אתר דעת -מכללת הרצוג
הועתק והוכנס לאינטרנט
נ ת ו כן ג
ע"י היים תשס״ט
.
.
1
ת ו ר ה ע ם ד ר ל ארץ /פרופסור יהודה ל ו י .
דברי ב י ת ד י ן ש ל מ ע ל ה בתורה /ש ״ א ש ג ר ב .
.
6
בפירושי ר ש ״ י ל ת ל מ ו ד /ד ו ד ה ג ש ק ה .
9
לפתיחת
.
זכר להולכים
הגאון ר ב י אברהם סופר ז ל ה ״ ה /ה ר ב ק ל מ ן כ ה ג א
רשימת
ספרים שהוציא ה ר ב סופר
.
ה ר ב אברהם סופר ז ״ ל /יוגה ע מ נ ו א ל .
.
.
.
15
.
19
.
21
ב ע ג ץ ש מ ו ג ה פסוקים שבסוף התורה /ה ר ב י ע ח ^ םגדר
דינם ש ל ספרים בהלכה /מ א י ר ווגדר .
.
34
.
46
ייחוד בגםיעה בלילה ביהודה ושומרון /ה ר ב י*ה ה ג ק ץ
55
כ פ ׳ ׳ ד ירושלים ת ״ ו ח ג י ו ת ש מ י ע • כ י ד צ ג ,נליזו ד • ה פ ח י ד 1*50ש ק ל
מ נ ו י ש נ ת י :בישראל — 46.ש ק ל
כ ח מ ל א ת -׳ 1 0דולד
901קו 36י ח ש ל י ס ,ס ל 288883
ם ת ו כ ת :11719111ח ד
www.daat.ac.il
,
י ה ו ד ה לוי
אתר דעת -מכללת הרצוג
חורה עמ דרך אדץ*
דעיוו ,ת נ ו ע ה א ו ש י ש ה ח נ ו כ י ת ז
הביטוי,,תורה עם דרך ארץ״ )תעד״א( די מוכר בציבור החרדי — במיוחד
בין קוראי ״המעין״ אפשר לחניח שהוא שגור בפי רובם .בדרך כלל מזהים
את הביטוי הזה עם תנועה רוחנית שחוללה על ידי איש מםויים במדינה
מסויימת ובעידן מסויים .יש שהושבים שכדאי יהיה ליבא אותה גם היום
למדינות אחרות ומאידך יש הטוענים שהיא נולדה מהוראת שעה בלבד.
כמדומני שעצם הויכוח בטעות יסודו ,ואם נפריד בין המושג והתנועה גגיע
לתמונה הרבה יותר ברורה ואמיתית.
א.
הגדרת המושג ״תורה עפ דרך ארץ״
הגדרת המושג תעד״א קבלתי מרו״מ ר׳ יוסף ברויער זצ״ל .משמעותו
שעלינו להטביע על המציאות שבעולם הזה את רעיונות התורה .לדעת רי״י
ויינברג ז״ל .התורה היא הצורה שצריכים להלביש על החומר שהוא העולם
הגשמי )רש״ר הירש — משנתו ושיטתו ,ירושלים תשכ״ב ,עמ׳ קצ״ב( .באופן
כללי ,המושג תעד״א מצביע על התפקיד המרכזי אשר לעולם הזה ולמרכיביו
בתכנית החיים של התורה.
הבה נבדוק איך המושג הזה חולם את רוח התורה.
ב.
היחש כין התורה והעולם הזה
בדרשתם ״בראשית ברא א־להים — בשביל ראשית — בשביל התורה
שגקראת ראשית״ )בר״ר א ,א( למדונו חז״ל שהעולם הזה נברא בשביל התורה.
נשאלת השאלה :התורה הריהי כה מושלמת ,כה יפה ,מדוע היא זקוקה
לעולם הזה ,שאיננו תמיד כל כך יפה? התשובה לשאלה זו אפשר ללמוד
מתוך אגדה )שבת פח—ט( .כאשר משה רבנו עלה למרום כדי לקבל את התורה,
טענו המלאכים :״חמודה ,גנוזה ,שגנוזה לך תתקע״ד דורות קודם שגברא
העולם ,אתה מבקש לתנה לבשר ודם״ .הקב״ה בקש ממשה לענות להם והוא
אמנם עשה כן )אחרי שנקט באמצעי חבטחה יסודיים( .אמר משה :מה כתוב
בתורה? ״אנכי ה׳ א־להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ .טען משה :״לארץ
מצרים ירדתם ,לפרעה השתעבדתם — תורה למה תהא לכם ? שוב מה כתוב
בה :לא יהיה לכם אלהים אחרים — גין עמים אתם שרויים שעובדים עבודה
זרה״ כלומר ,תאם אתם מכירים שום כח הנראה עצמאי חוץ מזה של ה׳ י
״ על גושא זה פרסמתי כמה מאמרים ב״״המעץ״ .העתת שוגות שקבלתי הגיאו אותי
להסביר נקודות אחדות.
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״שוב מה כתוב בה ? לא תשא שם ה׳ א־לוהיך לשוא — משא ומתן יש ביניכם ן״
״שוב מה כתוב בה ? זכור את יום השבת לקדשו — כלום אתם עושים
מלאכה ,שאתם צריכים שבות 1״ ״שוב מה כתוב ב ה ו כבד את אביך ואת
אמך — אב ואם יש לכם ן״ וכר.
כמדומני שאפשר לסכם את י דברי משה רבנו אלה ככה :מי שניתן
להשפעת ההיסטוריה וכוחות העולם הזה ,מי שעוסק במסחר או במלאכה ,מי
שמתחתן ומוליד — רק עבורו יש משמעות לתורה ,ומי שמתבודד מן העולם
הזה ,בה במדד״ שהוא מתבודד מאבדת בשבילו התורה ממשמעותה .התורה
היתד! קיימת גם לפגי בריאת העולם ,אבל היתד• נטולת משמעות מלאה עד
שנברא העולם .רעיון דומה מופיע במה שהאדם גוצר והושם בגן עדן ״לעבדה
ולשמרה״ )בראשית ב .ד( .וז״ל הנצי״ב )העמק דבר ,שם( :״והגיע )האדם
הראשון( לעבוד את האדמה ,ובזה נתקן תכלית הבריאה״ .הרי שעבודת האדמה
על ידי האדם ,היא חנחשבת תכלית הבריאה .עיצוב היי העולם הזה כתכלית
התורה יוצא גם מן הסוגיא )קדושין מ (:״גדול התלמוד ,שמביא לידי מעשה׳/
ומן המשנה )אבות א ,יז( :״לא המדרש עקר ,אלא המעשה״.
כל זה מראה בעליל שיחס גומלים ואינטראקציה חזקים של האדם עם
המציאות הם מרכזיים לתכלית הבריאה ,ומושגי יסוד בתורה המנחה אותנו
ביחסנו לעולם .התורה והעולם יחד מהוים את הבריאה ,וכל נסיון לנתקם
זה מזה אינו אלא נסיון להכשיל את תכלית הבריאה.
זהו העקרון של תעד״א ,ובזה תורתנו הקדושה שובה מהפילוסופיה היוונית
ומהנצרות גם יחד .הפילוסופיה היונית מעמידה את השכל האנושי במרכז
העולם .לא הפעילות ,רק התבוננות היא כל שבח האדם ,מאידך ,הנצרות רואה
את הרגש ואת האמונה כעיקר החיים — למעשה שניהם אינם זקוקים לעולם
הזה.
ג.
השלכות העיקרון תורה עם דרך ארץ
המרכזיות של העולם הזה ביהדות מסבירה כמה מושגים בתורה המעוררים
תמיהה אצל אנשי דתות שונות.
א( התורה מחשיבה את לימוד תכונות הטבע .וז״ל ר׳ יעקב פרוונצאלי
אחד מגדולי ה ר א ש ו נ י ם :״שכל חכמה משבע חחכמות המדעיות׳ הן משובחות
ונערכות בעיני חכמינו ואהבו אותה אהבה גמורה .לא תמצא בשום אגדה
שבעולם — לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בשום מדרש — שגינו הם ז״ל
שום חכמה״ .וזה בניגוד לנצרות שאצלהם המדע רק גסבל.
1
ב( התורה מחשיבה מאד את המלאכה ,״גדול הנהנה מיגיע כפו יותר
מירא שמיים״ )ברכות ח (.ואיננה נסבלת בלבד ,אלא ״אהוב את המלאכה״
1שו׳׳ת בדבר למוד החכמות .בס׳ דברי חכמים ,נערך ע״י ר׳ אליעזר אשכנזי ,ע״מ עמי.
ר׳ יעקב היה בין כותבי ההסכמות לסי האגור .לשונו הנ״ל כבר מצביעה על בקיאותו
הגדולה.
2
www.daat.ac.il
הרצוג מלאכה להתעסק בה — אם
אין לו
דעת -אם
״כיצד,
מכללת
)אבות א ,י( .ופירשו חז״ל :אתר
יש לו חצר חרבה ,ילך ויתעסק בה; שדה חרבה ,ילך ויתעסק בה״ )אבות
דר״ב יא ,א( .וזה בניגוד מוהלט לפילוסופיה היונית שגינתה כל עבודה פיסית.
ג( התורה מחייבת אותנו להקפיד על שמירת גופנו ובריאותנו ואף
קובעת ״חמירא סכנתא מאיסורא״ )חולין י ,(.מוטל עליגו ליזהר מפגיעה בחייבו
יותר מפגיעה ברוב רובם של איסורי התורה.
ד( העקרון של תעד״א מסביר גם את הגישה המפתיעה של היהדות ליצר
הרע .חכמינו דרשו )בר״ר ט ,ז( :״וירא א לקים את כל אשר עשה והנה טוב
מאד — טוב מאד ,זה יצר הרע״ .כנראה יצר הרע שמו אמנם ״רע״ אבל הוא
בעצמו טוב מאד .הוא אחד הכוחות החזקים ביותר בתוך החברה ומהווה בה
גורם בעל השיבות ראשונית.
עוד יותר מפתיעה היא מימרא שניה בנושא :״אמר הקב״ה :בראתי יצר
הרע ,בראתי לו תורה תבלין״ )קדושין ל .(:לא סם הוזכר כאן ולא תרופה —
תבלין אמר ,תבלין המכשיר דבר לאכילה .״שתוכל ליהנות מתענוגי העולם
הזה ,ואי אתה בא לידי עבירה״ ,כדברי מהרש״א שם .ואולי אפילו יותר מזה.
יצר הרע הוא מכשיר חיוני לחיי התורה .אלא מה — הוא קשה וחריף ועלול
להזיק יותר ממה שהוא עוזר ,והתורה מתבלת אותו ועושה אותו ראוי לאכילה.
ה( לא רחוק מכאן הרעיון שעיקר כוונת מתן תורה היה :שהתורה
תדריכנו בשימוש בעולם הזה .על יסוד זה אפשר להסביר כמה הלכות סתומות.
לגבי שמחת יום טוב נחלקו תנאים )פסחים ס״ח :(:״ר׳ אליעזר אומר ,אין
לו לאדם ביו״ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה; ר׳ יהושע אומר חלקהו:
חציו לאכילה ושהיה ,חציו לבית המדרש״ .ומסיק שם ר׳ אלעזר שבחג השבועות
לא נחלקו ״הכל מודים דבעינן נמי לכם — מאי טעמא ,יום שניתנה בו תורה
הוא״ .ולכאורה פלא הדבר .לפי הסברא הפשוטה היינו חושבים שביום מתן
תורה צריכים דוקא ללמוד ובו יודה גם ר׳ יהושע שצרקך רק לשבת ולשנות.
ולמה אמרו דוקא להיפך ?
וכן בענין שתי חלחם :שכל המנחות באות מצה ,שהיא מזכירה לגו את
הרוחניות ,ורק בחג השבועות מקריבים קרבן מנחה של חמץ ,שחבוי בתוכו
״השאור שבעיסה״ ומזכיר לנו את הגשמיות — כאילו זמן מתן תורתנו הוא
דוקא חג החמץ ,איתמהה.
אבל לפי הנ״ל ,שעיקר מתן התורה היה להדריכנו בשימוש בעולם הזה
הגשמי ,ההלכה מובנת יפה .הרי לפני מתן תורה ,מי שרצה להתקדש לא היתה
לו דרך אלא הפרישה מענייני העולם ,שכן לא ידע איך להשתמש בהם בעבודת
ה׳ .רק קבלת התורה פתחה לפנינו את הדרך לעבוד את ה׳ דוקא עם גשמיות
העולם הזה .ולכן מובן למה דוקא ביום הזה הכל מודים שצריכים לקדשו גם
באכילה ושתיה לשם שמים ,וכן למה דוקא ביום זה הצבור מקריב קרבן המץ
שהוא סמל הגשמיות.
מתוך כך מובן גם מה שגוי מביא קרבן עולה )רמב״ם מעשה הקרבנות ג׳
ב( שהיא כולה לד״׳ ,ואין מקבלים מן הגוים קרבן שלמים ,שאוכלים אותו
3
www.daat.ac.il
מכללת
ידידעת -
מוכים משולחן הגבוה .על אתר
הרצוג יכול היהודי לקדש עצמו ממש
התורה
קבלת
גם באכילה ,ומי שלא קבלה יכול לעשות זאת רק על ידי פרישות וביטול
הגשמיות הדומים לעולה )מפי רו״מ ר׳ יוסף ברויער ז״ל(.
ד.
תורה עם ד ו ד ארץ — קדושה גמורה
מתכוגותיו הבולטות של העקרון תעד״א ,שלא לדחות לגמרי שום גורם
גשמי .כתוצאה מכך הוא שולל את הקצוגיות ולובש צורה של מתינות .ומאתר
ומתינות ופשרנות דומות זו לזו מאד מבחינת הופעת חיצונית ,כדאי להבהיר
שהעקרון .תעד״א כמתואר לעיל רחוק מאד מפשרגות ,אדרבה ,הוא דורש
התמסרות מלאה של כל כהותיגו הנפשיים ,השכליים והגשמיים :״עליך לראות
את עצמך ,ואת שלך ,כרכוש ]ד.׳[ ולקדש את כל־כולך ,עם כל חלקיק של
נכסיך ושל זמנך ]לה׳[׳׳) ,חורב .סעיף ד׳( ,התמסרות מלאה כזו ,למסור דין
והשבון על כל רגע מהיי ,על כל פרוטה מרכושי ,ועל כל הנאה קלה שאני
נהנה מהעולם הזה — להקדיש את כל־כולי לעבודת ה׳ — זה שיא הקדושה,
וזה דרישת תעד״א .קדושה זו הרבה יותר קשה להשיג מהקדושה המצומצמת
המסתפקת בהמנעות משימוש בלתי קדוש בכל אלה .ועיין בסוף ספר מסילת
ישרים שרואה בזה עליונות הקדושה על הטהרה.
ה.
המצכ כעולה התורה היופ
לאור כל הנ״ל ,המצב בעולם התורה היום צריך עיון .היום עולם התורה
מרוכז בעקרו בישיבות גדולות ובכוללים ושם נוטים לשלול ולגנות עניני דרך
ארץ ,כידוע .איך יתכן שחכמי התורה ישללו עקרון יסודי בתורתם ?
כגראה יש לזה בעיקר שתי סיבות:
א( במשך כל הדורות )לכל הפחות מאז ימי הרשב״א( לימוד הפלוסופיה
והמדע פגע קשות באמונה של מספר ניכר של לומדיהם .וגהלקו הדעות
באיזו מידה צריכים להקים סייגים לשמור את הציבור מזיהום הכפירה; וחשש
זה קיים גם היום.
ב( קיימת גם התנגדות מסויימת ללמוד אומנות ,במיוחד במקצוע אקדמי.
והיא כנראה יותר חדשה )בימי הרשב״א אמנם החרימו )למשך חמישים שנה(
את לימוד הכמות היונים לצעירים אבל הוציאו במפורש לימוד הרפואה מהחרם(.
בענין זה שאלתי כמה מגדולי התורה והסבירו לי שהתגגדות זו בהינת הוראת
שעה ,כעין ״עת לעשות ל ה /הפרו תורתך״ ,כי במצב חירום הייבים לפעמים
לסטות מעקרונות התורה כדי להציל את התורה כולה .ובמיוחד ,אהרי החורבן
הנורא שפקד את יהדות אירופה נחלשה ידיעת התורה בעם ישראל במידה כה
גדולה שחייבים לחרוג שלא תשתכח תורה מישראל ה״ו .לכן צריכים לעודד מאמץ
יתר להחזיר את האיזון בין תלמידי חכמים ובעלי הבית .אבל גם הם הסכימו
4
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
אתר דעת
מיגיע כפו ,במידה וזה לא ימנע
ואחד -יהנה
שמעיקר חדין רצוי שכל אחד
ממנו להיות ל מ ד ן .
2
ו.
תרומתו של הרפ ש׳׳ר הירש לתורה עפ דרף ארץ
הםקנו כאן שעקרון תעד״א הוא ,וגם תמיד היה ,חלק מעצם התורה,
ואפשר לומר ,אפילו מאבני יסוד שלה .אם אמנם כן ,מה תרם בענין הרב
שמשון רפאל הירש ,אשר שמו תמיד מיוהד עם העקרון הזר*
כמדומני שתרומתו בענין היתד״ כפולה:
א( המצב המעוות ששרר בגיטאות במשך מאות שנים החליש הרבה
מפעילויות של דרך ארץ ,גם בליניוד וגם במקצוע ,וגרם לניוונה של המודעות
לחשיבותה.
כאשר האמנסיפציה פתחה שערי התרבות הכללית לפני היהודים חש רש״ר
הירש שנפילת חומות הגיטו דרשה טיפול מכוון לקראת החזרת המודעות
לחשיבות של דרך ארץ .הוא גם ראה את חדחיפות שבדבר :הזנחת המודעות
חזאת חבויה בה סכנה חמורה ליהדות התורנית ,אשר חוסר דרך ארץ הופר
אותה לצורה בלי חומר.
ב( הוא פיתח שיטת חינוך שתתחשב בניוון הנ״ל ותפעל למען תיקונו,
חינו! שכלל את חמדעים יחד עם חינוך ליראת שמיים וקיום מצוות .לפי זה,
בהקשר לעקרון של תעד״א ,תרומתו של רש׳׳ר הירש מצטמצמת לשני חדברים
האלה .ואל יהשוב הקורא שיש בזה זלזול בתרומתו הענקית .הישגיו בשנים
אלה בהחלט עצומים הם ,ואולי אף יש בהם די להבריא במידה רבה גם היום
את אומתנו האומללה ולרפא את שברה הרוחני .אבל מי שחושב שרש״ר הירש
חדש את העקרון של תעד״א ,כמדומני שאינו אלא* סועד-
ז.
פיכופ
לאור כל הנ״ל ,העקרון של תעד״א הוא מיסודות השקפת התורה ,ואיננו
חידוש ,וודאי איננו הוראת שעה .אדרבה ,הסטיה ממנו ,שהיא היום נפוצה
בעולם התורה ,היא היא הוראת שעה.
זה במה שגוגע לעקרון של תעד״א .מאידך השיטה החינוכית של תעד״א
היתה הידושו של רש״ר הירש שראה בה צורך השעה .עליה אפשר לטעון
שהיתה הוראת שעה .אע״פ שאפשר לטעון יחד עם זה ,ששעתה עדיין לא
עברה.
2היום ,מי שמוכן ,להסתפק במועט יבול להתפרנס במשרה של שמונה שעות עבודה
ביום ומי שיש לו רצון עז ,יכול ,עם זה ,להקדימו• ארבע .שעות ביום ללימוד תורה.
ולענ׳׳ד ,אם אמנם לומד ארבע שעות ביום לימוד מרוכז .״כשור לעול וכחמור למשא״,
יכול מזה להיות למדן גדול — בס״ד — והרי מובטח לו שהבא; לטהר מסעיין אותו
)שבת קד .(.לפי זזד ,נמצאנו למדים שאין המסגרת של הפרנסה מעצמה מונעונ היותו
למדן.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמעי׳ ארי' שנדב
דבדי בית דין של מעלה בתודה
• אמנם דברה תורה כלשון בני אדם ,אך הערכתו של הקב״ה את הצדיק
או את הרשע בתורתו היא הערכתו־הוא ולא זהה עם ההבנה שלנו.
״וילד ראובן וישכב …א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר ראובן
הטא אינו אלא טועה שנ׳ ויהיו בני ישראל שנים עשר מלמד שכלם שקולים
כאחד״ )שבת נ״ד( .עוד כמה ענינים דומים נאמרים בגמרא באותו הסגנון,
כגון ״כל האומר בני עלי ובני שמואל חטאו״ ועוד .יש להבין ,מדוע לא
התבטא ר׳ יונתן בםיגנון הפשוט ״ראובן לא חטא ,בני עלי לא חטאו״ וכו׳
בתוספת נמוקו.
מעשה ראובן כתוב בתורה בלשון ״וישכב את בלהה״ ורוח הקודש
שבדברי הנביאים כותבת על בני עלי ״אשר ישכבן את הנשים״ וכיו״ב על
השאר .בטוי חריף זה הוא רק זכותו של הקב״ה .הוא מעריך .את כל האדם
בהערכתו־הוא ואת הקרובים אליו בבחינת ״בקרבי אקדש״ ,וזאת הוא מודיע
לנו בתורתו .אכן לנו אסור להתבטא ככה .כל הקורא מתוך ספר הקודש קורא,
כמובן ,את מה שכתוב ,אבל כל האומר הוא עצמו ,שחטאו בזה ,אינו אלא
טועה .על כן ״מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם״ ,כי התרגום הוא האומר .הקורא
קורא את דברי ה׳ ,שאין לנו להבינם כפשוטם ,ואם יתרגמו אותם להמוני
העם ,הרי נטעה אותם ונוציא שם רע על האנשים הגדולים.
״השור יסקל וגם בעליו יומת .אם כפר יושת עליו״ וגו׳ .לפי המסורת יש
לפרש ,שבעצם גם בעל השוד תייב מיתה ,אבל ע״י תשלום הכופר הוא פודה
את גפשו ממות .״אם״ זו חובה היא ,ואין דרך אחרת אלא תשלום כופר .גם
אם לא ישלם ,לא יומת ,כי הוא אינו חייב מיתה בגלל שורו שהמית .אבל לשון
התורה אינה רוצה לותר על פסק דין המות ,וידע בעל חשוד את חשבונו של
הקב״ה ויראה בתשלום הכופר פדיון נפש ממש .וכן הסביר הרמב״ם בהלכות
נזקי ממון ,פרק י׳ ,הלכה ד :״זה שכתוב בתורה וגם בעליו יומת ,מפי השמועה
למדו שחיוב מיתה זו בידי שמים ,ואם נתן כופר הנהרג ,מתכפר לו״ .אם כן,
לא בחינם נאמר בתורה ״אם״ ,שבדרך כלל תנאי הוא.
לפי הסבר זה מבינים את הנוסח בדברי הכהן לאבי הבן בשעת פדיון
הבן ״מאי בעית טפי״ וכו׳ .הלא אין לו ברירה אלא פדיון! אלא הכהן מסביר
לאבי הבן :בעצם הבכור שייך לי ,כי ה׳ זיכה אותי בו ,שנא׳ ״כל פטר רחם…
יהיה לך״ )דומה לדברי חנה אל עלי ״וגם אנכי השאלתיהו לה׳״( ,אם אתה
רוצה ,תן לי חמישה סלעים בפדיונו ,כי כן ערכו מבן חודש עוד בן חמש
שנים לגבי ההקדש .רצוי שרעיון זה יהיה ברור לאבי הבן ,כי זוהי כונת
התורה ,תורת ה /
״עין תחת עין ,שן תחת שן״ וכו׳ או ״וקצת את כפה״ הן דברי ה׳ כפי
שרואים זאת בבי״ד של מעלה ,והוא מודיע לנו זאת בתורתו .וכן בהלכות
חובל ומזיק פרק א הלכה ג ״שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול כאשר עשה״.
ן6
www.daat.ac.il
הרצוג •לדינו של בית דין של מטה.
מכללת תמיד
דעת -דומה
אתר אינו
יש דין בבית דין של מעלה וזה
לפעמים התורה מגלה את חומרת הדין שבבית דין של מעלה.
״ויאמר ה׳ אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום״ וגו׳ )במ׳ ז /י״א(.
רש״י במס׳ זבחים כ״א :ועדיין לא היה משה יודע היאך יקריבו ,אם כסדר
תולדותם אם כסדר המסעות ,עד שנאמר לו מפי הקב״ה יקריבו למסעות איש
יומו.
אף אם נאמר ,שמשה כבר ידע את סדר המסעות לפני ר״ח אייר )ראה
פרושי ר׳ אליהו מזרהי והעמק דבר ,שאפשר לצרפם( ,עדיין קשה ,איך עלה
בדעתו של משה ,שיקריבו הנשיאים לפי סדר המסעות? הלא-עדיין לא נסעו!
— אפשר לומר ,כי משה רבנו הבין ,שאם יקריבו הנשיאים כלם אותם הקרבנות
וינדבו אותם חכלים וכל אחד יומו לפי דבר ה /ברור ,שכונותיהם של כל
אחד ואחד היו שונות זו מזו בכל אחת מנדבותיהם .מדרש רבה מאריך מאד
על כונותיו של כל נשיא לפי עניני שבטו ותכונותיו חמיוחדים לו .שוני זה
שבשבטים קבע יעקב אבינו בברכותיו ״איש אשר כברכתו ברך אותם״ ולפי
זה קבע לכל אחד את מקומו המתאים לו בנשיאת ארונו .לפי זה מובן ,שעלתח
בדעתו של משה האפשרות של סדר המסעות ,שיהיה ע״פ טבעם וכונותיהם
השונות בקרבנות שלהם.
הפרוט של נדבות הנשיאים בשתים־עשרה פרשיות נפרדות — זה .ראייתו
של מכתיב התורה ,של הקב״ה .אדם היה כותב את הנדבות רק פעם אחת,
כי בעיניו שוות הן .תכונות וכונות אינו רואה .בעיני ה׳ שונות לגמרי הן
הנדבות של שנים־עשר הנשיאים .דין שמים נראה בתורה.
מדוע חוזרת התורה בפרשיות ויקהל־פקודי בפרטי פרטים על הכתוב
בפרשיות תרומה־תצוה בקשר למלאכת המשכן? יתכן ,שיש לפרש לפי
ההסבר הנ״ל באופן כזה:
כיצד הביע הקב״ה את רצונו לבנות משכן? ״ויקחו לי תרומה מאת כל
איש אשר ידבנו לבו״ .אין חכרח ,וכאילו אמר :הייתי רוצה ,שבני ישראל
יתנו מרצונם הטוב את החומרים ,את כוחם ומרצם לבנות לי משכן בתוכם.
״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ — לא נאמר ויעשו אלא ועשו .לא כשאר
המצוות ,שיש לקימן ,משום שה׳ ציוה ,כי אין יודעים את טעמן .יבנו את
המשכן ,משום שהם רוצים .תבא ההתעוררות מלמטה ,והקב״ה משרה שכינתו
בתוכם .ה׳ רק גילה דעתו ,שדבר זה אפשרי ורצוי ואם ירצו בבי ישראל,
הרי ה׳ מגלה לה כל פרטי הבביה והכלים בפרוטרוט כתבגית משכן שלמעלה.
התורה מפרידה ומרחיקה מרחק רב את העשיר• של בבי ישראל מן הצווי והיא
מעידה ע״י זה ,שעשו כל פרט ופרט מהתעוררות עצמם ,מאהבת ה׳ כאילו ללא
קשר לצווי כלשהו.
הבבו רואים ,מה גדולה ההפרדה בין גילוי דעת ה׳ בפרשיות תרומה־תצוה
ובין העשיה בפרשיות ויקהל־פקודי .ביבתיים מספרת לבו התורה על מעשה
העגל .הלא אין הפרדה גדולה מזו! העם בתפתה לע״ז וכאילו התפרק מהצווי,
שב בתשובה והתעורר מעצמו להשכין את ה׳ בתוכם .ולא זו בלבד .לפגי
שהתורה עוברת לסיפור עשית המשכן ,חיא מרחיבה לתאר את ההתעוררות
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וההתלהבות של כל שכבות העם למטרה הקדושה .כמה פעמים מזכירה התורה
את המילה נדבה וכד׳ בפסוקים האלה ,והנה הביאו אפילו יותר מהנחוץ
למלאכה .זוהי עדות שהכל נעשה מתוך אהבת ד•׳.
כל מילה שבפרקי העשיה היא שבח לכל משתתף בפועל — דומה לשבחים
אחרים ,שהתורה מזכה בהם אנשים נבחרים .יש לציין ,שבכל פרשת ויקהל,
המספרת את עשית המשכן וכליו ,לא כתוב אפילו פעם אחת ״כאשר צוה ה׳
את משה״ .זאת ,כנראה ,כדי לציין ,שהכל נעשה מרצון העם הטוב וכאילו
לא צוו על כך .בפרשת פקודי נאמר ״וירא משה את כל המלאכה והנה עשו
את משה .הלשון והנה מפתיעה .הלא הם עשו את הכל
אותה כאשר צוד.
לפי ההוראות! אלא גם כאן בא ציון התורה ,כאילו במקרה תאמה המלאכה,
שנעשתה מהתעוררות עצמית ,לתכניתו של ה׳ ועל זה ברך אותם משה .ברכתו
לפי המסורת ״יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״ ,כי קימו ״ועשו )לא
ויעשו( לי מקדש ושכנתי בתוכם״.
פרשיות ויקהל ופקודי נראות בעינינו כחזרה מיותרת וכאילו אפשר היה
להודיע על בצוע מלאכת המשכן בפסוק אחד .לא כן ראייתו של הקב״ה ,לא
כן דנים בשמים .הקב״ה מציין ומשבח בכל מילה שבפרשיות האלה את הרצון
הטוב ,האהבה וחמרץ של כל אחד ואחד.
בהמשך פ׳ פקודי ,שבה מתארת התורה את עשית בגדי הכהונה ,היא
אמנם חוזרת על כל פרט ופרט שבפרשת תצוה ובמרחק רב ממנה ,אבל כל
פרשיה קטנה שבה מסתימת במילים ״כאשר צוה ה׳ את משה״ .כנראה יש
צורך בהדגשה זו ,כי העבודות האלה לא נעשו במישרין לה׳ בהתאם לאמור
״ועשו לי מקדש״ ,אלא לצורך בני אדם ,המשרתים במקדש ,כלומר לא מתוך
דבקות לכבוד ולתפארת של בשר ודם עשו את הבגדים האלה ,אלא רק כאשר
צוה ה׳ את משה .גם זאת לכבוד שמים.
יש משמעות מיוחדת לחזרה על פרשת הקמת המשכן בביצוע אחרי הצווי.
כל פעולה בידי משה רבנו בידי עצמו כעבד ה׳ מצינת שלב להשכנת השכינה
במשכן המקביל לשלמעלה .״ …ויכל משה את המלאכה .ויכם הענן את אהל
מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן״.
נאמר במדרש רות רבה )ה׳ ,ר ( :אילו היה ראובן יודע,
עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אל אביו.
אהרן ,שהקב״ה מכתיב עליו הנה .הוא יוצא לקראתך ,בתופים
יוצא לקראתו .ואילו היה בעז יודע ,שהקבז׳ה מכתיב עליו
ותאכל ותשבע .ותותר ,עגלות מפוטמות היה מאכילה,
שהקב״ה מכתיב
ואילו היה יודע
ובמחולות היה
ויצבט לה קלי
אותו הצדיק ,ראובן ,שבבי״ד של מעלה דקדקו בו כחוט השערה ,והקב״ה
ה כ ת י ב עליו ״וילך ראובן וישכב״ — אילו ידע ,שהקב״ה מכתיכ עליו ״וישמע
ראובן ויצילהו מידם״ ,בכתפו היה מוליכו אל אביו .עצתו של ראובן להשליך
את יוסף בבור ,לא נראה בעיניו זכות ,שכדאי לציינה .אכן בי״ד של מעלה
רואים אחרת ,והקב״ה לא נמנע מלהכתיב בתורתו מעשה ראובן זה כזכות של
הצלת נפש .כן לא נמנע׳ מלהכתיב זכותו של אהרן ושל בעז.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דוד ה נ ש ק ה
לסתירות בפירושי רש״י לתלמוד
בין הסתירות בפירושי רש״י לתלמוד ,מיוחדות הן אלו המצויות בפירושו
למסכת אחת ,מסוגיא אחת להברתה .בסתירות מסוג זה אין מקום להסברו
של רבי יעקב עטלינגר ,בעל ערוך לנר ,שהסתירות גובעות משיטות
רבותיו השונים ,שלפני חאחד למד רש״י מסכת זו ,ומן השני קיבל במסכת
השניה ,ואף קשה לקבל כאן את ההנחה שרש״י חזר ב ו ,שבפרוש למסכת
אחת ודאי היה סיפק בידו לתקן במקום הראשון על־פי דעתו האחרונה*.
לסתירות מן הסוג האמור תיוחדנה השורות חבאות.
א .ביצה כז ע״ב :אמר רב יהודה אמר שמואל :אין פוםקין
דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב .ופירש רש׳יי :״אין פוסקין
דמים — דמקח וממכר בשבת וביום טוב אסור בספר עזרא״ *.
ולהלן לז ע״א :לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין )משנה
שם ה ,ב( — גזרה משום מקח וממכר ,וברש״י :משום מקח
וממכר — דלמקח וממכר דמו ,שמוציא מרשותו לרשות הקדש,
ומקח וממכר אסור מן המקרא ,דכתיב ׳ממצוא חפצך ודבר ד ב ר ;
אי נמי :מקח וממכר אתי לידי כתיבח שטרי מכירח ,ואם תאמר:
הויא לה גזרה לגזרה? —כולה חדא גזרה ד״יא״.
סתירה זו בפירוש רש״י ,בדבר מקור איסור מקח וממכר בשבת ויו״ט,
שכבר העירו עליה אחרונים ,שימשה כיסוד לבניית כלל בפירושיו ,ומכאן
2
1
5 ,
6
1
2
3
4
5
6
ראה א .ברלינר ,״לתולדות פירושי רש״י״ ,כתבים נבחרים ב ,ירושלם תש״ט ,עמ׳ 186
והע׳ 12שם .וראה מראי מקומות לשיטת ר׳ יעקב עטלינגר ב״המעיך׳ טבת תשל״ב
עמ׳ .32—33
ראה א״ה וייס ,״תולדות רש״י״ ,בית תלמוד ב ,תרמב ,עמי .166
אמנם בעלי התוספות הניחו אפשרות הזרה אף בכגון דא .בגיטין יג ע״א )ד״ה האומר(
פירש רש״י בסתירה גמורה לפירושו שם ם ע׳׳ב )ד״ה לא יתנו( ,והתוס׳ )שם ד״ה לא
יתנו( העירו :״ורש״י בעצמו חזר בו ,שפירש לקמן׳׳ וכו׳ .וכן כתכ הרשב״א
בחדושיו שם )יג ע״א דייה מתני׳( .ברם ,ראה שם ב״פני יהושע״ שיישב סתירה זו
בפשטות ,על פי העקרון — ראה להלן — שרש״י מפרש בכל מקום לפי הקשרו ,עי״ש.
