חוברת ב

‫‪,.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,.‬‬
‫כתב עת זבדצא יארר ננז‪ ,‬ייד'י‬
‫·ויסר‬

‫‪ 1tf‬ל‬

‫יצח‪'f‬כ‬

‫!כוער ‪..‬‬

‫רע'"''ר‪.‬ב‬

‫א גי ד‪.‬ת ‪ W "-‬ראל‬
‫בתרכז‪:‬‬

‫פנשית‬

‫‪r‬‬

‫יעקב‬

‫ונושוי‬

‫‪I‬‬

‫מזוכי‬

‫םחבו‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫בנויית פקי‪ m‬נפש והתחנלות ‪ I‬וין '‪ ,1‬נחושני ·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪9‬‬

‫·‬

‫‪11‬‬

‫" חוב מתיך כולו" דלנות המרי'ץ ורר‪.‬מ" ‪ I I‬איתמר ירהפיסג •‬

‫‪26‬‬

‫•‬

‫‪32‬‬

‫הנורות הרב ח"י דינקלס זז"ל נול חזין (‪ '1‬ש; שבנויית )סיף( •‬

‫‪51‬‬

‫‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫בנונדי מסינוי נווביר נובירה בשבנויית ‪ I‬הרב ‪ I‬יימ םיבילסקי •‬

‫‪63‬‬

‫פקיוח נפש יזמוות שבדי אדס לחביח ‪I‬‬

‫•‬

‫'ד'ר א"ס‬

‫בחר חבשבןו שנת השבע ‪ I‬רפאל בנימדי פי ‪ I‬ן •‬

‫אבהרס‬

‫•‬

‫שתליה חבממה בשבנויית )סיף( ‪ I‬הרב נויקב ראאיל •‬

‫נול‬

‫‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫•‬

‫ספריס נורל סיפר' ‪I‬םז‬

‫מסכת שבינוית נוס '"פ קב ינקי ‪ '" I‬נומ‪1II‬גל ·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪65‬‬

‫סינוית בספחת ההלכה שנו'" פחקיס השי"ת ‪.‬‬

‫·‬

‫•‬

‫•‬

‫‪15‬‬

‫בשילי קגיילן ‪ :‬קנוהר למכתב דמ‪o‬לב''''ס ;‬
‫שבביתת פרריי ‪.‬‬
‫•‬
‫• • • •‬

‫שיסת נורךר ש‪I‬ז‪n‬לן‬
‫•‬

‫•‬

‫=ייר וי ‪ I‬של=י טתב ת"'‪z‬בו • ןרכ יכ גלדין ‪,‬ב‬

‫נזביי‬

‫נשתי ‪:‬‬

‫בשילו‪r‬ר ‪"" 100- .‬ל‬

‫תביבת הובערכת ‪:‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫יונ‪.‬חיר ‪ 30.-‬ל"י‬

‫זזבץר לץו‪$ 10- . II‬‬

‫רח' צפנהי וונ‪ ,‬ירשולםי‪ ,‬סל‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪18‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מייכי‬

‫סכות‬

‫פגישת יעקב ועשיו‬
‫פגישח‬

‫יעקב ועשיו‬

‫וישלח‪ .‬דבר זה גיול‬

‫איבה מסחיימח בפרשח‬

‫לנו‬

‫עד אשר אבא‬

‫חז"ל בדרשחם על הפסוק )ל ג ‪ .‬די (' ‪ ..‬ואגי אתבהלה לאטי ‪.. ,‬‬
‫אל ארבי שעירה" ‪.. :‬הרחיב לן הדרד ‪ …‬ןדא לא הלי‪ ,‬יאימחי ‪,‬לד‪ ,‬בימי‬
‫המשיח‪ ,‬שבאמר ‪.. :‬ועלו משריעים בהר ציך לשםיט אח הר עשוי " )לשוך '''שר‬
‫על הפסוק(‪.‬‬

‫ראשיתה של הפגשיה‬

‫‪-‬‬

‫בראשית הווצרותו של עם ישראל‪ ,‬ןסופה‬

‫‪-‬‬

‫בימות המשיח‪ .‬במיל‪,‬ם אחרות ‪ :‬פגישת יעקב ועשיו במשכת לאורד כל‬
‫ההיסטןריה של עם ישראל‪ .‬כלל גדןל למרבו מרבותיבו ‪.. :‬מעשה אובת סימך‬
‫זוהי מגשיה‬

‫לבניס"‪ .‬איז פגישת עיקב רעשיי פגישה בין שבי אשיים כלבד‪.‬‬

‫ביך שבי עמים‪ .‬שיבה כאך החמןדדןת ביך שיראל לאדןם‪ ,‬ביך רןמי לירשולים‪.‬‬
‫בין שתי חמנות אלן מפרדיה תךם עמוקה ‪ ,‬כמעט בלתי ביתנח לגשיןר‪ .‬ןכבר‬

‫אמרן חז " ל ‪:‬‬
‫ישבו שחיהם‬

‫‪ ..‬רומי וירושל‪,‬ם‪ ,‬אם יאמר לד אדם חרבו שחיהם‬

‫‪ -‬אל חאמיך‪ ,‬חרבה זן וישבה זו ‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫אל תאמיך‪,‬‬

‫חמאיך‪ ,‬שאיך האחח מחמלאת‬

‫אלא מחרבך חברחה"‪.‬‬
‫אולי משים כד נדחה סירס הפגישה לימות המשיח‪ ,‬לאותם ימים בהם יחיה‬

‫ה' למלד על כל הארץ‪ ,‬ל‪,‬מים בהם יהיה ה' אחד ושמו אח‪.‬ז‬

‫*••‬
‫פגישת עיקב רעשיו‬

‫‪ -‬שתי פניס לה‪.‬‬

‫א‪ .‬מצדיו של יעקב‪ .‬ב‪ .‬מצידו של עשיו‪.‬‬
‫הכנוח יעקב לפגישה מתןארות בפרק לב פסוקים ח‪-‬כב‪ .‬פותח‬

‫כ‪:‬‬

‫‪..‬ויירא‬

‫יעקב מאד" ומסיםי ‪" :‬ך‪.‬הוא לו בלילה ההיא כמחבה"‪.‬‬
‫הפסןקים הראשןביס של פרשת ןשילח ‪-‬אז‪.. ,‬ןישלח יעקב מלאכיס ‪…‬‬

‫‪-‬‬

‫וארבע מאית אשי עמן ‪/‬ו מהררים מעין פתיחה ‪ ,‬ונל ש ין ימיבר "בדיקת כרתרת"‪.‬‬

‫חשובח המלאכים ל‪,‬עקב ראו;ךר לעייך מיוחד‪.. .‬באבו אל אחךי אל עשוי יגם‬
‫הןלד לקראחי וארבע מאוח‬

‫אשי עמו "‬

‫)פסוק ‪(.‬ז‬

‫וכי מה חשובה הא"‬

‫זו‬

‫ל‪,‬עקב ? עיקב שלה אח המלאכים כדי לשעמ אח חנןבת עשיו‪ ,‬אות זה אין‬
‫הוא שמע מהמלאכים‪ .‬המלאכים מספרים לו על מעשי עשיו ולא על דברי‬
‫עשיו וכי בשארת כוובתו של עשין מעורפלת‪ .‬אף התורה אינה עוזרת לבו‬
‫לפיזור הערפל‪ .‬איך התןרה מספרת לבן דבר על קורות המלאכים בדןד ‪ ,‬על‬
‫פגשיתם עם עשוי ןעל תגובת עשיי‪ .‬וכד בשאירם אבן‪ ,‬יחד עם יעקב‪ ,‬בספק‬

‫‪1‬‬

‫בתג ‪ H‬ך‬
‫י‪:‬ע ‪ H‬ם‬

‫קורן‬
‫הנדפם‬

‫חל‬

‫חלירף‬

‫בסלמון‬

‫הפסוקים‪,‬‬

‫כמאמר‬

‫זה‬

‫הלבני‬

‫~יים‬

‫ההוואךת‬

‫ה‪r‬זנ‪c‬רךת‬

‫בחרמשים‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לגבי כוורבח" של עש'ו‪ .‬ספק זה מוצא את ביטו'ו בדבר' פרשגיגו‪ . :‬אגו מוצא'ם‬

‫בדכרי המפשרים שח' עמדרח מגוגדות‬
‫רמיזה‬

‫הראשןנה‬

‫'''שר‬

‫בדברי‬

‫לחלוס!‪ ,‬בהסבר‬

‫ומפורשת‬

‫של השרב"ם‪.‬‬
‫'''שר ‪" :‬באגו אל אחיך אל עשיו "‬

‫בדברר‬

‫הרמב"ן‪.‬‬

‫"והבראה בעיני בעגין‬

‫הזה כי‬

‫‪-‬‬

‫השניה‬

‫שיטתו‬

‫‪" -‬בוהג עמך כעשיו הרשע‪ ,‬עדרגו‬

‫בשאגתו‪ ".‬דברם' אלו מפורשים יוחר בדברי הרמב"ן ‪:‬‬
‫עשיר‬

‫כוורבח'‪ ,‬של סנו"‪.‬‬

‫לא‬

‫"ו"רא בק'‪ ]/‬מאוד"‬

‫קבל השלוחיס כהרגן ולא‬

‫‪-‬‬

‫השגיח‬

‫עליהם ‪ …‬אבל עברחו שמורה בלבו‪ ,‬ולעשוח לו רעה בחיל הזה הה' הרלך"‪.‬‬
‫מגגד‬
‫ימצאת‬

‫‪ -‬ג'שחו ההפוכה של השרב"ם ‪" :‬באגו‬

‫הן‬

‫בעיבןו‬

‫כאשר‬

‫רגם הנה‬

‫אמרח ‪,‬‬

‫הוא‪,‬‬

‫מתיך‬

‫אל '!'חא‬
‫ששמה‬

‫אל עשיו‬

‫בביאתך‬

‫‪-‬‬

‫רבאהבתן‬

‫אוחך‪ ,‬הולך לקראחך וארבע מאוח אש" עמו לכבודך‪ ,‬זהו עיקר פשוטו "! דרש‬
‫השרב"ס את המללה "ס‪,.‬ג‪ ,‬לגזירה שווה ‪ :‬מה אתה באהבה‪ ,‬אף היא באהבה‪,‬‬

‫ב'שוח מטגדרח‬
‫המלאכם'‪ .‬אפשר‬

‫אלו‬

‫לא‬

‫בוצרו‬

‫אלא‬

‫בעקבוח‬

‫חשובחם‬

‫המעירפלח‬

‫של‬

‫שלגו‪ ,‬האמוגם' ומורבלים בדברי '‪'',‬שר יראו דכרי הרשכ"ם‬

‫מחודשים‪ ,‬אולם מבחיבח פשט המ'לים סובל הכתוב גם פ'חש זה‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫נדאה שעדן‪.‬ח רכ‪-.‬תןביס גוטה יוחר ושיטת‬

‫ר "‪ ''' ''Z‬ןרמכ"‪i: ,1‬ב‪1‬‬

‫ארבע מאיח‬

‫אש" דרשרים "חר למלחמה מאשר לשלום‪ .‬מ"מ גם כך בשאר קשה‪ ,‬דמעד לא‬
‫הבה'רה החוהר את דברי עשיו במל‪,‬ם ברורוח‪ ,‬וחגבה מקום לםירשרים שוג'ם‪.‬‬

‫כן ש" לשאול לדעח הרמב " ו ורש ' " ‪:‬‬

‫אם‬

‫עש'ו‬

‫החכוגן‬

‫למאבק‬

‫דמרע‬

‫לבסוף ש'גה אח דעתו עד ל"וירץ עש'ו לקראתו ו'חבקהו"; רבא'זה רגע חל‬
‫השיבוי ? '''שר) ורמב"ן עצמם עוגם' שהשחחוו'וח יעקב גרמו לכך(‪.‬‬
‫כפי שאמרבו לעיל‪ ,‬הכגו" 'עקב מחוארוח בפסוק'ם ‪.‬ב‪-n‬ב‬

‫ח‪ .‬ו"רא יעקב מאד וי!'ר לו ו'חץ אח העם אשר אתו יאת הצאן הובקר‬
‫והגמל'ם לשג' מחרבח‪.‬‬
‫מ‪.‬‬

‫יאימר‬

‫יבא‬

‫אם‬

‫עשיך‬

‫•‬

‫אל‬

‫המחנה‬

‫האחת‬

‫ןרכ‪.‬הז‬

‫יהיה‬

‫תמחנה‬

‫הנשאך‬

‫לוכל'טח‪.‬‬
‫‪ '.‬ייאמד יעקב אלקי אבי אברהם ואוקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב‬
‫לארןצ רלמולדחך ואיטיבה עמך‪.‬‬

‫אי‪ .‬קטחגי מכל החסדים ומכל האמח אשר עשיח את עבדך כ' במקל'‬
‫עבדתי את הידרו הזה ערתה הייתי לשני מחרבת‪,‬‬
‫יב‪ .‬הצילני בא מדי אחי מיד עשיי כי ידא אגבי אותן םז יבא והכני אם‬

‫על בבים‪.‬‬
‫‪.‬ג' ואחה אמרת הטיב איטיב עמך ושמתי את‬

‫זרעך כחול הם' אשר לא‬

‫יסרפ מרב‪.‬‬

‫די‪ .‬וליו שם בלילה ההוא ו'‪ P‬ח מו הבא בדיר מגחה לעשיו אח"‪.‬‬
‫טו‪ .‬עזם' מאח'ם רחישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשירם‪.‬‬
‫טז‪.‬‬
‫עשרם'‬

‫‪2‬‬

‫גמלים מיבקירת רבביהם שלשים פרות ארבעם' רפרים עשרח אתרברת‬
‫ערירים‬

‫עשרה‪.‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יז‪ .‬ויתן בי' עבדיו דעו עדו לבדו ויאמו אל עבדיו ערבו לפני וויוח‬
‫תשימו‬

‫וב'‪1‬‬

‫ב'ן דער‬

‫דע‪.‬ר‬

‫‪'.‬ו‪ I‬ויצו את הארשון לאמו גי יפגשך עשיו אחי ושאלך לאמר למי ‪.‬אתה‬

‫ארנה תלך ולמי אלה לפנ '‪: 1‬‬
‫יס‪ .‬ומארת לעבדך לע"קב מנחה היא של‪ m‬ה לאדני לעשיי וההב גם הוא‬
‫אחרינו‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ויצו‬

‫כ‪.‬‬

‫את‬

‫גם‬

‫השני‬

‫את‬

‫גם‬

‫אח‬

‫השוישי גם‬

‫כל ההולכםי חארי הדעוםי‬

‫לאמו כדבו הזה תדבוון אל עשיו במצאכם אתו‪.‬‬
‫ואמותם‬

‫כא‪.‬‬

‫גם‬

‫הנה‬

‫יעקב‬

‫עבןד‬

‫כי‬

‫אחוינו‬

‫אמו‬

‫נפיו‬

‫אכפהר‬

‫במנחה‬

‫ההולכת לפני ואחרי כן אואה פניו אולי ישא פני‪.‬‬
‫כב‪ .‬ותעבו המנחה על פניי והוא לן בלילה ההוא במחנך‪.‬‬

‫•‬

‫ך‬

‫הקווא פסוקים אלו בעיון‪ ,‬מוגיש קושי מייחד בפס' י' ‪" :‬וילן שם בל‪,‬לה‬
‫ההוא ויקח מן הבא בי ‪ 'T‬ו מנחה לעשיו אחיו" א‪ .‬מה מקום לל‪,‬נה באמצע‬
‫הכנותיו של יעקב ‪ 1‬ב‪ .‬כיצד אפשר לומו ‪" :‬וילן ‪ …‬ויקח" ‪ 1‬והלא א'ן אדם‬
‫לוקח שום דבר מתוך שנתו‪ ,‬והיה לו לומו "ויקם ויקח‪] ".‬כדי לראות שא'‪1‬‬
‫להשמיט את הקימה‪ ,‬איז צירד‬

‫דךר הפך‪.‬סקםו‬

‫ראייתנן‪ .‬די להשמיל‬

‫להרחיק‬

‫מבטנו לסוף הקטע )כב‪ ,‬כג( "והוא לן בלילה ההוא במחנה ויי‪,‬ם בליל" האר‬
‫ויקח את שתר בשין"‪ .‬הרי לנו קרמה המפסקיה בין הליגה לבין הלקיחה[‪ .‬ג‪ .‬מה‬

‫ר"' ‪:‬‬

‫משמעית שתי הילגות שנעשי שתיחס ב"ליל" ההיא" הראשינה בפס'‬
‫"וילן‪ -‬שם בליל" ההרא"‪ .‬השביה בפס' כ"ג "יהוא לו בליל" ההיא בחמבה" ן‬
‫מאוו ובותינו ‪ :‬יעקב אבינו התכונן לשלשה דבוים ‪ :‬מלחמה‪ ,‬תפלה‪ ,‬דווון ‪..‬‬
‫מלתמה ‪ -‬ח‪-‬ט ‪ j‬תפלה ‪·' -‬רג ; דורין ‪ -‬יד‪-‬כב‪.‬‬
‫נואה לי שניתן לחלק את שלש ההכנות הללו לשתי קבוצות ‪ :‬א‪ .‬מחלמה‬
‫ותפילך‪ .‬ב‪ .‬דוורן‪ .‬הקשר בין המלחמה והתפילה מונח בלשון הפסוקים ורמוז‬
‫בהקבלה הלשונית ביניהם‪.‬‬
‫הםלחםה‬
‫יעקב‬

‫ויירא‬

‫ויחץ את‬

‫התיפלה‬
‫כי י‪K‬ו אנכי אותו‬

‫מאד‬

‫העם ‪…‬‬

‫עותה הייתי לנשי חמנות‬

‫לשני מהנות‬

‫אם יבא עשרי אל המחנה האחת והכה~‬

‫פז‬

‫יבא‬

‫‪2‬‬

‫רהכני‬

‫נמצאת אומר‪ ,‬שהתפילה היא חלק מההגנות למלחמה‪ .‬ובה מבקש ע"קב‬

‫שהכנתו למלחמה תצליח‪ .‬הגנתה של המלחמה מתואות‪ ,‬אם כן‪ ,‬בספוקים ח‬
‫•‬

‫•‬

‫‪2‬‬

‫•‬

‫אריי‬

‫•‬

‫לשים‬

‫אבל אבר‬
‫•‬

‫•‬

‫פחדו‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫לכ‬

‫להקבלה‬

‫יורעים‬

‫מעשיו‪.‬‬

‫•‬

‫שיעקב‬

‫עאם ‪ H‬כ‬

‫זן‪.‬‬

‫יעקב‬

‫היה‬

‫רואה‬

‫ר‪,‬אה‬

‫בעצם‬
‫ינוקב‬

‫ב‪:‬עךברת‬

‫מחנה אח‪,‬ן‬

‫םנ‬

‫כפנוולה‬

‫הייחי‬

‫שני‬

‫•‬

‫מחנךת‬

‫וחליקתו לשבים‬
‫זי‬

‫אח‬

‫חסד‬

‫•‬

‫'‪,‬ה‬

‫•‬

‫•‬

‫אח‬

‫•‬

‫חסר‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫הקב"ה‪.‬‬

‫לא‬

‫באה‬

‫אלא‬

‫חסר‬

‫זה‬

‫מחכטא‬

‫מחמת‬
‫בכך‬

‫שה' הרבה תא מחנהן כך שיכול יעקב בעח ברה לחלקי לשנים‪ .‬למדני מיעקב‪ ,‬שדאם‬
‫בעל ו‪c‬מונה בריך לרו‪c‬ןת םנ בשעת‬

‫משבר‬

‫את‬

‫נקרדח האור‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ תח'לת ‪',‬י פתחת ב ‪..‬ו'רא נ‪'/‬קב מאד" ומסיימת " ו'לן שם בל‪,‬לה הרא" ‪.‬‬‫אם נחפש בפסוק'ם אלו את ל‪'n‬מה‪ ..‬המנחה'‪ :‬א'ן ספק שנבחו במילה‬
‫‪..‬מחנה"‪ .‬מילה זו חוזרת אובע פעמם"' בפסוק'ם אלו‪ ,‬והיא מבנ‪'/‬ה את ע'קו‬
‫הכנתו של יעקב בקטע זה‪ .‬מילה זו היא המקשרת כ'ן תח'לת פושתנו לסוף‬
‫פושת וציא‪ .‬שם אבמו ‪ ·.. :‬ויעקב הלך לדוכו ו'פגעו בו מלאכי אלק'ם ויאמו‬
‫יעקב כאשו ואם מחנה אלק'ם זה וקיוא שם המקום ההוא מחנים" )לב ‪(.‬ג‪-‬ב‬
‫כבר שאלו המפשרים ‪ :‬אם ואה וק מחנה אח‪.‬ד מדוע קוא למקום ‪..‬מחנ"ם "‬
‫רביס ‪1‬‬

‫בלשוו‬

‫)רמב"ו‪,‬‬

‫ותירצו‬

‫אב " ע‬

‫‪..‬מחנים"'‬

‫ספורנו(‬

‫שניים‪,‬‬

‫ע"ש‬

‫אחד‬

‫שלו ואחד של המלאכם"'"‪.‬‬

‫הכגת 'עקב בקטע זה מסת"מת כאמוו בתחילת פסוק ‪o‬ו'ד ‪.. :‬וילו שם‬
‫בלילה ההוא"‪ .‬בראה לי שהמשך‬
‫אחין"‬

‫א~כי‬

‫לפגשיה‬

‫•‬

‫ה‪J‬שמ שז‬

‫‪ -‬הכבת‬

‫"יי‪ P‬ח מן הבא בידו מנחה לעשרי‬

‫הפסיק ‪:‬‬

‫•‬

‫תחילת םה‪:‬וק‪ .‬משפט‬

‫ה‪ ..‬דורוו "‬

‫הבאים ומסתים"' בפס' כב ‪:‬‬

‫כלשון חז"ל‪.‬‬

‫זה‬

‫פותח‬

‫עב'ן‬

‫הכנה‬

‫חדשה‬

‫•‬

‫של‬

‫יעקב‬

‫ו " דווון" מפורט בפסוק'ס‬

‫••‬

‫" ותעבוו המבחה על פביו והוא לן בלילה ההוא‬

‫במתנח ‪/‬ו ‪.‬‬

‫אף כאו איננו צויכים לטווח כדי למצוא את המ'לה המנחה‪ ,‬וא ‪ r‬ספק‬
‫שה'א המילה "מנחה"‪ .‬גם מילה זז חוזות ארבע פעמים בפסוקים אלו‪ ,‬ואף‬
‫היא מגיעה בצירה הטובה נדיתך את ערקך הכבתו של יעקב בקטע זה‪.‬‬

‫•‬

‫אף‬

‫הכבה זי מסתיימת בליבה "יהוא לן בלילה ההיא במחנה"‪,‬‬
‫בואה לי שאין לואוח הכבה זו של " המנחה " כהמשך להכבה הקודמת‬
‫של ה "חמגה ‪ ",‬אלא כמקבילה לה‪ .‬המשפט ‪" :‬ייקח מו הבא בדיי מגחה "‬
‫איבבו המשך ל"וילן שם בלילה ההאו'‪, :‬משום ןכ איו צוןר בקימר‪ .‬משפט‬
‫זה מקומו לאחו דבוי המלאכ'ם בפס' ‪:‬ז בד'וק באותו מקום בו מתחילה‬
‫הכנח המחנה‪ .‬מקום בו החחילה הכנח המחבה‪ ,‬שם מחחילה הכנת המבחה‪,‬‬
‫ומקום בי‬

‫מסתיימת‬

‫הכנת‬

‫שם‬

‫המחנה‪,‬‬

‫גם‬

‫מסתיימת‬

‫הכנת‬

‫המנחה‪.‬‬

‫וכך שי לתאר את הפשרה כולה ‪:‬‬
‫וש"רבו המלאכ'ם אל יעקב ‪…‬‬

‫"‬

‫‪.j.‬‬
‫תגובה‬

‫א' ‪:‬‬

‫הכנח‬

‫הובחנה‬

‫זיירא יעקב מאד וייצר לי‬
‫ויחץ אח העם ‪ …‬לשג' ‪r‬כהנות‬
‫•‬
‫• • • • • • • • • • •‬
‫ו'לן שס בל'לה הרא‬
‫)פסיקים‬

‫ואובע‬

‫‪/‬‬

‫מאוח‬

‫אשי‬

‫עמו"‬

‫)פסוק‬

‫('ז‬

‫‪.j.‬‬
‫תגובה‬

‫ב' ‪:‬‬

‫ויקח‬

‫•‬

‫די‪-‬ח(‬

‫•‬

‫מז‬

‫הכנח‬
‫הכא‬

‫הובנחה‬
‫בי'ו‬

‫מנהה לעש" אחיו‬
‫• • • • • • • • • • •‬

‫הווא לן כל'לה ההוא במחנה‬
‫)פפוק"'‬

‫•‬

‫י'נכ‪(-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫שת' ההכנות מסת"מות בלינה‪ ,‬ובאמת א'ן אלו שת' לינוח שאיועו‬
‫שתהין "בלילת ההוא"‪ ,‬כי אם ל ‪ "I‬בה האת שהיתה בלילה ההוא‪ ,‬ונכתבה םעמייס‪,‬‬
‫פעם אחח בסוף הכנת המהנר‪ ,‬ופעם אחת בסוף הכנח המנחה‪ .‬ללמדך ה'כז‬

‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪•,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ הכגוח מ‪ p‬ב '‪ '7‬רח הן‪.‬‬‫בגמרת כל הכבה‪ .‬רללמןד ששח' ההכגרח הללר‬
‫לא לחנם בתרה התירה להציג את שתי ההכנות בזנילים כמעט זהות ‪:‬‬
‫מחנה ומנחה‪ ,‬רצתה התודה להדגיש לבי את הכורבים המנוגדים של הכנות‬
‫ע'קב‪ .‬רבחרה בשת' מ'לש דרמרת מבח'גה המבבה רמברגדרת מבת'גת מ שמערתן‪.‬‬
‫מחגה ‪ -‬משמער ע'מות והתגגשות‪ .‬מגחה ‪ -‬משמעה השלמה ופ'רס‪ .‬לא 'דע‬
‫ע'קב אב'גר לאן פבי' של עש'ו מועדות‪ ,‬והתקין עצמר לשתי האפשרר'ות‬

‫המברגדרת ‪:‬‬

‫ע'מות‬

‫רזאת‬

‫רפי'ס‪,‬‬

‫ע '''‬

‫מחגה‬

‫ומגחה‪,‬‬

‫"דזניון הזנילים " מ'חגה ‪ -‬מנחה מיכח משבי מקומות בוספים‪ .‬א‪ .‬מההקבלה‬
‫ב'ן שג' חל‪ ' p‬פסיק כ"ב " ותעבר מהכחה על פב'ו ‪ -‬והוא לן בל'לה ההוא‬
‫כהובנה‪ ,‬ב‪.‬רמביד עש'י בפרק ל"ג פס' ח "' "מי לך כל המחנה הזה א ש ר‬
‫פגשתי ז" ותשיבת יעקב ‪" :‬למצא חו בעיני אדני ‪ …‬ולקחת סנת ‪"'I‬ז מדיז‪/‬ו‪,‬‬

‫אותר הדבר עצמי בראה לעש'י כמחגה ול'עקב כמגחה‪ .‬ללמדך שהכל תלי'‬
‫בעמדתו של הרואר‪.‬‬

‫••‬
‫•‬

‫עד כאן ביתחוב חא הכבת 'עקב לפגש'ה‪ .‬כאמור לעיל ש'בו גם דצ שב'‬
‫לפגישה‬

‫‪-‬‬

‫תגובת עשי'‪.‬‬

‫לכאירה דנאה שתגובת עש'ו כתובה רק בסוף העגין "ו'רץ עש'ו לקראתו‬
‫ו‪n‬יבקד" )לג‪(. ,‬ר אולם כבר רש"י )בעקבות חז " ל( מקדים את חגרבת עשיו‬

‫לפדק ל"ב פס' כ"ה‪" .‬ייוחר ע'קב לכדו ויאבק אשי עמו " לשון '''שר ‪" :‬ואיבק‬
‫אשי עמו ‪ ,..‬פ'רשו חז"ל שהוא שרו של עשיו ‪".‬‬
‫ננ‪r‬זבא לפי זה שתנזבת עשיי " יירץ ‪ …‬ויחבקהו " איגבה אלא החגובה‬
‫הסופ'ת שלו‪ ,‬בעדר שבתחילה תגובתו ה'א ‪" :‬ויאבק עמו " )בעזרת שרז(‪.‬‬
‫היחס ביו שתי תגובות אלן '‪ :z.‬ל‬

‫לפני שבנרר את‬

‫עשיו ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫‪I‬‬

‫בגסה להרכיח‪.‬‬

‫שפירווש של רש '' ' מכוין לפשוטו ש ל מקרא ' ‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫מטרח יעקב בשילוח המבחה גאמרת כפסוק כ"א ‪:‬‬

‫‪..‬‬

‫כי‬

‫אמר‬

‫ואחר‬

‫כן‬

‫‪.‬‬
‫במכחה הולכח‬

‫אכפהר פניי‬
‫אראה‬

‫פכיו‬

‫;‬

‫לפבי‬

‫אולי ישא פגי"‪.‬‬

‫צירת כתיבח זן מבליטה את המכבה הזניוחד של דבךי יעקב‪ .‬למשפם זה‬

‫שבי חלקים ‪ ,‬ולכל חלק שחי צלעוח‪ .‬כאשר כל צלע ראשובה מסח"מח כמילה‬
‫"‪ D‬נזי " ‪, .‬כל צלע שניה‬
‫הם‬

‫פני‬

‫‪ -‬בימלה " סגיי‪ " '.‬פגיר "‬

‫‪ -‬הם פני ע ש וי ‪ ,‬י"פני "‬

‫‪-‬‬

‫ע'קב‪.‬‬

‫עיקב מתכונו לרגע בר יראי פניי את פני עשיי‪ .‬כדי שראית פני‪- Q‬אל‪-‬‬
‫פנםי זך תגמר בכי·טוב צרדי עיקב קדום לכפר "‪:‬מ ע ש יו במנחה ההולכת לם‪':‬‬

‫יעקב‪ .‬לאחר שעברה המנחה על פניו‪ ,‬ובעוד אנו מצפים לשמע על רא"ת פבי‬

‫עשיו‪ .‬מספרת לני החורה על עביין שהוא לכאורה שונה לחלוטין ‪:‬‬
‫‪3‬‬

‫היכחה‬

‫זו‬

‫שמעתי‬

‫מידדיי‬

‫יוסי‬

‫מאבק יעקב‬

‫‪,.‬םר‪,‬‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עם אדם שזהותו אינה ברורת לנו‪ .‬דומה שליעקב עצמו זר~תו של האיש ברוהר‪,‬‬
‫שכד הוא אומר בסוף המאבק ‪" :‬ויקרא שם המקום פניאל ‪ :‬כי ראיתי אלקים‬
‫פ>נים אל פנ '‪ C‬ותנצל נפשי" ) לב‪ ,‬לא(‪.‬‬
‫הנה כי כז‪ ,‬עיקב עצ ןב ו ןבגלה‬

‫שראית סני הזכלאר היא ראית הפנםי‬

‫ל‪u‬‬

‫לה צםיה‪ ,‬אלא שנתחלפה ראית פני עשוי בראית פני המלאר‪.‬‬
‫זו‬

‫נקבע‬

‫גם‬

‫ראית‬

‫אופי‬

‫פני‬

‫עשיו‬

‫עצןבו‪.‬‬

‫וכר‬

‫מתאר‬

‫יעקב‬

‫מכח ראית פנים‬
‫•‬

‫ועשיו‬

‫את‬

‫ראיית‬

‫פניו "כי על כז ראיתי פנדי כראות פני אלקים ותרצני" )לייג‪ ,( ,‬איד ראיח‬
‫" ‪I‬כני אקוים " זי 'אלא אותה ראיה קידמת ‪ ..‬כי ראיתי אלקםי פניס אל פניס " ‪,‬‬
‫בשמפט זה מגלה לבו יעקב את החיס ב י ז ש תי ראיות פנים אלו‪ .‬ראית פני‬

‫‪,‬‬

‫עשוי וראית פני הןבלאר שבי צדדים הם לאותה ראיה‪ .‬שעת הןבבחז היא‬
‫באריית פבי הןבלאר‪ ,‬ערל פי תוצאות ראיה זו נקבע אופי ראיית פבי עשיו‪.‬‬
‫על כרחר אתה אוןבר שמלאר זה איבו אלא "שרו של עשיו " ‪.‬‬
‫כדי להביז את זכהוחו ש ל המאבק ביז יעקב ‪ I‬הןבלאר‪ ,‬שי צורר הוזכר‬
‫בסיבת גלותו של יעקב‪ .‬יציאת יעקב מהארץ באה בעקבות לקיתת הברכוח‬
‫ןבעשיו ובעצת רבקה ‪ :‬כדברי הפסוק )כז‪ ,‬ןבב( ‪" :‬ותשלח ותקרא ל‪,‬עקב בבה‬
‫הקטד ותאמר אליו הנה עשיו אחיר ןבתנחם לך להרגר‪ ,‬ועתה בני שמע בקלוי‬
‫וקום בהר לר אל לבד אחי חרנה " ‪ .‬עניד לקיחת הברכ· ות‪ ,‬עניד ארור הוא‬
‫ו "קובע ברכה לעצןבו" ואיז כאז הןבקום להארדי בו‪ .‬נוכיח כאז רק נקדוה‬
‫•‬
‫והאי ‪ :‬שהכובות הין אמםנ מייעדות לעיקב‪ .‬ההןכחה ‪ :‬א י בעית אימא‬
‫אחת‬
‫קרא‪,‬‬

‫ואי‬

‫בעית‬

‫אימא‬

‫סבהר‪.‬‬

‫אי‬

‫בעית‬

‫איןבא‬

‫סברה ‪:‬‬

‫•‬

‫וא‬

‫יתכז‬

‫שרבקה‬

‫אמנו‬

‫תשיא לעיקב עצה חסרת אחרי· וח‪ .‬אם שולחח רבקה את יעקב בנה לגנב את‬
‫דעחו של‬

‫יצחק ‪,‬‬

‫ובכל‬

‫זאח‬

‫כטוחה‬

‫בהצלחתו‪,‬‬

‫איז‬

‫ספק‬

‫שנשענת‬

‫היא‬

‫על‬

‫ירעיה בחוה שהבוכוח זכגיעות וינעיו ועיקב‪ .‬וכר ןבפשר אונקלוס על הפסוק‬
‫" עלי קללחר בני "‬
‫בעית איזכא קוא‬

‫‪-‬‬

‫" ל‪ ,‬אחאןבו בנבואה דלא ייחוז לוטיא אל‪,‬ד עלר " ‪ ,‬אי‬

‫‪ -‬זכופוש בפסוק שאכד קבלה רבקה נבןאה ‪:‬‬

‫"ויאזכר ה' לה‬

‫שגי גיויס בבטבר ‪ . ..‬ורב יעבד צעיר‪ ".‬ממילא היו דברי יצחק ‪ ..‬יאת אחוי‬

‫תעבד " ) בז‪ ,‬זכ( חייבים להאמר לעשיו‪ ,‬יאלי " היי גביר לאחדי " זכוכוח ההי‬
‫לרא‪.‬מר לעיקב‪.‬‬
‫מדוע ההי צךי‪ ,‬יעקב ליטול את הברכות בעקבה בהופיעו בדמות עשיו !‬

‫עניד זה ר~א חלק מהנהגתו הנסתות של הקב"ה ‪ ,‬מפלאוח חזכים דעים‪ .‬כר‬
‫גזרה החכזנה העל‪,‬ונה‪ ,‬כשם שגזוה על מלכית ישואל שתצא מזער מואב‪.‬‬
‫ושבם שגזהר ששיראל יקבלו את זכיטב הברכוח זכב ל עם דווקא כא ש ו יבוא‬
‫לקללם ‪.‬‬

‫אולם לקיחת הבוכית בצורה זי מלייה בגניבת דעחי של יצחק‪ ,‬וגרימח‬
‫עוהל‬
‫עגמת נפש לעשיי הומצאת ביטוהי בצעקה גדולה ימרה‪ .‬צעקה זי‬
‫לזכעלה ‪ ,‬זכקטרגת על יעקב יחובעת את תיקונה‪ .‬כדי לחקד דבר י ם אלו הוצרר‬
‫עיקב לגלות בןב ש ר ע ש ר י ם ש נה אצל ל בד הארזכי ‪ -‬רזכא‪ '.‬להתענות שם‬
‫בעבדוה מייגעת ‪ " :‬הי י תי כרים אכלבי חרב י‪ P‬רח בלילה " ‪ ,‬ילעמיד מרן‪.‬מה פעם‬
‫אחר פעם '''ע לבד ‪" :‬ואביכד התל בי והחל‪,‬ף את ןבשכורתי עשרת ‪ .‬מונים"‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המרמה‬

‫ביוחר ‪:‬‬

‫הגדולה‬

‫הצעיהר‬

‫החלפח‬

‫רומזח‬

‫בבכיהר‪,‬‬

‫למשעה‬

‫לקיחח‬

‫הברכות '‪.‬‬
‫לחאר שתמו עשרםי שנות תיקוז אלו בהם יעקב וישב בגלוח ועשיו וישב‬

‫בארץ ‪ ,‬שומע עיקב את דברי הקב"ה ‪" :‬שוכ לארצן ולמולדחן ןאההי עמן"‬
‫)לא‪(, ,‬ג משעמ ‪ :‬חוקז המעשה ונחפיסיה צעקח עשוי‪ .‬כעת ‪ ,‬לפני כנסית‬
‫יעקב לארץ‪ ,‬מחכה הוא לקבל "הודאח בעל דיז" שאכז נשלם מעשהו‪ .‬ואמנם‪,‬‬
‫רגע פלני חציית הידרז‪ ,‬נפגש עיקב למאבק אחרוז עם שרי של עשוי‪ ,‬מאבק‬
‫זה נמשן כל הללי‪ .,‬ובו נשקלו זה מול זה ‪ -‬צעקת עשיו כגבד יסורי יעקב‬
‫בנלותו‪ .‬ל‪ K‬יכול ההי שח של עשיו להכרעי אח עיקב ‪" :‬וירא כי לא יכול לו‬
‫זינע בכף ירכז זחקע כף יןר עיקב בהאבקו עמו'! יעקב ‪ ,‬לאחר נצחונו באותו‬
‫מאבק‪ ,‬עומד ודורוס אח המניע לו ‪ -‬הדו‪ K‬ת בעל די! ‪" :‬לא אוסלחן כי 'אם‬
‫ביכחני"‪ .‬םירש שו ‪/I‬י ‪ .. :‬הדוה לי על הברכות שברכבי אבי יעשיר אחי מעעור‬
‫עליהם"‪ .‬יעקב איננו מוכז להכנס לארץ בלא הודאה זו‪ ,‬ואמנם הוא מקבל‬
‫אותה "לא עיקב יאמר ועד וסמן כי אם יוסראל" פירוס שר"י ‪ " :‬לא יאמר‬
‫וסהברכוח באו לן בעקבה ובמרמה ' !‬

‫•‬

‫כניסח עיקב לארץ גוררח בהכרח אח יציאח עוסיו " וישכ עשוי לדרכו‬

‫שסירה"‪ .‬שכז כד ם"שר '''שר על הפסיק 'י‪iT‬י" אר ציא יצא יעקב ‪ …‬רעשין‬
‫אחיו בא" )כז‪ ,‬ל( לשוז רש " י ‪" :‬זה יוצא וזה ב‪ '! K‬ו ‪ K‬יז שניהם יכולים לדור‬
‫ כיול היה עשיו לשבת באזר‪.‬‬‫בכפסיה אחח‪ .‬כל זמז וסעיקב שיב בגלות‬
‫חזר עיקב לארץ ‪ -‬מוכרח עוסיו לצאח הימנה‪.‬‬
‫כנוח ‪ U‬כל להב!' זמער השאיהר החורה אח כוונוח ע וס וי מעורפלוח‪ .‬עשיו‬
‫לא אמר לשל‪r‬זיםי אח כוונוחוי‪ ,‬מפני שאף לו עצמו הז לא היו ברוחת לגמרי‪.‬‬
‫עוסוי לא החליט סופית כצ"ד ינהג בפגשיתו נום עיקב ‪ ,‬מפני שדעחן קשורה‬
‫יהתה עם‬
‫בחןצאוח‬

‫וסרו היוצא‬
‫המאבק‪,‬‬

‫למאבק‬

‫לק‪r‬זית‬

‫נום עיקכ‪,‬‬

‫ארבע‬

‫ןגמירוח‬
‫האנשים‬

‫מאןח‬

‫דעחן וסל‬

‫עשיו חלוהי‬

‫עוסיו‬

‫נועהד‬

‫ע"י‬

‫ודאי‬

‫מלכחחילה לצרכי מאבק כדברי רש " י ורמב " ! ‪ ,‬אלא שהוא אינו יכול להחילט‬
‫סופית בטרם יעןר המאבק ביז שרן לביז יעקב‪ ,‬ולכז גם אינו יכול לענוח‬
‫למלאכםי‪ ,‬משום כן ‪ !, K‬המלאכים ;כולים לספר דבר לעיקב ‪ ,‬מלבר עצם‬
‫העובדה‬

‫שעשוי‬

‫בא‬

‫ועמו‬

‫ארבע‬

‫מאןח‬

‫י‬

‫אשי‪,‬‬

‫במשן כל ‪ K‬וחו לליה שבן עשוי מחקרב לעיקב‬
‫בסוף אןחו לילה כ‪ K‬שר מגעי עשיו אל עיקב‬

‫‪-‬‬

‫נ ‪ K‬בק יעקב עם המלאן‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫נוסלם מ‪ K‬בק יעקב והמל ‪ K‬ן ‪,‬‬

‫~נכנע שרו של עוסוי לעיקב ‪ .‬ב ‪ K‬וחו רגע חוס כוחו של נווסיו ונמר בדעחו‬

‫להשלםי נום‬

‫עיקב‪ ,‬אן אז‬

‫מסרח‬

‫נהפכח‬

‫בואם‬

‫של‬

‫ארבע מאוח‬

‫האנשםי‬

‫" וארבע מאות איוס עמי‬

‫ממטרח מאבק למטרח שלום‪ ,‬כדברי הרוסב"ם ‪:‬‬
‫ל'כבןדו ‪ ",‬ואז נהפכת חגובח עשיו מ"דב‪'II‬ק ‪ …‬עמו" ל " וירץ עוסוי לקראחו‬

‫‪-‬‬

‫‪',‬הכ‪j‬כדה"‪ .‬ההאבקית הפכה להחנקןת‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫ראה‬

‫על‬

‫זה‬

‫נםפר‬

‫"'ירניפ‬

‫נטפך‬

‫בר ‪ IC‬סית‬

‫‪H‬‬

‫לגברת "דר‬

‫נחמה‬

‫ליכ‪ 1‬ניז‪.‬‬

‫‪7:‬‬

‫‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מםל!(' הדבר שאף כאן בחרה התורה להציג את שתי תגובות עשיו‬
‫ בשתי מיליס כמעט זהית ‪ " :‬ייאבק " "ייחבק " ‪ .‬תחילה‬‫הראשןנה והאחרוגה‬

‫‪-‬‬

‫חשב עשיו לנאהק‪ /‬ולבסוף‪ .‬לאחר כניעת שרו‪ ,‬החליט להחנק‪ .‬אף מיל‪,‬ם אלו‬
‫בכתיבתן‬

‫דומות‬

‫פיסו‪,‬‬

‫ומנוגדות‬

‫במשמען‪.‬‬

‫האבקות‬

‫משמעה‬

‫‪ -‬והן מתאימות להפליא להכנות יעקב ‪:‬‬

‫מול האבקות עשיו‪ ,‬ומגחת‬

‫עימות‪,‬‬

‫‪m‬‬

‫חבקות‬

‫משמעה‬

‫מחגה ומגחה‪ .‬מחנה‬

‫יעקב מול החבקות עשיו‪ .‬עתה מתברר‬

‫יעקב‬

‫למפרע ‪,‬‬

‫שעיקב חייב היה להתכוגן כ ש תי דרכים אלו ‪ ,‬ש הרי אף ע ש וי רת‪.‬כוגן לשתיהן‪.‬‬

‫אלולי מחגה י עקב לא יכו ל ההי לגצח בהאבקות‪ ,‬וא ל ולי מגחת יעקב לא‬
‫היתה גשלמת ההחבקות ‪ .‬כעת מתבררת עובדה תמוהה גוספת ‪ :‬במשר כל‬
‫אותו הל‪,‬לה בו בשלחה המגחה לעשיו איגגו שומעים אף מילה על התייחסוח‬
‫שעיו למנחה‪ .‬אין זאת אלא משום שבאותו לילה היחה דעחו של עשיו גחונה‬
‫דעיין למאבק ולא למגחה‪ .‬רק עם עלות השחר‪ ,‬כאשר גכגע שרו של עשיו‬
‫ליעקב ומחליט עשיו לחבק ליעקב ‪ ,‬נזכר הוא במנחה ‪ " :‬מי לר בל המחנה‬
‫הזה‬

‫אשר‬

‫על טעותו ‪:‬‬

‫פגשת""‪,‬‬

‫עריין‬

‫ברא"‪n‬‬

‫לו‬

‫הןבג‪ n‬ה‬

‫כמחנה ‪ ,‬ר‪.‬צריך‬

‫יעקב‬

‫••‬

‫להעמידן‬

‫"ולקחת מנחתי מייי " ‪ .‬אין זה מחנה א ל א מנחה !‬

‫‪,‬‬

‫‪…‬‬
‫מעבין שכל תאור זה של חגובות עשיו רמוז בפירוש ‪'".‬שר במילה אחת‪,‬‬
‫כאילו בדרר אגב‪ ,‬ר‪,‬מז רש " י לכל הענין המתואר לעיל ‪ ,‬על היחס בין תגובות‬
‫שעיי‪ .‬וכר פישר רש '' ' על הפמוק " ויאבק אשי עמז" לשון '''שר ‪ " :‬מנחם פי '‬
‫יותעםר איש לשון עפר‪ ,‬ש היו מעל‪,‬ם אבק ברגל‪,‬הם‪ .‬ול‪ ,‬בראה שהוא לשון‬

‫ייתקשר‪ …‬שכן דרר שבםי ש מתעצמםי להפלי אשי את רעה ו ‪ ,‬השונקו וואבקו‬
‫בזחעותיו " ‪ .‬דחה שר '" את פירוש מנחם למילה ויאבק מלשוו אבק )פירוש‬
‫הגתמד‬

‫גם ע'ן‪ ,‬הרמב"ן(‬

‫ובחר בפירוש "ןיתקשר‪",‬‬

‫כאשר בא‬

‫רש ‪ ' /l‬להדגים‬

‫מילה זו אמר "שחובקו ואובקו ‪ ",‬ללמדר '(!הש אביקה היא חביקה‪ ,‬ואין ביביהם‬
‫א'לא הכיבה בלב‪.‬ד פעולת ההאבקות היא היא פעולת ההחבקות‪ ,‬אלא שבשעת‬
‫ההאבקןת הכונה האי לדחות את השני‪ ,‬ובשעת ההחבקית ‪ -‬לקרב את השבי ‪.‬‬

‫*••‬
‫ומעשה אבות סימן לבגים‪.‬‬

‫אף אבו ב ‪ m‬יבו מארצבו ע " י אדום‪ ,‬ושקעבו‬

‫בגליתבו כאלפיםי שגה‪ .‬הייבי ביים אכלבי חרב וקרח בל‪,‬לה‪ ,‬עד שבשמע לבו‬

‫קול ה' ‪ :‬שובו אל ארץ אבותיכם ילמילדתכם ואהיה עמכם‪ .‬התחיל הלילה‬
‫האחרון של ההאבקית האחרובה עם אדים‪ .‬הצליח אותי רשע באותי יללה‬
‫לבקע את ירכיבו‪ ,‬ובקיעה זו כמעט ששברה את כל גופבו יכילחה את חחבו ‪.‬‬
‫עס כל זאת בחקיים בבו "וירא כי לא יכול לו ‪ ':‬יכבר עלה השחר‪.‬‬

‫·•‬

‫עתיי אותו שחר שעלה להיפר לזחירה שלהמ ‪ ,‬יעתייה פגשית עיקב יעש י י‬

‫להגעי לסוימד" "עולו מושיעיס בהר ציין לשפוט את הר עישי והיתה לה '‬
‫המליכה יהיה ה' למלך על בל הארץ בדים ההיא יההי חי אחד ושמ·‪ ,‬אחד"‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יהדרה‬

‫נחשוני‬

‫כע ‪ tt‬ת פ ‪ t‬קוח נפש והתנחלות‬
‫באחחנה שמעני ססקי דינים מאת גיומים הלכת"ם י'יעי‪-‬שם בשאלת‬
‫החזות שטחים לעוב "‪ ,D‬לס' תיכנית השלים של ואש הממשלה מו בגין‪.‬‬
‫אינני סיבו כי הקו‪-‬המנחה לפסיקה הלכתית בענין מסיות שטחי אוץ ישואל‬
‫היא אם שיוי בכר דין פיקיח נפש‪ ,‬כמי שאבוו להלן‪ .‬אבל אני ויצה קידם‬
‫להתייחס לוריכןח הנטוש מסביב לשאלה זן מבחיבת "פיקוח נפש"‪ ,‬אח"כ‬
‫אעמדי את השאלה באיוה הנכין לדעתי‪.‬‬
‫קואחי את הביויוים של מח"בי ההחזוה לאייב משטחי אוץ שיואל‪ ,‬ישל‬
‫השוללים‪ .‬הבירווים נוקבים ומקיסים הלכוח גדולוח ונכבדית יספויח ואשינים‬
‫ואחוונים‪.‬‬

‫אולם למרוח האמת כביוווים שהם חוהר הלכה‪ ,‬אני סוכו כי העכות‬
‫הבעהי‬

‫כעת‬

‫למסיקה‬

‫הלכתית‪,‬‬

‫היא‬

‫מיקדמת‪.‬‬

‫האם‬

‫שיאלח‬

‫הממ ש לה דעת‬

‫תיוה ‪ 1‬האם האי מקבלת פסיקה הלכתיח ‪ 1‬לא הקיאלציהי ילא‬

‫האיפיזצייה‬

‫איבן פובית אל גיומי הלכה לחוות דעתם ‪ .‬בעבי ב'‪ O‬העומדים על הסוק ‪ .‬ל ש ם‬
‫מה‪ " ,‬איפוא‪ ,-‬חיויקי הדעית בין ק י בעי הה ל כה ולהרבית פ י לוג ד‬

‫אסור לנו לתת לחילונ"ס להשיג מטוה ‪.‬ז; אם נעמוד בפני עובדא‪.‬‬
‫שהגומים הקובעים שיאלו דעת תורה‪ ,‬והלוואי שבעמוד בפני מצב כזה ‪ .‬אז‬
‫אין לכבוש את ההלכה‪ ,‬אלא יש לפוסמה ולאומוה‪ .‬ואם אפילו יתבוו‪ ,‬כי‬
‫ק"מיס חילוקי דעית בפסיקה הוי אלו ואלו דבוי אליקים ח"ם‪ .‬אבל כעו " ה‬
‫איז המלכית החילונית מעוניינת בחוות דעת חורתית‪ .‬היא מכריעה לםי שיקילים‬
‫פוליט"ם בלב‪.‬ן מה מכריח איפוא‪ ,‬אותנו לחלוק ביבינו לבין עצמגו‪,‬‬
‫כשההכרעה אינה חליי'‪ .‬נבי כלל ‪ ,‬יאילי כלי החקשורת רק עישים את חיוחבו‬
‫הקדושה‪ ,‬שתי חיריח ‪1‬‬

‫לדעתי השאלה העידמח לבירירהיא‪ ,‬לא אם מיתו או אסיו להחזיו‬
‫שטחיס‪ ,‬אלא באיזה דור הממיו הסיכין‪ ,‬שיחול הדין של פיקיח נפש ‪ ,‬על‬
‫ידי החזרת ‪ ,‬אר אי החזרת שטחים ?' וו שאיה הטעונה בירור בטחוגי‬
‫יאסיםארםגי ‪ ,‬לפבי פסקיה הלכחיח ‪ .‬דעת בעלי‪-‬בח '‪ O‬היא‪ ,‬כי כא ש ך האייב‬
‫חויק מביתר מאית מילין ‪ ,‬האר פחיח מסיכן מאשו אם היא קרוב לביתר ‪.‬‬
‫עדר זכיר היםב המצכ שגךס למלחמת שש ח הימ'‪ ,O‬כשנאצך עמד עם דר ל ן‬
‫לי' נמליחנו יהשמיע איימים ש הטילי אח הצביך ליאשו‪ .‬כעח אני עצמבן‬
‫עשו '‪ O‬להחיךח המצב לקדמיחי‪ ,‬האם ק"ם אפילי ספק ספיקא בזיךיז הסיכין‬
‫יפיקיח‪-‬הנפש ! האם מצךיס בגביליתני האי פחות מסיכנת מאשך מצךיס לי'‬
‫התעלה ז האס שיךאל בלי נפט מיגנח ריתך‪ ,‬מאשר עס באחת הנפט ישדיח‪-‬‬
‫החעיפה בסיני ‪ 1‬האם יהדרה ישימךון בךיביגית שיךאל מסוכנח יותך‪ ,‬מאשך‬
‫אוטינומיה ערבית‪ ,‬שביז לליה תהיה אשפ"ית ן‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫טועבים "ה'‪ 1‬בש"‪ ,‬הלא חמודח הוויחודים ההם אבו מקבל‪,‬ם · אח ה"שלרם"‪.‬‬
‫איבבי מאמין שש'בם בחוכבו המאםיבים ב"שלום‪ ",‬אחדי שהחזדבו כבד אח‬
‫חמצית סיבי‪ ,‬ושום דבר לא בשחבה משהה'‪ .‬בב"‪,‬תם של המצרם םחעצמח‬
‫‪'1‬מם ל'‪ 1‬ם‪ .‬הם מאיימים עליונ בשטפון של מל '‪ 1‬ן מוסלמים על חישלש‪ .‬הם‬
‫מאיימים באופצה' צבאיח‪ ,‬אנם לא יוגשם ה " שלום" כצרובם‪ .‬הם בלחמים‬
‫להקמת 'ייות פלש'תבאית עצמאית בהיודה ושומדון‪ .‬הם הצעיו להקש ממשלח‬
‫פלש'חין גולה‪ .‬הם מוקיעים אותבר בזירה הביבלאומית‪ ,‬ומגבים ‪ II‬תבו כמעט‬
‫כל '‪1‬ם‪ ,‬בתו ‪ K‬בה זו או אחדח‪ .‬אין שום סימן ל ‪ u‬דמליזצהי ‪ ,‬ולשיפוד יחסםי ‪.‬‬
‫מלבד כמה בקיורםי של שר"‪,‬ם אצלבו‪ ,‬שאבו עוכרים להם טכסםי ממלכתיי‪.‬ם‬

‫כשם שקיבלבו בצוהר זו את סאדאח בעת הופעחו הדאשובה בידושלים‪.‬‬
‫האם שי ה'‪ 1‬ם מי שחשוב בישד‪ K‬ל שזהו "השלום‪ ",‬בגללו אבו צדיכש‬

‫להחזיר לסאו את גם מה שש'בו עוד בדיבו‪ ,‬ולהקל עליו להתפייס עם אש"ף‬
‫ערמי הסיחב‪ ,‬ולהוכחי להם‪ ,‬כי הוא שהשיג את סיכובה של שיארל‪ ,‬ללא‬
‫‪.‬‬
‫ח'‪ll‬כהר כלשהי ז‬
‫גחון בטחובי ואסיטארגי זה שבוצד אצלבר‪ ,‬הוא היפוכו של מושג "פיקוח‪-‬‬
‫בפש"‪ .‬הוא המלודי סיכון ודואי‪ ,‬שדק שומד ש'ראל בדוב דחמי) וחס ‪ 1'1‬יכול‬
‫להצליגר מפח קיוש‪.‬‬
‫האם עליבר המשימה ללחום בדע החזדח באדוח הבפט‪ ,‬שדוח‬
‫פיבוי פיתחת‬

‫‪",,‬רם‬

‫והפיכח‬

‫ה'דרה ·שוומדון‬

‫לש'וח‬

‫פל‪,‬שתבאיח‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫התעופה ‪,‬‬

‫שתסכן‬

‫גם‬

‫את יחשלים ומקום מקדשבו ! יכול אבי להבי! עוד את התקוות ל"שלום"‬
‫שה '‪ 1‬בחחלתה של ההתפתחרת‪ ,‬כשמד בגי! בליבל את הדעת‪ ,‬אמד חצאי‪-‬‬
‫אמיתורית לעם‪ ,‬והעמדי אותבו רק בפגי החלטה עקרוגית‪ ,‬אם מותר או אסור‬
‫לרותר על שטחי אזר‪-‬ש'ארל‪.‬‬
‫כ '‪ 1‬ם רואים‬

‫אפליר‬

‫האופטימיסטים הגדולים‬

‫ביותר‪,‬‬

‫כי‬

‫בגין הטעה‬

‫את‬

‫עצמו ואת הצבור‪ ,‬לצהרל צהלת אבירים לבסיגה ותבוסה ח"ו‪ .‬כ '‪1‬ם בוכחים‬
‫אגו דלעת‪ ,‬כי דמיג'‪1‬ת‪-‬השלום של בג ‪ r‬הבאיה אותגו למשערל‪ ,‬שאין דיר‬

‫לנטרת בו‬

‫ימ ‪r‬‬

‫או שמאל‪ ,‬ללא רסיוק אברש‪ .‬העתוברת בולה מלאה קיבה רב'י'‬

‫על ההדידוחת הדמיבית והבטחוביח ‪ ,‬ש'אין לה תקדים בחיי המדיבה‪ .‬החזדח‬
‫סיבי האי כבר עובדא שאדי מדברםי עלהי‪ .‬מחצית‬

‫סיגי גמצאת כבר בדיי‬

‫מצרק ואליו מחציחו השגה' תההי בדים כעבור זמן‪ ,‬אחיר כמה חיבגאות‬
‫•‬

‫עשדר גחרג‪.‬‬

‫עם שירת ה"תקוה"‪.‬‬

‫כיום‬

‫עימדת‬

‫על‬

‫הסף‬

‫מידגה פלשית גאית‪,‬‬

‫שבל העלום מביר בה עדר מרם הייולדה‪ .‬ואף עמיז בקול רם לומר‪ ,‬שגם‬
‫‪ 't‬חשלים תהיה שייכת הל‪,‬‬
‫האם בצמ '‪ It‬ות עגומה זו השאלה היא אם להחזיר או לא הוחזיר שטחים ‪1‬‬
‫‪i‬‬

