אתר דעת -מכללת הרצוג
1
13י
ג*ר-כ כ י י ^ ז י ן ' * מ י י ׳ <* *7י**י
י *־* ? * ג ו־־ 1י=־ 1 1ג ד י י ע
ד
הועתק והוכנס לאינטרנט
§־001>:8.01כ6^1־1כ¥¥¥.1101
ע״י חיים תשס״ט
ב ת י כ ן:
.
חיל אהז יושבי פלשת /רבעו יהודה רוזנים זצ״ל .
.
;1
על איסור גילוה בהול המועד בזמן הזה /הרב אהרן סולד ז״ל.
הערות על דברי הרב סולד /הרב אברהם גיגג ז״ל ,
4
.
.8
הלל בשעת הגם וקביעתו לדורות /אפריט שחור .
13
עקירת דבר מן התורה ״ועת לעשות לה ״ /פרוס יהודה ל ו י .
20
הצלת נפש /פרוס׳ אברהם ם .אברהם
31
,
,
זוטות /הרב קלמן כהנא
י
4 1
בירור התאריך של מכתב מדבי עקיבא איגד /אברהם שישא .
47
השרות ותגובות
מלקות על אכילת בהמה טמאה /אברהם קורמן .
49
כזית פת בכדי אכילת פרם לברה״מ /הרב א גריגבלט .
51
,
מקומם של טורי אמנון לפי הרמב׳ים /שמואל שורק .
52
. •.
53
על סגירת בתי כנסיות וישיבות בחבל ימית /ח׳ ג ו י .
54
.
55
ישוב סתירה ברמב״ם /בני הגשקה .
.
.
המבנה המספרי בסוגיות הש״ם /הרב א״י ליכט ".
טפ״ד ירושליפ ת׳יו גיפן תשמ׳יכ • כיד כפ ,גליון ג • המחיר 12/50שקל
שקל
מנוי שנתי :כישראל —40.
www.daat.ac.il
כחוץ לארץ —$10.
מוזנת המערכת :רח׳ 1פגמו 26מץשלים ,טל׳ 288883
אתר דעת -מכללת הרצוג
זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל עומדת מעל כל התפתחות מדמית .ויתור
על חלק מהארץ אינו אלא עיכוב זמני .כאשר נהיה ראוים לכך ,הקב״ה מסבב את
הסיבות עד שלויתור כזה אין עוד תוקף.
בצאת ישראל ממצרים ולפני כניסתם לארץ ישראל עמדו עיכובים שונים לפני
ץס ישראל ,כגון שבועתו של אברהם אבינו לאבימלך מלך פלשתים .כאן מובאים
דברי בעל משנה למלך שדברי משה רבינו בסוף שירת הים מוכיחים שהוא ראה בדרך
נבואה שהקב״ה יסבב את ביטול העיכובים השונים עד שכל אנשי פלשת ,עמון ומואב
יאחזמו רעד.
ויהי רצון שנזכה לקיום נבואתו של משה רבינו גם בימינו.
הרב יהודה רהניס
בעל ,משנה למלך״
חיל אחז יושבי פלשת
…עוד אני תמית בדברי הרב ]רבינו אליה׳ מזרחי[ דאעיקרא דמלתא אחרי
בקשת המחילה הראויה ,קושיא ליכא שזה הרב גוזר ד״שמעו עמים ירגזון
חיל אחז יושבי פלשת״ )שמות טו ,יד( היה תיכף ומיד שיצאו ממצרים ונעשו
להם אותם האותות והמופתים .פשטיה דקרא לא משמע הכי דכתיב ״נתית
בחסד! עם זו גאלת נחלת בעזך אל גוה קדשך שמעו עמים ירגזון חיל אחז
יושבי פלשת״ וגר .הרי דמשמע שמשה רבעו היה מתנבא ואומר כשנחית
בחסדך עם זו גאלת ונחלה בעזך אל גוה קדשך ,דהיינו בשעה שה׳ היה רוצה
להכניסם לארץ ישראל ,אז שמעו עמים ירגזון וחיל אחז יושבי פלשת ונבהלו
אלופי אדום ואילי מואב אחזם רעד .ועל זה הקשו במכילתא באותה שעה לא
היה להם לירא ,שהרי כבר נאמרו שתי אזהרות ,אזהרת אדום ד״אל תתגרו בם״
)דברים ב ,ה( ואזהרת מואב ד״אל תתגר בם״ )שם ,ב ,ט( ותרצו מפני האנינות
שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל.
ובפרק אלו טרפות )חולין ס ,ב( אמרינן :אמר רבי שמעון בן לקיש הרבה
מקראות שראוין לישרף והן הן גופי תורה ״והעוים היושבים בחצרים עד עזה
כפתרים היוצאים מכפתור השמידום וישבו החתם״ )דברים ב ,כג( מאי גפקא
לן מינה ,מדאשבעיה אבימלך לאברהם ״אם תשקור לי ולניני ולנכדי״ )בראשית
כא ,כג( ,אמר הקב״ה ליתו כפתורים וליפקו מעוים דהיינו פלשתים וליתו
ישראל וליפקו מכפתורים :כיוצא בדבר אתה אומר ״כי חשבון עיר םיחון מלך
האמורי היא והוא נלחם במלך מואב ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן״ )במדבר
כא ,כו( מאי נפקא מינה ,דאמר להו הקב״ה לישראל ״אל תצר את מואב״
)דברים ב ,ט( ,אמר הקב״ה ליתי סיחון ליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו
מסיחון והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טוהרו בםיחון ,ע״כ.
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואין ספק שמה שהותרו ישראל לקחת ארץ מואב מיד םיחון הוא מןן
דכשהזהיר הקב״ה לישראל ואמר ״אל תצר את מואב״ הוא משום דכתיב
לא אתן לך מארצו״ )דברים ב ,ט( וגבי אדום כתיב ״כי לא אתן מארץ נן
עמון לך ירושה״ )שם ב ,י״ט( וקי״ל דהאומד קונם לביתך שאני גכנם או 89
לביתי שאי אתה נכנם ,מת או שמוכרו לאחרים מותר ליכנס דכל שאד
בכנוי דהיינו ביתך או ביתי הוא דוקא כשהבית ברשותו ,אבל כל שאין הניג
ברשותו מותר להבנה בו .וכן הכא גבי אדום ומואב ,שמה שנאסר ארצם 0
בכנוי דהיינו ״ארצם״ ו״ארצו״ וכל שבאו אתרים ולקחום מיד אדום ומןן;
הותר להם לישראל לקחת אותם.
וכל ארץ פלשתים הותר להם לישראל לקחת אותה מיד כפתורים ,שוך
שבועת אברהם אבינו היתה ״אם תשקור לי ולניני ולנכדי״ )בראשית כא״נג(
דהיינו שלא יעשה עמו מלחמה ,אבל כיון שבאו כפתורים ולקחו מעוים ,הותד
לישראל ליקח מיד כפתורים מה שלקחום מעוים.
ובזה נבוא לכוונת הכתובים ״נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזר אל נוד,
קדשך .שמעו עמים ירגזון ,חיל אחז יושבי פלשת״ ,דהיינו בשעה שאןף
היית רוצה להכניסם לארץ ישראל ,שמעו עמים ירגזון ,דהיינו שכל ד,אומן
רגזו ,וחזר ואמר דלא מיבעיא האומות שהובטחו על ארצם כגון יושבי כנען
דפשיטא שרגזו וחלו מפני ישראל ,שהרי כבר ידעו שכל מגמתם של ישו ^
היתד! לכבוש ארץ שבעה עממים ,אלא אפילו האומות שהוזהרו ישראל ש^
להתגרות בם ,אפילו הכי אחזתם רעד .ואמר ״חיל אחז יושבי פלשת׳׳ ו י ו
פלשת לא היה להם לירא מפגי שבועתו של אבימלך דכתיב ״אם תשקוד ,1,
ולניני ולנכדי״ )בראשית כא ,כג( ואמרינן בפ״ק דסוטה )ט ,ב( ״והוא י 1,
להושיע את ישראל מיד פלשתים״ )שופטים יג ,ה( ,אמר רבי אדא בר ח
הוחלה שבועתו של אבימלך ,שנאמר ״אם תשקור לי ולניני ולנכדי״ ע ״
ופרש״י הוחלה שבועתו של אבימלך ,בוטלה לשון לא יחל דברו )במדבר ל ^׳
ק י ל 1ל דייי יעךזן^
לפי שהם עברו על השבועה ל י ׳ ״ •
יכולים להתגרות בפלשתים מפני שבועתו של אבימלך ,ואם כן מפני מה א
וזזזךן
היל יושבי פלשת? אלא לפי שראו שכפתורים ל ?
ל משכועוןן
ישראל ולקחו מכפתורים ,אמרו פלשתים אם כן אין לגו ש ו
של אבימלך שאם ה׳ ירצה להוריש את ישראל ארץ פלשתים ,יעשה ע
הזה שיבאו אחרים ויקחו את ארצנו ויחזרו ישראל ויקחו את ארצנו
ומשום הכי ״חיל אחז יושבי פלשת״.
#
ת
א
א
שבי
ח
נ י נ א
כ
׳ג
ת ח
ד
ע
כ
נ מ צ א
ש
ד ם
א
כ
ז ז ן ק
ח ו
מ ע ו י ם
ם
ת ו ע
א ר צ ם
ת
ד ב ף
מ
ד
י
0
ואמר ״אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד״ ,כלומר
אדום ומואב שחיל אחז לפלשתים ,אף שהיו בטוחים שישראל לא היי ידי*:
ל
להלחם בם מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ,אפילו הכי אתזס
מפני שראו שה׳ מסבב סיבות שיזכו ישראל בארצם והביא את הכסרן-
דליפקו מעוים וישראל יקחו מעוים ,אז נבהלו אלופי אדום ואילי מואב י ן ן ^
* י
רעד ואמרו גם עלינו יעבור כוס כזה ,שאף שאנו מובטחים שאינם באים
לינר
כ ; ע ד
י
ח
מ
ע
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפי שה׳ הזהירם ואמר גבי אדום ״אל תתגרו בם״ ועל מואב אמר ״אל תתגר
בם״ ,מ״מ אפשר שיהיה ה׳ מסבב סיבות שיזכו ישראל בארצנו ,שיקים אחרים
שיקחו את ארצנו ויבואו ישראל ויקחו את ארצנו מידם כדרך שעשה בפלשתים
ומשום הכי אמר ״אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד״ .וחזר ואמר
״נמוגו כל יושבי כנען״ ,שהם האומות שהיו יודעים שעיקר מגמתם של ישראל
היה עליהם לרשת את ארצם .וכוונת הפסוק להודיע את ישראל :ראו חבתכם
לפני ,שאפילו האומות שאינכם רשאים להתגרות בם ,אני מסבב סיבות שתזכו
בארצם ,דהיינו שאני מקים אחרים שיבואו ויקחו את ארצם מידם ואחרי כן
תוכלו לירש את ארצם .ואמר ״תביאמו ותטעמו בהר נחלתך״.
פרשת
דרכים,
דרך
הקודש,
ורוש
שמיני.
צ א ולמד מ ה ב ק ש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו
לפעמים אנתנו מדמים כי שלום לנו מן הגוים ,מדברים אלינו טובות
וזאת ת ט י ל ס פ ק בנו על מ ה דאמרו ״בכל דור ודור עומדים עלינו
לכלותינו״ והרי בדור הזה מדברים אלינו רק טוב .ולזה ב א בעל ההגדה
ומביא ראי׳ מלבן שדיבר ליעקב רק טוב ולמה ל א נטשתני לנשק
לבני ולבנותי ואשלתך בשירים ובכל ז א ת תעיד התורה עליו כי בקרבו
שם ארבו ורצה לעקור ה כ ל וזאת תהי׳ לך לראי׳ כי גם א ם יתן קולו
בדברי פיוס ,בל תאמין בו ,כי הלכה עשו שונא ליעקב.
רבינו ישראל יהושע מקוטנא :ליקוטי תורה.
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בחול המועד
על איסור גילוח
לפגי
המועד.
י ו ת ר ממאה
הלכו
רבים
וחמשים
זקן
בלי
שנה ה ת ע ו ר ר ה
במערב
היה קשה
לשמור
ולכן
אירופה
על
בעית
איסור
איסור
גילוח
הגילוח
בחול
משך
יותר
הזקן
מ ש ב ו ע ימים .כידוע דחו ה פ ו ס ק י ם את ההיתר ה מ ו ב א ב ש ם רביגו תם ש מ ו ת ר לגלח בחוה״מ
ל מ י שגלח ב ע ר ב החג .ו כ ן לא נ ת ק ב ל ה הצעתו של בעל נודע ביהודה ל ה ת ג ל ח ע״י פועל
יהודי שאין ל ו מ ה יאכל.
כאן מ ו ב א דיון בין ה ר ב אהרן פולד ו ה ר ב אברהם בינג ,אב״ד ק״ק וירצבורג .ה ר ב אהרן
פולד
תלמיד ח כ ם
היה
וסוחר
סי׳ פח ,רכד ,שיט ,שכג(.
בפרנקפורט,
תשובות בשו״ת
ואליו נפנו
ב ה ק ד מ ה לסי בית אהרן )פפד״מ תר״ן(
ס ו פ ר )יו״ד,
חתם
מ ו ב א שר׳ אהרן פולר
שלח שאלה אל החתי׳ס בעגין גלוח בחוה״מ וכן מ ו ב א שם מ כ ת ב מרא׳׳פ אל ה ח ת ״ ס בענין
בחוה׳ימ ״כי שקר עגו בי המגידים כי אנכי
גלוח
ה ת ר ת י לגלח
ה ר ב פולד פנה
בחה״מ״.
בשאלה זו גם לרבנים אחרים .הרב בינג העיר בשולי השאלה הערות ,בהן שלל את נימוקי
השואל .כאן מ ת פ ר ס ם מכ״י הצעת ההיתר שהציע ה ר ב פולד.
ו ה ת ש ו ב ה נעשתה כנראה עי ה ר ב יצחק דב הלוי ב מ ב ר ג ר אשר מילא את
ה ע ת ק ת השאלה
מקום
ה ר ב בינג
שלמה
הלוי במברגר.
למעשה
הקשיים
ממשא
כרבה
שמרו
של
חרדים
וירצבורג.
רבים
כתב
היד אשר
ב מ ע ר ב אירופה
שבדבר .השמירה על איסור זה
על
הביאה לכך
לפנינו
איסור
הוא
גילוח
מאת
העתק
בחול
שסוחרים יהודים
בנו
המועד,
הרב
על
נמנעו ככל
אף
האפשר
ו מ ת ן עם נכרים בחוה׳׳מ .בימינו חרדים רבים בחו׳׳ל משתדלים ל ק ח ת חופשה בחול
המועד ו א ח ת ה ס י ב ו ת אי—הנעימות בגלל איסור גילוח .ו כ ך הביאה גזירה זו למיעוט מו״מ
על
ושמירה
קדושת
חוה״מ.
הויכוח בנידון נמשך עד ימינו ,ראה שו״ת ח ת ם ס ו פ ר ,או״ח סי׳ קנד ן ש ו ״ ת ארחות
חיים
סי׳
ת ק ל א םוס׳׳ק
א׳,־ שדי חמד
מערכת
חול
המועד!
שו׳׳ת
משפטי
עוזיאל,
או״ח
תנינא סי׳ ע ז שו״ת א ג ר ו ת משה ,או״ח סי׳ ק ס ג ; נועם כ ר ך יב ,עמ׳ פב—צ ן שם כרך יג,
עמ׳
קצג—קצה,
שו״ת
)רוטרדם
ר׳
משה
עמי
שיח—שכג
קצנלנבויגן
תרי׳׳ז( וראה
וראה
)פפד״מ
ל ה ל ן בהערה
עור שו׳׳ת ב ס ו ף
תרי״ז(;
אגרת
גידולי
תשובה
טהרה,
מאת
ר׳
שאלה מ
יעקב
ס״ק ה ן
לה
לעהו
30 ,27
י• ל.
הרב אהרן פולד ז״ל
שאלה על איסור גילוח בחול המועד בזמן הזה
נתתי אל לבי בזמן הזה שרוב בגי אדם רגילים לגלח פעמים ושלוש
בשבת וכששוהים איזה ימים בלא גלוח משחת ]מאיש[ מראיהם ]א[ וכשמגלחים
ערב הרגל ,בתוך ימי החג ולכש״כ ביו״ט האחרון ,הם הולכים אט ומתבישים
לילך בין הבריות] ,ב[ וחגם נהפד לתוגה ה״ו ,ויש ג״כ חלול השם גדול בין
ע״ה לתת דופים בדחז״ל] ,ג[ וכבר רבים עברו לגלח זקנם ,מעט הם אשר
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עוד מחזיקים בתומם ,אחד מעיר ושניים ממשפחה .מהו לגלח בתוך המועד
אם גלח קודם המועד? ואדון לפני רבותי בקרקע ויזה החלי בעה״י.
1
הנה דעת ר״ת ,הביאו טור או״ח סי׳ תקל״א ובהגחות אשר״י ,והגחות
מיימוני הביאו ג״כ דעה זו בשם י״א ,דאם גלח קודם המועד מותר לגלח
בחוה״מ וכן משמע ג״כ מלשון רש״י ד״ה ה״ג ושאר כל א ד ם :דדוקא מי
שלא גלח קודם המועד אלא שיש לדקדק דס״ל כחנוב״י* דגילח קודם המועד,
מטעם מלאכה נאסר .וכתב עליו הטויר שקשה הדבר להתיר )לא חלק עליו
בהחלט( וכתב שכן משמע ב ש ״ ס דאי ם״ד דשרי לחשוב לי׳ כמי שאין לו
אלא חלוק אחד עי״ש בטור.
2
3
5
והנה שערי תירוצים לא ננעלו ,די״ל דע״כ אין כוונת הטור דלחשיב לי׳
במשנה דהא ג״כ מי שאין לו אלא חלוק אחד לא חשיב לי׳ במשנה ,אלא
צ״ל תני ושייר )עי׳ פ״א מהלי ביאת מקדש הי״ג עי׳ בכ״מ שדברי* מהר״י
קורקום צ״ע דהא מי שאבדה לוי אבדה אסרו לגלח ואפשר כוונתו אאומן וס״ל
דבעיין לקולא או דכוונתם על בעל האבעיין וצ״ע( אלא כוונתו דלחשיב לי׳
בש״ס .והנה י״ל ע״פ מש״כ ה ב ״ ח דקושית הטור לא קשה לשיטת התום׳ ד׳
י״ח דמי שאין לו אלא חלוק אחד שרי אפילו לא כבם קודם המועד ע״ש .ולפי
דבריי י״ל דר״ת ם״ל כדעת האומר דדוקא כבם לפני חמועד וא״כ י״ל דבגלח
קודם המועד שרי דלא צריד למחשבה ,דגלח קודם המועד לא נאסר מעולם
ולא חשיב אלא הנהו דלא גלחו קודם המועד ,ואם כן ודאי שיש ליישב דברי
ר״ת ,מ״מ שאר פוסקים חולקים עליל וסתמו ולא חלקו.
ד
והגה הרב הגדול בתשובת נוב״י חאו״ח תשובה י״ג בא לדון בדבר חדש
דבכל שגילח קודם המועד אינו אסור אלא מטעם מלאכה דלית בה גזירה שלא
יכנס לרגל כו׳ אלא דנאסר מטעם מלאכה דלית בה צורך המועד כיון שגלח
קודם הרגל ,ולפי״ז המציא להתיר ע״י פועל שאין לו מה יאכל אם גלח קודם
המועד עי״ש ולא הסכימו עמו כל בני דורו .ובאמת התירו תמוה דפועל שאין
1
מועד קטן,
2
ה ל כ ו ת יום ט ו ב פ ר ק ז ,ה ל כ ה ז.
3
מועד קטן יד ,א ״ומאן ד מ ת ר ש ל ולא גילח מ ק מ י רגל ו מ ט י עלייהו ל ג ל ח ברגל החמירו
רבנן׳׳.
פ ר ק ג סי׳ א.
כנראה כיון בעל גחל אשכול לרב השואל ב כ ו ת ב ו )נחל אשכול ,הלכ׳ מועד קטן
ו א ב ל ו ת עמ׳
,151סוף הערה י ז ( :ש ו ב ראיתי ל ח כ ם א׳ שמביא ראי׳ שרש״י ם״ל ב ג ל ח
עי״ט מ ו ת ר במועד שפי׳ דף י״ד מאן ד מ ת ר ש ל ולא גלח מקמי׳ רגל ,וזה ש ב ו ש . . .עי״ש.
4
ש ו ״ ת נודע ביהודה מהדורא קמא ,אורח חיים סי׳ יג .וראה שם תגיגא סי׳ צט ,ק ,קא.
5
מועד קטן ,שם.
6
צ״ל
לגלח
הכסף
7
סיז׳
ודברי
מהר״י
ק ו ר ק ו ס צ״ע
והכוונה
שלפי
מסקנת
הגמרא
גם
בעל
אבידה
אסור
ב ח ו ה ״ מ ולכן צ״ע שמהר״י ק ו ר ק ו ם ס ו ב ר ש״תנא ושייר״,י או כוונתו אאומן וכוי.
משנה
הביא
את
מהר״י
קורקוס,
אך
לא השיג
עליו.
ת ק ל א ד׳׳ה ז מ ״ ש כי היכי.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
לו מה יאכל ל״ש ואיכא השדא לרואה י אותו מגולח ,ועי׳ במג״א סי ׳תקל״ד
דאפילו פועל שאין לו מה יאכל אינו מותר אלא בצנעה .בשלמא לשיטת רבינו
תם לא קשיא דהאיכא חשדא וכן הקשה בהג״מ די״ל דאדרבה הרואה יתלה
בהיתרא שגילת קודם הרגל ומהיכא.תיתי יחשדנו כפושע שנכנס ליו״ט כשהוא
מנוול .ועוד שהרי וכל בגי עירו ראו אותו שגילח קודם חמועד ולאורחים י״ל
דלא חיישינן כמש״כ בנוב״י וכאשר נבאר-לקמן ,והא דאסרי בש״ם אבדה לו
אבדה משום שמא יאמרו כל הסריקין כר ,שאני התם שראו שלא גלה קודם
הרגל .לפי״ז י״ל טעם חדש לחולקים על ר״ת ]ד[ דכיון דלהם רוב בני־אדם
אין מסתפרים בכל שבת וכהן הדיוט מסתפר מל׳ יזום לל׳ .,א״כ כשרואים שגלח
זקנו במועד יאמרו שבוודאי לא גלח.קודם המועד כיון שמגלח עכשיו.
כל זה בימי הראשונים ואפי׳ בימי הרב הגדול שלא היה צורך המועד
כ״כ׳ ולא היה אלא ליפוי בעלמא ,אבל בזמן הזה יש לצדד ולהתיר דלטעם
הרב נוב״י דגילח קודם המועד׳ ואינו אסור אלא מטעם מלאכה שלא לצורך
המועד• ,אבל לדידן אין לך צורך המועד גדול מזה ,י״ל דשרי וגם לטעמא
דידי• כיון דבלא׳׳ה מסתפרים הרבה פעמים בכל-שבת מהיכא תיתי יאמרו
מדגלח במועד שלא גלח קודם המועד ואף שקשה לחדש.סברות מדעתינו.,מ״מ
כדאי הם לעשות סניף לדברי ר״ת ]ה[.
ואף שקשה להכריע בראיות בין בעלי תוס׳ נראה להביא ראיה קצת
לדברי ר״ת להתלמד דקשה מאי בעי ר״ז :אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל
מאי ו ופרש״י שכל בגי העיר מצויין אצלו ,וקשה אכתי איכא למיתש לאורחים
שיבואו.בחג ]ו[ ,בשלמא אהנך דמתניתין לא קשיא כ״כ דיש לדייק דקלא אית
להו ,אבל לשיטת ר״ת ניחא .דממ׳׳ג לאורחים ליכא חשדא דיתלו בהתירא
שגלה קודם הרגל ובשעת גלוח ליכא למיחש דהא קי״ל דמספר בצנעה וליכא
השדא אלא לבני העיר שראו שלא •גלח קודם המועד והם יודעים שאנוס
הוא ]ז[ ,ולכאורה קשה לחולקים אלא שבתשובת נוב״י כ׳ דבחוה״מ לא
חיישיגן לאורחין וחילא דידי׳ מדכתב הרב מג״א סי׳ ר מ ״ ד להקשות על שו״ע,
דחייש לאורחין דהא בתום׳ יו״ט ר פ ״ ג דשביעית כתב.,בשם הירושלמי דלא
חיישינן לעוברים ושבים מפני מראית העין ,ותי׳ דשביעית הקילו ע׳׳ש ולמד
הרב .דכש״כ_ בחוה״מ .וצ״ע דמשמע מסתימת הפוסקים דאין שבת ]דומה[
לחוה״מ ,אדרבה חמור חוה״מ עי׳ סי׳ תקמ״ג .ובאמת אין ראיה משביעית
לחוה״מ דשבת ויו״ט וחוה״מ חדא מלתא היא עי׳ ב״מ ד׳ צ׳ תוס׳ סוף ע ״ א
ואינו ראיה לשביעית .ומכ״ש בתוספת שביעית ,כ״כ מהרש״ל דט״ם ואף
שלקושטא דמילתא דבריו שם ,אין כאן מקומו ,מ״מ האמת שלא נזכר שביעית
כלל במו״ק כמש״כ מהרש״ל.
8
9
10
11
8
משנה' א,
ד״ה
משיסםיקו.
10ד״ה אבל.
11עי׳ שם ב ח כ מ ת ש ל מ ה וכן צויין על יד דברי ה ת ס ס ו ת .
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אך באמת תי׳ המג״א צ׳׳ע ,דבירושלמי אמר דלא חיישינן לעוברים ושבים
מפני מראית העין ,אלא נראה לתרץ בענין אחר דודאי כל היכא שגזרו חכמים
מפני מראית העין אף אם קרה מקרה שדר לבדו לא פלוג רבנן בתקנתן כיון
דאיכא אכתי חששא דאורחין ,אבל היכא שלבני העיר ליכא חששא לעולם
אלא שהי׳ לנו לגזור מפני אורחין ,לא גזרינן מפני אורחין לחוצא .ולפי דברינו
דברי הרב נוב״י חוזרין ונראין דמשום אורחין לא אסרו מפני מראית העין
ולפי זה גם קד הנ״ל על החולקין על ר״ת מיושבת.