נחמיה יג ,טז—יז :״והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני
יהודה ובירושלם .ואדיבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם
'.עשים ומחללים אתי יום השבת״..־ וראה גס שם י ,לב .בימי רש״י לא ראו בנחמיה
אלא חלק מספר עזרא ,ולבר ציין לעזרא; וראה ש׳ הכהן ,״האם היה נחמיה מבית
דוד׳׳ ,״סיני״; צ )תשמב( ,הע׳ .1
ישעיהו נח ,יג.
ראה תוספות יום טוב ביצה ג ,ו ; שו׳׳ת מים רבים לר׳ רפאל מילדולה ,או׳׳ח סי׳
ל ,אמשטרדם תצז ,דף כא טור ג; גליון הש״ס לרבי עקיבא איגד ביצה כז ע״ב ,ועי׳
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חשיבות הדיון בה .רבי ישעיה פיק ברלין ,בחבורו ״יש סדר למשנה״ שם,
כותב בזו הלשון:
ואל תתמה מה שפירש״י חכא מקרא דעזרא וחתם מקרא דישעיה,
וגם התם פירש עוד טעם אחר משום גזרה שמא יכתוב וכו׳
והכא לא פירש כך — ,דע שכן דרך דש״י כרוב פעמים אין מספר.
ורצה לומר :אין מקום לעיין ביישוב סתירה זו ,הואיל ודרכו של רש״י
היא לגוון את פירושיו ,הן בתכנם והן בכמותם .בעקבות הגרי״ב הלך לאחרונה
י׳ פרנקל בספרו ״דרכו של רש״י בפירושו לתלמוד ה ב ב ל י ״ ,בקבעו — על
סמך דוגמא זו ,ושתי נוספות — שדרכו של רש״י לגוון את פירושיו אף
מבחינת תכנם ,ואף בסוגיות שונות במסכת אחת :״הגיוון הלשוני וחעניני חד
חם בשיטתו של רש״י״.
ברם דומה שכל עיקר מונח זה ,״גיוון עניני״ ,אינו ענין לדברי הלכה,
ומקום חיותו אינו אלא בתחום הספרות .אין ספק שרש״י לא ראה את פירושיו
כיצירה אמנותית בעיקרה ,בה אפשריות סתירות עניניות לצורך הערר האמנותי
של גיוון; ואע״פ שנפש אמנותית היתה לו לרש״י ,הרי דבר זה מתבטא יפה
בלשונו ,אך בתחום התוכן ודאי הוא שפירושיו משועבדים לקני מידה
פרשניים והלכתיים ,והללו אינם מכירים ב״גיווני תוכן״ כלל ועיקר .בתחום
האמנות גיוונים לפנינו ,אך במישור ההלכה אינם אלא סתירות.
ואמנם העיון בסתירה זו מגלה ,שכםתירות רבות בפירוש רש״י ,מתיישבת
היא בנקל אם מזקיקים כל פירוש להקשרו למקומו .בענין הראשון ,בדין
פסיקת דמים ,אין המבוקש אלא הוכחה לקיומו של איסור מקח וממכר בשבת
7
8
9
רח״ד שעוועל ,״ביאורים לגליון הש״ם של רע״א אשר במם׳ ביצה׳׳״ -הדרום׳׳ ,לד,
עמ׳ 94ן שמחת יום טוב לרא׳׳ל צינץ ביצה שם.
7ירושלם תשל׳׳ה ,עמ׳ .127
8וראה י׳ אבינרי ,היכל רש׳׳י ,כרך ד ,שער הסגנון.
9כדברי הרלב׳׳ח בתשובותיו ,סי׳ מה :״רש״י ז־ל הוא מפרש ,ואם כן הוא משתדל
לפרש ולבאר הםוגיא שלפניו כפי הפשט ,ואע׳׳פ שמצד הכרח הדין או סוגיא אחרת
בתלמוד הפירוש שהוא מפרש אינו כן ,עם כל זה אס הפירוש שהוא מפרש הוא הנראד,
כפי הפשט באותה הבריתא אינו חושש לפרשו כי אם כפי הפירוש הנראה מוכרח
מלשון הבריתא עצמה ובתנאי שלא נצטרו לאותו העניו בנדון שלפנינו ואינו מעלה
ולא מוריד בסוגיא שלפנינו ,בין יהיה האמת כדבריו או לא״ .ועי״ש בדוגמתו .כלל
זה הוא המפתח אף לפתרון שאר הסתירות שבאותה מסכת ,נוסף לאלו שנתבארו בפנים.
דוגמאות ראה לעיל הערה ,3וכן רש״י ברכות יב ע״א ד״ה המעין ,לעומת רש״י שם
ע״ב ד״ה מינות ,עיש״ה :תום׳ שבת מג ע״א ד״ה דמבטל ,וב״פני יהושע״ שם .הערת
התוס׳ שבת נב ע״א )ד״ה בבאין( על הסתירה לכאורה בין דברי רש״י שם ע״ב ד״ה
בבאין ,לדברי שם נח ע״ב ד״ה של בהמה — ,אינה ענין לנידון דידן ,שכן שם אין
תוכן זהר ,המתפרש ע״י רש״י בפנים שונות ,אלא שני ענינים נפרדים הם ,שזהותם
לדעת התום׳ יצרה סתירה בפירוש רש״י .וכבר יישב היטב בעל ״פני יהושע״ את שיטת
רש״י ,ויש סיוע לדבריו בדברי המאירי שם ,ואכ״מ.
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויו״ט ,שהרי די בזה להסבר האיסור על פסיקת דמים ,אף ללא עמידה על
מקורו של האיסור ויסודו ההלכתי .לכך מביא שם דש״י את האמור בנחמיה,
שהרי שם איסור מקח וממכר מפורש באר היטב; לעומת זאת ,האמור בישעיהו,
״ממצוא חפצך ודבר דבר״ ,אינו מבורר כל צרכו להוכחת קיומו של איסור
מקח וממכר ,שהרי גדרם של ה״חפצים״ וה״דיבורים״ האסורים טעון עדיין
בירור.
לאידך גיסא ,בענין איסור הקדש בשבת ויו״ט גזרה משום מקח וממכר,
הבעיה מתמודד רש״י היא :מקורו של איסור מקח וממכר ותקפו ההלכתי.
שכן הגזרה שגזרו חכמים על הקדש משום מקח וממכר ,מלמדת לכאורה על
,כך ,שאיסור מקח וממכר הוא מן התורה ,שאם לא כן הרי זו גזרה לגזרה;
ולזה הוצרך כאן רש״י למצוא מקור .לפיכך מביא הוא כאן את הכתוב בישעיחו,
שבאיסור האמור בו דרך ציווי יש למצוא מקור לאיסור בתוקף של דבר
ת ו ר ה .לעומתו ,בכתוב שבנחמיה אין דבר נבואה האוסר מקח וממכר ,אלא
ממהלך סיפורו אתה למד על קיומו של ה א י ס ו ר .ואע״פ שברור הימנו כשמש
שהאיסור קיים ,מ״מ אין מחוור ממנו כלל מהו תקפו ,שהרי יתכן שאין האיסור
שמזכיר נחמיה אלא מדרבנן ,ולפיכך אינו ענין לכאן כלל ועיקר .מכאן ,איפוא,
גם הטעם לכך שרש״י מוסיף כאן פירוש שני ,שלא כבמקום הראשון :פירושו
הראשון ,כיון שלא בא אלא לענות לשאלת גזרה לגזרה ,הרי מחייב להניח
שאיסור מקח וממכר מן התורה ,הנחה שליבו של רש״י היה מגמגם ב ה ;
לפיכך הוסיף פירוש שני ,המניח שאמנם אין האיסור אלא מדרבנן ,ומ״מ
מיישב את עגין הגזרה באופן אחר .מאידך ,במקום הראשון אין כל קושי
במקור שבנחמיה ,ולא הוצרך שם רש״י לפירוש נוסף.
קיצורם של דברים :פירושיו השונים של רש״י למקור איסור מקח וממכר
בשבת אינם סותרים כל עיקר ,שהאחד עוסק בהוכחת קיומו של האיסור,
10
11
1 2
10והשווה ״רש״י״ על הרי״ף שם )דפוס וילנא כ ע״ב( :״ומקח וממכר אסור מדאוריתא,
דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר״ .וכן בפירוש תלמיד הרמב״ן לביצה שם ,ירושלם
תשטז :״ומקח וממכר אסור מן התורה ממצוא חפצך״ .וראה גם חידושי המאירי שם,
ברלין תריס .על תקפם של דברי קבלה כדברי תורה ראה אנציקלופדיה תלמודית ,ע׳
דברי קבלה ,כרך ז.
11הבחנה זו ,בין דברי קבלה דרך ציווי בנבואה ,שתקפם מן התורה הואיל ואין נביא
רשאי לחדש דבר ,לבין דברי קבלה דרך סיפור ,שאינם אלא מדרבנן ,היא הבחנת
הרמב״ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב״ם ,שורש שני .וראה גם המיוחס לרש״י תענית
טו ע״א ד״ה ובקבלה ,ומה שרחאו בשו״ת חוות יאיר ,סי׳ י; דברי החו״י ,שאין
הדברים שם אלא הגהת תלמיד טועה ו״הוא שיבוש גדול מאד״ — ,אינם נראים ,שכן
גם בפי׳ תלמיד הרמב״ן לתענית שם )פתח־תקוה תשל״ח( ,וכן בנמוקי־יוסף שם )כנ״ל(,
רמוזה הבחנה זו ,עי״ש .וראה גם תפארת ישראל ,תענית ב א ,בועז אות א ,ו״יש
סדר למשנה״ שם.
12והשווה חידושי המאירי שם ,המסתייג אף הוא מאפשרות זו .סיכום הדיון בשאלה זו,
אם איסור מו״מ בשבת מדאוריתא או מדרבנן ,מצוי ב״דברי חכמים״ לבעל שדי חמד,
סי׳ פא ,נדפס ב״שדי חמד השלם״ ,כרך
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והשני — במקור תקפו ההלכתי; וכיוונים שוגים אלו מתחייבים בכל מקום
ממהלך הםוגיא .לא סתירה כאן ,ובודאי שלא ״גיוון״ כאן ,אלא דיוק אפיני
לרש״י.
ב .משהגענו לכך יש להראות שאף ש ת י " הדוגמאות הנוספות שהביא
פרגקל לחוכחת קיומם של גיווני תוכן בפירוש רש״י ,אין בהן ממש.
בםנחדרין מח ע״א מוזכר המונח ״דימום״ פעמיים ,ואף רש״י מפרשו
פעמיים .בראשונה כותב רש״י :״דימוס — בנין של אבנים״ ,ובשניח :״דימום
הרי לנו ,איפוא ,״גיוון עניני״.
— בנין״
ברם ,עצם חעובדא שרש״י מפרש מונח זה פעמיים באותו עמוד ,שלא
כדרכו ,כבר יש בה כדי להעמידנו על כך שדברים בגו .ואכן ,אף כאן
מתחייבים חפירושים חשונים בכל אחד מן המקומות לגופו .במקום הראשון
שנויח בריתא :״נפש שבנאו לשם חי — מותר בהנאה ,חוםיף בו דימום אחד
לשם מת — אסור בהנאה״ .מדובר כאן ב״דימוס אחד״ שנתוסף לאותו נפש,
שהוא ״בנין שעל הקבר״ )רש״י נפש שם( .לפיכך הוצרך רש״י לפרש ״דימום
— נדבך של אבנים״ ,שהרי אין כאן מקום לפרשו בהוראת ״בנין״ ,שאין
מוסיפים בנין לבנין; ואף לא שייכת בו לשון ״אחד״ ,המלמדת על קיומם של
רבים אחרים .על כרחו פירש איפוא רש״י שדימום כאן הוא נדבך של אבנים,
שבהוראה זו מתיישב הוא היטב כתוספת נדבך אחד של אבנים לבנין שכבר
קיים ,העשוי מכמה וכמה נדבכים כאלו.
ואילו בהמשך העמוד מובאת משנה )שקלים ב ,ה( :״ר׳ נתן אומר ,יעשנו
דימום על קברו״ .ויפה פירש כאן רש״י ״דימום — בנין״ ,שהרי מדובר כאן
בעצם הבנין שעל הקבר ,ולא רק בתוספת לבנין שכבר קיים ,ולכך אין לפרשו
כאן בהוראת נדבך של אבנים ,שבנין שעל הקבר הוא ,העשוי משורות שורות
של נדבכי אבנים.
ג .כאן מגיעים אגו לדוגמא האחרונה ,בה יש לנקוט דרך שונה ליישובה
של הסתירה.
ע״ז ז ע״ב :דאמר שמואל ,בגולה אין אסור אלא יום אידם.
ופירש רש״י :״בגולה אין העובדי כוכבים אדוקים כל כך בעבודת
כוכבים ,כדאמרינן עובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי
עבודת כוכבים נינהו וכו׳ ועוד דמסתפינן מינייהו״.
ולהלן יא ע״ב :אמר שמואל ,בגולה אינו אסור אלא יום אידס
בלבד .וברש״י :״בגולה אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא
וליתן עמהם ,שביניהם אנו יושבין ופרנסתנו מהן ,ועוד משום
יראה״.
אכן ,אילו רש״ י היה חתום על שתי פיםקאות אלו ,היה בכך משום קושי
רציני; אך נראה שיש יסוד מוצק לפקפק בבעלותו של רש״י על הפיסקה
13דברי הגרי״ב ,שזו דרך רש״י -ברוב פעמים אין מספר׳׳ ,נראים כמבוזגים לסתירות
שממםכת למסכת.
12
www.daat.ac.il
השביה• שהרי במסכת ע״ז הרשב״ם הוסיף הוספות פירושים ופסקים על פירוש
אתר דעת -מכללת הרצוג
רש״י זקנו .דבריו מובאים בתום׳ ר״ש משאנץ ובתום׳ ר״י מפריש ובתום׳ ר׳
יהודה מביריניא ובתום׳ שלנו .האור זרוע והתמים דעים מעתיקים קטעים
בפירושו .ועדיין לא נתגלה פירושו בשלמות .אבל קטע מפירושו נדפס באוצר
טוב )שנת תרמ״ז עמ׳ א—י( .רבנו אלחנן בתוספותיו לע״ז מספר על הגהה
שנתוספה לכ״י פירוש רש׳׳י ,ואף על פירוש רשב״ם שהוגה לתוך פירוש
ר ש ״ י .והנה ,באור זרוע )ראש הלכות ע״ז( כתוב:
14
13
19
פי׳ רכנו שמואל זצ״ל דאנן האידנא כגולה אין אנו יבולין להעמיד
עצמנו מלשאת ולתת עמהן ,שכיניהם אנו יושכין ,ואינן אדוקים
בע״ז כל כך .ועוד התיר רכנו שמואל זצ״ל לישא וליתן עמהם
משום איבה ויראה.
נראה איפוא שהדברים הכתובים בענין זה בפירוש רש״י לדף יא ע״ב
נתוספו מפירוש הרשב״ם; ומטרתם אינה ביאור דברי שמואל ,מדוע בגולה
אינו אסור אלא יום אידם בלבד ,שהללו כבר נתבארו ברש״י לדף ז׳ .דברי
הרשב״ם נעודו ליישוב הנוהג חרווח באירופה באותם הימים ,להתיר משא
ומתן עם הגוים אף ביום אידם עצמו ,היתר שראשונים הרבה נתחבטו ב ו י .
מכאן אף ההסבר לכך שהגהה זו נתוספה כאן ,ולא בדף ז ע״ב :שם הובאו
דברי שמואל אגב עבין אחר ,ואילו כאן בידונים הם לגופם ,ומסקנת הסוגיא
שביום אידם עצמו אסור לישא וליתן עמהם .ומסקבה זו היא עילת דיוגו של
הרשב״ם.
1
מעתה יש ללמוד מדוגמאות אלו כלפי לייא :אף כשדברי רש •׳י סותרים
לכאורה בבירור זה את זה ,העיון בהקשרם השובה של הפירושים הוא
המפתה ליישובן של התמיהות ,וסמי מהכא סתירות או גיוובים.
ד .לבסוף יש לציין ,כי נכוגותו של רש״י לפרש במקום אחד בסתירה
לפירושו במקום אהד ,ואף באותה מסכת ,אינה רק במקרים ששינוי חפירושים
מתהייב בהכרח ממהלך הסוגיות ה ש ו נ ו ת ; אף שיקולים פידגוגיים של נוחות
הפירוש וקיצורו עשויים להניע את רש״י ליצירת ״סתירות״ כאלו .ואדגים את
הדבר במקום שפירושו של רש״י בסוגיא אחת סותר לא רק את פירושו שלו
בסוגיא אחרת ,אלא אף את פרשנות התלמוד עצמו .בגיטין ה ע״ב גרסיגן:
״,..כמאן כר׳ שמעון דאמר פלגינן דבורא ,דתנן )פאה ג ,ח( :הכותב כל נכסיו
18
14רמ״י בלוי ,מבוא לתום׳ ר״ש משאנץ וכו׳ שב״שיטת הקדמונים״ לע״ז ,ניו יורק
תשכט ,עמ׳ כד.
15תוספות רבנו אלחנן לע״ז ,הוסיאטין תרסא ,לדף ה ע״ב.
16שם יא ע״ב ,באותו עמוד עצמו בו עסקינן • וראה פרנקל ,דרכו של רש״י וכוי ,עמ׳
.13—14
17וראה י׳ תא־שמע ,״ימי אידיהם״ ,״תרביץ״ ,מז ,עמי 197ואילך .לפי האמור יש לתקן
את דבריו שם עמ׳ 201והעי .16
18בדברי הרלב״ח ,לעיל העי .9
13
www.daat.ac.il
הרצוג יצא בן חורין .ר׳ שמעון אומר:
שהוא לא
קרקע
כל מכללת
דעת -
לעבדו יצא בן חורין; שייר אתר
לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד
מריבוא שבהן״ .ופירש רש״י לדעת תנא קמא :״לא יצא בן חורין —
דבשלמא רישא דלא גלי דעתיה דנחית לשיורא לא אמרינן דשייר ,אבל הכא
דנחית לשיורא אמרינן לדידיה ננ?י שייר ,וכי אמר כל נכסיי נתוגין לך —
אשאר נכסים קאמר ולחנופי ליה קאתי ,ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה
עצמך ונכסיי״ .והנה ,להלן מב ע״א מובאת משנח זו שנית ,ושם פירש רש״י:
״לא יצא בן חורין — דלא ידעינן הי קרקע שייר ובכל כל שהוא אמרינן
האי שייר ,וכיון דקרקעות לא קנה — לגופיה נמי לא קנה ,דלא פלגינן
דבורא ,הואיל ובחד דבורא אקני ליה גופיה ונכסים ופלגא דבורא לא איתקיים
אידך פלגא נמי לא מיקיים״ .הפירושים סותרים זה את זה לחלוטין ,הן בטעמו
של ת׳יק והן במציאות שבה מדובר ,שהראשון מניח שאף כשסיים את הקרקע
ששייר הדברים אמורים ,שעכ״פ נחיה לשיורא ואמרינן לדידיה נמי שייר,
?כמבואר בהמשך הסוגיא וברש״י שם; ואילו הפירוש השני מניח שאין דברי
ת״ק אמורים אלא כשלא סיים את הקרקע המשוירת ,והואיל ובאופן זה אינן
זוכה בנכסים כל עיקר — אינו יוצא אף בן חורין ,שלא פלגינן דבורא;
אבל כשהשיור מסוים הרי זכה בנכסים ,חוץ מן המשויר ,וודאי יוצא לחירות,
הואיל ואין כאן פילוג דיבורו.
אלא שכאן הפירוש השני סותר אף את מסקנת הגמרא שם ט ע״א ,שאין
טעמו של ת״ק משום פלגינן דבורא; ומסקנה זו מוכחת לפירוש רש״י שם
)ד״ה התם( מהא גופא שדברי ת״ק אמורים אף כשהשיור מסוים .הנחה זו,
בדבר תחום חלותם של דברי ת״ק ,מתאשרת אף מסוגיה ב״ב )קנ ע״ב( ומן
התוספתא שם )ט ,ד( ,כפי שביארו הראשונים בגיטין שם )עי׳ רשב״א ומיוחם
לריטב״א שם ועוד(.
ברם ,אף כאן אופיין השונה של הסוגיות גרם .בדף ח נידון עניו הכותב
נכסיו לעבדו לגופו ,לפיכך פירש שם רש״י כפי האמת ,שאף כשהשיור מסוים
אמורים דברי ת״ק ,שהרי כן מוכח מן המסקנה שם ומשאר מקומות .ממילא
הוצרך לטעם של נחית לשיורא ולא יכול היה להשתמש בטעם דפלגינן דבורא.
ונמצא שפירוש המחלוקת נזקק לשני טעמים :לר״ש פלגינן דבורא ,שעל־כן
כשלא סיים דבורו יצא בן הורין ,אע״פ שדבורו נפלג ,ולת״ק אין די בכך
שלא פלגינן דבורא ,אלא ביאורו נזקק לנימוק נוסף ,שהואיל ובחית לשיורא
אמרינן לדידיה נמי שייר .בדף מב ,לעומת זאת ,הובאה משנה זו לענין צדדי
לגמרי ,להוכחת משמעות לשון ״עבדי״ ,ושם ראה איפוא רש״י לנכון לקצר
את פירוש חמחלוקת ולפשטו .וכיון שלביאור דעתו של ר׳ שמעון הרי ודאי
ולכל חדעות זקוקים אנו לטעם דפלגינן דבורא ,וכפי שגם מפורש לעיל בדף ח,
פירש רש״י לדעת ת״ק שאין טעמו אלא דלא פלגינן דבורא .שאילו היה
מעמידו אף כשסיים שיורו ,היה נזקק להאריך ולפרש את חמחלוקת בשני
טעמים כאמור למעלה ,והואיל והדבר היה מסרבל את פירושו הורה רש״י היתר
לעצמו לפרש את המחלוקת שלא כפסק ההלכה ,אלא כמות שעלה לכתחלד,
בדעת בעל הםוגיא לעיל ט ע״א ,עי״ש.
14
www.daat.ac.il
הרב
קלמן כהנא
אתר דעת -מכללת הרצוג
הגאון רבי אברהם סופר זלה״ה
לא הערכה על אישיותו ומפעלו הכביר של הג״ר אברהם סופר זלה״ה
הנני בא לכתוב .ואף לא דברי הספד .יורשה לי — ובפומבי ,ובפרהסיא,
ובדרך משלי — להוזיל דמעה אחרי מטתו של גדול זה ,ידיד אלקים וידיד
אנשים ,שהלך מאתנו.
שה לי הגה״צ האדמו״ר מלובביץ שליט״א לפני שנים בביקורי הראשון
אצלו בברוקלין :אמנם לא היית עד עתה אצלי ,אבל נמצא אתה אצלי.
אומרים חז״ל :אנכי — פיענוחו אנא נפשי כתבית יהבית .כביכול הכניס
עצמו לתורתו .וכך כל מחבר ספר ,את עצמו הוא מכניס לתוך ספר שהנו
כותב .מצוי חוא בתוכו .ומתוך כך מצוי אתח בביתי.
בצעירותי נרקמו יחסי — גבדל לחיים ארוכים — עם חגאון המחדיר
זללה״ה .עדות לכך המהדורות הראשונות של ספרי בית הבחירה שלו הראשונים
בביתי :על סנהדרין )תר״צ( ,תענית חלה וכו׳ )תרצ״ד( — לצערי על ראש
השנה במהדורתו הראשונה )תרצ׳׳ד( אבד ממני — אשר עליהם חתם המנוח
עוד כאב״ד גוריציאה איטליא ,והבאים אחריהם בארץ הקדש למקוואות
וקידושין )ת״ש ותש״ב(.
• אותה סדרה גדולה של ספרי בית הבחירה ,גדולה מבחינה כמותית ,אך לא
פחות גדולה מבחינה איכותית יצרה את הקשר האישי הראשון אליו .וזוכר
אני את השנים הראשונות שלו בארץ ,את סבלו הרב ,ואת הדביקות שלו עם
זאת למשימת הייו ,אשר לא הרפה ממנה :הפצת תורת ראשונים ,ושל המאירי
במיוהד.
ולפנינו לא סתם מהדורא של ספר של ראשון .הנך מרגיש על כל צעד
ושעל בעיונך בספרים אלה את אהבת הנפש של המהדיר לספר שהנו מכין
לדפוס .ולפני שניגש להוציא לאור ספר על מסכת מסויימת ,וכשהכינו לדפוס,
למד מסכת זו בעיון עם ראשונים ואחרונים ,והכין עצמו למלאכת קדש זו.
נדמה לי כי יצר ר׳ אברהם סופר דוגמא ,אב־טיפום ,לצורה ולדרך בת ראוי
להוציא לאור ספרי ראשונים .דיוק מירבי ,עד כמה שאפשר ,בהעתקת כתבי
היד ,הערות מלוות אשר יקלו על המעיין והלומד למצות את עיקרי דבריו של
חמחבר ,והתאפקות גמורה מלערבב בספר את סברותיו ודבריו של המהדיר
עצמו.
והצמצום בהערות לא קל היה להג״ר אברהם סופר .שהרי שופע היד•
תורה .כל מעינותיו היו בה ,בה הגה ,בה השב ,בה עסק ,אותה אהב וממנה
לא זע .ואפשר היה להרגיש זאת בכל פגישה ,בין מקרית בין מתוכננת .מעין
מפכה נתגלה לפניך .דברי ראשונים ואחרונים ובמיוחד אהובים היו עליו
דברי אבותיו ואבות אבותיו.
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שאלות ובעיות .ונסיון לפתור אותם,
ועין בקרתית חדה ומתוך כך המון
אבל רק בדרך הפשט ,וללא שמץ של פלפול.
וכאמור עמל לא רק על המאירי .עמל גם בפרסומם של דברי ראשונים
אחדים .לדוגמא — מסכת שקלים עם פירושי ראשונים; ואחרונים — לדוגמא
חידושי ר׳ מנדיל קרגויא ,בעל התעוררות תשובה ,חחתם סופר ,ור׳ עקיבא
איגר .ובערוב ימיו הרשה לעצמו המנוח גם לפרסם מדברי עצמו מקצת שבמקצת.
ומוכן היה ר׳ אברהם סופר להודות על כל הערה על דבריו שנראתה לעיניו.
לא עמד על דעתו .וגם זה הוא מסימני ג ד ל ו ת .
1
וזכה שאין לך בית בישראל החובב תורה ,המעיין בתורה ,הלומד תורה
אשר אין תורתו של ר׳ אברהם סופר מצויה בו.
׳
והיה ר׳ אברחם סופר ער לכל ניצן של לימוד תורח .עודד וחיזק בכל
מקום שהיה יכול לעודד .על ידי מלה טובה ,על ידי עצה ,על ידי דירמן ללמוד
וללמד ולהפיץ מעינות חוצה .כל מעיניו היו נתונים להבין ,ללמוד וללמד.
ועם זאת כמובן לשמור ולעשות ולקיים .גומל חסדים בגופו ובממונו היה.
ותמיד מוכן לעזור ולסייע.
אהבת ישראל ללא מצרים טבועה היתה בלבו .סח לי פעם ,כי כאשר
פרעו פרעות ביהודי מרוקו כעס אביו ,הגאון בעל התעוררות תשובה ,כששמע
אומרים שפורעים ביהודים מרוקאיים .אין יהודים מרוקאיים טען ,כשם שאין
ויהודים אוגגריים ,או פולניים .יש רק יהודים רק יהודים במקום זה או אחר
אבל אין להם שם לווי ,המבדיל אותם מיהודים אחרים.
׳
זהירותו בקלה כבחמורה היתד• ידועה .בפגישתי האחרונה אתו כששהו,-
בבית חולים לא הרפה ממני בשאלה ובבירור ,האם אפשר לסמוך באמת על
כשרותו של מטבח בית חולים זה .ושאלות כעין אלת נשאלתי ממנו ל ר ו
ובכל מיני נסיבות.
כ
אבל לא רק עניני כשרות ודומיהן .אותה קפידא בענינים שבין א ד
לחברו .ואופיגי לו ,שכשסידר פעם קידושין לאחת מגכדותיו ,ביכר כעד קידושין
עובד אדמה ,החי מיגיע כפיו ,על בעל מקצוע אחר .שהרי במקצועות אחריש
אורבים יותר מדי נםיונות ליושרו של אדם.
ס
1בהיותי לפגי רבות בשנים בביתו של מרן בעל חזון איש זללה״ה הגיע לידי בין ספריו
״קונטרס פינוי עצמות מתים׳׳ ובו הערות כתב ידו של מרן בגליונותיו .נודע לי א
ממקור מהימן ביותר ,כי בשעתו העביר גיסו של מרן הרה״ג ר׳ שמואל גריינימן
זלה״ה הערות אלה לבעל הקונטרס ,מורי ורבי הגאון רייי וייגברג זללה״ה ,בעל שריד,
אש .כמקובל החזיר הגרי״י את תגובתו למרן .וכשקרא בהם החזו׳׳א ,אמר יש ארבען;
אנשים גדולים בדורנו —• שהרי מוכנים הם להודות על האמת .ואחר מהם היא מחבד
של הקונטרס פינוי עצמות מתים.
7
ר
16
www.daat.ac.il
הרצוג ע ל מ ס כ ת ו ת נ ד ר י ם ,
מכללתח י ר ה
דעתי -ת ה ב
אתרל ב
צילום מהדפוס הראשון ש
ס ו ט ה ונזיר .ליוורנו ת ק נ ״ ה ).(1795
ע׳ש״ו
כיה
עמיי
ל^? *"}*3עו1םיה״הצןירןכלאיועןגכ;רמויכהמיומ0מז״י מישה כנימי) פואד,
3ית
ז־זהךי״זלע׳
6ה<ב ניזשד׳נ! אבד כע 3דבשה עע!}יז נז׳י$ ,ק׳<ם 3י[:וי 1לו במחיל לכ השער סכעאר כתוב יושר
הבחירה יי;לאלהונ היןאיךי !;כי /לשפוי :,אזן את .כש״לבמר״כילןאתרל-ןככשןרהסןנהיגלזנ^לר
63
״,לי אל ק לול! כליל מישה יעקב ״צ״ויומימסיש׳ פואה ל ל ׳^ יז׳
הנער כי גיןכ ה!א !ניזגר לריאה)יניאידי יל כימז!ישכור לו מי:יןמ'יהי לי ל ן ייקי^ לי בנימין
ש ן ם
י פ ר ה
ה ם שאן
כ
משה***
ע 5שנגב' ׳נמרה! .ן׳ש״מ.
ןאזשל כאל־ן חלקן לתולה ולי;עןזה חי״ זשניס ןלעני״יס אכיר ?:ל/מל אק י
5
?
כ365ה ׳; 0הי ל*יק ט״ו ליזיש^גגבט להיי׳ש^ י ״חם לי סכי ה
ג$״ין
# 0
נ?
)ג(
1
ת
לע למנח5 0י מאירני ספי
ב י ת ״ ה כ ח י ל ה לי >הנןאירי
)0
:
ם(
^ יילמ1דא
לפסגות נשאו
*ליל 3ניך5ייאץ
צוף נפת א מ ך ^פד
)(£
^
תלמי ^אוויניןץ,עלה
^
ויפר
אף .ןטריגיי#ל• ^קאקןא^י ןצאו
״
הוד צפרירי.על <>ב£ןךי^א
,י
ה^הי
)זןולךי^וץ ע^יךי^עפר ואפר.
י
-
התחלת החרוז לכבוד רבינו המאירי והנדיב
— ההסבר באיטלקית ־־־
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והוא הדין בהשקפות ובדיעות .בעל חוש בקרתי מובהק היד• כאמור,
וראה צריך עיון ותמיהה לרוב .ולא ,נמנע מלהעלות תמיהותיו ,אבל רק לפני
אלה ,שלא חשש שיבולע להם על ידי התמיהות ,ושלא יפרשו השאלות
בפקפוק חלילה.
זכורני ,ששוחח אתי פעם על נוסח ברכות קדושת היום של המועדים.
והביע תמיהה על כך שראש השגה ועם חכפורים זכו למטבע יחודית של
הברכה :מקדש ישראל ויום הזכרון ,ומקדש ישראל ויום הכפורים .ולעומת
זאת שאר המועדים לא זכו לנוםח ייחודי ,אלא נכללו במקדש ישראל והזמנים.
אמרתי בתשובה ,ש״ד״זמנים״ לדעתי הנו לשון חכמים לרגלים המקראי ,בעקבות
התרגום המתרגם רגלים זימני ,ולכן אין לכלול את ראש השגה ויום הכפורים
בנוסח זה .וספרתי לו על אותו הסבר תמוה שאמר שלאמיתו של דבר גם כל
רגל זכה בייחוד ברכה ,והנוסח ״וחזמנים״ אינו אלא מקיצורי הסופרים
המעתיקים .וזכורני באיזו תקיפות דחה הסבר זה ,אשר בא לערער מקובלות
בנוסח ה ת פ י ל ה .
2
הג״ר אברהם סופר זלה״ה חוגך וגדל כ״אשכנז״ מובהק .וכזה נשאר כל
ימי חייו .ולא התיישר בקו ,לא עם שיגרא ולא עם אפנה אהרת .ולכן אולי
מותר להגיד גם בשבחו ,שהיה מעורה בעניני חעולם וידען בחכמות תבל.
בעבר מצאנו ,שדברים שכעין אלה נאמרו בשבחו של אדם .אך היום א י ע י
בטוח .ובכל זאת כלפי ר״א סופר מותר וצריך לאמרם.
יושרו האינטלקטואלי וכנותו המוסרית הם הם שמנעו ממנו כאמור להתישר
לפי הקו .והרי וודאי שרחוק היה מאופורטוניזם ,והחזיק בעקביות בדרכו הוא
ובמסורתו שקיבל .ויכול להיות שדין גרמא ,כי האישיות אשר עשתה אזניס
לתורה במידה כה רבה ,ובדרך כה נעלה ,ואשר ספריו נפוצים בכל בית שיש
בו תורה ,ובכל בתי מדרשות ואולפן ,לא זכתה שאלפים ורבבות בני התורד,
ילוו את מטתו.
אמנם לא נסםד ר׳ אברהם סופר זללה״ה כהלכה ,אך שפתותיו דובבות
ודובבות בקבר .זכותו תגן עלינו ויהי לגו ל מ ל ת יושר.