‫הלא כבר החזרבו‪ ,‬דובם של השטחםי ללא שאילת חכם‪ .‬הלא כבר הודעגו לש'ובםי‬
‫הידרים שהתש'בו בפיתחת רפ"‪ ,‬לשמש חגורת הצלה‪ ,‬השם חייבםי לעזיב הובם‬
‫וש'וב"‪,‬ם ולמרסרם למצרים‪ .‬רמה כבר לא עשיבו וגעשה ! ואליו במשעיבו‬
‫אלה אל רק שלא הצלונ את ש'ארל‪ ,‬אלא אדרבא החדפגר את בעיית אחיזתבו‬
‫ב"‪,‬רדר_ שומרון‪ ,‬ירושם'ל והגליל‪ ,‬רבכל מקםר‪ ,‬בצוהר מסרכבת ב '‪ 1‬תר‪.‬‬
‫ו)ן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫• ‪I,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שלום רמלחמה הם הגדחת בוווות‪ ,‬וא'בם בוצו'ם בהבל פהים של‬
‫פול‪t‬כ''קא'ס‪ .‬מצב של ק'ווב או'ב'ם לגבול 'שואל‪ ,‬כשהס חוזר'ם ומדג'ש'ם‬
‫כל 'וס‪ ,‬שק'חב זה הוא אמצע' להכר'ערב‪ ,‬ד~א ס'כון ודוא' ‪ ,‬שא'בו מ'טשטש‬
‫על די' שארב מכבםו זאח "שלוס"‪ .‬זו קבנ‪"1‬ה בוורה‪ ,‬גס לגב' שטחק שא'םב‬
‫ש'כ"םו לש'ראל '''םע החורה ומבח'בה ה'סטוו'ח‪ .‬כל שכן אם מדובר בחלק‬
‫של אוץ"ש'ואל התוות'ת והה'סטוו'ת ‪ ,‬שבוסף על כר ה'א גס עובה בטחוב'ח‬
‫וח"ר לה'פר‪ ,‬לבטחובה וק'ומה של מד'בת 'שואל‪' .‬ש להוק'ע בחדהמה את‬
‫בסויבם של השמאלב"ם‪ ,‬לשוות אופ' של "מ'סט'קה ומשהי'ות" לתוכב'ת של‬
‫הגבה מרחב'ת על של'מותה של אוץ"'שואל‪ .‬ובובות עוב'ת בכל צווה שה'א‬
‫על הבטן הרבה של ש"ואל גורמת‪ ,‬שבמכה אחת 'כול ח"ו האו'ב להבק'ע את‬
‫האץר רלהורסה‪ ,‬ומסבבח את ק'ומבו גס בחלק הבשאר ב'דבו‪ .‬האס בבלל‬
‫שצוךר‬

‫בטחרב' חויב' זה מבוסס על ההכוח של של‪,‬טת 'שואל גם בחבל‪,‬ס‬

‫שהם שלבי על פי התורה וההיסטוריה היא פסול‪ ,‬אי מהויה "הזהי משיחיתו ' ?‬
‫להווחבו בלכד ואש משמלת 'שואל במ'לכוד "שלום‪ ".‬הוא שכח את דבוו'ו‬
‫המםוצצםו תמדי על "נחלת אבות"‪ ,‬וגם הסהי דעח מההכ ‪ m‬הבטחךנ'‬
‫שבהחזקת‬

‫שטח'ם‬

‫אלה ‪,‬‬

‫אף‬

‫שהשמא לנםו‬

‫בהם ‪,‬‬

‫מחבש"'ם‬

‫בה'ותם‬

‫"בחלת‬

‫אדבת " ‪.‬‬

‫א'ע' בא להאש'ם אח ראש הממשלה ב"בג'הד"‪ ,‬אלא בשק '‪ V‬ה זמב'ת‪,‬‬
‫מס'רכח רדיעוח לו‪ .‬שהפכה אסון‪ .‬הכוזחו על שלום חד צדד' של החזרח ס'נ'‬
‫רע הגבול הב'בלאומ' ררס‪'.‬כת היוהד שוומוון לאוטונומהי ערב'ת‪ ,‬ה'חה טעוח‬
‫מבוססח על אשלוית‪ .‬אר כאן לא 'כול ההי כבו לחזוו בו מטעותו כמו ובהכרזתו‬
‫הכלכל'ת‪ .‬ת'כף להכוזה נאחזו בה הקל 'פות‪ ,‬שכפו על‪,‬ו ל'יים אח אשר‬
‫אמר‪ .‬סאדאת מחד ג'סא וקאוטר מא'דר ג'סא לחצר מכל צד ל'יים את רבווי‪.‬‬
‫הרבה החפתל כד' לצאת מהמלכרדת שבאחז בה‪. ,‬אר הם דחפוהו לתוכה עמוק‬
‫'ותר ו'ותר וכבלו את 'ד'ו בכבל‪ ,‬קאובפ"ר"וודי‪ .‬בטוחב' כ' רא חאה ומכ"ז'‬
‫כ'סו אח חוצאוחהי העגומות של תוכב'תו הבלח' מחושבח‪.‬‬

‫שיללי‬

‫החזרת שחטיס‬

‫והמחייבים מברריס‬

‫את‬

‫ההלנה‬

‫לפי‬

‫ההנתה ‪ .‬כי‬

‫פ'קוח בפש חחה הכל‪ ,‬מלבד שלוש העבוות הדיועוח‪ .‬אפשו לומר על האוסו'ם‬
‫ועל המת'ר'ם‪ ,‬כ' מר אמו חרא‪ ,‬ומר מאו חרא ‪.‬לא פל'ג'‪" .‬פ'קוח בפש "‬
‫הוא 'סוך אחדי לשולל'ם וכן למח"ב'ס‪ .‬ךס‪.‬לוגחא ה'א‪ ,‬א'פוא‪ ,‬לא וכ'ן תורה‪,‬‬
‫אלא בשאלה בטחוב'ח מבוכה‪ ,‬אם ומח' ש'בו 'וחר פ'קוח בפש ! 'וחו בכון‪,‬‬
‫הובתןוכח'ם לא בכבסםו לב'וור המצב‪ .‬הובח"בםו וק קובע'ם כ' במקוה של‬
‫"פ'קןח בפש" מותו להח!'ו שטח'ם‪ .‬אבל מ' מוממר לקבוע‪ ,‬אם המקרה הוא‬
‫בגדר פיקןח נפש‪ ,‬ולאיזה צ ‪ ? i‬שאלה זי סעיבה‪ ,‬בירזרםי יסןדיים‪ ,‬בטחןניים‬
‫ןא'סטואטג"ם‪ .‬ואם 'שבס ספקוח ‪ ,‬הו' לד'בא גם "ספק פ'קוח בפש" גוום רא ‪,‬‬
‫כפ'קוח בפש ודוא'‪ .‬אלא ששוב אפשו לחלוק בעצם השאהל אם אפשו לבווי‬
‫ומ' מומךמ לעשוח את הב'ווו ‪ 1‬ושוב א'ן ספק בך'ן בוסף‪ ,‬כ' ד'ן "פ'קוח בפש"‬

‫חל אפ'לו במקוה שההצלה ה'א "לשעה קלה" בלב‪) ,‬ע"ן ש"ע ס" שכ"ט‬
‫סעיף ‪',‬ר ובמנחת חינוך סוף מוסר השבת ד"ה "והנה"(‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪r‬‬

‫דה של סכנה ‪ ,‬שמחלליז עלהי אח השבת‪ ,‬היא אפילו כשקיםי רק חשש‬
‫של סכנה ‪ ,‬או גם אם מחלתו איבה מסוכבת לפי שהע‪ ,‬אך יש לחשוש שתגבר‬
‫וחסכז חייי )עייז ש"ע ס'י שכ " ח סעיף '‪.‬י ועייז בספר שמירח שכח כהלכחה‬
‫פרק לייב סימז לייב סעיף '‪.‬ח ובמראי מקומוח( אפילו אם הוא "הידי בגד‬
‫רבים"‪ ,‬ודיז זנסף הוא‪ ,‬כי כאשר קיים חשש כל שהוא של סכנה מיידיח‪ ,‬איז‬

‫צוןו אפילו לשאול דעת רופא ) עייז שמירת שבת כהלכחה ס'י מ"ב פרק א '‪.‬‬
‫המצטט את חז‪ //‬ל‪ ,‬ני " ה ש אול באוחה ש עה הדיהר ש ופך דמים " ‪(.‬‬

‫ובכז האם ש' כבר מקום לפסיקה ברורה בדבר זה ‪ 1‬האם קכע ‪ U‬דריאי כאיזה צד‬
‫חל יוחר‬

‫ד‪r‬‬

‫פיקוח בפש ‪ ,‬אם כהחזרח ש טחים או כבסיגה ‪ 1‬כ( ספק בהימנותא של‬

‫סאדאת ודאי קיים ועומ‪.‬ד והדיז הו ‪ ,‬א כי פיקוח בפש שייך גם סבפק‪ ,‬ג( אפילו‬

‫מומחה יחדי נגד רכים באמז לקכוע את פיקוח הבפש‪ ,‬וכנידוז דלפבינו לא רק‬
‫יחדיים מומחים קובעים זאת‪ ,‬ד( אפיל‪ ,‬ו כמקרה שאיז פיקוח בפש " לשעה "‪.‬‬
‫אלא ש' חשש‪ ,‬שמכר חחפחח סכנה הדיז קיים ועומ‪.‬ד‬
‫אכל כל ענ י נםי אלה ש ייכים לתחןם הה י ראה‬
‫עצמי מוסמך חלווח בךכ דעה‪,‬‬

‫ואיבני‬

‫וההלכה‬

‫ריאה‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫הבעיה היא התנחלות‬
‫אולם הבעהי העומדח לבירור הוא לא בעייח פיקוח‪-‬בפש‪ ,‬אלא בעייח‬
‫ההתבחלוח שלגביה קיים בהלכה קו‪-‬מבחה אחר לגמרי ‪ ,‬שאבי מחפלא שלא‬
‫מזכירםי‬

‫איתי בוילכוח‬

‫מסביב‬

‫לעגין החזרת‬

‫שטחיס‪.‬‬

‫מצ י ית ישירב אץר שיראל וכיבו ש ה חיא מצוה הביהגת לפי הרמב " ‪ l‬ככל‬
‫רהירית‪,‬‬

‫מכיר אבי דעחם של הגדולםי ‪ ,‬ה ש וללים אוחה בחרבו ‪ ,‬הום הגאהו " ק בעל‬
‫מבחת‪-‬אלעזר ממובקאטש זצ " ל והגאוה " ק מהר " י טייטלבוםי זצ " ל‪ ,‬הסומכים על‬

‫בעל מגילח‪-‬אסחר ורכנו חיים בחו " ס כחובוח דף ק '‪ ",‬שאיז מצווח ישוב אץר‪-‬‬
‫ש'ארל נוהגח בזמבנו‪ ,‬אולם היהדות החדויח המאורגבח הולכח בעקבוח‬
‫רבוחהי ‪ ,‬שנוקטםי בשיטה אחרח ‪ ,‬המעוגבח אף היא בראשונים ואחרו נים‪ ,‬אלו‬

‫ואלו דברי אלוקים חיים‪ ,‬אולם אני עודמ על מליחא דתמהיה ‪ ,‬לפי שיטחנו‬
‫א ‪ ,U‬אם אתעלם ממבה לא נפתור כע י וח ‪ ,‬אלא ייולדו תהיית‪ ,‬שי ל י ש אלוח‬
‫הדורשוח‬
‫שדברהים‬

‫ת ש ובות‪,‬‬
‫הם‬

‫כדבר‬

‫ואני‬

‫מקוהו‬

‫כי‬

‫אזכה‬

‫להז ‪,‬‬

‫מפהים‬

‫של‬

‫בלעי‬

‫תריסיז‪,‬‬

‫האורםי‪,‬‬

‫אני רוצה לעורר שאלה בעצם נה‪Z‬זמעותה של מצוות "כיבוש ושיוב האץר "‪.‬‬
‫לגבי שטחים כבושים שאינם מארץ ישראל איז שאלה ‪ ,‬אלא יש לקבוע זהוחם‬
‫)שי‬

‫מפ‪n‬יסקים האומרים‬

‫האומרםי‬

‫‪-‬‬

‫סיני‬

‫כ ו לו ( ‪,‬‬

‫כי‬

‫מחצית‬

‫ב ש טחים‬

‫סיני היא‬

‫בגבילית‬

‫ש אינם שייכים‬

‫ההבטחה‪,‬‬

‫רשי‬

‫מהם‬

‫לארץ‪-‬שיראל‬

‫איז‬

‫ספק ‪,‬‬

‫בחלותו של יזז פ‪j‬ו'וח‪-‬נפ ש ‪ ,‬אולם חלק י אץר‪ -‬יש ארל לפי החורה אינם סתם‬
‫"שטחםי כבשוים "‪ .‬אלא חלק מנחלת אבות‪ ,‬אני מתלבט ו ש ואל ‪ :‬מצוות כיבו ש‬
‫אץר‪-‬שיארל נהובת בזמננו לפי רא ש ונים ואחרונים כ להוציא דעחם הגדולה של‬
‫הגדולים הנ " ל !צ"ל שהזכרתי למעלה(‪ ,‬האם ‪ ,‬אפשר לקיים מצוות כיבוש הארץ‬
‫ללא סיכוז ! מאו חקומח המדיבה ועד היםר עברו על‪,‬נו חמש מלחומח‪ ,‬מהז‬

‫‪12‬‬

‫‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מלחמת כיבוש )מלחמת השחרור ‪ (,‬מהן מלחמת מנע )מלחמת סיני ב‪, 19S6 -‬‬
‫ומחלמת ששת הימיס( ‪ ,‬ומהן מלחמת התגרגנית‪ .‬זאבי תיהה ישראל‪,‬‬
‫להחזיר‬

‫חלק'‬

‫ארץ‪-‬שיראל‬

‫מטעם‬

‫כדצי‬

‫פיקוח‪-‬נפש‪,‬‬

‫ס'כננן‬

‫שי‬

‫אם‬

‫כדי‬

‫נפ שןתנו‬

‫לכוב ש ם ‪ 1‬במלחמת יום הכפוו'ס פסקו גדולי הובנים לא ל ה ש באו ל ש אול‪ ,‬כ'‬
‫חייבים להתגייס למלחמה כעיצימי ש ל יים ‪ .‬מלחמה פירי ש ה "סיכין נפ ש ית " ‪.‬‬

‫ברור כי אם ה"נו מסכימיס לוותו על כל אוץ‪-‬י ש ואל ‪ ,‬ה"נו ורואי מציל‪,‬ם‬
‫הרבה נפשות‪ ,‬תם אני ולא אבין ‪ ,‬מה תוקף ‪r‬וילה של תל‪-‬אביב והשפלה לפי‬
‫ההלכה‪ ,‬אמשר זה של חברון ‪ ,‬ירושליס והמקומות הקדושים ‪ ,‬מה השוני לגבי‬
‫פיקוח נפש בין חלק זה למשנהו ך‬
‫ובכלל‪ ,‬אם אנו אומרים כי ד'נ' פיקוח‪-‬נפש מכר'עיס‬

‫לגבי בעלותנו על‬

‫ארץ‪-‬שיראל‪ ,‬אז כידצ אפשר לק"ס את מצוות כיבוש האץר ך אמבם במלחמת‬
‫דוד לא בםל אש"‪ .‬אבל במלחמת 'הושע‪ ,‬החשמובאים‪ ,‬ובמלחמת‪-‬השחרור ושאר‬
‫•‬

‫•‬

‫מלחמות בפלו בעו " ה חלל‪,‬ס רבים‪ .‬האם תיתכן מלחמה וכיבוש ללא שהאדם‬
‫מכביס עצמן לסכבה ך נס במצוות החרם תחרימם‪ ,‬שבעל הח'בוך‪ ,‬אומר בה‬

‫שניהגת גם בזמבב‪,‬ו " ונלבד ש לא יסתכן בדבר"‪ ,‬מתמה בעל מבחת חיבוך סימן‬
‫תכ"ה ואומר ‪ " :‬בהי דכ ל המצו ו ת נדח ו ת מפני הסכבה‪ ,‬מכל מקום מצוה זו‬
‫צ "‪1‬ןתה ללחום‬

‫דהתורה‬

‫וידוע‬

‫על‪,‬ה ‪,‬‬

‫לא תסמךו‬

‫שהתווה‬

‫דעתה‬

‫הנס ‪,‬‬

‫על‬

‫וכמבואר ברמב " ן ‪ ,‬ובדךד העולס נהרג י ם כ ש ני הצדדים בעת מלחמה ‪ ,‬אם כן‪,‬‬

‫דתו'ה סכנה במקםו הזה ‪ ,‬י מצוה ל הורגס " אף אם 'סתכן " ‪ .‬בעל מנתת‪-‬חינךו‬
‫השאיר‬

‫הדבר‬

‫אולם‬

‫ב·‪,,‬צויר‬

‫מצוות‬

‫עיין " ‪.‬‬

‫התרס‬

‫תחוימס ‪,‬‬

‫אינה‬

‫כיבוש‪-‬הארץ ‪,‬‬

‫מצוות‬

‫הרמב " ן‬

‫לפי‬

‫בהשבותיו לספר המצוות‪ .‬מהי איפוא‪ ,‬הבדרתו של דין פיקוח‪-‬נפ ש לבבי מצוה‬

‫‪…‬‬

‫זן‪ ,‬שמהותה היא "סכנה " ?‬

‫ה‪,‬מב"ן בהשגותיו לספר המציית‪ ,‬מצוה ‪/,‬ד אומך ‪:‬‬
‫"בצטוויבו לרשת הארץ אשר בתן לב‪,‬ו הא‪-‬ל יתעלה לבו ‪ ,‬ולאבותבו‬
‫אברהם יצחק ו "‪ lI‬קב‪ ,‬ול‪ ,‬א בעזבבה בי' זולתבו מהאומות או‬
‫לשממה ‪ .‬יהיא ש אמר להם ‪ :‬והורשתם את הארץ ושיבתם בה ‪ " ,‬כי‬
‫לכם נתתי אותה והתבחלתם בה " ‪.‬‬
‫תדמב ‪ / I‬ז‬

‫רברי‬

‫הספרי‬

‫מוכ י ח מהתןרה זחז י'ל‪ ,‬כ י מצהר זי ניהגת לו ר ררתו היא מצטט את‬
‫בקרא "לך שד "‬

‫‪ -‬כזכות ש ת ישד ת ש ב ‪ .‬והוא מוס 'ף ואומר ‪:‬‬

‫‪ ..‬אל ת ש תבש יתאמר‪ ,‬כי המציה הזאת היא המצהר במלחמת‬

‫זז‬

‫עממים ‪ ,‬ש בצטוו לאבדס ‪ I‬כו ‪ /‬אין הדבר כן ‪ ,‬ש אבו בצטוויבו להרוג‬

‫מן האומות בהי ל חמן‬
‫בתבאים ידרעים‪ ,‬אבל‬

‫‪•,‬‬

‫מהאומות‬
‫•‬

‫בדוו‬

‫רצו לה ש לים בשליס ‪,‬‬
‫בביח בידן‪ ,‬ולא ביד‬

‫אתבו‪ ,‬אם‬
‫הארץ לא‬

‫מהדורות " ‪.‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫הרמב ‪ If‬ן‬

‫מהמצוה‬

‫מאריך‬

‫"שנצטויינו‬

‫שם‬

‫בהסבר‪,‬‬

‫לכבוש‬

‫ובעזבן‬
‫זולתבו‬

‫את‬

‫כל‬

‫כ'‬

‫ארץ‬

‫עניבי‬

‫ישראל‬

‫שיוב‬

‫בכל‬

‫ארץ‬

‫הדורות"‪.‬‬

‫'שראל‬
‫הוא‬

‫ןנבע'ס‬

‫אומר‪,‬‬

‫כי‬

‫‪13‬‬

‫‪I‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ז‪.‬רוי כררגת חז"ל )‪i‬כרסה מ"ד( ש מלחמת מצרה היא מלחמת יהרשע לכיברש‪.‬‬
‫הרמב " ן חוזר על דבר זה בפירושן עח‪'/‬ת ‪ D‬רשת מסעי בקרא "הוןרסתם את‬

‫הארץ שיבתם בה'! אמםג רש " י ז"ל מפרש את הקרא אחרת מהרמב"ן‪ ,‬רמכר‬
‫רצר להסיק‪ ,‬כי דעתר אחרת‪'! ,‬רלם רש"י ז"ל במסכת גיטין בדין של כתיבת‬
‫ארבר בשבת‪ ,‬משרם שירב ארץ ישראל‪ ,‬ארמר ‪" :‬הייגר לגרש ערבדי כרכבים‬
‫רלישב בה שיראל '! רכן ארמר רש"י ז " ל במסכת ‪i‬כגהדרין דף ב' " כל מ ל חמה קרי‬
‫רשרת‪ ,‬מלבד מלחמת הירשע לכיברש ' !‬
‫הרמב " ם ז " ל לא מגה מצררת כיוב ש הארץ במגין המצררת‪ ,‬ב‪i‬כפר המצררת‪.‬‬

‫הרמב " ן משיג עליר בגלל ןכ‪ .‬אילם הרבה הלכרת גמצארת ברמב"ם ‪" :‬משרם‬
‫ישרב אזר שיראל'! הרא פרסק‪ ,‬למשל‪ ,‬בהלכרת עבדים פ " ח ה"ט‪ ,‬כי עבד החצה‬
‫לעלרת כרפין את רבר לעלרת אתר‪ ,‬רדין זה ‪ -‬הרא ארמר ‪ -‬ברהג גם ברמן‬
‫הזה‪ ,‬רכן גפ‪i‬כק בשרלחן עריר ‪i‬כי' רס"ז‪.‬‬
‫ואמנם רביס מת ל בטים‪ ,‬אס כן ‪ ,‬למה לא הכגיס הרמב " ס את מציןת ישוב‬
‫הארץ‬

‫במנין‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫המצררת ז‬

‫ערסק בתמהיה זן בעל אבני נזר מסןכצ 'ןב ז ‪ " J‬ל רכמה מגד) לי האהחגםי‪.‬‬
‫אילם ה " חדרים" )מצןה ט " ו ( וערד רא ש ןנםי ‪ ,‬יררב ריבם ש ל האחררגים קרבעים‬

‫‪,‬‬

‫הלכה כרמב"ן ז"ל‪ .‬רמי לגן גדרל באחחבים ממח בע ל החזרן איש שבמכתביו‬
‫ת"א‪,‬‬

‫מכתב‬

‫קע"ה‬

‫הוא‬

‫"מציות‬

‫כותב ‪:‬‬

‫שיוב‬

‫ארץ ישראל‬

‫הוכרעה‬

‫על ידי הרמב"ס‪,‬‬

‫הומב וו ז ‪,‬‬

‫שואר פר‪i‬כקים‪ .‬י דייע עד כמה שאף החפץ" חיים לעלרת '!‬
‫אם כז דעתן הקדי ש ה האו ‪ ,‬כי דעת הומנ " ם‬

‫יהרמכ "‪T‬‬

‫זהה‪ .‬גם מרן הרא " ס‬

‫מגיר זצ " ל באר‪i‬כף מכתביי ת " א כרתב ‪:‬‬
‫" כן היא באמת לדעתי ‪ ,‬אשר מציית ישיב ארץ"ישראל שנצטייינו‬
‫בתןרת ‪U‬‬

‫הקדרשה איבה ד~ר התליי בזמן רק באפשררת רביכילת'!‬

‫איבגי מתעלם מהדעה הגגדית‪ ,‬אןתה מכררים באריכית הגאןה"ק ממרבקאסש‬

‫זצ " ל רהגארה"ק מסטמר זצ " ל‪ ,‬לפי הפר‪i‬כקים כבע ל מגילת"א‪i‬כתר‪ , ,‬רבבר חייס‬
‫מחכמי התרס פית‪ .‬אילם אלה ש רללים גם את הה ש תתפןת בבחיררת ‪ ,‬ראיגם‬
‫מכירים בדמיבה החילרנית אף ‪" :n‬פקררכ‪ .‬להרלכםי בדרר זר אין לי טעבה ‪.‬‬

‫אולם ל ש יטתנו‪ ,‬ההולכיס בדרד רנרתיג; מאךה " ג ‪ ,‬כ י הלכה · היא כרמב "‪,1‬‬
‫הרי אין לבקיט עמדה ברגדת בק ש ר לכיברשה של ארץ"שיראל‪ .‬הרי הרמב " ן‬
‫מזכיר לדיגמא את כיבוש יר‪.‬שע‪ ,‬יפירןשו מלחמה וסיכין"נפש‪ .‬יזרהי מהרתה‬
‫של מצןית כישוב הארץ‪.‬‬

‫יכן מצאתי גדרל הדיו ובי יעקב עמדין זצ ‪,‬ל" הארמר בספרו " מטפחת‬
‫סרפוים" )עמר ד עז( דברים מפליאים דלקמן ‪:‬‬
‫" ידיעת עריכת‬

‫מלחמה‬

‫והנטיה 'אלייה ‪,‬‬

‫תחוב?ןת‬

‫רבית‬

‫וגדיליח‬

‫•‬

‫ו ‪ m‬בות במצא ו ת בחכמה ‪ ,‬מחשבת חי ש כ ‪ ,‬ותעולת רבה מכל אלה‪,‬‬

‫שזכר האריב חרכות ל בצח ‪ ,‬לחשרב ארלי בהיה גם אנחבו בעזרים‬
‫בהם לעלית ןלכבוש את ארצנו מדי אויביבו‪ .‬יבחר לנר את‬
‫גחלתנו‪ ,‬את גאןן יעקב אשר אהב סלה"‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זקיחו של רכי ע‪'-‬קכ עמרין זצ"ל לארץ ישארל ויש'ובה ‪.‬ירועה לכל מ'‬
‫!!'קרא‬

‫אח‬

‫הקרמחו הבםלאה‬

‫ל"סדיור"‬

‫שלו‪.‬‬

‫שם‬

‫האו‬

‫מצו‪m‬‬

‫לבביו‬

‫לעלוח‬

‫ארצה ש"ראל‪ m ,‬וא אומר שם שגלוח סםרד וכל הרעוח אשר פקדו אח עמבו‬
‫כגלויוח קרה כגלל שמאסבו בארץ חמדר‪ .‬כספח מור וקצע‪'-‬ה חלק א' עמור ס"ז‬

‫הוא מקרש' קובסרס מ'וחר לחוכח ישוב ‪.‬אזר ישראל‪ ,‬ומסיק שם להלכה ‪:‬‬
‫מציית‬

‫ישיבת‬

‫א ‪, II‬‬

‫עתה‬

‫מצית‬

‫עשה‬

‫•‬

‫של‬

‫התורה‬

‫ושייבתה‬

‫כמ"ש‬

‫הומב " ו‪ .‬גזירח מלר היא עליבן ראיבח צריכה טעם‪ ,‬מה גם הטםע‬

‫גלוי כ' חנלח ה' היא אשר בחר לשכבו }לשבח גניו עלק והגע‬
‫כעצמ‪,‬ן כל העולה וה בזמן הזה סחמו אין לו קרקע אנזר‪ ,‬ואין‬
‫רעתו בשב'ל לקיים מצוות התלויות באזר‪ ,‬האם כעםר זה בטלה‬
‫מ ‪i‬ווח ישיכח '''א עחה‪ .‬חס לבו למ'מר הכי אלא ורוא' לאו‬
‫משים חיבח קרקע גרדיא‪ ,‬מצייח מלד ה'א על‪,‬בי ל‪,‬ש'ב אצרי‪,‬‬
‫ששמי בקאר במייחד על‪,‬ה כ' ה' אליק' הארץ בקרא"‪.‬‬

‫•‬

‫ועיי החיחסיח רבה כספח של‬

‫‪,‬‬

‫רכי‬

‫יעקב‬

‫עמרין‬

‫לאזר‬

‫ש'ראל‪.‬‬

‫אכל‬

‫בציטסה שהבאתי לעיל הוא אומר שבעזרת תחבולית מלחמה שהימצאו‬
‫אפשר לסכל אח עצת ס'טיס‪ ,‬כלומר על די' כיבוש‪ ,‬פשיטי כמשמעי‪.‬‬

‫מלחמת מצוה ומלחמת רשות‬
‫חז"ל בסיסה רף ח' אימרם ‪" :‬מלחמת 'הישע לכ'כשו דבר' הכל מציה‬
‫יןכ'‪ .‬כי פליגי "למעוטל עכן"ם דלא לייתי עליר'י ‪ ,11‬הרמב"ם בםורשו המשבזית‬
‫אימר‪ ,‬כ' מלחחוכ החגיבבית ה '‪ K‬לכ"ע מציר‪ ,‬אלא הפליגתא ה'א‪ ,‬אם והשמדי‬
‫את העכו"ם במקימם‪ ,‬כלימר מלחמת"מגע‪ ,‬שלרעת רבבן ה'א מלחמח רשות‪.‬‬

‫הגררחה של מלחמח מציה לם' הרמכ"ם כהלכית מלכ'ם פרק ה' היא ‪:‬‬
‫א( מלחמח שכעח עממין‪ .‬ב( מלחמח עמלק‪ .‬ג( עזרח ישראל מ'ד ג‪I‬ר שבא‬

‫על‪,‬הם‪ .‬מלחמח רשית ה '‪ K‬לם' הרמב"ם מלחמת‬

‫בית‬

‫דיי‪" ,‬להחריכ גכלו‬

‫ש'ראל ולהרבית בגדילרת"‪.‬‬
‫הלחם"משבה סוכר‪ ,‬כ' לפ' הרמב"ס‪ ,‬גם "למעיס' עכי"ם דלא ליית'‬
‫עלדי " ‪ ,‬ה '‪ K‬בכלל מלחמת כ'ח דור להרחכ;‪:‬ז‪ .‬אילם החזון"א'ש הלכות מלכ'ס‬
‫מידקי איפכא‪ ,‬כדיין שהרמב"ס א‪.‬ימר‪ ,‬כי מלחתמ שרית היא "מלחמת ביח ריד‬

‫להרחבה"‪ ,‬משמע ‪,‬ד‪,‬למעוטי ערם"ם דלא לייתי עלהין" היה "מלחמת ·מציה"‪,‬‬
‫החזון אש' משא'ר בצ"ע למה השמ'ט הרמב"ם ר'ן זה ז )גם בעל עחד‬
‫השילחן כהלכיח מלכ'ם אומר‪ ,‬כ' לפ' הרמב"ם מלחמח מבע מהייה מלחמח‬
‫מציה(‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫הסוש"ע ס" שכ"ס סע'ף ף פיסק להלכה‪ .‬כ' עכי"ס שצרי על ער' ש'ראל‬

‫כע'ר הס‪11‬בכה לספר‪II ,‬פ'לי לא באי אלא על עסק' תבן מחלל!" את השבת‬
‫'''רש) בעירוביז דף מ"ה "שמא ילכדוה‪ ,‬ימשם תהא גו‪ n‬ה האזר להיכבש"(‪.‬‬
‫ב'ח 'יסף מצטס אח דברי ר' ש'ראל בכתברי ס'‪i‬כן קב"י "ובז‪i‬כן הזה אפילו על‬
‫עסקי ממיי מחלל'ם על‪,‬הם‪ ,‬י"ידוע " ו‪,‬וא‪ ,‬שאם לא יב'חם 'שראל לשלול‬

‫‪15‬‬

‫‪I‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולבוו ממונו הירגנ‪,‬ו והוה עסק' נפש ‪ ,‬ות'! הב'סו' "ד"וע" ש;לל כל אמ'נות‬
‫בהבסחות הגו"ס‪ ,‬לא כמו שאט סאמ'נ'ס להס‪ ,‬עד כד' מס'רת שטח' אץר‬
‫ש"ראל‪ ,‬תשרת הכסחות מ'לול‪,‬ות‪" .‬והלכה בד"וע שעש'ו שרבא ל‪,‬עקב"‪.‬‬
‫כעל דרכ' שמה בסוש"ע הנ"ל אומר‪ ,‬כ' אפ'לו לא "באו" האו'ב'ס‪ ,‬אלא‬

‫"שומע'ס שרוצ'ס לבוא"‪ ,‬מחלל‪ 1,‬על‪,‬הם את השבת‪.‬‬
‫לפ' כל הנמאר לע'ל קשה להסקי מסקבא הלונת'ת‪ ,‬שעל'בו לתת לאו'ב‬
‫שסח' ‪ It‬ץר 'שאדל הנמצא'ס כבר בד"'‪ u‬ו‪ ,‬שמשס טחה הארץ כולה לה'כבש‪ ,‬על‬
‫סמך שלוס מ'לול‪ ,‬של האו'ב‪ .‬וא'ן זה משנה אס הממשלה מאמ'נה לו‪ .‬ההלכה‬
‫א'נה מאמ'בה לו‪ .‬ואס כתצואה מס'רובנו לחת נחלתבו לזר'ם‪ ,‬מורצת ח"ו‬
‫מלחמה‪ ,‬אז לפ' דעת כולם מהווה זאת מלחמת מצוה‪ ,‬שהרמב"ס מצוות עשה‬
‫קצ"א מח"ב בממורש "לסכן את עצמס'! וכן פוסק הרמב"ם בהלכ‪,‬ות מלכ'ם‬
‫פ"ג הלכה ב‪ :‬כ' במלחמת מצוה א'ן צורך ברשות ב'ת ד'‪" 1‬אלא 'וצא מעצמו‬
‫בכל עח"‪ .‬גם בפרק ז' מהלכות מלכ'ם סע'ף ט"ו אומר הרמב " ם‪ ,‬כ' מכ'וון‬
‫שנכבס לקשר' מלחמה ‪" :‬ד"ע שעל 'חוד השם הרא עושה מלחמה‪ ,‬ו'ש'ם נפשו‬
‫בכפו " ‪ .‬הרי שכמצוית כיברש‪ ,‬שהיא לשיטת הרמב "‪ 1‬מלחמת מציה‪ ,‬מצ י ה‬
‫להסחכן בה ממש‪.‬‬

‫‪' 1t‬ברא‪' ,‬ש מקום להגד"‪ ,‬כ' שלם כ'בוש ש" צוךד במלך ובב'א‪ .‬אולם דעת‬
‫מלך ונב'א‬

‫הוא‬

‫•‬

‫'‪.‬‬

‫רק‬

‫המב' יי ט בקר"ת ספר פ " א תרומרת ה'א ‪ ,‬דהא דבע'ב‪1‬‬
‫ב"כ'ברש אדשון " ‪ ,‬אבל כ'בר ש מא‪ m‬ר‪ ,‬כ ' ררן שכבר נתקדשה ארץ‪-‬שוראל‬
‫אף על פ' שבטלה קדר ש תה כשגלר‪ ,‬מצטרף הכ'ונש לקדרשה ראשרבה‪ .‬רכן ארמר‬
‫המאירי‬

‫בדה‬

‫במסכת‬

‫מ‬

‫‪I‬‬

‫תרומה‬

‫ד "ה‬

‫)עיין‬

‫ברש " ש‬

‫פ "ח‬

‫ערןןדת‬

‫מ ‪ /I‬ו‬

‫במ ‪ I1‬ש‬

‫הרמב"ס‪ ,‬שכ'בוש עזרא דה מטעס חוקה‪ .‬לכן גם עתה כשקבה שוראל ברש'ון‬
‫•‬

‫המלך הוה דומ'א דזמן‬

‫עזרא(‪.‬‬

‫הגאון רב' ‪ It‬ברהם 'צחק הכהן קוק זצ"ל בספרו משפט כהן ס" קמ " ד‬
‫בהת'חסו למלחמת חשמזבא'ם‪ ,‬ארמר‪ ,‬כ' בזמן שא'ן מל‪,‬ך גם שוםס'ם מרסמכ'ם‬
‫ונש'א'ם כלליים‪ ,‬במקוס מלך הם עומד'ס‪.‬‬
‫משמעותן של הלכות אלו בררהר‪ .‬כ'בוש הארץ 'ש לר הגדרה מ'‪m‬דת‬
‫בהלכה‪ ,‬שלא רק שלא ש"ך בה פ'קרח‪-‬נפש‪ ,‬אלא ח"ב'ס להסתכן בה‪ .‬גס‬
‫‪ i‬הוחס של חלק' ארץ 'שראל בתורה ברורה וקבועה בתררה ובמםשר'ס‪ .‬רב'‬
‫'עקב עמד'ן בספרו מור רקצ'עה )עמוד ט"ז( אומר דכר'ס‬

‫דלקמן ‪:‬‬

‫" אץר ס '‪ I1‬רן‪ ,‬כל גל‪,‬לוח פלשח‪ ,‬וכל חרף ה'ס הגדרל‪ ,‬רכן ה'רדן‬
‫בעבר המזרחי‪ ,‬מה שבין ים המלח ויס · כברת‪ ,‬כל המרחב הזה‬
‫ד'ן ארץ שוראל 'ש לר‪ ,‬למצררת ש"רב אץר שיראל‪".‬‬
‫רבכן נשאלת השאלה ‪ :‬האס מרחר להתז'ר חלק ממרחב זה לגר"ם תמררת‬
‫"שלרס" מפרקפק ב'רתר‪" ,‬ש לום " המתז'ר לערב'ס של‪,‬טה בחלק'ס גדול'ם‬
‫בארץ‬

‫‪,,‬‬

‫שוראל !‬

‫‪,‬‬

‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד"ר בארהם ס‪ .‬אברהם‬

‫פיקוח נפש ומצוות שביו אדם לחבירו‬
‫הלכה 'ד~עה שא'ו לד דבר העומד בפנ' פ'קוח נפש אלא עבוהר זרה‬
‫וגלו' עך"ת שופ'כות דמ'ם ‪ '.‬אולם‪ ,‬לכאורה מצאנו דבר'ם אחר'ם‪ ,‬בע'קר‬
‫במצוות שב'ו אדם לחב'ךו שבהו 'ש מקום לדוו אם מותך לאדם להצ'ל את‬
‫עצמו על חשבונו‪.‬‬
‫נזל‬

‫‪.11‬‬

‫ו'תאוה ד‪,‬וד ו'אמך מ' 'שקב' מ'ם מבוך ב'ת לחם אשך‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫מובא בגמךא ' ‪:‬‬
‫בשער ‪ …‬מא' קא מ'בע'א ל‪,‬ה ‪ …‬רב הובא אמר‪ ,‬גד'ש'ם דשעוך'ם ד'שךאל‬

‫הוו‪ ,‬דהוו מטמר' מלשת'ם בהו וקא מ'בע'א ל'ה מהו להצ'ל עצמו בממוו‬
‫חב'ךו‪ .‬שלחו ל‪.‬ה' אסוך להצ'ל עצמו בממוו חב'רו‪ ,‬ע " כ‪ .‬מהגמרא אנו ך)א'ם‬
‫בפשטות שאפ'לו במצב של מ'קוח בפש אסןך לאדם להצ'ל את עצמו בממוו‬
‫חב'רי‪,‬‬

‫מפשר‬

‫)כו‬

‫יכו מיבא‬

‫שם‪.‬‬

‫ךש '''‬

‫בגמךא ‪':‬‬

‫בחסךו אחד‬

‫ת " ך מעשה‬

‫‪ U‬בח‬

‫שה'ה‬

‫בלבי‬

‫ישאלו‬

‫לרןאםם' ןאמךי א'ו לי תקנה עד ש'נק חלכ ריתח משחך'ת לשחר'ת‪ ,‬והב'אי לי‬
‫עז וקשרן לו בכרע' המטה וההר 'ונק ממנה משחר'ח לשחר'ח‪ .‬ל‪,‬מ'ם נכנסו‬
‫חב'ך'ו לבקךי‪ ,‬כ'וו שךאו אוחה העז קשורה בכךע' המטה חזרו לאחוך'הם‬
‫ואמךו‪ ,‬לסט'ם מזו"ו )ךועה בשדוח אחר'ם וגוזל את הרב'ם ‪'''( -‬שר בב'תי‬
‫של זה ואבו בכבס'ו אצלי ? 'שבו ודבקו ולא מצאו בו אלא אותו עוו של אותה‬
‫העז‪ .‬ואף הוא בשעת מ'תתו אמר‪' ,‬ודע אב' שא'ו ב' עוו אלא עוו אותה העז‬
‫שעברת' על דבך' חבר'‪ ,‬ע " כ‪ .‬ואומר כאו המא'ך" ‪ :‬מהא' עובדא דחסךו אחד‬
‫שמע'בו דאף על ‪ ' D‬שבמקום פ'קוח בפש הותרו הא'טור'ו להתרפאות בהו‪ ,‬דבך‬
‫שבאסך מכח‬

‫‪1‬‬

‫כחונות‬

‫‪2‬‬
‫ג‬

‫ב'‪P‬‬
‫ב'‪P‬‬

‫‪4‬‬

‫שם‬

‫‪S‬‬

‫יניבח‬

‫ים‬

‫ס‬

‫תקנה‬

‫פסךות‬

‫ומחשש‬

‫ראו'‬

‫אחר'ם‪,‬‬

‫כו ב'ותר‬

‫להחמ'ך‬

‫‪,‬ב'~‬

‫פ‪K‬‬

‫‪••• ,‬‬

‫רמיכא‬

‫גס‬

‫בשיטה‬

‫על הונאירי‬

‫ונקובנת ‪.‬‬

‫הזה‬

‫הרב‬

‫חדי "‪ M‬בספרי‬

‫פחח‬

‫~ינןם‬

‫על‬

‫תמירה‬

‫מס '‬

‫סי‬

‫ע"כ‬

‫‪, r,‬ל"'‬

‫ובאמת שהרא דבר קשה להחםיר במ קר ם פיקיח נפש בת‪ P‬נת חכמיס עכ ל ‪.‬‬

‫ייאה בפיארי‬

‫ביו ‪ H‬ם‬

‫יבמקים‬

‫זער‬

‫כת ו בות ) ס ‪( Y‬א'"‬

‫גונח‬

‫על‬

‫קמר‬

‫שנת‬

‫ע"כ‬

‫שנותנ‬

‫היב י קה‬

‫מדד י‬

‫וחילי אעפ " ' שאיו נו סכנה מ ו תו" אפילו‬

‫הבהמה‬

‫אסירה‬

‫בשבת וכמ"ש‬

‫אפילן‬
‫נמס'‬

‫יונק חלב בשבת מפרק כלאחר יך הוא שכמקרס צערא לא גזוך רבנן ך"ל !ער‬
‫•‬

‫'‪.‬‬

‫'"ע ‪•K‬‬

‫‪H‬‬

‫•‬

‫יכו‬

‫מיבא‬
‫בזיה‬

‫ביז‬
‫ב‬

‫דור‬

‫"‪; K,‬‬

‫)שמעתי‬

‫ונייירי‬

‫הרב‬

‫גם‬

‫בקובץ‬

‫שיעורים‬

‫רר‪ K‬ה‬

‫אברהם‬
‫‪ n‬ייא‬

‫ויילך‬

‫שליס"א( ;‬

‫סימן‬

‫פח‪.‬‬

‫ינן‬

‫הובא‬

‫חרלי‬

‫‪-‬‬

‫כמ‪ M‬ירי‬

‫‪,‬ל‬

‫•‬

‫'‪17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כותב הש'ו' קובו על ה'וושלמ' ‪ ':‬וקשה הא לא עשה אלא משום ופואה ‪…‬‬
‫רנואה דודא' לא הה' עוו גמוו אלא ממ‪,!,‬ת חס'!'רת ה"ל לפווש מזה וכדאמו‬

‫ו' עק'אב ‪ :‬מיסב שאמות מ'תח עצמ' רלא אעובו על דכ'ו חבו' '‪ .‬רהא‬
‫דפ'שרר חכמ'ס ה'מנו ‪ ,‬בואה שלא וע'!' שצו‪ ..,‬לו לורמאה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רבכו מצאנר שאסוו להצ'ל את עצמר בממוו חב'וו לש '‪ O‬ת שר ''' או‬
‫לפחות א ‪ r‬לעשרח כו ממ‪,!,‬ח חס '‪ 1'I‬ת לש'סת המא'ו'‪ .‬אלום האגוות משה '‬
‫דרחה את הפירןש המקובל על שיטת שר"י יכיתב ‪ :‬ימה שסובר ששר '' ' מיבר‬

‫שאסוו להצ'ל עצמו בממוו חב'ךו אף ופ'קוח נפש‪ ,‬הוא דבך שא' אפשך לומו‬

‫כלל; ‪…‬‬

‫אלא רדא' שצו'‪ ,‬לרמך דה'ה ךק חשש ךחרק‬

‫לפ'ק‪m‬‬

‫נפש או שה'ה‬

‫בטיח אשך ד' נ‪,'I‬להי אם 'חמ'ך‪ .‬ולכו החמ'ו גם של‪.‬א לעםוו על א'סוו גזל‬
‫מאחו שהרא וק מטעם ד'חי'‪ .‬זהי מה שצך" לומך בכווגח רש'" אבל לא‬
‫שנאמו בדב"'ו מה שלא ג'חו להאמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה גם להלו בדבו' המהו"ם‬
‫שק"‪.‬‬

‫את דברי הזבאירי מנסה לתרץ השדי חמד‬

‫‪!:I‬‬

‫בכוחכר ‪ :‬וכייז שאיט אלא‬

‫ח‪,!,‬מ חס'!'וח‪ ,‬פש'סא דלכל אדם מוחר רח"ב במ' להצ'ל עצמי בממוו חב'וו‪,‬‬
‫יח' בהם אמר וחמאב‪ ,‬ערוד גלע"ד דמקדוק לשוו הוב המא'ו' דבגזל ממש‬
‫א צוד להחמ'ו אפ'לר ממדח חס'!'רח יוק בדבר שדא מכח חקבחא דרבב ‪I‬‬
‫וכו' דא דש' להחמ'ו בו'חו דאל"כ ה' " ל לומו בק'צ!ו שומע מ'בה במקרם‬
‫גזל לא באמו ‪I‬ז'ביו ואל 'הוג‪ .‬ועדר ‪ ,‬דאף אם באמר דכרבת הרב המא'ו' דבזל‬
‫חמיר משאו א'סרר'ם ולא ב'ח‪ I‬לדחות מפב' פ'קוח בפש‪ .‬מכל מקרס א'‪ U‬סרחר‬
‫עדח כל הפוסק'ס ראשיג'ס אוחחב'ס שפסקו שמוחר והצ ‪ 'P‬עצמו בממרן חב'רר‬

‫‪r‬‬

‫·•‬

‫•‬

‫על דעת לשלם אחו' כן‪ ,‬דהכא שאג' דהוא דבר שלא ב'חן לתשלימ'ס דא'ן‬
‫'דיע מדשה של מ' אכלה רכמה אכלה כד' ש'וכל לשלם אחו' כן‪ .‬וכ'ון דל‪,‬תה'‬
‫בתשלומים יש לומר דמשים הכי הרא רס ‪ II‬ל להרב הזבאירי דאסרר‪.‬‬

‫קרש'א גדולה שואל הואב"ד "' רז"ל ‪ :‬ובאמת ובךור משלס שהר' מארו‬
‫גדוף שש'בר את הכל'ס לכל אדם ח"ב חוץ משל רודף‪ ,‬מא' סעמא שא' ‪ I‬לן‬
‫להצ'ל עצמו בממי ‪ I‬חב'ור ואע"פ שהרא מסוכן לפ' שא ‪ r‬האובס ההוא בא לו‬
‫הלצ'ל עצמו בממון הכל'ם‪ .‬וכ ‪ I‬התרעה ב'ן הכומ'ם‪ ,‬הוא הסעה עצמי ולא בא‬
‫הארבס מבעל הכםר‪ .‬ואם חאמו מאחו שמשלם‪ ,‬תבא' 'הרשע למה א"ל שלא‬

‫הה' ושא' לעשרח שלא בפב' הבעל‪,‬ס רהחנה היא ש'תא מוחר לפסג ילשלם ‪,‬‬

‫' ימה שאמח לי אסור לשחף כד' להצ'ל שלא בפב' הבעל'ס הה'‪ .‬מ'הו הא‬
‫קשא" ‪'.‬ל רכ' לא ה'ה דרד אחר' ה'ושע ולא שמע החנא' שהחבה על החהער‬

‫‪6‬‬

‫סיסה ס"מ הי‪ I ,‬יכ"כ הבו ‪ M‬יש‬

‫זה‬

‫‪7‬‬

‫‪,‬ליו יזין מפני שהיא אדם‬

‫עירוביו כ‪M‬‬

‫‪K"'n‬‬

‫‪,‬יב ‪:‬‬

‫‪8‬‬

‫'''‪,‬י‬

‫‪9‬‬

‫מערכת הלאף‬

‫‪10‬‬

‫•‪18‬‬

‫מובא‬

‫סימן‬

‫בסיסה‬

‫חי בפסךי‬

‫חשךב‪,‬‬

‫בן יהוייע‬

‫והרן‪ K‬ין‬

‫אותי‬

‫‪,‬ל‬

‫יסעי‬

‫‪,‬ואה נם כסבח קלד ‪ K"Y‬ובפסחים ב ‪I‬‬

‫ע" ‪ X‬שהחכמים חשנו‬

‫ב‪-‬קם‬

‫לעשות‬
‫ב""‬

‫כז כלו‪c‬‬

‫חריי‪.‬‬

‫••‬

‫תוטד·ה ‪ M‬ני‪.‬‬

‫רןו‪.‬‬

‫טיף‬

‫'"ו‪P.‬‬

‫מקיבנת‬

‫•‬

‫טז‪.‬‬

‫ב"‪P‬‬

‫קי‪,‬‬

‫‪.. ,‬‬

‫ב‪.‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ביד הכרמים ולא היה לו לדוד לשרוף הגדישים‪ ,‬ואם תאמר כי לא שמע דוד‬
‫התבאים‪ ,‬אבל דם‪ ,‬למה שלתו לו אסור אלא שהוא מלד‪m ,‬לא מותר הוא‬
‫ובתשלומ ! ויש לומר כד שלתו לו‪ ,‬בלא תשלומיז אסור אבל אתה מלך וומתר‬
‫לד אפילו בלא תשלומיז‪ .‬הבה מז הכללות הללו אדם יכול להציל עצמו בממוז‬
‫תבירו ביז בפבוי וביז שלא בפביו והוא ששילם פסריתו ‪ …‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪r‬‬

‫ומצאתי בשו"ת זכר שמתה" שכותב בעקבות קושיא‬

‫זו ‪:‬‬

‫לכד בראה דגם‬

‫כוובת '''רש דבעיית הש"ס אי מותר להציו עצמו בממוד חביח שלא על מבת‬

‫לשלם דוקא‪ ,‬דכד שי לפרש לשון הש"ס‪ ,‬דמהו להציל עצמו בממוז חבירו‬

‫•‬

‫•‪-‬‬

‫ממילא משמע שלא ע"מ לשלם‪ ,‬דאי בתשלומי! לאו ממוז תבירו מיקרי כי אם‬
‫מכירה או הלואה‪ ,‬ואיז כלל למשר שלא ע"מ לשלם כיו! ראמר ממון תבירו‪,‬‬
‫לכז לא ד~צרד הש"ס לפרש שלא ע"מ לשלם דממילא משתמע ‪ …‬ולא בחיא‬
‫•‬
‫להש"ס למיבקט בלשוז זעיבה מי שהציל עצמו וכו‪ :‬דזה ההי מקום לטעות‬
‫דנדיענד חקא השאלה משום דאיסורה עברי ועכ"פ עבר על איסור גבבה אבל‬
‫לכתתלה ודאי אסור‪ ,‬קמ"ל ה'~ייס דלכחחלה השאלה דאי! חילוק כלל בי!‬
‫לבתהלה לדעיבד זכו‪:‬‬
‫אולם התרס'‬

‫‪12‬‬

‫מפשרםי את שאילתו של דיד המלן אחרת מרש ‪ , II‬יז‬

‫‪II‬‬

‫ל‪:‬‬

‫איבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפבי פיקוח בפש‪ .‬וכ! בותב‬
‫הרא"ש ‪ ":‬אבל הא לא מיבעיא ליה אי שרי למקיליבהו להצלח שיראלים‬
‫דמילחא דפשיטא היא דאי! לד דבר שעומד בפבי פיקות בפש אלא שלש‬
‫עבירות‪ ,‬אלא הכי איבעיא להו‪ ,‬מהו למיקליבהו אדעתא דויפטר מתשלומיד‪,‬‬
‫ואמרו ליה אסוך להיצל עצמו נממוז תנירו אדעתא דליפטך אלא צייל עצמו‬
‫וישלם‪ .‬ינן כיתב הראב"ד ‪ 14‬יהרמב ‪ /l‬ז ~ ‪ .1‬וכיתב הים של שלמה ‪ ,16‬שאדרבא‬
‫מחוייב הוא להציל עצמו ואם לא עושה זאת‪ ,‬מתחייב בבפשו‪.‬‬

‫ובךאה דלהשרב"א מותך אפילו ללא תביבת דמים‪ ,‬וכ! הוא כותב ‪":‬‬

‫מה‬

‫שכתבתי בראה לי שהוא פשוט‪ ,‬וקרוב אבי לומר שלא הייתי בךמ צריי‬
‫לבותבו מרוב פשיסותו שהרי אי! לד דבר עומד בפבי פיקוח בפש אלא אות!‬
‫ג' המבויות‪ .‬הגע בעצמך מי שההי במדבר ומת בצמא ומצא קיתו! מים של‬
‫הבירו‪ ,‬ימות ואל שיתה ואפילו על מנת שללם ! והיאד בקרא זה גזל! והבעלים‬
‫חייבי! ל‪,‬תז לו חינם והלחיותו‪ ,‬עד שהיה ב! פסורה דורש" בשבים שהוי‬
‫מהלכין דכרד וברי אחד מהם קיתון של מים אם שותים‪ ,‬שביהם מתםי ואם‬
‫‪ 11‬סיפן‬

‫•‬

‫‪12‬‬

‫'"ב‪P‬‬

‫‪13‬‬

‫שם‪,‬‬

‫‪,‬לה‪.‬‬

‫ס ע"ב ‪,‬יה איבעיה ליה‪.‬‬

‫‪ 14‬מרכא כשיטה‬

‫מקינוח על‬

‫ב"‪P‬‬

‫‪ 15‬ביק במלחמות סוף פ'י' ז"ה‬
‫‪16‬‬
‫•‬

‫'"ב‪P‬‬

‫‪11‬‬

‫'"'וש‪n‬‬

‫‪18‬‬

‫יכמ‬

‫מ‪ w‬ו‬

‫סיפו‬

‫הדשב"' ‪K‬‬
‫טב‬

‫פא ‪ y‬ייב‬

‫ך"ה מפסג יעולה‪.‬‬

‫יעיי רבוי ‪.‬ף"'"ה‬

‫כז‪.‬‬

‫‪'",n‬‬

‫סימו‬

‫יז‪.‬‬

‫ד‪.K‬‬

‫‪1.9‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שותה אחד מהם מג'ע ל'שוב‪ ,‬מוטב שש"חו שג'דס‪ .‬ו'מוחי ואל 'ראה אחד‬
‫במיתת חבירו ‪ ,‬וע " כ לא פל'ג רב' עק'בא אלא משום דכח'ב וח' אח'ד גזמד‪,‬‬
‫ח"ד קדומין לח" חביךר‪ .‬הא שלא במקום חיוחו ח"ב ‪ ,‬יא " כ א'וח גול 'ש‬
‫באו‪ ,‬עב"ל‪ .‬וויתר בדור אגו רואים את שיטתו על המובא בגמ' ‪ ":‬ת"ד הרואח‬
‫חכיח חזעה ביז הכרמים מפסיג ירירר מפסיג יעילה ער שעילה לעיר אי‬
‫לדךר רכז היא שתיעה בין הכרמרם וכי'‪ ,‬על זה כיתנ הךשב ‪ I/‬א ‪ : 20‬הזיתי‬
‫אומד שכל חקגות אלו בלא גתיגת דמים שע " מ כ‪ J‬הגחיל יהישע אח האזר‬
‫‪'1‬‬
‫ואלו בגח'גת דמ'ם ל " ל תקגח 'הו' ‪ t‬ע‪ ,‬בלא תקנה ומז הד'ז כז וכו‪'.‬‬
‫וגראה ששי כאז לא רק מחלוקת הראשונים אלא גם מחלוקת אמוראים‬
‫מחלוקת‬

‫ואף‬

‫בגמרא‬

‫תבא'ם‪.‬‬

‫א"ר‬

‫מובא ‪"':‬‬

‫קסבר דבי‬

‫חסדא‬

‫מאיר‬

‫עדים‬

‫שאמרו להם חתמו שקר ואל חהרגו‪ ,‬יהרגו ואל יחחמו שקר‪ .‬א"ל רבא השתא‬

‫אילי אחן לקמן לאמליכי‪ ,‬אמר'ן להי זילו חחומו ולא תתקסלין‪ ,‬דאמר מר‬
‫איז לד זבד שעומד בפבי פיקוח בפש אלא ע"ז יג " ע יש"ד בלבד‪ .‬ומובא‬
‫‪.‬‬
‫ועוד כחב הדמב"ן ז"ל יאיכא דאמדי רב חסדא אמד קסבר‬

‫מקובצת ‪":‬‬

‫בשיטה‬

‫•‬

‫רבי‬

‫במי‬

‫מאיר מדינא‬

‫ל‪:‬אל‬

‫יהרגו‬

‫•‬

‫שקר‬

‫יחתמו‬

‫לפי‬

‫חיצרנית‪,‬‬

‫שנמצא בבךייתא‬

‫שלשה דברים אין עימדים בפני פיקוח בפש ואלי הז ע " ג וג " ע שר " ‪,‬ד רבי מאיר‬
‫אומר אף הגזל עכ " ל‪ .‬וכן מיבא בירישלמי ‪ ":‬לא סוף דבר שאומר לו הריג‬
‫את א'ש פליג‪.‬י אלא אמר לו חמוס אח חב'ח ח"ב למסיר גפשו‪ .‬יעיין שם‬
‫שכתב‬

‫בפגר משה‬

‫ש‪N..‬פשר והירושלמי‬

‫הערור לגר בחשוביח‬

‫בב'ן‬

‫צוין‬

‫דגרי התיס' והךא ‪ /l‬ש באימרן ‪:‬‬

‫•‬

‫אזיל בשיטת‬

‫דן‬

‫והבה‬

‫באריכות ‪,.‬‬

‫ודאי‬

‫פירוש‬

‫•·‬

‫רבי מאיר ‪~.‬‬
‫בשאילה‬

‫זה‬

‫של‬

‫זי ודיחה‬

‫התום י‬

‫את‬

‫יהרא " ש‬

‫דחיק מאד בלשן הגמרא‪ ,‬דלא הי' ליה למימר מהי להציל עצמי בממין חבירו‬
‫אלא הל"ל מי שהציל עצמו בממין חבירו ח"ב לשלם אי לא )וראה לעיל‬
‫מה שכתבבן נשם הזכר שמחה(‪ ,‬רכז גם פוסקים כשיטת '''שר השואל ומשרב ‪~ 6‬‬
‫הודבר היישע‬