ועתה באתי לדון אם יש לסמוך על ד״ת שהוא יחיד במקום רבים בשעת
הדחק כזה .בתחילת נדון אם גלוה בחוה״מ יש בזה לתא דאורייתא ,עי׳ בב״י
)סי׳ תקלא( דכתב דבעי׳ דאומן פסקו לחומרא והקשה דהא הרמב״ם והרא״ש
ס״ל דמלאכת חוה״מ דרבנן ע״ש וצ״ע דהא אפי׳ למ״ד ]דאוריתא[ הא איסור
גלוח דרבנן ,ולכאורה נראה דלמ״ד דאוריתא והכתוב מסרו לחכמים ,מה שלא
התירו נשאר באיסור דאוריתא ,אך זהו דוחק .אלא העיקר כמש״כ במק״א
דלמ״ד דאוריתא החמירו בחוה״מ אפילו היכא ,מלאכה כלל כמו הושבת
תרנגולים על הביצים .עוד יש לצדד דכל גלוח דרבנן ,עי׳ בנקודות הכסף
]יו״ד סי׳[ קצ״ח למ״ד מלאכה שאין צריך לגופה דרבנן אך במג״א סי׳ ש״ג
ס״ק כב כתב בשם הריב״ש דדאוריתא הוי ע״ש .וכמדומני שכן השיג בתשובות
חכם צ ב י אבל כבר כתבו דמלאכת חוה״מ דרבנן לדעת רוב הפוסקים ואפילו
למ״ד דאוריתא ,גלוח לצורך המועד דרבנן ,ולכש״כ ע״י נכרי דליכא אלא
שבות ואף דמםייע ,מסייע אין בו ממש לדעת הש״ך שם .ואף שאין להזגיח
דברי הט״ז שכן גם בחידושי הריטב״א מכות דף כ ״ ף כתב דלא ברירא לי׳
ע״ש ,מ״מ יש לצרף גם דעה זו .וכיון שכן דליכא אלא איסור דרבנן כבר
כתב הרב בש״ך בסי׳ ר מ ״ ו דבהפסד מרובה סומכין איחיד במקום רבים.
וכ׳ ע ו ד דלכבוד יו״ט הוי כחפסד מרובה ולכ״ש לדעת בתוס׳ נ ד ה " .ועי׳
ב״ח כללי הוראה משמע דלא ל ״ צ אלא שעת הדחק לחוד ]ה[ ודברי
12
13
14
15
16
19
18
12כאן ח ס ר וצ״ל דאינה.
13שו׳׳ת חכם צבי סי״ פב.
14חידושי
הריטב׳׳א,
שהראשונים
ופוסקים
הערה
מ כ ו ת כ ,ב
ו ר א ה ערוך ל נ ר שם
במחלוקת
והש״ך.
חולקים
אחרונים
ב פ י ר ו ש ו של
זו
בין
הט׳׳ז
ה ר ב ש״ר הירש על
וחדושי
חתם
וראה
מש״כ
התורה״,
ערך
סופר
ש ב ת צג
בחוברת
״פרשנים
נקודות
הכסף
ושם
.23
15צ״ל סי׳ רמב,
הנהגת
הוראות
באיסור והיתר.
16שם בקיצור הנהגת ה ו ר א ו ת איסור והיתר ס״ק ג
17נדה ,דף ו,
ב ד׳׳ה
ב ש ע ת הדחק.
18ב״ח ,פ ס ק ב ה נ ה ג ו ת הוראה דאיסור ו ה י ת ר )נדפס אחרי ק ו נ ט ר ס אחרון ,ס ו ף יורה דעה>
19ה מ ל ה אינה ב ר ו ר ה ואולי הכוונה דלא צריך.
7
www.daat.ac.il
20
אתר דעת -מכללת הרצוג
רשב״א בתשובה באמת דצריך עיון ואין כאן מקומו .והכא הא איכא שעת
הדחק שהלול השם גדול ]ט[ וכבוד יו״ט ]י[ ואין לומר דהא עכ״פ הוי דברים
המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ,זה אינו דלאו משום שקבלו עליהם דברי
החולקים אלא דדיגא הכא הוי דיתיד ורבים הלכה כרבים .ובאמת י״ל אם
אירע מקרה שעת הדהק וכבוד יו״ט היו םומכין על ר״ת כדין ,ואף הא עדיין
יש מחזיקין באסור גלוח והוי דברים חמותרים ואחרים נהגו בהם אסור ,י״ל
כיין דאיכא אםורא ג״כ ]יא[ לכנס ליו״ט אחרון כשהוא מנוול שלא כדת וגם
חו!ה״מ חייב לכבדו מותר וצריך להתירו בפניהם כדאיתא בפסחים ד׳ נא ע״א.
עוד יש לדון זקן שלנו כדין שפה דשרי במועד אפילו אינו מעכב ]יב[
ועוד הרא״ש גריס כבה״ג ״הנחה״ כ״מ שמעכבת ע״ש ועי׳ בריטב״א מה
שפירש .בשם הר״ן ופי׳ שם כרנב״י דלדידי׳ דאניגא דעתי׳ כולה כשפה המעכבת
דמי ואנן אנינא דעתין.
עוד יש לדון כיון שמתבזה בין הבריות ,משום כבוד הבריות ]יג[ שדוחה
ל״ת שבתורה ונראה שזהו טעם שהתירו נעילת הסנדל לאבל בט״ב לדר בין
הנכרים בשו״ע סי׳ תקנ״ד םי״ז מפני שמלעיגים עליו .מכל הלין טעמי נ״ל
דיש לסמוך על ר״ת לגלח בתוך הרגל למי שגלח קודם הרגל ומכביד עליו
זקגו עד שמתגנה בין הרגל .אם אפשר ע״י גוי מוטב ואם לא ע״י ישראל
בחנם אבל לא בשכר עי׳ סי תקמ״ד.
,
הכותב בחפזון כדן בקרקע ולא /מעשה עד שיסכימו רבותי.
אהרן פולד.
תשובת הרב אברהם בינג ז״ל
תשובה מהגאון אמ״ו אברהם כינג נר׳׳ו אשר העתקתי מכתיבת ידו הרמוז.
]א[ .
הלא קטן
שהשערות
אינו מהני
בלא גלוח משחת מאיש מראיהם זהו שהם מצטערים אם לא יגלחו,
הנולד במועד דמותר לגלחו הביא ריטב״א דברי רש״י ד״ה דאיירי
גדולים ומצערו וקלסו ע״ש וא״כ דדווקא בנולד במועד אבל בגדול
מה שמצערו אם ניוול ,דחכמים גזרו איסור אפילו בגלה קודם הרגל.
21
]ב[ .הם מתביישים לילך בין הבריות ,כבר כתב רמ״א סי׳ א ם״א ולא
יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם עכ״ל .ואדרבה זהו כבודו
שמקיים דברי חז״ל.
20שו״ת
הרשב״א ח״א סי׳ רנג,
וראה
שם
בב״ח
הדשב״א.
21מועד ק ס ן יד ,א ד׳־ה אמד שמואל.
8
www.daat.ac.il
)ראה
למעלה
הערה
(18
עיון
בדברי
אתר דעת -מכללת הרצוג
]ג[ .מי הוא המחלל ,אותם מבזים !ופורעים פיהם לדבר נגד דברי תנאים
ואמוראים ונגד דברי ראשונים רי״ף ורמב״ם ושאר פוסקים ומבזים אלן
המועדות ,אבל מה חילול• השם יש אם מכבד את המועדות !ואם כוונת השואל
שנתיר כדי שלא יעשו הם חלול השם ,הלא איך אומרים חטא בשביל שיזכה
חברוא ואדרבה אם חם מקילין לעצמן במד .שיאמרו להקל הוא לכבוד ר״ת,
זה אינו דגם ר״ת אם הי׳ רואה שדלב ,ממש כל ,הפוסהים נגדו' )וכמש״כ נוב״י
עצמו( ,יחי׳ מוכרח ג״כ להחמיר וגס הכל מבינים שלא לכבודו עשו כן ,רק
מקלו יגיד לוב ,ואדרבה אם מקילין לעצמן מטעם ר״ת אשר מנהג מעולם
לפסוק ככל הפוסקים והם יסכימו לר״ת .אז עוברים אלאו דלא תתגודדו—לא
תעשו אגודות אגודות וכמש״כ רמ״א לענין מנהג ל״ג בעומר • וכ״ש כאן
…
־
דהא עיקר הדין.
21
21
22
ןד[ תשובת המשיב הוא לצאת בדבר ח ד ש שהוא דכולם מא־ימידעיהר
הגזירה דשלא יכבס וכו׳ הוא דוהא באינו מולח הודם המוזיד .רק אחר דוזרו
בלא גילח ממילא אסיר נמי בגילח שבוודאי לא גילח רייז שמגלח עהשיו ולכן
אסור מסני מראית עיז וזה חמוד ,ד א ״ כ ה׳׳ל גזירה לתירה דרבנו רז־^מריין
ביצה י״ח ו ת ו ׳ שח הוכרחו לתרץ ל א גזרינו יי״מ איזו ש ר ת לעייו ל ז ד י ל ח רליה
דזה ה״ל וזירה לוזירה .ש כ ת איזו שמא מויידיו ויו״יז א מ ו ש כ ת .אלא דיו״ט
ושבת אחד ה ל א ורשיזרו אשרת ו ח יוי׳רז ל ה ל ל ו ה ״ ל הי* וזירה ו א ״ כ א י וימא
את .לן א י ו ו ב ר ל ל וזרה א ח ת רה זירייזיו
דגלח אייו כ מ ו דלא ולח ור׳ ר ״ ח
דאסיר בלא גלח משום שלא יכנס ,גזרו נמי בגלח משום חשד זה ה״ל גזירה
לגזירה וקושית הגהות אושרי שהקשו הנ״ל קושיתו היא ע״כ דחכמים סברו
שהוא אחת ובכ״ע אסרו אפילו בגלח שייך ג״כ שלא יכנס דאי לאו הכי א״כ
גבוא לידי חשד וכיון שלא הזכירו גזירה השניה מוכח דגם בגלח אסור משום
שלא יכנס לרגל ,כך פי׳ קושיתו ולא דםברי כס׳ ר״ת רק טעם אחר לאסור
א״כ ה״ל לכל הפחות להזכיר גזירה ה א כמו כביצה שם בכמת אופנים פרשה
גמ׳ עצמה למה גאםרו ולמה גתרו ע ״ ש וכן ריש ביצה בנולד ביו״ט משום
פיתת הנושרים או משום משקין'שזבו צריך נמי לתרץ כולא הדא גזירה היא
וע״ש ברש״י ד״ה והתניא ד׳ ב׳ ע״ב .וכיון דגמ׳ לא פירש כאן 'דגזירה אחת
היא ממילא מוכח דאסור בגילח משום גזירה ראשונה עצמה שלא יכנס.
2 3
]ה[ לפי דבריו הנ״ל בא לחלק בין דורות הראשונים דחייש לחשד ,אבל
עכשיו דכו״ע )אין( מגלחין אין חשדא דוודאי יאמרו שגלח .ומלבד דבר חדש
כזה ,לחלק אענין גזרה לפי הזמן אשר בכל הש׳׳ם הוא מגגד לזה ואין ב״ד
•
21א ש ב ת ה > ג
21ב ע״פ דברי ר ב יוסף ,פסחים נב ,ב ״עמי
יכל המיקל לו
מגיר
בעצו
׳
׳
׳
״
!
ישאל ו מ ק ל ו יגיד ל ו )הושע ה יב( —
לו״.
22סי׳ תצג ,סע׳ ב בהגה.
23שתי מלים אלו כנראה אינן שייכות כאן.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג2
יכול לבטל דברי ב״ד חברו וכר משנת עדויות ב .ודווקא בענין גלוי יש חלוק
עי׳ יו״ד סי׳ קט״ז בטוש״ע אבל בעגין זה אין כח בנו לבטל גזרתם משום
דאין שייר הגזירה ואי׳ נימא כן א״כ דאין רשות הרבים אצלנו נתקע שופר
וניטול לולב וטבילת כלים הכל יהא מותר בשבת וכן קריאת המגילה וכה״ג' .
5
ועוד אדרבה כיון דאםור לכוין מלאכתו בחוה״מ ומ״מ גזרו אחוה״מ שמא
יכוין מלאכתו ,א״כ אחר דשרינהו בגלח ערב י ו ״ ט ד ל א חיישינן לחשוד ,א״כ
הדר יש לחוש שיכוין מלאכתו • אחוה״מ ולא יגלח ערב יו״ט ויגלח במועד דלא
נהשד ביניגו• .
וגם מדברי רמב״ן מוכח דלא סבר כר״ת שהטור יר׳ד סי׳ שצ״ט כתב
ורגל עולה למנין ל׳ שהרי דין ל׳ דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגין ברגל וכת׳
הרמב״ן ולא מתורת רגל לבד אסור בהן אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת
הרגל מותר ללבוש בגדים מגוהצים חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים
ושמח שמחת מריעות והבא ממדיגת הים ומבית השביה ומשאר דרכים שמנו
חכמים מותרין לספר ולכבס ומדין אבילות אסורין בכולן כמו בחול עכ״ל
)וכן פסק בשו״ע( .הרי דוקא מה שמנו חכמים ולא חשיב נמי בגילח קודם
הרגל מותר מצד הרגל ולא באבל ,ש״מ דלא כסברת ר״ת .וט״ז כתב שם ס״ק
ב דהרא״ש סבר דתםפורת הוי דברים שבפרהםיא וכ׳ ורמב״ן סבר שהוא
דברים שבצנעה והוא הסכים לרמב״ן ע״ש )ובאמת לי נראה דגם רא״ש סבר
דהוי דברים שבצנעה וגם מודה דאבל אסור בדברים הללו רק מדברים שבצנעה
אין ראיה דאםור משום אבל רק דיש לו קולות שברגל וא״כ הוא אז הי׳ זה
נגד דעת הטור( ובגדים גהוץ הוי בצנעה אם אין לובשין זה אסור משום
אבלות ורק מה שאסור ברגל כמו גיהוץ עצמו ותספורת ,זה אינו אסור רק
משום רגל ,ומ״מ עולה .עכ״פ לפי דברי המשיב הי׳ בזמן הזה דין לפרהסיא
וא״כ כמו שמורת בחוה״מ יהא גמי מותר באבל תוך ל׳ דאבל וחוה״מ אחת הן
לענין פרהםיא וזה לא שמענו משום פוסק.
ואם נאמר כן ,א״כ הי׳ נמי מותר לגלח קודם הרגל סמוך לרגל כמו שמותר
לו סמור ליו״ט ואם ערב יו״ט בשבת שהוא יום ששי לרגל יהי׳ מגלח בחוה״מ.
]ו[להנ״ל הי׳ מותר אם ערב יו״ט הוא יום שביעי שלו לגלח ערב יו״ט דמותר
ולשיטת ר״ת הנ״ל ועכ״פ מותר ממה־נפשר אי מותר באבל ערב הרגל ,מותר
גם בחוה״מ ואי אינו מותר ,מותר בחוה״מ.
ןו[ שוב הקשה אבעי׳ דרב זירא באומן ,הלא אף דמפורסם מ״מ ליחוש
לאורחים ומזה רצה להביא ראי׳ לדבריו שלמעלה .אמנם לפי הנ״ל דלא
םלקא אדעתן דגזרינן משום מראית העין לחשדא דהוי לי׳ גזירה לגזירה בחז״ל,
23ב פ ר ק א ,משנה ד-
24ראה ביאור הלכה סי׳ שג סעי יח ד״ה והשתא דלית לן ר׳׳ה
תשובה
סי׳
רבד
וסי׳
קפ״ז.
10
www.daat.ac.il
גמור ושו״ת התעוררות
אתר דעת -מכללת הרצוג
רק ר״ז מסופק אם הואי זה בכלל הגזירה כיון דהוא אנוס ואין לו דומה לקושית
כל הםריקין א״כ אינו בכלל גזירה הראשונה ולא קשיא מידי דלא אסרו כלל
משום חשדא.
]ז[ בלא״ה יש לתלות שהי׳ מאחד המותרין לגלח במועדי ובפרט שמא
גשאל על גדרו ברגל ואדרבה ראי׳ לדבר דהא השו״ע פוסק באומן לגלח בצנעה
ע״פ התוספתא .ולכאורה קשה הא כל מקום שאסרו חכמים אפילו בחדרי
חדרים אסור ועי׳ מג״א סי׳ ש״א ס״ק נ״ו ובט״ז סי׳ של״ו ם״ט דלחד תי׳ שם
לא קשה כ״כ דהוי אסור דרבנן אבל מג״א התעורר על תי׳ הנ״ל ,אבל להנ״ל
אתיא שפיר דבאמת מותר בכלל רק לגלח ברה״ר ה״ל כמו בזיון למועד ולכן
יעשה בצנעה .שוב האריך להביא ראי׳ שהוא איסור דרבנן להחולקין אר״ת
דלא הוי איסור דאוריתא אפי׳ למ״ד דאיםור מלאכה בחוה״מ הוא דאוריתא
יקושי׳ שלו כבר הקשה אלי׳ רבא סי׳ תקל״א.
]ח[ שוב כתב דהוי שעת הדחק וזה לא הבנתי מאי דחק יש כאן דאין
כאן רפואה ,דאם יש רפואה כבר כתב ריטב״א אדיןיקטן שנולד דלא איירי
שיש רפואה דרפואה וודאי מותר רק שבקטן מצטער וא״כ אינו אלא צער !הה
אינו שעת הדחק ,היינו ליש שני בצורת ועי׳ תום׳ נדה ד ע״ב להלק אם עסק
בטהרות לפני הוראת ואחר הוראת היתר או עסק בטהרות הרבה או שהשואל
הלך לו וטורח גדול לרדוף אחריו שטעה בהוראתו גם סי׳ רמ״ב בהוראת אסור
והתר שלו שכתב נמי לכל הפחות צריך להיות הפסד מרובה ומעיקר הדין היה
מותר רק אנו מחמירין ואז בהפסד מרובה הקיל רמ״א ,והש״ך רוצה להתיר
מטעם שעת הדחק אפי׳ לדעת האוםרין.
23
]ט[ כבר כתבתי לעיל חלול השם הוא להפך שבזה גזירת חכמים.
]י[ צורך המועד וכבוד יו״ט ,אדרבה כבוד יו״ט הוא לכבד יו״ט ולא
לעשות גלוח ומלאכה וכנ״ל .ותום׳ מו״ק י״ד ע״ב ד״ה ]ממנעי משמחת י״ט[
כתבו מה שהוא מצוד! לצורך יו״ט קרינן ליה )פי׳ ולכן קטלי׳-דמצות ובערת
הוי• צורך יו״ט( ,וה״ג המצוה הוא שלא לגלה וזהו צורר יו״ט כאן.
]יא[ כאן יצא חוץ לשיטה דברים המהרםים ,דפסק דצריר להתיר להם
ועוד מביאים לידי לא תתגודדו.
]יב[
דן כל הזקן לאםטגים ולא הבנתי.
]יג[ גדול כבוד הבריות וכו׳ והולך בין העמים א״כ -להיתר הג״ל מותר
נמי לגלח בט״ב או לפחות בשבוע שחל ט״ב.
]יד[ אמת הדבר שהטור כ׳ ור״ת פי׳ כיון שזה הטעם א״כ אם גלח
קודם מועד וכו׳ ולשון פי׳ הוד .לי׳ למימר פוסק .אכן תמיד• לי ׳מאין הי׳ לו
להטור דברי ר״ת ולא שום ראשון מביא דבריו הללו; הרא״ש לא הביאו כלל
ור׳ ירוחם נמי לא הביאו דין הנ״ל וגם שאר פוסקים ראשוגים .רק המרדכי
25חידושי
ריטב״א מועד
קסן ,יד׳
א.
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
4
כתב כן בשם י״א יש מי שאומר וגם הגהות מיימון בשם יש שרצה לומד ־
ולא כתבו כן בשם ר״ת ,וכתבו עליו וטעות הוא בידם .והגהות מיימון הם
תלמידי מהר״מ רוטנבורג והם בעת הטור ואילו ר״ת הי׳ אמר כן ,לא היו
כותבים בלשון טעות אדברי בעלי התוספות וגם המרדכי הי׳ בזמן הלז מקצת
זמן אחר הרא״ש .וגם לשון הר״ת כפי שהביא הטור כיון שזהו הטעם ,א״כ
אם גלח קודם המועד לגלח במועד עכ״ל וזה אינו לשון פסק רק הי׳ בדרד קושי׳.
27
והנה הפוסקים שהביאו דין הנ״ל הם הגהות אשרי׳ בשם א״ז והגהות
מיימון !אזמרדכי והטור ואחריו השו״ע וכלם חולקים אהיתר הנ״ל ,וכבר כתב
תשובת חוות י א י ר כיון דמאביי ואילר הלכה כבתראי א״כ אם הש׳׳ר בחוש״מ
חולק אסמ״ע והדיין פסק כםמ׳׳ע אין זה טועה בשקול דעת אלא כטעה בדבר
משנה אלא אם הדיין דואה שהש״ד עבר חדרר ויש בידו לחשיג עליו ,אבל
אם בלי טעם רק הם חולקים בשקול הדעת והוא פסק כםמ״ע בלי טעם יאז
הוי טעות בדבר משנה וא״כ בכאן כל הראשונים וגם אחרונים פסקו לאיסור
לא אוכל להבין להתיר פומבי ולצרפו בפרהסיא .להלכה למעשה פסוקה.
)אש״ל עיין גם בספר זכרוו אררהמ סי׳ …תשובה רטנה הנדפסת מהגאון
הנ״ל ומו״ה אברהם ביגגא זצללה״ד׳ז ע״ש בעגין(.
28
29
26ו כ ן
80
בשיטה על מועד ק ט ן לתלמידו
שהיו
רוצים
27׳וראה יד
התיר,
להתיר…
דוד
מועד
של
רבינו
מועד
יחיאל מפריש,
קטן יד ,א ״יש
ולא גהיר״״ עי״ש.
קטן
שהביא
כבר ספק
בגרסא
שלפנינו
וכן מובא בנחל אשכול הלי מועד קטן עמ׳ 150
המועד סעיף א ד״ה אמנם לדינא .וראה להלן הערה
בטור,
כאילו
רבינו
תס
וראה שדי חמד ,מערכת חול
30
28שו״ת ח ו ת יאיר ס ו ף סי׳ ק ס ה )בדפוס ראשון ב ה ש מ ט ו ת בסוף הספר( ועי׳ שם בסיום
דבריו.
29אש״ל — כנראה אמר שלמה לוי ,ה ר ב ש ל מ ה הלוי במברגר.
* 30ס פ ר זכרון אברהם ,חידושים והגהות על ש״ע א״ח ל ה ר ב הגאון מוהר״ר אברהם בינג
הלוי זצ״ל אב״ד ו ר ״ מ דק״ק וגליל ווירצבורג יע״א״ ,יו״ל ע״י הרב יצחק הלוי במברגר,
שווערזענץ,
בינג
תרנ״ב.
ושם
ב ה ל כ ו ת -חול
המועד )עמ׳
סג(
תשובת
מובאת
הרב
אברהס
וז״ל:
,
ו ב ד ב ר ת ס פ ו ר ת מלבד השגת ב נ ץ אריאל ב ב י ת התלמוד דף ל׳ ה ש ג מן אב״ד דא״ד וגש
מאב״ד
דק״ק ברלין זצ״ל גם אני כ ת ב ת י לאיסור לגמרי אבל אין דעתי ל כ ת ו ב
שו״
ת
ב כ ת ב אם לא פא״פ ,רק דבר אחד מ ו כ ר ח להודיע והוא א מ ת הדבר שהטור כ׳ ור״ת סי׳
כוי,
לשון פי׳ הל״ל פ ו ס ק וכן תמיד .לי מאין לו הטור דברי ר ״ ת ו ל א שום
ראשון
!3ביא דבר ,הרא״ש אביו לא הביא ,בעל ר׳ ירוחם תלמידו ל א הביאו ,גם שארי פ ו ס ק י ס
ראשונים
ר ק מרדכי כ׳ בשם יש אומרים ,והפוסקים שהביאו דין הנ״ל הם הג״א
בש
ם
א״״ז והג״מ והמר׳ והטור וכלם חולקין אהיתר וגם המרדכי לא הביא בשם ר״ת ו ה ג ה ו ת
מיימון ג״כ לא כ ת ב ו בשם ר ״ ת ו כ ת ב ו על דין הנ״ל ו ט ע ו ת הוא בידם והג״מ הם ת ל מ י ד י
מהר״ם
ב״ב והי׳ ב ע ת הטור ואלו ר״ת הי׳ כ׳ כן ל א הי׳ ]כותב[ לשון טעות א ד ב ר י
בעלי תוס׳ וע״כ דתיבת ר ״ ת ב ט ו ר הוא ט ע ו ת של ה ר ב המהדיר.
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אפרים שחור
הלל בשעת הגש וקביעתו ל מ ת ת
א .בגמרא ערכין דף י ,מובא :אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק
שמונה עשר ימים שהיהיד גומר בהם את ההלל ,שמונה ימי החג ,שמונה ימי
הנוכה ויום טוב ראשון של פסח ויום טוב של עצרת.
בהלכות גדולות מנה תשע עשר מצוות עשה מק״א עד קי״ט וז״ל :לגמור
הלל שמונה עשר ימים ולילה אחד.
הרמב״ם בשורש ראשון מספר המצוות השיג על דברי בה״ג וכתב שאין
ראוי למנות במגין המצוות של תורה מצוות שהם מדרבנן ,וכתב שם שטעו בו
רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגילה מכלל מצוות עשה ואיר נאמר בדבר שהוא
מדרבנן שהוא מכלל מנין המצוות .אמנם היות נאמר למשה שיצוונו כי כשיהיה
באחרית ממלכתנו ויקרה לנו עם היונים כך וכך יתחייב לנו להדליק נר הנוכרי
הנה איני רואה שאחד ידמה זה או יעלה במחשבתו.
ועוד קשה ,הרי לפי דברי הרמב״ן על התורה יש בקביעות מועד חדש איסור
בל תוסיף ,שכן כתב על הפסוק ״לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוד! אתכם
היום״ )דברים ד ,ב( לפי דעתי אפילו בדא לעשות מצות בפני עצמה כגון
שעשוה חג בחודש שבדה מלבו כירבעם עובר בלאו ,עכ״ל .ואם כן מדוע לא
עוברים בבל תוסיף כשמתקנים מועד חדש ואמירת הלל בחנוכה ובפורים.
בהסבר לשיטת הלכות גדולות יש לומר ע״פ הגמ׳ במגילה דף י ה :תנו
רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו
ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה .מאי דרוש ,אמר ר׳ היא
בר אבין אמר ר׳ יהושע בן קרחה ,ומה מעבדות לחרות אמריגן שירה ממיתה
לחיים לא כל שכן )ביציאת מצרים אמרו שירה על הים — רש״י( ,אי הכי
הלל נמי נימא )שהיא שירה — רש״י( ,לפי שאין אומרים הלל על הנם שבחו״ל.
ר׳ נחמן אמר קרייתא זו הלילא ,רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה׳ ולא עבדי
פרעה )שהרי יצאו לחרות — רש״י( ,אלא הכא הללו עבדי ה׳ ולא עבדי
אחשורוש ,אכתי עבדי אחשורוש אנן )ולא נגאלו אלא מן המיתה — רש״י(.
