתא להל) בסוגיא ל ע " א ‪" :‬למדן‬
‫מקרא אי) מלדמן משנה"‪ ,‬ןפירש''' ‪" :‬אי) חובת כנו עלין אלא כמקרא מכא)‬
‫זאיךל לימד הוא לעצמן"‪ .‬מכןאר מזה‪ ,‬שאי) האכ חייכ ללדמ את כנן אלא‬

‫מקרא בלבד )יעי' חייושי מהרש"א שם ; ועי' שן"ע הרב הל' תלמוד תורה‬
‫פרק א בקו"א אות א בשם הסמ"ג‪ ,‬זמה שהאריד על עני) זה שם(‪ ,‬על כד‬
‫אזמרת הגמ' הנ"ל‪ .‬שאם אביו לא הספיק ללמדו כל המקרא )מהו "מקרא"‬
‫עין ס"‪ r‬לר"ר סי' רמה ס"ק (‪.‬ב חייב הכן ללמךד מקרא בעצמי‪ .‬אבל כל התירה‬
‫חוץ ממקרא בודאי חובת כל איש ישראל ללמוד בעצמו ואי) חהןבה פחותה‬

‫‪-‬‬

‫מללמד לאחרים‪ .‬וכמו שפסק הרמב"ם פ"א מהל' ת"ת הל' ח‪ " :‬כל איש משיראל‬
‫חייב כתלמן‪ ,‬תייה וכר ' שנאמר והגית בן יימם ‪,‬לילה" ‪ ,‬יבודאי שאיז משמעית‬
‫רבדיר "בדעידב"‪.‬‬

‫<‬

‫•‪-‬‬
‫"‬

‫למיכד 'אי) ללמוד כלום בעני) זה גם מסדד ההלכות ברמכ"ם‪ ,‬שהרי בפשיטןת‬
‫נקט הסדו כמנהגו של עולם שמחחילים ללמד 'את הילד ןכשגדל לןמד כעצמו ‪,‬‬
‫ןכמו שסדירה כד הגמ' כקדןשי) הנ"ל‪ .‬ןלכ) פתח הדמב"ם כחיןב ת"ח לכ ‪•U‬‬
‫המשלך בלימיד חירה לאחרים‬

‫‪-‬‬

‫שהתלמדיםי קרויים בביס‬

‫‪ -‬וסיים נחןיב‬

‫ת"ת בעצמן‪ .‬והדברים מפודשים בדברי הרמב"ם עצמו‪ ,‬שהדי כפחתיה להלכות‬

‫אלן כתכ ‪" :‬יש בכלל) שחי מצןח עשה ןזהר פדט) א( ללמוד תודה וכ'ו "‪,‬‬
‫ולא הזכיר כלל המצוה ללמ‪,‬ד כי היא כלולה במצוה האחת של חלמןד חןרה‪.‬‬
‫ובספר הצמווח‪ ,‬מצוה אי‪ .‬כחב הרמכ"ם ‪" :‬שצונו ללמדר תורה ןללמהר‪ ",‬לומר‬

‫‪76‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שבספר‬

‫לד ששנה'ם חלקים שוים במצוד‪ .‬ומה שטוען פרםר' לו‪ ',‬בהערה ‪,1‬‬
‫המצוות מקדים הרמב"ם לימוד לאחרים ללמוד בעצמו‪ ,‬וכוחנו ‪ -‬כםי שאמר‬
‫לי בע"פ ‪ -‬ממה שהביא קודם הפסוק על ל‪,‬מדו לחלמידים ואח"כ הפסוק ‪ ,‬על‬

‫•‬

‫לימדו בעצמו‪ ,‬אין דברי' וכדר"קיס‪ ,‬הפטרק שממנו לומד הרמב " ס צמוח ח"ח‬
‫האר "ושננחם לנב'‪ " '1‬רוה כרלל ללמרד וללמ‪,‬ד רכמר שכחב ‪ ,‬הרמב"ס בםיררש‪.‬‬
‫והפסוקםי · האחרםי המובאים בדבריי הם רק כ"נכפל זה הציןר פעמים ‪ ,‬רביח "‬
‫ולא שמהם לומדים ‪r‬זלק מהמצוה‪.‬‬