2לאחר זמן נהגיתי כשראיתי ,שכיזתתי .הן בהסבר הדברים ,הן בדברי הביקורת לדבריס
שפורסמו ,בפלואים שבאחד מכרכי תורה שלמה.
8ג
www.daat.ac.il
הרגהרצוג
שהוציאמכללת
רשימת ספרים אתר דעת -
אברהם סופר ז״ל
ר ש י מ ה זו כ ו ל ל ת ה ס פ ר י ם ב מ ה ד ו ר ת ם ה ר א ש ו נ ה ב ל ב ד ;
ברשימה
ל א נכללו מ א מ ר י ם ותגובות.
ו.
ב י ת ה ב ח י ר ה לרבנו מ נ ח ם ה מ א י ר י ע ל מ ס כ ת סנהדרין .פ ר נ ק פ ו ר ט
ע ל נהר מיין ת ר ״ ץ .
.2
הלה,
ב י ת ה ב ח י ר ה לרבנו מ נ ח ם ה מ א י ר י
ש ק ל י ם ,ת מ י ד ומדות .וינה ת ר צ ״ ד .
.3
ב י ת ה ב ה י ר ה לרבנו מ נ ח ם
ע ד י ו ת והוריות .ו י נ ה ת ר צ ״ ו .
.4
ב י ת ה ב ח י ר ה לרבנו מ נ ח ם ה מ א י ר י ע ל מ ס כ ת מ ק ו ו א ו ת .ירושלים
ת ״ ש.
.5
ב י ת ה ב ח י ר ה לרבנו מ נ ח ם ה מ א י ר י ע ל מ ס כ ת קידושין .ירושלים
תש״ב.
.6
ב י ת ה ב ח י ר ה ל ר ב נ ו מ נ ח ם ה מ א י ר י ע ל מ ס כ ת ע ב ו ד ה זרה .י ר ו ש ל י ם
תש״ד.
.7
מ ק ר א ומדרשו ,ס פ ר י נביאים וכתובים ,בצירוף כ ל מ א מ ר י ח ז ״ ל
ב ה ל כ ה ובאגדה ,כרך א :יהושע ,ירושלים תש׳׳ד.
.8
מ ק ר א ומדרשו ,ס פ ר י נביאים וכתובים ,בצירוף כ ל מ א מ ר י ח ז ״ ל
ב ה ל כ ה ובאגדה ,כרך ב :שופטים ,ירושלים ת ש ״ ה .
.9
מ ס כ ת ו ת דרך ארץ רבא וזוטא ,ע ם פרק השלום ,ערוכות
ו מ ב ו א ר ו ת ע ״ י א ב ר ה ם ס ו פ ר ו פ נ ח ס שלזינגר ,ירושלים ת ש ״ ו .
.10
ב י ת ה ב ה י ר ה לרבנו מ נ ח ם ה מ א י ר י ע ל מ ס כ ת כ ת ו ב ו ת ,ירושלים
תש״ז.
וו.
ח י ד ו ש י ת ת ״ ם ס ו פ ר ע ל ס ו ג י ו ת ש ו נ ו ת ב ש ״ ס .ירושלים תש׳״ז.
לרבנו
מנחם
המאירי
על
המאירי
על
מסכתות
מסכת
ראש־ השנה,
2ו.
בית הבהירה
תש״ט.
.13
חיבור ה ת ש ו ב ה לרבנו מ נ ח ם ה מ א י ר י ,ניו־יורק ת ש ״ י .
.14
מ ס כ ת ש ק ל י ם ע ם ש נ י פ י ר ו ש י ם ,א :פ י ר ו ש ר ב נ ו מ ש ו ל ם .ב :פ י ר ו ש
ת ל מ י ד ו ש ל רבנו ש מ ו א ל ב ר ׳ ש נ י א ו ר .נ י ו ־ י ו ר ק ת ש י ״ ד .
www.daat.ac.il
על
מסכתות
תענית,
נדה.
ניו־יורק
.15
.16
הרצוג ב ן ס כ ח ב ב ^ ־ ב ת ך א .ניו־יורק
מכללתי ע ל
דעתן -ז מ א י ר
אתרח ם
ב י ת הבחןמ•;לרבנו ־מנ
תשט״ז.
ה מ כ ל ן מ פ י ר ו ש ע ל . :ה ו י ״ ף ל ר ב נ ו ד ו ד ב ״ ר לוי , ,ע ל מ ס כ ת ו ת
ס ו כ ה ,ב י צ ה ,מ ו ע ד ק ט ן ו פ ס ח י ם ,ע ם פ י ר ו ש ל ה ו ש ע נ ו ת לרבנו
מ א י ר המעילי •.נ י ה י ו ר ק ת ש י ״ ט .
7ז
.17
הגהות חת׳׳ם סופר על כל
.18
שירי שירים ',ל י ק ו ט י ד ב ר י ם מ ב ע ל ה ח ת ״ ם ס ו פ ר ש ל א ר א ו אור
ה ד פ ו ס מ ע ו ל ם .נ י ו ־ י ו ר ק ת ש ״ ך.
.19
פירוש ה ר א ב ״ ד
.20
חידושי הר״ן
.21
.
באור ע ל מ ס כ ת מ י ד ו ת לרבי מ ש ה קזיס ,ו ס פ ר ח נ ו כ ת ה ב י ת ע ל
צורת ב י ת ה מ ק ד ש ,לרבי מ ל כ י א ל אשכנזי .ירושלים תשכ״ג.
;
על
ה ש ״ ס .ניו־יורק
על
הרשב״א
מ ס כ ת ע ב ו ד ה זרה.
תשי״ט.
מסכת
ירושלים
מ ס כ ת שבועות.
.22
.23
שני פירושים קדמונים ע ל מ ס כ ת מעילה .ירושלים תשכ״ו.
פרובינציא,
.24
תשובות
.25
תוספות ח כ מ י אנגליה על
תשכ׳׳ה.
תשכ״ז.
מ ס כ ת סנהדרין .ירושלים
.26
תוספות
תש״ל.
.27
תוספות
ח כ מ י אנגליה
.28
פירושים וחידושים ע ל מ ס כ ת ת מ ו ר ה לרבי מ נ ח ם מ נ ד ל ק א ר מ י .
ירושלים תשל״ג.
.29
ה ע ת ה והארות על שתים .ושלושים .מ מ ס כ ת ו ת הש״ס,
א ב ר ה ם סופר .ב ר א ש ה ס פ ר ע ש ר ת ש ו ב ו ת לרבי מ נ ת ם
׳קארגוי .ירושלים ת ש ל ״ ו .
מאת
מנדל
.30
בגדי ישע ,פירוש ע ל ה מ ר ד כ י ע ל מ ס כ ת ו ת כתובות ,קידושין,
ב ב א ־ ב ת ד א ,ס נ ה ד ר י ן ו מ כ ו ת ,לרבי י ש ע י ה הלוי הורוויץ ) ה ש ל ״ ה ( .
ירושלים ת ש ל ״ ח .
על
מסכתות
מסכת
20
www.daat.ac.il
נדה.
ביצה
תשכ״ח.
חכמי
-
אנגליה
על
ירושלים
ירושלים
תשב״ג.
חידושי
חכמי
על
בבא־בתרא.
ניו־יורק
תשכ״א".
וקידושין.
ירושלים
ירושלים
תשל״א.
יונה
עמנואל
הרצוג ד
מכללת •
דעת -־
אתר ־־
•-־
־׳
־ ־ י
הדב אברהם סופד ז״ל ״
עם הסתלקותו של חרב אברהם סופר ז״ל בשבת • ח ו ל י המועד פסח
בירושלים ת״ו ,הלכה לעולמה דמות מרכזית -של המחקר התורני •של תקופתנו.
במשך יותר מחמישים שנה הוציא הרב סופר עשרות ספרים ,כאשר במרכז
פעולותיו עמדת תוצאת חלקים רבים •מפירושי בית הבחירה .של־ רבינו מנחם
המאירי על הש״ם .הרב אברהם סופר ז״ל התמסר• למשימה זו בהתמדה וכמעט
בלי הפסק ,בהיותו בגולה ,באיטליה ובארצות אחרות ובעיקר בירושלים ת״ו.
ראשית צעדיו בפרסום פירושי המאירי עשה הרב סופר בצנעה ,כמעט
כלאחר יד .בהיותו רב צעיר בעיר גוריציאה שבאיטליה ,הוציא פי׳ בית
הבחירה על מסכת סנהדרין )פרנקפורט ׳'ענ׳׳מ תר״צ( .וזה לשוגו בתוך" ההקדמה
הקצרה בשנת התר״צ :״בהיותי בעיר פרמא וראיתי שם בספריה ־ספרי המאירי
על מסכתות כתב יד ,זכרתי ־שאאמו״ר הגאון הגדול אבדק״ק ערלויי שליט״א
חבב מאוד ספרי •רבינו חמאירי ז״ל ולכן גמרתי בדעתי לחוציא אחד.מספריו״.
בשנים הבאות הופיעו פירושי המאירי על מסכתות י אחרות :תענית ,חלה,
שקלים ,תמיד ,ומדות )וינה תרצ״ד( ,ראש השנה ,עדיות והוריות )וינה תרצ״ו(.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה הגיע הרב סופר .עם משפחתו • לירושלים
ת״ו .וכן כתב בהקדמתו לבית הבחירה על מסכת מקואות :״נדר-נדרתי בעת
צרה :אם יעזרגי ה׳ ויזכני לעלות לארצנו הקדושה אדפיס מיד ספר א׳ מספרי
המאירי שסדרתים והעומדים לצאת לאור ,ולכן כשזכיתי להגיע לעיר קדשנו
משוש תפארתנו ירושלם תובב״א אותו יום מסרתי ספר זה לדפוס״ .כעבור
שנתיים הוציא פירוש המאירי על מסכת קידושין .הימים היו ימי מלחמה
והשמדה באירופה ואילו בארץ ישראל שררה חרדה על גורל עם ישראל.שבגלות
אירופה ואף על עצם קיומו של היישוב היהודי בארץ .ישראל ,כאשר צבאות
אויב התקדמו לעבר ארץ ישראל ,בימים קשים אלה".המשיר הרב סופר וכה
דבריו בהקדמתו למאירי על קידושין בשנת תש״ב :״דברי רבינו .המאיתי
האירו לי בימים האפלים ובלילות האפלה אשר בהם סדרתי את ספריו זה .כבר
אחז״ל שמעתתא בעי צילותא ,ואני מודה על האמת שבימים הקשים והחשוכים
האלה לא היתה בי דעה צלולה לירד בכל מקום לעמקה של מסכתא זו העמוקה
ורחבה מני ים״.
וכך המשיך ללא לאות ,בית הבהירה על כתובות ,נדה ,בבא בתרא ,חיבור
התשובה ועוד .וכן הוציא פירושיהם של דאשוגים אהרים ,כגון רשב״א על
שבועות ,חידושי חר״ן על בבא בתרא ,ועוד ועוד עד לתוספות חכמי אגגליה
על מסכתות שוגות ,פירושים קדמוגים על מסכת מעילה וכן פירוש ד ׳ משה
קזיס על מסכת מדות.
,
;׳21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
הרב אברהם סופר דאה חסדי ה בכל ספר שזכה להוציא .וכן כתב
בהקדמתו ל״תשובות חכמי פרוביגציא״ )ירושלים תשכ״ז( :״חסדי ה׳ אזכיר
תהלתו אספר על כל אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו בזכות אבותי הק׳ זצ״ל,
וזיכני להמשיך לעבוד עבודת הקודש -־ עבודה קשה שבמקדש — להוציא
לאור ספרי רבותינו הראשונים זצ״ל אשר טרם נדפסו ,והיו שפונים וטמונים
בספריות שונות בכתבי יד גנוזים ונעלמים״.
וסגנון מיוחד בסיום דבריו בהקדמות לחיבוריו .בספר הנ״ל סיים :״בזכות
יגיעתי והתעםקותי בתשובות רבותיגו הראשונים כמלאכים זצ״ל ישיב ה׳ את
שכיתינו ושופטינו יושבי הגזית כבראשונה ועינינו תחזינה במהרה בימינו
אמן״ .ובסוף הקדמתו להידושי הרשב״א על מסכת שבועות )ירושלים תשכ״ה(
כתב :״ובזכות ספר זה של רבעו שלמה כן אדרת זצ״ל ישלח לנו הקב״ד,
במהרה בימינו את נביאו אשר לט פניו באדרתו ,ועינינו תחזינה אדרת ממלכה
תאפוד מלוכה מציון למלוך אמן״ .ובסיום ההקדמה לפירוש הראב״ד על
מסכת עבודה זרה )ניו יורק תשכ״א( התיהס הרב סופר לתוכן המסכתא
בכותבו :״וגזכה להעברת גילולים מן הארץ ,ויכירו כל יושביה כי מלך ה׳
צבאות בהר ה׳ בירושלים במהרה בימיגו אמן״.
העבודה המדויקת והמדעית של פיענות כתבי יד והשואות בין כתבי
יד שוגים לא הפכה את הרב סופר למדען יבש .איש הרגש היה .הרב סופר
היה ער לכל המאורעות בעולם היהודי ובמיוחד לכל מה שמתרחש בארץ ישראל.
בשיחותיו אתו לפעמים היה קשה להאמין שרוב ימיו עבד על כתבי יד והכנותם
לדפוס .ואף מוכיח בשער היה .הוא לא סבל רשלנות בקיום המצוות .שמעתי
עליו שהעיר למגיחי תפילין על אי־דיוקים בהנחתם ,במיוחד על איסור חציצה
של מגדלי בלורית .כמו כן מהה על שיחה בטלה בזמן התפילה .הוא אהב
לדבר בעניני למוד עם בני תורה צעירים ,הוא שבח וערד אותם אך לפעמים
לא חסך בקורת מלמדנות מזויפת.
*
כוחו של הרב סופר ז״ל לא הצטמצם בםיעגוח כתבי יד עתיקים .לפניו
כבר עסקו בזה וגם בימיו עשו כמוהו .המיוהד שבהיבורי הרב סופר הערותיו
וביאוריו .חן מיוחד להערותיו של הרב אברהם סופר ז״ל .אין דרכו בפלפולים
ואין לו פנאי להערות מיותרות כגון ״וכן פרשו רש״י ורשב״א״ .מתוך שליטה
נדירה בראשונים וגדולי האחרונים כתב הרב סופר את ביאוריו .הן הערותיו
שכת^ בצעירותו ,הן הערותיו לעת זקנתו ,כולן נכתבו מתוך הבנה עמוקה
ודיוק נפלא; הוכחה מרבינו המאירי למשנה למלך או ל״קצות״ ,תמיה על
המנחת חינוך ,הערה על הנודע ביהודה ,קושיא על המהרש״א ,הדגשה על הבאת
פירש״י במאירי •המיישבת קושיה ,פליאה על השמטת דין ברמב׳ים ועוד ועוד.
ההערות הן מגוונות ומחכימות ונכתבות מתוך אהבת התורה ומתוך שאיפה
להדריך את הלומדים בעיון הסוגיה ולעורר אותו להמשיך בבירור .לכן סייס
הערות רבות ב״והדברים ארוכים מאוד״ ״אין כאן מקום להאריך״ או בסתס
״וצ״ע״.
22
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
אתר דעת
מפוזרים כללים העוזרים בלימוד
הרב -סופר
בהקדמותיו ובהערותיו של
תורתם של הראשונים .כך בהקדמתו להידושי הר״ן לבבא בתרא )ירושלים
ת ש כ ״ ג ( :״נתברר לי שלא הרמב״ן ,לא הרשב״א ולא רבינו ]הר״ן[ ראו א ת
תום׳ שלפנינו ל מ ס כ ת י ך )וכן שם עמ׳ 331הערה י ,אך ה ש ו ה דבריו שם
עמ׳ ,7הערה פד( .במקום אחר דן הרב סופר בנקודה א ח ר ת :״ מ צ א ת י פעמים
רבות שרבינו ]הראב״ד[ בספרו זה פסק להלכה ופסקו מ ת נ ג ד לפסק הרמב״ם,
ואעפ״כ בהשגותיו לא השיג ע ל הרמב״ם כלום״ )הקדמה לפירוש הראב״ד
למסכת עבודה זרה( .בהערותיו על בית חבחירה על מסכת מקואות )עמ׳ ,6
הערה (4העיר הרב סופר שבפירוש הרב מברטנורה ע ל מםכתא זו ישגם
פירושים שלא מצא להם מקור אלא בפירוש המאירי וכנראה היה פירוש זה
לפני הרב מברטנורה.
פירושי המאירי בבית הבחירה כתובים כידוע בסגנון מיוחד ,גדולי חמחברים
— הכונה לרמב״ם ,גאוגי ספרד — הר״י מיגש ,גדולי הפוסקים — הרי״ף ועוד.
הרב סופר ציין בהקדמות שונות ״שלא בכל מקום שכתב רבינו ״גאונים״
כוונתו לגאונים שאחרי רבנן סבוראי״ .לכן ״מתלוקת בין הגאונים״ לפעמים
הכווגה לפלוגתת הרי״ף והרמב״ם )ראה גם קדושין ,עמ׳ ,294הערה .(11ולכן
קצת פליאה ע ל הרב ש ״ י זוין זצ״ל בס׳ מועדים בהלכה ,פרק ״ל״ג בעומר״
שהמאירי היחיד שמביא כבר בשם הגאוגים ש ב ל ״ ג בעומר פסקה ה מ י ת ה ולכן
גוהגים שלא להתענות בו .אמנם המאירי כתב כך בבית הבהירה )יבמות ,סב,
ב( ,אך אין להסיק מכאן שהמאירי התכוון לגאונים שבבבל.
הרב סופר תיפש את האמת שבלימוד התורה .הוא ה ת נ ג ד להידושים
מלאכותיים .אך מאידך מ י כמוהו ידע לגלות את ה א מ ת ועומק ההידוש שבפירושי
המאירי .בהל׳ סנהדרין פרק י׳ הל׳ ה כתב הרמב״ם ״אפילו אמר הנדון עצמו
יש לי ללמד ע ל ע צ מ י זכות שומעין לו ועולה למנין והוא שיהיה מ מ ש
בדבריו״ .רבים ראו כן תמהו ע ל דברים אלה .קשה להעלות על ה ד ע ת שהנדון
ישתתף בהצבעה על דינו .ה ר ש ״ ש הציע תיקון לשון ,אך זה אינו פשוט ,שהרי
הרמ״ה וחידושי ]המיוחסות ל־[הר״ן תמהו כבר על הרמב״ם .המאירי ,בית
הבהירה ,סנהדרין מ ,א — כותב כהרמב״ם ,מ ת ק ש ה בדבר ומסביר ״אין
הוששין לכך במשא ומתן״ ,כלומר שהנדון בודאי אינו מ ש ת ת ף בהצבעה בסוף
הדיון .הרב סופר מ צ י ע )עמ׳ ,179הערה (8״ואולי גם הרמב״ם לא אמר רק
כמו שכ׳ ר ב ע ו ב ש ע ת מ ש א ומתן״ .הערה יפה ומהכימה שהרב סופר כתב
עוד בצעירותו; תוספת ש ל מלים ספורות במאירי פ ו ת ח ת לנו דרך להבנת
שיטת הרמב״ם .יישוב זה בשיטת הרמב״ם מובא בשמו באנציקלופדיה תלמודית,
ערך דיני נפשות ,הערה .147
מרגליות רבות מפוזרות בהערותיו של הרב סופר ז״ל .הוא זכה לכך
שעוד בהייו לומדי תורה נהנו מפירושיהם ש ל גדולי הראשונים שהוא הוציא
מתוך כ ת ב י יד .אחרי הלויתו ש ל הרב אברהם סופר ז״ל במוצאי ש ב ת ח ו ה ״ מ
פסה ,אמר ת ל מ י ד הכם מתוך כ א ב :לא רק אנהנו השתתפנו בהלויתו ,אלפי
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בגי תורה צעדו אחרי מיטתו; שהרי אין לשער •כמה לומדים מספריו !מהערותיו
המצוינות.
הרב אברהם סופר ז״ל היה תלמיד הכם גדול ולכן ידע שבמקומות רבים
יש להסתפק בציון הקושי ,בלי לתת תשובה .הוא הרבה לסיים את הערותיו
ב״וצריך עיון״ או ״והדברים ארוכים״ .וכן נחג בשיחותיו בעל פה .התרשמתי
;במיוחד מחיפושו אחרי האמת.־ הוא שמח בכל הערה ,אפילו מפי אנשים
שידיעותיהם בש״ס ובפוסקים פחותות .מאידך חתנגד לקבל תירוצים דחוקים.
הוא העדיף ״אינני יודע״ על למדנות שאין לה יסוד מוצק בש״ם ובראשונים.
גס בחייו הפרטיים הלך הרב סופר בדרכו־הוא .הוא חילק כסף ״רב לעניים
ואף הקים גמ״ה .בדרך כלל הרב סופר לא חילק בעצמו כסף לנצרכים ,אלא
ביקש זאת מידידים .הוא ביקש לחלק את הכסף למשפחות מכובדות המתביישות
לבקש עזרה .לפעמים הוא דרש לתמוך דוקא בתלמיד חכם עני המתפרנס
מיגיע כפו ,אך נקלע לקשיים .אהבתו־ לבני תורה המפרנסים את בני ביתם בכבוד
היתה טבועה בו מילדותו :אביו ,הרב שמעון סופר ,אבדק״ק ערלוי ובעל שוי״ת
התעוררות תשובה עמד על כך שבניו ילמדו מקצוע ,כמובא במסכת קידושין.
אכן ,נוס ,ללימודיו בישיבה ,למד הרב אברהם סופר מקצוע ,כריכת ספרים.
הוא י אמנם הודה ששכח את המקצוע ,אך כל הייו שמר אהבתו לבני ת ו ר
הנהנים מיגיע כפם .הערכה מיוחדת הראה לעובדי אדמת ארץ ישראל תוך
שמירה על תורה ומצוות .מרגלא בפומית דבריו הידועים של זקנו ,בעל ה ח ת
סופר בחידושיו בפרק לולב הגזול שכמו שאין לומר אינני מגיח תפילין בשביל
עסקי בתורה ,כך אין לומר לא אאסוף את דגני מפגי עסקי בתורה
ה
ס
' וכאן התגלה הרב אברהם •סופר שוב כדייקן נפלא .הוא שאל על דברי
החתם סופר שכתב בחידושיו )סוכה לו ,א( ״נלענ״ד רבי ישמעאל גמי לא
אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין שהעבודד,
בקרקע גופה מצוד! משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים״ וכן/
הרב סופר העיר ״ולא זכיתי להבין כלל איך ולמה מצות עבודת קרקעי ארץ
־ישראל שהיא משום יישוב ארץ ישראל תלויה ברוב ישראל שרויין בה ':מצוד,
׳ליישב ולמצוא מקור לדברי ר ב ע ו אלה״) .המעין ,טבת תשכ״ט ,עמ׳ .(4ה
סופר סיפר לי אז שהוא הציע את תמיהתו לפני תלמידי חכמים ,אר לא שמע
הסבר שהניח את דעתו .אחרי ימים אחדים הערתי לו שאולי כוונת החתם ם ו ס
שאמנם מצות יישוב'ארץ ישראל אינה תלויה בכך שרוב ישראל שרייין בה,
אבל התעסקות ביישוב הארץ אינה דוחה לימוד תורה רק כאשד רוב ישראל
שחיין בארצו ,והבאתי םמוכין לכך .הסבר זה מצא חן בעיניו והיא אף ביק27ן
ממני להדפיסו.
״
ר 3
ר
כ ך היתד .דרכו• ,לדליק.־ולהעיר .הוא זכה לכך
בהסבריו וב״צריך עיון׳׳ שלו .בשנות השואה )בודפסט
גרינולד ספר ״עולת תמיד״ על מסכת תמיד מאת
הבושם עם הערות ־המהדיר ״מגחת תמיד״ ושם בעמ׳ ק
24
www.daat.ac.il
שעוד בימיו דנו א ה ,
תש״ג( ־הוציא הרב מקןןן
סבו ,בעל שו״ת ע ר ו ג ת
מובא עיון בקושית ״ ה ר 3
ר
0
אתר דעת -מכללת
הרצוג המקדש
שמירת בית
עי^ים במצ*ח
בספר הערות והארות על שתים ושלשים מסכתות ,הש״ס
)ירושלים תשל״ו( עמ׳ קפח.
ה מ נ ח ה חינוד מצוה שפא כ׳ דמצות טמירה מתקיימת גם ־ע״י חרש ,עוטה
וקטן דעיקר המצוד .היא על הבית דין' שהמקדש'יהי׳ שמור ומביא ראי׳ מאכילת
קדשים דהיא מצות עשה ונאכל גם ע״י קטנים ,וי״ל הרבל .בדבריי ,דבקרבן י
המצוד• היא שיהיו הקרבנות נאכלים וגם אכילת קטנים היא אכילה )ע׳ שו״ת
חתם םופר או׳יח סי׳ קמ אות ב( אבל ע״י שמידת קטנים אין ביה״ק שמור• שאין
שמירת קטבים שמירה כדאי׳ בבא מציעא ל ,א .וע׳ רמב״ם הל׳ בית הבחירה
פ״ח ה״א ,והדברים ארוכים ואכמ״ל.
:
ו ה נ ה החנוך במצוד .שפח כתב פעמיים :״לשמור המקדש ו ל ל כ ת ס ב י ב ו ״
י "וגם במצוה י שצא כ׳ ':שמירת המקדש ל ל כ ת" ם ב י ־ב ו תמיד ־ בכל לילה,
ואני בעניי לא מצאתי בש״ס שהשומרים ילכו סביב ,ואדרבה ממשנתנו ומגמי י
י "
להלן יש לדקדק שעמדו במקום אחד ,וצ״ב.
.ש ם ג ״המבין שומרים שם״ — פי׳ המפרש :״כגון פחותים מי״ג שנים כמו
)שמואל א. ,ב ,כא( ויגדל הנער ומחרגמיבן ורבא רביא״ ,לעב״ד.צ״ב למה לא
נקט אהד מהםסגקים המוקדמים שם.א ,כב ,כה ,כז^ואםת״ל משום ששם נקרא
כן כשהי׳ בן שתי שנים ,וקטנים כאלה אינם כשרים להיות שומרים ,אעפ״כ.צ״ב
למה לא נקט הפסוק שם ב ,יא.,ויותר קשה לי ד,לא.מצינו בתורה בראשית כא
שישמעאל כשהיה בן שש עשרה שבים נקרא כמה פעמעג ,.ילד״ ומתרגמינן .״רביא׳ /והנה הרע׳׳ב ,סתם ופי׳ :״והרובין ילדים תרגום ילד רביא״ ,וצ״ב…,
והר״מ קזיס )בספרו על מס׳ מדות שזכיתי להו״ל ירושים ,תשכג( בריש מם׳
מדות פי׳ :״,הרומם …והם כהגים שלא הגיעו להנוד עבודה תרגום ילד רביא״,
והיינו לפגי עשרים שבים ,עיי׳;ש בהערתי ,ומה שכתבתי שם בהערה כג צריך
״
.תקון ,ואכמ״ל.
הרמב^ם
בפירוש• המשבר .כ׳ ה-״ל• :״והרובין שם .ו ג ת ב .א כ .ב1מר.א
.בעניו..שמירת,בעג המקדש ע״י •הליכה מסביב המקדש,
•ראה ספר המצורע עשין כב ורמב״ן במדבר.א ,גג
.
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הה״ג המו״ל מוהר״א סופר שיחי׳ האבד״ק גוריציה תע״א״ .מ א ז הופיעו
בספרים רבים ציונים בהערותיו ש ל הרב םופר ע ל החלקים השונים של ביו;
הבהירה שהוא זכה להוציא.
הרב סופד היה ב ק י נפלא בסדר קדשים .במקומות רבים הוא כ ת ב העדות
חשובות בדיני קדשים ,הן בהלכות מ ע ש ה הקרבנות הן בהלכות פסולי המוקדשים
ותן בהלכות בית הבחירה והלכות כלי המקדש .ע ו ד ב ש נ ת ת ר צ ״ ד הוציא את
פירושי המאירי ע ל שקלים ומדות .כן הוציא ביאור ע ל מ ס כ ת מ ד ו ת להגאון
ר ב י מ ש ה קזיס מ מ נ ט ו ב ה וספר חנוכת הבית ע ל צורת בית המקדש להחכם
רבי מלכיאל אשכנזי מ מ נ ט ו ב ה )ירושלים תשכ״ג( .הוא ש מ ח ש מ צ א חיבור על
מסכת תמורה מ א ת הרב מ נ ד ל קרגוי ,בעל גידולי טהרה ע ל הלכות מקוואות,
הוא א מ ר ל י אז ״ מ צ א ת י שאגת אריה חדש ,והפעם על קדשים״ .עבודה רבת
השקיע הרב סופר בהכגת הספר )ירושלים תשל״ג( ואכן זכה לכך שספר זה
התקבל באהדה בין לומדי ס ד ר קדשים.
׳
לימוד ס ד ר קדשים היד .חביב בעיני הרב סופר .כאשר הוציא ש ג י פירושיס
קדמונים על מסכת מ ע י ל ה )ירושלים תשכ״ו( הוא כ ת ב ״מקוד .א נ י שעי״
יתרבו הלומדים והעוסקים בהלכות הקשורות לבית קדשנו ותפארתנו ,שיבנת
בב״א״.
ז
עיונים שונים הקדיש ה ר ב סופר למצות שמירת בית המקדש ,כגון בהערות
לפי׳ המאירי ע ל מסכת שקלים ,פרק ה )עמ׳ 88הערה ג( ,מסכת מדות )עמ/
,144הערה ד( ,ת מ י ד )עמ׳ ,118הערה ג—ז( ,עבודה זרה נב ,ב )עמ׳ !92
הערה ,(9ביאור ע ל מס׳ מ ד ו ת לד״ר״מ קזים )עמ׳ ,8ה ע ר ה 9ושם ע /
,(190—188וכן בהרהבה בספרו ״הערות והארות ע ל ל ״ ב מסכתות הש״ס//
)ירושלים תשל״ו( עמ׳ קפז—קפט .בשעתו הוא חביע את ש מ ח ת ו שהערותיו
הביאו לדיון נוסף במצות שמירת בית המקדש ב״המעין״ )תשרי ת ש ל ״
עמי .(73—66
מ
ז
ה ר ב אברהם סופר ה ש ת ת ף מ ש ך
הפעילה גבעה גם מהזדהות עם דרכו
מ ע ו ל ם לא היפש ללכת לפי האופנה
ה כ נ ע ה מ ו ח ל ט ת וללא סיג כלפי חז״ל
מ ח ש ב ה עצמאית.
שנים ב״המעין״ .נדמה ל י שהשתתפותר
העצמאית של ״המעין״ ,שהרי הרב סופר
שברחוב .אישיותו התוססת הוכיחה זאת.
וכלפי כל ה כ מ י ה ד ו ת ת ,אך כל זה ע ס
״ ל א גהיגא גבן דזעירא ימלל בשבתא דרבא״ — כך כ ת ב הרב אברד״ס
סופר בהקדמתו לפי׳ בית הבחירה ע ל מ ס כ ת קידושין ,כאשר בא להודות ל ה ר
יצהק הלוי הרצוג ז ״ ל ע ל עזרתו בהוצאת ספרי רבינו המאירי .דברים א ל ה
גאמריס ג ס כלפי כותב שורות אלו .רגשי הערכה כנים כלפי הנפטר ה ד ג ו ל
הביאו אותו לכתוב ,אף שהרב סופר איגו זקוק לדברי הערכה מהדיוט.
**
3
*
אסיים בגרגרים אחדים לעילוי נשמתו ש ל ה ר ב אברהם סופר ז״ל ,גרגידל
חול לעומת בנין ע נ ק ש ל הפצת תורה והבנה גכוגה בש״ס ובמפרשיו א ש
ר
26
www.daat.ac.il
בהם מכללת
הרבים דעת -
אתר
הרצוג לומדי התורה ,זכות לשעתו
זיכה את
הנפטר ז״ל הקים בספריו
ולדורות הבאים .הרב אברהם סופר ז״ל שמח תמיד כאשר הערותיו הביאו לעיון
נוסף ,להגדיל תורה .לכן כ ת ב ת י השורות הבאות לעילוי נשמתו ,לעשות לה נ ח ת
רוח בגנזי מרומים.
בהיבור התשובה ,מאמר ב ,פרק יג )עמ׳ (555כתב רביגו המאירי את
דיגי טבילת כהן גדול ביום הכפורים .מוסבר שם שאם הכהן הגדול היה זקן
או חולני מותר לעשות איסור דרבנן כדי להפיג צנתן ש ל המים ״ואין שבות
במקדש וטבילח זו לא חיתד .במקום חקדש אלא במקום חול ע ל גבי שער המים
ובצד לשכתו של כהן גדול היתד•״ .הרב סופר ז״ל לא העיר שם על חחידוש
שבדברי המאירי ,שיש בהם לדהות דברי הפרי הדש ,מובא בתוספות רבי
עקיבא איגר ,יומא ,פרק ג ,מ ש נ ה ה .ב מ ש נ ה שם נזכר הימום המים בטבילה
השניה והפרי ח ד ש רצה לדייק מכאן שלא ח ת י ת לחמם א ת המים בטבילה
הראשונה ,שהרי טבילה זו לא היתד .בקודש ואין שם היתר של ״אין שבות
במקדש״ .מדברי המאירי הנ״ל מ ש מ ע שאין הדבר כך ,שהרי לפי המאירי גם
בטבילה ראשונה היה מותר לעבור על שבות כדי לחמם את המים.
במשגה קידושין לו ,א מוזכרות ההגשות בין הדברים הגוהגים באנשים
ולא בנשים .בבית חבחירה )עמ׳ (191מוסבר ״והגשות ,והוא גאמר בקרבן
או במנחה ,בקרבן שאחר התנופה היד• חכחן מ ג י ש חאמורין למזבח לחקטירן,
ובמנהה שאחר שנתנה בכלי שרת ונתן עליה שמן ולבונה מוליכה אצל הכהן
והכהן מוליכה אצל המזבה ומגישה בקרן דרומית מערבית״ .ע ל הכללת הבאת
האמורים של הקרבנות במושג ״הגשה״ העיר הרב סופר ו ז ״ ל ) :שם הערה
: (16״לעג״ד דברי רבינו צ ״ ב רב ,הרי במנהות ס׳ א׳ וכן ברמב״ם הל׳ מ ע ה ״ ק
פ י ״ ב ה״ו אמרו הגשה רק במנחות ועיי״ש פ ״ ט הי״א שלא הזכיר כלל ה ג ש ה
בשלמים רק אחר הפנה מקטירן ,ולא מ צ א ת י ס ע ד ומקור לדברי רביגו אלה
שחם חדשים לגמרי וצ״ע״ .לחומר הקושיה אולי אפשר לומר שהמאירי בא
לתרץ קושיה נוספת לקושית הראשונים )ראה תוספות שם ד ״ ה הקבלות
וחזאות( למד .חולכת חדם למזבח לא מוזכרת במשנה .לפי התוספות הולכת
הדם בכלל קבלה .אך תירוץ זה אינו מסביר למה לא מוזכר חולכת חאמורים
למזבה .לכן קתב רבינו המאירי ש ב מ ש נ ה זו הבאת האמורים נכללת ב״הגשות״.