על פי דברי הגמרא האלו ,מה מעבדות לחרות אמרינן שירה ,ממיתה לחיים
לא כל שכן ,אומר הרמב״ן בהשגותיו לשורש שני מספר המצוות )עמוד כח(
למדו אותנו בזה כי כל התקנות וההגדרות אינן תוספת ,אבל הם גדר וסייג
לתורה .אבל מקרא מגילה היא תוספת לפי שנכתבה בתורה והוקבעה חובה
לדורות ,אלא שסמכו על חיובה בקל־וחומר הזה על כתיבתה מן הרמז שמצאו
כתוב זאת זכרון בספר ,עכ״ל.
וכונת הרמב״ן לומר שבמקור קריאת המגילה סמכו על הק״ו במגילה דף
יד .שהבאנו לעיל ועל כתיבת המגילה מן הרמז כפי שאמרו במסכת מגילה
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דף ז .רב ורבי יוחנן ]ר׳ יונתן[ ורב חביבא מתנו שלחה להם אסתר לחכמים
כתבוני לדורות שלחו לה ״הלא כתבתי לך שלשים״ שלשים ולא רבעים עד
שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר ״כתוב זאת׳ /מה שכתוב
כאן ובמשנה תורה ״זכרון״ מה שכתוב בנביאים ״בספר״ מה שכתוב במגילה,
עיי״ש.
הלמוד מפסוק זה נמצא גם בירושלמי .ולדעת הרמב״ן נרמזה כאן כתיבת
המגילה .דברי הרמב״ן מדויקים בגמ׳ .בתחילה לפני המאמר הנ״ל אומרת הגמ׳
שם אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות
שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות ,שלחה להם כבר כתובה אני
על דברי הימים למלכי פרם ומדי )קבעוני — ליו״ט ולקריאה להיות לי לשם
— רש״י( .ואח״כ מובאים דברי חגמ׳ שלחה להם אסתר לתכמם כתבוני לדורות.
ולא כתבו עד שמצאו רמז ״כתוב זאת זכרון בספר״.
למדנו שקביעת הלל על הנס דאוריתא הוא מקל וחומר ובכך מצאנו מקור
מן התורה להלל בחנוכה ולמגילה בפורים.
ב .ואלה דברי ההתם סופר בתשובותיו ,יריד סי׳ רל״ג :קביעת יום מועד
ביום עשית נם הוא קל וחומר דאוריתא ולפענ״ד לפ״ז יום פורים וימי חנוכה
דאוריתא הם .ואפשר קריאת הלל ומגילה הינה ק״ו דאוריתא ,לומר שירה כמד
שדינה בפסח לספר יציאת מצרים בפה ,הכא נמי ממות לחיים חייב לומר שירד,
בפה דוקא ,וא״כ יוצדקו קצת דברי בה״ג שהאריכו בו רמב״ן ורמב״ם ,אלא
עכ״פ לא היה לו למנותו למצות עשה בפני עצמו כיון שהוא כלול בכלל ספור
יציאת מצרים.
החתם סופר מוסיף חידוש לומר שסיפור יציאת מצרים הוא המקור להלל,
שירה על הגס .אמגם רש״י במגילה יד .למד הק״ו משירת הים עי״ש )והאריכו
בדבריו טורי אבן והעמק שאלה ,שאילתא כ״ו(.
ונראה שמקור לאמירת שירה על הגם נלמד מן הפסוק המדבר ביציאת
מצרים ״והגדת לבנך״ .וכדברי החת״ס מדויק במשנה פסחים קטז :וז״ל
המשנה :בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמור לעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״.
לפיכך אנחנו חייבים להודות ,להלל ,לשבח ,לפאר לרומם וכד )למי שעשה
לאבותינו ולנו את כל הגיסים האלו ויוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה
ומאבל ליו׳יט ומאפלה לאור גדול ונאמר לפני שירה חדשה הללויה(.
בתחילה המשנה הביאה את הפסוק חמחייב ספור יצ״מ ואח״כ כתבה לפיכך
אנהנו הייבים להודות וכר ,כלומר מסיפור יצ״מ אנו לומדים חיוב לומר לפניו
שירה הדשה על הנסים שעשה לנו .וזהו מקור לכל ההלל שאנו אומרים בי״ח
ימים ובנסים שגעשו ויעשו לגו ״וכשגגאלין אומרים אותו על גאולתם״.
ג .רש״י במגילה דף יד .למד שהק״ו מעבדות לחרות אמרינן שירה,
מיתה לחיים לא כל שכן ,הכונה מעבדות לחרות ביציאת מצרים ,שאמרו שירה
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על היפ .והסורי אבן הקשה שם דשירת הים לא הוקבעה לדורות ועוד הנם שעל
הים לא מעבדות לחרות הוא ,אלא ממיתה לחיים ,ועוד האריך להקשות וכתב
שם :ולי נראה דהכי פירושו ,מה מעבדות לחרות אמרינן שירה אהלל קמי
דאמרינן ביום ראשון של פסח שהוא יום יציאת מצרים ום״ל כחכמים דאמרו
בפרק י׳ דפסחים נביאים שבהם תקנו לישראל שיהיו אומרים אותו על כל
פרק ופרק ,ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עלהם וכשנגאלין אומרים אותו על
גאולתן.
החתם סופר הלך בדרכו של הטורי אבן שאין מדובר בשירת הים אלא
שכלל אותו בכלל ספור יציאת מצרים ואם כן הלל זה שלומדים ממגו בקל
וחומר הלל של לילי פסחים הוא ולא הלל של יום א׳ דפםה .הרי לגו שלוש
שיטות בהסבר המקור לקל וחומר שבגמרא .לרש״י גלמד משירת הים בשביעי
של פסח ,לטורי אבן גלמד מהלל ביום ראשון של פסח ולחתם סופר גלמד
מהלל של לילי פסהים )ועיין בהעמק שאלה ,שאילתא כ״ו שכתב כדברי רש״י
יובאו דבריו להלן(.
ד .לעיל הבאנו דעת הרמב״ן בספר המצוות דמחלק בין מצות קריאת
המגילה לדורות שהיא מק״ו ובין צרוף המגילה לכתבי הקודש ,שזה נלמד מן
הרמז .״כתוב זאת זכרון בספר״ .אך מצאגו לרמב״ן בתחילת חידושיו למגילה
שיטה אחרת .הרמב׳׳ן מסביר שם מדוע גקבעו שגי ימים ,האחד לפרזים והשגי
למוקפים .ובדבריו שם :שבשנה הראשונה כשנעשה הנס עשו כולם יום
משתה ושמחה וכר !ושל מוקפים עשאו ג״כ ממחרת הנס שלהם .וזה היה בשנת
הנם בלבד .ולאחר מכן בשנים הבאות עמדו פרזים וגהגו בעצמם לעשות
יום הארבע עשר שמחה ומשתה ויו״ט ,אבל מוקפין לא עשו כלום לפי שהיה
הגם גדול בפרזים והיה עליהם הסכנה יותר .אחר זמן ,לאחר שהאיר הקב״ה
את עיניהם ומצאו סמך מן התורה עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של
פרזים שראו הנם לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל שכולם
היו בספק .זהו שכתב ׳וקבל היהודים אשר החלו לעשות׳ כלומר שקבלו מה
שההלו הפרזים לעשות מעצמן ,עכ׳׳ל הרמב״ן.
לשון שמשתמש בו הרמב״ן ״עד שהאיר הקב״ה את עיניהם״ הוא לשון
הירושלמי מגילה פ״א ה״ה :״שמונים וחמישה זקנים ומהם כמה נביאים היו
מצטערים על הדבר וכו׳ ,אמרו אין גביא רשאי לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי
ואסתר רוצים לחדש לגו דבר ,לא זזו משם נושאים וגותגים בדבר עד שהאיר
ד״קב״ה את עיגיהם ומצאו אותה כתובה בתורה גביאים וכתובים ,הדא הוא
דכתיב ויאמר ה׳ אל משה ״כתוב זאת זכרון בספר״ .דרשה דומה למש״כ
בבבלי ז ,ולפי שהסביר הרמב״ן בספר המצוות .דרשה זו ״כתוב זאת זכרון
בספר״ היא על כתיבת המגילה ולא על קביעת הג עצמו ,ויו״ט גקבע מכוה
הק״ו ואילו כאן בחידושיו כתב הרמב״ן שהחג גקבע מכוה הרמז מן הפסוק.
ולדבריו קשה להבין כיצד נקבע הנובה ,הרי לא .מצאנו רמז מן המקרא
להג זה .ומדוע החכמים לא תששו לבל תוסיף; בשלמא אם נלמד מן הק״ו
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שפיר ,אלא אם כדעת הרמב״ן בחידושיו למגילה שקביעת פורים נלמדת מן
הפסוק ,בחנוכה דליכא פסוק יש איסור של בל תוסיף.
ועוד קשה דהרמב״ן במגילה אומר שפרזים נהגו מעצמם יו״ט עוד .לפני
שמצאו חכמים רמז מן המקרא; וקשה כיצד נהגו מעצמם הרי לדבריו בפירושו
על התורה הם עברו בבל תוסיף.
ה .בגמ׳ בערכין שהבאנו לעיל נאמר י״ח ימים שהיחיד גומר בהם את
ההלל ולשון זה של יחיד בה7ל _נזכרד ,בברכות י״ד ובתענית כ״ח:
הרמב״ם פירש הגמ׳ כפשוטה )הלכות חנוכה פ״ג ה״ז( דבי״ח ימים גם
היחיד גומר בהם את ההלל !ומברך ואילו בר״ח ובשאר ימי הפסח קודאין
הציבור בדילוג ״ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג והיחיד לא יקרא
כלל .ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקורין הציבור״ .כדבריו האחרונים
פירש את הגמ׳ בתענית כ״ח :תגא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר.
הרמב״ם פוסק שבי״ח ימים גם היחיד וגם הציבור מברכים ואילו בר״ח
)וימי פסה האחרונים( אין מברכים על ההלל אפילו הציבור ,אלא שקורים הלל
והיחיד לא הייב אפילו בקריאה.
והרי״ף חולק וסובר שהציבור מברך אלא שהיחיד אינו מברך .אבל קורא
בלא ברכה .רביגו תם בכמה מקומות )בברכות יד .בערכין י .ובתענית כח(:
פוסק דמברך על הלל גם יחיד הקורא אותו בימים שאין גומרים אותו ודיוקו
מדברי רבא ימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל בין פרק לפרק פוסק,
באמצע הפרק* אינו פוסק ,ואם איתא שאינו מברך כיון שאינו אלא קריאה
בעלמא למה לא יפסיק לכל דבר .אך לדבריו קשה מהו הפירוש ימים שהיחיד
גומר בהם ,מה אתא לאפוקי הלשון ״יחיד״ וע״כ בא רבנו תם להסביר ענין
יחיד ־וציבור בדרך חדשה .וכרבנו יונה לברכות יד .הביא דבריו וזה לשוגו:
״כך הוא הענין שעיקר ההלל נתקן על כל צרה וצרה שלא תבוא על
הציבור שבשעה שהי׳ לכל ישראל צרה והי׳ הקב״ה עושה עמהם נס היו עושים
יו״ט והיו אומרים הלל והיו חיבים לברך על קריאתו אע״פ שלא היו גומרים
אותו _.ועיקר התקנה לא היתד .אלא בגס שגעשה לכל ישראל דכתיב וכי תבוא
מלהמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם וגו׳ אבל בנם שנעשה ליחיד
לא התקינו לומר הלל ומה שאמר יחיד לא התחיל ,רצה לומר בשגעשה גס
שלא בכנופיא דכל ישראל לא יתחיל לברך על הלל ואם התחיל וברך מתחילה
הותם ג״כ בברכה ואומר דאפילו ציבור נקראו יחיד דכל היכא דלא הוי
בכנופיא וכל ישראל יחיד מקרו וכן גמצא כתוב בהלכות גדולות ,בסוף
הל׳ לולב.
לפי דבריו מבואר .שהלל שאנו אומרים בימים טובים נקרא הלל יהיד
וצבור נקראים אף הם יחידים ומד .שנאמר יחיד גומר בהם ,המנה אלו הימים
שהיחיד והציבור קוראים בחם הלל בקביעות ויש הלל נוסף הנאמר בשעה שכל
ישראל• נמצאים בכנופיא ונאמר רק באותה שעה וזהו הלל של ציבור.
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וגם הרא״ש בדף י״ד פרק ב׳ סימן ה׳ בברכות הביא דברי בה״ג ימים
שהיהיד גומר בהם הלל לאו דוקא יהיד אלא אפילו׳ ציבור גקדאים יחיד כל
זמן שאין כל ישראל מקובצים יחד כמו בערבי פסחים ובעגין שתקנו גביאים
ראשוגים שאמרו על כל צרה שגגאלים ממנה כל ישראל ביחד ,עכ״ל .הרא״ש
הדגיש שישראל מקובצים יהד שהלל זה במס׳ פסחים־ דומה להלל של ערב
פסח שגאמר ע״י כל ישראל כשמקובצים יהדיו.
שני סוגי אמירת הלל מצאנו ,חאחד הנאמר בקביעות• בכל שגה ושגה
והשני הנאמר בכנופיא בשעת קרבן פסח ובשעת הנם.
ו .יש להעיר לדברי רבנו תם שאמר שהלל של ציבור נלמד מן הפסוק
וכי תבוא מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם״ )במדבר י״ט( .לכאורה פסוק
זה מדבר לפני היציאה למלחמה ואילו רבנו תם למד מכאן חיוב הלל
בברכה לאחר הנם.
אך גם בדברי הימים ב ,כ ,במלחמת יהושפט בעמון ומואב לאחר בשורת
הנביא על הישועה העומדת לבוא ועוד לפני המלחמה גאמר ״וישכימו בבקר
ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט וכו׳ ויעמד משוררים לה׳ ומהללים
להדרת קודש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה׳ כי לעולם ,חסדו .ובעת
החלו ברינה נתן ה׳ מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה
ויגגפו״.
מן הפסוקים אגו למדים שההלל ״הודו לה׳ כי לעולם חסדו״ גאמר בשעת
המלחמה או לפניה .הלל זה מוזכר בתוס׳ ר׳ יהודה החסיד )נביאו לקמן( שהוא
הלל ,שירה של ציבור הנאמר בכנופיה אליבא דרבנו תם וכאן לא היה זה
לאחר הנם אלא בשעת הנם.
הרמב״ם בהלכות חגוכה פרק ג׳ ה״ה כתב אע״פ שקריאת ההלל מצוד.
מדברי סופרים מברך עליו אשר קדשגו במצותיו וכו׳ .ושם בהלכה ו׳ :ולא
הלל של חגוכה בלבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי
סופרים בכל הימים שגומרים־ בהם את ההלל.
ובהשגות הראב״ד :א״א ויש בהם׳ עשה
)ישעיהו ל ,כ״ט( ובמגיד משנה כתב על השגת
פסחים אמרו שגביאים תקנו להו לישראל על
לאומרו בימים קבועים ,מדבריהם הוא ואע״פ
אינו אלא לסמך ודמיון והוא הגראה ,עכ״ל.
מדברי קבלה השיר יהי׳
הראב״ד :ובאמת שבפרק
כל צרה שגגאלין ממגד.
שהביאו בערכין י׳ אותו
לכם
ערבי
אבל
פסוק
כאמור מהלק המגיד משגה ואומר שהלל בי״ח ימים שתקגו הוא מדרבגן
והפסוק המובא בערכין השיר יהי׳ לכם כליל התקדש חג הוא סמך ודמיון ,אך
יש הלל נוסף והוא הנזכר בגמ׳ פסחים שנביאים׳ תקנוהו לומר על כל צרה
שישראלי יגאלו ממנה.
ועל זה כתב הגרי״ז הלוי בהדושיו לרמב״ם• שם שיש שגי סוגי הלל,־ הלל
של שירה והלל של קריאה .הלל בי״ח ימים — הלל של קריאה הואי ומדברי
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
סופרים שתקנו לדורות .אבל ההלל המדובר במסכת פסתים שנביאים שבהם
תקנוהו — הלל של שירה הוא שנאמר רק בשעת הנס ,וכמו בהלל של ליל
פסח שעליו נאמר ״והשיר הזה )של הגאולה( יהיה לכם כליל התקדש חג
)הפסח( ,והלל זה של שירה הביאו הרמב״ם בדין ליל פסח בהל׳ חמץ ומצה
פ״ה ויש הבדל בהלכה בין הלל של שירה להלל של קריאה שבהלל של קריאה
מברכים ובהלל של שירה אין מברכים.
וכן כתב רב האי גאון ,הובאו דבריו בר״ן סוף ערבי פסחים ,וז״ל :שאין
מברכים על הלל שבלילי פסחים לגמור את ההלל שאין אנו קורין אותו בתורת
קורין אלא בתורת אומר שירה ,שכן שנינו ר׳ גמליאל אומר וכו׳ ובסיפא לפיכך
אנחנו חייבים להודות ולהלל וכו׳ לפיכך אם בא אדם לברך משתקין אותו,
עכ״ל .ובתוספות ר׳ יהודה החסיד ובתום׳ הראש לברכות דף לה כתב על הא
דאמרינן שם אין אומרים שירה אלא על היין וז״ל :הרבה שירות מצינו בלא
יין כגון הלל שבשחיטת פסחים וכו׳ וכן בלילי פסחים ובמלחמה כדאשכחן
ביהושפט ,עכ״ל .ואומר ע״ז הרב מבריסק ,לכאורה מאי שנא הני תלתא הלל
דגקטי ,הלא איכא י״ח ימים שגומרים את ההלל ,אלא ודאי הדבר מבואר כמש״כ
דשאני הגי תלתא הלל דיסודם הוא דין אמירת שירה ולא ככל הלל של י״ה
ימים שיסודו הוא דין קריאה .ולא שייך כלל להך מילתא דאין אומרים שירה
אלא על היין.
ה .לסיכום יש להדגיש שתום׳ ר״י החסיד ,רב האי גאון והרמב״ם לדעת
הרב מבריםק ,כוללים הלל של לילי פסחים בהלל של שידה .וכתבו רב האי
והרמב״ם דאין מברכים עליו ,אך הרא״ש שהבאנו לעיל בסימן ה׳ לא מזכיר
הלל של לילי פסחים כהלל של ציבור ,אלא רק הלל של ערבי פסחים בשעת
הקרבן .ולדעת רבנו תם מברכים על הלל זה.
ונפקא מינה לדעת החתם סופר שהבאנו לעיל בסימן ב׳ ,דהחתם סופר
למד מהלל של לילי פסחים קל וחומר לדורות ואם הלל של שירה הוא ,אי
אפשר ללמוד ממנו ק״ז לדורות ,אלא רק מהלל של יום ראשון של פסח.
והמאירי בפסחים קיז כתב :כל יחיד ויחיד שארעתהו צרה וגגאל ממנה
רשאי לקבוע הלל לעצמו מאותו יום בכל שנה אלא שאינו מברר עליו וכן
הדין בכל ציבור וציבור .כן היה יסוד נביאים לאמרו על כל צרה כשגגאליס
ממנה ,עכ״ל .לא נחית כאן המאירי לחלק בין הלל של שירה והלל של קריאה.
ט .דין זה של אמירת הלל של שירה על הנס בשעתו מצאנו בשאילתות
דרב אחאי גאון שאילתא כ״ו וז״ל :דמתייבין בית ישראל לאודויי ולשבותי
קמי שמיא בעידגא דמתרחיש להו גיסא דכתיב ״הללו את ה׳ כל גויים שבחוהו
כל האומים כי גבר עליגו חסדו״.
הנצי״ב בהעמק שאלה דייק מדברי השאילתות שדוקא בעידנא דמתרח^ז
להן ניםא הוא חיוב דאורייתא לאודויי ולשבוחי קמי שמיא וכמו שמצאנו
בשירת הים ומשם נלמד הק״ו לאודויי ולשבוחי בשעת הנם .ורק בשעת הבס
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
החיוב הוא דאוריתא מן הק״ו ,אבל לקבוע הלל לדורות זוהי תקנת חכמים בלבד.
וכך מסביר את דברי הגמ׳ במגילה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני
לדורות ולמה לא למדו מק״ו ,אלא שלדורות אין למדים מהקל ותומר שעיקרו
נאמר רק על הלל בעידנא דמתרחש גיסא .ומה ששאלה הגמ׳ במגילה יד .הלל
נמי נימא ,והבונה לדורות ,זחו שיאמרו מתקנת חכמים אבל לא מדין תורה.
ומ״מ לא נקרא שהוסיפו מצות עשה כדברי הרמב״ן עה״ת ,כיון שיש לדבר
עיקר מן התורה וכמו שמצאנו בתפילה שחכמים קבעו להתפלל שלש פעמים
בכל יום ,כיון שיש עיקר מן התורה ,אין בזה משום הוספת מ״ע .וא״כ
בחנוכה ופורים כיון שבשעתם היו מדאורייתא שוב ראו חכמים לקובעם לדורות
ועי״ש שדייק מלשון הרמב״ן בספר המצוות כן.
ונמצינו למדים מהנצי״ב דהלל בשעת הנם דאוריתא והלל לדורות ביכולתם
של הכמים לקבוע ,ומצותו מדרבנן ,ואילו לדעת החת״ם מצות הלל לדורות
על הנס היא דאוריתא ,אלא שכמובן שחכמים חם שקובעים מתי מחייב הק״ו
קריאת הלל מן התורה.
ועצם
לא
ת ש ג ה בו
בעשיית הפסח גילו בני ישראל מסירות נפש בלקיחתו ,בהקרבתו ובאכילתו ,כי לקחו
את תועבת מצרים ,הוא השה אשר המח סוגדים לו ,ושחטוהו לקרבן ואכלוהו במצות
ה׳ עליהם.
וציותה התורה עליהם עוד דלאחר שיאכלו את בשרו ישאירו את העצמות שלמים כמו
שהם ,כדי שיהא ניכר שהן עצמותיו של השה שנאכל בתורת קרבן והוזהרו ישראל
לא לשברו ,ואפי״ אם נשברה עצם ,לא לשבור עוד שבר אחר שבר ,כדי שיהא גלוי
ומפורסם כי השה שהוא תועבת מצרים נאכל ,ואלו הן עצמותיו.
הרב משה ליב שהור ז״ל :אבני שהם ,שמות יב ,מו.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהודה לוי
עקירת דבר מן התורה ו״ עת לעשות לה' י׳
א .מבוא
התורה צותה ״ושמרתם את משמרתי — עשו משמרת למשמרת״ )מ״ק
ה (.ובזר״ נתנה התורה לחכמים כח ,ואף הטילה עליהם חובה ,לעשות משמרת
לתורה על ידי תקנות וגזירות .ביבמות )פט—.צ (:דנה הגמרא אם הם יכולים
לתקן גם גגד דיני התורה ,דהיינו לגזור גם באופן שעל ידי כר הם עוקרים
דבר מן התורה .ומסיקה שם הגמרא שיש להם כת זה ,בהגבלות ותגאים מסויימים,
אבל לא מעבר להגבלות אלה.
1
עוד מציגו שחז״ל בטלו מצוות באמרם ״עת לעשות לה /הפרו תורתך״.
עוד מצינו שחז״ל פסקו הלכות בשם ״הוראת שעה׳. /הלכות׳ אשר לכאורד
הן נגד דין תורה.
והדבר תימה .הרי הקב״ה נתן לנו תורה ,לנו ולבנינו ,וודאי אינו רוצה
בשינויה כלל :״לא יחליף הא־ל ולא ימיר דתו״ ,הניחא להוסיף תקנות
וגזירות ,על זה צוה בפירוש בתוך התורה עצמה ,אבל לתקן לעקור דין מפורש
בתורה ,מנין כת כזה?
2
ועוד תימה בדבר שכן שלושת הסוגיות הנ״ל הן גפרדות לגמרי .בםוגיא
של ״כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה״ לא הוזכר ,לא ״עת לעשות לה׳״
וגם לא הוראת שעה .וכן כל מקום שהללו נזכרים בש״ס ,לא הוזכר זה בענין
חברו ולא ״כח ביד חכמים וכו״׳ על יד אחד מהם .אתמהא.
אולי על ידי בירור גדרי שלושת הסוגיות הג״ל גראה חלוקיהן וגם נבין
יותר טוב מהו כה חכמים.
לכאורה ישייר כאן גט מה שדרשו )ר״ה כה :(.״אשר תקראו אותם׳
אתם ואפילו מזידים״ .הרי שבי״ד יכולים לקבוע ראש חדש ביום שוגה ממה
שצריך להיות מדינא ,ובזה הם עוקרים לפעמים דבר מן התורה בקום ועשה.
מהגמרא שם אין הדבר ב ר ו ר שהצווי הוא כללי ,אבל הרמב׳״ם )הקדמה לסי זרעי /0ד׳׳ה•
1
והחלק הרביעי( וכן הרמב״ן )פי׳ דברים ד ,ב בסוף( למדו מכאן מצוד .על החכמים ל ת ק ן
תקנות
2
משום
גדר.
לשון הפיוט ״יגדל אלקים חי״ .ו ז -ל רמב״ם בי״ג עקרין )פיהמ״ש פ׳ חלק ,יסוד
״התורה
תגרעו
התווה*־.
הזאת…
ממנו״.
ועליה אין
ובהל׳
להוסיף
ממרים
)ב,
ו מ מ נ ה אין
ט(
פירוש
לגרוע…
דהיינו
לא
תוסיפו
עליו
-ל ק ב ו ע הדבר
לעולם
שהוא
ו מ א י ד ך בהל׳ יסודי ה ת ו ר ה )ג ,ט>־ :״ואם אמר
־ ב ח נ ק ך שהתורה־ אמרה־ ל נ ו
ולבנינו עד
עולם״.
20
www.daat.ac.il
שנא׳
ט׳(:
שהדבר נעקר לעולם*
ולא
נ ן ן
מתתר
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבל כאן הרי זה גזירת הכתוב בקדוש החדש ואי! זה שייך לדינים אחרים.
יעוד ,עיין בערוך לנר )שם( ובתורה תמימה )ויקרא כג ם׳׳ק יט( שמקשים איך
יתכן שבית דין יזידו בדבר ,בערוך לנר דחק לישב שלא מיירי במזיד ממש,
אלא במוטעה ואח״כ גודע; ובתורה תמימה הוא מאשר גרסת הספרא )אמור
פרק י ה״ג( ,והיא גם גרסת הרמב״ם )הל׳ קה״ה ב ,י( ,ששם גרסו ״אנוסים״
במקום ״מזידים״.
׳
כ .כח כיד בית דין לעקור דבר מן התורה
ביבמות שם פליגו אמוראים אם יש לחכמים כח לעקור דבר מן התורה.
מסקנת הםוגיא כדעת רבה ,שאין להם כה זה אלא .בשלושה •אופגים :,
ג
א .עקירה על ידי שב ואל תעשה אינה נתשבת עקירה.