‫לעצם הנדיון‬

‫•‪-‬‬

‫במעלח‬

‫חורה‬

‫ל‪,‬מוד‬

‫לאחרים‪,‬‬

‫פשרט‬

‫הדבר‬

‫ומםררסם‬

‫כי‬

‫הרבצת חורה היא דרגה נעלה במצות תלמדו תררה‪ ,‬ושאיפת כל לומד חררה‬

‫להגעי אליה‪ ,‬ןא איז זה עביו ל"עיקר" י"ריעבד" במציה‪,‬‬

‫כ‬

‫בענין תכליח לימדו תררה אומר פררפ' לוי ‪" :‬ולפי זה אין שרם הרכחה‬
‫מן המקרא שההחעסקות‬

‫בת " ת כשלעצמר‪ ,‬כהחעסקרת גרידא‪ ,‬יש‬

‫בה מצןה'!‬

‫ר~א וכסחמך על המשנה שדיברה על " הולמד ע"מ ללמד" רכן "הלומד ‪ ,‬ע " וכ‬
‫לעשרח" ראינה מביאה כלל סתם' ל‪,‬מרד‪ .‬להלן )עוכ' )‪ (20‬הרא מסיק ‪ :‬מדברי‬

‫רוב האחרונים י'צא שעיקר תכלית ת " ת הרא ע"וכ לעשרח אר ע " מ לדעח מה‬
‫לעשוח"‪ , .‬ובהערה ‪ 4‬מרסיף ‪ " :‬אלא רדאי שניהם =) עמלה של חורה והגויה(‬
‫חשובים מאד אלא שאינם התכלית ‪II‬ל‪ II‬אמצעים בלבד"‪.‬‬
‫והנד‪ ,‬כדי לברר שאלה זו‪ ,‬אם ל‪,‬מוד תררה הרא חכליח בםני עצמר או‬

‫רק אמצעי לקיום מצרוח‪ ,‬אין להסחמך אלא על דברים שהחיחיסו פביורש‬
‫לנודין‪ .‬שהרי זה ודא‪" ',‬שגם אם ק"ם האדם כל תרי"ג מצורת כרלן בשל‪,‬מות‬
‫האמיתי‪ ,‬כרארי‪ ,‬בכל םרטירם‪ ,‬ורקרוקיהם ובכובה וטהדה וקדושה‪ …‬עב"ז א ‪r‬‬

‫ערוך דומיון כלל קדרשח ראור המצורח לגרדל עוצם קדושת רארר התררר‪" …‬‬
‫‪J‬‬

‫)‪,,‬בפש החיםי" שער ד‪ :‬פרק ‪'(.‬ל ומצד שנ‪" ',‬ודאי שגם עסק בתורה לבד‬
‫בלי קירם מצוות כלל ח"ר אינר כלום‪ ,‬כמשרז"ל 'כל הארמר אין לי אלא חררה‬
‫אפ' חורה אין לר'"‬

‫‪(.‬םש)‬

‫לכן‪ ,‬מוצאים אנו הרבה מאמרי חז " ל ולשונות ראשונים ואחררנים שערסקים‬

‫‪•-‬‬

‫בהדגשת צד אחד אר' צד שנ‪ ',‬כדי לחזק לימוד תררה אר קיום מצררח ‪ ,‬מביל‬

‫שכיחנם להתייחס ולקבוע עמדה ב ש אלה אם יש בלימדו תורה חכליח בפני‬
‫עצמן‪ ,‬או שכל עגיב אמצעי לקיוס מצרות‪ .‬וכמז ו'סה‪ ,‬שרוב דמ‪.‬ןבאות שהזכיר‬
‫פרופ' לוי בענין זה אין בהם‬
‫בשאלה‬