‫‪, 21‬‬

‫וממשרי הבניז ציין להבי‪.‬א ראיה לשיטתו‪ ,‬שיטת ‪''',‬שד מהגמרא בוימא‬
‫רבי יהודה ורני יוסי הון קא אזלי באןרחא‪ ,‬אחזיה בןלמוס לרבי היודה‪,‬‬
‫‪: 2:8‬‬

‫קפחיה לרועה אכל‪,‬ה לריפתא‪ ,‬א"ל רבי ויסי קפחת אח הרועה ! כי מטו למטא‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫ביק‬

‫מא‬

‫‪ 20‬מוכא‬

‫»‪-‬ייב‪.‬‬

‫בסיסה מקןננת וסם ד '" ה‬

‫‪21‬‬

‫כתוכית‬

‫‪22‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫ז'"‪,‬‬

‫םי‬

‫פ'"כ‬

‫‪ '" ,‬א‬

‫‪2.s‬‬

‫‪26‬‬

‫מהר"ק‬

‫כריםב'"א‬

‫שם‬

‫יח‬

‫ב"'‪,‬‬

‫ד'"ה‬

‫וכחוספות ‪.‬‬

‫‪.‬נ"'ה‬

‫‪ 24‬מיכא במהר'"ז‬
‫סימן‬

‫‪I‬‬

‫וראה‬

‫מפס) ו‪,‬ולה ‪.‬‬

‫קםן‬

‫חיות‬

‫על‬

‫"'ב‪P‬‬

‫ם‬

‫•‬

‫ע"ג‪.‬‬

‫ו"קםח‪.‬‬

‫ח"כ‬

‫טימן‬

‫‪P‬‬

‫‪,‬ר ‪.‬‬

‫•‬

‫‪27‬‬

‫ח'"ב‬

‫‪28‬‬

‫פג‬

‫טימן‬

‫כד‪.‬‬

‫•‬

‫‪.‬כ'"‪,‬‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לרבי יוסי אחזריה בלגי וצעי‪ .‬א"ל רבי יהידה אני קפחתי‬

‫אחזהי בזלמיס‬

‫את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה‪ .‬שואל הבבין צ~ון‪ ,‬וקשיא מה תרעומת‬
‫היה לרבי ריסי על רבי יהודה‪ ,‬הרי במה ש‪,‬אחזר בולמיס אונס ההי יבמה‬
‫שקפח לרעוה מצוה קעבדי להציל את בפשו ‪ …‬אולם י"ל דרבי יהודה‬
‫ס"ל כת"ק דרכי מאיר אבל רבי יוסי ס"ל כרבי מאיר דאף הגזל עומד בפבי‬
‫פיקהר נפש‪ ,‬ולכן אמר לו קפחת את החעה‪ ,‬ונקרא זה קפוח וגזילה דאסיר‬

‫ההי לך לשעית כן‪ .‬ילכן כשאחזו גס לרבי יוסי בולמיס הביאו לו בבי העיר‬
‫אמר‬

‫מעצמס‪,‬‬

‫אם‬

‫רבי הידוה‬

‫אני קפחתי ‪.‬את‬

‫החעה‬

‫גם‬

‫אתח‬

‫קפחת‬

‫את‬

‫בני‬

‫העיר‪ ,‬כלימר כמו שאצלך לא ההי קפיח שמרצינם בתבי‪ ,‬כו גס אצלי לא‬
‫קירא קפוח אף שכפיתי אותו‪ .‬שמו הדין היה לי לשעות כו‪ .‬ילפי זה א"ש‬

‫דפסק '''רש דאסיר להציל עצמי כממין חבירי שהרי אמרינו "'‬
‫•‬

‫ירכי ייסי הלכה כרבי ייסי‪ ,‬יכש"כ כשגם רבי מאיר מסייע לי‪ ,‬עכ"ל של‬
‫הבניו ציון‪ .‬יממילא הוא ממשךי ולימד מזה ‪ ..‬שכל שכן היא דאסיר להציל‬
‫'~צמי בקלךו חבירי יממילא גס אסיר לבתח את המת כרי להציל אפילי חילה‬
‫מסיכן הנמצא‬

‫•‬

‫דרבי היידה‬

‫יזה 'אפילו לשיטת‬

‫לפנינו‪.‬‬

‫התיס'‬

‫שכאו‬

‫הורא"ש‪ ,‬מכיין‬

‫לא‬

‫שיךי ששילם לבסיף דאי אפשר לשלם למת את בזיובי‪.‬‬
‫ואמנם המהר"ם שיק" חולק על‪,‬י יכיתנ שאף‬
‫שהבאי הרמב"ן‪ ,‬דרבי מאיר סיבר דאף גזל‬

‫לרעת הברייתא‬

‫לא היתר נמקום‬

‫חיצינית‬

‫פיקיח‬

‫נפש‪,‬‬

‫היינו כמ"ש הרא"ש יהטיר רצריד ליטיל ע"מ לשלם רעל זה אינו פיקוח בפש‪.‬‬
‫יאפליי '''רש שכתב שאסרר‪ ,‬י"ל דרש"י כתב כן לרב הונא אבל בודוא" מדוה‬

‫שר"י דקי"ל כרבא בכתיבית ; אי אפשר גם לימר דרש"י פישר כן לרכ הינא‬
‫אנל אנו לא ס"ל כן‪ .‬יא"כ פשיטה שניכל להתיר לנייל את המת משום פיקיח‬

‫ראחרינא ‪,:12‬‬

‫נפש‬

‫חמד‬

‫ראה‬

‫וני‬

‫בשר'‪ n!l‬מהרש"ס ‪,33‬‬

‫ותזספות יזחכ"פ ‪ ,36‬שכילם פוסקים‬

‫‪35‬‬

‫יהלכה פסוקה בשולחן‬

‫ערךו ‪":‬‬

‫שז"ח‬

‫חתם‬

‫סופר ‪~; 1-‬‬

‫לי‪-l‬די‬

‫כשיטת התוס' והראו‪,‬ש‪.‬‬

‫אפליו הוא בסכנת מות וצרךי לגזול את‬

‫חבירו כרי להציל נפשו‪ ,‬צרךי שלא יקחנו אלא על דעת לשלם‪ .‬וכן פוסקים‬
‫הגר"א ‪ ,38‬הםמ"ע ‪ ,tJ9‬העדהו"ש ‪ 40‬ןהשו"ע חרב ‪, 41‬‬

‫•‬

‫‪29‬‬

‫עירובין‬

‫‪30‬‬

‫שך ‪ U‬ת‬

‫‪31‬‬

‫יו"ז‬

‫ג‪3‬‬

‫שם‬

‫מו‬

‫זיין‬

‫בביו‬
‫סימן‬

‫סימו‬

‫קסם‪.‬‬

‫•‬

‫ש‪I‬כז‪.‬‬

‫סיןמ‬

‫•‬

‫שמח‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫ח"ה‬

‫סימן‬

‫נד‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫יר'"'ד‬

‫סימן‬

‫שיט‬

‫ר ‪ N‬ה רלא‬

‫עוי‪.‬‬

‫‪ 35‬מעיכת האלף אויק םו‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫יימא‬

‫‪n 37‬‬
‫‪.‬‬

‫ע"ב‪.‬‬

‫‪,‬יימ‬

‫פכ‬

‫ע ‪ IO‬כ‬

‫טימן‬

‫‪38‬‬

‫שם‬

‫סייק‬

‫ר‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫שם‬

‫םיק‬

‫'‪.‬‬

‫ה'"'‪,‬‬

‫שנס‬

‫רםא‬

‫סע'‬

‫אומרים‪.‬‬

‫‪.‬ן‬

‫‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב‬

‫~‪-‬‬

‫זזלבנת פנים‬

‫~'‪-‬‬

‫ד'ו!ו מה שמארי חז"ל‪ ,‬שכל המלב'ן פבי חבי‪r‬ו ברבס' כאלי שיםך דמים "‪..‬‬
‫ושיב‪ ,‬אר'" משים רשב''' ביח לי לאדם שימסיר )שיפיל( עצמי לחיך כבשן‬

‫האש יאל ליבין פבי חבירי ברבים‪ ,‬מב"ל מתמר דכתיב היא מיצת ‪ ".‬יכיתב‬
‫התסופרת‬

‫ונראה האי רלא חשינ ליח בהדי ג' עביר ; ות שאין עומדרם בפני‬

‫‪44‬‬

‫ע "א‬

‫בםש‪,‬‬

‫וג"!ו‬

‫משום‬

‫וש"ה‬

‫דעבירת‬

‫ס'‪mp‬‬
‫בתירה ולא נ‪ P‬ם אלא עביחת המשרשית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ירביבי ריבה ‪ ..‬אחר שהביא‬
‫דבשלש עבירית שי ג"כ אב‪ P‬עביהר דיהרג ואל יעןבר כגין להתרםאית מעצי‬
‫אשיהר לענ'ן !וייז אי שתספר עמי לעב'ן ג"ע‪ ,‬ממשיך יז"ל ‪ :‬יהנה אב‪P‬‬

‫רתחיה הלבבת פבים ‪ …‬אכן דמו אב‪P‬‬

‫הלבנח‬

‫רציחה‬

‫פנים‬

‫אל‬

‫‪ K‬יבה מפירשח‬

‫הרצחיה‬

‫שאמרי‬

‫וכמו‬

‫כי הירג ולא ירצח ודומה ליה אמרי שיפלי עצמו לתוך בבשן האש ואל ילבין‬
‫פני חבחי ברבים‪ .‬שריאל הבנ'ן צרין" ‪" p ,‬ל על הפוס‪ P‬ים ברי"ד סימן ‪ P‬נז‬

‫ר‪ K P‬ב‪P‬‬

‫שלא הכזירו‬

‫אב‪P‬‬

‫ע"ז להתרפאות בעצי אשירה וכן‬

‫‪,-‬‬

‫ג"!ו לספר עמר‪,‬‬

‫ולא ‪",‬ג אבק דש"ה ואולי נרמז זה במה שכתב הרמ"א שם‪ ,‬יכל איסור ע"ז‬
‫וג"ע שר"ד אע"פ שאין בו מיחה רק לאו בעלמא צרוי ליהרג ולא נויבור‬

‫עכ"ל הרמ"א‪ ,‬יאל נתבאר היאך משכחת לאו בעלמא אזל ש"ד‪ ,‬אנל לםי‬
‫הב"ל א"ש דמלבין פני חבירו הוא לאו דלא תשא על‪,‬ו חםא ‪ ",‬עכ"ל של‬

‫הבב ‪r‬‬

‫•‬

‫ציון‪.‬‬

‫וממשרי הבב'ן ציין" ‪ :‬על מה ששאלו איתו הא איו למדיו מו המדרש‪,‬‬
‫ןמחזר‬

‫על היחשלמי‬

‫נשם הקיל הדמ"ז‬

‫‪49‬‬

‫שאיז‬

‫דמה‬

‫לדמין‬

‫היינן‬

‫מדמשר‬

‫אם ששי בגמרא היפך הדמשר‪ ,‬אבל כשא'ן בגמרא סתירה למה לא 'בלמוד מן‬

‫וכחילו‪P‬‬

‫המדרש ז‬

‫הזה גם כתב הםרי חדש בספרו מס' חיים‪ .‬ובז הבאי בספר‬

‫די מלאכי נשם הרוב"ז רכהווג ילחס יהרדה‪ ,‬עכ‬

‫‪40‬‬

‫שם‬

‫‪ 41‬הלי‬

‫ס'‪P‬‬

‫ג‬

‫מליה‬

‫‪42‬‬

‫ב"מ‬

‫‪43‬‬

‫חכובות‬

‫‪44‬‬

‫'‬

‫סוטה‬

‫חנ‬

‫‪,‬נניבה‬

‫‪46‬‬

‫‪ 47‬ר‪ M‬ה‬

‫‪48‬‬

‫סיפו‬

‫‪ 49‬ם"'ב‬
‫רבינו‬

‫חדמ‬

‫וסי כ‪.‬‬

‫‪,‬ייב‪.‬‬

‫ב"'‪; ,‬‬

‫טז‬
‫כ'"‪,‬‬

‫‪. S‬ש‪ " J‬תשובה‬
‫סדמז‬

‫‪II‬‬

‫ל‪.‬‬

‫ר·ה‬

‫מג‬

‫בוכות‬

‫"וד‪.‬‬

‫ע"ג‪,‬‬

‫וראה‬

‫חוס'‬

‫ביימ‬

‫נס‬

‫‪… ,‬‬

‫‪,‬ייה‬

‫דכתיב‪.‬‬

‫ברח‪,‬‬

‫טימן קלז‪P-‬לס‪.‬‬

‫שעי סלישי‬

‫ק‪ J‬ב‪.‬‬

‫ומכ"ם הלי‬

‫‪P‬‬

‫'ייות ס"ן‬

‫‪.‬ח'"ה‬

‫וג ‪.‬‬

‫רפאה ‪I‬‬
‫חס‪,‬‬

‫ובערכת‬

‫יבו‬

‫הם"‪n‬‬

‫כוחביס‬
‫‪ K‬הע ‪ n‬ז‬

‫האל"'ף‬

‫טימז‬

‫יח "'ע‪ M‬ר"ה למחר‪ .‬ווסי‬

‫החיד"' ‪X‬‬

‫כמחזיק‬

‫סימן קיס‬

‫ה‪,‬‬

‫זה‪.‬‬

‫ירהא‬

‫ח‪,‬לקםי‬

‫וברחון ל ‪ s‬יון שחרלקים עליר(‪.‬‬

‫ס"ק‬

‫‪-‬‬

‫בובה‬
‫שו ‪ n‬ח‬

‫בם בתוםסית‬

‫תיי"'ם‬

‫ישי'"ת נורע‬

‫‪22‬‬

‫כקונטרס‬
‫שבות‬

‫פסתיס‬

‫ברכית פ"ה‬

‫ביהורה‬

‫יעקג‬

‫זב‬

‫‪" IC‬יין‬

‫לטימן‬

‫ח ‪H‬ג‬

‫‪,‬ייב‬

‫וב'"ר )יראה‬

‫מהר"'ת '''יר‬

‫"‪"J‬‬

‫טימו‬

‫ה"''‬

‫שם‬

‫סרמן‬

‫ג‪M‬‬

‫אבל‪.‬‬

‫נתרסי‬

‫בשט‬
‫והשיי‬

‫יברכית‬

‫עוץ‬

‫קס‪.M‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וראה בשו"ח 'בע> אומר ‪ , .‬שכוחנ דמ"ש "בוח" לו לאדס וכו' הוא ח "‪1‬ב‬
‫מו הד'ו‪ .‬וכוחב בעל השואל ומש'ב" ת"ל ‪:‬דהר' בש"ד 'הרג · ואל ע"ובר משוס‬
‫סנאר דמא' ח ‪' I‬ח דדמ ‪ II‬דדיד סומק ספ' וכו‪ :‬ומכ'וו שהוכלב'ו כשופר דמ'ם‪.‬‬

‫ר"ל כהורגו שר'די בו הסבאר רמא' ח ‪' I‬ת דמא רדיד וכו‪ :‬ולכד ה'רג אול‬
‫ע"בור‪ .‬רמה שאמח‬

‫ב‪m‬‬

‫לר לאדם ולא אמרר שמחר"ב לעשות כו משוס דבמאת‬

‫מה שהחמ'רו כמלב'! כאליו שםוד דמ'ס‪ ,‬א'בו שופד דמ'ס ממש‪ ,‬רק‬
‫ש"ד ולכו אל אמרו דדר ח "‪ 1‬ב אלא דדד רשות דלא הו' כמאבד עצמו‬
‫'ואף להרמב"ס רשמ‪.‬חמ'ר על עצמו מחח"נ בבסשר‪ ,‬דמ‪.‬לב'ו דהר' כש"ר‬
‫להחמ'ר על עצמו‪ .‬וחולק על'ו הראש"ל הגר"ע 'וסף של'ט"א‪ .‬כמבואר‬

‫כאליו‬
‫לדעת‪.‬‬
‫שדא'‬
‫לנולי‪.‬‬

‫"!ש‪ I !t‬ה שדוח ‪ II‬לא ח "‪ 1‬ב רמב'א גס הפר' חדש" שכרתב הללכה דביר ד"‪,‬וסרפת‬

‫בסוטה )המובא‪t‬כ' לינול( דלגב' הלבבח פב'ם‪' .‬הרג ראל 'עבור‪.‬‬

‫והגשד"ן או'ערנאד של'ט"א כרחב ‪ ":‬והא דשר' שר'פת ג' בפשות למבוע ‪.‬‬
‫הלבבת סב‪t‬כ'‪ .‬ה"בו דכמו שמבואר באחרוב'ס שאסור לאדס להצ'ל‬
‫'''ע קסע"ח אבר של חב'ח שלא בשדוח ‪~ .‬בס ש' ס"ד דאסור‬
‫בממוו חב'רו‪ .‬כמו"ב אסור להצ'ל עצמו '''ע הלבבח פב‪t‬כ' של‬
‫כויד ‪ …‬ועדלת הכפות תמר'ס ‪ ..‬שסובר דשר' לקלקל אבר של‬

‫עצמו ממ'חה‬
‫הלצ'ל עצמו‬
‫אחר'ס שלא‬
‫חב'רו להצ'ל‬

‫עזרפ ממיחה‪ ,‬גדאה דחייה במד דשוי להלביו מבים כדו שלא דיו‪.‬ג‪ K .‬בל כל זה‬

‫רוקא כשהעכו"ס בם'רוש אובס'ס אותו להלב'! ואומר'ס‬

‫שאס לאו 'הרגוהר‪,‬‬

‫אבל אם העכו"ס חצ'ס להרגו אלא שהרא עצמו מצא דדד של הצלה '''ע הלבבת‬
‫פב'ס שלא כד'ו‪ .‬אפשר רה'רג ראל ‪!",‬בל‪ ,‬וכמו"ש דמרטב "שם'ל עצמו לכבשו‬
‫האש אול ‪,‬לב'ו פב' חב'רו ברב'ס‪ .‬ארלס‪ .‬א'ו להעלות כלל על העדח שה'א‬
‫ומחר להרוג אח הרדוף להלנ'ו פב' חב'ח כמו שמרחר להררג את החד~‬
‫אחר חב'רו הלרגו‪ .‬וכו •בראה דאסור לעבור גס על שברת דרבב! כד' למבוע‬
‫שהוא‬

‫גם מצ'ל‬

‫הלננח סנ'ס מעצמו אר מאחר'ס‪,‬‬

‫אע"ג‬

‫מנווו חמור שא'ו לו חלק לרעה"ב‬

‫‪ -‬וראה שס נמרק'ו‪.‬‬

‫בכד‬

‫את‬

‫דמ‪.‬לביו‬

‫ב‪ .‬צטי‬

‫ק‪t‬כ" מחו‪l‬וקת ב'ו "אחחב'ס אם ח"ב להצ'ל בסש חב'רו כשק"ס סכנת‬
‫אבר אצלו‪ .‬כגו! שאומ‪t‬כ'ר לו או 'קצצו אח 'ארבו אר אבר אחר שאינו מת‬

‫ממבו‪ .‬או שה'רגר את ש'ראל חבירו ‪ …‬יש אומר‪t‬כ' חש"ב למסור את עצמו ‪.,‬‬

‫‪50‬‬

‫'''ח‬

‫‪51‬‬

‫דבוי ‪ w‬ר‪M‬ל ‪,‬ל '"'יי סימן שמה ‪'' 0‬‬

‫‪ 51‬פים‬

‫'''יד‬

‫חיים‬

‫‪ 53‬פ‪,‬דיר‪…‬‬

‫סיונו‬

‫חשל'"‪, .‬מ ' לן‪.‬‬

‫יוהכ‪–‬ם‬

‫י‪,‬מ‪M‬‬

‫‪ SS‬פסקי יקנסי סיונן‬
‫ה"'‪,‬‬

‫‪,‬ום‬

‫ב‪.‬‬

‫הל י יסיה·ח ם"ה ‪.‬ב'"ה‬

‫טימי‬

‫~ תיספית‬

‫יג‬

‫‪.‬ןח יב‪.‬‬

‫פג‬

‫תו ‪I‬‬

‫נו'"ב‬

‫‪M,‬ן‬

‫‪,‬ייה‬

‫שמ‪n‬‬

‫יו‪c‬ם‬

‫הל '‬

‫אימרים‪,‬‬

‫רווח‬

‫ם·ו‬

‫ה"מ ‪ 1‬תים'‬

‫ייהכ"פ יומו‪c‬‬

‫סב‬

‫ב'"‪,‬‬

‫ר‪M‬מרים‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שף אומרם שאיןג ח"ב אלא מי'ת ‪r‬זסידות ה י א למי שעושה '"!כ ‪.‬‬

‫אולס מה יהה' דהיו כמקום צער או חבלה ללא כל חשש לפיקוח נמש‬

‫!‬

‫המג"א" כותב שמשמע מהגמרא בשבת" שחוא מחויב לסבול צער כדי שלא‬

‫ה'רג ‪r‬זבירו בחנס‪ .‬וכו כותב העמק שאלה" שודאי מחויג לקגל כל צער‬
‫שבעולם לחצלת נפש‪ ,‬כראיתא בסנהדרי! ‪ ":‬מני! לרואה את חבירו שר~א‬
‫טובע בנחר וכף וע"ו פרש '' ' ד " ה · קמ"ל כו‪ /‬אלא חזור על כל צרריו וכו'‬
‫ומובא דברי הדפסק "‪D‬‬

‫עב " ל ‪ ,‬וכו כזר זהכ "‪.‬‬

‫הנ " ל באינצקדלפדה' תלמורית " ‪:‬‬

‫כמקום צער לרכר י הכל ח"ב כהצלת נמ שית אדרם מחו"כ לס'‪l‬כל צער כדי‬
‫שלא ה'רג חביח‪,‬‬
‫כותב‬

‫אמנם הגאוו יעכ"ץ ‪..‬‬

‫שאינו‬

‫‪,.,‬רצ‬

‫לסבול‬

‫בשכיל‬

‫הצלת‬

‫חביח‬

‫דגגריא קשי ממורא וכמו שאןי רשאין למסרו ליסורין כעלילח אם אינו חייב‬
‫אפילו הו גחרגין אס לא יתנוחו ‪ ,‬ק"ו שאין אדם ח"כ למסור עצמו כיר גוס"‬
‫ליסורין כשכיל חצלת ‪r‬זכיח ‪ .‬וכן הוא כותכ ‪ : ..‬וכל היכא ריחרוהו כין שאותה‬

‫•‬

‫שאלה היא שאלת הריגה או ליסורין ועוגשןי ש אינן של מיחה או שאלת ממון‬
‫לוב יכ‪.‬ל אח‪,‬ד אם ח"ב מוסרין וא " ל א י ן מוסר!‪ .‬וכן כותב הס " ן " ש אין‬
‫חילוק ביו מסירה למיחה או לשאר יסורין או אפילו לממוו‪ ,‬רלענין יסורי!‬
‫פשיסא שחם גרועים ממיחה כדאמריגן באלו נערית "‪ ,‬אלמלא גגיוהו לחנניא‬
‫משיאל ועזרה' הוה פלחו לצלמא‪ ,‬ויל‪,‬ף מ ‪ I‬ה ריסורים קשים ממיתה‪ .‬וראה‬
‫ב‪r‬זכמח שלמה" שרן אם מחוייב להציל חבירו אם הוי לו כזיון או טרחה יתרה ‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫הוגה כותכ מרן ‪ ":‬פסקו לה מזונות הראויים לה והרי ה'א מחאוה לאכול‬
‫ד"תר או לאכ ‪ I‬ל מאכלות אחרות ‪ ,‬שי מי ש אומר )הרמב"ם( ש אין הבעל יכול‬
‫לעכב מפגי סכגת הולד ש עצר גופה קודם "‪ ,‬ושי מ י ש או מ ר )הטור ( ש י כלו‬
‫לעכב ‪ o‬ד ‪m .‬ם " ז ‪ l‬ד והש"ן ‪n 72‬מהים על הרמב"ס וכרתניס שאם לילד ספק‬
‫סכנה ולה אין סכגה רק צער המי תיתי רמכח צער תסכ! ‪ .‬הול'ר‪ ,‬ואם גס לה‬

‫ררב"ז‬

‫‪ s6‬סי"'ת‬
‫ז‪e‬גרהם‬

‫ח"ג‬

‫חיב‬

‫טיוכן‬
‫חי‬

‫פרק‬

‫לאף‬

‫נב ) חרבז ‪(.‬‬

‫‪.8‬‬

‫העהו‬

‫‪ n"M 57‬טיף טימו קנן ‪.‬‬

‫‪ 58‬לב ‪.‬ב‪,-‬‬

‫‪ '11 59‬שית סימו קבס אות ‪.‬ד‬
‫‪ 61‬ל‪ x‬ה·‪,‬‬

‫נח‬

‫כלל‬

‫יראה‬

‫כנ י עם ‪.‬‬

‫כייי‬

‫יז‬

‫חשל·‪,‬‬

‫‪,‬רנ‬

‫קס‪.‬‬

‫ולב‬

‫‪ 60‬עב‬

‫ע· ‪…‬‬

‫‪.‬ם·‪,‬‬

‫‪ 62‬כוי י זיד הבלת נפשות זמ י שג‪.‬‬

‫‪ 63‬מגיל זוז‬

‫‪64‬‬

‫שם‬

‫ארת‬

‫בבג‪c‬ז בוחן פנה ‪ K‬אןת פב‪,‬‬

‫‪ 65‬יו ‪, . .‬‬

‫עד ‪.‬‬

‫סימן‬

‫קנז‬

‫'"ם‪P‬‬

‫מ‪.‬‬

‫‪ 66‬חביבןת לב ‪,‬ייב‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫ח‪,‬יימ‬

‫יסמו‬

‫תכ ן‬

‫‪,‬‬

‫•‬
‫סזי‬

‫‪ 68‬הג‪t‬רז סיובן פ ‪ e‬ע י‬
‫‪ 69‬דזת‬

‫‪70‬‬

‫יעת‬

‫הומב"'‪C‬‬
‫הזכיר‬

‫הלי‬

‫שם‪,‬‬

‫‪•M‬‬
‫יב‬

‫יאשית‬

‫‪-‬‬

‫הראה ל י מ ''ו ' הגרי '' ' נ ו יבירס של‪,‬ם '"‪.M‬‬
‫‪"'.‬כפ‬

‫‪71‬‬

‫שם‬

‫חייא ‪.‬‬

‫‪P"C‬‬

‫•‬
‫ככ‪.‬‬

‫•‬

‫‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪'72‬‬

‫שפ‬

‫סיק‬

‫סו‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ומכיון שהכלל‬

‫סכבה לא ידעתי מי שחולק על זה דחייה קודמין כודאי ‪".‬‬
‫דיוע שכשמרן כותב י"א וי"א דעתו לפסוק כטכרה השביה ‪ ",‬אז ממילא גם‬
‫דלעתו‪ ,‬חייב אדם לסכול צער כדי להציל את חכירו מסכבה‪.‬‬
‫י‪ .‬היטית יין‬

‫נוסף והיא הטיית דיז‬

‫העיר לי העורך 'ר יובה עמונאל ב ‪ II‬י ששי נושא‬

‫עי" דיין מתוך פחד שחאד מכעלי הדין יהרוג אותו‪ ,‬ומקור הדין כספרי )דברים‬

‫א‪,‬‬

‫לא תגורו מפבי איש‬

‫יז( ‪:‬‬

‫שמא תאמר מתיירא אבי מפבי אשי פלובי‬

‫‪-‬‬

‫שמא הירוג את כבי או שמא ידליק את‬
‫והוסףי‪ ,‬שהתומים )סימן יכ ס"ק כ(‬
‫אין‬

‫•‬

‫והייבו‬

‫להסתלק‬

‫בזקק‬

‫שככר‬

‫גדישי ‪…‬‬

‫כותכ "וכזו איירי ספרי דאפילו יהרוג‬

‫לדין"‪.‬‬

‫והתומים‬

‫שכן‬

‫מסיים‬

‫כתכ השו"ת‬

‫שכות עיקכ )ח"א סימן קמג( שאסור להסתלק מחמת פחד כשום אופן‪ .‬אולם‬
‫השכות יעקכ כותכ כמפושו שכאשר יש סכבת בפשות ממש‪ ',‬מותר להסתלק‬
‫מהדין בך‪ ,‬עכ"ד העוךח שליט"א‪.‬‬
‫השוכ"א וכדרכי משח וכ"ח‬

‫•‬

‫ת"ל לא תגורו מפבי אשי‪.‬‬

‫וראה '''ככ‬
‫כשם‬

‫)שם(‬

‫)חו"מ סימן יב(‬
‫מהרי"ו‪,‬‬

‫תשוכות‬

‫וכן‬

‫בשם תשובת‬
‫כפתחי‬

‫תשוכה‬

‫)שם ס"ק ‪(.‬א וראה כתשוכת הרכ פאלאגי' )שו"ת חיים כיד סימן א(‬
‫כהשכות‬

‫פוסק‬

‫שגם‬

‫עיקכ‪.‬‬

‫וממשיך ר"י עמבואל ב"י וכוחכ‪ ,‬שכל זה אם מותר לדיין להסתלק‬
‫מדהיז‪, .‬ךא לא מצאתי אםמותר לדיין לזכות את החייכ כאשר זה מאיים עליו‬
‫להורגך‪ .‬בדמה לי שתפקדיו של הדיזי לא להכנע כי המשפט לאלוקים אך לא‬
‫מצאתי זאת כמפושו‪ .‬וקשה לי לקכל שיהיה מותר להטות את הדין אפילז‬
‫כששי סכבת בפשות ממש‪ ,‬שאס כז לית דיז זליח דיין‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אזלם מאי שבא‬
‫לאו זה משאר לאוים שבדחים משום פקוח בפש‪ .‬ולפי מה שכתכ‪a‬ו לעיל‪ ,‬מותר‬
‫לאדם להצלי את עצמו כממון חכירו וכלכד ששילם לו‪.‬‬
‫והעירני הגרר"י כויבירט שליט ‪ /l‬א לדברי רביבן ידבה בשערי תשובה ‪" n‬ג‬

‫סעיף לג ‪" :‬לא תגורו מפבי אשי כי המשפט לאלקים האר‪ .‬הוזהרבו כזה להאמין‬
‫שלא יקרבו מזה מצד משפט הדצק כאשר לא בכיר כז פבים‪ ,‬כמו שארז"ל‬
‫אינן בזיוקין לא כהליכתן ולא‬

‫שלוחי מצ‪m‬‬

‫וזהו פ'י כי המשפט‬

‫כחזירתן‪.‬‬

‫לאלקיס הוא‪ ,‬שלא יכואכס בזק כסכתו"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ע שהגמרא )פסחיס ח‪ ,‬כ(‬
‫רמסיפה "היכא שדכהי הזייקא שאבי" ואנו דבים ככעל דין כריוז אשר איבו ברתע‬

‫לכצע את איימיו לדיין‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪3‬ד יבן‬

‫שם‬

‫רהא‬

‫‪ 74‬כף החייס‬

‫•‬

‫בשם‬
‫סרמן‬
‫אוח‬

‫•‬

‫או‪-‬ח סיונז יב‬

‫הש"ך‪,‬‬

‫ב‬

‫כנסת‬

‫ס"‪P‬‬

‫נח‬

‫‪''''.‬ככ‬

‫‪,‬ח‪,‬יימ‬

‫י‬

‫וסימן‬

‫סוף‬

‫ם"‪p‬‬

‫הבזולה‪,‬‬

‫סזמן‬

‫קונ‬

‫;‬

‫וכ"כ‬

‫השדי‬

‫חמד‬

‫ז‬

‫אליהו‬

‫רכה‪,‬‬

‫נחפה‬

‫בכסף‪.‬‬

‫ס"'ק‬

‫‪(.‬ב‬

‫יראה‬

‫בזסו"'ח‬

‫כללי הפיסקים‬
‫יי‬

‫יביע‬

‫מלאכי‪.‬‬
‫אימר‬

‫סיונן‬
‫רברכי‬

‫ח"ה‬

‫ם"‪p‬‬

‫יג‬
‫יוסף‬

‫או""‬

‫די‬

‫)אר"ח‬

‫סיונן‬

‫מב‬

‫ז‪.‬‬

‫‪ 75‬וראה ונהרים שיק על המציית מצוה תס"ז ולביונות ברוך טעם על התומיס כאו ובהערות‬
‫הרב‬

‫כרוך‬

‫שמעין שנייאורסהאן ס"ק‬

‫ה אם‬

‫הטיית יין‬

‫בדבך‬

‫ייהרג ולא יעבךד‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬
‫איתמר‬

‫ורהפטיג‬

‫"רזנז ונתזר בזלז" דלעת ונהיו"ז זהרונ"א‬
‫‪11‬‬

‫מציונ כשי"ת מהךווו‪-‬וייל ‪"' 0‬‬

‫חשרבה‪,‬‬

‫יא‬

‫הרמ"א‪ .‬הרקע העוברתי לתשובה מסופר בס"'‬

‫‪,‬‬

‫ששמשה‬

‫להלכה‬

‫בסיס‬

‫של‬

‫הרן בקובה כית שהסתכסך עם‬

‫המוכר אורוח פתחית פתח רןר הבית‪ .‬ובסי' יא בדיובה שאלת סמכות הריון‬

‫בעביו‪ ,‬רז"ל ‪" :‬ומאי שאמר רבי משה )המוכר( שרבי שמשון )הקובה( מסרב‬
‫שובי ‪.‬שמשון‬
‫לעשוח מחח כיון שרבי וויבל‪,‬ן א' ‪ U‬לשם‪ ,‬וכחב ובי משה‬
‫‪.‬‬
‫ו' וויבלין‬

‫יברור חאר במקום‬

‫לשם‪.‬‬

‫קאמו ‪…‬‬

‫ריבא‬

‫שובי‬

‫המבוווים‬

‫מחמח‬

‫)כלומר‪ ,‬בעבין( הפחח שיוו לרעת אחח בלי שלשי כארמר פ"ב )פוק בתוא‬
‫עב‪ ,‬א( עדבדוה זרה‪ ,‬כדאמרי תלתא עד ראמרי תלתא‪ ,‬כדשיימי תלתא אפ"‬

‫חוי מגו תלחא‪ .‬כדשיימי ארבע כדשיימי כולהו ארבע‪ ,‬ומכ"ש הבא כראמר‬
‫בי חרי‪ ,‬ומ"מ הב"ד דיקדקו למצוי הד ‪ r‬שלא יעוימו שלא להשוות עדחם‬
‫כדי לאפוקי ולגווע זכות 'ר משה עכ"ל"‪.‬‬
‫המשיב מסתמר על הגמוא בע " ז הקובעת כי כאשו ש בי הצדדים לעסיקה‬
‫מסכימים למסור העוכת בשוא העיסקה לכוווות‪ .‬י ש הלחכין בלשון שכה בקטו‪.‬‬

‫‪ II‬ס מאח "רבמאוי תלחא" הוי שיש צווי בהסכמת כולם‪ ,‬ודהא ו‪' C‬יו רוגבוזשכ‬
‫"כדשיימי אובע‪ ",‬אכל אם אמח "רבשיימי חלתא" היר דש; כהכועת ווב‬

‫של תוי מגו תלתא בדוי הבועה של ב"ד ‪'.‬‬
‫כ‬

‫השאלה שבעותנו לבור האי‪ ,‬מה פשו הפסיקה שבתשובה ‪" :‬ושבי‬
‫המביוירם מחמת הפתח ישוו לדעת אחת כלי שלשי‪ ",‬ולשם מה נזקק המשיב‬
‫לארהי מהסיגהי בע"ז !'‬
‫מציבי שחי שידסת עיקווית בפתווו השאלה‪ .‬האחת של המו"ייא ששון‬
‫והשנהי של ו"מ"א ‪ ,‬אלא שזו האחוובה התלכטו כהכבחה ‪ U .‬שאי‪-‬כלוי של‬
‫הרמ"א‪.‬‬

‫(‪.1‬‬
‫בשבםי‬

‫המהר"א‪-‬ששין‬

‫בתשוברחזי‬

‫‪2‬‬

‫מפשר‬

‫רב‪.‬כוירם על‪-‬םדי ‪ .‬אלא שב ש אלת‬

‫כי‬

‫הצדדםי‬

‫השאלה ‪.‬‬

‫שהענןי‬

‫הסכימי‬

‫ידייז‬

‫מה יהא אם איז שהבים‬

‫מגע‪-‬םי לידי הסכהמ‪ ,‬השראםי הם לצוף אלהים שלשיי שכיוע‪ ! -‬רע"כ ‪-‬‬
‫לערתי ‪ -‬עונה רונ‪.‬הוי"ו בשלליה‪ .‬הויח שהצו ו יס הסכימר על שנים ממליא‬
‫החכוינו שההכערה תפול כיבדים‪ .‬דוקא‪ ,‬ללא צריף ששילי‪ .‬לם יי ז שי לפשר כי‬

‫‪1‬‬

‫שי גווסיס כי ההגחנה היא בין וסהזכיוי ‪",‬ב ) ‪ ..‬כרשייפי כי‬

‫''''ב ) ‪ …‬כר‪ M‬וניי ‪ n‬ל‬

‫‪2‬‬

‫‪ n‬וות אמח‬

‫ם ‪"I‬‬

‫‪_("'M‬‬

‫תלת‪("X‬‬

‫ובין‬

‫ר‪ M‬ה יי"'ף כ"כ סוף ‪,‬ז'"ם רמב"ם הל' מכירה מ"ח‬

‫ל‪.‬ו‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫"ל‪ M‬הזכירן‬

‫'"ה‪n‬‬

‫ומ"'מ שם‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫האריה מהסיגהי בע ‪ TI/‬אינה מהחריג של "כדשיימי תלתא" של‪ C‬יר די כהעכרת‬

‫ריב‪ ,‬אלא מהכלל המיבא שם בסיגה" שם כי יש צירך בהכרעח כילם ילא די‬
‫בריב שנים מחךר שלשה אי שלשה מחיך ארבעה‪ ,‬ילפיכך כל שכז כשמלכחחילה‬
‫הסכז‪.‬כיי על שנים‪ ,‬ש' ציךר שש'יי דלעח אחח ילא יכריעי ע"פ שלש'י‪,‬‬

‫ס '‪ T‬ע דלעחי מיצא המהר"א' ששי! בפמחחיח הספר'‪ ,‬שם מיבא ‪.. :‬ראיבז‬
‫ישעמי!‬

‫שברח‬

‫שראים‬

‫ל‪,‬קח‬

‫דל‪!,‬‬

‫שנים‬

‫בינהם‪,‬‬

‫ע"ג ‪",‬‬

‫אלה"ם של‪,‬ש‬

‫צריכיס‬

‫אלא‬

‫להשייח‬

‫השנ!נ'‬

‫שהמהר"א‪-‬ששיז‬

‫דעתם‬

‫יאינם‬

‫כי‬

‫בלשיז‬

‫מעיר‬

‫שבמפת חית ‪..‬שבררי שנים לדיז" אי! הכינה לדי! אלא לפשרה‪! ,‬את משים‬
‫שבברירח שנים לדי! שי צירך בהיספת שלש'י יבהכרעת רב כמרבאר בסנהדרי!‬
‫כג‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫א‪,‬‬

‫םירישי של המהר"א‪-‬ששיז ניחז משמעית לסיפא של חשיבח המהרי"י‪,‬‬
‫‪..‬ךמ"מ הכ"ד דיקדקך למצךי הדיז שלא ‪v‬ידימ! שלא להש!ית ד‪ V‬תס"‪ ,‬מאחד‬
‫שאם לא ש'יי דעתם ‪ K ,‬יז שריח לצרף שלש'י שיכרעי‪,‬‬
‫ב‪ .‬הרמ"א מפרש את דכוי המהרי"ו בדןר שונה‪ .‬בהגהרתיו לשן"ע ‪ n‬ר"מ‬

‫סף יג ס"א מיכא ‪.. :‬יאם השנים הכירריס יכילים להשייח עצמז ‪ ,‬א"' דאיז‬
‫צריך לכריר הששיל‪ "",‬כלימר ‪ ,‬לא שאיז השנ!נ' שראים לכריר שלש'י אלא‬
‫ש‪ K‬ינס צרכי!נ' לכירח‪,‬‬
‫דכריי של הרמ"א מעירר!נ' קישי‪ ,‬חמד גסיא מפירש בחשיכת המהרי " י‬

‫‪,‬‬

‫על שביס‬

‫שהצו ‪ I‬םי הסכיומ‬

‫הכא‬

‫)‪,,‬ימכ"ש‬

‫כראמר‬

‫כי חרי"(‬

‫יממליא‬

‫בחר‬

‫שאזי ציךר כשלש'י‪ ,‬ימאדיך גסיא כשהצ‪" ,‬יים הסכימי על ג' אי כסתם ‪ ,‬איז‬
‫ראה" מכאו לדכררי של הרמ"א שאיו ציךר כשלש'י‪ ,‬יכלשיני של הט"! שם ‪:‬‬
‫‪ ..‬יהמעיזי שם יראה דלא דמי להכא דהתם אינ חרי נחית מעיקרא‪ ".‬יתר‪-‬על‪-‬כו‪,‬‬
‫לפי שטיח הרמ"א אדי להבין את הראהי 'י‪t‬הביא המהרי‪'/‬ו מהגמ' בע"‪,T‬‬
‫‪.‬‬

‫ב‬

‫די~שע מלק כהו‬

‫‪..,‬‬

‫שם‬

‫חםרר‬

‫מסביר ‪:‬‬

‫)כעל הםמ"ע( בחכדח ‪..‬הגהיח דרש"ה יםרש'ה " על‬

‫‪..‬ובראה‬

‫)זבבת‬

‫בכיונתי‬

‫המהרי"י‬

‫באמרי‪,‬‬

‫"ימכ"ש‬

‫הבא‬

‫בדאמרי בי חרי"(‪ ,‬כייז שאמר כל אחד כתחהל פליני ידיו ל" הרי דלא כקשי‬
‫אלא כ' זהי"ל דכאמיר כי תרי שנרצי אשנ!נ' )כצ"ל( קר"ל‪",‬‬
‫ובםמ"ע לע השו"ע שם‬

‫‪5‬‬

‫חיא מבאר את הםעם ‪:‬‬

‫כע"ג של נתכע כעינז שה"א שלשה אכל‬

‫"דדיקא בדיינים רשבין‬

‫ככירריס ‪ ,‬מאחר שכל אחד מהם‬

‫קכל ‪K‬ד‪ n‬על צעמי ז‪K‬מר יה דייו לי כנ"ל אם שייז עצמז מה דסכ ‪ ," .. ,‬כל· זמר‪,‬‬
‫אזי מדיכר כאו כשהסכיומ הצדדים על שנים דיקא‪ ,‬אלא מדיכר כאז כסחם ‪,‬‬
‫•‬

‫‪3‬‬
‫‪-4‬‬

‫יו‪e‬ן בדינו פרטיס‬

‫‪p‬‬

‫מ וו‬

‫הדבויס‬

‫בזוכי משה‬

‫‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫‪,‬ל‬

‫לה‪ M‬חז כהם בזי לקבוע‬

‫הינ‪c‬‬

‫הסרר‬

‫המהויין‬

‫בתשובת‬

‫סק'"ה‬

‫מיהו‬
‫הניזונה‬

‫מסזר‬

‫המפתחות‪.‬‬

‫כמצויין‬

‫בסמ"ע‬

‫שם‪,‬‬

‫וכ"ה‬

‫בומ'""‬

‫שם‪,‬‬

‫סק'"‪,n‬‬
‫‪27‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הייבו כר כל צד יבריר לי‬

‫אחד ‪ ,‬יעל‬

‫אמר המהרי " ו‬

‫כך‬

‫כי שנר המבווףם‬

‫אינם ח"בים לצרף אלה'ם של ‪ ' wo‬אלא שראים לגמור העניו בינ‪,,‬ם‪.,‬‬
‫שהרי בסנהדריו כג‪ ,‬א נאמר ‪.‬שזה בורר‬

‫האחרונים הרבו לפקפק בדיו זה‪',‬‬

‫לו אחד וזה דכרר לו אחד ושביהם בוררם' להם של ‪ wo‬י‪ ,‬ומשמע שהשלש'י הוא‬
‫לעיבובא '‪ .‬ש' מביניהם • המצמצמים את דברי הרמ " א רק למקרה בו נבררו‬
‫אר מלבד הקושי העניני ק"ם קושי אחר באשר‬

‫השניס לפשרה ולא לדיו ‪'.‬‬

‫לראהי מרג‪.‬מדא בעבודה זהר‪ .‬הראהי מעבדוה זהר היא‬
‫חלחא אפילו חרי מגו חלתא' ‪ :‬לפיכר יוצא שבמקום‬
‫להסחפק רק בהכרעח שנם' מביביהם‪ .‬אולם איו מכאו‬
‫צד בור‪ ,‬לו אחד שגם בך ניתו להסחפק בהכרעת שבים‬

‫מהחררג של "כדשרימי‬
‫שהזכירו שלשה‪ ,‬ניתו‬
‫ראיה למקהר בו כל‬
‫ללא זמונו של שלשיי‪.‬‬

‫ר‬

‫לבעל הלבוש כאן‬

‫דוי‬

‫‪10‬‬

‫אחרת‬

‫דברי‬

‫בהבנת‬

‫המהדר‪//‬י‬

‫יהרמ ‪ //‬א‪.‬‬

‫לאחד‬

‫שהוא מביא את דיבר של הרמ"א הוא מסביר ‪ '1 :‬דשלישי למה להם ידאי יסכ ‪ 'I‬ם‬
‫עמהם ואם לא יסכים הרי שי כאו רוב‪".‬‬
‫מדברי בעל הלבוש משמע כי אף שהצדדים הסכימו על שלשה או על‬

‫ב"‪.‬ז די בשנים מתור השלשה‪ ,‬ועולה כאו ביתר תוקף שאלת הט"ז‪ ,‬שהרי‬
‫בתשיבת המהיר ‪ II‬י באמר שהסכימן על שביס )‪,,‬כראמר בי תרי"(‪ ,‬אם בממושר‬

‫כהבנת המהר"א ששוו ואם מסתמא בהבנת הסמ " ע ‪ ,‬ולא מחב‪ ,‬כלל בשלשה‪.‬‬
‫מלרב הקושי שבהבנח‬

‫לפי‬

‫התשובה‬

‫בעל‬

‫רב‪',‬‬

‫הלבוש‪,‬‬

‫רוחה הםמ"ע‬

‫הנ"ל אח סברתו בתוקף‪ ,‬וז "ל ‪.. :‬ולא כמ"ש בעיר שושו )רלא ע"ו במהרי " ו‬
‫כותב טעם מלבו( ז"ל רשלישי למה להם‪ …‬עכ"ל‪ ,‬וז"א )וזה איבו( רהא‬
‫דאזל‪,‬בו בתר הר‪,‬ב ה"נו כשככר בשאו ובתבו כולם בדבר ואמ‪ ,‬הסכמת רעתו‪,‬‬
‫משא"כ כאן ראיכא למימר "אילי היה ·השלישי עמהם היה אימר טעם יסברה‬
‫הריו השנים מורים לו וק"ל " ‪ .‬כלומך‪ ,‬איו הולכים אחר הרוב אלא בר‪,‬ב שבא‬
‫מרתר משא ומתו עם כולם‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫ראה‬

‫תיפים‬

‫לסנהדוין‬

‫יעווה'"ש כאו‪.‬‬

‫ה‪,‬‬

‫כי כדי‪,‬בד‬

‫נ‬

‫ך‬

‫ראה‬

‫‪8‬‬

‫""‬

‫כפיי‬

‫דינם‬
‫‪,‬ייי‬

‫ח ר מים הנ"ל‬

‫וכשפט‪.‬‬

‫ניי"ייקר‪.‬‬

‫שמביא ד‪,‬ה‬
‫השבים‬

‫של‬
‫מלרניל‬

‫כעל‬

‫‪",‬דברי‬

‫כי‬

‫בהלכה‬

‫ריו‬

‫וכה'רית‬

‫וספ‪ " ,‬עיז‬
‫תשכ'"ם‪.‬‬

‫משפט"'‬
‫ו‬

‫שמואל‬

‫סרכר שאין‬

‫יוי‬
‫דינם‬

‫אבהו‪,‬‬

‫מפהנ‬

‫כשהו»זשוז‬

‫סרבר‬

‫יין‪.‬‬

‫שם‪.‬‬

‫משפט " '''ךל‬

‫ת"א‬

‫נחלקי‬

‫יכו'פלוגתיה‬
‫המר ‪ H‬ל‬

‫)לו"ח‬

‫אייוכר (‬

‫כאז‬

‫לחיי‬

‫הו"ן‬

‫רכינרביץ‬

‫כאן‪ (.‬הס"ן‬

‫על‬

‫באן‪.‬‬

‫')''רש‬

‫‪'9‬ל‬

‫) הןבא בקובץ הפוסקים‬
‫אתו‬

‫מחלק‬

‫בין‬

‫פקרה‬

‫לחשו‬
‫שכי‬

‫כירן םתם זסז‪ M‬יש בוןר בשלשה לכיז ןבקרה שכי ספכי על הבירםיר שיבר' ‪ 'g‬י ב"ונם‬
‫שאז‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫אפשו‬

‫השוה‬
‫עיי‬

‫להסתפק‬

‫לדברי‬
‫שושן‬

‫המהו ‪ H‬א‬

‫בשנים‪,‬‬

‫‪ K‬ךת‬

‫ששין‬

‫רראה‬

‫עוד‬

‫באןר‬

‫הנ"ל‪.‬‬

‫‪•K‬‬

‫•‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגר"א שם‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בדפיס שין ש' ל שי"ת מהו"י יייל" יש ‪:‬ונסחה אחרת '‪ .‬בדברוי שמתיישבת‬
‫עם פרישי של בעל הלבזש ‪ ,‬יז"ל ‪ " :‬ימכ"ש הכא דאמו ב " ר אמיר בי תוי"‪.‬‬
‫לםי זה נואה שהדצםיד הסכימי במפירש אי בסתם על ב " ‪,‬ז יבכל זאת די‬
‫בשבים גמז תלתא‪ ,‬יאם כן צריך לימר כי כשהגמרא בעבידה זרה קיבעת‬
‫"בדשיימי חלחא אפ~ חרי מגז חלחא"‪ ,‬כוזבחה כי די בשבים שדייבי אף ללא‬

‫זמינו של שלישי‪, ,‬לפיכר ארמר המהרל " י "ומכ " ש הנא ראמר ב "ן" ולא הזכירו‬
‫"שלשה" שדי בשביס‪ ,‬והטעם כרברי בעל הלבוש‪" ,‬ישלישי למה להם ‪". …‬‬
‫כנראה שטסח זה בשי ‪ II‬ת מחך ‪ II‬י·יייל ה ·'ה לפני בעל הלבוש‪ ,‬ולא בדה הדברים‬
‫מלבי‪,‬‬
‫ה‬

‫‪,‬‬

‫כאן עליבר לדון בקישי העביבי שמעלה הסמ ‪ II‬ע‪ ,‬הסמ"ע טועז כי איז‬
‫הולכםי אחר הריב אלא ברוכ שבא מתדר משא ימחן עם כילם‪ ,‬עקוין וה‬
‫בזויס להליכה אחו הויב בידין רביח אצל הפיסקים יסיכם לאחרזנה בפס"ד‬

‫דבני ‪•1 :i‬‬
‫‪•,‬‬

‫אף בעניגבר מצרגוהו ברברי הריטב‪ J /‬א‬

‫בע' ‪ I‬ז‪,‬‬

‫בסוגייו‬

‫ברש ‪, II‬‬

‫יכ ‪ / I‬מ‬

‫שם‪,‬‬

‫יז"ל הריטב " א ‪ ' :‬ייכל מאי דאמר" תרי מגי תלחא זכן כל מאי דאזלינן בתר‬
‫ריבא‪,‬‬

‫יוקא‬

‫כשהיה‬

‫שם‬

‫ואמר‬

‫המיעיט‬

‫וכדבריךנא‬

‫רעתי‬

‫סנהרךיןיי‪.‬‬

‫במסכת‬

‫לא זכיבי לחידישי הרי‪t‬כב " א לסגהדרין‪ ,‬אך עקוין זה גשבה גם באחת החשיביח‬
‫בקיבץ‬

‫הפצןןות‬

‫הריטב ‪/‬ו א‬

‫שו"ח‬

‫‪• 14.‬‬

‫ולכאןרה‪ ,‬לפי המסח הנ" ל בתשיבת המהרי " ‪ ,,‬יוצא כי המהרר ‪ I/‬ן‪ ,‬הרמ " א‬

‫יבעל הלביש חילקים עו עקרין זה‪ ,‬שהרי ודבריהם די בשגים מתזך שלשה‬
‫בלי גוכחית השלשיי‪,‬‬

‫‪ 11‬נוותק‬

‫זה נמצא באיסף מהלמו‪ .‬בספריה הלאומית בירןשלים‪.‬‬

‫והמקטלגום‬

‫רשמי‬

‫הוא עגין‬
‫ליבזין‬

‫בסומן‬

‫לכשעגמי‬

‫נ"ו‬

‫שגלה‬

‫שאלה‪,‬‬

‫ידררש‬

‫דפוס‬

‫מחקר‬

‫לי קיומי‬

‫של‬

‫לובליו‪,‬‬

‫מיוחד‬
‫‪,.‬ותק‬

‫קושסא‪,‬‬

‫שאין‬

‫זה‪.‬‬

‫כאן‬

‫עותק‬

‫השנור‬

‫צפת‪,‬‬

‫מקרמו‪.‬‬

‫בוסף‬

‫חסר‪ ,‬אין‬

‫ף‬

‫אליעזר‬

‫תרדתי‬
‫זה‬

‫מספר‬

‫מפת‪ n‬ו‪,‬ת‬

‫אשכנזי‪.‬‬

‫נתרנה‬
‫היה‬

‫למר‬

‫כנראה‬

‫זה‬

‫ג‪".‬ין‬
‫בטפרית‬

‫ר' כנ‪e‬רהם מרזבבר במינכן‪ .‬ר' קטלךג אהל אברהם עמ' ‪. 143‬‬
‫‪ 12‬בנוסח‬

‫בכת"'ו‬

‫שלפנינך‪,‬‬

‫ביפיס‬

‫אוקספורי‬

‫בולרי‬

‫העכןית‬

‫ורישלים‪.‬‬

‫וככת''''‬

‫‪-‬‬

‫‪,619' 1 -‬‬

‫הלשין‬

‫הוא‬

‫‪:‬‬

‫דפיס‬

‫יבצהו‬

‫שס‪,‬‬

‫המזרי‬

‫במכון‬

‫לתזלופי כבת'יי‬

‫‪..‬ימכ"ש‬

‫הנא‬

‫יממבו‬

‫כו‬

‫ראמרי‬

‫חרי"‬

‫יו‪c‬פסר ששי כאן השמטה י‪ ,.‬היומןת והניםח הבכין ז"ל ‪:‬‬
‫‪13‬‬

‫•‬

‫אמרי‬

‫בי‬

‫תרי"‪.‬‬

‫פי·ר‬

‫ז'‬

‫‪•235-239‬‬

‫מכיון שתשובה זו מופיעה‬

‫‪,‬קפאת‬
‫•‬

‫ר'‬

‫םב‬

‫שמחה‬

‫עמבואל‬

‫שלסי הגבורים למסכת סגהדרין‬
‫‪ n‬יי ג‬

‫יש‪.‬‬

‫ועיין‬

‫גם‬

‫הרשב"א‬

‫יחוס‬

‫תשובה‬

‫בשר"ת הרשב"א ח"ב קר‪.‬‬

‫)יף‬

‫בשו"ת‬

‫שליד‬
‫וחסר‬

‫וונכ"'ש‬

‫האךניבךסיטה‬
‫‪…‬יאונר‬

‫האנ‬

‫כיי"‪.‬‬

‫ראמרי‬

‫נ"ו‬

‫‪I‬‬
‫‪H‬‬

‫בהערה‬

‫יר‪,‬שליס‬

‫‪i‬‬

‫‪ 14‬מהדורת הרנ קפאת‪ .‬ירושליס‪ ,‬תשי ס‪ ,‬סי' פר‪..‬‬
‫שם‪.‬‬

‫לדפרט‬

‫תשי"ס‪,‬‬

‫ס‪.‬‬

‫הפנה תשומת‬
‫ברי"ף(‬

‫ראה‬

‫לבי‪.‬‬

‫מייחס‬

‫זו לריסב"א מיסל‬

‫כי‬

‫תשובה‬

‫מה‬

‫שכחב‬

‫על‬

‫ר'‬

‫יהושע‬

‫ביען‬

‫זו‬

‫לראב"‪.‬ו‬

‫בספק‪,‬‬

‫כר‬

‫הרב‬

‫בספר‪,‬‬

‫ו ‪",. J‬‬

‫‪i‬‬
‫‪'l9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫באשר לרמ"א ולבעל הלבוש אפשר לישב דבריהם באופן שלא יחלקו על‬
‫העקרין הנ " ל‪ .‬בשן " ע חו " מ ס " ס יג' נפסק ‪" : ,15‬אם ביררו להם עשהר אגשםי‬
‫ןאיונ‬

‫שדיןנו להם ‪ ,‬בין בדין בין במשרה ‪ …‬ןנסתלק א ' מהם ‪…‬‬

‫דעתו‬

‫אומר‬

‫או שאומר איני "‪ 1‬דע‪ ,‬פא'י הסכימן התשעה כולם ודעת אחת אינן כלום‪".‬‬
‫'"'סב יח ס " א שם אימר הדמ ‪/‬ו א גי הרמב"ס חיל‪ p‬על הלכת זן ןבראים לי‬

‫דבר "‪ 1‬של הרמב " ם‪ ,‬אלא שבסעיף 'ד שם פוסק השן " ע ‪:‬‬

‫לדון‬

‫" נ' ששיבן‬

‫וסילק א ' מהם עצמן‪ ,‬אין השנים יכולים לנרמר הדין‪ ".‬ןמוסיף הרמ " א ‪:‬‬
‫"וה"ה אם נבררו מתחלה יןתר מנ' ונסתלק‬
‫ס"ס‬