ב .הפקר בית דין הפקר ,על פי גזירת הכתוב.
ג .למגדר מילתא יש להם כח לעקור לפי שעה ,אבל לא לדורות ,דבר
הנלמד מגזירת הכתוב.
•בםוגיא שם •מקשה רב היסדא מכמה הלכות שבהן לכאורה .כן עוקרים דבר
מן התורה ,ובכולם מתרצת הגמרא שאין כאן עקירה; מהן שאין בהן שום
עקירה ,ומהן שנעקר רק דין דרבנן ,מהן בשב ואל תעשה )שלא גחשב עקירה(,
ומהן משום הפקר בית דין הפקר ,ומהן למגדר מילתא לפי שעה .ונשארו רק
שתים ,שבהן לכאורה געקר דבר מן התורה ממש.
א .יתומה קטנה שנשאת ומתה בקטנותה ,בעלה כהן מיטמא לה .ומקשה:
.מדאורייתא אביה .מיטמא לה, ,ומדרבנן .מיטמא לה בעלה. ?.ומתרצת .הגמרא:
דהויא .לה•.מת מצוה.
ב .השולה גט לאשתו וביטל את הגט לפגי בית דין עד שלא הגיע לידי
אשתו ,תיקגו הכמים שלא יהא מבוטל ,משום תיקון עולם .ומקשה :מדאורייתא
הגט בטל ,וקא שריגן אשת איש לעלמא? ומתרצת הגמרא :מאן דמקדש
אדעתא דרבנן מקדש ,ואפקעינהו רבנן לקידושין .ואם קדש בביאה ,שויוה
3
כך י הסיקו
הראשונים,
ראה
במיוחד
את הריטב״א )יבמות
שם(
ואת
המאידי )שם
על
המשנה( שמונים את שלושת יוצאים מ ן הכלל הנ״ל .ועיין גם דברי רי׳׳ט אלגזי'<קד.לת
יעקב ח״א .תספות דרבנן ,ריש סי׳ שיד( שמביא כמה ראשונים שהסכימו כך אבל מ ס י ק
שמדברי
ה ת ו ס פ ו ת ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת אין הדבר ברוד .ועיין בהערה הבאה בענין זד״
בשו׳׳ת הרשב״א )סי׳ קכז( כ ת ב :״דהא־ אשכחן בכמה דוכתי דדחי חכמים בידים אפילו
לאו ה ב א מכלל עשה לצורך ,כר׳ אליעזר ששחרר עבדו להשלימו לעשרה )גטין־ לח.(.״
ומשני מצור .שאני״ .ועיין שם עוד .ומשמע מדבריו שיחיד יכול לדחות מצוד .דאורייתא
.
לצורך מצור״ זצר.ע מגא ל י ה הזג אבל ר״ן )שם ד״ה כל המשחרר( .כ ת ב :״משמע דלאו
עשה .גמור ה ו א דבגמ׳ פרכינן .מיתיבי מעשה בר׳ אליעזר שנכנס לביהדב…
ומפרקינן:
מצור .שאגי .ואי .עשה ג מ ו ר הוא ,היבי דחינן עשה .שבתורה .משוס ד.אי מצור,״-
:׳21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רבנן לבעילתו בעילת זנות )גיטין לב.(.
וצריכים לברר למה לא נחשבו שתי תקנות אלה כעקירת דבר מן התורה.
בעלי התוספות )יבמות פט :ד״ה כיון( מוכיחים בכמה ראיות שהקטנה איננה
מת מצוד .ממש .ומפרש שם ר״י ״שיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן
התורה בדבר הדומה כדפירשתי לעיל ,דכיון דלא ירתי ליה ,דומה למת מצוד.״.
ושם )שם פח .תד״ה מתוך( מפרש ד״י את דבריו יותר וז״ל :״ואין זה עקירת
דבר מן התורה ,כיון שדומה הדבר הגון להאמין ,כמו שאפרש לקמן בפרקין,
שבדבר שיש קצת טעם וסמד ,לא חשיב עוקר דבר מן התורה״ .לשוגם ״דומה״
וכן ״קצת טעם וסמך״ צריכים ביאור ,שאם נקח אותם כפשוטם ,שתמיד כאשר
יש קצת טעם לעקור דבר ,מותר להם לעקור — יהיה התנאי הזה מיותר ,שהרי
תמיד הוא קיים ,וכי חז״ל גוזרים גזירות בלי ״קצת טעם״ ? ולפי זה גם קשה
לשון התוספות שבדבר הדומה אין זה עקירת דבר מן התורה; היה להם לומר
שאז מותר לעקור.
לכן ברור שיש לפרש דבריהם כמו שרמזו הם בעצמם :״בדבר הדומה״ —
״דומה למת מצוד.״ ,דהייגו שדבר הדומה הוא דבר הדומה לדין תורה ,וכן
.,קצת טעם וסמך״ הייגו טעם וסמך שדין תורה כר הוא .וכווגתם כדלחלן.
יש דברים שלגביהם התורה קובעת הלכות אבל איננה קובעת את גדריהם
באופן מוחלט ,ובאלה יש כח ביד חכמים לקבוע את הגדרים המדויקים ,ואחרי
שקבעום ,יש בגדרים אלה תוקף של דאורייתא ,שהרי לא חדשו כאן החכמים
דין הדש ,אלא רק פירשו מהי משמעותו המדויקת של דין התורה .למשל ,התורה
קובעת :״ורחץ במים — במי מקוה .את כל בשרו — מים שכל גופו עולה
בהן …ושיעורו חכמים מי מקוד .בארבעים סאה״ )חגיגה יא .(.ואמרו על זה
ועל הדומה לו :״כל מ ת ת חכמים כן הוא :בארבעים סאה הוא טובל ,בארבעים
סאה חסר קורטוב ,איגו יכול לטבול בהם״.״ )ר״ה יג .(.הרי שיש ואין הגדרים
גמםרים לידי כל אחד ואחד ,אלא לחכמים .ואע״פ שמתוך כך גדרי החכמים
קובעים את קיום המצוד .מן התורה ,אין בכך כלום ,שהתורה מסרה להם את
הכח הזה.
לפי זה אפשר להסביר את דברי התוספות הנ״ל .מת מצוד .הוא מת במצב
שאם המוצא לא יקברנו ,לא יקבר; וודאי שהכוונה שלא יקבר עכשיו ,אלא
לאחר זמן )שאם לא כן ,ילך הכהן למקום אחר ויודיעם על המת ,והם יקברוהו(.
אלא ודאי די בדחיית הקבורה לעשותו מת מצוה .ובכמה תדהר .הקבורה ויהיה
מת מצוד ?.זה לא נקבע בתורה ,ואם כן ניתן בידי חכמים לקבוע .ואפשר
לומר באשתו הקטנה ,שאם לא יקברנה הוא ,ודאי יהיו ויכותים בינו וכין
משפחתה ,ועל ידי זה תדחה הקבורה מעט ,ויש כח ביד חכמים לקבוע שדי
בדתיה זו לעשותה מת מצוה.
וכן במי שמקדש בביאה ,אע״פ שהוא אומר שמקדשה בביאה זו ,איד נדע
שאמנם התכוין כך ? ובמי שעושה דבר הנוגד תיקון העולם ,גם חכמים ״עושים
עמו שלא כהוגן״ )לשון הגמרא יבמות קי (.ואינם מאמינים לו שלשם קדושין
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעל ,וממילא נעשית בעילתו בעילת זנות ,והרי זה מאותו כח החכמים שנותן
בידם קביעת הנדרים שלא נקבעו בדיוק בתורה .וזה מה שכתבו התוספתו:
״כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה״ .הרי אשתו הקטנה
דומה למת מצוה ,והרי בעילת המקדש בביאה דומה לבעילת זנות ,ובכאלה
נתנה תורה לחכמים לקבוע את הגדר ,אע״פ שמתוך כך יהיה דין תורה בטל
ממילא ,ואין זה עקירה ממש של דבר מן התורה.
כעין זה כתבו התום׳ גם גבי עיקור בהמות הבאות משוק עכו״ם )ע״ז
יא .ד״ה אמר אביי( :״דודאי שיש כח בידם לעקור היכא דגראה טעם י קצת
לעקור״ ,ונראה לפי הנ״ל שכווגתם למה שבאמת מובא בשמם )איסור והיתר
כלל נט סי׳ לו; פסקי התום׳ ע״ז יא ,ד״ה עוקרין; תה״ד חלק פו״כ סי׳ קה(:
״שצער בעלי חיים אינו אסור אלא כשמצערה בלי רוח״ ,וכן כתב מהרא״י
)תה״ד שם( :״אין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצרכיו
ולתשמישיו״ ,וכאן יש ,במדת מה ,צורך האדם בהתרהקותו מע״ז ,ואולי יש
כח ביד חכמים להכגים את הצורך הזה לגדר צורכיו .
4
וכן כתבו התוס׳ בגטין )לב .ד״ה מהו( בשולח גט לאשתו ומהדר עליו
לבטלו ולא בטלו מפרש עד שהגט הגיע לידה ,אין בטולו ביטול ,״דכיון שקצת
דומה לדברים שבלב ]שאיגן דברים[ לא השיבא עקירת דבר מן התורה״.
משמע שלאמיתו של הדבר ,על ידי ריצתו לבטל את הגט יצא מידי ״דברים
שבלב״ ,אבל עדיין דומה לחם ולכן יש כח ביד חכמים לעשותם כדברים שבלב
ממש ,אע״פ שעל ידי זה הם מבטלים דבר מן התורה בקום ועשה.
ולפי זח אפשר לומר שלכולי עלמא אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן
התורה־ לדורות בקום ועשה חוץ מדין הפקר בית דין הפקר ,דהיינו בעניגי
4
כנ״ל משמע דעת התום׳ .ולפ״ז דבריהם בכמה מ ק ו מ ו ת צ״ע.
י
א( אצל אומנים שמברכים אחרי המזון רק שתי ב ר כ ו ת ) ב ר כ ו ת טז .ד״ה וחותם( כ ת ב ו :
״אע״ג דמדאורייתא הם ,יש כ ח ביד חכמים לעקדמה״ת הואיל וטרודים במלאכת בעה׳׳ב״.
איזו עקירה
וצ״ע
תוכנן
של כל
של
שלושת
דברי
יש
תורה
ה ב ר כ ו ת שהן
ודאי איננו מן התורה )עי׳ מאירי
כאן ז
הרי,
מדאורייתא,
לפי
ומה
םוגית
שמשנים
ב ר כ ו ת מח ,ריש ע״ב(.
הגמרא
מטבעת
ואם נניח
שם
מזכירים
הברכות,
הוא
שאמנם יש
כאן
עקירה ,איך די בטרדתם לעקור ד ב ר מן ה ת ו ר ה ,ואם אמנם יש בצורך מועט כזה די ,אילו
דברים נשארו שירצו חכמים לעקור ואין להם כח לזה .מ״מ משמע מכאן שםברו התום׳
שיש כח ביד חכמים לעקדמה׳״ת.
ב(
גס
צ־ע
מה
שכתבו
התום׳
)בימ
כ.
ד״ה
שובר(
סתם:
״יש
כח
ביד
חכמים
לעקדמה״ת״ .ואולי גם שם שייד .״דבר הדומה״ ,וכן ב כ ת ו ב ו ת )יא תד׳׳ה מטבילי( ,ו ב ב ״ ב
)מת :תד״ה תנת( כ ת ב ו גס כן ם ת ס דאתיא כמאן דאמר ״יש כח ביד חכמים לעקדמה״ת״,
אבל שם מיירי באפקעת קדושין שלגביה כ ב ר ראינו שהוא ״דבר הדומה״.
ואולי יש ל ו מ ר שהם תוס׳
מחולקים ,ועג״כ ביבמות )קי .תד״ה לפיכך( שמשמע שר״י
עצמו מסופק בדבר.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממונות .וראה
רב חסדא אינו
משום ״שהפקר
שלא בבעלים,
את .דברי ריטב״א )קדושין דף מו סוף ע״ב( שלדעתו אפילו
סובר שיש להם כח כזה ,ומה שסבר שאינה תרומה כלל- ,היער
בית דין הפקר ,ורבנן אפקעינהו לפירי מיניה …והוד .לה תרומה
ואינה תרומה״ .
3
ג .למגדר מילתא
בהמשך הםוגיא ביבמות )צ :(:״תי׳ש אליו תשמעון ,אפילו אומר לד עבור
על אחת מכל מצוות שבתורה ,כגון אליהו בהר הכרמל ,הכל לפי שעה שמע לו.
שאגי התם דכתיב אליו תשמעון• .וליגמר מינה ,מיגדר מילתא שאני׳•׳ .ובהמשך:
״ת״ש …שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ,ולא לעבור על דברי תורה,
אלא לעשות סייג לתורה ,ומעשה באדם אחד …ושוב מעשה באדם אחד…
והלקוהו .לא מפגי שראוי לכך ,אלא •שהשעה צריכא לכך- .מיגדר מילתא שאג״׳.
והסוגיא צ״ע וז״ל הריטב״א )שם( :״וא״ת ולמה ליה ,דאדרבה ,ש א נ י
התם כדקאמר לפי שעה ,שהוא הוראת שעה בעלמא ,הא לתקן לדורות כן ,א י ן
שומעים ׳לו ,וי>׳ל דהשתא ׳קס״ד דנקט ,לפי שעה׳ לומר שהנביא או בית ד י ן
מורין כן אפילו ׳לדורות• ,לצורר שום תיקון משום סייג ׳לתורה ,לאפוקי • ש ל
יאמרו חזר בו הקב״ה ממצוה זו ,שזה בכלל ולא תגרע ממנו .וגגמר מיניה.
ופרקינן מגדר מילתא שאגי …כלומר לעולם שפיר גמריגן מיגה ,ותריץ ה כ י
דהתם מיגדר מילתא לשעה ,אבל לעקור דבר מן התורה לדורות לא .ו כ ן
הלכתא ,ד-שב ואל תעשה ב>׳ד עוקרין ,או אפילו לא תעשה לצורך השעה ,א ו
הפקר ממון לעולם ,אבל לעקור לדברי.תורה לדורות אין להם רשות״) .וכעין
תירוצו תירצו גם רמב״ן ורשב״א שם( .לפי זה היתד .אמנם הוד—.אמינא שמד,
שאמרו ״מגדר מילתא״ יתכן גם לדורות ,אבל המםקנא איננה כן .וכן מ ש מ ע
גם מן הםוגיא כולה ,שכל מה שדחו לעיל — מהמפריש תרומה מן הטמא ע ל
הטהור ,ועד הזורק דם שנטמא — כולם הם ״למגדר מילתא״ במדת מה ,אלא
ודאי כוונתם בדרשת ״אליו תשמעון״ היינו תמיד רק לשעה בלבד .וכן כ ת ב
גם רמב״ם ,שלמגדר מילתא היעו לשעה דוקא ,וז״ל )הל׳ ממרים ס ״
ה״ד וט׳(:
א
ו ׳
״בי״ד שראו לחזק הדת ,ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי
תורה ,מכין ועוגשין שלא כדין ,אבל אין קובעין הדבר לדורות ,ואומרים
שהלכה כד הוא״ .
6
-5רלע״ד..
דגליו.בזה
אעם
ברורען .לי
כל
הצורך. ,שהרי .מהמשך הםוגיא
משמע
תסדא• ג א ב א מ כ ח ״ ה פ ק ר ב י ת ד ץ הפקר״ ,א ל א .מתוך ״יש ב ח .ב י ד חכמים וכוי ״
בוונת ד י ט ב ״ א שרב חסדא אמר דבריו מ ת ו ך ק ב ל ה ,ו ח ש ב שטעם הדבר משום ״ כ ח
חכמים״
6.
:
כיך
ו ב א מ ת הטעם משום הפקר בית דין הפקד.
,ולאור הנ״ל צ״ע דברי
ד״ה
ש
ר
3
ואולי
מיהו(
שכתב:
כ״מ )הל׳ נדרים פ״ג
״כל מידי
דהוה
חיזוק
24
www.daat.ac.il
סוה״ם;
לדבריהם,
וכעין זד.
הוד.
ב ב -י או״ח סי׳
,
ת״
ח
כ מ ו <-עדר גגילתאז • .ו כ ן .
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד .עת לעשות לה׳
לאור כל הנ״ל צ״ע מה שמצינו כמה פעמים שחז״ל עקרו לדורות מצות
בקום ועשה ,בהםתמכותם על המקרא )תהלים קיט ,קכו( :״עת לעשות לה׳
הפרו תורתך״ .ואלה הן התקנות הללו:
א .התקינו שיהא .אדם שואל את שלום הברו בשם ,משום עת לעשות
לה׳ )משנה סוף ברכות ,לפירוש רש״י ורע״ב שם( או שכל הותמי ברכות
שבמקדש יהו אומרים מן העולם ועד העולם )לפי׳ הערוך ,ערך עת(.
ב .התירו לכתוב ספרא דאגדתא ,כלומר תושבע״פ ,משום עת לעשות
י
לה׳ )תמורה •יד.(:
ג• התירו לקרוא מתוך ספרא דאפטרתא משום עת לעשות לה׳ )גיטין .ם.(.
י י ד .קצת ־דומה להנ״ל ,מ ה ששמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר מוקדון
בבגדי כהונה למדינה מפני עת לעשות •לה׳ •)לפי אב׳׳א יומא סט (.אע״פ ששם
,לכאורה לא היה שייר ״מגדר מילתא״ ,וכגראה גם פקוח גפש לא שייך שם,
דאם לא כן ,פשיטא וקרא למה לן. .
והפלא ,שבאף אחד מאלה לא אשתמיט אחד מן האמראים להקשות ממה
שאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה.
ובעל הערוד רמז לפתרון הפלא ,וז״ל )ע׳ עת( :״ובשביל כבוד המקום
הפרו התיקון שהיה ,והוסיפו ועד עולם״ .וכתב על זה הר״ש םיריליו )הובא
גם במלאכת שלמה ברכות ספ״ט( :״ר״ל דאע״ג דאין בית ׳דין יכול לבטל
דברי בית ־דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמגין ,ותקגה ראשוגה
נביאים הראשונים הוא דתיקון ,והיכי אתי עזרא -וסיעתו לבטלה .ומשגי ,משום
צורך •שעה דכבוד המקום בטלוה״.
לדבריהם אלה הדרשה ״עת לעשות לה׳״ שייכת דוקא בביטול תקנות
הכמים ובכלל לא בעקירת דבר מן התורה .והנראה לי לע״ד בזה ,כך הוא:
הנה ,במה שאמרו אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה
גדול ממגו בחכמה ובמנין )עדיות א ,ה( ,נחלקו הראשונים )רמב-״־ס וראב״ד,
ממרים ב ,ב ; מאירי ביצה ה( כאשר בטל טעם הגזירה ,אם צריכים בזה גם
כן בית דין גדול בחכמה ובמגין .אבל בדבר שהגדר געשה יותר על העיקר
.ויקצץ בנטיעות ,כלומר כאשר .יצא שכר התקנה בהפסדה ,בכעין זה הסברא
״חיזוק דברי חכמים בבל מ ה שדברו בו ,אעיג דלא ל ה ו י ביה מגדר מילתא ,גורם •לקיים
דבריהם
במגדר מילתא ,שאם היו מזלזלים •באחד מדבריהם ,אתי לזלזולי בכולהו״ ,אשר
מדבריו משמע למעשה שבל ת ק נ ת חכמים מ ו ת ר לעקר בשבילה דברי חורה ,אפילו ב ק ו ם
־
ועשה .ו ז ה קשה מאד ל א ו ר
הםוגיא ב י ב מ ו ת שם
כמו
שביארגו
בפנים.
־*25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נותנת שבית דין יכול לבטל דברי חברו אע״פ שאיננו גדול ממנו .וכנראה
שלכעין זה דרשו את הקרא ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך .
7
כך לע״ד משמעות דבריהם .הבה נבדוק אם אמנם כל הבטולים הנ״ל הם
בגזירות ותקנות הז״ל בלבד ,וגם אם אצלהם געשה הגדר יותר על העיקר.
וגעיין בהם אחד אחד.
א( לדעת הערוד מדובר על נוסח חתימת הברכה ,שפירוש דעתו שחוא
מדרבנן .לדעת רש״י ורע״ב מדובר בשאילת שלום חברו בשם .ונראה שלא
היה בזה איסור דאורייתא .והנה ,לרש״י עצמו לא היה בזה איסור כלל ,אלא
״דבר הנראה אסור״ ״שנראה כמזלזל בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות״
)לשון רש״י ברכות נד .סוף המשנה(; אבל אפילו לפי פירוש רבו )מכות
כג :ד״ה ושאילת( שכתב ״שהתירו״ לשאול ,שמשמע שהיה בזה איסור מקודם,
מכל מקום ודאי ששאילת שלום חברו מצוד .היא ,ולפעמים אף מפסיקים בין
פרקי קריאת שמע בשבילה ,ואם כן אין זה הוצאת שם שמים לבטלה ממש,
ולא שייך בכעין זה אלא איסור דרבגן .
8
ב( איסור כתיבת ספרא דאגדתא דרשו מקרא ״כי על פי הדברים האלה
— דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב״ .ונראה שלרוב ראשונים
האיסור אינו אלא מדרבנן ,וקרא אסמכתא בעלמא ,טעם הדבר כתב רמב״ם
9
ד
מלשון
אמנם
לעשות
כמה
לה׳״
מן
הראשונים
שלא
משמע
דקדקו
גס על ענינים ש ל מגדר מילתא .כגון
בדבר
דש״י
והזכירו
)ברכות
את
סג
הקרא
ד״ה
״עת
מסיפיד(.
וראב״ד )הלי ממרים ב ,ם(.
8
אם שייך איסור ת ו ר ה בהוצאת שם שמים לצורך שאינו חובה ,לכאורה הרי זה ק ש ו ר
לשאלת
ברכה
המברך
שאינה
אם
צריכה
הוא
עובר
איסור
דאורייתא
הר״נ
)הערת
פרידלר נ״י( ובשאלה ז ו נחלקו הראשונים .ר ו ב ם ס ב ר ו שאין האיסור אלא מדרבנן׳ א ב ל
דעת רמב״ם היא שהמברך ברכה שאינה צריכה ע ו ב ר בלא תשא מן ה ת ו ר ה )תש׳ ד מ ב ״ ם
הוצ׳
ירושלים
טעה
הלשון
לבטלה״,
של
9
ה׳תשי״ח סי׳
והוציא שם
קכ״ד(,
לבטלה,
אבל ממה
ימהר
מיד
שכתב
וישבח
משמע לע״ד שהלאו של ל א תשא שייך
בהל׳
ויפאר
רק
שבועות
ויהדר
בברכה
)יב.
לו
ולא
יא(:
״אם
כדי שלא
יזכר
הזכרת
שבח
בכל
רשות.
בס׳ יראים )סי׳ ק כ ח ! סי׳ רסח בהוצ׳ רי״א גאלדבלום( כ ת ב :״ואין לתמוה …הלא מ ן
ה מ ק ר א למדנו …רבדים ש ב כ ת ב אי אתה רשאי לאמרן על פה ,ושעל פה אי אתה רשאי
לאמרן בכתב .הא לא קשיא .דקראי
דברים
ש ב כ ת ב על פה היו מתיאשים
אסמכתא נינהו ומדרבנן נינהו ,שאס היינו
מ ל כ ת ב ן וגם לא היו מאמינים עמי הארץ
כ ל כך״ .ובתום׳ ישנים )יומא ע .ד״ה ובעשור( כ ת ב ו :״אומר רבי דמצוה מן
הוא
לקרות
אותו
שבכתב,
בכתב,
אומרים
ושבעל
פה,
בעל
פה״,
ובהמשך
שם
בתורה
המובחר
מביא
ראיה
מהגמרא )תענית כח (:דגבי מעמדות במנחה היו קוראים התורה בעל פה ,שהאיסור אינו
אלא במוציא אחרים .וגם מחלק שאם אינו אלא תפלה ו ש ב ח לה׳ לא שייך האיסור .ו מ כ ל
הנ״ל נראה ב ר ו ר שגם לדעתם האיסור אינו אלא מדרבנן .הראב״ן )ם׳ ראב״ן סי׳ מב(
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
)מורה נבוכים ה״א פע״א( משום ״רוב הספקות הנופלים בלשון המחובר בספר /
) הרי זה כעין דברי ריטב״א )גטין ס (:ור״ן )מגילה פ״ד אחר משנת ״הקורא
בתורה״( וז״ל הר״ן :״דברים שבעל פה הם פירוש לדברים שבכתב ,וכשאין
נאמרים אלא בע״פ ,אי אפשר לעמוד עליהם אלא מפי מלמד שיפרש לו הפירוש
יפה ,ואילו היה נכתב ,אפשר שיסתפק בו שלא יבין הלשון״ ״ .ואחר שנתמעט
הלב ,נמצא שעל ידי תיקון זה תרבה השכחה ה״ו ונמצא שכר התקנה יוצא
בהפסדה ,דרשו ״עת לעשות ל ה ״ ובטלו את התקנה.
ג( ספרא דאפטרתא ,מאחר והוא דברי נביאים ,כמדומני שאיסור כתיבתו
לא יתכן שיהיה מדאורייתא] .כן משמע גם מדברי תום׳ )תמורה יד :ד״ה
דברים( דאין להקפיד אלא על מה שכתוב בחומש[.
טעם איסור כתיבתו לא מצאתי מפורש ,כנראה הוא לשמור על כבוד
הנביא .באיסור הקריאה בו כתב ריטב״א )גטין ם :(.״דלא ניתן ליכתב .והרי
הוא כקורא דברים שבכתב ,בעל פה״ ,ובאיסור אמירה בע״פ של דברים שבכתב
כתב )שם ע״ב( :״משום דבקריאתם ע״פ איכא הפסד ,דליכא למדרש הסרות
ויתרות וכמה ציונים הנדרשים…
על כל פנים ,האיסור היה כדי לשמור על דברי הנביא ,וכאשר הגיעו
דברים לידי כך שהשמירה הזאת הביאה לידי ביטול הקריאה עצמה )שהרי
1
,
,,
כותב שבכל מקום שאי אפשר מקילים ל ו מ ר בלל פה ,והיינו גם באי אפשר משום כבוד
הצבור )כמו בקריאה ביום כ פ י ה ובאי אפשר משום שלא הביאו ס פ ר תורה )כמו במעמדות
במנחה(.
שלמה
גם
ולע״ד
החילוקים
מראים
האלה
)על הראב״ן שם( מביא ראיה
בהמשך(
שסובר
שהם
סבורים
שהאיסור
הוא
שהאיסור
אינו
מדאורייתא,
שסובר
גם מנתינת
אלא
לא
מצא
שאין
טעם
מדרבנן.
אלא
של
מדאורייתא.