‫‪ -‬לפי הרמאר‬

‫‪ -‬ללמדנו מה עדת אומרם‬

‫זו‪.‬‬

‫אך במיוחד שי להחפלא על פרופ' ליי שהןכיח ‪ -‬בין השאר ‪ -‬מדברי‬
‫ה"חחם סופר'‪ :‬רבי חיים רואלרז'ין ורבי ישראל סלנטר שחכליתו האמיחי‬
‫של ת"ת אינה אלא ע"מ לעשוח‪ ,‬בעוד שבמקומות אחרים התיחיסר הם לשאלה‬
‫זו בפירוש זכחבו לא כד‪ .‬וכדלהלן‪.‬‬
‫•‬
‫דך‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה"ח‪n‬ס סוםר " בחדיושיך לנדרםי פא ע " א ; "אמר רב יהחדו מאר רב‪,‬‬
‫מאי כותיב מי האשי התכם ייבן את זאת על מה אבדה הארץ‪ .‬דבר זה גשאל‬
‫לחכמםי ‪ …‬עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי‪…‬‬
‫ יש לפרש כפשוטו כשגדקדק תתילה‬‫לימר שאין מברכין בתורה תתילה‪.‬‬
‫שלון תורה שלהמ‪ .‬מהו לשון לשמה ולא אמר לשם שמםי ‪ 1‬אלא‪ ,‬שי תורה‬
‫לשם שמים ממש אר אין כיגתי אלא דבי לקיםי המציות ילדיע ההלכה איר‬
‫עישה המציר‪ .‬יכ"ן שכל עצמי של איתי העטק איט 'אלא לקיים המציה איגגי‬
‫ערףי מקיום המצוה גופיה רבעדיגא דלא עטיק בה לא מגיגה ולא זבצלי‪.‬‬
‫ךא עיי'ר מצית ‪:‬שק התיהו הו ‪ /l‬צםהר פכני עצהם_ ואם בתקתי תלכו שתהיי‬
‫עזבלים כתירה ‪ -‬לא לבד לידע המציה כשעה שצריר לר‪ ,‬אלא דריש יקכל‬
‫שכר‪,‬‬

‫הייני‬

‫עצמה‬

‫הדשרה‬

‫היא‬

‫השכר‬

‫ינחת‬

‫‪-‬‬

‫לפני‬

‫הקב"ה‪.‬‬

‫והזי‬

‫עסוק‬

‫!‬

‫‪•–‬‬

‫‪,‬‬

‫ושהונ‬

‫של תירה‪ ,‬ל ‪ /I‬על כינה ‪ /I‬חר‪,‬ת יהיא המגיגה ימצלי‪ ,‬יאז‪ ,‬כשעת התרבן‪ ,‬לא‬
‫עטקי על זה האיפן ‪ …‬יזאת אמר רכ יהידה אמר רב שלא ברכי כתירה‬
‫תתילה ‪ -‬ימסקיגן בפרק התכלת )מגתית מכ ע " ב( כל זבציה שעשייתה גזבר‬
‫מציתה זבכרכין עלהי ישאין עשייתה גמר מציתה אין מברכין עליר‪ .‬אבל הזבבןר‬
‫עליה מיהד שזבלכד קידם המציית עיד עסק התירה כעצמי זבציה‪".‬‬
‫‪:‬וך איזבר התת"ס גם ב"תירת זבשה" פרשת צי‪ ,‬ישם עילה זבדבריי "תר‪.‬‬

‫שהלימר רק כדי לדעת איר יקיים המציה דרגתי פתיתה מהליזבד כדי ללמי‪.‬ן‬
‫‪.‬רח לשיני ‪" :‬דהגה שי לחלק בין העיסק בתירה כדי לדיע ההלכית היאר‬
‫לקיםי הזבציה‪ ,‬אז הלימיד רק הכשר מציה ילא ערףי מהזבציה גיפה י ‪ ,1"11‬זה‬
‫לשס‪.‬ר של תיהר סשם"‪ .‬רלכן כחינ "זאח תררח הערל‪ :‬ה ‪ ",‬רוא נאמר "לערלה " ‪,‬‬
‫יישרי מיגהי )זבנתית קי ע " א( כל העיסק בתירת עילה כאילי הקריב עילר‪,‬‬

‫ילא דרשי בזה שאין צריך עילה דעילה טיב זביגהי‪" .‬ךו‪C‬‬

‫סהםרק "‪C‬‬

‫כה לשםה‬

‫ונשכ שככר בי'י‪"CI‬ם ככל הצםיית הזזלכ~זהים יגם 'אין עיסקים בפרשת עילה‬

‫היאיל יצריכים עילה יכיהמ"ק איגי קיים‪ ,‬אין זה כיגתם‪ ,‬רק עסרקים בה‬
‫הלבת התוהו להיית עמלים כה ומעיינים בה ומחדשים בה‪ ,‬זו התודה החדשבה‬

