אתר דעת -מכללת הרצוג
T
כתב עת מוצא יאיר .עז" ,יד"י
·ייסר
1 ftל
יצח וכ
ם ו .ג.נ ר ..
בוייער
א .גו ד rו 1 ft "-ר אל
כתיכז:
לשאלת ה'1סמרש בפוחים בשבה השב' 3Iית Iהוב "סף אפותי .
שמיות השמיטה בזמז חז " ל ~' Iנה עמרבאל ·
לשאלת הס" Yבדי דעברי עביוה /
•
·
.
18
ד"ר אלאיב רשחטמן •
•
31
I
בםסח
חררפרח
םקדר
-
ד"ר אברהם סופר אבהרם
( Iו
שת
חהי I 1
מצגר
דדר
•
יעקב נברז
מילי דעמליותא Iהרג חייג סגחו .
/
ך
•
פיורת שיש ספק על מקרם רזמז ב ' 3Iרום
,.
1
.
•
•
•
36.
·
•
•
39 .
•
•
,
45
.
פק mנפש ומצרוח שביו אדם לחבח I
העררת
ש"ז
הרב
רKיערבאך
םחפ' " Tוי ועדר . .
הוב
.
.
אווי
,
•
•
•
49.
•
•
•
•
55
,
העחת לש"ס
I
הוכ אבהרם סרםר
.
וולדינברג,
•
לע ספרים ~על סרפודיס.
תוהר הגתוגה והמטוהר לע חויי_ בבאיים רגתרבים ,
• 58
תרשגה להעחת על ספו קב ובקי על מסגת שגייעת •
60 .
".,םב 1 ',שלו r:ג!ו'ו חםvnן
•
ונזבי בשחי >בשMרל 100- .ל'
חכובת
~
..
-
.
~.
הובערחכ :
_..
–
כיי יכ נלן '1גי
•
חפהדי …, 30.-
חביץ לץוג$ 10- . c
V
חר' צםביה ;J.6ירשולים ,טל.
www.daat.ac.il
.'#.,—-.- "._ ., .
· .'. ,,,.
..
,
. ..
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב
יוסף
אפרתי
השביעית
לשאלת השימשו בפרחים בשנה
,
כדייעון ההלכחי )וכט' (2של הוככוז לחקר החקלאוח עפ '' ' החורה ,כחבנו ;'
..פרחי נרי אשר אינם עווכדים לריח ) ריש מחוכירים בפרחי ריח ,אף אם אינם
עווכדים לריח( א'ן כהם קדושח שכיעיח ,אף על פי כן ,פרחים שנזרעו בשבעייח
אטררים כשימוש " .להלן מבינו מטפר טיכוח האוטרוח אח השימשו ; טפחי'ן,הרבאר שם
בעבה ראיטור קבהי שמרס וכטייע בדיי עוברי עבירה .לאחר מכן
,
מועדםי של פרחים שבזרעו ,כבראה ,בשביעיח.
•
בבאר כאן אח מקרררחיה
א.
של הרראה זר.
כל גדיולי הקרקע השייכים .לשבה השביעית ,יש בהם קדושת שבעיית,
רבחבאי שמחקיימים בהם הכלליס שבקבעו לגבי קדושח שבעיית.
במטכת
טוכה
)מא
ע " א(
וכמטכח
בכא
קמא
)קא
ע " ב(
שביבר ; ,
ועצים
להטקה חבאי האי ,דחביא א' 1רמטר'ן פירוח שביעיח לא למשרה ולא לכבוטה,
ר' ')טי ארמר מסור'ן ררכ :רח"ק . . ,לכם .. ,רומיא רואכלה ,מי שהבאחר
רב' Pררר שוה ציאר מ ש רה וכברטה ש הבאחן אחר ביעררן ,רר' ירטי …לאכלה רלא
למלוגמא .,.שאיבה ש וה בכל אדם ,ע " כ.
וםירש''' ותוספות
)שם(
תבאי
ועצים דהסקה
היא
אי
נהגא
בהי שבעיית
או לא ,דאיכא חבא דדריש לכם דרמיא דלאכילה למעוטי כל שהבאחו אחר
בעיור) רממעט עצי הטקה ,ראיח דלא ממעט אלא דבר שהבאחר א'ן שרה בכל
אדם כגרן ,מלוגמא וזליוף ואפיקטרז'ן ,ע"כ.
למדבו כי בכלל זה ,של הבאחו וביעוה שורה חלוקים ר' יוטי ורבבן ,ובראה
דהלכה כוכבן ,ואע"ס שעורר השולחן העחיד "ט) כד טעיף כא( ט"ל דהיורשלמי
פליג ולא ט"ל האי כללא ]מדכרי הר"ש טירליאר שיבואר להלן יבואר
רהירושלמי ט " ל האי כללא ,רראיתי שעמד ככר בשר"ח ישרעח משה ח"א
סי' [.א הרי להלכה פסקינן הכי ,יכן פסק הכס"מ בם יי ח '''ה אלא והוסיף דרק
בפירוח לאכילה צריכים שיהא הבאחו וכיעורר שורה -אכל ככר השיגו ,,,לע
יעוין
במהר '''
' j:ןרקרס
ןבפאה "ש
ח,
יג .
בכלל השבי ,דבר השהח בכל במש
-
ח " ר לאבלה ילא למלינמא ,לאכלה ילא
אפיקטוזיז ,כמאן
כרבי יוטי ,דאי כרבנז
לא מצא Uמחלוקח ,רבבמ' איחא
לזיליף
הא אכיא
לאכלה ילא לע ש ית
ממבה
במי משרה רככיטה ע " כ .ואם
איחא דרבבן לא כעי שוהר ככל בפש מוכח " ל שהבריחא '''רכ שהרי לרבבן מוחר
לעשוח מלוגמא וזילוף וכו ',שהרי חלה עליהן קדו"ש.
כן הוא בירושלמי רשי ם"ז ,צבע'ן לאדם מהו שיהא על,הן קדו"ש וכו'
יצאת מלוגמא שאיבה אלא לחול,ן ע"כ ,ימשום כר לא חלה עלהי קדושח
שבעיית ]יעויין רשי פ"ח -ולכאורה משם מוכח דמלוגמא חלה על" קח"ש,
וכ"כ בטפר אמוגח יוטף ואכמ"ל(.
!
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נמציגו למדם" ,כי גד"ול קרקע יתקדש
בקדושת שביעית· ,אם השתמשות
בו תהא בדוד של הנאתו זביעווו שוהו ,ושווה בכל נפש,
ב,
בנזנ r
הנאתז
שווה,
זב'עווו
נסתפקו
-
האם
בעינן
דווקא
הנאה
בשעת הב'ערו ,או שכלל זה בא לאפוק' הבאה אחו' הבע"וו ,אבל ובר שהבאתו
קדום הבע"ור קחש בקחשת שב'ע'ת ,ובמשבה ואשונה )פ"ז מ"א( כתב בטעם
כלל זה ונראה הא הדבאתן אחר בע"וון קיל טס' כדאמו י בן בעלמא דמ'קל,
קלי איסווא ק'ן oטס' ,דבשעת הבאה
אr
הא'סור בעולם וכ " מ בתוס' דב " ק
אבל אם האבתז ק י דם ביעורו כ " ש יניהג בהו שביעית כרס" לקמו מ " י ,ע " כ
)והאחרובים צ"נו שכדברים האלה כבו כחב בעל המאוו בטוכה דף (,מ
•
גם אם בנקוט שקדושת שביעית חלה על דבו שהבאתו
קודם
לביעווו,
'ש להסתפק דאםשו שאם איז ההגאה גוומת לביעוו ,ואפשו ל'הבות וב והוא
ממש" להתק'ם לא ת ' IIול קחשת שביע'ת ,שר"' דומ' /Iלאכילה שההבאה
גרומת לכ'לוי וכתב כן בסםר קהילות יעקב "ס) ('ו בשtכ'ת השדב"א,
והבה ש" לפשט ספיקות אלו.
מצאני בירןשלמי ,בשמיס מהי שיהא עליהז קדן"ש .בהסבר איכעיא זן
כחב הו " ש סיול ' IIז )כס' הנדפס בהוצאת הג " ו י'סף דיבקלט( מיבי בשמש,
נגוןI ,כיני עשבים שש" להן ויח טוב וא'ן משחמש'ן בהז אלא לריח רא'ן אוכל,ז
אותז וכו :וא'ן ח"ביז בבע"ור ומותויז לעשרת טחווה זלוקחיז בדמ",ן דבו
.
. , .
שאינו
מאכל ןטעמא דאכילח
אדם
לאכילה דהנ"חו וביעורו שו'ז
יכןי.
ואכילח
אבל
בו 'II
וצבע"ה
בהמה
בשעת
הנ"תו
והדלקה
דהוי
דמי
ל"א
בע"זר
לא
ע " כ,
והבה מכאז וצר להוכיח דהו " ש טיוליאו םל,ג
על סבוח בעל המאור,
ודבוי המשנ"ו )לעיל( ולדעחו כל שבשעח ההנאה ליכא ביערר הוי זה חסרוז
של הנאחו רביעוח שוהו )לםחזח לפי איבעיא דיוושלמי( וכן כתבו בחוברת
טיסול גביבזת גןי )שיצאה ע ' יי נית מדוש גבןה להלכה בהחשיכיח( בסיף
החוברת ,ולנזנ " ד לא מזחכ מד"י דאםשו לומר ,דהר "ש טיול,או לא מל,ג ראבוי
רמוא" אלא דס"ל ריש הכרח שההבאה תביא לדיי הבעייר ,רכל שאיו ההנאה
גורמח לבע"ור הוי לא חחןל קדו"ש )רכמ"ש לעיל בשם הקהילוח ע"קב( רכן
ראיחי שםיוש בשו"ח משגת יוסף ס" כד אןת ד
-
ע"ו"ש) ,ולם יי ז ,..רצ לומו
דקדו"ש ח mל נזל מוחי ו ' IIרק אם ההנאה תגוום לבע"וו ע '' ' מל,לה וכדומה(,
זכיבו עתה ,להרצאה נוספת של ש,'/ה סירליאן מכת''' ע " י ראש הכילל,
שליט",N
נית המדרש הגבוה להלכה " בהתישכוח ,חרה"ג ובי קלמן כהבא
ובהסבר איבעיא דירשולמי כחוב בזה"ל :איז על,הן קדושח שביעיח -ראיז
ח"ביז בב'עור ומותויז לעושת בהז סחורה ,ולוקחיז ובמ",ז דבר שא' Uמאכל
-רטעמא דאכ"'ח ארם ואכ"'ת בהמה וצב]ן'ה רהןי רוכ שזה לכל … ,לא ,ע"כ.
וצ' r
שם בהנזרה
-
כי המיל,ם המדוגשרח מחרקוח ובמקומם
נכתב בגל,ון
נוסח הו"ש ס'רל,אר הנדםס ,רד ',דמ' לאכילה דהנ"חר רבע"ורן שויז אבלכריח בשעח הנ"חו ל,כא בע"ור .כלומר ,לס' הגירסא ככח''' האיבע ' IIבבשמם"
ג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
היתה כנראה ,משופ שבשמםי אינפ דבר השוה לכל נפש -ולא משום rזסרוו
הבאחו זבעיורו שווה' ,ילפי גירסא זו א"א להוכיח דבר מהר"ש סירליאו לעב r
והדרפסוהבאחו ובזעירו שיהר ]בעבין הדברים שבכחבו בגלוין על כח'"
כדברי הר"ש סירלאיו ,יעויז במ"ש הרה"ג הנ ל בח"א עמ' '[.
/l
סוף דבר ,דלעח המאור ,וכ"כ המשב"י ,כל שהבאחו קודפ לבעיורו יש
עלוי קדושת שביעיח ,ולמעשה לא מצאבו מי שיחלוק על כד .לעדח הקהילוח
עיקב בשיטת הרשב"א ,צרדי שההבאה תהא גורפ ככיעור שאל"כ לא חחול
קדד'ש .מהר"ש סירלאיו לביא להוכיח מדיי ,אחרי שלא ברירא לן מהו הסברו
באיבעיא דהירושלמי.
ג .ביהדר אבפין לאיבעי' דהירשולמי -הבה הירושלמי רצה לרהכיח מהא
דהפרח לבן והאורז אין עלהים קחשח שביעיח ,ודחה הירושלמי בשחי דחיוח,
דדין זה של הפרח לבן -הוא רק לפי ר"ש ולא לפי רבבן ,ובדחהי שביה,
בהדא בסורתא .ופירושר' שמיאל בשם רבי אבהו חפתר דברי הכל היא
המהר"א רפלדא והרש"ס
-שבהדא נסורחא
-יהו פרח שאיו דב רהי שבו לא
נסתפק הירושלמי ,ינכה"ג כ"ע מודים שאין להם שביעית ,יבטעם הדבר כתב
השר IIס ,דלא חשיבי ,לעומת זאת הפני משה ,וכע /lז החזי!/א
שמדיבר כאן
בחלק שאיבי חשיב
ימשים
מהפ m
כד
אין
)די ,ט( פירשו
בי משום קדו"ש
)יראה עדר בפ" הגר"א(.
במציבו ל.מדים שלרש"ס ילמהרא"פ
בהם ריח ,אין להם קחשח שביעיח.
אלא דאף לשיטתם שי להסחפק ,הרי בזמביבי הפרח .אף שאין בי ריח
-
מפורש בירושלמי דבפ mםי שאין
יטםע -חשיב ,ימצאחי שעירר ע"כ הגר"ב מבדלסין יצ"ל במכחב הבדפס
בשי"ח משבח יוסף סימן לה '''רגה ל,ברמן מארדי להסביר שלדעחו חשיביח
כיאח איבה קובעת ולא חל על פרחים שאין בהם ריח קדושח שבעייח,
ולמעשה כ"כ בספר השמיטה בפרק ז' דדרבים שהם רק לראיה -אין זו הבאה
גופניח ילא חלה עליהם קדישח שביעיח ,וכ"כ גם בספר תורח השמיטה ,ור"ע
מ"ש בספר חקר עויין שביעיח ח"ב עמ' חרמט .יאע"פ שכאמיר לעיל שי
מקים להסתפק בכר שהרי כהדים ההז פרחיס חשיבי ,ימה שובי בזי פרחי רחי
לבו ',יידאי שפרחי ביי הבאתם דבר השיה לכילם) .דלא גרע מטבק -דכחב
הגדולת מרדכי שיש בו קדי"ש וכן המבהג( ,מ"מ קיבלבי מרביתיבו גדולי
הוססקים
באך:ז",y
דפרחי
ניי שאין
בדםו
ריח,
איו
בהם
ובפרחי·ריח .אחרי השירישלמי לא הכריע בכעי' יי
קחשת
-
שבעיית.
ה"ז ככל ספק
עשיקרו אדיריחא שכחב החזי"א דאזליבן לחימרא )כב ,א( וכן משמע מדבירי
לגבי מרחל ריח )די ,ט ד"ה ובחשיבת מבד/וט( יכ"כ בספר השמיטה שם סיעף ה.
.ד
יהבה בפרחי·ביי ששי בהם ריח ,יש לעיין ,אם מפבי שעיקר בטעיחם,
גדיולפ ,קטיפחם .יקביחפ הוי לביי ובפרחי בוי ס"ל דאין בהם משום קדישת
שבעיית ,יתכן דאפ" שיש בהם ריח )יפרחי ריח קדושים בךקי"ש( לא תחיל
בדם .קחשח שבעייח ,הן משים שרוב הפ mים אין בהם ,ש"pח ודמאי לעצים
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהנאתם ובעיורם
בחוברת
שוה
ואינם
קדושח שבעיית,
קרשוםי
)הוצאח
בקדו"ש,
ביהמ"ד
מבעי
הגבוה
העצםי,
רוב
מבאיים
וכן
בשם
להלכה בהחישבוח(
הגרש"ז אועירבר ,וכן אולי אפ"ל דהרי זה כמו סיאה ואזוב וקורנית שמעוילה
בזה מחשבת האדם להפקיע מקדושת שביעית ,ושי שחלקו על כר
שיש
ופרחים
רית
בהם
שאינם
אף
•
?ריח
עומדדם
בהם
יש
וס"ל
-
שביעית,
קדושת
ךכ"כ ג"ר).,ר וילבר בהערה בח'ו הב"ל.
שא r
סוף דבר ,רפרחםי
פרחיס העומדםי לרחי
בהם ריח
מקובל שאין בהם קד""ת שביעית,
-
יש בהס קרושת שביעית ,ופרחי נרי שיש נהם ריח
-
-
יש להסתפק.
ה.
גזרו
•
באותם
נהם
,
סרגי
פרחים,
איסור ספיחין,
שאין
דועת
~הם
הגאון
קדושת
רש"ז
-
שבעיית
-
אייערבך
•
להסתפק,
יש
במערבי
ארץ
האם
סימן
ג.
ס"ק ט שכל שאין בו קדו"ש לא גזרו חכמים איסור ספחיין .משום שאיסוך
ספחיין אסמכיבד tרנבן אקרא דקצירה לכן כמו שאיסור קצירה חלוי דווקא
בקדושת
הספר,
שביעית
קובץ
ה"ב
הערית
גם
סלו
איסור
ח
ס"ק
ספיחין,
חפס
ושוב
ודבר
כן
בסוף
פשוט,
יא.
לדעת התזון-אשי כי ,יכ( בהסכר אח,ד בענין זה גופא בסתפק הירושלמי
)מעשרות
ם"ה ה"ג(
אם
יש בהו
פשתן
איסור
"אע"ג
ספיחין
דאיסןר
ספיחיך
הוא משום עוברי עבירה דלמא יזרע מ"מ לא גזרו אלא באלו שיש בהן קדושח
שבעיית" )ולם"ז בראה במסקנת הירושלמי יפשתן אין בו משים • ספיחין ,הרי
· רכל שאין בו קדו " ש א"ב איסור ספיתין
-
וש' עזר לעיין ששי מי שכתב
-
שמשתן שאבי דרימה לקש ,מה עדר שזהי רק הסבר אחד באיבעית הירושלמי(.
אבל מהחזן " א סי' ט סס"ק יז ,משמע והגוירה היתה על כל דבר שיש חשש
שיזרע
בשבעיית
נאיסור,
בחןן"א
וך'יע
רתלרי במחלן.קת ,יראה nבזר"א שביעית
מעשרות
כז,
ב
סיי
א
סוi/ו
יט
-
ומשמע
ד"ה ומשמע שזרערבי
גיבה
שי בהם איסור ספחיין ,הרי דלא תליא איסור ספיתין בקדושת שביעית.
רראה במש"כ בשר"ת אז נרברר ח"ד סי' ג-ד ,שדעתר להחמיר שאין קדרשת
שבעייח
קובעת
באיסור
ספחיין.
מצאנו דבחלקו הפוסקםי אם יש בדברים .שאין בהם קדו"ש ,איסור ספיתין.
•
ור"ע בשו"ת משנת יוסף סימן ט .ויעוי) במה שכתב בתוברת טיפול בגיבות
בוי
בסיף החרברת,
דפרחי
ביי
אם
שי
בהם
איסיר
-
ספחיין
אסוירם
כהבאה.
·•
ו.
בעבין
מושמר
דלא שידי משומר
-
-
ובעבד
כפרחים
שאין
בהם
קדושת
שבעיית
-
ודאי
שאיבו מצוהו להפקיר ,אך פסקיבן הלכתא שבטעיה וזרעיה
}שחילה של אילבות סרק
-
אסורה ורלא כשדב"ג ,ונראים הדברםי שאיסוך
זה מן התורה ,עייוין בתזון אשי סי' יט Oק"כ וראה בספר הלכות שבעיית כהע'
כעס' טז ,הרי שכשתילה וזריעת הפרחים עברר באיסור.
והבה אין כאן המקום להאררי ,כמחלוקת בדברים שבעכרו באיסור ,שלדעת
הדאב"ד
)פ"ד הט"ו(,
רמב"ן
)יבמות
קכב( ועו,ד
פירות
שעבדו בהם באיסור
ראוייתא באסרו באכילה ,ואילו לדעת הרמב'/ם )שס( עפ"י .המשגה בם"ד מ"כ,
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא נאסרו הם'רית כאכ 70ד,
)ו'ש דלןו מה דעת הפוסק'ם האוסר'ם במשימר
בענ'ו נעבד וע"ו מ"ש במ'לוא'ם בסוף ח"א להלכות שכ'ע'ת( "lIו'ו כדכר'
הרדיב"ז בסימן ג) ,וגס במה שהאריך בענין דלא היל מן השבות ,ימ /Iש המהר"ם
ש'ק בענ rלא תאכלי כל תועכה אוכ"מ(.
-שאיז קדו"ש
ראיתי מר שמבלא ובבהאי גוונא
בעב,ד ללם I/ז
אין דין
בסוג' פרה'ם שא'ו בהם קדי"ש .לא ""ה בהם א'סיר נעבה אד ראה כחזי"א
ס'י 'י סק"ר שלרעתר שי נעבר נם ברבר שאינר קררש בקרושת שב"lIית .שהר'
הק' לדעת הראשינ " .Dשב'ת הלל מת'ר'ם פ'רות שנזרעי כשכ'ע'ת מפנ' מה
כמשנה מיבאת ערת ב'ת הלל אד ירק לגב' שרה שבס'בה שזהי א'סור ררבנו ,ית'רץ
דכנזרעה אסיר משום סם'ח'ו ,יכתב עיד "אע"ג רמשכהת לה בצ'אי לשמ'נ'ת
מ"מ מ'לתא פס'קתא נקט ",הנה ב'צא לשמ'נית שא'ו בי קדי"ש יאעםייכ ש"ד
בן נעבד ע"ש זדו"ק
)הערת ר"ש ךייכנברג '(.לש
ובריו נעבה נידע בשערק ההסתפקית בפסק הלכה של החייו-א'ש .שהרי
ביסמו ,.סק"ו בר'ו אתרוגים הקל .וכסדר השב " lIית נרא'ת דעתו להחמיר.
בספר מציות הארץ ס'מו מד סע'ף ו הב'א רעתי להקל .ובחיכרת ר ' Dהלכה
דיני דקישת שביעית )שי"ל ע"י ביהמ"ד רג..בןה להלכה בהתישבות( בסופה
בדבר הסתיההנדפס מכתג לאחד מתלמדיי החזן"א רבו הטבר הדברים,
בר'ו משמר .וברא'ם הדבר'ם דאכו החזי"א פסק להקל נם בבעבה מע'קר הר'ו.
אף על פי כן כתנ הרה"ג ר"ק כהנא שליט"א נהערה בספך הנ IIל עמ Iע.ד,
כגוורא'ו להקל בנשמר אי בערכ במצרכ " Dשא'בם הכרח"ם לכל נפש
םרח "•D
ער כאו רברבו בעב'ו ההשתמשית בפרחים .אר לנב' קבית םרהים בראה
ז.
דשי חליש גם משים מס'ע ''י עיבר' עב'רה.
יהבה לגבי דין מסייע ,לפני עור אין צורך להארין .בסוגי' רע"ז דף ן'
משמע רעיבר על לםנ"ע רק בתר' עברא רנהרא .והרמב"ם בם'"ב מהל· ריצח
ושמררת הנפש הי"ר ) -רכז כסה"מ לאיין רצט( השמיט דין זה )ועיין פיהמ"ש
tבייה מ"ד
ומסכת
שבעיית(
נחלקו
והאחד·וגרם
בדעתו,
לדעת
המהר Ifם
שיק
)ב'אור'ו .למרצה רלג( הרמב"ם ס"ל דעיבר אפ" בחר עברא דנהרא .יעי"ש.
עיד מצאנו מחלוקת בהנדרת תר' עברא דבהרא -רלדעת הפב"מ היב' הדלוה
חז' רהמלהו ומז'ף ברב'ת הב' רמ'ם גופיה"ו לארם אחר ליכא לפב"ע .יהמליימ
םייד ה"ב מהל' מליה וליה .םל'ג -דרק בבז'ר בחד עברא דבהרא ל'כא משום
לםב"ע ראם לא ה'י ומש'ס הכוס לא ה" ארם אחר מכש'לי אלא ה" ניטל הכוס
לבר .אבל אם לא ילוה זה 'בוצע א'סור לפב"ע '''ע א!דר .חש'ב לפב"ע גם
לראשיו .ו'ש
מהאחריב'ם
שפסקי
כרעת
הפנ"מ
יכמי
שכתב
•
בכת"ס
ייר"ד
' Oי פג.
אד גם אם באמר שא'ו לפנ"ע
רגם
זה
נאסר,
וועיין
רש"י
גיטןי
הר' מ"מ מס"ע' .עי"ו תיס' שבת נ' ע"אסא
ע"א,
והאריכן
במנ"ח דלב ארת ג ,וברעק"א קצר ,רבאבנ" 1קכ IIו,
ירר /fד
בדבר
האחרונים,
יראה
ור"ע מ' rש באגררת שמה
סןו עב,
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואע"ס
ס'מ! ז'
שהגרש"ז
-
או " Yרבך
במעדנ'-ארץ
האר'ך
בהוספות
שב "' Yת
בדבר קנ"ת פ'חות שב "' Yת מחנונ' המסתמך על ה'תר המכ'רה
-
-
גי'! שהדבר להם ה'תר שסומכ'ם על המור'ם להם ה'תר ,הנה בכהא' גוונא,
שנזרעי ונשתלי בשב "' Yת ''' -ע 'שראל ל'כא מא! דמת'ר )וכמי שהאר'כי
לבאר דרק מלאכית ררבנ! -הותרו חאר' המג'רה( ,מה עדו שפרח'ם שא'נם
הכ m
-
מא! 'אמר דהיתרי,
סוף דבר ,מלבד מה שהאברג לע'ל ,נראה כ' גם משום מס"ע '! -א
לקנית ונרחם' שנעבדי בא ' Oור בשב ", Yת' ואדרבא ,מצווה לקנית גחניי'ת
שמ'סה כד' לחזק שימר' שמ'סה המגדל'ם או משויק'ם תוצרתם כהלכה ,וכע'!
-מנ"! כשאתה קונה לא תהא קונה אאל
מה שאמרו בסםרא ,ו'קרא נה י'
-
מי' עמ",ך רכי '.ובב"מ נט ע"א
שאתך בתורה
עם
ובמצוות,
מלבד האמור לע'ל ,ש" להוס'ף כ' קנ'ת פרח'ם מחשוד'ם ממש -ודא'
שנאסרה שהר' אס הם עכח בא'סור -הר' אסיר לכו"ע ל,קח ממנו בדמ'ם
,
ה-ו ,וכ! !'א זה שונה
אם"'ו אם נעבר מותר בש'מוש
מהאשר לקנית מחשוד כל דבר שש" כו ז'קת שב'ע'ת
אפ" אס לא נעשה
רנבר
זה
סקי"ב
םםרכ"
איסור
ד"ה
-
ארה
"! Yר' חזו"א ס'מ!פ"ח
רמב"ס
חי"ר
רפאה"ש
-
ועיין
פ"ס
חךן"א
שם
רמסקינן.
:
א(
םרחם' שא'! בהם ר'ח
-
םרח'ם שש" בהם ר' ITוא'םנ עומדם'
שכע''ת ,םרח'ס שעומד'ס לר'ח
-
מקובל שא'! בהם קדושת שב'ע'ת ,ואף
לר 'IT
' -ש מ' שאומר שא'! בהם קדושת
ש" כהס קדשות שכע''ת,
ב( נחלקו הםוסק'ם כא'סור סט ' '! ITאם הוא תלו' כקדושת שב'ע'ת
ומדבר' החזי!-אש" קשה להבא' רא" בחורה,
ג(
םרח'ס שנזרעו וא נשתלו כשכ "' Yת נראה ראסוירם כומישש גס אס
!'א בהס דקושת שבע''ת ,משום נעב,ד יאף משים סט'ח'!
-
לחלק מרפ.וסק'ס,
פרחים שש" בהם קדזשת שב'עית שנזרעז אז נשתלו בשבע''ת
שש' בהם
ד(
-
א ' Oור
-ודאי
ס '!, IT'D
קנית פ mים אלי אסורה ,גם משום מס"ע בי'' עובר' עב'רה ,ומחשור'ס
משמ דוא' שאסור שהר' נאסרה מהם קנ'ת כל דבר שש' בו ז'קת שבע''ת,
ה( םרח'ם שנזרעו או שנשתלו לפני שב'ע'ת ,וא'נם עודמ'ס ",,רל 'ש
לע"! ברנס ,ארכ"מ ,ו'ש לעשית שאלת חכס,
ו(
םרח'ם העומדם'
לר" ,אפ'לו נשתלו או נזערו
לםנ' שב'ע'ת !'א
לקנותם בחנות רג'הל שהרי הס קדשו'ם בקדושת שב'ע'ת ,ואסור'ס בסחו.רח,
יבש'ומש משים משימר )אס לא הופקרו !(,י'כ
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
יונה עמנואל
•
•
שמ'רת השמיטה כזמן חז"ל
)' 1א'ש םקים"(
.11
לא קל
איר
לנךך
נזמז חז"ל
שמךו
ריגי שניעית
את
נושא
הרביס.
זח עור לא נסקך כאווי .אמםנ גכחבו מאמךיס אחריס על שמיךת השמיטה משר
הרוךות' ,אבל במאמךים אלה רגו המחבריס נעיקך ננעית שמיךת השמיטה
השניס
במאה
וסעקו
האחחנוח
במקצת
ךק
השמיטה
בשמיךת
החגאם"
בזמז
זהאמאדוםי.
מלכי אומוח העולם ששלטו נאךץ ישראל נזמז בית שגי ,הקלו לפעמים
בהטלת מסיס נשגח השמיטה '.הר מעדי על קייס מעשי של ריגי שבעיית ,ער
I
:ןכנןן;
.שפי'נה
קלמז
ה.רב
..לתוירןת
קייס
זמיון.
..הסוניטה
כמהלך
מחוסר
ב Pיבז
הזו Rת
גבבתו
חררבן
בית '""בש
ונובMר'ס
בטסר
בחונות
זבאת
קיקי"
היבסה
והמרבי,ת
mבקוחס.
התקיפה
תשומת
השהג.
התאנים"'
מ"סת
הגית
בייני
סליסה
הרתי,
שוביאל
כתבת
•209
iבפרוtי
וס"ז
עכוית
שכי:עיח
יקיוס
השפיםה
לו
ב ICמךיקה
שרכי
המ,שי,
יהרב
ייטף
..זובדlח
עוב'
לוcה
ןזסוcר
בוכסין
יוכולייס•
חס"מ.
שבירח
,1 – 21
..שוניסת
הנשיא
התקנות
' WרלKי
הרפי"
בובזיn"'.
פייפ'
קיקיות
א 243-256יעי.ד
יהודה
ז:בי
Iס ICלו
כו"סחר
ירושיים
וייסלין
הרב
מימרים
הדת"' ,כעריכת
החינוך
בגיו
בא 215
על ההחיים
לכ
גאף
שיבח
רבר
תרגזי לה 'מ,304 – 328 ,
בית שני ובתקופת
וו'
הIסlב' Cה"
הררריח'"
החינוך
,ין
ישהנ
הזמגים"
.דבר השמסיה ככית"הסםר
וסמרי
"סימסת
בובהל,
ב Oמר
השיבY
,
מש:י.
1ייה
הרב,ת
יבבי
שIבחה
"טף
ובטפיס
כיןני
נובאמיים לKה
רכו
ס"עסו
שלאחר
גמליאל
לחיזוק
עסן.
שובירת
השזביכה והסיבית סהכ' Mר לתקנות אלו .רשיזבת ההתרים סל רבי בסבי)'יח ראה המעין.
כבת תשכ"ה ,עמ' 41הערה
.8
את ההתויס שעשר חכובינו בזזבן רבי יש לו Mות על רקו
הזמב הקסה " ICרי בשלון וברד כו כוכבא והסלכון האכזרי שי דMירגeנום ,וגeה הוב,ין
•
תונוז
תשכ"ה
עונ'
רי• P
שביזי,ת ני;י
לו<יל nלזס"ם ,עדנ
1
.30-32
הי , )tרוב בעזו ותבי
זביקדוו
לע
החלםת
וסהם קיראים
כברהוt
בררסו
m
שפירת השיוכסה ,רה xובכבתיו
ב ..וברהיר"
:
םלבייס( :
קדמ,נ',ת ;זדהדוס ,יבפר ,ן פרק ג1j .. ,י רב.קס;ז
ביקס
גeבךתיהס
זeג..
הכהו
ושתה Mהסנה הוסכי)'ית פטווה ובמסים,
יייייס
הקל
נר.-
יוOף בן ובתתיהי )',יבסוס
לפני לוcכסנדר
ינב.
כדירנו
ה ..חזוו Mיש"
] 0 ' 019
שינ.םי
בהלכות
קיסר
..שהיהידים
לה וסנת שבתוז.
היהודיס
לסלם
הואיל
בשגה
הדגיל
שייושה
והי Kנתן הכל"',
יעל,
מס
…
להם
לקחם
חיקי
ובסםו "ובעה'עשו ,פרק י,
דמי
וסבה,
חיץ
מהשנה
ואינס Kוספיס את פוי העזים וגeינם
השביה.
Kחרי
סביעית,
י.ח
השביעית
זורעיס
בה ….