באבן
ריטב״א ור״ן )עיין
בפנים
האיסור
וכאשר
תשב׳׳ץ
בין
הראשונים
מי
חפש
)ח״א שא׳
ובס׳
ווי
ב(,
העמודים )על ס׳ ייראים שם( כ ת ב שכן גם דעת ר״ח כמובא בתוס׳ )טוטה לג ,ד״ה כ ל
התורה(
קסב(
וגם
שלדעת ר׳ ישעיהו
הראשון
כ ו ת ב בשם ס׳ מקראי קודש )דף קכד( דאין האיסור אלא מדרבנן,
)ברכי יוסף או״ח סי׳ מט(,
אע״פ שמביא דעות
שהאיסור הוא מדרבנן ,וכן במחזיק
מאידך,
וכן
האיסור
מדרבנן .בס׳
ארעא
דרבנן )מ״ד סי׳
מ ח ו ל ק ו ת בזה,
וכן הרחיד״א
מצדד כאלה
שסוברים
ברכה )שם( ,ומביא כמה ראיות לזה ,עיי״ש.
בס׳ החרדים )מ״ע התלוים בעינים ס״ב( מונה את האיסורים הללו כמדאורייתא.
ס ב ר גם ח ת י ם )שו־ת חיו״ד סי׳ רג״ד ז חאו״ח סי׳ רח( .ועיין שדה חמד )כללים,
מע׳ ד׳ ,פאת השולחן כלל ד׳(.
10מספר טעמים נאמרו באיסור כ ת י ב ת ת ו ר ה שבעל פה ,נוסף על הדעות
במדרש
שעתידין
ר׳
תנחומא
)וארא
ו(:
משה
-בקש
אוה״ע לתרגם את התורה …שמשנה
שתהא
אף
המשנה
בכתב
שהבאנו בפנים.
וצפה
הקב״ה
זה
בסמ״ק
מסתורין של הקב״ה״ .וכעין
)סי׳ קד – (,כ ד י שלא יהפכו למינות״ )פרקי דר׳׳א מובא בשל״ה מם׳ שבועות ,סוף פ׳ נר
מצוה ד״ה כבוד( .מהרשיא )גטין ס (.ה ס ב י ר - :ןתשבע״פ[ נראה בזה שלא ניתן ל כ ת ו ב
ןכדק שלא יסמוך האדם על הכתיבה ולא ילמד יותר ,ובודאי שאי א פ ש ר ל כ ת ו ב את כ ל
הדברים
שהפה יכול לדבר בדברי תורה״.
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״אין •לכל יצבור וצבור -יכולת לכתוב נביא שלם״ .רש״י( ,הרי געשה .הגדר
יותר על העיקר -ויש מקום לבטל דברי בי״ד הראשונים מטעם ״עת לעשות לה׳ ״.
ד( על מעשה של שמעון הצדיק כתב בערוך )שם( :עת לעשות וכך/
כלומר עת סכנה היא ואין למדים הימנה )והם דברי הר״ה שם ביומא( .ואם
כן לא כלל הערוך את המקרה הזה עם השאר ,ואע״פ כן אפשר לפרש גם ב ו
כמו בשאר המקרים ,שכן איסור בגדי כהונה במדיגה גם הוא איננו אלא מדרבנן,
מאחר ובגדי כהוגה מותרים בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ואיסור
׳במדינה'אינו אלא משום שנוהג בהם דרך יחול )רש״י יומא סט :ד״ה למדינה.
ויש חולקים ״ ( דהייגו כדי לשמור על כבוד המקדש .וכשיתגלגלו העגינים ע ד
שאיסור זה עלול לגרום למקדש עצמו שיחרב ח״ו ,אז ודאי ראוי לבטלו משום
״עת לעשות לה׳״.
גם לשון הדרשה עצמה אפשר לפרש כג״ל :לכאורה חפסוק תחלתו בנסתר
"וסופו בנוכח ,והיינו אם נפרשהו ״תורתך״" דהיינו תורת ה׳ .אבל אם נפרש
״תורתך״ היינו תורת חז״ל — וכדרשתם :״טובים דוז־ר מיין — טובים ד ב ר י
סופרים מיינה של תורה״) .ע״ז לה .ורש״י שם( ־־־ הרי מדובר כאן על בטול
דברי חכמים לצורכי ה׳ .והיינו בדיוק כמו שהעלנו לעיל .ולפי זה מובן גם
לשון הפרה שלכאורה קשה קצת שיהיה מותר להפר תורה למען ה׳; ה ת י נ ה
ביטול תורה ,שמצינו לטובה כאמרם )מנחות צט( :״פעמים שבטולה של תורה
זהו יסודה״ ,שכן שיק־ בדבר המבוטל שיחזור וניעור; מה שאינו כן בהפרה
)וסימנך הפרת נדרים( ,אבל לפי פירושנר ״תורתך״ היינו דברי סופרים ,ו א ל ה
באמת יתכן ויבטלו לגמרי ,ודברי תורה חוזרים לאיתנם כבזמן נתינתם מסיני
ואם אמנם צדקנו בפירושנו זה ,כבר מובן למה לא הזכירו חז״ל את השאלה
של כח בידי חכמים לעקור דבר מן התורה ,אף פעם בהקשר לדרשת ״ ע ת
לעשות לה׳״.
ה. .הוראת שעה
יש עוד דברים שבהם הלכו חנביאים וחז״ל לכאורה גגד ההלכה והם מכונים
״הוראת שעה״ ,ועלינו ־לעיין במה שוגה הוראת שעה מכל הג״ל ,־ שהרי מ צ ע ו
הרבה כאלה־ שאין בהם משום מגדר מילתא כלל ,ועם כל זה הם בקום ועשה.
יש מהם שהיו כנראה על פי הדבור .כגון חט*ןו $אהרן ששרפוה בו ביום
שנפסלה ).פסחים פב (:ופרות פלשתים שהעלו עולות לה׳ ולא חששו לספק
נרבעת )ע״ז כד (:ומנוח שהקריב על הצור )זבחים קח (:ובנשיאים העלו קטורת
יחיך על המזבח החיצון) .מנחות ג( .וכנראה ,בכל אלה לא שייך מגדר מילתא
י
. 11גם ,כ י ט ב ד א .ב ש ם רז״ג; .פירש כ ר ש ־ י ש ה א י ב ר לא .היה אלא .מךרבנן והביא .גם ,מנןרשיס
£זהא?סןר
ושעטנז
י?
הדאודייתא
אינו
מפורש
ואיגו
שם
מפרט
לאיזה
איסור
שלבש.
2
www.daat.ac.il
התכוונו
למלק
בין ב מ ק ד ש
לבנט־ינה.
אתר דעת -מכללת הרצוג
כלל .במקומות אחרים עברו על דברי תורה בהוראת שעה בדברים שהיו
לטובת הצבור ,כגון הזכרת השם המפורש בגבולין של עזרא )יומא סם (:ומה
שהקריבו בימיו קרבן הטאת אף על המזידים )הוריות ו( וכן הבישת המגדף
)סנהדרין עח (:וסקילת המקושש עצים )סנהדרין פ (:וגם בכל אלו רק בדוהק
אפשר לומר שהיו מעין למגדר מילתא ושהשיבו על ידי הוראות אלו את ישראל
מעברות חמורות.
בהוראות שעה שהורו חכמי התלמוד גם כן לא נראה ששייך בהם למגדר
מילתא ,לא בתינוקת שנאנסה והתירוה לכהונה )כתובות טו (.ולא בפסול מי
חטאת שהכשירו )פרה פ״ז מ״ו וזי( ולא בריבה שהפסיקה וטיהרוה בדיה
שעתה כר׳ אליעזר )ירוש׳ נדה א ,ד( .ובכולם אמרו בפירוש שהתירו בהוראת
שעה.
וראיתי בכתבי מהר״ץ היות )תורת גביאים פ״ג—ו׳( שהרגיש במקצת
קושיות הנ״ל ופירש שכל הוראות שעה ,במצווה לאחרים ,היו במגדר מילתא
וכשהגביא עושה לעצמו איגו זקוק למגדר מילתא .ולע״ד דבריו אלה נאמרו
בדוחק גדול .ולפי פירושו צריכים לומר שמה שהקריבו קטורות הנשיאים
במזבח החיצון היה מיגדר מילתא ,וכן בהוראות שעה של התנאים שהבאגו
לעיל קשה מאד להגדירם כמגדר מילתא — ובהם לא אמר מהר״ץ חיות ולא
כלום .ועוד קשה קצת לפי דבריו שקבל מה שכתבו התוס׳ )יבמות צ :ד׳׳ה
וליגמר( שאין גביא יכול להדש דבר ,אפילו לשעה ,אם לא שיש כח כזה גם
לבית דין ,ואם כן על סמך מה מותר לגביא כאשר הוא עושה בעצמו גגד התורה ן
ולעד״נ פשוט שהוראת שעה כבוי להוראה שהיא אמנם על פי כללי
ההוראה ,ובלי יציאה מגדריה כלל ,אלא שהיא ייחודית ,שהיא נעשית בתנאים
מיוחדים שאינם קיימים בדרך כלל .עקב הייחודיות הזו ,אי אפשר ללמוד
מהוראה זו על מקרה אחר.
לפי הנ״ל הוראות שעה מתחלקות לשתי קבוצות:
)א( הוראת שעה שעשו על פי הדבור ,על פי נביא ,כגון אלה שנזכרו
לעיל .מאחר וחייבים על פי הלכה לשמוע אל דברי הנביא ,שעה הוא מדבר
בשם ה /יש באלה היוב על פי הלכה ולכן יאה להם הכנוי ״הוראת שעה״.
צווי כזה שייך גם בלא מגדר מילתא.
וכאשר געיין בהוראות שעה של חכמי הש״ם גראר .שכולן היו שעת הדחק
וכד־ ואולי כולן היו גם באיסורים דרבנן .בהר של התינוקת שגאנסה והתירוה
כתב רש״י )שם( :״צורר שעה היתה ,או ראו שם שאר צדי היכר דברים להתיר,
אבל לדורות תרי רובי בעיגן ]משום מעלה עשו ביותםין!״ .ובזו של הריבה
שהפסיקה גי עוגות וטהרוה ,פירש פגי משה ששעת הדחק היתה ,ולכן דגו
אותה בדיה שעתה .במשגה בפרה שהכשירו מי חטאת פירשו־ )ר״ש ,רא״ש,
-29
www.daat.ac.il
רע״ב( ששעת הדחק היתה .אתר
הרצוגברור אם פסולה מדאורייתא אך
מכללת לא
דעת -אמנם,
לגבה,
מדרבנן .
12
היוצא לנו מהג״ל שהוראות שעה של חכמי הש״ס גם הן היו על פ י
הלכה ,רק שהנסיבות של אותן הלכות אינן שכיחות כלל ,ולכן ההלכה איגנזז
אלא• לשעתה.
לפי זה אין צורך בקרא להתיר הוראת שעה וכן אין צורך במצב של ל מ ג ד ר
מילתא ,ואין ההוראה אלא לשעתה".
וכן יוצא מהסוגיא ביבמות )צ (:שגדרי הוראת שעה אינם שייכים ל מ ג ד ר
מילתא ,ההלכה הנלמדת מהקרא ״אליו תשמעון״ שגביא יכול לעקור דבר מ ן
התורה למיגדר מילתא ,היינו בלי צווי מפורש מאת ה׳ ,והיא שייכת בבית ד י ן
כמו בנביא ,וכן כתבו מפורש בתוספות )סנהדרין פט :ד״ה אליהו; וכן מ ש מ ע
גם מדברי ר״י בתוס׳ ביבמות צ :ד״ה וליגמר( ,והיא גם הלכה ק ב ו ע ת
ואפשר ללמור מהוראה כזו ,ולכן לא שייך בה הכגוי ״הוראת שעה״ .מה ש א י ן
כן בדברים שגעשים על פי רוח הקודש או בשעת הדהק בלי למגדר מילתא,
כשהם ייחודיים יותר.
14
12ל ד ע ת רמב״ם )הלי פ ר ה אדומה ,ז ,א( פ ס ו ל עשיית מלאכה ב ה ב א ת מי ח ט א ת ה ו א מ ד ב ר י
קבלה .ל ד ע ת הראב״ד )שם ה״ג( הוא משום היסת הדעת ש פ ס ו ל ו הוא מדאורייתא
)יומא
התם ,יש ב ו
היסח
מב(,
אבל
אפילו
להראב״ד ל א
ברור
החבל,
שבהבאת
שמיירי בה
ה ד ע ת ממש.
13ר ק בדין כ ל ו ת ק ט נ ו ת ש נ ח ל פ ו שמחזירין אותן מיד ,ו א מ ר ו על זה שהוא כ ה ו ר א ת
)יבמות
14אולי
לה (,ו נ ר א ה שכוונתם בזה שאין למדים
ס מ ך לזה
ממה
שהקרא -אליו
מ ה ל כ ה זו
תשמעוך*
כ ת ו ב קודם
ל ה ל כ ו ת אחרות.
לקרא ״ונתתי
והעונש
ש ל ע ו ב ר על דברי נביא נ כ ת ב ר ק אחרי כן )דברים יח ,טו—יט(,
שמצות
אליו ת ש מ ע ו ן נ ו ה ג ת בלי על פי הדבור.
30
www.daat.ac.il
ש ן
ה
דברי
משמע
בפיו׳/
ק5
ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
פהפ׳ א .ס .א ב ר ה ם
הצלת גפש
1
הובא ב ג מ :גופא ,מניין לרואה את הברו שהוא טובע בנהר או חיה
גוררתו או לסטין באין עליו שהוא הייב להצילו ,ת״ל לא תעמוד על דם רעך.
וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשו״ע .ויש לברר עד כמה הייב המציל לטרות
ולסכן ,בין בגופו ובין בממונו כדי לקיים את המצוה ,שהרי כל המקיים נפש
אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא*.
3
3
ספק סכנה למציל
האם אדם הייב או צריך להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל
את חברו שנמצא בודאי סכנה? מרן כ ו ת ב בשם הגהות מיימוניות שלמד
מהירושלמי ,שצריך אדם להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל את
חברו מודאי סכנה .ומוסיף מרן ,שנראה שהטעם מפני שהלה ודאי והוא
ספק וכל המקיים נפש מישראל כאילו קיים עולם מלא .וכותב העמק
שאלה שכוונת ההגהות מיימוניות הוא להירושלמי בתרומות :רבי אימי
איתצד בםיפסיפה )ניצוד במקום סכנה הרבה — פני משה( ,א״ר יונתן יכרך
המת בסידנו )כלומר שנתייאש הימנו ואין לו אלא להכין לעצמו תכריכי המת
— פ״מ( ,א״ר שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל אנא מתקטיל ,אנא איזיל
ומשיזיבב ליה בחיילא )ושמע רשב״ל ואמר או אגי אהרוג או אגי גהרג ,אני
אלך ואציל אותו בכה — פ״מ( ,אזיל ופייסון ויהבוגיה ליה )הלך ופייס לאותן
הגזלנים והניהוהו ונתנו אותו לידו — פ״מ( .ועיין גם בשו״ת חות יאיר ,וכ״כ
התפארת ישראל כדעת הירושלמי.
3
7
6
8
9
10
אולם גם מרן וגם מור״ם השמיטו את הדין הג״ל בשו״ע ,וכותב ה ס מ ״ ע
דכיון שהרי״ף ,הרמב״ם הרא״ש והטור לא הביאו בפסקיהם ,משום הכי השמיטו
1
סנה׳ עג ע״א.
2
הל׳ רוצח פ״א הי״ד.
3
חו״מ סי׳
4
סנה׳ לז
5
כסף משנה הל׳ רוצח שם ובב״י חו״מ שם.
6
תכו.
ע ״ א ! ב״ב יא ע״א.
שאלתא קמז
ס״ק ד.
ם״ח.
7
סוף
8
סי׳
9
פאה פ״א ם״ק ה.
קמו.
10חו״מ שם ס״ק ב.
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אזוב שכתב; עןהטעם שהראשונים.
הם גם כן .ו ב פ ״ ת מביא בשם הספר אגודת
לא הביאו דברי הירושלמי להלכה משום דם״ל דתלמודא דידן פליג ע ל
הירושלמי בהא .והביא האגודת א ז ו ב שגי מקורות בבבלי .האחד מ נ ד ה :
הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא ,אתו לקמיה דרבי טרפת ,אמרר
ליה לטמרינן מר ,אמר להו היכי נעביד אי לא אטמריכו חזו יתייכו ,אטמרינכר
הא.אמרו רבנן האי לישגא בישא אע״ג דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי,
זילו טמרו נפשיים .וכתב התום׳ והרא״ש שם בשם השאילתות ,למיהש מבעיא,
אם .הרגתם .חייבתם ראשי למלך שהתרה מלקבל רוצחים .וכותב האגודות אזוב
דמדכתב השאילתות שמא הרגתם וכו׳ מבואר שאם יצאו זכאין שלא הרגו ,ל א
היה שום חשש סכנה .לר׳ טרפון מהטמגה זו ,וכל החשש הוא רק אם יצאו
תייבין ,ואם איתא שמחויב להכנם בספק סכנה בשביל הצלת חברו היה מחוייב
להטמיגם בממה גפשך ,שאם יצאו זכאין שלא הרגו ,אין אפילו חשש סכנה
לר׳ טרפון בהטמנה זו וכל החשש הוא רק שמא יצאו חייבים שהרגו ,אכתי
היה לו להטמינם משום שאז הם• בודאי סכנה והוא בספק שמא לא יתגלה הדבר
שהטמינם ,עכ״ד .אולם כל זה רק לפי השאילתות ,אבל לשיטת רש״י והמאירי•
דשמא הרגתם ואסור להציל אתכם )ע״פ דין תורה ולא ע״פ דינה ד מ ל כ ו ת ( ,
אין ראיה מהגמ׳ .ועיין בשו״ת ציץ אליעזר שדוחה־ את ראייתו של האגודת
אזוב מהגמ׳ הנ״ל .וכ״כ לי הגרש״ז אויערבאך שליט״א שאפשר לחלק דשאני*
בגי גלילא שבעצמם גרמו לכך ,משא״כ בסכנה של טובע בים או מפולת
וכדומה .ותו בהתם גם ההצלה אינה ודאי שהרי יתכן שיודע שהטמיגו אותם
ואז יהרגו כולם.
״
1 3
צ1
14
15
16
ועיין בהעמק שאלה על השאילתות שכותב שאיגו מוכרח דדעת התום/
והרא״ש הוא מעיקר הדין אלא מדת הסידות בלבד ,והרוצה להחמיר על עצמו
רשאי .ובמקום אחר מביא העמק ש א ל ה גם ראיה מהגמ׳ בנדרים שאין
להכנם בספק סכנת נפשות בשביל ודאי פקוח גפש של חברו עיי״ש; ועיין .גס
בשו״ת חות יאיר״/
17
18
11שם ס״ק ב.
12דרושים דף ג ע״ב ודף לח ע״ב
בהשמטות.
13םא ע״א.
14ועיין ב ס פ ר חסידים סי׳ ת ר פ ג ש כ ו ת ב ,אדם עשוק בדם נפש עד ב ו ר ינוס אל י ת מ כ ו כ ך
כ ח :יז( ,אם ב ו ר ח רוצח אליך אל
)משלי
תקבלהו,
ט ר פ ו ן בנדה.
15ח״ט
סי׳
מה.
16ס ו ף פ׳ שלח ל ך שאילתא ק כ ט ס״ק ד.
17שאילתא
קמז
ס״ק
ד.
18פ ע״ב.
19סי׳
קמו.
32
www.daat.ac.il
בין יהודי בין נכרי ,כמעשה• ד ר ׳
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמש המקור השני שמביא האגודה אזוב הוא .מהגמ׳.בסנהדרין שהבאנו
לעיל .הגמרא ממשיכה :והא מהכא נפקא מהתם נפקא ,אבידת גופו מניין
ת״ל והשמתו לו ,אי מהתם הוד! אמינא ה״מ בגפשיה אבל מיטרה ומיגר אגורי
אימא לא ,קמ״ל .והאגודה אזוב מדייק דמכיון שהגמ׳ הו״ל למימר דקמ׳׳ל
דאפילו בספק סכנת נפשות ,נמי חייב להצילו ,משמע שדוקא מיטרח ואגורי הוא
דמחייב ,אבל להכניס את עצמו לספק סכנה לא .וכ״כ הספר הסירים י שאם
אדם טובע בנהר והוא כבד ,אל יעזור לו פן יטבע עמו .וכן משמע מהאו״ה
שכותב־־ ,שאם בודאי היה ג״כ הוא מסוכן עמו ,אין לו לסכן גופו מאתר שהוא
חוץ מן .הסכנה ,אע״פ שרואה .במיתת ה ב ת כי דרשיגן והי אהיך עמך ,ולא
מצעו־ חילוק בין סכנה למיתה ודאית עכ״ל .ועל אף שמשמע ממה שכתב,
,,שאם בודאי היה ג״כ.הוא מסוכן עמר׳ שדוקא בודאי אבל בספק סכנה שלן
צריך להציל את חברו שגמצא בודאי סכגה ,אמגם ראה בזר זהב שם ,שלמד
מסוף דברי האו״ה ״ולא מצינו הילוק בין םכגה למיתה ודאית״ שאפילו בספק
סכנה עצמית אין לו להציל חברו ,וכן הביא גם השו״ע הרב את דברי האו״ה.
20
1
88
2 1
כותב־ לתמוה על ההגמי״י וז״ל :כיון דהוא רק ־ לאו
והמנחת היגוך
ואינו עושה מעשה כלל בהעברת הלאו ,למה יתהייב להכניס עצמו בספק םכנה,
והלא וחי בהם כתיב ופקוח נפש דוחה הכל ואפילו ספק פקוה נפש ,ואי משום
פקוח נפש דאידך ,זה דוקא בעושה מעשה״ .ה״ד .בספק סכנה ג״כ אינו צריך
למסור עצמו היכי דלא־ עביד מעשה וצ״ע ,אך באמת .ד י ן .ז ה מביא בשם
הירושלמי ,צריכין אנו לקבל באימה ומ״מ למעשה צ״ע דין זה ,ונ״ל דע״כ
השמיטוהו הראשונים דלא ס״ל כן.
שאלו את הרדב״ז ,האם מותר לאחד שיסכים שיקצצו ממנו אבר שאין
הנשמה תלויה בו תמורת שלא •ימיתו חברו .ובסיכום דבריו הוא כותב ־ :ותו
דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו־ יהיר מסכימים אל השכל
והסברא ,איך יעלה על דעתנו שיניח אדם -לסמא את עינו או לחתוך את ידו
או רגלו כדי שלא ימיתו את הבת ,הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת
חסידות ואשרי הלקו מי שיוכל לעמוד בזה ,ואם יש ספק סכנת נפשות' הרי
זה־ חסיד שוטה דספקא דידיה עדיף מודאי דחבריה.
5
2 6
ולכאורה אפשר להביא ראיה י לשיטת ההגמי״י מגמ׳ דכתובות :אמימר
ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפיתחא דבי אזגור מלכא ,הליף אטורנגא
-
20עג ע״א.
־
21סי׳ תרעד.
22כלל גט דין לח.
23הל׳ נזקי־ גוף ונפש ־סע׳ ח.
_
24מצור .רלז ס ״ ק ב.
.
25סי׳ אלף גב )תרכז(.
26סא ע״א.
33׳
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דמלכא )מושיב המזון לפגי השרים — דש״י( .חזית רב אשי למר ז ו ט ר א
דהוור אפיה )פניו זועפים שגתאוה למאכל( .שקל באצבעתיה אנה ליה בפומית.
א״ל )אטורגגא לרב אשי( אפםדת לסעודתא דמלכא .אמרו ליה )שוטרי ה מ ל ך (
אמאי תיעביד הכי ,אמר לתו )רב אשי( מאן דעביד הכי פסיל למאכל ד מ ל כ א
)העושה מאכל כזה אין ראוי שיאכל המלך מאכל מידו( .אמרו ליה אמאי ,א מ ר
להו דבר אחר הזאי ביה )בשר של חזיר מצורע(.״ בדקו אשכחו )גס געשה ל ו ( .
אמרו ליה רבנן מ״ט סמכת אניסא ,אמר להו חזאי רוח צרעת דקא פ ר ח ה
עילויה )דמר זוטרא( ,ע״כ .ועיין במהרש״א שגם כותב :דהך סכנה ל ה פ ס י ד
סעודת המלך היא יותר סכנה לרב אשי מסכנת מר זוטרא .וכן מצאתי ב ח י ד ו ש י
הת״ס שכותב שמבואר מזה דמהוייב לסכן עצמו משום הצלת ה ב ת ,ומתמד,
על הרדב״ז שכתב שזה הסירות של שטות .אולם בסוף דבריו הוא כותב ש ק י ט ו ע
ע״י מכת הרב נראה כהרדב״ז ולזה נוטה דעת הש״ך ביו״ד סי׳ קנב סוס״ק
אמנם ע״י סם מספקיה ליה .ובשמעתין נ״ל דסכנת רב אשי אצל המלד ה י ה
לקטוע אצבעו ע״י סם ומשו״ה סמיך אניםא להציל מר זוטרא מרוח צרעת ש ה ו א
סכנת כל הגוף ,ועדיין צריך אני לעשות לי רב בכל ד״נ״ל ,עכ״ל של החת׳׳ם.
2 7
ג
28
אמנם במקום אחר כותב הרדב״ז שאפילו יש בו קצת ספק סכנה כ ג ו ן
ראה אותו טובע בים או לסטים באים עליו או חיה רעה ,שיש בכל אלו ם ס ק
סכנה ,אפ״ה הייב להציל …שאינו הייב להכניס עצמו לספק סכנה ב ש כ י ל
ממונו ,אבל להציל נפש הברו או שלא יבא על העתה ,אפי׳ במקום ד א י כ א
ספק סכנה חייב להציל והכי איתא בירושלמי .ומ״מ אם הספק נוטה אל ה ו ד א י
אינו הייב למסור עצמו להציל את הברו ואפילו .בספק מוכרע אינו ח י י
למסור נפשו דמאי הזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק ט פ י
אבל אם הספק אינו מוכרע אלא נוטה אל ההצלה והוא לא יםתכו ולא הצילי
עבר על לא תעמוד על דם רעך.