‫ייתר מעילה יזבכל הקרבגית‪".‬‬

‫‪•-‬‬

‫יאהו דברי רבי שיראל סלנטר ב"אור ישראל " ס" לא ‪" :‬עתה גשיב‬
‫לר‪ X‬ית במציח לירמד התירה מה היא‪ ,‬תיק אי משפט ‪ 1‬הדעח טחן כי גם‬
‫לימיד תירת התיק לונשפט ייתשב ‪ …‬דאם לא ‪,‬לזבד איר יקיים‪ .‬אכן אף מגדר‬
‫התיק בל ציא אף לימיד חירח המשפט‪ ,‬כי הליומר כערזנצ צזניה‪ ,‬היא אף א!ב‬
‫לא היתה מכאיה לירי מעשה‪ .‬כמי שמציה דלריש בכן סורר ומיהר‪ ,‬לזב"ד‬
‫עתדי להייח‪ ,‬הושכל האנושי מנגדה "ע) במאמר פריפ' ליי עמ' ‪ (.23‬רק‪,‬‬

‫חקקתי‪.‬ס ‪..‬‬

‫אני ה'‬

‫)עי ' כפי' " איר החייס" בתחילת פרשח בחקתי שכתב ג"כ‬

‫השקפה זי שלימיד חירה שאיני מכאי למעשה היא בגדר חיק( יבדבריט אהו‬
‫איירן דביר ת " ל בבדרים מא ע " א‪) …‬כאן מנאד הגדי " ס ממש כביאור החת"ס‬

‫הג"ל( ‪…‬‬
‫שכר‬

‫‪-‬‬

‫בן סירר דמירה לא היה ילא עתדי להיית‪ ,‬ילמה נכתב דריש יקכל‬
‫הייגו שכר על בתינת תיק לכדה‪ ,‬הנעלה כמדריגתה ב‪n‬ביגה הלזו‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪78‬‬

‫‬‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אם‬

‫כי‬

‫אשר‬

‫גנרעת‬

‫יםדרתם‬

‫מערכה‬

‫בבחיבת‬

‫איגה‬

‫יען‬

‫מביאה‬

‫לדיי מעשה ‪ …‬משאר חלקי התורה‬

‫משפס"‪.‬‬

‫ומה שדנרו חז"ל במעלת הלומד על מחנ‬

‫• •‬
‫לעשות‪ ,‬מבאר הגר'''ס שם ‪:‬‬

‫"ואולי לזה רמזה המשבה )אבות פ"ד( והלומד על מב‪,‬ז לעשות ולא אמר ככרי‬
‫לעש‪-‬רת‪ ,‬כי הלימיד בעצמו טוב שיהיה במחשבה החוקית‪ ,‬אף אם לא היה‬

‫•‬

‫בצמח‬

‫ממבה‬

‫המעשה‪,‬‬

‫כי‬

‫היא‬

‫בחיבת בשאה‬

‫מלימוד‬

‫המשפטי‪.‬‬

‫בתבאי‬

‫אכן‪,‬‬

‫שתודל המעשה ממנר" על כן דבר הלימוד יתבהל נאופן שיתקיים התבאי‪." …‬‬
‫ניאור דבריו כך‪ ,‬תכלית הלימוד אינה כדי וקיים המצוות ‪ ,‬אלא צורת הלימוד‬

‫•‬

‫היא שיהיה כל עב ‪ r‬מבורר וו עד שיגיע למםקנת ההלכה למעשה‪ .‬ובק '‪ Y‬ור‪,‬‬
‫תאני זה של "ל‪,‬מוד על מבת לעשות" הוא תנאי כאפון הלימור ולא כמטות‬
‫הלימו‪.‬ד‬
‫רבי חיים וואלוז'י) מתייחס בטירוש לשאלת האמצעי והמטרה ב"רוח‬
‫החיים" על אבות פ"ג משבה יז וזה לשובו ‪" :‬תלמדר גדול שמביא לדיי מעשה‬
‫‪ -‬ולכאורה נראה מזה כי מעשה גדול‪ ,‬כי גדלות הלימוד ר~א המעשה‪ .‬אבל‬