‫לעל'>‬

‫א' מהם וכמו שנתבאר‬

‫‪",‬ג"י‬

‫דכי שלא ימצא הרמ"א סותר אח עצמו מחלק הסמ" ‪. J/‬ן‬
‫אומר‬

‫ידוע"‬

‫"איבי‬

‫טוען‬

‫שאז‬

‫כי‬

‫הרמ"א‬

‫בין‬

‫•‬

‫חרלק•‬

‫הרמב' ‪ I‬ם‬

‫מקוה שהדיין‬

‫שהרי‬

‫בוכח‪,‬‬

‫דא‬

‫שהןא מסתלק‪ ,‬שאפשר שאילו נכח היה אןמר טעם דלבריו והיו‬

‫לבין מקרה‬

‫חבריו מןדים לו‪ ,‬ואז אף הרמ"א מודה שאין גומרים הדין בלען רי‬

‫‪•1.1‬‬

‫יוצא איפןא ‪ ,‬שנאשר המעיט אינו נוכח‪ ,‬מדוים הרמ " א יבעל הלביש כי‬
‫אין דלכים אחר הרןב‪ ,‬ןא " כ מדןע בנדיון דידן די בתרי מגן תלתא‪ .‬כשלא‬
‫בררו כלל שלשיי ד הסבר לזה נמצא בספר "ל בןשי דצקה " לר' צדןק הכהן ‪.‬‬
‫מדבר "‪ 1‬עןלה יכ לעןלם אין הןלכים אחר הרוב אלא ברוב שבא מתןד מן"מ‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫עם כולם ‪ ,‬אלא שהמקרה של נו הןא חריג‪ ,‬כי מכיון שכל צד בורר לו אחד‬
‫שחיפך בזכותו בכל כתו ‪ ,‬אם כן א י ן זה סב י ר שהשל‪,‬שי ימצא טםע חדש שלא‬
‫עלה על דעתם ‪ ,‬ואם קירה שלא יסכים עמם הרי יש כאן רוב כדברי בעל‬
‫הלובש‬

‫‪•18‬‬

‫‪ IS‬על פי‬

‫‪]6‬‬

‫תשונת הרזסב"' ‪ K‬אי הריטב" ‪ K‬הנ"ל‪,‬‬

‫סי' ח‪ '-‬סקי"א יכ"'ה כלביש שם ס"'ם‬

‫‪ 17‬לכאורה ‪ K‬פשו‬
‫למהרל"" · על‬

‫היה‬

‫להביא‬
‫שם‬

‫הסיו‬

‫ראיה‬

‫כסי‪-‬‬

‫בררי עשרה לררן ביניהם רין‬
‫את‬

‫הדיז‬

‫אוסר‬

‫ואין‬

‫לפני‪….‬‬

‫כזה‬

‫הם‪.‬ס ‪ …‬ע‬

‫כך‪.‬‬

‫ע‪-‬ס‪.‬‬

‫נרהא‬

‫סנאן‬

‫לם‬

‫ארת ה'‬
‫פשרה‬

‫ופרישה"'‬

‫דרכה‬

‫חורה‬

‫איבך‬

‫מקבל‬

‫חלוק‬

‫מובא ‪:‬‬

‫‪..‬בשם‬

‫חשרבח‬

‫רמסחלק‬

‫אי‬

‫בל‬

‫זה‬

‫‪…‬‬

‫ני הרמ‪-‬א איני‬

‫דרישה‬

‫ר‪It‬מת‬

‫הימ"'א‬

‫מדברי הרמב"'ם‬

‫מוסמע‬

‫כ ‪ ..‬ההברת‬

‫‪uc‬‬

‫כן‬

‫אך‬

‫ראה‬

‫‪,‬ב""‬

‫כי‬

‫‪H ,‬ח‬

‫ה~רה הקידמת‪.‬‬

‫שם‬

‫כי‬

‫איח‬

‫בדרכי‬

‫ב ‪ ..‬חרןשי‬

‫ראפילו ‪lt‬ם‬

‫היסכ"א‬

‫מהם‪ ,‬אין הנשאייי יכולין‬
‫העתקתי‬

‫מחלק בין‬
‫יי‬

‫זה‪.‬‬

‫הגהרת"‬

‫ינ‪ ,‬הדרבי"משה‬

‫נסתלק ל ‪ …‬איני ירד‪,·,‬‬

‫רר ‪ J‬ה‬

‫מזסה‬

‫ליסר‬

‫כי‬

‫הוסלמ‪,‬‬

‫הרונ" ‪M,‬‬

‫מכיז‬

‫לבמ‪,‬ו‬

‫בחיכח‬

‫"‬

‫יכבר‬

‫נרחק‬

‫בוסן·'‬

‫חזר‬

‫‪n‬‬

‫םל"ס‬

‫ירושלםי‪,‬‬

‫וסהן ‪X J‬י לאחררהנ ר·ח רן ‪ I‬נסל‪ N‬מכו‪ K‬ר ני‬

‫אמנם כ·ה הגירטה )פכי‬

‫ב ‪ …‬חדיויש הגהןת"(‬

‫זה‬

‫י‪:‬בל‬

‫א י קספידר‬

‫נכת'"'י ‪ M‬ו‪ P‬טפורר‬

‫ביד לי‬

‫‪, 18‬ו‬

‫בלדוי ‪ 124‬הנוסח‬

‫שרבה‪.‬‬

‫ול‪ M‬חר‬

‫הי'‬

‫לויר‬

‫ן'ן‬

‫הדרכי‪-‬משה‪,‬‬

‫"רובר‬

‫‪ H‬ואין‬

‫דאני‬

‫בראה‬

‫יבח'"'‬

‫לםבי‬

‫הונליס ‪.‬ומסתלק‬

‫ירי"‪.‬‬
‫כן‬

‫ה 'י‬

‫ו‪.e‬יו‬

‫מדכרי‬

‫הב '‬

‫הסמ·ע‪.‬‬
‫מהם·‬

‫א'‬

‫הנש ‪ 'lt‬ריס‬

‫הרמב"'ם‬

‫וכוי"'‬

‫נוסף‬

‫‪..‬ואמליו התחליר‬

‫‪:‬‬

‫יכוליס ‪". …‬‬
‫מוסבים‬

‫על‬

‫בכת·ו‬

‫ולםין‬
‫‪..‬ו‪e‬יני‬

‫השונך‬

‫יןו‪…. ,‬‬

‫לכ‬

‫דברו‬

‫‪,‬‬

‫חנליקי‬

‫של ‪''''.‬פסה‬
‫‪, 18‬ל‬

‫''''וש‬

‫כקיבז‬

‫שם ‪.‬‬

‫הפוסקים‬

‫סברה‬

‫זו‬

‫נמזאת‬

‫לחשן·פספס‪.‬‬

‫םב‬

‫בין"יורק‪,‬‬

‫בספר‬

‫שין"זבי‬

‫חשכ"ס‪,‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ח"א‬

‫)לרי‬
‫כאן‪.‬‬

‫משה‬

‫נכי‬

‫הליר(‪.‬‬

‫הובא‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כהסברי של כעל "ל כישי דצקה " ניתן לש'כ את דכרי הרמ " א יבעל הלביש‬
‫ואלם לא את דבךר המהרי"ר‪· .‬כסי שדאירב‪ ,‬המהרריןו למד בדברי הגמ' בעבירה‬
‫•‬

‫זהד‪ ,‬בניגיד לריטב"א‪ ,‬כי אף במקרה שהזכירי שלשה אי כ " ‪.‬ז ילא שכל ‪n‬אד‬
‫בי'ר לי אח‪.‬ז די שך'ינן בשנם"' מתיר השלשה ללא זמין שלש'י‪ .‬למי זה נראה‬

‫שהמהר"יין ‪ -‬הלכנת הרמ " א ‪ -‬א ינ י מקבל את העקרןן של חב מתיר מי"מ‬
‫עם כלום‪ .‬אמנם כדין ממש שבא '''ע כסי"‪ ,‬ללא ברירת הצדדים אילי יידה‬
‫הזנהרי"ן שצרדי השתתפות גולם ~‬

‫‪•1‬‬

‫‪ 19‬רהא יעיי הזיה ‪.6‬‬

‫•‬

‫•‬

‫חנוכה‬

‫‪-‬‬

‫חנוי‬

‫להדו‪m‬‬

‫על נסים‬

‫כל נס מביא התעיררןת מ ‪ m‬ש בעלדות הבירא יכו היה ניהג תמדי‬
‫שהשי"ת עשה נסים לאבןתינז להןסיף להם כח ןכשבנר פעןל רצןנן‬

‫•‬

‫ית' בזה הנס‪ ,‬פי' שנתקרבי אלין כי כו הי' רצינן בזה‪ ,‬אז עשה להם‬
‫שיב נסים אחירם ןכו‬

‫‪,‬‬

‫לעןלם‪.‬‬
‫שפת אמת לחנןכה‪ ,‬שנת תרל"ן‬

‫•‬

‫‪31‬‬
‫‪I‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רפאל בנימיו פרזו‬

‫•‬

‫•‬
‫השבע‬

‫ברור ' בחשבוו שנת‬

‫‪.‬א‬

‫מן הראוי‬

‫לברר מהו‬

‫המקור‬

‫למדים‬

‫ממבו‬

‫כי‬

‫אנו‬

‫השמיטה המקובלת‬

‫בי'יבו ה‪I‬ז' אכן שנת השבע מימות עולם‪ .‬ומאחר שרבו הדעות בהלכה פבוכה‬
‫זו‪ ,‬בציע‬

‫פוגיוח‬

‫בזה את‬

‫הגמרא ובאורי הראשונים על‪,‬הם מבוססים‬

‫פסקי‬

‫הטור יהרמ"א הנרגעים לנדין·‬

‫הב‪:T'!1‬‬

‫בקב' ‪ !1‬ת‬

‫לכאורה אםשר‬

‫בימינו ;‬

‫שכז שבת‬

‫כשת‬

‫השמיטה‬

‫בזמז‬

‫בדרד‬

‫החשבון‬

‫לקבוע את‬

‫יציאת מצרים נקבעת‬

‫הזה‪.‬‬

‫נגמ'‬

‫המועד הדמויק‬
‫)ע " ז ט ו ע " א (‬

‫של השמיטה‬

‫כשנת‬

‫ב'‬

‫•‬

‫תמ"‪n‬‬

‫וזאת ניתז להוכחי מספוקים בתירה‪ ,‬מכאז ששבת הכניסה לארץ היתה שנת ב '‬

‫‪,‬‬

‫חפ " ח‪ ' .‬יי ד שנה כבשי את הארץ ‪ m‬לקוה ינמצא שבשנת ב ' תק " ג החחילו‬
‫לרגמת לשמיטה‪.‬‬
‫ומה שאיר מיביס משנת כבי ש הארץ אלא רק לאחר‬
‫וחליק היא ע " פ חשנוי בתורת‬

‫"כי‬
‫ארץ‬

‫תבואו " ‪-‬‬
‫המריחדח ‪…‬‬

‫נהנים בהר‬

‫ב' ‪:‬‬

‫רכיל משבאו לעבר הררדן‬
‫מנין‬

‫אתה‬

‫"' ר שנים של כבוש‬

‫‪-‬‬

‫ת"ל ‪/‬ואל האץר‪/‬ן‬

‫אומר כבשו אבל לא‬

‫חלקי‬

‫חלקו‬

‫למשסחות ילא "ל‪ p‬י לבתי אבית חלקי לגתי אגות ואיו כל אחד‬
‫מכיר את תלקי‪ ,‬יכיל יהיר חייבםי בשמיטה ‪ -‬ת"ל "שדד" שהיא‬
‫כל אחד ואחד מכיר את‬

‫שדהו ‪…‬‬

‫נמצאת אתה אומר ברין שעברו‬

‫ישראל את הירדן בתחייבו בחלה וכו' לי"ד שבה בתחייבו במעשרות‬
‫והתח"ו מונים לשמיטה‪ .‬לעשרים יאחת עש' י שמיטה לששיס‬
‫וארבע עשו יובל‪.‬‬
‫לפי זיי היתה שנת ב' תק " ט השמיטה הראשן נה‪ .‬מדיע איפיא אי אפשר‬
‫לחשב מתאריד זה יא"ד את השמיטה ודמוע נםלי מחליקת גמבןי ז‬
‫התשיבה האי כי‬

‫א‪.‬‬

‫שי שתי‬

‫בעיות‬

‫סיןדיית‬

‫המקשית‬

‫על החשגןן הפשוט‪.‬‬

‫מחליקת רבנן ור ' יהודה במבין שבית היוכל ‪ :‬לרעת‬

‫רכבז נחשבת‬

‫שבת הירבל בפני עצמה יחמזיר השמיטה החדש מתחיל כ י~בה שאחרי הויבל‪,‬‬

‫כלימר שבת ‪ 50‬יובל‪ – 51 ,‬ראשונה לשמיטה‪ – 57 ,‬שמיטה‪ .‬געדר שלר' יהורה‬
‫"שתב הייכל עולה לכאן ולכאן"‪ ,‬היינו שבת ‪ 50‬היא גם ייבל‪ ,‬אר גם ראשונה‬
‫למחזור השמיטה הבא ונמצא ששבת ‪ 56‬היא שמיטה‪.‬‬

‫כלשון אחר ‪:‬‬
‫‪32‬‬

‫לרכנן שי מ"ט שבים‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫בין‬

‫ייכל‬

‫ל‪,‬יכל ולרכי הד~‪ ,..‬אין‬

‫•‬‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נין ירבל לירבל אלא מ"ח שבים בלבך ‪) 1‬ר"ה ט' ע"א בדרים ס " א ע ‪ /l‬א‪ ,‬ערכין‬
‫י"ב ע"ב( נמצא שבכל מאה שניס יש הפרש של שבתיים במבין השמיסה בין‬
‫רבגז ור' יהי דר‪) .‬לרבגז שגת ‪ 100‬ייבל‪ 101 ,‬ראשוגה לשןכיטר‪ 200 .‬לב‪,.,‬‬
‫‪ 201‬ראשונה ושוביטה‪ .‬לר ' ה"ידה ‪ 99‬וב‪) ,.,‬יגס ראסיבה לשוביטה( ‪ 100‬שגיה‬
‫לשוביטה ‪ 101‬שלש'ית‪ 197 .‬ייבל )ראשיבה ושוביטה( ‪ 200‬רב!ז'ית לשוביטה‬
‫‪ 201‬חמישית לשוביטה‪ .‬ברור לפי " ז שבובקרה יגחלקים הפוסקים את הלכה‬
‫כרבבן או כר' יהודה‬

‫ב‪.‬‬

‫‪ -‬בקבל בהכרח שני ה שבובות‪.‬‬

‫אין יובל בשבות ד"'לוח‪.‬‬

‫מהפסוק "יקראתם דרור בארץ לכל יושביה" הגאמר ביובל‪ ,‬למדו בתירת‬
‫כהבים )בהר ‪(,‬ט"' שאין יובל גוהג בזמן ך"'ל‪,‬ות ואפילו גלי רק מקצתז או‬
‫אפילי כל ישראל על אדובתם ךא הם מעורבביז זה בזה ‪:‬‬
‫ בזמן שיושביה עליה רלא נזמן שגלו מתיכה‪ .‬היו‬‫‪ ..‬ירשבהי "‬
‫עליה אבל הין מ‪ v‬ןרבביו שנט יהזדה בבנימיו ישבם בנימיו‬

‫•‬

‫ביהוהד יכול יהיה היובל ניהג ת"ל "ישוביה"‪,‬‬
‫•‬

‫" לכל יושביה"‬

‫‪-‬‬

‫נובצאת אומר ביון שגלי שבט ראובז וגד וחצי שבט ובנשה בטלו‬
‫הירבלות"‪.‬‬
‫אמנם‬

‫זו‬

‫בריתא‬

‫ש רק‬

‫קובעת‬

‫היובל‬

‫דיני‬

‫כלומר אין לב‪ ,.,‬משובט עבדים וקרקעות‪,‬‬

‫איגם‬

‫אך מכאן‬

‫בזובז‬

‫בוד"'ים‬

‫ר"'לות‬
‫שגס‬

‫עד"ן לא שובעבו‬

‫אין מובים את היובל‪ .‬אם אמבם ממשיכים להחזיק במגין היובל גם כשאיז‬
‫נוהגיס‬

‫דיביו‬

‫הרי‬

‫‪-‬‬

‫שחשביו‬

‫השמיטה‬

‫אינו‬

‫משתבש‬

‫•‬

‫בשל‬

‫כך‪.‬‬

‫אמנם‬

‫וכר‬

‫אימרת הגמרא )ערכין ל " ב ע " ב( ‪~,‬לאחר שגלו עשרת השבטים ולא היו רב‬

‫יושכהי עליה‪ ,‬אעפ " כ "מבו ורכלות לקדש שמיטין" כלומר החזיקו כמנרן‬
‫ה‪,.,‬בל למרות שלא גד"'ו דיביו ועשי כז כדי שלא ש'תבש מבין השמיטות‬
‫)‪,,‬ךהא צר'כין למנות שבת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף י'‬
‫שמיטוח היו מגיחין שגח ג ' שלא היו מוביס אוחה"‪''' ,‬שר שם(‪.‬‬

‫את‬

‫‪1‬‬

‫ברס למרות הגמרא הג"ל יתבאר לקמן בי יש וך"'לות מבטלת לחלוטין‬
‫מגין היובל ואפילו את מגין השמיטה‪ .‬ומכאן שאין אבו יכוליס‬

‫כך‬

‫גראית פשיטית‬

‫בירושלימ קידושין‬

‫יעת ר של ר'‬

‫ם " ‪ K‬ה"ב‬

‫יהרדה‬

‫נרהא‬

‫וכך‬

‫שת ר פס‬

‫פרשו‬

‫רש'' '‬

‫ושאר‬

‫אחרח‬

‫בדעת‬

‫רבי‬

‫רשאוגיט‬

‫יהירה‬

‫‪ …‬ברס למ"ד יובל עילה ממניו שני שב ו ע ‪ ,‬פעמיס שהרא בא באמז ‪'P‬‬

‫‪,‬‬

‫שני‬

‫בבלי‪,‬‬

‫שכן‬

‫ובג‪t‬םנ‬

‫נאםר‬

‫שבו ‪", 'P‬‬

‫ש‪D‬‬

‫ומבווא‬

‫שר ‪ 'P‬חר היא רלר י יחרדה מביו הייכל נפרד ממבין השמיטה ‪ ,‬יגס דעח רכי יהודה הי‪K‬‬
‫שבין ירבל ליובל יש מ ‪ H‬ט "שנים ונמצא שיובל תמדי כשנת ‪ 150 , 100 , 50‬וכו'‪ ,‬אך מכיוו‬

‫שהיא‬
‫•‬

‫)‪(100‬‬

‫"ערלה‬

‫לבאו‬

‫ולכאן"‬

‫נמצא‬

‫שייבל‬

‫ראשיו‬

‫היא‬

‫גם‬

‫א'‬

‫רשמיטח‬

‫והיובל‬

‫הבי‬

‫ב' דשמיטה יכי' והיינר שיובל בא באמצע שבי שברע‪ ,‬וואה בא‪,‬ו שמח פ"י מספרםה‬

‫ויובל המישב גם כמה סוגיית בבלי ‪ '9‬ייפ שטה זו‪.‬‬

‫יראה משך חכמה‪ ,‬יקורא כה‪ ,‬ב‪,‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להסחמך על חאריו צ'א'ח מצרים דכי לקבזע לםיי אח השמם'ה בימיני יז‬
‫להח‪r‬זס לחאריכיס מא‪ m‬ריס "‪ 'I‬חר‪.‬‬
‫רחרכו‬

‫כיח‬

‫הברייתא‬

‫שו‪c‬ויו‬

‫בערכין‬

‫כש‪"':r‬‬

‫~"ה‬

‫ע"ג‬

‫י"א‬

‫שכיטית‪.‬‬
‫כי‬

‫קובעת‬

‫הראשרן זגם‬

‫החורבן‬

‫השבי‬

‫החורבן‬

‫ארעי במיצאי שבעייח )‪-‬שבה ראשינה למחזיר שמיטה( ‪:‬‬
‫"ח " ש ‪ :‬ר ' ייטי אימר זבגלגל‪,‬ו זכיח לייס זכאי יחיבה ליים חייב‪.‬‬

‫מאןר ‪:‬‬

‫שכחוב‬

‫ומוצאי‬
‫הגמרא‬

‫שם‬

‫הבית‬

‫א ן חן‬

‫בראשינה‬

‫שבת‬

‫היה‬

‫ומוצאי‬

‫ע"א‬

‫דנה‬

‫בקביעה שחורבן‬

‫י"ב‬

‫ש ביעית‬

‫היה‬

‫הזים‬
‫י כו '‬

‫ראשין‬

‫תשעה‬
‫יכן‬

‫היה‬

‫היה‬

‫כאב‬

‫בשביה‪".‬‬
‫שבעיית‪.‬‬

‫במוצאי‬

‫'‪ 1t‬כו מנכיאחי של יחזקאל שמעני כי בשנה הארבע עשרה אחר החירבו ארע‬
‫הייבל ארס באמת חרב ‪ .‬הבית במיצאי שבעיית )בשנח ל"י למניו הייבל שהיא‬
‫מיצאי שבעיית( נמצא כי שנת הי ו בל היתה בשנח החמש עשהר לחירבו ‪1‬‬
‫ימחצוח הגמרא " ארבע ע ש רה ש הנ אחר ש נח החירבו ' ‪ :‬כלימר ש חנ החירבו‬
‫אינה נחשבת‪ .‬יא " כ ההי חירבו רא שי ו ב ש נח ל יי י לריבל‪ ,‬הא' מיצאי ש ב י ע יח‪.‬‬
‫)קבעיה זי‪ ,‬שארבע עשרה ש נה אחר החירבו אער ה "‪ 'I‬כל ‪ -‬אינה נזכרח‬
‫כמרפרש בכתיב אך היא נלמדח מהפטיק כיחזקאל מ' א ' ‪:‬‬

‫"כעשריס יחמש‬
‫בארבע‬

‫עשרה‬

‫שנה‬

‫שבה‬

‫לגליתני'‬
‫אשר‬

‫אחר‬

‫כראש‬

‫הוכתה‬

‫השנה‬

‫כעשיר‬

‫;‬

‫לחידש‬

‫העיך ‪".‬‬

‫יםרשי בגמרא ‪ " :‬אזויהי שנה שראש השנה שלה בערשר‬

‫•‬

‫•‬

‫לחדש‬

‫ןהי ארמר זה זיבל " ‪ ,‬פרי ש !‪ : , I‬ייכל ‪ ,‬ד " ר‪ ,‬שלח ניוס הכםיר‪t‬ב'י‬
‫כי " ד‬

‫ותיקעין‬

‫שימר‬

‫עברים‬

‫ונםטרםי‬

‫•‬

‫ובתהיס‬

‫חרזררח‬

‫י ש רןת‬

‫לבעלהיו יאז נראיח ש היא ריכל ( ‪.‬‬
‫גם‬

‫חהורכן‬

‫שהנ‪'t‬‬

‫‪:' I‬‬

‫ה‬

‫וסכצ‪ M‬י‬

‫שביעית‪.‬‬

‫רב‪,‬רייתא ‪,‬לעיל קובעת שגם החורבז השבי היה במיצאי שביעית על כך‬
‫מקשה הגמ '‬

‫)שס 'י'ב‬

‫עב( ‪:‬‬

‫" מכדי ביח שני כמה קם‬

‫תמנא' ייבלי ‪ ,‬ארבסרי‬
‫כשיתא‬

‫‪-‬‬

‫ארבע מאה וע ש רי‪.‬ם‬

‫ארבע מאה‬

‫‪ -‬חרי ש ביע ם ש י להי ש ית‬

‫‪-‬‬

‫‪ -‬ההר ליה‬

‫בשביע ן " ‪.‬‬

‫כלימר ‪ :‬הבית השני טמר ‪ 420‬שבה‪400 ,‬‬

‫הראשוגות‬

‫הן‬

‫שמובה‬

‫יןבלות‬

‫)ישנת ‪ 400‬היחה ייבל( נשארי עשרים שנה שהס שתי שמיטיח ישש שניס‬
‫ " הוה להי בשיתא כשביע ‪ "1‬כלומר נמצא ששנת ה ‪ 420-‬היתה בששית‬‫לשמטוי" יהבית אמנם תרב כשנה שאתרי זה אר האי היתה שמיטה ילא ומצאי‬
‫ש בעיית ! ‪'.‬‬

‫‪1:‬‬

‫פ‬

‫הי‪ K‬לבות יהויכין ‪I‬ס‪ K‬רעה אחת ‪,‬שרה שנה ל פני החורכז‪ ,‬ו יחזקג‪t‬ל לנה כבלוח זו םככוו‪M‬‬

‫•‬

‫בתחילת ספרו‪,‬‬
‫‪3‬‬

‫''''סר‬

‫וחויס‬

‫שם‪,‬‬

‫ונקטו‬

‫כפשסות‬

‫שהכית‬

‫השני‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫עמד‬

‫‪420‬‬

‫שנה‬

‫יחרב‬

‫בשנה‬

‫שאחר '‬

‫זה‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"הא מני ו' יהודה האי דאמר שנת חמשיים עילה‬

‫מתרצת הגמרא ‪:‬‬

‫לכאן ולכאן‪ ,‬אייתי תמנאי מתמנאי ויבדלת והנך שית הוי ארביסר‬
‫חחב"‪.‬‬

‫אשיתכח ךבמוצאי שבעיית‬

‫כלומר הבריתא דלעיל האומרת שבמוצאי שביעית חרב הבית האי אליבא‬
‫לבית‬

‫דר' יהרדה‪ ,‬לדודי ההי הי‪1‬בל השמיני בשנת ‪393‬‬
‫ראשונה לשמטיה(‪ .‬נצמא שנשארו עדו ‪ 27‬שניס עד כלות ‪ 420‬שנה לבית‬
‫ווו‬

‫שמיטה‪,‬‬

‫היהת‬

‫ששנת‬

‫נמצא‬

‫‪-‬‬

‫תכ"א‬

‫שבת‬

‫)שהיתה‬

‫שני‬

‫‪-‬‬

‫החורבו‬

‫היתה‬

‫גם‬

‫מוצאי‬

‫שביעית‪.‬‬

‫מקשה הגמרא ‪ :‬אי ‪ .,‬יהדוה בארשונה לא משכחת לה‪ ,‬רתנאי‪,‬‬
‫שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועך שיצאו‪ ,‬ואי‬
‫אתה יכול לומר משהע שנכנסו מנו שאס אתה אומר כן נצמא‬
‫בית חרב תבחילת יובל ואי אתה ומצא "בארבע עשרה שנה אחר‬
‫אשר ך~כתה העיר" אלא צא מהס שבע שכבשו ושבע שחלקו‬
‫מצוא‬

‫ואתה‬

‫עשרה‬

‫בארבע‬

‫אחר‬

‫שנה‬

‫הוכתה‬

‫אשך‬

‫העיר‪.‬‬

‫רבי יהדרה אייתי שבסרי משבסרי ירבוי שדי א‪..‬דני‬

‫ואי‬

‫הוה לתי‬

‫‪-‬‬

‫בתלתא בשבוע ‪". 1‬‬

‫כלומר ‪ :‬אי אפשר לומר שהבריתא רלעיל היא אליבא רר' יהורה שהרי‬
‫קיבעת כי גס החורבן הראשין ההי במיצאי שביעית וזה‬

‫אותה בידתא‬

‫מתאים לר' היוהה‪~ .‬חזנע ‪ 1‬שכן ‪ 850‬שנה עברו מאז‬
‫ואלה הס‬

‫החורבן •‬

‫הכניסה‬

‫לא‬

‫לארץ וער‬

‫ז"' ויבלות ברייק‪ .‬אך אי אפשר לומר שמנו מעת שנכנסו‬

‫לארץ שא"כ נמצא כי החורבן היה בויבל עצמו ואילו מנבואת יחזקאל שעמנו‬
‫שהחורבן ההי ‪ 14‬שנה קורם היובל ‪, -‬וצרדי ע"כ לומר שהתחילו למנוח אחר‬
‫"ייר שנה של כבשו וחלוק' ונמצא ששנת ‪ 850‬הרהיי מוצאי שביעית‪ .‬אך לפי‬
‫היינו‬

‫בשנת‬

‫שעמד‬

‫‪410‬‬

‫פרפ‬

‫זה‪,‬‬

‫לחשבון‬

‫‪4‬‬

‫תב'"א‪.‬‬

‫ונשום‬
‫סהוא‬

‫שניס‪,‬‬

‫שבית שבי‬

‫שכך‬
‫חרב‬

‫חרב‬

‫השמיסה ולכל‬

‫ונוכח‬
‫בסנה‬

‫כשגת‬

‫פסקי‬

‫מחירוזי הגונ'‬

‫לקונו‪.‬‬

‫לבגי‬

‫מש‪ K‬כ"'‬

‫ראשרן‬

‫ביח‬

‫ה" ‪.410‬‬

‫חכ"א לדנות‬

‫בנדון‬

‫ההלהכ‬

‫הגמ'‬

‫בנורכין‪,‬‬

‫כמנתאר‬

‫הר‪K‬‬

‫בעל‬

‫מכרנות‬

‫חשיברת‬

‫לקמן‪.‬‬

‫כמל'"'‪ K‬ר' 'א מנואר סהבית נבנה בשנח ה" ‪ 4SO‬ליזיאת זמרים היינר שנת ה" ‪ 440‬לככרש‬
‫האזר‪.‬‬

‫ובית‬

‫החורבן‪.‬‬

‫ראשין‬

‫ומתבאר‬

‫עמד‬

‫עזמי‬

‫יבך‬

‫מהגמ'‬

‫‪410‬‬

‫שבים‬

‫שחררכן‬

‫ונזמא‬

‫רשאון‬

‫ש" ‪8SO‬‬

‫היה‬

‫שבה‬

‫בסנת‬

‫עברי‬

‫‪410‬‬

‫מעת‬

‫לבית‬

‫הכבוש‬

‫במש"כ‬

‫ונור‬

‫בהנורה‬

‫הקודמת‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ברי‪lCI‬ו‬

‫זו‬

‫מבעיה‬

‫נו"פ‬

‫היינו‬

‫של‪M‬‬

‫מנו‬

‫שימסיך‬

‫שבים‬

‫חלקו‬

‫ושבע כבשי רהב הובב'‬

‫ביהרשע‬

‫יאמ‪M‬‬

‫‪,'",,‬‬

‫מדלא‬

‫שבעיית‬

‫סוף‬

‫חשבין‬

‫וייבלרת‬

‫"‪,‬ושבע שחלקו‬
‫משכחת‬
‫יסי‬

‫ג‪,‬‬

‫כבין זה זרוי רב מה‬

‫ל ‪ IC‬ותה‬

‫להו‬
‫תמה‬

‫עניז‬

‫מסקנה‬
‫שנה‬

‫ביייר‬

‫ג""‬

‫סם‬

‫שהתר'"ב‬
‫של‬

‫ע" ‪,IC‬‬

‫כבוש‬

‫שהובא‬
‫וחליק‪,‬‬

‫"שבע שכבשר'"‬

‫לעלי‬

‫יורש‬

‫בנונם‬

‫‪-‬‬

‫מהפסוק‪.‬‬
‫שסבנו‬

‫ההנחה‬

‫מוכח נו"‪ D‬פסוקים‬

‫מבלן ז אי בעית ‪ IC‬ימא מישבע כבשו שבע חל‪ p‬ו‪ .‬יאי בעית‬
‫ארבנו‬
‫על‬

‫שנה‬

‫עשרה‬
‫התשובה‬

‫אחר‬

‫הרשאונה‬

‫אשר‬

‫היכתה‬

‫‪..‬מישבע‬

‫כבשי‬

‫העיר"‪.‬‬
‫שבע‬

‫החזון‬
‫נמי‬

‫איש‪.‬‬

‫חלקו'"' ‪:‬‬

‫ככרש לחלוק‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו' ו‪ ".‬ה‪Y ,‬ו ה'א שמבי מעח שבכבטי לאזר ה'ה 'יצא לחשגיבי ששבח ‪834‬‬
‫ה'חה שבח ה'יגל‪ .‬יכ'י! שמבי וק אחו ד"' של כגשו יחליק במצא ששבח‬
‫‪ 848‬ה'חה שבח ה'יגל )יגם ואשיבה לשמ'טה( יבמצא ששבח החיוג! ‪850 -‬‬
‫ היא שלשיית לשמיטה ן‬‫•‬
‫מתרצת הגמרא ‪" :‬הנך שבי ואגלרנהך סנחריב עד דאתא ירמרהן ואהדךיבהן‬
‫לא קא חש'ב‪",‬‬

‫פיררש ‪ :‬מעח שגלר עשרת ה ש בטים זעד שחזרי בימי יאשיהן‬

‫לא מבי‬

‫‪G‬‬

‫'גל ולא מבו שמ'טוח' ומשחורי ‪ -‬החח'לי מיב'! מחדש יוה ה'ה ל " י שב'ם‬
‫קידם ההירב!‪ ,‬במצא שהב'ח חוב ‪ .‬כשחנ ל יי ו למג'! 'רגל שה'א מרצא' שב'ע'ח‬
‫וגם ווכ‪.‬סרק ב'חוקאל‬
‫'''רש) שם‬

‫‪ -‬ש'"ד שב'ם אחו החררג! ה'ה ה'רגל‬

‫בפירןשן‬

‫‪ -‬במצא מכרר! ‪,‬‬

‫השני רתרס' ד"ה הבר(‪.‬‬
‫•‬

‫אר גהמשר הסוג'א )שם 'ג ע"א( מעמ'ד וג אש' אח החשבר! של חרוב!‬
‫שג'‬

‫במיצא'‬

‫גם‬

‫שג!ז''ח‬

‫שכ!‬

‫כרבג!‪.‬‬

‫טגוה‬

‫גקרש'א‬

‫ב'ח שב' החה~ו למברח מחדש ןלפ'' ' ו כלו‬
‫שויבע " ‪ ,‬אר רכ אש' סןגר שהחח'לן במג'!‬

‫שמד'‬

‫הגמרא‬

‫גב'!‬

‫עם‬

‫‪ 420‬שבוח הבב'! ב"ש'חא‬
‫ש !'ם'מ ן'וגלןח רק גשבה‬

‫השביעית לבית שני שאז טלה עזרא‪ .‬נמצא ששנת ת " כ לבית היתה שבת תי"ר‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫למג'! שמ'ט'! ן'וגלוח‪ ,‬ןה'א שמ'טה אל‪,‬בא דרכב!‪ .‬רהכ'ח חרג גשבה שאחר'‬
‫זה‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫תכ"א‬

‫יזהו‬

‫וגד‬

‫מוצאי שביעית‪,‬‬

‫בגמךא ;‬

‫הוא‬

‫"רג אש' אימר הבר ש'ח שב' עד דסל‪,‬ק עורא רמקד'ש לא קא‬
‫חשינ להן"‬
‫‪6‬‬

‫כ‪,‬כריו‬

‫וברכח‬

‫‪•8‬‬

‫‪x.. .,‬‬

‫לייג‬

‫‪ 'ID‬יישן‪r‬ו‬

‫ובפס יקים‪.‬‬

‫יוובי;ן‬

‫השבםים‬

‫‪n‬‬

‫ה זירן‬

‫ונלי‬

‫ייחי‪:‬ן‪,‬‬

‫‪..‬ם"ל‪,‬‬
‫‪7‬‬

‫ונדחק‬

‫לפרש‬

‫רש '' '‬

‫אמאי‬

‫עליה אך שמיסה אינה‬

‫לא‬

‫שמיטין‪.‬‬

‫מבי‬

‫תלייה בירכל ? ופיוש‬

‫ירבל‬

‫וכשלובא‬

‫שבטביס אלה‬

‫‪-‬‬

‫‪ ..‬לא היה‬

‫איז‬

‫כל‬

‫להם‬

‫פנאי‬

‫ול‪., r‬ו רלא מנו שוניטין וייבלוח"‪ .‬רע"י תמה בחזו"א שביעית ג' ל "‬
‫וסלא היה‬
‫י"ב‬

‫‪8‬‬

‫ע'"ב‬

‫בכל‬

‫פנאי‬

‫להם‬
‫ד'"ה‬

‫הםיגיא‬

‫הנר‬

‫לחרוש‬
‫נראה‬

‫מוכח‬

‫ולזרוע לוננין‬

‫שהסכימו‬

‫שהתמליו‬

‫למנות‬

‫את מניו השמיהם‪ ,‬יזה לזנרןת‬
‫שגלות‬

‫השבטים‬

‫עשות‬

‫חולקים‬

‫יהורה‪) ,‬ובזה‬

‫כל‬

‫שני לא‬

‫היי‬

‫שמזטזן"‬

‫כלרמו‬

‫עד‬

‫החזיקו‬

‫ומזוה‬

‫מחדש‬

‫אחך‬

‫סדין ‪ …‬יושניה‬

‫שהחזיוי‬

‫עליי‬

‫יושביה‬

‫עם‬

‫שוניטין‬

‫רש " י‬

‫רבנן‬

‫עליה‬

‫יומיה‬
‫תרס'‬

‫‪-‬‬

‫ואעפ"כ‬
‫הקנוע‬

‫במנין‬

‫משא"כ‬

‫כלגות‬

‫מני שמיטה‪.‬‬
‫‪"',.‬זב‬

‫) מש"כ‬

‫נבל‬

‫ואמנם‬

‫ששממה‬

‫הקשי שסג‬

‫שבניח‬

‫שני‬

‫לא‬

‫ובירשניה‬

‫בגיית‬
‫היי‬

‫‪-‬‬

‫י ‪H‬ב‬

‫ד ‪H‬ה‬

‫לייב‬

‫תרם '‬

‫שלגית‬

‫רק לגני‬

‫לגמוי‬

‫ע"כ‬

‫וקמן‬

‫את‬

‫יולכ‪.‬‬
‫המגין‬

‫הנך(‪.‬‬

‫) י'"ג‬

‫רכן מוכח‬
‫וכי‬

‫לדעת‬

‫ראף שגם‬

‫בבית‬

‫יובלות‬

‫לקדש‬

‫הנך( ‪:‬‬

‫בב י ת‬

‫ע"ב ש ‪ H‬מני‬
‫ע"א‬

‫בבל‬

‫ניסלה‬

‫ר ‪H‬ה‬

‫שמיטה מ"'מ נרהגת ולכן החזיק ו במנין‪.‬‬
‫לא‬

‫יש זיוי‬

‫יושביה‬

‫יבחיס'‬

‫‪,‬‬

‫ימבואר‬

‫נאמר‬

‫בסלה‬

‫מחלקים‬

‫שני היי דרים בארז ולכן אף שהיובל בטל‬
‫הארז‬

‫ע ל יה '"‬

‫שם‬

‫בקושיא‪.‬‬

‫‪,.‬נין‬

‫לישב‪.‬‬

‫הגלות‬

‫‪-‬‬

‫מציבו‬

‫‪-‬‬

‫ויובלות ?‬

‫לחרש‬

‫מה‬

‫‪-‬‬

‫‪H‬‬

‫והניח‬

‫יושביה‬

‫‪,‬ליה‬

‫החזקיי‬

‫למבית‬

‫ולםי"'‪r‬‬

‫בשמיטה‬

‫למושה‬

‫מש ו ם שמיטח‬
‫לא‬

‫נהג‬

‫רלכן‬

‫לא‬

‫כספיס יהנחיי‬

‫יובל וכהתווה‬

‫אלא‬

‫דמרכנן היא דעת רש"י ניטין ל ו‪ .‬ור"ח שם בחוס' חולק וסובר שגם נבית שני היה‬
‫‪H‬‬

‫ירכל מדארריתא יהזו יושביה עליה עיי"ש‪ .‬ולכאורה ב‪,‬אה שתוס' בסוייגן חול‪p‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪..-‬‬

‫על‬

‫‪I.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולסכום ‪ :‬משג' חרוצ' הגמרא עולה שב'ח שג' חרב בשגח חכ " א לבג'גו‬
‫הואי‬

‫שבעיית‪.‬‬

‫היתה ומצאי‬

‫כ‬

‫חשובבי של רב והבא בר'ה ורב והישע )ע"ז חכ ‪r(.‬ב'ע‬
‫הנ ‪ II‬ל‬

‫מהסיגיא‬

‫בערכיו‬

‫ויצא‬

‫חלשב‬

‫שאפשר‬

‫אם קד יירעםי כמה זמן עבר מאז חררבו הניח ‪:‬‬

‫את‬

‫ש נת‬

‫נימינ ו‬

‫השמיטה‬

‫לפי רבי יהרדה ששבת הייבל‬

‫כלולה במג'ז השמ'טוח‪ ,‬ש' לחלק אח מספר ה ש ג'ם ב"ך )יאם המספר מחחלק ב"ך‬
‫שארית הרי זן שנת‬

‫ללא‬

‫שמיטה ‪ ,.‬אס‬

‫שי‬

‫שארית‬

‫נדע‬

‫השבה‬

‫את‬

‫במחזור‬

‫השמיטה(‪, .‬לפי רבבן‪ ,‬היתה שנת ת " כ לבית ישגי השנה ה‪-‬חי " ר למבדן שמיטה‬
‫ ה'חה ט"ו ל‪,‬ובל ( ולכאורה החשבוז‬‫ חכ " א‬‫וייבל כלומר שגח החורבז‬
‫פשוט‪.‬‬

‫••‬

‫•‬

‫ר' 'הווה‪ .‬אלא‬

‫ובאמח מצאגו בגמרא בע " ! ט ' ע " ב את החשבון לדעת‬

‫שש' שם ש'בו' חשוב ‪ :‬א'ז מחלק'ם את שגוח ‪:‬החורבז ב"ך אלא ש' להו‪.‬ס'ף‬
‫‪ )- J‬שגה אחת למספר השג'ם ( יאת החוצאה לחלק ב"ך ‪:‬‬
‫" אמר רב הונא נריה דוב יהר‪ 12-‬ע האי מא ‪ j‬דלא דיע כמה ינ;''‬
‫בשבוע היא עימר ניטפי בשבועי ובשקל ממאה תרי ונשדי אפרטי‬
‫ובתשובינהו לפרטי בשביעי וידע כמה שני כשבוע ‪".‬‬

‫כלומר רב הובא פוסק כר ' ה'ודה יל כז אמר כג "ל ש 'ש לחלק אח מס'‬
‫השגם"' ג"ך • אך כאמור ש' להוס'ף ‪ 1‬למספר ה ש ג'ם ורק אח " כ לחלק ב"ך‪.‬‬
‫הקיש' המחעירר בח ש ביז זה ה'א מרוע ש' ל רס'ף ‪ 1‬למג'ז ש גיח החורבז‪.‬‬
‫החורבן היתה במוצאי שביעית הרי ששנה א ' לחורבן היא א'‬

‫והרי אם שנ‪n‬‬

‫החוס' בגיטין שכאן בקטן בפשיטרת שלא הין גל יושביה עליה ‪ .‬ריס‬

‫חרס' לקמו לייכ כ‪ ,-‬ד"ה מבו ובכית הליי ‪ n‬יי ג סיפן א י ס)'יף ב ' 'את ‪(. ' 0‬‬

‫""‬
‫‪9‬‬

‫נפ"מ להלכה כזה ‪.‬‬

‫כקמ ר ם ליובר מלק כ"ך ונלונדני רב הינא ררך מסרסה לזובא אס ובטפר כלשהו" מ‪ n‬חלק‬

‫‪ .‬ג'ך ‪:‬‬

‫אם מחלקים ‪100‬‬

‫ב"ך נשאריס‬

‫) ‪ .%00:7 = 28 (4‬ווכז כד היא הדןר ‪:‬‬
‫שביין‪ ,‬ב‪ ,‬חשב‬

‫‪,'1‬‬

‫ונכאו שלכל מאה נשארים ‪'1‬‬

‫»‪( 100:1 = 14 ( '1‬‬

‫א‪ .. ,‬נסיפ הד שאת"' ףסוה"'‪ ""':‬שגה לשנות החירכז‬

‫‪ u‬כללי ביובלי" צרף בל יובלות למאה‪ ,‬ספור את‬

‫המאות‬

‫שבידך והכפל‬

‫כ‪ …) Z-‬נשקל מפאה תרי"(‪ ,‬ג‪ ,‬הוסף את התוצאה לעסררת וליחיזות שנשארי בייך )‪,,‬נשזי‬
‫אפרטי‬

‫‪H‬‬

‫‪" (,‬‬

‫מלק כל זה ב"‪7‬‬

‫לחררבו הרי החשבוו‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫כך‬

‫)‪,,‬בחשביבהי‬

‫לפרטי‬

‫כשבו'!גי‬

‫‪,‬נר‪"(, ,‬‬

‫למשל‬

‫·‬

‫בשנת ‪190'1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪.IC‬‬

‫‪1901+1=1903‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪1900 : 100 – 19+'1 = .18‬‬

‫‪.‬ב‬

‫‪="1‬‬

‫‪,.‬‬

‫(') ‪= S‬ד ‪41 :‬‬

‫זוהי‬

‫••‬

‫‪38+3‬‬

‫יאפוא‬

‫שנה‬

‫ששית לשמיםה )ואכן ) ‪1903 : 7 = '171 (6‬‬

‫אף‬

‫כאן‬

‫השארית‬

‫היגז ‪(. 6 .‬‬

‫ת‬

‫‪,I‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למחרזר שמ'סה‪ ,‬כלומר המב'ז לחורבז מקב'ל למב'ז שב "‪' Y‬ת ודוכוע ש' להוס'ף‬
‫שנה‬

‫!‬

‫יש' ‪v‬‬

‫יספת‬

‫שוכם"‬

‫ר=‬

‫יהל ‪'1.11‬‬

‫םת‬

‫בבוו‪e‬ר‬

‫‪.‬ג‪t‬נר‪:‬ד‬

‫רב‬

‫על הקוש' הב " ל דעהנ '''שר )שם ד"ה בס‪ ' D‬חאר שתא( שהוא'ל והחורבז‬
‫ארע בחושר אב‪ ,‬ה"בו סמוך לסוף השבה ובצמא שרב השבה עד"ז עמד הב'ת‬

‫על תליו‬

‫א'ז מוב'ם אותה כשבת החורבז אלא כשבה אחרובה לשבות הב'ת‬

‫‪-‬‬

‫שובת החורבז הראשובה ה'א השבה המתת'לה בתשר' שאחר' כז וה'א ה'תה‬

‫שג'ה לשמ'טה ולכו 'ש להוס'ף שגה בחשביו )‪,,‬מאו דמג' לשג' חורבו לא מג'‬
‫להה"‪ K‬שתא בהד' שב' חורב! אלא בהד' שג' דקס ב'תא הוא'ל וגםק ל‪,‬ה‬
‫דובא דשתא בס' באב‪ .‬הלכך מאז דבע' לממג' שמ'סה ‪ -‬לוספה לשבת וחרב!‬
‫על‬

‫מב ‪r‬‬

‫שוב' חירב!"‬

‫‪-‬‬

‫לשוז ‪'''(.‬שר‬

‫בםד תוס' »שם ד"ה ה"א( מרבם" להקשות על !)'רוש ‪'''.‬שר עקר קיש'תם‬
‫היא שדמברי '''רש כאן ויצא שהשנה‬

‫בה חרב‬

‫הבית בחשבת‬

‫עדייו‬

‫•‬

‫על‬

‫•‬

‫שנית‬

‫‪r‬‬

‫הננ ‪ ,‬ומכדין שדיןע שגית שני עמד ת"כ שגה‪ ,‬נמצא לפי '''רש ששבת ח"כ‬
‫ה'תה שתנ הוחרב! למשעה ומרצא' שב'נז'ח‪ ,‬וא'לר ככל הסוג "‪ K‬בעדכ'! מוכח‬
‫שהגיח עדס ת"כ שנה רחרב‬

‫נשגה שאחרי‬

‫זה‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫חכ"א‬

‫רזן‬

‫•‬

‫היתה מיצאי‬

‫שב '‪' Y‬ת ‪ 1‬ולא עדו ‪ II‬לא ששר''' עמצו שר')! כך בעדכ'ו ‪1‬‬

‫לםיכר‬

‫מפשוים‬

‫רשכ"ם‬

‫ותוספות‬

‫"‬

‫יהודה‬

‫חרב‬

‫שהנית‬

‫חכ"א‬

‫בשבת‬

‫רזן היתה מוצאי שבעיית ‪ ,‬יזה כדברי רש ‪ ' /l‬בערכיו דלעדתם ‪.,‬חזר בי '''שר‬
‫ הרא‬‫מהמ שמ'רש כאן במ'חשר מלשם בעדכ'!'! רמה שש' ל‪.‬דרס'ף שבה‬
‫כדבר' '''רש באז ‪ -‬שמג'ז שבות החורבן מתח'ל בשגה שאחד' החורב! ‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫תכ"כ‬

‫הר"‪ K‬היתה שביה לשמרטה‪.‬‬

‫ברם גם על !)'רוש רשב"ם מקש'ם‬

‫חוס' ‪:‬‬

‫א‪.‬‬

‫לםי רשב"ס יוצא ששנת תכ"א בה חרב הבית נמנית עדין על שובת‬

‫הבב ‪.r‬‬

‫ובגמרא בקיט בכל מקום שב'ת שב' עמד ח"כ שב'ם כלב‪.‬ד כלרמר שבת‬

‫תכ"א א'בה בחשבת על שבוח הבב'ז‪.‬‬
‫נבמ'‬

‫ב‪.‬‬

‫)שם‬

‫ס‬

‫וברש'''‬

‫ע"א‬

‫שם‬

‫בשם‬

‫סדר‬

‫עךלם(‬

‫שב'‬

‫קשור'ם‬

‫רוגסםריס וב‪,‬איס ‪ 240 :‬שבה עדמ הבית ישבת קע"ב לחירכן היתה שגח ד '‬
‫אלפםי‬

‫‪10‬‬

‫~לס' ישב"ס שהניח‬

‫עדמ‬

‫תכ"א‬

‫ייצא‬

‫בהכרח‬

‫ששבח‬

‫די‬

‫אלפים‬

‫ה"‪ K‬שבה קע"א לחורבז ולא קע"ב ז‬

‫מכח קיש'רת אלה גרא'ת לר"ת ג'רסא אחרת נבמ' בע"! ל ‪ IT'c‬לא קשיח‬
‫הקושוית על הרשב"ס‪ .‬בום מבחינת העובדה מסכים גם הוא עם השרנ"ס ‪:‬‬

‫•‬

‫‪, 10‬ל פי דכרי הסדר נורלם נוכל לקבךע שהבית חרב בשנת ג" ‪ X‬תתכ"ח יהחבי שכחכי כ'"‪,‬ק‬
‫אחו החורבן‬

‫‪nn‬‬

‫שלמי ד' ‪M‬לפיס‪ K .‬ך לושב ‪ . .‬ם‬

‫‪..‬‬

‫כ ס‪.‬‬

‫‪·38‬‬

‫‪I‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ולר"ח חוכ הכית‬

‫בשנה ש‪ M‬חרי‬

‫זה‬

‫‪-‬‬

‫'"ג‪K‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הנית חרכ נשבת תכ"א לכביבו וזל היחה מוצאי שביעית‪ ,‬ולרש"י‬

‫בע"‪(T‬‬

‫חוב‬

‫הבית‬

‫בשנת‬

‫ת"כ יהאי‬

‫}כפירושך‬

‫היתה מיצאי ישבעיית‪.‬‬

‫לההכ כור 'הוג ' ה ליטת ‪ I‬ש'!ח תובש ןי '‪.rI‬‬
‫הועבדה‬

‫עצס‬

‫הזה בשיטח‬

‫שרב‬

‫הונא‬

‫ברהי‬

‫ר' יהידה מחקבלח‬

‫ררב‬

‫יהושע‬

‫חוס'‬

‫על דעח‬

‫מחשב‬

‫אח‬

‫בזמן‬

‫השמיטין‬

‫כראהי שהלכה כזבוהו ואל‬

‫כרבנן ‪" :‬ופסק רבינו בחך בספר החרומה הלכה כר' יהדוה"‪.‬‬
‫חוס' מאריכיס בראייח שכר ר~א ‪ ,‬ובנקוהד זו ‪ -‬שהלכה כר' היודה‬

‫‪-‬‬

‫מוסיר שר"י שרכ"ס ור"ח‪) .‬וכן הרא"ש המובא לקמן‪ ,‬בעדו שהרזנב"ס‪ ,‬מובא‬
‫להלן‪ ,‬חולק יסוכר שהלכה כרכנן(‪,‬‬

‫שחבין '‪1':‬כשםה ל'שו" ולשווב'ם‪.‬‬
‫מעחה‬

‫·•‬

‫באםי‬

‫חיס'‬

‫חשכון ‪:‬‬

‫לרש " י היתה ש‪n‬ב ‪r‬ז' ט"י )בה נכחב תיםי זה( חמשיית לשמיטה‪ .‬כציר !‬

‫לחורבן‬

‫שהרי שנה זו האי שנח ‪1187‬‬
‫אליבא דשר"י שנח ה" ‪ 17Z‬לחורבן‪ .‬הוסף אח האלף החמ >‪ w‬י כולו ועדו ט"ו‬
‫ונמצא ‪(. 172+ 1015 = 1187‬‬

‫•‬

‫)מכוין ששנח‬

‫'ד‬

‫אלפיס‬

‫היחה‬

‫ומעחה לםי חשביונ של רב הונא נקבל ‪:‬‬
‫א‪,‬‬

‫‪1187+1 = 1188‬‬
‫‪1100:100=IIX2=ZZ‬‬

‫ג‪,‬‬

‫‪22+88 = 110‬‬

‫‪.‬ד‬

‫) ‪110:7 = 15 ( 5‬‬

‫ב‪,‬‬

‫"היר לס' זה שנח‬

‫•‬

‫'ייא לאלף הששי החחלח שזביטה לחזור‪".‬‬

‫כלימר ה' י"א היתה ראשינה לשמיטה לשר"י יהי וו היתה אפיאו שמיטה‬
‫ילכן ה' טייו האי חמשיית לשמיטה‪. . .‬‬
‫ראילר לרשנ"ס שנת הי ט"ו היתה רבעיית לשמיטה )שהרי לחשבןגן היא‬

‫השהנ ה ‪ 1186‬לחורבן שכן מהחורבן ודע שנח ד' אלםםי עברו לשטחו רק‬
‫‪ 171‬שנםי ולא ‪'''(. 172‬שרכ‬
‫רא"ב לרשב ‪ I1‬ם היתה שנת י‪'/‬א שמיטה‪ .‬וכן לר ‪ If‬ת היתה שנת הי י"א שמיטה‪,‬‬
‫אם במשיר חשבון זה עד ימינו נקבל שלרש''' שנח ה' חשל " ח‬
‫שמטיה רה' תשמ " ה תההי שמיטה‪, .‬לרשנאם‬
‫תשמ"ו‬

‫תההי‬

‫היחה‬

‫‪ -‬ה ' תשלייט היתה שמיטה יה '‬

‫שמסיה‪.‬‬

‫ה‪ "~'ll"i‬פסוק כיעת ‪'" I‬ש ב'ע'י ‪,‬ל‪ M‬כשוב'םו‪.‬‬
‫•‬

‫ה‪K‬ר"ש‬

‫)ע"ז‬

‫פרק‬

‫א'‬

‫ס'י‬

‫('ז‬

‫מסכם‬

‫בקצהר‬

‫את‬

‫דעת‬

‫רש ‪ /l‬י‬

‫ראת דעת‬

‫זסוב"ס‪ ,‬ומאחר שכתב את דברין תשע שמיטרת אחר דברי התרס' הנ"ל הוא‬
‫•‬

‫מזכיר‬

‫את‬

‫השביס‬

‫שבימיר ‪:‬‬

‫"לשר"י תההי שמיטה נשבח ה' ע"ג ילושנ‪ II‬ם שבת ה' ע"ר"‪.‬‬
‫‪39‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בום להלכה פיסק היא כשר"י ימש"ב את קיש‪..,‬ת תיס' ‪,..‬לע ‪:‬‬
‫כאמור לעיל עקר הקשו!י על רש"י היתה שכתב בע"י כי הבית‬
‫חוב בשנח ת"כ יאילי עכוכיז שממע ‪ -‬ישר " י עצמי כתב כ!‬
‫כי ת'יב שנםי הם שבית הבנין ראיל‪ ,‬הבית חרב בשנת תכ ‪ I1‬א‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫המיש"בים‬

‫‪-‬‬

‫הרא"ש ‪:‬‬

‫רמש"ב‬

‫אמת‬

‫ביז לר' יהורה ובין לרבנן‬

‫היא‬

‫בעוכי!‬

‫כי‬

‫שני תורצים‬

‫נאמה‬

‫‪ -‬את ‪-;I I‬כז בשנהי" היינן שתורגז שבי היה במוצאי‬

‫שבעיית ‪ ,‬לו' ‪1‬ז'יהד ה‪1‬ז' החשבי! ששנת ‪ 393‬לבית שני היתה ייבל )יגם‬
‫ראשונה לשמיטה ( וא"כ שבת ‪ " n‬כ ‪ 27‬שניס אחדי זה ‪ -‬היתה שמיטה‪ .‬ולכן‬
‫צויד לימו שהחירב! ה‪1‬ז' בשנת תכ"א שהיא הוי מיצאי שבעיית‪.‬‬
‫יוב איש תץר לובנ! ‪ :‬את שש השנים הוארשנית לבני! לא מני לשמיטי!‬
‫י"'בלית ינמצא ש ‪ 414-‬שבה הנשאוית ה! שמינה ייבלית ישתי שמיטית יבמצא‬
‫ששנת ת"כ היתה שמיטה‪ .‬נם כא! צודי איפיא להסיק שהחיוב! היה בשבת‬
‫תכ"א‬

‫מוצאי‬

‫שהיא‬

‫‪,‬‬

‫שביעית‪.‬‬

‫יכאן חמשד הרא"ש‬

‫ז"ל ;‬

‫כמחלוקת רבנז י'ו יהודה ‪ -‬הלכה כר' יהודה כמוכח בגמ ' בע " ז יכמו‬
‫שהסכימי שר"י יתיס ' אד בחוצרי הנמ' נעוכי! ‪ -‬הלכה כוב אשי‪ .‬ילכ! ‪ .‬אף‬
‫שרב אשי חיץר אליבא דובב! אמו כ! לוןיחא דמליתא לש"ב גם את וכב!‬
‫אך תוןצי נאמר גם לד י יהרדה‪ ,‬רא " כ גס ר ‪ I‬יהידה רמדה ששש ש נםי רא ש יגית‬
‫אל מני‪ .‬נמצא שלדודי ה‪1‬ז' ה‪..,‬בל השמיני בשנת ‪ 399‬לבית )יהיא גם וא ש ינה‬
‫לשמיטה(‬