בעגין הגשות המנחה מובא לימוד מהפסוק ״וזאת תורת חמנחה הקרב אותה
בני אהרן״ )ויקרא ו ,ז( .אמנם הדין של ה ג ש ה גאמר רק לגבי מנחה ,אך
במשנה הנ״ל נכללת הבאת האמורים למזבה ב״הגשה״.
רבים התלבטו אם הראשונים ראו את הירושלמי על קדשים .הראב״ד ,הלכות
ביכורים ,פ״ב הל׳ ו הזכיר ״והכי איתא בירושלמי במנהות״ ,אך יש המטילים
ספק בכך אם זה חנוסח המדויק של ה ש ג ת הראב״ד )ראה ״המעין״ ת ש ר י
ת ש מ ״ ב עמ׳ 72הערה .(1הרב סופר גגע בבבעיה זו בהערתו ע ל המאירי,
ש כ ת ב ראש השנה ד ,א )עמ׳ ,127הערה ,(11כנראה בעקבות הראב״ד הנ״ל,
״וכן התבאר בתלמוד המערב במסכת מ נ ח ו ת פרק כל קרבנות הצבור״ .הרב
סופר הסיק מדברי המאירי שאין לומר שהמדפיסים טעו בהעתקת דברי הראב״ד.
27:
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בין י ה ש א ר ה ע י ד ״ואף אם ת א מ ר שרבנו העתיק דברי הראב״ד אלו שהיו כתובים
לפניו ג״כ בטעות )עכ״פ לא המדפיסים טעו( לדעתי לו לא ש מ ע רבינו שהי׳
ירושלמי על סדר קדשים לא ד״י׳ מ ע ת י ק טעות זה מ ב ל י לעמוד עליו …ורבעו
בפתיחתו למס׳ אבות )ווין ת ר י ״ ד ט״ו ב׳( כ׳ להדיא שירושלמי הוא ש ש ה
סדרים לבד מ ט ה ר ו ת )ונפלו דברי ה מ ה ״ פ ז״ל שם( ,אבל ברור לי שרבינר
בעצמו לא ראה ירושלמי סדר קדשים כי עברתי ב״ה על רוב ספרי רבינו
בדפוס ובכ״י ולא מ צ א ת י אף פעם שיביא מ א מ ר מירושלמי סדר קדשים א ע ״ פ
שכולא יומא ש מ ע ת ת א דירושלמי בפומי׳ ז״ל״ .המעיין בדברים אלה ימצא
כאן ציונים השובים לגבי ש א ל ת •המצאות ירושלמי על קדשים לפני הראשוניס.
אך מאידך ,גם לגבי השגת הראב״ד ה נ ״ ל יש להעיר שלא מ צ א נ ו במאות
השגתיו של הראב״ד בדיני קדשים ,בסדר העבודה של הרמב״ם ,שהראב״ד
הזכיר ירושלמי ע ל קדשים .היתכן ש ה ר א ב ״ ד הזכיר הירושלמי ע ל סדר קדשים
אך ורק בהלכות ביכורים?
במסכת מ ע י ל ה יג ,א מובא ״הפועלים לא יאכלו מ ן גרוגרת הקדש ו כ ן
פרה מכרשיני הקדש״ .הרב סופר הוציא ״שני פרושים קדמונים על מם׳ מ ע י ל ה ״
)ירושלים תשכ׳׳ו( ושם מוסבר )עמ׳ (47״וכן פרה של חולין שדשה ב ש ד ה
של הקדש״ .הרב סופר העיר )הערה (69״שזה פי׳ הדש ,ראה תוס׳…
ובתוספתא דמםכתין …וכן הרמב״ם .,.ולכן שיטתו חחדשה של ר ב ע ו צ״ב׳./
לפי מפרשים אלה מדובר כאן בפרה של הקדש .לא ה ב נ ת י כוונת הדברים ,ש ה
ק ש ה להניח ש נ ע ל מ ו ממנו דברי רש״י ע ל אתר ״וכן פרה של חולין״.
ר י
שם בדף ט ,א )עמ׳ (30—29מובא ״לא גרםינן פסול לינה בלחם ה פ נ י ס
משום דלחם הפנים גאכל לעשרה ולאחד ע ש ר ושגים עשר״ .הרב סופר ה ע י
שם )הערה (54שבמנחות ק ,ב מובא ״אין פחות מ ת ש ע ה ולא יותר על א ח ד
עשר״ .כנראה יש כאן טעות המעתיק .מאידך יש ל פ ע נ ״ ד חשיבות ל ד ב ר י
הפירוש הנ״ל ,שהרי ה מ נ ה שאין איסור לינה של להם הפנים לפני ח נ ח ת
ע ל השולחן בשבת וכן אין פסול לינה משך השבוע ע ד לשבת הבא• ובדון-
שכן כוונת פי׳ רביגו גרשום כאן שאם לא גרסינן לינה ״היינא ט ע מ א ש ה ד ר
נאכל מ ש ב ת ע ד שבת״ ,כלומר נאכל אהרי שבוע ימים .יש טועים כ א י ל ן
לפי פי׳ רביגו גרשום מ ו ת ר לאכול לחם הפנים אחרי סילוקו משך שביע י מ י ם .
וכבר התרעם הרב מ ״ מ כשר שליט״א על מ מ צ י א י שיטה כזו ,ראה תורה שלמד,
כרך כו ,עמ׳ רעז בהערה .אך פ ל א שחרב כשר שליט״א מייחם את דברי
רבנו גרשום הנ״ל ל ת ל מ י ד טועה .לפי ד ע ת י אין כאן טעות כלל ו ה כ ו ו נ ה
כנ״ל .וכן מ ש מ ע מ ה מ ש ך דברי ר ב ע ו גרשום שם ״והיכא דכתב ובליגה ק ס
אם לן לאחר זמן גפסלין״ ,כלומר לפי גרסה זו מדובר על פסול לינה א ח ר י
סלוק לחם הפנים .פירוש הקדמון הנ״ל מ ס ב י ר יפה את כוונת ר ב ע ו ג ר ש ו
אף שגם מפירוש ר ש ״ י כאן מוכרח כך.
ר
ם
כ ר
ס
יצויין ש י ש חשיבות רבה לפירוש הזה ע ל מ ס כ ת מעילה .חלק מ פ י ר ט י
קדמון זה מ ו ב א ב״מלאכת שלמה״ בשם ״פירוש לא גודע למי״ .הפירוש ה
כעין פירש״י ,פירושים וביאורים קצרים ואילו הערותיו ש ל הרב סופר מ ק י ל ו ת
ו א
28
www.daat.ac.il
בהבנת
מחברו
הערה
משגה
הפירוש .בסוף החבור מובא פירוש שני על מס׳ מעילה ,גם פירוש קדמון.
אתר דעת -מכללת הרצוג
היה כנראה תלמידו של מחבר הפירוש הראשון הנ״ל .אגב ,בעמ׳ ,29
51מובא ו ע ׳ ה י ט ב ברמב״ם הל׳ פסולי מוקדשין פ ״ ה הי״ב ובלחם
ש ם ״ :זה צ״ל הל׳ תמירים ומוספים.
׳/
בספרו האחרון ״הערות והארות על ל ״ ב מממסכתות ה ש ״ ס ״ )ירושלים
תשל״ו( כתב הרב סופר ,מגילה כ ,ב )עמ׳ ס ז ( :״טורי אבן סוף ד ״ ה ולודוי
מעשר :ק״ל אגירסת הר״ן דגרס ולודוי בכורים דלא מציגו בשום מקום שקורא
למקרא בכורים וידוי…״ .ואני מ צ א ת י שכבר הרמב״ם הל׳ ביכורים פ״ג ה ״ י
קורא למקרא ביכורים ״וידוי״ ,ועוד פעם שם פ ״ ד ה״א״ .וכן העיר כארבעים
שנה לפני כן בבית הבהירה ,ראש ה ש נ ה ד ,א )עמ׳ (128הערה .3
אך אין כאן לפענ״ד ה ש ג ה על ה״טורי אבן״ ,שחז״ל לא קראו קריאת
פרשת ״ארמי אובד אבי״ בשם ״וידוי״ .העובדה שד״רמב״ם ה ש ת מ ש בהגדרת
״וידוי״ אינה הוכחה שגם חז״ל עשו זאת .בכל זאת גראה שיש להשיב על
השגת ה״טורי אבן״ נגד גרסת הר״ן .במסכת ביכורים פרק ב ,מ ש נ ה ב מ ו ב א
״המעשר והבכורים טעונין ה ב א ת מקום וטעוגין וידוי״ .בירושלמי מובא שלפי
ר״ש אין הכוונה שהבכורים כלולים בוידוי מעשרות ,אלא הכונה לקריאת
פרשת ביכורים — ״וטעונין וידוי ד כ ת י ב וענית ואמרת לפני ה׳ א־לוקיך״ ושם
״וידוי זו קרייאה״ ,וכן ב״שנות אליהו״ שם ״וידוי ד ק ת נ י לאו וידוי של מ ע ש ר
שני הוא אלא הקריאה של ביכורים דכתיב בה וענית ואמרת״ .וכן ב ״ מ ש נ ת רבי־
נתן״ ,מובא ב״תוספות אנשי שם״ על המשנה ה נ ״ ל ; וכן ב״תפארת ישראל״.
הרי חז״ל קראו לקריאת פרשת ביכורים גם בשם ״וידוי״ .אולי זאת היתד״
גם כוגתו של הרב סופר :אם הרמב״ם הגדיר את פרשת ביכורים בשם ״וידוי״,
בודאי יש לזה מקור בחז״ל .אגב ,לפי הירושלמי לנ״ל יש להעיר גם על מ ש ״ כ
ב״תורה שלמה״ כרך כו ,עמ׳ שג ״שרק בענין אחד ,לגבי מ ע ש ר ה ש ת מ ש ו
חז״ל בלשון וידוי שלא במקום הטא״.
בבית הבחירה ,סנהדרין כב ,ב מ ו ב א שכהן שאינו יודע א ת בית אב שלו
ולא את משמרתו ,קלקלתו תקנתו .בניגוד לפירש״י )כאן ו ב ת ע נ י ת ין ,א(
שמדובר על הזמן אחרי חורבן הבית ,מפרש המאירי שהכוונה לזמן הבית
״שקלקלתו תקנתו וסגנון שלו מורה עליו שחסרונו משביחו ומונעו מ ל י מ נ ו ת
ובטותין אנו בו שאין המשמרות מהזרות אהריו״ .הרב סופר )עמ׳ 76הערה ג(
העיר ,רבי.נו מפרש פירוש חדש לגמרי בסוגיה ד ת ״ ק וגם ר ב י קאי על זמן
בהמ״ק״ .אך כנראה אין זה פירוש הדש .ר ב ע ו המאירי חזר ע ל .שיטתו זו׳
בבית הבהירה תענית יז ,א וסיים ״ונראה לומר ש ז ה היא ש ט ת גזץלי
המחברים״ ,עי״ש והכוונה להלכות ביאת ה מ ק ד ש פרק א ,הלכה ז .ומכאן
הוכחה ל״ערוך לנר״ סנהדרין כב שהאריך להוכיה שלפי הרמב״ם דברי
הברייתא ״קלקלתו תקנתו״ מדברים על זמן המקדש .ויש להוסיף שכך מ ש מ ע
גם בספר ההינוך מ צ ו ת קנב ,אך ראה בהערות וביאורים מהרב ה ״ ד שעוועל
על ם׳ ההינוך )מצוד ,קנה( כאילו החיגור הולך לפי שיטת רש״י ,אך המעיין
שם רואה שכל זה אינו מוכרה כלל.
׳
29
www.daat.ac.il
בבית הבהירה ,ת ע נ י ת אתר
הרצוגמובא שקרבן עולה ושלמים אינם
מכללת(94
דעת )-עמ׳
בז ,א
טעונים וידוי .ע ל זה העיר ה ר ב סופר )הערה (13״ מ ״ ש שעולה אינה צריכה
ווידוי ק ש ה לי דביומא ל׳׳ו א׳ אי׳ ד כ ״ ע ס ״ ל דמתוודה על עולה וכ״כ רבינו
שם ד ״ ה כל ה ש נ ה שמתוודה על עולה ע ש ה ול״ת וכ״פ ד״רמב״ם הל׳ מעה״ק
פ ״ ג הי״ד״ .אך כנראה אין כאן סתירה .ביומא לו ,א יש מתלוקת על איזו
עבירה העולה מכפרת ,על עון לקט ,שכחה ופאה או על מצות ע ש ה ולא תעשה
הניתק לעשה .הרמב״ם פסק ״ומתודה על ח ט א ת עון ח ט א ת ועל אשם עון אשם ועל
העולה מ ת ו ד ה עון ע ש ה ועוז לא ת ע ש ה שניתק לעשה .כיצד מתודה אומר
חטאתי עויתי פ ש ע ת י ועשיתי כך וכך וחזרתי בתשובה לפנלך וזו כפרתי״.
וידוי זה שייך לגבי הטאות ואשמות שאין להביאן נ ד ב ה וכן לגבי עולה ,כאשר
אדם ביטל עשה או לא ת ע ש ה שגיתק לעשה .אך אפשר להביא עולה גס
ללא צורך כפרה ע ל עבירה .לכן יש לומר שאין חיוב וידוי בכל עולה .לסי
זה מדויק לשון המאירי הנ״ל ״בעולות ושלמים אעפ״י שאין טעונות וידוי
סמיכה מיהא טעונות״ ,כלומר אין חיוב וידוי בקרבן ,בניגוד לסמיכה בקרבן
עולה של יחידים .והשוה לשון חגמרא זבחים ז ,ב ״עולה דורון היא״ .וראה
מ נ ח ת חיגוך ,מ צ ו ה קטו ״וגראה פשוט אם אין בידן עון עשה ,אומר עליו דברי
שיר כ מ ״ ש ה ר ״ מ בשלמים״ ,עי״ש .מאידך נאמר גבי קרבן עולה ״ונרצה ל ו
לכפר עליו״ )ויקרא א ,ד( ,ז״א עולה באה לשם כפרה .ויש סוברים שאפילו
בקרבן שלמים יש וידוי ,ר א ה ם׳ חנוכה הבית )בני ברק תשל״ד( םי׳ •יד ו ר א ה
רש״י תענית כג ,א )ד״ה פר הודאה( ושם גבורת ארי ומצפה איתן .גם ה מ נ ח ת
הינוך מסופק ,שאם אין עבירה ,אומרים דברי שבת )כצ״ל( בעולה שהרי א י ן
אדם מישראל שלא ביטל עשה .ואולי כונת המאירי שאם לא ביטל עשה ,א י ן
וידוי״ אך גם אין דברי שבה .והשוה פי׳ הרב הירש ,ויקרא א ,ג ש מ ב א י ס
עולה משום ביטול ע ש ה ומתוך שאיפה להתעלות לעתיד לבוא.
ואסיים בדוגמא נוספת איך הרב אברהם סופר ז״ל חשף את עומק ה י ד ו ש
של הראשונים שהוא הוציא לאור מ ת ו ך כ ת ב י יד עתיקים .מ ת ג א י י חלות פ י ג ו ל
שכל מתיריו של חקרבן יקרבו ללא פסול א ח ר :״בהרצאת כשר כן הרצאת פ ס ו ל
ומה הרצאת כשר ע ד שיקריבו כל מתיריו ,אף הרצאת פסול עד שיקריבו כ ל
מחיריו״ )זבחים כח ,ב( .כווגת חז״ל ש מ ח ש ב ת פיגול באתת העבודות ה מ ת י ר ו
מ ב י א ה לידי פגול ,אם אין פסול אחר בקרבן .אך בפירוש רש״י )מעילח ב( ,
מ ש מ ע כאילו פיגול חל רק אם מקריבים כל המתירים ,שחיטה ,ק ב ל ה ו כ ו ׳
במתשבת פיגול וז״ל ״ מ ה הרצאת כשר לא הורצה עד שיקריבו כל מ ח י ר י ו
לשמו ,כך ח ר צ א ת פסול לא גקבע בפיגול לחייבו כרת ע ד שיקרבו כל ש ת י ר ,
ל ש פ פיגול״ .מקורו כנראה בפירוש רבינו גרשום כאן ״לא גחשב פיגיל ל ע נ י ן
כרת ע ד ש י ג ר ב ו כ ל מתירין לשום מ ח ש כ ת פיגול״ .וכן בפירוש קדמון ,נ ד פ ס
בש״ם ראם אחרי מסכת מדות .במפרשים לא מ צ א ת י עיון בפירוש ר ש ״ י
כאילו אין איסור כרת בפיגול ,אם מתשבת פיגול היתד• רק בחלק מ ה ע ב ו ד ו ת
המתירות.
והנה ,בפירוש ש נ י על מ ס כ ת מעילה שהוציא הרב סופר ,מ ו ב א )עמ׳ (81
כעין פירש״י ,אך בשינוי ק ל :״אף הרצאת פסול ע ד שיקרבו המתירין ב פ י ג ו ל
׳
ס
ת
3
ר
ז
30
www.daat.ac.il
ף
שלא יהא פסול אחר״ .מובא כאן שוב התנאי שיקרבו המתירין בפגול ,אך
אתר דעת -מכללת הרצוג
בתוספת הסבר ״שלא יהא פסול אחר״ .הרב אברהם סופר מ צ א בתוספת זו
מקור להבנת פירוש רש״י והוא העיר )שם ,הערה (47״ ו ל ע נ ״ ד פשוט שרש״י
ד״ה ומשני שכ׳ וז״ל ״עד שיקרבו כל מתיריו לשפ פיגול״ עכ״ל ,כוונתו גם
כן ,שיקרבו באופן שהיא לשם פיגול ,והייגו גם בשתיקה ,אלא ש ל א יערב בו
פסול אחר ולא כמו שהבין הרב מ ת ן בסתר למסכתין והקשה על ר ש ״ י מ מ ש ג ה
הנ״ל והניה בצ״ע ולענ״ד לק״מ״ .לא יתכן שרש״י פירש כאן בניגוד לדברים
מוסכמים במסכת זבתים ולכן דבריו ״עד שיקרבו כל מתיריו לשם פיגול״,
הכוונה ״שלא יהא פסול אחר״ חוץ מפסול פיגול.
ואולי יש בכל זאת חידוש בפירש״י חג״ל .איסור פיגול חל בודאי ב מ ח ש ב ת
הוץ לזמנו באהת העבודות ,אך רש׳׳י ורבגו גרשום כתבו במפורש ע ל חיוב כרת
על אכילת פיגול וזה אולי הל רק במהשבת פיגול בכל המתירין .וכן מ ש מ ע
בפירוש ר׳ אליקים בפי׳ הקדמון הנ״ל בש״ם ראם .כך העירני בגי אלתגן ג״י.
י וראה פירש״י להלן ג ,ב )ד״ה א״ר גידל( וקרן אורה שם.
**
הרב אברהם סופר ז״ל זכה להפיץ בישראל פירושים רבים מגדולי הראשונים.
זכות לימוד תורה של רבים תעמוד לו לגצח .לומדי התורה א ף יעיינו
ויתענגו בהסברי חרב סופר ובתערותיו המחכימות .בדורות הבאים ימשיכו
וידוננו בבתי מדרשות ,בישיבות ובכוללים ״ר׳ אברהם סופר הסביר״ ,״ר׳ אברהם
הופר הקשה״ ו״ר׳ אברהם סופר תירץ״.
וזה שכרו על כל עמלו שעמל.
נתקבל במערכת
נועם ש נ ת ו ן לבירור ב ע י ו ת ב ה ל כ ה .ס פ ר ע ש ר י ם ו ש ל ו ש ה .ב ע ר י כ ת
הרב מ נ ת ם מ .כשר .ע ם ה ו ס פ ו ת ל ס פ ר *שרי ה א ל ף ״ מ ה ר ב י״ד
מנדלבוים .ה ו צ א ת מכון תורה ש ל מ ה ,ירושלים ת ש מ ״ א .
לב
אהרן מ א מ ר י מ ת ש ב ה ב ת ו ר ת ה מ ו ס ר מ א ת ר ב י א ה ר ן י ו ס ף
ב א ק ש ט .ה ו ב א ל ד פ ו ס ע ״ י בנו ה ר ב ש מ ת ה ז י ס ל .ה ו צ א ת נ צ ת ,
ירושלים-בני ברק תשמ״ב.
-31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומה צילן קרית מועדנו.
הקדמה
סיימתי הקדמה זו ביום טוב ויום שמחה לבית ישראל ,ביום שנסתיימה
.השנה הראשונה ליום שהראנו הקב״ה נסים ונפלאות גלויים לעינינו .אויבינו אשר־
י אמרו לכו ונכהידם מגויי ולא יזכר שם ןשראל עוד ,הובסו בדרך נס ונפלו לפגי
היילי צבאותינו הי״ו ,כי נלחם ,ה׳ להם וה׳ יצא לפניהם להכות במחנה אויבינו.
יחשלם עיר הקודש תובב״א שוחררה ביום זה וזכינו לשוב אל ירושלם בשמחה,
כי שמחנו ה׳ מאויבינו .יהי רצון שיקויים בנו במהרה בימינו הפסוק :.חזה ציון
קרית מועדנו עיניו תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו
לנצח וכל הבליו בל ינתקו ,וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות
שאננות .ועינינו תראינה את בית קדשנו ותפארתנו בנוי בראש מרום הריס,
ושלשה בתי דינין יושבים במקומם ,אחד יושב על פתח הר הבית ,השני — על
־פתח העזרה ,והשלישי — בית דין הגדול בלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה
־ 'לכל ישראל ,בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
חותם פה בהר הקדש בירושלם תובב״א
כת אייר תשכח,
אברהם סופר
בלאאמו״ד הגה״צ מוהר״ר שמעון עופר זצ״ל
אבדק״ק ערלוי
דברי הודייה ותפילה בספר תוספות חכמי אנגליה
על מסכת סנהדרין )ירושלים חשב׳׳ח(.
. . .ירבו ה ע ו ס ק י ם
תלקי יהיה עמהם.
ווזמתעסקים
בהלכות
בית
ק ד ש נ ו ו ת פ א ר ת נ ו וגכז
מתוך הקדמת הךב אברהם סופר לבאיר .על מסכת
לרבי משה קזים ממנטובה ,ירושלים תשכ״ג
www.daat.ac.il
מ ד ן ת
רשימת מאמרי הרב סופד ז ״ ל ב״המעין״,
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאמרים שנדפסו ב״המעץ״ בין ט ג ת תשכ״ש לגיסו תש״מ.
שני פ ס ק י ד י ן ש ל ה ח ת ם ס ו פ ר ; ה מ ל צ ה מ ב ע ל כ ת ב ס ו פ ר ע ב ו ר
עולה ל א ר ץ י ש ר א ל ו ה ע ר ה ע ל ח י ד ו ש י ה ח ת ם ס ו פ ר ס ו כ ה לו ,א - .
טבת תשב״ט עמ׳ ו . 5 -
הסכמות .מהחתם סופר ..ח מ ש הסכמות ,ש ת י הערות ע ל ס׳
הורה מ ש ה מ מ ו ץ ה ח ת ם ס ו פ ר ,היערה ע ל מ ס כ ת נ ד ר י ם י ד ,א — .ט ב ת
תש״ל עמ׳ .76-68
־ הערות ע ל ה ר מ ב ״ ם ה ל כ ו ת ע ב ו ד ת יום הכפורים.
עמ׳ ׳.74-73
הערות ל מ ס כ ת מ ו ע ד ק ט ן וחגיגה.
—מסןתשל״ב
-תשרי ת ש ל ״ ד עמ׳ .77-70
הערות ו ה ג ה ו ת ל מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן ד ף ב — יב — .ת מ ו ז ת ש ל ״ דע מ ׳ ) 7 2 – 6 7ו ר א ה ה ר ב י ו ס ף י׳ א פ פ ע ל נ י ס ן ת ש ל ״ ה ,ע מ י .(77—76
״ ה ע ר ו ת ו ה ג ה ו ת ל מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן ד ף יד,
תשל״ה עמ׳ .80-75
הערות והגהות
השל״ ה עמ׳ .62-55
למסכת
־'הערות והגהות
תשל״ה עמי .78-68
למסכת
-יט ,א.
א
סנהדרין דף יט— ,
סנהדרין
דף־ל,
א
-תשרי
כט,׳ב— .
-מו,
א.
טבת
-תמוז
ה ע ר ו ת ו ה ג ה ו ת ל מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן ד ף מ ו ,ב -נו ,ב – . .ת ש ר י
•
ת ש ל ״ ו ע מ ׳ ) 7 2 – 6 5ו ר א ה ״ ד ב ר י ה ש ל מ ה ״ ,ט ב ת ת ש א ו ע מ י .(79
הערות והגהות
תשל״ר עמי .74-65
-
למסכת
ס נ ה ד ר י ן ד ף נז,
הערות והגהות ל מ ס כ ת •סנהדרין
ניסן ת ש ל ״ ו ע מ ׳ . 7 2 – 6 4
א
-עה ,א.
)סיום( דף עה ,א
-טבת
-קיג ,א.
הערות לש״ס .ע ל מ ס כ ת מגילה חגיגה ,כתובות ובבא ב ת ר א ש ל א
נדפסו ב ס ׳ ה ע ר ו ת ו ה א ח ת ע ל ־ל״ב מ ס כ ת ו ת )ירושלים ת ש ל ״ ו ( - .
נ י ס ן ת ש ״ מ ע מ י ) 5 7 – 5 5ו ר א ה ר׳ א ב ר ה ם ק ו ר מ ן ,־ ת מ ה ת ש ״ מ
ע מ ׳ .(63
33
www.daat.ac.il
הרב
אתר דעת -מכללת הרצוג
י צ ח ק .שנדר
בענין שמונה פסוקים שבסוף התודה
*
1
במסכת בבא בתרא דף טו ע׳׳א נ ה ל ק ו תנאים ,שמונה פסוקים ש ב ס ו ף
הומש דברים מ״וימת מ ש ה ״ עד ״לעיני כל ישראל״ מ י כ ת ב ם .וז״ל זעמי ש
״ א מ ר מר ,יהושע כ ת ב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה .ת נ י א כמאו ד א מ ר
שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן ,דתני׳ וימת שם מ ש ה ע ב ד ה /א פ ש ר
מ ש ה מ ת )במנהות ל ,א איתא הי( וכתב וימת שם מ ש ה ע ב ד ה /אלא ע
כאן כתב מ ש ה ומכאן ואילך כתב יהושע ,דברי ר׳ יהודה ואמרי ליה ר׳ נ ח מ י ה .
אמר לו ר׳ שמעון ,אפשר תורה חסר אות אחת וכתיב ״לקוח את ספר ה ת ו ר ה
הזה״ אלא עד כאן הקב״ה אומר ומשה אומר )צ״ל וכותב ,הב״ה( ,מכאן ו א י ל ך
הקב״ה אומר ומשה כותב בדמע ,כמו שנאמר להלן ,ויאמר להם ברוך ,״ מ ס י ו
יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו״ .מכאן אזלא ד
דאמר רב יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים ש ב ת ו ר ה
יתיז־ קורא אותן ,לימא ר״י היא )דאמר לא כתבם מ ש ה לפיכך נשתנו מ ש א ר
התורה ,רש״י( ודלא כר״ש .אפילו תימא ר״ש הואיל ואשתנו אשתנו ) ל כ ת ו כ
בדמע אישתנו ,רש״י(״.
2
ם
ד
( א
והנה בביאור הך מילתא דרב שמונה פסוקים אלו ״יהיד קורא
נאמרו כמה פירושים א.
אותם״
2
א(
רש״י מפרש שלא יעלו ש נ י ם
3
לפרשה זו ורק אדם אחד ק ו ר א ם *
1סוגיא זו נשנית גם במנחות ל* ,
2מרחיקי לכת במפרשים הם אבן עזרא ורבינו מיוחס ,באמרם כי יהושע כתב י׳־ב פסוקיס
ה פ
ש ה
כ י
ש
נ:י
ה
ל א
ב י נ י
ירד
ב ח
ח ו ל
ק עליהם,
יי
"׳ י
״ ייו ? ל
י י
מ״ויעל משה״ ועד סיף
וכן אור החיים בפירושו יוצא חוצץ נגדם וכתב כי ״אין ראוי לכתוב כדבריפ האלה,
שבאזני שמעתי בני אדם מסתבכים בהם ,דמסתעפת כפירה בישראל״ .ברש ב ת ו ד
משה למדן הח״ס פרשת זאת הברכה כתב וז״ל ,״״וצ״ע מויעל משה עד וימת מי כתכו,
כי דוחק לומר שהעלה ס״ת עמו להר ואחר שהראה ה׳ א״י כתב שם עד וימת ,ו ,
עלו ישראל ומצאו ם״ת מונח שם ,כי משמע שמסר ספרו מידו לשבט לוי כרכתי/
לקוח ס״ת הזה ושמתם אותו מגד ארון ה׳ ,וצ״ע״.
ת
א ח
ז
ל
0
מ ג ע ד י ס
ב ר ,ל כ ה ,
ם ו ף
ש מ ח ת
פ ר ק
ת י ר ה
/ע
ייאה
2א ראה רשימתו של הרב ש״ז זיין ״ ב ׳
שם בהערות מראי מקומות חשובים ,כגון שו״ת כנף רעננה סי׳ עו.
3ראה בשפת אמת ,מנחות ל ,א .שכתב ודל ״לפרש״י צ״ע הטעם מה בכך דנשתנד,
מכל התורה ,מ״מ דמון דיש באלו הח׳ פסוקים כדי קריאת ב• אנשים ,למי• לא ייכלו
לקרות כ״א ג׳ פסוקים
דלפרש״י ור״ת ד ל דאתי לאפיקי ל א יקראו א ר
4ראה ב״תורת חיים -כאן
שנים …הוי לי׳ למימר אחד קורא אותן ,דאחד היפך משנים .אבל יחיד היא הד״יסך
ש
ת ן
34
www.daat.ac.il
וז״ל שם ״כלומר אין מפסיקים בהן״ וכן כתבו ר״ת והראב״ד ,וכן פסק המחבר
אתר דעת -מכללת הרצוג
בש״ע אור״ת סימן תם״ה סעיף ז.
ב( בתוספות על אתר )ד״ה שמונה פסוקים( כתבו בשם ר ב ע ו משולם
דהכוונה היא ,שאין הש״ץ ראוי לסייע לההזן ,בניגוד למה שהי׳ נהוג בשאר
פרשיות .
5
ג( בשיטה מקובצת כ ת ב הר״י מ י ג א ש ״כלומר הקורא פסוקים שלפניהם
איגו רשאי לגמור עד סוף התורה ,שגמצא קורא מ ה ש כ ת ב מ ש ה עם מ ה ש כ ת ב
יהושע ,אלא מפסיק ,ועולה אהר וקורא פסוקים אלו בפגי עצמם ,כדי שיהא
ניכר שלא כתבן מ ש ה אלא יהושע״ ,עכ״ל.
ד( הרמב״ם בפרק יג מהלכות תפילה הלכה ו כ ת ב וז״ל ״ ש מ ו נ ה פסוקים
שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבית הכגסת בפהות מ ע ש ר ה אף על פ י
שהכל תורה היא ,ומשה מ פ י הגבורה אמרם ,הואיל ומשמעם ש ה ם א ה ד מ י ת ת
משה הרי נשתנו ולפיכך מותר ליתיד לקרות א ו ת ם ״ ,עכ״ל .הראב״ד כ ת ב
6
7
מרבים כמו יחיד ורבים הלכה כרבים …לכך נראה ,דהכא גמי קאמר יחיד קורא אותן
לאפוקי שאין צריך לקרותן ברבים בצבור .וע״ק דלפרש׳׳י ור׳׳ת ז״ל כיוון דאתי
לאשמעינן דאין מפםיקין בהן .הו״ל למימר בהדיא שמונה פסוקים שבתורה אין מפסיקין
בהן אלא אחד קורא אותן ,כדקתני בפרק בני העיר גבי קללות …אין מפסיקין בקללות
אלא אחד קורא את כולן …ועו״ק ,דלדבריהם מילתא בלא מעמא הוא וכי בשביל דהנך
קראי נשתנו משאר כל התורה יהא אסור להפסיק בהן…״.
5מה שהקשו ר״ת על שיטת רבינו משולם -דהא בכל התורה כולה נמי אחד קורא,
•כדתגן במגילה קראום שנים יצאו ואמרו בגמ׳ תנא מה שאין כן בתורה ,ראה ב״סדר
משנה״ להג׳ י׳ זאב מאלף באסקוזיץ ,הל׳ תפלה פ׳ י״ב ה׳ ר.
6ראה בספר -מבית מדרשו של הרב״ ,שיעורי הרב יוסף דוב הלוי סולוויציק שליט״א
בסוגי׳ דחי פסוקים שכתב וז״ל לדעת הרים דלא בעינן עשרה ,צריך להבין כמה
נצרכים ,דודאי ביחידות אי אפשר לו לקרוא ובודאי בעינן ג׳ כברכת הזימון ,דהא
אמר ברכו ,ובעינין הבו גודל לא־לוקינו ,דהיינו על כל פנים שנים עונים )ע׳ ברכות
כא ,א .ועי רש״י מה ,א (.ואפשר דבעינן רוב ציבור )ע׳ גליוני הש״ם סנהדרין עד ,ב
בשם השאילתות( ורביגו קיבל מאביו בשם הגר״ח זצוק״ל ,בכוונת הר׳׳ם באמרו מותר
לקרות אותם בבית הכנסת בפחות מעשרה דאיתא לתשעה ,אבל בשמונה או בפחות
מזה לא ורבינו לא הבין שיעור טי״ת.