‫זה א' ‪,U‬‬

‫כי ת‪r‬נ'וור נופהי עמהש האו ככל שאר מ‪:‬וסשים ויותר ברול הסם‬

‫שמכאי נם לירי משעים אחרים‪ .‬א " כ יש בכל לימוד שני בושאים‪ ,‬האחד הוא‬

‫המעשה שבו‪ ,‬והוא ודאי סוב אם לומד תורה ואוחז זה בעצמו למעשה‪ ,‬וכובתו‬
‫על שהשי"ת צונו ללמו‪.‬ד אבל =) זהו הנושא השני( אגב לימודו יודע מעשים‬
‫אחריס שהחלמוד מביא לידי זה‪ ,‬וא"כ מעשה הלימוד הוא העיקר והידיעה‬
‫טפל‪ ,‬הדרד הזה טיב רבכו מאד"‪) .‬רעי' בהקדמת שו"ת "ביח הלוי"‬
‫בממאר עמ' ‪ – 31‬שמאריך בביאור שני נושאים אלה(‪. .‬‬

‫‪ -‬הובא‬

‫לאור זה‪ .‬מתברר בלי ספק‪ .‬שדברי האחרוגים הנ " ל המצוטטים ע"י פריפ'‬
‫לוי בעני) לימזר ע " מ לעשות‪ .‬אינם באים אלא להדגשי ולחזק עג ‪ r‬זה של‬
‫אםוקי שמעתא אליבא דהלכתא‪ ,‬ואין להוכיח מהם כלום לעבין תכל‪,‬ת ל‪,‬מוד‬
‫התורד‪ .‬שהרי במקום אחר גילו דעתם בענין זה כ‪ C‬יושו‪.‬‬
‫עוד‬

‫שי להוסיף‪,‬‬

‫מצוית הוא אמצעי‬
‫ו‬

‫שזאת‬
‫‪ -‬ר‪.,‬חבי‬

‫מצאבו מפורש‬

‫בדברי‬

‫המהר"ל שאדרבא‪,‬‬

‫קיוס‬

‫‪ -‬ללימור התררה‪ .‬רכך הוא כותב ב"בתיבןח‬

‫ערלם" בתיב התירה פרק ז ופרק יז ‪.. :‬כי התירה היא שכלית ואיבה שייכת‬

‫אל הדאם שהוא גשמ‪.‬י רק על דיי המצוות ‪ …‬ולכר כאשר עושה המצוות שהם‬
‫•‬

‫בר‪ ,‬אח"כ מגיע אל האור היא התורה‪ .‬ולבך כתיב כי נר מצוה ותירה אור‪…‬‬

‫•‬

‫יכ הצמוה האי םהיכה לתורה‪ ,‬שאם אין האדם עושה המצוות ויאמר כי לא‬

‫יהיה לן רק לימוד החורה אף התורה איז לן‪ ", …‬ווהו‬

‫ביאיר מאמר‬

‫חז"ל‬

‫ביבמות קט ע"ב ‪" :‬כל האומר אין· לי אלא תורה אפ' תורה אין לו"‪.‬‬
‫השקפה זו מודגשת היטב בדברי ה"חפז חיים" )ח"ח על התורה‪ ,‬עמ' קא(‬

‫וזה לשונו ‪" :‬והבה חיע מאמרם ז " ל על אלה שאיגם מניחין תפילין שנקראו‬
‫פשועי שיראל בגםון‪ ,‬ותפילין המה אות על חדיוש העולם ו '‪ Y‬יאת מצרים‪.‬‬
‫וכל גופי האמונה תלויםי בהם‪ ,‬ואעפ"כ גלתה לנו התורה כאן כי עיקר הצויר‬
‫על הבחת תפילין הוא רק 'למען תהיה תורת ה' בפיר' כלומר‪ ,‬תפילין הם‬
‫תנאי לתורה ומבלעדי תפיל‪,‬ן אין תורה‪ .‬וללמרנו בא‪ ,‬שהתווה היא המדריגה‬
‫‪79‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫העלוינה שאפילי חפילןי שניפי אמינה חלי'ים כהם‪ ,‬אפטכ" איםנ אלא כהבה‬
‫וחו'הו'‪.‬‬

‫‪.-‬‬

‫לסכים ‪:‬‬

‫_ ‪..- ..‬‬‫‪-‬‬

‫' ‪. " -‬‬

‫‪,.‬‬

‫! •••‬

‫א‪ .‬לימרד החרוה היא חכליח כפבי עצמי‪.‬‬
‫כ‪ .‬לימרד החיוה הרא גם אמצעי לקיים מצררח‪ ,‬שאם לא ידע‬
‫אדי‬