יפל
סבת
המסים
השוניכה .רהגז יהודה מליקס ,סיני תשל'",ב כיד עג עם' רלו הערה •S
ו
•
7,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שאם""ר שליטש ורש התחשבר בר .מא,.,ך ש" לנר כלל " נחשדר ישראל על
השב " Yית רלא נחדשר על השבתרת " ) בר"תא ,גיטיו נה א ( רכו פסק הרמב"ם
)הלמת שרמ '' ' פ " א הל' יב( "שיראל חשרןרד על השב " Yית " .רפ"ו בקירס דינ י
שנ' I7ית נרמז גס בדברי הסכילהא ,ש מרת לא ,יז :
" כל דבר ש נתנר י ש ראל
נפשם על,ו ,כגוו שבת ומילה וח ל מדר תררה וסב""ה ,הרי אלו נחק"מר ם,.,כ
ואיו ניטל,ו ,דבר שלא נחנר ש"ראל נפשם .,..לע כגוו כית המקשד רשמיטים
דףכלות והד"ניו לא נתק"מר ם'!'כ " .מא,.,ך '!'ועים רברי רבי צ"חק נםחא
)תנחרמא ודמרש רכה ,רש" פרשא ויקרא( שאמר על שרמרי ש כ " Yית " גכררי
כח
דעשי
דבח ".
בתורה נאמרר איסורי המלאכה כשכיעית .על איסורים אלה הוסיפר חכמינו
עדובות רכות שנאסרו גם הו" .מניו לניכרש ולע'!'ור ולכיסוח …מניו שאיו
מקרסמיו ואיו מזדו ין אויו מפסגיו כאילו …מניו שאיו מזכל rואיו מפרקיו
~איו מאבקיו ואיו מעשניו
וכו ' ".
•
·•
במסכת מרעד קטו ג ,א מובארת בר"תות על
מלאכרת אסרררת רברת רהגמרא מרכחיה שמלאכות אלו אסורות דרבנו .איסורים
אלה גזור חכוכינו כוכר שגזרו גזררת וגדרים דל,ני תורה אחרים.
OUף לא י סורי דרבנן רכ.ש אנו מוצאים גזחת ש גזרו הכוכינו בעקרבת
מכשולים ~ זלזרל,ם שנגתלר כזמן הז"ל בק יםר הלכרת ש ב " Yית .לםעוכש
אםשר לקובע בדרארת שפעולה וכסרימת נאסרה רק בעקברת בעיה ש התעוררה
או כעקברת זלזול אר וכראית העיו ש הכוכינר רצו למנרע .תקנות אלר ראריות
לעויו ,שהרי הו ןכפצ"ות אור על הבעוית שהתערררו כזמן חז " ל כשןכירת ה ש וכיטה.
וכסתבר שגם בזמן חז "ל הוי יה"'יס שהתפקרו לגמרי ,כמובא בוכסכת כלאש
פרק ז ,משבהד שבא וכעשה לםני רבי עקיבא שאחד זרע את כרוכר כלא י ם
בשבעיית.
זה
היה
בודאי מעשה
יצוא
דופן.
עיוו בוכקורות חז " ל מראה שאוכנם שמר העס בדןר כלל על ררב דיני
שביעית ,ךא וכא'!'ך ה" נסיונות של התחמקרת וזה הכריה את חכוכינר לגזרר
גזררת .חז"ל כאו לוכסקנה ש " ש"ראל חשודיו על השביעית ",רארלי דרקא אז
•
הירוכר על גס את " גבורי כח ",אותם חלקים של העם שעוכו ו' בנסירו שווכרר
על דיבי שבעיית הקשםי .כמי כו נתגלי הבדליס כשמירח ה ש מ י טה ביו ערים
יאזווש שוגש ,כנוו " באתרחי דובי יהודה שביעית חמירא לרה " ) בכורות ל ,א ( .
•
.כ
,
בזמו וכלכי ד",שוכונאים הרא ש רנים הקפ'!' העם על מצות ש וכיטר_ ש"נה דעה
שנזכית שמירת השמיטה התגברי על האויב בזמו יהודה המכבי .האייב נסיג
מנפי שהציקו הרעב ,שנהפך כררך זו לכרכה '.צוין כבר שגם השלטוו הזר
:3ואה וסנמרר סול הרב קלמן כהנא בס' שנח השבע .גזמי ק!בר ,מקורו זאב יעבז :
ישראל
לשירלא,
ח-ד
'מ,
102' 3
כי הכרי" Mת
וז"ל
ה Iריב
.,ויהי
הרעב
אשר
משעןי Kרןוי"
8
www.daat.ac.il
בא
הכונה
לרלג
השמםה
למסופר
בטפו
לםלסה
תולדות
גזולה
החסוברםיוtנ
,1
אתר דעת -מכללת הרצוג
התחשב בשנת השמיהס .בתקופה יותר מאוחרת הכבדי עול המסים ואילו אי-
תשלום המסים היה כרךו בסכנות ,עד חשז"ל התירו באותו דור לחרוש ולזחע
)סנהדריו כו(. ,א אז זער'ו את ההכרחי בויתר ,אד היו כאלה שניצלו את ההיתר
רעשו חרשיה כפולה "כל העם חורשיו פעם אחת והוא חורש שתי פעמםי"
)ירושלמי שביעית ,פרק ה הלכה (.ב שי מפשרים )הרע"ב ועדו( שאז גזרו
חכמינו שמי שחשר בתקופת אובס את שהר'ו פעמיים ,אסור לזרוע אותו שדה
במוצאי שבעיית.
לפי פירוש זה בכוונת היחשלמי ,משמע שלא
ינאי היתה גזרת
עד
ארנונא חמורה,
שרבי
ינאי
רק
הוהר
בזמו האמורא רבי
"פוקו
וזרעו
בשביעית"
)סנהדריו כו(, ,א אלא גם המשבה "שדה שבטייבה לא תזרע במצואי שביעית"
מתיחיסת לגזרת
ארנונא '.
וכו מבואר בתוספתא )שבעיית ,פרק ג , ,הלכה ו(
"שדה שביטייבה איו זורעיו אותה במוצאי
שבזמבו של שמאי כבר דנו בזה :
שבעיית ,איזו האי שדה שביטייבה כל זמן שבני אדם חורשין חמש והוא חורש
שש ,שש mוא חושר שבע ]פ'י מבחת
בכורים :
דקבסו אותו לפי שהוסיף בחרשיתו
אבל חרשיה בעלמא התירן ונפני סכנת נפשות ,מגזרת המלו[ ,שמאי הזקן אמר
אילו היתה שעה פנוחי גוזרבי עלהי שלא תזרע .בית דין של אחרדי גזרו עליה
שלא תזרע" .אד אין הכרח לומר שזרעו אז בשביעית .התזספתא מצייבת רק
את החרישו iהאסוהר שעשו ',ארבה מזכירה זרעיה .וכז זזנבא ב"פאת השלחן"
)פקר כ ,הלכה יג ,בית שיראל ס"ק לד( שדמןבר רק בתףשה אסורה כדי
להוציא קויצם ,ולפי ה"פאת השלחן" אף לא היה אז אונס של מלכןת .פרופ'
יהודה
מעלה
פל,קס
המדעי
בביאורו
ירושלמי
לתלמוד
שביעית
מסכת
)ירושל,ם תש"ונ( עמ' 227-8שבזמנן של שמאי הזקו • לא זרעו באיסור ,שהיד
הש~טון יבמי והדרןס התחשב בשבת השוניטה .מאדיד הטיל השלטןן מסםי
כבדים במוצאי שביעית ןלכו היו עבריבים שחרשו היטב בשבעיית ,כדי להשיג
יבזל טוב בומצאי שביעית .בגלל השלטוו לא יכלו חכמינן שבאותו דור להטיל
קבס על העברייבםי ; זה עשה בית דין שאחרי שמאי הזקן.
בדךד כלל לא היו תופעןת של עבירה פומבית על שמירת השמיהס .מאדיר
הדי מקידם של השתמטות מקיום פרטי הונצ mתוד העמדת פבים של ציות
להוראות החכמים .זיבול השדה אסור דרבבן וחכמיבו ראן צ,ורד למבוע הוצאת
זבל לשדה ,אפיל ,אם מטרת ההוצאה רק להעמדי ערימןת זבל לקראת השבה
ו,
פרק
נז,
אך
שם
רהא
פסוק מס
שסמירת
השמיטה
מנעה
מאנשי
נית
להחזיק
צור
מעמר בתין העיר "כי לא היה להם שם אוכל להסגר בה כי שבת היתה לארץי'.
4
בעל פאת השלחן הקשה )הלכות שביעית פרק כ הלכה יג ביח יסראל ס"ק לי( . .ותמיי
ירבי יאני הוא רהתיר בזמנו בסעת אובס כרהביא עובדא ,והאדי שייך זה לזמן
רנשנה
קודם
הרבה".
הרב
קיק
כ"שבת
תירץ
הארץ"
)קונטרס
אחרון
ס"ק .יי(
המסבה
שהגמרא
מסתמכת על הברזת רבי ינאי כדי להסביר סהיה מצב אובס כזה כבר ברירית הראשונים
זא
התירר,
ההרראה
אחר
הישנה,
בד
פסק
הארנם
ושוב
n
בת דש
בימי
רבי
יבאי
והיה
צירך
להזכיר
;
את
עי"ש.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השמינית .חז"ל התיח זאת רק בתום עונת הזיבול של "עוברי עבירה" זגם
זה רק בתנאים מיוחדים של ערימות גדולות )אשפתות( בגרול מינימלי .יכבר
העיר הרב יסוף צבי הלוי ב"תורת השביעיח" ,הלכה כה ,עמ' קסי "דאיסור
הוצאת הובל
אין
למעשה ההוצאה שום
איסור מצד
עשרה בזה
עצמו ארינו
שום עכירה שאסורה בשביעית" .סיבת האיסןר ל ' Dהירזשלמי "מראית העדז",
)פרק ב ,שמנה א
בעקבות "עובדי עבודה" או "עוברי עבידה''' בשביעית
(.ב
•
כמו כן ההי צוןר לתקן הוראות באיזו צורה מותר לאסוף את הצאן בשדה,
כאשר .התעורר חשש שגם כאן מתכוונים לזבל את השדה בגללים של הצאן
)שם משהנ (.ד וכן לגבי סיקול השדה במטוה של בנייח גדרםי או פתיחת
מחצב )שם משנה (.י~ד גזרות אלו נתקנו רובן כתגובה על נסוינות התחמקות
•
של קוים צמית שביעית.
דוגמה של תקנת חז"ל כזו בשביעית ומבאת במשנה בריש פרק רביעי:
"בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כררד
שהוא מלקם מתוך של חבירו את הגס הגס ,משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא
זה מלקט מתוך של זה חה מלקט מחוך של זה שלא בטובה" .ביחשלמי שם
מיבא שדמובר בשלוש תקנות " :בראשונה היו ארמרים מלקט אדם עצים
ועשבים מתיי שלו את הגט הגט ,כדרך שהיא מלקט בשל חבירו ביז דקים
בין גסים .נחשדו להיות מלטקןי יהן אימריז בגסיז הוא שליקטנו .התקינו שיהא
זה מלקט מתיי של זה וזה מלקט מתיך של זה שלא בטובה ,נחשדו להוית
מלקטןי בטובה הון אומרים שלא בטובה ליקטנו .התקינו שהיו מביאים מז
הקחב ימן המצוי" .כעין זה בתוספחא שביעית פרק ג ,הלכה ה.
עווד אמרי בתוספתא
"בראשונה היו אומרים מלקט אדם צרורית
)שם( :
הורסין מתןר שלו כדרך' שמלקט מתוך של חברי את הגס הגס ,משרבו עוברי
עבירה חזרו לאיסור" .אכו ,רבו עוברי עבירה שהעמידו פגים של שומרי
שמיהט רום .גרומ שהחכמםי אסרו כל איסיף של צרורות ודכומה מתוך שדהו,
אפילו בעל השדה ההי זקוק להם .כל החשש אינו .אלא חשש של איסור דרבנן,
ד,בבת השהד לזדעיה על דיי נעלי השדד .,זאולי הששו חז"ל שאם מכינםי את
השהד לזרעיה ,עלולםי לזרוע בשביעית.
•
•
כ,
בזמנם של בית הלל ובית שמאי ,כנראה בומן שבית שני עדיין עמד בבנינו,
היו אנשים חושידס בעניני שמיטה .במסכת שביעית,
פרק
ה,
משבה י ואילך
מובאים דינים בענין כלי ענידה שמותד למכור בשביעית לחשרו .שרם במשנה
ח" :בית שמאי אומרםי לא ימכור לו פרה חורשת כשביעית יבית הלל מתירין
5לשון
המשנה
שביעית
עוברי עבירה'!
כך
פרק
נרסח
ג,
משנה
המשנה
א
"מאימתי
בכל כ"י העתיקים
פירוש למשנה ל,יימ ,פרק ג .הערה
,2.
מוצייאך
-
לפי
זבלים
לאשפתךת,
עדית
וכך גרסת רבי יוחק בן מלכי
'''ד
קאפח
צד,P
משיפכקי
כהרצאח
'''ד קורקךס,
רדב Hז ור"ע מברכנורה .גרסה אחרת "עובדי עברדה ",אך לפי ר"!וו מביטנירה "האי היא",
רראה משנה זר~ים ,הרזאת מכרן התלמוד הישרלאי השלם ,שבי~ית ,ותרם' אנשי סם שם,
10
•
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
סםני שרא יוכל לשחטה ".וכן בחיספהא ,שם פרק ,ד הלכה ג " :אין Iכוכרין
פירוח שב!ז'יח לחשדו על השב!ז'יח אחד זדעים הנאכל,ן יאחד זרעים שאינן
נאכל,ן ,ביח שמאי אומרים לא ימכור לו שדה בשבעייח יביח הלל מחיר!'".
דב"ו של חשדו מו בא גם בחסוםחא ,שם פרק ו ,הלכה יא " :אין מוכרין פיררח
שבעייח לחשדו על השב!ז'יח אלא מזון שלש סעודוח ".וכן שם בסוף םרק
ג " :אין מוכרין שדה א"'ן לחשוד על השבעייח אלא אם כן פוסק עדמ על
מנח שאין לו בא"' ." 1רןווד.
"חד בר בש ההו '!"שח
בירושלמי מוזכרוח עובדוח של חשדוים לשביעיח :
על שמיטחא .אמר לאיחחיה אפיקין חלחא .אמרה ליה גברא '!"שח על שמטחא
זאת אמד אפיקין חלחא" .החדשד לא חשב אח עצמז נזר וענה " :חלה מדברי
חווו ,שיבעית מדרבן גמל,אל הובריז" )ירושלמי שב!ז'יח סוף פרק (.ט
בירשולמי
חעניח
םרק ג,
מובאח
הלכה א
בענין
ברייחא
חפילח
גשמים
בשביעית " :כשם שמחירעים עלהים בשאר ימי שבוע ,כד מחר!ז'ין עלהין
בשבנ'Iיח מפני פרנסח אחרים ".הירושלמי מסביר " :מהז מפני פרנסח חארםי ז
חביראי
אמיר
מפני
פרנסת
ןהיזרשלמי מנאי עמשה :
עכו"ם ,
זירא
רבי
מםני
אמר
פרנסח
חשדוםי".
.,חד ספר היה חשדד על פירות שמיטתה ,אייתינהי
גבי רבי .םאר לזן ומה יעב"!' עלובא ובגי חייו האר עבד " .כ"!'ער הקל רבי
בשכנ'Iיח )ראה למעלה טףו הערה (, 1במויחד בשבח בוצרח לוכז לא רצה
לקבםר אח מי שעוב בשבעיית למען האכול ההכרחי בויחר .לפכיד אף גזרו
חפי"'ת גשמםי עבור צבור זד) .חזזן אשי ,שב!ז'יח ס" כב ס"ק ג ע " ס הגר " א
יחשלמי דמאי פרק א ,הלכה ג :רבי כעי משיר שמיטחא -פירזש הגר " א :
להחיר עןברה בשבעיחי השיתה שנת ערב( .שי דעה בירשולמי שמוחר לומר '
"אישיר"
נט,
-ישיר כזחד
-לחושרים אהל בשבח בצורח )אמונח יזסף שב!ז'יח
(.א
הרערבה השאנשים שעבדל
בשביעית
נקראי בשם
"חשידרם",
מוכחיה
שהם
עזדב בדךר כלל בצנעה ,במ""'ד כאשר לא היחה שנח בצורח ,מכאן אפשר
הלב!' הגדרח רבי '"םא )ירושלימ שב!ז'יח ,פרק ח ,הלכה ב ,ופרק ט הלכה ה(
"לא אמח אלא בשאינו ידוע אם חשדו הוא אם לאו ,אבל דבר בראי שר~א
חשדו אסור ".היו אנשים שלא עבדו ברשי גלי בשבעייח ,ךא '!" Wעל,הם שהם
•
חדשדים
משמ.
ו Iה שלון הרמב"ם בעטם של איסור םפחיםי )הל' שמז"' פרק ,ד הלכה ב( :
"ומדכרי טפורםי שהיוי כל הטפחייו אסוריו באכילה ,לומה גזרו עלהים מםני
עוברי עבירה ,שלא ילד יוירע חבואה וקטניוח וזרעוני גנה בתוד זשך בסחר
ןכשצימח איכל מהם יאימר ספחיםי הם " ,הרמב"ם קורא להם .,עובוי עברדה",
ששי עליהם חשש שיזרעו כסחר וטזעגים שלא זרען .וכן כחב הרב 'יימ אהרנסון
שליס"א )דש /lח שיועת משה ת"א סי'
(n
"כבראה שבשעת הגזרה היי כמעט
כזלם שדמרי שניעית ,דה'י החשש רק לבזדדים עוברי עבירה בטתר " .דכן
כחב מו"ר הרב ש " ן אדעירבו שליט"א )שם סי' ט( על גזרח ספחי " rעיקר
וכותנם היחה למגוע שלא יחרבו רעברי עבירה שזיערן בםחר ואימרו שעלו
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאל,ה! .אלא שממ'ץא
אף
גם כללו בגזיותם
באיסור" .ציוי!
את הזורעים
שהרמב"ם נימק את גזיות !'",פס "שלא ,לד ויזוע" ,ז"א ש' חשש שיזרע,
אד עדר לא הגיעו למצב שזועו בפועל .וכ!
לתווה
כתב הומב"! בפירושו
)ויקרא כה(, ,ה כפתור ופרח )פוק אובעים ושבע( ועדר .ישבה דעה ,שחז"ל
גזח על אסיור ספיחי! ,אחרי שראו שיחדיים התחילו לזחע בסתר '.
חז"ל חקבו " :חמזיקי! דיי גוים בשבעיית אבל לא דיי ש'ראל" )שבעיית
פרק ,ד שמנה ג ,וכ! בסוף פרק (.ה אי! להוכ" ,מכא! שאכ! היך עבובים
רבים שברש' גיל עבדו את שדותהים בשביעיח .כבר צוי! למעלה שאפ'ץו
העבריבםי עוש אח העבדרה האסורה בדרד כלל בצבעה או תוד מסוה של קרים
דיבי ש'7בסד .ןא אול ,בכל זאח הוי בזמ! חז"ל עבריבים כאלה לוכ! גזרו חז"ל
על אי'מחן עדייד להם .מסחבר פירשוו של ה"שושנים לדוד" )רמכא במשבה
חדישם"(
שם ב"חוספות
החקנה
שכובת
שאפילו
הסכבה,
בזמ!
חז"ל
כאשר
התיח לזרעו ,אסור לומר לעיבד אדמה "'ייר כחד" .כעי! זה כחב פרופ'
די ,ז ה פלקיס בחיבוח על מס' שבעיית )עמ' ,242הערה (8שחז"ל כובו
ל"חןשרי שבעיית" שחרשו בשבעיית דני הלשיג יכרל נראת במצואי שבעיית,
כדי לשלם את המסיס הכבדםי לשלטו! הרומי .כבראה היו גם חשודים שהחחילו
ליחע בזמ! גזרח ארנינא ,אד "החזיקי באוחו מבהג ,אפילו אחר שבתבטל" ,
כלשי! ר"ש סירילוי ,שבעייח סיף פרק '.ה
באמנ ,ותם של ש'ארל בעביבי שביעיח ,בדובה אף בדיבי צדקה .בחוספחא
דאמי ,סוף פרק ג רמכא .. :בבאי צדקה בשביעית מדלגי! על פתחיה! של
אוכלי שבעיית דברי רבי מאיר ,וחכמיס אומרםי אי! צירכי! לדקדק באוכלי
שבעייח אפילו פח בחנו להם מקבל !,אוחם הימנו שלא בחשדו להריח נוחבםי
הלכה א( באמרו פרטםי
אלא מעיח ובציים כלבד" .בירשולמי דמאי )פרק ג
בזתפים מחי ש' לגבאי צדקה לחשיש ומחי אי! להם לחשוש למאכל,ם מאיסורי
שבעייח .דעחו של רבי מאיר לא בתקבלה ]כבראה הלד רבי אמיר לשיטחי
6
זאת זרת המאייי ,פ Oחםי נ,א כ
הכי)'רר
קודם
זומחים
מםני
.,בל חכםיוב
החשודיס
שה 'ו
זורע'ס
ספיחיס
הם".
בספר
היו ארמרים
גזיו
ותבר Mךת
קסני,ח
מציית
,להים שלא לבאלם
הארז
ןזר
)פרק
i
יבי
מכ,
כלל,
גיבה
ס Hק
י'ל
אף
בסתר.
וכשהיו
וכן
כ ..סגת
כ(
הסב) -,הל' סוניסת קיק'ית ,פיק יב ,ק'""ם ב( כתב הרב קלמן כהנן .. cוכשר Kו חכןבtנ"'
שנתרכו כעלי ,בירה שזרעו וסדיתיהם וגtמרי"
רכו',
וזה בגראך .ע"פ דעת המיאךי.
לפי הסבריס הנ·ל מ pורה של נזירת ספיחין בזריעה אך חסש זריעה של חשיריס בזמן
חז"ל,
פרסי
יש קרשי להסבי,
Kיסיר
ספיחיו
,יים
ם)'ם
זה,
רKה
..מדyני
''',מל
ארז"
היכ '- Cז Mווירנך שליס'"גייn Iא '".ס" ב p"Oס ,ירהא תייח השכיזית ,הל:ם לח רשס
ב.תוות
יזוו'",
ירהא
נרם
זיון
השלם,
שבזיית ? Yנ
רכבר-כה
שלראב'",
שי
ם oy
ןcחו לאיסור ספיחיו ויאו זה קשיר לחשש זיYיה כסתר ,לפי רבי וקינא Kיסור ספיחיז
וינן
התורה.
רש Hי סובר
שאיסור
ספיחיו
בזרי חז"ל בזירת -ספיחיו :ינחשש זרעיה,
מתחיל
כזמן
הביזור,
לפי
וראה יוישל:יני שביזית פיק
12
www.daat.ac.il
שיסית
ה
הלכה
לאו
ב,
לא
אתר דעת -מכללת הרצוג
mשש למעירט[ ראילר החכמים סברר שבררב המקרמרת איד לחשרש שנרתנים
איסורי שניעית לגבאי הדצקה.
"אם היתה טרר כולה של אוכלי שביעית אין
התזספתא הנ"ל מסירמת :
צירכין לדקדק באוכלי שביעית" ומפרש בעל מנחת ביכורים " כיוד דכולד אוכלי
שביעית במה יפרגסי העניים ".תוסםתא זו לא הובאה בירשולמי רכז לא בזכרה
ברמכ IIם.
שי
במאכלים
ששי
אותה העיר
החדיו ש
מו
הבם חשש
•
כל
נתוסםתא
זי,
אם
שבעיית ,
איד
לדקדק
אנ ש י
בכד
העיר
אינס
במגבירח
נזהרםי
ענ"
עברד
,1
מקרחת אלה מוכיחים שהיר מקרמות שהתעוררר בהם ספקות לגבי כשררתה
של התוצרת החקלאית שנמצאת בשווקים ובבתים בשנת השמיטה .רכד מסופר
בירושלמי שבעיית )פרק ט ,הלכה י ( על עברין שטעד תבראה אסררה בשרק
של קיסריד .לפי זה מובד הדיוד במשנה דמאי ,סרף פרק שלשיי ,בענין אנמנרת
חמרתו להשתמש בארתם מאכלים ש חתנה מסר לה להכנת סעדותר " :מרדה רבי
שאינה " ש רדה
ה'רדה בנרתד ל"מרתו ב ש ביעית.
להאכיל
לה"ל ,ף
בתה
את
שביעית " .
כנראה לא חשדו חכמינו את עמי הארץ בעברדרת אסרררת בשדה ,אד גם
לא נתנר אימון מלא בהמרני העם שיקפידו להשתמש ןא ררק בתבראה ופירוח
בהם
שאיד
ספיחי
חשש
אר
שביעית
איסררי
אחרים.
שביעית
בעקבות
ארנונא שבגללד התירו החכמים לזרוע עבור מס המלד בשביעית,
גזירות
בטלו את
פסרל הדערת של ארספי תבראה ב ש ביעית זהעמדיו את הפסול רק לגבי סרחרי
שבעיית
)סנהדריד
כו .
(.א
אנשים ,
היר
במויחד
שחר ש ו
כהנים,
רזרער
אז
בשבעיית ,אף שאצלם .גזרח הארנונא היחה רק אמתלא )שם( .
ו.
הזכרנר שבזמד חז"ל
שמרן בדרד כלל
על
בנאמנות
דיבי שבעיית ,אף
שהיר תקרפרת שחלק מהעם לא עמד בנסיוד של "מה נאכל ב ש נה השביעית".
.אד גם א.נ ש ים אלה לא עברו בדר ,כלל בפרהסיה על עקרי ד י ני שביעית ,אף
שהין גם " עוברי עכירה" ,לפי זה
בדיני
שבעיית.
"עמר-הארץ " ן
הרי
מה
שביעית
שומרר
היתה הנאמנית
אפשר
והי· ,
להביו תעלימה הלכתית מעניבת
עגוינים
ההלנתית
-
חשודיס.
שחכמינן
נתבו
אד
מה
עשי
ל"עם-הארץ" ז
כדירע בטלר חז"ל את נאמנרת עם-הארץ לגבי הפרשת מעשררת.
לגבי דיני
שביעית לא מצינר תקנת חז"ל כזר שבטלה את נאמנות עם-הארץ לגבי שבעיית.
ד ,רין הלשחן ה Jתין .הלכות
..והרK
יגר
תימא
ולעג ''' '
שמ יטה ר ר יכל ,יסמו כם,
זרדי
לגויס
ר:זריכין
p-c
גג ה,יר 'זע דכרי התרפםחא
לדקיק
כלימר
]רלא
",איו
ירקיק"[
הגכאיס ,ודילגו עיר כזה כייו שכולם חשיייס" K ,ז קשה לקבל שנוי גרסה זה .ב …חזוז
יחקזלא"
וכז
וב ",תוספת Kכפשוטה"
ב Hכלבלת סביעית"
עמ'
גורסיס
רןח"ס
ומסבירים
ע"פ
הנרסה
המקובלת …איז
ליקיק",
ותבג", ,
•
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש' גדר של "חשרו'( אר בכלל לא ברור אם חז"ל גזרו גדר של "חשוד" לכל
•
עם"הארץ בכל מה שנוגע לדיני שביעית" .החשרו על המעשרות אינו חשוד
על השביעית" )בכורות פרק ה משנה (,
•
פרק ח הלכה טו(.
וכן פטק הרמב"ם )הלכות ''',ומש
גדולי הראשונים כתבו שטתם םע"הארץ אינו חשוד בעניני שביעית ,הלא
הם
תם,
רבינר
ייtנב"א ,
רמב /Iו ,
רבביי
רשב " א,
זטראני
שיעהי
)הרי " ד(
חול r
והמאירי ' .לעומת ראשונים אלה ,סוברים '''רש )טוכה לזכ ,א ;
ו ,ב(
ורבינו שמואל )תוט' כתובות כה א ( שעמי"הארץ חשרוים בעניבי שביעיח.
כנראה עיקר החדש אינו לעניני איסורי מלאכות בשבעיית אלא לאי"הקפדה
בדיביס הרביס באיסור סחורה וקדושת שביעית .בעגובםי וזלה קבעו "ז"ל
"אין מוסרים דמי פירות שביעית לעם"הארץ ' 1תר ממזון שלש טעודות" )טוכה
לט ,א ( וכן דינים דומים ,אין בתקבות אלו לבטל את נאמנותו של עם"האת
בהקפדתו על איטורי מלאכה בשדה ובכרם בשבעיית ולכן קבעו רשאונים ריבם
שטתם עם"הארץ נאמן בעניני שבעיית ,דה"בו לגבי עברוות אסוחת בשהד '.
אר לכאורה ישנה טתירה לכל הנאמר כאן .הובא כבר למעלה שחז"ל קבעו
שש'ראל חשודין על השביעית )ניזכין בד ,א( ..אם חז "ל קבעו כר לגבי טתם
ישראל ,קל וחימר לגבי עם"הארץ .בכל זאת מביא הרשב " א )חול,ן ו ,א( שיטת
ר " ת שסתם עם-הארץ איבו חשדו לשביעית והוסיף "והרמב"ן ז"ל דמדה לדברי
ר " ת ז " ל ,סתם עם-האזר איגז חשודיז על ה ש ביעית '.ו יכן כתב המאייר שם
"מעולם לא מצינו שיהו טתם עמי האת חשודין על השבעיית " .וכן חוטפית
רי"ד ) גיטין סא ,א ( " אין עם"הארץ חשיד על השביעית עד ש' mזק לןס".
אין להעלות על הדעת שדברים אלה נכתבי בניגיד לדברי חכמינו "נחשדו
ש'ראל על השביעית ".כנראה לא כייני חז"ל לקבוע שכל ישראל חשוד על
שביעית ,לא עם"הארץ יברואי לא סתם ישראל .חז"ל קבעי שלגבי כמה ענינים
יש חשד ולכן קבעו גזרית מסוימות .חץו מגזרות אלו ,לא קבעו שום חשד
על כל ש'ראל בעניני שביעית .וכן כתב הרב אריה פומרנציק זצ "ל ב"תירת
זרעםי" עמי
בr
8
,y
יז ו /ל "הא יחגיא בגיטוי ד ' נ " ז דהנוטע ב ש בעי י ת ביז בשרגג
במז"' עיקר מפני ששידאל חשודין על השבעיית ,לאו ה"נו חשיירן ממש,
ד'יn
בתוספות כתוכות כ,ן
חולין י ,ב בשם הרמנ'ין
•
חולין
9
לםי
ו
;
;K
חיספיןו .ככוררת י.א Kושם ל.
תוספות וו Hר גיטין ס,א
:K
רשב"',א גיטין
ס,K
ו.eי
;K
ריסב'" Xכתוכות בכ ,א ~ פאירי
ועזו.
זה Kפשר
להכין
כתירות
כראשןנים
זר.,
בענין
כגין
סובה
הובאירי.
לם,
"
ןCף'",
עישיו טמ ו רה כפריות שנוי ית ו,מי הארז חשוריז כלכ אלו " לוסון הוכויוcי חול י ו וK .
…פעולס
ח,לp
כתוט!בות טובה לם K .שעמי הארץ
בפירןת
חשדו
לא וכזינו שיה ו סתם ומי האזר חשוריו
שביוית.
או"'פ
סבתוט '
כתובות
איבם
כ.ר
כשביוית.
14
www.daat.ac.il
על
בזהרים
השכיוית ….
א
מיבגc
כפרטים
זסר"'ת
וכו רבינו
רביס
טובר
םח
ייני
של איטור סחורה
שום"ה Xרז
Kינו
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא הכוונה דאיסורא דשכיעית קילא גכ"הו וע"כ יש לגוור כה שלא יכ'ואו
להקל"
, 10
חז"ל קכעו שכהנIב' חשודיו על השכע'ית )סנהדרין כו(. ,א לפי הנ"ל
לא כירנו חכמיונ לפסול את הכהנים ככל עניני שכע'ית .וכן כתב כ"חזון איש"
)שכע'ית יכ ,טז( "לא שמענר שאיו מרסריו פירוח שכיעית רדמי שכיעית לכהן
ראין לרקחין ממנר פירות שכיעית" רלכן הסיק ה"חזרן איש" שחז"ל אמםנ ראו
זלזול כלפי שכע'ית אצל הכהנים רלכן עשר גדר כדין אחה דמרע של תררמה
ושכע'ית ,אן לא הטיל,ו על הכהנים שם חשרד ככל עניני שכיעית ,עי"ש .וכן
משמע מדברי הרמכ"ם כנדירו )הל' שמר"י ,פרק ח ,הלכה יח( .נדמה ששי
כדברים אלה חיזרק להסבר הנ"ל על הכלל "שיראל חשרדין על השביעית".
הכלל הזה נאמר רק לגבי דינים אחדים ,אר לא היתה מציארת כזאת שהכרחיה
חז"ל להטיל חשד על סתם יהרדי רכבראה אפילר לא על סתם עם-הארץ .הרי
אנמם פררצי גדר, ,אכל אפילר אנשים אלה ביסו כדרר כלל ,לא לכעט כפרמכי
כדיני שכע'ית ,אלא עשר זאת כצבעה או מתרר מסוה של צרית לדיני שביעית,
או מתור אי-דיע'ה כפרטי הדינIב' של קדרשת שכע'ית ואיסור סחרהר כפיחת
.