7ראה בחדושי חת״ס על הש״ס ב״ב סו ,א ….ולפענ״ד לקרב הדבר אל השכל ,עפ״י
מ״ש בטור ש״ע אור״ח רפ״י נד.׳ ,דאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן מותר לגמור
אותו הענין ולא להתחיל ענין אחר …ונ״ל דאס יצאו בין גברא לגברא לא יקרא גברא
אחר דה״ל ענין חדש ,אבל אם יצאו אחר שקרא המפטיר פסוקי התורה אלא מפני
כבוד התורה .שלא יאמרו עולין לנביא כשם שעולין לתורה,…ולא ירגישו ההפרש
שבתורה הוא מפי הגבורה ולא בנביאות שאר נביאים ,ע״כ להכיר דבר זה הצריכו
שהמפטיר יקרא בתורה תחילה ,והשתא אי יצאו מקצתן ולא יפטיר בנביא ,יסברו
שהנביאים ענין בפ״ע ואינו ערר אחר התורה שקרא כבר ,ואכתי יש חשש שישוה
35
www.daat.ac.il
זה דעת -
שם ״ ..,לא .ש מ ע נ ו ד ב ראתר
הרצוג •שכתב הוא ענין זרות הוא מ א ד
מכללת ומה
מעולם״.
והצבור היכן הלכו״ .ר ב ע ו ה מ א י ת )קרית יספר. ,מאמר חמישי( טוען נ ג ד
הרמב״ם ״ואין נראה שהיחיד קורא בברכה לאחריה שלא בעשרה ,וכן ש א ח ר
גמר הקריאה .צריך לומר קדיש ואין קדיש אלא בעשרה״ .וכן הקשה ב ב י ת
הבהירה ,מגילה כה ,ב.
8
ה( ש י ט ת המרדכי ,כי יחיד הכוונה ת ל מ י ד חכם יחיד הייגו ה מ י ו ח ד
שבעדה כמו ד א מ ר י נ ן .ש ל א כל אחד הרוצה לעשות עצמו יתיד ע ו ש ה ,ד ה י י נ ו
דרק המיוהד ש ב ע ד ה ,או ת ל מ י ד חכם ראוי לקרות פסוקים אלו ,לאפוקי א ת
המון העם.
9
ב
על שיטת הרמב״ם דלקריאת ח /פסוקים אלו לא בעינן צבור ,ראיתי מ ק ש י ם
בשם רבינו היים ,דכיוון • דדין עשרה בקריאת התורה הוא מ צ ד דהוי ד
שבקדושה ,א״כ הרי לא גרעו הנך שמונה פסוקים מ ש א ר קריאת התורה ,ו ל י כ ע י
עשרה מדין ד ב ר ש ב ק ד ו ש ה .
ב
ר
10
י ה ו ש
> ד כ
כ ת ב
נהי
ז׳
ע
התורה ׳לנביאות שאר נביאים .והנד ,כי כן לבדד ח׳ פסוקים
שלא •הצריכו שהעולה לח׳ פסוקים אלר יתחיל בפסוקי שלפניו ,מ״מ דין היא ׳שאס
י יצאו מן הצבור בין קריאת ׳שאר לח׳ פסוקים אלו יעלה ויקרא להורות שהכל ענץ ^
ונגרר לקריאה שכבר קראו ,כדי שלא להשוות דברי תורה מפי הגבורה למרע׳׳ה לדברי
יהושע .וע״ז כ׳ ־רמב״ם ,אפילו למאי דקיימ״ל משד ,כתב בדמע והכל מפי הגכורד,
למרע״ה ,מ׳׳מ כיוון שמשמעות ד,כתוגים לפי פשוטי׳ לא כתבן מרע״ה ויבשלו
המון ,ע״כ יהיד קורא בלא ציבור ועל אופן הנ״ל ,כנ׳׳ל נכון בעז״ה״.
כ ן
ש ת מ ה
לאן הלך
8עי׳ ב״בית מדרשו של הרב הנ״ל״״ .המ״מ והכס״מ הבינו בהשגתי
הצבור שהי׳ שם בשעת הקריאה לפני זה .אך זה אינו ,דכוונת הראב״ד להקשות להיכן
פרח דין ״צבור׳׳ מעל דבר שבקדושה זה ,וז״ב .ועי׳ ב״משנת יעבץ״ חלק אור״ח,
מהרב בצלאל זולטי שליט״א סימן ע״ב ״ …וזהו דכתב הראב״ד והצבור כ ן הלכו
כלומר דין הצבור היכן הלך ,שהרי לגמור את שמונה הפסוקים שבסוף התורה ,הי׳
הי
,זה תמיד בצבור ,ביתן שהתחילו בצבור …הדמב׳־ם סובר כהר״ן דדוקא בשגתיראו רוכן
גמרין בפחות מעשרה ,אבל כשיצאו רובן אין גומרים ,וא״ב זהו החידוש בח׳ פםוקיס,
שאע״פ שיצאו רובן ,שמותר לקרות אותן ביחיד ,אבל הראב׳׳ד סובר כמ״ש ב ס
המנהיג ,שכל דבר שבקדושה שצריך עשרה היינו ךק להתחיל דבר שבקדושה /א
לגמור דבר בשקדושה א״צ שיהא בצבור ,אלא גומר אפילו ביחיד ,וא״כ שפיר השיג
״והצבור היכן הלכו״ ,שהרי זה כאילו הלכו הציבור ,כיוון שהתחילו בעשרה״.
פ ד
כ ל
. 9המרדכי בהלכות קטנות סימן תתקג״ה ,הביאו הרמ״א באו״ח סימן תרס״מ.
10ראה בספר .״אמרי חן״ מהרב .העשיל לעווענבערג ,לייקוואד ,תשל״ט ,ח״ה סימן /0
.וט״ז״:ובספר ״אור אברהם״ .להרב אברהם איתיאל גורובץ ,ירושלים ,תשל״ט .הל׳ •תהילה
. ..
:פי״ג.ה״ו. .
36
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
י ואפשר לתרץ דהבה כבראתר דעת
נהשבת ׳ ק ר י א ת התורה לדבר
חקרו -ב מ ה
ש ב ק ד ו ש ה " .בשלמא עניית ברכו וקדושה י ש להחשיב לדבר שבקדושה ,וכן
כל הדברים הנמנים במשנה במגילה יד ע ״ ב דתנן התם ״אין פורסים על .ש מ ע
ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם …פהות מ ע ש ר ה ״ .ו ב ג מ ׳ שם
״מנה״מ< א״ר הייא בר אבא א״ר יוהנן ,ונקדשתי בתוך בני ישראל ,כ ל ש ב ק ד ו ש ה
לא יהא פחות מעשרה״ אבל קריאת ה ת ו ר ה מהלכי ת י ת י ש ת ח ש ב לדבר
שבקדושה?.
1 2
ונ״ל שבדין זה שכל דבר שבקדושה אינו פחות מ ע ש ר ה נאמרו ב׳ ה ל כ ו ת " .
א( אם הדבר בעצם הוי דבר שבקדושה כמו יברכו ,קדושה וכדומה ,אז
ד י נ ה הוא שיהא בעשרה.
ב( גם אם הדבר בפני עצמו אינו דבר שבקדושה ,רק נאמר בו דין שיהא
בעשרה ,אז עצם הדבר שאיגו גאמר אלא בעשרה זה גופא םגי לאשווי ליה
דין דבר שבקדושה ,כ י ״כלי בי עשרה שכיגתי׳ שריא .על כן בקריאת התורה
כיוון שתקנו לקראה בעשרה ,הרי שוב הוי קריאת התורה ד ב ר שבקדושה.
ולפי זה נוכל לומר דכל זה בקריאת כל התורה דהוי דבר י שבקדושה מכיוון
שתקנו קריאתה בעשרה ,מ ש א ״ כ ה׳ פסוקים אלה ,כיוון שלא תקנו לקרותם
בעשרה שוב אינם נהשבים לדבר שבקדושה ולכן מ ו ת ר לקרותם י ביהיד .וזהו
מ ה שכתב הרמב״ם ״שמונה פסוקים …י מותר לקרות אותם בביה״כ בפחות
מעשרה אע״פ שהכל תורה היא ומשה מ פ י הגבורה אמרם״ ,כלומר הייתי• אומר
ש י ש חובת צבור וקריאה בעשרה .אבל הואיל ומשמעם ש ה ם אחר מ י ת ת מ ש ה
<׳
11ראה ב״אמרי חן״ הנ״ל בסוף סימן ט״ ז •שוב מצאתי בשו״ת מהרי״ל דיסקין בקונטרס
אחרון-אות ק״א דכתב וז״ל ,דצריך לקרותה מתוך הס״ו 7ומש״ה נפקא. .לן דבעי עשרה
דשוב הוי בבלל ונקדשתי עכ״ל.״ דקשה וא״כ אף יחיד הקורא מתוך הס״ת יחול דין
ונקדשתי דטעון עשרה …שדוקא החיוב קריאה״ת .מתוך הס״ת״.אשמי לדבר שבקדושה
דטעון עשרה…״ אלא לפי שלא היו לומדים תורה ברבים בבנופיא .ובפהרםיא שלשה
ימים רק היו קורין כל א׳ לעצמו ,לכן נתקנה תקנה שלא יעברו ג׳ ימים מלקרות בתורה
בכנופיא •ובפרהסיא ובכה״ג התורה מתעלית ושכרם הרבה מאוד…׳/
12ראה ב.בית מדרשו של הרב* הגיל שהסביר -הטעם ….שבלימוד התורה יש ענין של
קבלת• עול מלכות שמים ,הרי מבואר מאליו הוא כשיש לו שם לימוד התורה נחשב
לדבר שבקדושה ,ככל עניני קבלו /עול מלכות שמים בעשרה. :.וכן יש ללמוד.-מנוסח
הברכה -ברכו״ ואח״כ .אשר בחר בנו״ וכוי .דלכאורה יפלא ,מה ענין• של ברכו ,ומה
שייכותו לקריאת התורה .אלא הוא הדבר אשר דברנו ,שקריאת התורה בצבור הוי
דברי שבקדושה מחמת שיש בו ענין קכלת עול מלכות שמים ,וכדי להוציא קבלה זו
הטמירה ונעלמה בקריאה -,מן המובן והגרגש אל המפורש והפועל -מקדימים הקריאה
באמירת ברכו…״.
13ראה בספר ׳;חקרי זמנים״ מהרב אלתר הילביץ ,ח״ב ,ירושלים תשמ״א -דבר שבקדושה
־.
בעשרה״ עבר שנוח ואילך.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרי נשתנו ,כלומר שזה גופא היא הסיבה ש ל א תקנו בהם דין צבור ולכן א י ן
קריאתם נחשבת לדבר שבקדושה ומותר ליהיר לקרותם•.
ו י ש להעיר שאמנם ח׳ פסוקים אלו נכתבו אחר מ י ת ת משה ,מ ״ מ לא
מפסוקי נ״ך ,ופסוקי נ ״ ך י ש חיוב עשרה כ מ ו שמצינו ב מ פ ט י ר ב צ ב ו ר .
כ ן צ״ל ,שבמפטיר ל א פסוקי הנ״ך הם המחייבים עשרח ,א ל א שנאמרה
ת ק נ ה מיוחדת שקריאתן עם ברכותיהם יהיו בצבור ,אבל ח׳ פסוקים אלו
שנכתבו אחר מ י ת ת מ ש ה ל א תקנו בהם דין צבור.
14
גרער
ועל
בד,
כיוךן
ם
ולולי הטעם שכתב הרמב״ם הי׳ אפשר לומר ,ד ה נ ה כ ב ר חקרו ה א ח ר ו נ י ם
בטעם ת ק נ ת קריאת התורה ,א י הוד ,משום ת ל מ ו ד תורה דרבים או פ ר ס ו ם
דברי תורה ב ר ב י ם " .וכשתקנו חז״ל קריאת התורה ב ר ב י ם תקנו ל ק
רק אותם פרשיות שהי׳ בהם לימוד או פרסום ד ״ ת ברבים ,והיינו כמו ש ב י א
19
ר ו ת
ר
14ראה ב״אור אברהם -הנ״ל ויעוץ במגילה דף בג …ואין קורין בתורה ואין מסטירין
בנביא וכו׳ פחות מעשרה .ובחידושי הרשב״א שם כתב וזיל ״אין מפטירין בנביא * ״ -
* <<
,
ילגכי
י
למה צריך עשרה בהפטרה -ע״ב ,ולכאורה קושיתו איני•
היא הדין
׳
י
קיו
קריאת התורה דניחא ליה ומשום די׳יי י
לקריאת ההפטרה מהאי טעמא יצטרך עשרה ,ומאי קא קשי׳ ליה לרשב״א לגבי ההפטרד
יותר מקריאת התורה דצריך עשרה .וע״ש מה שהאריך בזה .אך לפי מה שביארנו
״
למעלה ,שרק משום שתקנו קריאת התורה ברבים משום ת״ת דרבים או פרסומי
ברבים הוי דבר שבקדושה ,וכל זה הוא רק בתורת משה .אבל מה שתקנו לקרוא פסוקי
נביא אינו משום פרסום ולימוד ד״ח ,א״כ שפיר הקשה הרשב-א למה יייד עשיד
בהפטרה.
15עי׳ שו-ת גנת ורדים מהרב ר׳ אברהם ב״ר מרדכי הלוי ,קושטא תעו—ז׳ י ׳ כ ״ .
״…מציגו דהאי תקנה לקרות בשבת וי״ט וגם בשאר ימים הוא מדין ת״ת …ו ל * 7
לא מיחוור.״״ עיי״ש ,דתקנת קריאת ס״ת בצבור ליתא משום חובת ת״ת.
16ועפי״ז יש לדחות מד .שראיתי בכמה ספרים שכתבו ,דהא דבעינן עשרה בקריאת ה ת ו
הוא משום שטעם חז״ל לתקן קריאת התורה ברבים הוא כעין דוגמא של מתן
במעמד הר סיגי ,ותמכו דבריהם על זה שכמה מהלכות קריאת התורה ילפיגן ל
מ ו ב נ ת
ב ר
ש ה
ש ב
י ג ר י
ד מ א י
5ש ר ה
ש נ א
א ״ כ
ת
ת
ם
ד
ך
ר ד
ת
ו
ר
ד
ה ן
ה ר
סיגי
כג
ה א
כ ש ם
ד א מ ר י נ
ה ת י י ה
ש נ ת נ ד ,
א ז
5
י
כ
ס ר ס
י י י עכשיו
"
ן
׳ יו
ממעמד
קריאת התורה צריכה להיות ע״י סרסור .וכמו שניתנה התורה באימה ,שאסור למתרגס
לסמוך על עמוד ,ודין דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע״פ נלמד מהתם״ וכיןןן
שמתן תורה הי׳ בצבור ,כן בקריאת התורה חיובה בצבור ועיין ב״אור אברהם׳׳ הנ׳׳ל
א ר
ז ה
א י ג י
י ב א מ ת
י? אחדי
'
י
ובספר ״בינת דניאל״ מיייב
שמצאו חז״ל לנכון לתקן קריאת התורה משוס ת״ת או פרסומי דברי תורה ברכיס
דק אז דאו להשוות תקנתם למעמד הר סיני ,ומשום זה למדו משם ההלכות הנ׳-׳ל'
״
א ב ל
ל י ל י
ש ר א י
ל ת ק ן
< ן י י א ת
י
א
ל
ל
י
ה ת י י ה
פ
ל
י
ב
ב צ כ ו י
ם
ת
י
ח
ה
מ ס ב י ת
א ח י י ת
ל א
ן י ל ה
ן ל
יעתם
^
לתקן תקנה של קריאת התורה רק משום שהי׳ מעמד הד סיני .ועוד דחיוב הקריבן-
בעשרה לא ילפינן ממתן תורה ורק ילפיגן משם את שאר הדינים שהזכרנו לעיל ^ .י
לזה שבירושלמי מגילה שהוא המקור לדינים אלו לא מוזכר החיוב בעשרה.
38
www.daat.ac.il
הרצוגה מ ר ע ״ ה לימד את הדברים
שכתב
קודם
מכללת
התורהדעת -
הגרי״ז )הובא להלן( שכל אתר
לכלל ישראל ורק את״כ כתבם .וזהו מ ה שאמרה הגמ׳ בכל התורה כולה הי׳
משה כותב ואומר ,וה׳ פסוקים אלו הי׳ רק כותב ,דהיינו ש מ ש ה רק כותב,
דהיינו שמשה רק כתב אותם אבל לא לימד אותם לבני ישראל ,וכיוון שלא
הי׳ בהם מעיקרא לימוד או פירסום ד ״ ת ברבים ,לפיכך לא תקנו בהם חז״ל
קריאה ב ר ב י ם " .
ויש לחקור אם בה׳ פסוקים אלו יש היוב עמידה בשעת קריאתם ככל
התורה כולה או לא ,דהנה בקריאת חתורח ילפינן חיוב עמידח מקרא ד״ואתה
פה עמד עמדי״ או מו״אנכי ע מ ד ת י ב ה ר ״ לכן כיוון שגם בח׳ פסוקים האלו
שייך אותו טעם ,יהי׳ היוב עמידה ,או דההיוב לעמוד הוא משום דהוי דבר
שבקדושה וזהו שמחייב עמידה .ולפ״ז בח׳ פסוקים כיוון שאינם נחשבים בדבר
שבקדושה דהא לא בעינן עשרה בקריאתן לא בעינן עמידה.
1 8
1 9
שכתב ,שההבדל בדין עמידה בקריאת
וראיתי בספר ״ישועות ד ו ד ״
מגילה ועמידה בקריאת התורה הוא ,שהיוב ע מ י ד ה במגילה הוא משום כבוד
הצבור ,משא״כ בקריאת התורה שם המהייב בעמידה הוא דברי תורה .ונפק״מ
ביחיד שהקורא את המגילה ביהיד אין היוב עמידה ,אבל ב ק ה ״ ת ביחיד יש היוב
עמידה משום שהוא ד״ת .לפי דבריו אפשר לומר שגם בח׳ פסוקים יש חיוב
עמידה דגם אם נשתנו בקריאתם מ ״ מ ד ״ ת הם ובעינן עמידה.
והנה רש״י פירש הואיל ואישתני אישתני .שכיוון שהי׳ שינוי באופן
הכתיבה של ה׳ פסוקים אלו ,לכן יש לעשות איזה שהוא שינוי בקריאתם.
ובעצם כך מ ש מ ע מפשטות לשון הסוגיא בבא בתרא שם .וכבר הבאנו לעיל
את דברי הרמב״ם שביאר א ת דברי הגמ׳ הואיל ואישתני אישתני וכתב
״שמשמעם אחר מ י ת ת מ ש ה ״ ו צ ״ ע מדוע לא מ פ ר ש הרמב״ם בפשטות הסוגיא,
וכמש״פ ר ש ״ י שכיוון שהי׳ שינוי בכתיבה יש לעשות שיגוי בקריאה וצ״ע.
2 0
17ומצאתי ב״ה כעין דברינו בדברי הגרי״ד סולובייציק בספרו ב״בית מדרשו של הרב״.
ועפ״י הנ״ל בארתי התירוץ המובא בספר ״אמרי חן״ הנ״ל בסוף סימן טו וז״ל ״…
דהמסירת התורה דאיתנהו בקריאת התורה בצבור אשוי לדבר שבקדושה -ומשה טעון
עשרה .המסירת התורה ממוסר למקבל …אבל מגילת אסתר מעיקרא נתקנה לכל יחיד
ויחיד בלי שום מוסר ומקבל וממילא אינו דבר שבקדושה ,ואינו טעון עשרה ,ה״נ
שמונה פסוקים הוי חפצא דתקנת יחיד …ועיקר התקנה לא היתר .על הציבור מדין
מסירת התורה״ ומש״ה אינו דבר שבקדושה״.
ועדיין יש להבין מדוע באמת לא תקנו בחי פסוקים אלו חיוב מסירה .אבל לפמש״כ
הגרי״ד מובן היטב שהרי כך הי׳ במשה ,שלא לימד ה׳ פסוקים אלו ברבים ,לכן לא
תקנו פסוקים אלו בגדר מוסר ומקבל.
18ראה במגילה כא ,ב.
- 19ישועות דוד״ מהרב יהושע דוד פוברסקי ,ב״ב תשל״ד ,ח״ה סימן י״ד או״ק ד׳.
20ראה ב״יום תרועה״ למוהר״ם ף חביב ,ר״ה כ״ז ע״א )ד״ה כתבו עוד( :״ …ועוד יש
לי דיוק ,דכתב דטעמא הואיל ומשמען שהם אחר מיתת משה הרי נשתנו וכוי ,דאין
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י ו מ ה ש נ ״ ל בדעת הרמב״ם הוא ,דוזנה כבר ידועים דברי המהרי״ל דיסקין
זצ״ל וז״יל • ״ . . .כל התורה נקראת תורת משה ,אף ש י ש סיפורים שהי׳ מקובל
באומה או שנעשו באותה ־עת ,אעפ״כ־ מסרה לוי הקב״ה כל־ ה מ ע ש ה ביתד
ידיעות מה׳ פנים .או שגם• בתיבות הסיפור נרמזים דברים אהרים רבים -אין
קץ ,והכל נגלה למשה ,ואף נבואות שנאמרו לאחרים ,כמו לנכה אברהם ,י צ ח
•יעקב ,ח״ו לא כמעתיק מ ש ה אותם נכתבו בתורה הקדושה ,כי משה ש ז כ ה
באספקלריא המאירה ,כאשר מסרה לו השי״ת ע ת ת ברוה״ק ,ידע אותה הנבואה
ביתר עז ,זולתי פרשת בלעם ,לא הי׳ רק כמעתיק בעלמא .שאלולי סתם הקב״ה
איזו־ כוונה מבלעם הי׳ מ ה פ כ ה לרע ח״ו ,אבל הקב״ה ביארן לטובה בפי ב ל ע ם
בכל מ י נ י כוונות ,…ע״כ• לא גקראת ספרו של משה.,.״ .הרי שגם פרשת־ בלעם
נ ש ת נ ת ה מ כ צ התורה כולח ,ולא מצינו שאמרו חז״ל שיחיד יכול לקרותה ,יאו
שיש לעשות שום* שינוי בקריאתה .ונראה לומר ש ז ה גופא הי׳ קשה .ל ר מ ב ״ ס
ולפיכך לא רצה לומר שהשינוי בכתיבה גורם לשינוי בקריאה ,דפרשת ב ל ע ם
מוכיח ש נ ש ת נ ת ה בכתיבה ולא .נ ש ת נ ת ה בקריאה ,ולכן כתב .״הואיל ו מ ש מ ע ם
ש ה ם לאהר מיתת .משה״ דהיינו לא שאופן הכתיבה מ ש נ ה א ת אופן ה ק ר י א ה
אלא משמעות הענין״ ולכן אין שום שינוי בקריאת פרשת בלעם אבל יש ש י נ ו י
בת׳ פסוקים.
נג;
ק ׳
;
ג
2
ח
בתשובת חכם צבי־ '•־תמה על חמרדכי שכתב ש״יחיד״יהיינו תלמיד
וז״ל ״ …ועוד ל ע נ ״ ד פירוש זה סותר מ ד ב ר י הגמ׳ ,דאמרינן כמאן אזלא ה
דאמר רב גידל א מ ר רב ה׳ פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם ,לימא ר״י ו י
כר״ש וכו׳ .ואי ס״ד דפירוש יחיד קורא אותם לחשיבותו 'היא ,דהיינו ד ו ק
ת״ה ,היכי סלקא דעתך דתיתי כר״י ,הא לר״י גריע הנך ח׳ פסוקים מ ש א ר
כל התורה ,דכל התורה משה מ פ י הגבורה כתבה ,והנך ת׳ פסוקים י ה ו ש ע
כתבם ,ואמאי תהי׳ להם מעלה יותר מכל התורה ,שכל התורה כל אדם ק ו ר ה
אותם ,וח׳ פסוקים אלו דוקא ת״ח .ודוחק לומר דהיא הנותנת כי־ חיכי׳ ד ל
ליזלזלי בה דאין זה דבר פשוט וברור …וביותר לדברי הרמב״ם ז״ל פ י ׳ /
מהלכות תפילה ת׳ פסוקים שבסוף התורה מותר לקרוא אותם ב ב ״ ה ב פ ה ו
כ ם
א
?
א
א
א
ג
ת
זר ,הנזעם הוא דכל התורה ה׳ אומר ומשה אומר וכותב ובחי פסוקים הי׳ משה
ע
ו ת ק
וכותב בדמע*• .
וע׳ ב.תורת חיים׳׳ לב״ב טו ,ב …. :דלדבריהם מילתא בלא טעמא הוא ,אבל מה שמותד
לקרותן בפחות מעשרה־ בשביל שגשתנו ניחא דאע׳׳ג דתורה ניגהו״ .הואיל ומשמעתן
י י י ־ ׳ ליחיד
י
שהן אחר •מיתת משה הרי נשתנו׳ להיכר איו ק י י ו
לקרותן״.״ .ועי׳ סדר משנה להג׳ ר׳ זאב מאלף באסקאמיץ הל׳ תפילה פרק יג הלכה
וגם שם בפ׳ יב ה׳ ו.
21שו״ת מוהרי״ל ליםקין ,בסוף חלק הכתבים ,ומובא ג״כ ב-אבי עזי ״ סהרכ מנחס
־ י•. .
כג שך שליט״א ח״א הל׳ יסודי התירי-
23שו״ו; חכמ *בי סימן יג ׳
שת
1ז מ ו
ה
כ ל
מגח
כ
ו ׳
,
40
www.daat.ac.il
דעת -מכללת
הרצוגהרי שקשה עליו ש ת י קושיות.
העדיף…״.
מעשרה ,הרי שפיחת מ ע ל ת םאתרולא
א( איך יכול ה מ ר ד נ י לומר שיתיר־ הכוונה לת״ח , ,ב ו בזמן ׳שהגמרא
קובעת שיחיד• קורא אותן הוא לפי ר׳ יהודה דס״ל שיהושע כתב פסוקים אלו.
וא״כ הרי פסוקים אלו -הם בדרגה נמוכה משאר התורה ,ואיך קוראים לזה
־,
תלמיד הכם ? ־ י
ג
2
ר
ב( איר יכולים ללמוד שלפסוקים אלו קוראים ת ״ ח והרמב״ס ,פסק
שפסוקים אלו אפשר לקרוא ביחידות ,כלומר שגם הואי קובע להם דרגה נמוכה
• • -
משאר התורה?־•.
1
ובספר ״יערות דבש״ ־־ כתב לתרץ קושיותיו כל .החכם צ ב י וז״ל •״…
ובאמת לק״מ ,כי הטעם שיש לאדם׳ נכבד חקרוהו׳ >־;ו.א,־ דידוע מ ״ ש פוסקים
טעם־ למה כהן או אדם חשוב קורא ראשון ואחרון גנן כן משובח ,משום דבזמן
התלמוד הראשון מברך ברכה ראשונה ,ואחרון מברך ־־ברכה •אחרונה ,ואמצעים
לא היו מברכים כלל ,ולכן ימי שמברך יש לחיות חשוב בקהל ,ואמרינן במסכת
סופרים כל פ׳ שבתורה חראשון מברך לפניו ואחרון לאחריו חוץ מח׳ פסוקים
שבתורה שקורא אותם מברך לפניהם ולאחריהם .וא״כ מזו חטעם יש לאדם
נכבד -לקרותו להיות מ ר ב ה ׳ בברכות אך היא גופא צריך טעם ,למה יברך
לפניהם ולא יצא בברכה שבירך הכהן בריש זאת הברכה ,ולפמ״ש• ניחא •,ד מ ש ה
לא כתבו ,וא״כ קודם וימת מ ש ה נשלם זאת הברכה ,וזהו מענין אחר שהוסיף
יהושע ,ולכך תקנו ברכה מיוחדת לפניה ולאחריה .וזהו דברי הגמ׳ כמאן אזלא
הך דיתיד .קורא אותן ,כר״ש •דאמר יהושע כתבן ,וא״ל צריכין ברכה ,לפניהם
כמ״ש .במס׳ סופרים ,ולכך יש לאדם נכבד לקרותו ,אמנם הך דמםכת סופרים
ד ״ ה היא ולכך ח׳ פסוקים מברך לפניו ולאחריו…״ עכ״ל.
2 5
ברם כבר העיר עליו ה״כלי ח מ ד ה ״ ״ ,..ואם אמנם ,כי ; מ ן • לפלפולא,
אבל לקושחא דמלתא אין זה־ מספיק ,דהו״ל לש״ס לומר כמאן אזלא הא דתני׳
דשמונה פסוקים מברך לפניי ולאחרי׳ נימא כר״י ולא ר״ש ,ולא לתלות הדברים
במימרא דרב גידל אמר רב ולדייק מכח הפלפול דחפי׳ יחיד ת ״ ת . . .״ .
88
23ראה בספר ״מנחת אליהו״ ח׳׳ב מהרב יצחק קוליץ סימן כד ״.״בביאור שיטת המרדני
שהוא מפרש המימרה …שיש בה שתי הלכות ,האחת שמונה פסוקים …נקראים יחיד
ללא הפסק …ואותם הפסוקים יחיד היינו ת״ח הוא הקורא אותם .כי סיום התורה כבודו
של התורה היא .אבל אי משום סיום התורה יכול הי׳ לקרות רק ג׳ פסוקים …ע״ז-אמר
ח׳ פסוקים שאין מפסיקים בפסוקים אלו …ומ״ש במאן כר״י ולא כר״ש .,אין זה על
מ״ש רב גידל יחיד קורא ,אלא מ״ש שמונח פסוקים …וא״כ ל״ק קושית החכם צבי,
הואיל ומ״ש כמאן כר״י ,זה רק עמ״ש שמונה פסוקים.״״.
24יערות דבש ח״א דרוש ד׳.
25כלי חמדה על התורה מהרב ר׳ מאיר דן פלאצקי ,פרשת זאת הברכה או״ק ג .ועי׳ בפי׳
של הנחלת יעקב במסכת סופרים שם.
26וראה בכלי חמדה הג״ל :״…כוונת המרדכי …דגדול בתורה …להורות ,דלא נימא דבמיתת
משה רבינו פסקה התורה מישראל ,רק כשאמרו חז״ל דביום שמת משה נולד ־ משה
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד
ז ־
והבה הגרי״ז בחידושיו על הרמב״ם כתב ו ז ״ ל :
,
״ …שהתורה הי׳ עליה ב׳ דינים ,ד י ן אמירה ודין כתיבה ,אבל ח פ ס ו ק י ם
שבתורה לא הי׳ עליהם דין אמירה רק כתיבח לחוד ,וזהו כוונת הגמ׳ עד כ א ן
הקב״ה אומר ומשה כותב ואומר ,פי׳ ,דין כתיבה ודין אמירה ,מכאן ו א י ל ך
ה ק ב ״ ה אומר ומשה כותב בדמע ,פי׳ כתיבה להוד .ולפי הגירסא ו מ ש ה א ו מ ר
וכותב ,ג״כ הפי׳ הוא כנ״ל אלא שלפי אותה גירםא גם בכתיבה ע צ מ ה י^ן
חילוק בין כל התורה לה׳ פסוקים ,שכל התורה הקב״ה אומר ו מ ש ה א ו מ ר
וכותב ,פי׳ שאיגו כותב מ פ י ה׳ ,רק ע״י אמירתו שהי׳ גביא על חכתיבח ,א ב ל
ח׳ פסוקים לא הי׳ כותב מתוך גבואתו רק מפי ה /וזהו הקב״ה אומר ו מ ש ת
כותב בדמע .וזהו מ ה שמסיים הברייתא כמה שנאמר להלן ״ויאמר לחם ב ר ו ך ,
מפיו יקרא אלי ו א נ י כותב על הספר״ ,פי׳ כמו שהתם הי׳ רק דין כתיבה ו ל א
דין אמירה דהא אותה גבואה היתד! ולא הי׳ להם רק דין מ ג י ל ת קינות ש ה י א
מכלל הכתובים כמו שביארנו ,כמו כן ח׳ פסוקים לא הי׳ להם רק דין כ ת י ב ה
להוד.
וגם לפי הגירסא השניה שביארנו שהכתיבה עצמה לא היתה מתוך נ ב ו א ת ו
ורק מ פ י ה׳ גם על זה מביא ראיה ,כמו שהתם לא הי׳ ברוך גביא רק חי׳ כ ו ת ב
מפי ירמיה ,כן הח׳ פסוקים לא הי׳ כותב מתוך נבואתו רק מ פ י ה׳ .ו ל פ י ״ ו
שגם ר״ש מ ו ד ה לסברת ר״י אפשר מ ש ה חי וכותב וימת ,אלא שר״ש ס ו ב ר
שהסברה הזאת לא שייך רק על דין אמירה שכיוון שהוא חי לא שייך ש י א מ ר
לישראל שהוא כבר מ ת א ב ל וראייתו אפשר שהתורה חסר אות א׳ וכתיב ל ק ו ת
את ספר התורה ה ז א ת .
2 8
הרי מבואר בדבריו שבכתיבת התורה היו ל מ ש ה רבגו ע ״ ה שגי ת פ ק י ד י ם
גפרדים .א( אמירה ב( כתיבה .ו ע ״ כ ר׳ יהודה סובר שלא רק ש מ ש ה ר ב י ג ו
רכחו של מרע״ה לא פסק מישראל ,ועד שלא שקעה שמשו של מרע״ה זרחה שמשו של
יהושע ,וכן בכל דור ודור את פשטות כחו של מרע״ה בחכמי הדור אשר ניתן להש
התורה בקבלה מסיני לדור ודור ודורשיו ,לזאת קורא ת״ח הפסוקים האלו…״.
27הגר״ח והגרי״ז על הש״ם ח״ג בסוגי׳ של ח׳ פסוקים.
28ראה בפי׳ המהרש״א לח״א בב״ב שם שכ׳ -דלכן לא מיחזי כשיקרא כיון דכולה ס״ת,
עד וימת משה הקב״ה אומר ומשה אומד וכותב ,וכאן מוימת שינה ,שהקב״ה אומר
ומשה כותב ולא הי׳ משה אומר ומשה לא מיחזי כשיקרא ,שהרי לא אמרה כ ש ע
כתיבה כמו כל התורה״ .עכ״ל.
וראה בכלי חמדה הנ״ל *וראיתי מי שלמד מד׳ המהדש״א ז״ל דשקר איני כ״א בפד,
ולא בכתב .ולפענ״ד ח״ו לומר כן ובטח תלמיד טועה כתב כן״• ו:מנת המהרש״א…
דיתרון החיות שבאדם הוא כח הדיבור …ולכן לא יתכן שיאמר בהם וימת ,כימן דבאפירד,
הוא ההיפך המיתה …אבל בלא אמירה אע״פ שיש עוד פעולות הגופניות יש לומר
בו וימת…״.
ת
42
www.daat.ac.il
הרצוג
לכתוב את הדברים בלי שתקדים
מכללתגם
דעת״ -אלא
אתרמ ש ה
לא הי׳ רשאי לומר ״וימת שם
להם אמירה לא הי׳ ר ש א י .אבל ר׳ שמעון םובר שאע״פ שמרע״ה לא הי׳
רשאי לומר ״וימת שם מ ש ה ״ הי׳ מותר לו לכתוב בלי אמירה מקודם.