‫יקיים‪.‬‬

‫ג‪" .‬לימיד ע " מ לעשיח" ד~א ענין כאיפן הלימיד רלא כתכליתו‪.‬‬
‫ד‪ .‬קיים מצייח היא אמצעי ויחני לחיוה‪.‬‬

‫•‪-‬‬

‫נ‬

‫פויפ' ליי חמה )בעמ'‬

‫‪(22‬‬

‫‪!'.‬‬

‫על דבוי וכבי אבוהם מן ההו ש"עיקו הצייי‬

‫ד~א כדי לצ'יו האמח ילהחענג ליהביח כמדע לשמח לככי ישכלי"‪ ,‬שבואה‬
‫לי דוחק חש'יבים להתכין דיקא להבאת עצמו בלימידי‪ .‬אד ממיוסמים בענין‬
‫זה דברי "‪,,‬אגלי סל·' בהקדמה‪ ,‬יזה לשי ‪" : U‬ימךי דברי זרכר אזכרך מה‬
‫ששמעתי‬

‫קצת‬

‫בני‬

‫אדם‬

‫מיעין‬

‫מדוד‬

‫•‬

‫השכ?‬

‫בענין‬

‫•‬

‫וימיד‬

‫חיה"‪,‬ק‬

‫ימאוי‬

‫כי‬

‫הלימד ימחשד חדיישםי ישמח מתענג כלימידי אין זה לימיד התיוה כ"כ‬

‫לשסה‪…‬‬

‫ובאמת זה מעית מפיוסם‪ ,‬ואדובא‪ ,‬כי זה היא טיקי צמית ושי‬

‫החיוה להיית שש דמשת ומחטבג בל ירמדו‪ _.‬ימידינא הזלימד לא לשם מצית‬
‫לימדר וק מחמת ששי לו תעבוג בלימדרו הרי יה בקרא לימדר שלא לשמר‪•..‬‬
‫אבל הלימד לשם מציה ימתענג בלימידי הוי זה לימיד לשמה יכילו קדרש‬
‫כי‬

‫םב‬

‫התע ‪ U‬ג‬

‫מצןה‪.'/‬‬

‫יאגב אווחא שי לבי ללמוד מדבוי ד"אבלי מל"‪ ,‬כי בם מה שכתב פחם'‬
‫ליי בהכללה ש"גדיל‪ ,‬החסידות כן סבוו כד‪ ,‬שת"ת לשמה ה'יגו לימיד חיוה‬
‫בדי להשיג דביקוח בה'" איבי נכיו‪ ,‬שהוי לפבי ‪ U‬דעח אחד מגדילי החסדיות‬
‫שבתב כי לימיד תיוה ?שמה דא "הלימד לשם מציה ימתענג בליסדרי"‪.‬‬

‫‪,.‬‬
‫הםשתחפים גבלוין‪.‬‬

‫זה ‪:‬‬

‫הוכ קלמן כהנא‪ ,‬וח' פנים מאיויח ‪ ,9‬יושולםי‬
‫הרב יעקב אריאל‪ ,‬כפר מיימון‪ ,‬ד"ג בגב הצפןני‪.‬‬
‫הוב ייסף ליבומו‪ ,‬וח' עומס ‪ 4‬ו‪ ,‬יוושלים‪.‬‬

‫הוב כו‪-‬צויו קיליו‪ ,‬סיידות‪ .‬ד"ב עמק שיוק‪.‬‬
‫זאב ייממו‪ ,‬אלין שבית‪ ,‬ד"ג הוי חבוין‪.‬‬
‫מאיו הילדסה'ימו‪ ,‬וח' ייאל ‪ 5‬ו‪ ,‬בני בוק‪.‬‬
‫ד"ו אברהם'סיפו אברהם‪ ,‬וח' בית גן ‪ .86‬דיישלי‪.‬ם‬
‫הוב משה ציואיל• וח' בית הלל ‪ 3‬ו‪ ,‬בני ברק‪.‬‬
‫הוב שלמה ברייאו‪ .‬רח' הפסגה ‪ ,58‬יוישליס‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרנורר‬

‫ד‪K.‬חראי ‪:‬‬

‫יונה נופנו‪ IC‬ל‪,‬‬

‫דפוס ‪"!,"..‬רהכ‬

‫‪'m‬‬

‫‪'m‬‬

‫זטנהי ‪ ,26‬יחזס‪'II‬ל‬

‫סלונםי ‪ 13‬יחשלים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