ב
וסברא זאת שמחלקת בין חשש סכגה וספק שקול מחד גיסא ובין ס פ ק
קטן מאידך גיסא ,מצאנו גם במהר״ם שיק שכותב ,תמוה לי הא משום ס כ נ
גפשות הותר אפילו לחלל שבת מקרא דוחי בהם ,דהייגו שהתורה לא צ י ו ו ת ה
מצוד .במקום שיש ספק סכנה ,ואיך אפשר שציוותה התורה לא תעמוד ע ל
דם רעך להכניס עצמו לספק סכנה ,הרי במקום סכנה לא ציוותה התורה•״ א מ נ ס
כעת נ״ל דגם הירושלמי לא קאמר בחשש סכנה ממש וספק השקול אלא ד א י כ א
חשש עפ״י המיעוט אבל עפ״י הרוב ליכא ספק נפשות ,וסובר הירושלמי כ
בפ״ק דכתובות וביומא דף פה ,דאזיל גם בדיני נפשות בתר רוב ולכד ס ו ב ר
דהייב להציל חברו גם בכה״ג בכלל לא תעמוד על דם רעך ,אבל ל ש מ ו א ל
29
ת
ר 3
27וק׳׳ל מנין ליה שמחוייב ,ואולי ר ק מותר .ואפשר ל ו מ ר שלא היה ר ב אשי מ כ נ י ם א׳׳ןן
לסכנה
רשות
28ל ש ו נ ו ת
29על
34
שהיא
אפילו
י ו ת ר גדולה
מזו
של
מר
זוטרא אא״כ היה
בעלמא.
ה ר מ ב ״ ם סי׳
אלף
תקפב
)ריח(.
ת ר י ג מצות ,מצוה רלח .ועיין גם בתפא׳׳י
www.daat.ac.il
ב ר כ ו ת פ׳׳א מ ״ ב
חיוב
בדבר
ולא
רק
מכללתרקהרצוג
א״כדעת -
מם מיעוט הוא בכלל והי בהם ,אתר
מיעוט פעמים השש סכנה
אפילו
אינו מחייב …ובזה מיושב קושית הסמ״ע דלמה לא הביא הטור ושו״ע לדינו
דיוושלמי דעכ״פ ש״ס דידן על כרחך פליג עליו ,דאי ם״ל כירושלמי לא היה
פריך כלל וגם לא היה מוכרה כלל.הדין דצריך למטרה ולמיגר דזה מוכח רק
מנח יתורא ,והרי איצטרלך לדין דירושלמי .והרי דין זה דצריר למטרה
ולמיגר פסקו כל הפוסקים ועל כרחך דלא קיי״ל כירושלמי וצ״ע על הסמ״ע
שהביא דין זה להלכה ע כ ״ ל .ועיין בשו״ע הרב ,הל׳ גזקי גוף ו נ פ ש ,אמגם
בהל׳ שבת סתם כעדת האו״ה שאין לאדם להכגים את עצמו לספק סכגה
כדי להציל את חברו מודאי סכגה ,וכן מובא גם ב א ״ ר .
31
30
32
33
וכתב לי הגרש״ז אויערבאך שליט״א שבכה״ג שהחשש הוא רק מכח מיעוט,
עיין בקובץ שיעורים להגר״א וסרמן זצ״ל שכתב בפסתים אות לב אהא דכתב
וש״י בברכות לג ,דנהש לא השיב סכגה משום דרוב גהשים אין ממיתק,
דשמעינן מזה דאע״ג שאין הולכין בפיקו״ג אהר הרוב ,מ״מ יש לסמוך בכה״ג
אהא דשלוחי מצוה אינן גיזוקין ולא השיב בכה״ג כשכיה היזיקא ,וא״כ בנד״ד
הרי הצלת גפש אין לך מצוה גדולה מזו .אולם לענ״ד דבריו צ״ע ,ורבים כתבו
דמ״ש רש״י איגו כ״כ בדוקא .אגב ,כתב מהרש״א בקידושין כט ע״ב דאביי
סמך על חסידותו ותפילתו שלא יהיה גיזוק ובכה״ג סמכינן אגיסא אע״ג שהיה
שם ממש ספק סכגה ,עכ״ד.
ועיין במעשה דר׳ חניגא בן דוסא )ברכות לג ע״א( ובעיון יעקב שם
שכותב :מה שמקשה מד״רש״א איך סמך עצמו על הנם ,י״ל שאני ר׳ הנינא
ב״ד שהיה מובטח בעצמו שהצלת מצויה על ידו …וה״נ סיכן בעצמו כדי
להציל שאר הצבור מסכנה והיזק ,וזכות רבים תלוי בו ,ולהציל מסכנה דרבים
שאני ,והוא שעמדה לו שהוא ניצל ,עכ״ל.
34
אגב ,מעניין דברי ה מ ש נ ה על רוצה בשוגג שאסור לו לצאת מעיר
מקלטו :ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה איגו יוצא משם לעולם
שגאמר אשר גם שמה ,שם תהא דירתו שם תהא מיתתו וכו׳ .ומתמה התפארת
ישראל ,והלא מותר לעבור על כל עבירה שבעולם כדי להציל הברו ,ואיך
לא יהיה ׳מותר לזה לעבור על איזה עשות כדי להציל כל ישראל אם הוא
כיואב בן צרויה וכדומה ,ודוחק לומר שמכיון שמותר לגואל הדם להרגו איגו
מחוייב וגם אינו רשאי להכניס א״ע לספק םכגה כדי להציל הברו מודאי םכגה
והוי איסור דרמי עליה ,ליתא ,דמלבד שהדבר מודהק בפני עצמו דבמשגה לא
35
30ועיין גם בשו״ת מהר״ם שיק יו״ד סי׳ קנה.
! 31סע׳ ז.
32סי׳ שכט
סע׳
ח.
33שם.
34מ כ ו ת פ ״ ב מ״ז.
.
35בועז ס ו ף א ו ת ב•
׳.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קאמר הר טעמא- -,בלא זה קשיא במי• וכי אינו מחויב להכניס א״ע לספק• סכנה
כדי להציל כל ישראל ,וכי אסור לישראל לסגור הדלת בעד גואל הדם ע ד
שיציל הלה כל ישראל וצ״ע ,עכ״ל .ועיין גם דבריו ,שאפילו אמרו הרופאים
שהאויר שם מסוכן לו ,גם אסור לו לצאת משם.
6ג
ומה שהיה דחוק להתפארת ישראל היה פשוט להרמב״ם לפי פירושו של
האור שמח .כותב הרמב״ם ,אפילו כל ישראל צריכין לתשועתו איגי יוצא
משם לעולם עד מות הכהן הגדול ,ואם יצא התיר עצמו למיתה כמו שביארנו.
ומסביר האור שמה וז״ל ,הוסיף רבעו טעם למה איגו יוצא ,הלא פקוח גפעז
דוחה כל מצות שבתורה ומכ״ש פקוח גפש דכל ישראל ואסתר תוכיח ,רק
דגגד הטבע אין לגו להוסיף אתר מצות יוצר הטבע חוקר כליות ולב ,הוא אמר
כי אם יחם הגואל להרגו אין לו משפט מות ,תו אין יכולים־ ב״ד להמיתו ,וכיון
שהותר דמו לגואל הדם ,אין לו להכגים עצמו בספק סכגה עבור הצלת חברו
מסכגת ודאית ,כן גראה .ומוכח מזה דלא כהגמי״י בשם הירושלמי דתרומווז
שהובא בכס״מ פ״א ,דהייב להכניס עצמו לספק סכנה ,ומירושלמי גופיה איבו
מוכח למעיין היטב בו עכ״ל .ובספרו משך ח כ מ ה הוא כותב :מוכח דאם היד
חיים המבקשים את נפשו )של משה רבינו( ,לא היה צריך לילך להוציא בנ׳׳י
ממצרים אעפ״י שכל ישראל צריכים אליו ,אינו צריך להכניס עצמו בסכנה;
עיי״ש בדבריו .אולם עיין בשרידי א ש ״ שדוחה את דברי האור שמח וכותכ
שהאיסור כאן הוא משום גזירת הכתוב .והגי חשק שלמה כותב .דאינו אסור
לצאת להצלת ישראל ,אלא דמחוייב לשוב אח״כ לעיר מקלטו ,ומ״ש אינו יוצא
לעולם הפירוש שהיציאה אינה עולמית אלא חוזר אח״כ .וכותב הראש״ל הגר״ע
יוסף ש ל י ט ״ א שהטעם שאין הרוצח רשאי לצאת #עיר מקלטו ואפילו על
מנת להציל את כל ישראל ,הוא מפני שאינו ראוי שתנתן תשועה על .ידו,
מאחר שאירעה תקלה על ידו והרג בשוגג .וגם אם יצא למלהמה לא תבא
תשועה לישראל על ידו שמגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב ,ו ז ״
בשמואל א יד ,מה ,היוגתן ימות אשר עשה את הישועה הגדולה הזאת וכו' /
והסביר הרמב״ן )סו״פ בהוקותי( שאילו היה רשע לא היה געשה גס ע ״ ד
י לאור
שאין הקב״ה עושה גסים ע״י רשעים .ועיין גם במשפט כייז*
ההלכה ב *.
37
38
3
40
41
ש
׳
׳
41
1
• 36יכין א ו ת נא.
37הלי ר ו צ ח ם״ז ה -ח .
38פ׳ ש מ ו ת ד ,יט.
39ח״א עמי שד—שו ,שיד ,ו־שםא.
40מ כ ו ת יא ע׳׳ב.
41ת ו ר ה שבעל פ ה כ ר ך יט תשל״ז.
41א סימנים
קמב—קמד.
41ב ה מ ל ח מ ה סי׳ א.
'36
www.daat.ac.il
ו ב ס פ
אתר דעת -מכללת הרצוג
42
ו ה פ ץ ת כותב עוד-,גם״ בשם האגודה אזוב לאולם צריך לשקול העניו
היטב אם יש בו ספק סכנה ,ולא לדקדק ביותר ,כאותה שאמרו• ם״פ אלו
מ צ י א ו ת ״ גבי שלד קודם לכל אדם ,שכל המדקדק בעצמו כך ,סופו בא לידי
כך .וכ״כ ב ש ו ״ ע :מי שאבדה לו אבידה ופגע באבידתו ובאבידת חברו ,אם
יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם ,ואם לא יחזיר את שלו ,שאבידתו קודמת
אפילו לאבידת אביו ורבו ,כדדרשינן מאפם לא -יהיה :בד אביון ,ואעפ״כ• יש
לו לאדם ליכנם לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר ׳שלי קודם אם לא
בהפסד מוכה ,ואם תמיד מדקדק פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך
לבריות .והערוה״ש כ ו ת ב ,ומיהו הכל לפי הענין ,ויש לשקול הענין בפלס
ולא לשמור א״ע יותר מדאי ,ובזה נאמר ושם אראנו בישע אלוקים זהו ששם
אורחותיו ,וכל המקיים נפש מישראל כאילו קיים עולם מלא.
44
45
46
4 7
וכותב האגרות מ ש ה :אין לחייב לאדם ליכנם בספק סכנה להצלת חברו
מודאי סכנה …אבל יהיה מותר לו לעשות כן דעכ״פ יוצל נפש מישראל .וכן
פוסק הציץ אליעזר שאם לפי אפשרות סבירה ,לא יצא מזה נזק לבריאות
שלו ,מותר לאדם לגדב אבר מאיבריו כדי שישתלו את האבר בגופו של ה ב ת
הנמצא במצב מסוכן ,וגם למצוה גדולה מאד של הצלת גפש מישראל'תיחשב
לו .ולכן השתלת כליה ממתנדב חי ובריא לחברו המסוכן ,תהיה מותרת אם
החליט צוות של רופאים מומחים ,אחרי עיון מדוקדק בדבר ,שאיננה כרוכה
בסכנת נפשות למתנדב ,וכן פוסק הראש״ל הגר״ע יוסף '.אולם עיין בשו״ת
מנחת י צ ח ק שאוסר.
ולגבי רופא ,כותב הציץ אליעזר שיכול לסכן א״ע כדי להציל הולד .עם
מהלה מדבקת ואפילו למצוד .רבה יהשב ל ו , .ולפי מה שכתבגו לעיל בשם
הרדב״ז והמהר״ם שיק -אתי שפיר ,כי כאן לא גקרא םכגה ממש ומוכרע,
ומותר לו לרופא לסמוך על הקב״ה שיגן עליו ,כי זהו דרכו של עולם .וכן
שמעתי ממו״ר הנרי״י נויבירט שליט״א.
48
50
49
51
52
וכל זה כשמדובר בהיים רגילים ,אולם בשעת מלהמה בשדה הקרב ,לא
הל הכלל של חייך קודמים ,וכל אחד ואהד ,גם הייל וגם רופא ,הייב למסור את
42חו״מ סי׳ תכו.
יי
43לג ע״א.
1
44חו״מ סי׳ רסד סע׳ א.
45חו״מ סי׳ ת כ ו סע׳ ד.
46ועיין במו״ק ה ע״א.
47יו״ד ח״ב סי׳ קעז־ ענף ד.
48ח״י סי׳ כ ה פ ז ז .
49שם ח״ט סי׳ מה.
,
50יתור .דעת ח״ג ס י סד.
51ח ״ ו סי׳
קג
52ח״ח סי׳ טו פ״י ם״ק יג ו־ח״ט סי׳ יז פ״ה.
-
-י
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נפשו כדי להציל את חברו מודאי סכנה ואפילו כשמכניס א״ע על ידי זה
לספק ס כ נ ה .
58
כשקיים בזיון למציל
54
החכמת שלמה מ ה ד ש דדוקא אם אינו דרך בזיון להמציל ,אז מהויכ
להצילו בגופו ,אבל אם הוי הצלה דרך בזיון למציל אם אינו יכול לשכור
לאחרים להצילו ,אז אינו מחויב להצילו בגופו אם הוי לו בזיון או טרחה יתרה
דהוא זקן או כדומה ,והטעם כיון דילפינן הצלת גופו מוהשבותו לו וכו׳ ,א״כ
כיון' דמיטעם השבת אבדה הוא כמו אבדה ,קיי״ל והתעלמת ,פעמים שאתה
מתעלם ,כמו שדרשו הז״ל כגון זקן ואינו לפי כבודו ,א״כ ה״ג מהשבת גופו
פטור כה״ג .ועיי״ש שמסיק דגם מהלאו דלא תעמוד פטור במקום דההצלה היא
דרך בזיון .ועיין •בשו״ת לב א ר י ה שמתמה עליו כי כמו דאמריגן בפקוח
נפש של עצמו נידחו כל דיגי התורה מוהי בהם ,כמו כן להציל היי הברו
זהו ג״כ דין של פקוה נפש ,ולא שייך כלל הפטור של זקן ואינו לפי כבודו
דאין זה רק מצוה של השבת אבדה אלא דין של פקוח גפש ,ובמקום של פקוח
נפש< נדחה הכל .והציץ אליעזר כותב• בשם הגרי״ש אלישיב שליט״א דמה
שייך בכאן הפטור של זקן ואינו לפי כבודו ,הא הרי דינא הוא דכל שבשלומחזיר בשל חברו גמי מחזיר ,ובחשבת גופו •הרי ודאי מחזיר בשלו אילו קרה
בכזה לאשתו ולבניו וכדומה.
55
56
הוצאה כספית
3 7
־ למדנו מהגמ׳ שחייב אדם למיטרח ומיגר אגורי כדי להציל את חברו
מסכנה ,וכותב רש״י )על הרי״ף( ,אם אין יכול להציל לבד יטרח להשכיר
שכירים לסייע ל ו .אולם עד כמה צריך אדם להוציא מכספו כדי להציל את
חברו מסכנה .ולכאורה על אף שמדובר כאן על מצות לא תעשה )של לא
תעמוד על דם רעך( וצריך ליתן את כל ממונו כדי לא לעבור על לאו**
אולם מכיון שמדובר כאן על לאו שאין בו מעשה ,א״כ יהיה תלוי במחלוקת
ר ע ק ״ א וההות יאיר .וז״ל רעק״א :הנה מדברי תשובת חות יאיר מבואר
58
׳
61
60
5<3שם חי״ב סי׳ נז.
54ח ו ״ מ סי׳ •תכו.
55ת״א סי׳ מב.
56ח״ט סי׳ יז פי״א ס״ק
ב.
57סגה׳ ע ג ע״א.
58ועיין ביד ר מ ה
אבל
לאצוליה
ש כ ו ת ב דעד כאן לא חייביה
ר ח מ נ א אלא ל מ ט ר ה
ב מ מ ו נ י ה לא.
59או״ח סי׳ ת ר נ ו בהגה.
60יו״ד סי׳ ק נ ז סע׳
*
61סי׳ ק ל ט ועיין גם בסי׳ ק מ ו .
38
www.daat.ac.il
בלהדורי
ב ת ר אגורי׳
אתר דעת -מכללת הרצוג
דאם הוא לאו שאין בו מעשה הוי כמו לעבור על עשה ואינו צריך ליתן בל
ממונו ,ועיין במשבצות זהב ** .ואולם בשו״ת הריב״ש מבואר דכל שהוא
עובר על לאו אף באין בו מעשה ,צריך ליתן כל אשר לו ולא יעבור ,עכ״ל.
אמנם ראה בפ״ת* שמביא בשם ה פ מ ״ ג ופוסקים אחרים שהחליטו כדברי
•
התות יאיר.
וחשבתי שמםתברא שצריך אדם להוציא כל ממונו כדי להציל נפש מישראל
מסכנה ודאית כי גדולה המצוד• מכל מצוות התורה .והנה ראיתי מה שכותב
המרחשת* וז״ל :מעתה הא דאמרו בסנהדרין אבל מיטרה ואגורי לא ,באמת
י״ל שהו״א שאינו מחוייב להוציא כלל ממונו ע״ז ,כיון דנפקא לן מוהשבותו
לו לרבות השבת גופו ,א״כ לא המיר מהשבת ממונו כו /הכ״נ במצות השבת
גופו אמרינן דשלך קודם לכל אדם ,ולזה קמ״ל מקרא• דלא תעמוד דבהצלת
נפשות מחוייב להוציא גם ממונו ע״ז עכ״ל .ואז ,בהבאת דברי הריב״ש״,
הוא קובע שגם כאן ,אחר דנפקא לן מקרא דל״ת על דם רעך ,באמת מחוייב
להוציא את כל ממונו ע״ז ועל אף שהיא בשב ועל תעשה .ועיין גם בשו״ת
מהרש״ם ״ .
וכותב המנחת הינוד ,ואפשר כיון דהתורה גילתה דמחויב אף למטרת
ולאגורי מלאו הזה ,א״כ הדר עובר בעשה ג״כ דמהעשה עצמה לא ידעינן זה,
אבל השתא דנפקא ליה מפסוק זה ,עובד ג״ב בעשה הוץ הלאו אף במטרה
־'־ ^
יאגויי.
ובמפורש פוסק בעל החפץ היים זצ׳׳ל וז״ל :הא דאמרינן אל יבזבז
יותר מחומש ,וגראה דמיירי באופן שאין גוגע לפקוח נפש ממש ,אבל אם
נוגע לפקוח נפש ממש ,כגון שהשבוי עומד למות או הרעב יכול לבוא לידי
סכנה ע״י רעבונו ,אין שייך בזה שיעור חומש ,ולא אמרו ב ב ״ מ רק דחייו
קודם לחיי חברו ,אבל דעשרו קודם לחיי חברו לא מצינו ,עכ״ל.
9 8
65
6
6
68
,
69
0ד
והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא להצלתו דאין אדם מחוייב להציל
נפש חברו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול" ,אבל אם אין לו במה
,
62סי תמו
ם״ק
ו.
63סי״ מ פ ז .
64יו״ד מיי ק נ ו ס״ק ד.
65או״ח סי׳ ת ר נ ו א״א ס״ק ח.
66ח״א סי׳
מג
67ח״ה סי׳ נד.
68מצוד ,רלז.
69אהבת חסד ח ״ ב פ׳׳כ ענין ח ו מ ש ס״ק ב.
70ס ב ע״א.
71רא״ש םנהדרץ פ״ח סי׳ ב.
39
www.daat.ac.il
נמנעמכללת
ואםדעת -
לפרעו לא״ימגע בשביל זה ,אתר
הרצוג לא תעמוד על דם רעך .".ז ע י י ן
עובר על
בלשון ה ט ו ר שכותב ,מיהר אם יש לו ממון להציל עצמו הייב לשלם־ ל ז ה
ע״כ ,ולפ״ז יש לעיין ־אי בעינן י דוקא שיהיה •לו ממון בשעת הצלה אבל^-לא
אם בא לוי ממון אח״כ או לא שנא .ובמשנה ־ מובא ,בעל הבית שהיה ־עוכר
ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאר .ומעשר שני יטול׳ וכשיחזור
לביתו ישלם דבריי ר׳•־ אליעזר ,וחכמים אומרים עני היה באותה ישעה ע ״ .
1כן׳נפסק .להלכה ברמב״ם* ובשו״ע•• כחכמים *.אמנם עיין בפי׳ המשניזת
להרמב״ם וכן בתפארת ישראל -שכתבו שישלם ממידת הסידות ,יעיין י ש
בתוספת רע״ק שמקשה• על ־הרמבי׳ם מר״פ• הזורע ומסכם שהוא .פטור ג ס
ממידת •חסידות ,ועיין בבועז שם .אולם גם הערוה״ש וגם המהרש״ם פ ס ק ו
י
שישלם־ ממידת חסידות•.
73
74
כ
76
7
ם
77
2
ב
7
ח
״י
י״
מ
ם
מ
י׳
כ
ו
י
ס מ
״ע
ש
ם
י
י ו
״י
ס י
'
י
נ ב
ס ז ן /
י ב
ב ד ,ג ה
78
5
?יציי
ש
ם
י״ע
קסד
י׳
סע׳ ח $שר׳׳ע ה ר ב הל׳ נזקי גוף ונפש סע׳ ז.
73חו״מ סי׳ ת כ ו .
4
י
ד
פ
^
ך
>
פ
־
—
״ ה
-
• -
75הל׳ מ ת נ ו ת עניים פ״ט" הט״ו .י
77
שם
-
י
76יו׳׳ד סי• ר נ ג סןי׳ ל.
ם״ק
-
*.־־•־׳
י י
יא.
*
.
״
•׳׳׳־
'
-
-
י-
־
78ד ע ת ת ו ר ה שם.
למה שבנא וסיעתו רצו להשלים עם סגחויבז
כאשר סנחריב בא וצר על ירושלים שלח לו שבנא פתק .שבנא וסייעתו השלימו״
)סנהדרין כו ,א( .חזקיה וסיעתו לא רצו להשלים ,אף על פי -ששבנא וסיעתו
מרובים .דאג חזקיה ואמר דלמא חס ושלום נטיה דעחית .דקובזה .בתר דוכא יכו׳
בא נביא ואמר לו :לא תאמרזן קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר )ישיגיה ח ,י (
כלומר קשר רשעים הוא וכוי.
ז ז ן ו
כ
למה רצה שבנא להכנע לאויב ,הלא חכם היה עם שלשה עשר אלף תלמידים.
לפני שנים אחדות זכינו לאורו של פירוש בעלי תו,ספות. .הגמי *!??ליה. .וה.ק פרעןן
*שבנא וסיעתו השלימו — לשון תשלומין״.
40
www.daat.ac.il
הרב קלמן כהנא
אתר דעת -מכללת הרצוג
זוטות
הגהת מעיני יהושע בשנות אליהו
•בערלה פ״ב מ״א הלוקים תנא קמא ר׳ שמעון ור׳ אליעזר בכך ,אם ערלה
וכלאי הכרם מצטרפין זה..עם זה ,ז״א אם נפלו יחד לתוך חולין אם צריכים
מאתים גגד שגיהם יחד כדי לבטלן ,או דסגי אם יש בחולין כדי לבטל כל אהד
! ,
י
בפגי עצמו.
ובירשלמי שם כלפי סופה של ה״א )דפוס ווילנא סוף דף י׳ ע׳׳ב( איתא:
מה פליגין .וכו׳ .ובבאורי הגר״א לירוש׳ ובשנות אליהו )בדפוסים שלפנינו(
גורס ומפרש :מה פליגין ? שגפלו ג׳ קבין ערלה וג׳ קבין כלאי כרס כאחת
]פי׳ ,שמהוים יחד סאה וגפלו למאה סאה חולין; לדיעה שמצטרפין אין כאן
מאתים ,כדי לבטלם ,ולדיעה שאין מצטרפין יש מאתים חצאי םאין בחולין ,כדי
לבטל חצי הסאה של ערלה בפני עצמה ,והצי סאה כלאי הכרם בפני עצמן[.
אבל אם נפלו ג׳ קבין ערלה ואח״כ ג׳ קבין ועוד כלאי.הכרם הותר .למה ן ועוד
בטל בג׳ קבין ,וג׳ קבין בטלים במאה ]פי׳ ג׳ קבין של .ערלה שנפלו לראשונה
בטלין במאה סאה המהוים מאתים מול ג׳ קבין ,ויש כאן מאה סאה וחצי של
היתר .וכשגפלו לשם ג׳ קבין ועוד כלאי הכרם ,אם ה״ועוד״ של כלאי הכרם
אינו יותר מהלק אהד ממאתים בהצי סאה ,הרי הוא בטל באותן ג׳ קבין ,וג׳
קבין בטלין במאה סאה[ .אבל אם נפלו ג׳ קבין ועוד ערלה ואח״כ ג׳ קבין
כלאי הכרם אסור] .פי׳ ג׳ קבין ועוד ערלה שנפלו לא בטלו שאין במאה
סאה מאתים גגדם והכל גאםר ,וכלאי הכרם שגפלו אף הם גפלו לתור
איסור[ ,גפלו ג׳ קבין ערלה ואח״כ ג׳ קבין של ערלה מהו? כמו שגפלו
ג׳ קבין ערלה וג׳ קבין כלאי הכרם כאחת ,או כמו שנפלו ג׳ קבין ערלה ואה״כ
ג׳ ועוד כלאי הכרם ]פי׳ ,אם אנו אומרים שכיון שמדובר באותו איסור שגפל
פעם שניה ,הרי הוזר הכל וגיעור ,או שג׳ קבין ראשוגים בטלו והם אף מועילים
לבטל ג׳ קבין שניים .ולא איפשיטא[ .פשיטא שידיעתו מתירתו ]פי /אם
ידע בין גפילה לגפילה אין זה גחשב לגפלו בבת אחת[ .ידיעת חבירו מה
שתתירגו וכו׳.
ו^גה על פירוש זה של הגר״א איתא בחזון איש ערלה סי׳ ה׳ ם״ק י׳:
בשגו״א ובביהגר״א כתוב דמבעי ליה בגפלו ג׳ קבין ערלה ועוד ג׳ קבין ערלה,
ואיי אפשר שאמרן רבגו ז״ל ,שהרי תגן הערלה מעלה את הערלה ע״כ .וכוונתו
שבמ״ג שניגו :הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את
הערלה — ולפי זה אין מקום לאיבעיא מה הדין אם גפלו ג׳ קבין ערלה
ולאחריהן ג׳ קבין שגיים של ערלה.