מאדין
שביעית.
גם
דיעו
את
עמי-הארץ
מלאכה
איסורי
כשכיעית
רהם
שמרו
על איסורי זרעוי .,זמירה ,קצירה וכף,
ונסף לאיס'ויר דרבנן כעבודות הארץ כשביעית ,כגוו ביבוש ,סיקול ,זיכרל
רכו :הוסיפו חכמיבר אסיררIב' מפני מראית העין .כפרקים הראשונים של מסכת
שכע'ית
עברדות
מוכארת
רכות
איסורו
שמקור
כמראית
מחזי
העין,
•
כערבדה,
נראת כמתקן .בפיר'רש רכי ערכדיה מכרטנורה מרכא שם כמעט שלושים פעם
הטעם של מראית העין ,בראה כמתקו רכו '.חלק מאיסורים נוספים אלה גנזח
כנארה כסוף בית שני רכתקופה שאחריו .מטרת גזרות אלו היתה כמובן חלקד
את שמלרת השמיהט ולמבוע אי הבנה כקיים דיבי השמיטה.
W
•
ה.
כעיל השדות הפקירר את שדרתיהם כשביעית .אמבם לא נמסרו לנו פרטIב'
רכים על כר כספרי חז"ל ,אר דוקא זה מוכיח שכאן לא התעוררר בעיות מירדחרת
ולכן לא היה צררן לתקן תקברת .כשבת השמיטה צ"נו כרם רבעי כקרזזות
אדהמ רעלרת בחרסית ,נדי שיכירן מלקטי הפירית שפיררת אלה ארבם מיתריס
)מעשר שני פרק ה ,משבה (.א כמסכת כבא קמא דף סט ,א ומבאים דירנים על
דרן הפדיין שהצבועים ,המדקדקים כמצררת ,עשו כדי למברע שאבשים זרים איכלר
' 10על
ובנuנרn
עם-ה 1Cרז
שב:סיית
בעגיגי
ראה
עור
הרב
'ייש
כ.ביח זס Nול -רמאי .פרק ד ,משגה ו )ברפם כםדף משניית
פרק
שיטח
ה,
משנה
ר
המפךשים
;
חזון
עונ'
שיא,
. 13
שביעית,
ירהא
סי'
'" ,םp
חוטי '"Jקר K
-וזזיב I
ומסהב
בטנזון ,בעל
"לונא( ;
משנת
ראשרבה
תוות זרעיס ,שביעית,
ייסף
רמאי
שרגזל
ומשיב
פרק
פרק
ב,
ה,
משנה
משנה
ט,
דה.-
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פירית נטע רבעי ללא םד"ך .מפרשי הש"ס דנס" אם הצניעים פדי את טירית
נטע רבעי דיקא בשביעית אי בכל השנים.
"יהשבעיית תשמטנה ינטשתה " )שמית כג .יא( יאמרי על זה במכילתא
)שם( ..גמיד שפירץ בה פרצית אלא שגדרו חכמים מפני תקיך עילם" .שדית
האילנית היי הפקר יכילם באי לקחת ענבים .תאנ'ם .זיתים יכי! כבראה קרה
לפעמים שנעלי השדה או האריסים שהחזיקו בשדות לא הפקירי את הפירות
כדיך .כד מיכא במסכת סיכה מה ב שבעל שדה עשיר שאל את רבי אלעזר
בר צדיק אם מיתר שאנשי הכפרים שלי ..מקשקשיך בכרמיא יאיכל,ך בזיתא"
פירש"" :
בשביעית
עידריך את הכרמים
זיתא
יאכלי
הכרמים
בשכר חפירת
יאיבן מפקיריך לעב"ם .רבי אלעזר כר דציק הירה ..אפקר זיתיא לחשיכיא
יתן פרטיא לקשקישי כרמס"" .כלימר כעל השדה דיאג לעידיר הגפבים ]עבידה
המיתרת בשביעית[ מכספו-היא .ייפקיר את הפירית ".רבי אליעזר כר
צדיק התמעל מדקדיק כמציית של העשיר השיאל• עי " ש.
כירישלמי שכיעית )פרק ה הלכה כ( מסיפר על רכי טרפיך שירד לאכיל
קציעית מתיד שלי שלא כטיבה ]ללא רשות[ כשיטת כית שמאי .שימרים ראיר t
יהכיד .tד,ר " ש סיריליאי מפרש שהיו אלי שימרים בשדית גי"ם כאיתה כקעה
יחשכי שר tא גזלן .אד רכי טרםין בידאי וא הפקיד שימרים על גנתי בשבעיית.
בפירוש החדש ..קכ ינקי " על ירי ש למי שביעית ריחים את הגרסה שרבי טרפיך
ללא
יח ..מתיד שלי" .שהיר שם לא שיד' להכנס
רשית .ימפשרים השי!(
בכנס לשדה של אחרים ימסתמכים על גרסת ה ..כפתיר יפרח " של!( גרס ..מתיד
שלי'! אד פיריש זה ייצ!( מההנחה שאחרים החזיקי שימרים על שדיתידם.
כשכעיית .נאמרי עיר פירישים על קעשה רבי טרפיך " ' ילכך קשה להסיק
ממעשה זה ,איך הפקירו בזמז חז"ל את השרית בשביעית.
כתיספתא שכיעית .ריש פרק ח מיכאית דייעית מפירטית על סדייר בית
הדין כחליקת פירית שביעית .. :בראשינה היי שליחי כית ייך ירשכיך על
11רבינר חננאל ספרש ..ובקשקשין בנרמיס מפגי הזיתיס שנוסליו '" ,משמע שזה היה חשיום
העניים עכור הפקרת העבביס בשבעיית .מפירוס'"' משזנ i
יn
מם ,לא הפקיין
כהפקרת
הכרונים .
אותמ כגלל העזריר Oעשר
יואה
ת,ספתא
כפסוםה,
12רהא סיף ונטכת כלה יכלה רבתי פרק
ואחר
היה
שמנה
הכזרי.
כך
כייינו
ב,
עשיר.
תיספות
ומשמנו שןה
חזין
יראה
אחווניס
נומי
היה םייסי
איש,
טי .
.ו"'פ
שאריונן
של
שבינוית
יואה
בכרפיהס .לפי שבי
תריפןת
שני
שכני הכפרים לקחן את ,,,בביס
תוספחא
.380
של רבי טרפין
רבי
ס'י
בומ י
סרפון
יס
ט יי ק
שnבן
יח
כפשוטה,
קשה,
שהרי אין
להניח
שרכי טופין
נית דין .ע"פ פירושו זה רוצה
הנוג בזמנו
שכית
של ובי טרפון .ממעסה
לאריסך
שביעית
יין שולחיס
פריפי ליברונן להוכיח שנוהג
.n
www.daat.ac.il
I
ובי טופון
ייסף,
נומ י
S83
פרק
ד,
שמייכו
אך םג פירךש זה
שוונרים
אוצר כיח
רבי טרפון אין להניא היכחה
16
מז Hאיתי יההכי
ימשנת
נשימרי נית יין שגשלחו עייי כיח יין כמובא בחוםפתא ויש פרק
לא דיע
הפירושים היה פגם
לכך.
עבור Kוצר
יין ',יה עוד
אתר דעת -מכללת הרצוג
פתחי עייחת ,כל ימ שבמאי פיררת בתור דיו בוטלין אותן
ממ u
ו uתבין לו
מהן מיין שלש סעודות להשאר מכגיסין אותר לארצד שבעיר .הגעי זמן תאבים,
אותן ועושים אותן
שלוחי בית דין שוכרין פועלין וערורין
.פועל r
אותז לאוצר שבעיר ,ךג,עי ומז עבבים שלוחי ב"ז שוכריז
nורכ r
אותן
גבח
אותן
וכונסין
בחביות
ומכניסין
דבילה רמכביסין
אותן
?אוצר
ובוצריז אותז
שבעיר.
הגעי
זמן זיתםי שלוחי ב"ד שוכרין פועלין ומוסקין אוחן וטוענםי אוחן בבית הבד
וכונסין אותן nבב"ת ומנכיסין אוחן לאוצר שבעיר ,ומחלקין מהן ערבי שבחוח
כל אחד ראחד לפי ביתו".
החוספתא הנ"ל מתחילה "רכאשונה היך שלןתי ניח דיז" יכו' .מה כיותנ
"רבאשןנה" 1לכאררה הכוונה שכר עשו בראשונה ,אבל אחר כר עשו אחרת
וכן בדןו כלל שממעות "בראשובה" במשבה ובתוספתא .כר הבין הדרב"ז )הל'
שמו'" פרק ז ,הלכה ב( "שאיבה אלא בראשרבה שהיו שם בית ד rאוצרין
ומחלקין" ,כלומר החוספחא מוסרת על הבהוג הקדום ,אר בזמן חיבור התוספאת
כבר לא נדג,ו כר .כעין זה ב"חסדי חד" על התוסתDא ,שעשו כר בזמן
ששבעיית היחה מן התורה ,אבל "עכשוי דאיבו אלא מדרבבן אין להקפיד כולי
האי'! בעל מבחת בכורים " )שם( מפרש "בראשונה -שחשו שמא לא יפקירו
כראוי" ולפי זה מדרבר בתקנה מתקופה קדומר ,שגם
בזמז אחרוני
הת IUים
נהוג בר.
כרנאה
אין
להב r
אח
לשון
"בראשונה"
כביטוי
כרונולוגי.
ר.במ"ן
)~קירא כר ,ז( רהרש " ס )שביעית ט ,ד( הסבירו שהתוספחא מוסרת את פעולות ביח
הדין בכל שמיטר,
כלומר
בתחילת
שבת השמיטה ,בראשובה ,היו
בית דין
עושין אוצר בכל עיר ועיר וכשהגיע זמן לקיטת כל מין ~מין ,בית דין שוכרין
פועלים שערשים כל עברדות הקצירה ,בצירה וכו' ובותבםי לאוצר .לפי זה
מחבד בתקבה מסרורת שבהגו בה בזמן חז"ל .הרמב"ם לא הביא תקבה זך
כלל ,אר גם לפי הרמב"ן לא היתה זאת תקבה שבתקבלה בכל עיר עי,ר שהיר
הרמב"ן דן שם גם על המקדה "כשאין אוצד בעיד ולא בית דין והפידות בדי
"מלקט אוחם ןמ ההפקר" ,במשנה שבעיית )פרק ה-ז( מובאים דינים שרבםי
על אופן הקצידה ,כלי הענודה שמותר להשתמש בהם וצורח השויוק ועוד,
ווה מדאה שהתקבה הב " ל שבחוסםחא לא היתה נהוגה בכל מקום ובכל הרורוח.
הבאבר כאן דאשי פדקים בלב.ד
בעיקר
על
התקבות
שגזרו
חז"ל כיד
לחזק את שמירת השמיטה בזמםנ .תקבית אלו באו בדרר כלל כתגרבה על
פרצות וחששות שהתעוררו בשמירת ריבי שבעיית הרבםי .החשש של פררצי
גדר רחשידום הביא לתקבות חממירות שבעזרתן גדרר חכמינו ז"ל את שמירח
שבח הארץ כהלכתר .וכר עלה בדיי חכמינו שחב העם שמר על שמטח האח.
דl
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יעקב
.
בבןו
…
,.
•.
•
• ••
"-
פלרות ששי ספק על מקום חמו נלעורם
.Cשלש צראית ליכעיר
'הידה יעבר ה'רדן .במסבת שב'גז'ת תגן ':שלש ארצית לב'גזיר
iהגל'ל .שולש שלש ארצוח לכל אחת ואחת .גלל'> על'ון וגל,ל תחתון והעמק -
מכפר חגג' 1'Iולמעלן כל שא' Uמגדל שקמ'ן' ,גל'ל העל)'ן .מכפר חגג'ה ולמסן
-ההר ,
שהיא גמדל שקמ'ן ,גל'ל התחתון .יתחים טבר'ה ,העמק .יב'הוהר
כל '
•
שפלה יהעמק .ושפלת ליד • כשפלת הדרום ,וההר שלה כהר המל .,מב'ת
חוחן יעד הים מדינה
וnzנרנ.
אחח
1
נ:
הא רתנו מכפר חננהי ,למזלו
סישנו
•
ע"כ.
.םיים
•
•
'.כ
העייין,
בנליל
מקים שאיבי
סמגרלין
מקרונית
גמרל שקמיו
שקפין
לגיי עייין ',,כר יין
ומקו/בות
פגדלין.
שאין
הדרבנה
ניתן
יהתגtב
דיו גליל העליין למקךפך nשאיו פגרלין ,ר Kכ'" לא יהיה חליוק בין בליי ,יייז לגללי
אלא
תחתיז,
בייגת
מקימות
התנא שכל
מקימות
הגליי
nליקין.
אינו
העליין
ואני
גיול
שנינו
מגדל שקפיו.
,ליין
גליל
יכל
תחתיו
'"פנאו קונופךת כבללי העייין שמגרלין שקפיו .כיין שבעיקרו
הן"
.
3
מקים
כלבלי
ש Mיני
ה Mתךן
בקטע
דנמל ,
)חזך"א ם'י
.
הי
היי יין
זמונו
ראליך
שונגיל
מקום
' 1ם" pכ" (. n
בחלוקה
מקופ
דכין
ובליל
אל.-
תחתון.
ובגדל .,וףM
םוC
של דבר ,הנללי הולייו
מגרל,
שאינו
להיםן
יכן
.
של
ןנספn
לוד
Kזךר
לחלוקה
-
של
פשנית
הו
)הו שלה( שפלה )שפלת לוד( ועמק )מביח חווין ועד היס ( .אזוו זה שייך לאוץ היודה,
.,
שהוא
והיע . .ב
מחונה ·לה
לה,
וסמוך
כך
היורז
פירשו ששפלת לוד וכו '
הר Mעבי היירז
רמתני'
Mד ,כזתנו )ונוסןר שני סיה
כותב
ה Cבי
מן
שהשונבה
ירונר,
שחלוקה
הכסתור
שהר'
מבתה
רםרח
את החלוקה
של
זו
)פרק
מ Nח(
ונהירושלמי שונמע
י,רד קשה
את
ופרח
היריז
מהתר"'ס
)סום(
מעיבית
נשם
והוב
הונןרחי,
>o ,ת
היא
מהיירו.
הבליל
ארץ
חלרקתה
בעבי
יהביא
ישיל
הונשנית
הרנמ Nם.
איירי
היוסף
וcר r
סיחרן
בהמלי יוס
C,וn
והקשה
ארתס
ארץ
של
הבו
יהרדה ,ונסתבו
איפו.
היירן ,רבד
פיי,
נוכר
KH
הי,רן הונזרחי,
כן,
פשום
לפרש
בשנו*א
~היא
על
ארץ
פיררשם,
סיחון
ו,וג .
יקשה לקריא לזה ענר
יר Kיתי אח"כ כונשבת ייסף שהקשה קיזסוtי זר .
)יבוברת
,כן
לירושלים
עכר
י PJרבת ונן הנסרן ,ילדו ונו הובערכ ,וודרי
שהיי לדר מרפלתב ייחיקה פהידרן כמהלד יוונייס.
היידן .דעבר ונסונ ,טוברד ליררו.
אילם
של
רברי
שבמשנה
שבעבי היידן ,ולם'ייד
..כרס רב 'Jהיה עילה לירושלים מהלר ייס
הונשנית
אזיר
ה' Kאכן
כונהלך וסני יוניס
ליר,
הומגי'ס
האינות המשניות
ילכ מ :זוי האי תחוזבה אלית ונן הרוים,
הובזוח'" ,נונןא שלור היא
הרש . .ס,
המנורכי ,יל"
פיג( :
אולם
גפיהמ"ש והוא"'ש
טן , .
הבר"א
יעיג
חביגה
פיושך
יברמשמע
18
www.daat.ac.il
ב
(:
שעבר
רכן
הריבמ'" r
הייין
ובהירושלמי
המוזבר
על
כפיהמ . .ש
יהכפתרר
כמשנה,
הרא
עכר
זו.
רכו
נימ
משנה
•
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
משבח זר דבח במקרמרת שבא"י ,בחם אסרר לחחזקי פיררת שבעיית ברשרתן
לאחר שהגעי זמן חביערר,
מr
)כשכלה לחיח Kרתר
חפרי מן חשדה שבארתח
ארץ( ~מפשרת Kלו הן ה Kרצות לדין זה .ההבדל לחלוקת א"י .לארצות ,הוא
לדין בעיור כפי ש mבא לקמן • "ולמה אמרו שלש אצרות ן כיד שיהוי איכלין
בכל Kחת ואחת עד שיכלח האחרון שבה"" K .י מתחלקת לשלש ארצות ראשיות
והן :והיהו טבר-יתרןר תוליל .כל אץו משלש אצרות אלו מתחלקת לג'
אצרות משבוית כדלחלן :
יההדו :
א(
ב(
חהר
השפלה
ג(
העמק
א(
גליל על,ין
גליל :
עבר
ב(
גליל
ג(
העקק
הידרז :
חייבי "חר המלך" המובא בסוף חמשבה.
-הייבו "שפלת הדחם" המובאת בסיף המשבה.
-
מעיז גדי ועד יריחי )ירושלמי(.
-
-
מכפר חנביה' ולמעלה )וצפובה(.
-
תחתוז
•
-
תחום
מכפר
ולמטה )ודרומה(.
חבבהי
טברהי.
נחלקו ראשונים אם חלוקתו המשנית מובאת במשבר .מחליקת
זי תליהי בש'אלה באיזה עבר הידרך מדינר כמשבתני ,המז ' mאי המערבי ז
אם אכן המערבי הרי שחלןקתי ל ' Dדעות מסייימית היא מה שהשמבה· מביאה
בסיםה שפלת ליד יכי :למרית שאזיר זה מיפלג ~רחוק מהירדו .עייו בהערה 3
בדעות
השיבית
זה.
בעביז
םמפר צראהית
ב.
אץו ראשית,
בשלשת הארצית המשביית שבכל
ראשיבםי
ישנה מחליקת
מה היהי דינם לעביז בעייר ' :ייא • שבעיקרי של דבר שיבם רק ב' אצרית
'''אב לביעור ,יבל ב' הארצות המשניות שבבל אץו ראשית בדונםי כטריטורהי
אחת לעביו בעיור ,ואוכל,ז בכלז ,עד שיכלה מהמקים האחרוז שבחם לחהי
מהתרסםKת ,ז) (.ם ושפלת לוד רהר שלה ומבית ח,רין יעי היס ,איםנ שייכםי לעבי
היייז כלל ,זעכו .הייין במזרח
וכזמונח
,דיו
מהירושלמי
יהם במערב.
..וניתני
שהקשה
ראזיי
זה
ארבע '",ו
של
לוד האי
ולסיסית אלה
את החלוקה המשנית של עבר הירדז .מ-סעם שזה מפורש בספר
כ'"א ..וכל
זה
הר
ערי
מכייר,
בן עוזלאי,
)'ייז
כי
על עיזר
ב ( Iמונח
משנה
המשיור
על
4
5
מיקומו
6
זיהי שיטת הרמב Hם
פסיק
זה
זרעים
שם
וכך'
הר
בפירישי
..
זוהי
-
…עטרת
מכייר,
על
הוספלה.
..ויהי
להם
ואת
יעזך"
שיפן
"כעמק בית
הירושלמי
דידן
הרם
H
ד"'ה
מדינה ובויית,
הפשנה
מנתה
לא
יהושע פרק י"ג פסוק
הבגול
)שם
ינוזר"'
כה(,
במיכר
לב,
לה(
תרםג
יוnנז
)יהושע
שם
כ Hז(
זהי
העמק.
..שלש
,H
',ג
במרכז הלבלי,
והרינמ"'y
כפירושם
בפ-ז
על
מהלכות
המשנה.
שמיטה וזובלית הל' ',ם ,רש"'י םסחים
והכפת,ר
,םרח
בפרק
בנ
:.
הרע"'ב
'"מ.n
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מן השדד .ואם '"ה לו מ,.,וח באח 'הודה אוכל מהן כל זמן שש' מ 1JIחו המ'ן
בכל ארץ ח>הדר כולה ,וכן אם ה'ו לו פ'רוח בגל,ל וכן בעבר ה'זרן '.
ו'ייא
8
שהם בדוב'ם כשלש טר'טור'וח בפרדוח ,וכל ארץ משב'ח ה'א ארץ
לעצזכה לעב '.ן בע"וד ואוכל,ן בכל אחח עד ש'כלה האחרון שבד .וכשכלה פר'
סובו"ם
שובב'ת
בארץ
ובס '1ייזכח,
אף
שבחברחה
סבאותה
ארץ
דאש'ח ,
עד"ן
לא כלד ,א'ן הם 'כול ' Dלהזכש'ר ולהחז'ק כפ'רוח שכ'ע'ה ,אלא ח"כ'ם לכעםר.
אצ ,..א'םוא שש'בם ' Dארצ ,וח לכ'עור.
השיטה הראשןנה כאמיר זיהי שיטת הרמב"ס וןוו ל ו : tג ' ארצית לבעיור
•
אח 'הררה כולה :ההר ,השפלה ,והעמק ארץ אחת .עבר ה'זרן כולו :ושמלח לוה והר שפלח לוה ו.זכב'ח חורון ודע ה'ם ארץ אחח ".והגל'ל כולו :
•
העל'ון ,רר,תחתון ,וחחום טבר'א ארץ אחח .ואוכל,ן בכל אחת ואחת משלשחן
עד ש'כלה האחרון שבה עכ"ל.
זוהי גם דעת '''שר בפסחיס
11
דא"תא התם :ילמה אמרי שלש ארצית לביעור ,
שהי ..,אוכל,ן בכל אחח ואחח עד וו'כל hהאחרון שבה .מבה " מ ז אמר רב חמא בר
עוקבא אמר ר' '1ס' בר' חב'בא ,מאר קרא" "רלבהמחר ולחהי אשר בארךצ "
כל זמן שחהי אוכלת מן השדד ,קאכל לבהמה שבב'ת ,כלה לח'ה אשר בשדה
כלה לבהמתר ובן הב'ת .וגמ'ר' דא'ן ח'ה שב'הודה גדלה על מ'רות שבגל,ל,
ואזי חהי שבגליל גדלה על ! Eירות שביהודה עכ"ל הגמ.ו ופירש '''רש ז"ל :
בד"ה ג' ארצות ''' -אב חלוקרת זו מזו לעב'ן ב'עור ,שא'ן זו סומכת על זו
משכלו הב ,ואעפ''' שלא כלו בחברחה .ובד " ה ג' ארצרח בכל אחח ראחח -
שחלוקרח במבהג ק'ום מ'רוח'הן ,שפ'רוחהין כלוח של זר קררם לזו ,ואעפ' " כ
עש'רנ כולן אחח .לב ' עור .ובד " ה ולמה אמח ג' אצררח -הרא'ל ושלש ארצוח
לכל אחת ואחח ,הר' כאן ט ' ארצוח .למא' הלכתא אמרו ג' ארצוח רתר לא !
עשאום לג' שבכל אחח כא'לו הןובד"ה שהי'ו אוכל,ן בכל אחח ואחח
אחח ,ראוכל,ן בכל אחח ואחח מהשלש החלוקוח לב'עור ,עד ש'כלה האחררן
שבשלש ארצוחהי .אוכל,ן ב'ההרר עד ש'כלה אחר .ון שבג' ארצוח'ה וכן בעבר
ה'רדן וכן בגל'ל עכ"ל.
כן פ'שר במ' הכפחור רפרח" רז " ל :א '' ' כרלה נחלקח כולה לג' חלק'ם
והם כפוג .יכל חלק מהן בחלק שללשה חוק'ם והם כדימ .וכל זמן '"'''ש בזכ'ן
7
ומכ-ם
8
ח.וט '
שם
פסחים
הסIנייב
9
עשין
הל'
בנ
".
:
קם"n
,ייה
".דע…
הך·ש
,הרא"ש
בפירושם
על
המשבה,
והג,ייא
"')(.ובשב
והרס-מ.
שם הל' ם:
" lDרובכ " ם לשימןת שעכר היריו במסנה הו Kעכר הירדן המורחי ,וחלוקחן הפשניח האי
שפלת לדו .הר שלה ,יפביח חיריז ידו היס.
l1
12
'13
דףנב:
יסיר.
פקר
כ·ה,
•
ז.
מ"ח.
20
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
אחד מו השלשה ,שהם תחת מונ אחד הוחרו כל שלשת ה-:ונים עכ"ל .ביאור
לאץר הראשית יקאר סוג ולארצות המשניות שבכל אחת יקרא סיז.
בדבריו :
יכן פירש במי האמיתנ זרעיס tי ולפי"ז מבארר הטיב פתחית המשבה ג' ארצרת
לבעיור ,דאה"נ שינם רק ג :ולא זכ' כשיטת שאר הראשונים.
השיטה השנוה שחזכר U
כאמיר
היא
שיטת
התוסן
עדרמהי נ . l
פלרוש
זה
יהודה ועבר הירחמסתיעי מהתסופתא" ת"ל :שלש ארצוח לביעור
והגל,ל .שלשתו של שלש ששל ארצות .להמ הוזכרך ההר ,העמק ,השפלה 1לפי
שא'ן אובליו מבהר על שבעמק ,ולא בעמק על שבהר ,אלא הר והורו ,עמק
עכ"ל התוספתא .הרי להדיא שאיז אוכל,ז מבהר על
ועומקו ,שפלה ושפלתו
שבעמק כי ההר ארץ לעצמו ועמק ארץ לעצמו כמשנב"ל בשיטתם .כו גם משמע
המירזשלמי" וז"ל :תניא ..ולבהמתך ולחהי אשר בארצך וגו' ".,
כל
זמז
שחיה אוכלת מז השדה ,הבהמה אוכלת מז הכית .כלה )הכ"ף דגושה וקמוצה
רהלמ"ד רפוהי וקמוצה( לחהי מו השהד ,כלה )הכ"ף דנושה ופתיחה ןהלמ"ר
ייסי
דגשוה וצרוהי( לבהמחך מו הבית .אמר רבי חמא בר עוקבא בשם .,
בר רבי חנינא :שעירו לומר איז חיה שבהר גדלה בעמק, ,לא תיה שבעמק
גדלה כהר עכ IIל
הירושלמי .יפירש
הרא"ש
19
שהסוגיא בפסחיס ::0
שאומרת
r
"א חהי שכהיודה גדהל על פירוח שבגללי ,ואיו חהי שבגללי גדלה על פיחח
שביהוהד" כוונתה לחשד שאי! חהי גדלה אפ" המר שביהודה להר שכגללי,
אולם בהיודה עצמה או בכל אץר אחרת )גליל או עבר הירדו( גדלה מהר להר
ועממק לעמק ,אבל אינה גדלה מהר לעמק ימעמק להר ".יכל זה לישטחם
ששינם ט' ארציח לבעיור ,אילם לשיטח הרמב"ם יהשר''' הסוגיא בפסחםי
הם דברםי כפשוטם ,שרק מיהודה לגל,ל וגמליל להיהדו אינה גדלה ,אבל
מיהוהד רהדוה ומגללי לגליל גדלה ,ביז המר להר ושמפלה לשפלה ,וביז מהר
לשפלה ושמפלה להר וכו פירש ""'שר וז"ל :דאי! חהי שכיהודה -מתרחקת
כל כך לצאת מיהדוה לגל,ל ומגל,ל ליהון ה ,אכל יוצאה היא מגל,ל לגל,ל,
ימהיןןןJ
יהוהד עכ"ל.
14כפדררשי
~ל
" 1ו .
הירושלמי
~ Iחוסי סטחים שם,
16
ז,
ו.
' (1.7בסוגייתנן מ"ם
!Iי קיווח
הלי '.ב
ייס,
19בפירושו על .שמננתי,
..
דף'נ:
21כר םב הטכירו kת הג?ב נסםח'ס .החו'ט סס כז"'ה ..זד'" · ובו הרסיס כפ" ~ יהרוסליונ
דייז·
n
םסחים
דף
בנ:
ה"'
..
,גeיו
חהי
שכהיירה",
11
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הםעט להלוקת ראץ שיארל לצואות
ב.
המשר"י האחחו שהיבא שממע שהטעם הגירם לחליקת א"י לביעור הוא
ד'".זורק שב rאץר 'לאץר" ,שא rחיה שבהי'הה מתרחקת כג" לצאת לגליל""
ילה!ביך .ביתר ביאור :היית הוכתיב תלה דיו בירער "בחהי אשר בארצך" ",
בזמו שכלה לחהי ובו השדה באץר ובסי.ימת חייבים לבער לבהמה מו הבית ",
אף שלא כלה דעייו איתו המיו לחהי שבארץ אחרת ,מאחר יחיה שבאץר זר
•
אביה ןבדדת ומתחרקת ובארץ לאץר עקב רהייק הדרך .ע"כ ייו ביעיר בחיו
לפי כל ארץ בפבי עצהמ.
האחריבםי ",
על טםע זה הקשר
שע"כ
איז הרהייק גירם שהרי היידה
•
וגל,ל פיגעיו זה בזד_ ימ"מ הם חליקיו לבעייר ,אפ" איתו עיירית שעל הגביל,
ילטעךמ של '''רש חיה שבסיף הגללי הסרמכה ,לתחילתה של אץר היידה ,למה
לא תכבס בדיו בעייר לארץ יהידה .ימסקנתם היא :הא דאיו חיה שביהידה
גלדה על פיררת שבגליל ילהיפך ,היא לא בגלל ד,מחרק ,אלא נראה ייתר שהיא
דבר טבעי ,שאיתה חהי הרגילה בפיחת מקום זה ,אינה נזינת פמירית מקים
אחר שמרם שאינם געימרת דל .רגם ונהה " Nערבדא דאייתי היררשלמי מיכח
הכי ":בדיקליטבוס דאעיק לבבי פמייס )דיקל,סביס שהיה מלד ,צער לבני
פימיס( .אמר להי סיפיסטא לא ייזליז ליו ,יאיז אזלרו ליו חזררו ליז ),אמר לי
אל,בי( ,אייתי
סיפיטטא שההי שר במלכיתה לא ,לכו לבו ,יאם ילכי לרנ חיזרי
,
הופי קרבהייו כסף ישלח ליו לארעה רחיקא ,ילבסוף איברז חזריו לאתרהייו
טביז
,
)הבא צביים ,יצבע קרביהם כסף ישלח ארתם לארץ רחוקה ,ילבסרף חיזרר
למקיובם – .אמר לי לצביע קרביהם כדי שזה יהיה סימז היכר שאכז אותם
צבירם ששלח. ,הם ארתם שחזור(
13
רדיי
;U
י;:חר. .ם"
2Sםב
ש'הם
פדרות
….תבאי ולבהמה רלחיה
שברשיתך
לעילם,
ע"כ .הרי ממעשה זה רואםי
,
שם,
כינויר
להדיא אמותן
איגר
מה אני
ייו
מאכל
מה ת'י'ל
שתאכל,
מקיים
דאם
הכתוג
ימה אם
היא איכלת,
בההמ
)יאסיף(
לכהמה
ותהא
אוכלת
פירית שבעיית כפיר,ת אזם ,אבל
כהמה
תחיה
איכלת
אלין
כעיךר
תלה בחיה רתניא בתו"כ בהר פושה : 1t
כן
חיה שאינה כרשו-תך הרי
הייתי
אומר יכבוס
לעולמ .וכשהיא ארמר ילכהמתך ולחיה מקיזס כהמה לחיה כל זמן שחיה אוכלח בשרה,
כהמה אזכלת
ככ',n
כלה לחהי כשדה כלה לנהמתך
שככיח….
כ'"'א מבררא כתו"'כ שלאמלא
המסיק ..ולבהמתך ולחיה" היינן יורעים בי,יר רק בפירות דKם ·)מאכל ארם( ול Kבפיריח
בההמ .לכא לא נתנאר
לnן Hכ שם
רהר Hוס
ע "1ן
משנגcץ
מהיכן
שם
נלמד דין כעייר למירות Kדס.
רכן כבת
החפץ
חייס על
תר Hכ
והרוcב"ך בפירושו
שנלמי ·זאת
..והשביעית תשמסנה ונטסהת ואכלו אביוני עמר" )שמרת כ . Hג ""(K
.
הבעייר,
26שפת
מxת
27שפת
lיIונת
פסחים
סם
כב:
וסהוכיח
רחזר"K
זרעיס
מהיררשלמי
שביעית
דדין
22
www.daat.ac.il
מ'"ם
סי-
'1ס"P
הלייב,
לייב.
מהפמרק
י Kוקיגuוב
. -.
mcר
,
,
,
•
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
צב"ם שנשלחו לארץ רחוקה וחזרו למקימם ,שר~א דבר סבעי ,שא ' 1יכילים
לח ' Tח להכ'ן שנשלחי מרצ שאין הפירוח נעימוח להם ,דאם לאו למה חזרו
למקוםמ
•
"•K
יעדו ' קשה לשר"י מהא דחנן " ":כל האצרוח כאחח לזיחים ולחמרים".