2 9
הרי שלפי הגרי״ז שיטת ר׳ שמעון היא שדברי ה׳ געשו לתורה אפילו
אם לא הקדים מ ש ה אמירתם לכתיבתן ו ע ״ י הכתיבה ב ל ב ד קבלו דברי ה׳
שם וחלות דין של ת ו ר ה .
3 0
ועכ״פ עדיין לא גתבאר מהו דין אמירה ומהו דין כתיבה ,ואם מ ש ה הי׳
יכול לכתוב את הדברים ,מדוע לא הי׳ יכול לאמרם ,ועוד שכל משכ׳ הגרי״ז
ששמונה פסוקים אלו באמת נכתבו ע״י משה ,ורק שנשתנו היא ,שהי׳ בהם
כתיבה בלא אמירה הוא רק אליבא דר׳ שמעון ,אבל לדעת ר׳ יהודה דם״ל
שיהושע כתבם לא ארווח לן מידי ,ועדיין יהי׳ קשה מ ה שהקשר• חחכם צבי
על המרדכי.
ה
עד עתה היה מ ש מ ע שאם נוקטים כשיטה שיהושע הוא שכתב לה׳ פסוקים
האחרונים אז הפירוש הוא שיהושע קבל לראשונה את הדברים בנבואה מהקב״ה,
ולא ניתן למשה ר ב ע ו בנבואה כלל .אבל ב״סדר מ ש נ ה ״ " כ ת ב ו ז ״ ל :
״…דרבינו ז״ל באמת פסק כר׳ יהודה ור׳ נחמיה רק שהוא פירש דברי
ר׳ יהודה ור״נ במה שאמר שם וז״ל אפשר מ ש ה מ ת וכתב וימת שם משה,
29אך ראה רבנו בחיי דברים לה א .״ויעל משה …ונראה לי שאין לתמוה שאם יכתוב
משה ״וימת שם משה עבד ה׳ …ויקבור אותו בגי״ והוא בחיים ,כי הי׳ כותב מה שעתיד
להיות וכן למעלה בדברי השירה ,וירא ה׳ וינאץ מכעס בניו ובנותיו ,שהודיע בזה
מה שלעתיד להיות בבית הראשון ,וכן בשאר הענינים בפסוקי העתידות שמדבר בהם
בלשון עבר ,שכל הנביאים נוהגים המנהג הזה בדבריהם לדבר עבר בלשון עתיד״.
30ראה במשך חכמה פ׳ כי תבא כח ,סא עה״פ גם כל חלי וכו׳ אשר לא כתוב בספר
התורה הזאת .וז״ל ״ועיין רש״י פ׳ נצבים הכתובה בספר התורה הזה ,כי הטפחא תחת
״בספר״ ,והזאת הוא על התורה ,לכן לשון נקבה ,יעיי״ש ,דלמאן דאמד ויכתוב יהושע
את הדברים האלה בספר תורת אלקים על שמונה פסוקים מוימת משה ,אם כן מיתת
צדיקים להגן על הדור ,כמו משה ,כתוב בספר התורה ,אבל לא בתורה עצמה ,כי
אחרי מות משה אין חורה ,כמו שאמרו זכרו תורת משה ,וזה עיקר .משלושה עשר
עקרים״.
ועי בספר ״ונצדק קודש״ מהרב דוד הבלין ,ירושלים ,תשמ״א עמי שפט ופלא כי מרן
)המשך חכמה( סותר את עצמו בהתחלת ספר שמות ,וז״ל וכן מצאנו שאמרו במכות
דף יא ,ויכתב יהושע הדברים בספר תורת אלקים״ ,אלו אחד עשר פסוקים שבמשנה
תורה ,ופי ערי מקלט נאמרה על ידו ,ולכן אמר ״וידבר״ מפני שהיא תורה וכוי ,וכיוון
שליהושע נסתלק ג״כ הבחירה לכן משה ויהושע היו ביכלתם לצוות לחעמיד חמה וכו׳
)עיין במס׳ מכות י״א ובמהרש״א(.
31סדר משגה להג׳ ר׳ זאב תאלף באסקוויץ ,הלכות תפילה ,פרק י״ג הל׳ ו.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא עד כאן כתבי משה• מ כ א ן ואילך כתב יהושע וכו /היינו ד מ ש ה ר ב י נ ו ־ ע ״ ה
אמר קודם מותו ליהושע הלשון של אותן שמונה פסוקים אות באות בלי תוספת
ומגרעת ,ואותן ש מ ו נ ה פסוקים נאמרו לו למשה רכינו ע ״ ה מפי הגבורה .הלשון
ההוא כ מ ו .ש ג א מ ר לו הלשון של התורה כולה מ פ י הגבורה וצוה לו ה ק ב ״ ה
ש י כ ת ב ה בתורה לאותן ה ש מ ו נ ה פסוקים ,והיינו שיכתבם על ידי שליה …א ף
כאן הבין מ ש ה רבינו ע״ה ,שהציווי הוא שיאמר הלשון אות באות ליהושע,
ויהושע יכתב אותם אחר מ י ת ת ו כדי שלא נראה ח״ו ככותב שקר .אכל ל א
שנאמר ליהושע מ פ י ה ק כ ״ ה כ נ ב ו א ה אחר מ י ת ת מ ש ה רכינו ע ״ ה הלשון ש ל
ה ש מ ו נ ה פ ס ו ק י ם ,שחלילה שאין בתורה אות אחת שלא נאמרה בנבואה ל מ ש ה
רבינו ע״ה .ואילו ח״ו היה נאמר מ פ י הקב״ה ליהושע אותן שמונח פסוקים,
לא .היתד! קדושתן כקדושת כ ל התורה כולה ,אלא רק כקדושת ספרי הנביאים
הראשונים ע״ה ,ספר יהושע ושופטים ו ד ו מ י ה ן .שהוץ מ מ ש ה רבינו ע ״ ה ל א
ה י ה שום נביא ולא יהי׳ שום נביא אפילו לפי ש ע ה שישיג מעלות ה נ ב ו א ה
שהשיג מ ש ה ר ב ע ו ע ״ ה …וכשם ש י ש הבדל בקדושת בין התורה ובין ס פ ר י
הנביאים ,ההבדל ההוא בעצמו היה חלילה בין כל התורה לבין אותן ה ש מ ו נ ה
פסוקים ,ולא היו אותן השמונה פסוקים נקראים בשם תורה .אבל כיוון ש א מ ר
ה ק ב ״ ה הלשון של אותן השמונה פסוקים למשה ר ב ע ו ע״ה ,והוא ע״ה ל מ ד ם
על פ ה ליהושע וצוה אותו על כך שיכתבם בתורה ,אין הבדל בקדושת כ ל
התורה כולה לבין קדושת אותם שמונה פסוקים ,ד מ ה בכך אם ידי מ ש ה ב ע צ מ ו
כתבן או שכתבן יד שלוהו ,הרי כל ספרי תורה שלנו כתובים בידנו ,ר ק
52
33
32ועי׳ ב״ספר • הזכרון להגר״י וינברג״ ,״כתיבת תורה נביאים וכתובים״ מהרב מרדכי
גיפטר •,עמ׳ צה ״והנראה לומר ,דהדיון בזה רק בכתב ,אבל לא בעצם נתינת הדברים,
דלכו״ע אלא ח׳ פסוקים ניתנו למשה ככל התורה כולה מפי הגבורה ,אלא דר״י ס׳׳ל
דלא ניתנו ליכתב ע״י משה ועד שכתבן יהושע היו בכלל תורה שבע״פ שמסרה משר״ה
ליהושע משרתו וצוהו על כתיבת הדברים לאחר מותו .דס״ל לר״י דא״א שבהיותו חי
ניתנו דברים אלה לכתיבה ולהשלים בזה את ספר התורה ,דמיחזי כשקרא — ועיין
מהרש״א — ולכן בהכרח שניתנו להכתב ע״י יהושע .ואין כאן חידוש דברים ע״ד
יהושע ,ועל ידי שנצטוה יהושע בכך ע״פ מרע״ה ,לבן חל בכתיבו דין תורה שבכתב,
י שניתנה למשה כתורה שבכתב ע״י כתיבת יהושע.
ומה שכתוב בתורה לקוח וגו׳ לדברי ר״י צ״ל דהיינו שציום לקחת לאחר גמר כתיבתו
בידי יהושע .וגם נראה שכתיבת יהושע בשליחותו של מרע׳־ ה השובה היתה ככתיבת
משה …ומש״ה נמי כתוב ויהי ככלות וגו׳ לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד
תמם ,דסיומו של ספר בידי יהושע חשוב כנעשה בידי משר״ ודיקא נמי לישנא דקר
דכתיב ככלות ולא בכלות ויתכן נמי דמשה איתא אתנחתא תחת ספר ,להפריד בכתיבה
שעד ח׳ הפסוקים ,לבין הספר בח׳ הפסוקים…״ עי״ש.
33נקודה זו מובאת במהרי״ל דיםקיך )ראה לעיל בהערה (21והרב ר׳ חיים מבריסק ,שכתבו
שאע״פ שהאבות ונח היו נביאים ,אבל לנבואתם לא הי׳ שם תורה עד שמשה רבינד
חזר ושנאם ,רק אז ניתן להם שם של תורה .השוה פירוש .המשנה להרמב״ם ,חולין סוף
פרק שביעי.
א
44
www.daat.ac.il
שהדברים בעצמותן נאמרו באותו הלשון מ פ י הגבורה למשה ר ג ע ו ע״ה,
זהו -מכללת
תורה ,דעת
ממילא יש בהן קדושת אתר
הרצוג יהודה ור׳ נהמיה הנ״ל .והן הן
כוונת ר
דברי ר ב ע ו ז״ל פ ה ה נ ״ ל י ה ן ז ו א אמר אף עפ׳>י ש ה כ ל תורה היא ומשה מ פ י
הגבורה אמרן וכר ,בא ללמדנו בזה ד ת ועיקרי ה ד ת כדרכו הטוב בכל
חיבוריו ,והוא ששמוגה פסוקים הללו לא תאמר ה ״ ו שאין ב ה ן ,א ל א קדושת
ספר נביאים לא קדושת ספר תורה ,ש ת א מ ר בלבבך שח״ו לא נאמרו _ הדברים
הללו ל מ ש ה מ פ י הגבורה אלא שנאמרו ליהושע מפי הגבורה ,לזה אמר ר ב ע ו
ז״ל ,כי לא יתכן אלא שגם אותן שמונה פסוקים יש בהן קדושת תורה ,שגם
הם נאמרו בכתבם וכלשונם ל מ ש ה רבינו ע ״ ה מ פ י הגבורה ,והוא למדם ליהושע
ב ״ נ ״ ע ״ ה וצוה עליו שיכתבם בתורה אחר מיתתו וכאמור ל ע י ל .מ ז ה . ,א ך הואיל
ומשמען שהם אתר מ י ת ת מ ש ה וכר ,אין כוונת רבינו ז״ל שמשמען היא שנכתבו
אתר מיתת משה .שזה הוא האמת שלא נכתבו מיהושע 'אלא אתר מיתתו של
מ ש ה וכאמור לעיל ,אבל משמעותן של הדברים הוא שהם עצמם הדברים שנאמרו
אתר מ י ת ת מ ש ה מפי הקב״ה ליהושע באותו הלשון ושלא נאמרו למשה ושמשה
צוה על הכתיבה ,לפיכך נשתנו ,זהו כוונת רבינו .ואם כן אדרבא פסק כר׳
יהודה ור׳ נחמיה ,ודלא כר׳ שמעון .באמת גם לר׳ יהודה ור׳ -נחמיה אנו
צריכים ־להך סברא ,רק דלר׳ יהודה ור׳ נחמיה היה השינוי שלא נכתבו -ע״י
מ ש ה עצמו מ ה שאין כן כל התורה אבל לר׳ שמעון ליכא השינוי הזה ,ולא
ידע המקשן לאסיק אדעתיה להואיל וכתב ולא אמר או הואיל וכתב מתוך
הצער בדמע דגם זה נקרא שינוי עד דמתרץ ליה התרצן…׳׳.
,
ותורף דבריו שהרמב״ם פוסק כר׳ יהודה שיהושע כתב שמונה פסוקים
האחרונים .אבל הפירוש הוא ,ל א שיהושע הוא זה שקבל •הנבואה •לראשונה
מהקב״ה ,כי אילו -כך הי׳ -אי אפשר לומר שפסוקים אלו יש להם הקדושה
והשם ש ל ״תורה״ ורק הי׳ •להם הקדושה של נביאים או כתובים• .שהרי רק נבואה
ש נ י ת נ ה למשה ר ב ע ו יש לה קדושת ושם ״תורה״ וכל הנבואות האחרות ייש
להם קדושה של נ״ך.
•ע״פ דברי ה״סדר מ ש נ ה ״ יתיישב ה י ט ב מ ה שהקשה ההכם -צבי על המרדכי.
התכם צבי יצא מתוך הנחה שקדושת ה׳ פסוקים אלו פתותה מ כ ל •התורה כולה
ולפיכך ה ק ש ה איך יתכן ל ת ת ח׳ פסוקים אלו לת״ח .אבל לפמש״כ ה״םדר
מ ש נ ה ״ שת׳ פסוקים אלו קדושתם שוד .בכל לשאר •התורה ,ורק אופן כתיבתם
הי׳ שונה ודאי שאין בזה משום -בזיון לקרוא ת ״ ה לפסוקים אלו .ובפרט שהם
סיום התורה וראוי לכבד ת ״ ה בסיום התורה ,וגם מ ה שהקשה שמדברי הרמב״ם
שמותר לקרותם בפהות מ ע ש ר ה מ ש מ ע שמעלתם פ ה ו ת ה •אינו מוכרה ,ובאמת
הוא משום •שמשמען שנאמרו אחרי מ י ת ת משה ,אבל -באמת מ ע ל ת ם שוד• בכל.
34ועיין ־ב-שאילת •יעב״ץ״ ח״א סימן לג …-ובי •תימא א״ה במאי קמיפלגי ,נלע״ד
הנך תנאי בפלוגתא דאמוראי ר׳ יוחנן ור׳יל אי תורה מגלה מגלה ניתנה או
ניתנה .ור״י בר״י ס״ל .דמגלה נתנה .מש״ה 'לא קפדינן אחסרוגן שמונה פסוקים,
קרינן ביה •סה״ת שלם, ,כיוון שאין החסרון פוסלו-,ולכתחילה-נכתבת •כל פרשה
לעצמה )וגם אלו הח׳ פסוקים הס ענין בפגי עצמו( וכל• אחת נקראת םלה״ת״.
דפליגי
חתומה
ושפיר
ופרשה
45
www.daat.ac.il
מ א י ר וונדר
אתר דעת -מכללת הרצוג
דינם של ספרים בהלכה
על דינם של ספרים בהלכה נשתברו כבר כמה קולמוסים .צירו המרכזי
ש ל העיון הוא מ ה י הגדרת ספר בתורה ,בלשון חדיל ובלשון ב נ י אדם ,כי
תוצאות שונות לה בתחום ההלכה .האם ספר במשמעותו המקורית הוא כ ל
דבר ה נ כ ת ב על קלף שהיה חומר הכתיבה העיקרי בימי קדם ,או שמא ספר
כולל כל מ ה שמועלה בכתב ללא הבדל על איזה חומר ,וא״כ גם ספרים
הנדפסים על נייר בכלל.
סוגיא אחרת היא מיקומם של הספרים במערכת מושגיו של האדם ,ו ה א ם
הוא מתכוין אליהם כשהוא מדבר על נכסיו ,מטלטליו וכלי ביתו .לדבר ח ש י ב ו ת
מיוחדת בשכיב מ ר ע המצוד! לביתו ,ומנהלי העזבון ידקדקו בכל מ י ל ה בלשונו
של המצווה לדעת מ ה בדיוק כוונתו.
.גם אם נקבל כי המדבר על נכסיו כולל א ת ספריו בתוכם ,עדיין י ש
להסתפק מ ה דיגם של ספרים מיותרים כגון ספר תורה ,מגילה ,כ ה ב י י ד
ומכתבים יקרים ,האם דעתו עליהם כשהוא מצווה מ ה ייעשה בגכסיו או
בספריו.
בשאלה זו האחרונה הסתפקו כבר בתלמוד .במסכת בבא בתרא ד ף ק נ א
ע״א בענין נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אהריות ,ד נ ה
הגמרא מ ה נקרא נכסים .ואומרת שתפילין בכלל נכסים ,רק איבעיא להו ס ״ ת
מאי ,כיון דלא מ ז ד ב ן דאסור לזבוניה לאו גכסי הוא ,או דלמא כיון ד מ ז ד ב ן
ללמוד תורה ולישא אשד .נכסי הוא ,תיקו .ביאור האיבעיא הוא ת ו ס פ ת
סבוראים ,אינו נמצא ברי״ ,וברא״ש ,וכנראה לא היה גם לפני הראשונים
שפירשו זאת מדעתם ,וכ״כ דהמרש״ל ,הרשב״ם מפרש בד״ה ס״ת ,מ י מ י ק ר י
נכסי דכתפילין דמו ,או דלמא תפילין היינו ט ע מ א דהוי מלבוש ,אבל ס פ ר
מ צ ו ה היא ולא בכסי ,ו א ע ״ פ שיכול למכרו לא מקרי נכסי תיקו .ב ת ו ס פ ו ת
שאלו ד מ א י מבעיא ליה ,על כרהך הוא בכלל נכסים שאין להם אחריות,
ותירץ ר״י ד מ ״ מ שמא לא הוי בכלל נכסים ,לפי שאינו יכול למכרו א ל א
ללמוד תורה ולישא אשד ,כבמגילה כז ע״א ,וכ״כ תוספי הרא״ש כ מ ו ב א
בשטמ״ק .פירוש שוגה מהתוס׳ מ ד ו ע אין ס ״ ת דומה לתפילין מ ב י א הנימוקי
יוסף ,דכיון ש ם ״ ת דבר השוב ,יש לו שם לעצמו ,ולא כיילי ליה איגיש ב כ ל ל
נכסי .עוד הוא מ ב י א בשם הריטב״א ,שהתיקו הוא דוקא בס״ת ,אבל ש א ר
כ ת ב י הקודש הרי הם בכלל גכסים ,וכן הביא המשגה למלך )בהלכה דלהלן(
בשם בעל ,התרומה ,שער א ,ה״א ,סי׳ ת׳.
הרמב״ם פסק בפרק י״א מהלכות זכיה ו מ ת נ ה הלכה ט ו :שכיב מרע ש א מ ר
נכסי לפלוני ,נוטל• כל המטלטלין וכל הקרקעות והבגדים והעבדים ו ה ב ה מ ה
46
www.daat.ac.il
והעופות והתפילין עם שאר ספרים הכל בכלל הנכסים ,אבל ס ״ ת יש בו ספק
אתר דעת -מכללת הרצוג
אם הוא בכלל נכסים או אינו ,לפיכך אם תפסו אין מוציאין מידו .ב ב ע י א
אהדת שלא נפשטה בגמרא פסק הרמב״ם לעיל בפרק ט׳ שלא קנה ,וטרהו
האחרונים למצוא הילוק בין הנושאים .הלהם מ ש נ ה מהלק ,ש ש ם הספק אם
היא מתנה בכלל או לא ,ולכן מספק לא קנה ,אבל כאן ה מ ת נ ה ב כ ל ל ו ת ה חלה,
והספק הוא רק אם גם ס ״ ת בכלל ,לכן אם תפס אין מוציאין מידו .הדרישה
)בסימן דלהלן( מפרש שבס״ת כשיבוא אליהו יפשוט את הספק איך ההלכה,
אבל לעיל הספק הוא בדעת הנותן ,וזאת לעולם לא נוכל לדעת .האור ש מ ה
הרחיב לבאר ,ששם תספק אם ת ק נ ו חכמים שדברי ה ש כ י ב מ ר ע יהיו כמסורים
ולא תקנו על הספק ,עיי״ש שהאריך עוד בחידושי דינים.
ביד רמה כתב על התיקו ,דכל כה״ג הומרא לתובע וקולא לנתבע ,וזהו כהרמב״ם
דלא יקבל ,ואם תפס אין מוציאין מידו .וכן פסק גם הטור ה ו ״ מ סי׳ רמ״ה
ס״ק טו ,והביא בשם הרמ״ה להלק בין ס׳׳ת לשאר ספרים ,שהם כן בכלל
גכםים .וכתב ע״ז הבית יוסף דטעמא דמסתבר הוא ,דלא אמרו דאין מוכרין
אלא בס״ת ,אבל שאר ספרים איגם בכלל ,ואפילו ל מ ה ש כ ת ב הרא״ש המובא
בטור יריד ריש הלכות ס״ת ,דאין למכר האידנא ספרי מקרא מ ש נ ה וגמרא
אם לא ללמוד תורה ולישא אשה ,מ ״ מ לא המירי כס״ת ,ומעשים בכל יום
שאדם מוכר ספריו ,והילכך ודאי הוו בכלל נכסי ,ולא אסתפק לן אלא ב ס ״ ת
דוקא ,וכ״כ המרדכי .ונראה כ״ז לטעם התום׳ ,אבל לטעם ה נ מ ו ק ״ י צריך
לבאר ג״כ דאינם כ״כ השובים ,שאדם לא יכללם בין ש א ר נכסיו .וכן פ ס ק
גם בשו״ע הו״מ סי׳ רמ׳׳ה סעיפים יא—יב וכמבואר בסמ״ע ,וכן בבאר הגולה
דכיון דבעיא לא איפשיטא ,יד בעל השטר על תתחתוגה.
**
בעיקר הגדרת המוגה ספר ,ואם כשאומרים ספרים סתם מתכווגים גם
לם״ת ,מ צ ע ו מהלוקת להלכה בין חאחרונים .בגודע ביהודה ,תגיגא ,חו״מ,
מ״ג ,תשובה להרב ליב בענין מי ש כ ת ב שטר מ ת נ ה בו נ ת ן ל א ה ד מבניו ה צ י
ביתו מהיום ולאתר מותו ,ואת כל הספרים שיש לו מ ע ת ה ומעכשיו .כעת
מ ת האב ,ונתברר שיש ביד בן שני הרבה מספרי אביו ,ו ס ״ ת ב ל י עדי ראיה,
ואהיו טוען שהיו בידי האב בזמן ה מ ת נ ה והם מגיעים לו לפי שטר המתנה,
וכן הס״ת נכלל בספרים ,והמחזיק טוען ש ה ס ״ ת אינו בכלל סתם ספרים,
ויתר הספרים אינו הייב לתת ,כי אולי אהרי שהאב נתן הכל במתנה ,הזר
וקנה מבנו או ממישהו אהר ,ואינם נכללים בשטר ה מ ת נ ה כיון שלא היו אז
שלו ,והשטר נשאר בידי הבן בגלל ה צ י הבית הרשום בו .עוד ת ו ב ע מאחיו
לההזיר לו הרבה ספרים שלקה מהאב על פי דברי האב ,ולא היו בכלל המתנה.
בתשובתו מצדיק הנו״ב את השואל בנקודה א ה ת :כיון שאין ע ד י
ראיה ,נאמן האב לומר נ ת ת י את הספרים לבן ,אע״פ שהוא מהזיק את ה ש ט ר
בידו ,וטענינן ליורשים שהאבא נתן א ת הספרים לבנו .מאידך הוא חלוק עליו
בנקודות ה ב א ו ת :א .אין המהזיק נאמן בשבועה שאביו אכן אמר לו שאהיו
47
www.daat.ac.il
לנכון! תמורתם מהספרים ש ב י ד ו ,
ויכולהרצוג
כדין.מכללת
שלא דעת -
לקח מ מ נ ו הרבה ספרים אתר
שכן אי אפשר להישבע על מ ה שאמר לו אביו ,מכיון שאין זו ידיעה ע צ מ י ת .
על .כן להיפר ,יישבע המקבל .שלא קבל שום ספרים מ ל ב ד המתנה ,ו א ח י ו
יחזיר .לו א ת כל מד ,שמתןיק בידו .ב .מ ה שמסופק השואל אם ם״ת נ כ ל ל
בכלל י המתנה ,פ ש י ט א להנו״ב שכן ב א מ ר ו :״ואדרבה כל הספרים ש ל נ ו
ש נ ד פ ס ו על הנייר .אינם נקראים ספר כ י אם בלשון מושאל מספר תורה ,כ י
עיקר ספר בלשוננו העברי הוא על דבר ה נ כ ת ב על הקלף .,וכדאיתא ב ג י ט י ן
ד ף ״ כ ״ א ע״ב״ .כ מ ו ״ כ ח ו ל ק עליו בקביעה שבלשון בני אדם אין ס ״ ת ב כ ל ל
ספרים. .״לא .י ד ע ת י .מ י הגיד לו נביאות זה״ ,ומביא מ ש ו ״ ת הריב״ש ס׳ ס׳־׳ו . ,ש ב מ ה
שאין לשון בני אדם ברור הולכים אחר לשון תורה ,וא״כ .אפילו היה ס פ ק
בלשון בני אדם היינו הולכים אחר לשון תורה ,ומכל שכן שסובר ש ב ל ש ו ן
בני־ •אדפ הפשוט ׳קורים לס״ת :ברוב הפעמים י ס פ ד סתם ,ולכן אין ספק ש ה ס ״ ת
נכלל במתגח ,ועליו לחחזירו־ ־למקבל .גם הוא כותב שביאור ה ב ע י א ב ג מ ר א
הוא ־תוספת לשון ־מאיזה תלמידים שהמדפיסים הכניסוהו וחתוספות סוברים כ ן ,
ואפילו ל פ י ר ו ש י ה ר ש ב ״ ם ו ה נ מ ״ י ־ ד י ן ס״ת שונה ,כיון שהוא רק למצוד ,ו א י נ ו
גם למלבוש כתפילין) ,אמנם רעק״א כתב בתו״מ סי׳ רמ״ת שתפילין אינם ב כ ל ל
מלבוש( .ועיי״ש בהגה״ה מבן המחבר שמיישב בזה קושית המגן אברתם ב א ו ״ ח
סי׳ קנ״ג •ם״ק ־כ״ב ,ש נ ר א ה ממנו שגרס את הבעיא במלואה ולכן ה ק ש ה ,
ודוהה יאת דברי מ ה צ י ת השקל שם.
־ ע ל יסודו של ה נ ו ״ ב שעיקר לשון ספר הוא מ ה שגכתב על עור ,ח ו ל ק
החתם סופר ותמה,״ שהרי ״ספר הוא ספירת דברים ,וכל גולם ש נ כ ת ב ע ל י ו
ספירת דברים נקרא י חחומר על שם ־צורתו ספר ,רק כתבי הקודש היכי ש כ ת ו ב
בספר או הספר ,רומז על הספר הידוע בהלכה למשד ,מסיני לכתוב ע ל ע
בהמה טהורה דוקא ,וכל בספר או הספר אהא סמיך ,ועל כן גבי כריתות ד ל
כתיב בספר •אלא ספר סתם ,כשר אפילו א ע ל ה של זית ,ותתימת עדים א ש ט ר ו ת
ואפילו אגיטין דנפיק מקרא וכתוב בספר והתום ,א ע ״ ג דכתיב בספר ,מ ״ מ כ י ו ן
ד ש ט ר לאו מ י ל י דמצוה הוא ,לא סמיך אהלכה למשה מסיגי להיות ד ו ק א
חותמים '•אעור בהמה -טהורה ,ואע״ג דכתיב בספר מ ״ מ כשר כל גולם ו ח ו מ ר
המקבל צורת -ספירת דברים ,והדברים ברורים לכל מבין ,ודברי חגאון נ ב ״ ד
בכאן אינם־ מכריעים״ .הרי שגהלקו בכך אם בשם העצם של ספר על פי ה ת ו ר ן ;
הכוונה לקלף שהיד ,חומר הכתיבה העיקרי בימים ההם ,או שספר שם ה ת ו א ר
לסיפור י דברים •ללא •הבדל יעל מ ה נכתב.
ו ר
א
׳'חחת״ם• כותב זאת •בתשובתו •)חו״מ ,ק מ ג ( ' מ א ו ר ליום ד׳ י״א ניסן ת ק צ ׳ י ב
להרב יצחק סג״ל ד״ורביץ ,בעגין מ י שציוה וחילק נכסיו ,ונתן כל ס פ ל י ו
לשנים מבניו ,אם נכלל •בהם גם •ס״ת יקר ששויו כמה •מאות אדומים- .הוא מ ב ר ר
שם את מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל .לפירוש חתוס׳ בעית חגמ׳ ב ס ׳ י ת
משום שאסור למוכרו ,ו א ע ״ ג שגם תפילין אסור למכור ,מ ״ מ הוי נכסי כ י ו ן
שהם מ ל ב ו ש ) .ודלא כחמיו רעק״א דלעיל( ,ואפילו לחמרדכי ור׳ מגוח ש ה ב י א
48
־־* 1
www.daat.ac.il
בשמם .הב״י ,יו״ד ,םום״י ע״ד ,שם״ת• של יחיד נמכר; מ ״ מ העלה שם• לאינו־
רבאהרצוג
האליהומכללת
אתר דעת -
סי׳־ קנ״ג בישוב קושית ד״מג״א.
רואה סימן ברכה לעולם ,וכ״ב
שם ס״ק כ״ב .אבל־ הנמנקי יוסף ושאר .הראשונים פירשו ,שהגמ׳ :מסתפקת:
בס״ת .משום עוצם חשיבותו יותר מ ז ה ב ואבני בדולה; ,שכולם נכללים בנכסיו ,אבל
דבר כה חשוב אפשר שאינו נכלל אם לא.פירש להדיא ,וכמו במלך ארם ששלת׳למלך
ישראל שיפקיר לו כל אוצרותיו ונתרצח ,אך כששלח לו ופירש גם מ ח מ ד עיניו
שהוא ס״ת לא נתרצה ,ומבואר שאין ס״ת סתמא בכלל אוצרותיו ו ב י ת גכותו .וכן
מוןגיה שכטעם זה סובר הרשב״א בתשובה שמביא חב״י סוס״י רמ״ח ,דמי
שאמר מטלטלי איכא לספוקי אי ס״ת בכלל כמו שמסתפק הש״ס בנכסיו.
ולכאורה א י ע דומה ,דבשלמא נכסיו לא מיקרי כיון שאינו נושא ונותן בהם,
אבל מטלטל ",כל שאינו מחובר ומתטלטל ממקום למקום מקרי מטלטל ,אע״כ
ס״ל להרשב״א ד מ ח מ ת חשיבותו איננו בכלל סתם דבריו עד שיפרש ,ואינו
מובן מש״כ .בזה הרשד״ם )להלן(.
מחדש החת״ס שהנפקא מיגר ,בין שגי הטעמים אם בעל חוב גובה .מס״ת,
דאם בגלל חחשיבות אינו בכלל נכסיו אזי בע״ח יגבה ,ד מ ה איכפת .לו מזח,
אדרבה ככל שחשוב יותר נוח לו לגבות מעידי עידיות ,אבל לטעם שאינו
עשוי למכור ולפחות אינו רואה סימן ברכה ,אזי י״ל שהמלוה אין דעתו להלוות
על דבר שאם יגבנו לא יוכל למוכרו כרצונו .ובזה מפרש סברת הראשונים
החולקים בכך ,ודעתי ר״י ברצלוני בטוחו״מ~םי׳ צ״ז שגובה ,והמקור בספר
בעל התרומות שער א׳ ה״א סי׳ ה׳ ,ושם נאמר שאם הוא ת ״ ח מניהים לו ספריו
דלא גרע ממחרשתו ,ומחלוקת בשאינו ת״ה ,דכשם שקאי בתיקו לענין נותן
מתנה אם ה ם ' ב כ ל ל גכסיו ,כך גם לגבי בע״ח איגו גובח ,ור״י ברצלוגי סבור
דגובה ,דמעיקרא הלוהו א ד ע ת א דהכי ,ומביא ראיה מ ה מ ש נ ה בסוף 'בכורות,
וכפי חפירוש שם ד ב ע ״ ח גובח מס״ת .ולפי״ז מיישב חחת״ם ת מ י ה ה בפירוש
דעת המרדכי בב״ב סי׳ תרכ״ג ,ש כ ת ב בשם ספר ההכמה על בעל שכתב גכסיו
לבניו מאשתו הראשונה ,ותפסת אשתו ספרים בכתובתה ,דהדבר ספק אם ספרים
בכלל גכםיו ,ושוב־ מ צ א מחלוקת בין ספר הדיגים ורבנו ברוך אם בע״ח גובהי
מספרים ,ומביא ר א י ת מפרק־ חשולח שאשת ג ב ת ה מספרי תהילים י ו מ ש ל י ודחה
ר י ש ששם ברצוגו גבתה :וקשה ראם ספר ח ח כ מ ה מ ש ו ה ג ב י ת חוב לגותן׳
נכסים ,א״כ מ מ ה גפשך לא ת ג ב ה ה א ש ה מהספרים ,דאם־ הוו בכלל־ גכםי׳ זכו
בהם ,הבנים ,ואם ל א ו גם היא ,לא תגבה .,ע י י ״ ש מ ת ש מ י י ש ב .ד ב ר י ו .
ומה ־שרצה השואל להביא ראיה ש ס ״ ת .בכלל־ ספרים בלשון׳ בני ־ אדם,
ממעשלם ,ב כ ל יום :שאין .מגבין שטר ה צ י זכר מם״ת;• א ע ״ פ שבשטר־ לא• כתוב-
רק :חוץ מספרים :וקרקעות ,וש״מ ש ס ״ ת בכלל ספרים ,מ ש י ב חחת״ם ד ע ל
הראשונים אנו מצטערים למה באמת־ לא ת ג ב ה מספרים ,דחאחרונים חםבירו
שהטעם :מ פ נ י ששם ה מ ש פ ה ה נקרא ט פ י על ספרים משאר־ מטלטלים ,ואיתד
ביה עגמת נ פ ש והסבת נהלה ,כמבואר בנחלת שבעה ,שהה״ז ,סי>־ וי ,אמנם
פ׳ז .בימי הראשונים שלא היד ;.דפוס ולא היו ספרים מצויים ,והעשירים שכרו
סופרים שהעתיקו ש״ס .ומפרשים על קלף ,ו נ מ צ א אהד בעיר ושנים־ במשפחתי
ואהל! שהספר נקרא ,עלי שמו־ השאיל לכל בני העיר וחנתיל לבניו-׳ ולבני-בניו,
49
www.daat.ac.il
בזמןהרצוג
אבלמכללת
מקרקעות,דעת -
אתר
הזה שמדפיסים אלף ספרים ה ז ה י ם
והיה שמו עליו יותר
זה לזה ומצויים ביותר ,מ ה שייך שמו עליו יותר מ ב ש א ר מ ט ל ט ל י ה א ב ל מד,
נ ע ש ה שכבר נהגו לכתוב כך הוץ מספרים ,אבל עכ׳׳־פ ם״ת שבודאי ש ם ב ע ל י ו
עליו ,ולא ישתקע מ מ נ ו גם אהרי שנים כידוע ,בודאי הוא עיקר ה ת נ א י ש ב ש ט ר
ח צ י זכר ש ל א תגבה ,ואין מ ש ם ש ש ראיה לכאן.