‫וא " כ‬

‫‪,‬לפיןס קבע‬

‫ןמ"מ‬

‫‪ 21‬שנה אחרי‬

‫זה היא‬

‫רש ''' ענ ו‪ /‬ו שהבית‬

‫חרב‬

‫שנת‬
‫בשנת‬

‫נראה לפי שהע שהשמיטה‬

‫תכ '‬

‫וזי היתה‬

‫•‬

‫מוצאר שבעיית‬

‫ת"כ‪,‬‬

‫המקןבלת‬

‫בדיינו‬

‫אינה מתאימה‬

‫הן‬

‫לתשבןו של רש"י יה! לחשבו! הרשב"ם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫שיםת‬

‫היוכםםו‪.‬‬
‫•‬

‫הרמב"ס פיסק כרבנן ולא כר' יהחדו‪.‬‬
‫יילפות שמיטה וויבל '''פ ה"‪: T‬‬

‫שנת‬

‫לב‪,..‬‬

‫עילה ממב'!‬

‫אינה‬

‫ימי‬

‫הש בוע‬

‫אלא‬

‫שבת‬

‫אובעים‬

‫יתשע שימסה שונת חמש"םי לב'!' שונת חמש"םי יאחת תחלית‬
‫שש שבםי של שביע יב! בכל לב‪ ,..‬י"'בל ‪.‬‬

‫מעתה נרבא לחשבי! השמיסה של הרמב"ם ‪:‬‬
‫שם פ"י ה"ב ‪:‬‬
‫רמאימתי‬

‫התחילי‬

‫למנית‬

‫מאחר‬

‫ארבע‬

‫•‬

‫עשוה‬

‫שבה‬

‫משנכנסי‬

‫לארץ שבאמר שש שנים תזרע שדד ישש שנים תזמר כרמד עד‬

‫'ז‪'1‬ז‪1‬ש כל אחד יאחד מכיר את א'רצי‪ .‬שובע שנםי עשי בכביש‬
‫האץר שובע שנים בחיליק‪ ,‬נמצאת אימר בשנת שלש יחמש מאית‬

‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ןאלפ'ים ל‪,‬צ'רה מר"ה מאחר מולד ראם הראשון שה'א שנה‬
‫שניה לצ'ירה התחילו למנות‪ .‬ושען שנת עשר יחמש מאות ןאלפים‬
‫לצ'יהר שהא" שנת אחת ועשרים משנכנסו לאץר שמיטה‪ '.‬ומנו‬
‫שבע‬

‫ןקדוש‬

‫שמיטות‬

‫החמישים‬

‫שנת‬

‫שנת‬

‫שהיא‬

‫וששים‬

‫ארבע‬

‫שמנכנסו לארץ‪.‬‬

‫שם חל' ‪':‬ג‬
‫שבעה‬

‫עשר‬

‫יובליס מנו‬

‫שונה‬

‫שיצאו‬

‫ושנת‬

‫שש ושלושםי‬

‫בה‬

‫ש"ראל‬
‫הבית‬

‫שחרב‬

‫ביובל‬

‫משנכנסו‬

‫בראשונה‬

‫היתה‪.‬‬

‫לארץ‬

‫מוצאי‬

‫שארבע‬

‫שיצאו‪.‬‬

‫עוד‬
‫שביעית‬

‫היתה‬

‫ושער‬

‫שנםי‬

‫מאות‬

‫עמר בית ראשון‪ .‬כוין שחרב הבית בטל מנין זה‪ .‬משבטלה נשארה‬
‫האץר‬

‫חרבה‬

‫שבעיס‬

‫שנה ונבנה‬

‫בית‬

‫שני‪.‬‬

‫וארבע‬

‫מאות‬

‫ועשרים‬

‫שנה עדמ‪ .‬ובשנה השביעית מבנינו עלה עזרא זהא" הביאה‬
‫השנ"‪' .,‬ומשנה זו התחילו למנות מנין אחר‪ .‬ועשו שנת 'י'ג לבנין‬

‫•‬

‫בית‬

‫שני‬

‫שמיטה‬

‫ומנו‬

‫שבע‬

‫שמיטות‬

‫וקדשו‬

‫שנת‬

‫החמישיס‪.‬‬

‫אעפ'" שלא היה שם יובל בבית שני מונין הוי אותו כדי לקדש‬

‫‪,‬‬

‫שמיטות‪.‬‬

‫דבריו בהלכה ב' הם כדבר' התו"כ בהר ב' )שהובאו לעיל בתחילת הדברים(‬
‫היינו‪ ,‬תחילת המבין היתה אחר ד ‪ /f‬ר של כבוש והלוק‪ .‬מש ‪ If‬כ "מר ‪ /l‬ה מאחר‬

‫מולד אדה"ר"‬

‫‪ -‬יתבאר לקמן ‪ ".‬בהלכה נ' הלר הרמב"ם לשטתו שפסק כרבבן‪.‬‬

‫)ומש"כ שבעה עשר יובלות מנו וכף והרי לא נשלמו 'ייז ויבלות‬

‫‪-‬‬

‫באר‬

‫הכס"מ שכוונתו עדכ"פ התחילו בויבל הי"ז ושי‪ ,.,‬לכן לומר 'ייז ויבלות מנו‪.‬‬
‫ןסרה בזה השגת הראב"ד ע'יייש(‪,‬‬

‫לגבי בית שני‬

‫‪-‬‬

‫פסק‬

‫כרב 'אשי שלא‬

‫מבר את שש השביס הראשונות‪ ,‬בהלכה ד' מוכח שדעת הרמב ‪ !l‬ם היא שהבית‬

‫חרב בשנת ת"כ לבנינו )כרש'" בע"ז( וששנה זו היתה שמיטה )וזה לא כשר'''‬

‫שלד"ו היתה ת"כ מוצאי שביעית(‪ .‬וזה לשונו ‪:‬‬

‫שם הר ד' ‪:‬‬
‫נצמאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה שתחילתה מתשרי‬
‫שאחר החורבן כשני חשרים‪ ,‬שהרי מתשרי הזא המנין לשמיטים‬
‫וליובלות‪ ,‬אותה השנה מוצאי שביעית היתה ושנת ט'!ו מן היובל‬
‫התשעיי היתה ‪ 1‬י‪-‬א‪.‬‬

‫•‬

‫‪ 11‬כ"כ תבואר לקמי הסתירה הגלויה ל '‪ '.I1‬יז‪ ,‬והיא ‪:‬‬
‫נשבח‬

‫ב'‬

‫תק"‪:‬ג‪.‬‬

‫הרמכ"ם ששמיטה‬

‫‪.‬‬

‫הרי‬

‫שהשמיסה‬

‫זו היתה‬

‫הראשונה‬

‫בשנת בי‬

‫היתה‬

‫מאחר‬

‫שהרמב ‪ n‬ם כתב שהתחילו‬

‫בהכרח‬

‫בשנת‬

‫ב'‬

‫תק"'ם‬

‫והיאך‬

‫למנות‬
‫כתב‬

‫חק"' ! לקמן יבוארו הדבריס‪.‬‬

‫‪ ll‬א ואין להקשות כיצד יתכן שרש"י והרמב"ם הסוברים‬

‫שכיהס שהתחילו למנית‬

‫שש שביס של הבית השני וסוברים שניהס שבתכ' חרב הבית‬

‫‪-‬‬

‫רק אחר‬

‫יחל‪ p‬י ביניהס דלרש''''‬

‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובאר הכסף משנה שם ‪ :‬מכיון שלועח הרמב"ם חרב הביח בשנח ח"ב‬
‫עצמה ‪.‬היתה‬

‫והאי‬

‫שמיסה‬

‫במוצאי שבעייח ! על‬
‫התיה‬

‫מחשעה‬

‫בד‬

‫בחב‬

‫הדאשןנםי היי עדייו בשמיטה ומתשרי כבר התחילה מצואי שבעיית‬
‫הךאשןנה‬

‫בעקירה‬

‫היתה‬

‫מכאו עובר‬

‫חש‪,‬עה‬

‫שמכיון‬

‫באב‬

‫שהבית‬

‫חרב‬

‫במוצאי‬

‫שביעית‬

‫חב"א‪,‬‬

‫החורבן‬

‫הרי‬

‫כשאומרת‬

‫ודע‬

‫הרמב"ם‬

‫ששנח‬

‫במיצאי‬

‫הרמב !‪ I‬ם לקביעת חשבון‬

‫ומהס‬

‫הראשונה‬

‫רק ‪ ,‬שני‬

‫הגףנ‬

‫ח"כ‬

‫יפרנס‬

‫חבריתא‬

‫שהניח‬

‫החדשם'‬

‫צודקת‬

‫באב‬

‫כדצי‬

‫את ‪-‬‬

‫כעוכיו‬

‫חרב‬

‫שכן‬

‫שביעית‬

‫‪-‬‬

‫התירבן‬

‫שתנ‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪, 12‬‬

‫השמיטה בימיו‪.‬‬

‫שסהל'ו‪:‬‬
‫ולםי חשבון זה‪ ,‬שנה וו שהיא שנח אלף ומאה ושבע לחורבן‬
‫שהיא שנח שמוניס ושבעה ואלף וארבע ‪ ,‬מאוח למנין שטרוח‬
‫שהיא שנח שש ושלושיס וחשע מאות וארבעח אלפיס ליצירה‬
‫האי שנח שמיטה והאי שנח אחח ועשרם' מן היובל‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫והנה נתן הרמב"ס בשנה זו שלשה סימניס ‪:‬‬
‫•‬

‫א‪ .‬שנח ‪ 1107‬לחורבן‪.‬‬
‫ב‪ .‬שנח ‪ 1481‬למנין שטרוח "‪,‬‬
‫נ‪ .‬שנח ‪ 4936‬לציירה ‪ ,‬ה"ני ו " א חחקל יי ו ‪.‬‬
‫אד‬

‫שהרמב"ס‬

‫מאחר‬

‫שהחורבן‬

‫סובר‬

‫ההי‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫ח "כ‬

‫בשנת‬

‫•‬

‫לביח‬

‫שתנ‬

‫הייונ‬

‫הריהו לכאורה סיחר אח מגיגר‪ ,‬שכן אם‬

‫ג " א תחכ " ח "ע) לעיל הע' ‪(10‬‬
‫ונסיף אח ‪ 1101‬שנוח החורבן על שנת ג"א חחכ"ח‪ ,‬נגיע לשבח ד"א חחקל"ה‬
‫ולא לשבח ו"א תחקל יי ו ככתוב ברמב"ם !‬
‫בסתירה‬

‫עדמ‬

‫זי‬

‫בחו"מ‬

‫הדרשיה‬

‫ס"ז‬

‫ס'‬

‫יבאר‬

‫סק"ט‬

‫באריכות‬

‫שם‬

‫שהרמב"ס משחמש בשני חשביניח שוניס‪ ,‬החאו המבוסס על מולד בהר"ו‬
‫רהשני המתיחיס למולד וי"‪,‬ז ומאחר שתרוץ זה הריהי ‪ -‬כדברי הדרשיה ‪-‬‬
‫ ‪•.‬‬
‫מינאי שביעית ילר‪I‬בכ"ם היא‬

‫ת"'כ היחה‬

‫שכן הרמב ‪ H‬ם‬

‫שמרטה ‪,‬‬

‫פיסק כרבנן‬

‫ת"'כ שהיתה ‪ 414‬שנה אחו תחילת הוננין היא שפיסה )‪ 8‬ייבל‪,‬ת =‬
‫שיוכטות‪(.‬‬

‫'''שר‬

‫אך‬

‫כר‬

‫פוסק‬

‫יהורה ‪.‬‬

‫רכפי‬

‫הרא"ש‬

‫שכאך‬

‫שש סניס‪ .‬נזונ ‪ K‬שירכל אחררו ההי ב· ‪ 399‬לבית )יזי‬
‫ששנת‬

‫‪ 12‬למ ‪ …..‬ן‬

‫ת" כ‬

‫היא‬

‫מרנאי‬

‫ירב‪ M‬ששנת‬

‫וסבעיית‬

‫החררכן‬

‫)דוסירה‪.‬‬

‫א' היא‬

‫זסהרמכ"ם‬

‫‪ 13‬הוגז‬

‫המנין‬

‫לג‪c‬‬

‫גיס‬

‫הנכתב‬

‫‪ ..‬ונטפי‬

‫כשסרית‬

‫) נוסיף‬

‫בבולה‪,‬‬

‫טי'‬

‫‪ 1c‬לשבעיית‪.‬‬

‫ייב יהושע לא היה זידי להוסיף שנה ל‪J‬‬
‫שתא"'‬

‫חר"מ‬

‫שנו‪n‬‬
‫שהב (‬

‫ספונים‬

‫ז'"'ם‬

‫רא'"'כ‬

‫‪-‬‬

‫‪. .‬‬

‫מורה‬

‫רוס'''‬

‫ולכד שנח‬

‫‪400‬‬

‫‪=14‬‬

‫וסתי‬

‫רק‬

‫אחר‬

‫שמנו‬

‫גם ארשוהנ ' לשמיסה‪(.‬‬
‫ם"ק‬

‫ונונז‪M‬‬

‫‪(.'0‬‬

‫כחשכרנר‬

‫של‬

‫רכ‬

‫הו‪K‬נ‬

‫כרהי‬

‫החריכו ) י' ל~לי‪ (.‬רע"כ כרבת הכס'"'מ‬
‫כחשבונו‬

‫למלכי‬

‫של‬

‫אומות‪,‬‬

‫יב‬

‫הובא‪.‬‬

‫ןתחילחו ‪380‬‬

‫•‬
‫שנה‬

‫קורם‬

‫החויבן‪ .‬והיא השבה ב‪:‬ר התבססה מלבות יוז )רש'''~ייו ט' ~‪ MH‬י"'ה נש"יליה לספריה(‪.‬‬

‫ראפרו שם כבמ' 'י)‬
‫לשםיות‪.‬‬

‫~ ‪(KH‬‬

‫כגולה אין מוניס אלא למלכי יוניס בלבי רכו י למאי הלכתו‪c‬‬

‫•‬

‫‪42‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪].‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"יחד שהכל חל~י בו" ולקמן בראה שכל ח"!'ושו של הגר"א ז"ל בנוי על‬
‫הבנת‬

‫ענין‬

‫‪-‬‬

‫זה‬

‫נבאר‬

‫את‬

‫בקצהר‬

‫החש בונוח‪.‬‬

‫שגי‬

‫••‬

‫•‬

‫שלר הכור'ר )‪,‬וס‪,‬לר תווה"(‬

‫בגזב' נחלקו חנאים ‪:‬‬

‫ושלר וח'ר‪.‬‬

‫גברא‬

‫יום הששי בו‬

‫הראשון‪ ,‬באיזה תאר"!'‬

‫אדם‬

‫ההי ז ר' ~רשע אומר באחד בניסן‪ .‬ר' אלעיזר אימר באחד בתשרי )ר ‪ I/‬ה י'‬

‫‪(.‬ב"ע הלכה כר' אל‪,‬עזר שהרי בתםילת ר " ה אנו אומרים ‪:‬‬

‫"זה היום תחלית‬

‫עמשוי זכר~ן לוים ראשון" )שם כ"ז ע " ‪(.‬א לפי"ז ההי וים ראשון של מעשה‬
‫בראשיח בכ"ה באלול‪.‬‬

‫ושי לשאול ‪ :‬מאחר שהשבים מחחילוח באהד בחשרי‪ ,‬א"כ כשנבוא למנוח‬
‫לבראיח העולם מאימחי מחחיל המב ‪ ,r‬האם באחד בחשרי בו נברא אדה"ר‬
‫או בשנה שלםני זה שבסופה‪ ,‬בכ"ה באלול בברא העולם !‬
‫למנין המחחיל עם בריאח אדה"ר קוראים חשבון וי"‪,‬ר מפני‬

‫•‬

‫שמולד‬

‫•‬

‫באותו‬

‫הלבנה‬

‫היה‬

‫תשרי‬

‫ו'‬

‫ניוס‬

‫שעה‬

‫)=וי ‪(I‬ן‪/‬‬

‫ו"ד‬

‫וזהי זמלד וד"‪,‬ר גם את המנין המתחרל שגה קירם לכן מציינים‬

‫על פי מולד חשרי של אוחה שנה‪ .‬אלא ש"ל‪v‬כד" זה הוא‬
‫דמויני שהרי אז עדיין לא נבראו המאורוח ‪,‬לכן קוראםי לו גם‬
‫"מולד חוהו"‪ ,‬ךא על םי חשבון ויצא ‪ ..‬שאילו הוי המאורוח‬
‫קיימים שבה קודם לכן היה "מולד חוהו" חל בי‪,‬ם ב' ה' שעות‬
‫ד"ד חלקים =) בהר"ד( ולכן קרוי מולד זה גם מולד בהר"‪.‬ד‬
‫)עי' תרס' ר"ה ת' ע " א ז " ה ולתקו‪ D‬ןת(‪.‬‬

‫יייצא מכאן ששבה א' לחשבין רי"ר היא שנה בי חלשבין כהר"ר‪.‬‬
‫והנה המבין המקובל אצלנו מתחיל‬

‫משלד בהר"‪,‬ר ועל‬

‫פי דרכנו‬

‫אגו‬

‫אימירם שאהר"ר בברא בר"ה של שבה ב' ליצירה )טור אי"‪ n‬סיי תכ"ז(‪ .‬וכן‪,‬‬

‫אם במנםי אנו את השבה בשם ה ' תשל יי ט ‪ -‬ארב מתחיסים למולד בהר"ד‬
‫)אך לםי חשבון ו"ייד היתה שבה זו קרוהי ה' תשלייח אאל שכאמור אבו מונים‬
‫החל ממולד בהר"ד(‪.‬‬
‫הקיבעת‬

‫אך הגמ' בע"‪J‬‬

‫מצרים‬

‫שיציאת‬

‫היתה‬

‫בשבח‬

‫חמ"‪n‬‬

‫ב'‬

‫וכן‬

‫הסדר‬

‫עולם" הקובע שקע"ב שבים אחר החורבן שלמו ד' אלפים שבה )ומובא בשר'''‬
‫‪ 14‬החסבון הוא עייפ ההפרש הקבר~ שיש בין מולד חשרי אחד למולד תשרי הבא‪ .‬וההפרש‬
‫הו"‬
‫•‬

‫די‬

‫ותחעיי'‬

‫שלמה(‪ .‬לבן אם מילד תשרי של‬
‫ד‪.‬יה‬

‫ר"ח‬

‫ייק '‪' Y‬‬
‫•‬

‫ימיס‬

‫ח'‬

‫שעית‬

‫חל‪ p‬י‬

‫‪ IS‬ו‪:‬מנם‬

‫חתז·ו‬

‫קודס‬

‫לבן‪.‬‬

‫שזה ) ‪, nn‬ייף‬

‫חלקיס‬

‫‪1080 -‬‬

‫בויאת אדה"ו היה כוי " ד ‪ .‬הוי‬

‫וו‪,‬ךי‬

‫ב‪,‬ךד ‪., . .‬‬

‫ועגינים‬

‫לאה‬

‫שמולד‬

‫בובר‪ K‬וים‬

‫‪-‬‬

‫הם‬

‫שעה‬

‫תשרי שלפנין‬

‫כהרחבה‬

‫ב ‪ ..‬כסבליי‬

‫לכלגו תם ‪' n'IC‬שילא בפתחיה לםרד מן~‪.‬‬
‫לב‪,‬ל‬

‫המא‪,‬ר‬

‫ב ‪ i‬ייו‬

‫שמתיישבןת הסוגיות ננו"ז‬

‫שם‬

‫גירסא‬

‫וב ‪ i‬רכיז‬

‫אחרת‬

‫כמין‬

‫חומר‪,‬‬

‫בחסברנו‬

‫סל דכ‬

‫אך גירםתו‬

‫הוגא ודבריר‬

‫מבוססת‬

‫‪i‬ל‬

‫ההנחה‬

‫נפלאים‬
‫שסדר‬

‫~‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫ מונים לחשביך וי " ‪.‬ד )ונמצא לפי " ! שמח שכחבנו לעיל‬‫ע"ז ט ' ע"א(‬
‫בהע‪.‬רו ‪ 10‬שהחירבן ה '‪ iT‬בג " א תכ " ח זחי באמת רק לסדר עילם המונה ממולד‬
‫וי " ר‪ .‬אך בפינן קחהי שנה זו ג " א חחכ " ‪t‬כ ‪ .‬ולפי " ז לרש ‪ , II‬ולרמב"ם הסיניים‬
‫שהבית חרב נשבת ת"נ ‪ -‬היה החררנן כג ‪/‬ו א תתכ"ט למביננן ‪,‬לשרנ ‪ l f‬ס יר ‪ /I‬ח‬
‫ היתה זי שבת ג ‪ /‬א תתו‪ /‬ל למביגנן( ‪.‬‬‫שהחידבן תהי נשבת חכ ‪ !I‬א‬
‫ם" ההחבנה בין‬

‫על‬
‫הסתררה‬

‫חשבין‬

‫בהר‪ I /‬ר‬

‫וי " ד‬

‫לחשבין‬

‫משיב הדרשיה‬

‫את‬

‫ברמב"ס‪.‬‬

‫בהלכית ב' יג' כשהרמב"ם מסכם את חשבין השמיטח‬

‫‪ -‬הלד בעקבית‬

‫הגרכ ימביבי מתחלי ממילד יי"‪,‬ד כמיכח מלשיבי בהל' ב' ‪:‬‬
‫"במצאת אימר שבשנת שלש יחמש מאית יאלפיים לציידה )=שבת‬
‫מר ‪/I‬ה מאחר מולד‬

‫ב' תק' ‪ /‬ב(‬

‫לצייהר‬

‫אדה‪//‬ר ש ‪, i‬אי בשה ה'"'‪t:‬נ‬

‫התחילי למנית‪".‬‬

‫•‬

‫כלימר ר " ה שאחר בריאת אדה " ר היא תחילת השנה השנהי ‪ ,‬רא"כ ר"ה‬

‫בי בברא אדם ‪ -‬חיא תחילת ה ש בה הראשונה וז;ןי חשב ו י וי " ר‪ ,‬ע "‪ D‬ח ש ביז‬
‫זה חרג הביח בג " א תתב " ח )לדעת הרמב " ם ש חרב בתכ ' לבנינר( ‪ ,‬והשנה‬
‫ה ‪ II07-‬לחירבז היא מאבם ר " א תתק'ל'ה‪.‬‬

‫•‬

‫אך כשבא הרמב"ס לציןי את הש נה בה כתב את ההלכה הש תמש בחשבין‬
‫המקובל‬

‫חשביס‬

‫למבין‬

‫במולד‬

‫המחחיל‬

‫ולחשבון‬

‫בחר " ד ‪,‬‬

‫זח‬

‫החודבו‬

‫ח '‪iT‬‬

‫בג"א תתכ " ט ולכז ‪ 1107‬שנה אחרי זה חיא שבת ר " א תתקל יי י ‪".‬‬
‫מאחר שעל ר " א תתקל ‪ II‬ו כותב הרמכ ‪ II‬ם שהיא שמרטה ישבה אתת ושערים‬

‫מהיובל‪ ,‬נמצא לחשבינו ששנת ה' תשט"ו הרתה רובל ה' השס"י תההי ייבל‬
‫יתשב'‪/‬ב‪ ,‬תשכ‪ I /‬ס ותשל‪ '/‬י הר שמיטית‪.‬‬

‫ערלם מיבה למנין בהר '" ר‪ ,‬כונראה תיתה נרסתו בסדר ערלם שובה מזר של רש ''' ‪ ',‬וראה‬
‫באור דבריר בארו שמח בפ ''' ' מהל' שמ י סה וירבל ) ד"ה ררע ( סמסביר את דבוי הרי"ה‬
‫במסכימים לשיט ח‬
‫‪ 16‬הדיישה‬

‫כובת‬

‫הנאונים‬
‫‪ n‬רוזו‬

‫א"רי‬

‫המ ו באת‬
‫‪I‬ה‬

‫בךןנב"ם‪.‬‬
‫עם‬

‫סר‪,‬נס·‪I‬כ‬

‫בל‬

‫אריכותך‬

‫כהסבר‬

‫הרמכ"ס‬

‫בקיסי זה ‪ .‬ך‪/ K‬נפב ‪ I‬ה א י נ ו רבב ''' יו " ד ש ליי א )ה מ יבא לקמ ן בדברינך ( כאר‬
‫בין‬

‫סיטרת‬

‫'י''ו‬

‫כסוף החשבון‬
‫אמנם אמת‬

‫יכהו '' '‬

‫לדניי‬

‫היא‬

‫לאא‬

‫הומנ"ם‬

‫שבאר‬

‫את‬

‫וכעצמו‬

‫סככם"מ הלכות‬

‫לאה‬

‫רברי ו‬

‫נתב‬
‫לא‬

‫כז‬
‫נזרכ‬

‫לנבי‬
‫גם‬
‫מזה‬

‫שט‪n‬‬

‫''''ככ‬

‫רש‪:‬ב "' ם‬

‫ח ו" מ‬

‫‪1"' 0‬‬

‫רר ''' ‪.‬‬

‫לא‬

‫הוביש‬

‫את ההבדל‬
‫המו‪u‬וימה‬

‫דהרמב "' ם‬

‫‪''',‬וכ‬

‫דכר ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫יעל הדריסה עצמו יש לתמוה שעסק כסתירת הלכה כ ' להלכה ד י נר‪I‬נב " ם‪ .‬רלא הזניו‬
‫שבהלכה‬

‫בי‬

‫~ ‪1‬ובה‬

‫סרחר‬

‫אויכה גם לקושיתנן ‪:‬‬

‫הרמנ"ם‬

‫עצמן‬

‫את‬

‫כשנת כי חק"ג )למניו‬

‫ב' ''''קח לחסביי בה‪ ' '' ,‬שה ' {!‬

‫שגת ב‬

‫‪J‬‬

‫)לעלי‬

‫ה ‪"g‬‬

‫‪ 11‬א( נ‬

‫(‪",‬יו התחילי למבות‪.‬‬

‫תק'"ט וחשבךן ך""ד ;‬

‫«‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אובבם‬

‫דנויר‬

‫יעסר שוכיטה‬

‫מ‪,‬לים‬
‫כשבת‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה‪.‬‬
‫ישםת‬

‫כהואנים‪.‬‬

‫חשביו הרזבב"ם זבביסס על חישיב הז'בל גם ?אחר החירבו‪ ,‬יזאח זבאחר‬
‫שהיא מיסק כרבנו ששנת הייבל נזבנית כנפרד זבהשמיטית‪ ,‬יכו היא פיסק‬
‫נעקבית הגזב' שגם בבית שבי אע"פ שלא נהג ייבל מהתירה ‪ -‬עם כל זה‬
‫"חזיקי כמבוו היוכל )‪,,‬מני ריבלית לקדש שמרטין"(‪, ,‬לפי"ז סיבר הרמב"ם‬
‫שגם כימיני ממשיכים לחשב את הייבל‪.‬‬
‫ברם‬

‫חרא‬

‫בהמךש‬

‫מביא‬

‫הרמב‪ '/‬ם‬

‫מסכים שיש‬

‫לנהוג‬

‫למעשר‪,‬‬

‫שיטת‬

‫את‬

‫לפי‬

‫הגאוניס‬

‫שיטתם‪.‬‬

‫השיגה‬

‫עיקר‬

‫‪1‬כשיטתי‪.‬‬

‫החדיוש‬

‫אר‬

‫בשיטתם‬

‫שלמרות שגם הס פוסקים כרבבן דהייגן שהדיבל במנה בנפךד‬

‫הוא‬

‫‪ -‬הרי למעשה‬

‫פסקר לזבנית יינל לאחר חירבו הבית השני )ידעת הכס"זב בבאיר שיטתם היא‬
‫שגם כזמו הכית השבי לא זבני ייבל יר' לקזבו הערה ‪(. 17‬‬
‫•‬

‫שם הלכה‬

‫הו ‪:‬‬

‫אכל כל הגאי נים אמר' שמסירת היא בידיהם איש מפי איש שלא‬
‫מנר‬

‫•‬

‫השבעיס‬

‫כאיתם‬

‫שביו‬

‫שנה‬

‫ראשיו‬

‫חירבו‬

‫יכנין‬

‫שבי‬

‫כית‬

‫אלא שמיטית בלבד בלא ייבל" רכו משחרב באחריבה לא מבי‬

‫שתנ החמשויס אלא שבע שבע בלבד מתחילת שנת החירבו יכו‬
‫עילה בגמ' עו ו ז חשנון זה שהיא‬

‫•‬

‫קבלה‪.‬‬

‫)מכאו פיסק הרמב"ם הלכה כגאובים ‪:‬‬
‫שם הלכה‬

‫וי ‪:‬‬
‫השמיטה‬

‫לשבת‬

‫ןמפורסמת‬

‫ידיעה‬

‫•‬

‫היא‬

‫הגאונםי‬

‫אצל‬

‫א"י‪.‬‬

‫ןאגשי‬

‫יכילם לא מבי אלא לשבי חירבו שמליכיו איתו שבע שבע‪ .‬ילפי‬
‫חשבין זה תהי שבח שבע ימאה יאלף לחירכן שצאי שבעיית‬
‫יעל זה אבי סימכין‪ .‬יכפי החשבין וה אבי רמרים לענין מעשרית‬
‫ושביעית והזז‪t‬מטת כספים שהקבלה והמעשה עמודים גרוליס‬
‫בהיראה יבהן ראיי להתלית‪.‬‬
‫הראב"ד‬

‫משיג‬

‫•‬

‫על‬

‫כאו‬

‫הרמב"ם ‪:‬‬

‫"א"א הגאיבים שאמרר שאיו מיבים משבת החירבן אלא שבע איל‪,‬‬
‫ג"כ‬

‫החוובו‬

‫קדום‬

‫יש‬

‫כי‬

‫מפשרים‬

‫רסבירא‬

‫להן‬

‫כר'‬

‫דאמך‬

‫יהודה‬

‫שנת חמישים ערלה לכאו ילכאו יסימכים את דבריהם למה‬
‫שאמרו בגמ' בע"! יבשקל מכל מאה תרתי רבשדי אמרטי כי‬

‫•‬

‫‪ 17‬פשםות‬

‫ו‪ K‬שוו‬
‫כבת‬
‫•‬

‫הלשןן‬

‫לבנין‬

‫שםג‬

‫מירה‬

‫הכית ‪ .‬יבן‬

‫בתחליח הדברים‬

‫כדןיסה‬

‫בחו"'וב‬

‫לזעת‬

‫סיי‬

‫לאחן‬

‫וסגט‬

‫ס"ו‬

‫כזמן‬

‫סק ‪ H‬ס‪.‬‬

‫הבאןניס‬

‫החיוכן‬
‫כיח‬
‫וגם‬

‫מבו‬

‫השבי‬

‫שבי לא‬

‫יובלךח‬

‫הפסיקי‬
‫מנן‬

‫בימי‬

‫למנית‪.‬‬

‫שמנו ירבלרח כבית שני גם לגאונים ‪,‬ב ‪i‬‬

‫אמנם‬

‫שם‬

‫כםאת השילחן‬

‫הנין‬

‫סיי‬

‫כין‬

‫ככס"מ‬

‫יוכלות לר‪:‬עת הגואבים‬

‫בכאון הגן"א נחו"וב‬

‫כתב‬

‫בית שני‬

‫ירק‬

‫חרוכן‬

‫הלי‬

‫והשיג‬

‫הי‬
‫‪:‬עליי‬

‫רלא ככס"וב והיינך‬

‫כ"'ס‬

‫ס"ק‬

‫כ‪.‬י‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אמרי אלי המפשרים‬

‫לא‬

‫לחשב אחר‬

‫יתכן‬

‫החירבן זכר לבנין‬

‫חשבון אחר זולתי החשבון הרשאון"‪) .‬עויי"ש בהמשך דבירו(‪.‬‬

‫•‬

‫כלומר‪ ,‬הראב"ד סובר שמסורת רג‪.‬אינים שאחר החירבן מוביס שבע שבע‪,‬‬
‫מווה שהם סיברים כד היידה ימסתבר ‪ K‬יפוא‬

‫ראשין‬

‫כי כך מנו גס בימי בית‬

‫ושני‪ ,‬ולכן א ‪ r‬הומב"ם הפוסק כובנן יכיל הלסתמך על הגאינים ההילכים‬
‫בשטת ו' די~דה‪ ,‬רזה לא יתכן ‪ -‬סיבו הראב"ד ‪ -‬שהגאינםי סיברים כרבנן‬
‫ודנג‪.‬ר כובנן בזמן הבית רחארי החיובן היליפי שטתם לעשרת כו' יהרהד‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬הכסף משבה מבאר שסברת הגאיבים היא שכל עדו בהג היובל‬
‫בפיעל מני ארתר בבפדר יוק משחרב הבית ילא בהג ירבל ערה התחליר לבהג‬
‫כו' היידה כי גם ובנו מידים לו! יהידה בזמן שאין ייבל‪ ,‬יז"ל )שם הלכה ('ה ‪:‬‬
‫לכך נראה לי שטעם דג‪.‬אובים דסביוא להי דבזמן שהןובל בודג‪.‬‬
‫עבדי כרבנן יאין הייבל נכנס במנין השמטית שאמחר שקחשת‬
‫יקדייש השזביטה לחיד איבי בד ‪ r‬שיכנס הייבל‬
‫הייבל לחיד‬
‫בכלל שני שבזע‪ .‬אבל כשאין הייבל בידג‪ .‬כיין שאין קדישה‬
‫גיהגת בשנת החזבשיים ייתו זבבשאר שנים דין היא שיכנס היובל‬
‫בכלל שבי שביע כיון שאין לו קדושה ולכך זבשחרב היבת בראשתה‬

‫לא מני אלא שבע שבע יכי' עיי"ש ‪".‬‬
‫פיסק‬

‫נזבצא איפיא שהומב"ם‬

‫עלוה‬

‫כגאינים‬

‫הו י"א‬

‫שמדטה‬

‫‪,‬לפי"ז‬

‫תש"מ‬

‫שזבםיה‪,‬‬

‫הפסק‬

‫שבעיית‪ .‬ךלחשרבן זה‬
‫המקיבל בדייני לזבעשה‪.‬‬
‫דע כה העליןב שלשה חשביבית שובים בקביעת ה·‪ z.‬מיטה ‪ :‬לרש''' בע"ז‬
‫תיחה שבח הו ‪ ,.,‬שמיטה‬

‫ששבת‬

‫ה'‬

‫ששבת‬

‫ד' תתקלייי‬

‫היתה מיצאי‬

‫האי‬

‫)ןל ‪c‬י"ז וה תשלייח היתה שמיטה(‪,‬‬
‫ה' תשלייט‬

‫היתה‬

‫שמלטה‬

‫הויא‬

‫לשרב ‪QI/‬‬

‫וה‬

‫ילרמב ‪ I1‬ם‬

‫היתה‬

‫תושש‬

‫האי‬

‫שמדםה‪,‬‬

‫מעתה יש להבין זבדעו סימכים אני על חשבין הוזבב"ם דיקא ולא על‬
‫'''שר או על רשב"ס‪.‬‬
‫חשדבז רבבז ‪ e‬דבאוי טילה כשהבין הםוב‪ I/‬ם‪.‬‬

‫כחב בחנ‪.‬הית מרדכי לגיטיי סי' תב"ס ‪:‬‬
‫"ושמיטה ‪ -‬לפי בני א"י היתה שמיטה בשבת ל‬
‫‪ ):::=-‬ה' לייח( ‪''',‬שרל ‪,‬לך"ת בשנת הו ל"ט‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫ושמינה לפרם‬

‫זבסרר רבבן סבוראי שי שהיתה שמיטה בשבת ארבעת אלפםי חמש מאיח‬

‫יששים יארבע לבריאת העילם"‬

‫•‬
‫‪ 18‬בהמשך‬

‫זבהתורר‪.‬‬

‫זנייי‬

‫‪-‬‬

‫חוזר הכס ‪ H‬מ‬

‫לא מנו יובלות לרעת הגאונים‪ .‬ועיי משך חכמה פ' בהר שהראה מקיך לכברת‬

‫הכ‪ . . C‬מ בבריתא דתי‪-‬כ‪.‬‬
‫‪:‬י‪.‬וובב ‪H‬ם‬

‫על דעתו‬

‫שםג‬

‫בזזבן‬

‫בית‬

‫שני‬

‫עזמו‬

‫‪-‬‬

‫שלא‬

‫היה‬

‫יובל‬

‫תיריץ‬

‫אחר להשגת‬

‫שם‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הריב ‪, . .‬‬

‫מיבא‬

‫בחדיושי ר'‬

‫חייס‬

‫הלוי‬

‫על‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫חשבון רכנן סבןראי מתאםי לחשזב ‪ l‬הךמב"ס‬

‫‪,‬לפי " ז ה' תש"מ תההי‬

‫‪111‬‬

‫שמ!ז'ר‪.‬‬

‫עדת הםיר‪.‬‬

‫לכאירה בראה דשעח הסיר '‪'',‬שרכ אח הרמב " ם כלל איבי מיכיר ראלי‬
‫במחליקת שבדי שו '' ' לר"י )האי שיסת רשב " ס (ת"ר‪ ,‬תיא מכרעי כרש " י‪ ,‬יזה‬

‫לשןנ~ ‪:‬‬
‫טןר‬

‫הז ‪ /I‬מ‬

‫סד '‬

‫‪: r""o‬‬

‫רבחשברו שתב השביעית איכא םליגתא‪''' .‬ךל היתה בשנת םיית‬
‫‪.‬ילרש'" בשבת ם"ס יכן עיקר‪.‬‬
‫הוקישי כדבריי גליל למעייו‪ .‬שהרי לרש''' בעבירה זרה היתה שנת ה'‬
‫ל‬
‫•‬

‫‪I‬‬

‫שמדטה‪,‬‬

‫כשתוסיף שבעיס‬

‫וא " נ‬

‫ושבע‬

‫שבה‬

‫שהז‬

‫יא '‬

‫‪-‬‬

‫שמיטות‬

‫זו‬

‫תהיה‬

‫שחב מ ‪ /I‬ו לוא שנת ם יי ם ן‬

‫אאל שלב"ח רלבית‬
‫שכן‬

‫•‬

‫יוסף היתה גירסא‬

‫אחרת‬

‫בסרר המתאימה‬

‫לחשברן‪.‬‬

‫גרסר ‪:‬‬
‫'''ול" היתה בשבת פ"ח ילרש"י שבנת פ"ז"‪.‬‬
‫אד טעית הדופסים חוזרת גס כטןר דו ‪ /l‬ר סי' של"א בקשר להפרשת תרו"מ‬

‫בזמן הזה‪ ,‬רזה לשובר‬

‫שם ‪:‬‬

‫"הלכך הזררע כאת ‪i‬ס"רא ל חייב להפר‪:‬ח תרר " מ לס' סדר‬
‫שבןת השמיטה וכר ' ושמיםה היא כשגח ם " ח לר '' ' '''רשל‪ ,‬כשגת‬
‫מ " ס רכן‬

‫עיקר"‪.‬‬

‫רעל כך כתב הב"ת )בתן"מ שם ( ‪:‬‬

‫כחיב בסערח‬

‫"ביררה דעה‬

‫)ששמיסה‬

‫לשר''' היא בשנת ם"ס( יצרדי להגהי שם כמש"כ כאן"‪,‬‬
‫הגירסא הגכינה היא זר שהית'ה לסבין בטןר הד'‪/‬מ‬

‫וא"כ לעדת הב"‪n‬‬
‫'''רשל" בשבח פ" ‪ – "I‬רנמצא שהטרר פרסק ‪'''.‬רשכ‬

‫<‬

‫אך '''כה כיו " ד שם מקכל אח שחי הגירסאוח כגכונוח ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫בתו " ס שכתוב‬

‫ם"ן לשר'" ים " ח לר ‪I‬ו י המב י ן הוא למרבים ממולד רי " ד‪ ,‬יאליי ברי"ד שכתב‬

‫לרש"" בשגת ס"ח ולר"" כשגת פ"ט הוא למולד בהר"ד‪ .‬רמ"מ שי טעות‬
‫כוי"ר שהחליף את השמית ןצ"ל פ " ח לרש ו' ו ןפ"ט לר"י‪ .‬רען‪,‬ד בחי"מ כתב‬

‫‪ 19‬פבייו‬

‫שלפס ‪ P‬הרמב"ם אליבא‬

‫'‪ U i‬מתחלק‬

‫ב ‪.(4935:7=705) T‬‬

‫סאר מספרה מתחלק ב'ן לל‪M‬‬

‫<‬

‫‪,' 733:7 = 819‬‬

‫רהב"יגים‬

‫היתה שגת ר·א‬

‫רבך הרי ההלכה ל‪w‬בסה‬
‫שיןדת‬

‫הו‪t‬י שפיטה‪.‬‬

‫תתקלייה שמיטה‬

‫רמספי‬

‫וסנ‪,‬ך‬

‫‪-‬‬

‫ניתן ע " ב לקבר‪ ,‬שבל שנה‬

‫לפסל‬

‫כי‬

‫ה'‬

‫תש ליי ב האי‬

‫שמסיה‬

‫יכו כתב ב‪ X‬ןריס סי ' ם‪-‬ז ‪ … :‬רכלל בדיל לןו‪ ,‬תמדי הספיסה ב‪ P‬ןרה םא‬

‫תדע כמה מנין לכריאות עולם השלך כל מיה ומאה וקח לך רק שביס מהם רזרפם לפנ' ‪i‬‬
‫ז' והסליםכ ו' ז' רהנסאר הו שנח שמיטה" יזה על ירך חשברבו של רג הונא שנבתאר‬

‫•‬

‫ל‪,‬לי )ה‪,‬וה ‪.(9‬‬

‫‪47‬‬
‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על שנת ם"ז שהא' עיקר רנמצא שפסק כרש " י רכיר " ד כחכ על שנת ם"ס‬
‫שהיא‬

‫עיקר‬

‫ומשמע שפוסק‬

‫ןמסיק‬
‫הגאונםי‬

‫הב '' ' אחרי הביאר ג‪ O‬אח‬

‫היתת‬

‫לםי‬

‫שמטיה‬

‫סברה‬

‫זכו‬

‫םסק‬

‫ולשטת‬

‫הרמב " ‪ Q‬ע " פ הגאיגים‬

‫שמיטה ‪:‬‬

‫מ"מ‬

‫"רהשתא‬
‫היתה‬

‫כו ‪' . !I‬‬

‫אחררנה‬
‫הזים‬

‫הנמהג‬

‫שתמס‬
‫בא '' '‬

‫הרמב " ם‬
‫שנה‬

‫כי‬

‫עקי‪.‬ר‬

‫ון‬

‫נמצא‬
‫שנת‬

‫היא‬

‫ששנת‬

‫ם" ס‬

‫רצ ‪/‬ו ט‬

‫נהגן‬

‫הו‬

‫שמיטה"‪.‬‬
‫•‬

‫כחב‬

‫רכן‬

‫בררכי משה‬
‫"ומעתה‬

‫גחר"מ‬

‫שרוור‬

‫סק"ג ‪:‬‬

‫שם‬

‫כרמב"ם‬

‫סיבך‬

‫פ"ט‬

‫שבשבת‬

‫היתה‬

‫‪-‬‬

‫שמיטה‬

‫ערלים כל החשכןנרת כהןגן רכן הןא סברת רכנן סבןראי שהגיא‬
‫דגיטין‬

‫בהגמ"ר‬

‫פ"ט‬

‫רבשבת‬

‫שמיטה"‪.‬‬

‫היתה‬

‫הערלה מכל הנ"ל ‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫דלעת‬
‫רשי‬

‫כג "‪(, 1T‬‬

‫בפ " ט יכו‬

‫ב‪.‬‬

‫'''בה‬

‫•‬
‫והגהי‬

‫רק‬

‫איו להגיה‬

‫והר"מ‬
‫אח‬

‫השמות‬

‫בטרר‬

‫יך"ר‬

‫והגירסה‬

‫את‬

‫היא‬

‫מבין‬

‫‪ .,‬דעת‬

‫‪-‬‬

‫השנים‬
‫'''רה‬

‫•‬

‫)ולא‬

‫ששמיטה‬

‫עיקר ‪".‬‬

‫החשבוז בזי " ר מתחיל ממולד בהר " ד‬

‫‪, -‬לםיכך‬

‫‪ -‬המקובל כרייבו‬

‫איו סחירה בין די"ר לחו"מ ששט המנין הרא לחשגרן וי " ר ‪.'.‬‬
‫‪ ,1‬מכייו שגם לחשביו הרמנ " ם ע " ע הגאונים היתה שמיטה בשנת ס ‪ /‬ט‬
‫‪I‬‬

‫סימכים אנר בזה על הכחרב ביררה דעה "שמיטה בפ " ט וכן עקיר " ולא על‬
‫הכתיב‬

‫בחשן‬

‫מן‬

‫‪.‬ד‬

‫"ש מיטה‬

‫משפט‬

‫בפ ‪ II‬ז יבן‬

‫פיסק‬

‫האמיר יוצא שהטור‬

‫עיקר ן' ‪.‬‬

‫גרירה דעה כך‬

‫‪/l‬‬

‫'‬

‫שיטת‬

‫שהיא‬

‫הרמב"ס‪,‬‬

‫ראין הוששים לדביר רש"י אע"פ שהרא"ש פסק כמיתי שלדבריו שמיטה בשבת‬
‫פ"ח ‪,‬ז"פ) לחשבון ןי"ר(‪.‬‬

‫‪,‬רכן פסק רמ"א להלכ‪.‬ה בחו"מ סין ס"ז ס"ק ‪':‬א‬
‫"ובחשביו‬
‫ושגת‬

‫שנת‬

‫שכ"ז‬

‫השמיטה‬

‫היתה‬

‫נפלה‬

‫שמיטה‬

‫מחלוקת‬
‫יהיה‬

‫וא"כ‬

‫והעיקר‬
‫שגת‬

‫ששנת‬

‫של ‪ II‬י‬

‫ש"כ‬

‫‪,‬רבעל ‪ I1‬ט‬

‫שמיטה" ‪:‬בג‪.‬‬

‫‪ 20‬יםג‬

‫התרס'‬

‫ולמנינני‬

‫‪,‬לשרב"'ס‬
‫‪ 21‬למשיו‬

‫בע י ז‬

‫היא‬

‫שנתבי‬

‫מאיחר‬

‫כשנת '‪,‬ר '''ע‬

‫זה גיתו‬

‫תכ"ז בסם‬

‫לרש'"'‬

‫בשנה‪,‬‬

‫לעג"‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫הרא"ש‬

‫יכו‬

‫כו ל ם‬

‫להרבי"‬

‫וקו מקר~קי'‪,‬‬

‫ה'‬

‫שוכיטה‬

‫"‬

‫מ‪u‬‬

‫לחשגוו‬

‫שרמ " א‬

‫רל~ כוכש"ב‬

‫נע""ז‬

‫נפסר‬

‫בם'‬

‫ולרשב '" ם‬
‫שכבת‬

‫‪"',,‬יו‬
‫בשנת‬

‫''''שרל‬

‫שמיט ה‬

‫ה'‬

‫עיג‬

‫כשנח‬

‫רכ"ב הדרישה כמפורם‪.‬‬
‫של")‬

‫צוכח ורי‬

‫ה'‬

‫י "א‬

‫הוא‬

‫למבין‬

‫יי"‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫כובש " כ‬

‫הט '' '‬

‫מתלמידי‬

‫הם'"ז‬

‫ב‪M‬ו"‪n‬‬

‫סי '‬

‫שדיונ ‪K‬‬

‫‪-‬‬

‫בפסו בשנת של'"'ב ומיכא בשם הגדיליס לחיי'"א‪ ,‬מנורכת ספריס בספר בדק הכית )אות‬
‫‪(.‬א"י‬
‫היה‬

‫שהרי‬

‫הלשרן‬

‫‪ ..‬שגת‬

‫של"ד‬

‫לו לכתב השח 'ט ה הבכולאט‬

‫הב‪"' v‬ס'"ל‬
‫חהיה בשבת‬

‫כו‬

‫וכציינת‬

‫שכתב‬

‫שלייד"‬

‫והוא ל‪ M‬כתב‬

‫לפני‬

‫שגה‬
‫כן‬

‫זה‪.‬‬

‫דאלייכ‪,‬‬

‫לאא שנת‬

‫הבעיאט תהיה שמיטה ‪ ….‬ולשון "הב‪ Y‬לייסיי מציין את הסמיך לבוא ) כמו בברנת‬

‫שליין‬

‫התודש ‪:‬‬

‫ר"ח ‪ .,.‬הבעל"ס"{‪ .‬יכאו קאי על השנה הקרובה‪ .‬מרבח שכשגת שלייג עדייו ההי ח‪,‬ו‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬
‫•‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו‪.‬‬

‫חהדייש כשיט‪,‬ז רביבר נח'רנ‪c‬ו ז"ל‪.‬‬
‫‬

‫עיקי‬

‫של‬

‫חידישו‬

‫הבית‬

‫כשמיטה לדעת ‪''',‬רה‬

‫קודם לכן‬

‫יוסף‬

‫בהשבת‬

‫•‬

‫הוא‪,‬‬

‫ששנת‬

‫ל‪ c‬י מילד ור"ר‪,‬‬

‫‪ -‬ממולד בהך"ד‬

‫פ"‪n‬‬

‫המןזכרת‬

‫חו"מ‬

‫נטור‬

‫‪,‬לםי חשבוננר המתחיל שבה‬

‫‪ -‬זוהי שנת פ"ט ולכז חשברגות '''רה והרמב " ס‬

‫מתא'מ'ס י'ש לסמיר על‪,‬הס ‪.‬‬
‫אד הגר " א ז ‪ II‬ל חיל‪ p‬על עצם הה ‪ t‬כר של הכ '' ' בבאיר מילר בהר ן' ד‬
‫)הרא ההסבר שהנאבי לעיל שהחשבון שלנך מתחיל שנה קירם בריאת אדה"ר‬
‫יכמר שגתבאר(‪ .‬לדעתי רק הרמב " ס סיבר שבהר"ד מצ"ן שגה קידס בר'את‬
‫כיכן‬

‫ארהו‪,‬ר‬

‫בר"ה‬

‫חוס'‬

‫ע"א‬

‫ה'‬

‫‪.‬‬
‫לתקופות(‪,‬‬

‫ד"ה‬

‫שאר‬

‫אך‬

‫סובריס‬

‫פןסקים‬

‫ששי דק מניו אחד המתחרל בבריאת אדה"ר‪ ,‬אלא שאת מילד אדה"ר שהרה‬

‫מילד ד‪'",‬ר קררא'ס גס מילד בהר ד‪ ",‬ימדרע ן מכ'רן שאמרר בגמ' שבשגת המברל‬
‫•‬

‫יגמצא שלמררת ש במצ'ארת גרספה שגה לש גרת הבר'אה‪,‬‬

‫לא שמשי המזלרת ‪".‬‬

‫הרי שאעפ"כ ה ז ה מילד ת שדי שא חר המברל בד י יק באיתי זמן שהיה מילר‬
‫חשר' שקידס המברל מכ'רן אל‪ ';:,‬שמשו המזלרח‪ .‬רמכ 'ר ן שלפ' חשברנרת‬
‫המולדות שי תמרד הפרש של ' ו "ח תתע " ו בין מולד תשרי אחד למילד תשרי‬
‫חברר )ע"ן לע'ץ הערה ‪ ,( 14‬רוא'ס אבר צררד החשבין ‪i‬נא'לר ה'ר המזלוח‬
‫משמש'ס כשנת המברל‪ ,‬כלומר אגר קרבע'ס שמרלד חשר' שקרדם המברל ה'ה‬
‫דזוח תתע "ר לפני המילד שאחר המבול‪ ,‬וא"כ צריד להחליט כך גם על המולד‬

‫שלפנ' פנ'ו וכן הלאה לאחרר עד מילד ''ו' ד בן בברא אדה " ו ‪ .‬רנמצא שמולד‬
‫תשרי בן נברא אדה " ר ‪ ,‬ש היה למעשה נ ןל " ‪,‬ן רןאים לעניז ח שב ונית המולתת‬

‫כאילן היה נהר ‪ //‬ה אך אין בכך השפעה על מניו ה שני ם שהוא מתחלי כאמיר‬
‫בבר'אח אדה " ר רלא שנה קרדם לכן‪.‬‬
‫היוצא‬

‫שטיטה‬

‫מהבו‪ /‬ל‪,‬‬

‫ונטצא‬

‫שהגר"א‬

‫שר י‬

‫מחזיק‬

‫והרמכ"ם‬

‫‪/l‬‬

‫הטןר‬

‫בגירסת‬

‫חולקים ימכיוז‬

‫שלר"י‬

‫פ"‪n‬‬

‫שלגר ‪ II‬א‬

‫שנת‬

‫ראיית‬

‫ז ‪ /l‬ל‬

‫היתה‬

‫חזקות‬

‫מהגמ' שפירןש "כהר"ד" הוא כדבריו ולא כמש"כ הרמב " ם נ'ב ‪ ,‬ושכך היא דעת‬
‫הראשןבים"·‪ – z‬לכז היא קובע שהשמיטה האמיתית היא בשבח פ " ח רלא בפ " ס ‪,‬‬

‫‪ 22‬הגר"'א‬

‫ז "ל‬

‫מקור‬

‫לא ציין‬

‫ולא מצאתי‬

‫הגןכ '‬

‫פ"א ח ‪ H‬א "כמ ‪ H‬ר לא שמשו המזלות‬

‫כן בבבלי‪,‬‬

‫בימי המבול‪",‬‬

‫אך נןכנ‪:‬א‬

‫בירושלמי פסחים‬

‫כו‬

‫‪ "N‬ר ירחבן‬

‫ובב"ר םרשה כ " חי ב ' ‪:‬‬

‫לא שמשו המזלות כל אוחן י"ג חרש ‪" N‬ל ר' יובתן שמשו אלא שלא היה רישומו ביכר"'‬
‫יעי'‬

‫תירה‬

‫‪ 23‬לפיררשן‬

‫•‬

‫תמימה‬

‫סנ‬

‫אין‬

‫בנרא ‪ ,‬יכ ן כזיב ‪:‬‬
‫סלא היי‬
‫שזה‬

‫•‬

‫בראסית‬

‫נירך‬

‫‪ 24‬לעיל‬

‫ריחק‬

‫מאורות‬
‫גררל‬

‫כשהפברבך‬

‫ז'‬

‫לימר‬

‫י‪ ..‬ב ‪ I‬ה‬
‫כלל‬

‫ורחקו‬

‫רמאי‬

‫כתחילה‬

‫את‬

‫אית‬

‫שמחשבים‬

‫ניחא‬

‫בפ "מ‬

‫'‪.‬ר‬

‫מה‬

‫שנתקשי‬

‫משרם‬

‫מזה‬

‫‪.,‬ממיל ד‬

‫‪",‬א‪ n‬ן‬

‫ליחס ב‬

‫מןלך‬

‫כל‬
‫ה'‬

‫תיהי"‪,‬‬

‫מילד‬

‫הפםרשז ‪Q‬‬

‫יסיס‬

‫רןבייגי‬

‫דל "ל‬

‫שקירם‬

‫שלא‬

‫לפיחשב‬

‫לארס‬

‫יכתבו‬

‫היה‬

‫ילא‬

‫סשבת‬

‫תהי‬

‫הם‬

‫‪ 9‬צםמ‬

‫מהציירהי‪',‬‬

‫כהי'''‬

‫ומילך‬

‫וי"'ר‬

‫כתבגך‬

‫מבהר"ז סהיא שנה קורם רי"‪ ,‬וציייז שם לטןר או"ח פי' חכ"ז‪.‬‬

‫שהמקיבל‬

‫הוא‬

‫למגית‬

‫וכתבני כן ע"פ םברת‬

‫·‪49‬‬

‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫;חיינן ביוכינן השמיטה היא בה' תשל ‪ 'J‬ט רלא בה' חש"מ‪.‬‬

‫אלא שמס"ם הגר " א ז " ל ש"לצאת י'י ספק יכחב ) פרוזבול( ער"ה של‬
‫שנת השמיטה של הרמב"ם" ‪.‬‬

‫)דברי הגר ‪ /l‬א הנ ‪ IJ‬ל נדפסי שלא במקומם בבאור הגר ‪ /l‬א לסי' ס"ז בחו"מ‪,‬‬
‫אלא כהשמטות מביאור הגר"א אשר נמצא בעה"ק‪ .‬ומופיעים ברוב הדפיסים‬
‫בסוף שו " ע חו"מ‪ , .‬וע"ן גם בנדפס במקומו בס" ס " ז ( ‪.‬‬

‫בהטות ןרונ ‪'III,I‬י'א ‪,‬לא כג'ר'‪.K‬‬

‫למרות דבךי הגר"א הג"ל לא התקבלו‬

‫‪ ',‬מעשה‪ ,‬זכן כתב החזו " א‬

‫דבר ‪r‬‬

‫השובות ‪:‬‬

‫ז"ל )שביעית‪ ,‬סיו ג‪ /‬ס‪ J/‬ק ל " ג( אחרי הזכירו את השיטות‬

‫"ולענין הלכה נקטינן כהר"מ וכהר"י )לדעתו הרמב"ם ור ‪ /l‬י הם‬
‫בדעה‬

‫וכתריץ‬

‫אחת‬

‫ושאר‬

‫הב"י(‪.‬‬

‫שהרי‬

‫מוסקםי ‪,‬‬

‫כתב‬

‫הרמב ‪ /l‬ם‬

‫כן בשם קבלת הגאונים ז "ל ואין אגו חוששים לדעת הךא"ש ז "ל‬
‫ע"ס‬

‫‪.‬‬

‫פישר '‪ /‬י‪.‬‬

‫דעת‬

‫אמנם‬

‫חז " וכ‬

‫הבר " א‬

‫ס"ו‬

‫סי ו‬

‫דמנינינז‬

‫מיי"ד ‪…‬‬

‫הוא‬

‫ומאד‬

‫החזיק הגך"א בשיטה זו עד שמצא להעיר להחמיך חלוש‬
‫לדעת הךמב"ם‪ ,‬זלדעח זו תךצ"ז שמיטה ולדעת הר"מ‬

‫גם‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫חרצ"" ‪ ~ 5‬ימ"מ נראה ביין שנהגו בהר"מ אין לזוז מהמנהג וגם‬
‫תוס'‬