רוKםי שלויחםי ילחמרםי החהי ניררח ובמקים למקים כ" להחפרגס !i .ייכ קשה
מ"ש שאר פיחח מזיחים יחמר,םו דאם הטעם הגורם לחלוקח א '' ' :לארציח
לכעייך י"יא הרזזיךק ,א IIכ אף לזיתיס ולתמררם יחיה הדיז במי כאשר 'פיח,~n
וחהא א '' ' חלוקה לארציח ,אלא ע " כ צרי ,לומר דהטעם הוא השניי בטיב וטעם
•
ממקים למקים
דןכ .",פירזח שנעימזח לה בטיבם זסעמם כזיחים זחמרים נזרדח
בכל א"י כדי להחפרנס .זשאר פירזח שאינן נעימזח לה ,אינה נזדדח ' מאתה
כשכלו לה ,לאח אחרח ששם לא כלו עד"ן' .
.
,
,
כחב התןדי " ט 29אף שלגבי שאר פיריח אין חהי ש ביהדרה גדלה על פיריח
לארץ .ולפי"ז .נ"ל
שבגללי ולהיפ,ך לזיחים ולחמרים גדלה זתמרחקח מארץ
תוצאה,
מה שהרש"י תלה הטעם בירחיק .איז ר"ל שהוא הגורם ,אלא היא רק
,
,
'
,
יהסיבה האי נעימןת הפרי ,וכשאין פירוח ארץ אחרת נערמית לה ~י~ה מתחרקת
ו ' Tצאח מארצה .כן מביא המשנח
שודאי
יוסף .,
היא ש,rנעכ ':iה
לא המרחק
שהרי שפלח הדרום רחוקה מהר המל" יוחר מאשר הגליל מהר המל" אלא
שלצוןר פיחת הזרים לה איבה מת ,npmאבל בארחה דמינה הולכת היא
למ mקר ,סא"' מאירי הר לאןיר עמק
31
כן י להתפרנס מהפירוח- .
ו .הקישיו,ז טל ישס,ז '1ש'
א(
•
V
קשה מהירושלמי די'ן דמאר ..אין
והבמו/ש 'יש"יבם
חיה
גרלה
שבהן
בעמק" ,
אויט
זעייך ,והרי כלה לחיה שכשרותם Zב ן
יש
•
,
,
כשכלה לחיה שבהר ,אץ ' Tשבי ההר סזמכםי על פירוח שבעמק
מישיבים נו
וא"כ
מבערים
,
ןהרמב"ס
שלשיטח · '''שר
לימר
בצםרך
בבלי ~ ב
שהגמ'
םליגא אגמ ' ירושלמי ",להבבלי חהו שבהר גדלה על פירוח שבעמק באח
יהן ,ה ,ינכל ארץ ראשית .אולם התוס' דרעמהי סוברםי הלא סליגי ,ימה
,
nד למרוח
,
שניתז
לוחוח
את
הראיה
ילומי
זה
באקלים הוא שגרם לה לחזור ,אבל
יאפשר
שהפיירת
נעימות ' לך ' ..ררק
לותא דכל שנךי באקלים
משבה בס Jם
'z9
30
שם.
הפרי.
,
ב sפים מ"נ.
סם.
השנו'
•
'
,
,
•
''' 31שר לשיסתר שבכל ארץ ראשית חיה גדלה מאךיר הר לאויר עמק כמIסבב"ל.
32בן
,
ןתס'
הקשי
ננ פה"'ש "'0
34-
פסחםי שם.
~3
שבי Jית
פסחים שם,
בפירישו
רש"ס
,ל
הירושלמי
מ"ס
.ב'"מ
,
,
,
ב-ו "'Dק ,ב"'' יכז בניי הל י ב :
פ"ם
,
•
.
מ"ב .
…
o.:.ו
• •
• _ _ •.
• •
' M
www.daat.ac.il
,
'
,
23
אתר דעת -מכללת הרצוג
דאיתא בגמ' בבלי" איז חיה שבהידוה גדלה על פירית .שבגללי .א rלדיקי
ממנה ,שביהודה אי בכל אץר ראשית ,חהי שבהר גדהל על פירית שבעמק.
אאל אס באת ידלקי כך שי לדייק :איז חהי גדלה מהר שבהיידה להר שבגילל
ישי בזה רביתא דאע"ג הדיי מהר להר איבה גדלה ,אילס בהיידה גדלה מהר
להר ,אבל לא מהר לעמק כמשתב"ל ".
ובאומנת זרעיס ..תיץר באיפז אחר קצת דמאי דאמירנז בירשולמי ..איז
חהי שחכר גדלה על שבעמק" ,היא בשם התיסמתא ",אבל מתב" מליגא
•
אתיטפתא .הועריך השלחז" כתב ליישב את התיטפתא אף לשיטת הרמב"ס
ועיסתי ,עפ"י מה שביתן לדקדק
בלשרגה :
"למה הוזכרו ההר ,העמק והשפלה " 1
•
והיה לה לכתזב כלשיז דמ.שבה " -ילמה אמרי ג' ארצית ", 1אלא צ"ל שהתיטפתא
מקשה למה התבא של השמנה" מחלק את יהידה להר שפלה יעמק ולא מכבה
אותס התבא בשמיתהים ,יזי שאלת התיטפתא "למה היזכח " 1הייבו :למה
החכרו בשס הר שפלה ועמק .רלא בשמותיהם .יתיצרה התסופתא שצרה ולמר
שא rחהי שבהר גדלה על פירית שבעמק .יכך פירישי :שלא אמרז ג' ארצית
רק בהיהדו ילא בעבר הידרז ילא בגל,ל ,לפי שביהידה ההריס גבהויס מאד
עמזקיס מאה( ישי הפשרי גיבה גזזלים ביז ההר יהעמ,ק ילכז א r
הועמקיס
•
חהי שבהר גדלה על פירזת שכעמק יזה תיחץ הביריתא ,אבל אה"ב בעבר
הידרז יבגליל שהפשרי הגיבה איבס גדיליס ,חהי שכהר גדלה
שבעמק .גמצא לפי"ז שכל קישייתה יתירצרה של הברייתא ,היא
דר"ש יאליבא דלא להילכתא ,שטיבר שרק ארץ יהודה חליקה
יריהת יאבז קיי"ל כחכמםי ע"כ חהי שבהר גדלה על פירזת שבעמק
על פירית
רק אל,בא
לג' אצרית,
אף ביהידה.
ב( עדר הקשי דהא תגי בטוכיא" "ר"ש אימר לא אמרו ג' ארצות אלא
ביהיהד" ,משמע דרבבז פליגי על,ה ,יטברי דאיבא ג' ארצות אף בגליל ערבר
הידרז כומ בהיידה .ילשר''' יהרמב"ם אף בארץ יהדוה לרכבז ל,כא אלא ארץ
אחת לבעייר 1
רת,ןדי"ט ב -iתיץר דר"ש ראמך "לא אמרר ג' ארצות לבעיור אלא ברהידה"
חלוק על ת"ק שטיבר שלמעשה שיבס ג' ארצית ארש"ת )יכל החלזקה המשבית
של בל ארץ ראשית במשבה האי לא לעב כעייר( .יאתא ר"ש יטבר דאדרבא,
לא אמח ג' אצרית אלא בארץ אחת ,שהיא בחלקת כעצמה לג ',יהיא אץר
הייהד כלב,ד אולס שאר הארצית איכל,ז כהר המל".
r
•
•
36
37
פחסםי וסם,
דייו
הבערה
38כפירוטי
,ל
39
ז,
40
כיז,
'ייז,
41
ם"ם
"דבכ.
42
שם
43
וסס,
נ&
lב.
הייושלמי וסם,
ו.
ףבב.
•
….
www.daat.ac.il
_,,1,-
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג( עיד מקשש דאם אכן ש"םב רק ג' ארצית לבעייר ,למה ל,ה ·לתבא
למיבקט החליקה השמבית של כל ארץ ראשית ,הרי בין כד ליכא ·שים ב"מ
לדיבא לעבין ביעיר ז
•
,
הרמכ"ם בפירשוי למשבה ..כבר עמד על קישי
המשבית לא בשבתה אלא לגביל,ן בעלמא ,יז"ל :
תיעלת ש" לזה החליק שחלקתם שלש ,אחר שהם ט'
יאמר :שהתיעלת שיהיי איכל,ן בנל אחת יאחת עד
ישאמר עלב"ן על שלש שלש כיאו לעניןי תיפפת יין
זה ,ימסביר שנל החליקה
שאל השיאל יאמר :מה
ארצית כמי שאמר .יהשיב
שיכלה האחרין שבה יכף
ןמ רהיבין כאל היא כמלל
הנתבלות נזזתו להס עב"ל.
אפשר להבין דבריו בשבי
איפבים :
(1שהחליקה המשבית באה דכי להגביל ילתחםו את גבילית הדמיבית.
לםירשו זה התבא ר!צה להשמיע ילהביא לידעיתבו אגב אירחא את הגביל,ן של
כל אח שמבית,
התבא
(2
החליקה
בקט
דעלמא וידעים היכן הארצית
המשבית
ארץ
זrבכל
ראשית ,מכייון
המשביית ,שהן מיכרית ידייעות
דאיבשי
)עקב שטחם
הקטן הומצימצם( ,אבל איבם וידעים את ג' הארצית הראשיית יגביליתהין.
יכדי שהאבשים דיעי ייכירי את ג' הארצית הראשוית יגביליתיהן )כיין שיש
בזה ב"ןב לעב"ן בעייר ינמשב"ל( ,ע"כ פירט לבי התבא את האצרית המשבוית
כדי שמהן בזע יבכיר את
הדייעות ומיכחת,
ה.
הארצית
הראשוית ".
להלתכא
פאת השילחן מביא את לשין הרמב"ם " .יאח"כ מביא בשם ·יי"א" את
שיטת התוס' וסיעתו ,וכבראה להלכה נחית לדעת הי"א שמביא בהגהותיי ,שזך
•
גם
רבי
שיטת
שפוסק
הגר I/א
כתיס'.
ןהחזו"א
48
פסק
נמר
כתוס'
וכתב
שכד
הסכיס הגר"א .א"כ ש"בן ט' ארצית ל בעייר ,יבכל ארץ איכלין מאיתי המין
דע שיכלה האחרין ממבי מן השהד .כדעת הרמב"ם שש"בן רק ג' ארצית פסקי
החכמת אםד בספרו שערי צדק ",הרב מיכל טיקציבטקי בספר השמיטה שלי ",
·הרב ציחק ר;זיבטאל בכרס ציין השלם ",הרב בביימן זילבר בטפרי הלכית
..
ש.ם
45
פה"ס בשם
46
טימן
ד4
שם
כ"ז
ס ! 'Sיף
הגר"א טי'
סעיף
כ"ז
ם"' pייב.
ס!
…,
48חלק רי"'ז שביעית 'יס
'ג
ם p. .
לייא.
49וסער מציית התלוין" .בארץ פרק ,אם
50ם"ס
חל i
SIהלכית
1t
עמוד
עסוקות
פרק
סעיף ם,
מ-ב.
'יז'
חלי
בי.
2s
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
-שביעית ",והרב קלמן כהנא בספרו שנת
שבעיית" ובספרו ברית עולם
תשבע •K51
ו.
שינן שלש
א(
בזמנני
בע ' 1ת :
,
אי '-ו 'עת הגבולות על בורים.
•
ב( העברת הפירות ממקום למקום.
ג( אי דיעית ומנו המחייק של הביעור.
כתב החכמת אדם בספרו שערי צדק" וז"ל :ולפי שלדעתי אין אנך
'1דעםי אותם לבן לא העת Pתי עכ"ל .והרב בנימין זילבר בברית עולם" כתב
וז"ל :מעיקר הידן אפ" אם בכל הסביבה כבר כל,ו אם עדיין לא כלו בכל
האיוור ,מpרי לא כלו .ומנו חכמים ג' ארצות לבעיור היודה עובר הירדן והגליל
,
ואוכל,ן בכל אחת ואחת משלושתן עד שיכלה האחרון שבהן ,אמנם בזמננו אין
וה בל בד נוגע למעשה ,וכשכלה בכל הסביבה מחייבין בבועיר ,שאיןאנו
בקאיין ב"ב בגבולות ,וגם במיאים פירוח ממקומות
השבע" בתב וז"ל :
הבעיור
רחוקים,
אץר ישראל נחלקת לעניין ביעור לשלש ארצות ,וזמן
לעניןי כמה מינים
הגבולין מבוררים
עב"ד ,ובשנת
על
אינו
פרטהים,
משתווה
וגם
בבל
שביח
המקומות,
בעח
אד .מביון
שמעבירים
למקום בבמות מחבה ,אין בזה נפקותא רבה למשעה ,וצריד
פירות
שאין
•
ממקום
לבער בל מןי
בבל ' 1ם שמסתפק" שמא הגיע זמן ביעורו באחד מן המקומות עב"ל,
העברת הפיחת ממקום למקום יוצרת בהבחר ספק בזמן הביעור של כל
פרי ,שהרי זמן ביעור הפרי אינו שוו::י בכך ארצות הביעור ,ופעמים מוקדם
בארץ זו מאשר בארץ אחרה ,מלבד זיתים ותמרים וכן חרובין שכל '''א חשובה
כאץר חאת לבעיור ",א"ב באנו בוה לחוכלוקת הא nר~נים שנחלקו בפיחת
שאין דיעו זמן ביעורם אדי לנהוג בהם לגבי בעיורם,
S2
סיי
חי
סבזיף
ם:
53
ס'י
ח'
סעיף
כ"ז.
S3ו cפרק י"ס הלי
להלכחK
כי
נפקוחוc
ימcלי
54
שם,
S5
שם,
s6
שם.
57כל
},".
בדרר
,
העיי
כלל
לי ראש היסיבה הוכ מ Mיי שלזיננר
הרב
קלמן
נהנא
רבה
למעשה,
הביא
את
לשין
בשיםת
החזו" at
שישנס
טי
ארןיח.
כשיטת
פוטק
..סלש
המסבה
שליס"ו,t
ה nזר"'א,
ראזות
סלא כיון !.,זכ.
רמשים
לכיןירר ….
שאין
ןא
בזה
ובסתבר
,
זה
לשיטח
החזו" ac
כסי
שיביאר
.
לקמן.
S8כל הםיךות אין זמן ביעירם שוה ,מלבז זיתים ותמרים כדתבו בםיים מ"ג "כל הארזן"
,לתמרים'"',
ובירושלםי
תבי
כאחת
לזיתיס
שהוא
"סיטא של המסנ,ך שהזבא אחרי זביי ש'",
26
www.daat.ac.il
אף
חרובין.
I
ונחלקו
הרשוtוניס
כקם,
אם היא זכרי הכל וביז ר.
זה.
.rוכ r
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
יםכ.הי כפידרת אלה
שיוג תארוי ומקדם שבו האםר מתחלי לחששו שמא כלו לחה" מן השדה,
ושיבו תאךיר מאוחר שבריר לו בודאות שכלו לחה" מן השהד .החל מהתאןד
הובקודם ודע התארוי המא mר הוא זןמ םהפק .כל אלה שאיבם וידעים התארוי
המדויק של הכלוי לחק א"כ ממ"ב ,אם יפקירו ויזכו כהם בתארוי המוקדם
שמא
תאךיר
הבעיור
הוא
ובאוחר
יותר
שזכו
ובמצא
טרם
כהם
הבעיור
זמן
ןבתחייבן שןב בבעיןר בהגעי זמבן ,וא"כ לא עשן ןלא כלןם רלא קיובן מצןןת
בעירר.
פוקידר
ראם
בתארוי
רזיכר
שמא
המואחר
הבעירר
תאךיר
מרקדם
האו
רבמצא שהגעי זמן הבעירר רלא ביערר שהפירית אסררין באכילה .שכד כתב
הרמב"ן" רז"ל "אבל אם עכבם בביתן אחר הביערר כדי לאכלן אסררין הם
באליכה לגמרי" .כוז כתבו התדס'" ת"ל "ואומר ר"י הא דובשעוב בכל מקום
לאפור לאכול אחר הבעיור הייבר כשמשהה בביתו בחזקת שלו וכר''' ןבפסק
בפופקים "יישפידרת שהגיע זובן בעיוםר רלא בעירם הפירית אפררןי באכליה.
מודים שלזיתיס יתמרים כל ארץ ישרלא חשובה כארז אחת ,או שהם דבוי ,ייש.
ת"P
בהלכות
הרפג"ם
בחיבורו
שמיסה
לזיתםי
ולחמרים,
משמע
הוש"ס
והתויו"ס
יהמלא Nש
שבבא
וירבלרת ',ז)
זי
)נדעת
רברי
היא
(אי'"
פסק
הכל
,לא
הרמב Hם( והחזו"א
כסתם
דברי
',ג)
שכל
ר"ש
(.כ"ל
הארזות כאחת
כלגד .יבן
מלשון
אולם
ר Yת
המשנה
משעוב ל nויו"ם שבבא זי היא דברי 'ייש .יכך הוכיח הפאה"זס ,ז"נ) ט"ז( מלשון הרמב"ם
וסיימך
הררע"'ב בפיהףבש שלהס ,שפי' קידם את הסיפ,א
הלכה כרבךי ר"ש ,משמע
ואיו
שהיא פדברי 'ייש .רםא היא לא מרברי ר"ןס לאא דברי הכל ,היי וריכיס לכתוב "שאין
הלכה כר"ש קירס בבא זו.
שבכM
דברי ש'"'ר
' Jו
יהעריך השלחן
וכחיבווו
חזר כו.
כ·גת
אולם
)כזי ,חי'( שהרמב ffם
בפיהמ"!ס כתב
)רף ז"ב
כחב
בגית הרירב'"ז
סוף Yייא(
ליישב את דברי הרמכ'"ם שגם בפיהמ"ש ~ייו cהר1נב'"ם סבירא ליה שבבא זי רנרי הכל
לאא שקורם
הי,א
מפוש
בוליה
ואזלי
ואח"כ
מתניתין
לפסוק
חזו
כמאז.
הלכה
וכתב
שלבבי מחלוקתם המובאת קודם בבא זו איו הלכה בזה כדברי ו"ש.
•
אולם מלשין '''שו כפסחים ('.בנ) בד"ה ..אוכלין בתמוים עד שיכלה החאוון שכזיעו"
•
כבת ''''שו יז"'ל אוכלין בנן.מרים ככל ארץ יהוקה עי שיכלה אחויך שבזוער וכו' ,הוי
רואים שמפרש שלחכמים אין כל '''א כאחת
לתוברים,
של
והזמו
זוער
באובר רק
על
אוץ יהורה X ,ייכ בהכרח יפרש הא רנתו "כל הארזות כחאת לזיתיס ולתמרים" ,הם וב~בוי
.ש·"
)זי,
יבן
י ('K
פיוש
הגו·א
'''.תכב
ורעהימ שכל הארזךוי
נפסק
ולהלכה
כאחת לזיתיס
באחרונים
ולתובוים
ואף
כיברי
לחרובין
הרמכ"'ם
בחיבירך
.ש'",
יעיין כהלכרת פסוקית לבום זיין פרק יר' הלי ב I
59וקירא כהי ,ז I
60
פסחםי
נב:
61שבח השכ 'J
ה""
•
…ובתעבוין ….
םרק 'ב;!י
מהרי"ם בתשובות
הל' '.ה
הלכוח
ח"א מ"ג י"ח
פ Oרקוח
לכרם יייו
"ומשאב מהרי"ק אח"כ"
אין לפירות תקנה ",סורין לעולם".
וכן
פוy
'"ד
הל'
",ראם
לא
הופקר
כתב החזן·א שביעית כ"'ו -סר,
יב'.
וכו פסק
כזמנו
שיב
השביעית , 'K
•
ך2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ו· השוו דין
ואמר
זה להא דחנן במסכח
אבערגז
לכשאחדדר
כלאים
62
ירק
הרואה
Kם נחיIIיש
בכררמ
אסור ,
דהועת ושחנתו ככעהי זו
דעת החזי " א 6Sהיא שבכל יום מזמן הספק חייב לקיים מצית ניעוו
שהיא לחב הםסוקםי מצזה מדאןריחא , 64ןמוציא פירזתין בכל יזם ןמם pירr
בגמי ג' ואהבים וחדדר ודוכה בהם ,דע ש יצא הסםק מליבו ,וכוות י ה םסק הרכ
קלמן כהנא שליט"א כספרו שנח השבע ",
אולם הגרש"ד אועירדב שליס"א מליג עלהי וד"ל " ..לם'ייד גראה דכםירות
שאינר דויע כדיוק מחי דמן כעיורם לא מהני מה שיפקיר ככל וים מספק עד
שיצא הספק מליכו ,אם ד~א חוזר כו כיום וזוכה ,אלא צרי ,להשאיר ארחם
דפ.קר ילא לזכוח כהם עד לאחר שייע כרור שככר כלו מן השדה" עכ"ל,
,
,
ינראה שמחליקחם חליהי בהא דאמריגן דזמן בעייר ד~א זמן כליוי של
הםיר לחהי מן השדה ,האם דמן דה הוא ביום מסדי,םי וב י ום דה חייב לבער
בשעה
אינה
כלשהיא ,רהשעה
זוהי דעת
קבוהע,
לכן
החזו " א,
מה
מועיל
שמפקירם נכל יים מזןזכ סהפק mחר ודוכה בהם עד שיצא הסמק מליכו ,או
שזמן זה הוא ויחר מצומצם לרגע מסויים ביוס ,ולפי"ד לא יועיל מה שמםקירס
בכל וים ,דושכ חחד ,ור הבעיה לדיכחא ,דאם 'םקיר בתחילח היום וישרב ויזכה
הזים ונמצא שלא
נהם ,אםשר שזמן הבעייר בסוף
יז"ל ..הבזי זמו הבי ,ו ר ולא בזיי
קכורה
62
63
מציוח
קיים
בעיור במה
ו , aינים
נםאר י הפיייח '"סוריו באכליה לכל דוcס
וא שויפה ובכל רבר המ"כרן" ,
Iבייה '.בר''
"'0
שבויית
64שיסת
,
",נ
ם"'ג נוונ' ' M
ר·ה
בםדר
)יימx
'"'שר
השב' Jית
ס "P
ה'
ה"',
…פכל
"קבה",
ינן
ושביעית" (
)פסחםי
חיסם · ,ח
יאה
גב:
..דע" ( .יכו הזביארי )פסחים גא ( ,שכבח ומזחר לאנלי ) לספזח ( rנהחירה עד הביעיר שמסע
איטורי
שפהכעירר
המתורה .
הרמב '" ן
אילם
)ייקר Mכ"ה ,
ז (' כתב
הבוירר כי ל י חרמר מרברי סיפרים רכך ' "' ,יביח הרדיב '" ן ), ' 1
..רבלw
"יביר
ון
בכ.
ספק
)מזוה
י·ה
מארה
זאולי
הויא
שב"ח(
סובר
שלדעח
.לוcא אמר ר' יוסי( .,
ובז ",הרמב'"ם
מזיה
זו
בספר
ג-כ
מדרבנן
הרמכ"ן
לומד
בפשסות
בחלקו ה acחרונים
המזדרת שובמע ליה
אבל
קריב
הביעיר
שאין
ירחר
טפק
שהיא
,לערןבתך
שהרפב"מ עדתי היא שזובית כי !lיך מדא ו רייתא שכן כתב
שמסיה
וירבלות
.וכליז מהז
הל'
לא Mכל
',ac
וכן
הרM
זמן סארתו
בפהימ"ש
המין
זמךי בסדה
,ל"כ,
6Jiמיק ם …..הל' ג"".
66בכרם זיין
הלכות פסוקות
שם הערה ',ה
28
www.daat.ac.il
דהוא
יז
הרםב " ך
נתב
מהתררה ….
והמנחת
והפני
ברןבב"ן
-
בפ-ס
י"ב (
מזרבבן.
''''נפה )שם( בחב
דמרבנן .
"ל"" …
יהושע
לוcוc
שמזה
יאילי םאי '
ודאי
שהרמכ"'ם
המנחח
)בםטחים
חינרר
מדרבנן.
מנה
לא
סיבר
)שם (
הרמב IOם בחיבירו ''''ס) מהלבןת
(ב'"מ
סב Mמר
רז"ל
:
…פיררח
סבויית
,לחיה Kשר בר J xן
יוeו
יכי' ..
,
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבעיר בתחילת היום ,ואם יפקירס בסוף היסר וש"וב וזיכה בהס ,אפשר שזמן
הבעיור ההי בתחילת היים ,יבמצא שהגיע זמן הביעיר ולא
אסידיו באכילה,
ביער שה Dירות
זהרי ערת ד",שויין שליט " א .ע"כ מה שצרדי לעשית האו,
שםיקירם מרגע שביתן לחשיש שמא התחיל רכ.ליו לחיה מן הדשה ,ומשאיר
איתס מיפקרםי עוימרםי ,דע הרגע שיתברר לי בירראית שכלי לחיה יאז יכיל
לחזיר ילזכית בהם,
,
,
ל ' Dהאמיר בואה שהתזו"א לא יתגנד להצעתן של הגשר"ז
ד,G
אלא כדי
ש!"כל מדי לחזיר ןלזכית בהם הצריר החזי"א להפקיר בכל יים ,דלפי הגרש"ז
הפירית צריכים להשאר מפוקרים כל זז:ן הספק.
יגראה לדקדק לכאירה מדיע לא ייעיך במה שמפקירם בסיף זמן הספק,
דאין ה'ד בכלל הגיע זמן הבעיור ילא ביער שהפירות אסירין באכילד .הרמב"ן
כתב "אם עכבו בביתי אחך הביעור כךי לאכלז אסורים הם באגילה" .אבל
רדין מה
במקרה
דמעכבן
היא
שמים
דמטיפק
בזמן הביעיר
המדייק
,
של
הפרי.
וכן רמברי התיס' הב"ל שכתבי "כשמשהה בביתי בחזקת שלי" משמע דרק אם
ר~א פשוע ואיבי חצה להפקעי את בעליתי המפירית .שעשוה ההפר מצ!"יי
התורה
נפיחת
השמיטה.
יראיתי שהחררםי •• דייק במי מהרמב " ן הנ"ל כן וז " ל :ש" ללמיר מדבריי
של רמב"ן שכתב שאם עכב ש"ראל את הפירית כדי לאוכלן אסירין באכיל"
שממע דאם בידע שלא עכבן לאכלן ,אלא לפהקירן בוןט הבט'יר אי אחר בעיירי
לא גאטרו .וכן אס באבס ולא הפקירן בזמן הבעיור וכי' עכ"ל .יאפשר דארם
שאין מבער מסיבת ספק היא בכלל מה שכתב "שלא עכבן לאכלן אלא להפקירן
בזמן הבעיור" ,יאם מעכב היא רק בגלל שריצה לקיים מציית ביעיר לכשיתברר
לי בודאית שכלי לחהי מן השדה.
•
,
וכן מביאר בספר השמיטה ".שבתחילה כתב "אם לא בערם מסיבת איגס
או שלא דיע שכבר הגיע זמן הביעיר -כשבדוע לי יפקירן ילא גאסרו" וסמר
אדברי התרדים .אילם אח"כ הסתייג וכתב בזדי"ל : 70ומעתה כציד יעשו כל
אלה שאיגס ",עםי ומן הבעיןר יכי :יאפ" לפי מה שכתבבן לעמלה שאם
איבך יו Iע הזמו הרי היא כמשהה ע"מ לנעי שורי ,עכ"פ צרדי לדקדק שלא
יעןנר על,י הזמן בידאית .לכן רציי שכשיגיע קריב לומן הבעייר יפקיר
פיחת!" ייהיי מופקרין דע זמן צאת הספק .יבתיר הזמן יאכלם בתיר פירית
הפקר .וכשציא זמן הסמק זיכה בהם לגמרי עכ"ל .א " כ למעשה א~' פיסק
שצרדי לרקדק כמי מה שהצעי הגרש " ז שלIכ" " א,
67
רכן
כבח
68
פייז
כסיף
69
'וכ,
"
70שם הלי
המשכת
יוסף
ס"ם
דבריו
,מןר
. 169
עמוד
ס,יף
"'P n
ס ייה.
מ"ן .
•
.ב""
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יבסוס שמ'וכה כהלכתה" הבאי מגאיג' '''א שהיר) שאןי צר' 1לבער
'םו בוימי וכעדת החזו"א ,רק ב'מ'ם המס~פק'ם שריצה לאכיל מבער " ,0יאר U
חשוש שמא הג!ז' זמ; הב'עור קורם ולא ב!ז'ר ונאסר ,שאם עכב מפנ' שצרה
לבער אח"כ רק שה'ה מסופק ,לא נאסר וכדעת החדר'ם ,או מפנ' שע'קר הח'בר
לבער חל רק כשא'ו לו ספק .והסברא האחרונה הביא מדעת עצמו .ש"'ע
הרב בנ'מ'ן ז'לבר "(!"כו'לש מב'א הצעה שאם אפשר למסיר פ'רותיו
לאןצר כי " ר מה טיב ,שדם הרי היא כמניעך כמ IIש הרמבי'ו ז"ל גז.
•
•
פכרם
•
כל אלה שאיגם 'ודעםר זמו הביעור ,או שא'גם 'ודעים מא'זה ארץ הפ'חת.
שבהכרח גוצר ספק בזמו הב'עור 'שנן מספר הצרעת לפ' הרעות השרנית :
((! 'כול להשהות עד ש'תברר לו ברואות זמן המדו"ק של ב'עור הפ';ות.
וצ'א הספק מליבו ,דכל שמשהה ע " מ לבער בזמנו הפ'רות לא באסרםר )ספר
השמיטת יכו שמטוה כהלכתה רכד'עת החדרםי(.
צר' ,להשהות עד ש'תברר לו זמן הב'עור ו'צא הספק מל'בו ,כ'יין
ב(
שהח'וב לבער חל רק כשא'ו ספק )שמ'טה כהלכתה ,מסברת עצמו(.
ח"ב להפק'ר בכל וים ויום מ'מי הספק עד שיצא הספק מל'בו ,אם
ג(
ררצה לשוב ולזכות בהם בכל 'ום )חזו " א וכן הסכםר שגת השבע(.
ושיאירם מופקרןי .ערומדים
ד( בתחלית וןם פםהק יפקיר אח סיחח '•I
כל זמן הספק זע שצ'א הספק מל,בו ,ואח"כ 'כול לשוב ולזכות בהם )הגרש"ז.
וכאמור החזו"א לא 'תנגד להצעה זו(.
ה(
למסרר
'כול
לאוצר ב"ייד
פ'רות 'I
ושם הר'
כמבוערםר
הם
)הרב
בג'מ'ן ז'לבר בהלכות שב!ז'ית רכרמב"ן(.
•
71םרק שלשיי הל י '"כ Kעםור ם"נ.
K71שם
הרב
לא זייז
מאיר
מי
שריזה לאכול,
ש Kינו
Kוכל
הם
שלזינגר
בעלי
שליסי-א
הרי מוב Hנ,
בהם,
הדכריס,
רםא
וםג
ששיטה
לא
זאת
גם
כהגרשז'"K
הרי
שלא
73ר!'IיוKj
מועלי
רמדוע
צריך
מה
סבי,ית
בסיכום
ח-ב
ייעיל
לי
ההפקר
להפקיי בכל
שמפקירים
רסא כשטית ס Kר
,ר שיבחרר לי יןונ רב.וייי ופיקיר, .ובכייו
ל :Mנרפתיה
2ד בהלכות
קשה,
אם ' כסיסת החזו'" Kהךי
לאכול בהם ,דהוי חוז ,ר'יכה בהם בכל יים,
יכול לחוכח
ביאך
שיטה
זך.
העיי
ראש
יים
בכל
רק
בם
ירס
הישיבה
בייונם
ביוניס
שווזה
האחריגים הרי שככלל
שסיטה זאח
יאהנ
כרירה לכן
הסיסו.ת
,מוד נ-ס .
•
סוכ.
..,
30
•
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
די ,אילאב שוחטמו
שלאלת הס tוע נדי עונר tענ tרה
זה לא מכבו בחפוסמו מעל דפיו של כחכ"עח זה ,מכחב חשובחו של
הרב יוסף לונרמז בעניז מסייע לעוכרי עכירה בשביעית ,ידברר תגיבת של
הרב מנחם ארהי טובולםקי על התשרבה הנ IIל :!.אציע בזה את הערןתי כבדין.
שניגר נמכסת שבעיית ב " :יפורט לי מעות ואע"פ שהיא יעדו ששי עמי
פועלםי .וכולן בפירוש אסורים" .פיווש :אם מבקש ארם לפווט לו מטבע
גדול לפרוטיח -מוחו לפרוט לו ,גם אם י'וע
)שעבודתם היתה באיסור( ,וש' מקום לחשש שמא
לשלם להם שכרם .ואילו במקהר בו אין ספק שאכן
גכון שאמו לי בובפווש :פוסו לי ריבר זה על מבח
העובדםי בשרוחי
עיביר
שש' לאוחו אםר פועלים
הוא זקוק לכסף ' על מבח
הכסף דרוש לו לצורך זה,
שאחן ממבו שכו לפועלםי
-אסוו לפווט לו .משום שיש בכך
משום
ס"גו בי'י
עביהר.