ומה־ שהביא עוד ראיה מ ש ו ב ה ת הראויה לגברא רבה דכוותיה ,מ ל ש ו ן
הרמב״ם וטושר׳ע חו״מ סי׳ רכ״ז דיש אונאה אפילו לספרים ,ו כ ת ב ה ס מ ״ ע
לאפוקי מדר׳ יהודה דס״ל ס ״ ת אין לו אונאה דאין קץ לדמיו קמ״ל ,ו ר א י ה
ש כ א ש ר הפוסקים אומרים ספרים סתם כוונתם לס״ת ,יש לדחות דלכאורה למד,
נ ק ט ר׳ יהודה ם״ת דוקא ולא נביאים וכתובים ,ע ״ כ מ פ נ י שדוקא בם״ת א מ ר י נ ן
אין קץ לדמיו מ פ נ י השיבוהו ,שכולל כל המצוות ודינים וסודות אשר י ע ש ה
אותם חאדם וחי בהם ,ועוד ׳ מ פ נ י שההוגה ורגיל בספרו ק ש ה לו ללמוד ב ס פ ר
אהר ע ״ כ שוד .למוכר הרבח ,משא״כ בנביאים וכתובים ,ותינח בזמן ה מ ש נ ה
ש ה ע לומדים מ ס ״ ת ועדיין לא נ כ ת ב ה תושבע״פ ,אבל ב ז מ ן הפוסקים ש כ ב ר
כותבים ספרים ולא נוהגים להגות בם״ת ,א ״ כ הרבותא היא דוקא בשאר ס פ ר י ם
יותר מבס״ת.
להלכה מסיק לפי הפוסקים שטעם הספק בם״ת משום חשיבותו א ״ כ ג
כאן כך ,וכיון שהיורשים מוהזקים אין להוציא מחזקתם גם לא בספק ס פ י ק א ,
ו ע ו ד י ש ה ב ״ ח כתב בחו״מ סי׳ צ״ז דנראה שזהו דוקא לדורות הראשוגים ש ה י ו
לומדים מס״ת ,ומכ״ש ס ״ ת דנידוגנו ששוה כ מ ה מאות אדומים ,וכ״ש אם ה ב נ י ם
ת ״ ח ט פ י מאתריני ,בודאי כוונת הנותן שהם יעסקו בתורה בספרים ה ע ש ו י י ם
ללמוד מתוכם ,מ ש א ״ כ בס״ת מ א י אולמיה דהני מהני ,וע״כ צריך ראיה ב ר ו ר ה
להוציא מחזקת היורשים.
ס
על מ ק צ ת דבריו הזר ההת״ס בתשובתו )לקוטים ,נג( מ א ו ר ליום ה ׳ ו,
ש ב ט ת ק צ ״ ה לר׳ שמואל דומ״ץ אוגגוואר ,במענה לשאלתו על מ י ש צ י ו ה א
ספריו לבגו ,פרט לאלו שיש לו כבר שאותם יתן לחתגו ,וגתעורר ע ת ה ס ס ק
אם חתכוין רק לספרים שנתן לבנו בחייו ותם מ ע ט דמעט ,או אולי ה ת כ ו י ן
לכל מ ה שיש לבנו אפילו הם שלו מכבר ,ואזי יעברו רוב הספרים ל ה ת ן ,
ושניהם מסרבים להתפשר.
ת
כותב החת״ס שבדברים א ז ל י נ ן א ה ר לשון ה ש ט ר או אומדן ד ע ת ה מ צ ו ו ה ,
ואם אי אפשר לעמוד על תוכן שגי העגיגיס והדבר ספק ,אזי יד בעל ה ש ט
זבל התחתוגה ,ויד יורש דאורייתא המוחזק ע ל העליונה .אולם כאן צודק ה
מ כ ח שגי חדברים גם י ח ד :לשון השטר מוכיח כטענתו מ כ מ ה בחינות ,ו
אומדנא דמוכח שלא ד״יתה כוונת הנותן להעביר כ ״ כ הרבה מבנו ל ח ת נ ו ו ד ,
באותו המיעוט ,מכיון ש ל א היה רוצה להרבות עליו א ש מ ה לפי ה י ר ו ש ל מ י
או שלא תד״א רוח חכמים נוהה הימנו כבמסכת כתובות דף גג ע״א .ו ז ה א פ י ל ו
בשאר חפצים ,וכ״ש בספרים יש אומדן גדול לטובת הבן שייקרא עליתם ש
ח ב ע ל י ס .הראשונים ,שהרי משום כך תקנו קדמוגים בשטר ח צ י זכר ל כ ת ו ב
מ ק ר ק ע ו ת .וספרים ,ו א ע ״ פ ש ה ת ק נ ת תיתה לפני ה מ צ א ת הדפום׳ ואללי ה י
ר
3
ן
ג
ם
ס
ד ס
50
www.daat.ac.il
כתבי
יותר
בהם
רצה
יד יותר בין ספרים מאשר בין הפצים ,כיון שגילה דעתו שבן זה יפיק
אתר דעת -מכללת הרצוג
ת ו ע ל ת מהם בהיותו בן תורה ,ויהיה ל ע צ מ ו עילוי גשמה כשבן זה יהזיק
וילמד תורה ויראת שמים ,ומכה אומדן זה מ ס ת ב ר שגם את כתבי ה י ד
למסור לו ,ולכן הדעת נוטה שיקבלם.
־ ראיה לכך הוא מביא מ ש ו ״ ת מהרשד״ם ,הו״מ ,רג המובא בש״ך ,שמסתפק
במי שציוה מטלטילין אם ספרים בכלל ומהליט שלא ,שהטור במטלטלין לא
מהלק ומזכיר ספרים ובנכסי כן ,והייגו שגכסים כולל יותר ,אבל אם גם
במטלטלין נכללים ספרים ,ל מ ה הוצרך הרמ״ה לומר שם״ת לא נכלל בנכסי
אבל ספרים כן דמהיכי ת י ת י לא ,ואף כי יש לפרש מטלטלי כל דבר שמטלטל
ואף ספרים )וכמו שהעיר ההת״ס לעיל( ,וסמך לזה במרדכי שהביא שם מספר
החכמה ואלמנה שתפסה ספרים וכר ,ומה שהוצרך הרמייה להלק הוא מפני
שלא ת א מ ר שלספרים אין אדם קורא נכסים ,אבל מ ט ל ט ל י פשיטא שכן ,עד
שלבסוף מהליט כלשון ראשון שאינם בכלל מטלטלין.
דן בכך גם בשרית ד״מבי׳יט ,ה״א ,קה ,וכתב ד ש כ ״ מ שציוה כל מטלטלי
הבית הנמצאים בבית ,אין הספרים בכלל אפילו היו אז בבית ,דמטלטלין מ ש מ ע
כלי הבית דוקא .וראיתו מ מ ס כ ת ב ״ ב דף קנ ע ״ א דרק כלי ת ש מ י ש בלבד בכלל
מטלטלין ,ואינו ד ו מ ה למוריש נכסיו שכולל הכל.
עוד כ ת ב הציץ אליעזר ,דהדבר תלוי לכאורה במהלוקת הנו״ב והחת״ם.
ד ל ה נ ו ״ ב אינם בכלל ספר לא בלשון התורה שהוא רק על קלף ,ולא בלשון
בני אדם וכג״ל ,ולכן אין ראיה מספר כריתות דמובנו הפשוט על קלף,
ומריבויא דקרא ילפינן כל דבר ,ודרשינן לשון ספר לענין אהד ,וא״כ אם היו
כ ת ב י ה י ד על קלף ,היה זוכה בהם שנקראים ספר ,אבל לההת״ס דכל דבר
גקרא ספר ,א ״ כ גם כאן ה כ ת ״ י בכלל .אלא שלבסוף מחליט שכאן גם הנו״ב
יודה ששייכים לבעל הספרים ,שכך יותר קרוב בלשון משגאמר שגכלל בהפצים,
ולעגין סכום התיבות שבגללן ראוי
שהוא 85אותיות כמו במסכת ש ב ת דף קט:
מפרשת ויהי בגסוע שגהשבת כספר בפגי
החומר אנו דנים ,ויתכן ש נ ח ש ב ספר אף
הנייר להיהשב כספר ,רצה להדש
לעגין הצלת הספר מדליקה ,דילפיגן
עצמו .אמגם יש לדהות דהכא על.
בפהות אותיות.
ועיין שם לפני כן שרוצה לומר ,ד מ ה ל ו ק ת התגאים בגיטין דף כב :תלויה
בסברת האהרונים .דלכאורה ק ש ה על ההת״ס שסובר שסתם ספר אינו על עור
דוקא ,ולכן בכריתות שכתוב ספר ולא בספר כשר עלה של זית ,והרי הגמרא
שם אומרת אין לי אלא ספר ,ופירש״י ספר מ ש מ ע קלף ,והייגו א ע ״ פ שכתוב
ספר סתם ולא בספר ,ורק מריבויא ילפיגן כל דבר ,ומילת ספר איצטריכא
לדרשה אהרת ,להקיש מ ה ספר שאין בו רוה היים ואיגו אוכל ,אף כל דבר
כן .אבל אה״ז בגמרא ראיה לחת״ס ,ש ש ו א ל י ם :ו ר ב ג ן ? ומתרצים ,אי כ ת י ב
בספר כדקאמרת ,השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא ,עיי״ש ברש״י
שבספר היה מ ש מ ע קלף ,והשתא שכתוב ספר הייגו סיפור דברים ,ועל כל
הומר שרוצה לכתוב ,והייגו כהילוקו של התת״ס .ואפשר לומר ש ב ז ה חולקים
רבי יוסי הגלילי ורבגן ,שריה״ג סובר שגם ספר סתם מ ש מ ע על קלף ,ורבנן
51
www.daat.ac.il
יתרוןדעת
אין .ס י ב ה .ש י ה י ה לספל אתר
הרצוג אחר ,מ ״ מ ממשיכים לכתוב כן
מכללת חפץ
על -פני
כי׳ גם בזמננו מחשיבים ספרים כקרקעות שנקרא שמו עליהם ,וזה מוכיח
כטענת הבן ש ב כ ד י שיקרא שם האב עליהם יש להניחם בידו .משום כך מסיק
לבסוף ש״לא לבד מ ט ע ם יד בעל השטר על התחתונה ,אלא גם מעיקר הדין,
מאומדן ד ע ת הגותן ומהבנת לשון השטר הדין עם הבן ,ואין לחתן אלא אותם
הספרים הנמצאים בעזבון שכבר גיתן להבן כיו״ב בתיי אביו״.
;
**
*
במהלוקת הנו״ב וההת״ס נתלו גם שאלות נוספות ,כגון מ ה דינם של
מ ג י ל ה יקרה ומכתבים מצדיקים .האדמו״ר מציעשינוב ש א ל את הרב מרדכי
י ע ק ב ברייש מציריך ,אודות רב שפירט בצוואתו למי יגתנו גכסיו ,וספריו
הילק לג׳ הלקים ,לנכדתו ,לאלמנתו ולבני אחותו ,ולא ציוה מ ה ייעשה במגילה
יקרה מסופר קדוש ואבותיו קראו בה ,אם הוי בכלל הספרים ושייכת לכולם,
או לא והקבלה גכדתו שהיא היורשת העיקרית.
בתשובתו )הלקת יעקב ,ה״ב ,קכו( מ צ ד ד דהמגילה נכללת בצוואת הספרים,
כיון דלכאורה מלשון הגמרא במקומות שוגים מ ש מ ע דלשון ספרים מ ל ל גס
תנ״ך ,וכיון שלעגין צוואה דלשון בגי אדם פשטיגן מלשון תורה כבמסכת
ב״ב דף קמג ע״ב ,א״כ כיון שכתובים בלשון הגמרא )לשון תורה( ,היא בכלל
ספרים .ולכתחילה נראה שהדבר תלוי במהלוקת ד״נו״ב והחת״ס ,דלהנו״ב ס ״
הוי־ בכלל ספרים ,אך להחתי׳ם הוי ספק ,דשמא משום חשיבותו אינו נכלל
ואין מוציאין• ממון מספק ,אלא שאף לדבריו יש לומר דהיינו דוקא בס״ת ,ולא־
במגילה אף אם חשובה מאד ,דאטו ספר עתיק ויקר מ א ד הכי לא ייהשב בכלל
הצוואר״; -ועל כן לא מיבעיא להנו״ב בודאי נכללת בצוואה ,אך אפילו ה ח ת ״ ס
ג ״ כ יודה במגילה .וכ״כ בפתחי תשובה סי׳ דמ״ז םקי׳ב בשם משכנות הרועים
דאין לנו לעשות ספק בלשון בגי אדם להוציא מלשון תורה במה שלא מ צ י נ ו
בש״ם.
•שאלד .אחרת ה פ נ ה הרב אלתר מאיר אל הרב אליעזר יהודה ולדינברג
בענין צוואת• שכתוב בד .שחספרים ש ל י יקח בני פלוני ,ויתר חחפצים בני-
פלוני ,ויש בין הספדים מכתבים מגאונים וצדיקים־ קדמונים שיש לחם ע ר ך
רב ,האם זוכה בהם .בעל הספרים כיון שיש במכתבים דברי תורח ,ועוד ש א ג ר ת
נקראת ספר כמש״כ ספר כריתות ,או שמא יזכה בהם זה ש ק נ ה החפצים ) .ה ר
פדיג׳ד .זוארץ .הביא ראיה מפסוק בתנ״ך בו כתוב ושלח ספר ו ת ״ י ו ש ל
איגךתא(.
בתשובתו מיום ד׳ אד״א ת ש י ״ ד )ציץ אליעזר ,ח״ה ,כט( ד ן בזה .,שכיון.
שבצוואות הולכים בעיקר אחר לשון בני אדם ואחרי אומדן דעת ה מ צ ו ד
ובלשון בגי אדם׳ לא גקראים ספר אם לא שכרוכין במחברת ,וגם אז נקרא ס ע ר
כתב־יך ,ואי׳כ י ש • לומר שיהיו לזה שזוכה בחפצים .אמגם גם עליו י ש ל ד ו ן -
שאין כ ת ב ־ י ד נקרא בשם חפץ ,ורק כשאמר גכסי כולל הכל ,אבל ב מ ו נ ח
חפצים ,משתמשים .רק לסוג גכסי רכוש ידועים .גמצא שלכאורה איו ע ל כ ך
צוואד^ ויש• לשני היורשים זכות שוה בחם ,או שיש לומר שאומדן ד ע ת י לכלול־
ת
3
ת
(/
2
5
י
www.daat.ac.il
הרצוג גולם שיכתבו ,והלכה כוותייהו.
מכללת כל
דעתש -מ ע על
אתר מ
סוברים שרק בספר ,אבל ספר
וכן כתב בערוך השולהן ,אה״ע ,סי׳ קכד ,סעיף ט ״ ו לפי הירושלמי בסוטה.
**
*
בשו״ת יג״ל יעקב )גוטליב( ,חו״מ ,כז ,נשאל מהאפוטרופוס של רבי
מרדכי וינקלר אב״ד מ א ד בעל ״לבושי מרדכי״ ,ש ב ת ר ע ״ ט כ ת ב בצוואתו שכלי
הבית והמלבושים יהיו לרבנית ,הספרים יימכרו ומחצית לרבנית ,וכן מהמזומן
עבור כסף כתובתה ,והמחצית השניה לבני אהיו מנייטרא שהם ,יורשים
מדאורייתא ,וכעת השאלה על הלקים נוספים מתשובותיו שהדפים ב ת ר פ ״ ד
ובתרפ״ה ויש מהם הרבה ,אם דיגם ככלי הבית והיו לרבנית ,או כספרים
ויהלוקו .בפשטות רצה לומר שכולם ליורשים ,ואין לרבגית הלק בהם כלל
דהוי דבר שלא בא לעולם ,ויפה ע ש ה רבי עקיבא איגר שהגיה ב צ ״ ע מ ה
שחידש ,שאם הפירות באו לעולם בהיי המצוה שפיר דמי ,דאמריגן כאילו
אמירתו נמשכת ע ד ש ע ת פטירתו ,דאין זה נכון ועדיין הוי דבר ש ל א בא
לעולם .אמנם שב להסתפק בזה אחרי ש ר א ה את לשון הצוואה ,שנותן לה
אפילו אם יעלה על סך כתובתה בשכר ע ב ו ד ת ה וטירהתה עמו ל מ ע ל ה מחיובה,
וא״כ יש לומר ששכר הפעולה נקנה בדיבור ב ע ל מ א גם בלי קבין ,ואפילו בדבר
שלא בא לעולם כמש״כ בקצות החושן סוף סימן ש ל ״ ב םק״ו ,ונתיבות ה מ ש פ ט
שפקפק בזה הסכים ע מ ו בסימן קע״ו ,וא״כ היה מקום לזכות את הרבנית
במחצית הספרים.
אלא שלבסוף ההליט שהכל ליורשים ,בשראה בהמשך הצוואה על כ ת ב י
היד שלו שו״ת וחידושים שינתנו לתלמידיו ,ומבקשם לסדרם ולהגיהם ולהביאם
לדפוס בתקוד .שיהיו קונים ולא יפסידו ,חרי שלא כלל כתבי יד אלו למחצח,
ואפילו יהיו רווחים כולם יהיו למתעםקים ,וכן גם ב מ ה שהוא עצמו סידר והדפים,
ואפילו אם מידי ספיקא לא גפקא איך היתה כווגתו ,מ ״ מ בספק הרי זה בחזקת
היורשים .על כן אין לרבגית כלום ,אא״כ יודעים האפוטרופסים או בגי הקהילה
בבירור שבכתבו כתבי־יד לא התכון על הגדפסים בהייו ,וגם אז הדבר מפוקפק וראוי
לעשות פשרה עם היורשים ,אבל אם האפוטרופסים ג״כ מפרשים כוונת המצוה
כפי שנראה למשיב שהנדפסים מ ה ד ש דינם ככתבל יד ,אזי הכל ליורשים.
ואגב זאת מ ש ״ כ הרמב״ם בהלכות זכיה ו מ ת נ ה פ ״ ו ה י ״ ד :מ י ששלח
כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבגות ,הראוי
לבנים כגון ספרים וכלי מ ל ה מ ה לבנים ,והראוי לבנות כגון כלי מ ש י הצבועים
והלי זהב יטלום הבנות .היו ראויין לזכרים ולנקבות יטלו אותן הזכרים ,והראה
מקורו במגיד משגה מ מ ס כ ת ב״ב דף קמג :וירושלמי פרק ש נ י דייגי גזירות ,וכן
פסק בשו״ע ח ו ״ מ סי׳ רמ״ז סעי׳ א כלשון חרמב״ם ,רק ש פ ת ח בלשון בריא
ששלח וכו׳ .ומסתבר שהרמב״ם ו ה ש ו ״ ע גקטו ספרים רק כדוגמא שנחוצים
לבגים המצווים ע ל לימוד תורה ואין הכמה ל א ש ה אלא בפלך ,א ב ל בנשים
הכמניות או כהיום שגם הנשים לומדות ת ג ׳ ד ומפרשיו וכדומה ,הרי ספרים
מסוג זה גופלים גם לחלקן.
33
www.daat.ac.il
מסקנות:
אתר דעת -מכללת הרצוג
פ פ ר תירה א ם בכלל נכסים ,בעיא ש ל א גפשטה בגמרא .להלכה נפםק ש י ד
א.
בעל ה ש ט ר ע ל ה ת ח ת ו נ ה ואינו מקבלו ,אך אם תפס אין מוציאים מ י ד ו .
נחלקו הראשונים בטעם הספק אם מ פ נ י שם״ת אינו נמכר ,או ש ב ג ל ל
השיבוהו אין מתכוגים לו .נפקא מ י נ ה בין הטעמים לחחתם סופר ,מ ח ל ו ק ת
הראשונים בספר בעל חתרומות אם בעל חוב גובה מס״ת ,שאם ב ג ל ל
שאינו עשוי להימכר אין לגבותו ש ל א א ד ע ת א ד ה כ י הלוהו ,אך אם ב ג ל ל
השיבוהו אדרבה טובה ל ב ע ״ ח לגבות דבר חשוב ,וכן פסק ר״י ב ר צ ל ו נ י
שגובה.
ב .תפילין בכלל גכסים כיון שגקראים מלבוש ,ואע״פ שאין מוכרים אותם.
ג . .נביאים וכתובים ושאר כ ת ב י הקודש בכלל גכםים להריטב״א ו ב ע ל
התרומה ובביאור האחרונים.
ספרים בכלל נכסים כמבואר ב ר מ ״ ה ובמרדכי ונפסק בטושו״ע ,ו כ מ ש ״ כ
ד.
יהב״י דגוהגים למוכרם ואינם חשובים כל כך .אמנם ה מ ר ד כ י מביא מ ס פ ר
ה ח כ מ ה דהדבר ספק.
פ פ ד י פ אינם בכלל מטלטלין למהרשד״ם והמבי״ט ,כיון שהכוונה ל כ ל י
ה.
ת ש מ י ש ה ב י ת בלבד.
ס פ ר תורה אם בכלל מטלטלי ,להרשב״א ה ד ב ר ספק כמו ש ה ס ת פ ק ה
ו.
הגמרא לגבי נכסים.
פ פ ר תורה מתלוקת אם נכלל בספרים .להנודע ביהודה כן ,שכך ה ו א
ז.
בלשון בני אדם ,וכ״ש בלשון תורה שעיקר לשון ספר הוא על קלף,
והשם הושאל גם ל ס פ ר י נייר .אבל החתם סופר הולק עליו שספר ב ת ו ר ה
הוא מלשון סיפור דברים ועל כל הומר ,אא״כ נ כ ת ב הספר או בספר,
ש א ז הכוונה לספר על עור כנדרש מ ה ל כ ה למשה מסיני ,ולכן פ ו ס ק
שאין ם״ת בכלל ספרים בגלל השיבוהו .אמנם היינו רק בם׳׳ת או ב ס פ ר י
ש״ם ומפרשים שגכתבו בימי קדם על קלף ע ״ י עשירים' והושאלו לציבור,
שבהם נקרא שם ה ב ע ל י ם עליהם ,ויש בהם משום ע ג מ ת גפש ו ה ס ב ת
נהלה ,אבל כיום בספרי דפוס שכולם שוים ומצויים אין זה שייך.
מ ג י ל ה בכלל ספרים לחחלקת יעקב ,וגם ההת״ס יודה בכך ,כפי ש ג ם ס פ ר
ח.
עתיק ויקר בודאי נכלל.
מ כ ת כ י פ מצדיקים זוכה בהם מ י שצוו לו הספרים .כאשר ציוו לאחד ספרים
ט.
ולאחד חפצים נ ו ט ה דעת הציץ אליעזר לפסוק שנכללים יותר בין ה ס פ ר י ם
•ואפילו לחנו״ב ,ו א ע ״ פ שאינם מ מ ש ספרים שאינם כרוכים וגם אז ייקראו
ספר כתב־יד.
• פ פ ד י פ שנדפסו אהרי הצוואה ,פסק היג״ל יעקב שדינם כ כ ת ב י ־ י ד ו ל א
י.
יא.
•
כאלו הנדפסים מכבר.
כלים ש ש ל ח • האב להלק לבניו ,נפסק ברמב״ם ו ב ש ו ״ ע שיטלו ה ב נ י ם
הספרים וכלי המלהמה ,והבגות הבגדים והתכשיטים לפי הענין .א ״ כ
לפי״ז כיום שנשים לומדות ת ג ״ ך ומפרשיו וכדומה ,אזי יכולים ה ס פ ר י ם
לעלות גס להלקן.
'54
www.daat.ac.il
הרב יהודה־ ה ר צ ל ה נ ק י ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
ייהוד בנסיעה קצרה ובלילה ביהודה ושומרון
קודם שהושלמה בגיית המקור .במושב מתתיהו ,הגשים היו צריכות לגםוע
למקור ,במושב אחר כהצי ש ע ת נסיעה בכביש צ ד ד י סמוך לכפרי הערבים,
שאין שם עוברים ושבים ולכן אינו מועיל מ ת שיש חלונות למכונית .היה
קשה לסדר שהרבה גברים ונשים יסעו ביחד כ מ ה לילות בשבוע ,וגשאלתי
כמה צריכים לנסוע מ ה ש ש ייהוד .מדין הגמרא צריכים ג׳ גברים בדרך או
בשדה ,ולדעת הראב״ד בלילה אפילו בעיר ,ולדעת .ר ש ״ י מ ו ת ר בג׳ נשים
ואיש אחד בעיר .יש לברר אם הוא הדין לדעת ד ש ״ י בדרך ובלילה בשעת הדהק
ולצורך מצוה ,ועיין באבן ה ע ז ר סימן כ״ב סעיף ה׳ .וחאחרונים חאריכו בעניגי
ייחוד ,עיין באוצר הפוסקים שם סעיף קטן כ״ג ע ד כ״ו.
בתקופה האחרונה נבנו כמה מקואות במושבים הדשים ביהודה ובשומרון.
מאידך נוסדו ב״ה מושבים חדשים ,אשר עוד אין להם מקוה ,ולכן אדון בשאלה
זו וה׳ יצילנו ממכשול.
רוב ראשונים חולקים ע ל פ ר ש ״ י במסכת קדושין דף פ ״ ב עמוד א׳ ,עיין
ברמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ ״ ב ובכלבו ואורחות חיים שצריכים הרבה
אגשים והרבה גשים ,וברא״ש ותוספות ואגודה וםמ״ק מצוד .צ ״ ט ורמב״ן
וריטב״א וטור אבן העזר סימן כ ״ ב ועוד ראשונים שדהו פ ר ש ״ י ואינם מתירים
אלא בב׳ גברים בעיר וג׳ בשדה .ואולם בםמ״ג לא ת ע ש ה ק כ ״ ו כ ת ב כפרש״י
וכן דעת שו״ת חרשב״א חלק א׳ סימן תקפ״ז ואלף ק ע ״ ח ש כ ת ב שדברי רש״י
נכונים וכן חמאירי במסכת קדושין שם .וכן ד ע ת רבנו תם כפרש״י כמו ש כ ת ב
בתוספות רבנו פרץ שם ,והטור ש כ ת ב שרבנו תם חולק על פרש״י ,נראה
שהבין כן מפסקי הרא״ש ,ואולם אין ראיה מלשון ה ר א ״ ש שרבנו תם הולק
על עיקר דין פרש״י ,אלא רק על פרושו עיי״ש ובתוספות הרא״ש .ובאוצר
הפוסקים באבן העזר שם סעיף קטן כ ״ ב אות א׳ בהערה חניחו דברי הטור
בצ״ע ,כיון שראו דפוס ראשון של תוספות הרא״ש ושם נדפסו תוספות
רבנו פרץ כדברי הרא״ש וממילא קשה איך לא ידע הטור דברי אביו ,אבל
בדפוס ש נ י נדפסו כתוספות רבנו פרץ ולא כדברי ה ר א ״ ש ואינו ק ש ה על הטור
שלא ראה דברי תוספות רבנו פרץ .והעיקר כדברי תוספות רבנו פרץ ש ק ד מ א ה
לטור וכתב במפורש שרבנו תם סובר כפרש״י ,ואינו מפורש להפך בדברי
הרא״ש .אבל מ ה שבתוספות ר ״ י הזקן במסכת קדושין ש ם כ ת ב כפרש׳יי ,ק ש ה
כי בספר האגודה כ ת ב ש ר ״ י הולק ע ל פרש״י ,וכן מ ש מ ע ד ע ת רבנו אלחנן
בתוספות רבנו פ ת ובמרדכי שם עיי״ש והוא ה י ה בנו ש ל ר״י ונפטר בחיי
אביו ומן הסתם כתב כדעתו ,ועיין בפני יהושע בדף פ׳ ע מ ו ד ב׳ סוף דבור
המתחיל רבי שמעון שדייק מ ע צ מ ו שר״י חולק על פרש״י .ו מ כ א ן סיוע לדעת
הפוקרים שתוספות ר״י הזקן בקדושין אינן מ ר ״ י הזקן אלא הן מרבנו אברהם
׳55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ ן ההר .מכל מקום כיון שרש״י לאו יחידאה הוא ,שפיר יש־׳לסמוך יעלי המנהג
להקל כפרש״י כיון שייחוד עם הרבה נשים איבו אלא מדרבנן.
וזהו בעיר •וביום ,א ב ל בדרך כתבו כ מ ה אהרונים שלרש׳יי צריכים ד׳
נשים ,ובלילה אפילו בעיר כתבו כ מ ה מגדולי האחרונים שצריכים ד׳ נשים,
עיין בפני יחושע במסכת קדושין שם ובב״ח באבן העזר ובאוצר הפוסקים סעיף
קטן כ״ו אות ב׳ וג׳ .ולולא דבריהם ל ע ״ ד כיון שבג׳ נשים בדרך גם אם ת פ ר ו ש
אחת לעשות צרכיה ,תשארנה ב׳ נשים ואינו אלא ייחוד דרבנן ,לא ח ש ש ו
חכמים בזה להצריך ד׳ לפרש׳׳י .ואינו דומה לב׳ גברים עם פנויה בדרך
שצריכים ג׳ אף על פי שייחוד עם פנויה היא מדרבנן ועיין בשו״ת מ ח ר י ״ ו
סימן ג״ה ,וכן מ ש מ ע בשו״ת מהר״ם ב ״ ב סימן ח ת ר י ״ ו והובא במרדכי ב מ ס כ ת
בבא בתרא פרק א׳ סימן ת ע ״ ח ש כ ת ב שרק בייחוד חוששים לשמא יצטרך
אהד מהם לנקביו דבעריות החמירו עכ״ל ,מ ה שאין כ ן בעניני מנין עיי״ש,
ו מ מ ה שלא ת ל ה החילוק בדאורייתא מ ש מ ע שבכל ייחוד חיישיגן גם .מדרבנן.
מכל מקום שם בב׳ גברים עם א ש ה אחת ,אם תהיה ה א ש ה ערוה ויפרוש
האחד ,אזי ה ש נ י עובר על איסור דאורייתא ולכן לא פלוג רבנן ,ועיין ב ש ו ״ ת
הרשב״א ,ובכל ענין הצריכו להוסיף א ח ד בדרך ,בין בערוה בין בפנויה .מ ה
שאין כן בג׳ נשים ,שלעולם לא משכחת ייחוד דאורייתא עם תפרוש א ח ת
לעשות צרכיה .ואין ל א פ ר ש מ א תפרושנח ב׳ בבת אחת ,ש א ם כן אין ל ד ב ר
סוף כמו ש כ ת ב בשו״ת מהר״ם ב ״ ב שם.
ומקור הדברים הוא במסכת קדושין ד ף פ ״ א ע מ ו ד א ׳ :אמר רב ~ י ה ו ד ה
אמר ר ב לא שנו אלא בעיר אבל בדרך ע ד .שיהיו שלשה שמא יצטרך א ח ד
מהם להשתין ונמצא א ח ד מ ת י ח ד עם הערוה ,עכ״ל .ויש לבאר הרבה ,ו ת ח י ל ה
מ ה שאמרו ש מ א יצטרך וכו׳ עכ״ל על כרחך לשון ש מ א שהוא ספק לאו דוקא,
כי הא ת י נ ח בנסיעה קצרה אבל בנסיעה ארוכה ל א מ ש כ ח ת שלא י צ ט ר כ ו
לגקביהם .ולפי גרסת הספרים ש מ א יצטרך אחד מהם להשתין וכו׳ עכ״ל ש ה י א
גרסת הרי״ד והרמ״ת ורבנו ירוחם אפילו בנסיעה של כ מ ה שעות יצטרכו ל כ
ולגרסת רש״י ו ה ר א ״ ש ורוב ראשוגים שמא יצטרך אהד מהם לנקביו וכו׳ עכ׳׳ל
כלומר לגדולים וכן הוא נוסח הדפוסים במסכת ס ו ט ה דף ז׳ עמוד א׳׳ ע ל כ ל
פגים בנסיעה של כ מ ה ימים יצטרכו לעשות צרכיהם .אלא אף על פ י ש ב ו ד א י
יצטרכו לעשות צרביהם מותר בג׳ בדרך .ואין לאמר ש ב ש ע ה שיפרוש א ח ד
לעשות צרכיו ישארו ב׳ עם הערוד .ובאותה ש ע ה יעברו על איסור ייחוז-
בדרך שאסור גס .בב׳ ,כ י אין איסור ייחוד בדרך בעצם בי אם ב ח ש ש ש מ א
יפרוש אחד ,ובג׳ אין חוששים ש מ א יפרשו ב׳ מהם ביחד או ש ב ש ע ה ש פ ו ר ש
אחד יפרוש עוד אחד עד שלא יחזור הראשון וכמו שכתב בשו״ת מהר״ם ב ״ כ .
ך ׳
ל פ י זח יש ל א מ ר ש ל א חצריכו שלשד .בדרך אלא במקום שבודאי ־יצטרך
אחד לנקביו או במקום ס פ ק קרוב אבל בנסיעה קצרה לא ,ועיין בעזר מ ק ו ד ש
באבן העזר שם שנסתפק ל ה ק ל בנסיעה של מ י ל או של פרסה .ו י ש ל ה ב י א
ראיה שאין לחוש לגדולים בפחות מפרסה ,מ מ ס כ ת ברכות ד ף כ״ג ע מ ו ד א/
שאסור לתתפלל אם צריך לגקביו ואם יכול להשהות עצמו כשעור פרסה־ מ ו ת ר
56
www.daat.ac.il
בגמרא ת פ ל ת ו ת פ ל ה •עכ״ל ש מ ש מ ע
בדיעבד'לדעת ־הרא״ש והרבה ראשונים שגרסו
אתר דעת -מכללת הרצוג
'בדיעבד ,ולגרסת הרי״ף ופרש״י ׳מותר ו מ ש מ ע ׳לכתהילה יוכן גרסת ׳הרבה
ראשונים ,עיין בספר עיגים ־למשפט על מ ס כ ת ברכות שם .וקשה מנין יודע
המתפלל שיכול להשהות עצמו כל כך ,שלשיטת הרא״ש שרק ב ד י ע ב ד ׳מותר ואם
אינו יכול להשהות עצמו תפלתו תועבה פ ש י ט א שלא ׳ישהה ע צ מ ו ׳אחרי התפלה
לראות האם יגיע לשעור פרסה שהוא ע ״ ב דקות ,כיון ש ע ב ר ־בזה י ע ל ־בל
תשקצו .וכל שכן לשיטת רש״י שלכתחילה מותר כשיכול ־להשהות ,ו א ם ״כן מנין
יודע .אלא צריך לאמר שסתם •בן אדם יכול להשהות עצמו שעור• פרסה מאז
שנתעורר לעשות צרכיו ושפיר יכול לשער בדבר ,ולע״ד זהו• ט ע ם -שיטת -ר-ש״י
שכיון שמן הסתם יכול לשהות פרסה ,אין ז ה נקרא ביטול הכון לקראת •אלקיך.