‫ומכאו‬

‫בימיגי‬

‫ד"ה‬

‫ששתנ‬

‫לקייס‬

‫‪Jn‬‬

‫ה'‬

‫ה ע ך ה‬

‫‪:‬‬

‫הובאו‬

‫בפחןח‬

‫‪25‬‬

‫שדנים‬
‫דבריהם‬

‫עקב‬

‫כאךוכה‬

‫בדךישה‬

‫באיך‬

‫הגך " א‬

‫לשרן‬

‫הליי‬

‫''''הזב‬

‫בזה‬
‫מכל‬

‫הטןך‬

‫‪,‬רבגז‬

‫" ייהייר‬

‫הארץ‬

‫ישכיתת‬

‫)לשיו‬

‫חל'"‬

‫אמםג‬

‫מהךלב"ח‬

‫שנפלה‬

‫ברךך‬

‫אשך‬

‫בימיו‪.‬‬

‫חשבובו‬

‫םג‬

‫יש‬

‫האךיך‬

‫הוא‬

‫כחשבון‬

‫השמיטה‬

‫עם‬

‫הךמנ"'ם‬

‫הסכיס‬

‫‪ P‬יסיות‬

‫ו‪,‬מד‬

‫ךבית‬

‫‪ 9‬ליהס‬

‫ם"'ז ‪.‬‬

‫איז‬

‫שס‬

‫טימו‬

‫הוא וכדרבבן‬

‫ספק‬

‫דבךי‬

‫בתו"מ‪,‬‬

‫)ח"ב‬

‫כספםי‬

‫שו"ת‬

‫המחליקת‬

‫טי '‬

‫כית‬

‫שש'‪1‬בטה‬

‫זה‬

‫והביאן‬

‫ובאפת‬

‫בשן '" ‪n‬‬

‫במאמך‬

‫קמ"'ג‬

‫לפי‬

‫שנח‬

‫כשמיטח‬

‫השמיטה‪,‬‬

‫שנזכה‬

‫במהרה‬

‫('ה ‪.‬‬

‫'''בה‬

‫אמבם‬

‫היא‬

‫המצרה כתיקינה‬

‫בתשובה‬

‫הב ‪''',‬‬

‫כתכי‬

‫תש " מ‬

‫הםמ"ע "ו " וכ ס"ז ם " ק‬
‫לא‬

‫דמניגן מבהד"‪.‬ד‬

‫להקל‬

‫דעת‬

‫מ‪K‬תימה‬

‫א ' ‪p"O‬‬
‫ומכיון‬

‫הטרך‬
‫פדו‪c‬‬

‫ם'‬

‫שנפלה‬

‫‪,‬פסוךים‬

‫וזרת‬

‫כן‬
‫לבראך‬

‫('ר‬

‫מחלוקת‬

‫מלשמרך‬

‫לחטב‬

‫בהך"ד‬

‫הגך"א ‪,‬‬

‫כתב‬

‫שיוס‬

‫ב‪ P‬בי'ת‬

‫סגיהם‪,‬‬

‫ווכאד‬

‫יכל‪.‬‬

‫‪5IJ‬‬

‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ירי"ר‬

‫שגיס‬

‫כשחי‬

‫'"ייש‪.‬‬

‫שטבךי‬

‫סנת‬

‫לימר‬

‫השמיסה‬

‫התךזס‬

‫זליהם‬

‫שמכיןן‬

‫‪-‬‬

‫'‪.‬‬

‫ה‪.‬רי‬

‫יהפךיך‬

‫‪I.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערןת הרב '"ח יינקסל וצמל‬
‫על ס' חזןו אשי שביעית‬
‫ערך הרב קלמן כהבא‬

‫] ם י ף [‬
‫יד‪,‬‬

‫כא‪" O ".‬ק‬

‫נסין‬

‫ט ו‪ /‬ו‬

‫החןר"א‬

‫דו‬

‫היןצאים‬

‫בתפרזים‬

‫)חרצ‪/‬ו ן(‬

‫מששייח‬

‫לשביעית )תרצ"ח( לאפשר להקל בהם יליזיל בתר חנטה‪ ,‬רגם באתריג אזלינן‬
‫לעבין שביע'ת בתר תנטר_ ומקיל דתנטה ה"ני סמדר או ביסר‪.‬‬
‫הוערר על כר הגרתי"ד ‪ :‬ט"'ין כח בטי לעיל רף כיסי‪ :‬וכריבחי כגראה למה‬
‫גאות‬

‫שכתב‬

‫טו‪.‬‬

‫•‬
‫העץ‬

‫עיי"ש‪.‬‬

‫‪',‬ג‬

‫בסדר שביעית‬
‫דב'עור‬

‫הכר'ע‬

‫שביע'ת‬

‫הגרחי"ך ‪:‬‬

‫יהעיר‬

‫)מדהורא קמא‬
‫הוא‬

‫‪,‬‬
‫כ"א‪ ,‬ופנינר סי '‬

‫סוס"'‬

‫ן‪1i‬מפק'ר‬

‫הפירות‬

‫שבשריתו‬

‫ד"ה פרי‬

‫כ"ו(‬
‫בזמן‬

‫הב'עור‪.‬‬

‫טיין הם צשיינתי ועיל רף בם‪ ,‬על ר"ה כאו וארז‪.‬‬

‫‪ I‬כוותנו למה שכתב באות דו ועיי ‪ II‬ש‪.‬‬

‫•‬

‫טי‪ .‬בסדר שב "‪ P‬ית‬
‫הפ'רות לכל אדם‪.‬‬

‫ד"ה עבר הבעום' ולא הפקיר כרמו גאסרו‬

‫)שם(‬

‫העיר הגרתי " ד' ‪P‬יין המ '‪.'I:‬ייבתי ל‪p‬יל רף ל ‪ :‬כ'י'ה י‪.II‬זורני‪.‬פ ‪ .‬וכייבתך‬
‫למה שכתב באות י' עיי"ש‪.‬‬

‫מן האמור‬

‫יז‪ .‬בסרר שביעית )שם( ‪:‬‬

‫דחבר הבא‬

‫נלמ‪,‬ד‬

‫לקבות‬

‫פ'רות‬

‫אילן בשב'ע'ת‪ ,‬כגון עגבים‪ ,‬צריד ש '‪ 1‬ע שא'ן העגבים משל הכרם המושמר‬

‫ניד ישראל בא'סור‪ ,‬יאם נתברר לו ‪.:‬לקטן המוכר מכרם המופקר ‪ ,‬או שלקתן‬
‫מכםר של גכר' המשומר‪ ,‬מותר‪ ,‬ואם "‪ 'Z‬לו ספק שכבר כלו העגבם' בשדה‪,‬‬
‫יכבר‬

‫הביעיר‪,‬‬

‫הב'ע זמן‬

‫שיברר‬

‫צריד‬

‫אם‬

‫ק"ם‬

‫בהם‬

‫המוכר‬

‫מצות‬

‫ביעור‪.‬‬

‫ואף‬

‫אם גתברר לו שהן המוחרים‪ ,‬עד"ן צרד' לדעת אם אין המוכר עובר אם'יר‬
‫סחורה‪ ,‬שאם‬

‫בתחילה לאכילה ןבהזדמנות מיכר מעט איו בזה איסור‬

‫לקחן‬

‫סוחרה‪ ,‬אבל אם לקת הרבה וקבע על סתורחן אסור‪ ,‬וסאור ל'קת ממנו‪.‬‬
‫העיר על כר‬

‫הגריח"ד ‪:‬‬

‫‪ -‬טעית גומרה האי‪· ,‬זבהרי דבזב‪-‬בח מפירש‪r ,‬‬

‫בפ"ח‬

‫יםם" שכיעית ')‪.‬כ‪" 'I‬וי וסכרם פיור‪,‬ז שכ‪I‬ז'ית ל" ;בטז ד‪ :‬וו" כשםקל ול‪M‬‬
‫מכבין‬

‫כוו ‪I‬‬

‫וםשתוים‬

‫ופשים‪M‬‬

‫ככמיהר‬

‫יזביירי‬

‫ככיי‬

‫ליקח‬

‫בפירות‬

‫שיכיסת‬

‫רבזבה'ן‬

‫~ל‪,‬ם‬

‫של‪,‬קטן‬
‫תיוים‪,‬‬

‫לכ‪M‬ילה‬
‫ו"עפ'כו‬

‫וב'תותוי‪,‬‬

‫ל‪M‬‬

‫התיוו‬

‫‪i‬‬
‫•‬

‫לומכרז "ל" של" בטירה ול" קשמבל ובכל ענין שו סחוהר‪ ,‬יו" חילקו‬

‫ע"ז יף םכ" ""ע כזי פועל שהבי" ו'כ'‪.:‬כ פיוית סונט לחסוין השכי"י פיוות‬

‫הובה זלטכיו‪" ,‬ו" לנעוי ויזכ שביעית‪ ,‬שקנםו "ת זבחזזרין‪ ,‬ירשע "ת כשון‬
‫כיוי ווכי שביעית‪ ,‬כיל‬

‫ל‪ M‬קנסו "ת‬

‫פהועל ששכרו ספט‪ ,‬ואע'ש‬

‫שפוכ‬

‫עיכהר כזה שהז" ביטל שכו לקיהם ייה‪M‬כ‪ .‬בפיורת ~''ז‪I‬כש הרן"ל כרפתו‬
‫פביורת‬

‫שבסי~ז‪,‬‬

‫רכדוכחכ‬

‫סזבתב"‬

‫רסוב"ש פ"ה‬

‫ס"ה‬

‫ע'י ‪I‬ש‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫וכגראה הבין‪ ,‬שמרן אמר דאס לקח בתחילה לאכילה וכהזדמגות מוכר‬
‫מעט דאין בזה איסור סחורה‪ ,‬שכווגתו לומר‪ ,‬שמעתה אין איסור סחורה‪ ,‬ומיתר‬
‫למכור בדרך סחורה במידה וכו'‬

‫סחורה‪,‬‬

‫הרבה‬

‫ובלוקח‬

‫יזה איגו‪ .‬דמרן אמר רק יבזה אין איסור‬

‫איסור‬

‫"‪rz,‬‬

‫סחורה‪,‬‬

‫כאן‬

‫ואין‬

‫לדרך‬

‫כלל התיחסות‬

‫המכירה‪.‬‬

‫כסדר שביעית‬

‫‪'.‬ד‪T‬‬

‫בא‬

‫)שס( ‪:‬‬

‫שידע שאין בהן‬

‫ליקח פרי אדמה צריך‬

‫איסור ספיחין‪ ,‬והן מיתריס בשלשה דרכיס‪ .‬א‪ :‬מחו"ל וכו‪'.‬‬

‫והעיר על כד הריח"ר ‪ :‬אי‪.‬ן סחורה ומתרת בפירות חן"ל אלא בזמן יזבה ‪i‬‬
‫בכירןי במאריתן אשיבן שמל א ‪ /l‬י‪ ,‬רמב ‪ /l‬ם מ ‪ /l‬ו המל' שמיהמ הל‪ ,‬ח‪.‬י‬
‫חזו"א‬

‫עיוייו‬

‫י"ר‬

‫סר'‬

‫ס"ק‬

‫י"ב‪,‬‬

‫•‬

‫שדקדק‬

‫הרמנ ‪ lf‬ם‬

‫מלשון‬

‫והידרש'‪,‬‬

‫דאין‬

‫איסור סחורה בפירות חו"ל‪ ,‬ואמרו רק למכור במדיה במשקל ובמגין‪ ,‬כמובא‬
‫נרמב"ס‪.‬‬

‫עוד‬

‫וערו‪/‬ש‬

‫איסור‬

‫דאין‬

‫•‬

‫אלא‬

‫זה‬

‫כמקירם‬

‫כשנכנסו‬

‫בידידם‪,‬‬

‫וריב‬

‫•‬

‫הפירן‪.‬ת הבמכררם הן מאותז הקדושין בקדישת שביעית‪ ,‬אבל אם ריב השוק‬

‫של חו"ל‪ ,‬ר‪,‬י כגיכרין‪ .‬וגיכרין מספיק שיהיו גיכרין לכקי ורגיל כשל הארץ‬
‫ובשל חו"ל‪ ,‬אף אס איגס ניכרין לרוב בגי העיר‪.‬‬
‫יט‪.‬‬
‫בהן‬

‫נסדר שבעיית‬

‫איסןר‬

‫)שם( ‪:‬‬

‫ירקות שבזרעי קודם ד ‪ /l‬ה וצמחו קידס ר"ה איו‬

‫ספיחים‪.‬‬

‫יעלייו חזי ‪ ff‬א סר ‪ I‬טו ס"ק י"ז ד"ר‪ ,‬ירק‪ ,‬שלרמכ ‪ l/‬ם הילכלם כירק אחי לקוטה‬

‫הו לענין קדי ‪ /l‬ש הן לעניז ספיחים‪ .‬ילר ‪ II‬יד‪ z‬יחבררו‬
‫לקיטה‬
‫שם‬

‫פסק‬

‫לעגי) קיו"ש‪,‬‬

‫אף כזהרלכרם‬

‫אי) איסור ספ‪T‬ד'יס באלה שצמחו קורס‬

‫בירק בתר‬

‫ר"ה‪' .‬והכריע‬

‫כר"ש‪,‬‬

‫ועל זה העיר הג ‪' m‬ייד ‪:‬‬

‫‪ -‬הרו‪:‬ב" ‪ C‬כפ"ו המר שז;"'הם ו ‪ 'I‬זכל הל' 'י'ב‬

‫‪p‬שכ‪,‬ז‬

‫וכרכ‬

‫םזזכימו‬

‫בגו‬

‫הרמבם"‬

‫לרזזאי‬

‫הרושאנםי‪,‬‬

‫יירקות‬

‫וקחוה‬

‫פהוםקים‬

‫לקיט‪:‬רן‬

‫אהחרונים‬

‫לעבין‬
‫‪.‬בייאיז‬

‫‪,‬‬

‫איסור‬

‫ופסיק‬

‫ספיהים‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫היכה‬

‫בא""‬

‫שבום זא'ען‪ ,‬מטעם שיהה מאר יארעא ר'שראל‪ ,‬עין כ'ש פ ‪ /l‬א המלכות תורזמת‪.‬‬

‫על השגה זו שי תשובח בדברי מרן בסי' כ!!ג ס"ק ח! באריכות‪ .‬הועתקנו‬
‫הדבריס במסכת שביעית‬
‫כ‪.‬‬

‫בסדר שביעית‬

‫‪ -‬חקר עויון עמ' תרל"ג‪.‬‬

‫)שס( ‪:‬‬

‫החבווגים‬

‫שומרי‬

‫התורה ‪…‬‬

‫אי‬

‫)כלומר‬

‫אם(‬

‫אפשר להס להמציא פירות וייקות מחו"ל יזכו לעצמם ויזכו את הרבים‪.‬‬

‫העיר על זה הגרחי!!ר ‪ :‬אשיתמ'םת~ה אה יתנאי בירושל‪-‬ם שכיעית פ"ח‬
‫הל' ב' פירות ה'י'ל שבכבסו לראן ‪,‬לא יהו ברכמים לא ‪',‬כ‪i‬ב ה וכ'י ודב פסק‬
‫המרב ‪ /l‬ם ז ‪ /l‬ל בפ ‪ /l‬ו מהל' שמיטה הל' ו‪.‬י‬
‫עיויין‬

‫נא‪.‬‬

‫מה‬

‫שהערנן‬

‫באות‬

‫י"ח‪.‬‬

‫בס'י כ"ב ס"ק א' ד"ה נראה‪ ,‬כתב ‪ :‬דלא מצינו שגזךי בעציץ שאינן‬

‫נקיב לעביו שביעית יכו! )וברדב"ז בפי! להר ‪ I/‬ם פ"א מהלן שמטה ה"ג מגיאך‬
‫אויגו גקוב אסור דמרבגן אבל אין לגו מקור לזה בג'מ[‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬כ‪::‬ככת שכיטית פ' ‪ "V‬הלהכ ו‬

‫והעיר על זה הגרחי " ד ‪:‬‬

‫‪I‬‬

‫ק‪,‬זכ" סתם יאון‬

‫וברק'ם ‪ M‬ח זהר‪' P‬ם ב‪",U‬צ כר'י ‪ .‬ול‪ M‬ח'לק '!ב נקוב ל'אז‪':.‬נו נקי‪.‬ב יומקחנ'‬
‫נם' החם ושוו'‪ 1‬ד‪M‬ח‪ 1‬שבב'ט'ח לומצ‪ ' M‬בט‪'V‬י'ח שמסם לרה"' ר ‪M‬ייר' עבצ"‪,‬‬
‫‪M‬ש'ונ נקוכ ובנקוב ‪ M"M‬לשחת‪ ,‬וכל ככ‪t‬ה‪ :Y‬ל‪ M‬שף ‪M‬ל‪ M‬רםלו‪ 'oc‬שכ' ‪,P‬ח'‬
‫ול‪ M‬לש"כט'ח ‪ U‬צהמ‪ ,‬כו‪ 1‬שטסח' ש‪.‬כ'‪I‬שיתכ מהו''' ץכ וקוק כ‪.1‬‬
‫הנה‬

‫החם‬

‫מדקתני‬

‫ארתן‬

‫שורין‬

‫למוצ"ש בתר‬

‫בשבעיית‬

‫דחני‬

‫מאי‬

‫אין‬

‫בזוק'‪ 1‬אח הזרע'ם בשב'ע'ח לא משמע כלל דהא' שור'‪ 1‬הכוובה בעצ"‪ ; ,‬בודק'‪1‬‬
‫אלא בכל‬

‫לחוד ושור'ד לחוו ; ומן הסתם לא ה'ו שור'ן דוקא בעצ!"‪,‬‬

‫כל‪,‬‬

‫שנזדמן‪ ,‬וזורעין היו דוקא בעציץ‪ .‬ועי ' חזר"א סי' כ' ס"ק ה' )מהוספרת שכעיית‬
‫שבסוף‬
‫ואיז‬

‫•‬

‫פרה(‬

‫בודקין‬

‫שדן‬

‫בא'זה‬

‫עצ'ץ‬

‫‪',‬ר"א‬

‫בעפר‬

‫והוא‬

‫הדלן‬

‫וחיובא‬

‫דאפשר‬

‫ומסקבחו‬

‫‪-‬‬

‫אלכא‬

‫בזמן‬

‫דא"ו'‬

‫בעצ'ץ‬

‫ששמיטה‬

‫בקוב ‪,‬‬

‫מדאויריתא‬

‫עיי"ש‪.‬‬
‫שם‬

‫כב‪.‬‬

‫ס "ק‬

‫בסוף‬

‫א'‬

‫כתב ‪:‬‬

‫ה‪.‬רד·‪ :II‬ה נוטה דהעיקר תלןי בכסון‬

‫נ"ב ‪:‬‬
‫יעיי‬

‫ו ‪': X‬ור‬

‫םאש ססיר‬

‫לם‪t':‬יר‬

‫התקרה‬

‫בית‬

‫וגדר‬

‫א"צ‬

‫ודאר‬

‫בית‬

‫ש ' חייב‬

‫במזוזה ‪,‬‬

‫ראווי צריך מחיצות י " ט ג"כ‪.‬‬
‫מטל‬

‫הזרסים‬

‫התקהר נרכ‪.‬א רעכ<וי‬

‫שכב"ר‪.‬ת‬
‫•‬

‫ופמרע‪,‬‬

‫ם'‪I‬א י רא‬

‫רה ‪ i‬י‬

‫רהן<ו תולות‬
‫זורע‬

‫רזרע‪.‬‬
‫•‬

‫טיש וםה"ר‪,‬‬

‫וזו וה"' זרה‪v‬י בומרה ‪ .‬או= היםר ץכ'‪.‬םב כל הם‪ I‬נשדל םו‪c‬ור ובש‪ 1‬ם ס‪' O‬ז‪,1r‬‬
‫דל ‪ M‬םד ' ף טסלי מ‪ M‬ל)ה' כשכ'‪, P‬ת' וקדוש'ו כקדף'ש‪.‬‬

‫פס'קא זו הבה חוספח ש הוסףו מרן וללה " ה '''כב בשול' חזון אש" שב'ע'ח‬
‫מהדורא‬

‫תרצ‬

‫קמא‬

‫‪-‬‬

‫הוועתקה‬

‫בכחב‬

‫די‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫לגלירן‬

‫חזו " א‬

‫ספרי‬

‫מהחרת‬

‫שביעית‬

‫לפני הפצתן והיא נמצאת גם נספר שתחת ידי מהדורת תרצ " ז‬

‫‪T/l‬‬

‫) יאבו‬

‫הדספנוה אותה כאן בדיוק כלשון ההוספה בכ ‪ /l‬י ·~לפביבר(‪.‬‬
‫פיסקא‬
‫ובמהדורות‬

‫זי‬

‫הדופסה‬

‫מאוחרר‪-‬ת‬

‫כן‬

‫בהוספות‬

‫'אחרי‬

‫ויתר הודפסה‬

‫כ ‪ /l‬ב‬

‫בסי'‬

‫שביעית‬
‫ס"ק‬

‫סוף‬

‫)סוף‬
‫‪',‬א‬

‫פרה (‬
‫בתוספת‬

‫ס "ק‬

‫י " ז‪,‬‬

‫קצת ‪.‬‬

‫וכחינם יחיסו איתה לגרחי"‪.‬ד‬

‫גכ‪ .‬בס"' כ"ב ס " ק ב' דז בירק הנזרע קידם ך"ה ובלקט בך ‪ /I‬ה שאין ' בו‬
‫משים א'סור ספח''‪ 1‬לדעת הר " ש )ע'ו לע'ל אות 'ייט ‪ (,‬וכתב שאף כרוב‬
‫וכוי"נ '‪ 1Zo‬יוצאין עליו חשדים ג " כ מותרים משום ספיחין יכסיף אותו דיביר‬
‫כתכ ‪ :‬והרכר מוכח דמ ל' הרמב " ד מ ש מע דבצמחי בש' ש 'ח סג' להח'ר ספח''ס‪,‬‬
‫והלא כל ה‪ p‬ל‪ n‬ם' מוצ'‪' N‬ו על ‪ ,r‬ובמצא דהעל'ם גדלי כולס ב ש בע''ח ‪ ,‬יאם " ה א'ד‬
‫הבם משים ספיחים‪.‬‬

‫ב"ב ‪:‬‬

‫כליף ושהט דכ "‪11‬‬

‫ובדילה מדז בובאור כר"ש פ"ח נ!'‪:Y‬‬

‫טר'קרו‬

‫ובשש'ת ‪ ~.‬בהול כשכ‪'V‬י'ת ‪ 1'M‬כי דשזכם ‪'!,,‬חפס יפאשר ר'טקר לוף ושתהס‬

‫שמק'‪ 1‬ו‪CI‬תו כשכ'‪' U‬ח כשכ ' ל של‪' M‬ומת‪ ,‬וכ‪ 1‬כל כ'י"כ ןמ ה‪' U‬קר'‪1‬‬

‫הזכתי‪ ,‬יים ‪.r‬‬

‫גם קטע זה ניסף בגל‪,‬ו‪ 1‬המהדווא הראשוגה '''כב והבי מפר' עטו של מרו‬
‫זללה ‪ II‬ה‪,‬‬

‫ונמצא‬

‫המאוחרות מחיר‬

‫בחרז"א‬

‫שביעית‬

‫הוספות שבע''ח‬

‫מהדזרא‬
‫)שכסוף‬

‫קמא‬
‫פךה(‬

‫שבזיי‪.‬‬

‫ס"ק‬

‫ובדפס‬

‫במהדוררת‬

‫'ייח‪.‬‬

‫~נ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ‪.‬ד בסי' כ " ב סס " ק ב ' כחרב ‪ :‬חפרז ש ל שישיח הבכבסים‬
‫דאזל‪,‬בו בחר חבטה מיחריו לקיטפו ב ש ביעיח ב ל י שים ש יניי יכר !‬

‫הנ‪m .‬י ד ‪:‬‬

‫על זה כתב‬
‫דוכתי ודבף‬

‫אב ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫‪H‬‬

‫לשביעיח‬

‫רכו זה כ י תר להמ בט' ל ט"!ל רף כ ‪I‬םו ‪ ,‬זר ו ת‬

‫ור'ה חפוז‪.‬‬

‫ע ' לעיל אית ב' י"ג '‪.‬‬
‫כה‪.‬‬

‫נסי ו כ'‪/‬ב ס " ק ד ‪ /‬ד ‪ /l‬ה ירו ש למי תענית כתוב ‪ :‬ולא מציט ש עו לש י ך‬

‫איו בהו שוכים‬

‫הו‪.‬עיר על‬

‫ספיח >‪.p‬‬
‫זה‬

‫הגרחי " ר ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫צמ ‪ 'I‬בו כפירוש כ"'רושלמי שכ‪ "I‬ט ' ת ‪I‬כייו ה"י‬

‫ריסלישן וסתוןי םדש‪ .:‬םפ' ‪ Ii‬י‪,‬ס ולכ ‪ i‬קאסו התם ו' םדיי ב"ר חבניא טולישם‬
‫הרשבים הם בשביטית‬

‫לםאס םואסת ואכלים טר שלא התיר‬

‫חמ'ו'ל‪ .‬ים"' בפי' הרז‪/‬ש םירליוא ז"ל במםכת‬
‫כשתב‬

‫ומתיים‬

‫שכיט ‪ 'I‬ת‬

‫רף‬

‫ו'‬

‫להב'א יוק‬

‫ק‪.‬מ‬

‫ר"ה ושמני‪,‬‬

‫ל‪ M‬שחיב סןל ‪ T‬ז כמתנ'י רפהגים כוון בוהי ירקית רשה שהן‬

‫םשום‬

‫םפהי ' ‪,‬ם‬

‫מפבי‬

‫השתיר‬

‫'י‬

‫ירק‬

‫להביא‬

‫ואין‬

‫המו"ל‬

‫טולשין‬

‫•‬

‫םקבלים וסהאמ שא'ן הלן תוות ריז ואכליך כלל ‪.‬‬

‫רשי להעיר ‪ :‬בחזו " א זפ ם דן ביר ' תענית פ " ג ה " א רבי בעי מ שי ךי ש מיםחא‬
‫סלק ריב נפחס בו יאיד לגבהי אמר להי מה עיבירי "!‪ I‬עבדיו ‪ ,‬אמר להי עיל ש יו‬

‫•‬

‫יפיח ‪ ,‬ימה עיביויא עבדין ‪ ,‬מאר ל ‪ ;r‬עיל ש יו יפיח ‪ .‬דיע דבי דליח היא‬
‫מסכמא ע י מהי )רב י רצה ל רח‪ .‬י ד ש מ יטה ‪ ,‬עלה רפב "י אצלי‪ ,‬א " ל רבי מה‬
‫תביאוח ועטית ‪ ,‬א " ל עי לש וי יפית ‪ .‬דיע רב ' ש איו היא מסכים עמי ( ימפרשר‬
‫מוך ‪,‬ללה " ה שוצה רבי ל החיר עבודה בשביעיח ‪ ) ,‬ו ש בח רעב היחה ( ירפב '''‬
‫לא‬

‫הסכםי‬

‫להתיר‬

‫זרעיה ימידה‬

‫ש מתירים ספחיים‬

‫ב'~בת‬

‫רעב‪,‬‬

‫וכו‬

‫משמע‬

‫מראמו לו עולשיך יפוח ולא צמאבו ‪,.‬עולשיך איך בהם משום ספיחיו‪ ,‬אלא‬
‫רשכבח ועכ שי להחיר‪ .‬ע " כ פירשיו של מרן זללה"ה‪.‬‬

‫זהבה הא הדביא הגרחי"ר מיך' 'ד‪.z,‬ביעית םייו ה"ך עדןלשי ‪l‬‬
‫ספיחין‪ ,‬מדובר בעולשי שדה וכדפירש הרא"פ ב‬

‫‪f‬‬

‫איז בהם משום‬

‫מיבי עולשיו הן עולשי גינה‬

‫ועולשי שדה‪ ,‬וכשאר שבים שוכחיי עולשי גיבה עולשי דשה לא חשיכי אוכל‬
‫ואיך מטמאי! טומאח אוכליו ‪ ,‬אכל בשב'עית רלא שכיח עולשי גיבה אלא עולשי‬
‫דשה חשיכי אוכל ימטמאיו טומאח אוכליו‪ .‬ואמר ר ' י וס י כר ' חביבא ש כך הוא‬

‫ער שלא רח‪.‬יד ובי להכיא ירק מחו " ל ‪ ,‬אכל משהחיר רב י להכיא ירק מחר " ל ‪,‬‬
‫האי ש בעיית היא ש אר שג י ש ביע‪ .‬ימרן פ י ר ש‬

‫הה י א‬

‫דתעני‪n‬‬

‫בעול ש י גיבה‬

‫ילא מצאבי כהס היחר ספחיים ימאי דמיכח מ ש כעייח פ"י ה " ד הוא דעול ש י‬
‫שהר אז כהם‬

‫‪,‬‬

‫איסוד סםיחםי‪.‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪I.‬‬

‫••‬

‫•‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יעקב אריאל‬

‫שתילה בחממה בשביעית‬
‫)המשך(‬
‫•‬

‫ב‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫אימהר לכנרי שבב‪t‬ו'·ת‬

‫בבנא מציעא צ‪ ,‬א איבעיא להר מהי שיאמר אדם לנכרי חסרם פי‬

‫פרתי ודיש בה‪ ,‬מר אמדרנן אמררה לגיר שבית הני מילי לעניו שבת דאיסןר‬

‫סקילה ‪ ,‬אכל חסימה אויסיר לאי לא‪ ,‬אי דך‪.‬מא לא שנא‪.‬‬
‫יבתיספית )ד"ה אבל( הקשי דבשבעיית יחיל המיעד אסירה אמירה לגכרי‬
‫אעפ''' שאינס באיסיר סקילו‪ .‬יתרצר דהתם משים שובת רירם טרב חדא מילתא‬
‫•‬

‫האי‪ .‬לפי גירסא זי צויכםר לימר שגם שביעית ישבת חדא מילתא היא‪ ,‬משים‬
‫שהשבעיית נקואת גם כן שבת‬

‫•‬

‫)יכן משמע מהמייחס לשר '" מזעד קטן ג ‪ ,‬א‬

‫ד"ה חולדוח שנדר חלודוח שבכעייח היא כמי בשבת ‪ ,‬כל שהיה במשכן נקרא‬
‫אב יכל שלא ההי במשכן נקרא תילדה(‪ .‬אך המהרש"ל נירס שכת דיקא ילא‬
‫שכעייח ידלעתר התיספית לא הקשי כלל משכעייח ‪ ,‬משים שלדעחם אמירה לגיי‬
‫בשבעיית אסירה סהתורה‪" ,‬י"נאמר ישבחה האח‪ ,‬ומכחיבתה של האח אין‬
‫נפק "א מינה אם הזרער הוא שיארל אי כנרי‪.‬‬
‫יהנה ‪,‬נ‪,‬שבת הארץ"‬

‫למרן רג‪,‬רא " י קיק‬

‫זצ"ל דז בפסק‬

‫הרמכ"ם‬

‫)חל'‬

‫סימטה פרק ח‪ ,‬הלנה ח( שמחזיקין דיי נכרים בשביעית בדברס" בלדכ‪ ,‬כגון‬

‫שרואהי חושר אי זוער‪ ,‬אימר לי תחחזק אי תצלהי‪ .‬קמרר הלכה זי בירישלמי‬
‫)פ"ד ח"ג( כסירשו דברי המשנה "מחזיקיו דיי נכרים"‪ ,‬דחד‬

‫אמר ‪:‬‬

‫החש בה‬

‫טבארח יאבא נסב לה מנך בתר שמיסחא ]חרשר בה היטב יאני קינה איחה‬
‫ממך אחרי שמיטה[‪ ,‬וחד אמר ‪ :‬אישיר ]תחחזק אי תצליח[‪ .‬לכאירה כזה‬
‫נחלקי שחי הדעית ‪ :‬דהעה הארסינה המתירה לעיו ו את הנכרי לחרשו הסיב‪,‬‬
‫סרכרת שהמצרה היא על הארס שלא חיריש ילנכרי אין איסיר כלל ילכן‬
‫לעודד את הנכרי שיחרשו היסב‪ ,‬ואיל‪ ,‬הדעה השנהי איסרת לעירך את‬
‫לחרשו היסב ימתיהר רק לרמר לי דברי חזייק סחמיים יבירמסיםר‪,‬‬
‫שהמצ‪ m‬על הי‪,‬קוס שלא תעיבד ילכן שי חיבה למבער אח עיכידה‬

‫מרחר‬
‫הנכרי‬
‫שמםו‬
‫אפילי‬

‫ע ‪ n‬ר נכיר‪ ,‬רכרהמושרי'ל‪.‬‬

‫הרמב"ס שמסק כדעה השגיה סיבך כהמהרש"ל )שבת הארץ ‪ .‬קונטרס אחרין‬
‫ס" ‪(.‬א‬

‫אך הרב קיק חוה ראהי זי‪ ,‬שאם כן היה אסיר אפילי לימר אישיר יאדרבה‬
‫•‬

‫•‬

‫היה צריך למניע את הגיי מהחריסה בכלל‪ ,‬אם הדבר בדיי‪ .‬יעל כן אין איסיר‬

‫מהתירה במאיהר לנכרי ירק שמים הרחקה יתירה אסרי לרמר לי חריש בה‬
‫טבאית‪] .‬יבמקים אחר‪ ,‬שבת הארץ‪ .‬קינטרס אחרין אית ב' כתב לפשר ששתי‬
‫הו"עית בחלקי בשאלה אם שי קגוי לנכרי להקפיע שמביעית‪ .‬הדעה הראשיגה‬
‫סיברת ששי קנין לנכרי ילכן מיתר לי לחחש היטב יהדעה השניה סיברת‬

‫‪55‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שא'‪ 1‬קנין לנכרי והקרקע בקדושחה עומדח‪ ,‬ולכן אסור לומר לנכרי לחרוש‬
‫בשביעיח[‪.‬‬

‫ב‪,‬‬

‫לאכירה איו ראיה מהרמב ‪ I1‬ם הנ"ל‬

‫האיסר אמירה‬

‫לדעת המחרשו‪ /‬ל‬

‫לנכרי כשב '‪ I1‬יח מהחירה‪ .‬יחכן שכל הא'סיר הוא רק דרבבן יכמי שפסק‬
‫הרמב " ם " ככמה מקימית שאמירה לגיי אסורה דרבבן גם כאיסירי לאוין )הל'‬
‫ה" ג‬

‫איסויר ביאה מט " ז‬

‫לענין סיריס‬

‫ה"ג‬

‫והל' שכיררת פי"ג‬

‫לעניו‬

‫חסימה‬

‫;עיי ‪' f‬ש במ"מ( ‪ .‬לפי זה אפשר לימר ששתי הדעות בירושלמי חנלקי בבעית‬

‫הגבלי כבבא מציעא צ‪ ,‬א הב ‪ '''.‬הדעה הראשרנה סרברת שמותר לומר לבכרי‬
‫באיס · ורי לאוין והדעה השביה אוסרת לומר לנכרי באיסורי לאויז‪ .‬ו הרמב " ס‬
‫פסק כדעה השב '‪ :T‬יהלך לשיטחי שאמירה לגוי אסירה גם באיסירי לאיין‪ ,‬אלא‬
‫שיו איסור דרבבן‬

‫בלב‪.‬ד‬

‫אך מסחבר לומר שיש לחלק בין אמירה לגיי שיעשה איסיר וישוא‪ ,‬לבין‬
‫אמירה לגוי שיעשה ל ‪,‬ב‪'J‬נ‪ :‬אע"פ שלאחר מכן תצמח מכך תיעלח לשיראל‪.‬‬

‫‪v‬‬

‫•‬

‫יכמו שכחבו התיסםוח )בבא מציעא צ‪ ,‬א ד"ה חסים(‪ .‬סברה זו מוכרחים לומר‬

‫גם בדעח הרמב " ם שפסק בהלכוח כלאים )פרק א הלכה ג ( שמוחר וימר לגוי‬
‫לזחע לו כלאים‪ .‬הראב"ד השיג על‪,‬ן מהסוגיא הב"ל בבבא מציעא‪ ,‬הוכסף‬

‫•‬

‫משנה בשם הר ''' קורקוס יהרדב "ן תרצי שלא החיר הרמב " ם אלא כשהגיי‬

‫זורע כשדהן‪ ,‬אע " פ שיש בה תועלת לישראל‪ ,‬רכן כתב הגר " א )רי "' ן ‪ O‬י' רצ " ן‬
‫ס"‪j‬ו ‪ '(.1‬ה"ב " ז דימה אמירה לגרי לזריע כלאים כשדהן יצירר ישראל לחרשו‬
‫בה טבאיח ואנא בסב לה מנך‪ .‬אך ל נאירה קשה‪ ,‬אם כן מריע בשביעית לא‬
‫פסק הרמב " ם כדעה זו אלא כדעה האחרת ומה ההבדל בלז שביעית לכלאיס !'‬
‫אלא על כרחך חמירה שביעיח מכלאים בכך שבשביעיח הצמיה על הקרקע‬
‫ובכלאיס המצוה על האדס‪ .‬צדק איפוא הגוא"י קוק זצו‪,‬ו‪ ,‬שהדעה הראשונה‬

‫המתירה לימי לגוי חרוש בה סבאות סוברת ששביעית שוה וכלאים‪ ,‬שהאיסור‬
‫הזא רק על האדם זאמידר‪ ,‬לג ‪ I‬י לעשית בשלן מזתרת‪ I ,‬לעדה השניה הא'ם ‪ I‬ר‬
‫הוא על הקרקע ואמירה לגרי לעשות בטלי אסורה‪ ,‬והרמב"ם פסק כדעה השביה‬
‫שהא "‪ D‬ןר על הקרקע‪.‬‬
‫אם האיסור‬

‫על‬

‫ג‪ .‬ועדייו ~ךיר עיוו מריע מותר לימר אפילו אישיר ;‬
‫הקרקע שלא ת'עבד היה צר'ך למנוע אח הגיי מהחרישה בכלל ‪ ,‬ארף אם אינו‬
‫יכיל למניע‪ ,‬מדוע ומחר לומו לי אישיר ‪.1‬‬
‫והמסחבר היא עפ"י מה שהעירו המפר ש ים שזה רבר פשיט רברור שאפילו‬

‫למ " ד שהאיסיר בשביעיח היא על הקרקע ‪ ,‬א'ן אבי מצויים למניע מהקרקע כל‬
‫פעליות‪ ,‬כגין לומגע‪.‬ר מהצמחת עשניס שרטיס וכדיי‪ .‬אדרבה ‪ ,‬הספיחיז הרי‬
‫מותריס‪ ,‬לפי ההלכה ‪ ,‬מהתורה‪ .‬ההלבה איבה דורשת למנוע מהקרקע שתיעבר‬
‫ע ‪ II‬י גוי‪ ,‬דמאי שגא גוי מרוח‬

‫המפיצה זרעיס בשחתי‬

‫•‬

‫ההיבה אוסרת שהקרקע‬

‫•‬

‫חזירע בגרמתי של יז‪,z‬ראל ילכן אמירה לגיי חמירה בשביע'ת יןחר זנכא'םןרים‬
‫אחרים נמצינו םברה זי שאמירה לאחר ד'בה כגרמא‪ ,‬בכמה מקומיח‪ ,‬בקצרה"ח‬
‫סי' רצ"ב‪ ,‬או בשם המהרי"ט‪ ,‬שר"ת אבבי מילואים סן"ס כ"ה‪ ,‬אמרי משה סי'‬

‫לייג‪ ,‬נ"ט‪ ,‬בי( ‪l‬ור הגר " א חן " מ סן"ס שמ"‪ ,n‬עמיד הימיני למו"ר הגר "ש ישראלי‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כעמ' קס " ג ראילד(‪ .‬רכזה מיכז החילרק ש כיז א"שר לכיז חרשר כה טכארת ‪.‬‬
‫באמירת א"שר איבר גררם לכר שהאדמה תיעכד ירתר ראיז כאז אלא דכרי‬
‫‪.‬‬

‫בימרס‬

‫גרידא‪.‬‬

‫דא‬

‫חררש‬

‫כארמר‬

‫טכארת‬

‫כה‬

‫בסב‬

‫ראבא‬

‫מבר‪.‬‬

‫דה‬

‫גררם‬

‫הריהר‬

‫לכד שהגרי חיררש את שדהר טרכ ריתר כדי שירכל למוכרה אח"כ ל‪,‬שראל‪ ,‬יאם‬
‫כז כדיכרר זה גרם הישראל לעיברד טרכ ירתר של הקרקע רזה אסרר אפילר‬
‫בקרקע של גרי‪.‬‬
‫ד‪.‬‬

‫מהיר שי לחלק ביז גרמא הבעשית ע '' ' השיראלי עצמר לביז גרמא כזר‬

‫הגשעית באמצעות בכרי‪.‬‬
‫ישראל‪,‬‬

‫אמבם לא‬

‫גברמא הנעשית ע "י ה"'~ראל ‪,‬‬
‫ישיר אלא‬

‫באופז‬

‫ששביעית אסירה גם מצד הגברא‬
‫רגם מצד החפצא‬

‫ולזד‪,‬‬

‫בגרמא‪,‬‬

‫הקרקע בעבדת‬

‫בתכרבד‪ ,‬התיר‪.‬ד בארמרה‬

‫)בחריש ובקצרר תי‪:‬כו ‪I‬ז‪,‬‬
‫שבתוז‬

‫)ושבתה הץרא‪ ,‬שבת‬

‫ע" י‬

‫יהיה‬

‫שדר‬

‫לא תזרט(‬

‫כי‬

‫בגרמא‬

‫‪'!(,‬ראל‬

‫רק‬

‫מתכטא השילוכ של מעשה הגכרא רהתוצאה בחפצא )וע"ן שנת הארץ‪ ,‬קובטרס‬
‫•‬

‫אחרון אות {‪(. ' 1‬‬

‫אד באמירה לבכרי‪ ,‬הקרקע בזרעה '''ע בכרי ולא ע '' ' ישראל‬

‫וגוי ארעחא ונפשיה ‪ P‬עבדו )גטין כ " ג‪ ,‬א( ; אי אפשר ליחס אח הזריעה בקרקע‬
‫•‬

‫לשיראל ולכן אין כאז אלא איסור דרכבז‪ .‬אולם איסיר זה איבבו אלא כשיש‬
‫השפעה לאמירחו של הישראל על פעולת הבכרי‪ ,‬כגון כחרוש כה מכאוח‪ ,‬אר‬

‫כשאין כל השפעה לאמירחו של הישראל על פעולח הבכרי‪ ,‬אין כל איסור‬
‫בעובדה שהקרקע‬

‫ע"י‬

‫בחרשת‬

‫גוי‪,‬‬

‫יז‪.z‬הרי‬

‫‪.‬‬

‫האיסור‬

‫הקרקע אינו‬

‫על‬

‫בפגי‬

‫עומד‬

‫עצמו‪ ,‬אלא ר~א ק"ם רק כאשר הישראל הוא הגורם הישר לעיביד' הקרקע‬

‫ולכן מרתר לומר לגוי אישיר )ע"ן שבת הארץ שם(‪.‬‬
‫וכאן שי להעיר על מה שבוהגים להתיר ספיחיז שגדלו בקרקע של גוי‬
‫כהסחמד על הרמב " ם )פרק ד הלכה כ " ;(ט שכל זה רק כשהגוי זורע מעצמו‬

‫••‬

‫ללא כל המרצ‪.‬ד מצד ישראל‪ .‬אד אם הגוי זורע יוחר בגלל המרצה מישראל‪,‬‬
‫הרי זה כארמר חרוש בה טבאיח וזה אסור‬

‫והספיחיז‬

‫לפי זה ההתקשרות המוקדמת ביז צרכנים יהודרלם‬

‫אספקח‬

‫תוצרח חקלאיח‬

‫בשביעית‪,‬‬

‫'יצרן ירחר‪ ,‬רתכן שאיבה פיטרת את‬

‫ספחייז‬

‫אלא‬

‫במקום‬

‫שיש‬

‫תש ש‬

‫עם‬

‫אם היא גורמת‬
‫של‬

‫בעית‬

‫יצרניס‬

‫לשם‬

‫ערביים‬

‫לכד‬

‫שהצירבים הערב"ם‬

‫אך‬

‫על‬

‫הסםחייז‪.‬‬

‫זירעה‬

‫אף הם ·אולי אסורים‪.‬‬

‫האסורה‬

‫ארלי לא גזדז‬

‫מהחורה ‪,‬‬

‫אד‬

‫במקום‬

‫‪I‬‬

‫שהחשש היא רק המרצת נכרים שאיבה אסורה אלא דרבנן לא גזרי על ספחייז‪.‬‬

‫אד מכל מקום ההחקשריח השקדמח יחכן שאסררה מטעם חררש בה טבאות‬
‫ןצ"ע‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫התכרעה‬

‫למעשה‬

‫בשאלה‬

‫זי‬

‫של‬

‫אמדרה‬

‫לבכרי‬

‫בשביעית‬

‫הוכרעה‬

‫לקרלא ע '' ' הפוסקים כפי שכחב הגרא '' ' קו ק זצ"ל ב " אגרות ראיה" )חלק א'‬
‫•‬

‫אגרת רפ " ט( שאמירה לגוי בשביעית אינה אסורה אלא מררכבו‪ .‬ועפ ‪ II‬ו התיר‬

‫כבראה מהרי " ל רסקין )בדיבי שביעית שבשי' י ת מהרי"ל רםקין סי ' כ " ז והובא‬
‫בספר בצאת השבה( מספר מלאכרת בח‪',‬צרת בשביעית כגוז גטיעח עצי אקליפטוס‬
‫•‬

‫ע"י בכרי לשם ייבוש הכ""‪:‬גןת‬

‫)שם ס ' ‪(,‬ר"כ‬

‫אע"פ שהותרה כבראה‬

‫משו ‪rl‬‬

‫חרל" אולם אילר היתה אסוהר מהתורה לא הה' מקום להתיר‪ ,‬אם'לר במקרם‬

‫‪57‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חולי‪ .‬רכז גיזים " חזיריס" )שם ‪"' 0‬‬
‫) שם סי '‬

‫('ד‬

‫עשבים‬

‫ושירוש‬

‫ע"ל‬

‫שרטםי‬

‫חרישה‬

‫"' ‪(.‬ב‬

‫התזי‬

‫יכז‬

‫הגרג " ה‬

‫הליי‬

‫עם ‪ n‬י היראותהים ש ל‬

‫המךי " ל‬

‫דיסקיו רהגר ‪/I‬ש‬

‫סלבט )ב " צאת השבה " שם( זמירה ‪ ,‬הרכבה ‪ ,‬נט'‪1V‬ת מיליא'ם יהעברת ש ת'ל'ם‬
‫ע ‪ , II‬נכרי למי שמכר את קרקעו לגןי‪ ,‬מתןך הנחה כבראה שאמירה לגיי אינה‬
‫אסיהר בשביע'ת מהתירה‬

‫אלא מדרבבן‬

‫יש להתירה‬

‫ילכן‬

‫ש מכר‬

‫למ'‬

‫את‬

‫קרקעי לגי'‪.‬‬
‫ס'בה ביספת להקל באמ'רה לבכרי בזמן הזה יש דלעת האימר'ם שבא'סיר‬
‫דרבנן מיתרת 'אמ'רה לנכר'‪ ,‬כגין במלאכה בערב פסת אתר תצית "ע) שי"ע‬

‫אי"‪n‬‬

‫סי'‬

‫תס""‬

‫ס"א‬

‫שתי‬

‫דעית‬

‫אד‬

‫בענין‪,‬‬

‫הגר ‪ II‬א‬

‫כתב‬

‫שם‬

‫שרק‬

‫שע'קרי דרבנן‪ ,‬כגין ערב פסת‪ ,‬יש מת'ר'ם אמירה לנכר' ‪ ,‬ןא‬
‫שע'קרי‬

‫באיסיר‬

‫לא בא'סיר‬

‫מהתיהר( ‪.‬‬

‫לםי כל האמור יש להתיר שתילת גישרם ע " י בכריס בחממות‪.‬‬
‫•‬

‫ר ‪ .‬מכירה טי‬

‫·•‬

‫תב"'‬

‫לרי‪ m‬א דמילתא תשבת' ש י ש מקים למכרר את התממית לגיי על‪-‬תנא‪'.‬‬
‫שאם ההלכה כה‪ ..‬חזין אי ש" ש זר י עה בב ~ ת אסירה ‪ ,‬תחיל המ כלרה לגןי‪ ,‬ןאם‬

‫•‬

‫ההלכה כ"פאת ה ש יחלן " ש זע'רה בב ' ת מיתרת‪ ,‬לא תתיל המכ'הר‪ .‬במכ'רה‬
‫•‬
‫כזי תיתכן רק תיעלת ‪ ,‬בל‪ ,‬בזק ‪ ,‬יאפילי האיסר י ם מכ'רח קרקעית לבכר ' כושי ם‬
‫‪ ..‬ל‪ R‬תחנם ‪ ",‬יתירו במכירה מסיג זה ‪ ,‬כפי שיבראר‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫המיכר על‪-‬חנא‪ '.‬החלרי במתליקת‬

‫הפיסקים‬

‫שאין‬

‫לה‬

‫הכרע ‪ ,‬נתשב‬

‫מדצ אתד כמרכר יש" לקינה בעלרת בכרת על הקרקע ‪ ,‬אם ההלכה כי"תזין אש" " ‪,‬‬

‫ימאךדי נתשב המרכר כמיתזק בקרקע מספק יאי אפשר והיצ'אה מדיי ילכן‬
‫אירב עיבר על "לא‪-‬תתנם " ‪ ,‬שהרי סיף סיף אין כאן תניה לגיי בארץ ישראל‬
‫בפרעל‪ , ,‬ראעם"כ נתשבת המכ'רה כמכירה מרעיוה לענין הרוכ‪.‬קעה‪.‬‬
‫בגטיו מ " ז ‪ ' /1‬ישראל יגרי שלקחו שדה בשותפרת‪ ,‬טבל וחוליו מעורבין רה‬
‫בזד‪ .‬משמע מכאן שאע"פ שתלקי של הגי' איני מבידר כיין שש" לי חלק‬
‫בקרקע ‪ ,‬יש לי קגין בת ל ק זה להפקיע מתרי " מ למאן דאמר י ש קנין לגרי בא " י‪.‬‬
‫ימשמע שאפילי בשהד שא'נה ערמדת ל תליקה ‪ ,‬ש אין כה וכ ' קבין ‪ ,‬גם כן י ש‬
‫קנ'ן לגיי ל דוכ‪.‬קעי ‪ ,‬אע " פ ש תלק זה לא יתברד לערו‪.‬ם מ'הי אין מכאן ראה"'‬
‫לבדיין ‪ ,‬שש ם סי " ס שי לי תלק מבירר בם'ריח יאילי בבדיין ייין אין לר שרס‬
‫ח'לק ממ '‪,‬ש לא בקרקע י ל א בפ ' ריח ‪ ,‬ש אם י כיא לתכיע אח ת ל קי‪ ,‬נמאר לי‪,‬‬
‫הבא ראה"' שהלכה כהתזי " א יטרל אח תלקו ‪.‬‬
‫בגטין מ " ב ב ' א'בע'א ל הר מערכב גט ש תירר איכל בתרימה אר ל א ‪,‬‬
‫קב'ן כספר אמר רתמבא ‪ m‬א' לאר קנין כספי ‪ ,‬אי דילמא כיין דמחזסי גט ‪,‬‬
‫שתררר‪ ,‬קנ'ן כספי קרינן בית ! חא שמע כתנח שבחערב רלית ברלד שםתחה‬
‫הי' אלר ארכל‪,‬ן בחררמה‪ .‬רמיכת מכאן שמעיכב גט שתריר איכל בחחמה‪,‬‬
‫שהיי אתד מהם עבד לתבח‪ ,‬אזלם בפיעל אין אתד מהם יכרל לשעבד את‬
‫תברר יעלתים לתח גס זה לזה‪ .‬רבכל זאח ארכל כל אתד מהם בתררמה‪ ,‬ממה‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נפשד‪,‬‬

‫או‬

‫מד'ן ;)הן‬

‫ממש‬

‫או‬

‫מד'ן‬

‫עבד כהן‪,‬‬

‫הגמרא‬

‫דוחה‬

‫רא'ה‬

‫זו‬

‫ואומרת‬

‫שאם 'ב י א אל"‪,.‬ו ואימר דחד מ'ב"הו ‪ ,‬עבה מקר' קב'ן כסופ להאכ~ו בתרומה ‪,‬‬
‫אע " פ שכפועל אין אחד מהם יכול ל ש עבד את חבח‪ ,‬מד'ן המוצ'א מחברו‬
‫עליו הראיה‪ ,‬כי'ן שבכוח ד'ן עבד יש לו‪ ,‬בחשב לקבין כספו של הכהן ואוכל‬
‫בתרומ‪ .,‬צמיבו‪ ,‬איפוא‪ ,‬שלדין קבין כספו בתרומה א'ן צורד ככעלות ממשית‬

‫בפועל ‪ ,‬אלא 'ייבי בבעלות בכוח ש רק אליהו יכרל לקובעה‪ ,‬אם כן הוא הדין‬
‫בברונבו ‪ ,‬אם יבוא אליר ‪ t‬ויאמר מי מהם הבעלים‪ ,‬כאשר 'קבע הלכה כפאה " ש‬
‫אן החזו"א‪ ,‬אע"פ שבפןעל א'‪ 1‬הגוי 'כול לממש את בעלותו כרגע‪ ,‬יש לקנינו‬
‫בכוח דין קבין גמור להפק'ע משב '‪ I1‬ית ‪,‬‬

‫מהיו 'ו‪ !Z‬לדחות ‪".,‬אר זו שש ם מ מ ב " פ אחד מהם עבד לחברו‪ ,‬רק איבבי‬
‫יודעם" מיד~‪ ,‬יש כאן בעלות גמורה בחערובת ולכן נחשב העבר לקבין כספו‪,‬‬
‫משא " כ בנדיון שיש ספק בעצם הבעלות מי הבעלים‪ ,‬הישראל או הגוי ומספק‬
‫אי 'אפשר להוציא מדי' הי ש ראל ארם כן אין לגו י בעלות כלל‪,‬‬
‫ב‪.‬‬

‫ושי להביא ראיה מבבא בתרא ם " א א' שהקונה שבי אילנות בתין‬

‫שדה חברן‬

‫מב'א‬

‫ביכורים‬

‫קורא‬

‫וא'בו‬

‫והטעם‬

‫מבואר‬

‫בגמרא‬

‫משום‬

‫שספוקי‬

‫מספקא לן אם קבה קרקע או לא‪ ,‬ואע " פ ש המוציא מ חברן עליו האר"‪ ,.‬הוקרקע‬
‫בחזקת המוכר עודמת ‪ ,‬לא נפטר הקובה מהבאת ביכורים‪ ,‬משום שאילי קמי‬
‫שמיא גליא שהקרקע שלו וקרויה "אדםתד " לח"בה בביכורים‪ ,‬למדבו מכאן‬
‫שכדי לח"ב את האדמה בביכורים אין צורד בבעלות בפועל אלא ד"בו בבעלות‬
‫כלפ' שמאי‪ ,‬ושי לומר ש הוא הדין לפטור קרקע מ ש ביע'ת‪ ,‬דה"בן בבע ל ות של‬
‫גוי כלפי שמיא‪,‬‬
‫ובספר המאיר לעולם )ח " א סי' " ' ד ( הקשה מסוגיוח אלו בגטין ובבא‬
‫בחרא על הסוגיה בבבא מצ י עא ו ' ב ‪ :‬שמ סוג י ות הנ " ל מוכה ש אם כלפי שמיא‬
‫גליא מדי~ הבעלים הוא בח ש ב ל בעלים גם אם בפועל אינ י יכול לממ ש את‬
‫בעלותו‪ ,‬ןאילו מסוגית תקפו כהן )בבא מצ'‪ I1‬א ו' ('ב מוכח להיפד ‪ ,‬שהגמרא‬
‫הוכחיה מהספקןת נכבסים לידר להתענו' ר שתקפו כהן מוצאיין מידו‪ ,‬שאם באמר‬
‫ש תקפו כהן אין מוצ י א י ן מדיו‪ ,‬כלימר ש י ש לכהן צד זכות בבכור‪ ,‬נמצא זה‬
‫פוטר עצמו בממובו ש ל כהן‪ ,‬משמע שאם נאמר תקפו כהן מןצאיין מיח‪ ,‬מובן‬

‫מדוע הספקות נכבסם" לדיר להתעשר ואינו בחשב לפוטר עצמן בממובו של‬
‫כהן‪ ,‬אע " פ שכלפי ש מיא גל‪,‬א ש איל י בכ ו ר זה הוא ממונו ש ל כהן ‪ ,‬מכאן מוכח‬

‫ש רק מי שומחזק בממון בפעול נח ש ב לבע ל ים ולא מי שמספק י ש לו דין‬
‫בעלם"‪ ,‬ךא 'אין לן בעלות בפועל ממש‪,‬‬

‫ןה " מאיר לעןלם " חירץ שבגטין מ " ב ‪ ,‬ב ' בכהנת שבתערב ולדה בולד‬
‫ש חפחה‪ ,‬אחד מהם (!'דו עבד י ה ש בי דואי כהן ‪ ,‬אלא ש איבבו ידוע'ם מדי‪ .‬ווה‬
‫איבו דומה לספק ככור שהספק הוא ספיקא יייבא ולכן אם קמי ש מיא גליא‬
‫שהקובה שני אילבות קבה‪ ,‬הר' וה מביא ביכורים אע " פ שכרגע איבו כעלים‬
‫כפועל‪ .‬אד כבא מציעא ו ‪ :‬כ ' כספק בכור הספק הוא כרכגיןאת ולכן אע " פ‬
‫ש קמי שמ י א גלאי ‪ ,‬שאול' הוא ככור ‪ ,‬אם חקפו כהן מוציאין מדיו ‪ ,‬ש האי אין‬

‫לו שום צד בעלות כבכיר והשיראל המוהוק‬

‫כבכור ‪ ,‬הוא‬

‫כעלי'‬

‫הכלעד"ם‬

‫‪59‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ויכול לפטור את ממונו בבכוך וה‪ .‬לפי וה גם בג " ד הספק הוא ספיקא דדינא‪,‬‬
‫אם ההלכה כהחז · ו"א או כפאה"ש וזמר לקובי שגי אילנות שקמל שמדא בליא‪,‬‬

‫אולי הגוי קנה ומפקיע מידי שביעית‪.‬‬
‫אמנם קושיתו ש ל ר " מאיך לעילם" כזסוגיח חקפו כהן אינה מוכךחח‪.‬‬

‫ג‪,‬‬

‫אפשר לומר שהיא הנוחנח‪ ,‬שאם תקפו כהן אין ומציאין מ '‪ "T‬ו ‪ ,‬סימן הוא שיש‬
‫לכהן בעל‪,‬ו עליו ולכן אין הישראל יכול לפטור אח ממונו בספק בכור‪ ,‬ואם‬
‫תקפו כהן מוציאין מידו‪ ,‬סימן היא שבספק כזה אין לכהן שום צר בעלות‪.‬‬
‫הטעם לתלות‬