על כך הקשה ו' "בה עמונאל לפני '''וה ל,כומן :
"להמ אסוו לפווט
סעוח לכעל ר:נ.יח שאומו כפיושו שצויר המעוח עכוו פועל" שעכוו כשכנוייח
באיסור ,הלא מדוכו כפועלים שעבדו ככו ולמה היהי אסוו לגוזוו לבעל הכיח
לקיםי מהדצ"עהש 'כיומו חחן שכוו :האם זה בדחה לפבי האיסוו של מסייגו
עוברי עבירה ". 1חשוכח ,ו של '''וה ל,כרמן מבוססח על ךכ ,שכאשר מחזיק
בעל הבית אח הכסף בידיו ומבקש לפרוע אח שכום של הפועלים אלא שהוא
מבקש לפחט אח כספו על מנח לשלם להם שכום -אין בכד משום איסוו
כל"תל,ן ,שמום שדיונ כדין בעל הכית הממהה אח פועל" אצל שולחני "
"שיכרל לתת את הדינו לפועל,ו ולומו להם הכיאו ל ,גוודף ע"י שחפוסו
אצל השולחבי"" .אלא מאי"
-מסכם המשיכ
" -לא ניחא ל ' :Tלכעל הביח
ולפועל" כזה ,ומוצרים הם יוחו כמעות מאשו כדיבו זהכ ,אם כד זה גופא
המכוון ….
להם אח ה;גזבין ,שכל זה יש כו שמום המבנויה
להקשות ולסכך
ככצוע פעו לחם".
משמע דמבו" ,שאכז גם אם שי כאי התשלום משום כל"תלןי ,אין כ'כר
כלום ,שכן זה גופא המ שמכקשח המשבה לקמע -שש' לעשוח הכל על מבת
למנוגו כדגו התשלום .ייצא איפוא .שהלאו של כל"חלין ברחה מפגי האיסוו
של סייע בדי ועברי עביו ה.
1
הובח,
2
שם ,גליין כ' .מ.63 ,
a
4
רכך
כ
)תרס"ם.t
פרק הו הלכה
יוtזi
גלירך
«.
'מ~}. .,
.n
וסו· ,חרימ,
ס'י שלס,
.,
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בסיף דבריי ,מעיר '''רה ליברמן הערה המתי1ד'סת לבעהי הכללית של
תשלים שכר לעיברי עבירה )לא בהקשר הנדין של סייט לתשלים השכר ,אלא
ביחס לעצם חייבי של השיכר בתשל ,ום( ,יאלי דבריו " :ייש לעיין בכלל בשיכר
פיעל למלאכה אסירה ,גכון לחלל שבת ,או לקצץ א'לינית טיבות ,אי להזיק
ילגזיל ,אם בית"דין נזקקוי לזה לחייבו לשלם לפיעל שכרי ,דשמא מםני שאין
שרח לדבר עבירה .אין לני עסק בעבריין זה להשתדל עבירי שיקבל שכרי,
ראיו הפאני מרשינו לעיין בזה עכשיי",
בהתי1ד'סי ולברםי אלה של הר " י ליברמן ,מבקש הר"מ סיבולסקי לקבוע,
"שבכלל אוי מציה כאן של ביימי תתן שכח" .את דבריי היא מבסס על
תשיבת הרי"ל צירלסין' ,שפסק אמנם כי מי שנשכר לדבר עביהר בנסיבית
•
כאלה בהן "לא תצייר )=השליחית( בלי עבריינית -אסירה לכתחילה היצאת
השכר אל הפזעל Iהו מדצ המ' it-ל nהוו מצד השליח" .הרי"ל צירלסזן מבחין
בין שכירית לדבר ענירה שלא תצזייר כלי עבריינית ,דהייני שאי"אפשר לנשכר
לבצע את התפקיד שלשמי היא נשכר בלא שתיעבר עבירד ,לבין שכירית
-אז לא אסרינן לכתחילה
היכולה להיעשית "מצר עצvנתה גם בוא עבריינית
את 'ההבאה מהמעשה הער', ,לפיכך הוא דבקטיגו בשו'/ע חיהן/מ ש'המרכך או
כר'
מעשיו
הקונה
בשבת
קנין
של השתמשית הליקח
בהחפץ
קיימים',
והיינר ברדאי
אי כהפירות
מטעם
זעצמות
העיביא
שקנה היתה יכיוה להיית בלי
עבריינות ,יהייני בלי הקנאה ובלי הוצאה מרשית
לרשות ,יהוא הדיו לנדיז
זינה התיבעת מאחד מה שנדר לה בא 'i11ננה ,כיין דגיף הענין של התמכריתה
להבטעז היה אפשר בהיתר ע IIי טבילה לגדיתה .כשיחךה לן הפעם בתור
פילגש …
הילכך יכולה להןציא אפילו בדיינים אח שכרה .בעד עבריינותה".
אבל במקרה ני אי"אפשר לבצע את השכירית בלא שתיעבר עביהר -אסירה
ק~לת השכר '",,לע השכיר ,יאין על השיכר חיבה לתשלים השכר .על יסיד
חילקר זה גמ ' IIהר"מ טיבילסקי למסקנה ש"אין מקים כלל לקשראי למה יהא
אסיר לעזיר לבעל הבית לקיים מצית" עשה 'ב '1מי תתן שכרי :שאף בעל הבית
או המועל אסור לתת ילקחת שכר בעד העבריינזת".
•
בםר ,חילוקי של הרי"ל צירלסין ,על,י מבוססת המסקנה האמררה ,מיקשה
בייתר .החיליק האמור בין דבר שניתן היה לעשותי בהיתר לדבר שלא ניתן
היה לעשיתי אלא באיסור ,איני אמור בספרות הפיסקים אלא ב1ד'ס לשאלת
תיקרפ בדיעבד של מעשו :השתוהר סאהר ,יב אמצעותו מבקשים הפוסקים לבאר
אימתי המעשה תקף ואימתי היא בטל '.באמצעות חיליק הז במואר ,לדיגמא,
מחע ההלכה היא שמכר שנעשה בשבת תקף .טעמה של הלכה זי ,לאיר החיליק
האמיר היא ,שהתירה לא אסרה את עצם המכירה ,אלא רק את היללו שהתב
שבאמצעיתי
האי
נעשתה,
יהמצאיות
המשפטית
שנוצרה
כתיצאה
מכד
אינה
איפיא מצאיית אסורך ,ילפיןכ אין ךזנ.כר בטל ,שהרי אם ,המכר ההי .נעשה
בחול
S
-לא היתה נעברת כל עבירה ,יאת העבירה שנעשתה בחלייל השבת
סו Hת זוברכי לכ ,טי' קי.ג
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שיב אי"אפשר 'לתקו גם לא "",לע ביטיל המכירר K .בל במקים שנעשה
מעשה שהאיסיד בעץר בי גיפי ,בלא שביתו ה;ןד לעשיתי בהיתר ,כגיו .פדויו
המעשה
איו.
.איסרתי בכל התבאים יבכל הבסיבית
שהתירה
בהמה.
בכיד.
"
תקף '.
'.
חמה שחיליק זה איבי יפה אלא ביחס לתיקפי של מעשה שבעשה באיסיר
שכייו שלא ניצרה כל מציאית אסירה ,איו סיבה להפקיע את תיקפי שלהמעשה ,אבל לא ביחס לתיקפי של חייב חיזי לשלם שכד תמירת בצייע עבידה.
שהךי
שכן בראה ,כי העובדה שביתן היה לבעול בהיתר אינה ולכאנטית כלל.,
. .
איו רמובר כאו בתיקף מעשה הבעילה ,אלא בזכיחה של הזיבה לקבל א.ת שכרר,
ילעב rזה מה חשיבות שי לעיבדה ~ניתן היה לכעול .בהיתד. ,סוף כל סוף
הבעילה היתה באיסור ,יאם עצם אהיסור שילל ממבה את הזכות לתכיע שכרה,
מה 'לי' אם פאשר הרה לה לשכירות להתקיים בהיחר 1
..
.
כסוגי;ןד . Bבה
יתירה מזי .היסיד לזכיתה
.
של זובה לתכוע את אתנבה מצו.י .
.
כהיתר ,ילמדית
כעילת זבית שכלל לא היתה יכילה להיעשית
בדיו ענייבה " של
.
.ז Kת חל על הבועל החייב לשלם לה את אתבבה .מדיבד .שם בבו .שבא על אמי,
"קם
אתבבה רק מן הטעם של
~מדברי רבא עילה כי היא פטיר -מלשלם לה את
.
.
.
,
' .
להי בדרכה מיביה" )שהרי התחייב מיתה בבעילתה( ,אבל החיוב בריבי שמרם
הל עויל .ישי שיטה בראשובםי
לפיה משמעית דכרוי של רנא היא ,כי ר:ג.ן
9
•
חייב לשלם לאמו את אתגבה גם רככיי אדם ,ייכילה היא .להוציאי כדיינים .ובכו,
איתי מקור תלמודי שממבי אני לומדים על חליתי של החייב לתשלים .שכר
בעד מלאכת איסיד .,רמכר במקרה בי איו כל אפשרית לעשית את .איתה מלאכה
בהיתר ,ולמחת זאת החייב חל.
ואכו ,מוסכם על דעתם של ראשונים ואחרינים ,10שמבחיבת ידבי החייבים
יש לחייכ החי'ז לתשלים שכד תמירת ביציע עכידה .תיקף מלא.ואיו אבי
6
ראה לדיגמא ש'י' לשו"' ,חי"'מ ,סי> רח,
הארריס,
7
אות
•
ארח ב ,ובתינות המשפט לשו·" שס,
משפם
ב.
ראה תמירה ה ,ע Nב .באמצעית חיליק זה ביקשו הפךסקים לכאר את ההכרל ביך חלב-ת
•
·רבא בחמירה ד
ע nב :
I
הלכות אמרית כתלמוד
ביאסיר הינן
. .כל מילתא דאמך רחםנא לא תעביר ,אי עביר
-מהז של רבא עצמו
במקוס
עניין
8
ב"ק
"
9
ארה ספר ההשלמה לב"ק ,פרק ו ,סיי ב
•
הברפתים ;
למנהדדין עב,
שיטה
מקיבנת
ע Hא'· ,ייה
;
Mהדריבהר· ;
;
מאירי בבית הבחירה
לב"מ
ב,א
זסי Hת
תסירת
ש Hי,
לכ"P
המשפט
מהיי"',p
ס'י
ז
;'
ע, ,ב"',
עםי
על
;
,214
'.
פסקי הראייש לזייז ,פקר ה,
נתיבית
•
.R"Y
אות א Iאמרי ביהב לשר"ע חויימ ,ריבי דיינים ,סיי יז
יעוז J
כהרחבה על
אחר.
10ראה שריית הזסרב",א; חייא ,יס' שב
ז Hה
נ 'gייה
ע"ב.
וחכימ
לא
אשר מהן משמע כי המעשה שנעשה
תק~· רלא כאן המקים להאריך ב Yכין זה ,ינויי Nעמוך
זה
·,יה
-
מהני" ,לבין
שו"ע
שו"ת
שו .··Hח ,חמדת'
>וס ב Iחרישוי הר"ן
חו"מ;
מ'י
ס. ,
ביאורי,ס
וי יחילא· באסן ,סיי מ.ד
משה,
סיי
בה. .
33
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומצאיס בובר'ו'ם IC .ת היטיו לפיי ש' חללק על פי ח'ו'יקי של היר"ל צ'ו'לטת.
הםעם לתיקפי המלא של החיוב היא ,שכתחיס ויני הממינית
ש' ער,
מיחלם לגמיחת ערת הצדד'ם ,ואין ככיחי של איטור מכל טיג שוא להשטעי
על תיקטי של החריכ החוזי ,אי על תיקפי של המעשה שניצר מכיחי .כר ו tא
הדין ,לחבמ ,xבריבית " -דגם הוכא שמצד מצית ה ו איכא איסור על הנותז
ליתז ,ועל המקבל לקבל ,חשבינן מ?.ל מקים דאיכא חיב ,משום דהשעיבוו
ה'IIזכות מצד דין המשטטי איני ענ ' Iכלל לכלל ,המצוית זויני האיטור" ".
כלימר ,זכירית וחובית שבין אום לחבירו -יטירן אר ירק בדיני הממןגית ,
בונור אשר כללי המציןת וריני האיטירים ענייםנ ביחטםי שבין אדם למקום.
•
•
אכן ,עצם העוברה שהחיוב החוז ',לתשלים שכר בעד ביציע עבירה הינו
תקף ,אינה מחייבת בהכרח את המטקנה כי בית הרין יאכוף את בציערי בכל
התנאים והנסיבית .בדיי ביח הדיז מסירה מeסת עני שt
I
אשר במסגרתה רש' K
ן'א לקדג Cבעל ןיז ולשולל ממדג זכות אשר טרם באה לריו ,אדף לרציא
מריי מה שכבר זכה בו ,במטגרת טמכית זי ,הוא שראי נם שלא להןוקק לתביעה
מכל וכל ".ואולם ,השיומש בטמכות זי היא ענין המטיר של,קיל רעתן של
בית הדין ,ו,ו tא יעשה בה שימוש לאור בטיביתיי של כל מקרה ימקהר על פי
השיקילים הרג'ו'ים הקיימים בתורת העבשיה ,כגון :מרית חימרתה ושכיחיתה
' של העבירה ,כוונת הצזרים ,שלא יהא חוטא 'נשכר וכדי"ב,
מסתבר ,שזו חיתה מגמתי היסודית של הרי " ל צירלסרן בקבעו כי איז
לטטזק לטובת השכיר שנשכר לובר עבירו" אלא שביק ש לחת להכרעתי הטבר
גם במש'ור דיב י הממידגת .ואלו ובריר ברא ש תשיבתי " :הנה ,יואי ,שמיקצה
רא מן הרעת לומר ,רהאיטור ,שעשוה השלק מתיח לקבל שכר בער
עברייבותו …וכבר שיבו חז"ל על מריכה זו וקבעי הלכה " .שעל,דג לגרור
הור ,ברע העבריין ,לבל יטיק שום תערלת מעברייבותו ,דכי 'שלא היא חוטא
נשכר'' '.הרוגמאות שמביא המשיב להוכחת ובררי הן כולן עמנייבםי בהם קנםו
חז " ל את העבירין ושלול ממנו את ההנאה מעבריינותי ".בקנטות הכלל הוא :
" קנטא מקנטא לא ,למינן " ",י " היכא רקנסו קנוט ,והיכא רלא קדגט לא
ללמור אפיוא
;>דגט " ".מאותם מקורות בהם תנטשר ש חז " ל קבטו עבריין ,א'I
"
.
כשכל מקוiז ש' ,לקובט את העבירין כרי שלא יהנה עמברייבותו ,אלא על ב ית
•
"
ש Jרי יישר ל'ך שמעיז סקפ .Mש' J
11
ה ,פרק ג .ור Kה םג חדישי ר°
עקיב K Mיגר לב-מ
סג tןב'" ,נתינות המסמם לסן"' ,חו"'מ ,סיי רח ,י:ות
• K 1בני פילוםי .Kסיי כח ,ס"'ק
הרב
ובובונ ר ח
''''fll
בכ Iהרב
) הגררת
ג J' Iל
",.
•
וייז ,לאיר ההלכה .עףנ שדי· ;
סו יבהם(.
מונבות
זן
,דנ
' . AC
יחזק Kל
וtברמסקי,
ייני
,
~'I
ך.
חנים
יקיבר.
,גסיה .כוסכר
עב",ה .
ובשפסםי,
נוי
בo
,
)תלס"' .( IC
.נ<S
13כ Uן המנשל נסכת ,שלבילי ,למ • • סרר כהנוtה מך הבשיול בו ביום.
14
גטין
ננ,
,,
.. ,גt
15תוספית יום
סיב
למוסנה
נטיו ה .ד,
ה"" רהמנסר.
34
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדי! לדו! כל מקרה לפי נסיבותיי.
העולה מדברינ.ו שלפי שורת רתין מי ששוכר את חבירו שיעשה לו מלאכת
הדין הסמכות לקונןנ ,ולשלול
בדיי .בית
אסיור חייב בתשלום שכרו ,אם כי. .
ממונ את השכר ,כולו או חלקו .כיון שכך ,ברור הדבר חשלה עליו ה! המצm
~
.
של "ביומו תתן שכח" ,והן האיסור של "בל ,!",לת וכל עוד אי! בית ה"! 1
פוסק אחרת -הוא מצו mבתשלםו השכר ,וכל רגע ורגע שנמנע מכך -רא
,
עובר על האיסור האמור.
נארה אםיוא ,כי אין הלסתמך על חילוקו המוקשה של הרי"ל צירלסו!
על-מנת לקבוע שבנסיובת בהן לא תצוייר השכירות בלא עבריינות!"' ,א קיימת
כל חובה לתשלםו השכר ו"בכלל אי! מצוה כאן של ביומו תת! שכרו".
עתה 'גחזור לשאלה הארשונה של ההתגנשות הקיימת בי! המצו mלפחע
כשר שכיר ל בין האיסור לסיעי בדי עו.ברי עבירה.
תחולתו של איסור בל-תל !,גם בשכירות לדבר עביהד!"' ,א לה ולא כלום
עם האיסור לסיעי בדי עוברי עבירה ,השבןי במשבה בשבעיית .ראשית,
ש ' Iייק הר"י ל,ברמן ,אי! המשגה שם מדברת
כ' D
בבעל-בית המבקש לפרוט לו
מעות להאר שהפועלים סיימו מלאכתם " ולכן אי! עומדת כלל על הפרק השאלה
שמא עיבור בעל הבית על איסור בל-תלין .אבל גראה ,שגם אם דמובר במצב
דברםי בו זקוק בעל הבית לפרוט מעותיו להאר שהפעול,ם סייומ מלאכתם ,ושי
מקום לחשש שמא יעבור על איסור בל-תל,ן ,אין בןכ כדי לגרום לחייבו של
אדם להציל את בעל הבית מן האיסור ,שכן אם בפריטת המעות שי משום
סייע לעבירין!"' ,א לפחט לו מעותיי גם אם בגלל זה לא ייכל לשלם לפועלםי
שכםר ברמעך .קיימת אמנם מצווה להציל אדם מאיסורים ",אבל כאשר מן י:ור
::Iעבריי! הומששר בחטא -אין לטחח על מנת להציל ,מן החטא ",ובודראי
שיאן לעשות מעשה ששי בו מז!'ום סיסר לאותו אדם.
סיכומם של דברים :השוכר פועל על מגת שיעשה לו מלאכה ששי בה
שמום איסור -יחיב לשלם לו שכרו .סמכותו של בית '"!דה לקנ"' את הפועל
ולשלרל ממרג את שכח ,איגה נוגעת לעצם תוקפו של החיוב .ולפיכך שי באי
.התשלום משום עבירה על בל-תלין .החשש שמא עיבור השכור על איסור
,ל'"!ת-ל"ב איגו מהוהר שיקול אשר חממתו ראוי
"אין חמזק!"' דיי עוברי
הכלל :
עביהד" להחדיות ,ולכן גם אם כתוצאה מן הסיחב לסיעי לשוכר ,עליל הלה
לעבור על האיסור האמור ,אין לסייע בדיו.
]הרב
יוסף
שמדיבר
על
פירום
לםילעים
שאין
•
וסנע )נומ'
יהיה להי
16רהK
ליברמן
מעות
לכעל
קה( ..תן
ונס ""Y
ה,יר
שליט"א
אחר'
הבית
יי
םסמתך
העבוזה
עמית
ו Kולי
פריסית.
מערת לפרוע
על
ןא
פועלים
הופבאס
בפירוש
יפסיקי הפיעלים
ראה
שעשן
לשין
M
המסנהעבודםת
כפתו,
יפרח.
עוני בעבודת
הקיקע
שלM
כבת
כאשר
ייידע
פקר
כל
וגcבעיס
זה Kסךר
דיי ערכיי נוכירה" ,ה,רת , '.מבי[לא.
..אפרושי מאם,ר K ,"Kזכ'Pלופידה
ד Iבממאר חז"'ל ק'"כ) טט: (K,"' .
תלמדוית ,כןו
",הלעיטהו לרשע ייונות",
בי
ורהK
,מי קמז ,גcליך.
בעיי
זה .שם ,כרך ם,
'מ ,חדמ ,ליגeי.
..
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חרב
סבת?
חייס
•
מי'ל ימע'לזתא«
,
רחמנא
כאבן
תקפי
מסברא לבי אסיא אזילבן
•
•
בעיי לן .כרבי ייחבן
•
הב לן ייר יאיקמינן
•
•
•
5
עייין
•
יחיבין
בכרין
אי
בנליתא ני רשעי •חיינא
בתר
•
נבבא
ציתא
נביב
רחשר
ניירין.
יטעמא
קא
טעיס
נריס
•
אי זכיתא ילת ליה לליה
לאי בתר ערבא ייל מלוה
'. 10
בריל עמר ימכאוביה
שמיט ילה לחרביה
•
.
.
שירות-חךיוים
•
•
אלה
ע"י
בכתבי
המחבר
פזרסם נ …אל -מחזץ לחומית"' כזעי קשר
תשל'".ן yם"'
•
מקורית
אס'א
עי
על
פי
על
כרב' 'וחנ1
3
נני ישינח הכיתל
בקשת מערכת המעין הוסיף הרב
באב
מו,
קמא
לי קר Nסבךא הוא יכאיב
.
של
בשלהי
סבת-ו ,כעת
יים
בשירוחס בצבא( פזריס,
ו"מ כישיבת
דגcומםי,
מעלה
לחרןזיי.
מסברא
2
בהייתו
בצבא
מלחמת
הכפויים.
ליה
•
ככ :
שמרת טר,
ב
מביז
:
אכינא
ני ·אבר
להמרנ:יא
גeזיל
חי
מחברו
לבי
עליו
שנמאר
הראיה
למה
'"
אסיא.
רופאך·
•
'"ר nבר באא חלש על 'לגביה רבי יוחבן אמר ליה
על עי ברכית ה .ב :
•
'חביבין עליך יסורין " Kל .לא הן רלא שכרו " Kל הכ לי ייך יהב ליה ידיה ךאךקמיה.
•
·• ,
בתר
1
ננבא
על עי ברכית
ב:
ד"
אמךו ליה )יבבן לרב
הונא{ הכי וסמי.ע לן רלא יהיב
•
מר שנישא לאריסיה Kל"' מי ק Kשביק לי מרייה מיביה הא קM
"היינו "ראמרי
אינשי
בנבא
בחר
בנוג
•
צןתא" יחרש על פי בבא קמא נס,
8
·נתן לי של;,בת פטור,
•
•
.
מ"ס '!'ותא רחרש
ל yפי מכרת
.
רעל פי "תחנרמא ייגס ,ב
Yרב
"
ב:
"
זס~קיימו
איות
ז.
גניב
ליה
נוליה.
א'"ל
סעים.
הוסולח Mת
הבערה ביר חוס
•
H
ו …
'''ר אמר אפילו
ק Mגריס.
•
•
10כאי בתר ערבא
.
וםעונא
א M , :י .לית ליה
•
•
לליה
ל Mר
בתר
ערב Xאזלי
??לרה.
:
בשעה שכקש הקנ"'ה ליתך אח החורה לישראל HKל ח Uלי
אמרו
לפיכך כששיראל
מבטלין Mת החררה הקב'"ה
.
לן
בניבו
פררע
.
יהיי
ערבים מיר
מן הערנין.
-.
36
www.daat.ac.il
•
קבלן
"
הקב"ה.
. . '-,
;
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
ןאי בעית סללקא חובא
בעדי לו כצלןתא דדבא
דאי
1S
מחקת במכאןבא
בהדי הוצא קלי כיבא
ןבני בבל ןבצדה
דבלי בעפדא
דדןי
בהוו
•
להאי
פןדה
שןפדא
בבגורה
•
•
הני לאן בני כפדה
ס2
דעיא לעכא דןנזן הפד
דאיהן
ןשפל
בדכא
ןקא נכי בבית אפל
זדןען
ןכהןדא
אדיס
•
הפל
•
אי דילת לו חספא מביתא
2S
,
,
משכחת
אוקמה
מפכי
מרנכיתא
לבדתן
שהיא
,
•
תןתא
•
אחזקתה
•
•
•
כברייתה
.
,-
•
•
•
14בצו ו תא
על
lרנא
בוכות
פי
יז,
M
למנדי מחיק בוחמיד הרביס אכל לM
רבM
:
, "' ,
בתר
זלןחי
ה~ונך
הכי , ..
יהפ
שחסאתו
יסויום ו nלאיס ערים.
•
•
16בהד'
סם
:
הוצא על פי בבא קמא צב ,א
בסל
הסר )'Iיס
םגתבים
:
הייבר ראונרי איגשי בהרי היזא יקי כרכ.א ירש'"'
והירקים .
•
•
18דנך' ]עפרא על מי ברכות ה ,א :א"ל להאי זסוםר Kדבלי בצמיא ק Kבכינ•M
10הכ '
ל או
יו
כימר" כוכרה
פי מוכת ה,
ב M :ף יוeן משלמיז
הכיםר
רהבי לא כני כפרה נינהך .
•
21רע ' א יט נ א על פי בכא קמא נב.
הונישכת
ICת
)עדיס
זוממדן( מ"ס
מנקר
עיניה
:K
וגשכ י ח
כר רביז יעיא על Yנא עכיי ליה לבנדא םמוחא.
ככירית
ונופלת
משואגיהם סל שיראל ממבה להם פרנסים
יהדוי
שאינן מהוגנין
חt1רה'י
-
''"'סר
כשהמקים
כר
סם (.
•
~
•
קסבג
,
•
•
)לזע,
,
גטר,
,
•
13וקא
ב' J
לע פי כרכוח ה .ב
:
יייא חלס ,ל לנבהי ירי חןיה ר;ןן Mקי בני בבית .פל
,i
לבי לררעהי נםל "…הנ.
:ZSא' דו'ח על פי בב Rמצעיא יז ,כ
••
אי ל 'Mדדלית לד חספא לא משכחת מרגניתא תיחא',
:
לובנה כל סח·~,
.. – – .. -,
,
m 28ב '"נ שה'א ,ל ' פי מכות יג" : K .י'ל רבי שמ-ע'י 'Kי Kםת מרויס לי ב 'Mוכל
,
"- – . _.
.,
•.שהוא -חייב -רtל מטני שה"Kי ' כביירתה,
~.
•
www.daat.ac.il
'",
ו::r
אתר דעת -מכללת הרצוג
פתחי לי פתחא כקןפא דמחטא
איכפל תנא לתנויי מילתא
30
רהא
קופא
בהא
זוטא
תילי אלפי מרנגיתא
לימא מר מהגי מייל דמעילותא
להוציא
ואי
3S
מגו
גזרת
הפה
,
גלזתא
בעדי
שאסר
שריותא
דמאורייתא
מתיר
·
•
29פחח'
לד
,ל פי שיר השייים
רבה :
ו Kני כ n.Jח לםכ סתח וסזלגוח
') .30א gו חנא לע
פחחי לי kחותי,
יקוןניי"
סי קדישין כן,
כx :
ל'"'
31תו" אלם ' ,ל פי קרישיו שם M :מר
פתחי
לי סתח
כחררו
של מחס
נכנסיס בו,
רב ויטף קכםתז
אינטל חנא לוסאמיעזנז
זכחס.
….,מוtן ליןcוב לן רלא תיה בה וכךבני.וtח דשוי.
לaםי זוזי.
33ל'אמ סר ,ל סי ברכרח חי
ו: c
ייס ICלו מר פהני ליוב ,רלעJני n,א '.מר .
ו' 34והןצ ' Nמ'נך יז פי רבג יחר'ם בכ Mכתן K
36
ר~ה שא Dר יו ' 0נחיניח ככ.: ,
לב•• :
מיגי להרןו lfפוביז .
מאר רב סאי ונניו להמה שמאי ר.ו Mהפה ןוזהתיי
וונ Iוייוaת.
.
נס"ר
נית המדרוט הגבוה להלכה נהתשינות
שעלבימ -ירושלימ
בש'תוף עם ןוכם להקר חזדקלוIIת על פי התוהו
הרינו מ1מינים תא צינןר לזמרי תוהו להשתתף
•
ככיבוס לימודי מוקשו למסכת שביעית
•
ם :שתתןפת גיויי תוהו וד_ 'ישובזו
P
זסיח ייס
בס"ר
נימי
דח,-
גכדכ-
ניסו
בבית רדוכ.שר די חמר שנו"" כיח הכנסת אהול יוסף
רחוב הארי ,יחשלים
בעני! פרטםי נא לפנות
לטמ י קחלר ההקלnו IIםפ 'fהתוהו ,די בנםי..,
38
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד"ר
ס.
בארהם
•
אברהם
תרופות
הסא מיתו
לחולה
חוופיח
לקחח
בפסח
בפסח
•
•
כשהחויפוח
הם
חזוב !
על'רב
לחלק ב'ו חולה שש -בי סכנה וחולה שא'ו דב סכנה ,וב'ו חמץ שאוכל כדוד
ןב r
אכ'לחר
חזבץ שאוכלי ארלם שלא כדךו אכל'תר.
•
חורה
ש' ש
כeנה
וכ
כל מצוות התרוה בדח'ם משים פקרח בפש פוט ל vייז ,נ"ע וש"ד ..רלכו
מותר לחרלה שש -בו סכבה או אפ'לו חשש סכבה לאכול אר לשתית אפ'לו חמץ
נומו אם זה לוםו .אחו ,ואפ'לו אס ק"ס רק ספק שחוע'ל לן ,אס א' אפשר
בקלות בדןר ה'חו '.דלא וק מוחו לו ,אלא מצוה על,י יח"ב הוא לשמוע
לורפא שמצרה לו לאכרל אר לשחרח דבו של חמץ בפסח משרם פקוח בפש '.
דחלה ' 1" 11וכ סמה
כאו צר'כ'ם אבי לחלק ב'ו אכ'לח מחץ כדןר אב'לחי כהשחדי בהנה בר
וב'ו אכחח זובח כשא'ו דח'.ן בהבה בר .כומ כו' ,ש לחלק ביו אם חהמץ ניחו
סעם סוב ,וב'ו אם הסעם מחמח הסוכר שמוערב בכרור ,אבל החמץ כשלעצמו
•
הרא מר אר לא אדר' לאכילה.
כ, ,Wחד" נהנה וב .כל חרופה שכילל אי מעיוכ כו חמז ו IIפילו בכמות
כל השיא ' .אם ש -ול סעם סרב ,אסןר לחולה שאיו כו סכנה לקחתס בפסח
כי זה בקוא דרן הבאתו .אולם אם כמות החמץ שבחימו המופא מעסה מדא
יעמורבת עם דבוים מוים אלא שגם ממתיקםי ואתם בסיכו בשכבה דח.ציובית,
והבאתי היא וק מהתערובת של הסכוו הבמצא מסביב לכדוו K ,פשר דאיו זה
חשיב כרור הבאחן '.יעל אף שלכאורה הכתב סופר • זבח"כ כשאיכל בדים
הכפרויס דבו'ס שאיבס ואי"ס כשמתקבן על ידי עוביכן עם דבויס זבתרקיס,
t
1
כתיבוn
.ייח
יס
ס'ינן
; … ,
חטי ףבב
3ב;י הו .מושב,
p..o
'''יו
יסןפ
םיק
קנז
,… ' JQ
ב.
"ודמ מהו
טיגי יו
הפניה
של
ה .רםא הגח מממיו ,ל ,נוכ" שופך רפים
-
פקיח
נטיע
-
ו·' יומ )Cמכ
''''יד
יסמן ולח "',ש
""' Kייה חוז ,ור.ח
בוסן·ח יבי ,וeימי ח-ר מ""" טזמו י .ות ר .ירהן cבלב Kבדהס · nייכ ם"'ב
4
'.ייח סיפו חסן
5
סיובות
6
אי"'n
סזה"' Sם"p
שבת כהלכתה
rבהי"n
.
"0
י.
י
סיןנ הבורח קtנב בשם הגסו"ו
""' Jרבןוt
'''"'.סילש
טיפן t' pג
iIנ
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ארלי שי הלבידל ביז טעם טרב שהאר רק בשכבה היחצרביח שמרחר; וביז 'אם
הוא במצא בכל החרופה שאסור' )כגוז כדורי מציצה או סרירפ(.
כאשיז '!"הה נהנה בו .חרופוח שמעורב .ברם .חמץ ,אולם טעמם מר ובפסלו
•
מאכילת כלב ,חלרן במחליקח הפוסקים אם מותר אי אסיר לחולה שאיו בו
בפסח.