במאמרגו ״לחקר ביאורי הגר״א״ שבסוף ירושלמי שביעית עם הגהות
וביאורי הגר״א )יתשלים תש״מ ,עמ׳ ר״כ( הערנו כבר שבשגות אליהו מהדורא
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ראשונה משנת תקנ״ט ישנן בסופו השמטות ,אשר במהדורות שלאחר מכן
הוכללו בתוך הפירוש ,אע״פ שעל ״השמטות״ אלו נאמר ,שהשמיט אותן הגד״זז
מוולוזין ,והן הוצגו ע״כ בצד .והנה בקשר לפיסקא שלפנינו מתברר שבמהדורא
קמא )למברג תקג״ט( היא שוגה לגמרי מאשר במהדורות שלאחר מכן .במהדורא
קמא נאמר :מה פליגיןן ש ג פ ל ו ג ׳ קבין ערלה וג׳ קבין כלאי כרם ,אבל א ם
נפלו ג׳ קבין ועוד ערלה ואה״כ ג׳ קבין של כלאי כרם אסור .גפלו ג׳ קבין
ערלה ואה״כ ג׳ קבין ערלה פשיטא שידיעתו מתירתו ,ידיעת חבירו מה שתתירנו.
לפי מה שגורס בשנו״א מהדורא קמא קובע הירושלמי בפשיטות ,שגפלו
ג׳ קבין ערלה ואח״כ עוד ג׳ קבין מעלה הערלה את הערלה .האיבעיא היא רק
אם בידיעת חבית נחשב כנפלו השניים אחר כך ,או כנפלו בבת אחת—.וכמובן
שאין כאן מקום לקושית החזון איש.
אכן הפירוש שאמרנו הנו בביאורי הגר״א לירושלמי ערלה .אך ביאורים
אלה הודפסו לראשונה במהדורת ווילנא תרפ״ב .בדקתי מהדורות שנות אליהו
ווילנא תקצ״ב ,אלטונא תר״ב ,וורשא תר״כ ,ברלין תרכ״א ובכולן נמצאת
הפיסקא הנידונה בשנות אליהו ,כמו שנמצאת במשניות מהדורת ראם .רק
שנות אליהו מהדורת ווילנא הורודנא תקע״ח )צויגה ע״י רי״י דיגסטג ברשימה
ביבליוגרפית של כתבי הגר״א מס׳ (63לא חצלחתי למצוא ,אך כנראה היא זהה
למהדורת תקצ״ב ,שהודפסו שתיהן ע״י אותם מדפיסים ובאותו מקום .ו ה נ ה
מהדורות אלה כולן שבאו לאחר המהדורא הראשוגה צויין עליהן :הוגה היטב…
ע״י …מו״ה יהושע העשיל כ״ץ זצ״ל מהוראדגא.
והנה ר׳ יהושע העשיל כ״ץ זצ״ל )גפטר תקע״ג( חיבר ספר מעיגי יהושע
)נדפס ווילגא תרמ״ה( .ועיין עליו במאמרי לתקר ביאורי הגר״א עמ׳ ר ל ״
ובספר מעיני יהושע ,שהנו מביא ביאור שוטף לשנות אליהו הודפס בדף ל ״
טור א׳ :בכתבי תלמיד החסיד ]הכווגה היא להגר״א[ מגיה בירושלמי וז״ל^ …
ושם גמצאת הגהת הירושלמי כפי שהודפסה בשגות אליהו במהדורות שלאחר
הראשוגה .אין לפי זה כל מקום להסתפק בכך ,שר׳ יהושע העשיל כ״ץ בהגיהו
את המהרורות הבאות של שגות אליהו צירף את דברי ״תלמיד ההסיד״.
ג י
ה
דברי שגות אליהו במהדורות שלפגיגו במשגיות תובעות מתוך כך השוואה
עם המהדורא הראשוגה של שגת תקג״ט.
״תחילת צמיחה׳׳ — לדעת חזון איש
בירושלמי ערלה פ״ב )דפוס ווילגא ה״ת ,ט״ו ע״ב( מובאת תוספתא
)תרומות פ״ח ה״ט( :שאור של תרומה ושל שביעית שגפלו לתור העיסה…
בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ וגצטרפו וחמיצו אסור לזרים ולכהגים .יי אליעזר
מתיר ]לכהנים ואוסר[ לזרים .ומקשה שם ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן מה כ י ן
1
1
כך
מגיהים
הרא׳׳פ ,באורי
הגר״א
ובעקבותיו
החזו״א
)ערלה
ח׳
כ פ ש ו ט ה עמי 432שלדעתו זו גם ה ג ה ת פגי משה ז ו ב ג ו פ ם ס״ם.
42
www.daat.ac.il
חי(.
וע׳
תוספתא
אתר דעת -מכללת הרצוג
תרומה אצל הזרים ,מה בין שביעית אצל הכהנים .כלומר מה הבדל ביניהם,
למה תרומה אצל זרים אוסרת ושביעית אצל כהנים אינה אוסרת לדעתו של
ד אליעזר ב״ר שמעון .בין השאר מתרץ ר׳ אבא מרי ,שראבר״ש -בשיטת אביו
אמת ,כמה דר׳ שמעון אמר כל הםפיוזין מותרין כן ר׳ אבר״ש אומר כל
הספיהין מותרין .מקשה הגמרא :דילמא אמר ר׳ שמעון אלא בספיהי ירק
דילמא בספיהי זרעים — כלומר ,אולי התיר ר׳ שמעון רק םפיהי ירק ולא
םפיהי זרעים ,והרי ראבר״ש מתיר בשאור של םפיהים ,והיא תבואה .ומשגי:
וקמת )רא״ף :וקיימוה ,כלומר משווי להו להדדי( הוא םפיה ירק היא ספיהי
תבואה.
בחזון איש ערלה ה׳ ה׳ דן לאלה םפיהים מתכוון' ר׳ אבא מרי לומר
שהתירן ר׳ שמעון .ומפרש במסקנתו שלר׳ אבא מרי מתיר ר׳ שמעון )שדבריו
הובאו בריש פ״ט דשביעית( םפיהין שנכגםו משישית לשביעית וגדלו ונלקטו
בשביעית .ולדעת ר׳ אבא מרי התיר ר׳ שמעון אפילו זרעים היוצאים משישית
אבל אנן םבירא לן דבזרעים -אזלינן בתר שליש כדאמר בירושלמי מעשרות
פ׳׳ה ה״ב.
הסבר הדברים הוא שלדעת הר״ש )ריש פ״ט דשביעית( ,הרמב״ן )ויקרא
כ״ה ה׳( ,הרא״ש )ריש פ״ט דשביעית( ור״י בתום׳),פםהים נ״א ע״ב( ,ירקות
שתתילת גידולן היתה בשישית וגגמת ונלקטו בשביעית ,אם כי יש בהן
קדושת שביעית ,שבירקות הולכים בתר לקיטה ,אך לא גזרו בהן הכמים איסור
ספיחים .ומפרש החזון איש שזהו מד ,שאמר ר׳ שמעון כל הספיחים מותרין
חוץ מםפיהי כרוב .ושם אמרו הכמים כל הספיחים אסורים .ולמאי דקיימא לן
דםפיחים דרבנן קיימא לן דספיהים היוצאים משישית מותרים כר׳ שמעון .ואנו
פוסקים דין זה רק בספיחי ירקי ולא בספיחי זרעים .אך ר׳ אבא מרי' סובר
שר׳ י שמעון התיר גם בםפיהי זרעים.
והנה בתשרי תשכ״ו פרסם הגרש״ז אויערבך שליט״א מאמר בירחון ״קול
תורה״ בו דן בשאלה מהו תהילת גידול הירקות בששית .לדבריו צ״ע במה
שרבים נוהגים להקל ולחשוב גביטת הירק כתהילת צמיהה ,ולדעתו אין להקל
אלא באלה שהגיעו בששית לעונתן למעשר .ולכן הירקות שדרכן להיאכל
עלין ,םגי במה שצמחו מעט בששית ,ואלה שמוציאים פירות כמו קישואין
ודלועין בעיגן דוקא שיצא תהילת הפרי בששית ,ורק אז הוד! ליה כהבאת
שליש בתבואה ,אבל לא בפחות מזה .והוסיף וכתב הגרשז״א שגם מה שתולים
הוראה זו דםגי בנביטת הצמה במרן בעל החזו״א זצ״ל צריך עיון כי בספרו
אץ הוכחה לכך .והנה אחרי דיון שהתקיים אז ושפורסם ע״י הגרשז״א במעדני
ארץ — שביעית בסופו ,כתב הגרשז״א שכיון שהעירותי שהיתה הוראה ברורה
ומפורשת ממרן בעל חחזר׳א זצ״ל ללכת אהד נביטה הרי למעשה כבר הורה
זקן .ועיין גם בהדושים וביאורים להגרח״ש גריינימן שליט״א • ספר שני
םי׳ ט׳ םי׳ק י״א סוף ד״ה ויש לעי׳ ,שדן אף הוא בשאלה מהו תהילת הצמיחה,
;
2
2
ע׳ משגת יוסף ח-ד עמ׳ ט״ו שאין זו ש מ ו ע ה גרידא.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכותב ,ששמע בשם מרן זללה״ה שאפילו טרם צמח הפרי עצמו כל ש נ ש ר ש
בשישית אין בירק! משום םפיהין.
והנה"בהסבר דעתו של ר׳ אבא מרי ע״י החזון איש זכינו ובפירוש נ א מ ד
בדבריו ,ולא מפי השמועה ,שתחילת גידול אינה עונת המעשרות ,אלא ה ת ח ל ת
צמיחה כל שהוא ,שהרי לר׳ אבא מרי ,כפי שפירש דבריו ההזון איש ,גם ספיחי־
זרעים היוצאים משישית אין בהם איסור ספיחים ,אבל משמע שהם פ י ר ו ת
שביעית" .והנה אי אזלינן'בתר עונת המעשרות ,הרי זרעים שהגיעו ל ע ו ב ת ן
בשישית הם פירות השנה השישית ,שבזרעים אזלינן לענין קדושת שביעית״ ב ת ר
שליש גידול ,ומכיון שלר׳ אבא מרי גם בזרעים ישנה מציאות של י ו צ א י ן
מששית לשביעית לענין םפיהין ,הרי מן ההכרח לומר ׳שהכוונה ל ת ח י ל
צמיחה בשישית ולא לעונת המעשתת .ובזה הדברים מפורשים־ בחזוז ־איש.
׳ואין היא מבוססת רק על שמועה,־׳ אף שהשמועה ברורה ומבוררת:. – .
ת
מ
י
׳
־
־
״ ״הפר המדע״ — ״כמין המצוות״
כתב הרמב״ן בהשגותיו לספר המצות _מל״ת שנ״ג :וראיתי לרב ^בחבורו
הגדול שכתב בספר המדע בלאו הזה שלא לקרב לעריות בדברים ה מ ב י א י ם
לידי גילוי עתה ,כגון היבוק ונשוק ורמיזה וקפיצה ,שנאמר לא תקרבו ל ג ל ו ת
עתה .מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי עדיה• י כ ו /
_ כספה לב .שמת )שם( הביא .דברי הרמב״ן האלה באריכות והוסיח . .;.ו ה כ ה
׳ י ל בשלם
מזה .שכתב משם הרב בם׳ המדע לא .נמצא לי ז ׳ ל •
. . . . . .
. . .
.ספר אחר מספריו…
י ״ ספר המדע הנו הספר הראשון של משנה תורה לרמב״ם .ואם כי ה ד ב ר י ם
המובאים ע״י הרמב״ן לא נכתבו בספר המדע עצמו ,הרי הם כתובים ב מ ב י ן
•המצוות אשר .בראש ספר משנה תורה .והרמב״ן .התכוון בכתבו.בס׳ .ה מ ד ע
לדברים שקדמו לספר המדע.
כ
א
ב ם ׳
ז ז מ ד ע
א
.חלות ההפרשה ע׳׳י תנאי בשבת
׳ ב״שמירת שבת כהלכתה״ מהדורה חדשה )ירושלים 'תשל״ט( כותבי ה ד ז ז ״ ג
רי״י נויבירט שליט״א י בפרק י״א סעיף י״ח יעל הפרשת תרומות י מ ע ש ר ו ת
בשבת ע״י תנאי שהתנה מערב שבת ,והנו מסתמך על הכרעתו ש ל ' מ ר ז ב ע ל
הזון איש זללה״ה ־)דמאי סי׳ ט׳ ם״ק י״ג בתקנה־ שלישית( .נאמר שם ,ש י כ ו ל
להתנות ׳׳בערב שבת ויאמר" נוסח ההפרשה המובא שם להלן ,״ויוסיף ש כ ו ו נ ת ו
היא כיי העתיד להיות מופרש.״' יהויל שמם עליהם …בשבת"בשעת ה פ ר ש ת ם / /
״הוספה״ זו על התנאי ,שלא צויין לה מקור ,מוסברת בהערה ע״ד ה א ו מ ר ת :
יראה בספר ־דיני מצוות התלויות־ בארץ ע״פ פסקי החזו״א זצ״ל ,נספח ל ק צ ש ו ״ ע
הוצאתי אשכול ,מאת הרב קלמן כהנא שליט״א ,סי׳ י׳ סע׳ ב׳ ,דיהשוב
יהא חל עכשיו כלל) .ולדבריו עין החזו״א זצ״ל עברה על כל מה שכתוב ש ם (
אמנם המעיין בפנים החזו״א ה׳ דמאי סי׳ ט׳ ס״ק י׳ ד״ה ויש יס״ק יי׳ג ד״ן1
ש
ל
א
״
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התקנה הג׳ יראה שלא כן דבריו שם ,וז״ל :צריך שיאמר שעושה עכשיו
אעיד ,כאילו הייל מע״ש ובזה התירו השבות ,אבל •אם אומר שיתול^ בשבת לא
מהני תנאי ,ע״ש ,וכן שמעתי מהגרש״ז אויערבך שליט״א ,שדברי הרב ק.
כהנא שליט״א צ״ע״.
מהובתי להבהיר :לא הטלתי אף פעם לא בכתב ולא בעל פה את האחריות
על כל מה שכתוב בנספח לקיצור שולחן ערוך על מרן זללה״ה .מה שאמרתי.
הוא שמה שכתוב בקונטרס הנ״ל בענין הפרשה בשבת ע״י תנאי ראה אותו
מרן.זללה״ה לפני ההדפסה ..זכיתי בשנת ת״ש .לערוך לראשונה סדר הפרשת
תרומות ומעשרות ע״פ פסקי מרן בעל הזון איש ולהדפיסם בסוף הלכות
כלאים וערלה .שם בעמוד האחרון ישנו נוסח התנאי להפרשה בשבת ובסוגריים
מרובעים נוסף :ויהשוב שלא יהא חל עכשיו כלל .בעמ׳ מ״ט של הלכות כלאים
וערלה נאמר.שהוספנו לקונטרס ״סדר הפרשה ע״פ פסקי מרן בספריו שנערכו
ע״י מסדר ההוברת ותוקנו ע״י מרן )שליט״א(״ .בזכות מרן זללה׳׳ה התקבל
סדר הפרשה זה על כל שכבות מפרישי תרומות ומעשרות בארץ.
וכעת לעגין .בס׳ י ׳ ס ״ ק י׳׳ג מוסברת ״התקנה הגי שיתנה מע״ש_כדי
להתיר הפרשה בשבת׳'׳ .ושם גאמר :והחלות הוא בשבת ע״י' עשייתו בשבת,
ומה שאומר עכשיו הרי הוא איגו כלום מעיקר הדין ,שאם חייל למפרע אין
עשייתו בשבת כלום ,וכיון שאיגו עושה עכשיו אלא זה שגעשה בשבת הרי
מתגר .דבר שאי אפשר ,שזה שגעשה בשבת אי אפשר שיעשה גם עכשיו ,ומ״מ
התירו חכמים השבות ע״י תגאי זה ע״כ .הרי מפורש כאן שאין החלות אלא
בשבת .ומסי׳ י׳ ס״ק י״ג וודאי שלא היה להריי״ג להעיר כלום על מה שגאמר
בסדר ההפרשה ,שיחשוב שלא יהא חל בערב שבת כלל .אלא להיפך יש ראיה
שאכן כך סובר מרן.
ובסי׳ ט׳ ס״ק י׳ ד״ה ויש אמנם כתובות המלים שמביא אותם הריי״נ
מהחזו״א ,אבל שגה ברואה והן הועתקו בחוסר הבנה .החזו״א דן שם בהצעה
ש״יכול להפריש שיהול מעשרו בשבת בשעת הפרשה״ .ואין זו ההפרשה של
תקנה ג׳ ששם מפריש בשבת ,ואף שהפרשה בשבת אסורה משום שבות התירו
לו חכמים להפריש בשבת ע״י שמתנה בע״ש שיפריש בשבת .אבל כאן מדובר
על כך שהוא מתנה מחול בע״ש שיחולו המתנות בשעה שיפרישם בשבת .והם
שני דברים שונים .והחזו״א סובר שדרך הפרשה זו לא הותרה .והנו מסביר
ההבדל שבין שתי הדרכים .״התקגה ה ג ״ המותרת מוגדרת ״שצריך להתנות
שזה שאני עתיד להפריש מעשר מעכשיו ,ואע״ג שאיגו תל בלל .,משום דין
אין ברירה ,מ״מ תנאי המתיר צריך שיאמר שעושה עכשיו ,והוד! כאילו הייל
מע״ש ,ובזה התירו השבות״ .זהו הסבר התקנה הגי ותנאי המתיר .ולא נמצא
כאן שום רמז ,־או צילו של רמז ,שההפרשה תהול שלא בשבת ,י אלא להיפך
נאמר שאינו הל כלל בערב שבתחומה שממשיך ״אבל אם אומר שיחול מזבת*
לא מהני תנאי״ ,זהו ההסבר למה הדרך האחרת׳)נ*תנה־ בערב שבת שיהול׳
מעשרו בשבת בשעת הפרשה( אינה מתקבלת ,וכמו שממשיך ואומר ,וזה
לשונו :אבל אם אומר שיהול בשבת לא מהני תנאי אם נימא שאף שאומר
שיחול-למהר השיב ברירה וכר.
,
1
'45
www.daat.ac.il
אםהרצוג
מכללת
דעת -
אתר
אומר שיחול בשבת לא מהני ת נ א י ״
״אבל
שהמלים
וברור ללא כל םפק
מתיחסות להצעה אחרת ,ואין להן כל קשר עם התנאי המתיר את השבות
דהםרשה בשבת .ובהפרשה ע״י תנאי המתיר ),,התקנה •הג״ ( וודאי החלות
בשבת כאמור.
וכשהערתי על הדברים לריי״נ כתב לי שאכן טעה בהעתקת הדברים מ ס י ׳
ט׳ ם״ק י׳ .ואעפ״כ מחזיק בדעתו שכיון שאמר החזו״א בם״ק י׳ שהתנאי המתיר
צריך שיאמר שעושה מעכשיו והוי כאילו חייל מע״ש ,הרי אף שכתב בס״ק י ״
דההלות הוא בשבת ומה שאומר עכשיו אינו כלום מעיקר הדין ,צ״ל שכוונת
החזו״א דמ״מ בעינן גם שתחילת החלות תהיה בע״ש ,דאם אין בדבורו ב ע ״ ש
ולא כלום מה הוא אומר שם.
׳
ג
והנה בחזריא לא הוזכר בשום מקום התחלת ה מ ת בע״ש .ובפירוש
שהחלות בשבת ורק דבריו מתפרשים כאילו חייל מע״ש .והסבר דבריו
החזו״א נתן חחזו״א עצמו בכתבו :שאף שמה שאומר עכשיו )פי׳ בע״ש(
הוא אינו כלום מעיקר הדין )הפירוש הפשוט הוא שאין בהם שום תלות(
התירו הכמים השבות ע״י תנאי זה .והתנאי אינו בא לעשות שום מעשה
להתיר שבות .וזהו מה שיש בדבורו בע״ש ולא יותר מזה.
כתב
של
הרי
מ״
אל
מ
א
ל ל כ ת מ מ ם ולילה )שמות יג ,כא(
על דרך ה פ ש ט מרוב ח פ צ ם וזריזותם ל ק ב ל התורה ביום ה מ ש י ם
ממהרים
ח
י ו
א ת דרכם והיו הולכים ביום ובלילה ,ל א כשאר הולכי ד ר ך
ש ה ם יגעים ביום ונחים בלילה.
רבינו בתיי
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אברהם הלוי שישא
לגירוד תאריך המדויק של מכתב אחד
ממרן הגרעק״א והמסתעף מזה
1
בשנת תרצ״ז הדפיס ד״ר אברהם חיים פריימן ה י ׳ ׳ ד מכתבים אחדים של
מרן הגרעק״א' שמוענו להרב ר׳ מיכאל מיכל בהגאון ר׳ יואל זצ״ל רבה של
ליפנא .מכתב אחד מעניין במיוהד כמקור השוב לידיעות פרטים משפחתיים,
בעיקר לתולדותיה של הצדקת מרת שרל בתו השני׳ של הגרעק״א מזיווגו
הראשון .תאריך המכתב כאשר העתיקו ד״ר פריימן וכאשר נדפס — מש״ק
כ״ו מרתשון תקס״ז אינו נכון .באותו שנה הל כ״ו השון בעש״ק ולא במוצש״ק.
ועוד יותר מתמיה פרט תולדותי היוצא מתוך המשר דברי המכתב ,כסותר לכל
מה שאנו יודעים מתולדותיה של נושא המכתב ,בתו של מרן הנ׳׳ל .מרן מצטער
במכתב הזה שבתו שהיא כבת י״ג שנים בשעה שכתב מכתבו ,עוד לא מצאה
זיווגה — ואם נקבל את התאריד כמו שנדפס עלינו לקבוע שנת לידתה
שנת ת ק נ ״ ד .הן ,אנו יודעים שהיא נשאת להרה״ג ר׳ אברהם משה
קאלישער זצ״ל בשנת תקם״ג — האם כבת עשרה שנים נשאת ? היא
נתאלמנה צעירה מאד ,ודודה ,אחי אביה הרה״ג ר׳ בונם איגר זצ״ל רבה של
2
3
4
5
6
1
״מגנזי ר ב י עקיבא איגר זצ׳״ל״ ,אזכרה ,מ ח ל ק ה ג׳ ירושת״ו תרצ״ז עמו׳ מ—מא.
2
שם מ ש פ ח ת ו זק״ש ,היה ר ב ה של ליפנא בפרוסיאה .היה ב נ ו של הג׳ ר׳ יואל מ י שהיה
דומ״ץ בברלין .ראה אודותיו 1.1583,מ 1מ 311(16־: 068011101116 (161ת1.6^1
— • 280.נ!
ר׳
1904
מיכאל ר ב ה של
?111116,
לד״ר
נתחלף האב בבן —
פריימן
ליפנא ו ל א ה ב ן ר׳ דוב
יואל )שנקרא על
המוען ה ו א
שם סבו(,
*1
הרה״ג
רבה
של
לאבושין.
ט ו מ ו ס של מ כ ת ב י ם זה הדפיס ד״ר יעקב פריימן ,אבי ד״ר .א .ח .פרימן
מתוך
הגרעק״א,
מכק׳׳ז
צד) ,כמצויין
החוות ד ע ת
על ידי ד׳
ומחוגם
סריימן
ב״המאור״
בהערה
מס׳
שי״ל
.(1
בברלין
מן
חלק
ובתל־אביב
האוצר ה ז ה
מכתבים
תרצ״ג—
לספר
נכנס
ת ש ו ב ו ת ר ב י עקיבא איגר מ כ ת ב יד״ ,ירוש״ת תשכ״ה ,שההדיר ה ר ה ״ ג ר׳ נ ת ן גשטטנרשליט״א.
3
4
כגראה הגיעו הכי״י מ ע ז ב ו נ ו של רא״ח פריימן ל ר ש ו ת ה של
כידוע ש נ י בנים ושלש בגות גולדו למדן מזיווגו הראשון.
לנמק ששם ה ב ת
עלינו
שד״ר א .ח .פריימן צדק
5
תקס״ז
שאודותיה
ב מ כ ת ב אינו
מדובר
מתוך
לדברינו
מכתבו של
— באומרו *יפה
ר׳ מרדכי ווייץ הי״ד,
ר׳ ל י ב
קאלישער
דודה הרה״ג ר׳
עדות ה א ב
מ ק ב ל תאריך ה ז ה להנכון ,ודוחה
התאריך
יבואו
בהקשר
בוגם
בליסא ,בעל יד
תרח״צ
עמו׳ ל״ז .ה ו א היה בנו ש ל
החזקה,
ת ק פ ״ ב )ל .לוין שם עמו׳ (280כ ת ו ב ת ש מ ע ל
בספר
איגר
זצ״ל —
דבריו
מעדות הדוד״.
ע ט ר ת פז ,קאליש,
דומ׳׳צ
מופיע — בכל
ז ה אין
ספק
בזיהויו.
פ ח ו ת י״ג נשאר תקנ״ד .פריימן שם
היוצא
6
הספריה הלאומית.
ברעסלוי,
תק׳׳ם
שנפטר
ה מ צ ב ה העתיק הרה׳״ג ר׳ נ ת ן
הרה׳׳ג
כ׳׳ז
ניסן
גשטטנר
הנ״ל הערה ,2פ ת ח ד ב ר עמו׳ י״ז הערה נ״ח )על פי לאנדסהוט(.
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאטרםדארף דיבר בה נכבדות עם מרן ד״ח׳יס זי״ע שגם הוא נתאלמן ,באותן.
פרק זמן .במכתב בעל התאריך כ״ה מנ״א תקע״ב כותב הרה״ג ר׳ בונם
שבת אתיו היא ״כ״ד—כ״ה שנים לערך׳׳ — זאתי אומרת ששנת לידתה
תקמ״ז/מ״ח בערך .יש גם מסורת משפחתית שהיא נפטרה בהיותה רק ארבעים
וארבע שנים ,והיא נפטרה בשנת תקצ״כ* .ואם בכל זה אין די ,לפי דברי
עד .נאמן היה רשום בפנקס ק״ק ליסא שבשנת תקם״ד היתה בת ח״י שבי 0
כל זה מעיד שנולדה בשנת תקמ״ז מעלד״־מטה .מכל האמור תאריך המכת!^
הנ״ל אי אפשר לקבלו לנכון.
מכתב זה געתק לתוך קובץ ״שו״ת וחידושי רבי עקיבא איגר״ .מאסף לכל
המחנות שאסף מבלי לרשום המקור ממנו לקח ,העתיקן ללא אבחגה ע ם ה ב ע י ו ת
והטעיות .,לאחרונה שרב נדפס המכתב הזה במחברת ״אגרא דכלה״ י .המכתב
המקורי הגיע לידיו של ש״ב ר׳ ישראל שטרן ,אבל גם הוא ,על אף שהמקור
בידו ,העתיק רק את מה שהדפיס קודמו ללא תיקון .ולא עוד הוא העיר ״שמדברי
רבינן במכתבו יחיא שבתו מרת שרל נולדה בשנת תקמ״ז־מ״ח…״ ,הוא מוסיף
ואומר ״ולפי זה צדקו דברי הגרי״נ שטרן זצ״ל בדרשות ח״ס דף שפ״ז ששנות
הייה היו מ״ד שנים וכו׳ ״ .האם באמת 1הלא אדרבא ,מכאן ראיה לסתור.