‫שבין‬

‫זו‬

‫התפיסה‬

‫זכות‬

‫לבין‬

‫הבעלות‬

‫דין‬

‫הוא‬

‫שכתב‬

‫כמו‬

‫בקונטרס הספקות )כלל א ' אות ‪ ,‬ו (' ב ש ם אחיו ך ' ח"ם‪ ,‬שחקר אם חזקת ממון‬
‫היא‬

‫חזקה‬

‫המכערת‬

‫מצד‬

‫•‬

‫בלבד ‪,‬‬

‫הרלן‬

‫אן‬

‫שהיא‬

‫חזקה‬

‫המבדרת‬

‫מצד‬

‫הסברה‪,‬‬

‫ובזאת תלויה שאלת התפיסה‪ .‬אם תקפו כהן מוציאין מידי‪ ,‬סימן הוא שחזקת‬
‫הממון של המרא‪-‬קמא הישראל היא חזקה המברךת באופן ודאי והכהן א'נו‬
‫אלא גזלן זלכן מיצ!ז''ן מ '‪ "T‬ו ומשום כד יכול הש‪-‬ךאל לפםור אח ממונו בבכור‬
‫כזה‪ .‬ואם תקפן כהן אין מוציאין מ '‪ "T‬ו‪ ,‬סימן הוא שחזקת המאר‪-‬קמא הש‪-‬ךאל‬
‫היתה רק חזקה המכרעת מצד הדין ‪ ,‬אולם הספק עד"ן בקמומו עומר ולכן‬
‫מועילה תפיסת הכהן ונמצא שאין ל‪,‬שראל בעלית זדאית על הבכור וא'נו‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫'כזל לפטור בו אח ממוני‪.‬‬
‫לפי הגררה זן כ ש תקםו כהו מןציאון מדין משים חזקח המרא‪-‬קמא היתה‬
‫חזקה המבררת‪,‬‬

‫אין אפילו ספק‬

‫כלפי שמיא יהבכיר‬

‫איני‬

‫בכיר‬

‫כלל‬

‫זלכן‬

‫הישארל יכיל לפטיך ממוני בבכיך‪ .‬אד במקום שש' ספק כלפי שמיא‪ ,‬ש‪ -‬לבעל‬
‫הספק צד בעלות‬

‫מכ‪m‬‬

‫הספק‪ .‬לפי זה יש לומך שאמנם זקוק'ם אבו להבחנתו‬

‫של ה"מאיר לעילם" בין ספק במציאות לבין ספק בדין‪ ,‬אד ממבט אחר‪ .‬בספק‬
‫במצ!ז'ות חזקת המךא‪-‬קמא היא חזקה המבךךת‪ ,‬אד‬

‫אינה יכרלה להיות‬

‫חזקה המבררת‪ .‬יכי משום‬

‫בספק‬

‫בדין חזקת מרא‪-‬קמא‬

‫שהמרא‪-‬קמא‬

‫החזיק‬

‫בממין‬

‫רכרע הרין ? )יכמו שכחב ב"קינטרס הספקות" כלל ד' אות ‪'(.‬ד ומכיון חשזקח‬
‫המרא קמא בספיקא דרינא אינה חזקה המבררח ‪ ,‬אין בעליחו של המרא‪-‬קמא‬

‫בעלוח מזחלטת זדאיח‪ ,‬יכלמי שמאי כ';א‬
‫קרקע זלכן מבי'א בכיורים‪.‬‬
‫זאע"פ שאין‬

‫חפיסה בקרקע ‪,‬‬

‫חפסיה לבעל הנתיבות ‪ n‬יימ‬

‫‪"' 0‬‬

‫ש איל‪ ,‬הקינה שני אילנית‬

‫קנה‬

‫"ע)‬

‫דיני‬

‫בספיקא ררינא‬

‫מועילה‬

‫תפיסה‬

‫כ " ח ‪ ,‬אות כ"ב( ילכז הקובה שבי אילנות מבאי‬

‫ביכורים‪ .‬והיא הרין לגו' שקנה מספק בספקא רדינא ‪ ,‬אם 'תפיס חעדיל תפס"תי ‪,‬‬
‫'‪1‬סכול לטעון ק '‪ O‬לי כהחזו " א ‪ ,‬ילכן 'ז?‪ t‬לו בעלית כדי להפקעי מד'י שבעי'ח‪.‬‬
‫‪.‬ך ובשער'‪,,-‬שר )שער ה' פרק ('ח חירץ את הקושיות הנ"ל‪ ,‬מעבד‬
‫יכהן ושבי אילנות על סוגית חקפו כהן‪ ,‬בחילוק בין דין ביכורים ורין תרימה‬
‫לבזי רזי משער‪ .‬בעמשר צריכ'ם אנו לבעלות בפועל ואילו באכילח חר ומ ה‬
‫והבאת ביכור'ם ר' לנו בבעלות בכוח ]ופאשך להביא ךאיה לדבך'י ש התחמה‬
‫לא צריכה לקנין ממש ממה שאשת כהן אוכלת בתךומה משום קנין כספו ‪,‬‬
‫ואסנוכ האשה נקנית גם בכסף‪ ,‬אך אינה קנוה' לבעלה קנין ממוני כעב‪.‬ך ועי'‬
‫‪O‬ו‪6‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שו"ת אבגי מילואים סי' "ייז שאפילו העבד איגו אוכל בחדומה מדצ קגין‬
‫הממוגי לבעליו‪ ,‬אלא מצד קגיגו האיסורי והוכ '"‪ T1‬זה מאשת כהן‪ ,‬עיו"ש[‪.‬‬
‫ובביכורים הביא ראיה שאין צורד בקנין בפועל‪ ,‬שאפילו קנין הגוף בלי קגין‬
‫פררות מחייב בביכורים גמטיז מ"ד א' ''ז‪L‬המוכר שדהו לגרי לוקח ומברא‬
‫ביכודים‪ ,‬למ"ד אין קגין לגוי להפקעי מידי מעשר‪ ,‬ואע"פ שהגוי קגה את‬
‫השהד לחרפד בה בורות‪ ,‬שיחין ומערות‪ .‬לפי זה הקגין הממוגי הוא כולו של‬
‫הגרי ירק הקבין האיסירי הוא של השיראל יבכל זאת הישראל חייב בביכורים‪.‬‬
‫ועל דדד זו יש לומר גם למ"ר יש קנין לגוי בא"י ?הפקיע מידי מעשר‪,‬‬
‫אע"פ שאין לו קנין ממשי בגוף הקרקע לחפור בה בורות שיחין ימערות‪ ,‬ומוכח‬

‫מכאן שאם יש ל גוי קגין כל שהוא בקרקע‪ ,‬אע"פ שאיגו בפועל ממש אלא‬
‫רק כלפי שמיא‪ ,‬יש בכוחו של קנין זה להפקיע מריי שביעית‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫•‬

‫והגר"ח‬

‫פרק ‪',‬א‪ ,‬הלכה‬

‫מבדיסק‬

‫ר ‪n/l‬‬

‫)בחידושי‬

‫הלור‬

‫הרמב ‪ If‬ם‪,‬‬

‫על‬

‫תרומות‬

‫הלן‬

‫(" פירש את דעת ר' אלעזר )גטדן מ' ‪ I‬ן או( הסובר ששי קנין‬

‫לגוי בא"י להפקיע מריי מעשר‪ ,‬שאמנם אין לגוי קנין ממוני בגוף הקרקע אלא‬
‫•‬

‫רק נפירותהי‪ ,‬דיינן בקבין פרדית זה כדי להפקעי את הקדושה מהפירות ולכן‬
‫הפרי פטוד ממעשר‪ ,‬אד לדבה‪ ,‬הסובר שאין קנין לגוי בא"י להפקיע ממעשר‪,‬‬

‫אע"פ שיש לגוי קגין ממוגי בגוף הקרקע‪ ,‬אין קנין זה מועיל להפקיע את‬
‫הקרקע מקדושתה‪ .‬לפי פירושו זה אין מקום להוכחתנו שקנין קמי שמאי גליא‬
‫יכול להפקיע את האדמה מריבי שביעית‪ ,‬מ'? ‪ /l‬ד יש קנין‪ ,‬ויתכז שצריכים אבן‬
‫קגין בפועל ממש‪ ,‬אלא שבקנין פירות סגי‪.‬‬
‫נספר‬

‫השמרטה‬

‫להגרי"מ‬

‫טיקוציבסקי‬

‫)עמו‬

‫פ"ה‪-‬פ"ו(‬

‫פירש‬

‫דעת‬

‫את‬

‫ר' אלעזר‪ ,‬הסזבר ששי קגין לגוי בא"י להפקיע ממעש‪,‬ר אע"פ שאיז לו קגיז‬
‫בקרקע‬

‫לחפור‬

‫ישראל‬

‫עליה‬

‫גמוררם‪,‬‬

‫מועיל‬

‫בה‬

‫בורות‪,‬‬

‫כבעלים‬

‫כגין כשמכרו‬

‫לעניז‬

‫גמורים‪.‬‬

‫כרגע‬

‫את הקרקע‬

‫ממוז‪ ,‬לחפור‬

‫מוחזקת לגו מאבותינו‬

‫שיחיז‬

‫בה‬

‫ומערות‪,‬‬

‫שאיז‬

‫שקדושת‬

‫הארץ‬

‫תלוהי‬

‫בישיבת‬

‫ישראל‬

‫ישובים‬

‫בארץ‬

‫כבעילם‬

‫לגוי‪ ,‬פקעה קדושתה‪,‬‬

‫בורות‪,‬‬

‫שיחיז ימערות‪,‬‬

‫אע"פ‬

‫מפני‬

‫שאיז הקנין‬

‫שארץ‬

‫שיראל‬

‫)ידו‪ :V‬ה תשובת רב גחשוז גאון בעגין בעלות ישראל‬

‫על אץר ישראל(‪ .‬מפירוש‬

‫זה יוצא שאע"פ שאיז‬

‫לגוי קגיז ממוני כקרקע‪,‬‬

‫מועיל מעשה הקנין שעשה ישראל להפקיע אח הארץ מקדושתה‪,‬‬
‫ולעצם הקושיה מביכורים על תקפו כהן‪ ,‬יעוין כ"אוך שמח" )הל' ביכורים‬

‫פרק ב‬

‫‪I‬‬

‫חל' י"ג( שהאילבות לכשעצמם בחשכים לאדמה‪, ,‬אלא שזכות היביקה‬

‫מהקרקע מטפילה את הקרקע אליהם להביא ולקרוא‪ ,‬ובספק אם קנה את‬
‫הקרקע איז הספק אלא בטפילת הקרקע ואילנות‪ ,‬אך לא בעצם חיוב ההבאה‬
‫•‬

‫מהאילנות עצמם‪ ,‬הנחשבים אף הם לאדמה‪) ,‬יעוש"ה וב"עינים למשפט"‬
‫בבא בתרא פ ‪ ff‬א‪ ,‬ב ‪ f‬למו'‪/‬ר הגך‪'/‬ד אריאלי זצ ‪ ff‬ל( ‪,‬לפי פיךושם אין להביא כלל‬
‫ראיה מביכורים לעניננו‪.‬‬

‫•‬

‫אד‬

‫לפיךןשם‬

‫של ה"מאיר‬

‫לעולם ‪ ,/l‬ה"שער‬

‫יושר‬

‫‪/l‬‬

‫והגרי‪//‬מ‬

‫טיקוצינסקי‬

‫שי מקום לצרף לפחות לסניף את האפשרות של מכירה על תנא‪.‬י שלפיה יש‬
‫לגוי בעלות בקרקע החממה דק כלפי שמיא‪ ,‬אולם לא בפועל ממש‪,‬‬

‫וא ‪r‬‬

‫כאז‬

‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫איסור "לא תחםנ"‪ ,‬שהרי סוף‪-‬סוף אי! לו חנהי ממש בקרקע‪.‬‬
‫יליחר הדיור רובצע לא למכור לשימעאל" ששי בו חשש איסיר "ל ‪, t‬‬
‫חחנס"‪ ,‬אאל לגוי העומד להחגייר גיריח צרק אמיחיח ומוכ! להשהות את‬

‫גיירי דע חארי שתנ השמיטה )גרםי כאלה דיועים ' ימוכיים באת(‪ ,‬שמעמדו‬
‫חמה בריתר לגר חושב כ‪I‬ל מה שחםר לו ר ‪ t‬א רק ביח דוי שיקבלו‪ ,‬שאינר‬
‫ניהג בזמן הזר" אולם סוגהי זי צריכה ריי! נפרר ואי! כא! מקומה‪.‬‬
‫ובםרס שי לסמוך על דרך זו כאזורים מסוםקים‪ ,‬כגו! רצערת עזה‪.‬‬
‫מסקנה‬

‫א‪.‬‬

‫השתילה בחממה מרתרת לחלק מהפוסקים ואסורה לחלק אחר‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫גם האוסרםי שחילה בחממה‪ ,‬יתכ! שיחירו שתילה בגושים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫‪.‬ד‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬

‫ליתר הידרר יש להתיר את השתילה כגרשים ו‪'" P‬ע נכוים‪.‬‬
‫רלהידור נוסף אפשר למכור אח החממה לגוי על חנאי‪.‬‬
‫שי להעדיף גיי העומד להתגייר גייר אמיחי על ישמעאלי‪.‬‬
‫שי לדרך זר עדיפות מסוימת על קנית ירקית מערבים‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אף כי כ‪,‬חגןתי כי רבן לא זכיתי להגי' להוראה פז ‪K‬חי לנכין להגי‪ ,‬בשולי המ ;‪ H‬םר ‪:‬‬
‫ל‪ K‬פז ‪ 1C‬תי‬
‫כסכי‪,‬יח‬

‫מרן‬

‫כהווחות‬

‫חרזז‬

‫בלז‬

‫זללה"‪,,‬‬

‫אשי‬

‫""י ‪ U‬י וףא כי ל‪ M‬מו‪ M‬תי אינה ר‪M‬יר‪..‬‬

‫ל‪,‬וסןת‬

‫היראה‬

‫הרי אכן כא רכר‬

‫יכר‬

‫ןא‬

‫זה‬

‫•‬

‫אחר‬

‫זה ללמד שייראי איז‬

‫זי דיך הירהא סכחיר‪ ..‬ומה עיר שםב איבבי זוכר כל הוראה כעל מה שגיתנה לי ל‪,‬שןת‬
‫‪. .‬‬
‫ע " י גןי‪ ,‬ווננויי בך גם‬

‫ירי" ‪y‬‬

‫והדבריס‬

‫נראיס‬

‫לי‬

‫חררת‬

‫האיז‬

‫ויש‬

‫אחרין‪,‬‬

‫ר'‬

‫האגוז‬

‫אלי ‪ J‬זר‬

‫בשבינוית‬
‫יסרדי‬

‫סבין‬

‫שבות‬

‫מפוקפקת‪,‬‬

‫ומדוכנן‬

‫ואם‬

‫כשדה‬

‫הסתמכות‬

‫כי‬

‫ברוריס ‪.‬‬
‫‪"',,‬ם‬

‫) חוז‬

‫הסתמך‬

‫הוככה ומתוך כך‬

‫זל‬

‫ראחרי‬

‫חזין‬

‫אי!ס‬

‫ישראל‬

‫שהוי‬

‫וכוי‬

‫הראשונים‬
‫שביעית‬

‫קדושת‬

‫אסררה‬

‫יש‬

‫מלאכת‬

‫משביתת‬

‫ינול‬

‫אני‬

‫זללה'"'ה‬

‫כס ‪PD‬‬
‫להכין‬

‫אכל‬

‫הידור"'‬

‫ל ‪ K‬יםוד‬

‫לא ‪ nn‬םנ‪,‬‬

‫קונטרס‬

‫השמיסה ‪:‬‬

‫‪.. ,‬‬

‫וב ‪ K‬מת הה"'ג‬

‫'''''סו‬

‫‪,‬ל‬

‫דו‪t‬ורייתא לכולי‬

‫שבה‬

‫מחלוקת‬

‫שרנרים‬

‫אין‬

‫הארץ‬

‫ארץ‬

‫שבי‪,‬ית‬

‫‪J‬ל‬

‫מזדוה‬

‫ההסתמכות‬

‫‪,‬ב"''‬

‫שביתת‬
‫‪J‬ל‬

‫גרי‬

‫ארתה‬

‫מן‬

‫התווה‪.‬‬

‫וזה‬

‫מלאכת‬

‫גין‬

‫אסווה‬

‫אלא‬

‫משרם‬

‫לגאין‬

‫ופנע‬

‫קרק'‬

‫אי‬

‫סל פדי הדו‬

‫‪:‬כפי ‪,KP‬‬

‫מזייה‬
‫זה בזה‬

‫התווה‬

‫ע ·י‬

‫מתיך‬

‫ביי‪,‬‬

‫באל אין להסדות דא לדא‪.‬‬

‫הידרו" לעשרת‬

‫לגוי‬

‫םג‬

‫א' שכתב‬
‫יפנע‬

‫בוי‬

‫מי‬

‫על‬

‫םעולה‬

‫מטוימת‬

‫גוי‪.‬‬

‫‪, ..,‬‬

‫‪ U‬י ‪ K‬יסור מן התירה‪.‬‬

‫בו‬

‫בזמן‬

‫יליתר‬
‫ארי‪,‬‬

‫לא‬

‫ל הביו ‪.‬‬

‫אוכל‬

‫ב‪ n‬כ‬

‫‪;,,‬ז‪;,‬‬

‫רככד‬

‫שאת‬

‫יכולים‬

‫כי רוזים‬

‫באיסור וככירת קרקע‬

‫אנר‬

‫נכביסם‬

‫הנצי"ב‬

‫למכוד‬

‫לעי"נ‬

‫כמשיב‬

‫לישונעאל‬

‫להמלם וכינ‪c‬סור‬

‫בארז‬

‫בו '''‬

‫ישראל‬

‫זה‬
‫דבר‪,‬‬

‫המכיוו‬

‫סביעית‬

‫בזמן‬

‫שהוא יאמיר‬

‫עלוכ‪,M‬‬

‫•‬

‫~]‬

‫‪62‬‬

‫‪I‬‬

‫שדהו‬

‫‪ J‬ברדת‬

‫קומן‬

‫•‬

‫דבךי‬

‫הבדל‬

‫רשאוניס‪,‬‬

‫‪ ..‬ליתר‬

‫ר ‪ K‬ררייתא‬

‫הנ"ל ברח מהזאב‬

‫הזה דרבנן לריג הפוסקים‪.‬‬

‫ובכן‬

‫האוסדים‬

‫מיבי וי!‪.‬ו כאו ספק‬

‫וככירת‬

‫שהירנ‪ .‬יו‪t‬םיר‬

‫רראיתי‬

‫‪y‬ו‪.‬נדני‬

‫'"ם‪x‬‬

‫כקונטרס‬

‫בהמתו(‪,‬‬

‫סהרי שי ראשינים המיברים שאיו בלמאכת‬
‫‪ ..‬יתר‬

‫התורה‪.‬‬

‫מהראשונים‬

‫גוי‬

‫)בו'‬

‫כייה‪,‬‬

‫שבת‬

‫הארץ( אס זאם‬

‫מן‬

‫בשבת‪,‬‬

‫היא‬

‫י"ז‬

‫נסה להתיר הרכגת סיבים סינים‬

‫שחשב את מיגי פרי הן‪:‬דו‬
‫הכל‬

‫מחליקת‬

‫שר שליס'"' ‪ K‬בקונסרס‬

‫בשביעית " ‪ J‬בודת גןי‬
‫הנה‬

‫פכרבדי הנרב '" ! קליין שליס"א מרא ךאתרא ויסודות‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כהבא‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מבחס‬

‫א ‪ '1‬ה‬

‫טזבלרסקי‬

‫בעניו מסייע עוברי עבירה בשביעית‬
‫באת' להע'ר בקצרה ‪2‬נש"כ בגל"ו האחרוו )תשר' תש"מ(‬

‫בעב'ו מס'ער‬

‫לערבר' עב'דה בשב‪I‬ז''ת‪ .‬ר' 'ובה עמבואל ב '' ' שאל למה אסוד לפרוט מעות‬
‫לבעה " ב שאומר בפ'רשו שצר" המעות עבור פועל'ו שעבדו בשב'ע'ת בא'טור‪,‬‬
‫הלוא מן ובר בפועל‪,‬ם שעבדו כבר ולמה "ה' אטור ועוזר לבעה"ב ל‪ p‬ייס מ"ע‬
‫ביימן תתן שכרו‪ ,‬האם זה נדחה לפבי האסירר של מסייע עוברי עבירה‪ ,‬עכ"‪.‬ך‬

‫וראה שם תשובח הגך''' ליברמו סליט"א‪.‬‬
‫בראה לזמר בפש'טות שמצוח עשה של ב"מו חחן שכח הוא על בעה"ב‬

‫ולא על האדם ש'ש לו לפרוט מעות‪ ,‬אלא שאס 'פרוט 'ט "‪ 1I‬לבעה"ב ל‪ p‬יים‬
‫מ"ע‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫ב'זמר חתן שכךו‪ ,‬וכ' אומר'ם אלדם חטא‬

‫כד'‬

‫ש'וכה חברך‬

‫שוד‪ '.‬מס'ער‬

‫ערברי עבירה ובידאי שב יאל תעשה עדיף בזה‪.‬‬

‫אבל באדה לומר שבכלל א'ו מצוה כאן של ב'ומו חחו שכרו‪ ,‬שבטוף מאמד‬
‫ונ‪".‬ל של הגך'" ל‪,‬ברמו של‪,‬ט " א כחב ד'ש לע"ו בשוכר פועל למואכה אטורה‬
‫בכון לחלל שבת או לקצץ א'לבות טרבות או להז;ח רלגזול אם ב' " ר בז‪ P‬ק'ם‬
‫לזה לח"בו לשלם לפועל שכרו‪ ,‬עכ"‪,‬ן‬
‫ע"ן בשו"ת מערכ' לב מהגר'"ל צ'רלטאהן ז"ל חלק חו"מ ט" ק'ייג כברון‬
‫שאהל שנשכר לחב'רו בשב'ל ענ'ו עכ'רה שעשה ה של ‪,‬ת‪ ,‬האם 'כול לתבוע‬
‫את שכ'ךותו מהמשלח‪ ,‬ע " ש שכתב לחלק שבאם נשכר לעשוח העב'רה שלא‬
‫תצי"ר בל‪ ,‬עגר"בית כמי בש"יל בשכח‪ ,‬ראסיר לכחח'לה הוצאת השכר אל‬
‫הפערל ‪ ,‬הד מצד המשלח והו מצד השל‪,‬ח‪ ,‬אבל באיפן שעבירת הא'טיר 'כולה‬
‫להעשית רצמ עצמיתה גם בלא עבר'בוח אז לא איטך‪t‬כ' לכתח'לה את ההבאה‬
‫מהמעשה הרע‪ ,‬דליגמא זינה התיבעת מאחד מה שבדר לה באתבבה כ'יו וגיף‬
‫הענין של תתמכרןתה להנטעו הי' אפשר בהיתר ע ‪ f/‬י טבילה לגדיתה כשיחח;‬
‫לו הפעם בתור פילגש כדעת הראבי ' ו וסיעתן שהינאה נךמ " א אהע " ‪ t‬רשי סימי‬

‫כ"ו‪' ,‬כולה להיצ'א אפ'לי כרבם אח שכרה כעד עכר'בותה‪ ,‬אי ברמכר אי קיבה‬
‫‪ P‬ב'ן בשבת מעש'י ק'מ'ם מטעם רעצמית העיברא של השתשמית הלוקח בחפץ‪.‬‬

‫היתה יכולה להיות בלי עבריינות ' והליני בלי הקנאה יכר היצאה משררת‬
‫לשרוח עיי ‪I/‬ש‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫לס' רבך' המערכ' לב כשכר פועל'ם כשב'ע'ה אסירה לכתח'לה היצאת ‪,‬‬
‫השכר אל הםיעל הד מצר המשלח והן מצד השל‪,‬ח‪ ,‬יא"כ א'ן מקים כלל לקיש' "‬
‫למה 'הא אסיר לעזיר לבעל הב'ת ל‪ p‬יים מ " ע ב'ומו תתן שכרר‪ ,‬שאף כעה " ב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ II‬י הםערל אסיר לתת יל‪ p‬חת שכך כעד העבר"בות‪.‬‬
‫בראשית המאמר‬

‫הנ ‪ II‬ל‬

‫העיך‬

‫ברברי‬

‫הרמב"ס בפהי"מ‬

‫שביעית‬

‫‪I‬‬

‫פ"ה מ"ד‪,‬‬

‫רףא‪,,‬‬

‫•‬

‫שכ' ימםב' זה אסיר לעזיר לעיבר' עב'רה‪ ,‬ילא 'תקבי להם כל'ם‪ ,‬אלא‬
‫לקלקל להם יהגר''' ל‪,‬ברמו של‪,‬ם"א ריצה לומר שראו' קללקל להם בבציע‬
‫זממם‬

‫ע""ש‪.‬‬
‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לעב " ד יחכן לפרש כפשוטו לקלקל להם כהלים לעוברי עבירה כמו שמציבו‬
‫~מה מקומות ב ש" ס‪ ,‬לדוגמא בברכוח כ' ע " א ברב אדא בר אהבה חזיהי‬
‫לההיא מתית דהות לבי ש א כרבלתא בשוקא ) בנד אדום ש הוא פר י צות ‪-‬‬
‫מסורת הש " ס ב ש ס הערוך ‪ (,‬סבר דבת ישראל היא קב קרע " מיבה וכו '‪ .‬וכן‬
‫במס' מ דיח פ " א מ ש נה ב ‪ f‬בא יש הר הניח היה מחזר על כל שממר ןמ ש מר‬
‫וכל מ ש מר שאיבו עומד וא " ל א ש' הר הביח של ום ‪,.,‬לע ביכר ש ה" ש'ן חובטו‬
‫במקלו ור ש ות היחה לו לשרוף ‪.‬אז כםותי‪,‬‬

‫·•‬

‫פ•‬

‫ה ן‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫משכת‬

‫‪,‬‬

‫שביעית‬

‫חקד‬

‫‪,‬‬

‫זעיזו‬

‫ספר‬

‫א‪,‬‬
‫עם‬

‫ע‬

‫שבי‬

‫ב‪ ,‬תלמוד ירושלמי‬

‫המשבה‬

‫שיגיוי‬

‫•‬

‫נוסחת‬

‫נןסחאות‬

‫פירוש זר קח‪ '".‬בי מלכ"' צדק‬
‫םירןש‬

‫עם‬

‫בצירוף‬

‫הר‪.‬תא‬

‫המכין‬

‫מסורת‬

‫הש"ס‬

‫פירז'‪ t:i‬וו שלמה סירילדאי‬

‫ה'ר‪/‬ש‬

‫ביאורםי‬

‫הר"ש‬

‫סיריליאן‬

‫ל ירו שלמי‬
‫פרקיס‬

‫סידר‬

‫ו‬

‫ןבער‬

‫עד‬

‫‪,‬‬

‫‪j‬‬

‫ע "י‬

‫הרב קלםן הכנא‬

‫לח ק ר‬

‫הזזקלוא ‪,‬ז‬

‫על‬

‫פי‬

‫התירה‬

‫•‬

‫יורשלים תשל‪/‬ט'‬
‫‪,‬‬

‫‪64 -‬‬

‫‪J‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על ספדים ועל סרפדיהם‬

‫יונה‬

‫עמנואל‬

‫תלמןד ירןשלמי‪ ,‬מסכת שביעית‬
‫פירשו‬

‫עם‬

‫ןנקי‬

‫קב‬

‫תלמיד 'יושלמי‪ ,‬מסכת‬

‫כולל‬

‫תלמיד‬
‫קצר‪.‬‬

‫פירוש‬

‫הערית‬

‫וקונסרס‬
‫•‬

‫ראויה‬

‫כרמל‪,‬‬

‫עם‬

‫ירושלמי‬

‫ע"פ‬

‫דפוסיס‬

‫שער‬

‫ציין‪,‬‬

‫מסקנת‬

‫עם‬

‫ובירורים‬

‫"‪,‬ארץ‬

‫שביעית‬

‫פירוש‬

‫בסיף‬

‫ישראל‬

‫הספר‪.‬‬

‫םלרהיים‪,‬‬

‫הוצאת‬

‫קב‬

‫ראשונים‬

‫עם‬

‫השמועה‬

‫חילרפי‬

‫לגבולךתיה"‪.‬‬

‫ונקי‪,‬‬

‫מאת‬

‫ירושליס‬

‫וערך‬

‫נוסחאות‬

‫יהויה‬

‫ליי‬

‫תשלייט‪.‬‬

‫‪JI‬‬

‫•‬

‫את ישראל היתה בעז"ה למרכז של תורה‪ .‬שי בה ישיבות מסוגרם שוביס‪,‬‬
‫ישיבות ל‪,‬טאיות וחסידיות‪ ,‬ישיבות על טהרח הקודש ושייבות עם לימודי חול‬
‫או עם "הסדר"‪ .‬אף קמו כולל‪,‬ם בערים רבוח בארץ ישראל‪ ,‬אלםים רבים‪ ,‬כן‬
‫ירבו; לומדים חורה‪ .‬מכל קצווי תבל נוהרםי צעירי ישראל ללמוד חורה בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬קבוצי ארץ שיראל עם קבוצי חוץ לארץ‪ ,‬יחד לומדים ותמפלפל‪,‬ם‪,‬‬
‫מחעמקים‬

‫ומסבירים‪.‬‬

‫כרמ כן מתאספים אלפי‪ ,‬יהודים כל יום לפנות ערב בבתי כנסוית ובבתי‬
‫מדשרות לשיעורי תורר‪ ,‬אחד המרבה ואחד הממעיט‪.‬‬

‫לא רק בישיבות ובכולל‪,‬ם לומדים תורה בהחמדר‪ .‬בשנים האחרונוח אנו‬
‫עידם לתופעה משמחח‪ .‬באופן ספונטני‪ ,‬ללא ארגון‪ ,‬הצליחו חרדים לדבר ה‪:‬‬

‫אשר עול פרגסתם על צוארם‪ ,‬להגיע להגשמח החזון הגכסף של עשה חורתד‬
‫קבע ומלאכתד ארעי‪ .‬חיים בתוכגו יחידי סגולה שדואגים לפרגסח בגי ביחם‬
‫בצורה מכובדת‪,‬‬

‫ויחד‬

‫עם‬

‫זה‬

‫מצאו‬

‫את‬

‫האפשרות‬

‫להקדיש‬

‫רוב‬

‫שעות‬

‫הוים‬

‫ללימוד התורה‪ ,‬הן לימוד עצמי הון לימדו תורה לאחרים‪ .‬זאת תופעה חויבית‬
‫ביותר‪ ,‬אשר אף היא אחת הצורות של חיי תירה כארץ שיראל‪ .‬בבי תורה אלה‬

‫מגשימים אדייאל זה '''ע לימוד חורה בקבוצות קטגות במקומות מפוזרים בבחי‬
‫כנסייח ובבתים ערטיים‪ .‬לדמיך תייה כזה איבן כםיף למסגךת מסיימת דביכלתם‬

‫ללמוד‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫לפר‬

‫הכיחות הנפשיים הטמןנים בכל אחד ואח‪.‬ד‬
‫כעח זביגו לפירוח הראשוגים של ל‪,‬מוד חורה עצמאי כזה‪.‬‬
‫השמיטה‬

‫‪,‬‬

‫נטיוחיהם‬

‫האישיות‬

‫וזה‬

‫גמביר‬

‫את‬

‫ההתפחחוח‬

‫הליומדית‬

‫•‬

‫לפי‬

‫המחברים‬

‫ספר‬

‫מיוחד‬

‫תש"מ‬

‫הופיע‬

‫הנכבדםי‪ .‬פרופסור‬

‫יד ‪ t‬דה‬

‫במיני‪,‬‬

‫לוי‬

‫הן‬

‫זהרב‬

‫מבחינת‬

‫אריה‬

‫התוכז‪,‬‬

‫כרמל‬

‫לקראת שגח‬
‫הן‬

‫מבחינת‬

‫שייכים‬

‫לקבוצה‬

‫עילאיח של "עשה חורתד קבע ומלאכחד עראי"‪ .‬זה שגים רבוח לומדים שגי‬

‫‪65‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תלמ"' הכמיס אלה נצורתא‪ .‬נשבת השמיטה הקרדמת‬

‫למדר מסכת‬

‫;‪/‬זניעית‬

‫עם תלמוד ירושלמי והרגישו בחסרון של פירוש קצר וכרור לתלמוד ירשרלמי‪.‬‬
‫אהרי שלרמר מסכת שב '‪ J7‬ית עם מפרשש‪ ,‬החליטו לגשת לעבווו‪ ,‬הקשה של‬

‫כתיבת פיחש ל‪,‬רשרלמי‪ ,‬מסכת שביעית‪ .‬משימה השיבה נטלי על עצמם‪ .‬יום‬

‫י'ם שיבי שבי תלמ"' חכמים אלה ‪ ,‬למדי זשרב למרי‪ ,‬עברי על פירשרםי רביס‪,‬‬
‫•‬
‫השוו"ן ‪.‬‬
‫התעמקו כפיךןשי ראשונים ואחרונםי‪ ,‬הר"ש‪ ,‬הרש " ס ‪ ,‬םבי משה ‪ ,‬פאת‬
‫איש‪,‬‬

‫חייז‬

‫אמינת‬

‫יוסף ‪.‬‬

‫משנת‬

‫רערד‪.‬‬

‫יוסף‬

‫‪.:‬‬
‫דיני‬

‫שביעית‬

‫כולליס‬

‫הלכות‬

‫איסורי‬

‫רנות‪,‬‬

‫מלאכרת‪,‬‬

‫תוספת‬

‫שביעית‪,‬‬

‫איסיר ספיהים‪ ,‬קדושת שביעית‪ ,‬ביעור‪ ,‬שמיטת כספים‪ ,‬פרוזבול ועו‪.‬ד בסוף‬
‫הספר‬

‫הוסיום‬

‫המחברים‬

‫ממתה‬

‫ענינים‬

‫מאות‬

‫עם‬

‫ערכים‪.‬‬

‫כמו‬

‫כן‬

‫מובאת‬

‫בעמ'‬

‫שיר רשימה על ‪..‬ענינים מיוחרים שנ"ונו בהערות"‪ .‬כו זה והפך את הספר‬
‫להיבור שישומ‪ '.‬רב תועלת ללומדי מסכת שביעית‪ .‬בסגנןנם הברור והקצר‬
‫הצליתו המחברים לתת פירוש תמציתי ל‪,‬רושומי ואף והביא לפני הלומד‬
‫יסודות כלליים ‪ ..‬ל הלכות רבות שבמסכת שביעית‪ .‬המתברים מראםי שלסיה‬
‫יסידית בהלכית מסרבבות‪ .‬דירניהם מבוססים על דברי הךאשןנים והאחרוגים‪.‬‬
‫המחברים עיינו ודקדקן בכל פרט ‪ ,‬אך נמנעו מפ ל פולי‪.‬ם כל כוונתם היתה ללמדר‬

‫~‬

‫•‬

‫•‪-‬‬

‫וללמד אח כל המםכתא‪ .‬וכך הגיעו לםור הצמצום‪ ,‬םדר כומס ללומדי תורה‬
‫לשמה‪ ,‬אשר רק חי"י סגרלה זזכיט וב‪ .‬כמובן יש מקום ?‪-‬הערות ואף לביקורח ‪,‬‬

‫אך יש להרגיש שיותר קל וכתוב עשרות עמודים של ביקורת מלכתוב עמדו‬
‫אחד של ביאררים קצרים על מסבת שביעית‪ ,‬אחת המסכתות הקשית של‬
‫חלמוד ירושלמי‪ .‬להלן מובאות הערוח אחדות‪ ,‬אך‪ .‬אין בהן לגרוע בערך הרב‬
‫שבספר חשוב זה‪ .‬רק לתלמדיי חכמרם מעטים יש כוח היציהר והרצו‪-‬ן להשתמש‬
‫במתנה ‪ -‬אלוקית זו‪ .‬בטוהני שישנם עוד לומדי תורה שאף הם מחוננים בתכונות‬
‫אלו‪ ,‬ךא טרם נתנה להם את האפשרות לפתה את הציירה החורתית בהתאם‬
‫לכוהות הטמונים בהם‪ .‬מבהינה זו‪ .‬אפשר להג" על הפירוש ‪ ..‬קב ונקי" עול‬
‫ כזה דאה וקרש‪ .‬רעוד נקודח‬‫ההעררת התשובות שבתלק השני של הספד‬
‫אור בפיריש חשיב זה על מסכת שביעית‪ ,‬המחבריס גבשר ללימוד התירה‬

‫חנקהר שיגיעו לדרגת ‪..‬ללמדו וללמד‪ ",‬שלימוד התוהר הייה לתועלת הרבים‪.‬‬
‫יבכו‬

‫זכר‬

‫‪.‬‬
‫לכר‬

‫כזוכת‬

‫כרינןתיהם‬

‫הרצייות‬

‫‪-‬‬

‫בלימרד‬

‫התירה‬

‫‪•1‬‬

‫גחלי תורה‪ ,‬ביניהם גררלי הדור‪ ,‬נתנו הסכמוח למהדורה זי של תלמוד‬
‫'רזשלמ‪,‬י שב'‪' J7‬ת עם ‪D‬וישר קב זנקי‪ .‬אכן וכיגן לדבר ת שןב זנהץו עבור לומד'‬
‫התורה‪ .‬המחברים לא כיונך לשעית חיבר‪.. ,‬במקיס " המפרשים המקיבלים‬
‫לירשרלמ' ‪ .‬גם תלמ" חכם נחקל בקשיםי להבין את הסוגהי בורישלמי‪ .‬הםיחש‬
‫•‬
‫‪I‬‬

‫ראה מ‪ K‬מרי של פריפ י יהריה לרי "מצות תלמיי‬

‫תירה‪ ,‬מהותה ןתכליתה"‪ ,‬המ‪,‬ין ניטן‬

‫תשליים‪ ,‬ישם עמ' ‪ .. 17‬עיקר מזות תלמיי תירה הוא ללמד ל ‪ nK‬ויס‬
‫ן‪K‬‬

‫ר‪. K‬י‪: :‬י‪,.‬רח‬

‫הרב‬

‫סלמה‬

‫בר"וי‪ K‬ר '''נ‬

‫המ ‪ 'g‬ין‬

‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫חשרי‬

‫חש"מ‪,‬‬

‫זמי‬

‫"ל מנח ל‪,‬שות'"‪,‬‬
‫‪. 6‬ד‬

‫‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"קב רבק''' בא להכב'ט את הרלמד בצרהר קלה להבחנ ה'רושלמ'‪ .‬אחר' הבבה‬
‫שארוב "‪ I1‬זו‪ ,‬פאשר להתעמק במםרש'ס השוב'ס ולהב'ו '‪'I‬תר טוב את השס"ות‬
‫השרברת בהבבת ה'ורשלמ'‪.‬‬
‫כ‬

‫המחבריס פריפ' יהדרה ליי והרב אריה כרמל הגדירן בהקדמתם אח מטרת‬

‫הספר ודוכם בח'בור‪ .‬על הערוכ'ם ה'ה גם להתומדד בבע '‪ iT‬מ'וחדת של‬
‫ה'וושלמ‪ ',‬קבנ‪'I‬ת הבוסחא‪ .‬כאן זקוק'ם להעזה דקדושא‪ ,‬אר המחבר'ם לא‬
‫נרתעו גם מזר‪ .‬בדור כלל הלכו ע " פ בוסחת הרב שלמה ס'ר'ל‪,‬או שהוצא' הרב‬
‫ד'בקלט זצ " ל ובע'קר ע " פ כתב ה '‪ "T‬שבמהדורת הוב קלמן כהנא של'ט " א‪.‬‬
‫בקב'עח ה ‪ U‬טחה הבכרנה הצל‪i‬ז'ר המחבר'מ להחז" עטרה ל '‪ 1‬שבה‪ .‬בפרק‬
‫ז‪ ,‬הלכה ב‪ .‬מקשה ה'רושלמ' ממה שנאמר "ברש'א דפ'וקא " ‪ .‬המפרשם"‬
‫ןבתקש'ם בכורנת ה'רשו ל'‪,‬מ שהר' הקוש'ה א'נבה מרא‪ ,.‬הפרק אלא מחח'לח‬

‫השמנה‪ .‬הגר"א מחק מלת "דם'רקא '‪ :‬וא'לר מפרש'ם אחר'ם ב'סו להסב'ר שאכן‬
‫הקרש'ה ממה שבאמר בתח'לת הפרק‪ .‬בם'רוש "קב ונק'"‬

‫" בר'שא דפ'רקא"‬

‫)עמ' קו( מםרש'ם‬

‫‪ -‬כלרמר בתח'ץת העב'‪ ,1‬כמו " על כל פ'רקא א'תזבארת"‬

‫)שב'ע'ת ה‪ ,‬ד( שם'ררשו "כל העב'ן " רלא "כל הפרק " ‪ .‬ב"הערות " בסוף הסםר‪,‬‬
‫עמ' רםא מרבא "‪ D‬ההסבר'ם השוב'ם ובטוף ד ‪ t‬סבר שלס' פ'רוש זה "ברש'א‬
‫דפ'רקא ‪ -‬בתח'לת העב'ן" אםשר לפרש ע " ס הגר"א שאכן הקוש '‪ iT‬תמח'לת‬
‫המשנה‪ ,‬אר בל' צוןר במח'קת ‪..‬דם'רקא " ‪ .‬כמו ש הז'ע הגר " א‪ – .‬זו מרגל'ת‬
‫קטבה ב'ן הפ'ררש'ם הרב'ם שנתחדשו בב'ח מדרשם של עררכ' פ'רוש "קב‬
‫•‬

‫ובק'"‪ .‬מרגל'ת קטבה‪ ,‬שהר' בספר 'שנם פ'רוש'ם רב'ם ‪ ,‬חדת' ועת'ק' שכולם‬

‫חוברו 'חד'ו להטב'ר בצורה קלה את ה'רו‪,.‬למ'‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫כאשר כותב'ם ם'ורש על ה'רושלמ '‪ ,‬א'ן לדלג על ם'רוש לשמבה עצמה‪.‬‬
‫ב"קכ ובק' " חנבה חשרמת לכ מ '‪ 'I‬חרח לם'רשו קצר ומוכן למשנר‪ .‬לפע'‪l‬בם‬
‫כחרך המחכר'ם ב'ן‬

‫הם'רוש'ם‬

‫השרב'ם‪.‬‬

‫כטרף פרק שב' אומרת המשבה "רמרב'ז'ן כעפר לכן‪ ".‬הפ'ררש המקובל של‬

‫"עפר לבז" היא " שדה לבן ' ‪ :‬כלימר ש דה תכואה אי ירקית‪, .‬ב‪.‬קב ובקי"‬
‫מםרש "‪ " D‬קרקע ת'חרח ולח" רמסתמכ'ם על פ'רוש רב' שלמה ס'ר'ל‪,‬או בשם‬
‫רמב ‪ II‬ש‪ .‬ב"הערןת‬

‫‪II‬‬

‫בסוף הספר ע'מ רמט מיכא הסבך על הדעפת פירןש הרש"ס‬

‫על פירושי הויבמ‪,Y/I‬‬

‫ר " ש‪ ,‬ןרע " ב‪ .‬כדמימני שהיה מו הראוי לפרש בפגםי‬

‫הספר ע "‪ D‬הפירשו המקובל ‪ · ,‬ואילן ב " ה‪:‬סררח " ההי ניתן לציין לםירןש השר"ס ‪,‬‬
‫תור‬

‫ציון שפירוש וה נראה יותר‪ .‬אגב‪,‬‬

‫שם‬

‫כעמ'‬

‫רג מיבא "פירוש הרש‪/‬יס‬

‫בשם‬

‫"רמנ‪ II‬ם " וזה טעית דפוס וצ"ל "בשם רמב"ש"‪.‬‬
‫פ'רו ש 'פה מובא בםיייש המשבה םקר ז‪ ,‬משבה כ )עמ' קב( "אבל לעלןי‬
‫יש‬

‫ביערר‬

‫מפני‬

‫ש ‪ U‬שרין‬

‫מאביהן"‪.‬‬

‫מה‬

‫פירוש‬

‫"אמביהן " ן‬

‫מדברי‬

‫הרמנ"ס‬

‫משמע שהשלרש "אב" לכלשוו הרמב ‪ II‬ם " כיחס האב אל הבו"‪ .‬ב"תעךרת" עמ'‬
‫‪67‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬
‫רפ מובאה תוספת דקרוק'ת 'פה ‪" :‬ולולא רבר'ו הק' ה'ה אול' אפשר לומר‬
‫שכאו הקרי הרא " מאברהו " )האל '‪ /‬ף עם חיריק( ‪ ,‬כמן תאניס שצמקי באיכהיו‬

‫)חול'ן קכז‪.. , (:‬‬
‫)שה " ש ו‪,‬‬

‫צזב '‪ rT‬תם‪,‬‬

‫והוא לשון המקרא‬

‫(א' " ‪,‬‬

‫ל‪i‬כ'‬

‫זה כוובת‬

‫הראו'‬

‫פ'רוש מקור'‬

‫באבו‬

‫עודבו‬

‫)א'וב‬

‫"בשרו מאב'הן"‬

‫לאורמם‪,‬‬

‫חבו‬

‫ח ‪(, ,‬ב'‬

‫הנחל‬

‫באב'‬

‫שבשרו ממקום ח'בור‬

‫‪-‬‬

‫שהעורכ'ם‬

‫חפשו‬

‫לא‬

‫סמוכ'ן‬

‫לפירישם זה‪.‬‬

‫קיימת‬

‫סםרית‬

‫המשנה‪,‬‬

‫שלמה על נוסחאות‬

‫כזלם‬

‫עולה על‬

‫"משגה‬

‫זרעים" עם שיבויי נוסחאות מכתבי‪-‬רר בעריכת הרב ניסן ז‪" P‬ש ז " ל ‪ ,‬היצאת‬

‫התלמוד‬

‫מכון‬

‫ה'שראל'‬

‫תשל"ה‪,‬‬

‫השלם‪' ,‬רושל'ם‬

‫וקר'את‬

‫בקשר‬

‫המלה‬

‫"מאב'הן"‪ ,‬מובא שם )חלק ב' עמ' סג( הבוסחה הזבקובלת "מאב'הן‪ ".‬אר גם‬
‫הניסחה‬

‫"מאביהן"‪,‬‬

‫בהערה‬

‫ישם‬

‫‪66‬‬

‫שיי‪ il.‬בן‬

‫יד‬

‫כתב‬

‫תימני‬

‫עם‬

‫ניקוי‬

‫חיריק‬

‫תחת האל"ף‪ .‬כנראה ששתי הנןסחאןת "מאברהן" אי "אמרבהין" שי להן על‬

‫מה ?סמור‪ ,‬ואיל‪ ,‬זאת בקודה שמחבי' "קב ובק''' לא עמדו על‪,‬י‪ .‬ש'גה‬
‫דןה אחת ללכת לפ' הפ'רוש והבוסחה המקובו'ס‪ ,‬ופעמ'ם עומד'ס לפב'‬
‫הצורר לסטות מהמקובו‪ ,‬במקרה כזה 'ש ו בדוק ווחקור ה'טב אם 'ש מקור‬
‫לכך‪ .‬אגב‪ ,‬במקים אחר‪ ,‬עמיר רעת‪ ,‬השתמשן העורכים ב"משבה זדעים" הנ " ל‬
‫כדי ;ןז"כרנזי בנוסחה הנכובה‪.‬‬
‫ברכה‬

‫מו‪ m‬דת‬

‫קובע‬

‫הקינטרס‬

‫בסוף‬

‫"ארץ‬

‫הסםר‬

‫שיראל‬

‫"‬

‫‪..‬‬

‫לגבןלרתהי " ‪.‬‬

‫פר' עבדותו של הרכ אר'ה כרמל‪ ,‬חמש מפות מופ'עות כאז ‪ :‬א ' אזר עול'‬
‫בבל ועילי מצרים‪ ,‬ב ' מפה בופסח בנושא זה ‪ ,‬ב' ‪ ..‬כל שהחזיקי ערוי‬
‫בבל"‪ ,‬ד ‪" f‬שלש ארצות לביעור ‪ ",‬ה ' "מבית חורוז יעד הים " ‪ .‬אמנם חקרו בזה‬
‫רביס‪ ,‬וביו אלה יש להזכיר אח הרב יוסף ליברמן שליט " א בעבודחי בכרד‬
‫שב' של "משבת שב'ע'ת ‪ -‬משבת 'ןסף" )עמ' ק'א קלה‪ ,‬בדפס בחלקן גם‬
‫‪.,‬ב‪,‬כרס צ'ון השלם ‪ -‬אוצר שב'ע'ת"‪ ,‬עמ' רסז ‪ -‬רפד(‪ ,‬אר א'ן ב'ת מדרש‬
‫גלא חדיוש‪ .‬הרב כרמל התרכז בעיקר בזיהוי המקימיח והאזורים הנזכרםי‬
‫נספרי‪ ,‬תןסםתא וירושלמי‪ .‬בשניס האחרונות נתגלתה כתיבת חשובה על‬
‫רצפת‬

‫בית‬

‫המוזכרות‬

‫הכנסת בסביבת‬
‫בכתובת‬

‫ברת‬

‫נית‬

‫שאו‪.‬‬

‫גם‬

‫שאן‪.‬‬

‫הרב‬

‫בפירךש‬

‫•‬

‫כרמו‬

‫"קב‬

‫השתמש‬

‫ונקי!!‬

‫בפנים‬

‫גם‬

‫בשמות‬

‫הערים‬

‫יש‬

‫עיונים‬

‫הספר‬

‫חשוב'ם בהנבת דבר' ה'דזשלמ' בפרק '‪',‬שש בז'הן' גבווזת אדץ ש'ראל‪,‬‬
‫כאן הגעגן לבקדות המפתח של ספר זה‪ ,‬העורכ'ם לא דלגו על שום גשוא‪,‬‬
‫שיםב בידודים הלכתיםי כאלה שתלמדיי חכמםי מובהקםי לא יתבישיו‬

‫בהם‪,‬‬

‫שינם בררורים נהב ‪ i‬לר ה ש יטית ה ש ונות של גרולי מפר ש י הירושלמי ‪ ,‬העדרת‬

‫יקושיות על פירושים ‪ ,‬ר‪,.,‬קים בל ש וו הירושלמי‪ ,‬יכן ישנה ת ש ימת לב לזיהו י‬
‫'רקות וא'ץנות שונ'ם הומבא'ם במסכתא זו‪ ,‬וכאמור ע'ונ'ם ג'אוגרט"ם שאף‬
‫הם חלק בלת' בטדו מהבבה גכונה במסכת שב'ע'ת‪,‬‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫בעב'ן השטח של גכול עול‪ ,‬בבל‪ ,‬מובא בהערות עמ ' רסו "לאו דוקא‬
‫בדורו של עזרא אלא כל מה שהוסיפו בימי בית שני‪ ,‬כגון מה שבכבש‬
‫ובתש"ב '''ע מלכ' החשמובא'ם והורדוס‪ ,‬בתקדש בקדושת ארץ 'שראל‪".‬‬

‫•‬

‫כמקור מובא ספר מור וקצ'עה או"ח ס" ש"ו לרב' 'עקב עמדז‪' ,‬ש להע'ר‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שןכ מובא כבר ב " כטף משנה‪ ".‬הלכות שמיטה פרק ה הלכה כז שבשטח‬
‫עולי בבל נחשב גם ‪ .‬הכיבןש של ינאי המלך שכבש ששים עיד ומכאו שלא‬
‫מתחשביס רק בשטחים שקדיש עזרא כ ש עתו‪ .‬מאדיר שינם חולקים כזה‪ ,‬עיי!‬
‫תבואת הארץ לר' יוטף שוורץ‪ ,‬אר השיבו על דכריו‪ ,‬עיי! טפר מעדני‬
‫למו " ר הרב ש" ז אועירבר שליט"א על הל' תרומות ‪ ,‬פרק א ‪ .‬הלכה ז ‪,‬‬
‫‪.‬ר וראה שמנת ויטף ‪ ,‬ח " ב עמ ' קבה הטבר לשיטת תבואת האץר‪ .‬בכקורה‬
‫זי‪ ,‬מה נקרא כיביש עולי ככל ‪ ,‬היה רועי להניא מראי מקימית קצררם‬

‫טפר‬
‫ארץ‬
‫אוח‬
‫כגיז‬

‫ועיי! נוטף לכל מי שעמוני! בכר‪.‬‬
‫ד‪.‬‬

‫בדךר‬

‫קב‬

‫כלל מיבא כפירוש‬

‫קצר ‪ ,‬מלוקט‬

‫ונקי פירוש‬

‫מאחד ממפרשי‬

‫הירשולמי‪ ,‬ואילי במדור " הערות " שבטוף הטפר שינם הערות ובירורים נוטפים‪.‬‬
‫•‬

‫ברשי פרק רבעיי מבוארםי במשנה שחי תקנות חז " ל כדי למנוע תיקון השרות‬
‫במסירה של לקיוט עצםי ועשנים מתיר הדשה ‪ ,‬כאשר המטרה האמיתית איבה‬
‫השימוש‬

‫•‬

‫אלא‬

‫בעציס ועשביס‪.‬‬

‫השדה"‪.‬‬

‫תיקו!‬

‫מציינת‬

‫המשנה‬

‫תקנות‬

‫שתי‬

‫חז"ל ‪ ,‬בהתחלה התיח רק ללקוט הגט הגט מתור שדהו‪ .‬ואחר כר התירו ללקוט‬
‫רק מתור שהד חברו שלא בטובה ואילו הירושלמי מביא תקנה שלישית שמותר‬
‫להבאי רק מ! הקרוב ומ! המצוי‪ .‬על זה הזטיף רבי זעירא "ראשונה ראשונה‬
‫ב " קב ובקי "‬

‫מתקירמת" ‪.‬‬

‫הפירוש‬

‫מובא‬

‫על‬

‫המקובל‬

‫רבי‬

‫דברי‬

‫שדק‬

‫זעירא ‪,‬‬

‫שחי התקנית הראשינית נחקרימן ‪ ,‬אבל התקנה ה ש לשיית לא בתקרימה וכדברי‬

‫בעל חזו! אשי "שלא פשטה בכל ישראל ולא קבלהר"‪ .‬כמדור "הערות " רמכא‬
‫עוד פירוש של ד"ניר" והעורכים אף הצעיו פירוש חדש ‪" :‬ולולי דמטתפינ!‬
‫היינן‬

‫‪2‬‬

‫ממשרים‬

‫יבן‬

‫פסק‬

‫י>‪,‬שכיס‬

‫הרמב"ם‬
‫מתןד‬

‫"ובתכחביו‬
‫גינת‬
‫לנקות‬

‫•‬

‫הגינה‬

‫כגינת‬

‫ר•‬

‫העוה‬

‫כשמיסה‪,‬‬

‫את‬

‫הכרחי‬

‫מבל‬

‫נרי‪,‬‬

‫ויובל‬

‫ליסול‬

‫לבקית‬

‫אדס‬

‫כאשר כל‬

‫מיבי עשביס‪,‬‬

‫אך‬

‫פרק‬

‫י‪ n‬כוין‬

‫אסרן‬

‫בוניוחד‬

‫עם‬

‫מתלבטםי‬

‫הכונה‬
‫בייררת‬

‫ביסיד‬

‫וכן‬

‫'מ')ר‬

‫עמ'‬

‫‪9‬‬

‫וסי‬

‫להעיר‬

‫רכן‬

‫ב ‪ ..‬דפי‬

‫‪20‬‬

‫הלכה‬

‫ה)'רה‬

‫שהו " ש‬

‫פרשו‬

‫להתישבית‬

‫האחרינה‬

‫א‪,‬‬

‫הלכ;ן טו(‬

‫האזר'"‬

‫משיהי"‬
‫לנקו· ת‬
‫ובאנים‬

‫ההיתר ‪.‬‬

‫רכם נ‪:‬יין השלם ‪ ,‬הלכרת פסיקןת‪,‬‬

‫קי‬

‫לזריעה"‬

‫וסרך‪.‬ן‬

‫שוביטה‬
‫‪ …‬שלא‬

‫לנקות ‪.. .‬‬

‫נוי‬

‫סויף‬

‫כפ ש יטהי‪,‬‬

‫)הל'‬

‫שיחד‬

‫הגזרה‬

‫שבעי י ת‪,‬‬

‫הרא"ש‪,‬‬

‫ריש‬

‫פוקר כתב‬

‫הרש"ס‬

‫אולי אפשר לומר שכל הא י םיר‬
‫משים‬

‫הכנה‬

‫עזים‪,‬‬

‫שם‬

‫" משרבי‬

‫עיברי‬

‫ונו ‪:‬‬

‫מכאז‬

‫מש מ‪J‬‬

‫שאסיר‬

‫לנקות‬

‫את‬

‫הגינה ‪,‬‬

‫וכאידך‬

‫רגיליס‬

‫מיותרים‪.‬‬
‫‪ e‬פר‬

‫ראה‬

‫החקלאית"‪,‬‬

‫מלקטיס‬

‫אכניס‬

‫הירס‬

‫בוטיס‬

‫השמיטה‪,‬‬

‫זכ '‪ .‬הלכןת‬

‫חובר‪n‬‬

‫טיפרל‬

‫בזובנינו‬

‫להתיר‬
‫ח"א‬

‫פרק‬

‫שבעיית ‪,‬‬

‫בגיבות‬

‫ניקוי‬

‫נרי‬

‫ה‪,‬‬

‫פרק ‪,‬א‬
‫בשמיסה‪,‬‬

‫‪.5‬‬

‫כין הר‪/‬נב " ם והר"'ש רלכז יש‬

‫לזריעה ‪.‬‬

‫וכ‪J‬‬

‫שאין‬

‫עדרין‬

‫עבירה‬

‫פר ק ו‪ ,..‬הבזרה‬

‫רהר"'ב‪.‬‬

‫לפי‬

‫כן מוסום הככה לזרי‪,‬ר‪ . ,‬כרמב"ם לא היבא טעם‬

‫•‬

‫הראדשנות‬

‫בתיקפן ‪,‬‬

‫גינת‬

‫נוי‬

‫לימר טגם הרמב " ם‬

‫‪ ..‬כשמלקט י ן‬

‫דבריהס‬
‫זה‪ ,‬אד‬

‫איתז‬

‫עי'‪ I‬ר‬

‫מתיך‬

‫ההקפדה‬

‫לא מרזכר שיש‬

‫מורה שהאיסיר מש ר ם‬

‫השרה‬

‫כניקיי‬
‫כאו‬

‫הזריעה‬

‫רהנטיעה‬

‫ככר‬

‫איגה‬

‫שיש‬

‫מחלוקת‬

‫הבגה לזרעיה ‪.‬‬

‫רק בשסח הרא ו י לזריעה יכשדה כזה יש {‪ I‬יסךר‬
‫עיונדת‬

‫וביתקן‬

‫לזריעה‬

‫לנקותי‬

‫יאולי‬

‫לא‬

‫‪,‬‬

‫ש‬

‫•‬

‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דה"' דכהשוא מלקט מו הקרוכ ומו המצו' צר'ד ללקט הגס הגס ומתוד חכרו‬