סכבה לקחחם
אי.תא בגמרא ; sאמר רבא חרכו קודם ומנו ,מיתר בהבאהו .אפילו לאחר
·
•
ומבר .וכוחב שם הרא"ש ,כגוז שבפסל מלאכול לכלב ,חמאי דפח שעיפשה ,יש
ורצים לומר לאי דוקא הבאה ,האר הרו במי אכילה דעפרא בעלמא הוא .ולא
מסבתר אדף על גב דבטל עדח האוכל אצל כל אדם ,מכל מקום כיוז דאיהו
,
קאכלי להי אסו.ד וכו כותב ;;רב 'הכרצלובי, ,ל"כז :iוכו כותב הרמב"ם ;' דבר
שבחערב בו חמץ ואיבר מאכל לאדם כלל ,או שאיבו מאכל כל אדם כגוז
התראיק"ה וכייצא בו ,אף על פי שמיתר לקיימר אסור לאכלו עד אחר הפסח,
ואף על פי שאיו בו מז החמץ אלא כל שהוא הרי וה אסור לאכלו ,וכו כוחב
•
החררמת חד.שו",
וכז פוסק .מרז השולחז ערךר ;" וכוחב המשבה ברורה" והוא הידז דמוחר
בהבאה אבל באכילה אסור מדרבבו עד אחר העסח ואע"ג דאכילה שאיבו ראויה
האי הדא בפסל לכל ,מכל מקום כיוושהאר רוצה לאכול ,אסור הדא אחשבה",
וו"ל ;
אולם הר"ז" כוחב להחיר אפילו באכילה,
כגוו שחרכו .עד .שאיז
הכלב יכול לאכלו ,דאי לאו הכי אמריבו ~',הפח שעיפשה ובפסלה מלאכול
לדאם כיוז שראוהי לאכול לכלב צריכה גע'רר ,ודאמריבז מוחר בהבאחו וכזו
הוא ראפילו באבילה במי שוי כיוז שיצא מחורת 'פח קודם .שיחול בו ·איסור
בקט לשיבא דמותר בהבאתו,
חמץ ,אלא לפי שאיז דרד אכילה בלחם חרוד
ארפליר אכ'ל לה" לאו אכילה היא אלא רמיחהני מינה" ,עכ"ל ,וכז כוחב בעל
המאזר שם ; יכז מתב המאירי ,שמזחר בר,גאה זהיא הדיו באכילה שאיו שים
איסור 'חל עליו הואיל ועפרא בעלמא הוא ,וכז כוחב הריטב"א בשם הרא"ה,
יכ"כ מהר"ם חל,ארה.
.
בורר שלרעח
כשמרובר על חולה או
וכל וה כשמרובר על אדם בריא אולם
•
•
בהiב
הו"! זעדימהי מזתר לחולה שאיז בו סכבה לבלוע תרופות בעסח שמעורב
.
•
.
חמץ שנעסל 'מאכליה .ארלם לרעת הוא"ש ורע'מיה,
7
8
.. . .
מפי '''ימ הגרי''' נוינירס שליס" .K
פטחיס
כM
יש לחקור אם רבריהם
-
•
. .
.ב""
9ח'ל חץמ וזמה '''מ הי"ב.
10
סימז קבס.
11
)tו"n
12
שם
13
פסחםי
14
שם
.סימן
,
n
מכ 'סעי
'.י
,
,
'"Cק מג,
אנ
. ..
..
•
'ייב.. .
•
מ,ד .כ'",
..
-
•
~.
40
www.daat.ac.il
,
> -
-
.
אתר דעת -מכללת הרצוג
אומר'ס גס נזל חוהל שא'! בו סכנה או רק על אדם ברא" .ו'הכ! שלעדה דז,
במקום שהאדם חמש'ב אח החמץ ואסור לאכלו הר' אסור גס אס בוונחו לשם
רפואה ,וכ! מצאנו בשו"ח שאגת אר;ז>" וז"ל :ומסתברא ל' דאוכל !,ומשק'!
שא'נ! ראו"! אפ'לו לרפואה אסור ,דכ'ו! דאכל! אחשב'נהו רכה"ג כחב
הרא"ש …הר' אף נזל גב דנפסל מאכ'לח כלב ועפרא בעלמא הוא אפ'לו הכ'
אסור …והשחא נקט'נ! דאוכל !,שא'נ! ראו"! לאכ'לה וכ! משק'! שא'נ!
ראו"! לשח;ז> ,אע"פ שפטור על,ה! ב';ם הבפור'ם א'סורא מ;ז>א א'כא ,ואפ'ול
בחולה 'שא rבו סכנה אסור ,עכ"ל .אולם הכחב ס;פר" חולק על השאגח
אר'ה ומבליד !'ב אכ'לה 'של אדם בר'א שאסור וב'! אכ'לה לרפואה שומתר.
ונזל' אף שמדובר בא'סור שח"ב על'ו כרח ,ראה במשנה ברורה" שמב'א בשם
הרבה 'פוסק'ם להת'ר המרס"ק )שבא מדס של א 'Iה ח'ה( דאזל,נ! בחר השתא
והשתא' לאו דם ד~א אלא עפרא בעלמא ע"ייש ,ומשמע דלא אמר'נ! אחשכ;ז>
כי'ן שוהא עצמו עמורב • 18
גם השן/ע הרב
&1
-
'
פוסק כהשאגת ארהי בכותבו :
חמץ גמור שההי דאיי
לאכ'לה שע'רב אותו בדבר שא'נו מאכל כלל או שא'נו מאכל כל אדם
בגוi
התראיק /lה )ומבואך מתשיבת הרשב"אשהביא הכית ויסף סיף סימן קלד ,שכל
מאכל הרופא'ם שנ'חנ'ם לחול'ם נקרא דרך עש"תו וא'נומחבטל (, 20שא'נו
מאכל אלא לחול,ם מותר לק"מו כפסח' .ואפ'לו 'ש בתעחבח הזה' חמץ הרבה
'ותר מכז" ,בכד' אכ'לת פרס ,מכל מקום כ'ו! שא'גו' ראו' לאב'לה הר' נפסדה
צורת החמץ שבתוכו וא'! על'ו חורת חמץ כלל ,אבל אסור לאכלו מזה התערובח
בפסח ,ארפ'לו '!'א בו אלא חמץ כל שהוא אס דרך עש"תו 'ה'א על ' ' '1תערובח
חמץ כרג! התרא"ק"ה וב'וצא בו א'נו בטל כחוכו ,עב"ל .ולכאוהר משמע שכ!
גם דנזחו של הנודע ב'הודה" שכוחב שאסור לבלער מא'סור" חורה לרפואה
במקום דל'כא סכנד .אולם אפשר לומר שהוא ה'ה מדרה שבאופ! שע'רב החמץ
בדבר מר שמוחר ,והוא בא רק אלסור דבר שראו' לאכ'לה כ' גם זה דרד
,
חבאתי • 22
,
•
הבאנו לע'ל זבו' הומב"ם שכוחב שדבו שנתעוב בו '-חמץ וא'נו מאכל
לאדם כלל ,או שא'נו מאכל כל אדם …אע"פ שא'! בו מ! התמץ אלא כל
שהוא הר' זה אסוו לאכלו .אולם ,במקום אתר הוא כותב להת'ו לתולה שא'!
15
עה.
'טימן
16או"'n
17
סימן
18העיר
19
20
או"n
שם
טיוכו
קאי.
רטן
ס"'ק
לי
מו"ר
יסוכן
ז.
חובב
בקונסרס
•
'''''רגה בוינירט
'עס
-,
זסליס".K
ככ.
•
אחרין.
..
21מה"ק יו"ר סדמן לה.
22שוכירת שבח בהלכתה
וכהר"n
ס"מ ה~רח
קינן.
-
•
41
www.daat.ac.il
.
אתר דעת -מכללת הרצוג
בו סכבה לאוכל או לשתות דבר האסיר ,בת IUי שזה לא כררך הIUתו ,וז"ל " :
במה דבירם אמורים שאי! מתרפאי! בשאר איסורים אלא במקםר סכבד ,בזמ!
שה! דרך הבאת! כגו! שמאכילםי את החילה שקצים ירמשים או חץמ בפסח
או שמאכילים אותו ברים הכפורים .אבל שלא כדןר הבאת! כגו! שעושי! לו
רסהי או מלוגאמ מחמץ או מערלה ,או שמשקי! א mו דברםי ששי בה! מר
מעורב עם אסיורי מאכל שהיר איז בה! הבאה חלי.ך הרי זה רמתר ואפליו
שלא במקום פכבר .יכז רפפק מרז השולחז ערןר ,.שמתראDים באיסייים שלא
כדןר הבאת! ואפילו שלא במקםר פכבה .ולכאוהר שי כאז פתיהר בןי מה
שכתבו הרמב"ם ומרז המחבר כאז ימה שכחדב בהל' חמץ ומצה המובאסי לעיל .
והררב"ז" מפרש שבחריאק"ה מדזבר כשבפפל מאכילת הכלב אחר זמבו ולכז
אפור בהנאה הרייגו באכילה או דברן שאר הבאוח אל .א אם כ! הוא חלוה ששי
בו פכבה )שיו מפרשים שאיפוח הוא מז החורה '"(,אבל כשמעורב לפבי הפסח
דבר מר ואי! ה IUה לחדי הרי זה מיחר אפילו שלא במקים פכבד .אולם דשמoבה
ברזהר" כוחב בהדיא שהדןי של החראיק " ה הוא כשהחערובת בשעה קדום
הפסח יכמז הדי! של פח עשסישה.
ובראה שאפשר להפביר אח מחולקח הפוסקםי המובא לעיל אפילו אם באמר
שהתריאק"ה הוכ! לפבי הפפח ובפפל מאכילח הכלב לפבי זמבו .כי אפשר לפרש
את מחלוקתם על המושג ש~ ..אחשביה" זהאם אימר;ם חאשבהי גם כשאדם
חולה אכרל אח החמץ אי רק כשאדם בריא אוכלו .ילכז הרמב"ס בהל -חץמ
רצובה והרש"ע ,שאופירם אכילח דבר שעמורב בו חמץ אופילו כשבפפל .אמכליח
כלב .אפשר לפרש שדמובר על אדם בריא שבכל זאח רוצה לאוכלו ,אז מוכחי
שאחשבהי ואפור .וכז כותב המשבה ברורה ":אוע"ג ראכליה שאביה ראוהי
היא דהא בפסל לכל .מכל מקום כרי! שוהא רוצה לאכלו אסור דהא אחשבהי.
ולכאורה יש מחלוקת ביז השאבה אריה יהשו I1ע הרב מחד גסי-א רביז הש"ך
מאדיך גיסא דבברי הרא"ש .בזמ! שהשאגח ארהי והשו"ע הרב אוסרים אפילו
לחולה )שאי! בו פכבה( לאכיל חריפה שכולל חמץ ואף אם הוא בפפל מאכילח
כלב משםר אחשבהי ילרמדים זה מדברי הרא"ש המובאים לעיל ,הש"ך
23
•
יטריי הןתרה
הל'
וי 2
כוחב,
ם"'ה האח .
24י.,י טימו קנה טד .ג ,ר;דג eבפסחים כר כ '-שכל ..יסיריס שבתירה יוeן לוקיז ,ייהז
לו Mtנדןו הב Hתן .וכיבnים התיס' שבו,וח כב ב"'' ז"'ה xהתירן ;cיכג ב ,-ה· ,דמיקי.
יaםרי ב Jלמ Kייבא ןבד.רריי nו tלאא ובריבגן .רמה שכבת החרס' ב-,ז יג כ ,-ייה לא,.
ש Kמליי
" nMל
יוcסיד .דרבנו
25
26
שו . .ת ''"בח
""ו:י
טימן
rו שם
ס"P
28
שם
P"O
מב.
19
,…ןי
42
טימו
-
קנה
ליKכ
ונסנה לפלר חל ' יטדוי התורה מ ". .ה-ח טיי"ה
טופן pnnס
תובב
כב .
רמל pוח
Kיסור.
מיהK
.י.גס
איז
הכרונה
שהז-ו
םאק
יב.
' ייסור
תורה
סם,
'") .(M
-םp
יס.
•
•
•
www.daat.ac.il
'1
~ ••
וeל.
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
גם בשם הרא"ש :כדןר הבאתו ומתר ,הוא דוקא• לצוןח רפואה אבל שלא לצורר
'רפואה אפ'ול שלא כדרר הבאתו אסור .וכו משמע •מדבר' הרמ"א שם שכותב :
מותר לשחף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאיו בו
וכותב :
טכבד .ומבא" שם הדי אברהם דברי הרא"ש
ואם כו הכ' במ' גבי שרץ
שרוף א' לרא לרפואה זרא' איו להתירו באכילה אף שבפטד מאוכל אדם מההוא
טעמא דאמר'בו דדמאכלה" אחשבה" ,רק כשאכלו לרפואה מותר דאז לא שיד'
·לומר דמדאכלה" חאשבה" ,., mל ומכיח על,ו שא'בו ·אוכל מחמת חשיבותו רק
משום רפואה ,וכו משמעות הרמב"ם בפ"ד מהל' חמץ ,עכ"ל .וכעת ב"ה מצאת'
מפורש בשר"ח חבלים בבערמםי
ז"ל
לרג II .ר יהידה ליב גריובארט
30
שכיתב
שהרמב"ם בהל' חמץ מדבר על אדם ברא" ,אולם חולה שא'ו בו סכבה מותר לו
לבלוע תרוופת שש" בהו תערובת חץמ ובפסל באכילת כלב כפ' שהובא בהל'
יסורי התורה .אוע"ג זכתבו הט"ז
31
זהמג"א
דדבר שבפסל מאכילת כלב
32
רק בהבאה מותר אבל באכילה ·אסור משםר דאחשבה" באכילתו ,מכל מקום זה
דאכליתו מחמת
חליו ובאובס
שיד'
לא
ולמר
וראה גם
אחשביה.
דברכי
תשיבה , 81
והחזוו אש" גם
מעירב r
כותב ":
טבלאות רפואה שעמורב בהו
קמח …
אם
הו
בדברים שאיבו ראוייו לאכילת אדם א'ו בהם שמום חמץ כדיו בפסל
מאכ'לת אדם ,כייו דאי אפשר להפרדי הקמח וגס איני ראוי לחמע בי ומותר
לבולעו בפסח לרפואה ,ואף למאי דמשמע מאחרונים ז"ל דלאכול לכתתלה
אסור אפילי חמץ שנפסל מאכילת כלב ,מכל מקום על דיי תערובת שאר דברים
רמחר דלא שייר כאו אחשבה" דדעתי על הסמים .ורחא שם שרמ.גה' כתב,
אמבם לקמו ס'מו קיז ס"ק ה מבואר דכל שמערב בידים על מבת לאםל החמץ
בפסח אף שבפסל קור ם הפסח 'אסור ,עכ"ל .ושוב אפשר לתץר ששם מדוכר
על אדם ברא" ,ועל אף שהחמץ בפסל מאכילה ,הלא בזה שהוא אוכלו מראה
שהאו מחשיבי .לעומת זאת ,כאו הוא אוכלו לשם רפואה ולא שייר לומר
אחשבה" מכ'ה שחמלתו מוכחי עליו .וכו ראה בשמירת שבת כהלכתה" שכותב
דלא דמ' ,דכאן הוא אוכלן לרפואה וגם רהא בולען ,הווא שלא כדרר אכילתן.
והוא ממשיר בשם הגשר"ז אעיררבןא של'ט"א דאף שגם בלעיה חשיב כדרר
אכילד ,מכל מקום בכה"ג דלא חזי ללעוס ולאוכלו כדרכו אלא עומד רק
לבלעיד' ,תכו דחשיב כפקע ממנו שם אוכל ,כו'וו שגם איבו ראר לחמץ בו
ע'סות חארות אפשר דשפיר מותר לבולעו.
גם האגרית שמה כיתב" שאף בלא טכנה אין חשש דכבר בתבטל קודם
הפסח משום אכול ,ואחשבה" לא שייר בדבר שלוקח לרפואה דאף דברםר מרים
ומראסים בןטליך לרםןאה iךכ"כ הץיצ אליעזר ו ,8וכ"נ חיסןדי שיורין ,88יכז
)( n 3ה'" סימי
33
3.5
יו" ,סימו
מהר"'ת
רo
קנה טאק
ם"מ
ת ח·י טיובן
4
כה
הנורה
מ"כ.
31
ייו"ח
טימן
ב.n
קסם.
חובב
'3
36
38
"'"וא
ח-ב
ח"ו עמ'
.n
ס"ק
.ו"ח
:n
'!במן
טימן
זב,
קם!
וראה
ם"ק
בם
שם
ם"ק
םו.
ח.
בח"ג
סימן סב,
ריס.
•
~
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
להשתמש בפסח בסמ' מרפא ש'ש בהם תערובת
מת'ר השו"ת חבל'ם בנע'מ'ם "'
חמץ מטעם דלא ש"ך אחשב'ה כשהוא על ''י תערובת ,וזה דוקא אם נפסלו
מאכ'לת כלב .וכן פוסק הראש"ל הגר"ע 'וסף של,ט"א" שמותר לחולה שא'ן
בו סכנה להשתמש בטבל,ית יגלולית א.ע"פ ש'ש לחשיש בהן לתערובת חמץ,
יבלבד שלא ".,הי בהן הנאה ,.,.חל וכל זה ,הוא ממש ' ; Tבחולה שחלה כל
גופו אבל אם היא מ rrוש בעלמא א'ן להת'ר ".אולם אם לא 'דיע בב'רור
ש'ש חמץ עמירב בכדיר ,אז 'ש לסמיך האי'נה על זה שרוב רובס של תרופות
כזה ".
א'נם מוערבם"' עם חמץ יאם כן מותר גם לחילה
יאפילי בחמץ גמיר שראי' לאכ'לה ,כיתב המשנה ברורה ":ואע"פ שחמץ
אסור בהנאה ,שאני הבא שהוא נהנה מחמץ זה שלא כדרך הנאתי ואדי .ב;
א'סיר רק מדברי סיפםיו יבמקים חילי יאפ'לי אין בו סכנה לא גזרי ,ומכל
מקים אם יכיל להת רפאית כשירכך רט'ה זו של חטין על י'י מי פירית א'ן
בכון לעשותו על י'י ריק .יהיא מסביר בשער הציון" דהפר' חדש מגמגם
בעיקר הו ין ,דהלא ישראל רוצה בקיימי של חמץ ,וגם איסור הנאה שלא כדןר
הבאתו גם כן אדסר לכתחהל רק משםר דאי אפשר בענין אחר מתירים ,יעל כן
במקום דאפשר יראי ,.,רצ להדר אהיתרא .יהעצי הלבנון" מ'עץ ,על סמך
המ שכתב המשנה
למלך ..
אם כרך דבר א'סור כסיב וכדומה ואכול פiכור
-
-שחולה שןיא בי 'סכנה
דלא שמה אכילה משום דלא נגע האיסור בגחן
שיתה תריפה ששי בה תערובת חמץ על דיי שיכרכה בתןו קפסולה שנפסלה
מאכילת כלב.
יבומנינו ,שריב הטבליית עשויית ללא חמץ כלל או עשו'ית עם עמילן
הנעהש מקטביית" )ואפילו המעיוט שמעירב בהם חמץ ,החמץ נפסל מאכילת
כלב לפני הפסח( ,בןואי ששי להת'ר לחולה שאין בי סכנה לקחתם בפסח.
וחלילה לחולה כזה להחמיר על עצמו ולהפסיק לקחת הכדורים הנחוצים לו
על פי היראת ריפא מומחה במשך הפסח ,ובפרט במקום שיש חשש הכי קטן
שר~א יגיע על י'י זה למצב אפ'לו של ספק סכנה.
•
39ח"ה סדמן י
40
:
וראה םג בסערים מצויונים בהלכה סימן
חזון עיבייה עמ'
יו"ך
שו Hת
סז,
יחרה
דעת
ח"ב
ס.
סימן
קיז ם"ק סו,
ורהא
גם
יביע
בשו"'ת
ח"כ
אימר
41רראה
סימן יב.
שחש
םב כשמירח שבח כהלכתה מהד"'ת פ"מ
ככNביס
קייס,
שם
וראה
כהערה קסט
סע'
בשם
עח
שםב
הגריע"ז
כותב
לאסור
למי
בכהייג
"ועירבא ,שליס"'•K
42מפי הראסון לזיין הגו"ע יוסף שליס" ,IC
43
סיונן
44
וסם
45
סימן
תסו
ם"p
יס
סאק
•M
ה.
מיבו tנשו"ת
אומר
יביע
ח"ב
'''יי
סימן
..
יב.
46חלי מאכלות אסורות פי"ד הי"'ג ;
יראה גם בשו"ח מהרש"ס
nייה
רמא 1
אי""
סימן
47יראה
בסו"ח
ררב"ז
סיונן
;)הלכתה מהרת םייכ סע'
שי"ת
מהר"ס
עו.
שקי
..
כמםתחןת
•
רמא
;
דף
שימרת
•
44
www.daat.ac.il
,.-
יע"ג.
שבת
אתר דעת -מכללת הרצוג
דדר
מצנר
-
ספיי
ז•
שץר או חיה
כלאים Jכ"ח מ"ה :הקיפד וחולדת הסנאים חיה .יכן בחו"כ פרשת שמיבי
פ'ר י פי' ה גמגה הקופד בין הח"ח · ,דמרבין מכל הולך על כפ" אח הקופ.ד
פי',
ובפי' הראב"ד לתו"כ שם :
ויש אומררם
קפוד חיה קטבה מאי,ר
אירז"ו
בלע"ז ,ומפגי שדומה לשרצים כגון החולד והעכבר ,לכך הוצןר לומר כי האי
מין חהי ראינה מיז שרצים .וכ"כ בפי' הרא"ש כלאיס שם :קופ,ד למורש קפןד
אדם
)שיעיה יה כג( חרגום קופדא ,והוא שץר שגופו מלא קוצים ,וכשיגע
בו יכפל עצמו ומכביס דייו ורגליו בבטבו ויעשה ככחר ,והקוצים בולסים
ממני מכל צ,ד יבלע" Tבקרא ארצו"ן .וכ /Iה בפי' הרע'/ב כלאיס שם.
מr
מבואר '''פע הג"ל שהקופד שבמשגה ,וכן הקפוד שבמקרא ,הוא
וגבלחו מטמאה במגע ובמשא בכזיח כגבלח חיה.
ונראה ראין רעח הכל כן .ר 1I:ייי כפירושו לחורה ויקאר
חיה,
)אי ,כס( כחב
דאבקה היא ההריצו"! בלע"ז ,וכ"כ בחול !,קכב ,א .ובפירושו לישעהי )שם(
שm
כתב
י
המןוכך
הקפור
וכ"נ
שם.
בב"ב
גם
א
ד.
אהדר :
ד"ה
האנקה
תמרגמיגן ילא ,יהיא שזר שקירין הריצו"ז .ישערר קשה כnמטיז .יגם התרס '
גר ,ב
שבח
כחבר
היא
הדאנקה
הקסיןד
•1
לםי '''שר דחוס' מתבאר והקפדו האר אחד מהשמונה שתים שמטמאםי
בכעדשה במגע ולא במשא '.ויקשה עליהם ממשגה מפורשח רקופר מי! חיה,
ולא שרץ.
ותוס' עפ IIי פירושן של הגר IIא כשבית
ובראה לשיב שיטת רש ,
כלאיס שם וז"ל :הקפרר הוא מה שאגו קורין ואזע"ק ,אלא שלגו הוא מין
/l
•
1
זה עוסק
מ"מר
lקר K
ביזנינו ,
'''שר
בשבת
בבעל nייס
lבKנ 1ליח :
כבת
שם
הנקר Kבלשוך
cupLneז PO
קופר Jבןק"ס
יעיי ראשי,נםי (.היא פיו שרז
כדרי הטרה שלM
האנקה
2
גאב,
מסמיוtן
חדיו
ינקירה שרזים .יראה ב" D
מהוש"א
עיררכין
כמשא,
ר אולי "יל
אף
רחהי, ,רק בכעדשה
מזפה
איתז
דרושי
n
הרימל
לכיס
עמ'
גירסא
רכ"'ה
קופ.ד
לו
כמ nם ,יקוריו
בירושלמי
הרין:ו"1
שם סום'"ה,
וררי
יקישרין
הרי"'ז היפונו לחירה )ויקרא שם( סלרס'''
היו . tהקםדר.
ראה
ר Kה
המשנה
ובלשון
קפרז.
יבן
יבלסי 1יח . {Erinaceus :
הביא
סניפיי
קיפך,
המקר K
אלוהי
A
לסומאת
זכר
"'מ,M
חיים
יסנה ד ריו
דהייבר
עיריכין שם ,זירז
ר ב'" בבסםר
ם"M
בתרבו
יג ,
כ
כששי
מגע
בהקדובה[,
ובוכקר" K
הבאתי
כהם
ולא
ירושלים
וי,
R
בזית,
למסא.
סנהדרין
מבתבי
ךונשמע
תורה
סיוע
ומסמא
והאחרונים
פ Hו
ה"א,
דס '" ל
כט ו מאת
הרבו
שפת
)להרןגוז'ובי(
להמהרש MH
ןשפרנה
נבלת בהםה
להקשות ,לי"
החנל
דרוש
מכתב
מתשוה"ג
שרזיס
יב ,
) Mסף
קבך ,יחי '
חרם"'ס(
,גeבימ.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שדץ ,אבל הקופד דשונה במשנה הוא קופד הגדל בי! הסנאש דדא ןימ חהי,
דמלח הסנאים קאי נמי אקופד ענ"ל .ולפי"ז ל"' כשם שחולד נמנה בי!
השמינה שרצים m ,ירלח הסנאש היא מיז חהי לב " ר ,כז מציני שני סוגי קידופ
האחר רא שרץ ,רהש ני הגדל ביז הסנאים הןא '!מ חרי .וא"כ י"ל דבזה נחלקי
'''שר ותוס' עם הרא ש הוראב",ד דהרא Ifש והראב //י פישרן ומלת סנאים
במשנה קאי רק אחןלה ילכ! יצא להם שקרפד הןא מי! חהי ,אבל '''שר רחיס'
II
יא"כ
פירשר כהגר"א דמלח סנאים קאי נמי אקרפד ' -.
ל'"
קרפד
שדרקא
הגדל בסגה היא מי! חיה ,אבל הקיםד שאינר גדל בסגה הר( Iשץר ,רלשר'''
יחרס' שי לפשר נמי החר " כ דמרבה קרפד שהוא חהי דמיירי בקופד הגלד '!ב
הסנאים ,כפי שכחוב שם כמר במשנה להבאי את הקםוד ןאת חרלדח הסKנים.
רעתה צריד לבאר כציד יפרשי '''שר יתיס' דמ הקפיד הגדל ביז הסנאים
שדיגה עליי במשגה ובחו " כ שהיא מין חהי ,ולדעת הרא /lש ךהראב"ד זריד
לבאר כציד יפרשר מהי האנקה
שבחררה '.
ינראה להוכחי ,ושיטת רש"" שמצינן שבי בע"ח שיבםי הנקראים קיפד,
אחד הרא מיז
ראחד
שרץ,
היא מי!
חיה.
רש '' ' בברכית בז ,ב ר " ח חץו כחב דקפוד היא חיה זשימה לקיף ייש
לה זגב אריד שרמה מרסינ"א .לערתמ זאח '''שר בחיל! ,נב ,ב בר"ה נונהי
ממרש חהי
ושי אומרםי שהיא מרטריב"א ב ,יהנמהי שי
היא ",
לה זגב ארןו.
א"כ מצאנר שכגמ' קררין לנמיה קםו.ן ורייע שהבמהי מרבה לשכי! '!ב השיחםי,
יזה מתאים לתנאמי במשנה דקרפד הסנאים מין חהי ,יכן הא ימרביבן בתן"כ
מכל רלד על כםיר אח הקופ,ד נראה דמחאים ירחר לבמהי שרלכח על
כפוחהי ,מאשר לבע"ח הנקרא פpזר ,רעיד דרש''' בברכךח שם כחב דקופד
דומה לקיף ,יבחי"כ שם מרבינן מכל הרלד על כםיר אח הקיף ראח הקוםד
שהס
חיה.
מין
יצוא
אםיוא
רש
ששיטת
/l
,
שיש
הא
קרפד
.ב -ןכ מפרוס המשנה םנ הר"ס ם י רילאין בפי ' לירושלמי כלאםר ש,D
זמלת
3
הסאנים
הר·ש
קאי
סירליי.ו
שרץ
4
משים
שם
מקשה
לר,ת
להיפך
הגז'ר
הך Kש'"
חי הנקרא הרזיו"ן ,הרי '''שר
אפשר
לפרש
,ה"ח ונפשר
כד"ה קסהב
כחב
''''שר
מפרש
דנמיה
:
ח;ןו קסבה
וחולדה
כגוז
שממיחים
נוביה
דקופר
המסנה
'שהו~ הבוcקה,
אח
לשרץ ,אכל דינם
כחיה כובו
שבחכ
וחולדה,
החרנגולים
הגוי"כ עה"ג שם ככר העיר על סחייה זו כדכיי רש"י.
דוונים
)טבנא נלונב"'Kס שם(
רהיי
חהי.
יוס '-שבת ,אנ
כר·ה
בחו ,ות,
Mתרדרייהו.
יונן חיה הכונה לב,ל
רלא
הנקרא
לוהלז
הם
יצ"ל דכונח
הואכ""ד בפי ' לחו"כ
סם
שרץ.
'''שר
שם · iל
קב-י
ב
וכהערות
האי שהם
קיפד.
יע"
הגהרת ר.וכ רנשכירג חרליו שם ,יכן מברח ונ " Dהר '"}tזס לכאםי סם שמטשר קיפר ובין
S
שהיו cשזר
סרגפי
מלו cקיציס
חהי
וכחכ
כ"ב
'''שר גם בפירושי ליש,יה דל,
וי :
יכו!
יע·כ
כונחו
במדוח מרסינ"-
קו) .חלונדי ('''סר בפירושם לירמדה ב ,לזב
46
www.daat.ac.il
שריהפ
בלע·ז.
לסת .
רכ""כ
הרד"P
והנמהי הMי המוtכינ"" Xבלדז,
יהו'''
אתר דעת -מכללת הרצוג
)שבת
במשבה קרםד הסבא'ם רש" קרםד בשרצ'ם הבקרא במשבה
ב(קרם.ך
ב,ד
רכפ' שפ'י בש"עה' שם לוכרוש קםרד '.
'ש להע'ו שכספו הח' במשבה )עמ'
ערד קפד באמו שהקרפד
( 151-150
שבמשבה כלאIב' הרא 'רבק קם) שגרפר ערםה ז'ם'ם קרצב"ם המשמשמ'ם
לר
להגבה .רא') ,זה מתא'ם לם'י ''',שד שהקרםד הזה הרא שוץ רלא ח'ה.
ועתה שי לבאר כיצד יפשרר הךא"ש והראג"ר מהי האבקה שבתוהר.
בפ" האבקה מציגן מלבד פרש''' הנ"ל עיד פירשוים .רבינו גרשים כ"ג
כחב
שם מםשו דהאבקה ה'א העלרקה ,רבערןה ערד
ארבקלרס אבקה "לא ! ובלשרן 'שמעאל עלקה '.
בס" הולב"ג עה"ח כחב דהאבקה בקראת כן מםב' שצרעקת תמ" " לס'
ם'ורש זה 'תכ) דהאבקה ה'א הבע"ח הבקרא שממ'ת ,שדוכה להשוכ'ע קרל
מח'1ד '~ע ,המ'תרI.ב' המ.םרתח'ם שZש .לה ' ~.רכ) בתוגרם משל' ל ,כח :שממ'ת,
אקמתא .רבתוגרם הסרו' לתררה מתרגם אבקה אמקתה.
,
"' 7
הך IIר
הצב ,
בספר
עמ'
כיתב
זבמית
שת
יי IIל שהאי מין לטאה הרימה לחרררן הצב,
11
6
ג'אבה
השושים
מ
שהאנקה
שזהר
היא
שתוגם
רראה ברוס'"' ישנויה ל,ן
ב
יא ,זפגיה
יי
I
שיש
קפור
םב
ונקרא
בנוופית.
קיפיף,
נגמ'
ואה גדה גג ,א יהוא הינשוף ,וראה חולין סג ,א התנשמת שבנוופות נקראת ג Hכ קיפוף.
והקיפוף שכבכורות ",
הקפוד שבברכית
ב
נז,
א הוא
מן
הבמנה בין
חיה
כמבואר
החיות.
בשטמ"ק
מביא
וכשסמ"ק
בכוררח
השלם
ספריס שגורסיס
יהיא
שם,
כחולין
שם
ק!בוד ביליית וכתב שכז גרהא .רר' תוס' "ולין ינדה שם) ,יעיי חרס' '''ד החסיי כרכרת שם(.
ד
םב '"'שר שבת נ,ן ב ד'"ה יאלי מפרש דהיינו עלוקה .יבספר הפלאה שבערכין נול העריר
שם
מעיר
קפוו.
שוברי
רריוeתי
'"'שר
בטפר
אינס
שם
מתאימיס
שם
מרפא לשון שבת
לובריי
שמכאר
בב"ב
כונת
שיאלי
הבאקה
היא
מתפרש
'''רש כי ,ל"
דהייבך
בתרי
כוIcכי.
8
בזניטף העויך )לר' בנמין ונרטפיא( שם מבאו דהכונה למין תילעים
שער.
על
הארז.
ונראה
תולדות
הארץ
הערה קםי שדוחה פי' זה מתו"כ ,עיי"'ש .ובתוגום המיוחס ליונתן ויקו Nשם :
ובינקית חוי .}Cומיאתם לעלוקות שיונקות ום מבעלי חייס .וכידוע שיש עלוקות
אנקה,
ובלה
אל }C
יבבשה
9
דהוזרי לפוש
במים,
,לא
בוביס.
וכ"כ הרר"ק
כטפר
ואין
שלובה
ככו"א
תדימ
מקרם
הוזיר·ן
בלע"ז.
ירישלימ
בע"ח
השרשים
ופירשו
הוסרונררבי לתווה
כחי'"'
נבלת
משרם
ערד
רכיבר
10בתרגרם
כן
תרגמו
והעלוקה
הגול
אבק :
ובחוגם גeבקה,
לט Kה,
והאבקה
בל yיין.
הרגליה
במםי
מטמאה.
שרז.
ר Kייי לימ
סממית.