ולפי זה בנסיעה של פחות מפרסה אין לחוש לשמא יצטרכו לנקבים< ובל שכן
כשבודקים עצמם לפני כן וכן ראוי לנהוג לבדוק ל פ נ י היציאה .והנה -בגמרא
אמרו לא שגו אלא בעיר אבל בדרך וכו׳ עכ״ל •אבל בטור ורמ״א שינו וכתבו
בשדה ,והאחרונים פרשו דרך דומיא לשדה -שאין שם מעבר לרבים< עיין באוצר
הפוסקים סעיף קטן כ ״ ה אות ב׳ .ועוד יש •לאמר דרך דומיא לשדה שרגילים
שם לעשות צרכיהם ועיין במסכת ברכות דף סי׳ג עמוד א׳ ובהגהות מיימוניות
הלכות -דעות פרק ה׳ הלכה ו׳ ובאורח חיים סימן ג׳ סעיף י״א •בהג״ה שבזמן
הגמרא היו רגילים לעשות צרכיהם ב ש ד ה מ ה -שאין כן בימי הראשונים,
והיום אין רגילים לעשות גדולים ב ש ד ה כלל ,אלא כובשים ע צ מ ם עד שמגיעים
ליישוב ונשים כובשות עצמן •אפילו לקטנים ולכן בנסיעה ק צ ר ה •פחות משעור
פרסה אין לחוש .וכבר מצאנו שעור התאפקות בנסיעה ע ד כ ד י פרסה•:בנטילת
ידים וכו׳ אף על פי שאינו דומה .לכן לע׳׳ד בגי .נשים ואיש אהד בדרך• שגם
אם תפרוש אהת לא משכחת איסור דאורייתא ,נראה להתיר ב נ ס י ע ה קצרה.
־ ועוד יש לדייק בדברי רב יהודח אמר רב ל א שנו ׳אלא ב ע י ר אבל בדרך
וכו׳ שמא יצטרך אהד מהם לנקביו וכו׳ עכ׳׳ל ,מ מ ה ה ש ש ו ש מ א יצטרך אחד
מהם לנקביו ,והחקירה מתהלקת לשני ראשים ,א׳ מ ה ו ש ע ו ר ההרחקה זב׳
שעור השהייה .בשלמא לגרסת רוב ראשונים ש מ א יצטרך אחד מהם לנקביו וכו׳
עכ״ל יצריך להתרהק ע ד שלא יראה חברו טרועו ,עיין במסכת ברכות ־דף ס ״ ב
ע מ ו ד א׳ ובאורה היים סימן ג׳ סעיף ה׳ ,אבל לגרסה ש מ א יצטרך אחד מהם
להשתין וכר עכ״ל איבד צריך להתרהק הרבה וכן ה ק ש ה בהגהות ה ר ד ״ ל
במסכת קדושין שם עיי״ש .ו ל ע ״ ד אינו קשה ,כי מ ה שאמרו ב מ ס כ ת בכורות
דף מ ״ ד עמוד ב׳ משתיגים מים בפני רבים עכ״ל ס ת מ ו ב פ ג י גברים ,אבלי בפני
אשד ,לאו אורח ארעא אלא מתרחק הרבה מטעם צניעות .וגראה ־שגם מ ה
שנחלקו במסכת ברכות ש ם חאם צריכים לחתרחק לגדולים ע ד כ ד י ש ל א יראה
חברו פרועו או ע ד כדי ש ל א יראהו כלל זהו בחברו אבל בחברתו ׳כולי ע ל מ א
מודים שמתרתק עד שלא תראהו כלל ,וזהו שרב היד ,מתרחק מ י ל ביום כיון
שבעיר ישנם גברים ונשים .ו מ ה שכתב בהיי אדם כ ל ל ג׳ ו ב מ ש נ ה ברורה סימן
ג׳ סעיף קטן כ״א שמשתין אפילו ב פ נ י אשה מ פ נ י הסכנה ,ש ם י מ י י ר י כשאין
מקום אבל בדרך הרי יש מקום .ומה שהתירו ב מ ס כ ת ׳בכורות להשתין ׳בפגי
רבים׳ מ פ נ י הסכנה לע״ד גם איגו אלא בהפיכת פגים ,וכמו שהביאו שם 'שאהד
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ביקש להשתין מים ו ל א השתין ו נ מ צ א כריסו צ ב ה ע כ ״ ל שעוסק בכובש ע צ מ ו
ל ג מ ר י א ב ל להפוך פניו ,אין בזה ס כ נ ת וכיון שעוסק ש ם ב צ נ ו ע ותלמיד ח כ ם
'ועיין פרש״י בודאי הופך פניו .ולכן מ ה שאמרו ש פ ואין שותין מים ב פ נ י
רבים ע כ ״ ל פרושו אפילו בהפיכת פנים דומיא למשתין ,ומה ש ב ת ו ס פ ו ת
חביאו מ מ ס כ ת דרך ארץ זוטא שחופך פניו לצד אחד ושותה שם מ י י ר י
בסעודה עיי״ש בתוספות ,א ב ל שלא בסעודה אין דרך ת ל מ י ד חכם ל ש ת ו ת
בפני אחדים כלל ודוק.
וזהו ביום ,אבל בלילה אינו צריך לחתרחק לעשות צרכיו כמו ש א מ ר ר
במסכת ברכות שם דבא ביממא הוד ,אזלי ע ד מיל ובליליא אמר ליה ל ש מ ע י ה
פנו לי דוכתא ברחובא ד מ ת א עכ״ל .ועל כרחך מ ה שאמרו א ב ל בדרך ע ד ש י ה י ו
ג׳ ש מ א יצטרך א ה ד מהם לנקביו וכו׳ ע כ ״ ל אינו אלא ביום ,אבל בלילה אינר
מתרחק ואיגו נקרא פורש וגם חנשארים אינם רואים מ ת י חוזר ונמנעים מ ע ב י ר ה
ועיין בפרישה בסימן כ ״ ב אות י״ב .והראב״ד בספר ב ע ל י ה נ פ ש שער ה פ ר י ש ה
הצריך ג׳ אנשים בלילה בעיר כמו בדרך וכמו ש כ ת ב שלא יישן ע מ ה ב ב י ת
א ח ד ע ד שיהיו ג׳ כשרים מ פ ג י שהוא דומה לדרך וכו׳ עכ״ל ,ו ל א דיבר ב ה ל י כ ה
בדרך בלילה וכן סתם הליכה בדרך היא ביום ,וטעמו חיישינן אדנייס ח ד
מינייהו איתער ה ד ועביד איסורא וכו׳ עכ״ל אינו שייך בהליכה שאז א י נ ם
ישנים .ולשון הרמ״א וחאחרוגים כל זה בעיר א ב ל ב ש ד ה או בלילה אפילו ב ע י ר
בעינן ג׳ עכ״ל ,לא בא לאמר שבדרך בלילה צריכים ג׳ ,ושוב נראה ש ד ב ר י
הרמ״א מדוייקים כי לא כתב לשון הגמרא בדרך ש מ ש מ ע בהליכה אלא ל ש ו ן
הטור ב ש ד ה ש מ ש מ ע גם ישיבה וליגה ,ועל זה כ ת ב שבלילה בשהייה ב ש ד ה
ואפילו בעיר צריכים ג׳ והיא היא דעת הראב״ד ,ולא דיבר בהליכה ב ד ר ך
בלילה .ו ע ו ד נראה שאף על פ י שכל חדרכים בחזקת סכנה כמו ש א מ ר ו
בירושלמי במסכת ברכות פרק ד׳ הלכה ד׳ ועיין באורח חיים סימן ר י ״
סעיף ה׳ ,זהו בסתם א ב ל פשוט שאם רואה שאין סכנה מתרחק מחברי ל ע ש ו ת
צרכיו ואינו חש ,מ ה שאין כן ב ל ל ה כשאינו רואה ,וכל ש כ ן בנסיעה ב ל י ל ה
ביהודה ושומרון שזח אזור סכנת לא יתרחק לעשות צרכיו .נ מ צ א דין ה ע י ר
הוא הפך מ ב ד ר ך דזיל ב ת ר ט ע מ א ובעיר בבית ביום צריכים ב׳ ו ב ל י ל ה /
ובהליכה בדרך ביום צריכים ג׳ ובלילה ב׳ .ומיהו כאשר נוסעים ב ע ג ל ו ת
ומכוניות אזי כן שייך ח ש ש ו ש ל ח ר א ב ״ ד ש מ א אדניים ח ד מיגייהו ו כ ר ע כ ׳ /ל
כיון שאינם הולכים ברגליהם ,ונראה להקל ש ל א בשעות ה ש י נ ה ו ב נ ס י ע ה
ק צ ר ה בג׳ נשים ואיש אחד שאין חוששים ש נ ת נ מ נ מ ה ב׳ ,ועיין באוצר ה פ ו ס ק י ם
סימן כ ״ ה אות י ״ ד לענין נר דלוק.
ו ב מ ה ש כ ת ב ת י בשעור הרהקה ביום לעשות צרכים או להשתין ,ל ה ל כ ה
מ ס ת ב י ר שבמרחיק עצמו ע ד כ ד י שלא ייראה פרועו אין בזה ייחוד ,ו י ש בזד,
קולא וחומרא .ה ק ו ל א ש ב נ מ צ א ו איש ואשד ,ב ש ד ה יתרחקו שעור זה ו ד י
והפוסקים לא ד ב ת בזה וצ״ע ,והחומרא שבנמצאו כ מ ה אנשים ונשים ב י ח ד
•ונתרחקו מ ק צ ת ם בשעור זה אינם מצטרפים לאחרים לפטרם מאיסור י י ח ו ד .
ו ה נ ה ב מ ס כ ת ס ו כ ה ד ף נ ״ ב ע מ ו ד א׳ אביי ש מ ע י ה לההוא גברא ד ק א מ ר ל ה ה י א
א ת ת א נקדים וגיזיל באורחא ,אמר איזיל אפרשיגהו מאיסורא אזל ב ת ר י י ה ו
ט
ג
ר
58:
www.daat.ac.il
שמעיגהו ו כ ר עכ״ל .והיאך ה ת י ח ד
מהדדי
תלחא פרסי באגמא ,כי הוי פרשי
מכללת הרצוג
אתר דעת -
אתם כיון שצריכים ג׳ בשדה .ולע״ד אינו קשה שלכן אמרו שהלך בתרייהו
ולא בהדייהו שלא הלך עמחם אלא לאחריהם וממילא לא נצטרף עמהם לענין
ייחוד .וכן כתב בספר דברי שאול על אגדות הש״ם וחוםיף ש ל א ־ראו אותו
ולא ידעו עליו כלל ,ובאמת מוכה כן בגמרא שם אביי שמעיגהו דקא אמרי
אורחין רחיקין וצוותין בסומא ,אמר אביי א י מאן דםני לי הוד! לא מ צ י לאוקמה
נפשיה וכו׳ עכ״ל ופרש״י ש ע ל עצמו היה אומר שאם היה מ ת י ח ד עם ה א ש ה
לא היה יכול להמנע מלהטוא .ואם אביי הלך עמהם איזו ת י מ ה היא שהם לא
חטאו ,שנתי שעברו על איסור ייהוד כיון ש ב ש ד ה צריכים ג׳ ,עדיין ־בב׳
גברים אין חשש עבירח כי חשבי בוש מאביי ,וחוא חדין אילו חלך אביי עם
אשד• ועם עוד אחד הדומה לאביי לא היה חוטא .ובתוספתא במסכת קדושין
פרק ה׳ תוספתא י׳ מתיחדת אשד .אחת עם ש נ י אגשים וכר חוץ מ ן הקטן
שאיגה בושה לשמש גגדו עכ״ל ותלו א ת ההיתר ב מ ה ש ה א ש ה בושה בפני
השני ולא שהאיש בוש בפגי ה ש נ י כפרש״י ,והכי נ מ י האשד .תבוש מפגי
השני שעם אביי .ולפי התוספתא מדויק לשון הגמרא בדף פ׳ ע מ ו ד ב׳ ש א י ש
אינו מתיחד עם שתי נשים מ פ נ י שנשים ד ע ת ן קלות עליהן עכ״ל ,כלומר
שדעת אשד .אתת קלה על השניה ואינה בושה מ מ נ ה מ ת שאין כן בושר.
מגברים .ואולם כל הראשונים לא כתבו טעם זה וצריכים לאמר שגרסו גרסת
תוספות הרא״ש ותוספות רבנו פרץ בתוספתא שאין בשין לשמש לפניו ע כ ״ ל
ולא שהיא אינה בושה ,והוא הוא פירוש רש״י ,ועיי״ש בדף פ׳ ע מ ו ד ב׳ בדבור
המתחיל לא שנו אלא בכשרים שנדחקו להעמיד ש א ר דברי ה ת ו ס פ ת א לפי
ההלכה .אלא בודאי השנים היו לבד ב ש ד ה ואביי־ אהריהם ו ל א ידעו עליו
ותמה אביי שאם היה עושה כן היה חוטא.
ושלא כשו״ת ש ב יעקב סימן י״ט והובא באוצר הפוסקים סעיף קטן כ ״ ה
אות י״א שפרש שאביי התיהד עמהם והותר לו ייהוד ב ש ד ה בשנים עיי״ש,
ובשר׳ת ציץ אליעזר חלק ו׳ סימן מ׳ פרק ט״ו הסתמך ע ל שו״ת ש ב יעקב
והתיר לנסוע במכונית עם איש ואשד .כאשר בלאו הכי היו־ נוסעים בלעדיו
עיי״ש ולע״ד אינו נכון לדינא .ובאמת אין תקומה לדבריהם אלא לפי ש י ט ת
הרמ״ה ורבנו ירותם בגתיב כ״ג הלק א׳ שבהלכו ב׳ עם אשד .אתת בדרך
שלא לשומרת מותר כיון שאם יפרוש אחד להשתין ילך ה ש נ י אתו ,שלפי
זה תלוי בדעת ההולכים והוא הדין אביי לא תתכוון לרעד ..ו ל ע ״ ד ט ע מ ו ש ל
רבנו ירוחם הוא סברה חזקה ,כ י דוקא בדרך הששו לשמא יצטרך א ה ד להשתין
ואטו בבית לא יצטרך אחד לחשתין ומאי שנא ,אלא בעיר אין צורך לשומרה
ואם יפרוש אחד יפרוש השני אתו ,מ ח י שאין כן בדרך וממילא כשבדרך אין
צורך לשומרה הוי כבבית ואין צריכים גי .אבל ש א ר פוסקים ל א חביאו ד ע ת
רבנו ירוהם ונראה שפרשו שאין החילוק בין עיר לדרך מ ח מ ת שמירה ,אלא
מפני שבדרך טריהא להו מ י ל ת א שצריך להתרחק הרבה מ ה י שאין כן בעיר
אפשר בבית כסא קבוע או אהורי הכותל ,ולכן בדרך לא ילך תברו אתו ו נ מ צ א
מתיהד עם הערוד .,ועוד שלא פלוג רבנן בין איש לאיש כעוד ענינים ש ל א
תלו בכוונת היחיד .ועיין בריטב״א סוף קדושין ובים של ש ל מ ה שם ב ה ק ד מ ה
'59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לאות פ ׳ ה ו ב מ ה ש כ ת ב ת י בשרית בני בנים סימן לי סוף מספר ־ ,3ו נ ר א ה
שבדוקא לא הזכירו ייהןד בין הדברים שהסיד גדול יכול להקל בהם ש ב ש ל מ א
הסתכלות וכו׳ שהיא מ צ ד הרהור והוא איגו מהרהר ,מ ה שאין כן ייחוד ש ה ו א
עגין ח ש ש עבירה ואין אפוטרופוס לעריות כמו במעשים של התנאים והאמוראים
במסכת קדושין דף פ׳יא ע מ ו ד א׳ עיי״ש .ועיין בבית שמואל באבן העזר ש ם
•סעיף קטן ט׳ ובספר המקנה שדחה דברי רבנו ירוחם ובאוצר הפוסקים ס ע י ף
קטן כי׳ה אות ו׳ ,ועל כל פגים אין להוכיח מידי מ מ ע ש ה של אביי .ואף ע ל
?*י ש א ב י י ש מ ע אותם מדברים ואם כן היה קרוב להם ,זה היה בסוף כ ש ה ג י ע ו
לפרשת דרכים עיי״ש בפרש״י ואפשר ש נ מ צ א ו שם עוד אנשים ,או שהיה י כ ו ל
לשמוע דברים בלי שיראו אותו שלכן הלכו באגמא ויש שם קנים כמו ש א מ ר ו
במסכת ש ב ת דף צ ״ ה עמוד א׳ ק ט ל קני באגמא עכ״ל ומסתירים הראות,
ובאמת לשון שמעינהו וכו׳ ע כ ״ ל מ ש מ ע ש ש מ ע דבריהם ולא היה אתם.
גם מ ב ל י ה מ ע ש ה של אביי פשוט שאם אינם רואים אלו את אלו ו א י נ ם
מתכוונים לחחלוות כולם ביחד איגם מצטרפים לענין ייחוד .ועוד נראה ש ג ם
אם .רואים אלו את אלו ,אס אינם מתכוונים ללכת ביחד כ י אם במקרה ג מ צ א ו
ביחד אינם מצטרפים ,ואם לא כן אי אפשר לאיש ההולך בדרך לבדו ל ע ב ו ר
אשד! ההולכת בדרך לבדה ולא לחוש לייחוד ,ואף שאינם קרובים אלא ל ר ג ע
חצי שעור אסור מ ן חתורח ,וייחוד הוא מבנין פיעל מלשון ליחד ב פ ת ״ ח
ו צ י ר י ה ובעי כוונה להיות יחד או להשאר ביחד גם אם נפגשו במקרה ,א ב ל
בדתך בזה הולך לדרכו וזו הולכת לדרכה גם אם גפגשים באמצע אין בו מ ש ו ם
ייחוד .וכן מ ש מ ע במסכת קדושין שם רב ורב יהודה הוו קאזלי בארחא הוד״
קאזלא ההיא א ת ת א קמייהו ,אמר ליה רב לרב יהוךח דל כרעיך מ ק מ י ג י ה ג ו ס
וכו׳ עכ״ל ,אלמא שההקפדה היתה ב מ ה שחלכו אחרי האשד! שאסור ל ע ש ו ת
כן ,כמו שאמרו במסכת ברכות דף ס״א עמוד א׳ וכן פרש״י בקדושין מ ה ר
ללכת שנקדמנה עכי׳ל וכן פרשו בבית יוסף באבן העזר סימן כ׳׳א ו ב ב א ר
הגולה ובאור הגר״א שם סעיף א׳ .וקשה הלא ב ש ד ה צריכים ג׳ גברים כ מ ו
ש א מ ר רב יהודה א מ ד רב לעיל שם ,ומלשון רב מי יימר בכשרים כגון א נ א
ואת וכו׳ עכ״ל מ ש מ ע שהיו לבדם ושלא כמו שתרץ במהרש״א שהיו א ח ר י ם
אתם ואין לאמר שנתלוו עם פרוצים ,אלא כיון שלא הלכו עם האשה׳ אין ב ו
משום ייחוד .ועיין בר״ן וריטב״א מ ה שפרשו ,ולפי ה נ ״ ל אין צריך ל ד ח ו ק
שמילי דהםידות קאמר ,אלא דין הוא שללכת אחרי א ש ה צריכים צדיקדם
גדולים כרב ןזניגא בר פפא וחבריו .ובר״ן גרם ששמואל ורב יהודה ה ל כ ו
בדרך ו ל א רב ורב יהודה ,ולפי ז ה צריך גם לגרום אמר רב יהודה אמר ש מ ו א ל
לא שגן א ל א בכשרים וכן׳ עכ׳׳ל וכן הגרסה במסכת עבודה זרה ד ף כ ״
עמוד ב /ואולם במסכת ס ו ט ה דף ז׳ עמוד א׳ מוכח שהגרסה הנכונה דייא א מ ר
רב יהודה אמר רב כנוסח הדפוסים בקדושין .ומה ששאל רב יהודה ו ה א מ
הוא ד א מ ר בכשרים שפיר ד מ י עכ״ל נראה שהוא בהשאלה שהיוו ש י י ח ו ד
שהוא מ ח ש ש עבירה מ ו ת ר בכשרים ,כל שכן ללכת אחרי אשה• ועיין ב ס פ ר
בית מ א י ר מ ה שהקשה ע ל לשון השאלה ,ולזה השיבו שלענין הרהור צ ר י כ י ם
צדיקים גדולים ועיין בריטב״א בסוף קדושין .ויש להעיר שלפי נוסח ה ד פ ו ס י ם
ה
י
60
www.daat.ac.il
חמלים אלא כגון׳ מאי כגון רבי ח נ י נ א בר פפא וחבריו עכ״ל א י ג פ דברי לב•
אלא הם הוספת הגמרא עיי״ש ,אתר
הרצוג ד ור״ן וריטב״א הכל הוא
מכללת ה ד י ״
דעת -לגרסת
ומיהו
דברי רב.
ושנית יש לבאר במאמר רב יהודה אמר רב לא שגו אלא בעיר אבל בדרך
עד .שיהיו שלשה שמא יצטרך אהד מהם להשתין ונמצא אחד מתיהד' עם ד&רוה
עכ״ל ,מהו שעור השהייה ומהות החשש .אקדים שהאחרונים נחלקו ,האם יש
לייחוד שעור כדי שעור ביאה או לא ,ועיין באוצר הפוסקים סי&ן כ^ב סעיף
קטן א׳ אות ה׳ וסעיף קטן ל״ה אות ט .ואולם עיין במסכת סוטה ד ף ד׳
עמוד א׳ ששעור סתירה הוא כדי העראה שהוא כצליית ביצה ולגימתה -או
בלגימת ג׳ ביצים צלויות ,והוא פרוש הכתוב ונעלם מ ע י נ י אישה ונסתרה וגו׳
עכ״ל בספר במדבר פרק ה׳ ,והוא לשון סתר שבספר דברים פרק י״ג כי יסיתך
אחיך בן אמך או בנןך וגו״׳ אשר כנפשך בסתר עכ״ל שממנו גלמד ייחוד מ ך
התורה במסכת קדושין דף פ׳ עמוד ב׳ ועוד מ ק מ ו ת ואיגו גזרה שוד .אלא׳
גילוי מילתא כי לשון סתר הוא כסתירה אצל ס ו ט ה ופהות משעור זה• אינו גקרא
סתר .והנד ,שעור סתירה שהוא כשעור העראה הוא פהות משעור הגצרך
לעבירה כי אינו כולל גמר ביאה ולא התפייסות ל ת ש מ י ש מקודם כמו שאמרו
במסכת סוטה שם ,ובירושלמי פרק א׳ הלכה ב׳ הוסיף ר׳ יוסי שעור התרת
סינר ,ואינו מובא להלכה שכיון שנסתרה התורה קראתה ט מ א ה כמו שאמרו
בירושלמי שם והוא גזרת הכתוב .ועיין בספר אוצר הסוטה על הרמב״ם פרק א׳
׳ •
•
הלכה ב׳.
;
מכאן ששעור השהייה לעשות צרכיו בדרך אין בו כדי הנצרך לעבור
עבירה ,לגרסת הספרים שמא יצטרך אחד מהם להשתין וכו׳ עכ״ל שהוא זמן
מועט וגראה שהוא פהות משעור סתירה בסוטה .ולגרסה ש מ א יצטרך א ה ד
מהם לנקביו עכ״ל אין בו כדי התפייסות וגמר ביאה לע״ד ,ואין לאמר
שהתפייסה קודם הסתירה כפרש״י בסוטה שם ,כי הלא הולכים בדרך בב׳
גברים וסתמם כשרים וכשם שהאחד בוש ל ש מ ש בפני חברו כך בוש לרצות׳
את האשה ,ואינו דומה לסוטה שקינא לה הבעל ורגליים לדבר שגתפייםו
לעבירה ,שאם לא כאן למה נכנסו לסתר אהר כך ,מ ה שאין כן כאן נתלוו
ללכת בדרך ,וגם לא עשו דבר ,אלא זה שפרש לעשות צרכיו ה ו א הגורם .ואין
לאמר שבצרוף הליכה והזרה של העושה צרכיו הוי שעור טפי ,כי ה ת ח ל ת
ההליכה אינה עולה בחשבון כיון שעדיין לא תתרחק הרבה ורואים זה א ת זד•;,
ורק כשהגיע לשעור שלא יראה חברו את פירועו נקרא פורש לענין ייהוד
ושוב אין לו ללכת הרבח ,ועוד תא תיגח מתרחק עד כדי שלא יראה חברו
את פירועו אבל במצא גדר נפנה אחוריו מיד ואין הליכתו והזרתו בכלל .ובטור
שינה לשון הגמרא בדרך וכתב בשדר .ועיין באורח היים סימן ג׳ ש כ ת ב
כשנפנה בשדה אם הוא אחורי הגדר יפגר ,מ י ד ובבקעת יתרחק ע ד מקום ש ל א
יוכל הברו לראות וכו׳ עכ״ל .וגם אם מ ש ת ה ה האחד הרבה בעשיית צרכיו
מכל מקום אין האחרים יודעים כן מראש ושפיר מרתתי .וצריך ביאור ל מ ה
חששו חכמים כל כך להצריך ג׳ בדרך.
ואולם זה פשוט ,שכיון ש ב א י ש ואשד .עוברים על איסור תורה ב ש ע ו ר
-61
www.daat.ac.il
הרצוג ועוד אפשר ש ח צ י שעור א ס ו ר
מכללתביאה,
לגמור
פנאי
דעת -
העראה ,אף ע ל פ י שאין אתר
מ ן התורה ,לכן גזרו שבדרך צריכים ג׳ .ולע״ד זהו דיוק הלשון ונמצא א ח ד
מ ת י ה ד עם הערוד .עכ׳׳ל בדוקא שהקפידו באתד מתיחד עם ה א ש ה שהוא א י ס ו ר
תורה .והנה ל ד ע ת הרמב״ם גם ייהוד איש ואשד .הוא מדרבגן כמו ש כ ת ב
בהלכות איסורי ביאה פרק כ ״ ב הלכה ב׳ שהוא מדברי קבלה ,ועיין ב מ א י ר י
בקדושין שם ובמסכת ביצה דף ל׳ עמוד א׳ .מ כ ל מקום גם ל ד ע ת ה ר מ ב ״ ם
שוגה ייחוד של איש ואשד .מייחוד אחר ,ת ד ע ש מ ל ב ד שגזרות בית דינו ש ל ד ו ד
ושל הלל ושמאי היו באשה אהת פגויה או גויה דומיא לייחוד עם ערוה א
ש נ ל מ ד או נרמז בכתוב ,ורק ב מ ש נ ה הוסיפו לאסור עם ב נשים וגראה ש ה י א
גזרה מאוחרת וכן הוא סדור הרמב״ם שהביא איסור ייחוד עם הערות ב ה ל כ ה
א׳ ועם פגויה וגויה בהלכה ג׳ והפסיק הענין ובהלכה ה׳ הביא שלא ת ת י ח ד
אשד .אחת אפילו עם אגשים הרבה .גם לא מציגו שמלקין ע ל הייחוד א ל א
באיש א ח ד ואשד .אתת וכן לשון הרמב״ם והשלחן ערוך כל חמתיחד עם ת א ש ה
שאסור להתיחד ע מ ה בין ישראלית בין כותית מכין את שגיהם מ כ ת מ ר ד ו ת
האיש והאשה עכ״ל ו כ ת ב שניהם והזר וכתב האיש והאשה ,אבל ב ח ר ב ה
גברים ואשד .אהת או הרבה נשים ואיש אחד לא נמצא בשום מקום ש מ ל ק י ן
את כולם^ .אלא בודאי יש חילוק גם לדעת הרמב״ם בין ייחוד עם א ש ה א ה ת
שהוא עיקר גזרת• ייחוד לבין ייחוד עם רבים.
ח
ת
,
ומכאן חזרד .לג׳ נשים ואיש אחד בדרך שכיון שאס תפרוש א ח ת א י ן
השאר עוברים על איסור תורה ועיקרו של ייחוד ורחוק שבשעת עשיית צ ר כ י ם
יעשו מ ע ש ח עבירח ,לא חששו בזה להצריך ד׳ לפרש״י ,מ ה שאין כן ב ב ׳
גברים ואשד .אחת ,אם יפרוש אחד עוברים ע ל עיקרו ש ל ייחוד בשעור מ ו ע ט .
מ כ ל הטעמים ה א ל ה כשאי אפשר להשיג ג׳ גברים או בעל ואשד .או ד׳ נ ש י ם
יש להתיר לגסוע ג׳ גשים ואיש אחד בדרך שומם בלילה לצורך ,א ב ל ל
לטיול כיון שרוב ראשוגים הולקים על פרש״י ואפשר שהמגהג להקל כפרש״ל•
הוא דוקא בעיר .ולרווחא דמילתא הוריתי לנסוע ג׳ נשים וב׳ גברים ,ש א ז
מ מ ה נפשך מותר לשיטת רש״י כיון שאין הוששים שיפרשו או י ש נ ו ב ׳
וגם אפשר שגהשב להרבה גברים והרבה נשים ,עיין בחלקת מחוקק סעיף ק ט ן
ז׳ ובית שמואל סעיף קטן ת׳ .ויכולים לנסוע מ ק צ ת במכונית א ה ת ו מ ק צ ת
במכונית שניה ביהד ,ובלילה ישאירו פנס דלוק בתוך המכוניות כ ד י ש י ר א ו
זו לתוך זו.
׳
א
׳
62
www.daat.ac.il
כ ר ך כ ב
אתר דעת -מכללת הרצוג
רשימת המאמרים בכרך כב ,גלימות א -ד
שם המתנו
אבינר ,הרב שלמה
אברהם ,פחפ׳ א״ס
אויערבך ,הרב משה זיל
אויערבך ,הרב משה ז״ל
אויערבך ,הרב רפאל
בולג ,שמעון
בינג ,הרב אברהם זיל
גרוזמן ,מאיר
גרינבלט ,הרב אפרים
דה האס ,עו״ד ר׳ א .ז״ל
הנקין ,הרב י״ה
הנשקה ,בני
הנשקה ,דוד
וונדר ,מאיד
כהגא ,הרב קלמן
כהנא ,הרב קלמן
כהנא ,הרב קלמן
כרמל ,הרב אריה
לוי ,פרופ׳ יהודה
לוי ,פחפ׳ יהודה
לוי ,פרופ׳ יהודה
לזינגר ,ד״ר מאיר
ליכט ,הרב איי
נוי ,ה'
נחשון ,אברהם
סופה הרב אברהם זיל
סנדר ,הרב יצחק
עמנואל ,יוגה
עמנואל ,יונה
עמנואל ,יונה
פולד ,הרב אברהם ז״ל
קופרמן ,הרב יהודה
קורמן ,אברהם
רוזגיס ,הרב יהודה ז״ל
שם המאמר
הרב קוק והבדלה בין קדש לחול
הצלת גפש
זכרונות )סוף(
מכתבים אל קבוץ חפץ תיים
הרב מ׳ אויערבך והישוב השלישי
הפירושים המתמטיים של מרכבת המשנה
על איסור גילוח בחול המועד
״בפירוש אמר רבא״
בזית פת בכדי אכילת פרס לברה״מ
כפירה — הודאה
ייחוד בנסיעה בלילה ביהודה ושומרון
ישוב סתירה ברמב״ם
לסתירות בפירושי רש״י לתלמוד
דינם של ספרים בהלכה
עו״ד ר״א דה האס ז״ל
זוטות
הרה״ג רבי אברהם סופר זלה״ה
מבנה מספרי בסוגיות השי ס
שיטת תורה עם דרך ארץ — מהי ז
עקירת דבר מן התורה ו״עת לעשות לה׳״
תורה עם דרך ארץ
זיהוי דג הנקרא ברבוט״א
המבנה המספרי בסוגיות הש״ס
על סגירת בתי כנסיות וישיבות בחבל ימית
כזית בכדי אכילת פרס לברכה אחרונה
רשימת ספרים שהוציא לאור
שמונה פסוקים שבסוף התורה
שו״ת אור שמח
אורות ביהדות הואד
הרב אברהם סופר ז״ל
על איסור גילוח בחוה״מ
עיון בפירוש הרמב״ן על חתורה
מלקות על אכילת בהמה טמאה
חיל אחז יושבי פלשת
הגליזן העם
א
ג
א
א
א
א
ג
ג
ב
ד
נ
ד
ד
ג
ד
ב
א
ג
ד
ג
ג
ג
א
ד
ד
א
ב
ד
ג
ב
ג
ג
66
31
3
30
24
52
8
25
51
34
55
53
9
46
32
41
15
19
70
20
1
17
55
54
63
19
34
72
42
21
4
1
49
ו
63
www.daat.ac.il
שם המחבר
שורק ,שמואל
שחור ,אברהם
שטיממץ ,הרב נ״ה הי״ד
שטרנפלד ,יעקב
שישא ,אברהם
שישא ,אברהם
שנרב ,ש״א,
מכללת הרצוג
אתר דעת -
המאמר
שמ
הגלימ העמוד
מקומם של טורי אמנון לפי הרמב״ם
הלל בשעת הנס וקביעתו לדורות
מלקות על אכילת בהמה טמאה
מקומם של טורי אמנון לפי הרמב״ם
על ייחוסו :של בעל חדושי הרי״ם
בירור תאריך של מכתב רעק״א
דברי בית דין של מעלה בתורה
משתתפיה ככרך זה:
פרופסור יהודה לוי ,רחוב בית וגן ,46ירושלים
-
שמעי׳ ארי׳ שגרב ,רהוב רוטשילד ,92פתה תקוה
דוד הנשקה ,רה׳ םמולבםקי אל ,היפה
ד.רב< קלמן כהנא ,רחוב פנים מאירות ,9ירושלים
יונח עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים
הרב יצחק סנדר]6 ,נ1ס1ך!ז\י .ז* 103§:0, 6620ת0
מאיר וונדר ,רחוב פבים_ מאירות ,13ירושלים
הרב יהודה חרצל חנקין ,מ ו ש ב מ ת ת י ה ו
^64
www.daat.ac.il
׳1. 3זל
ג
ג
ב
א
ג.
ד
52
13
38
39
60
47
6
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומודד האחראי :יונת עמנואל ,חד !סניה ,26ידזשליס
ו
13www.daat.ac.ilיחשליס
דים ״נזוי״ו״ .ח 1םלוניס