אם בשגת תקס״ז היתר .בת י״ג שגים אי אפשר שהיחד .בשגת תקצ״ב ב ת
מ״ד שגים ,רק בת ל״ה שגים .צא וחשוב!
אכן טובה עשה ר׳ ישראל שטרן ,יחד עם העתק המכתב הדפים גם צילומו
של האבטוגרף — וסקירה קלה בצילום תישר את כל הקמשוגים .תאריך בראשי
המכתב הוא מש״ק ]=מוצאי שבת קודש[ כ״ו מרחשון תק״ס לנפ״ק[ .באותו
השנה הל תאריך הזהיבמוצש״ק ,ואם ננכה י״ג שנים מני אז' ,גמצא ו&ריך
לידתה תקמ״ז מעלה־מטה והכל עולה יפה — זת״ע.
7
:
ם
1
:0
הרה״ג ר׳ א ב ר ה ם מ ש ה קאלישר זצ״ל ,ח ת ן מרן ,היה רבה של שניידעמיהל פ י ל א • ) ל ו י ן
שם( ו נ ת ק ב ל לאבדק״ק פרויגקירכען )שה״ג מארץ הגר( ,אבל נפטר ב ק ו צ ר ימים ט ר ם ש ה ל ך
לשם,
I
בליפא ,ביום ב׳ סיון תקע״ב.
הר״ר -שלמה ס ו פ ר ,חוט המשולש הוצ׳ ירושת״ו תשכ״ג עמו׳ ס״ט—ע .שם נדפס ה א ג ר ת
של הג׳ ר׳ ב ו נ ם זצ׳׳ל• ראה לעיל ה ע ר ה 5ה ש ע ר ת פריימן ,שאי א פ ש ר ל ק ב ל ה .
.8הרה״ג ר׳ י ו ס ף גפתלי שטרן זצ״ל.
עמו׳
שפ״ז
ב ה ע ר ה )ושם
דרשות
חתם
סופר,
חלק ב׳ גראםווארדיין
גם צוואת הרבנית שדל( .היא גפטרה
תרס״ס
ב פ ר ע ס ב ו ר ג ח״י :א ד ר
שני ת ק צ ״ ב ^ .ר א ה הרה׳׳ג ר׳ יצחק .ווייס ,אבני ב י ת היוצר ,הוצ׳ ירושת״ו ,תש׳׳ל
י״ ,
ווייץ ש ם עמו׳ מ׳ ב ס ו ף הערה ב׳ .כ מ ו ב ן התאריכים אינם מדויקים מיום אל יום,
ואף
ח
עמו׳ ב׳ ה ע ת ק ה כ ת ו ב ת שעל המצבה ובדפים ע״ו—ע״ז א ש ר שם מ ד ו ב ר עליה.
9
לא מחדש לחודש .וד״ל .אבל היוצא ב ר י הוא שנולדה בין ס ו ף
שנת תקמ״ו
לתחילת
שנת תקמ״ח.
* 10ערוך ו מ ל ו ק ט בעזה״י ע״י דוד בלאאמו״ר הגר״ש גריינמן״ .י ר ו ש ת ״ ו תש״ז<
סי
,
מ׳׳
ג
)גם •שאר־.המכתבים ש פ י ר ס מ ם פריימן נ ד פ ס ו שם(.
* I Iאגרא ו כ ל ה -א ו ס ף
א ג ר ו ת קודש• בעגיגי
שטערן …לונדון ג׳ א ד ר שגי׳-תשמ׳׳א׳׳ .עמו׳
48
שידוכין
עם
צילום
•־הכתי״ק
ע״י
,5—4ו ה ע ר ו ת ל מ כ ת ב בעמו׳ - .16
www.daat.ac.il
ישראל
.אברהם קורמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעניין מלקות על אכילת בהמה טמאה
בעקבות מאמרו של הרב נפתלי הרץ שטייגמץ הי״ד).המעין ,טבת תשמ״ב(
ברצוני להעיר ,שאיסור אכילת בהמה טמאה אינו נובע מק״ו למרות הביטוי
בתורת כהנים ״ודין הוא…״ ,המצוטט במאמר הנ״ל .המונה .״ודין הוא״ במקרה
זה ובמקרים נוספים בא רק לשם הבהרה וכפי שהגמרא מכנה זאת ״גילוי מלתא
בעלמא הוא״ .בתורה אין כל זכר על איסור היי אישות עם בת .אביי ורבא
גחלקו בדעותיהם על מקור האיסור ,רבא סבר ,שיש .על כך גזרה שוד ,ואילו
אביי אמר ,שהאיסור גובע מק״ו ,שאם בת הבת אסורה ,לא כל שכן הבת .על
כך שואלת הגמרא כיצד אפשר לגזור דיגי מיתה על הבא על בתו והרי ״אין
עוגשין׳ מן הדין ?״ והתשובה היא ,שאין זה אלא משום ״גילוי מילתא בעלמא״ .
הרמב״ם השתמש בביטוי אחר ובמקום ״גילוי מילתא״ כתב .״שתק הכתוב״,
כלומר ,הדבר כל כך ברור ,שהכתוב ראה לגכון לשתוק ולא להזכיר:
״הבא על אשד ,דרך זנות והוליד ממגד .בת ,אותה הבת ערוד ,עליו משום
בתו .ואע״פ שלא גאמר בתורה ׳ערות בתך לא תגלה׳) ,אולם( מאחר שאסר
בת—הבת ,שתק מן הבת ואסורה מן התורה ואיגו מדברי סופרים…״ )הלכ׳
איסורי ביאה ,פ״ב ,ה״ו(.
הרמב״ם הוזר על רעיון זה גם בנוגע לאכילת בשר .וחלב וזה לשוגו, :
״לא שתק הכתוב מלאסור האכילה ,אלא מפני שאסר הבישול ,כלומר ואפילו
בישולו אסור ואין צריך לומר אכילתו ,כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר
בת־הבת״ )הלכ׳ מאכלות אסורות פ״ט ,ה״ב(. .
שוב לא במושג ק״ו מדובר ,אלא במושג הדש ״ואין צריך לומר״ ,כלומר
ההיגיון הפשוט מצביע על כווגת התורה בגושא הגידון .הרמב״ם הוזר על סך
פעם גוספת בעגיין טומאת מת במשא ,למרות שאיגו כתוב על זה בתורה:
״ויראה לי ששתק ממנה הכתוב כדרך ששתק מאיסור הבת ,לפי שאסר
בפירוש בת־הבת ,ושתק מאיסור בשר בהלב לפי שאסר אפילו בישולו ,כך
שתק מטומאת משא במת ,לפי שטימא בפירוש אפילו טומאת אהלו כש״כ
.משאו״ )הלכ׳ טומאת המת פ״א ,ה״א(.
כאן לא מדובר באיסור הנובע מק״ו עם ההגבלות הכרוכות בכך ,אלא
באיסור מפורש ,למרות שאינו מפורש .באיסורי ביאה לא הזכיר הרמב״ם מדוע
״שתק הכתוב״ ב״בשר והלב״ כפי שהזכיר בבשר והלב את איסור הבת
ובטומאת המת את שניהם .הרמב״ם לא חשב לנכון לחזור בנושא איסור בשר
בהמה טמאה ,שהק״ו הוא מעין ״גילוי מילתא״ כהגדרת הגמרא ,או ״שתק
1
1
סנהדרין ע״ו ,א ,ראה
עובדה
ך.יא
שהגמרא
ג״ד ,א שהביגו
ת ו ס פ ו ת שם ד״ה *אמר״ שגם אביי *יליף מגזרה שוד.״ .אולם,
מגיבה
שהק״ו
הוא
*גילוי
מ כ ך שאביי ס ב ר ש א כ ן *עוגשין
מילתא
מן
בעלמא״
)ראה
גם
סגהדרין
הדין״(.
49
www.daat.ac.il
הרצוג
ברור -מכללת
אתר דעת
כפי שהוא אומר בהתחלת ההלכה
ממילא,
הכתוב״ כהגדרתו ,כי האיסור
״מכלל שגאמר ׳וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מ ע ל ת
גרה׳ שומע אגי שכל שאינו מעלת גרה ומפרסת פרסה •אסורה! ,ולאו ד״בא מכלל
עשה עשה הוא״ .רק בנוגע לאיסור לאו הוא מצביע על הק״ו .אך מה שלא
ציין -כאן ,העיר על כך בספר המצוות )לא תעשה קע״ב( :״הזהירנו מלאכול
בהמה טמאה וחיה טמאה והוא אמרו יתעלה ׳את זה לא תאכלו,ממעלי הגרה׳
וגר .ואולם שאר בד״מה טמאה לא בא עליה לאו בביאור …אבל הוא.לאו ה ב א
מכלל עשה שהתברר -שהוא .עשה ,והשורש אצלנו לאו׳ הבא .מכלל -עשה ע ש ה
ואין לוקין •עליו .ואמנם נאסר לנו שאר בהמה וחיה טמאה ואנו חייבין .על
אכילתן מלי,ו,כ מקל וחומר ,שאגו אומרים כשהחזיר והגמל שבו .סימן טהרך,
אחד לוקין עליו ק״ו לשאר בהמה וחיה טמאה שאין להם סימן טהרה כלל,
שלוקין עליו .ולשון ספרי …גמצאת מצות עשה שהן מן הכתוב )בפירוש( נמצו:מ
•לא תעשה מקל וחומר ,אבל הקל והומר זה אמנם הוא לגילוי מלתא בעלמא כ מ ו
.שזכרגו לא תעשה של״1י בבת …ודע זה״.
,שתיקת הכתוב״ איגה מצביעה על אי־איםור• .ישנם .דברים אלנןנטדייס
שהתורה לא ראתה כלל צורך לכתוב על כך .לפי הרבה פוסקים :אין כ ל ל
איסור תורה על אכילת בשר אדם חי .היעלה על הדעת לפסוק למי שאחזו
בולמוס ולפניו בשר טרף ואדם חי ,לגגום בשר אדם ולא לאכול בשר .שאיסורו
המפורש חמור יותר ו על בשר אדם לא היה צורך .לצוות ,כי אפילו הגויים
היו זהירים מאכילת בשר אדם .כיוצא בזה אין בתורה הוראה מפורשת לקבור
מתים והדעות אכן.גתלקו אם קבורת מת היא מדאורייתא .התורה ציוותה זאת
רק כלפי ־הרוגי בית דין ,כי במקרה כזה עלול היה מישהו להעלות על הדעת,
שמותר להתעלל בגופת המת ,כפי שרבים מהעמים נהגו עם הרוגי• מלכות .ל כ ן
ציוותה התורה ״לא תלין״ ו״קבור תקברנו״ .אולם ,מובן מאליו ,שכך יש לנהוג
כלפי כל אדם .ישנן דוגמאות נוספות ,אך קצר המצע מלהשתרע..
2
3
1
2
כהגים
בתורת
אכילתו״.
)ויקרא
רק
י״א ,ד(
נאמר
בשר
״ואין
מהלכי
בלא
שתיים
תעשה
ןןל
לא דגו שם על עצם האיסור .ה ר מ ב ״ ם סבר ,שיש ב כ ך ל פ ח ו ת א י ס ו ר
-עשר,״
)לכתובות
ס ,״א(
א ס ו ר ו ת פ״ב,
כך
ה״ג(.
גם
סבורים
הר״ן
והריטב״א
),הלכי
מאכלות
ושו״ת
הרשכ״ש סי׳ תקי״ת ,לא כן ס ב ו ר י ם הרמב״ן ,הרא״ש
שש(,
והמאירי ) ל כ ת ו ב ו ת
הרשב״א )שו״ת סי׳ שס״ד( .ישנן דעות שאפילו איסור דרבנן אין על א כ י ל ת ב ש ר
אד
ם
)ראה יו״ד סי׳ ע״ט ו ב ה ע ר ו ת ״צבי לצדיק״ ם׳׳ק ג שם( .אולם ,היעלה על ה ד ע ת ש מ א ן
דהוא
3
ס ב ר ש מ ו ת ר ל א כ ו ל בשר א ד ם ? )ראה הערה הבאה(.
בעל -״ערוך
מפורש(
השולחן״
מדברים רק
,השאלה על ס מ ך
איסיור
4
שם(
שאין
שאץ
אולם
הסוברות
שאין
בשר אדם.
את האומות המקפידות
•ואחת
העיר,
ר א ו ת ה ל כ ת י ת ולא
מבחינת
הלכה
למעשה.
מ ה ו לא בכדי ה ב י ת י ו ס ף לא הזכיר כלל א ת הדעות
ת ו ר ה על אכילת
חז״ל ש ב ח ו
לזכרים;
)יו״ד
מבחינה
כבר
שגם
המתירים
)הם
אמרי
איסור
נשאלת
שוקלין
בשר
ל פ ח ו ת על
המת
שלושה
במקולין ז
)חולין צ״ב ,א -ב ( .
'50
www.daat.ac.il
דברים:
ואחת
״שאין
כותבים
שמכבדים
אתי
כתובה
התורה*
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב אפרים גרינבלט
כזית פת בכדי אכילת פרס לברכת המזון
ב״המעיך חוברת ניסן תשמ״א כתב הרב זאב ויטמן ג״י .שיש לאכול כזית
פת בכדי אכילת פרם כךי להתחייב בברכת המזין .ובחוברת תשרי תשמ״ב
כתב חרב אברחם גחשון ג״י להעיר עליו ודעתו דיכול לברר אפילו אם שהה
יותר,
והנה ,אין בדבר זה כי אם מה שפסק לי מורי ןרבי פוסק הדור מו״ר
הרה״ג ר׳ משה פייגשטיין שליט״א ונדפס בספרו שו״ת אגרות משה או״ח
ח״ד סימן מ״א ,שיאכל פת בכדי אכילת פרם והוא בשלושה רגעים כדי שיוכל
לברך ברכת המזון .וכן כתבתי תשובה ארוכה בזה בספרי שו״ת רבבות אפרים
אורח חיים חלק א׳ )תשל״ה( בסימן קמ״ה דבעי שיאכל בכדי אכילת פרם.
וא׳יג נראה דיש' לו לבעל המאמר ההוא שוב לחזור ולשנות דבריו ,שחרי צדקו
דברי הרב ויטמן ,אף שרבים אינם נוהגים להקפיד עליזה.
נתקבל במערכת
רבעו אלעזר מטרשקין ,פ ס ק י ם וחליפת שאלות ותשובות עם
רבותיו בפרובנס .יוצא לאור ב פ ע ם הראשונה..ע׳יפ כ מ ה ״ כ ״ י ע ם
מקורות והערות מ א ת דוד .הולצר ,ירושלים .ת ש מ ״ א . .
אוצר מפרשי התלמוד על מ ס כ ת סוכה ,ח ל ק א ועל מ ס כ ת ב ב א
ק מ א ,ח ל ק א .מפעל אוצר מפרשי התלמוד שע״י מכון ירושלים.
בעריכת הרב אליעזר גולדשמיט .מכון ירושלים ,ת ש מ ״ א .
שערי תלמוד תורה על מצות תלמוד תורה ,דרך הלימוד ,לימוד
התורה וקיום המצות ,תורה ודרך ארץ ,התורה והחכמות .מ א ת
פרופ׳ יהודה לוי .ה ו צ א ת ספרים פלדהיים ,ירושלים תשמ״א.
מעשר כספים הלכות מעשר כ ס פ י ם תוך בירור בעיות מעשיות ע ם
פוסקי דורנו .בשפה האנגלית ובלשון הקודש .בעריכת פרופ
יחיאל דומב .ארגון אנשי מדע חרדים ,ירושלים ,ניו־יורק ,לונדון.
ה ו צ א ת ספרים פלדהיים ,ירושלים תש״מ.
,
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י
שמואל שורק
על מקומם של טורי אממן לשיטת הומב״ם
העדות ל מ א מ ת של ד׳ יעקב שטרנפלד
בגלמן ״המעין״
-תשרי ת ש מ ״ ב
אינני נכנס לדיון במקורות למאמרו הנ״ל ,אבל נראה לי שמבחינה גיאוגרפית
לא אוכל לקבל את הצעת המחבר.
ברור שהרמב״ם הכיר את הגיאוגרפיה של ארץ ישראל !ועל כן ״טורי
אמנון״ צריך להיות מקום ברור ובולט שממנו אפשר למשך את הקו המסמן
את הגבול המערבי של ארץ ישראל .בנגוד לכתוב בהערה ,37לא קיימת רצועת
הרים מג׳בל מע׳רה שבמערב עד ג׳בל הארון המסומן במפות בדרר כלל כהוד
ההר .ג׳בל מע׳רה הוא רכס .בודד אשר במזרחו ובצפוגו גמצא עמק גחל אל-
עריש המבדילו מסביבתו .נוסף לכך הג׳בל הנ״ל גמצא יותר מ־ 80ק״מ מערבה
מאזור קדש )בלי להכנם למקומה המדויק של קדש( ,רחוק מגבול אדום בדרך
ממצרים .על יד הוד ההר התנהלה המלחמה עם מלך ערד שהוא לכל הדעות
ישב בדרום — מזרח של ארץ ישראל ,ולא בדרום־מערב .על כן הוד ההר,
בו מת אהרן ,אינו יכול להיות ג׳בל מע׳רה.
גם רכס ההרים השני שבאזור ,ג׳בל הלל .שהוא נמצא כ־ ־ 5ק״מ מזרחה,
מרוחק עדיין מרהק ניכר מערבה מקדש .נוסף לכך ,הקו ממנו צפונה כגבול
ארץ ישראל אינו עובר בים.
בסכום ,במערב סיני אין שום הר בולט שנוכל לזהותו כדרוש! ,ועל כן
לדעתי אין נקודת אהיזה למסקנת המאמר.
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בני ה נ ש ק ה
•ין•
•־׳* .׳
-
<
.
.
,
י
<
.
על יישוב סתירה ב״יד החזקה" של הרמב״ם
'במאמרו של הרב י׳ קופרמן שליט״א ,״המעין״ ,טבת• תשמ״ב .הועלתה
סתירה בין דברי הרמב״ם בהל׳ תלמוד תורה )פ״ג ,ה״י( לדבריו בסוף הל
שמטה ויובל )פי״ג הי״ג( .הסתירה לדעת הרב .קופרמן היא מן האמור בהל׳
ת״ת שם ש״המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה 'מלאכה ויתפרנס מן
הצדקה הרי זה הילל את השם וביזה.את התורה״ ,ואילו בסוף הל׳ שמטה שם
כתב הרמב״ם ש״כל איש ואיש מכל באי עולם ..ופרק מעל צוארו עול
החשבונות הרבים ..ה״ז נתקדש קדש קדשים ויהיה ד׳ חלקו ונחלתו ..ויזכה לו
בעולפ הזה דבר המעפיק לו כמו שזכה לכהנים ללויים״ .מן ההלכה האחרונה
מסיק הרב קופרמן שלדעת הרמב״ם אדם המצוי בדרגה רוחנית מסוימת רשאי
שלא לדאוג לפרנסתו ,שלא כפי שעולה מהל׳ ת״ת שם.
,
לאמתם של דברים אין כאן סתירה כלל :א( הרמב״ם לא התיר -ל״מי
שפרק מעל צואת עול החשבונות״ וכו׳ לסמוך על הנם כלל וכלל; הרמב״ם
אמר כאן שמובטת לו לאותו אדם שהקב״ה יזכה לו בעוה״ז דבר המספיק 5
אך הוא מבחיגתו לא הופקע מחובותיו של כל אדם ,ובכללן ׳— החובה לדאוג
לפרנסתו המבוארת בהל׳ ת״ת .קיטע סיום זה של הל׳ שמטה ויובל ־אינו בא
להדש הלכה ,ובודאי לא הלכה שמקומה בהל׳ ת״ת; אין כאן אלא דברי עידוד
על יכלתו של .כל ,״איש ואיש מכל באי עולם״ להגיע לדרגתו הרוחנית של
שבט לוי ,וכדרך הרמב״ם לסיים הלכותיו בדברי מוסר והשקפה .מאליו מובן
שאין כל השלכה מדברים אלו על חובת השתתפותו ,של אותו אדם במלחמה
)ראה העי 47במאמרו של הרב קופרמן( ,כשם שאין להעלות על הדעת שנאסר
בנהלה כשבט לוי ,או שזכאי בתרומות ומעשרות.
ב( הרב קופרמן מפנה )הע׳ ^ (4למפרשי הרמב״ם על אתר .הדנים
בסתירה .ברם ,היהיד ממפרשי הרמב״ם על אתר )ובהל׳ ת״ת אין המפרשים
מפנים כלל להל׳ שמטה( שדן בנושא הוא הרדב״ז ,וזו לשונו :״ודקדקתי בדבריו
ז״ל שכתב ויזכה לו בעוה״ז״דבר המספיק לו ,שהקב״ה יזכה לו'להרויה בעוה״ז
דבר המספיק לו ,ולא שישליך עצמו על הציבור״ .הרי מפורש שלא הותר כאן
כל היתר ,ואין כאן אלא הבטהה ,ואין איפוא כל סתירה לאמור בהל׳ ת״ת.
כל האמור לעיל אינו ענין ,כמובן ,לעצם רעיונו של הרב קופרמן במאמרו.
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למה אץ צעד על סגירת בתי כנסיות וישיבות
בחבל ימית ז
*
במאמר מערכת ב״המעיך ,תשרי תשמ״ב גאמר לגבי הנסיגה בחבל י מ י ת :
אפילו אם מוכרתים לוותר ,־־־ למה לא נשמעים קולות של חרדה יהודיו!
אמיתית על פינוי ישובים בארץ ישראל ,על העברת בתים ,שדות ופרדסים לידי
גויים ….למה אין קריאות צער על סכנה של סגירת בתי כנסיות וישיבות
בתבל ,יימית ,על איום נפילת יישוב עצמונה ועל תלמידי הישיבה הלומדים
שם תורה מתוך הדהק.
– .ח ו ש ש נ י ׳שמאז פרסום הדברים הנ״ל בתחילת השנה •,לא נשתנה ד ב דלטובה ..ראשי היהדות הנאמנה הצטרפו בקולי קולות למחייבי־-הנסיגה ואינם
מראים שום סימני צער על החזרת שטחים מארץ ישראל לערבים.
כידוע ישנן חילוקי דעות אם על פי ההלכה מותר להחזיר• שטחים מארץ
ישראל תמורת שלום ,אך אפילו אם מחזירים או מכריחים להחזיר ,יש לעשות
זאת• עם גילויים של כאב יהודי כלפי שממת בתי כנסיות ובתי מדרשות ,אפילו
אם חובשי בית המדרש• בהבל ימית הובשים כיפות סרוגות .ובודאי צער וכאב
כאשר ראשי השלטון מתירים חלול שבת כדי לזרז את הפינוי ,להוציא נשים
וילדים מבתיהם על אדמת הקודש.
ז
״מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא ע ל
הצבור …ודבר זה מדרכי התשובה י הוא …אבל אם לא יזעקו ולא יריעו …הר^
זו דרך אכזריות וגורמת להם להדביק במעשיהם הרעים״ )רמ'ב ׳ם ,הלכות
תעגיות ,פרק א(.
;
נדמה לי שמערכת המעין אינה יצאת ידי הובתה בפרסום הדברים ה נ ״ ל
בגליון תשרי ש״ז .יש לברר ולהקור למה היהדות הנאמנה הגיעה ללא־אימתיות
כזו.
רבותי? קצת עמידה יהודית אמיתית וקצת-פחות פוליטיקה.
•
־ הכותב ׳בדצןע
־ -
_ דד נוי
……….
54
www.daat.ac.il
הרב א ב ר ה ם יהודה ליכט
אתר דעת -מכללת הרצוג
על המבנה המספרי בסוגיות הש׳׳ס
י י •
• 1
י
בקשר למאמרו של הרב אריה כרמל שליט״א ״מבנה מספרי בסוגיות הש״ם״
ב״המעין״ טבת תשמ״ב ,ארשה להעיר:
א(
בבבא מציעא פרק ב׳ משגה א׳ אלו מציאות שלו ־-:׳ 10פריטים.
ב( שם פרק ב׳ מ״ב :ואלו חייב
להכריז — 12פריטים.
ג( במס׳ פסחים בפתיחת .המסכת בברור משמעות המילה ״אור״ מובאים
7פסוקים ו־ 8מאמרים ממשגיות ומברייתות.
ד( בשבת דף־עד־ל-ב:
אמר רבא :האי מאן דעבד חביתא חייב משום 7חטאות
האי מאן דעבד תבורא,.חייב משום 8הטאות
אמר אביי :האי מאן דעבד תלתא חייב משום 11הטאות
ואי הייטיה לפומיה חייב משום 13הטאות
הערת הכותב :סך הכל חטאות 39חטאות
כנגד 39מלאכות בשבת.
המספרים הנ״ל 13 ,11 ,8 ,7מתאימים למספרי ההוליות שאנו גוהגים
לעשות בציצית .והם בגימטריא ״ה׳ אחד״.
בטוחגי שהמחפשים ימצאו מטמוגים בש״ם כהגה *׳כהגה.
ולכב׳ הרב אריה כרמל ״יישר כח!״.
אחו יציאת מצרים יש עוד צורך בקריעת ים סוף
יציאת מצרים היה בנס שלא ע״פ זכות בני ישראל ,רק ע״י השבועה ,זהי׳ זה
הכנה שיוכלו אחר כך בגי ישראל לתקן במעשיהם עד שזכו בקריעת ים סוף לנס
ע״פ מעשיהם.
שפת אמת ,פרשת בשלח
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב״ה
בית מדרש גבוה להלכה גהתישבות החקלאית
ירושלים -ש ע ל ב י ם
ביום שלישי ,כ״ז ניסן ת ש מ ״ ב בשעה 4אוזה״צ
יתקיים
בס״ד
<ו ם ע < ו ן
בהלכות ערלה ובעיות מעשיות בימינו
ה מ ק ו ם :אולם יד תמר ,רחוב הארי ,5ירושלים
המשתתפים כגליון זה:
הרב אפרים שחור ,רה׳ הברון הירש ,20ירושלים
פרופ׳ יהודה לוי ,רה׳ בית וגן ,46ירושלים
פרופ׳ א״ם אברהם ,רה׳ בית וגן ,86ירושלים
הרב קלמן כהנא ,רה׳ פנים מאירות ,9ירושלים
,
אברהם שישא 81 8 ,ווזמוז* 1.0113011׳־׳ל1116 111(16€^3׳ 10,
אברהם קורמן ,רה׳ דובנוב ,19תל אביב
הרב א׳ גרינבלט8£. ,ס 1<1115,מ161ג 5556 8^1613 11021(1,
שמואל שורק ,קבוץ הפץ היים
בני הנשקה ,רח׳ םמולגסקי א ,7חיפה
הרב א״י ליכט ,רה׳ ישעיה א ,20ירושלים
www.daat.ac.il