אינה
אבל
שוץ
מרבי רגלים וכעלי
ועי'
ואפשר
כובתו,
השורץ
כספר
שבקרא
לפי
החירת
כו
לפי שזועק
שרש'''
בכל
מפרש
בתרבוסהימיחס ליונתו
יכתוגום
שממית.
•
11גeיבו
הזכ בעל
השריון.
גeלא
סוהגטנ
כלל.
ליונתן
יקירא וסס
ידהא בהקרמת הרמב"ם בפהוב"ש
הוא מין
לטאה
שחרבס 'Iב
הבקרגeת
חרוון
הזכ,
לס,ר
וכפי
טהרות
סמזינו
שגeין לזב
זה
כתוכום הפיוחם
חר,וKנ.
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
·רלפי"ז י"ל שהרא"ש הוראב"ר רס"ל שהקפוד הוא מין חית יפשרר אנקה
כאחד מהפירשוש הנ"ל ,ימיישבת קישית הר"ש סירילאיי לעיל הע' .3
דשי להביא ראיה לפרש''' הואנקה היא הקפיד ,מחרגים ירישלמי לתירה
,
)כת"ייר(
שהקפיד
שחרגם
טירף
-פל"ת ח,.,יא ".
אנקה
יפירשוי
נחשש.
,
אך
מאד"ך
האנקה
מחפש
נחשים,
יד"ער
ש'
קישי
בפרש'"
רך' כבשרה,
דעיר
הקפיד
דאיתא
מהא
מבשרי.
קשה
א דעיר
במשנה חיל,ן קכ,ב
ומזה ראיה לשאר הפירושים
רגמ"ה יהעחך יהאנקה היא מין תילעת אי מין לטאה שעירן רך כבשרן.
12מובא בערוך ערך
פלייה,
פל
ובמתורגמן ערך
.'1
נתקבל כמעיכת
,
.
תזרה שלמה ,תורה שבכתב עם באור תורה שבעל פהעם כל פירושי
,
'
חו"ל,
תורת
כהכימ
עם
פירוש,
שיושים על פרשיות תזריע
תרגומ
ירושלמי
השלם.
חלק
-מצורע .בעריכת הרב מכחם מ'
כשר .הוצאת בית תורה שלמה ירושלים תשל"ט.
,
דבר השמיטה בבית הספר הדתי ,על השמיטה ,מלאכות אסורות,
קדו,שת
הידהות,
פירות
שביעית,
ביבילוגרפיה.
שמיטת
בעריכת
כספימ,
יוסף
שמיטה
בן"שחר
ספריית המורה הדתי .משרד החיכור והתרבות,
ירושלים
ואשר
במחשבת
וסרטייל.
•
אגף החיכור הדתי.
תש"ם.
"
,
מפי
,
,
ראשזנים
הציוכית
ןאחרןנים,
לקט
מקורות
וצייכי" דרך
למחשבה
הדתית .מהדורה שכיה מורחבת .מאת ישעיהו ברכשטיין.
ספריית המורה הדתי .משרד החיכוך והתרבות ,אגף החיכור הדתי.
ירושילם תשל"ט.
החסדיןת ,עיוכימ בחסד"ות מאת אהרן מרקוס ,מתורגמ ע"י משה
שנפלה מהדודה חדשה מתוקנת .הוצאת נצח; כני כרק תש"מ.
"
,
48
www.daat.ac.il
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
·,ד א .ס.
אבדהם
פיקוח נפש ומצוות שניו אדם לחנייו
]טהדרת[
•
קיבלתי כמה
הערות
על
מאמרי
מהגרש"ז
הב"ל'
אועירבןא
שליט"א,
מדג.רא''' וךלדיבכרג שילט"א ,מהרב פרופ' יהודה ליד א'/טיל;t.ד ,רעוד.
הUדרת נהרוש !/יוא Uרבןא שליט".א
.א
ערוך ,
בעמ' 24ד"ה והבה הבאתי בשס מרן השולחן
שאשה שםסקו הל
מזובוח הרראיםי לה הויא מתאיה לאכול ויחר או לאכול מאכלוח אחרות ,קיימת
מחלוקת בין הרמב"ס שכותב שאין הבעל יכול לעכב ממבי סכנח הולד שצער
גומה קודס ,ובין הסור שםוסק שיכול לעכב .כוחב על זה הגרש"ז אויערבאך
של,ט"א :הצער שמתאוה לאכול איבו כל כך גדול ואין להשוות צער גדול
מאד לצער קטן כזה.
עמ! 25ר"ה וממשוי הבאתי בשם העררך ר
•
f
יובה עמנואל נ"י שקשה
לקבל שהיהי מותר להטות את הדין אםילו כשיש סכבת בםשות ממש שאס כן
לית דין .ולית דיין ,וכתבתי שאיבבי רואה הבדל בין הלאו של לא תגורו מםבי
אשי ובין לאוםי אחריס שנדחיס מפני פקיח במש .וכותב על זה הגרש"ז
אויערבאך שליט"א שמותר לדיין לפסוק שלא כדין בששי סבבח בפשוח ,אולם
חובה עליו לפרסס אחר כך שהיטה בגלל סכנח בפשוח .יהרב ממשרי :ואף
שכתכ היס של שלמה בםייד דכ"ק סימן ט ,דאסור לשבות דכרי תירה אף כי
)שיש( "סכנה -שמחייביס אב,ו למסוד על קודיש השס ואס ח"ו שיבה הדין
ו:ז ככיפר בתירת משה" ,מכל מקום נראה דאיו זה שירי להטיית דיז לימר
חייכ
על
צ"ע
•
שהוא
זכאי אס
אין משבה ככר
חוקי החודה
או
להיפך,
ועידין
קצת.
ועל מה שכחכחי כשם רבינו וינה' שהזזהרבי בזה להאמין שלא יקרבי
מזה מצר משפט· הצדק כאשר לא נכיר בן פנים
הןא ,שלא יובאכם נזק
כסבתן .כןחב הגרש"ז
'"
ןזהו '"ם כי משפט לאלקםי
אייעדבאך
שליט"א :
כחב
רק
שצריך לבטןח שלא יאיבה לן כל דע, ,ולא מיירי כלל בבריין דשכיח הזייקא.
ומשמוי
איעירכאך
הגרש"ז
שליט"א
יכיתב :
אגב
אעיד,
לכאירה
יש
קל וחומר ,הרי הצלת ·אבר איבה דוחה שבת ואילן פיקיח בפש דוחה שבח
וא"כ כל שכן שצרךק להנחי שיקטען לן אזבן לצןרך פיקוח בפש .אך כמו כן
.
תש"מ "עמי
1
העמןי
סבת
2
Kהעץ.
סימן
3
שערי חשובה
פ
n
סע'
.25-17
יב.
ב'" סיעף .לג.
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מיהל ד mה שבת יאפידל הכי דיהין מפגי השש סכגת אכר יע"כ דלא דמ'.
רבכה"ג שפקי"ג ריחה שבת אי מילה בזמגה דיחה שבת אמריגן דלא געשה שים
עבירה ,משא"כ אם מפס" אבר ,או התיבזק יהיה בעל מים,
הטרות נהוח''' וולרניתב של,ם".א
.ב
בקשר
מתויכחו(
להט"ת רין
במ"ש
דמותר
במקום
•
לה!טת
cקm
את
גפש.
הרין
לעדת'
במקום
כבו '
צדק
פקוח בפש
בהחלם
זה
כאשר
)עם
•
מא"ם
עליו ,הווגו ,יהמרובו בבעל רין בויין אשו איגו גרתע לבצע אח איומיו.
•
כי מאי שבא לאו זה משאר לאוים שגרחים משםר פקוח בפש ' ,ע " כ .וכדמרפשו
משחמע זה גם בשו"ת שבוח יעקכ סי' קמג שמצ"ן אליו לסבי כן .וכב' הה'
' צריך
כזה
להביא
במפורש
גם
דברי הגמ'
בכתיבית
ד'
)שהביאה
יט ע"K
בראשיח קובטרסו בבוגע לשאלח גזל ופןק " ב( לגבי עריח 'ש קר ,שובא מאר
בפשיטוח שעדים שאמרו להם חתמי שקו ארל חהרגו ובאו
למאלוכ'.
לקמן
ראמרבן להי זילי התומי ילא חתקטלון ,רככה היא ההלכה הפסוקה ,יכרמבאר
הזנהר"מ שיק על תרי"ג מצרת סד Iתטו ,ומזה להקיש וללמדר רה"ה גם בהטיית
דין ,דמאי שבא לאו רערות שקר להוציא ממון רמוחר משים פקו " ב ומאי שגא
דיו.
לאי להטיית
ןכ"ג
כשי " ח
מהר IIמ
שיק
חאן 'ן ח
ס'י
שב
בקטע
האחרין
,
מהתשובה ,לגני משמט ,דבדרך כלל לעג'ן ד'ז ומשמט בד'ן שנא לפב' ד"בים
ח"בה איחם החיוה לערשח משסט והזהיר בלאו דלא חגורי מסבי אשיואפ"
וזראי ממון ח"ב לעשות משפט כ' אלמלא כן יחרבו ער'צי ארץ יכו :אבל
,
כמקםו פקי"נ מותר עיי " ש.
ובעיקו מה שבוצוגי להע'י ל ו הוא על מה שגם כבו ' טחב בפשיטוח ,
רהגם רמותר לי לזכות במקרה זה את הח"ב ,אב' צויך הר"ן אח"כ לשלם
,לו; ' בדומה למה שביור והב,א לעיל ברבויו במציל עצמי בממון חביוו שצריך
ששילם לך אח " כ כבונסק להלכה בחו"מ ס" שבט סע" .ד
•
ולדעתי שי מקום לדצד וופסוק שבכגןר דא אין על הד"ן אונילו לשלם
אחו כז ושלא רמי י!:ד זה לדיגא של מציל עצמו בממון חבירו שצרוי שללם
ל •iוחילי ר"י הוא כדלקמן ,הרבה בחו"מ ס" שפח סעיפים ג ו"ר ,בפסק
בכזאת :
אגסו המלך לומסר זה עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפביו
והואה לי מפבי האיבס ה " ז פטוו שאם לא יראה לי יכהו או ,ימיחהו .בשא
מומן חביוו ביי' וחנבי לאנס ח"ב לשלם מ " מ אע " פ שהמלך אגסו להבאי.
יהיא מהרמב ם ,ריעויז נסמ " ע נס "P
II
יג שכיתב ע " ו יאכל הראב //ד השיג על
הומב"ם יכתב ראף שנשא ובחז ביר מ"מ כיון שאבסיהו על ההבאה אין לך
דבר · שעומד מסבי פקוח בפש והיאיל
וחידו
לו בפיווש
אינו
מחייב שיומח
בשביל ממין הביוו וממליא ג"כ בפטר מהחשלימין ראח " כ .ובואה דעת הסמ " ע
לפסקר כן להלכר .זךכ בואה סובר להכריע בכזאת גם בבאיוו הגו " א ס"ק לא.
הש"ן ז"ל מכרעי כ"כ לפסיק כהואב"ר ז"ל ברבוים מפיושים יגם כיתב
להסביר זלחלק רדוקא אם אבסוהי על ממון סחם אז אף שאגס יהו ' ,להבאי ח"ב
SO,
-
•
www.daat.ac.il
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
כשנשא -יnבן בדי דיה מקרי מציל עצמי כממין חבירד .דדמי לדרנף ששבר
כלים כס" שפ ס"ג ,משא"כ היכא שאנסדר~ להביא ממדן פליני א"כ האדגס
דן,א מחחילה על איחד הפליגי ארין זה נקרא מציל עצמי כממין חביח אלא
שמכררח לעשוח כמו שאימר לי האגס יאם לא יעשה כן גמצא יציל היא ממין
חבירי בנפוש ואין לך דכר שעומד מפני פקוח נפש עיי"ש.
יצוא לנו מזה שישנס שני סןניס של ובציל עצמו בממןן חבירן .הא'( שלK
תיבעםי ממני ממדן חבירד ,ירק דא רצוה והציל את נפשו הnבון בסכנה בממדן
תבירן ,.ינזה הדין היא שצררי מיהת אח " כ לשלם ,כההיא רסי' שם סע'י ג
בנדרף ששבר כליס יכן' הבניי על ההיא דסי' שגט סע" ד במציל עצמי במרמן
חבירו ,רבצוין בהגה בס"
שפ
שם.
הוב'(
כשתובעים ממגי ממין חבירי,
ארם
ימסיר את נפשו צייל עי"כ את ממון חכירו ,ובזה הוא שאינו צררי אפילו
לשלם אח"כ ,ואפילו נשא ונתן בדי ,כי אינני מחויב להציל ממון חבירו בנפשו.
כעת כשנכחי! המציאית שלפנינו כהט"ת דין לחייכ את הזכאי כפי
שהזבאיים יירש מהדייז ,הרי רבאה בעליי כי דימה הבהי ממש להסיג הב',
כי ההייב מה דשורש מהד"! הוא זאת לה"כ את הזכאי ילספוק שיתן לו
•
ממיני ,יאם הדדין ימסיר את נפשי ציי' עי"כ את ממין חכירי ,וא"כ איגי דומה
זה למציל עצרמ כממין הכירי שכחי"מ סי' שנט סע" ד ישפ סעי' ג שמהייב
שם אח"כ לשלם ,אלא פטיר גם מלשלם אפילו נחשוכ זאת להד"ן כנשא יגתן
בדיו ,ני אינגי מחייכ להציל ממין חכירי כנפשי ,יאין זה גקרא מציל עצמו
בממין חבירו ,אלא שמיכרח לעשית כרמ שאומר לי האלם – .ארם לא עישה כן
צילי דא ממין חבירי כנפשו ,יאין וך דכר שעימד בפני פקיח נפש ,יכדברי
הש /lן דנ",ל.
רהגם שבעיקרי של דבר ,אם נחשיב הדבר כנשא יגתן כדי ,הא שי בזה
פולגתא
ביו
הומכ"ם
ייעימיה
הראב"ד
לבין
יעדימהי,
עריין
גם
בערוה/ש
בסי' שפח סעיפםי די ,טו ע"ש ,מכל מקים הא יכיל עכ"פ הדיי! לטעין -טעגת
קים לי ילהפטר מלשלם.
ב.
עההר וםו:כ פרפר' ~ . 1tlד ..,ל שלים t1נt
לבאירה ההי אפשר לדסיף עדו נושא שבהי"א ההי מקום לחשוב שדהוה
פקו".נ וראה בספר המצות לרביני סעדיה גאין ,עשה כח ,שכיתב שם הגרי"פ
פערלא ז"ל ד"ה אלא דאכתי יז"ל ,יע" בספדי )תצא פיסקא רג"ב( ר' שמעין
אימר .,.ועמינםי ימיאבים מפגי שגטלי עצה להחטיא אח ישראל )בעבידה
זרה( אסרם הכתיב איסור עילם ללרובך שהמחטיא את הדאם קשה לי מן
ההייגן ,
שהוחרגן
אינו
מוציאו
אלא
מהעוה" t
והמחטאיו
מוציאן
מהעחר"ז
ומהעהרו'כ עיי "ש .יכז ויחיתי בתשובות מהרשד " ם )חלק וי " ר ס"י י"ד( כשתב
בהדיא וז " ל ואם להצלי םר חבירי ח"כ לטררח בגיפי יבמרמדב להצליי ,להציל
נפשו מגי שחח על אחת בו"ב שחייג עיי"ש בדבריי .וממשיך הגרי"ס פערלא
ז"ל בד"ה אמנם בעקיר הדבר מאי זנקםי האחריגים ז"ל לדבר פשוט ומוחלט
להלכה דמחטאי את חבירי חמיר "חר מההורני ,ודנין ע"פ סברא זי לדינא
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
ולהלכה למעשה ,לענ"ד הוא תמוה מאוד ואיד לו כל יסוד להלכה .ודארבה
חדבר ברור דאיד חלכח כד .שהרי הדבר תמוה לפ"! במאי דק""ל כל עבירות
שבתורה אם אומרים לו לKדם עבור ואל תהרג ע'בור ואל ה'רג חrו מע"ז
גילוי עריות ושפיכות דמים שיהרג ו Kל יעבור ,ואמ ' Kלא חשיב במי עבירת
לאו דלפני עור .שהרי לפ"ז אם הכשיל את חבירו בעבירת איסור דאור"ח K
.
חמןר ירתר מהירגי יריבן כשפיכות דמים ייהרג רא?
יעכןך ,רחוי יש
בר
אזהרה
מ' 'Iחדת .ופשיט Kדאיד לכללו בכלל עבירה דשפיכות רמים לומר דכיוד דקתני
שפיכות דמםי ה"נו הר .ומיהו לזה היה אפשר לרמר דרוק Kבמחט' Kממש
הרא ד Kמרינד דקשה ייתר מההורגו .אבל Kזהרת לפני עור Kינה Kלא במזמיד
מכשול לפני חבירו שאפשר שיכשל בר ויחטא ,כגוד מושיט כוס ייד לנייר Kו
•
,-
-
אבר מה"ח לב"נ וכל כ ' 'Iייב ,דאינו מאכילו ומשקהו בריים ממש דהו"ל מחטיא,
Kלא שאפשר ששיתה או א'כל ונמצא חוט Kואשם בגרמא דיד" ,רכמבואר
בפ"ק דע"ז )ו ע"א( ושאר דוכתי .וא"כ יש מקום לדחות ולומר דדואי עבירת
לאו דלפני עור לא חמירא כשפיכות דמים לעניד שיהרג ראל יעכור .אבל
מחטיאו ממש איה"נ דהו"ל בכלל שפיכות דמים דקתני וחשיב בהגר דה'רג
''',או דלא משזם אזהרח לםני עזר בלחוד נגעו בה אלא הו"ל כשפיכות דמים
ועדיפה מינה K .יברא דמלבד דפשיטא דלדינא הא ליחא כלל ושיחקע הדבר
ולא יאמר ,בלא"ה אפ'י חימא חכי אכחי קשה במאי דקתני בתוספתא
)ם"ג
דמכות( הסר שמד המשחה שעשה משה במדבר ח"ב כרח וכו K :חד הסר יאחד
הניסן …המלביש את חבירר כלאים ,המטמא אח הנזיר וכו :המקיף פאת
ראשו של חבירו שניהס חייבים יכו' …יבכל הני חן IIל מחטיא ממש וחן"ל
לומר דבר מיתה רה Kכהירג את הנפש . ..
ימסיים הגרי"ם פערלא ז"ל ,ומעתה ל T"Dנדאה דר' שמעיז לשיטתן אזיל
דאיהו קאמר )בפרק בד סו"מ עג ע"ב( דהעוכד ע"ז ניחד להצילו בנפשו מק"ו
ומה פגם הדיוט ניתד להצילו בנפשר פגם גבוה לא כ"ש ,כדאמריגד התם )עד
ע". (Kש""ע ןא"כ שפיר קאמר לטעמיה דמחטיא אח האדם קשה לו מד ההררגו
דה"נו בחטא של ע"ז .אבל לדריד דק""ל דאפ" בע"ז לא ניחד להצילר בנפשו,
א"כ ע"ג גם בע"ז לא אמרינן דר~ nטאי קשה מן ההירגו ,דא"כ ההי לן לימי
דניחד להצילז כנפשו שמזם לאו דלא העמזך על דם רער .דהרי הצלה ה'K
לגבהי זזיהי ,ראם הלציל ,ממיתה חייב הכתיב כ"ש ממדיר יקשה ממיתה,
וכמו שכתבחי לעיל .ובזה הכל אתי שפיר כמבואר עכ"ל.
ואמר לי הגרש"!
קשה לו מד ההורגו"
מוציוא מד חדח ולכד
אםילו גורם לן בריםי
ד.
אויערבאר שליט"א שיש לחל,ק כי "המחטא' אח הדאם
מדובר על בגוד שהוא מחנר אותו לעבירות רבזה כאילו
דוחה פיקוח נפש ,אולם כשהוא עובר על לפני עור או
לעבור על אזיה לאו ,בודאי אינו דוחה פיקוח נפש.
בסנדי הלבנת פנים רכבים.
רכד העירו לי עוד לערר הלבנת פנים באנציקלופדה' תלמודיח ששי ראשונים
שהלבנח פנים היא מד העבררח
שעומהח
52
www.daat.ac.il
בפני פיקוח
נפש
ושי
ר Kשרנים
•-
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
שתלבבת פגםי תאי אבק רציחה ויש סרבו~ם שתז /lל אמוו רק "דרר הערה"
שפילי עצמו לכבשו האש ולא ,לביו פבי אדם ברבים .ראה שם בא"ח חלק ט,
סור רס ושם בהערה 45שבבא מצעיא בח ,ב מובא בוח לו לאדם שיבוא על
אשח אשי ולא ,לביו כו' ושם ודאי איבו ממש.
ה.
סהרת ר' וינה ענמאול '".ב
כדיו יהרג ואל יעבור בעדוח שקר.
במאמרו
רב 'חסדא
תבאי
ד"ו
קסכר רכי
אבוהם
מאיר
עדים
ב /lי
את
שאמרו
ואל יחתמו שקר וכו' .ד"ר אברהם ב /lי
שרבו
בגמרא
זו.
רוב
המפרשים מסבירים
הגמרא
דברי
כחוגות
יט,
א:
אמר
להם חחמו שקר ואל תהרגו ,יהרגו
הביא
•
שם
דגרי
ראשובים
ואחרובים
שרג" מאיר לשיטחו שגם לגבי גזל
אומרים "ייהרג ואל עיבור.
וראה שו Ifת חתם סיםד ,חו"מ סין א )ך 1/ה דאה( וז"ל :דב מאיר לא הביא
שםו קאר שהי" גזל בהירג ואל יעבור ,אע"כ מסברא איח ליה דהוה אביזר""
דרצ",ה דאיו אדם מעמד" עצמו על ממובי כמו בא במחחרח ,משא"כ עדוח
שקר רדה לרציחה רק גורם דגורם וכולי האי לא אמריבו ,עי"ייש.
ובעל חתם טופר העלה שם )ד"ה וא"די( ספק להלכה וז"ל :מטחסק
אבי לדינא באובט מחמח נפשוח להעד" שקר על חבירו להרגו ,אי הירג אול
יעבור או לא ,דלכוארה כיוו דמעיד לא מקרי רק גורם לדבר דשמום כו ק""ל
רעדי שקר לא מח"בי שללם רק למאו דדאיו דיבי דגרמי וסשוט הוא שאיו
רג.ורם כההורג בידם"' כמ"ש רמג"ו ס' וישב ואם כו לא ש"ך מאי חזיח דרמא
דק סומקי :הא חזיח וחזיח דאוחו יהרגנו בד"ם"' והוא לא הי '.רק גורם געלמא
ועד"ו כמה רוח והצלה עימוד לזה וכולי האי ואולי ואם כו נראה דעיבור ואל
הירג .. ,
אופשר דבעדות כולי עלמא לא םליגי דהירג ואל יעבור וכו מוכח
מקרא דנגות היזרעאלי דקרי להעדם' בבי בליעל ולמדו מזה גסנהדריו דסהדי
שקרי אאןגרי"' זילא ביה יאי ס"ד בכת"ג יעברו .ואל הירגו ,מאאי קרי לי'
בבי בל,על ,הלא '"ה מסוכו לנפול בחרב איזגל ,אלא על כרחד בכה"ג הירג
ואל עיבור הודגר צרד; דע"ן תלמדר ,ע"כ דגרי החתם סופר.
וראה על זה בשו /lת דבר יהושע ,ח"א סי' ק.
בזר הירג ואל עיגור בהט"ת דיו.
לסעב"ד א ' Iלדון בסרט קטן ,כגון אם הד"ו ח"ב לשלם כאשר ח"ב את
זאח השאלה העקרובית .השאלה
אם מותר·
הזכאי מחמח טכגזי
נסשוח.
לא
לד"ן לסטוח מדיו חוהר מפגי Wמא"מים .,.,לע אפילו איים שיש
בו משום
סכנח בפשוח .ם.,.,א כזה יתכו גידני ממונוח ,ואיום כזה יחכו גם כדי לכוף
אח הד"ז חל"ג מלקוח אח מי שאיגו ח"ב מלקוח .ויחכז שמא"מם' על הד"ו
שיחיר לממזר לגוא בקהל השם או שיחיר אשח אשי.
מיבא כמסכת סבחדריו יט ,א שעגדו של ינאי רזב.לך חרג
נסש .שמעוו
בו שטח הזמין את אדוט של העגה אח ינאי דזב.לד רדשו ממנו לעומד על
53
"-0_-
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רגויל .לפני בית הדןי .ינאי המלר סירב אומר לשמעון בן שטח :לא כשתאמר
אתה אלא כמה שמאיור חבךיר .שעמון בן שטח במה לימינ.ר כבשו הידינםי
פניהם בקרקע ,פנה שלמאלי וכבשן פניהם בקרקע .מאר להם שמעון בן שטח
בעלי מחשבות אתם ז יבא בעל חמשיבח )פישר"י -הקב"ה( ויפער מכם.
מיי בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו.
בספרו
וכז עשה שמאי כלםי הודרוס ,כמסזפר ע"י יוסף בן 'מחתיי,ן
קדמוניית יי ,ט ,מובא ב"מרגלירח הים" ,סנהדרין יט ,ב )ס"ק ב( שהורחס
בהייתו נציב בגליל הוזמן למשפט הסנהדרין על שהרג אנשים שלא כדין,
האו בא לביש ארגמו תביםיר מייניים סביב לך ,נבהלן חברי הבית דיו מפניו
mחשן ,קם שמאי m,וכחי אח השופטים בדברים נמרצים וניבא להם שעל
שחמנפים הלודרוס יפלו בחרבו.
בשגי המקרים לא דנך הידינים נכר דין תוהר ,אלא רק שתקו ,וככל זאת
בענשו.
יז"ל רבינו יינה ,שערי תשובה ,שער ג' ס~ קפח על איסור חנופה :
למםיר צעומ לסנכה .ארל ישים
על
רבותיני
אגפירס
ענין
שההי
זיו Cלי לפחי
אז
קורא
נפרש
בתוהר
וען
אמשת כאר.ת
וכף.
כי
אף
וה"יכ
ואמרן
השויב
על
ומית ,נשמאר לא תנוור סמני אשי .רואה שם
לג :
ס~ נט ובהעורח "זה השער" שם ס~
וההי אפשר לומר
דm
הוי דןי
מיידח במשפט שאפילו במקום שיש סכנוח נפשוח נאמר לא חגורי.
זואה
םנחח
חנון
םנtזה
תכ"ה
זתו"ד
שישבן
םצות
שמחייב
בהן
אף
שיםחכן ,ושי לצרף דבריי למצות לא הגורי .וכבר ציין זאת הספרי על פסיק זה,
יעיי העהר על חומרת צווי זה.
"לא חגורו מפני איש ,כי המשפט לא-להים הוא" ומפרש רבינן דין ציחק
אברבנאל :אורן המשפט שהוא הא-להים האידרים הוא צייךל מכל אשי,..
לא·ל<הם שיחשוב הידין שהבעל ידן אשר
ואפשר שתה באמרו יכ
לו הםשפט אינו האדם החלשו ,אבל הוא הא-ל יח :וא"כ אין רואי לגור
פמני אשי מה בענין השמפט ,כי המשפט הוא לא-להים יחבדר והוא הבעל דין
בהד mאו דאוי שיגודו םמנו יחבדר יוחר מאיש אחר להייחו יוחר גדול ויכול
זחזק·
ונדמה לי שהדבר ראוי לעיין נוסף.
"
נ צ ח"
מכון ספרותי מסורתי
כ '·Iביק ,יבי עיקבא
ה ן
הנדה
13
,
פ ל ע
של
פסח
מפורשת על -ייל היכ מאיי להמן
בתוספת
הדגת
החתמ-סופר,
54
www.daat.ac.il
בילווי
ציורימ
ובהייור ,רב
אתר דעת -מכללת הרצוג
אברהם
הרב
,
סופר
-
,
-
•
•
,
•
הערות של"ס
•
בשבת תשל"ו זכיתי להךציא לאךר את ספרי הערות ךהארות על ל"ב
מסכתות )ארה הקדמתי שם( .ביבת"ם מצאתי חחישים בוספים שלא בדפסו שם,
וביבהים כמה שבתחדשו לי מאז .הבבי מדוה לה' יתברר ששלח ל ,רפואה
למחלותי ,ולמחת חולשתי הרבה חיזקבי ואימצבי ,בזכות אבותי הק' זצ"ל ,עד
שנתאפשר לי להביא לדפוס את העחתי הנוספות.
. .. .
גם הפעם עזר· לי בנד אהובי החן"ב מהו"ר שלמה יצ"ר ,ה'
יכרכהן
עם כל בני ביתר הי"ר.
•
•
הונcaם
יחד
,
סופר
,
,
סופר זצ"ל
בלאאמו"ר הגה"צ מוהר"ר שמעוז…
אדבק"ק ערלוי
מסכת מגילה
.
•
•
,
ר,
11נבוcרזנ :
.
,
והבי היושע בגבהו והא אלפעל כבבהו .דכתיב )דביר הימים
א ח ,יכ( "ובבי אלפעל עבר ומשעם ושמר ,הוא בגה את אוגו ואת לדו ובגותהי';
ראה פירשו מצדות דוד בדברי הימם" שםשכתב "הוא בבה על שמך ;';רמא,ותמה אבי מואד על פירוש זה של בעל המצודות הגוגד את פירוש הגמרא ',כ'
דא בגה קאי על אלפעל ; ולא זו בלב,ד אלא שלא מובז כלל מה הביא את
בעל המצודות לפרש כז ,הלא פירוש הגמאר עולה 'לפיהפשט הפשוט ,וצע"ג.
ז ,ב שמכבה " :איז כיז מצורע מוסגר למצוער מוחלט אלא פרעיה ופריהמ"
-
צי"ו שאל
בגי אהובי דוד
מדוע הפכה ,המשגה
"יהצרעו אשר בי הגגע בגדרי הייו
הסדר
את
של הפסוק,
וראדש הייה פריט" )ויקרא יג ,מה(,
•
ןצ"כ.
,
Jזכז שי לדוז בסדר בפרש rת התוהר' .אחרי מיתת 'נד ;jואביהו גאמר
"ראשיכם אל תפרעי יבגדיכם לא תפרימי" )שם י" (,י ,פריעה ואחר כך פריהמ,
ובז בפשרת אמור "את ראשו לא יפרע ובגד rלא יפרום" )שם כא,י( 'גם' כאז
פרעיה ואחר כר פרימה ,אוילו בצווי למצורע "בגד rיהיו פרומים וראשו .יה"iו
פרוע'!
,
-
הערת
הדעךר[.
" ב נמאר " :כל מקים שבאמר והיי איבו אלא לשוז צעד" ' -ע""ש
בגמרא שמביאה ודגמאית רבות על זה ,וצ"ב מדוע לא הביאה 'רנ..מרא את
הפסוק )מלכם" א י ,ד( "ויהי לעת זקבת שלמה בשיו הטו את לבבו(' וכו ',הלא
מה שבאמר
שם
הוא
…
עביז
__._-
צער,
ע"ייש
בהמשר
הפסוקים.
,
"
..
55
-_._..
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממיכו כלים
יב ,ב כמIIר :ר"א .,ל~י כל פסיק זה על שם קיברנת נאמר ""…
הכירנ שולחן לפנוי" -לענ"ד נאוה שדישו ממוכן דייקא על שילחן שעליי
לחם העניס ולא על קרבן אחר ,משםו שלח~ הפנםי הוא הדבי החידי שומכן
לאכול מדי מבלי לעשות בו מעשה נוסף.
בי ,ב
"רמה צנעיות היתה בשאול ,דכתיב )שמואל א י ,טז( ואת
כIIרמ :
"ויבא שאול להסד את
דבר המלוכה לא הגדי לו" -ראה שמואל א כ,ד ד :
רגלוי" ,ועיין בדר"ק שם שהביא את דברי חז"ל " :א"ר אעלזר שעשה עצמו
כסוכה ".ומפרש הרד"ק ,. :כלומר מתור צנעיות גדולה שהיתה בו ההי מסךב
עצמו כעת הצייאה שלא יאוה בשח ערום" ; לצ"כ דמוע אין הגמרא כאן
•
"
;
מביאה עניו זה כראיהי לצנעיותו של שאול ,הלא בענוי זה מדיבר כצנעיות
ממש לאליו הראייה שהביאה הגמרא מיירי בצנעיות של ענווה ,ועיין מהשר"א
שהרגשי בזה ; ובני אהובר החל"נ מהן"ר שלמה לצ"ו תיץר יהגמרא הבאיה
צנעיות של שאול ה!,ומה לצנעיותה של אסתר שעלהי קאי הסוגאי ,וכמו
שהצנעיות של אסתר היתה שלא כהיהר עמה וומלדתה כד שאול לא כהרי את
דבר המולכה.