‫שלא בטוכה חקא'! פ'רשר זה מחקכל על הדעח‪ .‬מקור לפיחש זה מצאח'‬
‫כ"חזון נחוס" על משנה זו בשם פירשר לחם משנה לרב'נו משה פ"ו ממוזנא‪,‬‬
‫סירזש יקר המ‪'N‬צוח על מסכת שביעיח‪ ,‬מובא ב"כרם ציון השלם" שכיעית‬

‫ב‪. ,‬ש"'ע גם במקומוח אחר'ם הצ'עו העורכים פ'רוש חדש בירושלמ'‬

‫דף ז‪ ,‬א‬

‫ולורמ' החוהר ימצאו כאן כר נרחב לחזק או לסחור מירוש'ס חדשים ומקור"ס‪,‬‬
‫שהר' כך דרכה של חורד‪.‬‬

‫מבז ו"ו "העחת" רמבאם' ב'רור‪-‬ס חשובם' שש" בהס תערלת לכל מ'‬
‫שלומד מסכת שב "‪. V‬ח' בעמ ' רפח ‪ -‬רצא נחני העירכ'ס בירור חמציח' על‬
‫ףן‬

‫יבעבד'!‬

‫"משימר‬

‫דנו‬

‫הראשינ'ס‬

‫בכמה‬

‫בזה‬

‫יק"מוח‬

‫מקימיח‬

‫ש'טיח‬

‫כאן‬

‫שיבוח‪ ,‬רבוח'י של ‪''',‬שר ‪''',‬שר חוספיח‪ ,‬ראב"ד ועוד‪ .‬רמב"ס לא הוכ'ר אח‬
‫איסרו אגילת פירלת משימירם וכמה אחרונים ראי בזה הוכחת לשיטת רש'"‬
‫קכב‪ ,‬א(‬

‫)יבזמח‬

‫א'סור כזה‪.‬‬

‫שכחב במפושר שא'ו‬

‫ובק'‬

‫עורכ' קב‬

‫אח‬

‫ב'רח‬

‫‪•-‬‬

‫שהיטיח ואף דבו כמקורוח לשיטוח השוביח‪ .‬מקור האוםר'ס ב"חורח כהביס "‬

‫ויקאר כה‪ ,‬ו ‪" :‬והיחה שכח רא‪.‬רז לכם לאכלה ‪ -‬מן השבוח אחה איכל יאי‬
‫אתה אוכל מ! המשומר"‪ .‬עסב"! הדבר שרש''' הביא דברי החורח כהבים‬

‫‪,‬‬

‫כפ'רושי לתוהר‪ ,‬אד מא"ד בפירישי לש"ס‪' ,‬כמיח קכב‪ ,‬א‪ ,‬חמה רש'" על‬
‫רבוח" שהסכ'רו ע"פ איסור שמיר אח הגמרא שס ‪ '.‬עירכ' קכ יבק' לא !ייבו‬
‫את הסחירה !'ב פ'רשר '''שר לחורה לחמ‪i‬ז'חי על רןבחיו ביכמוח‪ .‬עמדי על‬

‫‪..,‬‬

‫‪, l' ,‬‬

‫‪,‬‬

‫~' ‪'; ' f .‬‬

‫‪.‬‬

‫גזרי חן"'ל‬

‫על‬

‫כניקיי‬

‫רוכ‬

‫בראילז‬

‫מיתר‬

‫שהר ‪ 'M‬גיבת גוי‬

‫ביי‬

‫ביןבת‬
‫לנקות‬

‫שהם‬

‫מלאים‬

‫כל‬

‫הביבה‪,‬‬

‫כולל‬

‫מהר''' קורקים הלי ‪'''',‬ןמש‬
‫‪3‬‬

‫רבינו‬

‫חם‬

‫ןאכ‪:‬ל‬

‫מן‬

‫פרען‬

‫מדברז‬

‫סנ‬

‫הרמב"ן‬

‫י‪ P‬וד דוחיס רנרי רכיני‬

‫) יבמות‬

‫כדךר הבזירה‬

‫איסור אכילה‬

‫לאא‬

‫על‬

‫ראינו מפקירך‪.‬‬
‫התרכ"'‬
‫וסיסתר‬

‫כפיירשר‬

‫ה‪JK‬ינה‬

‫כסוף‬

‫המקומית‬

‫הספרא‬

‫קבב‪,‬‬

‫‪}4, ..‬י‬

‫לגמרא‪.‬‬

‫השלוש‬

‫שאין‬

‫למה‬

‫אותס‬

‫ומכאן‬

‫‪ K‬וכל‬
‫בד‪ P‬תי‬

‫עשרה(‬

‫לג‪ t‬העירו‬
‫מו‬

‫‪..‬מו‬

‫רשב"‪K‬‬

‫הרביחך‬

‫בא‬

‫הפסיק‬

‫הראשונים הנ ‪ . .‬ל‬

‫הקודס‪.‬‬

‫ר‪.‬ראה‬

‫ושיחים‪,‬‬

‫} וסם {‪.‬‬

‫ארכל‬

‫אתה‬

‫ךיסב"א‬

‫כתבי‬

‫שם‬

‫נ!ב'‬

‫יר‬

‫מיבא'ס‬

‫הראש ו נים‬

‫ראה‬

‫ו ‪'K‬‬

‫)סוכה‬

‫‪ It‬תה‬

‫לס‪.‬‬

‫רק‬

‫אחרונים‬

‫עתיקיס‬

‫דברי‬

‫שפירש יבי לאיהי‬

‫ישןעת‬

‫לא‬

‫העירך‬

‫מוסה‬

‫על‬

‫על‬

‫פירש'''‬

‫שביעית‪,‬‬

‫‪70‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫סי'‬

‫על‬

‫זה‪,‬‬
‫יג‪.‬‬

‫של‬

‫לא בתזיר‬

‫הנ"'ל‬

‫שלפי‬

‫המסמר‬

‫ציסס בפירושך‬

‫ששו להפקיר את הפירות השפורים ! אי לא מל איס ו ר‬
‫עיין‬

‫השבית‬

‫ליתן לאך‬

‫שרש'"'‬

‫המשומר'"‪.‬‬

‫בשבי‬

‫וגם‬

‫וכנרהא סונרםי הרשאונים הנ"'ל‬

‫למה‬

‫נהם‬

‫כעח‬

‫פרחים‬

‫ון‪' ,‬עה‪.‬‬

‫ואס[‪.‬‬

‫הנ"ל‬

‫(‪.( 1‬‬

‫מ'ןעך'ס‬

‫במני ראם ולא הפקרת אוםת‪,‬‬

‫בהם הפקר'"‪.‬‬

‫לא הבינותי‬

‫הניל‬

‫פרחים‬

‫פירות שמורים אלא הכתוב‬

‫אתה‬

‫ושיחיס‬

‫ן ‪' N‬נס‬

‫הסבר‬

‫‪.‬דז‬

‫ב‪C‬‬

‫תם ומסתמכים על פייש''' על הפסןק יענני נזייך ל‪ K‬חכזור‬

‫)שס( ופירש''' ‪ …‬שהפרשת והנזרת‬
‫נהךג‬

‫כעת‬

‫פרק ב‪ ,‬הלי די ר"ה‬

‫''''שו‬

‫המשומר"‪.‬‬

‫ש‪ M‬יםנ‬

‫עם‬

‫את‬

‫בגר‬

‫עיונרים‬

‫לזריעה ‪ ,‬לםי‬

‫זה‬

‫בע"ה‬

‫מזרחי‬

‫שם‬

‫גם‬

‫אח‬

‫מפירש‪-‬י‬

‫זה‬

‫‪ '9‬ל‬

‫בפירוש‬

‫לתירה‬

‫שמיר יו‪ ,‬הפירות ‪.‬‬
‫כאשר‬

‫)שנכתבר‬

‫רוס'''‬

‫וסםב כאן‬

‫העירך‬

‫'''שר‬

‫כרמך‬

‫פירש''''‬

‫החי"כ‬

‫אין‬

‫וביצרך‬

‫לתורה‬

‫הקשו‬

‫זאתם‬

‫נול‬

‫לתורה‪.‬‬

‫כחנת‬

‫~‬

‫•‬

‫רוס '' '‬

‫אך נריך‬
‫פירש''''‬

‫על‬

‫]‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דה ‪.‬ב‪,‬כ‪ 1D‬ח חמרים " סוכה לט ‪ ,‬ב )ד"ה כחבו החדס'( וב"ערור לבר" יבמות‬
‫קבב‪ ,‬א‪ .‬ן;"ך) בחרספ'(‪. .‬י‪.i‬או' זבחר"‪t‬ב ‪O‬יבזי‪.‬סי נ‪.‬א‪., ,‬ב‬

‫ה‪,‬‬

‫בועד מדי מובא‬

‫‪",‬ח ‪ 1‬ש‬

‫בעומ‪',‬‬

‫הראשוז של מדור " הערדת"‬

‫רלה(‬

‫)עמ'‬

‫בקשר למקיר של תדספת שבעיית ב‪,‬מז המקשד‪ ,‬לפי רבי עקיבא לדמםיד דיז‬
‫דה מהספקו " בח‪r‬ן'ש ובקריצ תשבות " ואילי לפי רבי שימעאל המקיר בהלכה‬

‫למשה מסגיי ‪ ,‬לםי עורבי קב ובקי ההי אפשר לומר שבייבת רבי ציחק במי"ק‬
‫ג‪ ,‬ב‪ " ,‬לד' שימעאל הלבתא" הביונה לדרבבז‪ ,‬והעורבים הסופיי " ]יאל תתמה ‪,‬‬
‫‪.‬בי מצאנו לשוז "הלכה לשמה מסיני" דהבוינה תקנה קדומה מאד וכחרה‬
‫כהלכה למשה מסיני ‪, …‬לפ"ז הא ראמר רן יצחק "הילכתא שלשים וים יאתי‬
‫‪,‬‬

‫הני תקוז מפסח ומעצרת" פירוש " הילבתא" היינו תקנח הקדמונים‪ ,‬י"הני"‬
‫היביו בדת שמאי יב"ה‪ .‬רכן כתב פאת השלחו ושי שביעית סיף סק ‪ II‬א ‪ :‬דגם‬
‫שר"י ס"ל ‪ 1‬כהרמב"ם( הרללמ " מ היא דמרבנז(‪ .‬עד באן לשון הרס‪-‬בר ב " קב‬
‫•‬

‫דבקי"‬

‫כל הקטע הזה מויחר וחבל על דמשתכחיז‪ .‬ביהדוח הנאמנה קיימת רגישות‬

‫ומדצקת ליג‪-‬דחת פדשרדח‪ ,‬כגוז " הלכה קחמה" לגבי הלכות שמקדרז בסיני‪,‬‬
‫אמנם ישנה דעה בגמרא‬

‫רבנ‪.‬ן ראה די ‪',', ,‬‬

‫א( שאיסדר תדסםת שביעית מקורו בתקנת‬

‫)מי"ק ג ‪,‬‬

‫לרבי ויסף חד דינצחםיי‪ ,‬שביעית םייא שוננה א )עמ' קבד(‬

‫ובנראה גם בירושלמי מובאה דעה כדו ) ראה כרם צוין השלם ‪ ,‬אדצר השביעית‬
‫עמ' (‪-n‬ט ‪ ,‬אר גם כספרםי אלה לא םקפקו בכויבחו הברירה של רכי שימעאל‬

‫שזרהי הלכה למשה מסיבי ‪ .‬גם עירכי קב יבקי לא כייני לערער על הפירשו‬

‫המקרבל של " הלכה למשה מסינ''' ררק הציער שב"הלכח ‪ "II‬ל‪ II‬הכוונה ל " הלכה‬
‫למשה מסיבי"‪ ,‬אך הסגנון לא כריר כל צדרכו‪,‬‬
‫תמוהה ההוכחה מ"פאת השלחן"‪ .‬בעל‬
‫שהקשה על הרמב"ס איר‬
‫דרבגן‬

‫)שינם‬

‫דאליו "יישה‬
‫למשה מסיני‪.‬‬
‫למשה מסיני‬
‫שביעית ידן‬
‫שזוהי גם‬

‫פירושים‬

‫פאה"ד‪il,‬‬

‫דן כשאלת ה"מיס חיים"‬

‫יתכז שחרישה בשבעיית‬

‫רק‬

‫שוגםי‬

‫בשיטת‬

‫הרמב'ים‬

‫לפי הרמכ ‪ II‬ם‬

‫באיכור‬

‫חרשית‬

‫אסירה‬
‫י‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪l‬ו ‪.(,‬‬

‫כחוסםח שבעיית )שלשוים יםו לפני שביעית( אסורה ע " פ הלכה‬
‫על זה השיב בעל סאה "ש ש הרמב " ם הלך לסי ש יטחו שלהלכה‬
‫שי הגדהר של " דכוי סופיים" ולבן גם לאיסוי חרשיה בתוססת‬
‫דרבנן‪ ,‬אף שמקויו בהלכה למשח מסיגי‪ .‬בעל פאה"ס חיסי‪r‬‬

‫כוונת‬

‫ע"ז‬

‫דש"י‬

‫ג‪,‬‬

‫ב שהגדיד איסור‬

‫תוספת שביעית‬

‫כאיסןר‬

‫‪ i‬רבנן‪,‬‬

‫כלומר זוהי הלכה לשמה מסיני‪ ,‬אד יש להגדירה כדרננו ) לכו ב"מצפיו איתו"‬

‫ראש השנה ב ‪,‬‬
‫‪4‬‬

‫אולי‬

‫אפשר‬

‫א( ‪':‬‬
‫לפרש‬

‫לא עלה על דעח בעל פאת השלחן לומר שכוונח רש"י‬
‫את‬

‫הג‪t‬ונירי ריש מסכת ראש‬
‫וסרובנתו‬

‫שבאשר‬

‫ו '‪ 3I‬תיי‬

‫שיטח‬

‫‪''',‬שר‬

‫ע "י‬

‫ב‪.‬‬

‫כ‬

‫השנה ( ‪ D":g‬שיטת הנזי"ב‬
‫לברא יבזרר‬

‫חז '" ל‬

‫שתוטםח‬

‫שכיעיח‬

‫דרבבז‬

‫)יבן‬

‫בחב‬

‫שישנן הלכית למשה מסיני אחזרת‬

‫בזרית‪ ,‬בכל‬

‫זאת‬

‫יש‬

‫להשאיי ההיתר‬

‫הקודם‬

‫במקרים מסויסים‪ ,‬כגוז ‪..‬אם יגזרו על הקריאה לאור הנר לא זגזרי על החזז ותיביקית"‬

‫‪l‬ך‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ל"תקנה קדרמה מאד רגרררה כהלכה למשה מסיני"‪ .‬יש להצטער על פליסת‬
‫סופרים‬

‫כזו‪.‬‬

‫"מור '‪," :T‬‬

‫תמוה‬

‫במיר‪.‬חד‬

‫קב‬

‫שעורכי‬

‫הכניסן‬

‫ובקי‬

‫פירוש‬

‫דוקא‬

‫בירחון‬

‫זה‬

‫אלרל תשל"ט )עמ' עג ואילך( כדי להראות לקרראי "מרריה" "שאיו‬

‫גית מדרש גל‪ ,‬חידשו" )שם בהעךה ‪ (. 1‬אין מקום ל " חידרש" כזה‪ ,‬לא גספך‬
‫החשוב "קב ונקי" ולא ב"מרריה"‪ ,‬שהוא כתב טת תורגי מעולה‪.‬‬
‫ביךרך יפה מרכא בקשך לחייב עקיךת ספיחים כשגיעית‪ .‬חז " ל גזךר על‬
‫אכילת ספחייס )רשי אורמיס גס על הבאה(‪ .‬לא ברור אם שי חיןב לעקור את‬
‫הסם‪n‬י ‪ .‬במשנה מרזכר כבך " אסרר לקיימ‪ ) " J‬פךק כ ‪ ,‬משנה ‪(.‬ז ה " חזר‪ J‬אשי "‪.‬‬
‫"ס) ס ס " ק ד( כתב שמצוה לעקרך כל הספיחיס וכ‪ J‬מובא כספךי הלכות‬

‫‪r‬‬

‫שבעיית המייסדםי ע"פ‬

‫העירר‬

‫פסקי החזין ארז‪ .-z‬מאידך‬

‫)הערות‬

‫נ"קב ובקי'‪:‬‬

‫עמ' רמח( שחיוב זה לא מרזכר ב"סדר שביעיח" שהחזון אשי כחב‪ .‬העררכיס‬
‫דנסי אס שי מקור לחירב עקירה או שכןונת המשנה לחירב כיעור כזמן הכיעוך ‪,‬‬

‫·•‬

‫בלי חירב עקירה כזמן צמיחח הספיחיס‪.‬‬

‫ו‬

‫·‬

‫•‬

‫‪o‬‬

‫בהקשר לזמן הביערר של יין רענכים מרבאה ברייתא במס' פסחים נג‪ ,‬א‬

‫"ארבל'‪ J‬בענבים עד המסת"‪ .‬ביררשלמי פרק ‪ ,1‬הלכה א נאמר ד'‪ J‬זה עם‬
‫שינןי קטז "כ"ייז דע הפסח"‪ .‬העורכיס מציעים פירוש חדש ‪" :‬ולכאורה תמרה‪,‬‬
‫אר' נשארסי ענבים בכרם כ"כ הרבה זמן ולא נתקלקלו במשך החורף‪ .‬וארלי‬
‫רמז לנו הירשולמי כאן בלשונר " ביין עד הפסח רכו''' דדי שנשאך יין ביקב‬
‫~ה ‪ J‬ונק‬
‫קלונן‬

‫שלאה‪,‬‬

‫ם"ק‬

‫כהנא שליס"‪ M‬ת"א‪,‬‬

‫שההלכה‬

‫על‬

‫קל ‪ H‬ן‬

‫ב‬

‫למסה‬

‫מסיבי‬

‫חוספת שביעית‬
‫שחיטפת‬

‫לימר‬

‫של‬

‫ראז‬

‫שביעיח‬

‫וראה‬

‫)!מי‬

‫םו ‪(.‬‬

‫היתר‬

‫יש‬

‫שם ‪ K‬סמכתוח‬
‫לםי‬

‫עשר‬

‫להשאיר‬
‫אף‬

‫ירכנן‪.‬‬

‫אפשר‬

‫זה‬

‫בטיעות‬

‫היחר‬

‫ששי‬

‫לשיטה‬

‫זי‬

‫לומר‬

‫שגם‬

‫נאמרה‬

‫חרישה‬
‫גם‬

‫כאז‬

‫בסיני‬

‫יראה‬
‫רש ‪ H‬י‬

‫עבור‬

‫לנטיעות עד‬
‫הלכה‬

‫חקר‬

‫למשה‬

‫ועיון‬

‫והמאירי‬

‫להרב‬
‫סובריס‬

‫ש‪ n‬זייל‬

‫הזמן‬

‫ראש‬

‫השנה‪.‬‬

‫מסיני‪.‬‬

‫כעין‬

‫יגזרו‬

‫לכו‬
‫זה‬

‫יש‬
‫כחב‬

‫הרב רפאל ‪r‬י‪n‬ק יחכמן שליט " א בקינסרם קררשת שביעית‪ ,‬חלק ה' עם ' קלן‪ .‬אר מרברי‬
‫הח ו ספרת‬

‫‪ ..‬הלכה‬
‫הרי‬

‫מרער‬

‫למשה‬

‫על ייי‬

‫נ‬

‫קטן‬

‫מסיני‪.‬‬
‫הלכה‬

‫ב )ר"ה‬

‫‪I‬‬

‫מהכא‬

‫למשה‬

‫איבא‬

‫מ‪' Q‬נ '‬

‫אזםךדי רמהוכא חיתי לאסרר"‪,‬‬
‫הלכה למשה מסיני‬
‫עשך‬

‫לבין‬

‫נטיעוח‬

‫הלכה למשה מסיני( משמע שהם‬

‫על כל‬
‫האיסור‬

‫לדקדק‬

‫נאטרה‬

‫מדשרא‬

‫תוטפת‬

‫כלימר ה‪.‬ריתר‬

‫שב'ע'ת‪,‬‬

‫של עשר‬

‫מכלל‬

‫של תיספת‬

‫שביעית‬

‫מסיני ‪.‬‬

‫יראה‬

‫ר"שי‬

‫טרכ‪.‬ן‬

‫לר‪.‬‬

‫א‬

‫ה‪4‬יחר‬

‫עשר‬

‫נסיעות‬

‫הלכה‬

‫לשמה‬

‫פסיב י‬

‫ןראה‬

‫הלכות‬

‫סמו'''‬

‫פרק‬

‫הלכןת‬

‫למשה‬

‫מסיני‪,‬‬

‫חלכה‬

‫א‬

‫שיםת‬

‫יהלכה‬

‫ה‬

‫התיספית‬

‫נטיעית(‬

‫להתיךא‬

‫לחור‬

‫לילרה‬

‫מרכיח‬

‫שיש‬

‫איסרר‬

‫של‬

‫ההיתר‬

‫של‬

‫שם‬

‫הרינים‬

‫שחוספת‬
‫הנ"ל‪ .‬רראה‬

‫נאמרו‬

‫שחיטםת‬

‫ךש"ש‬

‫ו‪t‬סורה ‪,‬‬
‫לא‬

‫בסיעית‬

‫שהךי שבי‬

‫ה'"ר)‬

‫כמר‬

‫אכל‬

‫דזקינה‬

‫תיספח סניעית‪ .‬לפי התיספות אין להפריד כין‬

‫עשר‬

‫‪,1‬‬

‫ר‪ n‬מנא‬

‫לא‬

‫ילדה‬

‫סרנרים‬

‫כך רז "ל‬

‫‪:‬‬

‫והערוי‬

‫טביעית‬
‫ךיסכ"א‬

‫כהלכה‬

‫שביעית‬
‫לנו‪.‬‬

‫יכם‬
‫מו ‪ 'g‬ר‬

‫למשה‬

‫מן‬

‫התווה‬

‫ו ר‪ K‬ה‬

‫רמכ"'ם‬

‫עשך‬
‫קטן‬

‫נטיעית‬
‫כ‪.‬‬

‫כ‬

‫הן‬
‫ר"ה‬

‫הני הלכ‪K‬ת גיבהו )ישם הבורה ‪ 222‬במהרוות הרב זכי הירשמן‪ .‬הרואת ונוסר הרב קוק(‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫‪I‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ישמו נניח הנד כדי שנאכל עליהם ענבםי וזיתים"‪ ,‬כויבת הדבריס שיש כאו‬

‫רמז שמתחשב'ס גס ב"ו ב'קב ובשמו בב'ת הבד ולכו קבעו את זמו הב'עור‬
‫כ"כ מאוחר‪ .‬ם'רוש מחודש כזה מובא בלשוו "·אול‪ ,‬רמז" בהערות בסוף הספר‬
‫)עמ' רעט(‪ .‬תמוה הדבר שהעורכ'ס הסתמכו על "אול‪ ,‬רמז" זה שבסוף הספר‬
‫וכתבו בפב'ס הספר )עמ' קמג( בלשוו החלט' "מותר להסתפק ב"ו'שב'ע'ת‬
‫שבבית עד הפסח של מוצאי שביעית ‪ ,‬שאז כלה ה"ו שביקב'ס שבשדה‪ ".‬לא‬
‫מו‬

‫הבכוו לכתוב‬

‫הספר‬

‫בםבם"‬

‫בלשוו‬

‫ודא' פירוש‬

‫מחודש‬

‫שמובא‬

‫בהערות‬

‫שבסףו הספר בלשוו "אול‪ ,‬רמז"‪ .‬וגס על הפ'רוש עצמו ש' לדוו‪ ,‬שהר' קב‪,.‬ת‬
‫זןמ הב'עור תלו"‪,‬‬

‫באפשחתו‬

‫של‬

‫בהמה‬
‫•‬

‫וחיה‬

‫למצוא‬

‫פ'רות בודדיס‬

‫עדו‬

‫בדשה‪ ,‬ע"ו םסח'ס בב‪ ,‬ב )ושס '''שר ד"ה אוכל‪,‬ו על של ב'ו הכ'פיו( ולא‬
‫שמעבו על קב!ז'ת זמו הב!ז'ור בעקבות אפשרות של שת"ת ייו '''ע בהמה (!)‬
‫ביקבם"‬

‫‪,‬‬

‫בודם"ד‬

‫בעמ'‬

‫בשהד‪.‬‬

‫קמח'ס‬

‫הגדר‬

‫מובא‬

‫של‬

‫סוחרי‬

‫שב!ז'ית‪.‬‬

‫החמורה בי'חר‬

‫הדרגה‬

‫'נ‪ r.‬שהיה י'שב ובטל ממלאכתו כל השב'ס‪ ,‬אר בשבת השמ'טה "התח" מפש'ס‬
‫ד"ו ובושא ובותו כפיחת עבירה‪ ".‬כר בירושלמ'‪ ,‬פרק ז‪ ,‬הלכה א שהוס'ף "אס‬

‫•‬

‫ש' עמו מלאכה‬
‫כל שב' שבוע‪,‬‬
‫עב'הד‪ ,‬אף על‬
‫כל השביס‪ ,‬אף‬

‫אחרת כשר ואס לאו פסול‪ .‬אבל אס ‪",‬ה יושב ועוסק במלאכתו‬
‫כ'וו שבאת שב'עית התח" מפש'ט ד"'ו ובושא ובותו בפ'רות‬
‫פ' שא'ו עמו מלאכה אחרת‪ ,‬כשר‪ ".‬כלומר‪ .‬אס האדס עובד‬
‫שמתעסק בשמ'טה אר ורק בפ'רות שביעית‪ .‬א'ו הוא בקרא‬

‫טוחר שב'!ז'ת‪ .‬ב " קב ונק''' מובא פ'רוש הר"ש ס'ר'ל'או על "אף על פי שאיו‬
‫ערמ מלאכה אחרת" ‪ -‬שא "‪ J‬ו חצה לש'ב בטל‪ ,‬כלומר ברצו ‪ U‬להרו"‪ ,‬כסף‬
‫)לשוו שר"ס בלשונו ‪ -‬הוא "שלא להיות בטלו"(‪ .‬ב"קב ונק'" ?כקרמ'ס‬
‫לזה םירשו מחודש 'כ" לא על מבת להרו"‪ ,‬הוא עושה‪ ,‬אלא תמור אהבת‬

‫מלאכה )אכרת א‪'(". ,‬‬

‫כרתב השורות 'אינו ‪ n‬שוד שאיז לך הוקהר לדברי שמערה‬

‫"אהב את המלאכה" ואף ‪1‬ד"ע לו פ'רשו מהר"ל שהכוובה שש' לאהוב ממש‬
‫המלאכה‬

‫את‬

‫שואהבת‬

‫המלאכה‬

‫מב'אה‬

‫לאהבת‬

‫השס‪.‬‬

‫אר‬

‫מה‬

‫ב'ו‬

‫אהבת‬

‫המלאכה לסוחר שבע"'ת זה שמנסה את מזלו במסחר בפ'רות שב'ע'ת‪ .‬חז"ל‬
‫אמח‬

‫ש·אדס‬

‫כזה‪,‬‬

‫העודב‬

‫כל‬

‫השב'ס עב ‪ m‬ת‬

‫שובות ‪,‬‬

‫א'ו‬

‫לכבותו‬

‫כ "סוחר‬

‫שינ עית" ; אך אין לימר על ברבש זה ‪ ,‬שמעשיי המגינים כשביעית ברבעים‬

‫"מתןה אהבת המלאכה" ואף לצ"ו לרבר' שמע"‪ ,.‬במסכת אבות‪ .‬ב"קב ובק'''‬
‫מובא'ס ם'חש'ס מקובל‪,‬ס ואף הסכר'ס חשו'ס‪ ,‬אר ‪".,‬ה מו הראו' למעט‬
‫בם'רוש'ם מחורש'ס שא'נס בדוק'ס כל צרכם‪.‬‬

‫הערות אלו לא באו למעט אלא לרבות‪ .‬בפ'רשו "קב ובק'' ' על ה'רושלמי‬
‫•‬
‫‪j‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫'מאצ רעוב‪".‬ו ם'רשו קצר ומלרטש וא'לו בב'אורם" ובהערות ב'תנת האפשרות‬
‫להבוי את הבעץת הרבות הטמונות בע'וו מעמיק ביחשלמ'‪ .‬למחבר'ס הנכבד'ס‬
‫גמעיה היקהר רבה על מאמץ תיובי זה ששי בו העזה יקדרשא‪.‬‬

‫ולבסוף עור ציוו לשבח להוצאת ספריס פלדה"ס ולמנהל החרוץ ך' 'עקב‬
‫פלרהיםי ב‬

‫‪/I‬‬

‫'‬

‫שהוציא את הספר בהידור ובצודה יפה‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫!‬
‫‪i‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫במערב‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫נ קבל‬

‫פיווש התווה לוב שמואל בן חפני גאון‪ ,‬המקיי הערבי עם‬
‫תרגים ע"פ כתב‪-‬די לניגגרר עם ביאייים‪ ,‬מקייית יהערית מאת '‬
‫הרב ד"ר אהרן גרינבאים‪ .‬כעיקר על פישיית יישלח‪ ,‬ישיב‪ ,‬מקץ‪,‬‬
‫ייגש ויחי עם ליקיטים לפרשיית אחרית‪ .‬הוצאת מיסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירישלים תשל"ט‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫מסכת שביעית‪ ,‬חקו ועיון‪,‬‬

‫יצחק‬

‫כולל ניסח המשגה‪ ,‬פיריש ר'‬

‫בן מלכי דצק‪ ,‬פיריש ר' שמשין שמאנץ בצירוף ביאוירם יהערית‪,‬‬

‫תלמדו ירישלמי עם פיריש ר' שלמה סיריליאי ילרולשמי‪ .‬מסכת‬
‫שביעית‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרקים י דע י‪ .‬מאת הרב קלמן כהנא‪ .‬היצאת‬
‫המכין‬

‫תוות‬

‫החקלאית‪,‬‬

‫לחקר‬

‫החטאת‬

‫הראשונים‪,‬‬

‫מאת‬

‫עם‬

‫ירושילם‬

‫ובינו‬

‫תשל"ט‪.‬‬

‫משה‬

‫תוות האשמ‪,‬‬

‫איסולש‬

‫פיריש‬

‫מייחס לרביני יים טוב ילפמן הלוי‬
‫טוב‪ .‬ע"פ כתב די‪ .‬ירישילם תשל"ז‪.‬‬

‫על ס'‬

‫הלער‪,‬‬

‫דפיסים‬

‫ע"פ‬
‫תירת‬

‫בעל‬

‫•‬

‫החטאת‪,‬‬

‫תיספית‬

‫יום‬
‫~‬

‫זכוונות מאת ובינו יעקב וחנהיימ‪ ,‬מייסד ונשיא אגדות ישראל‪.‬‬
‫זכרינית‬

‫נעירים‪,‬‬

‫ההכנות‬

‫לקראת‬

‫הקמת‬

‫אגדות‬

‫ישראל‪,‬‬

‫ועדית‬

‫קטובץי‪ ,‬הצהרת בלפיר‪ ,‬הכנית לכנסיה הגדולה הראשונה‪ .‬מדהורה‬

‫שניה מורחבת‪ .‬הוצאת נצח‪ ,‬בני ברק‪,‬‬

‫תשל"ט ‪.‬‬

‫מצוות הארץ‪ ,‬קיצור דיני המצוית התיולות באץר ע"פ פסקי בעל‬
‫‪ m‬יי אשי בצירוף דינים ימנהגים מייחדים‬
‫הרב‬

‫קלמן‬

‫כהנא‪.‬‬

‫מדהירה‬

‫שילשית‬

‫אלץר ישראל‪.‬‬

‫מורחבת‪.‬‬

‫הוצאת‬

‫מאת '‬
‫מרכז‬

‫החקלאית ע"פ התירה‪ .‬תשל"ט ‪.‬‬
‫שלהבתיה חמישה עשר פרקי הדרכה לתוי עילם התירה‪ ,‬עניני‬
‫אמינה‪ ,‬קיום מציית‬
‫ירושילם תלש"ט‪.‬‬

‫ובעדות‬

‫עליה‪.‬‬

‫מאת‬

‫הרב‬

‫שלמה‬

‫ולובה‪.‬‬

‫טהות בת ישואל הלכות נדה‪ ,‬ערי יסדר הרב קלמן כהנא‪.‬‬
‫מדהורה שמינית‬

‫מתוקנת בתוספת קיציר הלכות ייחדו‪.‬‬

‫ספירם פדלהיים ירישלים‬

‫הוצאת‬

‫תשל"ט‪.‬‬

‫דקוישם תהיו הלכית יילהכית בחכרה יבתניעות ניער‪ ,‬מאת שמיאל‬
‫כ"ץ· מדהירה דחשה מירחבת ומתיקנת עם היספית רבית‪ ,‬בתיספת‬

‫מכתבי תשיבה מרבני דירני‪ .‬ירישילם תש"מ‪.‬‬

‫דדקוקי תווה ביאוירם יחדישוים המייסדים על אדני דהייק ודהקדיק‬
‫בשלין התירה‪ ,‬ולמקט מספיר רביתיבי על דיי יעקב ק' רייביץ‪.‬‬
‫בבי בקר‬

‫תש" מ‪.‬‬

‫מופא לשוו קיבץ חדיישי תירה ובירירי הלכה בעביני שמירת השלין‪.‬‬
‫ין"ל ע"י ודע למען שמירת הלשין‪ .‬חיברת א‪ /‬אלול תלש"ט‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬
‫‪,.‬‬
‫‪t‬נ‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יינה עמניאל‬

‫טןגיןת בטפרןת ההלכה‬
‫סרגיוח‬

‫בספרית‬

‫חוכררת‬

‫עןר‬

‫אוגיברסיסח‬

‫ההלכה‪.‬‬

‫ליסיבות‬
‫בר א‪:‬ילן‪.‬‬

‫)שן"ת(‬
‫ליפרי‬

‫תיכובייח‪.‬‬
‫רמח‬

‫הסרגירת‬
‫יו"'ל‬

‫‪, .. ,‬‬

‫חיר‬

‫עם‬

‫םווייקם‬

‫סך ‪ H‬תיס‪.‬‬
‫הש‪,‬ייח‪,‬‬

‫נן ‪.‬‬

‫כל מירה משתדל לנצל את שעית ההיראה בצירה הע"יהל בייתר כדי‬
‫להעביר לחלמדייי את הלימיד בצירה טיבה‪ ,‬המירה לגמאר ‪ OI ,‬ר"מ‪ ,‬משתדל‬
‫שבעתיים לפחח את הבנתם של תלמדייי בתלמי‪,‬ד להכניס איחם בבעהי‬
‫המרכזית של הסיגהי ילעירר חשק להמשרי בלימיד הגמרא‪,‬‬
‫•‬

‫למעשה נתקל המורה‪-‬הר"מ בקשיים רבק במיוחד כאשר חלק‬
‫מהתלמדיים אינם מתלהבים משיעזרי הגמרא‪ ,‬בעיה זו קיימת בתלמידי תורה‬
‫יבשייבות קטטת‪ ,‬אד בעיה זו חמורה במריחד בשייבית חיכוניוח‪ ,‬אשר חל;>‬

‫•‪-‬‬

‫מהתלמדיים עוד אינם ריאים בלימדו התוהר את "כי הם חיינו יאורד ימינו"‪,‬‬
‫שאלח "מה יצא לי מזה" מהדהדת לא פעם בראשי של החלמדי‪ .‬הר‪ //‬מ אמנם‬
‫הבין שיעיר טוב‪ ,‬מסביר דריק נפלא בשר"י‪ ,‬אף הביא תירוץ יפה על קושיות‬
‫התיספות‪,‬‬

‫הביא‬

‫חדישר‬

‫מר"קצית‬

‫החושן ‪",‬‬

‫אד‬

‫בסוף‬

‫השיעור‬

‫הר"מ‬

‫מרגשי‬

‫שחלק מרח‪.‬למדיים לא השתחפי בשיעור והר"מ מאיכזב שלא הצלחי "לכביש"‬
‫אח החלמדיםי‪,‬‬

‫על מדיכה זן יושביס ך"מםי · יבלם‪ ,‬שינם ר"מיס השמלימים עם מצב זה‬
‫יאילי אחרים מקוים שמשד הזמן ההצלחה תאיר להם פנים‪ ,‬ר"מים לא מעטים‬
‫מתנחימם בחקוה שחלק נכדב של התלמדיםי ילכי אחר כך לשייביח גחלות‬
‫שרם קיבלי התלמדיים "טעם" של ל‪,‬מוד גמרא‪,‬‬
‫בשנסי האחר‪ ,‬ינית נשעה נסיון מקורי להתמודד עם בעיה זו‪ ,‬ר"מםי אחדםי‬

‫שאלי את עצמם אם האשמה תלייה בתלמידים אי אולי ישנן בעיות איביקטיברית‬
‫בלמידו הש " ס ששי להחמודד איתן‪ ,‬אולי לפעמים הלימיד מנוחק מהמציאות‬
‫ולכן שי למצוא דרך להראות לתלמדיים ארי גרילי שיראל מצאו בתוך הסרגיה‬
‫‪ ..‬היבשהוו‬

‫•‬
‫‪I‬‬

‫םתךןונת‬

‫לנערית‬

‫מעשיית‬

‫שהתעוררו‬

‫בכל‬

‫שטחי‬

‫החרים‪,‬‬

‫במליס‬

‫אחרית ‪ :‬אלפי שאלות מעשיית ומענינית הנדינוח בספיר הש'אלות יהחשיבית‬
‫של גרילי שיראל מצאי את פתרינם בגמרא‪ .‬אם כך‪ ,‬רציי לקשור אח לימיר‬
‫הסוגהיי עם עדיו בדברי השו ‪ If‬תםי‪ .‬הלימוד המקיבל מתרכז בהבנה בכיבה‬
‫בפיחשי הש"ס השינים‪ ,‬בלי ערין מריחד בפסק ההלכה יבדואי בלי תשומת לב‬
‫לחימר השעיר והמגריז של שאלות ותשיביח מעשייח שמצאי את פתרינז בעיין‬
‫בסיגהי‪ ,‬ערין מעמיק שיש בי לפעמים חדייש מפתיע אי מסקנה מחישרת‪,‬‬

‫•‬

‫יבך ניצח חיברית עזר בעריכת ר"מסי מנוסים בשיתיף פעילה עם מימחים‬
‫בפרויקיט השו"ת באוניברסיטת בר·אילן‪ ,‬כוח הדחף יצא כנראה דוקא‬

‫‪5‬‬

‫ך‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I,‬‬
‫‪I,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מפריייקט השו " ח‪ ,‬שראשיהם ראי את החימר השעיר שברשיתם ילכן הציעי‬
‫לראש' הח'ברך התורב' להעזר בעזרת השו " ת'ם הדב'ם הדב'ם כמעט בכל סוג'ה‬
‫שבש"ס‪.‬‬

‫החיברות‬

‫יצאן‬

‫הראשונית‬

‫לפגי‬

‫שניס‬

‫אחדוח‪,‬‬

‫החיברת‬

‫הראשןנה‬

‫רגה‬

‫בסוגית "כהז קורא ראשין"‪ ,‬גטיז נט ; החוברת השביה דנה על וכרת הפיעל‬
‫לשביתה‪ ,‬בבא מצעיא " עח‪ ,‬ואחרי פרסימים נוספים הופיעו כעת שתי חוברות ‪,‬‬
‫כל אחת כמעט מאה עמודיס‪ .‬בתשרי תשל " ט הדפיע " סוגיית בסםחת ההלכה‬

‫"(ת"רש) על פרק ראשון של בבא מקא ‪ ,‬רבמבחם אב ת ש ל " ט חרברת על פרק‬
‫ראשון ושב' של מסכת ב "‪ 1/‬ה‪.‬‬
‫עורכ' חוברות לא הסתפקו בא'סוף חומר מתוך ספר' השאלות והתשובות‪.‬‬

‫הסבר'ס ושאלות לתלמ"'ס משולב'ם בתוך החוברת וא'לו בסוף החוברת‬
‫מובאםי צילומים רביס משו'יתיס וספרי הלכה הקשןרים בחומר הבדין גשו"ח'‪•Q‬‬
‫עס הופעת שת' חובחת אלר על ככא קמא וכ'צה עכרו העורכ'ס את שלב"‬

‫הב'סי' יהצל"‪,‬ו לתת לר " מ'ס רלתלמ"ה'ס חימר תירב' ל'מרד' רב"החש'כות‬

‫•‬

‫שש' לבצלו ברצרה ע'‪,‬לר_‬

‫הרע '‪ T‬ן ה'סיד' שבחי ברות אלו א'בו חדש‪.‬‬
‫שלמה א'גר‪ ,‬בבו של הגרעק"א וכן כח'דוש'‬
‫מקימות רב'ס לספר' שאלות ותשובות הדב'ם‬
‫בעל קרבן נתבאל על הרא"ש שר"ת'ס רכ'ס‪ .‬אך‬
‫ע"י פרוייקט‬

‫מחיך‬

‫השי"‪n‬‬

‫הפך הדבר לשיטה מסדורת ‪ ,‬עם ציטוט השו"ח ואף צילום‬

‫כרי‬

‫בשייבה ‪,‬‬

‫הו‪1:‬ו‪D‬יי‬

‫מקר'ס‬

‫רומש‪,‬‬

‫השו"ח‪.‬‬

‫העורכ'ס‬

‫כ ‪ ..‬גל‪,‬ון מהרש"א" של רב'‬
‫מהר"ץ ח'ות מובאש מרא'‬
‫בדבר' הסוג'ה‪ .‬כמו כן צ"ן‬
‫בחוברית ש'צאו עכש'ו לאור‬

‫שאלות‬

‫להתאיס‬

‫את‬

‫לתלמ"'ס ואף‬

‫החומר‬
‫נתנו‬

‫למסגרת‬
‫לפעמ'ס‬

‫הלימוד‬

‫שאלןת‬

‫על‬

‫<‬

‫"‬

‫בל'ו'י מקורות בוספ'ס בספר' ההלכה ‪ ,‬שבהס 'מצאו התלמ'ד'ס את הפתרוו‬
‫ההלכתי‪.‬‬

‫בחוברת‬

‫האחרובה‪,‬‬

‫על מסכת‬

‫ב'צה‬

‫הכב'סן‬

‫העורכ'ס‬

‫ח'דןש‪.‬‬

‫כל‬

‫בושא‬

‫מתחיל עם סיפור‪ ,‬כמר בעמ ' ‪ 14‬על משפחה מברית המועצית שהגיעה בערב‬

‫•‬

‫סוכות למןשב‪ ,‬אך בסוכות הוברר ששכחו לקטוף ערכןת לד' מ'ב'ם‪ ,‬פועל‬
‫ערב' הבא" ערבןת ובשאלה השאלה אם מןתר להשתמש בערבות שגו' חתך‬
‫עבור ה'וד' ב'‪ T‬ס טוב‪ ,‬ש' להט'ל ספק בכך אס תלמ" 'שיבה או תלמ ‪….‬‬
‫תיכון"דת' מעונ'ן בס'פור מתוק מסוג זה‪ .‬כך גם לגב' הסיפור על בחמן‬
‫ה‪ ..‬חברה"מן" שהב'א בקבוק' משקה קר ובשאלה השאלה אס מןתר להןר"‬
‫את הפותחן שמןנח באופן קבןע על המנורה החשמל'ת‪ .‬נדמה ל' שש' לכדוק‬
‫ שש עשרה מעוגיגים בסי‪ D‬ורםי‬‫היטב‪ ,‬אם תלמדיםי בגילאי חמש עשרה‬
‫כאלה‪' .‬תכן שהס מוותר'ס על הקדמות כאלן‪ .‬אןלס בכתות הבמוכרת רצוי‬
‫ל‪.‬דכנ'ס את התלמ"'ס לבע'ה ההלכת'ת ע '' ' הקדמה בצורת ס'פןר‪,‬‬
‫ראשי ח‪ D‬חייק‪t‬ו השן ' ית פנן לכמה ר'י מיס ןהתברר ש אכן קיימת התעניגות‬

‫לחוברות אלו‪ ,‬מא"ך עומד כל ר " מ לפני לחץ של חוסר זמן ואול' לא 'מצא‬
‫את הזמן לעבור עס התלמ'דיס על החומר ה'פה המןגש לן בחוברות אלו‪.‬‬
‫בודא' א' אפשר ללמדר חוברות אלן על חשבון ש'עןר הגמרא ןבדמה ל‪,‬‬

‫‪76‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫"‪,‬‬

‫~‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫•‬

‫שר"רבם לא מעטים יפחדו לקבל על עצמם את השימוש בחוברות מפח"קט‬
‫השו"ת מחוסר‬

‫זמן‪ .‬ואולי ש' צורך‬

‫להוסיף שעות‬

‫אחדות‬

‫לשיעודי הגמרא‬

‫כדי לאפשר לעביר על החימר החדש בצירה ע"ילר" אם הר"מ ש'כיל להכניס‬
‫את תלמ "‪ 1‬יו לעילם ההלכה יהשו"תים‪ ,‬יתכן שאפשר להעביר שעות אחדות‬
‫של לימיד הלכה ענור הלימיד בשי"תםי‪ .‬אין ספק שרציי לפתוח את התחום‬
‫הענק של ספרי שו"תםי לפני התלמידים ובחובדות האלו דהבר בהש'ג "‪1‬‬
‫של כל ר"מ‪ .‬כאן מיבאת ההלכה בצורה חיה ומענינת לפני התלמ"‪1‬ים ובלימוד‬
‫כזה לא רק לימוד הגמרא יצא נשכר‪ ,‬אלא גם לימוד ההלכה‪.‬‬
‫בסוף כל חוברת מוגש מדור ביוגרפי וביבליוגרפי‪' ,‬נתונים כרינולוג"ם‬
‫על מחברי השו"תים המובאים בחוברת‪ .‬חלק מהתלמידים בודאי ש'מחו על‬
‫תוספת זו ואילו אחרים מתענינים‬

‫פחות‬

‫ברקע‬

‫ההיסטורי על המחבר‪,‬‬

‫מקום‬

‫כד~נתו ותקופתו וחיבידיו וכו! בכל אופן יש כאן תוספת לימודית על תלדות‬
‫גדולי ש'ראל וגם זה ייסיף ידע תירני‪.‬‬

‫יבכן‪ ,‬נסיין רציני להגדיל תירה ולהוסיף אהבת תורה ללומדה"'‪.‬‬
‫י‪.‬‬

‫‪.U‬‬

‫יאחר כן כאי זלכיר כיחך‬
‫ואחר כך באו ולביר ביתך‪ ,‬פירוש שמדי חזרי בני ישראל כראוי דכתיב‬

‫עמ זו יצרתי יל תהלתי יספרו ורק בגלות איננו יכולימ לפתוח הפה להלל‬
‫ולהדוות לפניו ית'‬

‫ע"י שכפותיו באחרא‪,‬‬

‫ומדי שיצאנו לתירות‬

‫יש‬

‫לפתוח הפה בהלל והודאה‪ .‬ולכו עשו חכמי הדור עיקר הזכרוו בנרות‬
‫להראות זאת כי עיקר השמחה מהגאולה ע"י שזכינו לחזוד להסתופף‬
‫בבית אלקינו‪.‬‬
‫שפת‬

‫אמת‪,‬‬

‫חנוכה‬

‫תרמ"א‬

‫‪77‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערה למכתב המלבי"ם ובאיסור נניעה‬
‫בגל "‪1‬ן האחרון‪ ,‬תשר' תש"מ‪ ,‬עמוד ‪ 53‬שורה ו ' לא "ע המעתיק לםענה‬
‫המלה שכין "יחברך " ל"אמן " במכחכ הגאון מלבי"ם וצ"ל‪ .‬וםשוט שכצ " ל ‪:‬‬
‫"יחןרב באלקי אמו " ‪ ,‬מלשיז הכתוב בשיעיה םי ו ה ט ' ‪ I‬ז‪ .‬כן שם שירה י " א "מ"‬
‫יחן 'שועח )‪ (1‬ואמצא הםסקיחא‪ ,‬צריך לה'וח לגכון ‪" :‬מי 'חן ייטחי ואמצא‬
‫הפסיקחא"‪ ,‬והוא מלשון הכחוב באיוב כ"ג '‪.‬ג ועין צדיק חבתן בעצם כי " ק‬
‫של המלבי"ם כעמוד‬

‫וחמצא שכן ד~א האמח‪.‬‬

‫‪,52‬‬

‫לעביך מאמרי של ד"ר 'אברהם‪-‬סרפר בעמוד ‪ 61‬שהביא דכךי הש " ן בלו"ר‬

‫סוס''' קצ"ה • דגם להרמכ"ם א'ן איסור דאורייחא אלא כשעושה דרך חאוה‬
‫וחיהכ ולא דרד רםואה‪ ,‬יש לציין לרבגי ירבה באגרת התשובה סימן י"ט זז"ל‬

‫ב"'ה ופניה וכו' מן החורה וכו‪ :‬וכן היא‬

‫ואסור ליגע באשח אשי‬

‫הלכה‬

‫נר‪ ,‬והר שהקרינה הזאת האי הנגיעה בדיהי אר בפנהי או בכל 'אבר מאברהי‬
‫"כךי להינות מן המגע"‪.‬‬

‫•‬

‫ע‪/‬יכ‪ .‬יזה סיעיתא גדילה לחש "‪ 1‬ייעימהי‪ .‬יאפשך‬

‫שאם ראה מוז ייב''' דנךי רבבי יונה הב"‪ ,‬גם הרא היה מסכים להיתר‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫הרכ סאיי‬
‫בגי כרק‬

‫שיטת ערור השלחן כשביתת שדהו‬
‫רבים דגו בשאלד‪ ,‬אם מצות שמ'טה תלה רק על האדם‪ ,‬כלומר שרק הוא‬
‫מתויב לשבוח‪ ,‬או שהאדם גם מצווה על שביחח שדהו‪ ,‬כמו שהוא מצוהר על‬

‫שביתח בהמחו בשבח‪ .‬יש סוברים שואח מתלוקח הראשוגים‪ .‬דגו בוה בחוסםוח‬
‫רי"ר ענידה זרה ‪t‬ור ע ‪ II‬נו המרש ‪ II‬ל בבא מציעא צ ע"א‪ ,‬מנחת חיניר מצוה‬
‫שכט‪ ,‬שבת‬
‫ת"א‬

‫פרק‬

‫הארץ‬
‫‪',‬י‬

‫חזוז‬

‫קונסרס‬
‫איש‬

‫אתרון ס"‬

‫א‪,‬‬

‫צץי‬

‫ל‪,T‬‬

‫כה‬

‫יעי‪.‬ד‬

‫שביעית‬

‫הקודש‬
‫בזמננו‬

‫ת"א‬

‫ס"‬

‫טו‪,‬‬

‫ממשיכים‬

‫הלכית שבעיית סי' א נאיור הלכה‪ ,‬שבעיית כהלכתה עמ'‬

‫חורח‬

‫הארץ‬
‫ראה‬

‫הידונים‪,‬‬

‫בז ‪ ,‬שו"ח משבת‬

‫ויסף ס" מאמ‪-‬ב‪ ,‬שיועח משה על שבעייח סי' י‪-‬א'ב ועו‪.‬ד‬
‫מן הראוי להעיר דלברי בעל ערוך השלתן ;זעח" בגדיון‪ .‬ספרו על‬
‫ורעים גדפס למגי יוחר אמרכעים שגה ‪ ,‬כשגח חתר " ץ‪ .‬לא ראיחי שצייגו‬
‫דבר"‪ ,1‬המובאםי דרך אגב כדיגי ליקוט עצ'ם ‪ .‬הלכוח שמיטה ו "‪1‬בל ס"‬
‫הלכה יס‪ ,‬ולכן לא וכו כגראה לחשומח לב הראוהי‪ .‬יזה לשוט ‪ :‬וגראה‬

‫דיגי‬
‫את‬

‫יט‪,‬‬
‫דכל‬
‫מה שאסור בשביעיח‪ ,‬אפילו ע"י עכו " ם אסור ומן החוהו ולא דמי לשחב‬
‫דאמירח לעכו"ם שבות‪ ,‬דלא דמי דבשבת מלאכה נאסרה ולא שכיחת שדה‪,‬‬
‫משא‪ II .‬כ בשביעית ששביתת שדה היא המצוה‪ ,‬אם כז מה לי על דיו או ע"י‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪I‬‬

‫עכו"ם‪ ,‬סוף סוף עובר על שביחח הארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫'‪i‬‬

‫שי כאן סיעיחא לשיסח המנתח תיגוך ודעימיה‪.‬‬
‫ה‪ .‬ביו‬

‫‪78‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫ה ‪2‬ז‪_''''''''–''''''''''–'''''''.""–"–'.——–"~–.‬‬
‫ב ‪ I/‬ה‬

‫הופיע‬
‫סםר‬

‫תהזי‬

‫קדןשזם‬

‫הלכות והל'כות בחברה ובת גועות גוער‪ ,‬הלכות צג'עות‪,‬‬
‫החנהג‪.‬יח‬

‫דקידים‪,‬‬
‫חיוב‬

‫בגות‬

‫בחתוובת‬

‫וגשים‬

‫ובמסיבות‪,‬‬
‫ועוד‬

‫במצוות‬

‫עיקרי‬

‫יחיי‪,‬‬

‫דיגי‬

‫גושאם' 'רב'ם‬

‫מ א ח‬

‫רםש ‪ K‬ל ")'כ‬
‫מהדורה‬

‫חדשה‬

‫מורחבת‬

‫עם‬

‫מרבג'‬

‫תשוביח‬

‫ר~רגו‬

‫המחיר ‪ :‬כריכה רכה ‪ 95-.‬ל"י‪ ,‬כריכה קשה ‪ 120-.‬ל"י‬
‫)חוץ דממי‬

‫משל‪(m‬‬

‫אפשר להש'ג בחגו'ות ספך'ם או לפי הכתובת ‪:‬‬
‫·ז‪..:,‬מואל כ"ץ‪ ,‬ישיבת מרכז הרב‪ ,‬ת‪. .‬ד ‪ ,5010‬ירושלים‬

‫‪___….__ _..-_…._.._________.._..__…‬‬‫‪….–….–,._….–.._–…—-..-,.———–.,…….‬‬
‫~‪.‬‬

‫‪_—‬דד‬

‫‪,‬‬

‫‪7‬‬

‫נ‪Z‬‬

‫בס"ר‬
‫ה‬

‫‪,‬‬

‫פ‬

‫מרפא‬
‫קובץ‬

‫היור"ת‬

‫ובירורי‬

‫~‬

‫‪t‬ו‬

‫ל ש ו ו‬

‫הלכה בטניגי‬

‫שוכירת‬

‫הלדשי‬

‫חוברת א' ‪ I‬אליל חשלייט‬
‫שפתי‬

‫ישנים‪,‬‬

‫חידרשי‬

‫תורה‪,‬‬

‫חדיושי‬

‫אגדה‪,‬‬

‫הערות בספר חפץ חי'ם‪ .‬מדור ההלכה ועוד‪.‬‬

‫המו"ל ‪ :‬מפרא לשון‪ ,‬ח‪. .‬ן ‪,6086‬‬
‫‪,‬‬

‫'רושל'ם‬

‫‪_ _ _ _ _ _ _- -_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _. .,_ _ _ _ _ _ _. . . .‬‬

‫‪.‬‬

‫ר‪o‬‬

‫‪79‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב"ה‬

‫אל קואריגו‪ ,‬וה ממםכ‪.‬‬

‫בעקבית‬

‫במחירי ‪ iT‬הרפםה‪,‬‬

‫העליה הגדולה‬

‫יימי‬

‫הנייר‬

‫ל‪loo -‬‬

‫אגו נאלצים להעלןת את מחיר המינוי לשגת תש"מ‬

‫)מחיר המיגוי בחו"ל גשאר ~‪I .‬‬

‫משלןח‪,‬‬
‫לייי‪.‬‬

‫(‪$‬‬

‫המחיר הזה בכגס לתוקפו בר"ח טבת ש‪ .T .‬העלאת המחיר ‪,‬איבה‬
‫חלה על‬

‫המ'גויים ששלמו דמי מיגןי לפני י"ח‬

‫טבח‪.‬‬

‫מערכת המעין‬
‫רח'‬

‫צפגה"‬

‫ייושלים‬

‫השמתתפים בכל"ז‬
‫מדרכי סבחן‪,‬‬
‫ה"ורה‬

‫גחשוגי‪,‬‬

‫הז ‪:‬‬

‫אלון שכוח ‪,‬‬
‫רח'‬

‫ד " ג הרי חברןן‬

‫יבי טרפון‬

‫‪, 18‬‬

‫בגי‬

‫בר‪P‬‬

‫ד"ר אבהרם ס‪ ,‬אברהם‪ ,‬חר' נית וגן ‪,86‬‬

‫ירושלים‬

‫איחמר ןרהפטיג ‪ ,‬אלון שבוח‪ ,‬ד"ג הרי חברון‬
‫רפאל בנימין פוזן ‪ ,‬כפר אליהן‪ ,‬גזרה‪,‬‬

‫•‬

‫הרב‬

‫עי ב‬

‫‪P‬‬

‫אריאל‪,‬‬

‫הרב‬

‫מנחם‬

‫א' טובן לסקי ‪,‬‬

‫יובה‬

‫עמנןאל‪,‬‬

‫רח'‬

‫מימין‪,‬‬

‫כפר‬

‫צפנהי‬

‫רח'‬

‫ז ‪ /l‬ב‬
‫בן‬

‫הנגב‬

‫זכאי‬

‫‪ ,26‬ירושליס‬

‫‪80‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,26‬‬

‫בני‬

‫ברק‬

‫‪26‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫העורן ר‪ II.‬חראי ‪:‬‬

‫יונה עמנואל‪ ,‬רח' זפניה ‪ ,26‬ירושל‪,‬ם‬

‫דפיס ‪"!",‬רהכ‪' m ..‬‬

‫סלינםי ‪ 13‬ירושל'ס‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