'ו' ,ב
וגו'"
נכמרא :
וכתיב התם )דברי הימםי א יב ,יח( ,.ורוח לבשה את עמשי
-עיין הגהות מהר"ץ חוית שכבזי ,. :התמהי עצוהמ א"כ למה לא נחשכ
לעיל עמשי בין מ"ח נבאיים ".ולענ"ד אינני רואה כאן תימה עצומה ,דהלא
מארינן לעיל בגמרא )י,ד א( שבין מ"ח נביאים נמנז רק אלה שנבואתם הצורכה
לחרות ,ו'י!כרש'" ,.ללמוד תשובה או הוראה ".אוין הכהר לומר שדברי עמשי
הוצרכו
לדוחת ;
ועיין בפירוש שר"י כדברי הימים שם )ראה בשם הגרולים
שכתג "פירוש דברי הימיס איבו ("'''רשמ " :וריח לבשה את עמשי -רלא
רוח נבואחו' ,רתהמ על זה בנר החן"ב יתעמקן מהו"ר שלמה רצ"ו ,הלא
דברים אלה הם נגד הגמרא בסוגיין.
"
"
מסכת
בf
שקדמו
א
גרמא :
המהרש"א
ג ,כ ככזכIIר :
לרברר המהרש"א ..
חגיגה
"שבת של מר היתה"
כאז
-
בפיריש
,.פשיט
-עייו טורי אבו ,אשתמיט מיניה
זה.
ידיד"
-
עיין
טירי
אבן,
וגם
במיריש
זה
בזזו
-בטורי אכן )ד"ה
םש בנמIIר ,. :איזהי שיטה שייצא חידיי בלילה"
איזה( הקשה מפסחים קיב ,ב שאמרו שם ,. :לא יצא יחדיי לא בלילי ד' ולא
בלייל שבחות" -שממע דבשאר לילוח לית לן בה והכא היצוא חידיי בלילה
סתמא קתני משמע בכל לילות עפ"ל ,ואני לא זפיתי להבין קשויא "יו השרי
כאן בס,וגיין אמרו' ,.דעביד להו דרד שטות ".ואילו שם בפסחים מיירי שייצא
כדןר כל אדם ללא דרד שטות ,ומשום הכי אמח ראעפ"י כו לא יזא חידיי
s6
www.daat.ac.il
•
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
צי(I
בלילה כר'ר ; יכן בראה לי דגם בברכית מג ,ב שאמרי " :תלמי' חכם אל
חיידי בלילה" ,מיירי דלא יצא אפילן כדרר כל אדם,
,"1א רrש'י ורהי
..עררה"
הוטירזת :
-
לא זכיתי להבין מה בא '''שר לפרש
ילהשמ'עני במלה זי ,הלא הדבר מיבן מעצמי,
,
מסכת כתובות
,
-צ ו/ב מה בא
פה"' " ,רש' ר"ה אי פקח האו " :האי געל "
להשמע"גי בזה ,הלא בריר מרג-מרא שמיירי בכעל,
'''רש
מסכת בבא בתרא
ים' 11 ,יש''t ,והו ה"ג וא ופ םבי' תגז " :כלימר אי י mיק אי סד"
r:אבי מבין מה כייבת רש '' ' בפירישי זה ,הלא אי אפשר לפשר את הגמרא
-
באיפן אחו ; יבפרט לא זכיתי לדרת לסיף כייבתי במה שמיסיף "כל ימר",
דמלשין זה נראה שאמשר לפרש גם בדרר אחרת ,יהדבו צ"ב וב,
הכ ,א הבכדחת חתם סרפר )שבסיף המסכת( ד"ה בתרס' וצבא השמלם וכו',
,.עייו חיס' מניחת חצ"
-
טעות סופר
"צחו'.
ןצ"ל :
ל,א א נבלין המישר) Wהגהית הגראן ר' שלמה ( Iיגר זצ"ל( ד"ה טיען
"עי r
-
טעית סיפר זצ"ל "סי' pמך".
יחוזר יטוען :
קצות סי' קסן ס"ק "'ת
ל,א ב סבם רת הש'םי ואת ג " :ביצה כי"
-טעית סיפר יצ"ל ." :זכ"
נ,ב 11רבשב IIם tויה טלי ,ל Iדבאי ד 'lCה " :דכירן שהיה היא לבדי נישא
רגיתן בבכסיס שגכתבי על שמו" -נראה לי בר~ר שצ"ל " :גכתבו".
קםה ,ב בגמאר " :עד אחד בכתב יעד אחד על פה מהר שצ"טרפר" ' ,ומסיק
דמצטרפין
-
עיין
במראה
הפנים
בירושלמי כחרברת
יב,
א
)דופס
ר'ץגא(
שכתב "רררב הפיסקםי הסכ'מר דאפילר לגבית ממשעבדי יכן עדת הרמב " ם
פרק ד מהל ,עדות )הלכה "(,ה יאגי לא מצאתי מי שיפרש כן את דעת הדמב"ם,
אדרבה עיין בחי'ושי הר"ן בבא בתרא )שזכ'תי להי"ל ב'רשולם תשכ"ג(
שכתב "דמצטרפין למנבא מבני חרי '",יןכ הם דבר הרמב"ם י"ל בפ"ד המל'
עז'רת
רכן
פירש
)וראה הערתי
את
ב"' n
הרמב"ם
נם
הביח
ףס'!'
חישן
משפט
סי'
גא
'!'עס
א
הר"ן שם(.
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספוים ועל סופוים
ררו
•
מצגר
הכתוכה והמסווה
תווה
•
וכתוכים •
על תווה נכיאים
שלשת חלקי התררה הכתרבה רהמסררה יצאר לארר לראשרבה לפבי למעלה
מארבעים שבה .ספרםי אלר אזלר מהר משרק הספרים רהפכר ליקרי המציארת,
רזאת בשל בחיצרתם רתיעלתם לכל ד~גי רלרמדי תררה.
מן המבאר למהדררה החדשה "דרר דרר רמפתחרת"" אבו לדמים שערד בימי
בספרי
הראשרנים ה" מי שבתבר דעתם לסדר מראי מקרמרת לפסרקי התב"ך
חז"ל .ספרים אלו רובם עודם בכתב די .נראה שספרים מסוג זה היתה להם
דרישה בכל הדורות .עד הספר שלפביבו נדפסו
ב"' ספרים במקצוע זה .ספרים
זו
סקירה
אלן בסקרים
בבקיאות
במבוא.
ובדיקנות
ביביל ' 1גרםית מקיפה ומפררטת בשטח
בפעם הראשרבה
ובו
ספרותי-תורבי זה.
הגדיל לעשית הרב אהרז הרמו ז"ל מקידמין שהןסיף בספרן מ"מ משלשים
ספרים בקיחב.
חז"ל :
לא נפרט כאן
את
כולם
רק
אלא
החשובים
שבהם.
תוסםתא ,מדשוי הלכה כולל מכילתא דרשב''' ,ממדרשי
שר IIב,
מהחרת
הפסיקתות,
אגדת
ומספרר
בראשית.
אנדה :
הגאןנים
מספרי
תבחומא
והראשונים :
שיאלתות '''רש על ש"ס ותב"ז תוספות על ש"ס ,רמב"ם במשבה תורה ומורה
בנוכים.
בבי פרופסור דב הימן שליט"א על אף עסוקיו בשטח הרפואה בתפבה
לשכלל את הבנין המפיאר של אביי .זה עשרית בשנים שהינו שיקד להיסיף
מ"וב מספרםי שלא היכבסי למדהירה הר אשרבה.
בהמדירה הביכחית בתיספי מ"מ לכעשרים ספרים.
ספרי
זיטא
מדרש
תנאים,
ברייתא
דלייב
מד Iת,
כגין :
משנת
מסכתית .קטבית,
רבי אעילזר,
איצר
הגארביס יערו .כמר"כ הישלמי מראי מקרמית שהיי חסרים כהמדירה הקידמת
מסםריס מסיימיס .כגרן :ירישלמי ,תוספתא ,תרספתא הרצא/ר ציקרמבדל ,בראשית
רבה הרצאת תיאידיר-אלבק ,ייקרא רבה ר tצאת מרגל,ית יעדו.
•
מראי
מקומית
החלמירים
על
כל
ךהתןספת,K
פסוקי
התנאר
המסכתות
המךבאים
הקסבךת
ברוג
ומדרשי
ספרי
ההלכה
תורה
שכעל
והאגרה,
פה :
בשני
הילקוטים,
הזהר
והשאלית-ות ער לרש'"' וומביים ,ינויי הרבה ספרי חז"ל וראשינים כמבואר במביא מאת
הרנ די אהרן נ"ו מריבי הימן ז"ל ,נ 1הרורא תנחבא ערוכה מחדש עם היספות ,חקוניס,
זשבויים
בזרכי הזיון .על ידי
בנו
דוב
הימו .הוזאת זכיי
58
www.daat.ac.il
תל
אביב
תשלייט.
אתר דעת -מכללת הרצוג
קשה לתאר את העמל הרב שהושקע בספר זה ,הרוצה לעמוד על כך יוכל
לעשית זאח רק ע"י עי~! בספר.
לפביט עחה איצר בלים המכיל קריב לארבע מאיח אלף ציינים למאה
ספרים חמז"ל עריכים בסדר הגייבי יבצירה ביחה לשמיש.
על כל אלה זיכה איחבי המהדיר ברשימח הספרים שמהם איסםי צייבי
הפסיקים יסדרם .ברשימה שלפביבי
ק"ה ערכים .החל מבבלי ימשבייח
יכלה
בזהו חשר ימסירה ,השרימה מקיפה באמבה אח כל ספרי חז"ל בהלכה יבאגדה
יחלק מספרי גאיבים יראשיבםי .בעיקרה היא מבארח אח דרכי הציי! לכל ספר,
מהדררחו פרקיי פרשיוחיי ופסיקיו .יכל זאת בסדו יבדיקביח מיפחיםי המקילים
על הל.ודמ למציא הפסוקים ,בספרי חז"ל .לדיגמא :בציובים לירישלמי מלבד
הפרק וההלכה צויבו גם הדף והעמי.ד בראשיח רבה )חיאידור אלבק( לפי
העמודים ,ולא לפי הפשרייח המשחערוח לפעמים על פני כמה עמיוים .הידקביח
שבציי! הפסיק שבספר מופלאה היא ולמעיי! בהסכים זמ! רב ויגעיה .רבה,
בבואו לאחר אח מקומו של הפסיק הבחבא והבלחי גליי לעי!,
שרלמה קצהר ותצמיתית זו אף היא יחידה בסיגה בספררת היבביליוגרםיה,
ושי בה עבי! רב ~חועלח רבה לכל חוקו.
•
מקיבלים אבו שהחירה שבכחב יהחירה שבעל פה ביחבו למשה רביבו
בסיבי .אבו מאמיבים באמיבה שלמה שכל החורה המצייה עחה דיביבי האי
הנתרנה למשה רבינו ע/ה .הן התוהר כהתיהכ יהן פירושה ,קרי התירה המסוהר
ביחבר לשמה מפי הגברהר )ךמב"ם הקרהמ למשבה תווה והל' תשיבה ג(. ,ח
רומה שהערכה מחאימה לספר מסוג זה מוצאים אבו דבברי האור החיים
•
הקחש.
בעבןי מסירח החוהר שבעל פה למשה רביבו מוצאים אבו סחירה בדמרשי
חז"ל .במקום אחד אמרר שלא היה דבר שלא במסר למשה רביבו בסיבי ואפ"
חמ שחלמדי וחיק עחדי לחדש )ויקרא ובה פכ"ב פי' (,א ומאירך אמרו כי
ר"ע דורש מה שלא ריע משה רבינר )במדבר רבה פי"ט פי' (.ו
מישב על כך בעל אור החיים ).ויקרא יג ,לז( בזה
הלשו! :
ובראה כי שיוב
המאמרםי הוא כי ה! מאח שכל רבר תוהר באמר למשה ואזי חכם כיול לערת
יוחר ממה שדיע משה והגם שחצרף כל דורוח שיראל מיםו מח! חורה דע
שחמלא האח דעה אי! חידשו שלא דיע שמה ,אבל ההפשר הוא כי משה חב!
לן הו תירה שבכתב "הררה שבעל פה ,והבה האדון ב"ה בחכמתן יתבךן שרם
תכיהר שכבתב בל תירה שבעל פה אשמ'"ן למשה ,אבל לא הוריע למשה כל המ
שבח! לו בעל פה היכ! רמוז בחורה שבכחב וזי ה ' IIעבודת כבי ש'ארל עמל'
תרהר ישישוב ההלכות בשמאדו לשמה םביבי וסהרוות 'ידהשרית כלי יתבו לםה
קזכום בתוהר שכבתב ולזה חמצא באוחם החנאים שחברו חיות כהנים וספרי
דכ'ו רכל דרשיתם בכתרבםי איבם אלא עפ"י ההלכןת רהלבשים בתורת ה' תמימה
שבכתב אחרהים ועד היים זו האי עבדות הקודש בבי תוהר לדייק המקראות
וליישבם ע"פ המאמרים שהם תורה שבעל פה וזו היא עבודת התורה הבקארת
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אזו החים" .וענין זה לא נמסר למשה כולו רלעת כל תורה שבעל פה היכן
ה' Ifכולה רמוזה בחורה שבכתב ~לזה אמרו ז"ל שדשר ר"ע דרשות שלא
ריעם משה ,אין הכונה שלא " ע משה עקרן של דברים הלא ממד Jהכל אפ"'
מה שתלמיד ותיק עתרי לדחש ,אלא שלא עד> סמיכתם דוייקם הכ"ן ומוזים
בתורה ,עכ IIל,
זכו הוב ו' אהון הימן ז"ל ,וגנו יגדל לח"ם טובים ואווכים U' ,בספרם
המציא לוג את הדןו לחבו את התורה שבעל פה אל התווה שבכתב ,הלי,תם
תוIIמם" ,לואות כיצז
התווה שכעל םה נובעת מהתוהו שככתכ .ע
H
,
צייותם
הדק'בית ניתנת כפעם הואשונה האםשווח לעכדו ·את עכדות החווה,
לדעת
התווה שבעל פה היכן "הא ומוזה כתווה שבכתכ.
'Nמנם מן הואוי ה;ד" שספו וב עךר זה ייצמד אל ספו הסםוים
החב " ר .בדי שעמלי
תירה
דיען
המסיהר
חחררה
אהי
מקןר
נביעתה
-
בחויה
הכתובה.
ולכסוף לא נותו לנו אלא לברר
את המהךיו הדגול פחפ' דוכ
ה"מן
שליס"א ש ' Ifו" ה' ימיו כטוכ ,כניעמים ,וכשם שזכה לואות בהדותם של
ג' כוכי " התווה הכתובה והמסווה" וספויו הקודמים :מקווות ל,לקוס שמעוני
לתוהו )יחשלם" תשל Hד( ולב " ר )יוושלים תשכ " (,ה כן יזכה לואות בהשלמת
מםעל הוצאת ליקוט שמעובי עפ '' ' '''תכ עם צייני מקווותיו.
אויה כומל
-
יהדדה ולי
תשובה להערות על ספר קב ונקי
יונה עמנואל
בגליין דןב.עין 1א".וון )טבת תש " מ( כחב העוןו הנכדב.., .
ג 1/י הערכה על חבורנו ירישלמי שביעית עם פירןש "קב ובקי " .הוא
שיבח
אותו מדא ותקותנו שאמנם הוא ואוי לשבחים כאלו .מתור דבויו בווו שהוא
נכנס לעומק הדברים שכן הביא כמה דוגמאות של פיוושים מחודשים שמצאו
חן בעיביי וגם הביא דוגמאות של םיחשים שח' ,שנו ואשו כסופו של דבו ,
כבו הוזכוו בדבוי אחוונם" .ובזה תבן לבו חזיוק גחל.
ביסף על הנ"ל היא גם מתח ביקוות על כהמ דכוי תוהו שהבאבו וגם
דבt1קורת הזאת דר "אי תתרםו לשיפיך החיביר כשזיכה להוצאה שניה בע"ח,
אבל כמדומבי שחלק מן הבקורת לא היה לגמוי מוצדק .כדי לחבהיו את
הדבר.םי בעביו על נקיחת הבקווח
א(
כחחלח עמ' 63חמה העוון על שהכנסנו חא םיושר רש"ס ~ שמאנם
בראה 'ן.תר
חזכרנו
אחח
אחח.
וק
-
בפנים הספר יאת פירושם של ריבמ " צ יר"ש המפירסמים ייתר
בהערה.
6(/
•
www.daat.ac.il
…
•
'.
.
,.
- .-
. .
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדבר נעשה לס' הש'טה שגקטגו בכל הח'בור והמצוהרת בהקדמה ,שאגי
והלכ'ם בעקבו } Iהרש"ס בכל מקום ,אלא אם כן 'ש לגו קוש'ות מכר'עות על
פירושן.
אחת
הסבות,
שנקםבו
בשטח
זו
נם
בםידוש
השמנה,
הרא
שהדש"ס
בם'ר!ש המשנה התחשב במ'וחד עם ה'רושלמ' כמו שדרוש בפ'רךש לתלמוד.
•
נם במקרה דנו ,פיךןש הר"ש והריבמ"צ איבו הילם את
ב(
•
דברי הירושלמי בסןגיא.
בתחלת עמ' 65העורך מתגגד בחר'פות לפ'רוש מחדוש שהוצע בהערה
כאפשר' והמסתמך על דבר' כמה ראשוג'ם שכתבו שהבטו'
מס'ג'" מת'תס לםעמ'ם לדבר שע'קרו מדרבבן.
"הלכה
למשה
הקשוי שהבעי אותנו לחדיוש הנ IIל הוא it' ,בעבין תיספת שביעית מצאנו
לפתות ארבע מ'מרות ,כולן בשם ר' 'וחבן הנראות סותרות זו את זו :
(א) "עשר גט'עות ]שמותר לתרוש בשב'לן בתוספת שב '[ 3Iת' עדבה וג'סוך
המרם הלכה למשה מסיני" )בבלי מ"ק נ :(.
"בשעה שגתגה
שביעית Dייא
הלכה,
כך
גתגה,
שאם
'בקשו
לתרוש,
חירושו"
'ור')
הןוה(.
(ב) "רבן גמלא'ל וב'ת ד'בו מראור"תא בט'ל להו" )מ"ק (,ד
(ג) "הם אמרו שאם 'בקשו לחדוש ]בתוס' שב'[ 3Iת' 'תדושו" 'וד') שב'ע'ת
םייא
ת (. I1א
(ד) "בשעה שאסדו למקרא סמכו ,ובשעה שהת'רו למקרא סמכו" )שם שם,
ר' אתא בשמו(.
הר' שמשמע שלד' 'ותבן התוספת ה'א מדאור"תא ,דמרבגן ,וגם
למשה מס'נ' .לס' פ'ררשבו מת"שבות ב"ה כל הסוגיות בל ,דוחק ובל,
ג'רסאות ופ'רוש זה מבוסס בע'קר על ראשון המקובל על כולבו -
רש"י )ע/ז ב :ר"ה עד (.ה"ר לפי פירןש זה צריכים אבו לומר שבכטןי
למשה מס'ב'" התכווגו חז"ל גם כאן )כמו במקומות אחר'ם ש'וזכרו
הלכה
תקוב'
דה"בו
"הלכה
לקמ!(
לא להלכה למשה מס'ב' ממש ,אלא "לדבר ברור כהלכה למשה '",נ'סמ כומ
שכתב הרא"ש בדש" הלכות מקואות )בשם ('''ר בעג'ן ג' לוג'ן מ'ם שאוב'ם
פוסל'ם את המקוה ,שהב'א ר"ת בספר הש"ר שהוא הלכה למשה מס'ג' ,והר'בו
מצטט'ם את דבר' הרא"ש האלו במ'לואם ,כד' להס'ר את הרושם כא'לו ת"ו
רחי פגום בודף מפ'רוש זה ,וז"ל שם :
"אומר '''ר שלא מצ'בו בשים מקים הלכה למשה מס'ג' בפסול מקוד_
ואם ש'נו בושם מקים ש" לפרשי כמו הלכה למשה מס'נ' עמון ימואב מעשר'!
עמשר עב' בשב'' 3Iת דבר"תא דמס' חג'גה )ג ( :שא'בה אלא כלומר דבר ברור
כהלכה למשה מס'ג '.יכן כל כאמת אמרו הלכה ה'א ,שאימר בש"ס גב' מ'ל'
דרננן ,כההא' דם"ק דשנת (.א') לא 'קרא לאור הגר ,באמת אמרי החזן ריאה
ה'כן הת'ניקות קיר'! ,יממרש ד"ת התם כל באמת הלכד_ כתיב ב'רושלמ'
)שבת פ"א ה"ג( הלכה למשה מס'ב '.אע"ג דאיסור רואה לאור הגר מדרבנן,
וולוו רוב בדור הכלכה לסשה םזבב-י קרמו."c
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רהמ
שר :ltיא
הר"י
דרשי
מברייתא
מס'
חגיגה,
כבר
הזכיר
ין"ט
במעדני
שהיה יכול להביא ממשנה במס' ריים )פ"ד מ " ג( שגם שם מצינו " :מקובל
אבי מרבן יוחבן ב! זכאי ש ש מע מרבו ורבו מרבו עד הלכה לשמה מסיגי )בחגיגה
ליחא " ער " [
שעמו! ומואב מעשרי! עמשר עבי בשביעית '( ושם גם
בפירורש מצטרף לשיטה זו וכוחב :
הר " ש
"הלכה למשה מסיגי לאו דוקא ראי! זה מ!
התרהר ,אל ,א הכלהכ לםש iן םדבביי" ,וכ"כ גם הרא"ש בפיררשו למשנת )הכסף
שמנה הל /מחטת עניים ם"ן ה " ה.
הרי של א אבחבו חרישבו ש אפשר לפרש לפעונםי הללונ " מ באופ! זר ,אלא
רק הלכבו בררך שסללו רבוחיבו הרא ש ובים ז " ל ,ולא עליבו חל~בח העורך ,כי
•
,
אם על גדולי עולם אלו,
כזה צדק ר' ייבה עמבואל ב"י שלא היה ל בר להביא ראהי דמכרי פאת
השולח! )ר ש' הלכוח ש כיעיח (,שרצה להשווח שיטת שר '" כע " ז ,שחוספח
שבעיית האר ררבב! ,עם ש יטח רמב"ם שכל הלונ " מ גקראח " מדברי סופרים '(
אבל מדברי רש " י עצמו בהחלט אפ IZ:ר להביא ראיה לדברינו , ,כי הרי התרס'
שם גע"ז )ד"ה ומשקין( הקשו על רש"י "וקשה כמאז ,אי כר"ע האמר חוס/
שביעית דאורייתא '" ואי כר' ישמעאל ,הלליימ היא '( וצריכים למצאו תירוץ
לקןשיא זן ,דודאי אי אם ש ר לימר דאי ש תמטתהי לרש " י סרגיא עריכה דרשי
מו " ק ,ומאוד מחקבל על הדעת מה ש כתב בפאה הש זלח! שרש '' ' ' בקט כמא!
דאמר הלליימ היא ,שהרי ךכ היא מסקבת הגמרא במו " ק (ד" ).אלא אמר רב
אשי ,רבן גמליאל רבי /lד סברי לה כר /ישמעאל יאמר הלכתא גמירי הל" ,ואם
למרות זאח כותב
ר ''ש ' בע " ז
לא
שתוס ' שבעייח היא מדרבב! ,
בשאר
לבר
לכאורה מדבס מקו ש ית התוסמות אלא לרמר ש רש " י ס '/ל כר ,רר '/ש ירא " ש,
/l
שיש מקומות שהלל " מ לאו דוקא ,שוזה אחד מהם,
יהבה רמזנו כדברינו בהערה הנ " ל לעדו כמה מקומות שבהם הלל"מ נאמר
על רברים שבבראה איבם מו התוהר ,ייש להוסיף עלרים .גם דברי · מדרש
חבחומא )במדבר ס" ככ( " :מאר ר ' תנחום הלבלר מקיבל אגי מרבי מיאשא,
שקבל מ! הזקגםי הלכה למ ש ה מס י גי ,כל מי ש איגו אומר דבר משל תורה בשם
ואמרו ,שעליו הנחוב אומר אל חגזול דל ,כי דל הוא'( -והרי זה פסוק
במשלי )כב ,ככ( שגאמר '''ע שלמה המלר,
ריוע לגו ששי בדברי האחרונים גסיוגות
המשמעות
לקיים כפשוטה את
של הלל I/מ גם בעגיגםי שהם בלי סםק מדרבנו ,כמי שהביא העוןר ג IIי בהערה 4
שלו ב ש ם הנצר"ב ןאחרים ,והדי גם הר '/ש ס כתב כעין זה בעניז עמון ומואב
מעשרים מעשר עגי בשביעית )הבאנו דבריי בהערות קב ונקי עמ' רעב( ,אבל
לעג"ד דחוקים צירופים כאלו של דאירייתא וררבג! ,וררר הראשונים ז"ל בזה
גראה סלולה וש'רה,
ןקצת ממכוין להצעה זי מהמ~ר הסרגיא כם יי א ה " ה יזה לשונה " :ערכה
רניסוך
המםי
ועשר
גטעיות
מיסוד גכיאים
הם,
מה ,
פליג
)על
'ו
'm
(!ג 1
א' /ר ויסי בר בון א"ר לרי ,כר היתה הלכה בדיז שוכחוה ,רעמו ן השניים
והסכימו על עדת הראשרבים ,ללמךח שכל דבר שב"ד גוחגי! גפשם עלי~ סופר
נ6
•
www.daat.ac.il
,
,
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
להחק"ם בת' כמי שבאמו למשה מסיבי) ".יבככל ,סיכה מ.ד מקשה כעין זה
מ'ו ' 1חבן על ו' ' 1חבן עצמי ,יחמוץ ג " כ
הלשין "עוח
הואשתש"
משמע
יוחו חקבה מאשו
ב Oיף "כמי שנמאו למשה מםיני " אפשו
נמאר למשה ''!:סמ ממש ;
"שכחיס יחדוי ישרים " (.הרבה
ל"ב r
ראדו"חא.
בב' איםבים :
ימה
שכחוב
(א) שהרבו
(ב) "כמו" ה"ני באיחי חקוף כמו הלכה שבאמרה
למשה מ oיני.
יהבה מכמה סיגייח בירושלמי משמע שפיויש המימרא ר,א כאמון השבי
הנ IIל,
(א)
םאה םייא ה"א בעבין תקבח אישא שה'א ארם מפויש חימש למצור"
ומקשה הרי ובן גמל,אל שהיה זמן רב לםבי חקבח אישא אמר "יהלא אמוי
חומש נכסיו למציה" ,שום מתרץ איחי אמורא "כר היחה הלכה ב ' '1ם ישכחיה
יכו'" כב"ל ;
(ב)
דהרי שם מפירש שמרבר בתקנת חכמים.
שבת ם"א ה"ד וכתובית פי'ח הי IIא בענין טומאת ארץ העמים יטהרת
הידםי שהם תמקנות ב"ש יב"ה ,וגם שם שואלת הגןב' mדי התנאים הקידמםי
ת " iבי איחן .ישיב ר' יסוי בר בון בשם ר' לוי אימר אדחה מימרא ,כר שבריר
דהבר שהכיינה בדה לחקנת חכמ' .Oיכן פירש בקרבן הרעה )כחוביח שס( :
"פיף שהיא מתקי ' Oב"ן .שלא יחבטלו רברה'ס ולא תבא תקלה ל ' 1'1אלא
אימר ,דבר הגין במי שבאמרי
למשה מסיבי".
והםב"מ פי ' ..ומסכימים לדבר
כמה שנאמר למשה מסיגי".
ולפיכר גואה שאיבו רבר רחוק לומר שגס כאן םירשו אותן המלש "כמו
שבאמר כו'" הוא כר .יש" להעיר עוד שבשבח )שס סוף ה"ד( מביאה הגמ'
"חמש חטאוח מחוח ,רצו ב " ד לבטל מבטל,ן ".והק' בגל"ן הש"ס שם שבכמה
מקורמת בבבלי מביאר להדיא דהלליימ היא דמתיח ולאיבוד אדל ,ואיר יכול
ב"ד לבטל .וק' לקבעו בזה דבר ברור ,אבל כדאי להעיר שלכאו' גס קשו "N
זו יאפשר לחרצה לםי ההנחה הנ"ל.
ג(
בעמיי 66
מוחח העורך ביקורת על פירישבו בזמן ביעור "ן וענב 'O
שלדברי הברייתא הוא בפסח .יזה תמיה מאד ששיארו עגבים בכרם כל החורף
עד אז .ופירשבך נפגיס השטעם היא משום שעד או
•
בשאר לחיה עיד ייז בגתית
שברשיח .הבאבו אח הפיווש המחודש הדה ,מפגי שלא מצאני פירשו אחר
הדיילם את המצאיית .בעיבי העירך כנראה גמןחך הרבר שחהי או ציםור תהיה
מלקקת מ
שש"אח
ד(
r
ענביס בנח .אבל לע"ד
ענביס בכום
הדבר מתקבל נזל הדעת
'1חר ממה
רע או.
בעמ' ) 66בהמשר( העורר מחננד לםירושנו על סוחו םיוות שביעית
שעוסק במלאכה מיחרח כל שביח השביע .שהאו כשר לרעות .וםישר בזה
הרש"ס )יבגליון שם( " :דאמרינן בעבידתיה טר" ואין כוובתו לחסוא ,אלא
שהוא עושה "מחןר אהבת
שלא להיוח בטלן" ,את המילים האחריבוח פירשבי :
המלאכה ".יכחמבו שאין זה mוק כל כר מרברי רש"ס "שלא להייח בטלן".
ואם כן ,סעבחו של ו' יונה עמבואל '''ב היא על הרש"ס שהירה לבו אח הרוך
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רלא עליבר .אמבם ,כדברי ר"י עמבראל כן הרא ,ראפשר לפרש את דברי שר"ס
שהזא ערשה כדי להרריח ,רהייה זה פיררש מתקבל על הדעת ירתר ]רכן מצאבר
שהתחשבו חו I1ל עם צורכי "כדי חייו" )לשין רמב"ס '''וש פ"ו הי"ג( -כי
הא דאמר רבא )ע"ז סב" (:פזעל דלא בפיש אגרהי לא קבסרהר רבבן" שהיהי
שכרר קחש בקדושת שבעיית רכן ,מה שמתרעיין על הספחיים בשביעית,
א"ר זירא
כדמרמבר
)יררשלמי תעבית רשי פ"ג( דהייבר מפבי פרבסת החשודים[. .אבל
שפשרסת
רש"ס
לשרן
כפירושבו.
משמע
בסףר דבריבר אלו אבר מברכים את עורך המעין ,ר' ריבה עמבארל ב"י ,על
עבודתר הברוכה בכלל רעל הערכתך המרצלחת של חבררבר בפרט .ישיר כחר.
הן בעל פה ,הן בכתב ,הסברתי לזיייי פרופ' יהרדה ליי
הפירוש לגבי
משמעית
למשה
הלכה
דכוי הרא"ש מחיחסיס כובפווש
כמי
לך' Kבהר
וחזרו
)תוספת
בארפן
יוחנן( :
ל.תקנות
תוספת שביעית.
חז"ל ששס חבורנה
כז הפניתי את תשוובת לבו של פריפ' ליי
ובי אבהו בשם רבי ירחנן שמצות
נטיעות
מסיני של
…וני א"ר ירחבן
ערבה
וניסור
ויסדרם ….
כאז
שביעית(,
ברור בין
הכי
הוניס
בריר
ערבה
הלכה
שאיו
המים
מסיבי
משום
למשה
ל nלךס r
הלכה למשה
נמו
'''נ לגמרא סיכה
ערבה בסוכות הוא יסוד בביאיס.
יהא"י יוחבו
וניסוך
'''נ שיאנני מסכםי להנעת
ובין
ר'
מסיבי,
לפרש
כמן
בחוניא
הלכה
הלכה
יסןר
לונשה
למשה
וכן
נביאים,
הקשה ר'
זירא
חוותן
עשר
זה
בית
רחא
ובסיבי
ובסיגי.
שם
ואמר
שכחרס
עשך
נטיעות
הגמרא
ובברילה
של
שהךי
בפירש''' ),ייה
ומי א"ר
יסוד נביאים היא יהא הלכה למשה מסיבי היא ,וראה רכרי רבי יוחבן קררשין לח ,ב,
כבר הקימתי במאמרי )המעין ,בלירו סבת תש"מ עמ' (71
שישנה רעה שתיספת שבעיית
רדבבן ,ןא אין לפרש כונת השיטה האחדת האומרת שזאת הלכה למשה
כמו
זנך M ,בעבין
בקעת
כשעה
למשה
רברי
על
איש
אשתימם
הלכה
מסיני,
הלבה למשה
מכיני כאליו הכונה
מסיני.
'ונה
שוכהתתפים נב לדוי
זה :
הרב ריסף אפרתי .רחוב אבן שפרוט
ריבה עמבראל m ,ךב צפבהי
,26
ירשולים
.22
ירושלים
יעקב בבון ,כולל שע'" יש'בת שעלבים ,ד"ב אילון
ד"ר אליאב שוחטןמ ,רחוב בן צרין
הרב חיים סבתך,
,2
ירושלים
שייבת מעל.ו אדךמים
ד"ר א .ס .סופר m ,וב בית רגן
דדר צמגר m ,וב אבן האזל
.15
,86
ירושלים
יררשלים
הרב אבהרם סופר ,חווב יורדי הסיהר
64
www.daat.ac.il
,17
ירושלים
עמבואו
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
•
חעורד האחרא' ' :ובה עמבןאל ,רח' !םב'ה !!' ,26לשח'
דפוט "ביר".ן
,H
' mסלרג!!' ' 13חשל'ס
www.daat.ac.il